ויקיטקסט hewikisource https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99 MediaWiki 1.47.0-wmf.20 first-letter מדיה מיוחד שיחה משתמש שיחת משתמש ויקיטקסט שיחת ויקיטקסט קובץ שיחת קובץ מדיה ויקי שיחת מדיה ויקי תבנית שיחת תבנית עזרה שיחת עזרה קטגוריה שיחת קטגוריה עמוד שיחת עמוד ביאור שיחת ביאור מחבר שיחת מחבר תרגום שיחת תרגום מפתח שיחת מפתח מקור שיחת מקור TimedText TimedText talk יחידה שיחת יחידה אירוע שיחת אירוע 0 163579 3083832 3078546 2026-09-18T14:57:59Z ~2026-50337-17 46529 /* ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים */ 3083832 wikitext text/x-wiki {{תוכן עניינים שטוח}} {{מר|{{כפתור לחיץ|צבע=|[[#סליחות|למעבר אל הסליחות עצמן]]}}}} ==הלכות== {{טקסט מנוקד|גודל=18}} * {{צמד|ואשר לא צדה והאלהים '''א'''נה '''ל'''ידו '''ו'''שמתי '''ל'''ך|קישור=במדבר ל ג}} - הספרדים נוהגים בסדר סליחות, גם הנעשות בשוגג, החל מב' באלול, החודש בו עלה משה אל הר סיני לקבל בשנית את לוחות הברית. * יש הנוהגים לעשות "'''סדר כיפור קטן'''" בא' באלול, ואם חל הצום בשבת, מקדמים אותו ליום חמישי שקודם לאותה שבת. * {{צמד|ל'''א''' יח'''ל''' דבר'''ו''' ככ'''ל'''|קישור=במדבר ל ג}} - בערב חודש אלול ובי"ט באב, ערב ראש השנה ובערב יום כיפור נוהגים לעשות '''התרת נדרים'''. * {{צמד|ואהבת לרעך כמוך|קישור=ויקרא יט יח}} - בחודש אלול מרבים באהבה, אחווה, שלום ורעות (ראה כה"ח תקפא ס"ק חי). נוהגים לבקש סליחות איש מרעהו, גם אם אין יודע האדם האם פגע ברעהו, שכן, לפעמים אדם עלול להעליב חברו בהערה, שלא היה בה כל כוונה לפגוע רע, אך הוא נפגע ונבוך לציין זאת בפני אותו חבר. כמו כן, נוהגים לברך איש רעהו ולהחל שיחתמו בספר החיים הטובים. * '''תשובה תפילה וצדקה -''' {{צמד|'''א'''ני '''ל'''דודי '''ו'''דודי '''ל'''י |קישור=שיר השירים ו ג}} (תפילה), {{צמד|ומל יהוה אלהיך '''א'''ת '''ל'''בבך '''ו'''את '''ל'''בב זרעך|קישור=במדבר ל ג}} (תשובה) ו{{צמד|'''א'''יש '''ל'''רעהו '''ו'''מתנות '''ל'''אביונים|קישור=אסתר ט כב}}(צדקה), והנותן צדקה בכל השנה לא ייתן יותר מחומש. * במהלך מ' יום אלו ועד יום הכיפורים נוהגים '''לפשפש בדרכים ובמעשים''', לראות אם טובים או רעים, להתוודות ולחזור בתשובה. אמנם יש לעשות כן בכל לילה אך בימים אלו יש להקפיד יותר. * '''מזמורי תהלים -''' נוהגים לומר י מזמורים בכל יום מימי החול כדי לסיים את כל ספר תהלים לפני ראש השנה. * '''ספר התיקונים -''' יש נוהגים לקרוא את כל [[תיקוני זהר|שבעת התיקונים]] עד יום הכיפורים החל מחודש אלול. * '''בדיקת שופר, מזוזות ותפילין.''' * משבת שלאחר ט באב במשך שבע שבתות עד סוף חודש אלול קוראים בשבתות את '''"ז' דנחמתא" בהפטרה'''. אם חל א באלול בשבת או בראשון קוראים "עניה סוערה" ולאחריו פסוק ראשון ואחרון מהפטרת "השמים כסאי" ומ"מחר חודש". * '''תענית -''' נהוגים להתענות י ימים, המתחילים ד ימים מראש השנה ועד יום כיפור, לא כולל שישי, שבת וראש השנה, ומומלץ להתענות בימי ב' ו-ה' ובערב ראש השנה. מי שיודע כי תהיה לו סעודת מצווה יקדים את התענית ביום וימיר יום זה ביום אחר. **אין כל חובה להתענות, ובמידה והתענית מונעת מהאדם ללמוד תורה עדיף שילמד תורה. **יש לקבל את התעניות בסוף תפילת מנחה, קודם התענית, לפני שאומר {{ציטוטון|יהי לרצון אמרי...}}, ואם שכח יכול לקבלו אח"כ אפילו בין השמשות אם לא התפלל ערבית ויאמר : {{ציטוטון|רבון העולמים, הריני לפניך על תנאי בתענית נדבה, למחר מעלות השחר עד אחר תפילת ערבית לכפר על כל חטאי ועונותי ופשעי שחטאתי ועויתי ופשעתי מנעורי ועד היום הזה ובפרט על עוון פלוני. ואם לא אוכל או לא ארצה כשאומר: מזמור לדוד ה' רועי אוכל להפסיק ולא יהיה בי שום עון. אבל יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתתן בי כח ובריאות ואזכה להתענות למחר ותקבלני באהבה וברצון, ותזכני לשוב בתשובה שלמה ותענה עתירתי ותשמע תפלתי כי אתה שומע תפלת כל פה, ברוך שמוע תפלה}} **במנחה של יום התענית יאמר: {{צא|רבון העולמים גלוי לפניך בזמן שבית המקדש קיים אדם חוטא ומקריב קרבן ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו ומתכפר לו ועכשיו ישבתי בתענית ונתמעט חלבי ודמי יהי רצון מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתיו לפניך על גבי המזבח ותרצני|ברכות יז א}} יהיו לרצון אמרי-פי והגיון לבי לפניך. יהוה צורי וגואלי: * '''תיקון כרת -''' ויש הרוצים לכפר על אחד מתוך שלושים ושש כריתות יכול ללמוד כל הלילה, ללא שינה כלל, ובפרט על עניין הכרת שעליו מתענה. והנותרים ערים בליל הושענא רבה או ליל שבועות כאילו עשו תיקון כרת. * אכילה לפני התפילה - ולא יאכל וישתה אלא רק אחרי שחרית, ואם מנע ממנו ליישוב דעתו, יכול לשתות ולאכול בכדי להחזיר דעתו לתפילה. * טבילה - {{ציטוטון|טהרה מביא לידי קדושה}}, בין טהרת הגוף ובין טהרת הנפש על כן הכהנים היו מרבים להטבל טרם התפילה גם אם כל חשש לטומאה. ומי ששימש מיטתו או ח"ו נטמא, ישתדל לטבול קודם התפילה. ===ערב ראש השנה=== * רבים נוהגים לצום בערב ראש השנה שכן זהו היום האחרון לעשות תשובה לפני יום הדין. * תענית - יש הנוהגים להתענות עד ליל החג ויאמר "עננו" במנחה של ערב חג. יש המתענים רק עד תפילת מנחה כדי שלא להיכנס ליום טוב בתענית, והנוהג כך לא יאמר "עננו". ** מי שצם בערב ראש השנה ולא ישן בלילה יכול לאכול עד עמוד השחר אך אם ישן וקם לפני עמוד השחר לא יאכל דבר לפני הסליחות. ** מי שפקד להתענות מדי שנה ולא יכל בשנה זו יעשה התרת נדרים על מנהג זה. * בערב ראש השנה יעסוק בתורה, במצוות, בתשובה, ויקדם לבקש מחילה מחבריו. * לובשים בגדי שבת וכן מי שצריך להסתפר יסתפר טרם החג או אחריו. * בשחרית של ערב ראש השנה לא אומרים וידוי, תחנון, נפילת אפים, "למנצח...יענך ה'", "תפילה לדוד", צידוק הדין. אם אומרים סליחות טרם עלית הנץ אומרים וידוי בסליחות ואם עלה השחר יש שלא אומרים נפילת אפים או וידוי. * בלילה ערב ראש השנה אומרים תיקון רחל. * במנחה של ערב ראש אומרים וידוי. * אם חל ראש השנה ביום שני אומרים "צדקתך" בשבת שלפני כן. * אין תוקעים בשופר כדי להבדיל בין תקיעות רשות, אלו תקיעות של חודש אלול, לתקיעות חובה, אלו הן תקיעות ראש השנה. ואם רוצה להתאמן יתקע בחדר סגור ממנו לא נשמע תקיעה לבחוץ. * בערב ראש השנה נוהגים לעשות התרת נדרים אחרי הסליחות לפני התפילה כיוון שמי שנמצא בנידוי אין תפילתו מתקבלת למשך 40 יום. * טובלים לפני ערב ראש השנה. חמש טבילות עבור טהרה, תיקון הכעס, למתק הדין והגבורה בחסדים, להעביר מעליו את מלבושי החול - "תכלה שנה וקללותיה" ולבסוף עבור קבלת קדושת ראש השנה. ומי שאינו זוכר יטבול חמש פעמים ויכוין בטבילתו לפי הכתוב באתר זה. ==ברכות השחר והתורה== * הקמים לפני עמוד השחר ייטול ידיו ויברך "על נטילת ידיים", ברכת השחר וברכות התורה, ואחריהם יאמר סליחות. אם קם חצי שעה קודם עלות השחר יאמר "תיקון חצות", ועדיף שיקום עבור תיקון חצות על פני סליחות. ואם אמר תיקון חצות והלך לישון ינטול עם קמתו ויברך ברכות השחר, ואם אמר טרם השינה, לא יאמר עם קימה. * מי שנשאר ער כל הלילה יברך אחרי [[W:חצות הלילה (הלכה)|חצות הלילה]] ברכת השחר, מ"אלוקי נשמה" עד "גומל חסדים טובים לעמו ישראל". ואם לא ברך ברכות השחר בחצות יכול לברך כל הלילה או בבוקר. עם עמוד השחר ינטול ידיו בלי ברכה ויברך את ברכות התורה ואם מסופק האם עלה עמוד השחר אל ללמוד תורה ללא ברכות התורה ובמקום יאמר פיוטים. * אם שכח ברכות השחר יכול לומר כל היום. גם אחרי שחרית ניתן לומר אך ללא ברכות התורה ומברכת "המחזיר נשמות" מהן נפטר בשעה השחרית באומרו "אהבת עולם" ו"מחיה המתים" בהתאמה. * ידקדק לקחת שליח ציבור הגון, גדול תורה ומעשיו טובים ככל שיכול למצוא. וראוי שיהיה בן שלשים שנה ויותר שכן אז נכנע ללבו. וכן מומלץ שיהיה נשואי עם ילדים. ומי שמעמיד ש"ץ שאינו הגון הריהו כאילו גזל ציבור ומנע דבר טוב לו היו ראוי. ומכל מקום כל ישראלים כשרים. * היודע כי אינו בקי בתפילות לא יכנס עצמו להתפלל סליחות ואלא אם הפצירו בו, וימנע מלעלות גם אם במקומו משהו שאינו הגון יעלה. * המתאבל או בבית אבלים לא יצא מביתו ויאמר סליחות ללא וידוי וי"ג מידות. אם אין מניין רשאי המתאבל להתפלל בבית הכנסת אך לא יאמר וידוי, יג מידות ונפילת אפים. * אם יש חתן בבית כנסת נהוג לומר את כל הסליחות חוץ מנפילת אפים ווידוי. * המתאבל או בבית אבלים לא יצא מביתו ויאמר סליחות ללא וידוי וי"ג מידות. אם אין מניין רשאי המתאבל להתפלל בבית הכנסת אך לא יאמר וידוי, יג מידות ונפילת אפים. * אם יש חתן בבית כנסת נהוג לומר את כל הסליחות חוץ מנפילת אפים ווידוי. ==תיקון חצות== * בחודש אלול וימי הסליחות, הקם ויש לו זמן לומר או "סליחות" או "תיקון חצות" יאמר "תיקון חצות". ==[[פתיחת אליהו]]== ===אמר רבי שמעון=== {{:אמר רבי שמעון}} {{סוף}}{{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==בקשות== {{הור2|ואם לא הגיע עדיין זמן סליחה נוהגים לומר בקשות:}} ===ישן אל תרדם=== {{:ישן אל תרדם}} ==מזמורי תהלים== {{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/ספר חמישי|פרק קכו}}{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/ספר ראשון|פרק יז}}{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/ספר ראשון|פרק לב}}{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/ספר שני|פרק נא}}{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/ספר שני|פרק סה}}{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/ספר שלישי|פרק פה}}{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/ספר רביעי|פרק קב}}{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/ספר ראשון|פרק כז}}{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/ספר רביעי|פרק קג}}{{#קטע:תהלים מנוקד ומפוסק/ספר רביעי|פרק קד}} ==סליחות== ===מלכי עולם בורא=== {{הור2|יש האומרים:}} {{:מלכי עולם בורא}} ===קמתי באשמורת=== {{:קמתי באשמורת}} ===אשרי יושבי ביתך=== יְהִי חַסְדְּךָ יְיָ עָלֵינוּ כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ׃{{ממס|תהלים לג כב}}{{ש}} [יְיָ הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃{{ממס|תהלים כ י}}] {{:סידור/נוסח אשכנז/אשרי}} ===קדיש=== {{:חצי קדיש|נוסח=מזרח}} ===בן אדם מה לך נרדם=== {{:בן אדם מה לך נרדם}} ===לך ה' הצדקה=== {{:סידור/נוסח עדות המזרח/סליחות לימי התשובה/לך ה' הצדקה}} ===למענך אלהי=== {{החלף|{{בעשרת ימי תשובה}}|בעשרת ימי תשובה:|{{הור2|יש אומרים בעשרת ימי תשובה:}}}} {{:למענך אלהי}} {{בעשרת ימי תשובה סוף}} אֲדֹנָי שְׁמָעָה, אֲדֹנָי סְלָחָה, אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר, לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ׃{{ממס|דניאל ט יט}}{{ש}} הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם׃{{ממס|איכה ה כא}} ===ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים=== {{הור2|יש אומרים במקום {{צ|שבט יהודה}}: ובירושלים לא נהגו לאומרו}} {{#קטע:ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים|מזרח}} ===שבט יהודה בדוחק ובצער=== {{הור2|מכאן עומדים}} {{:שבט יהודה בדוחק ובצער}} ===אל מלך יושב על כיסא רחמים=== {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרח}} ===שם אל קמתי לברך=== {{הור2|יש האומרים:}} {{:שם אל קמתי לברך}} ===רחמנא אידכר לן=== {{#קטע:רחמנא אידכר לן|עדות מזרח}} ===י"ג מידות=== '''וַיַּעֲבֹ֨ר יְיָ֥׀ עַל־פָּנָיו֘ וַיִּקְרָא֒ – יְיָ֣׀ יְיָ֔ אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙׃{{ש}}וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׃{{ממס|שמות לד/טעמים#לד ה|שמות לד ה-ז, ט}}''' ===אנא כעב זדוני תמחהו=== {{הור2|יש אומרים:}} {{:אנא כעב זדוני תמחהו}} ===אנשי אמונה אבדו=== {{החלף|{{:אנשי אמונה אבדו|נוסח=מזרח}}|צָרוֹתֵינוּ|סְלִיחָתֵנוּ}} ===אל מלך יושב על כיסא רחמים=== {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרח}} === תמהנו מרעות=== {{:תמהנו מרעות}} ===אל מלך יושב על כיסא רחמים=== {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרח}} אֲנַחְנוּ בּוֹשְׁנוּ בְּמַעֲשֵׂינוּ, וְנִכְלַמְנוּ בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ, אֵין לָנוּ פֶּה לְהָשִׁיב, וְלֹא מֵצַח לְהָרִים רֹאשׁ: ===אל תעש עמנו כלה === {{:אל תעש עמנו כלה|נוסח=מזרח}} ===וידוי=== ====אתוודה על עבירות==== {{הור2|יש אומרים {{צ|אתוודה על עבירות}}, ונוהגים שהחזן קורא את החלק הראשון של החרוז והקהל משיבים את החלק השני.}} {{:אתוודה על עבירות}} ====הוידוי ==== {{הור2|יש האומרים נוסח מקוצר (רק {{צ|אשמנו בגדנו…}}), ויש האומרים נוסח וידוי מורחב, ויאמר מנוסח זה רק {{צ|אשמנו בגדנו}}, וכל מה שיודע שחטא בו ונכלל בוידוי זה:}} אָנָּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, תָּבוֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתֵנוּ וְאַל תִּתְעַלַּם מַלְכֵּנוּ מִתְּחִנָּתֵנוּ. שֶׁאֵין אֲנַחְנוּ עַזֵּי פָנִים וּקְשֵׁי עֹרֶף לוֹמַר לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ צַדִּיקִים אֲנַחְנוּ וְלֹא חָטָאנוּ. אֲבָל חָטָאנוּ, עָוִינוּ, פָּשַׁעְנוּ, אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ וְאַנְשֵׁי בֵיתֵנוּ. חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי, אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַייָ, וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה׃{{ממס|תהלים לב ה}}{{ש}} מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ, וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם׃{{ממס|משלי כח יג}} {{:וידוי אשמנו מורחב}} ====אשמנו מכל עם==== {{:אשמנו מכל עם|נוסח=מזרח}} ===יצו האל=== {{החלף|{{בעשרת ימי תשובה}}|בעשרת ימי תשובה|יש אומרים בערב ראש השנה ובערב יום הכפורים}} {{:יצו האל לדל שואל}} {{בעשרת ימי תשובה סוף}} ===קבלת עול מלכות שמים=== {{:נוסח קבלת עול מלכות שמים - מורחב (עדות מזרח)}} {{:מיוחד באהיה אשר אהיה}} אֶחָד אֱלֹהֵינוּ, גָּדוֹל אֲדוֹנֵנוּ, קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ.{{ש}} כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ, וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ׃{{ממס|תהלים קח ה}}{{ש}} כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת, אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ׃{{ממס|תהלים פו י}}{{ש}} שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ׃{{ממס|תהלים עט ו}} ===לקדושת שמך=== לִקְדֻשַּׁת שִׁמְךָ עֲשֵׂה וְלֹא לָנוּ.{{ש}} לֹא לָנוּ יְיָ, לֹא לָנוּ, כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד, עַל חַסְדְּךָ, עַל אֲמִתֶּךָ׃{{ש}} לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם. וֵאלֹהֵינוּ בַשָּׁמָיִם.{{ממס|תהלים קטו|תהלים קטו א-ג}}{{ש}} אֶחָד אֱלֹהֵינוּ בַּשָּׁמַיִם, עֵדוּתֵנוּ בְּכָל יוֹם פַּעֲמַיִם.{{ש}} חַי וְקַיָּם הוּא, מָלֵא רַחֲמִים הוּא, מָלֵא זַכִּיּוּת הוּא.{{ש}} כָּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה, בַשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.{{ש}} אֵין מִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה וְאֵין מִי יֹאמַר לוֹ מַה תִּפְעַל, כִּי הַכֹּל מַעֲשֵׂה יָדָיו. ===אלהינו שבשמים=== {{#קטע:אלהינו שבשמים|עדות המזרח}} ===אלהים אתה ידעת לאולתי=== {{הור2|יש אומרים:}} {{:אלהים אתה ידעת}} ===עננו=== {{הור2|כשאומרים {{צ|עֲנֵנוּ}} יש להזהר שלא להדגיש הנו"ן, כדי שלא ישתנה ללשון עינוי חלילה.}} {{#קטע:עננו אבינו|עדות מזרח}} ===עננו אלוהי אברהם=== {{#קטע:עננו אלוהי אברהם|עדות המזרח}} === חטאנו לפניך רחם עלינו === {{:אדון הסליחות}} ===אל רחום שמך=== {{:אל רחום שמך}} ===ה' חננו והקימנו=== {{בעשרת ימי תשובה}} {{:ה' חננו והקימנו}} {{בעשרת ימי תשובה סוף}} ===חוסה על ישראל עמך=== {{:חוסה על ישראל עמך}} ===עשה למען שמך=== {{:עשה למען שמך|נוסח=מזרח}} ===דעני לעניי=== {{#קטע:דעני לעניי|עדות מזרח}} ===יה שמע אביוניך=== {{החלף|{{בעשרת ימי תשובה}}|בעשרת ימי תשובה:|{{הור2|יש אומרים בעשרת ימי תשובה:}}}} {{החלף|{{:יה שמע אביוניך}}|הַמִּנְחָה|הַשַּׁחַר}} {{בעשרת ימי תשובה סוף}} ===אם אפס=== {{:אם אפס|נוסח=מזרח}} ===אל מלך יושב על כיסא רחמים=== {{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מזרח}} ===למתודה חטאתיו=== {{הור2|יש נוהגים לומר תחינה זו:}} {{:למתודה חטאתיו}} ===בזכרי על משכבי=== {{הור2|יש נוהגים לזמר במקום {{צ|למתודה}} תחינה זו:}} {{:בזכרי על משכבי}} רַחוּם וְחַנּוּן חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ, רַחֵם עָלֵינוּ וְהושִׁיעֵנוּ. ===אליך ה' נפשי אשא=== {{ק|[[תהלים כה]]}}{{ש}} לְדָוִד, אֵלֶיךָ יְיָ נַפְשִׁי אֶשָּׂא׃ אֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה, אַל יַעַלְצוּ אוֹיְבַי לִי׃ גַּם כָּל קֹוֶיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ, יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם׃ דְּרָכֶיךָ יְיָ הוֹדִיעֵנִי, אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי׃ הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי, כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי, אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם׃ זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃ חַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר, כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה, לְמַעַן טוּבְךָ יְיָ׃ טוֹב וְיָשָׁר יְיָ, עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ׃ יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט, וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ׃ כָּל אָרְחוֹת יְיָ חֶסֶד וֶאֱמֶת, לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו׃ לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ, וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא׃ מִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יְיָ, יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר׃ נַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין, וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ׃ סוֹד יְיָ לִירֵאָיו, וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם׃ עֵינַי תָּמִיד אֶל יְיָ, כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי׃ פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי, כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי׃ צָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ, מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי׃ רְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי, וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי׃ רְאֵה אֹיְבַי כִּי רָבּוּ, וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי׃ שָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי, אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ׃ תֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי, כִּי קִוִּיתִיךָ׃ פְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו׃ וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֹנֹתָיו:{{ממס|תהלים קל ח}} יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ:{{ממס|שמות לב יב}} ===תחינה של יום=== ====תחינה ליום ראשון==== {{:ה' שועת עמך הקשיבה}} {{רפרן|שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ:}} ====תחינה ליום שני==== {{:ה' יחיד}} {{רפרן|שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ:}} ====תחינה ליום שלישי==== {{:ה' דלו עיני}} {{רפרן|שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ:}} ====תחינה ליום רביעי==== {{:ה' אם גדל עווני}} {{רפרן|שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּֽךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּֽךָ.}} ====תחינה ליום חמישי==== {{:ה' שעה נודד מקנו}} {{רפרן|שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּֽךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּֽךָ.}} ====תחינה ליום ששי==== {{:ה' אלהים מושיב יחידים}} {{רפרן|שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּֽךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּֽךָ.}} ===אל תקצוף ה' עד מאד=== אַל תִּקְצֹף יְיָ עַד מְאֹד, וְאַל לָעַד תִּזְכֹּר עָוֹן, הֵן הַבֶּט נָא עַמְּךָ כֻלָּנוּ:{{ממס|ישעיהו סד ח}}{{ש}} אַל תִּנְאַץ לְמַעַן שִׁמְךָ, אַל תְּנַבֵּל כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ, זְכֹר אַל תָּפֵר בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ:{{ממס|ירמיהו יד כא}}{{ש}} אִם עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָנוּ, יְיָ עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ, כִּי רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵינוּ, לְךָ חָטָאנוּ:{{ממס|ירמיהו יד ז}}{{ש}} אָדוֹן סְלַח לָנוּ. {{:אם אשמנו כתולע האדים}} ===אתאנו לחלות פניך=== {{:אתאנו לחלות פניך}} ===מרנא דבשמיא=== {{#קטע:מרנא דבשמיא|מזרח}} ===מחי ומסי=== {{:מחי ומסי|נוסח=מזרח}} ===רחמים פשוטים=== {{:רחמים פשוטים}} ===אליך ה' נשאתי עיני=== {{:אליך ה' נשאתי עיני}} ===הושיענו למען שמך=== {{:הושיענו למען שמך}} ===אבינו מלכנו אבינו אתה=== {{הור2|אם אין זמן מדלגים.}} {{:אבינו מלכנו אבינו אתה}} ===שומר ישראל=== {{:שומר ישראל|נוסח=מזרח}} ===קדיש תענו ותעתרו=== {{:חצי קדיש|נוסח=מזרח}} {{הור2|נוהגים לתקוע כאן בשופר תשר"ת תש"ת תר"ת, בכל יום מימי הסליחות פרט לערב ראש השנה. עומדים כאן.}} {{:תענו ותעתרו ברחמים מן השמים}} ===ממעמקים קראתיך ה'=== {{ק|[[תהלים קל]]}}{{ש}} שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְיָ׃ אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי׃ אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ, אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד׃ כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה, לְמַעַן תִּוָּרֵא׃ קִוִּיתִי יְיָ קִוְּתָה נַפְשִׁי, וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי׃ נַפְשִׁי לַאדֹנָי, מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר׃ יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יְיָ, כִּי עִם יְיָ הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת׃ וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֹנֹתָיו׃ ===יהא שלמא=== {{:קדיש יתום|נוסח=מזרח}} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} ===בת אהובת אל קמה בשחר=== {{הור2|אם נשאר הרבה זמן עד התפילה שרים:}} {{:בת אהובת אל קמה בשחר}} {{הור2|יטול ידיו ללא ברכה ויקרא [[סידור/נוסח עדות המזרח/חול/שחרית|שחרית]].}} ==סדר התרת קללות== {{:סדר התרת קללות}} ==סדר התרת נדרים== {{:סדר התרת נדרים}} <noinclude> [[קטגוריה:סדרי סליחות]] [[קטגוריה:סידור כללי - מזרח]] </noinclude> tc15hnnf59r5qfp0uh224mo3r9sgta1 107 275546 3083817 3083786 2026-09-18T12:42:22Z Nahum 68 /* "וראו סיכום בדף השיחה." – הסיכום, איכה? */ תגובה למשתמש יוסף אומץ ([[mw:c:Special:MyLanguage/User:JWBTH/CD|CD]]) 3083817 wikitext text/x-wiki {| border="1" align="left" |+ עבירות מיוחדות ודיניהן |- ! !! טומאת מקדש וקדשיו !! שבועת עדות ושבועת ביטוי לשקר !! בא על שפחה !! סוטה שנסתרה !! נזיר שנטמא !! מצורע שנתנגע !! יולדת ומפילה |- ! בזדון || כרת || עולה ויורד || אשם שפחה חרופה || חטאת קנאות || אשם || -- || -- |- ! בשגגה || עולה ויורד || עולה ויורד || אשם שפחה חרופה || -- || אשם || עולה ויורד || עולה ויורד |- ! עבירות רבות || כפרות רבות || כפרות רבות || אשם יחיד || חטאת יחידה || אשם יחיד || אשם יחיד || חטאת אחת (לימי טהרה) |} == "וראו סיכום בדף השיחה." – הסיכום, איכה? == . [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 23:14, 17 בספטמבר 2026 (IDT) : נראה לי שהכוונה היתה לטבלה שכאן למעלה-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 12:09, 18 בספטמבר 2026 (IDT) ::איזו טבלה? (איני מוצאה.) [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 13:20, 18 בספטמבר 2026 (IDT) ::: כאן בדף שיחת הביאור למעלה.<br> עבירות מיוחדות ודיניהן<br> טומאת מקדש וקדשיו שבועת עדות ושבועת ביטוי לשקר בא על שפחה סוטה שנסתרה נזיר שנטמא מצורע שנתנגע יולדת ומפילה<br> בזדון כרת עולה ויורד אשם שפחה חרופה חטאת קנאות אשם -- --<br> בשגגה עולה ויורד עולה ויורד אשם שפחה חרופה -- אשם עולה ויורד עולה ויורד<br> עבירות רבות כפרות רבות כפרות רבות אשם יחיד חטאת יחידה אשם יחיד אשם יחיד חטאת אחת (לימי טהרה) [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 15:42, 18 בספטמבר 2026 (IDT) cn1f9i94vu8eg3w6oz0q8qxbvp1tc8g 3083818 3083817 2026-09-18T12:43:24Z Nahum 68 /* "וראו סיכום בדף השיחה." – הסיכום, איכה? */ תוספת: זה מסודר כאן למעלה בצורת טבלה.-- (-) ([[mw:c:Special:MyLanguage/User:JWBTH/CD|CD]]) 3083818 wikitext text/x-wiki {| border="1" align="left" |+ עבירות מיוחדות ודיניהן |- ! !! טומאת מקדש וקדשיו !! שבועת עדות ושבועת ביטוי לשקר !! בא על שפחה !! סוטה שנסתרה !! נזיר שנטמא !! מצורע שנתנגע !! יולדת ומפילה |- ! בזדון || כרת || עולה ויורד || אשם שפחה חרופה || חטאת קנאות || אשם || -- || -- |- ! בשגגה || עולה ויורד || עולה ויורד || אשם שפחה חרופה || -- || אשם || עולה ויורד || עולה ויורד |- ! עבירות רבות || כפרות רבות || כפרות רבות || אשם יחיד || חטאת יחידה || אשם יחיד || אשם יחיד || חטאת אחת (לימי טהרה) |} == "וראו סיכום בדף השיחה." – הסיכום, איכה? == . [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 23:14, 17 בספטמבר 2026 (IDT) : נראה לי שהכוונה היתה לטבלה שכאן למעלה-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 12:09, 18 בספטמבר 2026 (IDT) ::איזו טבלה? (איני מוצאה.) [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 13:20, 18 בספטמבר 2026 (IDT) ::: כאן בדף שיחת הביאור למעלה.<br> עבירות מיוחדות ודיניהן<br> טומאת מקדש וקדשיו שבועת עדות ושבועת ביטוי לשקר בא על שפחה סוטה שנסתרה נזיר שנטמא מצורע שנתנגע יולדת ומפילה<br> בזדון כרת עולה ויורד אשם שפחה חרופה חטאת קנאות אשם -- --<br> בשגגה עולה ויורד עולה ויורד אשם שפחה חרופה -- אשם עולה ויורד עולה ויורד<br> עבירות רבות כפרות רבות כפרות רבות אשם יחיד חטאת יחידה אשם יחיד אשם יחיד חטאת אחת (לימי טהרה) [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 15:42, 18 בספטמבר 2026 (IDT) :::: זה מסודר כאן למעלה בצורת טבלה.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 15:43, 18 בספטמבר 2026 (IDT) 7zi8his7x16m9qlzm80eei61gfz3eu2 3083819 3083818 2026-09-18T12:44:44Z Nahum 68 /* "וראו סיכום בדף השיחה." – הסיכום, איכה? */ תגובה למשתמש יוסף אומץ ([[mw:c:Special:MyLanguage/User:JWBTH/CD|CD]]) 3083819 wikitext text/x-wiki {| border="1" align="left" |+ עבירות מיוחדות ודיניהן |- ! !! טומאת מקדש וקדשיו !! שבועת עדות ושבועת ביטוי לשקר !! בא על שפחה !! סוטה שנסתרה !! נזיר שנטמא !! מצורע שנתנגע !! יולדת ומפילה |- ! בזדון || כרת || עולה ויורד || אשם שפחה חרופה || חטאת קנאות || אשם || -- || -- |- ! בשגגה || עולה ויורד || עולה ויורד || אשם שפחה חרופה || -- || אשם || עולה ויורד || עולה ויורד |- ! עבירות רבות || כפרות רבות || כפרות רבות || אשם יחיד || חטאת יחידה || אשם יחיד || אשם יחיד || חטאת אחת (לימי טהרה) |} == "וראו סיכום בדף השיחה." – הסיכום, איכה? == . [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 23:14, 17 בספטמבר 2026 (IDT) : נראה לי שהכוונה היתה לטבלה שכאן למעלה-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 12:09, 18 בספטמבר 2026 (IDT) ::איזו טבלה? (איני מוצאה.) [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 13:20, 18 בספטמבר 2026 (IDT) ::: כאן בדף שיחת הביאור למעלה.<br> עבירות מיוחדות ודיניהן<br> טומאת מקדש וקדשיו שבועת עדות ושבועת ביטוי לשקר בא על שפחה סוטה שנסתרה נזיר שנטמא מצורע שנתנגע יולדת ומפילה<br> בזדון כרת עולה ויורד אשם שפחה חרופה חטאת קנאות אשם -- --<br> בשגגה עולה ויורד עולה ויורד אשם שפחה חרופה -- אשם עולה ויורד עולה ויורד<br> עבירות רבות כפרות רבות כפרות רבות אשם יחיד חטאת יחידה אשם יחיד אשם יחיד חטאת אחת (לימי טהרה) [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 15:42, 18 בספטמבר 2026 (IDT) :::: זה מסודר כאן למעלה בצורת טבלה.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 15:43, 18 בספטמבר 2026 (IDT) ::: נראה לי שדף השיחה פה מצונזר אצלך. בקש מהחבראה שמספק לך שירותי סינון תוכן שתחריג את הדף הזה מהצנזורה.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 15:44, 18 בספטמבר 2026 (IDT) 0vsb8lrr4e0ixcdcdz3kimwrgzt4ret 3083820 3083819 2026-09-18T12:44:59Z Nahum 68 /* "וראו סיכום בדף השיחה." – הסיכום, איכה? */ 3083820 wikitext text/x-wiki {| border="1" align="left" |+ עבירות מיוחדות ודיניהן |- ! !! טומאת מקדש וקדשיו !! שבועת עדות ושבועת ביטוי לשקר !! בא על שפחה !! סוטה שנסתרה !! נזיר שנטמא !! מצורע שנתנגע !! יולדת ומפילה |- ! בזדון || כרת || עולה ויורד || אשם שפחה חרופה || חטאת קנאות || אשם || -- || -- |- ! בשגגה || עולה ויורד || עולה ויורד || אשם שפחה חרופה || -- || אשם || עולה ויורד || עולה ויורד |- ! עבירות רבות || כפרות רבות || כפרות רבות || אשם יחיד || חטאת יחידה || אשם יחיד || אשם יחיד || חטאת אחת (לימי טהרה) |} == "וראו סיכום בדף השיחה." – הסיכום, איכה? == . [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 23:14, 17 בספטמבר 2026 (IDT) : נראה לי שהכוונה היתה לטבלה שכאן למעלה-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 12:09, 18 בספטמבר 2026 (IDT) ::איזו טבלה? (איני מוצאה.) [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 13:20, 18 בספטמבר 2026 (IDT) ::: כאן בדף שיחת הביאור למעלה.<br> עבירות מיוחדות ודיניהן<br> טומאת מקדש וקדשיו שבועת עדות ושבועת ביטוי לשקר בא על שפחה סוטה שנסתרה נזיר שנטמא מצורע שנתנגע יולדת ומפילה<br> בזדון כרת עולה ויורד אשם שפחה חרופה חטאת קנאות אשם -- --<br> בשגגה עולה ויורד עולה ויורד אשם שפחה חרופה -- אשם עולה ויורד עולה ויורד<br> עבירות רבות כפרות רבות כפרות רבות אשם יחיד חטאת יחידה אשם יחיד אשם יחיד חטאת אחת (לימי טהרה) [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 15:42, 18 בספטמבר 2026 (IDT) :::: זה מסודר כאן למעלה בצורת טבלה.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 15:43, 18 בספטמבר 2026 (IDT) ::: נראה לי שדף השיחה פה מצונזר אצלך. בקש מהחברה שמספק לך שירותי סינון תוכן שתחריג את הדף הזה מהצנזורה.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 15:44, 18 בספטמבר 2026 (IDT) 1xhxqn1tl0g3xzb55qk21rckef8xri1 3083824 3083820 2026-09-18T13:25:51Z יוסף אומץ 30741 /* "וראו סיכום בדף השיחה." – הסיכום, איכה? */ תגובה 3083824 wikitext text/x-wiki {| border="1" align="left" |+ עבירות מיוחדות ודיניהן |- ! !! טומאת מקדש וקדשיו !! שבועת עדות ושבועת ביטוי לשקר !! בא על שפחה !! סוטה שנסתרה !! נזיר שנטמא !! מצורע שנתנגע !! יולדת ומפילה |- ! בזדון || כרת || עולה ויורד || אשם שפחה חרופה || חטאת קנאות || אשם || -- || -- |- ! בשגגה || עולה ויורד || עולה ויורד || אשם שפחה חרופה || -- || אשם || עולה ויורד || עולה ויורד |- ! עבירות רבות || כפרות רבות || כפרות רבות || אשם יחיד || חטאת יחידה || אשם יחיד || אשם יחיד || חטאת אחת (לימי טהרה) |} == "וראו סיכום בדף השיחה." – הסיכום, איכה? == . [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 23:14, 17 בספטמבר 2026 (IDT) : נראה לי שהכוונה היתה לטבלה שכאן למעלה-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 12:09, 18 בספטמבר 2026 (IDT) ::איזו טבלה? (איני מוצאה.) [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 13:20, 18 בספטמבר 2026 (IDT) ::: כאן בדף שיחת הביאור למעלה.<br> עבירות מיוחדות ודיניהן<br> טומאת מקדש וקדשיו שבועת עדות ושבועת ביטוי לשקר בא על שפחה סוטה שנסתרה נזיר שנטמא מצורע שנתנגע יולדת ומפילה<br> בזדון כרת עולה ויורד אשם שפחה חרופה חטאת קנאות אשם -- --<br> בשגגה עולה ויורד עולה ויורד אשם שפחה חרופה -- אשם עולה ויורד עולה ויורד<br> עבירות רבות כפרות רבות כפרות רבות אשם יחיד חטאת יחידה אשם יחיד אשם יחיד חטאת אחת (לימי טהרה) [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 15:42, 18 בספטמבר 2026 (IDT) :::: זה מסודר כאן למעלה בצורת טבלה.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 15:43, 18 בספטמבר 2026 (IDT) ::: נראה לי שדף השיחה פה מצונזר אצלך. בקש מהחברה שמספק לך שירותי סינון תוכן שתחריג את הדף הזה מהצנזורה.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 15:44, 18 בספטמבר 2026 (IDT) ::::תודה רבה. (אם כי יש לציין שזה מוזר מאוד, זה ממש לא אמור להיות מצונזר.) [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 16:25, 18 בספטמבר 2026 (IDT) jey1lbzjrznknmdf7mm5hybojna4n2t 0 276338 3083809 3083745 2026-09-18T12:00:19Z OpenLawBot 8112 טקסטים חדשים 3083809 wikitext text/x-wiki {{מסגרת מעוצבת עליונה|כותרת={{צבע גופן|לבן|טקסטים חדשים}}|ערוך=|גבול=#99aaff|כותרת רקע=#009000|כותרת טקסט=white|רקע=white|טקסט=black}}<div style="text-align: justify;"> [[חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר]] {{*}} [[חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר]] {{*}} [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשדוד)]] <!-- בוט שורה ראשונה --> {{*}} [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשקלון)]] <!-- בוט שורה שנייה --> {{*}} [[צו הנמלים (הכרזת נמל עכו)]] <!-- בוט שורה שלישית --> {{*}} [[גדר עולם]] {{*}} [[:קטגוריה:פיוטי שמחת תורה|פיוטי שמחת תורה]] {{*}} [[:קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי|פיוטים לפי א"ב]] {{*}} [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|פיוטי הושענות]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/סדר נשים]] {{*}} [[הסליחות לכל השנה - זליגמן בער/סליחות ליום חמישי|סליחות זליגמן בער - ליום שישי]] {{*}} [[אלדד הדני]] {{*}} [[גליל כורש]] {{*}} [[פרי מגדים על אורח חיים רנב|פמ"ג או"ח רנב]] {{*}} [[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים|רש"י מנוקד על שופטים]] {{*}} [[ספר הפיות הכחול]] בשלמותו </div> {{מסגרת מעוצבת תחתונה}}<noinclude> [[קטגוריה:טקסטים חדשים|*]]</noinclude> hig2knd6x3ilif1cxvoumx6zeii2gyl 3083843 3083809 2026-09-18T18:00:25Z OpenLawBot 8112 טקסטים חדשים 3083843 wikitext text/x-wiki {{מסגרת מעוצבת עליונה|כותרת={{צבע גופן|לבן|טקסטים חדשים}}|ערוך=|גבול=#99aaff|כותרת רקע=#009000|כותרת טקסט=white|רקע=white|טקסט=black}}<div style="text-align: justify;"> [[חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר]] {{*}} [[חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר]] {{*}} [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)]] <!-- בוט שורה ראשונה --> {{*}} [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשדוד)]] <!-- בוט שורה שנייה --> {{*}} [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשקלון)]] <!-- בוט שורה שלישית --> {{*}} [[גדר עולם]] {{*}} [[:קטגוריה:פיוטי שמחת תורה|פיוטי שמחת תורה]] {{*}} [[:קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי|פיוטים לפי א"ב]] {{*}} [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|פיוטי הושענות]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/סדר נשים]] {{*}} [[הסליחות לכל השנה - זליגמן בער/סליחות ליום חמישי|סליחות זליגמן בער - ליום שישי]] {{*}} [[אלדד הדני]] {{*}} [[גליל כורש]] {{*}} [[פרי מגדים על אורח חיים רנב|פמ"ג או"ח רנב]] {{*}} [[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים|רש"י מנוקד על שופטים]] {{*}} [[ספר הפיות הכחול]] בשלמותו </div> {{מסגרת מעוצבת תחתונה}}<noinclude> [[קטגוריה:טקסטים חדשים|*]]</noinclude> 76hspx7tgppzdi42wry9oeck1oa3m1e 3083853 3083843 2026-09-19T00:00:29Z OpenLawBot 8112 טקסטים חדשים 3083853 wikitext text/x-wiki {{מסגרת מעוצבת עליונה|כותרת={{צבע גופן|לבן|טקסטים חדשים}}|ערוך=|גבול=#99aaff|כותרת רקע=#009000|כותרת טקסט=white|רקע=white|טקסט=black}}<div style="text-align: justify;"> [[חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר]] {{*}} [[חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר]] {{*}} [[צו הנמלים (הכרזת נמלים בתל-אביב-יפו)]] <!-- בוט שורה ראשונה --> {{*}} [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)]] <!-- בוט שורה שנייה --> {{*}} [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשדוד)]] <!-- בוט שורה שלישית --> {{*}} [[גדר עולם]] {{*}} [[:קטגוריה:פיוטי שמחת תורה|פיוטי שמחת תורה]] {{*}} [[:קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי|פיוטים לפי א"ב]] {{*}} [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|פיוטי הושענות]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/סדר נשים]] {{*}} [[הסליחות לכל השנה - זליגמן בער/סליחות ליום חמישי|סליחות זליגמן בער - ליום שישי]] {{*}} [[אלדד הדני]] {{*}} [[גליל כורש]] {{*}} [[פרי מגדים על אורח חיים רנב|פמ"ג או"ח רנב]] {{*}} [[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים|רש"י מנוקד על שופטים]] {{*}} [[ספר הפיות הכחול]] בשלמותו </div> {{מסגרת מעוצבת תחתונה}}<noinclude> [[קטגוריה:טקסטים חדשים|*]]</noinclude> tndxu9b0h6ul4vterky4k1i8nn3jzft 116 285050 3083856 3025658 2026-09-19T09:15:22Z עינת1971 10735 עדכון תעריפים סעיף 14ה 3083856 wikitext text/x-wiki <שם> חוק החמרים המסוכנים, התשנ"ג-1993 <מאגר 2000297 תיקון 574490 תקן 157611 קוד a163Y00000DuF4bQAF> <מקור> ((ס"ח תשנ"ג, 28|חוק החומרים המסוכנים|13:203764)); ((תשנ"ז, 143|חוק איכות הסביבה (דרכי ענישה) (תיקוני חקיקה)|14:211405)); ((תשס"ב, 139|תיקון מס' 10 לפקודת הרוקחים|15:300462)); ((תשס"ד, 139|חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה)|16:299603)); ((תשס"ה, 975|תיקון מס' 19 לפקודת המשטרה|16:300005)); ((תשס"ו, 24|תיקון מס' 2 לחוק שירותי הובלה|16:299896)); ((תשס"ח, 869|חוק הגנת הסביבה (המזהם משלם) (תיקוני חקיקה)|17:300127)); ((תש"ע, 390|ת"ט|2229)); ((תשע"ב, 744|חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה|18:301466)); ((תשע"ו, 1159|תיקון מס' 3 לחוק הרשות הארצית לכבאות והצלה|20:348524)); ((תשפ"ד, 168|תיקון מס' 9 לחוק פסיקת ריבית והצמדה|25:3568695)), ((821|חוק הגנת הסביבה (ייעול הליכי רישוי סביבתי) (תיקוני חקיקה)|25:4328606)), ((1071|ת"ט|25:4690532)). ''שינוי התוספות:'' ((ק"ת תשנ"ה, 238|שינוי התוספת השלישית לחוק|5631)), ((282|ת"ט|5634)); ((תשנ"ו, 1044|החלפת התוספות הראשונה והשניה|5762)). ''דחיית מועדים:'' ((ק"ת תשפ"ו, 2448|צו הגנת הסביבה (ייעול הליכי רישוי סביבתי) (תיקוני חקיקה) (דחיית היום הקובע)|12481)), ((2449|צו החומרים המסוכנים (דחיית מועדים)|12481)). ''עדכון סכומים:'' ((י"פ תשע"א, 5584|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי)); ((תשע"ב, 2408|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי)); ((תשע"ג, 3947|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי)); ((תשע"ד, 3613|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי)); ((תשע"ו, 3381|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי)); ((תשע"ז, 3204|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי)), ((3903|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי)); ((תשע"ח, 4550|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי)); ((תשע"ט, 4937|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי)); ((תש"ף, 3652|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי)); ((תשפ"א, 3672|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי)); ((תשפ"ב, 3280|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי)); ((תשפ"ג, 3952|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי)); ((תשפ"ד, 3262|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי|12022)); ((תשפ"ו, 9523|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי|14910)). @ 1. הגדרות (תיקון: תשנ"ז, תשס"ה, תשס"ח, תשע"ב, תשפ"ד, תשפ"ד-2, תשפ"ד-3) : בחוק זה - :- "אחראי רעלים" - כמשמעותו [[בסעיף 3(ג)]]; :- "אירוע חמרים מסוכנים" - התרחשות בלתי מבוקרת או תאונה, שמעורב בה חומר מסוכן, הגורמת או העלולה לגרום סיכון לאדם או לסביבה, לרבות שפך, דליפה, פיזור, פיצוץ, התאיידות, דליקה; :- "האסדרה האירופית" - ההסדרים המקובלים באסדרה הנוהגת במדינות האיחוד האירופי, כתוקפה מעת לעת, לעניין עיסוק טעון היתר, ובכלל זה בדירקטיבות, תקנות, מודלים, שיטות, תקנים ונהלים מקצועיים; :- "גוף הצלה" - (((נמחקה);)) :- "גישה סביבתית משולבת" - בחינת כלל ההיבטים הסביבתיים הנוגעים לעיסוק טעון היתר, לרבות השפעות הדדיות בין מרכיבי הסביבה השונים, לשם הגנה על הסביבה או על בריאות הציבור לפי חוק זה או לשם הבטחת איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים לפי [[חוק רישוי עסקים]], והכול כדי להשיג רמה גבוהה של הגנה על הסביבה בכללה; :- "דמי פיגורים" ו"ריבית שקלית" - כהגדרתם [[בחוק פסיקת ריבית והצמדה]]; :- "היתר", "היתר רעלים" - היתר שניתן לפי הוראות חוק זה לעיסוק ברעל; :- "היתר פליטה אחוד" - כהגדרתו [[בחוק אוויר נקי]]; :- "היתר רעלים אחוד" - כהגדרתו [[בסעיף 3טז]]; :- "היתר רעלים ברמה א'" - היתר לעניין עיסוק בסוגי פעילויות כמפורט [[תוספת שלישית $|בחלק א']] [[או ב' לתוספת השלישית]], בטור א' שבהם, בהיקף, בהספק, בכושר ייצור, בכמויות או ביחידות מדידה אחרות בערכים המפורטים בטור ב' לצידו; :- "היתר רעלים ברמה ב'" - היתר לעניין עיסוק בסוגי פעילויות כמפורט [[תוספת שלישית $|בחלק א']] [[או ב' לתוספת השלישית]], בטור א' שבהם, בהיקף, בהספק, בכושר ייצור, בכמויות או ביחידות מדידה אחרות בערכים המפורטים [[בטור ד' לצידו בחלק א' לתוספת השלישית]] או [[בטור ג' לצידו בחלק ב' לתוספת האמורה]]; :- "חומר מסוכן" - רעל או כימיקל מזיק; :- "חוק אוויר נקי" - [[חוק אוויר נקי, התשס"ח-2008]]; :- "חוק חופש המידע" - [[חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998]]; :- "חוק המרכז לגביית קנסות" - [[=חוק המרכז לגביית קנסות|חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995]]; :- "חוק סדר הדין הפלילי" - [[חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982]]; :- "חוק העונשין" - [[חוק העונשין, התשל"ז-1977]]; :- "חוק פסיקת ריבית והצמדה" - [[חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961]]; :- "כימיקל מזיק" - כל חומר מן החומרים המפורטים [[בתוספת הראשונה]], ובכלל זה תערובת, חומר גלם, מוצר, מוצר לוואי, שאריות, פסולת או חומרי ביניים, המכילים חומר כאמור; :- "ממונה" - (((תוחלף ביום 5.9.2027):)) מי שהשר הסמיכו להיות ממונה לענין חוק זה; :- "הממונה" - (((החל מיום 5.9.2027):)) עובד המשרד שהשר, לפי המלצת המנהל, הסמיך לעניין הוראות לפי חוק זה, כולן או חלקן, ובלבד שלעניין היתר רעלים ברמה א', ובכלל זה מתן היתר כאמור וקביעת תנאיו או סירוב למתן היתר כאמור, ביטולו או התלייתו, לגבי עיסוק בסוגי פעילויות [[שבתוספת השלישית]] שמצוין לצידן "(בסמכות ממונה בכיר)" - יוסמך עובד בכיר של המשרד; :- "ממונה על אירוע חמרים מסוכנים" - (((נמחקה);)) :- "המנהל" - הממונה הבכיר על האכיפה במשרד להגנת הסביבה, הכפוף ישירות למנהל הכללי של המשרד; :- "המנהל" - (((החל מיום 5.9.2027):)) עובד בכיר של המשרד שהשר הסמיך לעניין הוראות לפי חוק זה, כולן או חלקן, בכל שטח המדינה; :- "מעשה" - לרבות מחדל; :- "מצרך" - (((תימחק ביום 5.9.2027):)) לרבות חומר גלם; :- "מקום עיסוק" - מיתקן או מערך מיתקנים, נייח או נייד, לרבות מכונה, מכשיר או חפץ, או קו להולכה, לחלוקה או להספקה, וכן מקום או כלי תחבורה, שבהם או באמצעותם מתבצע או עתיד להתבצע עיסוק בחומר מסוכן; :- "המשרד" - המשרד להגנת הסביבה; :- "סמי מרפא" ו"רעל רפואי" - כהגדרתם [[בפקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ"א-1981]]; :- "עוסק" - כל אחד מאלה: :: (1) מי שמחזיק במקום העיסוק, מנהל את העיסוק או שבידו השליטה בעיסוק, בין בעצמו ובין באמצעות אחר מטעמו; לעניין זה, "שליטה" - היכולת לקבוע, בין מכוח זכות חוקית ובין בשל מצב הדברים בפועל, את אופן ביצוע העיסוק; :: (2) בעל היתר או רישיון הדרושים לפי כל דין להפעלתו של העיסוק או לשימוש בו או מי שמוטלת עליו חובה לקבל היתר או רישיון כאמור; :- "עיסוק" - לרבות יצור, יבוא, ייצוא, טיפול לרבות טיפול בפסולת, אריזה, מסחר, ניפוק, העברה, אחסנה, החזקה ושימוש; :- "פסולת חומרים מסוכנים" - חומר מכל סוג או צורה המכיל חומר מסוכן, המסולק או מיועד לסילוק או שיש לסלקו לפי הוראות כל דין; :- "רעל" - כל חומר מן החמרים המפורטים [[בתוספת השניה]], ובכלל זה תערובת, חומר גלם, מוצר, מוצר לוואי, שאריות, פסולת או חומרי ביניים, המכילים חומר כאמור; :- "תכונת סיכון", לעניין חומר תכונה או מאפיין של חומר, המנויים [[בתוספת הרביעית]], העלולים להזיק לאדם או לסביבה, או לסכנם, בכל מצב צבירה של החומר ובכל רמת סיכון; :- "השר" - השר להגנת הסביבה. @ 2. (תיקון: תשפ"ד-2) : (((בוטל).)) @ 3. היתר רעלים (תיקון: תשנ"ז, תשס"ב, תשפ"ד-2, תשפ"ד-3) : (א) לא יעסוק אדם ברעלים אלא אם כן יש בידו היתר רעלים מאת הממונה; הוראה זו לא תחול על רוקח מורשה העוסק ברעלים רפואיים לצרכי רפואה בבית מרקחת או בעסק שעיקר עיסוקו סמי מרפא או רעלים רפואיים או על עסק המוכר תכשירים בלא מרשם, כהגדרתם [[בפקודת הרוקחים]], אף אם המכירה נעשית שלא בבית מרקחת. : (ב) בהיתר רעלים יפורטו מסחרו של בעל ההיתר, הרעלים שהוא רשאי לסחור בהם ומטרת השימוש בהם; אין בהיתר כדי להתיר סחר או יבוא של סם מסוכן כמשמעותו [[בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973]]. : (ג) היתר רעלים יינתן רק למבקש שידוע כאדם הגון ולאחר שהוכיח להנחת דעתו של נותן ההיתר שהוא יודע קרוא וכתוב ושהוא מודע היטב לתכונות המסוכנות של אותם רעלים. : (ד) תוקפו של היתר רעלים יהיה לשנה אחת, לשנתיים, לשלוש או לתקופה הפחותה משנה או העולה על שלוש שנים, בהתאם לאמות מידה, ובכללן סוג המפעל, סוג הרעל וכמות הרעל, הכל כפי שקבע השר. : (ה) הממונה רשאי להתנות את מתן היתר הרעלים בתנאים מיוחדים שיש לקיימם לפני מתן ההיתר, כן רשאי הוא לקבוע בהיתר תנאים מיוחדים, ורשאי הוא, בכל עת, להוסיף או לגרוע מהם, הכל על מנת להגן על הסביבה או על בריאות הציבור. : (ו) הממונה רשאי לבטל, בכל עת, היתר רעלים, מהטעמים המנויים בסעיף קטן (ה); לא יבטל הממונה היתר רעלים אלא לאחר שנתן לבעל ההיתר הזדמנות להשמיע את טענותיו. @ 3. היתר רעלים ותנאים למתן היתר (תיקון: תשנ"ז, תשס"ב, תשפ"ד-2, תשפ"ד-3) : (((החל מיום 5.9.2027):)) : (א) לא יעסוק אדם ברעל בעל תכונת סיכון, בעיסוק בפעילות המנויה [[תוספת שלישית $|בחלק א']] [[או ב' לתוספת השלישית]], בטור א' שבהם, בהיקף, בהספק, בכושר ייצור, בכמויות או ביחידות מדידה אחרות, כמפורט [[בטור ב' או ד' לצידו בחלק א' לתוספת השלישית]] או [[בטור ב' או ג' לצידו בחלק ב' לתוספת האמורה]], אלא אם כן יש בידו היתר רעלים מתאים מאת הממונה ובהתאם לתנאיו; הוראה זו לא תחול על רוקח מורשה העוסק ברעלים רפואיים לצרכי רפואה בבית מרקחת או בעסק שעיקר עיסוקו סמי מרפא או רעלים רפואיים או על עסק המוכר תכשירים בלא מרשם, כהגדרתם [[בפקודת הרוקחים]], אף אם המכירה נעשית שלא בבית מרקחת. : (א1) על אף האמור בסעיף קטן (א), עיסוק בפעילות כאמור באותו סעיף קטן הטעון היתר פליטה אחוד אינו טעון היתר רעלים לפי סעיף זה לגבי אותו עיסוק. : (ב) אין בהיתר רעלים כדי להתיר סחר או יבוא של סם מסוכן כמשמעותו [[בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973]]. : (ג) היתר רעלים יינתן למבקש, ובלבד שהוא או מי שמינה מטעמו, באישור הממונה, יהיה אחראי רעלים; אחראי רעלים יהיה מי שמתקיימים בו כל אלה: :: (1) הוא בעל ידע מקצועי מספק לגבי תכונות הרעלים שהוא עוסק בהם ואופן הטיפול בהם; :: (2) הוא לא הורשע בעבירה אשר מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לעסוק ברעלים; :: (3) הוא עומד בתנאי כשירות נוספים שנקבעו לפי הוראות [[סעיף 12]], אם נקבעו. : (ד) (((בוטל).)) : (ה) (((בוטל).)) : (ו) (((בוטל).)) @ 3א. בקשה להיתר רעלים (תיקון: תשפ"ד-2) : (((החל מיום 5.9.2027):)) : (א) המבקש לעסוק ברעל בעל תכונת סיכון, בעיסוק הטעון היתר רעלים לפי [[סעיף 3]], יגיש לממונה בקשה להיתר רעלים, הכוללת את כל אלה (בסעיף זה - בקשה): :: (1) פרטים על המבקש, ולעניין מבקש המבקש למנות אחראי רעלים - גם פרטים על אחראי הרעלים המוצע מטעמו; :: (2) תיאור העיסוק ורכיביו, ובכלל זה התהליכים שיבוצעו במסגרת העיסוק, וכן המיתקנים והפעילויות הכלולים בעיסוק או במקום העיסוק וההשפעות הצפויות מהפעילות נושא העיסוק על בריאות הציבור או הסביבה; :: (3) חומרים מסוכנים שהוא מבקש לעסוק בהם או חומרים מסוכנים שעשויים להימצא במקום העיסוק, תכונות הסיכון שלהם, כמויותיהם ומאפייניהם, והפעילות שתתבצע בקשר אליהם; :: (4) תיאור האתר שבו תתבצע הפעילות נושא העיסוק, תנאי האתר וסביבתו, לרבות גורמים שעשויים להביא להתרחשות אירוע חומרים מסוכנים או להחמרה בתוצאותיו, בשים לב לאתרים או למיתקנים הסמוכים למקום העיסוק ולשימושים הנעשים בהם; :: (5) מיפוי תרחישים להתרחשות אירועי חומרים מסוכנים והאמצעים למניעת אירועי חומרים מסוכנים; :: (6) תוכניות החירום המוצעות לטיפול באירועי חומרים מסוכנים ומזעור השפעותיהם, לשם הגנה על בריאות הציבור או הסביבה, ובכלל זה פעולות לשיקום ולהשבת המצב לקדמותו לאחר אירוע חומרים מסוכנים (בחוק זה - תוכניות החירום); :: (7) הטכניקה המוצעת ליישום בפעילות נושא העיסוק וטכניקות אחרות למניעה ולצמצום של השפעות שליליות על בריאות הציבור או על הסביבה הנובעות מהעיסוק בחומרים מסוכנים; לעניין זה, "טכניקה" - הטכנולוגיה, האמצעים והשיטות המשמשים בתכנון, בבנייה, בהפעלה, בתחזוקה ובפירוק של מפעל ושל פעילות המתבצעת בו; :: (8) אמצעים למניעת היווצרות פסולת חומרים מסוכנים ולהפחתת כמויות פסולת כאמור, וכן דרכי טיפול בפסולת כאמור, ובכלל זה הכנה לשימוש חוזר בפסולת, מיחזור או השבה של פסולת; :: (9) אם העיסוק כרוך בשימוש, אחסון, ייצור או פליטה של חומר מסוכן, ואם יש אפשרות לקיומו של זיהום בקרקע או במים במקום העיסוק, ובנסיבות שבהן הדבר נדרש לנוכח מאפייני העיסוק, מורכבותו או הסיכונים הנובעים ממנו - סקר בדבר מצב הקרקע או מקורות המים באתר שבו מתקיימת הפעילות במועד הגשת הבקשה; :: (10) מידע ופרטים בעניינים האמורים בפסקאות (1) עד (9), או מידע ופרטים נוספים, המנויים [[בתוספת החמישית]]. : (ב)(1) בקשה תוגש באופן דיגיטלי ותיערך לפי הוראות חוק זה, ובכלל זה לפי מודלים, דוגמאות, טפסים, שיטות, הוראות ונהלים מקצועיים אשר משקפים את המידע הנדרש לפי סעיף קטן (א), והכול לפי מתכונת הבקשה והנחיות בעניינה שפרסם המנהל באתר האינטרנט של המשרד. :: (2) בהנחיות כאמור בפסקה (1) יורה המנהל על היקף הפרטים ומידת הפירוט לפי סעיף קטן (א) שתכלול הבקשה, בשים לב למידת הסיכון הכרוך בעיסוק המבוקש ובמורכבותו. :: (3) הודעה על מתכונת הבקשה, פרסום הנחיות כאמור בפסקה (1) ועל כל שינוי בהן, תפורסם ברשומות. : (ג) הממונה רשאי לדרוש ממגיש בקשה מידע ופרטים נוספים הדרושים לו לשם החלטה בבקשה, וכן רשאי הוא לפטור את מגיש הבקשה מהגשת מידע או פרט מהפרטים המנויים בסעיף זה, אם ראה שיש בידיו מידע מספק לשם קבלת החלטה בבקשה. : (ד) על הגשת בקשה להיתר רעלים ברמה א' לפעילויות המסומנות בכוכבית [[בתוספת השלישית]] יחולו הוראות [[סעיף 18(ד) לחוק אוויר נקי]], בשינויים המחויבים ובשינוי זה: במקום "מקור הפליטה" יקראו "מקום העיסוק". : (ה) על אף האמור בסעיף קטן (א), אדם המבקש לעסוק ברעל כאמור באותו סעיף קטן, בעיסוק הטעון היתר פליטה אחוד, יגיש לממונה כהגדרתו [[בחוק אוויר נקי]], בקשה להיתר פליטה אחוד לפי [[סעיף 29א לאותו חוק]], לגבי הפעילות המהווה עיסוק כאמור, ולא יגיש לגביה בקשה להיתר רעלים לפי חוק זה. @ 3ב. החלטה בבקשה להיתר רעלים (תיקון: תשפ"ד-2) : (((החל מיום 5.9.2027):)) : (א) הוגשה בקשה להיתר רעלים לפי [[סעיף 3א]], ישקול הממונה אם לתת היתר רעלים, לתיתו בתנאים או לסרב לתיתו; בבואו לשקול אם לתת היתר רעלים, יביא הממונה בחשבון, בין השאר, את ההשפעות הצפויות על בריאות הציבור או על הסביבה הנובעות מהעיסוק נושא ההיתר, את האפשרות להתרחשותו של אירוע חומרים מסוכנים והשלכותיו ואת יכולתו של מגיש הבקשה לנקוט את האמצעים הנדרשים למניעת אירוע חומרים מסוכנים, לפעול למזעור השלכותיו של אירוע כאמור ולהשיב את המצב לקדמותו לאחר התרחשות אירוע כאמור. : (ב) הממונה רשאי לתת היתר רעלים שיכלול כמה מקומות עיסוק, אם מצא כי נסיבות העניין מצדיקות זאת, בין השאר בשל אופי העיסוק, רצף הפעילות או הסמיכות בין המקומות. : (ג) הממונה יודיע למבקש על החלטתו בבקשה להיתר רעלים בתוך שנה מיום הגשתה; הממונה רשאי להאריך את המועד האמור בשישה חודשים נוספים, אם ראה צורך בכך בשל מורכבות הבקשה; במניין התקופה האמורה לא יבוא בחשבון פרק הזמן לטענות המבקש לגבי הטיוטה לפי סעיף קטן (ד), ואם דרש הממונה מהמבקש מידע ופרטים נוספים כאמור [[בסעיף 3א(ג)]] - גם פרק הזמן שעד להגשת מידע ופרטים כאמור. : (ד) שקל הממונה לתת היתר או לתיתו בתנאים, ימסור את טיוטת ההיתר למבקש, והמבקש יהיה רשאי לטעון את טענותיו לגבי הטיוטה בתוך 30 ימים מיום קבלתה, ובכלל זה לבקש מהממונה הסבר לעניין השיקולים בקביעת תנאי מסוים בהיתר שהמבקש טען לגביו; שקל הממונה לסרב לתת היתר רעלים, לא יחליט בבקשה אלא לאחר שנתן למגיש הבקשה הזדמנות לטעון את טענותיו. : (ה) שקל הממונה לתת היתר רעלים ברמה א', לפעילויות המסומנות בכוכבית [[בתוספת השלישית]], או לתיתו בתנאים, יכין טיוטת היתר, בהתחשב בתוצאות ההליך שקוים לפי סעיף קטן (ד), ויקיים הליך לפי [[סעיף 3ג]], ורשאי הוא, לאחר קיום הליך כאמור, גם לסרב לתת היתר, לדחות את המועד למתן היתר או לשנות את תנאיו כפי שנקבעו בטיוטת ההיתר. @ 3ג. שיתוף הציבור (תיקון: תשפ"ד-2) : (((החל מיום 5.9.2027):)) : על בקשה להיתר רעלים ברמה א' לפעילויות המסומנות בכוכבית [[בתוספת השלישית]], לעיסוק שלא היה קיים ערב יום כ' בטבת התשפ"ד (1 בינואר 2024) או על בקשה לחידוש היתר לעיסוק שהיה קיים ערב המועד האמור, יחולו הוראות [[סעיף 21 לחוק אוויר נקי]], בשינויים המחויבים ובשינויים אלה: : (1) בכל מקום, במקום "היתר פליטה" יקראו "היתר רעלים"; : (2) בסעיף קטן (ד)(2)(ג), במקום הסיפה החל במילה "פרטים" יקראו "פרטים על מבקש היתר הרעלים, תיאור כללי של הפעילות במקום העיסוק, תכונות הסיכון העיקריות של החומרים המסוכנים שיימצאו במקום העיסוק, הסיכונים הצפויים לבריאות הציבור או לסביבה עקב אירוע חומרים מסוכנים שיתרחש במקום העיסוק או בסביבתו והדרכים למניעתם או להתמודדות עימם ולצמצום השפעותיהם". @ 3ד. היתר רעלים ותנאיו (תיקון: תשפ"ד-2) : (((החל מיום 5.9.2027):)) : (א) הממונה רשאי להתנות היתר רעלים בתנאים, לרבות בתנאים שיש לקיימם לפני מתן ההיתר, והכול כדי להגן על בריאות הציבור או הסביבה. : (ב) בלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף קטן (א), הממונה יקבע בהיתר רעלים, אם הדבר נדרש לעניין העיסוק נושא הבקשה, הוראות בעניינים המנויים [[בסעיף 3א(א)]] וכן בעניינים האלה: :: (1) הוראות לנקיטת אמצעים הנדרשים לשם מניעת אירועי חומרים מסוכנים, טיפול בהם והפחתת השפעותיהם לשם הבטחת הגנה ברמה גבוהה על בריאות הציבור ועל הסביבה, בין השאר בהתחשב במיקום שבו מתבצע העיסוק, ובכלל זה הוראות לעניין מניעת הישנותם של אירועים כאמור, הוראות לעניין החזקה והפעלה של ציוד ייעודי הנדרש למניעת אירועים כאמור, לרבות אמצעי גילוי והתרעה, והוראות לעניין כוח אדם והכשרות לטיפול באירועים כאמור; :: (2) הוראות למניעה ולצמצום של סיכונים, זיהומים או השפעות שליליות אחרות על הסביבה, לרבות במצבי הפעלה שונים ובתנאי הפעלה לא אופייניים, ובכלל זה התנעה וכיבוי של מיתקנים, דליפה, עצירות רגעיות והפסקת פעילות, לרבות תנאים שיש לקיימם לפני הפעילות ולאחר סיום הפעילות ולרבות הוראות לעניין פינוי וסילוק חומרים מסוכנים ופסולת מהאתר; :: (3) הגבלות לעניין שימוש בחומרים מסוכנים, לרבות סוגי דלק, כמויותיהם ואחסנתם, והוראות בדבר סימון חומרים כאמור; :: (4) הוראות והגבלות לעניין מסחר בחומרים מסוכנים, ייבוא וייצוא, והוראות והגבלות לעניין העברה והובלה של חומרים מסוכנים; :: (5) אמצעים ופעולות לתחזוקה ובטיחות נאותים של מקום העיסוק והפעילות נושא העיסוק, לרבות נהלים והכשרות בעניינים אלה, ובנסיבות שבהן הדבר נדרש בשל מאפייני העיסוק, מורכבותו או הסיכונים הנובעים ממנו - קיום מערכת לניהול בטיחות; :: (6) הוראות בדבר חובתו של בעל ההיתר לבחון, לתרגל ולעדכן, מעת לעת, את התוכניות והמסמכים שפורטו במסגרת הבקשה להיתר לפי [[סעיף 3א]]; :: (7) הוראות בדבר פסולת חומרים מסוכנים הנוצרת או המאוחסנת במקום העיסוק, סיווגה, אופן הטיפול בה, ניהולה, הובלתה ואחסונה; :: (8) חובות מדידה, בדיקה, ניטור ודיגום, במקום העיסוק ובסביבתו, של כל נתון הנדרש להערכת ההשפעה הסביבתית של העיסוק ופעילותו, ובכלל זה הדרכים והמועדים לביצוען, והאמצעים והשיטות לאיסוף, לעיבוד, לתיעוד ולהערכה של הנתונים; :: (9) חובות לעניין עריכת רישום ותיעוד בכל הנוגע לקיום ההוראות לפי חוק זה בקשר לעיסוק, לרבות רישום קנייה ומכירה של חומרים מסוכנים ושמירת מסמכים; :: (10) חובות דיווח ומסירת מידע לממונה. : (ג) הממונה יקבע בהיתר רעלים הוראות לעניין מניעה או צמצום של זיהום או סיכון לציבור או לסביבה, ככל האפשר בלי לחייב ביישום של טכניקה או אמצעי מסוים, ובלבד שהטכניקות או האמצעים יביאו לרמה שווה של הגנה על בריאות הציבור ועל הסביבה. : (ד) קביעת התנאים בהיתר רעלים תיעשה בשים לב למידת הסיכון הכרוך בעיסוק ומורכבותו או לסיכון הנובע מהמקום שבו העיסוק מתבצע. : (ה) כללו טענות המבקש לפי [[סעיף 3ב(ד)]] בקשה להסבר לעניין השיקולים בקביעת תנאי מסוים בהיתר רעלים, כאמור [[באותו סעיף]], יצרף הממונה להיתר הסבר לעניין החלטתו לגבי אותו תנאי; הסבר כאמור יתייחס בין השאר ליישום השיקולים לפי חוק זה, ובכלל זה להתאמת התנאי למקובל בהסדר מתוך האסדרה האירופית שקביעת התנאי התבססה עליו, בהתאם להוראות לפי [[סעיף 13א(ב)]]. @ 3ה. השגה למנהל על תנאי בהיתר רעלים או על סירוב לתת היתר (תיקון: תשפ"ד-2) : (((החל מיום 5.9.2027):)) : (א) עוסק רשאי להגיש למנהל, בתוך 21 ימים מיום קבלת היתר רעלים או מיום שנמסרה לו החלטה על שינוי בתנאי היתר הרעלים (בסעיף זה - מועד ההחלטה), השגה בכתב על תנאי מסוים בהיתר, בטענה שמתקיים אחד מאלה, בשים לב, בין השאר, להוראות [[סעיף 3ו]], ובלבד שטענותיו בעניין התנאי האמור הוגשו לממונה לפני מועד ההחלטה או שלא ניתנה לו הזדמנות סבירה לטעון לעניין התנאי האמור, לפני מועד ההחלטה: :: (1) יש פער ניכר בין העלות הכרוכה בעמידה בתנאי נושא ההשגה ובין התועלת הסביבתית הצפויה מיישומו על פי אמות המידה המקובלות לעניין זה הקבועות בהסדר מתוך האסדרה האירופית שקביעת התנאי התבססה עליו בהתאם להוראות לפי [[סעיף 13א(ב)]]; :: (2) יש פער ניכר בין המועד שנקבע בהיתר לשם יישום התנאי ובין התקופה הדרושה לכך לדעת העוסק; :: (3) התנאי אינו מתיישב עם אמות מידה מקובלות לקביעת תנאים לגבי פעילות בעלת מאפיינים דומים בתנאים דומים, הקבועות בהסדר מתוך האסדרה האירופית שקביעת התנאי התבססה עליו בהתאם להוראות לפי [[סעיף 13א(ב)]]; :: (4) התנאי שונה באופן ניכר מתנאי באותו עניין שנקבע בהיתר רעלים אחר לגבי פעילות בעלת מאפיינים דומים בתנאים דומים. : (ב) החליט הממונה לסרב לתת היתר רעלים, רשאי מגיש הבקשה להיתר להגיש למנהל, בתוך 21 ימים מיום שנמסרה לו החלטת הממונה, השגה בכתב על ההחלטה, בטענה שההחלטה ניתנה שלא בהתאם [[לסעיף 13א]] או שלא בהתאם לשיקולים לפי [[סעיף 3ב(א)]], ובשים לב, בין השאר, להוראות [[סעיף 3ו(א)]]. : (ג) בהשגה לפי סעיף קטן (א) או (ב), לא ניתן לטעון לעניין הוראות המנהל לפי [[סעיף 13א(ב)]]. : (ד)(1) נוכח המנהל כי השגה שהוגשה אינה עומדת בתנאים לפי סעיפים קטנים (א) או (ב), רשאי הוא לדחותה על הסף. :: (2) נוכח המנהל כי התקיים תנאי מן התנאים להגשת השגה לפי סעיפים קטנים (א) או (ב), יבחן אם יש לשנות את תנאי היתר הרעלים או לתת היתר כאמור, לפי העניין, בהתאם לשיקולים למתן היתר או לקביעת תנאיו לפי חוק זה; מצא המנהל, לאחר בחינה כאמור, כי יש לשנות את תנאי ההיתר או לתת היתר כאמור, יורה לממונה לעשות כן. :: (3) המנהל ימסור למגיש ההשגה את החלטתו המנומקת בהשגה, בכתב, בתוך 60 ימים מיום הגשתה, אולם רשאי הוא, בהודעה בכתב, לדחות את המועד למתן החלטתו ב-30 ימים נוספים, אם ראה צורך בכך בשל מורכבות ההשגה. @ 3ו. השגה למנהל הכללי של המשרד (תיקון: תשפ"ד-2) : (((החל מיום 5.9.2027):)) : (א) על החלטת המנהל בהשגה כאמור [[בסעיף 3ה]], רשאי העוסק להשיג בכתב לפני המנהל הכללי של המשרד (בסעיף זה - המנהל הכללי), בתוך 21 ימים ממועד מתן ההחלטה, בטענה שמתקיים, נוסף על האמור [[בסעיף 3ה(א) או (ב)]], אחד מאלה, ובלבד שטענה כאמור נכללה בהשגה לפי אותם סעיפים קטנים: :: (1) יש חשש סביר שתנאי ההיתר נושא ההשגה כאמור [[בסעיף 3ה(א)]], או החלטה על סירוב למתן היתר כאמור [[בסעיף 3ה(ב)]], עלולים לסכן את המשך קיומו של קו ייצור במקום העיסוק או את פעילות העוסק כולה; לעניין זה, "קו ייצור" - מיתקן או כמה מיתקנים המשמשים בתהליך ייצור שבסופו מיוצר מוצר; :: (2) ההיתר ניתן לגבי עיסוק ברעלים של עוסק שהוא תשתית לאומית כמפורט להלן, לצורך אותה תשתית, או שהוא מתבקש לגבי עיסוק ברעלים כאמור, ותנאי ההיתר כאמור [[בסעיף 3ה(א)]] או החלטה על סירוב למתן היתר כאמור [[בסעיף 3ה(ב)]], עלולים לפגוע באופן משמעותי באיכות השירות לציבור או למשק או באספקתו או להביא לעלייה משמעותית ביוקר המחייה בתחום התשתית: ::: (א) רכבת; ::: (ב) נמל; ::: (ג) תחנת כוח; ::: (ד) מיתקן להתפלת מים; ::: (ה) שדה תעופה; ::: (ו) מיתקני אחסון והולכה של נפט, גז או דלק; ::: (ז) בית חולים. : (ב)(1) הוגשה למנהל הכללי השגה כאמור בסעיף קטן (א), יקיים המנהל הכללי התייעצות בכתב לגבי קיומה והיקפה של השפעה משקית בקשר להשגה, עם המנהל הכללי של המשרד הממשלתי האחראי לתחום פעילותו של מגיש ההשגה, או - אם הוקמה בחוק רשות האחראית לפי דין לאסדרת תחום הפעילות של מגיש ההשגה - עם ראש הרשות האמורה; אם האחריות לאסדרת תחום הפעילות האמור אינה נתונה לפי דין בידי שום משרד ממשלתי או רשות כאמור, יקיים המנהל הכללי את ההתייעצות לפי פסקה זו עם המנהל הכללי של משרד הכלכלה והתעשייה. :: (2) לא השיב מנהל כללי של משרד או ראש רשות, או המנהל הכללי של משרד הכלכלה והתעשייה, לפי העניין, בכתב, על פנייתו של המנהל הכללי כאמור בפסקה (1), בתוך 21 ימים מיום שנמסרה לו הפנייה, יראו את חובת ההתייעצות לפי אותה פסקה, בתום התקופה האמורה, כאילו קוימה. :: (3) המנהל הכללי ייתן את החלטתו בהשגה לאחר שפנה לקיום התייעצות כאמור בפסקה (1), והתקבלה תשובה לפנייתו או שחלף הזמן למתן התשובה כאמור בפסקה (1) או (2). :: (4) הוראות [[סעיף 3ה(ד)]] יחולו על החלטת המנהל הכללי בשינויים המחויבים. @ 3ז. תוקף היתר שהוגשה לגביו השגה (תיקון: תשפ"ד-2) : (((החל מיום 5.9.2027):)) : (א) היה בידי מגיש ההשגה לפי [[סעיף 3ה]] [[או 3ו]], ערב החלטת הממונה בבקשה להיתר נושא ההשגה, היתר רעלים, יעמוד ההיתר האמור בתוקף עד למתן החלטה בהשגה לפי [[3ה|אותם סעיפים]], ולכל היותר עד תום המועדים הקבועים בחוק לקבלת החלטה בהשגה, לפי העניין, אלא אם כן מתקיים אחד מאלה: :: (1) מגיש ההשגה ביקש כי ההיתר נושא ההשגה ייכנס לתוקף אף לפני מתן החלטה בהשגה; :: (2) המנהל או המנהל הכללי, לפי העניין, הורה כי ההיתר נושא ההשגה ייכנס לתוקף, במלואו, בחלקו או בשינויים שעליהם יורה, לפני מתן ההחלטה בהשגה; המנהל או המנהל הכללי, לפי העניין, יורה כאמור רק אם נוכח כי ניתן לקיים את ההיתר נושא ההשגה גם בלא קיום התנאי שלגביו הוגשה ההשגה או סבר כי הדבר נדרש כדי למנוע את אחד מאלה, והכול בהתחשב בעלות יישום התנאי שלגביו הוגשה ההשגה והמועד שנקבע ליישומו לעומת המועד לקבלת החלטה בהשגה, ובשים לב לקיומן של דרכים חלופיות ליישום התנאי ועלותן: ::: (א) פגיעה ניכרת בבריאות הציבור או בסביבה; ::: (ב) זיהום או פגיעה מתמשכים או חוזרים ונשנים בבריאות הציבור או בסביבה; ::: (ג) סיכון משמעותי לציבור או לסביבה. : (ב) חלפו המועדים לקבלת החלטה בהשגה ולא ניתנה החלטה בהשגה, יחול ההיתר נושא ההשגה עם התנאים שנקבעו או ששונו בו. @ 3ח. הוראות לעניין הגשת השגה ושיתוף הציבור (תיקון: תשפ"ד-2) : (((החל מיום 5.9.2027):)) : (א) השגה כאמור [[בסעיף 3ה]] [[או 3ו]] (בסעיף זה - השגה) תהיה מנומקת, ויצורפו לה תצהיר ואסמכתאות לתמיכה בהתקיימות התנאים לפי [[3ה|אותם סעיפים]], ולעניין השגה כאמור [[בסעיף 3ה(א)(1)]] - גם תוצאות בדיקת העלות הכרוכה בעמידה בתנאי נושא ההשגה והתועלת הסביבתית הצפויה מיישומו, כאמור באותו סעיף קטן, שמסר מגיש ההשגה לממונה, לפני מתן ההיתר. : (ב)(1) השגה לעניין היתר רעלים ברמה א' לפעילויות המסומנות בכוכבית [[בתוספת השלישית]], שהוגשה בהתאם להוראות לפי [[סעיף 4א]], תפורסם להערות הציבור באתר האינטרנט של המשרד; כל אדם רשאי להגיש למנהל או למנהל הכללי, לפי העניין, הערות לעניין ההשגה בתוך 21 ימים ממועד פרסומה, ויחולו לעניין הפרסום הוראות [[סעיף 21(ד) לחוק אוויר נקי]], בשינויים המחויבים ובשינויים האמורים [[בסעיף 3ג]]. :: (2) לא תינתן החלטה לפי [[סעיף 3ה(ד)(2)]] [[או 3ו(ב)(3)]], בהשגה כאמור בפסקה (1), אלא לאחר חלוף התקופה להגשת הערות כאמור בסעיף קטן זה, ואם הוגשו הערות כאמור - לאחר שהתקיים בהן דיון, ויחולו לעניין זה הוראות [[סעיף 21(ו) סיפה לחוק אוויר נקי]]. @ 3ט. פרסום ודיווח לכנסת בעניין השגות (תיקון: תשפ"ד-2) : (((החל מיום 5.9.2027):)) : (א) החלטות המנהל והמנהל הכללי לפי [[סעיפים 3ה]] [[ו-3ו]], לעניין היתרים כאמור [[בסעיף 3ח(ב)]], וכן תשובות שניתנו במסגרת התייעצות לפי הוראות [[סעיף 3ו(ב)]] לעניין אותם היתרים, יפורסמו באתר האינטרנט של המשרד, ויחולו לעניין הפרסום הוראות [[סעיף 21(ד) לחוק אוויר נקי]], בשינויים המחויבים ובשינויים האמורים [[בסעיף 3ג]]. : (ב) השר יגיש לוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, לא יאוחר מ-30 באפריל מדי שנה, דיווח על השגות שהוגשו לפי [[סעיפים 3ה]] [[ו-3ו]] והחלטות שהתקבלו בעניינן בשנה שקדמה למועד הדיווח. @ 3י. תוקף ההיתר, חידושו וסיום פעילות (תיקון: תשפ"ד-2) : (((החל מיום 5.9.2027):)) : (א) היתר רעלים יינתן לתקופה של עשר שנים. : (ב) בקשה לחידוש היתר רעלים תוגש שנה לפחות, ולא מוקדם מ-18 חודשים, לפני תום תקופת תוקפו. : (ג) על אף האמור בסעיף קטן (א) - :: (1) הוגשה בקשה לחידוש היתר רעלים בהתאם לסעיף קטן (ב), והממונה לא קבע, לפני תום תקופת תוקפו של ההיתר כי הוא מסרב לחדשו, יעמוד ההיתר בתוקפו עד להחלטת הממונה בבקשה או עד תום שנה מתום תקופת תוקפו של ההיתר, לפי המוקדם; אין בהגשת בקשה לקבלת הסבר לפי [[סעיף 3ב(ד)]] כדי להביא להארכת התקופה האמורה בתקופות נוספות; :: (2) הממונה, לבקשת מגיש הבקשה להיתר רעלים, רשאי לתת היתר רעלים לתקופה של חמש שנים או פחות, אם נוכח שהפעילות שלגביה מבוקש ההיתר היא פעילות זמנית מטבעה, או שצפוי שתימשך פחות מחמש שנים לפי הצהרת מגיש הבקשה; מגיש הבקשה להיתר רעלים יצרף אסמכתאות לתמיכה בהצהרתו לפי פסקה זו. : (ד) על בקשה לחידוש היתר כאמור בסעיף זה יחולו הוראות [[סעיפים 3א עד 3ט]], בשינויים המחויבים. : (ה) פקע תוקפו של היתר רעלים, יפסיק בעל ההיתר את הפעילות שבעבורה ניתן ההיתר לאלתר, ויפעל למניעת סיכונים, זיהומים או השפעות שליליות אחרות על הסביבה ממיקום העיסוק, כל עוד לא פונו ממקום העיסוק, לפי כל דין, כל המיתקנים והחומרים שנמצאים בו; אין באמור כדי לגרוע מחובתו של בעל ההיתר לפעול לפי התנאים שנקבעו בהיתר הרעלים לעניין חובותיו בסיום הפעילות ולאחריה. @ 3יא. שינוי תנאים בהיתר רעלים (תיקון: תשפ"ד-2) : (((החל מיום 5.9.2027):)) : (א) הממונה רשאי, לפי הוראות סעיף זה, ביוזמתו או לבקשת בעל היתר רעלים, לשנות את תנאיו של היתר רעלים, ובכלל זה להוסיף עליהם או לגרוע מהם. : (ב) בקשת בעל היתר רעלים לשינוי כאמור בסעיף קטן (א), תהיה מנומקת, ויחולו לעניין הגשתה ההוראות לפי [[סעיף 3א]], בשינויים המחויבים. : (ג) הממונה לא ישנה מיוזמתו תנאי בהיתר רעלים אלא אם כן סבר שהשינוי נדרש כדי למנוע פגיעה ניכרת בבריאות הציבור או בסביבה או כדי למנוע זיהום או פגיעה מתמשכים או חוזרים ונשנים בסביבה או סיכון משמעותי לציבור או לסביבה; אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מסמכות הממונה לערוך, ביוזמתו, שינוי של תנאי בהיתר רעלים שאין לו השפעה משמעותית על בעל ההיתר, כגון דרישת ניטור או דיגום שיישומה אינו כרוך בהקמת תשתית, או דרישה לדיווח, רישום, שילוט או סימון. : (ד) לא יחליט הממונה על שינויים בהיתר רעלים אלא לאחר שניתנה לבעל ההיתר הזדמנות לטעון את טענותיו. : (ה) על שינוי תנאי בהיתר רעלים ברמה א' לפעילויות המסומנות בכוכבית [[בתוספת השלישית]], שכרוך בהקלה מתנאי ההיתר או שיש בו כדי להגדיל את ההשפעה השלילית של העיסוק על בריאות הציבור או הסביבה או את הסיכון לציבור או לסביבה ממנו, יחולו הוראות [[סעיף 3ג]], בשינויים המחויבים; הממונה רשאי לשנות את דרכי הפרסום והמועדים הקבועים [[בסעיף 21 לחוק אוויר נקי]], כפי שהוחלו [[בסעיף 3ג]], ורשאי הוא לדון בהערות שהוגשו לו שלא בפומבי, כפי שימצא מתאים בנסיבות העניין. : (ו) הממונה יודיע לבעל היתר הרעלים על החלטתו בבקשתו לפי סעיף קטן (א), עד תום התקופה שלהלן, לפי העניין: :: (1) לעניין בקשה שעניינה שינוי הכרוך בהקלה מתנאי ההיתר או שיש בה כדי להגדיל את ההשפעה השלילית של העיסוק על בריאות הציבור או הסביבה או את הסיכון ממנו לבריאות הציבור או לסביבה - ארבעה חודשים מיום הגשת הבקשה כנדרש לפי סעיף זה [[וסעיף 4א]]; הממונה רשאי, אם ראה צורך בכך בשל מורכבות הבקשה, להאריך את התקופה האמורה ב-75 ימים נוספים; :: (2) לעניין בקשה שעניינה שינוי שאינו שינוי כאמור בפסקה (1) - חודשיים מיום הגשת הבקשה כנדרש לפי סעיף זה [[וסעיף 4א]]; הממונה רשאי, אם ראה צורך בכך בשל מורכבות הבקשה, להאריך את התקופה האמורה ב-30 ימים נוספים. : (ז) דרש הממונה ממגיש הבקשה מידע ופרטים נוספים לפי סעיף קטן (ב), לא יבוא במניין התקופה האמורה בסעיף קטן (ו)(1) או (2) פרק הזמן שעד להגשת מידע ופרטים כאמור, וכן לא יבוא במניין התקופה האמורה פרק הזמן שניתן לבעל היתר הרעלים כדי לטעון את טענותיו כאמור בסעיף קטן (ד). : (ח) על שינוי תנאי בהיתר רעלים לפי סעיף זה יחולו ההוראות לפי [[סעיף 3ה עד 3ט]], בשינויים המחויבים. @ 3יב. שינוי הפעלה משמעותי (תיקון: תשפ"ד-2) : (((החל מיום 5.9.2027):)) : (א) בעל היתר רעלים לא יבצע, בעצמו או באמצעות אחר, שינוי בעיסוק, ברעל, או במקום העיסוק שניתן לגביו היתר רעלים, לרבות הרחבתו של מקום העיסוק או שינוי בעיסוק ברעל שעלול להגדיל במידה ניכרת את ההשפעות השליליות של העיסוק, כולן או חלקן, על בריאות הציבור או על הסביבה או את הסיכון לציבור או לסביבה הנובע ממנו (בחוק זה - שינוי הפעלה משמעותי), אלא לאחר קבלת אישור הממונה בכתב; הממונה רשאי לאשר את הבקשה, לסרב לאשרה או לאשרה בתנאים הנוגעים לשינוי המבוקש, כפי שיורה. : (ב) על בקשת בעל היתר רעלים לשינוי הפעלה משמעותי כאמור בסעיף קטן (א) יחולו ההוראות לפי [[סעיפים 3א עד 3ג]], בשינויים המחויבים; על שינוי כאמור יחולו ההוראות לפי [[סעיפים 3ד עד 3ט]], בשינויים המחויבים. : (ג) הממונה יודיע לבעל היתר רעלים על החלטתו בבקשתו לפי סעיף קטן (א), בתוך שישה חודשים מיום הגשת הבקשה; הממונה רשאי, אם ראה צורך בכך בשל מורכבות הבקשה, להאריך את התקופה האמורה בחודשיים נוספים, ויחולו לעניין זה הוראות [[סעיף 3יא(ז)]]. : (ד) על אף האמור בסעיף קטן (א), הגיש בעל היתר רעלים לממונה בקשה לשינוי הפעלה משמעותי הכוללת הוספת עיסוק הטעון היתר רעלים לפי [[סעיף 3(א)]], בין בשל שינוי בעיסוק ובין בשל שינוי ברעלים שלגביהם ניתן ההיתר, רשאי הממונה, אם מצא שהעיסוק נושא השינוי המבוקש שונה באופן מהותי מהעיסוק שלגביו ניתן ההיתר או שהשינוי המבוקש משנה באופן מהותי את העיסוק שלגביו ניתן היתר, להורות כי הוספה כאמור טעונה היתר רעלים. : (ה) השר רשאי לקבוע נסיבות שבהן שינוי כאמור בסעיף קטן (א) ייחשב שינוי הפעלה משמעותי. : (ו) הממונה רשאי לתת לבעל היתר רעלים הוראות לעניין נסיבות שבהן שינוי כאמור בסעיף קטן (א) ייחשב שינוי הפעלה משמעותי, וכן לעניין אופן הערכת ההשפעות של השינוי האמור על בריאות הציבור או על הסביבה, ובכלל זה השפעתו על הסיכון לציבור או לסביבה. : (ז) בלי לגרוע מסמכות הממונה לפי סעיף קטן (ו), המנהל רשאי לתת הוראות כאמור באותו סעיף קטן גם לכלל בעלי היתרי הרעלים או לבעלי היתרי רעלים שניתנו לשם עיסוק בסוגי פעילות או סוגי מיתקנים מסוימים; הוראות שניתנו לפי סעיף קטן זה יועמדו לעיון הציבור במשרדי המנהל, במשרדי הממונה ובאתר האינטרנט של המשרד; הודעה על מתן הוראות כאמור, על מועד כניסתן לתוקף ועל כל שינוי בהן תפורסם ברשומות, והשר רשאי לקבוע דרכים נוספות לפרסומן. @ 3יג. הודעה על שינוי שאינו שינוי הפעלה משמעותי (תיקון: תשפ"ד-2) : (((החל מיום 5.9.2027):)) : (א)(1) בעל היתר רעלים יודיע לממונה על כל שינוי שבכוונתו לבצע בעיסוק, ברעל, או במקום העיסוק נושא היתר הרעלים או באופן הפעלתו, לעומת נתונים שצוינו בבקשה להיתר הרעלים, שאינו שינוי הפעלה משמעותי ושאינו כרוך בשינוי תנאי ההיתר, 45 ימים לפחות לפני ביצוע השינוי, או במועד מאוחר יותר אם הממונה אישר זאת. :: (2) בעל היתר רעלים יצרף להודעה כאמור בפסקה (1) פירוט בדבר השינוי המתוכנן, ואם צפוי כי ההשפעות הסביבתיות של העיסוק ברעלים ישתנו עקב אותו שינוי - פירוט ההשפעות הצפויות, ויכלול תיקון של המידע והמסמכים הנוגעים לעניין אשר הוגשו במסגרת הבקשה להיתר הרעלים. :: (3) הממונה רשאי לדרוש מבעל היתר רעלים מידע ופרטים נוספים הדרושים לו לשם בחינה של השינוי המתוכנן והשלכותיו. : (ב) מצא הממונה כי שינוי שהודיע עליו בעל היתר הרעלים לפי הוראות סעיף קטן (א), הוא שינוי הפעלה משמעותי, יודיע לבעל היתר הרעלים, בתוך 45 ימים מיום קבלת ההודעה, כי עליו להגיש בקשה לשינוי הפעלה משמעותי לפני ביצוע השינוי, ויחולו לעניין השינוי והבקשה כאמור הוראות [[סעיף 3יב(א) עד (ג)]]. : (ג) על אף האמור בסעיף קטן (ב), מסר הממונה לבעל היתר רעלים הודעה כאמור באותו סעיף קטן לאחר שחלפו 45 ימים ממועד הודעת בעל היתר הרעלים, ועד מועד מסירת ההודעה כאמור טרם ביצע בעל היתר הפליטה את השינוי, לא יבצע בעל ההיתר את השינוי אלא לפי הוראות [[סעיף 3יב(א) ו-(ב)]]; ואולם, אם נמסרה ההודעה כאמור לבעל היתר הרעלים לאחר שבוצע השינוי, רשאי הממונה לתת לו הוראות והגבלות שיחולו עד מועד ההחלטה בבקשה לשינוי הפעלה משמעותי. @ 3יד. ביטול היתר רעלים או התלייתו (תיקון: תשפ"ד-2) : (((החל מיום 5.9.2027):)) : (א) הממונה רשאי לבטל היתר רעלים או להתלותו לתקופה שיקבע, לאחר שנתן לבעל ההיתר הזדמנות לטעון את טענותיו, אם נוכח כי התקיים אחד מאלה: :: (1) היתר הרעלים ניתן על יסוד מידע כוזב או מטעה; :: (2) בעל היתר הרעלים הפר הוראה מההוראות לפי חוק זה או תנאי מתנאי היתר הרעלים; :: (3) העיסוק ברעלים נושא ההיתר גורם לזיהום או לפגיעה בסביבה מתמשכים או חוזרים ונשנים או גורם לסיכון משמעותי לציבור או לסביבה. : (ב) היה הפגם שבשלו נדרשו ביטול היתר הרעלים או התלייתו לפי סעיף קטן (א), ניתן לתיקון, לא יבטל הממונה את היתר הרעלים ולא יתלה אותו אלא לאחר שהודיע לבעל ההיתר על הפגם, ובעל ההיתר לא תיקן את הפגם באופן ובפרק הזמן שקבע הממונה בהודעתו. @ 3טו. העברת היתר רעלים (תיקון: תשפ"ד-2) : (((החל מיום 5.9.2027):)) : (א) היתר רעלים ניתן להעברה, ובלבד שניתן לכך אישור הממונה מראש ובכתב; הממונה רשאי להתנות את מתן האישור בקבלת מידע ומסמכים הדרושים לו לשם החלטה בבקשה, וכן רשאי הוא לקבוע תנאים באישור, אם הדבר נדרש כדי להבטיח עמידה בתנאי ההיתר. : (ב) הממונה ייתן החלטה בבקשה לפי סעיף זה בתוך 60 ימים מיום הגשתה, ורשאי הוא להאריך את התקופה האמורה ב-30 ימים נוספים אם ראה צורך בכך בשל מורכבות הבקשה; פרק זמן להגשת מידע ופרטים נוספים שדרש הממונה לפי סעיף קטן (א) לא יבוא במניין התקופה למתן החלטה כאמור. @ 3טז. בקשה להיתר רעלים אחוד, מתן ההיתר ותנאיו (תיקון: תשפ"ד-2) : (((החל מיום 5.9.2027):)) : (א) המבקש לעסוק ברעל בעל תכונת סיכון, בעיסוק הטעון היתר רעלים לפי חוק זה, שנדרש לגבי כולו או חלקו, נוסף על היתר הרעלים, אישור השר לשם מתן רישיון או היתר לפי [[חוק רישוי עסקים]], יגיש לממונה, לפי הוראות סעיף זה, בקשה להיתר רעלים אחוד; בחוק זה, "היתר רעלים אחוד" - היתר הכולל תנאים והוראות לעניין כלל ההיבטים הסביבתיים הנוגעים לעיסוק ברעלים, לשם הגנה על הסביבה או על בריאות הציבור לפי חוק זה או לשם הבטחת איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים לפי [[חוק רישוי עסקים]]; תנאים והוראות כאמור יכול שייקבעו לגבי כל פעילות שמתקיימת באתר שבו מבוצע העיסוק כאמור, לרבות פעילות כאמור שאינה עיסוק ברעל. : (ב) ההוראות לפי חוק זה שעניינן היתר רעלים, ובכלל זה בקשה להיתר רעלים, מתן היתר רעלים ותנאיו ובעל היתר רעלים, יחולו לעניין היתר רעלים שהוא היתר רעלים אחוד, ובכלל זה בקשה להיתר כאמור, מתן היתר כאמור ותנאיו ובעל היתר כאמור, בשינויים המחויבים ובשינויים שלהלן: :: (1) בלי לגרוע מהוראות [[סעיף 3א]], בשינויים שבסעיף זה, בקשה להיתר רעלים אחוד תכלול מידע ופרטים מהסוגים המפורטים לפי [[אותו סעיף]] שעניינם הבטחת איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים כאמור [[בסעיף 1(א)(1) לחוק רישוי עסקים]]; :: (2) בלי לגרוע מכלליות האמור [[בסעיף 3ד(א)]], בשינויים האמורים בסעיף זה - ::: (א) התנאים שהממונה רשאי לקבוע כתנאים למתן היתר רעלים שהוא היתר רעלים אחוד או כתנאים בהיתר כאמור, יכללו גם תנאים לפי [[אותו סעיף]] לשם הבטחת איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים כאמור [[בסעיף 1(א)(1) לחוק רישוי עסקים]]; ::: (ב) התנאים שהממונה רשאי לקבוע לעניין חומר מסוכן, לפי [[סעיף 3ד(ב)]], למעט תנאים כאמור לעניין מסחר, ייבוא וייצוא או לעניין אחראי רעלים, יכול שייקבעו לעניין חומר מזהם כהגדרתו [[בחוק הגנת הסביבה (פליטות והעברות לסביבה - חובות דיווח ומרשם), התשע"ב-2012]]. @ 3יז. התניית רישיון או היתר זמני לעסק בהיתר רעלים אחוד (תיקון: תשפ"ד-2) : (((החל מיום 5.9.2027):)) לא יינתן רישיון או היתר זמני לעסק החייב ברישוי לפי [[חוק רישוי עסקים]] (בסעיף זה - רישיון עסק), ושהפעילות בו טעונה היתר רעלים אחוד, אלא לאחר קבלת היתר רעלים אחוד. @ 3יח. תוצאות קבלת היתר רעלים אחוד (תיקון: תשפ"ד-2) : (((החל מיום 5.9.2027):)) : (א) ניתן לעוסק ברעלים היתר רעלים אחוד, יראו את ההיתר האמור ותנאיו כאישור למתן רישיון עסק ותנאים שנקבעו בו בידי נותן האישור, לשם הבטחת המטרה האמורה [[בסעיף 1(א)(1) לחוק רישוי עסקים]]; לא יידרש לגבי אותו עסק אישור אחר לפי [[החוק האמור]] ולא ייקבעו ברישיון העסק שלו תנאים אחרים להבטחת המטרה האמורה; בסעיף זה, "נותן האישור" - כמשמעותו [[בסעיף 6 לחוק רישוי עסקים]], מטעם השר. : (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), לא יחולו לעניין היתר רעלים אחוד, שרואים אותו לפי אותו סעיף קטן כאישור כאמור בו, ולעניין תנאיו, ההוראות לפי [[חוק רישוי עסקים]]; ואולם - :: (1) הסמכויות לפי [[+|סעיפים 19א]] [[ו-19ב לחוק רישוי עסקים]] יהיו נתונות לגורם אכיפה מוסמך כאמור [[בסעיף 19א לאותו חוק]], גם לעניין אכיפת תנאיו של היתר רעלים אחוד; :: (2) הסמכויות לפי [[סעיף 28א לחוק רישוי עסקים]] יהיו נתונות לעובד רשות מקומית שהוסמך למפקח לפי [[סעיף 28(א)(2) לאותו חוק]], גם לעניין היתר כאמור, ובלבד שבהפעלת סמכויותיו כאמור יפעל עובד הרשות המקומית לפי הנחיותיו של הממונה ויחולו לעניין זה הוראות [[סעיף 28ב לחוק האמור]]. : (ג) ניתן היתר רעלים אחוד לגבי עיסוק, והשתנה העיסוק באופן שהוא אינו טעון עוד היתר רעלים, ימשיך ההיתר לעמוד בתוקף עד תום תקופת תוקפו, ולעניין עיסוק שנדרש לגביו אישור השר לשם מתן רישיון עסק - עד למועד שבו ניתנו תנאים ברישיון העסק לעניין שמירה על איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים, והכול אלא אם כן בוטל קודם לכן בידי הממונה. @ 4. רעלים מיובאים : לא ימסור המכס רעלים המוכנסים לישראל אלא לאחד מאלה בלבד - : (1) לבעל היתר רעלים; : (2) למי שיש לו הרשאה בכתב מאת הממונה. @ 4א. אופן הגשת בקשות, השגות והודעות (תיקון: תשפ"ד-2) : (((החל מיום 5.9.2027):)) בקשה, השגה או הודעה שעל עוסק להגיש לממונה, למנהל או למנהל הכללי, לפי חוק זה, תוגש באופן דיגיטלי, במתכונת שפרסם המנהל באתר האינטרנט של המשרד, ואשר תעמוד לעיון הציבור במשרד; הודעה על פרסום מתכונת כאמור ועל כל שינוי שלה תפורסם ברשומות. @ 5. פנקסי רעלים (תיקון: תשפ"ד-2) : (א) בעל היתר רעלים ינהל פנקסי רעלים לפי [[תוספת שלישית|הטופס שבתוספת השלישית]] ובהם יירשמו כל קניה ומכירה של רעלים. : (ב) בפנקס הקניות יפורטו תאריכה של כל קניה, החמרים שנקנו, כמותם וכן שמו של האדם שממנו נתקבלו. : (ג) בפנקס המכירות יפורטו תאריכה של כל מכירה, תיאורו של הרעל שנמסר וכמותו, השימוש לו הוא מיועד ושמו ומענו של הקונה. : (ד) כל רישום בפנקס המכירות ייעשה בזמן מסירת הרעל והקונה יחתום בצדו של הרישום; היתה המכירה לפי הזמנה בכתב תישמר ההזמנה במקום החתימה. : (ה) אין למחוק או לשנות ברישום בפנקס ואין להוסיף עליו; העסקאות יירשמו בזו אחר זו ויצויינו במספרים סידוריים. : (ו) נפלה טעות סופר, אפשר להביא תיקון בשולי הפנקס אך אין לתקן את הרישום המקורי. : (ז) העברת רעלים מבית עסקו הסיטוני של בעלם אל בית עסקו הקמעוני, תירשם בפנקסים של שני בתי העסק כאילו נעשה מכר. : (ח) הפנקסים יישמרו ויהיו פתוחים לביקורתו של הממונה או של עובד ציבור שהוא הרשה לכך בכתב, שלוש שנים מיום הרישום האחרון בהם. @ 5. עמידה בדרישות לעניין ניטור, דיגום, דיווח, רישום ותיעוד ושמירתם (תיקון: תשפ"ד-2) : (((החל מיום 5.9.2027):)) לא יעסוק אדם ברעלים אלא בהתאם לדרישות שקבע השר בתקנות לפי [[סעיף 12]] לעניין ניטור, דיגום, דיווח, רישום ותיעוד ושמירתם של רישום ותיעוד כאמור. @ 6. החסנת רעלים (תיקון: תשפ"ד-2) : (א) רעלים יאוחסנו תחת מנעול ובריח ויישמרו בנפרד מחמרים לא רעילים. : (ב) על מכלים וצרורות המכילים רעלים יותוו ברורות שמו של החומר והמלה "רעל" בעברית, בערבית ובאנגלית. : (ג) לא יאוחסנו, לא יוצגו למכירה ולא יימכרו צרכי מזון או משקה בבית עסק רשוי לסחר ברעלים; הוראה זו לא תחול על רוקחים מורשים לגבי מכירה בצרורות חתומים של צרכי מזון פטנטיים או צרכי מזון שהם מייצרים ומוכרים. @ 6. אריזה, סימון, החזקה ואחסון של רעלים (תיקון: תשפ"ד-2) : (((החל מיום 5.9.2027):)) רעל שהוא בעל תכונת סיכון ייארז, יסומן, יוחזק ויאוחסן בהתאם להוראות שקבע השר בתקנות לפי [[סעיף 10(3)]] [[או 12]]; בידי המחזיק ברעל כאמור יימצא גיליון בטיחות המכיל מידע שקבע השר בהוראות כאמור לגבי הרעל, תכונותיו והשפעותיו, הסיכונים הנובעים ממנו ודרכי מניעתם; גיליון בטיחות יהיה ערוך בהתאם להוראות שקבע השר כאמור. @ 6א. אחראי רעלים (תיקון: תשפ"ד-2) : (((החל מיום 5.9.2027):)) אחראי הרעלים יהיה אחראי ליישום תנאי היתר הרעלים, באופן שיבטיח הגנה על הסביבה ועל הציבור, ובכלל זה לעניין היערכות לאירוע חומרים מסוכנים וטיפול באירוע ובתוצאותיו; בעל היתר רעלים יעמיד לרשותו של אחראי הרעלים את המשאבים הדרושים לביצוע תפקידו ויפקח על פעילותו. @ 6ב. מתן הוראות לעניין מקבץ של מקומות עיסוק (תיקון: תשפ"ד-2) : (((החל מיום 5.9.2027):)) מצא המנהל כי באתר מסוים יש מקבץ של מקומות עיסוק שמתבצעים בהם עיסוקים טעוני היתר או עיסוקים שנקבעו לגביהם הוראות לפי חוק זה המסדירות את אותם עיסוקים, ושהימצאותם במקבץ כאמור עלולה להחמיר את הסיכון לקיומם של אירועי חומרים מסוכנים או את תוצאותיהם, רשאי הוא להורות לעוסקים בעיסוקים כאמור באותו מקבץ לשתף את העוסקים האחרים בעיסוקים כאמור שבאותו מקבץ במידע שברשותם, כדי לאפשר להם להביא בחשבון את האופי וההיקף הכולל של הסיכונים לאירועי חומרים מסוכנים שהם יתייחסו אליהם בדוחות הבטיחות ובתוכניות החירום שלהם, והכול בלי לגרוע מהוראות [[חוק התחרות הכלכלית, התשמ"ח-1988]], ובלי לחייבם במסירת מידע המהווה סוד מסחרי או מקצועי לפי כל דין. @ 6ג. העמדת מידע לעיון הציבור (תיקון: תשפ"ד-2) : (((החל מיום 5.9.2027):)) : (א) בעל היתר רעלים ברמה א' המחזיק רעל המנוי [[בטור א' לחלק ב' לתוספת השלישית]], בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגביו [[בטור ב' שבחלק ב' לתוספת השלישית]], ושעיסוקו כולל הימצאות רעלים במקום נייח וקבוע, יבטיח כי מידע כמפורט להלן יעמוד לרשות הציבור, זמין ועדכני בכל עת, באתר האינטרנט של בעל היתר הרעלים, בשפה המובנת למי שאינו בקי בחומרים מסוכנים, ובייחוד לציבור העלול להיות מושפע במקרה של אירוע חומרים מסוכנים: :: (1) פרטי בעל ההיתר ופרטיו של איש קשר שאפשר לקבל ממנו מידע נוסף בעניינים המפורטים בפסקאות שלהלן; :: (2) פרטי היתר הרעלים ותקופת תוקפו; :: (3) תיאור כללי של העיסוק; :: (4) שמותיהם המקובלים של הרעלים נושא היתר הרעלים, שמות הקבוצות שהרעלים משתייכים אליהן או תכונות הסיכון העיקריות שלהם; :: (5) תיאור כללי של הסיכונים הנובעים מהעיסוק והשפעותיהם האפשריות על בריאות הציבור ועל הסביבה, של תרחישים עיקריים של אירועי חומרים מסוכנים ושל דרכי התגובה העיקריות של בעל היתר הרעלים לתרחישים אלה; :: (6) דרכי אזהרת הציבור על אירוע חומרים מסוכנים ודרכי ההתנהגות המומלצות בעת אירוע חומרים מסוכנים הנובע ממקום העיסוק. : (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), בעל היתר רעלים רשאי שלא להעמיד מידע כאמור באותו סעיף קטן לעיון הציבור, אם גילויו עלול לפגוע בביטחון המדינה וגורם ביטחוני בכיר כהגדרתו בחוק אוויר נקי, אישר זאת בחתימת ידו; בעל היתר הרעלים ימסור לממונה העתק מאישור כאמור; על אישור גורם ביטחוני בכיר ופרסום מידע על אודותיו יחולו הוראות [[+|סעיפים 10]] [[ו-11 לחוק חופש המידע]], בשינויים המחויבים. @ 6ד. תוכנית פיקוח (תיקון: תשפ"ד-2) : (((החל מיום 5.9.2027):)) : (א) המנהל יורה בנוהל על אופן הביצוע של פיקוח על כלל העיסוקים טעוני ההיתר ברמה א' לפי חוק זה. : (ב) המנהל יורה בנוהל כאמור בסעיף קטן (א) הוראות לעניין הכנת תוכנית פיקוח בידי הממונה, לעניין המתכונת להכנת תוכנית הפיקוח ואמות המידה להפעלתה, ובכלל זה הוראות בעניינים אלה: :: (1) בחינת כלל ההשפעות על הסביבה של פעילות העיסוקים טעוני ההיתר; :: (2) אמות מידה לעניין תדירות הפיקוח, בשים לב למידת הסיכון או הזיהום הכרוכים בעיסוקים ובמורכבותם, לאופי הסביבה המושפעת מפעילויות אלה ולהפרות קודמות או תלונות; תדירות הפיקוח לא תפחת מביצוע פעילות פיקוח אחת לשנה בעיסוקים טעוני היתר בעלי ההשפעות החמורות ביותר על הסביבה ופעילות פיקוח אחת לשלוש שנים בעיסוקים טעוני היתר בעלי ההשפעות הקלות ביותר על הסביבה מבין העיסוקים טעוני ההיתר; :: (3) הוראות שיבטיחו שתוכנית הפיקוח תוכן כך שיהיה אפשר לזהות, ככל הניתן, הפרות של תנאי ההיתר; :: (4) בחינת תוכנית פיקוח ועדכונה מעת לעת. : (ג) הממונה יכין תוכנית פיקוח בהתאם להוראות המנהל שתכלול את כל אלה: :: (1) האזור הגאוגרפי שהתוכנית חלה עליו ורשימת בעלי ההיתרים שהתוכנית חלה עליהם באותו אזור; :: (2) הערכה כללית של השפעות משמעותיות על הסביבה; :: (3) תקופת התוכנית והוראות לעניין תדירות הפיקוח לפיה, ובכלל זה הוראות לגבי פיקוח שגרתי במקום העיסוק, הוראות לביצוע ביקורות פתע והוראות לביצוע בדיקות לא שגרתיות בנסיבות שבהן נדרשת בדיקת אירועים או תלונות חמורות שיש בהם חשש לפגיעה בסביבה או הפרת תנאים בהיתר. : (ד) הממונה יפרסם את תוכנית הפיקוח שהכין לפי הוראות סעיף קטן (ג), באתר האינטרנט של המשרד, וכן יפרסם את סיכום פעילות הפיקוח שבוצעה לפי תוכנית הפיקוח, לגבי כל שנה, עד יום 30 באפריל של השנה העוקבת, ובכלל זה מידע בדבר עיקרי הממצאים מפעילות הפיקוח ובעלי ההיתרים שלגביהם בוצעה פעילות פיקוח בשנה שקדמה למועד הדיווח. @ 7. (תיקון: תשנ"ז) : (((בוטל).)) @ 8. מכירת רעלים בידי סיטונאים : בעל היתר רעלים שהוא סיטונאי או יצרן של רעלים - : (1) לא ימכור רעלים אלא למי שהוא בעל היתר רעלים; : (2) לא יעסוק במכירה קמעונית אלא אם כן בית עסקו הקמעוני מופרד ושונה מבית עסקו הסיטוני ורשוי בנפרד; : (3) לא יעסוק בעירוב, בהרכבה או בהכנה של רעלים, אלא בהדרכתו ובפיקוחו האישיים של איש מקצוע שהרשהו הממונה. @ 9. (תיקון: תשנ"ז) : (((בוטל).)) @ 10. סיווג רעלים : השר רשאי בתקנות - : (1) לסווג רעלים, לפי מטרת שימושם, דרגות רעילותם או מידת הסכנה הכרוכה בשימושם, או לפי שיקולים אחרים; : (2) לפטור רעלים או סוגים מהם מתחולתן של הוראות מסוימות של חוק זה; : (3) לקבוע לגבי רעלים או סוגים שלהם הוראות בדבר ייצורם, ייבואם, ייצואם, אריזתם, המסחר בהם, ניפוקם, העברתם, החסנתם, החזקתם והשימוש בהם. : ((פורסמו [[תקנות החומרים המסוכנים (רישום תכשירים להדברת מזיקים לאדם), התשנ"ד-1994]].)) : ((פורסמו [[תקנות החומרים המסוכנים (סיווג ופטור), התשנ"ו-1996]].)) : ((פורסמו [[תקנות הבטיחות בעבודה (גיליון בטיחות, סיווג, אריזה, תיווי וסימון של אריזות), התשנ״ח–1998]].)) : ((פורסמו [[תקנות החומרים המסוכנים (יישום פרוטוקול מונטריאול בענין חומרים הפוגעים בשכבת האוזון), התשס״ד–2004]].)) : ((פורסמו [[תקנות החומרים המסוכנים (שימוש בתכשירים ליד מבנים), התשס״ה–2005]].)) @ 11. שינוי תוספות והחלפתן (תיקון: תשפ"ד-2) : השר רשאי, בצו - : (1) לשנות את רשימת החמרים המפורטים [[בתוספת הראשונה]] או [[בתוספת השניה]], וכן להחליף את התוספות האמורות כולן או חלקן; : (2) באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת - לשנות את [[התוספת השלישית]], [[התוספת הרביעית]] [[והתוספת החמישית]], ובהסכמת שר המשפטים ואישור הוועדה האמורה - לשנות את [[התוספת השישית]]. @ 12. התקנת תקנות (תיקון: תשפ"ד-2) : השר רשאי להתקין תקנות בדבר - : (1) הטיפול בחמרים מסוכנים והשימוש בהם, ייצורם, ייבואם, ייצואם, אריזתם המסחר בהם, ניפוקם, העברתם, החסנתם והחזקתם, ובכלל זה הוראות לעניין ניטור, דיגום, דיווח, רישום ותיעוד, וכן הטיפול בפסולת חומרים מסוכנים וסיווג חומרים מסוכנים לפי השיקולים האמורים [[בסעיף 10(1)]]; : (1א) תנאי כשירות שעוסק או מי מטעמו או אחראי רעלים נדרש לעמוד בהם, ובכלל זה הידע המקצועי המספק כאמור [[בסעיף 3(ג)]], ההשכלה, ההכשרה והניסיון, וכן חובת השתלמות הנדרשים מעוסק כאמור או מאחראי רעלים; תקנות לפי פסקה זו טעונות אישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת; : (2) כל דבר אחר לפי חוק זה הטעון הסדר. : ((פורסמו [[תקנות החומרים המסוכנים (יבוא ויצוא פסולת חומרים מסוכנים), התשנ"ד-1994]].)) : ((פורסמו [[תקנות החומרים המסוכנים (רישום תכשירים להדברת מזיקים לאדם), התשנ"ד-1994]].)) : ((פורסמו [[תקנות הבטיחות בעבודה (גיליון בטיחות, סיווג, אריזה, תיווי וסימון של אריזות), התשנ״ח–1998]].)) : ((פורסמו [[תקנות החומרים המסוכנים (סילוק פסולת רדיואקטיבית), התשס"ב-2002]].)) : ((פורסמו [[תקנות החומרים המסוכנים (יישום פרוטוקול מונטריאול בענין חומרים הפוגעים בשכבת האוזון), התשס״ד–2004]].)) : ((פורסמו [[תקנות החומרים המסוכנים (שימוש בתכשירים ליד מבנים), התשס״ה–2005]].)) : ((פורסמו [[תקנות החומרים המסוכנים (יישום אמנת מינמטה בדבר כספית), התשפ"ד-2024]].)) @ 13. סייג לסמכויות (תיקון: תשפ"ד-2) : (א) לא ישתמש השר בסמכויותיו לפי [[סעיפים 10]], [[11]] [[ו-12]] אלא לאחר התייעצות עם שר הבריאות וכן - :: (1) לגבי חמרים המשמשים לחקלאות - עם שר החקלאות ושר העבודה והרווחה; :: (2) לגבי חמרים המשמשים לתעשיה - עם שר התעשיה והמסחר ושר העבודה והרווחה. : (ב) פנה השר להתייעצות כאמור בסעיף קטן (א) לשר מהשרים האמורים באותו סעיף קטן, ולא השיב אותו השר בכתב לפנייתו בתוך 60 ימים מיום שנמסרה לו הפנייה, יראו את חובת ההתייעצות בתום התקופה האמורה כאילו קוימה. @ 13א. עקרונות ושיקולים לאסדרת עיסוק הטעון היתר רעלים (תיקון: תשפ"ד-2) : (((החל מיום 5.9.2027):)) : (א) סמכויות לפי חוק זה לגבי עיסוק ברעלים הטעון היתר, לעניין התקנת תקנות, מתן הנחיות, בחינת בקשות או השגות והחלטה בהן, מתן היתרים או אישורים או קביעת תנאים בהם, לפי [[סעיפים 3 עד 13ג]], יופעלו על בסיס גישה סביבתית משולבת ובהתאם לאסדרה האירופית, ובלבד שבעניין שבו האסדרה האירופית אינה מתאימה לתנאי הארץ, הסמכויות כאמור יופעלו על בסיס אמות מידה מקצועיות המיושמות במדינות מפותחות; הסמכויות כאמור יופעלו גם בשים לב לכל אלה: :: (1) בחינת השפעות הדדיות בין מרכיבי הסביבה השונים ובחינת השפעות על בריאות הציבור ועל הסביבה כמכלול; :: (2) ניהול סיכונים; :: (3) העדפת הפחתה במקור המיועדת למניעה של השפעות שליליות על הסביבה העלולות להיווצר, טרם היווצרותן, ובמקום שמניעה אינה אפשרית - צמצום השפעות כאמור; מניעה או צמצום כאמור יכול שייעשו בין השאר בשלבי הבחירה של החומרים ובאפיון תהליכים; :: (4) הפחתת נטל אסדרה עודף, ובכלל זה צמצום עלויות עודפות הכרוכות בציות לאסדרה, וכן יצירת ודאות ויציבות אסדרתית. : (ב)(1) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), המנהל יפרסם הוראות לעניין האסדרה האירופית שעליה יש להתבסס בהפעלת הסמכויות כאמור באותו סעיף קטן, ובעניינים שלגביהם לא ניתן להורות על אסדרה אירופית מסוימת - הוראות לעניין אופן הבחירה בהסדר שעליו יש להתבסס בהפעלת הסמכויות כאמור. :: (2) הוראות שניתנו לפי פסקה (1) יועמדו לעיון הציבור במשרדי המנהל ובמשרדי הממונה ויפורסמו באתר האינטרנט של המשרד; הודעה על מתן הוראות כאמור, על מועד כניסתן לתוקף ועל כל שינוי בהן תפורסם ברשומות. : (ג) אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לגרוע מכל שיקול אחר שיש לשקול לפי חוק זה בהפעלת הסמכויות כאמור באותו סעיף קטן. @ 13ב. שינוי תנאי בהיתר על פי תקנות או הנחיות (תיקון: תשפ"ד-2) : (((החל מיום 5.9.2027):)) : (א) בקביעת הוראות לפי חוק זה שיש בהן משום שינוי של תנאים הקבועים בהיתרי רעלים שעמדו בתוקף ערב קביעת ההוראות האמורות (בסעיף קטן זה - היתרים קיימים), יבחן השר את מועד כניסתן לתוקף של הוראות כאמור לגבי היתרים קיימים, ורשאי הוא לקבוע כי הן ייכנסו לתוקף לגבי היתרים כאמור, לפני מועד חידושם, רק אם נוכח כי מתקיים אחד מאלה: :: (1) עלות יישום השינוי האמור בידי כלל בעלי ההיתרים הקיימים הנוגעים לעניין אינה עולה על 30 מיליון שקלים חדשים בשנה מסוימת, על פי המסקנות מתהליך הערכת השפעות אסדרה, כהגדרתו [[בחוק עקרונות האסדרה, התשפ"ב-2021]], שנערך לגבי ההוראות; :: (2) כניסת ההוראות לתוקף, לגבי כלל ההיתרים הקיימים, במועד חידושם ולא קודם לכן, עלולה לגרום לפגיעה ניכרת בהגנה על בריאות הציבור או על הסביבה או לסיכון משמעותי לציבור או לסביבה; :: (3) כניסת ההוראות לתוקף, לגבי היתר קיים, במועד חידוש ההיתר, ולא קודם לכן, עלולה להביא לאי-עמידה של מדינת ישראל בדרישה מחייבת לפי הסכם בין-לאומי שישראל צד לו. : (ב) במתן הנחיות לפי חוק זה, אשר יישומן כרוך בשינוי תנאים שנקבעו בהיתר רעלים שהיה בתוקף ערב מתן ההנחיות (בסעיף קטן זה - היתר קיים) או שינוי באופן יישומם, רשאי המנהל להורות כי הנחיות כאמור ייכנסו לתוקף לגבי היתר קיים, לפני מועד חידושו, רק אם ניתן לכך אישור מאת השר; השר ייתן אישור כאמור רק אם נוכח כי מתקיים לגבי ההנחיות האמור בפסקאות (1), (2) או (3) של סעיף קטן (א), בשינויים המחויבים. : (ג) הסכום הנקוב בסעיף קטן (א)(1) יתעדכן ב-1 בינואר של כל שנה (להלן - יום העדכון) לפי שיעור השינוי של המדד החדש לעומת המדד היסודי; סכום שעודכן כאמור יעוגל ל-1,000 השקלים החדשים הקרובים; לעניין זה - ::- "מדד" - מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; ::- "המדד החדש" - המדד שפורסם לאחרונה לפני יום העדכון; ::- "המדד היסודי" - המדד שפורסם ביום ו' באדר א' התשפ"ד (15 בפברואר 2024). @ 13ג. הפעלת סמכויות הממונה (תיקון: תשפ"ד-2) : (((החל מיום 5.9.2027):)) המנהל יפרסם נהלים ומדיניות כללית להפעלת סמכויות הממונה בהתאם להוראות לפי חוק זה. @ 14. אגרות (תיקון: תשפ"ד-2) : השר רשאי לקבוע בצו, באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת - : (1) אגרה בעד היתר רעלים או חידושו, בעד בקשה להיתר רעלים, בקשה לחידושו ובקשה לעריכת שינוי הפעלה משמעותי, בעד הגשת השגה ובעד היתרים אחרים או אישורים לפי חוק זה; :: ((פורסם [[צו החומרים המסוכנים (אגרת היתר רעלים), התשנ"ז-1997]].)) : (2) אגרה בעד בדיקות ומתן תעודות וחידושן לפי חוק זה והתקנות על פיו. @ 14א. היטל על סילוק פסולת חומרים מסוכנים (תיקון: תשס"ד, תשפ"ד-2) : (א) בסעיף זה - ::- "מחזיק", לענין פסולת חומרים מסוכנים - מי שבבעלותו, בחזקתו, בהשגחתו או בפיקוחו מצויה פסולת חמרים מסוכנים; ::- "סילוק", לענין פסולת חומרים מסוכנים - כל אחד מאלה, הנעשה במקום המיועד לכך על פי דין: ::: (1) הטמנת פסולת חומרים מסוכנים; ::: (2) החדרת פסולת חומרים מסוכנים לתת הקרקע; ::: (3) שריפת פסולת חומרים מסוכנים בדרך שאין בה הפקת משאבים; ::- "פסולת חומרים מסוכנים" - (((נמחקה).)) : (ב) השר, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, יקבע היטל על סילוק פסולת חומרים מסוכנים, שיוטל על מי שמחזיק בפסולת חומרים מסוכנים או שמסלק פסולת כאמור, והכל לשם מניעת היווצרות פסולת חומרים מסוכנים או צמצומה, וכדי לעודד הליכי מיחזור או השבה של פסולת כאמור או הפקת משאבים ממנה. : (ג) בתקנות לפי סעיף קטן (ב) יקבע השר, בין השאר, את שיעור ההיטל, אופן תשלומו, הצמדתו ודרכי גבייתו, ורשאי הוא לקבוע, כאמור באותו סעיף קטן - :: (1) שיעורי היטל שונים, בהתחשב, בין השאר באלה: ::: (א) סוג או כמות פסולת החומרים המסוכנים; ::: (ב) מקום הסילוק המיועד ואופן הסילוק; ::: (ג) מידת הסיכון לאדם ולסביבה; ::: (ד) קיום חלופות ישימות לטיפול בפסולת חומרים מסוכנים, לפי עדיפותן מבחינה סביבתית; :: (2) פטור לסוגי מסלקי פסולת שונים. : (ד) על גביית היטל לפי סעיף זה יחול [[חוק המרכז לגביית קנסות]]. @ 14ב. הודעה על כוונת חיוב בעיצום כספי (תיקון: תשס"ח, תש"ע) : היה למנהל יסוד סביר להניח כי אדם הפר הוראה המנויה [[בסעיף 14ה]] (בחוק זה - מפר) רשאי הוא למסור לו הודעה על כוונה להטיל עליו עיצום כספי (בחוק זה - הודעה על כוונת חיוב); בהודעה כאמור יציין המנהל, בין השאר את אלה: : (1) המעשה המהווה את ההפרה; : (2) שיעור העיצום הכספי והמועד לתשלומו; : (3) זכותו של מפר לטעון את טענותיו לפני המנהל לפי הוראות [[סעיף 14ג]]; : (4) שיעור התוספת על העיצום הכספי בהפרה נמשכת או חוזרת לפי הוראות [[סעיף 14ז]]. @ 14ג. זכות טיעון (תיקון: תשס"ח) : מפר שנמסרה לו הודעה על כוונת חיוב רשאי להגיש את טענותיו, בכתב, למנהל, לעניין הכוונה להטיל את העיצום הכספי ולעניין שיעורו, בתוך 30 ימים ממועד מסירת ההודעה. @ 14ד. דרישת תשלום (תיקון: תשס"ח, תש"ע) : (א) המנהל יחליט, לאחר ששקל את הטענות שהוגשו לו לפי [[סעיף 14ג]], אם להטיל על המפר עיצום כספי, ורשאי הוא להפחית את סכום העיצום הכספי לפי הוראות [[סעיף 14ו]]. : (ב)(1) החליט המנהל לפי הוראות סעיף קטן (א) להטיל עיצום כספי, ימסור למפר דרישה לשלם את העיצום הכספי (בחוק זה - דרישת תשלום); בדרישת תשלום יציין המנהל, בין השאר, את סכום העיצום הכספי המעודכן כאמור [[בסעיף 14ט]] והמועד לתשלומו. :: (2) היה המפר תאגיד, ייקבע סכום העיצום הכספי בהתאם למחזור המכירות שלו כאמור [[בסעיף 14ה]]; לא היה בידי המנהל מידע בדבר מחזור המכירות של המפר, רשאי הוא לדרוש מהמפר מידע ופרטים נוספים הדרושים לדעתו לשם קביעת מחזור המכירות; לא הוכח מחזור המכירות של המפר כאמור, רשאי המנהל לקבוע אותו לפי מיטב שפיטתו. :: (3) החליט המנהל לפי הוראות סעיף קטן (א) שלא להטיל עיצום כספי, ימסור הודעה על כך למפר. : (ג) לא הגיש המפר את טענותיו לפי הוראות [[סעיף 14ג]], בתוך 30 ימים מיום שנמסרה לו ההודעה על כוונת חיוב, יראו הודעה זו, בתום 30 הימים האמורים, כדרישת תשלום שנמסרה למפר במועד האמור. @ 14ה. סכום העיצום הכספי (תיקון: תשס"ח, תשפ"ד-2, [י"פ הודעות]) : (א) סכום העיצום הכספי יהיה כמפורט להלן, לפי העניין: :: (1) בשל אי-ניהול פנקס רעלים, בניגוד להוראות [[סעיף 5]] - 50,000 שקלים חדשים (((נכון לשנת 2008; בשנת 2026, 66,010 ש"ח))); ::: (((החל מיום 5.9.2027):)) בשל ביצוע שינוי שאינו שינוי הפעלה משמעותי בלי הודעה מראש לממונה, בניגוד להוראות [[סעיף 3יג]], בשל אי-קיום הוראות המנהל לעניין שיתוף במידע בניגוד להוראות [[סעיף 6ב]] או בשל אי-העמדת מידע לציבור בניגוד להוראות [[סעיף 6ג]] - 50,000 שקלים חדשים (((נכון לשנת 2008; בשנת 2026, 66,010 ש"ח))); :: (2) בשל עיסוק ברעלים בניגוד להוראות היתר כאמור [[בסעיף 3]], אחסון רעלים ושמירתם בניגוד להוראות [[סעיף 6]], או מכירת רעלים, בניגוד להוראות [[סעיף 8]] - ::: (((החל מיום 5.9.2027):)) בלא היתר רעלים או בניגוד לתנאיו, בניגוד להוראות [[סעיף 3]], ביצוע שינוי הפעלה משמעותי בלא אישור הממונה או בניגוד לתנאיו, בניגוד להוראות לפי [[סעיף 3יב]], החזקת רעלים ואחסונם בניגוד להוראות [[סעיף 6]], או מכירת רעלים, בניגוד להוראות [[סעיף 8]] - ::: (א) ליחיד - 50,000 שקלים חדשים (((נכון לשנת 2008; בשנת 2026, 66,010 ש"ח))); ::: (ב) לתאגיד שמחזור המכירות השנתי שלו אינו עולה על 250 מיליון שקלים חדשים - 200,000 שקלים חדשים (((נכון לשנת 2008; בשנת 2026, 264,030 ש"ח))); ::: (ג) לתאגיד שמחזור המכירות השנתי שלו עולה על 250 מיליון שקלים חדשים ואינו עולה על 500 מיליון שקלים חדשים - 400,000 שקלים חדשים (((נכון לשנת 2008; בשנת 2026, 528,070 ש"ח))); ::: (ד) לתאגיד שמחזור המכירות השנתי שלו עולה על 500 מיליון שקלים חדשים - 800,000 שקלים חדשים (((נכון לשנת 2008; בשנת 2026, 1,056,130 ש"ח))); :: (3) (((החל מיום 5.9.2027):)) בשל הפרת הוראה מהוראות התקנות שנקבעו לפי [[סעיף 10(3)]] [[או 12]], שהשר קבע, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, כי ניתן להטיל עיצום כספי בשל הפרתה - סכום שקבע השר בדרך האמורה, ובלבד שלא יעלה על הסכומים המפורטים בפסקה (2), לפי העניין. : (ב) (((החל מיום 5.9.2027):)) לא יוטל עיצום כספי כאמור בסעיף קטן (א)(2) בשל ביצוע שינוי הפעלה משמעותי בלא אישור הממונה, אלא אם כן נקבעו תקנות לפי [[סעיף 3יב(ה)]], ניתנה למפר הוראה כאמור [[בסעיף 3יב(ו)]], או שחלה על המפר הוראה שנתן המנהל לפי [[סעיף 3יב(ז)]], ולפי אותן תקנות או הוראות השינוי שביצע המפר מהווה שינוי הפעלה משמעותי. @ 14ו. סכומים מופחתים (תיקון: תשס"ח) : (א) המנהל אינו רשאי להטיל עיצום כספי בסכום הנמוך מהסכומים הקבועים בחוק זה, אלא לפי הוראות סעיף קטן (ב). : (ב) השר, בהסכמת שר המשפטים, רשאי לקבוע מקרים, נסיבות ושיקולים שבשלהם יהיה ניתן להטיל עיצום כספי בסכום הנמוך מהקבוע בחוק זה, בשיעורים שיקבע. : ((פורסמו [[תקנות החומרים המסוכנים (הפחתה של סכום עיצום כספי ופריסת תשלומים), התש״ע–2010]].)) @ 14ז. הפרה נמשכת והפרה חוזרת (תיקון: תשס"ח) : (א) בהפרה נמשכת ייווסף על העיצום הכספי החלק העשרים שלו לכל יום שבו נמשכת ההפרה. : (ב) בהפרה חוזרת ייווסף על העיצום הכספי שניתן היה להטיל בשלה אילו היתה הפרה ראשונה, סכום השווה לעיצום הכספי כאמור; לעניין זה, "הפרה חוזרת" - הפרת הוראה המנויה [[בסעיף 14ה]], בתוך שנתיים מהפרה קודמת של אותה הוראה, שבשלה הוטל על המפר עיצום כספי או שבשלה הורשע המפר. @ 14ח. המועד לתשלום העיצום הכספי (תיקון: תשס"ח) : העיצום הכספי ישולם בתוך 60 ימים מיום מסירת דרישת התשלום כאמור [[בסעיף 14ד]]. @ 14ט. סכום מעודכן של העיצום הכספי (תיקון: תשס"ח) : (א) העיצום הכספי יהיה לפי סכומו המעודכן ביום מסירת דרישת התשלום, ולגבי מפר שלא הגיש את טענותיו כאמור [[בסעיף 14ג]] - ביום מסירת ההודעה על כוונת החיוב; הוגשה עתירה לבית משפט לעניינים מינהליים, ובית המשפט הורה על עיכוב תשלומו של העיצום הכספי - יהיה העיצום הכספי לפי סכומו המעודכן ביום ההחלטה בעתירה. : (ב) סכומי העיצום הכספי כאמור [[בסעיף 14ה]] יתעדכנו ב-1 בינואר בכל שנה (בסעיף קטן זה - יום העדכון), בהתאם לשיעור עליית המדד הידוע ביום העדכון לעומת המדד שהיה ידוע ביום העדכון בשנה שקדמה לו, ולעניין יום העדכון הראשון - לעומת המדד שהיה ידוע ביום תחילתו של [[17:300127|חוק הגנת הסביבה (המזהם משלם) (תיקוני חקיקה), התשס"ח-2008]]; הסכום האמור יעוגל לסכום הקרוב שהוא מכפלה של 10 שקלים חדשים; לעניין זה, "מדד" - מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. : (ג) הודעה על סכום העיצום הכספי המעודכן לפי סעיף קטן (ב), תפורסם ברשומות. @ 14י. ריבית שקלית ודמי פיגורים (תיקון: תשס"ח, תשפ"ד) : לא שולם עיצום כספי במועד, ייווספו עליו לתקופת הפיגור ריבית שקלית ודמי פיגורים, עד לתשלומו, ויחולו הוראות [[חוק פסיקת ריבית והצמדה]], בשינויים המחויבים. @ 14יא. גביה (תיקון: תשס"ח, תשפ"ד-2) : עיצום כספי ייגבה לקרן לשמירת הניקיון. @ 14יב. עתירה (תיקון: תשס"ח, תשפ"ד) : (א) אין בהגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים על דרישה לתשלום עיצום כספי לפי חוק זה, כדי לעכב את תשלום העיצום הכספי, אלא בהסכמת המנהל או אם בית המשפט הורה על כך. : (ב) התקבלה עתירה כאמור בסעיף קטן (א) לאחר ששולם עיצום כספי, יוחזר הסכום ששולם בתוספת ריבית שקלית מיום תשלומו ועד יום החזרתו, ויחולו הוראות [[חוק פסיקת ריבית והצמדה]] לעניין ריבית זו, בשינויים המחויבים. @ 14יג. פרסום (תיקון: תשס"ח, תשפ"ד-2) : (א) הטיל המנהל עיצום כספי לפי חוק זה, יפרסם באתר האינטרנט של המשרד את הפרטים שלהלן, בדרך שתבטיח שקיפות לגבי הפעלת שיקול דעתו בקבלת ההחלטה להטיל עיצום כספי: :: (1) דבר הטלת העיצום הכספי; :: (2) מהות ההפרה שבשלה הוטל העיצום הכספי, מועד ביצוע ההפרה ונסיבות ההפרה; :: (3) סכום העיצום הכספי שהוטל; :: (4) הופחת העיצום הכספי - הנסיבות שבשלהן הופחת סכום העיצום הכספי ושיעורי ההפחתה; :: (5) פרטים על אודות המפר, הנוגעים לעניין; :: (6) שמו של המפר - אם הוא תאגיד. : (ב) הוגשה עתירה לבית משפט לעניינים מינהליים על החלטת המנהל להטיל עיצום כספי או הוגש ערעור על פסק דין בעתירה כאמור, יפרסם המנהל, לפי סעיף קטן (א), את דבר הגשת העתירה או הערעור ואת תוצאותיהם. : (ג) על אף האמור בסעיף קטן (א)(6), רשאי המנהל לפרסם את שמו של מפר שהוא יחיד, לאחר שנתן לו הזדמנות לטעון את טענותיו לעניין זה, אם סבר שהדבר נחוץ לצורך אזהרת הציבור; ההזדמנות לטעון טענות לפי סעיף קטן זה יכול שתינתן למפר במסגרת זכות הטיעון לפי [[סעיף 14ג]], ובלבד שהמנהל הודיע למפר על כוונתו לפרסם את שמו, בהודעה על כוונת חיוב לפי [[סעיף 14ב]]. : (ד) על אף האמור בסעיף זה, לא יפרסם המנהל פרטים שהם בגדר מידע שרשות ציבורית מנועה מלמסור לפי [[סעיף 9(א) לחוק חופש המידע]], וכן רשאי הוא שלא לפרסם פרטים לפי סעיף זה, שהם בגדר מידע שרשות ציבורית אינה חייבת למסור לפי [[סעיף 9(ב) לחוק האמור]]. : (ה) פרסום לפי סעיף זה בעניין עיצום כספי שהוטל על תאגיד, יהיה לתקופה של ארבע שנים, ובעניין עיצום כספי שהוטל על יחיד - לתקופה של שנתיים. : (ו) השר רשאי לקבוע דרכים נוספות לפרסום הפרטים האמורים בסעיף זה. @ 14יד. שמירת אחריות פלילית (תיקון: תשס"ח, תשפ"ד) : (א) תשלום עיצום כספי לא יגרע מאחריותו הפלילית של אדם בשל הפרת הוראה המנויה [[בסעיף 14ה]], ואולם אם נמסרה למפר דרישת תשלום כאמור [[בסעיף 14ד]] לא תוגש קובלנה כאמור [[בסעיף 15ב]]. : (ב) הוגש נגד אדם כתב אישום בשל מעשה שבשלו ניתן להטיל עיצום כספי, לא יחויב בשלו בתשלום עיצום כספי, ואם שילם - יוחזר לו הסכום ששולם בתוספת ריבית שקלית מיום תשלומו עד יום החזרתו, ויחולו הוראות [[חוק פסיקת ריבית והצמדה]] לעניין ריבית זו, בשינויים המחויבים. @ 14טו. עיצום כספי בשל הפרה לפי חוק זה ולפי חוק אחר (תיקון: תשפ"ד-2) : על מעשה אחד המהווה כמה הפרות של הוראות לפי חוק זה המנויות [[בסעיף 14ה]], או הוראות לפי חוק אחר, לא יוטל יותר מעיצום כספי אחד. @ 15. עונשין (תיקון: תשנ"ז, תשס"ו, תשס"ח, תשפ"ד-2) : (א) העושה אחד מאלה, דינו - מאסר ששה חודשים או קנס כאמור [[בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין]], ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד, דינו - כפל הקנס האמור: :: (1) אינו מנהל פנקס רעלים בהתאם להוראות [[סעיף 5]]; ::: (((החל מיום 5.9.2027):)) מבצע שינוי בעיסוק, ברעל או במקום עיסוק שניתן לגביו היתר רעלים, שאינו שינוי הפעלה משמעותי, בלא שהודיע על כך לממונה בניגוד להוראות [[סעיף 3יג(א)]]; :: (1א) מבצע עיסוק ברעל שלא בהתאם לדרישה שקבע השר בתקנה מהתקנות לפי [[סעיף 12]] לעניין ניטור, דיגום, דיווח, רישום ותיעוד, ושמירתם של רישום ותיעוד כאמור, המנויה [[בחלק א' לתוספת השישית]], בניגוד להוראות [[סעיף 5]]; :: (1ב) עושה אחד מאלה, בניגוד להוראות [[סעיף 6]]: ::: (א) אינו מקיים דרישה שקבע השר לעניין אריזה או סימון או אינו מחזיק בגיליון בטיחות בהתאם לדרישה שקבע השר בתקנה מהתקנות לפי [[סעיף 10(3)]] [[או 12]], המנויה [[בחלק א' לתוספת השישית]]; ::: (ב) מאחסן רעלים שלא בהתאם לדרישה שקבע השר בתקנה מהתקנות לפי [[סעיף 10(3)]] [[או 12]], המנויה [[בחלק א' לתוספת השישית]]; :: (1ג) (((החל מיום 5.9.2027):)) אינו מקיים הוראה של המנהל לעניין שיתוף במידע בניגוד להוראות [[סעיף 6ב]]; :: (1ד) מבצע עיסוק ברעל, מטפל ברעל או בפסולת חומרים מסוכנים או משתמש ברעל, בניגוד לתקנה מהתקנות לפי [[סעיף 10(3)]] [[או 12]], המנויה [[בחלק א' לתוספת השישית]]; :: (2) (((תימחק ביום 5.9.2027):)) מסרב להציג את היתר הרעלים בפני מי שנכנס לחצרים מכוח [[סעיף 16]]. : (א1) העושה אחד מאלה, דינו - מאסר שנה או כפל הקנס האמור [[בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין]], ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד, דינו - ארבע פעמים הקנס האמור [[בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין]]: :: (1) מאחסן רעלים שלא בהתאם לדרישה שקבע השר בתקנה מהתקנות לפי [[סעיף 10(3)]] [[או 12]], המנויה [[בחלק ב' לתוספת השישית]], בניגוד להוראות [[סעיף 6]]; :: (2) מבצע עיסוק ברעל, מטפל בו או בפסולת חומרים מסוכנים או משתמש ברעל, בניגוד לתקנה מהתקנות לפי [[סעיף 10(3)]] [[או 12]], המנויה [[בחלק ב' לתוספת השישית]]. : (א2) העושה אחד מאלה, דינו - מאסר שנתיים או שלוש פעמים הקנס האמור [[בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין]], ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד, דינו - שש פעמים הקנס האמור [[בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין]]: :: (1) (((החל מיום 5.9.2027):)) מבצע שינוי בעיסוק, ברעל או במקום העיסוק שניתן לגביו היתר רעלים, שמהווה שינוי הפעלה משמעותי, בלא קבלת אישור הממונה מראש ובכתב, בניגוד להוראות [[סעיף 3יב]]; :: (2) מאחסן רעלים שלא בהתאם לדרישה שקבע השר בתקנה מהתקנות לפי [[סעיף 10(3)]] [[או 12]], המנויה [[בחלק ג' לתוספת השישית]], בניגוד להוראות [[סעיף 6]]; :: (3) מבצע עיסוק ברעל, מטפל בו או בפסולת חומרים מסוכנים, משתמש ברעל, בניגוד לתקנה מהתקנות לפי [[סעיף 10(3)]] [[או 12]], המנויה [[בחלק ג' לתוספת השישית]]. : (ב) העושה אחד מאלה, דינו - מאסר שלוש שנים או שלוש פעמים הקנס האמור [[בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין]], ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד, דינו - שש פעמים הקנס האמור [[בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין]]: :: (1) עוסק ברעלים ללא היתר רעלים בניגוד להוראות [[סעיף 3]]; :: (2) אינו מקיים או מפר תנאים שניתנו בהיתר רעלים בהתאם להוראות [[סעיף 3]]; :: (3) מוסר פרטים כוזבים בקשר להיתר רעלים או כותב פרטים כוזבים בפנקס הרעלים בניגוד להוראות [[סעיף 5]]; ::: (((החל מיום 5.9.2027):)) מוסר פרטים כוזבים בקשר להיתר רעלים או כותב פרטים כוזבים במסגרת דיווח, רישום או תיעוד לפי התקנות האמורות [[בסעיף 5]] או תנאי בהיתר הרעלים; :: (4) מוכר רעלים למי שאינו בעל היתר רעלים בניגוד להוראות [[סעיף 8]]; :: (5) אינו מבצע צו פינוי רעלים לפי הוראות [[סעיף 16א]]; ::: (((החל מיום 5.9.2027):)) אינו מבצע צו מינהלי לפי הוראות [[סעיף 16א]]; :: (6) (((תימחק ביום 5.9.2027):)) מאחסן רעלים שלא על פי הוראות שניתנו לו לפי חוק זה. : (ג) העובר עבירה כאמור בסעיפים קטנים (א) עד (ב), באופן או בנסיבות מחמירות שכתוצאה מהם נגרם או עלול להיגרם נזק או זיהום ממשי של הסביבה, או עבירה כאמור בסעיף קטן (ב)(1) עד (3) בעיסוק הטעון היתר רעלים אחוד לפי הוראות [[סעיף 3טז]], דינו - מאסר שלוש שנים או כפל הקנס שבית המשפט היה רשאי להטיל עליו לפי הוראות סעיף זה, בשל העבירה שבה הורשע, ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד, דינו - שמונה פעמים הקנס האמור [[בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין]]. : (ד) היתה העבירה עבירה נמשכת, רשאי בית המשפט להטיל קנס נוסף, בשיעור של חמישה אחוזים מסכום הקנס הקבוע לאותה עבירה, לכל יום שבו נמשכת העבירה מעבר לתקופת הזמן שנקבעה בצו פינוי הרעלים לפי [[סעיף 16א]] או מעבר לתקופת הזמן שנקבעה בהתראה ושתחילתה עם מסירתה; לענין זה, "התראה" - התראה בכתב ממי שהשר הסמיכו לענין זה. : (ה) הורשע אדם, בתוך שנתיים, פעם נוספת בעבירה לפי סעיף זה, דינו - מאסר כאמור בסעיף קטן (א), (א1), (א2), (ב) או (ג), לפי הענין, או כפל הקנס שבית המשפט היה רשאי להטיל עליו, לפי הוראות סעיף זה, בשל העבירה שבה הורשע. : (ו) עבירה לפי סעיף זה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה. :: (((החל מיום 5.9.2027):)) עבירה לפי סעיף זה, למעט לפי סעיף קטן (א2)(1), היא מסוג העבירות של אחריות קפידה. : (ז) קנס שהוטל בשל עבירה לפי חוק זה ישולם לקרן לשמירת הנקיון כמשמעותה [[בחוק שמירת הנקיון, התשמ"ד-1984]] (בחוק זה - הקרן לשמירת הנקיון). : (ח)(1) בשל עבירה שעבר אדם לפי סעיפים קטנים (א1) עד (ג), שכתוצאה ממנה השיג טובת הנאה או רווח, לעצמו או לאחר, רשאי בית המשפט להטיל עליו קנס בשיעור טובת ההנאה או הרווח שהשיג כאמור, נוסף על כל עונש אחר. :: (2) לעניין סעיף קטן זה, "טובת הנאה" - לרבות הוצאה שנחסכה. :: (3) אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מהוראות [[סעיף 63 לחוק העונשין]]. @ 15א. סמכויות בית משפט (תיקון: תשנ"ז) : (א) הוגשו כתב אישום או קובלנה בשל עבירה לפי חוק זה, רשאי בית משפט ליתן צו עשה, צו אל תעשה, וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו, לרבות לביצוע צו פינוי רעלים לפי [[סעיף 16א]], והכל כדי למנוע, להפסיק או לצמצם את העבירה. : (ב) על צווים שהוציא בית המשפט לפי סעיף קטן (א) יחולו הוראות [[סעיף 20כג(ב) עד (ח) לחוק המים, התשי"ט-1959]], בשינויים המחויבים. : (ג) בית משפט שהרשיע אדם בעבירה לפי סעיף זה רשאי בגזר הדין, בנוסף לכל עונש שיטיל, לחייבו בתשלום ההוצאות שהוצאו להסרת המפגע, אם הגיש התובע או מי שהוציאן בקשה לבית המשפט. : (ד) הורשעו בעבירה יותר מאדם אחד, רשאי בית המשפט בהחלטה כאמור, להטיל את תשלום ההוצאות על כולם או על חלקם, יחד או לחוד, או לחלק את התשלום ביניהם, הכל כפי שייראה לו בנסיבות הענין. : (ה) בנוסף לעונשים הקבועים [[בסעיף 15]], רשאי בית המשפט, לאחר שהרשיע אדם שעבר על הוראה לפי חוק זה או שהפר תנאי בהיתר רעלים שניתן לו, להורות על שלילת היתר רעלים לצמיתות או לתקופה שיקבע. @ 15ב. קובלנה (תיקון: תשנ"ז, תשפ"ד-2) : (א) על עבירה לפי חוק זה רשאים המנויים להלן להגיש קובלנה כאמור [[בסעיף 68 לחוק סדר הדין הפלילי]]: :: (1) כל אדם - לגבי עבירה שנעברה ברשות היחיד שלו או שגרמה לו נזק; :: (2) רשות מקומית - לגבי עבירה שנעברה בתחומה; :: (3) כל אחד מהגופים הציבוריים והמקצועיים הקבועים [[בתוספת לחוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), התשנ"ב-1992]]. : (ב) לא תוגש קובלנה לפי סעיף קטן (א) אלא אם כן מסר הקובל הודעה לשר על כוונתו לעשות כן ולא הוגש, תוך 60 ימים לאחר מכן, כתב אישום מטעם היועץ המשפטי לממשלה. @ 16. סמכות ביקורת (תיקון: תשנ"ז, תשפ"ד-2) : (א) הממונה או מי שהוא הסמיך לכך בכתב, רשאי לבקר בכל עת בכל עסק, חנות או מקום, שבהם עוסקים, או הנחשדים שעוסקים בהם בחמרים מסוכנים, למעט בית מרקחת או עסק שעיקר עיסוקו סמי מרפא או רעלים רפואיים, ורשאי הוא ליטול דגימות של חמרים מסוכנים כאמור, ורשאי הוא לאסור מכירתו של מצרך הנחשב מזיק לבריאות או מסוכן מבחינה אחרת, או לתפסו, עד לסיום חקירה או עד לנקיטת הליכים לפי חוק זה או לפי חיקוק אחר. : (ב) הממונה או מי שהוא הסמיך לכך בכתב לא ייכנס למקום המוחזק על ידי מערכת הבטחון, אלא ברשות שר הבטחון או מי שהוא הסמיך לענין זה. @ 16. הסמכת מפקחים (תיקון: תשנ"ז, תשפ"ד-2) : (((החל מיום 5.9.2027):)) : (א) בלי לגרוע מסמכות השר למנות ממוני הגנת הסביבה או מפקחי הגנת הסביבה, השר רשאי להסמיך את הממונה וכן, בהסכמת השר הממונה על אותו עובד, מפקח מקרב עובדי המדינה שאינם עובדי המשרד, בסמכויות לפי [[סעיף 5 לחוק הגנת הסביבה]], כולן או חלקן, לשם פיקוח על ביצוע הוראות לפי חוק זה, ובלבד שלא יוסמך הממונה או מפקח כאמור אלא אם כן מתקיימים בו התנאים המנויים [[בסעיף 4ב לחוק הגנת הסביבה]]; בסעיף זה - ::- "חוק הגנת הסביבה" - [[=חוק הגנת הסביבה|חוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע"א-2011]]; ::- "ממונה הגנת הסביבה" ו"מפקח הגנת הסביבה" - כהגדרתם [[בחוק הגנת הסביבה]]. : (ב) הממונה או מפקח שהוסמך לפי סעיף קטן (א) לא ייכנס למקום המוחזק על ידי מערכת הבטחון, אלא ברשות שר הבטחון או מי שהוא הסמיך לענין זה. : (ג) הממונה או מפקח לא יעשה שימוש בסמכויות הנתונות לו לפי סעיף זה אלא בעת מילוי תפקידו ובהתקיים שניים אלה: :: (1) הוא עונד באופן גלוי תג המזהה אותו ואת תפקידו; :: (2) יש בידו תעודה החתומה בידי השר, המעידה על תפקידו ועל סמכויותיו שאותה יציג על פי דרישה. @ 16א. צו פינוי רעלים (תיקון: תשנ"ז, תשפ"ד-2, תשפ"ד-3) : (א) נוכח הממונה כי רעלים מצויים ברשות אדם המחזיק בהם ללא היתר רעלים או בניגוד לתנאיו, או כי רעלים או פסולת רעלים הושלכו לרשות הרבים, וטרם הוגש כתב אישום, רשאי הוא לעשות את אלה: :: (1) לצוות על בעל הרעלים, על בעל הנכס, או על מי שהשליך את הרעלים להוציא את הרעלים מחזקתו או לסלקם למקום, באופן ותוך תקופת הזמן שתיקבע בצו ושתחילתה במועד מסירתו, הכל כפי שיורה בצו; :: (2) לצוות על בעל הרעלים, על בעל הנכס או על מי שהשליך את הרעלים, בצו כאמור בפסקה (1), להחזיר, במידת האפשר ובהתאם לנסיבות, את המצב לקדמותו. : (ב) מי שלא קיים הוראות צו שניתן לפי סעיף זה, רשאי הממונה או מי שהוא הסמיך לענין זה לבצע את הנדרש לפי הצו; משעשה כן, יהיה מי שנצטווה אך לא מילא אחר הוראות הצו, חייב בתשלום כפל ההוצאות שהוצאו, לקרן לשמירת הנקיון; על גבייתן של הוצאות שהוצאו לפי סעיף זה תחול [[פקודת המסים (גביה)]]. : (ג) מי שהשר הסמיך לענין ביצוע צו כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי להיכנס לכל מקום לשם ביצוע הצו, ובלבד שלא ייכנס למקום המשמש למגורים אלא על פי צו של בית משפט. : (ד) על מסירת צו לפי חוק זה יחולו הוראות [[סעיף 237 לחוק סדר הדין הפלילי]] בדבר המצאת מסמכים, בשינויים המחויבים. @ 16א. צו מינהלי לעניין חומרים מסוכנים או עיסוק (תיקון: תשנ"ז, תשפ"ד-2, תשפ"ד-3) : (((החל מיום 5.9.2027):)) : (א) היה למנהל או לממונה יסוד סביר להניח כי מתקיים אחד מהמפורטים להלן, וטרם הוגש כתב אישום, רשאי הוא לתת צו לפי הוראות סעיף זה (בחוק זה - צו מינהלי): :: (1) חומר מסוכן או פסולת חומרים מסוכנים נמצאים ברשות אדם המחזיק בהם באופן שעלול לסכן את הציבור או את הסביבה; :: (2) מתבצע עיסוק ברעלים ללא היתר בניגוד להוראות לפי חוק זה, או תוך הפרה של הוראה מהותית לפי חוק זה; :: (3) חומר מסוכן או פסולת חומרים מסוכנים הושלכו לרשות הרבים. : (א1) צו מינהלי יכול שיינתן לבעל החומר המסוכן או למחזיק בו, לבעל נכס או למחזיק בו, לעוסק ברעלים או למי שהשליך חומר מסוכן או פסולת חומרים מסוכנים. : (א2) בצו מינהלי רשאי המנהל או הממונה לצוות על כל אחד מאלה, והכול באופן ובמועדים שפורטו בצו: :: (1) לפנות את החומר המסוכן או את פסולת החומרים המסוכנים למקום שיורה, וכן להחזיר, במידת האפשר, את המצב לקדמותו (בסעיף זה - צו פינוי ושיקום); :: (2) לנקוט אמצעים הדרושים למניעת סיכון או זיהום מהחומר המסוכן או מפסולת החומרים המסוכנים או מהעיסוק בהם, או להימנע מפעולה העלולה לגרום לסיכון או לזיהום, ובכלל זה רשאי הוא להורות על איסור מכירה או העברה של חומר מסוכן (בסעיף זה - צו מניעת סיכון); :: (3) להפסיק את השימוש בחומר מסוכן או את העיסוק ברעל, כולו או חלקו (בסעיף זה - צו הפסקה). : (א3) צו מינהלי לא יינתן אלא לאחר שהמנהל או הממונה נתן למקבל הצו הזדמנות לטעון את טענותיו; ואולם, מצא המנהל כי השהיה של מתן הצו עלולה לגרום לפגיעה בבריאות הציבור או הסביבה באופן מיידי, רשאי הוא לתת את הצו לאלתר, ובלבד שייתן למי שצו הוצא כלפיו לטעון את טענותיו בהזדמנות הראשונה לאחר מכן. : (א4) צו מניעת סיכון להימנעות מפעולה או לאיסור מכירה או העברה של חומר מסוכן וצו הפסקה יעמדו בתוקפם 30 ימים מיום שניתנו; ואולם, שוכנע המנהל או הממונה כי הליקוי שבשלו ניתן הצו לא תוקן, רשאי הוא להאריך את תוקפו של הצו לתקופה נוספת של 30 ימים; בתום התקופות האמורות יפקע תוקפו של הצו אלא אם כן אושר על ידי בית משפט שלום; בית המשפט רשאי לאשר את הצו בשינויים או בלי שינויים. : (א5)(1) נתן המנהל או הממונה צו מניעת סיכון להימנעות מפעולה או לאיסור מכירה או העברה של חומר מסוכן, רשאי הוא לתפוס את החומר המסוכן אם סבר כי יש חשש לאי-קיום הצו או כי הדבר דרוש כדי למנוע סיכון מיידי לציבור או לסביבה. :: (2) על תפיסה כאמור בפסקה (1) יחולו הוראות סעיף קטן (א4), בשינויים המחויבים; מצא המנהל או הממונה כי חומר מסוכן שנתפס אינו מזיק או מסכן את הציבור או הסביבה, יחזירו לגורם שממנו נתפס במועד המוקדם ביותר האפשרי ולא יאוחר מתום התקופות האמורות בסעיף קטן (א4). :: (3) בית המשפט שדן באישור תפיסה לפי סעיף קטן זה רשאי לתת כל הוראה שיראה לנכון בנסיבות שלפניו כדי למנוע או לצמצם את הסיכון מהחומר המסוכן או מהעיסוק בו, ובכלל זה להורות על סילוקו או מכירתו. : (א6) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א5), מפקח הגנת הסביבה רשאי לתת צו לתפיסה זמנית או להגבלת השימוש בחומר מסוכן שמתקיים בו האמור בסעיף קטן (א), לתקופה שלא תעלה על שלושה ימים (בסעיף זה - צו מינהלי ארעי); צו כאמור יינתן על ידי מפקח הגנת הסביבה אם מצא שהאמור בסעיף קטן (א) מתבצע לנגד עיניו ויש צורך דחוף ומיידי להפסיק את השימוש או ההחזקה בחומר המסוכן, או שאי-מתן הצו המינהלי הארעי באופן מיידי והעברת ההחלטה לממונה או למנהל ימנעו את האפשרות לעשות זאת; בסעיף קטן זה, "מפקח הגנת הסביבה" - כהגדרתו [[בחוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע"א-2011]]. : (ב) לא קוימו הוראות צו שניתן לפי סעיף זה, רשאי הממונה או מי שהוא הסמיך לענין זה לבצע את הנדרש לפי הצו; משעשה כן, יהיה מי שנצטווה אך לא מילא אחר הוראות הצו, חייב בתשלום כפל ההוצאות שהוצאו, לקרן לשמירת הנקיון. : (ג) מי שהוסמך לענין ביצוע צו כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי להיכנס לכל מקום לשם ביצוע הצו, ובלבד שלא ייכנס למקום המשמש למגורים אלא על פי צו של בית משפט. : (ד) צו שניתן לפי סעיף זה יומצא למי שהצו ניתן כלפיו או למחזיק בחומר המסוכן בדרך שבה מומצא כתב בית דין בהליך אזרחי, ואם לא ניתן לאתרו בשקידה סבירה - יוצג הצו במקום שעליו הוא חל. @ 16א1. בקשה לביטול צו על ידי בית המשפט (תיקון: תשס"ח) : (א) הרואה את עצמו נפגע על ידי צו שהוצא לפי הוראות [[סעיף 16א]], רשאי להגיש לבית המשפט המוסמך לדון בעבירה נושא הצו, בקשה לביטולו. : (ב) הגשת בקשה לביטול צו, לפי הוראות סעיף קטן (א), אינה מתלה את תוקפו של הצו, כל עוד לא החליט בית המשפט אחרת; החליט בית המשפט להתלות את תוקפו של הצו במעמד צד אחד, תידון הבקשה במעמד הצדדים בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מתום שבעה ימים מיום ההחלטה. : (ג) בית המשפט רשאי לבטל את הצו, לאשרו או לשנותו. @ 16א2. פרסום צו מינהלי (תיקון: תשפ"ד-2) : (((החל מיום 5.9.2027):)) : (א) ניתן צו מינהלי, יפרסמו נותן הצו באתר האינטרנט של המשרד, אולם בפרסום כאמור לא יפרסם נותן הצו פרטים שהם מידע שרשות ציבורית מנועה מלמסור לפי [[סעיף 9(א) לחוק חופש המידע]], וכן רשאי הוא שלא לפרסם מידע הכלול בצו אם לדעתו הוא עלול לחשוף סוד מסחרי; בסעיף זה, "סוד מסחרי" - כהגדרתו [[בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999]], ואולם בשום מקרה לא יראו כסוד מסחרי פרטים על מי שהצו הופנה כלפיו, מידע על חומרים שנפלטו, נשפכו, סולקו או הושלכו לסביבה ותוצאות של מדידה שנערכה שלא ברשות היחיד. : (ב) ניתנה החלטה של בית המשפט להתליית צו שפורסם כאמור בסעיף קטן (א), לביטולו או לשינויו, יציין זאת נותן הצו לצד הצו המינהלי שפורסם כאמור באותו סעיף קטן. @ 16ב. אחריות נושא משרה בתאגיד (תיקון: תשנ"ז) : (א) נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי [[סעיף 15]] על ידי תאגיד או על ידי עובד מעובדיו; המפר הוראה זו, דינו - כפל הקנס האמור [[בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין]]; לענין סעיף זה, "נושא משרה" - מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או פקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה. : (ב) נעברה עבירה לפי [[סעיף 15]] על ידי תאגיד או על ידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר חובתו לפי [[הסעיף האמור]], אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו. @ 16ג. שיעורי קנסות (תיקון: תשנ"ז, תשפ"ד-2) : על אף הוראות [[סעיף 221(ב) לחוק סדר הדין הפלילי]], רשאי שר המשפטים, בהסכמת השר ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, לקבוע שיעור קנס העולה על סכום הקנס הקבוע [[בסעיף האמור]] לעבירה לפי חוק זה שנקבעה כעבירת קנס, וכן לעבירת קנס חוזרת, נמשכת או נוספת שעבר אותו אדם, בהתחשב בסוג העבירה ובנסיבות ביצועה, ובלבד שסכום הקנס לא יעלה על עשרה אחוזים מסכום הקנס המרבי הקבוע לאותה עבירה. @ 16ג1. (תיקון: תשס"ה, תשע"ו) : (((בוטל).)) @ 16ג2. תפקידי ממונה בעת אירוע חומרים מסוכנים וסמכויותיו (תיקון: תשס"ה, תשע"ב) : (א) לממונה יהיו התפקידים המנויים בסעיף זה בעת אירוע חומרים מסוכנים: :: (1) (((נמחקה);)) :: (2) (((נמחקה);)) :: (3) מתן ייעוץ מקצועי לקצין משטרה או לקצין צה"ל, לפי בקשתם, לגבי אופן הטיפול בחומרים מסוכנים, כדי למנוע, לצמצם או להפסיק סכנה לאדם ולסביבה; לענין פסקה זו, "קצין משטרה", "קצין צה"ל" - כהגדרתם [[בסעיף 90א לפקודת המשטרה]]; :: (4) מתן ייעוץ מקצועי להחזרת המצב באזור האירוע לקדמותו והנחיות לשיקום אזור האירוע. : (ב) לצורך ביצוע תפקידיו לפי סעיף קטן (א), יהיו לממונה הסמכויות המפורטות להלן: :: (1) לדרוש מאדם המצוי באזור האירוע או מאדם שיש לממונה יסוד להניח כי יש לו קשר לאירוע או מידע בקשר אליו, להזדהות; :: (2) להיכנס לכל מקום ככל הדרוש לטיפול באירוע החומרים המסוכנים; :: (3) לדרוש מסמכים, לעיין בהם וליטול אותם או העתקים מהם; :: (4) (((נמחקה);)) :: (5) ליטול דוגמה מכל חומר שיש לו יסוד סביר להניח שהוא חומר מסוכן; :: (6) (((נמחקה).)) : (ג) (((בוטל).)) @ 16ג3. בדיקת אירוע חומרים מסוכנים (תיקון: תשס"ה) : (א) השר רשאי למנות ועדת בדיקה לשם בירור סיבותיו ונסיבותיו של אירוע חומרים מסוכנים, ובמטרה להפיק לקחים (בחוק זה - ועדת בדיקה); ועדת הבדיקה תגיש לשר מסקנות והמלצות. : (ב) בטרם תגיש ועדת בדיקה מסקנות והמלצות לפי סעיף קטן (א), תינתן הזדמנות לגוף הצלה שביקש זאת להשמיע את עמדתו. : (ג) לצורך ביצוע תפקידיו יהיו לחבר ועדת הבדיקה סמכויות אלה: :: (1) סמכויות חקירה המסורות לקצין משטרה לפי [[סעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות)]], והוראות [[סעיף 3 לפקודה האמורה]] יחולו על הבדיקה; :: (2) הסמכויות האמורות [[בסעיף 16ג2(ב)(3) ו-(5)]]; :: (3) הסמכות לבקש משופט צו חיפוש כדי להבטיח הצגתו של מסמך או חפץ הדרוש לבדיקה, והסמכות לבצע חיפוש על פיו; על צו כאמור יחולו הוראות [[הפרק השלישי לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969]]. @ 16ג4. ממונה בעת אירוע חומרים מסוכנים - הגבלת סמכות (תיקון: תשס"ה, תשע"ב) : (א) באירוע חומרים מסוכנים שמקורו בשטח מרכזי המחקר הגרעיני שבאחריות הועדה לאנרגיה אטומית, או שמקורו בשטח של מיתקן בטחוני או בשטח המוחזק על ידי צה"ל, כהגדרתם [[בסעיף 90א לפקודת המשטרה]], לא יחולו הוראות [[סעיף 16ג2]], אלא אם כן אישר ראש הממשלה או שר הבטחון, לפי הענין, את הפעלת סמכויותיו של ממונה הקבועות [[באותו סעיף]]. : (ב) (((בוטל).)) @ 16ד. תחולה על המדינה (תיקון: תשנ"ז, תשס"ה) : (א) בלי לגרוע מהוראות [[סעיפים 16ג2]], [[16ג3]] [[ו-16ג4]], חוק זה יחול על המדינה, ואולם - :: (1) הוא לא יחול על מיתקני הועדה לאנרגיה אטומית ועל מי שהוחל עליו [[צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (בניה והפעלה של כור גרעיני), התשל"ה-1974]]; :: (2) הוראות חוק זה לא יחולו על פעילות בטחונית או מבצעית או על תוצאות פעילות כאמור, של - ::: (א) יחידות ויחידות סמך של משרד ראש הממשלה, שעיקר פעילותן בתחום בטחון המדינה או יחסי החוץ שלה; ::: (ב) יחידות סמך של משרד הבטחון, שעיקר פעילותן בתחום בטחון המדינה; ::: (ג) צבא הגנה לישראל, ::: ואולם פעילות כאמור תבוצע, ככל האפשר, בהתאם להוראות חוק זה. : (ב) הוראות חוק זה לא יחולו על חברה ממשלתית שהועברו אליה תחומי פעולה של מי מהמנויים בפסקה (א)(2) אחרי יום כ"ג באדר ב' התשנ"ז (1 באפריל 1997), בכל הנוגע לתחומי הפעולה שהועברו אליה. @ 16ד1. סייג לתחולה על עובדים (תיקון: תשפ"ד-2) : הוראות חוק זה לא יחולו על חשיפה של עובד לחומרים מסוכנים במקום עבודתו, מקום שנקבעו לעניין זה הוראות לפי [[פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970]]. @ 16ה. שמירת דינים (תיקון: תשנ"ז) : הוראות חוק זה באות להוסיף על הוראות כל דין ולא לגרוע מהן. @ 17. ביצוע ותקנות : השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו. @ 18. [[חוק רישוי סביבתי]] - הוראות מעבר - הגדרות (תיקון: תשפ"ד-2) : בסעיף זה [[ובסעיפים 19 עד 25]] - :- "הדין החדש" - חוק זה כנוסחו בחוק רישוי סביבתי מיום התחילה או מהיום הקובע ואילך, לפי העניין; :- "הדין הישן" - חוק זה כנוסחו ערב יום התחילה; :- "היתר רעלים אחוד" - היתר רעלים אחוד שניתן לפי [[סעיף 3טז]], כנוסחו בדין החדש, לרבות היתר רעלים קיים או אישור קיים שרואים אותם כהיתר רעלים אחוד לפי הוראות [[סעיף 21(ב)]] או לפי הוראות [[סעיף 22(ב)]]; :- "היתר רעלים קיים" - היתר רעלים שניתן לפי [[סעיף 3]], כנוסחו בדין הישן; :- "חוק רישוי סביבתי" - [[=חוק רישוי סביבתי|חוק הגנת הסביבה (ייעול הליכי רישוי סביבתי) (תיקוני חקיקה), התשפ"ד-2024]]; :- "היום הקובע" - המועד כאמור [[בסעיף 6(ב) לחוק רישוי סביבתי]]: כ"ב בטבת התשפ"ז (1 בינואר 2027), או המועד שנקבע בצו לפי [[סעיף 6(ג) לחוק האמור]]; :- "יום התחילה" - יום התחילה כאמור [[בסעיף 6(א) לחוק רישוי סביבתי]]: יום כ"ח באב התשפ"ד (1 בספטמבר 2024); :- "מפעל קיים" - עיסוק טעון היתר רעלים, שהיה בידי העוסק בו, ערב יום התחילה, היתר רעלים קיים. @ 19. הוראות מעבר לעניין עוסק בעיסוק טעון היתר שהוא מפעל קיים (תיקון: תשפ"ד-2) : (א) על אף האמור [[חוק זה|בסעיף 3י לדין החדש]], עוסק ברעלים בעיסוק טעון היתר שהוא מפעל קיים, רשאי לעסוק ברעלים, לפי היתר הרעלים הקיים שבידו, בתקופה שמיום התחילה עד למועד מתן החלטה בבקשה לחידוש היתר רעלים לפי [[אותו סעיף]] או בבקשה לקבלת היתר רעלים אחוד לפי [[חוק זה|סעיף 3טז לדין החדש]], גם אם תקופת תוקפו של היתר הרעלים הקיים שבידו הסתיימה במהלך אותה תקופה, ויראו כאילו הוארך תוקפו של היתר הרעלים הקיים שבידו עד למועד מתן ההחלטה בבקשה כאמור (בסעיף זה - תקופת הארכת התוקף), ובלבד שהתקיימו הוראות סעיף קטן (ב), (ג) או (ד), לפי העניין, והכול אלא אם כן היתר הרעלים הקיים בוטל או הותלה לפני תום תקופת הארכת התוקף. : (ב) בעל היתר הרעלים כאמור בסעיף קטן (א) הגיש בקשה לחידוש היתר רעלים לפי [[חוק זה|סעיף 3י לדין החדש]], ובכלל זה לשם קבלת היתר רעלים אחוד לפי [[חוק זה|סעיף 3טז לדין החדש]], לפי העניין, עד המועדים המפורטים [[בתוספת השלישית]], כנוסחה בדין החדש (בסעיף זה - התוספת השלישית), [[תוספת שלישית $|בטור ג' או בטור ה' בחלק א']], לפי העניין, או [[תוספת שלישית $|בטור ד' בחלק ב']] לצד הפרט שבו מנוי העיסוק נושא ההיתר. : (ג) לעניין מפעל קיים שמתבצע בו יותר מסוג עיסוק אחד מהעיסוקים המנויים [[בתוספת השלישית]], יהיה המועד להגשת הבקשה לגביו לפי המפורט להלן, אלא אם כן הורה הממונה אחרת לבקשת בעל היתר הרעלים: :: (1) לעניין עיסוקים הטעונים היתר רעלים באותה רמה - המועד המוקדם מבין המועדים האמורים [[בתוספת השלישית]] לגבי אותם עיסוקים; :: (2) לעניין עיסוקים המנויים בפרטים [[שבחלק א' לתוספת השלישית]] ועיסוקים המנויים בפרטים [[שבחלק ב' שבאותה תוספת]] - המועד המוקדם מבין המועדים הקבועים [[בחלק א' לתוספת השלישית]]; :: (3) לעניין עיסוקים הטעונים הן היתר רעלים ברמה א' והן היתר רעלים ברמה ב' - המועד המוקדם מבין המועדים הקבועים [[בתוספת השלישית]] לעניין היתר רעלים ברמה א'. @ 20. הוראות לעניין בקשות שהוגשו לפי הדין הישן (תיקון: תשפ"ד-2) : הוראות הדין הישן יחולו על בקשה להיתר רעלים לגבי עיסוק שאינו מפעל קיים לפני היום הקובע, ועל ההיתר שיינתן יחולו הוראות הדין החדש כאילו היה מפעל קיים. @ 21. תחולת הדין החדש על מפעל קיים (תיקון: תשפ"ד-2) : (א) לעניין היתר של מפעל קיים שאינו טעון היתר רעלים אחוד לפי הוראות הדין החדש, יחולו הוראות הדין החדש החל מהיום הקובע. : (ב) היה מפעל קיים טעון היתר רעלים אחוד לפי הוראות הדין החדש, יחולו הוראות אלה: :: (1) החל מהיום הקובע ועד תום תקופת הארכת התוקף החלה לגביו, יראו את היתר הרעלים הקיים, יחד עם התנאים שנתן נותן אישור לעניין [[סעיף 1(א)(1) לחוק רישוי עסקים]], ברישיון העסק או בהיתר הזמני לפי הוראות [[החוק האמור]] שבידי בעל המפעל הקיים, כהיתר רעלים אחוד, ויחולו לגביו הוראות הדין החדש; בסעיף זה [[ובסעיף 22]], "נותן אישור" - כמשמעותו [[בסעיף 6 לחוק רישוי עסקים]], מטעם השר; :: (2) הסמכויות הנתונות לממונה לעניין היתר רעלים אחוד לפי הדין החדש יהיו נתונות לו לעניין היתר שרואים אותו לפי הוראות פסקה (1) כהיתר רעלים אחוד; ואולם, על אף האמור בפסקה (1), הממונה יהיה רשאי לשנות תנאים בהיתר כאמור בהתאם לסמכויותיו לפי הדין הישן, ובכלל זה לפי הוראות [[סעיף 3(ה)]], כנוסחו בדין הישן. @ 22. הוראות לעניין עיסוק שלא היה טעון היתר לפי הדין הישן (תיקון: תשפ"ד-2) : (א) מי שערב יום התחילה עסק כדין ברעלים, בפעילות המנויה [[תוספת 3 חלק א $|בפרט 5.3]] [[או 5.4 בחלק א' לתוספת השלישית]] כנוסחה בדין החדש, על פי רישיון לפי [[חוק רישוי עסקים]], בהתאם לאישור נותן האישור לפי [[סעיף 1(א)(1) לחוק האמור]] ולתנאים שנקבעו על ידו (בסעיף קטן זה - אישור קיים), רשאי להמשיך בעיסוקו אף בלא היתר לפי חוק זה, בתנאים ועל פי ההוראות שחלו עליו ערב יום התחילה, ואם נדרש חידוש הרישיון לעסק, יראו את האישור הקיים כאילו ניתן לצורך חידוש הרישיון, והכול עד להחלטת הממונה בבקשה להיתר רעלים לפי הדין החדש, ובלבד שהבקשה להיתר הוגשה עד המועד המפורט [[בטור ג' או בטור ה' בחלק א' בתוספת השלישית]], לפי העניין, לצד אותה פעילות ושרישיון העסק לא בוטל או הותלה לפני שניתנה החלטת הממונה בבקשה להיתר. : (ב) על עיסוק ברעלים כאמור בסעיף קטן (א), יחולו הוראות אלה: :: (1) החל מהיום הקובע ועד מועד קבלת החלטת הממונה בבקשה להיתר כאמור בסעיף קטן (א), יראו את האישור הקיים כהיתר רעלים אחוד, ויחולו לגביו הוראות הדין החדש; :: (2) הסמכויות הנתונות לממונה לעניין היתר רעלים אחוד לפי הדין החדש, יהיו נתונות לו לעניין האישור הקיים שרואים אותו לפי הוראות פסקה (1) כהיתר רעלים אחוד; אולם, על אף האמור בפסקה (1), הממונה יהיה רשאי לשנות תנאים בהיתר כאמור בהתאם לסמכויותיו לפי חוק זה, כנוסחו בדין הישן, ובכלל זה לפי הוראות [[סעיף 3(ה)]], כנוסחו בדין הישן. @ 23. הוראות לעניין היתר רעלים אחוד (תיקון: תשפ"ד-2) : (א) על אף האמור [[חוק זה|בסעיף 3י(א) לדין החדש]], תקופת תוקפו של היתר רעלים אחוד שיינתן למבקש לראשונה מהיום הקובע ואילך, תהיה שבע שנים. : (ב) הוראות סעיף קטן (א) [[וסעיפים 19 עד 22]] לא יחולו לעניין היתר רעלים שנדרש לצורך עיסוק ברעלים הטעון היתר פליטה אחוד. @ 24. הוראות לעניין עיסוק שאינו טעון היתר לפי הדין החדש (תיקון: תשפ"ד-2) : על אף האמור [[חוק זה|בסעיף 3]], לדין החדש, עיסוק ברעלים שערב יום התחילה היה טעון היתר רעלים בהתאם להוראות לפי [[סעיפים 3]] [[ו-10]], כנוסחם בדין הישן, ובכלל זה לפי [[תקנות החומרים המסוכנים (סיווג ופטור), התשנ"ו-1996]], כנוסחן ערב יום התחילה, והוא לא טעון היתר לפי הוראות [[התוספת השלישית]] כנוסחה בדין החדש, יוסיף להיות טעון היתר רעלים בהתאם להוראות הדין הישן, בתקופה שמיום התחילה עד המועד שבו קבע השר, בתקנות, הוראות לעניין אותו עיסוק לשם הגנה על בריאות הציבור או על הסביבה שיקבעו כי העיסוק פטור מהיתר רעלים (בסעיף זה - תקופת המעבר, לעניין עיסוק), ויחולו לגביו, בתקופת המעבר, הוראות הדין הישן, בשינויים שלהלן, והוראות [[סעיפים 4א]] [[חוק זה|ו-6ב לדין החדש]]: : (1) על אף האמור [[בסעיף 3(ד)]], כנוסחו בדין הישן, היתר רעלים יעמוד בתוקף עד תום תקופת המעבר לעניין העיסוק נושא ההיתר או עד קבלת החלטה של הממונה בבקשה לחידוש היתר רעלים כמפורט בפסקה (2); : (2) חלפו שבע שנים מיום התחילה או מיום קבלת היתר רעלים, לפי המאוחר, ולא הותקנו תקנות כאמור ברישה, יעמוד היתר הרעלים בתוקף שנתיים נוספות, ובלבד שהוגשה עד תום השנה הראשונה מהן בקשה לחידוש ההיתר לפי הוראות הדין הישן; : (3) בעל היתר רעלים רשאי להעביר את ההיתר לאדם אחר, ובלבד שניתן לכך אישור הממונה מראש ובכתב; בקשה להעברת היתר רעלים תכלול את פרטי מקבל היתר הרעלים והצהרתו על כך שתנאי ההיתר מוכרים לו וכי ידועה לו חובתו לפעול לפיהם; בקשה כאמור תוגש לממונה באופן דיגיטלי, במתכונת שפרסם הממונה באתר האינטרנט של המשרד; הוגשה לממונה בקשה להעברת היתר רעלים לפי הוראות פסקה זו, ייתן הממונה החלטה בבקשה בתוך 30 ימים מיום שהוגשה לו, ורשאי הוא להאריך את התקופה האמורה ב-30 ימים נוספים, אם ראה צורך בכך בשל מורכבות הבקשה. @ 25. דחיית מועדים (תיקון: תשפ"ד-2) : השר רשאי, בצו, לשנות מועד מהמועדים הקבועים [[חוק זה|בתוספת השלישית לדין החדש]] לגבי פרט מסוים ולקבוע לגבי אותו פרט מועד אחר, אם מצא כי השינוי כאמור נדרש לצורך היערכות ליישום הוראות החוק, ובלבד שלא יהיה בכך כדי לקצר את התקופה להגשת בקשה לפי [[חוק זה|סעיף 3י לדין החדש]], ושהמועד האחרון להגשת בקשות כאמור [[בסעיף 19(ב)]] לא יהיה מאוחר מיום י"ד בתמוז התשצ"ד (1 ביולי 2034). == תוספת ראשונה (תיקון: ק"ת תשנ"ו) == @ 1. : {{דוכיווני|אלומיניום|Aluminum}} @ 2. : {{דוכיווני|צריום ותרכובותיו|Cerium and its compounds}} @ 3. : {{דוכיווני|כרום|Chromium}} @ 4. : {{דוכיווני|קובאלט|Cobalt}} @ 5. : {{דוכיווני|נחושת|Copper}} @ 6. : {{דוכיווני|גרמאניום|Germanium}} @ 7. : {{דוכיווני|זהב|Gold}} @ 8. : {{דוכיווני|האפניום|Hafnium}} @ 9. : {{דוכיווני|אינדיום|Indium}} @ 10. : {{דוכיווני|אירידיום|Iridium}} @ 11. : {{דוכיווני|מאנגאן|Manganese}} @ 12. : {{דוכיווני|מוליבדן|Molybdenum}} @ 13. : {{דוכיווני|ניקל|Nickel}} @ 14. : {{דוכיווני|ניוביום|Niobium}} @ 15. : {{דוכיווני|פאלאדיום ותרכובותיו|Palladium and its compounds}} @ 16. : {{דוכיווני|חומר הדברה, שאינו כלול [[בתוספת השניה]]|Pesticide, not included [[תוספת שניה|in nd2 annex]]}} @ 17. : {{דוכיווני|פלאטינה ותרכובותיה|Platinum and its compounds}} @ 18. : {{דוכיווני|רודיום ותרכובותיו|Rhodium and its compounds}} @ 19. : {{דוכיווני|רותניום|Ruthenium}} @ 20. : {{דוכיווני|כסף|Silver}} @ 21. : {{דוכיווני|טאנטאל|Tantalum}} @ 22. : {{דוכיווני|תאליום|Thallium}} @ 23. : {{דוכיווני|תוריום|Thorium}} @ 24. : {{דוכיווני|בדיל|Tin}} @ 25. : {{דוכיווני|טיטאניום|Titanium}} @ 26. : {{דוכיווני|וולפראם|Tungsten}} @ 27. : {{דוכיווני|ואנאדיום|Vanadium}} @ 28. : {{דוכיווני|אבץ|Zinc}} @ 29. : {{דוכיווני|צירקוניום|Zirconium}} == תוספת שניה (תיקון: ק"ת תשנ"ו) == @ 1. : {{דוכיווני|אצטאלים|Acetals}} @ 2. : {{דוכיווני|אקרידינים|Acridines}} @ 3. : {{דוכיווני|חומצה אקרילית ותולדותיה|Acrylic acid and derivatives}} @ 4. : {{דוכיווני|אציל האלידים|Acyl halides}} @ 5. : {{דוכיווני|דבקים המכילים ממסים אורגאניים|Adhesives containing organic liquids}} @ 6. : {{דוכיווני|אפלאטוקסינים|Aflatoxins}} @ 7. : {{דוכיווני|אלכוהולאטים|Alcoholates}} @ 8. : {{דוכיווני|כהלים נוזלים|Alcohols, liquid}} @ 9. : {{דוכיווני|אלדהידים נוזלים|Aldehydes, liquid}} @ 10. : {{דוכיווני|תרכובות האלוגניות אליפאטיות|Aliphatic compounds, halogenic}} @ 11. : {{דוכיווני|הידרוקסידים ותחמוצות של מתכות|Alkali metal hydroxides and oxides}} @ 12. : {{דוכיווני|מתכות אלקאליות|Alkali metals}} @ 13. : {{דוכיווני|מתכות אלקאליות-עפרוריות|Alkaline earth metals}} @ 14. : {{דוכיווני|אלקינים|Alkynes}} @ 15. : {{דוכיווני|אלקנים|Alkenes}} @ 16. : {{דוכיווני|אלומינאטים של מתכות אלקאליות|Aluminates, alkali metal}} @ 17. : {{דוכיווני|האלידים אלמימיים של אלומיניום|Aluminum halides, anhydrous}} @ 18. : {{דוכיווני|אמידים של מתכות|Amides, metal}} @ 19. : {{דוכיווני|אמינים|Amines}} @ 20. : {{דוכיווני|אמינוכהלים ותולדותיהם|Aminoalcohols and derivatives}} @ 21. : {{דוכיווני|אמינוטריאזול|Aminotriazole}} @ 22. : {{דוכיווני|אמוניה|Ammonia}} @ 23. : {{דוכיווני|אנטימון ותרכובותיו|Antimony and its compounds}} @ 24. : {{דוכיווני|תרכובות ארומאטיות האלוגניות|Aromatic compounds, halogenic}} @ 25. : {{דוכיווני|ארסן ותרכובותיו|Arsenic and its compounds}} @ 26. : {{דוכיווני|אזבסט|Asbestos}} @ 27. : {{דוכיווני|אזאתיופרין|Azathioprine}} @ 28. : {{דוכיווני|אזידים|Azides}} @ 29. : {{דוכיווני|תרכובות אזו|Azo compounds}} @ 30. : {{דוכיווני|תרכובות באריום|Barium compounds}} @ 31. : {{דוכיווני|בריליום ותרכובותיו|Beryllium and its compounds}} @ 32. : {{דוכיווני|ביסמות ותרכובותיו|Bismuth and its compounds}} @ 33. : {{דוכיווני|ביסולפאטים|Bisulphates}} @ 34. : {{דוכיווני|בוראנים|Boranes}} @ 35. : {{דוכיווני|בורידים|Borides}} @ 36. : {{דוכיווני|בורוהידרידים של מתכות|Borohydrides, metal}} @ 37. : {{דוכיווני|בור ותרכובותיו האורגאניות|Boron and its organic compounds}} @ 38. : {{דוכיווני|חומצה ברומית ומלחיה (ברומאטים)|Bromic acid and its salts (bromates)}} @ 39. : {{דוכיווני|ברום|Bromine}} @ 40. : {{דוכיווני|קאדמיום ותרכובותיו|Cadmium and its compounds}} @ 41. : {{דוכיווני|קאמפור|Camphor}} @ 42. : {{דוכיווני|קארבאמאטים|Carbamates}} @ 43. : {{דוכיווני|קארבידים של מתכות|Carbides, metal}} @ 44. : {{דוכיווני|פחמן דו-גופרי|Carbon disulphide}} @ 45. : {{דוכיווני|פחמן משופעל|Carbon, activated}} @ 46. : {{דוכיווני|תולדות אורגאניות של חומצה פחמנית|Carbonic acid organic derivatives}} @ 47. : {{דוכיווני|קארבוניל האלידים|Carbonyl halides}} @ 48. : {{דוכיווני|חומצות קארבוקסיליות (C₇-C₁) חד-בסיסיות ותולדותיהן|Carboxylic acids (C₁-C₇), monobasic, and their derivatives}} @ 49. : {{דוכיווני|חומצות קארבוקסיליות דו-בסיסיות ארומאטיות או אליציקליות ותולדותיהן|Carboxylic acids, dibasic, aromatic or alicyclic and their derivatives}} @ 50. : {{דוכיווני|כלוראמבוציל|Chlorambucil}} @ 51. : {{דוכיווני|חומצה כלורית ומלחיה (כלוראטים)|Chloric acid and its salts (chlorates)}} @ 52. : {{דוכיווני|כלור|Chlorine}} @ 53. : {{דוכיווני|כלוריטים|Chlorites}} @ 54. : {{דוכיווני|כלורופיקרין|Chloropicrin}} @ 55. : {{דוכיווני|חומצה כלורופלאטינית|Chloroplatinic acid}} @ 56. : {{דוכיווני|תרכובות כרום|Chromium compounds}} @ 57. : {{דוכיווני|תזקיקי עטרן|Coal tar distillates}} @ 58. : {{דוכיווני|תרכובות קובאלט|Cobalt compounds}} @ 59. : {{דוכיווני|תרכובות נחושת|Copper compounds}} @ 60. : {{דוכיווני|ציאנאמיד ותולדותיו|Cyanamide and derivatives}} @ 61. : {{דוכיווני|סידן ציאנאמידי|Cyanamide, calcium}} @ 62. : {{דוכיווני|ציאנאטים ואיזוציאנאטים|Cyanates and isocyanates}} @ 63. : {{דוכיווני|ציאנידים אי-אורגאניים|Cyanides, inorganic}} @ 64. : {{דוכיווני|חומצה ציאנורית, תולדותיה ואנאלוגים שלה|Cyanuric acids, derivatives and analogs}} @ 65. : {{דוכיווני|די.די.טי.|D.D.T.}} @ 66. : {{דוכיווני|דיבנזופוראנים|Dibenzofurans}} @ 67. : {{דוכיווני|סולר|Diesel oil}} @ 68. : {{דוכיווני|דיקטן|Diketene}} @ 69. : {{דוכיווני|דימתילקארבאמיל כלוריד|Dimethylcarbamyl chloride}} @ 70. : {{דוכיווני|דימתילפורמאמיד, N,N-|Dimethylformamide, N,N-}} @ 71. : {{דוכיווני|דימתילסולפוקסיד|Dimethylsulfoxide}} @ 72. : {{דוכיווני|דיאוקסינים|Dioxins}} @ 73. : {{דוכיווני|אפיהאלוהידרינים|Epihalohydrins}} @ 74. : {{דוכיווני|אפוקסידים (אלקילן אוקסידים)|Epoxides (alkylene oxides)}} @ 75. : {{דוכיווני|אסטרים נוזלים (למעט טריגליצרידים)|Esters, liquid (excl. triglycerides)}} @ 76. : {{דוכיווני|אתרים נוזלים|Ethers, liquid}} @ 77. : {{דוכיווני|אתילן גליקול|Ethylene glycol}} @ 78. : {{דוכיווני|אתילן אוקסיד|Ethylene oxide}} @ 79. : {{דוכיווני|תרכובות אסטרוגניות, מצומדות|Astrogenic substances, conjugated}} @ 80. : {{דוכיווני|ברזל (III) כלורי אלמימי|Ferric chloride, anhydrous}} @ 81. : {{דוכיווני|פלואורידים|Fluorides}} @ 82. : {{דוכיווני|חומצה פלואורוצורית ומלחיה|Fluorosilicic acid and its salts}} @ 83. : {{דוכיווני|מזוט|Fuel oil}} @ 84. : {{דוכיווני|גאליום ותרכובותיו|Gallium and its compounds}} @ 85. : {{דוכיווני|גזים דחוסים או מונזלים|Gases, compressed or liquified}} @ 86. : {{דוכיווני|בנזין|Gasoline}} @ 87. : {{דוכיווני|האלידים של אלמתכות|Halides of non-metals}} @ 88. : {{דוכיווני|חומצות האלוקארבוקסיליות ותולדותיהן|Halocarboxylic acid and derivatives}} @ 89. : {{דוכיווני|כהלים, קטונים ואלדהידים האלוגניים|Halogenated alcohols, ketones, aldehydes}} @ 90. : {{דוכיווני|תרכובות האלואורגאנומתכתיות|Haloorganometallic compounds}} @ 91. : {{דוכיווני|חומצה האלוזרחתית ותולדותיה|Halophosphoric acids and derivatives}} @ 92. : {{דוכיווני|חומצה האלוסולפונית ותולדותיה|Halosulphonic acids and derivatives}} @ 93. : {{דוכיווני|הקסאמתילפוספוראמיד|Hexamethylphosphoramide}} @ 94. : {{דוכיווני|הידראזין ותולדותיו|Hydrazine and its derivatives}} @ 95. : {{דוכיווני|הידרידים של מתכות|Hydrides, metal}} @ 96. : {{דוכיווני|פחמימנים אליפאטיים או אליציקליים נוזלים|Hydrocarbons, aliphatic and alicyclic, liquid}} @ 97. : {{דוכיווני|פחמימנים ארומאטיים|Hydrocarbons, aromatic}} @ 98. : {{דוכיווני|פחמימנים ארומאטיים רב-טבעתיים|Hydrocarbons, aromatic, polycyclic}} @ 99. : {{דוכיווני|חומצות מימן-האלוגניות|Hydrohalogenic acids}} @ 100. : {{דוכיווני|הידרוקסילאמין ותולדותיו|Hydroxylamine and its derivatives}} @ 101. : {{דוכיווני|היפוכלוריטים|Hypochlorites}} @ 102. : {{דוכיווני|אלקילן אימינים|Imines, alkylene}} @ 103. : {{דוכיווני|אינדיום ותרכובותיו|Indium and its compounds}} @ 104. : {{דוכיווני|חומרים מידבקים|Infectious substances}} @ 105. : {{דוכיווני|יודאטים|Iodates}} @ 106. : {{דוכיווני|יוד|Iodine}} @ 107. : {{דוכיווני|נפט|Kerosene}} @ 108. : {{דוכיווני|קטונים נוזלים|Ketones, liquid}} @ 109. : {{דוכיווני|חומרים מדמיעים|Lachrymating substances}} @ 110. : {{דוכיווני|עופרת ותרכובותיה|Lead and its compounds}} @ 111. : {{דוכיווני|מאגנטה|Magenta}} @ 112. : {{דוכיווני|חומצה מאלאית ותולדותיה|Maleic acid and its derivatives}} @ 113. : {{דוכיווני|חומצה מאלונית ותולדותיה|Malonic acid and its derivatives}} @ 114. : {{דוכיווני|תרכובות מאנגאן|Manganese compounds}} @ 115. : {{דוכיווני|מלפאלאן|Melphalan}} @ 116. : {{דוכיווני|מרקאפטאנים|Mercaptans}} @ 117. : {{דוכיווני|כספית ותרכובותיה|Mercury and its compounds}} @ 118. : {{דוכיווני|אלקילים וארילים של מתכות|Metal alkyls and aryls}} @ 119. : {{דוכיווני|קארבונילים של מתכות|Metal carbonyls}} @ 120. : {{דוכיווני|קאטאליזטור מתכתי|Metal catalyst}} @ 121. : {{דוכיווני|אבקת מתכת|Metal powder}} @ 122. : {{דוכיווני|אבקת מתכת-צורן|Metal silicon powders}} @ 123. : {{דוכיווני|תרכובות מוליבדן|Molybdenum compounds}} @ 124. : {{דוכיווני|מורפולין ותרכובותיו|Morpholine and its derivatives}} @ 125. : {{דוכיווני|גזי חרדל|Mustard gases}} @ 126. : {{דוכיווני|תרכובות ניקל|Nickel compounds}} @ 127. : {{דוכיווני|חומצה חנקתית ומלחיה|Nitric acid and its salts}} @ 128. : {{דוכיווני|ניטרידים (למעט ניטריד הצורן)|Nitrides (excl. silicon nitride)}} @ 129. : {{דוכיווני|ניטרילים|Nitriles}} @ 130. : {{דוכיווני|ניטריטים|Nitrites}} @ 131. : {{דוכיווני|תרכובות ניטרואליפאטיות ותולדותיהן|Nitroaliphatic compounds and their derivatives}} @ 132. : {{דוכיווני|תרכובות ניטרוארומאטיות ותולדותיהן|Nitroaromatic compounds and their derivatives}} @ 133. : {{דוכיווני|ניטרוזאמינים|Nitrosamines}} @ 134. : {{דוכיווני|תרכובות ניטרוזו|Nitroso compounds}} @ 135. : {{דוכיווני|חומצה אורתופורמית ותולדותיה|Orthoformic acids and their derivatives}} @ 136. : {{דוכיווני|אוסמיום ארבע-חמצני|Osmium tetroxide}} @ 137. : {{דוכיווני|חומצה אוקסאלית, תולדותיה ומלחיה|Oxalic acid and its derivatives and salts}} @ 138. : {{דוכיווני|אוקסימים|Oximes}} @ 139. : {{דוכיווני|צבעים|Paints}} @ 140. : {{דוכיווני|פרקארבונאטים|Percarbonates}} @ 141. : {{דוכיווני|חומצות על-האלוגניות ומלחיהן|Perhalogenic acids and salts}} @ 142. : {{דוכיווני|על-מאנגאנאטים|Permanganates}} @ 143. : {{דוכיווני|על-תחמוצות|Peroxides}} @ 144. : {{דוכיווני|על-סולפאטים|Persulphates}} @ 145. : {{דוכיווני|חומר הדברה מונע קרישה|Pesticide, anticoagulant}} @ 146. : {{דוכיווני|חומר הדברה ארסני|Pesticide, arsenical}} @ 147. : {{דוכיווני|חומר הדברה עם אריל אוריאה ואריל תיואוריאה|Pesticide, aryl urea and aryl thiourea}} @ 148. : {{דוכיווני|חומר הדברה עם תולדות בנזואיות|Pesticide, benzoic derivative}} @ 149. : {{דוכיווני|חומר הדברה עם ביפירידיליום|Pesticide, bipyridilium}} @ 150. : {{דוכיווני|חומר הדברה קארבאמאטי|Pesticide, carbamate}} @ 151. : {{דוכיווני|חומר הדברה עם תולדות קומארין|Pesticide, coumarin derivative}} @ 152. : {{דוכיווני|חומר הדברה דיתיוקארבאמאטי|Pesticide, dithiocarbamate}} @ 153. : {{דוכיווני|חומר הדברה עם תולדות חומצה פלואורואצטית|Pesticide, fluoroacetic acid derivatives}} @ 154. : {{דוכיווני|חומר הדברה על בסיס כספית|Pesticide, mercury based}} @ 155. : {{דוכיווני|חומר הדברה עם האלוגן אורגאני|Pesticide, organohalogen}} @ 156. : {{דוכיווני|חומר הדברה עם זרחן אורגאני|Pesticide, organophosphorus}} @ 157. : {{דוכיווני|חומר הדברה עם בדיל אורגאני|Pesticide, organotin}} @ 158. : {{דוכיווני|חומר הדברה פנוקסי|Pesticide, phenoxy}} @ 159. : {{דוכיווני|חומר הדברה פוספידי|Pesticide, phosphide}} @ 160. : {{דוכיווני|חומר הדברה עם תולדות פתאלימיד|Pesticide, phthalimide derivative}} @ 161. : {{דוכיווני|חומר הדברה פירתריני ופירתרואידי|Pesticide, pyrethrin and pyrethroid}} @ 162. : {{דוכיווני|חומר הדברה עם ניטרופנול מותמר|Pesticide, substituted nitrophenol}} @ 163. : {{דוכיווני|חומר הדברה טריאזיני|Pesticide, triazine}} @ 164. : {{דוכיווני|נפט גולמי|Petroleum crude oil}} @ 165. : {{דוכיווני|פנולים, תולדותיהם ומלחיהם|Phenols and their derivatives and salts}} @ 166. : {{דוכיווני|פוסגן ותיופוסגן|Phosgene and thiophosgene}} @ 167. : {{דוכיווני|זרחות אורגאניות אליפאטיות וארומאטיות|Phosphates, organic, aliphatic and aromatic}} @ 168. : {{דוכיווני|פוספידים|Phosphides}} @ 169. : {{דוכיווני|פוספיטים|Phosphites}} @ 170. : {{דוכיווני|תרכובות פוספוניום|Phosphonium compounds}} @ 171. : {{דוכיווני|זרחן|Phosphorus}} @ 172. : {{דוכיווני|תחמוצות וחומצות של זרחן|Phosphorus oxides and acids}} @ 173. : {{דוכיווני|זרחנים אוקסיהאלידיים|Phosphorus oxyhalides}} @ 174. : {{דוכיווני|זרחנים סולפידיים|Phosphorus sulphides}} @ 175. : {{דוכיווני|פוטורזיסטים|Photoresists}} @ 176. : {{דוכיווני|פיפראזין ותולדותיו|Piperazine and its derivatives}} @ 177. : {{דוכיווני|פיפרידין ותולדותיו|Piperidine and its derivatives}} @ 178. : {{דוכיווני|ביפנילים רבי-האלוגנים|Polyhalogenated biphenyls}} @ 179. : {{דוכיווני|פירידינים ופיקולינים|Pyridines and picolines}} @ 180. : {{דוכיווני|תרכובות אמוניום רבעוניות|Quaternary ammonium compounds}} @ 181. : {{דוכיווני|קינונים|Quinones}} @ 182. : {{דוכיווני|חומרים רדיואקטיביים|Radioactive materials}} @ 183. : {{דוכיווני|מתכות עפרוריות-נדירות|Rare earth metals}} @ 184. : {{דוכיווני|רזינאטים של מתכות|Resinates, metal}} @ 185. : {{דוכיווני|רסרפין|Reserpine}} @ 186. : {{דוכיווני|תמיסת גומי|Rubber solution}} @ 187. : {{דוכיווני|סלן ותרכובותיו|Selenium and its compounds}} @ 188. : {{דוכיווני|סילאנים ותולדותיהם|Silanes and their derivatives}} @ 189. : {{דוכיווני|סיליצידים|Silicides}} @ 190. : {{דוכיווני|אבקת צורן|Silicon powder}} @ 191. : {{דוכיווני|תרכובות כסף|Silver compounds}} @ 192. : {{דוכיווני|סולפידים, מימן-סולפידים ורב-סולפידים|Sulphides, hydrosulphides and polysulphides}} @ 193. : {{דוכיווני|סולפיטים ומימן-סולפיטים|Sulphites and hydrosulphites}} @ 194. : {{דוכיווני|חומצות סולפוניות ותולדותיהן|Sulphonic acids and their derivatives}} @ 195. : {{דוכיווני|סולפוניל האליד אורגאני|Sulphonyl halides, organic}} @ 196. : {{דוכיווני|גופרית|Sulphur}} @ 197. : {{דוכיווני|חומצה גופרתית ותולדותיה|Sulphuric acid and its derivatives}} @ 198. : {{דוכיווני|חומצה גופריתית|Sulphurous acid}} @ 199. : {{דוכיווני|סולפוריל האלידים|Sulphuryl halides}} @ 200. : {{דוכיווני|עטרן נוזל|Tars, liquid}} @ 201. : {{דוכיווני|טלור ותולדותיו|Tellurium and its compounds}} @ 202. : {{דוכיווני|סיליקאט ארבע-אלקילי|Tetraalkyl silicate}} @ 203. : {{דוכיווני|תאליום ותרכובותיו|Thallium and its compounds}} @ 204. : {{דוכיווני|תיוכהלים|Thioalcohols}} @ 205. : {{דוכיווני|תיוקארבאמאטים|Thiocarbamates}} @ 206. : {{דוכיווני|חומצות תיוקארבוקסיליות ותולדותיהן|Thiocarboxylic acids and derivatives}} @ 207. : {{דוכיווני|תיוציאנאטים|Thiocyanates}} @ 208. : {{דוכיווני|תיוניל האלידים|Thionyl halides}} @ 209. : {{דוכיווני|תיופן, הידרותיופן ותולדותיהם|Thiophene, hydrothiophene and their derivatives}} @ 210. : {{דוכיווני|חומצה תיוזרחתית ותולדותיה|Thiophosphoric acids and their derivatives}} @ 211. : {{דוכיווני|תיוסולפאטים|Thiosulphates}} @ 212. : {{דוכיווני|תרכובות בדיל|Tin compounds}} @ 213. : {{דוכיווני|תרכובות טיטאניום|Titanium compounds}} @ 214. : {{דוכיווני|שמן טרפנטין, שמן רוזין ותחליפיהם|Turpentine, rosin oil and their substitutes}} @ 215. : {{דוכיווני|אוריתאנים|Urethanes}} @ 216. : {{דוכיווני|שמנים משומשים|Used oils}} @ 217. : {{דוכיווני|תרכובות ואנאדיום|Vanadium compounds}} @ 218. : {{דוכיווני|תרכובות אבץ|Zinc compounds}} @ 219. : {{דוכיווני|תרכובות צירקוניום|Zirconium compounds}} == התוספת השלישית (תיקון: תשפ"ד-2) == ==== ((([[סעיף 5(א)]]))) ==== @ (תיקון: ק"ת תשנ"ה, ק"ת תשנ"ה-2) <עוגן טופס 1> : '''טופס 1:''' פנקס רעלים (מכירות) @ (תיקון: ק"ת תשנ"ה) <עוגן טופס 2> : '''טופס 2:''' פנקס רעלים (קניות) == תוספת שלישית (תיקון: תשפ"ד-2) == ==== ((([[סעיף 1 לחוק|סעיף 1 - ההגדרות "הממונה", "היתר רעלים ברמה א'" ו"היתר רעלים ברמה ב'"]] [[וסעיפים 3(א)]] [[ו-3א(א)]]))) ==== : (((החל מיום 5.9.2027):)) @ : לעניין הטבלה המובאת [[בתוספת זו]] יחולו הוראות אלה: : (1) הוראות המנהל לפי [[סעיף 13א(ב)]] לעניין האסדרה האירופית יכללו את ההסדרים האלה: :: (א) תקנות של האיחוד האירופי שעניינן סיווג, תיווי, סימון ואריזה של חומרים מסוכנים ותערובות חומרים מסוכנים - ::: {{דוכיווני||Regulation (EC) No 1272/2008 OF The European Parliament and of the Council of 16 December 2008 on classification, labelling and packaging of substances and mixtures, amending and repealing Directives 67/548/EEC and 1999/45/EC, and amending Regulation (EC) No 1907/2006;}} :: (ב) נספח I לדירקטיבה של האיחוד האירופי שעניינה בקרה של סיכוני אירועים משמעותיים מחומרים מסוכנים - ::: {{דוכיווני||Directive 2012/18/EU of the European Parliament and of the Council of 4 July 2012 on the control of major-accident hazards involving dangerous substances, amending and subsequently repealing Council Directive 96/82/EC;}} : (2) לעניין [[תוספת זאת $|חלק א']] - בכל מקום שבו נקבעו הספק, כושר ייצור, כמויות או יחידות מדידה אחרות, הם יחושבו בהתאם להספק, לכושר הייצור, לכמויות או ליחידות המדידה המרביים אשר ניתן להגיע אליהם במסגרת העיסוק ברעל, אף אם מבוצע העיסוק בהספק, בכושר ייצור, בכמויות או ביחידות מדידה אחרות נמוכים יותר; ואולם הממונה רשאי, לבקשת העוסק, לאשר כי העיסוק ברעל אינו טעון היתר רעלים אם הוכח, להנחת דעתו, כי בשל מגבלה פיזית בעיסוק או הגבלה החלה עליו לפי דין אחר, לא יתאפשר לבצע בו בפועל פעילות בהספק, בכושר הייצור, בכמויות או במספר יחידות המדידה המרביים כאמור; : (3) כלל העיסוק הן פעילות בהספק, בכושר ייצור, בכמויות או ביחידות מדידה אחרות (להלן - היקף) כמפורט [[תוספת זאת $|בטור ב' בחלק א']] או [[תוספת זאת $|בחלק ב']], והן פעילות אחרת בהיקף כמפורט [[תוספת זאת $|בטור ד' בחלק א']] או [[תוספת זאת $|בטור ג' בחלק ב']], יהיה העיסוק טעון היתר בהתאם להיקף הפעילות כמפורט בטור ב' כאמור; : (4) כלל העיסוק החזקת רעל שיש לו כמה תכונות סיכון - יהיה העיסוק טעון היתר בהתאם לערך הסף הנמוך ביותר מתכונות הסיכון, אלא אם כן נקבע לאותו רעל ערך סף [[תוספת זאת $|בחלק ב']]; : (5) היקף הפעילות לעניין עיסוק יחושב לפי כלל הפעילויות המתקיימות במקום עיסוק אחד, בהתאם לסף הקבוע לגבי כל סוג פעילות, ולעניין עיסוק הכולל פעילות ניידת - לפי כלל הפעילות של העיסוק; : (6) לעניין רעלים המנויים [[תוספת זאת $|בחלק ב']] - :: (א) יראו תערובת כחומר טהור אם ריכוז החומר נמצא בטווח הריכוזים התואם את התכונות והסיווג לפי האסדרה האירופית, אלא אם כן נקבע במפורש אחרת; :: (ב) בחישוב היקף הפעילות אפשר שלא לכלול כמויות חומרים הנחשבות זניחות לפי האסדרה האירופית; :: (ג) לעניין רעלים שהחזקתם טעונה היתר ברמה א' - אם הכמות הטעונה היתר אינה מתקיימת בעיסוק לגבי חומר יחיד, תחושב הכמות לפי סך החומרים או קבוצות החומרים המשתייכים לאותה קבוצה של תכונות סיכון, שהם מסוכנים לבריאות (H), מסוכנים לסביבה (E) או בעלי סיכונים פיזיקליים (P), אם סכום הנוסחה שלהלן גדול מ-1 או שווה ל-1: : {{ממורכז|<math> \frac{\mathrm{q}_1}{\mathrm{Qu}_1} + \frac{\mathrm{q}_2}{\mathrm{Qu}_2} + \frac{\mathrm{q}_3}{\mathrm{Qu}_3} + \frac{\mathrm{q}_4}{\mathrm{Qu}_4} + \frac{\mathrm{q}_5}{\mathrm{Qu}_5} + \cdots </math>}} ::: לעניין זה - :::- <math>\mathrm{q}_x</math> = כמות הרעל מסוג <math>x</math>, או בעל תכונת סיכון <math>x</math>, הנקובים בטור א'; :::- <math>\mathrm{Qu}_x</math> = הכמות הטעונה היתר לפי [[טור ב' בחלק ב' של התוספת]], ובלבד שאם נקבע לאותו רעל ערך ייעודי, החישוב יהיה לפי ערך זה, ואם לא נקבע ערך ייעודי, יהיה החישוב לפי הערך של תכונת הסיכון. === חלק א': סיווג לפי סוג הפעילות והיקפה === @ (תיקון: תשפ"ד-3, ק"ת תשפ"ו-3) : {| style="table-layout: fixed; width: 100%;" ! width="50px" | !! width="30%" | {{מוקטן|טור א'}} !! {{מוקטן|טור ב'}} !! width="100px" | {{מוקטן|טור ג'}} !! {{מוקטן|טור ד'}} !! width="100px" | {{מוקטן|טור ה'}} |- ! פרט !! סוג פעילות !! היקף פעילות הטעון היתר רעלים ברמה א' !! מועד הגשה {{ש}} רמה א' !! היקף פעילות הטעון היתר רעלים ברמה ב' !! מועד הגשה {{ש}} רמה ב' |- <עוגן פרט 1> | '''1.''' || colspan="5" | '''אנרגיה ודלק''' |- <עוגן פרט 1.1> | 1.1 || מיתקני שריפה || עם הספק תרמי של 50 מגה-וואט או יותר * || 01.05.((20))33 || עם הספק תרמי של 20 עד 50 מגה-וואט || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 1.2> | 1.2 || זיקוק של גז ודלק בקנה מידה תעשייתי || בכל היקף * || 01.05.((20))29 || - || |- <עוגן פרט 1.3> | 1.3 || תנורי קוק (Coke Ovens); || בכל היקף * || 01.05.((20))28 || - || |- <עוגן פרט 1.4> | rowspan="3" | 1.4. || ניזול או גזיפיקציה של - || || || || |- | : א. פחם || בקנה מידה תעשייתי בכל היקף * || 05.09.2027 || - || |- | : ב. פצלי שמן או דלק אחר || במיתקנים עם יכולת ייצור בהספק תרמי של 20 מגה-וואט או יותר * || 05.09.2027 || במיתקנים עם יכולת ייצור בהספק תרמי של 1 עד 20 מגה-וואט, או במיתקנים עם יכולת ייצור בהספק תרמי של פחות מ-1 מגה-וואט - בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.01.((20))28 |- <עוגן פרט 1.5> | 1.5 || הפקה של דלק במצב צבירה גז, נוזל או מוצק בקנה מידה תעשייתי || - || || בכל היקף || 05.09.2027 |- <עוגן פרט 1.6> | 1.6 || אחסון או ניפוק דלק נוזלי || - || || בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.11.((20))30 |- <עוגן פרט 1.7> | 1.7 || אחסון או ניפוק של גז פחמימני מעובה (גפ"מ) או גז טבעי || - || || בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.05.((20))30 |- <עוגן פרט 2> | '''2.''' || colspan="5" | '''ייצור ועיבוד מתכות''' |- <עוגן פרט 2.1> | 2.1 || קלייה וסינטור של עפרות מתכת לרבות סולפיד בקנה מידה תעשייתי || בכל היקף * || 05.09.2027 || - || |- <עוגן פרט 2.2> | 2.2 || ייצור בקנה מידה תעשייתי של ברזל גולמי או פלדה (התכה ראשונית או שניונית) כולל ביציקה רציפה (continuous casting) || בכושר ייצור של 2.5 טון לשעה או יותר * || 05.09.2027 || בכושר ייצור של עד 2.5 טון לשעה || 01.01.((20))28 |- <עוגן פרט 2.3> | rowspan="4" | 2.3. || עיבוד מתכות ברזליות || || || || |- | : א. הפעלת מיתקני ערגול חם || בכושר ייצור של 20 טון לשעה או יותר של פלדה גולמית * || 05.09.2027 || בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.01.((20))28 |- | : ב. הפעלת נפחיות או מסגריות עם פטישים או מכבשים || בעלי אנרגיה של 50 קילו ג'אול או יותר לפטיש או מכבש והערך הקלורי שבו משתמשים הוא 20 מגה-וואט תרמי או יותר * || 05.09.2027 || בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.01.((20))28 |- | : ג. גלוון ויישום ציפוי מגן מתכתי (application of protective fused metal coats) || יישום ציפוי מגן מתכתי בכושר עבודה (input) של 2 טון פלדה גולמית לשעה או יותר * || 05.09.2027 || גלוון ויישום ציפוי מגן מתכתי בכושר עבודה (input) של 0.5 עד 2 טון פלדה גולמית לשעה או יישום ציפוי מגן מתכתי למשטחי מתכת או פלסטיק על ידי התזה בלהבה, פלזמה או קשת חשמלית בכושר עבודה של 2 ק"ג לשעה ומעלה של עופרת, בדיל, אבץ, ניקל, קובלט וסגסוגותיהן, ולעניין פעילות מהפעילויות כאמור המבוצעת בכושר עבודה נמוך מהאמור - בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.01.((20))28 |- <עוגן פרט 2.4> | 2.4 || יציקה של מתכות ברזליות || בכושר ייצור של 20 טון ליום או יותר * || 05.09.2027 || פעילות בקנה מידה תעשייתי בכושר ייצור של 2 עד 20 טון ליום, ולעניין פעילות המבוצעת בקנה מידה ובכושר ייצור נמוכים מהאמור - בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.01.((20))28 |- <עוגן פרט 2.5> | rowspan="3" | 2.5. || עיבוד מתכות לא-ברזליות: || || || || |- | : א. ייצור והפקה של מתכות לא-ברזליות גולמיות ממחצבים, עפרות, תרכיזים, או חומר גלם שניוני על ידי תהליכים מטלורגיים, כימיים או אלקטרוליטיים || בכל היקף * || 05.09.2027 || - || |- | : ב. התכה, כולל ייצור סגסוגות (alloyage), של מתכות לא ברזליות, כולל מוצרים ממוחזרים או מושבים והפעלת בתי יציקה למתכות לא ברזליות || בכושר התכה של 4 טון ליום או יותר של עופרת או קדמיום, או 20 טון ליום או יותר של מתכת מסוג אחר * || 05.09.2027 || פעילות בקנה מידה תעשייתי בכושר התכה של 0.5 עד 4 טון ליום של עופרת או קדמיום, ולעניין שאר המתכות - פעילות בכושר התכה של 2 עד 20 טון ליום, ולעניין פעילות המבוצעת בקנה מידה ובכושר התכה נמוכים מהאמור - בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.01.((20))28 |- <עוגן פרט 2.6> | 2.6 || טיפול פני שטח של מתכות או חומרים פלסטיים על ידי תהליך כימי או אלקטרוליטי באמבטיות || טיפול בנפח כולל של 30 מ"ק או יותר * || 01.05.((20))29 || באמבטיות טיפול בנפח כולל של 10 עד 30 מ"ק, או באמבטיות טיפול בנפח כולל של 1 מ"ק ומעלה עם חומצה הידרו-פלואורית או חומצה חנקתית, ולעניין טיפול באמבטיות טיפול בנפח כולל הקטן מהאמור - בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.05.((20))30 |- <עוגן פרט 2.7> | 2.7 || ייצור בקנה מידה תעשייתי של מצברים וסוללות מכל סוג || - || || בכל היקף || 05.09.2027 |- <עוגן פרט 3> | '''3.''' || colspan="5" | '''תעשייה מינרלית''' |- <עוגן פרט 3.1> | rowspan="4" | 3.1. || ייצור מלט, סיד ותחמוצת מגנזיום || || || || |- | : א. ייצור קלינקר ומלט || באמצעות כבשנים סובבים (Rotary Kilns) בעלי כושר ייצור של 500 טון ליום או יותר או בכבשנים אחרים (Kilns) בעלי כושר ייצור של 50 טון ליום או יותר * || 01.05.((20))29 || באמצעות כבשנים סובבים (Rotary Kilns) בעלי כושר ייצור של עד 500 טון ליום או בכבשנים אחרים (Kilns) בעלי כושר ייצור של עד 50 טון ליום, בקנה מידה תעשייתי || 01.11.((20))29 |- | : ב. ייצור סיד בכבשנים || בעלי כושר ייצור של 50 טון ליום או יותר * || 01.05.((20))29 || בעלי כושר ייצור של עד 50 טון ליום, בקנה מידה תעשייתי || 01.11.((20))29 |- | : ג. ייצור תחמוצות מגנזיום בכבשנים || בעלי כושר ייצור של 50 טון ליום או יותר * || 01.05.((20))29 || בעלי כושר ייצור של עד 50 טון ליום, בקנה מידה תעשייתי || 01.11.((20))29 |- <עוגן פרט 3.2> | 3.2 || ייצור זכוכית כולל סיבי זכוכית || בכושר התכה של 20 טון ליום או יותר * || 01.05.((20))29 || בכושר התכה של 100 ק"ג עד 20 טון ליום, ולעניין פעילות המבוצעת בכושר התכה נמוך מהאמור - בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.11.((20))29 |- <עוגן פרט 3.3> | 3.3 || התכה של חומרים מינרליים, לרבות ייצור סיבים מינרליים || בכושר התכה של 20 טון ליום או יותר * || 01.05.((20))29 || בכושר התכה של עד 20 טון ליום, בקנה מידה תעשייתי || 01.11.((20))29 |- <עוגן פרט 3.4> | 3.4 || ייצור מוצרים קרמיים על ידי שריפה, כגון רעפים, לבנים, אריחים או פורצלן || בכושר ייצור של 75 טון ליום או יותר או בכבשנים בעלי נפח של 4 מ"ק ומעלה ועם צפיפות השמה (setting density) לכבשן של 300 ק"ג/מ"ק או יותר * || 01.05.((20))29 || בקנה מידה תעשייתי, בכושר ייצור של עד 75 טון ליום או בכבשנים בעלי נפח של עד 4 מ"ק ועם צפיפות השמה לכבשן (setting density) של 100 עד 300 ק"ג/מ"ק, ולמעט כבשנים חשמליים שאינם מופעלים באופן רציף ולעניין פעילות המבוצעת בכושר ייצור נמוך מהאמור - בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.11.((20))29 |- <עוגן פרט 4> | '''4.''' || colspan="5" | : '''תעשייה כימית, פורמולציה ופלסטיק''' : ייצור בקנה מידה תעשייתי על ידי עיבוד כימי של חומרים או קבוצות של חומרים המפורטים להלן: |- <עוגן פרט 4.1> | rowspan="12" | 4.1. <!-- (תיקון: תשפ"ד-3) --> || ייצור חומרים אורגניים, כגון: || || || || |- | : א. פחמימנים פשוטים (לינארים או ציקלים, רוויים ושאינם רוויים, אליפטיים או ארומטיים) || בכל היקף * || 01.05.((20))30 || - || |- | : ב. פחמימנים המכילים חמצן כגון א((ל))כוהלים, אלדהידים, קטונים, חומצות קרבוקסיליות, אסטרים, אצטטים, אתרים, פרוקסידים, שרפים אפוקסים || בכל היקף * || 01.05.((20))31 || - || |- | : ג. פחמימנים סולפורים || בכל היקף * || 01.05.((20))31 || - || |- | : ד. פחמימנים חנקתיים, כגון אמינים, אמידים, תרכובות חנקתיות <!-- ((<s>,</s>)) --> (Nitrous, nitro, nitrate), ניטרילים, ציאנטים, ואיזוציאנטים (Cyanates Isocyanates) || בכל היקף * || 01.05.((20))31 || - || |- | : ה. פחמימנים המכילים זרחן || בכל היקף * || 01.05.((20))31 || - || |- | : ו. פחמימנים הלוגנים || בכל היקף * || 01.05.((20))31 || - || |- | : ז. תרכובות אורגנו-מתכתיות || בכל היקף * || 01.05.((20))31 || - || |- | : ח. מוצרי פלסטיק בסיסיים (סיבים פולימרים סינתטיים, וסיבים המבוססים על צלולוס) || בכל היקף * || 01.05.((20))30 || - || |- | : ט. גומי סינתטי || בכל היקף * || 01.05.((20))31 || - || |- | : י. צבעים ופיגמנטים || בכל היקף * || 01.05.((20))31 || - || |- | : יא. חומרים פעילי שטח או דטרגנטים || בכל היקף * || 01.05.((20))29 || - || |- <עוגן פרט 4.2> | rowspan="6" | 4.2. || ייצור חומרים אנאורגניים, כגון: || || || || |- | : א. גזים כגון אמוניה, כלור או מימן כלורי, פלואור או מימן פלואורי, תחמוצות פחמן, תרכובות גופרית, תחמוצות חנקן, מימן, דו-תחמוצת הגופרית, קרבוניל כלוריד || בכל היקף * || 01.05.((20))30 || - || |- | : ב. חומצות כגון חומצה כרומית, חומצה הידרו-פלואורית, חומצה זרחתית, חומצה חנקתית, חומצה הידרו-כלורית, חומצה גופרתית, אולאום (Oleum), חומצות גופריתיות || בכל היקף * || 01.05.((20))30 || - || |- | : ג. בסיסים כגון אמוניום הידרוקסיד, פוטסיום הידרוקסיד, סודיום הידרוקסיד || בכל היקף * || 01.05.((20))30 || - || |- | : ד. מלחים כגון אמוניום כלוריד, פוטסיום כלורט, פוטסיום קרבונט, סודיום קרבונט, פרבורט, ניטרט כסף (Silver nitrate) || בכל היקף * || 01.05.((20))32 || - || |- | : ה. תרכובות אנאורגניות לא-מתכתיות, תחמוצות מתכת או תרכובות אנאורגניות אחרות כגון קלציום קרביד, סיליקון, סיליקון קרביד || בכל היקף * || 01.05.((20))30 || - || |- <עוגן פרט 4.3> | 4.3 || ייצור דשנים המבוססים על זרחן, חנקן או אשלגן (תרכובות פשוטות או מורכבות) || בכל היקף * || 01.05.((20))30 || - || |- <עוגן פרט 4.4> | 4.4 || ייצור ביוצידים (נגד מיקרו אורגניזמים) או מוצרים להגנה על הצומח || בכל היקף * || 01.05.((20))32 || - || |- <עוגן פרט 4.5> | 4.5 || ייצור מוצרים פרמצבטיים, לרבות חומרי ביניים || בכל היקף * || 01.01((.))2032 || - || |- <עוגן פרט 4.6> | 4.6 || ייצור חומרי נפץ || בכל היקף * || 01.05.((20))30 || - || |- <עוגן פרט 4.7> | rowspan="10" | 4.7. || ייצור על ידי עיבוד או מיתכון (פורמולציה), של חומרים או קבוצות של חומרים כמפורט להלן, בקנה מידה תעשייתי: || || || || |- | : א. ייצור או עיבוד של שמני סיכה או שמני קירור כגון גריז, שמן מכונות ופרפין || - || || בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר מסוכן [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.11.((20))31 |- | : ב. מיתכון או מיצוי, של אחד או יותר מסוגי תכשירים אלה: || || || || |- | :: (1) חומרי הדברה או ביוצידים || - || || בעיסוק יומי בהיקף של 2 טון או יותר, ולעניין עיסוק יומי בהיקף קטן מהאמור - אם הפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.11.((20))32 |- | :: (2) חומרים פרמצבטיים ותרופות לאדם ולחי || - || || בכל היקף || 01.07.2034 |- | :: (3) חומרי נפץ || - || || בכל היקף || 01.11.((20))30 |- | :: (4) צבעים, דיו, חומרים לטיפול פני שטח, חומרים לציפוי פני שטח, דבק, שבייצורם נעשה שימוש בחומרים אורגנים נדיפים || - || || אם הפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.11.((20))31 |- | :: (5) דשנים || - || || בכושר ייצור של 3 טון ליום או יותר, ולעניין ייצור בכושר ייצור נמוך מהאמור - אם הפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.11.((20))30 |- | :: (6) דטרגנטים וחומרים פעילי שטח || - || || בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.11.((20))29 |- | :: (7) חומצות ובסיסים || - || || בכל היקף((,)) ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.11.((20))30 |- <עוגן פרט 4.8> | rowspan="5" | <!-- (תיקון: תשפ"ד-3) --> 4.8. || עיבוד בקנה מידה תעשייתי של פלסטיק, חומרים תרמו-פלסטיים, תרמוסטיים, ציפויים ולמינטים באמצעות אחת או יותר מפעילויות אלה: || || || || |- | : א. עיבוד של פולימרים תרמו-פלסטיים בתהליכי שיחול ותרכוב לצורך ייצור של חומרי גלם, תערובות, תרכובות ופורמולציות, למעט ניפוח של מכלים || - || || בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.01.2034 |- | : ב. תרכוב של PVC בתהליך ייבוש או היתוך ועיבוד למוצר סופי של חומרי גלם מבוססי PVC || - || || בכל היקף || 01.01.2034 |- | : ג. עיבוד למוצר סופי של חומרים תרמוסטיים, גומי וחומרים מרוכבים על בסיס תרמוסטיים || - || || בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.01.2034 |- | : ד. יצור ועיבוד של פוליסטירן מוקצף || - || || בכל היקף || 01.01.2034 |- <עוגן פרט 4.9> | 4.9 || ייצור חומרים מרוכבים באמצעות שימוש בשרפים סינטטיים בהם יש תגובת צילוב כגון שרפי מלמין, אוריאה, פנול, אפוקסי, פורן או פוליאסטר, למעט ציפוי באבקה || - || || בצריכת שרף של 10 ק"ג לשעה ומעלה או 20 טון לשנה ומעלה, ולעניין פעילות כאמור בהיקף קטן יותר מהאמור - אם הפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.01.2034 |- <עוגן פרט 5> | '''5.''' || colspan="5" | '''טיפול בפסולת''' |- <עוגן פרט 5.1> | 5.1 || טיפול, סילוק או השבה של פסולת מסוכנת לרבות קרקע מזוהמת || בכמות (Capacity) של 10 טון ליום או יותר * || 01.05.((20))28 || בכמות של עד 10 טון ליום || 01.05.((20))29 |- <עוגן פרט 5.2> | 5.2 || טיפול תרמי בפסולת מוצקה לא מסוכנת || בכמות (Capacity) של 3 טון לשעה או יותר * || 01.05.((20))33 || בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 5.3> | rowspan="3" | 5.3. || סילוק או טיפול בפסולת לא מסוכנת: || || || || |- | : (א) סילוק של פסולת לא מסוכנת הכוללת אחת או יותר מפעילויות אלה, למעט טיפול בשפכים עירוניים: :: (1) טיפול ביולוגי; :: (2) טיפול פיסיקו-כימי; :: (3) טיפול מקדים בפסולת לפני שריפה או טיפול תרמי; :: (4) טיפול בבוצה או אפר; :: (5) טיפול באמצעות מגרסה בשאריות מתכת, כולל פסולת אלקטרונית או ציוד אלקטרוני, גרוטאות רכב ומרכיביהם. | בכמות (Capacity) של 50 טון ליום או יותר * || 01.05.((20))32 || בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.11.((20))32 |- | : (ב) טיפול או שילוב של טיפול וסילוק, של פסולת לא מסוכנת הכוללת אחת או יותר מפעילויות אלה, למעט טיפול בשפכים עירוניים, ואולם כאשר הפעילות היחידה שנעשית היא עיכול אנאירובי, הקיבולת הקובעת לפעילות זו תהיה 100 טון ליום: :: (1) טיפול ביולוגי; :: (2) טיפול מקדים בפסולת לפני שריפה או טיפול תרמי; :: (3) טיפול בבוצה או אפר; :: (4) טיפול באמצעות מגרסה בשאריות מתכת, כולל פסולת אלקטרונית או ציוד אלקטרוני, גרוטאות רכב ומרכיביהם. | בכמות (Capacity) של 75 טון ליום או יותר * || 01.05.((20))32 || בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.11.((20))32 |- <עוגן פרט 5.4> | 5.4 || מטמנה (Landfill), למעט מטמנה לפסולת אינרטית((<s>.</s>)) || בכמות (Capacity) של 10 טון ליום או יותר או בקיבולת כללית של 25,000 טון או יותר * || 01.05.((20))30 || בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.11.((20))30 |- <עוגן פרט 5.5> | 5.5 || אחסון זמני של פסולת מסוכנת לפני העברתה לטיפול או סילוק כמפורט [[בפרטים 5.1]], [[5.4]], [[5.6]] [[ו-5.7]] למעט אחסון זמני, לפני איסוף, באתר שבו נוצרה || בקיבולת כוללת של 50 טון או יותר * || 01.05.((20))29 || בקיבולת כוללת של עד 50 טון || 01.11.((20))29 |- <עוגן פרט 5.6> | 5.6 || אחסון תת-קרקעי של פסולת מסוכנת || בקיבולת כוללת של 50 טון או יותר * || 01.05.((20))30 || בקיבולת כוללת של עד 50 טון || 01.11.((20))30 |- <עוגן פרט 5.7> | 5.7 || סילוק והשמדה של חומרי נפץ, כהגדרתם [[בחוק חומרי נפץ, התשי"ד-1954]], מוצרים המכילים חומרי נפץ, זיקוקין די נור || - || || בכל היקף || 01.11.((20))30 |- <עוגן פרט 6> | '''6.''' || colspan="5" | '''אחר''' |- <עוגן פרט 6.1> | rowspan="4" | 6.1. || ייצור בקנה מידה תעשייתי של - || || || || |- | : א. עיסת נייר מעץ או מחומר סיבי אחר || בכל היקף * || 05.09.2027 || - || |- | : ב. נייר וקרטון || בכושר ייצור של 20 טון ליום או יותר * || 05.09.2027 || בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.01.((20))28 |- | : ג. לוחות מבוססי עץ מסוג שבבית (particleboard), סיבית (fibreboard) או לוח בנאים (oriented strand board) || בכושר ייצור של 600 מ"ק ליום או יותר * || 05.09.2027 || בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.01.((20))28 |- <עוגן פרט 6.2> | 6.2 || טיפול מקדים (כגון שטיפה, הלבנה, מירצור) או צביעה של חוטי טקסטיל או טקסטיל || בכושר ייצור (treatment capacity) של 10 טון ליום או יותר * || 05.09.2027 || בכושר ייצור של 2 עד 10 טון ליום, או הלבנה בכושר ייצור של עד 10 טון ליום, ולעניין פעילות המבוצעת בכושר ייצור נמוך מהאמור - אם הפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.01.((20))28 |- <עוגן פרט 6.3> | 6.3 || בירסוק ועיבוד עורות (tanning of hides and skins) בקנה מידה תעשייתי || בכושר ייצור (treatment capacity) של 12 טון ליום או יותר של מוצר מוגמר * || 05.09.2027 || בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.01.((20))28 |- <עוגן פרט 6.4> | 6.4 || טיפול, עיבוד וייצור, למעט אריזה בלבד, של מוצרי מזון לאדם או לבעלי חיים לרבות חלב || טיפול ועיבוד המיועד לייצור תוצרי מזון מחומרי הגלם מהצומח ביכולת ייצור של 300 טון ליום או יותר (ערך ממוצע על בסיס רבעוני) * || 01.05.((20))28 || בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.11.((20))28 |- <עוגן פרט 6.5> | 6.5 || כילוי או מיחזור של פגרי בעלי חיים ופסדים || בהספק של 10 טון ליום או יותר * || 01.05.((20))28 || בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.11.((20))28 |- <עוגן פרט 6.6> | 6.6 || קירור באמצעות אמוניה || - || || בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.05.((20))28 |- <עוגן פרט 6.7> | 6.7 || שימוש בממיסים אורגנים לצורך ייצור, מיצוי, עיבוד ויישום בקנה מידה תעשייתי, למעט לצורך אחסון ומסחר בלבד || טיפול פני שטח במשטחים, אובייקטים או מוצרים, באמצעות ממיסים אורגניים, במיוחד להספגה (dressing), הדפסה, ציפוי, ניקוי משמנים, עמידות למים, ריווד (sizing), צביעה, ניקוי, או אימפרגנציה וכדומה, והכול בכושר צריכה של 150 קילוגרם לשעה או יותר, או של 200 טון לשנה או יותר || 01.05.((20))29 || בכושר צריכה של 15 טון לשנה או יותר || 01.11.((20))29 |- <עוגן פרט 6.8> | 6.8 || ייצור פחם (hard burnt coal) או אלקטרוגרפיט על ידי אינסינרציה או גרפיטיזציה((<s>.</s>)) || בכל היקף * || 01.05.((20))33 || - || |- <עוגן פרט 6.9> | 6.9 || מסוף להעברה, טעינה או פריקה של חומרים מסוכנים על ידי אמצעי תחבורה; מקום יציאה או התכנסות של אמצעי תחבורה, לפריקה או העמסת חומרים מסוכנים במסופים לרבות בנמלים ימים, במעברי גבול יבשתיים ובשדות תעופה || - || || ביכולת העברה של חומרים מסוכנים בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.11.((20))29 |- <עוגן פרט 6.10> | 6.10 || צנרת חוץ מפעלית להולכה של חומרים מסוכנים מהסוגים או קטיגוריות הסיכון המפורטים [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || - || || בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.11.((20))31 |- <עוגן פרט 6.11> | 6.11 || מיתקן עצמאי לטיפול או סילוק של שפכים תעשייתיים שהם תוצר של עיסוק טעון היתר לפי [[תוספת זאת $|טור א' בחלק א']] || בכל היקף * || 01.05.((20))31 || - || |- <עוגן פרט 6.12> | 6.12 || החזקה או אחסון של חומרי הדברה || - || || בהיקף של 2 טון ומעלה לעניין כלל החומרים, או בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.11.((20))32 |- <עוגן פרט 6.13> | 6.13 || שינוע ופעילות בחומרים מסוכנים ברכבת, לרבות מסוף להעברה, טעינה או פריקה של חומרים מסוכנים (תחנת עריכה) || - || || בכל היקף || 05.09.2027 |- <עוגן פרט 6.14> | 6.14 || ייבוא או מסחר ללא אחסון של חומר מסוכן || - || || בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה במסחר בחומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.05.((20))32 |- <עוגן פרט 6.15> | 6.15 || אחסון של חומרים מסוכנים למעט דלקים וגז פחמימני מעובה (גפ"מ) או גז טבעי, ולרבות מחסן ערובה - בונדד || - || || בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.05.((20))31 |- <עוגן פרט 6.16> | 6.16 || החזקה ועיסוק בחומרי הדברה במנחתים המשמשים להדברה חקלאית בכלי טיס || - || || בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.05.((20))31 |- <עוגן פרט 6.17> | 6.17 || מיתקן התפלה || - || || בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.05.((20))31 |- <עוגן פרט 6.18> | 6.18 || יצור מוליכים למחצה ומעגלים מודפסים (printed circuits boards) בקנה מידה תעשייתי || - || || בכל היקף || 01.11.((20))32 |- <עוגן פרט 6.19> | 6.19 || בית חולים או מוסד רפואי אחר || - || || בית חולים כללי, שאינו בית חולים גריאטרי, שיקומי או בריאות הנפש, המחזיק חומרים מסוכנים בכל כמות, או מוסד רפואי אחר ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.11.((20))30 |- <עוגן פרט 6.20> | 6.20 || שינוע והובלת חומרים מסוכנים לרבות פסולת חומרים מסוכנים || - || || בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר [[תוספת זאת $|בחלק ב']] || 01.05.((20))33 |} === חלק ב': סיווג לפי סוגי חומרים מסוכנים, תכונותיהם וכמויותיהם === @ (תיקון: תשפ"ד-3, ק"ת תשפ"ו-3) : {| ! !! colspan="2" | {{מוקטן|טור א'}} !! {{מוקטן|טור ב'}} !! {{מוקטן|טור ג'}} !! {{מוקטן|טור ד'}} |- ! פרט !! colspan="2" | הפעילות !! כמות חומר מסוכן שהחזקתו טעונה היתר רמה א' - כמות השווה או עולה על (טונות) !! כמות חומר מסוכן שהחזקתו טעונה היתר רמה ב' - כמות השווה או עולה על (טונות) !! מועד הגשה |- <עוגן פרט 1> | '''1.''' || colspan="2" | '''החזקה בחומר מסוכן עם תכונות סיכון לבריאות (H), מקטגוריות הסיכון שלהלן:''' || || || |- <עוגן פרט 1.1> | 1.1 || colspan="2" | {{דוכיווני שווה | H1 רעילות חריפה קטגוריה 1 - דרכי חשיפה בשאיפה | H1 ACUTE TOXIC - Category 1, inhalation exposure route }} || 5 || 0.001 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 1.2> | 1.2 || colspan="2" | {{דוכיווני שווה | H1 רעילות חריפה קטגוריה 1 - בדרכי חשיפה אחרות (דרך הפה, דרך העור) | H1 ACUTE TOXIC - Category 1, in other exposure routes (oral, dermal) }} || 5 || 0.01 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 1.3> | 1.3 || colspan="2" | {{דוכיווני שווה | H2 רעילות חריפה קטגוריה 2 - דרכי חשיפה בשאיפה | H2 ACUTE TOXIC - Category 2 inhalation exposure route }} || 50 || 0.01 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 1.4> | 1.4 || colspan="2" | {{דוכיווני שווה | H2 רעילות חריפה קטגוריה 2 - בדרכי חשיפה אחרות (דרך הפה, דרך העור) | H2 ACUTE TOXIC - Category 2, in other exposure routes (oral, dermal) }} || 50 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 1.5> | 1.5 || colspan="2" | {{דוכיווני שווה | H2 רעילות חריפה קטגוריה 3 - דרכי חשיפה בשאיפה | H2 ACUTE TOXIC - Category 3, inhalation exposure route }} || 50 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 1.6> | 1.6 || colspan="2" | {{דוכיווני שווה | H3 רעילות ספציפית לאיבר מטרה - חשיפה יחידה, קטגוריה 1 | H3 STOT SPECIFIC TARGET ORGAN TOXICITY - SINGLE EXPOSURE STOT SE Category 1 }} || 50 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 2> | '''2.''' || colspan="2" | '''החזקה בחומר מסוכן עם תכונות סיכון פיזיקאליות (P), מקטגוריות הסיכון שלהלן:''' || || || |- <עוגן פרט 2.1> | 2.1 || colspan="2" | {{דוכיווני שווה | P1a חומרי נפץ {{ש}} - חומרי נפץ לא יציבים, או {{ש}} - חומרי נפץ השייכים לקבוצות סיכון 1.1, 1.2, 1.3, 1.5 או 1.6, או {{ש}} - חומרים או תערובות בעלות תכונות נפיצות ושאינם נכללים בקבוצת על-תחמוצות אורגניות או בקבוצת חומרים או תערובות המתפרקים מעצמם טיפוסים C‏, D‏, E או F, או על-תחמוצות אורגניות טיפוסים C‏, D‏, E או F | P1a EXPLOSIVES {{ש}} - Unstable explosives, or {{ש}} - Explosives, Division 1.1, 1.2, 1.3, 1.5 or 1.6, or, {{ש}} - Substances or mixtures having explosive properties and do not belong to the hazard classes Organic peroxides or Self-reactive substances and mixtures, Type C, D, E or F or organic peroxides, Type C, D, E, or F }} || 10 || 0.001 || 01.05.((20))30 |- <עוגן פרט 2.2> | 2.2 || colspan="2" | {{דוכיווני שווה | P1b חומרי נפץ - חומרי נפץ, קבוצת סיכון 1.4, למעט במטווחי קליעה כמוגדר [[בחוק כלי הירייה, התש"ט-1949]] | P1b EXPLOSIVES - Explosives, Division 1.4, Except for shooting ranges as defined in the [[-|Firearms Law((,)) 1949]] }} || 5 || 50 || 01.05.((20))30 |- <עוגן פרט 2.3> | 2.3 || colspan="2" | {{דוכיווני שווה | P2 גזים דליקים, קטגוריה 1 או 2, שאינם מונזלים למעט גז טבעי | P2 FLAMMABLE GASES - Flammable gases, that are 2 not liquified, Category 1 or 2, with the exception of natural gas }} || 10 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 2.4> | 2.4 || colspan="2" | {{דוכיווני שווה | P2 גזים דליקים מקטגוריה 1 או 2, מונזלים, למעט גז פחמימני מעובה (גפ"מ) וגז טבעי | ((P2 FLAMMABLE GASES -)) Liquefied flammable gases, Categories 1 or 2, not including LPG and natural gas }} || 50 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 2.5> | 2.5 || colspan="2" | {{דוכיווני שווה | P3a אירוסולים דליקים - אירוסולים דליקים, קטגוריה 1 או 2, המכילים גזים דליקים מקטגוריה 1 או 2 או נוזלים דליקים מקטגוריה 1 | P3a FLAMMABLE AEROSOLS - 'Flammable' aerosols Category 1 or 2, containing flammable gases Category 1 or 2 or flammable liquids Category 1 }} || 150 נטו || 30 נטו || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 2.6> | 2.6 || colspan="2" | {{דוכיווני שווה | P3b אירוסולים דליקים - אירוסולים דליקים מקטגוריה 1 או 2, שאינם מכילים גזים דליקים מקטגוריה 1 או 2 ואינם מכילים נוזלים דליקים מקטגוריה 1 | P3b FLAMMABLE AEROSOLS - 'Flammable' aerosols Category 1 or 2, not containing flammable gases Category 1 or 2 nor flammable liquids category 1 }} || 5,000 נטו || 1,000 נטו || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 2.7> | 2.7 || colspan="2" | {{דוכיווני שווה | P4 גזים מחמצנים - גזים מחמצנים, קטגוריה 1 | P4 OXIDISING GASES - Oxidising gases, Category 1 }} || 50 || 10 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 2.8> | 2.8 || colspan="2" | {{דוכיווני שווה | P5a נוזלים דליקים {{ש}} - נוזלים דליקים, קטגוריה 1, או {{ש}} - נוזלים דליקים, קטגוריה 2 או 3 המוחזקים בטמפרטורה גבוהה מנקודת הרתיחה שלהם, או {{ש}} - נוזלים אחרים בעלי טמפרטורת הבזקה הקטנה או שווה ל-60 מעלות צלסיוס המוחזקים בטמפרטורה הגבוהה מטמפרטורת הרתיחה שלהם | P5a FLAMMABLE LIQUIDS {{ש}} - Flammable liquids, Category 1, or {{ש}} - Flammable liquids Category 2 or 3 maintained at a temperature above their boiling point, or {{ש}} - Other liquids with a flash point ≤ 60°C, maintained at a temperature above their boiling point }} || 10 || 0.01 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 2.9> | 2.9 || colspan="2" | {{דוכיווני שווה | P5b נוזלים דליקים {{ש}} - נוזלים דליקים, קטגוריה 2 או 3 אשר בתנאי תהליך, כגון לחץ גבוה או טמפרטורה גבוהה, עלולים ליצור סיכון לאירוע חומרים מסוכנים משמעותי((,)) או {{ש}} - נוזלים אחרים בעלי טמפרטורת הבזקה הקטנה או שווה ל-60 מעלות צלסיוס, אשר בתנאי תהליך מסוימים, כגון לחץ גבוה או טמפרטורה גבוהה ((<s>ה</s>))עלולים ליצור סיכון לאירוע חומרים מסוכנים משמעותי | P5b FLAMMABLE LIQUIDS {{ש}} - Flammable liquids Category 2 or 3 where particular processing conditions, such as high pressure or high temperature, may create major-accident hazards, or {{ש}} - Other liquids with a flash point ≤ 60°C where particular processing conditions, such as high pressure or high temperature, may create major-accident hazards }} || 50 || 0.01 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 2.10> | 2.10 || colspan="2" | {{דוכיווני שווה | P5c נוזלים דליקים - נוזלים דליקים, מקטגוריה 2 או 3 שאינם נכללים בקבוצה P5a או P5b | P5c FLAMMABLE LIQUIDS - Flammable liquids, Categories 2 or 3 not covered by P5a and P5b }} || 5,000 || 30 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 2.11> | 2.11 || colspan="2" | {{דוכיווני שווה | P6a חומרים ותערובות המתפרקים מעצמם ועל-תחמוצות אורגניות - חומרים ותערובות המגיבים עצמית, טיפוס A או B או על-תחמוצות אורגניות טיפוס A או B | P6a SELF-REACTIVE SUBSTANCES AND MIXTURES and ORGANIC PEROXIDES - Self-reactive substances and mixtures, Type A or B or organic peroxides, Type A or B }} || 10 || 0.005 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 2.12> | 2.12 || colspan="2" | {{דוכיווני שווה | P6b חומרים ותערובות המתפרקים מעצמם ועל-תחמוצות אורגניות - טיפוסים C או D | P6b REACTIVE-SELF SUBSTANCES AND MIXTURES and ORGANIC PEROXIDES - Type C or D }} || 50 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 2.13> | 2.13 || colspan="2" | {{דוכיווני שווה | P6b חומרים ותערובות המתפרקים מעצמם ועל-תחמוצות אורגניות - טיפוסים E או F | P6b SELF-REACTIVE SUBSTANCES AND MIXTURES and ORGANIC PEROXIDES - Type E or F }} || 50 || 10 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 2.14> | 2.14 || colspan="2" | {{דוכיווני שווה | P7 נוזלים ומוצקים הנדלקים מעצמם באוויר (פירופורים) - נוזלים או מוצקים הנדלקים מעצמם באוויר (פירופורים), קטגוריה 1 | P7 PYROPHORIC LIQUIDS AND SOLIDS - Pyrophoric liquids, Category 1 or Pyrophoric solids, Category 1 }} || 50 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 2.15> | 2.15 || colspan="2" | {{דוכיווני שווה | P8 נוזלים ומוצקים מחמצנים - נוזלים מחמצנים, קטגוריה 1, 2 או 3, או מוצקים מחמצנים, קטגוריה 1, 2 או 3 | P8 OXIDISING LIQUIDS AND SOLIDS - Oxidising Liquids, Category 1, 2 or 3, or Oxidising Solids, Category 1, 2 or 3 }} || 50 || 10 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 2.16> | 2.16 || colspan="2" | {{דוכיווני שווה | חומרים או תערובות שהם מוצקים דליקים, קטגוריה 1 | Substances or mixtures which are Flammable solids, Category 1 }} || - || 5 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 3> | '''3.''' || colspan="2" | '''החזקה בחומר מסוכן עם תכונות סיכון לסביבה (E) מקטגוריות הסיכון שלהלן:''' || || || |- <עוגן פרט 3.1> | 3.1 || colspan="2" | {{דוכיווני שווה | E1 חומר מסוכן לסביבת מים, קטגוריה חריפה 1 או כרונית 1 | E1 Hazardous to the Aquatic Environment in Category Acute 1 or Chronic 1 }} || 100 || || 01.01.2034 |- <עוגן פרט 3.2> | 3.2 || colspan="2" | {{דוכיווני שווה | E2 חומר מסוכן לסביבת מים, קטגוריה כרונית 2 | E2 Hazardous to the Aquatic Environment in Category Chronic 2 }} || 200 || || 01.01.2034 |- <עוגן פרט 4> | '''4.''' || colspan="2" | '''החזקה בחומר מסוכן עם תכונות סיכון אחרות (O) מקטגוריות הסיכון שלהלן:''' || || || |- <עוגן פרט 4.1> | 4.1 || colspan="2" | {{דוכיווני שווה | O1 חומרים או תערובות עם הצהרת סיכון EUH014 (מגיב תגובה חזקה עם מים) | O1 Substances or mixtures with hazard statement EUH014 (Reacts violently with water) }} || 100 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 4.2> | 4.2 || colspan="2" | {{דוכיווני שווה | O2 חומרים ותערובות אשר במגע עם מים, פולטים גזים דליקים, קטגוריה 1 | O2 Substances and mixtures which in contact with water emit flammable gases, Category 1 }} || 100 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 4.3> | 4.3 || colspan="2" | {{דוכיווני שווה | O3 חומרים או תערובות עם הצהרת סיכון EUH029 (פולט גז רעיל במגע עם מים) | O3 Substances or mixtures with hazard statement EUH029 (Contact with water liberates toxic gas) }} || 50 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 5> | '''5.''' || colspan="2" | '''החזקה בחומר מסוכן משתך (קורוזיבי) לעור ולעיניים''' || || || |- <עוגן פרט 5.1> | 5.1 || colspan="2" | {{דוכיווני שווה | חומרים או תערובות משתכים לעור (קורוזיבים), קטגוריה 1 (1A/1B/1C), למעט החזקה במתקן טיפול בשפכים עירוניים או החזקה בחומצת מלח (hydrochloric acid), סודיום הידרוקסיד (sodium hydroxide) או היפוכלוריט (hypochlorite) לשם שימוש בבריכת שחייה או בפארק מים | Substances or mixtures which are skin corrosion category 1 (1A/1B/1C) or Substances or mixtures which can cause serious eye damage category 1 }} || - || 10 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 5.2> | 5.2 || colspan="2" | {{דוכיווני שווה | חומרים או תערובות שיכולים לגרום לנזק חמור לעיניים, קטגוריה, למעט החזקה במתקן טיפול בשפכים עירוניים או החזקה בחומצת מלח (hydrochloric acid), סודיום הידרוקסיד (sodium hydroxide) או היפוכלוריט (hypochlorite) לשם שימוש בבריכת שחייה או בפארק מים | Substances or mixtures which can cause serious eye damage category 1 }} || - || 10 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 6> | '''6.''' || colspan="2" | '''החזקה בחומר מסוכן קרצינוגני((:))''' || || || |- <עוגן פרט 6.1> | 6.1 || colspan="2" | {{דוכיווני שווה | חומרים קרצינוגניים מקטגוריה 1 (1A או 1B) או 2 | Carcinogenicity, hazard Category 1 (1A or B1) or 2 }} || - || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 7> | '''7.''' || colspan="2" | {{דוכיווני שווה | חומרים או תערובות המסוכנים לשכבת האוזון | Substances or mixtures hazardous to ozone layer }} || - || 0.68 || 01.01.2034 |- <עוגן פרט 8> | '''8.''' || colspan="2" | '''החזקה בחומר מסוכן מהסוגים שלהלן:''' || || || |- ! !! פרטי החומר !! מס' CAS {{ש}} {{מוקטן|‎(CAS registry number)}} !! !! !! |- <עוגן פרט 8.1> | 8.1 || {{דוכיווני שווה | חנקת האמוניה - דירוג טכני - מספרי או"ם: 1942, 3375, 2426 | Ammonium nitrate - technical grade - UN number: 1942, 2426, 3375 }} || - || 10 || 1 || 01.05.((20))30 |- <עוגן פרט 8.2> | 8.2 || {{דוכיווני שווה | חנקת האמוניה - רמת דשן - מספרי או"ם: 2067, 2071 | Ammonium nitrate - fertilizer grade - UN number: 2067, 2071 }} || - || 1,250 || 10 || 01.05.((20))30 |- <עוגן פרט 8.3> | 8.3 || {{דוכיווני שווה | אשלגן חנקתי | Potassium nitrate }} || - || 1,250 || 10 || 01.05.((20))30 |- <עוגן פרט 8.4> | 8.4 || {{דוכיווני שווה | ארסן פנטאוקסיד, ארסן חמש ערכי חומצה או מלח | Arsenic pentoxide, arsenic (V) acid and/or salts }} || 1303-28-2 || 1 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.5> | 8.5 || {{דוכיווני שווה | ארסן טריאוקסיד, ארסן תלת ערכי חומצה או מלח | Arsenic trioxide,arsenious (III) acid and/or salts }} || 1327-53-3 || 0.1 || || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.6> | 8.6 || {{דוכיווני שווה | ברום | Bromine }} || 7726-95-6 || 20 || 0.005 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.7> | 8.7 || {{דוכיווני שווה | כלור | Chlorine }} || 7782-50-5 || 10 || 0.005 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.8> | 8.8 || {{דוכיווני שווה | תרכובות ניקל בצורתן האבקתי הנשימתי: ניקל חמצני, ניקל דו-חמצני, ניקל סולפיד, טריניקל דיסולפיד, דיניקל תלת-חמצני | Nickel compounds in inhalable powder form: nickel monoxide, nickel dioxide, nickel sulphide, trinickel disulphide, dinickel trioxide }} || - || 1 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.9> | 8.9 || {{דוכיווני שווה | אתילן אמין | Ethyleneimine }} || 151-56-4 || 10 || 0.001 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.10> | 8.10 || {{דוכיווני שווה | פלואור | Fluorine }} || 7782-41-4 || 10 || 0.001 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.11> | 8.11 || {{דוכיווני שווה | פורמלדהיד בריכוז גדול או שווה ל-90% | Formaldehyde concentration ≥ 90% }} || 50-00-0 || 5 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.12> | 8.12 || {{דוכיווני שווה | מימן | Hydrogen }} || 1333-74-0 || 5 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.13> | 8.13 || {{דוכיווני שווה | מימן כלורי (גז מונזל) | Hydrogen Chloride (liquefied gas) }} || 7647-01-0 || 25 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.14> | 8.14 || {{דוכיווני שווה | עופרת אלקילית | Lead alkyls }} || - || 5 || 0.0005 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.15> | 8.15 || {{דוכיווני שווה | גז פחמימני מעובה (גפ"מ) וגז טבעי על צורותיו (מונזל או דחוס), עם תוסף ריח, לא טמון | LPG and natural gas (CNG and LNG), Including odor additive, aboveground and not covered }} || - || 50 {{ש}} {{מוקטן|למעט לעניין קבלת גז טבעי בצנרת בלחץ נמוך מ-16 בר}} || 5 {{ש}} {{מוקטן|למעט לעניין קבלת גז טבעי בצנרת בלחץ נמוך מ-16 בר, ולמעט לעניין גז פחמימני מעובה (גפ"מ) או גז טבעי במכלים מטלטלים עד 50 ק"ג}} || 01.05.((20))30 |- <עוגן פרט 8.16> | 8.16 || {{דוכיווני שווה | גז פחמימני מעובה (גפ"מ) וגז טבעי על צורותיו (מונזל או דחוס), עם תוסף ריח, טמון | LPG and natural gas (CNG and LNG), Including odor additive, undergrounded, or covered }} || - || 50 {{ש}} {{מוקטן|למעט קבלת גז טבעי בצנרת בלחץ נמוך מ-16 בר}} || - || 01.05.((20))30 |- <עוגן פרט 8.17> | 8.17 || {{דוכיווני שווה | גז פחמימני מעובה (גפ"מ) וגז טבעי על צורותיו (מונזל או דחוס), בלא תוסף ריח | LPG and natural gas (CNG and LNG)((,)) not Including odor additive }} || - || 50 || 1 || 01.05.((20))30 |- <עוגן פרט 8.18> | 8.18 || {{דוכיווני שווה | אצטילן | Acetylene }} || 74-86-2 || 5 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.19> | 8.19 || {{דוכיווני שווה | אתילן אוקסיד | Ethylene oxide }} || 75-21-8 || 5 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.20> | 8.20 || {{דוכיווני שווה | פרופילן אוקסיד | Propylene oxide }} || 75-56-9 || 5 || 0.001 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.21> | 8.21 || {{דוכיווני שווה | מתאנול | Methanol}} || 67-56-1 || 500 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.22> | 8.22 <!-- (תיקון: תשפ"ד-3) --> || {{דוכיווני שווה | 4,4(('-))מתילן ביס (2-כלורואנילין), מלחה, במצבם האבקתי | 4,4'-Methylene bis (2-chloraniline) and/or salts, in powder form }} || 101-14-4 || 0.01 || - || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.23> | 8.23 || {{דוכיווני שווה | מתיל איזוציאנאט | Methylisocyanate }} || 624-83-9 || 0.15 || 0.001 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.24> | 8.24 || {{דוכיווני שווה | חמצן | Oxygen }} || 7782-44-7 || 200 || 10 {{ש}} {{מוקטן|למעט לעניין החזקה בבתי חולים או מוסדות רפואיים אחרים}} || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.25> | 8.25 || {{דוכיווני שווה | 2‏,4((-))טולואן דיאיזוציאנאט | 2,4-Toluene diisocyanate }} || 584-84-9 || 10 || 0.001 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.26> | 8.26 || {{דוכיווני שווה | 2‏,6((-))טולואן דיאיזוציאנאט ואיזומרים לא מוגדרים | 2,6-Toluene diisocyanate and unspecified isomer }} || 91-08-7 {{ש}} 26471-62-5 || 10 || 0.001 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.27> | 8.27 || {{דוכיווני שווה | קרבוניל דיכלוריד (פוסגן) | Carbonyl dichloride (phosgene) }} || 75-44-5 || 0.3 || 0.001 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.28> | 8.28 || {{דוכיווני שווה | ארסן (ארסניק טריהידריד) | Arsine (arsenic trihydride) }} || 7784-42-1 || 0.2 || 0.0001 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.29> | 8.29 || {{דוכיווני שווה | פוספין (זרחן טריהידריד) | Phosphine (phosphorus trihydride) }} || 7803-51-2 || 0.2 || 0.001 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.30> | 8.30 || {{דוכיווני שווה | גופרית דיכלוריד | Sulphur dichloride }} || 10545-99-0 || 1 || - || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.31> | 8.31 || {{דוכיווני שווה | גופרית תלת-חמצנית | Sulphur trioxide }} || 7446-11-9 || 15 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.32> | 8.32 || {{דוכיווני שווה | פוליכלורודיבנזופוראן ופוליכלורודיבנזודיאוקסין (כולל TCDD), מחושב כאקוויוולנטי ל-TCDD | Polychlorodibenzofurans and polychlorodibenzodioxins (including TCDD), calculated in TCDD equivalent }} || - || 0.001 || 0.0001 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.33> | 8.33 || {{דוכיווני שווה | החומרים שלהלן העלולים לגרום לסרטן או תערובות המכילות אותם בריכוז משקלי העולה על 5% משקלי: | The following CARCINOGENS or the mixtures containing the following carcinogens at concentrations above 5% by weight: }} || || || || |- <עוגן פרט 8.33.1> | 8.33.1 || {{דוכיווני שווה | 4-אמינוביפניל או מלחיו | 4-Aminobiphenyl and/or its salts }} || - || 0.5 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.33.2> | 8.33.2 || {{דוכיווני שווה | בנזוטריכלוריד | Benzotrichloride }} || 98-07-7 || 0.5 || 0.001 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.33.3> | 8.33.3 || {{דוכיווני שווה | בנזידין או מלחיו | Benzidine and/or salts }} || - || 0.5 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.33.4> | 8.33.4 || {{דוכיווני שווה | ביס (כלורומתיל) אתר | Bis (chloromethyl) ether }} || 542-88-1 || 0.5 || 0.0001 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.33.5> | 8.33.5 || {{דוכיווני שווה | כלורומתיל מתיל אתר | Chloromethyl methyl ether }} || 107-30-2 || 0.5 || 0.0001 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.33.6> | 8.33.6 || {{דוכיווני שווה | 1‏,2((-))דיברומו אתאן | 1,2-Dibromoethane }} || 106-93-4 || 0.5 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.33.7> | 8.33.7 || {{דוכיווני שווה | דיאתיל סולפאט | Diethyl sulphate }} || 64-67-5 || 0.5 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.33.8> | 8.33.8 || {{דוכיווני שווה | דימתיל סולפאט | Dimethyl sulphate }} || 77-78-1 || 0.5 || 0.005 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.33.9> | 8.33.9 || {{דוכיווני שווה | דימתילקארבמולי כלוריד | Dimethylcarbamoyl chloride }} || 79-44-7 || 0.5 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.33.10> | 8.33.10 || {{דוכיווני שווה | 1‏,2-דיברומו-3-כלורופרופאן | Dibromo-1,2-3-chloropropane }} || 96-12-8 || 0.5 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.33.11> | 8.33.11 || {{דוכיווני שווה | 1‏,2((-))דימתילהידרזין | 1,2-Dimethylhydrazine }} || 540-73-8 || 0.5 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.33.12> | 8.33.12 || {{דוכיווני שווה | דימתילניטרוסאמין | Dimethylnitrosamine }} || 62-75-9 || 0.5 || 0.0005 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.33.13> | 8.33.13 || {{דוכיווני שווה | הקסאמתילפוספוריק טריאמיד | Hexamethylphosphoric triamide }} || 680-31-9 || 0.5 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.33.14> | 8.33.14 || {{דוכיווני שווה | הידרזין | Hydrazine }} || 301-01-2 || 0.5 || 0.001 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.33.15> | 8.33.15 || {{דוכיווני שווה | 2-נפטיל אמין או מלחו | 2-Naphthylamine and/or salts }} || - || 0.5 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.33.16> | 8.33.16 || {{דוכיווני שווה | 4-ניטרודיפניל | 4-Nitrodiphenyl }} || 92-93-3 || 0.5 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.33.17> | 8.33.17 || {{דוכיווני שווה | 1‏,3((-))פרופאן סולטון | 1,3((-))Propanesultone }} || 1120-71-4 || 0.5 || 1.0 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.34> | rowspan="6" | 8.34. <!-- (תיקון: תשפ"ד-3) --> || {{דוכיווני שווה | נפט גולמי, תזקיקי נפט ודלקים חליפיים: | Crude oil, Petroleum products and alternative fuels: }} || - || rowspan="6" | 2,500 || || 01.11.((20))30 |- | {{דוכיווני שווה | : (א) בנזין טמון ונפטא | : a. (()) Gasolines undergrounded or covered and naphthas; }} || - || 200 || 01.11.((20))30 |- | {{דוכיווני שווה | : (ב) קרוסין (כולל דלק סילוני) | : b. (()) kerosenes (including jet fuels); }} || - || 200 || 01.11.((20))30 |- | {{דוכיווני שווה | : (ג) סולר (כולל סולר תחבורה, סולר הסקה, סולר לערבוב זרמים) | : c. (()) gas oil (including diesel fuels, home heating oils and gas oil blending streams) }} || - || 200 || 01.11.((20))30 |- | {{דוכיווני שווה | : (ד) נפט גולמי או מזוט | : d. (()) heavy fuel oils }} || - || 200 || 01.11.((20))30 |- | {{דוכיווני שווה | : (ה) תחליפי דלקים המשמשים לאותם שימושים ובעלי מאפיינים דליקים וסיכונים סביבתיים בדומה לחומרים המפורטים בפרטי משנה (א) עד (ד) | : e. (()) alternative fuels serving the same purposes and with similar properties as regards flammability and environmental hazards as the products referred to in points (a) to (d) }} || - || 200 || 01.11.((20))30 |- <עוגן פרט 8.35> | 8.35 || {{דוכיווני שווה | בנזין לא טמון | Gasolines aboveground and not covered }} || - || 2,500 || 50 || 01.11.((20))30 |- <עוגן פרט 8.36> | 8.36 || {{דוכיווני שווה | אמוניה אל-מימית | Anhydrous Ammonia }} || 7664-41-7 || 50 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.37> | 8.37 || {{דוכיווני שווה | בורון טריפלואוריד | Boron trifluoride }} || 7637-07-2 || 5 || 0.001 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.38> | 8.38 || {{דוכיווני שווה | מימן גופרתי | Hydrogen sulphide }} || 7783-06-4 || 5 || 0.001 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.39> | 8.39 || {{דוכיווני שווה | פיפרידין | Piperidine }} || 110-89-4 || 50 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.40> | 8.40 || {{דוכיווני שווה | ביס (2-דימתיל אמינואתיל) (מתיל) אמין| Bis (2-dimethylaminoethyl) (methyl) amin }} || 3030-47-5 || 50 || 10 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.41> | 8.41 <!-- (תיקון: תשפ"ד-3) --> || {{דוכיווני שווה | 3-(2-אתילהקסילאוקסי) פרופילאמין | 3-(2-Ethylhexyloxy) propylamin }} || 5397-31-9 || 50 || 10 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.42> | 8.42 <!-- (תיקון: תשפ"ד-3) --> || {{דוכיווני שווה | תערובת של נתרן תת-כלורי (סודיום היפוכלוריט) המסווגת כמסוכנת לסביבת מים, בעלת רעילות חריפה מקטגוריה 1 [H400], המכילה פחות מ-5% כלור פעיל ואשר אינה מסווגת תחת קבוצת סיכון אחרת בחלק 1 בנספח 1 בדירקטיבת סווסו, בהנחה שהתערובת, בלא נתרן תת-כלורי, אינה מסווגת כגורם בעל סיכון רעילות חריפה לסביבת מים מקטגוריה 1 [H400] | Mixtures of sodium hypochlorite classified as Aquatic Acute Category 1 [H400] containing less than 5% active chlorine and not classified under any of the other hazard categories Provided that the mixture in the absence of sodium hypochlorite would not be classified as Aquatic Acute Category 1 [H400] }} || - || 200 || - || 2033.01.07 |- <עוגן פרט 8.43> | 8.43 || {{דוכיווני שווה | פרופילאמין | Propylamine }} || 107-10-8 || 500 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.44> | 8.44 || {{דוכיווני שווה | טרט-בוטיל-אקרילאט | Tert-butyl acrylate }} || 1663-39-4 || 200 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.45> | 8.45 || {{דוכיווני שווה | 2-מתיל-3-בוטן ניטריל | 2-Methyl-3-butenenitrile }} || 16529-56-9 || 500 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.46> | 8.46 || {{דוכיווני שווה | טטרה הידרו-3‏,5-דימתיל-1‏,3‏,5-תיאדיאזין-2-תיאון (דאזומט) | Tetrahydro-3,5-dimethyl-1,3,5-thiadiazine-2-thione (Dazomet) }} || 533-74-4 || 100 || 10, {{מוקטן|במכל בודד}} || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.47> | 8.47 || {{דוכיווני שווה | מתיל אקרילט | Methyl acrylate }} || 96-33-3 || 500 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.48> | 8.48 || {{דוכיווני שווה | 3-מתילפירידין | 3-Methylpyridine }} || 108-99-6 || 500 || 10 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.49> | 8.49 || {{דוכיווני שווה | 1-ברומו-3-כלורופרופאן | 1-Bromo-3-chloropropane }} || 109-70-6 || 500 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.50> | 8.50 || {{דוכיווני שווה | דיויניל אתר | Divinyl ether }} || 109-93-3 || 10 || 0.01 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.51> | 8.51 || {{דוכיווני שווה | פנטאבוראן | Pentaborane }} || 19624-22-7 || 5 || 0.001 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.52> | 8.52 || {{דוכיווני שווה | פחמן דיסולפיד | Carbon disulfide }} || 75-15-0 || 5000 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.53> | 8.53 || {{דוכיווני שווה | מימן פראוקסיד (מי חמצן) בריכוז גדול או שווה ל-52% | Hydrogen peroxide (>52%) }} || 7722-84-1 || 50 || 0.1 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.54> | 8.54 || {{דוכיווני שווה | אליל פורמט | Allyl formate }} || 1838-59-1 || 5 || 0.001 || 01.09.((20))33 |- <עוגן פרט 8.55> | 8.55 || {{דוכיווני שווה | תרכובות האלוגניות אליפאטיות | Aliphatic compounds, halogenic }} || || - || 0.1 {{ש}} {{מוקטן|אלא אם כן נקבע סף נמוך יותר לפי תכונת הסיכון של החומר}} || 01.07.2034 |} == תוספת רביעית (תיקון: תשפ"ד-2) == ==== ((([[סעיף 1, ההגדרה "תכונת סיכון", לעניין חומר]]))) ==== @ (1) : נפיץ (Explosive); @ (2) : מחמצן (Oxidizing); @ (3) : דליק (Flammable); @ (4) : מגרה (Irritant); @ (5) : מזיק או גורם לסיכון לבריאות (Damage to health or organs, Harmful, hazardous); @ (6) : רעיל (Toxic); @ (7) : מסרטן (Carcinogenic); @ (8) : משתך, מאכל (Corrosive); @ (9) : רעיל לרבייה (Toxic for reproduction); @ (10) : גורם שינוי גנטי (Mutagenic); @ (11) : גורם ִרגשוש (Sensitizing); @ (12) : רעיל, מזיק או מסוכן לסביבה (Ecotoxic), כגון מסוכן לשכבת האוזון או לסביבה המימית (Hazardous to the ozone layer, Hazardous to the aquatic Environment); @ (13) : גורם סיכון פיזיקלי הנובע מחוסר יציבות של החומר, כגון היותו חומר המגיב מעצמו (Self-reactive), ובכלל זה מתחמם או מתלקח מעצמו (Pyrophoric or Self-heating) או מגיב במגע עם אוויר, מים או חומר אחר כגון על-תחמוצת אורגנית (Organic Peroxide); @ (14) : גורם סיכון פיזיקלי הנובע מתכונה של החומר, כגון אירוסול (ארסס); @ (15) : גורם סיכון פיזיקלי הנובע מאופן אחסונו של החומר, כגון אחסון גזים בלחץ. == תוספת חמישית (תיקון: תשפ"ד-2) == ==== ((([[סעיף 3א]]))) ==== : (((החל מיום 5.9.2027):)) @ (1) : לעניין [[סעיף 3א(א)(1)]] - : (א) שם המבקש (בעלים, מנהל, איש קשר), פרטי קשר ופרטי זיהוי; : (ב) שם אחראי רעלים, פרטי קשר ופרטי זיהוי, פרטי הידע המקצועי שלו, וכן הסכמה למסירת מידע פלילי על אודותיו לפי [[חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע"ט-2019]]; : (ג) שם עורך הבקשה ופרטיו (אם קיים). @ (2) : לעניין [[סעיף 3א(א)(2)]] - : (א) תיאור של העיסוק ומקום העיסוק, גבולותיו, גודלו ופעילותו, ובכלל זה מסמכים, כגון היתרים או רישיונות נוספים הנוגעים לעניין, שיש בידי המבקש; : (ב) סקירה של המיתקנים והפעילויות בחומרים מסוכנים אשר מהווים מקור לסיכון או להשפעה אחרת על בריאות הציבור או על הסביבה; : (ג) סקירה של התהליכים הכרוכים בעיסוק בחומרים מסוכנים, ובכלל זה תהליכי ייצור, אחסון ושינוע; : (ד) רשימת חומרים מסוכנים ופסולת חומרים מסוכנים הנפלטים או העלולים להיפלט מכל מיתקן ומכל פעילות (פליטות מוקדיות ולא מוקדיות), ודרכי פליטתם לסביבה. @ (3) : לעניין [[סעיף 3א(א)(3)]] - : (א) רשימת חומרים מסוכנים שיימצאו במקום העיסוק, מספרי זיהוי (כגון CAS‏, EU‏, UN); : (ב) כמויות מרביות של חומרים מסוכנים שצפויות להימצא במקום העיסוק, וסוג העיסוק בהם; : (ג) סיווגים מקובלים לזיהוי הסיכונים מהחומרים המסוכנים שצפוי שיימצאו במקום העיסוק (כגון קבוצות סיכון, תכונות סיכון, הצהרות סיכון); : (ד) התנהגות אופיינית של החומרים המסוכנים כאמור מבחינה כימית ופיזיקלית בתנאים שגרתיים ובמקרה של אירוע חומרים מסוכנים. @ (4) : לעניין [[סעיף 3א(א)(4)]] - : (א) נתונים פיזיים של האתר וסביבתו, כגון מיקום גאוגרפי, תנאים מטאורולוגיים, גאולוגיים והידרולוגיים, ובמידת הצורך רקע היסטורי על הפעילות נושא העיסוק; : (ב) על בסיס מידע זמין, לרבות מידע שברשותו של העוסק או מידע שהעוסק יכול להשיג באופן סביר - מידע על סביבת מקום העיסוק, לרבות באזורים שאינם בקרבתו המיידית, ובכלל זה שימושים קיימים ומתוכננים, שעלולים להיות מקור לאירועי חומרים מסוכנים או להגביר את הסיכון או ההשלכות של אירועים כאמור; : (ג) סקרים להערכת הסיכונים במקום העיסוק, לרבות תיאור מפורט של תרחישים שונים להתרחשות אירועי חומרים מסוכנים, וזיהוי גורמים שעלולים לחולל אירועים כאמור, כגון גורמים תפעוליים, גורמים טבעיים וגורמים חיצוניים לפעילות נושא העיסוק; : (ד) תיאור של אירועי חומרים מסוכנים שאירעו בעבר במקום העיסוק בחומרים או בתהליכי עבודה הכלולים בעיסוק, הלקחים שהופקו מהם והאמצעים שננקטו למניעת הישנותם. @ (5) : לעניין [[סעיף 3א(א)(5)]] - : (א) אמצעים למניעת אירועי חומרים מסוכנים ולמזעור השפעותיהם השליליות של אירועים כאמור, בשים לב למידת הסיכון הכרוכה בפעילות נושא העיסוק ובמידת המורכבות של העיסוק, ולכל הפחות את כל אלה: :: (1) תיאור של השפעותיהם האפשריות של תרחישים להתרחשות אירועי חומרים מסוכנים על בריאות הציבור או הסביבה, היקפם, וחומרתם; :: (2) מבנה ארגוני וכוח אדם האחראי לטיפול בהיבטים הסביבתיים של העיסוק, ובכלל זה לטיפול באירועי חומרים מסוכנים ולמזעור השפעותיהם, לרבות פעולות הכשרה; :: (3) אימוץ ויישום של נהלים שיטתיים לזיהוי והערכה של אירועי חומרים מסוכנים משמעותיים, לבקרה תפעולית, למעקב אחר הציוד לתכנון ויישום של שינויים, להיערכות לאירועי חירום ולניטור ובקרה על עמידה בדרישות המדיניות האמורה [[בפרט (4)]]; :: (4) אם נדרש לעיסוק היתר רעלים ברמה א' - מדיניות מניעת אירועי חומרים מסוכנים או דוח בטיחות; : (ב) אמצעים לגילוי וזיהוי של אירועי חומרים מסוכנים, ואמצעים לטיפול באירועים כאמור; : (ג) אמצעים להתרעה על אירועי חומרים מסוכנים. @ (6) : לעניין [[סעיף 3א(א)(6)]] - תוכניות חירום לטיפול באירועי חומרים מסוכנים, שיכללו נוהלי ביצוע, הפעלת אמצעי התרעה וכוח אדם ייעודי. @ (7) : לעניין [[סעיף 3א(א)(7)]] - : (א) פירוט של אמצעים למניעה ולהפחתה של סיכון והשפעות שליליות על הסביבה, המהווים טכניקה מקובלת באסדרה האירופית; : (ב) סקר שיציג ניתוח של הפערים במקום העיסוק בהשוואה לטכניקות מקובלות. @ (8) : לעניין [[סעיף 3א(א)(8)]] - : (א) סוגי פסולת חומרים מסוכנים הנוצרת בשל העיסוק, סיווג הפסולת וכמויות משוערות; : (ב) אופן הטיפול בפסולת חומרים מסוכנים, יעדי הפינוי המיועדים וסוגי הטיפול (הכנה לשימוש חוזר בפסולת, מיחזור, השבה וסילוק). @ (9) : לעניין [[סעיף 3א(א)(9)]] - לכל הפחות: : (א) השימוש הנוכחי באתר וכן מידע זמין בדבר שימושים קודמים; : (ב) מידע על אודות נוכחות זיהום בחומרים מסוכנים, על בסיס סקרים ומדידות, ככל האפשר על בסיס מידע קיים, ולעניין מפעל חדש - סקרים ומדידות חדשים לגבי היתכנות קיומו של זיהום בקרקע ובמקורות מים על ידי חומרים מסוכנים שיהיו בשימוש בייצור או שייפלטו על ידי המיתקן. == תוספת שישית (תיקון: תשפ"ד-2) == ==== ((([[סעיף 15(א)(1א), (1ב) ו-(1ד), (א1) ו-(א2)(2) ו-(3)]]))) ==== === חלק א' === === חלק ב' === === חלק ג' === <פרסום> נתקבל בכנסת ביום י"ב בטבת התשנ"ג (5 בינואר 1993). <חתימות> * יצחק רבין ראש הממשלה * יוסי שריד השר לאיכות הסביבה * חיים הרצוג נשיא המדינה * שבח וייס יושב ראש הכנסת 1xuckbqcw0uu0q8rulglzef5bcm713q 0 285052 3083857 3025660 2026-09-19T09:23:45Z עינת1971 10735 עדכון תעריפים סעיף 14ה 3083857 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|חוק החמרים המסוכנים, התשנ״ג–1993}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:מאגר|2000297}} {{ח:תיבה|ס״ח תשנ״ג, 28|חוק החומרים המסוכנים|https://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_203764.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ז, 143|חוק איכות הסביבה (דרכי ענישה) (תיקוני חקיקה)|https://fs.knesset.gov.il/14/law/14_lsr_211405.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ב, 139|תיקון מס׳ 10 לפקודת הרוקחים|https://fs.knesset.gov.il/15/law/15_lsr_300462.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ד, 139|חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה)|https://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_299603.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ה, 975|תיקון מס׳ 19 לפקודת המשטרה|https://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_300005.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ו, 24|תיקון מס׳ 2 לחוק שירותי הובלה|https://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_299896.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ח, 869|חוק הגנת הסביבה (המזהם משלם) (תיקוני חקיקה)|https://fs.knesset.gov.il/17/law/17_lsr_300127.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ע, 390|ת״ט|https://olaw.org.il/laws/law-2229.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ב, 744|חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה|https://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301466.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ו, 1159|תיקון מס׳ 3 לחוק הרשות הארצית לכבאות והצלה|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_348524.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ד, 168|תיקון מס׳ 9 לחוק פסיקת ריבית והצמדה|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_3568695.pdf}}, {{ח:תיבה|821|חוק הגנת הסביבה (ייעול הליכי רישוי סביבתי) (תיקוני חקיקה)|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4328606.pdf}}, {{ח:תיבה|1071|ת״ט|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4690532.pdf}}. ''שינוי התוספות:'' {{ח:תיבה|ק״ת תשנ״ה, 238|שינוי התוספת השלישית לחוק|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5631.pdf}}, {{ח:תיבה|282|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5634.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ו, 1044|החלפת התוספות הראשונה והשניה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5762.pdf}}. ''דחיית מועדים:'' {{ח:תיבה|ק״ת תשפ״ו, 2448|צו הגנת הסביבה (ייעול הליכי רישוי סביבתי) (תיקוני חקיקה) (דחיית היום הקובע)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-12481.pdf}}, {{ח:תיבה|2449|צו החומרים המסוכנים (דחיית מועדים)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-12481.pdf}}. ''עדכון סכומים:'' {{ח:תיבה|י״פ תשע״א, 5584|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תשע״ב, 2408|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תשע״ג, 3947|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תשע״ד, 3613|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תשע״ו, 3381|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תשע״ז, 3204|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי}}, {{ח:תיבה|3903|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תשע״ח, 4550|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תשע״ט, 4937|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תש״ף, 3652|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תשפ״א, 3672|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תשפ״ב, 3280|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תשפ״ג, 3952|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תשפ״ד, 3262|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי|https://olaw.org.il/yalkut/yalkut-12022.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ו, 9523|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי|https://olaw.org.il/yalkut/yalkut-14910.pdf}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:סעיף|1|הגדרות|תיקון: תשנ״ז, תשס״ה, תשס״ח, תשע״ב, תשפ״ד, תשפ״ד־2, תשפ״ד־3}} {{ח:ת}} בחוק זה – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אחראי רעלים“ – כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 3|בסעיף 3(ג)}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אירוע חמרים מסוכנים“ – התרחשות בלתי מבוקרת או תאונה, שמעורב בה חומר מסוכן, הגורמת או העלולה לגרום סיכון לאדם או לסביבה, לרבות שפך, דליפה, פיזור, פיצוץ, התאיידות, דליקה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”האסדרה האירופית“ – ההסדרים המקובלים באסדרה הנוהגת במדינות האיחוד האירופי, כתוקפה מעת לעת, לעניין עיסוק טעון היתר, ובכלל זה בדירקטיבות, תקנות, מודלים, שיטות, תקנים ונהלים מקצועיים; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”גוף הצלה“ – {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”גישה סביבתית משולבת“ – בחינת כלל ההיבטים הסביבתיים הנוגעים לעיסוק טעון היתר, לרבות השפעות הדדיות בין מרכיבי הסביבה השונים, לשם הגנה על הסביבה או על בריאות הציבור לפי חוק זה או לשם הבטחת איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים לפי {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים|חוק רישוי עסקים}}, והכול כדי להשיג רמה גבוהה של הגנה על הסביבה בכללה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”דמי פיגורים“ ו”ריבית שקלית“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק פסיקת ריבית והצמדה|בחוק פסיקת ריבית והצמדה}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”היתר“, ”היתר רעלים“ – היתר שניתן לפי הוראות חוק זה לעיסוק ברעל; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”היתר פליטה אחוד“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי|בחוק אוויר נקי}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”היתר רעלים אחוד“ – כהגדרתו {{ח:פנימי|סעיף 3טז|בסעיף 3טז}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”היתר רעלים ברמה א׳“ – היתר לעניין עיסוק בסוגי פעילויות כמפורט {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א|בחלק א׳}} {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|או ב׳ לתוספת השלישית}}, בטור א׳ שבהם, בהיקף, בהספק, בכושר ייצור, בכמויות או ביחידות מדידה אחרות בערכים המפורטים בטור ב׳ לצידו; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”היתר רעלים ברמה ב׳“ – היתר לעניין עיסוק בסוגי פעילויות כמפורט {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א|בחלק א׳}} {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|או ב׳ לתוספת השלישית}}, בטור א׳ שבהם, בהיקף, בהספק, בכושר ייצור, בכמויות או ביחידות מדידה אחרות בערכים המפורטים {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א|בטור ד׳ לצידו בחלק א׳ לתוספת השלישית}} או {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בטור ג׳ לצידו בחלק ב׳ לתוספת האמורה}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חומר מסוכן“ – רעל או כימיקל מזיק; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק אוויר נקי“ – {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי|חוק אוויר נקי, התשס״ח–2008}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק חופש המידע“ – {{ח:חיצוני|חוק חופש המידע|חוק חופש המידע, התשנ״ח–1998}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק המרכז לגביית קנסות“ – {{ח:חיצוני|חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות|חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ״ה–1995}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק סדר הדין הפלילי“ – {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי|חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב–1982}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק העונשין“ – {{ח:חיצוני|חוק העונשין|חוק העונשין, התשל״ז–1977}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק פסיקת ריבית והצמדה“ – {{ח:חיצוני|חוק פסיקת ריבית והצמדה|חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ״א–1961}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”כימיקל מזיק“ – כל חומר מן החומרים המפורטים {{ח:פנימי|תוספת 1|בתוספת הראשונה}}, ובכלל זה תערובת, חומר גלם, מוצר, מוצר לוואי, שאריות, פסולת או חומרי ביניים, המכילים חומר כאמור; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ממונה“ – {{ח:הערה|(תוחלף ביום 5.9.2027):}} מי שהשר הסמיכו להיות ממונה לענין חוק זה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הממונה“ – {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} עובד המשרד שהשר, לפי המלצת המנהל, הסמיך לעניין הוראות לפי חוק זה, כולן או חלקן, ובלבד שלעניין היתר רעלים ברמה א׳, ובכלל זה מתן היתר כאמור וקביעת תנאיו או סירוב למתן היתר כאמור, ביטולו או התלייתו, לגבי עיסוק בסוגי פעילויות {{ח:פנימי|תוספת 3|שבתוספת השלישית}} שמצוין לצידן ”(בסמכות ממונה בכיר)“ – יוסמך עובד בכיר של המשרד; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ממונה על אירוע חמרים מסוכנים“ – {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”המנהל“ – הממונה הבכיר על האכיפה במשרד להגנת הסביבה, הכפוף ישירות למנהל הכללי של המשרד; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”המנהל“ – {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} עובד בכיר של המשרד שהשר הסמיך לעניין הוראות לפי חוק זה, כולן או חלקן, בכל שטח המדינה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מעשה“ – לרבות מחדל; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מצרך“ – {{ח:הערה|(תימחק ביום 5.9.2027):}} לרבות חומר גלם; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מקום עיסוק“ – מיתקן או מערך מיתקנים, נייח או נייד, לרבות מכונה, מכשיר או חפץ, או קו להולכה, לחלוקה או להספקה, וכן מקום או כלי תחבורה, שבהם או באמצעותם מתבצע או עתיד להתבצע עיסוק בחומר מסוכן; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”המשרד“ – המשרד להגנת הסביבה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”סמי מרפא“ ו”רעל רפואי“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|פקודת הרוקחים|בפקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ״א–1981}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”עוסק“ – כל אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} מי שמחזיק במקום העיסוק, מנהל את העיסוק או שבידו השליטה בעיסוק, בין בעצמו ובין באמצעות אחר מטעמו; לעניין זה, ”שליטה“ – היכולת לקבוע, בין מכוח זכות חוקית ובין בשל מצב הדברים בפועל, את אופן ביצוע העיסוק; {{ח:תתת|(2)}} בעל היתר או רישיון הדרושים לפי כל דין להפעלתו של העיסוק או לשימוש בו או מי שמוטלת עליו חובה לקבל היתר או רישיון כאמור; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”עיסוק“ – לרבות יצור, יבוא, ייצוא, טיפול לרבות טיפול בפסולת, אריזה, מסחר, ניפוק, העברה, אחסנה, החזקה ושימוש; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”פסולת חומרים מסוכנים“ – חומר מכל סוג או צורה המכיל חומר מסוכן, המסולק או מיועד לסילוק או שיש לסלקו לפי הוראות כל דין; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רעל“ – כל חומר מן החמרים המפורטים {{ח:פנימי|תוספת 2|בתוספת השניה}}, ובכלל זה תערובת, חומר גלם, מוצר, מוצר לוואי, שאריות, פסולת או חומרי ביניים, המכילים חומר כאמור; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תכונת סיכון“, לעניין חומר תכונה או מאפיין של חומר, המנויים {{ח:פנימי|תוספת 4|בתוספת הרביעית}}, העלולים להזיק לאדם או לסביבה, או לסכנם, בכל מצב צבירה של החומר ובכל רמת סיכון; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”השר“ – השר להגנת הסביבה. {{ח:סעיף|2||תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|3|היתר רעלים|תיקון: תשנ״ז, תשס״ב, תשפ״ד־2, תשפ״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} לא יעסוק אדם ברעלים אלא אם כן יש בידו היתר רעלים מאת הממונה; הוראה זו לא תחול על רוקח מורשה העוסק ברעלים רפואיים לצרכי רפואה בבית מרקחת או בעסק שעיקר עיסוקו סמי מרפא או רעלים רפואיים או על עסק המוכר תכשירים בלא מרשם, כהגדרתם {{ח:חיצוני|פקודת הרוקחים|בפקודת הרוקחים}}, אף אם המכירה נעשית שלא בבית מרקחת. {{ח:תת|(ב)}} בהיתר רעלים יפורטו מסחרו של בעל ההיתר, הרעלים שהוא רשאי לסחור בהם ומטרת השימוש בהם; אין בהיתר כדי להתיר סחר או יבוא של סם מסוכן כמשמעותו {{ח:חיצוני|פקודת הסמים המסוכנים|בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל״ג–1973}}. {{ח:תת|(ג)}} היתר רעלים יינתן רק למבקש שידוע כאדם הגון ולאחר שהוכיח להנחת דעתו של נותן ההיתר שהוא יודע קרוא וכתוב ושהוא מודע היטב לתכונות המסוכנות של אותם רעלים. {{ח:תת|(ד)}} תוקפו של היתר רעלים יהיה לשנה אחת, לשנתיים, לשלוש או לתקופה הפחותה משנה או העולה על שלוש שנים, בהתאם לאמות מידה, ובכללן סוג המפעל, סוג הרעל וכמות הרעל, הכל כפי שקבע השר. {{ח:תת|(ה)}} הממונה רשאי להתנות את מתן היתר הרעלים בתנאים מיוחדים שיש לקיימם לפני מתן ההיתר, כן רשאי הוא לקבוע בהיתר תנאים מיוחדים, ורשאי הוא, בכל עת, להוסיף או לגרוע מהם, הכל על מנת להגן על הסביבה או על בריאות הציבור. {{ח:תת|(ו)}} הממונה רשאי לבטל, בכל עת, היתר רעלים, מהטעמים המנויים בסעיף קטן (ה); לא יבטל הממונה היתר רעלים אלא לאחר שנתן לבעל ההיתר הזדמנות להשמיע את טענותיו. {{ח:סעיף|3|היתר רעלים ותנאים למתן היתר|תיקון: תשנ״ז, תשס״ב, תשפ״ד־2, תשפ״ד־3}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} לא יעסוק אדם ברעל בעל תכונת סיכון, בעיסוק בפעילות המנויה {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א|בחלק א׳}} {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|או ב׳ לתוספת השלישית}}, בטור א׳ שבהם, בהיקף, בהספק, בכושר ייצור, בכמויות או ביחידות מדידה אחרות, כמפורט {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א|בטור ב׳ או ד׳ לצידו בחלק א׳ לתוספת השלישית}} או {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בטור ב׳ או ג׳ לצידו בחלק ב׳ לתוספת האמורה}}, אלא אם כן יש בידו היתר רעלים מתאים מאת הממונה ובהתאם לתנאיו; הוראה זו לא תחול על רוקח מורשה העוסק ברעלים רפואיים לצרכי רפואה בבית מרקחת או בעסק שעיקר עיסוקו סמי מרפא או רעלים רפואיים או על עסק המוכר תכשירים בלא מרשם, כהגדרתם {{ח:חיצוני|פקודת הרוקחים|בפקודת הרוקחים}}, אף אם המכירה נעשית שלא בבית מרקחת. {{ח:תת|(א1)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), עיסוק בפעילות כאמור באותו סעיף קטן הטעון היתר פליטה אחוד אינו טעון היתר רעלים לפי סעיף זה לגבי אותו עיסוק. {{ח:תת|(ב)}} אין בהיתר רעלים כדי להתיר סחר או יבוא של סם מסוכן כמשמעותו {{ח:חיצוני|פקודת הסמים המסוכנים|בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל״ג–1973}}. {{ח:תת|(ג)}} היתר רעלים יינתן למבקש, ובלבד שהוא או מי שמינה מטעמו, באישור הממונה, יהיה אחראי רעלים; אחראי רעלים יהיה מי שמתקיימים בו כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} הוא בעל ידע מקצועי מספק לגבי תכונות הרעלים שהוא עוסק בהם ואופן הטיפול בהם; {{ח:תתת|(2)}} הוא לא הורשע בעבירה אשר מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לעסוק ברעלים; {{ח:תתת|(3)}} הוא עומד בתנאי כשירות נוספים שנקבעו לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 12|סעיף 12}}, אם נקבעו. {{ח:תת|(ד)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:תת|(ה)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:תת|(ו)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|3א|בקשה להיתר רעלים|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} המבקש לעסוק ברעל בעל תכונת סיכון, בעיסוק הטעון היתר רעלים לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3}}, יגיש לממונה בקשה להיתר רעלים, הכוללת את כל אלה (בסעיף זה – בקשה): {{ח:תתת|(1)}} פרטים על המבקש, ולעניין מבקש המבקש למנות אחראי רעלים – גם פרטים על אחראי הרעלים המוצע מטעמו; {{ח:תתת|(2)}} תיאור העיסוק ורכיביו, ובכלל זה התהליכים שיבוצעו במסגרת העיסוק, וכן המיתקנים והפעילויות הכלולים בעיסוק או במקום העיסוק וההשפעות הצפויות מהפעילות נושא העיסוק על בריאות הציבור או הסביבה; {{ח:תתת|(3)}} חומרים מסוכנים שהוא מבקש לעסוק בהם או חומרים מסוכנים שעשויים להימצא במקום העיסוק, תכונות הסיכון שלהם, כמויותיהם ומאפייניהם, והפעילות שתתבצע בקשר אליהם; {{ח:תתת|(4)}} תיאור האתר שבו תתבצע הפעילות נושא העיסוק, תנאי האתר וסביבתו, לרבות גורמים שעשויים להביא להתרחשות אירוע חומרים מסוכנים או להחמרה בתוצאותיו, בשים לב לאתרים או למיתקנים הסמוכים למקום העיסוק ולשימושים הנעשים בהם; {{ח:תתת|(5)}} מיפוי תרחישים להתרחשות אירועי חומרים מסוכנים והאמצעים למניעת אירועי חומרים מסוכנים; {{ח:תתת|(6)}} תוכניות החירום המוצעות לטיפול באירועי חומרים מסוכנים ומזעור השפעותיהם, לשם הגנה על בריאות הציבור או הסביבה, ובכלל זה פעולות לשיקום ולהשבת המצב לקדמותו לאחר אירוע חומרים מסוכנים (בחוק זה – תוכניות החירום); {{ח:תתת|(7)}} הטכניקה המוצעת ליישום בפעילות נושא העיסוק וטכניקות אחרות למניעה ולצמצום של השפעות שליליות על בריאות הציבור או על הסביבה הנובעות מהעיסוק בחומרים מסוכנים; לעניין זה, ”טכניקה“ – הטכנולוגיה, האמצעים והשיטות המשמשים בתכנון, בבנייה, בהפעלה, בתחזוקה ובפירוק של מפעל ושל פעילות המתבצעת בו; {{ח:תתת|(8)}} אמצעים למניעת היווצרות פסולת חומרים מסוכנים ולהפחתת כמויות פסולת כאמור, וכן דרכי טיפול בפסולת כאמור, ובכלל זה הכנה לשימוש חוזר בפסולת, מיחזור או השבה של פסולת; {{ח:תתת|(9)}} אם העיסוק כרוך בשימוש, אחסון, ייצור או פליטה של חומר מסוכן, ואם יש אפשרות לקיומו של זיהום בקרקע או במים במקום העיסוק, ובנסיבות שבהן הדבר נדרש לנוכח מאפייני העיסוק, מורכבותו או הסיכונים הנובעים ממנו – סקר בדבר מצב הקרקע או מקורות המים באתר שבו מתקיימת הפעילות במועד הגשת הבקשה; {{ח:תתת|(10)}} מידע ופרטים בעניינים האמורים בפסקאות (1) עד (9), או מידע ופרטים נוספים, המנויים {{ח:פנימי|תוספת 5|בתוספת החמישית}}. {{ח:תת|(ב)|(1)}} בקשה תוגש באופן דיגיטלי ותיערך לפי הוראות חוק זה, ובכלל זה לפי מודלים, דוגמאות, טפסים, שיטות, הוראות ונהלים מקצועיים אשר משקפים את המידע הנדרש לפי סעיף קטן (א), והכול לפי מתכונת הבקשה והנחיות בעניינה שפרסם המנהל באתר האינטרנט של המשרד. {{ח:תתת|(2)}} בהנחיות כאמור בפסקה (1) יורה המנהל על היקף הפרטים ומידת הפירוט לפי סעיף קטן (א) שתכלול הבקשה, בשים לב למידת הסיכון הכרוך בעיסוק המבוקש ובמורכבותו. {{ח:תתת|(3)}} הודעה על מתכונת הבקשה, פרסום הנחיות כאמור בפסקה (1) ועל כל שינוי בהן, תפורסם ברשומות. {{ח:תת|(ג)}} הממונה רשאי לדרוש ממגיש בקשה מידע ופרטים נוספים הדרושים לו לשם החלטה בבקשה, וכן רשאי הוא לפטור את מגיש הבקשה מהגשת מידע או פרט מהפרטים המנויים בסעיף זה, אם ראה שיש בידיו מידע מספק לשם קבלת החלטה בבקשה. {{ח:תת|(ד)}} על הגשת בקשה להיתר רעלים ברמה א׳ לפעילויות המסומנות בכוכבית {{ח:פנימי|תוספת 3|בתוספת השלישית}} יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#סעיף 18|סעיף 18(ד) לחוק אוויר נקי}}, בשינויים המחויבים ובשינוי זה: במקום ”מקור הפליטה“ יקראו ”מקום העיסוק“. {{ח:תת|(ה)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), אדם המבקש לעסוק ברעל כאמור באותו סעיף קטן, בעיסוק הטעון היתר פליטה אחוד, יגיש לממונה כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי|בחוק אוויר נקי}}, בקשה להיתר פליטה אחוד לפי {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#סעיף 29א|סעיף 29א לאותו חוק}}, לגבי הפעילות המהווה עיסוק כאמור, ולא יגיש לגביה בקשה להיתר רעלים לפי חוק זה. {{ח:סעיף|3ב|החלטה בבקשה להיתר רעלים|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} הוגשה בקשה להיתר רעלים לפי {{ח:פנימי|סעיף 3א|סעיף 3א}}, ישקול הממונה אם לתת היתר רעלים, לתיתו בתנאים או לסרב לתיתו; בבואו לשקול אם לתת היתר רעלים, יביא הממונה בחשבון, בין השאר, את ההשפעות הצפויות על בריאות הציבור או על הסביבה הנובעות מהעיסוק נושא ההיתר, את האפשרות להתרחשותו של אירוע חומרים מסוכנים והשלכותיו ואת יכולתו של מגיש הבקשה לנקוט את האמצעים הנדרשים למניעת אירוע חומרים מסוכנים, לפעול למזעור השלכותיו של אירוע כאמור ולהשיב את המצב לקדמותו לאחר התרחשות אירוע כאמור. {{ח:תת|(ב)}} הממונה רשאי לתת היתר רעלים שיכלול כמה מקומות עיסוק, אם מצא כי נסיבות העניין מצדיקות זאת, בין השאר בשל אופי העיסוק, רצף הפעילות או הסמיכות בין המקומות. {{ח:תת|(ג)}} הממונה יודיע למבקש על החלטתו בבקשה להיתר רעלים בתוך שנה מיום הגשתה; הממונה רשאי להאריך את המועד האמור בשישה חודשים נוספים, אם ראה צורך בכך בשל מורכבות הבקשה; במניין התקופה האמורה לא יבוא בחשבון פרק הזמן לטענות המבקש לגבי הטיוטה לפי סעיף קטן (ד), ואם דרש הממונה מהמבקש מידע ופרטים נוספים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3א|בסעיף 3א(ג)}} – גם פרק הזמן שעד להגשת מידע ופרטים כאמור. {{ח:תת|(ד)}} שקל הממונה לתת היתר או לתיתו בתנאים, ימסור את טיוטת ההיתר למבקש, והמבקש יהיה רשאי לטעון את טענותיו לגבי הטיוטה בתוך 30 ימים מיום קבלתה, ובכלל זה לבקש מהממונה הסבר לעניין השיקולים בקביעת תנאי מסוים בהיתר שהמבקש טען לגביו; שקל הממונה לסרב לתת היתר רעלים, לא יחליט בבקשה אלא לאחר שנתן למגיש הבקשה הזדמנות לטעון את טענותיו. {{ח:תת|(ה)}} שקל הממונה לתת היתר רעלים ברמה א׳, לפעילויות המסומנות בכוכבית {{ח:פנימי|תוספת 3|בתוספת השלישית}}, או לתיתו בתנאים, יכין טיוטת היתר, בהתחשב בתוצאות ההליך שקוים לפי סעיף קטן (ד), ויקיים הליך לפי {{ח:פנימי|סעיף 3ג|סעיף 3ג}}, ורשאי הוא, לאחר קיום הליך כאמור, גם לסרב לתת היתר, לדחות את המועד למתן היתר או לשנות את תנאיו כפי שנקבעו בטיוטת ההיתר. {{ח:סעיף|3ג|שיתוף הציבור|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:ת}} על בקשה להיתר רעלים ברמה א׳ לפעילויות המסומנות בכוכבית {{ח:פנימי|תוספת 3|בתוספת השלישית}}, לעיסוק שלא היה קיים ערב יום כ׳ בטבת התשפ״ד (1 בינואר 2024) או על בקשה לחידוש היתר לעיסוק שהיה קיים ערב המועד האמור, יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#סעיף 21|סעיף 21 לחוק אוויר נקי}}, בשינויים המחויבים ובשינויים אלה: {{ח:תת|(1)}} בכל מקום, במקום ”היתר פליטה“ יקראו ”היתר רעלים“; {{ח:תת|(2)}} בסעיף קטן (ד)(2)(ג), במקום הסיפה החל במילה ”פרטים“ יקראו ”פרטים על מבקש היתר הרעלים, תיאור כללי של הפעילות במקום העיסוק, תכונות הסיכון העיקריות של החומרים המסוכנים שיימצאו במקום העיסוק, הסיכונים הצפויים לבריאות הציבור או לסביבה עקב אירוע חומרים מסוכנים שיתרחש במקום העיסוק או בסביבתו והדרכים למניעתם או להתמודדות עימם ולצמצום השפעותיהם“. {{ח:סעיף|3ד|היתר רעלים ותנאיו|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} הממונה רשאי להתנות היתר רעלים בתנאים, לרבות בתנאים שיש לקיימם לפני מתן ההיתר, והכול כדי להגן על בריאות הציבור או הסביבה. {{ח:תת|(ב)}} בלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף קטן (א), הממונה יקבע בהיתר רעלים, אם הדבר נדרש לעניין העיסוק נושא הבקשה, הוראות בעניינים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 3א|בסעיף 3א(א)}} וכן בעניינים האלה: {{ח:תתת|(1)}} הוראות לנקיטת אמצעים הנדרשים לשם מניעת אירועי חומרים מסוכנים, טיפול בהם והפחתת השפעותיהם לשם הבטחת הגנה ברמה גבוהה על בריאות הציבור ועל הסביבה, בין השאר בהתחשב במיקום שבו מתבצע העיסוק, ובכלל זה הוראות לעניין מניעת הישנותם של אירועים כאמור, הוראות לעניין החזקה והפעלה של ציוד ייעודי הנדרש למניעת אירועים כאמור, לרבות אמצעי גילוי והתרעה, והוראות לעניין כוח אדם והכשרות לטיפול באירועים כאמור; {{ח:תתת|(2)}} הוראות למניעה ולצמצום של סיכונים, זיהומים או השפעות שליליות אחרות על הסביבה, לרבות במצבי הפעלה שונים ובתנאי הפעלה לא אופייניים, ובכלל זה התנעה וכיבוי של מיתקנים, דליפה, עצירות רגעיות והפסקת פעילות, לרבות תנאים שיש לקיימם לפני הפעילות ולאחר סיום הפעילות ולרבות הוראות לעניין פינוי וסילוק חומרים מסוכנים ופסולת מהאתר; {{ח:תתת|(3)}} הגבלות לעניין שימוש בחומרים מסוכנים, לרבות סוגי דלק, כמויותיהם ואחסנתם, והוראות בדבר סימון חומרים כאמור; {{ח:תתת|(4)}} הוראות והגבלות לעניין מסחר בחומרים מסוכנים, ייבוא וייצוא, והוראות והגבלות לעניין העברה והובלה של חומרים מסוכנים; {{ח:תתת|(5)}} אמצעים ופעולות לתחזוקה ובטיחות נאותים של מקום העיסוק והפעילות נושא העיסוק, לרבות נהלים והכשרות בעניינים אלה, ובנסיבות שבהן הדבר נדרש בשל מאפייני העיסוק, מורכבותו או הסיכונים הנובעים ממנו – קיום מערכת לניהול בטיחות; {{ח:תתת|(6)}} הוראות בדבר חובתו של בעל ההיתר לבחון, לתרגל ולעדכן, מעת לעת, את התוכניות והמסמכים שפורטו במסגרת הבקשה להיתר לפי {{ח:פנימי|סעיף 3א|סעיף 3א}}; {{ח:תתת|(7)}} הוראות בדבר פסולת חומרים מסוכנים הנוצרת או המאוחסנת במקום העיסוק, סיווגה, אופן הטיפול בה, ניהולה, הובלתה ואחסונה; {{ח:תתת|(8)}} חובות מדידה, בדיקה, ניטור ודיגום, במקום העיסוק ובסביבתו, של כל נתון הנדרש להערכת ההשפעה הסביבתית של העיסוק ופעילותו, ובכלל זה הדרכים והמועדים לביצוען, והאמצעים והשיטות לאיסוף, לעיבוד, לתיעוד ולהערכה של הנתונים; {{ח:תתת|(9)}} חובות לעניין עריכת רישום ותיעוד בכל הנוגע לקיום ההוראות לפי חוק זה בקשר לעיסוק, לרבות רישום קנייה ומכירה של חומרים מסוכנים ושמירת מסמכים; {{ח:תתת|(10)}} חובות דיווח ומסירת מידע לממונה. {{ח:תת|(ג)}} הממונה יקבע בהיתר רעלים הוראות לעניין מניעה או צמצום של זיהום או סיכון לציבור או לסביבה, ככל האפשר בלי לחייב ביישום של טכניקה או אמצעי מסוים, ובלבד שהטכניקות או האמצעים יביאו לרמה שווה של הגנה על בריאות הציבור ועל הסביבה. {{ח:תת|(ד)}} קביעת התנאים בהיתר רעלים תיעשה בשים לב למידת הסיכון הכרוך בעיסוק ומורכבותו או לסיכון הנובע מהמקום שבו העיסוק מתבצע. {{ח:תת|(ה)}} כללו טענות המבקש לפי {{ח:פנימי|סעיף 3ב|סעיף 3ב(ד)}} בקשה להסבר לעניין השיקולים בקביעת תנאי מסוים בהיתר רעלים, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3ב|באותו סעיף}}, יצרף הממונה להיתר הסבר לעניין החלטתו לגבי אותו תנאי; הסבר כאמור יתייחס בין השאר ליישום השיקולים לפי חוק זה, ובכלל זה להתאמת התנאי למקובל בהסדר מתוך האסדרה האירופית שקביעת התנאי התבססה עליו, בהתאם להוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 13א|סעיף 13א(ב)}}. {{ח:סעיף|3ה|השגה למנהל על תנאי בהיתר רעלים או על סירוב לתת היתר|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} עוסק רשאי להגיש למנהל, בתוך 21 ימים מיום קבלת היתר רעלים או מיום שנמסרה לו החלטה על שינוי בתנאי היתר הרעלים (בסעיף זה – מועד ההחלטה), השגה בכתב על תנאי מסוים בהיתר, בטענה שמתקיים אחד מאלה, בשים לב, בין השאר, להוראות {{ח:פנימי|סעיף 3ו|סעיף 3ו}}, ובלבד שטענותיו בעניין התנאי האמור הוגשו לממונה לפני מועד ההחלטה או שלא ניתנה לו הזדמנות סבירה לטעון לעניין התנאי האמור, לפני מועד ההחלטה: {{ח:תתת|(1)}} יש פער ניכר בין העלות הכרוכה בעמידה בתנאי נושא ההשגה ובין התועלת הסביבתית הצפויה מיישומו על פי אמות המידה המקובלות לעניין זה הקבועות בהסדר מתוך האסדרה האירופית שקביעת התנאי התבססה עליו בהתאם להוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 13א|סעיף 13א(ב)}}; {{ח:תתת|(2)}} יש פער ניכר בין המועד שנקבע בהיתר לשם יישום התנאי ובין התקופה הדרושה לכך לדעת העוסק; {{ח:תתת|(3)}} התנאי אינו מתיישב עם אמות מידה מקובלות לקביעת תנאים לגבי פעילות בעלת מאפיינים דומים בתנאים דומים, הקבועות בהסדר מתוך האסדרה האירופית שקביעת התנאי התבססה עליו בהתאם להוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 13א|סעיף 13א(ב)}}; {{ח:תתת|(4)}} התנאי שונה באופן ניכר מתנאי באותו עניין שנקבע בהיתר רעלים אחר לגבי פעילות בעלת מאפיינים דומים בתנאים דומים. {{ח:תת|(ב)}} החליט הממונה לסרב לתת היתר רעלים, רשאי מגיש הבקשה להיתר להגיש למנהל, בתוך 21 ימים מיום שנמסרה לו החלטת הממונה, השגה בכתב על ההחלטה, בטענה שההחלטה ניתנה שלא בהתאם {{ח:פנימי|סעיף 13א|לסעיף 13א}} או שלא בהתאם לשיקולים לפי {{ח:פנימי|סעיף 3ב|סעיף 3ב(א)}}, ובשים לב, בין השאר, להוראות {{ח:פנימי|סעיף 3ו|סעיף 3ו(א)}}. {{ח:תת|(ג)}} בהשגה לפי סעיף קטן (א) או (ב), לא ניתן לטעון לעניין הוראות המנהל לפי {{ח:פנימי|סעיף 13א|סעיף 13א(ב)}}. {{ח:תת|(ד)|(1)}} נוכח המנהל כי השגה שהוגשה אינה עומדת בתנאים לפי סעיפים קטנים (א) או (ב), רשאי הוא לדחותה על הסף. {{ח:תתת|(2)}} נוכח המנהל כי התקיים תנאי מן התנאים להגשת השגה לפי סעיפים קטנים (א) או (ב), יבחן אם יש לשנות את תנאי היתר הרעלים או לתת היתר כאמור, לפי העניין, בהתאם לשיקולים למתן היתר או לקביעת תנאיו לפי חוק זה; מצא המנהל, לאחר בחינה כאמור, כי יש לשנות את תנאי ההיתר או לתת היתר כאמור, יורה לממונה לעשות כן. {{ח:תתת|(3)}} המנהל ימסור למגיש ההשגה את החלטתו המנומקת בהשגה, בכתב, בתוך 60 ימים מיום הגשתה, אולם רשאי הוא, בהודעה בכתב, לדחות את המועד למתן החלטתו ב־30 ימים נוספים, אם ראה צורך בכך בשל מורכבות ההשגה. {{ח:סעיף|3ו|השגה למנהל הכללי של המשרד|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} על החלטת המנהל בהשגה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3ה|בסעיף 3ה}}, רשאי העוסק להשיג בכתב לפני המנהל הכללי של המשרד (בסעיף זה – המנהל הכללי), בתוך 21 ימים ממועד מתן ההחלטה, בטענה שמתקיים, נוסף על האמור {{ח:פנימי|סעיף 3ה|בסעיף 3ה(א) או (ב)}}, אחד מאלה, ובלבד שטענה כאמור נכללה בהשגה לפי אותם סעיפים קטנים: {{ח:תתת|(1)}} יש חשש סביר שתנאי ההיתר נושא ההשגה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3ה|בסעיף 3ה(א)}}, או החלטה על סירוב למתן היתר כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3ה|בסעיף 3ה(ב)}}, עלולים לסכן את המשך קיומו של קו ייצור במקום העיסוק או את פעילות העוסק כולה; לעניין זה, ”קו ייצור“ – מיתקן או כמה מיתקנים המשמשים בתהליך ייצור שבסופו מיוצר מוצר; {{ח:תתת|(2)}} ההיתר ניתן לגבי עיסוק ברעלים של עוסק שהוא תשתית לאומית כמפורט להלן, לצורך אותה תשתית, או שהוא מתבקש לגבי עיסוק ברעלים כאמור, ותנאי ההיתר כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3ה|בסעיף 3ה(א)}} או החלטה על סירוב למתן היתר כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3ה|בסעיף 3ה(ב)}}, עלולים לפגוע באופן משמעותי באיכות השירות לציבור או למשק או באספקתו או להביא לעלייה משמעותית ביוקר המחייה בתחום התשתית: {{ח:תתתת|(א)}} רכבת; {{ח:תתתת|(ב)}} נמל; {{ח:תתתת|(ג)}} תחנת כוח; {{ח:תתתת|(ד)}} מיתקן להתפלת מים; {{ח:תתתת|(ה)}} שדה תעופה; {{ח:תתתת|(ו)}} מיתקני אחסון והולכה של נפט, גז או דלק; {{ח:תתתת|(ז)}} בית חולים. {{ח:תת|(ב)|(1)}} הוגשה למנהל הכללי השגה כאמור בסעיף קטן (א), יקיים המנהל הכללי התייעצות בכתב לגבי קיומה והיקפה של השפעה משקית בקשר להשגה, עם המנהל הכללי של המשרד הממשלתי האחראי לתחום פעילותו של מגיש ההשגה, או – אם הוקמה בחוק רשות האחראית לפי דין לאסדרת תחום הפעילות של מגיש ההשגה – עם ראש הרשות האמורה; אם האחריות לאסדרת תחום הפעילות האמור אינה נתונה לפי דין בידי שום משרד ממשלתי או רשות כאמור, יקיים המנהל הכללי את ההתייעצות לפי פסקה זו עם המנהל הכללי של משרד הכלכלה והתעשייה. {{ח:תתת|(2)}} לא השיב מנהל כללי של משרד או ראש רשות, או המנהל הכללי של משרד הכלכלה והתעשייה, לפי העניין, בכתב, על פנייתו של המנהל הכללי כאמור בפסקה (1), בתוך 21 ימים מיום שנמסרה לו הפנייה, יראו את חובת ההתייעצות לפי אותה פסקה, בתום התקופה האמורה, כאילו קוימה. {{ח:תתת|(3)}} המנהל הכללי ייתן את החלטתו בהשגה לאחר שפנה לקיום התייעצות כאמור בפסקה (1), והתקבלה תשובה לפנייתו או שחלף הזמן למתן התשובה כאמור בפסקה (1) או (2). {{ח:תתת|(4)}} הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3ה|סעיף 3ה(ד)}} יחולו על החלטת המנהל הכללי בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|3ז|תוקף היתר שהוגשה לגביו השגה|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} היה בידי מגיש ההשגה לפי {{ח:פנימי|סעיף 3ה|סעיף 3ה}} {{ח:פנימי|סעיף 3ו|או 3ו}}, ערב החלטת הממונה בבקשה להיתר נושא ההשגה, היתר רעלים, יעמוד ההיתר האמור בתוקף עד למתן החלטה בהשגה לפי {{ח:פנימי|סעיף 3ה|אותם סעיפים}}, ולכל היותר עד תום המועדים הקבועים בחוק לקבלת החלטה בהשגה, לפי העניין, אלא אם כן מתקיים אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} מגיש ההשגה ביקש כי ההיתר נושא ההשגה ייכנס לתוקף אף לפני מתן החלטה בהשגה; {{ח:תתת|(2)}} המנהל או המנהל הכללי, לפי העניין, הורה כי ההיתר נושא ההשגה ייכנס לתוקף, במלואו, בחלקו או בשינויים שעליהם יורה, לפני מתן ההחלטה בהשגה; המנהל או המנהל הכללי, לפי העניין, יורה כאמור רק אם נוכח כי ניתן לקיים את ההיתר נושא ההשגה גם בלא קיום התנאי שלגביו הוגשה ההשגה או סבר כי הדבר נדרש כדי למנוע את אחד מאלה, והכול בהתחשב בעלות יישום התנאי שלגביו הוגשה ההשגה והמועד שנקבע ליישומו לעומת המועד לקבלת החלטה בהשגה, ובשים לב לקיומן של דרכים חלופיות ליישום התנאי ועלותן: {{ח:תתתת|(א)}} פגיעה ניכרת בבריאות הציבור או בסביבה; {{ח:תתתת|(ב)}} זיהום או פגיעה מתמשכים או חוזרים ונשנים בבריאות הציבור או בסביבה; {{ח:תתתת|(ג)}} סיכון משמעותי לציבור או לסביבה. {{ח:תת|(ב)}} חלפו המועדים לקבלת החלטה בהשגה ולא ניתנה החלטה בהשגה, יחול ההיתר נושא ההשגה עם התנאים שנקבעו או ששונו בו. {{ח:סעיף|3ח|הוראות לעניין הגשת השגה ושיתוף הציבור|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} השגה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3ה|בסעיף 3ה}} {{ח:פנימי|סעיף 3ו|או 3ו}} (בסעיף זה – השגה) תהיה מנומקת, ויצורפו לה תצהיר ואסמכתאות לתמיכה בהתקיימות התנאים לפי {{ח:פנימי|סעיף 3ה|אותם סעיפים}}, ולעניין השגה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3ה|בסעיף 3ה(א)(1)}} – גם תוצאות בדיקת העלות הכרוכה בעמידה בתנאי נושא ההשגה והתועלת הסביבתית הצפויה מיישומו, כאמור באותו סעיף קטן, שמסר מגיש ההשגה לממונה, לפני מתן ההיתר. {{ח:תת|(ב)|(1)}} השגה לעניין היתר רעלים ברמה א׳ לפעילויות המסומנות בכוכבית {{ח:פנימי|תוספת 3|בתוספת השלישית}}, שהוגשה בהתאם להוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 4א|סעיף 4א}}, תפורסם להערות הציבור באתר האינטרנט של המשרד; כל אדם רשאי להגיש למנהל או למנהל הכללי, לפי העניין, הערות לעניין ההשגה בתוך 21 ימים ממועד פרסומה, ויחולו לעניין הפרסום הוראות {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#סעיף 21|סעיף 21(ד) לחוק אוויר נקי}}, בשינויים המחויבים ובשינויים האמורים {{ח:פנימי|סעיף 3ג|בסעיף 3ג}}. {{ח:תתת|(2)}} לא תינתן החלטה לפי {{ח:פנימי|סעיף 3ה|סעיף 3ה(ד)(2)}} {{ח:פנימי|סעיף 3ו|או 3ו(ב)(3)}}, בהשגה כאמור בפסקה (1), אלא לאחר חלוף התקופה להגשת הערות כאמור בסעיף קטן זה, ואם הוגשו הערות כאמור – לאחר שהתקיים בהן דיון, ויחולו לעניין זה הוראות {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#סעיף 21|סעיף 21(ו) סיפה לחוק אוויר נקי}}. {{ח:סעיף|3ט|פרסום ודיווח לכנסת בעניין השגות|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} החלטות המנהל והמנהל הכללי לפי {{ח:פנימי|סעיף 3ה|סעיפים 3ה}} {{ח:פנימי|סעיף 3ו|ו־3ו}}, לעניין היתרים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3ח|בסעיף 3ח(ב)}}, וכן תשובות שניתנו במסגרת התייעצות לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3ו|סעיף 3ו(ב)}} לעניין אותם היתרים, יפורסמו באתר האינטרנט של המשרד, ויחולו לעניין הפרסום הוראות {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#סעיף 21|סעיף 21(ד) לחוק אוויר נקי}}, בשינויים המחויבים ובשינויים האמורים {{ח:פנימי|סעיף 3ג|בסעיף 3ג}}. {{ח:תת|(ב)}} השר יגיש לוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, לא יאוחר מ־30 באפריל מדי שנה, דיווח על השגות שהוגשו לפי {{ח:פנימי|סעיף 3ה|סעיפים 3ה}} {{ח:פנימי|סעיף 3ו|ו־3ו}} והחלטות שהתקבלו בעניינן בשנה שקדמה למועד הדיווח. {{ח:סעיף|3י|תוקף ההיתר, חידושו וסיום פעילות|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} היתר רעלים יינתן לתקופה של עשר שנים. {{ח:תת|(ב)}} בקשה לחידוש היתר רעלים תוגש שנה לפחות, ולא מוקדם מ־18 חודשים, לפני תום תקופת תוקפו. {{ח:תת|(ג)}} על אף האמור בסעיף קטן (א) – {{ח:תתת|(1)}} הוגשה בקשה לחידוש היתר רעלים בהתאם לסעיף קטן (ב), והממונה לא קבע, לפני תום תקופת תוקפו של ההיתר כי הוא מסרב לחדשו, יעמוד ההיתר בתוקפו עד להחלטת הממונה בבקשה או עד תום שנה מתום תקופת תוקפו של ההיתר, לפי המוקדם; אין בהגשת בקשה לקבלת הסבר לפי {{ח:פנימי|סעיף 3ב|סעיף 3ב(ד)}} כדי להביא להארכת התקופה האמורה בתקופות נוספות; {{ח:תתת|(2)}} הממונה, לבקשת מגיש הבקשה להיתר רעלים, רשאי לתת היתר רעלים לתקופה של חמש שנים או פחות, אם נוכח שהפעילות שלגביה מבוקש ההיתר היא פעילות זמנית מטבעה, או שצפוי שתימשך פחות מחמש שנים לפי הצהרת מגיש הבקשה; מגיש הבקשה להיתר רעלים יצרף אסמכתאות לתמיכה בהצהרתו לפי פסקה זו. {{ח:תת|(ד)}} על בקשה לחידוש היתר כאמור בסעיף זה יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3א|סעיפים 3א עד 3ט}}, בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ה)}} פקע תוקפו של היתר רעלים, יפסיק בעל ההיתר את הפעילות שבעבורה ניתן ההיתר לאלתר, ויפעל למניעת סיכונים, זיהומים או השפעות שליליות אחרות על הסביבה ממיקום העיסוק, כל עוד לא פונו ממקום העיסוק, לפי כל דין, כל המיתקנים והחומרים שנמצאים בו; אין באמור כדי לגרוע מחובתו של בעל ההיתר לפעול לפי התנאים שנקבעו בהיתר הרעלים לעניין חובותיו בסיום הפעילות ולאחריה. {{ח:סעיף|3יא|שינוי תנאים בהיתר רעלים|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} הממונה רשאי, לפי הוראות סעיף זה, ביוזמתו או לבקשת בעל היתר רעלים, לשנות את תנאיו של היתר רעלים, ובכלל זה להוסיף עליהם או לגרוע מהם. {{ח:תת|(ב)}} בקשת בעל היתר רעלים לשינוי כאמור בסעיף קטן (א), תהיה מנומקת, ויחולו לעניין הגשתה ההוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 3א|סעיף 3א}}, בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ג)}} הממונה לא ישנה מיוזמתו תנאי בהיתר רעלים אלא אם כן סבר שהשינוי נדרש כדי למנוע פגיעה ניכרת בבריאות הציבור או בסביבה או כדי למנוע זיהום או פגיעה מתמשכים או חוזרים ונשנים בסביבה או סיכון משמעותי לציבור או לסביבה; אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מסמכות הממונה לערוך, ביוזמתו, שינוי של תנאי בהיתר רעלים שאין לו השפעה משמעותית על בעל ההיתר, כגון דרישת ניטור או דיגום שיישומה אינו כרוך בהקמת תשתית, או דרישה לדיווח, רישום, שילוט או סימון. {{ח:תת|(ד)}} לא יחליט הממונה על שינויים בהיתר רעלים אלא לאחר שניתנה לבעל ההיתר הזדמנות לטעון את טענותיו. {{ח:תת|(ה)}} על שינוי תנאי בהיתר רעלים ברמה א׳ לפעילויות המסומנות בכוכבית {{ח:פנימי|תוספת 3|בתוספת השלישית}}, שכרוך בהקלה מתנאי ההיתר או שיש בו כדי להגדיל את ההשפעה השלילית של העיסוק על בריאות הציבור או הסביבה או את הסיכון לציבור או לסביבה ממנו, יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3ג|סעיף 3ג}}, בשינויים המחויבים; הממונה רשאי לשנות את דרכי הפרסום והמועדים הקבועים {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#סעיף 21|בסעיף 21 לחוק אוויר נקי}}, כפי שהוחלו {{ח:פנימי|סעיף 3ג|בסעיף 3ג}}, ורשאי הוא לדון בהערות שהוגשו לו שלא בפומבי, כפי שימצא מתאים בנסיבות העניין. {{ח:תת|(ו)}} הממונה יודיע לבעל היתר הרעלים על החלטתו בבקשתו לפי סעיף קטן (א), עד תום התקופה שלהלן, לפי העניין: {{ח:תתת|(1)}} לעניין בקשה שעניינה שינוי הכרוך בהקלה מתנאי ההיתר או שיש בה כדי להגדיל את ההשפעה השלילית של העיסוק על בריאות הציבור או הסביבה או את הסיכון ממנו לבריאות הציבור או לסביבה – ארבעה חודשים מיום הגשת הבקשה כנדרש לפי סעיף זה {{ח:פנימי|סעיף 4א|וסעיף 4א}}; הממונה רשאי, אם ראה צורך בכך בשל מורכבות הבקשה, להאריך את התקופה האמורה ב־75 ימים נוספים; {{ח:תתת|(2)}} לעניין בקשה שעניינה שינוי שאינו שינוי כאמור בפסקה (1) – חודשיים מיום הגשת הבקשה כנדרש לפי סעיף זה {{ח:פנימי|סעיף 4א|וסעיף 4א}}; הממונה רשאי, אם ראה צורך בכך בשל מורכבות הבקשה, להאריך את התקופה האמורה ב־30 ימים נוספים. {{ח:תת|(ז)}} דרש הממונה ממגיש הבקשה מידע ופרטים נוספים לפי סעיף קטן (ב), לא יבוא במניין התקופה האמורה בסעיף קטן (ו)(1) או (2) פרק הזמן שעד להגשת מידע ופרטים כאמור, וכן לא יבוא במניין התקופה האמורה פרק הזמן שניתן לבעל היתר הרעלים כדי לטעון את טענותיו כאמור בסעיף קטן (ד). {{ח:תת|(ח)}} על שינוי תנאי בהיתר רעלים לפי סעיף זה יחולו ההוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 3ה|סעיף 3ה עד 3ט}}, בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|3יב|שינוי הפעלה משמעותי|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} בעל היתר רעלים לא יבצע, בעצמו או באמצעות אחר, שינוי בעיסוק, ברעל, או במקום העיסוק שניתן לגביו היתר רעלים, לרבות הרחבתו של מקום העיסוק או שינוי בעיסוק ברעל שעלול להגדיל במידה ניכרת את ההשפעות השליליות של העיסוק, כולן או חלקן, על בריאות הציבור או על הסביבה או את הסיכון לציבור או לסביבה הנובע ממנו (בחוק זה – שינוי הפעלה משמעותי), אלא לאחר קבלת אישור הממונה בכתב; הממונה רשאי לאשר את הבקשה, לסרב לאשרה או לאשרה בתנאים הנוגעים לשינוי המבוקש, כפי שיורה. {{ח:תת|(ב)}} על בקשת בעל היתר רעלים לשינוי הפעלה משמעותי כאמור בסעיף קטן (א) יחולו ההוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 3א|סעיפים 3א עד 3ג}}, בשינויים המחויבים; על שינוי כאמור יחולו ההוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 3ד|סעיפים 3ד עד 3ט}}, בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ג)}} הממונה יודיע לבעל היתר רעלים על החלטתו בבקשתו לפי סעיף קטן (א), בתוך שישה חודשים מיום הגשת הבקשה; הממונה רשאי, אם ראה צורך בכך בשל מורכבות הבקשה, להאריך את התקופה האמורה בחודשיים נוספים, ויחולו לעניין זה הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3יא|סעיף 3יא(ז)}}. {{ח:תת|(ד)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), הגיש בעל היתר רעלים לממונה בקשה לשינוי הפעלה משמעותי הכוללת הוספת עיסוק הטעון היתר רעלים לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3(א)}}, בין בשל שינוי בעיסוק ובין בשל שינוי ברעלים שלגביהם ניתן ההיתר, רשאי הממונה, אם מצא שהעיסוק נושא השינוי המבוקש שונה באופן מהותי מהעיסוק שלגביו ניתן ההיתר או שהשינוי המבוקש משנה באופן מהותי את העיסוק שלגביו ניתן היתר, להורות כי הוספה כאמור טעונה היתר רעלים. {{ח:תת|(ה)}} השר רשאי לקבוע נסיבות שבהן שינוי כאמור בסעיף קטן (א) ייחשב שינוי הפעלה משמעותי. {{ח:תת|(ו)}} הממונה רשאי לתת לבעל היתר רעלים הוראות לעניין נסיבות שבהן שינוי כאמור בסעיף קטן (א) ייחשב שינוי הפעלה משמעותי, וכן לעניין אופן הערכת ההשפעות של השינוי האמור על בריאות הציבור או על הסביבה, ובכלל זה השפעתו על הסיכון לציבור או לסביבה. {{ח:תת|(ז)}} בלי לגרוע מסמכות הממונה לפי סעיף קטן (ו), המנהל רשאי לתת הוראות כאמור באותו סעיף קטן גם לכלל בעלי היתרי הרעלים או לבעלי היתרי רעלים שניתנו לשם עיסוק בסוגי פעילות או סוגי מיתקנים מסוימים; הוראות שניתנו לפי סעיף קטן זה יועמדו לעיון הציבור במשרדי המנהל, במשרדי הממונה ובאתר האינטרנט של המשרד; הודעה על מתן הוראות כאמור, על מועד כניסתן לתוקף ועל כל שינוי בהן תפורסם ברשומות, והשר רשאי לקבוע דרכים נוספות לפרסומן. {{ח:סעיף|3יג|הודעה על שינוי שאינו שינוי הפעלה משמעותי|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)|(1)}} בעל היתר רעלים יודיע לממונה על כל שינוי שבכוונתו לבצע בעיסוק, ברעל, או במקום העיסוק נושא היתר הרעלים או באופן הפעלתו, לעומת נתונים שצוינו בבקשה להיתר הרעלים, שאינו שינוי הפעלה משמעותי ושאינו כרוך בשינוי תנאי ההיתר, 45 ימים לפחות לפני ביצוע השינוי, או במועד מאוחר יותר אם הממונה אישר זאת. {{ח:תתת|(2)}} בעל היתר רעלים יצרף להודעה כאמור בפסקה (1) פירוט בדבר השינוי המתוכנן, ואם צפוי כי ההשפעות הסביבתיות של העיסוק ברעלים ישתנו עקב אותו שינוי – פירוט ההשפעות הצפויות, ויכלול תיקון של המידע והמסמכים הנוגעים לעניין אשר הוגשו במסגרת הבקשה להיתר הרעלים. {{ח:תתת|(3)}} הממונה רשאי לדרוש מבעל היתר רעלים מידע ופרטים נוספים הדרושים לו לשם בחינה של השינוי המתוכנן והשלכותיו. {{ח:תת|(ב)}} מצא הממונה כי שינוי שהודיע עליו בעל היתר הרעלים לפי הוראות סעיף קטן (א), הוא שינוי הפעלה משמעותי, יודיע לבעל היתר הרעלים, בתוך 45 ימים מיום קבלת ההודעה, כי עליו להגיש בקשה לשינוי הפעלה משמעותי לפני ביצוע השינוי, ויחולו לעניין השינוי והבקשה כאמור הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3יב|סעיף 3יב(א) עד (ג)}}. {{ח:תת|(ג)}} על אף האמור בסעיף קטן (ב), מסר הממונה לבעל היתר רעלים הודעה כאמור באותו סעיף קטן לאחר שחלפו 45 ימים ממועד הודעת בעל היתר הרעלים, ועד מועד מסירת ההודעה כאמור טרם ביצע בעל היתר הפליטה את השינוי, לא יבצע בעל ההיתר את השינוי אלא לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3יב|סעיף 3יב(א) ו־(ב)}}; ואולם, אם נמסרה ההודעה כאמור לבעל היתר הרעלים לאחר שבוצע השינוי, רשאי הממונה לתת לו הוראות והגבלות שיחולו עד מועד ההחלטה בבקשה לשינוי הפעלה משמעותי. {{ח:סעיף|3יד|ביטול היתר רעלים או התלייתו|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} הממונה רשאי לבטל היתר רעלים או להתלותו לתקופה שיקבע, לאחר שנתן לבעל ההיתר הזדמנות לטעון את טענותיו, אם נוכח כי התקיים אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} היתר הרעלים ניתן על יסוד מידע כוזב או מטעה; {{ח:תתת|(2)}} בעל היתר הרעלים הפר הוראה מההוראות לפי חוק זה או תנאי מתנאי היתר הרעלים; {{ח:תתת|(3)}} העיסוק ברעלים נושא ההיתר גורם לזיהום או לפגיעה בסביבה מתמשכים או חוזרים ונשנים או גורם לסיכון משמעותי לציבור או לסביבה. {{ח:תת|(ב)}} היה הפגם שבשלו נדרשו ביטול היתר הרעלים או התלייתו לפי סעיף קטן (א), ניתן לתיקון, לא יבטל הממונה את היתר הרעלים ולא יתלה אותו אלא לאחר שהודיע לבעל ההיתר על הפגם, ובעל ההיתר לא תיקן את הפגם באופן ובפרק הזמן שקבע הממונה בהודעתו. {{ח:סעיף|3טו|העברת היתר רעלים|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} היתר רעלים ניתן להעברה, ובלבד שניתן לכך אישור הממונה מראש ובכתב; הממונה רשאי להתנות את מתן האישור בקבלת מידע ומסמכים הדרושים לו לשם החלטה בבקשה, וכן רשאי הוא לקבוע תנאים באישור, אם הדבר נדרש כדי להבטיח עמידה בתנאי ההיתר. {{ח:תת|(ב)}} הממונה ייתן החלטה בבקשה לפי סעיף זה בתוך 60 ימים מיום הגשתה, ורשאי הוא להאריך את התקופה האמורה ב־30 ימים נוספים אם ראה צורך בכך בשל מורכבות הבקשה; פרק זמן להגשת מידע ופרטים נוספים שדרש הממונה לפי סעיף קטן (א) לא יבוא במניין התקופה למתן החלטה כאמור. {{ח:סעיף|3טז|בקשה להיתר רעלים אחוד, מתן ההיתר ותנאיו|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} המבקש לעסוק ברעל בעל תכונת סיכון, בעיסוק הטעון היתר רעלים לפי חוק זה, שנדרש לגבי כולו או חלקו, נוסף על היתר הרעלים, אישור השר לשם מתן רישיון או היתר לפי {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים|חוק רישוי עסקים}}, יגיש לממונה, לפי הוראות סעיף זה, בקשה להיתר רעלים אחוד; בחוק זה, ”היתר רעלים אחוד“ – היתר הכולל תנאים והוראות לעניין כלל ההיבטים הסביבתיים הנוגעים לעיסוק ברעלים, לשם הגנה על הסביבה או על בריאות הציבור לפי חוק זה או לשם הבטחת איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים לפי {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים|חוק רישוי עסקים}}; תנאים והוראות כאמור יכול שייקבעו לגבי כל פעילות שמתקיימת באתר שבו מבוצע העיסוק כאמור, לרבות פעילות כאמור שאינה עיסוק ברעל. {{ח:תת|(ב)}} ההוראות לפי חוק זה שעניינן היתר רעלים, ובכלל זה בקשה להיתר רעלים, מתן היתר רעלים ותנאיו ובעל היתר רעלים, יחולו לעניין היתר רעלים שהוא היתר רעלים אחוד, ובכלל זה בקשה להיתר כאמור, מתן היתר כאמור ותנאיו ובעל היתר כאמור, בשינויים המחויבים ובשינויים שלהלן: {{ח:תתת|(1)}} בלי לגרוע מהוראות {{ח:פנימי|סעיף 3א|סעיף 3א}}, בשינויים שבסעיף זה, בקשה להיתר רעלים אחוד תכלול מידע ופרטים מהסוגים המפורטים לפי {{ח:פנימי|סעיף 3א|אותו סעיף}} שעניינם הבטחת איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים כאמור {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים#סעיף 1|בסעיף 1(א)(1) לחוק רישוי עסקים}}; {{ח:תתת|(2)}} בלי לגרוע מכלליות האמור {{ח:פנימי|סעיף 3ד|בסעיף 3ד(א)}}, בשינויים האמורים בסעיף זה – {{ח:תתתת|(א)}} התנאים שהממונה רשאי לקבוע כתנאים למתן היתר רעלים שהוא היתר רעלים אחוד או כתנאים בהיתר כאמור, יכללו גם תנאים לפי {{ח:פנימי|סעיף 3ד|אותו סעיף}} לשם הבטחת איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים כאמור {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים#סעיף 1|בסעיף 1(א)(1) לחוק רישוי עסקים}}; {{ח:תתתת|(ב)}} התנאים שהממונה רשאי לקבוע לעניין חומר מסוכן, לפי {{ח:פנימי|סעיף 3ד|סעיף 3ד(ב)}}, למעט תנאים כאמור לעניין מסחר, ייבוא וייצוא או לעניין אחראי רעלים, יכול שייקבעו לעניין חומר מזהם כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק הגנת הסביבה (פליטות והעברות לסביבה – חובות דיווח ומרשם)|בחוק הגנת הסביבה (פליטות והעברות לסביבה – חובות דיווח ומרשם), התשע״ב–2012}}. {{ח:סעיף|3יז|התניית רישיון או היתר זמני לעסק בהיתר רעלים אחוד|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} לא יינתן רישיון או היתר זמני לעסק החייב ברישוי לפי {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים|חוק רישוי עסקים}} (בסעיף זה – רישיון עסק), ושהפעילות בו טעונה היתר רעלים אחוד, אלא לאחר קבלת היתר רעלים אחוד. {{ח:סעיף|3יח|תוצאות קבלת היתר רעלים אחוד|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} ניתן לעוסק ברעלים היתר רעלים אחוד, יראו את ההיתר האמור ותנאיו כאישור למתן רישיון עסק ותנאים שנקבעו בו בידי נותן האישור, לשם הבטחת המטרה האמורה {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים#סעיף 1|בסעיף 1(א)(1) לחוק רישוי עסקים}}; לא יידרש לגבי אותו עסק אישור אחר לפי {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים|החוק האמור}} ולא ייקבעו ברישיון העסק שלו תנאים אחרים להבטחת המטרה האמורה; בסעיף זה, ”נותן האישור“ – כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים#סעיף 6|בסעיף 6 לחוק רישוי עסקים}}, מטעם השר. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), לא יחולו לעניין היתר רעלים אחוד, שרואים אותו לפי אותו סעיף קטן כאישור כאמור בו, ולעניין תנאיו, ההוראות לפי {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים|חוק רישוי עסקים}}; ואולם – {{ח:תתת|(1)}} הסמכויות לפי {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים#סעיף 19א|סעיפים 19א}} {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים#סעיף 19ב|ו־19ב לחוק רישוי עסקים}} יהיו נתונות לגורם אכיפה מוסמך כאמור {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים#סעיף 19א|בסעיף 19א לאותו חוק}}, גם לעניין אכיפת תנאיו של היתר רעלים אחוד; {{ח:תתת|(2)}} הסמכויות לפי {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים#סעיף 28א|סעיף 28א לחוק רישוי עסקים}} יהיו נתונות לעובד רשות מקומית שהוסמך למפקח לפי {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים#סעיף 28|סעיף 28(א)(2) לאותו חוק}}, גם לעניין היתר כאמור, ובלבד שבהפעלת סמכויותיו כאמור יפעל עובד הרשות המקומית לפי הנחיותיו של הממונה ויחולו לעניין זה הוראות {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים#סעיף 28ב|סעיף 28ב לחוק האמור}}. {{ח:תת|(ג)}} ניתן היתר רעלים אחוד לגבי עיסוק, והשתנה העיסוק באופן שהוא אינו טעון עוד היתר רעלים, ימשיך ההיתר לעמוד בתוקף עד תום תקופת תוקפו, ולעניין עיסוק שנדרש לגביו אישור השר לשם מתן רישיון עסק – עד למועד שבו ניתנו תנאים ברישיון העסק לעניין שמירה על איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים, והכול אלא אם כן בוטל קודם לכן בידי הממונה. {{ח:סעיף|4|רעלים מיובאים}} {{ח:ת}} לא ימסור המכס רעלים המוכנסים לישראל אלא לאחד מאלה בלבד – {{ח:תת|(1)}} לבעל היתר רעלים; {{ח:תת|(2)}} למי שיש לו הרשאה בכתב מאת הממונה. {{ח:סעיף|4א|אופן הגשת בקשות, השגות והודעות|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} בקשה, השגה או הודעה שעל עוסק להגיש לממונה, למנהל או למנהל הכללי, לפי חוק זה, תוגש באופן דיגיטלי, במתכונת שפרסם המנהל באתר האינטרנט של המשרד, ואשר תעמוד לעיון הציבור במשרד; הודעה על פרסום מתכונת כאמור ועל כל שינוי שלה תפורסם ברשומות. {{ח:סעיף|5|פנקסי רעלים|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:תת|(א)}} בעל היתר רעלים ינהל פנקסי רעלים לפי {{ח:פנימי|תוספת 3|הטופס שבתוספת השלישית}} ובהם יירשמו כל קניה ומכירה של רעלים. {{ח:תת|(ב)}} בפנקס הקניות יפורטו תאריכה של כל קניה, החמרים שנקנו, כמותם וכן שמו של האדם שממנו נתקבלו. {{ח:תת|(ג)}} בפנקס המכירות יפורטו תאריכה של כל מכירה, תיאורו של הרעל שנמסר וכמותו, השימוש לו הוא מיועד ושמו ומענו של הקונה. {{ח:תת|(ד)}} כל רישום בפנקס המכירות ייעשה בזמן מסירת הרעל והקונה יחתום בצדו של הרישום; היתה המכירה לפי הזמנה בכתב תישמר ההזמנה במקום החתימה. {{ח:תת|(ה)}} אין למחוק או לשנות ברישום בפנקס ואין להוסיף עליו; העסקאות יירשמו בזו אחר זו ויצויינו במספרים סידוריים. {{ח:תת|(ו)}} נפלה טעות סופר, אפשר להביא תיקון בשולי הפנקס אך אין לתקן את הרישום המקורי. {{ח:תת|(ז)}} העברת רעלים מבית עסקו הסיטוני של בעלם אל בית עסקו הקמעוני, תירשם בפנקסים של שני בתי העסק כאילו נעשה מכר. {{ח:תת|(ח)}} הפנקסים יישמרו ויהיו פתוחים לביקורתו של הממונה או של עובד ציבור שהוא הרשה לכך בכתב, שלוש שנים מיום הרישום האחרון בהם. {{ח:סעיף|5|עמידה בדרישות לעניין ניטור, דיגום, דיווח, רישום ותיעוד ושמירתם|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} לא יעסוק אדם ברעלים אלא בהתאם לדרישות שקבע השר בתקנות לפי {{ח:פנימי|סעיף 12|סעיף 12}} לעניין ניטור, דיגום, דיווח, רישום ותיעוד ושמירתם של רישום ותיעוד כאמור. {{ח:סעיף|6|החסנת רעלים|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:תת|(א)}} רעלים יאוחסנו תחת מנעול ובריח ויישמרו בנפרד מחמרים לא רעילים. {{ח:תת|(ב)}} על מכלים וצרורות המכילים רעלים יותוו ברורות שמו של החומר והמלה ”רעל“ בעברית, בערבית ובאנגלית. {{ח:תת|(ג)}} לא יאוחסנו, לא יוצגו למכירה ולא יימכרו צרכי מזון או משקה בבית עסק רשוי לסחר ברעלים; הוראה זו לא תחול על רוקחים מורשים לגבי מכירה בצרורות חתומים של צרכי מזון פטנטיים או צרכי מזון שהם מייצרים ומוכרים. {{ח:סעיף|6|אריזה, סימון, החזקה ואחסון של רעלים|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} רעל שהוא בעל תכונת סיכון ייארז, יסומן, יוחזק ויאוחסן בהתאם להוראות שקבע השר בתקנות לפי {{ח:פנימי|סעיף 10|סעיף 10(3)}} {{ח:פנימי|סעיף 12|או 12}}; בידי המחזיק ברעל כאמור יימצא גיליון בטיחות המכיל מידע שקבע השר בהוראות כאמור לגבי הרעל, תכונותיו והשפעותיו, הסיכונים הנובעים ממנו ודרכי מניעתם; גיליון בטיחות יהיה ערוך בהתאם להוראות שקבע השר כאמור. {{ח:סעיף|6א|אחראי רעלים|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} אחראי הרעלים יהיה אחראי ליישום תנאי היתר הרעלים, באופן שיבטיח הגנה על הסביבה ועל הציבור, ובכלל זה לעניין היערכות לאירוע חומרים מסוכנים וטיפול באירוע ובתוצאותיו; בעל היתר רעלים יעמיד לרשותו של אחראי הרעלים את המשאבים הדרושים לביצוע תפקידו ויפקח על פעילותו. {{ח:סעיף|6ב|מתן הוראות לעניין מקבץ של מקומות עיסוק|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} מצא המנהל כי באתר מסוים יש מקבץ של מקומות עיסוק שמתבצעים בהם עיסוקים טעוני היתר או עיסוקים שנקבעו לגביהם הוראות לפי חוק זה המסדירות את אותם עיסוקים, ושהימצאותם במקבץ כאמור עלולה להחמיר את הסיכון לקיומם של אירועי חומרים מסוכנים או את תוצאותיהם, רשאי הוא להורות לעוסקים בעיסוקים כאמור באותו מקבץ לשתף את העוסקים האחרים בעיסוקים כאמור שבאותו מקבץ במידע שברשותם, כדי לאפשר להם להביא בחשבון את האופי וההיקף הכולל של הסיכונים לאירועי חומרים מסוכנים שהם יתייחסו אליהם בדוחות הבטיחות ובתוכניות החירום שלהם, והכול בלי לגרוע מהוראות {{ח:חיצוני|חוק התחרות הכלכלית|חוק התחרות הכלכלית, התשמ״ח–1988}}, ובלי לחייבם במסירת מידע המהווה סוד מסחרי או מקצועי לפי כל דין. {{ח:סעיף|6ג|העמדת מידע לעיון הציבור|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} בעל היתר רעלים ברמה א׳ המחזיק רעל המנוי {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בטור א׳ לחלק ב׳ לתוספת השלישית}}, בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגביו {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בטור ב׳ שבחלק ב׳ לתוספת השלישית}}, ושעיסוקו כולל הימצאות רעלים במקום נייח וקבוע, יבטיח כי מידע כמפורט להלן יעמוד לרשות הציבור, זמין ועדכני בכל עת, באתר האינטרנט של בעל היתר הרעלים, בשפה המובנת למי שאינו בקי בחומרים מסוכנים, ובייחוד לציבור העלול להיות מושפע במקרה של אירוע חומרים מסוכנים: {{ח:תתת|(1)}} פרטי בעל ההיתר ופרטיו של איש קשר שאפשר לקבל ממנו מידע נוסף בעניינים המפורטים בפסקאות שלהלן; {{ח:תתת|(2)}} פרטי היתר הרעלים ותקופת תוקפו; {{ח:תתת|(3)}} תיאור כללי של העיסוק; {{ח:תתת|(4)}} שמותיהם המקובלים של הרעלים נושא היתר הרעלים, שמות הקבוצות שהרעלים משתייכים אליהן או תכונות הסיכון העיקריות שלהם; {{ח:תתת|(5)}} תיאור כללי של הסיכונים הנובעים מהעיסוק והשפעותיהם האפשריות על בריאות הציבור ועל הסביבה, של תרחישים עיקריים של אירועי חומרים מסוכנים ושל דרכי התגובה העיקריות של בעל היתר הרעלים לתרחישים אלה; {{ח:תתת|(6)}} דרכי אזהרת הציבור על אירוע חומרים מסוכנים ודרכי ההתנהגות המומלצות בעת אירוע חומרים מסוכנים הנובע ממקום העיסוק. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), בעל היתר רעלים רשאי שלא להעמיד מידע כאמור באותו סעיף קטן לעיון הציבור, אם גילויו עלול לפגוע בביטחון המדינה וגורם ביטחוני בכיר כהגדרתו בחוק אוויר נקי, אישר זאת בחתימת ידו; בעל היתר הרעלים ימסור לממונה העתק מאישור כאמור; על אישור גורם ביטחוני בכיר ופרסום מידע על אודותיו יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק חופש המידע#סעיף 10|סעיפים 10}} {{ח:חיצוני|חוק חופש המידע#סעיף 11|ו־11 לחוק חופש המידע}}, בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|6ד|תוכנית פיקוח|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} המנהל יורה בנוהל על אופן הביצוע של פיקוח על כלל העיסוקים טעוני ההיתר ברמה א׳ לפי חוק זה. {{ח:תת|(ב)}} המנהל יורה בנוהל כאמור בסעיף קטן (א) הוראות לעניין הכנת תוכנית פיקוח בידי הממונה, לעניין המתכונת להכנת תוכנית הפיקוח ואמות המידה להפעלתה, ובכלל זה הוראות בעניינים אלה: {{ח:תתת|(1)}} בחינת כלל ההשפעות על הסביבה של פעילות העיסוקים טעוני ההיתר; {{ח:תתת|(2)}} אמות מידה לעניין תדירות הפיקוח, בשים לב למידת הסיכון או הזיהום הכרוכים בעיסוקים ובמורכבותם, לאופי הסביבה המושפעת מפעילויות אלה ולהפרות קודמות או תלונות; תדירות הפיקוח לא תפחת מביצוע פעילות פיקוח אחת לשנה בעיסוקים טעוני היתר בעלי ההשפעות החמורות ביותר על הסביבה ופעילות פיקוח אחת לשלוש שנים בעיסוקים טעוני היתר בעלי ההשפעות הקלות ביותר על הסביבה מבין העיסוקים טעוני ההיתר; {{ח:תתת|(3)}} הוראות שיבטיחו שתוכנית הפיקוח תוכן כך שיהיה אפשר לזהות, ככל הניתן, הפרות של תנאי ההיתר; {{ח:תתת|(4)}} בחינת תוכנית פיקוח ועדכונה מעת לעת. {{ח:תת|(ג)}} הממונה יכין תוכנית פיקוח בהתאם להוראות המנהל שתכלול את כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} האזור הגאוגרפי שהתוכנית חלה עליו ורשימת בעלי ההיתרים שהתוכנית חלה עליהם באותו אזור; {{ח:תתת|(2)}} הערכה כללית של השפעות משמעותיות על הסביבה; {{ח:תתת|(3)}} תקופת התוכנית והוראות לעניין תדירות הפיקוח לפיה, ובכלל זה הוראות לגבי פיקוח שגרתי במקום העיסוק, הוראות לביצוע ביקורות פתע והוראות לביצוע בדיקות לא שגרתיות בנסיבות שבהן נדרשת בדיקת אירועים או תלונות חמורות שיש בהם חשש לפגיעה בסביבה או הפרת תנאים בהיתר. {{ח:תת|(ד)}} הממונה יפרסם את תוכנית הפיקוח שהכין לפי הוראות סעיף קטן (ג), באתר האינטרנט של המשרד, וכן יפרסם את סיכום פעילות הפיקוח שבוצעה לפי תוכנית הפיקוח, לגבי כל שנה, עד יום 30 באפריל של השנה העוקבת, ובכלל זה מידע בדבר עיקרי הממצאים מפעילות הפיקוח ובעלי ההיתרים שלגביהם בוצעה פעילות פיקוח בשנה שקדמה למועד הדיווח. {{ח:סעיף|7||תיקון: תשנ״ז}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|8|מכירת רעלים בידי סיטונאים}} {{ח:ת}} בעל היתר רעלים שהוא סיטונאי או יצרן של רעלים – {{ח:תת|(1)}} לא ימכור רעלים אלא למי שהוא בעל היתר רעלים; {{ח:תת|(2)}} לא יעסוק במכירה קמעונית אלא אם כן בית עסקו הקמעוני מופרד ושונה מבית עסקו הסיטוני ורשוי בנפרד; {{ח:תת|(3)}} לא יעסוק בעירוב, בהרכבה או בהכנה של רעלים, אלא בהדרכתו ובפיקוחו האישיים של איש מקצוע שהרשהו הממונה. {{ח:סעיף|9||תיקון: תשנ״ז}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|10|סיווג רעלים}} {{ח:ת}} השר רשאי בתקנות – {{ח:תת|(1)}} לסווג רעלים, לפי מטרת שימושם, דרגות רעילותם או מידת הסכנה הכרוכה בשימושם, או לפי שיקולים אחרים; {{ח:תת|(2)}} לפטור רעלים או סוגים מהם מתחולתן של הוראות מסוימות של חוק זה; {{ח:תת|(3)}} לקבוע לגבי רעלים או סוגים שלהם הוראות בדבר ייצורם, ייבואם, ייצואם, אריזתם, המסחר בהם, ניפוקם, העברתם, החסנתם, החזקתם והשימוש בהם. {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החומרים המסוכנים (רישום תכשירים להדברת מזיקים לאדם)|תקנות החומרים המסוכנים (רישום תכשירים להדברת מזיקים לאדם), התשנ״ד–1994}}.}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החומרים המסוכנים (סיווג ופטור)|תקנות החומרים המסוכנים (סיווג ופטור), התשנ״ו–1996}}.}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות הבטיחות בעבודה (גיליון בטיחות, סיווג, אריזה, תיווי וסימון של אריזות)|תקנות הבטיחות בעבודה (גיליון בטיחות, סיווג, אריזה, תיווי וסימון של אריזות), התשנ״ח–1998}}.}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החומרים המסוכנים (יישום פרוטוקול מונטריאול בענין חומרים הפוגעים בשכבת האוזון)|תקנות החומרים המסוכנים (יישום פרוטוקול מונטריאול בענין חומרים הפוגעים בשכבת האוזון), התשס״ד–2004}}.}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החומרים המסוכנים (שימוש בתכשירים ליד מבנים)|תקנות החומרים המסוכנים (שימוש בתכשירים ליד מבנים), התשס״ה–2005}}.}} {{ח:סעיף|11|שינוי תוספות והחלפתן|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} השר רשאי, בצו – {{ח:תת|(1)}} לשנות את רשימת החמרים המפורטים {{ח:פנימי|תוספת 1|בתוספת הראשונה}} או {{ח:פנימי|תוספת 2|בתוספת השניה}}, וכן להחליף את התוספות האמורות כולן או חלקן; {{ח:תת|(2)}} באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת – לשנות את {{ח:פנימי|תוספת 3|התוספת השלישית}}, {{ח:פנימי|תוספת 4|התוספת הרביעית}} {{ח:פנימי|תוספת 5|והתוספת החמישית}}, ובהסכמת שר המשפטים ואישור הוועדה האמורה – לשנות את {{ח:פנימי|תוספת 6|התוספת השישית}}. {{ח:סעיף|12|התקנת תקנות|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} השר רשאי להתקין תקנות בדבר – {{ח:תת|(1)}} הטיפול בחמרים מסוכנים והשימוש בהם, ייצורם, ייבואם, ייצואם, אריזתם המסחר בהם, ניפוקם, העברתם, החסנתם והחזקתם, ובכלל זה הוראות לעניין ניטור, דיגום, דיווח, רישום ותיעוד, וכן הטיפול בפסולת חומרים מסוכנים וסיווג חומרים מסוכנים לפי השיקולים האמורים {{ח:פנימי|סעיף 10|בסעיף 10(1)}}; {{ח:תת|(1א)}} תנאי כשירות שעוסק או מי מטעמו או אחראי רעלים נדרש לעמוד בהם, ובכלל זה הידע המקצועי המספק כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3|בסעיף 3(ג)}}, ההשכלה, ההכשרה והניסיון, וכן חובת השתלמות הנדרשים מעוסק כאמור או מאחראי רעלים; תקנות לפי פסקה זו טעונות אישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת; {{ח:תת|(2)}} כל דבר אחר לפי חוק זה הטעון הסדר. {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החומרים המסוכנים (יבוא ויצוא פסולת חומרים מסוכנים)|תקנות החומרים המסוכנים (יבוא ויצוא פסולת חומרים מסוכנים), התשנ״ד–1994}}.}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החומרים המסוכנים (רישום תכשירים להדברת מזיקים לאדם)|תקנות החומרים המסוכנים (רישום תכשירים להדברת מזיקים לאדם), התשנ״ד–1994}}.}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות הבטיחות בעבודה (גיליון בטיחות, סיווג, אריזה, תיווי וסימון של אריזות)|תקנות הבטיחות בעבודה (גיליון בטיחות, סיווג, אריזה, תיווי וסימון של אריזות), התשנ״ח–1998}}.}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החומרים המסוכנים (סילוק פסולת רדיואקטיבית)|תקנות החומרים המסוכנים (סילוק פסולת רדיואקטיבית), התשס״ב–2002}}.}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החומרים המסוכנים (יישום פרוטוקול מונטריאול בענין חומרים הפוגעים בשכבת האוזון)|תקנות החומרים המסוכנים (יישום פרוטוקול מונטריאול בענין חומרים הפוגעים בשכבת האוזון), התשס״ד–2004}}.}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החומרים המסוכנים (שימוש בתכשירים ליד מבנים)|תקנות החומרים המסוכנים (שימוש בתכשירים ליד מבנים), התשס״ה–2005}}.}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החומרים המסוכנים (יישום אמנת מינמטה בדבר כספית)|תקנות החומרים המסוכנים (יישום אמנת מינמטה בדבר כספית), התשפ״ד–2024}}.}} {{ח:סעיף|13|סייג לסמכויות|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:תת|(א)}} לא ישתמש השר בסמכויותיו לפי {{ח:פנימי|סעיף 10|סעיפים 10}}, {{ח:פנימי|סעיף 11|11}} {{ח:פנימי|סעיף 12|ו־12}} אלא לאחר התייעצות עם שר הבריאות וכן – {{ח:תתת|(1)}} לגבי חמרים המשמשים לחקלאות – עם שר החקלאות ושר העבודה והרווחה; {{ח:תתת|(2)}} לגבי חמרים המשמשים לתעשיה – עם שר התעשיה והמסחר ושר העבודה והרווחה. {{ח:תת|(ב)}} פנה השר להתייעצות כאמור בסעיף קטן (א) לשר מהשרים האמורים באותו סעיף קטן, ולא השיב אותו השר בכתב לפנייתו בתוך 60 ימים מיום שנמסרה לו הפנייה, יראו את חובת ההתייעצות בתום התקופה האמורה כאילו קוימה. {{ח:סעיף|13א|עקרונות ושיקולים לאסדרת עיסוק הטעון היתר רעלים|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} סמכויות לפי חוק זה לגבי עיסוק ברעלים הטעון היתר, לעניין התקנת תקנות, מתן הנחיות, בחינת בקשות או השגות והחלטה בהן, מתן היתרים או אישורים או קביעת תנאים בהם, לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיפים 3 עד 13ג}}, יופעלו על בסיס גישה סביבתית משולבת ובהתאם לאסדרה האירופית, ובלבד שבעניין שבו האסדרה האירופית אינה מתאימה לתנאי הארץ, הסמכויות כאמור יופעלו על בסיס אמות מידה מקצועיות המיושמות במדינות מפותחות; הסמכויות כאמור יופעלו גם בשים לב לכל אלה: {{ח:תתת|(1)}} בחינת השפעות הדדיות בין מרכיבי הסביבה השונים ובחינת השפעות על בריאות הציבור ועל הסביבה כמכלול; {{ח:תתת|(2)}} ניהול סיכונים; {{ח:תתת|(3)}} העדפת הפחתה במקור המיועדת למניעה של השפעות שליליות על הסביבה העלולות להיווצר, טרם היווצרותן, ובמקום שמניעה אינה אפשרית – צמצום השפעות כאמור; מניעה או צמצום כאמור יכול שייעשו בין השאר בשלבי הבחירה של החומרים ובאפיון תהליכים; {{ח:תתת|(4)}} הפחתת נטל אסדרה עודף, ובכלל זה צמצום עלויות עודפות הכרוכות בציות לאסדרה, וכן יצירת ודאות ויציבות אסדרתית. {{ח:תת|(ב)|(1)}} בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), המנהל יפרסם הוראות לעניין האסדרה האירופית שעליה יש להתבסס בהפעלת הסמכויות כאמור באותו סעיף קטן, ובעניינים שלגביהם לא ניתן להורות על אסדרה אירופית מסוימת – הוראות לעניין אופן הבחירה בהסדר שעליו יש להתבסס בהפעלת הסמכויות כאמור. {{ח:תתת|(2)}} הוראות שניתנו לפי פסקה (1) יועמדו לעיון הציבור במשרדי המנהל ובמשרדי הממונה ויפורסמו באתר האינטרנט של המשרד; הודעה על מתן הוראות כאמור, על מועד כניסתן לתוקף ועל כל שינוי בהן תפורסם ברשומות. {{ח:תת|(ג)}} אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לגרוע מכל שיקול אחר שיש לשקול לפי חוק זה בהפעלת הסמכויות כאמור באותו סעיף קטן. {{ח:סעיף|13ב|שינוי תנאי בהיתר על פי תקנות או הנחיות|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} בקביעת הוראות לפי חוק זה שיש בהן משום שינוי של תנאים הקבועים בהיתרי רעלים שעמדו בתוקף ערב קביעת ההוראות האמורות (בסעיף קטן זה – היתרים קיימים), יבחן השר את מועד כניסתן לתוקף של הוראות כאמור לגבי היתרים קיימים, ורשאי הוא לקבוע כי הן ייכנסו לתוקף לגבי היתרים כאמור, לפני מועד חידושם, רק אם נוכח כי מתקיים אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} עלות יישום השינוי האמור בידי כלל בעלי ההיתרים הקיימים הנוגעים לעניין אינה עולה על 30 מיליון שקלים חדשים בשנה מסוימת, על פי המסקנות מתהליך הערכת השפעות אסדרה, כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק עקרונות האסדרה|בחוק עקרונות האסדרה, התשפ״ב–2021}}, שנערך לגבי ההוראות; {{ח:תתת|(2)}} כניסת ההוראות לתוקף, לגבי כלל ההיתרים הקיימים, במועד חידושם ולא קודם לכן, עלולה לגרום לפגיעה ניכרת בהגנה על בריאות הציבור או על הסביבה או לסיכון משמעותי לציבור או לסביבה; {{ח:תתת|(3)}} כניסת ההוראות לתוקף, לגבי היתר קיים, במועד חידוש ההיתר, ולא קודם לכן, עלולה להביא לאי־עמידה של מדינת ישראל בדרישה מחייבת לפי הסכם בין־לאומי שישראל צד לו. {{ח:תת|(ב)}} במתן הנחיות לפי חוק זה, אשר יישומן כרוך בשינוי תנאים שנקבעו בהיתר רעלים שהיה בתוקף ערב מתן ההנחיות (בסעיף קטן זה – היתר קיים) או שינוי באופן יישומם, רשאי המנהל להורות כי הנחיות כאמור ייכנסו לתוקף לגבי היתר קיים, לפני מועד חידושו, רק אם ניתן לכך אישור מאת השר; השר ייתן אישור כאמור רק אם נוכח כי מתקיים לגבי ההנחיות האמור בפסקאות (1), (2) או (3) של סעיף קטן (א), בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ג)}} הסכום הנקוב בסעיף קטן (א)(1) יתעדכן ב־1 בינואר של כל שנה (להלן – יום העדכון) לפי שיעור השינוי של המדד החדש לעומת המדד היסודי; סכום שעודכן כאמור יעוגל ל־1,000 השקלים החדשים הקרובים; לעניין זה – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”מדד“ – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”המדד החדש“ – המדד שפורסם לאחרונה לפני יום העדכון; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”המדד היסודי“ – המדד שפורסם ביום ו׳ באדר א׳ התשפ״ד (15 בפברואר 2024). {{ח:סעיף|13ג|הפעלת סמכויות הממונה|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} המנהל יפרסם נהלים ומדיניות כללית להפעלת סמכויות הממונה בהתאם להוראות לפי חוק זה. {{ח:סעיף|14|אגרות|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} השר רשאי לקבוע בצו, באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת – {{ח:תת|(1)}} אגרה בעד היתר רעלים או חידושו, בעד בקשה להיתר רעלים, בקשה לחידושו ובקשה לעריכת שינוי הפעלה משמעותי, בעד הגשת השגה ובעד היתרים אחרים או אישורים לפי חוק זה; {{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסם {{ח:חיצוני|צו החומרים המסוכנים (אגרת היתר רעלים)|צו החומרים המסוכנים (אגרת היתר רעלים), התשנ״ז–1997}}.}} {{ח:תת|(2)}} אגרה בעד בדיקות ומתן תעודות וחידושן לפי חוק זה והתקנות על פיו. {{ח:סעיף|14א|היטל על סילוק פסולת חומרים מסוכנים|תיקון: תשס״ד, תשפ״ד־2}} {{ח:תת|(א)}} בסעיף זה – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”מחזיק“, לענין פסולת חומרים מסוכנים – מי שבבעלותו, בחזקתו, בהשגחתו או בפיקוחו מצויה פסולת חמרים מסוכנים; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”סילוק“, לענין פסולת חומרים מסוכנים – כל אחד מאלה, הנעשה במקום המיועד לכך על פי דין: {{ח:תתתת|(1)}} הטמנת פסולת חומרים מסוכנים; {{ח:תתתת|(2)}} החדרת פסולת חומרים מסוכנים לתת הקרקע; {{ח:תתתת|(3)}} שריפת פסולת חומרים מסוכנים בדרך שאין בה הפקת משאבים; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”פסולת חומרים מסוכנים“ – {{ח:הערה|(נמחקה).}} {{ח:תת|(ב)}} השר, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, יקבע היטל על סילוק פסולת חומרים מסוכנים, שיוטל על מי שמחזיק בפסולת חומרים מסוכנים או שמסלק פסולת כאמור, והכל לשם מניעת היווצרות פסולת חומרים מסוכנים או צמצומה, וכדי לעודד הליכי מיחזור או השבה של פסולת כאמור או הפקת משאבים ממנה. {{ח:תת|(ג)}} בתקנות לפי סעיף קטן (ב) יקבע השר, בין השאר, את שיעור ההיטל, אופן תשלומו, הצמדתו ודרכי גבייתו, ורשאי הוא לקבוע, כאמור באותו סעיף קטן – {{ח:תתת|(1)}} שיעורי היטל שונים, בהתחשב, בין השאר באלה: {{ח:תתתת|(א)}} סוג או כמות פסולת החומרים המסוכנים; {{ח:תתתת|(ב)}} מקום הסילוק המיועד ואופן הסילוק; {{ח:תתתת|(ג)}} מידת הסיכון לאדם ולסביבה; {{ח:תתתת|(ד)}} קיום חלופות ישימות לטיפול בפסולת חומרים מסוכנים, לפי עדיפותן מבחינה סביבתית; {{ח:תתת|(2)}} פטור לסוגי מסלקי פסולת שונים. {{ח:תת|(ד)}} על גביית היטל לפי סעיף זה יחול {{ח:חיצוני|חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות|חוק המרכז לגביית קנסות}}. {{ח:סעיף|14ב|הודעה על כוונת חיוב בעיצום כספי|תיקון: תשס״ח, תש״ע}} {{ח:ת}} היה למנהל יסוד סביר להניח כי אדם הפר הוראה המנויה {{ח:פנימי|סעיף 14ה|בסעיף 14ה}} (בחוק זה – מפר) רשאי הוא למסור לו הודעה על כוונה להטיל עליו עיצום כספי (בחוק זה – הודעה על כוונת חיוב); בהודעה כאמור יציין המנהל, בין השאר את אלה: {{ח:תת|(1)}} המעשה המהווה את ההפרה; {{ח:תת|(2)}} שיעור העיצום הכספי והמועד לתשלומו; {{ח:תת|(3)}} זכותו של מפר לטעון את טענותיו לפני המנהל לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 14ג|סעיף 14ג}}; {{ח:תת|(4)}} שיעור התוספת על העיצום הכספי בהפרה נמשכת או חוזרת לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 14ז|סעיף 14ז}}. {{ח:סעיף|14ג|זכות טיעון|תיקון: תשס״ח}} {{ח:ת}} מפר שנמסרה לו הודעה על כוונת חיוב רשאי להגיש את טענותיו, בכתב, למנהל, לעניין הכוונה להטיל את העיצום הכספי ולעניין שיעורו, בתוך 30 ימים ממועד מסירת ההודעה. {{ח:סעיף|14ד|דרישת תשלום|תיקון: תשס״ח, תש״ע}} {{ח:תת|(א)}} המנהל יחליט, לאחר ששקל את הטענות שהוגשו לו לפי {{ח:פנימי|סעיף 14ג|סעיף 14ג}}, אם להטיל על המפר עיצום כספי, ורשאי הוא להפחית את סכום העיצום הכספי לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 14ו|סעיף 14ו}}. {{ח:תת|(ב)|(1)}} החליט המנהל לפי הוראות סעיף קטן (א) להטיל עיצום כספי, ימסור למפר דרישה לשלם את העיצום הכספי (בחוק זה – דרישת תשלום); בדרישת תשלום יציין המנהל, בין השאר, את סכום העיצום הכספי המעודכן כאמור {{ח:פנימי|סעיף 14ט|בסעיף 14ט}} והמועד לתשלומו. {{ח:תתת|(2)}} היה המפר תאגיד, ייקבע סכום העיצום הכספי בהתאם למחזור המכירות שלו כאמור {{ח:פנימי|סעיף 14ה|בסעיף 14ה}}; לא היה בידי המנהל מידע בדבר מחזור המכירות של המפר, רשאי הוא לדרוש מהמפר מידע ופרטים נוספים הדרושים לדעתו לשם קביעת מחזור המכירות; לא הוכח מחזור המכירות של המפר כאמור, רשאי המנהל לקבוע אותו לפי מיטב שפיטתו. {{ח:תתת|(3)}} החליט המנהל לפי הוראות סעיף קטן (א) שלא להטיל עיצום כספי, ימסור הודעה על כך למפר. {{ח:תת|(ג)}} לא הגיש המפר את טענותיו לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 14ג|סעיף 14ג}}, בתוך 30 ימים מיום שנמסרה לו ההודעה על כוונת חיוב, יראו הודעה זו, בתום 30 הימים האמורים, כדרישת תשלום שנמסרה למפר במועד האמור. {{ח:סעיף|14ה|סכום העיצום הכספי|תיקון: תשס״ח, תשפ״ד־2, [י״פ הודעות]}} {{ח:תת|(א)}} סכום העיצום הכספי יהיה כמפורט להלן, לפי העניין: {{ח:תתת|(1)}} בשל אי־ניהול פנקס רעלים, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5}} – 50,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(נכון לשנת 2008; בשנת 2026, 66,010 ש״ח)}}; {{ח:תתת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} בשל ביצוע שינוי שאינו שינוי הפעלה משמעותי בלי הודעה מראש לממונה, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 3יג|סעיף 3יג}}, בשל אי־קיום הוראות המנהל לעניין שיתוף במידע בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 6ב|סעיף 6ב}} או בשל אי־העמדת מידע לציבור בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 6ג|סעיף 6ג}} – 50,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(נכון לשנת 2008; בשנת 2026, 66,010 ש״ח)}}; {{ח:תתת|(2)}} בשל עיסוק ברעלים בניגוד להוראות היתר כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3|בסעיף 3}}, אחסון רעלים ושמירתם בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6}}, או מכירת רעלים, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 8|סעיף 8}} – {{ח:תתת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} בלא היתר רעלים או בניגוד לתנאיו, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3}}, ביצוע שינוי הפעלה משמעותי בלא אישור הממונה או בניגוד לתנאיו, בניגוד להוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 3יב|סעיף 3יב}}, החזקת רעלים ואחסונם בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6}}, או מכירת רעלים, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 8|סעיף 8}} – {{ח:תתתת|(א)}} ליחיד – 50,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(נכון לשנת 2008; בשנת 2026, 66,010 ש״ח)}}; {{ח:תתתת|(ב)}} לתאגיד שמחזור המכירות השנתי שלו אינו עולה על 250 מיליון שקלים חדשים – 200,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(נכון לשנת 2008; בשנת 2026, 264,030 ש״ח)}}; {{ח:תתתת|(ג)}} לתאגיד שמחזור המכירות השנתי שלו עולה על 250 מיליון שקלים חדשים ואינו עולה על 500 מיליון שקלים חדשים – 400,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(נכון לשנת 2008; בשנת 2026, 528,070 ש״ח)}}; {{ח:תתתת|(ד)}} לתאגיד שמחזור המכירות השנתי שלו עולה על 500 מיליון שקלים חדשים – 800,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(נכון לשנת 2008; בשנת 2025, 1,056,130 ש״ח)}}; {{ח:תתת|(3)}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} בשל הפרת הוראה מהוראות התקנות שנקבעו לפי {{ח:פנימי|סעיף 10|סעיף 10(3)}} {{ח:פנימי|סעיף 12|או 12}}, שהשר קבע, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, כי ניתן להטיל עיצום כספי בשל הפרתה – סכום שקבע השר בדרך האמורה, ובלבד שלא יעלה על הסכומים המפורטים בפסקה (2), לפי העניין. {{ח:תת|(ב)}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} לא יוטל עיצום כספי כאמור בסעיף קטן (א)(2) בשל ביצוע שינוי הפעלה משמעותי בלא אישור הממונה, אלא אם כן נקבעו תקנות לפי {{ח:פנימי|סעיף 3יב|סעיף 3יב(ה)}}, ניתנה למפר הוראה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3יב|בסעיף 3יב(ו)}}, או שחלה על המפר הוראה שנתן המנהל לפי {{ח:פנימי|סעיף 3יב|סעיף 3יב(ז)}}, ולפי אותן תקנות או הוראות השינוי שביצע המפר מהווה שינוי הפעלה משמעותי. {{ח:סעיף|14ו|סכומים מופחתים|תיקון: תשס״ח}} {{ח:תת|(א)}} המנהל אינו רשאי להטיל עיצום כספי בסכום הנמוך מהסכומים הקבועים בחוק זה, אלא לפי הוראות סעיף קטן (ב). {{ח:תת|(ב)}} השר, בהסכמת שר המשפטים, רשאי לקבוע מקרים, נסיבות ושיקולים שבשלהם יהיה ניתן להטיל עיצום כספי בסכום הנמוך מהקבוע בחוק זה, בשיעורים שיקבע. {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החומרים המסוכנים (הפחתה של סכום עיצום כספי ופריסת תשלומים)|תקנות החומרים המסוכנים (הפחתה של סכום עיצום כספי ופריסת תשלומים), התש״ע–2010}}.}} {{ח:סעיף|14ז|הפרה נמשכת והפרה חוזרת|תיקון: תשס״ח}} {{ח:תת|(א)}} בהפרה נמשכת ייווסף על העיצום הכספי החלק העשרים שלו לכל יום שבו נמשכת ההפרה. {{ח:תת|(ב)}} בהפרה חוזרת ייווסף על העיצום הכספי שניתן היה להטיל בשלה אילו היתה הפרה ראשונה, סכום השווה לעיצום הכספי כאמור; לעניין זה, ”הפרה חוזרת“ – הפרת הוראה המנויה {{ח:פנימי|סעיף 14ה|בסעיף 14ה}}, בתוך שנתיים מהפרה קודמת של אותה הוראה, שבשלה הוטל על המפר עיצום כספי או שבשלה הורשע המפר. {{ח:סעיף|14ח|המועד לתשלום העיצום הכספי|תיקון: תשס״ח}} {{ח:ת}} העיצום הכספי ישולם בתוך 60 ימים מיום מסירת דרישת התשלום כאמור {{ח:פנימי|סעיף 14ד|בסעיף 14ד}}. {{ח:סעיף|14ט|סכום מעודכן של העיצום הכספי|תיקון: תשס״ח}} {{ח:תת|(א)}} העיצום הכספי יהיה לפי סכומו המעודכן ביום מסירת דרישת התשלום, ולגבי מפר שלא הגיש את טענותיו כאמור {{ח:פנימי|סעיף 14ג|בסעיף 14ג}} – ביום מסירת ההודעה על כוונת החיוב; הוגשה עתירה לבית משפט לעניינים מינהליים, ובית המשפט הורה על עיכוב תשלומו של העיצום הכספי – יהיה העיצום הכספי לפי סכומו המעודכן ביום ההחלטה בעתירה. {{ח:תת|(ב)}} סכומי העיצום הכספי כאמור {{ח:פנימי|סעיף 14ה|בסעיף 14ה}} יתעדכנו ב־1 בינואר בכל שנה (בסעיף קטן זה – יום העדכון), בהתאם לשיעור עליית המדד הידוע ביום העדכון לעומת המדד שהיה ידוע ביום העדכון בשנה שקדמה לו, ולעניין יום העדכון הראשון – לעומת המדד שהיה ידוע ביום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/17/law/17_lsr_300127.pdf|חוק הגנת הסביבה (המזהם משלם) (תיקוני חקיקה), התשס״ח–2008}}; הסכום האמור יעוגל לסכום הקרוב שהוא מכפלה של 10 שקלים חדשים; לעניין זה, ”מדד“ – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. {{ח:תת|(ג)}} הודעה על סכום העיצום הכספי המעודכן לפי סעיף קטן (ב), תפורסם ברשומות. {{ח:סעיף|14י|ריבית שקלית ודמי פיגורים|תיקון: תשס״ח, תשפ״ד}} {{ח:ת}} לא שולם עיצום כספי במועד, ייווספו עליו לתקופת הפיגור ריבית שקלית ודמי פיגורים, עד לתשלומו, ויחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק פסיקת ריבית והצמדה|חוק פסיקת ריבית והצמדה}}, בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|14יא|גביה|תיקון: תשס״ח, תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} עיצום כספי ייגבה לקרן לשמירת הניקיון. {{ח:סעיף|14יב|עתירה|תיקון: תשס״ח, תשפ״ד}} {{ח:תת|(א)}} אין בהגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים על דרישה לתשלום עיצום כספי לפי חוק זה, כדי לעכב את תשלום העיצום הכספי, אלא בהסכמת המנהל או אם בית המשפט הורה על כך. {{ח:תת|(ב)}} התקבלה עתירה כאמור בסעיף קטן (א) לאחר ששולם עיצום כספי, יוחזר הסכום ששולם בתוספת ריבית שקלית מיום תשלומו ועד יום החזרתו, ויחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק פסיקת ריבית והצמדה|חוק פסיקת ריבית והצמדה}} לעניין ריבית זו, בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|14יג|פרסום|תיקון: תשס״ח, תשפ״ד־2}} {{ח:תת|(א)}} הטיל המנהל עיצום כספי לפי חוק זה, יפרסם באתר האינטרנט של המשרד את הפרטים שלהלן, בדרך שתבטיח שקיפות לגבי הפעלת שיקול דעתו בקבלת ההחלטה להטיל עיצום כספי: {{ח:תתת|(1)}} דבר הטלת העיצום הכספי; {{ח:תתת|(2)}} מהות ההפרה שבשלה הוטל העיצום הכספי, מועד ביצוע ההפרה ונסיבות ההפרה; {{ח:תתת|(3)}} סכום העיצום הכספי שהוטל; {{ח:תתת|(4)}} הופחת העיצום הכספי – הנסיבות שבשלהן הופחת סכום העיצום הכספי ושיעורי ההפחתה; {{ח:תתת|(5)}} פרטים על אודות המפר, הנוגעים לעניין; {{ח:תתת|(6)}} שמו של המפר – אם הוא תאגיד. {{ח:תת|(ב)}} הוגשה עתירה לבית משפט לעניינים מינהליים על החלטת המנהל להטיל עיצום כספי או הוגש ערעור על פסק דין בעתירה כאמור, יפרסם המנהל, לפי סעיף קטן (א), את דבר הגשת העתירה או הערעור ואת תוצאותיהם. {{ח:תת|(ג)}} על אף האמור בסעיף קטן (א)(6), רשאי המנהל לפרסם את שמו של מפר שהוא יחיד, לאחר שנתן לו הזדמנות לטעון את טענותיו לעניין זה, אם סבר שהדבר נחוץ לצורך אזהרת הציבור; ההזדמנות לטעון טענות לפי סעיף קטן זה יכול שתינתן למפר במסגרת זכות הטיעון לפי {{ח:פנימי|סעיף 14ג|סעיף 14ג}}, ובלבד שהמנהל הודיע למפר על כוונתו לפרסם את שמו, בהודעה על כוונת חיוב לפי {{ח:פנימי|סעיף 14ב|סעיף 14ב}}. {{ח:תת|(ד)}} על אף האמור בסעיף זה, לא יפרסם המנהל פרטים שהם בגדר מידע שרשות ציבורית מנועה מלמסור לפי {{ח:חיצוני|חוק חופש המידע#סעיף 9|סעיף 9(א) לחוק חופש המידע}}, וכן רשאי הוא שלא לפרסם פרטים לפי סעיף זה, שהם בגדר מידע שרשות ציבורית אינה חייבת למסור לפי {{ח:חיצוני|חוק חופש המידע#סעיף 9|סעיף 9(ב) לחוק האמור}}. {{ח:תת|(ה)}} פרסום לפי סעיף זה בעניין עיצום כספי שהוטל על תאגיד, יהיה לתקופה של ארבע שנים, ובעניין עיצום כספי שהוטל על יחיד – לתקופה של שנתיים. {{ח:תת|(ו)}} השר רשאי לקבוע דרכים נוספות לפרסום הפרטים האמורים בסעיף זה. {{ח:סעיף|14יד|שמירת אחריות פלילית|תיקון: תשס״ח, תשפ״ד}} {{ח:תת|(א)}} תשלום עיצום כספי לא יגרע מאחריותו הפלילית של אדם בשל הפרת הוראה המנויה {{ח:פנימי|סעיף 14ה|בסעיף 14ה}}, ואולם אם נמסרה למפר דרישת תשלום כאמור {{ח:פנימי|סעיף 14ד|בסעיף 14ד}} לא תוגש קובלנה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 15ב|בסעיף 15ב}}. {{ח:תת|(ב)}} הוגש נגד אדם כתב אישום בשל מעשה שבשלו ניתן להטיל עיצום כספי, לא יחויב בשלו בתשלום עיצום כספי, ואם שילם – יוחזר לו הסכום ששולם בתוספת ריבית שקלית מיום תשלומו עד יום החזרתו, ויחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק פסיקת ריבית והצמדה|חוק פסיקת ריבית והצמדה}} לעניין ריבית זו, בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|14טו|עיצום כספי בשל הפרה לפי חוק זה ולפי חוק אחר|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} על מעשה אחד המהווה כמה הפרות של הוראות לפי חוק זה המנויות {{ח:פנימי|סעיף 14ה|בסעיף 14ה}}, או הוראות לפי חוק אחר, לא יוטל יותר מעיצום כספי אחד. {{ח:סעיף|15|עונשין|תיקון: תשנ״ז, תשס״ו, תשס״ח, תשפ״ד־2}} {{ח:תת|(א)}} העושה אחד מאלה, דינו – מאסר ששה חודשים או קנס כאמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}, ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד, דינו – כפל הקנס האמור: {{ח:תתת|(1)}} אינו מנהל פנקס רעלים בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5}}; {{ח:תתת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} מבצע שינוי בעיסוק, ברעל או במקום עיסוק שניתן לגביו היתר רעלים, שאינו שינוי הפעלה משמעותי, בלא שהודיע על כך לממונה בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 3יג|סעיף 3יג(א)}}; {{ח:תתת|(1א)}} מבצע עיסוק ברעל שלא בהתאם לדרישה שקבע השר בתקנה מהתקנות לפי {{ח:פנימי|סעיף 12|סעיף 12}} לעניין ניטור, דיגום, דיווח, רישום ותיעוד, ושמירתם של רישום ותיעוד כאמור, המנויה {{ח:פנימי|תוספת 6 חלק א|בחלק א׳ לתוספת השישית}}, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5}}; {{ח:תתת|(1ב)}} עושה אחד מאלה, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6}}: {{ח:תתתת|(א)}} אינו מקיים דרישה שקבע השר לעניין אריזה או סימון או אינו מחזיק בגיליון בטיחות בהתאם לדרישה שקבע השר בתקנה מהתקנות לפי {{ח:פנימי|סעיף 10|סעיף 10(3)}} {{ח:פנימי|סעיף 12|או 12}}, המנויה {{ח:פנימי|תוספת 6 חלק א|בחלק א׳ לתוספת השישית}}; {{ח:תתתת|(ב)}} מאחסן רעלים שלא בהתאם לדרישה שקבע השר בתקנה מהתקנות לפי {{ח:פנימי|סעיף 10|סעיף 10(3)}} {{ח:פנימי|סעיף 12|או 12}}, המנויה {{ח:פנימי|תוספת 6 חלק א|בחלק א׳ לתוספת השישית}}; {{ח:תתת|(1ג)}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} אינו מקיים הוראה של המנהל לעניין שיתוף במידע בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 6ב|סעיף 6ב}}; {{ח:תתת|(1ד)}} מבצע עיסוק ברעל, מטפל ברעל או בפסולת חומרים מסוכנים או משתמש ברעל, בניגוד לתקנה מהתקנות לפי {{ח:פנימי|סעיף 10|סעיף 10(3)}} {{ח:פנימי|סעיף 12|או 12}}, המנויה {{ח:פנימי|תוספת 6 חלק א|בחלק א׳ לתוספת השישית}}; {{ח:תתת|(2)}} {{ח:הערה|(תימחק ביום 5.9.2027):}} מסרב להציג את היתר הרעלים בפני מי שנכנס לחצרים מכוח {{ח:פנימי|סעיף 16|סעיף 16}}. {{ח:תת|(א1)}} העושה אחד מאלה, דינו – מאסר שנה או כפל הקנס האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}, ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד, דינו – ארבע פעמים הקנס האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}: {{ח:תתת|(1)}} מאחסן רעלים שלא בהתאם לדרישה שקבע השר בתקנה מהתקנות לפי {{ח:פנימי|סעיף 10|סעיף 10(3)}} {{ח:פנימי|סעיף 12|או 12}}, המנויה {{ח:פנימי|תוספת 6 חלק ב|בחלק ב׳ לתוספת השישית}}, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6}}; {{ח:תתת|(2)}} מבצע עיסוק ברעל, מטפל בו או בפסולת חומרים מסוכנים או משתמש ברעל, בניגוד לתקנה מהתקנות לפי {{ח:פנימי|סעיף 10|סעיף 10(3)}} {{ח:פנימי|סעיף 12|או 12}}, המנויה {{ח:פנימי|תוספת 6 חלק ב|בחלק ב׳ לתוספת השישית}}. {{ח:תת|(א2)}} העושה אחד מאלה, דינו – מאסר שנתיים או שלוש פעמים הקנס האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}, ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד, דינו – שש פעמים הקנס האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}: {{ח:תתת|(1)}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} מבצע שינוי בעיסוק, ברעל או במקום העיסוק שניתן לגביו היתר רעלים, שמהווה שינוי הפעלה משמעותי, בלא קבלת אישור הממונה מראש ובכתב, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 3יב|סעיף 3יב}}; {{ח:תתת|(2)}} מאחסן רעלים שלא בהתאם לדרישה שקבע השר בתקנה מהתקנות לפי {{ח:פנימי|סעיף 10|סעיף 10(3)}} {{ח:פנימי|סעיף 12|או 12}}, המנויה {{ח:פנימי|תוספת 6 חלק ג|בחלק ג׳ לתוספת השישית}}, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6}}; {{ח:תתת|(3)}} מבצע עיסוק ברעל, מטפל בו או בפסולת חומרים מסוכנים, משתמש ברעל, בניגוד לתקנה מהתקנות לפי {{ח:פנימי|סעיף 10|סעיף 10(3)}} {{ח:פנימי|סעיף 12|או 12}}, המנויה {{ח:פנימי|תוספת 6 חלק ג|בחלק ג׳ לתוספת השישית}}. {{ח:תת|(ב)}} העושה אחד מאלה, דינו – מאסר שלוש שנים או שלוש פעמים הקנס האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}, ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד, דינו – שש פעמים הקנס האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}: {{ח:תתת|(1)}} עוסק ברעלים ללא היתר רעלים בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3}}; {{ח:תתת|(2)}} אינו מקיים או מפר תנאים שניתנו בהיתר רעלים בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3}}; {{ח:תתת|(3)}} מוסר פרטים כוזבים בקשר להיתר רעלים או כותב פרטים כוזבים בפנקס הרעלים בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5}}; {{ח:תתת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} מוסר פרטים כוזבים בקשר להיתר רעלים או כותב פרטים כוזבים במסגרת דיווח, רישום או תיעוד לפי התקנות האמורות {{ח:פנימי|סעיף 5|בסעיף 5}} או תנאי בהיתר הרעלים; {{ח:תתת|(4)}} מוכר רעלים למי שאינו בעל היתר רעלים בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 8|סעיף 8}}; {{ח:תתת|(5)}} אינו מבצע צו פינוי רעלים לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 16א|סעיף 16א}}; {{ח:תתת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} אינו מבצע צו מינהלי לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 16א|סעיף 16א}}; {{ח:תתת|(6)}} {{ח:הערה|(תימחק ביום 5.9.2027):}} מאחסן רעלים שלא על פי הוראות שניתנו לו לפי חוק זה. {{ח:תת|(ג)}} העובר עבירה כאמור בסעיפים קטנים (א) עד (ב), באופן או בנסיבות מחמירות שכתוצאה מהם נגרם או עלול להיגרם נזק או זיהום ממשי של הסביבה, או עבירה כאמור בסעיף קטן (ב)(1) עד (3) בעיסוק הטעון היתר רעלים אחוד לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3טז|סעיף 3טז}}, דינו – מאסר שלוש שנים או כפל הקנס שבית המשפט היה רשאי להטיל עליו לפי הוראות סעיף זה, בשל העבירה שבה הורשע, ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד, דינו – שמונה פעמים הקנס האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}. {{ח:תת|(ד)}} היתה העבירה עבירה נמשכת, רשאי בית המשפט להטיל קנס נוסף, בשיעור של חמישה אחוזים מסכום הקנס הקבוע לאותה עבירה, לכל יום שבו נמשכת העבירה מעבר לתקופת הזמן שנקבעה בצו פינוי הרעלים לפי {{ח:פנימי|סעיף 16א|סעיף 16א}} או מעבר לתקופת הזמן שנקבעה בהתראה ושתחילתה עם מסירתה; לענין זה, ”התראה“ – התראה בכתב ממי שהשר הסמיכו לענין זה. {{ח:תת|(ה)}} הורשע אדם, בתוך שנתיים, פעם נוספת בעבירה לפי סעיף זה, דינו – מאסר כאמור בסעיף קטן (א), (א1), (א2), (ב) או (ג), לפי הענין, או כפל הקנס שבית המשפט היה רשאי להטיל עליו, לפי הוראות סעיף זה, בשל העבירה שבה הורשע. {{ח:תת|(ו)}} עבירה לפי סעיף זה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה. {{ח:תת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} עבירה לפי סעיף זה, למעט לפי סעיף קטן (א2)(1), היא מסוג העבירות של אחריות קפידה. {{ח:תת|(ז)}} קנס שהוטל בשל עבירה לפי חוק זה ישולם לקרן לשמירת הנקיון כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק שמירת הנקיון|בחוק שמירת הנקיון, התשמ״ד–1984}} (בחוק זה – הקרן לשמירת הנקיון). {{ח:תת|(ח)|(1)}} בשל עבירה שעבר אדם לפי סעיפים קטנים (א1) עד (ג), שכתוצאה ממנה השיג טובת הנאה או רווח, לעצמו או לאחר, רשאי בית המשפט להטיל עליו קנס בשיעור טובת ההנאה או הרווח שהשיג כאמור, נוסף על כל עונש אחר. {{ח:תתת|(2)}} לעניין סעיף קטן זה, ”טובת הנאה“ – לרבות הוצאה שנחסכה. {{ח:תתת|(3)}} אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מהוראות {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 63|סעיף 63 לחוק העונשין}}. {{ח:סעיף|15א|סמכויות בית משפט|תיקון: תשנ״ז}} {{ח:תת|(א)}} הוגשו כתב אישום או קובלנה בשל עבירה לפי חוק זה, רשאי בית משפט ליתן צו עשה, צו אל תעשה, וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו, לרבות לביצוע צו פינוי רעלים לפי {{ח:פנימי|סעיף 16א|סעיף 16א}}, והכל כדי למנוע, להפסיק או לצמצם את העבירה. {{ח:תת|(ב)}} על צווים שהוציא בית המשפט לפי סעיף קטן (א) יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק המים#סעיף 20כג|סעיף 20כג(ב) עד (ח) לחוק המים, התשי״ט–1959}}, בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ג)}} בית משפט שהרשיע אדם בעבירה לפי סעיף זה רשאי בגזר הדין, בנוסף לכל עונש שיטיל, לחייבו בתשלום ההוצאות שהוצאו להסרת המפגע, אם הגיש התובע או מי שהוציאן בקשה לבית המשפט. {{ח:תת|(ד)}} הורשעו בעבירה יותר מאדם אחד, רשאי בית המשפט בהחלטה כאמור, להטיל את תשלום ההוצאות על כולם או על חלקם, יחד או לחוד, או לחלק את התשלום ביניהם, הכל כפי שייראה לו בנסיבות הענין. {{ח:תת|(ה)}} בנוסף לעונשים הקבועים {{ח:פנימי|סעיף 15|בסעיף 15}}, רשאי בית המשפט, לאחר שהרשיע אדם שעבר על הוראה לפי חוק זה או שהפר תנאי בהיתר רעלים שניתן לו, להורות על שלילת היתר רעלים לצמיתות או לתקופה שיקבע. {{ח:סעיף|15ב|קובלנה|תיקון: תשנ״ז, תשפ״ד־2}} {{ח:תת|(א)}} על עבירה לפי חוק זה רשאים המנויים להלן להגיש קובלנה כאמור {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי#סעיף 68|בסעיף 68 לחוק סדר הדין הפלילי}}: {{ח:תתת|(1)}} כל אדם – לגבי עבירה שנעברה ברשות היחיד שלו או שגרמה לו נזק; {{ח:תתת|(2)}} רשות מקומית – לגבי עבירה שנעברה בתחומה; {{ח:תתת|(3)}} כל אחד מהגופים הציבוריים והמקצועיים הקבועים {{ח:חיצוני|חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות)#תוספת|בתוספת לחוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), התשנ״ב–1992}}. {{ח:תת|(ב)}} לא תוגש קובלנה לפי סעיף קטן (א) אלא אם כן מסר הקובל הודעה לשר על כוונתו לעשות כן ולא הוגש, תוך 60 ימים לאחר מכן, כתב אישום מטעם היועץ המשפטי לממשלה. {{ח:סעיף|16|סמכות ביקורת|תיקון: תשנ״ז, תשפ״ד־2}} {{ח:תת|(א)}} הממונה או מי שהוא הסמיך לכך בכתב, רשאי לבקר בכל עת בכל עסק, חנות או מקום, שבהם עוסקים, או הנחשדים שעוסקים בהם בחמרים מסוכנים, למעט בית מרקחת או עסק שעיקר עיסוקו סמי מרפא או רעלים רפואיים, ורשאי הוא ליטול דגימות של חמרים מסוכנים כאמור, ורשאי הוא לאסור מכירתו של מצרך הנחשב מזיק לבריאות או מסוכן מבחינה אחרת, או לתפסו, עד לסיום חקירה או עד לנקיטת הליכים לפי חוק זה או לפי חיקוק אחר. {{ח:תת|(ב)}} הממונה או מי שהוא הסמיך לכך בכתב לא ייכנס למקום המוחזק על ידי מערכת הבטחון, אלא ברשות שר הבטחון או מי שהוא הסמיך לענין זה. {{ח:סעיף|16|הסמכת מפקחים|תיקון: תשנ״ז, תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} בלי לגרוע מסמכות השר למנות ממוני הגנת הסביבה או מפקחי הגנת הסביבה, השר רשאי להסמיך את הממונה וכן, בהסכמת השר הממונה על אותו עובד, מפקח מקרב עובדי המדינה שאינם עובדי המשרד, בסמכויות לפי {{ח:חיצוני|חוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה)#סעיף 5|סעיף 5 לחוק הגנת הסביבה}}, כולן או חלקן, לשם פיקוח על ביצוע הוראות לפי חוק זה, ובלבד שלא יוסמך הממונה או מפקח כאמור אלא אם כן מתקיימים בו התנאים המנויים {{ח:חיצוני|חוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה)#סעיף 4ב|בסעיף 4ב לחוק הגנת הסביבה}}; בסעיף זה – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”חוק הגנת הסביבה“ – {{ח:חיצוני|חוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה)|חוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע״א–2011}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”ממונה הגנת הסביבה“ ו”מפקח הגנת הסביבה“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה)|בחוק הגנת הסביבה}}. {{ח:תת|(ב)}} הממונה או מפקח שהוסמך לפי סעיף קטן (א) לא ייכנס למקום המוחזק על ידי מערכת הבטחון, אלא ברשות שר הבטחון או מי שהוא הסמיך לענין זה. {{ח:תת|(ג)}} הממונה או מפקח לא יעשה שימוש בסמכויות הנתונות לו לפי סעיף זה אלא בעת מילוי תפקידו ובהתקיים שניים אלה: {{ח:תתת|(1)}} הוא עונד באופן גלוי תג המזהה אותו ואת תפקידו; {{ח:תתת|(2)}} יש בידו תעודה החתומה בידי השר, המעידה על תפקידו ועל סמכויותיו שאותה יציג על פי דרישה. {{ח:סעיף|16א|צו פינוי רעלים|תיקון: תשנ״ז, תשפ״ד־2, תשפ״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} נוכח הממונה כי רעלים מצויים ברשות אדם המחזיק בהם ללא היתר רעלים או בניגוד לתנאיו, או כי רעלים או פסולת רעלים הושלכו לרשות הרבים, וטרם הוגש כתב אישום, רשאי הוא לעשות את אלה: {{ח:תתת|(1)}} לצוות על בעל הרעלים, על בעל הנכס, או על מי שהשליך את הרעלים להוציא את הרעלים מחזקתו או לסלקם למקום, באופן ותוך תקופת הזמן שתיקבע בצו ושתחילתה במועד מסירתו, הכל כפי שיורה בצו; {{ח:תתת|(2)}} לצוות על בעל הרעלים, על בעל הנכס או על מי שהשליך את הרעלים, בצו כאמור בפסקה (1), להחזיר, במידת האפשר ובהתאם לנסיבות, את המצב לקדמותו. {{ח:תת|(ב)}} מי שלא קיים הוראות צו שניתן לפי סעיף זה, רשאי הממונה או מי שהוא הסמיך לענין זה לבצע את הנדרש לפי הצו; משעשה כן, יהיה מי שנצטווה אך לא מילא אחר הוראות הצו, חייב בתשלום כפל ההוצאות שהוצאו, לקרן לשמירת הנקיון; על גבייתן של הוצאות שהוצאו לפי סעיף זה תחול {{ח:חיצוני|פקודת המסים (גביה)|פקודת המסים (גביה)}}. {{ח:תת|(ג)}} מי שהשר הסמיך לענין ביצוע צו כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי להיכנס לכל מקום לשם ביצוע הצו, ובלבד שלא ייכנס למקום המשמש למגורים אלא על פי צו של בית משפט. {{ח:תת|(ד)}} על מסירת צו לפי חוק זה יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי#סעיף 237|סעיף 237 לחוק סדר הדין הפלילי}} בדבר המצאת מסמכים, בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|16א|צו מינהלי לעניין חומרים מסוכנים או עיסוק|תיקון: תשנ״ז, תשפ״ד־2, תשפ״ד־3}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} היה למנהל או לממונה יסוד סביר להניח כי מתקיים אחד מהמפורטים להלן, וטרם הוגש כתב אישום, רשאי הוא לתת צו לפי הוראות סעיף זה (בחוק זה – צו מינהלי): {{ח:תתת|(1)}} חומר מסוכן או פסולת חומרים מסוכנים נמצאים ברשות אדם המחזיק בהם באופן שעלול לסכן את הציבור או את הסביבה; {{ח:תתת|(2)}} מתבצע עיסוק ברעלים ללא היתר בניגוד להוראות לפי חוק זה, או תוך הפרה של הוראה מהותית לפי חוק זה; {{ח:תתת|(3)}} חומר מסוכן או פסולת חומרים מסוכנים הושלכו לרשות הרבים. {{ח:תת|(א1)}} צו מינהלי יכול שיינתן לבעל החומר המסוכן או למחזיק בו, לבעל נכס או למחזיק בו, לעוסק ברעלים או למי שהשליך חומר מסוכן או פסולת חומרים מסוכנים. {{ח:תת|(א2)}} בצו מינהלי רשאי המנהל או הממונה לצוות על כל אחד מאלה, והכול באופן ובמועדים שפורטו בצו: {{ח:תתת|(1)}} לפנות את החומר המסוכן או את פסולת החומרים המסוכנים למקום שיורה, וכן להחזיר, במידת האפשר, את המצב לקדמותו (בסעיף זה – צו פינוי ושיקום); {{ח:תתת|(2)}} לנקוט אמצעים הדרושים למניעת סיכון או זיהום מהחומר המסוכן או מפסולת החומרים המסוכנים או מהעיסוק בהם, או להימנע מפעולה העלולה לגרום לסיכון או לזיהום, ובכלל זה רשאי הוא להורות על איסור מכירה או העברה של חומר מסוכן (בסעיף זה – צו מניעת סיכון); {{ח:תתת|(3)}} להפסיק את השימוש בחומר מסוכן או את העיסוק ברעל, כולו או חלקו (בסעיף זה – צו הפסקה). {{ח:תת|(א3)}} צו מינהלי לא יינתן אלא לאחר שהמנהל או הממונה נתן למקבל הצו הזדמנות לטעון את טענותיו; ואולם, מצא המנהל כי השהיה של מתן הצו עלולה לגרום לפגיעה בבריאות הציבור או הסביבה באופן מיידי, רשאי הוא לתת את הצו לאלתר, ובלבד שייתן למי שצו הוצא כלפיו לטעון את טענותיו בהזדמנות הראשונה לאחר מכן. {{ח:תת|(א4)}} צו מניעת סיכון להימנעות מפעולה או לאיסור מכירה או העברה של חומר מסוכן וצו הפסקה יעמדו בתוקפם 30 ימים מיום שניתנו; ואולם, שוכנע המנהל או הממונה כי הליקוי שבשלו ניתן הצו לא תוקן, רשאי הוא להאריך את תוקפו של הצו לתקופה נוספת של 30 ימים; בתום התקופות האמורות יפקע תוקפו של הצו אלא אם כן אושר על ידי בית משפט שלום; בית המשפט רשאי לאשר את הצו בשינויים או בלי שינויים. {{ח:תת|(א5)|(1)}} נתן המנהל או הממונה צו מניעת סיכון להימנעות מפעולה או לאיסור מכירה או העברה של חומר מסוכן, רשאי הוא לתפוס את החומר המסוכן אם סבר כי יש חשש לאי־קיום הצו או כי הדבר דרוש כדי למנוע סיכון מיידי לציבור או לסביבה. {{ח:תתת|(2)}} על תפיסה כאמור בפסקה (1) יחולו הוראות סעיף קטן (א4), בשינויים המחויבים; מצא המנהל או הממונה כי חומר מסוכן שנתפס אינו מזיק או מסכן את הציבור או הסביבה, יחזירו לגורם שממנו נתפס במועד המוקדם ביותר האפשרי ולא יאוחר מתום התקופות האמורות בסעיף קטן (א4). {{ח:תתת|(3)}} בית המשפט שדן באישור תפיסה לפי סעיף קטן זה רשאי לתת כל הוראה שיראה לנכון בנסיבות שלפניו כדי למנוע או לצמצם את הסיכון מהחומר המסוכן או מהעיסוק בו, ובכלל זה להורות על סילוקו או מכירתו. {{ח:תת|(א6)}} בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א5), מפקח הגנת הסביבה רשאי לתת צו לתפיסה זמנית או להגבלת השימוש בחומר מסוכן שמתקיים בו האמור בסעיף קטן (א), לתקופה שלא תעלה על שלושה ימים (בסעיף זה – צו מינהלי ארעי); צו כאמור יינתן על ידי מפקח הגנת הסביבה אם מצא שהאמור בסעיף קטן (א) מתבצע לנגד עיניו ויש צורך דחוף ומיידי להפסיק את השימוש או ההחזקה בחומר המסוכן, או שאי־מתן הצו המינהלי הארעי באופן מיידי והעברת ההחלטה לממונה או למנהל ימנעו את האפשרות לעשות זאת; בסעיף קטן זה, ”מפקח הגנת הסביבה“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה)|בחוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע״א–2011}}. {{ח:תת|(ב)}} לא קוימו הוראות צו שניתן לפי סעיף זה, רשאי הממונה או מי שהוא הסמיך לענין זה לבצע את הנדרש לפי הצו; משעשה כן, יהיה מי שנצטווה אך לא מילא אחר הוראות הצו, חייב בתשלום כפל ההוצאות שהוצאו, לקרן לשמירת הנקיון. {{ח:תת|(ג)}} מי שהוסמך לענין ביצוע צו כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי להיכנס לכל מקום לשם ביצוע הצו, ובלבד שלא ייכנס למקום המשמש למגורים אלא על פי צו של בית משפט. {{ח:תת|(ד)}} צו שניתן לפי סעיף זה יומצא למי שהצו ניתן כלפיו או למחזיק בחומר המסוכן בדרך שבה מומצא כתב בית דין בהליך אזרחי, ואם לא ניתן לאתרו בשקידה סבירה – יוצג הצו במקום שעליו הוא חל. {{ח:סעיף|16א1|בקשה לביטול צו על ידי בית המשפט|תיקון: תשס״ח}} {{ח:תת|(א)}} הרואה את עצמו נפגע על ידי צו שהוצא לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 16א|סעיף 16א}}, רשאי להגיש לבית המשפט המוסמך לדון בעבירה נושא הצו, בקשה לביטולו. {{ח:תת|(ב)}} הגשת בקשה לביטול צו, לפי הוראות סעיף קטן (א), אינה מתלה את תוקפו של הצו, כל עוד לא החליט בית המשפט אחרת; החליט בית המשפט להתלות את תוקפו של הצו במעמד צד אחד, תידון הבקשה במעמד הצדדים בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מתום שבעה ימים מיום ההחלטה. {{ח:תת|(ג)}} בית המשפט רשאי לבטל את הצו, לאשרו או לשנותו. {{ח:סעיף|16א2|פרסום צו מינהלי|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} ניתן צו מינהלי, יפרסמו נותן הצו באתר האינטרנט של המשרד, אולם בפרסום כאמור לא יפרסם נותן הצו פרטים שהם מידע שרשות ציבורית מנועה מלמסור לפי {{ח:חיצוני|חוק חופש המידע#סעיף 9|סעיף 9(א) לחוק חופש המידע}}, וכן רשאי הוא שלא לפרסם מידע הכלול בצו אם לדעתו הוא עלול לחשוף סוד מסחרי; בסעיף זה, ”סוד מסחרי“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק עוולות מסחריות#סעיף 5|בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ״ט–1999}}, ואולם בשום מקרה לא יראו כסוד מסחרי פרטים על מי שהצו הופנה כלפיו, מידע על חומרים שנפלטו, נשפכו, סולקו או הושלכו לסביבה ותוצאות של מדידה שנערכה שלא ברשות היחיד. {{ח:תת|(ב)}} ניתנה החלטה של בית המשפט להתליית צו שפורסם כאמור בסעיף קטן (א), לביטולו או לשינויו, יציין זאת נותן הצו לצד הצו המינהלי שפורסם כאמור באותו סעיף קטן. {{ח:סעיף|16ב|אחריות נושא משרה בתאגיד|תיקון: תשנ״ז}} {{ח:תת|(א)}} נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי {{ח:פנימי|סעיף 15|סעיף 15}} על ידי תאגיד או על ידי עובד מעובדיו; המפר הוראה זו, דינו – כפל הקנס האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}; לענין סעיף זה, ”נושא משרה“ – מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או פקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה. {{ח:תת|(ב)}} נעברה עבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 15|סעיף 15}} על ידי תאגיד או על ידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר חובתו לפי {{ח:פנימי|סעיף 15|הסעיף האמור}}, אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו. {{ח:סעיף|16ג|שיעורי קנסות|תיקון: תשנ״ז, תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} על אף הוראות {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי#סעיף 221|סעיף 221(ב) לחוק סדר הדין הפלילי}}, רשאי שר המשפטים, בהסכמת השר ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, לקבוע שיעור קנס העולה על סכום הקנס הקבוע {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי#סעיף 221|בסעיף האמור}} לעבירה לפי חוק זה שנקבעה כעבירת קנס, וכן לעבירת קנס חוזרת, נמשכת או נוספת שעבר אותו אדם, בהתחשב בסוג העבירה ובנסיבות ביצועה, ובלבד שסכום הקנס לא יעלה על עשרה אחוזים מסכום הקנס המרבי הקבוע לאותה עבירה. {{ח:סעיף|16ג1||תיקון: תשס״ה, תשע״ו}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|16ג2|תפקידי ממונה בעת אירוע חומרים מסוכנים וסמכויותיו|תיקון: תשס״ה, תשע״ב}} {{ח:תת|(א)}} לממונה יהיו התפקידים המנויים בסעיף זה בעת אירוע חומרים מסוכנים: {{ח:תתת|(1)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(2)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(3)}} מתן ייעוץ מקצועי לקצין משטרה או לקצין צה״ל, לפי בקשתם, לגבי אופן הטיפול בחומרים מסוכנים, כדי למנוע, לצמצם או להפסיק סכנה לאדם ולסביבה; לענין פסקה זו, ”קצין משטרה“, ”קצין צה״ל“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|פקודת המשטרה#סעיף 90א|בסעיף 90א לפקודת המשטרה}}; {{ח:תתת|(4)}} מתן ייעוץ מקצועי להחזרת המצב באזור האירוע לקדמותו והנחיות לשיקום אזור האירוע. {{ח:תת|(ב)}} לצורך ביצוע תפקידיו לפי סעיף קטן (א), יהיו לממונה הסמכויות המפורטות להלן: {{ח:תתת|(1)}} לדרוש מאדם המצוי באזור האירוע או מאדם שיש לממונה יסוד להניח כי יש לו קשר לאירוע או מידע בקשר אליו, להזדהות; {{ח:תתת|(2)}} להיכנס לכל מקום ככל הדרוש לטיפול באירוע החומרים המסוכנים; {{ח:תתת|(3)}} לדרוש מסמכים, לעיין בהם וליטול אותם או העתקים מהם; {{ח:תתת|(4)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(5)}} ליטול דוגמה מכל חומר שיש לו יסוד סביר להניח שהוא חומר מסוכן; {{ח:תתת|(6)}} {{ח:הערה|(נמחקה).}} {{ח:תת|(ג)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|16ג3|בדיקת אירוע חומרים מסוכנים|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} השר רשאי למנות ועדת בדיקה לשם בירור סיבותיו ונסיבותיו של אירוע חומרים מסוכנים, ובמטרה להפיק לקחים (בחוק זה – ועדת בדיקה); ועדת הבדיקה תגיש לשר מסקנות והמלצות. {{ח:תת|(ב)}} בטרם תגיש ועדת בדיקה מסקנות והמלצות לפי סעיף קטן (א), תינתן הזדמנות לגוף הצלה שביקש זאת להשמיע את עמדתו. {{ח:תת|(ג)}} לצורך ביצוע תפקידיו יהיו לחבר ועדת הבדיקה סמכויות אלה: {{ח:תתת|(1)}} סמכויות חקירה המסורות לקצין משטרה לפי {{ח:חיצוני|פקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות)#סעיף 2|סעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות)}}, והוראות {{ח:חיצוני|פקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות)#סעיף 3|סעיף 3 לפקודה האמורה}} יחולו על הבדיקה; {{ח:תתת|(2)}} הסמכויות האמורות {{ח:פנימי|סעיף 16ג2|בסעיף 16ג2(ב)(3) ו־(5)}}; {{ח:תתת|(3)}} הסמכות לבקש משופט צו חיפוש כדי להבטיח הצגתו של מסמך או חפץ הדרוש לבדיקה, והסמכות לבצע חיפוש על פיו; על צו כאמור יחולו הוראות {{ח:חיצוני|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)#פרק 3|הפרק השלישי לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ״ט–1969}}. {{ח:סעיף|16ג4|ממונה בעת אירוע חומרים מסוכנים – הגבלת סמכות|תיקון: תשס״ה, תשע״ב}} {{ח:תת|(א)}} באירוע חומרים מסוכנים שמקורו בשטח מרכזי המחקר הגרעיני שבאחריות הועדה לאנרגיה אטומית, או שמקורו בשטח של מיתקן בטחוני או בשטח המוחזק על ידי צה״ל, כהגדרתם {{ח:חיצוני|פקודת המשטרה#סעיף 90א|בסעיף 90א לפקודת המשטרה}}, לא יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 16ג2|סעיף 16ג2}}, אלא אם כן אישר ראש הממשלה או שר הבטחון, לפי הענין, את הפעלת סמכויותיו של ממונה הקבועות {{ח:פנימי|סעיף 16ג2|באותו סעיף}}. {{ח:תת|(ב)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|16ד|תחולה על המדינה|תיקון: תשנ״ז, תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} בלי לגרוע מהוראות {{ח:פנימי|סעיף 16ג2|סעיפים 16ג2}}, {{ח:פנימי|סעיף 16ג3|16ג3}} {{ח:פנימי|סעיף 16ג4|ו־16ג4}}, חוק זה יחול על המדינה, ואולם – {{ח:תתת|(1)}} הוא לא יחול על מיתקני הועדה לאנרגיה אטומית ועל מי שהוחל עליו {{ח:חיצוני|צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (בניה והפעלה של כור גרעיני)|צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (בניה והפעלה של כור גרעיני), התשל״ה–1974}}; {{ח:תתת|(2)}} הוראות חוק זה לא יחולו על פעילות בטחונית או מבצעית או על תוצאות פעילות כאמור, של – {{ח:תתתת|(א)}} יחידות ויחידות סמך של משרד ראש הממשלה, שעיקר פעילותן בתחום בטחון המדינה או יחסי החוץ שלה; {{ח:תתתת|(ב)}} יחידות סמך של משרד הבטחון, שעיקר פעילותן בתחום בטחון המדינה; {{ח:תתתת|(ג)}} צבא הגנה לישראל, {{ח:תתת}} ואולם פעילות כאמור תבוצע, ככל האפשר, בהתאם להוראות חוק זה. {{ח:תת|(ב)}} הוראות חוק זה לא יחולו על חברה ממשלתית שהועברו אליה תחומי פעולה של מי מהמנויים בפסקה (א)(2) אחרי יום כ״ג באדר ב׳ התשנ״ז (1 באפריל 1997), בכל הנוגע לתחומי הפעולה שהועברו אליה. {{ח:סעיף|16ד1|סייג לתחולה על עובדים|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} הוראות חוק זה לא יחולו על חשיפה של עובד לחומרים מסוכנים במקום עבודתו, מקום שנקבעו לעניין זה הוראות לפי {{ח:חיצוני|פקודת הבטיחות בעבודה|פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש״ל–1970}}. {{ח:סעיף|16ה|שמירת דינים|תיקון: תשנ״ז}} {{ח:ת}} הוראות חוק זה באות להוסיף על הוראות כל דין ולא לגרוע מהן. {{ח:סעיף|17|ביצוע ותקנות}} {{ח:ת}} השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו. {{ח:סעיף|18|{{ח:חיצוני|חוק הגנת הסביבה (ייעול הליכי רישוי סביבתי) (תיקוני חקיקה)|חוק רישוי סביבתי}} – הוראות מעבר – הגדרות|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} בסעיף זה {{ח:פנימי|סעיף 19|ובסעיפים 19 עד 25}} – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הדין החדש“ – חוק זה כנוסחו בחוק רישוי סביבתי מיום התחילה או מהיום הקובע ואילך, לפי העניין; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הדין הישן“ – חוק זה כנוסחו ערב יום התחילה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”היתר רעלים אחוד“ – היתר רעלים אחוד שניתן לפי {{ח:פנימי|סעיף 3טז|סעיף 3טז}}, כנוסחו בדין החדש, לרבות היתר רעלים קיים או אישור קיים שרואים אותם כהיתר רעלים אחוד לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 21|סעיף 21(ב)}} או לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 22|סעיף 22(ב)}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”היתר רעלים קיים“ – היתר רעלים שניתן לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3}}, כנוסחו בדין הישן; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק רישוי סביבתי“ – {{ח:חיצוני|חוק הגנת הסביבה (ייעול הליכי רישוי סביבתי) (תיקוני חקיקה)|חוק הגנת הסביבה (ייעול הליכי רישוי סביבתי) (תיקוני חקיקה), התשפ״ד–2024}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”היום הקובע“ – המועד כאמור {{ח:חיצוני|חוק הגנת הסביבה (ייעול הליכי רישוי סביבתי) (תיקוני חקיקה)#סעיף 6|בסעיף 6(ב) לחוק רישוי סביבתי}}: כ״ב בטבת התשפ״ז (1 בינואר 2027), או המועד שנקבע בצו לפי {{ח:חיצוני|חוק הגנת הסביבה (ייעול הליכי רישוי סביבתי) (תיקוני חקיקה)#סעיף 6|סעיף 6(ג) לחוק האמור}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”יום התחילה“ – יום התחילה כאמור {{ח:חיצוני|חוק הגנת הסביבה (ייעול הליכי רישוי סביבתי) (תיקוני חקיקה)#סעיף 6|בסעיף 6(א) לחוק רישוי סביבתי}}: יום כ״ח באב התשפ״ד (1 בספטמבר 2024); {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מפעל קיים“ – עיסוק טעון היתר רעלים, שהיה בידי העוסק בו, ערב יום התחילה, היתר רעלים קיים. {{ח:סעיף|19|הוראות מעבר לעניין עוסק בעיסוק טעון היתר שהוא מפעל קיים|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:תת|(א)}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 3י|בסעיף 3י לדין החדש}}, עוסק ברעלים בעיסוק טעון היתר שהוא מפעל קיים, רשאי לעסוק ברעלים, לפי היתר הרעלים הקיים שבידו, בתקופה שמיום התחילה עד למועד מתן החלטה בבקשה לחידוש היתר רעלים לפי אותו סעיף או בבקשה לקבלת היתר רעלים אחוד לפי {{ח:פנימי|סעיף 3טז|סעיף 3טז לדין החדש}}, גם אם תקופת תוקפו של היתר הרעלים הקיים שבידו הסתיימה במהלך אותה תקופה, ויראו כאילו הוארך תוקפו של היתר הרעלים הקיים שבידו עד למועד מתן ההחלטה בבקשה כאמור (בסעיף זה – תקופת הארכת התוקף), ובלבד שהתקיימו הוראות סעיף קטן (ב), (ג) או (ד), לפי העניין, והכול אלא אם כן היתר הרעלים הקיים בוטל או הותלה לפני תום תקופת הארכת התוקף. {{ח:תת|(ב)}} בעל היתר הרעלים כאמור בסעיף קטן (א) הגיש בקשה לחידוש היתר רעלים לפי {{ח:פנימי|סעיף 3י|סעיף 3י לדין החדש}}, ובכלל זה לשם קבלת היתר רעלים אחוד לפי {{ח:פנימי|סעיף 3טז|סעיף 3טז לדין החדש}}, לפי העניין, עד המועדים המפורטים {{ח:פנימי|תוספת 3|בתוספת השלישית}}, כנוסחה בדין החדש (בסעיף זה – התוספת השלישית), {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א|בטור ג׳ או בטור ה׳ בחלק א׳}}, לפי העניין, או {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בטור ד׳ בחלק ב׳}} לצד הפרט שבו מנוי העיסוק נושא ההיתר. {{ח:תת|(ג)}} לעניין מפעל קיים שמתבצע בו יותר מסוג עיסוק אחד מהעיסוקים המנויים {{ח:פנימי|תוספת 3|בתוספת השלישית}}, יהיה המועד להגשת הבקשה לגביו לפי המפורט להלן, אלא אם כן הורה הממונה אחרת לבקשת בעל היתר הרעלים: {{ח:תתת|(1)}} לעניין עיסוקים הטעונים היתר רעלים באותה רמה – המועד המוקדם מבין המועדים האמורים {{ח:פנימי|תוספת 3|בתוספת השלישית}} לגבי אותם עיסוקים; {{ח:תתת|(2)}} לעניין עיסוקים המנויים בפרטים {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א|שבחלק א׳ לתוספת השלישית}} ועיסוקים המנויים בפרטים {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|שבחלק ב׳ שבאותה תוספת}} – המועד המוקדם מבין המועדים הקבועים {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א|בחלק א׳ לתוספת השלישית}}; {{ח:תתת|(3)}} לעניין עיסוקים הטעונים הן היתר רעלים ברמה א׳ והן היתר רעלים ברמה ב׳ – המועד המוקדם מבין המועדים הקבועים {{ח:פנימי|תוספת 3|בתוספת השלישית}} לעניין היתר רעלים ברמה א׳. {{ח:סעיף|20|הוראות לעניין בקשות שהוגשו לפי הדין הישן|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} הוראות הדין הישן יחולו על בקשה להיתר רעלים לגבי עיסוק שאינו מפעל קיים לפני היום הקובע, ועל ההיתר שיינתן יחולו הוראות הדין החדש כאילו היה מפעל קיים. {{ח:סעיף|21|תחולת הדין החדש על מפעל קיים|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:תת|(א)}} לעניין היתר של מפעל קיים שאינו טעון היתר רעלים אחוד לפי הוראות הדין החדש, יחולו הוראות הדין החדש החל מהיום הקובע. {{ח:תת|(ב)}} היה מפעל קיים טעון היתר רעלים אחוד לפי הוראות הדין החדש, יחולו הוראות אלה: {{ח:תתת|(1)}} החל מהיום הקובע ועד תום תקופת הארכת התוקף החלה לגביו, יראו את היתר הרעלים הקיים, יחד עם התנאים שנתן נותן אישור לעניין {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים#סעיף 1|סעיף 1(א)(1) לחוק רישוי עסקים}}, ברישיון העסק או בהיתר הזמני לפי הוראות {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים|החוק האמור}} שבידי בעל המפעל הקיים, כהיתר רעלים אחוד, ויחולו לגביו הוראות הדין החדש; בסעיף זה {{ח:פנימי|סעיף 22|ובסעיף 22}}, ”נותן אישור“ – כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים#סעיף 6|בסעיף 6 לחוק רישוי עסקים}}, מטעם השר; {{ח:תתת|(2)}} הסמכויות הנתונות לממונה לעניין היתר רעלים אחוד לפי הדין החדש יהיו נתונות לו לעניין היתר שרואים אותו לפי הוראות פסקה (1) כהיתר רעלים אחוד; ואולם, על אף האמור בפסקה (1), הממונה יהיה רשאי לשנות תנאים בהיתר כאמור בהתאם לסמכויותיו לפי הדין הישן, ובכלל זה לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3(ה)}}, כנוסחו בדין הישן. {{ח:סעיף|22|הוראות לעניין עיסוק שלא היה טעון היתר לפי הדין הישן|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:תת|(א)}} מי שערב יום התחילה עסק כדין ברעלים, בפעילות המנויה {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א פרט 5.3|בפרט 5.3}} {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א פרט 5.4|או 5.4 בחלק א׳ לתוספת השלישית}} כנוסחה בדין החדש, על פי רישיון לפי {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים|חוק רישוי עסקים}}, בהתאם לאישור נותן האישור לפי {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים#סעיף 1|סעיף 1(א)(1) לחוק האמור}} ולתנאים שנקבעו על ידו (בסעיף קטן זה – אישור קיים), רשאי להמשיך בעיסוקו אף בלא היתר לפי חוק זה, בתנאים ועל פי ההוראות שחלו עליו ערב יום התחילה, ואם נדרש חידוש הרישיון לעסק, יראו את האישור הקיים כאילו ניתן לצורך חידוש הרישיון, והכול עד להחלטת הממונה בבקשה להיתר רעלים לפי הדין החדש, ובלבד שהבקשה להיתר הוגשה עד המועד המפורט {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א|בטור ג׳ או בטור ה׳ בחלק א׳ בתוספת השלישית}}, לפי העניין, לצד אותה פעילות ושרישיון העסק לא בוטל או הותלה לפני שניתנה החלטת הממונה בבקשה להיתר. {{ח:תת|(ב)}} על עיסוק ברעלים כאמור בסעיף קטן (א), יחולו הוראות אלה: {{ח:תתת|(1)}} החל מהיום הקובע ועד מועד קבלת החלטת הממונה בבקשה להיתר כאמור בסעיף קטן (א), יראו את האישור הקיים כהיתר רעלים אחוד, ויחולו לגביו הוראות הדין החדש; {{ח:תתת|(2)}} הסמכויות הנתונות לממונה לעניין היתר רעלים אחוד לפי הדין החדש, יהיו נתונות לו לעניין האישור הקיים שרואים אותו לפי הוראות פסקה (1) כהיתר רעלים אחוד; אולם, על אף האמור בפסקה (1), הממונה יהיה רשאי לשנות תנאים בהיתר כאמור בהתאם לסמכויותיו לפי חוק זה, כנוסחו בדין הישן, ובכלל זה לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3(ה)}}, כנוסחו בדין הישן. {{ח:סעיף|23|הוראות לעניין היתר רעלים אחוד|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:תת|(א)}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 3י|בסעיף 3י(א) לדין החדש}}, תקופת תוקפו של היתר רעלים אחוד שיינתן למבקש לראשונה מהיום הקובע ואילך, תהיה שבע שנים. {{ח:תת|(ב)}} הוראות סעיף קטן (א) {{ח:פנימי|סעיף 19|וסעיפים 19 עד 22}} לא יחולו לעניין היתר רעלים שנדרש לצורך עיסוק ברעלים הטעון היתר פליטה אחוד. {{ח:סעיף|24|הוראות לעניין עיסוק שאינו טעון היתר לפי הדין החדש|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 3|בסעיף 3}}, לדין החדש, עיסוק ברעלים שערב יום התחילה היה טעון היתר רעלים בהתאם להוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיפים 3}} {{ח:פנימי|סעיף 10|ו־10}}, כנוסחם בדין הישן, ובכלל זה לפי {{ח:חיצוני|תקנות החומרים המסוכנים (סיווג ופטור)|תקנות החומרים המסוכנים (סיווג ופטור), התשנ״ו–1996}}, כנוסחן ערב יום התחילה, והוא לא טעון היתר לפי הוראות {{ח:פנימי|תוספת 3|התוספת השלישית}} כנוסחה בדין החדש, יוסיף להיות טעון היתר רעלים בהתאם להוראות הדין הישן, בתקופה שמיום התחילה עד המועד שבו קבע השר, בתקנות, הוראות לעניין אותו עיסוק לשם הגנה על בריאות הציבור או על הסביבה שיקבעו כי העיסוק פטור מהיתר רעלים (בסעיף זה – תקופת המעבר, לעניין עיסוק), ויחולו לגביו, בתקופת המעבר, הוראות הדין הישן, בשינויים שלהלן, והוראות {{ח:פנימי|סעיף 4א|סעיפים 4א}} {{ח:פנימי|סעיף 6ב|ו־6ב לדין החדש}}: {{ח:תת|(1)}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 3|בסעיף 3(ד)}}, כנוסחו בדין הישן, היתר רעלים יעמוד בתוקף עד תום תקופת המעבר לעניין העיסוק נושא ההיתר או עד קבלת החלטה של הממונה בבקשה לחידוש היתר רעלים כמפורט בפסקה (2); {{ח:תת|(2)}} חלפו שבע שנים מיום התחילה או מיום קבלת היתר רעלים, לפי המאוחר, ולא הותקנו תקנות כאמור ברישה, יעמוד היתר הרעלים בתוקף שנתיים נוספות, ובלבד שהוגשה עד תום השנה הראשונה מהן בקשה לחידוש ההיתר לפי הוראות הדין הישן; {{ח:תת|(3)}} בעל היתר רעלים רשאי להעביר את ההיתר לאדם אחר, ובלבד שניתן לכך אישור הממונה מראש ובכתב; בקשה להעברת היתר רעלים תכלול את פרטי מקבל היתר הרעלים והצהרתו על כך שתנאי ההיתר מוכרים לו וכי ידועה לו חובתו לפעול לפיהם; בקשה כאמור תוגש לממונה באופן דיגיטלי, במתכונת שפרסם הממונה באתר האינטרנט של המשרד; הוגשה לממונה בקשה להעברת היתר רעלים לפי הוראות פסקה זו, ייתן הממונה החלטה בבקשה בתוך 30 ימים מיום שהוגשה לו, ורשאי הוא להאריך את התקופה האמורה ב־30 ימים נוספים, אם ראה צורך בכך בשל מורכבות הבקשה. {{ח:סעיף|25|דחיית מועדים|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} השר רשאי, בצו, לשנות מועד מהמועדים הקבועים {{ח:פנימי|תוספת 3|בתוספת השלישית לדין החדש}} לגבי פרט מסוים ולקבוע לגבי אותו פרט מועד אחר, אם מצא כי השינוי כאמור נדרש לצורך היערכות ליישום הוראות החוק, ובלבד שלא יהיה בכך כדי לקצר את התקופה להגשת בקשה לפי {{ח:פנימי|סעיף 3י|סעיף 3י לדין החדש}}, ושהמועד האחרון להגשת בקשות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 19|בסעיף 19(ב)}} לא יהיה מאוחר מיום י״ד בתמוז התשצ״ד (1 ביולי 2034). {{ח:קטע2|תוספת 1|תוספת ראשונה|תיקון: ק״ת תשנ״ו}} {{ח:סעיף*|1||עוגן=תוספת 1 פרט 1}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אלומיניום|Aluminum}} {{ח:סעיף*|2||עוגן=תוספת 1 פרט 2}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|צריום ותרכובותיו|Cerium and its compounds}} {{ח:סעיף*|3||עוגן=תוספת 1 פרט 3}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|כרום|Chromium}} {{ח:סעיף*|4||עוגן=תוספת 1 פרט 4}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|קובאלט|Cobalt}} {{ח:סעיף*|5||עוגן=תוספת 1 פרט 5}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|נחושת|Copper}} {{ח:סעיף*|6||עוגן=תוספת 1 פרט 6}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|גרמאניום|Germanium}} {{ח:סעיף*|7||עוגן=תוספת 1 פרט 7}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|זהב|Gold}} {{ח:סעיף*|8||עוגן=תוספת 1 פרט 8}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|האפניום|Hafnium}} {{ח:סעיף*|9||עוגן=תוספת 1 פרט 9}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אינדיום|Indium}} {{ח:סעיף*|10||עוגן=תוספת 1 פרט 10}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אירידיום|Iridium}} {{ח:סעיף*|11||עוגן=תוספת 1 פרט 11}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|מאנגאן|Manganese}} {{ח:סעיף*|12||עוגן=תוספת 1 פרט 12}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|מוליבדן|Molybdenum}} {{ח:סעיף*|13||עוגן=תוספת 1 פרט 13}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|ניקל|Nickel}} {{ח:סעיף*|14||עוגן=תוספת 1 פרט 14}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|ניוביום|Niobium}} {{ח:סעיף*|15||עוגן=תוספת 1 פרט 15}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|פאלאדיום ותרכובותיו|Palladium and its compounds}} {{ח:סעיף*|16||עוגן=תוספת 1 פרט 16}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה, שאינו כלול {{ח:פנימי|תוספת 2|בתוספת השניה}}|Pesticide, not included {{ח:פנימי|תוספת 2|in nd2 annex}}}} {{ח:סעיף*|17||עוגן=תוספת 1 פרט 17}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|פלאטינה ותרכובותיה|Platinum and its compounds}} {{ח:סעיף*|18||עוגן=תוספת 1 פרט 18}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|רודיום ותרכובותיו|Rhodium and its compounds}} {{ח:סעיף*|19||עוגן=תוספת 1 פרט 19}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|רותניום|Ruthenium}} {{ח:סעיף*|20||עוגן=תוספת 1 פרט 20}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|כסף|Silver}} {{ח:סעיף*|21||עוגן=תוספת 1 פרט 21}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|טאנטאל|Tantalum}} {{ח:סעיף*|22||עוגן=תוספת 1 פרט 22}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תאליום|Thallium}} {{ח:סעיף*|23||עוגן=תוספת 1 פרט 23}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תוריום|Thorium}} {{ח:סעיף*|24||עוגן=תוספת 1 פרט 24}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|בדיל|Tin}} {{ח:סעיף*|25||עוגן=תוספת 1 פרט 25}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|טיטאניום|Titanium}} {{ח:סעיף*|26||עוגן=תוספת 1 פרט 26}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|וולפראם|Tungsten}} {{ח:סעיף*|27||עוגן=תוספת 1 פרט 27}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|ואנאדיום|Vanadium}} {{ח:סעיף*|28||עוגן=תוספת 1 פרט 28}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אבץ|Zinc}} {{ח:סעיף*|29||עוגן=תוספת 1 פרט 29}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|צירקוניום|Zirconium}} {{ח:קטע2|תוספת 2|תוספת שניה|תיקון: ק״ת תשנ״ו}} {{ח:סעיף*|1||עוגן=תוספת 2 פרט 1}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אצטאלים|Acetals}} {{ח:סעיף*|2||עוגן=תוספת 2 פרט 2}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אקרידינים|Acridines}} {{ח:סעיף*|3||עוגן=תוספת 2 פרט 3}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצה אקרילית ותולדותיה|Acrylic acid and derivatives}} {{ח:סעיף*|4||עוגן=תוספת 2 פרט 4}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אציל האלידים|Acyl halides}} {{ח:סעיף*|5||עוגן=תוספת 2 פרט 5}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|דבקים המכילים ממסים אורגאניים|Adhesives containing organic liquids}} {{ח:סעיף*|6||עוגן=תוספת 2 פרט 6}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אפלאטוקסינים|Aflatoxins}} {{ח:סעיף*|7||עוגן=תוספת 2 פרט 7}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אלכוהולאטים|Alcoholates}} {{ח:סעיף*|8||עוגן=תוספת 2 פרט 8}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|כהלים נוזלים|Alcohols, liquid}} {{ח:סעיף*|9||עוגן=תוספת 2 פרט 9}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אלדהידים נוזלים|Aldehydes, liquid}} {{ח:סעיף*|10||עוגן=תוספת 2 פרט 10}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות האלוגניות אליפאטיות|Aliphatic compounds, halogenic}} {{ח:סעיף*|11||עוגן=תוספת 2 פרט 11}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|הידרוקסידים ותחמוצות של מתכות|Alkali metal hydroxides and oxides}} {{ח:סעיף*|12||עוגן=תוספת 2 פרט 12}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|מתכות אלקאליות|Alkali metals}} {{ח:סעיף*|13||עוגן=תוספת 2 פרט 13}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|מתכות אלקאליות־עפרוריות|Alkaline earth metals}} {{ח:סעיף*|14||עוגן=תוספת 2 פרט 14}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אלקינים|Alkynes}} {{ח:סעיף*|15||עוגן=תוספת 2 פרט 15}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אלקנים|Alkenes}} {{ח:סעיף*|16||עוגן=תוספת 2 פרט 16}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אלומינאטים של מתכות אלקאליות|Aluminates, alkali metal}} {{ח:סעיף*|17||עוגן=תוספת 2 פרט 17}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|האלידים אלמימיים של אלומיניום|Aluminum halides, anhydrous}} {{ח:סעיף*|18||עוגן=תוספת 2 פרט 18}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אמידים של מתכות|Amides, metal}} {{ח:סעיף*|19||עוגן=תוספת 2 פרט 19}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אמינים|Amines}} {{ח:סעיף*|20||עוגן=תוספת 2 פרט 20}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אמינוכהלים ותולדותיהם|Aminoalcohols and derivatives}} {{ח:סעיף*|21||עוגן=תוספת 2 פרט 21}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אמינוטריאזול|Aminotriazole}} {{ח:סעיף*|22||עוגן=תוספת 2 פרט 22}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אמוניה|Ammonia}} {{ח:סעיף*|23||עוגן=תוספת 2 פרט 23}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אנטימון ותרכובותיו|Antimony and its compounds}} {{ח:סעיף*|24||עוגן=תוספת 2 פרט 24}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות ארומאטיות האלוגניות|Aromatic compounds, halogenic}} {{ח:סעיף*|25||עוגן=תוספת 2 פרט 25}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|ארסן ותרכובותיו|Arsenic and its compounds}} {{ח:סעיף*|26||עוגן=תוספת 2 פרט 26}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אזבסט|Asbestos}} {{ח:סעיף*|27||עוגן=תוספת 2 פרט 27}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אזאתיופרין|Azathioprine}} {{ח:סעיף*|28||עוגן=תוספת 2 פרט 28}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אזידים|Azides}} {{ח:סעיף*|29||עוגן=תוספת 2 פרט 29}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות אזו|Azo compounds}} {{ח:סעיף*|30||עוגן=תוספת 2 פרט 30}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות באריום|Barium compounds}} {{ח:סעיף*|31||עוגן=תוספת 2 פרט 31}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|בריליום ותרכובותיו|Beryllium and its compounds}} {{ח:סעיף*|32||עוגן=תוספת 2 פרט 32}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|ביסמות ותרכובותיו|Bismuth and its compounds}} {{ח:סעיף*|33||עוגן=תוספת 2 פרט 33}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|ביסולפאטים|Bisulphates}} {{ח:סעיף*|34||עוגן=תוספת 2 פרט 34}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|בוראנים|Boranes}} {{ח:סעיף*|35||עוגן=תוספת 2 פרט 35}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|בורידים|Borides}} {{ח:סעיף*|36||עוגן=תוספת 2 פרט 36}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|בורוהידרידים של מתכות|Borohydrides, metal}} {{ח:סעיף*|37||עוגן=תוספת 2 פרט 37}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|בור ותרכובותיו האורגאניות|Boron and its organic compounds}} {{ח:סעיף*|38||עוגן=תוספת 2 פרט 38}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצה ברומית ומלחיה (ברומאטים)|Bromic acid and its salts (bromates)}} {{ח:סעיף*|39||עוגן=תוספת 2 פרט 39}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|ברום|Bromine}} {{ח:סעיף*|40||עוגן=תוספת 2 פרט 40}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|קאדמיום ותרכובותיו|Cadmium and its compounds}} {{ח:סעיף*|41||עוגן=תוספת 2 פרט 41}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|קאמפור|Camphor}} {{ח:סעיף*|42||עוגן=תוספת 2 פרט 42}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|קארבאמאטים|Carbamates}} {{ח:סעיף*|43||עוגן=תוספת 2 פרט 43}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|קארבידים של מתכות|Carbides, metal}} {{ח:סעיף*|44||עוגן=תוספת 2 פרט 44}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|פחמן דו־גופרי|Carbon disulphide}} {{ח:סעיף*|45||עוגן=תוספת 2 פרט 45}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|פחמן משופעל|Carbon, activated}} {{ח:סעיף*|46||עוגן=תוספת 2 פרט 46}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תולדות אורגאניות של חומצה פחמנית|Carbonic acid organic derivatives}} {{ח:סעיף*|47||עוגן=תוספת 2 פרט 47}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|קארבוניל האלידים|Carbonyl halides}} {{ח:סעיף*|48||עוגן=תוספת 2 פרט 48}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצות קארבוקסיליות (C₇-C₁) חד־בסיסיות ותולדותיהן|Carboxylic acids (C₁-C₇), monobasic, and their derivatives}} {{ח:סעיף*|49||עוגן=תוספת 2 פרט 49}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצות קארבוקסיליות דו־בסיסיות ארומאטיות או אליציקליות ותולדותיהן|Carboxylic acids, dibasic, aromatic or alicyclic and their derivatives}} {{ח:סעיף*|50||עוגן=תוספת 2 פרט 50}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|כלוראמבוציל|Chlorambucil}} {{ח:סעיף*|51||עוגן=תוספת 2 פרט 51}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצה כלורית ומלחיה (כלוראטים)|Chloric acid and its salts (chlorates)}} {{ח:סעיף*|52||עוגן=תוספת 2 פרט 52}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|כלור|Chlorine}} {{ח:סעיף*|53||עוגן=תוספת 2 פרט 53}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|כלוריטים|Chlorites}} {{ח:סעיף*|54||עוגן=תוספת 2 פרט 54}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|כלורופיקרין|Chloropicrin}} {{ח:סעיף*|55||עוגן=תוספת 2 פרט 55}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצה כלורופלאטינית|Chloroplatinic acid}} {{ח:סעיף*|56||עוגן=תוספת 2 פרט 56}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות כרום|Chromium compounds}} {{ח:סעיף*|57||עוגן=תוספת 2 פרט 57}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תזקיקי עטרן|Coal tar distillates}} {{ח:סעיף*|58||עוגן=תוספת 2 פרט 58}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות קובאלט|Cobalt compounds}} {{ח:סעיף*|59||עוגן=תוספת 2 פרט 59}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות נחושת|Copper compounds}} {{ח:סעיף*|60||עוגן=תוספת 2 פרט 60}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|ציאנאמיד ותולדותיו|Cyanamide and derivatives}} {{ח:סעיף*|61||עוגן=תוספת 2 פרט 61}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|סידן ציאנאמידי|Cyanamide, calcium}} {{ח:סעיף*|62||עוגן=תוספת 2 פרט 62}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|ציאנאטים ואיזוציאנאטים|Cyanates and isocyanates}} {{ח:סעיף*|63||עוגן=תוספת 2 פרט 63}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|ציאנידים אי־אורגאניים|Cyanides, inorganic}} {{ח:סעיף*|64||עוגן=תוספת 2 פרט 64}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצה ציאנורית, תולדותיה ואנאלוגים שלה|Cyanuric acids, derivatives and analogs}} {{ח:סעיף*|65||עוגן=תוספת 2 פרט 65}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|די.די.טי.|D.D.T.}} {{ח:סעיף*|66||עוגן=תוספת 2 פרט 66}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|דיבנזופוראנים|Dibenzofurans}} {{ח:סעיף*|67||עוגן=תוספת 2 פרט 67}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|סולר|Diesel oil}} {{ח:סעיף*|68||עוגן=תוספת 2 פרט 68}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|דיקטן|Diketene}} {{ח:סעיף*|69||עוגן=תוספת 2 פרט 69}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|דימתילקארבאמיל כלוריד|Dimethylcarbamyl chloride}} {{ח:סעיף*|70||עוגן=תוספת 2 פרט 70}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|דימתילפורמאמיד, N,N-|Dimethylformamide, N,N-}} {{ח:סעיף*|71||עוגן=תוספת 2 פרט 71}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|דימתילסולפוקסיד|Dimethylsulfoxide}} {{ח:סעיף*|72||עוגן=תוספת 2 פרט 72}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|דיאוקסינים|Dioxins}} {{ח:סעיף*|73||עוגן=תוספת 2 פרט 73}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אפיהאלוהידרינים|Epihalohydrins}} {{ח:סעיף*|74||עוגן=תוספת 2 פרט 74}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אפוקסידים (אלקילן אוקסידים)|Epoxides (alkylene oxides)}} {{ח:סעיף*|75||עוגן=תוספת 2 פרט 75}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אסטרים נוזלים (למעט טריגליצרידים)|Esters, liquid (excl. triglycerides)}} {{ח:סעיף*|76||עוגן=תוספת 2 פרט 76}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אתרים נוזלים|Ethers, liquid}} {{ח:סעיף*|77||עוגן=תוספת 2 פרט 77}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אתילן גליקול|Ethylene glycol}} {{ח:סעיף*|78||עוגן=תוספת 2 פרט 78}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אתילן אוקסיד|Ethylene oxide}} {{ח:סעיף*|79||עוגן=תוספת 2 פרט 79}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות אסטרוגניות, מצומדות|Astrogenic substances, conjugated}} {{ח:סעיף*|80||עוגן=תוספת 2 פרט 80}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|ברזל (III) כלורי אלמימי|Ferric chloride, anhydrous}} {{ח:סעיף*|81||עוגן=תוספת 2 פרט 81}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|פלואורידים|Fluorides}} {{ח:סעיף*|82||עוגן=תוספת 2 פרט 82}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצה פלואורוצורית ומלחיה|Fluorosilicic acid and its salts}} {{ח:סעיף*|83||עוגן=תוספת 2 פרט 83}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|מזוט|Fuel oil}} {{ח:סעיף*|84||עוגן=תוספת 2 פרט 84}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|גאליום ותרכובותיו|Gallium and its compounds}} {{ח:סעיף*|85||עוגן=תוספת 2 פרט 85}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|גזים דחוסים או מונזלים|Gases, compressed or liquified}} {{ח:סעיף*|86||עוגן=תוספת 2 פרט 86}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|בנזין|Gasoline}} {{ח:סעיף*|87||עוגן=תוספת 2 פרט 87}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|האלידים של אלמתכות|Halides of non-metals}} {{ח:סעיף*|88||עוגן=תוספת 2 פרט 88}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצות האלוקארבוקסיליות ותולדותיהן|Halocarboxylic acid and derivatives}} {{ח:סעיף*|89||עוגן=תוספת 2 פרט 89}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|כהלים, קטונים ואלדהידים האלוגניים|Halogenated alcohols, ketones, aldehydes}} {{ח:סעיף*|90||עוגן=תוספת 2 פרט 90}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות האלואורגאנומתכתיות|Haloorganometallic compounds}} {{ח:סעיף*|91||עוגן=תוספת 2 פרט 91}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצה האלוזרחתית ותולדותיה|Halophosphoric acids and derivatives}} {{ח:סעיף*|92||עוגן=תוספת 2 פרט 92}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצה האלוסולפונית ותולדותיה|Halosulphonic acids and derivatives}} {{ח:סעיף*|93||עוגן=תוספת 2 פרט 93}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|הקסאמתילפוספוראמיד|Hexamethyl<wbr>phosphor<wbr>amide}} {{ח:סעיף*|94||עוגן=תוספת 2 פרט 94}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|הידראזין ותולדותיו|Hydrazine and its derivatives}} {{ח:סעיף*|95||עוגן=תוספת 2 פרט 95}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|הידרידים של מתכות|Hydrides, metal}} {{ח:סעיף*|96||עוגן=תוספת 2 פרט 96}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|פחמימנים אליפאטיים או אליציקליים נוזלים|Hydrocarbons, aliphatic and alicyclic, liquid}} {{ח:סעיף*|97||עוגן=תוספת 2 פרט 97}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|פחמימנים ארומאטיים|Hydrocarbons, aromatic}} {{ח:סעיף*|98||עוגן=תוספת 2 פרט 98}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|פחמימנים ארומאטיים רב־טבעתיים|Hydrocarbons, aromatic, polycyclic}} {{ח:סעיף*|99||עוגן=תוספת 2 פרט 99}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצות מימן־האלוגניות|Hydrohalogenic acids}} {{ח:סעיף*|100||עוגן=תוספת 2 פרט 100}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|הידרוקסילאמין ותולדותיו|Hydroxylamine and its derivatives}} {{ח:סעיף*|101||עוגן=תוספת 2 פרט 101}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|היפוכלוריטים|Hypochlorites}} {{ח:סעיף*|102||עוגן=תוספת 2 פרט 102}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אלקילן אימינים|Imines, alkylene}} {{ח:סעיף*|103||עוגן=תוספת 2 פרט 103}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אינדיום ותרכובותיו|Indium and its compounds}} {{ח:סעיף*|104||עוגן=תוספת 2 פרט 104}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומרים מידבקים|Infectious substances}} {{ח:סעיף*|105||עוגן=תוספת 2 פרט 105}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|יודאטים|Iodates}} {{ח:סעיף*|106||עוגן=תוספת 2 פרט 106}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|יוד|Iodine}} {{ח:סעיף*|107||עוגן=תוספת 2 פרט 107}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|נפט|Kerosene}} {{ח:סעיף*|108||עוגן=תוספת 2 פרט 108}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|קטונים נוזלים|Ketones, liquid}} {{ח:סעיף*|109||עוגן=תוספת 2 פרט 109}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומרים מדמיעים|Lachrymating substances}} {{ח:סעיף*|110||עוגן=תוספת 2 פרט 110}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|עופרת ותרכובותיה|Lead and its compounds}} {{ח:סעיף*|111||עוגן=תוספת 2 פרט 111}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|מאגנטה|Magenta}} {{ח:סעיף*|112||עוגן=תוספת 2 פרט 112}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצה מאלאית ותולדותיה|Maleic acid and its derivatives}} {{ח:סעיף*|113||עוגן=תוספת 2 פרט 113}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצה מאלונית ותולדותיה|Malonic acid and its derivatives}} {{ח:סעיף*|114||עוגן=תוספת 2 פרט 114}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות מאנגאן|Manganese compounds}} {{ח:סעיף*|115||עוגן=תוספת 2 פרט 115}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|מלפאלאן|Melphalan}} {{ח:סעיף*|116||עוגן=תוספת 2 פרט 116}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|מרקאפטאנים|Mercaptans}} {{ח:סעיף*|117||עוגן=תוספת 2 פרט 117}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|כספית ותרכובותיה|Mercury and its compounds}} {{ח:סעיף*|118||עוגן=תוספת 2 פרט 118}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אלקילים וארילים של מתכות|Metal alkyls and aryls}} {{ח:סעיף*|119||עוגן=תוספת 2 פרט 119}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|קארבונילים של מתכות|Metal carbonyls}} {{ח:סעיף*|120||עוגן=תוספת 2 פרט 120}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|קאטאליזטור מתכתי|Metal catalyst}} {{ח:סעיף*|121||עוגן=תוספת 2 פרט 121}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אבקת מתכת|Metal powder}} {{ח:סעיף*|122||עוגן=תוספת 2 פרט 122}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אבקת מתכת־צורן|Metal silicon powders}} {{ח:סעיף*|123||עוגן=תוספת 2 פרט 123}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות מוליבדן|Molybdenum compounds}} {{ח:סעיף*|124||עוגן=תוספת 2 פרט 124}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|מורפולין ותרכובותיו|Morpholine and its derivatives}} {{ח:סעיף*|125||עוגן=תוספת 2 פרט 125}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|גזי חרדל|Mustard gases}} {{ח:סעיף*|126||עוגן=תוספת 2 פרט 126}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות ניקל|Nickel compounds}} {{ח:סעיף*|127||עוגן=תוספת 2 פרט 127}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצה חנקתית ומלחיה|Nitric acid and its salts}} {{ח:סעיף*|128||עוגן=תוספת 2 פרט 128}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|ניטרידים (למעט ניטריד הצורן)|Nitrides (excl. silicon nitride)}} {{ח:סעיף*|129||עוגן=תוספת 2 פרט 129}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|ניטרילים|Nitriles}} {{ח:סעיף*|130||עוגן=תוספת 2 פרט 130}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|ניטריטים|Nitrites}} {{ח:סעיף*|131||עוגן=תוספת 2 פרט 131}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות ניטרואליפאטיות ותולדותיהן|Nitroaliphatic compounds and their derivatives}} {{ח:סעיף*|132||עוגן=תוספת 2 פרט 132}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות ניטרוארומאטיות ותולדותיהן|Nitroaromatic compounds and their derivatives}} {{ח:סעיף*|133||עוגן=תוספת 2 פרט 133}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|ניטרוזאמינים|Nitrosamines}} {{ח:סעיף*|134||עוגן=תוספת 2 פרט 134}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות ניטרוזו|Nitroso compounds}} {{ח:סעיף*|135||עוגן=תוספת 2 פרט 135}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצה אורתופורמית ותולדותיה|Orthoformic acids and their derivatives}} {{ח:סעיף*|136||עוגן=תוספת 2 פרט 136}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אוסמיום ארבע־חמצני|Osmium tetroxide}} {{ח:סעיף*|137||עוגן=תוספת 2 פרט 137}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצה אוקסאלית, תולדותיה ומלחיה|Oxalic acid and its derivatives and salts}} {{ח:סעיף*|138||עוגן=תוספת 2 פרט 138}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אוקסימים|Oximes}} {{ח:סעיף*|139||עוגן=תוספת 2 פרט 139}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|צבעים|Paints}} {{ח:סעיף*|140||עוגן=תוספת 2 פרט 140}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|פרקארבונאטים|Percarbonates}} {{ח:סעיף*|141||עוגן=תוספת 2 פרט 141}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצות על־האלוגניות ומלחיהן|Perhalogenic acids and salts}} {{ח:סעיף*|142||עוגן=תוספת 2 פרט 142}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|על־מאנגאנאטים|Permanganates}} {{ח:סעיף*|143||עוגן=תוספת 2 פרט 143}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|על־תחמוצות|Peroxides}} {{ח:סעיף*|144||עוגן=תוספת 2 פרט 144}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|על־סולפאטים|Persulphates}} {{ח:סעיף*|145||עוגן=תוספת 2 פרט 145}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה מונע קרישה|Pesticide, anticoagulant}} {{ח:סעיף*|146||עוגן=תוספת 2 פרט 146}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה ארסני|Pesticide, arsenical}} {{ח:סעיף*|147||עוגן=תוספת 2 פרט 147}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה עם אריל אוריאה ואריל תיואוריאה|Pesticide, aryl urea and aryl thiourea}} {{ח:סעיף*|148||עוגן=תוספת 2 פרט 148}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה עם תולדות בנזואיות|Pesticide, benzoic derivative}} {{ח:סעיף*|149||עוגן=תוספת 2 פרט 149}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה עם ביפירידיליום|Pesticide, bipyridilium}} {{ח:סעיף*|150||עוגן=תוספת 2 פרט 150}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה קארבאמאטי|Pesticide, carbamate}} {{ח:סעיף*|151||עוגן=תוספת 2 פרט 151}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה עם תולדות קומארין|Pesticide, coumarin derivative}} {{ח:סעיף*|152||עוגן=תוספת 2 פרט 152}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה דיתיוקארבאמאטי|Pesticide, dithiocarbamate}} {{ח:סעיף*|153||עוגן=תוספת 2 פרט 153}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה עם תולדות חומצה פלואורואצטית|Pesticide, fluoroacetic acid derivatives}} {{ח:סעיף*|154||עוגן=תוספת 2 פרט 154}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה על בסיס כספית|Pesticide, mercury based}} {{ח:סעיף*|155||עוגן=תוספת 2 פרט 155}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה עם האלוגן אורגאני|Pesticide, organohalogen}} {{ח:סעיף*|156||עוגן=תוספת 2 פרט 156}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה עם זרחן אורגאני|Pesticide, organophosphorus}} {{ח:סעיף*|157||עוגן=תוספת 2 פרט 157}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה עם בדיל אורגאני|Pesticide, organotin}} {{ח:סעיף*|158||עוגן=תוספת 2 פרט 158}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה פנוקסי|Pesticide, phenoxy}} {{ח:סעיף*|159||עוגן=תוספת 2 פרט 159}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה פוספידי|Pesticide, phosphide}} {{ח:סעיף*|160||עוגן=תוספת 2 פרט 160}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה עם תולדות פתאלימיד|Pesticide, phthalimide derivative}} {{ח:סעיף*|161||עוגן=תוספת 2 פרט 161}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה פירתריני ופירתרואידי|Pesticide, pyrethrin and pyrethroid}} {{ח:סעיף*|162||עוגן=תוספת 2 פרט 162}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה עם ניטרופנול מותמר|Pesticide, substituted nitrophenol}} {{ח:סעיף*|163||עוגן=תוספת 2 פרט 163}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה טריאזיני|Pesticide, triazine}} {{ח:סעיף*|164||עוגן=תוספת 2 פרט 164}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|נפט גולמי|Petroleum crude oil}} {{ח:סעיף*|165||עוגן=תוספת 2 פרט 165}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|פנולים, תולדותיהם ומלחיהם|Phenols and their derivatives and salts}} {{ח:סעיף*|166||עוגן=תוספת 2 פרט 166}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|פוסגן ותיופוסגן|Phosgene and thiophosgene}} {{ח:סעיף*|167||עוגן=תוספת 2 פרט 167}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|זרחות אורגאניות אליפאטיות וארומאטיות|Phosphates, organic, aliphatic and aromatic}} {{ח:סעיף*|168||עוגן=תוספת 2 פרט 168}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|פוספידים|Phosphides}} {{ח:סעיף*|169||עוגן=תוספת 2 פרט 169}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|פוספיטים|Phosphites}} {{ח:סעיף*|170||עוגן=תוספת 2 פרט 170}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות פוספוניום|Phosphonium compounds}} {{ח:סעיף*|171||עוגן=תוספת 2 פרט 171}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|זרחן|Phosphorus}} {{ח:סעיף*|172||עוגן=תוספת 2 פרט 172}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תחמוצות וחומצות של זרחן|Phosphorus oxides and acids}} {{ח:סעיף*|173||עוגן=תוספת 2 פרט 173}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|זרחנים אוקסיהאלידיים|Phosphorus oxyhalides}} {{ח:סעיף*|174||עוגן=תוספת 2 פרט 174}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|זרחנים סולפידיים|Phosphorus sulphides}} {{ח:סעיף*|175||עוגן=תוספת 2 פרט 175}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|פוטורזיסטים|Photoresists}} {{ח:סעיף*|176||עוגן=תוספת 2 פרט 176}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|פיפראזין ותולדותיו|Piperazine and its derivatives}} {{ח:סעיף*|177||עוגן=תוספת 2 פרט 177}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|פיפרידין ותולדותיו|Piperidine and its derivatives}} {{ח:סעיף*|178||עוגן=תוספת 2 פרט 178}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|ביפנילים רבי־האלוגנים|Polyhalogenated biphenyls}} {{ח:סעיף*|179||עוגן=תוספת 2 פרט 179}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|פירידינים ופיקולינים|Pyridines and picolines}} {{ח:סעיף*|180||עוגן=תוספת 2 פרט 180}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות אמוניום רבעוניות|Quaternary ammonium compounds}} {{ח:סעיף*|181||עוגן=תוספת 2 פרט 181}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|קינונים|Quinones}} {{ח:סעיף*|182||עוגן=תוספת 2 פרט 182}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומרים רדיואקטיביים|Radioactive materials}} {{ח:סעיף*|183||עוגן=תוספת 2 פרט 183}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|מתכות עפרוריות־נדירות|Rare earth metals}} {{ח:סעיף*|184||עוגן=תוספת 2 פרט 184}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|רזינאטים של מתכות|Resinates, metal}} {{ח:סעיף*|185||עוגן=תוספת 2 פרט 185}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|רסרפין|Reserpine}} {{ח:סעיף*|186||עוגן=תוספת 2 פרט 186}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תמיסת גומי|Rubber solution}} {{ח:סעיף*|187||עוגן=תוספת 2 פרט 187}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|סלן ותרכובותיו|Selenium and its compounds}} {{ח:סעיף*|188||עוגן=תוספת 2 פרט 188}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|סילאנים ותולדותיהם|Silanes and their derivatives}} {{ח:סעיף*|189||עוגן=תוספת 2 פרט 189}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|סיליצידים|Silicides}} {{ח:סעיף*|190||עוגן=תוספת 2 פרט 190}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אבקת צורן|Silicon powder}} {{ח:סעיף*|191||עוגן=תוספת 2 פרט 191}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות כסף|Silver compounds}} {{ח:סעיף*|192||עוגן=תוספת 2 פרט 192}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|סולפידים, מימן־סולפידים ורב־סולפידים|Sulphides, hydrosulphides and polysulphides}} {{ח:סעיף*|193||עוגן=תוספת 2 פרט 193}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|סולפיטים ומימן־סולפיטים|Sulphites and hydrosulphites}} {{ח:סעיף*|194||עוגן=תוספת 2 פרט 194}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצות סולפוניות ותולדותיהן|Sulphonic acids and their derivatives}} {{ח:סעיף*|195||עוגן=תוספת 2 פרט 195}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|סולפוניל האליד אורגאני|Sulphonyl halides, organic}} {{ח:סעיף*|196||עוגן=תוספת 2 פרט 196}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|גופרית|Sulphur}} {{ח:סעיף*|197||עוגן=תוספת 2 פרט 197}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצה גופרתית ותולדותיה|Sulphuric acid and its derivatives}} {{ח:סעיף*|198||עוגן=תוספת 2 פרט 198}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצה גופריתית|Sulphurous acid}} {{ח:סעיף*|199||עוגן=תוספת 2 פרט 199}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|סולפוריל האלידים|Sulphuryl halides}} {{ח:סעיף*|200||עוגן=תוספת 2 פרט 200}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|עטרן נוזל|Tars, liquid}} {{ח:סעיף*|201||עוגן=תוספת 2 פרט 201}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|טלור ותולדותיו|Tellurium and its compounds}} {{ח:סעיף*|202||עוגן=תוספת 2 פרט 202}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|סיליקאט ארבע־אלקילי|Tetraalkyl silicate}} {{ח:סעיף*|203||עוגן=תוספת 2 פרט 203}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תאליום ותרכובותיו|Thallium and its compounds}} {{ח:סעיף*|204||עוגן=תוספת 2 פרט 204}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תיוכהלים|Thioalcohols}} {{ח:סעיף*|205||עוגן=תוספת 2 פרט 205}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תיוקארבאמאטים|Thiocarbamates}} {{ח:סעיף*|206||עוגן=תוספת 2 פרט 206}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצות תיוקארבוקסיליות ותולדותיהן|Thiocarboxylic acids and derivatives}} {{ח:סעיף*|207||עוגן=תוספת 2 פרט 207}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תיוציאנאטים|Thiocyanates}} {{ח:סעיף*|208||עוגן=תוספת 2 פרט 208}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תיוניל האלידים|Thionyl halides}} {{ח:סעיף*|209||עוגן=תוספת 2 פרט 209}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תיופן, הידרותיופן ותולדותיהם|Thiophene, hydrothiophene and their derivatives}} {{ח:סעיף*|210||עוגן=תוספת 2 פרט 210}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצה תיוזרחתית ותולדותיה|Thiophosphoric acids and their derivatives}} {{ח:סעיף*|211||עוגן=תוספת 2 פרט 211}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תיוסולפאטים|Thiosulphates}} {{ח:סעיף*|212||עוגן=תוספת 2 פרט 212}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות בדיל|Tin compounds}} {{ח:סעיף*|213||עוגן=תוספת 2 פרט 213}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות טיטאניום|Titanium compounds}} {{ח:סעיף*|214||עוגן=תוספת 2 פרט 214}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|שמן טרפנטין, שמן רוזין ותחליפיהם|Turpentine, rosin oil and their substitutes}} {{ח:סעיף*|215||עוגן=תוספת 2 פרט 215}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אוריתאנים|Urethanes}} {{ח:סעיף*|216||עוגן=תוספת 2 פרט 216}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|שמנים משומשים|Used oils}} {{ח:סעיף*|217||עוגן=תוספת 2 פרט 217}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות ואנאדיום|Vanadium compounds}} {{ח:סעיף*|218||עוגן=תוספת 2 פרט 218}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות אבץ|Zinc compounds}} {{ח:סעיף*|219||עוגן=תוספת 2 פרט 219}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות צירקוניום|Zirconium compounds}} {{ח:קטע2|תוספת 3|התוספת השלישית|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5(א)}})}}}} {{ח:סעיף*|||תיקון: ק״ת תשנ״ה, ק״ת תשנ״ה־2|עוגן=תוספת 3 טופס 1}} {{ח:ת}} '''טופס 1:''' פנקס רעלים (מכירות) {{ח:סעיף*|||תיקון: ק״ת תשנ״ה|עוגן=תוספת 3 טופס 2}} {{ח:ת}} '''טופס 2:''' פנקס רעלים (קניות) {{ח:קטע2|תוספת 3|תוספת שלישית|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 1|סעיף 1 – ההגדרות ”הממונה“, ”היתר רעלים ברמה א׳“ ו”היתר רעלים ברמה ב׳“}} {{ח:פנימי|סעיף 3|וסעיפים 3(א)}} {{ח:פנימי|סעיף 3א|ו־3א(א)}})}}}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} לעניין הטבלה המובאת {{ח:פנימי|תוספת 3|בתוספת זו}} יחולו הוראות אלה: {{ח:תת|(1)}} הוראות המנהל לפי {{ח:פנימי|סעיף 13א|סעיף 13א(ב)}} לעניין האסדרה האירופית יכללו את ההסדרים האלה: {{ח:תתת|(א)}} תקנות של האיחוד האירופי שעניינן סיווג, תיווי, סימון ואריזה של חומרים מסוכנים ותערובות חומרים מסוכנים – {{ח:תתת}} {{דוכיווני||Regulation (EC) No 1272/2008 OF The European Parliament and of the Council of 16 December 2008 on classification, labelling and packaging of substances and mixtures, amending and repealing Directives 67/548/EEC and 1999/45/EC, and amending Regulation (EC) No 1907/2006;}} {{ח:תתת|(ב)}} נספח I לדירקטיבה של האיחוד האירופי שעניינה בקרה של סיכוני אירועים משמעותיים מחומרים מסוכנים – {{ח:תתת}} {{דוכיווני||Directive 2012/18/EU of the European Parliament and of the Council of 4 July 2012 on the control of major-accident hazards involving dangerous substances, amending and subsequently repealing Council Directive 96/82/EC;}} {{ח:תת|(2)}} לעניין {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א|חלק א׳}} – בכל מקום שבו נקבעו הספק, כושר ייצור, כמויות או יחידות מדידה אחרות, הם יחושבו בהתאם להספק, לכושר הייצור, לכמויות או ליחידות המדידה המרביים אשר ניתן להגיע אליהם במסגרת העיסוק ברעל, אף אם מבוצע העיסוק בהספק, בכושר ייצור, בכמויות או ביחידות מדידה אחרות נמוכים יותר; ואולם הממונה רשאי, לבקשת העוסק, לאשר כי העיסוק ברעל אינו טעון היתר רעלים אם הוכח, להנחת דעתו, כי בשל מגבלה פיזית בעיסוק או הגבלה החלה עליו לפי דין אחר, לא יתאפשר לבצע בו בפועל פעילות בהספק, בכושר הייצור, בכמויות או במספר יחידות המדידה המרביים כאמור; {{ח:תת|(3)}} כלל העיסוק הן פעילות בהספק, בכושר ייצור, בכמויות או ביחידות מדידה אחרות (להלן – היקף) כמפורט {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א|בטור ב׳ בחלק א׳}} או {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}, והן פעילות אחרת בהיקף כמפורט {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א|בטור ד׳ בחלק א׳}} או {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בטור ג׳ בחלק ב׳}}, יהיה העיסוק טעון היתר בהתאם להיקף הפעילות כמפורט בטור ב׳ כאמור; {{ח:תת|(4)}} כלל העיסוק החזקת רעל שיש לו כמה תכונות סיכון – יהיה העיסוק טעון היתר בהתאם לערך הסף הנמוך ביותר מתכונות הסיכון, אלא אם כן נקבע לאותו רעל ערך סף {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}; {{ח:תת|(5)}} היקף הפעילות לעניין עיסוק יחושב לפי כלל הפעילויות המתקיימות במקום עיסוק אחד, בהתאם לסף הקבוע לגבי כל סוג פעילות, ולעניין עיסוק הכולל פעילות ניידת – לפי כלל הפעילות של העיסוק; {{ח:תת|(6)}} לעניין רעלים המנויים {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}} – {{ח:תתת|(א)}} יראו תערובת כחומר טהור אם ריכוז החומר נמצא בטווח הריכוזים התואם את התכונות והסיווג לפי האסדרה האירופית, אלא אם כן נקבע במפורש אחרת; {{ח:תתת|(ב)}} בחישוב היקף הפעילות אפשר שלא לכלול כמויות חומרים הנחשבות זניחות לפי האסדרה האירופית; {{ח:תתת|(ג)}} לעניין רעלים שהחזקתם טעונה היתר ברמה א׳ – אם הכמות הטעונה היתר אינה מתקיימת בעיסוק לגבי חומר יחיד, תחושב הכמות לפי סך החומרים או קבוצות החומרים המשתייכים לאותה קבוצה של תכונות סיכון, שהם מסוכנים לבריאות (H), מסוכנים לסביבה (E) או בעלי סיכונים פיזיקליים (P), אם סכום הנוסחה שלהלן גדול מ־1 או שווה ל־1: {{ח:ת}} {{ממורכז|<math> \frac{\mathrm{q}_1}{\mathrm{Qu}_1} + \frac{\mathrm{q}_2}{\mathrm{Qu}_2} + \frac{\mathrm{q}_3}{\mathrm{Qu}_3} + \frac{\mathrm{q}_4}{\mathrm{Qu}_4} + \frac{\mathrm{q}_5}{\mathrm{Qu}_5} + \cdots </math>}} {{ח:תתת}} לעניין זה – {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} <math>\mathrm{q}_x</math> = כמות הרעל מסוג <math>x</math>, או בעל תכונת סיכון <math>x</math>, הנקובים בטור א׳; {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} <math>\mathrm{Qu}_x</math> = הכמות הטעונה היתר לפי {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|טור ב׳ בחלק ב׳ של התוספת}}, ובלבד שאם נקבע לאותו רעל ערך ייעודי, החישוב יהיה לפי ערך זה, ואם לא נקבע ערך ייעודי, יהיה החישוב לפי הערך של תכונת הסיכון. {{ח:קטע3|תוספת 3 חלק א|חלק א׳: סיווג לפי סוג הפעילות והיקפה}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשפ״ד־3, ק״ת תשפ״ו־3}} {{ח:ת}} <table style="table-layout: fixed; width: 100%;"> <tr><th width="50px">&nbsp;</th><th width="30%">{{מוקטן|טור א׳}}</th><th>{{מוקטן|טור ב׳}}</th><th width="100px">{{מוקטן|טור ג׳}}</th><th>{{מוקטן|טור ד׳}}</th><th width="100px">{{מוקטן|טור ה׳}}</th></tr> <tr><th>פרט</th><th>סוג פעילות</th><th>היקף פעילות הטעון היתר רעלים ברמה א׳</th><th>מועד הגשה {{ש}} רמה א׳</th><th>היקף פעילות הטעון היתר רעלים ברמה ב׳</th><th>מועד הגשה {{ש}} רמה ב׳</th></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 1"><td>'''1.'''</td><td colspan="5">'''אנרגיה ודלק'''</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 1.1"><td>1.1</td><td>מיתקני שריפה</td><td>עם הספק תרמי של 50 מגה־וואט או יותר *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}33</td><td>עם הספק תרמי של 20 עד 50 מגה־וואט</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 1.2"><td>1.2</td><td>זיקוק של גז ודלק בקנה מידה תעשייתי</td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}29</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 1.3"><td>1.3</td><td>תנורי קוק (Coke Ovens);</td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}28</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 1.4"><td rowspan="3">1.4.</td><td>ניזול או גזיפיקציה של –</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|א.}} פחם </td><td>בקנה מידה תעשייתי בכל היקף *</td><td>05.09.2027</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ב.}} פצלי שמן או דלק אחר </td><td>במיתקנים עם יכולת ייצור בהספק תרמי של 20 מגה־וואט או יותר *</td><td>05.09.2027</td><td>במיתקנים עם יכולת ייצור בהספק תרמי של 1 עד 20 מגה־וואט, או במיתקנים עם יכולת ייצור בהספק תרמי של פחות מ־1 מגה־וואט – בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.01.{{ח:הערה|20}}28</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 1.5"><td>1.5</td><td>הפקה של דלק במצב צבירה גז, נוזל או מוצק בקנה מידה תעשייתי</td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף</td><td>05.09.2027</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 1.6"><td>1.6</td><td>אחסון או ניפוק דלק נוזלי</td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 1.7"><td>1.7</td><td>אחסון או ניפוק של גז פחמימני מעובה (גפ״מ) או גז טבעי</td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 2"><td>'''2.'''</td><td colspan="5">'''ייצור ועיבוד מתכות'''</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 2.1"><td>2.1</td><td>קלייה וסינטור של עפרות מתכת לרבות סולפיד בקנה מידה תעשייתי</td><td>בכל היקף *</td><td>05.09.2027</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 2.2"><td>2.2</td><td>ייצור בקנה מידה תעשייתי של ברזל גולמי או פלדה (התכה ראשונית או שניונית) כולל ביציקה רציפה (continuous casting)</td><td>בכושר ייצור של 2.5 טון לשעה או יותר *</td><td>05.09.2027</td><td>בכושר ייצור של עד 2.5 טון לשעה</td><td>01.01.{{ח:הערה|20}}28</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 2.3"><td rowspan="4">2.3.</td><td>עיבוד מתכות ברזליות</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|א.}} הפעלת מיתקני ערגול חם </td><td>בכושר ייצור של 20 טון לשעה או יותר של פלדה גולמית *</td><td>05.09.2027</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.01.{{ח:הערה|20}}28</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ב.}} הפעלת נפחיות או מסגריות עם פטישים או מכבשים </td><td>בעלי אנרגיה של 50 קילו ג׳אול או יותר לפטיש או מכבש והערך הקלורי שבו משתמשים הוא 20 מגה־וואט תרמי או יותר *</td><td>05.09.2027</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.01.{{ח:הערה|20}}28</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ג.}} גלוון ויישום ציפוי מגן מתכתי (application of protective fused metal coats) </td><td>יישום ציפוי מגן מתכתי בכושר עבודה (input) של 2 טון פלדה גולמית לשעה או יותר *</td><td>05.09.2027</td><td>גלוון ויישום ציפוי מגן מתכתי בכושר עבודה (input) של 0.5 עד 2 טון פלדה גולמית לשעה או יישום ציפוי מגן מתכתי למשטחי מתכת או פלסטיק על ידי התזה בלהבה, פלזמה או קשת חשמלית בכושר עבודה של 2 ק״ג לשעה ומעלה של עופרת, בדיל, אבץ, ניקל, קובלט וסגסוגותיהן, ולעניין פעילות מהפעילויות כאמור המבוצעת בכושר עבודה נמוך מהאמור – בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.01.{{ח:הערה|20}}28</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 2.4"><td>2.4</td><td>יציקה של מתכות ברזליות</td><td>בכושר ייצור של 20 טון ליום או יותר *</td><td>05.09.2027</td><td>פעילות בקנה מידה תעשייתי בכושר ייצור של 2 עד 20 טון ליום, ולעניין פעילות המבוצעת בקנה מידה ובכושר ייצור נמוכים מהאמור – בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.01.{{ח:הערה|20}}28</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 2.5"><td rowspan="3">2.5.</td><td>עיבוד מתכות לא־ברזליות:</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|א.}} ייצור והפקה של מתכות לא־ברזליות גולמיות ממחצבים, עפרות, תרכיזים, או חומר גלם שניוני על ידי תהליכים מטלורגיים, כימיים או אלקטרוליטיים </td><td>בכל היקף *</td><td>05.09.2027</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ב.}} התכה, כולל ייצור סגסוגות (alloyage), של מתכות לא ברזליות, כולל מוצרים ממוחזרים או מושבים והפעלת בתי יציקה למתכות לא ברזליות </td><td>בכושר התכה של 4 טון ליום או יותר של עופרת או קדמיום, או 20 טון ליום או יותר של מתכת מסוג אחר *</td><td>05.09.2027</td><td>פעילות בקנה מידה תעשייתי בכושר התכה של 0.5 עד 4 טון ליום של עופרת או קדמיום, ולעניין שאר המתכות – פעילות בכושר התכה של 2 עד 20 טון ליום, ולעניין פעילות המבוצעת בקנה מידה ובכושר התכה נמוכים מהאמור – בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.01.{{ח:הערה|20}}28</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 2.6"><td>2.6</td><td>טיפול פני שטח של מתכות או חומרים פלסטיים על ידי תהליך כימי או אלקטרוליטי באמבטיות</td><td>טיפול בנפח כולל של 30 מ״ק או יותר *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}29</td><td>באמבטיות טיפול בנפח כולל של 10 עד 30 מ״ק, או באמבטיות טיפול בנפח כולל של 1 מ״ק ומעלה עם חומצה הידרו־פלואורית או חומצה חנקתית, ולעניין טיפול באמבטיות טיפול בנפח כולל הקטן מהאמור – בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 2.7"><td>2.7</td><td>ייצור בקנה מידה תעשייתי של מצברים וסוללות מכל סוג</td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף</td><td>05.09.2027</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 3"><td>'''3.'''</td><td colspan="5">'''תעשייה מינרלית'''</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 3.1"><td rowspan="4">3.1.</td><td>ייצור מלט, סיד ותחמוצת מגנזיום</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|א.}} ייצור קלינקר ומלט </td><td>באמצעות כבשנים סובבים (Rotary Kilns) בעלי כושר ייצור של 500 טון ליום או יותר או בכבשנים אחרים (Kilns) בעלי כושר ייצור של 50 טון ליום או יותר *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}29</td><td>באמצעות כבשנים סובבים (Rotary Kilns) בעלי כושר ייצור של עד 500 טון ליום או בכבשנים אחרים (Kilns) בעלי כושר ייצור של עד 50 טון ליום, בקנה מידה תעשייתי</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}29</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ב.}} ייצור סיד בכבשנים </td><td>בעלי כושר ייצור של 50 טון ליום או יותר *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}29</td><td>בעלי כושר ייצור של עד 50 טון ליום, בקנה מידה תעשייתי</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}29</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ג.}} ייצור תחמוצות מגנזיום בכבשנים </td><td>בעלי כושר ייצור של 50 טון ליום או יותר *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}29</td><td>בעלי כושר ייצור של עד 50 טון ליום, בקנה מידה תעשייתי</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}29</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 3.2"><td>3.2</td><td>ייצור זכוכית כולל סיבי זכוכית</td><td>בכושר התכה של 20 טון ליום או יותר *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}29</td><td>בכושר התכה של 100 ק״ג עד 20 טון ליום, ולעניין פעילות המבוצעת בכושר התכה נמוך מהאמור – בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}29</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 3.3"><td>3.3</td><td>התכה של חומרים מינרליים, לרבות ייצור סיבים מינרליים</td><td>בכושר התכה של 20 טון ליום או יותר *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}29</td><td>בכושר התכה של עד 20 טון ליום, בקנה מידה תעשייתי</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}29</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 3.4"><td>3.4</td><td>ייצור מוצרים קרמיים על ידי שריפה, כגון רעפים, לבנים, אריחים או פורצלן</td><td>בכושר ייצור של 75 טון ליום או יותר או בכבשנים בעלי נפח של 4 מ״ק ומעלה ועם צפיפות השמה (setting density) לכבשן של 300 ק״ג/מ״ק או יותר *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}29</td><td>בקנה מידה תעשייתי, בכושר ייצור של עד 75 טון ליום או בכבשנים בעלי נפח של עד 4 מ״ק ועם צפיפות השמה לכבשן (setting density) של 100 עד 300 ק״ג/מ״ק, ולמעט כבשנים חשמליים שאינם מופעלים באופן רציף ולעניין פעילות המבוצעת בכושר ייצור נמוך מהאמור – בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}29</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 4"><td>'''4.'''</td><td colspan="5"> {{ח:ת}} '''תעשייה כימית, פורמולציה ופלסטיק''' {{ח:ת}} ייצור בקנה מידה תעשייתי על ידי עיבוד כימי של חומרים או קבוצות של חומרים המפורטים להלן: </td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 4.1"><td rowspan="12">4.1.</td><td>ייצור חומרים אורגניים, כגון:</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|א.}} פחמימנים פשוטים (לינארים או ציקלים, רוויים ושאינם רוויים, אליפטיים או ארומטיים) </td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ב.}} פחמימנים המכילים חמצן כגון א{{ח:הערה|ל}}כוהלים, אלדהידים, קטונים, חומצות קרבוקסיליות, אסטרים, אצטטים, אתרים, פרוקסידים, שרפים אפוקסים </td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}31</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ג.}} פחמימנים סולפורים </td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}31</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ד.}} פחמימנים חנקתיים, כגון אמינים, אמידים, תרכובות חנקתיות (Nitrous, nitro, nitrate), ניטרילים, ציאנטים, ואיזוציאנטים (Cyanates Isocyanates) </td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}31</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ה.}} פחמימנים המכילים זרחן </td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}31</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ו.}} פחמימנים הלוגנים </td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}31</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ז.}} תרכובות אורגנו־מתכתיות </td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}31</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ח.}} מוצרי פלסטיק בסיסיים (סיבים פולימרים סינתטיים, וסיבים המבוססים על צלולוס) </td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ט.}} גומי סינתטי </td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}31</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|י.}} צבעים ופיגמנטים </td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}31</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|יא.}} חומרים פעילי שטח או דטרגנטים </td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}29</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 4.2"><td rowspan="6">4.2.</td><td>ייצור חומרים אנאורגניים, כגון:</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|א.}} גזים כגון אמוניה, כלור או מימן כלורי, פלואור או מימן פלואורי, תחמוצות פחמן, תרכובות גופרית, תחמוצות חנקן, מימן, דו־תחמוצת הגופרית, קרבוניל כלוריד </td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ב.}} חומצות כגון חומצה כרומית, חומצה הידרו־פלואורית, חומצה זרחתית, חומצה חנקתית, חומצה הידרו־כלורית, חומצה גופרתית, אולאום (Oleum), חומצות גופריתיות </td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ג.}} בסיסים כגון אמוניום הידרוקסיד, פוטסיום הידרוקסיד, סודיום הידרוקסיד </td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ד.}} מלחים כגון אמוניום כלוריד, פוטסיום כלורט, פוטסיום קרבונט, סודיום קרבונט, פרבורט, ניטרט כסף (Silver nitrate) </td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}32</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ה.}} תרכובות אנאורגניות לא־מתכתיות, תחמוצות מתכת או תרכובות אנאורגניות אחרות כגון קלציום קרביד, סיליקון, סיליקון קרביד </td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 4.3"><td>4.3</td><td>ייצור דשנים המבוססים על זרחן, חנקן או אשלגן (תרכובות פשוטות או מורכבות)</td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 4.4"><td>4.4</td><td>ייצור ביוצידים (נגד מיקרו אורגניזמים) או מוצרים להגנה על הצומח</td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}32</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 4.5"><td>4.5</td><td>ייצור מוצרים פרמצבטיים, לרבות חומרי ביניים</td><td>בכל היקף *</td><td>01.01{{ח:הערה|.}}2032</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 4.6"><td>4.6</td><td>ייצור חומרי נפץ</td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 4.7"><td rowspan="10">4.7.</td><td>ייצור על ידי עיבוד או מיתכון (פורמולציה), של חומרים או קבוצות של חומרים כמפורט להלן, בקנה מידה תעשייתי:</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|א.}} ייצור או עיבוד של שמני סיכה או שמני קירור כגון גריז, שמן מכונות ופרפין </td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר מסוכן {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}31</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ב.}} מיתכון או מיצוי, של אחד או יותר מסוגי תכשירים אלה: </td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תתת|(1)}} חומרי הדברה או ביוצידים </td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בעיסוק יומי בהיקף של 2 טון או יותר, ולעניין עיסוק יומי בהיקף קטן מהאמור – אם הפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}32</td></tr> <tr><td> {{ח:תתת|(2)}} חומרים פרמצבטיים ותרופות לאדם ולחי </td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף</td><td>01.07.2034</td></tr> <tr><td> {{ח:תתת|(3)}} חומרי נפץ </td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr><td> {{ח:תתת|(4)}} צבעים, דיו, חומרים לטיפול פני שטח, חומרים לציפוי פני שטח, דבק, שבייצורם נעשה שימוש בחומרים אורגנים נדיפים </td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>אם הפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}31</td></tr> <tr><td> {{ח:תתת|(5)}} דשנים </td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכושר ייצור של 3 טון ליום או יותר, ולעניין ייצור בכושר ייצור נמוך מהאמור – אם הפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr><td> {{ח:תתת|(6)}} דטרגנטים וחומרים פעילי שטח </td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}29</td></tr> <tr><td> {{ח:תתת|(7)}} חומצות ובסיסים </td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף{{ח:הערה|,}} ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 4.8"><td rowspan="5">4.8.</td><td>עיבוד בקנה מידה תעשייתי של פלסטיק, חומרים תרמו־פלסטיים, תרמוסטיים, ציפויים ולמינטים באמצעות אחת או יותר מפעילויות אלה:</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|א.}} עיבוד של פולימרים תרמו־פלסטיים בתהליכי שיחול ותרכוב לצורך ייצור של חומרי גלם, תערובות, תרכובות ופורמולציות, למעט ניפוח של מכלים </td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.01.2034</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ב.}} תרכוב של PVC בתהליך ייבוש או היתוך ועיבוד למוצר סופי של חומרי גלם מבוססי PVC </td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף</td><td>01.01.2034</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ג.}} עיבוד למוצר סופי של חומרים תרמוסטיים, גומי וחומרים מרוכבים על בסיס תרמוסטיים </td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.01.2034</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ד.}} יצור ועיבוד של פוליסטירן מוקצף </td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף</td><td>01.01.2034</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 4.9"><td>4.9</td><td>ייצור חומרים מרוכבים באמצעות שימוש בשרפים סינטטיים בהם יש תגובת צילוב כגון שרפי מלמין, אוריאה, פנול, אפוקסי, פורן או פוליאסטר, למעט ציפוי באבקה</td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בצריכת שרף של 10 ק״ג לשעה ומעלה או 20 טון לשנה ומעלה, ולעניין פעילות כאמור בהיקף קטן יותר מהאמור – אם הפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.01.2034</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 5"><td>'''5.'''</td><td colspan="5">'''טיפול בפסולת'''</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 5.1"><td>5.1</td><td>טיפול, סילוק או השבה של פסולת מסוכנת לרבות קרקע מזוהמת</td><td>בכמות (Capacity) של 10 טון ליום או יותר *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}28</td><td>בכמות של עד 10 טון ליום</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}29</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 5.2"><td>5.2</td><td>טיפול תרמי בפסולת מוצקה לא מסוכנת</td><td>בכמות (Capacity) של 3 טון לשעה או יותר *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}33</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 5.3"><td rowspan="3">5.3.</td><td>סילוק או טיפול בפסולת לא מסוכנת:</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|(א)}} סילוק של פסולת לא מסוכנת הכוללת אחת או יותר מפעילויות אלה, למעט טיפול בשפכים עירוניים: {{ח:תתת|(1)}} טיפול ביולוגי; {{ח:תתת|(2)}} טיפול פיסיקו־כימי; {{ח:תתת|(3)}} טיפול מקדים בפסולת לפני שריפה או טיפול תרמי; {{ח:תתת|(4)}} טיפול בבוצה או אפר; {{ח:תתת|(5)}} טיפול באמצעות מגרסה בשאריות מתכת, כולל פסולת אלקטרונית או ציוד אלקטרוני, גרוטאות רכב ומרכיביהם. </td><td>בכמות (Capacity) של 50 טון ליום או יותר *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}32</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}32</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|(ב)}} טיפול או שילוב של טיפול וסילוק, של פסולת לא מסוכנת הכוללת אחת או יותר מפעילויות אלה, למעט טיפול בשפכים עירוניים, ואולם כאשר הפעילות היחידה שנעשית היא עיכול אנאירובי, הקיבולת הקובעת לפעילות זו תהיה 100 טון ליום: {{ח:תתת|(1)}} טיפול ביולוגי; {{ח:תתת|(2)}} טיפול מקדים בפסולת לפני שריפה או טיפול תרמי; {{ח:תתת|(3)}} טיפול בבוצה או אפר; {{ח:תתת|(4)}} טיפול באמצעות מגרסה בשאריות מתכת, כולל פסולת אלקטרונית או ציוד אלקטרוני, גרוטאות רכב ומרכיביהם. </td><td>בכמות (Capacity) של 75 טון ליום או יותר *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}32</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}32</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 5.4"><td>5.4</td><td>מטמנה (Landfill), למעט מטמנה לפסולת אינרטית{{ח:הערה|<s>.</s>}}</td><td>בכמות (Capacity) של 10 טון ליום או יותר או בקיבולת כללית של 25,000 טון או יותר *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 5.5"><td>5.5</td><td>אחסון זמני של פסולת מסוכנת לפני העברתה לטיפול או סילוק כמפורט {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א פרט 5.1|בפרטים 5.1}}, {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א פרט 5.4|5.4}}, {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א פרט 5.6|5.6}} {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א פרט 5.7|ו־5.7}} למעט אחסון זמני, לפני איסוף, באתר שבו נוצרה</td><td>בקיבולת כוללת של 50 טון או יותר *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}29</td><td>בקיבולת כוללת של עד 50 טון</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}29</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 5.6"><td>5.6</td><td>אחסון תת־קרקעי של פסולת מסוכנת</td><td>בקיבולת כוללת של 50 טון או יותר *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td><td>בקיבולת כוללת של עד 50 טון</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 5.7"><td>5.7</td><td>סילוק והשמדה של חומרי נפץ, כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק חומרי נפץ|בחוק חומרי נפץ, התשי״ד–1954}}, מוצרים המכילים חומרי נפץ, זיקוקין די נור</td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6"><td>'''6.'''</td><td colspan="5">'''אחר'''</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.1"><td rowspan="4">6.1.</td><td>ייצור בקנה מידה תעשייתי של –</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|א.}} עיסת נייר מעץ או מחומר סיבי אחר </td><td>בכל היקף *</td><td>05.09.2027</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ב.}} נייר וקרטון </td><td>בכושר ייצור של 20 טון ליום או יותר *</td><td>05.09.2027</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.01.{{ח:הערה|20}}28</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ג.}} לוחות מבוססי עץ מסוג שבבית (particleboard), סיבית (fibreboard) או לוח בנאים (oriented strand board) </td><td>בכושר ייצור של 600 מ״ק ליום או יותר *</td><td>05.09.2027</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.01.{{ח:הערה|20}}28</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.2"><td>6.2</td><td>טיפול מקדים (כגון שטיפה, הלבנה, מירצור) או צביעה של חוטי טקסטיל או טקסטיל</td><td>בכושר ייצור (treatment capacity) של 10 טון ליום או יותר *</td><td>05.09.2027</td><td>בכושר ייצור של 2 עד 10 טון ליום, או הלבנה בכושר ייצור של עד 10 טון ליום, ולעניין פעילות המבוצעת בכושר ייצור נמוך מהאמור – אם הפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.01.{{ח:הערה|20}}28</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.3"><td>6.3</td><td>בירסוק ועיבוד עורות (tanning of hides and skins) בקנה מידה תעשייתי</td><td>בכושר ייצור (treatment capacity) של 12 טון ליום או יותר של מוצר מוגמר *</td><td>05.09.2027</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.01.{{ח:הערה|20}}28</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.4"><td>6.4</td><td>טיפול, עיבוד וייצור, למעט אריזה בלבד, של מוצרי מזון לאדם או לבעלי חיים לרבות חלב</td><td>טיפול ועיבוד המיועד לייצור תוצרי מזון מחומרי הגלם מהצומח ביכולת ייצור של 300 טון ליום או יותר (ערך ממוצע על בסיס רבעוני) *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}28</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}28</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.5"><td>6.5</td><td>כילוי או מיחזור של פגרי בעלי חיים ופסדים</td><td>בהספק של 10 טון ליום או יותר *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}28</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}28</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.6"><td>6.6</td><td>קירור באמצעות אמוניה</td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}28</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.7"><td>6.7</td><td>שימוש בממיסים אורגנים לצורך ייצור, מיצוי, עיבוד ויישום בקנה מידה תעשייתי, למעט לצורך אחסון ומסחר בלבד</td><td>טיפול פני שטח במשטחים, אובייקטים או מוצרים, באמצעות ממיסים אורגניים, במיוחד להספגה (dressing), הדפסה, ציפוי, ניקוי משמנים, עמידות למים, ריווד (sizing), צביעה, ניקוי, או אימפרגנציה וכדומה, והכול בכושר צריכה של 150 קילוגרם לשעה או יותר, או של 200 טון לשנה או יותר</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}29</td><td>בכושר צריכה של 15 טון לשנה או יותר</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}29</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.8"><td>6.8</td><td>ייצור פחם (hard burnt coal) או אלקטרוגרפיט על ידי אינסינרציה או גרפיטיזציה{{ח:הערה|<s>.</s>}}</td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}33</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.9"><td>6.9</td><td>מסוף להעברה, טעינה או פריקה של חומרים מסוכנים על ידי אמצעי תחבורה; מקום יציאה או התכנסות של אמצעי תחבורה, לפריקה או העמסת חומרים מסוכנים במסופים לרבות בנמלים ימים, במעברי גבול יבשתיים ובשדות תעופה</td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>ביכולת העברה של חומרים מסוכנים בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}29</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.10"><td>6.10</td><td>צנרת חוץ מפעלית להולכה של חומרים מסוכנים מהסוגים או קטיגוריות הסיכון המפורטים {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}31</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.11"><td>6.11</td><td>מיתקן עצמאי לטיפול או סילוק של שפכים תעשייתיים שהם תוצר של עיסוק טעון היתר לפי {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א|טור א׳ בחלק א׳}}</td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}31</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.12"><td>6.12</td><td>החזקה או אחסון של חומרי הדברה</td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בהיקף של 2 טון ומעלה לעניין כלל החומרים, או בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}32</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.13"><td>6.13</td><td>שינוע ופעילות בחומרים מסוכנים ברכבת, לרבות מסוף להעברה, טעינה או פריקה של חומרים מסוכנים (תחנת עריכה)</td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף</td><td>05.09.2027</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.14"><td>6.14</td><td>ייבוא או מסחר ללא אחסון של חומר מסוכן</td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה במסחר בחומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}32</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.15"><td>6.15</td><td>אחסון של חומרים מסוכנים למעט דלקים וגז פחמימני מעובה (גפ״מ) או גז טבעי, ולרבות מחסן ערובה – בונדד</td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}31</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.16"><td>6.16</td><td>החזקה ועיסוק בחומרי הדברה במנחתים המשמשים להדברה חקלאית בכלי טיס</td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}31</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.17"><td>6.17</td><td>מיתקן התפלה</td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}31</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.18"><td>6.18</td><td>יצור מוליכים למחצה ומעגלים מודפסים (printed circuits boards) בקנה מידה תעשייתי</td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}32</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.19"><td>6.19</td><td>בית חולים או מוסד רפואי אחר</td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בית חולים כללי, שאינו בית חולים גריאטרי, שיקומי או בריאות הנפש, המחזיק חומרים מסוכנים בכל כמות, או מוסד רפואי אחר ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.20"><td>6.20</td><td>שינוע והובלת חומרים מסוכנים לרבות פסולת חומרים מסוכנים</td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> </table> {{ח:קטע3|תוספת 3 חלק ב|חלק ב׳: סיווג לפי סוגי חומרים מסוכנים, תכונותיהם וכמויותיהם}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשפ״ד־3, ק״ת תשפ״ו־3}} {{ח:ת}} <table> <tr><th>&nbsp;</th><th colspan="2">{{מוקטן|טור א׳}}</th><th>{{מוקטן|טור ב׳}}</th><th>{{מוקטן|טור ג׳}}</th><th>{{מוקטן|טור ד׳}}</th></tr> <tr><th>פרט</th><th colspan="2">הפעילות</th><th>כמות חומר מסוכן שהחזקתו טעונה היתר רמה א׳ – כמות השווה או עולה על (טונות)</th><th>כמות חומר מסוכן שהחזקתו טעונה היתר רמה ב׳ – כמות השווה או עולה על (טונות)</th><th>מועד הגשה</th></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 1"><td>'''1.'''</td><td colspan="2">'''החזקה בחומר מסוכן עם תכונות סיכון לבריאות (H), מקטגוריות הסיכון שלהלן:'''</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 1.1"><td>1.1</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | H1 רעילות חריפה קטגוריה 1 – דרכי חשיפה בשאיפה | H1 ACUTE TOXIC – Category 1, inhalation exposure route }}</td><td>5</td><td>0.001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 1.2"><td>1.2</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | H1 רעילות חריפה קטגוריה 1 – בדרכי חשיפה אחרות (דרך הפה, דרך העור) | H1 ACUTE TOXIC – Category 1, in other exposure routes (oral, dermal) }}</td><td>5</td><td>0.01</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 1.3"><td>1.3</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | H2 רעילות חריפה קטגוריה 2 – דרכי חשיפה בשאיפה | H2 ACUTE TOXIC – Category 2 inhalation exposure route }}</td><td>50</td><td>0.01</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 1.4"><td>1.4</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | H2 רעילות חריפה קטגוריה 2 – בדרכי חשיפה אחרות (דרך הפה, דרך העור) | H2 ACUTE TOXIC – Category 2, in other exposure routes (oral, dermal) }}</td><td>50</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 1.5"><td>1.5</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | H2 רעילות חריפה קטגוריה 3 – דרכי חשיפה בשאיפה | H2 ACUTE TOXIC – Category 3, inhalation exposure route }}</td><td>50</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 1.6"><td>1.6</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | H3 רעילות ספציפית לאיבר מטרה – חשיפה יחידה, קטגוריה 1 | H3 STOT SPECIFIC TARGET ORGAN TOXICITY – SINGLE EXPOSURE STOT SE Category 1 }}</td><td>50</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 2"><td>'''2.'''</td><td colspan="2">'''החזקה בחומר מסוכן עם תכונות סיכון פיזיקאליות (P), מקטגוריות הסיכון שלהלן:'''</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 2.1"><td>2.1</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | P1a חומרי נפץ {{ש}} – חומרי נפץ לא יציבים, או {{ש}} – חומרי נפץ השייכים לקבוצות סיכון 1.1, 1.2, 1.3, 1.5 או 1.6, או {{ש}} – חומרים או תערובות בעלות תכונות נפיצות ושאינם נכללים בקבוצת על־תחמוצות אורגניות או בקבוצת חומרים או תערובות המתפרקים מעצמם טיפוסים C‏, D‏, E או F, או על־תחמוצות אורגניות טיפוסים C‏, D‏, E או F | P1a EXPLOSIVES {{ש}} – Unstable explosives, or {{ש}} – Explosives, Division 1.1, 1.2, 1.3, 1.5 or 1.6, or, {{ש}} – Substances or mixtures having explosive properties and do not belong to the hazard classes Organic peroxides or Self-reactive substances and mixtures, Type C, D, E or F or organic peroxides, Type C, D, E, or F }}</td><td>10</td><td>0.001</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 2.2"><td>2.2</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | P1b חומרי נפץ – חומרי נפץ, קבוצת סיכון 1.4, למעט במטווחי קליעה כמוגדר {{ח:חיצוני|חוק כלי הירייה|בחוק כלי הירייה, התש״ט–1949}} | P1b EXPLOSIVES – Explosives, Division 1.4, Except for shooting ranges as defined in the {{ח:חיצוני|חוק כלי הירייה|Firearms Law{{ח:הערה|,}} 1949}} }}</td><td>5</td><td>50</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 2.3"><td>2.3</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | P2 גזים דליקים, קטגוריה 1 או 2, שאינם מונזלים למעט גז טבעי | P2 FLAMMABLE GASES – Flammable gases, that are 2 not liquified, Category 1 or 2, with the exception of natural gas }}</td><td>10</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 2.4"><td>2.4</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | P2 גזים דליקים מקטגוריה 1 או 2, מונזלים, למעט גז פחמימני מעובה (גפ״מ) וגז טבעי | {{ח:הערה|P2 FLAMMABLE GASES -}} Liquefied flammable gases, Categories 1 or 2, not including LPG and natural gas }}</td><td>50</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 2.5"><td>2.5</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | P3a אירוסולים דליקים – אירוסולים דליקים, קטגוריה 1 או 2, המכילים גזים דליקים מקטגוריה 1 או 2 או נוזלים דליקים מקטגוריה 1 | P3a FLAMMABLE AEROSOLS – 'Flammable' aerosols Category 1 or 2, containing flammable gases Category 1 or 2 or flammable liquids Category 1 }}</td><td>150 נטו</td><td>30 נטו</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 2.6"><td>2.6</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | P3b אירוסולים דליקים – אירוסולים דליקים מקטגוריה 1 או 2, שאינם מכילים גזים דליקים מקטגוריה 1 או 2 ואינם מכילים נוזלים דליקים מקטגוריה 1 | P3b FLAMMABLE AEROSOLS – 'Flammable' aerosols Category 1 or 2, not containing flammable gases Category 1 or 2 nor flammable liquids category 1 }}</td><td>5,000 נטו</td><td>1,000 נטו</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 2.7"><td>2.7</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | P4 גזים מחמצנים – גזים מחמצנים, קטגוריה 1 | P4 OXIDISING GASES – Oxidising gases, Category 1 }}</td><td>50</td><td>10</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 2.8"><td>2.8</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | P5a נוזלים דליקים {{ש}} – נוזלים דליקים, קטגוריה 1, או {{ש}} – נוזלים דליקים, קטגוריה 2 או 3 המוחזקים בטמפרטורה גבוהה מנקודת הרתיחה שלהם, או {{ש}} – נוזלים אחרים בעלי טמפרטורת הבזקה הקטנה או שווה ל־60 מעלות צלסיוס המוחזקים בטמפרטורה הגבוהה מטמפרטורת הרתיחה שלהם | P5a FLAMMABLE LIQUIDS {{ש}} – Flammable liquids, Category 1, or {{ש}} – Flammable liquids Category 2 or 3 maintained at a temperature above their boiling point, or {{ש}} – Other liquids with a flash point ≤ 60°C, maintained at a temperature above their boiling point }}</td><td>10</td><td>0.01</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 2.9"><td>2.9</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | P5b נוזלים דליקים {{ש}} – נוזלים דליקים, קטגוריה 2 או 3 אשר בתנאי תהליך, כגון לחץ גבוה או טמפרטורה גבוהה, עלולים ליצור סיכון לאירוע חומרים מסוכנים משמעותי{{ח:הערה|,}} או {{ש}} – נוזלים אחרים בעלי טמפרטורת הבזקה הקטנה או שווה ל־60 מעלות צלסיוס, אשר בתנאי תהליך מסוימים, כגון לחץ גבוה או טמפרטורה גבוהה {{ח:הערה|<s>ה</s>}}עלולים ליצור סיכון לאירוע חומרים מסוכנים משמעותי | P5b FLAMMABLE LIQUIDS {{ש}} – Flammable liquids Category 2 or 3 where particular processing conditions, such as high pressure or high temperature, may create major-accident hazards, or {{ש}} – Other liquids with a flash point ≤ 60°C where particular processing conditions, such as high pressure or high temperature, may create major-accident hazards }}</td><td>50</td><td>0.01</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 2.10"><td>2.10</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | P5c נוזלים דליקים – נוזלים דליקים, מקטגוריה 2 או 3 שאינם נכללים בקבוצה P5a או P5b | P5c FLAMMABLE LIQUIDS – Flammable liquids, Categories 2 or 3 not covered by P5a and P5b }}</td><td>5,000</td><td>30</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 2.11"><td>2.11</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | P6a חומרים ותערובות המתפרקים מעצמם ועל־תחמוצות אורגניות – חומרים ותערובות המגיבים עצמית, טיפוס A או B או על־תחמוצות אורגניות טיפוס A או B | P6a SELF-REACTIVE SUBSTANCES AND MIXTURES and ORGANIC PEROXIDES – Self-reactive substances and mixtures, Type A or B or organic peroxides, Type A or B }}</td><td>10</td><td>0.005</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 2.12"><td>2.12</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | P6b חומרים ותערובות המתפרקים מעצמם ועל־תחמוצות אורגניות – טיפוסים C או D | P6b REACTIVE-SELF SUBSTANCES AND MIXTURES and ORGANIC PEROXIDES – Type C or D }}</td><td>50</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 2.13"><td>2.13</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | P6b חומרים ותערובות המתפרקים מעצמם ועל־תחמוצות אורגניות – טיפוסים E או F | P6b SELF-REACTIVE SUBSTANCES AND MIXTURES and ORGANIC PEROXIDES – Type E or F }}</td><td>50</td><td>10</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 2.14"><td>2.14</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | P7 נוזלים ומוצקים הנדלקים מעצמם באוויר (פירופורים) – נוזלים או מוצקים הנדלקים מעצמם באוויר (פירופורים), קטגוריה 1 | P7 PYROPHORIC LIQUIDS AND SOLIDS – Pyrophoric liquids, Category 1 or Pyrophoric solids, Category 1 }}</td><td>50</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 2.15"><td>2.15</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | P8 נוזלים ומוצקים מחמצנים – נוזלים מחמצנים, קטגוריה 1, 2 או 3, או מוצקים מחמצנים, קטגוריה 1, 2 או 3 | P8 OXIDISING LIQUIDS AND SOLIDS – Oxidising Liquids, Category 1, 2 or 3, or Oxidising Solids, Category 1, 2 or 3 }}</td><td>50</td><td>10</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 2.16"><td>2.16</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | חומרים או תערובות שהם מוצקים דליקים, קטגוריה 1 | Substances or mixtures which are Flammable solids, Category 1 }}</td><td>–</td><td>5</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 3"><td>'''3.'''</td><td colspan="2">'''החזקה בחומר מסוכן עם תכונות סיכון לסביבה (E) מקטגוריות הסיכון שלהלן:'''</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 3.1"><td>3.1</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | E1 חומר מסוכן לסביבת מים, קטגוריה חריפה 1 או כרונית 1 | E1 Hazardous to the Aquatic Environment in Category Acute 1 or Chronic 1 }}</td><td>100</td><td>&nbsp;</td><td>01.01.2034</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 3.2"><td>3.2</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | E2 חומר מסוכן לסביבת מים, קטגוריה כרונית 2 | E2 Hazardous to the Aquatic Environment in Category Chronic 2 }}</td><td>200</td><td>&nbsp;</td><td>01.01.2034</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 4"><td>'''4.'''</td><td colspan="2">'''החזקה בחומר מסוכן עם תכונות סיכון אחרות (O) מקטגוריות הסיכון שלהלן:'''</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 4.1"><td>4.1</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | O1 חומרים או תערובות עם הצהרת סיכון EUH014 (מגיב תגובה חזקה עם מים) | O1 Substances or mixtures with hazard statement EUH014 (Reacts violently with water) }}</td><td>100</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 4.2"><td>4.2</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | O2 חומרים ותערובות אשר במגע עם מים, פולטים גזים דליקים, קטגוריה 1 | O2 Substances and mixtures which in contact with water emit flammable gases, Category 1 }}</td><td>100</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 4.3"><td>4.3</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | O3 חומרים או תערובות עם הצהרת סיכון EUH029 (פולט גז רעיל במגע עם מים) | O3 Substances or mixtures with hazard statement EUH029 (Contact with water liberates toxic gas) }}</td><td>50</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 5"><td>'''5.'''</td><td colspan="2">'''החזקה בחומר מסוכן משתך (קורוזיבי) לעור ולעיניים'''</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 5.1"><td>5.1</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | חומרים או תערובות משתכים לעור (קורוזיבים), קטגוריה 1 (1A/1B/1C), למעט החזקה במתקן טיפול בשפכים עירוניים או החזקה בחומצת מלח (hydrochloric acid), סודיום הידרוקסיד (sodium hydroxide) או היפוכלוריט (hypochlorite) לשם שימוש בבריכת שחייה או בפארק מים | Substances or mixtures which are skin corrosion category 1 (1A/1B/1C) or Substances or mixtures which can cause serious eye damage category 1 }}</td><td>–</td><td>10</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 5.2"><td>5.2</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | חומרים או תערובות שיכולים לגרום לנזק חמור לעיניים, קטגוריה, למעט החזקה במתקן טיפול בשפכים עירוניים או החזקה בחומצת מלח (hydrochloric acid), סודיום הידרוקסיד (sodium hydroxide) או היפוכלוריט (hypochlorite) לשם שימוש בבריכת שחייה או בפארק מים | Substances or mixtures which can cause serious eye damage category 1 }}</td><td>–</td><td>10</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 6"><td>'''6.'''</td><td colspan="2">'''החזקה בחומר מסוכן קרצינוגני{{ח:הערה|:}}'''</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 6.1"><td>6.1</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | חומרים קרצינוגניים מקטגוריה 1 (1A או 1B) או 2 | Carcinogenicity, hazard Category 1 (1A or B1) or 2 }}</td><td>–</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 7"><td>'''7.'''</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | חומרים או תערובות המסוכנים לשכבת האוזון | Substances or mixtures hazardous to ozone layer }}</td><td>–</td><td>0.68</td><td>01.01.2034</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8"><td>'''8.'''</td><td colspan="2">'''החזקה בחומר מסוכן מהסוגים שלהלן:'''</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><th>&nbsp;</th><th>פרטי החומר</th><th>מס׳ CAS {{ש}} {{מוקטן|‎(CAS registry number)}}</th><th>&nbsp;</th><th>&nbsp;</th><th>&nbsp;</th></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.1"><td>8.1</td><td>{{דוכיווני שווה | חנקת האמוניה – דירוג טכני – מספרי או״ם: 1942, 3375, 2426 | Ammonium nitrate – technical grade – UN number: 1942, 2426, 3375 }}</td><td>–</td><td>10</td><td>1</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.2"><td>8.2</td><td>{{דוכיווני שווה | חנקת האמוניה – רמת דשן – מספרי או״ם: 2067, 2071 | Ammonium nitrate – fertilizer grade – UN number: 2067, 2071 }}</td><td>–</td><td>1,250</td><td>10</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.3"><td>8.3</td><td>{{דוכיווני שווה | אשלגן חנקתי | Potassium nitrate }}</td><td>–</td><td>1,250</td><td>10</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.4"><td>8.4</td><td>{{דוכיווני שווה | ארסן פנטאוקסיד, ארסן חמש ערכי חומצה או מלח | Arsenic pentoxide, arsenic (V) acid and/or salts }}</td><td>1303-28-2</td><td>1</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.5"><td>8.5</td><td>{{דוכיווני שווה | ארסן טריאוקסיד, ארסן תלת ערכי חומצה או מלח | Arsenic trioxide,arsenious (III) acid and/or salts }}</td><td>1327-53-3</td><td>0.1</td><td>&nbsp;</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.6"><td>8.6</td><td>{{דוכיווני שווה | ברום | Bromine }}</td><td>7726-95-6</td><td>20</td><td>0.005</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.7"><td>8.7</td><td>{{דוכיווני שווה | כלור | Chlorine }}</td><td>7782-50-5</td><td>10</td><td>0.005</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.8"><td>8.8</td><td>{{דוכיווני שווה | תרכובות ניקל בצורתן האבקתי הנשימתי: ניקל חמצני, ניקל דו־חמצני, ניקל סולפיד, טריניקל דיסולפיד, דיניקל תלת־חמצני | Nickel compounds in inhalable powder form: nickel monoxide, nickel dioxide, nickel sulphide, trinickel disulphide, dinickel trioxide }}</td><td>–</td><td>1</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.9"><td>8.9</td><td>{{דוכיווני שווה | אתילן אמין | Ethyleneimine }}</td><td>151-56-4</td><td>10</td><td>0.001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.10"><td>8.10</td><td>{{דוכיווני שווה | פלואור | Fluorine }}</td><td>7782-41-4</td><td>10</td><td>0.001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.11"><td>8.11</td><td>{{דוכיווני שווה | פורמלדהיד בריכוז גדול או שווה ל־90% | Formaldehyde concentration ≥ 90% }}</td><td>50-00-0</td><td>5</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.12"><td>8.12</td><td>{{דוכיווני שווה | מימן | Hydrogen }}</td><td>1333-74-0</td><td>5</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.13"><td>8.13</td><td>{{דוכיווני שווה | מימן כלורי (גז מונזל) | Hydrogen Chloride (liquefied gas) }}</td><td>7647-01-0</td><td>25</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.14"><td>8.14</td><td>{{דוכיווני שווה | עופרת אלקילית | Lead alkyls }}</td><td>–</td><td>5</td><td>0.0005</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.15"><td>8.15</td><td>{{דוכיווני שווה | גז פחמימני מעובה (גפ״מ) וגז טבעי על צורותיו (מונזל או דחוס), עם תוסף ריח, לא טמון | LPG and natural gas (CNG and LNG), Including odor additive, aboveground and not covered }}</td><td>–</td><td>50 {{ש}} {{מוקטן|למעט לעניין קבלת גז טבעי בצנרת בלחץ נמוך מ־16 בר}}</td><td>5 {{ש}} {{מוקטן|למעט לעניין קבלת גז טבעי בצנרת בלחץ נמוך מ־16 בר, ולמעט לעניין גז פחמימני מעובה (גפ״מ) או גז טבעי במכלים מטלטלים עד 50 ק״ג}}</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.16"><td>8.16</td><td>{{דוכיווני שווה | גז פחמימני מעובה (גפ״מ) וגז טבעי על צורותיו (מונזל או דחוס), עם תוסף ריח, טמון | LPG and natural gas (CNG and LNG), Including odor additive, undergrounded, or covered }}</td><td>–</td><td>50 {{ש}} {{מוקטן|למעט קבלת גז טבעי בצנרת בלחץ נמוך מ־16 בר}}</td><td>–</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.17"><td>8.17</td><td>{{דוכיווני שווה | גז פחמימני מעובה (גפ״מ) וגז טבעי על צורותיו (מונזל או דחוס), בלא תוסף ריח | LPG and natural gas (CNG and LNG){{ח:הערה|,}} not Including odor additive }}</td><td>–</td><td>50</td><td>1</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.18"><td>8.18</td><td>{{דוכיווני שווה | אצטילן | Acetylene }}</td><td>74-86-2</td><td>5</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.19"><td>8.19</td><td>{{דוכיווני שווה | אתילן אוקסיד | Ethylene oxide }}</td><td>75-21-8</td><td>5</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.20"><td>8.20</td><td>{{דוכיווני שווה | פרופילן אוקסיד | Propylene oxide }}</td><td>75-56-9</td><td>5</td><td>0.001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.21"><td>8.21</td><td>{{דוכיווני שווה | מתאנול | Methanol}}</td><td>67-56-1</td><td>500</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.22"><td>8.22</td><td>{{דוכיווני שווה | 4,4{{ח:הערה|'-}}מתילן ביס (2־כלורואנילין), מלחה, במצבם האבקתי | 4,4'-Methylene bis (2-chloraniline) and/or salts, in powder form }}</td><td>101-14-4</td><td>0.01</td><td>–</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.23"><td>8.23</td><td>{{דוכיווני שווה | מתיל איזוציאנאט | Methylisocyanate }}</td><td>624-83-9</td><td>0.15</td><td>0.001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.24"><td>8.24</td><td>{{דוכיווני שווה | חמצן | Oxygen }}</td><td>7782-44-7</td><td>200</td><td>10 {{ש}} {{מוקטן|למעט לעניין החזקה בבתי חולים או מוסדות רפואיים אחרים}}</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.25"><td>8.25</td><td>{{דוכיווני שווה | 2‏,4{{ח:הערה|-}}טולואן דיאיזוציאנאט | 2,4-Toluene diisocyanate }}</td><td>584-84-9</td><td>10</td><td>0.001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.26"><td>8.26</td><td>{{דוכיווני שווה | 2‏,6{{ח:הערה|-}}טולואן דיאיזוציאנאט ואיזומרים לא מוגדרים | 2,6-Toluene diisocyanate and unspecified isomer }}</td><td>91-08-7 {{ש}} 26471-62-5</td><td>10</td><td>0.001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.27"><td>8.27</td><td>{{דוכיווני שווה | קרבוניל דיכלוריד (פוסגן) | Carbonyl dichloride (phosgene) }}</td><td>75-44-5</td><td>0.3</td><td>0.001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.28"><td>8.28</td><td>{{דוכיווני שווה | ארסן (ארסניק טריהידריד) | Arsine (arsenic trihydride) }}</td><td>7784-42-1</td><td>0.2</td><td>0.0001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.29"><td>8.29</td><td>{{דוכיווני שווה | פוספין (זרחן טריהידריד) | Phosphine (phosphorus trihydride) }}</td><td>7803-51-2</td><td>0.2</td><td>0.001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.30"><td>8.30</td><td>{{דוכיווני שווה | גופרית דיכלוריד | Sulphur dichloride }}</td><td>10545-99-0</td><td>1</td><td>–</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.31"><td>8.31</td><td>{{דוכיווני שווה | גופרית תלת־חמצנית | Sulphur trioxide }}</td><td>7446-11-9</td><td>15</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.32"><td>8.32</td><td>{{דוכיווני שווה | פוליכלורודיבנזופוראן ופוליכלורודיבנזודיאוקסין (כולל TCDD), מחושב כאקוויוולנטי ל־TCDD | Polychloro<wbr>dibenzo<wbr>furans and polychloro<wbr>dibenzo<wbr>dioxins (including TCDD), calculated in TCDD equivalent }}</td><td>–</td><td>0.001</td><td>0.0001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.33"><td>8.33</td><td>{{דוכיווני שווה | החומרים שלהלן העלולים לגרום לסרטן או תערובות המכילות אותם בריכוז משקלי העולה על 5% משקלי: | The following CARCINOGENS or the mixtures containing the following carcinogens at concentrations above 5% by weight: }}</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.33.1"><td>8.33.1</td><td>{{דוכיווני שווה | 4־אמינוביפניל או מלחיו | 4-Aminobiphenyl and/or its salts }}</td><td>–</td><td>0.5</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.33.2"><td>8.33.2</td><td>{{דוכיווני שווה | בנזוטריכלוריד | Benzotrichloride }}</td><td>98-07-7</td><td>0.5</td><td>0.001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.33.3"><td>8.33.3</td><td>{{דוכיווני שווה | בנזידין או מלחיו | Benzidine and/or salts }}</td><td>–</td><td>0.5</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.33.4"><td>8.33.4</td><td>{{דוכיווני שווה | ביס (כלורומתיל) אתר | Bis (chloromethyl) ether }}</td><td>542-88-1</td><td>0.5</td><td>0.0001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.33.5"><td>8.33.5</td><td>{{דוכיווני שווה | כלורומתיל מתיל אתר | Chloromethyl methyl ether }}</td><td>107-30-2</td><td>0.5</td><td>0.0001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.33.6"><td>8.33.6</td><td>{{דוכיווני שווה | 1‏,2{{ח:הערה|-}}דיברומו אתאן | 1,2-Dibromoethane }}</td><td>106-93-4</td><td>0.5</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.33.7"><td>8.33.7</td><td>{{דוכיווני שווה | דיאתיל סולפאט | Diethyl sulphate }}</td><td>64-67-5</td><td>0.5</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.33.8"><td>8.33.8</td><td>{{דוכיווני שווה | דימתיל סולפאט | Dimethyl sulphate }}</td><td>77-78-1</td><td>0.5</td><td>0.005</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.33.9"><td>8.33.9</td><td>{{דוכיווני שווה | דימתילקארבמולי כלוריד | Dimethylcarbamoyl chloride }}</td><td>79-44-7</td><td>0.5</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.33.10"><td>8.33.10</td><td>{{דוכיווני שווה | 1‏,2־דיברומו־3־כלורופרופאן | Dibromo-1,2-3-chloro<wbr>propane }}</td><td>96-12-8</td><td>0.5</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.33.11"><td>8.33.11</td><td>{{דוכיווני שווה | 1‏,2{{ח:הערה|-}}דימתילהידרזין | 1,2-Dimethyl<wbr>hydrazine }}</td><td>540-73-8</td><td>0.5</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.33.12"><td>8.33.12</td><td>{{דוכיווני שווה | דימתילניטרוסאמין | Dimethylnitrosamine }}</td><td>62-75-9</td><td>0.5</td><td>0.0005</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.33.13"><td>8.33.13</td><td>{{דוכיווני שווה | הקסאמתילפוספוריק טריאמיד | Hexamethyl<wbr>phosphoric triamide }}</td><td>680-31-9</td><td>0.5</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.33.14"><td>8.33.14</td><td>{{דוכיווני שווה | הידרזין | Hydrazine }}</td><td>301-01-2</td><td>0.5</td><td>0.001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.33.15"><td>8.33.15</td><td>{{דוכיווני שווה | 2־נפטיל אמין או מלחו | 2-Naphthylamine and/or salts }}</td><td>–</td><td>0.5</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.33.16"><td>8.33.16</td><td>{{דוכיווני שווה | 4־ניטרודיפניל | 4-Nitrodiphenyl }}</td><td>92-93-3</td><td>0.5</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.33.17"><td>8.33.17</td><td>{{דוכיווני שווה | 1‏,3{{ח:הערה|-}}פרופאן סולטון | 1,3{{ח:הערה|-}}<wbr>Propane<wbr>sultone }}</td><td>1120-71-4</td><td>0.5</td><td>1.0</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.34"><td rowspan="6">8.34.</td><td>{{דוכיווני שווה | נפט גולמי, תזקיקי נפט ודלקים חליפיים: | Crude oil, Petroleum products and alternative fuels: }}</td><td>–</td><td rowspan="6">2,500</td><td>&nbsp;</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr><td>{{דוכיווני שווה | {{ח:תת|(א)}} בנזין טמון ונפטא | {{ח:תת|a.}} Gasolines undergrounded or covered and naphthas; }} </td><td>–</td><td>200</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr><td>{{דוכיווני שווה | {{ח:תת|(ב)}} קרוסין (כולל דלק סילוני) | {{ח:תת|b.}} kerosenes (including jet fuels); }} </td><td>–</td><td>200</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr><td>{{דוכיווני שווה | {{ח:תת|(ג)}} סולר (כולל סולר תחבורה, סולר הסקה, סולר לערבוב זרמים) | {{ח:תת|c.}} gas oil (including diesel fuels, home heating oils and gas oil blending streams) }} </td><td>–</td><td>200</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr><td>{{דוכיווני שווה | {{ח:תת|(ד)}} נפט גולמי או מזוט | {{ח:תת|d.}} heavy fuel oils }} </td><td>–</td><td>200</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr><td>{{דוכיווני שווה | {{ח:תת|(ה)}} תחליפי דלקים המשמשים לאותם שימושים ובעלי מאפיינים דליקים וסיכונים סביבתיים בדומה לחומרים המפורטים בפרטי משנה (א) עד (ד) | {{ח:תת|e.}} alternative fuels serving the same purposes and with similar properties as regards flammability and environmental hazards as the products referred to in points (a) to (d) }} </td><td>–</td><td>200</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.35"><td>8.35</td><td>{{דוכיווני שווה | בנזין לא טמון | Gasolines aboveground and not covered }}</td><td>–</td><td>2,500</td><td>50</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.36"><td>8.36</td><td>{{דוכיווני שווה | אמוניה אל־מימית | Anhydrous Ammonia }}</td><td>7664-41-7</td><td>50</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.37"><td>8.37</td><td>{{דוכיווני שווה | בורון טריפלואוריד | Boron trifluoride }}</td><td>7637-07-2</td><td>5</td><td>0.001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.38"><td>8.38</td><td>{{דוכיווני שווה | מימן גופרתי | Hydrogen sulphide }}</td><td>7783-06-4</td><td>5</td><td>0.001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.39"><td>8.39</td><td>{{דוכיווני שווה | פיפרידין | Piperidine }}</td><td>110-89-4</td><td>50</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.40"><td>8.40</td><td>{{דוכיווני שווה | ביס (2־דימתיל אמינואתיל) (מתיל) אמין| Bis (2-dimethyl<wbr>amino<wbr>ethyl) (methyl) amin }}</td><td>3030-47-5</td><td>50</td><td>10</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.41"><td>8.41</td><td>{{דוכיווני שווה | 3-(2־אתילהקסילאוקסי) פרופילאמין | 3-(2-Ethylhexyloxy) propylamin }}</td><td>5397-31-9</td><td>50</td><td>10</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.42"><td>8.42</td><td>{{דוכיווני שווה | תערובת של נתרן תת־כלורי (סודיום היפוכלוריט) המסווגת כמסוכנת לסביבת מים, בעלת רעילות חריפה מקטגוריה 1 [H400], המכילה פחות מ־5% כלור פעיל ואשר אינה מסווגת תחת קבוצת סיכון אחרת בחלק 1 בנספח 1 בדירקטיבת סווסו, בהנחה שהתערובת, בלא נתרן תת־כלורי, אינה מסווגת כגורם בעל סיכון רעילות חריפה לסביבת מים מקטגוריה 1 [H400] | Mixtures of sodium hypochlorite classified as Aquatic Acute Category 1 [H400] containing less than 5% active chlorine and not classified under any of the other hazard categories Provided that the mixture in the absence of sodium hypochlorite would not be classified as Aquatic Acute Category 1 [H400] }}</td><td>–</td><td>200</td><td>–</td><td>2033.01.07</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.43"><td>8.43</td><td>{{דוכיווני שווה | פרופילאמין | Propylamine }}</td><td>107-10-8</td><td>500</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.44"><td>8.44</td><td>{{דוכיווני שווה | טרט־בוטיל־אקרילאט | Tert-butyl acrylate }}</td><td>1663-39-4</td><td>200</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.45"><td>8.45</td><td>{{דוכיווני שווה | 2־מתיל־3־בוטן ניטריל | 2-Methyl-3-butene<wbr>nitrile }}</td><td>16529-56-9</td><td>500</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.46"><td>8.46</td><td>{{דוכיווני שווה | טטרה הידרו־3‏,5־דימתיל־1‏,3‏,5־תיאדיאזין־2־תיאון (דאזומט) | Tetrahydro-3,5-dimethyl-1,3,5-thia<wbr>diazine-2-thione (Dazomet) }}</td><td>533-74-4</td><td>100</td><td>10, {{מוקטן|במכל בודד}}</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.47"><td>8.47</td><td>{{דוכיווני שווה | מתיל אקרילט | Methyl acrylate }}</td><td>96-33-3</td><td>500</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.48"><td>8.48</td><td>{{דוכיווני שווה | 3־מתילפירידין | 3-Methylpyridine }}</td><td>108-99-6</td><td>500</td><td>10</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.49"><td>8.49</td><td>{{דוכיווני שווה | 1־ברומו־3־כלורופרופאן | 1-Bromo-3-chloro<wbr>propane }}</td><td>109-70-6</td><td>500</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.50"><td>8.50</td><td>{{דוכיווני שווה | דיויניל אתר | Divinyl ether }}</td><td>109-93-3</td><td>10</td><td>0.01</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.51"><td>8.51</td><td>{{דוכיווני שווה | פנטאבוראן | Pentaborane }}</td><td>19624-22-7</td><td>5</td><td>0.001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.52"><td>8.52</td><td>{{דוכיווני שווה | פחמן דיסולפיד | Carbon disulfide }}</td><td>75-15-0</td><td>5000</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.53"><td>8.53</td><td>{{דוכיווני שווה | מימן פראוקסיד (מי חמצן) בריכוז גדול או שווה ל־52% | Hydrogen peroxide (>52%) }}</td><td>7722-84-1</td><td>50</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.54"><td>8.54</td><td>{{דוכיווני שווה | אליל פורמט | Allyl formate }}</td><td>1838-59-1</td><td>5</td><td>0.001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.55"><td>8.55</td><td>{{דוכיווני שווה | תרכובות האלוגניות אליפאטיות | Aliphatic compounds, halogenic }}</td><td>&nbsp;</td><td>–</td><td>0.1 {{ש}} {{מוקטן|אלא אם כן נקבע סף נמוך יותר לפי תכונת הסיכון של החומר}}</td><td>01.07.2034</td></tr> </table> {{ח:קטע2|תוספת 4|תוספת רביעית|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 1|סעיף 1, ההגדרה ”תכונת סיכון“, לעניין חומר}})}}}} {{ח:סעיף*|(1)||עוגן=תוספת 4 פרט 1}} {{ח:ת}} נפיץ (Explosive); {{ח:סעיף*|(2)||עוגן=תוספת 4 פרט 2}} {{ח:ת}} מחמצן (Oxidizing); {{ח:סעיף*|(3)||עוגן=תוספת 4 פרט 3}} {{ח:ת}} דליק (Flammable); {{ח:סעיף*|(4)||עוגן=תוספת 4 פרט 4}} {{ח:ת}} מגרה (Irritant); {{ח:סעיף*|(5)||עוגן=תוספת 4 פרט 5}} {{ח:ת}} מזיק או גורם לסיכון לבריאות (Damage to health or organs, Harmful, hazardous); {{ח:סעיף*|(6)||עוגן=תוספת 4 פרט 6}} {{ח:ת}} רעיל (Toxic); {{ח:סעיף*|(7)||עוגן=תוספת 4 פרט 7}} {{ח:ת}} מסרטן (Carcinogenic); {{ח:סעיף*|(8)||עוגן=תוספת 4 פרט 8}} {{ח:ת}} משתך, מאכל (Corrosive); {{ח:סעיף*|(9)||עוגן=תוספת 4 פרט 9}} {{ח:ת}} רעיל לרבייה (Toxic for reproduction); {{ח:סעיף*|(10)||עוגן=תוספת 4 פרט 10}} {{ח:ת}} גורם שינוי גנטי (Mutagenic); {{ח:סעיף*|(11)||עוגן=תוספת 4 פרט 11}} {{ח:ת}} גורם ִרגשוש (Sensitizing); {{ח:סעיף*|(12)||עוגן=תוספת 4 פרט 12}} {{ח:ת}} רעיל, מזיק או מסוכן לסביבה (Ecotoxic), כגון מסוכן לשכבת האוזון או לסביבה המימית (Hazardous to the ozone layer, Hazardous to the aquatic Environment); {{ח:סעיף*|(13)||עוגן=תוספת 4 פרט 13}} {{ח:ת}} גורם סיכון פיזיקלי הנובע מחוסר יציבות של החומר, כגון היותו חומר המגיב מעצמו (Self-reactive), ובכלל זה מתחמם או מתלקח מעצמו (Pyrophoric or Self-heating) או מגיב במגע עם אוויר, מים או חומר אחר כגון על־תחמוצת אורגנית (Organic Peroxide); {{ח:סעיף*|(14)||עוגן=תוספת 4 פרט 14}} {{ח:ת}} גורם סיכון פיזיקלי הנובע מתכונה של החומר, כגון אירוסול (ארסס); {{ח:סעיף*|(15)||עוגן=תוספת 4 פרט 15}} {{ח:ת}} גורם סיכון פיזיקלי הנובע מאופן אחסונו של החומר, כגון אחסון גזים בלחץ. {{ח:קטע2|תוספת 5|תוספת חמישית|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 3א|סעיף 3א}})}}}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:סעיף*|(1)||עוגן=תוספת 5 פרט 1}} {{ח:ת}} לעניין {{ח:פנימי|סעיף 3א|סעיף 3א(א)(1)}} – {{ח:תת|(א)}} שם המבקש (בעלים, מנהל, איש קשר), פרטי קשר ופרטי זיהוי; {{ח:תת|(ב)}} שם אחראי רעלים, פרטי קשר ופרטי זיהוי, פרטי הידע המקצועי שלו, וכן הסכמה למסירת מידע פלילי על אודותיו לפי {{ח:חיצוני|חוק המידע הפלילי ותקנת השבים|חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע״ט–2019}}; {{ח:תת|(ג)}} שם עורך הבקשה ופרטיו (אם קיים). {{ח:סעיף*|(2)||עוגן=תוספת 5 פרט 2}} {{ח:ת}} לעניין {{ח:פנימי|סעיף 3א|סעיף 3א(א)(2)}} – {{ח:תת|(א)}} תיאור של העיסוק ומקום העיסוק, גבולותיו, גודלו ופעילותו, ובכלל זה מסמכים, כגון היתרים או רישיונות נוספים הנוגעים לעניין, שיש בידי המבקש; {{ח:תת|(ב)}} סקירה של המיתקנים והפעילויות בחומרים מסוכנים אשר מהווים מקור לסיכון או להשפעה אחרת על בריאות הציבור או על הסביבה; {{ח:תת|(ג)}} סקירה של התהליכים הכרוכים בעיסוק בחומרים מסוכנים, ובכלל זה תהליכי ייצור, אחסון ושינוע; {{ח:תת|(ד)}} רשימת חומרים מסוכנים ופסולת חומרים מסוכנים הנפלטים או העלולים להיפלט מכל מיתקן ומכל פעילות (פליטות מוקדיות ולא מוקדיות), ודרכי פליטתם לסביבה. {{ח:סעיף*|(3)||עוגן=תוספת 5 פרט 3}} {{ח:ת}} לעניין {{ח:פנימי|סעיף 3א|סעיף 3א(א)(3)}} – {{ח:תת|(א)}} רשימת חומרים מסוכנים שיימצאו במקום העיסוק, מספרי זיהוי (כגון CAS‏, EU‏, UN); {{ח:תת|(ב)}} כמויות מרביות של חומרים מסוכנים שצפויות להימצא במקום העיסוק, וסוג העיסוק בהם; {{ח:תת|(ג)}} סיווגים מקובלים לזיהוי הסיכונים מהחומרים המסוכנים שצפוי שיימצאו במקום העיסוק (כגון קבוצות סיכון, תכונות סיכון, הצהרות סיכון); {{ח:תת|(ד)}} התנהגות אופיינית של החומרים המסוכנים כאמור מבחינה כימית ופיזיקלית בתנאים שגרתיים ובמקרה של אירוע חומרים מסוכנים. {{ח:סעיף*|(4)||עוגן=תוספת 5 פרט 4}} {{ח:ת}} לעניין {{ח:פנימי|סעיף 3א|סעיף 3א(א)(4)}} – {{ח:תת|(א)}} נתונים פיזיים של האתר וסביבתו, כגון מיקום גאוגרפי, תנאים מטאורולוגיים, גאולוגיים והידרולוגיים, ובמידת הצורך רקע היסטורי על הפעילות נושא העיסוק; {{ח:תת|(ב)}} על בסיס מידע זמין, לרבות מידע שברשותו של העוסק או מידע שהעוסק יכול להשיג באופן סביר – מידע על סביבת מקום העיסוק, לרבות באזורים שאינם בקרבתו המיידית, ובכלל זה שימושים קיימים ומתוכננים, שעלולים להיות מקור לאירועי חומרים מסוכנים או להגביר את הסיכון או ההשלכות של אירועים כאמור; {{ח:תת|(ג)}} סקרים להערכת הסיכונים במקום העיסוק, לרבות תיאור מפורט של תרחישים שונים להתרחשות אירועי חומרים מסוכנים, וזיהוי גורמים שעלולים לחולל אירועים כאמור, כגון גורמים תפעוליים, גורמים טבעיים וגורמים חיצוניים לפעילות נושא העיסוק; {{ח:תת|(ד)}} תיאור של אירועי חומרים מסוכנים שאירעו בעבר במקום העיסוק בחומרים או בתהליכי עבודה הכלולים בעיסוק, הלקחים שהופקו מהם והאמצעים שננקטו למניעת הישנותם. {{ח:סעיף*|(5)||עוגן=תוספת 5 פרט 5}} {{ח:ת}} לעניין {{ח:פנימי|סעיף 3א|סעיף 3א(א)(5)}} – {{ח:תת|(א)}} אמצעים למניעת אירועי חומרים מסוכנים ולמזעור השפעותיהם השליליות של אירועים כאמור, בשים לב למידת הסיכון הכרוכה בפעילות נושא העיסוק ובמידת המורכבות של העיסוק, ולכל הפחות את כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} תיאור של השפעותיהם האפשריות של תרחישים להתרחשות אירועי חומרים מסוכנים על בריאות הציבור או הסביבה, היקפם, וחומרתם; {{ח:תתת|(2)}} מבנה ארגוני וכוח אדם האחראי לטיפול בהיבטים הסביבתיים של העיסוק, ובכלל זה לטיפול באירועי חומרים מסוכנים ולמזעור השפעותיהם, לרבות פעולות הכשרה; {{ח:תתת|(3)}} אימוץ ויישום של נהלים שיטתיים לזיהוי והערכה של אירועי חומרים מסוכנים משמעותיים, לבקרה תפעולית, למעקב אחר הציוד לתכנון ויישום של שינויים, להיערכות לאירועי חירום ולניטור ובקרה על עמידה בדרישות המדיניות האמורה {{ח:פנימי|תוספת 5 פרט 4|בפרט (4)}}; {{ח:תתת|(4)}} אם נדרש לעיסוק היתר רעלים ברמה א׳ – מדיניות מניעת אירועי חומרים מסוכנים או דוח בטיחות; {{ח:תת|(ב)}} אמצעים לגילוי וזיהוי של אירועי חומרים מסוכנים, ואמצעים לטיפול באירועים כאמור; {{ח:תת|(ג)}} אמצעים להתרעה על אירועי חומרים מסוכנים. {{ח:סעיף*|(6)||עוגן=תוספת 5 פרט 6}} {{ח:ת}} לעניין {{ח:פנימי|סעיף 3א|סעיף 3א(א)(6)}} – תוכניות חירום לטיפול באירועי חומרים מסוכנים, שיכללו נוהלי ביצוע, הפעלת אמצעי התרעה וכוח אדם ייעודי. {{ח:סעיף*|(7)||עוגן=תוספת 5 פרט 7}} {{ח:ת}} לעניין {{ח:פנימי|סעיף 3א|סעיף 3א(א)(7)}} – {{ח:תת|(א)}} פירוט של אמצעים למניעה ולהפחתה של סיכון והשפעות שליליות על הסביבה, המהווים טכניקה מקובלת באסדרה האירופית; {{ח:תת|(ב)}} סקר שיציג ניתוח של הפערים במקום העיסוק בהשוואה לטכניקות מקובלות. {{ח:סעיף*|(8)||עוגן=תוספת 5 פרט 8}} {{ח:ת}} לעניין {{ח:פנימי|סעיף 3א|סעיף 3א(א)(8)}} – {{ח:תת|(א)}} סוגי פסולת חומרים מסוכנים הנוצרת בשל העיסוק, סיווג הפסולת וכמויות משוערות; {{ח:תת|(ב)}} אופן הטיפול בפסולת חומרים מסוכנים, יעדי הפינוי המיועדים וסוגי הטיפול (הכנה לשימוש חוזר בפסולת, מיחזור, השבה וסילוק). {{ח:סעיף*|(9)||עוגן=תוספת 5 פרט 9}} {{ח:ת}} לעניין {{ח:פנימי|סעיף 3א|סעיף 3א(א)(9)}} – לכל הפחות: {{ח:תת|(א)}} השימוש הנוכחי באתר וכן מידע זמין בדבר שימושים קודמים; {{ח:תת|(ב)}} מידע על אודות נוכחות זיהום בחומרים מסוכנים, על בסיס סקרים ומדידות, ככל האפשר על בסיס מידע קיים, ולעניין מפעל חדש – סקרים ומדידות חדשים לגבי היתכנות קיומו של זיהום בקרקע ובמקורות מים על ידי חומרים מסוכנים שיהיו בשימוש בייצור או שייפלטו על ידי המיתקן. {{ח:קטע2|תוספת 6|תוספת שישית|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 15|סעיף 15(א)(1א), (1ב) ו־(1ד), (א1) ו־(א2)(2) ו־(3)}})}}}} {{ח:קטע3|תוספת 6 חלק א|חלק א׳}} {{ח:קטע3|תוספת 6 חלק ב|חלק ב׳}} {{ח:קטע3|תוספת 6 חלק ג|חלק ג׳}} {{ח:חתימות|נתקבל בכנסת ביום י״ב בטבת התשנ״ג (5 בינואר 1993).}} * '''יצחק רבין'''<br>ראש הממשלה * '''יוסי שריד'''<br>השר לאיכות הסביבה * '''חיים הרצוג'''<br>נשיא המדינה * '''שבח וייס'''<br>יושב ראש הכנסת {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] qm51mx9cdir20j61r12byh2u7vzhzqa 3083858 3083857 2026-09-19T09:30:10Z OpenLawBot 8112 [3083856] עדכון תעריפים סעיף 14ה 3083858 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|חוק החמרים המסוכנים, התשנ״ג–1993}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:מאגר|2000297}} {{ח:תיבה|ס״ח תשנ״ג, 28|חוק החומרים המסוכנים|https://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_203764.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ז, 143|חוק איכות הסביבה (דרכי ענישה) (תיקוני חקיקה)|https://fs.knesset.gov.il/14/law/14_lsr_211405.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ב, 139|תיקון מס׳ 10 לפקודת הרוקחים|https://fs.knesset.gov.il/15/law/15_lsr_300462.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ד, 139|חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה)|https://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_299603.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ה, 975|תיקון מס׳ 19 לפקודת המשטרה|https://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_300005.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ו, 24|תיקון מס׳ 2 לחוק שירותי הובלה|https://fs.knesset.gov.il/16/law/16_lsr_299896.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ח, 869|חוק הגנת הסביבה (המזהם משלם) (תיקוני חקיקה)|https://fs.knesset.gov.il/17/law/17_lsr_300127.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ע, 390|ת״ט|https://olaw.org.il/laws/law-2229.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ב, 744|חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה|https://fs.knesset.gov.il/18/law/18_lsr_301466.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ו, 1159|תיקון מס׳ 3 לחוק הרשות הארצית לכבאות והצלה|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_348524.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ד, 168|תיקון מס׳ 9 לחוק פסיקת ריבית והצמדה|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_3568695.pdf}}, {{ח:תיבה|821|חוק הגנת הסביבה (ייעול הליכי רישוי סביבתי) (תיקוני חקיקה)|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4328606.pdf}}, {{ח:תיבה|1071|ת״ט|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4690532.pdf}}. ''שינוי התוספות:'' {{ח:תיבה|ק״ת תשנ״ה, 238|שינוי התוספת השלישית לחוק|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5631.pdf}}, {{ח:תיבה|282|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5634.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ו, 1044|החלפת התוספות הראשונה והשניה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5762.pdf}}. ''דחיית מועדים:'' {{ח:תיבה|ק״ת תשפ״ו, 2448|צו הגנת הסביבה (ייעול הליכי רישוי סביבתי) (תיקוני חקיקה) (דחיית היום הקובע)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-12481.pdf}}, {{ח:תיבה|2449|צו החומרים המסוכנים (דחיית מועדים)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-12481.pdf}}. ''עדכון סכומים:'' {{ח:תיבה|י״פ תשע״א, 5584|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תשע״ב, 2408|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תשע״ג, 3947|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תשע״ד, 3613|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תשע״ו, 3381|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תשע״ז, 3204|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי}}, {{ח:תיבה|3903|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תשע״ח, 4550|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תשע״ט, 4937|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תש״ף, 3652|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תשפ״א, 3672|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תשפ״ב, 3280|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תשפ״ג, 3952|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי}}; {{ח:תיבה|תשפ״ד, 3262|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי|https://olaw.org.il/yalkut/yalkut-12022.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ו, 9523|הודעה בדבר עדכון סכומי עיצום כספי|https://olaw.org.il/yalkut/yalkut-14910.pdf}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:סעיף|1|הגדרות|תיקון: תשנ״ז, תשס״ה, תשס״ח, תשע״ב, תשפ״ד, תשפ״ד־2, תשפ״ד־3}} {{ח:ת}} בחוק זה – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אחראי רעלים“ – כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 3|בסעיף 3(ג)}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אירוע חמרים מסוכנים“ – התרחשות בלתי מבוקרת או תאונה, שמעורב בה חומר מסוכן, הגורמת או העלולה לגרום סיכון לאדם או לסביבה, לרבות שפך, דליפה, פיזור, פיצוץ, התאיידות, דליקה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”האסדרה האירופית“ – ההסדרים המקובלים באסדרה הנוהגת במדינות האיחוד האירופי, כתוקפה מעת לעת, לעניין עיסוק טעון היתר, ובכלל זה בדירקטיבות, תקנות, מודלים, שיטות, תקנים ונהלים מקצועיים; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”גוף הצלה“ – {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”גישה סביבתית משולבת“ – בחינת כלל ההיבטים הסביבתיים הנוגעים לעיסוק טעון היתר, לרבות השפעות הדדיות בין מרכיבי הסביבה השונים, לשם הגנה על הסביבה או על בריאות הציבור לפי חוק זה או לשם הבטחת איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים לפי {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים|חוק רישוי עסקים}}, והכול כדי להשיג רמה גבוהה של הגנה על הסביבה בכללה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”דמי פיגורים“ ו”ריבית שקלית“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק פסיקת ריבית והצמדה|בחוק פסיקת ריבית והצמדה}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”היתר“, ”היתר רעלים“ – היתר שניתן לפי הוראות חוק זה לעיסוק ברעל; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”היתר פליטה אחוד“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי|בחוק אוויר נקי}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”היתר רעלים אחוד“ – כהגדרתו {{ח:פנימי|סעיף 3טז|בסעיף 3טז}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”היתר רעלים ברמה א׳“ – היתר לעניין עיסוק בסוגי פעילויות כמפורט {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א|בחלק א׳}} {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|או ב׳ לתוספת השלישית}}, בטור א׳ שבהם, בהיקף, בהספק, בכושר ייצור, בכמויות או ביחידות מדידה אחרות בערכים המפורטים בטור ב׳ לצידו; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”היתר רעלים ברמה ב׳“ – היתר לעניין עיסוק בסוגי פעילויות כמפורט {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א|בחלק א׳}} {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|או ב׳ לתוספת השלישית}}, בטור א׳ שבהם, בהיקף, בהספק, בכושר ייצור, בכמויות או ביחידות מדידה אחרות בערכים המפורטים {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א|בטור ד׳ לצידו בחלק א׳ לתוספת השלישית}} או {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בטור ג׳ לצידו בחלק ב׳ לתוספת האמורה}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חומר מסוכן“ – רעל או כימיקל מזיק; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק אוויר נקי“ – {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי|חוק אוויר נקי, התשס״ח–2008}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק חופש המידע“ – {{ח:חיצוני|חוק חופש המידע|חוק חופש המידע, התשנ״ח–1998}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק המרכז לגביית קנסות“ – {{ח:חיצוני|חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות|חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ״ה–1995}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק סדר הדין הפלילי“ – {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי|חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב–1982}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק העונשין“ – {{ח:חיצוני|חוק העונשין|חוק העונשין, התשל״ז–1977}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק פסיקת ריבית והצמדה“ – {{ח:חיצוני|חוק פסיקת ריבית והצמדה|חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ״א–1961}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”כימיקל מזיק“ – כל חומר מן החומרים המפורטים {{ח:פנימי|תוספת 1|בתוספת הראשונה}}, ובכלל זה תערובת, חומר גלם, מוצר, מוצר לוואי, שאריות, פסולת או חומרי ביניים, המכילים חומר כאמור; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ממונה“ – {{ח:הערה|(תוחלף ביום 5.9.2027):}} מי שהשר הסמיכו להיות ממונה לענין חוק זה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הממונה“ – {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} עובד המשרד שהשר, לפי המלצת המנהל, הסמיך לעניין הוראות לפי חוק זה, כולן או חלקן, ובלבד שלעניין היתר רעלים ברמה א׳, ובכלל זה מתן היתר כאמור וקביעת תנאיו או סירוב למתן היתר כאמור, ביטולו או התלייתו, לגבי עיסוק בסוגי פעילויות {{ח:פנימי|תוספת 3|שבתוספת השלישית}} שמצוין לצידן ”(בסמכות ממונה בכיר)“ – יוסמך עובד בכיר של המשרד; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ממונה על אירוע חמרים מסוכנים“ – {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”המנהל“ – הממונה הבכיר על האכיפה במשרד להגנת הסביבה, הכפוף ישירות למנהל הכללי של המשרד; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”המנהל“ – {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} עובד בכיר של המשרד שהשר הסמיך לעניין הוראות לפי חוק זה, כולן או חלקן, בכל שטח המדינה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מעשה“ – לרבות מחדל; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מצרך“ – {{ח:הערה|(תימחק ביום 5.9.2027):}} לרבות חומר גלם; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מקום עיסוק“ – מיתקן או מערך מיתקנים, נייח או נייד, לרבות מכונה, מכשיר או חפץ, או קו להולכה, לחלוקה או להספקה, וכן מקום או כלי תחבורה, שבהם או באמצעותם מתבצע או עתיד להתבצע עיסוק בחומר מסוכן; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”המשרד“ – המשרד להגנת הסביבה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”סמי מרפא“ ו”רעל רפואי“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|פקודת הרוקחים|בפקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ״א–1981}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”עוסק“ – כל אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} מי שמחזיק במקום העיסוק, מנהל את העיסוק או שבידו השליטה בעיסוק, בין בעצמו ובין באמצעות אחר מטעמו; לעניין זה, ”שליטה“ – היכולת לקבוע, בין מכוח זכות חוקית ובין בשל מצב הדברים בפועל, את אופן ביצוע העיסוק; {{ח:תתת|(2)}} בעל היתר או רישיון הדרושים לפי כל דין להפעלתו של העיסוק או לשימוש בו או מי שמוטלת עליו חובה לקבל היתר או רישיון כאמור; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”עיסוק“ – לרבות יצור, יבוא, ייצוא, טיפול לרבות טיפול בפסולת, אריזה, מסחר, ניפוק, העברה, אחסנה, החזקה ושימוש; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”פסולת חומרים מסוכנים“ – חומר מכל סוג או צורה המכיל חומר מסוכן, המסולק או מיועד לסילוק או שיש לסלקו לפי הוראות כל דין; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רעל“ – כל חומר מן החמרים המפורטים {{ח:פנימי|תוספת 2|בתוספת השניה}}, ובכלל זה תערובת, חומר גלם, מוצר, מוצר לוואי, שאריות, פסולת או חומרי ביניים, המכילים חומר כאמור; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תכונת סיכון“, לעניין חומר תכונה או מאפיין של חומר, המנויים {{ח:פנימי|תוספת 4|בתוספת הרביעית}}, העלולים להזיק לאדם או לסביבה, או לסכנם, בכל מצב צבירה של החומר ובכל רמת סיכון; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”השר“ – השר להגנת הסביבה. {{ח:סעיף|2||תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|3|היתר רעלים|תיקון: תשנ״ז, תשס״ב, תשפ״ד־2, תשפ״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} לא יעסוק אדם ברעלים אלא אם כן יש בידו היתר רעלים מאת הממונה; הוראה זו לא תחול על רוקח מורשה העוסק ברעלים רפואיים לצרכי רפואה בבית מרקחת או בעסק שעיקר עיסוקו סמי מרפא או רעלים רפואיים או על עסק המוכר תכשירים בלא מרשם, כהגדרתם {{ח:חיצוני|פקודת הרוקחים|בפקודת הרוקחים}}, אף אם המכירה נעשית שלא בבית מרקחת. {{ח:תת|(ב)}} בהיתר רעלים יפורטו מסחרו של בעל ההיתר, הרעלים שהוא רשאי לסחור בהם ומטרת השימוש בהם; אין בהיתר כדי להתיר סחר או יבוא של סם מסוכן כמשמעותו {{ח:חיצוני|פקודת הסמים המסוכנים|בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל״ג–1973}}. {{ח:תת|(ג)}} היתר רעלים יינתן רק למבקש שידוע כאדם הגון ולאחר שהוכיח להנחת דעתו של נותן ההיתר שהוא יודע קרוא וכתוב ושהוא מודע היטב לתכונות המסוכנות של אותם רעלים. {{ח:תת|(ד)}} תוקפו של היתר רעלים יהיה לשנה אחת, לשנתיים, לשלוש או לתקופה הפחותה משנה או העולה על שלוש שנים, בהתאם לאמות מידה, ובכללן סוג המפעל, סוג הרעל וכמות הרעל, הכל כפי שקבע השר. {{ח:תת|(ה)}} הממונה רשאי להתנות את מתן היתר הרעלים בתנאים מיוחדים שיש לקיימם לפני מתן ההיתר, כן רשאי הוא לקבוע בהיתר תנאים מיוחדים, ורשאי הוא, בכל עת, להוסיף או לגרוע מהם, הכל על מנת להגן על הסביבה או על בריאות הציבור. {{ח:תת|(ו)}} הממונה רשאי לבטל, בכל עת, היתר רעלים, מהטעמים המנויים בסעיף קטן (ה); לא יבטל הממונה היתר רעלים אלא לאחר שנתן לבעל ההיתר הזדמנות להשמיע את טענותיו. {{ח:סעיף|3|היתר רעלים ותנאים למתן היתר|תיקון: תשנ״ז, תשס״ב, תשפ״ד־2, תשפ״ד־3}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} לא יעסוק אדם ברעל בעל תכונת סיכון, בעיסוק בפעילות המנויה {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א|בחלק א׳}} {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|או ב׳ לתוספת השלישית}}, בטור א׳ שבהם, בהיקף, בהספק, בכושר ייצור, בכמויות או ביחידות מדידה אחרות, כמפורט {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א|בטור ב׳ או ד׳ לצידו בחלק א׳ לתוספת השלישית}} או {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בטור ב׳ או ג׳ לצידו בחלק ב׳ לתוספת האמורה}}, אלא אם כן יש בידו היתר רעלים מתאים מאת הממונה ובהתאם לתנאיו; הוראה זו לא תחול על רוקח מורשה העוסק ברעלים רפואיים לצרכי רפואה בבית מרקחת או בעסק שעיקר עיסוקו סמי מרפא או רעלים רפואיים או על עסק המוכר תכשירים בלא מרשם, כהגדרתם {{ח:חיצוני|פקודת הרוקחים|בפקודת הרוקחים}}, אף אם המכירה נעשית שלא בבית מרקחת. {{ח:תת|(א1)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), עיסוק בפעילות כאמור באותו סעיף קטן הטעון היתר פליטה אחוד אינו טעון היתר רעלים לפי סעיף זה לגבי אותו עיסוק. {{ח:תת|(ב)}} אין בהיתר רעלים כדי להתיר סחר או יבוא של סם מסוכן כמשמעותו {{ח:חיצוני|פקודת הסמים המסוכנים|בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל״ג–1973}}. {{ח:תת|(ג)}} היתר רעלים יינתן למבקש, ובלבד שהוא או מי שמינה מטעמו, באישור הממונה, יהיה אחראי רעלים; אחראי רעלים יהיה מי שמתקיימים בו כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} הוא בעל ידע מקצועי מספק לגבי תכונות הרעלים שהוא עוסק בהם ואופן הטיפול בהם; {{ח:תתת|(2)}} הוא לא הורשע בעבירה אשר מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לעסוק ברעלים; {{ח:תתת|(3)}} הוא עומד בתנאי כשירות נוספים שנקבעו לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 12|סעיף 12}}, אם נקבעו. {{ח:תת|(ד)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:תת|(ה)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:תת|(ו)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|3א|בקשה להיתר רעלים|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} המבקש לעסוק ברעל בעל תכונת סיכון, בעיסוק הטעון היתר רעלים לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3}}, יגיש לממונה בקשה להיתר רעלים, הכוללת את כל אלה (בסעיף זה – בקשה): {{ח:תתת|(1)}} פרטים על המבקש, ולעניין מבקש המבקש למנות אחראי רעלים – גם פרטים על אחראי הרעלים המוצע מטעמו; {{ח:תתת|(2)}} תיאור העיסוק ורכיביו, ובכלל זה התהליכים שיבוצעו במסגרת העיסוק, וכן המיתקנים והפעילויות הכלולים בעיסוק או במקום העיסוק וההשפעות הצפויות מהפעילות נושא העיסוק על בריאות הציבור או הסביבה; {{ח:תתת|(3)}} חומרים מסוכנים שהוא מבקש לעסוק בהם או חומרים מסוכנים שעשויים להימצא במקום העיסוק, תכונות הסיכון שלהם, כמויותיהם ומאפייניהם, והפעילות שתתבצע בקשר אליהם; {{ח:תתת|(4)}} תיאור האתר שבו תתבצע הפעילות נושא העיסוק, תנאי האתר וסביבתו, לרבות גורמים שעשויים להביא להתרחשות אירוע חומרים מסוכנים או להחמרה בתוצאותיו, בשים לב לאתרים או למיתקנים הסמוכים למקום העיסוק ולשימושים הנעשים בהם; {{ח:תתת|(5)}} מיפוי תרחישים להתרחשות אירועי חומרים מסוכנים והאמצעים למניעת אירועי חומרים מסוכנים; {{ח:תתת|(6)}} תוכניות החירום המוצעות לטיפול באירועי חומרים מסוכנים ומזעור השפעותיהם, לשם הגנה על בריאות הציבור או הסביבה, ובכלל זה פעולות לשיקום ולהשבת המצב לקדמותו לאחר אירוע חומרים מסוכנים (בחוק זה – תוכניות החירום); {{ח:תתת|(7)}} הטכניקה המוצעת ליישום בפעילות נושא העיסוק וטכניקות אחרות למניעה ולצמצום של השפעות שליליות על בריאות הציבור או על הסביבה הנובעות מהעיסוק בחומרים מסוכנים; לעניין זה, ”טכניקה“ – הטכנולוגיה, האמצעים והשיטות המשמשים בתכנון, בבנייה, בהפעלה, בתחזוקה ובפירוק של מפעל ושל פעילות המתבצעת בו; {{ח:תתת|(8)}} אמצעים למניעת היווצרות פסולת חומרים מסוכנים ולהפחתת כמויות פסולת כאמור, וכן דרכי טיפול בפסולת כאמור, ובכלל זה הכנה לשימוש חוזר בפסולת, מיחזור או השבה של פסולת; {{ח:תתת|(9)}} אם העיסוק כרוך בשימוש, אחסון, ייצור או פליטה של חומר מסוכן, ואם יש אפשרות לקיומו של זיהום בקרקע או במים במקום העיסוק, ובנסיבות שבהן הדבר נדרש לנוכח מאפייני העיסוק, מורכבותו או הסיכונים הנובעים ממנו – סקר בדבר מצב הקרקע או מקורות המים באתר שבו מתקיימת הפעילות במועד הגשת הבקשה; {{ח:תתת|(10)}} מידע ופרטים בעניינים האמורים בפסקאות (1) עד (9), או מידע ופרטים נוספים, המנויים {{ח:פנימי|תוספת 5|בתוספת החמישית}}. {{ח:תת|(ב)|(1)}} בקשה תוגש באופן דיגיטלי ותיערך לפי הוראות חוק זה, ובכלל זה לפי מודלים, דוגמאות, טפסים, שיטות, הוראות ונהלים מקצועיים אשר משקפים את המידע הנדרש לפי סעיף קטן (א), והכול לפי מתכונת הבקשה והנחיות בעניינה שפרסם המנהל באתר האינטרנט של המשרד. {{ח:תתת|(2)}} בהנחיות כאמור בפסקה (1) יורה המנהל על היקף הפרטים ומידת הפירוט לפי סעיף קטן (א) שתכלול הבקשה, בשים לב למידת הסיכון הכרוך בעיסוק המבוקש ובמורכבותו. {{ח:תתת|(3)}} הודעה על מתכונת הבקשה, פרסום הנחיות כאמור בפסקה (1) ועל כל שינוי בהן, תפורסם ברשומות. {{ח:תת|(ג)}} הממונה רשאי לדרוש ממגיש בקשה מידע ופרטים נוספים הדרושים לו לשם החלטה בבקשה, וכן רשאי הוא לפטור את מגיש הבקשה מהגשת מידע או פרט מהפרטים המנויים בסעיף זה, אם ראה שיש בידיו מידע מספק לשם קבלת החלטה בבקשה. {{ח:תת|(ד)}} על הגשת בקשה להיתר רעלים ברמה א׳ לפעילויות המסומנות בכוכבית {{ח:פנימי|תוספת 3|בתוספת השלישית}} יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#סעיף 18|סעיף 18(ד) לחוק אוויר נקי}}, בשינויים המחויבים ובשינוי זה: במקום ”מקור הפליטה“ יקראו ”מקום העיסוק“. {{ח:תת|(ה)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), אדם המבקש לעסוק ברעל כאמור באותו סעיף קטן, בעיסוק הטעון היתר פליטה אחוד, יגיש לממונה כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי|בחוק אוויר נקי}}, בקשה להיתר פליטה אחוד לפי {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#סעיף 29א|סעיף 29א לאותו חוק}}, לגבי הפעילות המהווה עיסוק כאמור, ולא יגיש לגביה בקשה להיתר רעלים לפי חוק זה. {{ח:סעיף|3ב|החלטה בבקשה להיתר רעלים|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} הוגשה בקשה להיתר רעלים לפי {{ח:פנימי|סעיף 3א|סעיף 3א}}, ישקול הממונה אם לתת היתר רעלים, לתיתו בתנאים או לסרב לתיתו; בבואו לשקול אם לתת היתר רעלים, יביא הממונה בחשבון, בין השאר, את ההשפעות הצפויות על בריאות הציבור או על הסביבה הנובעות מהעיסוק נושא ההיתר, את האפשרות להתרחשותו של אירוע חומרים מסוכנים והשלכותיו ואת יכולתו של מגיש הבקשה לנקוט את האמצעים הנדרשים למניעת אירוע חומרים מסוכנים, לפעול למזעור השלכותיו של אירוע כאמור ולהשיב את המצב לקדמותו לאחר התרחשות אירוע כאמור. {{ח:תת|(ב)}} הממונה רשאי לתת היתר רעלים שיכלול כמה מקומות עיסוק, אם מצא כי נסיבות העניין מצדיקות זאת, בין השאר בשל אופי העיסוק, רצף הפעילות או הסמיכות בין המקומות. {{ח:תת|(ג)}} הממונה יודיע למבקש על החלטתו בבקשה להיתר רעלים בתוך שנה מיום הגשתה; הממונה רשאי להאריך את המועד האמור בשישה חודשים נוספים, אם ראה צורך בכך בשל מורכבות הבקשה; במניין התקופה האמורה לא יבוא בחשבון פרק הזמן לטענות המבקש לגבי הטיוטה לפי סעיף קטן (ד), ואם דרש הממונה מהמבקש מידע ופרטים נוספים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3א|בסעיף 3א(ג)}} – גם פרק הזמן שעד להגשת מידע ופרטים כאמור. {{ח:תת|(ד)}} שקל הממונה לתת היתר או לתיתו בתנאים, ימסור את טיוטת ההיתר למבקש, והמבקש יהיה רשאי לטעון את טענותיו לגבי הטיוטה בתוך 30 ימים מיום קבלתה, ובכלל זה לבקש מהממונה הסבר לעניין השיקולים בקביעת תנאי מסוים בהיתר שהמבקש טען לגביו; שקל הממונה לסרב לתת היתר רעלים, לא יחליט בבקשה אלא לאחר שנתן למגיש הבקשה הזדמנות לטעון את טענותיו. {{ח:תת|(ה)}} שקל הממונה לתת היתר רעלים ברמה א׳, לפעילויות המסומנות בכוכבית {{ח:פנימי|תוספת 3|בתוספת השלישית}}, או לתיתו בתנאים, יכין טיוטת היתר, בהתחשב בתוצאות ההליך שקוים לפי סעיף קטן (ד), ויקיים הליך לפי {{ח:פנימי|סעיף 3ג|סעיף 3ג}}, ורשאי הוא, לאחר קיום הליך כאמור, גם לסרב לתת היתר, לדחות את המועד למתן היתר או לשנות את תנאיו כפי שנקבעו בטיוטת ההיתר. {{ח:סעיף|3ג|שיתוף הציבור|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:ת}} על בקשה להיתר רעלים ברמה א׳ לפעילויות המסומנות בכוכבית {{ח:פנימי|תוספת 3|בתוספת השלישית}}, לעיסוק שלא היה קיים ערב יום כ׳ בטבת התשפ״ד (1 בינואר 2024) או על בקשה לחידוש היתר לעיסוק שהיה קיים ערב המועד האמור, יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#סעיף 21|סעיף 21 לחוק אוויר נקי}}, בשינויים המחויבים ובשינויים אלה: {{ח:תת|(1)}} בכל מקום, במקום ”היתר פליטה“ יקראו ”היתר רעלים“; {{ח:תת|(2)}} בסעיף קטן (ד)(2)(ג), במקום הסיפה החל במילה ”פרטים“ יקראו ”פרטים על מבקש היתר הרעלים, תיאור כללי של הפעילות במקום העיסוק, תכונות הסיכון העיקריות של החומרים המסוכנים שיימצאו במקום העיסוק, הסיכונים הצפויים לבריאות הציבור או לסביבה עקב אירוע חומרים מסוכנים שיתרחש במקום העיסוק או בסביבתו והדרכים למניעתם או להתמודדות עימם ולצמצום השפעותיהם“. {{ח:סעיף|3ד|היתר רעלים ותנאיו|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} הממונה רשאי להתנות היתר רעלים בתנאים, לרבות בתנאים שיש לקיימם לפני מתן ההיתר, והכול כדי להגן על בריאות הציבור או הסביבה. {{ח:תת|(ב)}} בלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף קטן (א), הממונה יקבע בהיתר רעלים, אם הדבר נדרש לעניין העיסוק נושא הבקשה, הוראות בעניינים המנויים {{ח:פנימי|סעיף 3א|בסעיף 3א(א)}} וכן בעניינים האלה: {{ח:תתת|(1)}} הוראות לנקיטת אמצעים הנדרשים לשם מניעת אירועי חומרים מסוכנים, טיפול בהם והפחתת השפעותיהם לשם הבטחת הגנה ברמה גבוהה על בריאות הציבור ועל הסביבה, בין השאר בהתחשב במיקום שבו מתבצע העיסוק, ובכלל זה הוראות לעניין מניעת הישנותם של אירועים כאמור, הוראות לעניין החזקה והפעלה של ציוד ייעודי הנדרש למניעת אירועים כאמור, לרבות אמצעי גילוי והתרעה, והוראות לעניין כוח אדם והכשרות לטיפול באירועים כאמור; {{ח:תתת|(2)}} הוראות למניעה ולצמצום של סיכונים, זיהומים או השפעות שליליות אחרות על הסביבה, לרבות במצבי הפעלה שונים ובתנאי הפעלה לא אופייניים, ובכלל זה התנעה וכיבוי של מיתקנים, דליפה, עצירות רגעיות והפסקת פעילות, לרבות תנאים שיש לקיימם לפני הפעילות ולאחר סיום הפעילות ולרבות הוראות לעניין פינוי וסילוק חומרים מסוכנים ופסולת מהאתר; {{ח:תתת|(3)}} הגבלות לעניין שימוש בחומרים מסוכנים, לרבות סוגי דלק, כמויותיהם ואחסנתם, והוראות בדבר סימון חומרים כאמור; {{ח:תתת|(4)}} הוראות והגבלות לעניין מסחר בחומרים מסוכנים, ייבוא וייצוא, והוראות והגבלות לעניין העברה והובלה של חומרים מסוכנים; {{ח:תתת|(5)}} אמצעים ופעולות לתחזוקה ובטיחות נאותים של מקום העיסוק והפעילות נושא העיסוק, לרבות נהלים והכשרות בעניינים אלה, ובנסיבות שבהן הדבר נדרש בשל מאפייני העיסוק, מורכבותו או הסיכונים הנובעים ממנו – קיום מערכת לניהול בטיחות; {{ח:תתת|(6)}} הוראות בדבר חובתו של בעל ההיתר לבחון, לתרגל ולעדכן, מעת לעת, את התוכניות והמסמכים שפורטו במסגרת הבקשה להיתר לפי {{ח:פנימי|סעיף 3א|סעיף 3א}}; {{ח:תתת|(7)}} הוראות בדבר פסולת חומרים מסוכנים הנוצרת או המאוחסנת במקום העיסוק, סיווגה, אופן הטיפול בה, ניהולה, הובלתה ואחסונה; {{ח:תתת|(8)}} חובות מדידה, בדיקה, ניטור ודיגום, במקום העיסוק ובסביבתו, של כל נתון הנדרש להערכת ההשפעה הסביבתית של העיסוק ופעילותו, ובכלל זה הדרכים והמועדים לביצוען, והאמצעים והשיטות לאיסוף, לעיבוד, לתיעוד ולהערכה של הנתונים; {{ח:תתת|(9)}} חובות לעניין עריכת רישום ותיעוד בכל הנוגע לקיום ההוראות לפי חוק זה בקשר לעיסוק, לרבות רישום קנייה ומכירה של חומרים מסוכנים ושמירת מסמכים; {{ח:תתת|(10)}} חובות דיווח ומסירת מידע לממונה. {{ח:תת|(ג)}} הממונה יקבע בהיתר רעלים הוראות לעניין מניעה או צמצום של זיהום או סיכון לציבור או לסביבה, ככל האפשר בלי לחייב ביישום של טכניקה או אמצעי מסוים, ובלבד שהטכניקות או האמצעים יביאו לרמה שווה של הגנה על בריאות הציבור ועל הסביבה. {{ח:תת|(ד)}} קביעת התנאים בהיתר רעלים תיעשה בשים לב למידת הסיכון הכרוך בעיסוק ומורכבותו או לסיכון הנובע מהמקום שבו העיסוק מתבצע. {{ח:תת|(ה)}} כללו טענות המבקש לפי {{ח:פנימי|סעיף 3ב|סעיף 3ב(ד)}} בקשה להסבר לעניין השיקולים בקביעת תנאי מסוים בהיתר רעלים, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3ב|באותו סעיף}}, יצרף הממונה להיתר הסבר לעניין החלטתו לגבי אותו תנאי; הסבר כאמור יתייחס בין השאר ליישום השיקולים לפי חוק זה, ובכלל זה להתאמת התנאי למקובל בהסדר מתוך האסדרה האירופית שקביעת התנאי התבססה עליו, בהתאם להוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 13א|סעיף 13א(ב)}}. {{ח:סעיף|3ה|השגה למנהל על תנאי בהיתר רעלים או על סירוב לתת היתר|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} עוסק רשאי להגיש למנהל, בתוך 21 ימים מיום קבלת היתר רעלים או מיום שנמסרה לו החלטה על שינוי בתנאי היתר הרעלים (בסעיף זה – מועד ההחלטה), השגה בכתב על תנאי מסוים בהיתר, בטענה שמתקיים אחד מאלה, בשים לב, בין השאר, להוראות {{ח:פנימי|סעיף 3ו|סעיף 3ו}}, ובלבד שטענותיו בעניין התנאי האמור הוגשו לממונה לפני מועד ההחלטה או שלא ניתנה לו הזדמנות סבירה לטעון לעניין התנאי האמור, לפני מועד ההחלטה: {{ח:תתת|(1)}} יש פער ניכר בין העלות הכרוכה בעמידה בתנאי נושא ההשגה ובין התועלת הסביבתית הצפויה מיישומו על פי אמות המידה המקובלות לעניין זה הקבועות בהסדר מתוך האסדרה האירופית שקביעת התנאי התבססה עליו בהתאם להוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 13א|סעיף 13א(ב)}}; {{ח:תתת|(2)}} יש פער ניכר בין המועד שנקבע בהיתר לשם יישום התנאי ובין התקופה הדרושה לכך לדעת העוסק; {{ח:תתת|(3)}} התנאי אינו מתיישב עם אמות מידה מקובלות לקביעת תנאים לגבי פעילות בעלת מאפיינים דומים בתנאים דומים, הקבועות בהסדר מתוך האסדרה האירופית שקביעת התנאי התבססה עליו בהתאם להוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 13א|סעיף 13א(ב)}}; {{ח:תתת|(4)}} התנאי שונה באופן ניכר מתנאי באותו עניין שנקבע בהיתר רעלים אחר לגבי פעילות בעלת מאפיינים דומים בתנאים דומים. {{ח:תת|(ב)}} החליט הממונה לסרב לתת היתר רעלים, רשאי מגיש הבקשה להיתר להגיש למנהל, בתוך 21 ימים מיום שנמסרה לו החלטת הממונה, השגה בכתב על ההחלטה, בטענה שההחלטה ניתנה שלא בהתאם {{ח:פנימי|סעיף 13א|לסעיף 13א}} או שלא בהתאם לשיקולים לפי {{ח:פנימי|סעיף 3ב|סעיף 3ב(א)}}, ובשים לב, בין השאר, להוראות {{ח:פנימי|סעיף 3ו|סעיף 3ו(א)}}. {{ח:תת|(ג)}} בהשגה לפי סעיף קטן (א) או (ב), לא ניתן לטעון לעניין הוראות המנהל לפי {{ח:פנימי|סעיף 13א|סעיף 13א(ב)}}. {{ח:תת|(ד)|(1)}} נוכח המנהל כי השגה שהוגשה אינה עומדת בתנאים לפי סעיפים קטנים (א) או (ב), רשאי הוא לדחותה על הסף. {{ח:תתת|(2)}} נוכח המנהל כי התקיים תנאי מן התנאים להגשת השגה לפי סעיפים קטנים (א) או (ב), יבחן אם יש לשנות את תנאי היתר הרעלים או לתת היתר כאמור, לפי העניין, בהתאם לשיקולים למתן היתר או לקביעת תנאיו לפי חוק זה; מצא המנהל, לאחר בחינה כאמור, כי יש לשנות את תנאי ההיתר או לתת היתר כאמור, יורה לממונה לעשות כן. {{ח:תתת|(3)}} המנהל ימסור למגיש ההשגה את החלטתו המנומקת בהשגה, בכתב, בתוך 60 ימים מיום הגשתה, אולם רשאי הוא, בהודעה בכתב, לדחות את המועד למתן החלטתו ב־30 ימים נוספים, אם ראה צורך בכך בשל מורכבות ההשגה. {{ח:סעיף|3ו|השגה למנהל הכללי של המשרד|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} על החלטת המנהל בהשגה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3ה|בסעיף 3ה}}, רשאי העוסק להשיג בכתב לפני המנהל הכללי של המשרד (בסעיף זה – המנהל הכללי), בתוך 21 ימים ממועד מתן ההחלטה, בטענה שמתקיים, נוסף על האמור {{ח:פנימי|סעיף 3ה|בסעיף 3ה(א) או (ב)}}, אחד מאלה, ובלבד שטענה כאמור נכללה בהשגה לפי אותם סעיפים קטנים: {{ח:תתת|(1)}} יש חשש סביר שתנאי ההיתר נושא ההשגה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3ה|בסעיף 3ה(א)}}, או החלטה על סירוב למתן היתר כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3ה|בסעיף 3ה(ב)}}, עלולים לסכן את המשך קיומו של קו ייצור במקום העיסוק או את פעילות העוסק כולה; לעניין זה, ”קו ייצור“ – מיתקן או כמה מיתקנים המשמשים בתהליך ייצור שבסופו מיוצר מוצר; {{ח:תתת|(2)}} ההיתר ניתן לגבי עיסוק ברעלים של עוסק שהוא תשתית לאומית כמפורט להלן, לצורך אותה תשתית, או שהוא מתבקש לגבי עיסוק ברעלים כאמור, ותנאי ההיתר כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3ה|בסעיף 3ה(א)}} או החלטה על סירוב למתן היתר כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3ה|בסעיף 3ה(ב)}}, עלולים לפגוע באופן משמעותי באיכות השירות לציבור או למשק או באספקתו או להביא לעלייה משמעותית ביוקר המחייה בתחום התשתית: {{ח:תתתת|(א)}} רכבת; {{ח:תתתת|(ב)}} נמל; {{ח:תתתת|(ג)}} תחנת כוח; {{ח:תתתת|(ד)}} מיתקן להתפלת מים; {{ח:תתתת|(ה)}} שדה תעופה; {{ח:תתתת|(ו)}} מיתקני אחסון והולכה של נפט, גז או דלק; {{ח:תתתת|(ז)}} בית חולים. {{ח:תת|(ב)|(1)}} הוגשה למנהל הכללי השגה כאמור בסעיף קטן (א), יקיים המנהל הכללי התייעצות בכתב לגבי קיומה והיקפה של השפעה משקית בקשר להשגה, עם המנהל הכללי של המשרד הממשלתי האחראי לתחום פעילותו של מגיש ההשגה, או – אם הוקמה בחוק רשות האחראית לפי דין לאסדרת תחום הפעילות של מגיש ההשגה – עם ראש הרשות האמורה; אם האחריות לאסדרת תחום הפעילות האמור אינה נתונה לפי דין בידי שום משרד ממשלתי או רשות כאמור, יקיים המנהל הכללי את ההתייעצות לפי פסקה זו עם המנהל הכללי של משרד הכלכלה והתעשייה. {{ח:תתת|(2)}} לא השיב מנהל כללי של משרד או ראש רשות, או המנהל הכללי של משרד הכלכלה והתעשייה, לפי העניין, בכתב, על פנייתו של המנהל הכללי כאמור בפסקה (1), בתוך 21 ימים מיום שנמסרה לו הפנייה, יראו את חובת ההתייעצות לפי אותה פסקה, בתום התקופה האמורה, כאילו קוימה. {{ח:תתת|(3)}} המנהל הכללי ייתן את החלטתו בהשגה לאחר שפנה לקיום התייעצות כאמור בפסקה (1), והתקבלה תשובה לפנייתו או שחלף הזמן למתן התשובה כאמור בפסקה (1) או (2). {{ח:תתת|(4)}} הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3ה|סעיף 3ה(ד)}} יחולו על החלטת המנהל הכללי בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|3ז|תוקף היתר שהוגשה לגביו השגה|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} היה בידי מגיש ההשגה לפי {{ח:פנימי|סעיף 3ה|סעיף 3ה}} {{ח:פנימי|סעיף 3ו|או 3ו}}, ערב החלטת הממונה בבקשה להיתר נושא ההשגה, היתר רעלים, יעמוד ההיתר האמור בתוקף עד למתן החלטה בהשגה לפי {{ח:פנימי|סעיף 3ה|אותם סעיפים}}, ולכל היותר עד תום המועדים הקבועים בחוק לקבלת החלטה בהשגה, לפי העניין, אלא אם כן מתקיים אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} מגיש ההשגה ביקש כי ההיתר נושא ההשגה ייכנס לתוקף אף לפני מתן החלטה בהשגה; {{ח:תתת|(2)}} המנהל או המנהל הכללי, לפי העניין, הורה כי ההיתר נושא ההשגה ייכנס לתוקף, במלואו, בחלקו או בשינויים שעליהם יורה, לפני מתן ההחלטה בהשגה; המנהל או המנהל הכללי, לפי העניין, יורה כאמור רק אם נוכח כי ניתן לקיים את ההיתר נושא ההשגה גם בלא קיום התנאי שלגביו הוגשה ההשגה או סבר כי הדבר נדרש כדי למנוע את אחד מאלה, והכול בהתחשב בעלות יישום התנאי שלגביו הוגשה ההשגה והמועד שנקבע ליישומו לעומת המועד לקבלת החלטה בהשגה, ובשים לב לקיומן של דרכים חלופיות ליישום התנאי ועלותן: {{ח:תתתת|(א)}} פגיעה ניכרת בבריאות הציבור או בסביבה; {{ח:תתתת|(ב)}} זיהום או פגיעה מתמשכים או חוזרים ונשנים בבריאות הציבור או בסביבה; {{ח:תתתת|(ג)}} סיכון משמעותי לציבור או לסביבה. {{ח:תת|(ב)}} חלפו המועדים לקבלת החלטה בהשגה ולא ניתנה החלטה בהשגה, יחול ההיתר נושא ההשגה עם התנאים שנקבעו או ששונו בו. {{ח:סעיף|3ח|הוראות לעניין הגשת השגה ושיתוף הציבור|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} השגה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3ה|בסעיף 3ה}} {{ח:פנימי|סעיף 3ו|או 3ו}} (בסעיף זה – השגה) תהיה מנומקת, ויצורפו לה תצהיר ואסמכתאות לתמיכה בהתקיימות התנאים לפי {{ח:פנימי|סעיף 3ה|אותם סעיפים}}, ולעניין השגה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3ה|בסעיף 3ה(א)(1)}} – גם תוצאות בדיקת העלות הכרוכה בעמידה בתנאי נושא ההשגה והתועלת הסביבתית הצפויה מיישומו, כאמור באותו סעיף קטן, שמסר מגיש ההשגה לממונה, לפני מתן ההיתר. {{ח:תת|(ב)|(1)}} השגה לעניין היתר רעלים ברמה א׳ לפעילויות המסומנות בכוכבית {{ח:פנימי|תוספת 3|בתוספת השלישית}}, שהוגשה בהתאם להוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 4א|סעיף 4א}}, תפורסם להערות הציבור באתר האינטרנט של המשרד; כל אדם רשאי להגיש למנהל או למנהל הכללי, לפי העניין, הערות לעניין ההשגה בתוך 21 ימים ממועד פרסומה, ויחולו לעניין הפרסום הוראות {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#סעיף 21|סעיף 21(ד) לחוק אוויר נקי}}, בשינויים המחויבים ובשינויים האמורים {{ח:פנימי|סעיף 3ג|בסעיף 3ג}}. {{ח:תתת|(2)}} לא תינתן החלטה לפי {{ח:פנימי|סעיף 3ה|סעיף 3ה(ד)(2)}} {{ח:פנימי|סעיף 3ו|או 3ו(ב)(3)}}, בהשגה כאמור בפסקה (1), אלא לאחר חלוף התקופה להגשת הערות כאמור בסעיף קטן זה, ואם הוגשו הערות כאמור – לאחר שהתקיים בהן דיון, ויחולו לעניין זה הוראות {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#סעיף 21|סעיף 21(ו) סיפה לחוק אוויר נקי}}. {{ח:סעיף|3ט|פרסום ודיווח לכנסת בעניין השגות|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} החלטות המנהל והמנהל הכללי לפי {{ח:פנימי|סעיף 3ה|סעיפים 3ה}} {{ח:פנימי|סעיף 3ו|ו־3ו}}, לעניין היתרים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3ח|בסעיף 3ח(ב)}}, וכן תשובות שניתנו במסגרת התייעצות לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3ו|סעיף 3ו(ב)}} לעניין אותם היתרים, יפורסמו באתר האינטרנט של המשרד, ויחולו לעניין הפרסום הוראות {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#סעיף 21|סעיף 21(ד) לחוק אוויר נקי}}, בשינויים המחויבים ובשינויים האמורים {{ח:פנימי|סעיף 3ג|בסעיף 3ג}}. {{ח:תת|(ב)}} השר יגיש לוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, לא יאוחר מ־30 באפריל מדי שנה, דיווח על השגות שהוגשו לפי {{ח:פנימי|סעיף 3ה|סעיפים 3ה}} {{ח:פנימי|סעיף 3ו|ו־3ו}} והחלטות שהתקבלו בעניינן בשנה שקדמה למועד הדיווח. {{ח:סעיף|3י|תוקף ההיתר, חידושו וסיום פעילות|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} היתר רעלים יינתן לתקופה של עשר שנים. {{ח:תת|(ב)}} בקשה לחידוש היתר רעלים תוגש שנה לפחות, ולא מוקדם מ־18 חודשים, לפני תום תקופת תוקפו. {{ח:תת|(ג)}} על אף האמור בסעיף קטן (א) – {{ח:תתת|(1)}} הוגשה בקשה לחידוש היתר רעלים בהתאם לסעיף קטן (ב), והממונה לא קבע, לפני תום תקופת תוקפו של ההיתר כי הוא מסרב לחדשו, יעמוד ההיתר בתוקפו עד להחלטת הממונה בבקשה או עד תום שנה מתום תקופת תוקפו של ההיתר, לפי המוקדם; אין בהגשת בקשה לקבלת הסבר לפי {{ח:פנימי|סעיף 3ב|סעיף 3ב(ד)}} כדי להביא להארכת התקופה האמורה בתקופות נוספות; {{ח:תתת|(2)}} הממונה, לבקשת מגיש הבקשה להיתר רעלים, רשאי לתת היתר רעלים לתקופה של חמש שנים או פחות, אם נוכח שהפעילות שלגביה מבוקש ההיתר היא פעילות זמנית מטבעה, או שצפוי שתימשך פחות מחמש שנים לפי הצהרת מגיש הבקשה; מגיש הבקשה להיתר רעלים יצרף אסמכתאות לתמיכה בהצהרתו לפי פסקה זו. {{ח:תת|(ד)}} על בקשה לחידוש היתר כאמור בסעיף זה יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3א|סעיפים 3א עד 3ט}}, בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ה)}} פקע תוקפו של היתר רעלים, יפסיק בעל ההיתר את הפעילות שבעבורה ניתן ההיתר לאלתר, ויפעל למניעת סיכונים, זיהומים או השפעות שליליות אחרות על הסביבה ממיקום העיסוק, כל עוד לא פונו ממקום העיסוק, לפי כל דין, כל המיתקנים והחומרים שנמצאים בו; אין באמור כדי לגרוע מחובתו של בעל ההיתר לפעול לפי התנאים שנקבעו בהיתר הרעלים לעניין חובותיו בסיום הפעילות ולאחריה. {{ח:סעיף|3יא|שינוי תנאים בהיתר רעלים|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} הממונה רשאי, לפי הוראות סעיף זה, ביוזמתו או לבקשת בעל היתר רעלים, לשנות את תנאיו של היתר רעלים, ובכלל זה להוסיף עליהם או לגרוע מהם. {{ח:תת|(ב)}} בקשת בעל היתר רעלים לשינוי כאמור בסעיף קטן (א), תהיה מנומקת, ויחולו לעניין הגשתה ההוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 3א|סעיף 3א}}, בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ג)}} הממונה לא ישנה מיוזמתו תנאי בהיתר רעלים אלא אם כן סבר שהשינוי נדרש כדי למנוע פגיעה ניכרת בבריאות הציבור או בסביבה או כדי למנוע זיהום או פגיעה מתמשכים או חוזרים ונשנים בסביבה או סיכון משמעותי לציבור או לסביבה; אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מסמכות הממונה לערוך, ביוזמתו, שינוי של תנאי בהיתר רעלים שאין לו השפעה משמעותית על בעל ההיתר, כגון דרישת ניטור או דיגום שיישומה אינו כרוך בהקמת תשתית, או דרישה לדיווח, רישום, שילוט או סימון. {{ח:תת|(ד)}} לא יחליט הממונה על שינויים בהיתר רעלים אלא לאחר שניתנה לבעל ההיתר הזדמנות לטעון את טענותיו. {{ח:תת|(ה)}} על שינוי תנאי בהיתר רעלים ברמה א׳ לפעילויות המסומנות בכוכבית {{ח:פנימי|תוספת 3|בתוספת השלישית}}, שכרוך בהקלה מתנאי ההיתר או שיש בו כדי להגדיל את ההשפעה השלילית של העיסוק על בריאות הציבור או הסביבה או את הסיכון לציבור או לסביבה ממנו, יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3ג|סעיף 3ג}}, בשינויים המחויבים; הממונה רשאי לשנות את דרכי הפרסום והמועדים הקבועים {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#סעיף 21|בסעיף 21 לחוק אוויר נקי}}, כפי שהוחלו {{ח:פנימי|סעיף 3ג|בסעיף 3ג}}, ורשאי הוא לדון בהערות שהוגשו לו שלא בפומבי, כפי שימצא מתאים בנסיבות העניין. {{ח:תת|(ו)}} הממונה יודיע לבעל היתר הרעלים על החלטתו בבקשתו לפי סעיף קטן (א), עד תום התקופה שלהלן, לפי העניין: {{ח:תתת|(1)}} לעניין בקשה שעניינה שינוי הכרוך בהקלה מתנאי ההיתר או שיש בה כדי להגדיל את ההשפעה השלילית של העיסוק על בריאות הציבור או הסביבה או את הסיכון ממנו לבריאות הציבור או לסביבה – ארבעה חודשים מיום הגשת הבקשה כנדרש לפי סעיף זה {{ח:פנימי|סעיף 4א|וסעיף 4א}}; הממונה רשאי, אם ראה צורך בכך בשל מורכבות הבקשה, להאריך את התקופה האמורה ב־75 ימים נוספים; {{ח:תתת|(2)}} לעניין בקשה שעניינה שינוי שאינו שינוי כאמור בפסקה (1) – חודשיים מיום הגשת הבקשה כנדרש לפי סעיף זה {{ח:פנימי|סעיף 4א|וסעיף 4א}}; הממונה רשאי, אם ראה צורך בכך בשל מורכבות הבקשה, להאריך את התקופה האמורה ב־30 ימים נוספים. {{ח:תת|(ז)}} דרש הממונה ממגיש הבקשה מידע ופרטים נוספים לפי סעיף קטן (ב), לא יבוא במניין התקופה האמורה בסעיף קטן (ו)(1) או (2) פרק הזמן שעד להגשת מידע ופרטים כאמור, וכן לא יבוא במניין התקופה האמורה פרק הזמן שניתן לבעל היתר הרעלים כדי לטעון את טענותיו כאמור בסעיף קטן (ד). {{ח:תת|(ח)}} על שינוי תנאי בהיתר רעלים לפי סעיף זה יחולו ההוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 3ה|סעיף 3ה עד 3ט}}, בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|3יב|שינוי הפעלה משמעותי|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} בעל היתר רעלים לא יבצע, בעצמו או באמצעות אחר, שינוי בעיסוק, ברעל, או במקום העיסוק שניתן לגביו היתר רעלים, לרבות הרחבתו של מקום העיסוק או שינוי בעיסוק ברעל שעלול להגדיל במידה ניכרת את ההשפעות השליליות של העיסוק, כולן או חלקן, על בריאות הציבור או על הסביבה או את הסיכון לציבור או לסביבה הנובע ממנו (בחוק זה – שינוי הפעלה משמעותי), אלא לאחר קבלת אישור הממונה בכתב; הממונה רשאי לאשר את הבקשה, לסרב לאשרה או לאשרה בתנאים הנוגעים לשינוי המבוקש, כפי שיורה. {{ח:תת|(ב)}} על בקשת בעל היתר רעלים לשינוי הפעלה משמעותי כאמור בסעיף קטן (א) יחולו ההוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 3א|סעיפים 3א עד 3ג}}, בשינויים המחויבים; על שינוי כאמור יחולו ההוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 3ד|סעיפים 3ד עד 3ט}}, בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ג)}} הממונה יודיע לבעל היתר רעלים על החלטתו בבקשתו לפי סעיף קטן (א), בתוך שישה חודשים מיום הגשת הבקשה; הממונה רשאי, אם ראה צורך בכך בשל מורכבות הבקשה, להאריך את התקופה האמורה בחודשיים נוספים, ויחולו לעניין זה הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3יא|סעיף 3יא(ז)}}. {{ח:תת|(ד)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), הגיש בעל היתר רעלים לממונה בקשה לשינוי הפעלה משמעותי הכוללת הוספת עיסוק הטעון היתר רעלים לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3(א)}}, בין בשל שינוי בעיסוק ובין בשל שינוי ברעלים שלגביהם ניתן ההיתר, רשאי הממונה, אם מצא שהעיסוק נושא השינוי המבוקש שונה באופן מהותי מהעיסוק שלגביו ניתן ההיתר או שהשינוי המבוקש משנה באופן מהותי את העיסוק שלגביו ניתן היתר, להורות כי הוספה כאמור טעונה היתר רעלים. {{ח:תת|(ה)}} השר רשאי לקבוע נסיבות שבהן שינוי כאמור בסעיף קטן (א) ייחשב שינוי הפעלה משמעותי. {{ח:תת|(ו)}} הממונה רשאי לתת לבעל היתר רעלים הוראות לעניין נסיבות שבהן שינוי כאמור בסעיף קטן (א) ייחשב שינוי הפעלה משמעותי, וכן לעניין אופן הערכת ההשפעות של השינוי האמור על בריאות הציבור או על הסביבה, ובכלל זה השפעתו על הסיכון לציבור או לסביבה. {{ח:תת|(ז)}} בלי לגרוע מסמכות הממונה לפי סעיף קטן (ו), המנהל רשאי לתת הוראות כאמור באותו סעיף קטן גם לכלל בעלי היתרי הרעלים או לבעלי היתרי רעלים שניתנו לשם עיסוק בסוגי פעילות או סוגי מיתקנים מסוימים; הוראות שניתנו לפי סעיף קטן זה יועמדו לעיון הציבור במשרדי המנהל, במשרדי הממונה ובאתר האינטרנט של המשרד; הודעה על מתן הוראות כאמור, על מועד כניסתן לתוקף ועל כל שינוי בהן תפורסם ברשומות, והשר רשאי לקבוע דרכים נוספות לפרסומן. {{ח:סעיף|3יג|הודעה על שינוי שאינו שינוי הפעלה משמעותי|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)|(1)}} בעל היתר רעלים יודיע לממונה על כל שינוי שבכוונתו לבצע בעיסוק, ברעל, או במקום העיסוק נושא היתר הרעלים או באופן הפעלתו, לעומת נתונים שצוינו בבקשה להיתר הרעלים, שאינו שינוי הפעלה משמעותי ושאינו כרוך בשינוי תנאי ההיתר, 45 ימים לפחות לפני ביצוע השינוי, או במועד מאוחר יותר אם הממונה אישר זאת. {{ח:תתת|(2)}} בעל היתר רעלים יצרף להודעה כאמור בפסקה (1) פירוט בדבר השינוי המתוכנן, ואם צפוי כי ההשפעות הסביבתיות של העיסוק ברעלים ישתנו עקב אותו שינוי – פירוט ההשפעות הצפויות, ויכלול תיקון של המידע והמסמכים הנוגעים לעניין אשר הוגשו במסגרת הבקשה להיתר הרעלים. {{ח:תתת|(3)}} הממונה רשאי לדרוש מבעל היתר רעלים מידע ופרטים נוספים הדרושים לו לשם בחינה של השינוי המתוכנן והשלכותיו. {{ח:תת|(ב)}} מצא הממונה כי שינוי שהודיע עליו בעל היתר הרעלים לפי הוראות סעיף קטן (א), הוא שינוי הפעלה משמעותי, יודיע לבעל היתר הרעלים, בתוך 45 ימים מיום קבלת ההודעה, כי עליו להגיש בקשה לשינוי הפעלה משמעותי לפני ביצוע השינוי, ויחולו לעניין השינוי והבקשה כאמור הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3יב|סעיף 3יב(א) עד (ג)}}. {{ח:תת|(ג)}} על אף האמור בסעיף קטן (ב), מסר הממונה לבעל היתר רעלים הודעה כאמור באותו סעיף קטן לאחר שחלפו 45 ימים ממועד הודעת בעל היתר הרעלים, ועד מועד מסירת ההודעה כאמור טרם ביצע בעל היתר הפליטה את השינוי, לא יבצע בעל ההיתר את השינוי אלא לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3יב|סעיף 3יב(א) ו־(ב)}}; ואולם, אם נמסרה ההודעה כאמור לבעל היתר הרעלים לאחר שבוצע השינוי, רשאי הממונה לתת לו הוראות והגבלות שיחולו עד מועד ההחלטה בבקשה לשינוי הפעלה משמעותי. {{ח:סעיף|3יד|ביטול היתר רעלים או התלייתו|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} הממונה רשאי לבטל היתר רעלים או להתלותו לתקופה שיקבע, לאחר שנתן לבעל ההיתר הזדמנות לטעון את טענותיו, אם נוכח כי התקיים אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} היתר הרעלים ניתן על יסוד מידע כוזב או מטעה; {{ח:תתת|(2)}} בעל היתר הרעלים הפר הוראה מההוראות לפי חוק זה או תנאי מתנאי היתר הרעלים; {{ח:תתת|(3)}} העיסוק ברעלים נושא ההיתר גורם לזיהום או לפגיעה בסביבה מתמשכים או חוזרים ונשנים או גורם לסיכון משמעותי לציבור או לסביבה. {{ח:תת|(ב)}} היה הפגם שבשלו נדרשו ביטול היתר הרעלים או התלייתו לפי סעיף קטן (א), ניתן לתיקון, לא יבטל הממונה את היתר הרעלים ולא יתלה אותו אלא לאחר שהודיע לבעל ההיתר על הפגם, ובעל ההיתר לא תיקן את הפגם באופן ובפרק הזמן שקבע הממונה בהודעתו. {{ח:סעיף|3טו|העברת היתר רעלים|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} היתר רעלים ניתן להעברה, ובלבד שניתן לכך אישור הממונה מראש ובכתב; הממונה רשאי להתנות את מתן האישור בקבלת מידע ומסמכים הדרושים לו לשם החלטה בבקשה, וכן רשאי הוא לקבוע תנאים באישור, אם הדבר נדרש כדי להבטיח עמידה בתנאי ההיתר. {{ח:תת|(ב)}} הממונה ייתן החלטה בבקשה לפי סעיף זה בתוך 60 ימים מיום הגשתה, ורשאי הוא להאריך את התקופה האמורה ב־30 ימים נוספים אם ראה צורך בכך בשל מורכבות הבקשה; פרק זמן להגשת מידע ופרטים נוספים שדרש הממונה לפי סעיף קטן (א) לא יבוא במניין התקופה למתן החלטה כאמור. {{ח:סעיף|3טז|בקשה להיתר רעלים אחוד, מתן ההיתר ותנאיו|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} המבקש לעסוק ברעל בעל תכונת סיכון, בעיסוק הטעון היתר רעלים לפי חוק זה, שנדרש לגבי כולו או חלקו, נוסף על היתר הרעלים, אישור השר לשם מתן רישיון או היתר לפי {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים|חוק רישוי עסקים}}, יגיש לממונה, לפי הוראות סעיף זה, בקשה להיתר רעלים אחוד; בחוק זה, ”היתר רעלים אחוד“ – היתר הכולל תנאים והוראות לעניין כלל ההיבטים הסביבתיים הנוגעים לעיסוק ברעלים, לשם הגנה על הסביבה או על בריאות הציבור לפי חוק זה או לשם הבטחת איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים לפי {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים|חוק רישוי עסקים}}; תנאים והוראות כאמור יכול שייקבעו לגבי כל פעילות שמתקיימת באתר שבו מבוצע העיסוק כאמור, לרבות פעילות כאמור שאינה עיסוק ברעל. {{ח:תת|(ב)}} ההוראות לפי חוק זה שעניינן היתר רעלים, ובכלל זה בקשה להיתר רעלים, מתן היתר רעלים ותנאיו ובעל היתר רעלים, יחולו לעניין היתר רעלים שהוא היתר רעלים אחוד, ובכלל זה בקשה להיתר כאמור, מתן היתר כאמור ותנאיו ובעל היתר כאמור, בשינויים המחויבים ובשינויים שלהלן: {{ח:תתת|(1)}} בלי לגרוע מהוראות {{ח:פנימי|סעיף 3א|סעיף 3א}}, בשינויים שבסעיף זה, בקשה להיתר רעלים אחוד תכלול מידע ופרטים מהסוגים המפורטים לפי {{ח:פנימי|סעיף 3א|אותו סעיף}} שעניינם הבטחת איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים כאמור {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים#סעיף 1|בסעיף 1(א)(1) לחוק רישוי עסקים}}; {{ח:תתת|(2)}} בלי לגרוע מכלליות האמור {{ח:פנימי|סעיף 3ד|בסעיף 3ד(א)}}, בשינויים האמורים בסעיף זה – {{ח:תתתת|(א)}} התנאים שהממונה רשאי לקבוע כתנאים למתן היתר רעלים שהוא היתר רעלים אחוד או כתנאים בהיתר כאמור, יכללו גם תנאים לפי {{ח:פנימי|סעיף 3ד|אותו סעיף}} לשם הבטחת איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים כאמור {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים#סעיף 1|בסעיף 1(א)(1) לחוק רישוי עסקים}}; {{ח:תתתת|(ב)}} התנאים שהממונה רשאי לקבוע לעניין חומר מסוכן, לפי {{ח:פנימי|סעיף 3ד|סעיף 3ד(ב)}}, למעט תנאים כאמור לעניין מסחר, ייבוא וייצוא או לעניין אחראי רעלים, יכול שייקבעו לעניין חומר מזהם כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק הגנת הסביבה (פליטות והעברות לסביבה – חובות דיווח ומרשם)|בחוק הגנת הסביבה (פליטות והעברות לסביבה – חובות דיווח ומרשם), התשע״ב–2012}}. {{ח:סעיף|3יז|התניית רישיון או היתר זמני לעסק בהיתר רעלים אחוד|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} לא יינתן רישיון או היתר זמני לעסק החייב ברישוי לפי {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים|חוק רישוי עסקים}} (בסעיף זה – רישיון עסק), ושהפעילות בו טעונה היתר רעלים אחוד, אלא לאחר קבלת היתר רעלים אחוד. {{ח:סעיף|3יח|תוצאות קבלת היתר רעלים אחוד|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} ניתן לעוסק ברעלים היתר רעלים אחוד, יראו את ההיתר האמור ותנאיו כאישור למתן רישיון עסק ותנאים שנקבעו בו בידי נותן האישור, לשם הבטחת המטרה האמורה {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים#סעיף 1|בסעיף 1(א)(1) לחוק רישוי עסקים}}; לא יידרש לגבי אותו עסק אישור אחר לפי {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים|החוק האמור}} ולא ייקבעו ברישיון העסק שלו תנאים אחרים להבטחת המטרה האמורה; בסעיף זה, ”נותן האישור“ – כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים#סעיף 6|בסעיף 6 לחוק רישוי עסקים}}, מטעם השר. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), לא יחולו לעניין היתר רעלים אחוד, שרואים אותו לפי אותו סעיף קטן כאישור כאמור בו, ולעניין תנאיו, ההוראות לפי {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים|חוק רישוי עסקים}}; ואולם – {{ח:תתת|(1)}} הסמכויות לפי {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים#סעיף 19א|סעיפים 19א}} {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים#סעיף 19ב|ו־19ב לחוק רישוי עסקים}} יהיו נתונות לגורם אכיפה מוסמך כאמור {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים#סעיף 19א|בסעיף 19א לאותו חוק}}, גם לעניין אכיפת תנאיו של היתר רעלים אחוד; {{ח:תתת|(2)}} הסמכויות לפי {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים#סעיף 28א|סעיף 28א לחוק רישוי עסקים}} יהיו נתונות לעובד רשות מקומית שהוסמך למפקח לפי {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים#סעיף 28|סעיף 28(א)(2) לאותו חוק}}, גם לעניין היתר כאמור, ובלבד שבהפעלת סמכויותיו כאמור יפעל עובד הרשות המקומית לפי הנחיותיו של הממונה ויחולו לעניין זה הוראות {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים#סעיף 28ב|סעיף 28ב לחוק האמור}}. {{ח:תת|(ג)}} ניתן היתר רעלים אחוד לגבי עיסוק, והשתנה העיסוק באופן שהוא אינו טעון עוד היתר רעלים, ימשיך ההיתר לעמוד בתוקף עד תום תקופת תוקפו, ולעניין עיסוק שנדרש לגביו אישור השר לשם מתן רישיון עסק – עד למועד שבו ניתנו תנאים ברישיון העסק לעניין שמירה על איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים, והכול אלא אם כן בוטל קודם לכן בידי הממונה. {{ח:סעיף|4|רעלים מיובאים}} {{ח:ת}} לא ימסור המכס רעלים המוכנסים לישראל אלא לאחד מאלה בלבד – {{ח:תת|(1)}} לבעל היתר רעלים; {{ח:תת|(2)}} למי שיש לו הרשאה בכתב מאת הממונה. {{ח:סעיף|4א|אופן הגשת בקשות, השגות והודעות|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} בקשה, השגה או הודעה שעל עוסק להגיש לממונה, למנהל או למנהל הכללי, לפי חוק זה, תוגש באופן דיגיטלי, במתכונת שפרסם המנהל באתר האינטרנט של המשרד, ואשר תעמוד לעיון הציבור במשרד; הודעה על פרסום מתכונת כאמור ועל כל שינוי שלה תפורסם ברשומות. {{ח:סעיף|5|פנקסי רעלים|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:תת|(א)}} בעל היתר רעלים ינהל פנקסי רעלים לפי {{ח:פנימי|תוספת 3|הטופס שבתוספת השלישית}} ובהם יירשמו כל קניה ומכירה של רעלים. {{ח:תת|(ב)}} בפנקס הקניות יפורטו תאריכה של כל קניה, החמרים שנקנו, כמותם וכן שמו של האדם שממנו נתקבלו. {{ח:תת|(ג)}} בפנקס המכירות יפורטו תאריכה של כל מכירה, תיאורו של הרעל שנמסר וכמותו, השימוש לו הוא מיועד ושמו ומענו של הקונה. {{ח:תת|(ד)}} כל רישום בפנקס המכירות ייעשה בזמן מסירת הרעל והקונה יחתום בצדו של הרישום; היתה המכירה לפי הזמנה בכתב תישמר ההזמנה במקום החתימה. {{ח:תת|(ה)}} אין למחוק או לשנות ברישום בפנקס ואין להוסיף עליו; העסקאות יירשמו בזו אחר זו ויצויינו במספרים סידוריים. {{ח:תת|(ו)}} נפלה טעות סופר, אפשר להביא תיקון בשולי הפנקס אך אין לתקן את הרישום המקורי. {{ח:תת|(ז)}} העברת רעלים מבית עסקו הסיטוני של בעלם אל בית עסקו הקמעוני, תירשם בפנקסים של שני בתי העסק כאילו נעשה מכר. {{ח:תת|(ח)}} הפנקסים יישמרו ויהיו פתוחים לביקורתו של הממונה או של עובד ציבור שהוא הרשה לכך בכתב, שלוש שנים מיום הרישום האחרון בהם. {{ח:סעיף|5|עמידה בדרישות לעניין ניטור, דיגום, דיווח, רישום ותיעוד ושמירתם|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} לא יעסוק אדם ברעלים אלא בהתאם לדרישות שקבע השר בתקנות לפי {{ח:פנימי|סעיף 12|סעיף 12}} לעניין ניטור, דיגום, דיווח, רישום ותיעוד ושמירתם של רישום ותיעוד כאמור. {{ח:סעיף|6|החסנת רעלים|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:תת|(א)}} רעלים יאוחסנו תחת מנעול ובריח ויישמרו בנפרד מחמרים לא רעילים. {{ח:תת|(ב)}} על מכלים וצרורות המכילים רעלים יותוו ברורות שמו של החומר והמלה ”רעל“ בעברית, בערבית ובאנגלית. {{ח:תת|(ג)}} לא יאוחסנו, לא יוצגו למכירה ולא יימכרו צרכי מזון או משקה בבית עסק רשוי לסחר ברעלים; הוראה זו לא תחול על רוקחים מורשים לגבי מכירה בצרורות חתומים של צרכי מזון פטנטיים או צרכי מזון שהם מייצרים ומוכרים. {{ח:סעיף|6|אריזה, סימון, החזקה ואחסון של רעלים|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} רעל שהוא בעל תכונת סיכון ייארז, יסומן, יוחזק ויאוחסן בהתאם להוראות שקבע השר בתקנות לפי {{ח:פנימי|סעיף 10|סעיף 10(3)}} {{ח:פנימי|סעיף 12|או 12}}; בידי המחזיק ברעל כאמור יימצא גיליון בטיחות המכיל מידע שקבע השר בהוראות כאמור לגבי הרעל, תכונותיו והשפעותיו, הסיכונים הנובעים ממנו ודרכי מניעתם; גיליון בטיחות יהיה ערוך בהתאם להוראות שקבע השר כאמור. {{ח:סעיף|6א|אחראי רעלים|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} אחראי הרעלים יהיה אחראי ליישום תנאי היתר הרעלים, באופן שיבטיח הגנה על הסביבה ועל הציבור, ובכלל זה לעניין היערכות לאירוע חומרים מסוכנים וטיפול באירוע ובתוצאותיו; בעל היתר רעלים יעמיד לרשותו של אחראי הרעלים את המשאבים הדרושים לביצוע תפקידו ויפקח על פעילותו. {{ח:סעיף|6ב|מתן הוראות לעניין מקבץ של מקומות עיסוק|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} מצא המנהל כי באתר מסוים יש מקבץ של מקומות עיסוק שמתבצעים בהם עיסוקים טעוני היתר או עיסוקים שנקבעו לגביהם הוראות לפי חוק זה המסדירות את אותם עיסוקים, ושהימצאותם במקבץ כאמור עלולה להחמיר את הסיכון לקיומם של אירועי חומרים מסוכנים או את תוצאותיהם, רשאי הוא להורות לעוסקים בעיסוקים כאמור באותו מקבץ לשתף את העוסקים האחרים בעיסוקים כאמור שבאותו מקבץ במידע שברשותם, כדי לאפשר להם להביא בחשבון את האופי וההיקף הכולל של הסיכונים לאירועי חומרים מסוכנים שהם יתייחסו אליהם בדוחות הבטיחות ובתוכניות החירום שלהם, והכול בלי לגרוע מהוראות {{ח:חיצוני|חוק התחרות הכלכלית|חוק התחרות הכלכלית, התשמ״ח–1988}}, ובלי לחייבם במסירת מידע המהווה סוד מסחרי או מקצועי לפי כל דין. {{ח:סעיף|6ג|העמדת מידע לעיון הציבור|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} בעל היתר רעלים ברמה א׳ המחזיק רעל המנוי {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בטור א׳ לחלק ב׳ לתוספת השלישית}}, בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגביו {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בטור ב׳ שבחלק ב׳ לתוספת השלישית}}, ושעיסוקו כולל הימצאות רעלים במקום נייח וקבוע, יבטיח כי מידע כמפורט להלן יעמוד לרשות הציבור, זמין ועדכני בכל עת, באתר האינטרנט של בעל היתר הרעלים, בשפה המובנת למי שאינו בקי בחומרים מסוכנים, ובייחוד לציבור העלול להיות מושפע במקרה של אירוע חומרים מסוכנים: {{ח:תתת|(1)}} פרטי בעל ההיתר ופרטיו של איש קשר שאפשר לקבל ממנו מידע נוסף בעניינים המפורטים בפסקאות שלהלן; {{ח:תתת|(2)}} פרטי היתר הרעלים ותקופת תוקפו; {{ח:תתת|(3)}} תיאור כללי של העיסוק; {{ח:תתת|(4)}} שמותיהם המקובלים של הרעלים נושא היתר הרעלים, שמות הקבוצות שהרעלים משתייכים אליהן או תכונות הסיכון העיקריות שלהם; {{ח:תתת|(5)}} תיאור כללי של הסיכונים הנובעים מהעיסוק והשפעותיהם האפשריות על בריאות הציבור ועל הסביבה, של תרחישים עיקריים של אירועי חומרים מסוכנים ושל דרכי התגובה העיקריות של בעל היתר הרעלים לתרחישים אלה; {{ח:תתת|(6)}} דרכי אזהרת הציבור על אירוע חומרים מסוכנים ודרכי ההתנהגות המומלצות בעת אירוע חומרים מסוכנים הנובע ממקום העיסוק. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), בעל היתר רעלים רשאי שלא להעמיד מידע כאמור באותו סעיף קטן לעיון הציבור, אם גילויו עלול לפגוע בביטחון המדינה וגורם ביטחוני בכיר כהגדרתו בחוק אוויר נקי, אישר זאת בחתימת ידו; בעל היתר הרעלים ימסור לממונה העתק מאישור כאמור; על אישור גורם ביטחוני בכיר ופרסום מידע על אודותיו יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק חופש המידע#סעיף 10|סעיפים 10}} {{ח:חיצוני|חוק חופש המידע#סעיף 11|ו־11 לחוק חופש המידע}}, בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|6ד|תוכנית פיקוח|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} המנהל יורה בנוהל על אופן הביצוע של פיקוח על כלל העיסוקים טעוני ההיתר ברמה א׳ לפי חוק זה. {{ח:תת|(ב)}} המנהל יורה בנוהל כאמור בסעיף קטן (א) הוראות לעניין הכנת תוכנית פיקוח בידי הממונה, לעניין המתכונת להכנת תוכנית הפיקוח ואמות המידה להפעלתה, ובכלל זה הוראות בעניינים אלה: {{ח:תתת|(1)}} בחינת כלל ההשפעות על הסביבה של פעילות העיסוקים טעוני ההיתר; {{ח:תתת|(2)}} אמות מידה לעניין תדירות הפיקוח, בשים לב למידת הסיכון או הזיהום הכרוכים בעיסוקים ובמורכבותם, לאופי הסביבה המושפעת מפעילויות אלה ולהפרות קודמות או תלונות; תדירות הפיקוח לא תפחת מביצוע פעילות פיקוח אחת לשנה בעיסוקים טעוני היתר בעלי ההשפעות החמורות ביותר על הסביבה ופעילות פיקוח אחת לשלוש שנים בעיסוקים טעוני היתר בעלי ההשפעות הקלות ביותר על הסביבה מבין העיסוקים טעוני ההיתר; {{ח:תתת|(3)}} הוראות שיבטיחו שתוכנית הפיקוח תוכן כך שיהיה אפשר לזהות, ככל הניתן, הפרות של תנאי ההיתר; {{ח:תתת|(4)}} בחינת תוכנית פיקוח ועדכונה מעת לעת. {{ח:תת|(ג)}} הממונה יכין תוכנית פיקוח בהתאם להוראות המנהל שתכלול את כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} האזור הגאוגרפי שהתוכנית חלה עליו ורשימת בעלי ההיתרים שהתוכנית חלה עליהם באותו אזור; {{ח:תתת|(2)}} הערכה כללית של השפעות משמעותיות על הסביבה; {{ח:תתת|(3)}} תקופת התוכנית והוראות לעניין תדירות הפיקוח לפיה, ובכלל זה הוראות לגבי פיקוח שגרתי במקום העיסוק, הוראות לביצוע ביקורות פתע והוראות לביצוע בדיקות לא שגרתיות בנסיבות שבהן נדרשת בדיקת אירועים או תלונות חמורות שיש בהם חשש לפגיעה בסביבה או הפרת תנאים בהיתר. {{ח:תת|(ד)}} הממונה יפרסם את תוכנית הפיקוח שהכין לפי הוראות סעיף קטן (ג), באתר האינטרנט של המשרד, וכן יפרסם את סיכום פעילות הפיקוח שבוצעה לפי תוכנית הפיקוח, לגבי כל שנה, עד יום 30 באפריל של השנה העוקבת, ובכלל זה מידע בדבר עיקרי הממצאים מפעילות הפיקוח ובעלי ההיתרים שלגביהם בוצעה פעילות פיקוח בשנה שקדמה למועד הדיווח. {{ח:סעיף|7||תיקון: תשנ״ז}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|8|מכירת רעלים בידי סיטונאים}} {{ח:ת}} בעל היתר רעלים שהוא סיטונאי או יצרן של רעלים – {{ח:תת|(1)}} לא ימכור רעלים אלא למי שהוא בעל היתר רעלים; {{ח:תת|(2)}} לא יעסוק במכירה קמעונית אלא אם כן בית עסקו הקמעוני מופרד ושונה מבית עסקו הסיטוני ורשוי בנפרד; {{ח:תת|(3)}} לא יעסוק בעירוב, בהרכבה או בהכנה של רעלים, אלא בהדרכתו ובפיקוחו האישיים של איש מקצוע שהרשהו הממונה. {{ח:סעיף|9||תיקון: תשנ״ז}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|10|סיווג רעלים}} {{ח:ת}} השר רשאי בתקנות – {{ח:תת|(1)}} לסווג רעלים, לפי מטרת שימושם, דרגות רעילותם או מידת הסכנה הכרוכה בשימושם, או לפי שיקולים אחרים; {{ח:תת|(2)}} לפטור רעלים או סוגים מהם מתחולתן של הוראות מסוימות של חוק זה; {{ח:תת|(3)}} לקבוע לגבי רעלים או סוגים שלהם הוראות בדבר ייצורם, ייבואם, ייצואם, אריזתם, המסחר בהם, ניפוקם, העברתם, החסנתם, החזקתם והשימוש בהם. {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החומרים המסוכנים (רישום תכשירים להדברת מזיקים לאדם)|תקנות החומרים המסוכנים (רישום תכשירים להדברת מזיקים לאדם), התשנ״ד–1994}}.}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החומרים המסוכנים (סיווג ופטור)|תקנות החומרים המסוכנים (סיווג ופטור), התשנ״ו–1996}}.}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות הבטיחות בעבודה (גיליון בטיחות, סיווג, אריזה, תיווי וסימון של אריזות)|תקנות הבטיחות בעבודה (גיליון בטיחות, סיווג, אריזה, תיווי וסימון של אריזות), התשנ״ח–1998}}.}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החומרים המסוכנים (יישום פרוטוקול מונטריאול בענין חומרים הפוגעים בשכבת האוזון)|תקנות החומרים המסוכנים (יישום פרוטוקול מונטריאול בענין חומרים הפוגעים בשכבת האוזון), התשס״ד–2004}}.}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החומרים המסוכנים (שימוש בתכשירים ליד מבנים)|תקנות החומרים המסוכנים (שימוש בתכשירים ליד מבנים), התשס״ה–2005}}.}} {{ח:סעיף|11|שינוי תוספות והחלפתן|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} השר רשאי, בצו – {{ח:תת|(1)}} לשנות את רשימת החמרים המפורטים {{ח:פנימי|תוספת 1|בתוספת הראשונה}} או {{ח:פנימי|תוספת 2|בתוספת השניה}}, וכן להחליף את התוספות האמורות כולן או חלקן; {{ח:תת|(2)}} באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת – לשנות את {{ח:פנימי|תוספת 3|התוספת השלישית}}, {{ח:פנימי|תוספת 4|התוספת הרביעית}} {{ח:פנימי|תוספת 5|והתוספת החמישית}}, ובהסכמת שר המשפטים ואישור הוועדה האמורה – לשנות את {{ח:פנימי|תוספת 6|התוספת השישית}}. {{ח:סעיף|12|התקנת תקנות|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} השר רשאי להתקין תקנות בדבר – {{ח:תת|(1)}} הטיפול בחמרים מסוכנים והשימוש בהם, ייצורם, ייבואם, ייצואם, אריזתם המסחר בהם, ניפוקם, העברתם, החסנתם והחזקתם, ובכלל זה הוראות לעניין ניטור, דיגום, דיווח, רישום ותיעוד, וכן הטיפול בפסולת חומרים מסוכנים וסיווג חומרים מסוכנים לפי השיקולים האמורים {{ח:פנימי|סעיף 10|בסעיף 10(1)}}; {{ח:תת|(1א)}} תנאי כשירות שעוסק או מי מטעמו או אחראי רעלים נדרש לעמוד בהם, ובכלל זה הידע המקצועי המספק כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3|בסעיף 3(ג)}}, ההשכלה, ההכשרה והניסיון, וכן חובת השתלמות הנדרשים מעוסק כאמור או מאחראי רעלים; תקנות לפי פסקה זו טעונות אישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת; {{ח:תת|(2)}} כל דבר אחר לפי חוק זה הטעון הסדר. {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החומרים המסוכנים (יבוא ויצוא פסולת חומרים מסוכנים)|תקנות החומרים המסוכנים (יבוא ויצוא פסולת חומרים מסוכנים), התשנ״ד–1994}}.}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החומרים המסוכנים (רישום תכשירים להדברת מזיקים לאדם)|תקנות החומרים המסוכנים (רישום תכשירים להדברת מזיקים לאדם), התשנ״ד–1994}}.}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות הבטיחות בעבודה (גיליון בטיחות, סיווג, אריזה, תיווי וסימון של אריזות)|תקנות הבטיחות בעבודה (גיליון בטיחות, סיווג, אריזה, תיווי וסימון של אריזות), התשנ״ח–1998}}.}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החומרים המסוכנים (סילוק פסולת רדיואקטיבית)|תקנות החומרים המסוכנים (סילוק פסולת רדיואקטיבית), התשס״ב–2002}}.}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החומרים המסוכנים (יישום פרוטוקול מונטריאול בענין חומרים הפוגעים בשכבת האוזון)|תקנות החומרים המסוכנים (יישום פרוטוקול מונטריאול בענין חומרים הפוגעים בשכבת האוזון), התשס״ד–2004}}.}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החומרים המסוכנים (שימוש בתכשירים ליד מבנים)|תקנות החומרים המסוכנים (שימוש בתכשירים ליד מבנים), התשס״ה–2005}}.}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החומרים המסוכנים (יישום אמנת מינמטה בדבר כספית)|תקנות החומרים המסוכנים (יישום אמנת מינמטה בדבר כספית), התשפ״ד–2024}}.}} {{ח:סעיף|13|סייג לסמכויות|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:תת|(א)}} לא ישתמש השר בסמכויותיו לפי {{ח:פנימי|סעיף 10|סעיפים 10}}, {{ח:פנימי|סעיף 11|11}} {{ח:פנימי|סעיף 12|ו־12}} אלא לאחר התייעצות עם שר הבריאות וכן – {{ח:תתת|(1)}} לגבי חמרים המשמשים לחקלאות – עם שר החקלאות ושר העבודה והרווחה; {{ח:תתת|(2)}} לגבי חמרים המשמשים לתעשיה – עם שר התעשיה והמסחר ושר העבודה והרווחה. {{ח:תת|(ב)}} פנה השר להתייעצות כאמור בסעיף קטן (א) לשר מהשרים האמורים באותו סעיף קטן, ולא השיב אותו השר בכתב לפנייתו בתוך 60 ימים מיום שנמסרה לו הפנייה, יראו את חובת ההתייעצות בתום התקופה האמורה כאילו קוימה. {{ח:סעיף|13א|עקרונות ושיקולים לאסדרת עיסוק הטעון היתר רעלים|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} סמכויות לפי חוק זה לגבי עיסוק ברעלים הטעון היתר, לעניין התקנת תקנות, מתן הנחיות, בחינת בקשות או השגות והחלטה בהן, מתן היתרים או אישורים או קביעת תנאים בהם, לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיפים 3 עד 13ג}}, יופעלו על בסיס גישה סביבתית משולבת ובהתאם לאסדרה האירופית, ובלבד שבעניין שבו האסדרה האירופית אינה מתאימה לתנאי הארץ, הסמכויות כאמור יופעלו על בסיס אמות מידה מקצועיות המיושמות במדינות מפותחות; הסמכויות כאמור יופעלו גם בשים לב לכל אלה: {{ח:תתת|(1)}} בחינת השפעות הדדיות בין מרכיבי הסביבה השונים ובחינת השפעות על בריאות הציבור ועל הסביבה כמכלול; {{ח:תתת|(2)}} ניהול סיכונים; {{ח:תתת|(3)}} העדפת הפחתה במקור המיועדת למניעה של השפעות שליליות על הסביבה העלולות להיווצר, טרם היווצרותן, ובמקום שמניעה אינה אפשרית – צמצום השפעות כאמור; מניעה או צמצום כאמור יכול שייעשו בין השאר בשלבי הבחירה של החומרים ובאפיון תהליכים; {{ח:תתת|(4)}} הפחתת נטל אסדרה עודף, ובכלל זה צמצום עלויות עודפות הכרוכות בציות לאסדרה, וכן יצירת ודאות ויציבות אסדרתית. {{ח:תת|(ב)|(1)}} בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), המנהל יפרסם הוראות לעניין האסדרה האירופית שעליה יש להתבסס בהפעלת הסמכויות כאמור באותו סעיף קטן, ובעניינים שלגביהם לא ניתן להורות על אסדרה אירופית מסוימת – הוראות לעניין אופן הבחירה בהסדר שעליו יש להתבסס בהפעלת הסמכויות כאמור. {{ח:תתת|(2)}} הוראות שניתנו לפי פסקה (1) יועמדו לעיון הציבור במשרדי המנהל ובמשרדי הממונה ויפורסמו באתר האינטרנט של המשרד; הודעה על מתן הוראות כאמור, על מועד כניסתן לתוקף ועל כל שינוי בהן תפורסם ברשומות. {{ח:תת|(ג)}} אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לגרוע מכל שיקול אחר שיש לשקול לפי חוק זה בהפעלת הסמכויות כאמור באותו סעיף קטן. {{ח:סעיף|13ב|שינוי תנאי בהיתר על פי תקנות או הנחיות|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} בקביעת הוראות לפי חוק זה שיש בהן משום שינוי של תנאים הקבועים בהיתרי רעלים שעמדו בתוקף ערב קביעת ההוראות האמורות (בסעיף קטן זה – היתרים קיימים), יבחן השר את מועד כניסתן לתוקף של הוראות כאמור לגבי היתרים קיימים, ורשאי הוא לקבוע כי הן ייכנסו לתוקף לגבי היתרים כאמור, לפני מועד חידושם, רק אם נוכח כי מתקיים אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} עלות יישום השינוי האמור בידי כלל בעלי ההיתרים הקיימים הנוגעים לעניין אינה עולה על 30 מיליון שקלים חדשים בשנה מסוימת, על פי המסקנות מתהליך הערכת השפעות אסדרה, כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק עקרונות האסדרה|בחוק עקרונות האסדרה, התשפ״ב–2021}}, שנערך לגבי ההוראות; {{ח:תתת|(2)}} כניסת ההוראות לתוקף, לגבי כלל ההיתרים הקיימים, במועד חידושם ולא קודם לכן, עלולה לגרום לפגיעה ניכרת בהגנה על בריאות הציבור או על הסביבה או לסיכון משמעותי לציבור או לסביבה; {{ח:תתת|(3)}} כניסת ההוראות לתוקף, לגבי היתר קיים, במועד חידוש ההיתר, ולא קודם לכן, עלולה להביא לאי־עמידה של מדינת ישראל בדרישה מחייבת לפי הסכם בין־לאומי שישראל צד לו. {{ח:תת|(ב)}} במתן הנחיות לפי חוק זה, אשר יישומן כרוך בשינוי תנאים שנקבעו בהיתר רעלים שהיה בתוקף ערב מתן ההנחיות (בסעיף קטן זה – היתר קיים) או שינוי באופן יישומם, רשאי המנהל להורות כי הנחיות כאמור ייכנסו לתוקף לגבי היתר קיים, לפני מועד חידושו, רק אם ניתן לכך אישור מאת השר; השר ייתן אישור כאמור רק אם נוכח כי מתקיים לגבי ההנחיות האמור בפסקאות (1), (2) או (3) של סעיף קטן (א), בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ג)}} הסכום הנקוב בסעיף קטן (א)(1) יתעדכן ב־1 בינואר של כל שנה (להלן – יום העדכון) לפי שיעור השינוי של המדד החדש לעומת המדד היסודי; סכום שעודכן כאמור יעוגל ל־1,000 השקלים החדשים הקרובים; לעניין זה – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”מדד“ – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”המדד החדש“ – המדד שפורסם לאחרונה לפני יום העדכון; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”המדד היסודי“ – המדד שפורסם ביום ו׳ באדר א׳ התשפ״ד (15 בפברואר 2024). {{ח:סעיף|13ג|הפעלת סמכויות הממונה|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} המנהל יפרסם נהלים ומדיניות כללית להפעלת סמכויות הממונה בהתאם להוראות לפי חוק זה. {{ח:סעיף|14|אגרות|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} השר רשאי לקבוע בצו, באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת – {{ח:תת|(1)}} אגרה בעד היתר רעלים או חידושו, בעד בקשה להיתר רעלים, בקשה לחידושו ובקשה לעריכת שינוי הפעלה משמעותי, בעד הגשת השגה ובעד היתרים אחרים או אישורים לפי חוק זה; {{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסם {{ח:חיצוני|צו החומרים המסוכנים (אגרת היתר רעלים)|צו החומרים המסוכנים (אגרת היתר רעלים), התשנ״ז–1997}}.}} {{ח:תת|(2)}} אגרה בעד בדיקות ומתן תעודות וחידושן לפי חוק זה והתקנות על פיו. {{ח:סעיף|14א|היטל על סילוק פסולת חומרים מסוכנים|תיקון: תשס״ד, תשפ״ד־2}} {{ח:תת|(א)}} בסעיף זה – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”מחזיק“, לענין פסולת חומרים מסוכנים – מי שבבעלותו, בחזקתו, בהשגחתו או בפיקוחו מצויה פסולת חמרים מסוכנים; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”סילוק“, לענין פסולת חומרים מסוכנים – כל אחד מאלה, הנעשה במקום המיועד לכך על פי דין: {{ח:תתתת|(1)}} הטמנת פסולת חומרים מסוכנים; {{ח:תתתת|(2)}} החדרת פסולת חומרים מסוכנים לתת הקרקע; {{ח:תתתת|(3)}} שריפת פסולת חומרים מסוכנים בדרך שאין בה הפקת משאבים; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”פסולת חומרים מסוכנים“ – {{ח:הערה|(נמחקה).}} {{ח:תת|(ב)}} השר, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, יקבע היטל על סילוק פסולת חומרים מסוכנים, שיוטל על מי שמחזיק בפסולת חומרים מסוכנים או שמסלק פסולת כאמור, והכל לשם מניעת היווצרות פסולת חומרים מסוכנים או צמצומה, וכדי לעודד הליכי מיחזור או השבה של פסולת כאמור או הפקת משאבים ממנה. {{ח:תת|(ג)}} בתקנות לפי סעיף קטן (ב) יקבע השר, בין השאר, את שיעור ההיטל, אופן תשלומו, הצמדתו ודרכי גבייתו, ורשאי הוא לקבוע, כאמור באותו סעיף קטן – {{ח:תתת|(1)}} שיעורי היטל שונים, בהתחשב, בין השאר באלה: {{ח:תתתת|(א)}} סוג או כמות פסולת החומרים המסוכנים; {{ח:תתתת|(ב)}} מקום הסילוק המיועד ואופן הסילוק; {{ח:תתתת|(ג)}} מידת הסיכון לאדם ולסביבה; {{ח:תתתת|(ד)}} קיום חלופות ישימות לטיפול בפסולת חומרים מסוכנים, לפי עדיפותן מבחינה סביבתית; {{ח:תתת|(2)}} פטור לסוגי מסלקי פסולת שונים. {{ח:תת|(ד)}} על גביית היטל לפי סעיף זה יחול {{ח:חיצוני|חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות|חוק המרכז לגביית קנסות}}. {{ח:סעיף|14ב|הודעה על כוונת חיוב בעיצום כספי|תיקון: תשס״ח, תש״ע}} {{ח:ת}} היה למנהל יסוד סביר להניח כי אדם הפר הוראה המנויה {{ח:פנימי|סעיף 14ה|בסעיף 14ה}} (בחוק זה – מפר) רשאי הוא למסור לו הודעה על כוונה להטיל עליו עיצום כספי (בחוק זה – הודעה על כוונת חיוב); בהודעה כאמור יציין המנהל, בין השאר את אלה: {{ח:תת|(1)}} המעשה המהווה את ההפרה; {{ח:תת|(2)}} שיעור העיצום הכספי והמועד לתשלומו; {{ח:תת|(3)}} זכותו של מפר לטעון את טענותיו לפני המנהל לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 14ג|סעיף 14ג}}; {{ח:תת|(4)}} שיעור התוספת על העיצום הכספי בהפרה נמשכת או חוזרת לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 14ז|סעיף 14ז}}. {{ח:סעיף|14ג|זכות טיעון|תיקון: תשס״ח}} {{ח:ת}} מפר שנמסרה לו הודעה על כוונת חיוב רשאי להגיש את טענותיו, בכתב, למנהל, לעניין הכוונה להטיל את העיצום הכספי ולעניין שיעורו, בתוך 30 ימים ממועד מסירת ההודעה. {{ח:סעיף|14ד|דרישת תשלום|תיקון: תשס״ח, תש״ע}} {{ח:תת|(א)}} המנהל יחליט, לאחר ששקל את הטענות שהוגשו לו לפי {{ח:פנימי|סעיף 14ג|סעיף 14ג}}, אם להטיל על המפר עיצום כספי, ורשאי הוא להפחית את סכום העיצום הכספי לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 14ו|סעיף 14ו}}. {{ח:תת|(ב)|(1)}} החליט המנהל לפי הוראות סעיף קטן (א) להטיל עיצום כספי, ימסור למפר דרישה לשלם את העיצום הכספי (בחוק זה – דרישת תשלום); בדרישת תשלום יציין המנהל, בין השאר, את סכום העיצום הכספי המעודכן כאמור {{ח:פנימי|סעיף 14ט|בסעיף 14ט}} והמועד לתשלומו. {{ח:תתת|(2)}} היה המפר תאגיד, ייקבע סכום העיצום הכספי בהתאם למחזור המכירות שלו כאמור {{ח:פנימי|סעיף 14ה|בסעיף 14ה}}; לא היה בידי המנהל מידע בדבר מחזור המכירות של המפר, רשאי הוא לדרוש מהמפר מידע ופרטים נוספים הדרושים לדעתו לשם קביעת מחזור המכירות; לא הוכח מחזור המכירות של המפר כאמור, רשאי המנהל לקבוע אותו לפי מיטב שפיטתו. {{ח:תתת|(3)}} החליט המנהל לפי הוראות סעיף קטן (א) שלא להטיל עיצום כספי, ימסור הודעה על כך למפר. {{ח:תת|(ג)}} לא הגיש המפר את טענותיו לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 14ג|סעיף 14ג}}, בתוך 30 ימים מיום שנמסרה לו ההודעה על כוונת חיוב, יראו הודעה זו, בתום 30 הימים האמורים, כדרישת תשלום שנמסרה למפר במועד האמור. {{ח:סעיף|14ה|סכום העיצום הכספי|תיקון: תשס״ח, תשפ״ד־2, [י״פ הודעות]}} {{ח:תת|(א)}} סכום העיצום הכספי יהיה כמפורט להלן, לפי העניין: {{ח:תתת|(1)}} בשל אי־ניהול פנקס רעלים, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5}} – 50,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(נכון לשנת 2008; בשנת 2026, 66,010 ש״ח)}}; {{ח:תתת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} בשל ביצוע שינוי שאינו שינוי הפעלה משמעותי בלי הודעה מראש לממונה, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 3יג|סעיף 3יג}}, בשל אי־קיום הוראות המנהל לעניין שיתוף במידע בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 6ב|סעיף 6ב}} או בשל אי־העמדת מידע לציבור בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 6ג|סעיף 6ג}} – 50,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(נכון לשנת 2008; בשנת 2026, 66,010 ש״ח)}}; {{ח:תתת|(2)}} בשל עיסוק ברעלים בניגוד להוראות היתר כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3|בסעיף 3}}, אחסון רעלים ושמירתם בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6}}, או מכירת רעלים, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 8|סעיף 8}} – {{ח:תתת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} בלא היתר רעלים או בניגוד לתנאיו, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3}}, ביצוע שינוי הפעלה משמעותי בלא אישור הממונה או בניגוד לתנאיו, בניגוד להוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 3יב|סעיף 3יב}}, החזקת רעלים ואחסונם בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6}}, או מכירת רעלים, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 8|סעיף 8}} – {{ח:תתתת|(א)}} ליחיד – 50,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(נכון לשנת 2008; בשנת 2026, 66,010 ש״ח)}}; {{ח:תתתת|(ב)}} לתאגיד שמחזור המכירות השנתי שלו אינו עולה על 250 מיליון שקלים חדשים – 200,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(נכון לשנת 2008; בשנת 2026, 264,030 ש״ח)}}; {{ח:תתתת|(ג)}} לתאגיד שמחזור המכירות השנתי שלו עולה על 250 מיליון שקלים חדשים ואינו עולה על 500 מיליון שקלים חדשים – 400,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(נכון לשנת 2008; בשנת 2026, 528,070 ש״ח)}}; {{ח:תתתת|(ד)}} לתאגיד שמחזור המכירות השנתי שלו עולה על 500 מיליון שקלים חדשים – 800,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(נכון לשנת 2008; בשנת 2026, 1,056,130 ש״ח)}}; {{ח:תתת|(3)}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} בשל הפרת הוראה מהוראות התקנות שנקבעו לפי {{ח:פנימי|סעיף 10|סעיף 10(3)}} {{ח:פנימי|סעיף 12|או 12}}, שהשר קבע, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, כי ניתן להטיל עיצום כספי בשל הפרתה – סכום שקבע השר בדרך האמורה, ובלבד שלא יעלה על הסכומים המפורטים בפסקה (2), לפי העניין. {{ח:תת|(ב)}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} לא יוטל עיצום כספי כאמור בסעיף קטן (א)(2) בשל ביצוע שינוי הפעלה משמעותי בלא אישור הממונה, אלא אם כן נקבעו תקנות לפי {{ח:פנימי|סעיף 3יב|סעיף 3יב(ה)}}, ניתנה למפר הוראה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3יב|בסעיף 3יב(ו)}}, או שחלה על המפר הוראה שנתן המנהל לפי {{ח:פנימי|סעיף 3יב|סעיף 3יב(ז)}}, ולפי אותן תקנות או הוראות השינוי שביצע המפר מהווה שינוי הפעלה משמעותי. {{ח:סעיף|14ו|סכומים מופחתים|תיקון: תשס״ח}} {{ח:תת|(א)}} המנהל אינו רשאי להטיל עיצום כספי בסכום הנמוך מהסכומים הקבועים בחוק זה, אלא לפי הוראות סעיף קטן (ב). {{ח:תת|(ב)}} השר, בהסכמת שר המשפטים, רשאי לקבוע מקרים, נסיבות ושיקולים שבשלהם יהיה ניתן להטיל עיצום כספי בסכום הנמוך מהקבוע בחוק זה, בשיעורים שיקבע. {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות החומרים המסוכנים (הפחתה של סכום עיצום כספי ופריסת תשלומים)|תקנות החומרים המסוכנים (הפחתה של סכום עיצום כספי ופריסת תשלומים), התש״ע–2010}}.}} {{ח:סעיף|14ז|הפרה נמשכת והפרה חוזרת|תיקון: תשס״ח}} {{ח:תת|(א)}} בהפרה נמשכת ייווסף על העיצום הכספי החלק העשרים שלו לכל יום שבו נמשכת ההפרה. {{ח:תת|(ב)}} בהפרה חוזרת ייווסף על העיצום הכספי שניתן היה להטיל בשלה אילו היתה הפרה ראשונה, סכום השווה לעיצום הכספי כאמור; לעניין זה, ”הפרה חוזרת“ – הפרת הוראה המנויה {{ח:פנימי|סעיף 14ה|בסעיף 14ה}}, בתוך שנתיים מהפרה קודמת של אותה הוראה, שבשלה הוטל על המפר עיצום כספי או שבשלה הורשע המפר. {{ח:סעיף|14ח|המועד לתשלום העיצום הכספי|תיקון: תשס״ח}} {{ח:ת}} העיצום הכספי ישולם בתוך 60 ימים מיום מסירת דרישת התשלום כאמור {{ח:פנימי|סעיף 14ד|בסעיף 14ד}}. {{ח:סעיף|14ט|סכום מעודכן של העיצום הכספי|תיקון: תשס״ח}} {{ח:תת|(א)}} העיצום הכספי יהיה לפי סכומו המעודכן ביום מסירת דרישת התשלום, ולגבי מפר שלא הגיש את טענותיו כאמור {{ח:פנימי|סעיף 14ג|בסעיף 14ג}} – ביום מסירת ההודעה על כוונת החיוב; הוגשה עתירה לבית משפט לעניינים מינהליים, ובית המשפט הורה על עיכוב תשלומו של העיצום הכספי – יהיה העיצום הכספי לפי סכומו המעודכן ביום ההחלטה בעתירה. {{ח:תת|(ב)}} סכומי העיצום הכספי כאמור {{ח:פנימי|סעיף 14ה|בסעיף 14ה}} יתעדכנו ב־1 בינואר בכל שנה (בסעיף קטן זה – יום העדכון), בהתאם לשיעור עליית המדד הידוע ביום העדכון לעומת המדד שהיה ידוע ביום העדכון בשנה שקדמה לו, ולעניין יום העדכון הראשון – לעומת המדד שהיה ידוע ביום תחילתו של {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/17/law/17_lsr_300127.pdf|חוק הגנת הסביבה (המזהם משלם) (תיקוני חקיקה), התשס״ח–2008}}; הסכום האמור יעוגל לסכום הקרוב שהוא מכפלה של 10 שקלים חדשים; לעניין זה, ”מדד“ – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. {{ח:תת|(ג)}} הודעה על סכום העיצום הכספי המעודכן לפי סעיף קטן (ב), תפורסם ברשומות. {{ח:סעיף|14י|ריבית שקלית ודמי פיגורים|תיקון: תשס״ח, תשפ״ד}} {{ח:ת}} לא שולם עיצום כספי במועד, ייווספו עליו לתקופת הפיגור ריבית שקלית ודמי פיגורים, עד לתשלומו, ויחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק פסיקת ריבית והצמדה|חוק פסיקת ריבית והצמדה}}, בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|14יא|גביה|תיקון: תשס״ח, תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} עיצום כספי ייגבה לקרן לשמירת הניקיון. {{ח:סעיף|14יב|עתירה|תיקון: תשס״ח, תשפ״ד}} {{ח:תת|(א)}} אין בהגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים על דרישה לתשלום עיצום כספי לפי חוק זה, כדי לעכב את תשלום העיצום הכספי, אלא בהסכמת המנהל או אם בית המשפט הורה על כך. {{ח:תת|(ב)}} התקבלה עתירה כאמור בסעיף קטן (א) לאחר ששולם עיצום כספי, יוחזר הסכום ששולם בתוספת ריבית שקלית מיום תשלומו ועד יום החזרתו, ויחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק פסיקת ריבית והצמדה|חוק פסיקת ריבית והצמדה}} לעניין ריבית זו, בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|14יג|פרסום|תיקון: תשס״ח, תשפ״ד־2}} {{ח:תת|(א)}} הטיל המנהל עיצום כספי לפי חוק זה, יפרסם באתר האינטרנט של המשרד את הפרטים שלהלן, בדרך שתבטיח שקיפות לגבי הפעלת שיקול דעתו בקבלת ההחלטה להטיל עיצום כספי: {{ח:תתת|(1)}} דבר הטלת העיצום הכספי; {{ח:תתת|(2)}} מהות ההפרה שבשלה הוטל העיצום הכספי, מועד ביצוע ההפרה ונסיבות ההפרה; {{ח:תתת|(3)}} סכום העיצום הכספי שהוטל; {{ח:תתת|(4)}} הופחת העיצום הכספי – הנסיבות שבשלהן הופחת סכום העיצום הכספי ושיעורי ההפחתה; {{ח:תתת|(5)}} פרטים על אודות המפר, הנוגעים לעניין; {{ח:תתת|(6)}} שמו של המפר – אם הוא תאגיד. {{ח:תת|(ב)}} הוגשה עתירה לבית משפט לעניינים מינהליים על החלטת המנהל להטיל עיצום כספי או הוגש ערעור על פסק דין בעתירה כאמור, יפרסם המנהל, לפי סעיף קטן (א), את דבר הגשת העתירה או הערעור ואת תוצאותיהם. {{ח:תת|(ג)}} על אף האמור בסעיף קטן (א)(6), רשאי המנהל לפרסם את שמו של מפר שהוא יחיד, לאחר שנתן לו הזדמנות לטעון את טענותיו לעניין זה, אם סבר שהדבר נחוץ לצורך אזהרת הציבור; ההזדמנות לטעון טענות לפי סעיף קטן זה יכול שתינתן למפר במסגרת זכות הטיעון לפי {{ח:פנימי|סעיף 14ג|סעיף 14ג}}, ובלבד שהמנהל הודיע למפר על כוונתו לפרסם את שמו, בהודעה על כוונת חיוב לפי {{ח:פנימי|סעיף 14ב|סעיף 14ב}}. {{ח:תת|(ד)}} על אף האמור בסעיף זה, לא יפרסם המנהל פרטים שהם בגדר מידע שרשות ציבורית מנועה מלמסור לפי {{ח:חיצוני|חוק חופש המידע#סעיף 9|סעיף 9(א) לחוק חופש המידע}}, וכן רשאי הוא שלא לפרסם פרטים לפי סעיף זה, שהם בגדר מידע שרשות ציבורית אינה חייבת למסור לפי {{ח:חיצוני|חוק חופש המידע#סעיף 9|סעיף 9(ב) לחוק האמור}}. {{ח:תת|(ה)}} פרסום לפי סעיף זה בעניין עיצום כספי שהוטל על תאגיד, יהיה לתקופה של ארבע שנים, ובעניין עיצום כספי שהוטל על יחיד – לתקופה של שנתיים. {{ח:תת|(ו)}} השר רשאי לקבוע דרכים נוספות לפרסום הפרטים האמורים בסעיף זה. {{ח:סעיף|14יד|שמירת אחריות פלילית|תיקון: תשס״ח, תשפ״ד}} {{ח:תת|(א)}} תשלום עיצום כספי לא יגרע מאחריותו הפלילית של אדם בשל הפרת הוראה המנויה {{ח:פנימי|סעיף 14ה|בסעיף 14ה}}, ואולם אם נמסרה למפר דרישת תשלום כאמור {{ח:פנימי|סעיף 14ד|בסעיף 14ד}} לא תוגש קובלנה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 15ב|בסעיף 15ב}}. {{ח:תת|(ב)}} הוגש נגד אדם כתב אישום בשל מעשה שבשלו ניתן להטיל עיצום כספי, לא יחויב בשלו בתשלום עיצום כספי, ואם שילם – יוחזר לו הסכום ששולם בתוספת ריבית שקלית מיום תשלומו עד יום החזרתו, ויחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק פסיקת ריבית והצמדה|חוק פסיקת ריבית והצמדה}} לעניין ריבית זו, בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|14טו|עיצום כספי בשל הפרה לפי חוק זה ולפי חוק אחר|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} על מעשה אחד המהווה כמה הפרות של הוראות לפי חוק זה המנויות {{ח:פנימי|סעיף 14ה|בסעיף 14ה}}, או הוראות לפי חוק אחר, לא יוטל יותר מעיצום כספי אחד. {{ח:סעיף|15|עונשין|תיקון: תשנ״ז, תשס״ו, תשס״ח, תשפ״ד־2}} {{ח:תת|(א)}} העושה אחד מאלה, דינו – מאסר ששה חודשים או קנס כאמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}, ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד, דינו – כפל הקנס האמור: {{ח:תתת|(1)}} אינו מנהל פנקס רעלים בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5}}; {{ח:תתת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} מבצע שינוי בעיסוק, ברעל או במקום עיסוק שניתן לגביו היתר רעלים, שאינו שינוי הפעלה משמעותי, בלא שהודיע על כך לממונה בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 3יג|סעיף 3יג(א)}}; {{ח:תתת|(1א)}} מבצע עיסוק ברעל שלא בהתאם לדרישה שקבע השר בתקנה מהתקנות לפי {{ח:פנימי|סעיף 12|סעיף 12}} לעניין ניטור, דיגום, דיווח, רישום ותיעוד, ושמירתם של רישום ותיעוד כאמור, המנויה {{ח:פנימי|תוספת 6 חלק א|בחלק א׳ לתוספת השישית}}, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5}}; {{ח:תתת|(1ב)}} עושה אחד מאלה, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6}}: {{ח:תתתת|(א)}} אינו מקיים דרישה שקבע השר לעניין אריזה או סימון או אינו מחזיק בגיליון בטיחות בהתאם לדרישה שקבע השר בתקנה מהתקנות לפי {{ח:פנימי|סעיף 10|סעיף 10(3)}} {{ח:פנימי|סעיף 12|או 12}}, המנויה {{ח:פנימי|תוספת 6 חלק א|בחלק א׳ לתוספת השישית}}; {{ח:תתתת|(ב)}} מאחסן רעלים שלא בהתאם לדרישה שקבע השר בתקנה מהתקנות לפי {{ח:פנימי|סעיף 10|סעיף 10(3)}} {{ח:פנימי|סעיף 12|או 12}}, המנויה {{ח:פנימי|תוספת 6 חלק א|בחלק א׳ לתוספת השישית}}; {{ח:תתת|(1ג)}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} אינו מקיים הוראה של המנהל לעניין שיתוף במידע בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 6ב|סעיף 6ב}}; {{ח:תתת|(1ד)}} מבצע עיסוק ברעל, מטפל ברעל או בפסולת חומרים מסוכנים או משתמש ברעל, בניגוד לתקנה מהתקנות לפי {{ח:פנימי|סעיף 10|סעיף 10(3)}} {{ח:פנימי|סעיף 12|או 12}}, המנויה {{ח:פנימי|תוספת 6 חלק א|בחלק א׳ לתוספת השישית}}; {{ח:תתת|(2)}} {{ח:הערה|(תימחק ביום 5.9.2027):}} מסרב להציג את היתר הרעלים בפני מי שנכנס לחצרים מכוח {{ח:פנימי|סעיף 16|סעיף 16}}. {{ח:תת|(א1)}} העושה אחד מאלה, דינו – מאסר שנה או כפל הקנס האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}, ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד, דינו – ארבע פעמים הקנס האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}: {{ח:תתת|(1)}} מאחסן רעלים שלא בהתאם לדרישה שקבע השר בתקנה מהתקנות לפי {{ח:פנימי|סעיף 10|סעיף 10(3)}} {{ח:פנימי|סעיף 12|או 12}}, המנויה {{ח:פנימי|תוספת 6 חלק ב|בחלק ב׳ לתוספת השישית}}, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6}}; {{ח:תתת|(2)}} מבצע עיסוק ברעל, מטפל בו או בפסולת חומרים מסוכנים או משתמש ברעל, בניגוד לתקנה מהתקנות לפי {{ח:פנימי|סעיף 10|סעיף 10(3)}} {{ח:פנימי|סעיף 12|או 12}}, המנויה {{ח:פנימי|תוספת 6 חלק ב|בחלק ב׳ לתוספת השישית}}. {{ח:תת|(א2)}} העושה אחד מאלה, דינו – מאסר שנתיים או שלוש פעמים הקנס האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}, ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד, דינו – שש פעמים הקנס האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}: {{ח:תתת|(1)}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} מבצע שינוי בעיסוק, ברעל או במקום העיסוק שניתן לגביו היתר רעלים, שמהווה שינוי הפעלה משמעותי, בלא קבלת אישור הממונה מראש ובכתב, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 3יב|סעיף 3יב}}; {{ח:תתת|(2)}} מאחסן רעלים שלא בהתאם לדרישה שקבע השר בתקנה מהתקנות לפי {{ח:פנימי|סעיף 10|סעיף 10(3)}} {{ח:פנימי|סעיף 12|או 12}}, המנויה {{ח:פנימי|תוספת 6 חלק ג|בחלק ג׳ לתוספת השישית}}, בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6}}; {{ח:תתת|(3)}} מבצע עיסוק ברעל, מטפל בו או בפסולת חומרים מסוכנים, משתמש ברעל, בניגוד לתקנה מהתקנות לפי {{ח:פנימי|סעיף 10|סעיף 10(3)}} {{ח:פנימי|סעיף 12|או 12}}, המנויה {{ח:פנימי|תוספת 6 חלק ג|בחלק ג׳ לתוספת השישית}}. {{ח:תת|(ב)}} העושה אחד מאלה, דינו – מאסר שלוש שנים או שלוש פעמים הקנס האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}, ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד, דינו – שש פעמים הקנס האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}: {{ח:תתת|(1)}} עוסק ברעלים ללא היתר רעלים בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3}}; {{ח:תתת|(2)}} אינו מקיים או מפר תנאים שניתנו בהיתר רעלים בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3}}; {{ח:תתת|(3)}} מוסר פרטים כוזבים בקשר להיתר רעלים או כותב פרטים כוזבים בפנקס הרעלים בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5}}; {{ח:תתת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} מוסר פרטים כוזבים בקשר להיתר רעלים או כותב פרטים כוזבים במסגרת דיווח, רישום או תיעוד לפי התקנות האמורות {{ח:פנימי|סעיף 5|בסעיף 5}} או תנאי בהיתר הרעלים; {{ח:תתת|(4)}} מוכר רעלים למי שאינו בעל היתר רעלים בניגוד להוראות {{ח:פנימי|סעיף 8|סעיף 8}}; {{ח:תתת|(5)}} אינו מבצע צו פינוי רעלים לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 16א|סעיף 16א}}; {{ח:תתת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} אינו מבצע צו מינהלי לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 16א|סעיף 16א}}; {{ח:תתת|(6)}} {{ח:הערה|(תימחק ביום 5.9.2027):}} מאחסן רעלים שלא על פי הוראות שניתנו לו לפי חוק זה. {{ח:תת|(ג)}} העובר עבירה כאמור בסעיפים קטנים (א) עד (ב), באופן או בנסיבות מחמירות שכתוצאה מהם נגרם או עלול להיגרם נזק או זיהום ממשי של הסביבה, או עבירה כאמור בסעיף קטן (ב)(1) עד (3) בעיסוק הטעון היתר רעלים אחוד לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3טז|סעיף 3טז}}, דינו – מאסר שלוש שנים או כפל הקנס שבית המשפט היה רשאי להטיל עליו לפי הוראות סעיף זה, בשל העבירה שבה הורשע, ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד, דינו – שמונה פעמים הקנס האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}. {{ח:תת|(ד)}} היתה העבירה עבירה נמשכת, רשאי בית המשפט להטיל קנס נוסף, בשיעור של חמישה אחוזים מסכום הקנס הקבוע לאותה עבירה, לכל יום שבו נמשכת העבירה מעבר לתקופת הזמן שנקבעה בצו פינוי הרעלים לפי {{ח:פנימי|סעיף 16א|סעיף 16א}} או מעבר לתקופת הזמן שנקבעה בהתראה ושתחילתה עם מסירתה; לענין זה, ”התראה“ – התראה בכתב ממי שהשר הסמיכו לענין זה. {{ח:תת|(ה)}} הורשע אדם, בתוך שנתיים, פעם נוספת בעבירה לפי סעיף זה, דינו – מאסר כאמור בסעיף קטן (א), (א1), (א2), (ב) או (ג), לפי הענין, או כפל הקנס שבית המשפט היה רשאי להטיל עליו, לפי הוראות סעיף זה, בשל העבירה שבה הורשע. {{ח:תת|(ו)}} עבירה לפי סעיף זה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה. {{ח:תת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} עבירה לפי סעיף זה, למעט לפי סעיף קטן (א2)(1), היא מסוג העבירות של אחריות קפידה. {{ח:תת|(ז)}} קנס שהוטל בשל עבירה לפי חוק זה ישולם לקרן לשמירת הנקיון כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק שמירת הנקיון|בחוק שמירת הנקיון, התשמ״ד–1984}} (בחוק זה – הקרן לשמירת הנקיון). {{ח:תת|(ח)|(1)}} בשל עבירה שעבר אדם לפי סעיפים קטנים (א1) עד (ג), שכתוצאה ממנה השיג טובת הנאה או רווח, לעצמו או לאחר, רשאי בית המשפט להטיל עליו קנס בשיעור טובת ההנאה או הרווח שהשיג כאמור, נוסף על כל עונש אחר. {{ח:תתת|(2)}} לעניין סעיף קטן זה, ”טובת הנאה“ – לרבות הוצאה שנחסכה. {{ח:תתת|(3)}} אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מהוראות {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 63|סעיף 63 לחוק העונשין}}. {{ח:סעיף|15א|סמכויות בית משפט|תיקון: תשנ״ז}} {{ח:תת|(א)}} הוגשו כתב אישום או קובלנה בשל עבירה לפי חוק זה, רשאי בית משפט ליתן צו עשה, צו אל תעשה, וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו, לרבות לביצוע צו פינוי רעלים לפי {{ח:פנימי|סעיף 16א|סעיף 16א}}, והכל כדי למנוע, להפסיק או לצמצם את העבירה. {{ח:תת|(ב)}} על צווים שהוציא בית המשפט לפי סעיף קטן (א) יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק המים#סעיף 20כג|סעיף 20כג(ב) עד (ח) לחוק המים, התשי״ט–1959}}, בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ג)}} בית משפט שהרשיע אדם בעבירה לפי סעיף זה רשאי בגזר הדין, בנוסף לכל עונש שיטיל, לחייבו בתשלום ההוצאות שהוצאו להסרת המפגע, אם הגיש התובע או מי שהוציאן בקשה לבית המשפט. {{ח:תת|(ד)}} הורשעו בעבירה יותר מאדם אחד, רשאי בית המשפט בהחלטה כאמור, להטיל את תשלום ההוצאות על כולם או על חלקם, יחד או לחוד, או לחלק את התשלום ביניהם, הכל כפי שייראה לו בנסיבות הענין. {{ח:תת|(ה)}} בנוסף לעונשים הקבועים {{ח:פנימי|סעיף 15|בסעיף 15}}, רשאי בית המשפט, לאחר שהרשיע אדם שעבר על הוראה לפי חוק זה או שהפר תנאי בהיתר רעלים שניתן לו, להורות על שלילת היתר רעלים לצמיתות או לתקופה שיקבע. {{ח:סעיף|15ב|קובלנה|תיקון: תשנ״ז, תשפ״ד־2}} {{ח:תת|(א)}} על עבירה לפי חוק זה רשאים המנויים להלן להגיש קובלנה כאמור {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי#סעיף 68|בסעיף 68 לחוק סדר הדין הפלילי}}: {{ח:תתת|(1)}} כל אדם – לגבי עבירה שנעברה ברשות היחיד שלו או שגרמה לו נזק; {{ח:תתת|(2)}} רשות מקומית – לגבי עבירה שנעברה בתחומה; {{ח:תתת|(3)}} כל אחד מהגופים הציבוריים והמקצועיים הקבועים {{ח:חיצוני|חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות)#תוספת|בתוספת לחוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), התשנ״ב–1992}}. {{ח:תת|(ב)}} לא תוגש קובלנה לפי סעיף קטן (א) אלא אם כן מסר הקובל הודעה לשר על כוונתו לעשות כן ולא הוגש, תוך 60 ימים לאחר מכן, כתב אישום מטעם היועץ המשפטי לממשלה. {{ח:סעיף|16|סמכות ביקורת|תיקון: תשנ״ז, תשפ״ד־2}} {{ח:תת|(א)}} הממונה או מי שהוא הסמיך לכך בכתב, רשאי לבקר בכל עת בכל עסק, חנות או מקום, שבהם עוסקים, או הנחשדים שעוסקים בהם בחמרים מסוכנים, למעט בית מרקחת או עסק שעיקר עיסוקו סמי מרפא או רעלים רפואיים, ורשאי הוא ליטול דגימות של חמרים מסוכנים כאמור, ורשאי הוא לאסור מכירתו של מצרך הנחשב מזיק לבריאות או מסוכן מבחינה אחרת, או לתפסו, עד לסיום חקירה או עד לנקיטת הליכים לפי חוק זה או לפי חיקוק אחר. {{ח:תת|(ב)}} הממונה או מי שהוא הסמיך לכך בכתב לא ייכנס למקום המוחזק על ידי מערכת הבטחון, אלא ברשות שר הבטחון או מי שהוא הסמיך לענין זה. {{ח:סעיף|16|הסמכת מפקחים|תיקון: תשנ״ז, תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} בלי לגרוע מסמכות השר למנות ממוני הגנת הסביבה או מפקחי הגנת הסביבה, השר רשאי להסמיך את הממונה וכן, בהסכמת השר הממונה על אותו עובד, מפקח מקרב עובדי המדינה שאינם עובדי המשרד, בסמכויות לפי {{ח:חיצוני|חוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה)#סעיף 5|סעיף 5 לחוק הגנת הסביבה}}, כולן או חלקן, לשם פיקוח על ביצוע הוראות לפי חוק זה, ובלבד שלא יוסמך הממונה או מפקח כאמור אלא אם כן מתקיימים בו התנאים המנויים {{ח:חיצוני|חוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה)#סעיף 4ב|בסעיף 4ב לחוק הגנת הסביבה}}; בסעיף זה – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”חוק הגנת הסביבה“ – {{ח:חיצוני|חוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה)|חוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע״א–2011}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”ממונה הגנת הסביבה“ ו”מפקח הגנת הסביבה“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה)|בחוק הגנת הסביבה}}. {{ח:תת|(ב)}} הממונה או מפקח שהוסמך לפי סעיף קטן (א) לא ייכנס למקום המוחזק על ידי מערכת הבטחון, אלא ברשות שר הבטחון או מי שהוא הסמיך לענין זה. {{ח:תת|(ג)}} הממונה או מפקח לא יעשה שימוש בסמכויות הנתונות לו לפי סעיף זה אלא בעת מילוי תפקידו ובהתקיים שניים אלה: {{ח:תתת|(1)}} הוא עונד באופן גלוי תג המזהה אותו ואת תפקידו; {{ח:תתת|(2)}} יש בידו תעודה החתומה בידי השר, המעידה על תפקידו ועל סמכויותיו שאותה יציג על פי דרישה. {{ח:סעיף|16א|צו פינוי רעלים|תיקון: תשנ״ז, תשפ״ד־2, תשפ״ד־3}} {{ח:תת|(א)}} נוכח הממונה כי רעלים מצויים ברשות אדם המחזיק בהם ללא היתר רעלים או בניגוד לתנאיו, או כי רעלים או פסולת רעלים הושלכו לרשות הרבים, וטרם הוגש כתב אישום, רשאי הוא לעשות את אלה: {{ח:תתת|(1)}} לצוות על בעל הרעלים, על בעל הנכס, או על מי שהשליך את הרעלים להוציא את הרעלים מחזקתו או לסלקם למקום, באופן ותוך תקופת הזמן שתיקבע בצו ושתחילתה במועד מסירתו, הכל כפי שיורה בצו; {{ח:תתת|(2)}} לצוות על בעל הרעלים, על בעל הנכס או על מי שהשליך את הרעלים, בצו כאמור בפסקה (1), להחזיר, במידת האפשר ובהתאם לנסיבות, את המצב לקדמותו. {{ח:תת|(ב)}} מי שלא קיים הוראות צו שניתן לפי סעיף זה, רשאי הממונה או מי שהוא הסמיך לענין זה לבצע את הנדרש לפי הצו; משעשה כן, יהיה מי שנצטווה אך לא מילא אחר הוראות הצו, חייב בתשלום כפל ההוצאות שהוצאו, לקרן לשמירת הנקיון; על גבייתן של הוצאות שהוצאו לפי סעיף זה תחול {{ח:חיצוני|פקודת המסים (גביה)|פקודת המסים (גביה)}}. {{ח:תת|(ג)}} מי שהשר הסמיך לענין ביצוע צו כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי להיכנס לכל מקום לשם ביצוע הצו, ובלבד שלא ייכנס למקום המשמש למגורים אלא על פי צו של בית משפט. {{ח:תת|(ד)}} על מסירת צו לפי חוק זה יחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי#סעיף 237|סעיף 237 לחוק סדר הדין הפלילי}} בדבר המצאת מסמכים, בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|16א|צו מינהלי לעניין חומרים מסוכנים או עיסוק|תיקון: תשנ״ז, תשפ״ד־2, תשפ״ד־3}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} היה למנהל או לממונה יסוד סביר להניח כי מתקיים אחד מהמפורטים להלן, וטרם הוגש כתב אישום, רשאי הוא לתת צו לפי הוראות סעיף זה (בחוק זה – צו מינהלי): {{ח:תתת|(1)}} חומר מסוכן או פסולת חומרים מסוכנים נמצאים ברשות אדם המחזיק בהם באופן שעלול לסכן את הציבור או את הסביבה; {{ח:תתת|(2)}} מתבצע עיסוק ברעלים ללא היתר בניגוד להוראות לפי חוק זה, או תוך הפרה של הוראה מהותית לפי חוק זה; {{ח:תתת|(3)}} חומר מסוכן או פסולת חומרים מסוכנים הושלכו לרשות הרבים. {{ח:תת|(א1)}} צו מינהלי יכול שיינתן לבעל החומר המסוכן או למחזיק בו, לבעל נכס או למחזיק בו, לעוסק ברעלים או למי שהשליך חומר מסוכן או פסולת חומרים מסוכנים. {{ח:תת|(א2)}} בצו מינהלי רשאי המנהל או הממונה לצוות על כל אחד מאלה, והכול באופן ובמועדים שפורטו בצו: {{ח:תתת|(1)}} לפנות את החומר המסוכן או את פסולת החומרים המסוכנים למקום שיורה, וכן להחזיר, במידת האפשר, את המצב לקדמותו (בסעיף זה – צו פינוי ושיקום); {{ח:תתת|(2)}} לנקוט אמצעים הדרושים למניעת סיכון או זיהום מהחומר המסוכן או מפסולת החומרים המסוכנים או מהעיסוק בהם, או להימנע מפעולה העלולה לגרום לסיכון או לזיהום, ובכלל זה רשאי הוא להורות על איסור מכירה או העברה של חומר מסוכן (בסעיף זה – צו מניעת סיכון); {{ח:תתת|(3)}} להפסיק את השימוש בחומר מסוכן או את העיסוק ברעל, כולו או חלקו (בסעיף זה – צו הפסקה). {{ח:תת|(א3)}} צו מינהלי לא יינתן אלא לאחר שהמנהל או הממונה נתן למקבל הצו הזדמנות לטעון את טענותיו; ואולם, מצא המנהל כי השהיה של מתן הצו עלולה לגרום לפגיעה בבריאות הציבור או הסביבה באופן מיידי, רשאי הוא לתת את הצו לאלתר, ובלבד שייתן למי שצו הוצא כלפיו לטעון את טענותיו בהזדמנות הראשונה לאחר מכן. {{ח:תת|(א4)}} צו מניעת סיכון להימנעות מפעולה או לאיסור מכירה או העברה של חומר מסוכן וצו הפסקה יעמדו בתוקפם 30 ימים מיום שניתנו; ואולם, שוכנע המנהל או הממונה כי הליקוי שבשלו ניתן הצו לא תוקן, רשאי הוא להאריך את תוקפו של הצו לתקופה נוספת של 30 ימים; בתום התקופות האמורות יפקע תוקפו של הצו אלא אם כן אושר על ידי בית משפט שלום; בית המשפט רשאי לאשר את הצו בשינויים או בלי שינויים. {{ח:תת|(א5)|(1)}} נתן המנהל או הממונה צו מניעת סיכון להימנעות מפעולה או לאיסור מכירה או העברה של חומר מסוכן, רשאי הוא לתפוס את החומר המסוכן אם סבר כי יש חשש לאי־קיום הצו או כי הדבר דרוש כדי למנוע סיכון מיידי לציבור או לסביבה. {{ח:תתת|(2)}} על תפיסה כאמור בפסקה (1) יחולו הוראות סעיף קטן (א4), בשינויים המחויבים; מצא המנהל או הממונה כי חומר מסוכן שנתפס אינו מזיק או מסכן את הציבור או הסביבה, יחזירו לגורם שממנו נתפס במועד המוקדם ביותר האפשרי ולא יאוחר מתום התקופות האמורות בסעיף קטן (א4). {{ח:תתת|(3)}} בית המשפט שדן באישור תפיסה לפי סעיף קטן זה רשאי לתת כל הוראה שיראה לנכון בנסיבות שלפניו כדי למנוע או לצמצם את הסיכון מהחומר המסוכן או מהעיסוק בו, ובכלל זה להורות על סילוקו או מכירתו. {{ח:תת|(א6)}} בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א5), מפקח הגנת הסביבה רשאי לתת צו לתפיסה זמנית או להגבלת השימוש בחומר מסוכן שמתקיים בו האמור בסעיף קטן (א), לתקופה שלא תעלה על שלושה ימים (בסעיף זה – צו מינהלי ארעי); צו כאמור יינתן על ידי מפקח הגנת הסביבה אם מצא שהאמור בסעיף קטן (א) מתבצע לנגד עיניו ויש צורך דחוף ומיידי להפסיק את השימוש או ההחזקה בחומר המסוכן, או שאי־מתן הצו המינהלי הארעי באופן מיידי והעברת ההחלטה לממונה או למנהל ימנעו את האפשרות לעשות זאת; בסעיף קטן זה, ”מפקח הגנת הסביבה“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה)|בחוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע״א–2011}}. {{ח:תת|(ב)}} לא קוימו הוראות צו שניתן לפי סעיף זה, רשאי הממונה או מי שהוא הסמיך לענין זה לבצע את הנדרש לפי הצו; משעשה כן, יהיה מי שנצטווה אך לא מילא אחר הוראות הצו, חייב בתשלום כפל ההוצאות שהוצאו, לקרן לשמירת הנקיון. {{ח:תת|(ג)}} מי שהוסמך לענין ביצוע צו כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי להיכנס לכל מקום לשם ביצוע הצו, ובלבד שלא ייכנס למקום המשמש למגורים אלא על פי צו של בית משפט. {{ח:תת|(ד)}} צו שניתן לפי סעיף זה יומצא למי שהצו ניתן כלפיו או למחזיק בחומר המסוכן בדרך שבה מומצא כתב בית דין בהליך אזרחי, ואם לא ניתן לאתרו בשקידה סבירה – יוצג הצו במקום שעליו הוא חל. {{ח:סעיף|16א1|בקשה לביטול צו על ידי בית המשפט|תיקון: תשס״ח}} {{ח:תת|(א)}} הרואה את עצמו נפגע על ידי צו שהוצא לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 16א|סעיף 16א}}, רשאי להגיש לבית המשפט המוסמך לדון בעבירה נושא הצו, בקשה לביטולו. {{ח:תת|(ב)}} הגשת בקשה לביטול צו, לפי הוראות סעיף קטן (א), אינה מתלה את תוקפו של הצו, כל עוד לא החליט בית המשפט אחרת; החליט בית המשפט להתלות את תוקפו של הצו במעמד צד אחד, תידון הבקשה במעמד הצדדים בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מתום שבעה ימים מיום ההחלטה. {{ח:תת|(ג)}} בית המשפט רשאי לבטל את הצו, לאשרו או לשנותו. {{ח:סעיף|16א2|פרסום צו מינהלי|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:תת|(א)}} ניתן צו מינהלי, יפרסמו נותן הצו באתר האינטרנט של המשרד, אולם בפרסום כאמור לא יפרסם נותן הצו פרטים שהם מידע שרשות ציבורית מנועה מלמסור לפי {{ח:חיצוני|חוק חופש המידע#סעיף 9|סעיף 9(א) לחוק חופש המידע}}, וכן רשאי הוא שלא לפרסם מידע הכלול בצו אם לדעתו הוא עלול לחשוף סוד מסחרי; בסעיף זה, ”סוד מסחרי“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק עוולות מסחריות#סעיף 5|בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ״ט–1999}}, ואולם בשום מקרה לא יראו כסוד מסחרי פרטים על מי שהצו הופנה כלפיו, מידע על חומרים שנפלטו, נשפכו, סולקו או הושלכו לסביבה ותוצאות של מדידה שנערכה שלא ברשות היחיד. {{ח:תת|(ב)}} ניתנה החלטה של בית המשפט להתליית צו שפורסם כאמור בסעיף קטן (א), לביטולו או לשינויו, יציין זאת נותן הצו לצד הצו המינהלי שפורסם כאמור באותו סעיף קטן. {{ח:סעיף|16ב|אחריות נושא משרה בתאגיד|תיקון: תשנ״ז}} {{ח:תת|(א)}} נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי {{ח:פנימי|סעיף 15|סעיף 15}} על ידי תאגיד או על ידי עובד מעובדיו; המפר הוראה זו, דינו – כפל הקנס האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}; לענין סעיף זה, ”נושא משרה“ – מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או פקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה. {{ח:תת|(ב)}} נעברה עבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 15|סעיף 15}} על ידי תאגיד או על ידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר חובתו לפי {{ח:פנימי|סעיף 15|הסעיף האמור}}, אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו. {{ח:סעיף|16ג|שיעורי קנסות|תיקון: תשנ״ז, תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} על אף הוראות {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי#סעיף 221|סעיף 221(ב) לחוק סדר הדין הפלילי}}, רשאי שר המשפטים, בהסכמת השר ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, לקבוע שיעור קנס העולה על סכום הקנס הקבוע {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי#סעיף 221|בסעיף האמור}} לעבירה לפי חוק זה שנקבעה כעבירת קנס, וכן לעבירת קנס חוזרת, נמשכת או נוספת שעבר אותו אדם, בהתחשב בסוג העבירה ובנסיבות ביצועה, ובלבד שסכום הקנס לא יעלה על עשרה אחוזים מסכום הקנס המרבי הקבוע לאותה עבירה. {{ח:סעיף|16ג1||תיקון: תשס״ה, תשע״ו}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|16ג2|תפקידי ממונה בעת אירוע חומרים מסוכנים וסמכויותיו|תיקון: תשס״ה, תשע״ב}} {{ח:תת|(א)}} לממונה יהיו התפקידים המנויים בסעיף זה בעת אירוע חומרים מסוכנים: {{ח:תתת|(1)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(2)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(3)}} מתן ייעוץ מקצועי לקצין משטרה או לקצין צה״ל, לפי בקשתם, לגבי אופן הטיפול בחומרים מסוכנים, כדי למנוע, לצמצם או להפסיק סכנה לאדם ולסביבה; לענין פסקה זו, ”קצין משטרה“, ”קצין צה״ל“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|פקודת המשטרה#סעיף 90א|בסעיף 90א לפקודת המשטרה}}; {{ח:תתת|(4)}} מתן ייעוץ מקצועי להחזרת המצב באזור האירוע לקדמותו והנחיות לשיקום אזור האירוע. {{ח:תת|(ב)}} לצורך ביצוע תפקידיו לפי סעיף קטן (א), יהיו לממונה הסמכויות המפורטות להלן: {{ח:תתת|(1)}} לדרוש מאדם המצוי באזור האירוע או מאדם שיש לממונה יסוד להניח כי יש לו קשר לאירוע או מידע בקשר אליו, להזדהות; {{ח:תתת|(2)}} להיכנס לכל מקום ככל הדרוש לטיפול באירוע החומרים המסוכנים; {{ח:תתת|(3)}} לדרוש מסמכים, לעיין בהם וליטול אותם או העתקים מהם; {{ח:תתת|(4)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(5)}} ליטול דוגמה מכל חומר שיש לו יסוד סביר להניח שהוא חומר מסוכן; {{ח:תתת|(6)}} {{ח:הערה|(נמחקה).}} {{ח:תת|(ג)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|16ג3|בדיקת אירוע חומרים מסוכנים|תיקון: תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} השר רשאי למנות ועדת בדיקה לשם בירור סיבותיו ונסיבותיו של אירוע חומרים מסוכנים, ובמטרה להפיק לקחים (בחוק זה – ועדת בדיקה); ועדת הבדיקה תגיש לשר מסקנות והמלצות. {{ח:תת|(ב)}} בטרם תגיש ועדת בדיקה מסקנות והמלצות לפי סעיף קטן (א), תינתן הזדמנות לגוף הצלה שביקש זאת להשמיע את עמדתו. {{ח:תת|(ג)}} לצורך ביצוע תפקידיו יהיו לחבר ועדת הבדיקה סמכויות אלה: {{ח:תתת|(1)}} סמכויות חקירה המסורות לקצין משטרה לפי {{ח:חיצוני|פקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות)#סעיף 2|סעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות)}}, והוראות {{ח:חיצוני|פקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות)#סעיף 3|סעיף 3 לפקודה האמורה}} יחולו על הבדיקה; {{ח:תתת|(2)}} הסמכויות האמורות {{ח:פנימי|סעיף 16ג2|בסעיף 16ג2(ב)(3) ו־(5)}}; {{ח:תתת|(3)}} הסמכות לבקש משופט צו חיפוש כדי להבטיח הצגתו של מסמך או חפץ הדרוש לבדיקה, והסמכות לבצע חיפוש על פיו; על צו כאמור יחולו הוראות {{ח:חיצוני|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)#פרק 3|הפרק השלישי לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ״ט–1969}}. {{ח:סעיף|16ג4|ממונה בעת אירוע חומרים מסוכנים – הגבלת סמכות|תיקון: תשס״ה, תשע״ב}} {{ח:תת|(א)}} באירוע חומרים מסוכנים שמקורו בשטח מרכזי המחקר הגרעיני שבאחריות הועדה לאנרגיה אטומית, או שמקורו בשטח של מיתקן בטחוני או בשטח המוחזק על ידי צה״ל, כהגדרתם {{ח:חיצוני|פקודת המשטרה#סעיף 90א|בסעיף 90א לפקודת המשטרה}}, לא יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 16ג2|סעיף 16ג2}}, אלא אם כן אישר ראש הממשלה או שר הבטחון, לפי הענין, את הפעלת סמכויותיו של ממונה הקבועות {{ח:פנימי|סעיף 16ג2|באותו סעיף}}. {{ח:תת|(ב)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|16ד|תחולה על המדינה|תיקון: תשנ״ז, תשס״ה}} {{ח:תת|(א)}} בלי לגרוע מהוראות {{ח:פנימי|סעיף 16ג2|סעיפים 16ג2}}, {{ח:פנימי|סעיף 16ג3|16ג3}} {{ח:פנימי|סעיף 16ג4|ו־16ג4}}, חוק זה יחול על המדינה, ואולם – {{ח:תתת|(1)}} הוא לא יחול על מיתקני הועדה לאנרגיה אטומית ועל מי שהוחל עליו {{ח:חיצוני|צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (בניה והפעלה של כור גרעיני)|צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (בניה והפעלה של כור גרעיני), התשל״ה–1974}}; {{ח:תתת|(2)}} הוראות חוק זה לא יחולו על פעילות בטחונית או מבצעית או על תוצאות פעילות כאמור, של – {{ח:תתתת|(א)}} יחידות ויחידות סמך של משרד ראש הממשלה, שעיקר פעילותן בתחום בטחון המדינה או יחסי החוץ שלה; {{ח:תתתת|(ב)}} יחידות סמך של משרד הבטחון, שעיקר פעילותן בתחום בטחון המדינה; {{ח:תתתת|(ג)}} צבא הגנה לישראל, {{ח:תתת}} ואולם פעילות כאמור תבוצע, ככל האפשר, בהתאם להוראות חוק זה. {{ח:תת|(ב)}} הוראות חוק זה לא יחולו על חברה ממשלתית שהועברו אליה תחומי פעולה של מי מהמנויים בפסקה (א)(2) אחרי יום כ״ג באדר ב׳ התשנ״ז (1 באפריל 1997), בכל הנוגע לתחומי הפעולה שהועברו אליה. {{ח:סעיף|16ד1|סייג לתחולה על עובדים|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} הוראות חוק זה לא יחולו על חשיפה של עובד לחומרים מסוכנים במקום עבודתו, מקום שנקבעו לעניין זה הוראות לפי {{ח:חיצוני|פקודת הבטיחות בעבודה|פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש״ל–1970}}. {{ח:סעיף|16ה|שמירת דינים|תיקון: תשנ״ז}} {{ח:ת}} הוראות חוק זה באות להוסיף על הוראות כל דין ולא לגרוע מהן. {{ח:סעיף|17|ביצוע ותקנות}} {{ח:ת}} השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו. {{ח:סעיף|18|{{ח:חיצוני|חוק הגנת הסביבה (ייעול הליכי רישוי סביבתי) (תיקוני חקיקה)|חוק רישוי סביבתי}} – הוראות מעבר – הגדרות|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} בסעיף זה {{ח:פנימי|סעיף 19|ובסעיפים 19 עד 25}} – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הדין החדש“ – חוק זה כנוסחו בחוק רישוי סביבתי מיום התחילה או מהיום הקובע ואילך, לפי העניין; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הדין הישן“ – חוק זה כנוסחו ערב יום התחילה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”היתר רעלים אחוד“ – היתר רעלים אחוד שניתן לפי {{ח:פנימי|סעיף 3טז|סעיף 3טז}}, כנוסחו בדין החדש, לרבות היתר רעלים קיים או אישור קיים שרואים אותם כהיתר רעלים אחוד לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 21|סעיף 21(ב)}} או לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 22|סעיף 22(ב)}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”היתר רעלים קיים“ – היתר רעלים שניתן לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3}}, כנוסחו בדין הישן; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק רישוי סביבתי“ – {{ח:חיצוני|חוק הגנת הסביבה (ייעול הליכי רישוי סביבתי) (תיקוני חקיקה)|חוק הגנת הסביבה (ייעול הליכי רישוי סביבתי) (תיקוני חקיקה), התשפ״ד–2024}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”היום הקובע“ – המועד כאמור {{ח:חיצוני|חוק הגנת הסביבה (ייעול הליכי רישוי סביבתי) (תיקוני חקיקה)#סעיף 6|בסעיף 6(ב) לחוק רישוי סביבתי}}: כ״ב בטבת התשפ״ז (1 בינואר 2027), או המועד שנקבע בצו לפי {{ח:חיצוני|חוק הגנת הסביבה (ייעול הליכי רישוי סביבתי) (תיקוני חקיקה)#סעיף 6|סעיף 6(ג) לחוק האמור}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”יום התחילה“ – יום התחילה כאמור {{ח:חיצוני|חוק הגנת הסביבה (ייעול הליכי רישוי סביבתי) (תיקוני חקיקה)#סעיף 6|בסעיף 6(א) לחוק רישוי סביבתי}}: יום כ״ח באב התשפ״ד (1 בספטמבר 2024); {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מפעל קיים“ – עיסוק טעון היתר רעלים, שהיה בידי העוסק בו, ערב יום התחילה, היתר רעלים קיים. {{ח:סעיף|19|הוראות מעבר לעניין עוסק בעיסוק טעון היתר שהוא מפעל קיים|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:תת|(א)}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 3י|בסעיף 3י לדין החדש}}, עוסק ברעלים בעיסוק טעון היתר שהוא מפעל קיים, רשאי לעסוק ברעלים, לפי היתר הרעלים הקיים שבידו, בתקופה שמיום התחילה עד למועד מתן החלטה בבקשה לחידוש היתר רעלים לפי אותו סעיף או בבקשה לקבלת היתר רעלים אחוד לפי {{ח:פנימי|סעיף 3טז|סעיף 3טז לדין החדש}}, גם אם תקופת תוקפו של היתר הרעלים הקיים שבידו הסתיימה במהלך אותה תקופה, ויראו כאילו הוארך תוקפו של היתר הרעלים הקיים שבידו עד למועד מתן ההחלטה בבקשה כאמור (בסעיף זה – תקופת הארכת התוקף), ובלבד שהתקיימו הוראות סעיף קטן (ב), (ג) או (ד), לפי העניין, והכול אלא אם כן היתר הרעלים הקיים בוטל או הותלה לפני תום תקופת הארכת התוקף. {{ח:תת|(ב)}} בעל היתר הרעלים כאמור בסעיף קטן (א) הגיש בקשה לחידוש היתר רעלים לפי {{ח:פנימי|סעיף 3י|סעיף 3י לדין החדש}}, ובכלל זה לשם קבלת היתר רעלים אחוד לפי {{ח:פנימי|סעיף 3טז|סעיף 3טז לדין החדש}}, לפי העניין, עד המועדים המפורטים {{ח:פנימי|תוספת 3|בתוספת השלישית}}, כנוסחה בדין החדש (בסעיף זה – התוספת השלישית), {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א|בטור ג׳ או בטור ה׳ בחלק א׳}}, לפי העניין, או {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בטור ד׳ בחלק ב׳}} לצד הפרט שבו מנוי העיסוק נושא ההיתר. {{ח:תת|(ג)}} לעניין מפעל קיים שמתבצע בו יותר מסוג עיסוק אחד מהעיסוקים המנויים {{ח:פנימי|תוספת 3|בתוספת השלישית}}, יהיה המועד להגשת הבקשה לגביו לפי המפורט להלן, אלא אם כן הורה הממונה אחרת לבקשת בעל היתר הרעלים: {{ח:תתת|(1)}} לעניין עיסוקים הטעונים היתר רעלים באותה רמה – המועד המוקדם מבין המועדים האמורים {{ח:פנימי|תוספת 3|בתוספת השלישית}} לגבי אותם עיסוקים; {{ח:תתת|(2)}} לעניין עיסוקים המנויים בפרטים {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א|שבחלק א׳ לתוספת השלישית}} ועיסוקים המנויים בפרטים {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|שבחלק ב׳ שבאותה תוספת}} – המועד המוקדם מבין המועדים הקבועים {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א|בחלק א׳ לתוספת השלישית}}; {{ח:תתת|(3)}} לעניין עיסוקים הטעונים הן היתר רעלים ברמה א׳ והן היתר רעלים ברמה ב׳ – המועד המוקדם מבין המועדים הקבועים {{ח:פנימי|תוספת 3|בתוספת השלישית}} לעניין היתר רעלים ברמה א׳. {{ח:סעיף|20|הוראות לעניין בקשות שהוגשו לפי הדין הישן|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} הוראות הדין הישן יחולו על בקשה להיתר רעלים לגבי עיסוק שאינו מפעל קיים לפני היום הקובע, ועל ההיתר שיינתן יחולו הוראות הדין החדש כאילו היה מפעל קיים. {{ח:סעיף|21|תחולת הדין החדש על מפעל קיים|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:תת|(א)}} לעניין היתר של מפעל קיים שאינו טעון היתר רעלים אחוד לפי הוראות הדין החדש, יחולו הוראות הדין החדש החל מהיום הקובע. {{ח:תת|(ב)}} היה מפעל קיים טעון היתר רעלים אחוד לפי הוראות הדין החדש, יחולו הוראות אלה: {{ח:תתת|(1)}} החל מהיום הקובע ועד תום תקופת הארכת התוקף החלה לגביו, יראו את היתר הרעלים הקיים, יחד עם התנאים שנתן נותן אישור לעניין {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים#סעיף 1|סעיף 1(א)(1) לחוק רישוי עסקים}}, ברישיון העסק או בהיתר הזמני לפי הוראות {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים|החוק האמור}} שבידי בעל המפעל הקיים, כהיתר רעלים אחוד, ויחולו לגביו הוראות הדין החדש; בסעיף זה {{ח:פנימי|סעיף 22|ובסעיף 22}}, ”נותן אישור“ – כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים#סעיף 6|בסעיף 6 לחוק רישוי עסקים}}, מטעם השר; {{ח:תתת|(2)}} הסמכויות הנתונות לממונה לעניין היתר רעלים אחוד לפי הדין החדש יהיו נתונות לו לעניין היתר שרואים אותו לפי הוראות פסקה (1) כהיתר רעלים אחוד; ואולם, על אף האמור בפסקה (1), הממונה יהיה רשאי לשנות תנאים בהיתר כאמור בהתאם לסמכויותיו לפי הדין הישן, ובכלל זה לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3(ה)}}, כנוסחו בדין הישן. {{ח:סעיף|22|הוראות לעניין עיסוק שלא היה טעון היתר לפי הדין הישן|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:תת|(א)}} מי שערב יום התחילה עסק כדין ברעלים, בפעילות המנויה {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א פרט 5.3|בפרט 5.3}} {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א פרט 5.4|או 5.4 בחלק א׳ לתוספת השלישית}} כנוסחה בדין החדש, על פי רישיון לפי {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים|חוק רישוי עסקים}}, בהתאם לאישור נותן האישור לפי {{ח:חיצוני|חוק רישוי עסקים#סעיף 1|סעיף 1(א)(1) לחוק האמור}} ולתנאים שנקבעו על ידו (בסעיף קטן זה – אישור קיים), רשאי להמשיך בעיסוקו אף בלא היתר לפי חוק זה, בתנאים ועל פי ההוראות שחלו עליו ערב יום התחילה, ואם נדרש חידוש הרישיון לעסק, יראו את האישור הקיים כאילו ניתן לצורך חידוש הרישיון, והכול עד להחלטת הממונה בבקשה להיתר רעלים לפי הדין החדש, ובלבד שהבקשה להיתר הוגשה עד המועד המפורט {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א|בטור ג׳ או בטור ה׳ בחלק א׳ בתוספת השלישית}}, לפי העניין, לצד אותה פעילות ושרישיון העסק לא בוטל או הותלה לפני שניתנה החלטת הממונה בבקשה להיתר. {{ח:תת|(ב)}} על עיסוק ברעלים כאמור בסעיף קטן (א), יחולו הוראות אלה: {{ח:תתת|(1)}} החל מהיום הקובע ועד מועד קבלת החלטת הממונה בבקשה להיתר כאמור בסעיף קטן (א), יראו את האישור הקיים כהיתר רעלים אחוד, ויחולו לגביו הוראות הדין החדש; {{ח:תתת|(2)}} הסמכויות הנתונות לממונה לעניין היתר רעלים אחוד לפי הדין החדש, יהיו נתונות לו לעניין האישור הקיים שרואים אותו לפי הוראות פסקה (1) כהיתר רעלים אחוד; אולם, על אף האמור בפסקה (1), הממונה יהיה רשאי לשנות תנאים בהיתר כאמור בהתאם לסמכויותיו לפי חוק זה, כנוסחו בדין הישן, ובכלל זה לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3(ה)}}, כנוסחו בדין הישן. {{ח:סעיף|23|הוראות לעניין היתר רעלים אחוד|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:תת|(א)}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 3י|בסעיף 3י(א) לדין החדש}}, תקופת תוקפו של היתר רעלים אחוד שיינתן למבקש לראשונה מהיום הקובע ואילך, תהיה שבע שנים. {{ח:תת|(ב)}} הוראות סעיף קטן (א) {{ח:פנימי|סעיף 19|וסעיפים 19 עד 22}} לא יחולו לעניין היתר רעלים שנדרש לצורך עיסוק ברעלים הטעון היתר פליטה אחוד. {{ח:סעיף|24|הוראות לעניין עיסוק שאינו טעון היתר לפי הדין החדש|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 3|בסעיף 3}}, לדין החדש, עיסוק ברעלים שערב יום התחילה היה טעון היתר רעלים בהתאם להוראות לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיפים 3}} {{ח:פנימי|סעיף 10|ו־10}}, כנוסחם בדין הישן, ובכלל זה לפי {{ח:חיצוני|תקנות החומרים המסוכנים (סיווג ופטור)|תקנות החומרים המסוכנים (סיווג ופטור), התשנ״ו–1996}}, כנוסחן ערב יום התחילה, והוא לא טעון היתר לפי הוראות {{ח:פנימי|תוספת 3|התוספת השלישית}} כנוסחה בדין החדש, יוסיף להיות טעון היתר רעלים בהתאם להוראות הדין הישן, בתקופה שמיום התחילה עד המועד שבו קבע השר, בתקנות, הוראות לעניין אותו עיסוק לשם הגנה על בריאות הציבור או על הסביבה שיקבעו כי העיסוק פטור מהיתר רעלים (בסעיף זה – תקופת המעבר, לעניין עיסוק), ויחולו לגביו, בתקופת המעבר, הוראות הדין הישן, בשינויים שלהלן, והוראות {{ח:פנימי|סעיף 4א|סעיפים 4א}} {{ח:פנימי|סעיף 6ב|ו־6ב לדין החדש}}: {{ח:תת|(1)}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 3|בסעיף 3(ד)}}, כנוסחו בדין הישן, היתר רעלים יעמוד בתוקף עד תום תקופת המעבר לעניין העיסוק נושא ההיתר או עד קבלת החלטה של הממונה בבקשה לחידוש היתר רעלים כמפורט בפסקה (2); {{ח:תת|(2)}} חלפו שבע שנים מיום התחילה או מיום קבלת היתר רעלים, לפי המאוחר, ולא הותקנו תקנות כאמור ברישה, יעמוד היתר הרעלים בתוקף שנתיים נוספות, ובלבד שהוגשה עד תום השנה הראשונה מהן בקשה לחידוש ההיתר לפי הוראות הדין הישן; {{ח:תת|(3)}} בעל היתר רעלים רשאי להעביר את ההיתר לאדם אחר, ובלבד שניתן לכך אישור הממונה מראש ובכתב; בקשה להעברת היתר רעלים תכלול את פרטי מקבל היתר הרעלים והצהרתו על כך שתנאי ההיתר מוכרים לו וכי ידועה לו חובתו לפעול לפיהם; בקשה כאמור תוגש לממונה באופן דיגיטלי, במתכונת שפרסם הממונה באתר האינטרנט של המשרד; הוגשה לממונה בקשה להעברת היתר רעלים לפי הוראות פסקה זו, ייתן הממונה החלטה בבקשה בתוך 30 ימים מיום שהוגשה לו, ורשאי הוא להאריך את התקופה האמורה ב־30 ימים נוספים, אם ראה צורך בכך בשל מורכבות הבקשה. {{ח:סעיף|25|דחיית מועדים|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:ת}} השר רשאי, בצו, לשנות מועד מהמועדים הקבועים {{ח:פנימי|תוספת 3|בתוספת השלישית לדין החדש}} לגבי פרט מסוים ולקבוע לגבי אותו פרט מועד אחר, אם מצא כי השינוי כאמור נדרש לצורך היערכות ליישום הוראות החוק, ובלבד שלא יהיה בכך כדי לקצר את התקופה להגשת בקשה לפי {{ח:פנימי|סעיף 3י|סעיף 3י לדין החדש}}, ושהמועד האחרון להגשת בקשות כאמור {{ח:פנימי|סעיף 19|בסעיף 19(ב)}} לא יהיה מאוחר מיום י״ד בתמוז התשצ״ד (1 ביולי 2034). {{ח:קטע2|תוספת 1|תוספת ראשונה|תיקון: ק״ת תשנ״ו}} {{ח:סעיף*|1||עוגן=תוספת 1 פרט 1}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אלומיניום|Aluminum}} {{ח:סעיף*|2||עוגן=תוספת 1 פרט 2}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|צריום ותרכובותיו|Cerium and its compounds}} {{ח:סעיף*|3||עוגן=תוספת 1 פרט 3}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|כרום|Chromium}} {{ח:סעיף*|4||עוגן=תוספת 1 פרט 4}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|קובאלט|Cobalt}} {{ח:סעיף*|5||עוגן=תוספת 1 פרט 5}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|נחושת|Copper}} {{ח:סעיף*|6||עוגן=תוספת 1 פרט 6}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|גרמאניום|Germanium}} {{ח:סעיף*|7||עוגן=תוספת 1 פרט 7}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|זהב|Gold}} {{ח:סעיף*|8||עוגן=תוספת 1 פרט 8}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|האפניום|Hafnium}} {{ח:סעיף*|9||עוגן=תוספת 1 פרט 9}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אינדיום|Indium}} {{ח:סעיף*|10||עוגן=תוספת 1 פרט 10}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אירידיום|Iridium}} {{ח:סעיף*|11||עוגן=תוספת 1 פרט 11}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|מאנגאן|Manganese}} {{ח:סעיף*|12||עוגן=תוספת 1 פרט 12}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|מוליבדן|Molybdenum}} {{ח:סעיף*|13||עוגן=תוספת 1 פרט 13}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|ניקל|Nickel}} {{ח:סעיף*|14||עוגן=תוספת 1 פרט 14}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|ניוביום|Niobium}} {{ח:סעיף*|15||עוגן=תוספת 1 פרט 15}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|פאלאדיום ותרכובותיו|Palladium and its compounds}} {{ח:סעיף*|16||עוגן=תוספת 1 פרט 16}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה, שאינו כלול {{ח:פנימי|תוספת 2|בתוספת השניה}}|Pesticide, not included {{ח:פנימי|תוספת 2|in nd2 annex}}}} {{ח:סעיף*|17||עוגן=תוספת 1 פרט 17}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|פלאטינה ותרכובותיה|Platinum and its compounds}} {{ח:סעיף*|18||עוגן=תוספת 1 פרט 18}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|רודיום ותרכובותיו|Rhodium and its compounds}} {{ח:סעיף*|19||עוגן=תוספת 1 פרט 19}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|רותניום|Ruthenium}} {{ח:סעיף*|20||עוגן=תוספת 1 פרט 20}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|כסף|Silver}} {{ח:סעיף*|21||עוגן=תוספת 1 פרט 21}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|טאנטאל|Tantalum}} {{ח:סעיף*|22||עוגן=תוספת 1 פרט 22}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תאליום|Thallium}} {{ח:סעיף*|23||עוגן=תוספת 1 פרט 23}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תוריום|Thorium}} {{ח:סעיף*|24||עוגן=תוספת 1 פרט 24}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|בדיל|Tin}} {{ח:סעיף*|25||עוגן=תוספת 1 פרט 25}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|טיטאניום|Titanium}} {{ח:סעיף*|26||עוגן=תוספת 1 פרט 26}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|וולפראם|Tungsten}} {{ח:סעיף*|27||עוגן=תוספת 1 פרט 27}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|ואנאדיום|Vanadium}} {{ח:סעיף*|28||עוגן=תוספת 1 פרט 28}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אבץ|Zinc}} {{ח:סעיף*|29||עוגן=תוספת 1 פרט 29}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|צירקוניום|Zirconium}} {{ח:קטע2|תוספת 2|תוספת שניה|תיקון: ק״ת תשנ״ו}} {{ח:סעיף*|1||עוגן=תוספת 2 פרט 1}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אצטאלים|Acetals}} {{ח:סעיף*|2||עוגן=תוספת 2 פרט 2}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אקרידינים|Acridines}} {{ח:סעיף*|3||עוגן=תוספת 2 פרט 3}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצה אקרילית ותולדותיה|Acrylic acid and derivatives}} {{ח:סעיף*|4||עוגן=תוספת 2 פרט 4}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אציל האלידים|Acyl halides}} {{ח:סעיף*|5||עוגן=תוספת 2 פרט 5}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|דבקים המכילים ממסים אורגאניים|Adhesives containing organic liquids}} {{ח:סעיף*|6||עוגן=תוספת 2 פרט 6}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אפלאטוקסינים|Aflatoxins}} {{ח:סעיף*|7||עוגן=תוספת 2 פרט 7}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אלכוהולאטים|Alcoholates}} {{ח:סעיף*|8||עוגן=תוספת 2 פרט 8}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|כהלים נוזלים|Alcohols, liquid}} {{ח:סעיף*|9||עוגן=תוספת 2 פרט 9}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אלדהידים נוזלים|Aldehydes, liquid}} {{ח:סעיף*|10||עוגן=תוספת 2 פרט 10}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות האלוגניות אליפאטיות|Aliphatic compounds, halogenic}} {{ח:סעיף*|11||עוגן=תוספת 2 פרט 11}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|הידרוקסידים ותחמוצות של מתכות|Alkali metal hydroxides and oxides}} {{ח:סעיף*|12||עוגן=תוספת 2 פרט 12}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|מתכות אלקאליות|Alkali metals}} {{ח:סעיף*|13||עוגן=תוספת 2 פרט 13}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|מתכות אלקאליות־עפרוריות|Alkaline earth metals}} {{ח:סעיף*|14||עוגן=תוספת 2 פרט 14}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אלקינים|Alkynes}} {{ח:סעיף*|15||עוגן=תוספת 2 פרט 15}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אלקנים|Alkenes}} {{ח:סעיף*|16||עוגן=תוספת 2 פרט 16}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אלומינאטים של מתכות אלקאליות|Aluminates, alkali metal}} {{ח:סעיף*|17||עוגן=תוספת 2 פרט 17}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|האלידים אלמימיים של אלומיניום|Aluminum halides, anhydrous}} {{ח:סעיף*|18||עוגן=תוספת 2 פרט 18}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אמידים של מתכות|Amides, metal}} {{ח:סעיף*|19||עוגן=תוספת 2 פרט 19}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אמינים|Amines}} {{ח:סעיף*|20||עוגן=תוספת 2 פרט 20}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אמינוכהלים ותולדותיהם|Aminoalcohols and derivatives}} {{ח:סעיף*|21||עוגן=תוספת 2 פרט 21}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אמינוטריאזול|Aminotriazole}} {{ח:סעיף*|22||עוגן=תוספת 2 פרט 22}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אמוניה|Ammonia}} {{ח:סעיף*|23||עוגן=תוספת 2 פרט 23}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אנטימון ותרכובותיו|Antimony and its compounds}} {{ח:סעיף*|24||עוגן=תוספת 2 פרט 24}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות ארומאטיות האלוגניות|Aromatic compounds, halogenic}} {{ח:סעיף*|25||עוגן=תוספת 2 פרט 25}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|ארסן ותרכובותיו|Arsenic and its compounds}} {{ח:סעיף*|26||עוגן=תוספת 2 פרט 26}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אזבסט|Asbestos}} {{ח:סעיף*|27||עוגן=תוספת 2 פרט 27}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אזאתיופרין|Azathioprine}} {{ח:סעיף*|28||עוגן=תוספת 2 פרט 28}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אזידים|Azides}} {{ח:סעיף*|29||עוגן=תוספת 2 פרט 29}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות אזו|Azo compounds}} {{ח:סעיף*|30||עוגן=תוספת 2 פרט 30}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות באריום|Barium compounds}} {{ח:סעיף*|31||עוגן=תוספת 2 פרט 31}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|בריליום ותרכובותיו|Beryllium and its compounds}} {{ח:סעיף*|32||עוגן=תוספת 2 פרט 32}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|ביסמות ותרכובותיו|Bismuth and its compounds}} {{ח:סעיף*|33||עוגן=תוספת 2 פרט 33}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|ביסולפאטים|Bisulphates}} {{ח:סעיף*|34||עוגן=תוספת 2 פרט 34}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|בוראנים|Boranes}} {{ח:סעיף*|35||עוגן=תוספת 2 פרט 35}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|בורידים|Borides}} {{ח:סעיף*|36||עוגן=תוספת 2 פרט 36}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|בורוהידרידים של מתכות|Borohydrides, metal}} {{ח:סעיף*|37||עוגן=תוספת 2 פרט 37}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|בור ותרכובותיו האורגאניות|Boron and its organic compounds}} {{ח:סעיף*|38||עוגן=תוספת 2 פרט 38}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצה ברומית ומלחיה (ברומאטים)|Bromic acid and its salts (bromates)}} {{ח:סעיף*|39||עוגן=תוספת 2 פרט 39}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|ברום|Bromine}} {{ח:סעיף*|40||עוגן=תוספת 2 פרט 40}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|קאדמיום ותרכובותיו|Cadmium and its compounds}} {{ח:סעיף*|41||עוגן=תוספת 2 פרט 41}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|קאמפור|Camphor}} {{ח:סעיף*|42||עוגן=תוספת 2 פרט 42}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|קארבאמאטים|Carbamates}} {{ח:סעיף*|43||עוגן=תוספת 2 פרט 43}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|קארבידים של מתכות|Carbides, metal}} {{ח:סעיף*|44||עוגן=תוספת 2 פרט 44}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|פחמן דו־גופרי|Carbon disulphide}} {{ח:סעיף*|45||עוגן=תוספת 2 פרט 45}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|פחמן משופעל|Carbon, activated}} {{ח:סעיף*|46||עוגן=תוספת 2 פרט 46}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תולדות אורגאניות של חומצה פחמנית|Carbonic acid organic derivatives}} {{ח:סעיף*|47||עוגן=תוספת 2 פרט 47}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|קארבוניל האלידים|Carbonyl halides}} {{ח:סעיף*|48||עוגן=תוספת 2 פרט 48}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצות קארבוקסיליות (C₇-C₁) חד־בסיסיות ותולדותיהן|Carboxylic acids (C₁-C₇), monobasic, and their derivatives}} {{ח:סעיף*|49||עוגן=תוספת 2 פרט 49}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצות קארבוקסיליות דו־בסיסיות ארומאטיות או אליציקליות ותולדותיהן|Carboxylic acids, dibasic, aromatic or alicyclic and their derivatives}} {{ח:סעיף*|50||עוגן=תוספת 2 פרט 50}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|כלוראמבוציל|Chlorambucil}} {{ח:סעיף*|51||עוגן=תוספת 2 פרט 51}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצה כלורית ומלחיה (כלוראטים)|Chloric acid and its salts (chlorates)}} {{ח:סעיף*|52||עוגן=תוספת 2 פרט 52}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|כלור|Chlorine}} {{ח:סעיף*|53||עוגן=תוספת 2 פרט 53}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|כלוריטים|Chlorites}} {{ח:סעיף*|54||עוגן=תוספת 2 פרט 54}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|כלורופיקרין|Chloropicrin}} {{ח:סעיף*|55||עוגן=תוספת 2 פרט 55}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצה כלורופלאטינית|Chloroplatinic acid}} {{ח:סעיף*|56||עוגן=תוספת 2 פרט 56}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות כרום|Chromium compounds}} {{ח:סעיף*|57||עוגן=תוספת 2 פרט 57}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תזקיקי עטרן|Coal tar distillates}} {{ח:סעיף*|58||עוגן=תוספת 2 פרט 58}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות קובאלט|Cobalt compounds}} {{ח:סעיף*|59||עוגן=תוספת 2 פרט 59}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות נחושת|Copper compounds}} {{ח:סעיף*|60||עוגן=תוספת 2 פרט 60}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|ציאנאמיד ותולדותיו|Cyanamide and derivatives}} {{ח:סעיף*|61||עוגן=תוספת 2 פרט 61}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|סידן ציאנאמידי|Cyanamide, calcium}} {{ח:סעיף*|62||עוגן=תוספת 2 פרט 62}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|ציאנאטים ואיזוציאנאטים|Cyanates and isocyanates}} {{ח:סעיף*|63||עוגן=תוספת 2 פרט 63}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|ציאנידים אי־אורגאניים|Cyanides, inorganic}} {{ח:סעיף*|64||עוגן=תוספת 2 פרט 64}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצה ציאנורית, תולדותיה ואנאלוגים שלה|Cyanuric acids, derivatives and analogs}} {{ח:סעיף*|65||עוגן=תוספת 2 פרט 65}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|די.די.טי.|D.D.T.}} {{ח:סעיף*|66||עוגן=תוספת 2 פרט 66}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|דיבנזופוראנים|Dibenzofurans}} {{ח:סעיף*|67||עוגן=תוספת 2 פרט 67}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|סולר|Diesel oil}} {{ח:סעיף*|68||עוגן=תוספת 2 פרט 68}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|דיקטן|Diketene}} {{ח:סעיף*|69||עוגן=תוספת 2 פרט 69}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|דימתילקארבאמיל כלוריד|Dimethylcarbamyl chloride}} {{ח:סעיף*|70||עוגן=תוספת 2 פרט 70}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|דימתילפורמאמיד, N,N-|Dimethylformamide, N,N-}} {{ח:סעיף*|71||עוגן=תוספת 2 פרט 71}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|דימתילסולפוקסיד|Dimethylsulfoxide}} {{ח:סעיף*|72||עוגן=תוספת 2 פרט 72}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|דיאוקסינים|Dioxins}} {{ח:סעיף*|73||עוגן=תוספת 2 פרט 73}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אפיהאלוהידרינים|Epihalohydrins}} {{ח:סעיף*|74||עוגן=תוספת 2 פרט 74}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אפוקסידים (אלקילן אוקסידים)|Epoxides (alkylene oxides)}} {{ח:סעיף*|75||עוגן=תוספת 2 פרט 75}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אסטרים נוזלים (למעט טריגליצרידים)|Esters, liquid (excl. triglycerides)}} {{ח:סעיף*|76||עוגן=תוספת 2 פרט 76}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אתרים נוזלים|Ethers, liquid}} {{ח:סעיף*|77||עוגן=תוספת 2 פרט 77}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אתילן גליקול|Ethylene glycol}} {{ח:סעיף*|78||עוגן=תוספת 2 פרט 78}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אתילן אוקסיד|Ethylene oxide}} {{ח:סעיף*|79||עוגן=תוספת 2 פרט 79}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות אסטרוגניות, מצומדות|Astrogenic substances, conjugated}} {{ח:סעיף*|80||עוגן=תוספת 2 פרט 80}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|ברזל (III) כלורי אלמימי|Ferric chloride, anhydrous}} {{ח:סעיף*|81||עוגן=תוספת 2 פרט 81}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|פלואורידים|Fluorides}} {{ח:סעיף*|82||עוגן=תוספת 2 פרט 82}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצה פלואורוצורית ומלחיה|Fluorosilicic acid and its salts}} {{ח:סעיף*|83||עוגן=תוספת 2 פרט 83}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|מזוט|Fuel oil}} {{ח:סעיף*|84||עוגן=תוספת 2 פרט 84}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|גאליום ותרכובותיו|Gallium and its compounds}} {{ח:סעיף*|85||עוגן=תוספת 2 פרט 85}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|גזים דחוסים או מונזלים|Gases, compressed or liquified}} {{ח:סעיף*|86||עוגן=תוספת 2 פרט 86}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|בנזין|Gasoline}} {{ח:סעיף*|87||עוגן=תוספת 2 פרט 87}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|האלידים של אלמתכות|Halides of non-metals}} {{ח:סעיף*|88||עוגן=תוספת 2 פרט 88}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצות האלוקארבוקסיליות ותולדותיהן|Halocarboxylic acid and derivatives}} {{ח:סעיף*|89||עוגן=תוספת 2 פרט 89}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|כהלים, קטונים ואלדהידים האלוגניים|Halogenated alcohols, ketones, aldehydes}} {{ח:סעיף*|90||עוגן=תוספת 2 פרט 90}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות האלואורגאנומתכתיות|Haloorganometallic compounds}} {{ח:סעיף*|91||עוגן=תוספת 2 פרט 91}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצה האלוזרחתית ותולדותיה|Halophosphoric acids and derivatives}} {{ח:סעיף*|92||עוגן=תוספת 2 פרט 92}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצה האלוסולפונית ותולדותיה|Halosulphonic acids and derivatives}} {{ח:סעיף*|93||עוגן=תוספת 2 פרט 93}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|הקסאמתילפוספוראמיד|Hexamethyl<wbr>phosphor<wbr>amide}} {{ח:סעיף*|94||עוגן=תוספת 2 פרט 94}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|הידראזין ותולדותיו|Hydrazine and its derivatives}} {{ח:סעיף*|95||עוגן=תוספת 2 פרט 95}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|הידרידים של מתכות|Hydrides, metal}} {{ח:סעיף*|96||עוגן=תוספת 2 פרט 96}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|פחמימנים אליפאטיים או אליציקליים נוזלים|Hydrocarbons, aliphatic and alicyclic, liquid}} {{ח:סעיף*|97||עוגן=תוספת 2 פרט 97}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|פחמימנים ארומאטיים|Hydrocarbons, aromatic}} {{ח:סעיף*|98||עוגן=תוספת 2 פרט 98}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|פחמימנים ארומאטיים רב־טבעתיים|Hydrocarbons, aromatic, polycyclic}} {{ח:סעיף*|99||עוגן=תוספת 2 פרט 99}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצות מימן־האלוגניות|Hydrohalogenic acids}} {{ח:סעיף*|100||עוגן=תוספת 2 פרט 100}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|הידרוקסילאמין ותולדותיו|Hydroxylamine and its derivatives}} {{ח:סעיף*|101||עוגן=תוספת 2 פרט 101}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|היפוכלוריטים|Hypochlorites}} {{ח:סעיף*|102||עוגן=תוספת 2 פרט 102}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אלקילן אימינים|Imines, alkylene}} {{ח:סעיף*|103||עוגן=תוספת 2 פרט 103}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אינדיום ותרכובותיו|Indium and its compounds}} {{ח:סעיף*|104||עוגן=תוספת 2 פרט 104}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומרים מידבקים|Infectious substances}} {{ח:סעיף*|105||עוגן=תוספת 2 פרט 105}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|יודאטים|Iodates}} {{ח:סעיף*|106||עוגן=תוספת 2 פרט 106}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|יוד|Iodine}} {{ח:סעיף*|107||עוגן=תוספת 2 פרט 107}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|נפט|Kerosene}} {{ח:סעיף*|108||עוגן=תוספת 2 פרט 108}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|קטונים נוזלים|Ketones, liquid}} {{ח:סעיף*|109||עוגן=תוספת 2 פרט 109}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומרים מדמיעים|Lachrymating substances}} {{ח:סעיף*|110||עוגן=תוספת 2 פרט 110}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|עופרת ותרכובותיה|Lead and its compounds}} {{ח:סעיף*|111||עוגן=תוספת 2 פרט 111}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|מאגנטה|Magenta}} {{ח:סעיף*|112||עוגן=תוספת 2 פרט 112}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצה מאלאית ותולדותיה|Maleic acid and its derivatives}} {{ח:סעיף*|113||עוגן=תוספת 2 פרט 113}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצה מאלונית ותולדותיה|Malonic acid and its derivatives}} {{ח:סעיף*|114||עוגן=תוספת 2 פרט 114}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות מאנגאן|Manganese compounds}} {{ח:סעיף*|115||עוגן=תוספת 2 פרט 115}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|מלפאלאן|Melphalan}} {{ח:סעיף*|116||עוגן=תוספת 2 פרט 116}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|מרקאפטאנים|Mercaptans}} {{ח:סעיף*|117||עוגן=תוספת 2 פרט 117}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|כספית ותרכובותיה|Mercury and its compounds}} {{ח:סעיף*|118||עוגן=תוספת 2 פרט 118}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אלקילים וארילים של מתכות|Metal alkyls and aryls}} {{ח:סעיף*|119||עוגן=תוספת 2 פרט 119}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|קארבונילים של מתכות|Metal carbonyls}} {{ח:סעיף*|120||עוגן=תוספת 2 פרט 120}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|קאטאליזטור מתכתי|Metal catalyst}} {{ח:סעיף*|121||עוגן=תוספת 2 פרט 121}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אבקת מתכת|Metal powder}} {{ח:סעיף*|122||עוגן=תוספת 2 פרט 122}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אבקת מתכת־צורן|Metal silicon powders}} {{ח:סעיף*|123||עוגן=תוספת 2 פרט 123}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות מוליבדן|Molybdenum compounds}} {{ח:סעיף*|124||עוגן=תוספת 2 פרט 124}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|מורפולין ותרכובותיו|Morpholine and its derivatives}} {{ח:סעיף*|125||עוגן=תוספת 2 פרט 125}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|גזי חרדל|Mustard gases}} {{ח:סעיף*|126||עוגן=תוספת 2 פרט 126}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות ניקל|Nickel compounds}} {{ח:סעיף*|127||עוגן=תוספת 2 פרט 127}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצה חנקתית ומלחיה|Nitric acid and its salts}} {{ח:סעיף*|128||עוגן=תוספת 2 פרט 128}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|ניטרידים (למעט ניטריד הצורן)|Nitrides (excl. silicon nitride)}} {{ח:סעיף*|129||עוגן=תוספת 2 פרט 129}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|ניטרילים|Nitriles}} {{ח:סעיף*|130||עוגן=תוספת 2 פרט 130}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|ניטריטים|Nitrites}} {{ח:סעיף*|131||עוגן=תוספת 2 פרט 131}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות ניטרואליפאטיות ותולדותיהן|Nitroaliphatic compounds and their derivatives}} {{ח:סעיף*|132||עוגן=תוספת 2 פרט 132}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות ניטרוארומאטיות ותולדותיהן|Nitroaromatic compounds and their derivatives}} {{ח:סעיף*|133||עוגן=תוספת 2 פרט 133}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|ניטרוזאמינים|Nitrosamines}} {{ח:סעיף*|134||עוגן=תוספת 2 פרט 134}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות ניטרוזו|Nitroso compounds}} {{ח:סעיף*|135||עוגן=תוספת 2 פרט 135}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצה אורתופורמית ותולדותיה|Orthoformic acids and their derivatives}} {{ח:סעיף*|136||עוגן=תוספת 2 פרט 136}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אוסמיום ארבע־חמצני|Osmium tetroxide}} {{ח:סעיף*|137||עוגן=תוספת 2 פרט 137}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצה אוקסאלית, תולדותיה ומלחיה|Oxalic acid and its derivatives and salts}} {{ח:סעיף*|138||עוגן=תוספת 2 פרט 138}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אוקסימים|Oximes}} {{ח:סעיף*|139||עוגן=תוספת 2 פרט 139}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|צבעים|Paints}} {{ח:סעיף*|140||עוגן=תוספת 2 פרט 140}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|פרקארבונאטים|Percarbonates}} {{ח:סעיף*|141||עוגן=תוספת 2 פרט 141}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצות על־האלוגניות ומלחיהן|Perhalogenic acids and salts}} {{ח:סעיף*|142||עוגן=תוספת 2 פרט 142}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|על־מאנגאנאטים|Permanganates}} {{ח:סעיף*|143||עוגן=תוספת 2 פרט 143}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|על־תחמוצות|Peroxides}} {{ח:סעיף*|144||עוגן=תוספת 2 פרט 144}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|על־סולפאטים|Persulphates}} {{ח:סעיף*|145||עוגן=תוספת 2 פרט 145}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה מונע קרישה|Pesticide, anticoagulant}} {{ח:סעיף*|146||עוגן=תוספת 2 פרט 146}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה ארסני|Pesticide, arsenical}} {{ח:סעיף*|147||עוגן=תוספת 2 פרט 147}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה עם אריל אוריאה ואריל תיואוריאה|Pesticide, aryl urea and aryl thiourea}} {{ח:סעיף*|148||עוגן=תוספת 2 פרט 148}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה עם תולדות בנזואיות|Pesticide, benzoic derivative}} {{ח:סעיף*|149||עוגן=תוספת 2 פרט 149}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה עם ביפירידיליום|Pesticide, bipyridilium}} {{ח:סעיף*|150||עוגן=תוספת 2 פרט 150}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה קארבאמאטי|Pesticide, carbamate}} {{ח:סעיף*|151||עוגן=תוספת 2 פרט 151}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה עם תולדות קומארין|Pesticide, coumarin derivative}} {{ח:סעיף*|152||עוגן=תוספת 2 פרט 152}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה דיתיוקארבאמאטי|Pesticide, dithiocarbamate}} {{ח:סעיף*|153||עוגן=תוספת 2 פרט 153}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה עם תולדות חומצה פלואורואצטית|Pesticide, fluoroacetic acid derivatives}} {{ח:סעיף*|154||עוגן=תוספת 2 פרט 154}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה על בסיס כספית|Pesticide, mercury based}} {{ח:סעיף*|155||עוגן=תוספת 2 פרט 155}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה עם האלוגן אורגאני|Pesticide, organohalogen}} {{ח:סעיף*|156||עוגן=תוספת 2 פרט 156}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה עם זרחן אורגאני|Pesticide, organophosphorus}} {{ח:סעיף*|157||עוגן=תוספת 2 פרט 157}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה עם בדיל אורגאני|Pesticide, organotin}} {{ח:סעיף*|158||עוגן=תוספת 2 פרט 158}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה פנוקסי|Pesticide, phenoxy}} {{ח:סעיף*|159||עוגן=תוספת 2 פרט 159}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה פוספידי|Pesticide, phosphide}} {{ח:סעיף*|160||עוגן=תוספת 2 פרט 160}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה עם תולדות פתאלימיד|Pesticide, phthalimide derivative}} {{ח:סעיף*|161||עוגן=תוספת 2 פרט 161}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה פירתריני ופירתרואידי|Pesticide, pyrethrin and pyrethroid}} {{ח:סעיף*|162||עוגן=תוספת 2 פרט 162}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה עם ניטרופנול מותמר|Pesticide, substituted nitrophenol}} {{ח:סעיף*|163||עוגן=תוספת 2 פרט 163}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומר הדברה טריאזיני|Pesticide, triazine}} {{ח:סעיף*|164||עוגן=תוספת 2 פרט 164}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|נפט גולמי|Petroleum crude oil}} {{ח:סעיף*|165||עוגן=תוספת 2 פרט 165}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|פנולים, תולדותיהם ומלחיהם|Phenols and their derivatives and salts}} {{ח:סעיף*|166||עוגן=תוספת 2 פרט 166}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|פוסגן ותיופוסגן|Phosgene and thiophosgene}} {{ח:סעיף*|167||עוגן=תוספת 2 פרט 167}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|זרחות אורגאניות אליפאטיות וארומאטיות|Phosphates, organic, aliphatic and aromatic}} {{ח:סעיף*|168||עוגן=תוספת 2 פרט 168}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|פוספידים|Phosphides}} {{ח:סעיף*|169||עוגן=תוספת 2 פרט 169}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|פוספיטים|Phosphites}} {{ח:סעיף*|170||עוגן=תוספת 2 פרט 170}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות פוספוניום|Phosphonium compounds}} {{ח:סעיף*|171||עוגן=תוספת 2 פרט 171}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|זרחן|Phosphorus}} {{ח:סעיף*|172||עוגן=תוספת 2 פרט 172}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תחמוצות וחומצות של זרחן|Phosphorus oxides and acids}} {{ח:סעיף*|173||עוגן=תוספת 2 פרט 173}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|זרחנים אוקסיהאלידיים|Phosphorus oxyhalides}} {{ח:סעיף*|174||עוגן=תוספת 2 פרט 174}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|זרחנים סולפידיים|Phosphorus sulphides}} {{ח:סעיף*|175||עוגן=תוספת 2 פרט 175}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|פוטורזיסטים|Photoresists}} {{ח:סעיף*|176||עוגן=תוספת 2 פרט 176}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|פיפראזין ותולדותיו|Piperazine and its derivatives}} {{ח:סעיף*|177||עוגן=תוספת 2 פרט 177}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|פיפרידין ותולדותיו|Piperidine and its derivatives}} {{ח:סעיף*|178||עוגן=תוספת 2 פרט 178}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|ביפנילים רבי־האלוגנים|Polyhalogenated biphenyls}} {{ח:סעיף*|179||עוגן=תוספת 2 פרט 179}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|פירידינים ופיקולינים|Pyridines and picolines}} {{ח:סעיף*|180||עוגן=תוספת 2 פרט 180}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות אמוניום רבעוניות|Quaternary ammonium compounds}} {{ח:סעיף*|181||עוגן=תוספת 2 פרט 181}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|קינונים|Quinones}} {{ח:סעיף*|182||עוגן=תוספת 2 פרט 182}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומרים רדיואקטיביים|Radioactive materials}} {{ח:סעיף*|183||עוגן=תוספת 2 פרט 183}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|מתכות עפרוריות־נדירות|Rare earth metals}} {{ח:סעיף*|184||עוגן=תוספת 2 פרט 184}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|רזינאטים של מתכות|Resinates, metal}} {{ח:סעיף*|185||עוגן=תוספת 2 פרט 185}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|רסרפין|Reserpine}} {{ח:סעיף*|186||עוגן=תוספת 2 פרט 186}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תמיסת גומי|Rubber solution}} {{ח:סעיף*|187||עוגן=תוספת 2 פרט 187}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|סלן ותרכובותיו|Selenium and its compounds}} {{ח:סעיף*|188||עוגן=תוספת 2 פרט 188}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|סילאנים ותולדותיהם|Silanes and their derivatives}} {{ח:סעיף*|189||עוגן=תוספת 2 פרט 189}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|סיליצידים|Silicides}} {{ח:סעיף*|190||עוגן=תוספת 2 פרט 190}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אבקת צורן|Silicon powder}} {{ח:סעיף*|191||עוגן=תוספת 2 פרט 191}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות כסף|Silver compounds}} {{ח:סעיף*|192||עוגן=תוספת 2 פרט 192}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|סולפידים, מימן־סולפידים ורב־סולפידים|Sulphides, hydrosulphides and polysulphides}} {{ח:סעיף*|193||עוגן=תוספת 2 פרט 193}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|סולפיטים ומימן־סולפיטים|Sulphites and hydrosulphites}} {{ח:סעיף*|194||עוגן=תוספת 2 פרט 194}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצות סולפוניות ותולדותיהן|Sulphonic acids and their derivatives}} {{ח:סעיף*|195||עוגן=תוספת 2 פרט 195}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|סולפוניל האליד אורגאני|Sulphonyl halides, organic}} {{ח:סעיף*|196||עוגן=תוספת 2 פרט 196}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|גופרית|Sulphur}} {{ח:סעיף*|197||עוגן=תוספת 2 פרט 197}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצה גופרתית ותולדותיה|Sulphuric acid and its derivatives}} {{ח:סעיף*|198||עוגן=תוספת 2 פרט 198}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצה גופריתית|Sulphurous acid}} {{ח:סעיף*|199||עוגן=תוספת 2 פרט 199}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|סולפוריל האלידים|Sulphuryl halides}} {{ח:סעיף*|200||עוגן=תוספת 2 פרט 200}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|עטרן נוזל|Tars, liquid}} {{ח:סעיף*|201||עוגן=תוספת 2 פרט 201}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|טלור ותולדותיו|Tellurium and its compounds}} {{ח:סעיף*|202||עוגן=תוספת 2 פרט 202}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|סיליקאט ארבע־אלקילי|Tetraalkyl silicate}} {{ח:סעיף*|203||עוגן=תוספת 2 פרט 203}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תאליום ותרכובותיו|Thallium and its compounds}} {{ח:סעיף*|204||עוגן=תוספת 2 פרט 204}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תיוכהלים|Thioalcohols}} {{ח:סעיף*|205||עוגן=תוספת 2 פרט 205}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תיוקארבאמאטים|Thiocarbamates}} {{ח:סעיף*|206||עוגן=תוספת 2 פרט 206}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצות תיוקארבוקסיליות ותולדותיהן|Thiocarboxylic acids and derivatives}} {{ח:סעיף*|207||עוגן=תוספת 2 פרט 207}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תיוציאנאטים|Thiocyanates}} {{ח:סעיף*|208||עוגן=תוספת 2 פרט 208}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תיוניל האלידים|Thionyl halides}} {{ח:סעיף*|209||עוגן=תוספת 2 פרט 209}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תיופן, הידרותיופן ותולדותיהם|Thiophene, hydrothiophene and their derivatives}} {{ח:סעיף*|210||עוגן=תוספת 2 פרט 210}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|חומצה תיוזרחתית ותולדותיה|Thiophosphoric acids and their derivatives}} {{ח:סעיף*|211||עוגן=תוספת 2 פרט 211}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תיוסולפאטים|Thiosulphates}} {{ח:סעיף*|212||עוגן=תוספת 2 פרט 212}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות בדיל|Tin compounds}} {{ח:סעיף*|213||עוגן=תוספת 2 פרט 213}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות טיטאניום|Titanium compounds}} {{ח:סעיף*|214||עוגן=תוספת 2 פרט 214}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|שמן טרפנטין, שמן רוזין ותחליפיהם|Turpentine, rosin oil and their substitutes}} {{ח:סעיף*|215||עוגן=תוספת 2 פרט 215}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|אוריתאנים|Urethanes}} {{ח:סעיף*|216||עוגן=תוספת 2 פרט 216}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|שמנים משומשים|Used oils}} {{ח:סעיף*|217||עוגן=תוספת 2 פרט 217}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות ואנאדיום|Vanadium compounds}} {{ח:סעיף*|218||עוגן=תוספת 2 פרט 218}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות אבץ|Zinc compounds}} {{ח:סעיף*|219||עוגן=תוספת 2 פרט 219}} {{ח:ת}} {{דוכיווני|תרכובות צירקוניום|Zirconium compounds}} {{ח:קטע2|תוספת 3|התוספת השלישית|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5(א)}})}}}} {{ח:סעיף*|||תיקון: ק״ת תשנ״ה, ק״ת תשנ״ה־2|עוגן=תוספת 3 טופס 1}} {{ח:ת}} '''טופס 1:''' פנקס רעלים (מכירות) {{ח:סעיף*|||תיקון: ק״ת תשנ״ה|עוגן=תוספת 3 טופס 2}} {{ח:ת}} '''טופס 2:''' פנקס רעלים (קניות) {{ח:קטע2|תוספת 3|תוספת שלישית|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 1|סעיף 1 – ההגדרות ”הממונה“, ”היתר רעלים ברמה א׳“ ו”היתר רעלים ברמה ב׳“}} {{ח:פנימי|סעיף 3|וסעיפים 3(א)}} {{ח:פנימי|סעיף 3א|ו־3א(א)}})}}}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} לעניין הטבלה המובאת {{ח:פנימי|תוספת 3|בתוספת זו}} יחולו הוראות אלה: {{ח:תת|(1)}} הוראות המנהל לפי {{ח:פנימי|סעיף 13א|סעיף 13א(ב)}} לעניין האסדרה האירופית יכללו את ההסדרים האלה: {{ח:תתת|(א)}} תקנות של האיחוד האירופי שעניינן סיווג, תיווי, סימון ואריזה של חומרים מסוכנים ותערובות חומרים מסוכנים – {{ח:תתת}} {{דוכיווני||Regulation (EC) No 1272/2008 OF The European Parliament and of the Council of 16 December 2008 on classification, labelling and packaging of substances and mixtures, amending and repealing Directives 67/548/EEC and 1999/45/EC, and amending Regulation (EC) No 1907/2006;}} {{ח:תתת|(ב)}} נספח I לדירקטיבה של האיחוד האירופי שעניינה בקרה של סיכוני אירועים משמעותיים מחומרים מסוכנים – {{ח:תתת}} {{דוכיווני||Directive 2012/18/EU of the European Parliament and of the Council of 4 July 2012 on the control of major-accident hazards involving dangerous substances, amending and subsequently repealing Council Directive 96/82/EC;}} {{ח:תת|(2)}} לעניין {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א|חלק א׳}} – בכל מקום שבו נקבעו הספק, כושר ייצור, כמויות או יחידות מדידה אחרות, הם יחושבו בהתאם להספק, לכושר הייצור, לכמויות או ליחידות המדידה המרביים אשר ניתן להגיע אליהם במסגרת העיסוק ברעל, אף אם מבוצע העיסוק בהספק, בכושר ייצור, בכמויות או ביחידות מדידה אחרות נמוכים יותר; ואולם הממונה רשאי, לבקשת העוסק, לאשר כי העיסוק ברעל אינו טעון היתר רעלים אם הוכח, להנחת דעתו, כי בשל מגבלה פיזית בעיסוק או הגבלה החלה עליו לפי דין אחר, לא יתאפשר לבצע בו בפועל פעילות בהספק, בכושר הייצור, בכמויות או במספר יחידות המדידה המרביים כאמור; {{ח:תת|(3)}} כלל העיסוק הן פעילות בהספק, בכושר ייצור, בכמויות או ביחידות מדידה אחרות (להלן – היקף) כמפורט {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א|בטור ב׳ בחלק א׳}} או {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}, והן פעילות אחרת בהיקף כמפורט {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א|בטור ד׳ בחלק א׳}} או {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בטור ג׳ בחלק ב׳}}, יהיה העיסוק טעון היתר בהתאם להיקף הפעילות כמפורט בטור ב׳ כאמור; {{ח:תת|(4)}} כלל העיסוק החזקת רעל שיש לו כמה תכונות סיכון – יהיה העיסוק טעון היתר בהתאם לערך הסף הנמוך ביותר מתכונות הסיכון, אלא אם כן נקבע לאותו רעל ערך סף {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}; {{ח:תת|(5)}} היקף הפעילות לעניין עיסוק יחושב לפי כלל הפעילויות המתקיימות במקום עיסוק אחד, בהתאם לסף הקבוע לגבי כל סוג פעילות, ולעניין עיסוק הכולל פעילות ניידת – לפי כלל הפעילות של העיסוק; {{ח:תת|(6)}} לעניין רעלים המנויים {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}} – {{ח:תתת|(א)}} יראו תערובת כחומר טהור אם ריכוז החומר נמצא בטווח הריכוזים התואם את התכונות והסיווג לפי האסדרה האירופית, אלא אם כן נקבע במפורש אחרת; {{ח:תתת|(ב)}} בחישוב היקף הפעילות אפשר שלא לכלול כמויות חומרים הנחשבות זניחות לפי האסדרה האירופית; {{ח:תתת|(ג)}} לעניין רעלים שהחזקתם טעונה היתר ברמה א׳ – אם הכמות הטעונה היתר אינה מתקיימת בעיסוק לגבי חומר יחיד, תחושב הכמות לפי סך החומרים או קבוצות החומרים המשתייכים לאותה קבוצה של תכונות סיכון, שהם מסוכנים לבריאות (H), מסוכנים לסביבה (E) או בעלי סיכונים פיזיקליים (P), אם סכום הנוסחה שלהלן גדול מ־1 או שווה ל־1: {{ח:ת}} {{ממורכז|<math> \frac{\mathrm{q}_1}{\mathrm{Qu}_1} + \frac{\mathrm{q}_2}{\mathrm{Qu}_2} + \frac{\mathrm{q}_3}{\mathrm{Qu}_3} + \frac{\mathrm{q}_4}{\mathrm{Qu}_4} + \frac{\mathrm{q}_5}{\mathrm{Qu}_5} + \cdots </math>}} {{ח:תתת}} לעניין זה – {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} <math>\mathrm{q}_x</math> = כמות הרעל מסוג <math>x</math>, או בעל תכונת סיכון <math>x</math>, הנקובים בטור א׳; {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} <math>\mathrm{Qu}_x</math> = הכמות הטעונה היתר לפי {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|טור ב׳ בחלק ב׳ של התוספת}}, ובלבד שאם נקבע לאותו רעל ערך ייעודי, החישוב יהיה לפי ערך זה, ואם לא נקבע ערך ייעודי, יהיה החישוב לפי הערך של תכונת הסיכון. {{ח:קטע3|תוספת 3 חלק א|חלק א׳: סיווג לפי סוג הפעילות והיקפה}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשפ״ד־3, ק״ת תשפ״ו־3}} {{ח:ת}} <table style="table-layout: fixed; width: 100%;"> <tr><th width="50px">&nbsp;</th><th width="30%">{{מוקטן|טור א׳}}</th><th>{{מוקטן|טור ב׳}}</th><th width="100px">{{מוקטן|טור ג׳}}</th><th>{{מוקטן|טור ד׳}}</th><th width="100px">{{מוקטן|טור ה׳}}</th></tr> <tr><th>פרט</th><th>סוג פעילות</th><th>היקף פעילות הטעון היתר רעלים ברמה א׳</th><th>מועד הגשה {{ש}} רמה א׳</th><th>היקף פעילות הטעון היתר רעלים ברמה ב׳</th><th>מועד הגשה {{ש}} רמה ב׳</th></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 1"><td>'''1.'''</td><td colspan="5">'''אנרגיה ודלק'''</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 1.1"><td>1.1</td><td>מיתקני שריפה</td><td>עם הספק תרמי של 50 מגה־וואט או יותר *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}33</td><td>עם הספק תרמי של 20 עד 50 מגה־וואט</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 1.2"><td>1.2</td><td>זיקוק של גז ודלק בקנה מידה תעשייתי</td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}29</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 1.3"><td>1.3</td><td>תנורי קוק (Coke Ovens);</td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}28</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 1.4"><td rowspan="3">1.4.</td><td>ניזול או גזיפיקציה של –</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|א.}} פחם </td><td>בקנה מידה תעשייתי בכל היקף *</td><td>05.09.2027</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ב.}} פצלי שמן או דלק אחר </td><td>במיתקנים עם יכולת ייצור בהספק תרמי של 20 מגה־וואט או יותר *</td><td>05.09.2027</td><td>במיתקנים עם יכולת ייצור בהספק תרמי של 1 עד 20 מגה־וואט, או במיתקנים עם יכולת ייצור בהספק תרמי של פחות מ־1 מגה־וואט – בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.01.{{ח:הערה|20}}28</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 1.5"><td>1.5</td><td>הפקה של דלק במצב צבירה גז, נוזל או מוצק בקנה מידה תעשייתי</td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף</td><td>05.09.2027</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 1.6"><td>1.6</td><td>אחסון או ניפוק דלק נוזלי</td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 1.7"><td>1.7</td><td>אחסון או ניפוק של גז פחמימני מעובה (גפ״מ) או גז טבעי</td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 2"><td>'''2.'''</td><td colspan="5">'''ייצור ועיבוד מתכות'''</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 2.1"><td>2.1</td><td>קלייה וסינטור של עפרות מתכת לרבות סולפיד בקנה מידה תעשייתי</td><td>בכל היקף *</td><td>05.09.2027</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 2.2"><td>2.2</td><td>ייצור בקנה מידה תעשייתי של ברזל גולמי או פלדה (התכה ראשונית או שניונית) כולל ביציקה רציפה (continuous casting)</td><td>בכושר ייצור של 2.5 טון לשעה או יותר *</td><td>05.09.2027</td><td>בכושר ייצור של עד 2.5 טון לשעה</td><td>01.01.{{ח:הערה|20}}28</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 2.3"><td rowspan="4">2.3.</td><td>עיבוד מתכות ברזליות</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|א.}} הפעלת מיתקני ערגול חם </td><td>בכושר ייצור של 20 טון לשעה או יותר של פלדה גולמית *</td><td>05.09.2027</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.01.{{ח:הערה|20}}28</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ב.}} הפעלת נפחיות או מסגריות עם פטישים או מכבשים </td><td>בעלי אנרגיה של 50 קילו ג׳אול או יותר לפטיש או מכבש והערך הקלורי שבו משתמשים הוא 20 מגה־וואט תרמי או יותר *</td><td>05.09.2027</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.01.{{ח:הערה|20}}28</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ג.}} גלוון ויישום ציפוי מגן מתכתי (application of protective fused metal coats) </td><td>יישום ציפוי מגן מתכתי בכושר עבודה (input) של 2 טון פלדה גולמית לשעה או יותר *</td><td>05.09.2027</td><td>גלוון ויישום ציפוי מגן מתכתי בכושר עבודה (input) של 0.5 עד 2 טון פלדה גולמית לשעה או יישום ציפוי מגן מתכתי למשטחי מתכת או פלסטיק על ידי התזה בלהבה, פלזמה או קשת חשמלית בכושר עבודה של 2 ק״ג לשעה ומעלה של עופרת, בדיל, אבץ, ניקל, קובלט וסגסוגותיהן, ולעניין פעילות מהפעילויות כאמור המבוצעת בכושר עבודה נמוך מהאמור – בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.01.{{ח:הערה|20}}28</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 2.4"><td>2.4</td><td>יציקה של מתכות ברזליות</td><td>בכושר ייצור של 20 טון ליום או יותר *</td><td>05.09.2027</td><td>פעילות בקנה מידה תעשייתי בכושר ייצור של 2 עד 20 טון ליום, ולעניין פעילות המבוצעת בקנה מידה ובכושר ייצור נמוכים מהאמור – בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.01.{{ח:הערה|20}}28</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 2.5"><td rowspan="3">2.5.</td><td>עיבוד מתכות לא־ברזליות:</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|א.}} ייצור והפקה של מתכות לא־ברזליות גולמיות ממחצבים, עפרות, תרכיזים, או חומר גלם שניוני על ידי תהליכים מטלורגיים, כימיים או אלקטרוליטיים </td><td>בכל היקף *</td><td>05.09.2027</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ב.}} התכה, כולל ייצור סגסוגות (alloyage), של מתכות לא ברזליות, כולל מוצרים ממוחזרים או מושבים והפעלת בתי יציקה למתכות לא ברזליות </td><td>בכושר התכה של 4 טון ליום או יותר של עופרת או קדמיום, או 20 טון ליום או יותר של מתכת מסוג אחר *</td><td>05.09.2027</td><td>פעילות בקנה מידה תעשייתי בכושר התכה של 0.5 עד 4 טון ליום של עופרת או קדמיום, ולעניין שאר המתכות – פעילות בכושר התכה של 2 עד 20 טון ליום, ולעניין פעילות המבוצעת בקנה מידה ובכושר התכה נמוכים מהאמור – בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.01.{{ח:הערה|20}}28</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 2.6"><td>2.6</td><td>טיפול פני שטח של מתכות או חומרים פלסטיים על ידי תהליך כימי או אלקטרוליטי באמבטיות</td><td>טיפול בנפח כולל של 30 מ״ק או יותר *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}29</td><td>באמבטיות טיפול בנפח כולל של 10 עד 30 מ״ק, או באמבטיות טיפול בנפח כולל של 1 מ״ק ומעלה עם חומצה הידרו־פלואורית או חומצה חנקתית, ולעניין טיפול באמבטיות טיפול בנפח כולל הקטן מהאמור – בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 2.7"><td>2.7</td><td>ייצור בקנה מידה תעשייתי של מצברים וסוללות מכל סוג</td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף</td><td>05.09.2027</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 3"><td>'''3.'''</td><td colspan="5">'''תעשייה מינרלית'''</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 3.1"><td rowspan="4">3.1.</td><td>ייצור מלט, סיד ותחמוצת מגנזיום</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|א.}} ייצור קלינקר ומלט </td><td>באמצעות כבשנים סובבים (Rotary Kilns) בעלי כושר ייצור של 500 טון ליום או יותר או בכבשנים אחרים (Kilns) בעלי כושר ייצור של 50 טון ליום או יותר *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}29</td><td>באמצעות כבשנים סובבים (Rotary Kilns) בעלי כושר ייצור של עד 500 טון ליום או בכבשנים אחרים (Kilns) בעלי כושר ייצור של עד 50 טון ליום, בקנה מידה תעשייתי</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}29</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ב.}} ייצור סיד בכבשנים </td><td>בעלי כושר ייצור של 50 טון ליום או יותר *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}29</td><td>בעלי כושר ייצור של עד 50 טון ליום, בקנה מידה תעשייתי</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}29</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ג.}} ייצור תחמוצות מגנזיום בכבשנים </td><td>בעלי כושר ייצור של 50 טון ליום או יותר *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}29</td><td>בעלי כושר ייצור של עד 50 טון ליום, בקנה מידה תעשייתי</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}29</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 3.2"><td>3.2</td><td>ייצור זכוכית כולל סיבי זכוכית</td><td>בכושר התכה של 20 טון ליום או יותר *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}29</td><td>בכושר התכה של 100 ק״ג עד 20 טון ליום, ולעניין פעילות המבוצעת בכושר התכה נמוך מהאמור – בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}29</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 3.3"><td>3.3</td><td>התכה של חומרים מינרליים, לרבות ייצור סיבים מינרליים</td><td>בכושר התכה של 20 טון ליום או יותר *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}29</td><td>בכושר התכה של עד 20 טון ליום, בקנה מידה תעשייתי</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}29</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 3.4"><td>3.4</td><td>ייצור מוצרים קרמיים על ידי שריפה, כגון רעפים, לבנים, אריחים או פורצלן</td><td>בכושר ייצור של 75 טון ליום או יותר או בכבשנים בעלי נפח של 4 מ״ק ומעלה ועם צפיפות השמה (setting density) לכבשן של 300 ק״ג/מ״ק או יותר *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}29</td><td>בקנה מידה תעשייתי, בכושר ייצור של עד 75 טון ליום או בכבשנים בעלי נפח של עד 4 מ״ק ועם צפיפות השמה לכבשן (setting density) של 100 עד 300 ק״ג/מ״ק, ולמעט כבשנים חשמליים שאינם מופעלים באופן רציף ולעניין פעילות המבוצעת בכושר ייצור נמוך מהאמור – בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}29</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 4"><td>'''4.'''</td><td colspan="5"> {{ח:ת}} '''תעשייה כימית, פורמולציה ופלסטיק''' {{ח:ת}} ייצור בקנה מידה תעשייתי על ידי עיבוד כימי של חומרים או קבוצות של חומרים המפורטים להלן: </td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 4.1"><td rowspan="12">4.1.</td><td>ייצור חומרים אורגניים, כגון:</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|א.}} פחמימנים פשוטים (לינארים או ציקלים, רוויים ושאינם רוויים, אליפטיים או ארומטיים) </td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ב.}} פחמימנים המכילים חמצן כגון א{{ח:הערה|ל}}כוהלים, אלדהידים, קטונים, חומצות קרבוקסיליות, אסטרים, אצטטים, אתרים, פרוקסידים, שרפים אפוקסים </td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}31</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ג.}} פחמימנים סולפורים </td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}31</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ד.}} פחמימנים חנקתיים, כגון אמינים, אמידים, תרכובות חנקתיות (Nitrous, nitro, nitrate), ניטרילים, ציאנטים, ואיזוציאנטים (Cyanates Isocyanates) </td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}31</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ה.}} פחמימנים המכילים זרחן </td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}31</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ו.}} פחמימנים הלוגנים </td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}31</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ז.}} תרכובות אורגנו־מתכתיות </td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}31</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ח.}} מוצרי פלסטיק בסיסיים (סיבים פולימרים סינתטיים, וסיבים המבוססים על צלולוס) </td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ט.}} גומי סינתטי </td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}31</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|י.}} צבעים ופיגמנטים </td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}31</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|יא.}} חומרים פעילי שטח או דטרגנטים </td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}29</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 4.2"><td rowspan="6">4.2.</td><td>ייצור חומרים אנאורגניים, כגון:</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|א.}} גזים כגון אמוניה, כלור או מימן כלורי, פלואור או מימן פלואורי, תחמוצות פחמן, תרכובות גופרית, תחמוצות חנקן, מימן, דו־תחמוצת הגופרית, קרבוניל כלוריד </td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ב.}} חומצות כגון חומצה כרומית, חומצה הידרו־פלואורית, חומצה זרחתית, חומצה חנקתית, חומצה הידרו־כלורית, חומצה גופרתית, אולאום (Oleum), חומצות גופריתיות </td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ג.}} בסיסים כגון אמוניום הידרוקסיד, פוטסיום הידרוקסיד, סודיום הידרוקסיד </td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ד.}} מלחים כגון אמוניום כלוריד, פוטסיום כלורט, פוטסיום קרבונט, סודיום קרבונט, פרבורט, ניטרט כסף (Silver nitrate) </td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}32</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ה.}} תרכובות אנאורגניות לא־מתכתיות, תחמוצות מתכת או תרכובות אנאורגניות אחרות כגון קלציום קרביד, סיליקון, סיליקון קרביד </td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 4.3"><td>4.3</td><td>ייצור דשנים המבוססים על זרחן, חנקן או אשלגן (תרכובות פשוטות או מורכבות)</td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 4.4"><td>4.4</td><td>ייצור ביוצידים (נגד מיקרו אורגניזמים) או מוצרים להגנה על הצומח</td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}32</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 4.5"><td>4.5</td><td>ייצור מוצרים פרמצבטיים, לרבות חומרי ביניים</td><td>בכל היקף *</td><td>01.01{{ח:הערה|.}}2032</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 4.6"><td>4.6</td><td>ייצור חומרי נפץ</td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 4.7"><td rowspan="10">4.7.</td><td>ייצור על ידי עיבוד או מיתכון (פורמולציה), של חומרים או קבוצות של חומרים כמפורט להלן, בקנה מידה תעשייתי:</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|א.}} ייצור או עיבוד של שמני סיכה או שמני קירור כגון גריז, שמן מכונות ופרפין </td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר מסוכן {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}31</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ב.}} מיתכון או מיצוי, של אחד או יותר מסוגי תכשירים אלה: </td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תתת|(1)}} חומרי הדברה או ביוצידים </td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בעיסוק יומי בהיקף של 2 טון או יותר, ולעניין עיסוק יומי בהיקף קטן מהאמור – אם הפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}32</td></tr> <tr><td> {{ח:תתת|(2)}} חומרים פרמצבטיים ותרופות לאדם ולחי </td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף</td><td>01.07.2034</td></tr> <tr><td> {{ח:תתת|(3)}} חומרי נפץ </td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr><td> {{ח:תתת|(4)}} צבעים, דיו, חומרים לטיפול פני שטח, חומרים לציפוי פני שטח, דבק, שבייצורם נעשה שימוש בחומרים אורגנים נדיפים </td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>אם הפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}31</td></tr> <tr><td> {{ח:תתת|(5)}} דשנים </td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכושר ייצור של 3 טון ליום או יותר, ולעניין ייצור בכושר ייצור נמוך מהאמור – אם הפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr><td> {{ח:תתת|(6)}} דטרגנטים וחומרים פעילי שטח </td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}29</td></tr> <tr><td> {{ח:תתת|(7)}} חומצות ובסיסים </td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף{{ח:הערה|,}} ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 4.8"><td rowspan="5">4.8.</td><td>עיבוד בקנה מידה תעשייתי של פלסטיק, חומרים תרמו־פלסטיים, תרמוסטיים, ציפויים ולמינטים באמצעות אחת או יותר מפעילויות אלה:</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|א.}} עיבוד של פולימרים תרמו־פלסטיים בתהליכי שיחול ותרכוב לצורך ייצור של חומרי גלם, תערובות, תרכובות ופורמולציות, למעט ניפוח של מכלים </td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.01.2034</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ב.}} תרכוב של PVC בתהליך ייבוש או היתוך ועיבוד למוצר סופי של חומרי גלם מבוססי PVC </td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף</td><td>01.01.2034</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ג.}} עיבוד למוצר סופי של חומרים תרמוסטיים, גומי וחומרים מרוכבים על בסיס תרמוסטיים </td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.01.2034</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ד.}} יצור ועיבוד של פוליסטירן מוקצף </td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף</td><td>01.01.2034</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 4.9"><td>4.9</td><td>ייצור חומרים מרוכבים באמצעות שימוש בשרפים סינטטיים בהם יש תגובת צילוב כגון שרפי מלמין, אוריאה, פנול, אפוקסי, פורן או פוליאסטר, למעט ציפוי באבקה</td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בצריכת שרף של 10 ק״ג לשעה ומעלה או 20 טון לשנה ומעלה, ולעניין פעילות כאמור בהיקף קטן יותר מהאמור – אם הפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.01.2034</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 5"><td>'''5.'''</td><td colspan="5">'''טיפול בפסולת'''</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 5.1"><td>5.1</td><td>טיפול, סילוק או השבה של פסולת מסוכנת לרבות קרקע מזוהמת</td><td>בכמות (Capacity) של 10 טון ליום או יותר *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}28</td><td>בכמות של עד 10 טון ליום</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}29</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 5.2"><td>5.2</td><td>טיפול תרמי בפסולת מוצקה לא מסוכנת</td><td>בכמות (Capacity) של 3 טון לשעה או יותר *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}33</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 5.3"><td rowspan="3">5.3.</td><td>סילוק או טיפול בפסולת לא מסוכנת:</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|(א)}} סילוק של פסולת לא מסוכנת הכוללת אחת או יותר מפעילויות אלה, למעט טיפול בשפכים עירוניים: {{ח:תתת|(1)}} טיפול ביולוגי; {{ח:תתת|(2)}} טיפול פיסיקו־כימי; {{ח:תתת|(3)}} טיפול מקדים בפסולת לפני שריפה או טיפול תרמי; {{ח:תתת|(4)}} טיפול בבוצה או אפר; {{ח:תתת|(5)}} טיפול באמצעות מגרסה בשאריות מתכת, כולל פסולת אלקטרונית או ציוד אלקטרוני, גרוטאות רכב ומרכיביהם. </td><td>בכמות (Capacity) של 50 טון ליום או יותר *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}32</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}32</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|(ב)}} טיפול או שילוב של טיפול וסילוק, של פסולת לא מסוכנת הכוללת אחת או יותר מפעילויות אלה, למעט טיפול בשפכים עירוניים, ואולם כאשר הפעילות היחידה שנעשית היא עיכול אנאירובי, הקיבולת הקובעת לפעילות זו תהיה 100 טון ליום: {{ח:תתת|(1)}} טיפול ביולוגי; {{ח:תתת|(2)}} טיפול מקדים בפסולת לפני שריפה או טיפול תרמי; {{ח:תתת|(3)}} טיפול בבוצה או אפר; {{ח:תתת|(4)}} טיפול באמצעות מגרסה בשאריות מתכת, כולל פסולת אלקטרונית או ציוד אלקטרוני, גרוטאות רכב ומרכיביהם. </td><td>בכמות (Capacity) של 75 טון ליום או יותר *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}32</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}32</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 5.4"><td>5.4</td><td>מטמנה (Landfill), למעט מטמנה לפסולת אינרטית{{ח:הערה|<s>.</s>}}</td><td>בכמות (Capacity) של 10 טון ליום או יותר או בקיבולת כללית של 25,000 טון או יותר *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 5.5"><td>5.5</td><td>אחסון זמני של פסולת מסוכנת לפני העברתה לטיפול או סילוק כמפורט {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א פרט 5.1|בפרטים 5.1}}, {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א פרט 5.4|5.4}}, {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א פרט 5.6|5.6}} {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א פרט 5.7|ו־5.7}} למעט אחסון זמני, לפני איסוף, באתר שבו נוצרה</td><td>בקיבולת כוללת של 50 טון או יותר *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}29</td><td>בקיבולת כוללת של עד 50 טון</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}29</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 5.6"><td>5.6</td><td>אחסון תת־קרקעי של פסולת מסוכנת</td><td>בקיבולת כוללת של 50 טון או יותר *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td><td>בקיבולת כוללת של עד 50 טון</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 5.7"><td>5.7</td><td>סילוק והשמדה של חומרי נפץ, כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק חומרי נפץ|בחוק חומרי נפץ, התשי״ד–1954}}, מוצרים המכילים חומרי נפץ, זיקוקין די נור</td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6"><td>'''6.'''</td><td colspan="5">'''אחר'''</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.1"><td rowspan="4">6.1.</td><td>ייצור בקנה מידה תעשייתי של –</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|א.}} עיסת נייר מעץ או מחומר סיבי אחר </td><td>בכל היקף *</td><td>05.09.2027</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ב.}} נייר וקרטון </td><td>בכושר ייצור של 20 טון ליום או יותר *</td><td>05.09.2027</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.01.{{ח:הערה|20}}28</td></tr> <tr><td> {{ח:תת|ג.}} לוחות מבוססי עץ מסוג שבבית (particleboard), סיבית (fibreboard) או לוח בנאים (oriented strand board) </td><td>בכושר ייצור של 600 מ״ק ליום או יותר *</td><td>05.09.2027</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.01.{{ח:הערה|20}}28</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.2"><td>6.2</td><td>טיפול מקדים (כגון שטיפה, הלבנה, מירצור) או צביעה של חוטי טקסטיל או טקסטיל</td><td>בכושר ייצור (treatment capacity) של 10 טון ליום או יותר *</td><td>05.09.2027</td><td>בכושר ייצור של 2 עד 10 טון ליום, או הלבנה בכושר ייצור של עד 10 טון ליום, ולעניין פעילות המבוצעת בכושר ייצור נמוך מהאמור – אם הפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.01.{{ח:הערה|20}}28</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.3"><td>6.3</td><td>בירסוק ועיבוד עורות (tanning of hides and skins) בקנה מידה תעשייתי</td><td>בכושר ייצור (treatment capacity) של 12 טון ליום או יותר של מוצר מוגמר *</td><td>05.09.2027</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.01.{{ח:הערה|20}}28</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.4"><td>6.4</td><td>טיפול, עיבוד וייצור, למעט אריזה בלבד, של מוצרי מזון לאדם או לבעלי חיים לרבות חלב</td><td>טיפול ועיבוד המיועד לייצור תוצרי מזון מחומרי הגלם מהצומח ביכולת ייצור של 300 טון ליום או יותר (ערך ממוצע על בסיס רבעוני) *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}28</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}28</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.5"><td>6.5</td><td>כילוי או מיחזור של פגרי בעלי חיים ופסדים</td><td>בהספק של 10 טון ליום או יותר *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}28</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}28</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.6"><td>6.6</td><td>קירור באמצעות אמוניה</td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}28</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.7"><td>6.7</td><td>שימוש בממיסים אורגנים לצורך ייצור, מיצוי, עיבוד ויישום בקנה מידה תעשייתי, למעט לצורך אחסון ומסחר בלבד</td><td>טיפול פני שטח במשטחים, אובייקטים או מוצרים, באמצעות ממיסים אורגניים, במיוחד להספגה (dressing), הדפסה, ציפוי, ניקוי משמנים, עמידות למים, ריווד (sizing), צביעה, ניקוי, או אימפרגנציה וכדומה, והכול בכושר צריכה של 150 קילוגרם לשעה או יותר, או של 200 טון לשנה או יותר</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}29</td><td>בכושר צריכה של 15 טון לשנה או יותר</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}29</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.8"><td>6.8</td><td>ייצור פחם (hard burnt coal) או אלקטרוגרפיט על ידי אינסינרציה או גרפיטיזציה{{ח:הערה|<s>.</s>}}</td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}33</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.9"><td>6.9</td><td>מסוף להעברה, טעינה או פריקה של חומרים מסוכנים על ידי אמצעי תחבורה; מקום יציאה או התכנסות של אמצעי תחבורה, לפריקה או העמסת חומרים מסוכנים במסופים לרבות בנמלים ימים, במעברי גבול יבשתיים ובשדות תעופה</td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>ביכולת העברה של חומרים מסוכנים בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}29</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.10"><td>6.10</td><td>צנרת חוץ מפעלית להולכה של חומרים מסוכנים מהסוגים או קטיגוריות הסיכון המפורטים {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}31</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.11"><td>6.11</td><td>מיתקן עצמאי לטיפול או סילוק של שפכים תעשייתיים שהם תוצר של עיסוק טעון היתר לפי {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק א|טור א׳ בחלק א׳}}</td><td>בכל היקף *</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}31</td><td>–</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.12"><td>6.12</td><td>החזקה או אחסון של חומרי הדברה</td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בהיקף של 2 טון ומעלה לעניין כלל החומרים, או בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}32</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.13"><td>6.13</td><td>שינוע ופעילות בחומרים מסוכנים ברכבת, לרבות מסוף להעברה, טעינה או פריקה של חומרים מסוכנים (תחנת עריכה)</td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף</td><td>05.09.2027</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.14"><td>6.14</td><td>ייבוא או מסחר ללא אחסון של חומר מסוכן</td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה במסחר בחומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}32</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.15"><td>6.15</td><td>אחסון של חומרים מסוכנים למעט דלקים וגז פחמימני מעובה (גפ״מ) או גז טבעי, ולרבות מחסן ערובה – בונדד</td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}31</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.16"><td>6.16</td><td>החזקה ועיסוק בחומרי הדברה במנחתים המשמשים להדברה חקלאית בכלי טיס</td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}31</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.17"><td>6.17</td><td>מיתקן התפלה</td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}31</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.18"><td>6.18</td><td>יצור מוליכים למחצה ומעגלים מודפסים (printed circuits boards) בקנה מידה תעשייתי</td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}32</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.19"><td>6.19</td><td>בית חולים או מוסד רפואי אחר</td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בית חולים כללי, שאינו בית חולים גריאטרי, שיקומי או בריאות הנפש, המחזיק חומרים מסוכנים בכל כמות, או מוסד רפואי אחר ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק א פרט 6.20"><td>6.20</td><td>שינוע והובלת חומרים מסוכנים לרבות פסולת חומרים מסוכנים</td><td>–</td><td>&nbsp;</td><td>בכל היקף, ובלבד שהפעילות כרוכה בהחזקת חומר מסוכן בכמות העולה על הערך המזערי הקבוע לגבי אותו חומר {{ח:פנימי|תוספת 3 חלק ב|בחלק ב׳}}</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> </table> {{ח:קטע3|תוספת 3 חלק ב|חלק ב׳: סיווג לפי סוגי חומרים מסוכנים, תכונותיהם וכמויותיהם}} {{ח:סעיף*|||תיקון: תשפ״ד־3, ק״ת תשפ״ו־3}} {{ח:ת}} <table> <tr><th>&nbsp;</th><th colspan="2">{{מוקטן|טור א׳}}</th><th>{{מוקטן|טור ב׳}}</th><th>{{מוקטן|טור ג׳}}</th><th>{{מוקטן|טור ד׳}}</th></tr> <tr><th>פרט</th><th colspan="2">הפעילות</th><th>כמות חומר מסוכן שהחזקתו טעונה היתר רמה א׳ – כמות השווה או עולה על (טונות)</th><th>כמות חומר מסוכן שהחזקתו טעונה היתר רמה ב׳ – כמות השווה או עולה על (טונות)</th><th>מועד הגשה</th></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 1"><td>'''1.'''</td><td colspan="2">'''החזקה בחומר מסוכן עם תכונות סיכון לבריאות (H), מקטגוריות הסיכון שלהלן:'''</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 1.1"><td>1.1</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | H1 רעילות חריפה קטגוריה 1 – דרכי חשיפה בשאיפה | H1 ACUTE TOXIC – Category 1, inhalation exposure route }}</td><td>5</td><td>0.001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 1.2"><td>1.2</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | H1 רעילות חריפה קטגוריה 1 – בדרכי חשיפה אחרות (דרך הפה, דרך העור) | H1 ACUTE TOXIC – Category 1, in other exposure routes (oral, dermal) }}</td><td>5</td><td>0.01</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 1.3"><td>1.3</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | H2 רעילות חריפה קטגוריה 2 – דרכי חשיפה בשאיפה | H2 ACUTE TOXIC – Category 2 inhalation exposure route }}</td><td>50</td><td>0.01</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 1.4"><td>1.4</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | H2 רעילות חריפה קטגוריה 2 – בדרכי חשיפה אחרות (דרך הפה, דרך העור) | H2 ACUTE TOXIC – Category 2, in other exposure routes (oral, dermal) }}</td><td>50</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 1.5"><td>1.5</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | H2 רעילות חריפה קטגוריה 3 – דרכי חשיפה בשאיפה | H2 ACUTE TOXIC – Category 3, inhalation exposure route }}</td><td>50</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 1.6"><td>1.6</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | H3 רעילות ספציפית לאיבר מטרה – חשיפה יחידה, קטגוריה 1 | H3 STOT SPECIFIC TARGET ORGAN TOXICITY – SINGLE EXPOSURE STOT SE Category 1 }}</td><td>50</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 2"><td>'''2.'''</td><td colspan="2">'''החזקה בחומר מסוכן עם תכונות סיכון פיזיקאליות (P), מקטגוריות הסיכון שלהלן:'''</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 2.1"><td>2.1</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | P1a חומרי נפץ {{ש}} – חומרי נפץ לא יציבים, או {{ש}} – חומרי נפץ השייכים לקבוצות סיכון 1.1, 1.2, 1.3, 1.5 או 1.6, או {{ש}} – חומרים או תערובות בעלות תכונות נפיצות ושאינם נכללים בקבוצת על־תחמוצות אורגניות או בקבוצת חומרים או תערובות המתפרקים מעצמם טיפוסים C‏, D‏, E או F, או על־תחמוצות אורגניות טיפוסים C‏, D‏, E או F | P1a EXPLOSIVES {{ש}} – Unstable explosives, or {{ש}} – Explosives, Division 1.1, 1.2, 1.3, 1.5 or 1.6, or, {{ש}} – Substances or mixtures having explosive properties and do not belong to the hazard classes Organic peroxides or Self-reactive substances and mixtures, Type C, D, E or F or organic peroxides, Type C, D, E, or F }}</td><td>10</td><td>0.001</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 2.2"><td>2.2</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | P1b חומרי נפץ – חומרי נפץ, קבוצת סיכון 1.4, למעט במטווחי קליעה כמוגדר {{ח:חיצוני|חוק כלי הירייה|בחוק כלי הירייה, התש״ט–1949}} | P1b EXPLOSIVES – Explosives, Division 1.4, Except for shooting ranges as defined in the {{ח:חיצוני|חוק כלי הירייה|Firearms Law{{ח:הערה|,}} 1949}} }}</td><td>5</td><td>50</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 2.3"><td>2.3</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | P2 גזים דליקים, קטגוריה 1 או 2, שאינם מונזלים למעט גז טבעי | P2 FLAMMABLE GASES – Flammable gases, that are 2 not liquified, Category 1 or 2, with the exception of natural gas }}</td><td>10</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 2.4"><td>2.4</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | P2 גזים דליקים מקטגוריה 1 או 2, מונזלים, למעט גז פחמימני מעובה (גפ״מ) וגז טבעי | {{ח:הערה|P2 FLAMMABLE GASES –}} Liquefied flammable gases, Categories 1 or 2, not including LPG and natural gas }}</td><td>50</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 2.5"><td>2.5</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | P3a אירוסולים דליקים – אירוסולים דליקים, קטגוריה 1 או 2, המכילים גזים דליקים מקטגוריה 1 או 2 או נוזלים דליקים מקטגוריה 1 | P3a FLAMMABLE AEROSOLS – 'Flammable' aerosols Category 1 or 2, containing flammable gases Category 1 or 2 or flammable liquids Category 1 }}</td><td>150 נטו</td><td>30 נטו</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 2.6"><td>2.6</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | P3b אירוסולים דליקים – אירוסולים דליקים מקטגוריה 1 או 2, שאינם מכילים גזים דליקים מקטגוריה 1 או 2 ואינם מכילים נוזלים דליקים מקטגוריה 1 | P3b FLAMMABLE AEROSOLS – 'Flammable' aerosols Category 1 or 2, not containing flammable gases Category 1 or 2 nor flammable liquids category 1 }}</td><td>5,000 נטו</td><td>1,000 נטו</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 2.7"><td>2.7</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | P4 גזים מחמצנים – גזים מחמצנים, קטגוריה 1 | P4 OXIDISING GASES – Oxidising gases, Category 1 }}</td><td>50</td><td>10</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 2.8"><td>2.8</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | P5a נוזלים דליקים {{ש}} – נוזלים דליקים, קטגוריה 1, או {{ש}} – נוזלים דליקים, קטגוריה 2 או 3 המוחזקים בטמפרטורה גבוהה מנקודת הרתיחה שלהם, או {{ש}} – נוזלים אחרים בעלי טמפרטורת הבזקה הקטנה או שווה ל־60 מעלות צלסיוס המוחזקים בטמפרטורה הגבוהה מטמפרטורת הרתיחה שלהם | P5a FLAMMABLE LIQUIDS {{ש}} – Flammable liquids, Category 1, or {{ש}} – Flammable liquids Category 2 or 3 maintained at a temperature above their boiling point, or {{ש}} – Other liquids with a flash point ≤ 60°C, maintained at a temperature above their boiling point }}</td><td>10</td><td>0.01</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 2.9"><td>2.9</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | P5b נוזלים דליקים {{ש}} – נוזלים דליקים, קטגוריה 2 או 3 אשר בתנאי תהליך, כגון לחץ גבוה או טמפרטורה גבוהה, עלולים ליצור סיכון לאירוע חומרים מסוכנים משמעותי{{ח:הערה|,}} או {{ש}} – נוזלים אחרים בעלי טמפרטורת הבזקה הקטנה או שווה ל־60 מעלות צלסיוס, אשר בתנאי תהליך מסוימים, כגון לחץ גבוה או טמפרטורה גבוהה {{ח:הערה|<s>ה</s>}}עלולים ליצור סיכון לאירוע חומרים מסוכנים משמעותי | P5b FLAMMABLE LIQUIDS {{ש}} – Flammable liquids Category 2 or 3 where particular processing conditions, such as high pressure or high temperature, may create major-accident hazards, or {{ש}} – Other liquids with a flash point ≤ 60°C where particular processing conditions, such as high pressure or high temperature, may create major-accident hazards }}</td><td>50</td><td>0.01</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 2.10"><td>2.10</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | P5c נוזלים דליקים – נוזלים דליקים, מקטגוריה 2 או 3 שאינם נכללים בקבוצה P5a או P5b | P5c FLAMMABLE LIQUIDS – Flammable liquids, Categories 2 or 3 not covered by P5a and P5b }}</td><td>5,000</td><td>30</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 2.11"><td>2.11</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | P6a חומרים ותערובות המתפרקים מעצמם ועל־תחמוצות אורגניות – חומרים ותערובות המגיבים עצמית, טיפוס A או B או על־תחמוצות אורגניות טיפוס A או B | P6a SELF-REACTIVE SUBSTANCES AND MIXTURES and ORGANIC PEROXIDES – Self-reactive substances and mixtures, Type A or B or organic peroxides, Type A or B }}</td><td>10</td><td>0.005</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 2.12"><td>2.12</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | P6b חומרים ותערובות המתפרקים מעצמם ועל־תחמוצות אורגניות – טיפוסים C או D | P6b REACTIVE-SELF SUBSTANCES AND MIXTURES and ORGANIC PEROXIDES – Type C or D }}</td><td>50</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 2.13"><td>2.13</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | P6b חומרים ותערובות המתפרקים מעצמם ועל־תחמוצות אורגניות – טיפוסים E או F | P6b SELF-REACTIVE SUBSTANCES AND MIXTURES and ORGANIC PEROXIDES – Type E or F }}</td><td>50</td><td>10</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 2.14"><td>2.14</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | P7 נוזלים ומוצקים הנדלקים מעצמם באוויר (פירופורים) – נוזלים או מוצקים הנדלקים מעצמם באוויר (פירופורים), קטגוריה 1 | P7 PYROPHORIC LIQUIDS AND SOLIDS – Pyrophoric liquids, Category 1 or Pyrophoric solids, Category 1 }}</td><td>50</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 2.15"><td>2.15</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | P8 נוזלים ומוצקים מחמצנים – נוזלים מחמצנים, קטגוריה 1, 2 או 3, או מוצקים מחמצנים, קטגוריה 1, 2 או 3 | P8 OXIDISING LIQUIDS AND SOLIDS – Oxidising Liquids, Category 1, 2 or 3, or Oxidising Solids, Category 1, 2 or 3 }}</td><td>50</td><td>10</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 2.16"><td>2.16</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | חומרים או תערובות שהם מוצקים דליקים, קטגוריה 1 | Substances or mixtures which are Flammable solids, Category 1 }}</td><td>–</td><td>5</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 3"><td>'''3.'''</td><td colspan="2">'''החזקה בחומר מסוכן עם תכונות סיכון לסביבה (E) מקטגוריות הסיכון שלהלן:'''</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 3.1"><td>3.1</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | E1 חומר מסוכן לסביבת מים, קטגוריה חריפה 1 או כרונית 1 | E1 Hazardous to the Aquatic Environment in Category Acute 1 or Chronic 1 }}</td><td>100</td><td>&nbsp;</td><td>01.01.2034</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 3.2"><td>3.2</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | E2 חומר מסוכן לסביבת מים, קטגוריה כרונית 2 | E2 Hazardous to the Aquatic Environment in Category Chronic 2 }}</td><td>200</td><td>&nbsp;</td><td>01.01.2034</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 4"><td>'''4.'''</td><td colspan="2">'''החזקה בחומר מסוכן עם תכונות סיכון אחרות (O) מקטגוריות הסיכון שלהלן:'''</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 4.1"><td>4.1</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | O1 חומרים או תערובות עם הצהרת סיכון EUH014 (מגיב תגובה חזקה עם מים) | O1 Substances or mixtures with hazard statement EUH014 (Reacts violently with water) }}</td><td>100</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 4.2"><td>4.2</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | O2 חומרים ותערובות אשר במגע עם מים, פולטים גזים דליקים, קטגוריה 1 | O2 Substances and mixtures which in contact with water emit flammable gases, Category 1 }}</td><td>100</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 4.3"><td>4.3</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | O3 חומרים או תערובות עם הצהרת סיכון EUH029 (פולט גז רעיל במגע עם מים) | O3 Substances or mixtures with hazard statement EUH029 (Contact with water liberates toxic gas) }}</td><td>50</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 5"><td>'''5.'''</td><td colspan="2">'''החזקה בחומר מסוכן משתך (קורוזיבי) לעור ולעיניים'''</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 5.1"><td>5.1</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | חומרים או תערובות משתכים לעור (קורוזיבים), קטגוריה 1 (1A/1B/1C), למעט החזקה במתקן טיפול בשפכים עירוניים או החזקה בחומצת מלח (hydrochloric acid), סודיום הידרוקסיד (sodium hydroxide) או היפוכלוריט (hypochlorite) לשם שימוש בבריכת שחייה או בפארק מים | Substances or mixtures which are skin corrosion category 1 (1A/1B/1C) or Substances or mixtures which can cause serious eye damage category 1 }}</td><td>–</td><td>10</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 5.2"><td>5.2</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | חומרים או תערובות שיכולים לגרום לנזק חמור לעיניים, קטגוריה, למעט החזקה במתקן טיפול בשפכים עירוניים או החזקה בחומצת מלח (hydrochloric acid), סודיום הידרוקסיד (sodium hydroxide) או היפוכלוריט (hypochlorite) לשם שימוש בבריכת שחייה או בפארק מים | Substances or mixtures which can cause serious eye damage category 1 }}</td><td>–</td><td>10</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 6"><td>'''6.'''</td><td colspan="2">'''החזקה בחומר מסוכן קרצינוגני{{ח:הערה|:}}'''</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 6.1"><td>6.1</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | חומרים קרצינוגניים מקטגוריה 1 (1A או 1B) או 2 | Carcinogenicity, hazard Category 1 (1A or B1) or 2 }}</td><td>–</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 7"><td>'''7.'''</td><td colspan="2">{{דוכיווני שווה | חומרים או תערובות המסוכנים לשכבת האוזון | Substances or mixtures hazardous to ozone layer }}</td><td>–</td><td>0.68</td><td>01.01.2034</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8"><td>'''8.'''</td><td colspan="2">'''החזקה בחומר מסוכן מהסוגים שלהלן:'''</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr><th>&nbsp;</th><th>פרטי החומר</th><th>מס׳ CAS {{ש}} {{מוקטן|‎(CAS registry number)}}</th><th>&nbsp;</th><th>&nbsp;</th><th>&nbsp;</th></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.1"><td>8.1</td><td>{{דוכיווני שווה | חנקת האמוניה – דירוג טכני – מספרי או״ם: 1942, 3375, 2426 | Ammonium nitrate – technical grade – UN number: 1942, 2426, 3375 }}</td><td>–</td><td>10</td><td>1</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.2"><td>8.2</td><td>{{דוכיווני שווה | חנקת האמוניה – רמת דשן – מספרי או״ם: 2067, 2071 | Ammonium nitrate – fertilizer grade – UN number: 2067, 2071 }}</td><td>–</td><td>1,250</td><td>10</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.3"><td>8.3</td><td>{{דוכיווני שווה | אשלגן חנקתי | Potassium nitrate }}</td><td>–</td><td>1,250</td><td>10</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.4"><td>8.4</td><td>{{דוכיווני שווה | ארסן פנטאוקסיד, ארסן חמש ערכי חומצה או מלח | Arsenic pentoxide, arsenic (V) acid and/or salts }}</td><td>1303-28-2</td><td>1</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.5"><td>8.5</td><td>{{דוכיווני שווה | ארסן טריאוקסיד, ארסן תלת ערכי חומצה או מלח | Arsenic trioxide,arsenious (III) acid and/or salts }}</td><td>1327-53-3</td><td>0.1</td><td>&nbsp;</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.6"><td>8.6</td><td>{{דוכיווני שווה | ברום | Bromine }}</td><td>7726-95-6</td><td>20</td><td>0.005</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.7"><td>8.7</td><td>{{דוכיווני שווה | כלור | Chlorine }}</td><td>7782-50-5</td><td>10</td><td>0.005</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.8"><td>8.8</td><td>{{דוכיווני שווה | תרכובות ניקל בצורתן האבקתי הנשימתי: ניקל חמצני, ניקל דו־חמצני, ניקל סולפיד, טריניקל דיסולפיד, דיניקל תלת־חמצני | Nickel compounds in inhalable powder form: nickel monoxide, nickel dioxide, nickel sulphide, trinickel disulphide, dinickel trioxide }}</td><td>–</td><td>1</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.9"><td>8.9</td><td>{{דוכיווני שווה | אתילן אמין | Ethyleneimine }}</td><td>151-56-4</td><td>10</td><td>0.001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.10"><td>8.10</td><td>{{דוכיווני שווה | פלואור | Fluorine }}</td><td>7782-41-4</td><td>10</td><td>0.001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.11"><td>8.11</td><td>{{דוכיווני שווה | פורמלדהיד בריכוז גדול או שווה ל־90% | Formaldehyde concentration ≥ 90% }}</td><td>50-00-0</td><td>5</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.12"><td>8.12</td><td>{{דוכיווני שווה | מימן | Hydrogen }}</td><td>1333-74-0</td><td>5</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.13"><td>8.13</td><td>{{דוכיווני שווה | מימן כלורי (גז מונזל) | Hydrogen Chloride (liquefied gas) }}</td><td>7647-01-0</td><td>25</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.14"><td>8.14</td><td>{{דוכיווני שווה | עופרת אלקילית | Lead alkyls }}</td><td>–</td><td>5</td><td>0.0005</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.15"><td>8.15</td><td>{{דוכיווני שווה | גז פחמימני מעובה (גפ״מ) וגז טבעי על צורותיו (מונזל או דחוס), עם תוסף ריח, לא טמון | LPG and natural gas (CNG and LNG), Including odor additive, aboveground and not covered }}</td><td>–</td><td>50 {{ש}} {{מוקטן|למעט לעניין קבלת גז טבעי בצנרת בלחץ נמוך מ־16 בר}}</td><td>5 {{ש}} {{מוקטן|למעט לעניין קבלת גז טבעי בצנרת בלחץ נמוך מ־16 בר, ולמעט לעניין גז פחמימני מעובה (גפ״מ) או גז טבעי במכלים מטלטלים עד 50 ק״ג}}</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.16"><td>8.16</td><td>{{דוכיווני שווה | גז פחמימני מעובה (גפ״מ) וגז טבעי על צורותיו (מונזל או דחוס), עם תוסף ריח, טמון | LPG and natural gas (CNG and LNG), Including odor additive, undergrounded, or covered }}</td><td>–</td><td>50 {{ש}} {{מוקטן|למעט קבלת גז טבעי בצנרת בלחץ נמוך מ־16 בר}}</td><td>–</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.17"><td>8.17</td><td>{{דוכיווני שווה | גז פחמימני מעובה (גפ״מ) וגז טבעי על צורותיו (מונזל או דחוס), בלא תוסף ריח | LPG and natural gas (CNG and LNG){{ח:הערה|,}} not Including odor additive }}</td><td>–</td><td>50</td><td>1</td><td>01.05.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.18"><td>8.18</td><td>{{דוכיווני שווה | אצטילן | Acetylene }}</td><td>74-86-2</td><td>5</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.19"><td>8.19</td><td>{{דוכיווני שווה | אתילן אוקסיד | Ethylene oxide }}</td><td>75-21-8</td><td>5</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.20"><td>8.20</td><td>{{דוכיווני שווה | פרופילן אוקסיד | Propylene oxide }}</td><td>75-56-9</td><td>5</td><td>0.001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.21"><td>8.21</td><td>{{דוכיווני שווה | מתאנול | Methanol}}</td><td>67-56-1</td><td>500</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.22"><td>8.22</td><td>{{דוכיווני שווה | 4,4{{ח:הערה|'-}}מתילן ביס (2־כלורואנילין), מלחה, במצבם האבקתי | 4,4'-Methylene bis (2-chloraniline) and/or salts, in powder form }}</td><td>101-14-4</td><td>0.01</td><td>–</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.23"><td>8.23</td><td>{{דוכיווני שווה | מתיל איזוציאנאט | Methylisocyanate }}</td><td>624-83-9</td><td>0.15</td><td>0.001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.24"><td>8.24</td><td>{{דוכיווני שווה | חמצן | Oxygen }}</td><td>7782-44-7</td><td>200</td><td>10 {{ש}} {{מוקטן|למעט לעניין החזקה בבתי חולים או מוסדות רפואיים אחרים}}</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.25"><td>8.25</td><td>{{דוכיווני שווה | 2‏,4{{ח:הערה|-}}טולואן דיאיזוציאנאט | 2,4-Toluene diisocyanate }}</td><td>584-84-9</td><td>10</td><td>0.001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.26"><td>8.26</td><td>{{דוכיווני שווה | 2‏,6{{ח:הערה|-}}טולואן דיאיזוציאנאט ואיזומרים לא מוגדרים | 2,6-Toluene diisocyanate and unspecified isomer }}</td><td>91-08-7 {{ש}} 26471-62-5</td><td>10</td><td>0.001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.27"><td>8.27</td><td>{{דוכיווני שווה | קרבוניל דיכלוריד (פוסגן) | Carbonyl dichloride (phosgene) }}</td><td>75-44-5</td><td>0.3</td><td>0.001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.28"><td>8.28</td><td>{{דוכיווני שווה | ארסן (ארסניק טריהידריד) | Arsine (arsenic trihydride) }}</td><td>7784-42-1</td><td>0.2</td><td>0.0001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.29"><td>8.29</td><td>{{דוכיווני שווה | פוספין (זרחן טריהידריד) | Phosphine (phosphorus trihydride) }}</td><td>7803-51-2</td><td>0.2</td><td>0.001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.30"><td>8.30</td><td>{{דוכיווני שווה | גופרית דיכלוריד | Sulphur dichloride }}</td><td>10545-99-0</td><td>1</td><td>–</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.31"><td>8.31</td><td>{{דוכיווני שווה | גופרית תלת־חמצנית | Sulphur trioxide }}</td><td>7446-11-9</td><td>15</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.32"><td>8.32</td><td>{{דוכיווני שווה | פוליכלורודיבנזופוראן ופוליכלורודיבנזודיאוקסין (כולל TCDD), מחושב כאקוויוולנטי ל־TCDD | Polychloro<wbr>dibenzo<wbr>furans and polychloro<wbr>dibenzo<wbr>dioxins (including TCDD), calculated in TCDD equivalent }}</td><td>–</td><td>0.001</td><td>0.0001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.33"><td>8.33</td><td>{{דוכיווני שווה | החומרים שלהלן העלולים לגרום לסרטן או תערובות המכילות אותם בריכוז משקלי העולה על 5% משקלי: | The following CARCINOGENS or the mixtures containing the following carcinogens at concentrations above 5% by weight: }}</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td><td>&nbsp;</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.33.1"><td>8.33.1</td><td>{{דוכיווני שווה | 4־אמינוביפניל או מלחיו | 4-Aminobiphenyl and/or its salts }}</td><td>–</td><td>0.5</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.33.2"><td>8.33.2</td><td>{{דוכיווני שווה | בנזוטריכלוריד | Benzotrichloride }}</td><td>98-07-7</td><td>0.5</td><td>0.001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.33.3"><td>8.33.3</td><td>{{דוכיווני שווה | בנזידין או מלחיו | Benzidine and/or salts }}</td><td>–</td><td>0.5</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.33.4"><td>8.33.4</td><td>{{דוכיווני שווה | ביס (כלורומתיל) אתר | Bis (chloromethyl) ether }}</td><td>542-88-1</td><td>0.5</td><td>0.0001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.33.5"><td>8.33.5</td><td>{{דוכיווני שווה | כלורומתיל מתיל אתר | Chloromethyl methyl ether }}</td><td>107-30-2</td><td>0.5</td><td>0.0001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.33.6"><td>8.33.6</td><td>{{דוכיווני שווה | 1‏,2{{ח:הערה|-}}דיברומו אתאן | 1,2-Dibromoethane }}</td><td>106-93-4</td><td>0.5</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.33.7"><td>8.33.7</td><td>{{דוכיווני שווה | דיאתיל סולפאט | Diethyl sulphate }}</td><td>64-67-5</td><td>0.5</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.33.8"><td>8.33.8</td><td>{{דוכיווני שווה | דימתיל סולפאט | Dimethyl sulphate }}</td><td>77-78-1</td><td>0.5</td><td>0.005</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.33.9"><td>8.33.9</td><td>{{דוכיווני שווה | דימתילקארבמולי כלוריד | Dimethylcarbamoyl chloride }}</td><td>79-44-7</td><td>0.5</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.33.10"><td>8.33.10</td><td>{{דוכיווני שווה | 1‏,2־דיברומו־3־כלורופרופאן | Dibromo-1,2-3-chloro<wbr>propane }}</td><td>96-12-8</td><td>0.5</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.33.11"><td>8.33.11</td><td>{{דוכיווני שווה | 1‏,2{{ח:הערה|-}}דימתילהידרזין | 1,2-Dimethyl<wbr>hydrazine }}</td><td>540-73-8</td><td>0.5</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.33.12"><td>8.33.12</td><td>{{דוכיווני שווה | דימתילניטרוסאמין | Dimethylnitrosamine }}</td><td>62-75-9</td><td>0.5</td><td>0.0005</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.33.13"><td>8.33.13</td><td>{{דוכיווני שווה | הקסאמתילפוספוריק טריאמיד | Hexamethyl<wbr>phosphoric triamide }}</td><td>680-31-9</td><td>0.5</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.33.14"><td>8.33.14</td><td>{{דוכיווני שווה | הידרזין | Hydrazine }}</td><td>301-01-2</td><td>0.5</td><td>0.001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.33.15"><td>8.33.15</td><td>{{דוכיווני שווה | 2־נפטיל אמין או מלחו | 2-Naphthylamine and/or salts }}</td><td>–</td><td>0.5</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.33.16"><td>8.33.16</td><td>{{דוכיווני שווה | 4־ניטרודיפניל | 4-Nitrodiphenyl }}</td><td>92-93-3</td><td>0.5</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.33.17"><td>8.33.17</td><td>{{דוכיווני שווה | 1‏,3{{ח:הערה|-}}פרופאן סולטון | 1,3{{ח:הערה|-}}<wbr>Propane<wbr>sultone }}</td><td>1120-71-4</td><td>0.5</td><td>1.0</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.34"><td rowspan="6">8.34.</td><td>{{דוכיווני שווה | נפט גולמי, תזקיקי נפט ודלקים חליפיים: | Crude oil, Petroleum products and alternative fuels: }}</td><td>–</td><td rowspan="6">2,500</td><td>&nbsp;</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr><td>{{דוכיווני שווה | {{ח:תת|(א)}} בנזין טמון ונפטא | {{ח:תת|a.}} Gasolines undergrounded or covered and naphthas; }} </td><td>–</td><td>200</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr><td>{{דוכיווני שווה | {{ח:תת|(ב)}} קרוסין (כולל דלק סילוני) | {{ח:תת|b.}} kerosenes (including jet fuels); }} </td><td>–</td><td>200</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr><td>{{דוכיווני שווה | {{ח:תת|(ג)}} סולר (כולל סולר תחבורה, סולר הסקה, סולר לערבוב זרמים) | {{ח:תת|c.}} gas oil (including diesel fuels, home heating oils and gas oil blending streams) }} </td><td>–</td><td>200</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr><td>{{דוכיווני שווה | {{ח:תת|(ד)}} נפט גולמי או מזוט | {{ח:תת|d.}} heavy fuel oils }} </td><td>–</td><td>200</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr><td>{{דוכיווני שווה | {{ח:תת|(ה)}} תחליפי דלקים המשמשים לאותם שימושים ובעלי מאפיינים דליקים וסיכונים סביבתיים בדומה לחומרים המפורטים בפרטי משנה (א) עד (ד) | {{ח:תת|e.}} alternative fuels serving the same purposes and with similar properties as regards flammability and environmental hazards as the products referred to in points (a) to (d) }} </td><td>–</td><td>200</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.35"><td>8.35</td><td>{{דוכיווני שווה | בנזין לא טמון | Gasolines aboveground and not covered }}</td><td>–</td><td>2,500</td><td>50</td><td>01.11.{{ח:הערה|20}}30</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.36"><td>8.36</td><td>{{דוכיווני שווה | אמוניה אל־מימית | Anhydrous Ammonia }}</td><td>7664-41-7</td><td>50</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.37"><td>8.37</td><td>{{דוכיווני שווה | בורון טריפלואוריד | Boron trifluoride }}</td><td>7637-07-2</td><td>5</td><td>0.001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.38"><td>8.38</td><td>{{דוכיווני שווה | מימן גופרתי | Hydrogen sulphide }}</td><td>7783-06-4</td><td>5</td><td>0.001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.39"><td>8.39</td><td>{{דוכיווני שווה | פיפרידין | Piperidine }}</td><td>110-89-4</td><td>50</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.40"><td>8.40</td><td>{{דוכיווני שווה | ביס (2־דימתיל אמינואתיל) (מתיל) אמין| Bis (2-dimethyl<wbr>amino<wbr>ethyl) (methyl) amin }}</td><td>3030-47-5</td><td>50</td><td>10</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.41"><td>8.41</td><td>{{דוכיווני שווה | 3-(2־אתילהקסילאוקסי) פרופילאמין | 3-(2-Ethylhexyloxy) propylamin }}</td><td>5397-31-9</td><td>50</td><td>10</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.42"><td>8.42</td><td>{{דוכיווני שווה | תערובת של נתרן תת־כלורי (סודיום היפוכלוריט) המסווגת כמסוכנת לסביבת מים, בעלת רעילות חריפה מקטגוריה 1 [H400], המכילה פחות מ־5% כלור פעיל ואשר אינה מסווגת תחת קבוצת סיכון אחרת בחלק 1 בנספח 1 בדירקטיבת סווסו, בהנחה שהתערובת, בלא נתרן תת־כלורי, אינה מסווגת כגורם בעל סיכון רעילות חריפה לסביבת מים מקטגוריה 1 [H400] | Mixtures of sodium hypochlorite classified as Aquatic Acute Category 1 [H400] containing less than 5% active chlorine and not classified under any of the other hazard categories Provided that the mixture in the absence of sodium hypochlorite would not be classified as Aquatic Acute Category 1 [H400] }}</td><td>–</td><td>200</td><td>–</td><td>2033.01.07</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.43"><td>8.43</td><td>{{דוכיווני שווה | פרופילאמין | Propylamine }}</td><td>107-10-8</td><td>500</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.44"><td>8.44</td><td>{{דוכיווני שווה | טרט־בוטיל־אקרילאט | Tert-butyl acrylate }}</td><td>1663-39-4</td><td>200</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.45"><td>8.45</td><td>{{דוכיווני שווה | 2־מתיל־3־בוטן ניטריל | 2-Methyl-3-butene<wbr>nitrile }}</td><td>16529-56-9</td><td>500</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.46"><td>8.46</td><td>{{דוכיווני שווה | טטרה הידרו־3‏,5־דימתיל־1‏,3‏,5־תיאדיאזין־2־תיאון (דאזומט) | Tetrahydro-3,5-dimethyl-1,3,5-thia<wbr>diazine-2-thione (Dazomet) }}</td><td>533-74-4</td><td>100</td><td>10, {{מוקטן|במכל בודד}}</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.47"><td>8.47</td><td>{{דוכיווני שווה | מתיל אקרילט | Methyl acrylate }}</td><td>96-33-3</td><td>500</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.48"><td>8.48</td><td>{{דוכיווני שווה | 3־מתילפירידין | 3-Methylpyridine }}</td><td>108-99-6</td><td>500</td><td>10</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.49"><td>8.49</td><td>{{דוכיווני שווה | 1־ברומו־3־כלורופרופאן | 1-Bromo-3-chloro<wbr>propane }}</td><td>109-70-6</td><td>500</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.50"><td>8.50</td><td>{{דוכיווני שווה | דיויניל אתר | Divinyl ether }}</td><td>109-93-3</td><td>10</td><td>0.01</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.51"><td>8.51</td><td>{{דוכיווני שווה | פנטאבוראן | Pentaborane }}</td><td>19624-22-7</td><td>5</td><td>0.001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.52"><td>8.52</td><td>{{דוכיווני שווה | פחמן דיסולפיד | Carbon disulfide }}</td><td>75-15-0</td><td>5000</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.53"><td>8.53</td><td>{{דוכיווני שווה | מימן פראוקסיד (מי חמצן) בריכוז גדול או שווה ל־52% | Hydrogen peroxide (>52%) }}</td><td>7722-84-1</td><td>50</td><td>0.1</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.54"><td>8.54</td><td>{{דוכיווני שווה | אליל פורמט | Allyl formate }}</td><td>1838-59-1</td><td>5</td><td>0.001</td><td>01.09.{{ח:הערה|20}}33</td></tr> <tr id="תוספת 3 חלק ב פרט 8.55"><td>8.55</td><td>{{דוכיווני שווה | תרכובות האלוגניות אליפאטיות | Aliphatic compounds, halogenic }}</td><td>&nbsp;</td><td>–</td><td>0.1 {{ש}} {{מוקטן|אלא אם כן נקבע סף נמוך יותר לפי תכונת הסיכון של החומר}}</td><td>01.07.2034</td></tr> </table> {{ח:קטע2|תוספת 4|תוספת רביעית|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 1|סעיף 1, ההגדרה ”תכונת סיכון“, לעניין חומר}})}}}} {{ח:סעיף*|(1)||עוגן=תוספת 4 פרט 1}} {{ח:ת}} נפיץ (Explosive); {{ח:סעיף*|(2)||עוגן=תוספת 4 פרט 2}} {{ח:ת}} מחמצן (Oxidizing); {{ח:סעיף*|(3)||עוגן=תוספת 4 פרט 3}} {{ח:ת}} דליק (Flammable); {{ח:סעיף*|(4)||עוגן=תוספת 4 פרט 4}} {{ח:ת}} מגרה (Irritant); {{ח:סעיף*|(5)||עוגן=תוספת 4 פרט 5}} {{ח:ת}} מזיק או גורם לסיכון לבריאות (Damage to health or organs, Harmful, hazardous); {{ח:סעיף*|(6)||עוגן=תוספת 4 פרט 6}} {{ח:ת}} רעיל (Toxic); {{ח:סעיף*|(7)||עוגן=תוספת 4 פרט 7}} {{ח:ת}} מסרטן (Carcinogenic); {{ח:סעיף*|(8)||עוגן=תוספת 4 פרט 8}} {{ח:ת}} משתך, מאכל (Corrosive); {{ח:סעיף*|(9)||עוגן=תוספת 4 פרט 9}} {{ח:ת}} רעיל לרבייה (Toxic for reproduction); {{ח:סעיף*|(10)||עוגן=תוספת 4 פרט 10}} {{ח:ת}} גורם שינוי גנטי (Mutagenic); {{ח:סעיף*|(11)||עוגן=תוספת 4 פרט 11}} {{ח:ת}} גורם ִרגשוש (Sensitizing); {{ח:סעיף*|(12)||עוגן=תוספת 4 פרט 12}} {{ח:ת}} רעיל, מזיק או מסוכן לסביבה (Ecotoxic), כגון מסוכן לשכבת האוזון או לסביבה המימית (Hazardous to the ozone layer, Hazardous to the aquatic Environment); {{ח:סעיף*|(13)||עוגן=תוספת 4 פרט 13}} {{ח:ת}} גורם סיכון פיזיקלי הנובע מחוסר יציבות של החומר, כגון היותו חומר המגיב מעצמו (Self-reactive), ובכלל זה מתחמם או מתלקח מעצמו (Pyrophoric or Self-heating) או מגיב במגע עם אוויר, מים או חומר אחר כגון על־תחמוצת אורגנית (Organic Peroxide); {{ח:סעיף*|(14)||עוגן=תוספת 4 פרט 14}} {{ח:ת}} גורם סיכון פיזיקלי הנובע מתכונה של החומר, כגון אירוסול (ארסס); {{ח:סעיף*|(15)||עוגן=תוספת 4 פרט 15}} {{ח:ת}} גורם סיכון פיזיקלי הנובע מאופן אחסונו של החומר, כגון אחסון גזים בלחץ. {{ח:קטע2|תוספת 5|תוספת חמישית|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 3א|סעיף 3א}})}}}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(החל מיום 5.9.2027):}} {{ח:סעיף*|(1)||עוגן=תוספת 5 פרט 1}} {{ח:ת}} לעניין {{ח:פנימי|סעיף 3א|סעיף 3א(א)(1)}} – {{ח:תת|(א)}} שם המבקש (בעלים, מנהל, איש קשר), פרטי קשר ופרטי זיהוי; {{ח:תת|(ב)}} שם אחראי רעלים, פרטי קשר ופרטי זיהוי, פרטי הידע המקצועי שלו, וכן הסכמה למסירת מידע פלילי על אודותיו לפי {{ח:חיצוני|חוק המידע הפלילי ותקנת השבים|חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע״ט–2019}}; {{ח:תת|(ג)}} שם עורך הבקשה ופרטיו (אם קיים). {{ח:סעיף*|(2)||עוגן=תוספת 5 פרט 2}} {{ח:ת}} לעניין {{ח:פנימי|סעיף 3א|סעיף 3א(א)(2)}} – {{ח:תת|(א)}} תיאור של העיסוק ומקום העיסוק, גבולותיו, גודלו ופעילותו, ובכלל זה מסמכים, כגון היתרים או רישיונות נוספים הנוגעים לעניין, שיש בידי המבקש; {{ח:תת|(ב)}} סקירה של המיתקנים והפעילויות בחומרים מסוכנים אשר מהווים מקור לסיכון או להשפעה אחרת על בריאות הציבור או על הסביבה; {{ח:תת|(ג)}} סקירה של התהליכים הכרוכים בעיסוק בחומרים מסוכנים, ובכלל זה תהליכי ייצור, אחסון ושינוע; {{ח:תת|(ד)}} רשימת חומרים מסוכנים ופסולת חומרים מסוכנים הנפלטים או העלולים להיפלט מכל מיתקן ומכל פעילות (פליטות מוקדיות ולא מוקדיות), ודרכי פליטתם לסביבה. {{ח:סעיף*|(3)||עוגן=תוספת 5 פרט 3}} {{ח:ת}} לעניין {{ח:פנימי|סעיף 3א|סעיף 3א(א)(3)}} – {{ח:תת|(א)}} רשימת חומרים מסוכנים שיימצאו במקום העיסוק, מספרי זיהוי (כגון CAS‏, EU‏, UN); {{ח:תת|(ב)}} כמויות מרביות של חומרים מסוכנים שצפויות להימצא במקום העיסוק, וסוג העיסוק בהם; {{ח:תת|(ג)}} סיווגים מקובלים לזיהוי הסיכונים מהחומרים המסוכנים שצפוי שיימצאו במקום העיסוק (כגון קבוצות סיכון, תכונות סיכון, הצהרות סיכון); {{ח:תת|(ד)}} התנהגות אופיינית של החומרים המסוכנים כאמור מבחינה כימית ופיזיקלית בתנאים שגרתיים ובמקרה של אירוע חומרים מסוכנים. {{ח:סעיף*|(4)||עוגן=תוספת 5 פרט 4}} {{ח:ת}} לעניין {{ח:פנימי|סעיף 3א|סעיף 3א(א)(4)}} – {{ח:תת|(א)}} נתונים פיזיים של האתר וסביבתו, כגון מיקום גאוגרפי, תנאים מטאורולוגיים, גאולוגיים והידרולוגיים, ובמידת הצורך רקע היסטורי על הפעילות נושא העיסוק; {{ח:תת|(ב)}} על בסיס מידע זמין, לרבות מידע שברשותו של העוסק או מידע שהעוסק יכול להשיג באופן סביר – מידע על סביבת מקום העיסוק, לרבות באזורים שאינם בקרבתו המיידית, ובכלל זה שימושים קיימים ומתוכננים, שעלולים להיות מקור לאירועי חומרים מסוכנים או להגביר את הסיכון או ההשלכות של אירועים כאמור; {{ח:תת|(ג)}} סקרים להערכת הסיכונים במקום העיסוק, לרבות תיאור מפורט של תרחישים שונים להתרחשות אירועי חומרים מסוכנים, וזיהוי גורמים שעלולים לחולל אירועים כאמור, כגון גורמים תפעוליים, גורמים טבעיים וגורמים חיצוניים לפעילות נושא העיסוק; {{ח:תת|(ד)}} תיאור של אירועי חומרים מסוכנים שאירעו בעבר במקום העיסוק בחומרים או בתהליכי עבודה הכלולים בעיסוק, הלקחים שהופקו מהם והאמצעים שננקטו למניעת הישנותם. {{ח:סעיף*|(5)||עוגן=תוספת 5 פרט 5}} {{ח:ת}} לעניין {{ח:פנימי|סעיף 3א|סעיף 3א(א)(5)}} – {{ח:תת|(א)}} אמצעים למניעת אירועי חומרים מסוכנים ולמזעור השפעותיהם השליליות של אירועים כאמור, בשים לב למידת הסיכון הכרוכה בפעילות נושא העיסוק ובמידת המורכבות של העיסוק, ולכל הפחות את כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} תיאור של השפעותיהם האפשריות של תרחישים להתרחשות אירועי חומרים מסוכנים על בריאות הציבור או הסביבה, היקפם, וחומרתם; {{ח:תתת|(2)}} מבנה ארגוני וכוח אדם האחראי לטיפול בהיבטים הסביבתיים של העיסוק, ובכלל זה לטיפול באירועי חומרים מסוכנים ולמזעור השפעותיהם, לרבות פעולות הכשרה; {{ח:תתת|(3)}} אימוץ ויישום של נהלים שיטתיים לזיהוי והערכה של אירועי חומרים מסוכנים משמעותיים, לבקרה תפעולית, למעקב אחר הציוד לתכנון ויישום של שינויים, להיערכות לאירועי חירום ולניטור ובקרה על עמידה בדרישות המדיניות האמורה {{ח:פנימי|תוספת 5 פרט 4|בפרט (4)}}; {{ח:תתת|(4)}} אם נדרש לעיסוק היתר רעלים ברמה א׳ – מדיניות מניעת אירועי חומרים מסוכנים או דוח בטיחות; {{ח:תת|(ב)}} אמצעים לגילוי וזיהוי של אירועי חומרים מסוכנים, ואמצעים לטיפול באירועים כאמור; {{ח:תת|(ג)}} אמצעים להתרעה על אירועי חומרים מסוכנים. {{ח:סעיף*|(6)||עוגן=תוספת 5 פרט 6}} {{ח:ת}} לעניין {{ח:פנימי|סעיף 3א|סעיף 3א(א)(6)}} – תוכניות חירום לטיפול באירועי חומרים מסוכנים, שיכללו נוהלי ביצוע, הפעלת אמצעי התרעה וכוח אדם ייעודי. {{ח:סעיף*|(7)||עוגן=תוספת 5 פרט 7}} {{ח:ת}} לעניין {{ח:פנימי|סעיף 3א|סעיף 3א(א)(7)}} – {{ח:תת|(א)}} פירוט של אמצעים למניעה ולהפחתה של סיכון והשפעות שליליות על הסביבה, המהווים טכניקה מקובלת באסדרה האירופית; {{ח:תת|(ב)}} סקר שיציג ניתוח של הפערים במקום העיסוק בהשוואה לטכניקות מקובלות. {{ח:סעיף*|(8)||עוגן=תוספת 5 פרט 8}} {{ח:ת}} לעניין {{ח:פנימי|סעיף 3א|סעיף 3א(א)(8)}} – {{ח:תת|(א)}} סוגי פסולת חומרים מסוכנים הנוצרת בשל העיסוק, סיווג הפסולת וכמויות משוערות; {{ח:תת|(ב)}} אופן הטיפול בפסולת חומרים מסוכנים, יעדי הפינוי המיועדים וסוגי הטיפול (הכנה לשימוש חוזר בפסולת, מיחזור, השבה וסילוק). {{ח:סעיף*|(9)||עוגן=תוספת 5 פרט 9}} {{ח:ת}} לעניין {{ח:פנימי|סעיף 3א|סעיף 3א(א)(9)}} – לכל הפחות: {{ח:תת|(א)}} השימוש הנוכחי באתר וכן מידע זמין בדבר שימושים קודמים; {{ח:תת|(ב)}} מידע על אודות נוכחות זיהום בחומרים מסוכנים, על בסיס סקרים ומדידות, ככל האפשר על בסיס מידע קיים, ולעניין מפעל חדש – סקרים ומדידות חדשים לגבי היתכנות קיומו של זיהום בקרקע ובמקורות מים על ידי חומרים מסוכנים שיהיו בשימוש בייצור או שייפלטו על ידי המיתקן. {{ח:קטע2|תוספת 6|תוספת שישית|תיקון: תשפ״ד־2}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 15|סעיף 15(א)(1א), (1ב) ו־(1ד), (א1) ו־(א2)(2) ו־(3)}})}}}} {{ח:קטע3|תוספת 6 חלק א|חלק א׳}} {{ח:קטע3|תוספת 6 חלק ב|חלק ב׳}} {{ח:קטע3|תוספת 6 חלק ג|חלק ג׳}} {{ח:חתימות|נתקבל בכנסת ביום י״ב בטבת התשנ״ג (5 בינואר 1993).}} * '''יצחק רבין'''<br>ראש הממשלה * '''יוסי שריד'''<br>השר לאיכות הסביבה * '''חיים הרצוג'''<br>נשיא המדינה * '''שבח וייס'''<br>יושב ראש הכנסת {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] 7plg113twqfca9uycwtnnjj0n7gvq08 4 290855 3083810 3083746 2026-09-18T12:00:20Z OpenLawBot 8112 עדכונים אחרונים 3083810 wikitext text/x-wiki <div style="height: 300px; overflow: auto;"> * [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשדוד)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל מרינה אשדוד)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשקלון)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל מרינה אשקלון)}}]] * [[כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (העברת פעילות פיננסית של לקוח בין בנקים)|כללי הבנקאות {{מוקטן|(שירות ללקוח) (העברת פעילות פיננסית של לקוח בין בנקים)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמל עכו)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל עכו)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אילת)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל מרינה אילת)}}]] * [[צו נמל טבריה]] * [[תקנות נמל חיפה (תקנות רחצה)|תקנות נמל חיפה {{מוקטן|(תקנות רחצה)}}]] * [[תקנות הנמלים (מניעת דליקות בכלי שיט)|תקנות הנמלים {{מוקטן|(מניעת דליקות בכלי שיט)}}]] * [[תקנות הנמלים (טעינת חמרי נפץ ופריקתם)|תקנות הנמלים {{מוקטן|(טעינת חמרי נפץ ופריקתם)}}]] * [[תקנות הנמלים (הנפת דגלים ע"י ספינות)|תקנות הנמלים {{מוקטן|(הנפת דגלים ע"י ספינות)}}]] * [[תקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים)|תקנות כביש אגרה {{מוקטן|(כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים)}}]] * [[תקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (סכומי דמי הגביה)|תקנות כביש אגרה {{מוקטן|(כביש ארצי לישראל) (סכומי דמי הגביה)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמל חדרה)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל חדרה)}}]] * [[צו נמל אשקלון (הכרזת נמל)|צו נמל אשקלון {{מוקטן|(הכרזת נמל)}}]] * [[צו נמל אשדוד (הכרזת נמל)|צו נמל אשדוד {{מוקטן|(הכרזת נמל)}}]] </div> j7hk1m6x5v2r6y71qs9b12v3jgv8mla 3083844 3083810 2026-09-18T18:00:26Z OpenLawBot 8112 עדכונים אחרונים 3083844 wikitext text/x-wiki <div style="height: 300px; overflow: auto;"> * [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשדוד)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל מרינה אשדוד)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשקלון)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל מרינה אשקלון)}}]] * [[כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (העברת פעילות פיננסית של לקוח בין בנקים)|כללי הבנקאות {{מוקטן|(שירות ללקוח) (העברת פעילות פיננסית של לקוח בין בנקים)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמל עכו)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל עכו)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אילת)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל מרינה אילת)}}]] * [[צו נמל טבריה]] * [[תקנות נמל חיפה (תקנות רחצה)|תקנות נמל חיפה {{מוקטן|(תקנות רחצה)}}]] * [[תקנות הנמלים (מניעת דליקות בכלי שיט)|תקנות הנמלים {{מוקטן|(מניעת דליקות בכלי שיט)}}]] * [[תקנות הנמלים (טעינת חמרי נפץ ופריקתם)|תקנות הנמלים {{מוקטן|(טעינת חמרי נפץ ופריקתם)}}]] * [[תקנות הנמלים (הנפת דגלים ע"י ספינות)|תקנות הנמלים {{מוקטן|(הנפת דגלים ע"י ספינות)}}]] * [[תקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים)|תקנות כביש אגרה {{מוקטן|(כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים)}}]] * [[תקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (סכומי דמי הגביה)|תקנות כביש אגרה {{מוקטן|(כביש ארצי לישראל) (סכומי דמי הגביה)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמל חדרה)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל חדרה)}}]] * [[צו נמל אשקלון (הכרזת נמל)|צו נמל אשקלון {{מוקטן|(הכרזת נמל)}}]] </div> 4a0t9tb57aybm4fh0qu0x3dcbmk81h8 3083854 3083844 2026-09-19T00:00:30Z OpenLawBot 8112 עדכונים אחרונים 3083854 wikitext text/x-wiki <div style="height: 300px; overflow: auto;"> * [[צו הנמלים (הכרזת נמלים בתל-אביב-יפו)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמלים בתל-אביב-יפו)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשדוד)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל מרינה אשדוד)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשקלון)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל מרינה אשקלון)}}]] * [[כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (העברת פעילות פיננסית של לקוח בין בנקים)|כללי הבנקאות {{מוקטן|(שירות ללקוח) (העברת פעילות פיננסית של לקוח בין בנקים)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמל עכו)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל עכו)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אילת)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל מרינה אילת)}}]] * [[צו נמל טבריה]] * [[תקנות נמל חיפה (תקנות רחצה)|תקנות נמל חיפה {{מוקטן|(תקנות רחצה)}}]] * [[תקנות הנמלים (מניעת דליקות בכלי שיט)|תקנות הנמלים {{מוקטן|(מניעת דליקות בכלי שיט)}}]] * [[תקנות הנמלים (טעינת חמרי נפץ ופריקתם)|תקנות הנמלים {{מוקטן|(טעינת חמרי נפץ ופריקתם)}}]] * [[תקנות הנמלים (הנפת דגלים ע"י ספינות)|תקנות הנמלים {{מוקטן|(הנפת דגלים ע"י ספינות)}}]] * [[תקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים)|תקנות כביש אגרה {{מוקטן|(כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים)}}]] * [[תקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (סכומי דמי הגביה)|תקנות כביש אגרה {{מוקטן|(כביש ארצי לישראל) (סכומי דמי הגביה)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמל חדרה)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל חדרה)}}]] </div> cseyut3qbca5x21183obndf0roonwba 2 293285 3083808 3083744 2026-09-18T12:00:08Z OpenLawBot 8112 תודה 3083808 wikitext text/x-wiki __INDEX__ רשימת דפים להוספה על ידי הבוט {{מוקטן|(רשימת דפים שהתווספו בעבר נשמרים [[משתמש:OpenLawBot/ארכיון|בארכיון]])}} * {{v}} נוצר [[תקנות הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2001) (כללים לעניין החזקת מלאי גפ"מ)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הפרות תעבורה מינהליות (סדרי דין בערעור)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סדר הדין בבתי הדין השרעיים)]] * {{v}} נוצר [[היתר כללי להעסקת עובדי משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור בשעות נוספות]] * {{v}} נוצר [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]] * {{v}} דף [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]] הועבר לדף [[חוק-יסוד: לימוד תורה]] * {{v}} נוצר [[כללי משק החשמל (פטור מחובת רישיון להספקת חשמל באמצעות עמדות טעינה)]] * {{v}} נוצר [[חוק היועץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח)]] * {{v}} נוצר [[חוק הבחירות לכנסת העשרים ושש (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה)]] * {{v}} נוצר [[כללי מס הכנסה (דיווח מקוון של דוח הצהרת הון)]] * {{v}} נוצר [[הודעת הגנה על בריאות הציבור (מזון) (החלת שינויים בנספח להוראות האיחוד האירופי) (תקנה 1925/2006)]] * {{v}} נוצר [[חוק יום לציון מורשת יהדות מרוקו וצפון אפריקה]] * {{v}} נוצר [[חוק משק הדלק (קווי תשתית)]] * {{v}} נוצר [[חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר]] * {{v}} נוצר [[חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר]] * {{v}} נוצר [[כללי הבחירות (דרכי תעמולה) (עמידה בחובת הגילוי לגבי תעמולת בחירות שהיא נחזות עמוקה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות מקורות אנרגיה (עמדות טעינה לרכב חשמלי)]] * {{v}} נוצר [[תקנות לעידוד תעשייה עתירת ידע (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[חוק המאבק בכלי הנשק הבלתי חוקיים (תיקון חקיקה והוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[הוראות הבחירות (דרכי תעמולה) (אגרות) (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[הודעה בדבר חלוקה של שטח המדינה למרחבים]] * {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 6א לחוק-יסוד: הכנסת]] * {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת]] * {{v}} נוצר [[חוק התקשורת (שידורים)]] * {{v}} נוצר [[צו היבוא והיצוא (איסור יבוא טובין שיוצרו בעבודת כפייה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)]] * {{v}} נוצר [[צו המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי]] * {{v}} נוצר [[תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת התנגשויות בים)]] * {{v}} נוצר [[הוראות-שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט) (חובת הצגת אורות ניווט בכלי שיט קטנים)]] * {{v}} נוצר [[הוראות שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט) (ספינות דיג)]] * {{v}} נוצר [[הוראות שעת חירום (פיקוח על כלי שיט) (נקיטת אמצעי בטחון)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הרשויות המקומיות (גימלאות לראש רשות וסגניו) (סדרי דין בערעור)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (בטיחות מכולות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (פיקוח על כניסת כלי שיט לנמלים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (טעינה ופריקה של שמנים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל עכו (הטלת חיקוקים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות שימוש בנמל עכו ובמיתקניו)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת זיהום)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל אילת)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל אשדוד (הכרזת נמל)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל אשקלון (הכרזת נמל)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל חדרה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (הנפת דגלים ע"י ספינות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (טעינת חמרי נפץ ופריקתם)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת דליקות בכלי שיט)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (תקנות רחצה)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל טבריה]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אילת)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל עכו)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשקלון)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשדוד)]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמלים בתל-אביב-יפו)]] * [[צו נמל חיפה (גבולות)]] nfu91ya3x82xcxjf3dw2w4f6j9hw2c8 3083842 3083808 2026-09-18T18:00:14Z OpenLawBot 8112 תודה 3083842 wikitext text/x-wiki __INDEX__ רשימת דפים להוספה על ידי הבוט {{מוקטן|(רשימת דפים שהתווספו בעבר נשמרים [[משתמש:OpenLawBot/ארכיון|בארכיון]])}} * {{v}} נוצר [[תקנות הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2001) (כללים לעניין החזקת מלאי גפ"מ)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הפרות תעבורה מינהליות (סדרי דין בערעור)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סדר הדין בבתי הדין השרעיים)]] * {{v}} נוצר [[היתר כללי להעסקת עובדי משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור בשעות נוספות]] * {{v}} נוצר [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]] * {{v}} דף [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]] הועבר לדף [[חוק-יסוד: לימוד תורה]] * {{v}} נוצר [[כללי משק החשמל (פטור מחובת רישיון להספקת חשמל באמצעות עמדות טעינה)]] * {{v}} נוצר [[חוק היועץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח)]] * {{v}} נוצר [[חוק הבחירות לכנסת העשרים ושש (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה)]] * {{v}} נוצר [[כללי מס הכנסה (דיווח מקוון של דוח הצהרת הון)]] * {{v}} נוצר [[הודעת הגנה על בריאות הציבור (מזון) (החלת שינויים בנספח להוראות האיחוד האירופי) (תקנה 1925/2006)]] * {{v}} נוצר [[חוק יום לציון מורשת יהדות מרוקו וצפון אפריקה]] * {{v}} נוצר [[חוק משק הדלק (קווי תשתית)]] * {{v}} נוצר [[חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר]] * {{v}} נוצר [[חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר]] * {{v}} נוצר [[כללי הבחירות (דרכי תעמולה) (עמידה בחובת הגילוי לגבי תעמולת בחירות שהיא נחזות עמוקה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות מקורות אנרגיה (עמדות טעינה לרכב חשמלי)]] * {{v}} נוצר [[תקנות לעידוד תעשייה עתירת ידע (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[חוק המאבק בכלי הנשק הבלתי חוקיים (תיקון חקיקה והוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[הוראות הבחירות (דרכי תעמולה) (אגרות) (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[הודעה בדבר חלוקה של שטח המדינה למרחבים]] * {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 6א לחוק-יסוד: הכנסת]] * {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת]] * {{v}} נוצר [[חוק התקשורת (שידורים)]] * {{v}} נוצר [[צו היבוא והיצוא (איסור יבוא טובין שיוצרו בעבודת כפייה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)]] * {{v}} נוצר [[צו המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי]] * {{v}} נוצר [[תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת התנגשויות בים)]] * {{v}} נוצר [[הוראות-שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט) (חובת הצגת אורות ניווט בכלי שיט קטנים)]] * {{v}} נוצר [[הוראות שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט) (ספינות דיג)]] * {{v}} נוצר [[הוראות שעת חירום (פיקוח על כלי שיט) (נקיטת אמצעי בטחון)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הרשויות המקומיות (גימלאות לראש רשות וסגניו) (סדרי דין בערעור)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (בטיחות מכולות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (פיקוח על כניסת כלי שיט לנמלים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (טעינה ופריקה של שמנים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל עכו (הטלת חיקוקים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות שימוש בנמל עכו ובמיתקניו)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת זיהום)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל אילת)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל אשדוד (הכרזת נמל)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל אשקלון (הכרזת נמל)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל חדרה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (הנפת דגלים ע"י ספינות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (טעינת חמרי נפץ ופריקתם)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת דליקות בכלי שיט)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (תקנות רחצה)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל טבריה]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אילת)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל עכו)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשקלון)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשדוד)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמלים בתל-אביב-יפו)]] * [[צו נמל חיפה (גבולות)]] p8ohmjjkkguxr55xchhq0vk74jt63tc 3083852 3083842 2026-09-19T00:00:14Z OpenLawBot 8112 תודה 3083852 wikitext text/x-wiki __INDEX__ רשימת דפים להוספה על ידי הבוט {{מוקטן|(רשימת דפים שהתווספו בעבר נשמרים [[משתמש:OpenLawBot/ארכיון|בארכיון]])}} * {{v}} נוצר [[תקנות הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2001) (כללים לעניין החזקת מלאי גפ"מ)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הפרות תעבורה מינהליות (סדרי דין בערעור)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סדר הדין בבתי הדין השרעיים)]] * {{v}} נוצר [[היתר כללי להעסקת עובדי משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור בשעות נוספות]] * {{v}} נוצר [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]] * {{v}} דף [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]] הועבר לדף [[חוק-יסוד: לימוד תורה]] * {{v}} נוצר [[כללי משק החשמל (פטור מחובת רישיון להספקת חשמל באמצעות עמדות טעינה)]] * {{v}} נוצר [[חוק היועץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח)]] * {{v}} נוצר [[חוק הבחירות לכנסת העשרים ושש (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה)]] * {{v}} נוצר [[כללי מס הכנסה (דיווח מקוון של דוח הצהרת הון)]] * {{v}} נוצר [[הודעת הגנה על בריאות הציבור (מזון) (החלת שינויים בנספח להוראות האיחוד האירופי) (תקנה 1925/2006)]] * {{v}} נוצר [[חוק יום לציון מורשת יהדות מרוקו וצפון אפריקה]] * {{v}} נוצר [[חוק משק הדלק (קווי תשתית)]] * {{v}} נוצר [[חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר]] * {{v}} נוצר [[חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר]] * {{v}} נוצר [[כללי הבחירות (דרכי תעמולה) (עמידה בחובת הגילוי לגבי תעמולת בחירות שהיא נחזות עמוקה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות מקורות אנרגיה (עמדות טעינה לרכב חשמלי)]] * {{v}} נוצר [[תקנות לעידוד תעשייה עתירת ידע (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[חוק המאבק בכלי הנשק הבלתי חוקיים (תיקון חקיקה והוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[הוראות הבחירות (דרכי תעמולה) (אגרות) (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[הודעה בדבר חלוקה של שטח המדינה למרחבים]] * {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 6א לחוק-יסוד: הכנסת]] * {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת]] * {{v}} נוצר [[חוק התקשורת (שידורים)]] * {{v}} נוצר [[צו היבוא והיצוא (איסור יבוא טובין שיוצרו בעבודת כפייה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)]] * {{v}} נוצר [[צו המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי]] * {{v}} נוצר [[תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת התנגשויות בים)]] * {{v}} נוצר [[הוראות-שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט) (חובת הצגת אורות ניווט בכלי שיט קטנים)]] * {{v}} נוצר [[הוראות שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט) (ספינות דיג)]] * {{v}} נוצר [[הוראות שעת חירום (פיקוח על כלי שיט) (נקיטת אמצעי בטחון)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הרשויות המקומיות (גימלאות לראש רשות וסגניו) (סדרי דין בערעור)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (בטיחות מכולות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (פיקוח על כניסת כלי שיט לנמלים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (טעינה ופריקה של שמנים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל עכו (הטלת חיקוקים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות שימוש בנמל עכו ובמיתקניו)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת זיהום)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל אילת)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל אשדוד (הכרזת נמל)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל אשקלון (הכרזת נמל)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל חדרה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (הנפת דגלים ע"י ספינות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (טעינת חמרי נפץ ופריקתם)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת דליקות בכלי שיט)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (תקנות רחצה)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל טבריה]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אילת)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל עכו)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשקלון)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשדוד)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמלים בתל-אביב-יפו)]] * [[צו נמל חיפה (גבולות)]] hc6slhfaa1xc2z1r9vjr6zmx9w2gdp5 3083855 3083852 2026-09-19T06:00:06Z OpenLawBot 8112 תודה 3083855 wikitext text/x-wiki __INDEX__ רשימת דפים להוספה על ידי הבוט {{מוקטן|(רשימת דפים שהתווספו בעבר נשמרים [[משתמש:OpenLawBot/ארכיון|בארכיון]])}} * {{v}} נוצר [[תקנות הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2001) (כללים לעניין החזקת מלאי גפ"מ)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הפרות תעבורה מינהליות (סדרי דין בערעור)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סדר הדין בבתי הדין השרעיים)]] * {{v}} נוצר [[היתר כללי להעסקת עובדי משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור בשעות נוספות]] * {{v}} נוצר [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]] * {{v}} דף [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]] הועבר לדף [[חוק-יסוד: לימוד תורה]] * {{v}} נוצר [[כללי משק החשמל (פטור מחובת רישיון להספקת חשמל באמצעות עמדות טעינה)]] * {{v}} נוצר [[חוק היועץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח)]] * {{v}} נוצר [[חוק הבחירות לכנסת העשרים ושש (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה)]] * {{v}} נוצר [[כללי מס הכנסה (דיווח מקוון של דוח הצהרת הון)]] * {{v}} נוצר [[הודעת הגנה על בריאות הציבור (מזון) (החלת שינויים בנספח להוראות האיחוד האירופי) (תקנה 1925/2006)]] * {{v}} נוצר [[חוק יום לציון מורשת יהדות מרוקו וצפון אפריקה]] * {{v}} נוצר [[חוק משק הדלק (קווי תשתית)]] * {{v}} נוצר [[חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר]] * {{v}} נוצר [[חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר]] * {{v}} נוצר [[כללי הבחירות (דרכי תעמולה) (עמידה בחובת הגילוי לגבי תעמולת בחירות שהיא נחזות עמוקה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות מקורות אנרגיה (עמדות טעינה לרכב חשמלי)]] * {{v}} נוצר [[תקנות לעידוד תעשייה עתירת ידע (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[חוק המאבק בכלי הנשק הבלתי חוקיים (תיקון חקיקה והוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[הוראות הבחירות (דרכי תעמולה) (אגרות) (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[הודעה בדבר חלוקה של שטח המדינה למרחבים]] * {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 6א לחוק-יסוד: הכנסת]] * {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת]] * {{v}} נוצר [[חוק התקשורת (שידורים)]] * {{v}} נוצר [[צו היבוא והיצוא (איסור יבוא טובין שיוצרו בעבודת כפייה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)]] * {{v}} נוצר [[צו המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי]] * {{v}} נוצר [[תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת התנגשויות בים)]] * {{v}} נוצר [[הוראות-שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט) (חובת הצגת אורות ניווט בכלי שיט קטנים)]] * {{v}} נוצר [[הוראות שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט) (ספינות דיג)]] * {{v}} נוצר [[הוראות שעת חירום (פיקוח על כלי שיט) (נקיטת אמצעי בטחון)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הרשויות המקומיות (גימלאות לראש רשות וסגניו) (סדרי דין בערעור)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (בטיחות מכולות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (פיקוח על כניסת כלי שיט לנמלים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (טעינה ופריקה של שמנים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל עכו (הטלת חיקוקים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות שימוש בנמל עכו ובמיתקניו)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת זיהום)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל אילת)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל אשדוד (הכרזת נמל)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל אשקלון (הכרזת נמל)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל חדרה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (הנפת דגלים ע"י ספינות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (טעינת חמרי נפץ ופריקתם)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת דליקות בכלי שיט)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (תקנות רחצה)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל טבריה]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אילת)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל עכו)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשקלון)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשדוד)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמלים בתל-אביב-יפו)]] * {{x}} דף מקור [[מקור:צו נמל חיפה (גבולות)]] לא קיים jw4akffk3k6ypdvfjvhg8lqmuhd82pe 106 1754960 3083811 3083804 2026-09-18T12:01:46Z מאירושולי 35234 3083811 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק ראשון — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div> {{מתני'|ברכות א א}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פתיחת המסכת|מאימתי קורין]] את שמע בערבין? {{שוליים|א_א}}משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|א_ב}}עד חצות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים|א_ג}}עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ד}}הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ה}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}כל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע בבית הכנסת|אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן]] תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי"}}: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת. ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין. ===<span id="דף_א_ב"></span>=== <div class="yerum-bm-print"> בעזרת השם אנחנו מתחילים מסכת ברכות, סדר ירושלמי. המשנה הראשונה פותחת בשאלה מתי קוראים את שמע בערב. אנחנו יודעים שבתורה, בפרשת קריאת שמע נאמר "דברת אמם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". מכאן למדו חז"ל שיש מצווה לקרוא קריאת שמע בזמן השכיבה בערב ובזמן הקימה בבוקר. והמשנה שואלת מתי קורין שמע בערבין. הגמרא הבבלי שואלת למה בעצם מתחילים דווקא משמע בערבין, ויש שני תירוצים. תירוץ אחד שכך נאמר בפסוק "בשכבך וקומך" לכן מתחילים מהערב, ותירוץ אחר שכיוון שכל דבר ביהדות מתחיל מהערב, כמו שאנחנו יודעים כתוב בתורה "ויהי ערב ובוקר יום אחד". הגר"א קובר בעצם למה מתחילים מהמצווה הזאת דווקא? יש יותר ממצוות. למה דווקא קריאת שמע של ערבית? הוא מסביר שבעצם זה המצווה הראשונה שיהודי פוגש בחיים, כיוון שהיהודי נהיה בגיל שלוש עשרה בן מצוות, וכבר מבערוב המצווה הראשונה שהוא פוגש זה קריאת שמע של ערבית. בכל אופן, המשנה שואלת מתי קורין את שמע בערבין, כלומר מתי נקרא זמן שכיבה שאפשר להתחיל לקרוא קריאת שמע? והמשנה עונה: '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. גם כאן הבבלי מסביר שלכאורה היה צריך להגיד לנו זמן מוגדר, להגיד צאת הכוכבים או משהו בסגנון. למה המשנה אמרה משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן? זו דרך של התנא. יש הלכות שהן מאוד רגילות - קריאת שמע אומרים הרי כל יום. ויש הלכות פחות מוכרות, פחות רגילות, ולא רצו שישכחו אותן, לכן בעצם שתלו אותן בתוך ההלכות הרגילות. אז בעצם שהמשנה אומרת לנו משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, היא דרך אגב מלמדת אותנו שגם הכוהנים - כוהן שהיה טמא וטבל, מותר לו לאכול תרומה כבר מבערוב, כבר בצאת הכוכבים, וגם במקרה שהכוהן הזה היה טמא בטומאה כזאת שצריך אחרי זה למוחרת להביא קורבן, כמו לדוגמה זב גדול שאנחנו יודעים שאחרי שהוא סופר שבעה נקיים הוא טובל ואז מחכה לערב שמש, ולמוחרת ביום השמיני הוא מביא קורבן, או יולדת, או מצורע. אז באה המשנה לחדש לנו שבעצם הוא לא צריך לחכות עד למוחרת כדי לאכול תרומה. מה שבעצם "ביאת שמשו מעכבתו מלאכול תרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול תרומה". בעצם צאת הכוכבים זה הזמן שבו יכול לאכול תרומה, והכפרה - הקורבן - זה מה שרק מאפשר לו להיכנס למקדש ולאכול קודשים, אבל תרומה הוא יכול לאכול כבר בצאת הכוכבים. ועד מתי? כלומר, עד מתי נקרא בשכבך? '''עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר'''. כלומר, לפי רבי אליעזר מה שכתוב בתורה "בשכבך" הכוונה זמן שאנשים הולכים לישון, ואנשים הולכים לישון בחלק הראשון של הלילה. אם זה שליש הלילה או רבע לילה נראה בהמשך, אבל בכל אופן זה בחלק הראשון של הלילה. '''וחכמים אומרים: עד חצות'''. חכמים יש להם איזו שיטה, תכף נבין אותה - כרגע היא לא כל כך מובנת, מה העניין של עד חצות. '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר רבן גמליאל גם כן מאוד מובן. הוא אומר מה שכתוב "בשכבך" הכוונה הזמן שישנים שזה כל הלילה. אז רבי אליעזר סובר זמן שהולכים לישון, רבן גמליאל סובר זמן שישנים. עכשיו מה זה בדיוק חכמים? הגמרא תכף תסביר לנו שבעצם חכמים עשו הרחקה. כלומר הם מודים לרבן גמליאל שבעצם "בשכבך" הכוונה כל זמן שישנים, רק הם פחדו שבן אדם יבוא מהעבודה, יהיה עייף, יגיד אוקיי, אני אוכל טיפה, אלך לישון וכשאני אתעורר אני אתפלל, ואז בעצם הוא יתעורר בבוקר. לכן אמרו עד חצות '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. והמשנה מספרת לנו מעשה: '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. כלומר בניו של רבן גמליאל באו מבית המשתה, היה להם איזו סעודת חתנים משהו בסגנון, ועבר חצות והם לא קראו קריאת שמע. הם באו לאבא שלהם, אמרו לו "לא קראנו שמע, מה עושים?" עכשיו, הרי הם ידעו מה אבא שלהם אומר. כלומר, השאלה שלהם הייתה: אתה אמנם סובר שמותר עד הבוקר, אבל חכמים חולקים עליך, חכמים אומרים עד חצות, ויחיד ורבים הלכה כרבים. או שבעצם חכמים מודים לך, אלא כל מה שהם אמרו זה רק הרחקה, אבל בעצם בדיעבד גם הם מסכימים שאפשר לקרוא עד עלות השחר. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. כלומר, באמת ההלכה כמותי וחכמים מודים לי. '''ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. זאת אומרת, בעצם כל דבר שנוהג חלק מהלילה בעצם מצוותו כל הלילה, וחכמים אמרו רק עד חצות כדי להרחיק את האדם מעבירה. כדוגמה יש לנו '''הקטר חלבים ואיברים'''. אנחנו יודעים שהקטר חלבים ואיברים - קורבנות ששחטו וזרקו את הדם שלהם ביום, הרי אסור לשחוט בלילה, אסור לזרוק את הדם בלילה. אם שחטו ביום אז את האיברים והחלבים מותר להקטיר כל הלילה. אז גם כן אנחנו רואים - נוהג חלק מהלילה, נוהג כל הלילה. שם בעצם חכמים לא גזרו שום דבר כיוון שהכוהנים זריזים, אבל הוא רק רצה להראות לנו בעצם שדבר שנוהג חלק מהלילה מצוותו כל הלילה. '''וכל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר יש לנו קודשים - הגמרא אומרת שהכוונה קודשים קלים, לא קודשי קודשים, כי בהם באמת גם כן לא גזרו. אבל קודשים קלים שנאכלים ליום אחד - אנחנו יודעים לדוגמה ששלמים נאכלים לשני ימים ולילה, אבל יש שלמים מסוימים כמו שלמי תודה ושלמי נזיר, הם נאכלים רק ליום אחד. יש הסבר יפה שמסביר למה קורבן תודה נאכל רק ליום אחד. יותר מזה, גם מביאים איתו ארבעים לחמים, כלומר ארבעה סוגי לחמים - עשר חמץ ועוד שלושה סוגים, עשר מכל אחד, סוגי מצות. מה הרעיון? הרעיון הוא שכיוון שבן אדם מביא קורבן תודה, קרה לו איזה נס או משהו כזה, אז התורה רצתה שהוא יפרסם את הנס. אז אמרו לו טוב, תבוא, תאכל את זה תוך יום אחד, אין לך זמן, מהר מאוד צריך לאכול את זה. אתה גם מביא הרבה מאוד לחמים, ככה ודאי הוא יזמין חברים ויפרסם את הנס שלו, וכן הנזיר, גם כן יוצא לפרסם מה הסיבה שהוא התנזר. אז בכל הדברים האלה, כמו בקריאת שמע ובקודשים שחלים ליום אחד, חכמים אמרו עד חצות. '''אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. כלומר מצד הדין היה מותר עד הבוקר, אבל חכמים אמרו עד חצות כדי שבן אדם לא יגיד יש לי זמן, ואז בעצם ילך לישון, יתעורר מאוחר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף א עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' מאימתי קורין את שמע בערבין.''' תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך וה"ק זמן קריאת שמע דשכיבה אימת '''משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן.''' כהנים שנטמאו וטבלו אין יכולין לאכול בתרומה עד שיעריב שמשן והיינו עד צאת הכוכבים והא דלא קתני משעת צאת הכוכבים מילתא אגב אורחיה קמ"ל שאם נטמאו הכהנים בטומאה שטהרתן תלויה בקרבן כגון זב ומצורע אין כפרתן מעכבן מלאכול בתרומה דכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים ומוקמינן בפ' הערל דהאי קרא בתרומה איירי ודרשינן ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה. ואע"ג דתנינן להא בהדיא בפ' י"ד דנגעים העריב שמשו אוכל בתרומה אורחיה דהתנא לאשמעינן בקצרה אף למאי שמפורש במקום אחר '''עד סוף האשמורת הראשונה.''' זהו שליש הראשון של לילה שהלילה נחלקת לשלשה משמרות ומכאן ואילך לא מיקרי תו זמן ק"ש דשכיבה ולא קרינן ביה בשכבך ומקמי צאת הכוכבים נמי לא דאכתי יממא הוא ולאו זמן שכיבה '''עד שיעלה עמוד השחר.''' דכל הלילה מיקרי זמן שכיבה והלכה כר"ג לפי שלדינא גם חכמים מודו ליה ולא אמרו חכמים עד חצות אלא כדי להרחיק את האדם מן העבירה שדלקמן. ומיהו לכתחילה משהגיע עונת קריאת שמע של ערבית אסור לאדם לסעוד וכל שכן לישן עד שיקרא קריאת שמע ויתפלל '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה.''' בני רבן גמליאל שמעינהו לרבנן דאמרי עד חצות וה"ק ליה הא דאמרי רבנן עד חצות דוקא קאמרי ותו לא ופליגי עלך ויחיד ורבים הלכה כרבים או דילמא רבנן כוותך סבירא להו והא דאמרי עד חצות לסייג הוא דקאמרי ואמר להו אין רבנן כוותי ס"ל ומשום סייג הוא דקאמרי וחייבים אתם לקרות '''ולא זו בלבד.''' כולא מילתא דר"ג היא דאמר לבניו '''הקטר חלבים.''' של כל הקרבנות '''ואיברים.''' של עולת תמיד של בין הערבים והוא הדין לכל אברי העולה שנזרק דמן ביום '''מצותן.''' להעלות כל הלילה דכתיב היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר '''אם כן למה אמרו חכמים.''' בכל אלו עד חצות</div> <div class="yerum-leiden-text">בסימך רחמנא וחננו · מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן עד סוף האשמורת הראשונה דברי ר' ליעזר · וחכמ' אומ' עד חצות · רבן גמל' או' עד שיעלה עמוד השחר · מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו לא קרינו את שמע אמ' להן אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות · לא זו בלבד אמרו אלא כל שאמרו חכמ' עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר · הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר · כל הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר · אם כן למה אמרו חכמ' עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה · מאימתי קורין את שמע בשחרין משיכיר בין תכלת ללבן · ר' ליעזר או' בין תכלת לכרתן עד הנץ החמה · ר' יהושע או' עד שלש שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות · הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה · בית שמי או' בערב כל אדם יטו ויקרו ובבוקר יעמודו שנ' ובשכבך ובקומך · ובית הלל אומ' כל אדם קורין כדרכן שנ' ובלכתך בדרך · אם כן למה נאמ' ובשכבך ובקומך · בשעה שבני אדם שוכבין ובשעה שבני אדם עומדין · בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה · אחת ארוכה ואחת קצרה · מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר · לקצר אינו רשאי להאריך · לחתום אינו רשאי שלא לחתום · שלא לחתום אינו רשאי לחתום · מזכירין יציאת מצרים בלילות · אמ' להן ר' לעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנ' למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך · ימי חייך הימים · כל ימי חייך הלילות · וחכמ' אומ' ימי חייך העולם הזה · כל להביא ימות המשיח · סליק מתני' מאימתי קורין את שמע בערבין וגומ' · אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן · תני ר' חייא משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת · ותני עלה קרובים דבריהן להיות שוין</div> <div class="yerum-side">'''וכל הנאכלין ליום אחד.''' כגון תודה וחטאת ואשם וכיוצא בהן שהן נאכלין ליום ולילה זמן אכילתן עד שיעלה עמוד השחר והוא המביא לידי נותר '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה.''' שלא יבא לאכלן אחר שיעלה עמוד השחר ויתחייב כרת וכן להקטיר החלבים אחר כך והן כבר נפסלו בלינה אם היו למטה מן המזבח לאפוקי אם היו על המזבח אין לינה מועלת בראש המזבח לחד מאן דאמר בפרק ט' דזבחים וכן בקריאת שמע שלא יאמר עדיין יש לי שהות לקרות ובתוך כך תעבור עונתה '''גמ' אנן תנינן.''' במתני' משעה שהכהנים וכו' סתמא וליכא תנא במתני' דפליג עלה בהתחלת זמנה '''תני ר' חייא.''' בתוספתא ריש מכלתין דאיכא דפליגי בהא דגרסינן שם מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שבני אדם נכנסין לאכול פיתן בערבי שבתות דברי רבי מאיר וחכמים אומרים משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן סימן לדבר צאת הכוכבים '''ותני עלה קרובים דבריהם להיות שוין.''' אף על גב דלאו חד שיעורא ממש הוא מכל מקום קרובין דבריהן להיות שוין דזמן דבני אדם בערבי שבתות אינו כל כך רחוק מזמן דכהנים מותרין לאכול בתרומתן</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אומרת הגמרא: '''אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. כלומר, במשנה אמרנו שמותר לקרוא משעה שכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן. '''תני רבי חייא: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת'''. אנחנו יודעים שבליל שבת אדם ישן, הוא מפחד שהנר יכבה, לכן הוא אוכל יותר מוקדם מאשר ביום רגיל. '''ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין'''. כלומר, יש איזו ברייתא שאומרת שהזמן שרבי חייא אמר - בן אדם נכנס לאכול בליל שבת - או הזמן שהמשנה אמרה - כוהנים נכנסים לאכול בתרומתן - זה בערך אותו זמן. כלומר, שניהם פחות או יותר יוצאים בזמן צאת הכוכבים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף א עמוד א''' {{שוליים|א_א}} '''זמן קריאת שמע של ערבית מתחיל משעת כניסת הכהנים לאכול בתרומה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף א , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר לענין תחילת הזמן (משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן), שכן זמנה מתחיל משעת צאת הכוכבים כדבריו, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_ב}} '''זמן קריאת שמע של ערבית מדאורייתא כל הלילה, אך חכמים הקדימוהו לחצות כדי להרחיק אדם מן העבירה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא לעניין הדין דאורייתא שזמנה כל הלילה, אך למעשה הכרעה כרבן גמליאל לכתחילה כדי להרחיק אדם מן העבירה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_ג}} '''זמן קריאת שמע של ערבית מדאורייתא עד עלות השחר, אף שמדרבנן תקנוה עד חצות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שכל שאמרו חכמים "עד חצות" מצוותו עד עלות השחר, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע; הבבלי (ברכות ט.) מסכים לדין זה. {{שוליים|א_ד}} '''הקטרת חלבים ואיברים על גבי המזבח כשרה כל הלילה עד עלות השחר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק ד, הלכה ב , סמ"ג עשין קפג. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שמצוותן עד שיעלה עמוד השחר, וכן פסקו הרמב"ם והסמ"ג. {{שוליים|א_ה}} '''זמן אכילת קדשים הנאכלים ליום אחד — עד מתי מותרת אכילתם בלילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י, הלכה ח , <קטע סוף=א א/> ==דף א עמוד ב== <קטע התחלה=א ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שמצוות אכילתן עד חצות לילה, אף שמדאורייתא הזמן עד עלות השחר, גזרו חכמים להרחיק את האדם מן העבירה, וכך פסק הרמב"ם.. {{שוליים|א_ז}} '''מי שמסופק אם בירך ברכת המזון חייב לחזור ולברך, ומי שמסופק אם התפלל אינו חוזר ומתפלל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי לענין ברכת המזון שחוזר ומברך מפני שהיא דאורייתא ("ואכלת ושבעת וברכת"), אך לענין תפילה נפסק כרבי יוחנן שחוזר ומתפלל בתנאי של נדבה, שהרי הבבלי (ברכות כא ע"א) פסק כמותו נגד הירושלמי.. {{שוליים|א_ח}} '''מי שמסופק אם קרא קריאת שמע חוזר וקורא, ומי שהתפלל ומסופק אם התפלל חוזר ומתפלל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כהכרעת הירושלמי "הדא אמרה" - הספק מחייב חזרה, שאין תפילה מפסדת (=אין בחזינה משום איסור), ומקל וחומר ממקרה בין השמשות שהוא ספק ובכל זאת צריך לקרות. {{שוליים|א_ט}} '''מי שנסתפק לו אם קרא קריאת שמע אם לאו, האם צריך לקרות שוב.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן סז , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק שספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות, מפני חשש ביטול מצוות קריאת שמע דאורייתא, כלשון הירושלמי "ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|א_י}} '''כמה כוכבים נדרשים לקביעת צאת/בין השמשות ותוצאותיהם ההלכתיות בשבת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה ד , רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף א <קטע סוף=א ב/> ==דף ב עמוד א== <קטע התחלה=ב ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי: כוכב אחד – יום ודאי (חייב); שני כוכבים – ספק לילה (ספק חייב, מביא אשם תלוי בערב שבת, חטאת במוצאי שבת); שלושה כוכבים – לילה ודאי (פטור בערב שבת, ובמוצאי שבת פטור לגמרי); הרמב"ם והשו"ע פסקו כך להלכה בהלכות שבת ותרומות.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div> אתא חמי, {{ירו"מ-ביאור|בא וראה}} משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא הוא, ועם כוכביא הוא. {{ירו"מ-ביאור|מיד בצאת הכוכבים}} משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} שעה ותרתי ליליא הוא. {{ירו"מ-ביאור|הרי כבר לילה לפחות שעה או שעתים}} ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} קרובים דבריהן להיות שוין? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, {{ירו"מ-ביאור|בכפרים קטנים}} דאורחיהון מסתלקא {{ירו"מ-ביאור|שמסיימים מלאכתם}} עד דהוא {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא. {{ירו"מ-ביאור|שעדין יום}} {{ירו"מ-הדגשה|ומתפללים ערבית מוקדם ונכנסים לאכל מקדם}}, דצדי לון מיקמי חיותא. {{ירו"מ-ביאור|מפחד החיות}} תני: {{שוליים|א_ו}}הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{ירו"מ-הוסר|שלתורה}} תורה. {{ירו"מ-הדגשה|דתפילות באמצע תקנום}}. {{ירו"מ-ביאור|ששלושת התפילות מוקמו בין שני קריאות שמע: קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה של שחרית, שמונה עשרה של מנחה, שמונה עשרה של ערבית, קריאת שמע של ערבית}} {{ירו"מ-הדגשה|ועיקר קריאת שמע של ערב זה על המיטה. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|א_ז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ספק קרא שמע|ספק בירך על מזונו ספק לא בירך]] צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|שהיא דבר תורה}}, דכתיב ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת". ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל. ודלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: {{שוליים|א_ח}}ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת. ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? נשמענה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. וקודם לכן לאו ספק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי קודם לכן זה בין השמשות שהוא ספק מן הלילה ספק מן היום}}, ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} צריך לקרות! הדא אמרה {{שוליים|א_ט}}ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: סימן לדבר משיצאו הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ד טו]]) "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים". וכתיב ([[נחמיה ד טז]]) "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות וצאת הכוכבים|כמה כוכבים יצאו ויהא לילה]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אבא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר פפא|°]]: {{שוליים|א_י}}כוכב אחד וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י לילה. שנים ספק? והכתיב "עד צאת הכוכבים" {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|והלא}} מיעוט כוכבים שנים. קדמיא {{ירו"מ-ביאור|הראשון}} לא מתחשב. בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, מביא חטאת. במוצאי שבת, ראה כוכב אחד ועשה <span id="דף_ב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: מה פתאום? '''אתא חמי''' - בוא וראה. '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא, ועם כוכביא הוא'''. כלומר, הכוהנים ברגע הראשון שיצאו הכוכבים כבר יכולים לאכול ומתחילים לאכול, כי ממש זה סוף היום, תחילת הלילה. '''ומשעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, שעה ותרתי ליליא הוא'''. תלמד מזה, העניין של לאכול בליל שבת - הולכים להתפלל תפילה ארוכה, שרים, חוזרים עד שמגיעים הבית, מתארגנים. לוקח זמן, לפחות שעה או שתיים, כבר לילה. '''ואת אמר קרובים דבריהן להיות שוין?''' '''אמר רבי יוסי: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, דאורחיהון מסתלקא עד דהוא יממא'''. כלומר, נוכל להעמיד את מה שרבי חייא אמר, מה שהברייתא אמרה שהזמנים שלהם שווים, כי מדובר בכפרים קטנים ומבודדים שהם מסיימים את הכל בגלל הפחד מהחיות, מסיימים את כל העבודה שלהם מוקדם, גם מתפללים ערבית מוקדם - פלג המנחה כבר אפשר להתפלל ערבית - באים מהתפילה מוקדם, חוזרים הבית מוקדם, וממש בצאת הכוכבים הם אוכלים סעודת שבת, ואז בעצם זה מקביל לזמן שמופיע במשנה. '''תני: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כן, יש ברייתא שאומרת שמי שקורא לפני צאת הכוכבים את קריאת שמע לא יצא ידי חובתו. '''אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת?''' הגמרא פה מלמדת אותנו שבארץ ישראל נהגו לקרוא קריאת שמע ולהתפלל לפני צאת הכוכבים, מפאת המנחה כמו רבי יהודה. אבל הגמרא יותר מאוחרת תגיד שאפילו הקפידו על זה, כלומר דאגו בכוונה שאנשים יתפללו לפני הזמן, יקראו קריאת שמע לפני הזמן. מה הסיבה שעשו את זה? הגמרא תגיד לנו שיש מחלוקת - האם קריאת שמע צריך לשמור סמיכה לתפילה. כלומר בעצם הסדר הוא: קריאת שמע של שחרית, תפילת שמונה עשרה של שחרית, תפילת שמונה עשרה של מנחה, קריאת שמע של ערבית ותפילת שמונה עשרה של ערבית, כמו שאנחנו נוהגים היום, או מה שנקרא "תפילות באמצע תיקנום". יש לנו קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה שחרית, שמונה עשרה מנחה, שמונה עשרה ערבית וקריאת שמע של ערבית. וככה בעצם יוצא לי, פוסק לי, שתפילות באמצע תיקנום. אם כן, למה בכל זאת קוראים קריאת שמע בערבית לפני התפילה? אז אומרת הגמרא: '''אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה'''. כלומר, אנחנו רוצים את התפילה להתחיל לפני כן בדברי תורה, כמו שבמנחה אנחנו אומרים "אשרי יושבי" גם כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. אז גם בערב קוראים קריאת שמע, אבל בעצם לא יוצאים ידי חובה כי זה מוקדם. חכמים אפילו תיקנו שיהיה מוקדם כדי שיקרא על המיטה קריאת שמע, ובעצם לשמור עליו מפני המזיקים. ונהגו ממש את כל הברכות והכול להגיד בקריאת שמע שעל המיטה. '''אמר רבי זעירא בשם רב ירמיה: ספק בירך על מזונו ספק לא בירך צריך לברך, דכתיב "ואכלת ושבעת וברכת"'''. כלומר, אם אדם מסופק אם הוא בירך ברכת המזון או לא, צריך לברך, כי זה דאורייתא - יש פסוק "ואכלת ושבעת וברכת". '''ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל'''. כלומר, אם הוא מסופק אם הוא התפלל, לא צריך להתפלל, כי תפילה זה רק דרבנן, '''ודלא כרבי יוחנן'''. כלומר, בניגוד לרבי יוחנן. '''דרבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת'''. כלומר רבי יוחנן סובר: אוקיי, גם אם זה דרבנן, אבל התפילה פועלת. כל תפילה פועלת. אז לכן יש עניין שבן אדם יתפלל כמה שהוא יכול, קל וחומר אם הוא מסופק אם הוא התפלל שיתפלל. '''ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא'''? מה הדין? ואומרת הגמרא '''נשמענה מן הדא''' - '''הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, מי שקורא לפני צאת הכוכבים לא יצא ידי חובתו. עכשיו, הכוונה אפילו ממש רגע לפני צאת הכוכבים, והזמן הזה, הצמוד לצאת הכוכבים, איך זה נקרא? זה נקרא בין השמשות, וזה זמן שהוא ספק. אז אם אתה רואה אדם שקורא בזמן הזה, שהוא בעצם מסופק האם הוא קרא בלילה או לא קרא בלילה, כלומר בעצם מסופק אם הוא יצא ידי חובה או לא - מה הדין? אמרנו לא יצא, חייב לקרוא עוד הפעם. '''הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף א עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''איתא חמי.''' ומתמה הש"ס עלה בא וראה מאי האי דקאמר הא משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא ועם כוכביא הוא כלומר מיד אחר סוף היום ועם צאת הכוכבים שהוא התחלת הלילה ואלו משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פתן. בלילי שבת מאוחר הרבה הוא דכבר שעה ותרתי בליליא הוא והיכי את אמר קרובין דבריהן להיות שוין '''תיפתר.''' הא דקאמר משעה שבני אדם נכנסין לאו בכל בני אדם קאמר אלא דאיכא אינשי דאכלי בהאי שעתא כגון באילין כופרניא דקיקייא. באלו בני כפרים הקטנים שאין להם מלאכה כל כך ויש להן פנאי להכין סעודתן מבעוד יום '''דאורחיהן מסתלקא עד דהוא יממא.''' כלומר שדרכן להסתלק ממלאכתן בעוד היום גדול וזמן התחלת סעודה שלהם מקודם הוא '''דצדי לון מיקמי חיותא.''' לפי שכבר מוכן להם מקודם צרכי מזון הסעודה וממהרין לאכול ובסוף היום יכולין ליכנס לסעודתן בלילי שבת '''קודם לכן.''' קודם צה"כ '''אם כן למה קורין אותה בבהכ"נ.''' בעוד שהוא יום '''מתוך דבר של תורה.''' ולא לצאת ידי חובת ק"ש והלכך כשיגיע זמן ק"ש צריך לחזור לקרותה לצאת ידי חובתו '''צריך לברך.''' לפי שברכת המזון מן התורה כדכתיב ואכלת וגו' וכלומר בהא פשיטא לן דאפי' מספק צריך שיברך '''ספק התפלל.''' וכן בספק התפלל או לא פשיטא לן לאידך גיסא שאל יתפלל מספק מכיון דתפלה מדרבנן היא '''ודלא כר' יוחנן וכו'.''' וטעמיה לפי שאין תפלה מפסדת ולדידיה אם ספק הוא לו צריך שיתפלל שהרי אינו מפסיד בזה '''נשמעינה מן הדא.''' ברייתא דלעיל</div> <div class="yerum-leiden-text">אתא חמי משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן איממה הוא ועם * כוכביא הוא · משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת שעה ותרתי ליליא הוא · ואת אמר קרובים דבריהם להיות שוין · אמ' ר' יוסי תיפתר באילין כופרניא דקיקייא דאורחיהון מסתלקא עד דהוא איממא דצדי לון מן קומי חיותא · תני הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו · אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת · אמ' ר' יוסי אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לעמוד אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר של תורה · ר' זעירא בשם רב ירמיה ספק בירך ספק לא בירך צריך לברך דכת' ואכלת ושבעת וברכת · ספק התפלל ספק לא התפלל אל יתפלל · ודלא כר' יוחנן דאמ' ר' יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו · למה שאין תפילה מפסדת · ספק קרא ספק לא קרא נשמעינה מן הדא הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו · וקודם לכן לאו ספק הוא · והוא אמר צריך לקרות · הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות · סימן לדבר משיצאו הכוכבים ואע'פ שאין ראייה לדבר זכר לדבר ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים · וכת' והיה לנו הלילה משמר והיום מלאכה · כמה כוכבים יצאו ויהא לילה · ר' פינחס בשם ר' אבא בר פפא כוכב אחד ודאי יום · שנים ספק שלשה ודאי לילה · שנים ספק והכת' עד צאת הכוכבים · לא מיעוט כוכבים שנים קדמ' לא מתחשב · בערב שבת ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור · שנים מביא אשם תלוי · שלשה מביא חטאת · במוצאי שבת ראה כוכב אחד ועשה</div> <div class="yerum-side">'''ספק קרא ספק לא קרא.''' אלא הא דקמיבעיא לן אם הספק הוא בק"ש אם קרא או לא מהו שיקרא מספק מי נימא הואיל וק"ש מדאורייתא דינה כברכת המזון או דילמא מכיון שיכול לצאת י"ח בפסוק ראשון לבד אינו צריך לחזור ולקרות כולה מספק '''וקודם לכן לאו ספק הוא.''' כלומר וכי ספק לאו בכלל קודם לכן ג"כ הוא שהרי אם קרא בין השמשות נמי קודם לכן הוא וזהו ספק מיקרי דמספקא לן אם יום הוא ולא יצא או לילה הוא ויצא ואפ"ה את אמר דצריך לחזור ולקרותה בזמנ' דהא לא יצא ידי חובתו קתני וא"כ הדא אמרה דה"ה ספק קרא ספק לא קרא דצריך לקרות '''סימן לדבר וכו'.''' כמו גופה הא דתנינן בתוספתא דלעיל ומסיים שם ואע"פ שאין ראיה לדבר וכו' משום דקרא לאו לענין ק"ש משתעי '''והכתיב עד צאת הכוכבים ולא מיעוט כוכבים שנים.''' בתמיה כלומר והלא מיעוט כוכבים אינו אלא שנים וקרי להו לילה והיכי קאמרת דשנים ספק '''קדמייא לא מתחשב.''' הכוכב הראשון שהוא ודאי יום לא קחשיב ליה ועד צאת הכוכבים דקאמר אשנים האחרונים הוא דקאי</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' יש ברייתא שאומרת '''סימן לדבר משיצאו הכוכבים'''. ממש שאמרנו שקוראים את שמע בשעה שבשכבך בזמן שכיבה, ואמרנו שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם - כל הזמן הזה, יש סימן לדבר משיצאו הכוכבים. '''ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר''', כלומר אין לנו פסוק בתורה או בנביא שמלמד את זה, אבל יש זכר לדבר שהלילה מתחיל בצאת הכוכבים, '''דכתיב "ואנחנו עשים במלאכה"'''. כתוב בנחמיה, כשבנו את החומה והכותים ניסו להפריע להם, אז הם היו צריכים גם לשמור וגם לעבוד. '''וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים'''. כלומר הם עבדו מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. עכשיו פה אין ראיה שבזמן שהם עבדו זה היה יום, כי יכול להיות שהם הקדימו, כלומר רצו להספיק כשיש אור. אז למרות שבעצם עלות השחר זה עדיין לילה, וכבר אחרי השקיעה זה כבר לילה, אבל הם ניצלו את כל הרגעים של האור כדי לעבוד - ככה הייתי אומר. אבל בא פסוק אחר ואומר לנו '''והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה'''. כלומר, בא פסוק שמלמד אותנו שבעצם הזמן שהם עבדו זה נקרא יום. עכשיו למה זה נקרא רק זכר? לכאורה זו ראיה טובה. פשוט מאוד - כיוון שזה לא מדבר על קריאת שמע. הרי התורה אומרת "בשכבך", מי אמר לנו שזמן שכיבה זה באמת צאת הכוכבים? אנחנו לא יודעים. לכן זה רק זכר. שואלת הגמרא '''כמה כוכבים יצאו ויהא לילה'''? אמרנו צאת הכוכבים - כמה? '''אמר רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא: כוכב אחד וד"י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד"י לילה'''. שואלת הגמרא '''שנים ספק?''' מה פתאום? הרי אמרנו מקודם, כתוב בנחמיה "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים", כלומר צאת הכוכבים זה לילה. ואם כתוב "עד צאת הכוכבים" - מיעוט רבים שניים, אז צריך שני כוכבים. למה אתה אומר לי שלושה? עונה הגמרא '''קדמיא לא מתחשב''', כלומר הכוכב הראשון, כיוון שהוא נראה אפילו ביום, אז הוא לא חלק מהכוכבים שבאים לסמן את הלילה. אומרת הגמרא: '''בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור'''. כלומר, לפי הדברים האלה, אם אנחנו רואים שכוכב אחד זה יום, שניים ספק ושלושה זה לילה - אז אם בערב שבת, ביום שישי בלילה, ראה רק כוכב אחד ועשה מלאכה, פטור, כי זה ברור שזה עדיין יום, זה יום שישי בכלל. '''שנים, מביא אשם תלוי''', כי זה ספק. '''שלשה, מביא חטאת''', כי זה ודאי כבר לילה. '''במוצאי שבת''' יהיה הפוך כמובן - רק כוכב אחד ועשה מלאכה, מביא חטאת, כי זה ודאי עדיין יום ועדיין שבת. שניים זה ספק, לכן מביא אשם תלוי. שלושה זה כבר מוצאי שבת, ולכן היתר. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div> מלאכה, מביא חטאת. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, פטור. רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בעי: אין {{ירו"מ-ביאור|אם}} תימר שנים ספק, ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה. ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים. ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת, בשחרית וקצר כחצי גרוגרת, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן, ויצטרף של שחרית עם של מוצאי שבת ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה, ויצטרף של שחרית עם של לילי שבת ויהא חייב על הראשונים. הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא. {{ירו"מ-ביאור|באלו הכוכבים שאין דרכם להראות ביום}} ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, {{ירו"מ-ביאור|אבל באלו שדרכם להראות ביום}} לא משערין בהון. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא. {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שיראו שלושה כוכבי חוץ מכוכב נגה שנראה אף ביום}} רבי יעקב דרומנה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דרומנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה. ולית ליה ספק? {{ירו"מ-הדגשה|והרי לדעת כולם זמן בין השמשות הוא ספק מן היום ספק מן הלילה}}. אית ליה ספק {{ירו"מ-הדגשה|בזמן ש}}בין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}כוכב {{ירו"מ-הדגשה|הראשון}} לכוכב {{ירו"מ-הדגשה|השני}}. תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום. <span id="דף_ב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בדף הקודם סיימנו בזה שאמרנו ששלושה כוכבים זה ודאי לילה, שניים זה ספק וכוכב אחד זה יום. ולכן אם אדם ראה כוכב אחד ועשה מלאכה בערב שבת, אז הוא יהיה פטור כי זה עדיין יום שישי. אם הוא ראה שניים ועשה מלאכה, אז הוא יהיה אשם תלוי כי זה ספק. ואם הוא ראה שלושה ועשה מלאכה, אז זה כבר שבת ואז הוא צריך להביא חטאת. במוצאי שבת אמרנו זה יהיה בדיוק הפוך. כלומר, אם הוא ראה כוכב אחד ועשה מלאכה אז הוא יהיה חייב חטאת, כיוון שזה עדיין שבת. אם הוא ראה שניים הוא אשם תלוי, כי זה ספק האם זה שבת או מוצאי שבת, ושלושה הוא יהיה פטור. '''רבי יוסי ברבי בון בעי, אין תימר שנים ספק''', כלומר אם אתה ממשיך עם הקו הזה שאתה אומר ששתיים זה ספק. אז אם '''ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה''', כלומר יום שישי ראה שני כוכבים, התרו בו, עשה מלאכה. אז אם היה רק את זה אנחנו יודעים, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי. אבל מה שקרה כאן עכשיו הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת''' וגם פה התרו בו ועשה מלאכה. עכשיו '''מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים.''' כי האחרונים היו בשבת. '''ואם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים.''' '''ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת.''' אנחנו יודעים שכדי להתחייב זה צריך להיות עשיית מלאכה כשיעור, והשיעור במלאכת קוצר זה שיקצור גרוגרת. אז מה יקרה אם הוא ראה שני כוכבים בערב שבת? קצר חצי גרוגרת. אם הוא היה עושה רק את זה, כמובן פטור. לאחר מכן '''בשחרית וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו יש לנו בעיה, כי אם נגיד ששני כוכבים זה עדיין יום, אז בעצם הוא היה פטור. אם זה לא היה, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי, כיוון שחצי גרוגרת של יום שישי מצטרפת בעצם עם החצי גרוגרת של שבת. עכשיו מה שקרה בהמשך, הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו '''מה נפשך, אם הראשונים יום הן''', אז אוקיי, אז הראשונים לא יצטרפו לשבת כיוון שזה יום, הוא יהיה פטור עליהם. אבל זה אומר גם שמה שהוא ראה במוצאי שבת, השני כוכבים, זה היה יום, כלומר זה היה בשבת, ואז בעצם המלאכה שהוא עשה במוצאי שבת כשהוא ראה שני כוכבים ועשה חצי מלאכה, זה יצטרף עם החצי מלאכה שהוא עשה בבוקר, '''ויהא חייב על האחרונים'''. '''אם האחרונים לילה''', אז בעצם אומנם נכון שהשני כוכבים במוצאי שבת, מה שעושה מלאכה אז החצי גרוגרת לא יכול להצטרף למה שהוא עשה בבוקר כי זה כבר מוצאי שבת. אבל אם זה ככה, אז גם מה שעשה ביום שישי זה כבר היה בשבת, אז החצי מלאכה שעושה בערב שבת תצטרף עם החצי מלאכה שעשה בשבת '''ויהא חייב על הראשונים'''. '''הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא.''' כלומר, כל מה שאמרנו, שני כוכבים או שלושה כוכבים, מדובר דווקא בכוכבים שאין דרכם להיראות ביום. כלומר, זה לא דווקא כוכבים שנראים ביום, אלא גם מציאות. כלומר, אם אני לדוגמה, אובך או משהו כזה, פתאום נראים לי כוכבים באמצע היום, זה לא הופך את זה ללילה. '''ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, לא משערין בהון.''' כלומר כוכבים שדרכם להיראות ביום, אז הם לא חלק מהמשחק. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא.''' כן, ממש אמרנו צריכים להיראות שלושה כוכבים, חוץ מכוכב נוגה. כן, כוכב נוגה זה כוכב שגם ביום הוא נראה בדרך כלל, אז הכוכב הזה הוא לא מהמשחק בכלל. כן, שלושה כוכבים צריכים להיות כוכבים שנראים בדרך כלל בלילה. '''רבי יעקב דרומנה בשם רבי יהודא בן פזי: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה.''' כלומר הוא לא מביא את המשחק הזה של אחד, שתיים, שלושה, אלא רק כוכב אחד - יום, שניים - לילה. שואלת הגמרא '''ולית ליה ספק?''' הרי אנחנו יודעים שיש מושג כזה שנקרא בין השמשות, שזה ספק יום ספק לילה. איך יכול להיות פתאום שהוא בא ואומר שיש או יום או לילה? אומרת הגמרא באמת יש לו, '''אית ליה ספק''', מתי? '''בין כוכב לכוכב'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אין תימר שנים ספק.''' א"כ ממתה איכא למיבעי בראה ב' כוכבים בע"ש והתרו בו מספק אל תעשה מלאכה שמא לילה הוא ועשה מלאכה ושוב ראה ב' כוכבים במ"ש והתרו בו מספק שמא יום הוא ועשה מלאכה מהו אם כהתראת ספק הואי או לא '''מה נפשך.''' כלומר דהש"ס פשיט ליה דלאו כהתראת ספק מחשבינן לה דאם הראשונים יום הן וכו' וממ"נ חייב הוא או על המלאכה שעשה בע"ש או על שעשה במ"ש וכגון שעשה מלאכה כל בין השמשות בשתיהן '''ראה שני כוכבים בע"ש.''' זו בעיא אחריתא ובדרך את"ל מתפרשא דאת"ל בהאי קדמיתא מתחייב ממ"נ מכיון דבכל חדא וחדא שיעור מלאכה הוא דעביד ואם זה יום וכו' מיהו לענין צירוף קמבעיא לן אם בבין השמשו' של ע"ש קצר כחצי גרוגרת וחזר וקצר באותו העלם בשחרית בשבת כחצי גרוגרת וחזר וקצר כחצי גרוגרת באותו העלם במ"ש מהו מי אמרינן מכיון דבכל בין השמשות לא עשה אלא כחצי שיעור לא מצרפינן חצי גרוגרת של שחרית בהדי כל חדא מינייהו דזיל הכא ליכא שיעורא וזיל הכא ליכא שיעורא דכי מצרפת לה בהדי חצי גרוגרת של ע"ש אמרינן שמא יום הוא ואי מצרפת לה בהדי של מ"ש אמרינן שמא לילה הוא או דילמא דהואיל ומ"מ איכא שיעור חיובא הכא בצירוף דממ"נ או בהאי מצטרף או בהאי מצטרף מיחייב הוא</div> <div class="yerum-leiden-text">מלאכה מביא חטאת · שנים מביא אשם תלוי · שלשה פטור · ר' יוסי ביר' בון בעי אין תימר שנים ספק ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה · ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה מה נפשך אם הראשונים יום הן אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים · אם האחרונים לילה אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים · ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת · בשחרית וקצר כחצי גרוגרת · ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת · מה נפשך אם הראשונים יום הן אף האחרונים יום הן ויצטרף שלשחרית עם שלמוצאי ויהא חייב על האחרונים · אם האחרונים לילה אף הראשונים לילה ויצטרף שלשחרית עם שללילי שבת ויהא חייב על הראשונים · הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמייא ביממא · ברם באילין דאורחהון מתחמייא ביממא לא משערין בהון · אמ' ר' יוסי ביר' בון ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא · ר' יעקב דרומנה בשם ר' יודה בן פזי כוכב אחד ודאי יום · שנים לילה · ולית ליה ספק · אית ליה ספק בין כוכב לכוכב · תני כל זמן שפני מזרח מאדימות זהו יום</div> <div class="yerum-side">'''מה נפשך וכו'.''' כלומר דהדר פשיט ליה דאוף הכא מיחייב ממ"נ דאם זה יום וכו' וא"כ לעולם איכא צירופא לחיובא וכגון דעשה בשתיהן בתחילת בין השמשות או בסופו דהכא לא שייך לומר שעשה כל בין השמשות '''הדא דתימר.''' והא דמשערינן בהכוכבים כדאמר לעיל דוקא באילין כוכבים שאין דרכן להתראות ביום אבל באלו שדרכן להיות נראין ביום לא משערין בהון כלל '''ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין וכו'.''' כלומר דר' יוסי בר בון בא להוסיף ולפרש דלא תימא דג' כוכבים דמחשבינן לילה בהדי כוכב הראשון הוא דהא ליתא שהרי כוכב א' ודאי יום הוא ואנן לא משערינן באלו הכוכבים שדרכן להיות נראין ביום והלכך קאמר דבלבד שיהו נראין ג' כוכבי' חוץ מן הדא כוכבתא קדמייתא שאינו מן החשבון של הג' כוכבים דמחשבינן להו לילה '''ולית ליה ספק.''' בתמיה והא אנן תנן ספק חשיכה ספק אינו חשיכה אלמא דלכ"ע איכא בין השמשות שהוא ספק ומ"ט לא קחשיב ליה '''ומשני אית ליה ספק.''' ובהא הוא דפליג אתנא דבריית' דלעיל דקחשיב שנים לספק ואלו לדידיה לא מיחשב ספק אלא בין כוכב ראשון לבין כוכב שני '''כל זמן שפני מזרח מאדימות.''' כשהחמה שוקעת במערב זהרורי חמה מאדימין את המזרח</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div> {{שוליים|א_יא}}הכסיפו זהו בין השמשות. השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות תלוי בלבנה|הלבנה בתקופתה]] {{ירו"מ-ביאור|שזה באמצע החדש. שהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ושוקעת במערב}} התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות. אמר <span id="דף_ג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום.''' יש לנו ברייתא שאומרת שכל זמן שפני מזרח מאדימים, כלומר צד מערב - הפנים שמאדימות את המזרח. כלומר אדם שעומד במזרח הוא יראה אדום, אז זה כמובן מהצד מערב. אז כשצד המערב כולו אדום זה עדיין יום. '''הכסיפו זהו בין השמשות.''' '''השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה.''' כלומר מתחיל להיות שחור לגמרי עד שנעשה העליון שווה לתחתון, זה כבר לילה. זו ברייתא שמגדירה לנו מה זה בין השמשות, ומה זה היום ומה זה הלילה. '''רבי אומר: הלבנה בתקופתה''' - כלומר אנחנו יודעים שבראש חודש הירח הוא מאוד קטן. הוא מתחיל פחות או יותר במערב וכל יום הוא בעצם מתחיל טיפה יותר מזרחה. ובאמצע החודש הלבנה מלאה והיא מתחילה במזרח ובעצם שוקעת במערב ממש כל הלילה. אז '''הלבנה בתקופתה''', כלומר באמצע החודש כשהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ומסיימת במערב, אז '''התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות'''. כלומר כאילו שתי שמשות, הירח והשמש ביחד - אז זה נקרא בין השמשות. רבי חייא אמר: סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. הוא אומר לו: אין דבר כזה. הרי בין השמשות זה אחרי שהחמה כבר שקעה כולה, היא כבר לא נראית - האור עדיין קיים, אבל היא עצמה לא נראית, ורק אז מתחילה הלבנה לעלות. "ותני ליה שמואל כרבי חייא" - כלומר גם שמואל סובר כרבי חייא, שאין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. כלומר, האור שאנחנו מדי פעם כן רואים - כשיש זיהום אוויר או משהו כזה - אבל בדרך כלל כשהשמש קיימת בשמיים אז האור שלה כל כך חזק שבעצם את הלבנה לא רואים. אז הוא אומר בעצם שהחמה סיימה את השקיעה שלה, ורק אז מתחילה הלבנה לזרוח. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ב עמוד ב''' {{שוליים|א_יא}} '''הגדרת זמן בין השמשות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רסא סעיף ב , סמ"ג עשין לב <קטע סוף=ב ב/> ==דף ג עמוד א== <קטע התחלה=ג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנינא בר חמא שבין השמשות הוא משעה שסוף גלגל חמה שוקע ותחילת גלגל לבנה עולה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''הכסיפו.''' השחירו אבל לא לגמרי שעדיין גובהה של כיפת הרקיע לא הושחרה זהו בין השמשות '''השחירו.''' שניהם שנעשה העליון של הכיפה שוה לתחתון של הכיפה הסמוכה להארץ זהו לילה '''הלבנה בתקופתה.''' כשהלבנה באמצע החדש וזהו תקופתה שאז דרכה לעלות בתחילת הלילה '''התחיל גלגל חמה לשקע.''' מתחילת השקיעה כבר נקרא בין השמשות ואז הוא גם כן התחלת גלגל לבנה לעלות '''ר' חנינא.''' פליג וס"ל שסוף השקיעה של החמה הוא בין השמשות וזהו התחלת גלגל לבנה לעלות ולהזריח '''ותני שמואל כן.''' כר' חנינה שאין הלבנה זורחת ממש אלא בשעה שהחמה שוקעת לגמרי וכן לא שוקעת בשחרית בשעה שכבר החמה זורחת אלא מקודם לזה</div> <div class="yerum-leiden-text">הכסיפו זהו בין השמשות · השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה · ר' או' הלבנה בתקופתה התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות זהו בין השמשות</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div> רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא:}} סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. ותני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]{{ירו"מ-הוסר|כן}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר חייא בר יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חיא בר יהודה|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: התחיל גלגל חמה לשקוע, אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל. הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא. {{ירו"מ-ביאור|דרך קיצור}} ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, {{ירו"מ-ביאור|דרך ראשית}} לא בדה. {{ירו"מ-ביאור|לא בזה מדובר}} איזהו בין השמשות? אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף. {{ירו"מ-הדגשה|הזמן שלוקח עד ש}}נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: איזהו בין השמשות? משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל, {{ירו"מ-ביאור|כתשע דקות}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} הוו יתבין. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} לרבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}סוף חצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|זהו}} כהרף עין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא?}} אמר ליה: אוף אנא סבר כן. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לא אמר כן, אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] כד תנינן תמן {{ירו"מ-ביאור|הלכות זבים}}. {{שוליים|א_יב}}ראה אחת ביום ואחת בין השמשות. אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. <span id="דף_ג_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> טוב, התחלנו בדף הקודם לדבר על מה זה העניין של בין השמשות, יום, לילה. והבאנו בתחילה דעה של רבי, רבי אומר הלבנה בתקופתה. אמרנו שהכוונה באמצע החודש, כשהלבנה היא מלאה, היא מתחילה במזרח, שוקעת במערב, ושם יש ממש מסלול שלם. ורבי אמר שהתחיל גלגל החמה לשקוע. כלומר, איך שהחמה מתחילה לשקוע, נוגעת כביכול בים וכבר הלבנה מתחילה לזרוח. והבאנו דעה שאומרת, מרבי חנינא, שאומר שלא ככה, אלא '''סוף גלגל חמה לשקוע'''. כלומר, אחרי שהשמש לגמרי התכסתה, רק אחרי זה הלבנה מתחילה. ואמרנו מוצאן לשמואל כרבי חנינא. שמואל אומר כמו רבי חנינא. הוא אומר: '''אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת.''' כי בעצם האור של החמה הוא בעצם מונע מלראות את הלבנה. אמר רבי שמואל בר חייא בר יהודה בשם רבי חנינא: '''התחיל גלגל חמה לשקוע'''. הוא אומר, אם אתה רואה שהשמש כבר נוגעת בים, היא התחילה את השקיעה. יש בדרך כלל משהו כמו ארבע, בערך ארבע וחצי דקות. '''אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל.''' כלומר, הזמן שלוקח לרדת מהכרמל עד הים זה בעצם הזמן שאתה יודע בוודאות שעדיין יום היה. מרגע שהשמש נוגעת בים, אתה מספיק לרדת מהכרמל ולטבול, ואתה בטוח שטבלת בים. '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא''' - כלומר, דווקא מי שהולך בדרך הקיצור, בדרך מהפסגה למטה. '''ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, לא בדה''' - כלומר, מי שהולך בדרך הראשית אז לא בדק, כיוון שהדרך היא מפותלת ולכן היא הרבה יותר ארוכה. עכשיו, '''איזהו בין השמשות?''' אמר רבי תנחומא: '''לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף.''' כלומר, אם ניקח טיפת דם, נשים אותה על סיף, '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות'''. לקחו דווקא דם, כי דם הוא טיפה יותר סמיך, יותר צמיגי, ולכן לוקח טיפה יותר זמן מאשר אם זה היה מים, לדוגמה. אז דעה אחרת על בין השמשות. '''משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל''', כמו בסדר גודל של תשע דקות. אנחנו יודעים שמיל הולך זה שמונה עשרה דקות, אז חצי מיל זה תשע דקות, הכוונה בערך חצי קילומטר. '''דברי רבי נחמיה'''. '''רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים.''' כלומר, זה זמן מאוד מאוד קצר. חכם אפילו לא יכול להגדיר אותו. רבי יוסי ורב אחא הוו יתבין. אמר רבי יוסי לרבי אחא: '''לא מסתברא סוף חצי מיל דרבי נחמיה, כהרף עין דרבי יוסי'''? כלומר, נראה לו הגיוני שבעצם מה שאמר רבי יוסי כהרף עין זה בסוף החצי מיל של רבי נחמיה? כי הרי רבי נחמיה דיבר על מהירות של דקות, אז רק ברגע האחרון, המעבר הסופי, זה בעצם הזמן של רבי יוסי. אמר לו: '''אוף אנא סבר כן'''. רבי חזקיה לא אמר כן, אלא הוא סובר שכל הרף עין והרף עין שבחצי מיל של רבי נחמיה, ספק הוא לרבי יוסי. כלומר, רבי יוסי בעצם אמר שזה כהרף עין, אבל איפה בדיוק ההרף עין - אנחנו לא יודעים בדיוק. זה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אמר רבי מנא: '''קשייתה קומי דרבי חזקיה''' - כלומר, קשה לי לפני רבי חזקיה, '''כד תנינן תמן''', כמו שלמדנו במסכת זבים, ושם למדנו, יש משנה שאומרת: '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות, אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה וספק לקרבן.''' אז פה נסביר קצת לגבי עניין של זבים. אנחנו יודעים שהזב הוא מטמא בלובן, זה לא זבה - זבה מטמאה באודם, כלומר שתראה אישה, אבל זב הוא רואה לובן, שזה לא קרי. הגמרא אומרת שזה בעצם דומה מאוד למי חיטה. כלומר, זה פחות סמיך מאשר קרי, קצת מזכיר ביצה מוזרה. עכשיו, זה מחלה, זה סוג של מחלה, וכשיוצא, יוצא בלי קישוי, כלומר לא יוצא ברצון - זה בעצם הזיבה. עכשיו, הדין בזב, שאם הוא רואה ראייה אחת רק, אז זה כמו בעל קרי - טובל ומצאת הכוכבים הוא טהור. עכשיו, אם הוא רואה שני ראיות, כלומר אפילו אם היו ביום אחד, כלומר גם אם שני הראיות הוא ראה אותן ביום אחד, או ראייה אחת ארוכה כמו שניים. כלומר אם הוא רואה נניח חמש-שש דקות ברצף, זמן שהוא יכול באמצע להתרחץ ולטבול ולהסתפג, אז זה מחלק את זה לשתי ראיות. זה כאילו ראייה אחת ארוכה היא כמו שניים. או אם הוא ראה ראייה אחת ברגע מסוים שבו היו שני ימים, כמו שאמרנו בין השמשות, רגע אחד חצי היה ביום אחד, חצי ביום שני. כלומר ראייה אחת גם מתחלקת לשתי ראיות אם היא במעבר בין שני ימים. או אם הוא רואה שני ימים בשני ימים רצופים - יום ראשון הוא ראה ראייה אחת, יום שני ראייה שנייה, אז זה שני ראיות. אז בכל המקרים האלו הוא נקרא זב קטן. זב קטן צריך לספור שבעה נקיים, ביום השביעי הוא טובל. הוא צריך לטבול במעיין, ואז בערב במצאת הכוכבים הוא נטהר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אדם עומד בראש הר הכרמל.''' שהוא על שפת הים ושם החמה נראית ביותר סמוך לשקיעתה. חזקה ביום טבל. מפני שיש שהות מתחילת שקיעה בכדי שירד ויטבול ויעלה ועדיין יום הוא ועלה לו הערב שמש דר' חנינא לטעמיה דאמר מסוף השקיעה זהו בין השמשות אבל מקודם לכן יממא הוי '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא.''' לא אמרן אלא אם ירד והלך לו בדרך הקצרה שיש שם '''ברם.''' אבל אם הולך הוא בחיסרטא זהו דרך הרבים הכבושה לכל '''לא בדא.''' לא בזה אמרו חזקה ביום טבל לפי ששוהא הרבה בסיבוב הליכה דרך האיסרטא '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן.''' כלומר אם הטיפה נתונה היא על חודה של סייף ודאי שאינה עומדת שם אלא נחלקת לכאן ולכאן וכשיעור הזה הוא בין השמשות ולהכי קאמר טיפה של דם שהדם יותר עב מן המים וטיפה של מים אינה עומדת כלל על החוד כזה ואין כאן שיעור וכהרף עין לא ס"ל לר' תנחומא ודעת ר' יוסי בברייתא דלקמן היא '''משתשקע החמה.''' מסוף השקיעה '''כהרף עין.''' כשיעור קריצת העין ברפיון '''קשייתה קומי דר' חזקיה כדתנינן תמן וכו'.''' בעוד ששנינו במס' זבים המתני' דלקמיה הקשיתי לדבריו במה דמפרש אליבא דר' יוסי ולא מסיק הקושיא עד לבתר הכי קשתה על דעתך וכו' כדלקמן</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' ר' חנינא סוף גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות · ותני שמואל כן אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת · ר' שמואל בר חייא בר יהודה בשם ר' חנינא התחיל גלגל חמה לשקע אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו חזקה ביום טבל · הדא דתימ' בההוא דאזיל ליה בקפונדרא · ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא לא בדה · אי זהו בין השמשות · אמ' ר' תנחומא לטיפה שלדם שהיא נתונה על גבי חדה שלסייף נחלקה הטיפה לכאן ולכאן זהו בין השמשות · אי זהו בין השמשות משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל דברי ר' נחמיה · ר' יוסי או' בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמ' · ר' יוסי ור' אחא הוו יתבין אמ' ר' יוסי לר' אחא לא מסתברא סוף חצי מיל דר' נחמיה כהרף עין דר' יוסי · אמ' ליה אוף אנא סבר כן · ר' חזקיה לא אמ' כן אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא · אמ' ר' מנא קשייתה קומי דר' חזקיה כיי דתנינן תמן ראה אחת ביום ואחת בין השמשות · אחת בין השמשות ואחת למחר · אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר ודאי לטומאה ולקרבן</div> <div class="yerum-side">'''לא מסתברא סוף חצי מיל דר' נחמיה כהרף עין דר' יוסי.''' כלומר ודאי לא מסתברא לפרש בענין אחר אלא לומר דשלים בין השמשות דר' נחמיה והדר מתחיל בין השמשות דר' יוסי דהא מדקאמר אי אפשר לעמוד עליו משמע שבהרף העין שהלילה נכנס היום יוצא וכל מקמי הכי יממא הוי וא"כ כל בין השמשות דר' נחמיה כשר הוא לטבילה אליבא דר' יוסי דאכתי איכא הערב שמש '''אלא כל הרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא.''' אליבא דר' יוסי ובהא פליגי דר' נחמיה דקאמר כדי שיהלך אדם חצי מיל הוא בין השמשות וא"כ כל שיעורא דידיה איכא לספוקי או כולו יום או כולו לילה או חציו יום וחציו לילה ואלו לר' יוסי כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל יש להסתפק וא"כ הרף עין הראשון שהוא אחר שתשקע החמה זהו ג"כ נקרא בין השמשות והא דקאמר כל הרף עין וכו' לאו דוקא אלא דהכוונה שאף הרף עין הראשון ג"כ בכלל וא"א לעמוד עליו</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ראה אחת.''' חסר כאן בהעתקה וה"ג כמו שהיא שנויה בסוף פ"ק דזבים ראה אחת היום ואחת בין השמשות אחת בין השמשות ואחת למחר אם ידוע שמקצת וכו' דין הזב הוא שמיטמא בראייות ובימים אם ראה שלש ראייות ביום אחד או שלשה ראייות בשני ימים או בג' ימים ובלבד שיהו רצופין שלא יפסיק ביום טהור בין הראייות בכל אלו טמא וחייב בקרבן ואם ראה שתי ראייות פטור מן הקרבן אבל טמא טומאת זיבה וזה שראה ראייה אחת היום וא' בין השמשות או א' בין השמשות וא' למחר אם ידוע שמקצת הראייה מהיום שראה קצת הראייה בסוף היום וקצתה בתחילת הלילה של מחר אע"פ שלא היה ביניהם כדי טבילה וסיפוג שהיא השיעור לחלק ראייה אחת לשתי ראייות אפי' הכי נחשבים כשתי ראייות מפני שהימים חולקין והלכך ודאי לטומאה ולקרבן דיש כאן שלש ראייות דאותה של בין השמשות נחלקת לשתים כיון שיש בה משני ימים </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עכשיו, אם הוא ראה שלוש ראיות ביום אחד, כן, כמו שאמרנו, בזב ראיות מתחלקות. כלומר אם הוא ראה שלוש ראיות, נחשב שלוש ראיות. אם הוא ראה ראייה אחת ארוכה כמו שלוש, כלומר שבתוך הזמן הזה יכול פעמיים לטבול ולהסתפג, נחשב כמו שלוש ראיות. וכמובן אם הוא יראה בשלושה ימים ברצף, יום אחרי יום, אז בכל המקרים האלה הוא נקרא זב גדול. מה הוא צריך? לספור שבעה נקיים והוא טובל, בערב הוא טהור, אבל הוא נקרא מחוסר כיפורים. הוא חייב להביא למחרת קורבן. כמו שאמרנו, הקורבן הזה זה רק מונע ממנו להיכנס למקדש או לאכול קודשים, אבל לאכול תרומה, כבר בערב, אם היה כהן, הוא יכול לאכול. וכל מה שאמרנו עכשיו זה לגבי זב, כלומר לגבי זכר. נקבה, אז אצלה הזיבה זה דווקא דם. אה, יותר מאוחר נראה את זה, אבל אצלה זה רק ימים. זאת אומרת, אין ראיות, לא מתחלקות. כלומר, אין דבר כזה, אפילו אם היא תראה עשר פעמים באותו יום, זה רק נחשב ראייה אחת, זה רק יום אחד. היא צריכה לראות בשלושה ימים ברצף ואז היא נקראת זבה גדולה. זה כבר נגיע יותר מאוחר, אנחנו נראה את ההסבר היותר מפורט. אז בכל אופן, המשנה אומרת שאם '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות''', ואז אמרנו שבעצם הבין השמשות נחשב כמו שני ראיות, כי חצי יום אחד וחצי יום שני, והיה לו עוד ראייה אחת קודם, או שהוא ראה קודם כל בין השמשות, אז זה שני ראיות ועוד אחת למחרת. כלומר, אם הוא יודע בוודאות שבאמת זה היה בין השמשות, חצי יום זה חצי יום למחרת, אז זה כאילו נחשב שלוש ראיות, הוא ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק, כלומר אם הוא לא יודע אם באמת אולי הכל היה מהיום או הכל היה מהלילה, אז זה נחשב רק ראייה אחת. יש לו רק שני ראיות, אז הוא ודאי לטומאה, אבל הוא ספק לקרבן, כמו שהסברנו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ג עמוד א''' {{שוליים|א_יב}} '''זב שראה שתי ראיות בספק חלוקת זמן (מקצתה היום ומקצתה למחר) - ודאי לטומאה וספק לקרבן, ואינו מביא קרבן מספק.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מחוסרי כפרה, פרק ב, הלכה יג <קטע סוף=ג א/> ==דף ד עמוד א== <קטע התחלה=ד א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם בהלכות מחוסרי כפרה פ"ב הי"ג כלשון הירושלמי, שהטומאה ודאית מחמת החומרא בטומאה, אך הקרבן ספק שכן אין מביאים קרבן מספק. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div> ואם ספק {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{ירו"מ-הוסר|שמקצת}} מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, {{ירו"מ-הדגשה|או כולה מן היום או כולה מן הלילה}}. ודאי לטומאה וספק לקרבן. {{ירו"מ-ביאור|הזב נטמא בלובן וכך דינו. אם ראה ראיה אחת, הרי הוא כבעל קרי וטובל וטהור בצאת הכוכבים. אם ראה שתי ראיות אפילו ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשנים, שיכול היה בין תחילת הראיה לסופה לטבול ולהסתפג. או שראה ראיה אחת שהתחלקה לשני ימים. או שני ראיות בשני ימים רצופים הרי הוא זב קטן וצריך לספור שבעה נקיים, וביום השביעי טובל במעיין ובערב הוא נטהר. ואם ראה שלוש ראיות ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשלוש, או אחת ארוכה כשנים ואחת קצרה, או אחת קצרה שהתחלקה לשני ימים ואחת יום קדם או יום אחרי, או שלוש ראיות בשלושה ימים רצופים — הרי הוא זב גדול, וסופר שבעה נקים וטובל, ובערב הוא טהור, ולמחרת מביא קרבן. שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת. להתיר לו כניסה למקדש ואכילת קדשים.}} ורבי חייא בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב חיא בר יוסף|°]] בעא {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} קומי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מאן תנא ראיה נחלקת לשנים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא, ד}}אמר: {{ירו"מ-הדגשה|בין השמשות כהרף עין}}.{{ירו"מ-הוסר|לה}} : {{ירו"מ-הדגשה|ו}}קשתה על דעתך דאת אמר: {{ירו"מ-ביאור|לשיטתך שאתה אומר}} כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אם כן איך יתכן שיתחייב קרבן על ספק? ואם בשראה ראיה כל בין השמשות של רבי נחמיה, אז לא רק לרבי יוסי בן חלפתא חייב קרבן, אלא לדעת כולם. שהרי ראה ראיה ארוכה כשלוש ראייות, שנמצא מתחילתה ועד סופה כשתי טבילות ושני סיפוגין, והרי זו נחשבת כשלוש ראייות, ומביא קרבן לדעת הכל. ו}}למה {{ירו"מ-הדגשה|רבי יוחנן אמר שהבריתא רק כרבי יוסי}}? אמר ליה, {{ירו"מ-הוסר|קשתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|קשתיך}} {{ירו"מ-הדגשה|לא קשיא. כי באמת בין השמשות לדעת רבי יוסי בן חלפתא הוא רגע אחד, בתוך בין השמשות של רבי נחמיה, אלא שאנו לא יודעים איזה הוא}}. לכשיבא אליהו ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}זהו בין השמשות, {{ירו"מ-הדגשה|אז יהיה חייב קרבן. אי כשיבא אליהו}}, מאן פליג? {{ירו"מ-ביאור|מי יחלוק על אליהו הנביא}} {{ירו"מ-הדגשה|תני: שלושה כוכבים לילה}}. רבי חנינא חברהון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה חבריהון דרבנן|°]] בעי: כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע {{ירו"מ-הדגשה|עובי}} הרקיע, לילה הוא. {{ירו"מ-הוסר|ומר}}{{ירו"מ-הדגשה|תאמר}} אף בשחרית כן. {{ירו"מ-הדגשה|שרק בזריחת החמה יהיה יום. ולמה קימא לן שהיום מתחיל בעלות השחר}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}: כתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב ([[ויקרא כב ז|ויקרא אמור כב ז]]) "ובא השמש וטהר" מקיש יציאתו לביאתו. מה ביאתו משיתכסה מן הבריות. אף יציאתו לכשיתודע לבריות. {{ירו"מ-הדגשה|והא קיימא לן דמעלות השחר יום הוא}}? <span id="דף_ד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ואז בא רבי חייא בר יוסף קומי רבי יוחנן. רבי חייא שאל את רבי יוחנן: '''מאן תנא ראיה נחלקת לשנים?''' כלומר, מי הוא אותו תנא שאמר שאם הוא ראה בין השמשות ראייה אחת שהתחלקה לשני ימים, זה כמו שניים. ואמר ליה: רבי יוסי, דאמר בין השמשות כהרף עין. עכשיו הוא אומר לו, תשמע, קשה על דעתך. אתה הרי אומר '''כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דרבי נחמיה, ספק הוא'''. כלומר, בעצם אין לי זמן מוגדר, אני לא בדיוק יודע מתי הזמן. אמנם באמת נכון, זה רק רגע, אבל אין לי מושג איפה הוא, אז יש את כל תשע הדקות. אז אם ככה, איך ייתכן שיתחייב קרבן על ספק? מה תגיד לי שהוא בעצם ראה את כל בין השמשות, כלומר כל תשע דקות? אם זה ככה, אז לדעת כולם יהיה חייב קרבן. כמו שאמרנו, שהרי אם הוא ראה זמן שיכול לטבול ולהסתפג פעמיים, זה נחשב שלוש ראיות לדעת כולם, ואז בעצם הוא יהיה חייב קרבן לפי כולם. אז למה רבי יוחנן אמר שזה רק לפי רבי יוסי? אמר ליה, קושייתך לא קשה, מפני שבאמת בין השמשות זה כהרף עין, וזה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אנחנו לא יודעים, נכון, אבל מה שאמרנו זה '''לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות''', אז באמת אם באותו רגע הוא ראה, הוא יהיה חייב קרבן. '''מאן פליג''' - מי יחלוק על זה? הוא גם יפסוק לנו אם הלכה כרבי נחמיה או הלכה כרבי יוסי, יגיד לנו אם זה יום או לילה. את כל הבעיות אליהו הנביא כבר יפתור לנו. עכשיו, רבי חנינא חברהון דרבנן בעי: '''כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע הרקיע, לילה הוא'''. אז תאמר בשחרית, כן, שרק בזריחת החמה יהיה יום? כלומר אומר ככה, אנחנו יודעים, הצופים שלפני כן, בעבר, המחשבה הייתה שהשמש היא כל היום הולכת מתחת הרקיע, ואז בשקיעה היא בעצם חודרת. יש איזה עובי לרקיע. תשימו נניח, נחשוב שכדור הארץ בעצם זה שטוח, יש איזה קשת, זה הרקיע בצורת חצי כדור, יש לו עובי, ואז בעצם כל היום השמש היא מתחת הרקיע, אנחנו רואים אותה זורחת במזרח ושוקעת במערב. בשקיעה מה שקורה, היא בעצם נכנסת לעובי הרקיע, לאיזה חלון, יש איזה חלון, ועוברת בתוך עובי הרקיע. אז לכן אותה לא רואים, אבל את האור שלה עדיין רואים, ולאחר מכן, אחרי שהיא סיימה לעבור את עובי הרקיע, היא חוזרת כל הלילה מעל הרקיע. ואז בבוקר שוב פעם באורות השחר היא נכנסת לחלון וכל עד הזריחה היא בעצם בתוך החלון, לא רואים אותה, רואים את האור שלה, ולאחר מכן בזריחה היא פתאום מופיעה. זה בעצם הייתה המחשבה, התפיסה המדעית של אותה תקופה, ועל פיה מנסים להבין את ההלכה. אנחנו אמרנו הרי שבשקיעה, כלומר בצאת הכוכבים זה כבר לילה. צאת הכוכבים, עדיין יש אור, לא חושך עדיין. צאת הכוכבים זה בערך שלושה עשר דקות אחרי השקיעה, עדיין יש אור. אז הוא אומר, האם, כמו שאני אומר לגבי הלילה, שברגע שהשמש מסתתרת כבר לא רואים אותה, אז כבר מבחינתי זה לילה, למרות שבעצם היא עדיין בחלון, היא עוד בעובי הרקיע, עדיין האור שלה נראה. האם אותו דבר צריך להגיד גם לכאורה ביום? כלומר, גם בזמן, כל זמן שהיא נמצאת בתוך עובי הרקיע זה עדיין לילה, למרות שאני רואה את האור שלה. כלומר, מעלות השחר עד הנץ החמה זה עדיין לילה, ככה צריך להיות. אז קשה - למה אנחנו מקובלים ככה לפני כן? אמרנו מקודם שמעלות השחר זה כבר יום, וככה בעצם היה מקובל. איך זה מסתדר? אמר רבי אבא, אומר, יש לנו בעצם גזירת הכתוב. '''כתיב: "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב: "ובא השמש וטהר"''', כלומר המילה "בא" מופיעה לנו בפסוק אחר, שם מדובר על השקיעה. אבל בעצם כאילו שבאותו מקום כתוב השמש יצאה והשמש באה. אז לכאורה עוד הפעם '''מקיש יציאתו לביאתו'''. כלומר, כמו בשקיעה, אנחנו יודעים שבה השמש נעלמת, אף על פי שהיא בעובי הרקיע, זה כבר לילה, אז גם בבוקר צריך להיות אותו דבר, שכל עוד שהשמש בעובי הרקיע זה עדיין ישאר לילה. שוב פעם אותה שאלה - הרי קיימא לן, כמו שאמרנו מקודם בפסוקים, שכבר מעלות השחר נחשב יום, וקשה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ואם ספק.''' דשמא כולה מן היום או כולה מן הלילה '''ודאי לטומאה.''' דמה נפשך איכא שתים '''וספק לקרבן.''' דמספקא לן שמא שתים שמא שלש דאי כולה מן היום או כולה מן הלילה שתים ואי מקצתה ביום ומקצתה בלילה שלש '''ר' חייה בר יוסף וכו'.''' כל זה הוא מדברי ר' מנא שהקשה לר' חזקיה כששנו זה הדין כדמסיק לקמן. וכלומר ובעא ר' חייא בר יוסף לפני ר' יוחנן מאן. תנא ראייה נחלקת לשנים כלומר שראיית בין השמשות תחשב כשתי ראיות '''קשתה על דעתך.''' השתא מסיק ר' מנא הקושיא לר' חזקיה '''מאן פליג.''' על ענין כוכבים דלעיל וקאמר ר' חנינא חברהון דרבנן הוא פליג דבעי על הא דאמר לעיל שלשה לילה דכמה דאת אמר וכו'</div> <div class="yerum-leiden-text">ואם ספק שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר ודאי לטומאה וספק לקרבן · ר' חייא בר יוסף בעא קומי ר' יוחנן מאן תנא ראייה נחלקת לשנים ר' יוסי · אמ' לה קשתה על דעתך דאת אמר כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא · למה אמ' ליה קשתיה לכשיבוא אליהו ויאמר זהו בין השמשות · מאן פליג ר' חנינא חברהון דרבנן בעי כמה דאת אמר בערבית נראו שלשה כוכבים אע'פ' שהחמה נתונה באמצע הרקיע לילה הוא · ומר אף בשחרית כן · אמ' ר' אבא כת' השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה · וכת' ובא השמש וטהר · מקיש יציאתו לביאתו · מה ביאתו משיתכסה מן הבריות · אף יציאתו לכשיתודע לבריות</div> <div class="yerum-side">'''ר' יוסי אמר לה.''' והשיב ר' יוחנן ר' יוסי היא דכך שנינו בתוספתא פרק קמא דזבים ראה אחת מרובה כשתים יש מתחילתה ועד סופה כדי טבילה וסיפוג יש בידו שתי ראיות ואם לאו אין בידו אלא אחת ר' יוסי אומר אין בידו אלא אחת ומודה רי יוסי שאם ראה אחת בין השמשות אע"פ שאין בה כדי טבילה וסיפוג יש בה שתי ראיות מפני ששני ימים חולקין אותה '''אע"פ שהחמה נתונה באמצע הרקיע.''' כלומר באמצע עובי הרקיע ועדיין לא נגמר שקיעתה ואפ"ה מחשבית ללילה וא"כ ואימר אף בשחרית כן שאע"פ שכבר התחילה החמה לצאת הואיל והיא עדיין בעובי הרקיע לילה הויא דלעולם כל זמן שהיא בתוך עובי הרקיע נדון אותה כלילה ואכן קי"ל מעלות השחר יממא הוא ואמאי</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''על דעתך דאת אמר כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא למה.''' כלומר לדידך דאמרת דלר' יוסי כל הרף עין שבכל שיעורו של ר' נחמיה ספק הוא א"כ קשה למה ולאיזה ענין ספק הוא אליבא דר' יוסי הא כיון דר' יוסי גופיה ס"ל דראיית בין השמשות לעולם נחשבת כשתי ראיות ומעתה אין נ"מ לטומאה אליבא דר' יוסי דאם נימא שכל הרף עין באותו שיעור דחצי מיל מספקינן ביום או בלילה או חציו מיום וחציו מלילה הרי עכ"פ כל ראייה שבאותו שיעור נחשבת כב' ראיות וא"כ למאי הוא ספק לדידך ואליבא דר' יוסי והא ודאי נמי ליכא למימר דנ"מ לענין טבילה דאינו כשר לטבילה לפי שכל הרף עין יש להסתפק שמא הוא לילה דא"כ היינו דר' נחמיה דאיהו ג"כ ס"ל דכל השיעור של חצי מיל ספק הוא ובמאי פליגי ואם לענין טומאה נמי ליכא נ"מ כדאמרן קשיא למאי הוא דאמרת אליבא דר' יוסי דספק הוא '''אמר ליה קשתיה לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות.''' כלו' דר' חזקיה השיב לו דמאי תיקשי לדידי תיקשי לך טפי אליביה דר' יוסי גופיה דאמר בין השמשות כהרף עין ואי אפשר לעמוד עליו וא"כ אם יבא אליהו ויברר לנו זהו הרף עין הוא בין השמשות וכי שייך לומר בראייה אחת כהרף עין לחלקה לב' ראיות כדקאמר ר' יוסי וכך היה לך להקשות אליביה וזו הקושיא קשה אפי' למ"ד אליבא דר' יוסי דבין השמשות דידיה לבתר דשלים בין השמשות דר' נחמיה והא כהרף עין הוא והיאך נחלק הראייה לב' ראיות ומאי חזית דאקשת לדידי ואי דיכולת לשנויי להך קושיא דאע"ג דס"ל לר' יוסי בין השמשות כהרף עין אפ"ה לענין ראייה ס"ל דנחשבת כב' ראיות א"כ גם לדידי ל"ק מאי דאקשת לי וטפי ניחא לדידי דהכי קאמרי כל הרף עין שבחצי מיל ספק הוא אליבא דר' יוסי דיש ג"כ להסתפק על הראשון שמא מקצת יום ומקצת לילה הוא והלכך כל ראיה שבתוך אותו השיעור נחשבת כב' ראיות וא"כ נ"מ טובא איכא לענין טומאה אליבא דר' יוסי '''א"ר אבא כתיב השמש יצא.''' דברי ר' אבא ג"כ מעין הקושיא דר' חנינא הם כתיב השמש יצא וכתיב ובא השמש ונימא דמקיש יציאתו לביאתו דמה ביאתו משיתכסה מן הבריות אתה מחשבו ללילה ואף על פי שעדיין השמש בתוך עובי הרקיע אף יציאתו לכשיתודע לבריות דוקא אבל כל זמן שהוא בתוך עובי הרקיע לא מיקרי השמש יצא על הארץ ומפני מה אנחנו מחשבין היום מעלות השחר '''אמר ר' בא.''' היינו טעמא דכתיב הבוקר אור א"כ התורה קראה לאור בוקר אע"פ שעדיין לא נתודע השמש להבריות אור השחר קרויה בוקר '''תני ר' ישמעאל.''' מהכתוב הזה שבתורה למדנו כן דכתיב וילקטו אותו בבקר בבקר בא הכתוב כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר וזהו בוקר דעלות השחר לבוקר של זריחת השמש: אמר ר' יוסי בר בון בלאו הכי לא מצית אמרת לידון עובי של הרקיע ללילה אף בשחרית לפי שאם אומר את ליתן עובי של הרקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית א"כ נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין כלומר שאין אנחנו יכולין לכוין בשום זמן שיהיו היום והלילה שוין דנהי דבערבית אנחנו מחשבין ללילה משעה שהתחילה החמה לכנוס בעובי הרקיע מ"מ בשחרית אין אנו יודעין באיזה שעה נכנסת למעלה לתוך עובי הרקיע כדי לחשוב יום אותה השעה ואנן תנינן בברייתא באחד של תקופת ניסן ושל תשרי היום והלילה שוין הן ומהיכן כיונו זה על יום הראשון של התקופות האלו אם לא שנאמר דיש גבול הנראה לעין ולחשוב ליום מאותה שעה והיינו עלות השחר </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div> אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: כתיב ([[בראשית מד ג|בראשית מקץ מד ג]]) "הבוקר אור" התורה קראה לאור בוקר. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "בבקר בבקר" כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שאף עלות השחר מן היום}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין. אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: נלפינה {{ירו"מ-ביאור|נלמד}} מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך לצאת מהעיר}} אף על גב דלא נפק, {{ירו"מ-ביאור|שלא יצא}} אמרין דנפק. {{ירו"מ-הדגשה|כך בערב. מיד שהשמש מתחילה לצאת מהעולם, אומרים שכבר לילה, אף שהשמש לא עברה את עובי הרקיעה}}. שרי עליל {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך להיכנס לעיר}} . {{ירו"מ-הדגשה|אף גב ד}}לא {{ירו"מ-הדגשה|על}} אמרי{{ירו"מ-הדגשה|נ}}ן דעל {{ירו"מ-הוסר|עד}} {{ירו"מ-הדגשה|כך בבקר איך שהשמש מתחילה להיכנס לעובי הרקיעה, אומרים שכבר נכנסה ומתחיל היום, אף שעדיין לא}} {{ירו"מ-הוסר|שעתה}}{{ירו"מ-הדגשה|עברה}} {{ירו"מ-הוסר|דייעול}}{{ירו"מ-הדגשה|כביכול}} {{ירו"מ-הדגשה|את עובי הרקיע לצאת לארץ}}. זהו שעומד ומתפלל {{שוליים|א_יג}}צריך להשוות את רגליו. תרין אמורין רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. חד אמר: כמלאכים. וחד אמר: ככהנים. {{ירו"מ-ביאור|עקב בצד גודל}} מאן דאמר ככהנים, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות כ כג|שמות יתרו כ כג]]) "לא תעלה במעלות על מזבחי" שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יחזקאל א ז]]) "ורגליהם רגל ישרה" {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} רבי חנינא בר אנדריי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר אנדריי|°]] בשם רבי שמואל בר סוטר[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר סוטר|°]]: המלאכים אין להן קפיצין. {{ירו"מ-ביאור|מפרקים}} ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דניאל ז טז]]) "קרבת על חד מן קמייא קיימיא" {{ירו"מ-ביאור|קרב אלי אחד מן העומדים תמיד}} אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בברכת כהנים הציבור אומר פסוקים|זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת]], בברכה ראשונה צריך לומר: ([[תהילים קג כ]]) "ברכו את ה' מלאכיו". בשנייה ([[תהילים קג כא]]) "ברכו את ה' כל צבאיו". בשלישית ([[תהילים קג כב]]) "ברכו ה' כל מעשיו". במוסף <span id="דף_ד_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''הבוקר אור''' התורה קראה לאור בוקר. זאת אומרת, יש לנו גזירת הכתוב שלגבי הבוקר, הבוקר מתחיל כבר כשיש אור. כתוב '''הבוקר אור'''. תני רבי ישמעאל: '''בבקר בבקר''' '''ליתן תחום לבוקרו של בוקר''', זה עמוד השחר. כלומר, בעצם זה מקור אחר. כתוב לגבי המן שהוא ירד בבוקר בבוקר. אז מה זה בוקר? בוקר אנחנו יודעים זה התחלת היום. אז בבוקר בבוקר להגיד לנו שבעצם ביום יש איזה משהו שמתחיל לפניו והוא גם חלק מהיום. זה עמוד השחר. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''אם אומר ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין'''. הוא אומר הסבר אחר. אנחנו מקובלים שבתשרי ובניסן היום והלילה שווים. אם נגיד שגם הזמן מהשקיעה, אחרי השקיעה, הזמן שבו השמש נמצאת בעובי הרקיע, נחשב חלק מהלילה, וגם הזמן שהוא נמצא בבוקר בתוך עובי הרקיע מעמוד השחר עד הנץ החמה, גם זה חלק מהלילה, יוצא שבעצם לעולם הלילה יותר ארוך, כן? וזה לא יצא שבתשרי ובניסן הם יהיו שווים. זה בעצם ההסבר שלו. לכן חייבים להגיד שאחד המקרים שייך ללילה ואחד המקרים שייך ליום, ומקובלים שמהשקיעה זה כבר לילה, ובעצם מעמוד השחר זה כבר יום. אמר רבי הונא: '''נלפינה מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, אף על גב דלא נפק, אמרין דנפק'''. כלומר שהמלך היה באיזה ביקור במדינה, כן? ברגע שהוא יוצא מהמדינה, הוא עוד לא יצא, הוא רק בדרך לצאת, אז כבר מתחילים לארוז את החפצים. כבר אומרים שהוא יצא. אז כך בערב, איך השמש מתחילה לצאת מהעולם, כבר אומרים שהוא כבר לילה, שהיא כבר יצאה, כן? למרות שהיא בעצם עוד לא עברה את עובי הרקיע. '''ושרי עליל, לא אמרין דעל''', כלומר שהמלך אמור להגיע, אז כבר שהוא ממש בפתח כבר אומרים שהוא נכנס לעיר, למרות שהוא עדיין באמת לא נכנס. כן? אז כך בבוקר, למרות שהשמש רק מתחילה להיכנס לעולם בעובי הרקיע, כבר מעמוד השחר אומרים שהתחיל היום, למרות שהיא עוד לא עברה את עובי הרקיע ועוד לא הגיעה לארץ. אומרת הגמרא: '''זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו'''. אנחנו יודעים ששמונה עשרה עומדים עם רגליים צמודות, אבל יש מחלוקת בין האמוראים, רבי לוי ורבי סימון. חד אמר כמלאכים, כלומר כמו שהמלאכים כתוב עליהם שרגליהם רגל ישרה, כלומר יש להם שתי רגליים צמודות. וחד אמר ככהנים, שהכהנים הרגע שעולים על המזבח, הם עולים עקב בצד גודל. בעצם הרגליים לא צריכות להיות ישרות וצמודות, אלא רגל טיפה קדימה. כלומר, שתי הרגליים לא צמודות, אלא רגל אחת טיפה יותר קדימה מהשנייה. מאן דאמר ככהנים - '''לא תעלה במעלות על מזבחי''', שהכהנים היו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים - '''ורגליהם רגל ישרה'''. אמר רבי חנינא בר אנדריי בשם רבי שמואל בר סוטר: '''המלאכים אין להן קפיצין'''. המלאכים אין להם מפרקים ברגליים. הם לא מקפלים את הרגליים. הרגל תמיד ישרה. מנין? דכתיב '''קרבת על חד מן קמייא קיימיא''', כלומר קרבתי אל אחד מן העומדים. כלומר, זה רק "עומדים". הם לא יכולים לכופף את הרגליים. אמר רבי הונא: '''זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת''', בברכה ראשונה שהכהנים אומרים "יברכך ה' וישמרך", הוא צריך לומר '''ברכו את ה' מלאכיו'''. בשנייה, שאומרים "יאר ה' פניו אליך ויחונך", הישראל ששומע צריך להגיד '''ברכו את ה' כל צבאיו'''. ובשלישית, שהכהנים אומרים "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום", ישראל אומר '''ברכו ה' כל מעשיו'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ד עמוד א''' {{שוליים|א_יג}} '''בתפילת עמידה יש להשוות את הרגליים זו לזו ולעמוד כרגלי כהנים או כמלאכים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן צה סעיף א , סמ"ג עשין יט <קטע סוף=ד א/> ==דף ה עמוד א== <קטע התחלה=ה א/>. ''הכרעה:'' נפסק להלכה שיעמוד כמלאכים - רגליו זו בצד זו כאילו הן רגל אחת, כפי שכתבו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אמר ר' הונא נלפינה.''' דבר זה למדנו ג"כ מדרך הארץ שכשהמלך התחיל לצאת מהפלטין שלו הכל אומרים המלך יצא אע"פ שעדיין לא יצא ממש ולא נתגלה לעין הבריות וכך השמש אף על פי שעדיין היא בתוך עובי הרקיע נפיק מיקרי ושייך לומר השמש יצא '''שרי עליל.''' אבל כשהמלך התחיל להכנס להפלטין אינם אומרים נכנס עד שעה שיכנס וכלומר שיתכסה מעין הבריות כך השמש בביאתו משעה שיתכסה מהעין להכנס בעובי הרקיע ובא השמש קרינן ביה '''תרין אמוראין.''' פליגי בפירושא דלהשוות את רגליו '''מ"ד ככהנים.''' האי להשוות זה לפני זה הוא עקב בצד גודל כמו שהיו הכהנים מהלכין ע"ג הכבש של המזבח ומ"ד כמלאכים להשוות זה אצל זה הוא דכתיב ישרה '''אין להם קפיצין.''' חוליות ברגליהם שיכולין לקבוץ אותן כדי לישב אלא תמיד עומדין הן דכתיב קמייא קרי ביה קיימיא '''זה שרואה את הכהנים בבהכ"נ.''' כשנושאין את כפיהם</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' ר' בא כת' הבוקר אור · התורה קראה לאור בוקר · תני ר' ישמעאל בבקר בבוקר כדי ליתן תחום לבוקרו שלבוקר · אמ' ר' יוסי ביר' בון אם אומר ליתן עוביו שלרקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית נמצאת או' שאין היום והלילה שוין · ותני באחד בתקופת ניסן ובאחד בתקופת תשרי היום והלילה שוין · אמ' ר' הונא נלפינה מדרך הארץ שרי מלכא נפק אע'ג' דלא נפק אמרין דנפק · שרי עליל לא אמרין דעל עד שעתה דייעול · זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו · תרין אמורין ר' לוי ור' סימון חד אמ' כמלאכים · וחד אמ' ככהנים · מאן דאמ' ככהנים לא תעלה במעלות על מזבחי · שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב · ומאן דאמ' כמלאכים ורגליהם רגל ישרה · ר' חנינא בר אטריי בשם ר' שמול בר סוטר המלאכים אין להן קפיצין ומה טעמ' קרבת על חד מן קמייא · קיימיא · אמ' ר' הונא זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת בברכה ראשונה צריך לומ' ברכו את יי' מלאכיו · בשנייה ברכו את יי' כל צבאיו · בשלישית ברכו יי' כל מעשיו · במוסף</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div> בברכה הראשונה צריך לומר ([[תהילים קלד א]]) "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" בשנייה ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם {{ירו"מ-הוסר|קודש"}} קדש" בשלישית ([[תהילים קלד ג]]) "יברכך ה' מציון" אם היו ארבע {{ירו"מ-הדגשה|כמו ביום הכיפורים, ובתעניות}} חוזר תליתיאתא {{ירו"מ-הוסר|בקדמיתא}}{{ירו"מ-הדגשה|כקדמיתא}}. {{ירו"מ-ביאור|בתפילה מנחה כמו בשחרית}} ורביעתא {{ירו"מ-הוסר|בתיניוותא}}{{ירו"מ-הדגשה|כתיניוותא}}. {{ירו"מ-ביאור|בנעילה כמו במוסף}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין. משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל. ומניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב ([[בראשית יט טו|בראשית וירא יט טו]]) "וכמו השחר עלה" וגומר, וכתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה", ומן סדום לצוער ארבעת מיל.. {{ירו"מ-הדגשה|והרי}} יותר הוון? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: המלאך היה מקדר לפניהן הדרך. ומניין {{ירו"מ-הוסר|מאיילת}}{{ירו"מ-הדגשה|שמאילת}} השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל? {{ירו"מ-הדגשה|שהיה לו לכתוב}} "כמו {{ירו"מ-הדגשה|השחר עלה". ולמה כתב}} "וכמו" מילה מדמיא לחבירתה {{ירו"מ-הדגשה|מלמד שיש עוד זמן דומה לזה. דכמו שלמדנו שמשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין, הוא הדין מאילת השחר עד שיאיר המזרח גם כן ד' מילין}} אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא. {{ירו"מ-הדגשה|דהא}} זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה. מאי כדון? {{ירו"מ-ביאור|אם כן מה זה איילת השחר}} כמין תרין דקורנין דנהור, דסלקין מן מדינחא ומנהרין. {{ירו"מ-ביאור|שני קרני אור שיוצאים מהמזרח ומאירים}} דלמא {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, {{ירו"מ-ביאור|בהשכמה}} וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא: בי רבי, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גאולת ישראל קמעה קמעה|כך היא גאולתן של ישראל]]. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[מיכה ז ח]]) "כי אשב בחושך ה' אור לי". כך בתחילה: ([[אסתר ב כא]]) "ומרדכי יושב בשער המלך", ואחר כך ([[אסתר ו יא]]) "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואחר כך ([[אסתר ו יב]]) "וישב מרדכי אל שער המלך", ואחר כך ([[אסתר ח טו]]) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות". ואחר כך ([[אסתר ח טז]]) "ליהודים היתה אורה ושמחה". ואתיא דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: משיאור המזרח עד הזריחה מהלך אדם ארבע מיל}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה. אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום. עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה, אדם מהלך ארבעת מיל. נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "היושב על חוג הארץ", וכתיב ([[איוב כב יד]]) "וחוג שמים יתהלך", וכתיב ([[משלי ח כז]]) "בחוקו חוג על פני תהום" — חוג חוג לגזירה שוה.. תני: עץ {{ירו"מ-הדגשה|ה}}חיים מהלך חמש מאות שנה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה בי רבי אלעאי: לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו. {{ירו"מ-ביאור|גזעו}} וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים א ג]]) "והיה כעץ שתול על פלגי מים" תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גודלו של גן עדן, עץ חיים|עץ חיים, אחד מששים לגן]], הגן אחד מששים לעדן. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית ב י|בראשית בראשית ב י]]) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" {{ירו"מ-הדגשה|מ}}תמצית כור, {{ירו"מ-ביאור|ל' סאה}} תרקב {{ירו"מ-ביאור|חצי סאה}} <span id="דף_ה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ובמוסף - אנחנו בשבת לדוגמה יש גם צאת מוסף, אז יש עוד פעם ברכת כהנים. בברכה הראשונה הוא צריך לומר '''שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה''''- העומדים בבית ה' בלילות. בברכה השנייה הוא אומר '''שאו ידיכם קדש'''. בשלישית הוא אומר '''יברכך ה' מציון'''. עכשיו, אם היו ארבע תפילות, כמו ביום הכיפורים או בתעניות - צריך לזכור, לא מדובר על תענית כמו שיש לנו, כמו צום עשרה בטבת, מדובר בתעניות שקבעו אותם על הגשמים או על אסונות, ואז היו מתפללים ארבע תפילות. אז '''חוזר תליתיאתא''', כלומר בצאת מנחה הוא יחזור ויגיד כמו שהוא אמר בצאת שחרית בראשונה, כן? '''ורביעתא''', כלומר בצאת נעילה, הברכה הרביעית שאומרים, הוא יגיד את זה כמו שאומרים במוסף בברכה השנייה. אמר רבי חנינא: '''מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין'''. כלומר מעמוד השחר עד שיאור המזרח, כלומר עלות השחר. מ"איילת השחר" זה לא עלות השחר, לא להתבלבל. מאיילת השחר עד שיאור המזרח, שזה בעצם עלות השחר, אדם מהלך ארבעה מיל, כלומר ארבעה קילומטר, '''ומשיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל'''. עכשיו, '''ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב וכמו השחר עלה''' וגומר. כתוב על לוט, שהמלאכים מוציאים אותו מסדום. כתוב '''וכמו השחר עלה''' וכתוב אחרי זה '''השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה'''. כלומר בעוד השחר הם התחילו ללכת ולוט הגיע לצוער בזריחה. ויש לנו מסורת '''שמן סדום לצוער ארבעת מיל''', ארבעה קילומטר. אז רואים מכאן שמעלות השחר עד הנץ החמה זה בעצם ארבעה מיל. שואלת הגמרא: '''יותר הוון'''? הרי זה יותר. היום אם מישהו ימדוד זה יותר. אמר רבי זעירא: '''המלאך היה מקדר לפניהן הדרך'''. באמת, אם אתה מסתכל על הדרך שהם הלכו זה יותר מארבעה מיל, אבל בקו אווירי זה ארבעה מיל, והמלאך היה מקדר להם את הדרך. אוקיי, אז זה אמרנו מעלות השחר עד הנץ החמה. עכשיו, '''ומניין השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל'''? היה צריך לכתוב "כשחר עלה". למה כתב '''כמו השחר עלה'''? בעצם להגיד לנו שיש משהו דומה לפני כן. '''מילה מדמיא לחבירתה''', מלמד שיש עוד זמן דומה לזה, וכמו שלמדנו שמשיאור המזרח עד הנץ החמה זה ארבעה מיל, אז זהו הדין שמאיילת השחר עד שיאור המזרח זה גם כן ארבעה מיל. עכשיו, מה זה בדיוק "איילת השחר"? אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא'''. כלומר, מי שחושב שזה הכוכב שנקרא "איילת השחר" אז הוא טועה. למה? כי לכוכב הזה אין זמן מוגדר. אמרנו שזה תמיד מרחק של ארבעה מיל, זמן הליכת ארבעה מיל שזה בערך שבעים ושתיים דקות, מאיילת השחר עד עלות השחר. ואם מדובר על הכוכב, הרי לכוכב הזה אין זמן קבוע. '''זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה'''. אז אי אפשר להגיד שזה זה. אז '''מאי כדון''', מה היא באמת "איילת השחר"? '''כמין תרין דקורנין דנהור''', כלומר יש שני קרני אור '''דסלקין מן מדינחא ומנהרין'''. יש שני קרני אור שמתחילים בשעה הזאת, שבעים ושתיים דקות לפני עלות השחר, ומאירים במזרח. "דלמא" - זו מילה כזאת שבעצם מציינת מעשה. ומעכשיו הגמרא באה לספר לנו איזה מעשה מסוים. '''רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה''', כלומר בהשכמה מאוד מוקדמת, לפני עלות השחר. הם יצאו מוקדם והיו מהלכים בבקעת ארבל '''וראו איילת השחר שבקע אורה'''. הם ראו את שני הקרניים האלה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אם היי ארבע.''' ואם היום הוא שנושאין כפיהם ארבע פעמים בו כגון בתעניות במעמדות וביה"כ כדתנן ריש פ"ד דתענית '''חוזר.''' חלילה באלו הפסוקים '''תליתיאתא.''' בפעם השלישית אומר כמו בפעם הראשונה וברביעית כמו בפעם השניה שהוא תפילת מוסף וכך אמר בנעילה '''מאיילת השחר.''' הוא כעין שני עמודים הנראין במזרח כדלקמן '''וכמו השחר עלה.''' זהו האיר המזרח ויאיצו וגו' ומדכתיב בתריה השמש יצא וגו' ד' תיבות עד ולוט בא רמז לד' מילין '''ומן.''' וכי מן סדום לצוער ד' מילין והלא יותר הוון '''היה מקדר.''' היה מקצר לפניהן הדרך בכדי שיבואי לצוער עם הנץ החמה והביא אותו בשיעור מן מהלך ד' מילין וכדפרישית דתיבות על הארץ מיותר אלא לרמז על ד' מילין '''כמו.''' היה צריך לומר כמו וכתיב וכמו השחר עלה משמע שיש עוד דבר הדומה לשיעור הזה ונלמד מחבירו הוא וכבר למדנו דמשהאיר המזרח עד נץ החמה ד' מילין א"כ מאילת השחר עד שיאיר המזרח ג"כ ד' מילין '''מאן דאמר כוכבתא היא טעיא.''' טעות הוא לפרש כן שהרי אנו רואין לאותו כוכב שמכנין כוכב השחר לפעמים הוא מקדים ועולה ולפעמים הוא מתאחר '''מאי כדון.''' ומהו זה שנקרא איילת השחר '''כמין תרין דקורנין דנהור.''' כמין קרניים המתפצלים לכאן ולכאן במזרח ונראין כעמודים המאירין '''דלמא.''' מעשה בר' חייה רבה וכו' בקריצתה בהשכמה קודם שהאיר היום '''בי רבי.''' אדם גדול וכן הוא ביומא ריש פ"ג '''מ"ט כי אשב בחשך ה' אור לי.''' כלומר הגלות הוא החשך והגאולה אורה וכשם שהאור בשחר בא מעט מעט והולך ומתרבה כך גאולתן של ישראל שנדמה לאור וכך היה בימי מרדכי ואסתר '''ואתיא דר' חנינא.''' גרסינן וכן גריס ביומא דר' חנינא הוא דאמר לעיל מאיילת השחר וכו' ד' מיל וזהו כר' יודא וכו' עד שהחמה נוסרת ברקיע וכו' וזהו משיאיר המזרח עד שתנץ החמה '''חוג חוג לגזירה שוה.''' ויליף חוג דארץ ודתהום מחוג השמים '''עץ חיים מהלך חמש מאות שנה.''' איידי דאיירי בעובי הרקיע מייתי נמי להא '''תמצית כור תרקב שותה.''' מהמים שמשקין בית כור שהוא ל' סאין יכולין להשקות מתמציתו שיעור זריעת תרקב שהוא ג' קבין תרי וקב וזהו חד מששים לבית כור שהסאה הוא ו' קבין וכן הגן שותה מתמצית העדן שהוא א' מששים שבעדן '''רבנן אמרין וכו'.''' פליגי על ר' יודה דלעיל דאמר עוביו של רקוע מהלך חמשים שנה כדמסיימו וכשם וכו'</div> <div class="yerum-leiden-text">בברכה הראשונה צריך לומ' שיר המעלות הנה ברכו את יי' כל עבדי יי' העומדים בבית יי' בלילות · בשנייה שאו ידיכם קודש · בשלישית יברכך יי' מציון · אם היו ארבע חוזר תליתיאתא בקדמייתא ורביעתא בתיניוותא · אמ' ר' חיננא מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעה מילין · משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל' ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל דכת' וכמו השחר עלה וגו' · וכת' השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה · ומן סדום לצוער ארבעת מיל יותר הוון · אמ' ר' זעירא המלאך היה מקדד לפניהן הדרך · ומניין מאיילת השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל כמו וכמו מילה מדמיא לחבירתה · אמ' ר' יוסי ביר' בון הדא איילתא דשחרא מאן דאמ' כוכבתא היא טעיא זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה · מאי כדון כמין תרין דוקרנין דנהור דסלקין מן מדינחא ומנהרין · דלמא ר' חייא רבא ור' שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה · וראו איילת השחר שבקע אורה · אמ' ר' חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא בירבי כך היא גאולתן שליש' בתחילה קימאה קימאה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת · מאי טעמ' כי אשב בחושך יי' אור לי · בתחילה ומרדכי יושב בשער המלך · ואחר כך ויקח המן את הלבוש ואת הסוס · ואחר כך וישב מרדכי אל שער המלך ואחר כך ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות · ואחר כך ליהודים היתה אורה ושמחה · ואתיא דר' חייא כר' יודה דתני בשם ר' יודה עוביו שלרקיע מהלך חמשים שנה אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה אדם מהלך ארבעת מיל נמצאת א' שעובין שלרקיע אחד מעשרה ביום · וכשם שעוביו שלרקיע מהלך חמשים שנה כך עוביה שלארץ ועוביו שלתהום מהלך חמשים שנה ומה טעם היושב על חוג הארץ וכת' וחוג שמים יתהלך · וכת' בחוקו חוג על פני תהום · חוג חוג לגזירה שוה · תני עץ חיים מהלך חמש מאות שנה · אמ' ר' יודה ביר' אלעאי לא סוף דבר נופו · אלא אפילו כורתו · וכל פילוג מי בראשית מתחלקין מתחתיו ומה טעם והיה כעץ על פלגי מים · תני עץ חיים אחד מששים לגן וגן אחד מששים לעדן · ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן · תמצית כור תרקב</div> <div class="yerum-side">'''לא סוף דבר נופו אלא אפי' קורתו.''' כלומר לא תימא דסביבות העץ ותחת נופיו הוא דהוי כחשבון הזה וא"כ אין בעובי עצו כ"א השליש דת"ק שנה דכל שיש ברחבו טפח הקיפו שלשה טפחים אלא אפילו עובי קורתו ועצו הוא מהלך ת"ק שנה וחשבון עובי קורתו בלבד הוא דנקט בברייתא א"נ לא סוף דבר נופו כלומר דנופו ג"כ בחשבון הוא אלא עובי קורתו וסביבו בלבד הוא דקאמר: על פלגי מים על כל פילוג המים</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא: '''בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת'''. אנחנו יודעים שכמה דקות לפני כן זה שיא החשיכה - אין כוכבים, אין שמש, שיא החשיכה, ואז פתאום רואים את שני הקרניים האלה ומעכשיו מתחיל להתגלגל עד שיש לנו את הזריחה. אני אומר ככה הגאולה של ישראל, בשיא הגלות, שיא החורבן, שעבוד מצרים, נמצאים בתוך מ"ט שערי טומאה, הלכו בני ישראל בעבודה קשה - מתחילה הגאולה. באסתר, גזרות המן רגע לפני החורבן. בדור שלנו לצערנו, השואה הנוראה, מתוך שיא החשיכה פתאום מתחילה לצמוח הגאולה. אז זה מה שהוא אומר. עכשיו מה המקור? איזה רמז יש לזה? '''דכתיב כי אשב בחושך ה' אור לי'''. כלומר יושב בחושך, שיא החושך, ובדיוק אז מתחיל להאיר אור ה'. '''כך בתחילה: ומרדכי יושב בשער המלך'''. אחר כך '''ויקח המן את הלבוש ואת הסוס'''. אחר כך '''וישב מרדכי אל שער המלך'''. ואחר כך '''ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות'''. ואחר כך '''ליהודים היתה אורה ושמחה'''. כלומר בעצם הגאולה כל הזמן מתקדמת, ואם מתחילה זה כבר תופס, אז זה ילך ויגדל. '''ואתיא דרבי חייא כרבי יהודה''', שאמרנו לפי רבי חייא מעמוד השחר עד הזריחה זה ארבעה מיל. אז זה כמו רבי יהודה. '''דתני בשם רבי יהודה: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה'''. כלומר העובי עצמו - בזמנו המדע חשב שכדור הארץ ישר, ויש איזה חצי כדור שזה הרקיע ויש לו עובי, והעובי שלו זה חמישים שנה. '''אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום''', כל אדם בינוני כל היום הולך ארבעים מיל. '''עד שהחמה נוסרת ברקיע''', כלומר שהחמה עוברת את עובי הרקיע, כמו שאמרנו מהשקיעה עד החשיכה המוחלטת, בזמן הזה שזה מהלך חמישים שנה, '''אדם מהלך ארבעת מיל''', כמו שאמרנו מקודם שמעמוד השחר עד הנץ החמה אדם הולך ארבעה מיל, אז גם הפוך, מהשקיעה עד הלילה בעצם אדם מהלך ארבעה מיל, ובאותו זמן השמש הולכת מהלך של חמישים שנה, שזה עובי הרקיע. '''נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום'''. כלומר, אם אדם הולך בזמן הזה - מעמוד השחר עד הנץ החמה, שהשמש עוברת את עובי הרקיע - ארבע מיל, וכל היום הוא הולך ארבעים מיל, יוצא שבעצם הזמן שהשמש בעובי הרקיע זה עשירית מהיום. אז באותה מידה גם השמש הולכת מהלך של חמישים שנה בזמן הזה, וזה עשירית מכל היום. אם נכפיל את זה, זה בעצם חמש מאות שנה כביכול - המהלך של השמש. '''וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? היושב על חוג הארץ, וכתיב וחוג שמים יתהלך, וכתיב בחוקו חוג על פני תהום - חוג חוג לגזירה שוה'''. כלומר כתוב בשלושה מקומות המילה "חוג", ואחד מהם זה השמיים. אנחנו יודעים שהעובי של השמיים זה חמישים שנה, וכתוב "חוג" גם בארץ וגם בתהום, אז חוג חוג - כל אחד מהם חמישים שנה. '''תני: עץ חיים מהלך חמש מאות שנה'''. אמר רבי יודה בי רבי אלעאי: '''לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו'''. מדובר לא רק על הענפים, שהם מאוד רחבים, אלא אפילו הגזע עצמו - חמש מאות שנה. '''וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? והיה כעץ שתול על פלגי מים'''. '''תני: עץ חיים, אחד מששים לגן, הגן אחד מששים לעדן'''. וכתוב '''ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן'''. יש לנו בדרך כלל מסורת שמתמצית כור, כלומר אם משקים שישים סאה, מהמים שינזלו משם אפשר להשקות שלושה קבין - זה בעצם "תרקב", חצי סאה, כי סאה זה שש קבין. אז שלושים סאה זה אחד משישים. אם זה ככה, אנחנו יודעים שהגן יהיה אחד משישים לעדן, כן? "עשה הקדוש ברוך הוא גן בעדן" - זה לא "גן עדן" אלא "גן בעדן". אז עדן עצמו זה המקום הגדול, פי שישים יותר גדול מהגן. ממשיכה הגמרא ואומרת לנו שתמצית כוש מצרים שותה. אנחנו יודעים שמצרים מקבלת את כל השאריות של המים שבאים מכוש. אם אנחנו אומרים שזה אחד משישים, "מזה אתה אומר מצרים מהלך ארבעים יום וכוש מהלך שש שנים ועוד" - נעשה חשבון, ארבעים יום נכפיל בשישים, נקבל בעצם שש שנים ועוד קצת. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div> שותה. תמצית כוש מצרים שותה. נמצאת אומר: מצרים {{ירו"מ-ביאור|שמקובל שארכה}} מהלך ארבעים יום, וכוש מהלך {{ירו"מ-הוסר|שבע}}{{ירו"מ-הדגשה|שש}} שנים ועוד. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|עובי הרקיע}} כשני אבות הראשונים {{ירו"מ-הדגשה|חמש מאות שנה}} {{ירו"מ-ביאור|דאברהם משהכיר את בוראו 173 שנה, יצחק - 180 שנה, יעקב – 147 שנים}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|אשר נשבעתי לאבותכם לתת להם}} כימי השמים על הארץ" וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה. ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה? אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית א ו|בראשית בראשית א ו]]) "יהי רקיע בתוך המים" יהי רקיע בתווך. {{ירו"מ-הדגשה|והרי השמים נבראו ביום הראשון, ולמה נאמר ביום השני יהי רקיעה? אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|"אמר יהי}} "יהי רקיע" יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע. אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: יעשה כמין מטלית הרקיע. היך מה דאת אמר ([[שמות לט ג|שמות פקודי לט ג]]) "וירקעו את פחי הזהב" {{ירו"מ-הוסר|וגומר }}תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עובי הרקיע|עוביו של רקיע כשתי אצבעיים]]. מילתיה דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} פליגא. דאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[איוב לז יח]]) "תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק" תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס. {{ירו"מ-ביאור|פח דק}} יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} רפה. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "וימתחם כאהל לשבת" וכתיב "חזקים" רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} הוא מעלה חלודה. ברם הכא, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} "כראי מוצק" בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן. רבי עזריה[[ביאור:עץ מסורת#רבי עזריה|°]] אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[בראשית ב א|בראשית בראשית ב א]]) "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי" {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו}} "ויברך אלהים את יום השביעי" מה כתיב בתריה? ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים" וכי מה ענין זה אצל זה? אלא יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה, וכתיב ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" {{ירו"מ-הדגשה|כאילו היום נעשו. תנן: מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה דברי רבי אליעזר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כמה אשמורות ביום ובלילה|ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אורכם של עונה, עת ורגע|העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה]] העת אחד מעשרים וארבעה לעונה הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת כמה הוא הרגע? רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] אמר: כדי לאומרו. ורבנן אמרין הרגע כהרף עין. תני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר: {{שוליים|א_יד}}שלש {{ירו"מ-הדגשה|משמרות הוי הלילה. מאי טעמא? דכתיב}} ([[שופטים ז יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ויבא גדעון וכ"ו}} ראש האשמורת התיכונה" {{ירו"מ-הדגשה|ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה}}. רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שאמר ארבע משמרות הוי הלילה, דכתיב}} ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" וכתיב ([[תהילים קיט קמח]]) "קדמו עיני אשמורות" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]. חד אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. וחרינה אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "חצות לילה" ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "ראש האשמורת התיכונה" מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי "חצות לילה {{ירו"מ-הדגשה|אקום" ו"קדמו עיני אשמורות}}"? פעמים "חצות לילה" {{ירו"מ-הדגשה|אקום}} ופעמים "קדמו עיני אשמורות" הא באי זה צד? בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה. ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו. קדמו עיני אשמורות. מכל מקום {{שוליים|א_טו}}לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך. {{ירו"מ-ביאור|לא היה השחר בא ומוצא את דוד ישן}} הוא שדוד אמר: ([[תהילים נז ט]]) "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר" <span id="דף_ה_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ה'. בדף הקודם הזכרנו כל מיני שיטות מה עובי הרקיע. עכשיו הגמרא מביאה לנו שיטה נוספת. '''רבנן אמרין כשני אבות הראשונים.''' כלומר העובי של הרקיע זה בעצם חמש מאות שנה, אבל יש לזה איזה רמז. כלומר זה כנגד חמש מאות שנה שבהם האבות הכירו את הקדוש ברוך הוא. אברהם אבינו חי מאה שבעים וחמש שנה, אבל רק בגיל שלוש הוא הכיר את בוראו. כלומר יש לו מאה שבעים ושלוש שנים שבהם הוא הכיר את בוראו. יצחק חי מאה שמונים שנה ויעקב מאה ארבעים ושבע. ביחד זה חמש מאות שנים. יש איזה רמז באיזה פסוק דכתיבא '''כימי השמים על הארץ'''. אז בעצם עובי הרקיע זה, '''וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה.''' שאלתא אמרה, '''ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה?''' כלומר, מאיפה לך באמת שהעובי של הרקיע זה חמש מאות שנה? אמר רבי בון דכתיב '''יהי רקיע בתוך המים'''. מה זה יהי רקיע בתוך המים? בתווך. כלומר בעצם כמו שמהארץ עד הרקיע זה חמש מאות שנה, ככה מתחילת הרקיע עד סוף הרקיע זה עוד חמש מאות שנה. שאלתא אמרה, הרי השמיים נבראו ביום הראשון. אז למה נאמר ביום השני יהי רקיע? זה כבר נברא קודם. אמר רב, '''לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו.''' תאמר רב, '''יהי רקיע''' פירושו '''יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע.''' אמר רבי יודה בן פזי, '''יעשה כמין מטלית הרקיע.''' בעצם זה כמו יריעה. '''היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב''' - כמו שאת הזהב רקעו, עשו דק דק, אז ככה הרקיע הוא דק. תני בשם רבי יהושע: '''עוביו של רקיע כשתי אצבעיים.''' כלומר בעצם לפי זה הרקיע הוא לא כזה עבה כמו שדיברנו קודם, אלא בעצם בעובי של שתי אצבעות. מילתיה דרבי חנינא פליגא - רבי חנינא עושה אפילו עוד יותר דק. אמר רב אחא בשם רבי חנינא: כתיב '''תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק'''. '''תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס''', כלומר ממש בעובי של כמה מילימטרים. '''יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים.''' </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''יהי רקיע בתוך.''' באמצע וכפי המרחק מלמעלה שהוא בין רקיע לרקיע והמרחק מלמטה שהוא מן השמים עד הארץ כך הוא עוביו באמצע '''מלתיה דר' חנינא פליגא וכו'.''' דאמר שהן דקין ועשוין כטס הזה '''יכול שהן נתרפין.''' אח"כ מזמן לזמן '''על ידי שהות רפה.''' בשהוי הזמן נתרפה '''ר"ש בן לקיש אמר בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים וכו'.''' כלומר דר"ל דריש לסיפי' דקרא כראי מוצק על תולדות השמים ולא על השמים עצמם '''על הא דר"ש בן לקיש וכו'.''' כלומר דכך הוא רמוז בפ' ע"י סמיכות הכתובים דעל תולדות הוא אמורות '''וכתיב אלה תולדות השמים וגו'.''' לומר שאע"פ שזמן נכנס וזמן יוצא הם בהבראם וכיום עשות אותם '''ארבע אשמורות וכו'.''' וכל אשמורה ג' שעות ולפרושי עד סוף האשמורה ראשונה דמתני' קאי '''ר' נתן אומר שלש דכתיב ראש אשמורת התיכונה.''' האמצעית אלמא דשלש הן '''וכתיב קדמו עיני אשמורות.''' שתים והן חצות לילה '''פעמים חצות לילה וכו'.''' ולא דשתי אשמורות הן הן חצות לילה '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא.''' כלומר אף שלפעמים היה מקדים ולפעמים מאחר אבל לעולם לא היה השחר בא ומצא לדוד כשהוא ישן '''איתעיר יקרי וכו'.''' וקרא הכי מידרש עורה כבודי מלפני כבוד בוראי ולפיכך אעירה סתר</div> <div class="yerum-leiden-text">שותה · תמצית כוש מצרים שותה · נמצאת או' מצרים מהלך ארבעים יום · וכוש מהלך שבע שנים ועוד · ורבנן אמרין כשני אבות הראשונים כימי השמים על הארץ · וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה · כך בין רקיע לרקיע ועוביו מהלך חמש מאות שנה · ומה חמית מימר עוביו שלרקיע מהלך חמש מ' מאות שנה · אמ' ר' בון יהי רקיע בתוך המים · יהי רקיע בתווך · רב אמ' לחים היו שמים ביום הראשון ובשיני קרשו · רב אמ' יהי רקיע יחזק הרקיע · יקרש הרקיע · יגלד הרקיע · ימתח הרקיע · אמ' ר' יודה בן פזי יעשה כמין מטלית הרקיע · היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב וגו' · תני בשם ר' יהושע עוביו שלרקיע כשתי אצבעיים · מילתיה דר' חנינא פליגא דמר ר' אחא בשם ר' חננא תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק תרקיע· מלמד שהן עשויין כטס · יכול שאינן בריאין תל' חזקים · יכול שהן נתרפין · תל' כראי מוצק · בכל שעה ושעה נראין מוצקים · ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש · ר' יוחנן אמר בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל על ידי שהות רפה · ברם הכא וימתחם כאהל לשבת · וכת' חזקים · ר' שמעון בן לקיש אמ' בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים על ידי שהות הוא מעלה חלודה ברם הכא כראי מוצק בכל שעה ושעה נראין הן כשעת יציקתן · ר' עזריה אמר על הדא דר' שמעון בן לקיש ויכולו השמים והארץ וכל צבאם · ויכל אלהים ביום השביעי · ויברך אלהים את יום השביעי · מה כת' בתריה אלה תולדות השמים · וכי מה עניין זה אצל זה · אלא יום נכנס ויום יוצא שבת נכנס שבת יוצא · חודש נכנס חודש יוצא · שנה נכנסה שנה יוצאה · וכת' אלה תולדות השמים והאר' בהבראם ביום עשות יי' אלהים ארץ ושמים · ר' אומ' ארבע אשמורות ביום וארבע אשמורות בלילה · העונה אחד מעשרים וארבעה לשעה · העת אחד מעשרים וארבעה לעונה · הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת · כמה הוא הרגע · ר' ברכיה בשם ר' חלבו אמר כדי לאומרו · ורבנן אמרין הרגע כהרף עין · תני שמואל הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה · ר' נתן או' שלש ראש האשמורת התיכונה · ר' זריקן ר' אמי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך · וכת' קדמו עיני אשמורות · ר' חזקיה אמ' ר' זריקן ר' בא חד אמ' טעמיה דר' · וחרינה אמ' טעמיה דר' נתן · מאן דמר טעמ' דר' חצות לילה · ומאן דמר טעמיה דר' נתן ראש האשמורת התיכונה · מן מקיים ר' נתן טעמיה דר' חצות לילה פעמים חצות לילה · ופעמים קדמו עיני אשמורות · הא באי זה צד בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים חצות לילה · ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו קדמו עיני אשמורות · מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך · הוא שדוד אמ' עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: '''בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות רפה''', כלומר האוהל הולך ומתרפה. ברם הכא כתיב '''וימתחם כאהל לשבת''' וכתיב '''חזקים''' - כמו שאמרנו מקודם. רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים''', כלומר אדם יוצר כלי, '''על ידי שהות הוא מעלה חלודה'''. ברם הכא, '''כראי מוצק''', כלומר '''בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן''', כלומר חדשים לגמרי. רבי עזריה אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש: כתיב '''ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי''', '''ויברך אלהים את יום השביעי'''. מה כתיב בתריה? '''אלה תולדות השמים'''. וכי מה ענין זה אצל זה? הרי סיימנו כבר את הבריאה והכול. אלא '''יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה''', וכתיב '''אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים'''. כלומר, כאילו היום הם נעשו. כלומר, למרות שעובר המון זמן, אלפי שנים אפילו, תמיד השמיים והארץ נראים כאילו שהיום רק נבראו. ממש חדשים. מתי קורין קריאת שמע בערבין? משעה שכולם נכנסים לאכול בתלמותם עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אלעזר. אז מה הכוונה האשמורה הראשונה? כמה משמרות יש בלילה? '''רבי אומר ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה.''' כלומר בעצם רבע לילה זה הזמן שעליו דיבר רבי אלעזר. הגמרא ממשיכה ואומרת לנו '''העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה. העת, אחד מעשרים וארבעה לעונה. הרגע, אחד מעשרים וארבעה לעת.''' ושואלת, '''כמה הוא הרגע?''' רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר: '''כדי לאומרו'''. אז מה שאתה אומר רגע, איך שאמרת - זה בעצם נגמר הזמן הזה. '''ורבנן אמרין הרגע כהרף עין''' - זמן לא מוגדר. תני שמואל: '''הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה.''' רבי נתן אומר שלוש אשמורות הוו לילה. אומר: לא ארבע משמרות כמו שאמר רבי, אלא רק שלוש משמרות. מה טעם? מה רומז שיש שלוש משמרות? דכתיב '''ראש האשמורת התיכונה''' - גדעון בא עם שלוש מאות איש אשר איתו, בראש האשמורת התיכונה. אנחנו יודעים שאין תיכונה אלא כשיש לפניה ולאחריה. תיכונה זה אמצעית, כלומר יש אחת לפניה ואחת אחריה, אז יש ביחד שלוש. רבי זריקן ורבי אבא בשם רבי שמעון בן לקיש - טעמא דרבי, למה רבי אמר שיש ארבע? דכתיב '''חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך'''. כלומר פסוק אחד אומר שדוד קם בחצות, באמצע הלילה. פסוק אחר אומר '''קדמו עיני אשמורות''', כלומר שקמתי באמצע הלילה ועדיין היו שני אשמורות עד הבוקר. אז אם הוא קם באמצע הלילה והיו עוד שני אשמורות עד הבוקר, היו כנראה שני אשמורות קודם, ביחד ארבע. אמר רבי חזקיה: רבי זריקן ורבי אבא, חד אמר טעמיה דרבי, וחרינה אמר טעמיה דרבי נתן. מאן דמר טעמא דרבי - '''חצות לילה'''. מאן דמר טעמיה דרבי נתן - '''ראש האשמורת התיכונה'''. שואלת הגמרא, '''מה מקיים רבי נתן טעמיה דרבי חצות לילה?''' הרי לכאורה רבי צודק, יש לו פסוקים שמראים שהלילה זה ארבע משמרות. איך הוא יסביר את זה? אמרה: '''פעמים חצות לילה, ופעמים קדמו עיני אשמורות'''. זה לא תמיד באותו זמן. לפעמים דוד קם בחצות הלילה, לפעמים הוא קם שני אשמורות קודם, כי אם הלילה היו שלוש משמרות אז הוא קם שתי משמרות לפני חצות. '''הא באי זה צד?''' באיזה מקרה ככה? '''בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה''' - היה קצת עייף, אירח כל מיני דיפלומטים מכל מיני מדינות, אז הוא התעכב, לכן ישן טיפה יותר. '''ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו, קדמו עיני אשמורות''' - הוא קם יותר מוקדם. '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך''' - אף פעם לא קרה שהשחר עלה ומצא את דוד ישן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ה עמוד א''' {{שוליים|א_טז}} '''זמן קריאת שמע של ערבית עד חצות לכתחילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין יח <קטע סוף=ה ב/> ==דף ו עמוד א== <קטע התחלה=ו א/>. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים - עד חצות לכתחילה, כמפורש בירושלמי "הלכה כחכמים", אך בדיעבד או במקום הצורך הזמן עד עלות השחר כרבן גמליאל, וכך פסק הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד ב<span class="yerum-runnum">10</span></div> איתעיר יקרי מן קומי איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. {{ירו"מ-ביאור|יקום כבודי לפני כבוד בוראי שכבודי אינו חשוב כלום בפני כבוד בוראי}} "אעירה שחר" אנא הוינא {{ירו"מ-ביאור|אני הייתי}} מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי. והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דוד ביזה עצמו לכבוד המצוות|דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות]], ואת אמר ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום"? והוא אומר: ([[תהילים קיט סב]]) "על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|כדי שאספיק ללמוד משפטי ה}}’. ומה היה דוד עושה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אלעזר ברבי מנחם[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי מנחם|°]]: היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה. ומה היו חבירי תורה אומרים? ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו. הדא הוא דכתיב ([[מלכים ב ג טו]]) "והיה כנגן המנגן" כנגן במנגן אין כתב כאן, אלא כנגן המנגן. הכינור היה מנגן מאיליו. מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן "ראש האשמורת התיכונה"? אמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ויאות? {{ירו"מ-ביאור|האם אפשר להסביר כך}} מי כתיב {{ירו"מ-הדגשה|האשמורות "ה}}תיכונות"? לא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב אלא}} "תיכונה". קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא {{ירו"מ-הוסר|עירין}} ערין. {{ירו"מ-ביאור|האשמורת הראשונה לא נחשבת כיוון שעדיין אנשים ערים}} פיסקא וחכמים אומרים: עד חצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_טז}}הלכה כחכמים. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מפקד לחברייא {{ירו"מ-ביאור|מצווה את התלמידים}}: אין בעיתון מתעסקא באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אם אתם רוצים לעסוק בתורה בלילה ולהמשיך גם אחרי חצות}} אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין. מילתיה אמרה שהלכה כחכמים. מילתיה אמרה שאומר דברים {{ירו"מ-ביאור|שמותר ללמוד תורה}} אחר אמת ויציב. {{ירו"מ-ביאור|גם בלילה נהגו לאמר אמת ויציב}} תני: הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו. מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]]: מה טעם {{ירו"מ-הדגשה|לא תקנו לקרא בבית הכנסת בזמן}}? אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב. <span id="דף_ו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> הוא שדוד אמר: '''עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר'''. כלומר, אני בעצם מעיר את השחר. '''איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבוראי''' - אני מוריד את הכבוד שלי בפני הכבוד של הבורא, לכן אני קם מוקדם. '''איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבוראי''' - הכבוד שלי לא חשוב כלום מול הכבוד של הקדוש ברוך הוא. '''אעירה שחר, אנא הוינא מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי'''. '''והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר?''' לך תהיה כמו כולם, תלך לישון. '''דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות, ואת אמר חצות לילה אקום?''' והוא אומר: '''על משפטי צדקך''' - למה אני קם כל כך מוקדם? כדי שאספיק ללמוד את משפטי השם. יש הרבה תורה ללמוד, אני קם שעה אחת קודם, אני כבר בחצות או אפילו לפני כן, כדי שאספיק ללמוד. ומה היה דוד עושה? אמר רבי פינחס בשם רבי אלעזר ברבי מנחם: '''היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה.''' ומה היו חבירי תורה אומרים? '''ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה.''' כלומר, כל מי שהיה תלמיד חכם ואוהב תורה היה מתעורר ולומד ביחד עם דוד. אמר רבי לוי: '''כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו.''' הדא הוא דכתיב '''והיה כנגן המנגן''' - לא כתוב "כנגן במנגן" אלא '''כנגן המנגן''', כלומר הכינור עצמו היה מנגן מאליו. '''מה מקיים רבי טעמא דרבי נתן ראש האשמורת התיכונה?''' לכאורה רבי נתן גם מביא פסוק שגדעון בא בראש האשמורת התיכונה, שהיא האמצעית, סימן שיש אחת לפניה ואחת לאחריה. אז מה רבי יעשה עם זה - האם הוא סובר שיש ארבע משמרות? אמר רב הונא: '''סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה.''' הוא בעצם לשני החלקים האמצעיים התכוון - שבין סוף השנייה לראש השלישית, בזמן הזה הוא בדיוק בא. אמר רבי מנא: '''ויאות?''' איך אתה יכול להגיד דבר כזה? '''מי כתיב תיכונות? לא, תיכונה.''' - יש רק אחת. אז אפשר להסביר שבעצם מה שאני אומר "אשמורת תיכונה" הכוונה באמת מתוך שלוש, כיוון שהראשונה לא נחשבת - הרי גדעון רצה לבוא להפתיע אותם, הוא בא בזמן שכולם ישנים, אז האשמורת הראשונה אינה חלק מהעסק, כי אז כולם עדיין ערים. '''קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא ערין.''' פיסקא - '''וחכמים אומרים: עד חצות.''' אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: '''הלכה כחכמים''' - שבעצם צריך לקרוא עד חצות. רבי יסא היה '''מפקד לחברייא''' - אומר לתלמידי חכמים - '''אין בעיתון מתעסקא באוריתא, אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין.''' כלומר קודם כל תקראו קריאת שמע, כי צריכים לקרוא לפני חצות, ורק אחר כך תמשיכו ללמוד. '''מילתיה אמרה שהלכה כחכמים''' - כי הוא אמר להם לקרוא קריאת שמע לפני חצות. וגם '''מילתיה אמרה שאומר דברים אחר אמת ויציב''' - כלומר, מותר ללמוד תורה גם אחרי שאומרים קריאת שמע, לא חייבים לישון מיד. עכשיו למה אומר "אמת ויציב"? כי בזמנם היה מקובל גם בלילה לברך אמת ויציב, אף על פי שאנחנו מברכים אותה רק בברכות קריאת שמע של הבוקר, אבל הם אמרו את זה גם בקריאת שמע של הלילה. תני: '''הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו.''' כלומר, מי שקורא קריאת שמע בבוקר בבית הכנסת יצא ידי חובתו - כמו שאמרנו שכבר מעלות השחר אפשר לקרוא קריאת שמע, אז למרות שהתפללו מוקדם זה היה בסדר. אבל מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא ידי חובתו. שואלת הגמרא: '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית?''' למה מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא? אמר רב הונא בשם רב יוסף: '''מה טעם?''' - למה לא תיקנו לקרוא בבית כנסת בזמן? בשחרית קראו מעלות השחר וזה בסדר, אבל בערבית תיקנו חכמים לקרוא קריאת שמע לפני צאת הכוכבים בכוונה. למה תיקנו להם לקרוא לפני הזמן? '''אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב''' - בשביל להבריח מן המזיקים, לכן נדאג שמה שהוא קורא בבית הכנסת לא יצא בו ידי חובה, כך הוא יהיה חייב לקרוא גם בבית. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''והיה יצרו מקטרגו.''' ומפתה אותו '''המנגן.''' משמע הידוע ומנגן מאיליו '''סופה של שנית.''' ובאיכה רבתי גריס ראשה של שנית וסופה של שלישית כלומר בשתי אשמורות האמצעות הוא מדבר שהן מתכנות את הלילה '''אמר ר' מנא ויאות.''' בתמיה ומי כתיב תיכונות לא תיכונה כתיב דמשמע אחת '''קדמייתא לא מתחשבא.''' כלומר אלא הכי בעינן לשנויי אליבא דר' דלעולם ד' משמרות הויין והא דכתיב התיכונה משום שהראשונה אינה בחשבון של שומרי המחנה לפי שעדיין הבריות ניעורין הן ואין דרכן להשים שומרים תחילת הלילה '''אין בעיתון מתעסקין באורייתא.''' אם אתם רוצים להתעסק בתורה כל הלילה תזהרו לקרות שמע קודם חצות ואח"כ תתעסקו בתורה '''מילתיה אמרה.''' שמעינן ממילתיה דס"ל שהלכה כחכמים דזמן קריאת שמע עד חצות '''בבית הכנסת.''' עם הציבור '''בערב לא יצא ידי חובתו.''' כדאמרי' לעיל בריש ההלכה אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דבר של תורה '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית.''' כלומר ומפני מה באמת לא תקנו לקרות בערבית גם בבהכ"נ בזמנה ולא יהא צריך כל א' וא' לחזור ולקרות בביתו '''בשביל להבריח את המזיקין.''' הלכך הואיל ובלאו הכי צריך כל א' וא' לקרות בביתו סמוך למטתו לא רצו לתקן שיהו הכל קוראין ביחד בזמנו שלא יסמוכו על זה ולא יקרא שוב סמוך למטתו</div> <div class="yerum-leiden-text">איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבריי · איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבריי · אעירה שחר · אנא הוינא מעורר שחרה · שחרה לא הוה מעורר לי · והיה יצרו מקטרגו ואומ' לו דוד דרכן שלמלכים להיות השחר מעוררן · ואת אמר אעירה שחר · דרכן שלמלכים להיות ישינין עד שלש שעות · ואת אמר חצות לילה אקום · והוא או' על משפטי צדקך · ומה היה דוד עושה ר' פינחס בשם ר' לעזר בר מנחם היה נוטל נבל וכינור ונותנו מ' מראשותין ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם כדי שישמעו חבירי תורה · ומה היו חבירי תורה אומ' ומה אם דוד המלך עוסק בתורה אנו על אחת כמה וכמה · אמ' ר' לוי כינור היה תלוי כנגד חלונותיו שלדוד והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו והיה מנגן מאיליו · הדה הוא דכת' והיה כנגן המנגן · כנגן במנגן אין כת' כאן אלא כנגן המנגן · הכינור היה מנגן מאיליו · מה מקיים ר' טעמ' דר' נתן ראש האשמורת התיכונה · אמ' ר' הונא סופה שלשנייה וראשה שלשלישית הן מתווכות את הלילה · אמ' ר' מנא ויאות מי כת' תיכונות לא תיכונה קדמייתא לא מתחשבא דעד כדון ברייתא עירין · פיס' · וחכמ' אומ' עד חצות · ר' יסא בשם ר' יוחנן אמר הלכה כחכמ' · ר' יסא מפקד לחברייא אין בעיתון מיתעסקא באוריתא אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין · מילתיה אמרה שהל' כחכמ' מילתיה אמרה שאומ' דברים אחר אמת ויציב · תני הקורא את שמע בבית הכנסת בשחר יצא ידי חובתו · בערב לא יצא ידי חובתו · מה בין הקורא בשחרית · ומה בין הקורא בערבית · ר' הונא בשם רב יוסף מה טעם אמרו אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב</div> <div class="yerum-side">'''מילתיה אמרה.''' וש"מ עוד ממילתיה דס"ל שאומר דברים אחר אמת ויציב והיינו אמת ואמונה והם היו רגילין לומר גם בערבית אמת ויציב כל זאת כדמשמע לקמן דקאמר פתר לה באמת ויציב סל שחרית אלמא דגם בערבית היו אומרים אמת ויציב וכלומר דע"כ דס"ל שאומרים פסוקים אחר ברכות ק"ש של ערבית קודם התפלה ואין חוששין לסמוך גאולה לתפלה בק"ש של ערבית משום דתפלות באמצע תקנום דאי לאו הכי מפני מה הזהירם על ק"ש בלבד ולא הזכיר להם כלום מתפלה אלא מפני שכבר התפללו תפלת ערבית מקודם א"כ מילתי' אמרה שאומר דברי' אחר אמת ויציב כלו' שאינו צריך לקרות שמע סמוך לשינתו ושלא יפסיק בדברים אחרים דהא אמר להם אתון קרייה שמע ומתעסקין בתורה אח"כ אלמא דק"ש של ערבית לאו דוקא סמוך לשינה והא דקאמר אחר אמת ויציב לישנא דמתני' נקט בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק ומפני סמסיימין אחר ק"ש באמת נקט הכי ור' ייסא ס"ל דיכול לומר איזה דברים ופסוקים אחר ק"ש של ערבית והכי מוכח מדלקמן</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד א<span class="yerum-runnum">11</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע על המיטה להבריח מזיקין|בשביל להבריח את המזיקין]]. מילתיה אמרה {{ירו"מ-ביאור|מתוך דבריו אפשר להבין}} שאין אמר דברים אחר אמת ויציב {{ירו"מ-הדגשה|אלא מיד ישן}}. מילתיה דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר כן. דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], כד הוה נחית לעיבורה. {{ירו"מ-ביאור|כשהיה יורד לבית הוועד לעבר את השנה}} הוה מקבל {{ירו"מ-ביאור|מתארח}} גבי רבי יעקב גרוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב גרוסה|°]]. והוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מטמר ביני קופייא, {{ירו"מ-ביאור|מסתתר בין השקים}} משמענא היך הוה קרי שמע. והוה {{שוליים|א_יז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לקרוא שמע שוב ושוב|קרי, וחזר וקרי]] עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה. {{ירו"מ-ביאור|עד שהיה נרדם}} ומאי טעמא? רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תחליפתא חמוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפתא חמוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים ד ה]]) "רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה" מילתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] פליגא. דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] קרי מזמורים בתרה {{ירו"מ-ביאור|אחרי קריאת שמע}}. והא תני?: אין אומר דברים {{ירו"מ-הוסר|אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} אמת ויציב? פתר לה באמת ויציב של שחרית. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: שלש תכיפות הן. {{שוליים|א_יח}}תכף לסמיכה שחיטה. {{שוליים|א_יט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תיכף לנטילת ידיים ברכה - במים ראשונים|תכף לנטילת ידים ברכה]]. תכף לגאולה תפילה. תכף לסמיכה שחיטה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא א ד|ויקרא ויקרא א ד-ה]]) "וסמך ושחט" תכף לנטילת ידים ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'" {{שוליים|א_כ}}תכף לגאולה תפילה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים יט טו]]) "יהיו לרצון אמרי פי {{ירו"מ-הדגשה|והגיון לפניך ה’ צורי וגואלי}}" — מה כתיב בתריה? ([[תהילים כ ב]]) "יענך ה' ביום צרה". אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סמיכת גאולה לתפילה|וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה]], אין השטן מקטרג באותו היום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין{{ירו"מ-הדגשה|ץ}} {{ירו"מ-ביאור|נתפסתי לעבודת המלך להביא הדסים לארמון}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מצוה לראות מלכים|אמרו ליה רבי]] רבו היא. {{ירו"מ-ביאור|דבר גדול הוא}} אית בני אינשי {{ירו"מ-הדגשה|י}}הבין פריטין מחכים פלטין. {{ירו"מ-ביאור|יש אנשים שמשלמים כדי לראות את הארמון}} אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק {{ירו"מ-ביאור|דפק}} על פתחו של מלך. יצא {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג. {{ירו"מ-ביאור|הסתלק}} עוד הוא הפליג. פיסקא [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: עד שיעלה עמוד השחר. אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|א_כא}}פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שלרבי שמעון בן יוחאי עד עלות השחר נחשב לילה, ויוצא ידי חובת קריאת שמע של לילה מ}}הא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} בערבית {{ירו"מ-הדגשה|שזמנה עד עלות השחר}}, אף בשחרית כן {{ירו"מ-הדגשה|וגם לרבן גמליאל יכול לקרא קריאת שמע של שחרית מעלות השחר, כדעת רבי שמעון בן יוחאי}}? או יהא בה {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי זעירא תנא אחוי דרב חייא בר אשיא[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשיא|°]] ודרב אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רב אבא בר חנה|°]]: {{שוליים|א_כב}}הקורא עם אנשי משמר לא <span id="דף_ו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ו'. סיימנו את הדף הקודם כשאמרנו שרב הונא אמר בשם רבי יוסף שבכוונה תיקנו בערבית, כלומר להתפלל ערבית מוקדם, להגיד קריאת שמע מוקדם לפני הזמן, לפני צאת הכוכבים, כדי שאדם לא יצא ידי חובה, כדי שהוא יהיה חייב לקרוא בערב על המיטה כדי להבריח את המזיקין. ואמרנו שמתוך הדברים שלו, מזה שהוא אמר שצריכים לקרוא צמוד ממש בזמן שהולכים לישון, אז זה אומר ש'''אין אמר דברים אחר אמת ויציב'''. כלומר, אחרי שאומרים את קריאת שמע עם הברכות שלה במיטה, אז אסור אפילו ללמוד תורה, צריכים ישר לישון. ואומרת הגמרא: תדע, מילתיה דרבי שמואל בר נחמני שמעינן כן - גם כן מהמעשה שהיה עם רבי שמואל בר נחמני, גם כן אפשר להבין שכך הוא סובר. דיקא: '''כד הוה נחית לעיבורה, הוה מקבל גבי רבי יעקב גרוסה''' - כלומר, כמו שהיה מגיע לעבר את השנה, היה מתארח אצל רבי יעקב גרוסה. '''והוה רבי זעירא מטמר ביני קופייא''' - כלומר, רבי זעירא התחבא בין העצים, '''משמענא היך הוה קרי שמע''' - רצה לראות איך הוא נוהג בקריאת שמע, והוא שמע אותו '''והוה קרי, וחזר וקרי''' - אומר: שמע ישראל ועוד פעם ועוד פעם, '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה''' - כלומר, הוא בעצם המשיך לקרוא קריאת שמע עד שהוא נרדם, כן? כי הוא סובר שאסור לקרוא, אסור אפילו להגיד דברי תורה, אחרת היה יכול להתחיל להגיד דברים אחרים. למה הוא לא אמר דברים אחרים? כנראה שהוא סובר שצריכים - אסור ללמוד תורה אפילו אחרי קריאת שמע. ומאי טעמא? רבי אחא ורבי תחליפתא חמוי אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן: דכתיב '''רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'''. כלומר, מיד אחרי "אמרו בלבבכם", כלומר אתם אומרים קריאת שמע ומיד "ודומו סלה" - תלכו לישון. מילתיה דרבי יהושע בן לוי פליגא. רבי יהושע בן לוי חולק. דאמר רבי יהושע בן לוי: '''קרי מזמורים בתרה''' - הוא היה קורא אחרי קריאת שמע, הוא היה קורא עוד כמה מזמורים לפני השינה. אומרת הגמרא: והא תני? '''אין אומר דברים אמת ויציב'''? יש לנו ברייתא שאומרת שאחרי אמת ויציב לא אומרים שום דבר, כן? אז אומרת הגמרא: '''פתר לה באמת ויציב של שחרית'''. כמו שאמרנו שבעצם נהגו להגיד אמת ויציב גם ביום וגם בלילה, אז הברייתא שאומרת שאסור אפילו ללמוד תורה אחרי אמת ויציב, היא מדברת אחר אמת ויציב של שחרית, כמו שאמרנו שצריכים לסמוך גאולה לתפילה, לכן מיד אחרי זה להגיד את תפילת שמונה עשרה. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''שלש תכיפות הן. תכף לסמיכה שחיטה'''. כלומר, בקורבנות, מיד שסומכים צריכים לשחוט. '''תכף לנטילת ידים ברכה'''. נוטלים ידיים ומיד מברכים המוציא. '''תכף לגאולה תפילה'''. כלומר, אומרים גאל ישראל ומיד השם שפתי תפתח. '''תכף לסמיכה שחיטה''' דכתיב: "וסמך ושחט". '''תכף לנטילת ידים ברכה''' דכתיב: "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'". '''תכף לגאולה תפילה''' דכתיב: "יהיו לרצון אמרי פי". ומיד אחרי זה מה כתיב? "יענך ה' ביום צרה". כן, מיד אחרי זה צריך להתפלל, לבקש שהקדוש ברוך הוא ישמור עלינו. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה, אין השטן מקטרג באותו היום'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מילתיה אמרה שאין אומר דברים אחר אמת ויציב.''' ש"מ דרב הונא ס"ל שאין צריך להפסיק בדברים אחרים בין ר"ש לשינה דתקנת ק"ש סמוך למטתו להבריח את המזיקין והכי ס"ל ר' שמואל בר נחמני דלקמיה שכך למדנו ממנהגו '''כד הוה נחית לעיבורה.''' כשהיה יורד לעיבור השנה והיה מקבלו ר' יעקב גרוסה בביתו ור"ז היה מטמין עצמו בין הקופות שלא ירגישו בו והיה רוצה לשמוע מנהגו בק"ש '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה.''' ולא היה אומר דברים ופסוקים אחרים אחר ק"ש '''אמרו בלבבכם.''' זהו ק"ש שצריך כוונת הלב וסמיך ליה על משכבכם '''קרי מזמורים בתרה.''' דק"ש קודם השינה '''והא תני אין אומר דברים אחר אמת ויציב.''' וקס"ד דאק"ש של ערבית קאי וכהאי מ"ד דאין להפסיק בפסוקים אחרים בין ק"ש לשינה '''פתר לה באמת ויציב של שחרית.''' ודינא אחריתא קמ"ל בהאי ברייתא דצריך לסמוך גאולה לתפילה בשחרית וכדרב זעירא '''יהיו לרצון אמרי פי.''' וסיפיה דקרא צורי וגואלי וסמיך ליה יענך ה' בתפילה '''אין פסול נוגע.''' מובטח לו שלא יארע שום פסול אח"כ באותו קרבן '''ואיתצדית באנגריא.''' ונלכדתי במס באותו היום שכפו אותי להביא הדס לפלטין של מלך '''רבו היא.''' וכי זה דבר גדול הוא לך הא אית בני אינשי שנותנין ממון בשביל להכיר הפלטין ולראות המלך '''שבא והרתיק.''' ודפק '''עוד הוא הפליג.''' גם המלך הפליג ממנו '''אתיא דרבן גמליאל כר' שמעון.''' דאמר דיוצא בק"ש של ערבית אם קראה לפני עמוד השחר '''הא ר"ג כר"ש בערבית.''' כלומר בק"ש של ערבית ודאי שמענו דס"ל כוותיה והא הוא דמבעיא לן אם אף בשחרית כן דס"ל נמי כוותיה כשקורא מיד אחר עמוד השחר יוצא י"ח או דיבא כהאי דאמר ר' זעירא הקורא עם אנשי המשמר לא יצא מפני שמשכימין היו לקרותה מיד אחר עלות השחר ועיקר זמנה בשחרית עם הנץ החמה ולא ס"ל ר"ג כוותיה דר"ש בשל שחרית ולא איפשיטא אליבא דר"ג</div> <div class="yerum-leiden-text">בשביל להבריח את המזיקין · מילתיה אמרה שאין אומ' דברים אחר אמת ויציב · מילתיה דר' שמואל בר נחמני אמ' כן · דשמואל בר נחמני כד הוה נחית לעיבורה הוה מקבל גבי ר' יעקב גרוסה והוה ר' זעירא מטמר ביני קופייא משמענא היך הוה קרי שמע והוה קרי וחזר וקרי עד דהוה שקע מיניה גו שינתיה · ומאי טעמ' ר' אחא ור' תחליפא חמוי בשם ר' שמואל בר נחמן רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה · מילתיה דר' יהושע בן לוי פליגא · דר' יהושע בן לוי קרי מזמורים בתרה · והא תני אין אומ' דברים אחר אמת ויציב · פתר לה באמת ויציב שלשחרית דמר ר' זעירא בשם ר' אבא בר ירמיה שלש תכיפות הן · תכף לסמיכה שחיטה · תכף לנטילת ידים ברכה · תכף לגאולה תפילה · תכף לסמיכה שחיט' וסמך ושחט · תכף לנטילת ידים ברכה שאו ידיכם קודש וברכו את יי' · תכף לגאולה תפילה · יהיו לרצון אמרי פי · מה כת' בתריה יענך יי' ביום צרה · אמ' ר' יוסי ביר' בון כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיט' אין פסול נוגע באותו קרבן · וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה אין השטן מקטרג באותה סעודה · וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרג באותו היום · אמ' ר' זעירא אנא תכפית גאולה לתפילה ואיתצדית באנגריא מובלא הדס לפלטין · אמרו ליה ר' רבו היא · אית בני אינש יהבין פריטין מחכים פלטין · אמ' ר' אמי כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה למה הוא דומה לאוהבו שלמלך שבא והרתיק על פתחו שלמלך · יצא לידע מה הוא מבקש ומצאו שהפליג עוד הוא הפליג · פיס' רבן גמליאל או' עד שיעלה עמוד השחר · אתיא דרבן גמליאל כר' שמעון · דתני בשם ר' שמעון פעמים שאדם קורא את שמע אחת לפני עמוד השחר ואחת לאחר עמוד השחר ונמצא יוצא ידי חובתו שליום ושללילה · הא רבן גמליאל כר' שמעון בערבית אף בשחרית כן · או יהא בה כיי דמר ר' זעירא תנא אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה הקורא עם אנשי משמר לא</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמר רבי זעירא: '''אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין'''. הוא אומר: יום אחד סמכתי גאולה לתפילה ותפסו אותי לשרת את המלך, כן, לקחת הדס לארמון של המלך. אמרו לו: זה עונש. אמרו ליה: '''רבי רבו היא. אית בני אינשי הבין פריטין מחכים פלטין'''. יש הרבה אנשים שמשלמים כסף כדי להיכנס לארמון של המלך, ואתה קיבלת את זה בחינם. אמר רבי אמי: '''כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך'''. כלומר, הוא בא ודפק על הפתח של המלך. '''יצא לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג'''. כלומר, המלך יצא לקראתו והתברר שכבר הוא לא נמצא שמה. אז גם המלך חזר. גם כן זה שהוא אומר גאל ישראל ואחרי זה הולך להגיד דברים אחרים, אז זה כאילו המלך מחכה שהוא יבקש, יתפלל, ובעצם הוא לא מתפלל. פיסקא: '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כך אמרנו במשנה. ואומרת הגמרא: '''אתיא דרבן גמליאל כרבי שמעון''' - כלומר, רבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון. דתני בשם רבי שמעון: '''פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה'''. כלומר, אדם יקרא פעמיים שמע ישראל, אחד רגע לפני עמוד השחר ואחד רגע אחרי, הוא בעצם יוצא ידי חובת שמע ישראל של לילה ושמע ישראל של בוקר. משמע מכאן שרבי שמעון סובר שעד עמוד השחר נחשב לילה. אומרת הגמרא: האם מזה שראינו שרבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון בערבית, כלומר שהזמן של קריאת שמע של ערב זה עד עמוד השחר כמו רבי שמעון, האם '''אף בשחרית כן'''? כלומר, האם רבן גמליאל גם מודה לרבי שמעון שמשחרית מעמוד השחר כבר אפשר לקרוא קריאת שמע? '''או יהא בה''' - או שלא, אולי הוא סובר אחרת, כדמר רבי זעירא: '''רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה'''. אמרה איזה ברייתא שאומרת: '''הקורא עם אנשי משמר לא יצא, כי משכימין היו'''. כלומר, מי שיקרא בזמן שבמקדש היו קוראים, שזה ממש בעמוד השחר, אז לא יצא, כי משכימים וקוראים עם עמוד השחר. אז לפי הברייתא הזאת, מי שקורא קריאת שמע בעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן? אז השאלה בעצם מה רבן גמליאל סובר. האם הוא סובר כמו רבי שמעון, שכבר מעמוד השחר יכול לקרוא קריאת שמע של יום, או שהוא סובר כמו הברייתא שאומרת שבעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן, צריך לחכות לזריחת החמה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ו עמוד א''' {{שוליים|א_יח}} '''יש לשחוט את הקרבן מיד לאחר הסמיכה עליו ללא הפסק.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק ג, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כהירושלמי שהשחיטה סמוכה לסמיכה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות פרק ג הלכה יב. {{שוליים|א_יט}} '''יש לברך על נטילת ידים מיד לאחר הנטילה, בלא הפסק בין הנטילה לברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה כ , שו"ע או"ח סימן קעט סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסו סעיף א, סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שדין "תכף לנטילת ידים ברכה" נלמד מ"שאו ידיכם קדש וברכו את ה'", והובא להלכה ברמב"ם ובשו"ע (או"ח קסו,א; קעט,א) שאין להפסיק בין נטילה לברכה. {{שוליים|א_כ}} '''יש לתכוף גאולה לתפילה ולא להפסיק ביניהן.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן קיא סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בי רבי בון שכל התוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרגו, ולכן אין להפסיק בין ברכת "גאל ישראל" לתפילת העמידה, כפי שנפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_כא}} '''מהו הזמן המוקדם ביותר לקריאת שמע של שחרית, ועד מתי נמשך זמן קריאת שמע של ערבית?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ג , סמ"ג עשין יח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי שזמן קריאת שמע של ערבית נמשך עד עלות השחר, ומכאן שגם זמן קריאת שמע של שחרית מתחיל מעלות השחר, כדעת רבן גמליאל בהתאמה עם שיטת רשב"י. {{שוליים|א_כב}} '''זמן קריאת שמע של שחרית מדאורייתא נמשך עד הנץ החמה, אף שחכמים תיקנו לקרותה קודם לכן.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ג <קטע סוף=ו א/> ==דף ו עמוד ב== <קטע התחלה=ו ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שזמן קריאת שמע מדאורייתא הוא עד הנץ החמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_כג}} '''שדרה וגולגולת שנחלקו לחוליות/חלקים ובאו מכמה מתים מטמאות באוהל אם יש בהן שיעור הראוי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, ורמב"ם (הלכות טומאת מת ד, א-ב) פסק ששדרה מכ"א חוליות וגולגולת מרוב חלקיה מטמאות אף שבאו מב' מתים. {{שוליים|א_כד}} '''רביעית דם או רובע עצמות שנאספו מכמה מתים מטמאים כדין דם/עצמות מת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, כפי שהביאו הרמב"ם בהלכות טומאת מת פרק ד הלכות א-ב. {{שוליים|א_כה}} '''אבר מן החי שנחתך מאדם - האם מטמא באוהל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שאבר מן החי אינו מטמא באוהל אלא במגע ובמשא, כמבואר ברמב"ם הלכות טומאת מת פרק ד הלכות א-ב, בניגוד לדעת רבי עקיבה שנדחתה. {{שוליים|א_כו}} '''אין ללקט ספיחים בשמיטה אף לדעת המתיר, אם חבריו חלקו עליו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק ד, הלכה ב <קטע סוף=ו ב/> ==דף ז עמוד א== <קטע התחלה=ז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחי שאין לפרוץ גדר חכמים ולנהוג כדעת היחיד כשהרבים אוסרים, כמבואר ברמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ד הלכה ב, שהכריע כדעת האוסרים בספיחין מגזירת ספיחי כרוב. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד ב<span class="yerum-runnum">12</span></div> {{סוף}} </div>יצא, כי משכימין היו {{ירו"מ-הדגשה|וקראים בעלות השחר}}. {{ירו"מ-ביאור|וזמנה משיכיר}} פיסקא: מעשה {{ירו"מ-הוסר|שבאו}}{{ירו"מ-הדגשה|ובאו}} בניו {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-ביאור|חולק על חכמים ולמעשה נוהג כשיטתו}} והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. {{ירו"מ-הדגשה|והא רבי שמעון בן יוחאי פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה}}. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן {{ירו"מ-ביאור|מצאנו}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? דתני: סכין {{ירו"מ-הוסר|אלוונתית}} אלונתית לחולה בשבת. אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר: מתיר היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו. ואמרנו לו רבי דבריך {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} מבטל בחייך? ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: {{שוליים|א_כג}}השדרה והגולגולת מב' מתים. {{שוליים|א_כד}}רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים.{{שוליים|א_כה}}אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה מטמא {{ירו"מ-הדגשה|באהל}}, {{ירו"מ-ביאור|דכתיב על כל נפשות מת לא יבא}} וחכמים מטהרין. {{ירו"מ-ביאור|שכתוב נפשת חסר וו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד. ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד. אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין. התחילו מ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מטמא וטיהרת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, טהור. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כל הספחין מותרין {{ירו"מ-ביאור|ספיחי שישית שנכנסו לשביעית}}, חוץ מספיחי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרוב|כרוב]] שאין כיוצא בהן בירקות שדה. {{ירו"מ-ביאור|שגודל מהר וקשה להבחין בין החדש לישן}} וחכמים אומרים: {{שוליים|א_כו}}כל הספחין אסורין. {{ירו"מ-ביאור|גזירה משום ספיחי כרוב}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי עב{{ירו"מ-הדגשה|ר}}{{ירו"מ-הוסר| ד עובדא}} בשמיטתא חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} חד מלקט ספיחי שביעית. אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון? {{ירו"מ-הוסר|אמרו}} אמר ליה: ולא את הוא שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מתיר? אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי? וקרי עלוי: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" וכן הות ליה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להחמיר על עצמו ולהקל לאחרים|פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה]]? שנייא הכא {{ירו"מ-ביאור|בקריאת שמעה}} שהיא לשינון. {{ירו"מ-הדגשה|שאף לרבנן הקורא לאחר הזמן לא הפסיד כקורא בתורה}}. מעתה אף משיעלה עמוד השחר! {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרא. משמע שאחר עמוד השחר אינם חייבים}}? ואית <span id="דף_ז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא: '''מעשה בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. שואלת הגמרא: אוקיי, הבנו. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. רבן גמליאל אומר להם: תעשו כמותי. '''ורבן גמליאל פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה?''' - זה יכול להיות? איך יכול להיות שרבן גמליאל יורה הלכה כמותו למרות שהוא יודע שאחרים חולקים עליו? כן, '''והא רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי מאיר חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. '''והא רבי עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי עקיבא חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. וכן רבי שמעון חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. כן, אז למה רבן גמליאל נוהג אחרת? עכשיו איפה באמת ראינו שרבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? '''דתני: סכין אלונתית לחולה בשבת''', כלומר מותר לשים תחבושת לחולה בשבת. '''אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור'''. ככה החכמים סוברים. אבל תני: אמר רבי שמעון בן אלעזר: '''מתיר היה רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו'''. כלומר לפי רבי מאיר זה מותר, אבל כבר חלה, ביקשנו לטרוף לו יין ושמן בשבת והוא אסר לנו. '''ואמרנו לו רבי דבריך מבטל בחייך?''' - אתה אפילו בעצמך לא נוהג כמו שאתה פוסק. '''ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי'''. כלומר, כיוון שחכמים חולקים עלי, אני לא יכול לנהוג אחרת ולהקל לעצמי. לאחרים אני כן מקל, לעצמי אני לא מקל. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''השדרה והגולגולת מב' מתים. רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים. אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, רבי עקיבה מטמא, וחכמים מטהרין'''. יש לנו הרי כתוב בפסוק "כל נפשות מת לא יטמא", ואני אומר כך: סובר שגם אם השיעור של טומאת אוהל היא באה משני מתים, גם כן זה מטמא. אה, אז אם לדוגמא אנחנו יודעים שיש רביעית דם, רביעית דם מטמא באוהל, אז אני אומר לא רק רביעית דם ממת אחד, גם משני מתים. אותו דבר החכמים - רוב העצמות מטמא, לא רק אם זה ממת אחד, אפילו רוב העצמות משני מתים. יש עוד דבר, השדרה והגולגולת. אנחנו יודעים ששדרה וגולגולת מטמאים באוהל, כן, אפילו אם אין בהם רוב העצמות. אז לפי חז"ל זה דווקא אם השדרה היא של אדם אחד והגולגולת של אדם אחד. ולפי רבי עקיבא אפילו זה בא משני אנשים. כלומר כמה עצמות מאדם אחד, כמה עצמות מאדם שני - אז רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין. תני: '''מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד'''. כלומר בכפר טבי הרומאים רצחו ועזבו את העצמות האלה והניחו אותם באוויר הכנסת בלוד. כלומר באוויר, לא מתחת הגג, כדי שלא יטמאו את כל מי שימצא שמה, אלא באוויר, באמצע היה איזה חלל, שמה הניחו את זה. '''ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד'''. כלומר, אפילו אין שדרה אחת שהיא מאדם אחד. כל העצמות פה מעורבבות, חלק מעצם פה, חלק מעצם מאדם אחר. '''אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין'''. בואו נעמוד על דעתנו, נראה אם דבר כזה מטמא באוהל או לא. '''התחילו מרבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית מטמא וטיהרת, טהור'''. רואים מכאן שרבי עקיבא לא נהג כמו שהוא פסק. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''פיסקא מעשה שבאו בניו וכו'.''' ור"ג פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיהו בתמיה והא ר"מ וכו' כדמייתי לקמן '''והן.''' והיכא אשכחן להא דפליג ר"מ עם רבנן ואפ"ה לא עבד עובדא כוותיה '''כהאי דתנינן תמן.''' בפ"ב דאהלות '''השדרה והגלגלת מב' מתים.''' חצי חוליות השדרה ממת זה וחצי חוליות השדרה ממת זה וכן הגלגלת '''אבר מן החי מב' אנשים.''' חצי אבר נתלש מחי זה וחצי אבר כזה נתלש מחי אחר ונראין כאבר אחד '''ר"ע מטמא.''' באהל וחכמים מטהרין מטומאת אהל '''התחילו מר"ע.''' למנות והוא טיהר ומשום חכמים דפליגי עליה '''כהאי דתנינן תמן.''' פ"ט דשביעית כל הספיחין מותרין לכל בשביעית דהא דכתיב את ספיח קצירך לא תקצור היינו שלא יקצור כדרך שקוצר בכל שנה אלא קוצר מעט מעט ואוכל '''חוץ מספיחי כרוב.''' שאין כיוצא בהם בירקות שדה שדרך רוב האדם לזורעם בגינות וגזרו עליהן חכמים שמא יזרעם בגינה ויאמר ספיחין הן '''כל הספיחין אסורין.''' מדבריהם ואפי' מיני תבואה וקטנית גזרו עליהם מטעם זה ורשב"י עבד עובדא בשמיטתא כוותייהו דחכמים כדמסיים ואזיל וא"כ כל אלו לא סמכו על עצמן למעשה ומפני מה ר"ג דפליג עם רבנן ועבד עובדא כוותיה '''שנייא הכא שהיא לשינון.''' ללימוד ואינו מפסיד בקריאת שמע ואפי' לאחר שעבר זמן ודחי לה הש"ס להאי שינויא דאם כן מעתה אף משיעלה עמוד השחר יקרא ולמה אמר להן אם לא עלה עמוד השחר '''יאית דבעי מימר.''' דשאני הכא דתמן בהני עובדי היו יכולין לקיים דברי חכמים ולפיכך לא סמכו על דעת עצמן למעשה אבל הכא כבר עבר זמן דחכמים ולפיכך אמר לון עבידו עובדא כוותי דידי</div> <div class="yerum-leiden-text">יצא כי משכימין היו · מתני' מעשה שבאו בניו מבית המשתה אמרו לו לא קרינו את שמע · אמ' להן אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות · ורבן גמליאל פליג על רבנן עבד עובדא כוותיה · והא ר' מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה · והא ר' עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כותיה · והן אשכחנן דר' מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה דתני סכין אלוונתין לחולה בשבת · אימתי בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת · אבל אם לא טרף מערב שבת אסור · תני אמ' ר' שמעון בן אלעזר מתיר היה ר' מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת · וכבר חלה וביקשנו לעשות לו כן ולא הניח לנו · ואמרנו לו ר' דבריך מבטל בחייך · ואמ' לן אע'פ' שאני מיקל לאחרים מחמיר אני על עצמי דהא פליגי עלי חביריי · והן אשכחנן דר' עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה · כיי דתנינן תמן השזרה והגולגולת משני מתים רביעית דם משני מתים · ורובע עצמות משני מתים · אבר מן המת משני מתים · אבר מן החי משני אנשים · ר' עקיבה מטמא וחכמ' מטהרין · תני מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי והניחוה באויר הכנסת בלוד · ונכנס תודרוס הרופא ונכנסו כל הרופאים עמו · אמ' תודרוס הרופא אין כאן שזרה ממת אחד ולא גולגולת ממת אחד · אמרו הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין נעמוד על המיניין · התחילו מר' עקיבה וטיהר · אמרו לו הואיל והיית מטמא וטיהרת טהור · והן אשכחנן דר' שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה · כיי דתנינן תמן ר' שמעון או' כל הספחין מותרין חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה · וחכמ' אומ' כל הספחין אסורין · ר' שמעון בן יוחי עבד עובדא בשמיטתה חמא חד מלקט ספיחי שביעית · אמ' ליה ולית אסור · ולאו ספיחי אינון אמרי ליה ולא את הוא שאת מתיר · אמ' ליה ואין חביריי חולקין עלי · וקרי עלוי ופורץ גדר ישכנו נחש · וכן הות ליה · ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה · שנייא היא הכא שהיא לשינון · מעתה אף משיעלה עמוד השחר · ואית</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''רבי שמעון אומר: כל הספחין מותרין, חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה. וחכמים אומרים: כל הספחין אסורין'''. אנחנו יודעים שבשביעית חכמים גזרו על ספיחין, בגלל שהרבה אנשים היו זורעים בעצמם ואומרים זה גדל לבד, אז לכן גזרו על ספיחין. כלומר, רבי שמעון אומר: הדבר היחיד שאני לא יודע אם הוא גדל קודם או מישהו זרע אותו עכשיו זה ירקות שדה, אבל שאר הספיחין אני יכול לראות שזה גדל קודם. וחכמים אומרים כל הספיחין אסורין. רבי שמעון בן יוחי עבד ודקי כחכמים. איפה ראינו את זה? '''עב בשמיטתא חמא חד מלקט ספיחי שביעית'''. כלומר הוא ראה אדם שמלקט בשביעית ספיחין. '''אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון?''' הרי ספיחין אסורים. '''אמר ליה: ולא את הוא שאת מתיר?''' הרי אתה מתיר ספיחין, מה אתה רוצה ממני? '''אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי?''' כלומר, איך אתה עושה כמוני? הרי חכמים חולקים עלי. '''וקרי עלוי: "ופורץ גדר ישכנו נחש". וכן הות ליה'''. כלומר באמת נחש הכיש את האדם הזה והוא מת. ראינו רבי שמעון לא עושה כמותו, אלא כמו חכמים, כמו רבי מאיר, רבי עקיבא. אז '''ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה?''' אמר רבן גמליאל עושה כשיטתו. עונה הגמרא: '''שנייא הכא שהיא לשינון'''. זאת אומרת בעצם קריאת שמע לא נורא אם הוא יקרא אחר כך, כי הרי זה מקסימום כמו שאמרנו, גם אם הוא קורא לא בזמן אז זה כמו לימוד תורה, אז לא נורא. הרי גם חכמים מסכימים שהקורא לאחר הזמן לא נענש כי קורא בתורה. ושואלת הגמרא: אם ככה, אז למה הוא אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? כן, הרי אם זה בגלל שינון, כלומר כמו קורא בתורה, אז כל הזמן גם בבוקר גם מאוחר, אין הגבלה של זמן. '''מעתה אף משיעלה עמוד השחר!''' למה אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד א<span class="yerum-runnum">13</span></div> דבעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|יש שרצו לתרץ}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|במה שראינו שרבי מאיר ורבי עקיבא בן יוסף ורבי שמעון בן יוחאי נהגו כחכמים, זה מפני ש}}היו יכולין לקיים דברי חכמים. ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים. אמר לון: עובדין עובדא {{ירו"מ-הוסר|כוותיה}} כוותי. {{ירו"מ-ביאור|תנהגו כשיטתי}} פיסקא: ולא זו בלבד {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואיברים {{שוליים|א_כז}}ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אנן תנינן אכילת פסחים, אית דלא תני {{ירו"מ-ביאור|יש שלא גרסו}} אכילת פסחים. מאן תנא אכילת פסחים, רבנן. ומאן דלא תנא אכילת פסחים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|בקרבן פסח}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ח]]) {{ירו"מ-הוסר|"כאן}} "ואכלו את הבשר {{ירו"מ-הדגשה|ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה}}" ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במכת בכורות}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ועברתי בארץ מצרים ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה והכיתי כל בכור" וגו}}' מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות. אמר רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולית}} לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן אכילת פסחים אפילו כרבנן. דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה כנותר, אפילו בדיעבד אסור לאכלו אחר חצות}}. {{ירו"מ-ביאור|ואילו כל מה שנשנה במשנתינו, הם דברים שלכתחילה צריך לעשותם קדם חצות, אבל בדיעבד אם עשה אחרי חצות יצא}}. פיסקא: {{ירו"מ-הדגשה|כל הנאכלים ליום אחד — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה}}. כל הנאכלין ליום אחד {{ירו"מ-הדגשה|זה}} {{שוליים|א_כח}}קדשים קלים. {{ירו"מ-ביאור|כגון קרבן תודה ושלמי נזיר. ולא קדשי קדשים כגון חטאת ואשם שעליהם לא גזרו כיוון שהכהנים זריזים}} ואם כן למה אמרו חכמים {{ירו"מ-הדגשה|עד חצות? כדי להרחיק}}{{ירו"מ-הוסר| וכו אם}} את {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|האדם מן העבירה. דאם אתה}} אומר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב. מתוך שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב"> </span> {{מתני'|ברכות א ב}} מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|{{ירו"מ-הוסר|לכרתן}}{{ירו"מ-הדגשה|לכרתי}}]], עד הנץ החמה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות. {{שוליים|א_כט}}הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתין: {{ירו"מ-ביאור| כך כוונת המשנה}} בין {{ירו"מ-הדגשה|חוליות}} תכלת שבה {{ירו"מ-ביאור|בציצית}} {{ירו"מ-הדגשה|לחוליות}} {{ירו"מ-הוסר|ללבן}} לבן שבה. <span id="דף_ז_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו נמצאים בדף ז' של מסכת ברכות בירושלמי. בדף הקודם שאלנו איך זה שרבן גמליאל נהג כמו השיטה שלו, למרות שבעצם החכמים חולקים עליו. ניסינו לתת השערה שאולי זה בגלל שגם חכמים מודים שאם אדם לא קורא בזמן זה זורק אותו ממצווה של קורא בתורה. אמרנו אם זה ככה, אז למה הוא אמר להם אם לא על עמוד השחר? אם זה ככה, לכאורה צריך להיות כל הזמן. לא משנה מתי תקראו, כי יש לכם מצווה כמו לומדים בתורה. אז עכשיו הגמרא מביאה שיטה אחרת. '''דבעי מימר: תמן היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, יש אפשרות או כשיטתם או כחכמים - הם בחרו לנהוג כמו חכמים. '''ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, רבן גמליאל, הרי מדובר במצב שכבר עברו את הזמן שחכמים נתנו, אז ממילא הוא לא יכול לנהוג כשיטתו, כי בעצם השיטה של חכמים כבר עברה, אז לכן בעצם הוא העדיף שהם ינהגו כמותו. '''אמר לון: עובדין עובדא כוותי'''. כן, ככה הוא אמר להם. אם זה ככה, כיוון שעבר הזמן של חכמים - אוקיי, תסמכו עליי ותעשו כמותי. פיסקא. אמרנו שהוא אומר להם '''לא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות - מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. ואז בתור דוגמאות הוא מביא '''הקטר חלבים ואיברים''' ובמשנה אנחנו אמנם לא ראינו את זה - לא כתוב אכילת פסחים, אבל בגרסה של הגמרא הזאתי היה כתוב '''ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כן, אנן תנינן אכילת פסחים. כלומר הוא אומר - אנחנו, כי בגרסה שלהם היה כתוב גם אכילת פסחים, ואית דלא תני אכילת פסחים - יש משניות שלא כתוב בהם אכילת פסחים. אז מאן תנא אכילת פסחים? רבנן. רבנן סוברים שקורבן פסח נאכל כל הלילה, ומה שאמרו עד חצות זה גזירת חכמים. ומאן דלא תנא אכילת פסחים - זה רבי אליעזר. רבי אליעזר סובר שבעצם אכילת פסחים מדאורייתא זה רק עד חצות. שואלת הגמרא ומאי טעמא דרבי אליעזר? '''נאמר "ואכלו את הבשר לילה" ונאמר להלן "לילה"''' - במכת בכורות. אז מה הלילה שנאמר כאן? כלומר במכת בכורות זה היה בחצות הלילה. אז '''מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות'''. אמר רבי חונה: '''לית כן אכילת פסחים אפילו כרבנן'''. כלומר גם חכמים, שמה שאמרנו שהם סוברים שמדאורייתא היה מותר לאכול עד הבוקר - גם הוא, גם מי שסובר ככה, לא ינקוט במשנה שלו אכילת פסחים. כיוון שמה אמרנו? אמרנו שכל המשנה כאן זה בעצם דברים שנוהגים כל הלילה, וחכמים אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה. משמע מכאן שבדיעבד, אם אדם עבר חצות, הוא יכול לקיים את מה שנאמר. אז אומרת הגמרא - אומר רב חונה, פה זה לא שייך, כי הרי חכמים גזרו: '''דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים'''. כלומר גזרו שקורבן פסח אחרי חצות מטמא ידיים, כך שאפילו בדיעבד אסור לאכול אותו. וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה, נותר - אפילו בדיעבד אסור לאכול אותו אחר חצות. אז בעצם אי אפשר לשים את זה בתוך המשנה הזאת, כי המשנה מדברת על דברים שבעצם מדאורייתא מותר עד הבוקר, וחכמים גזרו עד חצות, ובדיעבד אם הוא ימשיך לאכול לא קרה שום דבר. קורבן פסח זה לא אחד מהדברים האלה. טוב, פיסקא. המשנה אמרה כל הנאכלין ליום אחד. אז אומרת הגמרא '''כל הנאכלין ליום אחד קדשים קלים'''. כלומר, שלא תיתן לחשוב שגם קדשי קדשים כמו אשם וחטאת, שהכוהנים אכלו את זה, שמה לא גזרו כיוון שהכוהנים זריזים - אלא רק בקודשים קלים. כמו שאמרנו, סתם שלמים בעצם נאכלים לשני יום ולילה, אבל קורבן שלמים - שלמי תודה ושלמי נזיר - הם בעצם נאכלים רק ליום אחד. הזכרנו את ההסברה שהתורה אמרה את זה כדי שאדם לא יוכל לסיים לבד את הקורבן. עוד אומרים שיביא גם הרבה מאוד לחמים - קורבן תודה זה ארבעים לחמים, נזיר שלושים. הרבה מאוד לחם הוא לא יכול לאכול את זה לבד, אז הוא בעצם מביא הרבה אנשים וככה הוא מפרסם את הנס. פיסקא. אמרנו '''אם כן למה אמרו חכמים''' עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה. כי '''את אומר "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב'''. במקום '''שאת אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''פיסקא ולא זו בלבד וכו'.''' אנן תנינן אכילת פסחים. היו גורסין במתני' גם אכילת פסחים שמצותן עד שיעלה עמוד השחר '''רבנן.''' דאינהו סברי דמדאורייתא זמן אכילת פסחים כל הלילה '''רבי אליעזר.''' דס"ל דמדאורייתא הוא עד חצות '''נאמר כאן לילה.''' ואכלו את הבשר בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה '''ולית כאן אכילת פסחים אפי' כרבנן.''' כלומר דלא היא דאפי' לרבנן דס"ל דמן התורה זמן אכילת פסחים כל הלילה אפ"ה לא מצינן למיתני בהדי אינך דאם עבר חצות מותרין עכ"פ לאכלן או להקטירן עד עלות השחר דלא אמרו חכמים אלא לכתחילה אבל באכילת פסחים לא משכחת לה אפי' בדיעבד שהרי גזרו חכמים טומאה עליהן כדתנן בסוף פסחים הפסח אחר חצות מטמא את הידים '''מתני' משיכיר בין תכלת ללבן.''' בין חוטי תכלת לחוטי לבן שבציצית '''בין תכלת לכרתן.''' כרתן כרישין פו"רש בלעז וצבע התכלת קרוב לגוון כרתן '''עד הנץ החמה.''' עד שעה שהחמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים '''לא הפסיד.''' כלומר לא הפסיד מלברך לפניה ולאחריה אלא אע"פ שעברה עונתה קורא ומברך לפניה ולאחריה</div> ⁣‌‌​‌‌​​​​​‍דבעי מימר תמן היו יכולין לקיים דברי חכמ' · ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמ' · אמ' לון עובדין עובדא כותיה · מתני' ולא זו בלבד אלא כל שאמרו חכמ' עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר · הקטר חלבים ואיברים ואכילת פסחים מצותן עד שיעלה עמוד השחר · אנן תנינן אכילת פסחים אית דלא תני אכילת פסחים מאן תנא אכילת פסחים רבנן · ומאן דלא תנא אכילת פסחים ר' אליעזר · ומאי טעמ' דר' ליעזר · נאמ' כאן לילה ונאמ' להלן לילה · מה לילה של להלן חצות · אף כאן חצות · אמ' ר' חונה ולית כן אכילת פסחים אפי' כרבנן דתנינן הפסח אחר חצות מטמא את הידים · מתני' כל הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר · אם כן למה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה כל הנאכלין ליום א' קדשים קלים וא"כ למה אמרו חכמים וכו' אם את הוא אומר עד שיעלה עמוד השחר הוא סבור שלא עלה עמוד השחר · נמצא אוכל ומתחייב · מתוך שאת אומר לו עד חצות · אפי' הוא אוכל אחר חצות אינו מתחייב · מתני' מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן · ר' ליעזר א' בין תכלת לכרתן עד הנץ החמה · ור' יהושע או' עד שלש שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות · הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה · גמ' כני מתניתא בין תכלת שבה ללבן שבה <div class="yerum-side">'''כל הנאכלין ליום א' קדשים קלים.''' כלומר אע"ג דאיכא קדשי קדשי' הנאכלין ליום א' כחטאת ואשם ותיבת כל הוא דדייק דלא תני והנאכלין ליום א' הלכך קאמר דאי הוה תני הכי ה"א דלא גזרו חכמים לכתחילה עד חצות אלא בקדשי קדשי' דחמירי ואע"ג דלענין חיובא דנותר שוין הן מ"מ מכיון דהאוכלין בקדשי קלים מרובים הן ביותר שנאכלין לכל אדם סד"א דלא גזרו בהן למיעבד הרחקה כמו בקדשי קדשים דהאוכלין מועטין הן שאינן נאכלין אלא לזכרי כהונה וחיישינן טפי דלא אתו לידי נותר ומש"ה קאמר כל הנאכלין דאפי' קדשי קלים אמרו בהן חכמים עד חצות ומשום סייג כדמפרש ואזיל דשמא יטעה ויבא לידי חיוב '''עד שלש שעות.''' ביום עד סוף שעה שלישית שהוא רביע היום בזמן שהימים והלילות שוין ולעולם זמן ק"ש הוא עד רביע היום בין שהימים ארוכים בין קצרים וכן הא דתנן לקמן תפלת השחר עד ד' שעות ביום היינו עד שליש היום ולפי ששליש היום הוא ד' שעות בזמן שהימים והלילות שוין נקט ד' שעות וכל מקום שנזכר במשנה כך וכך שעות ביום על דרך זה אתה צריך לחשוב ולדון '''כאדם שהוא קורא בתורה.''' אע"פ שלא יצא ידי חובת ק"ש בעונתה יש לו קבול שכר כקורא בתורה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''שכן דרך בני מלכים.''' שאין עומדין ממטתן עד סוף שעה שלישית. ורחמנא דאמר ובקומך עד שעה שכל בני אדם עומדים ממטתן קאמר והלכ' כר' יהושע ומיהו לכתחל' צריך לכוון לקרות ק"ש עם הנץ החמה כמו שהיו הותיקין עושים '''גמ' כיני מתניתא.''' כן צריך לפרש בין תכלת שבה שבציצית ללבן שבה כדמפרש ואזיל דמ"ט דרבנן דכתיב וראיתם אותו מן הסמוך לו משובחין בציצית בין תכלת ללבן הסמוך לו לראותו אז הוא עונת ק"ש </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' טוב, מתחילים עכשיו בפרק א' הלכה ב'. המשנה אומרת '''מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן'''. '''רבי אליעזר אמר: בין תכלת ל''' - קרתן, זה הקרישה. ועד מתי? '''עד הנץ החמה'''. '''ורבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות'''. הרי אמרנו "בקומך" - זמן שקמים, ובני מלכים נוהגים לקום בשלוש שעות, אז עדיין זה נקרא זמן קימה. '''הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר גם אחרי זה יכול לקרוא, אין לו אמנם שכר כמו קורא קריאת שמע בזמנה, אבל זה נחשב כמו קורא בתורה. אומרת הגמרא - מה שאמרנו במשנה "מי שיכיר בין תכלת ללבן", אז צריך בעצם להבין: '''כיני מתניתין: בין תכלת שבה לבן שבה'''. כלומר בציצית. תכלת ללבן - לא סתם צבע תכלת לבן, כי זה קל מאוד להבחין, אלא תכלת לבן בציצית. '''מה טעמון דרבנן? "וראיתם אותו"''' - מה זה "וראיתם אותו"? כלומר בו תוכלו להבחין בין תכלת ולבן '''מן הסמוך לו''', כלומר החוט התכלת והחוט הלבן, או יותר נכון בתוך אותו חוט - תוכלו להבחין בחלק שהוא תכלת וחלק שהוא לבן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ז עמוד א''' {{שוליים|א_כז}} '''עד מתי מותר לאכול את קרבן הפסח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קרבן פסח, פרק ח, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שאכילתו עד שיעלה עמוד השחר, ורבי אליעזר בן עזריה אמר עד חצות כדי להרחיק מן העבירה, וכן פסק הרמב"ם שמצוות אכילת הפסח עד עלות השחר אך חכמים גזרו לאוכלו עד חצות. {{שוליים|א_כח}} '''זמן אכילת קדשים קלים (כתודה ושלמי נזיר) הוא עד עלות השחר, וחכמים אמרו "עד חצות" כדי להרחיק מן העבירה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהזמן מהתורה הוא עד עלות השחר וחכמים הקדימו לחצות מטעם הרחקה מן העבירה, כמבואר ברמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק י הלכה ח. {{שוליים|א_כט}} '''הקורא קריאת שמע לאחר הנץ החמה עד סוף זמנה לא הפסיד, אך שכרו פחות מהקורא בזמנה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ו <קטע סוף=ז א/> ==דף ז עמוד ב== <קטע התחלה=ז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כפשט המשנה שהקורא מכאן ואילך "לא הפסיד" כאדם הקורא בתורה, כלומר יצא ידי חובה אף שלא קיים מצוה מן המובחר, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_לב}} '''זמן קריאת שמע של שחרית למצווה מן המובחר הוא עם הנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן נח סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כמצוות הוותיקין שהיו משכימים לקרוא קריאת שמע ולסמוך תפילתם עם הנץ החמה, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_לג}} '''זמן קריאת שמע של שחרית נמשך עד סוף שעה שלישית ביום, ולכתחילה יש לקוראה מיד בעלות השחר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן נח סעיף א , סמ"ג עשין יח <קטע סוף=ז ב/> ==דף ח עמוד א== <קטע התחלה=ח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע, וכן אמרו "הלכה כרבי יהושע", ומה שאמרו זמנה בשוכח עד ארבע שעות - כדי לזרז את האדם לקרותה בעונתה, ולא שזה עיקר הזמן.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד ב<span class="yerum-runnum">14</span></div> {{ירו"מ-הוסר|ומה}} מה טעמון דרבנן? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "וראיתם אותו" מן {{ירו"מ-הדגשה|החוט}} הסמוך לו. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? "וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים. תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו", מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תכלת דומה לים, והאם הוא כחול או ירוק|שהתכלת דומה לים]] והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב ([[יחזקאל י א]]) "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא" אחרים אומרים: "וראיתם אותו" {{שוליים|א_ל}}כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר בהדא דאחרים. מה אנן קיימין? אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה. {{ירו"מ-ביאור|מזהה אותו}} ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה. אלא כי אנן קיימין, {{שוליים|א_לא}}ברגיל ושאינו רגיל, כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין. {{ירו"מ-ביאור|שבא לעיתים רחוקות}} אית תניי תני: בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]], {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]]. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}} בעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|חשבו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]] {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]], כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|לכרתן]]. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת ללבן. אבל אמרו: {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}} {{שוליים|א_לב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע אחרי הנץ, ותיקין|מצותה עם הנץ החמה]] כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ואנא אמרית טעמא. {{ירו"מ-ביאור| אני מצאתי מה המקור}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים עב ה]]) "ייראוך עם שמש" אמר מר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#מר עוקבא|°]]: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה. תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה ואחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות. והגיע עונת קרית שמע, והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע, {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שהיו עסוקים במצווה נפטרו}} וקריתי ושניתי, ואחר כך התחילו הם. וכבר היתה החמה על ראשי ההרים. "עד הנץ החמה" רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כדי שתהא החמה מטפטפת {{ירו"מ-ביאור|מנצנצת}} על ראשי ההרים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד ג' שעות. רבי אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי|°]] ורב המנונא[[ביאור:עץ מסורת#רב המנונא|°]] ורב אדא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} בשוכח. רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח. אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח? {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} כך הוא {{שוליים|א_לג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זמן קריאת שמע עד שלוש שעות בדיעבד|הלכה {{ירו"מ-הדגשה|כרבי יהושוע}}]] ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה. <span id="דף_ח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ומאי טעמא דרבי אליעזר?''' אמרנו רבי אליעזר אומר בין תכלת לקרתן, אז בעצם לא קשור לציצית. למה? כי '''"וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים''', כלומר שתוכל להבחין ולראות בין שני צבעים. צבעים דומים - תכלת וקרתן זה קצת דומה, רק תכלת ותכלת. '''תני בשם רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו"''' - הרי ציצית זה נקבה, אז למה כתוב "וראיתם אותו" ולא "אותה"? '''מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא"'''. '''אחרים אומרים: "וראיתם אותו" כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. כן, מרחק - אם הוא יזהה את חברו ממרחק ארבע אמות, אז זה כבר יש מספיק אור וזה נחשב יום שיכול לקרוא קריאת שמע. '''רב חסדא אמר כהדא דאחרים''' - כלומר רב חסדא פסק ככה. אבל '''מה אנן קיימין?''' - משהו פה לא הגיוני. כלומר '''אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה''' - אם אתה מכיר איזה חבר, אז אפילו ממרחק אתה יכול לראות אותו אפילו בעשרים מטר. '''ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה''' - ואם אתה אדם שלא מכיר אותו בכלל, אז אפילו קרוב הרבה, אפילו שצמוד אליו, לא יכיר אותו. '''אלא כי אנן קיימין, ברגיל ושאינו רגיל''' - כמו אדם שהוא קצת מכיר אותו, '''כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין''' - כלומר מי שבא לעתים רחוקות, הוא מכיר אותו אבל הרבה זמן לא ראה אותו, בא פעם בפעם. אז דבר כזה מארבע אמות, אם הוא מצליח לזהות אותו, אז יש מספיק אור ויכול לקרוא קריאת שמע של שחרית. '''אית תניי תני: בין זאב לכלב, בין חמור לערוד. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. '''בעי מימר''' - חכמים בישיבה רצו לומר שמי שאמר בין זאב לכלב או בין חמור לערוד, '''כמן דמר בין תכלת לכרתן'''. אבל מי שאמר '''כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן דמר בין תכלת ללבן'''. יש פה גם בגלל העניין של - כמו שמדובר על להבחין בין אדם לאדם, כמו באותה ציצית - להבחין בין הלבן לתכלת - או בגלל שזה מאוד קרוב. כלומר זאב וכלב ודאי יש הבדלים, חמור וערוד יש הבדלים, אבל אדם להכיר אותו ממרחק קרוב זה כבר יותר קשה. '''אבל אמרו: מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום'''. כן, לכתחילה בעצם צריך להיות בנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה, כמו שהתפילה עצמה תהיה בעצם בנץ. '''אמר רבי זעירא: ואנא אמרית טעמא'''. איזה פסוק רומז לזה? '''"ייראוך עם שמש"''' - בזמן שהשמש זורחת, אז זה הזמן שבו התפילה הכי מקובלת. '''אמר מר עוקבא: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה'''. כלומר, ככה ותיקין היו עושים - אנשים שהיו מקפידים על המצוות, היו קוראים קריאת שמע טיפה לפני הנץ כדי שבדיוק בנץ הם יתפללו תפילת שמונה עשרה. '''תני: אמר רבי יהודה: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי רבי אלעזר בן עזריה ואחרי רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות'''. '''והגיע עונת קרית שמע''' - כנראה הם היו עסוקים במצוות כמו פדיון שבויים, ואני חושב שהם היו פטורים מקריאת שמע, ואז הגיעה העונה '''והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע''' - כלומר כנראה לא יקראו היום, וכיוון שהיו עסוקים במצוות הם פטורים. '''וקריתי ושניתי''' - עוד הספקתי ללמוד אחרי זה. '''ואחר כך התחילו הם''' - רק אחרי שסיימתי הם התחילו לקרוא קריאת שמע. '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים'''. כן, כמו בעצם אפשר גם אחרי הנץ החמה לקרוא קריאת שמע, בדיעבד. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''כדי שיהא ניכר בין הצבועין.''' ר"א דריש וראיתם אותו דקאי על תכלת דלעיל מיניה ומשיכיר תכלת בין שאר הצבועין הקרובים לגוון תכלת '''וראיתם אותה אין כתיב כאן.''' דהוה משמע דקאי על אותה מצוה: אחרים אומרים וראיתם אותו משמע על האדם העומד לנגדו וסתם ראיה ד' אמות הויא וכדמפרש רב חסדא בהדא דאחרים באיזו חבירו מיירי '''אם ברגיל.''' חבירו הרגיל עמו אפי' רחוק כמה ממנו מכירו בראיה בעלמא ואם בשאינו רגיל שלא ראה אותו אפי' קרוב לו ביותר אינו מכירו ומאי משיכיר דקאמרי '''ואתי לקיצין.''' לפעמים הוא בא והולך לו באכסניא הזה וזהו רגיל ואינו רגיל '''לערוד.''' חמור הבר '''הוא בעי מימר.''' רב חסדא דמפרש לעיל להא דאחרים הוא היה מפרש ג"כ להך פלוגתא דתנאי דפליגי בפלוגתא דר"א ורבנן במתני' '''מן מר.''' מאן דאמר בין זאב לכלב וכו' ס"ל כמאן דאמר בין תכלת לכרתן דצריך שיאור היום ביותר כדי שיכיר בין הצבע הקרוב כמעט לצבע אחר וזהו השיעור בעצמו משיכיר בין זאב לכלב או בין החמור לערוד '''ומאן דאמר כדי שיהא אדם רחוק וכו'.''' ס"ל כמ"ד בין תכלת ללבן שהוא יותר קודם שבמעט אורה יכול להבחין ביניהם וכן להכיר חבירו הרגיל ואינו רגיל ברחוק ד' אמות '''יראוך עם שמש.''' מוראך והיינו ק"ש שהם מקבלין עליהם מלכות שמים עם שמש עם הנץ החמה '''היו משכימין.''' מעט קודם הנץ החמה כדי שיסמכו לה התפילה עם הנץ החמה '''תני.''' בתוספתא פ"ק והתם קאמר שהיו עוסקין בצרכי ציבור '''שמא נתייאשו מק"ש.''' לפי שעסוקין במצות ופטורין מק"ש '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים.''' כשקראו הם '''מטפטפת.''' מתחלת לזרוח '''הלכה כר' יהושע בשוכח.''' אם שכח לקרותה בהנץ החמה יכול לקרותה עד ג' שעות כר' יהושע '''מגיב ליה חבריה.''' השיב לו חבירו וכי שייך לומר הלכה בשוכח ולא היה לך לומר אלא אם שכח קורא כר' יהושע '''כך היא הלכה.''' אלא אימא כך היא הלכה כר' יהושע ואפי' לכתחילה ולא אמרו בשוכח אלא כדי לזרז אח האדם שיהא קורא בעונתה בהנץ החמה שהיא למצוה מן המובחר</div> <div class="yerum-leiden-text">ומה טעמין דרבנן וראיתם אותו מן הסמוך לו · ומה טעמיה דר' אליעזר וראיתם אותו כדי שיהא ניכר בין הצבועין · תני בשם ר' מאיר וראיתם אותה אין כת' כאן אלא וראיתם אותו · מגיד שכל המקיים מצות ציצית כאילו מקבל פני שכינה · מגיד שהתכלת דומה לים · והים דומה לעשבים ועשבים דומין לרקיע · ורקיע דומה לכסא הכבוד · והכסא דומה לספיר דכת' וארא והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא · אחרים אומ' וראיתם אותו כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו · רב חסדא אמר בהדא דאחרים מה אנו קיימין אם ברגיל אפי' רחיק כמן חכים ליה · ואם בשאינו רגיל אפי' קרוב ליה לא חכים ליה · אלא כן אנו קיימין ברגיל ושאינו רגיל · כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתי לקיצין · אית תניי תניי בין זאב לכלב בין חמור לערוד · ואית תניי תני כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ד' ארבע אמות ומכירו · הוא בעו מימר מן מר בין זאב לכלב בין חמור לערוד כמן דמר בין תכלת ללבן · ומן דמר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו כמן דמר בין תכלת ללבן · אבל אמרו מצוותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום · אמ' ר' זעירא ואנא אמרית טעמא ויראוך עם שמש · אמ' מר עוקבן הוותיקין היו משכימין וקורין אותה כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה · תני אמ' ר' יודה מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי ר' אלעזר בן עזריה ואחרי ר' עקיבה והיו עסוקין במצות · והגיע עונת קרית שמע והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע · וקריתי ושניתי · ואחר כך התחילו הם · וכבר היתה החמה על ראשי ההרים · עד הנץ החמה · ר' זכריה בריה דר' יעקב בר זבדי בשם ר' יוסה ר' יונה כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים · ר' יהושע או' עד שלש שעות · ר' אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב הל' כר' יהושע בשוכח · ר' הונא אמ' תרין אמוראין חד אמ' בשוכח · מגיב ליה חבריה וכי יש הלכה בשוכח · כן היא הל' · ולמה אמרו בשוכח כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' המשנה אמרה עד הנץ החמה. '''רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה''' - מה הכוונה נץ החמה? לא הכוונה שהשמש יצאה לגמרי, אלא '''כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים'''. כלומר שהקרניים הראשונות שלה כבר נראים על ראשי ההרים - זה כבר מספיק כדי לקרוא קריאת שמע, לא צריך לחכות שכל החמה תצא החוצה. '''רבי יהושע אומר: עד ג' שעות'''. אמרנו שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות. '''רבי אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב: הלכה כרבי יהושע בשוכח'''. כלומר, רק אם הוא שכח ולא התפלל בזמן, אז אפשר לקרוא עד שלוש שעות. '''רבי הונא אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח'''. '''אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח?''' - איפה מצאנו דבר כזה שאמרו הלכה שאם שכחת אתה יכול לקרוא? אלא ככה ההלכה - מותר אפילו לכתחילה. '''ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה'''. כן, בעצם מותר אפילו לכתחילה, אבל שאדם יזדרז לקרוא את זה בזמן המשובח יותר, שזה עם הנץ החמה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד א<span class="yerum-runnum">15</span></div> תמן תנינן: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|או תלמידי חכמים שתורתם אמנותם, וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{שוליים|א_לד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע ותפילה|מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה]]. מאי טעמא? אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ואפילו תימר {{ירו"מ-הדגשה|כל}} קרית שמע אינה צריכה כוונה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה? מן גו דאינון צבחר {{ירו"מ-ביאור|מתוך שהם מעט}} מיכוון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה על גרמיה, {{ירו"מ-ביאור|על עצמו}} כגון אנו {{שוליים|א_לה}}שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כדעתיה, {{ירו"מ-ביאור|כשיטתו}} דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_לו}}ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי כדעתיה, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל, {{ירו"מ-ביאור|אילו היתי עומד בהר סיני בשעת מתן תורה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פה מיוחד לדברי תורה|הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין]]. {{ירו"מ-ביאור|הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות}} חד דהוי לעי באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אחד שיעסוק בתורה}} וחד דעבד ליה כל צורכיה. {{ירו"מ-ביאור|ואחד לכל צרכיו האחרים}} חזר ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה. {{ירו"מ-ביאור|ומה כשהוא אחד אין העולם מתקיים מפני הרכילות ולשון הרע שלו}} אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה! אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: אתיא דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא, דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה. ולא מודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב? ולית ליה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ללמוד על מנת לעשות|הלמד על מנת לעשות]], ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא. ואמררבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, <span id="דף_ח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ח'. הגמרא מביאה משנה ממסכת שבת, איזה יום שלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יקרא לו מנחה שיפסיקו לו לאכול, ולא לדין ומתחילים מפסיקים. '''מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה'''. כל הדברים האלה, כל המלאכות האלה, ספר דין פוסקים. אם זה היה סמוך לקריאת שמע, אז הוא מפסיק. אם סמוך לתפילה, אז הוא לא מפסיק. שואלת הגמרא, מאי טעמא? כלומר למה לקריאת שמע מפסיקין ולתפילה לא? '''אמר רב אחא: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה'''. כלומר, כיוון שקריאת שמע זה מדברי תורה, לכן מפסיקים. '''אמר רבי אבא: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע''', כלומר קריאת שמע הזמן שלה הוא מאוד קצר יותר מהתפילה. כן, קריאת שמע של ערבית זה רק עד חצות. קריאת שמע של שחרית זה רק עד שלוש שעות. לתפילה יש יותר זמן, לכן מפסיקים לקריאת שמע ואין מפסיקים לתפילה. '''אמר רבי יוסי: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה'''. אומר לו הסבר אחר מכיוון הפוך. כלומר קריאת שמע אינה צריכה כוונה, לכן גם אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, אני בוודאי אהיה טרוד, אני לא יכול להתרכז. אבל כיוון שקריאת שמע לא צריכה כוונה, אין בעיה. לעומת זאת תפילה אני חייב כוונה - אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, בכל התפילה הוא לא יכול להתרכז, לכן לא מפסיק. '''אמר רבי מנא: קשייתה קומי רבי יוסי: ואפילו תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה, שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה'''. אז איך אתה אומר שקריאת שמע לא צריכה כוונה? אם הוא מפסיק באמצע הוא לא יתרכז. ואמרה הגמרא '''מן גו דאינון צבחר מיכוון'''. כלומר, כיוון שזה רק שלושה פסוקים, זמן קצר, אז אפילו אם הוא טרוד הוא יכול לרגע להתרכז ויהיה בסדר. אבל תפילה שהיא ארוכה, בעצם קשה מאוד לכוון בה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין'''. כלומר רבי שמעון בן יוחי אומר על עצמו שהתורה היא אומנותו, ולכן אפילו אם הוא עוסק בתורה - לקריאת שמע הוא לא מפסיק. '''רבי יוחנן אמרה על גרמיה, כגון אנו שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין'''. כלומר אצלנו התורה היא לא אומנותנו לגמרי, אז אפילו לתפילה אנחנו מפסיקים. אומרת הגמרא '''דין כדעתיה ודין כדעתיה'''. רבי יוחנן שהוא סובר, '''דאמר רבי יוחנן: ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת'''. הוא אומר, הרי שתפילה, למרות שאפילו תגיד דרבנן, בעצם התפילה - הלוואי שאדם מתפלל כל היום כולו, כי תפילה תמיד פועלת. לא תמיד אנחנו רואים את זה, לא תמיד אנחנו מבינים איך היא פועלת, אבל אין תפילה שהולכת לאיבוד. כל תפילה פועלת איזו פעולה. לכן הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו. אז לכן גם באמצע לימוד תורה אנחנו מפסיקים. רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה. '''רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל'''. כלומר, אם הייתי נמצא בהר סיני כשהקדוש ברוך הוא נתן תורה לישראל, '''הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין'''. הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא שני פיות לאדם, '''חד דהוי לעי באוריתא, וחד דעבד ליה כל צורכיה'''. כלומר אחד שעוסק בתורה, ואחד לכל צרכיו - שיאכל ויעשה כל שאר צרכיו. '''חזר ומר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה'''. עכשיו שיש רק אחד, העולם לא מסוגל להתקיים בגלל השעשוע שלו. '''אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה'''. '''אמר רבי יוסי קומי רבי ירמיה: אתיא דרבי יוחנן כרבי חנינא בן עקביא'''. כלומר רבי יוחנן שאמר שמפסיקים את לימוד התורה כדי להתפלל, זה כרבי חנינא בן עקביא. '''דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה'''. כך תנא קמא אומר. '''רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה'''. זה במקביל למה שאמר רבי יוחנן שמפסיקים לתפילה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תמן תנינן.''' פ"ק דשבת מפסיקין לק"ש וכו' ומפרשי הכי אמוראי מ"ט '''תפילה אינה ד"ת.''' אלא מדרבנן '''קשייתה.''' הקשיתו לפני ר' יוסי דאפי' תימר דק"ש כולה אינה צריכה כוונה ולפיכך קאמרת דמפסיקין וקורין ואע"פ שטרוד הוא ואינו יכול לכוון מי לא מודית דמיהת ג' פסוקים הראשונים צריכין הן כוונה והרי אינו יכול לכוון '''מן גו דאינון ציבחר.''' מתוך שהן מועט יכול לכוון דעתו אף שהוא טרוד '''כגון אנו שעסוקין בתלמוד תורה.''' תמיד ואין אנו מפסיקין לדברים אחרים '''דין כדעתיה וכו'.''' ואזלו לטעמייהו ר' יוחנן דקאמר הלואי שיתפלל אדם כל היום אלמא חשיבא ליה תפילה מתלמוד תורה והלכך הוא דקאמר דמפסיקין לתפילה ואפי' מת"ת '''וחד דעביד ליה כל צורכיה.''' ולהתפלל בו גם על צורכיו ולא בפה הזה שהוא יגע בתורה אלמא חשיבא ליה תלמוד תורה יותר מן התפילה '''חזר ואמר.''' דלא היא ואין להרהר אחר מדותיו של הקב"ה שברא לאדם פה אחד דמה עכשיו כשהפה אחד הוא אין העולם יכול להתקיים מלשון הרע שלו אם היו לו שתי פיות עאכ"ו '''אתיא דר' יוחנן כר"ח בן עקביא.''' דס"ל כותבי ספרים שהן כעוסקין בתורה ומפסיקין גם לתפילה '''דתני.''' בתוספתא פ"ק '''ולא מודי.''' וכי לא מודי רשב"י שמפסיקין מד"ת לעשות המצוה ולקיימה בזמנה כגון סוכה ולולב וכיוצא בהן והרי עיקר הלימוד הוא על מנת לעשות וא"כ אמאי לא הפסיק כדי לקיים מצות קריאת שמע</div> <div class="yerum-leiden-text">בשעתה · תמן תנינן מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה · אמ' ר' אחא קרית שמע דבר תורה · תפילה אינה דבר תורה · אמ' רבא קרית שמע זמנה קבוע תפילה אין זמנה קבוע· אמ' ר' יוסי קרית שמע אינה צריכה כוונה · תפילה צריכה כוונה · אמ' ר' מנא קשייתה קומי ר' יוסי ואפי' תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה · שלשה פסוקין הראשונים צריכין כוונה · מן גו דאינון ציבחר מיכוין · ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחי כגון אנו שאנו עסוקין בתלמוד תורה אפי' לקרית שמע אין אנו מפסיקין · ר' יוחנן אמרה על גרמיה כגון אנו שאין אנו עסוקין בתלמוד תורה אפי' לתפילה אנו מפסיקין · דין כדעתיה ודין כדעתיה · ר' יוחנן כדעתיה דר' יוחנן אמ' ולואי שיתפלל אדם כל היום · למה שאין תפילה מפסדת · ר' שמעון בן יוחי כדעתיה דר' שמעון בן יוחי אמ' אילו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאיתיהיבת תורה ליש' הוינא מתבעי קומוי רחמנא דיתברי לבר נשא תרין פומין · חד דהוה לעי באוריתא · וחד דעביד ליה כל צורכיה · חזר ומר ומה אין חד הוא לית עלמא יכיל קאיים ביה מן דילטוריא דיליה · אילו הוו תרין על אחת כמה וכמה · אמ' ר' יוסי קומוי ר' ירמיה אתיא דר' יוחנן כר' חנינא בן עקביה דתני כותבי ספרים תפילין ומזוזות מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה · ר' חנינא בן עקביה או' כשם שמפסיקין לקרית שמע כך מפסיקין לתפילה ולתפילין ולשאר כל מצוותיה שלתורה · ולא מודי ר' שמעון בן יוחי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב · ולית ליה לר' שמעון בן יוחי הלמד על מנת לעשות ולא הלמד שלא לעשות · שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא · וא' ר' יוחנן הלמד שלא לעשות נוח לו אילו נהפכה שיליתו על פניו ולא יצא לעולם · טעמ' דר' שמעון בן יוחי</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' שואלת הגמרא על רבי שמעון בר יוחאי, האם הוא סובר שלא מפסיקים לשום דבר? כלומר אדם שלמד תורה לא מפסיק לשום מצווה? '''ולא מודה רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב'''? זה משהו לא הגיוני. '''ולית ליה לרבי שמעון בר יוחאי הלמד על מנת לעשות, ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא'''. '''ואמר רבי יוחנן: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם'''. כלומר עדיף שלא ייוולד בכלל - אדם שלומד רק תורה ולא מתכוון לקיים. ואתה גומר לו בעצם באמת, לגבי כל מצווה אחרת, לפי רבי שמעון בר יוחאי מפסיקים, אלא רק בקריאת שמע - זה משהו מיוחד. רק לגבי קריאת שמע הוא אומר שלא מפסיקים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ח עמוד א''' {{שוליים|א_לד}} '''העובד בשעת עבודתו, מפסיק לקריאת שמע ואינו מפסיק לתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ה , רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קו סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרישא של הירושלמי (מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה), והרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה בטעמי רב אחא ורבי אבא. {{שוליים|א_לה}} '''העוסק בתלמוד תורה עם הרב, האם פוסק לתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קו סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שתלמיד לפני רבו אינו פוסק לתפילה, שהתורה חשובה משום כבוד הרב, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_לו}} '''מותר להתפלל כל היום כולו ואין בכך משום הפסד תפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קז סעיף א , סמ"ג עשין יט <קטע סוף=ח א/> ==דף ח עמוד ב== <קטע התחלה=ח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי הלכה למעשה, וכך פסקו הרמב"ם והשולחן ערוך שהמאריך בתפילתו ומעלה בה תחנונים הרי זה משובח. {{שוליים|א_לז}} '''מי שקרא קריאת שמע שלא בזמנה אם הפסיד בכך מדברי תורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא מרי שהקורא ק"ש בעונתה חשוב כעוסק במשנה, שכן שו"ע ורמב"ם פסקו שהקורא ק"ש בעונתה לא הפסיד כלום ודומה לעוסק במשנה. {{שוליים|א_לח}} '''קריאת שמע נאמרת בכל תנוחה שהאדם נמצא בה, ואינה תלויה בשכיבה או עמידה דווקא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן סג סעיף א , סמ"ג עשין יח. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שכל אדם קורא כדרכו בין יושב בין מהלך בין שוכב בין עומד, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן סג סעיף א, וכן הלכה למעשה גם בבבלי (ברכות י:-יא.) שמסקנתו כבית הלל.. {{שוליים|א_לט}} '''קריאת שמע חייבת בישיבה זקופה ולא בהטיה, אך חתן פטור וקורא כדרכו מוטה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ד, הלכה א , שו"ע או"ח סימן ע סעיף ג , סמ"ג עשין יח. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כרבי אלעזר בן עזריא שיש לקרוא בזקיפה, שהראייתן ממשל "מה נאה זקנך כשהוא מגודל", וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע להצריך ישיבה זקופה בקריאת שמע חוץ מחתן שפטור. {{שוליים|א_מ}} '''המוסיף על דברי סופרים דין תוספת יש בו חיוב, ודברי זקנים (חכמים) חמורים מדברי נביאים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ממרים, פרק ד, הלכה ג , סמ"ג עשין קיא , סמ"ג לאוין ריז <קטע סוף=ח ב/> ==דף ט עמוד א== <קטע התחלה=ט א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא שדברי זקנים חמורים מדברי נביאים, וכן פסק הרמב"ם (הלכות ממרים פ"ד ה"ג) שהמוסיף על דברי סופרים כדוגמת המוסיף על חמש טוטפות חייב, ומטעם זה החמירו חכמים בדבריהם יותר מדברי תורה עצמה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד ב<span class="yerum-runnum">16</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|תורה}} זה שינון {{ירו"מ-הדגשה|וקריאת שמע}} {{ירו"מ-הוסר|וזה}} זה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון. והא תנינן: הקורא מכאן ואילך {{שוליים|א_לז}}לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. {{ירו"מ-הדגשה|לרבי שמעון בן יוחאי}} היא היא. {{ירו"מ-ביאור|שניהם חשובים במידה שווה}} אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה. רבי אבא מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, כמשנה היא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רשב"י לא הפסיק מלימודו אפילו לקריאת שמע|{{ירו"מ-הדגשה|שעסק במשנה לא צריך להפסיק}}]]. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה. ורבנן עבדי מקרא כמשנה. {{ירו"מ-ביאור|שניהם שוים וקריאת שמע בזמנה חביבה מהם}} <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ג"> </span> {{מתני'|ברכות א ג}}[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשכבך ובקומך" ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|א_לח}}כל אדם קורין כדרכן, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים.<br><strong>גמ':</strong> הא [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל{{ירו"מ-הוסר|דבה}} מקיימים {{ירו"מ-ביאור|מסבירים}} תרין קריין. {{ירו"מ-ביאור|את שני הפסוקים גם את שלהם וגם את של בית שמאי}} מה מקיימין [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי{{ירו"מ-הוסר|דבש}} "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"? "בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות; "ובלכתך בדרך" {{שוליים|א_לט}}פרט לחתן. ותני: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, שהיו שרויין במקום אחד. והוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} זקוף. הגיע זמן קריאת שמע, נזקף [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא והטה [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל למה הדבר דומה}}? אומר לאחד מן השוק: מה {{ירו"מ-הדגשה|נאה}} לך זקנך {{ירו"מ-הדגשה|כשהוא}} מגודל. והוא אומר: יהיה כנגד המשחיתים. {{ירו"מ-ביאור|אלך ואגלחנו}} אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זקוף, הטית{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. אמר לו: אתה נזקפת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי. ואני הטיתי כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד"> </span> {{מתני'|ברכות א ד}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו: כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י היית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לחוב בעצמך, שעברת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל.<br><strong>גמ':</strong> חברייא {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים כדברי תורה, שנאמר: ([[שיר השירים ז י]]) "חכך כיין הטוב" רבי שמעון בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שיר השירים א ב]]) "כי טובים דודיך מיין" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]] בשם רבי יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]" תדע לך [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חביבים דברי סופרים מדברי תורה|שחביבים דברי סופרים מדברי תורה]], שהרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון, אלו לא קרא קריאת שמע, לא היה עובר אלא בעשה. ועל ידי שעבר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל נתחייב מיתה, על שם: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן. תדע לך שהוא כן, דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|גבי זקן ממרא}} האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור; {{שוליים|א_מ}}"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנניה בריה דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה בריה דרב אדא|°]] בשם רבי תנחום בי רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בי רבי חייא|°]]: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים, <span id="דף_ט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''טעמיה דרבי שמעון בר יוחאי, זה שינון וזה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון'''. אומרת הגמרא '''והא תנינן: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. משמע שבעונתה זה יותר מדובר בתורה. '''הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. היא היא'''. כלומר מקריאת שמע בעונתה זה כמו לימוד תורה. '''אמר רבי יודן: רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה'''. כלומר רבי שמעון בר יוחאי היה תורה אומנותו, עסק בתורה יומם ולילה, אז בעצם אצלו התורה - לימוד תורה - לא קריאת שמע בעונתה, אפילו לא יותר חביב מלימוד תורה. '''רבי אבא מרי: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר, מי שקורא את זה לא בזמן - הרי זה כקורא בתורה, משמע שבזמנה זה יותר. אבל כמו מה? כמו תורה שבעל פה, כמו משנה. אז רבי שמעון בר יוחאי, כיוון שהוא עוסק במשנה, אז בעצם זה אותו דבר, לא היה צריך להפסיק. '''ורבי שמעון בר יוחאי כדעתיה דרבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה'''. כלומר אדם שעוסק בתורה שבכתב זה טוב, אבל לא לגמרי, מהסיבה הפשוטה שאתה לא יכול להגיע להלכה מתורה שבכתב. '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה''' - ותורה שבעל פה אתה יכול להגיע. אז תורה שבעל פה יותר חשובה. ורבנן, לכן הוא יכול להגיד שבעצם הקורא לאחר מכן זה כמו קורא בתורה שבכתב, אבל קודם לכן הוא כקורא במשנה, כמו שקורא תורה שבעל פה. רבי שמעון בר יוחאי עוסק בתורה שבעל פה, לכן בעצם הוא לא היה צריך להפסיק. אבל חכמים שסוברים שתורה שבכתב זה כמו תורה שבעל פה, הם לא יכלו להגיד את זה, כי הם אמרו - המשנה אומרת שמי שקורא לאחר מכן זה כמו שקורא בתורה שבכתב, אבל זה בעצם אותו דבר כמו תורה שבעל פה, ואם הוא קורא בזמנה זה יותר משובח ולכן צריך להפסיק. אנחנו ממשיכים בפרק א' הלכה ג'. '''בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו''', שנאמר "בשכבך ובקומך". בית שמאי אומרים צריכים לנהוג כמו שכתוב - בבוקר תעמוד, בערב תשכב. '''ובית הלל אומרים: כל אדם קורין כדרכן''', שנאמר "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". כלומר, בכל, אפילו בהליכה אפשר לקרוא קריאת שמע. '''אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים'''. להגדיל את הזמן. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''זהו שינון.''' משום דמצות ק"ש שינון ודיבור הוא ואין מבטלין דיבור הלימוד מפני לימוד אחר '''והא תנינן וכו'.''' ומשמע הא ק"ש בעונתה חביבה יותר מד"ת ומשני היא היא כלומר לר"ש היא היא כדאמר ר' יודן לפי שהיה ר"ש תדיר בד"ת ולפיכך אין ק"ש בעונתה חביבה יותר מד"ת וכי קתני במתני' לשאר כל אדם הוא דקאמר '''א"ר אבא מרי.''' בלאו הכי ל"ק דלא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה והיינו מקרא ותידוק מינה הא בעונתה כמשנה היא וא"כ ר"ש שהיה לומד במשנה א"צ להפסיק אפי' בעונתה '''ר"ש בן יוחי כדעתיה.''' דאמר לקמן פ' כל כתבי העוסק במקרא מדה שאינה מדה היא ואינו כעוסק במשנה '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה.''' והלכך לא מפרשי להמתני' כר"ש ומפסיקין לק"ש מד"ת '''מתני' יטו.''' על צדיהם דכתיב בשכבך דרך שכיבה '''יעמדו.''' דכתיב ובקומך דרך קימה '''כדרכן.''' בין בקימה בין בישיבה בין בשכיבה בין בהליכה '''גמ' הא דב"ה מקיימין תרין קריא.''' דידהו וקרא דב"ש אלא דב"ש מה מקיימין קרא דב"ה '''בשבתך בביתך פרט לעוסקים במצות.''' דמשמע בשבת דידך שאתה עוסק בדברי רשות '''ובלכתך בדרך פרט לחתנים.''' דמשמע בלכת דידך שאתה טרוד בדבר רשות פרט לחתן שטרוד במצוה '''מתני' אמר ר' טרפון וכו' כדיי היית.''' ראוי היית ליהרג ואם היית מת היית מתחייב בנפשך '''גמ' חברייא בשם ר' יוחנן וכו'.''' גרסינן להא פ' י"א דסנהדרין הלכה ד' ובפ"ב דע"ז דודים ד"ס לד"ת כלומר קרובים הן לד"ת וחביבים הן כד"ת '''וחכך כיין הטוב.''' חכך של סופרים כיין הטוב של תורה '''כי טובים דודיך.''' דברי סופרים הקרובים לד"ת וחביבים יותר מיינה של תורה '''יש בהן קולין.''' כלומר לפעמים תמצא בהן יותר קולא מד"ס שהן חמורין לעולם כדקתני במתני' דסנהדרין ומייתי לקמיה</div> <div class="yerum-leiden-text">זה שיטן וזה שיטן ואין מבטל שיטן מפני שיטן · והא תנינן הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה · הא בעונתה חביבה מדברי תורה · היא היא · אמ' ר' יודן ר' שמעון בן יוחי על ידי שהיה תדיר בדברי תורה לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה · אמ' ר' חמא מרי אלא תנינן לא כאדם שהוא קורא בתורה · הא בעונתה כמשנה היא · ר' שמעון בן יוחי כדעתיה דר' שמעון בן יוחי אמ' העוסק במקרא מידה שאינה מדה · ורבנן עבדי מקרא כמשנה · מתני' בית שמי אומ' בערב כל אדם יטו ויקרו ובבוקר יעמודו שנ' ובשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך ובית הלל אומ' כל אדם קורין כדרכן שנ' ובלכתך בדרך · אם כן למה נאמ' ובשכבך ובקומך · אלא בשעה שבני אדם שוכבין ובשעה שבני אדם עומדין · הא דבית הלל מקיימין תרין קריי' · מה מקיימין דבית שמי בשבתך בביתך ובלכתך בדרך · בשבתך בביתך פרט לעוסקים במצות · ובלכתך בדרך פרט לחתנים · תני מעשה בר' אלעזר בן עזריה ור' ישמעאל שהיו שרויין במקום אחד · והיה ר' אלעזר בן עזריה מוטה ור' ישמעאל זקוף · הגיע זמן עונת קרית שמע · נזקף ר' אלעזר בן עזריה והיטה ר' ישמעאל · אמ' ר' אלעזר לר' ישמעאל אחי לאחד או' מה לך זקנך מגודל והוא או' יהיה כנגד המשחיתים · אני שהייתי מוטה נזקפתי ואתה שהיית זקוף היטית · אמ' לו אתה נזקפת כדברי בית שמי · ואני היטיתי כדברי בית הלל · לא שלא יראוני התלמידים ויעשו הל' קבע כדברי בית שמי מתני' אמ' ר' טרפון אני הייתי בא בדרך והיטיתי לקרות כדברי בית שמי וסיכנתי בעצמי מפני הליסטין · אמרו לו כדיי היית לחוב על עצמך שעברת על דברי בית הלל · חברייא בשם ר' יוחנן דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים כדברי תורה · חייך כיין הטוב · שמעון בר ווה בשם ר' יוחנן דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים יותר מדברי תורה · כי טובים דודיך מיין · ר' בא בר כהן בשם ר' יודה בן פזי תדע לך שחביבין דברי סופרים מדברי תורה שהרי ר' טרפון אילו לא קרא לא היה עובר אלא בעשה · ועל ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה על שם ופורץ גדר ישכנו נחש · תני ר' ישמעאל דברי תורה יש בהן איסור ויש בהן היתר · יש בהן קולין יש בהן חומרין · אבל דברי סופרין כולן חמורין הן · תדע לך שהוא כן · דתניין תמן הדן אין תפילין לעבור על דברי תורה פטור · חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב · ר' חנניה בריה דר' אדא בשם ר' תנחום ביר' חייא חמורים דברי זקינים מדברי נביאים</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ענתה הגמרא: '''הא בית הלל מקיימים תרין קריין''', כלומר הסבירו גם את הפסוק של עצמם וגם את הפסוק של בית שמאי. עכשיו '''מה מקיימין בית שמאי "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"'''? כלומר איך הם הסבירו את הפסוק של בית הלל, הרי לכאורה אפילו בהליכה מותר. עונה הגמרא: '''"בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות'''. כלומר, זה בא להגיד שאם אתה יושב בבית פרט לך, אתה חייב בקריאת שמע, אבל אם אתה עסוק באיזו מצווה, אתה פטור. '''"ובלכתך בדרך" פרט לחתן''', כמו שכתוב "דרך גבר בעלמה". כלומר בעצם כשאדם עוסק בנישואין, הוא טרוד בעבידת מצווה, אז הוא יהיה פטור. '''ותני: מעשה ברבי אלעזר בן עזריא ורבי ישמעאל, שהיו שרויין במקום אחד. והוה רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ורבי ישמעאל זקוף'''. כלומר רבי אלעזר בן עזריה שוכב ורבי ישמעאל זקוף. '''הגיע זמן קריאת שמע, נזקף רבי אלעזר בן עזריא והטה רבי ישמעאל'''. '''אמר רבי אלעזר בן עזריא לרבי ישמעאל''' - למה הדבר דומה? '''אומר לאחד מן השוק: מה לך זקנך מגודל'''. יש לך זקן יפה. אומר לו - נלך לגזור אותו, '''יהיה כנגד המשחיתים'''. '''אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית זקוף, הטית'''. כאילו כביכול אני אומר לך, מה עשית בסדר, ואתה שהיית זקוף הטית? '''אמר לו: אתה נזקפת כדברי בית שמאי'''. כלומר כשנזקפת בעצם נהגת כמו בית שמאי שאמרו שבבוקר צריך לעמוד. '''ואני הטיתי כדברי בית הלל'''. כלומר שלא יחשבו שאני נוהג כמו בית שמאי, לכן הטיתי, כי מותר גם בהטיה. עכשיו לכאורה בית הלל גם מסכימים שמותר גם בעמידה, אבל '''דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי בית שמאי'''. כלומר, התלמידים יראו אותי ויראו שאני עומד, ויראו אותך שהיית שוכב וקמת - כלומר יחשבו שצריכים לקרוא את זה בעמידה כמו בית שמאי. אז לכן אני נשכבתי כדי שיקבעו עליי כבית הלל. הלכה ד'. '''אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים'''. כלומר הוא שכב בערב כדי לקרוא קריאת שמע בשכיבה, ובזמן הזה עברו שם ליסטים והוא הסתכן. '''אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל'''. '''חברייא בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה'''. כן, הגמרא - דברי סופרים, התורה שבעל פה, זה דודים, זה מקבילים לדברי תורה שבכתב. '''וחביבים כדברי תורה'''. כלומר, בעצם אותו דבר, באותה דרגה כמו דברי תורה, כי דכתיב "חכך כיין הטוב" - יין הטוב זה התורה שבכתב, חכך זה התורה שבעל פה, כי יין הטוב אותו דבר. '''רבי שמעון בר ווה בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה''', כי דכתיב "כי טובים דודיך מיין". הגמרא מוכיחה שתורה שבעל פה יותר טוב מתורה שבכתב. '''אמר רבי אבא בר כהן בשם רבי יהודה בן פזי: תדע לך שחביבים דברי סופרים מדברי תורה'''. באמת אני יכול להוכיח את זה - שהרי רבי טרפון, מה אמרנו? רבי טרפון הטה כבית שמאי, והוא סיכן את עצמו מפני הליסטים - הוא הגיע כמעט ונהרג. אילו לא היה קורא קריאת שמע בכלל, '''לא היה עובר אלא בעשה''' - עבר על עשה, התורה ציוותה לקרוא קריאת שמע, הוא לא קרא, אין על זה עונש. אבל '''על ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה''', כי דכתיב '''"ופורץ גדר ישכנו נחש"'''. רואים מכאן שדברי סופרים זה הרבה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''תני רבי ישמעאל: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן'''. '''תדע לך שהוא כן''' - וזה עוסק בזקן ממרה. זקן ממרה, אם הוא אומר אין תפילין בכלל, כלומר הוא בעצם עוקר דבר שעברו על דברי תורה - '''האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור'''. הוא עקר דבר לגמרי, הוא פטור. אבל אם הוא אומר '''"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב'''. כלומר הוא מוסיף, אנחנו יודעים שהלכה למשה מסיני שיש ארבעה, הוא בא ואומר חמישה - אז בעצם הוא חייב. מכאן שזה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''רבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים'''. כלומר דברי חכמים יותר חמורים מדברי נביאים. דכתיב "אל תטיפו יטיפו" - הקדוש ברוך הוא אומר לנביאים אל תתנבאו יותר, עם ישראל לא רוצה לשמוע, תפסיקו. ואילו לגבי דברי חכמים כתוב "הטיף לך לאזן משך" - כלומר הקדוש ברוך הוא מצווה את החכמים שהם כן יטיפו לעם ישראל. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד א<span class="yerum-runnum">17</span></div> דכתיב: ([[מיכה ב ו]]) "אל תטיפו יטיפון, לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות." {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא אמר לנביאים לא להטיף לישראל, כי אינם רוצים לשמוע}} וכתיב: ([[מיכה ב יא]]) "אטיף לך ליין ולשכר" {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא מצווה לחכמים שיטיפו לישראל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נביא צריך מופת, אך חכם אינו צריך|נביא וזקן למי הן דומין]]? למלך ששולח ב' פלמטרין {{ירו"מ-ביאור|שרים}} שלו למדינה. על אחד מהן כתב: אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין {{ירו"מ-ביאור|כתב הרשאה}} שלי, אל תאמינו לו. ועל אחד מהן כתב: אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין. כך בנביא כתיב: ([[דברים יג ב|דברים ראה יג ב]]) "ונתן אליך אות או מופת"; ברם הכא: ([[דברים יז יא|דברים שופטים יז יא]]) "על פי התורה אשר יורוך". הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} {{ירו"מ-הדגשה|שהלכה כבית הלל}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יצאה בת קול שהלכה כבית הלל|משיצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בת קול]], אבל עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי וכחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, על זה נאמר: ([[קהלת ב יד]]) "הכסיל בחושך הולך" כקולי אילו ואילו, נקרא רשע. אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין. הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} עד שלא יצאת בת קול, אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. וכל העובר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, חייב מיתה. תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. איכן יצאה בת קול? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב ביבי[[ביאור:עץ מסורת#רב ביבי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ביבנה יצאה בת קול. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ה"> </span> {{מתני'|ברכות א ה}} {{שוליים|א_מא}}בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך. לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יהושע א ח]]) "והגית בו יומם ולילה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מספר הברכות בקריאת שמע|שתהא הגיות היום והלילה שוין]]. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שבלילה לא אומרים פרשת ציצית הוסיפו ברכה אחרי קריאת שמע}} רבי יוסי בר אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[תהילים קיט קסד]]) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|לכן תיקנו שלוש ברכות בבקר וארבע בערב אמר}} רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] בשם רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: כל המקיים שבע ביום הללתיך, כאלו קיים והגית בו יומם ולילה, {{ירו"מ-הדגשה|שהשווה הגיות יום ללילה}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עשרת הדברות בקריאת שמע|מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום]]? רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] אמר: מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בהן. ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "אנכי ה' אלהיך" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "שמע ישראל ה' אלהינו". ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "ה' אחד". ([[שמות כ ו|שמות יתרו כ ו]]) "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" — ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך". מאן דרחים מלכא, {{ירו"מ-ביאור|מי שאוהב את המלך}} לא משתבע בשמיה ומשקר. ([[שמות כ ז|שמות יתרו כ ז]]) "זכור את יום השבת לקדשו" ([[במדבר טו מ|במדבר שלח טו מ]]) "למען תזכרו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה, דכתיב: ([[נחמיה ט יד]]) "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} להם ביד משה עבדיך". להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. ([[שמות כ יא|שמות יתרו כ יא]]) "כבד את אביך ואת אמך" — ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תרצח" — ([[דברים יא יז|דברים עקב יא יז]]) "ואבדתם מהרה", {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מאן דקטיל מתקטיל. {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצח סופו שירצח}} ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תנאף" — ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה, {{ירו"מ-ביאור|לב ועניים שני סרסורים לעבירה}} דכתיב" ([[משלי כג כו]]) "תנה <span id="דף_ט_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''נביא וזקן''' — כלומר תלמיד חכם ונביא, למה הם דומים? למלך ששולח שני פרלמנטרים, כלומר שני שליחים. לאחד מהם הוא אומר לו: אל תשמעו ממנו אלא אם כן '''יראה לכם חותם שלי וסמנטירין שלי''', כלומר את כתב הרשאה שלי. ואל אחד הוא כותב: '''אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין''', כלומר בלי כתב הרשאה. אז גם ככה בנביא כתוב "'''ונתן אליך אות או מופת'''", רק אז תשמע לו. במה זה בתלמיד חכם? כתוב '''על פי התורה אשר יורוך'''. לא צריך שום ראיה, שום אותות, שום מופתים, צריך לשמוע בכל דברי חכמים. עכשיו הגמרא חוזרת. אמרנו שהלכה כבית הלל, אז הגמרא אומרת: הדא, משיצאת בת קול. אבל '''עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל, על זה נאמר: "הכסיל בחושך הולך"'''. כמו מי שרוצה לקחת את כל החומרות עליו נאמר "הכסיל בחושך הולך". ומי שרוצה לקחת את כל הקולות, מחפש כל קולה בכל דבר — '''כקולי אילו ואילו, נקרא רשע'''. '''אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין'''. כלומר או שהוא לוקח את כל הקולות והחומרות של בית שמאי, או את הקולות והחומרות של בית הלל, כאחד מהם. אבל כל זה '''עד שלא יצאת בת קול'''. '''אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי בית הלל. וכל העובר על דברי בית הלל, חייב מיתה''', כמו שראינו ר' יונתן שאמרו לו כדאי היית רכוב בנפש בעצמך. '''תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי בית הלל'''. '''איכן יצאה בת קול?''' אמר רב ביבי בשם רבי יוחנן: '''ביבנה יצאה בת קול'''. כן, ביבנה, שם יצאה בת קול, שאחרי שכתוב שחלקו כמה שנים וכולי, באה בת קול ואמרה הלכה כדברי בית הלל. ומאז בעצם אנחנו חייבים לנהוג כמו בית הלל. פרק א' הלכה א'. מה תנינן? '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה'''. כלומר בקריאת שמע של שחר אנחנו מברכים שתי ברכות לפניה — מברכים יוצר אור ואהבה רבה — ואחת לאחריה, זה גאל ישראל. '''ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה'''. כלומר, אנחנו במעריב, ערבים ואהבה רבה זה לפניה, וגאל ישראל והשכיבנו זה שתיים לאחריה. '''אחת ארוכה ואחת קצרה'''. יש כל מיני שאלות מה זה בדיוק ארוכה וקצרה. יש אומרים שארוכה זה ממש באורך, כלומר יש ברכות שהן ארוכות וברכות קצרות, וכמו שהפרשנים מסבירים, ארוכה זה השכמת ומונע... כלומר השם ומגן שזו ארוכה והשכיבנו שהיא קצרה. פירוש אחר, שארוכה פירושה ברכה שמתחילה ב"ברוך" ומסיימת ב"ברוך", וברכה קצרה זו ברכה שרק פותחת ב"ברוך" ולא מסיימת ב"ברוך". '''מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך'''. כלומר, זה בעצם משהו כללי, לא נאמר רק לגבי קריאת שמע, אלא לגבי כל הברכות שחכמים תיקנו לנו — להאריך, כלומר לפתוח ב"ברוך" ולסיים ב"ברוך", אז הוא לא רשאי לקצר, וגם הפוך. '''לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''דכתיב אל תטיפו יטיפון.''' מקרא הוא במיכה שהנביא אמרה הם בשם ה' שראוי למנוע מהן דברי נביאות הואיל ואינם משגיחין ומבזין דבריו כמו שאמר אל תטיפו יטיפון לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות לפי שאינם חפצים אלא בדברי שקר וכזב כמו שמסיים שם לו איש הלך רוח ושקר כזב אטיף לך ליין ולשכר והיה מטיף העם הזה ולפיכך צוה השם למנוע דברי נביאות מהם אבל בדברי הזקנים לא מצינו כן אלא אף ע"פ שאינם משגיחים אמרה תורה והגידו לך את דבר המשפט וענש להממרים ואינם שומעין לדבריהם הרי חמורים הם דברי זקינים מדברי נביאים '''פלימנטרין.''' הבא בשליחות המלך לעשות ולפקח על דבר פרטי נקרא פלימאנטרוס בלשון רומי '''סמנטרין.''' סימן כתב ואות מהמלך '''ברם הכא ע"פ התורה אשר יורוך.''' אשר הם אומרים כך ציותה התורה מבלתי אות וסימן תאמין להם '''הדא דתימר.''' דעבדינן כב"ה משיצא בת קול כדלקמן '''הדין דתימר.''' להא דאמרן הרוצה להחמיר וכו' או כקולי וכחומרי ב"ש עושה עד שלא יצאת בת קול שהלכה כב"ה לעולם '''ביבנה.''' כשהיו סנהדרין קבועין ביבנה '''מתני' בשחר מברך שתים לפניה.''' יוצר אור ואהבה '''ואחת לאחריה.''' אמת ויציב '''ובערב מברך שתים לפניה.''' מעריב ערבים ואהבת עולם ושתים לאחריה אמת ואמונה והשכיבנו '''אחת ארוכה ואחת קצרה.''' אשתים שלפניה קאי בין בשחרית בין בערבית ארוכה היא שפותחת בברוך וחותמת בברוך וזהו יוצר אור וכן מעריב ערבים. קצרה היא אהבה בשחרית ובערבית שחותמת בברוך ואינה פותחת בברוך '''מקום שאמרו להאריך.''' לפתוח ולחתום בברוך '''אינו רשאי לקצר.''' שלא לפתוח או שלא לחתום '''לקצר.''' שלא לפתוח בברוך או שלא לחתום אינו רשאי להאריך לפתוח בברוך או לחתום '''לחתום.''' אקצרה קאי דמקום שאמרו לחתום בברוך ולא לפתוח אינו רשאי לשנות שלא לחתום ולפתוח בברוך '''ושלא לחתום.''' מקום שאמרו שלא לחתום כגון ברכת הפירות וברכת המצות אינו רשאי לחתום '''גמ' שתהא הגיית היום והלילה שוין.''' ולפיכך תיקנו בשחר שתים לפניה ואחת לאחריה וג' פרשיות של ק"ש הרי שלש ג"כ ובערבית לחד מ"ד לקמן שאין אומרים כי אם ב' פרשיות של ק"ש תיקנו שתים לפניה ושתים לאחריה ובזה היום והלילה שוין '''על שם שבע ביום הללתיך.''' ר' יהושע בן לוי טעמא דכל הברכות הללו קאמר דשחרית ודערבית '''כל המקיים שבע ביום הללתיך.''' וקורא ק"ש עם ברכותיה שלפניה ושלאחריהבשחרית ובערבית '''למען תזכרו.''' ועשיתם את כל מצותי וזו היא מצות שבת כדדריש רבי</div> <div class="yerum-leiden-text">דכת' אל תטיפו יטיפון אל יטיפו לאלה לא יסג כלימות · וכת' אטיף לך ליין ולשכר · נביא וזקן למה הן דומין · למלך ששולח שני פלמטרין שלו למדינה · על אחד מהן כתב אם אינו מראה לכם חותם שלי וסלמנטירין שלי אל תאמינו לו · ועל אחד מהן כתב אעפ' שאינו מראה לכם חותם שלי · האמינוהו בלא חותם וסמנטירין · כך בנביא כת' ונתן אליך אות או מופת · ברם הכא על פי התורה אשר יורוך' · הדא דתימר משייצאת בת קול · אבל עד שלא יצאת בת קול כל הרוצה להחמיר על עצמו ולנהוג כחומרי בית שמי וכחומרי בית הלל על זה נאמ' הכסיל בחושך הולך · כקולי אילו ואילו נקרא רשע · אלא אי כקולי וכחומרי דדין · אי כקולי וכחומרי דדין · הדין דתימ' עד שלא יצאת בת קול · אבל משייצאת בת קול לעולם הלכה כדברי בית הלל וכל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה · תני יצאת בת קול ואמרה אילו דברי אלהים חיים אבל הל' כדברי בית הלל · איכן יצאת בת קול ר' ביבי אמ' בשם ר' יוחנן ביבנה יצאת בת קול · מתני' בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה אחת ארוכה ואחת קצרה · מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך : לחתום אינו רשאי שלא לחתום · שלא לחתום אינו רשאי לחתום · ר' סימון בשם ר' שמואל בר נחמן על שם והגית בו יומם ולילה · שתהא הגיית היום והלילה שוין · ר' יוסי בר אבין בשם ר' יהושע בן לוי · על שם שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך · ר' נחמן בשם ר' מנא כל המקיים שבע ביום הללתיך כאילו קיים והגית בו יומם ולילה · מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום · ר' לוי ור' סימון · ר' סימון אמ' מפני שכתובן שכיבה וקימה · ר' לוי אמ' מפני שעשרת הדיברות כלולין בהן · אנכי יי' אלהיך · שמע יש' יי' אלהינו · לא יהיה לך אלהים אחרים על פני · יי' אחד · לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא · ואהבת את יי' אלהיך · מאן דרחים מלכא לא לישתבע בשמייה ומשקר · זכור את יום השבת לקדשו למען תזכרו · ר' או' זו מצות שבת שהיא שקולה כנגד כל מצוותיה שלתורה · אמ' ר' אלעזר בר' אבינא מצות דשבת מלא · ואת שבת קדשך הודעת להם · להודיעך שהיא שקולה כנגד מצותיה שלתורה · כבד את אביך ואת אמיך · למען ירבו ימיכם וימי בניכם · לא תרצח · ואבדתם מהרה · מאן דקטיל מתקטיל · לא תנאף · לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם · אמ' ר' לוי ליבא ועינא תרין סרסורי דחטאה תנה</div> <div class="yerum-side">'''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום.''' שמע והיה אם שמוע שאומרין אותן בבקר ובערב דאלו פ' ויאמר פלוגתא היא לקמן בפרקין אם מזכירין יציאת מצרים בלילות '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן.''' כדמפרש ואזיל דבפסוק ראשון כלולין ב' דברות הראשונות אנכי ולא יהיה לך וכן כולן בכל הג' פרשיות ורובן בב' פרשיות הראשונות הן. והנכון דגרסי' מפני מה קורין ג' פרשיות הללו וכאידך מ"ד '''כבד את אביך ואת אמך.''' למען יאריכון ימיך וזהו נרמז בפסוק למען ירבו ימיכם וימי בניכם שאם תקיימו מצוה זו ירבו ימיכם וכן ימי בניכם אם הם יקיימו '''כתיב תנה בני לבך לי ועיניך.''' דריש ועיניך אדלעיל שאם תתן לי לבך ועיניך אז דרכי תצרנה כדמסיים אמר הקב"ה וכו' '''וכתיב וה' אלהים אמת.''' כלומר אחר שיאמר אלהיכם צריך לומר אמת ולא יפסיק כדכתיב וה' אלהים אמת ובכאן נרמז שלא יעיד שקר כ"א אמת כמו שהקב"ה הוא אמת וכדמסיים ר' לוי לקמיה ואיידי דדריש מלת אמת מייתי נמי להאי דר' בון דדריש בפ"ק דסנהדרין הלכה א' על הא דאמר התם חותמו של הקב"ה אמת ומהו אמת. ולמה חותמו אמת א"ר בון שהוא אלהים חיים ומלך עולם ונוטריקון של אמת אלהים מלך תמיד</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' גמ': '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה''', כמו שאמרנו במשנה. אמר רבי סימון בשם רבי שמואל בר נחמן, למה בעצם בערב אומרים שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה? אמר: כיוון שכתוב '''והגית בו יומם ולילה, שתהא הגיות היום והלילה שוין'''. כלומר, כיוון שבלילה אין לנו פרשת ציצית — אנחנו נוהגים להגיד פרשת ציצית, אבל בארץ ישראל לא נהגו להגיד אותה בלילה, כיוון שכתוב "וראיתם אותו", בעצם ציצית לא נוהגת בלילה. אנחנו מזכירים את זה בגלל שמוזכר שם יציאת מצרים, אבל בארץ ישראל לא אמרו פרשת ציצית. אז יש חסר פרשה אחת, לכן הוסיפו ברכה נוספת כדי שיהיו אותן אמירות בשחרית ובערבית. רבי יוסי בר אבין בשם רבי יהושע בן לוי, על שם: '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך'''. כלומר "משפטי צדקך" זה בעצם קריאת שמע, ששם כנגד עשרת הדיברות מופיעים ברמזים, ויש אומרים אפילו כנגד כל תרי"ג מצוות, אז עליהם יש שבע ביום הללתיך — שבע ברכות. ביום יש שלוש ובערב יש עוד ארבע. רב נחמן בשם רבי מנא: '''כל המקיים שבע ביום הללתיך''', כלומר שהוא מברך שבע ברכות הללו, '''כאלו קיים והגית בו יומם ולילה''', כיוון שהוא השווה הגיות היום והלילה. '''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום?''' כלומר, על מה קוראים את שמע וקיים ה' שמו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון. רבי סימון אמר: '''מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה'''. כלומר, כי בשמע ישראל כתוב "ובשכבך ובקומך". ורבי לוי אמר: '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן'''. כלומר, אם נבדוק, נראה שכל עשרת הדברות נכתבות ברמז בתוך שמע ישראל. הנה נראה: '''"אנכי ה' אלהיך"''' זה מקביל ל'''"שמע ישראל ה' אלהינו"'''. '''"לא יהיה לך אלהים אחרים"''' זה מקביל ל'''"ה' אחד"'''. '''"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא"''' זה מקביל ל'''"ואהבת את ה' אלהיך"''', כי מי שאוהב את המלך לא נשבע בשמו לשקר. '''"זכור את יום השבת לקדשו"''' זה מה שכתוב '''"למען תזכרו"'''. המילה "תזכרו" באה לרמוז על שבת. רבי אומר: '''זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה'''. כלומר, "למען תזכרו" את כל מצוות ה' — זה בעצם רומז ששבת שקולה כנגד כל המצוות, לא רק בגלל המילה עצמה של זכירה, אלא בגלל ש"למען תזכרו" את כל מצוות ה'. מה הרמז שהתורה שקולה כנגד כל המצוות? '''דכתיב: "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית להם ביד משה עבדיך"'''. כלומר, התורה מקישה שבת קדשך לכל שאר המצוות. '''"כבד את אביך ואת אמך"''' — איפה זה נרמז בקריאת שמע? '''"למען ירבו ימיכם וימי בניכם"'''. '''"לא תרצח"''' — איפה נרמז? כתוב '''"ואבדתם מהרה"''', '''מאן דקטיל מתקטיל''', מי שרוצח הורגים אותו. '''"לא תנאף"''' — איפה זה רמוז? '''"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"'''. אמר רבי לוי: '''ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה''', כלומר הלב והעין, הם בעצם מה שגורמים לאדם לחטוא, '''דכתיב: "תנה בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה"'''. אמר הקדוש ברוך הוא: '''אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי''', כלומר אם אתה נותן לי את הלב והעיניים שלך, לעסוק בדברי קודש, אז אני יודע שאתה איתי, כי מי שמביא אותך לחטוא זה העיניים והלב. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ט עמוד א''' {{שוליים|א_מא}} '''בברכות קריאת שמע - שחרית שתי ברכות לפניה ואחת לאחריה, וערבית שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן נט , שו"ע או"ח סימן רלו סעיף א , סמ"ג עשין יח <קטע סוף=ט א/> ==דף ט עמוד ב== <קטע התחלה=ט ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שבשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח נט, רלו א) על פי הטעם שההגיות יומם ולילה שוין. {{שוליים|א_מב}} '''הכהנים אומרים ברכה אחת קודם קריאת שמע בבית המקדש בכל בוקר, ותוכנה "אהבה רבה" (ברכת אהבת עולם).''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כרב מתנה בשם שמואל שהברכה שברכו הכהנים היא ברכת "אהבה רבה", וכן פסק הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד. {{שוליים|א_מג}} '''בשבת מוסיפים בברכה נוסח מיוחד בקרבן המוסף.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שבשבת מוסיפים "תכנת שבת" בברכת המוספין, כמבואר ברמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד. {{שוליים|א_מד}} '''המשמר היוצא מברך את המשמר הנכנס בברכה של אחווה ואהבה ושלום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלבו שהברכה היא "השוכן בבית הזה יטע ביניכם אהבה ואחוה שלום וריעות", וכן הביא הרמב"ם. {{שוליים|א_מה}} '''המשכים לשנות בתורה קודם קריאת שמע וברכותיה, האם צריך לברך ברכות התורה בנפרד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ז. ''הכרעה:'' נפסק שאם השכים לשנות קודם קריאת שמע צריך לברך ברכות התורה, ולאחר קריאת שמע וברכותיה אין צריך לברך שנית - כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|א_מו}} '''חובת ברכת התורה חלה גם על לימוד הלכות ולא רק על מדרש פסוקים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי סימון בשם ריב"ל שבין למדרש בין להלכות צריך לברך, וכך הכריעו הרמב"ם והשו"ע שברכת התורה חלה על כל סוגי לימוד התורה כולל הלכות. {{שוליים|א_מז}} '''הקורא קריאת שמע עם אנשי המעמד לא יצא ידי חובתו, שכן הם מאחרים בקריאתם מזמנה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ב <קטע סוף=ט ב/> ==דף י עמוד א== <קטע התחלה=י א/>. ''הכרעה:'' נפסק כתני הירושלמי שהקורא עם אנשי מעמד לא יצא, ומכאן שזמן קריאת שמע נמשך עד סוף שעה שלישית ולא יאוחר מכך. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד ב<span class="yerum-runnum">18</span></div> בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה". אמר הקדוש ברוך הוא: אי יהבת לי {{ירו"מ-ביאור|אם תתן לי}} לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תגנוב" — ([[דברים יא יד|דברים עקב יא יד]]) "ואספת דגנך", ולא דגנו של חבירך. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תענה ברעך עד שקר" — ([[במדבר טו מא|במדבר שלח טו מא]]) "אני ה' אלהיכם", וכתיב ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת" מהו אמת? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: אמר הקדוש ברוך הוא: אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ. ([[שמות כ יד|שמות יתרו כ יד]]) "לא תחמוד בית רעך" ([[דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט]]) "וכתבתם על מזוזות ביתך" ביתך ולא בית חבירך. תמן ({{ירו"מ-הדגשה|מסכת תמיד פרק ה}}) תנינן: אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו. מה בירכו? רב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-ביאור|אהבה רבה}}. {{ירו"מ-הוסר|זו ברכת תורה }}וקראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מזה שקראו עשרת הדיברות והפסיקו בין הברכה לקריאת שמע}} זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: אין מן הדא, {{ירו"מ-ביאור|אם מזה אתה רוצה להוכיח}} לית את שמע מינא כלום, {{ירו"מ-ביאור|אין מכאן ראיה}} {{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. {{ירו"מ-הדגשה|ואין זה נחשב הפסקה}} דרב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] ורבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] תרוויהון אמרי: בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים" אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יהודה בר זבודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה בר זבידא|°]]: בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן? שלא להטריח את הצבור. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|למה היו צריכים לקרא פרשת בלק}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: מפני שכתיב בה שכיבה וקימה. {{ירו"מ-הדגשה|כמו בשמע ישראל}} רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] אמר: מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות. {{ירו"מ-הדגשה|יציאת מצרים דכתיב: "אל מוציאם ממצרים" מלכות דכתיב: "וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו}}" אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מפני שכתובה בתורה ובנביאים {{ירו"מ-ביאור|במיכה כתוב עמי זכור מה יעץ וכ"ו}} ובכתובים {{ירו"מ-ביאור|בנחמיה כתוב וישכור את בלעם וכ"ו:}} {{שוליים|א_מב}}אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו. מה בירכו? {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|א_מג}} {{ירו"מ-הדגשה|אהבה רבה}}{{ירו"מ-הוסר| זו ברכת התורה}}. והלא לא בירכו יוצר המאורות? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה|°]]: עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות! ובשבת מוסיפין {{שוליים|א_מד}}ברכה אחת למשמר היוצא. מהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}ברכה? אמר רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]]: זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{שוליים|א_מה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות התורה|השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכות התורה}}]] לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|א_מו}}והוא ששנה על אתר. {{ירו"מ-ביאור| שלמד תורה מיד}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: נראים הדברים, {{ירו"מ-הדגשה|שעל}} מדרש צריך לברך, {{ירו"מ-הדגשה|שהם על פסוקי התורה אבל על}} הלכות אין צריך לברך. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות צריך לברך. אמר רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: {{ב|נהגין הוינן יתבין קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} |רגילים היינו לשבת לפני רב}} {{שוליים|א_מז}}{{ירו"מ-הוסר|נהגין הוינן יתבין קומי רב }}ובין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות, זקיקינן למיברכה. {{ירו"מ-ביאור|הצריך אותנו לברך}} תני: הקורא עם אנשי מעמד לא יצא, <span id="דף_י_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף י א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''"לא תגנוב"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"ואספת דגנך"''', דגנך ולא דגנו של חבירך. '''"לא תענה ברעך עד שקר"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"אני ה' אלהיכם"''', וכתיב '''"וה' אלהים אמת"'''. מהו אמת? אמר רבי אבון: '''שהוא אלהים חיים ומלך עולם'''. אמר רבי לוי: אמר הקדוש ברוך הוא: '''אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ'''. זה נרמז בפסוק "אני ה' אלהיכם" ו"אמת". '''"לא תחמוד בית רעך"''' — איזה פסוק עומד על זה? כתוב '''"וכתבתם על מזוזות ביתך"''', ביתך ולא בית חבירך. תמן, במסכת תמיד, המשנה שם אומרת: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו'''. כלומר הכוהנים אחרי ששוחטים את התמיד, הממונה אומר להם תברכו ברכה אחת, והם בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנא בשם שמואל: אהבה רבה, "כי לאהבת עולם". מיד אחרי זה הם קוראים את עשרת הדברות, אומרים שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי בשם ריש לקיש: זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות, שהרי הוא קורא עשרת הדברות ומפסיק בין הברכה לקריאת שמע — אם היה מעכב היה צריך לקרוא את זה מיד. אמר רבי אבא: אין מן הדא, לית את שמע מינה כלום, שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. כלומר, עשרת הדברות זה כמו שמע ישראל, אז כאילו הברכה מקושרת. דרב מתנא ורבי שמואל בר נחמן תרוויהון אמרי: '''בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים: אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני'''. כלומר, המינים היו אומרים שרק עשרת הדברות ניתנו למשה בסיני, אם היינו קוראים את זה כל יום. לכן תיקנו שלא יקראו את עשרת הדברות, כדי שנדע שכל התורה כולה ניתנה בסיני. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יהודה בר זבודא: '''בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום'''. גם פרשת בלק ובלעם היו צריכים לקרוא כל יום. ולמה לא קוראים אותה? '''שלא להטריח את הצבור'''. כלומר זו פרשה ארוכה, לא רוצים להצריך. עכשיו, למה בעצם רצו לקרוא את זה? מאי טעמא? רבי חונה אמר: '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה'''. כמו שכתוב בשמע ישראל "ובשכבך ובקומך", שם כתוב "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". רבי יוסי בי רבי בון אמר: '''מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות'''. יציאת מצרים — שכתוב שמה שהוציאם ממצרים, מלכות — דכתיב שם "וירם מגוג מלכו ותנשא מלכותו". עכשיו שואלים: אם כן שיגידו רק את הפסוקים האלה? אז הגמרא אומרת שכל פרשה שמשה רבנו לא חילק, אנחנו לא יכולים לחלק. אמר רבי אלעזר, הסבר אחר: למה צריך היה לקרוא את פרשת בלעם כל יום? '''מפני שכתובה בתורה ובנביאים ובכתובים'''. כלומר, הפרשה הזו מוזכרת גם בתורה, גם בנביאים וגם בכתובים. בתורה — פרשת בלק. בנביאים — כתוב "עמי זכר נא מה יעץ בלק... מה עשה לו בלעם" וכולי. ובכתובים, כלומר בנחמיה, כתוב "ויזכור להם את בלעם". בהמשך המשנה שם במסכת תמיד: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו'''. כמו שאמרנו, בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנה בשם שמואל: אהבה רבה. שואלת הגמרא: '''והלא לא בירכו יוצר המאורות?''' הרי יוצר המאורות קודם לאהבה רבה, אז למה הם לא ברכו את זה? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה: '''עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות!''' כלומר, יוצר המאורות אתה יכול להגיד רק אחרי שהמאורות יצאו, והמאורות עדיין לא יצאו, לכן לא שייך לברך את זה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ביתך ולא בית חבירך.''' ובזה נרמז כל הדבור לא תחמוד שאם חומד לבית חבירו סוף שיחמוד אשתו וכל אשר לו '''תמן תנינן.''' פ"ה דתמיד '''זו ברכת תורה.''' לפי שקורין בעשרת הדברות היו צריכין לברך ברכת התורה בתחילה '''זאת אומרת שאין הברכות של ק"ש מעכבות.''' שהרי לא בירכו ברכות שלפניה '''אין מן הדא לית ש"מ כלום.''' דהיינו טעמא שלא היו מברכין ברכות ק"ש משום שקורין בתחילה עשרת הדברות והן הן גופה של קריאת שמע כדלעיל ועל עשרת הדברות לא תיקנו ברכות וברכת התורה כבר בירכו והיינו כדרב מתנה וכו' כלומר שאם היו יכולין לקרות גם בגבולין לעשרת הדברות לא היו צריכין ג"כ לברך ברכות ק"ש אחרי כן שכבר יצאו בקריאת הדברות שנכללו בהן כל ג' פרשיות של ק"ש '''ר' חונה וכו'.''' כלומר דמפרשי מפני מה בדין היה לקרות גם לפ' בלק ובלעם '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה.''' כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו ודמי לבשכבך ובקומך שהקב"ה שומרנו בשכבנו ובקומנו לשכוב שלוים ושקטים כארי וכלביא ולפיכך היה בדין שיהו קורין ג"כ פרשה זו אי לאו משום טורח צבור '''יציאה ומלכות.''' יציאת מצרים אל מוציאם ממצרים ומלכות ותרועת מלך בו '''בתורה בנביאים ובכתובים.''' מחסדי המקום עלינו שלא אבה לשמוע אל עצתם בנביאים עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור ובכתובים בנחמיה ביום ההוא נקרא בספר משה וגו' אשר לא יבא עמוני ומואבי וגו' כי לא קדמו וגו' וישכור עליו את בלעם לקללו ויהפוך אלהינו את הקללה לברכה '''מה בירכו וכו'.''' כמו אמר מר הוא ופריך והלא לא בירכו יוצר המאורו' ומשני ר' שמואל מפני שעדיין לא יצאו המאורות שהיו משכימין מקודם ואיך תימר יוצר המאורות '''צריך לברך.''' ברכת התורה '''לאחר ק"ש א"צ לברך.''' שכבר נפטר באהבה רבה '''והוא ששנה על אתר.''' מיד דהואיל ואין ברכת אהבה רבה נתקנה על התורה אלא דמ"מ פוטרת היא הלכך דוקא אם למד מיד אח"כ</div> <div class="yerum-leiden-text">בני לבך לי ועיניך דרכיי תצרנה · אמ' הקב"ה אין יהבת לי ליבך ועינך אנא ידע דאת לי · לא תגנב · ואספת דגנך ולא דגנו שלחבירך · לא תענה ברעך עד שקר · אני יי' אלהיכם · וכת' ויי' אלהים אמת · מהו אמת אמ' ר' אבון שהוא אלהים חיים ומלך עולם · אמ' ר' לוי אמ' הקב"ה אם היעדת לחבירך עדות שקר מעלה אני עליך כאילו היעדת עלי שלא בראתי שמים וארץ · לא תחמוד בית רעך · וכתבתם על מזוזות ביתך · ביתך ולא בית חבירך · תמן תנינן אמ' להן הממונה ברכו ברכה אחת והן בירכו · מה בירכו רב מתנה אמ' בשם שמואל זו ברכת תורה · וקראו עשרת הדברים · שמע והיה אם שמוע · ויאמר · ר' חזקיה ר' אמי בשם ריש לקיש זאת אומרת שאין הברכות מעכבות · אמ' ר' בא אין מן הדא לית שמע מינה כלום שעשרת הדיברות הן גופה שלשמע · דרב מתנה ור' שמואל בר נחמן אמ' תרויהון אמרין בדין הוה שיהו קורין עשרת הדיברות בכל יום · ומפני מה אין קורין אותן מפני טענת המינין שלא יהו אומ' אילו לבדם ניתנו לו למשה בסיני · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יהודה בר זבודא בדין היה שיהו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום · ומפני מה אין קורין אותם שלא להטריח על הציבור · ר' חונא אמ' מפני שכתב בה שכיבה וקימה · ר' יוסי ביר' בון אמ' מפני שכתב בהן יציאה ומלכות · אמ' ר' אלעזר מפני שכתובה בתורה בנביאים ובכתובים · אמ' להן הממונה ברכו ברכה אחת והן בירכו · מה בירכו מר רב מתנה בשם שמואל זו ברכת תורה · והלא לא ברכו יוצר המאורות · ר' שמואל אחוי דר' ברכיה עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות · ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא · מהו ברכה · אמ' ר' חלבו זו היא השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ושלום וריעות · שמואל אמ' השכים לשנות קודם קרית שמע צריך לברך · לאחר קרית שמע אין צריך לברך · אמ' ר' בא והוא ששנה על אתר · ר' חונא אמ' שאין הדברים מדרש צריך לברך · הלכות אין צריך לברך · ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי בין מדרש בין הלכות צריך לברך · אמ' רב חייא בר אשי עבדין הוינן ויתבין קומוי רב בין מדרש בין הלכות זקיקינן למיברכה · תני הקורא עם אנשי מעמד לא יצא</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא'''. כלומר בשבת היו מתחלפים המשמרות, אז המשמר הנכנס מוסיף ברכה למשמר היוצא, וגם הפוך. '''מהו ברכה?''' אמר רבי חלבו: '''זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות'''. כלומר, מברכים שהקדוש ברוך הוא יטע ביניהם אחווה ואהבה ושלום ורעות. שמואל אמר: '''השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך''' — ברכות התורה. '''לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך'''. כלומר אם אדם למד תורה לפני קריאת שמע, צריך לברך ברכות התורה, אבל אם הוא כבר קרא קריאת שמע, הוא לא צריך, כיוון שברכות קריאת שמע הן כמו ברכות התורה. אמר רבי אבא: '''והוא ששנה על אתר'''. כלומר דווקא אם הוא למד תורה מיד אחרי קריאת שמע. רבי חונה אמר: '''נראים הדברים, מדרש צריך לברך, הלכות אין צריך לברך'''. כי מדרשים זה בעצם דורשים פסוקי תורה, אבל הלכות אין צריך לברך. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''בין מדרש בין הלכות צריך לברך'''. אמר רבי חייא בר אשי: '''רגילים היינו לשבת לפני רב''' — היינו כשהיינו יושבים לפני רב ללמוד, '''ובין מדרש בין הלכות, זקיקינן למיברכה''', כלומר בין כשהיה מלמד מדרש בין הלכות, היה מצריך אותנו לברך. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד א<span class="yerum-runnum">19</span></div> כי מאחרים היו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: ביומי דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוינן נפקין {{ירו"מ-ביאור|היינו יוצאים}} לתעניתא, {{ירו"מ-הדגשה|והיו מאריכין בבקשות}} {{ירו"מ-הוסר|וקרוי}}{{ירו"מ-הדגשה|וקרינן}} שמע בתר תלת שעין, {{ירו"מ-ביאור|אחר שלוש שעות}} ולא הוה ממחי בידן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} נפקין לתעניתא. אתו ציבורא {{ירו"מ-הוסר|ומקרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומקרו}} שמע בתר תלת שעין. בעא {{ירו"מ-ביאור|רצה}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] מחויי בידן {{ירו"מ-ביאור|למחות בהם}}. אמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו}}, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה? אמר לו: מפני ההדיוטות, שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה. אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה ויום הכיפורים, וברכות תענית ציבור. מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא. אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון. הא כל שאר ברכות אדם מאריך? אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: מן מה דתני: המאריך {{ירו"מ-הדגשה|במקום שאמרו שלא להאריך}} הרי זה מגונה, והמקצר {{ירו"מ-הדגשה|במקום שקבעו לקצר}} הרי זה משובח. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שיש עוד ברכות כאלה שצריך להאריך בהם, וכאלה שצריך לקצר בהם, מלבד אלו שנאמרו כאן}} הדא אמרה {{ירו"מ-הדגשה|שמה שנאמר אלו ברכות}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין זה כלל, {{ירו"מ-הדגשה|אלא יש עוד}}. תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|לפי שמוסיפים בה תחינות}} הא בשש שהוא מוסיף, {{ירו"מ-הדגשה|בתעניות}} אינו מאריך? אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: שלא תאמר, הואיל והוא {{ירו"מ-ביאור|ברכת גואל ישראל}} מעין י"ח {{ירו"מ-הדגשה|ממנין הברכות שאומר בכל יום}}, לא יאריך בה, {{ירו"מ-הדגשה|שלא ישנה בה מהנוסח שאומר בכל יום}}. לפום כן {{ירו"מ-ביאור|לפיכך}} צריך מימר: {{שוליים|א_מח}}צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|אבל שאר השש שמוסיף ודאי שמאריך בהם}} {{שוליים|א_מט}}אלו ברכות ששוחין בהן: בראשונה תחילה וסוף, ובמודים תחילה וסוף. השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה. רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א ח נד]]) "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו". אי זו כריעה ואי זו בריכה? רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] הראה בריכה לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ונתרפא. לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קד קידה ונעשה צולע|הראה כריעה]] לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ולא נתרפא. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[מלכים א ח נד]]) "וכפיו פרושות השמים" אמר רבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אייבו|°]]: כגון הדין נקדים {{ירו"מ-ביאור| כמו רועה צאן=נוקד שנותן דין וחשבון על העדר. ויש אומרים ציור שלא זז}} היה עומד. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר בר אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|להראות ש}}ככפים הללו {{ירו"מ-הדגשה|שהן פרושות לשמים ואין בהן כלום כך כפיו ריקות}} שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|א_נ}}הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}ובלבד ב"מודים" <span id="דף_י_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י. הגמרא מביאה ברייתא. ברייתא אומרת הקוראים אנשי מעמד לא יצא, '''כי מאחרים היו'''. כן, אנחנו יודעים שבעצם הגמרא אומרת שיש לנו עשרים וארבע משמרות כהונה וכנגדן תיקנו עשרים וארבע מעמדות. כלומר ישראל, קבוצות של ישראלים שהם היו כנגד המשמרות כהונה. מה הרעיון? הגמרא מסבירה שאנחנו יודעים שאדם צריך לעמוד על הקורבן שלו ובקורבנות ציבור הרי אין אף אחד. מקריב קורבן תמיד השחר, קורבן השמש, בין הערביים. אז כאילו יצרו מעין נציגויות של עם ישראל שהם כביכול עומדים על הקורבן. הגמרא מתארת שחלק מהם היו עולים לירושלים וחלקם נשארים בערים שלהם. באותם ימים הם צמו והיו קוראים במעשה בראשית, את מה שמופיע בסדר הימים של הבריאה, והיו מאריכים בתפילות. אומרים - התפילה מאוד ארוכה, ואז היו קוראים קריאת שמע לא בזמן, היו מאחרים. כמובן לפני כן קראו כל אחד בזמן, אבל מי שיקרא איתם כשהם קוראים במעמד בבית כנסת, אז בעצם לא יוצא ידי חובה כי מאחרים היו. '''רבי זעירא בשם רבי אמי: ביומי דרבי יוחנן הוינן נפקין לתעניתא'''. כלומר, היה כנראה יראת גשם או אולי צרה אחרת. קבעו תענית ואז האריכו בבקשות, '''וקריאת שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''ולא הוה ממחי בידן''', כלומר רבי יוחנן לא אמר להם כלום. כמובן כולם אמרו - לפני כן קריאת שמע בזמן. '''רבי יוסי ורב אחא נפקין לתעניתא'''. כלומר, שוב פעם קבעו תענית בגלל יראת גשם או בגלל צרה כלשהי, '''אתו ציבורא שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''בעא רב אחא מחויי בידן''', רב אחא רצה למחות בידם. '''אמר לו רבי יוסי''' - וכי לא ידוע, הרי אתה יודע שהם קראו לפני כן, מה אתה רוצה למחות בידם? '''והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה'''? '''אמר לו: מפני ההדיוטות'''- אנשים שלא בקיאים - '''שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה'''. אומרת הגמרא '''אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה'''. אנחנו יודעים שבראש השנה יש לנו את המלכויות, זיכרונות, שופרות. אז זה ברכות שמאריכים בהם. להאריך - הכוונה שפותח בברוך ומסיים בברוך. כן, גם '''יום הכיפורים''', גם '''ברכות תענית ציבור'''. אמרנו שבתענית ציבור אומרים עשרים וארבע במקום שמונה עשרה - מוסיפים עוד שש ברכות, יש עשרים וארבע ברכות. אז ברכות האלה מאריכים. '''מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא'''. כלומר אם הוא בקיא בברכות הוא תלמיד חכם, ואם לא אפשר לדעת שהוא בור. '''אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון'''. הטוב והמטיב. כן, הברכות האלה זה ברכות שמקצרים בהם. כלומר לא פותחים בברוך ומסיימים בברוך, אלא רק ברוך אחד. משמע מכאן, אומרת הגמרא, לכאורה שכל שאר הברכות אדם מאריך בהן, כי רק אותם אמנו. '''אמר חזקיה: מן מה דתני: המאריך''' - במקום שאמרו שלא להאריך - '''הרי זה מגונה, והמקצר''' - במקום שאמרו יקצר - '''הרי זה משובח'''. משמע שיש עוד ברכות אחרות. כלומר יש הרבה אחרות שצריך להאריך בהן והרבה אחרות שצריך לקצר. אם ככה, בעצם מה שיש כאן זה רק דוגמה, זה לא כל מה שיש. אדם מראה שמה שאמר - '''הדא אמרה אין זה כלל'''. כן, ראינו כמה פעמים שהכללים בירושלמי אלו לא כללים מוחלטים, תמיד יש הרבה יוצאים מן הכלל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף י עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''כי מאחרים היו.''' אנשי משמר הם היו משכימין וקורין שלא להפסיק בעבודה אבל אנשי מעמד והם ישראל הבאים לעמוד בשעת הקרבה והיו מסייעין אותם במה שהם יכולין מאחרין וקורין היו '''הוינן נפקינן לתעניתא.''' כשגוזרין תענית על הציבור ומתוך שהיו מאחרין להתאסף היו קורין ק"ש אחר ג' שעות ואע"פ כן לא היה ר' יוחנן מוחה בידם '''והלא כבר קראו אותה בעונתה.''' לצאת ידי חובת ק"ש בזמנה ומה שהם קורין עכשיו אינו אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה '''מפני ההדיוטות.''' שאינם יודעין שקראו מקודם לכן שלא יהיו אומרים שעכשיו הם קורין אותה בעונתה ויוצאין י"ח אף לאחר ג' שעות '''אלו ברכות וכו'.''' תוספתא היא בפ"ק '''אם תלמיד חכם הוא אם בור הוא.''' אם מאריך הוא במקום שאינו ראוי להאריך '''ברכת המזון.''' ברכת היין על הכוס '''הא כל שאר הברכות אדם מאריך.''' בתמיה והיכי קתני אלו ברכות שמקצרין בהן דמשמע דהני דוקא וכי שאר כל הברכות מאריכין בהן '''אמר חזקיה מן מה דתני וכו'.''' כלומר על כרחך לאו דוקא קתני בתוספתא אלו ברכות שמקצרין בהן שהרי ממה דתני בברייתא המאריך במקום שלא הוזכר בהדיא להאריך ה"ז מגונה והמקצר ה"ז משובח א"כ ש"מ שאין זה כלל במה שאמרו אלו ברכות שמקצרין בהן ולאו דוקא הוא '''בגואל ישראל בתענית.''' כמו ששנינו בפ"ב דתענית שמתחיל להאריך בגואל ישראל ומוסיף עוד שש ברכות זכרונות ושופרות וכו' והיינו דקא מתמה הא בשש שהוא מוסיף אינו מאריך והלא מאריכין בהם כדקתני התם '''א"ר יוסה.''' רבותא קמ"ל דאפי' בגואל ישראל שהיא מעין י"ח שלא תאמר וכו' לפום כן צריך למימר שאף בגואל ישראל עצמו מאריכין בתענית מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה וכו. ומסיים בא"י גואל ישראל '''הראה כריעה לפני רבי וכו'.''' ובפ' החליל גריס קידה נועץ שני גודליו בארץ ושוחה ונושק את הריצפה וזוקף ואם כן בריכה היא כפיפה מעט בברכים '''ככפים הללו שלא חטפו וכו'.''' כלומר דרבי אלעזר דריש דלהכי פירש כפיו להראות ככפים הללו שהן עכשיו פרושות ואין בהם כלום כך לא נהנה מכל האוצרו' שהקדיש דוד אביו לבנין בית המקדש כלום</div> <div class="yerum-leiden-text">כי מאחרים היו · ר' זעירא בשם ר' אמי · ביומי דר' יוחנן הויין נפקין לתעניתא וקרוי שמע תלת שעין ולא הוה ממחי בידן ר' יוסי ור' אחא נפקין לתעניתא אתא ציבורא ומיקרי שמע בתר תלת שעין · בעא רב אחא מחויי בידן · אמ' ליה ר' יוסה ולא כבר קראו אותה בעונתה · כלום קורין אותה אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה · אמ' ליה מפני ההדיוטות שלא יהו אומ' בעונתה הן קורין אותה · אילו ברכות שמאריכין בהן ברכות ראש השנה ויום הכיפורים וברכות תעניות ציבור · מברכותיו אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא אם בור הוא · חילו ברכות שמקצרין בהן המברך על המצות ועל הפירות וברכת הזימון וברכה אחרונה שלברכת המזון אחר המזון · הא כל שאר הברכות אדם מאריך · אמ' חזקיה מן מה דתני המאריך הרי זה מגונה והמקצר הרי זה משובח הדא אמרה שאין זה כלל. תני צריך להאריך בגואל יש' בתעניות · הא פשט שהוא מוסיף חייג מאריך · אמ' ר' יוסה שלא תאמר הואיל והוא מעין שמועה עשרה לא יאריך בה · לפום כן צריך מימר צריך להאריך בגואל יש' בתעניות חילו ברכות ששוחחין בהן בראשונה תחילה וסוף · ובמודים תחילה וסוף · השוחח על כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישוח · ר' יצחק בר נחמן בשם ר' יהושע בן לוי כהן גדול שוחח על סוף כל ברכה וברכה · המלך ראש כל ברכה וברכה וסוף כל ברכה וברכה · ר' סימון בשם ר' יהוד' בן לוי המלך משהוא כורע חייג זקוף עד שהוא משלים כל תפילתו · מאי טעמ' ויהי ככלות שלמה להתפלל אל יי' את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת קם מלפני מזבח יי' מכרוע על ברכיו · אי זו כריעה ואי זו בריכה · ר' חייא רבא הראה בריכה לפני ר' ונפסח ותרפא ⟨סימן הכנסה⟩ וכפיו פרושות השמים אמ' אייבו כגון הדין נקדים היה עומד' · אמ' ר' אלעזר בר אבינא בכפים הללו שלא נטפו טפין בית המקדש כלום · תנא ר' חלפתא בן שאול הכל שוחחין עם שליח ציבור בהודאה · ר' זעירא אמ' ובלבד במודים</div> <div class="yerum-side">'''כגון הדין נקדים.''' כעין המנוקד ומצוייר על הכותל כך היה עומד מבלתי תנועה אנה ואנה כ"א באימה וביראה וזהו כפיו פרושות השמים ודוגמתו שנינו בפ"ק דמעשרות החרובין משינקדו ומפרש הש"ס משיעשו נקודות נקודות שחורות '''עם הש"צ בהודאה.''' כשאומר מודים וכדמפרש ר' זעירא שהחובה במודי' בלבד הוא '''רבי זעירא סבר לקרובה.''' קרובה הוא הפיוט שאומרים בשעת חזרת הב"צ במודים כדלקמן מודים אנחנו לך וכו' ודוגמתו ברבה פ' אמור בפסוק ולקחתם לכם מהו מכל אבקת רוכל דהוה קריי ותני ופייטן ודרשן ופי' בערוך קרוב ופייטן כלומר דאע"ג דר' זעירא אמר דאין החיוב כ"א במודים בלבד ולא בסוף הברכה מכל מקום היה מחמיר על עצמו ומאריך בפיוט המודים שאומר כדי לשוח עם הש"צ תחלה וסוף. סבר. מצפה מלשון שמא תאמר אבד סברם הוא</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. כלומר ב"גואל ישראל" שבשמונה עשרה צריך להאריך. שואלת הגמרא '''הא בשש שהוא מוסיף, אינו מאריך'''? כן, אם אתה אומר שמאריכים בגואל ישראל - צריך להוסיף בתחינות ומאריכים בה - משמע שאת שש הברכות שאומרים ומוסיפים בתענית, אותם לא מאריכים. אומר להם - לא הבנת נכון. '''אמר רבי יוסה: שלא תאמר, הואיל והוא מעין י"ח, לא יאריך בה'''. שלא ישנה ממה שאומר בכל יום. '''לפום כן צריך מימר: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. אבל שאר השש שמוסיף - ודאי מאריך בהן. מה שהוא חידש לנו, שגם בגואל ישראל, שזה ברכה שאומרים אותה כל יום בשמונה עשרה, היא חלק מהשמונה עשרה - גם בה אפשר להאריך, מוסיפים בה ומאריכים אותה, אבל את שאר השש ודאי שמאריכים בהם. '''אלו ברכות ששוחין בהן''' - כלומר שקוראים, זה באמצע שמונה עשרה - '''בראשונה תחילה וסוף''', במגן אבות בהתחלה ובסוף, '''ובמודים תחילה וסוף'''. '''השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה'''. כלומר, מי שכורע על כל ברכה אומרים לו שלא יעשה את זה. '''רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה'''. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו'''. כלומר מלך כורע בתחילת השמונה עשרה ולא קם עד הסוף. '''מאי טעמא'''? כלומר איזה פסוק אומר זה? דכתיב '''"ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו"'''. הם רואים ששלמה קרע כל התפילה. '''אי זו כריעה ואי זו בריכה'''? '''רבי חייא רבא הראה בריכה לפני רבי ונפסח ונתרפא'''. כלומר הוא נהיה צולע ולאחר מכן התפללו עליו והבריא. '''לוי בר סיסי הראה כריעה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא'''. כלומר הוא הראה כריעה והוא נהיה צולע ולא נתרפא. כתוב בשלמה '''"וכפיו פרושות השמים"'''. '''אמר רבי אייבו: כגון הדין נקדים היה עומד'''. כמו ציור - אנחנו רואים ציורים מצריים, כשרואים המצרים עם שתי ידיים מולם ולא זזים, ככה בעצם שלמה עמד. '''מאי טעמא'''? כלומר למה כפיו היו פרושות? '''אמר רבי אלעזר בר אבינא: ככפים הללו שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום'''. כלומר לרמוז, להראות שידיו נקיות, שהוא לא לקח שום דבר, כסף שהוקדש למקדש. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה'''. כלומר שליח ציבור אומר מודים, אז גם הציבור אומר מה שאנחנו קוראים מודים דרבנן. '''אמר רבי זעירא: ובלבד ב"מודים"'''. '''רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף'''. קרובה זה החזן, קראו לו קרובה. דרך אגב, הגמרא אומרת שקראו לו קרובה כי הוא קרב את התפילות שלו לפני הקדוש ברוך הוא, ועוד כמה פירושים. אבל בכל אופן החזן נקרא קרובה. יש גם כמה פיוטים שנקראים קרובה, שהחזן אומר אותם. בכל אופן, הוא לשמח לחזן כדי לשוח עמו בתחילה ובסוף, לדעת מתי אומרים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף י עמוד א''' {{שוליים|א_מח}} '''בתענית ציבור על גזרות (עננו) יש להאריך בברכת "גואל ישראל".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ד, הלכה ו , טור סי' תקעט. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש להאריך בגואל ישראל בתענית, וכן פסקו הרמב"ם והטור. {{שוליים|א_מט}} '''חובת הכריעה בתפילת העמידה מוגבלת לברכות אבות והודאה בלבד ולא בכל ברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קיג סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא להדיוט - כורע רק בתחילת וסוף אבות והודאה; ולכהן גדול ולמלך נפסקו דינים מיוחדים כמבואר בירושלמי, שכן מעמדם מחייב הידור יתר בכריעה. {{שוליים|א_נ}} '''כל הציבור צריך לשחות עם שליח הציבור באמירת "מודים" בחזרת התפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט <קטע סוף=י א/> ==דף י עמוד ב== <קטע התחלה=י ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שיש לשחות עם החזן ב"מודים", והמתין רבי זעירא עד שנתקרב לחזן כדי לשחות עמו, וכן נפסק להלכה ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_נא}} '''חובה לכרוע ולהשתחוות ברכה ראשונה ואחרונה בתפילת שמונה עשרה, ולא באמצע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כדעה זו בירושלמי שהובאה בשם רבי יוחנן, רבי מיישא ורבי סימאי, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע: כורעים בברכה ראשונה ובהודאה, בתחילתן ובסיומן, ובאמצע התפילה אין כורעים. {{שוליים|א_נב}} '''בברכת "מודים" יש לומר בפתיחתה נוסח הכולל "מודים אנחנו לך" ולהודות לה' על חסדיו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בר זבדא בשם רב שצריך לומר "מודים אנחנו לך", וכן נקבע בנוסח התפילה למעשה כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע.. {{שוליים|א_נג}} '''יש לומר בברכת "שים שלום"/"שלום רב" נוסח הכולל את כל לשונות השלום שתקנו חכמים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נהגו חכמים לומר את כל הנוסחים יחד, כדעה הראשונה שבירושלמי, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_נד}} '''בכריעה בתפילה (מודים) יש לכרוע עד שיתפקקו החוליות ולא כחרדון שגופו כורע בלבד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כדברי רבי ירמיה שהכריעה צריכה להיות בכל הגוף ולא כחרדון שראשו לא זז, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|א_נה}} '''בברכת "מודים" באיזה שלב שוחה וזוקף - יש לשחות באמירת "ברוך אתה" ולזקוף עד שלא יגיע להזכרת השם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קיג סעיף ז , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אמי בן נתן, שיש לשחות באמירת "ברוך אתה" ולזקוף קודם הזכרת השם, כדברי רבי אבין שדייק מהכתוב "מפני שמי" ולא "בשמי", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_נו}} '''ברכה הסמוכה לחברתה - האם פותחים בה ב"ברוך".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ה , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק יא, הלכה א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=י ב/> ==דף יא עמוד א== <קטע התחלה=יא א/>. ''הכרעה:'' אין פותחין ב"ברוך" בברכה הסמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, שהברכה הקודמת פוטרת אותה מפתיחה, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב"ם (הלכות ברכות פ"א ה"ה, פי"א ה"א). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד ב<span class="yerum-runnum">20</span></div> רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] סבר {{ירו"מ-ביאור|המתין וי"א נסמך}} לקרובה {{ירו"מ-ביאור|לחזן}} כדי לשוח עמו {{שוליים|א_נא}}תחלה וסוף. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ ישראל}} חמתון גחנין ומלחשין. {{ירו"מ-ביאור|ראה שהם כורעים ולוחשים}} אמר לון: מהו דין לחישה? ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|ליה הא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הדגשה|י}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] ב{{ירו"מ-הדגשה|ש}}ם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם ר}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. {{שוליים|א_נב}}{{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר {{ירו"מ-הוסר|פדית באי}}{{ירו"מ-הדגשה|פדיתה. ברוך אתה ה}}' אל ההודאות. רבי שמואל בר מינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר מינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיה מה כג]]) "כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}}: ([[דברי הימים א כט יא]]) "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך". בכל לב ובכל נפש משתחוים {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נג}}נהגין רבנן אמרין כולהון. {{ירו"מ-ביאור|נהגו חכמים לאמר ככל השיטות}} ואית דאמרי: או הדא או הדא. {{ירו"מ-ביאור|וי"א אחד מהם או זה או זה}} תני: ובלבד {{שוליים|א_נד}}שלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא, {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שלא יעשה כחרדון שגופו כורע והראש לא זז}} אלא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|פליגא דחנן בר בא}} אמר לחברייא: {{ב|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} דעביד, |אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות}} {{ירו"מ-הוסר|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד }}ואמריתה קמיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} וקם ונשק על פומי. {{שוליים|א_נה}}"ברוך אתה" שוחה; בא להזכיר את השם, זוקף. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא אמרית טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהלים קמו ח]]) "ה' זוקף כפופים" אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: לא מסתברא, אלא ([[מלאכי ב ה]]) "מפני שמי ניחת הוא" {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריך שיהיה כפוף בשם ולמה רב זקף}} אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות. לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא". קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נתן|°]] בשם רבי חמא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא בר חנינא|°]]: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מעביר. אמר לו רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: לא היה מעבירו, אלא {{ירו"מ-הדגשה|היה}} גוער ביה. אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"? {{שוליים|א_נו}}כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך". ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך". התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הרי גאולה! {{ירו"מ-ביאור|ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל.}} {{ירו"מ-הדגשה|שאומרים בהגדה אחרי בצאת ישראל ממצרים, לפני ששותים כוס שניה. הרי היא סמוכה לברכת ההלל, ולמה היא פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלא בהכרח שיאמרו הלל קדם, נמצא שפעמים שברכת גאלנו אינה סמוכה, לכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בי רבי יוסה|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: והא סופה! {{ירו"מ-ביאור|יהללוך יי אלהינו על כל מעשיך, וחסידיך צדיקים עושי רצונך, וכל עמך בית ישראל כלם ברנה יודו ויברכו, וישבחו ויפארו, וישוררו וירוממו ויעריצו, ויקדישו וימליכו את שמך מלכנו תמיד. כי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר, כי מעולם ועד עולם אתה אל. ברוך אתה יי מלך מהלל בתשבחות. שאומרים בהגדה בסופו של החלק השני של ההלל. הרי גאלנו היא הברכה החותמת את החלק הראשון של ההלל, ומפסיקים בסעודה, ואחר כך קראים חלק שני של ההלל, וחותמים ביהללוך. נמצא שהיא ברכה עצמאית על השירה, אם כך מדוע אינה פותחת בברוך}}? אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|ברכת גאלנו}} שתים הנה, {{ירו"מ-ביאור|שני חלקים לה}} אחת ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בא ואחת <span id="דף_יא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יסא כד סליק להכא חמתון גחנין ומלחשין'''. כלומר כשהגיע לארץ ישראל, שמע שהם כולם לוחשים משהו בזמן הזה. '''אמר לון: מהו דין לחישה'''? '''ולא שמיע דמר רבי חלבו ורבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן, ורבי ירמיה ורבי חנינא בשם רבי מיישא ורבי חייא בשם רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם רבי סימאי: מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות, אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''רבי אבא בר זבדא בשם רב: מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר פדית'''. '''ברוך אתה... אל ההודאות'''. '''רבי שמואל בר מינא בשם רב אחא: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף י עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ולא שמיע.''' ומתמה הש"ס ומה היא השאלה מהו דין לחישה וכי לא שמיע ליה מה דאמר ר' חלבו וכו' שנוהגין לומר כנוסחאות הללו '''או הדא.''' או נוסח הזה או הזה ולא אמרין כולהון: כהדין חרדונא כמו הצב הזה כשהוא שוחה ראשו זקוף אלא כל עצמותי וגו' ואף ראשו יהא כפוף '''מילתא דחנן בר בא פליגא.''' אהא דקדריש מכל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך דמשמע שאף בהזכרת השם צריך שיהא גם ראשו כפוף במקום שאמרו לשוח אבל ר' חנן לא ס"ל הכי אלא כהאי דאמר לחברייא בשמיה דרב והוטב זה גם בעיני שמואל דכשבא להזכיר את השם זוקף '''לא מסתברא אלא מפני שמי ניחת הוא.''' דמשמע דאף בהזכרת השם צריך שיהא שחוח וניחת '''אילו הוה כתיב בשמי ניחת.''' שפיר הוי קאמרת אבל השתא דכתיב מפני שמי הכי הוא משמע דמכבר קודם שהזכיר את השם ניחת הוא '''ר' אמי אמר ר' יוחנן הוה מעבר.''' ר' יוחנן היה מעביר אלו ששוחין יותר מדאי ור' חייא בר בא אמר לא היה נוהג ר' יוחנן להעביר בשביל כך אלא גער בהם שלא יעשו כן '''אלו ברכות שפותחין וכו'.''' תוספתא בפ"ק '''כגון ק"ש.''' כלומר ברכה הסמוכה לק"ש. וכך שנוי בתוספתא ולא גריס שם ותפילה ולפי גי' הספר י"ל דעל ברכה שלאחר ק"ש וסמוכה לתפילה קאמר דהוי כעין ברכה הסמוכה לחבירתה לאותה שלפני ק"ש דלא מיחשבא ק"ש הפסק כיון דהברכות בשבילה נתקנו '''הרי גאולה.''' ברכת אשר גאלנו שאנו אומרים לאחר הלל בלילי פסח והלא סמוכה היא לברכת הלל ואפ"ה היא פותחת בברוך '''שנייא היא.''' אשר גאלנו דהאמר ר' יוחנן בהלל אם שמע בבית הכנסת כמו שנוהגין הספרדים לאומרו אחר תפילת ערבית יצא ושוב אין צריך לברך עליו בבית והשתא לא הויא ברכת גאולה סמוכה ולפיכך תקנו אותה בפתיחה לעולם '''והא סופה.''' שהיא חותמת בברוך וקס"ד דהודאה בעלמא היא ולא הויא אלא כמטבע הקצר כברכת הפירות ואמאי חותמין בה בברכה '''א"ל שתים הנה.''' ברכת הגאולה זו לאו ברכה אחת היא אלא דכוללת שתי גאולות אחת להבא בקשת רחמים על העתיד כן ה' אלהינו יגיענו למועדים וכו' ונאכל שם מן הפסחים וכו' ואחת הודאה לשעבר אשר גאלנו וכו' ונמצאת הראשונה פותחת בברוך ואינה חותמת והשניה חותמת ואינה פותחת</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' זעירא לקרובה כדי לשוח עמו בתחילה וסוף · ר' יסא כד סליק להכא חמיתין גחנין ומלחשין אמ' לון מהו דין לחישה ולא שמיע דמר' ר' חלבו ר' שמעון בשם ר' יוחנן בשם ר' ירמיה ר' חננא ר' מיישא ר' חייא בשם ר' סימאי · ואית דאמרין ליה חבריא בשם ר' סימאי מודים אנחנו לך אדון כל הבריות אלוה התושבחות צור עולמים חי העולם יוצר בראשית מחיה המתים שהחייתנו וקיימתנו וזיכיתנו וסייעתנו וקירבתנו להודות לשמך · בא"י ל' ההודאות' ר' בא בר זבדא בשם רב מודים אנחנו לך שאנו חייבין להודות לשמך תרננה שפתי ⟨סימן הכנסה⟩ לך ונפשי אשר פדית · בא"י ל' ההודאות · ר' שמואל בר מינא בשם ר' אחא הודייה ושבח לשמך לך גדולה לך גבורה לך תפארת יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שתסמכינו מנפילותינו ותזקפינו מכפיפתינו כי אתה הוא סומך נופלים וזוקף כפופים ומלא רחמים ואין עוד מלבך · בא"י אל ההודאות · בר קפרא אמ' לך כריעה לך כפיפה לך השתחויה לך בריכה כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון לך יי' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמ' ובא' לך יי' הממלכה והמתנשא לכל לראש והעושר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל ועתה אלהינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך בכל לב ובכל נפש משתחוים כל עצמותיי תאמרנה יי' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו · בא"י ל' ההודאות · אמ' ר' יודן עהוגן רבנין אמרין כולהון · ואית דאמרין או הדא או הדא · תני ובלבד שלא ישוח יותר מדאי · אמ' ר' ירמיה ובלבד דלא יעביד כהדין חרדותא לא כל עצמותי תאמרנה יי' מי כמוך מילתא דחנן בר בא פליגא דחנן בר בא אמר לחבריא עימר לטן מילתא טבא דחמית לרב עביד ואמריתה קומי שמואל וקם ונשק על פומי · ברוך אתה שוחח כד להזכיר את השם זוקף · שמואל אמ' אנא אמרית טעמ' זוקף כפופים · אמ' ר' אמי אלא מסתברא לא מפני שמי ניחת הוא · אמ' ר' אבון אילו הוה כת' בשמי ניחת הוא יאות · לית כת' אלא מפני שמי ניחת הוא · קודם עד שלא הזכיר את השם כבר ניחת הוא · ר' שמואל בר נתן בשם ר' חמא בר חנינא מעשה באחד שסחח יותר מראוי והעבירו ר' · ר' אמי אמ' ר' יוחנן הוה מעבר · אמ' ליה ר' חייא בר בא לא הוה לאט גער · חילו ברכות שפותחין בהן בברוך · כל הברכות פותחין בהן בברוך ואם היתה ברכה סמוכה לחבירתה כגון קרית שמע ותפילה אין פותחין בהן בברוך · התיב ר' ירמיה הרי גאולה · טעייא היא דאמ' ר' יוחנן הלל אם שמעה בבית הכנסת יצא · התיב ר' אלעזר ביר' יוסה קומי ר' יוסה והא סופה · אמ' ליה שתים הנה אחת לבא ואחת</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''בר קפרא אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה'''. '''"כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון"'''. '''"לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך"'''. בכל לב ובכל נפש משתחווים. '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו"'''. '''ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. כן, אנחנו רואים שהיו כל מיני מנהגים, אבל בכל אופן בבבל כנראה לא נהגו את זה ובארץ ישראל נהגו, לכן הוא לא ידע על זה. '''אמר רבי יודן: נהגין רבנן אמרין כולהון'''. כלומר היו כאלה שאמרו את כל מה שראינו עכשיו. '''ואית דאמרי: או הדא או הדא''' - יש אומרים שאמרו או את זה או את זה כל פעם. לא בהכרח תמיד הקפידו להגיד רק שיטה אחת, אלא כל פעם אמרו דבר אחר, אבל בכל אופן תמיד אמרו משהו. '''תני: ובלבד שלא ישוח יותר מדאי'''. כלומר אדם שכורע, שלא יכרע יותר מדי. '''אמר רבי ירמיה: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא''' - שגופו כורע והראש בעצם לא זז, לא כמו חרדון יעשה. אנחנו יודעים שהחרדון מרים את הראש על הסלע, הראש יציב, אבל בעצם הגוף שלו כורע - שלא יעשה ככה. למה? כי כתוב '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך"''' - כל העצמות צריכות לזוז. '''חנן בר אבא אמר לחברייא''': אני אגיד לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות, '''ואמריתה קמיה דשמואל וקם ונשק על פומי'''- הוא נישק אותי. '''"ברוך אתה" שוחה'''; כשאומר "ברוך אתה" הוא כורע, '''בא להזכיר את השם, זוקף'''. '''שמואל אמר: אנא אמרית טעמא''' - אני אסביר לכם למה - יש פסוק כתוב '''"ה' זוקף כפופים"'''. '''אמר רבי אמי: לא מסתברא''' - זה לא הגיוני, אם אתה אומר שזאת הסיבה אז זה הפוך - '''אלא "מפני שמי ניחת הוא"''', כלומר צריך להתכופף בזכר השם. '''אמר רבי אבין: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות'''- אתה היית צודק. '''לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא"'''. כלומר, '''קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא''', וכשמזכירים את השם צריך לקום. '''רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא בר חנינא: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו רבי'''. הוא היה חזן כנראה, אז רבי העביר אותו מלהיות חזן. '''רבי אמי אמר: רבי יוחנן הוה מעביר'''. '''אמר לו רבי חייא בר אבא: לא היה מעבירו, אלא גוער ביה'''. '''אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"'''? אומרת הגמרא כעיקרון '''כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך"'''. '''ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך"'''. כלומר ברכות של קריאת שמע שאחת סמוכה לחברתה, לא פותחים בברוך. '''התיב רבי ירמיה: הרי גאולה'''! - בהגדה. כן, אנחנו היום לא נוהגים לברך על ההלל, אבל בעבר כן. בהתחלה היו מברכים על ההלל וקוראים את ההתחלה שלו, ואז באמצע ההלל היו חותכים אותו, לא אומרים את כולו ברצף - יש ברכה שנקראת גאולה, לפני שותים כוס שני. אז לכאורה הברכה הזאת היא סמוכה לברכה של ההלל, אז למה היא פותחת בברוך? '''שנייא היא, דמר רבי יוחנן: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא'''. כיוון שאם אדם היה קורא את זה בבית כנסת הוא יצא, ממילא הוא לא חייב לקרוא את זה בבית. אז לכן בעצם הברכה היא לא חובה, היא חובה למי שלא קרא את ההלל קודם. בהגדה מי שמסתכל יראה שבעצם אין ברכה בהתחלה, כיוון שכולנו קוראים את זה בבית כנסת, לכן לא כתבו ברכה בהגדה. אז כיוון שלא בהכרח שיאמרו את ההלל קודם, אף שפעמים ברכת גואלנו בעצם היא לא סמוכה, היא ברכה עצמאית, לכן תיקנו שתפתח ב"ברוך". '''התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: והא סופה'''! - הרי הברכה האחרונה, כמו שאמרנו שההלל חילקו אותו לשני חלקים. החלק הראשון לא נוהגים לברך עליו, כיוון שאומרים את ההלל בבית כנסת. אבל לאחר מכן אוכלים ואז אומרים את החלק השני של ההלל ואומרים "יהללוך". הרי לכאורה זו ברכה עצמאית, אין פה התחלה לפני כן, אז למה היא לא פותחת ב"ברוך"? '''אמר לו: שתים הנה, אחת לבא ואחת''' - ברכת גואלנו, הברכה שאומרים בכוס השנייה, שזה בעצם על החלק הראשון של ההלל - זה בעצם שתי ברכות. זה לא כמו שחשבנו, ברכה אחת שחותמת את ההלל, זה בעצם שתי ברכות, שני חלקים. כי כך חז"ל מסבירים - ההלל חילקו אותו לשני חלקים, כיוון שהחלק הראשון של ההלל הוא בעצם תודה על העבר, זה הלל על יציאת מצרים. החלק השני זה בעצם בקשה והודאה על העתיד. אז בעצם לגואלנו יש שני חלקים: חלק אחד זה ברכה על לחתום את החלק הראשון של ההלל, והחלק השני זה ברכה על מה שנגיד בהמשך. יוצא שבעצם יהללוך היא באמת ברכה סמוכה לזה, ולכן היא לא פותחת ב"ברוך". כן, אומרת כאן: "ברכת גואלנו שני חלקים לה, אחת לאבא ואחת לשעבר". כלומר, את ההלל חילקו לשניים. עד "ממצרים", שזה מדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה - זה החלק הראשון של הברכה, וכמו שאמרנו, למה היא פותחת ב"ברוך"? כיוון שאת הברכה לפני ההלל לא בהכרח יגידו - אנחנו גם לא נוהגים להגיד את זה - לא יגידו, כיוון שמי שאמר את זה בבית כנסת כבר יצא ידי חובה. אבל כיוון שכך היא פותחת ב"ברוך", והחלק השני של הברכה הוא בעצם פותח את ההלל העתידי, את החלק השני של ההלל שאומרים אותו אחרי הסעודה, שהוא הודאה על הגאולה העתידית - על זה תיקנו את החלק השני של ברכת גואלנו, ובסוף אומרים על זה את יהללוך. כלומר, בעצם זו ברכה סמוכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד א<span class="yerum-runnum">21</span></div> לשעבר. {{ירו"מ-ביאור|את ההלל חלקו לשנים. עד למעיינו מים שמדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה, ועליה החלק הראשון של הברכה, שאומר: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. את שאר ההלל שמדבר על הגאולה העתידית, אומרים אחרי הסעודה. ועליה תקנו את החלק השני של ברכת גאלנו שאומרים, כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל. ובסוף ההלל כולו, ברכת יהללוך. ולכן אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לחלק השני של ברכת אשר גאלנו.}} {{ירו"מ-ביאור|לפי תוס דף יד. הכונה שהיו מברכים על כל חלק בנפרד: על החלק הראשון ברכו לקרא, ועל החלק השני ברכו לגמור. והשאלה ששאלה הגמרא, והרי סופה — הכוונה לסוף ברכת גאלנו, והשאלה למה היא חותמת בברוך. והתשובה היא מפני שהיא ארוכה וכוללת שבח על יציאת מצרים שהיתה בעבר, ובקשה על הגאולה העתידית, ולכן תקנו שגם תחתום בברכה. ויהללוך לא פותחת בברוך אף שהיא ארוכה, לפי שהיא ברכת השבח כמו נשמת כל חי}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|ברכת}} הבדלה! {{ירו"מ-הדגשה|שאומר המבדיל בין קדש לחול. הרי היא פותחת בברוך, אף שהיא סמוכה לבורא מאורי האש}} שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] היה מכנסן. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שלא תמיד מברך בורא מאורי האש לפניה, ולכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|כשמזמנים אומרים}} "נברך"! {{ירו"מ-הדגשה|וחוזרים ואומרים "ברוך אלקינו שאכלנו משלו", ומיד אחר כך מברכים ברכת הזן. נמצא שברכת הזן סמוכה לברכת הזימון, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך". {{ירו"מ-הדגשה|נמצא פעמים שברכת הזן אינה סמוכה}}. הרי "הזן את הכל"! {{ירו"מ-הדגשה|למאן דאמר ברכת הזימון עד הזן, משמע שמי שהפסיק לזימון, מברך איתם עד הזן, וחזר לאכול. וכשמסים אכילתו, מתחיל בברכת הארץ, מ"נודה לך". ולמה ברכת נודה לך אינה פותחת בברוך}}? קשיא! הרי "הטוב והמטיב" {{ירו"מ-הדגשה|שהיא סמוכה, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה. {{ירו"מ-הדגשה|ובתחילה הייתה ברכה עצמאית, ומאוחר יותר קבועה בברכת המזון}}. {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים בגלל שהיא ברכה דרבנן עשו לה חיזוק}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו"מ-הוסר|קדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|היום! שנאמר אחרי ברכת היין, למה פותח בברוך}}? שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, {{שוליים|א_נז}}שאינו אומר "בורא פרי הגפן". והא סופה {{ירו"מ-הדגשה|של הברכה! שהרי בברכת היום, אומר: "ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו" ואחר כך אומר: "ברוך אתה ה’ מקדש השבת". נמצא שהחלק השני סמוך לראשון, ולמה פותח בברוך}}? אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|אין זה שתי ברכות, אלא ברכה אחת, ו}}טופס ברכות כך הוא. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נח}}מטבע קצר, פותח בהן ב"ברוך" ואינו חותם בהן ב"ברוך". מטבע ארוך, פותח בהן ב"ברוך" וחותם ב"ברוך". כל הברכות אחר חיתומיהן. {{שוליים|א_נט}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין אומרים ברכה פסוק. התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]] קומוי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מכיון דתימר {{ירו"מ-הדגשה|כל הברכות}} אחר חיתומיהן, {{ירו"מ-הדגשה|כך שאפילו אם טעה ואמר ברכה לא מתאימה, אם חתם נכון יצא. אז למה}} אין אומרין ברכה פסוק? {{ירו"מ-הדגשה|במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה}}. אמרין: {{ירו"מ-הוסר|חכימי}} חכים הדין טלייא, {{ירו"מ-ביאור|אמרו חכם אותו נער}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא שטעה}}. דהוא סבר, מהו אחר חיתומיהן? {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} שאם היה עומד בשחרית {{ירו"מ-הדגשה|והיה צריך לומר "יוצר אור}}", ושכח והזכיר את של ערבית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "מעריב ערבים}}", וחזר וחתם בשל שחרית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "ברוך אתה ה’ יוצר המאורות}}" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן שאל, במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה? ולא זו הכוונה}}, אלא כדאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך להזכיר ב}}כל הברכות {{ירו"מ-הדגשה|לפני הברכה החותמת}} כעין חותמותיהן. {{ירו"מ-הדגשה|ושם לא יזכיר פסוק, כיוון שקשה למצא פסוק שמדבר בדיוק באותו עניין ויכול לטעות}}. ואילין דאמרין: {{ירו"מ-ביאור|ואלו שאומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|בברכות ההפטרה: רחם על ציון כי היא בית חיינו, ולעלובת נפש תושיע ותשמח במהרה בימינו, ככתוב}} ([[ישעיהו יב ו]]) "צהלי ורוני יושבת ציון, {{ירו"מ-הדגשה|כי}} {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} {{ירו"מ-הדגשה|גדול בקרבך קדוש ישראל" וחותם "ברוך אתה יהוה משמח ציון בבניה}}" אין בו משום ברכה פסוק. {{ירו"מ-ביאור|מפני שאומר: "ככתוב: כמו שאנו אומרים בברכת המזון "ככתוב ואכלתה ושבעתה וברכתה"}} {{ירו"מ-ביאור|וי"א כיוון שכבר נהגו הכל לאמר כך}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ו"> </span> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_ס}}מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא, שנאמר: ([[דברים טז ג|דברים ראה טז ג]]) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אמר להן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גילו של ראב"ע|{{ירו"מ-הדגשה|הרי אני כבן שבעים שנה}}]] {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אף על פי שנכנס{{ירו"מ-הדגשה|תי}} לגדולה, האריך ימים. {{ירו"מ-ביאור|שבגיל שש עשרה נתמנה לנשיא והגיעה לגיל שבעים}} {{ירו"מ-הדגשה|ממה שאמר אף על פי שנכנסתי לגדולה הארכתי ימים}}, הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים. <span id="דף_יא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"א. הזכרנו שברכה, בעצם ברכה שהיא עצמאית פותחת ב"ברוך", ברכה שהיא סמוכה לחברתה היא לא פותחת ב"ברוך". ונתנו כמה דוגמאות ויש לנו כל מיני קושיות. הגמרא ממשיכה בכיוון הזה. '''התיבון: הרי הבדלה!''' אנחנו אומרים את ברכת ההבדלה מיד אחרי שמברכים בורא מאור אש. ברכת ההבדלה היא סמוכה לברכת בורא מאור אש. אז למה היא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא, '''שנייא היא, דמר רבי אבא בר זבדא: רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס'''. כלומר, רבי היה רואה אש, אומר בורא מאור אש, מביאים לו בשמים, מברך בורא עצי בשמים, לא היה כולל את הכל ביחד, ורק לאחר מכן כשהוא מגיע הביתה שם הוא עושה את הכוס. '''רבי חייא רבה היה מכנסן'''. רבי חייא תמיד היה אומר את הכל ביחד. נמצא שלא תמיד מברך בורא מאור אש לפני ההבדלה. לכן בעצם הרבה פעמים ברכת ההבדלה היא ברכה עצמאית וממילא פותחת ב"ברוך". '''התיבון: הרי "נברך"!''' כשמזמנים אומרים "נברך" וחוזרים ואומרים "ברוך שאכלנו משלו". כלומר בעצם יש פה לכאורה ברכה, ולאחר מכן אנחנו מתחילים את ברכת הזן. אז השאלה למה ברכת הזן פותחת ב"ברוך"? הרי היא סמוכה לברכת הזימון. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך"'''. כלומר, אם היה רק אדם אחד או שניים, אין ברכת הזימון, ממילא ברכת הזן היא ברכה ראשונה ולכן היא פותחת ב"ברוך". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יא עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''והרי הבדלה.''' שהיא פותחת בברוך ואף ע"פ שהיא סמוכה לברכת המאור '''שנייא היא.''' הבדלה דלאו ברכה סמוכה לחבירתה מדינא היא שהרי יכול הוא לפזרן כל ברכה וברכה בפני עצמה כמו שהיה רבי נוהג שהיה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס '''הרי נברך.''' כלומר דהקושיא על ברכת הזן היא אמאי פותחת בברוך הרי סמוכה לברכת הזימון נברך שאכלנו הויא '''שנייא היא.''' ברכת הזן שהרי אם היו שנים דליכא ברכת הזימון ולא הויא סמוכה וצריך לפתוח בברוך וכיון שלפעמים פותחת בברוך תקנו אותה בפתיחה לעולם '''הרי הזן את הכל.''' האי מקשה נמי קס"ד דכמטבע קצר הויא וא"כ אמאי חותמת בברוך הזן את הכל '''הרי הטוב והמטיב.''' שהיא פותחת בברוך והיא סמוכה לחבירתה הויא '''שנייא היא.''' דברכה שנתחדשה אח"כ היא כדאמר רב הונא שתקנו אותה על הרוגי ביתר ולהכירא תקנוה בפתיחה כאלו לא נסמכה '''הא קדושא.''' קידוש היום בשבתות ובי"ט שפותחת בברוך והא סמוכה לברכת היין היא '''שנייא היא.''' שאף היא לפעמים אינה סמוכה שהרי אם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום שאינו חוזר ומברך על היין '''והא סופה.''' קדוש היום שהיא חותמת בברוך ואמאי '''א"ר מנא.''' השתא מסיק לטעמא דכולהו ברכות לפי שטופס ברכות כך הוא כדר' יודן דכל שהוא מטבע קצר וכו' וסופה דהזן נמי לא קשיא דמטבע ארוך הויא וכן ברכת הגאולה לא צריכין לטעמא דשתי גאולו' אלא הואיל ומטבע ארוך הויא לפיכך חותם בה בברוך '''כל הברכות אחר חותמיהן.''' קס"ד דה"ק הכל הולך אחר החיתום והיינו דמקשי עלה כדלקמן '''אין אומרים ברכה פסוק.''' אין חותמין הברכה בפסוק כגון בא"י גואלינו ה' צבאות וגו' וכיוצא בזה</div> <div class="yerum-leiden-text">לשעבר · התיבון הרי הבדלה · שנייא היא דמר ר' בא בר זבדא ר' היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס · ר' חייא הבא היה מכנסן · התיבון הרי נברך · שנייא היא שאם היו שנים יושבין ואוכלין שאינן אומ' נברך · הרי הזן את הכל · קשיא · הרי ···· הטוב והמטיב · שנייא היא דמר רב הונא משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב · הטוב שלא נסרחו · והמטיב שניתנו לקבורה · הא קדושה · שנייא היא שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום ש חייב זן בורא פרי הגפן · והא סופה · אמ' ר' מנא טופוס ברכות כך הוא · אמ' ר' יודן מטבע קצור פותח בהן בברוך ואינו חותם בהן בברוך · מטבע ארוך פותח בו בברוך וחותם בברוך · כל הברכות אחר חיתומיהן הין אומ' ברכה פסוק · התיב ר' יצחק בר' לעזר קומי ר' יוסה מכיון דתימר אחר חיתומיהן יאמר ברכה פסוק · אמרין חכימי הדין עלייא דהוא סבר מהו אחר חיתומיהן שאם היה עומד בשחרית ושכח והזכיר את שלערבית וחזר וחתם בשלשחרית יצא · אמ' ר' אחא כל הברכות מעין חותמותיהן · ואילין דאמרין צהלי ורוני יושבת ציון וגו' אין בן מסיים ברכה פסוק' מתני' מזכירין יציאת מצרים בלילות אמ' להן ר' אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנ' למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך · ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות: וחכמ' אומ' ימי חייך העולם הזה · כל ימי חייך העולם הבא להביא את ימות המשיח · אעפ' שנכנס לגדולה האריך ימים · הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים</div> <div class="yerum-side">'''מכיון דתימר אחר חיתומיהן אין אומרין ברכה פסוק.''' בתמיה ובפ"ב דתענית גריס ויימר ברכה פסוק והיינו הך לפי דס"ד לפרש אחר חיתומיהן כדלקמיה '''אמרין חכימי הדין טלייא.''' בלשון תמיה חכם הוא זה הבחור דלפי סברתו הוא מקשה '''דהוא סבר.''' לפרש מהו אחר חיתומיהן דקאמר היינו לענין האי דינא שאם עמד בשחרית ביוצר אור ושכח והזכיר את של ערבית מעריב ערבים וחזר ונזכר וחתם בשל שחרית יצא וזהו אחר חיתומיהן אנו הולכין והלכך יצא ולפיכך הוא מקשה דא"כ היכי אמרת אין אומרין ברכה פסוק הרי אם חתם בשל שחרית והוא יוצר אור א"כ הברכה פסוק הוא כדכתיב יוצר אור וגו' אבל באמת לאו היינו פירושא דאחר חיתומיהן אלא כדרב אחא דאמר כל הברכות כעין חותמותיהן מענין שהוא מזכיר בסוף נוסח הברכה כך הוא חותם כגון עוזר ומושיע ומגן בא"י מגן אברהם וכן כולן ולעולם אין חותמין הברכה בפסוק '''ואילין דאמרין צהלי וגו'.''' נוהגין היו לומר אחר ברכת הפטרה פסוק הזה ואין בו משום ברכה בחותם פסוק הואיל וכבר חתם בנוסח הברכה עצמה ואינו אלא כמוסיף בדברים '''מתני' מזכירין יציאת מצרים בלילות.''' פרשת ציצית אומרים אותה בק"ש של ערבית ואע"פ שאין לילה זמן ציצית דכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לילה אומרים אותה מפני יציאת מצרים שבה '''כבן שבעים שנה.''' הייתי נראה זקן ולא זקן ממש אלא שהלבינו שערותיו יום שמינו אותו נשיא כדי שיראה זקן וראוי לנשיאות ואותו היום דרש בן זומא מקרא זה '''ולא זכיתי.''' לא נצחתי לחכמים '''גמ' אע"פ שנכנס לגדולה.''' שמינוהו לנשיא כדאמרינן לקמן פרק תפלת השחר '''האריך ימים.''' שאמר הריני כבן שבעים שנה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים.''' כדאמרי' אוי לרבנות שמקברת את בעליה ולהכי קאמר הריני כבן שבעים דאם שזכיתי לגדולה עם כל זה הארכתי ימים </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' שואלת הגמרא, '''הרי "הזן את הכל"!''' אנחנו יודעים שיש מחלוקת בגמרא. פה בירושלמי לא מופיעה כל כך המחלוקת הזאת, מופיעים רק הרמזים שלה, אבל בבבלי מוזכר שיש מחלוקת מה זה נקרא ברכת הזימון. יש דעה שאומרת שברכת הזימון זה בעצם כולל גם את ברכת הזן, כלומר הברכה הראשונה של ברכת המזון. ונניח שלושה אכלו ביחד ואחד זימן, ואז האחרים צריכים להפסיק, גם אם רוצים להמשיך לאכול, הם ממשיכים איתו את הברכה עד סוף הברכה הראשונה. לאחר מכן הם יכולים להמשיך לאכול, אבל כשהם רוצים להתחיל לברך מחדש, הם לא מתחילים מתחילת הברכה, אלא מברכים רק מהברכה השנייה. יוצא שבעצם הרבה פעמים הברכה השנייה היא הראשונה. אז למה היא לא מתחילה ב"ברוך"? עכשיו הסברנו שמספיק שלפעמים ברכה היא ראשונה, היא פותחת ב"ברוך", אז גם פה, גם הברכה השנייה הרבה פעמים היא הברכה הראשונה. אז למה בעצם היא לא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא: '''קשיא!''' כלומר, זה באמת נשאר בקושיא, הגמרא לא תירצה את זה. שואלת הגמרא, '''הרי "הטוב והמטיב"?''' זה ברכה סמוכה, היא חלק מברכות ברכת המזון, הברכה הרביעית. אז למה בעצם היא פותחת ב"ברוך"? עונה הגמרא, '''שנייא היא, דמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה'''. בהתחלה הייתה ברכה עצמאית. כלומר, בהתחלה בעצם ברכת הטוב והמטיב לא נקבעה בתוך ברכת המזון, קבעו אותה בתור ברכה עצמאית. רק מאוחר יותר קבעו אותה בתוך ברכת המזון. שואלת הגמרא, הקידוש היום - קודם כל מברכים בורא פרי הגפן ואחרי זה אומרים את הקידוש. אז למה הקידוש פותח ב"ברוך"? הרי לכאורה הוא סמוך לברכת הגפן. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, שאינו אומר "בורא פרי הגפן"'''. אנחנו יודעים לדוגמה שבערב שבת יש מקרים שבהם מותר לערוך סעודה, ואם אני יכול לערוך סעודה בערב שבת ושתה יין, אז הוא פורס מפה ומקדש, אבל בעצם הוא לא צריך לברך על היין, ישר קידוש. יוצא שבעצם לפעמים הקידוש היא הברכה הראשונה, ולכן בעצם גם פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''והא סופה?''' כלומר, הגמרא כרגע לא מבינה - יש איזה הווה אמינא שכל הברכות זה "ברוך אתה... בורא פרי הגפן", ברכות קצרות כאלה. לא בדיוק הבינו מה המבנה של ברכות ארוכות. אז הגמרא חשבה שבעצם ברכת הקידוש שהיא פותחת ב"ברוך", זה כמו... '''התיב רבי יצחק ברבי אלעזר קומוי רבי יוסה: מכיון דתימר אחר חיתומיהן, אין אומרין ברכה פסוק?''' כלומר לא אכפת לי בכלל מהברכה, אלא מה שחשוב זה החיתום - אפילו אם טעיתי ואמרתי ברכה לא רצינה, אם חתמתי נכון יצאתי. אז למה לא אומרים ברכה פסוק? במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה? '''אמרין: חכים הדין טלייא''' - על הזקנים בישיבה אמרו: בחור צעיר אבל חכם, אלא שהוא טעה, כי הוא חשב מהו "אחר חיתומיהן". הוא חשב שהכוונה שאמרו ברכה לא נכונה, כמו לדוגמה אם היה עומד בשחרית וצריך להגיד "יוצר אור ובורא חושך", ובמקום זה הוא שכח ואמר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם... המעריב ערבים" בחוכמה, כלומר בעצם הברכה של הערב, ולאחר מכן הוא חזר וחתם בשל שחרית וסיים "ברוך אתה ה' יוצר המאורות". כלומר בעצם פתח בערבית, אמר את כל הברכה של ערבית, אבל את הסיום הוא אמר "יוצר המאורות" - הברכה של הבוקר - ויצא ידי חובה. כך הוא הבין. אז לכן הוא שאל במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה, אבל בעצם לא זו הכוונה, אלא מה הכוונה? '''אלא כדאמר רב אחא: כל הברכות כעין חותמותיהן'''. כלומר ברכות ארוכות - הרי אמרנו פותח ב"ברוך" וחותם ב"ברוך", ובאמצע הוא אומר כל מיני עניינים. אז בסוף העניינים הוא צריך להוסיף משפט שהוא מעין החתימה, זו הכוונה. אז זה המשפט שלא יזכיר פסוק. עכשיו מה הסיבה? המפרשים מסבירים שקשה מאוד למצוא פסוק מתאים, אז מסתמא אנשים התבלבלו, לכן אמרו אל תגידו פסוק. '''ואילין דאמרין: "צהלי ורוני יושבת ציון" אין בו משום ברכה פסוק'''. יש שני הסברים: או בגלל שככה נהגו - כלומר בעצם אין איסור להגיד פסוק, רק חז"ל אמרו אל תגיד פסוק כי קשה מאוד למצוא. אבל אם משהו מקובל כבר בכל הציבור, נוהגים להגיד את זה קבוע, וכנראה שמצאו פסוק מתאים, אז זה בסדר. ויש אומרים שמדובר שזה לא היה בתוך הברכה אלא בחוץ, ולכן אין בעיה. אנחנו עכשיו בפרק א' הלכה ו'. '''מתני': מזכירין יציאת מצרים בלילות'''. כלומר יש עניין להזכיר את יציאת מצרים בלילות, למרות שיציאת מצרים הייתה ביום. '''אמר להן רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא'''. מה זה בדיוק "הרי אני כבן שבעים שנה"? הבבלי מספר שרצו למנות אותו להיות ראש הסנהדרין במקום רבן גמליאל, ואז הוא אמר "אני אצייד את אשתי". אשתו אמרה לו אתה הרי עדיין צעיר, ואז צמחו לו שערות שיבה ונראה כמו בן שבעים שנה. לכן כתוב "הרי אני כבן שבעים שנה" - זה חידוש. תכף נראה שבעצם הוא באמת היה בן שבעים. '''שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח'''. '''רבי אלעזר בן עזריה אף על פי שנכנס לגדולה, האריך ימים'''. אמרה הגמרא, מה זה "כבן שבעים שנה"? מה בעצם הוא רצה להגיד בזה? אמרנו בניגוד לבבלי שאומר שהוא היה בן שמונה עשרה ונראה כבר בן שבעים שנה - לא, הוא באמת היה בן שבעים שנה, והוא התגאה בזה. הוא רצה להגיד להם: תראו, למרות שנכנסתי לגדולה בגיל שמונה עשרה כשכבר התמנה להיות נשיא, האריך ימים - בגיל שבעים עכשיו. אומרת הגמרא בדיוק הפוך: מזה שהוא אומר את זה אתה מבין ש'''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים'''. אחרת מה זה? מה הגאווה בזה שהוא בן שבעים? מכאן שהגדולה מקצרת ימים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יא עמוד א''' {{שוליים|א_נח}} '''ברכה קצרה פותחת ב"ברוך" ואינה חותמת בו, וברכה ארוכה פותחת וחותמת ב"ברוך", וכל ברכה נגררת אחר חתימתה הקודמת ללא פתיחה חדשה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן נט סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה, שברכות הצמודות לחתימה שלפניהן אינן פותחות ב"ברוך". {{שוליים|א_נט}} '''האם מותר לומר פסוק מקראי בתורת ברכה, ומהו הכלל "כל הברכות הולכות אחר חיתומן".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן נט סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסה אסי שאין אומרים ברכה פסוק, אך הכלל שכל הברכות הולכות אחר חיתומן נכון דווקא כשטעה בפתיחה ולא בחתימה, כפי שהובהר בתשובת רבי יוסה לרבי יצחק בר אלעזר; וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|א_ס}} '''חובה להזכיר יציאת מצרים גם בקריאת שמע של לילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ג <קטע סוף=יא א/> ==דף יא עמוד ב== <קטע התחלה=יא ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כבן זומא, וכן פסק הרמב"ם (הל' קריאת שמע פ"א ה"ג) שמזכירים יציאת מצרים בלילות, כדעת בן זומא שהודו לו רבי אלעזר בן עזריה וחכמים בסוגיה המקבילה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד ב<span class="yerum-runnum">22</span></div> תמן {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|בלילה}} לא יתחיל {{ירו"מ-הדגשה|פרשת}} ויאמר, ואם התחיל גומר. ורבנן {{ירו"מ-הוסר|דהתם}}{{ירו"מ-הדגשה|דהכא}} {{ירו"מ-ביאור|בארץ ישראל}} אמרין: מתחיל ואינו גומר. מתניתין פליגא על רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"! {{ירו"מ-הדגשה|ולפי רבנן דהכא רק מתחיל, נמצא שלא מזכיר }}יציאת מצרים בלילות. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף שלא אמרו פרשת ציצית, היו אומרים דברים שיש בהם הזכרת יציאת מצרים, כגון}}: מודים אנחנו לך {{ירו"מ-הדגשה|ה’ אלוקינו}} שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך, {{ירו"מ-הדגשה|ומיד מלכים הצלתנו, וקרעתה לנו הים, ועשיתה לנו ניסים וגבורות על הים, ושרנו לך שירה חדשה. כן תגאלינו מיד עריצים ומיד כל הקמים עלינו, ככתוב: "כי פדה ה’ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו" ברוך אתה ה’ גאל ישראל}}. {{ירו"מ-ביאור|ולדעה שלא מזכירים יציאת מצרים בלילה, אין צריך לומר שהוצאתנו ממצרים שהיא הייתה ביום, אבל קריעת הים הייתה בלילה, והצלתנו מיד מלכים, היינו שהציל את אברהם מהמלכים, ואת יצחק ושרה מאבימלך, הכל היה בלילה, ולדעת הכל אומרים}}. מתניתא פליגא על רבנן דתמן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|א_סא}}ויאמר אינו נוהג אלא ביום. {{ירו"מ-הדגשה|משמע ש}}כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום. רבי אבא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר אחא|°]] נחית לתמן. חמיתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} מתחילין וגומרין {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}}, ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|להו}} {{ירו"מ-ביאור|והם לא שמעו על המחלוקת}} דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר. בעון קומוי {{ירו"מ-ביאור|שאלו את}} רבי אחייא ברבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחייא ברבי זעירה|°]]: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם? {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי זעירה עלה מבבל לארץ ישראל, רצו לדעת האם המשיך לנהוג כבני בבל, או שינה ונהג כמנהג ארץ ישראל}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מסתברא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מחמיר, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}ינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון. תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב, {{ירו"מ-הדגשה|אף שהזכיר בפרשת ציצית}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: מלכותו ואמונתו לעד קיימת}}. אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף {{ירו"מ-הוסר|ו}} ומכת בכורים, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: ואת בכוריהם הרגתה, ובכורך ישראל גאלתה, וים סוף להם בקעתה}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אומר: {{שוליים|א_סב}}צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|א_סג}}{{ירו"מ-הוסר|אמר }}לא הזכיר תורה {{ירו"מ-הוסר|ב}} בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קה מד]]) "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו". רבי אבא ברבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא ברבי אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או {{שוליים|א_סד}}שלא הזכיר {{ירו"מ-הוסר|ב}} בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: אם {{שוליים|א_סה}}אמר "מנחם {{ירו"מ-הוסר|ירושלים"}} ירושלם" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: בעשה ולא תעשה. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית יז ה|בראשית לך לך יז ה]]) "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה. התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ט ז]]) "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם" שנייא היא, {{ירו"מ-הדגשה|התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא, מאי דהוה מעיקרא}}. שעד שהוא אברם בחרת בו. ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה? הוא {{ירו"מ-ביאור|רק אברהם}} נצטווה עליה. ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה? שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו. ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה? {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אבותן קראו אותן בשמן. אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: ([[בראשית יז יט|בראשית לך לך יז יט]]) "וקראת את שמו יצחק". {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: ([[בראשית טז יא|בראשית לך לך טז יא]]) "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יג ב]]) "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה{{ירו"מ-הדגשה|ו}} שמו". שלמה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברי הימים א כב ט]]) "כי שלמה יהיה שמו". עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים נח ד]]) "זורו רשעים מרחם" {{ירו"מ-הדגשה|שלא נקראו עד שנולדו}}. [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ירמיהו כג ז]]) "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה. וכן הוא אומר: ([[בראשית לה י|בראשית וישלח לה י]]) "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: ([[ישעיהו מג יח]]) "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות; ([[ישעיהו מג יט]]) "הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג. משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק מאימתי</strong> ==פרק שני - היה קורא == <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שני)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שני.png|שמאל|ממוזער|100px|כולל שיעורי שמע]] {{ש}}{{ש}} <div class="yerum-bm-print"> '''תמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר'''. כלומר בבבל היו אומרים שלא יתחיל פרשת ציצית כיוון שהיא לא נוהגת בלילה. הרי כמו שאמרנו ציצית לא נוהגת בלילה, ממילא אין עניין לקרוא פרשת ציצית. אז בבבל אמרו אל תתחיל, אבל אם כבר התחלת להגיד את הפסוק הראשון, תגיד את כולה. '''ורבנן אמרין: מתחיל ואינו גומר''' - כלומר בארץ ישראל היו אומרים רק את הפסוק הראשון. אומרת הגמרא '''מתניתין פליגא על רבנן דהכא: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"!''' כלומר המשנה שלנו חולקת על החכמים של ארץ ישראל. הרי מה כתוב במשנה - מזכירים את יציאת מצרים בלילות. עכשיו אם אתה אומר שאומרים רק את הפסוק הראשון, הרי בפסוק הראשון כתוב שמשה דיבר אל בני ישראל - אין שם שום עניין מיציאת מצרים. '''רבי אבא ורב יהודה בשם רב: מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך'''. אין בזה בעיה - נכון, הם לא הזכירו את פרשת ציצית כי הם לא הזכירו את כולה, רק את הפסוק הראשון, אבל הם דאגו להגיד משפטים שיש בהם עניין יציאת מצרים. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רבנן דתמן: ויאמר אינו נוהג אלא ביום. כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום'''. כלומר יש ברייתא שחולקת על חכמי בבל, שהם אמרו שאומרים את כל פרשת ציצית. אז איך אתה אומר את זה בלילה? </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תמן.''' בבבל אמרין לא יתחיל פ' ויאמר בלילה אבל אם התחיל גומר ורבנן דהכא אמרין מתחיל ואינו גומר ואינהו מפרשי להמתני' דקתני מזכירין יציאת מצרים בלילות כדרב דאחר שהתחיל בתחילת הפרשה אומר מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים וכו' כדמסיק '''מתני' פליגא על רבנן דתמן ויאמר אינו נוהג אלא ביום.''' כדתנן לקמן בפ"ב וקשיא לרבנן דתמן דס"ל דגומר כל הפרשה ומשני דה"ק כל פ' ויאמר אינו נוהג אלא ביום שהרי בהתחלתה כתובה מצות ציצית ואינה נוהגת בלילה ולפיכך אינהו דאמרי לא יתחיל אבל אם כבר התחיל ואמר ועשו להם ציצית גומרה משום יציאת מצרים שבה '''חמיתון.''' ראה אותן נוהגין לכתחילה להתחיל ולגמור ותאמר הש"ס ולא שמיע דתמן אמרין לא יתחיל וכלומר דלא כדשמעינן לעיל דרבנן דתמן ס"ל דלא יתחיל לכתחילה '''היך הוה אבוך נהוג עביד.''' משום דר' זעירא עלה מבבל לא"י ולפיכך שאלו אם היה נוהג כאן כרבנן דהכא או כמנהגו בתחילה כרבנן דתמן '''מסתברא דר' יוסה.''' כמו שאמר ר' יוסה מפני שר' זעירא היה נוהג להיות מחמיר על עצמו כמו דאינון מחמירין בבבל והיה מתנהג כוותייהו '''צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב.''' מפני שיש בה הודאה על החסד שעשה עם אבותיכו ועמנו '''מלכות.''' מלכותו ואמונתו לעד קיימת ומלכנו מלך אבותינו. צריך להזכיר את כולן. ככולהו תנאי וצריך ג"כ לומר צור ישראל וגואלו כדי לסמוך גאולה לתפילה: אם לא הזכיר תורה בברכת הארץ על המזון '''שנייא היא.''' התם דקמסדרו לשבחיה דרחמנא מה דהוה מעיקרא שעד שהוא אברם בחרת בו ושמת שמו אברהם '''ודכוותה.''' נימא נמי הקורא לשרה שרי עובר בעשה '''הוא.''' בלבד נצטווה עליה דכתיב לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה אבל גביה כתיב ולא יקרא עוד שמך אברם לא יקרא כלל '''שני.''' שם השני ישראל ניתוסף לו להיות לשם העיקר ושם הראשון יעקב לא נעקר ממנו '''עד כאן בצדיקים.''' הוא דמצינו שנקראו בשמם עד שלא נולדו אבל ברשעים זורו רשעים מרחם ולא יזכר שמם וישמעאל תחילתו צדיק כדדרשינן מבאשר הוא שם וכן אמרינן שעשה תשובה בסוף ימיו '''שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבא.''' והלכך לא דריש לקרא דלמען תזכור כדדרשי חכמים במתני': הדרן עלך מאימתי</div> <div class="yerum-leiden-text">תמן אמרין לא יתחיל ויאמר ואם התחיל גומר · ורבנן דהתם אומרין מתחיל ואינו גומר · מתניתין פליגא על רבנן דהכא מזכירין יציאת מצרים בלילות · ר' בא רב יהודה בשם רב מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים ופדיתנו מבית עבדים להודות לשמיך · מתניתא פליגא על רבנן דתנין ויאמר אינו נוהג אלא ביום כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום · ר' בא בר אחא נחית לתמן חמיתון מתחילין וגומרין ולית שמיע דתמן אמרין לא יתחיל ויאמר ואם התחיל גומר · ורבנן דהכא אמרין מתחיל ואינו גומר · בעון קומוי ר' אחייא בר זעירא היך הוה אבוך נהוג עביד כרבנן דהכא או כרבנן דהתם ר' חזקיה אמ' כרבנן דהכא · ר' יוסה אמ' כרבנן דהתם · אמ' ר' חנינא מסתברא דר' יוסה דר' זעירא מחמיר ויען מחמרין והוא עבד נהיג דכוותהון · תני הקורא את שמע בבוקר צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב · ר' או' צריך להזכיר בה מלכות · אחרים אומ' צריך להזכיר בה קריעת יה סוף ומכת בכורים · ר' יהושע בן לוי אמ' צריך להזכיר את כולן וצריך לומ' צור יש' וגואלו ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמ' לא הזכיר תורה בארץ מחזירין אותו · מה טעם ויתן להם ארצות גוים · מפני מה · בעבור ישמרו חוקין ותורותין ינצורו · ר' בא בר אחא בשם ר' אם לא הזכיר ברית בארץ או שלא הזכיר בבונה ירוש' מלכות בית דוד מחזירין אותו · אמ' ר' אילא אם אמ' מנחם ירוש' יצא · בר קפרא אמ' הקורא לאברהם אברם עובר בעשה · ר' לוי אמ' בעשה ולא תעשה לא יקרא עוד את שמך אברם הרי בלא תעשה · והיה שמך אברהם הרי בעשה · התיבון הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם · אתה הוא יי' הלהים אשר בחרת באברם · שנייא היא שעד שהוא אברם בחרת בו · ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה הוא נצטוה עליה · ודכוותה הקורא לישרל יעקב עובר בעשה · שיני ניתוסף לו הראשון לא נעקר ממנו · ולמה נשתנה שמו שלאברהם ושמו שליעקב ושמו שליצחק לא נשתנה · אילו אבותן קראו אותן בשמן · אבל יצחק הקבה' קראו יצחק שנ' וקראת את שמו יצחק · ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואילו הן יצחק וישמעאל ויאשיהו ושלמה · יצחק וקראת את שמו יצחק · ישמעאל דכת' וקראת את שמו ישמעאל יאשיהו הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו · שלמה כי שלמה יהיה שמו · עד כדון בצדיקים · ברשעים זורו רשעים מרחם · בן זומא או' עתידין הן יש' שלא להזכיר יציאת מיצרים לעתיד לבוא ומה טעם לכן הנה ימים באים נאם י'י לא יאמר עוד חי י'י אשר העלה את בני יש' מארץ מצרים כי אם חי י'י אשר העלה ואשר הביא את זרע בית יש' מארץ צפון · אמרו לו לא שייעקר יציאת מצרים אלא מצרים מוסף על המלכיות · מלכיות עיקר ומצרים טפילה · וכן הוא או' לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם יש' יהיה שמך · אמרו לא שייעקר שם יעקב אלא יעקב מוסף על ישראל · ישראל עיקר ויעקב טפל · וכן הוא או' אל תזכרו ראשונות אילו המצריים · וקדמוניות אל תתבוננו אילו המלכיות · הנני עושה חדשה עתה תצמח זו שלגוג · משלו משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו · התחיל מספר מעשה הזאב ואחר כך פגע בו הארי · וניצל מידו · שכח מעשה הזאב התחיל מספר מעשה הארי · ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו · שכח מעשה שניהם והתחיל לספר מעשה הנחש · כך היו יש' הצרות האחרונות משכחות את הראשונות</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי אבא בר אחא נחית לתמן. חמיתון מתחילין וגומרין''', כלומר רבי אבא בר אחא ירד לבבל וראה שכולם מתחילים וגומרים לכתחילה, '''ולא שמיע דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר'''. כלומר הם בכלל לא ידעו שהייתה מחלוקת בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל, ותמיד היו אומרים את הכל. '''בעון קומוי רבי אחייא ברבי זעירה: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם?''' כלומר שאלו את רבי אחייא הבן של רבי זעירא - הרי רבי זעירא עלה מבבל, אז שאלו אותו האם הוא נהג כרבנן דהכא בארץ ישראל או כרבנן דהתם בבבל. '''רבי חזקיה אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא: מסתברא דרבי יוסה, דרבי זעירא מחמיר, וינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון'''. כלומר מסתמא שהוא נהג להחמיר, וגם בני בבל מחמירים - שאם מתחילים גומרים את הכל. '''תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב'''. כלומר, למרות שהוא מזכיר בפרשת ציצית עניין יציאת מצרים, בכל זאת באמת ויציב הוא גם מזכיר את יציאת מצרים. '''רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות'''. אנחנו נוהגים להגיד "מלכותו וראותו התקיימת" בתוך אמת ויציב. '''אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכת בכורים. רבי יהושע בן לוי אומר: צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו'''. אנחנו האשכנזים נוהגים להגיד "צור ישראל" כמו הבבלי, אבל הירושלמי אומר צריך להגיד "צור ישראל וגואלו". '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: לא הזכיר תורה בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו'''. בברכת הארץ בברכת המזון צריך להזכיר גם תורה. '''מה טעם? "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו"'''. בעצם ההבטחה לארץ זה כנגד התורה, לכן צריך להזכיר בברכת הארץ גם את העניין של התורה. '''רבי אבא ברבי אחא בשם רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו'''. כלומר צריך להזכיר גם ברית על הארץ, כי הרי נכרתה ברית על הארץ, וגם בבונה ירושלים צריך להזכיר את מלכות בית דוד, ואם הוא לא אמר זאת מחזירים אותו. '''אמר רבי אילא: אם אמר "מנחם ירושלם" יצא'''. זה גם מספיק טוב. '''בר קפרא: הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי אמר: בעשה ולא תעשה. "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה'''. '''התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם"''' - איך הם קראו לו כך? '''שנייא היא, שעד שהוא אברם בחרת בו'''. כלומר בעצם הנביא מסדר את השבח של הקדוש ברוך הוא, איך שהוא בחר באברם כשהוא היה אברם, ולאחר מכן קרא לו אברהם. שואלת הגמרא, '''ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה?''' ואומרת לא - '''הוא נצטווה עליה'''. כלומר רק אברהם נצטווה לקרוא לה שרה ולא שרי, אבל כל האחרים יכולים לקרוא לה שרי. שואלת הגמרא עוד כיוצא בזה, '''ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה?''' ועונה לא - '''שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו'''. כלומר ליעקב יש בעצם שני שמות, יעקב וישראל. שואלת הגמרא אבל '''ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה?''' אומרת הגמרא '''אלו, אבותן קראו אותן בשמן'''. כלומר לאברם וליעקב האבות שלהם קראו להם, '''אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: "וקראת את שמו יצחק"'''. כיוון שהקדוש ברוך הוא קרא לו שם, ממילא אין מקום להחליף את זה. '''ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו: "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה שמו". שלמה: "כי שלמה יהיה שמו"'''. '''עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים: "זורו רשעים מרחם"'''. כלומר צדיקים הקדוש ברוך הוא קורא להם כבר לפני הלידה, אבל רשעים לא נקראים עד שהם לא נולדים, רק ביציאה מהרחם. '''בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה'''. כלומר הגאולה האחרונה, החזרה מהגלות, על זה ידברו - זה יהיה העיקר, ויציאת מצרים תהיה טפלה. '''וכן הוא אומר: "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות'''. כלומר בגאולה האחרונה גם שם המלכויות יישכח. '''"הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג''' - כלומר בגוג ומגוג תישכח גם המלכות. '''משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות'''. הדרן עלך פרק מאימתי, אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יא עמוד ב''' {{שוליים|א_סא}} '''האם מותר להתחיל לקרוא פרשת "ויאמר" של קריאת שמע בלילה לכתחילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ציצית, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן יח סעיף א , סמ"ג עשין כו. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן דהכא שאף לכתחילה מתחיל, כדעת אבוה דרבי אחייא שנהג כמותם; הרמב"ם והשו"ע פסקו שקוראין פרשת ציצית בלילה אף שאינה נוהגת ביום דווקא, וכן נהגו למעשה, בניגוד לדעה המחמירה שלא להתחיל כלל. {{שוליים|א_סב}} '''יש להזכיר יציאת מצרים בברכת "אמת ויציב" ולחתום בה "צור ישראל וגואלו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן סו סעיף י. ''הכרעה:'' נפסק כרבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי שצריך להזכיר את כולן ולומר "צור ישראל וגואלו", כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|א_סג}} '''מי שלא הזכיר תורה בברכת הארץ בברכת המזון חייב לחזור ולברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן קפז סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי, שהמזכיר ארץ ותורה כדכתיב "ויתן להם ארצות גוים... בעבור ישמרו חוקיו" חייב לחזור, וכך הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|א_סה}} '''הקורא לאברהם "אברם" עובר בעשה ולא תעשה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ד <קטע סוף=יא א/> הדרן עלך פרק מאימתי א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי לוי שהעובר על כך עובר בעשה ולא תעשה, שכן פסק כך הרמב"ם והשו"ע להלכה. </div> </div> 9h66l2j7dnlazvdaxfoiyizvhffenz2 3083812 3083811 2026-09-18T12:13:30Z מאירושולי 35234 3083812 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק ראשון — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div> {{מתני'|ברכות א א}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פתיחת המסכת|מאימתי קורין]] את שמע בערבין? {{שוליים|א_א}}משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|א_ב}}עד חצות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים|א_ג}}עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ד}}הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ה}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}כל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע בבית הכנסת|אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן]] תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי"}}: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת. ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין. ===<span id="דף_א_ב"></span>=== <div class="yerum-bm-print"> בעזרת השם אנחנו מתחילים מסכת ברכות, סדר ירושלמי. המשנה הראשונה פותחת בשאלה מתי קוראים את שמע בערב. אנחנו יודעים שבתורה, בפרשת קריאת שמע נאמר "דברת אמם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". מכאן למדו חז"ל שיש מצווה לקרוא קריאת שמע בזמן השכיבה בערב ובזמן הקימה בבוקר. והמשנה שואלת מתי קורין שמע בערבין. הגמרא הבבלי שואלת למה בעצם מתחילים דווקא משמע בערבין, ויש שני תירוצים. תירוץ אחד שכך נאמר בפסוק "בשכבך וקומך" לכן מתחילים מהערב, ותירוץ אחר שכיוון שכל דבר ביהדות מתחיל מהערב, כמו שאנחנו יודעים כתוב בתורה "ויהי ערב ובוקר יום אחד". הגר"א קובר בעצם למה מתחילים מהמצווה הזאת דווקא? יש יותר ממצוות. למה דווקא קריאת שמע של ערבית? הוא מסביר שבעצם זה המצווה הראשונה שיהודי פוגש בחיים, כיוון שהיהודי נהיה בגיל שלוש עשרה בן מצוות, וכבר מבערוב המצווה הראשונה שהוא פוגש זה קריאת שמע של ערבית. בכל אופן, המשנה שואלת מתי קורין את שמע בערבין, כלומר מתי נקרא זמן שכיבה שאפשר להתחיל לקרוא קריאת שמע? והמשנה עונה: '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. גם כאן הבבלי מסביר שלכאורה היה צריך להגיד לנו זמן מוגדר, להגיד צאת הכוכבים או משהו בסגנון. למה המשנה אמרה משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן? זו דרך של התנא. יש הלכות שהן מאוד רגילות - קריאת שמע אומרים הרי כל יום. ויש הלכות פחות מוכרות, פחות רגילות, ולא רצו שישכחו אותן, לכן בעצם שתלו אותן בתוך ההלכות הרגילות. אז בעצם שהמשנה אומרת לנו משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, היא דרך אגב מלמדת אותנו שגם הכוהנים - כוהן שהיה טמא וטבל, מותר לו לאכול תרומה כבר מבערוב, כבר בצאת הכוכבים, וגם במקרה שהכוהן הזה היה טמא בטומאה כזאת שצריך אחרי זה למוחרת להביא קורבן, כמו לדוגמה זב גדול שאנחנו יודעים שאחרי שהוא סופר שבעה נקיים הוא טובל ואז מחכה לערב שמש, ולמוחרת ביום השמיני הוא מביא קורבן, או יולדת, או מצורע. אז באה המשנה לחדש לנו שבעצם הוא לא צריך לחכות עד למוחרת כדי לאכול תרומה. מה שבעצם "ביאת שמשו מעכבתו מלאכול תרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול תרומה". בעצם צאת הכוכבים זה הזמן שבו יכול לאכול תרומה, והכפרה - הקורבן - זה מה שרק מאפשר לו להיכנס למקדש ולאכול קודשים, אבל תרומה הוא יכול לאכול כבר בצאת הכוכבים. ועד מתי? כלומר, עד מתי נקרא בשכבך? '''עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר'''. כלומר, לפי רבי אליעזר מה שכתוב בתורה "בשכבך" הכוונה זמן שאנשים הולכים לישון, ואנשים הולכים לישון בחלק הראשון של הלילה. אם זה שליש הלילה או רבע לילה נראה בהמשך, אבל בכל אופן זה בחלק הראשון של הלילה. '''וחכמים אומרים: עד חצות'''. חכמים יש להם איזו שיטה, תכף נבין אותה - כרגע היא לא כל כך מובנת, מה העניין של עד חצות. '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר רבן גמליאל גם כן מאוד מובן. הוא אומר מה שכתוב "בשכבך" הכוונה הזמן שישנים שזה כל הלילה. אז רבי אליעזר סובר זמן שהולכים לישון, רבן גמליאל סובר זמן שישנים. עכשיו מה זה בדיוק חכמים? הגמרא תכף תסביר לנו שבעצם חכמים עשו הרחקה. כלומר הם מודים לרבן גמליאל שבעצם "בשכבך" הכוונה כל זמן שישנים, רק הם פחדו שבן אדם יבוא מהעבודה, יהיה עייף, יגיד אוקיי, אני אוכל טיפה, אלך לישון וכשאני אתעורר אני אתפלל, ואז בעצם הוא יתעורר בבוקר. לכן אמרו עד חצות '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. והמשנה מספרת לנו מעשה: '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. כלומר בניו של רבן גמליאל באו מבית המשתה, היה להם איזו סעודת חתנים משהו בסגנון, ועבר חצות והם לא קראו קריאת שמע. הם באו לאבא שלהם, אמרו לו "לא קראנו שמע, מה עושים?" עכשיו, הרי הם ידעו מה אבא שלהם אומר. כלומר, השאלה שלהם הייתה: אתה אמנם סובר שמותר עד הבוקר, אבל חכמים חולקים עליך, חכמים אומרים עד חצות, ויחיד ורבים הלכה כרבים. או שבעצם חכמים מודים לך, אלא כל מה שהם אמרו זה רק הרחקה, אבל בעצם בדיעבד גם הם מסכימים שאפשר לקרוא עד עלות השחר. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. כלומר, באמת ההלכה כמותי וחכמים מודים לי. '''ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. זאת אומרת, בעצם כל דבר שנוהג חלק מהלילה בעצם מצוותו כל הלילה, וחכמים אמרו רק עד חצות כדי להרחיק את האדם מעבירה. כדוגמה יש לנו '''הקטר חלבים ואיברים'''. אנחנו יודעים שהקטר חלבים ואיברים - קורבנות ששחטו וזרקו את הדם שלהם ביום, הרי אסור לשחוט בלילה, אסור לזרוק את הדם בלילה. אם שחטו ביום אז את האיברים והחלבים מותר להקטיר כל הלילה. אז גם כן אנחנו רואים - נוהג חלק מהלילה, נוהג כל הלילה. שם בעצם חכמים לא גזרו שום דבר כיוון שהכוהנים זריזים, אבל הוא רק רצה להראות לנו בעצם שדבר שנוהג חלק מהלילה מצוותו כל הלילה. '''וכל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר יש לנו קודשים - הגמרא אומרת שהכוונה קודשים קלים, לא קודשי קודשים, כי בהם באמת גם כן לא גזרו. אבל קודשים קלים שנאכלים ליום אחד - אנחנו יודעים לדוגמה ששלמים נאכלים לשני ימים ולילה, אבל יש שלמים מסוימים כמו שלמי תודה ושלמי נזיר, הם נאכלים רק ליום אחד. יש הסבר יפה שמסביר למה קורבן תודה נאכל רק ליום אחד. יותר מזה, גם מביאים איתו ארבעים לחמים, כלומר ארבעה סוגי לחמים - עשר חמץ ועוד שלושה סוגים, עשר מכל אחד, סוגי מצות. מה הרעיון? הרעיון הוא שכיוון שבן אדם מביא קורבן תודה, קרה לו איזה נס או משהו כזה, אז התורה רצתה שהוא יפרסם את הנס. אז אמרו לו טוב, תבוא, תאכל את זה תוך יום אחד, אין לך זמן, מהר מאוד צריך לאכול את זה. אתה גם מביא הרבה מאוד לחמים, ככה ודאי הוא יזמין חברים ויפרסם את הנס שלו, וכן הנזיר, גם כן יוצא לפרסם מה הסיבה שהוא התנזר. אז בכל הדברים האלה, כמו בקריאת שמע ובקודשים שחלים ליום אחד, חכמים אמרו עד חצות. '''אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. כלומר מצד הדין היה מותר עד הבוקר, אבל חכמים אמרו עד חצות כדי שבן אדם לא יגיד יש לי זמן, ואז בעצם ילך לישון, יתעורר מאוחר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף א עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' מאימתי קורין את שמע בערבין.''' תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך וה"ק זמן קריאת שמע דשכיבה אימת '''משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן.''' כהנים שנטמאו וטבלו אין יכולין לאכול בתרומה עד שיעריב שמשן והיינו עד צאת הכוכבים והא דלא קתני משעת צאת הכוכבים מילתא אגב אורחיה קמ"ל שאם נטמאו הכהנים בטומאה שטהרתן תלויה בקרבן כגון זב ומצורע אין כפרתן מעכבן מלאכול בתרומה דכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים ומוקמינן בפ' הערל דהאי קרא בתרומה איירי ודרשינן ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה. ואע"ג דתנינן להא בהדיא בפ' י"ד דנגעים העריב שמשו אוכל בתרומה אורחיה דהתנא לאשמעינן בקצרה אף למאי שמפורש במקום אחר '''עד סוף האשמורת הראשונה.''' זהו שליש הראשון של לילה שהלילה נחלקת לשלשה משמרות ומכאן ואילך לא מיקרי תו זמן ק"ש דשכיבה ולא קרינן ביה בשכבך ומקמי צאת הכוכבים נמי לא דאכתי יממא הוא ולאו זמן שכיבה '''עד שיעלה עמוד השחר.''' דכל הלילה מיקרי זמן שכיבה והלכה כר"ג לפי שלדינא גם חכמים מודו ליה ולא אמרו חכמים עד חצות אלא כדי להרחיק את האדם מן העבירה שדלקמן. ומיהו לכתחילה משהגיע עונת קריאת שמע של ערבית אסור לאדם לסעוד וכל שכן לישן עד שיקרא קריאת שמע ויתפלל '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה.''' בני רבן גמליאל שמעינהו לרבנן דאמרי עד חצות וה"ק ליה הא דאמרי רבנן עד חצות דוקא קאמרי ותו לא ופליגי עלך ויחיד ורבים הלכה כרבים או דילמא רבנן כוותך סבירא להו והא דאמרי עד חצות לסייג הוא דקאמרי ואמר להו אין רבנן כוותי ס"ל ומשום סייג הוא דקאמרי וחייבים אתם לקרות '''ולא זו בלבד.''' כולא מילתא דר"ג היא דאמר לבניו '''הקטר חלבים.''' של כל הקרבנות '''ואיברים.''' של עולת תמיד של בין הערבים והוא הדין לכל אברי העולה שנזרק דמן ביום '''מצותן.''' להעלות כל הלילה דכתיב היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר '''אם כן למה אמרו חכמים.''' בכל אלו עד חצות</div> <div class="yerum-leiden-text">בסימך רחמנא וחננו · מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן עד סוף האשמורת הראשונה דברי ר' ליעזר · וחכמ' אומ' עד חצות · רבן גמל' או' עד שיעלה עמוד השחר · מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו לא קרינו את שמע אמ' להן אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות · לא זו בלבד אמרו אלא כל שאמרו חכמ' עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר · הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר · כל הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר · אם כן למה אמרו חכמ' עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה · מאימתי קורין את שמע בשחרין משיכיר בין תכלת ללבן · ר' ליעזר או' בין תכלת לכרתן עד הנץ החמה · ר' יהושע או' עד שלש שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות · הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה · בית שמי או' בערב כל אדם יטו ויקרו ובבוקר יעמודו שנ' ובשכבך ובקומך · ובית הלל אומ' כל אדם קורין כדרכן שנ' ובלכתך בדרך · אם כן למה נאמ' ובשכבך ובקומך · בשעה שבני אדם שוכבין ובשעה שבני אדם עומדין · בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה · אחת ארוכה ואחת קצרה · מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר · לקצר אינו רשאי להאריך · לחתום אינו רשאי שלא לחתום · שלא לחתום אינו רשאי לחתום · מזכירין יציאת מצרים בלילות · אמ' להן ר' לעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנ' למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך · ימי חייך הימים · כל ימי חייך הלילות · וחכמ' אומ' ימי חייך העולם הזה · כל להביא ימות המשיח · סליק מתני' מאימתי קורין את שמע בערבין וגומ' · אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן · תני ר' חייא משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת · ותני עלה קרובים דבריהן להיות שוין</div> <div class="yerum-side">'''וכל הנאכלין ליום אחד.''' כגון תודה וחטאת ואשם וכיוצא בהן שהן נאכלין ליום ולילה זמן אכילתן עד שיעלה עמוד השחר והוא המביא לידי נותר '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה.''' שלא יבא לאכלן אחר שיעלה עמוד השחר ויתחייב כרת וכן להקטיר החלבים אחר כך והן כבר נפסלו בלינה אם היו למטה מן המזבח לאפוקי אם היו על המזבח אין לינה מועלת בראש המזבח לחד מאן דאמר בפרק ט' דזבחים וכן בקריאת שמע שלא יאמר עדיין יש לי שהות לקרות ובתוך כך תעבור עונתה '''גמ' אנן תנינן.''' במתני' משעה שהכהנים וכו' סתמא וליכא תנא במתני' דפליג עלה בהתחלת זמנה '''תני ר' חייא.''' בתוספתא ריש מכלתין דאיכא דפליגי בהא דגרסינן שם מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שבני אדם נכנסין לאכול פיתן בערבי שבתות דברי רבי מאיר וחכמים אומרים משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן סימן לדבר צאת הכוכבים '''ותני עלה קרובים דבריהם להיות שוין.''' אף על גב דלאו חד שיעורא ממש הוא מכל מקום קרובין דבריהן להיות שוין דזמן דבני אדם בערבי שבתות אינו כל כך רחוק מזמן דכהנים מותרין לאכול בתרומתן</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אומרת הגמרא: '''אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. כלומר, במשנה אמרנו שמותר לקרוא משעה שכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן. '''תני רבי חייא: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת'''. אנחנו יודעים שבליל שבת אדם ישן, הוא מפחד שהנר יכבה, לכן הוא אוכל יותר מוקדם מאשר ביום רגיל. '''ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין'''. כלומר, יש איזו ברייתא שאומרת שהזמן שרבי חייא אמר - בן אדם נכנס לאכול בליל שבת - או הזמן שהמשנה אמרה - כוהנים נכנסים לאכול בתרומתן - זה בערך אותו זמן. כלומר, שניהם פחות או יותר יוצאים בזמן צאת הכוכבים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף א עמוד א''' {{שוליים|א_א}} '''זמן קריאת שמע של ערבית מתחיל משעת כניסת הכהנים לאכול בתרומה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף א , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר לענין תחילת הזמן (משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן), שכן זמנה מתחיל משעת צאת הכוכבים כדבריו, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_ב}} '''זמן קריאת שמע של ערבית מדאורייתא כל הלילה, אך חכמים הקדימוהו לחצות כדי להרחיק אדם מן העבירה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא לעניין הדין דאורייתא שזמנה כל הלילה, אך למעשה הכרעה כרבן גמליאל לכתחילה כדי להרחיק אדם מן העבירה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_ג}} '''זמן קריאת שמע של ערבית מדאורייתא עד עלות השחר, אף שמדרבנן תקנוה עד חצות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שכל שאמרו חכמים "עד חצות" מצוותו עד עלות השחר, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע; הבבלי (ברכות ט.) מסכים לדין זה. {{שוליים|א_ד}} '''הקטרת חלבים ואיברים על גבי המזבח כשרה כל הלילה עד עלות השחר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק ד, הלכה ב , סמ"ג עשין קפג. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שמצוותן עד שיעלה עמוד השחר, וכן פסקו הרמב"ם והסמ"ג. {{שוליים|א_ה}} '''זמן אכילת קדשים הנאכלים ליום אחד — עד מתי מותרת אכילתם בלילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י, הלכה ח , <קטע סוף=א א/> ==דף א עמוד ב== <קטע התחלה=א ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שמצוות אכילתן עד חצות לילה, אף שמדאורייתא הזמן עד עלות השחר, גזרו חכמים להרחיק את האדם מן העבירה, וכך פסק הרמב"ם.. {{שוליים|א_ז}} '''מי שמסופק אם בירך ברכת המזון חייב לחזור ולברך, ומי שמסופק אם התפלל אינו חוזר ומתפלל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי לענין ברכת המזון שחוזר ומברך מפני שהיא דאורייתא ("ואכלת ושבעת וברכת"), אך לענין תפילה נפסק כרבי יוחנן שחוזר ומתפלל בתנאי של נדבה, שהרי הבבלי (ברכות כא ע"א) פסק כמותו נגד הירושלמי.. {{שוליים|א_ח}} '''מי שמסופק אם קרא קריאת שמע חוזר וקורא, ומי שהתפלל ומסופק אם התפלל חוזר ומתפלל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כהכרעת הירושלמי "הדא אמרה" - הספק מחייב חזרה, שאין תפילה מפסדת (=אין בחזינה משום איסור), ומקל וחומר ממקרה בין השמשות שהוא ספק ובכל זאת צריך לקרות. {{שוליים|א_ט}} '''מי שנסתפק לו אם קרא קריאת שמע אם לאו, האם צריך לקרות שוב.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן סז , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק שספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות, מפני חשש ביטול מצוות קריאת שמע דאורייתא, כלשון הירושלמי "ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|א_י}} '''כמה כוכבים נדרשים לקביעת צאת/בין השמשות ותוצאותיהם ההלכתיות בשבת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה ד , רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף א <קטע סוף=א ב/> ==דף ב עמוד א== <קטע התחלה=ב ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי: כוכב אחד – יום ודאי (חייב); שני כוכבים – ספק לילה (ספק חייב, מביא אשם תלוי בערב שבת, חטאת במוצאי שבת); שלושה כוכבים – לילה ודאי (פטור בערב שבת, ובמוצאי שבת פטור לגמרי); הרמב"ם והשו"ע פסקו כך להלכה בהלכות שבת ותרומות.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div> אתא חמי, {{ירו"מ-ביאור|בא וראה}} משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא הוא, ועם כוכביא הוא. {{ירו"מ-ביאור|מיד בצאת הכוכבים}} משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} שעה ותרתי ליליא הוא. {{ירו"מ-ביאור|הרי כבר לילה לפחות שעה או שעתים}} ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} קרובים דבריהן להיות שוין? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, {{ירו"מ-ביאור|בכפרים קטנים}} דאורחיהון מסתלקא {{ירו"מ-ביאור|שמסיימים מלאכתם}} עד דהוא {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא. {{ירו"מ-ביאור|שעדין יום}} {{ירו"מ-הדגשה|ומתפללים ערבית מוקדם ונכנסים לאכל מקדם}}, דצדי לון מיקמי חיותא. {{ירו"מ-ביאור|מפחד החיות}} תני: {{שוליים|א_ו}}הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{ירו"מ-הוסר|שלתורה}} תורה. {{ירו"מ-הדגשה|דתפילות באמצע תקנום}}. {{ירו"מ-ביאור|ששלושת התפילות מוקמו בין שני קריאות שמע: קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה של שחרית, שמונה עשרה של מנחה, שמונה עשרה של ערבית, קריאת שמע של ערבית}} {{ירו"מ-הדגשה|ועיקר קריאת שמע של ערב זה על המיטה. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|א_ז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ספק קרא שמע|ספק בירך על מזונו ספק לא בירך]] צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|שהיא דבר תורה}}, דכתיב ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת". ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל. ודלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: {{שוליים|א_ח}}ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת. ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? נשמענה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. וקודם לכן לאו ספק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי קודם לכן זה בין השמשות שהוא ספק מן הלילה ספק מן היום}}, ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} צריך לקרות! הדא אמרה {{שוליים|א_ט}}ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: סימן לדבר משיצאו הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ד טו]]) "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים". וכתיב ([[נחמיה ד טז]]) "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות וצאת הכוכבים|כמה כוכבים יצאו ויהא לילה]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אבא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר פפא|°]]: {{שוליים|א_י}}כוכב אחד וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י לילה. שנים ספק? והכתיב "עד צאת הכוכבים" {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|והלא}} מיעוט כוכבים שנים. קדמיא {{ירו"מ-ביאור|הראשון}} לא מתחשב. בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, מביא חטאת. במוצאי שבת, ראה כוכב אחד ועשה <span id="דף_ב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: מה פתאום? '''אתא חמי''' - בוא וראה. '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא, ועם כוכביא הוא'''. כלומר, הכוהנים ברגע הראשון שיצאו הכוכבים כבר יכולים לאכול ומתחילים לאכול, כי ממש זה סוף היום, תחילת הלילה. '''ומשעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, שעה ותרתי ליליא הוא'''. תלמד מזה, העניין של לאכול בליל שבת - הולכים להתפלל תפילה ארוכה, שרים, חוזרים עד שמגיעים הבית, מתארגנים. לוקח זמן, לפחות שעה או שתיים, כבר לילה. '''ואת אמר קרובים דבריהן להיות שוין?''' '''אמר רבי יוסי: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, דאורחיהון מסתלקא עד דהוא יממא'''. כלומר, נוכל להעמיד את מה שרבי חייא אמר, מה שהברייתא אמרה שהזמנים שלהם שווים, כי מדובר בכפרים קטנים ומבודדים שהם מסיימים את הכל בגלל הפחד מהחיות, מסיימים את כל העבודה שלהם מוקדם, גם מתפללים ערבית מוקדם - פלג המנחה כבר אפשר להתפלל ערבית - באים מהתפילה מוקדם, חוזרים הבית מוקדם, וממש בצאת הכוכבים הם אוכלים סעודת שבת, ואז בעצם זה מקביל לזמן שמופיע במשנה. '''תני: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כן, יש ברייתא שאומרת שמי שקורא לפני צאת הכוכבים את קריאת שמע לא יצא ידי חובתו. '''אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת?''' הגמרא פה מלמדת אותנו שבארץ ישראל נהגו לקרוא קריאת שמע ולהתפלל לפני צאת הכוכבים, מפאת המנחה כמו רבי יהודה. אבל הגמרא יותר מאוחרת תגיד שאפילו הקפידו על זה, כלומר דאגו בכוונה שאנשים יתפללו לפני הזמן, יקראו קריאת שמע לפני הזמן. מה הסיבה שעשו את זה? הגמרא תגיד לנו שיש מחלוקת - האם קריאת שמע צריך לשמור סמיכה לתפילה. כלומר בעצם הסדר הוא: קריאת שמע של שחרית, תפילת שמונה עשרה של שחרית, תפילת שמונה עשרה של מנחה, קריאת שמע של ערבית ותפילת שמונה עשרה של ערבית, כמו שאנחנו נוהגים היום, או מה שנקרא "תפילות באמצע תיקנום". יש לנו קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה שחרית, שמונה עשרה מנחה, שמונה עשרה ערבית וקריאת שמע של ערבית. וככה בעצם יוצא לי, פוסק לי, שתפילות באמצע תיקנום. אם כן, למה בכל זאת קוראים קריאת שמע בערבית לפני התפילה? אז אומרת הגמרא: '''אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה'''. כלומר, אנחנו רוצים את התפילה להתחיל לפני כן בדברי תורה, כמו שבמנחה אנחנו אומרים "אשרי יושבי" גם כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. אז גם בערב קוראים קריאת שמע, אבל בעצם לא יוצאים ידי חובה כי זה מוקדם. חכמים אפילו תיקנו שיהיה מוקדם כדי שיקרא על המיטה קריאת שמע, ובעצם לשמור עליו מפני המזיקים. ונהגו ממש את כל הברכות והכול להגיד בקריאת שמע שעל המיטה. '''אמר רבי זעירא בשם רב ירמיה: ספק בירך על מזונו ספק לא בירך צריך לברך, דכתיב "ואכלת ושבעת וברכת"'''. כלומר, אם אדם מסופק אם הוא בירך ברכת המזון או לא, צריך לברך, כי זה דאורייתא - יש פסוק "ואכלת ושבעת וברכת". '''ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל'''. כלומר, אם הוא מסופק אם הוא התפלל, לא צריך להתפלל, כי תפילה זה רק דרבנן, '''ודלא כרבי יוחנן'''. כלומר, בניגוד לרבי יוחנן. '''דרבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת'''. כלומר רבי יוחנן סובר: אוקיי, גם אם זה דרבנן, אבל התפילה פועלת. כל תפילה פועלת. אז לכן יש עניין שבן אדם יתפלל כמה שהוא יכול, קל וחומר אם הוא מסופק אם הוא התפלל שיתפלל. '''ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא'''? מה הדין? ואומרת הגמרא '''נשמענה מן הדא''' - '''הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, מי שקורא לפני צאת הכוכבים לא יצא ידי חובתו. עכשיו, הכוונה אפילו ממש רגע לפני צאת הכוכבים, והזמן הזה, הצמוד לצאת הכוכבים, איך זה נקרא? זה נקרא בין השמשות, וזה זמן שהוא ספק. אז אם אתה רואה אדם שקורא בזמן הזה, שהוא בעצם מסופק האם הוא קרא בלילה או לא קרא בלילה, כלומר בעצם מסופק אם הוא יצא ידי חובה או לא - מה הדין? אמרנו לא יצא, חייב לקרוא עוד הפעם. '''הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף א עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''איתא חמי.''' ומתמה הש"ס עלה בא וראה מאי האי דקאמר הא משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא ועם כוכביא הוא כלומר מיד אחר סוף היום ועם צאת הכוכבים שהוא התחלת הלילה ואלו משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פתן. בלילי שבת מאוחר הרבה הוא דכבר שעה ותרתי בליליא הוא והיכי את אמר קרובין דבריהן להיות שוין '''תיפתר.''' הא דקאמר משעה שבני אדם נכנסין לאו בכל בני אדם קאמר אלא דאיכא אינשי דאכלי בהאי שעתא כגון באילין כופרניא דקיקייא. באלו בני כפרים הקטנים שאין להם מלאכה כל כך ויש להן פנאי להכין סעודתן מבעוד יום '''דאורחיהן מסתלקא עד דהוא יממא.''' כלומר שדרכן להסתלק ממלאכתן בעוד היום גדול וזמן התחלת סעודה שלהם מקודם הוא '''דצדי לון מיקמי חיותא.''' לפי שכבר מוכן להם מקודם צרכי מזון הסעודה וממהרין לאכול ובסוף היום יכולין ליכנס לסעודתן בלילי שבת '''קודם לכן.''' קודם צה"כ '''אם כן למה קורין אותה בבהכ"נ.''' בעוד שהוא יום '''מתוך דבר של תורה.''' ולא לצאת ידי חובת ק"ש והלכך כשיגיע זמן ק"ש צריך לחזור לקרותה לצאת ידי חובתו '''צריך לברך.''' לפי שברכת המזון מן התורה כדכתיב ואכלת וגו' וכלומר בהא פשיטא לן דאפי' מספק צריך שיברך '''ספק התפלל.''' וכן בספק התפלל או לא פשיטא לן לאידך גיסא שאל יתפלל מספק מכיון דתפלה מדרבנן היא '''ודלא כר' יוחנן וכו'.''' וטעמיה לפי שאין תפלה מפסדת ולדידיה אם ספק הוא לו צריך שיתפלל שהרי אינו מפסיד בזה '''נשמעינה מן הדא.''' ברייתא דלעיל</div> <div class="yerum-leiden-text">אתא חמי משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן איממה הוא ועם * כוכביא הוא · משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת שעה ותרתי ליליא הוא · ואת אמר קרובים דבריהם להיות שוין · אמ' ר' יוסי תיפתר באילין כופרניא דקיקייא דאורחיהון מסתלקא עד דהוא איממא דצדי לון מן קומי חיותא · תני הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו · אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת · אמ' ר' יוסי אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לעמוד אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר של תורה · ר' זעירא בשם רב ירמיה ספק בירך ספק לא בירך צריך לברך דכת' ואכלת ושבעת וברכת · ספק התפלל ספק לא התפלל אל יתפלל · ודלא כר' יוחנן דאמ' ר' יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו · למה שאין תפילה מפסדת · ספק קרא ספק לא קרא נשמעינה מן הדא הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו · וקודם לכן לאו ספק הוא · והוא אמר צריך לקרות · הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות · סימן לדבר משיצאו הכוכבים ואע'פ שאין ראייה לדבר זכר לדבר ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים · וכת' והיה לנו הלילה משמר והיום מלאכה · כמה כוכבים יצאו ויהא לילה · ר' פינחס בשם ר' אבא בר פפא כוכב אחד ודאי יום · שנים ספק שלשה ודאי לילה · שנים ספק והכת' עד צאת הכוכבים · לא מיעוט כוכבים שנים קדמ' לא מתחשב · בערב שבת ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור · שנים מביא אשם תלוי · שלשה מביא חטאת · במוצאי שבת ראה כוכב אחד ועשה</div> <div class="yerum-side">'''ספק קרא ספק לא קרא.''' אלא הא דקמיבעיא לן אם הספק הוא בק"ש אם קרא או לא מהו שיקרא מספק מי נימא הואיל וק"ש מדאורייתא דינה כברכת המזון או דילמא מכיון שיכול לצאת י"ח בפסוק ראשון לבד אינו צריך לחזור ולקרות כולה מספק '''וקודם לכן לאו ספק הוא.''' כלומר וכי ספק לאו בכלל קודם לכן ג"כ הוא שהרי אם קרא בין השמשות נמי קודם לכן הוא וזהו ספק מיקרי דמספקא לן אם יום הוא ולא יצא או לילה הוא ויצא ואפ"ה את אמר דצריך לחזור ולקרותה בזמנ' דהא לא יצא ידי חובתו קתני וא"כ הדא אמרה דה"ה ספק קרא ספק לא קרא דצריך לקרות '''סימן לדבר וכו'.''' כמו גופה הא דתנינן בתוספתא דלעיל ומסיים שם ואע"פ שאין ראיה לדבר וכו' משום דקרא לאו לענין ק"ש משתעי '''והכתיב עד צאת הכוכבים ולא מיעוט כוכבים שנים.''' בתמיה כלומר והלא מיעוט כוכבים אינו אלא שנים וקרי להו לילה והיכי קאמרת דשנים ספק '''קדמייא לא מתחשב.''' הכוכב הראשון שהוא ודאי יום לא קחשיב ליה ועד צאת הכוכבים דקאמר אשנים האחרונים הוא דקאי</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' יש ברייתא שאומרת '''סימן לדבר משיצאו הכוכבים'''. ממש שאמרנו שקוראים את שמע בשעה שבשכבך בזמן שכיבה, ואמרנו שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם - כל הזמן הזה, יש סימן לדבר משיצאו הכוכבים. '''ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר''', כלומר אין לנו פסוק בתורה או בנביא שמלמד את זה, אבל יש זכר לדבר שהלילה מתחיל בצאת הכוכבים, '''דכתיב "ואנחנו עשים במלאכה"'''. כתוב בנחמיה, כשבנו את החומה והכותים ניסו להפריע להם, אז הם היו צריכים גם לשמור וגם לעבוד. '''וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים'''. כלומר הם עבדו מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. עכשיו פה אין ראיה שבזמן שהם עבדו זה היה יום, כי יכול להיות שהם הקדימו, כלומר רצו להספיק כשיש אור. אז למרות שבעצם עלות השחר זה עדיין לילה, וכבר אחרי השקיעה זה כבר לילה, אבל הם ניצלו את כל הרגעים של האור כדי לעבוד - ככה הייתי אומר. אבל בא פסוק אחר ואומר לנו '''והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה'''. כלומר, בא פסוק שמלמד אותנו שבעצם הזמן שהם עבדו זה נקרא יום. עכשיו למה זה נקרא רק זכר? לכאורה זו ראיה טובה. פשוט מאוד - כיוון שזה לא מדבר על קריאת שמע. הרי התורה אומרת "בשכבך", מי אמר לנו שזמן שכיבה זה באמת צאת הכוכבים? אנחנו לא יודעים. לכן זה רק זכר. שואלת הגמרא '''כמה כוכבים יצאו ויהא לילה'''? אמרנו צאת הכוכבים - כמה? '''אמר רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא: כוכב אחד וד"י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד"י לילה'''. שואלת הגמרא '''שנים ספק?''' מה פתאום? הרי אמרנו מקודם, כתוב בנחמיה "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים", כלומר צאת הכוכבים זה לילה. ואם כתוב "עד צאת הכוכבים" - מיעוט רבים שניים, אז צריך שני כוכבים. למה אתה אומר לי שלושה? עונה הגמרא '''קדמיא לא מתחשב''', כלומר הכוכב הראשון, כיוון שהוא נראה אפילו ביום, אז הוא לא חלק מהכוכבים שבאים לסמן את הלילה. אומרת הגמרא: '''בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור'''. כלומר, לפי הדברים האלה, אם אנחנו רואים שכוכב אחד זה יום, שניים ספק ושלושה זה לילה - אז אם בערב שבת, ביום שישי בלילה, ראה רק כוכב אחד ועשה מלאכה, פטור, כי זה ברור שזה עדיין יום, זה יום שישי בכלל. '''שנים, מביא אשם תלוי''', כי זה ספק. '''שלשה, מביא חטאת''', כי זה ודאי כבר לילה. '''במוצאי שבת''' יהיה הפוך כמובן - רק כוכב אחד ועשה מלאכה, מביא חטאת, כי זה ודאי עדיין יום ועדיין שבת. שניים זה ספק, לכן מביא אשם תלוי. שלושה זה כבר מוצאי שבת, ולכן היתר. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div> מלאכה, מביא חטאת. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, פטור. רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בעי: אין {{ירו"מ-ביאור|אם}} תימר שנים ספק, ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה. ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים. ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת, בשחרית וקצר כחצי גרוגרת, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן, ויצטרף של שחרית עם של מוצאי שבת ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה, ויצטרף של שחרית עם של לילי שבת ויהא חייב על הראשונים. הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא. {{ירו"מ-ביאור|באלו הכוכבים שאין דרכם להראות ביום}} ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, {{ירו"מ-ביאור|אבל באלו שדרכם להראות ביום}} לא משערין בהון. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא. {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שיראו שלושה כוכבי חוץ מכוכב נגה שנראה אף ביום}} רבי יעקב דרומנה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דרומנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה. ולית ליה ספק? {{ירו"מ-הדגשה|והרי לדעת כולם זמן בין השמשות הוא ספק מן היום ספק מן הלילה}}. אית ליה ספק {{ירו"מ-הדגשה|בזמן ש}}בין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}כוכב {{ירו"מ-הדגשה|הראשון}} לכוכב {{ירו"מ-הדגשה|השני}}. תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום. <span id="דף_ב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בדף הקודם סיימנו בזה שאמרנו ששלושה כוכבים זה ודאי לילה, שניים זה ספק וכוכב אחד זה יום. ולכן אם אדם ראה כוכב אחד ועשה מלאכה בערב שבת, אז הוא יהיה פטור כי זה עדיין יום שישי. אם הוא ראה שניים ועשה מלאכה, אז הוא יהיה אשם תלוי כי זה ספק. ואם הוא ראה שלושה ועשה מלאכה, אז זה כבר שבת ואז הוא צריך להביא חטאת. במוצאי שבת אמרנו זה יהיה בדיוק הפוך. כלומר, אם הוא ראה כוכב אחד ועשה מלאכה אז הוא יהיה חייב חטאת, כיוון שזה עדיין שבת. אם הוא ראה שניים הוא אשם תלוי, כי זה ספק האם זה שבת או מוצאי שבת, ושלושה הוא יהיה פטור. '''רבי יוסי ברבי בון בעי, אין תימר שנים ספק''', כלומר אם אתה ממשיך עם הקו הזה שאתה אומר ששתיים זה ספק. אז אם '''ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה''', כלומר יום שישי ראה שני כוכבים, התרו בו, עשה מלאכה. אז אם היה רק את זה אנחנו יודעים, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי. אבל מה שקרה כאן עכשיו הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת''' וגם פה התרו בו ועשה מלאכה. עכשיו '''מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים.''' כי האחרונים היו בשבת. '''ואם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים.''' '''ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת.''' אנחנו יודעים שכדי להתחייב זה צריך להיות עשיית מלאכה כשיעור, והשיעור במלאכת קוצר זה שיקצור גרוגרת. אז מה יקרה אם הוא ראה שני כוכבים בערב שבת? קצר חצי גרוגרת. אם הוא היה עושה רק את זה, כמובן פטור. לאחר מכן '''בשחרית וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו יש לנו בעיה, כי אם נגיד ששני כוכבים זה עדיין יום, אז בעצם הוא היה פטור. אם זה לא היה, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי, כיוון שחצי גרוגרת של יום שישי מצטרפת בעצם עם החצי גרוגרת של שבת. עכשיו מה שקרה בהמשך, הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו '''מה נפשך, אם הראשונים יום הן''', אז אוקיי, אז הראשונים לא יצטרפו לשבת כיוון שזה יום, הוא יהיה פטור עליהם. אבל זה אומר גם שמה שהוא ראה במוצאי שבת, השני כוכבים, זה היה יום, כלומר זה היה בשבת, ואז בעצם המלאכה שהוא עשה במוצאי שבת כשהוא ראה שני כוכבים ועשה חצי מלאכה, זה יצטרף עם החצי מלאכה שהוא עשה בבוקר, '''ויהא חייב על האחרונים'''. '''אם האחרונים לילה''', אז בעצם אומנם נכון שהשני כוכבים במוצאי שבת, מה שעושה מלאכה אז החצי גרוגרת לא יכול להצטרף למה שהוא עשה בבוקר כי זה כבר מוצאי שבת. אבל אם זה ככה, אז גם מה שעשה ביום שישי זה כבר היה בשבת, אז החצי מלאכה שעושה בערב שבת תצטרף עם החצי מלאכה שעשה בשבת '''ויהא חייב על הראשונים'''. '''הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא.''' כלומר, כל מה שאמרנו, שני כוכבים או שלושה כוכבים, מדובר דווקא בכוכבים שאין דרכם להיראות ביום. כלומר, זה לא דווקא כוכבים שנראים ביום, אלא גם מציאות. כלומר, אם אני לדוגמה, אובך או משהו כזה, פתאום נראים לי כוכבים באמצע היום, זה לא הופך את זה ללילה. '''ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, לא משערין בהון.''' כלומר כוכבים שדרכם להיראות ביום, אז הם לא חלק מהמשחק. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא.''' כן, ממש אמרנו צריכים להיראות שלושה כוכבים, חוץ מכוכב נוגה. כן, כוכב נוגה זה כוכב שגם ביום הוא נראה בדרך כלל, אז הכוכב הזה הוא לא מהמשחק בכלל. כן, שלושה כוכבים צריכים להיות כוכבים שנראים בדרך כלל בלילה. '''רבי יעקב דרומנה בשם רבי יהודא בן פזי: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה.''' כלומר הוא לא מביא את המשחק הזה של אחד, שתיים, שלושה, אלא רק כוכב אחד - יום, שניים - לילה. שואלת הגמרא '''ולית ליה ספק?''' הרי אנחנו יודעים שיש מושג כזה שנקרא בין השמשות, שזה ספק יום ספק לילה. איך יכול להיות פתאום שהוא בא ואומר שיש או יום או לילה? אומרת הגמרא באמת יש לו, '''אית ליה ספק''', מתי? '''בין כוכב לכוכב'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אין תימר שנים ספק.''' א"כ ממתה איכא למיבעי בראה ב' כוכבים בע"ש והתרו בו מספק אל תעשה מלאכה שמא לילה הוא ועשה מלאכה ושוב ראה ב' כוכבים במ"ש והתרו בו מספק שמא יום הוא ועשה מלאכה מהו אם כהתראת ספק הואי או לא '''מה נפשך.''' כלומר דהש"ס פשיט ליה דלאו כהתראת ספק מחשבינן לה דאם הראשונים יום הן וכו' וממ"נ חייב הוא או על המלאכה שעשה בע"ש או על שעשה במ"ש וכגון שעשה מלאכה כל בין השמשות בשתיהן '''ראה שני כוכבים בע"ש.''' זו בעיא אחריתא ובדרך את"ל מתפרשא דאת"ל בהאי קדמיתא מתחייב ממ"נ מכיון דבכל חדא וחדא שיעור מלאכה הוא דעביד ואם זה יום וכו' מיהו לענין צירוף קמבעיא לן אם בבין השמשו' של ע"ש קצר כחצי גרוגרת וחזר וקצר באותו העלם בשחרית בשבת כחצי גרוגרת וחזר וקצר כחצי גרוגרת באותו העלם במ"ש מהו מי אמרינן מכיון דבכל בין השמשות לא עשה אלא כחצי שיעור לא מצרפינן חצי גרוגרת של שחרית בהדי כל חדא מינייהו דזיל הכא ליכא שיעורא וזיל הכא ליכא שיעורא דכי מצרפת לה בהדי חצי גרוגרת של ע"ש אמרינן שמא יום הוא ואי מצרפת לה בהדי של מ"ש אמרינן שמא לילה הוא או דילמא דהואיל ומ"מ איכא שיעור חיובא הכא בצירוף דממ"נ או בהאי מצטרף או בהאי מצטרף מיחייב הוא</div> <div class="yerum-leiden-text">מלאכה מביא חטאת · שנים מביא אשם תלוי · שלשה פטור · ר' יוסי ביר' בון בעי אין תימר שנים ספק ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה · ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה מה נפשך אם הראשונים יום הן אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים · אם האחרונים לילה אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים · ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת · בשחרית וקצר כחצי גרוגרת · ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת · מה נפשך אם הראשונים יום הן אף האחרונים יום הן ויצטרף שלשחרית עם שלמוצאי ויהא חייב על האחרונים · אם האחרונים לילה אף הראשונים לילה ויצטרף שלשחרית עם שללילי שבת ויהא חייב על הראשונים · הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמייא ביממא · ברם באילין דאורחהון מתחמייא ביממא לא משערין בהון · אמ' ר' יוסי ביר' בון ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא · ר' יעקב דרומנה בשם ר' יודה בן פזי כוכב אחד ודאי יום · שנים לילה · ולית ליה ספק · אית ליה ספק בין כוכב לכוכב · תני כל זמן שפני מזרח מאדימות זהו יום</div> <div class="yerum-side">'''מה נפשך וכו'.''' כלומר דהדר פשיט ליה דאוף הכא מיחייב ממ"נ דאם זה יום וכו' וא"כ לעולם איכא צירופא לחיובא וכגון דעשה בשתיהן בתחילת בין השמשות או בסופו דהכא לא שייך לומר שעשה כל בין השמשות '''הדא דתימר.''' והא דמשערינן בהכוכבים כדאמר לעיל דוקא באילין כוכבים שאין דרכן להתראות ביום אבל באלו שדרכן להיות נראין ביום לא משערין בהון כלל '''ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין וכו'.''' כלומר דר' יוסי בר בון בא להוסיף ולפרש דלא תימא דג' כוכבים דמחשבינן לילה בהדי כוכב הראשון הוא דהא ליתא שהרי כוכב א' ודאי יום הוא ואנן לא משערינן באלו הכוכבים שדרכן להיות נראין ביום והלכך קאמר דבלבד שיהו נראין ג' כוכבי' חוץ מן הדא כוכבתא קדמייתא שאינו מן החשבון של הג' כוכבים דמחשבינן להו לילה '''ולית ליה ספק.''' בתמיה והא אנן תנן ספק חשיכה ספק אינו חשיכה אלמא דלכ"ע איכא בין השמשות שהוא ספק ומ"ט לא קחשיב ליה '''ומשני אית ליה ספק.''' ובהא הוא דפליג אתנא דבריית' דלעיל דקחשיב שנים לספק ואלו לדידיה לא מיחשב ספק אלא בין כוכב ראשון לבין כוכב שני '''כל זמן שפני מזרח מאדימות.''' כשהחמה שוקעת במערב זהרורי חמה מאדימין את המזרח</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div> {{שוליים|א_יא}}הכסיפו זהו בין השמשות. השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות תלוי בלבנה|הלבנה בתקופתה]] {{ירו"מ-ביאור|שזה באמצע החדש. שהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ושוקעת במערב}} התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות. אמר <span id="דף_ג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום.''' יש לנו ברייתא שאומרת שכל זמן שפני מזרח מאדימים, כלומר צד מערב - הפנים שמאדימות את המזרח. כלומר אדם שעומד במזרח הוא יראה אדום, אז זה כמובן מהצד מערב. אז כשצד המערב כולו אדום זה עדיין יום. '''הכסיפו זהו בין השמשות.''' '''השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה.''' כלומר מתחיל להיות שחור לגמרי עד שנעשה העליון שווה לתחתון, זה כבר לילה. זו ברייתא שמגדירה לנו מה זה בין השמשות, ומה זה היום ומה זה הלילה. '''רבי אומר: הלבנה בתקופתה''' - כלומר אנחנו יודעים שבראש חודש הירח הוא מאוד קטן. הוא מתחיל פחות או יותר במערב וכל יום הוא בעצם מתחיל טיפה יותר מזרחה. ובאמצע החודש הלבנה מלאה והיא מתחילה במזרח ובעצם שוקעת במערב ממש כל הלילה. אז '''הלבנה בתקופתה''', כלומר באמצע החודש כשהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ומסיימת במערב, אז '''התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות'''. כלומר כאילו שתי שמשות, הירח והשמש ביחד - אז זה נקרא בין השמשות. רבי חייא אמר: סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. הוא אומר לו: אין דבר כזה. הרי בין השמשות זה אחרי שהחמה כבר שקעה כולה, היא כבר לא נראית - האור עדיין קיים, אבל היא עצמה לא נראית, ורק אז מתחילה הלבנה לעלות. "ותני ליה שמואל כרבי חייא" - כלומר גם שמואל סובר כרבי חייא, שאין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. כלומר, האור שאנחנו מדי פעם כן רואים - כשיש זיהום אוויר או משהו כזה - אבל בדרך כלל כשהשמש קיימת בשמיים אז האור שלה כל כך חזק שבעצם את הלבנה לא רואים. אז הוא אומר בעצם שהחמה סיימה את השקיעה שלה, ורק אז מתחילה הלבנה לזרוח. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ב עמוד ב''' {{שוליים|א_יא}} '''הגדרת זמן בין השמשות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רסא סעיף ב , סמ"ג עשין לב <קטע סוף=ב ב/> ==דף ג עמוד א== <קטע התחלה=ג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנינא בר חמא שבין השמשות הוא משעה שסוף גלגל חמה שוקע ותחילת גלגל לבנה עולה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''הכסיפו.''' השחירו אבל לא לגמרי שעדיין גובהה של כיפת הרקיע לא הושחרה זהו בין השמשות '''השחירו.''' שניהם שנעשה העליון של הכיפה שוה לתחתון של הכיפה הסמוכה להארץ זהו לילה '''הלבנה בתקופתה.''' כשהלבנה באמצע החדש וזהו תקופתה שאז דרכה לעלות בתחילת הלילה '''התחיל גלגל חמה לשקע.''' מתחילת השקיעה כבר נקרא בין השמשות ואז הוא גם כן התחלת גלגל לבנה לעלות '''ר' חנינא.''' פליג וס"ל שסוף השקיעה של החמה הוא בין השמשות וזהו התחלת גלגל לבנה לעלות ולהזריח '''ותני שמואל כן.''' כר' חנינה שאין הלבנה זורחת ממש אלא בשעה שהחמה שוקעת לגמרי וכן לא שוקעת בשחרית בשעה שכבר החמה זורחת אלא מקודם לזה</div> <div class="yerum-leiden-text">הכסיפו זהו בין השמשות · השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה · ר' או' הלבנה בתקופתה התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות זהו בין השמשות</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div> רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא:}} סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. ותני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]{{ירו"מ-הוסר|כן}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר חייא בר יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חיא בר יהודה|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: התחיל גלגל חמה לשקוע, אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל. הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא. {{ירו"מ-ביאור|דרך קיצור}} ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, {{ירו"מ-ביאור|דרך ראשית}} לא בדה. {{ירו"מ-ביאור|לא בזה מדובר}} איזהו בין השמשות? אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף. {{ירו"מ-הדגשה|הזמן שלוקח עד ש}}נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: איזהו בין השמשות? משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל, {{ירו"מ-ביאור|כתשע דקות}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} הוו יתבין. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} לרבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}סוף חצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|זהו}} כהרף עין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא?}} אמר ליה: אוף אנא סבר כן. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לא אמר כן, אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] כד תנינן תמן {{ירו"מ-ביאור|הלכות זבים}}. {{שוליים|א_יב}}ראה אחת ביום ואחת בין השמשות. אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. <span id="דף_ג_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> טוב, התחלנו בדף הקודם לדבר על מה זה העניין של בין השמשות, יום, לילה. והבאנו בתחילה דעה של רבי, רבי אומר הלבנה בתקופתה. אמרנו שהכוונה באמצע החודש, כשהלבנה היא מלאה, היא מתחילה במזרח, שוקעת במערב, ושם יש ממש מסלול שלם. ורבי אמר שהתחיל גלגל החמה לשקוע. כלומר, איך שהחמה מתחילה לשקוע, נוגעת כביכול בים וכבר הלבנה מתחילה לזרוח. והבאנו דעה שאומרת, מרבי חנינא, שאומר שלא ככה, אלא '''סוף גלגל חמה לשקוע'''. כלומר, אחרי שהשמש לגמרי התכסתה, רק אחרי זה הלבנה מתחילה. ואמרנו מוצאן לשמואל כרבי חנינא. שמואל אומר כמו רבי חנינא. הוא אומר: '''אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת.''' כי בעצם האור של החמה הוא בעצם מונע מלראות את הלבנה. אמר רבי שמואל בר חייא בר יהודה בשם רבי חנינא: '''התחיל גלגל חמה לשקוע'''. הוא אומר, אם אתה רואה שהשמש כבר נוגעת בים, היא התחילה את השקיעה. יש בדרך כלל משהו כמו ארבע, בערך ארבע וחצי דקות. '''אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל.''' כלומר, הזמן שלוקח לרדת מהכרמל עד הים זה בעצם הזמן שאתה יודע בוודאות שעדיין יום היה. מרגע שהשמש נוגעת בים, אתה מספיק לרדת מהכרמל ולטבול, ואתה בטוח שטבלת בים. '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא''' - כלומר, דווקא מי שהולך בדרך הקיצור, בדרך מהפסגה למטה. '''ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, לא בדה''' - כלומר, מי שהולך בדרך הראשית אז לא בדק, כיוון שהדרך היא מפותלת ולכן היא הרבה יותר ארוכה. עכשיו, '''איזהו בין השמשות?''' אמר רבי תנחומא: '''לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף.''' כלומר, אם ניקח טיפת דם, נשים אותה על סיף, '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות'''. לקחו דווקא דם, כי דם הוא טיפה יותר סמיך, יותר צמיגי, ולכן לוקח טיפה יותר זמן מאשר אם זה היה מים, לדוגמה. אז דעה אחרת על בין השמשות. '''משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל''', כמו בסדר גודל של תשע דקות. אנחנו יודעים שמיל הולך זה שמונה עשרה דקות, אז חצי מיל זה תשע דקות, הכוונה בערך חצי קילומטר. '''דברי רבי נחמיה'''. '''רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים.''' כלומר, זה זמן מאוד מאוד קצר. חכם אפילו לא יכול להגדיר אותו. רבי יוסי ורב אחא הוו יתבין. אמר רבי יוסי לרבי אחא: '''לא מסתברא סוף חצי מיל דרבי נחמיה, כהרף עין דרבי יוסי'''? כלומר, נראה לו הגיוני שבעצם מה שאמר רבי יוסי כהרף עין זה בסוף החצי מיל של רבי נחמיה? כי הרי רבי נחמיה דיבר על מהירות של דקות, אז רק ברגע האחרון, המעבר הסופי, זה בעצם הזמן של רבי יוסי. אמר לו: '''אוף אנא סבר כן'''. רבי חזקיה לא אמר כן, אלא הוא סובר שכל הרף עין והרף עין שבחצי מיל של רבי נחמיה, ספק הוא לרבי יוסי. כלומר, רבי יוסי בעצם אמר שזה כהרף עין, אבל איפה בדיוק ההרף עין - אנחנו לא יודעים בדיוק. זה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אמר רבי מנא: '''קשייתה קומי דרבי חזקיה''' - כלומר, קשה לי לפני רבי חזקיה, '''כד תנינן תמן''', כמו שלמדנו במסכת זבים, ושם למדנו, יש משנה שאומרת: '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות, אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה וספק לקרבן.''' אז פה נסביר קצת לגבי עניין של זבים. אנחנו יודעים שהזב הוא מטמא בלובן, זה לא זבה - זבה מטמאה באודם, כלומר שתראה אישה, אבל זב הוא רואה לובן, שזה לא קרי. הגמרא אומרת שזה בעצם דומה מאוד למי חיטה. כלומר, זה פחות סמיך מאשר קרי, קצת מזכיר ביצה מוזרה. עכשיו, זה מחלה, זה סוג של מחלה, וכשיוצא, יוצא בלי קישוי, כלומר לא יוצא ברצון - זה בעצם הזיבה. עכשיו, הדין בזב, שאם הוא רואה ראייה אחת רק, אז זה כמו בעל קרי - טובל ומצאת הכוכבים הוא טהור. עכשיו, אם הוא רואה שני ראיות, כלומר אפילו אם היו ביום אחד, כלומר גם אם שני הראיות הוא ראה אותן ביום אחד, או ראייה אחת ארוכה כמו שניים. כלומר אם הוא רואה נניח חמש-שש דקות ברצף, זמן שהוא יכול באמצע להתרחץ ולטבול ולהסתפג, אז זה מחלק את זה לשתי ראיות. זה כאילו ראייה אחת ארוכה היא כמו שניים. או אם הוא ראה ראייה אחת ברגע מסוים שבו היו שני ימים, כמו שאמרנו בין השמשות, רגע אחד חצי היה ביום אחד, חצי ביום שני. כלומר ראייה אחת גם מתחלקת לשתי ראיות אם היא במעבר בין שני ימים. או אם הוא רואה שני ימים בשני ימים רצופים - יום ראשון הוא ראה ראייה אחת, יום שני ראייה שנייה, אז זה שני ראיות. אז בכל המקרים האלו הוא נקרא זב קטן. זב קטן צריך לספור שבעה נקיים, ביום השביעי הוא טובל. הוא צריך לטבול במעיין, ואז בערב במצאת הכוכבים הוא נטהר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אדם עומד בראש הר הכרמל.''' שהוא על שפת הים ושם החמה נראית ביותר סמוך לשקיעתה. חזקה ביום טבל. מפני שיש שהות מתחילת שקיעה בכדי שירד ויטבול ויעלה ועדיין יום הוא ועלה לו הערב שמש דר' חנינא לטעמיה דאמר מסוף השקיעה זהו בין השמשות אבל מקודם לכן יממא הוי '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא.''' לא אמרן אלא אם ירד והלך לו בדרך הקצרה שיש שם '''ברם.''' אבל אם הולך הוא בחיסרטא זהו דרך הרבים הכבושה לכל '''לא בדא.''' לא בזה אמרו חזקה ביום טבל לפי ששוהא הרבה בסיבוב הליכה דרך האיסרטא '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן.''' כלומר אם הטיפה נתונה היא על חודה של סייף ודאי שאינה עומדת שם אלא נחלקת לכאן ולכאן וכשיעור הזה הוא בין השמשות ולהכי קאמר טיפה של דם שהדם יותר עב מן המים וטיפה של מים אינה עומדת כלל על החוד כזה ואין כאן שיעור וכהרף עין לא ס"ל לר' תנחומא ודעת ר' יוסי בברייתא דלקמן היא '''משתשקע החמה.''' מסוף השקיעה '''כהרף עין.''' כשיעור קריצת העין ברפיון '''קשייתה קומי דר' חזקיה כדתנינן תמן וכו'.''' בעוד ששנינו במס' זבים המתני' דלקמיה הקשיתי לדבריו במה דמפרש אליבא דר' יוסי ולא מסיק הקושיא עד לבתר הכי קשתה על דעתך וכו' כדלקמן</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' ר' חנינא סוף גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות · ותני שמואל כן אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת · ר' שמואל בר חייא בר יהודה בשם ר' חנינא התחיל גלגל חמה לשקע אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו חזקה ביום טבל · הדא דתימ' בההוא דאזיל ליה בקפונדרא · ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא לא בדה · אי זהו בין השמשות · אמ' ר' תנחומא לטיפה שלדם שהיא נתונה על גבי חדה שלסייף נחלקה הטיפה לכאן ולכאן זהו בין השמשות · אי זהו בין השמשות משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל דברי ר' נחמיה · ר' יוסי או' בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמ' · ר' יוסי ור' אחא הוו יתבין אמ' ר' יוסי לר' אחא לא מסתברא סוף חצי מיל דר' נחמיה כהרף עין דר' יוסי · אמ' ליה אוף אנא סבר כן · ר' חזקיה לא אמ' כן אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא · אמ' ר' מנא קשייתה קומי דר' חזקיה כיי דתנינן תמן ראה אחת ביום ואחת בין השמשות · אחת בין השמשות ואחת למחר · אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר ודאי לטומאה ולקרבן</div> <div class="yerum-side">'''לא מסתברא סוף חצי מיל דר' נחמיה כהרף עין דר' יוסי.''' כלומר ודאי לא מסתברא לפרש בענין אחר אלא לומר דשלים בין השמשות דר' נחמיה והדר מתחיל בין השמשות דר' יוסי דהא מדקאמר אי אפשר לעמוד עליו משמע שבהרף העין שהלילה נכנס היום יוצא וכל מקמי הכי יממא הוי וא"כ כל בין השמשות דר' נחמיה כשר הוא לטבילה אליבא דר' יוסי דאכתי איכא הערב שמש '''אלא כל הרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא.''' אליבא דר' יוסי ובהא פליגי דר' נחמיה דקאמר כדי שיהלך אדם חצי מיל הוא בין השמשות וא"כ כל שיעורא דידיה איכא לספוקי או כולו יום או כולו לילה או חציו יום וחציו לילה ואלו לר' יוסי כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל יש להסתפק וא"כ הרף עין הראשון שהוא אחר שתשקע החמה זהו ג"כ נקרא בין השמשות והא דקאמר כל הרף עין וכו' לאו דוקא אלא דהכוונה שאף הרף עין הראשון ג"כ בכלל וא"א לעמוד עליו</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ראה אחת.''' חסר כאן בהעתקה וה"ג כמו שהיא שנויה בסוף פ"ק דזבים ראה אחת היום ואחת בין השמשות אחת בין השמשות ואחת למחר אם ידוע שמקצת וכו' דין הזב הוא שמיטמא בראייות ובימים אם ראה שלש ראייות ביום אחד או שלשה ראייות בשני ימים או בג' ימים ובלבד שיהו רצופין שלא יפסיק ביום טהור בין הראייות בכל אלו טמא וחייב בקרבן ואם ראה שתי ראייות פטור מן הקרבן אבל טמא טומאת זיבה וזה שראה ראייה אחת היום וא' בין השמשות או א' בין השמשות וא' למחר אם ידוע שמקצת הראייה מהיום שראה קצת הראייה בסוף היום וקצתה בתחילת הלילה של מחר אע"פ שלא היה ביניהם כדי טבילה וסיפוג שהיא השיעור לחלק ראייה אחת לשתי ראייות אפי' הכי נחשבים כשתי ראייות מפני שהימים חולקין והלכך ודאי לטומאה ולקרבן דיש כאן שלש ראייות דאותה של בין השמשות נחלקת לשתים כיון שיש בה משני ימים </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עכשיו, אם הוא ראה שלוש ראיות ביום אחד, כן, כמו שאמרנו, בזב ראיות מתחלקות. כלומר אם הוא ראה שלוש ראיות, נחשב שלוש ראיות. אם הוא ראה ראייה אחת ארוכה כמו שלוש, כלומר שבתוך הזמן הזה יכול פעמיים לטבול ולהסתפג, נחשב כמו שלוש ראיות. וכמובן אם הוא יראה בשלושה ימים ברצף, יום אחרי יום, אז בכל המקרים האלה הוא נקרא זב גדול. מה הוא צריך? לספור שבעה נקיים והוא טובל, בערב הוא טהור, אבל הוא נקרא מחוסר כיפורים. הוא חייב להביא למחרת קורבן. כמו שאמרנו, הקורבן הזה זה רק מונע ממנו להיכנס למקדש או לאכול קודשים, אבל לאכול תרומה, כבר בערב, אם היה כהן, הוא יכול לאכול. וכל מה שאמרנו עכשיו זה לגבי זב, כלומר לגבי זכר. נקבה, אז אצלה הזיבה זה דווקא דם. אה, יותר מאוחר נראה את זה, אבל אצלה זה רק ימים. זאת אומרת, אין ראיות, לא מתחלקות. כלומר, אין דבר כזה, אפילו אם היא תראה עשר פעמים באותו יום, זה רק נחשב ראייה אחת, זה רק יום אחד. היא צריכה לראות בשלושה ימים ברצף ואז היא נקראת זבה גדולה. זה כבר נגיע יותר מאוחר, אנחנו נראה את ההסבר היותר מפורט. אז בכל אופן, המשנה אומרת שאם '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות''', ואז אמרנו שבעצם הבין השמשות נחשב כמו שני ראיות, כי חצי יום אחד וחצי יום שני, והיה לו עוד ראייה אחת קודם, או שהוא ראה קודם כל בין השמשות, אז זה שני ראיות ועוד אחת למחרת. כלומר, אם הוא יודע בוודאות שבאמת זה היה בין השמשות, חצי יום זה חצי יום למחרת, אז זה כאילו נחשב שלוש ראיות, הוא ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק, כלומר אם הוא לא יודע אם באמת אולי הכל היה מהיום או הכל היה מהלילה, אז זה נחשב רק ראייה אחת. יש לו רק שני ראיות, אז הוא ודאי לטומאה, אבל הוא ספק לקרבן, כמו שהסברנו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ג עמוד א''' {{שוליים|א_יב}} '''זב שראה שתי ראיות בספק חלוקת זמן (מקצתה היום ומקצתה למחר) - ודאי לטומאה וספק לקרבן, ואינו מביא קרבן מספק.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מחוסרי כפרה, פרק ב, הלכה יג <קטע סוף=ג א/> ==דף ד עמוד א== <קטע התחלה=ד א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם בהלכות מחוסרי כפרה פ"ב הי"ג כלשון הירושלמי, שהטומאה ודאית מחמת החומרא בטומאה, אך הקרבן ספק שכן אין מביאים קרבן מספק. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div> ואם ספק {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{ירו"מ-הוסר|שמקצת}} מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, {{ירו"מ-הדגשה|או כולה מן היום או כולה מן הלילה}}. ודאי לטומאה וספק לקרבן. {{ירו"מ-ביאור|הזב נטמא בלובן וכך דינו. אם ראה ראיה אחת, הרי הוא כבעל קרי וטובל וטהור בצאת הכוכבים. אם ראה שתי ראיות אפילו ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשנים, שיכול היה בין תחילת הראיה לסופה לטבול ולהסתפג. או שראה ראיה אחת שהתחלקה לשני ימים. או שני ראיות בשני ימים רצופים הרי הוא זב קטן וצריך לספור שבעה נקיים, וביום השביעי טובל במעיין ובערב הוא נטהר. ואם ראה שלוש ראיות ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשלוש, או אחת ארוכה כשנים ואחת קצרה, או אחת קצרה שהתחלקה לשני ימים ואחת יום קדם או יום אחרי, או שלוש ראיות בשלושה ימים רצופים — הרי הוא זב גדול, וסופר שבעה נקים וטובל, ובערב הוא טהור, ולמחרת מביא קרבן. שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת. להתיר לו כניסה למקדש ואכילת קדשים.}} ורבי חייא בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב חיא בר יוסף|°]] בעא {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} קומי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מאן תנא ראיה נחלקת לשנים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא, ד}}אמר: {{ירו"מ-הדגשה|בין השמשות כהרף עין}}.{{ירו"מ-הוסר|לה}} : {{ירו"מ-הדגשה|ו}}קשתה על דעתך דאת אמר: {{ירו"מ-ביאור|לשיטתך שאתה אומר}} כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אם כן איך יתכן שיתחייב קרבן על ספק? ואם בשראה ראיה כל בין השמשות של רבי נחמיה, אז לא רק לרבי יוסי בן חלפתא חייב קרבן, אלא לדעת כולם. שהרי ראה ראיה ארוכה כשלוש ראייות, שנמצא מתחילתה ועד סופה כשתי טבילות ושני סיפוגין, והרי זו נחשבת כשלוש ראייות, ומביא קרבן לדעת הכל. ו}}למה {{ירו"מ-הדגשה|רבי יוחנן אמר שהבריתא רק כרבי יוסי}}? אמר ליה, {{ירו"מ-הוסר|קשתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|קשתיך}} {{ירו"מ-הדגשה|לא קשיא. כי באמת בין השמשות לדעת רבי יוסי בן חלפתא הוא רגע אחד, בתוך בין השמשות של רבי נחמיה, אלא שאנו לא יודעים איזה הוא}}. לכשיבא אליהו ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}זהו בין השמשות, {{ירו"מ-הדגשה|אז יהיה חייב קרבן. אי כשיבא אליהו}}, מאן פליג? {{ירו"מ-ביאור|מי יחלוק על אליהו הנביא}} {{ירו"מ-הדגשה|תני: שלושה כוכבים לילה}}. רבי חנינא חברהון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה חבריהון דרבנן|°]] בעי: כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע {{ירו"מ-הדגשה|עובי}} הרקיע, לילה הוא. {{ירו"מ-הוסר|ומר}}{{ירו"מ-הדגשה|תאמר}} אף בשחרית כן. {{ירו"מ-הדגשה|שרק בזריחת החמה יהיה יום. ולמה קימא לן שהיום מתחיל בעלות השחר}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}: כתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב ([[ויקרא כב ז|ויקרא אמור כב ז]]) "ובא השמש וטהר" מקיש יציאתו לביאתו. מה ביאתו משיתכסה מן הבריות. אף יציאתו לכשיתודע לבריות. {{ירו"מ-הדגשה|והא קיימא לן דמעלות השחר יום הוא}}? <span id="דף_ד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ואז בא רבי חייא בר יוסף קומי רבי יוחנן. רבי חייא שאל את רבי יוחנן: '''מאן תנא ראיה נחלקת לשנים?''' כלומר, מי הוא אותו תנא שאמר שאם הוא ראה בין השמשות ראייה אחת שהתחלקה לשני ימים, זה כמו שניים. ואמר ליה: רבי יוסי, דאמר בין השמשות כהרף עין. עכשיו הוא אומר לו, תשמע, קשה על דעתך. אתה הרי אומר '''כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דרבי נחמיה, ספק הוא'''. כלומר, בעצם אין לי זמן מוגדר, אני לא בדיוק יודע מתי הזמן. אמנם באמת נכון, זה רק רגע, אבל אין לי מושג איפה הוא, אז יש את כל תשע הדקות. אז אם ככה, איך ייתכן שיתחייב קרבן על ספק? מה תגיד לי שהוא בעצם ראה את כל בין השמשות, כלומר כל תשע דקות? אם זה ככה, אז לדעת כולם יהיה חייב קרבן. כמו שאמרנו, שהרי אם הוא ראה זמן שיכול לטבול ולהסתפג פעמיים, זה נחשב שלוש ראיות לדעת כולם, ואז בעצם הוא יהיה חייב קרבן לפי כולם. אז למה רבי יוחנן אמר שזה רק לפי רבי יוסי? אמר ליה, קושייתך לא קשה, מפני שבאמת בין השמשות זה כהרף עין, וזה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אנחנו לא יודעים, נכון, אבל מה שאמרנו זה '''לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות''', אז באמת אם באותו רגע הוא ראה, הוא יהיה חייב קרבן. '''מאן פליג''' - מי יחלוק על זה? הוא גם יפסוק לנו אם הלכה כרבי נחמיה או הלכה כרבי יוסי, יגיד לנו אם זה יום או לילה. את כל הבעיות אליהו הנביא כבר יפתור לנו. עכשיו, רבי חנינא חברהון דרבנן בעי: '''כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע הרקיע, לילה הוא'''. אז תאמר בשחרית, כן, שרק בזריחת החמה יהיה יום? כלומר אומר ככה, אנחנו יודעים, הצופים שלפני כן, בעבר, המחשבה הייתה שהשמש היא כל היום הולכת מתחת הרקיע, ואז בשקיעה היא בעצם חודרת. יש איזה עובי לרקיע. תשימו נניח, נחשוב שכדור הארץ בעצם זה שטוח, יש איזה קשת, זה הרקיע בצורת חצי כדור, יש לו עובי, ואז בעצם כל היום השמש היא מתחת הרקיע, אנחנו רואים אותה זורחת במזרח ושוקעת במערב. בשקיעה מה שקורה, היא בעצם נכנסת לעובי הרקיע, לאיזה חלון, יש איזה חלון, ועוברת בתוך עובי הרקיע. אז לכן אותה לא רואים, אבל את האור שלה עדיין רואים, ולאחר מכן, אחרי שהיא סיימה לעבור את עובי הרקיע, היא חוזרת כל הלילה מעל הרקיע. ואז בבוקר שוב פעם באורות השחר היא נכנסת לחלון וכל עד הזריחה היא בעצם בתוך החלון, לא רואים אותה, רואים את האור שלה, ולאחר מכן בזריחה היא פתאום מופיעה. זה בעצם הייתה המחשבה, התפיסה המדעית של אותה תקופה, ועל פיה מנסים להבין את ההלכה. אנחנו אמרנו הרי שבשקיעה, כלומר בצאת הכוכבים זה כבר לילה. צאת הכוכבים, עדיין יש אור, לא חושך עדיין. צאת הכוכבים זה בערך שלושה עשר דקות אחרי השקיעה, עדיין יש אור. אז הוא אומר, האם, כמו שאני אומר לגבי הלילה, שברגע שהשמש מסתתרת כבר לא רואים אותה, אז כבר מבחינתי זה לילה, למרות שבעצם היא עדיין בחלון, היא עוד בעובי הרקיע, עדיין האור שלה נראה. האם אותו דבר צריך להגיד גם לכאורה ביום? כלומר, גם בזמן, כל זמן שהיא נמצאת בתוך עובי הרקיע זה עדיין לילה, למרות שאני רואה את האור שלה. כלומר, מעלות השחר עד הנץ החמה זה עדיין לילה, ככה צריך להיות. אז קשה - למה אנחנו מקובלים ככה לפני כן? אמרנו מקודם שמעלות השחר זה כבר יום, וככה בעצם היה מקובל. איך זה מסתדר? אמר רבי אבא, אומר, יש לנו בעצם גזירת הכתוב. '''כתיב: "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב: "ובא השמש וטהר"''', כלומר המילה "בא" מופיעה לנו בפסוק אחר, שם מדובר על השקיעה. אבל בעצם כאילו שבאותו מקום כתוב השמש יצאה והשמש באה. אז לכאורה עוד הפעם '''מקיש יציאתו לביאתו'''. כלומר, כמו בשקיעה, אנחנו יודעים שבה השמש נעלמת, אף על פי שהיא בעובי הרקיע, זה כבר לילה, אז גם בבוקר צריך להיות אותו דבר, שכל עוד שהשמש בעובי הרקיע זה עדיין ישאר לילה. שוב פעם אותה שאלה - הרי קיימא לן, כמו שאמרנו מקודם בפסוקים, שכבר מעלות השחר נחשב יום, וקשה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ואם ספק.''' דשמא כולה מן היום או כולה מן הלילה '''ודאי לטומאה.''' דמה נפשך איכא שתים '''וספק לקרבן.''' דמספקא לן שמא שתים שמא שלש דאי כולה מן היום או כולה מן הלילה שתים ואי מקצתה ביום ומקצתה בלילה שלש '''ר' חייה בר יוסף וכו'.''' כל זה הוא מדברי ר' מנא שהקשה לר' חזקיה כששנו זה הדין כדמסיק לקמן. וכלומר ובעא ר' חייא בר יוסף לפני ר' יוחנן מאן. תנא ראייה נחלקת לשנים כלומר שראיית בין השמשות תחשב כשתי ראיות '''קשתה על דעתך.''' השתא מסיק ר' מנא הקושיא לר' חזקיה '''מאן פליג.''' על ענין כוכבים דלעיל וקאמר ר' חנינא חברהון דרבנן הוא פליג דבעי על הא דאמר לעיל שלשה לילה דכמה דאת אמר וכו'</div> <div class="yerum-leiden-text">ואם ספק שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר ודאי לטומאה וספק לקרבן · ר' חייא בר יוסף בעא קומי ר' יוחנן מאן תנא ראייה נחלקת לשנים ר' יוסי · אמ' לה קשתה על דעתך דאת אמר כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא · למה אמ' ליה קשתיה לכשיבוא אליהו ויאמר זהו בין השמשות · מאן פליג ר' חנינא חברהון דרבנן בעי כמה דאת אמר בערבית נראו שלשה כוכבים אע'פ' שהחמה נתונה באמצע הרקיע לילה הוא · ומר אף בשחרית כן · אמ' ר' אבא כת' השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה · וכת' ובא השמש וטהר · מקיש יציאתו לביאתו · מה ביאתו משיתכסה מן הבריות · אף יציאתו לכשיתודע לבריות</div> <div class="yerum-side">'''ר' יוסי אמר לה.''' והשיב ר' יוחנן ר' יוסי היא דכך שנינו בתוספתא פרק קמא דזבים ראה אחת מרובה כשתים יש מתחילתה ועד סופה כדי טבילה וסיפוג יש בידו שתי ראיות ואם לאו אין בידו אלא אחת ר' יוסי אומר אין בידו אלא אחת ומודה רי יוסי שאם ראה אחת בין השמשות אע"פ שאין בה כדי טבילה וסיפוג יש בה שתי ראיות מפני ששני ימים חולקין אותה '''אע"פ שהחמה נתונה באמצע הרקיע.''' כלומר באמצע עובי הרקיע ועדיין לא נגמר שקיעתה ואפ"ה מחשבית ללילה וא"כ ואימר אף בשחרית כן שאע"פ שכבר התחילה החמה לצאת הואיל והיא עדיין בעובי הרקיע לילה הויא דלעולם כל זמן שהיא בתוך עובי הרקיע נדון אותה כלילה ואכן קי"ל מעלות השחר יממא הוא ואמאי</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''על דעתך דאת אמר כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא למה.''' כלומר לדידך דאמרת דלר' יוסי כל הרף עין שבכל שיעורו של ר' נחמיה ספק הוא א"כ קשה למה ולאיזה ענין ספק הוא אליבא דר' יוסי הא כיון דר' יוסי גופיה ס"ל דראיית בין השמשות לעולם נחשבת כשתי ראיות ומעתה אין נ"מ לטומאה אליבא דר' יוסי דאם נימא שכל הרף עין באותו שיעור דחצי מיל מספקינן ביום או בלילה או חציו מיום וחציו מלילה הרי עכ"פ כל ראייה שבאותו שיעור נחשבת כב' ראיות וא"כ למאי הוא ספק לדידך ואליבא דר' יוסי והא ודאי נמי ליכא למימר דנ"מ לענין טבילה דאינו כשר לטבילה לפי שכל הרף עין יש להסתפק שמא הוא לילה דא"כ היינו דר' נחמיה דאיהו ג"כ ס"ל דכל השיעור של חצי מיל ספק הוא ובמאי פליגי ואם לענין טומאה נמי ליכא נ"מ כדאמרן קשיא למאי הוא דאמרת אליבא דר' יוסי דספק הוא '''אמר ליה קשתיה לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות.''' כלו' דר' חזקיה השיב לו דמאי תיקשי לדידי תיקשי לך טפי אליביה דר' יוסי גופיה דאמר בין השמשות כהרף עין ואי אפשר לעמוד עליו וא"כ אם יבא אליהו ויברר לנו זהו הרף עין הוא בין השמשות וכי שייך לומר בראייה אחת כהרף עין לחלקה לב' ראיות כדקאמר ר' יוסי וכך היה לך להקשות אליביה וזו הקושיא קשה אפי' למ"ד אליבא דר' יוסי דבין השמשות דידיה לבתר דשלים בין השמשות דר' נחמיה והא כהרף עין הוא והיאך נחלק הראייה לב' ראיות ומאי חזית דאקשת לדידי ואי דיכולת לשנויי להך קושיא דאע"ג דס"ל לר' יוסי בין השמשות כהרף עין אפ"ה לענין ראייה ס"ל דנחשבת כב' ראיות א"כ גם לדידי ל"ק מאי דאקשת לי וטפי ניחא לדידי דהכי קאמרי כל הרף עין שבחצי מיל ספק הוא אליבא דר' יוסי דיש ג"כ להסתפק על הראשון שמא מקצת יום ומקצת לילה הוא והלכך כל ראיה שבתוך אותו השיעור נחשבת כב' ראיות וא"כ נ"מ טובא איכא לענין טומאה אליבא דר' יוסי '''א"ר אבא כתיב השמש יצא.''' דברי ר' אבא ג"כ מעין הקושיא דר' חנינא הם כתיב השמש יצא וכתיב ובא השמש ונימא דמקיש יציאתו לביאתו דמה ביאתו משיתכסה מן הבריות אתה מחשבו ללילה ואף על פי שעדיין השמש בתוך עובי הרקיע אף יציאתו לכשיתודע לבריות דוקא אבל כל זמן שהוא בתוך עובי הרקיע לא מיקרי השמש יצא על הארץ ומפני מה אנחנו מחשבין היום מעלות השחר '''אמר ר' בא.''' היינו טעמא דכתיב הבוקר אור א"כ התורה קראה לאור בוקר אע"פ שעדיין לא נתודע השמש להבריות אור השחר קרויה בוקר '''תני ר' ישמעאל.''' מהכתוב הזה שבתורה למדנו כן דכתיב וילקטו אותו בבקר בבקר בא הכתוב כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר וזהו בוקר דעלות השחר לבוקר של זריחת השמש: אמר ר' יוסי בר בון בלאו הכי לא מצית אמרת לידון עובי של הרקיע ללילה אף בשחרית לפי שאם אומר את ליתן עובי של הרקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית א"כ נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין כלומר שאין אנחנו יכולין לכוין בשום זמן שיהיו היום והלילה שוין דנהי דבערבית אנחנו מחשבין ללילה משעה שהתחילה החמה לכנוס בעובי הרקיע מ"מ בשחרית אין אנו יודעין באיזה שעה נכנסת למעלה לתוך עובי הרקיע כדי לחשוב יום אותה השעה ואנן תנינן בברייתא באחד של תקופת ניסן ושל תשרי היום והלילה שוין הן ומהיכן כיונו זה על יום הראשון של התקופות האלו אם לא שנאמר דיש גבול הנראה לעין ולחשוב ליום מאותה שעה והיינו עלות השחר </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div> אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: כתיב ([[בראשית מד ג|בראשית מקץ מד ג]]) "הבוקר אור" התורה קראה לאור בוקר. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "בבקר בבקר" כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שאף עלות השחר מן היום}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין. אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: נלפינה {{ירו"מ-ביאור|נלמד}} מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך לצאת מהעיר}} אף על גב דלא נפק, {{ירו"מ-ביאור|שלא יצא}} אמרין דנפק. {{ירו"מ-הדגשה|כך בערב. מיד שהשמש מתחילה לצאת מהעולם, אומרים שכבר לילה, אף שהשמש לא עברה את עובי הרקיעה}}. שרי עליל {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך להיכנס לעיר}} . {{ירו"מ-הדגשה|אף גב ד}}לא {{ירו"מ-הדגשה|על}} אמרי{{ירו"מ-הדגשה|נ}}ן דעל {{ירו"מ-הוסר|עד}} {{ירו"מ-הדגשה|כך בבקר איך שהשמש מתחילה להיכנס לעובי הרקיעה, אומרים שכבר נכנסה ומתחיל היום, אף שעדיין לא}} {{ירו"מ-הוסר|שעתה}}{{ירו"מ-הדגשה|עברה}} {{ירו"מ-הוסר|דייעול}}{{ירו"מ-הדגשה|כביכול}} {{ירו"מ-הדגשה|את עובי הרקיע לצאת לארץ}}. זהו שעומד ומתפלל {{שוליים|א_יג}}צריך להשוות את רגליו. תרין אמורין רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. חד אמר: כמלאכים. וחד אמר: ככהנים. {{ירו"מ-ביאור|עקב בצד גודל}} מאן דאמר ככהנים, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות כ כג|שמות יתרו כ כג]]) "לא תעלה במעלות על מזבחי" שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יחזקאל א ז]]) "ורגליהם רגל ישרה" {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} רבי חנינא בר אנדריי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר אנדריי|°]] בשם רבי שמואל בר סוטר[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר סוטר|°]]: המלאכים אין להן קפיצין. {{ירו"מ-ביאור|מפרקים}} ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דניאל ז טז]]) "קרבת על חד מן קמייא קיימיא" {{ירו"מ-ביאור|קרב אלי אחד מן העומדים תמיד}} אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בברכת כהנים הציבור אומר פסוקים|זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת]], בברכה ראשונה צריך לומר: ([[תהילים קג כ]]) "ברכו את ה' מלאכיו". בשנייה ([[תהילים קג כא]]) "ברכו את ה' כל צבאיו". בשלישית ([[תהילים קג כב]]) "ברכו ה' כל מעשיו". במוסף <span id="דף_ד_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''הבוקר אור''' התורה קראה לאור בוקר. זאת אומרת, יש לנו גזירת הכתוב שלגבי הבוקר, הבוקר מתחיל כבר כשיש אור. כתוב '''הבוקר אור'''. תני רבי ישמעאל: '''בבקר בבקר''' '''ליתן תחום לבוקרו של בוקר''', זה עמוד השחר. כלומר, בעצם זה מקור אחר. כתוב לגבי המן שהוא ירד בבוקר בבוקר. אז מה זה בוקר? בוקר אנחנו יודעים זה התחלת היום. אז בבוקר בבוקר להגיד לנו שבעצם ביום יש איזה משהו שמתחיל לפניו והוא גם חלק מהיום. זה עמוד השחר. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''אם אומר ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין'''. הוא אומר הסבר אחר. אנחנו מקובלים שבתשרי ובניסן היום והלילה שווים. אם נגיד שגם הזמן מהשקיעה, אחרי השקיעה, הזמן שבו השמש נמצאת בעובי הרקיע, נחשב חלק מהלילה, וגם הזמן שהוא נמצא בבוקר בתוך עובי הרקיע מעמוד השחר עד הנץ החמה, גם זה חלק מהלילה, יוצא שבעצם לעולם הלילה יותר ארוך, כן? וזה לא יצא שבתשרי ובניסן הם יהיו שווים. זה בעצם ההסבר שלו. לכן חייבים להגיד שאחד המקרים שייך ללילה ואחד המקרים שייך ליום, ומקובלים שמהשקיעה זה כבר לילה, ובעצם מעמוד השחר זה כבר יום. אמר רבי הונא: '''נלפינה מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, אף על גב דלא נפק, אמרין דנפק'''. כלומר שהמלך היה באיזה ביקור במדינה, כן? ברגע שהוא יוצא מהמדינה, הוא עוד לא יצא, הוא רק בדרך לצאת, אז כבר מתחילים לארוז את החפצים. כבר אומרים שהוא יצא. אז כך בערב, איך השמש מתחילה לצאת מהעולם, כבר אומרים שהוא כבר לילה, שהיא כבר יצאה, כן? למרות שהיא בעצם עוד לא עברה את עובי הרקיע. '''ושרי עליל, לא אמרין דעל''', כלומר שהמלך אמור להגיע, אז כבר שהוא ממש בפתח כבר אומרים שהוא נכנס לעיר, למרות שהוא עדיין באמת לא נכנס. כן? אז כך בבוקר, למרות שהשמש רק מתחילה להיכנס לעולם בעובי הרקיע, כבר מעמוד השחר אומרים שהתחיל היום, למרות שהיא עוד לא עברה את עובי הרקיע ועוד לא הגיעה לארץ. אומרת הגמרא: '''זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו'''. אנחנו יודעים ששמונה עשרה עומדים עם רגליים צמודות, אבל יש מחלוקת בין האמוראים, רבי לוי ורבי סימון. חד אמר כמלאכים, כלומר כמו שהמלאכים כתוב עליהם שרגליהם רגל ישרה, כלומר יש להם שתי רגליים צמודות. וחד אמר ככהנים, שהכהנים הרגע שעולים על המזבח, הם עולים עקב בצד גודל. בעצם הרגליים לא צריכות להיות ישרות וצמודות, אלא רגל טיפה קדימה. כלומר, שתי הרגליים לא צמודות, אלא רגל אחת טיפה יותר קדימה מהשנייה. מאן דאמר ככהנים - '''לא תעלה במעלות על מזבחי''', שהכהנים היו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים - '''ורגליהם רגל ישרה'''. אמר רבי חנינא בר אנדריי בשם רבי שמואל בר סוטר: '''המלאכים אין להן קפיצין'''. המלאכים אין להם מפרקים ברגליים. הם לא מקפלים את הרגליים. הרגל תמיד ישרה. מנין? דכתיב '''קרבת על חד מן קמייא קיימיא''', כלומר קרבתי אל אחד מן העומדים. כלומר, זה רק "עומדים". הם לא יכולים לכופף את הרגליים. אמר רבי הונא: '''זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת''', בברכה ראשונה שהכהנים אומרים "יברכך ה' וישמרך", הוא צריך לומר '''ברכו את ה' מלאכיו'''. בשנייה, שאומרים "יאר ה' פניו אליך ויחונך", הישראל ששומע צריך להגיד '''ברכו את ה' כל צבאיו'''. ובשלישית, שהכהנים אומרים "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום", ישראל אומר '''ברכו ה' כל מעשיו'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ד עמוד א''' {{שוליים|א_יג}} '''בתפילת עמידה יש להשוות את הרגליים זו לזו ולעמוד כרגלי כהנים או כמלאכים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן צה סעיף א , סמ"ג עשין יט <קטע סוף=ד א/> ==דף ה עמוד א== <קטע התחלה=ה א/>. ''הכרעה:'' נפסק להלכה שיעמוד כמלאכים - רגליו זו בצד זו כאילו הן רגל אחת, כפי שכתבו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אמר ר' הונא נלפינה.''' דבר זה למדנו ג"כ מדרך הארץ שכשהמלך התחיל לצאת מהפלטין שלו הכל אומרים המלך יצא אע"פ שעדיין לא יצא ממש ולא נתגלה לעין הבריות וכך השמש אף על פי שעדיין היא בתוך עובי הרקיע נפיק מיקרי ושייך לומר השמש יצא '''שרי עליל.''' אבל כשהמלך התחיל להכנס להפלטין אינם אומרים נכנס עד שעה שיכנס וכלומר שיתכסה מעין הבריות כך השמש בביאתו משעה שיתכסה מהעין להכנס בעובי הרקיע ובא השמש קרינן ביה '''תרין אמוראין.''' פליגי בפירושא דלהשוות את רגליו '''מ"ד ככהנים.''' האי להשוות זה לפני זה הוא עקב בצד גודל כמו שהיו הכהנים מהלכין ע"ג הכבש של המזבח ומ"ד כמלאכים להשוות זה אצל זה הוא דכתיב ישרה '''אין להם קפיצין.''' חוליות ברגליהם שיכולין לקבוץ אותן כדי לישב אלא תמיד עומדין הן דכתיב קמייא קרי ביה קיימיא '''זה שרואה את הכהנים בבהכ"נ.''' כשנושאין את כפיהם</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' ר' בא כת' הבוקר אור · התורה קראה לאור בוקר · תני ר' ישמעאל בבקר בבוקר כדי ליתן תחום לבוקרו שלבוקר · אמ' ר' יוסי ביר' בון אם אומר ליתן עוביו שלרקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית נמצאת או' שאין היום והלילה שוין · ותני באחד בתקופת ניסן ובאחד בתקופת תשרי היום והלילה שוין · אמ' ר' הונא נלפינה מדרך הארץ שרי מלכא נפק אע'ג' דלא נפק אמרין דנפק · שרי עליל לא אמרין דעל עד שעתה דייעול · זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו · תרין אמורין ר' לוי ור' סימון חד אמ' כמלאכים · וחד אמ' ככהנים · מאן דאמ' ככהנים לא תעלה במעלות על מזבחי · שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב · ומאן דאמ' כמלאכים ורגליהם רגל ישרה · ר' חנינא בר אטריי בשם ר' שמול בר סוטר המלאכים אין להן קפיצין ומה טעמ' קרבת על חד מן קמייא · קיימיא · אמ' ר' הונא זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת בברכה ראשונה צריך לומ' ברכו את יי' מלאכיו · בשנייה ברכו את יי' כל צבאיו · בשלישית ברכו יי' כל מעשיו · במוסף</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div> בברכה הראשונה צריך לומר ([[תהילים קלד א]]) "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" בשנייה ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם {{ירו"מ-הוסר|קודש"}} קדש" בשלישית ([[תהילים קלד ג]]) "יברכך ה' מציון" אם היו ארבע {{ירו"מ-הדגשה|כמו ביום הכיפורים, ובתעניות}} חוזר תליתיאתא {{ירו"מ-הוסר|בקדמיתא}}{{ירו"מ-הדגשה|כקדמיתא}}. {{ירו"מ-ביאור|בתפילה מנחה כמו בשחרית}} ורביעתא {{ירו"מ-הוסר|בתיניוותא}}{{ירו"מ-הדגשה|כתיניוותא}}. {{ירו"מ-ביאור|בנעילה כמו במוסף}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין. משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל. ומניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב ([[בראשית יט טו|בראשית וירא יט טו]]) "וכמו השחר עלה" וגומר, וכתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה", ומן סדום לצוער ארבעת מיל.. {{ירו"מ-הדגשה|והרי}} יותר הוון? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: המלאך היה מקדר לפניהן הדרך. ומניין {{ירו"מ-הוסר|מאיילת}}{{ירו"מ-הדגשה|שמאילת}} השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל? {{ירו"מ-הדגשה|שהיה לו לכתוב}} "כמו {{ירו"מ-הדגשה|השחר עלה". ולמה כתב}} "וכמו" מילה מדמיא לחבירתה {{ירו"מ-הדגשה|מלמד שיש עוד זמן דומה לזה. דכמו שלמדנו שמשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין, הוא הדין מאילת השחר עד שיאיר המזרח גם כן ד' מילין}} אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא. {{ירו"מ-הדגשה|דהא}} זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה. מאי כדון? {{ירו"מ-ביאור|אם כן מה זה איילת השחר}} כמין תרין דקורנין דנהור, דסלקין מן מדינחא ומנהרין. {{ירו"מ-ביאור|שני קרני אור שיוצאים מהמזרח ומאירים}} דלמא {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, {{ירו"מ-ביאור|בהשכמה}} וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא: בי רבי, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גאולת ישראל קמעה קמעה|כך היא גאולתן של ישראל]]. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[מיכה ז ח]]) "כי אשב בחושך ה' אור לי". כך בתחילה: ([[אסתר ב כא]]) "ומרדכי יושב בשער המלך", ואחר כך ([[אסתר ו יא]]) "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואחר כך ([[אסתר ו יב]]) "וישב מרדכי אל שער המלך", ואחר כך ([[אסתר ח טו]]) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות". ואחר כך ([[אסתר ח טז]]) "ליהודים היתה אורה ושמחה". ואתיא דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: משיאור המזרח עד הזריחה מהלך אדם ארבע מיל}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה. אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום. עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה, אדם מהלך ארבעת מיל. נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "היושב על חוג הארץ", וכתיב ([[איוב כב יד]]) "וחוג שמים יתהלך", וכתיב ([[משלי ח כז]]) "בחוקו חוג על פני תהום" — חוג חוג לגזירה שוה.. תני: עץ {{ירו"מ-הדגשה|ה}}חיים מהלך חמש מאות שנה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה בי רבי אלעאי: לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו. {{ירו"מ-ביאור|גזעו}} וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים א ג]]) "והיה כעץ שתול על פלגי מים" תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גודלו של גן עדן, עץ חיים|עץ חיים, אחד מששים לגן]], הגן אחד מששים לעדן. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית ב י|בראשית בראשית ב י]]) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" {{ירו"מ-הדגשה|מ}}תמצית כור, {{ירו"מ-ביאור|ל' סאה}} תרקב {{ירו"מ-ביאור|חצי סאה}} <span id="דף_ה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ובמוסף - אנחנו בשבת לדוגמה יש גם צאת מוסף, אז יש עוד פעם ברכת כהנים. בברכה הראשונה הוא צריך לומר '''שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה''''- העומדים בבית ה' בלילות. בברכה השנייה הוא אומר '''שאו ידיכם קדש'''. בשלישית הוא אומר '''יברכך ה' מציון'''. עכשיו, אם היו ארבע תפילות, כמו ביום הכיפורים או בתעניות - צריך לזכור, לא מדובר על תענית כמו שיש לנו, כמו צום עשרה בטבת, מדובר בתעניות שקבעו אותם על הגשמים או על אסונות, ואז היו מתפללים ארבע תפילות. אז '''חוזר תליתיאתא''', כלומר בצאת מנחה הוא יחזור ויגיד כמו שהוא אמר בצאת שחרית בראשונה, כן? '''ורביעתא''', כלומר בצאת נעילה, הברכה הרביעית שאומרים, הוא יגיד את זה כמו שאומרים במוסף בברכה השנייה. אמר רבי חנינא: '''מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין'''. כלומר מעמוד השחר עד שיאור המזרח, כלומר עלות השחר. מ"איילת השחר" זה לא עלות השחר, לא להתבלבל. מאיילת השחר עד שיאור המזרח, שזה בעצם עלות השחר, אדם מהלך ארבעה מיל, כלומר ארבעה קילומטר, '''ומשיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל'''. עכשיו, '''ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב וכמו השחר עלה''' וגומר. כתוב על לוט, שהמלאכים מוציאים אותו מסדום. כתוב '''וכמו השחר עלה''' וכתוב אחרי זה '''השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה'''. כלומר בעוד השחר הם התחילו ללכת ולוט הגיע לצוער בזריחה. ויש לנו מסורת '''שמן סדום לצוער ארבעת מיל''', ארבעה קילומטר. אז רואים מכאן שמעלות השחר עד הנץ החמה זה בעצם ארבעה מיל. שואלת הגמרא: '''יותר הוון'''? הרי זה יותר. היום אם מישהו ימדוד זה יותר. אמר רבי זעירא: '''המלאך היה מקדר לפניהן הדרך'''. באמת, אם אתה מסתכל על הדרך שהם הלכו זה יותר מארבעה מיל, אבל בקו אווירי זה ארבעה מיל, והמלאך היה מקדר להם את הדרך. אוקיי, אז זה אמרנו מעלות השחר עד הנץ החמה. עכשיו, '''ומניין השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל'''? היה צריך לכתוב "כשחר עלה". למה כתב '''כמו השחר עלה'''? בעצם להגיד לנו שיש משהו דומה לפני כן. '''מילה מדמיא לחבירתה''', מלמד שיש עוד זמן דומה לזה, וכמו שלמדנו שמשיאור המזרח עד הנץ החמה זה ארבעה מיל, אז זהו הדין שמאיילת השחר עד שיאור המזרח זה גם כן ארבעה מיל. עכשיו, מה זה בדיוק "איילת השחר"? אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא'''. כלומר, מי שחושב שזה הכוכב שנקרא "איילת השחר" אז הוא טועה. למה? כי לכוכב הזה אין זמן מוגדר. אמרנו שזה תמיד מרחק של ארבעה מיל, זמן הליכת ארבעה מיל שזה בערך שבעים ושתיים דקות, מאיילת השחר עד עלות השחר. ואם מדובר על הכוכב, הרי לכוכב הזה אין זמן קבוע. '''זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה'''. אז אי אפשר להגיד שזה זה. אז '''מאי כדון''', מה היא באמת "איילת השחר"? '''כמין תרין דקורנין דנהור''', כלומר יש שני קרני אור '''דסלקין מן מדינחא ומנהרין'''. יש שני קרני אור שמתחילים בשעה הזאת, שבעים ושתיים דקות לפני עלות השחר, ומאירים במזרח. "דלמא" - זו מילה כזאת שבעצם מציינת מעשה. ומעכשיו הגמרא באה לספר לנו איזה מעשה מסוים. '''רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה''', כלומר בהשכמה מאוד מוקדמת, לפני עלות השחר. הם יצאו מוקדם והיו מהלכים בבקעת ארבל '''וראו איילת השחר שבקע אורה'''. הם ראו את שני הקרניים האלה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אם היי ארבע.''' ואם היום הוא שנושאין כפיהם ארבע פעמים בו כגון בתעניות במעמדות וביה"כ כדתנן ריש פ"ד דתענית '''חוזר.''' חלילה באלו הפסוקים '''תליתיאתא.''' בפעם השלישית אומר כמו בפעם הראשונה וברביעית כמו בפעם השניה שהוא תפילת מוסף וכך אמר בנעילה '''מאיילת השחר.''' הוא כעין שני עמודים הנראין במזרח כדלקמן '''וכמו השחר עלה.''' זהו האיר המזרח ויאיצו וגו' ומדכתיב בתריה השמש יצא וגו' ד' תיבות עד ולוט בא רמז לד' מילין '''ומן.''' וכי מן סדום לצוער ד' מילין והלא יותר הוון '''היה מקדר.''' היה מקצר לפניהן הדרך בכדי שיבואי לצוער עם הנץ החמה והביא אותו בשיעור מן מהלך ד' מילין וכדפרישית דתיבות על הארץ מיותר אלא לרמז על ד' מילין '''כמו.''' היה צריך לומר כמו וכתיב וכמו השחר עלה משמע שיש עוד דבר הדומה לשיעור הזה ונלמד מחבירו הוא וכבר למדנו דמשהאיר המזרח עד נץ החמה ד' מילין א"כ מאילת השחר עד שיאיר המזרח ג"כ ד' מילין '''מאן דאמר כוכבתא היא טעיא.''' טעות הוא לפרש כן שהרי אנו רואין לאותו כוכב שמכנין כוכב השחר לפעמים הוא מקדים ועולה ולפעמים הוא מתאחר '''מאי כדון.''' ומהו זה שנקרא איילת השחר '''כמין תרין דקורנין דנהור.''' כמין קרניים המתפצלים לכאן ולכאן במזרח ונראין כעמודים המאירין '''דלמא.''' מעשה בר' חייה רבה וכו' בקריצתה בהשכמה קודם שהאיר היום '''בי רבי.''' אדם גדול וכן הוא ביומא ריש פ"ג '''מ"ט כי אשב בחשך ה' אור לי.''' כלומר הגלות הוא החשך והגאולה אורה וכשם שהאור בשחר בא מעט מעט והולך ומתרבה כך גאולתן של ישראל שנדמה לאור וכך היה בימי מרדכי ואסתר '''ואתיא דר' חנינא.''' גרסינן וכן גריס ביומא דר' חנינא הוא דאמר לעיל מאיילת השחר וכו' ד' מיל וזהו כר' יודא וכו' עד שהחמה נוסרת ברקיע וכו' וזהו משיאיר המזרח עד שתנץ החמה '''חוג חוג לגזירה שוה.''' ויליף חוג דארץ ודתהום מחוג השמים '''עץ חיים מהלך חמש מאות שנה.''' איידי דאיירי בעובי הרקיע מייתי נמי להא '''תמצית כור תרקב שותה.''' מהמים שמשקין בית כור שהוא ל' סאין יכולין להשקות מתמציתו שיעור זריעת תרקב שהוא ג' קבין תרי וקב וזהו חד מששים לבית כור שהסאה הוא ו' קבין וכן הגן שותה מתמצית העדן שהוא א' מששים שבעדן '''רבנן אמרין וכו'.''' פליגי על ר' יודה דלעיל דאמר עוביו של רקוע מהלך חמשים שנה כדמסיימו וכשם וכו'</div> <div class="yerum-leiden-text">בברכה הראשונה צריך לומ' שיר המעלות הנה ברכו את יי' כל עבדי יי' העומדים בבית יי' בלילות · בשנייה שאו ידיכם קודש · בשלישית יברכך יי' מציון · אם היו ארבע חוזר תליתיאתא בקדמייתא ורביעתא בתיניוותא · אמ' ר' חיננא מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעה מילין · משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל' ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל דכת' וכמו השחר עלה וגו' · וכת' השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה · ומן סדום לצוער ארבעת מיל יותר הוון · אמ' ר' זעירא המלאך היה מקדד לפניהן הדרך · ומניין מאיילת השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל כמו וכמו מילה מדמיא לחבירתה · אמ' ר' יוסי ביר' בון הדא איילתא דשחרא מאן דאמ' כוכבתא היא טעיא זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה · מאי כדון כמין תרין דוקרנין דנהור דסלקין מן מדינחא ומנהרין · דלמא ר' חייא רבא ור' שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה · וראו איילת השחר שבקע אורה · אמ' ר' חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא בירבי כך היא גאולתן שליש' בתחילה קימאה קימאה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת · מאי טעמ' כי אשב בחושך יי' אור לי · בתחילה ומרדכי יושב בשער המלך · ואחר כך ויקח המן את הלבוש ואת הסוס · ואחר כך וישב מרדכי אל שער המלך ואחר כך ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות · ואחר כך ליהודים היתה אורה ושמחה · ואתיא דר' חייא כר' יודה דתני בשם ר' יודה עוביו שלרקיע מהלך חמשים שנה אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה אדם מהלך ארבעת מיל נמצאת א' שעובין שלרקיע אחד מעשרה ביום · וכשם שעוביו שלרקיע מהלך חמשים שנה כך עוביה שלארץ ועוביו שלתהום מהלך חמשים שנה ומה טעם היושב על חוג הארץ וכת' וחוג שמים יתהלך · וכת' בחוקו חוג על פני תהום · חוג חוג לגזירה שוה · תני עץ חיים מהלך חמש מאות שנה · אמ' ר' יודה ביר' אלעאי לא סוף דבר נופו · אלא אפילו כורתו · וכל פילוג מי בראשית מתחלקין מתחתיו ומה טעם והיה כעץ על פלגי מים · תני עץ חיים אחד מששים לגן וגן אחד מששים לעדן · ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן · תמצית כור תרקב</div> <div class="yerum-side">'''לא סוף דבר נופו אלא אפי' קורתו.''' כלומר לא תימא דסביבות העץ ותחת נופיו הוא דהוי כחשבון הזה וא"כ אין בעובי עצו כ"א השליש דת"ק שנה דכל שיש ברחבו טפח הקיפו שלשה טפחים אלא אפילו עובי קורתו ועצו הוא מהלך ת"ק שנה וחשבון עובי קורתו בלבד הוא דנקט בברייתא א"נ לא סוף דבר נופו כלומר דנופו ג"כ בחשבון הוא אלא עובי קורתו וסביבו בלבד הוא דקאמר: על פלגי מים על כל פילוג המים</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא: '''בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת'''. אנחנו יודעים שכמה דקות לפני כן זה שיא החשיכה - אין כוכבים, אין שמש, שיא החשיכה, ואז פתאום רואים את שני הקרניים האלה ומעכשיו מתחיל להתגלגל עד שיש לנו את הזריחה. אני אומר ככה הגאולה של ישראל, בשיא הגלות, שיא החורבן, שעבוד מצרים, נמצאים בתוך מ"ט שערי טומאה, הלכו בני ישראל בעבודה קשה - מתחילה הגאולה. באסתר, גזרות המן רגע לפני החורבן. בדור שלנו לצערנו, השואה הנוראה, מתוך שיא החשיכה פתאום מתחילה לצמוח הגאולה. אז זה מה שהוא אומר. עכשיו מה המקור? איזה רמז יש לזה? '''דכתיב כי אשב בחושך ה' אור לי'''. כלומר יושב בחושך, שיא החושך, ובדיוק אז מתחיל להאיר אור ה'. '''כך בתחילה: ומרדכי יושב בשער המלך'''. אחר כך '''ויקח המן את הלבוש ואת הסוס'''. אחר כך '''וישב מרדכי אל שער המלך'''. ואחר כך '''ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות'''. ואחר כך '''ליהודים היתה אורה ושמחה'''. כלומר בעצם הגאולה כל הזמן מתקדמת, ואם מתחילה זה כבר תופס, אז זה ילך ויגדל. '''ואתיא דרבי חייא כרבי יהודה''', שאמרנו לפי רבי חייא מעמוד השחר עד הזריחה זה ארבעה מיל. אז זה כמו רבי יהודה. '''דתני בשם רבי יהודה: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה'''. כלומר העובי עצמו - בזמנו המדע חשב שכדור הארץ ישר, ויש איזה חצי כדור שזה הרקיע ויש לו עובי, והעובי שלו זה חמישים שנה. '''אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום''', כל אדם בינוני כל היום הולך ארבעים מיל. '''עד שהחמה נוסרת ברקיע''', כלומר שהחמה עוברת את עובי הרקיע, כמו שאמרנו מהשקיעה עד החשיכה המוחלטת, בזמן הזה שזה מהלך חמישים שנה, '''אדם מהלך ארבעת מיל''', כמו שאמרנו מקודם שמעמוד השחר עד הנץ החמה אדם הולך ארבעה מיל, אז גם הפוך, מהשקיעה עד הלילה בעצם אדם מהלך ארבעה מיל, ובאותו זמן השמש הולכת מהלך של חמישים שנה, שזה עובי הרקיע. '''נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום'''. כלומר, אם אדם הולך בזמן הזה - מעמוד השחר עד הנץ החמה, שהשמש עוברת את עובי הרקיע - ארבע מיל, וכל היום הוא הולך ארבעים מיל, יוצא שבעצם הזמן שהשמש בעובי הרקיע זה עשירית מהיום. אז באותה מידה גם השמש הולכת מהלך של חמישים שנה בזמן הזה, וזה עשירית מכל היום. אם נכפיל את זה, זה בעצם חמש מאות שנה כביכול - המהלך של השמש. '''וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? היושב על חוג הארץ, וכתיב וחוג שמים יתהלך, וכתיב בחוקו חוג על פני תהום - חוג חוג לגזירה שוה'''. כלומר כתוב בשלושה מקומות המילה "חוג", ואחד מהם זה השמיים. אנחנו יודעים שהעובי של השמיים זה חמישים שנה, וכתוב "חוג" גם בארץ וגם בתהום, אז חוג חוג - כל אחד מהם חמישים שנה. '''תני: עץ חיים מהלך חמש מאות שנה'''. אמר רבי יודה בי רבי אלעאי: '''לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו'''. מדובר לא רק על הענפים, שהם מאוד רחבים, אלא אפילו הגזע עצמו - חמש מאות שנה. '''וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? והיה כעץ שתול על פלגי מים'''. '''תני: עץ חיים, אחד מששים לגן, הגן אחד מששים לעדן'''. וכתוב '''ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן'''. יש לנו בדרך כלל מסורת שמתמצית כור, כלומר אם משקים שישים סאה, מהמים שינזלו משם אפשר להשקות שלושה קבין - זה בעצם "תרקב", חצי סאה, כי סאה זה שש קבין. אז שלושים סאה זה אחד משישים. אם זה ככה, אנחנו יודעים שהגן יהיה אחד משישים לעדן, כן? "עשה הקדוש ברוך הוא גן בעדן" - זה לא "גן עדן" אלא "גן בעדן". אז עדן עצמו זה המקום הגדול, פי שישים יותר גדול מהגן. ממשיכה הגמרא ואומרת לנו שתמצית כוש מצרים שותה. אנחנו יודעים שמצרים מקבלת את כל השאריות של המים שבאים מכוש. אם אנחנו אומרים שזה אחד משישים, "מזה אתה אומר מצרים מהלך ארבעים יום וכוש מהלך שש שנים ועוד" - נעשה חשבון, ארבעים יום נכפיל בשישים, נקבל בעצם שש שנים ועוד קצת. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div> שותה. תמצית כוש מצרים שותה. נמצאת אומר: מצרים {{ירו"מ-ביאור|שמקובל שארכה}} מהלך ארבעים יום, וכוש מהלך {{ירו"מ-הוסר|שבע}}{{ירו"מ-הדגשה|שש}} שנים ועוד. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|עובי הרקיע}} כשני אבות הראשונים {{ירו"מ-הדגשה|חמש מאות שנה}} {{ירו"מ-ביאור|דאברהם משהכיר את בוראו 173 שנה, יצחק - 180 שנה, יעקב – 147 שנים}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|אשר נשבעתי לאבותכם לתת להם}} כימי השמים על הארץ" וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה. ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה? אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית א ו|בראשית בראשית א ו]]) "יהי רקיע בתוך המים" יהי רקיע בתווך. {{ירו"מ-הדגשה|והרי השמים נבראו ביום הראשון, ולמה נאמר ביום השני יהי רקיעה? אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|"אמר יהי}} "יהי רקיע" יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע. אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: יעשה כמין מטלית הרקיע. היך מה דאת אמר ([[שמות לט ג|שמות פקודי לט ג]]) "וירקעו את פחי הזהב" {{ירו"מ-הוסר|וגומר }}תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עובי הרקיע|עוביו של רקיע כשתי אצבעיים]]. מילתיה דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} פליגא. דאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[איוב לז יח]]) "תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק" תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס. {{ירו"מ-ביאור|פח דק}} יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} רפה. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "וימתחם כאהל לשבת" וכתיב "חזקים" רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} הוא מעלה חלודה. ברם הכא, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} "כראי מוצק" בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן. רבי עזריה[[ביאור:עץ מסורת#רבי עזריה|°]] אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[בראשית ב א|בראשית בראשית ב א]]) "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי" {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו}} "ויברך אלהים את יום השביעי" מה כתיב בתריה? ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים" וכי מה ענין זה אצל זה? אלא יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה, וכתיב ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" {{ירו"מ-הדגשה|כאילו היום נעשו. תנן: מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה דברי רבי אליעזר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כמה אשמורות ביום ובלילה|ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אורכם של עונה, עת ורגע|העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה]] העת אחד מעשרים וארבעה לעונה הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת כמה הוא הרגע? רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] אמר: כדי לאומרו. ורבנן אמרין הרגע כהרף עין. תני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר: {{שוליים|א_יד}}שלש {{ירו"מ-הדגשה|משמרות הוי הלילה. מאי טעמא? דכתיב}} ([[שופטים ז יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ויבא גדעון וכ"ו}} ראש האשמורת התיכונה" {{ירו"מ-הדגשה|ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה}}. רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שאמר ארבע משמרות הוי הלילה, דכתיב}} ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" וכתיב ([[תהילים קיט קמח]]) "קדמו עיני אשמורות" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]. חד אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. וחרינה אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "חצות לילה" ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "ראש האשמורת התיכונה" מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי "חצות לילה {{ירו"מ-הדגשה|אקום" ו"קדמו עיני אשמורות}}"? פעמים "חצות לילה" {{ירו"מ-הדגשה|אקום}} ופעמים "קדמו עיני אשמורות" הא באי זה צד? בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה. ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו. קדמו עיני אשמורות. מכל מקום {{שוליים|א_טו}}לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך. {{ירו"מ-ביאור|לא היה השחר בא ומוצא את דוד ישן}} הוא שדוד אמר: ([[תהילים נז ט]]) "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר" <span id="דף_ה_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ה'. בדף הקודם הזכרנו כל מיני שיטות מה עובי הרקיע. עכשיו הגמרא מביאה לנו שיטה נוספת. '''רבנן אמרין כשני אבות הראשונים.''' כלומר העובי של הרקיע זה בעצם חמש מאות שנה, אבל יש לזה איזה רמז. כלומר זה כנגד חמש מאות שנה שבהם האבות הכירו את הקדוש ברוך הוא. אברהם אבינו חי מאה שבעים וחמש שנה, אבל רק בגיל שלוש הוא הכיר את בוראו. כלומר יש לו מאה שבעים ושלוש שנים שבהם הוא הכיר את בוראו. יצחק חי מאה שמונים שנה ויעקב מאה ארבעים ושבע. ביחד זה חמש מאות שנים. יש איזה רמז באיזה פסוק דכתיבא '''כימי השמים על הארץ'''. אז בעצם עובי הרקיע זה, '''וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה.''' שאלתא אמרה, '''ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה?''' כלומר, מאיפה לך באמת שהעובי של הרקיע זה חמש מאות שנה? אמר רבי בון דכתיב '''יהי רקיע בתוך המים'''. מה זה יהי רקיע בתוך המים? בתווך. כלומר בעצם כמו שמהארץ עד הרקיע זה חמש מאות שנה, ככה מתחילת הרקיע עד סוף הרקיע זה עוד חמש מאות שנה. שאלתא אמרה, הרי השמיים נבראו ביום הראשון. אז למה נאמר ביום השני יהי רקיע? זה כבר נברא קודם. אמר רב, '''לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו.''' תאמר רב, '''יהי רקיע''' פירושו '''יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע.''' אמר רבי יודה בן פזי, '''יעשה כמין מטלית הרקיע.''' בעצם זה כמו יריעה. '''היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב''' - כמו שאת הזהב רקעו, עשו דק דק, אז ככה הרקיע הוא דק. תני בשם רבי יהושע: '''עוביו של רקיע כשתי אצבעיים.''' כלומר בעצם לפי זה הרקיע הוא לא כזה עבה כמו שדיברנו קודם, אלא בעצם בעובי של שתי אצבעות. מילתיה דרבי חנינא פליגא - רבי חנינא עושה אפילו עוד יותר דק. אמר רב אחא בשם רבי חנינא: כתיב '''תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק'''. '''תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס''', כלומר ממש בעובי של כמה מילימטרים. '''יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים.''' </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''יהי רקיע בתוך.''' באמצע וכפי המרחק מלמעלה שהוא בין רקיע לרקיע והמרחק מלמטה שהוא מן השמים עד הארץ כך הוא עוביו באמצע '''מלתיה דר' חנינא פליגא וכו'.''' דאמר שהן דקין ועשוין כטס הזה '''יכול שהן נתרפין.''' אח"כ מזמן לזמן '''על ידי שהות רפה.''' בשהוי הזמן נתרפה '''ר"ש בן לקיש אמר בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים וכו'.''' כלומר דר"ל דריש לסיפי' דקרא כראי מוצק על תולדות השמים ולא על השמים עצמם '''על הא דר"ש בן לקיש וכו'.''' כלומר דכך הוא רמוז בפ' ע"י סמיכות הכתובים דעל תולדות הוא אמורות '''וכתיב אלה תולדות השמים וגו'.''' לומר שאע"פ שזמן נכנס וזמן יוצא הם בהבראם וכיום עשות אותם '''ארבע אשמורות וכו'.''' וכל אשמורה ג' שעות ולפרושי עד סוף האשמורה ראשונה דמתני' קאי '''ר' נתן אומר שלש דכתיב ראש אשמורת התיכונה.''' האמצעית אלמא דשלש הן '''וכתיב קדמו עיני אשמורות.''' שתים והן חצות לילה '''פעמים חצות לילה וכו'.''' ולא דשתי אשמורות הן הן חצות לילה '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא.''' כלומר אף שלפעמים היה מקדים ולפעמים מאחר אבל לעולם לא היה השחר בא ומצא לדוד כשהוא ישן '''איתעיר יקרי וכו'.''' וקרא הכי מידרש עורה כבודי מלפני כבוד בוראי ולפיכך אעירה סתר</div> <div class="yerum-leiden-text">שותה · תמצית כוש מצרים שותה · נמצאת או' מצרים מהלך ארבעים יום · וכוש מהלך שבע שנים ועוד · ורבנן אמרין כשני אבות הראשונים כימי השמים על הארץ · וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה · כך בין רקיע לרקיע ועוביו מהלך חמש מאות שנה · ומה חמית מימר עוביו שלרקיע מהלך חמש מ' מאות שנה · אמ' ר' בון יהי רקיע בתוך המים · יהי רקיע בתווך · רב אמ' לחים היו שמים ביום הראשון ובשיני קרשו · רב אמ' יהי רקיע יחזק הרקיע · יקרש הרקיע · יגלד הרקיע · ימתח הרקיע · אמ' ר' יודה בן פזי יעשה כמין מטלית הרקיע · היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב וגו' · תני בשם ר' יהושע עוביו שלרקיע כשתי אצבעיים · מילתיה דר' חנינא פליגא דמר ר' אחא בשם ר' חננא תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק תרקיע· מלמד שהן עשויין כטס · יכול שאינן בריאין תל' חזקים · יכול שהן נתרפין · תל' כראי מוצק · בכל שעה ושעה נראין מוצקים · ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש · ר' יוחנן אמר בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל על ידי שהות רפה · ברם הכא וימתחם כאהל לשבת · וכת' חזקים · ר' שמעון בן לקיש אמ' בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים על ידי שהות הוא מעלה חלודה ברם הכא כראי מוצק בכל שעה ושעה נראין הן כשעת יציקתן · ר' עזריה אמר על הדא דר' שמעון בן לקיש ויכולו השמים והארץ וכל צבאם · ויכל אלהים ביום השביעי · ויברך אלהים את יום השביעי · מה כת' בתריה אלה תולדות השמים · וכי מה עניין זה אצל זה · אלא יום נכנס ויום יוצא שבת נכנס שבת יוצא · חודש נכנס חודש יוצא · שנה נכנסה שנה יוצאה · וכת' אלה תולדות השמים והאר' בהבראם ביום עשות יי' אלהים ארץ ושמים · ר' אומ' ארבע אשמורות ביום וארבע אשמורות בלילה · העונה אחד מעשרים וארבעה לשעה · העת אחד מעשרים וארבעה לעונה · הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת · כמה הוא הרגע · ר' ברכיה בשם ר' חלבו אמר כדי לאומרו · ורבנן אמרין הרגע כהרף עין · תני שמואל הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה · ר' נתן או' שלש ראש האשמורת התיכונה · ר' זריקן ר' אמי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך · וכת' קדמו עיני אשמורות · ר' חזקיה אמ' ר' זריקן ר' בא חד אמ' טעמיה דר' · וחרינה אמ' טעמיה דר' נתן · מאן דמר טעמ' דר' חצות לילה · ומאן דמר טעמיה דר' נתן ראש האשמורת התיכונה · מן מקיים ר' נתן טעמיה דר' חצות לילה פעמים חצות לילה · ופעמים קדמו עיני אשמורות · הא באי זה צד בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים חצות לילה · ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו קדמו עיני אשמורות · מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך · הוא שדוד אמ' עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: '''בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות רפה''', כלומר האוהל הולך ומתרפה. ברם הכא כתיב '''וימתחם כאהל לשבת''' וכתיב '''חזקים''' - כמו שאמרנו מקודם. רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים''', כלומר אדם יוצר כלי, '''על ידי שהות הוא מעלה חלודה'''. ברם הכא, '''כראי מוצק''', כלומר '''בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן''', כלומר חדשים לגמרי. רבי עזריה אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש: כתיב '''ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי''', '''ויברך אלהים את יום השביעי'''. מה כתיב בתריה? '''אלה תולדות השמים'''. וכי מה ענין זה אצל זה? הרי סיימנו כבר את הבריאה והכול. אלא '''יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה''', וכתיב '''אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים'''. כלומר, כאילו היום הם נעשו. כלומר, למרות שעובר המון זמן, אלפי שנים אפילו, תמיד השמיים והארץ נראים כאילו שהיום רק נבראו. ממש חדשים. מתי קורין קריאת שמע בערבין? משעה שכולם נכנסים לאכול בתלמותם עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אלעזר. אז מה הכוונה האשמורה הראשונה? כמה משמרות יש בלילה? '''רבי אומר ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה.''' כלומר בעצם רבע לילה זה הזמן שעליו דיבר רבי אלעזר. הגמרא ממשיכה ואומרת לנו '''העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה. העת, אחד מעשרים וארבעה לעונה. הרגע, אחד מעשרים וארבעה לעת.''' ושואלת, '''כמה הוא הרגע?''' רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר: '''כדי לאומרו'''. אז מה שאתה אומר רגע, איך שאמרת - זה בעצם נגמר הזמן הזה. '''ורבנן אמרין הרגע כהרף עין''' - זמן לא מוגדר. תני שמואל: '''הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה.''' רבי נתן אומר שלוש אשמורות הוו לילה. אומר: לא ארבע משמרות כמו שאמר רבי, אלא רק שלוש משמרות. מה טעם? מה רומז שיש שלוש משמרות? דכתיב '''ראש האשמורת התיכונה''' - גדעון בא עם שלוש מאות איש אשר איתו, בראש האשמורת התיכונה. אנחנו יודעים שאין תיכונה אלא כשיש לפניה ולאחריה. תיכונה זה אמצעית, כלומר יש אחת לפניה ואחת אחריה, אז יש ביחד שלוש. רבי זריקן ורבי אבא בשם רבי שמעון בן לקיש - טעמא דרבי, למה רבי אמר שיש ארבע? דכתיב '''חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך'''. כלומר פסוק אחד אומר שדוד קם בחצות, באמצע הלילה. פסוק אחר אומר '''קדמו עיני אשמורות''', כלומר שקמתי באמצע הלילה ועדיין היו שני אשמורות עד הבוקר. אז אם הוא קם באמצע הלילה והיו עוד שני אשמורות עד הבוקר, היו כנראה שני אשמורות קודם, ביחד ארבע. אמר רבי חזקיה: רבי זריקן ורבי אבא, חד אמר טעמיה דרבי, וחרינה אמר טעמיה דרבי נתן. מאן דמר טעמא דרבי - '''חצות לילה'''. מאן דמר טעמיה דרבי נתן - '''ראש האשמורת התיכונה'''. שואלת הגמרא, '''מה מקיים רבי נתן טעמיה דרבי חצות לילה?''' הרי לכאורה רבי צודק, יש לו פסוקים שמראים שהלילה זה ארבע משמרות. איך הוא יסביר את זה? אמרה: '''פעמים חצות לילה, ופעמים קדמו עיני אשמורות'''. זה לא תמיד באותו זמן. לפעמים דוד קם בחצות הלילה, לפעמים הוא קם שני אשמורות קודם, כי אם הלילה היו שלוש משמרות אז הוא קם שתי משמרות לפני חצות. '''הא באי זה צד?''' באיזה מקרה ככה? '''בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה''' - היה קצת עייף, אירח כל מיני דיפלומטים מכל מיני מדינות, אז הוא התעכב, לכן ישן טיפה יותר. '''ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו, קדמו עיני אשמורות''' - הוא קם יותר מוקדם. '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך''' - אף פעם לא קרה שהשחר עלה ומצא את דוד ישן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ה עמוד א''' {{שוליים|א_טז}} '''זמן קריאת שמע של ערבית עד חצות לכתחילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין יח <קטע סוף=ה ב/> ==דף ו עמוד א== <קטע התחלה=ו א/>. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים - עד חצות לכתחילה, כמפורש בירושלמי "הלכה כחכמים", אך בדיעבד או במקום הצורך הזמן עד עלות השחר כרבן גמליאל, וכך פסק הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד ב<span class="yerum-runnum">10</span></div> איתעיר יקרי מן קומי איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. {{ירו"מ-ביאור|יקום כבודי לפני כבוד בוראי שכבודי אינו חשוב כלום בפני כבוד בוראי}} "אעירה שחר" אנא הוינא {{ירו"מ-ביאור|אני הייתי}} מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי. והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דוד ביזה עצמו לכבוד המצוות|דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות]], ואת אמר ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום"? והוא אומר: ([[תהילים קיט סב]]) "על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|כדי שאספיק ללמוד משפטי ה}}’. ומה היה דוד עושה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אלעזר ברבי מנחם[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי מנחם|°]]: היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה. ומה היו חבירי תורה אומרים? ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו. הדא הוא דכתיב ([[מלכים ב ג טו]]) "והיה כנגן המנגן" כנגן במנגן אין כתב כאן, אלא כנגן המנגן. הכינור היה מנגן מאיליו. מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן "ראש האשמורת התיכונה"? אמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ויאות? {{ירו"מ-ביאור|האם אפשר להסביר כך}} מי כתיב {{ירו"מ-הדגשה|האשמורות "ה}}תיכונות"? לא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב אלא}} "תיכונה". קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא {{ירו"מ-הוסר|עירין}} ערין. {{ירו"מ-ביאור|האשמורת הראשונה לא נחשבת כיוון שעדיין אנשים ערים}} פיסקא וחכמים אומרים: עד חצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_טז}}הלכה כחכמים. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מפקד לחברייא {{ירו"מ-ביאור|מצווה את התלמידים}}: אין בעיתון מתעסקא באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אם אתם רוצים לעסוק בתורה בלילה ולהמשיך גם אחרי חצות}} אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין. מילתיה אמרה שהלכה כחכמים. מילתיה אמרה שאומר דברים {{ירו"מ-ביאור|שמותר ללמוד תורה}} אחר אמת ויציב. {{ירו"מ-ביאור|גם בלילה נהגו לאמר אמת ויציב}} תני: הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו. מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]]: מה טעם {{ירו"מ-הדגשה|לא תקנו לקרא בבית הכנסת בזמן}}? אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב. <span id="דף_ו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> הוא שדוד אמר: '''עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר'''. כלומר, אני בעצם מעיר את השחר. '''איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבוראי''' - אני מוריד את הכבוד שלי בפני הכבוד של הבורא, לכן אני קם מוקדם. '''איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבוראי''' - הכבוד שלי לא חשוב כלום מול הכבוד של הקדוש ברוך הוא. '''אעירה שחר, אנא הוינא מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי'''. '''והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר?''' לך תהיה כמו כולם, תלך לישון. '''דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות, ואת אמר חצות לילה אקום?''' והוא אומר: '''על משפטי צדקך''' - למה אני קם כל כך מוקדם? כדי שאספיק ללמוד את משפטי השם. יש הרבה תורה ללמוד, אני קם שעה אחת קודם, אני כבר בחצות או אפילו לפני כן, כדי שאספיק ללמוד. ומה היה דוד עושה? אמר רבי פינחס בשם רבי אלעזר ברבי מנחם: '''היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה.''' ומה היו חבירי תורה אומרים? '''ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה.''' כלומר, כל מי שהיה תלמיד חכם ואוהב תורה היה מתעורר ולומד ביחד עם דוד. אמר רבי לוי: '''כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו.''' הדא הוא דכתיב '''והיה כנגן המנגן''' - לא כתוב "כנגן במנגן" אלא '''כנגן המנגן''', כלומר הכינור עצמו היה מנגן מאליו. '''מה מקיים רבי טעמא דרבי נתן ראש האשמורת התיכונה?''' לכאורה רבי נתן גם מביא פסוק שגדעון בא בראש האשמורת התיכונה, שהיא האמצעית, סימן שיש אחת לפניה ואחת לאחריה. אז מה רבי יעשה עם זה - האם הוא סובר שיש ארבע משמרות? אמר רב הונא: '''סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה.''' הוא בעצם לשני החלקים האמצעיים התכוון - שבין סוף השנייה לראש השלישית, בזמן הזה הוא בדיוק בא. אמר רבי מנא: '''ויאות?''' איך אתה יכול להגיד דבר כזה? '''מי כתיב תיכונות? לא, תיכונה.''' - יש רק אחת. אז אפשר להסביר שבעצם מה שאני אומר "אשמורת תיכונה" הכוונה באמת מתוך שלוש, כיוון שהראשונה לא נחשבת - הרי גדעון רצה לבוא להפתיע אותם, הוא בא בזמן שכולם ישנים, אז האשמורת הראשונה אינה חלק מהעסק, כי אז כולם עדיין ערים. '''קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא ערין.''' פיסקא - '''וחכמים אומרים: עד חצות.''' אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: '''הלכה כחכמים''' - שבעצם צריך לקרוא עד חצות. רבי יסא היה '''מפקד לחברייא''' - אומר לתלמידי חכמים - '''אין בעיתון מתעסקא באוריתא, אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין.''' כלומר קודם כל תקראו קריאת שמע, כי צריכים לקרוא לפני חצות, ורק אחר כך תמשיכו ללמוד. '''מילתיה אמרה שהלכה כחכמים''' - כי הוא אמר להם לקרוא קריאת שמע לפני חצות. וגם '''מילתיה אמרה שאומר דברים אחר אמת ויציב''' - כלומר, מותר ללמוד תורה גם אחרי שאומרים קריאת שמע, לא חייבים לישון מיד. עכשיו למה אומר "אמת ויציב"? כי בזמנם היה מקובל גם בלילה לברך אמת ויציב, אף על פי שאנחנו מברכים אותה רק בברכות קריאת שמע של הבוקר, אבל הם אמרו את זה גם בקריאת שמע של הלילה. תני: '''הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו.''' כלומר, מי שקורא קריאת שמע בבוקר בבית הכנסת יצא ידי חובתו - כמו שאמרנו שכבר מעלות השחר אפשר לקרוא קריאת שמע, אז למרות שהתפללו מוקדם זה היה בסדר. אבל מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא ידי חובתו. שואלת הגמרא: '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית?''' למה מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא? אמר רב הונא בשם רב יוסף: '''מה טעם?''' - למה לא תיקנו לקרוא בבית כנסת בזמן? בשחרית קראו מעלות השחר וזה בסדר, אבל בערבית תיקנו חכמים לקרוא קריאת שמע לפני צאת הכוכבים בכוונה. למה תיקנו להם לקרוא לפני הזמן? '''אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב''' - בשביל להבריח מן המזיקים, לכן נדאג שמה שהוא קורא בבית הכנסת לא יצא בו ידי חובה, כך הוא יהיה חייב לקרוא גם בבית. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''והיה יצרו מקטרגו.''' ומפתה אותו '''המנגן.''' משמע הידוע ומנגן מאיליו '''סופה של שנית.''' ובאיכה רבתי גריס ראשה של שנית וסופה של שלישית כלומר בשתי אשמורות האמצעות הוא מדבר שהן מתכנות את הלילה '''אמר ר' מנא ויאות.''' בתמיה ומי כתיב תיכונות לא תיכונה כתיב דמשמע אחת '''קדמייתא לא מתחשבא.''' כלומר אלא הכי בעינן לשנויי אליבא דר' דלעולם ד' משמרות הויין והא דכתיב התיכונה משום שהראשונה אינה בחשבון של שומרי המחנה לפי שעדיין הבריות ניעורין הן ואין דרכן להשים שומרים תחילת הלילה '''אין בעיתון מתעסקין באורייתא.''' אם אתם רוצים להתעסק בתורה כל הלילה תזהרו לקרות שמע קודם חצות ואח"כ תתעסקו בתורה '''מילתיה אמרה.''' שמעינן ממילתיה דס"ל שהלכה כחכמים דזמן קריאת שמע עד חצות '''בבית הכנסת.''' עם הציבור '''בערב לא יצא ידי חובתו.''' כדאמרי' לעיל בריש ההלכה אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דבר של תורה '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית.''' כלומר ומפני מה באמת לא תקנו לקרות בערבית גם בבהכ"נ בזמנה ולא יהא צריך כל א' וא' לחזור ולקרות בביתו '''בשביל להבריח את המזיקין.''' הלכך הואיל ובלאו הכי צריך כל א' וא' לקרות בביתו סמוך למטתו לא רצו לתקן שיהו הכל קוראין ביחד בזמנו שלא יסמוכו על זה ולא יקרא שוב סמוך למטתו</div> <div class="yerum-leiden-text">איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבריי · איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבריי · אעירה שחר · אנא הוינא מעורר שחרה · שחרה לא הוה מעורר לי · והיה יצרו מקטרגו ואומ' לו דוד דרכן שלמלכים להיות השחר מעוררן · ואת אמר אעירה שחר · דרכן שלמלכים להיות ישינין עד שלש שעות · ואת אמר חצות לילה אקום · והוא או' על משפטי צדקך · ומה היה דוד עושה ר' פינחס בשם ר' לעזר בר מנחם היה נוטל נבל וכינור ונותנו מ' מראשותין ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם כדי שישמעו חבירי תורה · ומה היו חבירי תורה אומ' ומה אם דוד המלך עוסק בתורה אנו על אחת כמה וכמה · אמ' ר' לוי כינור היה תלוי כנגד חלונותיו שלדוד והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו והיה מנגן מאיליו · הדה הוא דכת' והיה כנגן המנגן · כנגן במנגן אין כת' כאן אלא כנגן המנגן · הכינור היה מנגן מאיליו · מה מקיים ר' טעמ' דר' נתן ראש האשמורת התיכונה · אמ' ר' הונא סופה שלשנייה וראשה שלשלישית הן מתווכות את הלילה · אמ' ר' מנא ויאות מי כת' תיכונות לא תיכונה קדמייתא לא מתחשבא דעד כדון ברייתא עירין · פיס' · וחכמ' אומ' עד חצות · ר' יסא בשם ר' יוחנן אמר הלכה כחכמ' · ר' יסא מפקד לחברייא אין בעיתון מיתעסקא באוריתא אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין · מילתיה אמרה שהל' כחכמ' מילתיה אמרה שאומ' דברים אחר אמת ויציב · תני הקורא את שמע בבית הכנסת בשחר יצא ידי חובתו · בערב לא יצא ידי חובתו · מה בין הקורא בשחרית · ומה בין הקורא בערבית · ר' הונא בשם רב יוסף מה טעם אמרו אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב</div> <div class="yerum-side">'''מילתיה אמרה.''' וש"מ עוד ממילתיה דס"ל שאומר דברים אחר אמת ויציב והיינו אמת ואמונה והם היו רגילין לומר גם בערבית אמת ויציב כל זאת כדמשמע לקמן דקאמר פתר לה באמת ויציב סל שחרית אלמא דגם בערבית היו אומרים אמת ויציב וכלומר דע"כ דס"ל שאומרים פסוקים אחר ברכות ק"ש של ערבית קודם התפלה ואין חוששין לסמוך גאולה לתפלה בק"ש של ערבית משום דתפלות באמצע תקנום דאי לאו הכי מפני מה הזהירם על ק"ש בלבד ולא הזכיר להם כלום מתפלה אלא מפני שכבר התפללו תפלת ערבית מקודם א"כ מילתי' אמרה שאומר דברי' אחר אמת ויציב כלו' שאינו צריך לקרות שמע סמוך לשינתו ושלא יפסיק בדברים אחרים דהא אמר להם אתון קרייה שמע ומתעסקין בתורה אח"כ אלמא דק"ש של ערבית לאו דוקא סמוך לשינה והא דקאמר אחר אמת ויציב לישנא דמתני' נקט בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק ומפני סמסיימין אחר ק"ש באמת נקט הכי ור' ייסא ס"ל דיכול לומר איזה דברים ופסוקים אחר ק"ש של ערבית והכי מוכח מדלקמן</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד א<span class="yerum-runnum">11</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע על המיטה להבריח מזיקין|בשביל להבריח את המזיקין]]. מילתיה אמרה {{ירו"מ-ביאור|מתוך דבריו אפשר להבין}} שאין אמר דברים אחר אמת ויציב {{ירו"מ-הדגשה|אלא מיד ישן}}. מילתיה דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר כן. דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], כד הוה נחית לעיבורה. {{ירו"מ-ביאור|כשהיה יורד לבית הוועד לעבר את השנה}} הוה מקבל {{ירו"מ-ביאור|מתארח}} גבי רבי יעקב גרוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב גרוסה|°]]. והוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מטמר ביני קופייא, {{ירו"מ-ביאור|מסתתר בין השקים}} משמענא היך הוה קרי שמע. והוה {{שוליים|א_יז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לקרוא שמע שוב ושוב|קרי, וחזר וקרי]] עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה. {{ירו"מ-ביאור|עד שהיה נרדם}} ומאי טעמא? רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תחליפתא חמוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפתא חמוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים ד ה]]) "רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה" מילתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] פליגא. דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] קרי מזמורים בתרה {{ירו"מ-ביאור|אחרי קריאת שמע}}. והא תני?: אין אומר דברים {{ירו"מ-הוסר|אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} אמת ויציב? פתר לה באמת ויציב של שחרית. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: שלש תכיפות הן. {{שוליים|א_יח}}תכף לסמיכה שחיטה. {{שוליים|א_יט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תיכף לנטילת ידיים ברכה - במים ראשונים|תכף לנטילת ידים ברכה]]. תכף לגאולה תפילה. תכף לסמיכה שחיטה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא א ד|ויקרא ויקרא א ד-ה]]) "וסמך ושחט" תכף לנטילת ידים ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'" {{שוליים|א_כ}}תכף לגאולה תפילה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים יט טו]]) "יהיו לרצון אמרי פי {{ירו"מ-הדגשה|והגיון לפניך ה’ צורי וגואלי}}" — מה כתיב בתריה? ([[תהילים כ ב]]) "יענך ה' ביום צרה". אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סמיכת גאולה לתפילה|וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה]], אין השטן מקטרג באותו היום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין{{ירו"מ-הדגשה|ץ}} {{ירו"מ-ביאור|נתפסתי לעבודת המלך להביא הדסים לארמון}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מצוה לראות מלכים|אמרו ליה רבי]] רבו היא. {{ירו"מ-ביאור|דבר גדול הוא}} אית בני אינשי {{ירו"מ-הדגשה|י}}הבין פריטין מחכים פלטין. {{ירו"מ-ביאור|יש אנשים שמשלמים כדי לראות את הארמון}} אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק {{ירו"מ-ביאור|דפק}} על פתחו של מלך. יצא {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג. {{ירו"מ-ביאור|הסתלק}} עוד הוא הפליג. פיסקא [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: עד שיעלה עמוד השחר. אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|א_כא}}פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שלרבי שמעון בן יוחאי עד עלות השחר נחשב לילה, ויוצא ידי חובת קריאת שמע של לילה מ}}הא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} בערבית {{ירו"מ-הדגשה|שזמנה עד עלות השחר}}, אף בשחרית כן {{ירו"מ-הדגשה|וגם לרבן גמליאל יכול לקרא קריאת שמע של שחרית מעלות השחר, כדעת רבי שמעון בן יוחאי}}? או יהא בה {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי זעירא תנא אחוי דרב חייא בר אשיא[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשיא|°]] ודרב אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רב אבא בר חנה|°]]: {{שוליים|א_כב}}הקורא עם אנשי משמר לא <span id="דף_ו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ו'. סיימנו את הדף הקודם כשאמרנו שרב הונא אמר בשם רבי יוסף שבכוונה תיקנו בערבית, כלומר להתפלל ערבית מוקדם, להגיד קריאת שמע מוקדם לפני הזמן, לפני צאת הכוכבים, כדי שאדם לא יצא ידי חובה, כדי שהוא יהיה חייב לקרוא בערב על המיטה כדי להבריח את המזיקין. ואמרנו שמתוך הדברים שלו, מזה שהוא אמר שצריכים לקרוא צמוד ממש בזמן שהולכים לישון, אז זה אומר ש'''אין אמר דברים אחר אמת ויציב'''. כלומר, אחרי שאומרים את קריאת שמע עם הברכות שלה במיטה, אז אסור אפילו ללמוד תורה, צריכים ישר לישון. ואומרת הגמרא: תדע, מילתיה דרבי שמואל בר נחמני שמעינן כן - גם כן מהמעשה שהיה עם רבי שמואל בר נחמני, גם כן אפשר להבין שכך הוא סובר. דיקא: '''כד הוה נחית לעיבורה, הוה מקבל גבי רבי יעקב גרוסה''' - כלומר, כמו שהיה מגיע לעבר את השנה, היה מתארח אצל רבי יעקב גרוסה. '''והוה רבי זעירא מטמר ביני קופייא''' - כלומר, רבי זעירא התחבא בין העצים, '''משמענא היך הוה קרי שמע''' - רצה לראות איך הוא נוהג בקריאת שמע, והוא שמע אותו '''והוה קרי, וחזר וקרי''' - אומר: שמע ישראל ועוד פעם ועוד פעם, '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה''' - כלומר, הוא בעצם המשיך לקרוא קריאת שמע עד שהוא נרדם, כן? כי הוא סובר שאסור לקרוא, אסור אפילו להגיד דברי תורה, אחרת היה יכול להתחיל להגיד דברים אחרים. למה הוא לא אמר דברים אחרים? כנראה שהוא סובר שצריכים - אסור ללמוד תורה אפילו אחרי קריאת שמע. ומאי טעמא? רבי אחא ורבי תחליפתא חמוי אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן: דכתיב '''רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'''. כלומר, מיד אחרי "אמרו בלבבכם", כלומר אתם אומרים קריאת שמע ומיד "ודומו סלה" - תלכו לישון. מילתיה דרבי יהושע בן לוי פליגא. רבי יהושע בן לוי חולק. דאמר רבי יהושע בן לוי: '''קרי מזמורים בתרה''' - הוא היה קורא אחרי קריאת שמע, הוא היה קורא עוד כמה מזמורים לפני השינה. אומרת הגמרא: והא תני? '''אין אומר דברים אמת ויציב'''? יש לנו ברייתא שאומרת שאחרי אמת ויציב לא אומרים שום דבר, כן? אז אומרת הגמרא: '''פתר לה באמת ויציב של שחרית'''. כמו שאמרנו שבעצם נהגו להגיד אמת ויציב גם ביום וגם בלילה, אז הברייתא שאומרת שאסור אפילו ללמוד תורה אחרי אמת ויציב, היא מדברת אחר אמת ויציב של שחרית, כמו שאמרנו שצריכים לסמוך גאולה לתפילה, לכן מיד אחרי זה להגיד את תפילת שמונה עשרה. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''שלש תכיפות הן. תכף לסמיכה שחיטה'''. כלומר, בקורבנות, מיד שסומכים צריכים לשחוט. '''תכף לנטילת ידים ברכה'''. נוטלים ידיים ומיד מברכים המוציא. '''תכף לגאולה תפילה'''. כלומר, אומרים גאל ישראל ומיד השם שפתי תפתח. '''תכף לסמיכה שחיטה''' דכתיב: "וסמך ושחט". '''תכף לנטילת ידים ברכה''' דכתיב: "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'". '''תכף לגאולה תפילה''' דכתיב: "יהיו לרצון אמרי פי". ומיד אחרי זה מה כתיב? "יענך ה' ביום צרה". כן, מיד אחרי זה צריך להתפלל, לבקש שהקדוש ברוך הוא ישמור עלינו. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה, אין השטן מקטרג באותו היום'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מילתיה אמרה שאין אומר דברים אחר אמת ויציב.''' ש"מ דרב הונא ס"ל שאין צריך להפסיק בדברים אחרים בין ר"ש לשינה דתקנת ק"ש סמוך למטתו להבריח את המזיקין והכי ס"ל ר' שמואל בר נחמני דלקמיה שכך למדנו ממנהגו '''כד הוה נחית לעיבורה.''' כשהיה יורד לעיבור השנה והיה מקבלו ר' יעקב גרוסה בביתו ור"ז היה מטמין עצמו בין הקופות שלא ירגישו בו והיה רוצה לשמוע מנהגו בק"ש '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה.''' ולא היה אומר דברים ופסוקים אחרים אחר ק"ש '''אמרו בלבבכם.''' זהו ק"ש שצריך כוונת הלב וסמיך ליה על משכבכם '''קרי מזמורים בתרה.''' דק"ש קודם השינה '''והא תני אין אומר דברים אחר אמת ויציב.''' וקס"ד דאק"ש של ערבית קאי וכהאי מ"ד דאין להפסיק בפסוקים אחרים בין ק"ש לשינה '''פתר לה באמת ויציב של שחרית.''' ודינא אחריתא קמ"ל בהאי ברייתא דצריך לסמוך גאולה לתפילה בשחרית וכדרב זעירא '''יהיו לרצון אמרי פי.''' וסיפיה דקרא צורי וגואלי וסמיך ליה יענך ה' בתפילה '''אין פסול נוגע.''' מובטח לו שלא יארע שום פסול אח"כ באותו קרבן '''ואיתצדית באנגריא.''' ונלכדתי במס באותו היום שכפו אותי להביא הדס לפלטין של מלך '''רבו היא.''' וכי זה דבר גדול הוא לך הא אית בני אינשי שנותנין ממון בשביל להכיר הפלטין ולראות המלך '''שבא והרתיק.''' ודפק '''עוד הוא הפליג.''' גם המלך הפליג ממנו '''אתיא דרבן גמליאל כר' שמעון.''' דאמר דיוצא בק"ש של ערבית אם קראה לפני עמוד השחר '''הא ר"ג כר"ש בערבית.''' כלומר בק"ש של ערבית ודאי שמענו דס"ל כוותיה והא הוא דמבעיא לן אם אף בשחרית כן דס"ל נמי כוותיה כשקורא מיד אחר עמוד השחר יוצא י"ח או דיבא כהאי דאמר ר' זעירא הקורא עם אנשי המשמר לא יצא מפני שמשכימין היו לקרותה מיד אחר עלות השחר ועיקר זמנה בשחרית עם הנץ החמה ולא ס"ל ר"ג כוותיה דר"ש בשל שחרית ולא איפשיטא אליבא דר"ג</div> <div class="yerum-leiden-text">בשביל להבריח את המזיקין · מילתיה אמרה שאין אומ' דברים אחר אמת ויציב · מילתיה דר' שמואל בר נחמני אמ' כן · דשמואל בר נחמני כד הוה נחית לעיבורה הוה מקבל גבי ר' יעקב גרוסה והוה ר' זעירא מטמר ביני קופייא משמענא היך הוה קרי שמע והוה קרי וחזר וקרי עד דהוה שקע מיניה גו שינתיה · ומאי טעמ' ר' אחא ור' תחליפא חמוי בשם ר' שמואל בר נחמן רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה · מילתיה דר' יהושע בן לוי פליגא · דר' יהושע בן לוי קרי מזמורים בתרה · והא תני אין אומ' דברים אחר אמת ויציב · פתר לה באמת ויציב שלשחרית דמר ר' זעירא בשם ר' אבא בר ירמיה שלש תכיפות הן · תכף לסמיכה שחיטה · תכף לנטילת ידים ברכה · תכף לגאולה תפילה · תכף לסמיכה שחיט' וסמך ושחט · תכף לנטילת ידים ברכה שאו ידיכם קודש וברכו את יי' · תכף לגאולה תפילה · יהיו לרצון אמרי פי · מה כת' בתריה יענך יי' ביום צרה · אמ' ר' יוסי ביר' בון כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיט' אין פסול נוגע באותו קרבן · וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה אין השטן מקטרג באותה סעודה · וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרג באותו היום · אמ' ר' זעירא אנא תכפית גאולה לתפילה ואיתצדית באנגריא מובלא הדס לפלטין · אמרו ליה ר' רבו היא · אית בני אינש יהבין פריטין מחכים פלטין · אמ' ר' אמי כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה למה הוא דומה לאוהבו שלמלך שבא והרתיק על פתחו שלמלך · יצא לידע מה הוא מבקש ומצאו שהפליג עוד הוא הפליג · פיס' רבן גמליאל או' עד שיעלה עמוד השחר · אתיא דרבן גמליאל כר' שמעון · דתני בשם ר' שמעון פעמים שאדם קורא את שמע אחת לפני עמוד השחר ואחת לאחר עמוד השחר ונמצא יוצא ידי חובתו שליום ושללילה · הא רבן גמליאל כר' שמעון בערבית אף בשחרית כן · או יהא בה כיי דמר ר' זעירא תנא אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה הקורא עם אנשי משמר לא</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמר רבי זעירא: '''אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין'''. הוא אומר: יום אחד סמכתי גאולה לתפילה ותפסו אותי לשרת את המלך, כן, לקחת הדס לארמון של המלך. אמרו לו: זה עונש. אמרו ליה: '''רבי רבו היא. אית בני אינשי הבין פריטין מחכים פלטין'''. יש הרבה אנשים שמשלמים כסף כדי להיכנס לארמון של המלך, ואתה קיבלת את זה בחינם. אמר רבי אמי: '''כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך'''. כלומר, הוא בא ודפק על הפתח של המלך. '''יצא לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג'''. כלומר, המלך יצא לקראתו והתברר שכבר הוא לא נמצא שמה. אז גם המלך חזר. גם כן זה שהוא אומר גאל ישראל ואחרי זה הולך להגיד דברים אחרים, אז זה כאילו המלך מחכה שהוא יבקש, יתפלל, ובעצם הוא לא מתפלל. פיסקא: '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כך אמרנו במשנה. ואומרת הגמרא: '''אתיא דרבן גמליאל כרבי שמעון''' - כלומר, רבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון. דתני בשם רבי שמעון: '''פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה'''. כלומר, אדם יקרא פעמיים שמע ישראל, אחד רגע לפני עמוד השחר ואחד רגע אחרי, הוא בעצם יוצא ידי חובת שמע ישראל של לילה ושמע ישראל של בוקר. משמע מכאן שרבי שמעון סובר שעד עמוד השחר נחשב לילה. אומרת הגמרא: האם מזה שראינו שרבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון בערבית, כלומר שהזמן של קריאת שמע של ערב זה עד עמוד השחר כמו רבי שמעון, האם '''אף בשחרית כן'''? כלומר, האם רבן גמליאל גם מודה לרבי שמעון שמשחרית מעמוד השחר כבר אפשר לקרוא קריאת שמע? '''או יהא בה''' - או שלא, אולי הוא סובר אחרת, כדמר רבי זעירא: '''רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה'''. אמרה איזה ברייתא שאומרת: '''הקורא עם אנשי משמר לא יצא, כי משכימין היו'''. כלומר, מי שיקרא בזמן שבמקדש היו קוראים, שזה ממש בעמוד השחר, אז לא יצא, כי משכימים וקוראים עם עמוד השחר. אז לפי הברייתא הזאת, מי שקורא קריאת שמע בעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן? אז השאלה בעצם מה רבן גמליאל סובר. האם הוא סובר כמו רבי שמעון, שכבר מעמוד השחר יכול לקרוא קריאת שמע של יום, או שהוא סובר כמו הברייתא שאומרת שבעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן, צריך לחכות לזריחת החמה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ו עמוד א''' {{שוליים|א_יח}} '''יש לשחוט את הקרבן מיד לאחר הסמיכה עליו ללא הפסק.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק ג, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כהירושלמי שהשחיטה סמוכה לסמיכה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות פרק ג הלכה יב. {{שוליים|א_יט}} '''יש לברך על נטילת ידים מיד לאחר הנטילה, בלא הפסק בין הנטילה לברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה כ , שו"ע או"ח סימן קעט סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסו סעיף א, סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שדין "תכף לנטילת ידים ברכה" נלמד מ"שאו ידיכם קדש וברכו את ה'", והובא להלכה ברמב"ם ובשו"ע (או"ח קסו,א; קעט,א) שאין להפסיק בין נטילה לברכה. {{שוליים|א_כ}} '''יש לתכוף גאולה לתפילה ולא להפסיק ביניהן.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן קיא סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בי רבי בון שכל התוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרגו, ולכן אין להפסיק בין ברכת "גאל ישראל" לתפילת העמידה, כפי שנפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_כא}} '''מהו הזמן המוקדם ביותר לקריאת שמע של שחרית, ועד מתי נמשך זמן קריאת שמע של ערבית?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ג , סמ"ג עשין יח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי שזמן קריאת שמע של ערבית נמשך עד עלות השחר, ומכאן שגם זמן קריאת שמע של שחרית מתחיל מעלות השחר, כדעת רבן גמליאל בהתאמה עם שיטת רשב"י. {{שוליים|א_כב}} '''זמן קריאת שמע של שחרית מדאורייתא נמשך עד הנץ החמה, אף שחכמים תיקנו לקרותה קודם לכן.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ג <קטע סוף=ו א/> ==דף ו עמוד ב== <קטע התחלה=ו ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שזמן קריאת שמע מדאורייתא הוא עד הנץ החמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_כג}} '''שדרה וגולגולת שנחלקו לחוליות/חלקים ובאו מכמה מתים מטמאות באוהל אם יש בהן שיעור הראוי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, ורמב"ם (הלכות טומאת מת ד, א-ב) פסק ששדרה מכ"א חוליות וגולגולת מרוב חלקיה מטמאות אף שבאו מב' מתים. {{שוליים|א_כד}} '''רביעית דם או רובע עצמות שנאספו מכמה מתים מטמאים כדין דם/עצמות מת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, כפי שהביאו הרמב"ם בהלכות טומאת מת פרק ד הלכות א-ב. {{שוליים|א_כה}} '''אבר מן החי שנחתך מאדם - האם מטמא באוהל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שאבר מן החי אינו מטמא באוהל אלא במגע ובמשא, כמבואר ברמב"ם הלכות טומאת מת פרק ד הלכות א-ב, בניגוד לדעת רבי עקיבה שנדחתה. {{שוליים|א_כו}} '''אין ללקט ספיחים בשמיטה אף לדעת המתיר, אם חבריו חלקו עליו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק ד, הלכה ב <קטע סוף=ו ב/> ==דף ז עמוד א== <קטע התחלה=ז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחי שאין לפרוץ גדר חכמים ולנהוג כדעת היחיד כשהרבים אוסרים, כמבואר ברמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ד הלכה ב, שהכריע כדעת האוסרים בספיחין מגזירת ספיחי כרוב. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד ב<span class="yerum-runnum">12</span></div> {{סוף}} </div>יצא, כי משכימין היו {{ירו"מ-הדגשה|וקראים בעלות השחר}}. {{ירו"מ-ביאור|וזמנה משיכיר}} פיסקא: מעשה {{ירו"מ-הוסר|שבאו}}{{ירו"מ-הדגשה|ובאו}} בניו {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-ביאור|חולק על חכמים ולמעשה נוהג כשיטתו}} והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. {{ירו"מ-הדגשה|והא רבי שמעון בן יוחאי פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה}}. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן {{ירו"מ-ביאור|מצאנו}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? דתני: סכין {{ירו"מ-הוסר|אלוונתית}} אלונתית לחולה בשבת. אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר: מתיר היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו. ואמרנו לו רבי דבריך {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} מבטל בחייך? ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: {{שוליים|א_כג}}השדרה והגולגולת מב' מתים. {{שוליים|א_כד}}רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים.{{שוליים|א_כה}}אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה מטמא {{ירו"מ-הדגשה|באהל}}, {{ירו"מ-ביאור|דכתיב על כל נפשות מת לא יבא}} וחכמים מטהרין. {{ירו"מ-ביאור|שכתוב נפשת חסר וו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד. ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד. אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין. התחילו מ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מטמא וטיהרת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, טהור. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כל הספחין מותרין {{ירו"מ-ביאור|ספיחי שישית שנכנסו לשביעית}}, חוץ מספיחי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרוב|כרוב]] שאין כיוצא בהן בירקות שדה. {{ירו"מ-ביאור|שגודל מהר וקשה להבחין בין החדש לישן}} וחכמים אומרים: {{שוליים|א_כו}}כל הספחין אסורין. {{ירו"מ-ביאור|גזירה משום ספיחי כרוב}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי עב{{ירו"מ-הדגשה|ר}}{{ירו"מ-הוסר| ד עובדא}} בשמיטתא חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} חד מלקט ספיחי שביעית. אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון? {{ירו"מ-הוסר|אמרו}} אמר ליה: ולא את הוא שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מתיר? אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי? וקרי עלוי: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" וכן הות ליה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להחמיר על עצמו ולהקל לאחרים|פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה]]? שנייא הכא {{ירו"מ-ביאור|בקריאת שמעה}} שהיא לשינון. {{ירו"מ-הדגשה|שאף לרבנן הקורא לאחר הזמן לא הפסיד כקורא בתורה}}. מעתה אף משיעלה עמוד השחר! {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרא. משמע שאחר עמוד השחר אינם חייבים}}? ואית <span id="דף_ז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא: '''מעשה בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. שואלת הגמרא: אוקיי, הבנו. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. רבן גמליאל אומר להם: תעשו כמותי. '''ורבן גמליאל פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה?''' - זה יכול להיות? איך יכול להיות שרבן גמליאל יורה הלכה כמותו למרות שהוא יודע שאחרים חולקים עליו? כן, '''והא רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי מאיר חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. '''והא רבי עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי עקיבא חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. וכן רבי שמעון חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. כן, אז למה רבן גמליאל נוהג אחרת? עכשיו איפה באמת ראינו שרבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? '''דתני: סכין אלונתית לחולה בשבת''', כלומר מותר לשים תחבושת לחולה בשבת. '''אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור'''. ככה החכמים סוברים. אבל תני: אמר רבי שמעון בן אלעזר: '''מתיר היה רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו'''. כלומר לפי רבי מאיר זה מותר, אבל כבר חלה, ביקשנו לטרוף לו יין ושמן בשבת והוא אסר לנו. '''ואמרנו לו רבי דבריך מבטל בחייך?''' - אתה אפילו בעצמך לא נוהג כמו שאתה פוסק. '''ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי'''. כלומר, כיוון שחכמים חולקים עלי, אני לא יכול לנהוג אחרת ולהקל לעצמי. לאחרים אני כן מקל, לעצמי אני לא מקל. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''השדרה והגולגולת מב' מתים. רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים. אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, רבי עקיבה מטמא, וחכמים מטהרין'''. יש לנו הרי כתוב בפסוק "כל נפשות מת לא יטמא", ואני אומר כך: סובר שגם אם השיעור של טומאת אוהל היא באה משני מתים, גם כן זה מטמא. אה, אז אם לדוגמא אנחנו יודעים שיש רביעית דם, רביעית דם מטמא באוהל, אז אני אומר לא רק רביעית דם ממת אחד, גם משני מתים. אותו דבר החכמים - רוב העצמות מטמא, לא רק אם זה ממת אחד, אפילו רוב העצמות משני מתים. יש עוד דבר, השדרה והגולגולת. אנחנו יודעים ששדרה וגולגולת מטמאים באוהל, כן, אפילו אם אין בהם רוב העצמות. אז לפי חז"ל זה דווקא אם השדרה היא של אדם אחד והגולגולת של אדם אחד. ולפי רבי עקיבא אפילו זה בא משני אנשים. כלומר כמה עצמות מאדם אחד, כמה עצמות מאדם שני - אז רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין. תני: '''מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד'''. כלומר בכפר טבי הרומאים רצחו ועזבו את העצמות האלה והניחו אותם באוויר הכנסת בלוד. כלומר באוויר, לא מתחת הגג, כדי שלא יטמאו את כל מי שימצא שמה, אלא באוויר, באמצע היה איזה חלל, שמה הניחו את זה. '''ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד'''. כלומר, אפילו אין שדרה אחת שהיא מאדם אחד. כל העצמות פה מעורבבות, חלק מעצם פה, חלק מעצם מאדם אחר. '''אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין'''. בואו נעמוד על דעתנו, נראה אם דבר כזה מטמא באוהל או לא. '''התחילו מרבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית מטמא וטיהרת, טהור'''. רואים מכאן שרבי עקיבא לא נהג כמו שהוא פסק. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''פיסקא מעשה שבאו בניו וכו'.''' ור"ג פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיהו בתמיה והא ר"מ וכו' כדמייתי לקמן '''והן.''' והיכא אשכחן להא דפליג ר"מ עם רבנן ואפ"ה לא עבד עובדא כוותיה '''כהאי דתנינן תמן.''' בפ"ב דאהלות '''השדרה והגלגלת מב' מתים.''' חצי חוליות השדרה ממת זה וחצי חוליות השדרה ממת זה וכן הגלגלת '''אבר מן החי מב' אנשים.''' חצי אבר נתלש מחי זה וחצי אבר כזה נתלש מחי אחר ונראין כאבר אחד '''ר"ע מטמא.''' באהל וחכמים מטהרין מטומאת אהל '''התחילו מר"ע.''' למנות והוא טיהר ומשום חכמים דפליגי עליה '''כהאי דתנינן תמן.''' פ"ט דשביעית כל הספיחין מותרין לכל בשביעית דהא דכתיב את ספיח קצירך לא תקצור היינו שלא יקצור כדרך שקוצר בכל שנה אלא קוצר מעט מעט ואוכל '''חוץ מספיחי כרוב.''' שאין כיוצא בהם בירקות שדה שדרך רוב האדם לזורעם בגינות וגזרו עליהן חכמים שמא יזרעם בגינה ויאמר ספיחין הן '''כל הספיחין אסורין.''' מדבריהם ואפי' מיני תבואה וקטנית גזרו עליהם מטעם זה ורשב"י עבד עובדא בשמיטתא כוותייהו דחכמים כדמסיים ואזיל וא"כ כל אלו לא סמכו על עצמן למעשה ומפני מה ר"ג דפליג עם רבנן ועבד עובדא כוותיה '''שנייא הכא שהיא לשינון.''' ללימוד ואינו מפסיד בקריאת שמע ואפי' לאחר שעבר זמן ודחי לה הש"ס להאי שינויא דאם כן מעתה אף משיעלה עמוד השחר יקרא ולמה אמר להן אם לא עלה עמוד השחר '''יאית דבעי מימר.''' דשאני הכא דתמן בהני עובדי היו יכולין לקיים דברי חכמים ולפיכך לא סמכו על דעת עצמן למעשה אבל הכא כבר עבר זמן דחכמים ולפיכך אמר לון עבידו עובדא כוותי דידי</div> <div class="yerum-leiden-text">יצא כי משכימין היו · מתני' מעשה שבאו בניו מבית המשתה אמרו לו לא קרינו את שמע · אמ' להן אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות · ורבן גמליאל פליג על רבנן עבד עובדא כוותיה · והא ר' מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה · והא ר' עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כותיה · והן אשכחנן דר' מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה דתני סכין אלוונתין לחולה בשבת · אימתי בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת · אבל אם לא טרף מערב שבת אסור · תני אמ' ר' שמעון בן אלעזר מתיר היה ר' מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת · וכבר חלה וביקשנו לעשות לו כן ולא הניח לנו · ואמרנו לו ר' דבריך מבטל בחייך · ואמ' לן אע'פ' שאני מיקל לאחרים מחמיר אני על עצמי דהא פליגי עלי חביריי · והן אשכחנן דר' עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה · כיי דתנינן תמן השזרה והגולגולת משני מתים רביעית דם משני מתים · ורובע עצמות משני מתים · אבר מן המת משני מתים · אבר מן החי משני אנשים · ר' עקיבה מטמא וחכמ' מטהרין · תני מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי והניחוה באויר הכנסת בלוד · ונכנס תודרוס הרופא ונכנסו כל הרופאים עמו · אמ' תודרוס הרופא אין כאן שזרה ממת אחד ולא גולגולת ממת אחד · אמרו הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין נעמוד על המיניין · התחילו מר' עקיבה וטיהר · אמרו לו הואיל והיית מטמא וטיהרת טהור · והן אשכחנן דר' שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה · כיי דתנינן תמן ר' שמעון או' כל הספחין מותרין חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה · וחכמ' אומ' כל הספחין אסורין · ר' שמעון בן יוחי עבד עובדא בשמיטתה חמא חד מלקט ספיחי שביעית · אמ' ליה ולית אסור · ולאו ספיחי אינון אמרי ליה ולא את הוא שאת מתיר · אמ' ליה ואין חביריי חולקין עלי · וקרי עלוי ופורץ גדר ישכנו נחש · וכן הות ליה · ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה · שנייא היא הכא שהיא לשינון · מעתה אף משיעלה עמוד השחר · ואית</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''רבי שמעון אומר: כל הספחין מותרין, חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה. וחכמים אומרים: כל הספחין אסורין'''. אנחנו יודעים שבשביעית חכמים גזרו על ספיחין, בגלל שהרבה אנשים היו זורעים בעצמם ואומרים זה גדל לבד, אז לכן גזרו על ספיחין. כלומר, רבי שמעון אומר: הדבר היחיד שאני לא יודע אם הוא גדל קודם או מישהו זרע אותו עכשיו זה ירקות שדה, אבל שאר הספיחין אני יכול לראות שזה גדל קודם. וחכמים אומרים כל הספיחין אסורין. רבי שמעון בן יוחי עבד ודקי כחכמים. איפה ראינו את זה? '''עב בשמיטתא חמא חד מלקט ספיחי שביעית'''. כלומר הוא ראה אדם שמלקט בשביעית ספיחין. '''אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון?''' הרי ספיחין אסורים. '''אמר ליה: ולא את הוא שאת מתיר?''' הרי אתה מתיר ספיחין, מה אתה רוצה ממני? '''אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי?''' כלומר, איך אתה עושה כמוני? הרי חכמים חולקים עלי. '''וקרי עלוי: "ופורץ גדר ישכנו נחש". וכן הות ליה'''. כלומר באמת נחש הכיש את האדם הזה והוא מת. ראינו רבי שמעון לא עושה כמותו, אלא כמו חכמים, כמו רבי מאיר, רבי עקיבא. אז '''ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה?''' אמר רבן גמליאל עושה כשיטתו. עונה הגמרא: '''שנייא הכא שהיא לשינון'''. זאת אומרת בעצם קריאת שמע לא נורא אם הוא יקרא אחר כך, כי הרי זה מקסימום כמו שאמרנו, גם אם הוא קורא לא בזמן אז זה כמו לימוד תורה, אז לא נורא. הרי גם חכמים מסכימים שהקורא לאחר הזמן לא נענש כי קורא בתורה. ושואלת הגמרא: אם ככה, אז למה הוא אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? כן, הרי אם זה בגלל שינון, כלומר כמו קורא בתורה, אז כל הזמן גם בבוקר גם מאוחר, אין הגבלה של זמן. '''מעתה אף משיעלה עמוד השחר!''' למה אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד א<span class="yerum-runnum">13</span></div> דבעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|יש שרצו לתרץ}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|במה שראינו שרבי מאיר ורבי עקיבא בן יוסף ורבי שמעון בן יוחאי נהגו כחכמים, זה מפני ש}}היו יכולין לקיים דברי חכמים. ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים. אמר לון: עובדין עובדא {{ירו"מ-הוסר|כוותיה}} כוותי. {{ירו"מ-ביאור|תנהגו כשיטתי}} פיסקא: ולא זו בלבד {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואיברים {{שוליים|א_כז}}ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אנן תנינן אכילת פסחים, אית דלא תני {{ירו"מ-ביאור|יש שלא גרסו}} אכילת פסחים. מאן תנא אכילת פסחים, רבנן. ומאן דלא תנא אכילת פסחים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|בקרבן פסח}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ח]]) {{ירו"מ-הוסר|"כאן}} "ואכלו את הבשר {{ירו"מ-הדגשה|ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה}}" ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במכת בכורות}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ועברתי בארץ מצרים ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה והכיתי כל בכור" וגו}}' מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות. אמר רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולית}} לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן אכילת פסחים אפילו כרבנן. דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה כנותר, אפילו בדיעבד אסור לאכלו אחר חצות}}. {{ירו"מ-ביאור|ואילו כל מה שנשנה במשנתינו, הם דברים שלכתחילה צריך לעשותם קדם חצות, אבל בדיעבד אם עשה אחרי חצות יצא}}. פיסקא: {{ירו"מ-הדגשה|כל הנאכלים ליום אחד — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה}}. כל הנאכלין ליום אחד {{ירו"מ-הדגשה|זה}} {{שוליים|א_כח}}קדשים קלים. {{ירו"מ-ביאור|כגון קרבן תודה ושלמי נזיר. ולא קדשי קדשים כגון חטאת ואשם שעליהם לא גזרו כיוון שהכהנים זריזים}} ואם כן למה אמרו חכמים {{ירו"מ-הדגשה|עד חצות? כדי להרחיק}}{{ירו"מ-הוסר| וכו אם}} את {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|האדם מן העבירה. דאם אתה}} אומר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב. מתוך שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב"> </span> {{מתני'|ברכות א ב}} מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|{{ירו"מ-הוסר|לכרתן}}{{ירו"מ-הדגשה|לכרתי}}]], עד הנץ החמה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות. {{שוליים|א_כט}}הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתין: {{ירו"מ-ביאור| כך כוונת המשנה}} בין {{ירו"מ-הדגשה|חוליות}} תכלת שבה {{ירו"מ-ביאור|בציצית}} {{ירו"מ-הדגשה|לחוליות}} {{ירו"מ-הוסר|ללבן}} לבן שבה. <span id="דף_ז_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו נמצאים בדף ז' של מסכת ברכות בירושלמי. בדף הקודם שאלנו איך זה שרבן גמליאל נהג כמו השיטה שלו, למרות שבעצם החכמים חולקים עליו. ניסינו לתת השערה שאולי זה בגלל שגם חכמים מודים שאם אדם לא קורא בזמן זה זורק אותו ממצווה של קורא בתורה. אמרנו אם זה ככה, אז למה הוא אמר להם אם לא על עמוד השחר? אם זה ככה, לכאורה צריך להיות כל הזמן. לא משנה מתי תקראו, כי יש לכם מצווה כמו לומדים בתורה. אז עכשיו הגמרא מביאה שיטה אחרת. '''דבעי מימר: תמן היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, יש אפשרות או כשיטתם או כחכמים - הם בחרו לנהוג כמו חכמים. '''ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, רבן גמליאל, הרי מדובר במצב שכבר עברו את הזמן שחכמים נתנו, אז ממילא הוא לא יכול לנהוג כשיטתו, כי בעצם השיטה של חכמים כבר עברה, אז לכן בעצם הוא העדיף שהם ינהגו כמותו. '''אמר לון: עובדין עובדא כוותי'''. כן, ככה הוא אמר להם. אם זה ככה, כיוון שעבר הזמן של חכמים - אוקיי, תסמכו עליי ותעשו כמותי. פיסקא. אמרנו שהוא אומר להם '''לא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות - מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. ואז בתור דוגמאות הוא מביא '''הקטר חלבים ואיברים''' ובמשנה אנחנו אמנם לא ראינו את זה - לא כתוב אכילת פסחים, אבל בגרסה של הגמרא הזאתי היה כתוב '''ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כן, אנן תנינן אכילת פסחים. כלומר הוא אומר - אנחנו, כי בגרסה שלהם היה כתוב גם אכילת פסחים, ואית דלא תני אכילת פסחים - יש משניות שלא כתוב בהם אכילת פסחים. אז מאן תנא אכילת פסחים? רבנן. רבנן סוברים שקורבן פסח נאכל כל הלילה, ומה שאמרו עד חצות זה גזירת חכמים. ומאן דלא תנא אכילת פסחים - זה רבי אליעזר. רבי אליעזר סובר שבעצם אכילת פסחים מדאורייתא זה רק עד חצות. שואלת הגמרא ומאי טעמא דרבי אליעזר? '''נאמר "ואכלו את הבשר לילה" ונאמר להלן "לילה"''' - במכת בכורות. אז מה הלילה שנאמר כאן? כלומר במכת בכורות זה היה בחצות הלילה. אז '''מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות'''. אמר רבי חונה: '''לית כן אכילת פסחים אפילו כרבנן'''. כלומר גם חכמים, שמה שאמרנו שהם סוברים שמדאורייתא היה מותר לאכול עד הבוקר - גם הוא, גם מי שסובר ככה, לא ינקוט במשנה שלו אכילת פסחים. כיוון שמה אמרנו? אמרנו שכל המשנה כאן זה בעצם דברים שנוהגים כל הלילה, וחכמים אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה. משמע מכאן שבדיעבד, אם אדם עבר חצות, הוא יכול לקיים את מה שנאמר. אז אומרת הגמרא - אומר רב חונה, פה זה לא שייך, כי הרי חכמים גזרו: '''דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים'''. כלומר גזרו שקורבן פסח אחרי חצות מטמא ידיים, כך שאפילו בדיעבד אסור לאכול אותו. וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה, נותר - אפילו בדיעבד אסור לאכול אותו אחר חצות. אז בעצם אי אפשר לשים את זה בתוך המשנה הזאת, כי המשנה מדברת על דברים שבעצם מדאורייתא מותר עד הבוקר, וחכמים גזרו עד חצות, ובדיעבד אם הוא ימשיך לאכול לא קרה שום דבר. קורבן פסח זה לא אחד מהדברים האלה. טוב, פיסקא. המשנה אמרה כל הנאכלין ליום אחד. אז אומרת הגמרא '''כל הנאכלין ליום אחד קדשים קלים'''. כלומר, שלא תיתן לחשוב שגם קדשי קדשים כמו אשם וחטאת, שהכוהנים אכלו את זה, שמה לא גזרו כיוון שהכוהנים זריזים - אלא רק בקודשים קלים. כמו שאמרנו, סתם שלמים בעצם נאכלים לשני יום ולילה, אבל קורבן שלמים - שלמי תודה ושלמי נזיר - הם בעצם נאכלים רק ליום אחד. הזכרנו את ההסברה שהתורה אמרה את זה כדי שאדם לא יוכל לסיים לבד את הקורבן. עוד אומרים שיביא גם הרבה מאוד לחמים - קורבן תודה זה ארבעים לחמים, נזיר שלושים. הרבה מאוד לחם הוא לא יכול לאכול את זה לבד, אז הוא בעצם מביא הרבה אנשים וככה הוא מפרסם את הנס. פיסקא. אמרנו '''אם כן למה אמרו חכמים''' עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה. כי '''את אומר "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב'''. במקום '''שאת אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''פיסקא ולא זו בלבד וכו'.''' אנן תנינן אכילת פסחים. היו גורסין במתני' גם אכילת פסחים שמצותן עד שיעלה עמוד השחר '''רבנן.''' דאינהו סברי דמדאורייתא זמן אכילת פסחים כל הלילה '''רבי אליעזר.''' דס"ל דמדאורייתא הוא עד חצות '''נאמר כאן לילה.''' ואכלו את הבשר בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה '''ולית כאן אכילת פסחים אפי' כרבנן.''' כלומר דלא היא דאפי' לרבנן דס"ל דמן התורה זמן אכילת פסחים כל הלילה אפ"ה לא מצינן למיתני בהדי אינך דאם עבר חצות מותרין עכ"פ לאכלן או להקטירן עד עלות השחר דלא אמרו חכמים אלא לכתחילה אבל באכילת פסחים לא משכחת לה אפי' בדיעבד שהרי גזרו חכמים טומאה עליהן כדתנן בסוף פסחים הפסח אחר חצות מטמא את הידים '''מתני' משיכיר בין תכלת ללבן.''' בין חוטי תכלת לחוטי לבן שבציצית '''בין תכלת לכרתן.''' כרתן כרישין פו"רש בלעז וצבע התכלת קרוב לגוון כרתן '''עד הנץ החמה.''' עד שעה שהחמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים '''לא הפסיד.''' כלומר לא הפסיד מלברך לפניה ולאחריה אלא אע"פ שעברה עונתה קורא ומברך לפניה ולאחריה</div> ⁣‌‌​‌‌​​​​​‍דבעי מימר תמן היו יכולין לקיים דברי חכמ' · ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמ' · אמ' לון עובדין עובדא כותיה · מתני' ולא זו בלבד אלא כל שאמרו חכמ' עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר · הקטר חלבים ואיברים ואכילת פסחים מצותן עד שיעלה עמוד השחר · אנן תנינן אכילת פסחים אית דלא תני אכילת פסחים מאן תנא אכילת פסחים רבנן · ומאן דלא תנא אכילת פסחים ר' אליעזר · ומאי טעמ' דר' ליעזר · נאמ' כאן לילה ונאמ' להלן לילה · מה לילה של להלן חצות · אף כאן חצות · אמ' ר' חונה ולית כן אכילת פסחים אפי' כרבנן דתנינן הפסח אחר חצות מטמא את הידים · מתני' כל הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר · אם כן למה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה כל הנאכלין ליום א' קדשים קלים וא"כ למה אמרו חכמים וכו' אם את הוא אומר עד שיעלה עמוד השחר הוא סבור שלא עלה עמוד השחר · נמצא אוכל ומתחייב · מתוך שאת אומר לו עד חצות · אפי' הוא אוכל אחר חצות אינו מתחייב · מתני' מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן · ר' ליעזר א' בין תכלת לכרתן עד הנץ החמה · ור' יהושע או' עד שלש שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות · הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה · גמ' כני מתניתא בין תכלת שבה ללבן שבה <div class="yerum-side">'''כל הנאכלין ליום א' קדשים קלים.''' כלומר אע"ג דאיכא קדשי קדשי' הנאכלין ליום א' כחטאת ואשם ותיבת כל הוא דדייק דלא תני והנאכלין ליום א' הלכך קאמר דאי הוה תני הכי ה"א דלא גזרו חכמים לכתחילה עד חצות אלא בקדשי קדשי' דחמירי ואע"ג דלענין חיובא דנותר שוין הן מ"מ מכיון דהאוכלין בקדשי קלים מרובים הן ביותר שנאכלין לכל אדם סד"א דלא גזרו בהן למיעבד הרחקה כמו בקדשי קדשים דהאוכלין מועטין הן שאינן נאכלין אלא לזכרי כהונה וחיישינן טפי דלא אתו לידי נותר ומש"ה קאמר כל הנאכלין דאפי' קדשי קלים אמרו בהן חכמים עד חצות ומשום סייג כדמפרש ואזיל דשמא יטעה ויבא לידי חיוב '''עד שלש שעות.''' ביום עד סוף שעה שלישית שהוא רביע היום בזמן שהימים והלילות שוין ולעולם זמן ק"ש הוא עד רביע היום בין שהימים ארוכים בין קצרים וכן הא דתנן לקמן תפלת השחר עד ד' שעות ביום היינו עד שליש היום ולפי ששליש היום הוא ד' שעות בזמן שהימים והלילות שוין נקט ד' שעות וכל מקום שנזכר במשנה כך וכך שעות ביום על דרך זה אתה צריך לחשוב ולדון '''כאדם שהוא קורא בתורה.''' אע"פ שלא יצא ידי חובת ק"ש בעונתה יש לו קבול שכר כקורא בתורה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''שכן דרך בני מלכים.''' שאין עומדין ממטתן עד סוף שעה שלישית. ורחמנא דאמר ובקומך עד שעה שכל בני אדם עומדים ממטתן קאמר והלכ' כר' יהושע ומיהו לכתחל' צריך לכוון לקרות ק"ש עם הנץ החמה כמו שהיו הותיקין עושים '''גמ' כיני מתניתא.''' כן צריך לפרש בין תכלת שבה שבציצית ללבן שבה כדמפרש ואזיל דמ"ט דרבנן דכתיב וראיתם אותו מן הסמוך לו משובחין בציצית בין תכלת ללבן הסמוך לו לראותו אז הוא עונת ק"ש </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' טוב, מתחילים עכשיו בפרק א' הלכה ב'. המשנה אומרת '''מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן'''. '''רבי אליעזר אמר: בין תכלת ל''' - קרתן, זה הקרישה. ועד מתי? '''עד הנץ החמה'''. '''ורבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות'''. הרי אמרנו "בקומך" - זמן שקמים, ובני מלכים נוהגים לקום בשלוש שעות, אז עדיין זה נקרא זמן קימה. '''הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר גם אחרי זה יכול לקרוא, אין לו אמנם שכר כמו קורא קריאת שמע בזמנה, אבל זה נחשב כמו קורא בתורה. אומרת הגמרא - מה שאמרנו במשנה "מי שיכיר בין תכלת ללבן", אז צריך בעצם להבין: '''כיני מתניתין: בין תכלת שבה לבן שבה'''. כלומר בציצית. תכלת ללבן - לא סתם צבע תכלת לבן, כי זה קל מאוד להבחין, אלא תכלת לבן בציצית. '''מה טעמון דרבנן? "וראיתם אותו"''' - מה זה "וראיתם אותו"? כלומר בו תוכלו להבחין בין תכלת ולבן '''מן הסמוך לו''', כלומר החוט התכלת והחוט הלבן, או יותר נכון בתוך אותו חוט - תוכלו להבחין בחלק שהוא תכלת וחלק שהוא לבן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ז עמוד א''' {{שוליים|א_כז}} '''עד מתי מותר לאכול את קרבן הפסח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קרבן פסח, פרק ח, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שאכילתו עד שיעלה עמוד השחר, ורבי אליעזר בן עזריה אמר עד חצות כדי להרחיק מן העבירה, וכן פסק הרמב"ם שמצוות אכילת הפסח עד עלות השחר אך חכמים גזרו לאוכלו עד חצות. {{שוליים|א_כח}} '''זמן אכילת קדשים קלים (כתודה ושלמי נזיר) הוא עד עלות השחר, וחכמים אמרו "עד חצות" כדי להרחיק מן העבירה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהזמן מהתורה הוא עד עלות השחר וחכמים הקדימו לחצות מטעם הרחקה מן העבירה, כמבואר ברמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק י הלכה ח. {{שוליים|א_כט}} '''הקורא קריאת שמע לאחר הנץ החמה עד סוף זמנה לא הפסיד, אך שכרו פחות מהקורא בזמנה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ו <קטע סוף=ז א/> ==דף ז עמוד ב== <קטע התחלה=ז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כפשט המשנה שהקורא מכאן ואילך "לא הפסיד" כאדם הקורא בתורה, כלומר יצא ידי חובה אף שלא קיים מצוה מן המובחר, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_לב}} '''זמן קריאת שמע של שחרית למצווה מן המובחר הוא עם הנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן נח סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כמצוות הוותיקין שהיו משכימים לקרוא קריאת שמע ולסמוך תפילתם עם הנץ החמה, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_לג}} '''זמן קריאת שמע של שחרית נמשך עד סוף שעה שלישית ביום, ולכתחילה יש לקוראה מיד בעלות השחר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן נח סעיף א , סמ"ג עשין יח <קטע סוף=ז ב/> ==דף ח עמוד א== <קטע התחלה=ח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע, וכן אמרו "הלכה כרבי יהושע", ומה שאמרו זמנה בשוכח עד ארבע שעות - כדי לזרז את האדם לקרותה בעונתה, ולא שזה עיקר הזמן.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד ב<span class="yerum-runnum">14</span></div> {{ירו"מ-הוסר|ומה}} מה טעמון דרבנן? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "וראיתם אותו" מן {{ירו"מ-הדגשה|החוט}} הסמוך לו. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? "וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים. תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו", מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תכלת דומה לים, והאם הוא כחול או ירוק|שהתכלת דומה לים]] והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב ([[יחזקאל י א]]) "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא" אחרים אומרים: "וראיתם אותו" {{שוליים|א_ל}}כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר בהדא דאחרים. מה אנן קיימין? אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה. {{ירו"מ-ביאור|מזהה אותו}} ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה. אלא כי אנן קיימין, {{שוליים|א_לא}}ברגיל ושאינו רגיל, כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין. {{ירו"מ-ביאור|שבא לעיתים רחוקות}} אית תניי תני: בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]], {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]]. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}} בעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|חשבו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]] {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]], כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|לכרתן]]. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת ללבן. אבל אמרו: {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}} {{שוליים|א_לב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע אחרי הנץ, ותיקין|מצותה עם הנץ החמה]] כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ואנא אמרית טעמא. {{ירו"מ-ביאור| אני מצאתי מה המקור}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים עב ה]]) "ייראוך עם שמש" אמר מר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#מר עוקבא|°]]: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה. תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה ואחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות. והגיע עונת קרית שמע, והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע, {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שהיו עסוקים במצווה נפטרו}} וקריתי ושניתי, ואחר כך התחילו הם. וכבר היתה החמה על ראשי ההרים. "עד הנץ החמה" רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כדי שתהא החמה מטפטפת {{ירו"מ-ביאור|מנצנצת}} על ראשי ההרים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד ג' שעות. רבי אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי|°]] ורב המנונא[[ביאור:עץ מסורת#רב המנונא|°]] ורב אדא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} בשוכח. רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח. אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח? {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} כך הוא {{שוליים|א_לג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זמן קריאת שמע עד שלוש שעות בדיעבד|הלכה {{ירו"מ-הדגשה|כרבי יהושוע}}]] ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה. <span id="דף_ח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ומאי טעמא דרבי אליעזר?''' אמרנו רבי אליעזר אומר בין תכלת לקרתן, אז בעצם לא קשור לציצית. למה? כי '''"וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים''', כלומר שתוכל להבחין ולראות בין שני צבעים. צבעים דומים - תכלת וקרתן זה קצת דומה, רק תכלת ותכלת. '''תני בשם רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו"''' - הרי ציצית זה נקבה, אז למה כתוב "וראיתם אותו" ולא "אותה"? '''מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא"'''. '''אחרים אומרים: "וראיתם אותו" כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. כן, מרחק - אם הוא יזהה את חברו ממרחק ארבע אמות, אז זה כבר יש מספיק אור וזה נחשב יום שיכול לקרוא קריאת שמע. '''רב חסדא אמר כהדא דאחרים''' - כלומר רב חסדא פסק ככה. אבל '''מה אנן קיימין?''' - משהו פה לא הגיוני. כלומר '''אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה''' - אם אתה מכיר איזה חבר, אז אפילו ממרחק אתה יכול לראות אותו אפילו בעשרים מטר. '''ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה''' - ואם אתה אדם שלא מכיר אותו בכלל, אז אפילו קרוב הרבה, אפילו שצמוד אליו, לא יכיר אותו. '''אלא כי אנן קיימין, ברגיל ושאינו רגיל''' - כמו אדם שהוא קצת מכיר אותו, '''כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין''' - כלומר מי שבא לעתים רחוקות, הוא מכיר אותו אבל הרבה זמן לא ראה אותו, בא פעם בפעם. אז דבר כזה מארבע אמות, אם הוא מצליח לזהות אותו, אז יש מספיק אור ויכול לקרוא קריאת שמע של שחרית. '''אית תניי תני: בין זאב לכלב, בין חמור לערוד. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. '''בעי מימר''' - חכמים בישיבה רצו לומר שמי שאמר בין זאב לכלב או בין חמור לערוד, '''כמן דמר בין תכלת לכרתן'''. אבל מי שאמר '''כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן דמר בין תכלת ללבן'''. יש פה גם בגלל העניין של - כמו שמדובר על להבחין בין אדם לאדם, כמו באותה ציצית - להבחין בין הלבן לתכלת - או בגלל שזה מאוד קרוב. כלומר זאב וכלב ודאי יש הבדלים, חמור וערוד יש הבדלים, אבל אדם להכיר אותו ממרחק קרוב זה כבר יותר קשה. '''אבל אמרו: מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום'''. כן, לכתחילה בעצם צריך להיות בנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה, כמו שהתפילה עצמה תהיה בעצם בנץ. '''אמר רבי זעירא: ואנא אמרית טעמא'''. איזה פסוק רומז לזה? '''"ייראוך עם שמש"''' - בזמן שהשמש זורחת, אז זה הזמן שבו התפילה הכי מקובלת. '''אמר מר עוקבא: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה'''. כלומר, ככה ותיקין היו עושים - אנשים שהיו מקפידים על המצוות, היו קוראים קריאת שמע טיפה לפני הנץ כדי שבדיוק בנץ הם יתפללו תפילת שמונה עשרה. '''תני: אמר רבי יהודה: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי רבי אלעזר בן עזריה ואחרי רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות'''. '''והגיע עונת קרית שמע''' - כנראה הם היו עסוקים במצוות כמו פדיון שבויים, ואני חושב שהם היו פטורים מקריאת שמע, ואז הגיעה העונה '''והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע''' - כלומר כנראה לא יקראו היום, וכיוון שהיו עסוקים במצוות הם פטורים. '''וקריתי ושניתי''' - עוד הספקתי ללמוד אחרי זה. '''ואחר כך התחילו הם''' - רק אחרי שסיימתי הם התחילו לקרוא קריאת שמע. '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים'''. כן, כמו בעצם אפשר גם אחרי הנץ החמה לקרוא קריאת שמע, בדיעבד. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''כדי שיהא ניכר בין הצבועין.''' ר"א דריש וראיתם אותו דקאי על תכלת דלעיל מיניה ומשיכיר תכלת בין שאר הצבועין הקרובים לגוון תכלת '''וראיתם אותה אין כתיב כאן.''' דהוה משמע דקאי על אותה מצוה: אחרים אומרים וראיתם אותו משמע על האדם העומד לנגדו וסתם ראיה ד' אמות הויא וכדמפרש רב חסדא בהדא דאחרים באיזו חבירו מיירי '''אם ברגיל.''' חבירו הרגיל עמו אפי' רחוק כמה ממנו מכירו בראיה בעלמא ואם בשאינו רגיל שלא ראה אותו אפי' קרוב לו ביותר אינו מכירו ומאי משיכיר דקאמרי '''ואתי לקיצין.''' לפעמים הוא בא והולך לו באכסניא הזה וזהו רגיל ואינו רגיל '''לערוד.''' חמור הבר '''הוא בעי מימר.''' רב חסדא דמפרש לעיל להא דאחרים הוא היה מפרש ג"כ להך פלוגתא דתנאי דפליגי בפלוגתא דר"א ורבנן במתני' '''מן מר.''' מאן דאמר בין זאב לכלב וכו' ס"ל כמאן דאמר בין תכלת לכרתן דצריך שיאור היום ביותר כדי שיכיר בין הצבע הקרוב כמעט לצבע אחר וזהו השיעור בעצמו משיכיר בין זאב לכלב או בין החמור לערוד '''ומאן דאמר כדי שיהא אדם רחוק וכו'.''' ס"ל כמ"ד בין תכלת ללבן שהוא יותר קודם שבמעט אורה יכול להבחין ביניהם וכן להכיר חבירו הרגיל ואינו רגיל ברחוק ד' אמות '''יראוך עם שמש.''' מוראך והיינו ק"ש שהם מקבלין עליהם מלכות שמים עם שמש עם הנץ החמה '''היו משכימין.''' מעט קודם הנץ החמה כדי שיסמכו לה התפילה עם הנץ החמה '''תני.''' בתוספתא פ"ק והתם קאמר שהיו עוסקין בצרכי ציבור '''שמא נתייאשו מק"ש.''' לפי שעסוקין במצות ופטורין מק"ש '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים.''' כשקראו הם '''מטפטפת.''' מתחלת לזרוח '''הלכה כר' יהושע בשוכח.''' אם שכח לקרותה בהנץ החמה יכול לקרותה עד ג' שעות כר' יהושע '''מגיב ליה חבריה.''' השיב לו חבירו וכי שייך לומר הלכה בשוכח ולא היה לך לומר אלא אם שכח קורא כר' יהושע '''כך היא הלכה.''' אלא אימא כך היא הלכה כר' יהושע ואפי' לכתחילה ולא אמרו בשוכח אלא כדי לזרז אח האדם שיהא קורא בעונתה בהנץ החמה שהיא למצוה מן המובחר</div> <div class="yerum-leiden-text">ומה טעמין דרבנן וראיתם אותו מן הסמוך לו · ומה טעמיה דר' אליעזר וראיתם אותו כדי שיהא ניכר בין הצבועין · תני בשם ר' מאיר וראיתם אותה אין כת' כאן אלא וראיתם אותו · מגיד שכל המקיים מצות ציצית כאילו מקבל פני שכינה · מגיד שהתכלת דומה לים · והים דומה לעשבים ועשבים דומין לרקיע · ורקיע דומה לכסא הכבוד · והכסא דומה לספיר דכת' וארא והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא · אחרים אומ' וראיתם אותו כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו · רב חסדא אמר בהדא דאחרים מה אנו קיימין אם ברגיל אפי' רחיק כמן חכים ליה · ואם בשאינו רגיל אפי' קרוב ליה לא חכים ליה · אלא כן אנו קיימין ברגיל ושאינו רגיל · כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתי לקיצין · אית תניי תניי בין זאב לכלב בין חמור לערוד · ואית תניי תני כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ד' ארבע אמות ומכירו · הוא בעו מימר מן מר בין זאב לכלב בין חמור לערוד כמן דמר בין תכלת ללבן · ומן דמר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו כמן דמר בין תכלת ללבן · אבל אמרו מצוותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום · אמ' ר' זעירא ואנא אמרית טעמא ויראוך עם שמש · אמ' מר עוקבן הוותיקין היו משכימין וקורין אותה כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה · תני אמ' ר' יודה מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי ר' אלעזר בן עזריה ואחרי ר' עקיבה והיו עסוקין במצות · והגיע עונת קרית שמע והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע · וקריתי ושניתי · ואחר כך התחילו הם · וכבר היתה החמה על ראשי ההרים · עד הנץ החמה · ר' זכריה בריה דר' יעקב בר זבדי בשם ר' יוסה ר' יונה כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים · ר' יהושע או' עד שלש שעות · ר' אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב הל' כר' יהושע בשוכח · ר' הונא אמ' תרין אמוראין חד אמ' בשוכח · מגיב ליה חבריה וכי יש הלכה בשוכח · כן היא הל' · ולמה אמרו בשוכח כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' המשנה אמרה עד הנץ החמה. '''רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה''' - מה הכוונה נץ החמה? לא הכוונה שהשמש יצאה לגמרי, אלא '''כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים'''. כלומר שהקרניים הראשונות שלה כבר נראים על ראשי ההרים - זה כבר מספיק כדי לקרוא קריאת שמע, לא צריך לחכות שכל החמה תצא החוצה. '''רבי יהושע אומר: עד ג' שעות'''. אמרנו שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות. '''רבי אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב: הלכה כרבי יהושע בשוכח'''. כלומר, רק אם הוא שכח ולא התפלל בזמן, אז אפשר לקרוא עד שלוש שעות. '''רבי הונא אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח'''. '''אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח?''' - איפה מצאנו דבר כזה שאמרו הלכה שאם שכחת אתה יכול לקרוא? אלא ככה ההלכה - מותר אפילו לכתחילה. '''ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה'''. כן, בעצם מותר אפילו לכתחילה, אבל שאדם יזדרז לקרוא את זה בזמן המשובח יותר, שזה עם הנץ החמה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד א<span class="yerum-runnum">15</span></div> תמן תנינן: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|או תלמידי חכמים שתורתם אמנותם, וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{שוליים|א_לד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע ותפילה|מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה]]. מאי טעמא? אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ואפילו תימר {{ירו"מ-הדגשה|כל}} קרית שמע אינה צריכה כוונה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה? מן גו דאינון צבחר {{ירו"מ-ביאור|מתוך שהם מעט}} מיכוון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה על גרמיה, {{ירו"מ-ביאור|על עצמו}} כגון אנו {{שוליים|א_לה}}שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כדעתיה, {{ירו"מ-ביאור|כשיטתו}} דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_לו}}ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי כדעתיה, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל, {{ירו"מ-ביאור|אילו היתי עומד בהר סיני בשעת מתן תורה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פה מיוחד לדברי תורה|הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין]]. {{ירו"מ-ביאור|הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות}} חד דהוי לעי באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אחד שיעסוק בתורה}} וחד דעבד ליה כל צורכיה. {{ירו"מ-ביאור|ואחד לכל צרכיו האחרים}} חזר ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה. {{ירו"מ-ביאור|ומה כשהוא אחד אין העולם מתקיים מפני הרכילות ולשון הרע שלו}} אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה! אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: אתיא דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא, דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה. ולא מודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב? ולית ליה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ללמוד על מנת לעשות|הלמד על מנת לעשות]], ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא. ואמררבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, <span id="דף_ח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ח'. הגמרא מביאה משנה ממסכת שבת, איזה יום שלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יקרא לו מנחה שיפסיקו לו לאכול, ולא לדין ומתחילים מפסיקים. '''מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה'''. כל הדברים האלה, כל המלאכות האלה, ספר דין פוסקים. אם זה היה סמוך לקריאת שמע, אז הוא מפסיק. אם סמוך לתפילה, אז הוא לא מפסיק. שואלת הגמרא, מאי טעמא? כלומר למה לקריאת שמע מפסיקין ולתפילה לא? '''אמר רב אחא: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה'''. כלומר, כיוון שקריאת שמע זה מדברי תורה, לכן מפסיקים. '''אמר רבי אבא: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע''', כלומר קריאת שמע הזמן שלה הוא מאוד קצר יותר מהתפילה. כן, קריאת שמע של ערבית זה רק עד חצות. קריאת שמע של שחרית זה רק עד שלוש שעות. לתפילה יש יותר זמן, לכן מפסיקים לקריאת שמע ואין מפסיקים לתפילה. '''אמר רבי יוסי: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה'''. אומר לו הסבר אחר מכיוון הפוך. כלומר קריאת שמע אינה צריכה כוונה, לכן גם אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, אני בוודאי אהיה טרוד, אני לא יכול להתרכז. אבל כיוון שקריאת שמע לא צריכה כוונה, אין בעיה. לעומת זאת תפילה אני חייב כוונה - אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, בכל התפילה הוא לא יכול להתרכז, לכן לא מפסיק. '''אמר רבי מנא: קשייתה קומי רבי יוסי: ואפילו תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה, שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה'''. אז איך אתה אומר שקריאת שמע לא צריכה כוונה? אם הוא מפסיק באמצע הוא לא יתרכז. ואמרה הגמרא '''מן גו דאינון צבחר מיכוון'''. כלומר, כיוון שזה רק שלושה פסוקים, זמן קצר, אז אפילו אם הוא טרוד הוא יכול לרגע להתרכז ויהיה בסדר. אבל תפילה שהיא ארוכה, בעצם קשה מאוד לכוון בה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין'''. כלומר רבי שמעון בן יוחי אומר על עצמו שהתורה היא אומנותו, ולכן אפילו אם הוא עוסק בתורה - לקריאת שמע הוא לא מפסיק. '''רבי יוחנן אמרה על גרמיה, כגון אנו שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין'''. כלומר אצלנו התורה היא לא אומנותנו לגמרי, אז אפילו לתפילה אנחנו מפסיקים. אומרת הגמרא '''דין כדעתיה ודין כדעתיה'''. רבי יוחנן שהוא סובר, '''דאמר רבי יוחנן: ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת'''. הוא אומר, הרי שתפילה, למרות שאפילו תגיד דרבנן, בעצם התפילה - הלוואי שאדם מתפלל כל היום כולו, כי תפילה תמיד פועלת. לא תמיד אנחנו רואים את זה, לא תמיד אנחנו מבינים איך היא פועלת, אבל אין תפילה שהולכת לאיבוד. כל תפילה פועלת איזו פעולה. לכן הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו. אז לכן גם באמצע לימוד תורה אנחנו מפסיקים. רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה. '''רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל'''. כלומר, אם הייתי נמצא בהר סיני כשהקדוש ברוך הוא נתן תורה לישראל, '''הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין'''. הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא שני פיות לאדם, '''חד דהוי לעי באוריתא, וחד דעבד ליה כל צורכיה'''. כלומר אחד שעוסק בתורה, ואחד לכל צרכיו - שיאכל ויעשה כל שאר צרכיו. '''חזר ומר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה'''. עכשיו שיש רק אחד, העולם לא מסוגל להתקיים בגלל השעשוע שלו. '''אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה'''. '''אמר רבי יוסי קומי רבי ירמיה: אתיא דרבי יוחנן כרבי חנינא בן עקביא'''. כלומר רבי יוחנן שאמר שמפסיקים את לימוד התורה כדי להתפלל, זה כרבי חנינא בן עקביא. '''דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה'''. כך תנא קמא אומר. '''רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה'''. זה במקביל למה שאמר רבי יוחנן שמפסיקים לתפילה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תמן תנינן.''' פ"ק דשבת מפסיקין לק"ש וכו' ומפרשי הכי אמוראי מ"ט '''תפילה אינה ד"ת.''' אלא מדרבנן '''קשייתה.''' הקשיתו לפני ר' יוסי דאפי' תימר דק"ש כולה אינה צריכה כוונה ולפיכך קאמרת דמפסיקין וקורין ואע"פ שטרוד הוא ואינו יכול לכוון מי לא מודית דמיהת ג' פסוקים הראשונים צריכין הן כוונה והרי אינו יכול לכוון '''מן גו דאינון ציבחר.''' מתוך שהן מועט יכול לכוון דעתו אף שהוא טרוד '''כגון אנו שעסוקין בתלמוד תורה.''' תמיד ואין אנו מפסיקין לדברים אחרים '''דין כדעתיה וכו'.''' ואזלו לטעמייהו ר' יוחנן דקאמר הלואי שיתפלל אדם כל היום אלמא חשיבא ליה תפילה מתלמוד תורה והלכך הוא דקאמר דמפסיקין לתפילה ואפי' מת"ת '''וחד דעביד ליה כל צורכיה.''' ולהתפלל בו גם על צורכיו ולא בפה הזה שהוא יגע בתורה אלמא חשיבא ליה תלמוד תורה יותר מן התפילה '''חזר ואמר.''' דלא היא ואין להרהר אחר מדותיו של הקב"ה שברא לאדם פה אחד דמה עכשיו כשהפה אחד הוא אין העולם יכול להתקיים מלשון הרע שלו אם היו לו שתי פיות עאכ"ו '''אתיא דר' יוחנן כר"ח בן עקביא.''' דס"ל כותבי ספרים שהן כעוסקין בתורה ומפסיקין גם לתפילה '''דתני.''' בתוספתא פ"ק '''ולא מודי.''' וכי לא מודי רשב"י שמפסיקין מד"ת לעשות המצוה ולקיימה בזמנה כגון סוכה ולולב וכיוצא בהן והרי עיקר הלימוד הוא על מנת לעשות וא"כ אמאי לא הפסיק כדי לקיים מצות קריאת שמע</div> <div class="yerum-leiden-text">בשעתה · תמן תנינן מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה · אמ' ר' אחא קרית שמע דבר תורה · תפילה אינה דבר תורה · אמ' רבא קרית שמע זמנה קבוע תפילה אין זמנה קבוע· אמ' ר' יוסי קרית שמע אינה צריכה כוונה · תפילה צריכה כוונה · אמ' ר' מנא קשייתה קומי ר' יוסי ואפי' תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה · שלשה פסוקין הראשונים צריכין כוונה · מן גו דאינון ציבחר מיכוין · ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחי כגון אנו שאנו עסוקין בתלמוד תורה אפי' לקרית שמע אין אנו מפסיקין · ר' יוחנן אמרה על גרמיה כגון אנו שאין אנו עסוקין בתלמוד תורה אפי' לתפילה אנו מפסיקין · דין כדעתיה ודין כדעתיה · ר' יוחנן כדעתיה דר' יוחנן אמ' ולואי שיתפלל אדם כל היום · למה שאין תפילה מפסדת · ר' שמעון בן יוחי כדעתיה דר' שמעון בן יוחי אמ' אילו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאיתיהיבת תורה ליש' הוינא מתבעי קומוי רחמנא דיתברי לבר נשא תרין פומין · חד דהוה לעי באוריתא · וחד דעביד ליה כל צורכיה · חזר ומר ומה אין חד הוא לית עלמא יכיל קאיים ביה מן דילטוריא דיליה · אילו הוו תרין על אחת כמה וכמה · אמ' ר' יוסי קומוי ר' ירמיה אתיא דר' יוחנן כר' חנינא בן עקביה דתני כותבי ספרים תפילין ומזוזות מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה · ר' חנינא בן עקביה או' כשם שמפסיקין לקרית שמע כך מפסיקין לתפילה ולתפילין ולשאר כל מצוותיה שלתורה · ולא מודי ר' שמעון בן יוחי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב · ולית ליה לר' שמעון בן יוחי הלמד על מנת לעשות ולא הלמד שלא לעשות · שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא · וא' ר' יוחנן הלמד שלא לעשות נוח לו אילו נהפכה שיליתו על פניו ולא יצא לעולם · טעמ' דר' שמעון בן יוחי</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' שואלת הגמרא על רבי שמעון בר יוחאי, האם הוא סובר שלא מפסיקים לשום דבר? כלומר אדם שלמד תורה לא מפסיק לשום מצווה? '''ולא מודה רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב'''? זה משהו לא הגיוני. '''ולית ליה לרבי שמעון בר יוחאי הלמד על מנת לעשות, ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא'''. '''ואמר רבי יוחנן: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם'''. כלומר עדיף שלא ייוולד בכלל - אדם שלומד רק תורה ולא מתכוון לקיים. ואתה גומר לו בעצם באמת, לגבי כל מצווה אחרת, לפי רבי שמעון בר יוחאי מפסיקים, אלא רק בקריאת שמע - זה משהו מיוחד. רק לגבי קריאת שמע הוא אומר שלא מפסיקים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ח עמוד א''' {{שוליים|א_לד}} '''העובד בשעת עבודתו, מפסיק לקריאת שמע ואינו מפסיק לתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ה , רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קו סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרישא של הירושלמי (מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה), והרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה בטעמי רב אחא ורבי אבא. {{שוליים|א_לה}} '''העוסק בתלמוד תורה עם הרב, האם פוסק לתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קו סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שתלמיד לפני רבו אינו פוסק לתפילה, שהתורה חשובה משום כבוד הרב, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_לו}} '''מותר להתפלל כל היום כולו ואין בכך משום הפסד תפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קז סעיף א , סמ"ג עשין יט <קטע סוף=ח א/> ==דף ח עמוד ב== <קטע התחלה=ח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי הלכה למעשה, וכך פסקו הרמב"ם והשולחן ערוך שהמאריך בתפילתו ומעלה בה תחנונים הרי זה משובח. {{שוליים|א_לז}} '''מי שקרא קריאת שמע שלא בזמנה אם הפסיד בכך מדברי תורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא מרי שהקורא ק"ש בעונתה חשוב כעוסק במשנה, שכן שו"ע ורמב"ם פסקו שהקורא ק"ש בעונתה לא הפסיד כלום ודומה לעוסק במשנה. {{שוליים|א_לח}} '''קריאת שמע נאמרת בכל תנוחה שהאדם נמצא בה, ואינה תלויה בשכיבה או עמידה דווקא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן סג סעיף א , סמ"ג עשין יח. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שכל אדם קורא כדרכו בין יושב בין מהלך בין שוכב בין עומד, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן סג סעיף א, וכן הלכה למעשה גם בבבלי (ברכות י:-יא.) שמסקנתו כבית הלל.. {{שוליים|א_לט}} '''קריאת שמע חייבת בישיבה זקופה ולא בהטיה, אך חתן פטור וקורא כדרכו מוטה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ד, הלכה א , שו"ע או"ח סימן ע סעיף ג , סמ"ג עשין יח. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כרבי אלעזר בן עזריא שיש לקרוא בזקיפה, שהראייתן ממשל "מה נאה זקנך כשהוא מגודל", וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע להצריך ישיבה זקופה בקריאת שמע חוץ מחתן שפטור. {{שוליים|א_מ}} '''המוסיף על דברי סופרים דין תוספת יש בו חיוב, ודברי זקנים (חכמים) חמורים מדברי נביאים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ממרים, פרק ד, הלכה ג , סמ"ג עשין קיא , סמ"ג לאוין ריז <קטע סוף=ח ב/> ==דף ט עמוד א== <קטע התחלה=ט א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא שדברי זקנים חמורים מדברי נביאים, וכן פסק הרמב"ם (הלכות ממרים פ"ד ה"ג) שהמוסיף על דברי סופרים כדוגמת המוסיף על חמש טוטפות חייב, ומטעם זה החמירו חכמים בדבריהם יותר מדברי תורה עצמה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד ב<span class="yerum-runnum">16</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|תורה}} זה שינון {{ירו"מ-הדגשה|וקריאת שמע}} {{ירו"מ-הוסר|וזה}} זה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון. והא תנינן: הקורא מכאן ואילך {{שוליים|א_לז}}לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. {{ירו"מ-הדגשה|לרבי שמעון בן יוחאי}} היא היא. {{ירו"מ-ביאור|שניהם חשובים במידה שווה}} אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה. רבי אבא מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, כמשנה היא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רשב"י לא הפסיק מלימודו אפילו לקריאת שמע|{{ירו"מ-הדגשה|שעסק במשנה לא צריך להפסיק}}]]. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה. ורבנן עבדי מקרא כמשנה. {{ירו"מ-ביאור|שניהם שוים וקריאת שמע בזמנה חביבה מהם}} <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ג"> </span> {{מתני'|ברכות א ג}}[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשכבך ובקומך" ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|א_לח}}כל אדם קורין כדרכן, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים.<br><strong>גמ':</strong> הא [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל{{ירו"מ-הוסר|דבה}} מקיימים {{ירו"מ-ביאור|מסבירים}} תרין קריין. {{ירו"מ-ביאור|את שני הפסוקים גם את שלהם וגם את של בית שמאי}} מה מקיימין [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי{{ירו"מ-הוסר|דבש}} "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"? "בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות; "ובלכתך בדרך" {{שוליים|א_לט}}פרט לחתן. ותני: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, שהיו שרויין במקום אחד. והוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} זקוף. הגיע זמן קריאת שמע, נזקף [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא והטה [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל למה הדבר דומה}}? אומר לאחד מן השוק: מה {{ירו"מ-הדגשה|נאה}} לך זקנך {{ירו"מ-הדגשה|כשהוא}} מגודל. והוא אומר: יהיה כנגד המשחיתים. {{ירו"מ-ביאור|אלך ואגלחנו}} אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זקוף, הטית{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. אמר לו: אתה נזקפת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי. ואני הטיתי כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד"> </span> {{מתני'|ברכות א ד}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו: כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י היית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לחוב בעצמך, שעברת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל.<br><strong>גמ':</strong> חברייא {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים כדברי תורה, שנאמר: ([[שיר השירים ז י]]) "חכך כיין הטוב" רבי שמעון בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שיר השירים א ב]]) "כי טובים דודיך מיין" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]] בשם רבי יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]" תדע לך [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חביבים דברי סופרים מדברי תורה|שחביבים דברי סופרים מדברי תורה]], שהרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון, אלו לא קרא קריאת שמע, לא היה עובר אלא בעשה. ועל ידי שעבר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל נתחייב מיתה, על שם: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן. תדע לך שהוא כן, דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|גבי זקן ממרא}} האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור; {{שוליים|א_מ}}"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנניה בריה דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה בריה דרב אדא|°]] בשם רבי תנחום בי רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בי רבי חייא|°]]: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים, <span id="דף_ט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''טעמיה דרבי שמעון בר יוחאי, זה שינון וזה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון'''. אומרת הגמרא '''והא תנינן: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. משמע שבעונתה זה יותר מדובר בתורה. '''הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. היא היא'''. כלומר מקריאת שמע בעונתה זה כמו לימוד תורה. '''אמר רבי יודן: רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה'''. כלומר רבי שמעון בר יוחאי היה תורה אומנותו, עסק בתורה יומם ולילה, אז בעצם אצלו התורה - לימוד תורה - לא קריאת שמע בעונתה, אפילו לא יותר חביב מלימוד תורה. '''רבי אבא מרי: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר, מי שקורא את זה לא בזמן - הרי זה כקורא בתורה, משמע שבזמנה זה יותר. אבל כמו מה? כמו תורה שבעל פה, כמו משנה. אז רבי שמעון בר יוחאי, כיוון שהוא עוסק במשנה, אז בעצם זה אותו דבר, לא היה צריך להפסיק. '''ורבי שמעון בר יוחאי כדעתיה דרבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה'''. כלומר אדם שעוסק בתורה שבכתב זה טוב, אבל לא לגמרי, מהסיבה הפשוטה שאתה לא יכול להגיע להלכה מתורה שבכתב. '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה''' - ותורה שבעל פה אתה יכול להגיע. אז תורה שבעל פה יותר חשובה. ורבנן, לכן הוא יכול להגיד שבעצם הקורא לאחר מכן זה כמו קורא בתורה שבכתב, אבל קודם לכן הוא כקורא במשנה, כמו שקורא תורה שבעל פה. רבי שמעון בר יוחאי עוסק בתורה שבעל פה, לכן בעצם הוא לא היה צריך להפסיק. אבל חכמים שסוברים שתורה שבכתב זה כמו תורה שבעל פה, הם לא יכלו להגיד את זה, כי הם אמרו - המשנה אומרת שמי שקורא לאחר מכן זה כמו שקורא בתורה שבכתב, אבל זה בעצם אותו דבר כמו תורה שבעל פה, ואם הוא קורא בזמנה זה יותר משובח ולכן צריך להפסיק. אנחנו ממשיכים בפרק א' הלכה ג'. '''בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו''', שנאמר "בשכבך ובקומך". בית שמאי אומרים צריכים לנהוג כמו שכתוב - בבוקר תעמוד, בערב תשכב. '''ובית הלל אומרים: כל אדם קורין כדרכן''', שנאמר "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". כלומר, בכל, אפילו בהליכה אפשר לקרוא קריאת שמע. '''אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים'''. להגדיל את הזמן. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''זהו שינון.''' משום דמצות ק"ש שינון ודיבור הוא ואין מבטלין דיבור הלימוד מפני לימוד אחר '''והא תנינן וכו'.''' ומשמע הא ק"ש בעונתה חביבה יותר מד"ת ומשני היא היא כלומר לר"ש היא היא כדאמר ר' יודן לפי שהיה ר"ש תדיר בד"ת ולפיכך אין ק"ש בעונתה חביבה יותר מד"ת וכי קתני במתני' לשאר כל אדם הוא דקאמר '''א"ר אבא מרי.''' בלאו הכי ל"ק דלא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה והיינו מקרא ותידוק מינה הא בעונתה כמשנה היא וא"כ ר"ש שהיה לומד במשנה א"צ להפסיק אפי' בעונתה '''ר"ש בן יוחי כדעתיה.''' דאמר לקמן פ' כל כתבי העוסק במקרא מדה שאינה מדה היא ואינו כעוסק במשנה '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה.''' והלכך לא מפרשי להמתני' כר"ש ומפסיקין לק"ש מד"ת '''מתני' יטו.''' על צדיהם דכתיב בשכבך דרך שכיבה '''יעמדו.''' דכתיב ובקומך דרך קימה '''כדרכן.''' בין בקימה בין בישיבה בין בשכיבה בין בהליכה '''גמ' הא דב"ה מקיימין תרין קריא.''' דידהו וקרא דב"ש אלא דב"ש מה מקיימין קרא דב"ה '''בשבתך בביתך פרט לעוסקים במצות.''' דמשמע בשבת דידך שאתה עוסק בדברי רשות '''ובלכתך בדרך פרט לחתנים.''' דמשמע בלכת דידך שאתה טרוד בדבר רשות פרט לחתן שטרוד במצוה '''מתני' אמר ר' טרפון וכו' כדיי היית.''' ראוי היית ליהרג ואם היית מת היית מתחייב בנפשך '''גמ' חברייא בשם ר' יוחנן וכו'.''' גרסינן להא פ' י"א דסנהדרין הלכה ד' ובפ"ב דע"ז דודים ד"ס לד"ת כלומר קרובים הן לד"ת וחביבים הן כד"ת '''וחכך כיין הטוב.''' חכך של סופרים כיין הטוב של תורה '''כי טובים דודיך.''' דברי סופרים הקרובים לד"ת וחביבים יותר מיינה של תורה '''יש בהן קולין.''' כלומר לפעמים תמצא בהן יותר קולא מד"ס שהן חמורין לעולם כדקתני במתני' דסנהדרין ומייתי לקמיה</div> <div class="yerum-leiden-text">זה שינון וזה שינון ואין מבטל שינון מפני שינון · והא תנינן הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה · הא בעונתה חביבה מדברי תורה · היא היא · אמ' ר' יודן ר' שמעון בן יוחי על ידי שהיה תדיר בדברי תורה לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה · אמ' ר' חמא מרי לא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה · הא בעונתה כמשנה היא · ר' שמעון בן יוחי כדעתיה דר' שמעון בן יוחי אמ' העוסק במקרא מידה שאינה מדה · ורבנן עבדי מקרא כמשנה · מתני' בית שמי אומ' בערב כל אדם יטו ויקרו ובבוקר יעמודו שנ' בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך ובית הלל אומ' כל אדם קורין כדרכן שנ' ובלכתך בדרך · אם כן למה נאמ' ובשכבך ובקומך · אלא בשעה שבני אדם שוכבין ובשעה שבני אדם עומדין · הא דבית הלל מקיימין תרין קרייא · מה מקיימין דבית שמי בשבתך בביתך ובלכתך בדרך · בשבתך בביתך פרט לעוסקים במצות · ובלכתך בדרך פרט לחתנים · תני מעשה בר' אלעזר בן עזריה ור' ישמעאל שהיו שרויין במקום אחד · והיה ר' אלעזר בן עזריה מוטה ור' ישמעאל זקוף · הגיע זמן עונת קרית שמע · נזקף ר' אלעזר בן עזריה והיטה ר' ישמעאל · אמ' ר' אלעזר לר' ישמעאל אומר לאחד מה לך זקנך מגודל והוא או' יהיה כנגד המשחיתים · אני שהייתי מוטה נזקפתי ואתה שהיית זקוף היטית · אמ' לו אתה נזקפת כדברי בית שמי · ואני היטיתי כדברי בית הלל · ד"א שלא יראוני התלמידים ויעשו הל' קבע כדברי בית שמי מתני' אמ' ר' טרפון אני הייתי בא בדרך והיטיתי לקרות כדברי בית שמי וסיכנתי בעצמי מפני הליסטין · אמרו לו כדיי היית לחוב על עצמך שעברת על דברי בית הלל · חברייא בשם ר' יוחנן דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים כדברי תורה · חיכך כיין הטוב · שמעון בר ווה בשם ר' יוחנן דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים יותר מדברי תורה · כי טובים דודיך מיין · ר' בא בר כהן בשם ר' יודה בן פזי תדע לך שחביבין דברי סופרים מדברי תורה שהרי ר' טרפון אילו לא קרא לא היה עובר אלא בעשה · ועל ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה על שם ופורץ גדר ישכנו נחש · תני ר' ישמעאל דברי תורה יש בהן איסור ויש בהן היתר · יש בהן קולין יש בהן חומרין · אבל דברי סופרין כולן חמורין הן · תדע לך שהוא כן · דתנינן תמן הדן אין תפילין לעבור על דברי תורה פטור · חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב · ר' חנניה בריה דר' אדא בשם ר' תנחום ביר' חייא חמורים דברי זקינים מדברי נביאים</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ענתה הגמרא: '''הא בית הלל מקיימים תרין קריין''', כלומר הסבירו גם את הפסוק של עצמם וגם את הפסוק של בית שמאי. עכשיו '''מה מקיימין בית שמאי "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"'''? כלומר איך הם הסבירו את הפסוק של בית הלל, הרי לכאורה אפילו בהליכה מותר. עונה הגמרא: '''"בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות'''. כלומר, זה בא להגיד שאם אתה יושב בבית פרט לך, אתה חייב בקריאת שמע, אבל אם אתה עסוק באיזו מצווה, אתה פטור. '''"ובלכתך בדרך" פרט לחתן''', כמו שכתוב "דרך גבר בעלמה". כלומר בעצם כשאדם עוסק בנישואין, הוא טרוד בעבידת מצווה, אז הוא יהיה פטור. '''ותני: מעשה ברבי אלעזר בן עזריא ורבי ישמעאל, שהיו שרויין במקום אחד. והוה רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ורבי ישמעאל זקוף'''. כלומר רבי אלעזר בן עזריה שוכב ורבי ישמעאל זקוף. '''הגיע זמן קריאת שמע, נזקף רבי אלעזר בן עזריא והטה רבי ישמעאל'''. '''אמר רבי אלעזר בן עזריא לרבי ישמעאל''' - למה הדבר דומה? '''אומר לאחד מן השוק: מה לך זקנך מגודל'''. יש לך זקן יפה. אומר לו - נלך לגזור אותו, '''יהיה כנגד המשחיתים'''. '''אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית זקוף, הטית'''. כאילו כביכול אני אומר לך, מה עשית בסדר, ואתה שהיית זקוף הטית? '''אמר לו: אתה נזקפת כדברי בית שמאי'''. כלומר כשנזקפת בעצם נהגת כמו בית שמאי שאמרו שבבוקר צריך לעמוד. '''ואני הטיתי כדברי בית הלל'''. כלומר שלא יחשבו שאני נוהג כמו בית שמאי, לכן הטיתי, כי מותר גם בהטיה. עכשיו לכאורה בית הלל גם מסכימים שמותר גם בעמידה, אבל '''דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי בית שמאי'''. כלומר, התלמידים יראו אותי ויראו שאני עומד, ויראו אותך שהיית שוכב וקמת - כלומר יחשבו שצריכים לקרוא את זה בעמידה כמו בית שמאי. אז לכן אני נשכבתי כדי שיקבעו עליי כבית הלל. הלכה ד'. '''אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים'''. כלומר הוא שכב בערב כדי לקרוא קריאת שמע בשכיבה, ובזמן הזה עברו שם ליסטים והוא הסתכן. '''אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל'''. '''חברייא בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה'''. כן, הגמרא - דברי סופרים, התורה שבעל פה, זה דודים, זה מקבילים לדברי תורה שבכתב. '''וחביבים כדברי תורה'''. כלומר, בעצם אותו דבר, באותה דרגה כמו דברי תורה, כי דכתיב "חכך כיין הטוב" - יין הטוב זה התורה שבכתב, חכך זה התורה שבעל פה, כי יין הטוב אותו דבר. '''רבי שמעון בר ווה בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה''', כי דכתיב "כי טובים דודיך מיין". הגמרא מוכיחה שתורה שבעל פה יותר טוב מתורה שבכתב. '''אמר רבי אבא בר כהן בשם רבי יהודה בן פזי: תדע לך שחביבים דברי סופרים מדברי תורה'''. באמת אני יכול להוכיח את זה - שהרי רבי טרפון, מה אמרנו? רבי טרפון הטה כבית שמאי, והוא סיכן את עצמו מפני הליסטים - הוא הגיע כמעט ונהרג. אילו לא היה קורא קריאת שמע בכלל, '''לא היה עובר אלא בעשה''' - עבר על עשה, התורה ציוותה לקרוא קריאת שמע, הוא לא קרא, אין על זה עונש. אבל '''על ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה''', כי דכתיב '''"ופורץ גדר ישכנו נחש"'''. רואים מכאן שדברי סופרים זה הרבה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''תני רבי ישמעאל: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן'''. '''תדע לך שהוא כן''' - וזה עוסק בזקן ממרה. זקן ממרה, אם הוא אומר אין תפילין בכלל, כלומר הוא בעצם עוקר דבר שעברו על דברי תורה - '''האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור'''. הוא עקר דבר לגמרי, הוא פטור. אבל אם הוא אומר '''"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב'''. כלומר הוא מוסיף, אנחנו יודעים שהלכה למשה מסיני שיש ארבעה, הוא בא ואומר חמישה - אז בעצם הוא חייב. מכאן שזה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''רבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים'''. כלומר דברי חכמים יותר חמורים מדברי נביאים. דכתיב "אל תטיפו יטיפו" - הקדוש ברוך הוא אומר לנביאים אל תתנבאו יותר, עם ישראל לא רוצה לשמוע, תפסיקו. ואילו לגבי דברי חכמים כתוב "הטיף לך לאזן משך" - כלומר הקדוש ברוך הוא מצווה את החכמים שהם כן יטיפו לעם ישראל. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד א<span class="yerum-runnum">17</span></div> דכתיב: ([[מיכה ב ו]]) "אל תטיפו יטיפון, לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות." {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא אמר לנביאים לא להטיף לישראל, כי אינם רוצים לשמוע}} וכתיב: ([[מיכה ב יא]]) "אטיף לך ליין ולשכר" {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא מצווה לחכמים שיטיפו לישראל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נביא צריך מופת, אך חכם אינו צריך|נביא וזקן למי הן דומין]]? למלך ששולח ב' פלמטרין {{ירו"מ-ביאור|שרים}} שלו למדינה. על אחד מהן כתב: אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין {{ירו"מ-ביאור|כתב הרשאה}} שלי, אל תאמינו לו. ועל אחד מהן כתב: אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין. כך בנביא כתיב: ([[דברים יג ב|דברים ראה יג ב]]) "ונתן אליך אות או מופת"; ברם הכא: ([[דברים יז יא|דברים שופטים יז יא]]) "על פי התורה אשר יורוך". הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} {{ירו"מ-הדגשה|שהלכה כבית הלל}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יצאה בת קול שהלכה כבית הלל|משיצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בת קול]], אבל עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי וכחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, על זה נאמר: ([[קהלת ב יד]]) "הכסיל בחושך הולך" כקולי אילו ואילו, נקרא רשע. אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין. הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} עד שלא יצאת בת קול, אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. וכל העובר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, חייב מיתה. תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. איכן יצאה בת קול? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב ביבי[[ביאור:עץ מסורת#רב ביבי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ביבנה יצאה בת קול. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ה"> </span> {{מתני'|ברכות א ה}} {{שוליים|א_מא}}בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך. לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יהושע א ח]]) "והגית בו יומם ולילה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מספר הברכות בקריאת שמע|שתהא הגיות היום והלילה שוין]]. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שבלילה לא אומרים פרשת ציצית הוסיפו ברכה אחרי קריאת שמע}} רבי יוסי בר אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[תהילים קיט קסד]]) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|לכן תיקנו שלוש ברכות בבקר וארבע בערב אמר}} רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] בשם רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: כל המקיים שבע ביום הללתיך, כאלו קיים והגית בו יומם ולילה, {{ירו"מ-הדגשה|שהשווה הגיות יום ללילה}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עשרת הדברות בקריאת שמע|מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום]]? רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] אמר: מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בהן. ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "אנכי ה' אלהיך" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "שמע ישראל ה' אלהינו". ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "ה' אחד". ([[שמות כ ו|שמות יתרו כ ו]]) "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" — ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך". מאן דרחים מלכא, {{ירו"מ-ביאור|מי שאוהב את המלך}} לא משתבע בשמיה ומשקר. ([[שמות כ ז|שמות יתרו כ ז]]) "זכור את יום השבת לקדשו" ([[במדבר טו מ|במדבר שלח טו מ]]) "למען תזכרו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה, דכתיב: ([[נחמיה ט יד]]) "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} להם ביד משה עבדיך". להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. ([[שמות כ יא|שמות יתרו כ יא]]) "כבד את אביך ואת אמך" — ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תרצח" — ([[דברים יא יז|דברים עקב יא יז]]) "ואבדתם מהרה", {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מאן דקטיל מתקטיל. {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצח סופו שירצח}} ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תנאף" — ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה, {{ירו"מ-ביאור|לב ועניים שני סרסורים לעבירה}} דכתיב" ([[משלי כג כו]]) "תנה <span id="דף_ט_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''נביא וזקן''' — כלומר תלמיד חכם ונביא, למה הם דומים? למלך ששולח שני פרלמנטרים, כלומר שני שליחים. לאחד מהם הוא אומר לו: אל תשמעו ממנו אלא אם כן '''יראה לכם חותם שלי וסמנטירין שלי''', כלומר את כתב הרשאה שלי. ואל אחד הוא כותב: '''אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין''', כלומר בלי כתב הרשאה. אז גם ככה בנביא כתוב "'''ונתן אליך אות או מופת'''", רק אז תשמע לו. במה זה בתלמיד חכם? כתוב '''על פי התורה אשר יורוך'''. לא צריך שום ראיה, שום אותות, שום מופתים, צריך לשמוע בכל דברי חכמים. עכשיו הגמרא חוזרת. אמרנו שהלכה כבית הלל, אז הגמרא אומרת: הדא, משיצאת בת קול. אבל '''עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל, על זה נאמר: "הכסיל בחושך הולך"'''. כמו מי שרוצה לקחת את כל החומרות עליו נאמר "הכסיל בחושך הולך". ומי שרוצה לקחת את כל הקולות, מחפש כל קולה בכל דבר — '''כקולי אילו ואילו, נקרא רשע'''. '''אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין'''. כלומר או שהוא לוקח את כל הקולות והחומרות של בית שמאי, או את הקולות והחומרות של בית הלל, כאחד מהם. אבל כל זה '''עד שלא יצאת בת קול'''. '''אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי בית הלל. וכל העובר על דברי בית הלל, חייב מיתה''', כמו שראינו ר' יונתן שאמרו לו כדאי היית רכוב בנפש בעצמך. '''תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי בית הלל'''. '''איכן יצאה בת קול?''' אמר רב ביבי בשם רבי יוחנן: '''ביבנה יצאה בת קול'''. כן, ביבנה, שם יצאה בת קול, שאחרי שכתוב שחלקו כמה שנים וכולי, באה בת קול ואמרה הלכה כדברי בית הלל. ומאז בעצם אנחנו חייבים לנהוג כמו בית הלל. פרק א' הלכה א'. מה תנינן? '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה'''. כלומר בקריאת שמע של שחר אנחנו מברכים שתי ברכות לפניה — מברכים יוצר אור ואהבה רבה — ואחת לאחריה, זה גאל ישראל. '''ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה'''. כלומר, אנחנו במעריב, ערבים ואהבה רבה זה לפניה, וגאל ישראל והשכיבנו זה שתיים לאחריה. '''אחת ארוכה ואחת קצרה'''. יש כל מיני שאלות מה זה בדיוק ארוכה וקצרה. יש אומרים שארוכה זה ממש באורך, כלומר יש ברכות שהן ארוכות וברכות קצרות, וכמו שהפרשנים מסבירים, ארוכה זה השכמת ומונע... כלומר השם ומגן שזו ארוכה והשכיבנו שהיא קצרה. פירוש אחר, שארוכה פירושה ברכה שמתחילה ב"ברוך" ומסיימת ב"ברוך", וברכה קצרה זו ברכה שרק פותחת ב"ברוך" ולא מסיימת ב"ברוך". '''מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך'''. כלומר, זה בעצם משהו כללי, לא נאמר רק לגבי קריאת שמע, אלא לגבי כל הברכות שחכמים תיקנו לנו — להאריך, כלומר לפתוח ב"ברוך" ולסיים ב"ברוך", אז הוא לא רשאי לקצר, וגם הפוך. '''לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''דכתיב אל תטיפו יטיפון.''' מקרא הוא במיכה שהנביא אמרה הם בשם ה' שראוי למנוע מהן דברי נביאות הואיל ואינם משגיחין ומבזין דבריו כמו שאמר אל תטיפו יטיפון לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות לפי שאינם חפצים אלא בדברי שקר וכזב כמו שמסיים שם לו איש הלך רוח ושקר כזב אטיף לך ליין ולשכר והיה מטיף העם הזה ולפיכך צוה השם למנוע דברי נביאות מהם אבל בדברי הזקנים לא מצינו כן אלא אף ע"פ שאינם משגיחים אמרה תורה והגידו לך את דבר המשפט וענש להממרים ואינם שומעין לדבריהם הרי חמורים הם דברי זקינים מדברי נביאים '''פלימנטרין.''' הבא בשליחות המלך לעשות ולפקח על דבר פרטי נקרא פלימאנטרוס בלשון רומי '''סמנטרין.''' סימן כתב ואות מהמלך '''ברם הכא ע"פ התורה אשר יורוך.''' אשר הם אומרים כך ציותה התורה מבלתי אות וסימן תאמין להם '''הדא דתימר.''' דעבדינן כב"ה משיצא בת קול כדלקמן '''הדין דתימר.''' להא דאמרן הרוצה להחמיר וכו' או כקולי וכחומרי ב"ש עושה עד שלא יצאת בת קול שהלכה כב"ה לעולם '''ביבנה.''' כשהיו סנהדרין קבועין ביבנה '''מתני' בשחר מברך שתים לפניה.''' יוצר אור ואהבה '''ואחת לאחריה.''' אמת ויציב '''ובערב מברך שתים לפניה.''' מעריב ערבים ואהבת עולם ושתים לאחריה אמת ואמונה והשכיבנו '''אחת ארוכה ואחת קצרה.''' אשתים שלפניה קאי בין בשחרית בין בערבית ארוכה היא שפותחת בברוך וחותמת בברוך וזהו יוצר אור וכן מעריב ערבים. קצרה היא אהבה בשחרית ובערבית שחותמת בברוך ואינה פותחת בברוך '''מקום שאמרו להאריך.''' לפתוח ולחתום בברוך '''אינו רשאי לקצר.''' שלא לפתוח או שלא לחתום '''לקצר.''' שלא לפתוח בברוך או שלא לחתום אינו רשאי להאריך לפתוח בברוך או לחתום '''לחתום.''' אקצרה קאי דמקום שאמרו לחתום בברוך ולא לפתוח אינו רשאי לשנות שלא לחתום ולפתוח בברוך '''ושלא לחתום.''' מקום שאמרו שלא לחתום כגון ברכת הפירות וברכת המצות אינו רשאי לחתום '''גמ' שתהא הגיית היום והלילה שוין.''' ולפיכך תיקנו בשחר שתים לפניה ואחת לאחריה וג' פרשיות של ק"ש הרי שלש ג"כ ובערבית לחד מ"ד לקמן שאין אומרים כי אם ב' פרשיות של ק"ש תיקנו שתים לפניה ושתים לאחריה ובזה היום והלילה שוין '''על שם שבע ביום הללתיך.''' ר' יהושע בן לוי טעמא דכל הברכות הללו קאמר דשחרית ודערבית '''כל המקיים שבע ביום הללתיך.''' וקורא ק"ש עם ברכותיה שלפניה ושלאחריהבשחרית ובערבית '''למען תזכרו.''' ועשיתם את כל מצותי וזו היא מצות שבת כדדריש רבי</div> <div class="yerum-leiden-text">דכת' אל תטיפו יטיפון אל יטיפו לאלה לא יסג כלימות · וכת' אטיף לך ליין ולשכר · נביא וזקן למה הן דומין · למלך ששולח שני פלמטרין שלו למדינה · על אחד מהן כתב אם אינו מראה לכם חותם שלי וסלמנטירין שלי אל תאמינו לו · ועל אחד מהן כתב אעפ' שאינו מראה לכם חותם שלי · האמינוהו בלא חותם וסמנטירין · כך בנביא כת' ונתן אליך אות או מופת · ברם הכא על פי התורה אשר יורוך' · הדא דתימר משייצאת בת קול · אבל עד שלא יצאת בת קול כל הרוצה להחמיר על עצמו ולנהוג כחומרי בית שמי וכחומרי בית הלל על זה נאמ' הכסיל בחושך הולך · כקולי אילו ואילו נקרא רשע · אלא אי כקולי וכחומרי דדין · אי כקולי וכחומרי דדין · הדין דתימ' עד שלא יצאת בת קול · אבל משייצאת בת קול לעולם הלכה כדברי בית הלל וכל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה · תני יצאת בת קול ואמרה אילו דברי אלהים חיים אבל הל' כדברי בית הלל · איכן יצאת בת קול ר' ביבי אמ' בשם ר' יוחנן ביבנה יצאת בת קול · מתני' בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה אחת ארוכה ואחת קצרה · מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך : לחתום אינו רשאי שלא לחתום · שלא לחתום אינו רשאי לחתום · ר' סימון בשם ר' שמואל בר נחמן על שם והגית בו יומם ולילה · שתהא הגיית היום והלילה שוין · ר' יוסי בר אבין בשם ר' יהושע בן לוי · על שם שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך · ר' נחמן בשם ר' מנא כל המקיים שבע ביום הללתיך כאילו קיים והגית בו יומם ולילה · מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום · ר' לוי ור' סימון · ר' סימון אמ' מפני שכתובן שכיבה וקימה · ר' לוי אמ' מפני שעשרת הדיברות כלולין בהן · אנכי יי' אלהיך · שמע יש' יי' אלהינו · לא יהיה לך אלהים אחרים על פני · יי' אחד · לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא · ואהבת את יי' אלהיך · מאן דרחים מלכא לא לישתבע בשמייה ומשקר · זכור את יום השבת לקדשו למען תזכרו · ר' או' זו מצות שבת שהיא שקולה כנגד כל מצוותיה שלתורה · אמ' ר' אלעזר בר' אבינא מצות דשבת מלא · ואת שבת קדשך הודעת להם · להודיעך שהיא שקולה כנגד מצותיה שלתורה · כבד את אביך ואת אמיך · למען ירבו ימיכם וימי בניכם · לא תרצח · ואבדתם מהרה · מאן דקטיל מתקטיל · לא תנאף · לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם · אמ' ר' לוי ליבא ועינא תרין סרסורי דחטאה תנה</div> <div class="yerum-side">'''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום.''' שמע והיה אם שמוע שאומרין אותן בבקר ובערב דאלו פ' ויאמר פלוגתא היא לקמן בפרקין אם מזכירין יציאת מצרים בלילות '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן.''' כדמפרש ואזיל דבפסוק ראשון כלולין ב' דברות הראשונות אנכי ולא יהיה לך וכן כולן בכל הג' פרשיות ורובן בב' פרשיות הראשונות הן. והנכון דגרסי' מפני מה קורין ג' פרשיות הללו וכאידך מ"ד '''כבד את אביך ואת אמך.''' למען יאריכון ימיך וזהו נרמז בפסוק למען ירבו ימיכם וימי בניכם שאם תקיימו מצוה זו ירבו ימיכם וכן ימי בניכם אם הם יקיימו '''כתיב תנה בני לבך לי ועיניך.''' דריש ועיניך אדלעיל שאם תתן לי לבך ועיניך אז דרכי תצרנה כדמסיים אמר הקב"ה וכו' '''וכתיב וה' אלהים אמת.''' כלומר אחר שיאמר אלהיכם צריך לומר אמת ולא יפסיק כדכתיב וה' אלהים אמת ובכאן נרמז שלא יעיד שקר כ"א אמת כמו שהקב"ה הוא אמת וכדמסיים ר' לוי לקמיה ואיידי דדריש מלת אמת מייתי נמי להאי דר' בון דדריש בפ"ק דסנהדרין הלכה א' על הא דאמר התם חותמו של הקב"ה אמת ומהו אמת. ולמה חותמו אמת א"ר בון שהוא אלהים חיים ומלך עולם ונוטריקון של אמת אלהים מלך תמיד</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' גמ': '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה''', כמו שאמרנו במשנה. אמר רבי סימון בשם רבי שמואל בר נחמן, למה בעצם בערב אומרים שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה? אמר: כיוון שכתוב '''והגית בו יומם ולילה, שתהא הגיות היום והלילה שוין'''. כלומר, כיוון שבלילה אין לנו פרשת ציצית — אנחנו נוהגים להגיד פרשת ציצית, אבל בארץ ישראל לא נהגו להגיד אותה בלילה, כיוון שכתוב "וראיתם אותו", בעצם ציצית לא נוהגת בלילה. אנחנו מזכירים את זה בגלל שמוזכר שם יציאת מצרים, אבל בארץ ישראל לא אמרו פרשת ציצית. אז יש חסר פרשה אחת, לכן הוסיפו ברכה נוספת כדי שיהיו אותן אמירות בשחרית ובערבית. רבי יוסי בר אבין בשם רבי יהושע בן לוי, על שם: '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך'''. כלומר "משפטי צדקך" זה בעצם קריאת שמע, ששם כנגד עשרת הדיברות מופיעים ברמזים, ויש אומרים אפילו כנגד כל תרי"ג מצוות, אז עליהם יש שבע ביום הללתיך — שבע ברכות. ביום יש שלוש ובערב יש עוד ארבע. רב נחמן בשם רבי מנא: '''כל המקיים שבע ביום הללתיך''', כלומר שהוא מברך שבע ברכות הללו, '''כאלו קיים והגית בו יומם ולילה''', כיוון שהוא השווה הגיות היום והלילה. '''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום?''' כלומר, על מה קוראים את שמע וקיים ה' שמו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון. רבי סימון אמר: '''מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה'''. כלומר, כי בשמע ישראל כתוב "ובשכבך ובקומך". ורבי לוי אמר: '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן'''. כלומר, אם נבדוק, נראה שכל עשרת הדברות נכתבות ברמז בתוך שמע ישראל. הנה נראה: '''"אנכי ה' אלהיך"''' זה מקביל ל'''"שמע ישראל ה' אלהינו"'''. '''"לא יהיה לך אלהים אחרים"''' זה מקביל ל'''"ה' אחד"'''. '''"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא"''' זה מקביל ל'''"ואהבת את ה' אלהיך"''', כי מי שאוהב את המלך לא נשבע בשמו לשקר. '''"זכור את יום השבת לקדשו"''' זה מה שכתוב '''"למען תזכרו"'''. המילה "תזכרו" באה לרמוז על שבת. רבי אומר: '''זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה'''. כלומר, "למען תזכרו" את כל מצוות ה' — זה בעצם רומז ששבת שקולה כנגד כל המצוות, לא רק בגלל המילה עצמה של זכירה, אלא בגלל ש"למען תזכרו" את כל מצוות ה'. מה הרמז שהתורה שקולה כנגד כל המצוות? '''דכתיב: "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית להם ביד משה עבדיך"'''. כלומר, התורה מקישה שבת קדשך לכל שאר המצוות. '''"כבד את אביך ואת אמך"''' — איפה זה נרמז בקריאת שמע? '''"למען ירבו ימיכם וימי בניכם"'''. '''"לא תרצח"''' — איפה נרמז? כתוב '''"ואבדתם מהרה"''', '''מאן דקטיל מתקטיל''', מי שרוצח הורגים אותו. '''"לא תנאף"''' — איפה זה רמוז? '''"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"'''. אמר רבי לוי: '''ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה''', כלומר הלב והעין, הם בעצם מה שגורמים לאדם לחטוא, '''דכתיב: "תנה בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה"'''. אמר הקדוש ברוך הוא: '''אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי''', כלומר אם אתה נותן לי את הלב והעיניים שלך, לעסוק בדברי קודש, אז אני יודע שאתה איתי, כי מי שמביא אותך לחטוא זה העיניים והלב. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ט עמוד א''' {{שוליים|א_מא}} '''בברכות קריאת שמע - שחרית שתי ברכות לפניה ואחת לאחריה, וערבית שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן נט , שו"ע או"ח סימן רלו סעיף א , סמ"ג עשין יח <קטע סוף=ט א/> ==דף ט עמוד ב== <קטע התחלה=ט ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שבשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח נט, רלו א) על פי הטעם שההגיות יומם ולילה שוין. {{שוליים|א_מב}} '''הכהנים אומרים ברכה אחת קודם קריאת שמע בבית המקדש בכל בוקר, ותוכנה "אהבה רבה" (ברכת אהבת עולם).''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כרב מתנה בשם שמואל שהברכה שברכו הכהנים היא ברכת "אהבה רבה", וכן פסק הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד. {{שוליים|א_מג}} '''בשבת מוסיפים בברכה נוסח מיוחד בקרבן המוסף.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שבשבת מוסיפים "תכנת שבת" בברכת המוספין, כמבואר ברמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד. {{שוליים|א_מד}} '''המשמר היוצא מברך את המשמר הנכנס בברכה של אחווה ואהבה ושלום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלבו שהברכה היא "השוכן בבית הזה יטע ביניכם אהבה ואחוה שלום וריעות", וכן הביא הרמב"ם. {{שוליים|א_מה}} '''המשכים לשנות בתורה קודם קריאת שמע וברכותיה, האם צריך לברך ברכות התורה בנפרד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ז. ''הכרעה:'' נפסק שאם השכים לשנות קודם קריאת שמע צריך לברך ברכות התורה, ולאחר קריאת שמע וברכותיה אין צריך לברך שנית - כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|א_מו}} '''חובת ברכת התורה חלה גם על לימוד הלכות ולא רק על מדרש פסוקים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי סימון בשם ריב"ל שבין למדרש בין להלכות צריך לברך, וכך הכריעו הרמב"ם והשו"ע שברכת התורה חלה על כל סוגי לימוד התורה כולל הלכות. {{שוליים|א_מז}} '''הקורא קריאת שמע עם אנשי המעמד לא יצא ידי חובתו, שכן הם מאחרים בקריאתם מזמנה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ב <קטע סוף=ט ב/> ==דף י עמוד א== <קטע התחלה=י א/>. ''הכרעה:'' נפסק כתני הירושלמי שהקורא עם אנשי מעמד לא יצא, ומכאן שזמן קריאת שמע נמשך עד סוף שעה שלישית ולא יאוחר מכך. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד ב<span class="yerum-runnum">18</span></div> בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה". אמר הקדוש ברוך הוא: אי יהבת לי {{ירו"מ-ביאור|אם תתן לי}} לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תגנוב" — ([[דברים יא יד|דברים עקב יא יד]]) "ואספת דגנך", ולא דגנו של חבירך. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תענה ברעך עד שקר" — ([[במדבר טו מא|במדבר שלח טו מא]]) "אני ה' אלהיכם", וכתיב ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת" מהו אמת? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: אמר הקדוש ברוך הוא: אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ. ([[שמות כ יד|שמות יתרו כ יד]]) "לא תחמוד בית רעך" ([[דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט]]) "וכתבתם על מזוזות ביתך" ביתך ולא בית חבירך. תמן ({{ירו"מ-הדגשה|מסכת תמיד פרק ה}}) תנינן: אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו. מה בירכו? רב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-ביאור|אהבה רבה}}. {{ירו"מ-הוסר|זו ברכת תורה }}וקראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מזה שקראו עשרת הדיברות והפסיקו בין הברכה לקריאת שמע}} זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: אין מן הדא, {{ירו"מ-ביאור|אם מזה אתה רוצה להוכיח}} לית את שמע מינא כלום, {{ירו"מ-ביאור|אין מכאן ראיה}} {{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. {{ירו"מ-הדגשה|ואין זה נחשב הפסקה}} דרב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] ורבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] תרוויהון אמרי: בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים" אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יהודה בר זבודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה בר זבידא|°]]: בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן? שלא להטריח את הצבור. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|למה היו צריכים לקרא פרשת בלק}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: מפני שכתיב בה שכיבה וקימה. {{ירו"מ-הדגשה|כמו בשמע ישראל}} רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] אמר: מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות. {{ירו"מ-הדגשה|יציאת מצרים דכתיב: "אל מוציאם ממצרים" מלכות דכתיב: "וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו}}" אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מפני שכתובה בתורה ובנביאים {{ירו"מ-ביאור|במיכה כתוב עמי זכור מה יעץ וכ"ו}} ובכתובים {{ירו"מ-ביאור|בנחמיה כתוב וישכור את בלעם וכ"ו:}} {{שוליים|א_מב}}אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו. מה בירכו? {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|א_מג}} {{ירו"מ-הדגשה|אהבה רבה}}{{ירו"מ-הוסר| זו ברכת התורה}}. והלא לא בירכו יוצר המאורות? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה|°]]: עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות! ובשבת מוסיפין {{שוליים|א_מד}}ברכה אחת למשמר היוצא. מהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}ברכה? אמר רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]]: זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{שוליים|א_מה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות התורה|השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכות התורה}}]] לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|א_מו}}והוא ששנה על אתר. {{ירו"מ-ביאור| שלמד תורה מיד}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: נראים הדברים, {{ירו"מ-הדגשה|שעל}} מדרש צריך לברך, {{ירו"מ-הדגשה|שהם על פסוקי התורה אבל על}} הלכות אין צריך לברך. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות צריך לברך. אמר רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: {{ב|נהגין הוינן יתבין קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} |רגילים היינו לשבת לפני רב}} {{שוליים|א_מז}}{{ירו"מ-הוסר|נהגין הוינן יתבין קומי רב }}ובין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות, זקיקינן למיברכה. {{ירו"מ-ביאור|הצריך אותנו לברך}} תני: הקורא עם אנשי מעמד לא יצא, <span id="דף_י_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף י א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''"לא תגנוב"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"ואספת דגנך"''', דגנך ולא דגנו של חבירך. '''"לא תענה ברעך עד שקר"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"אני ה' אלהיכם"''', וכתיב '''"וה' אלהים אמת"'''. מהו אמת? אמר רבי אבון: '''שהוא אלהים חיים ומלך עולם'''. אמר רבי לוי: אמר הקדוש ברוך הוא: '''אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ'''. זה נרמז בפסוק "אני ה' אלהיכם" ו"אמת". '''"לא תחמוד בית רעך"''' — איזה פסוק עומד על זה? כתוב '''"וכתבתם על מזוזות ביתך"''', ביתך ולא בית חבירך. תמן, במסכת תמיד, המשנה שם אומרת: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו'''. כלומר הכוהנים אחרי ששוחטים את התמיד, הממונה אומר להם תברכו ברכה אחת, והם בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנא בשם שמואל: אהבה רבה, "כי לאהבת עולם". מיד אחרי זה הם קוראים את עשרת הדברות, אומרים שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי בשם ריש לקיש: זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות, שהרי הוא קורא עשרת הדברות ומפסיק בין הברכה לקריאת שמע — אם היה מעכב היה צריך לקרוא את זה מיד. אמר רבי אבא: אין מן הדא, לית את שמע מינה כלום, שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. כלומר, עשרת הדברות זה כמו שמע ישראל, אז כאילו הברכה מקושרת. דרב מתנא ורבי שמואל בר נחמן תרוויהון אמרי: '''בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים: אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני'''. כלומר, המינים היו אומרים שרק עשרת הדברות ניתנו למשה בסיני, אם היינו קוראים את זה כל יום. לכן תיקנו שלא יקראו את עשרת הדברות, כדי שנדע שכל התורה כולה ניתנה בסיני. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יהודה בר זבודא: '''בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום'''. גם פרשת בלק ובלעם היו צריכים לקרוא כל יום. ולמה לא קוראים אותה? '''שלא להטריח את הצבור'''. כלומר זו פרשה ארוכה, לא רוצים להצריך. עכשיו, למה בעצם רצו לקרוא את זה? מאי טעמא? רבי חונה אמר: '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה'''. כמו שכתוב בשמע ישראל "ובשכבך ובקומך", שם כתוב "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". רבי יוסי בי רבי בון אמר: '''מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות'''. יציאת מצרים — שכתוב שמה שהוציאם ממצרים, מלכות — דכתיב שם "וירם מגוג מלכו ותנשא מלכותו". עכשיו שואלים: אם כן שיגידו רק את הפסוקים האלה? אז הגמרא אומרת שכל פרשה שמשה רבנו לא חילק, אנחנו לא יכולים לחלק. אמר רבי אלעזר, הסבר אחר: למה צריך היה לקרוא את פרשת בלעם כל יום? '''מפני שכתובה בתורה ובנביאים ובכתובים'''. כלומר, הפרשה הזו מוזכרת גם בתורה, גם בנביאים וגם בכתובים. בתורה — פרשת בלק. בנביאים — כתוב "עמי זכר נא מה יעץ בלק... מה עשה לו בלעם" וכולי. ובכתובים, כלומר בנחמיה, כתוב "ויזכור להם את בלעם". בהמשך המשנה שם במסכת תמיד: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו'''. כמו שאמרנו, בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנה בשם שמואל: אהבה רבה. שואלת הגמרא: '''והלא לא בירכו יוצר המאורות?''' הרי יוצר המאורות קודם לאהבה רבה, אז למה הם לא ברכו את זה? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה: '''עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות!''' כלומר, יוצר המאורות אתה יכול להגיד רק אחרי שהמאורות יצאו, והמאורות עדיין לא יצאו, לכן לא שייך לברך את זה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ביתך ולא בית חבירך.''' ובזה נרמז כל הדבור לא תחמוד שאם חומד לבית חבירו סוף שיחמוד אשתו וכל אשר לו '''תמן תנינן.''' פ"ה דתמיד '''זו ברכת תורה.''' לפי שקורין בעשרת הדברות היו צריכין לברך ברכת התורה בתחילה '''זאת אומרת שאין הברכות של ק"ש מעכבות.''' שהרי לא בירכו ברכות שלפניה '''אין מן הדא לית ש"מ כלום.''' דהיינו טעמא שלא היו מברכין ברכות ק"ש משום שקורין בתחילה עשרת הדברות והן הן גופה של קריאת שמע כדלעיל ועל עשרת הדברות לא תיקנו ברכות וברכת התורה כבר בירכו והיינו כדרב מתנה וכו' כלומר שאם היו יכולין לקרות גם בגבולין לעשרת הדברות לא היו צריכין ג"כ לברך ברכות ק"ש אחרי כן שכבר יצאו בקריאת הדברות שנכללו בהן כל ג' פרשיות של ק"ש '''ר' חונה וכו'.''' כלומר דמפרשי מפני מה בדין היה לקרות גם לפ' בלק ובלעם '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה.''' כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו ודמי לבשכבך ובקומך שהקב"ה שומרנו בשכבנו ובקומנו לשכוב שלוים ושקטים כארי וכלביא ולפיכך היה בדין שיהו קורין ג"כ פרשה זו אי לאו משום טורח צבור '''יציאה ומלכות.''' יציאת מצרים אל מוציאם ממצרים ומלכות ותרועת מלך בו '''בתורה בנביאים ובכתובים.''' מחסדי המקום עלינו שלא אבה לשמוע אל עצתם בנביאים עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור ובכתובים בנחמיה ביום ההוא נקרא בספר משה וגו' אשר לא יבא עמוני ומואבי וגו' כי לא קדמו וגו' וישכור עליו את בלעם לקללו ויהפוך אלהינו את הקללה לברכה '''מה בירכו וכו'.''' כמו אמר מר הוא ופריך והלא לא בירכו יוצר המאורו' ומשני ר' שמואל מפני שעדיין לא יצאו המאורות שהיו משכימין מקודם ואיך תימר יוצר המאורות '''צריך לברך.''' ברכת התורה '''לאחר ק"ש א"צ לברך.''' שכבר נפטר באהבה רבה '''והוא ששנה על אתר.''' מיד דהואיל ואין ברכת אהבה רבה נתקנה על התורה אלא דמ"מ פוטרת היא הלכך דוקא אם למד מיד אח"כ</div> <div class="yerum-leiden-text">בני לבך לי ועיניך דרכיי תצרנה · אמ' הקב"ה אין יהבת לי ליבך ועינך אנא ידע דאת לי · לא תגנב · ואספת דגנך ולא דגנו שלחבירך · לא תענה ברעך עד שקר · אני יי' אלהיכם · וכת' ויי' אלהים אמת · מהו אמת אמ' ר' אבון שהוא אלהים חיים ומלך עולם · אמ' ר' לוי אמ' הקב"ה אם היעדת לחבירך עדות שקר מעלה אני עליך כאילו היעדת עלי שלא בראתי שמים וארץ · לא תחמוד בית רעך · וכתבתם על מזוזות ביתך · ביתך ולא בית חבירך · תמן תנינן אמ' להן הממונה ברכו ברכה אחת והן בירכו · מה בירכו רב מתנה אמ' בשם שמואל זו ברכת תורה · וקראו עשרת הדברים · שמע והיה אם שמוע · ויאמר · ר' חזקיה ר' אמי בשם ריש לקיש זאת אומרת שאין הברכות מעכבות · אמ' ר' בא אין מן הדא לית שמע מינה כלום שעשרת הדיברות הן גופה שלשמע · דרב מתנה ור' שמואל בר נחמן אמ' תרויהון אמרין בדין הוה שיהו קורין עשרת הדיברות בכל יום · ומפני מה אין קורין אותן מפני טענת המינין שלא יהו אומ' אילו לבדם ניתנו לו למשה בסיני · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יהודה בר זבודא בדין היה שיהו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום · ומפני מה אין קורין אותם שלא להטריח על הציבור · ר' חונא אמ' מפני שכתב בה שכיבה וקימה · ר' יוסי ביר' בון אמ' מפני שכתב בהן יציאה ומלכות · אמ' ר' אלעזר מפני שכתובה בתורה בנביאים ובכתובים · אמ' להן הממונה ברכו ברכה אחת והן בירכו · מה בירכו מר רב מתנה בשם שמואל זו ברכת תורה · והלא לא ברכו יוצר המאורות · ר' שמואל אחוי דר' ברכיה עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות · ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא · מהו ברכה · אמ' ר' חלבו זו היא השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ושלום וריעות · שמואל אמ' השכים לשנות קודם קרית שמע צריך לברך · לאחר קרית שמע אין צריך לברך · אמ' ר' בא והוא ששנה על אתר · ר' חונא אמ' שאין הדברים מדרש צריך לברך · הלכות אין צריך לברך · ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי בין מדרש בין הלכות צריך לברך · אמ' רב חייא בר אשי עבדין הוינן ויתבין קומוי רב בין מדרש בין הלכות זקיקינן למיברכה · תני הקורא עם אנשי מעמד לא יצא</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא'''. כלומר בשבת היו מתחלפים המשמרות, אז המשמר הנכנס מוסיף ברכה למשמר היוצא, וגם הפוך. '''מהו ברכה?''' אמר רבי חלבו: '''זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות'''. כלומר, מברכים שהקדוש ברוך הוא יטע ביניהם אחווה ואהבה ושלום ורעות. שמואל אמר: '''השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך''' — ברכות התורה. '''לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך'''. כלומר אם אדם למד תורה לפני קריאת שמע, צריך לברך ברכות התורה, אבל אם הוא כבר קרא קריאת שמע, הוא לא צריך, כיוון שברכות קריאת שמע הן כמו ברכות התורה. אמר רבי אבא: '''והוא ששנה על אתר'''. כלומר דווקא אם הוא למד תורה מיד אחרי קריאת שמע. רבי חונה אמר: '''נראים הדברים, מדרש צריך לברך, הלכות אין צריך לברך'''. כי מדרשים זה בעצם דורשים פסוקי תורה, אבל הלכות אין צריך לברך. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''בין מדרש בין הלכות צריך לברך'''. אמר רבי חייא בר אשי: '''רגילים היינו לשבת לפני רב''' — היינו כשהיינו יושבים לפני רב ללמוד, '''ובין מדרש בין הלכות, זקיקינן למיברכה''', כלומר בין כשהיה מלמד מדרש בין הלכות, היה מצריך אותנו לברך. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד א<span class="yerum-runnum">19</span></div> כי מאחרים היו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: ביומי דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוינן נפקין {{ירו"מ-ביאור|היינו יוצאים}} לתעניתא, {{ירו"מ-הדגשה|והיו מאריכין בבקשות}} {{ירו"מ-הוסר|וקרוי}}{{ירו"מ-הדגשה|וקרינן}} שמע בתר תלת שעין, {{ירו"מ-ביאור|אחר שלוש שעות}} ולא הוה ממחי בידן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} נפקין לתעניתא. אתו ציבורא {{ירו"מ-הוסר|ומקרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומקרו}} שמע בתר תלת שעין. בעא {{ירו"מ-ביאור|רצה}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] מחויי בידן {{ירו"מ-ביאור|למחות בהם}}. אמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו}}, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה? אמר לו: מפני ההדיוטות, שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה. אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה ויום הכיפורים, וברכות תענית ציבור. מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא. אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון. הא כל שאר ברכות אדם מאריך? אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: מן מה דתני: המאריך {{ירו"מ-הדגשה|במקום שאמרו שלא להאריך}} הרי זה מגונה, והמקצר {{ירו"מ-הדגשה|במקום שקבעו לקצר}} הרי זה משובח. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שיש עוד ברכות כאלה שצריך להאריך בהם, וכאלה שצריך לקצר בהם, מלבד אלו שנאמרו כאן}} הדא אמרה {{ירו"מ-הדגשה|שמה שנאמר אלו ברכות}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין זה כלל, {{ירו"מ-הדגשה|אלא יש עוד}}. תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|לפי שמוסיפים בה תחינות}} הא בשש שהוא מוסיף, {{ירו"מ-הדגשה|בתעניות}} אינו מאריך? אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: שלא תאמר, הואיל והוא {{ירו"מ-ביאור|ברכת גואל ישראל}} מעין י"ח {{ירו"מ-הדגשה|ממנין הברכות שאומר בכל יום}}, לא יאריך בה, {{ירו"מ-הדגשה|שלא ישנה בה מהנוסח שאומר בכל יום}}. לפום כן {{ירו"מ-ביאור|לפיכך}} צריך מימר: {{שוליים|א_מח}}צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|אבל שאר השש שמוסיף ודאי שמאריך בהם}} {{שוליים|א_מט}}אלו ברכות ששוחין בהן: בראשונה תחילה וסוף, ובמודים תחילה וסוף. השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה. רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א ח נד]]) "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו". אי זו כריעה ואי זו בריכה? רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] הראה בריכה לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ונתרפא. לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קד קידה ונעשה צולע|הראה כריעה]] לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ולא נתרפא. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[מלכים א ח נד]]) "וכפיו פרושות השמים" אמר רבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אייבו|°]]: כגון הדין נקדים {{ירו"מ-ביאור| כמו רועה צאן=נוקד שנותן דין וחשבון על העדר. ויש אומרים ציור שלא זז}} היה עומד. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר בר אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|להראות ש}}ככפים הללו {{ירו"מ-הדגשה|שהן פרושות לשמים ואין בהן כלום כך כפיו ריקות}} שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|א_נ}}הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}ובלבד ב"מודים" <span id="דף_י_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י. הגמרא מביאה ברייתא. ברייתא אומרת הקוראים אנשי מעמד לא יצא, '''כי מאחרים היו'''. כן, אנחנו יודעים שבעצם הגמרא אומרת שיש לנו עשרים וארבע משמרות כהונה וכנגדן תיקנו עשרים וארבע מעמדות. כלומר ישראל, קבוצות של ישראלים שהם היו כנגד המשמרות כהונה. מה הרעיון? הגמרא מסבירה שאנחנו יודעים שאדם צריך לעמוד על הקורבן שלו ובקורבנות ציבור הרי אין אף אחד. מקריב קורבן תמיד השחר, קורבן השמש, בין הערביים. אז כאילו יצרו מעין נציגויות של עם ישראל שהם כביכול עומדים על הקורבן. הגמרא מתארת שחלק מהם היו עולים לירושלים וחלקם נשארים בערים שלהם. באותם ימים הם צמו והיו קוראים במעשה בראשית, את מה שמופיע בסדר הימים של הבריאה, והיו מאריכים בתפילות. אומרים - התפילה מאוד ארוכה, ואז היו קוראים קריאת שמע לא בזמן, היו מאחרים. כמובן לפני כן קראו כל אחד בזמן, אבל מי שיקרא איתם כשהם קוראים במעמד בבית כנסת, אז בעצם לא יוצא ידי חובה כי מאחרים היו. '''רבי זעירא בשם רבי אמי: ביומי דרבי יוחנן הוינן נפקין לתעניתא'''. כלומר, היה כנראה יראת גשם או אולי צרה אחרת. קבעו תענית ואז האריכו בבקשות, '''וקריאת שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''ולא הוה ממחי בידן''', כלומר רבי יוחנן לא אמר להם כלום. כמובן כולם אמרו - לפני כן קריאת שמע בזמן. '''רבי יוסי ורב אחא נפקין לתעניתא'''. כלומר, שוב פעם קבעו תענית בגלל יראת גשם או בגלל צרה כלשהי, '''אתו ציבורא שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''בעא רב אחא מחויי בידן''', רב אחא רצה למחות בידם. '''אמר לו רבי יוסי''' - וכי לא ידוע, הרי אתה יודע שהם קראו לפני כן, מה אתה רוצה למחות בידם? '''והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה'''? '''אמר לו: מפני ההדיוטות'''- אנשים שלא בקיאים - '''שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה'''. אומרת הגמרא '''אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה'''. אנחנו יודעים שבראש השנה יש לנו את המלכויות, זיכרונות, שופרות. אז זה ברכות שמאריכים בהם. להאריך - הכוונה שפותח בברוך ומסיים בברוך. כן, גם '''יום הכיפורים''', גם '''ברכות תענית ציבור'''. אמרנו שבתענית ציבור אומרים עשרים וארבע במקום שמונה עשרה - מוסיפים עוד שש ברכות, יש עשרים וארבע ברכות. אז ברכות האלה מאריכים. '''מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא'''. כלומר אם הוא בקיא בברכות הוא תלמיד חכם, ואם לא אפשר לדעת שהוא בור. '''אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון'''. הטוב והמטיב. כן, הברכות האלה זה ברכות שמקצרים בהם. כלומר לא פותחים בברוך ומסיימים בברוך, אלא רק ברוך אחד. משמע מכאן, אומרת הגמרא, לכאורה שכל שאר הברכות אדם מאריך בהן, כי רק אותם אמנו. '''אמר חזקיה: מן מה דתני: המאריך''' - במקום שאמרו שלא להאריך - '''הרי זה מגונה, והמקצר''' - במקום שאמרו יקצר - '''הרי זה משובח'''. משמע שיש עוד ברכות אחרות. כלומר יש הרבה אחרות שצריך להאריך בהן והרבה אחרות שצריך לקצר. אם ככה, בעצם מה שיש כאן זה רק דוגמה, זה לא כל מה שיש. אדם מראה שמה שאמר - '''הדא אמרה אין זה כלל'''. כן, ראינו כמה פעמים שהכללים בירושלמי אלו לא כללים מוחלטים, תמיד יש הרבה יוצאים מן הכלל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף י עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''כי מאחרים היו.''' אנשי משמר הם היו משכימין וקורין שלא להפסיק בעבודה אבל אנשי מעמד והם ישראל הבאים לעמוד בשעת הקרבה והיו מסייעין אותם במה שהם יכולין מאחרין וקורין היו '''הוינן נפקינן לתעניתא.''' כשגוזרין תענית על הציבור ומתוך שהיו מאחרין להתאסף היו קורין ק"ש אחר ג' שעות ואע"פ כן לא היה ר' יוחנן מוחה בידם '''והלא כבר קראו אותה בעונתה.''' לצאת ידי חובת ק"ש בזמנה ומה שהם קורין עכשיו אינו אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה '''מפני ההדיוטות.''' שאינם יודעין שקראו מקודם לכן שלא יהיו אומרים שעכשיו הם קורין אותה בעונתה ויוצאין י"ח אף לאחר ג' שעות '''אלו ברכות וכו'.''' תוספתא היא בפ"ק '''אם תלמיד חכם הוא אם בור הוא.''' אם מאריך הוא במקום שאינו ראוי להאריך '''ברכת המזון.''' ברכת היין על הכוס '''הא כל שאר הברכות אדם מאריך.''' בתמיה והיכי קתני אלו ברכות שמקצרין בהן דמשמע דהני דוקא וכי שאר כל הברכות מאריכין בהן '''אמר חזקיה מן מה דתני וכו'.''' כלומר על כרחך לאו דוקא קתני בתוספתא אלו ברכות שמקצרין בהן שהרי ממה דתני בברייתא המאריך במקום שלא הוזכר בהדיא להאריך ה"ז מגונה והמקצר ה"ז משובח א"כ ש"מ שאין זה כלל במה שאמרו אלו ברכות שמקצרין בהן ולאו דוקא הוא '''בגואל ישראל בתענית.''' כמו ששנינו בפ"ב דתענית שמתחיל להאריך בגואל ישראל ומוסיף עוד שש ברכות זכרונות ושופרות וכו' והיינו דקא מתמה הא בשש שהוא מוסיף אינו מאריך והלא מאריכין בהם כדקתני התם '''א"ר יוסה.''' רבותא קמ"ל דאפי' בגואל ישראל שהיא מעין י"ח שלא תאמר וכו' לפום כן צריך למימר שאף בגואל ישראל עצמו מאריכין בתענית מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה וכו. ומסיים בא"י גואל ישראל '''הראה כריעה לפני רבי וכו'.''' ובפ' החליל גריס קידה נועץ שני גודליו בארץ ושוחה ונושק את הריצפה וזוקף ואם כן בריכה היא כפיפה מעט בברכים '''ככפים הללו שלא חטפו וכו'.''' כלומר דרבי אלעזר דריש דלהכי פירש כפיו להראות ככפים הללו שהן עכשיו פרושות ואין בהם כלום כך לא נהנה מכל האוצרו' שהקדיש דוד אביו לבנין בית המקדש כלום</div> <div class="yerum-leiden-text">כי מאחרים היו · ר' זעירא בשם ר' אמי · ביומי דר' יוחנן הויין נפקין לתעניתא וקרוי שמע תלת שעין ולא הוה ממחי בידן ר' יוסי ור' אחא נפקין לתעניתא אתא ציבורא ומיקרי שמע בתר תלת שעין · בעא רב אחא מחויי בידן · אמ' ליה ר' יוסה ולא כבר קראו אותה בעונתה · כלום קורין אותה אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה · אמ' ליה מפני ההדיוטות שלא יהו אומ' בעונתה הן קורין אותה · אילו ברכות שמאריכין בהן ברכות ראש השנה ויום הכיפורים וברכות תעניות ציבור · מברכותיו אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא אם בור הוא · חילו ברכות שמקצרין בהן המברך על המצות ועל הפירות וברכת הזימון וברכה אחרונה שלברכת המזון אחר המזון · הא כל שאר הברכות אדם מאריך · אמ' חזקיה מן מה דתני המאריך הרי זה מגונה והמקצר הרי זה משובח הדא אמרה שאין זה כלל. תני צריך להאריך בגואל יש' בתעניות · הא פשט שהוא מוסיף חייג מאריך · אמ' ר' יוסה שלא תאמר הואיל והוא מעין שמועה עשרה לא יאריך בה · לפום כן צריך מימר צריך להאריך בגואל יש' בתעניות חילו ברכות ששוחחין בהן בראשונה תחילה וסוף · ובמודים תחילה וסוף · השוחח על כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישוח · ר' יצחק בר נחמן בשם ר' יהושע בן לוי כהן גדול שוחח על סוף כל ברכה וברכה · המלך ראש כל ברכה וברכה וסוף כל ברכה וברכה · ר' סימון בשם ר' יהוד' בן לוי המלך משהוא כורע חייג זקוף עד שהוא משלים כל תפילתו · מאי טעמ' ויהי ככלות שלמה להתפלל אל יי' את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת קם מלפני מזבח יי' מכרוע על ברכיו · אי זו כריעה ואי זו בריכה · ר' חייא רבא הראה בריכה לפני ר' ונפסח ותרפא ⟨סימן הכנסה⟩ וכפיו פרושות השמים אמ' אייבו כגון הדין נקדים היה עומד' · אמ' ר' אלעזר בר אבינא בכפים הללו שלא נטפו טפין בית המקדש כלום · תנא ר' חלפתא בן שאול הכל שוחחין עם שליח ציבור בהודאה · ר' זעירא אמ' ובלבד במודים</div> <div class="yerum-side">'''כגון הדין נקדים.''' כעין המנוקד ומצוייר על הכותל כך היה עומד מבלתי תנועה אנה ואנה כ"א באימה וביראה וזהו כפיו פרושות השמים ודוגמתו שנינו בפ"ק דמעשרות החרובין משינקדו ומפרש הש"ס משיעשו נקודות נקודות שחורות '''עם הש"צ בהודאה.''' כשאומר מודים וכדמפרש ר' זעירא שהחובה במודי' בלבד הוא '''רבי זעירא סבר לקרובה.''' קרובה הוא הפיוט שאומרים בשעת חזרת הב"צ במודים כדלקמן מודים אנחנו לך וכו' ודוגמתו ברבה פ' אמור בפסוק ולקחתם לכם מהו מכל אבקת רוכל דהוה קריי ותני ופייטן ודרשן ופי' בערוך קרוב ופייטן כלומר דאע"ג דר' זעירא אמר דאין החיוב כ"א במודים בלבד ולא בסוף הברכה מכל מקום היה מחמיר על עצמו ומאריך בפיוט המודים שאומר כדי לשוח עם הש"צ תחלה וסוף. סבר. מצפה מלשון שמא תאמר אבד סברם הוא</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. כלומר ב"גואל ישראל" שבשמונה עשרה צריך להאריך. שואלת הגמרא '''הא בשש שהוא מוסיף, אינו מאריך'''? כן, אם אתה אומר שמאריכים בגואל ישראל - צריך להוסיף בתחינות ומאריכים בה - משמע שאת שש הברכות שאומרים ומוסיפים בתענית, אותם לא מאריכים. אומר להם - לא הבנת נכון. '''אמר רבי יוסה: שלא תאמר, הואיל והוא מעין י"ח, לא יאריך בה'''. שלא ישנה ממה שאומר בכל יום. '''לפום כן צריך מימר: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. אבל שאר השש שמוסיף - ודאי מאריך בהן. מה שהוא חידש לנו, שגם בגואל ישראל, שזה ברכה שאומרים אותה כל יום בשמונה עשרה, היא חלק מהשמונה עשרה - גם בה אפשר להאריך, מוסיפים בה ומאריכים אותה, אבל את שאר השש ודאי שמאריכים בהם. '''אלו ברכות ששוחין בהן''' - כלומר שקוראים, זה באמצע שמונה עשרה - '''בראשונה תחילה וסוף''', במגן אבות בהתחלה ובסוף, '''ובמודים תחילה וסוף'''. '''השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה'''. כלומר, מי שכורע על כל ברכה אומרים לו שלא יעשה את זה. '''רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה'''. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו'''. כלומר מלך כורע בתחילת השמונה עשרה ולא קם עד הסוף. '''מאי טעמא'''? כלומר איזה פסוק אומר זה? דכתיב '''"ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו"'''. הם רואים ששלמה קרע כל התפילה. '''אי זו כריעה ואי זו בריכה'''? '''רבי חייא רבא הראה בריכה לפני רבי ונפסח ונתרפא'''. כלומר הוא נהיה צולע ולאחר מכן התפללו עליו והבריא. '''לוי בר סיסי הראה כריעה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא'''. כלומר הוא הראה כריעה והוא נהיה צולע ולא נתרפא. כתוב בשלמה '''"וכפיו פרושות השמים"'''. '''אמר רבי אייבו: כגון הדין נקדים היה עומד'''. כמו ציור - אנחנו רואים ציורים מצריים, כשרואים המצרים עם שתי ידיים מולם ולא זזים, ככה בעצם שלמה עמד. '''מאי טעמא'''? כלומר למה כפיו היו פרושות? '''אמר רבי אלעזר בר אבינא: ככפים הללו שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום'''. כלומר לרמוז, להראות שידיו נקיות, שהוא לא לקח שום דבר, כסף שהוקדש למקדש. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה'''. כלומר שליח ציבור אומר מודים, אז גם הציבור אומר מה שאנחנו קוראים מודים דרבנן. '''אמר רבי זעירא: ובלבד ב"מודים"'''. '''רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף'''. קרובה זה החזן, קראו לו קרובה. דרך אגב, הגמרא אומרת שקראו לו קרובה כי הוא קרב את התפילות שלו לפני הקדוש ברוך הוא, ועוד כמה פירושים. אבל בכל אופן החזן נקרא קרובה. יש גם כמה פיוטים שנקראים קרובה, שהחזן אומר אותם. בכל אופן, הוא לשמח לחזן כדי לשוח עמו בתחילה ובסוף, לדעת מתי אומרים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף י עמוד א''' {{שוליים|א_מח}} '''בתענית ציבור על גזרות (עננו) יש להאריך בברכת "גואל ישראל".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ד, הלכה ו , טור סי' תקעט. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש להאריך בגואל ישראל בתענית, וכן פסקו הרמב"ם והטור. {{שוליים|א_מט}} '''חובת הכריעה בתפילת העמידה מוגבלת לברכות אבות והודאה בלבד ולא בכל ברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קיג סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא להדיוט - כורע רק בתחילת וסוף אבות והודאה; ולכהן גדול ולמלך נפסקו דינים מיוחדים כמבואר בירושלמי, שכן מעמדם מחייב הידור יתר בכריעה. {{שוליים|א_נ}} '''כל הציבור צריך לשחות עם שליח הציבור באמירת "מודים" בחזרת התפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט <קטע סוף=י א/> ==דף י עמוד ב== <קטע התחלה=י ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שיש לשחות עם החזן ב"מודים", והמתין רבי זעירא עד שנתקרב לחזן כדי לשחות עמו, וכן נפסק להלכה ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_נא}} '''חובה לכרוע ולהשתחוות ברכה ראשונה ואחרונה בתפילת שמונה עשרה, ולא באמצע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כדעה זו בירושלמי שהובאה בשם רבי יוחנן, רבי מיישא ורבי סימאי, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע: כורעים בברכה ראשונה ובהודאה, בתחילתן ובסיומן, ובאמצע התפילה אין כורעים. {{שוליים|א_נב}} '''בברכת "מודים" יש לומר בפתיחתה נוסח הכולל "מודים אנחנו לך" ולהודות לה' על חסדיו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בר זבדא בשם רב שצריך לומר "מודים אנחנו לך", וכן נקבע בנוסח התפילה למעשה כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע.. {{שוליים|א_נג}} '''יש לומר בברכת "שים שלום"/"שלום רב" נוסח הכולל את כל לשונות השלום שתקנו חכמים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נהגו חכמים לומר את כל הנוסחים יחד, כדעה הראשונה שבירושלמי, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_נד}} '''בכריעה בתפילה (מודים) יש לכרוע עד שיתפקקו החוליות ולא כחרדון שגופו כורע בלבד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כדברי רבי ירמיה שהכריעה צריכה להיות בכל הגוף ולא כחרדון שראשו לא זז, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|א_נה}} '''בברכת "מודים" באיזה שלב שוחה וזוקף - יש לשחות באמירת "ברוך אתה" ולזקוף עד שלא יגיע להזכרת השם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קיג סעיף ז , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אמי בן נתן, שיש לשחות באמירת "ברוך אתה" ולזקוף קודם הזכרת השם, כדברי רבי אבין שדייק מהכתוב "מפני שמי" ולא "בשמי", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_נו}} '''ברכה הסמוכה לחברתה - האם פותחים בה ב"ברוך".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ה , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק יא, הלכה א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=י ב/> ==דף יא עמוד א== <קטע התחלה=יא א/>. ''הכרעה:'' אין פותחין ב"ברוך" בברכה הסמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, שהברכה הקודמת פוטרת אותה מפתיחה, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב"ם (הלכות ברכות פ"א ה"ה, פי"א ה"א). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד ב<span class="yerum-runnum">20</span></div> רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] סבר {{ירו"מ-ביאור|המתין וי"א נסמך}} לקרובה {{ירו"מ-ביאור|לחזן}} כדי לשוח עמו {{שוליים|א_נא}}תחלה וסוף. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ ישראל}} חמתון גחנין ומלחשין. {{ירו"מ-ביאור|ראה שהם כורעים ולוחשים}} אמר לון: מהו דין לחישה? ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|ליה הא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הדגשה|י}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] ב{{ירו"מ-הדגשה|ש}}ם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם ר}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. {{שוליים|א_נב}}{{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר {{ירו"מ-הוסר|פדית באי}}{{ירו"מ-הדגשה|פדיתה. ברוך אתה ה}}' אל ההודאות. רבי שמואל בר מינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר מינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיה מה כג]]) "כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}}: ([[דברי הימים א כט יא]]) "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך". בכל לב ובכל נפש משתחוים {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נג}}נהגין רבנן אמרין כולהון. {{ירו"מ-ביאור|נהגו חכמים לאמר ככל השיטות}} ואית דאמרי: או הדא או הדא. {{ירו"מ-ביאור|וי"א אחד מהם או זה או זה}} תני: ובלבד {{שוליים|א_נד}}שלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא, {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שלא יעשה כחרדון שגופו כורע והראש לא זז}} אלא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|פליגא דחנן בר בא}} אמר לחברייא: {{ב|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} דעביד, |אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות}} {{ירו"מ-הוסר|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד }}ואמריתה קמיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} וקם ונשק על פומי. {{שוליים|א_נה}}"ברוך אתה" שוחה; בא להזכיר את השם, זוקף. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא אמרית טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהלים קמו ח]]) "ה' זוקף כפופים" אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: לא מסתברא, אלא ([[מלאכי ב ה]]) "מפני שמי ניחת הוא" {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריך שיהיה כפוף בשם ולמה רב זקף}} אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות. לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא". קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נתן|°]] בשם רבי חמא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא בר חנינא|°]]: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מעביר. אמר לו רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: לא היה מעבירו, אלא {{ירו"מ-הדגשה|היה}} גוער ביה. אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"? {{שוליים|א_נו}}כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך". ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך". התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הרי גאולה! {{ירו"מ-ביאור|ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל.}} {{ירו"מ-הדגשה|שאומרים בהגדה אחרי בצאת ישראל ממצרים, לפני ששותים כוס שניה. הרי היא סמוכה לברכת ההלל, ולמה היא פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלא בהכרח שיאמרו הלל קדם, נמצא שפעמים שברכת גאלנו אינה סמוכה, לכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בי רבי יוסה|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: והא סופה! {{ירו"מ-ביאור|יהללוך יי אלהינו על כל מעשיך, וחסידיך צדיקים עושי רצונך, וכל עמך בית ישראל כלם ברנה יודו ויברכו, וישבחו ויפארו, וישוררו וירוממו ויעריצו, ויקדישו וימליכו את שמך מלכנו תמיד. כי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר, כי מעולם ועד עולם אתה אל. ברוך אתה יי מלך מהלל בתשבחות. שאומרים בהגדה בסופו של החלק השני של ההלל. הרי גאלנו היא הברכה החותמת את החלק הראשון של ההלל, ומפסיקים בסעודה, ואחר כך קראים חלק שני של ההלל, וחותמים ביהללוך. נמצא שהיא ברכה עצמאית על השירה, אם כך מדוע אינה פותחת בברוך}}? אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|ברכת גאלנו}} שתים הנה, {{ירו"מ-ביאור|שני חלקים לה}} אחת ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בא ואחת <span id="דף_יא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יסא כד סליק להכא חמתון גחנין ומלחשין'''. כלומר כשהגיע לארץ ישראל, שמע שהם כולם לוחשים משהו בזמן הזה. '''אמר לון: מהו דין לחישה'''? '''ולא שמיע דמר רבי חלבו ורבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן, ורבי ירמיה ורבי חנינא בשם רבי מיישא ורבי חייא בשם רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם רבי סימאי: מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות, אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''רבי אבא בר זבדא בשם רב: מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר פדית'''. '''ברוך אתה... אל ההודאות'''. '''רבי שמואל בר מינא בשם רב אחא: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף י עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ולא שמיע.''' ומתמה הש"ס ומה היא השאלה מהו דין לחישה וכי לא שמיע ליה מה דאמר ר' חלבו וכו' שנוהגין לומר כנוסחאות הללו '''או הדא.''' או נוסח הזה או הזה ולא אמרין כולהון: כהדין חרדונא כמו הצב הזה כשהוא שוחה ראשו זקוף אלא כל עצמותי וגו' ואף ראשו יהא כפוף '''מילתא דחנן בר בא פליגא.''' אהא דקדריש מכל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך דמשמע שאף בהזכרת השם צריך שיהא גם ראשו כפוף במקום שאמרו לשוח אבל ר' חנן לא ס"ל הכי אלא כהאי דאמר לחברייא בשמיה דרב והוטב זה גם בעיני שמואל דכשבא להזכיר את השם זוקף '''לא מסתברא אלא מפני שמי ניחת הוא.''' דמשמע דאף בהזכרת השם צריך שיהא שחוח וניחת '''אילו הוה כתיב בשמי ניחת.''' שפיר הוי קאמרת אבל השתא דכתיב מפני שמי הכי הוא משמע דמכבר קודם שהזכיר את השם ניחת הוא '''ר' אמי אמר ר' יוחנן הוה מעבר.''' ר' יוחנן היה מעביר אלו ששוחין יותר מדאי ור' חייא בר בא אמר לא היה נוהג ר' יוחנן להעביר בשביל כך אלא גער בהם שלא יעשו כן '''אלו ברכות שפותחין וכו'.''' תוספתא בפ"ק '''כגון ק"ש.''' כלומר ברכה הסמוכה לק"ש. וכך שנוי בתוספתא ולא גריס שם ותפילה ולפי גי' הספר י"ל דעל ברכה שלאחר ק"ש וסמוכה לתפילה קאמר דהוי כעין ברכה הסמוכה לחבירתה לאותה שלפני ק"ש דלא מיחשבא ק"ש הפסק כיון דהברכות בשבילה נתקנו '''הרי גאולה.''' ברכת אשר גאלנו שאנו אומרים לאחר הלל בלילי פסח והלא סמוכה היא לברכת הלל ואפ"ה היא פותחת בברוך '''שנייא היא.''' אשר גאלנו דהאמר ר' יוחנן בהלל אם שמע בבית הכנסת כמו שנוהגין הספרדים לאומרו אחר תפילת ערבית יצא ושוב אין צריך לברך עליו בבית והשתא לא הויא ברכת גאולה סמוכה ולפיכך תקנו אותה בפתיחה לעולם '''והא סופה.''' שהיא חותמת בברוך וקס"ד דהודאה בעלמא היא ולא הויא אלא כמטבע הקצר כברכת הפירות ואמאי חותמין בה בברכה '''א"ל שתים הנה.''' ברכת הגאולה זו לאו ברכה אחת היא אלא דכוללת שתי גאולות אחת להבא בקשת רחמים על העתיד כן ה' אלהינו יגיענו למועדים וכו' ונאכל שם מן הפסחים וכו' ואחת הודאה לשעבר אשר גאלנו וכו' ונמצאת הראשונה פותחת בברוך ואינה חותמת והשניה חותמת ואינה פותחת</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' זעירא לקרובה כדי לשוח עמו בתחילה וסוף · ר' יסא כד סליק להכא חמיתין גחנין ומלחשין אמ' לון מהו דין לחישה ולא שמיע דמר' ר' חלבו ר' שמעון בשם ר' יוחנן בשם ר' ירמיה ר' חננא ר' מיישא ר' חייא בשם ר' סימאי · ואית דאמרין ליה חבריא בשם ר' סימאי מודים אנחנו לך אדון כל הבריות אלוה התושבחות צור עולמים חי העולם יוצר בראשית מחיה המתים שהחייתנו וקיימתנו וזיכיתנו וסייעתנו וקירבתנו להודות לשמך · בא"י ל' ההודאות' ר' בא בר זבדא בשם רב מודים אנחנו לך שאנו חייבין להודות לשמך תרננה שפתי ⟨סימן הכנסה⟩ לך ונפשי אשר פדית · בא"י ל' ההודאות · ר' שמואל בר מינא בשם ר' אחא הודייה ושבח לשמך לך גדולה לך גבורה לך תפארת יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שתסמכינו מנפילותינו ותזקפינו מכפיפתינו כי אתה הוא סומך נופלים וזוקף כפופים ומלא רחמים ואין עוד מלבך · בא"י אל ההודאות · בר קפרא אמ' לך כריעה לך כפיפה לך השתחויה לך בריכה כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון לך יי' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמ' ובא' לך יי' הממלכה והמתנשא לכל לראש והעושר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל ועתה אלהינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך בכל לב ובכל נפש משתחוים כל עצמותיי תאמרנה יי' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו · בא"י ל' ההודאות · אמ' ר' יודן עהוגן רבנין אמרין כולהון · ואית דאמרין או הדא או הדא · תני ובלבד שלא ישוח יותר מדאי · אמ' ר' ירמיה ובלבד דלא יעביד כהדין חרדותא לא כל עצמותי תאמרנה יי' מי כמוך מילתא דחנן בר בא פליגא דחנן בר בא אמר לחבריא עימר לטן מילתא טבא דחמית לרב עביד ואמריתה קומי שמואל וקם ונשק על פומי · ברוך אתה שוחח כד להזכיר את השם זוקף · שמואל אמ' אנא אמרית טעמ' זוקף כפופים · אמ' ר' אמי אלא מסתברא לא מפני שמי ניחת הוא · אמ' ר' אבון אילו הוה כת' בשמי ניחת הוא יאות · לית כת' אלא מפני שמי ניחת הוא · קודם עד שלא הזכיר את השם כבר ניחת הוא · ר' שמואל בר נתן בשם ר' חמא בר חנינא מעשה באחד שסחח יותר מראוי והעבירו ר' · ר' אמי אמ' ר' יוחנן הוה מעבר · אמ' ליה ר' חייא בר בא לא הוה לאט גער · חילו ברכות שפותחין בהן בברוך · כל הברכות פותחין בהן בברוך ואם היתה ברכה סמוכה לחבירתה כגון קרית שמע ותפילה אין פותחין בהן בברוך · התיב ר' ירמיה הרי גאולה · טעייא היא דאמ' ר' יוחנן הלל אם שמעה בבית הכנסת יצא · התיב ר' אלעזר ביר' יוסה קומי ר' יוסה והא סופה · אמ' ליה שתים הנה אחת לבא ואחת</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''בר קפרא אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה'''. '''"כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון"'''. '''"לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך"'''. בכל לב ובכל נפש משתחווים. '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו"'''. '''ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. כן, אנחנו רואים שהיו כל מיני מנהגים, אבל בכל אופן בבבל כנראה לא נהגו את זה ובארץ ישראל נהגו, לכן הוא לא ידע על זה. '''אמר רבי יודן: נהגין רבנן אמרין כולהון'''. כלומר היו כאלה שאמרו את כל מה שראינו עכשיו. '''ואית דאמרי: או הדא או הדא''' - יש אומרים שאמרו או את זה או את זה כל פעם. לא בהכרח תמיד הקפידו להגיד רק שיטה אחת, אלא כל פעם אמרו דבר אחר, אבל בכל אופן תמיד אמרו משהו. '''תני: ובלבד שלא ישוח יותר מדאי'''. כלומר אדם שכורע, שלא יכרע יותר מדי. '''אמר רבי ירמיה: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא''' - שגופו כורע והראש בעצם לא זז, לא כמו חרדון יעשה. אנחנו יודעים שהחרדון מרים את הראש על הסלע, הראש יציב, אבל בעצם הגוף שלו כורע - שלא יעשה ככה. למה? כי כתוב '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך"''' - כל העצמות צריכות לזוז. '''חנן בר אבא אמר לחברייא''': אני אגיד לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות, '''ואמריתה קמיה דשמואל וקם ונשק על פומי'''- הוא נישק אותי. '''"ברוך אתה" שוחה'''; כשאומר "ברוך אתה" הוא כורע, '''בא להזכיר את השם, זוקף'''. '''שמואל אמר: אנא אמרית טעמא''' - אני אסביר לכם למה - יש פסוק כתוב '''"ה' זוקף כפופים"'''. '''אמר רבי אמי: לא מסתברא''' - זה לא הגיוני, אם אתה אומר שזאת הסיבה אז זה הפוך - '''אלא "מפני שמי ניחת הוא"''', כלומר צריך להתכופף בזכר השם. '''אמר רבי אבין: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות'''- אתה היית צודק. '''לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא"'''. כלומר, '''קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא''', וכשמזכירים את השם צריך לקום. '''רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא בר חנינא: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו רבי'''. הוא היה חזן כנראה, אז רבי העביר אותו מלהיות חזן. '''רבי אמי אמר: רבי יוחנן הוה מעביר'''. '''אמר לו רבי חייא בר אבא: לא היה מעבירו, אלא גוער ביה'''. '''אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"'''? אומרת הגמרא כעיקרון '''כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך"'''. '''ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך"'''. כלומר ברכות של קריאת שמע שאחת סמוכה לחברתה, לא פותחים בברוך. '''התיב רבי ירמיה: הרי גאולה'''! - בהגדה. כן, אנחנו היום לא נוהגים לברך על ההלל, אבל בעבר כן. בהתחלה היו מברכים על ההלל וקוראים את ההתחלה שלו, ואז באמצע ההלל היו חותכים אותו, לא אומרים את כולו ברצף - יש ברכה שנקראת גאולה, לפני שותים כוס שני. אז לכאורה הברכה הזאת היא סמוכה לברכה של ההלל, אז למה היא פותחת בברוך? '''שנייא היא, דמר רבי יוחנן: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא'''. כיוון שאם אדם היה קורא את זה בבית כנסת הוא יצא, ממילא הוא לא חייב לקרוא את זה בבית. אז לכן בעצם הברכה היא לא חובה, היא חובה למי שלא קרא את ההלל קודם. בהגדה מי שמסתכל יראה שבעצם אין ברכה בהתחלה, כיוון שכולנו קוראים את זה בבית כנסת, לכן לא כתבו ברכה בהגדה. אז כיוון שלא בהכרח שיאמרו את ההלל קודם, אף שפעמים ברכת גואלנו בעצם היא לא סמוכה, היא ברכה עצמאית, לכן תיקנו שתפתח ב"ברוך". '''התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: והא סופה'''! - הרי הברכה האחרונה, כמו שאמרנו שההלל חילקו אותו לשני חלקים. החלק הראשון לא נוהגים לברך עליו, כיוון שאומרים את ההלל בבית כנסת. אבל לאחר מכן אוכלים ואז אומרים את החלק השני של ההלל ואומרים "יהללוך". הרי לכאורה זו ברכה עצמאית, אין פה התחלה לפני כן, אז למה היא לא פותחת ב"ברוך"? '''אמר לו: שתים הנה, אחת לבא ואחת''' - ברכת גואלנו, הברכה שאומרים בכוס השנייה, שזה בעצם על החלק הראשון של ההלל - זה בעצם שתי ברכות. זה לא כמו שחשבנו, ברכה אחת שחותמת את ההלל, זה בעצם שתי ברכות, שני חלקים. כי כך חז"ל מסבירים - ההלל חילקו אותו לשני חלקים, כיוון שהחלק הראשון של ההלל הוא בעצם תודה על העבר, זה הלל על יציאת מצרים. החלק השני זה בעצם בקשה והודאה על העתיד. אז בעצם לגואלנו יש שני חלקים: חלק אחד זה ברכה על לחתום את החלק הראשון של ההלל, והחלק השני זה ברכה על מה שנגיד בהמשך. יוצא שבעצם יהללוך היא באמת ברכה סמוכה לזה, ולכן היא לא פותחת ב"ברוך". כן, אומרת כאן: "ברכת גואלנו שני חלקים לה, אחת לאבא ואחת לשעבר". כלומר, את ההלל חילקו לשניים. עד "ממצרים", שזה מדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה - זה החלק הראשון של הברכה, וכמו שאמרנו, למה היא פותחת ב"ברוך"? כיוון שאת הברכה לפני ההלל לא בהכרח יגידו - אנחנו גם לא נוהגים להגיד את זה - לא יגידו, כיוון שמי שאמר את זה בבית כנסת כבר יצא ידי חובה. אבל כיוון שכך היא פותחת ב"ברוך", והחלק השני של הברכה הוא בעצם פותח את ההלל העתידי, את החלק השני של ההלל שאומרים אותו אחרי הסעודה, שהוא הודאה על הגאולה העתידית - על זה תיקנו את החלק השני של ברכת גואלנו, ובסוף אומרים על זה את יהללוך. כלומר, בעצם זו ברכה סמוכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד א<span class="yerum-runnum">21</span></div> לשעבר. {{ירו"מ-ביאור|את ההלל חלקו לשנים. עד למעיינו מים שמדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה, ועליה החלק הראשון של הברכה, שאומר: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. את שאר ההלל שמדבר על הגאולה העתידית, אומרים אחרי הסעודה. ועליה תקנו את החלק השני של ברכת גאלנו שאומרים, כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל. ובסוף ההלל כולו, ברכת יהללוך. ולכן אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לחלק השני של ברכת אשר גאלנו.}} {{ירו"מ-ביאור|לפי תוס דף יד. הכונה שהיו מברכים על כל חלק בנפרד: על החלק הראשון ברכו לקרא, ועל החלק השני ברכו לגמור. והשאלה ששאלה הגמרא, והרי סופה — הכוונה לסוף ברכת גאלנו, והשאלה למה היא חותמת בברוך. והתשובה היא מפני שהיא ארוכה וכוללת שבח על יציאת מצרים שהיתה בעבר, ובקשה על הגאולה העתידית, ולכן תקנו שגם תחתום בברכה. ויהללוך לא פותחת בברוך אף שהיא ארוכה, לפי שהיא ברכת השבח כמו נשמת כל חי}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|ברכת}} הבדלה! {{ירו"מ-הדגשה|שאומר המבדיל בין קדש לחול. הרי היא פותחת בברוך, אף שהיא סמוכה לבורא מאורי האש}} שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] היה מכנסן. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שלא תמיד מברך בורא מאורי האש לפניה, ולכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|כשמזמנים אומרים}} "נברך"! {{ירו"מ-הדגשה|וחוזרים ואומרים "ברוך אלקינו שאכלנו משלו", ומיד אחר כך מברכים ברכת הזן. נמצא שברכת הזן סמוכה לברכת הזימון, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך". {{ירו"מ-הדגשה|נמצא פעמים שברכת הזן אינה סמוכה}}. הרי "הזן את הכל"! {{ירו"מ-הדגשה|למאן דאמר ברכת הזימון עד הזן, משמע שמי שהפסיק לזימון, מברך איתם עד הזן, וחזר לאכול. וכשמסים אכילתו, מתחיל בברכת הארץ, מ"נודה לך". ולמה ברכת נודה לך אינה פותחת בברוך}}? קשיא! הרי "הטוב והמטיב" {{ירו"מ-הדגשה|שהיא סמוכה, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה. {{ירו"מ-הדגשה|ובתחילה הייתה ברכה עצמאית, ומאוחר יותר קבועה בברכת המזון}}. {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים בגלל שהיא ברכה דרבנן עשו לה חיזוק}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו"מ-הוסר|קדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|היום! שנאמר אחרי ברכת היין, למה פותח בברוך}}? שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, {{שוליים|א_נז}}שאינו אומר "בורא פרי הגפן". והא סופה {{ירו"מ-הדגשה|של הברכה! שהרי בברכת היום, אומר: "ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו" ואחר כך אומר: "ברוך אתה ה’ מקדש השבת". נמצא שהחלק השני סמוך לראשון, ולמה פותח בברוך}}? אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|אין זה שתי ברכות, אלא ברכה אחת, ו}}טופס ברכות כך הוא. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נח}}מטבע קצר, פותח בהן ב"ברוך" ואינו חותם בהן ב"ברוך". מטבע ארוך, פותח בהן ב"ברוך" וחותם ב"ברוך". כל הברכות אחר חיתומיהן. {{שוליים|א_נט}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין אומרים ברכה פסוק. התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]] קומוי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מכיון דתימר {{ירו"מ-הדגשה|כל הברכות}} אחר חיתומיהן, {{ירו"מ-הדגשה|כך שאפילו אם טעה ואמר ברכה לא מתאימה, אם חתם נכון יצא. אז למה}} אין אומרין ברכה פסוק? {{ירו"מ-הדגשה|במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה}}. אמרין: {{ירו"מ-הוסר|חכימי}} חכים הדין טלייא, {{ירו"מ-ביאור|אמרו חכם אותו נער}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא שטעה}}. דהוא סבר, מהו אחר חיתומיהן? {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} שאם היה עומד בשחרית {{ירו"מ-הדגשה|והיה צריך לומר "יוצר אור}}", ושכח והזכיר את של ערבית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "מעריב ערבים}}", וחזר וחתם בשל שחרית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "ברוך אתה ה’ יוצר המאורות}}" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן שאל, במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה? ולא זו הכוונה}}, אלא כדאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך להזכיר ב}}כל הברכות {{ירו"מ-הדגשה|לפני הברכה החותמת}} כעין חותמותיהן. {{ירו"מ-הדגשה|ושם לא יזכיר פסוק, כיוון שקשה למצא פסוק שמדבר בדיוק באותו עניין ויכול לטעות}}. ואילין דאמרין: {{ירו"מ-ביאור|ואלו שאומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|בברכות ההפטרה: רחם על ציון כי היא בית חיינו, ולעלובת נפש תושיע ותשמח במהרה בימינו, ככתוב}} ([[ישעיהו יב ו]]) "צהלי ורוני יושבת ציון, {{ירו"מ-הדגשה|כי}} {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} {{ירו"מ-הדגשה|גדול בקרבך קדוש ישראל" וחותם "ברוך אתה יהוה משמח ציון בבניה}}" אין בו משום ברכה פסוק. {{ירו"מ-ביאור|מפני שאומר: "ככתוב: כמו שאנו אומרים בברכת המזון "ככתוב ואכלתה ושבעתה וברכתה"}} {{ירו"מ-ביאור|וי"א כיוון שכבר נהגו הכל לאמר כך}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ו"> </span> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_ס}}מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא, שנאמר: ([[דברים טז ג|דברים ראה טז ג]]) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אמר להן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גילו של ראב"ע|{{ירו"מ-הדגשה|הרי אני כבן שבעים שנה}}]] {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אף על פי שנכנס{{ירו"מ-הדגשה|תי}} לגדולה, האריך ימים. {{ירו"מ-ביאור|שבגיל שש עשרה נתמנה לנשיא והגיעה לגיל שבעים}} {{ירו"מ-הדגשה|ממה שאמר אף על פי שנכנסתי לגדולה הארכתי ימים}}, הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים. <span id="דף_יא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"א. הזכרנו שברכה, בעצם ברכה שהיא עצמאית פותחת ב"ברוך", ברכה שהיא סמוכה לחברתה היא לא פותחת ב"ברוך". ונתנו כמה דוגמאות ויש לנו כל מיני קושיות. הגמרא ממשיכה בכיוון הזה. '''התיבון: הרי הבדלה!''' אנחנו אומרים את ברכת ההבדלה מיד אחרי שמברכים בורא מאור אש. ברכת ההבדלה היא סמוכה לברכת בורא מאור אש. אז למה היא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא, '''שנייא היא, דמר רבי אבא בר זבדא: רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס'''. כלומר, רבי היה רואה אש, אומר בורא מאור אש, מביאים לו בשמים, מברך בורא עצי בשמים, לא היה כולל את הכל ביחד, ורק לאחר מכן כשהוא מגיע הביתה שם הוא עושה את הכוס. '''רבי חייא רבה היה מכנסן'''. רבי חייא תמיד היה אומר את הכל ביחד. נמצא שלא תמיד מברך בורא מאור אש לפני ההבדלה. לכן בעצם הרבה פעמים ברכת ההבדלה היא ברכה עצמאית וממילא פותחת ב"ברוך". '''התיבון: הרי "נברך"!''' כשמזמנים אומרים "נברך" וחוזרים ואומרים "ברוך שאכלנו משלו". כלומר בעצם יש פה לכאורה ברכה, ולאחר מכן אנחנו מתחילים את ברכת הזן. אז השאלה למה ברכת הזן פותחת ב"ברוך"? הרי היא סמוכה לברכת הזימון. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך"'''. כלומר, אם היה רק אדם אחד או שניים, אין ברכת הזימון, ממילא ברכת הזן היא ברכה ראשונה ולכן היא פותחת ב"ברוך". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יא עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''והרי הבדלה.''' שהיא פותחת בברוך ואף ע"פ שהיא סמוכה לברכת המאור '''שנייא היא.''' הבדלה דלאו ברכה סמוכה לחבירתה מדינא היא שהרי יכול הוא לפזרן כל ברכה וברכה בפני עצמה כמו שהיה רבי נוהג שהיה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס '''הרי נברך.''' כלומר דהקושיא על ברכת הזן היא אמאי פותחת בברוך הרי סמוכה לברכת הזימון נברך שאכלנו הויא '''שנייא היא.''' ברכת הזן שהרי אם היו שנים דליכא ברכת הזימון ולא הויא סמוכה וצריך לפתוח בברוך וכיון שלפעמים פותחת בברוך תקנו אותה בפתיחה לעולם '''הרי הזן את הכל.''' האי מקשה נמי קס"ד דכמטבע קצר הויא וא"כ אמאי חותמת בברוך הזן את הכל '''הרי הטוב והמטיב.''' שהיא פותחת בברוך והיא סמוכה לחבירתה הויא '''שנייא היא.''' דברכה שנתחדשה אח"כ היא כדאמר רב הונא שתקנו אותה על הרוגי ביתר ולהכירא תקנוה בפתיחה כאלו לא נסמכה '''הא קדושא.''' קידוש היום בשבתות ובי"ט שפותחת בברוך והא סמוכה לברכת היין היא '''שנייא היא.''' שאף היא לפעמים אינה סמוכה שהרי אם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום שאינו חוזר ומברך על היין '''והא סופה.''' קדוש היום שהיא חותמת בברוך ואמאי '''א"ר מנא.''' השתא מסיק לטעמא דכולהו ברכות לפי שטופס ברכות כך הוא כדר' יודן דכל שהוא מטבע קצר וכו' וסופה דהזן נמי לא קשיא דמטבע ארוך הויא וכן ברכת הגאולה לא צריכין לטעמא דשתי גאולו' אלא הואיל ומטבע ארוך הויא לפיכך חותם בה בברוך '''כל הברכות אחר חותמיהן.''' קס"ד דה"ק הכל הולך אחר החיתום והיינו דמקשי עלה כדלקמן '''אין אומרים ברכה פסוק.''' אין חותמין הברכה בפסוק כגון בא"י גואלינו ה' צבאות וגו' וכיוצא בזה</div> <div class="yerum-leiden-text">לשעבר · התיבון הרי הבדלה · שנייא היא דמר ר' בא בר זבדא ר' היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס · ר' חייא הבא היה מכנסן · התיבון הרי נברך · שנייא היא שאם היו שנים יושבין ואוכלין שאינן אומ' נברך · הרי הזן את הכל · קשיא · הרי ···· הטוב והמטיב · שנייא היא דמר רב הונא משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב · הטוב שלא נסרחו · והמטיב שניתנו לקבורה · הא קדושה · שנייא היא שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום ש חייב זן בורא פרי הגפן · והא סופה · אמ' ר' מנא טופוס ברכות כך הוא · אמ' ר' יודן מטבע קצור פותח בהן בברוך ואינו חותם בהן בברוך · מטבע ארוך פותח בו בברוך וחותם בברוך · כל הברכות אחר חיתומיהן הין אומ' ברכה פסוק · התיב ר' יצחק בר' לעזר קומי ר' יוסה מכיון דתימר אחר חיתומיהן יאמר ברכה פסוק · אמרין חכימי הדין עלייא דהוא סבר מהו אחר חיתומיהן שאם היה עומד בשחרית ושכח והזכיר את שלערבית וחזר וחתם בשלשחרית יצא · אמ' ר' אחא כל הברכות מעין חותמותיהן · ואילין דאמרין צהלי ורוני יושבת ציון וגו' אין בן מסיים ברכה פסוק' מתני' מזכירין יציאת מצרים בלילות אמ' להן ר' אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנ' למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך · ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות: וחכמ' אומ' ימי חייך העולם הזה · כל ימי חייך העולם הבא להביא את ימות המשיח · אעפ' שנכנס לגדולה האריך ימים · הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים</div> <div class="yerum-side">'''מכיון דתימר אחר חיתומיהן אין אומרין ברכה פסוק.''' בתמיה ובפ"ב דתענית גריס ויימר ברכה פסוק והיינו הך לפי דס"ד לפרש אחר חיתומיהן כדלקמיה '''אמרין חכימי הדין טלייא.''' בלשון תמיה חכם הוא זה הבחור דלפי סברתו הוא מקשה '''דהוא סבר.''' לפרש מהו אחר חיתומיהן דקאמר היינו לענין האי דינא שאם עמד בשחרית ביוצר אור ושכח והזכיר את של ערבית מעריב ערבים וחזר ונזכר וחתם בשל שחרית יצא וזהו אחר חיתומיהן אנו הולכין והלכך יצא ולפיכך הוא מקשה דא"כ היכי אמרת אין אומרין ברכה פסוק הרי אם חתם בשל שחרית והוא יוצר אור א"כ הברכה פסוק הוא כדכתיב יוצר אור וגו' אבל באמת לאו היינו פירושא דאחר חיתומיהן אלא כדרב אחא דאמר כל הברכות כעין חותמותיהן מענין שהוא מזכיר בסוף נוסח הברכה כך הוא חותם כגון עוזר ומושיע ומגן בא"י מגן אברהם וכן כולן ולעולם אין חותמין הברכה בפסוק '''ואילין דאמרין צהלי וגו'.''' נוהגין היו לומר אחר ברכת הפטרה פסוק הזה ואין בו משום ברכה בחותם פסוק הואיל וכבר חתם בנוסח הברכה עצמה ואינו אלא כמוסיף בדברים '''מתני' מזכירין יציאת מצרים בלילות.''' פרשת ציצית אומרים אותה בק"ש של ערבית ואע"פ שאין לילה זמן ציצית דכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לילה אומרים אותה מפני יציאת מצרים שבה '''כבן שבעים שנה.''' הייתי נראה זקן ולא זקן ממש אלא שהלבינו שערותיו יום שמינו אותו נשיא כדי שיראה זקן וראוי לנשיאות ואותו היום דרש בן זומא מקרא זה '''ולא זכיתי.''' לא נצחתי לחכמים '''גמ' אע"פ שנכנס לגדולה.''' שמינוהו לנשיא כדאמרינן לקמן פרק תפלת השחר '''האריך ימים.''' שאמר הריני כבן שבעים שנה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים.''' כדאמרי' אוי לרבנות שמקברת את בעליה ולהכי קאמר הריני כבן שבעים דאם שזכיתי לגדולה עם כל זה הארכתי ימים </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' שואלת הגמרא, '''הרי "הזן את הכל"!''' אנחנו יודעים שיש מחלוקת בגמרא. פה בירושלמי לא מופיעה כל כך המחלוקת הזאת, מופיעים רק הרמזים שלה, אבל בבבלי מוזכר שיש מחלוקת מה זה נקרא ברכת הזימון. יש דעה שאומרת שברכת הזימון זה בעצם כולל גם את ברכת הזן, כלומר הברכה הראשונה של ברכת המזון. ונניח שלושה אכלו ביחד ואחד זימן, ואז האחרים צריכים להפסיק, גם אם רוצים להמשיך לאכול, הם ממשיכים איתו את הברכה עד סוף הברכה הראשונה. לאחר מכן הם יכולים להמשיך לאכול, אבל כשהם רוצים להתחיל לברך מחדש, הם לא מתחילים מתחילת הברכה, אלא מברכים רק מהברכה השנייה. יוצא שבעצם הרבה פעמים הברכה השנייה היא הראשונה. אז למה היא לא מתחילה ב"ברוך"? עכשיו הסברנו שמספיק שלפעמים ברכה היא ראשונה, היא פותחת ב"ברוך", אז גם פה, גם הברכה השנייה הרבה פעמים היא הברכה הראשונה. אז למה בעצם היא לא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא: '''קשיא!''' כלומר, זה באמת נשאר בקושיא, הגמרא לא תירצה את זה. שואלת הגמרא, '''הרי "הטוב והמטיב"?''' זה ברכה סמוכה, היא חלק מברכות ברכת המזון, הברכה הרביעית. אז למה בעצם היא פותחת ב"ברוך"? עונה הגמרא, '''שנייא היא, דמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה'''. בהתחלה הייתה ברכה עצמאית. כלומר, בהתחלה בעצם ברכת הטוב והמטיב לא נקבעה בתוך ברכת המזון, קבעו אותה בתור ברכה עצמאית. רק מאוחר יותר קבעו אותה בתוך ברכת המזון. שואלת הגמרא, הקידוש היום - קודם כל מברכים בורא פרי הגפן ואחרי זה אומרים את הקידוש. אז למה הקידוש פותח ב"ברוך"? הרי לכאורה הוא סמוך לברכת הגפן. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, שאינו אומר "בורא פרי הגפן"'''. אנחנו יודעים לדוגמה שבערב שבת יש מקרים שבהם מותר לערוך סעודה, ואם אני יכול לערוך סעודה בערב שבת ושתה יין, אז הוא פורס מפה ומקדש, אבל בעצם הוא לא צריך לברך על היין, ישר קידוש. יוצא שבעצם לפעמים הקידוש היא הברכה הראשונה, ולכן בעצם גם פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''והא סופה?''' כלומר, הגמרא כרגע לא מבינה - יש איזה הווה אמינא שכל הברכות זה "ברוך אתה... בורא פרי הגפן", ברכות קצרות כאלה. לא בדיוק הבינו מה המבנה של ברכות ארוכות. אז הגמרא חשבה שבעצם ברכת הקידוש שהיא פותחת ב"ברוך", זה כמו... '''התיב רבי יצחק ברבי אלעזר קומוי רבי יוסה: מכיון דתימר אחר חיתומיהן, אין אומרין ברכה פסוק?''' כלומר לא אכפת לי בכלל מהברכה, אלא מה שחשוב זה החיתום - אפילו אם טעיתי ואמרתי ברכה לא רצינה, אם חתמתי נכון יצאתי. אז למה לא אומרים ברכה פסוק? במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה? '''אמרין: חכים הדין טלייא''' - על הזקנים בישיבה אמרו: בחור צעיר אבל חכם, אלא שהוא טעה, כי הוא חשב מהו "אחר חיתומיהן". הוא חשב שהכוונה שאמרו ברכה לא נכונה, כמו לדוגמה אם היה עומד בשחרית וצריך להגיד "יוצר אור ובורא חושך", ובמקום זה הוא שכח ואמר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם... המעריב ערבים" בחוכמה, כלומר בעצם הברכה של הערב, ולאחר מכן הוא חזר וחתם בשל שחרית וסיים "ברוך אתה ה' יוצר המאורות". כלומר בעצם פתח בערבית, אמר את כל הברכה של ערבית, אבל את הסיום הוא אמר "יוצר המאורות" - הברכה של הבוקר - ויצא ידי חובה. כך הוא הבין. אז לכן הוא שאל במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה, אבל בעצם לא זו הכוונה, אלא מה הכוונה? '''אלא כדאמר רב אחא: כל הברכות כעין חותמותיהן'''. כלומר ברכות ארוכות - הרי אמרנו פותח ב"ברוך" וחותם ב"ברוך", ובאמצע הוא אומר כל מיני עניינים. אז בסוף העניינים הוא צריך להוסיף משפט שהוא מעין החתימה, זו הכוונה. אז זה המשפט שלא יזכיר פסוק. עכשיו מה הסיבה? המפרשים מסבירים שקשה מאוד למצוא פסוק מתאים, אז מסתמא אנשים התבלבלו, לכן אמרו אל תגידו פסוק. '''ואילין דאמרין: "צהלי ורוני יושבת ציון" אין בו משום ברכה פסוק'''. יש שני הסברים: או בגלל שככה נהגו - כלומר בעצם אין איסור להגיד פסוק, רק חז"ל אמרו אל תגיד פסוק כי קשה מאוד למצוא. אבל אם משהו מקובל כבר בכל הציבור, נוהגים להגיד את זה קבוע, וכנראה שמצאו פסוק מתאים, אז זה בסדר. ויש אומרים שמדובר שזה לא היה בתוך הברכה אלא בחוץ, ולכן אין בעיה. אנחנו עכשיו בפרק א' הלכה ו'. '''מתני': מזכירין יציאת מצרים בלילות'''. כלומר יש עניין להזכיר את יציאת מצרים בלילות, למרות שיציאת מצרים הייתה ביום. '''אמר להן רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא'''. מה זה בדיוק "הרי אני כבן שבעים שנה"? הבבלי מספר שרצו למנות אותו להיות ראש הסנהדרין במקום רבן גמליאל, ואז הוא אמר "אני אצייד את אשתי". אשתו אמרה לו אתה הרי עדיין צעיר, ואז צמחו לו שערות שיבה ונראה כמו בן שבעים שנה. לכן כתוב "הרי אני כבן שבעים שנה" - זה חידוש. תכף נראה שבעצם הוא באמת היה בן שבעים. '''שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח'''. '''רבי אלעזר בן עזריה אף על פי שנכנס לגדולה, האריך ימים'''. אמרה הגמרא, מה זה "כבן שבעים שנה"? מה בעצם הוא רצה להגיד בזה? אמרנו בניגוד לבבלי שאומר שהוא היה בן שמונה עשרה ונראה כבר בן שבעים שנה - לא, הוא באמת היה בן שבעים שנה, והוא התגאה בזה. הוא רצה להגיד להם: תראו, למרות שנכנסתי לגדולה בגיל שמונה עשרה כשכבר התמנה להיות נשיא, האריך ימים - בגיל שבעים עכשיו. אומרת הגמרא בדיוק הפוך: מזה שהוא אומר את זה אתה מבין ש'''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים'''. אחרת מה זה? מה הגאווה בזה שהוא בן שבעים? מכאן שהגדולה מקצרת ימים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יא עמוד א''' {{שוליים|א_נח}} '''ברכה קצרה פותחת ב"ברוך" ואינה חותמת בו, וברכה ארוכה פותחת וחותמת ב"ברוך", וכל ברכה נגררת אחר חתימתה הקודמת ללא פתיחה חדשה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן נט סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה, שברכות הצמודות לחתימה שלפניהן אינן פותחות ב"ברוך". {{שוליים|א_נט}} '''האם מותר לומר פסוק מקראי בתורת ברכה, ומהו הכלל "כל הברכות הולכות אחר חיתומן".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן נט סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסה אסי שאין אומרים ברכה פסוק, אך הכלל שכל הברכות הולכות אחר חיתומן נכון דווקא כשטעה בפתיחה ולא בחתימה, כפי שהובהר בתשובת רבי יוסה לרבי יצחק בר אלעזר; וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|א_ס}} '''חובה להזכיר יציאת מצרים גם בקריאת שמע של לילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ג <קטע סוף=יא א/> ==דף יא עמוד ב== <קטע התחלה=יא ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כבן זומא, וכן פסק הרמב"ם (הל' קריאת שמע פ"א ה"ג) שמזכירים יציאת מצרים בלילות, כדעת בן זומא שהודו לו רבי אלעזר בן עזריה וחכמים בסוגיה המקבילה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד ב<span class="yerum-runnum">22</span></div> תמן {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|בלילה}} לא יתחיל {{ירו"מ-הדגשה|פרשת}} ויאמר, ואם התחיל גומר. ורבנן {{ירו"מ-הוסר|דהתם}}{{ירו"מ-הדגשה|דהכא}} {{ירו"מ-ביאור|בארץ ישראל}} אמרין: מתחיל ואינו גומר. מתניתין פליגא על רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"! {{ירו"מ-הדגשה|ולפי רבנן דהכא רק מתחיל, נמצא שלא מזכיר }}יציאת מצרים בלילות. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף שלא אמרו פרשת ציצית, היו אומרים דברים שיש בהם הזכרת יציאת מצרים, כגון}}: מודים אנחנו לך {{ירו"מ-הדגשה|ה’ אלוקינו}} שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך, {{ירו"מ-הדגשה|ומיד מלכים הצלתנו, וקרעתה לנו הים, ועשיתה לנו ניסים וגבורות על הים, ושרנו לך שירה חדשה. כן תגאלינו מיד עריצים ומיד כל הקמים עלינו, ככתוב: "כי פדה ה’ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו" ברוך אתה ה’ גאל ישראל}}. {{ירו"מ-ביאור|ולדעה שלא מזכירים יציאת מצרים בלילה, אין צריך לומר שהוצאתנו ממצרים שהיא הייתה ביום, אבל קריעת הים הייתה בלילה, והצלתנו מיד מלכים, היינו שהציל את אברהם מהמלכים, ואת יצחק ושרה מאבימלך, הכל היה בלילה, ולדעת הכל אומרים}}. מתניתא פליגא על רבנן דתמן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|א_סא}}ויאמר אינו נוהג אלא ביום. {{ירו"מ-הדגשה|משמע ש}}כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום. רבי אבא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר אחא|°]] נחית לתמן. חמיתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} מתחילין וגומרין {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}}, ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|להו}} {{ירו"מ-ביאור|והם לא שמעו על המחלוקת}} דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר. בעון קומוי {{ירו"מ-ביאור|שאלו את}} רבי אחייא ברבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחייא ברבי זעירה|°]]: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם? {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי זעירה עלה מבבל לארץ ישראל, רצו לדעת האם המשיך לנהוג כבני בבל, או שינה ונהג כמנהג ארץ ישראל}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מסתברא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מחמיר, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}ינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון. תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב, {{ירו"מ-הדגשה|אף שהזכיר בפרשת ציצית}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: מלכותו ואמונתו לעד קיימת}}. אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף {{ירו"מ-הוסר|ו}} ומכת בכורים, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: ואת בכוריהם הרגתה, ובכורך ישראל גאלתה, וים סוף להם בקעתה}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אומר: {{שוליים|א_סב}}צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|א_סג}}{{ירו"מ-הוסר|אמר }}לא הזכיר תורה {{ירו"מ-הוסר|ב}} בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קה מד]]) "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו". רבי אבא ברבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא ברבי אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או {{שוליים|א_סד}}שלא הזכיר {{ירו"מ-הוסר|ב}} בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: אם {{שוליים|א_סה}}אמר "מנחם {{ירו"מ-הוסר|ירושלים"}} ירושלם" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: בעשה ולא תעשה. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית יז ה|בראשית לך לך יז ה]]) "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה. התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ט ז]]) "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם" שנייא היא, {{ירו"מ-הדגשה|התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא, מאי דהוה מעיקרא}}. שעד שהוא אברם בחרת בו. ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה? הוא {{ירו"מ-ביאור|רק אברהם}} נצטווה עליה. ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה? שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו. ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה? {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אבותן קראו אותן בשמן. אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: ([[בראשית יז יט|בראשית לך לך יז יט]]) "וקראת את שמו יצחק". {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: ([[בראשית טז יא|בראשית לך לך טז יא]]) "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יג ב]]) "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה{{ירו"מ-הדגשה|ו}} שמו". שלמה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברי הימים א כב ט]]) "כי שלמה יהיה שמו". עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים נח ד]]) "זורו רשעים מרחם" {{ירו"מ-הדגשה|שלא נקראו עד שנולדו}}. [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ירמיהו כג ז]]) "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה. וכן הוא אומר: ([[בראשית לה י|בראשית וישלח לה י]]) "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: ([[ישעיהו מג יח]]) "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות; ([[ישעיהו מג יט]]) "הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג. משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק מאימתי</strong> ==פרק שני - היה קורא == <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שני)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שני.png|שמאל|ממוזער|100px|כולל שיעורי שמע]] {{ש}}{{ש}} <div class="yerum-bm-print"> '''תמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר'''. כלומר בבבל היו אומרים שלא יתחיל פרשת ציצית כיוון שהיא לא נוהגת בלילה. הרי כמו שאמרנו ציצית לא נוהגת בלילה, ממילא אין עניין לקרוא פרשת ציצית. אז בבבל אמרו אל תתחיל, אבל אם כבר התחלת להגיד את הפסוק הראשון, תגיד את כולה. '''ורבנן אמרין: מתחיל ואינו גומר''' - כלומר בארץ ישראל היו אומרים רק את הפסוק הראשון. אומרת הגמרא '''מתניתין פליגא על רבנן דהכא: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"!''' כלומר המשנה שלנו חולקת על החכמים של ארץ ישראל. הרי מה כתוב במשנה - מזכירים את יציאת מצרים בלילות. עכשיו אם אתה אומר שאומרים רק את הפסוק הראשון, הרי בפסוק הראשון כתוב שמשה דיבר אל בני ישראל - אין שם שום עניין מיציאת מצרים. '''רבי אבא ורב יהודה בשם רב: מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך'''. אין בזה בעיה - נכון, הם לא הזכירו את פרשת ציצית כי הם לא הזכירו את כולה, רק את הפסוק הראשון, אבל הם דאגו להגיד משפטים שיש בהם עניין יציאת מצרים. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רבנן דתמן: ויאמר אינו נוהג אלא ביום. כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום'''. כלומר יש ברייתא שחולקת על חכמי בבל, שהם אמרו שאומרים את כל פרשת ציצית. אז איך אתה אומר את זה בלילה? </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תמן.''' בבבל אמרין לא יתחיל פ' ויאמר בלילה אבל אם התחיל גומר ורבנן דהכא אמרין מתחיל ואינו גומר ואינהו מפרשי להמתני' דקתני מזכירין יציאת מצרים בלילות כדרב דאחר שהתחיל בתחילת הפרשה אומר מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים וכו' כדמסיק '''מתני' פליגא על רבנן דתמן ויאמר אינו נוהג אלא ביום.''' כדתנן לקמן בפ"ב וקשיא לרבנן דתמן דס"ל דגומר כל הפרשה ומשני דה"ק כל פ' ויאמר אינו נוהג אלא ביום שהרי בהתחלתה כתובה מצות ציצית ואינה נוהגת בלילה ולפיכך אינהו דאמרי לא יתחיל אבל אם כבר התחיל ואמר ועשו להם ציצית גומרה משום יציאת מצרים שבה '''חמיתון.''' ראה אותן נוהגין לכתחילה להתחיל ולגמור ותאמר הש"ס ולא שמיע דתמן אמרין לא יתחיל וכלומר דלא כדשמעינן לעיל דרבנן דתמן ס"ל דלא יתחיל לכתחילה '''היך הוה אבוך נהוג עביד.''' משום דר' זעירא עלה מבבל לא"י ולפיכך שאלו אם היה נוהג כאן כרבנן דהכא או כמנהגו בתחילה כרבנן דתמן '''מסתברא דר' יוסה.''' כמו שאמר ר' יוסה מפני שר' זעירא היה נוהג להיות מחמיר על עצמו כמו דאינון מחמירין בבבל והיה מתנהג כוותייהו '''צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב.''' מפני שיש בה הודאה על החסד שעשה עם אבותיכו ועמנו '''מלכות.''' מלכותו ואמונתו לעד קיימת ומלכנו מלך אבותינו. צריך להזכיר את כולן. ככולהו תנאי וצריך ג"כ לומר צור ישראל וגואלו כדי לסמוך גאולה לתפילה: אם לא הזכיר תורה בברכת הארץ על המזון '''שנייא היא.''' התם דקמסדרו לשבחיה דרחמנא מה דהוה מעיקרא שעד שהוא אברם בחרת בו ושמת שמו אברהם '''ודכוותה.''' נימא נמי הקורא לשרה שרי עובר בעשה '''הוא.''' בלבד נצטווה עליה דכתיב לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה אבל גביה כתיב ולא יקרא עוד שמך אברם לא יקרא כלל '''שני.''' שם השני ישראל ניתוסף לו להיות לשם העיקר ושם הראשון יעקב לא נעקר ממנו '''עד כאן בצדיקים.''' הוא דמצינו שנקראו בשמם עד שלא נולדו אבל ברשעים זורו רשעים מרחם ולא יזכר שמם וישמעאל תחילתו צדיק כדדרשינן מבאשר הוא שם וכן אמרינן שעשה תשובה בסוף ימיו '''שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבא.''' והלכך לא דריש לקרא דלמען תזכור כדדרשי חכמים במתני': הדרן עלך מאימתי</div> <div class="yerum-leiden-text">תמן אמרין לא יתחיל ויאמר ואם התחיל גומר · ורבנן דהתם אומרין מתחיל ואינו גומר · מתניתין פליגא על רבנן דהכא מזכירין יציאת מצרים בלילות · ר' בא רב יהודה בשם רב מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים ופדיתנו מבית עבדים להודות לשמיך · מתניתא פליגא על רבנן דתנין ויאמר אינו נוהג אלא ביום כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום · ר' בא בר אחא נחית לתמן חמיתון מתחילין וגומרין ולית שמיע דתמן אמרין לא יתחיל ויאמר ואם התחיל גומר · ורבנן דהכא אמרין מתחיל ואינו גומר · בעון קומוי ר' אחייא בר זעירא היך הוה אבוך נהוג עביד כרבנן דהכא או כרבנן דהתם ר' חזקיה אמ' כרבנן דהכא · ר' יוסה אמ' כרבנן דהתם · אמ' ר' חנינא מסתברא דר' יוסה דר' זעירא מחמיר ויען מחמרין והוא עבד נהיג דכוותהון · תני הקורא את שמע בבוקר צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב · ר' או' צריך להזכיר בה מלכות · אחרים אומ' צריך להזכיר בה קריעת יה סוף ומכת בכורים · ר' יהושע בן לוי אמ' צריך להזכיר את כולן וצריך לומ' צור יש' וגואלו ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמ' לא הזכיר תורה בארץ מחזירין אותו · מה טעם ויתן להם ארצות גוים · מפני מה · בעבור ישמרו חוקין ותורותין ינצורו · ר' בא בר אחא בשם ר' אם לא הזכיר ברית בארץ או שלא הזכיר בבונה ירוש' מלכות בית דוד מחזירין אותו · אמ' ר' אילא אם אמ' מנחם ירוש' יצא · בר קפרא אמ' הקורא לאברהם אברם עובר בעשה · ר' לוי אמ' בעשה ולא תעשה לא יקרא עוד את שמך אברם הרי בלא תעשה · והיה שמך אברהם הרי בעשה · התיבון הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם · אתה הוא יי' הלהים אשר בחרת באברם · שנייא היא שעד שהוא אברם בחרת בו · ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה הוא נצטוה עליה · ודכוותה הקורא לישרל יעקב עובר בעשה · שיני ניתוסף לו הראשון לא נעקר ממנו · ולמה נשתנה שמו שלאברהם ושמו שליעקב ושמו שליצחק לא נשתנה · אילו אבותן קראו אותן בשמן · אבל יצחק הקבה' קראו יצחק שנ' וקראת את שמו יצחק · ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואילו הן יצחק וישמעאל ויאשיהו ושלמה · יצחק וקראת את שמו יצחק · ישמעאל דכת' וקראת את שמו ישמעאל יאשיהו הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו · שלמה כי שלמה יהיה שמו · עד כדון בצדיקים · ברשעים זורו רשעים מרחם · בן זומא או' עתידין הן יש' שלא להזכיר יציאת מיצרים לעתיד לבוא ומה טעם לכן הנה ימים באים נאם י'י לא יאמר עוד חי י'י אשר העלה את בני יש' מארץ מצרים כי אם חי י'י אשר העלה ואשר הביא את זרע בית יש' מארץ צפון · אמרו לו לא שייעקר יציאת מצרים אלא מצרים מוסף על המלכיות · מלכיות עיקר ומצרים טפילה · וכן הוא או' לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם יש' יהיה שמך · אמרו לא שייעקר שם יעקב אלא יעקב מוסף על ישראל · ישראל עיקר ויעקב טפל · וכן הוא או' אל תזכרו ראשונות אילו המצריים · וקדמוניות אל תתבוננו אילו המלכיות · הנני עושה חדשה עתה תצמח זו שלגוג · משלו משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו · התחיל מספר מעשה הזאב ואחר כך פגע בו הארי · וניצל מידו · שכח מעשה הזאב התחיל מספר מעשה הארי · ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו · שכח מעשה שניהם והתחיל לספר מעשה הנחש · כך היו יש' הצרות האחרונות משכחות את הראשונות</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי אבא בר אחא נחית לתמן. חמיתון מתחילין וגומרין''', כלומר רבי אבא בר אחא ירד לבבל וראה שכולם מתחילים וגומרים לכתחילה, '''ולא שמיע דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר'''. כלומר הם בכלל לא ידעו שהייתה מחלוקת בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל, ותמיד היו אומרים את הכל. '''בעון קומוי רבי אחייא ברבי זעירה: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם?''' כלומר שאלו את רבי אחייא הבן של רבי זעירא - הרי רבי זעירא עלה מבבל, אז שאלו אותו האם הוא נהג כרבנן דהכא בארץ ישראל או כרבנן דהתם בבבל. '''רבי חזקיה אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא: מסתברא דרבי יוסה, דרבי זעירא מחמיר, וינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון'''. כלומר מסתמא שהוא נהג להחמיר, וגם בני בבל מחמירים - שאם מתחילים גומרים את הכל. '''תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב'''. כלומר, למרות שהוא מזכיר בפרשת ציצית עניין יציאת מצרים, בכל זאת באמת ויציב הוא גם מזכיר את יציאת מצרים. '''רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות'''. אנחנו נוהגים להגיד "מלכותו וראותו התקיימת" בתוך אמת ויציב. '''אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכת בכורים. רבי יהושע בן לוי אומר: צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו'''. אנחנו האשכנזים נוהגים להגיד "צור ישראל" כמו הבבלי, אבל הירושלמי אומר צריך להגיד "צור ישראל וגואלו". '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: לא הזכיר תורה בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו'''. בברכת הארץ בברכת המזון צריך להזכיר גם תורה. '''מה טעם? "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו"'''. בעצם ההבטחה לארץ זה כנגד התורה, לכן צריך להזכיר בברכת הארץ גם את העניין של התורה. '''רבי אבא ברבי אחא בשם רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו'''. כלומר צריך להזכיר גם ברית על הארץ, כי הרי נכרתה ברית על הארץ, וגם בבונה ירושלים צריך להזכיר את מלכות בית דוד, ואם הוא לא אמר זאת מחזירים אותו. '''אמר רבי אילא: אם אמר "מנחם ירושלם" יצא'''. זה גם מספיק טוב. '''בר קפרא: הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי אמר: בעשה ולא תעשה. "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה'''. '''התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם"''' - איך הם קראו לו כך? '''שנייא היא, שעד שהוא אברם בחרת בו'''. כלומר בעצם הנביא מסדר את השבח של הקדוש ברוך הוא, איך שהוא בחר באברם כשהוא היה אברם, ולאחר מכן קרא לו אברהם. שואלת הגמרא, '''ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה?''' ואומרת לא - '''הוא נצטווה עליה'''. כלומר רק אברהם נצטווה לקרוא לה שרה ולא שרי, אבל כל האחרים יכולים לקרוא לה שרי. שואלת הגמרא עוד כיוצא בזה, '''ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה?''' ועונה לא - '''שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו'''. כלומר ליעקב יש בעצם שני שמות, יעקב וישראל. שואלת הגמרא אבל '''ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה?''' אומרת הגמרא '''אלו, אבותן קראו אותן בשמן'''. כלומר לאברם וליעקב האבות שלהם קראו להם, '''אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: "וקראת את שמו יצחק"'''. כיוון שהקדוש ברוך הוא קרא לו שם, ממילא אין מקום להחליף את זה. '''ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו: "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה שמו". שלמה: "כי שלמה יהיה שמו"'''. '''עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים: "זורו רשעים מרחם"'''. כלומר צדיקים הקדוש ברוך הוא קורא להם כבר לפני הלידה, אבל רשעים לא נקראים עד שהם לא נולדים, רק ביציאה מהרחם. '''בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה'''. כלומר הגאולה האחרונה, החזרה מהגלות, על זה ידברו - זה יהיה העיקר, ויציאת מצרים תהיה טפלה. '''וכן הוא אומר: "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות'''. כלומר בגאולה האחרונה גם שם המלכויות יישכח. '''"הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג''' - כלומר בגוג ומגוג תישכח גם המלכות. '''משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות'''. הדרן עלך פרק מאימתי, אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יא עמוד ב''' {{שוליים|א_סא}} '''האם מותר להתחיל לקרוא פרשת "ויאמר" של קריאת שמע בלילה לכתחילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ציצית, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן יח סעיף א , סמ"ג עשין כו. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן דהכא שאף לכתחילה מתחיל, כדעת אבוה דרבי אחייא שנהג כמותם; הרמב"ם והשו"ע פסקו שקוראין פרשת ציצית בלילה אף שאינה נוהגת ביום דווקא, וכן נהגו למעשה, בניגוד לדעה המחמירה שלא להתחיל כלל. {{שוליים|א_סב}} '''יש להזכיר יציאת מצרים בברכת "אמת ויציב" ולחתום בה "צור ישראל וגואלו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן סו סעיף י. ''הכרעה:'' נפסק כרבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי שצריך להזכיר את כולן ולומר "צור ישראל וגואלו", כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|א_סג}} '''מי שלא הזכיר תורה בברכת הארץ בברכת המזון חייב לחזור ולברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן קפז סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי, שהמזכיר ארץ ותורה כדכתיב "ויתן להם ארצות גוים... בעבור ישמרו חוקיו" חייב לחזור, וכך הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|א_סה}} '''הקורא לאברהם "אברם" עובר בעשה ולא תעשה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ד <קטע סוף=יא א/> הדרן עלך פרק מאימתי א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי לוי שהעובר על כך עובר בעשה ולא תעשה, שכן פסק כך הרמב"ם והשו"ע להלכה. </div> </div> m8vyv9m3r33zcdt04sln6x7ih7lgnfe 3083814 3083812 2026-09-18T12:22:07Z מאירושולי 35234 3083814 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק ראשון — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div> {{מתני'|ברכות א א}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פתיחת המסכת|מאימתי קורין]] את שמע בערבין? {{שוליים|א_א}}משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|א_ב}}עד חצות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים|א_ג}}עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ד}}הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ה}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}כל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע בבית הכנסת|אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן]] תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי"}}: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת. ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין. ===<span id="דף_א_ב"></span>=== <div class="yerum-bm-print"> בעזרת השם אנחנו מתחילים מסכת ברכות, סדר ירושלמי. המשנה הראשונה פותחת בשאלה מתי קוראים את שמע בערב. אנחנו יודעים שבתורה, בפרשת קריאת שמע נאמר "דברת אמם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". מכאן למדו חז"ל שיש מצווה לקרוא קריאת שמע בזמן השכיבה בערב ובזמן הקימה בבוקר. והמשנה שואלת מתי קורין שמע בערבין. הגמרא הבבלי שואלת למה בעצם מתחילים דווקא משמע בערבין, ויש שני תירוצים. תירוץ אחד שכך נאמר בפסוק "בשכבך וקומך" לכן מתחילים מהערב, ותירוץ אחר שכיוון שכל דבר ביהדות מתחיל מהערב, כמו שאנחנו יודעים כתוב בתורה "ויהי ערב ובוקר יום אחד". הגר"א קובר בעצם למה מתחילים מהמצווה הזאת דווקא? יש יותר ממצוות. למה דווקא קריאת שמע של ערבית? הוא מסביר שבעצם זה המצווה הראשונה שיהודי פוגש בחיים, כיוון שהיהודי נהיה בגיל שלוש עשרה בן מצוות, וכבר מבערוב המצווה הראשונה שהוא פוגש זה קריאת שמע של ערבית. בכל אופן, המשנה שואלת מתי קורין את שמע בערבין, כלומר מתי נקרא זמן שכיבה שאפשר להתחיל לקרוא קריאת שמע? והמשנה עונה: '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. גם כאן הבבלי מסביר שלכאורה היה צריך להגיד לנו זמן מוגדר, להגיד צאת הכוכבים או משהו בסגנון. למה המשנה אמרה משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן? זו דרך של התנא. יש הלכות שהן מאוד רגילות - קריאת שמע אומרים הרי כל יום. ויש הלכות פחות מוכרות, פחות רגילות, ולא רצו שישכחו אותן, לכן בעצם שתלו אותן בתוך ההלכות הרגילות. אז בעצם שהמשנה אומרת לנו משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, היא דרך אגב מלמדת אותנו שגם הכוהנים - כוהן שהיה טמא וטבל, מותר לו לאכול תרומה כבר מבערוב, כבר בצאת הכוכבים, וגם במקרה שהכוהן הזה היה טמא בטומאה כזאת שצריך אחרי זה למוחרת להביא קורבן, כמו לדוגמה זב גדול שאנחנו יודעים שאחרי שהוא סופר שבעה נקיים הוא טובל ואז מחכה לערב שמש, ולמוחרת ביום השמיני הוא מביא קורבן, או יולדת, או מצורע. אז באה המשנה לחדש לנו שבעצם הוא לא צריך לחכות עד למוחרת כדי לאכול תרומה. מה שבעצם "ביאת שמשו מעכבתו מלאכול תרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול תרומה". בעצם צאת הכוכבים זה הזמן שבו יכול לאכול תרומה, והכפרה - הקורבן - זה מה שרק מאפשר לו להיכנס למקדש ולאכול קודשים, אבל תרומה הוא יכול לאכול כבר בצאת הכוכבים. ועד מתי? כלומר, עד מתי נקרא בשכבך? '''עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר'''. כלומר, לפי רבי אליעזר מה שכתוב בתורה "בשכבך" הכוונה זמן שאנשים הולכים לישון, ואנשים הולכים לישון בחלק הראשון של הלילה. אם זה שליש הלילה או רבע לילה נראה בהמשך, אבל בכל אופן זה בחלק הראשון של הלילה. '''וחכמים אומרים: עד חצות'''. חכמים יש להם איזו שיטה, תכף נבין אותה - כרגע היא לא כל כך מובנת, מה העניין של עד חצות. '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר רבן גמליאל גם כן מאוד מובן. הוא אומר מה שכתוב "בשכבך" הכוונה הזמן שישנים שזה כל הלילה. אז רבי אליעזר סובר זמן שהולכים לישון, רבן גמליאל סובר זמן שישנים. עכשיו מה זה בדיוק חכמים? הגמרא תכף תסביר לנו שבעצם חכמים עשו הרחקה. כלומר הם מודים לרבן גמליאל שבעצם "בשכבך" הכוונה כל זמן שישנים, רק הם פחדו שבן אדם יבוא מהעבודה, יהיה עייף, יגיד אוקיי, אני אוכל טיפה, אלך לישון וכשאני אתעורר אני אתפלל, ואז בעצם הוא יתעורר בבוקר. לכן אמרו עד חצות '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. והמשנה מספרת לנו מעשה: '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. כלומר בניו של רבן גמליאל באו מבית המשתה, היה להם איזו סעודת חתנים משהו בסגנון, ועבר חצות והם לא קראו קריאת שמע. הם באו לאבא שלהם, אמרו לו "לא קראנו שמע, מה עושים?" עכשיו, הרי הם ידעו מה אבא שלהם אומר. כלומר, השאלה שלהם הייתה: אתה אמנם סובר שמותר עד הבוקר, אבל חכמים חולקים עליך, חכמים אומרים עד חצות, ויחיד ורבים הלכה כרבים. או שבעצם חכמים מודים לך, אלא כל מה שהם אמרו זה רק הרחקה, אבל בעצם בדיעבד גם הם מסכימים שאפשר לקרוא עד עלות השחר. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. כלומר, באמת ההלכה כמותי וחכמים מודים לי. '''ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. זאת אומרת, בעצם כל דבר שנוהג חלק מהלילה בעצם מצוותו כל הלילה, וחכמים אמרו רק עד חצות כדי להרחיק את האדם מעבירה. כדוגמה יש לנו '''הקטר חלבים ואיברים'''. אנחנו יודעים שהקטר חלבים ואיברים - קורבנות ששחטו וזרקו את הדם שלהם ביום, הרי אסור לשחוט בלילה, אסור לזרוק את הדם בלילה. אם שחטו ביום אז את האיברים והחלבים מותר להקטיר כל הלילה. אז גם כן אנחנו רואים - נוהג חלק מהלילה, נוהג כל הלילה. שם בעצם חכמים לא גזרו שום דבר כיוון שהכוהנים זריזים, אבל הוא רק רצה להראות לנו בעצם שדבר שנוהג חלק מהלילה מצוותו כל הלילה. '''וכל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר יש לנו קודשים - הגמרא אומרת שהכוונה קודשים קלים, לא קודשי קודשים, כי בהם באמת גם כן לא גזרו. אבל קודשים קלים שנאכלים ליום אחד - אנחנו יודעים לדוגמה ששלמים נאכלים לשני ימים ולילה, אבל יש שלמים מסוימים כמו שלמי תודה ושלמי נזיר, הם נאכלים רק ליום אחד. יש הסבר יפה שמסביר למה קורבן תודה נאכל רק ליום אחד. יותר מזה, גם מביאים איתו ארבעים לחמים, כלומר ארבעה סוגי לחמים - עשר חמץ ועוד שלושה סוגים, עשר מכל אחד, סוגי מצות. מה הרעיון? הרעיון הוא שכיוון שבן אדם מביא קורבן תודה, קרה לו איזה נס או משהו כזה, אז התורה רצתה שהוא יפרסם את הנס. אז אמרו לו טוב, תבוא, תאכל את זה תוך יום אחד, אין לך זמן, מהר מאוד צריך לאכול את זה. אתה גם מביא הרבה מאוד לחמים, ככה ודאי הוא יזמין חברים ויפרסם את הנס שלו, וכן הנזיר, גם כן יוצא לפרסם מה הסיבה שהוא התנזר. אז בכל הדברים האלה, כמו בקריאת שמע ובקודשים שחלים ליום אחד, חכמים אמרו עד חצות. '''אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. כלומר מצד הדין היה מותר עד הבוקר, אבל חכמים אמרו עד חצות כדי שבן אדם לא יגיד יש לי זמן, ואז בעצם ילך לישון, יתעורר מאוחר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף א עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' מאימתי קורין את שמע בערבין.''' תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך וה"ק זמן קריאת שמע דשכיבה אימת '''משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן.''' כהנים שנטמאו וטבלו אין יכולין לאכול בתרומה עד שיעריב שמשן והיינו עד צאת הכוכבים והא דלא קתני משעת צאת הכוכבים מילתא אגב אורחיה קמ"ל שאם נטמאו הכהנים בטומאה שטהרתן תלויה בקרבן כגון זב ומצורע אין כפרתן מעכבן מלאכול בתרומה דכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים ומוקמינן בפ' הערל דהאי קרא בתרומה איירי ודרשינן ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה. ואע"ג דתנינן להא בהדיא בפ' י"ד דנגעים העריב שמשו אוכל בתרומה אורחיה דהתנא לאשמעינן בקצרה אף למאי שמפורש במקום אחר '''עד סוף האשמורת הראשונה.''' זהו שליש הראשון של לילה שהלילה נחלקת לשלשה משמרות ומכאן ואילך לא מיקרי תו זמן ק"ש דשכיבה ולא קרינן ביה בשכבך ומקמי צאת הכוכבים נמי לא דאכתי יממא הוא ולאו זמן שכיבה '''עד שיעלה עמוד השחר.''' דכל הלילה מיקרי זמן שכיבה והלכה כר"ג לפי שלדינא גם חכמים מודו ליה ולא אמרו חכמים עד חצות אלא כדי להרחיק את האדם מן העבירה שדלקמן. ומיהו לכתחילה משהגיע עונת קריאת שמע של ערבית אסור לאדם לסעוד וכל שכן לישן עד שיקרא קריאת שמע ויתפלל '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה.''' בני רבן גמליאל שמעינהו לרבנן דאמרי עד חצות וה"ק ליה הא דאמרי רבנן עד חצות דוקא קאמרי ותו לא ופליגי עלך ויחיד ורבים הלכה כרבים או דילמא רבנן כוותך סבירא להו והא דאמרי עד חצות לסייג הוא דקאמרי ואמר להו אין רבנן כוותי ס"ל ומשום סייג הוא דקאמרי וחייבים אתם לקרות '''ולא זו בלבד.''' כולא מילתא דר"ג היא דאמר לבניו '''הקטר חלבים.''' של כל הקרבנות '''ואיברים.''' של עולת תמיד של בין הערבים והוא הדין לכל אברי העולה שנזרק דמן ביום '''מצותן.''' להעלות כל הלילה דכתיב היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר '''אם כן למה אמרו חכמים.''' בכל אלו עד חצות</div> <div class="yerum-leiden-text">בסימך רחמנא וחננו · מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן עד סוף האשמורת הראשונה דברי ר' ליעזר · וחכמ' אומ' עד חצות · רבן גמל' או' עד שיעלה עמוד השחר · מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו לא קרינו את שמע אמ' להן אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות · לא זו בלבד אמרו אלא כל שאמרו חכמ' עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר · הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר · כל הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר · אם כן למה אמרו חכמ' עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה · מאימתי קורין את שמע בשחרין משיכיר בין תכלת ללבן · ר' ליעזר או' בין תכלת לכרתן עד הנץ החמה · ר' יהושע או' עד שלש שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות · הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה · בית שמי או' בערב כל אדם יטו ויקרו ובבוקר יעמודו שנ' ובשכבך ובקומך · ובית הלל אומ' כל אדם קורין כדרכן שנ' ובלכתך בדרך · אם כן למה נאמ' ובשכבך ובקומך · בשעה שבני אדם שוכבין ובשעה שבני אדם עומדין · בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה · אחת ארוכה ואחת קצרה · מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר · לקצר אינו רשאי להאריך · לחתום אינו רשאי שלא לחתום · שלא לחתום אינו רשאי לחתום · מזכירין יציאת מצרים בלילות · אמ' להן ר' לעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנ' למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך · ימי חייך הימים · כל ימי חייך הלילות · וחכמ' אומ' ימי חייך העולם הזה · כל להביא ימות המשיח · סליק מתני' מאימתי קורין את שמע בערבין וגומ' · אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן · תני ר' חייא משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת · ותני עלה קרובים דבריהן להיות שוין</div> <div class="yerum-side">'''וכל הנאכלין ליום אחד.''' כגון תודה וחטאת ואשם וכיוצא בהן שהן נאכלין ליום ולילה זמן אכילתן עד שיעלה עמוד השחר והוא המביא לידי נותר '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה.''' שלא יבא לאכלן אחר שיעלה עמוד השחר ויתחייב כרת וכן להקטיר החלבים אחר כך והן כבר נפסלו בלינה אם היו למטה מן המזבח לאפוקי אם היו על המזבח אין לינה מועלת בראש המזבח לחד מאן דאמר בפרק ט' דזבחים וכן בקריאת שמע שלא יאמר עדיין יש לי שהות לקרות ובתוך כך תעבור עונתה '''גמ' אנן תנינן.''' במתני' משעה שהכהנים וכו' סתמא וליכא תנא במתני' דפליג עלה בהתחלת זמנה '''תני ר' חייא.''' בתוספתא ריש מכלתין דאיכא דפליגי בהא דגרסינן שם מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שבני אדם נכנסין לאכול פיתן בערבי שבתות דברי רבי מאיר וחכמים אומרים משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן סימן לדבר צאת הכוכבים '''ותני עלה קרובים דבריהם להיות שוין.''' אף על גב דלאו חד שיעורא ממש הוא מכל מקום קרובין דבריהן להיות שוין דזמן דבני אדם בערבי שבתות אינו כל כך רחוק מזמן דכהנים מותרין לאכול בתרומתן</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אומרת הגמרא: '''אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. כלומר, במשנה אמרנו שמותר לקרוא משעה שכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן. '''תני רבי חייא: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת'''. אנחנו יודעים שבליל שבת אדם ישן, הוא מפחד שהנר יכבה, לכן הוא אוכל יותר מוקדם מאשר ביום רגיל. '''ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין'''. כלומר, יש איזו ברייתא שאומרת שהזמן שרבי חייא אמר - בן אדם נכנס לאכול בליל שבת - או הזמן שהמשנה אמרה - כוהנים נכנסים לאכול בתרומתן - זה בערך אותו זמן. כלומר, שניהם פחות או יותר יוצאים בזמן צאת הכוכבים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף א עמוד א''' {{שוליים|א_א}} '''זמן קריאת שמע של ערבית מתחיל משעת כניסת הכהנים לאכול בתרומה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף א , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר לענין תחילת הזמן (משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן), שכן זמנה מתחיל משעת צאת הכוכבים כדבריו, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_ב}} '''זמן קריאת שמע של ערבית מדאורייתא כל הלילה, אך חכמים הקדימוהו לחצות כדי להרחיק אדם מן העבירה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא לעניין הדין דאורייתא שזמנה כל הלילה, אך למעשה הכרעה כרבן גמליאל לכתחילה כדי להרחיק אדם מן העבירה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_ג}} '''זמן קריאת שמע של ערבית מדאורייתא עד עלות השחר, אף שמדרבנן תקנוה עד חצות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שכל שאמרו חכמים "עד חצות" מצוותו עד עלות השחר, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע; הבבלי (ברכות ט.) מסכים לדין זה. {{שוליים|א_ד}} '''הקטרת חלבים ואיברים על גבי המזבח כשרה כל הלילה עד עלות השחר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק ד, הלכה ב , סמ"ג עשין קפג. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שמצוותן עד שיעלה עמוד השחר, וכן פסקו הרמב"ם והסמ"ג. {{שוליים|א_ה}} '''זמן אכילת קדשים הנאכלים ליום אחד — עד מתי מותרת אכילתם בלילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י, הלכה ח , <קטע סוף=א א/> ==דף א עמוד ב== <קטע התחלה=א ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שמצוות אכילתן עד חצות לילה, אף שמדאורייתא הזמן עד עלות השחר, גזרו חכמים להרחיק את האדם מן העבירה, וכך פסק הרמב"ם.. {{שוליים|א_ז}} '''מי שמסופק אם בירך ברכת המזון חייב לחזור ולברך, ומי שמסופק אם התפלל אינו חוזר ומתפלל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי לענין ברכת המזון שחוזר ומברך מפני שהיא דאורייתא ("ואכלת ושבעת וברכת"), אך לענין תפילה נפסק כרבי יוחנן שחוזר ומתפלל בתנאי של נדבה, שהרי הבבלי (ברכות כא ע"א) פסק כמותו נגד הירושלמי.. {{שוליים|א_ח}} '''מי שמסופק אם קרא קריאת שמע חוזר וקורא, ומי שהתפלל ומסופק אם התפלל חוזר ומתפלל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כהכרעת הירושלמי "הדא אמרה" - הספק מחייב חזרה, שאין תפילה מפסדת (=אין בחזינה משום איסור), ומקל וחומר ממקרה בין השמשות שהוא ספק ובכל זאת צריך לקרות. {{שוליים|א_ט}} '''מי שנסתפק לו אם קרא קריאת שמע אם לאו, האם צריך לקרות שוב.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן סז , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק שספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות, מפני חשש ביטול מצוות קריאת שמע דאורייתא, כלשון הירושלמי "ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|א_י}} '''כמה כוכבים נדרשים לקביעת צאת/בין השמשות ותוצאותיהם ההלכתיות בשבת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה ד , רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף א <קטע סוף=א ב/> ==דף ב עמוד א== <קטע התחלה=ב ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי: כוכב אחד – יום ודאי (חייב); שני כוכבים – ספק לילה (ספק חייב, מביא אשם תלוי בערב שבת, חטאת במוצאי שבת); שלושה כוכבים – לילה ודאי (פטור בערב שבת, ובמוצאי שבת פטור לגמרי); הרמב"ם והשו"ע פסקו כך להלכה בהלכות שבת ותרומות.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div> אתא חמי, {{ירו"מ-ביאור|בא וראה}} משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא הוא, ועם כוכביא הוא. {{ירו"מ-ביאור|מיד בצאת הכוכבים}} משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} שעה ותרתי ליליא הוא. {{ירו"מ-ביאור|הרי כבר לילה לפחות שעה או שעתים}} ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} קרובים דבריהן להיות שוין? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, {{ירו"מ-ביאור|בכפרים קטנים}} דאורחיהון מסתלקא {{ירו"מ-ביאור|שמסיימים מלאכתם}} עד דהוא {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא. {{ירו"מ-ביאור|שעדין יום}} {{ירו"מ-הדגשה|ומתפללים ערבית מוקדם ונכנסים לאכל מקדם}}, דצדי לון מיקמי חיותא. {{ירו"מ-ביאור|מפחד החיות}} תני: {{שוליים|א_ו}}הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{ירו"מ-הוסר|שלתורה}} תורה. {{ירו"מ-הדגשה|דתפילות באמצע תקנום}}. {{ירו"מ-ביאור|ששלושת התפילות מוקמו בין שני קריאות שמע: קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה של שחרית, שמונה עשרה של מנחה, שמונה עשרה של ערבית, קריאת שמע של ערבית}} {{ירו"מ-הדגשה|ועיקר קריאת שמע של ערב זה על המיטה. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|א_ז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ספק קרא שמע|ספק בירך על מזונו ספק לא בירך]] צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|שהיא דבר תורה}}, דכתיב ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת". ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל. ודלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: {{שוליים|א_ח}}ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת. ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? נשמענה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. וקודם לכן לאו ספק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי קודם לכן זה בין השמשות שהוא ספק מן הלילה ספק מן היום}}, ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} צריך לקרות! הדא אמרה {{שוליים|א_ט}}ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: סימן לדבר משיצאו הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ד טו]]) "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים". וכתיב ([[נחמיה ד טז]]) "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות וצאת הכוכבים|כמה כוכבים יצאו ויהא לילה]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אבא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר פפא|°]]: {{שוליים|א_י}}כוכב אחד וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י לילה. שנים ספק? והכתיב "עד צאת הכוכבים" {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|והלא}} מיעוט כוכבים שנים. קדמיא {{ירו"מ-ביאור|הראשון}} לא מתחשב. בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, מביא חטאת. במוצאי שבת, ראה כוכב אחד ועשה <span id="דף_ב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: מה פתאום? '''אתא חמי''' - בוא וראה. '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא, ועם כוכביא הוא'''. כלומר, הכוהנים ברגע הראשון שיצאו הכוכבים כבר יכולים לאכול ומתחילים לאכול, כי ממש זה סוף היום, תחילת הלילה. '''ומשעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, שעה ותרתי ליליא הוא'''. תלמד מזה, העניין של לאכול בליל שבת - הולכים להתפלל תפילה ארוכה, שרים, חוזרים עד שמגיעים הבית, מתארגנים. לוקח זמן, לפחות שעה או שתיים, כבר לילה. '''ואת אמר קרובים דבריהן להיות שוין?''' '''אמר רבי יוסי: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, דאורחיהון מסתלקא עד דהוא יממא'''. כלומר, נוכל להעמיד את מה שרבי חייא אמר, מה שהברייתא אמרה שהזמנים שלהם שווים, כי מדובר בכפרים קטנים ומבודדים שהם מסיימים את הכל בגלל הפחד מהחיות, מסיימים את כל העבודה שלהם מוקדם, גם מתפללים ערבית מוקדם - פלג המנחה כבר אפשר להתפלל ערבית - באים מהתפילה מוקדם, חוזרים הבית מוקדם, וממש בצאת הכוכבים הם אוכלים סעודת שבת, ואז בעצם זה מקביל לזמן שמופיע במשנה. '''תני: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כן, יש ברייתא שאומרת שמי שקורא לפני צאת הכוכבים את קריאת שמע לא יצא ידי חובתו. '''אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת?''' הגמרא פה מלמדת אותנו שבארץ ישראל נהגו לקרוא קריאת שמע ולהתפלל לפני צאת הכוכבים, מפאת המנחה כמו רבי יהודה. אבל הגמרא יותר מאוחרת תגיד שאפילו הקפידו על זה, כלומר דאגו בכוונה שאנשים יתפללו לפני הזמן, יקראו קריאת שמע לפני הזמן. מה הסיבה שעשו את זה? הגמרא תגיד לנו שיש מחלוקת - האם קריאת שמע צריך לשמור סמיכה לתפילה. כלומר בעצם הסדר הוא: קריאת שמע של שחרית, תפילת שמונה עשרה של שחרית, תפילת שמונה עשרה של מנחה, קריאת שמע של ערבית ותפילת שמונה עשרה של ערבית, כמו שאנחנו נוהגים היום, או מה שנקרא "תפילות באמצע תיקנום". יש לנו קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה שחרית, שמונה עשרה מנחה, שמונה עשרה ערבית וקריאת שמע של ערבית. וככה בעצם יוצא לי, פוסק לי, שתפילות באמצע תיקנום. אם כן, למה בכל זאת קוראים קריאת שמע בערבית לפני התפילה? אז אומרת הגמרא: '''אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה'''. כלומר, אנחנו רוצים את התפילה להתחיל לפני כן בדברי תורה, כמו שבמנחה אנחנו אומרים "אשרי יושבי" גם כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. אז גם בערב קוראים קריאת שמע, אבל בעצם לא יוצאים ידי חובה כי זה מוקדם. חכמים אפילו תיקנו שיהיה מוקדם כדי שיקרא על המיטה קריאת שמע, ובעצם לשמור עליו מפני המזיקים. ונהגו ממש את כל הברכות והכול להגיד בקריאת שמע שעל המיטה. '''אמר רבי זעירא בשם רב ירמיה: ספק בירך על מזונו ספק לא בירך צריך לברך, דכתיב "ואכלת ושבעת וברכת"'''. כלומר, אם אדם מסופק אם הוא בירך ברכת המזון או לא, צריך לברך, כי זה דאורייתא - יש פסוק "ואכלת ושבעת וברכת". '''ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל'''. כלומר, אם הוא מסופק אם הוא התפלל, לא צריך להתפלל, כי תפילה זה רק דרבנן, '''ודלא כרבי יוחנן'''. כלומר, בניגוד לרבי יוחנן. '''דרבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת'''. כלומר רבי יוחנן סובר: אוקיי, גם אם זה דרבנן, אבל התפילה פועלת. כל תפילה פועלת. אז לכן יש עניין שבן אדם יתפלל כמה שהוא יכול, קל וחומר אם הוא מסופק אם הוא התפלל שיתפלל. '''ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא'''? מה הדין? ואומרת הגמרא '''נשמענה מן הדא''' - '''הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, מי שקורא לפני צאת הכוכבים לא יצא ידי חובתו. עכשיו, הכוונה אפילו ממש רגע לפני צאת הכוכבים, והזמן הזה, הצמוד לצאת הכוכבים, איך זה נקרא? זה נקרא בין השמשות, וזה זמן שהוא ספק. אז אם אתה רואה אדם שקורא בזמן הזה, שהוא בעצם מסופק האם הוא קרא בלילה או לא קרא בלילה, כלומר בעצם מסופק אם הוא יצא ידי חובה או לא - מה הדין? אמרנו לא יצא, חייב לקרוא עוד הפעם. '''הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף א עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''איתא חמי.''' ומתמה הש"ס עלה בא וראה מאי האי דקאמר הא משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא ועם כוכביא הוא כלומר מיד אחר סוף היום ועם צאת הכוכבים שהוא התחלת הלילה ואלו משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פתן. בלילי שבת מאוחר הרבה הוא דכבר שעה ותרתי בליליא הוא והיכי את אמר קרובין דבריהן להיות שוין '''תיפתר.''' הא דקאמר משעה שבני אדם נכנסין לאו בכל בני אדם קאמר אלא דאיכא אינשי דאכלי בהאי שעתא כגון באילין כופרניא דקיקייא. באלו בני כפרים הקטנים שאין להם מלאכה כל כך ויש להן פנאי להכין סעודתן מבעוד יום '''דאורחיהן מסתלקא עד דהוא יממא.''' כלומר שדרכן להסתלק ממלאכתן בעוד היום גדול וזמן התחלת סעודה שלהם מקודם הוא '''דצדי לון מיקמי חיותא.''' לפי שכבר מוכן להם מקודם צרכי מזון הסעודה וממהרין לאכול ובסוף היום יכולין ליכנס לסעודתן בלילי שבת '''קודם לכן.''' קודם צה"כ '''אם כן למה קורין אותה בבהכ"נ.''' בעוד שהוא יום '''מתוך דבר של תורה.''' ולא לצאת ידי חובת ק"ש והלכך כשיגיע זמן ק"ש צריך לחזור לקרותה לצאת ידי חובתו '''צריך לברך.''' לפי שברכת המזון מן התורה כדכתיב ואכלת וגו' וכלומר בהא פשיטא לן דאפי' מספק צריך שיברך '''ספק התפלל.''' וכן בספק התפלל או לא פשיטא לן לאידך גיסא שאל יתפלל מספק מכיון דתפלה מדרבנן היא '''ודלא כר' יוחנן וכו'.''' וטעמיה לפי שאין תפלה מפסדת ולדידיה אם ספק הוא לו צריך שיתפלל שהרי אינו מפסיד בזה '''נשמעינה מן הדא.''' ברייתא דלעיל</div> <div class="yerum-leiden-text">אתא חמי משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן איממה הוא ועם * כוכביא הוא · משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת שעה ותרתי ליליא הוא · ואת אמר קרובים דבריהם להיות שוין · אמ' ר' יוסי תיפתר באילין כופרניא דקיקייא דאורחיהון מסתלקא עד דהוא איממא דצדי לון מן קומי חיותא · תני הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו · אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת · אמ' ר' יוסי אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לעמוד אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר של תורה · ר' זעירא בשם רב ירמיה ספק בירך ספק לא בירך צריך לברך דכת' ואכלת ושבעת וברכת · ספק התפלל ספק לא התפלל אל יתפלל · ודלא כר' יוחנן דאמ' ר' יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו · למה שאין תפילה מפסדת · ספק קרא ספק לא קרא נשמעינה מן הדא הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו · וקודם לכן לאו ספק הוא · והוא אמר צריך לקרות · הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות · סימן לדבר משיצאו הכוכבים ואע'פ שאין ראייה לדבר זכר לדבר ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים · וכת' והיה לנו הלילה משמר והיום מלאכה · כמה כוכבים יצאו ויהא לילה · ר' פינחס בשם ר' אבא בר פפא כוכב אחד ודאי יום · שנים ספק שלשה ודאי לילה · שנים ספק והכת' עד צאת הכוכבים · לא מיעוט כוכבים שנים קדמ' לא מתחשב · בערב שבת ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור · שנים מביא אשם תלוי · שלשה מביא חטאת · במוצאי שבת ראה כוכב אחד ועשה</div> <div class="yerum-side">'''ספק קרא ספק לא קרא.''' אלא הא דקמיבעיא לן אם הספק הוא בק"ש אם קרא או לא מהו שיקרא מספק מי נימא הואיל וק"ש מדאורייתא דינה כברכת המזון או דילמא מכיון שיכול לצאת י"ח בפסוק ראשון לבד אינו צריך לחזור ולקרות כולה מספק '''וקודם לכן לאו ספק הוא.''' כלומר וכי ספק לאו בכלל קודם לכן ג"כ הוא שהרי אם קרא בין השמשות נמי קודם לכן הוא וזהו ספק מיקרי דמספקא לן אם יום הוא ולא יצא או לילה הוא ויצא ואפ"ה את אמר דצריך לחזור ולקרותה בזמנ' דהא לא יצא ידי חובתו קתני וא"כ הדא אמרה דה"ה ספק קרא ספק לא קרא דצריך לקרות '''סימן לדבר וכו'.''' כמו גופה הא דתנינן בתוספתא דלעיל ומסיים שם ואע"פ שאין ראיה לדבר וכו' משום דקרא לאו לענין ק"ש משתעי '''והכתיב עד צאת הכוכבים ולא מיעוט כוכבים שנים.''' בתמיה כלומר והלא מיעוט כוכבים אינו אלא שנים וקרי להו לילה והיכי קאמרת דשנים ספק '''קדמייא לא מתחשב.''' הכוכב הראשון שהוא ודאי יום לא קחשיב ליה ועד צאת הכוכבים דקאמר אשנים האחרונים הוא דקאי</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' יש ברייתא שאומרת '''סימן לדבר משיצאו הכוכבים'''. ממש שאמרנו שקוראים את שמע בשעה שבשכבך בזמן שכיבה, ואמרנו שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם - כל הזמן הזה, יש סימן לדבר משיצאו הכוכבים. '''ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר''', כלומר אין לנו פסוק בתורה או בנביא שמלמד את זה, אבל יש זכר לדבר שהלילה מתחיל בצאת הכוכבים, '''דכתיב "ואנחנו עשים במלאכה"'''. כתוב בנחמיה, כשבנו את החומה והכותים ניסו להפריע להם, אז הם היו צריכים גם לשמור וגם לעבוד. '''וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים'''. כלומר הם עבדו מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. עכשיו פה אין ראיה שבזמן שהם עבדו זה היה יום, כי יכול להיות שהם הקדימו, כלומר רצו להספיק כשיש אור. אז למרות שבעצם עלות השחר זה עדיין לילה, וכבר אחרי השקיעה זה כבר לילה, אבל הם ניצלו את כל הרגעים של האור כדי לעבוד - ככה הייתי אומר. אבל בא פסוק אחר ואומר לנו '''והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה'''. כלומר, בא פסוק שמלמד אותנו שבעצם הזמן שהם עבדו זה נקרא יום. עכשיו למה זה נקרא רק זכר? לכאורה זו ראיה טובה. פשוט מאוד - כיוון שזה לא מדבר על קריאת שמע. הרי התורה אומרת "בשכבך", מי אמר לנו שזמן שכיבה זה באמת צאת הכוכבים? אנחנו לא יודעים. לכן זה רק זכר. שואלת הגמרא '''כמה כוכבים יצאו ויהא לילה'''? אמרנו צאת הכוכבים - כמה? '''אמר רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא: כוכב אחד וד"י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד"י לילה'''. שואלת הגמרא '''שנים ספק?''' מה פתאום? הרי אמרנו מקודם, כתוב בנחמיה "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים", כלומר צאת הכוכבים זה לילה. ואם כתוב "עד צאת הכוכבים" - מיעוט רבים שניים, אז צריך שני כוכבים. למה אתה אומר לי שלושה? עונה הגמרא '''קדמיא לא מתחשב''', כלומר הכוכב הראשון, כיוון שהוא נראה אפילו ביום, אז הוא לא חלק מהכוכבים שבאים לסמן את הלילה. אומרת הגמרא: '''בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור'''. כלומר, לפי הדברים האלה, אם אנחנו רואים שכוכב אחד זה יום, שניים ספק ושלושה זה לילה - אז אם בערב שבת, ביום שישי בלילה, ראה רק כוכב אחד ועשה מלאכה, פטור, כי זה ברור שזה עדיין יום, זה יום שישי בכלל. '''שנים, מביא אשם תלוי''', כי זה ספק. '''שלשה, מביא חטאת''', כי זה ודאי כבר לילה. '''במוצאי שבת''' יהיה הפוך כמובן - רק כוכב אחד ועשה מלאכה, מביא חטאת, כי זה ודאי עדיין יום ועדיין שבת. שניים זה ספק, לכן מביא אשם תלוי. שלושה זה כבר מוצאי שבת, ולכן היתר. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div> מלאכה, מביא חטאת. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, פטור. רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בעי: אין {{ירו"מ-ביאור|אם}} תימר שנים ספק, ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה. ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים. ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת, בשחרית וקצר כחצי גרוגרת, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן, ויצטרף של שחרית עם של מוצאי שבת ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה, ויצטרף של שחרית עם של לילי שבת ויהא חייב על הראשונים. הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא. {{ירו"מ-ביאור|באלו הכוכבים שאין דרכם להראות ביום}} ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, {{ירו"מ-ביאור|אבל באלו שדרכם להראות ביום}} לא משערין בהון. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא. {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שיראו שלושה כוכבי חוץ מכוכב נגה שנראה אף ביום}} רבי יעקב דרומנה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דרומנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה. ולית ליה ספק? {{ירו"מ-הדגשה|והרי לדעת כולם זמן בין השמשות הוא ספק מן היום ספק מן הלילה}}. אית ליה ספק {{ירו"מ-הדגשה|בזמן ש}}בין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}כוכב {{ירו"מ-הדגשה|הראשון}} לכוכב {{ירו"מ-הדגשה|השני}}. תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום. <span id="דף_ב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בדף הקודם סיימנו בזה שאמרנו ששלושה כוכבים זה ודאי לילה, שניים זה ספק וכוכב אחד זה יום. ולכן אם אדם ראה כוכב אחד ועשה מלאכה בערב שבת, אז הוא יהיה פטור כי זה עדיין יום שישי. אם הוא ראה שניים ועשה מלאכה, אז הוא יהיה אשם תלוי כי זה ספק. ואם הוא ראה שלושה ועשה מלאכה, אז זה כבר שבת ואז הוא צריך להביא חטאת. במוצאי שבת אמרנו זה יהיה בדיוק הפוך. כלומר, אם הוא ראה כוכב אחד ועשה מלאכה אז הוא יהיה חייב חטאת, כיוון שזה עדיין שבת. אם הוא ראה שניים הוא אשם תלוי, כי זה ספק האם זה שבת או מוצאי שבת, ושלושה הוא יהיה פטור. '''רבי יוסי ברבי בון בעי, אין תימר שנים ספק''', כלומר אם אתה ממשיך עם הקו הזה שאתה אומר ששתיים זה ספק. אז אם '''ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה''', כלומר יום שישי ראה שני כוכבים, התרו בו, עשה מלאכה. אז אם היה רק את זה אנחנו יודעים, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי. אבל מה שקרה כאן עכשיו הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת''' וגם פה התרו בו ועשה מלאכה. עכשיו '''מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים.''' כי האחרונים היו בשבת. '''ואם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים.''' '''ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת.''' אנחנו יודעים שכדי להתחייב זה צריך להיות עשיית מלאכה כשיעור, והשיעור במלאכת קוצר זה שיקצור גרוגרת. אז מה יקרה אם הוא ראה שני כוכבים בערב שבת? קצר חצי גרוגרת. אם הוא היה עושה רק את זה, כמובן פטור. לאחר מכן '''בשחרית וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו יש לנו בעיה, כי אם נגיד ששני כוכבים זה עדיין יום, אז בעצם הוא היה פטור. אם זה לא היה, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי, כיוון שחצי גרוגרת של יום שישי מצטרפת בעצם עם החצי גרוגרת של שבת. עכשיו מה שקרה בהמשך, הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו '''מה נפשך, אם הראשונים יום הן''', אז אוקיי, אז הראשונים לא יצטרפו לשבת כיוון שזה יום, הוא יהיה פטור עליהם. אבל זה אומר גם שמה שהוא ראה במוצאי שבת, השני כוכבים, זה היה יום, כלומר זה היה בשבת, ואז בעצם המלאכה שהוא עשה במוצאי שבת כשהוא ראה שני כוכבים ועשה חצי מלאכה, זה יצטרף עם החצי מלאכה שהוא עשה בבוקר, '''ויהא חייב על האחרונים'''. '''אם האחרונים לילה''', אז בעצם אומנם נכון שהשני כוכבים במוצאי שבת, מה שעושה מלאכה אז החצי גרוגרת לא יכול להצטרף למה שהוא עשה בבוקר כי זה כבר מוצאי שבת. אבל אם זה ככה, אז גם מה שעשה ביום שישי זה כבר היה בשבת, אז החצי מלאכה שעושה בערב שבת תצטרף עם החצי מלאכה שעשה בשבת '''ויהא חייב על הראשונים'''. '''הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא.''' כלומר, כל מה שאמרנו, שני כוכבים או שלושה כוכבים, מדובר דווקא בכוכבים שאין דרכם להיראות ביום. כלומר, זה לא דווקא כוכבים שנראים ביום, אלא גם מציאות. כלומר, אם אני לדוגמה, אובך או משהו כזה, פתאום נראים לי כוכבים באמצע היום, זה לא הופך את זה ללילה. '''ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, לא משערין בהון.''' כלומר כוכבים שדרכם להיראות ביום, אז הם לא חלק מהמשחק. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא.''' כן, ממש אמרנו צריכים להיראות שלושה כוכבים, חוץ מכוכב נוגה. כן, כוכב נוגה זה כוכב שגם ביום הוא נראה בדרך כלל, אז הכוכב הזה הוא לא מהמשחק בכלל. כן, שלושה כוכבים צריכים להיות כוכבים שנראים בדרך כלל בלילה. '''רבי יעקב דרומנה בשם רבי יהודא בן פזי: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה.''' כלומר הוא לא מביא את המשחק הזה של אחד, שתיים, שלושה, אלא רק כוכב אחד - יום, שניים - לילה. שואלת הגמרא '''ולית ליה ספק?''' הרי אנחנו יודעים שיש מושג כזה שנקרא בין השמשות, שזה ספק יום ספק לילה. איך יכול להיות פתאום שהוא בא ואומר שיש או יום או לילה? אומרת הגמרא באמת יש לו, '''אית ליה ספק''', מתי? '''בין כוכב לכוכב'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אין תימר שנים ספק.''' א"כ ממתה איכא למיבעי בראה ב' כוכבים בע"ש והתרו בו מספק אל תעשה מלאכה שמא לילה הוא ועשה מלאכה ושוב ראה ב' כוכבים במ"ש והתרו בו מספק שמא יום הוא ועשה מלאכה מהו אם כהתראת ספק הואי או לא '''מה נפשך.''' כלומר דהש"ס פשיט ליה דלאו כהתראת ספק מחשבינן לה דאם הראשונים יום הן וכו' וממ"נ חייב הוא או על המלאכה שעשה בע"ש או על שעשה במ"ש וכגון שעשה מלאכה כל בין השמשות בשתיהן '''ראה שני כוכבים בע"ש.''' זו בעיא אחריתא ובדרך את"ל מתפרשא דאת"ל בהאי קדמיתא מתחייב ממ"נ מכיון דבכל חדא וחדא שיעור מלאכה הוא דעביד ואם זה יום וכו' מיהו לענין צירוף קמבעיא לן אם בבין השמשו' של ע"ש קצר כחצי גרוגרת וחזר וקצר באותו העלם בשחרית בשבת כחצי גרוגרת וחזר וקצר כחצי גרוגרת באותו העלם במ"ש מהו מי אמרינן מכיון דבכל בין השמשות לא עשה אלא כחצי שיעור לא מצרפינן חצי גרוגרת של שחרית בהדי כל חדא מינייהו דזיל הכא ליכא שיעורא וזיל הכא ליכא שיעורא דכי מצרפת לה בהדי חצי גרוגרת של ע"ש אמרינן שמא יום הוא ואי מצרפת לה בהדי של מ"ש אמרינן שמא לילה הוא או דילמא דהואיל ומ"מ איכא שיעור חיובא הכא בצירוף דממ"נ או בהאי מצטרף או בהאי מצטרף מיחייב הוא</div> <div class="yerum-leiden-text">מלאכה מביא חטאת · שנים מביא אשם תלוי · שלשה פטור · ר' יוסי ביר' בון בעי אין תימר שנים ספק ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה · ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה מה נפשך אם הראשונים יום הן אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים · אם האחרונים לילה אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים · ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת · בשחרית וקצר כחצי גרוגרת · ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת · מה נפשך אם הראשונים יום הן אף האחרונים יום הן ויצטרף שלשחרית עם שלמוצאי ויהא חייב על האחרונים · אם האחרונים לילה אף הראשונים לילה ויצטרף שלשחרית עם שללילי שבת ויהא חייב על הראשונים · הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמייא ביממא · ברם באילין דאורחהון מתחמייא ביממא לא משערין בהון · אמ' ר' יוסי ביר' בון ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא · ר' יעקב דרומנה בשם ר' יודה בן פזי כוכב אחד ודאי יום · שנים לילה · ולית ליה ספק · אית ליה ספק בין כוכב לכוכב · תני כל זמן שפני מזרח מאדימות זהו יום</div> <div class="yerum-side">'''מה נפשך וכו'.''' כלומר דהדר פשיט ליה דאוף הכא מיחייב ממ"נ דאם זה יום וכו' וא"כ לעולם איכא צירופא לחיובא וכגון דעשה בשתיהן בתחילת בין השמשות או בסופו דהכא לא שייך לומר שעשה כל בין השמשות '''הדא דתימר.''' והא דמשערינן בהכוכבים כדאמר לעיל דוקא באילין כוכבים שאין דרכן להתראות ביום אבל באלו שדרכן להיות נראין ביום לא משערין בהון כלל '''ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין וכו'.''' כלומר דר' יוסי בר בון בא להוסיף ולפרש דלא תימא דג' כוכבים דמחשבינן לילה בהדי כוכב הראשון הוא דהא ליתא שהרי כוכב א' ודאי יום הוא ואנן לא משערינן באלו הכוכבים שדרכן להיות נראין ביום והלכך קאמר דבלבד שיהו נראין ג' כוכבי' חוץ מן הדא כוכבתא קדמייתא שאינו מן החשבון של הג' כוכבים דמחשבינן להו לילה '''ולית ליה ספק.''' בתמיה והא אנן תנן ספק חשיכה ספק אינו חשיכה אלמא דלכ"ע איכא בין השמשות שהוא ספק ומ"ט לא קחשיב ליה '''ומשני אית ליה ספק.''' ובהא הוא דפליג אתנא דבריית' דלעיל דקחשיב שנים לספק ואלו לדידיה לא מיחשב ספק אלא בין כוכב ראשון לבין כוכב שני '''כל זמן שפני מזרח מאדימות.''' כשהחמה שוקעת במערב זהרורי חמה מאדימין את המזרח</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div> {{שוליים|א_יא}}הכסיפו זהו בין השמשות. השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות תלוי בלבנה|הלבנה בתקופתה]] {{ירו"מ-ביאור|שזה באמצע החדש. שהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ושוקעת במערב}} התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות. אמר <span id="דף_ג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום.''' יש לנו ברייתא שאומרת שכל זמן שפני מזרח מאדימים, כלומר צד מערב - הפנים שמאדימות את המזרח. כלומר אדם שעומד במזרח הוא יראה אדום, אז זה כמובן מהצד מערב. אז כשצד המערב כולו אדום זה עדיין יום. '''הכסיפו זהו בין השמשות.''' '''השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה.''' כלומר מתחיל להיות שחור לגמרי עד שנעשה העליון שווה לתחתון, זה כבר לילה. זו ברייתא שמגדירה לנו מה זה בין השמשות, ומה זה היום ומה זה הלילה. '''רבי אומר: הלבנה בתקופתה''' - כלומר אנחנו יודעים שבראש חודש הירח הוא מאוד קטן. הוא מתחיל פחות או יותר במערב וכל יום הוא בעצם מתחיל טיפה יותר מזרחה. ובאמצע החודש הלבנה מלאה והיא מתחילה במזרח ובעצם שוקעת במערב ממש כל הלילה. אז '''הלבנה בתקופתה''', כלומר באמצע החודש כשהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ומסיימת במערב, אז '''התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות'''. כלומר כאילו שתי שמשות, הירח והשמש ביחד - אז זה נקרא בין השמשות. רבי חייא אמר: סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. הוא אומר לו: אין דבר כזה. הרי בין השמשות זה אחרי שהחמה כבר שקעה כולה, היא כבר לא נראית - האור עדיין קיים, אבל היא עצמה לא נראית, ורק אז מתחילה הלבנה לעלות. "ותני ליה שמואל כרבי חייא" - כלומר גם שמואל סובר כרבי חייא, שאין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. כלומר, האור שאנחנו מדי פעם כן רואים - כשיש זיהום אוויר או משהו כזה - אבל בדרך כלל כשהשמש קיימת בשמיים אז האור שלה כל כך חזק שבעצם את הלבנה לא רואים. אז הוא אומר בעצם שהחמה סיימה את השקיעה שלה, ורק אז מתחילה הלבנה לזרוח. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ב עמוד ב''' {{שוליים|א_יא}} '''הגדרת זמן בין השמשות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רסא סעיף ב , סמ"ג עשין לב <קטע סוף=ב ב/> ==דף ג עמוד א== <קטע התחלה=ג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנינא בר חמא שבין השמשות הוא משעה שסוף גלגל חמה שוקע ותחילת גלגל לבנה עולה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''הכסיפו.''' השחירו אבל לא לגמרי שעדיין גובהה של כיפת הרקיע לא הושחרה זהו בין השמשות '''השחירו.''' שניהם שנעשה העליון של הכיפה שוה לתחתון של הכיפה הסמוכה להארץ זהו לילה '''הלבנה בתקופתה.''' כשהלבנה באמצע החדש וזהו תקופתה שאז דרכה לעלות בתחילת הלילה '''התחיל גלגל חמה לשקע.''' מתחילת השקיעה כבר נקרא בין השמשות ואז הוא גם כן התחלת גלגל לבנה לעלות '''ר' חנינא.''' פליג וס"ל שסוף השקיעה של החמה הוא בין השמשות וזהו התחלת גלגל לבנה לעלות ולהזריח '''ותני שמואל כן.''' כר' חנינה שאין הלבנה זורחת ממש אלא בשעה שהחמה שוקעת לגמרי וכן לא שוקעת בשחרית בשעה שכבר החמה זורחת אלא מקודם לזה</div> <div class="yerum-leiden-text">הכסיפו זהו בין השמשות · השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה · ר' או' הלבנה בתקופתה התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות זהו בין השמשות</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div> רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא:}} סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. ותני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]{{ירו"מ-הוסר|כן}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר חייא בר יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חיא בר יהודה|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: התחיל גלגל חמה לשקוע, אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל. הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא. {{ירו"מ-ביאור|דרך קיצור}} ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, {{ירו"מ-ביאור|דרך ראשית}} לא בדה. {{ירו"מ-ביאור|לא בזה מדובר}} איזהו בין השמשות? אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף. {{ירו"מ-הדגשה|הזמן שלוקח עד ש}}נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: איזהו בין השמשות? משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל, {{ירו"מ-ביאור|כתשע דקות}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} הוו יתבין. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} לרבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}סוף חצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|זהו}} כהרף עין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא?}} אמר ליה: אוף אנא סבר כן. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לא אמר כן, אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] כד תנינן תמן {{ירו"מ-ביאור|הלכות זבים}}. {{שוליים|א_יב}}ראה אחת ביום ואחת בין השמשות. אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. <span id="דף_ג_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> טוב, התחלנו בדף הקודם לדבר על מה זה העניין של בין השמשות, יום, לילה. והבאנו בתחילה דעה של רבי, רבי אומר הלבנה בתקופתה. אמרנו שהכוונה באמצע החודש, כשהלבנה היא מלאה, היא מתחילה במזרח, שוקעת במערב, ושם יש ממש מסלול שלם. ורבי אמר שהתחיל גלגל החמה לשקוע. כלומר, איך שהחמה מתחילה לשקוע, נוגעת כביכול בים וכבר הלבנה מתחילה לזרוח. והבאנו דעה שאומרת, מרבי חנינא, שאומר שלא ככה, אלא '''סוף גלגל חמה לשקוע'''. כלומר, אחרי שהשמש לגמרי התכסתה, רק אחרי זה הלבנה מתחילה. ואמרנו מוצאן לשמואל כרבי חנינא. שמואל אומר כמו רבי חנינא. הוא אומר: '''אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת.''' כי בעצם האור של החמה הוא בעצם מונע מלראות את הלבנה. אמר רבי שמואל בר חייא בר יהודה בשם רבי חנינא: '''התחיל גלגל חמה לשקוע'''. הוא אומר, אם אתה רואה שהשמש כבר נוגעת בים, היא התחילה את השקיעה. יש בדרך כלל משהו כמו ארבע, בערך ארבע וחצי דקות. '''אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל.''' כלומר, הזמן שלוקח לרדת מהכרמל עד הים זה בעצם הזמן שאתה יודע בוודאות שעדיין יום היה. מרגע שהשמש נוגעת בים, אתה מספיק לרדת מהכרמל ולטבול, ואתה בטוח שטבלת בים. '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא''' - כלומר, דווקא מי שהולך בדרך הקיצור, בדרך מהפסגה למטה. '''ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, לא בדה''' - כלומר, מי שהולך בדרך הראשית אז לא בדק, כיוון שהדרך היא מפותלת ולכן היא הרבה יותר ארוכה. עכשיו, '''איזהו בין השמשות?''' אמר רבי תנחומא: '''לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף.''' כלומר, אם ניקח טיפת דם, נשים אותה על סיף, '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות'''. לקחו דווקא דם, כי דם הוא טיפה יותר סמיך, יותר צמיגי, ולכן לוקח טיפה יותר זמן מאשר אם זה היה מים, לדוגמה. אז דעה אחרת על בין השמשות. '''משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל''', כמו בסדר גודל של תשע דקות. אנחנו יודעים שמיל הולך זה שמונה עשרה דקות, אז חצי מיל זה תשע דקות, הכוונה בערך חצי קילומטר. '''דברי רבי נחמיה'''. '''רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים.''' כלומר, זה זמן מאוד מאוד קצר. חכם אפילו לא יכול להגדיר אותו. רבי יוסי ורב אחא הוו יתבין. אמר רבי יוסי לרבי אחא: '''לא מסתברא סוף חצי מיל דרבי נחמיה, כהרף עין דרבי יוסי'''? כלומר, נראה לו הגיוני שבעצם מה שאמר רבי יוסי כהרף עין זה בסוף החצי מיל של רבי נחמיה? כי הרי רבי נחמיה דיבר על מהירות של דקות, אז רק ברגע האחרון, המעבר הסופי, זה בעצם הזמן של רבי יוסי. אמר לו: '''אוף אנא סבר כן'''. רבי חזקיה לא אמר כן, אלא הוא סובר שכל הרף עין והרף עין שבחצי מיל של רבי נחמיה, ספק הוא לרבי יוסי. כלומר, רבי יוסי בעצם אמר שזה כהרף עין, אבל איפה בדיוק ההרף עין - אנחנו לא יודעים בדיוק. זה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אמר רבי מנא: '''קשייתה קומי דרבי חזקיה''' - כלומר, קשה לי לפני רבי חזקיה, '''כד תנינן תמן''', כמו שלמדנו במסכת זבים, ושם למדנו, יש משנה שאומרת: '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות, אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה וספק לקרבן.''' אז פה נסביר קצת לגבי עניין של זבים. אנחנו יודעים שהזב הוא מטמא בלובן, זה לא זבה - זבה מטמאה באודם, כלומר שתראה אישה, אבל זב הוא רואה לובן, שזה לא קרי. הגמרא אומרת שזה בעצם דומה מאוד למי חיטה. כלומר, זה פחות סמיך מאשר קרי, קצת מזכיר ביצה מוזרה. עכשיו, זה מחלה, זה סוג של מחלה, וכשיוצא, יוצא בלי קישוי, כלומר לא יוצא ברצון - זה בעצם הזיבה. עכשיו, הדין בזב, שאם הוא רואה ראייה אחת רק, אז זה כמו בעל קרי - טובל ומצאת הכוכבים הוא טהור. עכשיו, אם הוא רואה שני ראיות, כלומר אפילו אם היו ביום אחד, כלומר גם אם שני הראיות הוא ראה אותן ביום אחד, או ראייה אחת ארוכה כמו שניים. כלומר אם הוא רואה נניח חמש-שש דקות ברצף, זמן שהוא יכול באמצע להתרחץ ולטבול ולהסתפג, אז זה מחלק את זה לשתי ראיות. זה כאילו ראייה אחת ארוכה היא כמו שניים. או אם הוא ראה ראייה אחת ברגע מסוים שבו היו שני ימים, כמו שאמרנו בין השמשות, רגע אחד חצי היה ביום אחד, חצי ביום שני. כלומר ראייה אחת גם מתחלקת לשתי ראיות אם היא במעבר בין שני ימים. או אם הוא רואה שני ימים בשני ימים רצופים - יום ראשון הוא ראה ראייה אחת, יום שני ראייה שנייה, אז זה שני ראיות. אז בכל המקרים האלו הוא נקרא זב קטן. זב קטן צריך לספור שבעה נקיים, ביום השביעי הוא טובל. הוא צריך לטבול במעיין, ואז בערב במצאת הכוכבים הוא נטהר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אדם עומד בראש הר הכרמל.''' שהוא על שפת הים ושם החמה נראית ביותר סמוך לשקיעתה. חזקה ביום טבל. מפני שיש שהות מתחילת שקיעה בכדי שירד ויטבול ויעלה ועדיין יום הוא ועלה לו הערב שמש דר' חנינא לטעמיה דאמר מסוף השקיעה זהו בין השמשות אבל מקודם לכן יממא הוי '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא.''' לא אמרן אלא אם ירד והלך לו בדרך הקצרה שיש שם '''ברם.''' אבל אם הולך הוא בחיסרטא זהו דרך הרבים הכבושה לכל '''לא בדא.''' לא בזה אמרו חזקה ביום טבל לפי ששוהא הרבה בסיבוב הליכה דרך האיסרטא '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן.''' כלומר אם הטיפה נתונה היא על חודה של סייף ודאי שאינה עומדת שם אלא נחלקת לכאן ולכאן וכשיעור הזה הוא בין השמשות ולהכי קאמר טיפה של דם שהדם יותר עב מן המים וטיפה של מים אינה עומדת כלל על החוד כזה ואין כאן שיעור וכהרף עין לא ס"ל לר' תנחומא ודעת ר' יוסי בברייתא דלקמן היא '''משתשקע החמה.''' מסוף השקיעה '''כהרף עין.''' כשיעור קריצת העין ברפיון '''קשייתה קומי דר' חזקיה כדתנינן תמן וכו'.''' בעוד ששנינו במס' זבים המתני' דלקמיה הקשיתי לדבריו במה דמפרש אליבא דר' יוסי ולא מסיק הקושיא עד לבתר הכי קשתה על דעתך וכו' כדלקמן</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' ר' חנינא סוף גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות · ותני שמואל כן אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת · ר' שמואל בר חייא בר יהודה בשם ר' חנינא התחיל גלגל חמה לשקע אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו חזקה ביום טבל · הדא דתימ' בההוא דאזיל ליה בקפונדרא · ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא לא בדה · אי זהו בין השמשות · אמ' ר' תנחומא לטיפה שלדם שהיא נתונה על גבי חדה שלסייף נחלקה הטיפה לכאן ולכאן זהו בין השמשות · אי זהו בין השמשות משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל דברי ר' נחמיה · ר' יוסי או' בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמ' · ר' יוסי ור' אחא הוו יתבין אמ' ר' יוסי לר' אחא לא מסתברא סוף חצי מיל דר' נחמיה כהרף עין דר' יוסי · אמ' ליה אוף אנא סבר כן · ר' חזקיה לא אמ' כן אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא · אמ' ר' מנא קשייתה קומי דר' חזקיה כיי דתנינן תמן ראה אחת ביום ואחת בין השמשות · אחת בין השמשות ואחת למחר · אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר ודאי לטומאה ולקרבן</div> <div class="yerum-side">'''לא מסתברא סוף חצי מיל דר' נחמיה כהרף עין דר' יוסי.''' כלומר ודאי לא מסתברא לפרש בענין אחר אלא לומר דשלים בין השמשות דר' נחמיה והדר מתחיל בין השמשות דר' יוסי דהא מדקאמר אי אפשר לעמוד עליו משמע שבהרף העין שהלילה נכנס היום יוצא וכל מקמי הכי יממא הוי וא"כ כל בין השמשות דר' נחמיה כשר הוא לטבילה אליבא דר' יוסי דאכתי איכא הערב שמש '''אלא כל הרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא.''' אליבא דר' יוסי ובהא פליגי דר' נחמיה דקאמר כדי שיהלך אדם חצי מיל הוא בין השמשות וא"כ כל שיעורא דידיה איכא לספוקי או כולו יום או כולו לילה או חציו יום וחציו לילה ואלו לר' יוסי כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל יש להסתפק וא"כ הרף עין הראשון שהוא אחר שתשקע החמה זהו ג"כ נקרא בין השמשות והא דקאמר כל הרף עין וכו' לאו דוקא אלא דהכוונה שאף הרף עין הראשון ג"כ בכלל וא"א לעמוד עליו</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ראה אחת.''' חסר כאן בהעתקה וה"ג כמו שהיא שנויה בסוף פ"ק דזבים ראה אחת היום ואחת בין השמשות אחת בין השמשות ואחת למחר אם ידוע שמקצת וכו' דין הזב הוא שמיטמא בראייות ובימים אם ראה שלש ראייות ביום אחד או שלשה ראייות בשני ימים או בג' ימים ובלבד שיהו רצופין שלא יפסיק ביום טהור בין הראייות בכל אלו טמא וחייב בקרבן ואם ראה שתי ראייות פטור מן הקרבן אבל טמא טומאת זיבה וזה שראה ראייה אחת היום וא' בין השמשות או א' בין השמשות וא' למחר אם ידוע שמקצת הראייה מהיום שראה קצת הראייה בסוף היום וקצתה בתחילת הלילה של מחר אע"פ שלא היה ביניהם כדי טבילה וסיפוג שהיא השיעור לחלק ראייה אחת לשתי ראייות אפי' הכי נחשבים כשתי ראייות מפני שהימים חולקין והלכך ודאי לטומאה ולקרבן דיש כאן שלש ראייות דאותה של בין השמשות נחלקת לשתים כיון שיש בה משני ימים </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עכשיו, אם הוא ראה שלוש ראיות ביום אחד, כן, כמו שאמרנו, בזב ראיות מתחלקות. כלומר אם הוא ראה שלוש ראיות, נחשב שלוש ראיות. אם הוא ראה ראייה אחת ארוכה כמו שלוש, כלומר שבתוך הזמן הזה יכול פעמיים לטבול ולהסתפג, נחשב כמו שלוש ראיות. וכמובן אם הוא יראה בשלושה ימים ברצף, יום אחרי יום, אז בכל המקרים האלה הוא נקרא זב גדול. מה הוא צריך? לספור שבעה נקיים והוא טובל, בערב הוא טהור, אבל הוא נקרא מחוסר כיפורים. הוא חייב להביא למחרת קורבן. כמו שאמרנו, הקורבן הזה זה רק מונע ממנו להיכנס למקדש או לאכול קודשים, אבל לאכול תרומה, כבר בערב, אם היה כהן, הוא יכול לאכול. וכל מה שאמרנו עכשיו זה לגבי זב, כלומר לגבי זכר. נקבה, אז אצלה הזיבה זה דווקא דם. אה, יותר מאוחר נראה את זה, אבל אצלה זה רק ימים. זאת אומרת, אין ראיות, לא מתחלקות. כלומר, אין דבר כזה, אפילו אם היא תראה עשר פעמים באותו יום, זה רק נחשב ראייה אחת, זה רק יום אחד. היא צריכה לראות בשלושה ימים ברצף ואז היא נקראת זבה גדולה. זה כבר נגיע יותר מאוחר, אנחנו נראה את ההסבר היותר מפורט. אז בכל אופן, המשנה אומרת שאם '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות''', ואז אמרנו שבעצם הבין השמשות נחשב כמו שני ראיות, כי חצי יום אחד וחצי יום שני, והיה לו עוד ראייה אחת קודם, או שהוא ראה קודם כל בין השמשות, אז זה שני ראיות ועוד אחת למחרת. כלומר, אם הוא יודע בוודאות שבאמת זה היה בין השמשות, חצי יום זה חצי יום למחרת, אז זה כאילו נחשב שלוש ראיות, הוא ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק, כלומר אם הוא לא יודע אם באמת אולי הכל היה מהיום או הכל היה מהלילה, אז זה נחשב רק ראייה אחת. יש לו רק שני ראיות, אז הוא ודאי לטומאה, אבל הוא ספק לקרבן, כמו שהסברנו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ג עמוד א''' {{שוליים|א_יב}} '''זב שראה שתי ראיות בספק חלוקת זמן (מקצתה היום ומקצתה למחר) - ודאי לטומאה וספק לקרבן, ואינו מביא קרבן מספק.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מחוסרי כפרה, פרק ב, הלכה יג <קטע סוף=ג א/> ==דף ד עמוד א== <קטע התחלה=ד א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם בהלכות מחוסרי כפרה פ"ב הי"ג כלשון הירושלמי, שהטומאה ודאית מחמת החומרא בטומאה, אך הקרבן ספק שכן אין מביאים קרבן מספק. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div> ואם ספק {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{ירו"מ-הוסר|שמקצת}} מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, {{ירו"מ-הדגשה|או כולה מן היום או כולה מן הלילה}}. ודאי לטומאה וספק לקרבן. {{ירו"מ-ביאור|הזב נטמא בלובן וכך דינו. אם ראה ראיה אחת, הרי הוא כבעל קרי וטובל וטהור בצאת הכוכבים. אם ראה שתי ראיות אפילו ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשנים, שיכול היה בין תחילת הראיה לסופה לטבול ולהסתפג. או שראה ראיה אחת שהתחלקה לשני ימים. או שני ראיות בשני ימים רצופים הרי הוא זב קטן וצריך לספור שבעה נקיים, וביום השביעי טובל במעיין ובערב הוא נטהר. ואם ראה שלוש ראיות ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשלוש, או אחת ארוכה כשנים ואחת קצרה, או אחת קצרה שהתחלקה לשני ימים ואחת יום קדם או יום אחרי, או שלוש ראיות בשלושה ימים רצופים — הרי הוא זב גדול, וסופר שבעה נקים וטובל, ובערב הוא טהור, ולמחרת מביא קרבן. שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת. להתיר לו כניסה למקדש ואכילת קדשים.}} ורבי חייא בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב חיא בר יוסף|°]] בעא {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} קומי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מאן תנא ראיה נחלקת לשנים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא, ד}}אמר: {{ירו"מ-הדגשה|בין השמשות כהרף עין}}.{{ירו"מ-הוסר|לה}} : {{ירו"מ-הדגשה|ו}}קשתה על דעתך דאת אמר: {{ירו"מ-ביאור|לשיטתך שאתה אומר}} כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אם כן איך יתכן שיתחייב קרבן על ספק? ואם בשראה ראיה כל בין השמשות של רבי נחמיה, אז לא רק לרבי יוסי בן חלפתא חייב קרבן, אלא לדעת כולם. שהרי ראה ראיה ארוכה כשלוש ראייות, שנמצא מתחילתה ועד סופה כשתי טבילות ושני סיפוגין, והרי זו נחשבת כשלוש ראייות, ומביא קרבן לדעת הכל. ו}}למה {{ירו"מ-הדגשה|רבי יוחנן אמר שהבריתא רק כרבי יוסי}}? אמר ליה, {{ירו"מ-הוסר|קשתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|קשתיך}} {{ירו"מ-הדגשה|לא קשיא. כי באמת בין השמשות לדעת רבי יוסי בן חלפתא הוא רגע אחד, בתוך בין השמשות של רבי נחמיה, אלא שאנו לא יודעים איזה הוא}}. לכשיבא אליהו ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}זהו בין השמשות, {{ירו"מ-הדגשה|אז יהיה חייב קרבן. אי כשיבא אליהו}}, מאן פליג? {{ירו"מ-ביאור|מי יחלוק על אליהו הנביא}} {{ירו"מ-הדגשה|תני: שלושה כוכבים לילה}}. רבי חנינא חברהון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה חבריהון דרבנן|°]] בעי: כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע {{ירו"מ-הדגשה|עובי}} הרקיע, לילה הוא. {{ירו"מ-הוסר|ומר}}{{ירו"מ-הדגשה|תאמר}} אף בשחרית כן. {{ירו"מ-הדגשה|שרק בזריחת החמה יהיה יום. ולמה קימא לן שהיום מתחיל בעלות השחר}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}: כתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב ([[ויקרא כב ז|ויקרא אמור כב ז]]) "ובא השמש וטהר" מקיש יציאתו לביאתו. מה ביאתו משיתכסה מן הבריות. אף יציאתו לכשיתודע לבריות. {{ירו"מ-הדגשה|והא קיימא לן דמעלות השחר יום הוא}}? <span id="דף_ד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ואז בא רבי חייא בר יוסף קומי רבי יוחנן. רבי חייא שאל את רבי יוחנן: '''מאן תנא ראיה נחלקת לשנים?''' כלומר, מי הוא אותו תנא שאמר שאם הוא ראה בין השמשות ראייה אחת שהתחלקה לשני ימים, זה כמו שניים. ואמר ליה: רבי יוסי, דאמר בין השמשות כהרף עין. עכשיו הוא אומר לו, תשמע, קשה על דעתך. אתה הרי אומר '''כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דרבי נחמיה, ספק הוא'''. כלומר, בעצם אין לי זמן מוגדר, אני לא בדיוק יודע מתי הזמן. אמנם באמת נכון, זה רק רגע, אבל אין לי מושג איפה הוא, אז יש את כל תשע הדקות. אז אם ככה, איך ייתכן שיתחייב קרבן על ספק? מה תגיד לי שהוא בעצם ראה את כל בין השמשות, כלומר כל תשע דקות? אם זה ככה, אז לדעת כולם יהיה חייב קרבן. כמו שאמרנו, שהרי אם הוא ראה זמן שיכול לטבול ולהסתפג פעמיים, זה נחשב שלוש ראיות לדעת כולם, ואז בעצם הוא יהיה חייב קרבן לפי כולם. אז למה רבי יוחנן אמר שזה רק לפי רבי יוסי? אמר ליה, קושייתך לא קשה, מפני שבאמת בין השמשות זה כהרף עין, וזה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אנחנו לא יודעים, נכון, אבל מה שאמרנו זה '''לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות''', אז באמת אם באותו רגע הוא ראה, הוא יהיה חייב קרבן. '''מאן פליג''' - מי יחלוק על זה? הוא גם יפסוק לנו אם הלכה כרבי נחמיה או הלכה כרבי יוסי, יגיד לנו אם זה יום או לילה. את כל הבעיות אליהו הנביא כבר יפתור לנו. עכשיו, רבי חנינא חברהון דרבנן בעי: '''כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע הרקיע, לילה הוא'''. אז תאמר בשחרית, כן, שרק בזריחת החמה יהיה יום? כלומר אומר ככה, אנחנו יודעים, הצופים שלפני כן, בעבר, המחשבה הייתה שהשמש היא כל היום הולכת מתחת הרקיע, ואז בשקיעה היא בעצם חודרת. יש איזה עובי לרקיע. תשימו נניח, נחשוב שכדור הארץ בעצם זה שטוח, יש איזה קשת, זה הרקיע בצורת חצי כדור, יש לו עובי, ואז בעצם כל היום השמש היא מתחת הרקיע, אנחנו רואים אותה זורחת במזרח ושוקעת במערב. בשקיעה מה שקורה, היא בעצם נכנסת לעובי הרקיע, לאיזה חלון, יש איזה חלון, ועוברת בתוך עובי הרקיע. אז לכן אותה לא רואים, אבל את האור שלה עדיין רואים, ולאחר מכן, אחרי שהיא סיימה לעבור את עובי הרקיע, היא חוזרת כל הלילה מעל הרקיע. ואז בבוקר שוב פעם באורות השחר היא נכנסת לחלון וכל עד הזריחה היא בעצם בתוך החלון, לא רואים אותה, רואים את האור שלה, ולאחר מכן בזריחה היא פתאום מופיעה. זה בעצם הייתה המחשבה, התפיסה המדעית של אותה תקופה, ועל פיה מנסים להבין את ההלכה. אנחנו אמרנו הרי שבשקיעה, כלומר בצאת הכוכבים זה כבר לילה. צאת הכוכבים, עדיין יש אור, לא חושך עדיין. צאת הכוכבים זה בערך שלושה עשר דקות אחרי השקיעה, עדיין יש אור. אז הוא אומר, האם, כמו שאני אומר לגבי הלילה, שברגע שהשמש מסתתרת כבר לא רואים אותה, אז כבר מבחינתי זה לילה, למרות שבעצם היא עדיין בחלון, היא עוד בעובי הרקיע, עדיין האור שלה נראה. האם אותו דבר צריך להגיד גם לכאורה ביום? כלומר, גם בזמן, כל זמן שהיא נמצאת בתוך עובי הרקיע זה עדיין לילה, למרות שאני רואה את האור שלה. כלומר, מעלות השחר עד הנץ החמה זה עדיין לילה, ככה צריך להיות. אז קשה - למה אנחנו מקובלים ככה לפני כן? אמרנו מקודם שמעלות השחר זה כבר יום, וככה בעצם היה מקובל. איך זה מסתדר? אמר רבי אבא, אומר, יש לנו בעצם גזירת הכתוב. '''כתיב: "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב: "ובא השמש וטהר"''', כלומר המילה "בא" מופיעה לנו בפסוק אחר, שם מדובר על השקיעה. אבל בעצם כאילו שבאותו מקום כתוב השמש יצאה והשמש באה. אז לכאורה עוד הפעם '''מקיש יציאתו לביאתו'''. כלומר, כמו בשקיעה, אנחנו יודעים שבה השמש נעלמת, אף על פי שהיא בעובי הרקיע, זה כבר לילה, אז גם בבוקר צריך להיות אותו דבר, שכל עוד שהשמש בעובי הרקיע זה עדיין ישאר לילה. שוב פעם אותה שאלה - הרי קיימא לן, כמו שאמרנו מקודם בפסוקים, שכבר מעלות השחר נחשב יום, וקשה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ואם ספק.''' דשמא כולה מן היום או כולה מן הלילה '''ודאי לטומאה.''' דמה נפשך איכא שתים '''וספק לקרבן.''' דמספקא לן שמא שתים שמא שלש דאי כולה מן היום או כולה מן הלילה שתים ואי מקצתה ביום ומקצתה בלילה שלש '''ר' חייה בר יוסף וכו'.''' כל זה הוא מדברי ר' מנא שהקשה לר' חזקיה כששנו זה הדין כדמסיק לקמן. וכלומר ובעא ר' חייא בר יוסף לפני ר' יוחנן מאן. תנא ראייה נחלקת לשנים כלומר שראיית בין השמשות תחשב כשתי ראיות '''קשתה על דעתך.''' השתא מסיק ר' מנא הקושיא לר' חזקיה '''מאן פליג.''' על ענין כוכבים דלעיל וקאמר ר' חנינא חברהון דרבנן הוא פליג דבעי על הא דאמר לעיל שלשה לילה דכמה דאת אמר וכו'</div> <div class="yerum-leiden-text">ואם ספק שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר ודאי לטומאה וספק לקרבן · ר' חייא בר יוסף בעא קומי ר' יוחנן מאן תנא ראייה נחלקת לשנים ר' יוסי · אמ' לה קשתה על דעתך דאת אמר כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא · למה אמ' ליה קשתיה לכשיבוא אליהו ויאמר זהו בין השמשות · מאן פליג ר' חנינא חברהון דרבנן בעי כמה דאת אמר בערבית נראו שלשה כוכבים אע'פ' שהחמה נתונה באמצע הרקיע לילה הוא · ומר אף בשחרית כן · אמ' ר' אבא כת' השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה · וכת' ובא השמש וטהר · מקיש יציאתו לביאתו · מה ביאתו משיתכסה מן הבריות · אף יציאתו לכשיתודע לבריות</div> <div class="yerum-side">'''ר' יוסי אמר לה.''' והשיב ר' יוחנן ר' יוסי היא דכך שנינו בתוספתא פרק קמא דזבים ראה אחת מרובה כשתים יש מתחילתה ועד סופה כדי טבילה וסיפוג יש בידו שתי ראיות ואם לאו אין בידו אלא אחת ר' יוסי אומר אין בידו אלא אחת ומודה רי יוסי שאם ראה אחת בין השמשות אע"פ שאין בה כדי טבילה וסיפוג יש בה שתי ראיות מפני ששני ימים חולקין אותה '''אע"פ שהחמה נתונה באמצע הרקיע.''' כלומר באמצע עובי הרקיע ועדיין לא נגמר שקיעתה ואפ"ה מחשבית ללילה וא"כ ואימר אף בשחרית כן שאע"פ שכבר התחילה החמה לצאת הואיל והיא עדיין בעובי הרקיע לילה הויא דלעולם כל זמן שהיא בתוך עובי הרקיע נדון אותה כלילה ואכן קי"ל מעלות השחר יממא הוא ואמאי</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''על דעתך דאת אמר כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא למה.''' כלומר לדידך דאמרת דלר' יוסי כל הרף עין שבכל שיעורו של ר' נחמיה ספק הוא א"כ קשה למה ולאיזה ענין ספק הוא אליבא דר' יוסי הא כיון דר' יוסי גופיה ס"ל דראיית בין השמשות לעולם נחשבת כשתי ראיות ומעתה אין נ"מ לטומאה אליבא דר' יוסי דאם נימא שכל הרף עין באותו שיעור דחצי מיל מספקינן ביום או בלילה או חציו מיום וחציו מלילה הרי עכ"פ כל ראייה שבאותו שיעור נחשבת כב' ראיות וא"כ למאי הוא ספק לדידך ואליבא דר' יוסי והא ודאי נמי ליכא למימר דנ"מ לענין טבילה דאינו כשר לטבילה לפי שכל הרף עין יש להסתפק שמא הוא לילה דא"כ היינו דר' נחמיה דאיהו ג"כ ס"ל דכל השיעור של חצי מיל ספק הוא ובמאי פליגי ואם לענין טומאה נמי ליכא נ"מ כדאמרן קשיא למאי הוא דאמרת אליבא דר' יוסי דספק הוא '''אמר ליה קשתיה לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות.''' כלו' דר' חזקיה השיב לו דמאי תיקשי לדידי תיקשי לך טפי אליביה דר' יוסי גופיה דאמר בין השמשות כהרף עין ואי אפשר לעמוד עליו וא"כ אם יבא אליהו ויברר לנו זהו הרף עין הוא בין השמשות וכי שייך לומר בראייה אחת כהרף עין לחלקה לב' ראיות כדקאמר ר' יוסי וכך היה לך להקשות אליביה וזו הקושיא קשה אפי' למ"ד אליבא דר' יוסי דבין השמשות דידיה לבתר דשלים בין השמשות דר' נחמיה והא כהרף עין הוא והיאך נחלק הראייה לב' ראיות ומאי חזית דאקשת לדידי ואי דיכולת לשנויי להך קושיא דאע"ג דס"ל לר' יוסי בין השמשות כהרף עין אפ"ה לענין ראייה ס"ל דנחשבת כב' ראיות א"כ גם לדידי ל"ק מאי דאקשת לי וטפי ניחא לדידי דהכי קאמרי כל הרף עין שבחצי מיל ספק הוא אליבא דר' יוסי דיש ג"כ להסתפק על הראשון שמא מקצת יום ומקצת לילה הוא והלכך כל ראיה שבתוך אותו השיעור נחשבת כב' ראיות וא"כ נ"מ טובא איכא לענין טומאה אליבא דר' יוסי '''א"ר אבא כתיב השמש יצא.''' דברי ר' אבא ג"כ מעין הקושיא דר' חנינא הם כתיב השמש יצא וכתיב ובא השמש ונימא דמקיש יציאתו לביאתו דמה ביאתו משיתכסה מן הבריות אתה מחשבו ללילה ואף על פי שעדיין השמש בתוך עובי הרקיע אף יציאתו לכשיתודע לבריות דוקא אבל כל זמן שהוא בתוך עובי הרקיע לא מיקרי השמש יצא על הארץ ומפני מה אנחנו מחשבין היום מעלות השחר '''אמר ר' בא.''' היינו טעמא דכתיב הבוקר אור א"כ התורה קראה לאור בוקר אע"פ שעדיין לא נתודע השמש להבריות אור השחר קרויה בוקר '''תני ר' ישמעאל.''' מהכתוב הזה שבתורה למדנו כן דכתיב וילקטו אותו בבקר בבקר בא הכתוב כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר וזהו בוקר דעלות השחר לבוקר של זריחת השמש: אמר ר' יוסי בר בון בלאו הכי לא מצית אמרת לידון עובי של הרקיע ללילה אף בשחרית לפי שאם אומר את ליתן עובי של הרקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית א"כ נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין כלומר שאין אנחנו יכולין לכוין בשום זמן שיהיו היום והלילה שוין דנהי דבערבית אנחנו מחשבין ללילה משעה שהתחילה החמה לכנוס בעובי הרקיע מ"מ בשחרית אין אנו יודעין באיזה שעה נכנסת למעלה לתוך עובי הרקיע כדי לחשוב יום אותה השעה ואנן תנינן בברייתא באחד של תקופת ניסן ושל תשרי היום והלילה שוין הן ומהיכן כיונו זה על יום הראשון של התקופות האלו אם לא שנאמר דיש גבול הנראה לעין ולחשוב ליום מאותה שעה והיינו עלות השחר </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div> אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: כתיב ([[בראשית מד ג|בראשית מקץ מד ג]]) "הבוקר אור" התורה קראה לאור בוקר. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "בבקר בבקר" כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שאף עלות השחר מן היום}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין. אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: נלפינה {{ירו"מ-ביאור|נלמד}} מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך לצאת מהעיר}} אף על גב דלא נפק, {{ירו"מ-ביאור|שלא יצא}} אמרין דנפק. {{ירו"מ-הדגשה|כך בערב. מיד שהשמש מתחילה לצאת מהעולם, אומרים שכבר לילה, אף שהשמש לא עברה את עובי הרקיעה}}. שרי עליל {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך להיכנס לעיר}} . {{ירו"מ-הדגשה|אף גב ד}}לא {{ירו"מ-הדגשה|על}} אמרי{{ירו"מ-הדגשה|נ}}ן דעל {{ירו"מ-הוסר|עד}} {{ירו"מ-הדגשה|כך בבקר איך שהשמש מתחילה להיכנס לעובי הרקיעה, אומרים שכבר נכנסה ומתחיל היום, אף שעדיין לא}} {{ירו"מ-הוסר|שעתה}}{{ירו"מ-הדגשה|עברה}} {{ירו"מ-הוסר|דייעול}}{{ירו"מ-הדגשה|כביכול}} {{ירו"מ-הדגשה|את עובי הרקיע לצאת לארץ}}. זהו שעומד ומתפלל {{שוליים|א_יג}}צריך להשוות את רגליו. תרין אמורין רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. חד אמר: כמלאכים. וחד אמר: ככהנים. {{ירו"מ-ביאור|עקב בצד גודל}} מאן דאמר ככהנים, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות כ כג|שמות יתרו כ כג]]) "לא תעלה במעלות על מזבחי" שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יחזקאל א ז]]) "ורגליהם רגל ישרה" {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} רבי חנינא בר אנדריי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר אנדריי|°]] בשם רבי שמואל בר סוטר[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר סוטר|°]]: המלאכים אין להן קפיצין. {{ירו"מ-ביאור|מפרקים}} ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דניאל ז טז]]) "קרבת על חד מן קמייא קיימיא" {{ירו"מ-ביאור|קרב אלי אחד מן העומדים תמיד}} אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בברכת כהנים הציבור אומר פסוקים|זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת]], בברכה ראשונה צריך לומר: ([[תהילים קג כ]]) "ברכו את ה' מלאכיו". בשנייה ([[תהילים קג כא]]) "ברכו את ה' כל צבאיו". בשלישית ([[תהילים קג כב]]) "ברכו ה' כל מעשיו". במוסף <span id="דף_ד_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''הבוקר אור''' התורה קראה לאור בוקר. זאת אומרת, יש לנו גזירת הכתוב שלגבי הבוקר, הבוקר מתחיל כבר כשיש אור. כתוב '''הבוקר אור'''. תני רבי ישמעאל: '''בבקר בבקר''' '''ליתן תחום לבוקרו של בוקר''', זה עמוד השחר. כלומר, בעצם זה מקור אחר. כתוב לגבי המן שהוא ירד בבוקר בבוקר. אז מה זה בוקר? בוקר אנחנו יודעים זה התחלת היום. אז בבוקר בבוקר להגיד לנו שבעצם ביום יש איזה משהו שמתחיל לפניו והוא גם חלק מהיום. זה עמוד השחר. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''אם אומר ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין'''. הוא אומר הסבר אחר. אנחנו מקובלים שבתשרי ובניסן היום והלילה שווים. אם נגיד שגם הזמן מהשקיעה, אחרי השקיעה, הזמן שבו השמש נמצאת בעובי הרקיע, נחשב חלק מהלילה, וגם הזמן שהוא נמצא בבוקר בתוך עובי הרקיע מעמוד השחר עד הנץ החמה, גם זה חלק מהלילה, יוצא שבעצם לעולם הלילה יותר ארוך, כן? וזה לא יצא שבתשרי ובניסן הם יהיו שווים. זה בעצם ההסבר שלו. לכן חייבים להגיד שאחד המקרים שייך ללילה ואחד המקרים שייך ליום, ומקובלים שמהשקיעה זה כבר לילה, ובעצם מעמוד השחר זה כבר יום. אמר רבי הונא: '''נלפינה מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, אף על גב דלא נפק, אמרין דנפק'''. כלומר שהמלך היה באיזה ביקור במדינה, כן? ברגע שהוא יוצא מהמדינה, הוא עוד לא יצא, הוא רק בדרך לצאת, אז כבר מתחילים לארוז את החפצים. כבר אומרים שהוא יצא. אז כך בערב, איך השמש מתחילה לצאת מהעולם, כבר אומרים שהוא כבר לילה, שהיא כבר יצאה, כן? למרות שהיא בעצם עוד לא עברה את עובי הרקיע. '''ושרי עליל, לא אמרין דעל''', כלומר שהמלך אמור להגיע, אז כבר שהוא ממש בפתח כבר אומרים שהוא נכנס לעיר, למרות שהוא עדיין באמת לא נכנס. כן? אז כך בבוקר, למרות שהשמש רק מתחילה להיכנס לעולם בעובי הרקיע, כבר מעמוד השחר אומרים שהתחיל היום, למרות שהיא עוד לא עברה את עובי הרקיע ועוד לא הגיעה לארץ. אומרת הגמרא: '''זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו'''. אנחנו יודעים ששמונה עשרה עומדים עם רגליים צמודות, אבל יש מחלוקת בין האמוראים, רבי לוי ורבי סימון. חד אמר כמלאכים, כלומר כמו שהמלאכים כתוב עליהם שרגליהם רגל ישרה, כלומר יש להם שתי רגליים צמודות. וחד אמר ככהנים, שהכהנים הרגע שעולים על המזבח, הם עולים עקב בצד גודל. בעצם הרגליים לא צריכות להיות ישרות וצמודות, אלא רגל טיפה קדימה. כלומר, שתי הרגליים לא צמודות, אלא רגל אחת טיפה יותר קדימה מהשנייה. מאן דאמר ככהנים - '''לא תעלה במעלות על מזבחי''', שהכהנים היו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים - '''ורגליהם רגל ישרה'''. אמר רבי חנינא בר אנדריי בשם רבי שמואל בר סוטר: '''המלאכים אין להן קפיצין'''. המלאכים אין להם מפרקים ברגליים. הם לא מקפלים את הרגליים. הרגל תמיד ישרה. מנין? דכתיב '''קרבת על חד מן קמייא קיימיא''', כלומר קרבתי אל אחד מן העומדים. כלומר, זה רק "עומדים". הם לא יכולים לכופף את הרגליים. אמר רבי הונא: '''זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת''', בברכה ראשונה שהכהנים אומרים "יברכך ה' וישמרך", הוא צריך לומר '''ברכו את ה' מלאכיו'''. בשנייה, שאומרים "יאר ה' פניו אליך ויחונך", הישראל ששומע צריך להגיד '''ברכו את ה' כל צבאיו'''. ובשלישית, שהכהנים אומרים "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום", ישראל אומר '''ברכו ה' כל מעשיו'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ד עמוד א''' {{שוליים|א_יג}} '''בתפילת עמידה יש להשוות את הרגליים זו לזו ולעמוד כרגלי כהנים או כמלאכים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן צה סעיף א , סמ"ג עשין יט <קטע סוף=ד א/> ==דף ה עמוד א== <קטע התחלה=ה א/>. ''הכרעה:'' נפסק להלכה שיעמוד כמלאכים - רגליו זו בצד זו כאילו הן רגל אחת, כפי שכתבו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אמר ר' הונא נלפינה.''' דבר זה למדנו ג"כ מדרך הארץ שכשהמלך התחיל לצאת מהפלטין שלו הכל אומרים המלך יצא אע"פ שעדיין לא יצא ממש ולא נתגלה לעין הבריות וכך השמש אף על פי שעדיין היא בתוך עובי הרקיע נפיק מיקרי ושייך לומר השמש יצא '''שרי עליל.''' אבל כשהמלך התחיל להכנס להפלטין אינם אומרים נכנס עד שעה שיכנס וכלומר שיתכסה מעין הבריות כך השמש בביאתו משעה שיתכסה מהעין להכנס בעובי הרקיע ובא השמש קרינן ביה '''תרין אמוראין.''' פליגי בפירושא דלהשוות את רגליו '''מ"ד ככהנים.''' האי להשוות זה לפני זה הוא עקב בצד גודל כמו שהיו הכהנים מהלכין ע"ג הכבש של המזבח ומ"ד כמלאכים להשוות זה אצל זה הוא דכתיב ישרה '''אין להם קפיצין.''' חוליות ברגליהם שיכולין לקבוץ אותן כדי לישב אלא תמיד עומדין הן דכתיב קמייא קרי ביה קיימיא '''זה שרואה את הכהנים בבהכ"נ.''' כשנושאין את כפיהם</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' ר' בא כת' הבוקר אור · התורה קראה לאור בוקר · תני ר' ישמעאל בבקר בבוקר כדי ליתן תחום לבוקרו שלבוקר · אמ' ר' יוסי ביר' בון אם אומר ליתן עוביו שלרקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית נמצאת או' שאין היום והלילה שוין · ותני באחד בתקופת ניסן ובאחד בתקופת תשרי היום והלילה שוין · אמ' ר' הונא נלפינה מדרך הארץ שרי מלכא נפק אע'ג' דלא נפק אמרין דנפק · שרי עליל לא אמרין דעל עד שעתה דייעול · זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו · תרין אמורין ר' לוי ור' סימון חד אמ' כמלאכים · וחד אמ' ככהנים · מאן דאמ' ככהנים לא תעלה במעלות על מזבחי · שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב · ומאן דאמ' כמלאכים ורגליהם רגל ישרה · ר' חנינא בר אטריי בשם ר' שמול בר סוטר המלאכים אין להן קפיצין ומה טעמ' קרבת על חד מן קמייא · קיימיא · אמ' ר' הונא זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת בברכה ראשונה צריך לומ' ברכו את יי' מלאכיו · בשנייה ברכו את יי' כל צבאיו · בשלישית ברכו יי' כל מעשיו · במוסף</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div> בברכה הראשונה צריך לומר ([[תהילים קלד א]]) "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" בשנייה ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם {{ירו"מ-הוסר|קודש"}} קדש" בשלישית ([[תהילים קלד ג]]) "יברכך ה' מציון" אם היו ארבע {{ירו"מ-הדגשה|כמו ביום הכיפורים, ובתעניות}} חוזר תליתיאתא {{ירו"מ-הוסר|בקדמיתא}}{{ירו"מ-הדגשה|כקדמיתא}}. {{ירו"מ-ביאור|בתפילה מנחה כמו בשחרית}} ורביעתא {{ירו"מ-הוסר|בתיניוותא}}{{ירו"מ-הדגשה|כתיניוותא}}. {{ירו"מ-ביאור|בנעילה כמו במוסף}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין. משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל. ומניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב ([[בראשית יט טו|בראשית וירא יט טו]]) "וכמו השחר עלה" וגומר, וכתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה", ומן סדום לצוער ארבעת מיל.. {{ירו"מ-הדגשה|והרי}} יותר הוון? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: המלאך היה מקדר לפניהן הדרך. ומניין {{ירו"מ-הוסר|מאיילת}}{{ירו"מ-הדגשה|שמאילת}} השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל? {{ירו"מ-הדגשה|שהיה לו לכתוב}} "כמו {{ירו"מ-הדגשה|השחר עלה". ולמה כתב}} "וכמו" מילה מדמיא לחבירתה {{ירו"מ-הדגשה|מלמד שיש עוד זמן דומה לזה. דכמו שלמדנו שמשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין, הוא הדין מאילת השחר עד שיאיר המזרח גם כן ד' מילין}} אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא. {{ירו"מ-הדגשה|דהא}} זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה. מאי כדון? {{ירו"מ-ביאור|אם כן מה זה איילת השחר}} כמין תרין דקורנין דנהור, דסלקין מן מדינחא ומנהרין. {{ירו"מ-ביאור|שני קרני אור שיוצאים מהמזרח ומאירים}} דלמא {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, {{ירו"מ-ביאור|בהשכמה}} וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא: בי רבי, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גאולת ישראל קמעה קמעה|כך היא גאולתן של ישראל]]. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[מיכה ז ח]]) "כי אשב בחושך ה' אור לי". כך בתחילה: ([[אסתר ב כא]]) "ומרדכי יושב בשער המלך", ואחר כך ([[אסתר ו יא]]) "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואחר כך ([[אסתר ו יב]]) "וישב מרדכי אל שער המלך", ואחר כך ([[אסתר ח טו]]) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות". ואחר כך ([[אסתר ח טז]]) "ליהודים היתה אורה ושמחה". ואתיא דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: משיאור המזרח עד הזריחה מהלך אדם ארבע מיל}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה. אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום. עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה, אדם מהלך ארבעת מיל. נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "היושב על חוג הארץ", וכתיב ([[איוב כב יד]]) "וחוג שמים יתהלך", וכתיב ([[משלי ח כז]]) "בחוקו חוג על פני תהום" — חוג חוג לגזירה שוה.. תני: עץ {{ירו"מ-הדגשה|ה}}חיים מהלך חמש מאות שנה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה בי רבי אלעאי: לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו. {{ירו"מ-ביאור|גזעו}} וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים א ג]]) "והיה כעץ שתול על פלגי מים" תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גודלו של גן עדן, עץ חיים|עץ חיים, אחד מששים לגן]], הגן אחד מששים לעדן. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית ב י|בראשית בראשית ב י]]) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" {{ירו"מ-הדגשה|מ}}תמצית כור, {{ירו"מ-ביאור|ל' סאה}} תרקב {{ירו"מ-ביאור|חצי סאה}} <span id="דף_ה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ובמוסף - אנחנו בשבת לדוגמה יש גם צאת מוסף, אז יש עוד פעם ברכת כהנים. בברכה הראשונה הוא צריך לומר '''שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה''''- העומדים בבית ה' בלילות. בברכה השנייה הוא אומר '''שאו ידיכם קדש'''. בשלישית הוא אומר '''יברכך ה' מציון'''. עכשיו, אם היו ארבע תפילות, כמו ביום הכיפורים או בתעניות - צריך לזכור, לא מדובר על תענית כמו שיש לנו, כמו צום עשרה בטבת, מדובר בתעניות שקבעו אותם על הגשמים או על אסונות, ואז היו מתפללים ארבע תפילות. אז '''חוזר תליתיאתא''', כלומר בצאת מנחה הוא יחזור ויגיד כמו שהוא אמר בצאת שחרית בראשונה, כן? '''ורביעתא''', כלומר בצאת נעילה, הברכה הרביעית שאומרים, הוא יגיד את זה כמו שאומרים במוסף בברכה השנייה. אמר רבי חנינא: '''מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין'''. כלומר מעמוד השחר עד שיאור המזרח, כלומר עלות השחר. מ"איילת השחר" זה לא עלות השחר, לא להתבלבל. מאיילת השחר עד שיאור המזרח, שזה בעצם עלות השחר, אדם מהלך ארבעה מיל, כלומר ארבעה קילומטר, '''ומשיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל'''. עכשיו, '''ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב וכמו השחר עלה''' וגומר. כתוב על לוט, שהמלאכים מוציאים אותו מסדום. כתוב '''וכמו השחר עלה''' וכתוב אחרי זה '''השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה'''. כלומר בעוד השחר הם התחילו ללכת ולוט הגיע לצוער בזריחה. ויש לנו מסורת '''שמן סדום לצוער ארבעת מיל''', ארבעה קילומטר. אז רואים מכאן שמעלות השחר עד הנץ החמה זה בעצם ארבעה מיל. שואלת הגמרא: '''יותר הוון'''? הרי זה יותר. היום אם מישהו ימדוד זה יותר. אמר רבי זעירא: '''המלאך היה מקדר לפניהן הדרך'''. באמת, אם אתה מסתכל על הדרך שהם הלכו זה יותר מארבעה מיל, אבל בקו אווירי זה ארבעה מיל, והמלאך היה מקדר להם את הדרך. אוקיי, אז זה אמרנו מעלות השחר עד הנץ החמה. עכשיו, '''ומניין השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל'''? היה צריך לכתוב "כשחר עלה". למה כתב '''כמו השחר עלה'''? בעצם להגיד לנו שיש משהו דומה לפני כן. '''מילה מדמיא לחבירתה''', מלמד שיש עוד זמן דומה לזה, וכמו שלמדנו שמשיאור המזרח עד הנץ החמה זה ארבעה מיל, אז זהו הדין שמאיילת השחר עד שיאור המזרח זה גם כן ארבעה מיל. עכשיו, מה זה בדיוק "איילת השחר"? אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא'''. כלומר, מי שחושב שזה הכוכב שנקרא "איילת השחר" אז הוא טועה. למה? כי לכוכב הזה אין זמן מוגדר. אמרנו שזה תמיד מרחק של ארבעה מיל, זמן הליכת ארבעה מיל שזה בערך שבעים ושתיים דקות, מאיילת השחר עד עלות השחר. ואם מדובר על הכוכב, הרי לכוכב הזה אין זמן קבוע. '''זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה'''. אז אי אפשר להגיד שזה זה. אז '''מאי כדון''', מה היא באמת "איילת השחר"? '''כמין תרין דקורנין דנהור''', כלומר יש שני קרני אור '''דסלקין מן מדינחא ומנהרין'''. יש שני קרני אור שמתחילים בשעה הזאת, שבעים ושתיים דקות לפני עלות השחר, ומאירים במזרח. "דלמא" - זו מילה כזאת שבעצם מציינת מעשה. ומעכשיו הגמרא באה לספר לנו איזה מעשה מסוים. '''רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה''', כלומר בהשכמה מאוד מוקדמת, לפני עלות השחר. הם יצאו מוקדם והיו מהלכים בבקעת ארבל '''וראו איילת השחר שבקע אורה'''. הם ראו את שני הקרניים האלה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אם היי ארבע.''' ואם היום הוא שנושאין כפיהם ארבע פעמים בו כגון בתעניות במעמדות וביה"כ כדתנן ריש פ"ד דתענית '''חוזר.''' חלילה באלו הפסוקים '''תליתיאתא.''' בפעם השלישית אומר כמו בפעם הראשונה וברביעית כמו בפעם השניה שהוא תפילת מוסף וכך אמר בנעילה '''מאיילת השחר.''' הוא כעין שני עמודים הנראין במזרח כדלקמן '''וכמו השחר עלה.''' זהו האיר המזרח ויאיצו וגו' ומדכתיב בתריה השמש יצא וגו' ד' תיבות עד ולוט בא רמז לד' מילין '''ומן.''' וכי מן סדום לצוער ד' מילין והלא יותר הוון '''היה מקדר.''' היה מקצר לפניהן הדרך בכדי שיבואי לצוער עם הנץ החמה והביא אותו בשיעור מן מהלך ד' מילין וכדפרישית דתיבות על הארץ מיותר אלא לרמז על ד' מילין '''כמו.''' היה צריך לומר כמו וכתיב וכמו השחר עלה משמע שיש עוד דבר הדומה לשיעור הזה ונלמד מחבירו הוא וכבר למדנו דמשהאיר המזרח עד נץ החמה ד' מילין א"כ מאילת השחר עד שיאיר המזרח ג"כ ד' מילין '''מאן דאמר כוכבתא היא טעיא.''' טעות הוא לפרש כן שהרי אנו רואין לאותו כוכב שמכנין כוכב השחר לפעמים הוא מקדים ועולה ולפעמים הוא מתאחר '''מאי כדון.''' ומהו זה שנקרא איילת השחר '''כמין תרין דקורנין דנהור.''' כמין קרניים המתפצלים לכאן ולכאן במזרח ונראין כעמודים המאירין '''דלמא.''' מעשה בר' חייה רבה וכו' בקריצתה בהשכמה קודם שהאיר היום '''בי רבי.''' אדם גדול וכן הוא ביומא ריש פ"ג '''מ"ט כי אשב בחשך ה' אור לי.''' כלומר הגלות הוא החשך והגאולה אורה וכשם שהאור בשחר בא מעט מעט והולך ומתרבה כך גאולתן של ישראל שנדמה לאור וכך היה בימי מרדכי ואסתר '''ואתיא דר' חנינא.''' גרסינן וכן גריס ביומא דר' חנינא הוא דאמר לעיל מאיילת השחר וכו' ד' מיל וזהו כר' יודא וכו' עד שהחמה נוסרת ברקיע וכו' וזהו משיאיר המזרח עד שתנץ החמה '''חוג חוג לגזירה שוה.''' ויליף חוג דארץ ודתהום מחוג השמים '''עץ חיים מהלך חמש מאות שנה.''' איידי דאיירי בעובי הרקיע מייתי נמי להא '''תמצית כור תרקב שותה.''' מהמים שמשקין בית כור שהוא ל' סאין יכולין להשקות מתמציתו שיעור זריעת תרקב שהוא ג' קבין תרי וקב וזהו חד מששים לבית כור שהסאה הוא ו' קבין וכן הגן שותה מתמצית העדן שהוא א' מששים שבעדן '''רבנן אמרין וכו'.''' פליגי על ר' יודה דלעיל דאמר עוביו של רקוע מהלך חמשים שנה כדמסיימו וכשם וכו'</div> <div class="yerum-leiden-text">בברכה הראשונה צריך לומ' שיר המעלות הנה ברכו את יי' כל עבדי יי' העומדים בבית יי' בלילות · בשנייה שאו ידיכם קודש · בשלישית יברכך יי' מציון · אם היו ארבע חוזר תליתיאתא בקדמייתא ורביעתא בתיניוותא · אמ' ר' חיננא מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעה מילין · משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל' ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל דכת' וכמו השחר עלה וגו' · וכת' השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה · ומן סדום לצוער ארבעת מיל יותר הוון · אמ' ר' זעירא המלאך היה מקדד לפניהן הדרך · ומניין מאיילת השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל כמו וכמו מילה מדמיא לחבירתה · אמ' ר' יוסי ביר' בון הדא איילתא דשחרא מאן דאמ' כוכבתא היא טעיא זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה · מאי כדון כמין תרין דוקרנין דנהור דסלקין מן מדינחא ומנהרין · דלמא ר' חייא רבא ור' שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה · וראו איילת השחר שבקע אורה · אמ' ר' חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא בירבי כך היא גאולתן שליש' בתחילה קימאה קימאה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת · מאי טעמ' כי אשב בחושך יי' אור לי · בתחילה ומרדכי יושב בשער המלך · ואחר כך ויקח המן את הלבוש ואת הסוס · ואחר כך וישב מרדכי אל שער המלך ואחר כך ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות · ואחר כך ליהודים היתה אורה ושמחה · ואתיא דר' חייא כר' יודה דתני בשם ר' יודה עוביו שלרקיע מהלך חמשים שנה אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה אדם מהלך ארבעת מיל נמצאת א' שעובין שלרקיע אחד מעשרה ביום · וכשם שעוביו שלרקיע מהלך חמשים שנה כך עוביה שלארץ ועוביו שלתהום מהלך חמשים שנה ומה טעם היושב על חוג הארץ וכת' וחוג שמים יתהלך · וכת' בחוקו חוג על פני תהום · חוג חוג לגזירה שוה · תני עץ חיים מהלך חמש מאות שנה · אמ' ר' יודה ביר' אלעאי לא סוף דבר נופו · אלא אפילו כורתו · וכל פילוג מי בראשית מתחלקין מתחתיו ומה טעם והיה כעץ על פלגי מים · תני עץ חיים אחד מששים לגן וגן אחד מששים לעדן · ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן · תמצית כור תרקב</div> <div class="yerum-side">'''לא סוף דבר נופו אלא אפי' קורתו.''' כלומר לא תימא דסביבות העץ ותחת נופיו הוא דהוי כחשבון הזה וא"כ אין בעובי עצו כ"א השליש דת"ק שנה דכל שיש ברחבו טפח הקיפו שלשה טפחים אלא אפילו עובי קורתו ועצו הוא מהלך ת"ק שנה וחשבון עובי קורתו בלבד הוא דנקט בברייתא א"נ לא סוף דבר נופו כלומר דנופו ג"כ בחשבון הוא אלא עובי קורתו וסביבו בלבד הוא דקאמר: על פלגי מים על כל פילוג המים</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא: '''בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת'''. אנחנו יודעים שכמה דקות לפני כן זה שיא החשיכה - אין כוכבים, אין שמש, שיא החשיכה, ואז פתאום רואים את שני הקרניים האלה ומעכשיו מתחיל להתגלגל עד שיש לנו את הזריחה. אני אומר ככה הגאולה של ישראל, בשיא הגלות, שיא החורבן, שעבוד מצרים, נמצאים בתוך מ"ט שערי טומאה, הלכו בני ישראל בעבודה קשה - מתחילה הגאולה. באסתר, גזרות המן רגע לפני החורבן. בדור שלנו לצערנו, השואה הנוראה, מתוך שיא החשיכה פתאום מתחילה לצמוח הגאולה. אז זה מה שהוא אומר. עכשיו מה המקור? איזה רמז יש לזה? '''דכתיב כי אשב בחושך ה' אור לי'''. כלומר יושב בחושך, שיא החושך, ובדיוק אז מתחיל להאיר אור ה'. '''כך בתחילה: ומרדכי יושב בשער המלך'''. אחר כך '''ויקח המן את הלבוש ואת הסוס'''. אחר כך '''וישב מרדכי אל שער המלך'''. ואחר כך '''ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות'''. ואחר כך '''ליהודים היתה אורה ושמחה'''. כלומר בעצם הגאולה כל הזמן מתקדמת, ואם מתחילה זה כבר תופס, אז זה ילך ויגדל. '''ואתיא דרבי חייא כרבי יהודה''', שאמרנו לפי רבי חייא מעמוד השחר עד הזריחה זה ארבעה מיל. אז זה כמו רבי יהודה. '''דתני בשם רבי יהודה: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה'''. כלומר העובי עצמו - בזמנו המדע חשב שכדור הארץ ישר, ויש איזה חצי כדור שזה הרקיע ויש לו עובי, והעובי שלו זה חמישים שנה. '''אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום''', כל אדם בינוני כל היום הולך ארבעים מיל. '''עד שהחמה נוסרת ברקיע''', כלומר שהחמה עוברת את עובי הרקיע, כמו שאמרנו מהשקיעה עד החשיכה המוחלטת, בזמן הזה שזה מהלך חמישים שנה, '''אדם מהלך ארבעת מיל''', כמו שאמרנו מקודם שמעמוד השחר עד הנץ החמה אדם הולך ארבעה מיל, אז גם הפוך, מהשקיעה עד הלילה בעצם אדם מהלך ארבעה מיל, ובאותו זמן השמש הולכת מהלך של חמישים שנה, שזה עובי הרקיע. '''נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום'''. כלומר, אם אדם הולך בזמן הזה - מעמוד השחר עד הנץ החמה, שהשמש עוברת את עובי הרקיע - ארבע מיל, וכל היום הוא הולך ארבעים מיל, יוצא שבעצם הזמן שהשמש בעובי הרקיע זה עשירית מהיום. אז באותה מידה גם השמש הולכת מהלך של חמישים שנה בזמן הזה, וזה עשירית מכל היום. אם נכפיל את זה, זה בעצם חמש מאות שנה כביכול - המהלך של השמש. '''וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? היושב על חוג הארץ, וכתיב וחוג שמים יתהלך, וכתיב בחוקו חוג על פני תהום - חוג חוג לגזירה שוה'''. כלומר כתוב בשלושה מקומות המילה "חוג", ואחד מהם זה השמיים. אנחנו יודעים שהעובי של השמיים זה חמישים שנה, וכתוב "חוג" גם בארץ וגם בתהום, אז חוג חוג - כל אחד מהם חמישים שנה. '''תני: עץ חיים מהלך חמש מאות שנה'''. אמר רבי יודה בי רבי אלעאי: '''לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו'''. מדובר לא רק על הענפים, שהם מאוד רחבים, אלא אפילו הגזע עצמו - חמש מאות שנה. '''וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? והיה כעץ שתול על פלגי מים'''. '''תני: עץ חיים, אחד מששים לגן, הגן אחד מששים לעדן'''. וכתוב '''ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן'''. יש לנו בדרך כלל מסורת שמתמצית כור, כלומר אם משקים שישים סאה, מהמים שינזלו משם אפשר להשקות שלושה קבין - זה בעצם "תרקב", חצי סאה, כי סאה זה שש קבין. אז שלושים סאה זה אחד משישים. אם זה ככה, אנחנו יודעים שהגן יהיה אחד משישים לעדן, כן? "עשה הקדוש ברוך הוא גן בעדן" - זה לא "גן עדן" אלא "גן בעדן". אז עדן עצמו זה המקום הגדול, פי שישים יותר גדול מהגן. ממשיכה הגמרא ואומרת לנו שתמצית כוש מצרים שותה. אנחנו יודעים שמצרים מקבלת את כל השאריות של המים שבאים מכוש. אם אנחנו אומרים שזה אחד משישים, "מזה אתה אומר מצרים מהלך ארבעים יום וכוש מהלך שש שנים ועוד" - נעשה חשבון, ארבעים יום נכפיל בשישים, נקבל בעצם שש שנים ועוד קצת. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div> שותה. תמצית כוש מצרים שותה. נמצאת אומר: מצרים {{ירו"מ-ביאור|שמקובל שארכה}} מהלך ארבעים יום, וכוש מהלך {{ירו"מ-הוסר|שבע}}{{ירו"מ-הדגשה|שש}} שנים ועוד. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|עובי הרקיע}} כשני אבות הראשונים {{ירו"מ-הדגשה|חמש מאות שנה}} {{ירו"מ-ביאור|דאברהם משהכיר את בוראו 173 שנה, יצחק - 180 שנה, יעקב – 147 שנים}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|אשר נשבעתי לאבותכם לתת להם}} כימי השמים על הארץ" וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה. ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה? אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית א ו|בראשית בראשית א ו]]) "יהי רקיע בתוך המים" יהי רקיע בתווך. {{ירו"מ-הדגשה|והרי השמים נבראו ביום הראשון, ולמה נאמר ביום השני יהי רקיעה? אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|"אמר יהי}} "יהי רקיע" יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע. אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: יעשה כמין מטלית הרקיע. היך מה דאת אמר ([[שמות לט ג|שמות פקודי לט ג]]) "וירקעו את פחי הזהב" {{ירו"מ-הוסר|וגומר }}תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עובי הרקיע|עוביו של רקיע כשתי אצבעיים]]. מילתיה דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} פליגא. דאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[איוב לז יח]]) "תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק" תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס. {{ירו"מ-ביאור|פח דק}} יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} רפה. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "וימתחם כאהל לשבת" וכתיב "חזקים" רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} הוא מעלה חלודה. ברם הכא, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} "כראי מוצק" בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן. רבי עזריה[[ביאור:עץ מסורת#רבי עזריה|°]] אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[בראשית ב א|בראשית בראשית ב א]]) "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי" {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו}} "ויברך אלהים את יום השביעי" מה כתיב בתריה? ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים" וכי מה ענין זה אצל זה? אלא יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה, וכתיב ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" {{ירו"מ-הדגשה|כאילו היום נעשו. תנן: מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה דברי רבי אליעזר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כמה אשמורות ביום ובלילה|ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אורכם של עונה, עת ורגע|העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה]] העת אחד מעשרים וארבעה לעונה הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת כמה הוא הרגע? רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] אמר: כדי לאומרו. ורבנן אמרין הרגע כהרף עין. תני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר: {{שוליים|א_יד}}שלש {{ירו"מ-הדגשה|משמרות הוי הלילה. מאי טעמא? דכתיב}} ([[שופטים ז יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ויבא גדעון וכ"ו}} ראש האשמורת התיכונה" {{ירו"מ-הדגשה|ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה}}. רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שאמר ארבע משמרות הוי הלילה, דכתיב}} ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" וכתיב ([[תהילים קיט קמח]]) "קדמו עיני אשמורות" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]. חד אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. וחרינה אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "חצות לילה" ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "ראש האשמורת התיכונה" מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי "חצות לילה {{ירו"מ-הדגשה|אקום" ו"קדמו עיני אשמורות}}"? פעמים "חצות לילה" {{ירו"מ-הדגשה|אקום}} ופעמים "קדמו עיני אשמורות" הא באי זה צד? בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה. ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו. קדמו עיני אשמורות. מכל מקום {{שוליים|א_טו}}לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך. {{ירו"מ-ביאור|לא היה השחר בא ומוצא את דוד ישן}} הוא שדוד אמר: ([[תהילים נז ט]]) "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר" <span id="דף_ה_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ה'. בדף הקודם הזכרנו כל מיני שיטות מה עובי הרקיע. עכשיו הגמרא מביאה לנו שיטה נוספת. '''רבנן אמרין כשני אבות הראשונים.''' כלומר העובי של הרקיע זה בעצם חמש מאות שנה, אבל יש לזה איזה רמז. כלומר זה כנגד חמש מאות שנה שבהם האבות הכירו את הקדוש ברוך הוא. אברהם אבינו חי מאה שבעים וחמש שנה, אבל רק בגיל שלוש הוא הכיר את בוראו. כלומר יש לו מאה שבעים ושלוש שנים שבהם הוא הכיר את בוראו. יצחק חי מאה שמונים שנה ויעקב מאה ארבעים ושבע. ביחד זה חמש מאות שנים. יש איזה רמז באיזה פסוק דכתיבא '''כימי השמים על הארץ'''. אז בעצם עובי הרקיע זה, '''וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה.''' שאלתא אמרה, '''ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה?''' כלומר, מאיפה לך באמת שהעובי של הרקיע זה חמש מאות שנה? אמר רבי בון דכתיב '''יהי רקיע בתוך המים'''. מה זה יהי רקיע בתוך המים? בתווך. כלומר בעצם כמו שמהארץ עד הרקיע זה חמש מאות שנה, ככה מתחילת הרקיע עד סוף הרקיע זה עוד חמש מאות שנה. שאלתא אמרה, הרי השמיים נבראו ביום הראשון. אז למה נאמר ביום השני יהי רקיע? זה כבר נברא קודם. אמר רב, '''לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו.''' תאמר רב, '''יהי רקיע''' פירושו '''יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע.''' אמר רבי יודה בן פזי, '''יעשה כמין מטלית הרקיע.''' בעצם זה כמו יריעה. '''היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב''' - כמו שאת הזהב רקעו, עשו דק דק, אז ככה הרקיע הוא דק. תני בשם רבי יהושע: '''עוביו של רקיע כשתי אצבעיים.''' כלומר בעצם לפי זה הרקיע הוא לא כזה עבה כמו שדיברנו קודם, אלא בעצם בעובי של שתי אצבעות. מילתיה דרבי חנינא פליגא - רבי חנינא עושה אפילו עוד יותר דק. אמר רב אחא בשם רבי חנינא: כתיב '''תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק'''. '''תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס''', כלומר ממש בעובי של כמה מילימטרים. '''יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים.''' </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''יהי רקיע בתוך.''' באמצע וכפי המרחק מלמעלה שהוא בין רקיע לרקיע והמרחק מלמטה שהוא מן השמים עד הארץ כך הוא עוביו באמצע '''מלתיה דר' חנינא פליגא וכו'.''' דאמר שהן דקין ועשוין כטס הזה '''יכול שהן נתרפין.''' אח"כ מזמן לזמן '''על ידי שהות רפה.''' בשהוי הזמן נתרפה '''ר"ש בן לקיש אמר בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים וכו'.''' כלומר דר"ל דריש לסיפי' דקרא כראי מוצק על תולדות השמים ולא על השמים עצמם '''על הא דר"ש בן לקיש וכו'.''' כלומר דכך הוא רמוז בפ' ע"י סמיכות הכתובים דעל תולדות הוא אמורות '''וכתיב אלה תולדות השמים וגו'.''' לומר שאע"פ שזמן נכנס וזמן יוצא הם בהבראם וכיום עשות אותם '''ארבע אשמורות וכו'.''' וכל אשמורה ג' שעות ולפרושי עד סוף האשמורה ראשונה דמתני' קאי '''ר' נתן אומר שלש דכתיב ראש אשמורת התיכונה.''' האמצעית אלמא דשלש הן '''וכתיב קדמו עיני אשמורות.''' שתים והן חצות לילה '''פעמים חצות לילה וכו'.''' ולא דשתי אשמורות הן הן חצות לילה '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא.''' כלומר אף שלפעמים היה מקדים ולפעמים מאחר אבל לעולם לא היה השחר בא ומצא לדוד כשהוא ישן '''איתעיר יקרי וכו'.''' וקרא הכי מידרש עורה כבודי מלפני כבוד בוראי ולפיכך אעירה סתר</div> <div class="yerum-leiden-text">שותה · תמצית כוש מצרים שותה · נמצאת או' מצרים מהלך ארבעים יום · וכוש מהלך שבע שנים ועוד · ורבנן אמרין כשני אבות הראשונים כימי השמים על הארץ · וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה · כך בין רקיע לרקיע ועוביו מהלך חמש מאות שנה · ומה חמית מימר עוביו שלרקיע מהלך חמש מ' מאות שנה · אמ' ר' בון יהי רקיע בתוך המים · יהי רקיע בתווך · רב אמ' לחים היו שמים ביום הראשון ובשיני קרשו · רב אמ' יהי רקיע יחזק הרקיע · יקרש הרקיע · יגלד הרקיע · ימתח הרקיע · אמ' ר' יודה בן פזי יעשה כמין מטלית הרקיע · היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב וגו' · תני בשם ר' יהושע עוביו שלרקיע כשתי אצבעיים · מילתיה דר' חנינא פליגא דמר ר' אחא בשם ר' חננא תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק תרקיע· מלמד שהן עשויין כטס · יכול שאינן בריאין תל' חזקים · יכול שהן נתרפין · תל' כראי מוצק · בכל שעה ושעה נראין מוצקים · ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש · ר' יוחנן אמר בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל על ידי שהות רפה · ברם הכא וימתחם כאהל לשבת · וכת' חזקים · ר' שמעון בן לקיש אמ' בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים על ידי שהות הוא מעלה חלודה ברם הכא כראי מוצק בכל שעה ושעה נראין הן כשעת יציקתן · ר' עזריה אמר על הדא דר' שמעון בן לקיש ויכולו השמים והארץ וכל צבאם · ויכל אלהים ביום השביעי · ויברך אלהים את יום השביעי · מה כת' בתריה אלה תולדות השמים · וכי מה עניין זה אצל זה · אלא יום נכנס ויום יוצא שבת נכנס שבת יוצא · חודש נכנס חודש יוצא · שנה נכנסה שנה יוצאה · וכת' אלה תולדות השמים והאר' בהבראם ביום עשות יי' אלהים ארץ ושמים · ר' אומ' ארבע אשמורות ביום וארבע אשמורות בלילה · העונה אחד מעשרים וארבעה לשעה · העת אחד מעשרים וארבעה לעונה · הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת · כמה הוא הרגע · ר' ברכיה בשם ר' חלבו אמר כדי לאומרו · ורבנן אמרין הרגע כהרף עין · תני שמואל הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה · ר' נתן או' שלש ראש האשמורת התיכונה · ר' זריקן ר' אמי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך · וכת' קדמו עיני אשמורות · ר' חזקיה אמ' ר' זריקן ר' בא חד אמ' טעמיה דר' · וחרינה אמ' טעמיה דר' נתן · מאן דמר טעמ' דר' חצות לילה · ומאן דמר טעמיה דר' נתן ראש האשמורת התיכונה · מן מקיים ר' נתן טעמיה דר' חצות לילה פעמים חצות לילה · ופעמים קדמו עיני אשמורות · הא באי זה צד בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים חצות לילה · ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו קדמו עיני אשמורות · מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך · הוא שדוד אמ' עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: '''בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות רפה''', כלומר האוהל הולך ומתרפה. ברם הכא כתיב '''וימתחם כאהל לשבת''' וכתיב '''חזקים''' - כמו שאמרנו מקודם. רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים''', כלומר אדם יוצר כלי, '''על ידי שהות הוא מעלה חלודה'''. ברם הכא, '''כראי מוצק''', כלומר '''בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן''', כלומר חדשים לגמרי. רבי עזריה אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש: כתיב '''ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי''', '''ויברך אלהים את יום השביעי'''. מה כתיב בתריה? '''אלה תולדות השמים'''. וכי מה ענין זה אצל זה? הרי סיימנו כבר את הבריאה והכול. אלא '''יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה''', וכתיב '''אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים'''. כלומר, כאילו היום הם נעשו. כלומר, למרות שעובר המון זמן, אלפי שנים אפילו, תמיד השמיים והארץ נראים כאילו שהיום רק נבראו. ממש חדשים. מתי קורין קריאת שמע בערבין? משעה שכולם נכנסים לאכול בתלמותם עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אלעזר. אז מה הכוונה האשמורה הראשונה? כמה משמרות יש בלילה? '''רבי אומר ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה.''' כלומר בעצם רבע לילה זה הזמן שעליו דיבר רבי אלעזר. הגמרא ממשיכה ואומרת לנו '''העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה. העת, אחד מעשרים וארבעה לעונה. הרגע, אחד מעשרים וארבעה לעת.''' ושואלת, '''כמה הוא הרגע?''' רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר: '''כדי לאומרו'''. אז מה שאתה אומר רגע, איך שאמרת - זה בעצם נגמר הזמן הזה. '''ורבנן אמרין הרגע כהרף עין''' - זמן לא מוגדר. תני שמואל: '''הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה.''' רבי נתן אומר שלוש אשמורות הוו לילה. אומר: לא ארבע משמרות כמו שאמר רבי, אלא רק שלוש משמרות. מה טעם? מה רומז שיש שלוש משמרות? דכתיב '''ראש האשמורת התיכונה''' - גדעון בא עם שלוש מאות איש אשר איתו, בראש האשמורת התיכונה. אנחנו יודעים שאין תיכונה אלא כשיש לפניה ולאחריה. תיכונה זה אמצעית, כלומר יש אחת לפניה ואחת אחריה, אז יש ביחד שלוש. רבי זריקן ורבי אבא בשם רבי שמעון בן לקיש - טעמא דרבי, למה רבי אמר שיש ארבע? דכתיב '''חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך'''. כלומר פסוק אחד אומר שדוד קם בחצות, באמצע הלילה. פסוק אחר אומר '''קדמו עיני אשמורות''', כלומר שקמתי באמצע הלילה ועדיין היו שני אשמורות עד הבוקר. אז אם הוא קם באמצע הלילה והיו עוד שני אשמורות עד הבוקר, היו כנראה שני אשמורות קודם, ביחד ארבע. אמר רבי חזקיה: רבי זריקן ורבי אבא, חד אמר טעמיה דרבי, וחרינה אמר טעמיה דרבי נתן. מאן דמר טעמא דרבי - '''חצות לילה'''. מאן דמר טעמיה דרבי נתן - '''ראש האשמורת התיכונה'''. שואלת הגמרא, '''מה מקיים רבי נתן טעמיה דרבי חצות לילה?''' הרי לכאורה רבי צודק, יש לו פסוקים שמראים שהלילה זה ארבע משמרות. איך הוא יסביר את זה? אמרה: '''פעמים חצות לילה, ופעמים קדמו עיני אשמורות'''. זה לא תמיד באותו זמן. לפעמים דוד קם בחצות הלילה, לפעמים הוא קם שני אשמורות קודם, כי אם הלילה היו שלוש משמרות אז הוא קם שתי משמרות לפני חצות. '''הא באי זה צד?''' באיזה מקרה ככה? '''בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה''' - היה קצת עייף, אירח כל מיני דיפלומטים מכל מיני מדינות, אז הוא התעכב, לכן ישן טיפה יותר. '''ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו, קדמו עיני אשמורות''' - הוא קם יותר מוקדם. '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך''' - אף פעם לא קרה שהשחר עלה ומצא את דוד ישן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ה עמוד א''' {{שוליים|א_טז}} '''זמן קריאת שמע של ערבית עד חצות לכתחילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין יח <קטע סוף=ה ב/> ==דף ו עמוד א== <קטע התחלה=ו א/>. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים - עד חצות לכתחילה, כמפורש בירושלמי "הלכה כחכמים", אך בדיעבד או במקום הצורך הזמן עד עלות השחר כרבן גמליאל, וכך פסק הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד ב<span class="yerum-runnum">10</span></div> איתעיר יקרי מן קומי איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. {{ירו"מ-ביאור|יקום כבודי לפני כבוד בוראי שכבודי אינו חשוב כלום בפני כבוד בוראי}} "אעירה שחר" אנא הוינא {{ירו"מ-ביאור|אני הייתי}} מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי. והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דוד ביזה עצמו לכבוד המצוות|דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות]], ואת אמר ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום"? והוא אומר: ([[תהילים קיט סב]]) "על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|כדי שאספיק ללמוד משפטי ה}}’. ומה היה דוד עושה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אלעזר ברבי מנחם[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי מנחם|°]]: היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה. ומה היו חבירי תורה אומרים? ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו. הדא הוא דכתיב ([[מלכים ב ג טו]]) "והיה כנגן המנגן" כנגן במנגן אין כתב כאן, אלא כנגן המנגן. הכינור היה מנגן מאיליו. מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן "ראש האשמורת התיכונה"? אמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ויאות? {{ירו"מ-ביאור|האם אפשר להסביר כך}} מי כתיב {{ירו"מ-הדגשה|האשמורות "ה}}תיכונות"? לא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב אלא}} "תיכונה". קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא {{ירו"מ-הוסר|עירין}} ערין. {{ירו"מ-ביאור|האשמורת הראשונה לא נחשבת כיוון שעדיין אנשים ערים}} פיסקא וחכמים אומרים: עד חצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_טז}}הלכה כחכמים. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מפקד לחברייא {{ירו"מ-ביאור|מצווה את התלמידים}}: אין בעיתון מתעסקא באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אם אתם רוצים לעסוק בתורה בלילה ולהמשיך גם אחרי חצות}} אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין. מילתיה אמרה שהלכה כחכמים. מילתיה אמרה שאומר דברים {{ירו"מ-ביאור|שמותר ללמוד תורה}} אחר אמת ויציב. {{ירו"מ-ביאור|גם בלילה נהגו לאמר אמת ויציב}} תני: הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו. מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]]: מה טעם {{ירו"מ-הדגשה|לא תקנו לקרא בבית הכנסת בזמן}}? אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב. <span id="דף_ו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> הוא שדוד אמר: '''עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר'''. כלומר, אני בעצם מעיר את השחר. '''איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבוראי''' - אני מוריד את הכבוד שלי בפני הכבוד של הבורא, לכן אני קם מוקדם. '''איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבוראי''' - הכבוד שלי לא חשוב כלום מול הכבוד של הקדוש ברוך הוא. '''אעירה שחר, אנא הוינא מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי'''. '''והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר?''' לך תהיה כמו כולם, תלך לישון. '''דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות, ואת אמר חצות לילה אקום?''' והוא אומר: '''על משפטי צדקך''' - למה אני קם כל כך מוקדם? כדי שאספיק ללמוד את משפטי השם. יש הרבה תורה ללמוד, אני קם שעה אחת קודם, אני כבר בחצות או אפילו לפני כן, כדי שאספיק ללמוד. ומה היה דוד עושה? אמר רבי פינחס בשם רבי אלעזר ברבי מנחם: '''היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה.''' ומה היו חבירי תורה אומרים? '''ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה.''' כלומר, כל מי שהיה תלמיד חכם ואוהב תורה היה מתעורר ולומד ביחד עם דוד. אמר רבי לוי: '''כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו.''' הדא הוא דכתיב '''והיה כנגן המנגן''' - לא כתוב "כנגן במנגן" אלא '''כנגן המנגן''', כלומר הכינור עצמו היה מנגן מאליו. '''מה מקיים רבי טעמא דרבי נתן ראש האשמורת התיכונה?''' לכאורה רבי נתן גם מביא פסוק שגדעון בא בראש האשמורת התיכונה, שהיא האמצעית, סימן שיש אחת לפניה ואחת לאחריה. אז מה רבי יעשה עם זה - האם הוא סובר שיש ארבע משמרות? אמר רב הונא: '''סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה.''' הוא בעצם לשני החלקים האמצעיים התכוון - שבין סוף השנייה לראש השלישית, בזמן הזה הוא בדיוק בא. אמר רבי מנא: '''ויאות?''' איך אתה יכול להגיד דבר כזה? '''מי כתיב תיכונות? לא, תיכונה.''' - יש רק אחת. אז אפשר להסביר שבעצם מה שאני אומר "אשמורת תיכונה" הכוונה באמת מתוך שלוש, כיוון שהראשונה לא נחשבת - הרי גדעון רצה לבוא להפתיע אותם, הוא בא בזמן שכולם ישנים, אז האשמורת הראשונה אינה חלק מהעסק, כי אז כולם עדיין ערים. '''קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא ערין.''' פיסקא - '''וחכמים אומרים: עד חצות.''' אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: '''הלכה כחכמים''' - שבעצם צריך לקרוא עד חצות. רבי יסא היה '''מפקד לחברייא''' - אומר לתלמידי חכמים - '''אין בעיתון מתעסקא באוריתא, אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין.''' כלומר קודם כל תקראו קריאת שמע, כי צריכים לקרוא לפני חצות, ורק אחר כך תמשיכו ללמוד. '''מילתיה אמרה שהלכה כחכמים''' - כי הוא אמר להם לקרוא קריאת שמע לפני חצות. וגם '''מילתיה אמרה שאומר דברים אחר אמת ויציב''' - כלומר, מותר ללמוד תורה גם אחרי שאומרים קריאת שמע, לא חייבים לישון מיד. עכשיו למה אומר "אמת ויציב"? כי בזמנם היה מקובל גם בלילה לברך אמת ויציב, אף על פי שאנחנו מברכים אותה רק בברכות קריאת שמע של הבוקר, אבל הם אמרו את זה גם בקריאת שמע של הלילה. תני: '''הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו.''' כלומר, מי שקורא קריאת שמע בבוקר בבית הכנסת יצא ידי חובתו - כמו שאמרנו שכבר מעלות השחר אפשר לקרוא קריאת שמע, אז למרות שהתפללו מוקדם זה היה בסדר. אבל מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא ידי חובתו. שואלת הגמרא: '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית?''' למה מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא? אמר רב הונא בשם רב יוסף: '''מה טעם?''' - למה לא תיקנו לקרוא בבית כנסת בזמן? בשחרית קראו מעלות השחר וזה בסדר, אבל בערבית תיקנו חכמים לקרוא קריאת שמע לפני צאת הכוכבים בכוונה. למה תיקנו להם לקרוא לפני הזמן? '''אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב''' - בשביל להבריח מן המזיקים, לכן נדאג שמה שהוא קורא בבית הכנסת לא יצא בו ידי חובה, כך הוא יהיה חייב לקרוא גם בבית. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''והיה יצרו מקטרגו.''' ומפתה אותו '''המנגן.''' משמע הידוע ומנגן מאיליו '''סופה של שנית.''' ובאיכה רבתי גריס ראשה של שנית וסופה של שלישית כלומר בשתי אשמורות האמצעות הוא מדבר שהן מתכנות את הלילה '''אמר ר' מנא ויאות.''' בתמיה ומי כתיב תיכונות לא תיכונה כתיב דמשמע אחת '''קדמייתא לא מתחשבא.''' כלומר אלא הכי בעינן לשנויי אליבא דר' דלעולם ד' משמרות הויין והא דכתיב התיכונה משום שהראשונה אינה בחשבון של שומרי המחנה לפי שעדיין הבריות ניעורין הן ואין דרכן להשים שומרים תחילת הלילה '''אין בעיתון מתעסקין באורייתא.''' אם אתם רוצים להתעסק בתורה כל הלילה תזהרו לקרות שמע קודם חצות ואח"כ תתעסקו בתורה '''מילתיה אמרה.''' שמעינן ממילתיה דס"ל שהלכה כחכמים דזמן קריאת שמע עד חצות '''בבית הכנסת.''' עם הציבור '''בערב לא יצא ידי חובתו.''' כדאמרי' לעיל בריש ההלכה אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דבר של תורה '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית.''' כלומר ומפני מה באמת לא תקנו לקרות בערבית גם בבהכ"נ בזמנה ולא יהא צריך כל א' וא' לחזור ולקרות בביתו '''בשביל להבריח את המזיקין.''' הלכך הואיל ובלאו הכי צריך כל א' וא' לקרות בביתו סמוך למטתו לא רצו לתקן שיהו הכל קוראין ביחד בזמנו שלא יסמוכו על זה ולא יקרא שוב סמוך למטתו</div> <div class="yerum-leiden-text">איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבריי · איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבריי · אעירה שחר · אנא הוינא מעורר שחרה · שחרה לא הוה מעורר לי · והיה יצרו מקטרגו ואומ' לו דוד דרכן שלמלכים להיות השחר מעוררן · ואת אמר אעירה שחר · דרכן שלמלכים להיות ישינין עד שלש שעות · ואת אמר חצות לילה אקום · והוא או' על משפטי צדקך · ומה היה דוד עושה ר' פינחס בשם ר' לעזר בר מנחם היה נוטל נבל וכינור ונותנו מ' מראשותין ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם כדי שישמעו חבירי תורה · ומה היו חבירי תורה אומ' ומה אם דוד המלך עוסק בתורה אנו על אחת כמה וכמה · אמ' ר' לוי כינור היה תלוי כנגד חלונותיו שלדוד והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו והיה מנגן מאיליו · הדה הוא דכת' והיה כנגן המנגן · כנגן במנגן אין כת' כאן אלא כנגן המנגן · הכינור היה מנגן מאיליו · מה מקיים ר' טעמ' דר' נתן ראש האשמורת התיכונה · אמ' ר' הונא סופה שלשנייה וראשה שלשלישית הן מתווכות את הלילה · אמ' ר' מנא ויאות מי כת' תיכונות לא תיכונה קדמייתא לא מתחשבא דעד כדון ברייתא עירין · פיס' · וחכמ' אומ' עד חצות · ר' יסא בשם ר' יוחנן אמר הלכה כחכמ' · ר' יסא מפקד לחברייא אין בעיתון מיתעסקא באוריתא אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין · מילתיה אמרה שהל' כחכמ' מילתיה אמרה שאומ' דברים אחר אמת ויציב · תני הקורא את שמע בבית הכנסת בשחר יצא ידי חובתו · בערב לא יצא ידי חובתו · מה בין הקורא בשחרית · ומה בין הקורא בערבית · ר' הונא בשם רב יוסף מה טעם אמרו אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב</div> <div class="yerum-side">'''מילתיה אמרה.''' וש"מ עוד ממילתיה דס"ל שאומר דברים אחר אמת ויציב והיינו אמת ואמונה והם היו רגילין לומר גם בערבית אמת ויציב כל זאת כדמשמע לקמן דקאמר פתר לה באמת ויציב סל שחרית אלמא דגם בערבית היו אומרים אמת ויציב וכלומר דע"כ דס"ל שאומרים פסוקים אחר ברכות ק"ש של ערבית קודם התפלה ואין חוששין לסמוך גאולה לתפלה בק"ש של ערבית משום דתפלות באמצע תקנום דאי לאו הכי מפני מה הזהירם על ק"ש בלבד ולא הזכיר להם כלום מתפלה אלא מפני שכבר התפללו תפלת ערבית מקודם א"כ מילתי' אמרה שאומר דברי' אחר אמת ויציב כלו' שאינו צריך לקרות שמע סמוך לשינתו ושלא יפסיק בדברים אחרים דהא אמר להם אתון קרייה שמע ומתעסקין בתורה אח"כ אלמא דק"ש של ערבית לאו דוקא סמוך לשינה והא דקאמר אחר אמת ויציב לישנא דמתני' נקט בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק ומפני סמסיימין אחר ק"ש באמת נקט הכי ור' ייסא ס"ל דיכול לומר איזה דברים ופסוקים אחר ק"ש של ערבית והכי מוכח מדלקמן</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד א<span class="yerum-runnum">11</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע על המיטה להבריח מזיקין|בשביל להבריח את המזיקין]]. מילתיה אמרה {{ירו"מ-ביאור|מתוך דבריו אפשר להבין}} שאין אמר דברים אחר אמת ויציב {{ירו"מ-הדגשה|אלא מיד ישן}}. מילתיה דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר כן. דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], כד הוה נחית לעיבורה. {{ירו"מ-ביאור|כשהיה יורד לבית הוועד לעבר את השנה}} הוה מקבל {{ירו"מ-ביאור|מתארח}} גבי רבי יעקב גרוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב גרוסה|°]]. והוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מטמר ביני קופייא, {{ירו"מ-ביאור|מסתתר בין השקים}} משמענא היך הוה קרי שמע. והוה {{שוליים|א_יז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לקרוא שמע שוב ושוב|קרי, וחזר וקרי]] עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה. {{ירו"מ-ביאור|עד שהיה נרדם}} ומאי טעמא? רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תחליפתא חמוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפתא חמוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים ד ה]]) "רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה" מילתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] פליגא. דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] קרי מזמורים בתרה {{ירו"מ-ביאור|אחרי קריאת שמע}}. והא תני?: אין אומר דברים {{ירו"מ-הוסר|אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} אמת ויציב? פתר לה באמת ויציב של שחרית. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: שלש תכיפות הן. {{שוליים|א_יח}}תכף לסמיכה שחיטה. {{שוליים|א_יט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תיכף לנטילת ידיים ברכה - במים ראשונים|תכף לנטילת ידים ברכה]]. תכף לגאולה תפילה. תכף לסמיכה שחיטה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא א ד|ויקרא ויקרא א ד-ה]]) "וסמך ושחט" תכף לנטילת ידים ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'" {{שוליים|א_כ}}תכף לגאולה תפילה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים יט טו]]) "יהיו לרצון אמרי פי {{ירו"מ-הדגשה|והגיון לפניך ה’ צורי וגואלי}}" — מה כתיב בתריה? ([[תהילים כ ב]]) "יענך ה' ביום צרה". אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סמיכת גאולה לתפילה|וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה]], אין השטן מקטרג באותו היום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין{{ירו"מ-הדגשה|ץ}} {{ירו"מ-ביאור|נתפסתי לעבודת המלך להביא הדסים לארמון}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מצוה לראות מלכים|אמרו ליה רבי]] רבו היא. {{ירו"מ-ביאור|דבר גדול הוא}} אית בני אינשי {{ירו"מ-הדגשה|י}}הבין פריטין מחכים פלטין. {{ירו"מ-ביאור|יש אנשים שמשלמים כדי לראות את הארמון}} אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק {{ירו"מ-ביאור|דפק}} על פתחו של מלך. יצא {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג. {{ירו"מ-ביאור|הסתלק}} עוד הוא הפליג. פיסקא [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: עד שיעלה עמוד השחר. אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|א_כא}}פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שלרבי שמעון בן יוחאי עד עלות השחר נחשב לילה, ויוצא ידי חובת קריאת שמע של לילה מ}}הא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} בערבית {{ירו"מ-הדגשה|שזמנה עד עלות השחר}}, אף בשחרית כן {{ירו"מ-הדגשה|וגם לרבן גמליאל יכול לקרא קריאת שמע של שחרית מעלות השחר, כדעת רבי שמעון בן יוחאי}}? או יהא בה {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי זעירא תנא אחוי דרב חייא בר אשיא[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשיא|°]] ודרב אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רב אבא בר חנה|°]]: {{שוליים|א_כב}}הקורא עם אנשי משמר לא <span id="דף_ו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ו'. סיימנו את הדף הקודם כשאמרנו שרב הונא אמר בשם רבי יוסף שבכוונה תיקנו בערבית, כלומר להתפלל ערבית מוקדם, להגיד קריאת שמע מוקדם לפני הזמן, לפני צאת הכוכבים, כדי שאדם לא יצא ידי חובה, כדי שהוא יהיה חייב לקרוא בערב על המיטה כדי להבריח את המזיקין. ואמרנו שמתוך הדברים שלו, מזה שהוא אמר שצריכים לקרוא צמוד ממש בזמן שהולכים לישון, אז זה אומר ש'''אין אמר דברים אחר אמת ויציב'''. כלומר, אחרי שאומרים את קריאת שמע עם הברכות שלה במיטה, אז אסור אפילו ללמוד תורה, צריכים ישר לישון. ואומרת הגמרא: תדע, מילתיה דרבי שמואל בר נחמני שמעינן כן - גם כן מהמעשה שהיה עם רבי שמואל בר נחמני, גם כן אפשר להבין שכך הוא סובר. דיקא: '''כד הוה נחית לעיבורה, הוה מקבל גבי רבי יעקב גרוסה''' - כלומר, כמו שהיה מגיע לעבר את השנה, היה מתארח אצל רבי יעקב גרוסה. '''והוה רבי זעירא מטמר ביני קופייא''' - כלומר, רבי זעירא התחבא בין העצים, '''משמענא היך הוה קרי שמע''' - רצה לראות איך הוא נוהג בקריאת שמע, והוא שמע אותו '''והוה קרי, וחזר וקרי''' - אומר: שמע ישראל ועוד פעם ועוד פעם, '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה''' - כלומר, הוא בעצם המשיך לקרוא קריאת שמע עד שהוא נרדם, כן? כי הוא סובר שאסור לקרוא, אסור אפילו להגיד דברי תורה, אחרת היה יכול להתחיל להגיד דברים אחרים. למה הוא לא אמר דברים אחרים? כנראה שהוא סובר שצריכים - אסור ללמוד תורה אפילו אחרי קריאת שמע. ומאי טעמא? רבי אחא ורבי תחליפתא חמוי אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן: דכתיב '''רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'''. כלומר, מיד אחרי "אמרו בלבבכם", כלומר אתם אומרים קריאת שמע ומיד "ודומו סלה" - תלכו לישון. מילתיה דרבי יהושע בן לוי פליגא. רבי יהושע בן לוי חולק. דאמר רבי יהושע בן לוי: '''קרי מזמורים בתרה''' - הוא היה קורא אחרי קריאת שמע, הוא היה קורא עוד כמה מזמורים לפני השינה. אומרת הגמרא: והא תני? '''אין אומר דברים אמת ויציב'''? יש לנו ברייתא שאומרת שאחרי אמת ויציב לא אומרים שום דבר, כן? אז אומרת הגמרא: '''פתר לה באמת ויציב של שחרית'''. כמו שאמרנו שבעצם נהגו להגיד אמת ויציב גם ביום וגם בלילה, אז הברייתא שאומרת שאסור אפילו ללמוד תורה אחרי אמת ויציב, היא מדברת אחר אמת ויציב של שחרית, כמו שאמרנו שצריכים לסמוך גאולה לתפילה, לכן מיד אחרי זה להגיד את תפילת שמונה עשרה. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''שלש תכיפות הן. תכף לסמיכה שחיטה'''. כלומר, בקורבנות, מיד שסומכים צריכים לשחוט. '''תכף לנטילת ידים ברכה'''. נוטלים ידיים ומיד מברכים המוציא. '''תכף לגאולה תפילה'''. כלומר, אומרים גאל ישראל ומיד השם שפתי תפתח. '''תכף לסמיכה שחיטה''' דכתיב: "וסמך ושחט". '''תכף לנטילת ידים ברכה''' דכתיב: "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'". '''תכף לגאולה תפילה''' דכתיב: "יהיו לרצון אמרי פי". ומיד אחרי זה מה כתיב? "יענך ה' ביום צרה". כן, מיד אחרי זה צריך להתפלל, לבקש שהקדוש ברוך הוא ישמור עלינו. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה, אין השטן מקטרג באותו היום'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מילתיה אמרה שאין אומר דברים אחר אמת ויציב.''' ש"מ דרב הונא ס"ל שאין צריך להפסיק בדברים אחרים בין ר"ש לשינה דתקנת ק"ש סמוך למטתו להבריח את המזיקין והכי ס"ל ר' שמואל בר נחמני דלקמיה שכך למדנו ממנהגו '''כד הוה נחית לעיבורה.''' כשהיה יורד לעיבור השנה והיה מקבלו ר' יעקב גרוסה בביתו ור"ז היה מטמין עצמו בין הקופות שלא ירגישו בו והיה רוצה לשמוע מנהגו בק"ש '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה.''' ולא היה אומר דברים ופסוקים אחרים אחר ק"ש '''אמרו בלבבכם.''' זהו ק"ש שצריך כוונת הלב וסמיך ליה על משכבכם '''קרי מזמורים בתרה.''' דק"ש קודם השינה '''והא תני אין אומר דברים אחר אמת ויציב.''' וקס"ד דאק"ש של ערבית קאי וכהאי מ"ד דאין להפסיק בפסוקים אחרים בין ק"ש לשינה '''פתר לה באמת ויציב של שחרית.''' ודינא אחריתא קמ"ל בהאי ברייתא דצריך לסמוך גאולה לתפילה בשחרית וכדרב זעירא '''יהיו לרצון אמרי פי.''' וסיפיה דקרא צורי וגואלי וסמיך ליה יענך ה' בתפילה '''אין פסול נוגע.''' מובטח לו שלא יארע שום פסול אח"כ באותו קרבן '''ואיתצדית באנגריא.''' ונלכדתי במס באותו היום שכפו אותי להביא הדס לפלטין של מלך '''רבו היא.''' וכי זה דבר גדול הוא לך הא אית בני אינשי שנותנין ממון בשביל להכיר הפלטין ולראות המלך '''שבא והרתיק.''' ודפק '''עוד הוא הפליג.''' גם המלך הפליג ממנו '''אתיא דרבן גמליאל כר' שמעון.''' דאמר דיוצא בק"ש של ערבית אם קראה לפני עמוד השחר '''הא ר"ג כר"ש בערבית.''' כלומר בק"ש של ערבית ודאי שמענו דס"ל כוותיה והא הוא דמבעיא לן אם אף בשחרית כן דס"ל נמי כוותיה כשקורא מיד אחר עמוד השחר יוצא י"ח או דיבא כהאי דאמר ר' זעירא הקורא עם אנשי המשמר לא יצא מפני שמשכימין היו לקרותה מיד אחר עלות השחר ועיקר זמנה בשחרית עם הנץ החמה ולא ס"ל ר"ג כוותיה דר"ש בשל שחרית ולא איפשיטא אליבא דר"ג</div> <div class="yerum-leiden-text">בשביל להבריח את המזיקין · מילתיה אמרה שאין אומ' דברים אחר אמת ויציב · מילתיה דר' שמואל בר נחמני אמ' כן · דשמואל בר נחמני כד הוה נחית לעיבורה הוה מקבל גבי ר' יעקב גרוסה והוה ר' זעירא מטמר ביני קופייא משמענא היך הוה קרי שמע והוה קרי וחזר וקרי עד דהוה שקע מיניה גו שינתיה · ומאי טעמ' ר' אחא ור' תחליפא חמוי בשם ר' שמואל בר נחמן רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה · מילתיה דר' יהושע בן לוי פליגא · דר' יהושע בן לוי קרי מזמורים בתרה · והא תני אין אומ' דברים אחר אמת ויציב · פתר לה באמת ויציב שלשחרית דמר ר' זעירא בשם ר' אבא בר ירמיה שלש תכיפות הן · תכף לסמיכה שחיטה · תכף לנטילת ידים ברכה · תכף לגאולה תפילה · תכף לסמיכה שחיט' וסמך ושחט · תכף לנטילת ידים ברכה שאו ידיכם קודש וברכו את יי' · תכף לגאולה תפילה · יהיו לרצון אמרי פי · מה כת' בתריה יענך יי' ביום צרה · אמ' ר' יוסי ביר' בון כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיט' אין פסול נוגע באותו קרבן · וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה אין השטן מקטרג באותה סעודה · וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרג באותו היום · אמ' ר' זעירא אנא תכפית גאולה לתפילה ואיתצדית באנגריא מובלא הדס לפלטין · אמרו ליה ר' רבו היא · אית בני אינש יהבין פריטין מחכים פלטין · אמ' ר' אמי כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה למה הוא דומה לאוהבו שלמלך שבא והרתיק על פתחו שלמלך · יצא לידע מה הוא מבקש ומצאו שהפליג עוד הוא הפליג · פיס' רבן גמליאל או' עד שיעלה עמוד השחר · אתיא דרבן גמליאל כר' שמעון · דתני בשם ר' שמעון פעמים שאדם קורא את שמע אחת לפני עמוד השחר ואחת לאחר עמוד השחר ונמצא יוצא ידי חובתו שליום ושללילה · הא רבן גמליאל כר' שמעון בערבית אף בשחרית כן · או יהא בה כיי דמר ר' זעירא תנא אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה הקורא עם אנשי משמר לא</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמר רבי זעירא: '''אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין'''. הוא אומר: יום אחד סמכתי גאולה לתפילה ותפסו אותי לשרת את המלך, כן, לקחת הדס לארמון של המלך. אמרו לו: זה עונש. אמרו ליה: '''רבי רבו היא. אית בני אינשי הבין פריטין מחכים פלטין'''. יש הרבה אנשים שמשלמים כסף כדי להיכנס לארמון של המלך, ואתה קיבלת את זה בחינם. אמר רבי אמי: '''כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך'''. כלומר, הוא בא ודפק על הפתח של המלך. '''יצא לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג'''. כלומר, המלך יצא לקראתו והתברר שכבר הוא לא נמצא שמה. אז גם המלך חזר. גם כן זה שהוא אומר גאל ישראל ואחרי זה הולך להגיד דברים אחרים, אז זה כאילו המלך מחכה שהוא יבקש, יתפלל, ובעצם הוא לא מתפלל. פיסקא: '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כך אמרנו במשנה. ואומרת הגמרא: '''אתיא דרבן גמליאל כרבי שמעון''' - כלומר, רבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון. דתני בשם רבי שמעון: '''פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה'''. כלומר, אדם יקרא פעמיים שמע ישראל, אחד רגע לפני עמוד השחר ואחד רגע אחרי, הוא בעצם יוצא ידי חובת שמע ישראל של לילה ושמע ישראל של בוקר. משמע מכאן שרבי שמעון סובר שעד עמוד השחר נחשב לילה. אומרת הגמרא: האם מזה שראינו שרבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון בערבית, כלומר שהזמן של קריאת שמע של ערב זה עד עמוד השחר כמו רבי שמעון, האם '''אף בשחרית כן'''? כלומר, האם רבן גמליאל גם מודה לרבי שמעון שמשחרית מעמוד השחר כבר אפשר לקרוא קריאת שמע? '''או יהא בה''' - או שלא, אולי הוא סובר אחרת, כדמר רבי זעירא: '''רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה'''. אמרה איזה ברייתא שאומרת: '''הקורא עם אנשי משמר לא יצא, כי משכימין היו'''. כלומר, מי שיקרא בזמן שבמקדש היו קוראים, שזה ממש בעמוד השחר, אז לא יצא, כי משכימים וקוראים עם עמוד השחר. אז לפי הברייתא הזאת, מי שקורא קריאת שמע בעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן? אז השאלה בעצם מה רבן גמליאל סובר. האם הוא סובר כמו רבי שמעון, שכבר מעמוד השחר יכול לקרוא קריאת שמע של יום, או שהוא סובר כמו הברייתא שאומרת שבעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן, צריך לחכות לזריחת החמה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ו עמוד א''' {{שוליים|א_יח}} '''יש לשחוט את הקרבן מיד לאחר הסמיכה עליו ללא הפסק.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק ג, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כהירושלמי שהשחיטה סמוכה לסמיכה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות פרק ג הלכה יב. {{שוליים|א_יט}} '''יש לברך על נטילת ידים מיד לאחר הנטילה, בלא הפסק בין הנטילה לברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה כ , שו"ע או"ח סימן קעט סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסו סעיף א, סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שדין "תכף לנטילת ידים ברכה" נלמד מ"שאו ידיכם קדש וברכו את ה'", והובא להלכה ברמב"ם ובשו"ע (או"ח קסו,א; קעט,א) שאין להפסיק בין נטילה לברכה. {{שוליים|א_כ}} '''יש לתכוף גאולה לתפילה ולא להפסיק ביניהן.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן קיא סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בי רבי בון שכל התוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרגו, ולכן אין להפסיק בין ברכת "גאל ישראל" לתפילת העמידה, כפי שנפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_כא}} '''מהו הזמן המוקדם ביותר לקריאת שמע של שחרית, ועד מתי נמשך זמן קריאת שמע של ערבית?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ג , סמ"ג עשין יח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי שזמן קריאת שמע של ערבית נמשך עד עלות השחר, ומכאן שגם זמן קריאת שמע של שחרית מתחיל מעלות השחר, כדעת רבן גמליאל בהתאמה עם שיטת רשב"י. {{שוליים|א_כב}} '''זמן קריאת שמע של שחרית מדאורייתא נמשך עד הנץ החמה, אף שחכמים תיקנו לקרותה קודם לכן.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ג <קטע סוף=ו א/> ==דף ו עמוד ב== <קטע התחלה=ו ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שזמן קריאת שמע מדאורייתא הוא עד הנץ החמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_כג}} '''שדרה וגולגולת שנחלקו לחוליות/חלקים ובאו מכמה מתים מטמאות באוהל אם יש בהן שיעור הראוי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, ורמב"ם (הלכות טומאת מת ד, א-ב) פסק ששדרה מכ"א חוליות וגולגולת מרוב חלקיה מטמאות אף שבאו מב' מתים. {{שוליים|א_כד}} '''רביעית דם או רובע עצמות שנאספו מכמה מתים מטמאים כדין דם/עצמות מת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, כפי שהביאו הרמב"ם בהלכות טומאת מת פרק ד הלכות א-ב. {{שוליים|א_כה}} '''אבר מן החי שנחתך מאדם - האם מטמא באוהל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שאבר מן החי אינו מטמא באוהל אלא במגע ובמשא, כמבואר ברמב"ם הלכות טומאת מת פרק ד הלכות א-ב, בניגוד לדעת רבי עקיבה שנדחתה. {{שוליים|א_כו}} '''אין ללקט ספיחים בשמיטה אף לדעת המתיר, אם חבריו חלקו עליו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק ד, הלכה ב <קטע סוף=ו ב/> ==דף ז עמוד א== <קטע התחלה=ז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחי שאין לפרוץ גדר חכמים ולנהוג כדעת היחיד כשהרבים אוסרים, כמבואר ברמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ד הלכה ב, שהכריע כדעת האוסרים בספיחין מגזירת ספיחי כרוב. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד ב<span class="yerum-runnum">12</span></div> {{סוף}} </div>יצא, כי משכימין היו {{ירו"מ-הדגשה|וקראים בעלות השחר}}. {{ירו"מ-ביאור|וזמנה משיכיר}} פיסקא: מעשה {{ירו"מ-הוסר|שבאו}}{{ירו"מ-הדגשה|ובאו}} בניו {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-ביאור|חולק על חכמים ולמעשה נוהג כשיטתו}} והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. {{ירו"מ-הדגשה|והא רבי שמעון בן יוחאי פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה}}. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן {{ירו"מ-ביאור|מצאנו}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? דתני: סכין {{ירו"מ-הוסר|אלוונתית}} אלונתית לחולה בשבת. אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר: מתיר היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו. ואמרנו לו רבי דבריך {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} מבטל בחייך? ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: {{שוליים|א_כג}}השדרה והגולגולת מב' מתים. {{שוליים|א_כד}}רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים.{{שוליים|א_כה}}אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה מטמא {{ירו"מ-הדגשה|באהל}}, {{ירו"מ-ביאור|דכתיב על כל נפשות מת לא יבא}} וחכמים מטהרין. {{ירו"מ-ביאור|שכתוב נפשת חסר וו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד. ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד. אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין. התחילו מ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מטמא וטיהרת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, טהור. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כל הספחין מותרין {{ירו"מ-ביאור|ספיחי שישית שנכנסו לשביעית}}, חוץ מספיחי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרוב|כרוב]] שאין כיוצא בהן בירקות שדה. {{ירו"מ-ביאור|שגודל מהר וקשה להבחין בין החדש לישן}} וחכמים אומרים: {{שוליים|א_כו}}כל הספחין אסורין. {{ירו"מ-ביאור|גזירה משום ספיחי כרוב}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי עב{{ירו"מ-הדגשה|ר}}{{ירו"מ-הוסר| ד עובדא}} בשמיטתא חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} חד מלקט ספיחי שביעית. אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון? {{ירו"מ-הוסר|אמרו}} אמר ליה: ולא את הוא שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מתיר? אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי? וקרי עלוי: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" וכן הות ליה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להחמיר על עצמו ולהקל לאחרים|פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה]]? שנייא הכא {{ירו"מ-ביאור|בקריאת שמעה}} שהיא לשינון. {{ירו"מ-הדגשה|שאף לרבנן הקורא לאחר הזמן לא הפסיד כקורא בתורה}}. מעתה אף משיעלה עמוד השחר! {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרא. משמע שאחר עמוד השחר אינם חייבים}}? ואית <span id="דף_ז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא: '''מעשה בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. שואלת הגמרא: אוקיי, הבנו. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. רבן גמליאל אומר להם: תעשו כמותי. '''ורבן גמליאל פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה?''' - זה יכול להיות? איך יכול להיות שרבן גמליאל יורה הלכה כמותו למרות שהוא יודע שאחרים חולקים עליו? כן, '''והא רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי מאיר חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. '''והא רבי עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי עקיבא חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. וכן רבי שמעון חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. כן, אז למה רבן גמליאל נוהג אחרת? עכשיו איפה באמת ראינו שרבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? '''דתני: סכין אלונתית לחולה בשבת''', כלומר מותר לשים תחבושת לחולה בשבת. '''אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור'''. ככה החכמים סוברים. אבל תני: אמר רבי שמעון בן אלעזר: '''מתיר היה רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו'''. כלומר לפי רבי מאיר זה מותר, אבל כבר חלה, ביקשנו לטרוף לו יין ושמן בשבת והוא אסר לנו. '''ואמרנו לו רבי דבריך מבטל בחייך?''' - אתה אפילו בעצמך לא נוהג כמו שאתה פוסק. '''ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי'''. כלומר, כיוון שחכמים חולקים עלי, אני לא יכול לנהוג אחרת ולהקל לעצמי. לאחרים אני כן מקל, לעצמי אני לא מקל. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''השדרה והגולגולת מב' מתים. רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים. אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, רבי עקיבה מטמא, וחכמים מטהרין'''. יש לנו הרי כתוב בפסוק "כל נפשות מת לא יטמא", ואני אומר כך: סובר שגם אם השיעור של טומאת אוהל היא באה משני מתים, גם כן זה מטמא. אה, אז אם לדוגמא אנחנו יודעים שיש רביעית דם, רביעית דם מטמא באוהל, אז אני אומר לא רק רביעית דם ממת אחד, גם משני מתים. אותו דבר החכמים - רוב העצמות מטמא, לא רק אם זה ממת אחד, אפילו רוב העצמות משני מתים. יש עוד דבר, השדרה והגולגולת. אנחנו יודעים ששדרה וגולגולת מטמאים באוהל, כן, אפילו אם אין בהם רוב העצמות. אז לפי חז"ל זה דווקא אם השדרה היא של אדם אחד והגולגולת של אדם אחד. ולפי רבי עקיבא אפילו זה בא משני אנשים. כלומר כמה עצמות מאדם אחד, כמה עצמות מאדם שני - אז רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין. תני: '''מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד'''. כלומר בכפר טבי הרומאים רצחו ועזבו את העצמות האלה והניחו אותם באוויר הכנסת בלוד. כלומר באוויר, לא מתחת הגג, כדי שלא יטמאו את כל מי שימצא שמה, אלא באוויר, באמצע היה איזה חלל, שמה הניחו את זה. '''ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד'''. כלומר, אפילו אין שדרה אחת שהיא מאדם אחד. כל העצמות פה מעורבבות, חלק מעצם פה, חלק מעצם מאדם אחר. '''אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין'''. בואו נעמוד על דעתנו, נראה אם דבר כזה מטמא באוהל או לא. '''התחילו מרבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית מטמא וטיהרת, טהור'''. רואים מכאן שרבי עקיבא לא נהג כמו שהוא פסק. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''פיסקא מעשה שבאו בניו וכו'.''' ור"ג פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיהו בתמיה והא ר"מ וכו' כדמייתי לקמן '''והן.''' והיכא אשכחן להא דפליג ר"מ עם רבנן ואפ"ה לא עבד עובדא כוותיה '''כהאי דתנינן תמן.''' בפ"ב דאהלות '''השדרה והגלגלת מב' מתים.''' חצי חוליות השדרה ממת זה וחצי חוליות השדרה ממת זה וכן הגלגלת '''אבר מן החי מב' אנשים.''' חצי אבר נתלש מחי זה וחצי אבר כזה נתלש מחי אחר ונראין כאבר אחד '''ר"ע מטמא.''' באהל וחכמים מטהרין מטומאת אהל '''התחילו מר"ע.''' למנות והוא טיהר ומשום חכמים דפליגי עליה '''כהאי דתנינן תמן.''' פ"ט דשביעית כל הספיחין מותרין לכל בשביעית דהא דכתיב את ספיח קצירך לא תקצור היינו שלא יקצור כדרך שקוצר בכל שנה אלא קוצר מעט מעט ואוכל '''חוץ מספיחי כרוב.''' שאין כיוצא בהם בירקות שדה שדרך רוב האדם לזורעם בגינות וגזרו עליהן חכמים שמא יזרעם בגינה ויאמר ספיחין הן '''כל הספיחין אסורין.''' מדבריהם ואפי' מיני תבואה וקטנית גזרו עליהם מטעם זה ורשב"י עבד עובדא בשמיטתא כוותייהו דחכמים כדמסיים ואזיל וא"כ כל אלו לא סמכו על עצמן למעשה ומפני מה ר"ג דפליג עם רבנן ועבד עובדא כוותיה '''שנייא הכא שהיא לשינון.''' ללימוד ואינו מפסיד בקריאת שמע ואפי' לאחר שעבר זמן ודחי לה הש"ס להאי שינויא דאם כן מעתה אף משיעלה עמוד השחר יקרא ולמה אמר להן אם לא עלה עמוד השחר '''יאית דבעי מימר.''' דשאני הכא דתמן בהני עובדי היו יכולין לקיים דברי חכמים ולפיכך לא סמכו על דעת עצמן למעשה אבל הכא כבר עבר זמן דחכמים ולפיכך אמר לון עבידו עובדא כוותי דידי</div> <div class="yerum-leiden-text">יצא כי משכימין היו · מתני' מעשה שבאו בניו מבית המשתה אמרו לו לא קרינו את שמע · אמ' להן אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות · ורבן גמליאל פליג על רבנן עבד עובדא כוותיה · והא ר' מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה · והא ר' עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כותיה · והן אשכחנן דר' מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה דתני סכין אלוונתין לחולה בשבת · אימתי בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת · אבל אם לא טרף מערב שבת אסור · תני אמ' ר' שמעון בן אלעזר מתיר היה ר' מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת · וכבר חלה וביקשנו לעשות לו כן ולא הניח לנו · ואמרנו לו ר' דבריך מבטל בחייך · ואמ' לן אע'פ' שאני מיקל לאחרים מחמיר אני על עצמי דהא פליגי עלי חביריי · והן אשכחנן דר' עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה · כיי דתנינן תמן השזרה והגולגולת משני מתים רביעית דם משני מתים · ורובע עצמות משני מתים · אבר מן המת משני מתים · אבר מן החי משני אנשים · ר' עקיבה מטמא וחכמ' מטהרין · תני מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי והניחוה באויר הכנסת בלוד · ונכנס תודרוס הרופא ונכנסו כל הרופאים עמו · אמ' תודרוס הרופא אין כאן שזרה ממת אחד ולא גולגולת ממת אחד · אמרו הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין נעמוד על המיניין · התחילו מר' עקיבה וטיהר · אמרו לו הואיל והיית מטמא וטיהרת טהור · והן אשכחנן דר' שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה · כיי דתנינן תמן ר' שמעון או' כל הספחין מותרין חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה · וחכמ' אומ' כל הספחין אסורין · ר' שמעון בן יוחי עבד עובדא בשמיטתה חמא חד מלקט ספיחי שביעית · אמ' ליה ולית אסור · ולאו ספיחי אינון אמרי ליה ולא את הוא שאת מתיר · אמ' ליה ואין חביריי חולקין עלי · וקרי עלוי ופורץ גדר ישכנו נחש · וכן הות ליה · ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה · שנייא היא הכא שהיא לשינון · מעתה אף משיעלה עמוד השחר · ואית</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''רבי שמעון אומר: כל הספחין מותרין, חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה. וחכמים אומרים: כל הספחין אסורין'''. אנחנו יודעים שבשביעית חכמים גזרו על ספיחין, בגלל שהרבה אנשים היו זורעים בעצמם ואומרים זה גדל לבד, אז לכן גזרו על ספיחין. כלומר, רבי שמעון אומר: הדבר היחיד שאני לא יודע אם הוא גדל קודם או מישהו זרע אותו עכשיו זה ירקות שדה, אבל שאר הספיחין אני יכול לראות שזה גדל קודם. וחכמים אומרים כל הספיחין אסורין. רבי שמעון בן יוחי עבד ודקי כחכמים. איפה ראינו את זה? '''עב בשמיטתא חמא חד מלקט ספיחי שביעית'''. כלומר הוא ראה אדם שמלקט בשביעית ספיחין. '''אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון?''' הרי ספיחין אסורים. '''אמר ליה: ולא את הוא שאת מתיר?''' הרי אתה מתיר ספיחין, מה אתה רוצה ממני? '''אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי?''' כלומר, איך אתה עושה כמוני? הרי חכמים חולקים עלי. '''וקרי עלוי: "ופורץ גדר ישכנו נחש". וכן הות ליה'''. כלומר באמת נחש הכיש את האדם הזה והוא מת. ראינו רבי שמעון לא עושה כמותו, אלא כמו חכמים, כמו רבי מאיר, רבי עקיבא. אז '''ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה?''' אמר רבן גמליאל עושה כשיטתו. עונה הגמרא: '''שנייא הכא שהיא לשינון'''. זאת אומרת בעצם קריאת שמע לא נורא אם הוא יקרא אחר כך, כי הרי זה מקסימום כמו שאמרנו, גם אם הוא קורא לא בזמן אז זה כמו לימוד תורה, אז לא נורא. הרי גם חכמים מסכימים שהקורא לאחר הזמן לא נענש כי קורא בתורה. ושואלת הגמרא: אם ככה, אז למה הוא אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? כן, הרי אם זה בגלל שינון, כלומר כמו קורא בתורה, אז כל הזמן גם בבוקר גם מאוחר, אין הגבלה של זמן. '''מעתה אף משיעלה עמוד השחר!''' למה אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד א<span class="yerum-runnum">13</span></div> דבעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|יש שרצו לתרץ}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|במה שראינו שרבי מאיר ורבי עקיבא בן יוסף ורבי שמעון בן יוחאי נהגו כחכמים, זה מפני ש}}היו יכולין לקיים דברי חכמים. ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים. אמר לון: עובדין עובדא {{ירו"מ-הוסר|כוותיה}} כוותי. {{ירו"מ-ביאור|תנהגו כשיטתי}} פיסקא: ולא זו בלבד {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואיברים {{שוליים|א_כז}}ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אנן תנינן אכילת פסחים, אית דלא תני {{ירו"מ-ביאור|יש שלא גרסו}} אכילת פסחים. מאן תנא אכילת פסחים, רבנן. ומאן דלא תנא אכילת פסחים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|בקרבן פסח}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ח]]) {{ירו"מ-הוסר|"כאן}} "ואכלו את הבשר {{ירו"מ-הדגשה|ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה}}" ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במכת בכורות}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ועברתי בארץ מצרים ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה והכיתי כל בכור" וגו}}' מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות. אמר רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולית}} לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן אכילת פסחים אפילו כרבנן. דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה כנותר, אפילו בדיעבד אסור לאכלו אחר חצות}}. {{ירו"מ-ביאור|ואילו כל מה שנשנה במשנתינו, הם דברים שלכתחילה צריך לעשותם קדם חצות, אבל בדיעבד אם עשה אחרי חצות יצא}}. פיסקא: {{ירו"מ-הדגשה|כל הנאכלים ליום אחד — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה}}. כל הנאכלין ליום אחד {{ירו"מ-הדגשה|זה}} {{שוליים|א_כח}}קדשים קלים. {{ירו"מ-ביאור|כגון קרבן תודה ושלמי נזיר. ולא קדשי קדשים כגון חטאת ואשם שעליהם לא גזרו כיוון שהכהנים זריזים}} ואם כן למה אמרו חכמים {{ירו"מ-הדגשה|עד חצות? כדי להרחיק}}{{ירו"מ-הוסר| וכו אם}} את {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|האדם מן העבירה. דאם אתה}} אומר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב. מתוך שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב"> </span> {{מתני'|ברכות א ב}} מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|{{ירו"מ-הוסר|לכרתן}}{{ירו"מ-הדגשה|לכרתי}}]], עד הנץ החמה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות. {{שוליים|א_כט}}הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתין: {{ירו"מ-ביאור| כך כוונת המשנה}} בין {{ירו"מ-הדגשה|חוליות}} תכלת שבה {{ירו"מ-ביאור|בציצית}} {{ירו"מ-הדגשה|לחוליות}} {{ירו"מ-הוסר|ללבן}} לבן שבה. <span id="דף_ז_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו נמצאים בדף ז' של מסכת ברכות בירושלמי. בדף הקודם שאלנו איך זה שרבן גמליאל נהג כמו השיטה שלו, למרות שבעצם החכמים חולקים עליו. ניסינו לתת השערה שאולי זה בגלל שגם חכמים מודים שאם אדם לא קורא בזמן זה זורק אותו ממצווה של קורא בתורה. אמרנו אם זה ככה, אז למה הוא אמר להם אם לא על עמוד השחר? אם זה ככה, לכאורה צריך להיות כל הזמן. לא משנה מתי תקראו, כי יש לכם מצווה כמו לומדים בתורה. אז עכשיו הגמרא מביאה שיטה אחרת. '''דבעי מימר: תמן היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, יש אפשרות או כשיטתם או כחכמים - הם בחרו לנהוג כמו חכמים. '''ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, רבן גמליאל, הרי מדובר במצב שכבר עברו את הזמן שחכמים נתנו, אז ממילא הוא לא יכול לנהוג כשיטתו, כי בעצם השיטה של חכמים כבר עברה, אז לכן בעצם הוא העדיף שהם ינהגו כמותו. '''אמר לון: עובדין עובדא כוותי'''. כן, ככה הוא אמר להם. אם זה ככה, כיוון שעבר הזמן של חכמים - אוקיי, תסמכו עליי ותעשו כמותי. פיסקא. אמרנו שהוא אומר להם '''לא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות - מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. ואז בתור דוגמאות הוא מביא '''הקטר חלבים ואיברים''' ובמשנה אנחנו אמנם לא ראינו את זה - לא כתוב אכילת פסחים, אבל בגרסה של הגמרא הזאתי היה כתוב '''ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כן, אנן תנינן אכילת פסחים. כלומר הוא אומר - אנחנו, כי בגרסה שלהם היה כתוב גם אכילת פסחים, ואית דלא תני אכילת פסחים - יש משניות שלא כתוב בהם אכילת פסחים. אז מאן תנא אכילת פסחים? רבנן. רבנן סוברים שקורבן פסח נאכל כל הלילה, ומה שאמרו עד חצות זה גזירת חכמים. ומאן דלא תנא אכילת פסחים - זה רבי אליעזר. רבי אליעזר סובר שבעצם אכילת פסחים מדאורייתא זה רק עד חצות. שואלת הגמרא ומאי טעמא דרבי אליעזר? '''נאמר "ואכלו את הבשר לילה" ונאמר להלן "לילה"''' - במכת בכורות. אז מה הלילה שנאמר כאן? כלומר במכת בכורות זה היה בחצות הלילה. אז '''מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות'''. אמר רבי חונה: '''לית כן אכילת פסחים אפילו כרבנן'''. כלומר גם חכמים, שמה שאמרנו שהם סוברים שמדאורייתא היה מותר לאכול עד הבוקר - גם הוא, גם מי שסובר ככה, לא ינקוט במשנה שלו אכילת פסחים. כיוון שמה אמרנו? אמרנו שכל המשנה כאן זה בעצם דברים שנוהגים כל הלילה, וחכמים אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה. משמע מכאן שבדיעבד, אם אדם עבר חצות, הוא יכול לקיים את מה שנאמר. אז אומרת הגמרא - אומר רב חונה, פה זה לא שייך, כי הרי חכמים גזרו: '''דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים'''. כלומר גזרו שקורבן פסח אחרי חצות מטמא ידיים, כך שאפילו בדיעבד אסור לאכול אותו. וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה, נותר - אפילו בדיעבד אסור לאכול אותו אחר חצות. אז בעצם אי אפשר לשים את זה בתוך המשנה הזאת, כי המשנה מדברת על דברים שבעצם מדאורייתא מותר עד הבוקר, וחכמים גזרו עד חצות, ובדיעבד אם הוא ימשיך לאכול לא קרה שום דבר. קורבן פסח זה לא אחד מהדברים האלה. טוב, פיסקא. המשנה אמרה כל הנאכלין ליום אחד. אז אומרת הגמרא '''כל הנאכלין ליום אחד קדשים קלים'''. כלומר, שלא תיתן לחשוב שגם קדשי קדשים כמו אשם וחטאת, שהכוהנים אכלו את זה, שמה לא גזרו כיוון שהכוהנים זריזים - אלא רק בקודשים קלים. כמו שאמרנו, סתם שלמים בעצם נאכלים לשני יום ולילה, אבל קורבן שלמים - שלמי תודה ושלמי נזיר - הם בעצם נאכלים רק ליום אחד. הזכרנו את ההסברה שהתורה אמרה את זה כדי שאדם לא יוכל לסיים לבד את הקורבן. עוד אומרים שיביא גם הרבה מאוד לחמים - קורבן תודה זה ארבעים לחמים, נזיר שלושים. הרבה מאוד לחם הוא לא יכול לאכול את זה לבד, אז הוא בעצם מביא הרבה אנשים וככה הוא מפרסם את הנס. פיסקא. אמרנו '''אם כן למה אמרו חכמים''' עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה. כי '''את אומר "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב'''. במקום '''שאת אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''פיסקא ולא זו בלבד וכו'.''' אנן תנינן אכילת פסחים. היו גורסין במתני' גם אכילת פסחים שמצותן עד שיעלה עמוד השחר '''רבנן.''' דאינהו סברי דמדאורייתא זמן אכילת פסחים כל הלילה '''רבי אליעזר.''' דס"ל דמדאורייתא הוא עד חצות '''נאמר כאן לילה.''' ואכלו את הבשר בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה '''ולית כאן אכילת פסחים אפי' כרבנן.''' כלומר דלא היא דאפי' לרבנן דס"ל דמן התורה זמן אכילת פסחים כל הלילה אפ"ה לא מצינן למיתני בהדי אינך דאם עבר חצות מותרין עכ"פ לאכלן או להקטירן עד עלות השחר דלא אמרו חכמים אלא לכתחילה אבל באכילת פסחים לא משכחת לה אפי' בדיעבד שהרי גזרו חכמים טומאה עליהן כדתנן בסוף פסחים הפסח אחר חצות מטמא את הידים '''מתני' משיכיר בין תכלת ללבן.''' בין חוטי תכלת לחוטי לבן שבציצית '''בין תכלת לכרתן.''' כרתן כרישין פו"רש בלעז וצבע התכלת קרוב לגוון כרתן '''עד הנץ החמה.''' עד שעה שהחמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים '''לא הפסיד.''' כלומר לא הפסיד מלברך לפניה ולאחריה אלא אע"פ שעברה עונתה קורא ומברך לפניה ולאחריה</div> ⁣‌‌​‌‌​​​​​‍דבעי מימר תמן היו יכולין לקיים דברי חכמ' · ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמ' · אמ' לון עובדין עובדא כותיה · מתני' ולא זו בלבד אלא כל שאמרו חכמ' עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר · הקטר חלבים ואיברים ואכילת פסחים מצותן עד שיעלה עמוד השחר · אנן תנינן אכילת פסחים אית דלא תני אכילת פסחים מאן תנא אכילת פסחים רבנן · ומאן דלא תנא אכילת פסחים ר' אליעזר · ומאי טעמ' דר' ליעזר · נאמ' כאן לילה ונאמ' להלן לילה · מה לילה של להלן חצות · אף כאן חצות · אמ' ר' חונה ולית כן אכילת פסחים אפי' כרבנן דתנינן הפסח אחר חצות מטמא את הידים · מתני' כל הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר · אם כן למה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה כל הנאכלין ליום א' קדשים קלים וא"כ למה אמרו חכמים וכו' אם את הוא אומר עד שיעלה עמוד השחר הוא סבור שלא עלה עמוד השחר · נמצא אוכל ומתחייב · מתוך שאת אומר לו עד חצות · אפי' הוא אוכל אחר חצות אינו מתחייב · מתני' מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן · ר' ליעזר א' בין תכלת לכרתן עד הנץ החמה · ור' יהושע או' עד שלש שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות · הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה · גמ' כני מתניתא בין תכלת שבה ללבן שבה <div class="yerum-side">'''כל הנאכלין ליום א' קדשים קלים.''' כלומר אע"ג דאיכא קדשי קדשי' הנאכלין ליום א' כחטאת ואשם ותיבת כל הוא דדייק דלא תני והנאכלין ליום א' הלכך קאמר דאי הוה תני הכי ה"א דלא גזרו חכמים לכתחילה עד חצות אלא בקדשי קדשי' דחמירי ואע"ג דלענין חיובא דנותר שוין הן מ"מ מכיון דהאוכלין בקדשי קלים מרובים הן ביותר שנאכלין לכל אדם סד"א דלא גזרו בהן למיעבד הרחקה כמו בקדשי קדשים דהאוכלין מועטין הן שאינן נאכלין אלא לזכרי כהונה וחיישינן טפי דלא אתו לידי נותר ומש"ה קאמר כל הנאכלין דאפי' קדשי קלים אמרו בהן חכמים עד חצות ומשום סייג כדמפרש ואזיל דשמא יטעה ויבא לידי חיוב '''עד שלש שעות.''' ביום עד סוף שעה שלישית שהוא רביע היום בזמן שהימים והלילות שוין ולעולם זמן ק"ש הוא עד רביע היום בין שהימים ארוכים בין קצרים וכן הא דתנן לקמן תפלת השחר עד ד' שעות ביום היינו עד שליש היום ולפי ששליש היום הוא ד' שעות בזמן שהימים והלילות שוין נקט ד' שעות וכל מקום שנזכר במשנה כך וכך שעות ביום על דרך זה אתה צריך לחשוב ולדון '''כאדם שהוא קורא בתורה.''' אע"פ שלא יצא ידי חובת ק"ש בעונתה יש לו קבול שכר כקורא בתורה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''שכן דרך בני מלכים.''' שאין עומדין ממטתן עד סוף שעה שלישית. ורחמנא דאמר ובקומך עד שעה שכל בני אדם עומדים ממטתן קאמר והלכ' כר' יהושע ומיהו לכתחל' צריך לכוון לקרות ק"ש עם הנץ החמה כמו שהיו הותיקין עושים '''גמ' כיני מתניתא.''' כן צריך לפרש בין תכלת שבה שבציצית ללבן שבה כדמפרש ואזיל דמ"ט דרבנן דכתיב וראיתם אותו מן הסמוך לו משובחין בציצית בין תכלת ללבן הסמוך לו לראותו אז הוא עונת ק"ש </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' טוב, מתחילים עכשיו בפרק א' הלכה ב'. המשנה אומרת '''מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן'''. '''רבי אליעזר אמר: בין תכלת ל''' - קרתן, זה הקרישה. ועד מתי? '''עד הנץ החמה'''. '''ורבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות'''. הרי אמרנו "בקומך" - זמן שקמים, ובני מלכים נוהגים לקום בשלוש שעות, אז עדיין זה נקרא זמן קימה. '''הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר גם אחרי זה יכול לקרוא, אין לו אמנם שכר כמו קורא קריאת שמע בזמנה, אבל זה נחשב כמו קורא בתורה. אומרת הגמרא - מה שאמרנו במשנה "מי שיכיר בין תכלת ללבן", אז צריך בעצם להבין: '''כיני מתניתין: בין תכלת שבה לבן שבה'''. כלומר בציצית. תכלת ללבן - לא סתם צבע תכלת לבן, כי זה קל מאוד להבחין, אלא תכלת לבן בציצית. '''מה טעמון דרבנן? "וראיתם אותו"''' - מה זה "וראיתם אותו"? כלומר בו תוכלו להבחין בין תכלת ולבן '''מן הסמוך לו''', כלומר החוט התכלת והחוט הלבן, או יותר נכון בתוך אותו חוט - תוכלו להבחין בחלק שהוא תכלת וחלק שהוא לבן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ז עמוד א''' {{שוליים|א_כז}} '''עד מתי מותר לאכול את קרבן הפסח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קרבן פסח, פרק ח, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שאכילתו עד שיעלה עמוד השחר, ורבי אליעזר בן עזריה אמר עד חצות כדי להרחיק מן העבירה, וכן פסק הרמב"ם שמצוות אכילת הפסח עד עלות השחר אך חכמים גזרו לאוכלו עד חצות. {{שוליים|א_כח}} '''זמן אכילת קדשים קלים (כתודה ושלמי נזיר) הוא עד עלות השחר, וחכמים אמרו "עד חצות" כדי להרחיק מן העבירה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהזמן מהתורה הוא עד עלות השחר וחכמים הקדימו לחצות מטעם הרחקה מן העבירה, כמבואר ברמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק י הלכה ח. {{שוליים|א_כט}} '''הקורא קריאת שמע לאחר הנץ החמה עד סוף זמנה לא הפסיד, אך שכרו פחות מהקורא בזמנה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ו <קטע סוף=ז א/> ==דף ז עמוד ב== <קטע התחלה=ז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כפשט המשנה שהקורא מכאן ואילך "לא הפסיד" כאדם הקורא בתורה, כלומר יצא ידי חובה אף שלא קיים מצוה מן המובחר, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_לב}} '''זמן קריאת שמע של שחרית למצווה מן המובחר הוא עם הנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן נח סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כמצוות הוותיקין שהיו משכימים לקרוא קריאת שמע ולסמוך תפילתם עם הנץ החמה, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_לג}} '''זמן קריאת שמע של שחרית נמשך עד סוף שעה שלישית ביום, ולכתחילה יש לקוראה מיד בעלות השחר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן נח סעיף א , סמ"ג עשין יח <קטע סוף=ז ב/> ==דף ח עמוד א== <קטע התחלה=ח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע, וכן אמרו "הלכה כרבי יהושע", ומה שאמרו זמנה בשוכח עד ארבע שעות - כדי לזרז את האדם לקרותה בעונתה, ולא שזה עיקר הזמן.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד ב<span class="yerum-runnum">14</span></div> {{ירו"מ-הוסר|ומה}} מה טעמון דרבנן? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "וראיתם אותו" מן {{ירו"מ-הדגשה|החוט}} הסמוך לו. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? "וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים. תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו", מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תכלת דומה לים, והאם הוא כחול או ירוק|שהתכלת דומה לים]] והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב ([[יחזקאל י א]]) "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא" אחרים אומרים: "וראיתם אותו" {{שוליים|א_ל}}כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר בהדא דאחרים. מה אנן קיימין? אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה. {{ירו"מ-ביאור|מזהה אותו}} ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה. אלא כי אנן קיימין, {{שוליים|א_לא}}ברגיל ושאינו רגיל, כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין. {{ירו"מ-ביאור|שבא לעיתים רחוקות}} אית תניי תני: בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]], {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]]. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}} בעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|חשבו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]] {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]], כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|לכרתן]]. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת ללבן. אבל אמרו: {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}} {{שוליים|א_לב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע אחרי הנץ, ותיקין|מצותה עם הנץ החמה]] כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ואנא אמרית טעמא. {{ירו"מ-ביאור| אני מצאתי מה המקור}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים עב ה]]) "ייראוך עם שמש" אמר מר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#מר עוקבא|°]]: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה. תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה ואחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות. והגיע עונת קרית שמע, והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע, {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שהיו עסוקים במצווה נפטרו}} וקריתי ושניתי, ואחר כך התחילו הם. וכבר היתה החמה על ראשי ההרים. "עד הנץ החמה" רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כדי שתהא החמה מטפטפת {{ירו"מ-ביאור|מנצנצת}} על ראשי ההרים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד ג' שעות. רבי אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי|°]] ורב המנונא[[ביאור:עץ מסורת#רב המנונא|°]] ורב אדא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} בשוכח. רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח. אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח? {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} כך הוא {{שוליים|א_לג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זמן קריאת שמע עד שלוש שעות בדיעבד|הלכה {{ירו"מ-הדגשה|כרבי יהושוע}}]] ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה. <span id="דף_ח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ומאי טעמא דרבי אליעזר?''' אמרנו רבי אליעזר אומר בין תכלת לקרתן, אז בעצם לא קשור לציצית. למה? כי '''"וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים''', כלומר שתוכל להבחין ולראות בין שני צבעים. צבעים דומים - תכלת וקרתן זה קצת דומה, רק תכלת ותכלת. '''תני בשם רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו"''' - הרי ציצית זה נקבה, אז למה כתוב "וראיתם אותו" ולא "אותה"? '''מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא"'''. '''אחרים אומרים: "וראיתם אותו" כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. כן, מרחק - אם הוא יזהה את חברו ממרחק ארבע אמות, אז זה כבר יש מספיק אור וזה נחשב יום שיכול לקרוא קריאת שמע. '''רב חסדא אמר כהדא דאחרים''' - כלומר רב חסדא פסק ככה. אבל '''מה אנן קיימין?''' - משהו פה לא הגיוני. כלומר '''אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה''' - אם אתה מכיר איזה חבר, אז אפילו ממרחק אתה יכול לראות אותו אפילו בעשרים מטר. '''ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה''' - ואם אתה אדם שלא מכיר אותו בכלל, אז אפילו קרוב הרבה, אפילו שצמוד אליו, לא יכיר אותו. '''אלא כי אנן קיימין, ברגיל ושאינו רגיל''' - כמו אדם שהוא קצת מכיר אותו, '''כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין''' - כלומר מי שבא לעתים רחוקות, הוא מכיר אותו אבל הרבה זמן לא ראה אותו, בא פעם בפעם. אז דבר כזה מארבע אמות, אם הוא מצליח לזהות אותו, אז יש מספיק אור ויכול לקרוא קריאת שמע של שחרית. '''אית תניי תני: בין זאב לכלב, בין חמור לערוד. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. '''בעי מימר''' - חכמים בישיבה רצו לומר שמי שאמר בין זאב לכלב או בין חמור לערוד, '''כמן דמר בין תכלת לכרתן'''. אבל מי שאמר '''כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן דמר בין תכלת ללבן'''. יש פה גם בגלל העניין של - כמו שמדובר על להבחין בין אדם לאדם, כמו באותה ציצית - להבחין בין הלבן לתכלת - או בגלל שזה מאוד קרוב. כלומר זאב וכלב ודאי יש הבדלים, חמור וערוד יש הבדלים, אבל אדם להכיר אותו ממרחק קרוב זה כבר יותר קשה. '''אבל אמרו: מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום'''. כן, לכתחילה בעצם צריך להיות בנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה, כמו שהתפילה עצמה תהיה בעצם בנץ. '''אמר רבי זעירא: ואנא אמרית טעמא'''. איזה פסוק רומז לזה? '''"ייראוך עם שמש"''' - בזמן שהשמש זורחת, אז זה הזמן שבו התפילה הכי מקובלת. '''אמר מר עוקבא: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה'''. כלומר, ככה ותיקין היו עושים - אנשים שהיו מקפידים על המצוות, היו קוראים קריאת שמע טיפה לפני הנץ כדי שבדיוק בנץ הם יתפללו תפילת שמונה עשרה. '''תני: אמר רבי יהודה: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי רבי אלעזר בן עזריה ואחרי רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות'''. '''והגיע עונת קרית שמע''' - כנראה הם היו עסוקים במצוות כמו פדיון שבויים, ואני חושב שהם היו פטורים מקריאת שמע, ואז הגיעה העונה '''והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע''' - כלומר כנראה לא יקראו היום, וכיוון שהיו עסוקים במצוות הם פטורים. '''וקריתי ושניתי''' - עוד הספקתי ללמוד אחרי זה. '''ואחר כך התחילו הם''' - רק אחרי שסיימתי הם התחילו לקרוא קריאת שמע. '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים'''. כן, כמו בעצם אפשר גם אחרי הנץ החמה לקרוא קריאת שמע, בדיעבד. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''כדי שיהא ניכר בין הצבועין.''' ר"א דריש וראיתם אותו דקאי על תכלת דלעיל מיניה ומשיכיר תכלת בין שאר הצבועין הקרובים לגוון תכלת '''וראיתם אותה אין כתיב כאן.''' דהוה משמע דקאי על אותה מצוה: אחרים אומרים וראיתם אותו משמע על האדם העומד לנגדו וסתם ראיה ד' אמות הויא וכדמפרש רב חסדא בהדא דאחרים באיזו חבירו מיירי '''אם ברגיל.''' חבירו הרגיל עמו אפי' רחוק כמה ממנו מכירו בראיה בעלמא ואם בשאינו רגיל שלא ראה אותו אפי' קרוב לו ביותר אינו מכירו ומאי משיכיר דקאמרי '''ואתי לקיצין.''' לפעמים הוא בא והולך לו באכסניא הזה וזהו רגיל ואינו רגיל '''לערוד.''' חמור הבר '''הוא בעי מימר.''' רב חסדא דמפרש לעיל להא דאחרים הוא היה מפרש ג"כ להך פלוגתא דתנאי דפליגי בפלוגתא דר"א ורבנן במתני' '''מן מר.''' מאן דאמר בין זאב לכלב וכו' ס"ל כמאן דאמר בין תכלת לכרתן דצריך שיאור היום ביותר כדי שיכיר בין הצבע הקרוב כמעט לצבע אחר וזהו השיעור בעצמו משיכיר בין זאב לכלב או בין החמור לערוד '''ומאן דאמר כדי שיהא אדם רחוק וכו'.''' ס"ל כמ"ד בין תכלת ללבן שהוא יותר קודם שבמעט אורה יכול להבחין ביניהם וכן להכיר חבירו הרגיל ואינו רגיל ברחוק ד' אמות '''יראוך עם שמש.''' מוראך והיינו ק"ש שהם מקבלין עליהם מלכות שמים עם שמש עם הנץ החמה '''היו משכימין.''' מעט קודם הנץ החמה כדי שיסמכו לה התפילה עם הנץ החמה '''תני.''' בתוספתא פ"ק והתם קאמר שהיו עוסקין בצרכי ציבור '''שמא נתייאשו מק"ש.''' לפי שעסוקין במצות ופטורין מק"ש '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים.''' כשקראו הם '''מטפטפת.''' מתחלת לזרוח '''הלכה כר' יהושע בשוכח.''' אם שכח לקרותה בהנץ החמה יכול לקרותה עד ג' שעות כר' יהושע '''מגיב ליה חבריה.''' השיב לו חבירו וכי שייך לומר הלכה בשוכח ולא היה לך לומר אלא אם שכח קורא כר' יהושע '''כך היא הלכה.''' אלא אימא כך היא הלכה כר' יהושע ואפי' לכתחילה ולא אמרו בשוכח אלא כדי לזרז אח האדם שיהא קורא בעונתה בהנץ החמה שהיא למצוה מן המובחר</div> <div class="yerum-leiden-text">ומה טעמין דרבנן וראיתם אותו מן הסמוך לו · ומה טעמיה דר' אליעזר וראיתם אותו כדי שיהא ניכר בין הצבועין · תני בשם ר' מאיר וראיתם אותה אין כת' כאן אלא וראיתם אותו · מגיד שכל המקיים מצות ציצית כאילו מקבל פני שכינה · מגיד שהתכלת דומה לים · והים דומה לעשבים ועשבים דומין לרקיע · ורקיע דומה לכסא הכבוד · והכסא דומה לספיר דכת' וארא והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא · אחרים אומ' וראיתם אותו כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו · רב חסדא אמר בהדא דאחרים מה אנו קיימין אם ברגיל אפי' רחיק כמן חכים ליה · ואם בשאינו רגיל אפי' קרוב ליה לא חכים ליה · אלא כן אנו קיימין ברגיל ושאינו רגיל · כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתי לקיצין · אית תניי תניי בין זאב לכלב בין חמור לערוד · ואית תניי תני כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ד' ארבע אמות ומכירו · הוא בעו מימר מן מר בין זאב לכלב בין חמור לערוד כמן דמר בין תכלת ללבן · ומן דמר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו כמן דמר בין תכלת ללבן · אבל אמרו מצוותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום · אמ' ר' זעירא ואנא אמרית טעמא ויראוך עם שמש · אמ' מר עוקבן הוותיקין היו משכימין וקורין אותה כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה · תני אמ' ר' יודה מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי ר' אלעזר בן עזריה ואחרי ר' עקיבה והיו עסוקין במצות · והגיע עונת קרית שמע והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע · וקריתי ושניתי · ואחר כך התחילו הם · וכבר היתה החמה על ראשי ההרים · עד הנץ החמה · ר' זכריה בריה דר' יעקב בר זבדי בשם ר' יוסה ר' יונה כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים · ר' יהושע או' עד שלש שעות · ר' אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב הל' כר' יהושע בשוכח · ר' הונא אמ' תרין אמוראין חד אמ' בשוכח · מגיב ליה חבריה וכי יש הלכה בשוכח · כן היא הל' · ולמה אמרו בשוכח כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' המשנה אמרה עד הנץ החמה. '''רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה''' - מה הכוונה נץ החמה? לא הכוונה שהשמש יצאה לגמרי, אלא '''כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים'''. כלומר שהקרניים הראשונות שלה כבר נראים על ראשי ההרים - זה כבר מספיק כדי לקרוא קריאת שמע, לא צריך לחכות שכל החמה תצא החוצה. '''רבי יהושע אומר: עד ג' שעות'''. אמרנו שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות. '''רבי אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב: הלכה כרבי יהושע בשוכח'''. כלומר, רק אם הוא שכח ולא התפלל בזמן, אז אפשר לקרוא עד שלוש שעות. '''רבי הונא אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח'''. '''אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח?''' - איפה מצאנו דבר כזה שאמרו הלכה שאם שכחת אתה יכול לקרוא? אלא ככה ההלכה - מותר אפילו לכתחילה. '''ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה'''. כן, בעצם מותר אפילו לכתחילה, אבל שאדם יזדרז לקרוא את זה בזמן המשובח יותר, שזה עם הנץ החמה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד א<span class="yerum-runnum">15</span></div> תמן תנינן: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|או תלמידי חכמים שתורתם אמנותם, וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{שוליים|א_לד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע ותפילה|מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה]]. מאי טעמא? אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ואפילו תימר {{ירו"מ-הדגשה|כל}} קרית שמע אינה צריכה כוונה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה? מן גו דאינון צבחר {{ירו"מ-ביאור|מתוך שהם מעט}} מיכוון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה על גרמיה, {{ירו"מ-ביאור|על עצמו}} כגון אנו {{שוליים|א_לה}}שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כדעתיה, {{ירו"מ-ביאור|כשיטתו}} דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_לו}}ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי כדעתיה, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל, {{ירו"מ-ביאור|אילו היתי עומד בהר סיני בשעת מתן תורה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פה מיוחד לדברי תורה|הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין]]. {{ירו"מ-ביאור|הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות}} חד דהוי לעי באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אחד שיעסוק בתורה}} וחד דעבד ליה כל צורכיה. {{ירו"מ-ביאור|ואחד לכל צרכיו האחרים}} חזר ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה. {{ירו"מ-ביאור|ומה כשהוא אחד אין העולם מתקיים מפני הרכילות ולשון הרע שלו}} אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה! אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: אתיא דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא, דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה. ולא מודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב? ולית ליה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ללמוד על מנת לעשות|הלמד על מנת לעשות]], ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא. ואמררבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, <span id="דף_ח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ח'. הגמרא מביאה משנה ממסכת שבת, איזה יום שלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יקרא לו מנחה שיפסיקו לו לאכול, ולא לדין ומתחילים מפסיקים. '''מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה'''. כל הדברים האלה, כל המלאכות האלה, ספר דין פוסקים. אם זה היה סמוך לקריאת שמע, אז הוא מפסיק. אם סמוך לתפילה, אז הוא לא מפסיק. שואלת הגמרא, מאי טעמא? כלומר למה לקריאת שמע מפסיקין ולתפילה לא? '''אמר רב אחא: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה'''. כלומר, כיוון שקריאת שמע זה מדברי תורה, לכן מפסיקים. '''אמר רבי אבא: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע''', כלומר קריאת שמע הזמן שלה הוא מאוד קצר יותר מהתפילה. כן, קריאת שמע של ערבית זה רק עד חצות. קריאת שמע של שחרית זה רק עד שלוש שעות. לתפילה יש יותר זמן, לכן מפסיקים לקריאת שמע ואין מפסיקים לתפילה. '''אמר רבי יוסי: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה'''. אומר לו הסבר אחר מכיוון הפוך. כלומר קריאת שמע אינה צריכה כוונה, לכן גם אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, אני בוודאי אהיה טרוד, אני לא יכול להתרכז. אבל כיוון שקריאת שמע לא צריכה כוונה, אין בעיה. לעומת זאת תפילה אני חייב כוונה - אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, בכל התפילה הוא לא יכול להתרכז, לכן לא מפסיק. '''אמר רבי מנא: קשייתה קומי רבי יוסי: ואפילו תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה, שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה'''. אז איך אתה אומר שקריאת שמע לא צריכה כוונה? אם הוא מפסיק באמצע הוא לא יתרכז. ואמרה הגמרא '''מן גו דאינון צבחר מיכוון'''. כלומר, כיוון שזה רק שלושה פסוקים, זמן קצר, אז אפילו אם הוא טרוד הוא יכול לרגע להתרכז ויהיה בסדר. אבל תפילה שהיא ארוכה, בעצם קשה מאוד לכוון בה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין'''. כלומר רבי שמעון בן יוחי אומר על עצמו שהתורה היא אומנותו, ולכן אפילו אם הוא עוסק בתורה - לקריאת שמע הוא לא מפסיק. '''רבי יוחנן אמרה על גרמיה, כגון אנו שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין'''. כלומר אצלנו התורה היא לא אומנותנו לגמרי, אז אפילו לתפילה אנחנו מפסיקים. אומרת הגמרא '''דין כדעתיה ודין כדעתיה'''. רבי יוחנן שהוא סובר, '''דאמר רבי יוחנן: ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת'''. הוא אומר, הרי שתפילה, למרות שאפילו תגיד דרבנן, בעצם התפילה - הלוואי שאדם מתפלל כל היום כולו, כי תפילה תמיד פועלת. לא תמיד אנחנו רואים את זה, לא תמיד אנחנו מבינים איך היא פועלת, אבל אין תפילה שהולכת לאיבוד. כל תפילה פועלת איזו פעולה. לכן הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו. אז לכן גם באמצע לימוד תורה אנחנו מפסיקים. רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה. '''רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל'''. כלומר, אם הייתי נמצא בהר סיני כשהקדוש ברוך הוא נתן תורה לישראל, '''הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין'''. הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא שני פיות לאדם, '''חד דהוי לעי באוריתא, וחד דעבד ליה כל צורכיה'''. כלומר אחד שעוסק בתורה, ואחד לכל צרכיו - שיאכל ויעשה כל שאר צרכיו. '''חזר ומר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה'''. עכשיו שיש רק אחד, העולם לא מסוגל להתקיים בגלל השעשוע שלו. '''אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה'''. '''אמר רבי יוסי קומי רבי ירמיה: אתיא דרבי יוחנן כרבי חנינא בן עקביא'''. כלומר רבי יוחנן שאמר שמפסיקים את לימוד התורה כדי להתפלל, זה כרבי חנינא בן עקביא. '''דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה'''. כך תנא קמא אומר. '''רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה'''. זה במקביל למה שאמר רבי יוחנן שמפסיקים לתפילה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תמן תנינן.''' פ"ק דשבת מפסיקין לק"ש וכו' ומפרשי הכי אמוראי מ"ט '''תפילה אינה ד"ת.''' אלא מדרבנן '''קשייתה.''' הקשיתו לפני ר' יוסי דאפי' תימר דק"ש כולה אינה צריכה כוונה ולפיכך קאמרת דמפסיקין וקורין ואע"פ שטרוד הוא ואינו יכול לכוון מי לא מודית דמיהת ג' פסוקים הראשונים צריכין הן כוונה והרי אינו יכול לכוון '''מן גו דאינון ציבחר.''' מתוך שהן מועט יכול לכוון דעתו אף שהוא טרוד '''כגון אנו שעסוקין בתלמוד תורה.''' תמיד ואין אנו מפסיקין לדברים אחרים '''דין כדעתיה וכו'.''' ואזלו לטעמייהו ר' יוחנן דקאמר הלואי שיתפלל אדם כל היום אלמא חשיבא ליה תפילה מתלמוד תורה והלכך הוא דקאמר דמפסיקין לתפילה ואפי' מת"ת '''וחד דעביד ליה כל צורכיה.''' ולהתפלל בו גם על צורכיו ולא בפה הזה שהוא יגע בתורה אלמא חשיבא ליה תלמוד תורה יותר מן התפילה '''חזר ואמר.''' דלא היא ואין להרהר אחר מדותיו של הקב"ה שברא לאדם פה אחד דמה עכשיו כשהפה אחד הוא אין העולם יכול להתקיים מלשון הרע שלו אם היו לו שתי פיות עאכ"ו '''אתיא דר' יוחנן כר"ח בן עקביא.''' דס"ל כותבי ספרים שהן כעוסקין בתורה ומפסיקין גם לתפילה '''דתני.''' בתוספתא פ"ק '''ולא מודי.''' וכי לא מודי רשב"י שמפסיקין מד"ת לעשות המצוה ולקיימה בזמנה כגון סוכה ולולב וכיוצא בהן והרי עיקר הלימוד הוא על מנת לעשות וא"כ אמאי לא הפסיק כדי לקיים מצות קריאת שמע</div> <div class="yerum-leiden-text">בשעתה · תמן תנינן מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה · אמ' ר' אחא קרית שמע דבר תורה · תפילה אינה דבר תורה · אמ' רבא קרית שמע זמנה קבוע תפילה אין זמנה קבוע· אמ' ר' יוסי קרית שמע אינה צריכה כוונה · תפילה צריכה כוונה · אמ' ר' מנא קשייתה קומי ר' יוסי ואפי' תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה · שלשה פסוקין הראשונים צריכין כוונה · מן גו דאינון ציבחר מיכוין · ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחי כגון אנו שאנו עסוקין בתלמוד תורה אפי' לקרית שמע אין אנו מפסיקין · ר' יוחנן אמרה על גרמיה כגון אנו שאין אנו עסוקין בתלמוד תורה אפי' לתפילה אנו מפסיקין · דין כדעתיה ודין כדעתיה · ר' יוחנן כדעתיה דר' יוחנן אמ' ולואי שיתפלל אדם כל היום · למה שאין תפילה מפסדת · ר' שמעון בן יוחי כדעתיה דר' שמעון בן יוחי אמ' אילו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאיתיהיבת תורה ליש' הוינא מתבעי קומוי רחמנא דיתברי לבר נשא תרין פומין · חד דהוה לעי באוריתא · וחד דעביד ליה כל צורכיה · חזר ומר ומה אין חד הוא לית עלמא יכיל קאיים ביה מן דילטוריא דיליה · אילו הוו תרין על אחת כמה וכמה · אמ' ר' יוסי קומוי ר' ירמיה אתיא דר' יוחנן כר' חנינא בן עקביה דתני כותבי ספרים תפילין ומזוזות מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה · ר' חנינא בן עקביה או' כשם שמפסיקין לקרית שמע כך מפסיקין לתפילה ולתפילין ולשאר כל מצוותיה שלתורה · ולא מודי ר' שמעון בן יוחי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב · ולית ליה לר' שמעון בן יוחי הלמד על מנת לעשות ולא הלמד שלא לעשות · שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא · וא' ר' יוחנן הלמד שלא לעשות נוח לו אילו נהפכה שיליתו על פניו ולא יצא לעולם · טעמ' דר' שמעון בן יוחי</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' שואלת הגמרא על רבי שמעון בר יוחאי, האם הוא סובר שלא מפסיקים לשום דבר? כלומר אדם שלמד תורה לא מפסיק לשום מצווה? '''ולא מודה רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב'''? זה משהו לא הגיוני. '''ולית ליה לרבי שמעון בר יוחאי הלמד על מנת לעשות, ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא'''. '''ואמר רבי יוחנן: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם'''. כלומר עדיף שלא ייוולד בכלל - אדם שלומד רק תורה ולא מתכוון לקיים. ואתה גומר לו בעצם באמת, לגבי כל מצווה אחרת, לפי רבי שמעון בר יוחאי מפסיקים, אלא רק בקריאת שמע - זה משהו מיוחד. רק לגבי קריאת שמע הוא אומר שלא מפסיקים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ח עמוד א''' {{שוליים|א_לד}} '''העובד בשעת עבודתו, מפסיק לקריאת שמע ואינו מפסיק לתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ה , רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קו סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרישא של הירושלמי (מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה), והרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה בטעמי רב אחא ורבי אבא. {{שוליים|א_לה}} '''העוסק בתלמוד תורה עם הרב, האם פוסק לתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קו סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שתלמיד לפני רבו אינו פוסק לתפילה, שהתורה חשובה משום כבוד הרב, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_לו}} '''מותר להתפלל כל היום כולו ואין בכך משום הפסד תפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קז סעיף א , סמ"ג עשין יט <קטע סוף=ח א/> ==דף ח עמוד ב== <קטע התחלה=ח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי הלכה למעשה, וכך פסקו הרמב"ם והשולחן ערוך שהמאריך בתפילתו ומעלה בה תחנונים הרי זה משובח. {{שוליים|א_לז}} '''מי שקרא קריאת שמע שלא בזמנה אם הפסיד בכך מדברי תורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא מרי שהקורא ק"ש בעונתה חשוב כעוסק במשנה, שכן שו"ע ורמב"ם פסקו שהקורא ק"ש בעונתה לא הפסיד כלום ודומה לעוסק במשנה. {{שוליים|א_לח}} '''קריאת שמע נאמרת בכל תנוחה שהאדם נמצא בה, ואינה תלויה בשכיבה או עמידה דווקא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן סג סעיף א , סמ"ג עשין יח. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שכל אדם קורא כדרכו בין יושב בין מהלך בין שוכב בין עומד, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן סג סעיף א, וכן הלכה למעשה גם בבבלי (ברכות י:-יא.) שמסקנתו כבית הלל.. {{שוליים|א_לט}} '''קריאת שמע חייבת בישיבה זקופה ולא בהטיה, אך חתן פטור וקורא כדרכו מוטה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ד, הלכה א , שו"ע או"ח סימן ע סעיף ג , סמ"ג עשין יח. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כרבי אלעזר בן עזריא שיש לקרוא בזקיפה, שהראייתן ממשל "מה נאה זקנך כשהוא מגודל", וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע להצריך ישיבה זקופה בקריאת שמע חוץ מחתן שפטור. {{שוליים|א_מ}} '''המוסיף על דברי סופרים דין תוספת יש בו חיוב, ודברי זקנים (חכמים) חמורים מדברי נביאים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ממרים, פרק ד, הלכה ג , סמ"ג עשין קיא , סמ"ג לאוין ריז <קטע סוף=ח ב/> ==דף ט עמוד א== <קטע התחלה=ט א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא שדברי זקנים חמורים מדברי נביאים, וכן פסק הרמב"ם (הלכות ממרים פ"ד ה"ג) שהמוסיף על דברי סופרים כדוגמת המוסיף על חמש טוטפות חייב, ומטעם זה החמירו חכמים בדבריהם יותר מדברי תורה עצמה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד ב<span class="yerum-runnum">16</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|תורה}} זה שינון {{ירו"מ-הדגשה|וקריאת שמע}} {{ירו"מ-הוסר|וזה}} זה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון. והא תנינן: הקורא מכאן ואילך {{שוליים|א_לז}}לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. {{ירו"מ-הדגשה|לרבי שמעון בן יוחאי}} היא היא. {{ירו"מ-ביאור|שניהם חשובים במידה שווה}} אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה. רבי אבא מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, כמשנה היא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רשב"י לא הפסיק מלימודו אפילו לקריאת שמע|{{ירו"מ-הדגשה|שעסק במשנה לא צריך להפסיק}}]]. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה. ורבנן עבדי מקרא כמשנה. {{ירו"מ-ביאור|שניהם שוים וקריאת שמע בזמנה חביבה מהם}} <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ג"> </span> {{מתני'|ברכות א ג}}[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשכבך ובקומך" ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|א_לח}}כל אדם קורין כדרכן, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים.<br><strong>גמ':</strong> הא [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל{{ירו"מ-הוסר|דבה}} מקיימים {{ירו"מ-ביאור|מסבירים}} תרין קריין. {{ירו"מ-ביאור|את שני הפסוקים גם את שלהם וגם את של בית שמאי}} מה מקיימין [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי{{ירו"מ-הוסר|דבש}} "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"? "בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות; "ובלכתך בדרך" {{שוליים|א_לט}}פרט לחתן. ותני: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, שהיו שרויין במקום אחד. והוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} זקוף. הגיע זמן קריאת שמע, נזקף [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא והטה [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל למה הדבר דומה}}? אומר לאחד מן השוק: מה {{ירו"מ-הדגשה|נאה}} לך זקנך {{ירו"מ-הדגשה|כשהוא}} מגודל. והוא אומר: יהיה כנגד המשחיתים. {{ירו"מ-ביאור|אלך ואגלחנו}} אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זקוף, הטית{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. אמר לו: אתה נזקפת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי. ואני הטיתי כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד"> </span> {{מתני'|ברכות א ד}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו: כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י היית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לחוב בעצמך, שעברת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל.<br><strong>גמ':</strong> חברייא {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים כדברי תורה, שנאמר: ([[שיר השירים ז י]]) "חכך כיין הטוב" רבי שמעון בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שיר השירים א ב]]) "כי טובים דודיך מיין" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]] בשם רבי יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]" תדע לך [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חביבים דברי סופרים מדברי תורה|שחביבים דברי סופרים מדברי תורה]], שהרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון, אלו לא קרא קריאת שמע, לא היה עובר אלא בעשה. ועל ידי שעבר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל נתחייב מיתה, על שם: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן. תדע לך שהוא כן, דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|גבי זקן ממרא}} האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור; {{שוליים|א_מ}}"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנניה בריה דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה בריה דרב אדא|°]] בשם רבי תנחום בי רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בי רבי חייא|°]]: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים, <span id="דף_ט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''טעמיה דרבי שמעון בר יוחאי, זה שינון וזה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון'''. אומרת הגמרא '''והא תנינן: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. משמע שבעונתה זה יותר מדובר בתורה. '''הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. היא היא'''. כלומר מקריאת שמע בעונתה זה כמו לימוד תורה. '''אמר רבי יודן: רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה'''. כלומר רבי שמעון בר יוחאי היה תורה אומנותו, עסק בתורה יומם ולילה, אז בעצם אצלו התורה - לימוד תורה - לא קריאת שמע בעונתה, אפילו לא יותר חביב מלימוד תורה. '''רבי אבא מרי: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר, מי שקורא את זה לא בזמן - הרי זה כקורא בתורה, משמע שבזמנה זה יותר. אבל כמו מה? כמו תורה שבעל פה, כמו משנה. אז רבי שמעון בר יוחאי, כיוון שהוא עוסק במשנה, אז בעצם זה אותו דבר, לא היה צריך להפסיק. '''ורבי שמעון בר יוחאי כדעתיה דרבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה'''. כלומר אדם שעוסק בתורה שבכתב זה טוב, אבל לא לגמרי, מהסיבה הפשוטה שאתה לא יכול להגיע להלכה מתורה שבכתב. '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה''' - ותורה שבעל פה אתה יכול להגיע. אז תורה שבעל פה יותר חשובה. ורבנן, לכן הוא יכול להגיד שבעצם הקורא לאחר מכן זה כמו קורא בתורה שבכתב, אבל קודם לכן הוא כקורא במשנה, כמו שקורא תורה שבעל פה. רבי שמעון בר יוחאי עוסק בתורה שבעל פה, לכן בעצם הוא לא היה צריך להפסיק. אבל חכמים שסוברים שתורה שבכתב זה כמו תורה שבעל פה, הם לא יכלו להגיד את זה, כי הם אמרו - המשנה אומרת שמי שקורא לאחר מכן זה כמו שקורא בתורה שבכתב, אבל זה בעצם אותו דבר כמו תורה שבעל פה, ואם הוא קורא בזמנה זה יותר משובח ולכן צריך להפסיק. אנחנו ממשיכים בפרק א' הלכה ג'. '''בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו''', שנאמר "בשכבך ובקומך". בית שמאי אומרים צריכים לנהוג כמו שכתוב - בבוקר תעמוד, בערב תשכב. '''ובית הלל אומרים: כל אדם קורין כדרכן''', שנאמר "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". כלומר, בכל, אפילו בהליכה אפשר לקרוא קריאת שמע. '''אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים'''. להגדיל את הזמן. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''זהו שינון.''' משום דמצות ק"ש שינון ודיבור הוא ואין מבטלין דיבור הלימוד מפני לימוד אחר '''והא תנינן וכו'.''' ומשמע הא ק"ש בעונתה חביבה יותר מד"ת ומשני היא היא כלומר לר"ש היא היא כדאמר ר' יודן לפי שהיה ר"ש תדיר בד"ת ולפיכך אין ק"ש בעונתה חביבה יותר מד"ת וכי קתני במתני' לשאר כל אדם הוא דקאמר '''א"ר אבא מרי.''' בלאו הכי ל"ק דלא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה והיינו מקרא ותידוק מינה הא בעונתה כמשנה היא וא"כ ר"ש שהיה לומד במשנה א"צ להפסיק אפי' בעונתה '''ר"ש בן יוחי כדעתיה.''' דאמר לקמן פ' כל כתבי העוסק במקרא מדה שאינה מדה היא ואינו כעוסק במשנה '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה.''' והלכך לא מפרשי להמתני' כר"ש ומפסיקין לק"ש מד"ת '''מתני' יטו.''' על צדיהם דכתיב בשכבך דרך שכיבה '''יעמדו.''' דכתיב ובקומך דרך קימה '''כדרכן.''' בין בקימה בין בישיבה בין בשכיבה בין בהליכה '''גמ' הא דב"ה מקיימין תרין קריא.''' דידהו וקרא דב"ש אלא דב"ש מה מקיימין קרא דב"ה '''בשבתך בביתך פרט לעוסקים במצות.''' דמשמע בשבת דידך שאתה עוסק בדברי רשות '''ובלכתך בדרך פרט לחתנים.''' דמשמע בלכת דידך שאתה טרוד בדבר רשות פרט לחתן שטרוד במצוה '''מתני' אמר ר' טרפון וכו' כדיי היית.''' ראוי היית ליהרג ואם היית מת היית מתחייב בנפשך '''גמ' חברייא בשם ר' יוחנן וכו'.''' גרסינן להא פ' י"א דסנהדרין הלכה ד' ובפ"ב דע"ז דודים ד"ס לד"ת כלומר קרובים הן לד"ת וחביבים הן כד"ת '''וחכך כיין הטוב.''' חכך של סופרים כיין הטוב של תורה '''כי טובים דודיך.''' דברי סופרים הקרובים לד"ת וחביבים יותר מיינה של תורה '''יש בהן קולין.''' כלומר לפעמים תמצא בהן יותר קולא מד"ס שהן חמורין לעולם כדקתני במתני' דסנהדרין ומייתי לקמיה</div> <div class="yerum-leiden-text">זה שינון וזה שינון ואין מבטל שינון מפני שינון · והא תנינן הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה · הא בעונתה חביבה מדברי תורה · היא היא · אמ' ר' יודן ר' שמעון בן יוחי על ידי שהיה תדיר בדברי תורה לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה · אמ' ר' חמא מרי לא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה · הא בעונתה כמשנה היא · ר' שמעון בן יוחי כדעתיה דר' שמעון בן יוחי אמ' העוסק במקרא מידה שאינה מדה · ורבנן עבדי מקרא כמשנה · מתני' בית שמי אומ' בערב כל אדם יטו ויקרו ובבוקר יעמודו שנ' בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך ובית הלל אומ' כל אדם קורין כדרכן שנ' ובלכתך בדרך · אם כן למה נאמ' ובשכבך ובקומך · אלא בשעה שבני אדם שוכבין ובשעה שבני אדם עומדין · הא דבית הלל מקיימין תרין קרייא · מה מקיימין דבית שמי בשבתך בביתך ובלכתך בדרך · בשבתך בביתך פרט לעוסקים במצות · ובלכתך בדרך פרט לחתנים · תני מעשה בר' אלעזר בן עזריה ור' ישמעאל שהיו שרויין במקום אחד · והיה ר' אלעזר בן עזריה מוטה ור' ישמעאל זקוף · הגיע זמן עונת קרית שמע · נזקף ר' אלעזר בן עזריה והיטה ר' ישמעאל · אמ' ר' אלעזר לר' ישמעאל אומר לאחד מה לך זקנך מגודל והוא או' יהיה כנגד המשחיתים · אני שהייתי מוטה נזקפתי ואתה שהיית זקוף היטית · אמ' לו אתה נזקפת כדברי בית שמי · ואני היטיתי כדברי בית הלל · ד"א שלא יראוני התלמידים ויעשו הל' קבע כדברי בית שמי מתני' אמ' ר' טרפון אני הייתי בא בדרך והיטיתי לקרות כדברי בית שמי וסיכנתי בעצמי מפני הליסטין · אמרו לו כדיי היית לחוב על עצמך שעברת על דברי בית הלל · חברייא בשם ר' יוחנן דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים כדברי תורה · חיכך כיין הטוב · שמעון בר ווה בשם ר' יוחנן דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים יותר מדברי תורה · כי טובים דודיך מיין · ר' בא בר כהן בשם ר' יודה בן פזי תדע לך שחביבין דברי סופרים מדברי תורה שהרי ר' טרפון אילו לא קרא לא היה עובר אלא בעשה · ועל ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה על שם ופורץ גדר ישכנו נחש · תני ר' ישמעאל דברי תורה יש בהן איסור ויש בהן היתר · יש בהן קולין יש בהן חומרין · אבל דברי סופרין כולן חמורין הן · תדע לך שהוא כן · דתנינן תמן הדן אין תפילין לעבור על דברי תורה פטור · חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב · ר' חנניה בריה דר' אדא בשם ר' תנחום ביר' חייא חמורים דברי זקינים מדברי נביאים</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ענתה הגמרא: '''הא בית הלל מקיימים תרין קריין''', כלומר הסבירו גם את הפסוק של עצמם וגם את הפסוק של בית שמאי. עכשיו '''מה מקיימין בית שמאי "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"'''? כלומר איך הם הסבירו את הפסוק של בית הלל, הרי לכאורה אפילו בהליכה מותר. עונה הגמרא: '''"בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות'''. כלומר, זה בא להגיד שאם אתה יושב בבית פרט לך, אתה חייב בקריאת שמע, אבל אם אתה עסוק באיזו מצווה, אתה פטור. '''"ובלכתך בדרך" פרט לחתן''', כמו שכתוב "דרך גבר בעלמה". כלומר בעצם כשאדם עוסק בנישואין, הוא טרוד בעבידת מצווה, אז הוא יהיה פטור. '''ותני: מעשה ברבי אלעזר בן עזריא ורבי ישמעאל, שהיו שרויין במקום אחד. והוה רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ורבי ישמעאל זקוף'''. כלומר רבי אלעזר בן עזריה שוכב ורבי ישמעאל זקוף. '''הגיע זמן קריאת שמע, נזקף רבי אלעזר בן עזריא והטה רבי ישמעאל'''. '''אמר רבי אלעזר בן עזריא לרבי ישמעאל''' - למה הדבר דומה? '''אומר לאחד מן השוק: מה לך זקנך מגודל'''. יש לך זקן יפה. אומר לו - נלך לגזור אותו, '''יהיה כנגד המשחיתים'''. '''אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית זקוף, הטית'''. כאילו כביכול אני אומר לך, מה עשית בסדר, ואתה שהיית זקוף הטית? '''אמר לו: אתה נזקפת כדברי בית שמאי'''. כלומר כשנזקפת בעצם נהגת כמו בית שמאי שאמרו שבבוקר צריך לעמוד. '''ואני הטיתי כדברי בית הלל'''. כלומר שלא יחשבו שאני נוהג כמו בית שמאי, לכן הטיתי, כי מותר גם בהטיה. עכשיו לכאורה בית הלל גם מסכימים שמותר גם בעמידה, אבל '''דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי בית שמאי'''. כלומר, התלמידים יראו אותי ויראו שאני עומד, ויראו אותך שהיית שוכב וקמת - כלומר יחשבו שצריכים לקרוא את זה בעמידה כמו בית שמאי. אז לכן אני נשכבתי כדי שיקבעו עליי כבית הלל. הלכה ד'. '''אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים'''. כלומר הוא שכב בערב כדי לקרוא קריאת שמע בשכיבה, ובזמן הזה עברו שם ליסטים והוא הסתכן. '''אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל'''. '''חברייא בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה'''. כן, הגמרא - דברי סופרים, התורה שבעל פה, זה דודים, זה מקבילים לדברי תורה שבכתב. '''וחביבים כדברי תורה'''. כלומר, בעצם אותו דבר, באותה דרגה כמו דברי תורה, כי דכתיב "חכך כיין הטוב" - יין הטוב זה התורה שבכתב, חכך זה התורה שבעל פה, כי יין הטוב אותו דבר. '''רבי שמעון בר ווה בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה''', כי דכתיב "כי טובים דודיך מיין". הגמרא מוכיחה שתורה שבעל פה יותר טוב מתורה שבכתב. '''אמר רבי אבא בר כהן בשם רבי יהודה בן פזי: תדע לך שחביבים דברי סופרים מדברי תורה'''. באמת אני יכול להוכיח את זה - שהרי רבי טרפון, מה אמרנו? רבי טרפון הטה כבית שמאי, והוא סיכן את עצמו מפני הליסטים - הוא הגיע כמעט ונהרג. אילו לא היה קורא קריאת שמע בכלל, '''לא היה עובר אלא בעשה''' - עבר על עשה, התורה ציוותה לקרוא קריאת שמע, הוא לא קרא, אין על זה עונש. אבל '''על ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה''', כי דכתיב '''"ופורץ גדר ישכנו נחש"'''. רואים מכאן שדברי סופרים זה הרבה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''תני רבי ישמעאל: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן'''. '''תדע לך שהוא כן''' - וזה עוסק בזקן ממרה. זקן ממרה, אם הוא אומר אין תפילין בכלל, כלומר הוא בעצם עוקר דבר שעברו על דברי תורה - '''האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור'''. הוא עקר דבר לגמרי, הוא פטור. אבל אם הוא אומר '''"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב'''. כלומר הוא מוסיף, אנחנו יודעים שהלכה למשה מסיני שיש ארבעה, הוא בא ואומר חמישה - אז בעצם הוא חייב. מכאן שזה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''רבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים'''. כלומר דברי חכמים יותר חמורים מדברי נביאים. דכתיב "אל תטיפו יטיפו" - הקדוש ברוך הוא אומר לנביאים אל תתנבאו יותר, עם ישראל לא רוצה לשמוע, תפסיקו. ואילו לגבי דברי חכמים כתוב "הטיף לך לאזן משך" - כלומר הקדוש ברוך הוא מצווה את החכמים שהם כן יטיפו לעם ישראל. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד א<span class="yerum-runnum">17</span></div> דכתיב: ([[מיכה ב ו]]) "אל תטיפו יטיפון, לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות." {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא אמר לנביאים לא להטיף לישראל, כי אינם רוצים לשמוע}} וכתיב: ([[מיכה ב יא]]) "אטיף לך ליין ולשכר" {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא מצווה לחכמים שיטיפו לישראל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נביא צריך מופת, אך חכם אינו צריך|נביא וזקן למי הן דומין]]? למלך ששולח ב' פלמטרין {{ירו"מ-ביאור|שרים}} שלו למדינה. על אחד מהן כתב: אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין {{ירו"מ-ביאור|כתב הרשאה}} שלי, אל תאמינו לו. ועל אחד מהן כתב: אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין. כך בנביא כתיב: ([[דברים יג ב|דברים ראה יג ב]]) "ונתן אליך אות או מופת"; ברם הכא: ([[דברים יז יא|דברים שופטים יז יא]]) "על פי התורה אשר יורוך". הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} {{ירו"מ-הדגשה|שהלכה כבית הלל}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יצאה בת קול שהלכה כבית הלל|משיצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בת קול]], אבל עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי וכחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, על זה נאמר: ([[קהלת ב יד]]) "הכסיל בחושך הולך" כקולי אילו ואילו, נקרא רשע. אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין. הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} עד שלא יצאת בת קול, אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. וכל העובר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, חייב מיתה. תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. איכן יצאה בת קול? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב ביבי[[ביאור:עץ מסורת#רב ביבי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ביבנה יצאה בת קול. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ה"> </span> {{מתני'|ברכות א ה}} {{שוליים|א_מא}}בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך. לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יהושע א ח]]) "והגית בו יומם ולילה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מספר הברכות בקריאת שמע|שתהא הגיות היום והלילה שוין]]. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שבלילה לא אומרים פרשת ציצית הוסיפו ברכה אחרי קריאת שמע}} רבי יוסי בר אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[תהילים קיט קסד]]) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|לכן תיקנו שלוש ברכות בבקר וארבע בערב אמר}} רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] בשם רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: כל המקיים שבע ביום הללתיך, כאלו קיים והגית בו יומם ולילה, {{ירו"מ-הדגשה|שהשווה הגיות יום ללילה}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עשרת הדברות בקריאת שמע|מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום]]? רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] אמר: מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בהן. ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "אנכי ה' אלהיך" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "שמע ישראל ה' אלהינו". ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "ה' אחד". ([[שמות כ ו|שמות יתרו כ ו]]) "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" — ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך". מאן דרחים מלכא, {{ירו"מ-ביאור|מי שאוהב את המלך}} לא משתבע בשמיה ומשקר. ([[שמות כ ז|שמות יתרו כ ז]]) "זכור את יום השבת לקדשו" ([[במדבר טו מ|במדבר שלח טו מ]]) "למען תזכרו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה, דכתיב: ([[נחמיה ט יד]]) "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} להם ביד משה עבדיך". להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. ([[שמות כ יא|שמות יתרו כ יא]]) "כבד את אביך ואת אמך" — ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תרצח" — ([[דברים יא יז|דברים עקב יא יז]]) "ואבדתם מהרה", {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מאן דקטיל מתקטיל. {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצח סופו שירצח}} ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תנאף" — ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה, {{ירו"מ-ביאור|לב ועניים שני סרסורים לעבירה}} דכתיב" ([[משלי כג כו]]) "תנה <span id="דף_ט_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''נביא וזקן''' — כלומר תלמיד חכם ונביא, למה הם דומים? למלך ששולח שני פרלמנטרים, כלומר שני שליחים. לאחד מהם הוא אומר לו: אל תשמעו ממנו אלא אם כן '''יראה לכם חותם שלי וסמנטירין שלי''', כלומר את כתב הרשאה שלי. ואל אחד הוא כותב: '''אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין''', כלומר בלי כתב הרשאה. אז גם ככה בנביא כתוב "'''ונתן אליך אות או מופת'''", רק אז תשמע לו. במה זה בתלמיד חכם? כתוב '''על פי התורה אשר יורוך'''. לא צריך שום ראיה, שום אותות, שום מופתים, צריך לשמוע בכל דברי חכמים. עכשיו הגמרא חוזרת. אמרנו שהלכה כבית הלל, אז הגמרא אומרת: הדא, משיצאת בת קול. אבל '''עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל, על זה נאמר: "הכסיל בחושך הולך"'''. כמו מי שרוצה לקחת את כל החומרות עליו נאמר "הכסיל בחושך הולך". ומי שרוצה לקחת את כל הקולות, מחפש כל קולה בכל דבר — '''כקולי אילו ואילו, נקרא רשע'''. '''אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין'''. כלומר או שהוא לוקח את כל הקולות והחומרות של בית שמאי, או את הקולות והחומרות של בית הלל, כאחד מהם. אבל כל זה '''עד שלא יצאת בת קול'''. '''אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי בית הלל. וכל העובר על דברי בית הלל, חייב מיתה''', כמו שראינו ר' יונתן שאמרו לו כדאי היית רכוב בנפש בעצמך. '''תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי בית הלל'''. '''איכן יצאה בת קול?''' אמר רב ביבי בשם רבי יוחנן: '''ביבנה יצאה בת קול'''. כן, ביבנה, שם יצאה בת קול, שאחרי שכתוב שחלקו כמה שנים וכולי, באה בת קול ואמרה הלכה כדברי בית הלל. ומאז בעצם אנחנו חייבים לנהוג כמו בית הלל. פרק א' הלכה א'. מה תנינן? '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה'''. כלומר בקריאת שמע של שחר אנחנו מברכים שתי ברכות לפניה — מברכים יוצר אור ואהבה רבה — ואחת לאחריה, זה גאל ישראל. '''ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה'''. כלומר, אנחנו במעריב, ערבים ואהבה רבה זה לפניה, וגאל ישראל והשכיבנו זה שתיים לאחריה. '''אחת ארוכה ואחת קצרה'''. יש כל מיני שאלות מה זה בדיוק ארוכה וקצרה. יש אומרים שארוכה זה ממש באורך, כלומר יש ברכות שהן ארוכות וברכות קצרות, וכמו שהפרשנים מסבירים, ארוכה זה השכמת ומונע... כלומר השם ומגן שזו ארוכה והשכיבנו שהיא קצרה. פירוש אחר, שארוכה פירושה ברכה שמתחילה ב"ברוך" ומסיימת ב"ברוך", וברכה קצרה זו ברכה שרק פותחת ב"ברוך" ולא מסיימת ב"ברוך". '''מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך'''. כלומר, זה בעצם משהו כללי, לא נאמר רק לגבי קריאת שמע, אלא לגבי כל הברכות שחכמים תיקנו לנו — להאריך, כלומר לפתוח ב"ברוך" ולסיים ב"ברוך", אז הוא לא רשאי לקצר, וגם הפוך. '''לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''דכתיב אל תטיפו יטיפון.''' מקרא הוא במיכה שהנביא אמרה הם בשם ה' שראוי למנוע מהן דברי נביאות הואיל ואינם משגיחין ומבזין דבריו כמו שאמר אל תטיפו יטיפון לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות לפי שאינם חפצים אלא בדברי שקר וכזב כמו שמסיים שם לו איש הלך רוח ושקר כזב אטיף לך ליין ולשכר והיה מטיף העם הזה ולפיכך צוה השם למנוע דברי נביאות מהם אבל בדברי הזקנים לא מצינו כן אלא אף ע"פ שאינם משגיחים אמרה תורה והגידו לך את דבר המשפט וענש להממרים ואינם שומעין לדבריהם הרי חמורים הם דברי זקינים מדברי נביאים '''פלימנטרין.''' הבא בשליחות המלך לעשות ולפקח על דבר פרטי נקרא פלימאנטרוס בלשון רומי '''סמנטרין.''' סימן כתב ואות מהמלך '''ברם הכא ע"פ התורה אשר יורוך.''' אשר הם אומרים כך ציותה התורה מבלתי אות וסימן תאמין להם '''הדא דתימר.''' דעבדינן כב"ה משיצא בת קול כדלקמן '''הדין דתימר.''' להא דאמרן הרוצה להחמיר וכו' או כקולי וכחומרי ב"ש עושה עד שלא יצאת בת קול שהלכה כב"ה לעולם '''ביבנה.''' כשהיו סנהדרין קבועין ביבנה '''מתני' בשחר מברך שתים לפניה.''' יוצר אור ואהבה '''ואחת לאחריה.''' אמת ויציב '''ובערב מברך שתים לפניה.''' מעריב ערבים ואהבת עולם ושתים לאחריה אמת ואמונה והשכיבנו '''אחת ארוכה ואחת קצרה.''' אשתים שלפניה קאי בין בשחרית בין בערבית ארוכה היא שפותחת בברוך וחותמת בברוך וזהו יוצר אור וכן מעריב ערבים. קצרה היא אהבה בשחרית ובערבית שחותמת בברוך ואינה פותחת בברוך '''מקום שאמרו להאריך.''' לפתוח ולחתום בברוך '''אינו רשאי לקצר.''' שלא לפתוח או שלא לחתום '''לקצר.''' שלא לפתוח בברוך או שלא לחתום אינו רשאי להאריך לפתוח בברוך או לחתום '''לחתום.''' אקצרה קאי דמקום שאמרו לחתום בברוך ולא לפתוח אינו רשאי לשנות שלא לחתום ולפתוח בברוך '''ושלא לחתום.''' מקום שאמרו שלא לחתום כגון ברכת הפירות וברכת המצות אינו רשאי לחתום '''גמ' שתהא הגיית היום והלילה שוין.''' ולפיכך תיקנו בשחר שתים לפניה ואחת לאחריה וג' פרשיות של ק"ש הרי שלש ג"כ ובערבית לחד מ"ד לקמן שאין אומרים כי אם ב' פרשיות של ק"ש תיקנו שתים לפניה ושתים לאחריה ובזה היום והלילה שוין '''על שם שבע ביום הללתיך.''' ר' יהושע בן לוי טעמא דכל הברכות הללו קאמר דשחרית ודערבית '''כל המקיים שבע ביום הללתיך.''' וקורא ק"ש עם ברכותיה שלפניה ושלאחריהבשחרית ובערבית '''למען תזכרו.''' ועשיתם את כל מצותי וזו היא מצות שבת כדדריש רבי</div> <div class="yerum-leiden-text">דכת' אל תטיפו יטיפון אל יטיפו לאלה לא יסג כלימות · וכת' אטיף לך ליין ולשכר · נביא וזקן למה הן דומין · למלך ששולח שני פלמטרין שלו למדינה · על אחד מהן כתב אם אינו מראה לכם חותם שלי וסלמנטירין שלי אל תאמינו לו · ועל אחד מהן כתב אעפ' שאינו מראה לכם חותם שלי · האמינוהו בלא חותם וסמנטירין · כך בנביא כת' ונתן אליך אות או מופת · ברם הכא על פי התורה אשר יורוך' · הדא דתימר משייצאת בת קול · אבל עד שלא יצאת בת קול כל הרוצה להחמיר על עצמו ולנהוג כחומרי בית שמי וכחומרי בית הלל על זה נאמ' הכסיל בחושך הולך · כקולי אילו ואילו נקרא רשע · אלא אי כקולי וכחומרי דדין · אי כקולי וכחומרי דדין · הדין דתימ' עד שלא יצאת בת קול · אבל משייצאת בת קול לעולם הלכה כדברי בית הלל וכל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה · תני יצאת בת קול ואמרה אילו ואילו דברי אלהים חיים אבל הל' כדברי בית הלל · איכן יצאת בת קול ר' ביבי אמ' בשם ר' יוחנן ביבנה יצאת בת קול · מתני' בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה אחת ארוכה ואחת קצרה · מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך : לחתום אינו רשאי שלא לחתום · שלא לחתום אינו רשאי לחתום · ר' סימון בשם ר' שמואל בר נחמן על שם והגית בו יומם ולילה · שתהא הגיית היום והלילה שוין · ר' יוסי בר אבין בשם ר' יהושע בן לוי · על שם שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך · ר' נחמן בשם ר' מנא כל המקיים שבע ביום הללתיך כאילו קיים והגית בו יומם ולילה · מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום · ר' לוי ור' סימון · ר' סימון אמ' מפני שכתובן שכיבה וקימה · ר' לוי אמ' מפני שעשרת הדיברות כלולין בהן · אנכי יי' אלהיך · שמע יש' יי' אלהינו · לא יהיה לך אלהים אחרים על פני · יי' אחד · לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא · ואהבת את יי' אלהיך · מאן דרחים מלכא לא לישתבע בשמייה ומשקר · זכור את יום השבת לקדשו למען תזכרו · ר' או' זו מצות שבת שהיא שקולה כנגד כל מצוותיה שלתורה · אמ' ר' אלעזר בר' אבינא מצות דשבת מלא · ואת שבת קדשך הודעת להם · להודיעך שהיא שקולה כנגד מצותיה שלתורה · כבד את אביך ואת אמיך · למען ירבו ימיכם וימי בניכם · לא תרצח · ואבדתם מהרה · מאן דקטיל מתקטיל · לא תנאף · לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם · אמ' ר' לוי ליבא ועינא תרין סרסורי דחטאה תנה</div> <div class="yerum-side">'''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום.''' שמע והיה אם שמוע שאומרין אותן בבקר ובערב דאלו פ' ויאמר פלוגתא היא לקמן בפרקין אם מזכירין יציאת מצרים בלילות '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן.''' כדמפרש ואזיל דבפסוק ראשון כלולין ב' דברות הראשונות אנכי ולא יהיה לך וכן כולן בכל הג' פרשיות ורובן בב' פרשיות הראשונות הן. והנכון דגרסי' מפני מה קורין ג' פרשיות הללו וכאידך מ"ד '''כבד את אביך ואת אמך.''' למען יאריכון ימיך וזהו נרמז בפסוק למען ירבו ימיכם וימי בניכם שאם תקיימו מצוה זו ירבו ימיכם וכן ימי בניכם אם הם יקיימו '''כתיב תנה בני לבך לי ועיניך.''' דריש ועיניך אדלעיל שאם תתן לי לבך ועיניך אז דרכי תצרנה כדמסיים אמר הקב"ה וכו' '''וכתיב וה' אלהים אמת.''' כלומר אחר שיאמר אלהיכם צריך לומר אמת ולא יפסיק כדכתיב וה' אלהים אמת ובכאן נרמז שלא יעיד שקר כ"א אמת כמו שהקב"ה הוא אמת וכדמסיים ר' לוי לקמיה ואיידי דדריש מלת אמת מייתי נמי להאי דר' בון דדריש בפ"ק דסנהדרין הלכה א' על הא דאמר התם חותמו של הקב"ה אמת ומהו אמת. ולמה חותמו אמת א"ר בון שהוא אלהים חיים ומלך עולם ונוטריקון של אמת אלהים מלך תמיד</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' גמ': '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה''', כמו שאמרנו במשנה. אמר רבי סימון בשם רבי שמואל בר נחמן, למה בעצם בערב אומרים שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה? אמר: כיוון שכתוב '''והגית בו יומם ולילה, שתהא הגיות היום והלילה שוין'''. כלומר, כיוון שבלילה אין לנו פרשת ציצית — אנחנו נוהגים להגיד פרשת ציצית, אבל בארץ ישראל לא נהגו להגיד אותה בלילה, כיוון שכתוב "וראיתם אותו", בעצם ציצית לא נוהגת בלילה. אנחנו מזכירים את זה בגלל שמוזכר שם יציאת מצרים, אבל בארץ ישראל לא אמרו פרשת ציצית. אז יש חסר פרשה אחת, לכן הוסיפו ברכה נוספת כדי שיהיו אותן אמירות בשחרית ובערבית. רבי יוסי בר אבין בשם רבי יהושע בן לוי, על שם: '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך'''. כלומר "משפטי צדקך" זה בעצם קריאת שמע, ששם כנגד עשרת הדיברות מופיעים ברמזים, ויש אומרים אפילו כנגד כל תרי"ג מצוות, אז עליהם יש שבע ביום הללתיך — שבע ברכות. ביום יש שלוש ובערב יש עוד ארבע. רב נחמן בשם רבי מנא: '''כל המקיים שבע ביום הללתיך''', כלומר שהוא מברך שבע ברכות הללו, '''כאלו קיים והגית בו יומם ולילה''', כיוון שהוא השווה הגיות היום והלילה. '''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום?''' כלומר, על מה קוראים את שמע וקיים ה' שמו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון. רבי סימון אמר: '''מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה'''. כלומר, כי בשמע ישראל כתוב "ובשכבך ובקומך". ורבי לוי אמר: '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן'''. כלומר, אם נבדוק, נראה שכל עשרת הדברות נכתבות ברמז בתוך שמע ישראל. הנה נראה: '''"אנכי ה' אלהיך"''' זה מקביל ל'''"שמע ישראל ה' אלהינו"'''. '''"לא יהיה לך אלהים אחרים"''' זה מקביל ל'''"ה' אחד"'''. '''"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא"''' זה מקביל ל'''"ואהבת את ה' אלהיך"''', כי מי שאוהב את המלך לא נשבע בשמו לשקר. '''"זכור את יום השבת לקדשו"''' זה מה שכתוב '''"למען תזכרו"'''. המילה "תזכרו" באה לרמוז על שבת. רבי אומר: '''זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה'''. כלומר, "למען תזכרו" את כל מצוות ה' — זה בעצם רומז ששבת שקולה כנגד כל המצוות, לא רק בגלל המילה עצמה של זכירה, אלא בגלל ש"למען תזכרו" את כל מצוות ה'. מה הרמז שהתורה שקולה כנגד כל המצוות? '''דכתיב: "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית להם ביד משה עבדיך"'''. כלומר, התורה מקישה שבת קדשך לכל שאר המצוות. '''"כבד את אביך ואת אמך"''' — איפה זה נרמז בקריאת שמע? '''"למען ירבו ימיכם וימי בניכם"'''. '''"לא תרצח"''' — איפה נרמז? כתוב '''"ואבדתם מהרה"''', '''מאן דקטיל מתקטיל''', מי שרוצח הורגים אותו. '''"לא תנאף"''' — איפה זה רמוז? '''"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"'''. אמר רבי לוי: '''ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה''', כלומר הלב והעין, הם בעצם מה שגורמים לאדם לחטוא, '''דכתיב: "תנה בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה"'''. אמר הקדוש ברוך הוא: '''אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי''', כלומר אם אתה נותן לי את הלב והעיניים שלך, לעסוק בדברי קודש, אז אני יודע שאתה איתי, כי מי שמביא אותך לחטוא זה העיניים והלב. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ט עמוד א''' {{שוליים|א_מא}} '''בברכות קריאת שמע - שחרית שתי ברכות לפניה ואחת לאחריה, וערבית שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן נט , שו"ע או"ח סימן רלו סעיף א , סמ"ג עשין יח <קטע סוף=ט א/> ==דף ט עמוד ב== <קטע התחלה=ט ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שבשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח נט, רלו א) על פי הטעם שההגיות יומם ולילה שוין. {{שוליים|א_מב}} '''הכהנים אומרים ברכה אחת קודם קריאת שמע בבית המקדש בכל בוקר, ותוכנה "אהבה רבה" (ברכת אהבת עולם).''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כרב מתנה בשם שמואל שהברכה שברכו הכהנים היא ברכת "אהבה רבה", וכן פסק הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד. {{שוליים|א_מג}} '''בשבת מוסיפים בברכה נוסח מיוחד בקרבן המוסף.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שבשבת מוסיפים "תכנת שבת" בברכת המוספין, כמבואר ברמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד. {{שוליים|א_מד}} '''המשמר היוצא מברך את המשמר הנכנס בברכה של אחווה ואהבה ושלום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלבו שהברכה היא "השוכן בבית הזה יטע ביניכם אהבה ואחוה שלום וריעות", וכן הביא הרמב"ם. {{שוליים|א_מה}} '''המשכים לשנות בתורה קודם קריאת שמע וברכותיה, האם צריך לברך ברכות התורה בנפרד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ז. ''הכרעה:'' נפסק שאם השכים לשנות קודם קריאת שמע צריך לברך ברכות התורה, ולאחר קריאת שמע וברכותיה אין צריך לברך שנית - כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|א_מו}} '''חובת ברכת התורה חלה גם על לימוד הלכות ולא רק על מדרש פסוקים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי סימון בשם ריב"ל שבין למדרש בין להלכות צריך לברך, וכך הכריעו הרמב"ם והשו"ע שברכת התורה חלה על כל סוגי לימוד התורה כולל הלכות. {{שוליים|א_מז}} '''הקורא קריאת שמע עם אנשי המעמד לא יצא ידי חובתו, שכן הם מאחרים בקריאתם מזמנה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ב <קטע סוף=ט ב/> ==דף י עמוד א== <קטע התחלה=י א/>. ''הכרעה:'' נפסק כתני הירושלמי שהקורא עם אנשי מעמד לא יצא, ומכאן שזמן קריאת שמע נמשך עד סוף שעה שלישית ולא יאוחר מכך. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד ב<span class="yerum-runnum">18</span></div> בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה". אמר הקדוש ברוך הוא: אי יהבת לי {{ירו"מ-ביאור|אם תתן לי}} לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תגנוב" — ([[דברים יא יד|דברים עקב יא יד]]) "ואספת דגנך", ולא דגנו של חבירך. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תענה ברעך עד שקר" — ([[במדבר טו מא|במדבר שלח טו מא]]) "אני ה' אלהיכם", וכתיב ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת" מהו אמת? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: אמר הקדוש ברוך הוא: אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ. ([[שמות כ יד|שמות יתרו כ יד]]) "לא תחמוד בית רעך" ([[דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט]]) "וכתבתם על מזוזות ביתך" ביתך ולא בית חבירך. תמן ({{ירו"מ-הדגשה|מסכת תמיד פרק ה}}) תנינן: אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו. מה בירכו? רב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-ביאור|אהבה רבה}}. {{ירו"מ-הוסר|זו ברכת תורה }}וקראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מזה שקראו עשרת הדיברות והפסיקו בין הברכה לקריאת שמע}} זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: אין מן הדא, {{ירו"מ-ביאור|אם מזה אתה רוצה להוכיח}} לית את שמע מינא כלום, {{ירו"מ-ביאור|אין מכאן ראיה}} {{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. {{ירו"מ-הדגשה|ואין זה נחשב הפסקה}} דרב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] ורבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] תרוויהון אמרי: בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים" אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יהודה בר זבודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה בר זבידא|°]]: בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן? שלא להטריח את הצבור. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|למה היו צריכים לקרא פרשת בלק}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: מפני שכתיב בה שכיבה וקימה. {{ירו"מ-הדגשה|כמו בשמע ישראל}} רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] אמר: מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות. {{ירו"מ-הדגשה|יציאת מצרים דכתיב: "אל מוציאם ממצרים" מלכות דכתיב: "וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו}}" אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מפני שכתובה בתורה ובנביאים {{ירו"מ-ביאור|במיכה כתוב עמי זכור מה יעץ וכ"ו}} ובכתובים {{ירו"מ-ביאור|בנחמיה כתוב וישכור את בלעם וכ"ו:}} {{שוליים|א_מב}}אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו. מה בירכו? {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|א_מג}} {{ירו"מ-הדגשה|אהבה רבה}}{{ירו"מ-הוסר| זו ברכת התורה}}. והלא לא בירכו יוצר המאורות? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה|°]]: עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות! ובשבת מוסיפין {{שוליים|א_מד}}ברכה אחת למשמר היוצא. מהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}ברכה? אמר רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]]: זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{שוליים|א_מה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות התורה|השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכות התורה}}]] לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|א_מו}}והוא ששנה על אתר. {{ירו"מ-ביאור| שלמד תורה מיד}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: נראים הדברים, {{ירו"מ-הדגשה|שעל}} מדרש צריך לברך, {{ירו"מ-הדגשה|שהם על פסוקי התורה אבל על}} הלכות אין צריך לברך. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות צריך לברך. אמר רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: {{ב|נהגין הוינן יתבין קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} |רגילים היינו לשבת לפני רב}} {{שוליים|א_מז}}{{ירו"מ-הוסר|נהגין הוינן יתבין קומי רב }}ובין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות, זקיקינן למיברכה. {{ירו"מ-ביאור|הצריך אותנו לברך}} תני: הקורא עם אנשי מעמד לא יצא, <span id="דף_י_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף י א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''"לא תגנוב"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"ואספת דגנך"''', דגנך ולא דגנו של חבירך. '''"לא תענה ברעך עד שקר"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"אני ה' אלהיכם"''', וכתיב '''"וה' אלהים אמת"'''. מהו אמת? אמר רבי אבון: '''שהוא אלהים חיים ומלך עולם'''. אמר רבי לוי: אמר הקדוש ברוך הוא: '''אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ'''. זה נרמז בפסוק "אני ה' אלהיכם" ו"אמת". '''"לא תחמוד בית רעך"''' — איזה פסוק עומד על זה? כתוב '''"וכתבתם על מזוזות ביתך"''', ביתך ולא בית חבירך. תמן, במסכת תמיד, המשנה שם אומרת: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו'''. כלומר הכוהנים אחרי ששוחטים את התמיד, הממונה אומר להם תברכו ברכה אחת, והם בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנא בשם שמואל: אהבה רבה, "כי לאהבת עולם". מיד אחרי זה הם קוראים את עשרת הדברות, אומרים שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי בשם ריש לקיש: זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות, שהרי הוא קורא עשרת הדברות ומפסיק בין הברכה לקריאת שמע — אם היה מעכב היה צריך לקרוא את זה מיד. אמר רבי אבא: אין מן הדא, לית את שמע מינה כלום, שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. כלומר, עשרת הדברות זה כמו שמע ישראל, אז כאילו הברכה מקושרת. דרב מתנא ורבי שמואל בר נחמן תרוויהון אמרי: '''בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים: אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני'''. כלומר, המינים היו אומרים שרק עשרת הדברות ניתנו למשה בסיני, אם היינו קוראים את זה כל יום. לכן תיקנו שלא יקראו את עשרת הדברות, כדי שנדע שכל התורה כולה ניתנה בסיני. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יהודה בר זבודא: '''בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום'''. גם פרשת בלק ובלעם היו צריכים לקרוא כל יום. ולמה לא קוראים אותה? '''שלא להטריח את הצבור'''. כלומר זו פרשה ארוכה, לא רוצים להצריך. עכשיו, למה בעצם רצו לקרוא את זה? מאי טעמא? רבי חונה אמר: '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה'''. כמו שכתוב בשמע ישראל "ובשכבך ובקומך", שם כתוב "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". רבי יוסי בי רבי בון אמר: '''מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות'''. יציאת מצרים — שכתוב שמה שהוציאם ממצרים, מלכות — דכתיב שם "וירם מגוג מלכו ותנשא מלכותו". עכשיו שואלים: אם כן שיגידו רק את הפסוקים האלה? אז הגמרא אומרת שכל פרשה שמשה רבנו לא חילק, אנחנו לא יכולים לחלק. אמר רבי אלעזר, הסבר אחר: למה צריך היה לקרוא את פרשת בלעם כל יום? '''מפני שכתובה בתורה ובנביאים ובכתובים'''. כלומר, הפרשה הזו מוזכרת גם בתורה, גם בנביאים וגם בכתובים. בתורה — פרשת בלק. בנביאים — כתוב "עמי זכר נא מה יעץ בלק... מה עשה לו בלעם" וכולי. ובכתובים, כלומר בנחמיה, כתוב "ויזכור להם את בלעם". בהמשך המשנה שם במסכת תמיד: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו'''. כמו שאמרנו, בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנה בשם שמואל: אהבה רבה. שואלת הגמרא: '''והלא לא בירכו יוצר המאורות?''' הרי יוצר המאורות קודם לאהבה רבה, אז למה הם לא ברכו את זה? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה: '''עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות!''' כלומר, יוצר המאורות אתה יכול להגיד רק אחרי שהמאורות יצאו, והמאורות עדיין לא יצאו, לכן לא שייך לברך את זה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ביתך ולא בית חבירך.''' ובזה נרמז כל הדבור לא תחמוד שאם חומד לבית חבירו סוף שיחמוד אשתו וכל אשר לו '''תמן תנינן.''' פ"ה דתמיד '''זו ברכת תורה.''' לפי שקורין בעשרת הדברות היו צריכין לברך ברכת התורה בתחילה '''זאת אומרת שאין הברכות של ק"ש מעכבות.''' שהרי לא בירכו ברכות שלפניה '''אין מן הדא לית ש"מ כלום.''' דהיינו טעמא שלא היו מברכין ברכות ק"ש משום שקורין בתחילה עשרת הדברות והן הן גופה של קריאת שמע כדלעיל ועל עשרת הדברות לא תיקנו ברכות וברכת התורה כבר בירכו והיינו כדרב מתנה וכו' כלומר שאם היו יכולין לקרות גם בגבולין לעשרת הדברות לא היו צריכין ג"כ לברך ברכות ק"ש אחרי כן שכבר יצאו בקריאת הדברות שנכללו בהן כל ג' פרשיות של ק"ש '''ר' חונה וכו'.''' כלומר דמפרשי מפני מה בדין היה לקרות גם לפ' בלק ובלעם '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה.''' כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו ודמי לבשכבך ובקומך שהקב"ה שומרנו בשכבנו ובקומנו לשכוב שלוים ושקטים כארי וכלביא ולפיכך היה בדין שיהו קורין ג"כ פרשה זו אי לאו משום טורח צבור '''יציאה ומלכות.''' יציאת מצרים אל מוציאם ממצרים ומלכות ותרועת מלך בו '''בתורה בנביאים ובכתובים.''' מחסדי המקום עלינו שלא אבה לשמוע אל עצתם בנביאים עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור ובכתובים בנחמיה ביום ההוא נקרא בספר משה וגו' אשר לא יבא עמוני ומואבי וגו' כי לא קדמו וגו' וישכור עליו את בלעם לקללו ויהפוך אלהינו את הקללה לברכה '''מה בירכו וכו'.''' כמו אמר מר הוא ופריך והלא לא בירכו יוצר המאורו' ומשני ר' שמואל מפני שעדיין לא יצאו המאורות שהיו משכימין מקודם ואיך תימר יוצר המאורות '''צריך לברך.''' ברכת התורה '''לאחר ק"ש א"צ לברך.''' שכבר נפטר באהבה רבה '''והוא ששנה על אתר.''' מיד דהואיל ואין ברכת אהבה רבה נתקנה על התורה אלא דמ"מ פוטרת היא הלכך דוקא אם למד מיד אח"כ</div> <div class="yerum-leiden-text">בני לבך לי ועיניך דרכיי תצרנה · אמ' הקב"ה אין יהבת לי ליבך ועינך אנא ידע דאת לי · לא תגנב · ואספת דגנך ולא דגנו שלחבירך · לא תענה ברעך עד שקר · אני יי' אלהיכם · וכת' ויי' אלהים אמת · מהו אמת אמ' ר' אבון שהוא אלהים חיים ומלך עולם · אמ' ר' לוי אמ' הקב"ה אם היעדת לחבירך עדות שקר מעלה אני עליך כאילו היעדת עלי שלא בראתי שמים וארץ · לא תחמוד בית רעך · וכתבתם על מזוזות ביתך · ביתך ולא בית חבירך · תמן תנינן אמ' להן הממונה ברכו ברכה אחת והן בירכו · מה בירכו רב מתנה אמ' בשם שמואל זו ברכת תורה · וקראו עשרת הדברים · שמע והיה אם שמוע · ויאמר · ר' חזקיה ר' אמי בשם ריש לקיש זאת אומרת שאין הברכות מעכבות · אמ' ר' בא אין מן הדא לית שמע מינה כלום שעשרת הדיברות הן גופה שלשמע · דרב מתנה ור' שמואל בר נחמן אמ' תרויהון אמרין בדין הוה שיהו קורין עשרת הדיברות בכל יום · ומפני מה אין קורין אותן מפני טענת המינין שלא יהו אומ' אילו לבדם ניתנו לו למשה בסיני · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יהודה בר זבודא בדין היה שיהו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום · ומפני מה אין קורין אותם שלא להטריח על הציבור · ר' חונא אמ' מפני שכתב בה שכיבה וקימה · ר' יוסי ביר' בון אמ' מפני שכתב בהן יציאה ומלכות · אמ' ר' אלעזר מפני שכתובה בתורה בנביאים ובכתובים · אמ' להן הממונה ברכו ברכה אחת והן בירכו · מה בירכו מר רב מתנה בשם שמואל זו ברכת תורה · והלא לא ברכו יוצר המאורות · ר' שמואל אחוי דר' ברכיה עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות · ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא · מהו ברכה · אמ' ר' חלבו זו היא השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ושלום וריעות · שמואל אמ' השכים לשנות קודם קרית שמע צריך לברך · לאחר קרית שמע אין צריך לברך · אמ' ר' בא והוא ששנה על אתר · ר' חונא אמ' שאין הדברים מדרש צריך לברך · הלכות אין צריך לברך · ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי בין מדרש בין הלכות צריך לברך · אמ' רב חייא בר אשי עבדין הוינן ויתבין קומוי רב בין מדרש בין הלכות זקיקינן למיברכה · תני הקורא עם אנשי מעמד לא יצא</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא'''. כלומר בשבת היו מתחלפים המשמרות, אז המשמר הנכנס מוסיף ברכה למשמר היוצא, וגם הפוך. '''מהו ברכה?''' אמר רבי חלבו: '''זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות'''. כלומר, מברכים שהקדוש ברוך הוא יטע ביניהם אחווה ואהבה ושלום ורעות. שמואל אמר: '''השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך''' — ברכות התורה. '''לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך'''. כלומר אם אדם למד תורה לפני קריאת שמע, צריך לברך ברכות התורה, אבל אם הוא כבר קרא קריאת שמע, הוא לא צריך, כיוון שברכות קריאת שמע הן כמו ברכות התורה. אמר רבי אבא: '''והוא ששנה על אתר'''. כלומר דווקא אם הוא למד תורה מיד אחרי קריאת שמע. רבי חונה אמר: '''נראים הדברים, מדרש צריך לברך, הלכות אין צריך לברך'''. כי מדרשים זה בעצם דורשים פסוקי תורה, אבל הלכות אין צריך לברך. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''בין מדרש בין הלכות צריך לברך'''. אמר רבי חייא בר אשי: '''רגילים היינו לשבת לפני רב''' — היינו כשהיינו יושבים לפני רב ללמוד, '''ובין מדרש בין הלכות, זקיקינן למיברכה''', כלומר בין כשהיה מלמד מדרש בין הלכות, היה מצריך אותנו לברך. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד א<span class="yerum-runnum">19</span></div> כי מאחרים היו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: ביומי דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוינן נפקין {{ירו"מ-ביאור|היינו יוצאים}} לתעניתא, {{ירו"מ-הדגשה|והיו מאריכין בבקשות}} {{ירו"מ-הוסר|וקרוי}}{{ירו"מ-הדגשה|וקרינן}} שמע בתר תלת שעין, {{ירו"מ-ביאור|אחר שלוש שעות}} ולא הוה ממחי בידן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} נפקין לתעניתא. אתו ציבורא {{ירו"מ-הוסר|ומקרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומקרו}} שמע בתר תלת שעין. בעא {{ירו"מ-ביאור|רצה}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] מחויי בידן {{ירו"מ-ביאור|למחות בהם}}. אמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו}}, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה? אמר לו: מפני ההדיוטות, שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה. אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה ויום הכיפורים, וברכות תענית ציבור. מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא. אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון. הא כל שאר ברכות אדם מאריך? אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: מן מה דתני: המאריך {{ירו"מ-הדגשה|במקום שאמרו שלא להאריך}} הרי זה מגונה, והמקצר {{ירו"מ-הדגשה|במקום שקבעו לקצר}} הרי זה משובח. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שיש עוד ברכות כאלה שצריך להאריך בהם, וכאלה שצריך לקצר בהם, מלבד אלו שנאמרו כאן}} הדא אמרה {{ירו"מ-הדגשה|שמה שנאמר אלו ברכות}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין זה כלל, {{ירו"מ-הדגשה|אלא יש עוד}}. תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|לפי שמוסיפים בה תחינות}} הא בשש שהוא מוסיף, {{ירו"מ-הדגשה|בתעניות}} אינו מאריך? אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: שלא תאמר, הואיל והוא {{ירו"מ-ביאור|ברכת גואל ישראל}} מעין י"ח {{ירו"מ-הדגשה|ממנין הברכות שאומר בכל יום}}, לא יאריך בה, {{ירו"מ-הדגשה|שלא ישנה בה מהנוסח שאומר בכל יום}}. לפום כן {{ירו"מ-ביאור|לפיכך}} צריך מימר: {{שוליים|א_מח}}צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|אבל שאר השש שמוסיף ודאי שמאריך בהם}} {{שוליים|א_מט}}אלו ברכות ששוחין בהן: בראשונה תחילה וסוף, ובמודים תחילה וסוף. השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה. רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א ח נד]]) "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו". אי זו כריעה ואי זו בריכה? רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] הראה בריכה לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ונתרפא. לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קד קידה ונעשה צולע|הראה כריעה]] לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ולא נתרפא. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[מלכים א ח נד]]) "וכפיו פרושות השמים" אמר רבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אייבו|°]]: כגון הדין נקדים {{ירו"מ-ביאור| כמו רועה צאן=נוקד שנותן דין וחשבון על העדר. ויש אומרים ציור שלא זז}} היה עומד. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר בר אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|להראות ש}}ככפים הללו {{ירו"מ-הדגשה|שהן פרושות לשמים ואין בהן כלום כך כפיו ריקות}} שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|א_נ}}הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}ובלבד ב"מודים" <span id="דף_י_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י. הגמרא מביאה ברייתא. ברייתא אומרת הקוראים אנשי מעמד לא יצא, '''כי מאחרים היו'''. כן, אנחנו יודעים שבעצם הגמרא אומרת שיש לנו עשרים וארבע משמרות כהונה וכנגדן תיקנו עשרים וארבע מעמדות. כלומר ישראל, קבוצות של ישראלים שהם היו כנגד המשמרות כהונה. מה הרעיון? הגמרא מסבירה שאנחנו יודעים שאדם צריך לעמוד על הקורבן שלו ובקורבנות ציבור הרי אין אף אחד. מקריב קורבן תמיד השחר, קורבן השמש, בין הערביים. אז כאילו יצרו מעין נציגויות של עם ישראל שהם כביכול עומדים על הקורבן. הגמרא מתארת שחלק מהם היו עולים לירושלים וחלקם נשארים בערים שלהם. באותם ימים הם צמו והיו קוראים במעשה בראשית, את מה שמופיע בסדר הימים של הבריאה, והיו מאריכים בתפילות. אומרים - התפילה מאוד ארוכה, ואז היו קוראים קריאת שמע לא בזמן, היו מאחרים. כמובן לפני כן קראו כל אחד בזמן, אבל מי שיקרא איתם כשהם קוראים במעמד בבית כנסת, אז בעצם לא יוצא ידי חובה כי מאחרים היו. '''רבי זעירא בשם רבי אמי: ביומי דרבי יוחנן הוינן נפקין לתעניתא'''. כלומר, היה כנראה יראת גשם או אולי צרה אחרת. קבעו תענית ואז האריכו בבקשות, '''וקריאת שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''ולא הוה ממחי בידן''', כלומר רבי יוחנן לא אמר להם כלום. כמובן כולם אמרו - לפני כן קריאת שמע בזמן. '''רבי יוסי ורב אחא נפקין לתעניתא'''. כלומר, שוב פעם קבעו תענית בגלל יראת גשם או בגלל צרה כלשהי, '''אתו ציבורא שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''בעא רב אחא מחויי בידן''', רב אחא רצה למחות בידם. '''אמר לו רבי יוסי''' - וכי לא ידוע, הרי אתה יודע שהם קראו לפני כן, מה אתה רוצה למחות בידם? '''והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה'''? '''אמר לו: מפני ההדיוטות'''- אנשים שלא בקיאים - '''שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה'''. אומרת הגמרא '''אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה'''. אנחנו יודעים שבראש השנה יש לנו את המלכויות, זיכרונות, שופרות. אז זה ברכות שמאריכים בהם. להאריך - הכוונה שפותח בברוך ומסיים בברוך. כן, גם '''יום הכיפורים''', גם '''ברכות תענית ציבור'''. אמרנו שבתענית ציבור אומרים עשרים וארבע במקום שמונה עשרה - מוסיפים עוד שש ברכות, יש עשרים וארבע ברכות. אז ברכות האלה מאריכים. '''מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא'''. כלומר אם הוא בקיא בברכות הוא תלמיד חכם, ואם לא אפשר לדעת שהוא בור. '''אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון'''. הטוב והמטיב. כן, הברכות האלה זה ברכות שמקצרים בהם. כלומר לא פותחים בברוך ומסיימים בברוך, אלא רק ברוך אחד. משמע מכאן, אומרת הגמרא, לכאורה שכל שאר הברכות אדם מאריך בהן, כי רק אותם אמנו. '''אמר חזקיה: מן מה דתני: המאריך''' - במקום שאמרו שלא להאריך - '''הרי זה מגונה, והמקצר''' - במקום שאמרו יקצר - '''הרי זה משובח'''. משמע שיש עוד ברכות אחרות. כלומר יש הרבה אחרות שצריך להאריך בהן והרבה אחרות שצריך לקצר. אם ככה, בעצם מה שיש כאן זה רק דוגמה, זה לא כל מה שיש. אדם מראה שמה שאמר - '''הדא אמרה אין זה כלל'''. כן, ראינו כמה פעמים שהכללים בירושלמי אלו לא כללים מוחלטים, תמיד יש הרבה יוצאים מן הכלל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף י עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''כי מאחרים היו.''' אנשי משמר הם היו משכימין וקורין שלא להפסיק בעבודה אבל אנשי מעמד והם ישראל הבאים לעמוד בשעת הקרבה והיו מסייעין אותם במה שהם יכולין מאחרין וקורין היו '''הוינן נפקינן לתעניתא.''' כשגוזרין תענית על הציבור ומתוך שהיו מאחרין להתאסף היו קורין ק"ש אחר ג' שעות ואע"פ כן לא היה ר' יוחנן מוחה בידם '''והלא כבר קראו אותה בעונתה.''' לצאת ידי חובת ק"ש בזמנה ומה שהם קורין עכשיו אינו אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה '''מפני ההדיוטות.''' שאינם יודעין שקראו מקודם לכן שלא יהיו אומרים שעכשיו הם קורין אותה בעונתה ויוצאין י"ח אף לאחר ג' שעות '''אלו ברכות וכו'.''' תוספתא היא בפ"ק '''אם תלמיד חכם הוא אם בור הוא.''' אם מאריך הוא במקום שאינו ראוי להאריך '''ברכת המזון.''' ברכת היין על הכוס '''הא כל שאר הברכות אדם מאריך.''' בתמיה והיכי קתני אלו ברכות שמקצרין בהן דמשמע דהני דוקא וכי שאר כל הברכות מאריכין בהן '''אמר חזקיה מן מה דתני וכו'.''' כלומר על כרחך לאו דוקא קתני בתוספתא אלו ברכות שמקצרין בהן שהרי ממה דתני בברייתא המאריך במקום שלא הוזכר בהדיא להאריך ה"ז מגונה והמקצר ה"ז משובח א"כ ש"מ שאין זה כלל במה שאמרו אלו ברכות שמקצרין בהן ולאו דוקא הוא '''בגואל ישראל בתענית.''' כמו ששנינו בפ"ב דתענית שמתחיל להאריך בגואל ישראל ומוסיף עוד שש ברכות זכרונות ושופרות וכו' והיינו דקא מתמה הא בשש שהוא מוסיף אינו מאריך והלא מאריכין בהם כדקתני התם '''א"ר יוסה.''' רבותא קמ"ל דאפי' בגואל ישראל שהיא מעין י"ח שלא תאמר וכו' לפום כן צריך למימר שאף בגואל ישראל עצמו מאריכין בתענית מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה וכו. ומסיים בא"י גואל ישראל '''הראה כריעה לפני רבי וכו'.''' ובפ' החליל גריס קידה נועץ שני גודליו בארץ ושוחה ונושק את הריצפה וזוקף ואם כן בריכה היא כפיפה מעט בברכים '''ככפים הללו שלא חטפו וכו'.''' כלומר דרבי אלעזר דריש דלהכי פירש כפיו להראות ככפים הללו שהן עכשיו פרושות ואין בהם כלום כך לא נהנה מכל האוצרו' שהקדיש דוד אביו לבנין בית המקדש כלום</div> <div class="yerum-leiden-text">כי מאחרים היו · ר' זעירא בשם ר' אמי · ביומי דר' יוחנן הויין נפקין לתעניתא וקרוי שמע תלת שעין ולא הוה ממחי בידן ר' יוסי ור' אחא נפקין לתעניתא אתא ציבורא ומיקרי שמע בתר תלת שעין · בעא רב אחא מחויי בידן · אמ' ליה ר' יוסה ולא כבר קראו אותה בעונתה · כלום קורין אותה אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה · אמ' ליה מפני ההדיוטות שלא יהו אומ' בעונתה הן קורין אותה · אילו ברכות שמאריכין בהן ברכות ראש השנה ויום הכיפורים וברכות תעניות ציבור · מברכותיו אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא אם בור הוא · חילו ברכות שמקצרין בהן המברך על המצות ועל הפירות וברכת הזימון וברכה אחרונה שלברכת המזון אחר המזון · הא כל שאר הברכות אדם מאריך · אמ' חזקיה מן מה דתני המאריך הרי זה מגונה והמקצר הרי זה משובח הדא אמרה שאין זה כלל. תני צריך להאריך בגואל יש' בתעניות · הא פשט שהוא מוסיף חייג מאריך · אמ' ר' יוסה שלא תאמר הואיל והוא מעין שמועה עשרה לא יאריך בה · לפום כן צריך מימר צריך להאריך בגואל יש' בתעניות חילו ברכות ששוחחין בהן בראשונה תחילה וסוף · ובמודים תחילה וסוף · השוחח על כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישוח · ר' יצחק בר נחמן בשם ר' יהושע בן לוי כהן גדול שוחח על סוף כל ברכה וברכה · המלך ראש כל ברכה וברכה וסוף כל ברכה וברכה · ר' סימון בשם ר' יהוד' בן לוי המלך משהוא כורע חייג זקוף עד שהוא משלים כל תפילתו · מאי טעמ' ויהי ככלות שלמה להתפלל אל יי' את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת קם מלפני מזבח יי' מכרוע על ברכיו · אי זו כריעה ואי זו בריכה · ר' חייא רבא הראה בריכה לפני ר' ונפסח ותרפא ⟨סימן הכנסה⟩ וכפיו פרושות השמים אמ' אייבו כגון הדין נקדים היה עומד' · אמ' ר' אלעזר בר אבינא בכפים הללו שלא נטפו טפין בית המקדש כלום · תנא ר' חלפתא בן שאול הכל שוחחין עם שליח ציבור בהודאה · ר' זעירא אמ' ובלבד במודים</div> <div class="yerum-side">'''כגון הדין נקדים.''' כעין המנוקד ומצוייר על הכותל כך היה עומד מבלתי תנועה אנה ואנה כ"א באימה וביראה וזהו כפיו פרושות השמים ודוגמתו שנינו בפ"ק דמעשרות החרובין משינקדו ומפרש הש"ס משיעשו נקודות נקודות שחורות '''עם הש"צ בהודאה.''' כשאומר מודים וכדמפרש ר' זעירא שהחובה במודי' בלבד הוא '''רבי זעירא סבר לקרובה.''' קרובה הוא הפיוט שאומרים בשעת חזרת הב"צ במודים כדלקמן מודים אנחנו לך וכו' ודוגמתו ברבה פ' אמור בפסוק ולקחתם לכם מהו מכל אבקת רוכל דהוה קריי ותני ופייטן ודרשן ופי' בערוך קרוב ופייטן כלומר דאע"ג דר' זעירא אמר דאין החיוב כ"א במודים בלבד ולא בסוף הברכה מכל מקום היה מחמיר על עצמו ומאריך בפיוט המודים שאומר כדי לשוח עם הש"צ תחלה וסוף. סבר. מצפה מלשון שמא תאמר אבד סברם הוא</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. כלומר ב"גואל ישראל" שבשמונה עשרה צריך להאריך. שואלת הגמרא '''הא בשש שהוא מוסיף, אינו מאריך'''? כן, אם אתה אומר שמאריכים בגואל ישראל - צריך להוסיף בתחינות ומאריכים בה - משמע שאת שש הברכות שאומרים ומוסיפים בתענית, אותם לא מאריכים. אומר להם - לא הבנת נכון. '''אמר רבי יוסה: שלא תאמר, הואיל והוא מעין י"ח, לא יאריך בה'''. שלא ישנה ממה שאומר בכל יום. '''לפום כן צריך מימר: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. אבל שאר השש שמוסיף - ודאי מאריך בהן. מה שהוא חידש לנו, שגם בגואל ישראל, שזה ברכה שאומרים אותה כל יום בשמונה עשרה, היא חלק מהשמונה עשרה - גם בה אפשר להאריך, מוסיפים בה ומאריכים אותה, אבל את שאר השש ודאי שמאריכים בהם. '''אלו ברכות ששוחין בהן''' - כלומר שקוראים, זה באמצע שמונה עשרה - '''בראשונה תחילה וסוף''', במגן אבות בהתחלה ובסוף, '''ובמודים תחילה וסוף'''. '''השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה'''. כלומר, מי שכורע על כל ברכה אומרים לו שלא יעשה את זה. '''רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה'''. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו'''. כלומר מלך כורע בתחילת השמונה עשרה ולא קם עד הסוף. '''מאי טעמא'''? כלומר איזה פסוק אומר זה? דכתיב '''"ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו"'''. הם רואים ששלמה קרע כל התפילה. '''אי זו כריעה ואי זו בריכה'''? '''רבי חייא רבא הראה בריכה לפני רבי ונפסח ונתרפא'''. כלומר הוא נהיה צולע ולאחר מכן התפללו עליו והבריא. '''לוי בר סיסי הראה כריעה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא'''. כלומר הוא הראה כריעה והוא נהיה צולע ולא נתרפא. כתוב בשלמה '''"וכפיו פרושות השמים"'''. '''אמר רבי אייבו: כגון הדין נקדים היה עומד'''. כמו ציור - אנחנו רואים ציורים מצריים, כשרואים המצרים עם שתי ידיים מולם ולא זזים, ככה בעצם שלמה עמד. '''מאי טעמא'''? כלומר למה כפיו היו פרושות? '''אמר רבי אלעזר בר אבינא: ככפים הללו שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום'''. כלומר לרמוז, להראות שידיו נקיות, שהוא לא לקח שום דבר, כסף שהוקדש למקדש. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה'''. כלומר שליח ציבור אומר מודים, אז גם הציבור אומר מה שאנחנו קוראים מודים דרבנן. '''אמר רבי זעירא: ובלבד ב"מודים"'''. '''רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף'''. קרובה זה החזן, קראו לו קרובה. דרך אגב, הגמרא אומרת שקראו לו קרובה כי הוא קרב את התפילות שלו לפני הקדוש ברוך הוא, ועוד כמה פירושים. אבל בכל אופן החזן נקרא קרובה. יש גם כמה פיוטים שנקראים קרובה, שהחזן אומר אותם. בכל אופן, הוא לשמח לחזן כדי לשוח עמו בתחילה ובסוף, לדעת מתי אומרים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף י עמוד א''' {{שוליים|א_מח}} '''בתענית ציבור על גזרות (עננו) יש להאריך בברכת "גואל ישראל".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ד, הלכה ו , טור סי' תקעט. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש להאריך בגואל ישראל בתענית, וכן פסקו הרמב"ם והטור. {{שוליים|א_מט}} '''חובת הכריעה בתפילת העמידה מוגבלת לברכות אבות והודאה בלבד ולא בכל ברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קיג סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא להדיוט - כורע רק בתחילת וסוף אבות והודאה; ולכהן גדול ולמלך נפסקו דינים מיוחדים כמבואר בירושלמי, שכן מעמדם מחייב הידור יתר בכריעה. {{שוליים|א_נ}} '''כל הציבור צריך לשחות עם שליח הציבור באמירת "מודים" בחזרת התפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט <קטע סוף=י א/> ==דף י עמוד ב== <קטע התחלה=י ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שיש לשחות עם החזן ב"מודים", והמתין רבי זעירא עד שנתקרב לחזן כדי לשחות עמו, וכן נפסק להלכה ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_נא}} '''חובה לכרוע ולהשתחוות ברכה ראשונה ואחרונה בתפילת שמונה עשרה, ולא באמצע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כדעה זו בירושלמי שהובאה בשם רבי יוחנן, רבי מיישא ורבי סימאי, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע: כורעים בברכה ראשונה ובהודאה, בתחילתן ובסיומן, ובאמצע התפילה אין כורעים. {{שוליים|א_נב}} '''בברכת "מודים" יש לומר בפתיחתה נוסח הכולל "מודים אנחנו לך" ולהודות לה' על חסדיו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בר זבדא בשם רב שצריך לומר "מודים אנחנו לך", וכן נקבע בנוסח התפילה למעשה כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע.. {{שוליים|א_נג}} '''יש לומר בברכת "שים שלום"/"שלום רב" נוסח הכולל את כל לשונות השלום שתקנו חכמים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נהגו חכמים לומר את כל הנוסחים יחד, כדעה הראשונה שבירושלמי, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_נד}} '''בכריעה בתפילה (מודים) יש לכרוע עד שיתפקקו החוליות ולא כחרדון שגופו כורע בלבד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כדברי רבי ירמיה שהכריעה צריכה להיות בכל הגוף ולא כחרדון שראשו לא זז, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|א_נה}} '''בברכת "מודים" באיזה שלב שוחה וזוקף - יש לשחות באמירת "ברוך אתה" ולזקוף עד שלא יגיע להזכרת השם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קיג סעיף ז , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אמי בן נתן, שיש לשחות באמירת "ברוך אתה" ולזקוף קודם הזכרת השם, כדברי רבי אבין שדייק מהכתוב "מפני שמי" ולא "בשמי", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_נו}} '''ברכה הסמוכה לחברתה - האם פותחים בה ב"ברוך".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ה , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק יא, הלכה א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=י ב/> ==דף יא עמוד א== <קטע התחלה=יא א/>. ''הכרעה:'' אין פותחין ב"ברוך" בברכה הסמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, שהברכה הקודמת פוטרת אותה מפתיחה, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב"ם (הלכות ברכות פ"א ה"ה, פי"א ה"א). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד ב<span class="yerum-runnum">20</span></div> רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] סבר {{ירו"מ-ביאור|המתין וי"א נסמך}} לקרובה {{ירו"מ-ביאור|לחזן}} כדי לשוח עמו {{שוליים|א_נא}}תחלה וסוף. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ ישראל}} חמתון גחנין ומלחשין. {{ירו"מ-ביאור|ראה שהם כורעים ולוחשים}} אמר לון: מהו דין לחישה? ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|ליה הא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הדגשה|י}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] ב{{ירו"מ-הדגשה|ש}}ם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם ר}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. {{שוליים|א_נב}}{{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר {{ירו"מ-הוסר|פדית באי}}{{ירו"מ-הדגשה|פדיתה. ברוך אתה ה}}' אל ההודאות. רבי שמואל בר מינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר מינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיה מה כג]]) "כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}}: ([[דברי הימים א כט יא]]) "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך". בכל לב ובכל נפש משתחוים {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נג}}נהגין רבנן אמרין כולהון. {{ירו"מ-ביאור|נהגו חכמים לאמר ככל השיטות}} ואית דאמרי: או הדא או הדא. {{ירו"מ-ביאור|וי"א אחד מהם או זה או זה}} תני: ובלבד {{שוליים|א_נד}}שלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא, {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שלא יעשה כחרדון שגופו כורע והראש לא זז}} אלא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|פליגא דחנן בר בא}} אמר לחברייא: {{ב|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} דעביד, |אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות}} {{ירו"מ-הוסר|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד }}ואמריתה קמיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} וקם ונשק על פומי. {{שוליים|א_נה}}"ברוך אתה" שוחה; בא להזכיר את השם, זוקף. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא אמרית טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהלים קמו ח]]) "ה' זוקף כפופים" אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: לא מסתברא, אלא ([[מלאכי ב ה]]) "מפני שמי ניחת הוא" {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריך שיהיה כפוף בשם ולמה רב זקף}} אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות. לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא". קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נתן|°]] בשם רבי חמא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא בר חנינא|°]]: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מעביר. אמר לו רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: לא היה מעבירו, אלא {{ירו"מ-הדגשה|היה}} גוער ביה. אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"? {{שוליים|א_נו}}כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך". ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך". התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הרי גאולה! {{ירו"מ-ביאור|ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל.}} {{ירו"מ-הדגשה|שאומרים בהגדה אחרי בצאת ישראל ממצרים, לפני ששותים כוס שניה. הרי היא סמוכה לברכת ההלל, ולמה היא פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלא בהכרח שיאמרו הלל קדם, נמצא שפעמים שברכת גאלנו אינה סמוכה, לכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בי רבי יוסה|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: והא סופה! {{ירו"מ-ביאור|יהללוך יי אלהינו על כל מעשיך, וחסידיך צדיקים עושי רצונך, וכל עמך בית ישראל כלם ברנה יודו ויברכו, וישבחו ויפארו, וישוררו וירוממו ויעריצו, ויקדישו וימליכו את שמך מלכנו תמיד. כי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר, כי מעולם ועד עולם אתה אל. ברוך אתה יי מלך מהלל בתשבחות. שאומרים בהגדה בסופו של החלק השני של ההלל. הרי גאלנו היא הברכה החותמת את החלק הראשון של ההלל, ומפסיקים בסעודה, ואחר כך קראים חלק שני של ההלל, וחותמים ביהללוך. נמצא שהיא ברכה עצמאית על השירה, אם כך מדוע אינה פותחת בברוך}}? אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|ברכת גאלנו}} שתים הנה, {{ירו"מ-ביאור|שני חלקים לה}} אחת ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בא ואחת <span id="דף_יא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יסא כד סליק להכא חמתון גחנין ומלחשין'''. כלומר כשהגיע לארץ ישראל, שמע שהם כולם לוחשים משהו בזמן הזה. '''אמר לון: מהו דין לחישה'''? '''ולא שמיע דמר רבי חלבו ורבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן, ורבי ירמיה ורבי חנינא בשם רבי מיישא ורבי חייא בשם רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם רבי סימאי: מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות, אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''רבי אבא בר זבדא בשם רב: מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר פדית'''. '''ברוך אתה... אל ההודאות'''. '''רבי שמואל בר מינא בשם רב אחא: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף י עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ולא שמיע.''' ומתמה הש"ס ומה היא השאלה מהו דין לחישה וכי לא שמיע ליה מה דאמר ר' חלבו וכו' שנוהגין לומר כנוסחאות הללו '''או הדא.''' או נוסח הזה או הזה ולא אמרין כולהון: כהדין חרדונא כמו הצב הזה כשהוא שוחה ראשו זקוף אלא כל עצמותי וגו' ואף ראשו יהא כפוף '''מילתא דחנן בר בא פליגא.''' אהא דקדריש מכל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך דמשמע שאף בהזכרת השם צריך שיהא גם ראשו כפוף במקום שאמרו לשוח אבל ר' חנן לא ס"ל הכי אלא כהאי דאמר לחברייא בשמיה דרב והוטב זה גם בעיני שמואל דכשבא להזכיר את השם זוקף '''לא מסתברא אלא מפני שמי ניחת הוא.''' דמשמע דאף בהזכרת השם צריך שיהא שחוח וניחת '''אילו הוה כתיב בשמי ניחת.''' שפיר הוי קאמרת אבל השתא דכתיב מפני שמי הכי הוא משמע דמכבר קודם שהזכיר את השם ניחת הוא '''ר' אמי אמר ר' יוחנן הוה מעבר.''' ר' יוחנן היה מעביר אלו ששוחין יותר מדאי ור' חייא בר בא אמר לא היה נוהג ר' יוחנן להעביר בשביל כך אלא גער בהם שלא יעשו כן '''אלו ברכות שפותחין וכו'.''' תוספתא בפ"ק '''כגון ק"ש.''' כלומר ברכה הסמוכה לק"ש. וכך שנוי בתוספתא ולא גריס שם ותפילה ולפי גי' הספר י"ל דעל ברכה שלאחר ק"ש וסמוכה לתפילה קאמר דהוי כעין ברכה הסמוכה לחבירתה לאותה שלפני ק"ש דלא מיחשבא ק"ש הפסק כיון דהברכות בשבילה נתקנו '''הרי גאולה.''' ברכת אשר גאלנו שאנו אומרים לאחר הלל בלילי פסח והלא סמוכה היא לברכת הלל ואפ"ה היא פותחת בברוך '''שנייא היא.''' אשר גאלנו דהאמר ר' יוחנן בהלל אם שמע בבית הכנסת כמו שנוהגין הספרדים לאומרו אחר תפילת ערבית יצא ושוב אין צריך לברך עליו בבית והשתא לא הויא ברכת גאולה סמוכה ולפיכך תקנו אותה בפתיחה לעולם '''והא סופה.''' שהיא חותמת בברוך וקס"ד דהודאה בעלמא היא ולא הויא אלא כמטבע הקצר כברכת הפירות ואמאי חותמין בה בברכה '''א"ל שתים הנה.''' ברכת הגאולה זו לאו ברכה אחת היא אלא דכוללת שתי גאולות אחת להבא בקשת רחמים על העתיד כן ה' אלהינו יגיענו למועדים וכו' ונאכל שם מן הפסחים וכו' ואחת הודאה לשעבר אשר גאלנו וכו' ונמצאת הראשונה פותחת בברוך ואינה חותמת והשניה חותמת ואינה פותחת</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' זעירא לקרובה כדי לשוח עמו בתחילה וסוף · ר' יסא כד סליק להכא חמיתין גחנין ומלחשין אמ' לון מהו דין לחישה ולא שמיע דמר' ר' חלבו ר' שמעון בשם ר' יוחנן בשם ר' ירמיה ר' חננא ר' מיישא ר' חייא בשם ר' סימאי · ואית דאמרין ליה חבריא בשם ר' סימאי מודים אנחנו לך אדון כל הבריות אלוה התושבחות צור עולמים חי העולם יוצר בראשית מחיה המתים שהחייתנו וקיימתנו וזיכיתנו וסייעתנו וקירבתנו להודות לשמך · בא"י ל' ההודאות' ר' בא בר זבדא בשם רב מודים אנחנו לך שאנו חייבין להודות לשמך תרננה שפתי ⟨סימן הכנסה⟩ לך ונפשי אשר פדית · בא"י ל' ההודאות · ר' שמואל בר מינא בשם ר' אחא הודייה ושבח לשמך לך גדולה לך גבורה לך תפארת יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שתסמכינו מנפילותינו ותזקפינו מכפיפתינו כי אתה הוא סומך נופלים וזוקף כפופים ומלא רחמים ואין עוד מלבך · בא"י אל ההודאות · בר קפרא אמ' לך כריעה לך כפיפה לך השתחויה לך בריכה כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון לך יי' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמ' ובא' לך יי' הממלכה והמתנשא לכל לראש והעושר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל ועתה אלהינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך בכל לב ובכל נפש משתחוים כל עצמותיי תאמרנה יי' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו · בא"י ל' ההודאות · אמ' ר' יודן עהוגן רבנין אמרין כולהון · ואית דאמרין או הדא או הדא · תני ובלבד שלא ישוח יותר מדאי · אמ' ר' ירמיה ובלבד דלא יעביד כהדין חרדותא לא כל עצמותי תאמרנה יי' מי כמוך מילתא דחנן בר בא פליגא דחנן בר בא אמר לחבריא עימר לטן מילתא טבא דחמית לרב עביד ואמריתה קומי שמואל וקם ונשק על פומי · ברוך אתה שוחח כד להזכיר את השם זוקף · שמואל אמ' אנא אמרית טעמ' זוקף כפופים · אמ' ר' אמי אלא מסתברא לא מפני שמי ניחת הוא · אמ' ר' אבון אילו הוה כת' בשמי ניחת הוא יאות · לית כת' אלא מפני שמי ניחת הוא · קודם עד שלא הזכיר את השם כבר ניחת הוא · ר' שמואל בר נתן בשם ר' חמא בר חנינא מעשה באחד שסחח יותר מראוי והעבירו ר' · ר' אמי אמ' ר' יוחנן הוה מעבר · אמ' ליה ר' חייא בר בא לא הוה לאט גער · חילו ברכות שפותחין בהן בברוך · כל הברכות פותחין בהן בברוך ואם היתה ברכה סמוכה לחבירתה כגון קרית שמע ותפילה אין פותחין בהן בברוך · התיב ר' ירמיה הרי גאולה · טעייא היא דאמ' ר' יוחנן הלל אם שמעה בבית הכנסת יצא · התיב ר' אלעזר ביר' יוסה קומי ר' יוסה והא סופה · אמ' ליה שתים הנה אחת לבא ואחת</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''בר קפרא אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה'''. '''"כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון"'''. '''"לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך"'''. בכל לב ובכל נפש משתחווים. '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו"'''. '''ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. כן, אנחנו רואים שהיו כל מיני מנהגים, אבל בכל אופן בבבל כנראה לא נהגו את זה ובארץ ישראל נהגו, לכן הוא לא ידע על זה. '''אמר רבי יודן: נהגין רבנן אמרין כולהון'''. כלומר היו כאלה שאמרו את כל מה שראינו עכשיו. '''ואית דאמרי: או הדא או הדא''' - יש אומרים שאמרו או את זה או את זה כל פעם. לא בהכרח תמיד הקפידו להגיד רק שיטה אחת, אלא כל פעם אמרו דבר אחר, אבל בכל אופן תמיד אמרו משהו. '''תני: ובלבד שלא ישוח יותר מדאי'''. כלומר אדם שכורע, שלא יכרע יותר מדי. '''אמר רבי ירמיה: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא''' - שגופו כורע והראש בעצם לא זז, לא כמו חרדון יעשה. אנחנו יודעים שהחרדון מרים את הראש על הסלע, הראש יציב, אבל בעצם הגוף שלו כורע - שלא יעשה ככה. למה? כי כתוב '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך"''' - כל העצמות צריכות לזוז. '''חנן בר אבא אמר לחברייא''': אני אגיד לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות, '''ואמריתה קמיה דשמואל וקם ונשק על פומי'''- הוא נישק אותי. '''"ברוך אתה" שוחה'''; כשאומר "ברוך אתה" הוא כורע, '''בא להזכיר את השם, זוקף'''. '''שמואל אמר: אנא אמרית טעמא''' - אני אסביר לכם למה - יש פסוק כתוב '''"ה' זוקף כפופים"'''. '''אמר רבי אמי: לא מסתברא''' - זה לא הגיוני, אם אתה אומר שזאת הסיבה אז זה הפוך - '''אלא "מפני שמי ניחת הוא"''', כלומר צריך להתכופף בזכר השם. '''אמר רבי אבין: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות'''- אתה היית צודק. '''לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא"'''. כלומר, '''קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא''', וכשמזכירים את השם צריך לקום. '''רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא בר חנינא: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו רבי'''. הוא היה חזן כנראה, אז רבי העביר אותו מלהיות חזן. '''רבי אמי אמר: רבי יוחנן הוה מעביר'''. '''אמר לו רבי חייא בר אבא: לא היה מעבירו, אלא גוער ביה'''. '''אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"'''? אומרת הגמרא כעיקרון '''כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך"'''. '''ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך"'''. כלומר ברכות של קריאת שמע שאחת סמוכה לחברתה, לא פותחים בברוך. '''התיב רבי ירמיה: הרי גאולה'''! - בהגדה. כן, אנחנו היום לא נוהגים לברך על ההלל, אבל בעבר כן. בהתחלה היו מברכים על ההלל וקוראים את ההתחלה שלו, ואז באמצע ההלל היו חותכים אותו, לא אומרים את כולו ברצף - יש ברכה שנקראת גאולה, לפני שותים כוס שני. אז לכאורה הברכה הזאת היא סמוכה לברכה של ההלל, אז למה היא פותחת בברוך? '''שנייא היא, דמר רבי יוחנן: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא'''. כיוון שאם אדם היה קורא את זה בבית כנסת הוא יצא, ממילא הוא לא חייב לקרוא את זה בבית. אז לכן בעצם הברכה היא לא חובה, היא חובה למי שלא קרא את ההלל קודם. בהגדה מי שמסתכל יראה שבעצם אין ברכה בהתחלה, כיוון שכולנו קוראים את זה בבית כנסת, לכן לא כתבו ברכה בהגדה. אז כיוון שלא בהכרח שיאמרו את ההלל קודם, אף שפעמים ברכת גואלנו בעצם היא לא סמוכה, היא ברכה עצמאית, לכן תיקנו שתפתח ב"ברוך". '''התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: והא סופה'''! - הרי הברכה האחרונה, כמו שאמרנו שההלל חילקו אותו לשני חלקים. החלק הראשון לא נוהגים לברך עליו, כיוון שאומרים את ההלל בבית כנסת. אבל לאחר מכן אוכלים ואז אומרים את החלק השני של ההלל ואומרים "יהללוך". הרי לכאורה זו ברכה עצמאית, אין פה התחלה לפני כן, אז למה היא לא פותחת ב"ברוך"? '''אמר לו: שתים הנה, אחת לבא ואחת''' - ברכת גואלנו, הברכה שאומרים בכוס השנייה, שזה בעצם על החלק הראשון של ההלל - זה בעצם שתי ברכות. זה לא כמו שחשבנו, ברכה אחת שחותמת את ההלל, זה בעצם שתי ברכות, שני חלקים. כי כך חז"ל מסבירים - ההלל חילקו אותו לשני חלקים, כיוון שהחלק הראשון של ההלל הוא בעצם תודה על העבר, זה הלל על יציאת מצרים. החלק השני זה בעצם בקשה והודאה על העתיד. אז בעצם לגואלנו יש שני חלקים: חלק אחד זה ברכה על לחתום את החלק הראשון של ההלל, והחלק השני זה ברכה על מה שנגיד בהמשך. יוצא שבעצם יהללוך היא באמת ברכה סמוכה לזה, ולכן היא לא פותחת ב"ברוך". כן, אומרת כאן: "ברכת גואלנו שני חלקים לה, אחת לאבא ואחת לשעבר". כלומר, את ההלל חילקו לשניים. עד "ממצרים", שזה מדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה - זה החלק הראשון של הברכה, וכמו שאמרנו, למה היא פותחת ב"ברוך"? כיוון שאת הברכה לפני ההלל לא בהכרח יגידו - אנחנו גם לא נוהגים להגיד את זה - לא יגידו, כיוון שמי שאמר את זה בבית כנסת כבר יצא ידי חובה. אבל כיוון שכך היא פותחת ב"ברוך", והחלק השני של הברכה הוא בעצם פותח את ההלל העתידי, את החלק השני של ההלל שאומרים אותו אחרי הסעודה, שהוא הודאה על הגאולה העתידית - על זה תיקנו את החלק השני של ברכת גואלנו, ובסוף אומרים על זה את יהללוך. כלומר, בעצם זו ברכה סמוכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד א<span class="yerum-runnum">21</span></div> לשעבר. {{ירו"מ-ביאור|את ההלל חלקו לשנים. עד למעיינו מים שמדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה, ועליה החלק הראשון של הברכה, שאומר: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. את שאר ההלל שמדבר על הגאולה העתידית, אומרים אחרי הסעודה. ועליה תקנו את החלק השני של ברכת גאלנו שאומרים, כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל. ובסוף ההלל כולו, ברכת יהללוך. ולכן אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לחלק השני של ברכת אשר גאלנו.}} {{ירו"מ-ביאור|לפי תוס דף יד. הכונה שהיו מברכים על כל חלק בנפרד: על החלק הראשון ברכו לקרא, ועל החלק השני ברכו לגמור. והשאלה ששאלה הגמרא, והרי סופה — הכוונה לסוף ברכת גאלנו, והשאלה למה היא חותמת בברוך. והתשובה היא מפני שהיא ארוכה וכוללת שבח על יציאת מצרים שהיתה בעבר, ובקשה על הגאולה העתידית, ולכן תקנו שגם תחתום בברכה. ויהללוך לא פותחת בברוך אף שהיא ארוכה, לפי שהיא ברכת השבח כמו נשמת כל חי}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|ברכת}} הבדלה! {{ירו"מ-הדגשה|שאומר המבדיל בין קדש לחול. הרי היא פותחת בברוך, אף שהיא סמוכה לבורא מאורי האש}} שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] היה מכנסן. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שלא תמיד מברך בורא מאורי האש לפניה, ולכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|כשמזמנים אומרים}} "נברך"! {{ירו"מ-הדגשה|וחוזרים ואומרים "ברוך אלקינו שאכלנו משלו", ומיד אחר כך מברכים ברכת הזן. נמצא שברכת הזן סמוכה לברכת הזימון, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך". {{ירו"מ-הדגשה|נמצא פעמים שברכת הזן אינה סמוכה}}. הרי "הזן את הכל"! {{ירו"מ-הדגשה|למאן דאמר ברכת הזימון עד הזן, משמע שמי שהפסיק לזימון, מברך איתם עד הזן, וחזר לאכול. וכשמסים אכילתו, מתחיל בברכת הארץ, מ"נודה לך". ולמה ברכת נודה לך אינה פותחת בברוך}}? קשיא! הרי "הטוב והמטיב" {{ירו"מ-הדגשה|שהיא סמוכה, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה. {{ירו"מ-הדגשה|ובתחילה הייתה ברכה עצמאית, ומאוחר יותר קבועה בברכת המזון}}. {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים בגלל שהיא ברכה דרבנן עשו לה חיזוק}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו"מ-הוסר|קדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|היום! שנאמר אחרי ברכת היין, למה פותח בברוך}}? שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, {{שוליים|א_נז}}שאינו אומר "בורא פרי הגפן". והא סופה {{ירו"מ-הדגשה|של הברכה! שהרי בברכת היום, אומר: "ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו" ואחר כך אומר: "ברוך אתה ה’ מקדש השבת". נמצא שהחלק השני סמוך לראשון, ולמה פותח בברוך}}? אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|אין זה שתי ברכות, אלא ברכה אחת, ו}}טופס ברכות כך הוא. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נח}}מטבע קצר, פותח בהן ב"ברוך" ואינו חותם בהן ב"ברוך". מטבע ארוך, פותח בהן ב"ברוך" וחותם ב"ברוך". כל הברכות אחר חיתומיהן. {{שוליים|א_נט}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין אומרים ברכה פסוק. התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]] קומוי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מכיון דתימר {{ירו"מ-הדגשה|כל הברכות}} אחר חיתומיהן, {{ירו"מ-הדגשה|כך שאפילו אם טעה ואמר ברכה לא מתאימה, אם חתם נכון יצא. אז למה}} אין אומרין ברכה פסוק? {{ירו"מ-הדגשה|במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה}}. אמרין: {{ירו"מ-הוסר|חכימי}} חכים הדין טלייא, {{ירו"מ-ביאור|אמרו חכם אותו נער}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא שטעה}}. דהוא סבר, מהו אחר חיתומיהן? {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} שאם היה עומד בשחרית {{ירו"מ-הדגשה|והיה צריך לומר "יוצר אור}}", ושכח והזכיר את של ערבית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "מעריב ערבים}}", וחזר וחתם בשל שחרית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "ברוך אתה ה’ יוצר המאורות}}" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן שאל, במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה? ולא זו הכוונה}}, אלא כדאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך להזכיר ב}}כל הברכות {{ירו"מ-הדגשה|לפני הברכה החותמת}} כעין חותמותיהן. {{ירו"מ-הדגשה|ושם לא יזכיר פסוק, כיוון שקשה למצא פסוק שמדבר בדיוק באותו עניין ויכול לטעות}}. ואילין דאמרין: {{ירו"מ-ביאור|ואלו שאומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|בברכות ההפטרה: רחם על ציון כי היא בית חיינו, ולעלובת נפש תושיע ותשמח במהרה בימינו, ככתוב}} ([[ישעיהו יב ו]]) "צהלי ורוני יושבת ציון, {{ירו"מ-הדגשה|כי}} {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} {{ירו"מ-הדגשה|גדול בקרבך קדוש ישראל" וחותם "ברוך אתה יהוה משמח ציון בבניה}}" אין בו משום ברכה פסוק. {{ירו"מ-ביאור|מפני שאומר: "ככתוב: כמו שאנו אומרים בברכת המזון "ככתוב ואכלתה ושבעתה וברכתה"}} {{ירו"מ-ביאור|וי"א כיוון שכבר נהגו הכל לאמר כך}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ו"> </span> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_ס}}מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא, שנאמר: ([[דברים טז ג|דברים ראה טז ג]]) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אמר להן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גילו של ראב"ע|{{ירו"מ-הדגשה|הרי אני כבן שבעים שנה}}]] {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אף על פי שנכנס{{ירו"מ-הדגשה|תי}} לגדולה, האריך ימים. {{ירו"מ-ביאור|שבגיל שש עשרה נתמנה לנשיא והגיעה לגיל שבעים}} {{ירו"מ-הדגשה|ממה שאמר אף על פי שנכנסתי לגדולה הארכתי ימים}}, הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים. <span id="דף_יא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"א. הזכרנו שברכה, בעצם ברכה שהיא עצמאית פותחת ב"ברוך", ברכה שהיא סמוכה לחברתה היא לא פותחת ב"ברוך". ונתנו כמה דוגמאות ויש לנו כל מיני קושיות. הגמרא ממשיכה בכיוון הזה. '''התיבון: הרי הבדלה!''' אנחנו אומרים את ברכת ההבדלה מיד אחרי שמברכים בורא מאור אש. ברכת ההבדלה היא סמוכה לברכת בורא מאור אש. אז למה היא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא, '''שנייא היא, דמר רבי אבא בר זבדא: רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס'''. כלומר, רבי היה רואה אש, אומר בורא מאור אש, מביאים לו בשמים, מברך בורא עצי בשמים, לא היה כולל את הכל ביחד, ורק לאחר מכן כשהוא מגיע הביתה שם הוא עושה את הכוס. '''רבי חייא רבה היה מכנסן'''. רבי חייא תמיד היה אומר את הכל ביחד. נמצא שלא תמיד מברך בורא מאור אש לפני ההבדלה. לכן בעצם הרבה פעמים ברכת ההבדלה היא ברכה עצמאית וממילא פותחת ב"ברוך". '''התיבון: הרי "נברך"!''' כשמזמנים אומרים "נברך" וחוזרים ואומרים "ברוך שאכלנו משלו". כלומר בעצם יש פה לכאורה ברכה, ולאחר מכן אנחנו מתחילים את ברכת הזן. אז השאלה למה ברכת הזן פותחת ב"ברוך"? הרי היא סמוכה לברכת הזימון. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך"'''. כלומר, אם היה רק אדם אחד או שניים, אין ברכת הזימון, ממילא ברכת הזן היא ברכה ראשונה ולכן היא פותחת ב"ברוך". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יא עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''והרי הבדלה.''' שהיא פותחת בברוך ואף ע"פ שהיא סמוכה לברכת המאור '''שנייא היא.''' הבדלה דלאו ברכה סמוכה לחבירתה מדינא היא שהרי יכול הוא לפזרן כל ברכה וברכה בפני עצמה כמו שהיה רבי נוהג שהיה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס '''הרי נברך.''' כלומר דהקושיא על ברכת הזן היא אמאי פותחת בברוך הרי סמוכה לברכת הזימון נברך שאכלנו הויא '''שנייא היא.''' ברכת הזן שהרי אם היו שנים דליכא ברכת הזימון ולא הויא סמוכה וצריך לפתוח בברוך וכיון שלפעמים פותחת בברוך תקנו אותה בפתיחה לעולם '''הרי הזן את הכל.''' האי מקשה נמי קס"ד דכמטבע קצר הויא וא"כ אמאי חותמת בברוך הזן את הכל '''הרי הטוב והמטיב.''' שהיא פותחת בברוך והיא סמוכה לחבירתה הויא '''שנייא היא.''' דברכה שנתחדשה אח"כ היא כדאמר רב הונא שתקנו אותה על הרוגי ביתר ולהכירא תקנוה בפתיחה כאלו לא נסמכה '''הא קדושא.''' קידוש היום בשבתות ובי"ט שפותחת בברוך והא סמוכה לברכת היין היא '''שנייא היא.''' שאף היא לפעמים אינה סמוכה שהרי אם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום שאינו חוזר ומברך על היין '''והא סופה.''' קדוש היום שהיא חותמת בברוך ואמאי '''א"ר מנא.''' השתא מסיק לטעמא דכולהו ברכות לפי שטופס ברכות כך הוא כדר' יודן דכל שהוא מטבע קצר וכו' וסופה דהזן נמי לא קשיא דמטבע ארוך הויא וכן ברכת הגאולה לא צריכין לטעמא דשתי גאולו' אלא הואיל ומטבע ארוך הויא לפיכך חותם בה בברוך '''כל הברכות אחר חותמיהן.''' קס"ד דה"ק הכל הולך אחר החיתום והיינו דמקשי עלה כדלקמן '''אין אומרים ברכה פסוק.''' אין חותמין הברכה בפסוק כגון בא"י גואלינו ה' צבאות וגו' וכיוצא בזה</div> <div class="yerum-leiden-text">לשעבר · התיבון הרי הבדלה · שנייא היא דמר ר' בא בר זבדא ר' היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס · ר' חייא הבא היה מכנסן · התיבון הרי נברך · שנייא היא שאם היו שנים יושבין ואוכלין שאינן אומ' נברך · הרי הזן את הכל · קשיא · הרי ···· הטוב והמטיב · שנייא היא דמר רב הונא משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב · הטוב שלא נסרחו · והמטיב שניתנו לקבורה · הא קדושה · שנייא היא שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום ש חייב זן בורא פרי הגפן · והא סופה · אמ' ר' מנא טופוס ברכות כך הוא · אמ' ר' יודן מטבע קצור פותח בהן בברוך ואינו חותם בהן בברוך · מטבע ארוך פותח בו בברוך וחותם בברוך · כל הברכות אחר חיתומיהן הין אומ' ברכה פסוק · התיב ר' יצחק בר' לעזר קומי ר' יוסה מכיון דתימר אחר חיתומיהן יאמר ברכה פסוק · אמרין חכימי הדין עלייא דהוא סבר מהו אחר חיתומיהן שאם היה עומד בשחרית ושכח והזכיר את שלערבית וחזר וחתם בשלשחרית יצא · אמ' ר' אחא כל הברכות מעין חותמותיהן · ואילין דאמרין צהלי ורוני יושבת ציון וגו' אין בן מסיים ברכה פסוק' מתני' מזכירין יציאת מצרים בלילות אמ' להן ר' אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנ' למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך · ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות: וחכמ' אומ' ימי חייך העולם הזה · כל ימי חייך העולם הבא להביא את ימות המשיח · אעפ' שנכנס לגדולה האריך ימים · הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים</div> <div class="yerum-side">'''מכיון דתימר אחר חיתומיהן אין אומרין ברכה פסוק.''' בתמיה ובפ"ב דתענית גריס ויימר ברכה פסוק והיינו הך לפי דס"ד לפרש אחר חיתומיהן כדלקמיה '''אמרין חכימי הדין טלייא.''' בלשון תמיה חכם הוא זה הבחור דלפי סברתו הוא מקשה '''דהוא סבר.''' לפרש מהו אחר חיתומיהן דקאמר היינו לענין האי דינא שאם עמד בשחרית ביוצר אור ושכח והזכיר את של ערבית מעריב ערבים וחזר ונזכר וחתם בשל שחרית יצא וזהו אחר חיתומיהן אנו הולכין והלכך יצא ולפיכך הוא מקשה דא"כ היכי אמרת אין אומרין ברכה פסוק הרי אם חתם בשל שחרית והוא יוצר אור א"כ הברכה פסוק הוא כדכתיב יוצר אור וגו' אבל באמת לאו היינו פירושא דאחר חיתומיהן אלא כדרב אחא דאמר כל הברכות כעין חותמותיהן מענין שהוא מזכיר בסוף נוסח הברכה כך הוא חותם כגון עוזר ומושיע ומגן בא"י מגן אברהם וכן כולן ולעולם אין חותמין הברכה בפסוק '''ואילין דאמרין צהלי וגו'.''' נוהגין היו לומר אחר ברכת הפטרה פסוק הזה ואין בו משום ברכה בחותם פסוק הואיל וכבר חתם בנוסח הברכה עצמה ואינו אלא כמוסיף בדברים '''מתני' מזכירין יציאת מצרים בלילות.''' פרשת ציצית אומרים אותה בק"ש של ערבית ואע"פ שאין לילה זמן ציצית דכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לילה אומרים אותה מפני יציאת מצרים שבה '''כבן שבעים שנה.''' הייתי נראה זקן ולא זקן ממש אלא שהלבינו שערותיו יום שמינו אותו נשיא כדי שיראה זקן וראוי לנשיאות ואותו היום דרש בן זומא מקרא זה '''ולא זכיתי.''' לא נצחתי לחכמים '''גמ' אע"פ שנכנס לגדולה.''' שמינוהו לנשיא כדאמרינן לקמן פרק תפלת השחר '''האריך ימים.''' שאמר הריני כבן שבעים שנה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים.''' כדאמרי' אוי לרבנות שמקברת את בעליה ולהכי קאמר הריני כבן שבעים דאם שזכיתי לגדולה עם כל זה הארכתי ימים </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' שואלת הגמרא, '''הרי "הזן את הכל"!''' אנחנו יודעים שיש מחלוקת בגמרא. פה בירושלמי לא מופיעה כל כך המחלוקת הזאת, מופיעים רק הרמזים שלה, אבל בבבלי מוזכר שיש מחלוקת מה זה נקרא ברכת הזימון. יש דעה שאומרת שברכת הזימון זה בעצם כולל גם את ברכת הזן, כלומר הברכה הראשונה של ברכת המזון. ונניח שלושה אכלו ביחד ואחד זימן, ואז האחרים צריכים להפסיק, גם אם רוצים להמשיך לאכול, הם ממשיכים איתו את הברכה עד סוף הברכה הראשונה. לאחר מכן הם יכולים להמשיך לאכול, אבל כשהם רוצים להתחיל לברך מחדש, הם לא מתחילים מתחילת הברכה, אלא מברכים רק מהברכה השנייה. יוצא שבעצם הרבה פעמים הברכה השנייה היא הראשונה. אז למה היא לא מתחילה ב"ברוך"? עכשיו הסברנו שמספיק שלפעמים ברכה היא ראשונה, היא פותחת ב"ברוך", אז גם פה, גם הברכה השנייה הרבה פעמים היא הברכה הראשונה. אז למה בעצם היא לא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא: '''קשיא!''' כלומר, זה באמת נשאר בקושיא, הגמרא לא תירצה את זה. שואלת הגמרא, '''הרי "הטוב והמטיב"?''' זה ברכה סמוכה, היא חלק מברכות ברכת המזון, הברכה הרביעית. אז למה בעצם היא פותחת ב"ברוך"? עונה הגמרא, '''שנייא היא, דמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה'''. בהתחלה הייתה ברכה עצמאית. כלומר, בהתחלה בעצם ברכת הטוב והמטיב לא נקבעה בתוך ברכת המזון, קבעו אותה בתור ברכה עצמאית. רק מאוחר יותר קבעו אותה בתוך ברכת המזון. שואלת הגמרא, הקידוש היום - קודם כל מברכים בורא פרי הגפן ואחרי זה אומרים את הקידוש. אז למה הקידוש פותח ב"ברוך"? הרי לכאורה הוא סמוך לברכת הגפן. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, שאינו אומר "בורא פרי הגפן"'''. אנחנו יודעים לדוגמה שבערב שבת יש מקרים שבהם מותר לערוך סעודה, ואם אני יכול לערוך סעודה בערב שבת ושתה יין, אז הוא פורס מפה ומקדש, אבל בעצם הוא לא צריך לברך על היין, ישר קידוש. יוצא שבעצם לפעמים הקידוש היא הברכה הראשונה, ולכן בעצם גם פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''והא סופה?''' כלומר, הגמרא כרגע לא מבינה - יש איזה הווה אמינא שכל הברכות זה "ברוך אתה... בורא פרי הגפן", ברכות קצרות כאלה. לא בדיוק הבינו מה המבנה של ברכות ארוכות. אז הגמרא חשבה שבעצם ברכת הקידוש שהיא פותחת ב"ברוך", זה כמו... '''התיב רבי יצחק ברבי אלעזר קומוי רבי יוסה: מכיון דתימר אחר חיתומיהן, אין אומרין ברכה פסוק?''' כלומר לא אכפת לי בכלל מהברכה, אלא מה שחשוב זה החיתום - אפילו אם טעיתי ואמרתי ברכה לא רצינה, אם חתמתי נכון יצאתי. אז למה לא אומרים ברכה פסוק? במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה? '''אמרין: חכים הדין טלייא''' - על הזקנים בישיבה אמרו: בחור צעיר אבל חכם, אלא שהוא טעה, כי הוא חשב מהו "אחר חיתומיהן". הוא חשב שהכוונה שאמרו ברכה לא נכונה, כמו לדוגמה אם היה עומד בשחרית וצריך להגיד "יוצר אור ובורא חושך", ובמקום זה הוא שכח ואמר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם... המעריב ערבים" בחוכמה, כלומר בעצם הברכה של הערב, ולאחר מכן הוא חזר וחתם בשל שחרית וסיים "ברוך אתה ה' יוצר המאורות". כלומר בעצם פתח בערבית, אמר את כל הברכה של ערבית, אבל את הסיום הוא אמר "יוצר המאורות" - הברכה של הבוקר - ויצא ידי חובה. כך הוא הבין. אז לכן הוא שאל במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה, אבל בעצם לא זו הכוונה, אלא מה הכוונה? '''אלא כדאמר רב אחא: כל הברכות כעין חותמותיהן'''. כלומר ברכות ארוכות - הרי אמרנו פותח ב"ברוך" וחותם ב"ברוך", ובאמצע הוא אומר כל מיני עניינים. אז בסוף העניינים הוא צריך להוסיף משפט שהוא מעין החתימה, זו הכוונה. אז זה המשפט שלא יזכיר פסוק. עכשיו מה הסיבה? המפרשים מסבירים שקשה מאוד למצוא פסוק מתאים, אז מסתמא אנשים התבלבלו, לכן אמרו אל תגידו פסוק. '''ואילין דאמרין: "צהלי ורוני יושבת ציון" אין בו משום ברכה פסוק'''. יש שני הסברים: או בגלל שככה נהגו - כלומר בעצם אין איסור להגיד פסוק, רק חז"ל אמרו אל תגיד פסוק כי קשה מאוד למצוא. אבל אם משהו מקובל כבר בכל הציבור, נוהגים להגיד את זה קבוע, וכנראה שמצאו פסוק מתאים, אז זה בסדר. ויש אומרים שמדובר שזה לא היה בתוך הברכה אלא בחוץ, ולכן אין בעיה. אנחנו עכשיו בפרק א' הלכה ו'. '''מתני': מזכירין יציאת מצרים בלילות'''. כלומר יש עניין להזכיר את יציאת מצרים בלילות, למרות שיציאת מצרים הייתה ביום. '''אמר להן רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא'''. מה זה בדיוק "הרי אני כבן שבעים שנה"? הבבלי מספר שרצו למנות אותו להיות ראש הסנהדרין במקום רבן גמליאל, ואז הוא אמר "אני אצייד את אשתי". אשתו אמרה לו אתה הרי עדיין צעיר, ואז צמחו לו שערות שיבה ונראה כמו בן שבעים שנה. לכן כתוב "הרי אני כבן שבעים שנה" - זה חידוש. תכף נראה שבעצם הוא באמת היה בן שבעים. '''שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח'''. '''רבי אלעזר בן עזריה אף על פי שנכנס לגדולה, האריך ימים'''. אמרה הגמרא, מה זה "כבן שבעים שנה"? מה בעצם הוא רצה להגיד בזה? אמרנו בניגוד לבבלי שאומר שהוא היה בן שמונה עשרה ונראה כבר בן שבעים שנה - לא, הוא באמת היה בן שבעים שנה, והוא התגאה בזה. הוא רצה להגיד להם: תראו, למרות שנכנסתי לגדולה בגיל שמונה עשרה כשכבר התמנה להיות נשיא, האריך ימים - בגיל שבעים עכשיו. אומרת הגמרא בדיוק הפוך: מזה שהוא אומר את זה אתה מבין ש'''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים'''. אחרת מה זה? מה הגאווה בזה שהוא בן שבעים? מכאן שהגדולה מקצרת ימים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יא עמוד א''' {{שוליים|א_נח}} '''ברכה קצרה פותחת ב"ברוך" ואינה חותמת בו, וברכה ארוכה פותחת וחותמת ב"ברוך", וכל ברכה נגררת אחר חתימתה הקודמת ללא פתיחה חדשה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן נט סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה, שברכות הצמודות לחתימה שלפניהן אינן פותחות ב"ברוך". {{שוליים|א_נט}} '''האם מותר לומר פסוק מקראי בתורת ברכה, ומהו הכלל "כל הברכות הולכות אחר חיתומן".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן נט סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסה אסי שאין אומרים ברכה פסוק, אך הכלל שכל הברכות הולכות אחר חיתומן נכון דווקא כשטעה בפתיחה ולא בחתימה, כפי שהובהר בתשובת רבי יוסה לרבי יצחק בר אלעזר; וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|א_ס}} '''חובה להזכיר יציאת מצרים גם בקריאת שמע של לילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ג <קטע סוף=יא א/> ==דף יא עמוד ב== <קטע התחלה=יא ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כבן זומא, וכן פסק הרמב"ם (הל' קריאת שמע פ"א ה"ג) שמזכירים יציאת מצרים בלילות, כדעת בן זומא שהודו לו רבי אלעזר בן עזריה וחכמים בסוגיה המקבילה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד ב<span class="yerum-runnum">22</span></div> תמן {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|בלילה}} לא יתחיל {{ירו"מ-הדגשה|פרשת}} ויאמר, ואם התחיל גומר. ורבנן {{ירו"מ-הוסר|דהתם}}{{ירו"מ-הדגשה|דהכא}} {{ירו"מ-ביאור|בארץ ישראל}} אמרין: מתחיל ואינו גומר. מתניתין פליגא על רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"! {{ירו"מ-הדגשה|ולפי רבנן דהכא רק מתחיל, נמצא שלא מזכיר }}יציאת מצרים בלילות. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף שלא אמרו פרשת ציצית, היו אומרים דברים שיש בהם הזכרת יציאת מצרים, כגון}}: מודים אנחנו לך {{ירו"מ-הדגשה|ה’ אלוקינו}} שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך, {{ירו"מ-הדגשה|ומיד מלכים הצלתנו, וקרעתה לנו הים, ועשיתה לנו ניסים וגבורות על הים, ושרנו לך שירה חדשה. כן תגאלינו מיד עריצים ומיד כל הקמים עלינו, ככתוב: "כי פדה ה’ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו" ברוך אתה ה’ גאל ישראל}}. {{ירו"מ-ביאור|ולדעה שלא מזכירים יציאת מצרים בלילה, אין צריך לומר שהוצאתנו ממצרים שהיא הייתה ביום, אבל קריעת הים הייתה בלילה, והצלתנו מיד מלכים, היינו שהציל את אברהם מהמלכים, ואת יצחק ושרה מאבימלך, הכל היה בלילה, ולדעת הכל אומרים}}. מתניתא פליגא על רבנן דתמן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|א_סא}}ויאמר אינו נוהג אלא ביום. {{ירו"מ-הדגשה|משמע ש}}כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום. רבי אבא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר אחא|°]] נחית לתמן. חמיתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} מתחילין וגומרין {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}}, ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|להו}} {{ירו"מ-ביאור|והם לא שמעו על המחלוקת}} דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר. בעון קומוי {{ירו"מ-ביאור|שאלו את}} רבי אחייא ברבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחייא ברבי זעירה|°]]: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם? {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי זעירה עלה מבבל לארץ ישראל, רצו לדעת האם המשיך לנהוג כבני בבל, או שינה ונהג כמנהג ארץ ישראל}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מסתברא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מחמיר, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}ינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון. תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב, {{ירו"מ-הדגשה|אף שהזכיר בפרשת ציצית}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: מלכותו ואמונתו לעד קיימת}}. אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף {{ירו"מ-הוסר|ו}} ומכת בכורים, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: ואת בכוריהם הרגתה, ובכורך ישראל גאלתה, וים סוף להם בקעתה}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אומר: {{שוליים|א_סב}}צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|א_סג}}{{ירו"מ-הוסר|אמר }}לא הזכיר תורה {{ירו"מ-הוסר|ב}} בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קה מד]]) "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו". רבי אבא ברבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא ברבי אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או {{שוליים|א_סד}}שלא הזכיר {{ירו"מ-הוסר|ב}} בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: אם {{שוליים|א_סה}}אמר "מנחם {{ירו"מ-הוסר|ירושלים"}} ירושלם" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: בעשה ולא תעשה. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית יז ה|בראשית לך לך יז ה]]) "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה. התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ט ז]]) "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם" שנייא היא, {{ירו"מ-הדגשה|התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא, מאי דהוה מעיקרא}}. שעד שהוא אברם בחרת בו. ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה? הוא {{ירו"מ-ביאור|רק אברהם}} נצטווה עליה. ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה? שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו. ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה? {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אבותן קראו אותן בשמן. אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: ([[בראשית יז יט|בראשית לך לך יז יט]]) "וקראת את שמו יצחק". {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: ([[בראשית טז יא|בראשית לך לך טז יא]]) "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יג ב]]) "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה{{ירו"מ-הדגשה|ו}} שמו". שלמה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברי הימים א כב ט]]) "כי שלמה יהיה שמו". עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים נח ד]]) "זורו רשעים מרחם" {{ירו"מ-הדגשה|שלא נקראו עד שנולדו}}. [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ירמיהו כג ז]]) "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה. וכן הוא אומר: ([[בראשית לה י|בראשית וישלח לה י]]) "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: ([[ישעיהו מג יח]]) "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות; ([[ישעיהו מג יט]]) "הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג. משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק מאימתי</strong> ==פרק שני - היה קורא == <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שני)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שני.png|שמאל|ממוזער|100px|כולל שיעורי שמע]] {{ש}}{{ש}} <div class="yerum-bm-print"> '''תמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר'''. כלומר בבבל היו אומרים שלא יתחיל פרשת ציצית כיוון שהיא לא נוהגת בלילה. הרי כמו שאמרנו ציצית לא נוהגת בלילה, ממילא אין עניין לקרוא פרשת ציצית. אז בבבל אמרו אל תתחיל, אבל אם כבר התחלת להגיד את הפסוק הראשון, תגיד את כולה. '''ורבנן אמרין: מתחיל ואינו גומר''' - כלומר בארץ ישראל היו אומרים רק את הפסוק הראשון. אומרת הגמרא '''מתניתין פליגא על רבנן דהכא: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"!''' כלומר המשנה שלנו חולקת על החכמים של ארץ ישראל. הרי מה כתוב במשנה - מזכירים את יציאת מצרים בלילות. עכשיו אם אתה אומר שאומרים רק את הפסוק הראשון, הרי בפסוק הראשון כתוב שמשה דיבר אל בני ישראל - אין שם שום עניין מיציאת מצרים. '''רבי אבא ורב יהודה בשם רב: מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך'''. אין בזה בעיה - נכון, הם לא הזכירו את פרשת ציצית כי הם לא הזכירו את כולה, רק את הפסוק הראשון, אבל הם דאגו להגיד משפטים שיש בהם עניין יציאת מצרים. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רבנן דתמן: ויאמר אינו נוהג אלא ביום. כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום'''. כלומר יש ברייתא שחולקת על חכמי בבל, שהם אמרו שאומרים את כל פרשת ציצית. אז איך אתה אומר את זה בלילה? </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תמן.''' בבבל אמרין לא יתחיל פ' ויאמר בלילה אבל אם התחיל גומר ורבנן דהכא אמרין מתחיל ואינו גומר ואינהו מפרשי להמתני' דקתני מזכירין יציאת מצרים בלילות כדרב דאחר שהתחיל בתחילת הפרשה אומר מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים וכו' כדמסיק '''מתני' פליגא על רבנן דתמן ויאמר אינו נוהג אלא ביום.''' כדתנן לקמן בפ"ב וקשיא לרבנן דתמן דס"ל דגומר כל הפרשה ומשני דה"ק כל פ' ויאמר אינו נוהג אלא ביום שהרי בהתחלתה כתובה מצות ציצית ואינה נוהגת בלילה ולפיכך אינהו דאמרי לא יתחיל אבל אם כבר התחיל ואמר ועשו להם ציצית גומרה משום יציאת מצרים שבה '''חמיתון.''' ראה אותן נוהגין לכתחילה להתחיל ולגמור ותאמר הש"ס ולא שמיע דתמן אמרין לא יתחיל וכלומר דלא כדשמעינן לעיל דרבנן דתמן ס"ל דלא יתחיל לכתחילה '''היך הוה אבוך נהוג עביד.''' משום דר' זעירא עלה מבבל לא"י ולפיכך שאלו אם היה נוהג כאן כרבנן דהכא או כמנהגו בתחילה כרבנן דתמן '''מסתברא דר' יוסה.''' כמו שאמר ר' יוסה מפני שר' זעירא היה נוהג להיות מחמיר על עצמו כמו דאינון מחמירין בבבל והיה מתנהג כוותייהו '''צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב.''' מפני שיש בה הודאה על החסד שעשה עם אבותיכו ועמנו '''מלכות.''' מלכותו ואמונתו לעד קיימת ומלכנו מלך אבותינו. צריך להזכיר את כולן. ככולהו תנאי וצריך ג"כ לומר צור ישראל וגואלו כדי לסמוך גאולה לתפילה: אם לא הזכיר תורה בברכת הארץ על המזון '''שנייא היא.''' התם דקמסדרו לשבחיה דרחמנא מה דהוה מעיקרא שעד שהוא אברם בחרת בו ושמת שמו אברהם '''ודכוותה.''' נימא נמי הקורא לשרה שרי עובר בעשה '''הוא.''' בלבד נצטווה עליה דכתיב לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה אבל גביה כתיב ולא יקרא עוד שמך אברם לא יקרא כלל '''שני.''' שם השני ישראל ניתוסף לו להיות לשם העיקר ושם הראשון יעקב לא נעקר ממנו '''עד כאן בצדיקים.''' הוא דמצינו שנקראו בשמם עד שלא נולדו אבל ברשעים זורו רשעים מרחם ולא יזכר שמם וישמעאל תחילתו צדיק כדדרשינן מבאשר הוא שם וכן אמרינן שעשה תשובה בסוף ימיו '''שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבא.''' והלכך לא דריש לקרא דלמען תזכור כדדרשי חכמים במתני': הדרן עלך מאימתי</div> <div class="yerum-leiden-text">תמן אמרין לא יתחיל ויאמר ואם התחיל גומר · ורבנן דהתם אומרין מתחיל ואינו גומר · מתניתין פליגא על רבנן דהכא מזכירין יציאת מצרים בלילות · ר' בא רב יהודה בשם רב מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים ופדיתנו מבית עבדים להודות לשמיך · מתניתא פליגא על רבנן דתנין ויאמר אינו נוהג אלא ביום כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום · ר' בא בר אחא נחית לתמן חמיתון מתחילין וגומרין ולית שמיע דתמן אמרין לא יתחיל ויאמר ואם התחיל גומר · ורבנן דהכא אמרין מתחיל ואינו גומר · בעון קומוי ר' אחייא בר זעירא היך הוה אבוך נהוג עביד כרבנן דהכא או כרבנן דהתם ר' חזקיה אמ' כרבנן דהכא · ר' יוסה אמ' כרבנן דהתם · אמ' ר' חנינא מסתברא דר' יוסה דר' זעירא מחמיר ויען מחמרין והוא עבד נהיג דכוותהון · תני הקורא את שמע בבוקר צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב · ר' או' צריך להזכיר בה מלכות · אחרים אומ' צריך להזכיר בה קריעת יה סוף ומכת בכורים · ר' יהושע בן לוי אמ' צריך להזכיר את כולן וצריך לומ' צור יש' וגואלו ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמ' לא הזכיר תורה בארץ מחזירין אותו · מה טעם ויתן להם ארצות גוים · מפני מה · בעבור ישמרו חוקין ותורותין ינצורו · ר' בא בר אחא בשם ר' אם לא הזכיר ברית בארץ או שלא הזכיר בבונה ירוש' מלכות בית דוד מחזירין אותו · אמ' ר' אילא אם אמ' מנחם ירוש' יצא · בר קפרא אמ' הקורא לאברהם אברם עובר בעשה · ר' לוי אמ' בעשה ולא תעשה לא יקרא עוד את שמך אברם הרי בלא תעשה · והיה שמך אברהם הרי בעשה · התיבון הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם · אתה הוא יי' הלהים אשר בחרת באברם · שנייא היא שעד שהוא אברם בחרת בו · ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה הוא נצטוה עליה · ודכוותה הקורא לישרל יעקב עובר בעשה · שיני ניתוסף לו הראשון לא נעקר ממנו · ולמה נשתנה שמו שלאברהם ושמו שליעקב ושמו שליצחק לא נשתנה · אילו אבותן קראו אותן בשמן · אבל יצחק הקבה' קראו יצחק שנ' וקראת את שמו יצחק · ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואילו הן יצחק וישמעאל ויאשיהו ושלמה · יצחק וקראת את שמו יצחק · ישמעאל דכת' וקראת את שמו ישמעאל יאשיהו הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו · שלמה כי שלמה יהיה שמו · עד כדון בצדיקים · ברשעים זורו רשעים מרחם · בן זומא או' עתידין הן יש' שלא להזכיר יציאת מיצרים לעתיד לבוא ומה טעם לכן הנה ימים באים נאם י'י לא יאמר עוד חי י'י אשר העלה את בני יש' מארץ מצרים כי אם חי י'י אשר העלה ואשר הביא את זרע בית יש' מארץ צפון · אמרו לו לא שייעקר יציאת מצרים אלא מצרים מוסף על המלכיות · מלכיות עיקר ומצרים טפילה · וכן הוא או' לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם יש' יהיה שמך · אמרו לא שייעקר שם יעקב אלא יעקב מוסף על ישראל · ישראל עיקר ויעקב טפל · וכן הוא או' אל תזכרו ראשונות אילו המצריים · וקדמוניות אל תתבוננו אילו המלכיות · הנני עושה חדשה עתה תצמח זו שלגוג · משלו משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו · התחיל מספר מעשה הזאב ואחר כך פגע בו הארי · וניצל מידו · שכח מעשה הזאב התחיל מספר מעשה הארי · ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו · שכח מעשה שניהם והתחיל לספר מעשה הנחש · כך היו יש' הצרות האחרונות משכחות את הראשונות</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי אבא בר אחא נחית לתמן. חמיתון מתחילין וגומרין''', כלומר רבי אבא בר אחא ירד לבבל וראה שכולם מתחילים וגומרים לכתחילה, '''ולא שמיע דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר'''. כלומר הם בכלל לא ידעו שהייתה מחלוקת בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל, ותמיד היו אומרים את הכל. '''בעון קומוי רבי אחייא ברבי זעירה: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם?''' כלומר שאלו את רבי אחייא הבן של רבי זעירא - הרי רבי זעירא עלה מבבל, אז שאלו אותו האם הוא נהג כרבנן דהכא בארץ ישראל או כרבנן דהתם בבבל. '''רבי חזקיה אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא: מסתברא דרבי יוסה, דרבי זעירא מחמיר, וינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון'''. כלומר מסתמא שהוא נהג להחמיר, וגם בני בבל מחמירים - שאם מתחילים גומרים את הכל. '''תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב'''. כלומר, למרות שהוא מזכיר בפרשת ציצית עניין יציאת מצרים, בכל זאת באמת ויציב הוא גם מזכיר את יציאת מצרים. '''רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות'''. אנחנו נוהגים להגיד "מלכותו וראותו התקיימת" בתוך אמת ויציב. '''אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכת בכורים. רבי יהושע בן לוי אומר: צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו'''. אנחנו האשכנזים נוהגים להגיד "צור ישראל" כמו הבבלי, אבל הירושלמי אומר צריך להגיד "צור ישראל וגואלו". '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: לא הזכיר תורה בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו'''. בברכת הארץ בברכת המזון צריך להזכיר גם תורה. '''מה טעם? "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו"'''. בעצם ההבטחה לארץ זה כנגד התורה, לכן צריך להזכיר בברכת הארץ גם את העניין של התורה. '''רבי אבא ברבי אחא בשם רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו'''. כלומר צריך להזכיר גם ברית על הארץ, כי הרי נכרתה ברית על הארץ, וגם בבונה ירושלים צריך להזכיר את מלכות בית דוד, ואם הוא לא אמר זאת מחזירים אותו. '''אמר רבי אילא: אם אמר "מנחם ירושלם" יצא'''. זה גם מספיק טוב. '''בר קפרא: הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי אמר: בעשה ולא תעשה. "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה'''. '''התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם"''' - איך הם קראו לו כך? '''שנייא היא, שעד שהוא אברם בחרת בו'''. כלומר בעצם הנביא מסדר את השבח של הקדוש ברוך הוא, איך שהוא בחר באברם כשהוא היה אברם, ולאחר מכן קרא לו אברהם. שואלת הגמרא, '''ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה?''' ואומרת לא - '''הוא נצטווה עליה'''. כלומר רק אברהם נצטווה לקרוא לה שרה ולא שרי, אבל כל האחרים יכולים לקרוא לה שרי. שואלת הגמרא עוד כיוצא בזה, '''ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה?''' ועונה לא - '''שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו'''. כלומר ליעקב יש בעצם שני שמות, יעקב וישראל. שואלת הגמרא אבל '''ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה?''' אומרת הגמרא '''אלו, אבותן קראו אותן בשמן'''. כלומר לאברם וליעקב האבות שלהם קראו להם, '''אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: "וקראת את שמו יצחק"'''. כיוון שהקדוש ברוך הוא קרא לו שם, ממילא אין מקום להחליף את זה. '''ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו: "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה שמו". שלמה: "כי שלמה יהיה שמו"'''. '''עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים: "זורו רשעים מרחם"'''. כלומר צדיקים הקדוש ברוך הוא קורא להם כבר לפני הלידה, אבל רשעים לא נקראים עד שהם לא נולדים, רק ביציאה מהרחם. '''בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה'''. כלומר הגאולה האחרונה, החזרה מהגלות, על זה ידברו - זה יהיה העיקר, ויציאת מצרים תהיה טפלה. '''וכן הוא אומר: "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות'''. כלומר בגאולה האחרונה גם שם המלכויות יישכח. '''"הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג''' - כלומר בגוג ומגוג תישכח גם המלכות. '''משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות'''. הדרן עלך פרק מאימתי, אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יא עמוד ב''' {{שוליים|א_סא}} '''האם מותר להתחיל לקרוא פרשת "ויאמר" של קריאת שמע בלילה לכתחילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ציצית, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן יח סעיף א , סמ"ג עשין כו. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן דהכא שאף לכתחילה מתחיל, כדעת אבוה דרבי אחייא שנהג כמותם; הרמב"ם והשו"ע פסקו שקוראין פרשת ציצית בלילה אף שאינה נוהגת ביום דווקא, וכן נהגו למעשה, בניגוד לדעה המחמירה שלא להתחיל כלל. {{שוליים|א_סב}} '''יש להזכיר יציאת מצרים בברכת "אמת ויציב" ולחתום בה "צור ישראל וגואלו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן סו סעיף י. ''הכרעה:'' נפסק כרבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי שצריך להזכיר את כולן ולומר "צור ישראל וגואלו", כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|א_סג}} '''מי שלא הזכיר תורה בברכת הארץ בברכת המזון חייב לחזור ולברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן קפז סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי, שהמזכיר ארץ ותורה כדכתיב "ויתן להם ארצות גוים... בעבור ישמרו חוקיו" חייב לחזור, וכך הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|א_סה}} '''הקורא לאברהם "אברם" עובר בעשה ולא תעשה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ד <קטע סוף=יא א/> הדרן עלך פרק מאימתי א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי לוי שהעובר על כך עובר בעשה ולא תעשה, שכן פסק כך הרמב"ם והשו"ע להלכה. </div> </div> haix26gldwo4apf63lxgaoy5olfwwec 3083815 3083814 2026-09-18T12:26:57Z מאירושולי 35234 3083815 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק ראשון — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div> {{מתני'|ברכות א א}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פתיחת המסכת|מאימתי קורין]] את שמע בערבין? {{שוליים|א_א}}משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|א_ב}}עד חצות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים|א_ג}}עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ד}}הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ה}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}כל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע בבית הכנסת|אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן]] תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי"}}: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת. ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין. ===<span id="דף_א_ב"></span>=== <div class="yerum-bm-print"> בעזרת השם אנחנו מתחילים מסכת ברכות, סדר ירושלמי. המשנה הראשונה פותחת בשאלה מתי קוראים את שמע בערב. אנחנו יודעים שבתורה, בפרשת קריאת שמע נאמר "דברת אמם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". מכאן למדו חז"ל שיש מצווה לקרוא קריאת שמע בזמן השכיבה בערב ובזמן הקימה בבוקר. והמשנה שואלת מתי קורין שמע בערבין. הגמרא הבבלי שואלת למה בעצם מתחילים דווקא משמע בערבין, ויש שני תירוצים. תירוץ אחד שכך נאמר בפסוק "בשכבך וקומך" לכן מתחילים מהערב, ותירוץ אחר שכיוון שכל דבר ביהדות מתחיל מהערב, כמו שאנחנו יודעים כתוב בתורה "ויהי ערב ובוקר יום אחד". הגר"א קובר בעצם למה מתחילים מהמצווה הזאת דווקא? יש יותר ממצוות. למה דווקא קריאת שמע של ערבית? הוא מסביר שבעצם זה המצווה הראשונה שיהודי פוגש בחיים, כיוון שהיהודי נהיה בגיל שלוש עשרה בן מצוות, וכבר מבערוב המצווה הראשונה שהוא פוגש זה קריאת שמע של ערבית. בכל אופן, המשנה שואלת מתי קורין את שמע בערבין, כלומר מתי נקרא זמן שכיבה שאפשר להתחיל לקרוא קריאת שמע? והמשנה עונה: '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. גם כאן הבבלי מסביר שלכאורה היה צריך להגיד לנו זמן מוגדר, להגיד צאת הכוכבים או משהו בסגנון. למה המשנה אמרה משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן? זו דרך של התנא. יש הלכות שהן מאוד רגילות - קריאת שמע אומרים הרי כל יום. ויש הלכות פחות מוכרות, פחות רגילות, ולא רצו שישכחו אותן, לכן בעצם שתלו אותן בתוך ההלכות הרגילות. אז בעצם שהמשנה אומרת לנו משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, היא דרך אגב מלמדת אותנו שגם הכוהנים - כוהן שהיה טמא וטבל, מותר לו לאכול תרומה כבר מבערוב, כבר בצאת הכוכבים, וגם במקרה שהכוהן הזה היה טמא בטומאה כזאת שצריך אחרי זה למוחרת להביא קורבן, כמו לדוגמה זב גדול שאנחנו יודעים שאחרי שהוא סופר שבעה נקיים הוא טובל ואז מחכה לערב שמש, ולמוחרת ביום השמיני הוא מביא קורבן, או יולדת, או מצורע. אז באה המשנה לחדש לנו שבעצם הוא לא צריך לחכות עד למוחרת כדי לאכול תרומה. מה שבעצם "ביאת שמשו מעכבתו מלאכול תרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול תרומה". בעצם צאת הכוכבים זה הזמן שבו יכול לאכול תרומה, והכפרה - הקורבן - זה מה שרק מאפשר לו להיכנס למקדש ולאכול קודשים, אבל תרומה הוא יכול לאכול כבר בצאת הכוכבים. ועד מתי? כלומר, עד מתי נקרא בשכבך? '''עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר'''. כלומר, לפי רבי אליעזר מה שכתוב בתורה "בשכבך" הכוונה זמן שאנשים הולכים לישון, ואנשים הולכים לישון בחלק הראשון של הלילה. אם זה שליש הלילה או רבע לילה נראה בהמשך, אבל בכל אופן זה בחלק הראשון של הלילה. '''וחכמים אומרים: עד חצות'''. חכמים יש להם איזו שיטה, תכף נבין אותה - כרגע היא לא כל כך מובנת, מה העניין של עד חצות. '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר רבן גמליאל גם כן מאוד מובן. הוא אומר מה שכתוב "בשכבך" הכוונה הזמן שישנים שזה כל הלילה. אז רבי אליעזר סובר זמן שהולכים לישון, רבן גמליאל סובר זמן שישנים. עכשיו מה זה בדיוק חכמים? הגמרא תכף תסביר לנו שבעצם חכמים עשו הרחקה. כלומר הם מודים לרבן גמליאל שבעצם "בשכבך" הכוונה כל זמן שישנים, רק הם פחדו שבן אדם יבוא מהעבודה, יהיה עייף, יגיד אוקיי, אני אוכל טיפה, אלך לישון וכשאני אתעורר אני אתפלל, ואז בעצם הוא יתעורר בבוקר. לכן אמרו עד חצות '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. והמשנה מספרת לנו מעשה: '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. כלומר בניו של רבן גמליאל באו מבית המשתה, היה להם איזו סעודת חתנים משהו בסגנון, ועבר חצות והם לא קראו קריאת שמע. הם באו לאבא שלהם, אמרו לו "לא קראנו שמע, מה עושים?" עכשיו, הרי הם ידעו מה אבא שלהם אומר. כלומר, השאלה שלהם הייתה: אתה אמנם סובר שמותר עד הבוקר, אבל חכמים חולקים עליך, חכמים אומרים עד חצות, ויחיד ורבים הלכה כרבים. או שבעצם חכמים מודים לך, אלא כל מה שהם אמרו זה רק הרחקה, אבל בעצם בדיעבד גם הם מסכימים שאפשר לקרוא עד עלות השחר. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. כלומר, באמת ההלכה כמותי וחכמים מודים לי. '''ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. זאת אומרת, בעצם כל דבר שנוהג חלק מהלילה בעצם מצוותו כל הלילה, וחכמים אמרו רק עד חצות כדי להרחיק את האדם מעבירה. כדוגמה יש לנו '''הקטר חלבים ואיברים'''. אנחנו יודעים שהקטר חלבים ואיברים - קורבנות ששחטו וזרקו את הדם שלהם ביום, הרי אסור לשחוט בלילה, אסור לזרוק את הדם בלילה. אם שחטו ביום אז את האיברים והחלבים מותר להקטיר כל הלילה. אז גם כן אנחנו רואים - נוהג חלק מהלילה, נוהג כל הלילה. שם בעצם חכמים לא גזרו שום דבר כיוון שהכוהנים זריזים, אבל הוא רק רצה להראות לנו בעצם שדבר שנוהג חלק מהלילה מצוותו כל הלילה. '''וכל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר יש לנו קודשים - הגמרא אומרת שהכוונה קודשים קלים, לא קודשי קודשים, כי בהם באמת גם כן לא גזרו. אבל קודשים קלים שנאכלים ליום אחד - אנחנו יודעים לדוגמה ששלמים נאכלים לשני ימים ולילה, אבל יש שלמים מסוימים כמו שלמי תודה ושלמי נזיר, הם נאכלים רק ליום אחד. יש הסבר יפה שמסביר למה קורבן תודה נאכל רק ליום אחד. יותר מזה, גם מביאים איתו ארבעים לחמים, כלומר ארבעה סוגי לחמים - עשר חמץ ועוד שלושה סוגים, עשר מכל אחד, סוגי מצות. מה הרעיון? הרעיון הוא שכיוון שבן אדם מביא קורבן תודה, קרה לו איזה נס או משהו כזה, אז התורה רצתה שהוא יפרסם את הנס. אז אמרו לו טוב, תבוא, תאכל את זה תוך יום אחד, אין לך זמן, מהר מאוד צריך לאכול את זה. אתה גם מביא הרבה מאוד לחמים, ככה ודאי הוא יזמין חברים ויפרסם את הנס שלו, וכן הנזיר, גם כן יוצא לפרסם מה הסיבה שהוא התנזר. אז בכל הדברים האלה, כמו בקריאת שמע ובקודשים שחלים ליום אחד, חכמים אמרו עד חצות. '''אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. כלומר מצד הדין היה מותר עד הבוקר, אבל חכמים אמרו עד חצות כדי שבן אדם לא יגיד יש לי זמן, ואז בעצם ילך לישון, יתעורר מאוחר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף א עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' מאימתי קורין את שמע בערבין.''' תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך וה"ק זמן קריאת שמע דשכיבה אימת '''משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן.''' כהנים שנטמאו וטבלו אין יכולין לאכול בתרומה עד שיעריב שמשן והיינו עד צאת הכוכבים והא דלא קתני משעת צאת הכוכבים מילתא אגב אורחיה קמ"ל שאם נטמאו הכהנים בטומאה שטהרתן תלויה בקרבן כגון זב ומצורע אין כפרתן מעכבן מלאכול בתרומה דכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים ומוקמינן בפ' הערל דהאי קרא בתרומה איירי ודרשינן ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה. ואע"ג דתנינן להא בהדיא בפ' י"ד דנגעים העריב שמשו אוכל בתרומה אורחיה דהתנא לאשמעינן בקצרה אף למאי שמפורש במקום אחר '''עד סוף האשמורת הראשונה.''' זהו שליש הראשון של לילה שהלילה נחלקת לשלשה משמרות ומכאן ואילך לא מיקרי תו זמן ק"ש דשכיבה ולא קרינן ביה בשכבך ומקמי צאת הכוכבים נמי לא דאכתי יממא הוא ולאו זמן שכיבה '''עד שיעלה עמוד השחר.''' דכל הלילה מיקרי זמן שכיבה והלכה כר"ג לפי שלדינא גם חכמים מודו ליה ולא אמרו חכמים עד חצות אלא כדי להרחיק את האדם מן העבירה שדלקמן. ומיהו לכתחילה משהגיע עונת קריאת שמע של ערבית אסור לאדם לסעוד וכל שכן לישן עד שיקרא קריאת שמע ויתפלל '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה.''' בני רבן גמליאל שמעינהו לרבנן דאמרי עד חצות וה"ק ליה הא דאמרי רבנן עד חצות דוקא קאמרי ותו לא ופליגי עלך ויחיד ורבים הלכה כרבים או דילמא רבנן כוותך סבירא להו והא דאמרי עד חצות לסייג הוא דקאמרי ואמר להו אין רבנן כוותי ס"ל ומשום סייג הוא דקאמרי וחייבים אתם לקרות '''ולא זו בלבד.''' כולא מילתא דר"ג היא דאמר לבניו '''הקטר חלבים.''' של כל הקרבנות '''ואיברים.''' של עולת תמיד של בין הערבים והוא הדין לכל אברי העולה שנזרק דמן ביום '''מצותן.''' להעלות כל הלילה דכתיב היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר '''אם כן למה אמרו חכמים.''' בכל אלו עד חצות</div> <div class="yerum-leiden-text">בסימך רחמנא וחננו · מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן עד סוף האשמורת הראשונה דברי ר' ליעזר · וחכמ' אומ' עד חצות · רבן גמל' או' עד שיעלה עמוד השחר · מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו לא קרינו את שמע אמ' להן אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות · לא זו בלבד אמרו אלא כל שאמרו חכמ' עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר · הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר · כל הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר · אם כן למה אמרו חכמ' עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה · מאימתי קורין את שמע בשחרין משיכיר בין תכלת ללבן · ר' ליעזר או' בין תכלת לכרתן עד הנץ החמה · ר' יהושע או' עד שלש שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות · הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה · בית שמי או' בערב כל אדם יטו ויקרו ובבוקר יעמודו שנ' ובשכבך ובקומך · ובית הלל אומ' כל אדם קורין כדרכן שנ' ובלכתך בדרך · אם כן למה נאמ' ובשכבך ובקומך · בשעה שבני אדם שוכבין ובשעה שבני אדם עומדין · בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה · אחת ארוכה ואחת קצרה · מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר · לקצר אינו רשאי להאריך · לחתום אינו רשאי שלא לחתום · שלא לחתום אינו רשאי לחתום · מזכירין יציאת מצרים בלילות · אמ' להן ר' לעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנ' למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך · ימי חייך הימים · כל ימי חייך הלילות · וחכמ' אומ' ימי חייך העולם הזה · כל להביא ימות המשיח · סליק מתני' מאימתי קורין את שמע בערבין וגומ' · אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן · תני ר' חייא משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת · ותני עלה קרובים דבריהן להיות שוין</div> <div class="yerum-side">'''וכל הנאכלין ליום אחד.''' כגון תודה וחטאת ואשם וכיוצא בהן שהן נאכלין ליום ולילה זמן אכילתן עד שיעלה עמוד השחר והוא המביא לידי נותר '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה.''' שלא יבא לאכלן אחר שיעלה עמוד השחר ויתחייב כרת וכן להקטיר החלבים אחר כך והן כבר נפסלו בלינה אם היו למטה מן המזבח לאפוקי אם היו על המזבח אין לינה מועלת בראש המזבח לחד מאן דאמר בפרק ט' דזבחים וכן בקריאת שמע שלא יאמר עדיין יש לי שהות לקרות ובתוך כך תעבור עונתה '''גמ' אנן תנינן.''' במתני' משעה שהכהנים וכו' סתמא וליכא תנא במתני' דפליג עלה בהתחלת זמנה '''תני ר' חייא.''' בתוספתא ריש מכלתין דאיכא דפליגי בהא דגרסינן שם מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שבני אדם נכנסין לאכול פיתן בערבי שבתות דברי רבי מאיר וחכמים אומרים משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן סימן לדבר צאת הכוכבים '''ותני עלה קרובים דבריהם להיות שוין.''' אף על גב דלאו חד שיעורא ממש הוא מכל מקום קרובין דבריהן להיות שוין דזמן דבני אדם בערבי שבתות אינו כל כך רחוק מזמן דכהנים מותרין לאכול בתרומתן</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אומרת הגמרא: '''אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. כלומר, במשנה אמרנו שמותר לקרוא משעה שכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן. '''תני רבי חייא: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת'''. אנחנו יודעים שבליל שבת אדם ישן, הוא מפחד שהנר יכבה, לכן הוא אוכל יותר מוקדם מאשר ביום רגיל. '''ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין'''. כלומר, יש איזו ברייתא שאומרת שהזמן שרבי חייא אמר - בן אדם נכנס לאכול בליל שבת - או הזמן שהמשנה אמרה - כוהנים נכנסים לאכול בתרומתן - זה בערך אותו זמן. כלומר, שניהם פחות או יותר יוצאים בזמן צאת הכוכבים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף א עמוד א''' {{שוליים|א_א}} '''זמן קריאת שמע של ערבית מתחיל משעת כניסת הכהנים לאכול בתרומה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף א , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר לענין תחילת הזמן (משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן), שכן זמנה מתחיל משעת צאת הכוכבים כדבריו, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_ב}} '''זמן קריאת שמע של ערבית מדאורייתא כל הלילה, אך חכמים הקדימוהו לחצות כדי להרחיק אדם מן העבירה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא לעניין הדין דאורייתא שזמנה כל הלילה, אך למעשה הכרעה כרבן גמליאל לכתחילה כדי להרחיק אדם מן העבירה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_ג}} '''זמן קריאת שמע של ערבית מדאורייתא עד עלות השחר, אף שמדרבנן תקנוה עד חצות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שכל שאמרו חכמים "עד חצות" מצוותו עד עלות השחר, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע; הבבלי (ברכות ט.) מסכים לדין זה. {{שוליים|א_ד}} '''הקטרת חלבים ואיברים על גבי המזבח כשרה כל הלילה עד עלות השחר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק ד, הלכה ב , סמ"ג עשין קפג. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שמצוותן עד שיעלה עמוד השחר, וכן פסקו הרמב"ם והסמ"ג. {{שוליים|א_ה}} '''זמן אכילת קדשים הנאכלים ליום אחד — עד מתי מותרת אכילתם בלילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י, הלכה ח , <קטע סוף=א א/> ==דף א עמוד ב== <קטע התחלה=א ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שמצוות אכילתן עד חצות לילה, אף שמדאורייתא הזמן עד עלות השחר, גזרו חכמים להרחיק את האדם מן העבירה, וכך פסק הרמב"ם.. {{שוליים|א_ז}} '''מי שמסופק אם בירך ברכת המזון חייב לחזור ולברך, ומי שמסופק אם התפלל אינו חוזר ומתפלל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי לענין ברכת המזון שחוזר ומברך מפני שהיא דאורייתא ("ואכלת ושבעת וברכת"), אך לענין תפילה נפסק כרבי יוחנן שחוזר ומתפלל בתנאי של נדבה, שהרי הבבלי (ברכות כא ע"א) פסק כמותו נגד הירושלמי.. {{שוליים|א_ח}} '''מי שמסופק אם קרא קריאת שמע חוזר וקורא, ומי שהתפלל ומסופק אם התפלל חוזר ומתפלל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כהכרעת הירושלמי "הדא אמרה" - הספק מחייב חזרה, שאין תפילה מפסדת (=אין בחזינה משום איסור), ומקל וחומר ממקרה בין השמשות שהוא ספק ובכל זאת צריך לקרות. {{שוליים|א_ט}} '''מי שנסתפק לו אם קרא קריאת שמע אם לאו, האם צריך לקרות שוב.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן סז , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק שספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות, מפני חשש ביטול מצוות קריאת שמע דאורייתא, כלשון הירושלמי "ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|א_י}} '''כמה כוכבים נדרשים לקביעת צאת/בין השמשות ותוצאותיהם ההלכתיות בשבת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה ד , רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף א <קטע סוף=א ב/> ==דף ב עמוד א== <קטע התחלה=ב ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי: כוכב אחד – יום ודאי (חייב); שני כוכבים – ספק לילה (ספק חייב, מביא אשם תלוי בערב שבת, חטאת במוצאי שבת); שלושה כוכבים – לילה ודאי (פטור בערב שבת, ובמוצאי שבת פטור לגמרי); הרמב"ם והשו"ע פסקו כך להלכה בהלכות שבת ותרומות.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div> אתא חמי, {{ירו"מ-ביאור|בא וראה}} משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא הוא, ועם כוכביא הוא. {{ירו"מ-ביאור|מיד בצאת הכוכבים}} משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} שעה ותרתי ליליא הוא. {{ירו"מ-ביאור|הרי כבר לילה לפחות שעה או שעתים}} ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} קרובים דבריהן להיות שוין? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, {{ירו"מ-ביאור|בכפרים קטנים}} דאורחיהון מסתלקא {{ירו"מ-ביאור|שמסיימים מלאכתם}} עד דהוא {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא. {{ירו"מ-ביאור|שעדין יום}} {{ירו"מ-הדגשה|ומתפללים ערבית מוקדם ונכנסים לאכל מקדם}}, דצדי לון מיקמי חיותא. {{ירו"מ-ביאור|מפחד החיות}} תני: {{שוליים|א_ו}}הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{ירו"מ-הוסר|שלתורה}} תורה. {{ירו"מ-הדגשה|דתפילות באמצע תקנום}}. {{ירו"מ-ביאור|ששלושת התפילות מוקמו בין שני קריאות שמע: קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה של שחרית, שמונה עשרה של מנחה, שמונה עשרה של ערבית, קריאת שמע של ערבית}} {{ירו"מ-הדגשה|ועיקר קריאת שמע של ערב זה על המיטה. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|א_ז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ספק קרא שמע|ספק בירך על מזונו ספק לא בירך]] צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|שהיא דבר תורה}}, דכתיב ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת". ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל. ודלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: {{שוליים|א_ח}}ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת. ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? נשמענה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. וקודם לכן לאו ספק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי קודם לכן זה בין השמשות שהוא ספק מן הלילה ספק מן היום}}, ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} צריך לקרות! הדא אמרה {{שוליים|א_ט}}ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: סימן לדבר משיצאו הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ד טו]]) "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים". וכתיב ([[נחמיה ד טז]]) "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות וצאת הכוכבים|כמה כוכבים יצאו ויהא לילה]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אבא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר פפא|°]]: {{שוליים|א_י}}כוכב אחד וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י לילה. שנים ספק? והכתיב "עד צאת הכוכבים" {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|והלא}} מיעוט כוכבים שנים. קדמיא {{ירו"מ-ביאור|הראשון}} לא מתחשב. בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, מביא חטאת. במוצאי שבת, ראה כוכב אחד ועשה <span id="דף_ב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: מה פתאום? '''אתא חמי''' - בוא וראה. '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא, ועם כוכביא הוא'''. כלומר, הכוהנים ברגע הראשון שיצאו הכוכבים כבר יכולים לאכול ומתחילים לאכול, כי ממש זה סוף היום, תחילת הלילה. '''ומשעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, שעה ותרתי ליליא הוא'''. תלמד מזה, העניין של לאכול בליל שבת - הולכים להתפלל תפילה ארוכה, שרים, חוזרים עד שמגיעים הבית, מתארגנים. לוקח זמן, לפחות שעה או שתיים, כבר לילה. '''ואת אמר קרובים דבריהן להיות שוין?''' '''אמר רבי יוסי: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, דאורחיהון מסתלקא עד דהוא יממא'''. כלומר, נוכל להעמיד את מה שרבי חייא אמר, מה שהברייתא אמרה שהזמנים שלהם שווים, כי מדובר בכפרים קטנים ומבודדים שהם מסיימים את הכל בגלל הפחד מהחיות, מסיימים את כל העבודה שלהם מוקדם, גם מתפללים ערבית מוקדם - פלג המנחה כבר אפשר להתפלל ערבית - באים מהתפילה מוקדם, חוזרים הבית מוקדם, וממש בצאת הכוכבים הם אוכלים סעודת שבת, ואז בעצם זה מקביל לזמן שמופיע במשנה. '''תני: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כן, יש ברייתא שאומרת שמי שקורא לפני צאת הכוכבים את קריאת שמע לא יצא ידי חובתו. '''אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת?''' הגמרא פה מלמדת אותנו שבארץ ישראל נהגו לקרוא קריאת שמע ולהתפלל לפני צאת הכוכבים, מפאת המנחה כמו רבי יהודה. אבל הגמרא יותר מאוחרת תגיד שאפילו הקפידו על זה, כלומר דאגו בכוונה שאנשים יתפללו לפני הזמן, יקראו קריאת שמע לפני הזמן. מה הסיבה שעשו את זה? הגמרא תגיד לנו שיש מחלוקת - האם קריאת שמע צריך לשמור סמיכה לתפילה. כלומר בעצם הסדר הוא: קריאת שמע של שחרית, תפילת שמונה עשרה של שחרית, תפילת שמונה עשרה של מנחה, קריאת שמע של ערבית ותפילת שמונה עשרה של ערבית, כמו שאנחנו נוהגים היום, או מה שנקרא "תפילות באמצע תיקנום". יש לנו קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה שחרית, שמונה עשרה מנחה, שמונה עשרה ערבית וקריאת שמע של ערבית. וככה בעצם יוצא לי, פוסק לי, שתפילות באמצע תיקנום. אם כן, למה בכל זאת קוראים קריאת שמע בערבית לפני התפילה? אז אומרת הגמרא: '''אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה'''. כלומר, אנחנו רוצים את התפילה להתחיל לפני כן בדברי תורה, כמו שבמנחה אנחנו אומרים "אשרי יושבי" גם כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. אז גם בערב קוראים קריאת שמע, אבל בעצם לא יוצאים ידי חובה כי זה מוקדם. חכמים אפילו תיקנו שיהיה מוקדם כדי שיקרא על המיטה קריאת שמע, ובעצם לשמור עליו מפני המזיקים. ונהגו ממש את כל הברכות והכול להגיד בקריאת שמע שעל המיטה. '''אמר רבי זעירא בשם רב ירמיה: ספק בירך על מזונו ספק לא בירך צריך לברך, דכתיב "ואכלת ושבעת וברכת"'''. כלומר, אם אדם מסופק אם הוא בירך ברכת המזון או לא, צריך לברך, כי זה דאורייתא - יש פסוק "ואכלת ושבעת וברכת". '''ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל'''. כלומר, אם הוא מסופק אם הוא התפלל, לא צריך להתפלל, כי תפילה זה רק דרבנן, '''ודלא כרבי יוחנן'''. כלומר, בניגוד לרבי יוחנן. '''דרבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת'''. כלומר רבי יוחנן סובר: אוקיי, גם אם זה דרבנן, אבל התפילה פועלת. כל תפילה פועלת. אז לכן יש עניין שבן אדם יתפלל כמה שהוא יכול, קל וחומר אם הוא מסופק אם הוא התפלל שיתפלל. '''ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא'''? מה הדין? ואומרת הגמרא '''נשמענה מן הדא''' - '''הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, מי שקורא לפני צאת הכוכבים לא יצא ידי חובתו. עכשיו, הכוונה אפילו ממש רגע לפני צאת הכוכבים, והזמן הזה, הצמוד לצאת הכוכבים, איך זה נקרא? זה נקרא בין השמשות, וזה זמן שהוא ספק. אז אם אתה רואה אדם שקורא בזמן הזה, שהוא בעצם מסופק האם הוא קרא בלילה או לא קרא בלילה, כלומר בעצם מסופק אם הוא יצא ידי חובה או לא - מה הדין? אמרנו לא יצא, חייב לקרוא עוד הפעם. '''הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף א עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''איתא חמי.''' ומתמה הש"ס עלה בא וראה מאי האי דקאמר הא משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא ועם כוכביא הוא כלומר מיד אחר סוף היום ועם צאת הכוכבים שהוא התחלת הלילה ואלו משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פתן. בלילי שבת מאוחר הרבה הוא דכבר שעה ותרתי בליליא הוא והיכי את אמר קרובין דבריהן להיות שוין '''תיפתר.''' הא דקאמר משעה שבני אדם נכנסין לאו בכל בני אדם קאמר אלא דאיכא אינשי דאכלי בהאי שעתא כגון באילין כופרניא דקיקייא. באלו בני כפרים הקטנים שאין להם מלאכה כל כך ויש להן פנאי להכין סעודתן מבעוד יום '''דאורחיהן מסתלקא עד דהוא יממא.''' כלומר שדרכן להסתלק ממלאכתן בעוד היום גדול וזמן התחלת סעודה שלהם מקודם הוא '''דצדי לון מיקמי חיותא.''' לפי שכבר מוכן להם מקודם צרכי מזון הסעודה וממהרין לאכול ובסוף היום יכולין ליכנס לסעודתן בלילי שבת '''קודם לכן.''' קודם צה"כ '''אם כן למה קורין אותה בבהכ"נ.''' בעוד שהוא יום '''מתוך דבר של תורה.''' ולא לצאת ידי חובת ק"ש והלכך כשיגיע זמן ק"ש צריך לחזור לקרותה לצאת ידי חובתו '''צריך לברך.''' לפי שברכת המזון מן התורה כדכתיב ואכלת וגו' וכלומר בהא פשיטא לן דאפי' מספק צריך שיברך '''ספק התפלל.''' וכן בספק התפלל או לא פשיטא לן לאידך גיסא שאל יתפלל מספק מכיון דתפלה מדרבנן היא '''ודלא כר' יוחנן וכו'.''' וטעמיה לפי שאין תפלה מפסדת ולדידיה אם ספק הוא לו צריך שיתפלל שהרי אינו מפסיד בזה '''נשמעינה מן הדא.''' ברייתא דלעיל</div> <div class="yerum-leiden-text">אתא חמי משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן איממה הוא ועם * כוכביא הוא · משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת שעה ותרתי ליליא הוא · ואת אמר קרובים דבריהם להיות שוין · אמ' ר' יוסי תיפתר באילין כופרניא דקיקייא דאורחיהון מסתלקא עד דהוא איממא דצדי לון מן קומי חיותא · תני הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו · אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת · אמ' ר' יוסי אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לעמוד אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר של תורה · ר' זעירא בשם רב ירמיה ספק בירך ספק לא בירך צריך לברך דכת' ואכלת ושבעת וברכת · ספק התפלל ספק לא התפלל אל יתפלל · ודלא כר' יוחנן דאמ' ר' יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו · למה שאין תפילה מפסדת · ספק קרא ספק לא קרא נשמעינה מן הדא הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו · וקודם לכן לאו ספק הוא · והוא אמר צריך לקרות · הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות · סימן לדבר משיצאו הכוכבים ואע'פ שאין ראייה לדבר זכר לדבר ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים · וכת' והיה לנו הלילה משמר והיום מלאכה · כמה כוכבים יצאו ויהא לילה · ר' פינחס בשם ר' אבא בר פפא כוכב אחד ודאי יום · שנים ספק שלשה ודאי לילה · שנים ספק והכת' עד צאת הכוכבים · לא מיעוט כוכבים שנים קדמ' לא מתחשב · בערב שבת ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור · שנים מביא אשם תלוי · שלשה מביא חטאת · במוצאי שבת ראה כוכב אחד ועשה</div> <div class="yerum-side">'''ספק קרא ספק לא קרא.''' אלא הא דקמיבעיא לן אם הספק הוא בק"ש אם קרא או לא מהו שיקרא מספק מי נימא הואיל וק"ש מדאורייתא דינה כברכת המזון או דילמא מכיון שיכול לצאת י"ח בפסוק ראשון לבד אינו צריך לחזור ולקרות כולה מספק '''וקודם לכן לאו ספק הוא.''' כלומר וכי ספק לאו בכלל קודם לכן ג"כ הוא שהרי אם קרא בין השמשות נמי קודם לכן הוא וזהו ספק מיקרי דמספקא לן אם יום הוא ולא יצא או לילה הוא ויצא ואפ"ה את אמר דצריך לחזור ולקרותה בזמנ' דהא לא יצא ידי חובתו קתני וא"כ הדא אמרה דה"ה ספק קרא ספק לא קרא דצריך לקרות '''סימן לדבר וכו'.''' כמו גופה הא דתנינן בתוספתא דלעיל ומסיים שם ואע"פ שאין ראיה לדבר וכו' משום דקרא לאו לענין ק"ש משתעי '''והכתיב עד צאת הכוכבים ולא מיעוט כוכבים שנים.''' בתמיה כלומר והלא מיעוט כוכבים אינו אלא שנים וקרי להו לילה והיכי קאמרת דשנים ספק '''קדמייא לא מתחשב.''' הכוכב הראשון שהוא ודאי יום לא קחשיב ליה ועד צאת הכוכבים דקאמר אשנים האחרונים הוא דקאי</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' יש ברייתא שאומרת '''סימן לדבר משיצאו הכוכבים'''. ממש שאמרנו שקוראים את שמע בשעה שבשכבך בזמן שכיבה, ואמרנו שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם - כל הזמן הזה, יש סימן לדבר משיצאו הכוכבים. '''ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר''', כלומר אין לנו פסוק בתורה או בנביא שמלמד את זה, אבל יש זכר לדבר שהלילה מתחיל בצאת הכוכבים, '''דכתיב "ואנחנו עשים במלאכה"'''. כתוב בנחמיה, כשבנו את החומה והכותים ניסו להפריע להם, אז הם היו צריכים גם לשמור וגם לעבוד. '''וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים'''. כלומר הם עבדו מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. עכשיו פה אין ראיה שבזמן שהם עבדו זה היה יום, כי יכול להיות שהם הקדימו, כלומר רצו להספיק כשיש אור. אז למרות שבעצם עלות השחר זה עדיין לילה, וכבר אחרי השקיעה זה כבר לילה, אבל הם ניצלו את כל הרגעים של האור כדי לעבוד - ככה הייתי אומר. אבל בא פסוק אחר ואומר לנו '''והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה'''. כלומר, בא פסוק שמלמד אותנו שבעצם הזמן שהם עבדו זה נקרא יום. עכשיו למה זה נקרא רק זכר? לכאורה זו ראיה טובה. פשוט מאוד - כיוון שזה לא מדבר על קריאת שמע. הרי התורה אומרת "בשכבך", מי אמר לנו שזמן שכיבה זה באמת צאת הכוכבים? אנחנו לא יודעים. לכן זה רק זכר. שואלת הגמרא '''כמה כוכבים יצאו ויהא לילה'''? אמרנו צאת הכוכבים - כמה? '''אמר רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא: כוכב אחד וד"י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד"י לילה'''. שואלת הגמרא '''שנים ספק?''' מה פתאום? הרי אמרנו מקודם, כתוב בנחמיה "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים", כלומר צאת הכוכבים זה לילה. ואם כתוב "עד צאת הכוכבים" - מיעוט רבים שניים, אז צריך שני כוכבים. למה אתה אומר לי שלושה? עונה הגמרא '''קדמיא לא מתחשב''', כלומר הכוכב הראשון, כיוון שהוא נראה אפילו ביום, אז הוא לא חלק מהכוכבים שבאים לסמן את הלילה. אומרת הגמרא: '''בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור'''. כלומר, לפי הדברים האלה, אם אנחנו רואים שכוכב אחד זה יום, שניים ספק ושלושה זה לילה - אז אם בערב שבת, ביום שישי בלילה, ראה רק כוכב אחד ועשה מלאכה, פטור, כי זה ברור שזה עדיין יום, זה יום שישי בכלל. '''שנים, מביא אשם תלוי''', כי זה ספק. '''שלשה, מביא חטאת''', כי זה ודאי כבר לילה. '''במוצאי שבת''' יהיה הפוך כמובן - רק כוכב אחד ועשה מלאכה, מביא חטאת, כי זה ודאי עדיין יום ועדיין שבת. שניים זה ספק, לכן מביא אשם תלוי. שלושה זה כבר מוצאי שבת, ולכן היתר. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div> מלאכה, מביא חטאת. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, פטור. רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בעי: אין {{ירו"מ-ביאור|אם}} תימר שנים ספק, ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה. ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים. ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת, בשחרית וקצר כחצי גרוגרת, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן, ויצטרף של שחרית עם של מוצאי שבת ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה, ויצטרף של שחרית עם של לילי שבת ויהא חייב על הראשונים. הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא. {{ירו"מ-ביאור|באלו הכוכבים שאין דרכם להראות ביום}} ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, {{ירו"מ-ביאור|אבל באלו שדרכם להראות ביום}} לא משערין בהון. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא. {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שיראו שלושה כוכבי חוץ מכוכב נגה שנראה אף ביום}} רבי יעקב דרומנה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דרומנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה. ולית ליה ספק? {{ירו"מ-הדגשה|והרי לדעת כולם זמן בין השמשות הוא ספק מן היום ספק מן הלילה}}. אית ליה ספק {{ירו"מ-הדגשה|בזמן ש}}בין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}כוכב {{ירו"מ-הדגשה|הראשון}} לכוכב {{ירו"מ-הדגשה|השני}}. תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום. <span id="דף_ב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בדף הקודם סיימנו בזה שאמרנו ששלושה כוכבים זה ודאי לילה, שניים זה ספק וכוכב אחד זה יום. ולכן אם אדם ראה כוכב אחד ועשה מלאכה בערב שבת, אז הוא יהיה פטור כי זה עדיין יום שישי. אם הוא ראה שניים ועשה מלאכה, אז הוא יהיה אשם תלוי כי זה ספק. ואם הוא ראה שלושה ועשה מלאכה, אז זה כבר שבת ואז הוא צריך להביא חטאת. במוצאי שבת אמרנו זה יהיה בדיוק הפוך. כלומר, אם הוא ראה כוכב אחד ועשה מלאכה אז הוא יהיה חייב חטאת, כיוון שזה עדיין שבת. אם הוא ראה שניים הוא אשם תלוי, כי זה ספק האם זה שבת או מוצאי שבת, ושלושה הוא יהיה פטור. '''רבי יוסי ברבי בון בעי, אין תימר שנים ספק''', כלומר אם אתה ממשיך עם הקו הזה שאתה אומר ששתיים זה ספק. אז אם '''ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה''', כלומר יום שישי ראה שני כוכבים, התרו בו, עשה מלאכה. אז אם היה רק את זה אנחנו יודעים, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי. אבל מה שקרה כאן עכשיו הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת''' וגם פה התרו בו ועשה מלאכה. עכשיו '''מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים.''' כי האחרונים היו בשבת. '''ואם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים.''' '''ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת.''' אנחנו יודעים שכדי להתחייב זה צריך להיות עשיית מלאכה כשיעור, והשיעור במלאכת קוצר זה שיקצור גרוגרת. אז מה יקרה אם הוא ראה שני כוכבים בערב שבת? קצר חצי גרוגרת. אם הוא היה עושה רק את זה, כמובן פטור. לאחר מכן '''בשחרית וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו יש לנו בעיה, כי אם נגיד ששני כוכבים זה עדיין יום, אז בעצם הוא היה פטור. אם זה לא היה, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי, כיוון שחצי גרוגרת של יום שישי מצטרפת בעצם עם החצי גרוגרת של שבת. עכשיו מה שקרה בהמשך, הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו '''מה נפשך, אם הראשונים יום הן''', אז אוקיי, אז הראשונים לא יצטרפו לשבת כיוון שזה יום, הוא יהיה פטור עליהם. אבל זה אומר גם שמה שהוא ראה במוצאי שבת, השני כוכבים, זה היה יום, כלומר זה היה בשבת, ואז בעצם המלאכה שהוא עשה במוצאי שבת כשהוא ראה שני כוכבים ועשה חצי מלאכה, זה יצטרף עם החצי מלאכה שהוא עשה בבוקר, '''ויהא חייב על האחרונים'''. '''אם האחרונים לילה''', אז בעצם אומנם נכון שהשני כוכבים במוצאי שבת, מה שעושה מלאכה אז החצי גרוגרת לא יכול להצטרף למה שהוא עשה בבוקר כי זה כבר מוצאי שבת. אבל אם זה ככה, אז גם מה שעשה ביום שישי זה כבר היה בשבת, אז החצי מלאכה שעושה בערב שבת תצטרף עם החצי מלאכה שעשה בשבת '''ויהא חייב על הראשונים'''. '''הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא.''' כלומר, כל מה שאמרנו, שני כוכבים או שלושה כוכבים, מדובר דווקא בכוכבים שאין דרכם להיראות ביום. כלומר, זה לא דווקא כוכבים שנראים ביום, אלא גם מציאות. כלומר, אם אני לדוגמה, אובך או משהו כזה, פתאום נראים לי כוכבים באמצע היום, זה לא הופך את זה ללילה. '''ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, לא משערין בהון.''' כלומר כוכבים שדרכם להיראות ביום, אז הם לא חלק מהמשחק. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא.''' כן, ממש אמרנו צריכים להיראות שלושה כוכבים, חוץ מכוכב נוגה. כן, כוכב נוגה זה כוכב שגם ביום הוא נראה בדרך כלל, אז הכוכב הזה הוא לא מהמשחק בכלל. כן, שלושה כוכבים צריכים להיות כוכבים שנראים בדרך כלל בלילה. '''רבי יעקב דרומנה בשם רבי יהודא בן פזי: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה.''' כלומר הוא לא מביא את המשחק הזה של אחד, שתיים, שלושה, אלא רק כוכב אחד - יום, שניים - לילה. שואלת הגמרא '''ולית ליה ספק?''' הרי אנחנו יודעים שיש מושג כזה שנקרא בין השמשות, שזה ספק יום ספק לילה. איך יכול להיות פתאום שהוא בא ואומר שיש או יום או לילה? אומרת הגמרא באמת יש לו, '''אית ליה ספק''', מתי? '''בין כוכב לכוכב'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אין תימר שנים ספק.''' א"כ ממתה איכא למיבעי בראה ב' כוכבים בע"ש והתרו בו מספק אל תעשה מלאכה שמא לילה הוא ועשה מלאכה ושוב ראה ב' כוכבים במ"ש והתרו בו מספק שמא יום הוא ועשה מלאכה מהו אם כהתראת ספק הואי או לא '''מה נפשך.''' כלומר דהש"ס פשיט ליה דלאו כהתראת ספק מחשבינן לה דאם הראשונים יום הן וכו' וממ"נ חייב הוא או על המלאכה שעשה בע"ש או על שעשה במ"ש וכגון שעשה מלאכה כל בין השמשות בשתיהן '''ראה שני כוכבים בע"ש.''' זו בעיא אחריתא ובדרך את"ל מתפרשא דאת"ל בהאי קדמיתא מתחייב ממ"נ מכיון דבכל חדא וחדא שיעור מלאכה הוא דעביד ואם זה יום וכו' מיהו לענין צירוף קמבעיא לן אם בבין השמשו' של ע"ש קצר כחצי גרוגרת וחזר וקצר באותו העלם בשחרית בשבת כחצי גרוגרת וחזר וקצר כחצי גרוגרת באותו העלם במ"ש מהו מי אמרינן מכיון דבכל בין השמשות לא עשה אלא כחצי שיעור לא מצרפינן חצי גרוגרת של שחרית בהדי כל חדא מינייהו דזיל הכא ליכא שיעורא וזיל הכא ליכא שיעורא דכי מצרפת לה בהדי חצי גרוגרת של ע"ש אמרינן שמא יום הוא ואי מצרפת לה בהדי של מ"ש אמרינן שמא לילה הוא או דילמא דהואיל ומ"מ איכא שיעור חיובא הכא בצירוף דממ"נ או בהאי מצטרף או בהאי מצטרף מיחייב הוא</div> <div class="yerum-leiden-text">מלאכה מביא חטאת · שנים מביא אשם תלוי · שלשה פטור · ר' יוסי ביר' בון בעי אין תימר שנים ספק ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה · ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה מה נפשך אם הראשונים יום הן אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים · אם האחרונים לילה אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים · ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת · בשחרית וקצר כחצי גרוגרת · ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת · מה נפשך אם הראשונים יום הן אף האחרונים יום הן ויצטרף שלשחרית עם שלמוצאי ויהא חייב על האחרונים · אם האחרונים לילה אף הראשונים לילה ויצטרף שלשחרית עם שללילי שבת ויהא חייב על הראשונים · הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמייא ביממא · ברם באילין דאורחהון מתחמייא ביממא לא משערין בהון · אמ' ר' יוסי ביר' בון ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא · ר' יעקב דרומנה בשם ר' יודה בן פזי כוכב אחד ודאי יום · שנים לילה · ולית ליה ספק · אית ליה ספק בין כוכב לכוכב · תני כל זמן שפני מזרח מאדימות זהו יום</div> <div class="yerum-side">'''מה נפשך וכו'.''' כלומר דהדר פשיט ליה דאוף הכא מיחייב ממ"נ דאם זה יום וכו' וא"כ לעולם איכא צירופא לחיובא וכגון דעשה בשתיהן בתחילת בין השמשות או בסופו דהכא לא שייך לומר שעשה כל בין השמשות '''הדא דתימר.''' והא דמשערינן בהכוכבים כדאמר לעיל דוקא באילין כוכבים שאין דרכן להתראות ביום אבל באלו שדרכן להיות נראין ביום לא משערין בהון כלל '''ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין וכו'.''' כלומר דר' יוסי בר בון בא להוסיף ולפרש דלא תימא דג' כוכבים דמחשבינן לילה בהדי כוכב הראשון הוא דהא ליתא שהרי כוכב א' ודאי יום הוא ואנן לא משערינן באלו הכוכבים שדרכן להיות נראין ביום והלכך קאמר דבלבד שיהו נראין ג' כוכבי' חוץ מן הדא כוכבתא קדמייתא שאינו מן החשבון של הג' כוכבים דמחשבינן להו לילה '''ולית ליה ספק.''' בתמיה והא אנן תנן ספק חשיכה ספק אינו חשיכה אלמא דלכ"ע איכא בין השמשות שהוא ספק ומ"ט לא קחשיב ליה '''ומשני אית ליה ספק.''' ובהא הוא דפליג אתנא דבריית' דלעיל דקחשיב שנים לספק ואלו לדידיה לא מיחשב ספק אלא בין כוכב ראשון לבין כוכב שני '''כל זמן שפני מזרח מאדימות.''' כשהחמה שוקעת במערב זהרורי חמה מאדימין את המזרח</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div> {{שוליים|א_יא}}הכסיפו זהו בין השמשות. השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות תלוי בלבנה|הלבנה בתקופתה]] {{ירו"מ-ביאור|שזה באמצע החדש. שהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ושוקעת במערב}} התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות. אמר <span id="דף_ג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום.''' יש לנו ברייתא שאומרת שכל זמן שפני מזרח מאדימים, כלומר צד מערב - הפנים שמאדימות את המזרח. כלומר אדם שעומד במזרח הוא יראה אדום, אז זה כמובן מהצד מערב. אז כשצד המערב כולו אדום זה עדיין יום. '''הכסיפו זהו בין השמשות.''' '''השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה.''' כלומר מתחיל להיות שחור לגמרי עד שנעשה העליון שווה לתחתון, זה כבר לילה. זו ברייתא שמגדירה לנו מה זה בין השמשות, ומה זה היום ומה זה הלילה. '''רבי אומר: הלבנה בתקופתה''' - כלומר אנחנו יודעים שבראש חודש הירח הוא מאוד קטן. הוא מתחיל פחות או יותר במערב וכל יום הוא בעצם מתחיל טיפה יותר מזרחה. ובאמצע החודש הלבנה מלאה והיא מתחילה במזרח ובעצם שוקעת במערב ממש כל הלילה. אז '''הלבנה בתקופתה''', כלומר באמצע החודש כשהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ומסיימת במערב, אז '''התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות'''. כלומר כאילו שתי שמשות, הירח והשמש ביחד - אז זה נקרא בין השמשות. רבי חייא אמר: סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. הוא אומר לו: אין דבר כזה. הרי בין השמשות זה אחרי שהחמה כבר שקעה כולה, היא כבר לא נראית - האור עדיין קיים, אבל היא עצמה לא נראית, ורק אז מתחילה הלבנה לעלות. "ותני ליה שמואל כרבי חייא" - כלומר גם שמואל סובר כרבי חייא, שאין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. כלומר, האור שאנחנו מדי פעם כן רואים - כשיש זיהום אוויר או משהו כזה - אבל בדרך כלל כשהשמש קיימת בשמיים אז האור שלה כל כך חזק שבעצם את הלבנה לא רואים. אז הוא אומר בעצם שהחמה סיימה את השקיעה שלה, ורק אז מתחילה הלבנה לזרוח. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ב עמוד ב''' {{שוליים|א_יא}} '''הגדרת זמן בין השמשות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רסא סעיף ב , סמ"ג עשין לב <קטע סוף=ב ב/> ==דף ג עמוד א== <קטע התחלה=ג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנינא בר חמא שבין השמשות הוא משעה שסוף גלגל חמה שוקע ותחילת גלגל לבנה עולה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''הכסיפו.''' השחירו אבל לא לגמרי שעדיין גובהה של כיפת הרקיע לא הושחרה זהו בין השמשות '''השחירו.''' שניהם שנעשה העליון של הכיפה שוה לתחתון של הכיפה הסמוכה להארץ זהו לילה '''הלבנה בתקופתה.''' כשהלבנה באמצע החדש וזהו תקופתה שאז דרכה לעלות בתחילת הלילה '''התחיל גלגל חמה לשקע.''' מתחילת השקיעה כבר נקרא בין השמשות ואז הוא גם כן התחלת גלגל לבנה לעלות '''ר' חנינא.''' פליג וס"ל שסוף השקיעה של החמה הוא בין השמשות וזהו התחלת גלגל לבנה לעלות ולהזריח '''ותני שמואל כן.''' כר' חנינה שאין הלבנה זורחת ממש אלא בשעה שהחמה שוקעת לגמרי וכן לא שוקעת בשחרית בשעה שכבר החמה זורחת אלא מקודם לזה</div> <div class="yerum-leiden-text">הכסיפו זהו בין השמשות · השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה · ר' או' הלבנה בתקופתה התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות זהו בין השמשות</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div> רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא:}} סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. ותני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]{{ירו"מ-הוסר|כן}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר חייא בר יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חיא בר יהודה|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: התחיל גלגל חמה לשקוע, אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל. הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא. {{ירו"מ-ביאור|דרך קיצור}} ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, {{ירו"מ-ביאור|דרך ראשית}} לא בדה. {{ירו"מ-ביאור|לא בזה מדובר}} איזהו בין השמשות? אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף. {{ירו"מ-הדגשה|הזמן שלוקח עד ש}}נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: איזהו בין השמשות? משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל, {{ירו"מ-ביאור|כתשע דקות}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} הוו יתבין. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} לרבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}סוף חצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|זהו}} כהרף עין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא?}} אמר ליה: אוף אנא סבר כן. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לא אמר כן, אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] כד תנינן תמן {{ירו"מ-ביאור|הלכות זבים}}. {{שוליים|א_יב}}ראה אחת ביום ואחת בין השמשות. אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. <span id="דף_ג_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> טוב, התחלנו בדף הקודם לדבר על מה זה העניין של בין השמשות, יום, לילה. והבאנו בתחילה דעה של רבי, רבי אומר הלבנה בתקופתה. אמרנו שהכוונה באמצע החודש, כשהלבנה היא מלאה, היא מתחילה במזרח, שוקעת במערב, ושם יש ממש מסלול שלם. ורבי אמר שהתחיל גלגל החמה לשקוע. כלומר, איך שהחמה מתחילה לשקוע, נוגעת כביכול בים וכבר הלבנה מתחילה לזרוח. והבאנו דעה שאומרת, מרבי חנינא, שאומר שלא ככה, אלא '''סוף גלגל חמה לשקוע'''. כלומר, אחרי שהשמש לגמרי התכסתה, רק אחרי זה הלבנה מתחילה. ואמרנו מוצאן לשמואל כרבי חנינא. שמואל אומר כמו רבי חנינא. הוא אומר: '''אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת.''' כי בעצם האור של החמה הוא בעצם מונע מלראות את הלבנה. אמר רבי שמואל בר חייא בר יהודה בשם רבי חנינא: '''התחיל גלגל חמה לשקוע'''. הוא אומר, אם אתה רואה שהשמש כבר נוגעת בים, היא התחילה את השקיעה. יש בדרך כלל משהו כמו ארבע, בערך ארבע וחצי דקות. '''אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל.''' כלומר, הזמן שלוקח לרדת מהכרמל עד הים זה בעצם הזמן שאתה יודע בוודאות שעדיין יום היה. מרגע שהשמש נוגעת בים, אתה מספיק לרדת מהכרמל ולטבול, ואתה בטוח שטבלת בים. '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא''' - כלומר, דווקא מי שהולך בדרך הקיצור, בדרך מהפסגה למטה. '''ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, לא בדה''' - כלומר, מי שהולך בדרך הראשית אז לא בדק, כיוון שהדרך היא מפותלת ולכן היא הרבה יותר ארוכה. עכשיו, '''איזהו בין השמשות?''' אמר רבי תנחומא: '''לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף.''' כלומר, אם ניקח טיפת דם, נשים אותה על סיף, '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות'''. לקחו דווקא דם, כי דם הוא טיפה יותר סמיך, יותר צמיגי, ולכן לוקח טיפה יותר זמן מאשר אם זה היה מים, לדוגמה. אז דעה אחרת על בין השמשות. '''משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל''', כמו בסדר גודל של תשע דקות. אנחנו יודעים שמיל הולך זה שמונה עשרה דקות, אז חצי מיל זה תשע דקות, הכוונה בערך חצי קילומטר. '''דברי רבי נחמיה'''. '''רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים.''' כלומר, זה זמן מאוד מאוד קצר. חכם אפילו לא יכול להגדיר אותו. רבי יוסי ורב אחא הוו יתבין. אמר רבי יוסי לרבי אחא: '''לא מסתברא סוף חצי מיל דרבי נחמיה, כהרף עין דרבי יוסי'''? כלומר, נראה לו הגיוני שבעצם מה שאמר רבי יוסי כהרף עין זה בסוף החצי מיל של רבי נחמיה? כי הרי רבי נחמיה דיבר על מהירות של דקות, אז רק ברגע האחרון, המעבר הסופי, זה בעצם הזמן של רבי יוסי. אמר לו: '''אוף אנא סבר כן'''. רבי חזקיה לא אמר כן, אלא הוא סובר שכל הרף עין והרף עין שבחצי מיל של רבי נחמיה, ספק הוא לרבי יוסי. כלומר, רבי יוסי בעצם אמר שזה כהרף עין, אבל איפה בדיוק ההרף עין - אנחנו לא יודעים בדיוק. זה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אמר רבי מנא: '''קשייתה קומי דרבי חזקיה''' - כלומר, קשה לי לפני רבי חזקיה, '''כד תנינן תמן''', כמו שלמדנו במסכת זבים, ושם למדנו, יש משנה שאומרת: '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות, אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה וספק לקרבן.''' אז פה נסביר קצת לגבי עניין של זבים. אנחנו יודעים שהזב הוא מטמא בלובן, זה לא זבה - זבה מטמאה באודם, כלומר שתראה אישה, אבל זב הוא רואה לובן, שזה לא קרי. הגמרא אומרת שזה בעצם דומה מאוד למי חיטה. כלומר, זה פחות סמיך מאשר קרי, קצת מזכיר ביצה מוזרה. עכשיו, זה מחלה, זה סוג של מחלה, וכשיוצא, יוצא בלי קישוי, כלומר לא יוצא ברצון - זה בעצם הזיבה. עכשיו, הדין בזב, שאם הוא רואה ראייה אחת רק, אז זה כמו בעל קרי - טובל ומצאת הכוכבים הוא טהור. עכשיו, אם הוא רואה שני ראיות, כלומר אפילו אם היו ביום אחד, כלומר גם אם שני הראיות הוא ראה אותן ביום אחד, או ראייה אחת ארוכה כמו שניים. כלומר אם הוא רואה נניח חמש-שש דקות ברצף, זמן שהוא יכול באמצע להתרחץ ולטבול ולהסתפג, אז זה מחלק את זה לשתי ראיות. זה כאילו ראייה אחת ארוכה היא כמו שניים. או אם הוא ראה ראייה אחת ברגע מסוים שבו היו שני ימים, כמו שאמרנו בין השמשות, רגע אחד חצי היה ביום אחד, חצי ביום שני. כלומר ראייה אחת גם מתחלקת לשתי ראיות אם היא במעבר בין שני ימים. או אם הוא רואה שני ימים בשני ימים רצופים - יום ראשון הוא ראה ראייה אחת, יום שני ראייה שנייה, אז זה שני ראיות. אז בכל המקרים האלו הוא נקרא זב קטן. זב קטן צריך לספור שבעה נקיים, ביום השביעי הוא טובל. הוא צריך לטבול במעיין, ואז בערב במצאת הכוכבים הוא נטהר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אדם עומד בראש הר הכרמל.''' שהוא על שפת הים ושם החמה נראית ביותר סמוך לשקיעתה. חזקה ביום טבל. מפני שיש שהות מתחילת שקיעה בכדי שירד ויטבול ויעלה ועדיין יום הוא ועלה לו הערב שמש דר' חנינא לטעמיה דאמר מסוף השקיעה זהו בין השמשות אבל מקודם לכן יממא הוי '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא.''' לא אמרן אלא אם ירד והלך לו בדרך הקצרה שיש שם '''ברם.''' אבל אם הולך הוא בחיסרטא זהו דרך הרבים הכבושה לכל '''לא בדא.''' לא בזה אמרו חזקה ביום טבל לפי ששוהא הרבה בסיבוב הליכה דרך האיסרטא '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן.''' כלומר אם הטיפה נתונה היא על חודה של סייף ודאי שאינה עומדת שם אלא נחלקת לכאן ולכאן וכשיעור הזה הוא בין השמשות ולהכי קאמר טיפה של דם שהדם יותר עב מן המים וטיפה של מים אינה עומדת כלל על החוד כזה ואין כאן שיעור וכהרף עין לא ס"ל לר' תנחומא ודעת ר' יוסי בברייתא דלקמן היא '''משתשקע החמה.''' מסוף השקיעה '''כהרף עין.''' כשיעור קריצת העין ברפיון '''קשייתה קומי דר' חזקיה כדתנינן תמן וכו'.''' בעוד ששנינו במס' זבים המתני' דלקמיה הקשיתי לדבריו במה דמפרש אליבא דר' יוסי ולא מסיק הקושיא עד לבתר הכי קשתה על דעתך וכו' כדלקמן</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' ר' חנינא סוף גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות · ותני שמואל כן אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת · ר' שמואל בר חייא בר יהודה בשם ר' חנינא התחיל גלגל חמה לשקע אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו חזקה ביום טבל · הדא דתימ' בההוא דאזיל ליה בקפונדרא · ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא לא בדה · אי זהו בין השמשות · אמ' ר' תנחומא לטיפה שלדם שהיא נתונה על גבי חדה שלסייף נחלקה הטיפה לכאן ולכאן זהו בין השמשות · אי זהו בין השמשות משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל דברי ר' נחמיה · ר' יוסי או' בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמ' · ר' יוסי ור' אחא הוו יתבין אמ' ר' יוסי לר' אחא לא מסתברא סוף חצי מיל דר' נחמיה כהרף עין דר' יוסי · אמ' ליה אוף אנא סבר כן · ר' חזקיה לא אמ' כן אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא · אמ' ר' מנא קשייתה קומי דר' חזקיה כיי דתנינן תמן ראה אחת ביום ואחת בין השמשות · אחת בין השמשות ואחת למחר · אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר ודאי לטומאה ולקרבן</div> <div class="yerum-side">'''לא מסתברא סוף חצי מיל דר' נחמיה כהרף עין דר' יוסי.''' כלומר ודאי לא מסתברא לפרש בענין אחר אלא לומר דשלים בין השמשות דר' נחמיה והדר מתחיל בין השמשות דר' יוסי דהא מדקאמר אי אפשר לעמוד עליו משמע שבהרף העין שהלילה נכנס היום יוצא וכל מקמי הכי יממא הוי וא"כ כל בין השמשות דר' נחמיה כשר הוא לטבילה אליבא דר' יוסי דאכתי איכא הערב שמש '''אלא כל הרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא.''' אליבא דר' יוסי ובהא פליגי דר' נחמיה דקאמר כדי שיהלך אדם חצי מיל הוא בין השמשות וא"כ כל שיעורא דידיה איכא לספוקי או כולו יום או כולו לילה או חציו יום וחציו לילה ואלו לר' יוסי כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל יש להסתפק וא"כ הרף עין הראשון שהוא אחר שתשקע החמה זהו ג"כ נקרא בין השמשות והא דקאמר כל הרף עין וכו' לאו דוקא אלא דהכוונה שאף הרף עין הראשון ג"כ בכלל וא"א לעמוד עליו</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ראה אחת.''' חסר כאן בהעתקה וה"ג כמו שהיא שנויה בסוף פ"ק דזבים ראה אחת היום ואחת בין השמשות אחת בין השמשות ואחת למחר אם ידוע שמקצת וכו' דין הזב הוא שמיטמא בראייות ובימים אם ראה שלש ראייות ביום אחד או שלשה ראייות בשני ימים או בג' ימים ובלבד שיהו רצופין שלא יפסיק ביום טהור בין הראייות בכל אלו טמא וחייב בקרבן ואם ראה שתי ראייות פטור מן הקרבן אבל טמא טומאת זיבה וזה שראה ראייה אחת היום וא' בין השמשות או א' בין השמשות וא' למחר אם ידוע שמקצת הראייה מהיום שראה קצת הראייה בסוף היום וקצתה בתחילת הלילה של מחר אע"פ שלא היה ביניהם כדי טבילה וסיפוג שהיא השיעור לחלק ראייה אחת לשתי ראייות אפי' הכי נחשבים כשתי ראייות מפני שהימים חולקין והלכך ודאי לטומאה ולקרבן דיש כאן שלש ראייות דאותה של בין השמשות נחלקת לשתים כיון שיש בה משני ימים </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עכשיו, אם הוא ראה שלוש ראיות ביום אחד, כן, כמו שאמרנו, בזב ראיות מתחלקות. כלומר אם הוא ראה שלוש ראיות, נחשב שלוש ראיות. אם הוא ראה ראייה אחת ארוכה כמו שלוש, כלומר שבתוך הזמן הזה יכול פעמיים לטבול ולהסתפג, נחשב כמו שלוש ראיות. וכמובן אם הוא יראה בשלושה ימים ברצף, יום אחרי יום, אז בכל המקרים האלה הוא נקרא זב גדול. מה הוא צריך? לספור שבעה נקיים והוא טובל, בערב הוא טהור, אבל הוא נקרא מחוסר כיפורים. הוא חייב להביא למחרת קורבן. כמו שאמרנו, הקורבן הזה זה רק מונע ממנו להיכנס למקדש או לאכול קודשים, אבל לאכול תרומה, כבר בערב, אם היה כהן, הוא יכול לאכול. וכל מה שאמרנו עכשיו זה לגבי זב, כלומר לגבי זכר. נקבה, אז אצלה הזיבה זה דווקא דם. אה, יותר מאוחר נראה את זה, אבל אצלה זה רק ימים. זאת אומרת, אין ראיות, לא מתחלקות. כלומר, אין דבר כזה, אפילו אם היא תראה עשר פעמים באותו יום, זה רק נחשב ראייה אחת, זה רק יום אחד. היא צריכה לראות בשלושה ימים ברצף ואז היא נקראת זבה גדולה. זה כבר נגיע יותר מאוחר, אנחנו נראה את ההסבר היותר מפורט. אז בכל אופן, המשנה אומרת שאם '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות''', ואז אמרנו שבעצם הבין השמשות נחשב כמו שני ראיות, כי חצי יום אחד וחצי יום שני, והיה לו עוד ראייה אחת קודם, או שהוא ראה קודם כל בין השמשות, אז זה שני ראיות ועוד אחת למחרת. כלומר, אם הוא יודע בוודאות שבאמת זה היה בין השמשות, חצי יום זה חצי יום למחרת, אז זה כאילו נחשב שלוש ראיות, הוא ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק, כלומר אם הוא לא יודע אם באמת אולי הכל היה מהיום או הכל היה מהלילה, אז זה נחשב רק ראייה אחת. יש לו רק שני ראיות, אז הוא ודאי לטומאה, אבל הוא ספק לקרבן, כמו שהסברנו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ג עמוד א''' {{שוליים|א_יב}} '''זב שראה שתי ראיות בספק חלוקת זמן (מקצתה היום ומקצתה למחר) - ודאי לטומאה וספק לקרבן, ואינו מביא קרבן מספק.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מחוסרי כפרה, פרק ב, הלכה יג <קטע סוף=ג א/> ==דף ד עמוד א== <קטע התחלה=ד א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם בהלכות מחוסרי כפרה פ"ב הי"ג כלשון הירושלמי, שהטומאה ודאית מחמת החומרא בטומאה, אך הקרבן ספק שכן אין מביאים קרבן מספק. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div> ואם ספק {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{ירו"מ-הוסר|שמקצת}} מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, {{ירו"מ-הדגשה|או כולה מן היום או כולה מן הלילה}}. ודאי לטומאה וספק לקרבן. {{ירו"מ-ביאור|הזב נטמא בלובן וכך דינו. אם ראה ראיה אחת, הרי הוא כבעל קרי וטובל וטהור בצאת הכוכבים. אם ראה שתי ראיות אפילו ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשנים, שיכול היה בין תחילת הראיה לסופה לטבול ולהסתפג. או שראה ראיה אחת שהתחלקה לשני ימים. או שני ראיות בשני ימים רצופים הרי הוא זב קטן וצריך לספור שבעה נקיים, וביום השביעי טובל במעיין ובערב הוא נטהר. ואם ראה שלוש ראיות ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשלוש, או אחת ארוכה כשנים ואחת קצרה, או אחת קצרה שהתחלקה לשני ימים ואחת יום קדם או יום אחרי, או שלוש ראיות בשלושה ימים רצופים — הרי הוא זב גדול, וסופר שבעה נקים וטובל, ובערב הוא טהור, ולמחרת מביא קרבן. שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת. להתיר לו כניסה למקדש ואכילת קדשים.}} ורבי חייא בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב חיא בר יוסף|°]] בעא {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} קומי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מאן תנא ראיה נחלקת לשנים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא, ד}}אמר: {{ירו"מ-הדגשה|בין השמשות כהרף עין}}.{{ירו"מ-הוסר|לה}} : {{ירו"מ-הדגשה|ו}}קשתה על דעתך דאת אמר: {{ירו"מ-ביאור|לשיטתך שאתה אומר}} כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אם כן איך יתכן שיתחייב קרבן על ספק? ואם בשראה ראיה כל בין השמשות של רבי נחמיה, אז לא רק לרבי יוסי בן חלפתא חייב קרבן, אלא לדעת כולם. שהרי ראה ראיה ארוכה כשלוש ראייות, שנמצא מתחילתה ועד סופה כשתי טבילות ושני סיפוגין, והרי זו נחשבת כשלוש ראייות, ומביא קרבן לדעת הכל. ו}}למה {{ירו"מ-הדגשה|רבי יוחנן אמר שהבריתא רק כרבי יוסי}}? אמר ליה, {{ירו"מ-הוסר|קשתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|קשתיך}} {{ירו"מ-הדגשה|לא קשיא. כי באמת בין השמשות לדעת רבי יוסי בן חלפתא הוא רגע אחד, בתוך בין השמשות של רבי נחמיה, אלא שאנו לא יודעים איזה הוא}}. לכשיבא אליהו ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}זהו בין השמשות, {{ירו"מ-הדגשה|אז יהיה חייב קרבן. אי כשיבא אליהו}}, מאן פליג? {{ירו"מ-ביאור|מי יחלוק על אליהו הנביא}} {{ירו"מ-הדגשה|תני: שלושה כוכבים לילה}}. רבי חנינא חברהון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה חבריהון דרבנן|°]] בעי: כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע {{ירו"מ-הדגשה|עובי}} הרקיע, לילה הוא. {{ירו"מ-הוסר|ומר}}{{ירו"מ-הדגשה|תאמר}} אף בשחרית כן. {{ירו"מ-הדגשה|שרק בזריחת החמה יהיה יום. ולמה קימא לן שהיום מתחיל בעלות השחר}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}: כתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב ([[ויקרא כב ז|ויקרא אמור כב ז]]) "ובא השמש וטהר" מקיש יציאתו לביאתו. מה ביאתו משיתכסה מן הבריות. אף יציאתו לכשיתודע לבריות. {{ירו"מ-הדגשה|והא קיימא לן דמעלות השחר יום הוא}}? <span id="דף_ד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ואז בא רבי חייא בר יוסף קומי רבי יוחנן. רבי חייא שאל את רבי יוחנן: '''מאן תנא ראיה נחלקת לשנים?''' כלומר, מי הוא אותו תנא שאמר שאם הוא ראה בין השמשות ראייה אחת שהתחלקה לשני ימים, זה כמו שניים. ואמר ליה: רבי יוסי, דאמר בין השמשות כהרף עין. עכשיו הוא אומר לו, תשמע, קשה על דעתך. אתה הרי אומר '''כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דרבי נחמיה, ספק הוא'''. כלומר, בעצם אין לי זמן מוגדר, אני לא בדיוק יודע מתי הזמן. אמנם באמת נכון, זה רק רגע, אבל אין לי מושג איפה הוא, אז יש את כל תשע הדקות. אז אם ככה, איך ייתכן שיתחייב קרבן על ספק? מה תגיד לי שהוא בעצם ראה את כל בין השמשות, כלומר כל תשע דקות? אם זה ככה, אז לדעת כולם יהיה חייב קרבן. כמו שאמרנו, שהרי אם הוא ראה זמן שיכול לטבול ולהסתפג פעמיים, זה נחשב שלוש ראיות לדעת כולם, ואז בעצם הוא יהיה חייב קרבן לפי כולם. אז למה רבי יוחנן אמר שזה רק לפי רבי יוסי? אמר ליה, קושייתך לא קשה, מפני שבאמת בין השמשות זה כהרף עין, וזה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אנחנו לא יודעים, נכון, אבל מה שאמרנו זה '''לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות''', אז באמת אם באותו רגע הוא ראה, הוא יהיה חייב קרבן. '''מאן פליג''' - מי יחלוק על זה? הוא גם יפסוק לנו אם הלכה כרבי נחמיה או הלכה כרבי יוסי, יגיד לנו אם זה יום או לילה. את כל הבעיות אליהו הנביא כבר יפתור לנו. עכשיו, רבי חנינא חברהון דרבנן בעי: '''כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע הרקיע, לילה הוא'''. אז תאמר בשחרית, כן, שרק בזריחת החמה יהיה יום? כלומר אומר ככה, אנחנו יודעים, הצופים שלפני כן, בעבר, המחשבה הייתה שהשמש היא כל היום הולכת מתחת הרקיע, ואז בשקיעה היא בעצם חודרת. יש איזה עובי לרקיע. תשימו נניח, נחשוב שכדור הארץ בעצם זה שטוח, יש איזה קשת, זה הרקיע בצורת חצי כדור, יש לו עובי, ואז בעצם כל היום השמש היא מתחת הרקיע, אנחנו רואים אותה זורחת במזרח ושוקעת במערב. בשקיעה מה שקורה, היא בעצם נכנסת לעובי הרקיע, לאיזה חלון, יש איזה חלון, ועוברת בתוך עובי הרקיע. אז לכן אותה לא רואים, אבל את האור שלה עדיין רואים, ולאחר מכן, אחרי שהיא סיימה לעבור את עובי הרקיע, היא חוזרת כל הלילה מעל הרקיע. ואז בבוקר שוב פעם באורות השחר היא נכנסת לחלון וכל עד הזריחה היא בעצם בתוך החלון, לא רואים אותה, רואים את האור שלה, ולאחר מכן בזריחה היא פתאום מופיעה. זה בעצם הייתה המחשבה, התפיסה המדעית של אותה תקופה, ועל פיה מנסים להבין את ההלכה. אנחנו אמרנו הרי שבשקיעה, כלומר בצאת הכוכבים זה כבר לילה. צאת הכוכבים, עדיין יש אור, לא חושך עדיין. צאת הכוכבים זה בערך שלושה עשר דקות אחרי השקיעה, עדיין יש אור. אז הוא אומר, האם, כמו שאני אומר לגבי הלילה, שברגע שהשמש מסתתרת כבר לא רואים אותה, אז כבר מבחינתי זה לילה, למרות שבעצם היא עדיין בחלון, היא עוד בעובי הרקיע, עדיין האור שלה נראה. האם אותו דבר צריך להגיד גם לכאורה ביום? כלומר, גם בזמן, כל זמן שהיא נמצאת בתוך עובי הרקיע זה עדיין לילה, למרות שאני רואה את האור שלה. כלומר, מעלות השחר עד הנץ החמה זה עדיין לילה, ככה צריך להיות. אז קשה - למה אנחנו מקובלים ככה לפני כן? אמרנו מקודם שמעלות השחר זה כבר יום, וככה בעצם היה מקובל. איך זה מסתדר? אמר רבי אבא, אומר, יש לנו בעצם גזירת הכתוב. '''כתיב: "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב: "ובא השמש וטהר"''', כלומר המילה "בא" מופיעה לנו בפסוק אחר, שם מדובר על השקיעה. אבל בעצם כאילו שבאותו מקום כתוב השמש יצאה והשמש באה. אז לכאורה עוד הפעם '''מקיש יציאתו לביאתו'''. כלומר, כמו בשקיעה, אנחנו יודעים שבה השמש נעלמת, אף על פי שהיא בעובי הרקיע, זה כבר לילה, אז גם בבוקר צריך להיות אותו דבר, שכל עוד שהשמש בעובי הרקיע זה עדיין ישאר לילה. שוב פעם אותה שאלה - הרי קיימא לן, כמו שאמרנו מקודם בפסוקים, שכבר מעלות השחר נחשב יום, וקשה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ואם ספק.''' דשמא כולה מן היום או כולה מן הלילה '''ודאי לטומאה.''' דמה נפשך איכא שתים '''וספק לקרבן.''' דמספקא לן שמא שתים שמא שלש דאי כולה מן היום או כולה מן הלילה שתים ואי מקצתה ביום ומקצתה בלילה שלש '''ר' חייה בר יוסף וכו'.''' כל זה הוא מדברי ר' מנא שהקשה לר' חזקיה כששנו זה הדין כדמסיק לקמן. וכלומר ובעא ר' חייא בר יוסף לפני ר' יוחנן מאן. תנא ראייה נחלקת לשנים כלומר שראיית בין השמשות תחשב כשתי ראיות '''קשתה על דעתך.''' השתא מסיק ר' מנא הקושיא לר' חזקיה '''מאן פליג.''' על ענין כוכבים דלעיל וקאמר ר' חנינא חברהון דרבנן הוא פליג דבעי על הא דאמר לעיל שלשה לילה דכמה דאת אמר וכו'</div> <div class="yerum-leiden-text">ואם ספק שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר ודאי לטומאה וספק לקרבן · ר' חייא בר יוסף בעא קומי ר' יוחנן מאן תנא ראייה נחלקת לשנים ר' יוסי · אמ' לה קשתה על דעתך דאת אמר כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא · למה אמ' ליה קשתיה לכשיבוא אליהו ויאמר זהו בין השמשות · מאן פליג ר' חנינא חברהון דרבנן בעי כמה דאת אמר בערבית נראו שלשה כוכבים אע'פ' שהחמה נתונה באמצע הרקיע לילה הוא · ומר אף בשחרית כן · אמ' ר' אבא כת' השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה · וכת' ובא השמש וטהר · מקיש יציאתו לביאתו · מה ביאתו משיתכסה מן הבריות · אף יציאתו לכשיתודע לבריות</div> <div class="yerum-side">'''ר' יוסי אמר לה.''' והשיב ר' יוחנן ר' יוסי היא דכך שנינו בתוספתא פרק קמא דזבים ראה אחת מרובה כשתים יש מתחילתה ועד סופה כדי טבילה וסיפוג יש בידו שתי ראיות ואם לאו אין בידו אלא אחת ר' יוסי אומר אין בידו אלא אחת ומודה רי יוסי שאם ראה אחת בין השמשות אע"פ שאין בה כדי טבילה וסיפוג יש בה שתי ראיות מפני ששני ימים חולקין אותה '''אע"פ שהחמה נתונה באמצע הרקיע.''' כלומר באמצע עובי הרקיע ועדיין לא נגמר שקיעתה ואפ"ה מחשבית ללילה וא"כ ואימר אף בשחרית כן שאע"פ שכבר התחילה החמה לצאת הואיל והיא עדיין בעובי הרקיע לילה הויא דלעולם כל זמן שהיא בתוך עובי הרקיע נדון אותה כלילה ואכן קי"ל מעלות השחר יממא הוא ואמאי</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''על דעתך דאת אמר כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא למה.''' כלומר לדידך דאמרת דלר' יוסי כל הרף עין שבכל שיעורו של ר' נחמיה ספק הוא א"כ קשה למה ולאיזה ענין ספק הוא אליבא דר' יוסי הא כיון דר' יוסי גופיה ס"ל דראיית בין השמשות לעולם נחשבת כשתי ראיות ומעתה אין נ"מ לטומאה אליבא דר' יוסי דאם נימא שכל הרף עין באותו שיעור דחצי מיל מספקינן ביום או בלילה או חציו מיום וחציו מלילה הרי עכ"פ כל ראייה שבאותו שיעור נחשבת כב' ראיות וא"כ למאי הוא ספק לדידך ואליבא דר' יוסי והא ודאי נמי ליכא למימר דנ"מ לענין טבילה דאינו כשר לטבילה לפי שכל הרף עין יש להסתפק שמא הוא לילה דא"כ היינו דר' נחמיה דאיהו ג"כ ס"ל דכל השיעור של חצי מיל ספק הוא ובמאי פליגי ואם לענין טומאה נמי ליכא נ"מ כדאמרן קשיא למאי הוא דאמרת אליבא דר' יוסי דספק הוא '''אמר ליה קשתיה לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות.''' כלו' דר' חזקיה השיב לו דמאי תיקשי לדידי תיקשי לך טפי אליביה דר' יוסי גופיה דאמר בין השמשות כהרף עין ואי אפשר לעמוד עליו וא"כ אם יבא אליהו ויברר לנו זהו הרף עין הוא בין השמשות וכי שייך לומר בראייה אחת כהרף עין לחלקה לב' ראיות כדקאמר ר' יוסי וכך היה לך להקשות אליביה וזו הקושיא קשה אפי' למ"ד אליבא דר' יוסי דבין השמשות דידיה לבתר דשלים בין השמשות דר' נחמיה והא כהרף עין הוא והיאך נחלק הראייה לב' ראיות ומאי חזית דאקשת לדידי ואי דיכולת לשנויי להך קושיא דאע"ג דס"ל לר' יוסי בין השמשות כהרף עין אפ"ה לענין ראייה ס"ל דנחשבת כב' ראיות א"כ גם לדידי ל"ק מאי דאקשת לי וטפי ניחא לדידי דהכי קאמרי כל הרף עין שבחצי מיל ספק הוא אליבא דר' יוסי דיש ג"כ להסתפק על הראשון שמא מקצת יום ומקצת לילה הוא והלכך כל ראיה שבתוך אותו השיעור נחשבת כב' ראיות וא"כ נ"מ טובא איכא לענין טומאה אליבא דר' יוסי '''א"ר אבא כתיב השמש יצא.''' דברי ר' אבא ג"כ מעין הקושיא דר' חנינא הם כתיב השמש יצא וכתיב ובא השמש ונימא דמקיש יציאתו לביאתו דמה ביאתו משיתכסה מן הבריות אתה מחשבו ללילה ואף על פי שעדיין השמש בתוך עובי הרקיע אף יציאתו לכשיתודע לבריות דוקא אבל כל זמן שהוא בתוך עובי הרקיע לא מיקרי השמש יצא על הארץ ומפני מה אנחנו מחשבין היום מעלות השחר '''אמר ר' בא.''' היינו טעמא דכתיב הבוקר אור א"כ התורה קראה לאור בוקר אע"פ שעדיין לא נתודע השמש להבריות אור השחר קרויה בוקר '''תני ר' ישמעאל.''' מהכתוב הזה שבתורה למדנו כן דכתיב וילקטו אותו בבקר בבקר בא הכתוב כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר וזהו בוקר דעלות השחר לבוקר של זריחת השמש: אמר ר' יוסי בר בון בלאו הכי לא מצית אמרת לידון עובי של הרקיע ללילה אף בשחרית לפי שאם אומר את ליתן עובי של הרקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית א"כ נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין כלומר שאין אנחנו יכולין לכוין בשום זמן שיהיו היום והלילה שוין דנהי דבערבית אנחנו מחשבין ללילה משעה שהתחילה החמה לכנוס בעובי הרקיע מ"מ בשחרית אין אנו יודעין באיזה שעה נכנסת למעלה לתוך עובי הרקיע כדי לחשוב יום אותה השעה ואנן תנינן בברייתא באחד של תקופת ניסן ושל תשרי היום והלילה שוין הן ומהיכן כיונו זה על יום הראשון של התקופות האלו אם לא שנאמר דיש גבול הנראה לעין ולחשוב ליום מאותה שעה והיינו עלות השחר </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div> אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: כתיב ([[בראשית מד ג|בראשית מקץ מד ג]]) "הבוקר אור" התורה קראה לאור בוקר. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "בבקר בבקר" כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שאף עלות השחר מן היום}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין. אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: נלפינה {{ירו"מ-ביאור|נלמד}} מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך לצאת מהעיר}} אף על גב דלא נפק, {{ירו"מ-ביאור|שלא יצא}} אמרין דנפק. {{ירו"מ-הדגשה|כך בערב. מיד שהשמש מתחילה לצאת מהעולם, אומרים שכבר לילה, אף שהשמש לא עברה את עובי הרקיעה}}. שרי עליל {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך להיכנס לעיר}} . {{ירו"מ-הדגשה|אף גב ד}}לא {{ירו"מ-הדגשה|על}} אמרי{{ירו"מ-הדגשה|נ}}ן דעל {{ירו"מ-הוסר|עד}} {{ירו"מ-הדגשה|כך בבקר איך שהשמש מתחילה להיכנס לעובי הרקיעה, אומרים שכבר נכנסה ומתחיל היום, אף שעדיין לא}} {{ירו"מ-הוסר|שעתה}}{{ירו"מ-הדגשה|עברה}} {{ירו"מ-הוסר|דייעול}}{{ירו"מ-הדגשה|כביכול}} {{ירו"מ-הדגשה|את עובי הרקיע לצאת לארץ}}. זהו שעומד ומתפלל {{שוליים|א_יג}}צריך להשוות את רגליו. תרין אמורין רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. חד אמר: כמלאכים. וחד אמר: ככהנים. {{ירו"מ-ביאור|עקב בצד גודל}} מאן דאמר ככהנים, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות כ כג|שמות יתרו כ כג]]) "לא תעלה במעלות על מזבחי" שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יחזקאל א ז]]) "ורגליהם רגל ישרה" {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} רבי חנינא בר אנדריי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר אנדריי|°]] בשם רבי שמואל בר סוטר[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר סוטר|°]]: המלאכים אין להן קפיצין. {{ירו"מ-ביאור|מפרקים}} ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דניאל ז טז]]) "קרבת על חד מן קמייא קיימיא" {{ירו"מ-ביאור|קרב אלי אחד מן העומדים תמיד}} אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בברכת כהנים הציבור אומר פסוקים|זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת]], בברכה ראשונה צריך לומר: ([[תהילים קג כ]]) "ברכו את ה' מלאכיו". בשנייה ([[תהילים קג כא]]) "ברכו את ה' כל צבאיו". בשלישית ([[תהילים קג כב]]) "ברכו ה' כל מעשיו". במוסף <span id="דף_ד_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''הבוקר אור''' התורה קראה לאור בוקר. זאת אומרת, יש לנו גזירת הכתוב שלגבי הבוקר, הבוקר מתחיל כבר כשיש אור. כתוב '''הבוקר אור'''. תני רבי ישמעאל: '''בבקר בבקר''' '''ליתן תחום לבוקרו של בוקר''', זה עמוד השחר. כלומר, בעצם זה מקור אחר. כתוב לגבי המן שהוא ירד בבוקר בבוקר. אז מה זה בוקר? בוקר אנחנו יודעים זה התחלת היום. אז בבוקר בבוקר להגיד לנו שבעצם ביום יש איזה משהו שמתחיל לפניו והוא גם חלק מהיום. זה עמוד השחר. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''אם אומר ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין'''. הוא אומר הסבר אחר. אנחנו מקובלים שבתשרי ובניסן היום והלילה שווים. אם נגיד שגם הזמן מהשקיעה, אחרי השקיעה, הזמן שבו השמש נמצאת בעובי הרקיע, נחשב חלק מהלילה, וגם הזמן שהוא נמצא בבוקר בתוך עובי הרקיע מעמוד השחר עד הנץ החמה, גם זה חלק מהלילה, יוצא שבעצם לעולם הלילה יותר ארוך, כן? וזה לא יצא שבתשרי ובניסן הם יהיו שווים. זה בעצם ההסבר שלו. לכן חייבים להגיד שאחד המקרים שייך ללילה ואחד המקרים שייך ליום, ומקובלים שמהשקיעה זה כבר לילה, ובעצם מעמוד השחר זה כבר יום. אמר רבי הונא: '''נלפינה מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, אף על גב דלא נפק, אמרין דנפק'''. כלומר שהמלך היה באיזה ביקור במדינה, כן? ברגע שהוא יוצא מהמדינה, הוא עוד לא יצא, הוא רק בדרך לצאת, אז כבר מתחילים לארוז את החפצים. כבר אומרים שהוא יצא. אז כך בערב, איך השמש מתחילה לצאת מהעולם, כבר אומרים שהוא כבר לילה, שהיא כבר יצאה, כן? למרות שהיא בעצם עוד לא עברה את עובי הרקיע. '''ושרי עליל, לא אמרין דעל''', כלומר שהמלך אמור להגיע, אז כבר שהוא ממש בפתח כבר אומרים שהוא נכנס לעיר, למרות שהוא עדיין באמת לא נכנס. כן? אז כך בבוקר, למרות שהשמש רק מתחילה להיכנס לעולם בעובי הרקיע, כבר מעמוד השחר אומרים שהתחיל היום, למרות שהיא עוד לא עברה את עובי הרקיע ועוד לא הגיעה לארץ. אומרת הגמרא: '''זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו'''. אנחנו יודעים ששמונה עשרה עומדים עם רגליים צמודות, אבל יש מחלוקת בין האמוראים, רבי לוי ורבי סימון. חד אמר כמלאכים, כלומר כמו שהמלאכים כתוב עליהם שרגליהם רגל ישרה, כלומר יש להם שתי רגליים צמודות. וחד אמר ככהנים, שהכהנים הרגע שעולים על המזבח, הם עולים עקב בצד גודל. בעצם הרגליים לא צריכות להיות ישרות וצמודות, אלא רגל טיפה קדימה. כלומר, שתי הרגליים לא צמודות, אלא רגל אחת טיפה יותר קדימה מהשנייה. מאן דאמר ככהנים - '''לא תעלה במעלות על מזבחי''', שהכהנים היו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים - '''ורגליהם רגל ישרה'''. אמר רבי חנינא בר אנדריי בשם רבי שמואל בר סוטר: '''המלאכים אין להן קפיצין'''. המלאכים אין להם מפרקים ברגליים. הם לא מקפלים את הרגליים. הרגל תמיד ישרה. מנין? דכתיב '''קרבת על חד מן קמייא קיימיא''', כלומר קרבתי אל אחד מן העומדים. כלומר, זה רק "עומדים". הם לא יכולים לכופף את הרגליים. אמר רבי הונא: '''זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת''', בברכה ראשונה שהכהנים אומרים "יברכך ה' וישמרך", הוא צריך לומר '''ברכו את ה' מלאכיו'''. בשנייה, שאומרים "יאר ה' פניו אליך ויחונך", הישראל ששומע צריך להגיד '''ברכו את ה' כל צבאיו'''. ובשלישית, שהכהנים אומרים "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום", ישראל אומר '''ברכו ה' כל מעשיו'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ד עמוד א''' {{שוליים|א_יג}} '''בתפילת עמידה יש להשוות את הרגליים זו לזו ולעמוד כרגלי כהנים או כמלאכים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן צה סעיף א , סמ"ג עשין יט <קטע סוף=ד א/> ==דף ה עמוד א== <קטע התחלה=ה א/>. ''הכרעה:'' נפסק להלכה שיעמוד כמלאכים - רגליו זו בצד זו כאילו הן רגל אחת, כפי שכתבו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אמר ר' הונא נלפינה.''' דבר זה למדנו ג"כ מדרך הארץ שכשהמלך התחיל לצאת מהפלטין שלו הכל אומרים המלך יצא אע"פ שעדיין לא יצא ממש ולא נתגלה לעין הבריות וכך השמש אף על פי שעדיין היא בתוך עובי הרקיע נפיק מיקרי ושייך לומר השמש יצא '''שרי עליל.''' אבל כשהמלך התחיל להכנס להפלטין אינם אומרים נכנס עד שעה שיכנס וכלומר שיתכסה מעין הבריות כך השמש בביאתו משעה שיתכסה מהעין להכנס בעובי הרקיע ובא השמש קרינן ביה '''תרין אמוראין.''' פליגי בפירושא דלהשוות את רגליו '''מ"ד ככהנים.''' האי להשוות זה לפני זה הוא עקב בצד גודל כמו שהיו הכהנים מהלכין ע"ג הכבש של המזבח ומ"ד כמלאכים להשוות זה אצל זה הוא דכתיב ישרה '''אין להם קפיצין.''' חוליות ברגליהם שיכולין לקבוץ אותן כדי לישב אלא תמיד עומדין הן דכתיב קמייא קרי ביה קיימיא '''זה שרואה את הכהנים בבהכ"נ.''' כשנושאין את כפיהם</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' ר' בא כת' הבוקר אור · התורה קראה לאור בוקר · תני ר' ישמעאל בבקר בבוקר כדי ליתן תחום לבוקרו שלבוקר · אמ' ר' יוסי ביר' בון אם אומר ליתן עוביו שלרקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית נמצאת או' שאין היום והלילה שוין · ותני באחד בתקופת ניסן ובאחד בתקופת תשרי היום והלילה שוין · אמ' ר' הונא נלפינה מדרך הארץ שרי מלכא נפק אע'ג' דלא נפק אמרין דנפק · שרי עליל לא אמרין דעל עד שעתה דייעול · זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו · תרין אמורין ר' לוי ור' סימון חד אמ' כמלאכים · וחד אמ' ככהנים · מאן דאמ' ככהנים לא תעלה במעלות על מזבחי · שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב · ומאן דאמ' כמלאכים ורגליהם רגל ישרה · ר' חנינא בר אטריי בשם ר' שמול בר סוטר המלאכים אין להן קפיצין ומה טעמ' קרבת על חד מן קמייא · קיימיא · אמ' ר' הונא זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת בברכה ראשונה צריך לומ' ברכו את יי' מלאכיו · בשנייה ברכו את יי' כל צבאיו · בשלישית ברכו יי' כל מעשיו · במוסף</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div> בברכה הראשונה צריך לומר ([[תהילים קלד א]]) "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" בשנייה ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם {{ירו"מ-הוסר|קודש"}} קדש" בשלישית ([[תהילים קלד ג]]) "יברכך ה' מציון" אם היו ארבע {{ירו"מ-הדגשה|כמו ביום הכיפורים, ובתעניות}} חוזר תליתיאתא {{ירו"מ-הוסר|בקדמיתא}}{{ירו"מ-הדגשה|כקדמיתא}}. {{ירו"מ-ביאור|בתפילה מנחה כמו בשחרית}} ורביעתא {{ירו"מ-הוסר|בתיניוותא}}{{ירו"מ-הדגשה|כתיניוותא}}. {{ירו"מ-ביאור|בנעילה כמו במוסף}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין. משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל. ומניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב ([[בראשית יט טו|בראשית וירא יט טו]]) "וכמו השחר עלה" וגומר, וכתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה", ומן סדום לצוער ארבעת מיל.. {{ירו"מ-הדגשה|והרי}} יותר הוון? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: המלאך היה מקדר לפניהן הדרך. ומניין {{ירו"מ-הוסר|מאיילת}}{{ירו"מ-הדגשה|שמאילת}} השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל? {{ירו"מ-הדגשה|שהיה לו לכתוב}} "כמו {{ירו"מ-הדגשה|השחר עלה". ולמה כתב}} "וכמו" מילה מדמיא לחבירתה {{ירו"מ-הדגשה|מלמד שיש עוד זמן דומה לזה. דכמו שלמדנו שמשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין, הוא הדין מאילת השחר עד שיאיר המזרח גם כן ד' מילין}} אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא. {{ירו"מ-הדגשה|דהא}} זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה. מאי כדון? {{ירו"מ-ביאור|אם כן מה זה איילת השחר}} כמין תרין דקורנין דנהור, דסלקין מן מדינחא ומנהרין. {{ירו"מ-ביאור|שני קרני אור שיוצאים מהמזרח ומאירים}} דלמא {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, {{ירו"מ-ביאור|בהשכמה}} וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא: בי רבי, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גאולת ישראל קמעה קמעה|כך היא גאולתן של ישראל]]. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[מיכה ז ח]]) "כי אשב בחושך ה' אור לי". כך בתחילה: ([[אסתר ב כא]]) "ומרדכי יושב בשער המלך", ואחר כך ([[אסתר ו יא]]) "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואחר כך ([[אסתר ו יב]]) "וישב מרדכי אל שער המלך", ואחר כך ([[אסתר ח טו]]) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות". ואחר כך ([[אסתר ח טז]]) "ליהודים היתה אורה ושמחה". ואתיא דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: משיאור המזרח עד הזריחה מהלך אדם ארבע מיל}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה. אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום. עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה, אדם מהלך ארבעת מיל. נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "היושב על חוג הארץ", וכתיב ([[איוב כב יד]]) "וחוג שמים יתהלך", וכתיב ([[משלי ח כז]]) "בחוקו חוג על פני תהום" — חוג חוג לגזירה שוה.. תני: עץ {{ירו"מ-הדגשה|ה}}חיים מהלך חמש מאות שנה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה בי רבי אלעאי: לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו. {{ירו"מ-ביאור|גזעו}} וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים א ג]]) "והיה כעץ שתול על פלגי מים" תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גודלו של גן עדן, עץ חיים|עץ חיים, אחד מששים לגן]], הגן אחד מששים לעדן. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית ב י|בראשית בראשית ב י]]) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" {{ירו"מ-הדגשה|מ}}תמצית כור, {{ירו"מ-ביאור|ל' סאה}} תרקב {{ירו"מ-ביאור|חצי סאה}} <span id="דף_ה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ובמוסף - אנחנו בשבת לדוגמה יש גם צאת מוסף, אז יש עוד פעם ברכת כהנים. בברכה הראשונה הוא צריך לומר '''שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה''''- העומדים בבית ה' בלילות. בברכה השנייה הוא אומר '''שאו ידיכם קדש'''. בשלישית הוא אומר '''יברכך ה' מציון'''. עכשיו, אם היו ארבע תפילות, כמו ביום הכיפורים או בתעניות - צריך לזכור, לא מדובר על תענית כמו שיש לנו, כמו צום עשרה בטבת, מדובר בתעניות שקבעו אותם על הגשמים או על אסונות, ואז היו מתפללים ארבע תפילות. אז '''חוזר תליתיאתא''', כלומר בצאת מנחה הוא יחזור ויגיד כמו שהוא אמר בצאת שחרית בראשונה, כן? '''ורביעתא''', כלומר בצאת נעילה, הברכה הרביעית שאומרים, הוא יגיד את זה כמו שאומרים במוסף בברכה השנייה. אמר רבי חנינא: '''מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין'''. כלומר מעמוד השחר עד שיאור המזרח, כלומר עלות השחר. מ"איילת השחר" זה לא עלות השחר, לא להתבלבל. מאיילת השחר עד שיאור המזרח, שזה בעצם עלות השחר, אדם מהלך ארבעה מיל, כלומר ארבעה קילומטר, '''ומשיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל'''. עכשיו, '''ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב וכמו השחר עלה''' וגומר. כתוב על לוט, שהמלאכים מוציאים אותו מסדום. כתוב '''וכמו השחר עלה''' וכתוב אחרי זה '''השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה'''. כלומר בעוד השחר הם התחילו ללכת ולוט הגיע לצוער בזריחה. ויש לנו מסורת '''שמן סדום לצוער ארבעת מיל''', ארבעה קילומטר. אז רואים מכאן שמעלות השחר עד הנץ החמה זה בעצם ארבעה מיל. שואלת הגמרא: '''יותר הוון'''? הרי זה יותר. היום אם מישהו ימדוד זה יותר. אמר רבי זעירא: '''המלאך היה מקדר לפניהן הדרך'''. באמת, אם אתה מסתכל על הדרך שהם הלכו זה יותר מארבעה מיל, אבל בקו אווירי זה ארבעה מיל, והמלאך היה מקדר להם את הדרך. אוקיי, אז זה אמרנו מעלות השחר עד הנץ החמה. עכשיו, '''ומניין השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל'''? היה צריך לכתוב "כשחר עלה". למה כתב '''כמו השחר עלה'''? בעצם להגיד לנו שיש משהו דומה לפני כן. '''מילה מדמיא לחבירתה''', מלמד שיש עוד זמן דומה לזה, וכמו שלמדנו שמשיאור המזרח עד הנץ החמה זה ארבעה מיל, אז זהו הדין שמאיילת השחר עד שיאור המזרח זה גם כן ארבעה מיל. עכשיו, מה זה בדיוק "איילת השחר"? אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא'''. כלומר, מי שחושב שזה הכוכב שנקרא "איילת השחר" אז הוא טועה. למה? כי לכוכב הזה אין זמן מוגדר. אמרנו שזה תמיד מרחק של ארבעה מיל, זמן הליכת ארבעה מיל שזה בערך שבעים ושתיים דקות, מאיילת השחר עד עלות השחר. ואם מדובר על הכוכב, הרי לכוכב הזה אין זמן קבוע. '''זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה'''. אז אי אפשר להגיד שזה זה. אז '''מאי כדון''', מה היא באמת "איילת השחר"? '''כמין תרין דקורנין דנהור''', כלומר יש שני קרני אור '''דסלקין מן מדינחא ומנהרין'''. יש שני קרני אור שמתחילים בשעה הזאת, שבעים ושתיים דקות לפני עלות השחר, ומאירים במזרח. "דלמא" - זו מילה כזאת שבעצם מציינת מעשה. ומעכשיו הגמרא באה לספר לנו איזה מעשה מסוים. '''רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה''', כלומר בהשכמה מאוד מוקדמת, לפני עלות השחר. הם יצאו מוקדם והיו מהלכים בבקעת ארבל '''וראו איילת השחר שבקע אורה'''. הם ראו את שני הקרניים האלה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אם היי ארבע.''' ואם היום הוא שנושאין כפיהם ארבע פעמים בו כגון בתעניות במעמדות וביה"כ כדתנן ריש פ"ד דתענית '''חוזר.''' חלילה באלו הפסוקים '''תליתיאתא.''' בפעם השלישית אומר כמו בפעם הראשונה וברביעית כמו בפעם השניה שהוא תפילת מוסף וכך אמר בנעילה '''מאיילת השחר.''' הוא כעין שני עמודים הנראין במזרח כדלקמן '''וכמו השחר עלה.''' זהו האיר המזרח ויאיצו וגו' ומדכתיב בתריה השמש יצא וגו' ד' תיבות עד ולוט בא רמז לד' מילין '''ומן.''' וכי מן סדום לצוער ד' מילין והלא יותר הוון '''היה מקדר.''' היה מקצר לפניהן הדרך בכדי שיבואי לצוער עם הנץ החמה והביא אותו בשיעור מן מהלך ד' מילין וכדפרישית דתיבות על הארץ מיותר אלא לרמז על ד' מילין '''כמו.''' היה צריך לומר כמו וכתיב וכמו השחר עלה משמע שיש עוד דבר הדומה לשיעור הזה ונלמד מחבירו הוא וכבר למדנו דמשהאיר המזרח עד נץ החמה ד' מילין א"כ מאילת השחר עד שיאיר המזרח ג"כ ד' מילין '''מאן דאמר כוכבתא היא טעיא.''' טעות הוא לפרש כן שהרי אנו רואין לאותו כוכב שמכנין כוכב השחר לפעמים הוא מקדים ועולה ולפעמים הוא מתאחר '''מאי כדון.''' ומהו זה שנקרא איילת השחר '''כמין תרין דקורנין דנהור.''' כמין קרניים המתפצלים לכאן ולכאן במזרח ונראין כעמודים המאירין '''דלמא.''' מעשה בר' חייה רבה וכו' בקריצתה בהשכמה קודם שהאיר היום '''בי רבי.''' אדם גדול וכן הוא ביומא ריש פ"ג '''מ"ט כי אשב בחשך ה' אור לי.''' כלומר הגלות הוא החשך והגאולה אורה וכשם שהאור בשחר בא מעט מעט והולך ומתרבה כך גאולתן של ישראל שנדמה לאור וכך היה בימי מרדכי ואסתר '''ואתיא דר' חנינא.''' גרסינן וכן גריס ביומא דר' חנינא הוא דאמר לעיל מאיילת השחר וכו' ד' מיל וזהו כר' יודא וכו' עד שהחמה נוסרת ברקיע וכו' וזהו משיאיר המזרח עד שתנץ החמה '''חוג חוג לגזירה שוה.''' ויליף חוג דארץ ודתהום מחוג השמים '''עץ חיים מהלך חמש מאות שנה.''' איידי דאיירי בעובי הרקיע מייתי נמי להא '''תמצית כור תרקב שותה.''' מהמים שמשקין בית כור שהוא ל' סאין יכולין להשקות מתמציתו שיעור זריעת תרקב שהוא ג' קבין תרי וקב וזהו חד מששים לבית כור שהסאה הוא ו' קבין וכן הגן שותה מתמצית העדן שהוא א' מששים שבעדן '''רבנן אמרין וכו'.''' פליגי על ר' יודה דלעיל דאמר עוביו של רקוע מהלך חמשים שנה כדמסיימו וכשם וכו'</div> <div class="yerum-leiden-text">בברכה הראשונה צריך לומ' שיר המעלות הנה ברכו את יי' כל עבדי יי' העומדים בבית יי' בלילות · בשנייה שאו ידיכם קודש · בשלישית יברכך יי' מציון · אם היו ארבע חוזר תליתיאתא בקדמייתא ורביעתא בתיניוותא · אמ' ר' חיננא מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעה מילין · משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל' ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל דכת' וכמו השחר עלה וגו' · וכת' השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה · ומן סדום לצוער ארבעת מיל יותר הוון · אמ' ר' זעירא המלאך היה מקדד לפניהן הדרך · ומניין מאיילת השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל כמו וכמו מילה מדמיא לחבירתה · אמ' ר' יוסי ביר' בון הדא איילתא דשחרא מאן דאמ' כוכבתא היא טעיא זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה · מאי כדון כמין תרין דוקרנין דנהור דסלקין מן מדינחא ומנהרין · דלמא ר' חייא רבא ור' שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה · וראו איילת השחר שבקע אורה · אמ' ר' חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא בירבי כך היא גאולתן שליש' בתחילה קימאה קימאה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת · מאי טעמ' כי אשב בחושך יי' אור לי · בתחילה ומרדכי יושב בשער המלך · ואחר כך ויקח המן את הלבוש ואת הסוס · ואחר כך וישב מרדכי אל שער המלך ואחר כך ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות · ואחר כך ליהודים היתה אורה ושמחה · ואתיא דר' חייא כר' יודה דתני בשם ר' יודה עוביו שלרקיע מהלך חמשים שנה אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה אדם מהלך ארבעת מיל נמצאת א' שעובין שלרקיע אחד מעשרה ביום · וכשם שעוביו שלרקיע מהלך חמשים שנה כך עוביה שלארץ ועוביו שלתהום מהלך חמשים שנה ומה טעם היושב על חוג הארץ וכת' וחוג שמים יתהלך · וכת' בחוקו חוג על פני תהום · חוג חוג לגזירה שוה · תני עץ חיים מהלך חמש מאות שנה · אמ' ר' יודה ביר' אלעאי לא סוף דבר נופו · אלא אפילו כורתו · וכל פילוג מי בראשית מתחלקין מתחתיו ומה טעם והיה כעץ על פלגי מים · תני עץ חיים אחד מששים לגן וגן אחד מששים לעדן · ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן · תמצית כור תרקב</div> <div class="yerum-side">'''לא סוף דבר נופו אלא אפי' קורתו.''' כלומר לא תימא דסביבות העץ ותחת נופיו הוא דהוי כחשבון הזה וא"כ אין בעובי עצו כ"א השליש דת"ק שנה דכל שיש ברחבו טפח הקיפו שלשה טפחים אלא אפילו עובי קורתו ועצו הוא מהלך ת"ק שנה וחשבון עובי קורתו בלבד הוא דנקט בברייתא א"נ לא סוף דבר נופו כלומר דנופו ג"כ בחשבון הוא אלא עובי קורתו וסביבו בלבד הוא דקאמר: על פלגי מים על כל פילוג המים</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא: '''בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת'''. אנחנו יודעים שכמה דקות לפני כן זה שיא החשיכה - אין כוכבים, אין שמש, שיא החשיכה, ואז פתאום רואים את שני הקרניים האלה ומעכשיו מתחיל להתגלגל עד שיש לנו את הזריחה. אני אומר ככה הגאולה של ישראל, בשיא הגלות, שיא החורבן, שעבוד מצרים, נמצאים בתוך מ"ט שערי טומאה, הלכו בני ישראל בעבודה קשה - מתחילה הגאולה. באסתר, גזרות המן רגע לפני החורבן. בדור שלנו לצערנו, השואה הנוראה, מתוך שיא החשיכה פתאום מתחילה לצמוח הגאולה. אז זה מה שהוא אומר. עכשיו מה המקור? איזה רמז יש לזה? '''דכתיב כי אשב בחושך ה' אור לי'''. כלומר יושב בחושך, שיא החושך, ובדיוק אז מתחיל להאיר אור ה'. '''כך בתחילה: ומרדכי יושב בשער המלך'''. אחר כך '''ויקח המן את הלבוש ואת הסוס'''. אחר כך '''וישב מרדכי אל שער המלך'''. ואחר כך '''ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות'''. ואחר כך '''ליהודים היתה אורה ושמחה'''. כלומר בעצם הגאולה כל הזמן מתקדמת, ואם מתחילה זה כבר תופס, אז זה ילך ויגדל. '''ואתיא דרבי חייא כרבי יהודה''', שאמרנו לפי רבי חייא מעמוד השחר עד הזריחה זה ארבעה מיל. אז זה כמו רבי יהודה. '''דתני בשם רבי יהודה: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה'''. כלומר העובי עצמו - בזמנו המדע חשב שכדור הארץ ישר, ויש איזה חצי כדור שזה הרקיע ויש לו עובי, והעובי שלו זה חמישים שנה. '''אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום''', כל אדם בינוני כל היום הולך ארבעים מיל. '''עד שהחמה נוסרת ברקיע''', כלומר שהחמה עוברת את עובי הרקיע, כמו שאמרנו מהשקיעה עד החשיכה המוחלטת, בזמן הזה שזה מהלך חמישים שנה, '''אדם מהלך ארבעת מיל''', כמו שאמרנו מקודם שמעמוד השחר עד הנץ החמה אדם הולך ארבעה מיל, אז גם הפוך, מהשקיעה עד הלילה בעצם אדם מהלך ארבעה מיל, ובאותו זמן השמש הולכת מהלך של חמישים שנה, שזה עובי הרקיע. '''נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום'''. כלומר, אם אדם הולך בזמן הזה - מעמוד השחר עד הנץ החמה, שהשמש עוברת את עובי הרקיע - ארבע מיל, וכל היום הוא הולך ארבעים מיל, יוצא שבעצם הזמן שהשמש בעובי הרקיע זה עשירית מהיום. אז באותה מידה גם השמש הולכת מהלך של חמישים שנה בזמן הזה, וזה עשירית מכל היום. אם נכפיל את זה, זה בעצם חמש מאות שנה כביכול - המהלך של השמש. '''וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? היושב על חוג הארץ, וכתיב וחוג שמים יתהלך, וכתיב בחוקו חוג על פני תהום - חוג חוג לגזירה שוה'''. כלומר כתוב בשלושה מקומות המילה "חוג", ואחד מהם זה השמיים. אנחנו יודעים שהעובי של השמיים זה חמישים שנה, וכתוב "חוג" גם בארץ וגם בתהום, אז חוג חוג - כל אחד מהם חמישים שנה. '''תני: עץ חיים מהלך חמש מאות שנה'''. אמר רבי יודה בי רבי אלעאי: '''לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו'''. מדובר לא רק על הענפים, שהם מאוד רחבים, אלא אפילו הגזע עצמו - חמש מאות שנה. '''וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? והיה כעץ שתול על פלגי מים'''. '''תני: עץ חיים, אחד מששים לגן, הגן אחד מששים לעדן'''. וכתוב '''ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן'''. יש לנו בדרך כלל מסורת שמתמצית כור, כלומר אם משקים שישים סאה, מהמים שינזלו משם אפשר להשקות שלושה קבין - זה בעצם "תרקב", חצי סאה, כי סאה זה שש קבין. אז שלושים סאה זה אחד משישים. אם זה ככה, אנחנו יודעים שהגן יהיה אחד משישים לעדן, כן? "עשה הקדוש ברוך הוא גן בעדן" - זה לא "גן עדן" אלא "גן בעדן". אז עדן עצמו זה המקום הגדול, פי שישים יותר גדול מהגן. ממשיכה הגמרא ואומרת לנו שתמצית כוש מצרים שותה. אנחנו יודעים שמצרים מקבלת את כל השאריות של המים שבאים מכוש. אם אנחנו אומרים שזה אחד משישים, "מזה אתה אומר מצרים מהלך ארבעים יום וכוש מהלך שש שנים ועוד" - נעשה חשבון, ארבעים יום נכפיל בשישים, נקבל בעצם שש שנים ועוד קצת. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div> שותה. תמצית כוש מצרים שותה. נמצאת אומר: מצרים {{ירו"מ-ביאור|שמקובל שארכה}} מהלך ארבעים יום, וכוש מהלך {{ירו"מ-הוסר|שבע}}{{ירו"מ-הדגשה|שש}} שנים ועוד. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|עובי הרקיע}} כשני אבות הראשונים {{ירו"מ-הדגשה|חמש מאות שנה}} {{ירו"מ-ביאור|דאברהם משהכיר את בוראו 173 שנה, יצחק - 180 שנה, יעקב – 147 שנים}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|אשר נשבעתי לאבותכם לתת להם}} כימי השמים על הארץ" וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה. ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה? אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית א ו|בראשית בראשית א ו]]) "יהי רקיע בתוך המים" יהי רקיע בתווך. {{ירו"מ-הדגשה|והרי השמים נבראו ביום הראשון, ולמה נאמר ביום השני יהי רקיעה? אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|"אמר יהי}} "יהי רקיע" יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע. אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: יעשה כמין מטלית הרקיע. היך מה דאת אמר ([[שמות לט ג|שמות פקודי לט ג]]) "וירקעו את פחי הזהב" {{ירו"מ-הוסר|וגומר }}תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עובי הרקיע|עוביו של רקיע כשתי אצבעיים]]. מילתיה דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} פליגא. דאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[איוב לז יח]]) "תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק" תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס. {{ירו"מ-ביאור|פח דק}} יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} רפה. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "וימתחם כאהל לשבת" וכתיב "חזקים" רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} הוא מעלה חלודה. ברם הכא, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} "כראי מוצק" בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן. רבי עזריה[[ביאור:עץ מסורת#רבי עזריה|°]] אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[בראשית ב א|בראשית בראשית ב א]]) "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי" {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו}} "ויברך אלהים את יום השביעי" מה כתיב בתריה? ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים" וכי מה ענין זה אצל זה? אלא יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה, וכתיב ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" {{ירו"מ-הדגשה|כאילו היום נעשו. תנן: מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה דברי רבי אליעזר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כמה אשמורות ביום ובלילה|ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אורכם של עונה, עת ורגע|העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה]] העת אחד מעשרים וארבעה לעונה הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת כמה הוא הרגע? רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] אמר: כדי לאומרו. ורבנן אמרין הרגע כהרף עין. תני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר: {{שוליים|א_יד}}שלש {{ירו"מ-הדגשה|משמרות הוי הלילה. מאי טעמא? דכתיב}} ([[שופטים ז יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ויבא גדעון וכ"ו}} ראש האשמורת התיכונה" {{ירו"מ-הדגשה|ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה}}. רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שאמר ארבע משמרות הוי הלילה, דכתיב}} ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" וכתיב ([[תהילים קיט קמח]]) "קדמו עיני אשמורות" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]. חד אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. וחרינה אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "חצות לילה" ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "ראש האשמורת התיכונה" מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי "חצות לילה {{ירו"מ-הדגשה|אקום" ו"קדמו עיני אשמורות}}"? פעמים "חצות לילה" {{ירו"מ-הדגשה|אקום}} ופעמים "קדמו עיני אשמורות" הא באי זה צד? בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה. ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו. קדמו עיני אשמורות. מכל מקום {{שוליים|א_טו}}לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך. {{ירו"מ-ביאור|לא היה השחר בא ומוצא את דוד ישן}} הוא שדוד אמר: ([[תהילים נז ט]]) "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר" <span id="דף_ה_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ה'. בדף הקודם הזכרנו כל מיני שיטות מה עובי הרקיע. עכשיו הגמרא מביאה לנו שיטה נוספת. '''רבנן אמרין כשני אבות הראשונים.''' כלומר העובי של הרקיע זה בעצם חמש מאות שנה, אבל יש לזה איזה רמז. כלומר זה כנגד חמש מאות שנה שבהם האבות הכירו את הקדוש ברוך הוא. אברהם אבינו חי מאה שבעים וחמש שנה, אבל רק בגיל שלוש הוא הכיר את בוראו. כלומר יש לו מאה שבעים ושלוש שנים שבהם הוא הכיר את בוראו. יצחק חי מאה שמונים שנה ויעקב מאה ארבעים ושבע. ביחד זה חמש מאות שנים. יש איזה רמז באיזה פסוק דכתיבא '''כימי השמים על הארץ'''. אז בעצם עובי הרקיע זה, '''וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה.''' שאלתא אמרה, '''ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה?''' כלומר, מאיפה לך באמת שהעובי של הרקיע זה חמש מאות שנה? אמר רבי בון דכתיב '''יהי רקיע בתוך המים'''. מה זה יהי רקיע בתוך המים? בתווך. כלומר בעצם כמו שמהארץ עד הרקיע זה חמש מאות שנה, ככה מתחילת הרקיע עד סוף הרקיע זה עוד חמש מאות שנה. שאלתא אמרה, הרי השמיים נבראו ביום הראשון. אז למה נאמר ביום השני יהי רקיע? זה כבר נברא קודם. אמר רב, '''לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו.''' תאמר רב, '''יהי רקיע''' פירושו '''יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע.''' אמר רבי יודה בן פזי, '''יעשה כמין מטלית הרקיע.''' בעצם זה כמו יריעה. '''היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב''' - כמו שאת הזהב רקעו, עשו דק דק, אז ככה הרקיע הוא דק. תני בשם רבי יהושע: '''עוביו של רקיע כשתי אצבעיים.''' כלומר בעצם לפי זה הרקיע הוא לא כזה עבה כמו שדיברנו קודם, אלא בעצם בעובי של שתי אצבעות. מילתיה דרבי חנינא פליגא - רבי חנינא עושה אפילו עוד יותר דק. אמר רב אחא בשם רבי חנינא: כתיב '''תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק'''. '''תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס''', כלומר ממש בעובי של כמה מילימטרים. '''יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים.''' </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''יהי רקיע בתוך.''' באמצע וכפי המרחק מלמעלה שהוא בין רקיע לרקיע והמרחק מלמטה שהוא מן השמים עד הארץ כך הוא עוביו באמצע '''מלתיה דר' חנינא פליגא וכו'.''' דאמר שהן דקין ועשוין כטס הזה '''יכול שהן נתרפין.''' אח"כ מזמן לזמן '''על ידי שהות רפה.''' בשהוי הזמן נתרפה '''ר"ש בן לקיש אמר בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים וכו'.''' כלומר דר"ל דריש לסיפי' דקרא כראי מוצק על תולדות השמים ולא על השמים עצמם '''על הא דר"ש בן לקיש וכו'.''' כלומר דכך הוא רמוז בפ' ע"י סמיכות הכתובים דעל תולדות הוא אמורות '''וכתיב אלה תולדות השמים וגו'.''' לומר שאע"פ שזמן נכנס וזמן יוצא הם בהבראם וכיום עשות אותם '''ארבע אשמורות וכו'.''' וכל אשמורה ג' שעות ולפרושי עד סוף האשמורה ראשונה דמתני' קאי '''ר' נתן אומר שלש דכתיב ראש אשמורת התיכונה.''' האמצעית אלמא דשלש הן '''וכתיב קדמו עיני אשמורות.''' שתים והן חצות לילה '''פעמים חצות לילה וכו'.''' ולא דשתי אשמורות הן הן חצות לילה '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא.''' כלומר אף שלפעמים היה מקדים ולפעמים מאחר אבל לעולם לא היה השחר בא ומצא לדוד כשהוא ישן '''איתעיר יקרי וכו'.''' וקרא הכי מידרש עורה כבודי מלפני כבוד בוראי ולפיכך אעירה סתר</div> <div class="yerum-leiden-text">שותה · תמצית כוש מצרים שותה · נמצאת או' מצרים מהלך ארבעים יום · וכוש מהלך שבע שנים ועוד · ורבנן אמרין כשני אבות הראשונים כימי השמים על הארץ · וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה · כך בין רקיע לרקיע ועוביו מהלך חמש מאות שנה · ומה חמית מימר עוביו שלרקיע מהלך חמש מ' מאות שנה · אמ' ר' בון יהי רקיע בתוך המים · יהי רקיע בתווך · רב אמ' לחים היו שמים ביום הראשון ובשיני קרשו · רב אמ' יהי רקיע יחזק הרקיע · יקרש הרקיע · יגלד הרקיע · ימתח הרקיע · אמ' ר' יודה בן פזי יעשה כמין מטלית הרקיע · היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב וגו' · תני בשם ר' יהושע עוביו שלרקיע כשתי אצבעיים · מילתיה דר' חנינא פליגא דמר ר' אחא בשם ר' חננא תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק תרקיע· מלמד שהן עשויין כטס · יכול שאינן בריאין תל' חזקים · יכול שהן נתרפין · תל' כראי מוצק · בכל שעה ושעה נראין מוצקים · ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש · ר' יוחנן אמר בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל על ידי שהות רפה · ברם הכא וימתחם כאהל לשבת · וכת' חזקים · ר' שמעון בן לקיש אמ' בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים על ידי שהות הוא מעלה חלודה ברם הכא כראי מוצק בכל שעה ושעה נראין הן כשעת יציקתן · ר' עזריה אמר על הדא דר' שמעון בן לקיש ויכולו השמים והארץ וכל צבאם · ויכל אלהים ביום השביעי · ויברך אלהים את יום השביעי · מה כת' בתריה אלה תולדות השמים · וכי מה עניין זה אצל זה · אלא יום נכנס ויום יוצא שבת נכנס שבת יוצא · חודש נכנס חודש יוצא · שנה נכנסה שנה יוצאה · וכת' אלה תולדות השמים והאר' בהבראם ביום עשות יי' אלהים ארץ ושמים · ר' אומ' ארבע אשמורות ביום וארבע אשמורות בלילה · העונה אחד מעשרים וארבעה לשעה · העת אחד מעשרים וארבעה לעונה · הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת · כמה הוא הרגע · ר' ברכיה בשם ר' חלבו אמר כדי לאומרו · ורבנן אמרין הרגע כהרף עין · תני שמואל הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה · ר' נתן או' שלש ראש האשמורת התיכונה · ר' זריקן ר' אמי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך · וכת' קדמו עיני אשמורות · ר' חזקיה אמ' ר' זריקן ר' בא חד אמ' טעמיה דר' · וחרינה אמ' טעמיה דר' נתן · מאן דמר טעמ' דר' חצות לילה · ומאן דמר טעמיה דר' נתן ראש האשמורת התיכונה · מן מקיים ר' נתן טעמיה דר' חצות לילה פעמים חצות לילה · ופעמים קדמו עיני אשמורות · הא באי זה צד בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים חצות לילה · ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו קדמו עיני אשמורות · מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך · הוא שדוד אמ' עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: '''בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות רפה''', כלומר האוהל הולך ומתרפה. ברם הכא כתיב '''וימתחם כאהל לשבת''' וכתיב '''חזקים''' - כמו שאמרנו מקודם. רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים''', כלומר אדם יוצר כלי, '''על ידי שהות הוא מעלה חלודה'''. ברם הכא, '''כראי מוצק''', כלומר '''בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן''', כלומר חדשים לגמרי. רבי עזריה אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש: כתיב '''ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי''', '''ויברך אלהים את יום השביעי'''. מה כתיב בתריה? '''אלה תולדות השמים'''. וכי מה ענין זה אצל זה? הרי סיימנו כבר את הבריאה והכול. אלא '''יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה''', וכתיב '''אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים'''. כלומר, כאילו היום הם נעשו. כלומר, למרות שעובר המון זמן, אלפי שנים אפילו, תמיד השמיים והארץ נראים כאילו שהיום רק נבראו. ממש חדשים. מתי קורין קריאת שמע בערבין? משעה שכולם נכנסים לאכול בתלמותם עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אלעזר. אז מה הכוונה האשמורה הראשונה? כמה משמרות יש בלילה? '''רבי אומר ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה.''' כלומר בעצם רבע לילה זה הזמן שעליו דיבר רבי אלעזר. הגמרא ממשיכה ואומרת לנו '''העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה. העת, אחד מעשרים וארבעה לעונה. הרגע, אחד מעשרים וארבעה לעת.''' ושואלת, '''כמה הוא הרגע?''' רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר: '''כדי לאומרו'''. אז מה שאתה אומר רגע, איך שאמרת - זה בעצם נגמר הזמן הזה. '''ורבנן אמרין הרגע כהרף עין''' - זמן לא מוגדר. תני שמואל: '''הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה.''' רבי נתן אומר שלוש אשמורות הוו לילה. אומר: לא ארבע משמרות כמו שאמר רבי, אלא רק שלוש משמרות. מה טעם? מה רומז שיש שלוש משמרות? דכתיב '''ראש האשמורת התיכונה''' - גדעון בא עם שלוש מאות איש אשר איתו, בראש האשמורת התיכונה. אנחנו יודעים שאין תיכונה אלא כשיש לפניה ולאחריה. תיכונה זה אמצעית, כלומר יש אחת לפניה ואחת אחריה, אז יש ביחד שלוש. רבי זריקן ורבי אבא בשם רבי שמעון בן לקיש - טעמא דרבי, למה רבי אמר שיש ארבע? דכתיב '''חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך'''. כלומר פסוק אחד אומר שדוד קם בחצות, באמצע הלילה. פסוק אחר אומר '''קדמו עיני אשמורות''', כלומר שקמתי באמצע הלילה ועדיין היו שני אשמורות עד הבוקר. אז אם הוא קם באמצע הלילה והיו עוד שני אשמורות עד הבוקר, היו כנראה שני אשמורות קודם, ביחד ארבע. אמר רבי חזקיה: רבי זריקן ורבי אבא, חד אמר טעמיה דרבי, וחרינה אמר טעמיה דרבי נתן. מאן דמר טעמא דרבי - '''חצות לילה'''. מאן דמר טעמיה דרבי נתן - '''ראש האשמורת התיכונה'''. שואלת הגמרא, '''מה מקיים רבי נתן טעמיה דרבי חצות לילה?''' הרי לכאורה רבי צודק, יש לו פסוקים שמראים שהלילה זה ארבע משמרות. איך הוא יסביר את זה? אמרה: '''פעמים חצות לילה, ופעמים קדמו עיני אשמורות'''. זה לא תמיד באותו זמן. לפעמים דוד קם בחצות הלילה, לפעמים הוא קם שני אשמורות קודם, כי אם הלילה היו שלוש משמרות אז הוא קם שתי משמרות לפני חצות. '''הא באי זה צד?''' באיזה מקרה ככה? '''בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה''' - היה קצת עייף, אירח כל מיני דיפלומטים מכל מיני מדינות, אז הוא התעכב, לכן ישן טיפה יותר. '''ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו, קדמו עיני אשמורות''' - הוא קם יותר מוקדם. '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך''' - אף פעם לא קרה שהשחר עלה ומצא את דוד ישן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ה עמוד א''' {{שוליים|א_טז}} '''זמן קריאת שמע של ערבית עד חצות לכתחילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין יח <קטע סוף=ה ב/> ==דף ו עמוד א== <קטע התחלה=ו א/>. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים - עד חצות לכתחילה, כמפורש בירושלמי "הלכה כחכמים", אך בדיעבד או במקום הצורך הזמן עד עלות השחר כרבן גמליאל, וכך פסק הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד ב<span class="yerum-runnum">10</span></div> איתעיר יקרי מן קומי איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. {{ירו"מ-ביאור|יקום כבודי לפני כבוד בוראי שכבודי אינו חשוב כלום בפני כבוד בוראי}} "אעירה שחר" אנא הוינא {{ירו"מ-ביאור|אני הייתי}} מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי. והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דוד ביזה עצמו לכבוד המצוות|דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות]], ואת אמר ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום"? והוא אומר: ([[תהילים קיט סב]]) "על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|כדי שאספיק ללמוד משפטי ה}}’. ומה היה דוד עושה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אלעזר ברבי מנחם[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי מנחם|°]]: היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה. ומה היו חבירי תורה אומרים? ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו. הדא הוא דכתיב ([[מלכים ב ג טו]]) "והיה כנגן המנגן" כנגן במנגן אין כתב כאן, אלא כנגן המנגן. הכינור היה מנגן מאיליו. מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן "ראש האשמורת התיכונה"? אמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ויאות? {{ירו"מ-ביאור|האם אפשר להסביר כך}} מי כתיב {{ירו"מ-הדגשה|האשמורות "ה}}תיכונות"? לא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב אלא}} "תיכונה". קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא {{ירו"מ-הוסר|עירין}} ערין. {{ירו"מ-ביאור|האשמורת הראשונה לא נחשבת כיוון שעדיין אנשים ערים}} פיסקא וחכמים אומרים: עד חצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_טז}}הלכה כחכמים. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מפקד לחברייא {{ירו"מ-ביאור|מצווה את התלמידים}}: אין בעיתון מתעסקא באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אם אתם רוצים לעסוק בתורה בלילה ולהמשיך גם אחרי חצות}} אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין. מילתיה אמרה שהלכה כחכמים. מילתיה אמרה שאומר דברים {{ירו"מ-ביאור|שמותר ללמוד תורה}} אחר אמת ויציב. {{ירו"מ-ביאור|גם בלילה נהגו לאמר אמת ויציב}} תני: הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו. מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]]: מה טעם {{ירו"מ-הדגשה|לא תקנו לקרא בבית הכנסת בזמן}}? אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב. <span id="דף_ו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> הוא שדוד אמר: '''עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר'''. כלומר, אני בעצם מעיר את השחר. '''איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבוראי''' - אני מוריד את הכבוד שלי בפני הכבוד של הבורא, לכן אני קם מוקדם. '''איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבוראי''' - הכבוד שלי לא חשוב כלום מול הכבוד של הקדוש ברוך הוא. '''אעירה שחר, אנא הוינא מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי'''. '''והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר?''' לך תהיה כמו כולם, תלך לישון. '''דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות, ואת אמר חצות לילה אקום?''' והוא אומר: '''על משפטי צדקך''' - למה אני קם כל כך מוקדם? כדי שאספיק ללמוד את משפטי השם. יש הרבה תורה ללמוד, אני קם שעה אחת קודם, אני כבר בחצות או אפילו לפני כן, כדי שאספיק ללמוד. ומה היה דוד עושה? אמר רבי פינחס בשם רבי אלעזר ברבי מנחם: '''היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה.''' ומה היו חבירי תורה אומרים? '''ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה.''' כלומר, כל מי שהיה תלמיד חכם ואוהב תורה היה מתעורר ולומד ביחד עם דוד. אמר רבי לוי: '''כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו.''' הדא הוא דכתיב '''והיה כנגן המנגן''' - לא כתוב "כנגן במנגן" אלא '''כנגן המנגן''', כלומר הכינור עצמו היה מנגן מאליו. '''מה מקיים רבי טעמא דרבי נתן ראש האשמורת התיכונה?''' לכאורה רבי נתן גם מביא פסוק שגדעון בא בראש האשמורת התיכונה, שהיא האמצעית, סימן שיש אחת לפניה ואחת לאחריה. אז מה רבי יעשה עם זה - האם הוא סובר שיש ארבע משמרות? אמר רב הונא: '''סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה.''' הוא בעצם לשני החלקים האמצעיים התכוון - שבין סוף השנייה לראש השלישית, בזמן הזה הוא בדיוק בא. אמר רבי מנא: '''ויאות?''' איך אתה יכול להגיד דבר כזה? '''מי כתיב תיכונות? לא, תיכונה.''' - יש רק אחת. אז אפשר להסביר שבעצם מה שאני אומר "אשמורת תיכונה" הכוונה באמת מתוך שלוש, כיוון שהראשונה לא נחשבת - הרי גדעון רצה לבוא להפתיע אותם, הוא בא בזמן שכולם ישנים, אז האשמורת הראשונה אינה חלק מהעסק, כי אז כולם עדיין ערים. '''קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא ערין.''' פיסקא - '''וחכמים אומרים: עד חצות.''' אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: '''הלכה כחכמים''' - שבעצם צריך לקרוא עד חצות. רבי יסא היה '''מפקד לחברייא''' - אומר לתלמידי חכמים - '''אין בעיתון מתעסקא באוריתא, אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין.''' כלומר קודם כל תקראו קריאת שמע, כי צריכים לקרוא לפני חצות, ורק אחר כך תמשיכו ללמוד. '''מילתיה אמרה שהלכה כחכמים''' - כי הוא אמר להם לקרוא קריאת שמע לפני חצות. וגם '''מילתיה אמרה שאומר דברים אחר אמת ויציב''' - כלומר, מותר ללמוד תורה גם אחרי שאומרים קריאת שמע, לא חייבים לישון מיד. עכשיו למה אומר "אמת ויציב"? כי בזמנם היה מקובל גם בלילה לברך אמת ויציב, אף על פי שאנחנו מברכים אותה רק בברכות קריאת שמע של הבוקר, אבל הם אמרו את זה גם בקריאת שמע של הלילה. תני: '''הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו.''' כלומר, מי שקורא קריאת שמע בבוקר בבית הכנסת יצא ידי חובתו - כמו שאמרנו שכבר מעלות השחר אפשר לקרוא קריאת שמע, אז למרות שהתפללו מוקדם זה היה בסדר. אבל מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא ידי חובתו. שואלת הגמרא: '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית?''' למה מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא? אמר רב הונא בשם רב יוסף: '''מה טעם?''' - למה לא תיקנו לקרוא בבית כנסת בזמן? בשחרית קראו מעלות השחר וזה בסדר, אבל בערבית תיקנו חכמים לקרוא קריאת שמע לפני צאת הכוכבים בכוונה. למה תיקנו להם לקרוא לפני הזמן? '''אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב''' - בשביל להבריח מן המזיקים, לכן נדאג שמה שהוא קורא בבית הכנסת לא יצא בו ידי חובה, כך הוא יהיה חייב לקרוא גם בבית. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''והיה יצרו מקטרגו.''' ומפתה אותו '''המנגן.''' משמע הידוע ומנגן מאיליו '''סופה של שנית.''' ובאיכה רבתי גריס ראשה של שנית וסופה של שלישית כלומר בשתי אשמורות האמצעות הוא מדבר שהן מתכנות את הלילה '''אמר ר' מנא ויאות.''' בתמיה ומי כתיב תיכונות לא תיכונה כתיב דמשמע אחת '''קדמייתא לא מתחשבא.''' כלומר אלא הכי בעינן לשנויי אליבא דר' דלעולם ד' משמרות הויין והא דכתיב התיכונה משום שהראשונה אינה בחשבון של שומרי המחנה לפי שעדיין הבריות ניעורין הן ואין דרכן להשים שומרים תחילת הלילה '''אין בעיתון מתעסקין באורייתא.''' אם אתם רוצים להתעסק בתורה כל הלילה תזהרו לקרות שמע קודם חצות ואח"כ תתעסקו בתורה '''מילתיה אמרה.''' שמעינן ממילתיה דס"ל שהלכה כחכמים דזמן קריאת שמע עד חצות '''בבית הכנסת.''' עם הציבור '''בערב לא יצא ידי חובתו.''' כדאמרי' לעיל בריש ההלכה אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דבר של תורה '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית.''' כלומר ומפני מה באמת לא תקנו לקרות בערבית גם בבהכ"נ בזמנה ולא יהא צריך כל א' וא' לחזור ולקרות בביתו '''בשביל להבריח את המזיקין.''' הלכך הואיל ובלאו הכי צריך כל א' וא' לקרות בביתו סמוך למטתו לא רצו לתקן שיהו הכל קוראין ביחד בזמנו שלא יסמוכו על זה ולא יקרא שוב סמוך למטתו</div> <div class="yerum-leiden-text">איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבריי · איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבריי · אעירה שחר · אנא הוינא מעורר שחרה · שחרה לא הוה מעורר לי · והיה יצרו מקטרגו ואומ' לו דוד דרכן שלמלכים להיות השחר מעוררן · ואת אמר אעירה שחר · דרכן שלמלכים להיות ישינין עד שלש שעות · ואת אמר חצות לילה אקום · והוא או' על משפטי צדקך · ומה היה דוד עושה ר' פינחס בשם ר' לעזר בר מנחם היה נוטל נבל וכינור ונותנו מ' מראשותין ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם כדי שישמעו חבירי תורה · ומה היו חבירי תורה אומ' ומה אם דוד המלך עוסק בתורה אנו על אחת כמה וכמה · אמ' ר' לוי כינור היה תלוי כנגד חלונותיו שלדוד והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו והיה מנגן מאיליו · הדה הוא דכת' והיה כנגן המנגן · כנגן במנגן אין כת' כאן אלא כנגן המנגן · הכינור היה מנגן מאיליו · מה מקיים ר' טעמ' דר' נתן ראש האשמורת התיכונה · אמ' ר' הונא סופה שלשנייה וראשה שלשלישית הן מתווכות את הלילה · אמ' ר' מנא ויאות מי כת' תיכונות לא תיכונה קדמייתא לא מתחשבא דעד כדון ברייתא עירין · פיס' · וחכמ' אומ' עד חצות · ר' יסא בשם ר' יוחנן אמר הלכה כחכמ' · ר' יסא מפקד לחברייא אין בעיתון מיתעסקא באוריתא אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין · מילתיה אמרה שהל' כחכמ' מילתיה אמרה שאומ' דברים אחר אמת ויציב · תני הקורא את שמע בבית הכנסת בשחר יצא ידי חובתו · בערב לא יצא ידי חובתו · מה בין הקורא בשחרית · ומה בין הקורא בערבית · ר' הונא בשם רב יוסף מה טעם אמרו אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב</div> <div class="yerum-side">'''מילתיה אמרה.''' וש"מ עוד ממילתיה דס"ל שאומר דברים אחר אמת ויציב והיינו אמת ואמונה והם היו רגילין לומר גם בערבית אמת ויציב כל זאת כדמשמע לקמן דקאמר פתר לה באמת ויציב סל שחרית אלמא דגם בערבית היו אומרים אמת ויציב וכלומר דע"כ דס"ל שאומרים פסוקים אחר ברכות ק"ש של ערבית קודם התפלה ואין חוששין לסמוך גאולה לתפלה בק"ש של ערבית משום דתפלות באמצע תקנום דאי לאו הכי מפני מה הזהירם על ק"ש בלבד ולא הזכיר להם כלום מתפלה אלא מפני שכבר התפללו תפלת ערבית מקודם א"כ מילתי' אמרה שאומר דברי' אחר אמת ויציב כלו' שאינו צריך לקרות שמע סמוך לשינתו ושלא יפסיק בדברים אחרים דהא אמר להם אתון קרייה שמע ומתעסקין בתורה אח"כ אלמא דק"ש של ערבית לאו דוקא סמוך לשינה והא דקאמר אחר אמת ויציב לישנא דמתני' נקט בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק ומפני סמסיימין אחר ק"ש באמת נקט הכי ור' ייסא ס"ל דיכול לומר איזה דברים ופסוקים אחר ק"ש של ערבית והכי מוכח מדלקמן</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד א<span class="yerum-runnum">11</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע על המיטה להבריח מזיקין|בשביל להבריח את המזיקין]]. מילתיה אמרה {{ירו"מ-ביאור|מתוך דבריו אפשר להבין}} שאין אמר דברים אחר אמת ויציב {{ירו"מ-הדגשה|אלא מיד ישן}}. מילתיה דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר כן. דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], כד הוה נחית לעיבורה. {{ירו"מ-ביאור|כשהיה יורד לבית הוועד לעבר את השנה}} הוה מקבל {{ירו"מ-ביאור|מתארח}} גבי רבי יעקב גרוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב גרוסה|°]]. והוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מטמר ביני קופייא, {{ירו"מ-ביאור|מסתתר בין השקים}} משמענא היך הוה קרי שמע. והוה {{שוליים|א_יז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לקרוא שמע שוב ושוב|קרי, וחזר וקרי]] עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה. {{ירו"מ-ביאור|עד שהיה נרדם}} ומאי טעמא? רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תחליפתא חמוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפתא חמוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים ד ה]]) "רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה" מילתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] פליגא. דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] קרי מזמורים בתרה {{ירו"מ-ביאור|אחרי קריאת שמע}}. והא תני?: אין אומר דברים {{ירו"מ-הוסר|אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} אמת ויציב? פתר לה באמת ויציב של שחרית. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: שלש תכיפות הן. {{שוליים|א_יח}}תכף לסמיכה שחיטה. {{שוליים|א_יט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תיכף לנטילת ידיים ברכה - במים ראשונים|תכף לנטילת ידים ברכה]]. תכף לגאולה תפילה. תכף לסמיכה שחיטה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא א ד|ויקרא ויקרא א ד-ה]]) "וסמך ושחט" תכף לנטילת ידים ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'" {{שוליים|א_כ}}תכף לגאולה תפילה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים יט טו]]) "יהיו לרצון אמרי פי {{ירו"מ-הדגשה|והגיון לפניך ה’ צורי וגואלי}}" — מה כתיב בתריה? ([[תהילים כ ב]]) "יענך ה' ביום צרה". אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סמיכת גאולה לתפילה|וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה]], אין השטן מקטרג באותו היום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין{{ירו"מ-הדגשה|ץ}} {{ירו"מ-ביאור|נתפסתי לעבודת המלך להביא הדסים לארמון}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מצוה לראות מלכים|אמרו ליה רבי]] רבו היא. {{ירו"מ-ביאור|דבר גדול הוא}} אית בני אינשי {{ירו"מ-הדגשה|י}}הבין פריטין מחכים פלטין. {{ירו"מ-ביאור|יש אנשים שמשלמים כדי לראות את הארמון}} אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק {{ירו"מ-ביאור|דפק}} על פתחו של מלך. יצא {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג. {{ירו"מ-ביאור|הסתלק}} עוד הוא הפליג. פיסקא [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: עד שיעלה עמוד השחר. אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|א_כא}}פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שלרבי שמעון בן יוחאי עד עלות השחר נחשב לילה, ויוצא ידי חובת קריאת שמע של לילה מ}}הא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} בערבית {{ירו"מ-הדגשה|שזמנה עד עלות השחר}}, אף בשחרית כן {{ירו"מ-הדגשה|וגם לרבן גמליאל יכול לקרא קריאת שמע של שחרית מעלות השחר, כדעת רבי שמעון בן יוחאי}}? או יהא בה {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי זעירא תנא אחוי דרב חייא בר אשיא[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשיא|°]] ודרב אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רב אבא בר חנה|°]]: {{שוליים|א_כב}}הקורא עם אנשי משמר לא <span id="דף_ו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ו'. סיימנו את הדף הקודם כשאמרנו שרב הונא אמר בשם רבי יוסף שבכוונה תיקנו בערבית, כלומר להתפלל ערבית מוקדם, להגיד קריאת שמע מוקדם לפני הזמן, לפני צאת הכוכבים, כדי שאדם לא יצא ידי חובה, כדי שהוא יהיה חייב לקרוא בערב על המיטה כדי להבריח את המזיקין. ואמרנו שמתוך הדברים שלו, מזה שהוא אמר שצריכים לקרוא צמוד ממש בזמן שהולכים לישון, אז זה אומר ש'''אין אמר דברים אחר אמת ויציב'''. כלומר, אחרי שאומרים את קריאת שמע עם הברכות שלה במיטה, אז אסור אפילו ללמוד תורה, צריכים ישר לישון. ואומרת הגמרא: תדע, מילתיה דרבי שמואל בר נחמני שמעינן כן - גם כן מהמעשה שהיה עם רבי שמואל בר נחמני, גם כן אפשר להבין שכך הוא סובר. דיקא: '''כד הוה נחית לעיבורה, הוה מקבל גבי רבי יעקב גרוסה''' - כלומר, כמו שהיה מגיע לעבר את השנה, היה מתארח אצל רבי יעקב גרוסה. '''והוה רבי זעירא מטמר ביני קופייא''' - כלומר, רבי זעירא התחבא בין העצים, '''משמענא היך הוה קרי שמע''' - רצה לראות איך הוא נוהג בקריאת שמע, והוא שמע אותו '''והוה קרי, וחזר וקרי''' - אומר: שמע ישראל ועוד פעם ועוד פעם, '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה''' - כלומר, הוא בעצם המשיך לקרוא קריאת שמע עד שהוא נרדם, כן? כי הוא סובר שאסור לקרוא, אסור אפילו להגיד דברי תורה, אחרת היה יכול להתחיל להגיד דברים אחרים. למה הוא לא אמר דברים אחרים? כנראה שהוא סובר שצריכים - אסור ללמוד תורה אפילו אחרי קריאת שמע. ומאי טעמא? רבי אחא ורבי תחליפתא חמוי אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן: דכתיב '''רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'''. כלומר, מיד אחרי "אמרו בלבבכם", כלומר אתם אומרים קריאת שמע ומיד "ודומו סלה" - תלכו לישון. מילתיה דרבי יהושע בן לוי פליגא. רבי יהושע בן לוי חולק. דאמר רבי יהושע בן לוי: '''קרי מזמורים בתרה''' - הוא היה קורא אחרי קריאת שמע, הוא היה קורא עוד כמה מזמורים לפני השינה. אומרת הגמרא: והא תני? '''אין אומר דברים אמת ויציב'''? יש לנו ברייתא שאומרת שאחרי אמת ויציב לא אומרים שום דבר, כן? אז אומרת הגמרא: '''פתר לה באמת ויציב של שחרית'''. כמו שאמרנו שבעצם נהגו להגיד אמת ויציב גם ביום וגם בלילה, אז הברייתא שאומרת שאסור אפילו ללמוד תורה אחרי אמת ויציב, היא מדברת אחר אמת ויציב של שחרית, כמו שאמרנו שצריכים לסמוך גאולה לתפילה, לכן מיד אחרי זה להגיד את תפילת שמונה עשרה. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''שלש תכיפות הן. תכף לסמיכה שחיטה'''. כלומר, בקורבנות, מיד שסומכים צריכים לשחוט. '''תכף לנטילת ידים ברכה'''. נוטלים ידיים ומיד מברכים המוציא. '''תכף לגאולה תפילה'''. כלומר, אומרים גאל ישראל ומיד השם שפתי תפתח. '''תכף לסמיכה שחיטה''' דכתיב: "וסמך ושחט". '''תכף לנטילת ידים ברכה''' דכתיב: "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'". '''תכף לגאולה תפילה''' דכתיב: "יהיו לרצון אמרי פי". ומיד אחרי זה מה כתיב? "יענך ה' ביום צרה". כן, מיד אחרי זה צריך להתפלל, לבקש שהקדוש ברוך הוא ישמור עלינו. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה, אין השטן מקטרג באותו היום'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מילתיה אמרה שאין אומר דברים אחר אמת ויציב.''' ש"מ דרב הונא ס"ל שאין צריך להפסיק בדברים אחרים בין ר"ש לשינה דתקנת ק"ש סמוך למטתו להבריח את המזיקין והכי ס"ל ר' שמואל בר נחמני דלקמיה שכך למדנו ממנהגו '''כד הוה נחית לעיבורה.''' כשהיה יורד לעיבור השנה והיה מקבלו ר' יעקב גרוסה בביתו ור"ז היה מטמין עצמו בין הקופות שלא ירגישו בו והיה רוצה לשמוע מנהגו בק"ש '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה.''' ולא היה אומר דברים ופסוקים אחרים אחר ק"ש '''אמרו בלבבכם.''' זהו ק"ש שצריך כוונת הלב וסמיך ליה על משכבכם '''קרי מזמורים בתרה.''' דק"ש קודם השינה '''והא תני אין אומר דברים אחר אמת ויציב.''' וקס"ד דאק"ש של ערבית קאי וכהאי מ"ד דאין להפסיק בפסוקים אחרים בין ק"ש לשינה '''פתר לה באמת ויציב של שחרית.''' ודינא אחריתא קמ"ל בהאי ברייתא דצריך לסמוך גאולה לתפילה בשחרית וכדרב זעירא '''יהיו לרצון אמרי פי.''' וסיפיה דקרא צורי וגואלי וסמיך ליה יענך ה' בתפילה '''אין פסול נוגע.''' מובטח לו שלא יארע שום פסול אח"כ באותו קרבן '''ואיתצדית באנגריא.''' ונלכדתי במס באותו היום שכפו אותי להביא הדס לפלטין של מלך '''רבו היא.''' וכי זה דבר גדול הוא לך הא אית בני אינשי שנותנין ממון בשביל להכיר הפלטין ולראות המלך '''שבא והרתיק.''' ודפק '''עוד הוא הפליג.''' גם המלך הפליג ממנו '''אתיא דרבן גמליאל כר' שמעון.''' דאמר דיוצא בק"ש של ערבית אם קראה לפני עמוד השחר '''הא ר"ג כר"ש בערבית.''' כלומר בק"ש של ערבית ודאי שמענו דס"ל כוותיה והא הוא דמבעיא לן אם אף בשחרית כן דס"ל נמי כוותיה כשקורא מיד אחר עמוד השחר יוצא י"ח או דיבא כהאי דאמר ר' זעירא הקורא עם אנשי המשמר לא יצא מפני שמשכימין היו לקרותה מיד אחר עלות השחר ועיקר זמנה בשחרית עם הנץ החמה ולא ס"ל ר"ג כוותיה דר"ש בשל שחרית ולא איפשיטא אליבא דר"ג</div> <div class="yerum-leiden-text">בשביל להבריח את המזיקין · מילתיה אמרה שאין אומ' דברים אחר אמת ויציב · מילתיה דר' שמואל בר נחמני אמ' כן · דשמואל בר נחמני כד הוה נחית לעיבורה הוה מקבל גבי ר' יעקב גרוסה והוה ר' זעירא מטמר ביני קופייא משמענא היך הוה קרי שמע והוה קרי וחזר וקרי עד דהוה שקע מיניה גו שינתיה · ומאי טעמ' ר' אחא ור' תחליפא חמוי בשם ר' שמואל בר נחמן רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה · מילתיה דר' יהושע בן לוי פליגא · דר' יהושע בן לוי קרי מזמורים בתרה · והא תני אין אומ' דברים אחר אמת ויציב · פתר לה באמת ויציב שלשחרית דמר ר' זעירא בשם ר' אבא בר ירמיה שלש תכיפות הן · תכף לסמיכה שחיטה · תכף לנטילת ידים ברכה · תכף לגאולה תפילה · תכף לסמיכה שחיט' וסמך ושחט · תכף לנטילת ידים ברכה שאו ידיכם קודש וברכו את יי' · תכף לגאולה תפילה · יהיו לרצון אמרי פי · מה כת' בתריה יענך יי' ביום צרה · אמ' ר' יוסי ביר' בון כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיט' אין פסול נוגע באותו קרבן · וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה אין השטן מקטרג באותה סעודה · וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרג באותו היום · אמ' ר' זעירא אנא תכפית גאולה לתפילה ואיתצדית באנגריא מובלא הדס לפלטין · אמרו ליה ר' רבו היא · אית בני אינש יהבין פריטין מחכים פלטין · אמ' ר' אמי כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה למה הוא דומה לאוהבו שלמלך שבא והרתיק על פתחו שלמלך · יצא לידע מה הוא מבקש ומצאו שהפליג עוד הוא הפליג · פיס' רבן גמליאל או' עד שיעלה עמוד השחר · אתיא דרבן גמליאל כר' שמעון · דתני בשם ר' שמעון פעמים שאדם קורא את שמע אחת לפני עמוד השחר ואחת לאחר עמוד השחר ונמצא יוצא ידי חובתו שליום ושללילה · הא רבן גמליאל כר' שמעון בערבית אף בשחרית כן · או יהא בה כיי דמר ר' זעירא תנא אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה הקורא עם אנשי משמר לא</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמר רבי זעירא: '''אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין'''. הוא אומר: יום אחד סמכתי גאולה לתפילה ותפסו אותי לשרת את המלך, כן, לקחת הדס לארמון של המלך. אמרו לו: זה עונש. אמרו ליה: '''רבי רבו היא. אית בני אינשי הבין פריטין מחכים פלטין'''. יש הרבה אנשים שמשלמים כסף כדי להיכנס לארמון של המלך, ואתה קיבלת את זה בחינם. אמר רבי אמי: '''כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך'''. כלומר, הוא בא ודפק על הפתח של המלך. '''יצא לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג'''. כלומר, המלך יצא לקראתו והתברר שכבר הוא לא נמצא שמה. אז גם המלך חזר. גם כן זה שהוא אומר גאל ישראל ואחרי זה הולך להגיד דברים אחרים, אז זה כאילו המלך מחכה שהוא יבקש, יתפלל, ובעצם הוא לא מתפלל. פיסקא: '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כך אמרנו במשנה. ואומרת הגמרא: '''אתיא דרבן גמליאל כרבי שמעון''' - כלומר, רבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון. דתני בשם רבי שמעון: '''פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה'''. כלומר, אדם יקרא פעמיים שמע ישראל, אחד רגע לפני עמוד השחר ואחד רגע אחרי, הוא בעצם יוצא ידי חובת שמע ישראל של לילה ושמע ישראל של בוקר. משמע מכאן שרבי שמעון סובר שעד עמוד השחר נחשב לילה. אומרת הגמרא: האם מזה שראינו שרבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון בערבית, כלומר שהזמן של קריאת שמע של ערב זה עד עמוד השחר כמו רבי שמעון, האם '''אף בשחרית כן'''? כלומר, האם רבן גמליאל גם מודה לרבי שמעון שמשחרית מעמוד השחר כבר אפשר לקרוא קריאת שמע? '''או יהא בה''' - או שלא, אולי הוא סובר אחרת, כדמר רבי זעירא: '''רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה'''. אמרה איזה ברייתא שאומרת: '''הקורא עם אנשי משמר לא יצא, כי משכימין היו'''. כלומר, מי שיקרא בזמן שבמקדש היו קוראים, שזה ממש בעמוד השחר, אז לא יצא, כי משכימים וקוראים עם עמוד השחר. אז לפי הברייתא הזאת, מי שקורא קריאת שמע בעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן? אז השאלה בעצם מה רבן גמליאל סובר. האם הוא סובר כמו רבי שמעון, שכבר מעמוד השחר יכול לקרוא קריאת שמע של יום, או שהוא סובר כמו הברייתא שאומרת שבעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן, צריך לחכות לזריחת החמה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ו עמוד א''' {{שוליים|א_יח}} '''יש לשחוט את הקרבן מיד לאחר הסמיכה עליו ללא הפסק.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק ג, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כהירושלמי שהשחיטה סמוכה לסמיכה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות פרק ג הלכה יב. {{שוליים|א_יט}} '''יש לברך על נטילת ידים מיד לאחר הנטילה, בלא הפסק בין הנטילה לברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה כ , שו"ע או"ח סימן קעט סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסו סעיף א, סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שדין "תכף לנטילת ידים ברכה" נלמד מ"שאו ידיכם קדש וברכו את ה'", והובא להלכה ברמב"ם ובשו"ע (או"ח קסו,א; קעט,א) שאין להפסיק בין נטילה לברכה. {{שוליים|א_כ}} '''יש לתכוף גאולה לתפילה ולא להפסיק ביניהן.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן קיא סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בי רבי בון שכל התוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרגו, ולכן אין להפסיק בין ברכת "גאל ישראל" לתפילת העמידה, כפי שנפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_כא}} '''מהו הזמן המוקדם ביותר לקריאת שמע של שחרית, ועד מתי נמשך זמן קריאת שמע של ערבית?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ג , סמ"ג עשין יח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי שזמן קריאת שמע של ערבית נמשך עד עלות השחר, ומכאן שגם זמן קריאת שמע של שחרית מתחיל מעלות השחר, כדעת רבן גמליאל בהתאמה עם שיטת רשב"י. {{שוליים|א_כב}} '''זמן קריאת שמע של שחרית מדאורייתא נמשך עד הנץ החמה, אף שחכמים תיקנו לקרותה קודם לכן.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ג <קטע סוף=ו א/> ==דף ו עמוד ב== <קטע התחלה=ו ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שזמן קריאת שמע מדאורייתא הוא עד הנץ החמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_כג}} '''שדרה וגולגולת שנחלקו לחוליות/חלקים ובאו מכמה מתים מטמאות באוהל אם יש בהן שיעור הראוי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, ורמב"ם (הלכות טומאת מת ד, א-ב) פסק ששדרה מכ"א חוליות וגולגולת מרוב חלקיה מטמאות אף שבאו מב' מתים. {{שוליים|א_כד}} '''רביעית דם או רובע עצמות שנאספו מכמה מתים מטמאים כדין דם/עצמות מת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, כפי שהביאו הרמב"ם בהלכות טומאת מת פרק ד הלכות א-ב. {{שוליים|א_כה}} '''אבר מן החי שנחתך מאדם - האם מטמא באוהל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שאבר מן החי אינו מטמא באוהל אלא במגע ובמשא, כמבואר ברמב"ם הלכות טומאת מת פרק ד הלכות א-ב, בניגוד לדעת רבי עקיבה שנדחתה. {{שוליים|א_כו}} '''אין ללקט ספיחים בשמיטה אף לדעת המתיר, אם חבריו חלקו עליו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק ד, הלכה ב <קטע סוף=ו ב/> ==דף ז עמוד א== <קטע התחלה=ז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחי שאין לפרוץ גדר חכמים ולנהוג כדעת היחיד כשהרבים אוסרים, כמבואר ברמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ד הלכה ב, שהכריע כדעת האוסרים בספיחין מגזירת ספיחי כרוב. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד ב<span class="yerum-runnum">12</span></div> {{סוף}} </div>יצא, כי משכימין היו {{ירו"מ-הדגשה|וקראים בעלות השחר}}. {{ירו"מ-ביאור|וזמנה משיכיר}} פיסקא: מעשה {{ירו"מ-הוסר|שבאו}}{{ירו"מ-הדגשה|ובאו}} בניו {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-ביאור|חולק על חכמים ולמעשה נוהג כשיטתו}} והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. {{ירו"מ-הדגשה|והא רבי שמעון בן יוחאי פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה}}. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן {{ירו"מ-ביאור|מצאנו}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? דתני: סכין {{ירו"מ-הוסר|אלוונתית}} אלונתית לחולה בשבת. אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר: מתיר היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו. ואמרנו לו רבי דבריך {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} מבטל בחייך? ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: {{שוליים|א_כג}}השדרה והגולגולת מב' מתים. {{שוליים|א_כד}}רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים.{{שוליים|א_כה}}אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה מטמא {{ירו"מ-הדגשה|באהל}}, {{ירו"מ-ביאור|דכתיב על כל נפשות מת לא יבא}} וחכמים מטהרין. {{ירו"מ-ביאור|שכתוב נפשת חסר וו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד. ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד. אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין. התחילו מ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מטמא וטיהרת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, טהור. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כל הספחין מותרין {{ירו"מ-ביאור|ספיחי שישית שנכנסו לשביעית}}, חוץ מספיחי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרוב|כרוב]] שאין כיוצא בהן בירקות שדה. {{ירו"מ-ביאור|שגודל מהר וקשה להבחין בין החדש לישן}} וחכמים אומרים: {{שוליים|א_כו}}כל הספחין אסורין. {{ירו"מ-ביאור|גזירה משום ספיחי כרוב}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי עב{{ירו"מ-הדגשה|ר}}{{ירו"מ-הוסר| ד עובדא}} בשמיטתא חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} חד מלקט ספיחי שביעית. אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון? {{ירו"מ-הוסר|אמרו}} אמר ליה: ולא את הוא שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מתיר? אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי? וקרי עלוי: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" וכן הות ליה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להחמיר על עצמו ולהקל לאחרים|פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה]]? שנייא הכא {{ירו"מ-ביאור|בקריאת שמעה}} שהיא לשינון. {{ירו"מ-הדגשה|שאף לרבנן הקורא לאחר הזמן לא הפסיד כקורא בתורה}}. מעתה אף משיעלה עמוד השחר! {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרא. משמע שאחר עמוד השחר אינם חייבים}}? ואית <span id="דף_ז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא: '''מעשה בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. שואלת הגמרא: אוקיי, הבנו. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. רבן גמליאל אומר להם: תעשו כמותי. '''ורבן גמליאל פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה?''' - זה יכול להיות? איך יכול להיות שרבן גמליאל יורה הלכה כמותו למרות שהוא יודע שאחרים חולקים עליו? כן, '''והא רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי מאיר חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. '''והא רבי עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי עקיבא חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. וכן רבי שמעון חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. כן, אז למה רבן גמליאל נוהג אחרת? עכשיו איפה באמת ראינו שרבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? '''דתני: סכין אלונתית לחולה בשבת''', כלומר מותר לשים תחבושת לחולה בשבת. '''אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור'''. ככה החכמים סוברים. אבל תני: אמר רבי שמעון בן אלעזר: '''מתיר היה רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו'''. כלומר לפי רבי מאיר זה מותר, אבל כבר חלה, ביקשנו לטרוף לו יין ושמן בשבת והוא אסר לנו. '''ואמרנו לו רבי דבריך מבטל בחייך?''' - אתה אפילו בעצמך לא נוהג כמו שאתה פוסק. '''ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי'''. כלומר, כיוון שחכמים חולקים עלי, אני לא יכול לנהוג אחרת ולהקל לעצמי. לאחרים אני כן מקל, לעצמי אני לא מקל. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''השדרה והגולגולת מב' מתים. רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים. אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, רבי עקיבה מטמא, וחכמים מטהרין'''. יש לנו הרי כתוב בפסוק "כל נפשות מת לא יטמא", ואני אומר כך: סובר שגם אם השיעור של טומאת אוהל היא באה משני מתים, גם כן זה מטמא. אה, אז אם לדוגמא אנחנו יודעים שיש רביעית דם, רביעית דם מטמא באוהל, אז אני אומר לא רק רביעית דם ממת אחד, גם משני מתים. אותו דבר החכמים - רוב העצמות מטמא, לא רק אם זה ממת אחד, אפילו רוב העצמות משני מתים. יש עוד דבר, השדרה והגולגולת. אנחנו יודעים ששדרה וגולגולת מטמאים באוהל, כן, אפילו אם אין בהם רוב העצמות. אז לפי חז"ל זה דווקא אם השדרה היא של אדם אחד והגולגולת של אדם אחד. ולפי רבי עקיבא אפילו זה בא משני אנשים. כלומר כמה עצמות מאדם אחד, כמה עצמות מאדם שני - אז רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין. תני: '''מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד'''. כלומר בכפר טבי הרומאים רצחו ועזבו את העצמות האלה והניחו אותם באוויר הכנסת בלוד. כלומר באוויר, לא מתחת הגג, כדי שלא יטמאו את כל מי שימצא שמה, אלא באוויר, באמצע היה איזה חלל, שמה הניחו את זה. '''ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד'''. כלומר, אפילו אין שדרה אחת שהיא מאדם אחד. כל העצמות פה מעורבבות, חלק מעצם פה, חלק מעצם מאדם אחר. '''אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין'''. בואו נעמוד על דעתנו, נראה אם דבר כזה מטמא באוהל או לא. '''התחילו מרבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית מטמא וטיהרת, טהור'''. רואים מכאן שרבי עקיבא לא נהג כמו שהוא פסק. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''פיסקא מעשה שבאו בניו וכו'.''' ור"ג פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיהו בתמיה והא ר"מ וכו' כדמייתי לקמן '''והן.''' והיכא אשכחן להא דפליג ר"מ עם רבנן ואפ"ה לא עבד עובדא כוותיה '''כהאי דתנינן תמן.''' בפ"ב דאהלות '''השדרה והגלגלת מב' מתים.''' חצי חוליות השדרה ממת זה וחצי חוליות השדרה ממת זה וכן הגלגלת '''אבר מן החי מב' אנשים.''' חצי אבר נתלש מחי זה וחצי אבר כזה נתלש מחי אחר ונראין כאבר אחד '''ר"ע מטמא.''' באהל וחכמים מטהרין מטומאת אהל '''התחילו מר"ע.''' למנות והוא טיהר ומשום חכמים דפליגי עליה '''כהאי דתנינן תמן.''' פ"ט דשביעית כל הספיחין מותרין לכל בשביעית דהא דכתיב את ספיח קצירך לא תקצור היינו שלא יקצור כדרך שקוצר בכל שנה אלא קוצר מעט מעט ואוכל '''חוץ מספיחי כרוב.''' שאין כיוצא בהם בירקות שדה שדרך רוב האדם לזורעם בגינות וגזרו עליהן חכמים שמא יזרעם בגינה ויאמר ספיחין הן '''כל הספיחין אסורין.''' מדבריהם ואפי' מיני תבואה וקטנית גזרו עליהם מטעם זה ורשב"י עבד עובדא בשמיטתא כוותייהו דחכמים כדמסיים ואזיל וא"כ כל אלו לא סמכו על עצמן למעשה ומפני מה ר"ג דפליג עם רבנן ועבד עובדא כוותיה '''שנייא הכא שהיא לשינון.''' ללימוד ואינו מפסיד בקריאת שמע ואפי' לאחר שעבר זמן ודחי לה הש"ס להאי שינויא דאם כן מעתה אף משיעלה עמוד השחר יקרא ולמה אמר להן אם לא עלה עמוד השחר '''יאית דבעי מימר.''' דשאני הכא דתמן בהני עובדי היו יכולין לקיים דברי חכמים ולפיכך לא סמכו על דעת עצמן למעשה אבל הכא כבר עבר זמן דחכמים ולפיכך אמר לון עבידו עובדא כוותי דידי</div> <div class="yerum-leiden-text">יצא כי משכימין היו · מתני' מעשה שבאו בניו מבית המשתה אמרו לו לא קרינו את שמע · אמ' להן אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות · ורבן גמליאל פליג על רבנן עבד עובדא כוותיה · והא ר' מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה · והא ר' עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כותיה · והן אשכחנן דר' מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה דתני סכין אלוונתין לחולה בשבת · אימתי בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת · אבל אם לא טרף מערב שבת אסור · תני אמ' ר' שמעון בן אלעזר מתיר היה ר' מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת · וכבר חלה וביקשנו לעשות לו כן ולא הניח לנו · ואמרנו לו ר' דבריך מבטל בחייך · ואמ' לן אע'פ' שאני מיקל לאחרים מחמיר אני על עצמי דהא פליגי עלי חביריי · והן אשכחנן דר' עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה · כיי דתנינן תמן השזרה והגולגולת משני מתים רביעית דם משני מתים · ורובע עצמות משני מתים · אבר מן המת משני מתים · אבר מן החי משני אנשים · ר' עקיבה מטמא וחכמ' מטהרין · תני מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי והניחוה באויר הכנסת בלוד · ונכנס תודרוס הרופא ונכנסו כל הרופאים עמו · אמ' תודרוס הרופא אין כאן שזרה ממת אחד ולא גולגולת ממת אחד · אמרו הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין נעמוד על המיניין · התחילו מר' עקיבה וטיהר · אמרו לו הואיל והיית מטמא וטיהרת טהור · והן אשכחנן דר' שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה · כיי דתנינן תמן ר' שמעון או' כל הספחין מותרין חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה · וחכמ' אומ' כל הספחין אסורין · ר' שמעון בן יוחי עבד עובדא בשמיטתה חמא חד מלקט ספיחי שביעית · אמ' ליה ולית אסור · ולאו ספיחי אינון אמרי ליה ולא את הוא שאת מתיר · אמ' ליה ואין חביריי חולקין עלי · וקרי עלוי ופורץ גדר ישכנו נחש · וכן הות ליה · ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה · שנייא היא הכא שהיא לשינון · מעתה אף משיעלה עמוד השחר · ואית</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''רבי שמעון אומר: כל הספחין מותרין, חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה. וחכמים אומרים: כל הספחין אסורין'''. אנחנו יודעים שבשביעית חכמים גזרו על ספיחין, בגלל שהרבה אנשים היו זורעים בעצמם ואומרים זה גדל לבד, אז לכן גזרו על ספיחין. כלומר, רבי שמעון אומר: הדבר היחיד שאני לא יודע אם הוא גדל קודם או מישהו זרע אותו עכשיו זה ירקות שדה, אבל שאר הספיחין אני יכול לראות שזה גדל קודם. וחכמים אומרים כל הספיחין אסורין. רבי שמעון בן יוחי עבד ודקי כחכמים. איפה ראינו את זה? '''עב בשמיטתא חמא חד מלקט ספיחי שביעית'''. כלומר הוא ראה אדם שמלקט בשביעית ספיחין. '''אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון?''' הרי ספיחין אסורים. '''אמר ליה: ולא את הוא שאת מתיר?''' הרי אתה מתיר ספיחין, מה אתה רוצה ממני? '''אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי?''' כלומר, איך אתה עושה כמוני? הרי חכמים חולקים עלי. '''וקרי עלוי: "ופורץ גדר ישכנו נחש". וכן הות ליה'''. כלומר באמת נחש הכיש את האדם הזה והוא מת. ראינו רבי שמעון לא עושה כמותו, אלא כמו חכמים, כמו רבי מאיר, רבי עקיבא. אז '''ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה?''' אמר רבן גמליאל עושה כשיטתו. עונה הגמרא: '''שנייא הכא שהיא לשינון'''. זאת אומרת בעצם קריאת שמע לא נורא אם הוא יקרא אחר כך, כי הרי זה מקסימום כמו שאמרנו, גם אם הוא קורא לא בזמן אז זה כמו לימוד תורה, אז לא נורא. הרי גם חכמים מסכימים שהקורא לאחר הזמן לא נענש כי קורא בתורה. ושואלת הגמרא: אם ככה, אז למה הוא אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? כן, הרי אם זה בגלל שינון, כלומר כמו קורא בתורה, אז כל הזמן גם בבוקר גם מאוחר, אין הגבלה של זמן. '''מעתה אף משיעלה עמוד השחר!''' למה אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד א<span class="yerum-runnum">13</span></div> דבעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|יש שרצו לתרץ}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|במה שראינו שרבי מאיר ורבי עקיבא בן יוסף ורבי שמעון בן יוחאי נהגו כחכמים, זה מפני ש}}היו יכולין לקיים דברי חכמים. ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים. אמר לון: עובדין עובדא {{ירו"מ-הוסר|כוותיה}} כוותי. {{ירו"מ-ביאור|תנהגו כשיטתי}} פיסקא: ולא זו בלבד {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואיברים {{שוליים|א_כז}}ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אנן תנינן אכילת פסחים, אית דלא תני {{ירו"מ-ביאור|יש שלא גרסו}} אכילת פסחים. מאן תנא אכילת פסחים, רבנן. ומאן דלא תנא אכילת פסחים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|בקרבן פסח}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ח]]) {{ירו"מ-הוסר|"כאן}} "ואכלו את הבשר {{ירו"מ-הדגשה|ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה}}" ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במכת בכורות}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ועברתי בארץ מצרים ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה והכיתי כל בכור" וגו}}' מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות. אמר רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולית}} לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן אכילת פסחים אפילו כרבנן. דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה כנותר, אפילו בדיעבד אסור לאכלו אחר חצות}}. {{ירו"מ-ביאור|ואילו כל מה שנשנה במשנתינו, הם דברים שלכתחילה צריך לעשותם קדם חצות, אבל בדיעבד אם עשה אחרי חצות יצא}}. פיסקא: {{ירו"מ-הדגשה|כל הנאכלים ליום אחד — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה}}. כל הנאכלין ליום אחד {{ירו"מ-הדגשה|זה}} {{שוליים|א_כח}}קדשים קלים. {{ירו"מ-ביאור|כגון קרבן תודה ושלמי נזיר. ולא קדשי קדשים כגון חטאת ואשם שעליהם לא גזרו כיוון שהכהנים זריזים}} ואם כן למה אמרו חכמים {{ירו"מ-הדגשה|עד חצות? כדי להרחיק}}{{ירו"מ-הוסר| וכו אם}} את {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|האדם מן העבירה. דאם אתה}} אומר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב. מתוך שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב"> </span> {{מתני'|ברכות א ב}} מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|{{ירו"מ-הוסר|לכרתן}}{{ירו"מ-הדגשה|לכרתי}}]], עד הנץ החמה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות. {{שוליים|א_כט}}הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתין: {{ירו"מ-ביאור| כך כוונת המשנה}} בין {{ירו"מ-הדגשה|חוליות}} תכלת שבה {{ירו"מ-ביאור|בציצית}} {{ירו"מ-הדגשה|לחוליות}} {{ירו"מ-הוסר|ללבן}} לבן שבה. <span id="דף_ז_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו נמצאים בדף ז' של מסכת ברכות בירושלמי. בדף הקודם שאלנו איך זה שרבן גמליאל נהג כמו השיטה שלו, למרות שבעצם החכמים חולקים עליו. ניסינו לתת השערה שאולי זה בגלל שגם חכמים מודים שאם אדם לא קורא בזמן זה זורק אותו ממצווה של קורא בתורה. אמרנו אם זה ככה, אז למה הוא אמר להם אם לא על עמוד השחר? אם זה ככה, לכאורה צריך להיות כל הזמן. לא משנה מתי תקראו, כי יש לכם מצווה כמו לומדים בתורה. אז עכשיו הגמרא מביאה שיטה אחרת. '''דבעי מימר: תמן היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, יש אפשרות או כשיטתם או כחכמים - הם בחרו לנהוג כמו חכמים. '''ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, רבן גמליאל, הרי מדובר במצב שכבר עברו את הזמן שחכמים נתנו, אז ממילא הוא לא יכול לנהוג כשיטתו, כי בעצם השיטה של חכמים כבר עברה, אז לכן בעצם הוא העדיף שהם ינהגו כמותו. '''אמר לון: עובדין עובדא כוותי'''. כן, ככה הוא אמר להם. אם זה ככה, כיוון שעבר הזמן של חכמים - אוקיי, תסמכו עליי ותעשו כמותי. פיסקא. אמרנו שהוא אומר להם '''לא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות - מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. ואז בתור דוגמאות הוא מביא '''הקטר חלבים ואיברים''' ובמשנה אנחנו אמנם לא ראינו את זה - לא כתוב אכילת פסחים, אבל בגרסה של הגמרא הזאתי היה כתוב '''ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כן, אנן תנינן אכילת פסחים. כלומר הוא אומר - אנחנו, כי בגרסה שלהם היה כתוב גם אכילת פסחים, ואית דלא תני אכילת פסחים - יש משניות שלא כתוב בהם אכילת פסחים. אז מאן תנא אכילת פסחים? רבנן. רבנן סוברים שקורבן פסח נאכל כל הלילה, ומה שאמרו עד חצות זה גזירת חכמים. ומאן דלא תנא אכילת פסחים - זה רבי אליעזר. רבי אליעזר סובר שבעצם אכילת פסחים מדאורייתא זה רק עד חצות. שואלת הגמרא ומאי טעמא דרבי אליעזר? '''נאמר "ואכלו את הבשר לילה" ונאמר להלן "לילה"''' - במכת בכורות. אז מה הלילה שנאמר כאן? כלומר במכת בכורות זה היה בחצות הלילה. אז '''מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות'''. אמר רבי חונה: '''לית כן אכילת פסחים אפילו כרבנן'''. כלומר גם חכמים, שמה שאמרנו שהם סוברים שמדאורייתא היה מותר לאכול עד הבוקר - גם הוא, גם מי שסובר ככה, לא ינקוט במשנה שלו אכילת פסחים. כיוון שמה אמרנו? אמרנו שכל המשנה כאן זה בעצם דברים שנוהגים כל הלילה, וחכמים אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה. משמע מכאן שבדיעבד, אם אדם עבר חצות, הוא יכול לקיים את מה שנאמר. אז אומרת הגמרא - אומר רב חונה, פה זה לא שייך, כי הרי חכמים גזרו: '''דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים'''. כלומר גזרו שקורבן פסח אחרי חצות מטמא ידיים, כך שאפילו בדיעבד אסור לאכול אותו. וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה, נותר - אפילו בדיעבד אסור לאכול אותו אחר חצות. אז בעצם אי אפשר לשים את זה בתוך המשנה הזאת, כי המשנה מדברת על דברים שבעצם מדאורייתא מותר עד הבוקר, וחכמים גזרו עד חצות, ובדיעבד אם הוא ימשיך לאכול לא קרה שום דבר. קורבן פסח זה לא אחד מהדברים האלה. טוב, פיסקא. המשנה אמרה כל הנאכלין ליום אחד. אז אומרת הגמרא '''כל הנאכלין ליום אחד קדשים קלים'''. כלומר, שלא תיתן לחשוב שגם קדשי קדשים כמו אשם וחטאת, שהכוהנים אכלו את זה, שמה לא גזרו כיוון שהכוהנים זריזים - אלא רק בקודשים קלים. כמו שאמרנו, סתם שלמים בעצם נאכלים לשני יום ולילה, אבל קורבן שלמים - שלמי תודה ושלמי נזיר - הם בעצם נאכלים רק ליום אחד. הזכרנו את ההסברה שהתורה אמרה את זה כדי שאדם לא יוכל לסיים לבד את הקורבן. עוד אומרים שיביא גם הרבה מאוד לחמים - קורבן תודה זה ארבעים לחמים, נזיר שלושים. הרבה מאוד לחם הוא לא יכול לאכול את זה לבד, אז הוא בעצם מביא הרבה אנשים וככה הוא מפרסם את הנס. פיסקא. אמרנו '''אם כן למה אמרו חכמים''' עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה. כי '''את אומר "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב'''. במקום '''שאת אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''פיסקא ולא זו בלבד וכו'.''' אנן תנינן אכילת פסחים. היו גורסין במתני' גם אכילת פסחים שמצותן עד שיעלה עמוד השחר '''רבנן.''' דאינהו סברי דמדאורייתא זמן אכילת פסחים כל הלילה '''רבי אליעזר.''' דס"ל דמדאורייתא הוא עד חצות '''נאמר כאן לילה.''' ואכלו את הבשר בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה '''ולית כאן אכילת פסחים אפי' כרבנן.''' כלומר דלא היא דאפי' לרבנן דס"ל דמן התורה זמן אכילת פסחים כל הלילה אפ"ה לא מצינן למיתני בהדי אינך דאם עבר חצות מותרין עכ"פ לאכלן או להקטירן עד עלות השחר דלא אמרו חכמים אלא לכתחילה אבל באכילת פסחים לא משכחת לה אפי' בדיעבד שהרי גזרו חכמים טומאה עליהן כדתנן בסוף פסחים הפסח אחר חצות מטמא את הידים '''מתני' משיכיר בין תכלת ללבן.''' בין חוטי תכלת לחוטי לבן שבציצית '''בין תכלת לכרתן.''' כרתן כרישין פו"רש בלעז וצבע התכלת קרוב לגוון כרתן '''עד הנץ החמה.''' עד שעה שהחמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים '''לא הפסיד.''' כלומר לא הפסיד מלברך לפניה ולאחריה אלא אע"פ שעברה עונתה קורא ומברך לפניה ולאחריה</div> ⁣‌‌​‌‌​​​​​‍דבעי מימר תמן היו יכולין לקיים דברי חכמ' · ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמ' · אמ' לון עובדין עובדא כותיה · מתני' ולא זו בלבד אלא כל שאמרו חכמ' עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר · הקטר חלבים ואיברים ואכילת פסחים מצותן עד שיעלה עמוד השחר · אנן תנינן אכילת פסחים אית דלא תני אכילת פסחים מאן תנא אכילת פסחים רבנן · ומאן דלא תנא אכילת פסחים ר' אליעזר · ומאי טעמ' דר' ליעזר · נאמ' כאן לילה ונאמ' להלן לילה · מה לילה של להלן חצות · אף כאן חצות · אמ' ר' חונה ולית כן אכילת פסחים אפי' כרבנן דתנינן הפסח אחר חצות מטמא את הידים · מתני' כל הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר · אם כן למה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה כל הנאכלין ליום א' קדשים קלים וא"כ למה אמרו חכמים וכו' אם את הוא אומר עד שיעלה עמוד השחר הוא סבור שלא עלה עמוד השחר · נמצא אוכל ומתחייב · מתוך שאת אומר לו עד חצות · אפי' הוא אוכל אחר חצות אינו מתחייב · מתני' מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן · ר' ליעזר א' בין תכלת לכרתן עד הנץ החמה · ור' יהושע או' עד שלש שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות · הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה · גמ' כני מתניתא בין תכלת שבה ללבן שבה <div class="yerum-side">'''כל הנאכלין ליום א' קדשים קלים.''' כלומר אע"ג דאיכא קדשי קדשי' הנאכלין ליום א' כחטאת ואשם ותיבת כל הוא דדייק דלא תני והנאכלין ליום א' הלכך קאמר דאי הוה תני הכי ה"א דלא גזרו חכמים לכתחילה עד חצות אלא בקדשי קדשי' דחמירי ואע"ג דלענין חיובא דנותר שוין הן מ"מ מכיון דהאוכלין בקדשי קלים מרובים הן ביותר שנאכלין לכל אדם סד"א דלא גזרו בהן למיעבד הרחקה כמו בקדשי קדשים דהאוכלין מועטין הן שאינן נאכלין אלא לזכרי כהונה וחיישינן טפי דלא אתו לידי נותר ומש"ה קאמר כל הנאכלין דאפי' קדשי קלים אמרו בהן חכמים עד חצות ומשום סייג כדמפרש ואזיל דשמא יטעה ויבא לידי חיוב '''עד שלש שעות.''' ביום עד סוף שעה שלישית שהוא רביע היום בזמן שהימים והלילות שוין ולעולם זמן ק"ש הוא עד רביע היום בין שהימים ארוכים בין קצרים וכן הא דתנן לקמן תפלת השחר עד ד' שעות ביום היינו עד שליש היום ולפי ששליש היום הוא ד' שעות בזמן שהימים והלילות שוין נקט ד' שעות וכל מקום שנזכר במשנה כך וכך שעות ביום על דרך זה אתה צריך לחשוב ולדון '''כאדם שהוא קורא בתורה.''' אע"פ שלא יצא ידי חובת ק"ש בעונתה יש לו קבול שכר כקורא בתורה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''שכן דרך בני מלכים.''' שאין עומדין ממטתן עד סוף שעה שלישית. ורחמנא דאמר ובקומך עד שעה שכל בני אדם עומדים ממטתן קאמר והלכ' כר' יהושע ומיהו לכתחל' צריך לכוון לקרות ק"ש עם הנץ החמה כמו שהיו הותיקין עושים '''גמ' כיני מתניתא.''' כן צריך לפרש בין תכלת שבה שבציצית ללבן שבה כדמפרש ואזיל דמ"ט דרבנן דכתיב וראיתם אותו מן הסמוך לו משובחין בציצית בין תכלת ללבן הסמוך לו לראותו אז הוא עונת ק"ש </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' טוב, מתחילים עכשיו בפרק א' הלכה ב'. המשנה אומרת '''מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן'''. '''רבי אליעזר אמר: בין תכלת ל''' - קרתן, זה הקרישה. ועד מתי? '''עד הנץ החמה'''. '''ורבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות'''. הרי אמרנו "בקומך" - זמן שקמים, ובני מלכים נוהגים לקום בשלוש שעות, אז עדיין זה נקרא זמן קימה. '''הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר גם אחרי זה יכול לקרוא, אין לו אמנם שכר כמו קורא קריאת שמע בזמנה, אבל זה נחשב כמו קורא בתורה. אומרת הגמרא - מה שאמרנו במשנה "מי שיכיר בין תכלת ללבן", אז צריך בעצם להבין: '''כיני מתניתין: בין תכלת שבה לבן שבה'''. כלומר בציצית. תכלת ללבן - לא סתם צבע תכלת לבן, כי זה קל מאוד להבחין, אלא תכלת לבן בציצית. '''מה טעמון דרבנן? "וראיתם אותו"''' - מה זה "וראיתם אותו"? כלומר בו תוכלו להבחין בין תכלת ולבן '''מן הסמוך לו''', כלומר החוט התכלת והחוט הלבן, או יותר נכון בתוך אותו חוט - תוכלו להבחין בחלק שהוא תכלת וחלק שהוא לבן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ז עמוד א''' {{שוליים|א_כז}} '''עד מתי מותר לאכול את קרבן הפסח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קרבן פסח, פרק ח, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שאכילתו עד שיעלה עמוד השחר, ורבי אליעזר בן עזריה אמר עד חצות כדי להרחיק מן העבירה, וכן פסק הרמב"ם שמצוות אכילת הפסח עד עלות השחר אך חכמים גזרו לאוכלו עד חצות. {{שוליים|א_כח}} '''זמן אכילת קדשים קלים (כתודה ושלמי נזיר) הוא עד עלות השחר, וחכמים אמרו "עד חצות" כדי להרחיק מן העבירה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהזמן מהתורה הוא עד עלות השחר וחכמים הקדימו לחצות מטעם הרחקה מן העבירה, כמבואר ברמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק י הלכה ח. {{שוליים|א_כט}} '''הקורא קריאת שמע לאחר הנץ החמה עד סוף זמנה לא הפסיד, אך שכרו פחות מהקורא בזמנה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ו <קטע סוף=ז א/> ==דף ז עמוד ב== <קטע התחלה=ז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כפשט המשנה שהקורא מכאן ואילך "לא הפסיד" כאדם הקורא בתורה, כלומר יצא ידי חובה אף שלא קיים מצוה מן המובחר, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_לב}} '''זמן קריאת שמע של שחרית למצווה מן המובחר הוא עם הנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן נח סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כמצוות הוותיקין שהיו משכימים לקרוא קריאת שמע ולסמוך תפילתם עם הנץ החמה, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_לג}} '''זמן קריאת שמע של שחרית נמשך עד סוף שעה שלישית ביום, ולכתחילה יש לקוראה מיד בעלות השחר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן נח סעיף א , סמ"ג עשין יח <קטע סוף=ז ב/> ==דף ח עמוד א== <קטע התחלה=ח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע, וכן אמרו "הלכה כרבי יהושע", ומה שאמרו זמנה בשוכח עד ארבע שעות - כדי לזרז את האדם לקרותה בעונתה, ולא שזה עיקר הזמן.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד ב<span class="yerum-runnum">14</span></div> {{ירו"מ-הוסר|ומה}} מה טעמון דרבנן? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "וראיתם אותו" מן {{ירו"מ-הדגשה|החוט}} הסמוך לו. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? "וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים. תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו", מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תכלת דומה לים, והאם הוא כחול או ירוק|שהתכלת דומה לים]] והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב ([[יחזקאל י א]]) "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא" אחרים אומרים: "וראיתם אותו" {{שוליים|א_ל}}כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר בהדא דאחרים. מה אנן קיימין? אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה. {{ירו"מ-ביאור|מזהה אותו}} ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה. אלא כי אנן קיימין, {{שוליים|א_לא}}ברגיל ושאינו רגיל, כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין. {{ירו"מ-ביאור|שבא לעיתים רחוקות}} אית תניי תני: בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]], {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]]. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}} בעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|חשבו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]] {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]], כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|לכרתן]]. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת ללבן. אבל אמרו: {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}} {{שוליים|א_לב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע אחרי הנץ, ותיקין|מצותה עם הנץ החמה]] כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ואנא אמרית טעמא. {{ירו"מ-ביאור| אני מצאתי מה המקור}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים עב ה]]) "ייראוך עם שמש" אמר מר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#מר עוקבא|°]]: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה. תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה ואחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות. והגיע עונת קרית שמע, והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע, {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שהיו עסוקים במצווה נפטרו}} וקריתי ושניתי, ואחר כך התחילו הם. וכבר היתה החמה על ראשי ההרים. "עד הנץ החמה" רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כדי שתהא החמה מטפטפת {{ירו"מ-ביאור|מנצנצת}} על ראשי ההרים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד ג' שעות. רבי אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי|°]] ורב המנונא[[ביאור:עץ מסורת#רב המנונא|°]] ורב אדא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} בשוכח. רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח. אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח? {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} כך הוא {{שוליים|א_לג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זמן קריאת שמע עד שלוש שעות בדיעבד|הלכה {{ירו"מ-הדגשה|כרבי יהושוע}}]] ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה. <span id="דף_ח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ומאי טעמא דרבי אליעזר?''' אמרנו רבי אליעזר אומר בין תכלת לקרתן, אז בעצם לא קשור לציצית. למה? כי '''"וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים''', כלומר שתוכל להבחין ולראות בין שני צבעים. צבעים דומים - תכלת וקרתן זה קצת דומה, רק תכלת ותכלת. '''תני בשם רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו"''' - הרי ציצית זה נקבה, אז למה כתוב "וראיתם אותו" ולא "אותה"? '''מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא"'''. '''אחרים אומרים: "וראיתם אותו" כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. כן, מרחק - אם הוא יזהה את חברו ממרחק ארבע אמות, אז זה כבר יש מספיק אור וזה נחשב יום שיכול לקרוא קריאת שמע. '''רב חסדא אמר כהדא דאחרים''' - כלומר רב חסדא פסק ככה. אבל '''מה אנן קיימין?''' - משהו פה לא הגיוני. כלומר '''אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה''' - אם אתה מכיר איזה חבר, אז אפילו ממרחק אתה יכול לראות אותו אפילו בעשרים מטר. '''ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה''' - ואם אתה אדם שלא מכיר אותו בכלל, אז אפילו קרוב הרבה, אפילו שצמוד אליו, לא יכיר אותו. '''אלא כי אנן קיימין, ברגיל ושאינו רגיל''' - כמו אדם שהוא קצת מכיר אותו, '''כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין''' - כלומר מי שבא לעתים רחוקות, הוא מכיר אותו אבל הרבה זמן לא ראה אותו, בא פעם בפעם. אז דבר כזה מארבע אמות, אם הוא מצליח לזהות אותו, אז יש מספיק אור ויכול לקרוא קריאת שמע של שחרית. '''אית תניי תני: בין זאב לכלב, בין חמור לערוד. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. '''בעי מימר''' - חכמים בישיבה רצו לומר שמי שאמר בין זאב לכלב או בין חמור לערוד, '''כמן דמר בין תכלת לכרתן'''. אבל מי שאמר '''כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן דמר בין תכלת ללבן'''. יש פה גם בגלל העניין של - כמו שמדובר על להבחין בין אדם לאדם, כמו באותה ציצית - להבחין בין הלבן לתכלת - או בגלל שזה מאוד קרוב. כלומר זאב וכלב ודאי יש הבדלים, חמור וערוד יש הבדלים, אבל אדם להכיר אותו ממרחק קרוב זה כבר יותר קשה. '''אבל אמרו: מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום'''. כן, לכתחילה בעצם צריך להיות בנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה, כמו שהתפילה עצמה תהיה בעצם בנץ. '''אמר רבי זעירא: ואנא אמרית טעמא'''. איזה פסוק רומז לזה? '''"ייראוך עם שמש"''' - בזמן שהשמש זורחת, אז זה הזמן שבו התפילה הכי מקובלת. '''אמר מר עוקבא: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה'''. כלומר, ככה ותיקין היו עושים - אנשים שהיו מקפידים על המצוות, היו קוראים קריאת שמע טיפה לפני הנץ כדי שבדיוק בנץ הם יתפללו תפילת שמונה עשרה. '''תני: אמר רבי יהודה: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי רבי אלעזר בן עזריה ואחרי רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות'''. '''והגיע עונת קרית שמע''' - כנראה הם היו עסוקים במצוות כמו פדיון שבויים, ואני חושב שהם היו פטורים מקריאת שמע, ואז הגיעה העונה '''והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע''' - כלומר כנראה לא יקראו היום, וכיוון שהיו עסוקים במצוות הם פטורים. '''וקריתי ושניתי''' - עוד הספקתי ללמוד אחרי זה. '''ואחר כך התחילו הם''' - רק אחרי שסיימתי הם התחילו לקרוא קריאת שמע. '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים'''. כן, כמו בעצם אפשר גם אחרי הנץ החמה לקרוא קריאת שמע, בדיעבד. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''כדי שיהא ניכר בין הצבועין.''' ר"א דריש וראיתם אותו דקאי על תכלת דלעיל מיניה ומשיכיר תכלת בין שאר הצבועין הקרובים לגוון תכלת '''וראיתם אותה אין כתיב כאן.''' דהוה משמע דקאי על אותה מצוה: אחרים אומרים וראיתם אותו משמע על האדם העומד לנגדו וסתם ראיה ד' אמות הויא וכדמפרש רב חסדא בהדא דאחרים באיזו חבירו מיירי '''אם ברגיל.''' חבירו הרגיל עמו אפי' רחוק כמה ממנו מכירו בראיה בעלמא ואם בשאינו רגיל שלא ראה אותו אפי' קרוב לו ביותר אינו מכירו ומאי משיכיר דקאמרי '''ואתי לקיצין.''' לפעמים הוא בא והולך לו באכסניא הזה וזהו רגיל ואינו רגיל '''לערוד.''' חמור הבר '''הוא בעי מימר.''' רב חסדא דמפרש לעיל להא דאחרים הוא היה מפרש ג"כ להך פלוגתא דתנאי דפליגי בפלוגתא דר"א ורבנן במתני' '''מן מר.''' מאן דאמר בין זאב לכלב וכו' ס"ל כמאן דאמר בין תכלת לכרתן דצריך שיאור היום ביותר כדי שיכיר בין הצבע הקרוב כמעט לצבע אחר וזהו השיעור בעצמו משיכיר בין זאב לכלב או בין החמור לערוד '''ומאן דאמר כדי שיהא אדם רחוק וכו'.''' ס"ל כמ"ד בין תכלת ללבן שהוא יותר קודם שבמעט אורה יכול להבחין ביניהם וכן להכיר חבירו הרגיל ואינו רגיל ברחוק ד' אמות '''יראוך עם שמש.''' מוראך והיינו ק"ש שהם מקבלין עליהם מלכות שמים עם שמש עם הנץ החמה '''היו משכימין.''' מעט קודם הנץ החמה כדי שיסמכו לה התפילה עם הנץ החמה '''תני.''' בתוספתא פ"ק והתם קאמר שהיו עוסקין בצרכי ציבור '''שמא נתייאשו מק"ש.''' לפי שעסוקין במצות ופטורין מק"ש '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים.''' כשקראו הם '''מטפטפת.''' מתחלת לזרוח '''הלכה כר' יהושע בשוכח.''' אם שכח לקרותה בהנץ החמה יכול לקרותה עד ג' שעות כר' יהושע '''מגיב ליה חבריה.''' השיב לו חבירו וכי שייך לומר הלכה בשוכח ולא היה לך לומר אלא אם שכח קורא כר' יהושע '''כך היא הלכה.''' אלא אימא כך היא הלכה כר' יהושע ואפי' לכתחילה ולא אמרו בשוכח אלא כדי לזרז אח האדם שיהא קורא בעונתה בהנץ החמה שהיא למצוה מן המובחר</div> <div class="yerum-leiden-text">ומה טעמין דרבנן וראיתם אותו מן הסמוך לו · ומה טעמיה דר' אליעזר וראיתם אותו כדי שיהא ניכר בין הצבועין · תני בשם ר' מאיר וראיתם אותה אין כת' כאן אלא וראיתם אותו · מגיד שכל המקיים מצות ציצית כאילו מקבל פני שכינה · מגיד שהתכלת דומה לים · והים דומה לעשבים ועשבים דומין לרקיע · ורקיע דומה לכסא הכבוד · והכסא דומה לספיר דכת' וארא והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא · אחרים אומ' וראיתם אותו כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו · רב חסדא אמר בהדא דאחרים מה אנו קיימין אם ברגיל אפי' רחיק כמן חכים ליה · ואם בשאינו רגיל אפי' קרוב ליה לא חכים ליה · אלא כן אנו קיימין ברגיל ושאינו רגיל · כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתי לקיצין · אית תניי תניי בין זאב לכלב בין חמור לערוד · ואית תניי תני כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ד' ארבע אמות ומכירו · הוא בעו מימר מן מר בין זאב לכלב בין חמור לערוד כמן דמר בין תכלת ללבן · ומן דמר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו כמן דמר בין תכלת ללבן · אבל אמרו מצוותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום · אמ' ר' זעירא ואנא אמרית טעמא ויראוך עם שמש · אמ' מר עוקבן הוותיקין היו משכימין וקורין אותה כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה · תני אמ' ר' יודה מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי ר' אלעזר בן עזריה ואחרי ר' עקיבה והיו עסוקין במצות · והגיע עונת קרית שמע והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע · וקריתי ושניתי · ואחר כך התחילו הם · וכבר היתה החמה על ראשי ההרים · עד הנץ החמה · ר' זכריה בריה דר' יעקב בר זבדי בשם ר' יוסה ר' יונה כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים · ר' יהושע או' עד שלש שעות · ר' אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב הל' כר' יהושע בשוכח · ר' הונא אמ' תרין אמוראין חד אמ' בשוכח · מגיב ליה חבריה וכי יש הלכה בשוכח · כן היא הל' · ולמה אמרו בשוכח כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' המשנה אמרה עד הנץ החמה. '''רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה''' - מה הכוונה נץ החמה? לא הכוונה שהשמש יצאה לגמרי, אלא '''כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים'''. כלומר שהקרניים הראשונות שלה כבר נראים על ראשי ההרים - זה כבר מספיק כדי לקרוא קריאת שמע, לא צריך לחכות שכל החמה תצא החוצה. '''רבי יהושע אומר: עד ג' שעות'''. אמרנו שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות. '''רבי אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב: הלכה כרבי יהושע בשוכח'''. כלומר, רק אם הוא שכח ולא התפלל בזמן, אז אפשר לקרוא עד שלוש שעות. '''רבי הונא אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח'''. '''אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח?''' - איפה מצאנו דבר כזה שאמרו הלכה שאם שכחת אתה יכול לקרוא? אלא ככה ההלכה - מותר אפילו לכתחילה. '''ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה'''. כן, בעצם מותר אפילו לכתחילה, אבל שאדם יזדרז לקרוא את זה בזמן המשובח יותר, שזה עם הנץ החמה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד א<span class="yerum-runnum">15</span></div> תמן תנינן: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|או תלמידי חכמים שתורתם אמנותם, וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{שוליים|א_לד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע ותפילה|מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה]]. מאי טעמא? אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ואפילו תימר {{ירו"מ-הדגשה|כל}} קרית שמע אינה צריכה כוונה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה? מן גו דאינון צבחר {{ירו"מ-ביאור|מתוך שהם מעט}} מיכוון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה על גרמיה, {{ירו"מ-ביאור|על עצמו}} כגון אנו {{שוליים|א_לה}}שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כדעתיה, {{ירו"מ-ביאור|כשיטתו}} דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_לו}}ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי כדעתיה, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל, {{ירו"מ-ביאור|אילו היתי עומד בהר סיני בשעת מתן תורה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פה מיוחד לדברי תורה|הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין]]. {{ירו"מ-ביאור|הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות}} חד דהוי לעי באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אחד שיעסוק בתורה}} וחד דעבד ליה כל צורכיה. {{ירו"מ-ביאור|ואחד לכל צרכיו האחרים}} חזר ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה. {{ירו"מ-ביאור|ומה כשהוא אחד אין העולם מתקיים מפני הרכילות ולשון הרע שלו}} אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה! אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: אתיא דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא, דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה. ולא מודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב? ולית ליה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ללמוד על מנת לעשות|הלמד על מנת לעשות]], ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא. ואמררבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, <span id="דף_ח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ח'. הגמרא מביאה משנה ממסכת שבת, איזה יום שלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יקרא לו מנחה שיפסיקו לו לאכול, ולא לדין ומתחילים מפסיקים. '''מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה'''. כל הדברים האלה, כל המלאכות האלה, ספר דין פוסקים. אם זה היה סמוך לקריאת שמע, אז הוא מפסיק. אם סמוך לתפילה, אז הוא לא מפסיק. שואלת הגמרא, מאי טעמא? כלומר למה לקריאת שמע מפסיקין ולתפילה לא? '''אמר רב אחא: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה'''. כלומר, כיוון שקריאת שמע זה מדברי תורה, לכן מפסיקים. '''אמר רבי אבא: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע''', כלומר קריאת שמע הזמן שלה הוא מאוד קצר יותר מהתפילה. כן, קריאת שמע של ערבית זה רק עד חצות. קריאת שמע של שחרית זה רק עד שלוש שעות. לתפילה יש יותר זמן, לכן מפסיקים לקריאת שמע ואין מפסיקים לתפילה. '''אמר רבי יוסי: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה'''. אומר לו הסבר אחר מכיוון הפוך. כלומר קריאת שמע אינה צריכה כוונה, לכן גם אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, אני בוודאי אהיה טרוד, אני לא יכול להתרכז. אבל כיוון שקריאת שמע לא צריכה כוונה, אין בעיה. לעומת זאת תפילה אני חייב כוונה - אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, בכל התפילה הוא לא יכול להתרכז, לכן לא מפסיק. '''אמר רבי מנא: קשייתה קומי רבי יוסי: ואפילו תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה, שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה'''. אז איך אתה אומר שקריאת שמע לא צריכה כוונה? אם הוא מפסיק באמצע הוא לא יתרכז. ואמרה הגמרא '''מן גו דאינון צבחר מיכוון'''. כלומר, כיוון שזה רק שלושה פסוקים, זמן קצר, אז אפילו אם הוא טרוד הוא יכול לרגע להתרכז ויהיה בסדר. אבל תפילה שהיא ארוכה, בעצם קשה מאוד לכוון בה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין'''. כלומר רבי שמעון בן יוחי אומר על עצמו שהתורה היא אומנותו, ולכן אפילו אם הוא עוסק בתורה - לקריאת שמע הוא לא מפסיק. '''רבי יוחנן אמרה על גרמיה, כגון אנו שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין'''. כלומר אצלנו התורה היא לא אומנותנו לגמרי, אז אפילו לתפילה אנחנו מפסיקים. אומרת הגמרא '''דין כדעתיה ודין כדעתיה'''. רבי יוחנן שהוא סובר, '''דאמר רבי יוחנן: ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת'''. הוא אומר, הרי שתפילה, למרות שאפילו תגיד דרבנן, בעצם התפילה - הלוואי שאדם מתפלל כל היום כולו, כי תפילה תמיד פועלת. לא תמיד אנחנו רואים את זה, לא תמיד אנחנו מבינים איך היא פועלת, אבל אין תפילה שהולכת לאיבוד. כל תפילה פועלת איזו פעולה. לכן הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו. אז לכן גם באמצע לימוד תורה אנחנו מפסיקים. רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה. '''רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל'''. כלומר, אם הייתי נמצא בהר סיני כשהקדוש ברוך הוא נתן תורה לישראל, '''הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין'''. הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא שני פיות לאדם, '''חד דהוי לעי באוריתא, וחד דעבד ליה כל צורכיה'''. כלומר אחד שעוסק בתורה, ואחד לכל צרכיו - שיאכל ויעשה כל שאר צרכיו. '''חזר ומר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה'''. עכשיו שיש רק אחד, העולם לא מסוגל להתקיים בגלל השעשוע שלו. '''אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה'''. '''אמר רבי יוסי קומי רבי ירמיה: אתיא דרבי יוחנן כרבי חנינא בן עקביא'''. כלומר רבי יוחנן שאמר שמפסיקים את לימוד התורה כדי להתפלל, זה כרבי חנינא בן עקביא. '''דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה'''. כך תנא קמא אומר. '''רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה'''. זה במקביל למה שאמר רבי יוחנן שמפסיקים לתפילה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תמן תנינן.''' פ"ק דשבת מפסיקין לק"ש וכו' ומפרשי הכי אמוראי מ"ט '''תפילה אינה ד"ת.''' אלא מדרבנן '''קשייתה.''' הקשיתו לפני ר' יוסי דאפי' תימר דק"ש כולה אינה צריכה כוונה ולפיכך קאמרת דמפסיקין וקורין ואע"פ שטרוד הוא ואינו יכול לכוון מי לא מודית דמיהת ג' פסוקים הראשונים צריכין הן כוונה והרי אינו יכול לכוון '''מן גו דאינון ציבחר.''' מתוך שהן מועט יכול לכוון דעתו אף שהוא טרוד '''כגון אנו שעסוקין בתלמוד תורה.''' תמיד ואין אנו מפסיקין לדברים אחרים '''דין כדעתיה וכו'.''' ואזלו לטעמייהו ר' יוחנן דקאמר הלואי שיתפלל אדם כל היום אלמא חשיבא ליה תפילה מתלמוד תורה והלכך הוא דקאמר דמפסיקין לתפילה ואפי' מת"ת '''וחד דעביד ליה כל צורכיה.''' ולהתפלל בו גם על צורכיו ולא בפה הזה שהוא יגע בתורה אלמא חשיבא ליה תלמוד תורה יותר מן התפילה '''חזר ואמר.''' דלא היא ואין להרהר אחר מדותיו של הקב"ה שברא לאדם פה אחד דמה עכשיו כשהפה אחד הוא אין העולם יכול להתקיים מלשון הרע שלו אם היו לו שתי פיות עאכ"ו '''אתיא דר' יוחנן כר"ח בן עקביא.''' דס"ל כותבי ספרים שהן כעוסקין בתורה ומפסיקין גם לתפילה '''דתני.''' בתוספתא פ"ק '''ולא מודי.''' וכי לא מודי רשב"י שמפסיקין מד"ת לעשות המצוה ולקיימה בזמנה כגון סוכה ולולב וכיוצא בהן והרי עיקר הלימוד הוא על מנת לעשות וא"כ אמאי לא הפסיק כדי לקיים מצות קריאת שמע</div> <div class="yerum-leiden-text">בשעתה · תמן תנינן מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה · אמ' ר' אחא קרית שמע דבר תורה · תפילה אינה דבר תורה · אמ' רבא קרית שמע זמנה קבוע תפילה אין זמנה קבוע· אמ' ר' יוסי קרית שמע אינה צריכה כוונה · תפילה צריכה כוונה · אמ' ר' מנא קשייתה קומי ר' יוסי ואפי' תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה · שלשה פסוקין הראשונים צריכין כוונה · מן גו דאינון ציבחר מיכוין · ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחי כגון אנו שאנו עסוקין בתלמוד תורה אפי' לקרית שמע אין אנו מפסיקין · ר' יוחנן אמרה על גרמיה כגון אנו שאין אנו עסוקין בתלמוד תורה אפי' לתפילה אנו מפסיקין · דין כדעתיה ודין כדעתיה · ר' יוחנן כדעתיה דר' יוחנן אמ' ולואי שיתפלל אדם כל היום · למה שאין תפילה מפסדת · ר' שמעון בן יוחי כדעתיה דר' שמעון בן יוחי אמ' אילו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאיתיהיבת תורה ליש' הוינא מתבעי קומוי רחמנא דיתברי לבר נשא תרין פומין · חד דהוה לעי באוריתא · וחד דעביד ליה כל צורכיה · חזר ומר ומה אין חד הוא לית עלמא יכיל קאיים ביה מן דילטוריא דיליה · אילו הוו תרין על אחת כמה וכמה · אמ' ר' יוסי קומוי ר' ירמיה אתיא דר' יוחנן כר' חנינא בן עקביה דתני כותבי ספרים תפילין ומזוזות מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה · ר' חנינא בן עקביה או' כשם שמפסיקין לקרית שמע כך מפסיקין לתפילה ולתפילין ולשאר כל מצוותיה שלתורה · ולא מודי ר' שמעון בן יוחי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב · ולית ליה לר' שמעון בן יוחי הלמד על מנת לעשות ולא הלמד שלא לעשות · שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא · וא' ר' יוחנן הלמד שלא לעשות נוח לו אילו נהפכה שיליתו על פניו ולא יצא לעולם · טעמ' דר' שמעון בן יוחי</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' שואלת הגמרא על רבי שמעון בר יוחאי, האם הוא סובר שלא מפסיקים לשום דבר? כלומר אדם שלמד תורה לא מפסיק לשום מצווה? '''ולא מודה רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב'''? זה משהו לא הגיוני. '''ולית ליה לרבי שמעון בר יוחאי הלמד על מנת לעשות, ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא'''. '''ואמר רבי יוחנן: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם'''. כלומר עדיף שלא ייוולד בכלל - אדם שלומד רק תורה ולא מתכוון לקיים. ואתה גומר לו בעצם באמת, לגבי כל מצווה אחרת, לפי רבי שמעון בר יוחאי מפסיקים, אלא רק בקריאת שמע - זה משהו מיוחד. רק לגבי קריאת שמע הוא אומר שלא מפסיקים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ח עמוד א''' {{שוליים|א_לד}} '''העובד בשעת עבודתו, מפסיק לקריאת שמע ואינו מפסיק לתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ה , רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קו סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרישא של הירושלמי (מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה), והרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה בטעמי רב אחא ורבי אבא. {{שוליים|א_לה}} '''העוסק בתלמוד תורה עם הרב, האם פוסק לתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קו סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שתלמיד לפני רבו אינו פוסק לתפילה, שהתורה חשובה משום כבוד הרב, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_לו}} '''מותר להתפלל כל היום כולו ואין בכך משום הפסד תפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קז סעיף א , סמ"ג עשין יט <קטע סוף=ח א/> ==דף ח עמוד ב== <קטע התחלה=ח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי הלכה למעשה, וכך פסקו הרמב"ם והשולחן ערוך שהמאריך בתפילתו ומעלה בה תחנונים הרי זה משובח. {{שוליים|א_לז}} '''מי שקרא קריאת שמע שלא בזמנה אם הפסיד בכך מדברי תורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא מרי שהקורא ק"ש בעונתה חשוב כעוסק במשנה, שכן שו"ע ורמב"ם פסקו שהקורא ק"ש בעונתה לא הפסיד כלום ודומה לעוסק במשנה. {{שוליים|א_לח}} '''קריאת שמע נאמרת בכל תנוחה שהאדם נמצא בה, ואינה תלויה בשכיבה או עמידה דווקא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן סג סעיף א , סמ"ג עשין יח. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שכל אדם קורא כדרכו בין יושב בין מהלך בין שוכב בין עומד, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן סג סעיף א, וכן הלכה למעשה גם בבבלי (ברכות י:-יא.) שמסקנתו כבית הלל.. {{שוליים|א_לט}} '''קריאת שמע חייבת בישיבה זקופה ולא בהטיה, אך חתן פטור וקורא כדרכו מוטה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ד, הלכה א , שו"ע או"ח סימן ע סעיף ג , סמ"ג עשין יח. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כרבי אלעזר בן עזריא שיש לקרוא בזקיפה, שהראייתן ממשל "מה נאה זקנך כשהוא מגודל", וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע להצריך ישיבה זקופה בקריאת שמע חוץ מחתן שפטור. {{שוליים|א_מ}} '''המוסיף על דברי סופרים דין תוספת יש בו חיוב, ודברי זקנים (חכמים) חמורים מדברי נביאים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ממרים, פרק ד, הלכה ג , סמ"ג עשין קיא , סמ"ג לאוין ריז <קטע סוף=ח ב/> ==דף ט עמוד א== <קטע התחלה=ט א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא שדברי זקנים חמורים מדברי נביאים, וכן פסק הרמב"ם (הלכות ממרים פ"ד ה"ג) שהמוסיף על דברי סופרים כדוגמת המוסיף על חמש טוטפות חייב, ומטעם זה החמירו חכמים בדבריהם יותר מדברי תורה עצמה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד ב<span class="yerum-runnum">16</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|תורה}} זה שינון {{ירו"מ-הדגשה|וקריאת שמע}} {{ירו"מ-הוסר|וזה}} זה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון. והא תנינן: הקורא מכאן ואילך {{שוליים|א_לז}}לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. {{ירו"מ-הדגשה|לרבי שמעון בן יוחאי}} היא היא. {{ירו"מ-ביאור|שניהם חשובים במידה שווה}} אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה. רבי אבא מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, כמשנה היא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רשב"י לא הפסיק מלימודו אפילו לקריאת שמע|{{ירו"מ-הדגשה|שעסק במשנה לא צריך להפסיק}}]]. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה. ורבנן עבדי מקרא כמשנה. {{ירו"מ-ביאור|שניהם שוים וקריאת שמע בזמנה חביבה מהם}} <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ג"> </span> {{מתני'|ברכות א ג}}[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשכבך ובקומך" ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|א_לח}}כל אדם קורין כדרכן, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים.<br><strong>גמ':</strong> הא [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל{{ירו"מ-הוסר|דבה}} מקיימים {{ירו"מ-ביאור|מסבירים}} תרין קריין. {{ירו"מ-ביאור|את שני הפסוקים גם את שלהם וגם את של בית שמאי}} מה מקיימין [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי{{ירו"מ-הוסר|דבש}} "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"? "בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות; "ובלכתך בדרך" {{שוליים|א_לט}}פרט לחתן. ותני: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, שהיו שרויין במקום אחד. והוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} זקוף. הגיע זמן קריאת שמע, נזקף [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא והטה [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל למה הדבר דומה}}? אומר לאחד מן השוק: מה {{ירו"מ-הדגשה|נאה}} לך זקנך {{ירו"מ-הדגשה|כשהוא}} מגודל. והוא אומר: יהיה כנגד המשחיתים. {{ירו"מ-ביאור|אלך ואגלחנו}} אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זקוף, הטית{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. אמר לו: אתה נזקפת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי. ואני הטיתי כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד"> </span> {{מתני'|ברכות א ד}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו: כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י היית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לחוב בעצמך, שעברת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל.<br><strong>גמ':</strong> חברייא {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים כדברי תורה, שנאמר: ([[שיר השירים ז י]]) "חכך כיין הטוב" רבי שמעון בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שיר השירים א ב]]) "כי טובים דודיך מיין" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]] בשם רבי יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]" תדע לך [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חביבים דברי סופרים מדברי תורה|שחביבים דברי סופרים מדברי תורה]], שהרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון, אלו לא קרא קריאת שמע, לא היה עובר אלא בעשה. ועל ידי שעבר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל נתחייב מיתה, על שם: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן. תדע לך שהוא כן, דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|גבי זקן ממרא}} האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור; {{שוליים|א_מ}}"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנניה בריה דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה בריה דרב אדא|°]] בשם רבי תנחום בי רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בי רבי חייא|°]]: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים, <span id="דף_ט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''טעמיה דרבי שמעון בר יוחאי, זה שינון וזה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון'''. אומרת הגמרא '''והא תנינן: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. משמע שבעונתה זה יותר מדובר בתורה. '''הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. היא היא'''. כלומר מקריאת שמע בעונתה זה כמו לימוד תורה. '''אמר רבי יודן: רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה'''. כלומר רבי שמעון בר יוחאי היה תורה אומנותו, עסק בתורה יומם ולילה, אז בעצם אצלו התורה - לימוד תורה - לא קריאת שמע בעונתה, אפילו לא יותר חביב מלימוד תורה. '''רבי אבא מרי: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר, מי שקורא את זה לא בזמן - הרי זה כקורא בתורה, משמע שבזמנה זה יותר. אבל כמו מה? כמו תורה שבעל פה, כמו משנה. אז רבי שמעון בר יוחאי, כיוון שהוא עוסק במשנה, אז בעצם זה אותו דבר, לא היה צריך להפסיק. '''ורבי שמעון בר יוחאי כדעתיה דרבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה'''. כלומר אדם שעוסק בתורה שבכתב זה טוב, אבל לא לגמרי, מהסיבה הפשוטה שאתה לא יכול להגיע להלכה מתורה שבכתב. '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה''' - ותורה שבעל פה אתה יכול להגיע. אז תורה שבעל פה יותר חשובה. ורבנן, לכן הוא יכול להגיד שבעצם הקורא לאחר מכן זה כמו קורא בתורה שבכתב, אבל קודם לכן הוא כקורא במשנה, כמו שקורא תורה שבעל פה. רבי שמעון בר יוחאי עוסק בתורה שבעל פה, לכן בעצם הוא לא היה צריך להפסיק. אבל חכמים שסוברים שתורה שבכתב זה כמו תורה שבעל פה, הם לא יכלו להגיד את זה, כי הם אמרו - המשנה אומרת שמי שקורא לאחר מכן זה כמו שקורא בתורה שבכתב, אבל זה בעצם אותו דבר כמו תורה שבעל פה, ואם הוא קורא בזמנה זה יותר משובח ולכן צריך להפסיק. אנחנו ממשיכים בפרק א' הלכה ג'. '''בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו''', שנאמר "בשכבך ובקומך". בית שמאי אומרים צריכים לנהוג כמו שכתוב - בבוקר תעמוד, בערב תשכב. '''ובית הלל אומרים: כל אדם קורין כדרכן''', שנאמר "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". כלומר, בכל, אפילו בהליכה אפשר לקרוא קריאת שמע. '''אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים'''. להגדיל את הזמן. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''זהו שינון.''' משום דמצות ק"ש שינון ודיבור הוא ואין מבטלין דיבור הלימוד מפני לימוד אחר '''והא תנינן וכו'.''' ומשמע הא ק"ש בעונתה חביבה יותר מד"ת ומשני היא היא כלומר לר"ש היא היא כדאמר ר' יודן לפי שהיה ר"ש תדיר בד"ת ולפיכך אין ק"ש בעונתה חביבה יותר מד"ת וכי קתני במתני' לשאר כל אדם הוא דקאמר '''א"ר אבא מרי.''' בלאו הכי ל"ק דלא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה והיינו מקרא ותידוק מינה הא בעונתה כמשנה היא וא"כ ר"ש שהיה לומד במשנה א"צ להפסיק אפי' בעונתה '''ר"ש בן יוחי כדעתיה.''' דאמר לקמן פ' כל כתבי העוסק במקרא מדה שאינה מדה היא ואינו כעוסק במשנה '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה.''' והלכך לא מפרשי להמתני' כר"ש ומפסיקין לק"ש מד"ת '''מתני' יטו.''' על צדיהם דכתיב בשכבך דרך שכיבה '''יעמדו.''' דכתיב ובקומך דרך קימה '''כדרכן.''' בין בקימה בין בישיבה בין בשכיבה בין בהליכה '''גמ' הא דב"ה מקיימין תרין קריא.''' דידהו וקרא דב"ש אלא דב"ש מה מקיימין קרא דב"ה '''בשבתך בביתך פרט לעוסקים במצות.''' דמשמע בשבת דידך שאתה עוסק בדברי רשות '''ובלכתך בדרך פרט לחתנים.''' דמשמע בלכת דידך שאתה טרוד בדבר רשות פרט לחתן שטרוד במצוה '''מתני' אמר ר' טרפון וכו' כדיי היית.''' ראוי היית ליהרג ואם היית מת היית מתחייב בנפשך '''גמ' חברייא בשם ר' יוחנן וכו'.''' גרסינן להא פ' י"א דסנהדרין הלכה ד' ובפ"ב דע"ז דודים ד"ס לד"ת כלומר קרובים הן לד"ת וחביבים הן כד"ת '''וחכך כיין הטוב.''' חכך של סופרים כיין הטוב של תורה '''כי טובים דודיך.''' דברי סופרים הקרובים לד"ת וחביבים יותר מיינה של תורה '''יש בהן קולין.''' כלומר לפעמים תמצא בהן יותר קולא מד"ס שהן חמורין לעולם כדקתני במתני' דסנהדרין ומייתי לקמיה</div> <div class="yerum-leiden-text">זה שינון וזה שינון ואין מבטל שינון מפני שינון · והא תנינן הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה · הא בעונתה חביבה מדברי תורה · היא היא · אמ' ר' יודן ר' שמעון בן יוחי על ידי שהיה תדיר בדברי תורה לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה · אמ' ר' חמא מרי לא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה · הא בעונתה כמשנה היא · ר' שמעון בן יוחי כדעתיה דר' שמעון בן יוחי אמ' העוסק במקרא מידה שאינה מדה · ורבנן עבדי מקרא כמשנה · מתני' בית שמי אומ' בערב כל אדם יטו ויקרו ובבוקר יעמודו שנ' בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך ובית הלל אומ' כל אדם קורין כדרכן שנ' ובלכתך בדרך · אם כן למה נאמ' ובשכבך ובקומך · אלא בשעה שבני אדם שוכבין ובשעה שבני אדם עומדין · הא דבית הלל מקיימין תרין קרייא · מה מקיימין דבית שמי בשבתך בביתך ובלכתך בדרך · בשבתך בביתך פרט לעוסקים במצות · ובלכתך בדרך פרט לחתנים · תני מעשה בר' אלעזר בן עזריה ור' ישמעאל שהיו שרויין במקום אחד · והיה ר' אלעזר בן עזריה מוטה ור' ישמעאל זקוף · הגיע זמן עונת קרית שמע · נזקף ר' אלעזר בן עזריה והיטה ר' ישמעאל · אמ' ר' אלעזר לר' ישמעאל אומר לאחד מה לך זקנך מגודל והוא או' יהיה כנגד המשחיתים · אני שהייתי מוטה נזקפתי ואתה שהיית זקוף היטית · אמ' לו אתה נזקפת כדברי בית שמי · ואני היטיתי כדברי בית הלל · ד"א שלא יראוני התלמידים ויעשו הל' קבע כדברי בית שמי מתני' אמ' ר' טרפון אני הייתי בא בדרך והיטיתי לקרות כדברי בית שמי וסיכנתי בעצמי מפני הליסטין · אמרו לו כדיי היית לחוב על עצמך שעברת על דברי בית הלל · חברייא בשם ר' יוחנן דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים כדברי תורה · חיכך כיין הטוב · שמעון בר ווה בשם ר' יוחנן דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים יותר מדברי תורה · כי טובים דודיך מיין · ר' בא בר כהן בשם ר' יודה בן פזי תדע לך שחביבין דברי סופרים מדברי תורה שהרי ר' טרפון אילו לא קרא לא היה עובר אלא בעשה · ועל ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה על שם ופורץ גדר ישכנו נחש · תני ר' ישמעאל דברי תורה יש בהן איסור ויש בהן היתר · יש בהן קולין יש בהן חומרין · אבל דברי סופרין כולן חמורין הן · תדע לך שהוא כן · דתנינן תמן הדן אין תפילין לעבור על דברי תורה פטור · חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב · ר' חנניה בריה דר' אדא בשם ר' תנחום ביר' חייא חמורים דברי זקינים מדברי נביאים</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ענתה הגמרא: '''הא בית הלל מקיימים תרין קריין''', כלומר הסבירו גם את הפסוק של עצמם וגם את הפסוק של בית שמאי. עכשיו '''מה מקיימין בית שמאי "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"'''? כלומר איך הם הסבירו את הפסוק של בית הלל, הרי לכאורה אפילו בהליכה מותר. עונה הגמרא: '''"בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות'''. כלומר, זה בא להגיד שאם אתה יושב בבית פרט לך, אתה חייב בקריאת שמע, אבל אם אתה עסוק באיזו מצווה, אתה פטור. '''"ובלכתך בדרך" פרט לחתן''', כמו שכתוב "דרך גבר בעלמה". כלומר בעצם כשאדם עוסק בנישואין, הוא טרוד בעבידת מצווה, אז הוא יהיה פטור. '''ותני: מעשה ברבי אלעזר בן עזריא ורבי ישמעאל, שהיו שרויין במקום אחד. והוה רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ורבי ישמעאל זקוף'''. כלומר רבי אלעזר בן עזריה שוכב ורבי ישמעאל זקוף. '''הגיע זמן קריאת שמע, נזקף רבי אלעזר בן עזריא והטה רבי ישמעאל'''. '''אמר רבי אלעזר בן עזריא לרבי ישמעאל''' - למה הדבר דומה? '''אומר לאחד מן השוק: מה לך זקנך מגודל'''. יש לך זקן יפה. אומר לו - נלך לגזור אותו, '''יהיה כנגד המשחיתים'''. '''אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית זקוף, הטית'''. כאילו כביכול אני אומר לך, מה עשית בסדר, ואתה שהיית זקוף הטית? '''אמר לו: אתה נזקפת כדברי בית שמאי'''. כלומר כשנזקפת בעצם נהגת כמו בית שמאי שאמרו שבבוקר צריך לעמוד. '''ואני הטיתי כדברי בית הלל'''. כלומר שלא יחשבו שאני נוהג כמו בית שמאי, לכן הטיתי, כי מותר גם בהטיה. עכשיו לכאורה בית הלל גם מסכימים שמותר גם בעמידה, אבל '''דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי בית שמאי'''. כלומר, התלמידים יראו אותי ויראו שאני עומד, ויראו אותך שהיית שוכב וקמת - כלומר יחשבו שצריכים לקרוא את זה בעמידה כמו בית שמאי. אז לכן אני נשכבתי כדי שיקבעו עליי כבית הלל. הלכה ד'. '''אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים'''. כלומר הוא שכב בערב כדי לקרוא קריאת שמע בשכיבה, ובזמן הזה עברו שם ליסטים והוא הסתכן. '''אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל'''. '''חברייא בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה'''. כן, הגמרא - דברי סופרים, התורה שבעל פה, זה דודים, זה מקבילים לדברי תורה שבכתב. '''וחביבים כדברי תורה'''. כלומר, בעצם אותו דבר, באותה דרגה כמו דברי תורה, כי דכתיב "חכך כיין הטוב" - יין הטוב זה התורה שבכתב, חכך זה התורה שבעל פה, כי יין הטוב אותו דבר. '''רבי שמעון בר ווה בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה''', כי דכתיב "כי טובים דודיך מיין". הגמרא מוכיחה שתורה שבעל פה יותר טוב מתורה שבכתב. '''אמר רבי אבא בר כהן בשם רבי יהודה בן פזי: תדע לך שחביבים דברי סופרים מדברי תורה'''. באמת אני יכול להוכיח את זה - שהרי רבי טרפון, מה אמרנו? רבי טרפון הטה כבית שמאי, והוא סיכן את עצמו מפני הליסטים - הוא הגיע כמעט ונהרג. אילו לא היה קורא קריאת שמע בכלל, '''לא היה עובר אלא בעשה''' - עבר על עשה, התורה ציוותה לקרוא קריאת שמע, הוא לא קרא, אין על זה עונש. אבל '''על ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה''', כי דכתיב '''"ופורץ גדר ישכנו נחש"'''. רואים מכאן שדברי סופרים זה הרבה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''תני רבי ישמעאל: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן'''. '''תדע לך שהוא כן''' - וזה עוסק בזקן ממרה. זקן ממרה, אם הוא אומר אין תפילין בכלל, כלומר הוא בעצם עוקר דבר שעברו על דברי תורה - '''האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור'''. הוא עקר דבר לגמרי, הוא פטור. אבל אם הוא אומר '''"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב'''. כלומר הוא מוסיף, אנחנו יודעים שהלכה למשה מסיני שיש ארבעה, הוא בא ואומר חמישה - אז בעצם הוא חייב. מכאן שזה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''רבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים'''. כלומר דברי חכמים יותר חמורים מדברי נביאים. דכתיב "אל תטיפו יטיפו" - הקדוש ברוך הוא אומר לנביאים אל תתנבאו יותר, עם ישראל לא רוצה לשמוע, תפסיקו. ואילו לגבי דברי חכמים כתוב "הטיף לך לאזן משך" - כלומר הקדוש ברוך הוא מצווה את החכמים שהם כן יטיפו לעם ישראל. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד א<span class="yerum-runnum">17</span></div> דכתיב: ([[מיכה ב ו]]) "אל תטיפו יטיפון, לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות." {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא אמר לנביאים לא להטיף לישראל, כי אינם רוצים לשמוע}} וכתיב: ([[מיכה ב יא]]) "אטיף לך ליין ולשכר" {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא מצווה לחכמים שיטיפו לישראל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נביא צריך מופת, אך חכם אינו צריך|נביא וזקן למי הן דומין]]? למלך ששולח ב' פלמטרין {{ירו"מ-ביאור|שרים}} שלו למדינה. על אחד מהן כתב: אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין {{ירו"מ-ביאור|כתב הרשאה}} שלי, אל תאמינו לו. ועל אחד מהן כתב: אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין. כך בנביא כתיב: ([[דברים יג ב|דברים ראה יג ב]]) "ונתן אליך אות או מופת"; ברם הכא: ([[דברים יז יא|דברים שופטים יז יא]]) "על פי התורה אשר יורוך". הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} {{ירו"מ-הדגשה|שהלכה כבית הלל}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יצאה בת קול שהלכה כבית הלל|משיצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בת קול]], אבל עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי וכחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, על זה נאמר: ([[קהלת ב יד]]) "הכסיל בחושך הולך" כקולי אילו ואילו, נקרא רשע. אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין. הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} עד שלא יצאת בת קול, אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. וכל העובר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, חייב מיתה. תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. איכן יצאה בת קול? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב ביבי[[ביאור:עץ מסורת#רב ביבי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ביבנה יצאה בת קול. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ה"> </span> {{מתני'|ברכות א ה}} {{שוליים|א_מא}}בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך. לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יהושע א ח]]) "והגית בו יומם ולילה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מספר הברכות בקריאת שמע|שתהא הגיות היום והלילה שוין]]. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שבלילה לא אומרים פרשת ציצית הוסיפו ברכה אחרי קריאת שמע}} רבי יוסי בר אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[תהילים קיט קסד]]) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|לכן תיקנו שלוש ברכות בבקר וארבע בערב אמר}} רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] בשם רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: כל המקיים שבע ביום הללתיך, כאלו קיים והגית בו יומם ולילה, {{ירו"מ-הדגשה|שהשווה הגיות יום ללילה}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עשרת הדברות בקריאת שמע|מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום]]? רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] אמר: מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בהן. ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "אנכי ה' אלהיך" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "שמע ישראל ה' אלהינו". ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "ה' אחד". ([[שמות כ ו|שמות יתרו כ ו]]) "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" — ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך". מאן דרחים מלכא, {{ירו"מ-ביאור|מי שאוהב את המלך}} לא משתבע בשמיה ומשקר. ([[שמות כ ז|שמות יתרו כ ז]]) "זכור את יום השבת לקדשו" ([[במדבר טו מ|במדבר שלח טו מ]]) "למען תזכרו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה, דכתיב: ([[נחמיה ט יד]]) "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} להם ביד משה עבדיך". להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. ([[שמות כ יא|שמות יתרו כ יא]]) "כבד את אביך ואת אמך" — ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תרצח" — ([[דברים יא יז|דברים עקב יא יז]]) "ואבדתם מהרה", {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מאן דקטיל מתקטיל. {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצח סופו שירצח}} ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תנאף" — ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה, {{ירו"מ-ביאור|לב ועניים שני סרסורים לעבירה}} דכתיב" ([[משלי כג כו]]) "תנה <span id="דף_ט_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''נביא וזקן''' — כלומר תלמיד חכם ונביא, למה הם דומים? למלך ששולח שני פרלמנטרים, כלומר שני שליחים. לאחד מהם הוא אומר לו: אל תשמעו ממנו אלא אם כן '''יראה לכם חותם שלי וסמנטירין שלי''', כלומר את כתב הרשאה שלי. ואל אחד הוא כותב: '''אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין''', כלומר בלי כתב הרשאה. אז גם ככה בנביא כתוב "'''ונתן אליך אות או מופת'''", רק אז תשמע לו. במה זה בתלמיד חכם? כתוב '''על פי התורה אשר יורוך'''. לא צריך שום ראיה, שום אותות, שום מופתים, צריך לשמוע בכל דברי חכמים. עכשיו הגמרא חוזרת. אמרנו שהלכה כבית הלל, אז הגמרא אומרת: הדא, משיצאת בת קול. אבל '''עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל, על זה נאמר: "הכסיל בחושך הולך"'''. כמו מי שרוצה לקחת את כל החומרות עליו נאמר "הכסיל בחושך הולך". ומי שרוצה לקחת את כל הקולות, מחפש כל קולה בכל דבר — '''כקולי אילו ואילו, נקרא רשע'''. '''אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין'''. כלומר או שהוא לוקח את כל הקולות והחומרות של בית שמאי, או את הקולות והחומרות של בית הלל, כאחד מהם. אבל כל זה '''עד שלא יצאת בת קול'''. '''אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי בית הלל. וכל העובר על דברי בית הלל, חייב מיתה''', כמו שראינו ר' יונתן שאמרו לו כדאי היית רכוב בנפש בעצמך. '''תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי בית הלל'''. '''איכן יצאה בת קול?''' אמר רב ביבי בשם רבי יוחנן: '''ביבנה יצאה בת קול'''. כן, ביבנה, שם יצאה בת קול, שאחרי שכתוב שחלקו כמה שנים וכולי, באה בת קול ואמרה הלכה כדברי בית הלל. ומאז בעצם אנחנו חייבים לנהוג כמו בית הלל. פרק א' הלכה א'. מה תנינן? '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה'''. כלומר בקריאת שמע של שחר אנחנו מברכים שתי ברכות לפניה — מברכים יוצר אור ואהבה רבה — ואחת לאחריה, זה גאל ישראל. '''ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה'''. כלומר, אנחנו במעריב, ערבים ואהבה רבה זה לפניה, וגאל ישראל והשכיבנו זה שתיים לאחריה. '''אחת ארוכה ואחת קצרה'''. יש כל מיני שאלות מה זה בדיוק ארוכה וקצרה. יש אומרים שארוכה זה ממש באורך, כלומר יש ברכות שהן ארוכות וברכות קצרות, וכמו שהפרשנים מסבירים, ארוכה זה השכמת ומונע... כלומר השם ומגן שזו ארוכה והשכיבנו שהיא קצרה. פירוש אחר, שארוכה פירושה ברכה שמתחילה ב"ברוך" ומסיימת ב"ברוך", וברכה קצרה זו ברכה שרק פותחת ב"ברוך" ולא מסיימת ב"ברוך". '''מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך'''. כלומר, זה בעצם משהו כללי, לא נאמר רק לגבי קריאת שמע, אלא לגבי כל הברכות שחכמים תיקנו לנו — להאריך, כלומר לפתוח ב"ברוך" ולסיים ב"ברוך", אז הוא לא רשאי לקצר, וגם הפוך. '''לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''דכתיב אל תטיפו יטיפון.''' מקרא הוא במיכה שהנביא אמרה הם בשם ה' שראוי למנוע מהן דברי נביאות הואיל ואינם משגיחין ומבזין דבריו כמו שאמר אל תטיפו יטיפון לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות לפי שאינם חפצים אלא בדברי שקר וכזב כמו שמסיים שם לו איש הלך רוח ושקר כזב אטיף לך ליין ולשכר והיה מטיף העם הזה ולפיכך צוה השם למנוע דברי נביאות מהם אבל בדברי הזקנים לא מצינו כן אלא אף ע"פ שאינם משגיחים אמרה תורה והגידו לך את דבר המשפט וענש להממרים ואינם שומעין לדבריהם הרי חמורים הם דברי זקינים מדברי נביאים '''פלימנטרין.''' הבא בשליחות המלך לעשות ולפקח על דבר פרטי נקרא פלימאנטרוס בלשון רומי '''סמנטרין.''' סימן כתב ואות מהמלך '''ברם הכא ע"פ התורה אשר יורוך.''' אשר הם אומרים כך ציותה התורה מבלתי אות וסימן תאמין להם '''הדא דתימר.''' דעבדינן כב"ה משיצא בת קול כדלקמן '''הדין דתימר.''' להא דאמרן הרוצה להחמיר וכו' או כקולי וכחומרי ב"ש עושה עד שלא יצאת בת קול שהלכה כב"ה לעולם '''ביבנה.''' כשהיו סנהדרין קבועין ביבנה '''מתני' בשחר מברך שתים לפניה.''' יוצר אור ואהבה '''ואחת לאחריה.''' אמת ויציב '''ובערב מברך שתים לפניה.''' מעריב ערבים ואהבת עולם ושתים לאחריה אמת ואמונה והשכיבנו '''אחת ארוכה ואחת קצרה.''' אשתים שלפניה קאי בין בשחרית בין בערבית ארוכה היא שפותחת בברוך וחותמת בברוך וזהו יוצר אור וכן מעריב ערבים. קצרה היא אהבה בשחרית ובערבית שחותמת בברוך ואינה פותחת בברוך '''מקום שאמרו להאריך.''' לפתוח ולחתום בברוך '''אינו רשאי לקצר.''' שלא לפתוח או שלא לחתום '''לקצר.''' שלא לפתוח בברוך או שלא לחתום אינו רשאי להאריך לפתוח בברוך או לחתום '''לחתום.''' אקצרה קאי דמקום שאמרו לחתום בברוך ולא לפתוח אינו רשאי לשנות שלא לחתום ולפתוח בברוך '''ושלא לחתום.''' מקום שאמרו שלא לחתום כגון ברכת הפירות וברכת המצות אינו רשאי לחתום '''גמ' שתהא הגיית היום והלילה שוין.''' ולפיכך תיקנו בשחר שתים לפניה ואחת לאחריה וג' פרשיות של ק"ש הרי שלש ג"כ ובערבית לחד מ"ד לקמן שאין אומרים כי אם ב' פרשיות של ק"ש תיקנו שתים לפניה ושתים לאחריה ובזה היום והלילה שוין '''על שם שבע ביום הללתיך.''' ר' יהושע בן לוי טעמא דכל הברכות הללו קאמר דשחרית ודערבית '''כל המקיים שבע ביום הללתיך.''' וקורא ק"ש עם ברכותיה שלפניה ושלאחריהבשחרית ובערבית '''למען תזכרו.''' ועשיתם את כל מצותי וזו היא מצות שבת כדדריש רבי</div> <div class="yerum-leiden-text">דכת' אל תטיפו יטיפון אל יטיפו לאלה לא יסג כלימות · וכת' אטיף לך ליין ולשכר · נביא וזקן למה הן דומין · למלך ששולח שני פלמטרין שלו למדינה · על אחד מהן כתב אם אינו מראה לכם חותם שלי וסלמנטירין שלי אל תאמינו לו · ועל אחד מהן כתב אעפ' שאינו מראה לכם חותם שלי · האמינוהו בלא חותם וסמנטירין · כך בנביא כת' ונתן אליך אות או מופת · ברם הכא על פי התורה אשר יורוך' · הדא דתימר משייצאת בת קול · אבל עד שלא יצאת בת קול כל הרוצה להחמיר על עצמו ולנהוג כחומרי בית שמי וכחומרי בית הלל על זה נאמ' הכסיל בחושך הולך · כקולי אילו ואילו נקרא רשע · אלא אי כקולי וכחומרי דדין · אי כקולי וכחומרי דדין · הדין דתימ' עד שלא יצאת בת קול · אבל משייצאת בת קול לעולם הלכה כדברי בית הלל וכל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה · תני יצאת בת קול ואמרה אילו ואילו דברי אלהים חיים אבל הל' כדברי בית הלל · איכן יצאת בת קול ר' ביבי אמ' בשם ר' יוחנן ביבנה יצאת בת קול · מתני' בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה אחת ארוכה ואחת קצרה · מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך : לחתום אינו רשאי שלא לחתום · שלא לחתום אינו רשאי לחתום · ר' סימון בשם ר' שמואל בר נחמן על שם והגית בו יומם ולילה · שתהא הגיית היום והלילה שוין · ר' יוסי בר אבין בשם ר' יהושע בן לוי · על שם שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך · ר' נחמן בשם ר' מנא כל המקיים שבע ביום הללתיך כאילו קיים והגית בו יומם ולילה · מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום · ר' לוי ור' סימון · ר' סימון אמ' מפני שכתובן שכיבה וקימה · ר' לוי אמ' מפני שעשרת הדיברות כלולין בהן · אנכי יי' אלהיך · שמע יש' יי' אלהינו · לא יהיה לך אלהים אחרים על פני · יי' אחד · לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא · ואהבת את יי' אלהיך · מאן דרחים מלכא לא לישתבע בשמייה ומשקר · זכור את יום השבת לקדשו למען תזכרו · ר' או' זו מצות שבת שהיא שקולה כנגד כל מצוותיה שלתורה · אמ' ר' אלעזר בר' אבינא מצות דשבת מלא · ואת שבת קדשך הודעת להם · להודיעך שהיא שקולה כנגד מצותיה שלתורה · כבד את אביך ואת אמיך · למען ירבו ימיכם וימי בניכם · לא תרצח · ואבדתם מהרה · מאן דקטיל מתקטיל · לא תנאף · לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם · אמ' ר' לוי ליבא ועינא תרין סרסורי דחטאה תנה</div> <div class="yerum-side">'''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום.''' שמע והיה אם שמוע שאומרין אותן בבקר ובערב דאלו פ' ויאמר פלוגתא היא לקמן בפרקין אם מזכירין יציאת מצרים בלילות '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן.''' כדמפרש ואזיל דבפסוק ראשון כלולין ב' דברות הראשונות אנכי ולא יהיה לך וכן כולן בכל הג' פרשיות ורובן בב' פרשיות הראשונות הן. והנכון דגרסי' מפני מה קורין ג' פרשיות הללו וכאידך מ"ד '''כבד את אביך ואת אמך.''' למען יאריכון ימיך וזהו נרמז בפסוק למען ירבו ימיכם וימי בניכם שאם תקיימו מצוה זו ירבו ימיכם וכן ימי בניכם אם הם יקיימו '''כתיב תנה בני לבך לי ועיניך.''' דריש ועיניך אדלעיל שאם תתן לי לבך ועיניך אז דרכי תצרנה כדמסיים אמר הקב"ה וכו' '''וכתיב וה' אלהים אמת.''' כלומר אחר שיאמר אלהיכם צריך לומר אמת ולא יפסיק כדכתיב וה' אלהים אמת ובכאן נרמז שלא יעיד שקר כ"א אמת כמו שהקב"ה הוא אמת וכדמסיים ר' לוי לקמיה ואיידי דדריש מלת אמת מייתי נמי להאי דר' בון דדריש בפ"ק דסנהדרין הלכה א' על הא דאמר התם חותמו של הקב"ה אמת ומהו אמת. ולמה חותמו אמת א"ר בון שהוא אלהים חיים ומלך עולם ונוטריקון של אמת אלהים מלך תמיד</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' גמ': '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה''', כמו שאמרנו במשנה. אמר רבי סימון בשם רבי שמואל בר נחמן, למה בעצם בערב אומרים שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה? אמר: כיוון שכתוב '''והגית בו יומם ולילה, שתהא הגיות היום והלילה שוין'''. כלומר, כיוון שבלילה אין לנו פרשת ציצית — אנחנו נוהגים להגיד פרשת ציצית, אבל בארץ ישראל לא נהגו להגיד אותה בלילה, כיוון שכתוב "וראיתם אותו", בעצם ציצית לא נוהגת בלילה. אנחנו מזכירים את זה בגלל שמוזכר שם יציאת מצרים, אבל בארץ ישראל לא אמרו פרשת ציצית. אז יש חסר פרשה אחת, לכן הוסיפו ברכה נוספת כדי שיהיו אותן אמירות בשחרית ובערבית. רבי יוסי בר אבין בשם רבי יהושע בן לוי, על שם: '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך'''. כלומר "משפטי צדקך" זה בעצם קריאת שמע, ששם כנגד עשרת הדיברות מופיעים ברמזים, ויש אומרים אפילו כנגד כל תרי"ג מצוות, אז עליהם יש שבע ביום הללתיך — שבע ברכות. ביום יש שלוש ובערב יש עוד ארבע. רב נחמן בשם רבי מנא: '''כל המקיים שבע ביום הללתיך''', כלומר שהוא מברך שבע ברכות הללו, '''כאלו קיים והגית בו יומם ולילה''', כיוון שהוא השווה הגיות היום והלילה. '''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום?''' כלומר, על מה קוראים את שמע וקיים ה' שמו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון. רבי סימון אמר: '''מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה'''. כלומר, כי בשמע ישראל כתוב "ובשכבך ובקומך". ורבי לוי אמר: '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן'''. כלומר, אם נבדוק, נראה שכל עשרת הדברות נכתבות ברמז בתוך שמע ישראל. הנה נראה: '''"אנכי ה' אלהיך"''' זה מקביל ל'''"שמע ישראל ה' אלהינו"'''. '''"לא יהיה לך אלהים אחרים"''' זה מקביל ל'''"ה' אחד"'''. '''"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא"''' זה מקביל ל'''"ואהבת את ה' אלהיך"''', כי מי שאוהב את המלך לא נשבע בשמו לשקר. '''"זכור את יום השבת לקדשו"''' זה מה שכתוב '''"למען תזכרו"'''. המילה "תזכרו" באה לרמוז על שבת. רבי אומר: '''זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה'''. כלומר, "למען תזכרו" את כל מצוות ה' — זה בעצם רומז ששבת שקולה כנגד כל המצוות, לא רק בגלל המילה עצמה של זכירה, אלא בגלל ש"למען תזכרו" את כל מצוות ה'. מה הרמז שהתורה שקולה כנגד כל המצוות? '''דכתיב: "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית להם ביד משה עבדיך"'''. כלומר, התורה מקישה שבת קדשך לכל שאר המצוות. '''"כבד את אביך ואת אמך"''' — איפה זה נרמז בקריאת שמע? '''"למען ירבו ימיכם וימי בניכם"'''. '''"לא תרצח"''' — איפה נרמז? כתוב '''"ואבדתם מהרה"''', '''מאן דקטיל מתקטיל''', מי שרוצח הורגים אותו. '''"לא תנאף"''' — איפה זה רמוז? '''"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"'''. אמר רבי לוי: '''ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה''', כלומר הלב והעין, הם בעצם מה שגורמים לאדם לחטוא, '''דכתיב: "תנה בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה"'''. אמר הקדוש ברוך הוא: '''אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי''', כלומר אם אתה נותן לי את הלב והעיניים שלך, לעסוק בדברי קודש, אז אני יודע שאתה איתי, כי מי שמביא אותך לחטוא זה העיניים והלב. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ט עמוד א''' {{שוליים|א_מא}} '''בברכות קריאת שמע - שחרית שתי ברכות לפניה ואחת לאחריה, וערבית שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן נט , שו"ע או"ח סימן רלו סעיף א , סמ"ג עשין יח <קטע סוף=ט א/> ==דף ט עמוד ב== <קטע התחלה=ט ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שבשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח נט, רלו א) על פי הטעם שההגיות יומם ולילה שוין. {{שוליים|א_מב}} '''הכהנים אומרים ברכה אחת קודם קריאת שמע בבית המקדש בכל בוקר, ותוכנה "אהבה רבה" (ברכת אהבת עולם).''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כרב מתנה בשם שמואל שהברכה שברכו הכהנים היא ברכת "אהבה רבה", וכן פסק הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד. {{שוליים|א_מג}} '''בשבת מוסיפים בברכה נוסח מיוחד בקרבן המוסף.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שבשבת מוסיפים "תכנת שבת" בברכת המוספין, כמבואר ברמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד. {{שוליים|א_מד}} '''המשמר היוצא מברך את המשמר הנכנס בברכה של אחווה ואהבה ושלום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלבו שהברכה היא "השוכן בבית הזה יטע ביניכם אהבה ואחוה שלום וריעות", וכן הביא הרמב"ם. {{שוליים|א_מה}} '''המשכים לשנות בתורה קודם קריאת שמע וברכותיה, האם צריך לברך ברכות התורה בנפרד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ז. ''הכרעה:'' נפסק שאם השכים לשנות קודם קריאת שמע צריך לברך ברכות התורה, ולאחר קריאת שמע וברכותיה אין צריך לברך שנית - כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|א_מו}} '''חובת ברכת התורה חלה גם על לימוד הלכות ולא רק על מדרש פסוקים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי סימון בשם ריב"ל שבין למדרש בין להלכות צריך לברך, וכך הכריעו הרמב"ם והשו"ע שברכת התורה חלה על כל סוגי לימוד התורה כולל הלכות. {{שוליים|א_מז}} '''הקורא קריאת שמע עם אנשי המעמד לא יצא ידי חובתו, שכן הם מאחרים בקריאתם מזמנה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ב <קטע סוף=ט ב/> ==דף י עמוד א== <קטע התחלה=י א/>. ''הכרעה:'' נפסק כתני הירושלמי שהקורא עם אנשי מעמד לא יצא, ומכאן שזמן קריאת שמע נמשך עד סוף שעה שלישית ולא יאוחר מכך. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד ב<span class="yerum-runnum">18</span></div> בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה". אמר הקדוש ברוך הוא: אי יהבת לי {{ירו"מ-ביאור|אם תתן לי}} לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תגנוב" — ([[דברים יא יד|דברים עקב יא יד]]) "ואספת דגנך", ולא דגנו של חבירך. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תענה ברעך עד שקר" — ([[במדבר טו מא|במדבר שלח טו מא]]) "אני ה' אלהיכם", וכתיב ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת" מהו אמת? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: אמר הקדוש ברוך הוא: אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ. ([[שמות כ יד|שמות יתרו כ יד]]) "לא תחמוד בית רעך" ([[דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט]]) "וכתבתם על מזוזות ביתך" ביתך ולא בית חבירך. תמן ({{ירו"מ-הדגשה|מסכת תמיד פרק ה}}) תנינן: אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו. מה בירכו? רב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-ביאור|אהבה רבה}}. {{ירו"מ-הוסר|זו ברכת תורה }}וקראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מזה שקראו עשרת הדיברות והפסיקו בין הברכה לקריאת שמע}} זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: אין מן הדא, {{ירו"מ-ביאור|אם מזה אתה רוצה להוכיח}} לית את שמע מינא כלום, {{ירו"מ-ביאור|אין מכאן ראיה}} {{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. {{ירו"מ-הדגשה|ואין זה נחשב הפסקה}} דרב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] ורבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] תרוויהון אמרי: בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים" אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יהודה בר זבודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה בר זבידא|°]]: בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן? שלא להטריח את הצבור. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|למה היו צריכים לקרא פרשת בלק}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: מפני שכתיב בה שכיבה וקימה. {{ירו"מ-הדגשה|כמו בשמע ישראל}} רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] אמר: מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות. {{ירו"מ-הדגשה|יציאת מצרים דכתיב: "אל מוציאם ממצרים" מלכות דכתיב: "וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו}}" אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מפני שכתובה בתורה ובנביאים {{ירו"מ-ביאור|במיכה כתוב עמי זכור מה יעץ וכ"ו}} ובכתובים {{ירו"מ-ביאור|בנחמיה כתוב וישכור את בלעם וכ"ו:}} {{שוליים|א_מב}}אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו. מה בירכו? {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|א_מג}} {{ירו"מ-הדגשה|אהבה רבה}}{{ירו"מ-הוסר| זו ברכת התורה}}. והלא לא בירכו יוצר המאורות? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה|°]]: עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות! ובשבת מוסיפין {{שוליים|א_מד}}ברכה אחת למשמר היוצא. מהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}ברכה? אמר רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]]: זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{שוליים|א_מה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות התורה|השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכות התורה}}]] לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|א_מו}}והוא ששנה על אתר. {{ירו"מ-ביאור| שלמד תורה מיד}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: נראים הדברים, {{ירו"מ-הדגשה|שעל}} מדרש צריך לברך, {{ירו"מ-הדגשה|שהם על פסוקי התורה אבל על}} הלכות אין צריך לברך. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות צריך לברך. אמר רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: {{ב|נהגין הוינן יתבין קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} |רגילים היינו לשבת לפני רב}} {{שוליים|א_מז}}{{ירו"מ-הוסר|נהגין הוינן יתבין קומי רב }}ובין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות, זקיקינן למיברכה. {{ירו"מ-ביאור|הצריך אותנו לברך}} תני: הקורא עם אנשי מעמד לא יצא, <span id="דף_י_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף י א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''"לא תגנוב"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"ואספת דגנך"''', דגנך ולא דגנו של חבירך. '''"לא תענה ברעך עד שקר"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"אני ה' אלהיכם"''', וכתיב '''"וה' אלהים אמת"'''. מהו אמת? אמר רבי אבון: '''שהוא אלהים חיים ומלך עולם'''. אמר רבי לוי: אמר הקדוש ברוך הוא: '''אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ'''. זה נרמז בפסוק "אני ה' אלהיכם" ו"אמת". '''"לא תחמוד בית רעך"''' — איזה פסוק עומד על זה? כתוב '''"וכתבתם על מזוזות ביתך"''', ביתך ולא בית חבירך. תמן, במסכת תמיד, המשנה שם אומרת: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו'''. כלומר הכוהנים אחרי ששוחטים את התמיד, הממונה אומר להם תברכו ברכה אחת, והם בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנא בשם שמואל: אהבה רבה, "כי לאהבת עולם". מיד אחרי זה הם קוראים את עשרת הדברות, אומרים שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי בשם ריש לקיש: זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות, שהרי הוא קורא עשרת הדברות ומפסיק בין הברכה לקריאת שמע — אם היה מעכב היה צריך לקרוא את זה מיד. אמר רבי אבא: אין מן הדא, לית את שמע מינה כלום, שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. כלומר, עשרת הדברות זה כמו שמע ישראל, אז כאילו הברכה מקושרת. דרב מתנא ורבי שמואל בר נחמן תרוויהון אמרי: '''בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים: אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני'''. כלומר, המינים היו אומרים שרק עשרת הדברות ניתנו למשה בסיני, אם היינו קוראים את זה כל יום. לכן תיקנו שלא יקראו את עשרת הדברות, כדי שנדע שכל התורה כולה ניתנה בסיני. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יהודה בר זבודא: '''בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום'''. גם פרשת בלק ובלעם היו צריכים לקרוא כל יום. ולמה לא קוראים אותה? '''שלא להטריח את הצבור'''. כלומר זו פרשה ארוכה, לא רוצים להצריך. עכשיו, למה בעצם רצו לקרוא את זה? מאי טעמא? רבי חונה אמר: '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה'''. כמו שכתוב בשמע ישראל "ובשכבך ובקומך", שם כתוב "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". רבי יוסי בי רבי בון אמר: '''מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות'''. יציאת מצרים — שכתוב שמה שהוציאם ממצרים, מלכות — דכתיב שם "וירם מגוג מלכו ותנשא מלכותו". עכשיו שואלים: אם כן שיגידו רק את הפסוקים האלה? אז הגמרא אומרת שכל פרשה שמשה רבנו לא חילק, אנחנו לא יכולים לחלק. אמר רבי אלעזר, הסבר אחר: למה צריך היה לקרוא את פרשת בלעם כל יום? '''מפני שכתובה בתורה ובנביאים ובכתובים'''. כלומר, הפרשה הזו מוזכרת גם בתורה, גם בנביאים וגם בכתובים. בתורה — פרשת בלק. בנביאים — כתוב "עמי זכר נא מה יעץ בלק... מה עשה לו בלעם" וכולי. ובכתובים, כלומר בנחמיה, כתוב "ויזכור להם את בלעם". בהמשך המשנה שם במסכת תמיד: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו'''. כמו שאמרנו, בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנה בשם שמואל: אהבה רבה. שואלת הגמרא: '''והלא לא בירכו יוצר המאורות?''' הרי יוצר המאורות קודם לאהבה רבה, אז למה הם לא ברכו את זה? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה: '''עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות!''' כלומר, יוצר המאורות אתה יכול להגיד רק אחרי שהמאורות יצאו, והמאורות עדיין לא יצאו, לכן לא שייך לברך את זה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ביתך ולא בית חבירך.''' ובזה נרמז כל הדבור לא תחמוד שאם חומד לבית חבירו סוף שיחמוד אשתו וכל אשר לו '''תמן תנינן.''' פ"ה דתמיד '''זו ברכת תורה.''' לפי שקורין בעשרת הדברות היו צריכין לברך ברכת התורה בתחילה '''זאת אומרת שאין הברכות של ק"ש מעכבות.''' שהרי לא בירכו ברכות שלפניה '''אין מן הדא לית ש"מ כלום.''' דהיינו טעמא שלא היו מברכין ברכות ק"ש משום שקורין בתחילה עשרת הדברות והן הן גופה של קריאת שמע כדלעיל ועל עשרת הדברות לא תיקנו ברכות וברכת התורה כבר בירכו והיינו כדרב מתנה וכו' כלומר שאם היו יכולין לקרות גם בגבולין לעשרת הדברות לא היו צריכין ג"כ לברך ברכות ק"ש אחרי כן שכבר יצאו בקריאת הדברות שנכללו בהן כל ג' פרשיות של ק"ש '''ר' חונה וכו'.''' כלומר דמפרשי מפני מה בדין היה לקרות גם לפ' בלק ובלעם '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה.''' כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו ודמי לבשכבך ובקומך שהקב"ה שומרנו בשכבנו ובקומנו לשכוב שלוים ושקטים כארי וכלביא ולפיכך היה בדין שיהו קורין ג"כ פרשה זו אי לאו משום טורח צבור '''יציאה ומלכות.''' יציאת מצרים אל מוציאם ממצרים ומלכות ותרועת מלך בו '''בתורה בנביאים ובכתובים.''' מחסדי המקום עלינו שלא אבה לשמוע אל עצתם בנביאים עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור ובכתובים בנחמיה ביום ההוא נקרא בספר משה וגו' אשר לא יבא עמוני ומואבי וגו' כי לא קדמו וגו' וישכור עליו את בלעם לקללו ויהפוך אלהינו את הקללה לברכה '''מה בירכו וכו'.''' כמו אמר מר הוא ופריך והלא לא בירכו יוצר המאורו' ומשני ר' שמואל מפני שעדיין לא יצאו המאורות שהיו משכימין מקודם ואיך תימר יוצר המאורות '''צריך לברך.''' ברכת התורה '''לאחר ק"ש א"צ לברך.''' שכבר נפטר באהבה רבה '''והוא ששנה על אתר.''' מיד דהואיל ואין ברכת אהבה רבה נתקנה על התורה אלא דמ"מ פוטרת היא הלכך דוקא אם למד מיד אח"כ</div> <div class="yerum-leiden-text">בני לבך לי ועיניך דרכיי תצרנה · אמ' הקב"ה אין יהבת לי ליבך ועינך אנא ידע דאת לי · לא תגנב · ואספת דגנך ולא דגנו שלחבירך · לא תענה ברעך עד שקר · אני יי' אלהיכם · וכת' ויי' אלהים אמת · מהו אמת אמ' ר' אבון שהוא אלהים חיים ומלך עולם · אמ' ר' לוי אמ' הקב"ה אם היעדת לחבירך עדות שקר מעלה אני עליך כאילו היעדת עלי שלא בראתי שמים וארץ · לא תחמוד בית רעך · וכתבתם על מזוזות ביתך · ביתך ולא בית חבירך · תמן תנינן אמ' להן הממונה ברכו ברכה אחת והן בירכו · מה בירכו רב מתנה אמ' בשם שמואל זו ברכת תורה · וקראו עשרת הדברים · שמע והיה אם שמוע · ויאמר · ר' חזקיה ר' אמי בשם ריש לקיש זאת אומרת שאין הברכות מעכבות · אמ' ר' בא אין מן הדא לית שמע מינה כלום שעשרת הדיברות הן גופה שלשמע · דרב מתנה ור' שמואל בר נחמן אמ' תרויהון אמרין בדין הוה שיהו קורין עשרת הדיברות בכל יום · ומפני מה אין קורין אותן מפני טענת המינין שלא יהו אומ' אילו לבדם ניתנו לו למשה בסיני · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יהודה בר זבודא בדין היה שיהו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום · ומפני מה אין קורין אותם שלא להטריח על הציבור · ר' חונא אמ' מפני שכתב בה שכיבה וקימה · ר' יוסי ביר' בון אמ' מפני שכתב בהן יציאה ומלכות · אמ' ר' אלעזר מפני שכתובה בתורה בנביאים ובכתובים · אמ' להן הממונה ברכו ברכה אחת והן בירכו · מה בירכו מר רב מתנה בשם שמואל זו ברכת תורה · והלא לא ברכו יוצר המאורות · ר' שמואל אחוי דר' ברכיה עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות · ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא · מהו ברכה · אמ' ר' חלבו זו היא השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ושלום וריעות · שמואל אמ' השכים לשנות קודם קרית שמע צריך לברך · לאחר קרית שמע אין צריך לברך · אמ' ר' בא והוא ששנה על אתר · ר' חונא אמ' שאין הדברים מדרש צריך לברך · הלכות אין צריך לברך · ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי בין מדרש בין הלכות צריך לברך · אמ' רב חייא בר אשי עבדין הוינן ויתבין קומוי רב בין מדרש בין הלכות זקיקינן למיברכה · תני הקורא עם אנשי מעמד לא יצא</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא'''. כלומר בשבת היו מתחלפים המשמרות, אז המשמר הנכנס מוסיף ברכה למשמר היוצא, וגם הפוך. '''מהו ברכה?''' אמר רבי חלבו: '''זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות'''. כלומר, מברכים שהקדוש ברוך הוא יטע ביניהם אחווה ואהבה ושלום ורעות. שמואל אמר: '''השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך''' — ברכות התורה. '''לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך'''. כלומר אם אדם למד תורה לפני קריאת שמע, צריך לברך ברכות התורה, אבל אם הוא כבר קרא קריאת שמע, הוא לא צריך, כיוון שברכות קריאת שמע הן כמו ברכות התורה. אמר רבי אבא: '''והוא ששנה על אתר'''. כלומר דווקא אם הוא למד תורה מיד אחרי קריאת שמע. רבי חונה אמר: '''נראים הדברים, מדרש צריך לברך, הלכות אין צריך לברך'''. כי מדרשים זה בעצם דורשים פסוקי תורה, אבל הלכות אין צריך לברך. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''בין מדרש בין הלכות צריך לברך'''. אמר רבי חייא בר אשי: '''רגילים היינו לשבת לפני רב''' — היינו כשהיינו יושבים לפני רב ללמוד, '''ובין מדרש בין הלכות, זקיקינן למיברכה''', כלומר בין כשהיה מלמד מדרש בין הלכות, היה מצריך אותנו לברך. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד א<span class="yerum-runnum">19</span></div> כי מאחרים היו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: ביומי דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוינן נפקין {{ירו"מ-ביאור|היינו יוצאים}} לתעניתא, {{ירו"מ-הדגשה|והיו מאריכין בבקשות}} {{ירו"מ-הוסר|וקרוי}}{{ירו"מ-הדגשה|וקרינן}} שמע בתר תלת שעין, {{ירו"מ-ביאור|אחר שלוש שעות}} ולא הוה ממחי בידן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} נפקין לתעניתא. אתו ציבורא {{ירו"מ-הוסר|ומקרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומקרו}} שמע בתר תלת שעין. בעא {{ירו"מ-ביאור|רצה}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] מחויי בידן {{ירו"מ-ביאור|למחות בהם}}. אמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו}}, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה? אמר לו: מפני ההדיוטות, שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה. אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה ויום הכיפורים, וברכות תענית ציבור. מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא. אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון. הא כל שאר ברכות אדם מאריך? אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: מן מה דתני: המאריך {{ירו"מ-הדגשה|במקום שאמרו שלא להאריך}} הרי זה מגונה, והמקצר {{ירו"מ-הדגשה|במקום שקבעו לקצר}} הרי זה משובח. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שיש עוד ברכות כאלה שצריך להאריך בהם, וכאלה שצריך לקצר בהם, מלבד אלו שנאמרו כאן}} הדא אמרה {{ירו"מ-הדגשה|שמה שנאמר אלו ברכות}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין זה כלל, {{ירו"מ-הדגשה|אלא יש עוד}}. תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|לפי שמוסיפים בה תחינות}} הא בשש שהוא מוסיף, {{ירו"מ-הדגשה|בתעניות}} אינו מאריך? אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: שלא תאמר, הואיל והוא {{ירו"מ-ביאור|ברכת גואל ישראל}} מעין י"ח {{ירו"מ-הדגשה|ממנין הברכות שאומר בכל יום}}, לא יאריך בה, {{ירו"מ-הדגשה|שלא ישנה בה מהנוסח שאומר בכל יום}}. לפום כן {{ירו"מ-ביאור|לפיכך}} צריך מימר: {{שוליים|א_מח}}צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|אבל שאר השש שמוסיף ודאי שמאריך בהם}} {{שוליים|א_מט}}אלו ברכות ששוחין בהן: בראשונה תחילה וסוף, ובמודים תחילה וסוף. השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה. רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א ח נד]]) "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו". אי זו כריעה ואי זו בריכה? רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] הראה בריכה לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ונתרפא. לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קד קידה ונעשה צולע|הראה כריעה]] לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ולא נתרפא. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[מלכים א ח נד]]) "וכפיו פרושות השמים" אמר רבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אייבו|°]]: כגון הדין נקדים {{ירו"מ-ביאור| כמו רועה צאן=נוקד שנותן דין וחשבון על העדר. ויש אומרים ציור שלא זז}} היה עומד. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר בר אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|להראות ש}}ככפים הללו {{ירו"מ-הדגשה|שהן פרושות לשמים ואין בהן כלום כך כפיו ריקות}} שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|א_נ}}הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}ובלבד ב"מודים" <span id="דף_י_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י. הגמרא מביאה ברייתא. ברייתא אומרת הקוראים אנשי מעמד לא יצא, '''כי מאחרים היו'''. כן, אנחנו יודעים שבעצם הגמרא אומרת שיש לנו עשרים וארבע משמרות כהונה וכנגדן תיקנו עשרים וארבע מעמדות. כלומר ישראל, קבוצות של ישראלים שהם היו כנגד המשמרות כהונה. מה הרעיון? הגמרא מסבירה שאנחנו יודעים שאדם צריך לעמוד על הקורבן שלו ובקורבנות ציבור הרי אין אף אחד. מקריב קורבן תמיד השחר, קורבן השמש, בין הערביים. אז כאילו יצרו מעין נציגויות של עם ישראל שהם כביכול עומדים על הקורבן. הגמרא מתארת שחלק מהם היו עולים לירושלים וחלקם נשארים בערים שלהם. באותם ימים הם צמו והיו קוראים במעשה בראשית, את מה שמופיע בסדר הימים של הבריאה, והיו מאריכים בתפילות. אומרים - התפילה מאוד ארוכה, ואז היו קוראים קריאת שמע לא בזמן, היו מאחרים. כמובן לפני כן קראו כל אחד בזמן, אבל מי שיקרא איתם כשהם קוראים במעמד בבית כנסת, אז בעצם לא יוצא ידי חובה כי מאחרים היו. '''רבי זעירא בשם רבי אמי: ביומי דרבי יוחנן הוינן נפקין לתעניתא'''. כלומר, היה כנראה יראת גשם או אולי צרה אחרת. קבעו תענית ואז האריכו בבקשות, '''וקריאת שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''ולא הוה ממחי בידן''', כלומר רבי יוחנן לא אמר להם כלום. כמובן כולם אמרו - לפני כן קריאת שמע בזמן. '''רבי יוסי ורב אחא נפקין לתעניתא'''. כלומר, שוב פעם קבעו תענית בגלל יראת גשם או בגלל צרה כלשהי, '''אתו ציבורא שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''בעא רב אחא מחויי בידן''', רב אחא רצה למחות בידם. '''אמר לו רבי יוסי''' - וכי לא ידוע, הרי אתה יודע שהם קראו לפני כן, מה אתה רוצה למחות בידם? '''והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה'''? '''אמר לו: מפני ההדיוטות'''- אנשים שלא בקיאים - '''שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה'''. אומרת הגמרא '''אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה'''. אנחנו יודעים שבראש השנה יש לנו את המלכויות, זיכרונות, שופרות. אז זה ברכות שמאריכים בהם. להאריך - הכוונה שפותח בברוך ומסיים בברוך. כן, גם '''יום הכיפורים''', גם '''ברכות תענית ציבור'''. אמרנו שבתענית ציבור אומרים עשרים וארבע במקום שמונה עשרה - מוסיפים עוד שש ברכות, יש עשרים וארבע ברכות. אז ברכות האלה מאריכים. '''מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא'''. כלומר אם הוא בקיא בברכות הוא תלמיד חכם, ואם לא אפשר לדעת שהוא בור. '''אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון'''. הטוב והמטיב. כן, הברכות האלה זה ברכות שמקצרים בהם. כלומר לא פותחים בברוך ומסיימים בברוך, אלא רק ברוך אחד. משמע מכאן, אומרת הגמרא, לכאורה שכל שאר הברכות אדם מאריך בהן, כי רק אותם אמנו. '''אמר חזקיה: מן מה דתני: המאריך''' - במקום שאמרו שלא להאריך - '''הרי זה מגונה, והמקצר''' - במקום שאמרו יקצר - '''הרי זה משובח'''. משמע שיש עוד ברכות אחרות. כלומר יש הרבה אחרות שצריך להאריך בהן והרבה אחרות שצריך לקצר. אם ככה, בעצם מה שיש כאן זה רק דוגמה, זה לא כל מה שיש. אדם מראה שמה שאמר - '''הדא אמרה אין זה כלל'''. כן, ראינו כמה פעמים שהכללים בירושלמי אלו לא כללים מוחלטים, תמיד יש הרבה יוצאים מן הכלל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף י עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''כי מאחרים היו.''' אנשי משמר הם היו משכימין וקורין שלא להפסיק בעבודה אבל אנשי מעמד והם ישראל הבאים לעמוד בשעת הקרבה והיו מסייעין אותם במה שהם יכולין מאחרין וקורין היו '''הוינן נפקינן לתעניתא.''' כשגוזרין תענית על הציבור ומתוך שהיו מאחרין להתאסף היו קורין ק"ש אחר ג' שעות ואע"פ כן לא היה ר' יוחנן מוחה בידם '''והלא כבר קראו אותה בעונתה.''' לצאת ידי חובת ק"ש בזמנה ומה שהם קורין עכשיו אינו אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה '''מפני ההדיוטות.''' שאינם יודעין שקראו מקודם לכן שלא יהיו אומרים שעכשיו הם קורין אותה בעונתה ויוצאין י"ח אף לאחר ג' שעות '''אלו ברכות וכו'.''' תוספתא היא בפ"ק '''אם תלמיד חכם הוא אם בור הוא.''' אם מאריך הוא במקום שאינו ראוי להאריך '''ברכת המזון.''' ברכת היין על הכוס '''הא כל שאר הברכות אדם מאריך.''' בתמיה והיכי קתני אלו ברכות שמקצרין בהן דמשמע דהני דוקא וכי שאר כל הברכות מאריכין בהן '''אמר חזקיה מן מה דתני וכו'.''' כלומר על כרחך לאו דוקא קתני בתוספתא אלו ברכות שמקצרין בהן שהרי ממה דתני בברייתא המאריך במקום שלא הוזכר בהדיא להאריך ה"ז מגונה והמקצר ה"ז משובח א"כ ש"מ שאין זה כלל במה שאמרו אלו ברכות שמקצרין בהן ולאו דוקא הוא '''בגואל ישראל בתענית.''' כמו ששנינו בפ"ב דתענית שמתחיל להאריך בגואל ישראל ומוסיף עוד שש ברכות זכרונות ושופרות וכו' והיינו דקא מתמה הא בשש שהוא מוסיף אינו מאריך והלא מאריכין בהם כדקתני התם '''א"ר יוסה.''' רבותא קמ"ל דאפי' בגואל ישראל שהיא מעין י"ח שלא תאמר וכו' לפום כן צריך למימר שאף בגואל ישראל עצמו מאריכין בתענית מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה וכו. ומסיים בא"י גואל ישראל '''הראה כריעה לפני רבי וכו'.''' ובפ' החליל גריס קידה נועץ שני גודליו בארץ ושוחה ונושק את הריצפה וזוקף ואם כן בריכה היא כפיפה מעט בברכים '''ככפים הללו שלא חטפו וכו'.''' כלומר דרבי אלעזר דריש דלהכי פירש כפיו להראות ככפים הללו שהן עכשיו פרושות ואין בהם כלום כך לא נהנה מכל האוצרו' שהקדיש דוד אביו לבנין בית המקדש כלום</div> <div class="yerum-leiden-text">כי מאחרים היו · ר' זעירא בשם ר' אמי · ביומי דר' יוחנן הויין נפקין לתעניתא וקרוי שמע תלת שעין ולא הוה ממחי בידן ר' יוסי ור' אחא נפקין לתעניתא אתא ציבורא ומיקרי שמע בתר תלת שעין · בעא רב אחא מחויי בידן · אמ' ליה ר' יוסה ולא כבר קראו אותה בעונתה · כלום קורין אותה אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה · אמ' ליה מפני ההדיוטות שלא יהו אומ' בעונתה הן קורין אותה · אילו ברכות שמאריכין בהן ברכות ראש השנה ויום הכיפורים וברכות תעניות ציבור · מברכותיו אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא אם בור הוא · חילו ברכות שמקצרין בהן המברך על המצות ועל הפירות וברכת הזימון וברכה אחרונה שלברכת המזון אחר המזון · הא כל שאר הברכות אדם מאריך · אמ' חזקיה מן מה דתני המאריך הרי זה מגונה והמקצר הרי זה משובח הדא אמרה שאין זה כלל. תני צריך להאריך בגואל יש' בתעניות · הא פשט שהוא מוסיף חייג מאריך · אמ' ר' יוסה שלא תאמר הואיל והוא מעין שמועה עשרה לא יאריך בה · לפום כן צריך מימר צריך להאריך בגואל יש' בתעניות חילו ברכות ששוחחין בהן בראשונה תחילה וסוף · ובמודים תחילה וסוף · השוחח על כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישוח · ר' יצחק בר נחמן בשם ר' יהושע בן לוי כהן גדול שוחח על סוף כל ברכה וברכה · המלך ראש כל ברכה וברכה וסוף כל ברכה וברכה · ר' סימון בשם ר' יהוד' בן לוי המלך משהוא כורע חייג זקוף עד שהוא משלים כל תפילתו · מאי טעמ' ויהי ככלות שלמה להתפלל אל יי' את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת קם מלפני מזבח יי' מכרוע על ברכיו · אי זו כריעה ואי זו בריכה · ר' חייא רבא הראה בריכה לפני ר' ונפסח ותרפא ⟨סימן הכנסה⟩ וכפיו פרושות השמים אמ' אייבו כגון הדין נקדים היה עומד' · אמ' ר' אלעזר בר אבינא בכפים הללו שלא נטפו טפין בית המקדש כלום · תנא ר' חלפתא בן שאול הכל שוחחין עם שליח ציבור בהודאה · ר' זעירא אמ' ובלבד במודים</div> <div class="yerum-side">'''כגון הדין נקדים.''' כעין המנוקד ומצוייר על הכותל כך היה עומד מבלתי תנועה אנה ואנה כ"א באימה וביראה וזהו כפיו פרושות השמים ודוגמתו שנינו בפ"ק דמעשרות החרובין משינקדו ומפרש הש"ס משיעשו נקודות נקודות שחורות '''עם הש"צ בהודאה.''' כשאומר מודים וכדמפרש ר' זעירא שהחובה במודי' בלבד הוא '''רבי זעירא סבר לקרובה.''' קרובה הוא הפיוט שאומרים בשעת חזרת הב"צ במודים כדלקמן מודים אנחנו לך וכו' ודוגמתו ברבה פ' אמור בפסוק ולקחתם לכם מהו מכל אבקת רוכל דהוה קריי ותני ופייטן ודרשן ופי' בערוך קרוב ופייטן כלומר דאע"ג דר' זעירא אמר דאין החיוב כ"א במודים בלבד ולא בסוף הברכה מכל מקום היה מחמיר על עצמו ומאריך בפיוט המודים שאומר כדי לשוח עם הש"צ תחלה וסוף. סבר. מצפה מלשון שמא תאמר אבד סברם הוא</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. כלומר ב"גואל ישראל" שבשמונה עשרה צריך להאריך. שואלת הגמרא '''הא בשש שהוא מוסיף, אינו מאריך'''? כן, אם אתה אומר שמאריכים בגואל ישראל - צריך להוסיף בתחינות ומאריכים בה - משמע שאת שש הברכות שאומרים ומוסיפים בתענית, אותם לא מאריכים. אומר להם - לא הבנת נכון. '''אמר רבי יוסה: שלא תאמר, הואיל והוא מעין י"ח, לא יאריך בה'''. שלא ישנה ממה שאומר בכל יום. '''לפום כן צריך מימר: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. אבל שאר השש שמוסיף - ודאי מאריך בהן. מה שהוא חידש לנו, שגם בגואל ישראל, שזה ברכה שאומרים אותה כל יום בשמונה עשרה, היא חלק מהשמונה עשרה - גם בה אפשר להאריך, מוסיפים בה ומאריכים אותה, אבל את שאר השש ודאי שמאריכים בהם. '''אלו ברכות ששוחין בהן''' - כלומר שקוראים, זה באמצע שמונה עשרה - '''בראשונה תחילה וסוף''', במגן אבות בהתחלה ובסוף, '''ובמודים תחילה וסוף'''. '''השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה'''. כלומר, מי שכורע על כל ברכה אומרים לו שלא יעשה את זה. '''רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה'''. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו'''. כלומר מלך כורע בתחילת השמונה עשרה ולא קם עד הסוף. '''מאי טעמא'''? כלומר איזה פסוק אומר זה? דכתיב '''"ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו"'''. הם רואים ששלמה קרע כל התפילה. '''אי זו כריעה ואי זו בריכה'''? '''רבי חייא רבא הראה בריכה לפני רבי ונפסח ונתרפא'''. כלומר הוא נהיה צולע ולאחר מכן התפללו עליו והבריא. '''לוי בר סיסי הראה כריעה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא'''. כלומר הוא הראה כריעה והוא נהיה צולע ולא נתרפא. כתוב בשלמה '''"וכפיו פרושות השמים"'''. '''אמר רבי אייבו: כגון הדין נקדים היה עומד'''. כמו ציור - אנחנו רואים ציורים מצריים, כשרואים המצרים עם שתי ידיים מולם ולא זזים, ככה בעצם שלמה עמד. '''מאי טעמא'''? כלומר למה כפיו היו פרושות? '''אמר רבי אלעזר בר אבינא: ככפים הללו שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום'''. כלומר לרמוז, להראות שידיו נקיות, שהוא לא לקח שום דבר, כסף שהוקדש למקדש. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה'''. כלומר שליח ציבור אומר מודים, אז גם הציבור אומר מה שאנחנו קוראים מודים דרבנן. '''אמר רבי זעירא: ובלבד ב"מודים"'''. '''רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף'''. קרובה זה החזן, קראו לו קרובה. דרך אגב, הגמרא אומרת שקראו לו קרובה כי הוא קרב את התפילות שלו לפני הקדוש ברוך הוא, ועוד כמה פירושים. אבל בכל אופן החזן נקרא קרובה. יש גם כמה פיוטים שנקראים קרובה, שהחזן אומר אותם. בכל אופן, הוא לשמח לחזן כדי לשוח עמו בתחילה ובסוף, לדעת מתי אומרים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף י עמוד א''' {{שוליים|א_מח}} '''בתענית ציבור על גזרות (עננו) יש להאריך בברכת "גואל ישראל".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ד, הלכה ו , טור סי' תקעט. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש להאריך בגואל ישראל בתענית, וכן פסקו הרמב"ם והטור. {{שוליים|א_מט}} '''חובת הכריעה בתפילת העמידה מוגבלת לברכות אבות והודאה בלבד ולא בכל ברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קיג סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא להדיוט - כורע רק בתחילת וסוף אבות והודאה; ולכהן גדול ולמלך נפסקו דינים מיוחדים כמבואר בירושלמי, שכן מעמדם מחייב הידור יתר בכריעה. {{שוליים|א_נ}} '''כל הציבור צריך לשחות עם שליח הציבור באמירת "מודים" בחזרת התפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט <קטע סוף=י א/> ==דף י עמוד ב== <קטע התחלה=י ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שיש לשחות עם החזן ב"מודים", והמתין רבי זעירא עד שנתקרב לחזן כדי לשחות עמו, וכן נפסק להלכה ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_נא}} '''חובה לכרוע ולהשתחוות ברכה ראשונה ואחרונה בתפילת שמונה עשרה, ולא באמצע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כדעה זו בירושלמי שהובאה בשם רבי יוחנן, רבי מיישא ורבי סימאי, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע: כורעים בברכה ראשונה ובהודאה, בתחילתן ובסיומן, ובאמצע התפילה אין כורעים. {{שוליים|א_נב}} '''בברכת "מודים" יש לומר בפתיחתה נוסח הכולל "מודים אנחנו לך" ולהודות לה' על חסדיו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בר זבדא בשם רב שצריך לומר "מודים אנחנו לך", וכן נקבע בנוסח התפילה למעשה כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע.. {{שוליים|א_נג}} '''יש לומר בברכת "שים שלום"/"שלום רב" נוסח הכולל את כל לשונות השלום שתקנו חכמים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נהגו חכמים לומר את כל הנוסחים יחד, כדעה הראשונה שבירושלמי, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_נד}} '''בכריעה בתפילה (מודים) יש לכרוע עד שיתפקקו החוליות ולא כחרדון שגופו כורע בלבד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כדברי רבי ירמיה שהכריעה צריכה להיות בכל הגוף ולא כחרדון שראשו לא זז, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|א_נה}} '''בברכת "מודים" באיזה שלב שוחה וזוקף - יש לשחות באמירת "ברוך אתה" ולזקוף עד שלא יגיע להזכרת השם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קיג סעיף ז , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אמי בן נתן, שיש לשחות באמירת "ברוך אתה" ולזקוף קודם הזכרת השם, כדברי רבי אבין שדייק מהכתוב "מפני שמי" ולא "בשמי", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_נו}} '''ברכה הסמוכה לחברתה - האם פותחים בה ב"ברוך".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ה , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק יא, הלכה א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=י ב/> ==דף יא עמוד א== <קטע התחלה=יא א/>. ''הכרעה:'' אין פותחין ב"ברוך" בברכה הסמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, שהברכה הקודמת פוטרת אותה מפתיחה, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב"ם (הלכות ברכות פ"א ה"ה, פי"א ה"א). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד ב<span class="yerum-runnum">20</span></div> רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] סבר {{ירו"מ-ביאור|המתין וי"א נסמך}} לקרובה {{ירו"מ-ביאור|לחזן}} כדי לשוח עמו {{שוליים|א_נא}}תחלה וסוף. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ ישראל}} חמתון גחנין ומלחשין. {{ירו"מ-ביאור|ראה שהם כורעים ולוחשים}} אמר לון: מהו דין לחישה? ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|ליה הא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הדגשה|י}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] ב{{ירו"מ-הדגשה|ש}}ם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם ר}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. {{שוליים|א_נב}}{{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר {{ירו"מ-הוסר|פדית באי}}{{ירו"מ-הדגשה|פדיתה. ברוך אתה ה}}' אל ההודאות. רבי שמואל בר מינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר מינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיה מה כג]]) "כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}}: ([[דברי הימים א כט יא]]) "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך". בכל לב ובכל נפש משתחוים {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נג}}נהגין רבנן אמרין כולהון. {{ירו"מ-ביאור|נהגו חכמים לאמר ככל השיטות}} ואית דאמרי: או הדא או הדא. {{ירו"מ-ביאור|וי"א אחד מהם או זה או זה}} תני: ובלבד {{שוליים|א_נד}}שלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא, {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שלא יעשה כחרדון שגופו כורע והראש לא זז}} אלא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|פליגא דחנן בר בא}} אמר לחברייא: {{ב|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} דעביד, |אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות}} {{ירו"מ-הוסר|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד }}ואמריתה קמיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} וקם ונשק על פומי. {{שוליים|א_נה}}"ברוך אתה" שוחה; בא להזכיר את השם, זוקף. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא אמרית טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהלים קמו ח]]) "ה' זוקף כפופים" אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: לא מסתברא, אלא ([[מלאכי ב ה]]) "מפני שמי ניחת הוא" {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריך שיהיה כפוף בשם ולמה רב זקף}} אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות. לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא". קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נתן|°]] בשם רבי חמא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא בר חנינא|°]]: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מעביר. אמר לו רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: לא היה מעבירו, אלא {{ירו"מ-הדגשה|היה}} גוער ביה. אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"? {{שוליים|א_נו}}כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך". ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך". התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הרי גאולה! {{ירו"מ-ביאור|ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל.}} {{ירו"מ-הדגשה|שאומרים בהגדה אחרי בצאת ישראל ממצרים, לפני ששותים כוס שניה. הרי היא סמוכה לברכת ההלל, ולמה היא פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלא בהכרח שיאמרו הלל קדם, נמצא שפעמים שברכת גאלנו אינה סמוכה, לכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בי רבי יוסה|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: והא סופה! {{ירו"מ-ביאור|יהללוך יי אלהינו על כל מעשיך, וחסידיך צדיקים עושי רצונך, וכל עמך בית ישראל כלם ברנה יודו ויברכו, וישבחו ויפארו, וישוררו וירוממו ויעריצו, ויקדישו וימליכו את שמך מלכנו תמיד. כי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר, כי מעולם ועד עולם אתה אל. ברוך אתה יי מלך מהלל בתשבחות. שאומרים בהגדה בסופו של החלק השני של ההלל. הרי גאלנו היא הברכה החותמת את החלק הראשון של ההלל, ומפסיקים בסעודה, ואחר כך קראים חלק שני של ההלל, וחותמים ביהללוך. נמצא שהיא ברכה עצמאית על השירה, אם כך מדוע אינה פותחת בברוך}}? אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|ברכת גאלנו}} שתים הנה, {{ירו"מ-ביאור|שני חלקים לה}} אחת ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בא ואחת <span id="דף_יא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יסא כד סליק להכא חמתון גחנין ומלחשין'''. כלומר כשהגיע לארץ ישראל, שמע שהם כולם לוחשים משהו בזמן הזה. '''אמר לון: מהו דין לחישה'''? '''ולא שמיע דמר רבי חלבו ורבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן, ורבי ירמיה ורבי חנינא בשם רבי מיישא ורבי חייא בשם רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם רבי סימאי: מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות, אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''רבי אבא בר זבדא בשם רב: מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר פדית'''. '''ברוך אתה... אל ההודאות'''. '''רבי שמואל בר מינא בשם רב אחא: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף י עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ולא שמיע.''' ומתמה הש"ס ומה היא השאלה מהו דין לחישה וכי לא שמיע ליה מה דאמר ר' חלבו וכו' שנוהגין לומר כנוסחאות הללו '''או הדא.''' או נוסח הזה או הזה ולא אמרין כולהון: כהדין חרדונא כמו הצב הזה כשהוא שוחה ראשו זקוף אלא כל עצמותי וגו' ואף ראשו יהא כפוף '''מילתא דחנן בר בא פליגא.''' אהא דקדריש מכל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך דמשמע שאף בהזכרת השם צריך שיהא גם ראשו כפוף במקום שאמרו לשוח אבל ר' חנן לא ס"ל הכי אלא כהאי דאמר לחברייא בשמיה דרב והוטב זה גם בעיני שמואל דכשבא להזכיר את השם זוקף '''לא מסתברא אלא מפני שמי ניחת הוא.''' דמשמע דאף בהזכרת השם צריך שיהא שחוח וניחת '''אילו הוה כתיב בשמי ניחת.''' שפיר הוי קאמרת אבל השתא דכתיב מפני שמי הכי הוא משמע דמכבר קודם שהזכיר את השם ניחת הוא '''ר' אמי אמר ר' יוחנן הוה מעבר.''' ר' יוחנן היה מעביר אלו ששוחין יותר מדאי ור' חייא בר בא אמר לא היה נוהג ר' יוחנן להעביר בשביל כך אלא גער בהם שלא יעשו כן '''אלו ברכות שפותחין וכו'.''' תוספתא בפ"ק '''כגון ק"ש.''' כלומר ברכה הסמוכה לק"ש. וכך שנוי בתוספתא ולא גריס שם ותפילה ולפי גי' הספר י"ל דעל ברכה שלאחר ק"ש וסמוכה לתפילה קאמר דהוי כעין ברכה הסמוכה לחבירתה לאותה שלפני ק"ש דלא מיחשבא ק"ש הפסק כיון דהברכות בשבילה נתקנו '''הרי גאולה.''' ברכת אשר גאלנו שאנו אומרים לאחר הלל בלילי פסח והלא סמוכה היא לברכת הלל ואפ"ה היא פותחת בברוך '''שנייא היא.''' אשר גאלנו דהאמר ר' יוחנן בהלל אם שמע בבית הכנסת כמו שנוהגין הספרדים לאומרו אחר תפילת ערבית יצא ושוב אין צריך לברך עליו בבית והשתא לא הויא ברכת גאולה סמוכה ולפיכך תקנו אותה בפתיחה לעולם '''והא סופה.''' שהיא חותמת בברוך וקס"ד דהודאה בעלמא היא ולא הויא אלא כמטבע הקצר כברכת הפירות ואמאי חותמין בה בברכה '''א"ל שתים הנה.''' ברכת הגאולה זו לאו ברכה אחת היא אלא דכוללת שתי גאולות אחת להבא בקשת רחמים על העתיד כן ה' אלהינו יגיענו למועדים וכו' ונאכל שם מן הפסחים וכו' ואחת הודאה לשעבר אשר גאלנו וכו' ונמצאת הראשונה פותחת בברוך ואינה חותמת והשניה חותמת ואינה פותחת</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' זעירא לקרובה כדי לשוח עמו בתחילה וסוף · ר' יסא כד סליק להכא חמיתין גחנין ומלחשין אמ' לון מהו דין לחישה ולא שמיע דמר' ר' חלבו ר' שמעון בשם ר' יוחנן בשם ר' ירמיה ר' חננא ר' מיישא ר' חייא בשם ר' סימאי · ואית דאמרין ליה חבריא בשם ר' סימאי מודים אנחנו לך אדון כל הבריות אלוה התושבחות צור עולמים חי העולם יוצר בראשית מחיה המתים שהחייתנו וקיימתנו וזיכיתנו וסייעתנו וקירבתנו להודות לשמך · בא"י ל' ההודאות' ר' בא בר זבדא בשם רב מודים אנחנו לך שאנו חייבין להודות לשמך תרננה שפתי ⟨סימן הכנסה⟩ לך ונפשי אשר פדית · בא"י ל' ההודאות · ר' שמואל בר מינא בשם ר' אחא הודייה ושבח לשמך לך גדולה לך גבורה לך תפארת יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שתסמכינו מנפילותינו ותזקפינו מכפיפתינו כי אתה הוא סומך נופלים וזוקף כפופים ומלא רחמים ואין עוד מלבך · בא"י אל ההודאות · בר קפרא אמ' לך כריעה לך כפיפה לך השתחויה לך בריכה כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון לך יי' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמ' ובא' לך יי' הממלכה והמתנשא לכל לראש והעושר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל ועתה אלהינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך בכל לב ובכל נפש משתחוים כל עצמותיי תאמרנה יי' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו · בא"י ל' ההודאות · אמ' ר' יודן עהוגן רבנין אמרין כולהון · ואית דאמרין או הדא או הדא · תני ובלבד שלא ישוח יותר מדאי · אמ' ר' ירמיה ובלבד דלא יעביד כהדין חרדותא לא כל עצמותי תאמרנה יי' מי כמוך מילתא דחנן בר בא פליגא דחנן בר בא אמר לחבריא עימר לטן מילתא טבא דחמית לרב עביד ואמריתה קומי שמואל וקם ונשק על פומי · ברוך אתה שוחח כד להזכיר את השם זוקף · שמואל אמ' אנא אמרית טעמ' זוקף כפופים · אמ' ר' אמי אלא מסתברא לא מפני שמי ניחת הוא · אמ' ר' אבון אילו הוה כת' בשמי ניחת הוא יאות · לית כת' אלא מפני שמי ניחת הוא · קודם עד שלא הזכיר את השם כבר ניחת הוא · ר' שמואל בר נתן בשם ר' חמא בר חנינא מעשה באחד שסחח יותר מראוי והעבירו ר' · ר' אמי אמ' ר' יוחנן הוה מעבר · אמ' ליה ר' חייא בר בא לא הוה לאט גער · חילו ברכות שפותחין בהן בברוך · כל הברכות פותחין בהן בברוך ואם היתה ברכה סמוכה לחבירתה כגון קרית שמע ותפילה אין פותחין בהן בברוך · התיב ר' ירמיה הרי גאולה · טעייא היא דאמ' ר' יוחנן הלל אם שמעה בבית הכנסת יצא · התיב ר' אלעזר ביר' יוסה קומי ר' יוסה והא סופה · אמ' ליה שתים הנה אחת לבא ואחת</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''בר קפרא אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה'''. '''"כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון"'''. '''"לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך"'''. בכל לב ובכל נפש משתחווים. '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו"'''. '''ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. כן, אנחנו רואים שהיו כל מיני מנהגים, אבל בכל אופן בבבל כנראה לא נהגו את זה ובארץ ישראל נהגו, לכן הוא לא ידע על זה. '''אמר רבי יודן: נהגין רבנן אמרין כולהון'''. כלומר היו כאלה שאמרו את כל מה שראינו עכשיו. '''ואית דאמרי: או הדא או הדא''' - יש אומרים שאמרו או את זה או את זה כל פעם. לא בהכרח תמיד הקפידו להגיד רק שיטה אחת, אלא כל פעם אמרו דבר אחר, אבל בכל אופן תמיד אמרו משהו. '''תני: ובלבד שלא ישוח יותר מדאי'''. כלומר אדם שכורע, שלא יכרע יותר מדי. '''אמר רבי ירמיה: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא''' - שגופו כורע והראש בעצם לא זז, לא כמו חרדון יעשה. אנחנו יודעים שהחרדון מרים את הראש על הסלע, הראש יציב, אבל בעצם הגוף שלו כורע - שלא יעשה ככה. למה? כי כתוב '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך"''' - כל העצמות צריכות לזוז. '''חנן בר אבא אמר לחברייא''': אני אגיד לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות, '''ואמריתה קמיה דשמואל וקם ונשק על פומי'''- הוא נישק אותי. '''"ברוך אתה" שוחה'''; כשאומר "ברוך אתה" הוא כורע, '''בא להזכיר את השם, זוקף'''. '''שמואל אמר: אנא אמרית טעמא''' - אני אסביר לכם למה - יש פסוק כתוב '''"ה' זוקף כפופים"'''. '''אמר רבי אמי: לא מסתברא''' - זה לא הגיוני, אם אתה אומר שזאת הסיבה אז זה הפוך - '''אלא "מפני שמי ניחת הוא"''', כלומר צריך להתכופף בזכר השם. '''אמר רבי אבין: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות'''- אתה היית צודק. '''לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא"'''. כלומר, '''קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא''', וכשמזכירים את השם צריך לקום. '''רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא בר חנינא: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו רבי'''. הוא היה חזן כנראה, אז רבי העביר אותו מלהיות חזן. '''רבי אמי אמר: רבי יוחנן הוה מעביר'''. '''אמר לו רבי חייא בר אבא: לא היה מעבירו, אלא גוער ביה'''. '''אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"'''? אומרת הגמרא כעיקרון '''כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך"'''. '''ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך"'''. כלומר ברכות של קריאת שמע שאחת סמוכה לחברתה, לא פותחים בברוך. '''התיב רבי ירמיה: הרי גאולה'''! - בהגדה. כן, אנחנו היום לא נוהגים לברך על ההלל, אבל בעבר כן. בהתחלה היו מברכים על ההלל וקוראים את ההתחלה שלו, ואז באמצע ההלל היו חותכים אותו, לא אומרים את כולו ברצף - יש ברכה שנקראת גאולה, לפני שותים כוס שני. אז לכאורה הברכה הזאת היא סמוכה לברכה של ההלל, אז למה היא פותחת בברוך? '''שנייא היא, דמר רבי יוחנן: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא'''. כיוון שאם אדם היה קורא את זה בבית כנסת הוא יצא, ממילא הוא לא חייב לקרוא את זה בבית. אז לכן בעצם הברכה היא לא חובה, היא חובה למי שלא קרא את ההלל קודם. בהגדה מי שמסתכל יראה שבעצם אין ברכה בהתחלה, כיוון שכולנו קוראים את זה בבית כנסת, לכן לא כתבו ברכה בהגדה. אז כיוון שלא בהכרח שיאמרו את ההלל קודם, אף שפעמים ברכת גואלנו בעצם היא לא סמוכה, היא ברכה עצמאית, לכן תיקנו שתפתח ב"ברוך". '''התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: והא סופה'''! - הרי הברכה האחרונה, כמו שאמרנו שההלל חילקו אותו לשני חלקים. החלק הראשון לא נוהגים לברך עליו, כיוון שאומרים את ההלל בבית כנסת. אבל לאחר מכן אוכלים ואז אומרים את החלק השני של ההלל ואומרים "יהללוך". הרי לכאורה זו ברכה עצמאית, אין פה התחלה לפני כן, אז למה היא לא פותחת ב"ברוך"? '''אמר לו: שתים הנה, אחת לבא ואחת''' - ברכת גואלנו, הברכה שאומרים בכוס השנייה, שזה בעצם על החלק הראשון של ההלל - זה בעצם שתי ברכות. זה לא כמו שחשבנו, ברכה אחת שחותמת את ההלל, זה בעצם שתי ברכות, שני חלקים. כי כך חז"ל מסבירים - ההלל חילקו אותו לשני חלקים, כיוון שהחלק הראשון של ההלל הוא בעצם תודה על העבר, זה הלל על יציאת מצרים. החלק השני זה בעצם בקשה והודאה על העתיד. אז בעצם לגואלנו יש שני חלקים: חלק אחד זה ברכה על לחתום את החלק הראשון של ההלל, והחלק השני זה ברכה על מה שנגיד בהמשך. יוצא שבעצם יהללוך היא באמת ברכה סמוכה לזה, ולכן היא לא פותחת ב"ברוך". כן, אומרת כאן: "ברכת גואלנו שני חלקים לה, אחת לאבא ואחת לשעבר". כלומר, את ההלל חילקו לשניים. עד "ממצרים", שזה מדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה - זה החלק הראשון של הברכה, וכמו שאמרנו, למה היא פותחת ב"ברוך"? כיוון שאת הברכה לפני ההלל לא בהכרח יגידו - אנחנו גם לא נוהגים להגיד את זה - לא יגידו, כיוון שמי שאמר את זה בבית כנסת כבר יצא ידי חובה. אבל כיוון שכך היא פותחת ב"ברוך", והחלק השני של הברכה הוא בעצם פותח את ההלל העתידי, את החלק השני של ההלל שאומרים אותו אחרי הסעודה, שהוא הודאה על הגאולה העתידית - על זה תיקנו את החלק השני של ברכת גואלנו, ובסוף אומרים על זה את יהללוך. כלומר, בעצם זו ברכה סמוכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד א<span class="yerum-runnum">21</span></div> לשעבר. {{ירו"מ-ביאור|את ההלל חלקו לשנים. עד למעיינו מים שמדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה, ועליה החלק הראשון של הברכה, שאומר: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. את שאר ההלל שמדבר על הגאולה העתידית, אומרים אחרי הסעודה. ועליה תקנו את החלק השני של ברכת גאלנו שאומרים, כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל. ובסוף ההלל כולו, ברכת יהללוך. ולכן אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לחלק השני של ברכת אשר גאלנו.}} {{ירו"מ-ביאור|לפי תוס דף יד. הכונה שהיו מברכים על כל חלק בנפרד: על החלק הראשון ברכו לקרא, ועל החלק השני ברכו לגמור. והשאלה ששאלה הגמרא, והרי סופה — הכוונה לסוף ברכת גאלנו, והשאלה למה היא חותמת בברוך. והתשובה היא מפני שהיא ארוכה וכוללת שבח על יציאת מצרים שהיתה בעבר, ובקשה על הגאולה העתידית, ולכן תקנו שגם תחתום בברכה. ויהללוך לא פותחת בברוך אף שהיא ארוכה, לפי שהיא ברכת השבח כמו נשמת כל חי}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|ברכת}} הבדלה! {{ירו"מ-הדגשה|שאומר המבדיל בין קדש לחול. הרי היא פותחת בברוך, אף שהיא סמוכה לבורא מאורי האש}} שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] היה מכנסן. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שלא תמיד מברך בורא מאורי האש לפניה, ולכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|כשמזמנים אומרים}} "נברך"! {{ירו"מ-הדגשה|וחוזרים ואומרים "ברוך אלקינו שאכלנו משלו", ומיד אחר כך מברכים ברכת הזן. נמצא שברכת הזן סמוכה לברכת הזימון, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך". {{ירו"מ-הדגשה|נמצא פעמים שברכת הזן אינה סמוכה}}. הרי "הזן את הכל"! {{ירו"מ-הדגשה|למאן דאמר ברכת הזימון עד הזן, משמע שמי שהפסיק לזימון, מברך איתם עד הזן, וחזר לאכול. וכשמסים אכילתו, מתחיל בברכת הארץ, מ"נודה לך". ולמה ברכת נודה לך אינה פותחת בברוך}}? קשיא! הרי "הטוב והמטיב" {{ירו"מ-הדגשה|שהיא סמוכה, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה. {{ירו"מ-הדגשה|ובתחילה הייתה ברכה עצמאית, ומאוחר יותר קבועה בברכת המזון}}. {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים בגלל שהיא ברכה דרבנן עשו לה חיזוק}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו"מ-הוסר|קדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|היום! שנאמר אחרי ברכת היין, למה פותח בברוך}}? שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, {{שוליים|א_נז}}שאינו אומר "בורא פרי הגפן". והא סופה {{ירו"מ-הדגשה|של הברכה! שהרי בברכת היום, אומר: "ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו" ואחר כך אומר: "ברוך אתה ה’ מקדש השבת". נמצא שהחלק השני סמוך לראשון, ולמה פותח בברוך}}? אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|אין זה שתי ברכות, אלא ברכה אחת, ו}}טופס ברכות כך הוא. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נח}}מטבע קצר, פותח בהן ב"ברוך" ואינו חותם בהן ב"ברוך". מטבע ארוך, פותח בהן ב"ברוך" וחותם ב"ברוך". כל הברכות אחר חיתומיהן. {{שוליים|א_נט}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין אומרים ברכה פסוק. התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]] קומוי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מכיון דתימר {{ירו"מ-הדגשה|כל הברכות}} אחר חיתומיהן, {{ירו"מ-הדגשה|כך שאפילו אם טעה ואמר ברכה לא מתאימה, אם חתם נכון יצא. אז למה}} אין אומרין ברכה פסוק? {{ירו"מ-הדגשה|במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה}}. אמרין: {{ירו"מ-הוסר|חכימי}} חכים הדין טלייא, {{ירו"מ-ביאור|אמרו חכם אותו נער}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא שטעה}}. דהוא סבר, מהו אחר חיתומיהן? {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} שאם היה עומד בשחרית {{ירו"מ-הדגשה|והיה צריך לומר "יוצר אור}}", ושכח והזכיר את של ערבית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "מעריב ערבים}}", וחזר וחתם בשל שחרית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "ברוך אתה ה’ יוצר המאורות}}" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן שאל, במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה? ולא זו הכוונה}}, אלא כדאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך להזכיר ב}}כל הברכות {{ירו"מ-הדגשה|לפני הברכה החותמת}} כעין חותמותיהן. {{ירו"מ-הדגשה|ושם לא יזכיר פסוק, כיוון שקשה למצא פסוק שמדבר בדיוק באותו עניין ויכול לטעות}}. ואילין דאמרין: {{ירו"מ-ביאור|ואלו שאומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|בברכות ההפטרה: רחם על ציון כי היא בית חיינו, ולעלובת נפש תושיע ותשמח במהרה בימינו, ככתוב}} ([[ישעיהו יב ו]]) "צהלי ורוני יושבת ציון, {{ירו"מ-הדגשה|כי}} {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} {{ירו"מ-הדגשה|גדול בקרבך קדוש ישראל" וחותם "ברוך אתה יהוה משמח ציון בבניה}}" אין בו משום ברכה פסוק. {{ירו"מ-ביאור|מפני שאומר: "ככתוב: כמו שאנו אומרים בברכת המזון "ככתוב ואכלתה ושבעתה וברכתה"}} {{ירו"מ-ביאור|וי"א כיוון שכבר נהגו הכל לאמר כך}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ו"> </span> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_ס}}מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא, שנאמר: ([[דברים טז ג|דברים ראה טז ג]]) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אמר להן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גילו של ראב"ע|{{ירו"מ-הדגשה|הרי אני כבן שבעים שנה}}]] {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אף על פי שנכנס{{ירו"מ-הדגשה|תי}} לגדולה, האריך ימים. {{ירו"מ-ביאור|שבגיל שש עשרה נתמנה לנשיא והגיעה לגיל שבעים}} {{ירו"מ-הדגשה|ממה שאמר אף על פי שנכנסתי לגדולה הארכתי ימים}}, הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים. <span id="דף_יא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"א. הזכרנו שברכה, בעצם ברכה שהיא עצמאית פותחת ב"ברוך", ברכה שהיא סמוכה לחברתה היא לא פותחת ב"ברוך". ונתנו כמה דוגמאות ויש לנו כל מיני קושיות. הגמרא ממשיכה בכיוון הזה. '''התיבון: הרי הבדלה!''' אנחנו אומרים את ברכת ההבדלה מיד אחרי שמברכים בורא מאור אש. ברכת ההבדלה היא סמוכה לברכת בורא מאור אש. אז למה היא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא, '''שנייא היא, דמר רבי אבא בר זבדא: רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס'''. כלומר, רבי היה רואה אש, אומר בורא מאור אש, מביאים לו בשמים, מברך בורא עצי בשמים, לא היה כולל את הכל ביחד, ורק לאחר מכן כשהוא מגיע הביתה שם הוא עושה את הכוס. '''רבי חייא רבה היה מכנסן'''. רבי חייא תמיד היה אומר את הכל ביחד. נמצא שלא תמיד מברך בורא מאור אש לפני ההבדלה. לכן בעצם הרבה פעמים ברכת ההבדלה היא ברכה עצמאית וממילא פותחת ב"ברוך". '''התיבון: הרי "נברך"!''' כשמזמנים אומרים "נברך" וחוזרים ואומרים "ברוך שאכלנו משלו". כלומר בעצם יש פה לכאורה ברכה, ולאחר מכן אנחנו מתחילים את ברכת הזן. אז השאלה למה ברכת הזן פותחת ב"ברוך"? הרי היא סמוכה לברכת הזימון. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך"'''. כלומר, אם היה רק אדם אחד או שניים, אין ברכת הזימון, ממילא ברכת הזן היא ברכה ראשונה ולכן היא פותחת ב"ברוך". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יא עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''והרי הבדלה.''' שהיא פותחת בברוך ואף ע"פ שהיא סמוכה לברכת המאור '''שנייא היא.''' הבדלה דלאו ברכה סמוכה לחבירתה מדינא היא שהרי יכול הוא לפזרן כל ברכה וברכה בפני עצמה כמו שהיה רבי נוהג שהיה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס '''הרי נברך.''' כלומר דהקושיא על ברכת הזן היא אמאי פותחת בברוך הרי סמוכה לברכת הזימון נברך שאכלנו הויא '''שנייא היא.''' ברכת הזן שהרי אם היו שנים דליכא ברכת הזימון ולא הויא סמוכה וצריך לפתוח בברוך וכיון שלפעמים פותחת בברוך תקנו אותה בפתיחה לעולם '''הרי הזן את הכל.''' האי מקשה נמי קס"ד דכמטבע קצר הויא וא"כ אמאי חותמת בברוך הזן את הכל '''הרי הטוב והמטיב.''' שהיא פותחת בברוך והיא סמוכה לחבירתה הויא '''שנייא היא.''' דברכה שנתחדשה אח"כ היא כדאמר רב הונא שתקנו אותה על הרוגי ביתר ולהכירא תקנוה בפתיחה כאלו לא נסמכה '''הא קדושא.''' קידוש היום בשבתות ובי"ט שפותחת בברוך והא סמוכה לברכת היין היא '''שנייא היא.''' שאף היא לפעמים אינה סמוכה שהרי אם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום שאינו חוזר ומברך על היין '''והא סופה.''' קדוש היום שהיא חותמת בברוך ואמאי '''א"ר מנא.''' השתא מסיק לטעמא דכולהו ברכות לפי שטופס ברכות כך הוא כדר' יודן דכל שהוא מטבע קצר וכו' וסופה דהזן נמי לא קשיא דמטבע ארוך הויא וכן ברכת הגאולה לא צריכין לטעמא דשתי גאולו' אלא הואיל ומטבע ארוך הויא לפיכך חותם בה בברוך '''כל הברכות אחר חותמיהן.''' קס"ד דה"ק הכל הולך אחר החיתום והיינו דמקשי עלה כדלקמן '''אין אומרים ברכה פסוק.''' אין חותמין הברכה בפסוק כגון בא"י גואלינו ה' צבאות וגו' וכיוצא בזה</div> <div class="yerum-leiden-text">לשעבר · התיבון הרי הבדלה · שנייא היא דמר ר' בא בר זבדא ר' היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס · ר' חייא הבא היה מכנסן · התיבון הרי נברך · שנייא היא שאם היו שנים יושבין ואוכלין שאינן אומ' נברך · הרי הזן את הכל · קשיא · הרי ···· הטוב והמטיב · שנייא היא דמר רב הונא משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב · הטוב שלא נסרחו · והמטיב שניתנו לקבורה · הא קדושה · שנייא היא שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום ש חייב זן בורא פרי הגפן · והא סופה · אמ' ר' מנא טופוס ברכות כך הוא · אמ' ר' יודן מטבע קצור פותח בהן בברוך ואינו חותם בהן בברוך · מטבע ארוך פותח בו בברוך וחותם בברוך · כל הברכות אחר חיתומיהן הין אומ' ברכה פסוק · התיב ר' יצחק בר' לעזר קומי ר' יוסה מכיון דתימר אחר חיתומיהן יאמר ברכה פסוק · אמרין חכימי הדין עלייא דהוא סבר מהו אחר חיתומיהן שאם היה עומד בשחרית ושכח והזכיר את שלערבית וחזר וחתם בשלשחרית יצא · אמ' ר' אחא כל הברכות מעין חותמותיהן · ואילין דאמרין צהלי ורוני יושבת ציון וגו' אין בן מסיים ברכה פסוק' מתני' מזכירין יציאת מצרים בלילות אמ' להן ר' אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנ' למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך · ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות: וחכמ' אומ' ימי חייך העולם הזה · כל ימי חייך העולם הבא להביא את ימות המשיח · אעפ' שנכנס לגדולה האריך ימים · הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים</div> <div class="yerum-side">'''מכיון דתימר אחר חיתומיהן אין אומרין ברכה פסוק.''' בתמיה ובפ"ב דתענית גריס ויימר ברכה פסוק והיינו הך לפי דס"ד לפרש אחר חיתומיהן כדלקמיה '''אמרין חכימי הדין טלייא.''' בלשון תמיה חכם הוא זה הבחור דלפי סברתו הוא מקשה '''דהוא סבר.''' לפרש מהו אחר חיתומיהן דקאמר היינו לענין האי דינא שאם עמד בשחרית ביוצר אור ושכח והזכיר את של ערבית מעריב ערבים וחזר ונזכר וחתם בשל שחרית יצא וזהו אחר חיתומיהן אנו הולכין והלכך יצא ולפיכך הוא מקשה דא"כ היכי אמרת אין אומרין ברכה פסוק הרי אם חתם בשל שחרית והוא יוצר אור א"כ הברכה פסוק הוא כדכתיב יוצר אור וגו' אבל באמת לאו היינו פירושא דאחר חיתומיהן אלא כדרב אחא דאמר כל הברכות כעין חותמותיהן מענין שהוא מזכיר בסוף נוסח הברכה כך הוא חותם כגון עוזר ומושיע ומגן בא"י מגן אברהם וכן כולן ולעולם אין חותמין הברכה בפסוק '''ואילין דאמרין צהלי וגו'.''' נוהגין היו לומר אחר ברכת הפטרה פסוק הזה ואין בו משום ברכה בחותם פסוק הואיל וכבר חתם בנוסח הברכה עצמה ואינו אלא כמוסיף בדברים '''מתני' מזכירין יציאת מצרים בלילות.''' פרשת ציצית אומרים אותה בק"ש של ערבית ואע"פ שאין לילה זמן ציצית דכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לילה אומרים אותה מפני יציאת מצרים שבה '''כבן שבעים שנה.''' הייתי נראה זקן ולא זקן ממש אלא שהלבינו שערותיו יום שמינו אותו נשיא כדי שיראה זקן וראוי לנשיאות ואותו היום דרש בן זומא מקרא זה '''ולא זכיתי.''' לא נצחתי לחכמים '''גמ' אע"פ שנכנס לגדולה.''' שמינוהו לנשיא כדאמרינן לקמן פרק תפלת השחר '''האריך ימים.''' שאמר הריני כבן שבעים שנה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים.''' כדאמרי' אוי לרבנות שמקברת את בעליה ולהכי קאמר הריני כבן שבעים דאם שזכיתי לגדולה עם כל זה הארכתי ימים </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' שואלת הגמרא, '''הרי "הזן את הכל"!''' אנחנו יודעים שיש מחלוקת בגמרא. פה בירושלמי לא מופיעה כל כך המחלוקת הזאת, מופיעים רק הרמזים שלה, אבל בבבלי מוזכר שיש מחלוקת מה זה נקרא ברכת הזימון. יש דעה שאומרת שברכת הזימון זה בעצם כולל גם את ברכת הזן, כלומר הברכה הראשונה של ברכת המזון. ונניח שלושה אכלו ביחד ואחד זימן, ואז האחרים צריכים להפסיק, גם אם רוצים להמשיך לאכול, הם ממשיכים איתו את הברכה עד סוף הברכה הראשונה. לאחר מכן הם יכולים להמשיך לאכול, אבל כשהם רוצים להתחיל לברך מחדש, הם לא מתחילים מתחילת הברכה, אלא מברכים רק מהברכה השנייה. יוצא שבעצם הרבה פעמים הברכה השנייה היא הראשונה. אז למה היא לא מתחילה ב"ברוך"? עכשיו הסברנו שמספיק שלפעמים ברכה היא ראשונה, היא פותחת ב"ברוך", אז גם פה, גם הברכה השנייה הרבה פעמים היא הברכה הראשונה. אז למה בעצם היא לא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא: '''קשיא!''' כלומר, זה באמת נשאר בקושיא, הגמרא לא תירצה את זה. שואלת הגמרא, '''הרי "הטוב והמטיב"?''' זה ברכה סמוכה, היא חלק מברכות ברכת המזון, הברכה הרביעית. אז למה בעצם היא פותחת ב"ברוך"? עונה הגמרא, '''שנייא היא, דמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה'''. בהתחלה הייתה ברכה עצמאית. כלומר, בהתחלה בעצם ברכת הטוב והמטיב לא נקבעה בתוך ברכת המזון, קבעו אותה בתור ברכה עצמאית. רק מאוחר יותר קבעו אותה בתוך ברכת המזון. שואלת הגמרא, הקידוש היום - קודם כל מברכים בורא פרי הגפן ואחרי זה אומרים את הקידוש. אז למה הקידוש פותח ב"ברוך"? הרי לכאורה הוא סמוך לברכת הגפן. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, שאינו אומר "בורא פרי הגפן"'''. אנחנו יודעים לדוגמה שבערב שבת יש מקרים שבהם מותר לערוך סעודה, ואם אני יכול לערוך סעודה בערב שבת ושתה יין, אז הוא פורס מפה ומקדש, אבל בעצם הוא לא צריך לברך על היין, ישר קידוש. יוצא שבעצם לפעמים הקידוש היא הברכה הראשונה, ולכן בעצם גם פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''והא סופה?''' כלומר, הגמרא כרגע לא מבינה - יש איזה הווה אמינא שכל הברכות זה "ברוך אתה... בורא פרי הגפן", ברכות קצרות כאלה. לא בדיוק הבינו מה המבנה של ברכות ארוכות. אז הגמרא חשבה שבעצם ברכת הקידוש שהיא פותחת ב"ברוך", זה כמו... '''התיב רבי יצחק ברבי אלעזר קומוי רבי יוסה: מכיון דתימר אחר חיתומיהן, אין אומרין ברכה פסוק?''' כלומר לא אכפת לי בכלל מהברכה, אלא מה שחשוב זה החיתום - אפילו אם טעיתי ואמרתי ברכה לא רצינה, אם חתמתי נכון יצאתי. אז למה לא אומרים ברכה פסוק? במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה? '''אמרין: חכים הדין טלייא''' - על הזקנים בישיבה אמרו: בחור צעיר אבל חכם, אלא שהוא טעה, כי הוא חשב מהו "אחר חיתומיהן". הוא חשב שהכוונה שאמרו ברכה לא נכונה, כמו לדוגמה אם היה עומד בשחרית וצריך להגיד "יוצר אור ובורא חושך", ובמקום זה הוא שכח ואמר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם... המעריב ערבים" בחוכמה, כלומר בעצם הברכה של הערב, ולאחר מכן הוא חזר וחתם בשל שחרית וסיים "ברוך אתה ה' יוצר המאורות". כלומר בעצם פתח בערבית, אמר את כל הברכה של ערבית, אבל את הסיום הוא אמר "יוצר המאורות" - הברכה של הבוקר - ויצא ידי חובה. כך הוא הבין. אז לכן הוא שאל במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה, אבל בעצם לא זו הכוונה, אלא מה הכוונה? '''אלא כדאמר רב אחא: כל הברכות כעין חותמותיהן'''. כלומר ברכות ארוכות - הרי אמרנו פותח ב"ברוך" וחותם ב"ברוך", ובאמצע הוא אומר כל מיני עניינים. אז בסוף העניינים הוא צריך להוסיף משפט שהוא מעין החתימה, זו הכוונה. אז זה המשפט שלא יזכיר פסוק. עכשיו מה הסיבה? המפרשים מסבירים שקשה מאוד למצוא פסוק מתאים, אז מסתמא אנשים התבלבלו, לכן אמרו אל תגידו פסוק. '''ואילין דאמרין: "צהלי ורוני יושבת ציון" אין בו משום ברכה פסוק'''. יש שני הסברים: או בגלל שככה נהגו - כלומר בעצם אין איסור להגיד פסוק, רק חז"ל אמרו אל תגיד פסוק כי קשה מאוד למצוא. אבל אם משהו מקובל כבר בכל הציבור, נוהגים להגיד את זה קבוע, וכנראה שמצאו פסוק מתאים, אז זה בסדר. ויש אומרים שמדובר שזה לא היה בתוך הברכה אלא בחוץ, ולכן אין בעיה. אנחנו עכשיו בפרק א' הלכה ו'. '''מתני': מזכירין יציאת מצרים בלילות'''. כלומר יש עניין להזכיר את יציאת מצרים בלילות, למרות שיציאת מצרים הייתה ביום. '''אמר להן רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא'''. מה זה בדיוק "הרי אני כבן שבעים שנה"? הבבלי מספר שרצו למנות אותו להיות ראש הסנהדרין במקום רבן גמליאל, ואז הוא אמר "אני אצייד את אשתי". אשתו אמרה לו אתה הרי עדיין צעיר, ואז צמחו לו שערות שיבה ונראה כמו בן שבעים שנה. לכן כתוב "הרי אני כבן שבעים שנה" - זה חידוש. תכף נראה שבעצם הוא באמת היה בן שבעים. '''שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח'''. '''רבי אלעזר בן עזריה אף על פי שנכנס לגדולה, האריך ימים'''. אמרה הגמרא, מה זה "כבן שבעים שנה"? מה בעצם הוא רצה להגיד בזה? אמרנו בניגוד לבבלי שאומר שהוא היה בן שמונה עשרה ונראה כבר בן שבעים שנה - לא, הוא באמת היה בן שבעים שנה, והוא התגאה בזה. הוא רצה להגיד להם: תראו, למרות שנכנסתי לגדולה בגיל שמונה עשרה כשכבר התמנה להיות נשיא, האריך ימים - בגיל שבעים עכשיו. אומרת הגמרא בדיוק הפוך: מזה שהוא אומר את זה אתה מבין ש'''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים'''. אחרת מה זה? מה הגאווה בזה שהוא בן שבעים? מכאן שהגדולה מקצרת ימים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יא עמוד א''' {{שוליים|א_נח}} '''ברכה קצרה פותחת ב"ברוך" ואינה חותמת בו, וברכה ארוכה פותחת וחותמת ב"ברוך", וכל ברכה נגררת אחר חתימתה הקודמת ללא פתיחה חדשה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן נט סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה, שברכות הצמודות לחתימה שלפניהן אינן פותחות ב"ברוך". {{שוליים|א_נט}} '''האם מותר לומר פסוק מקראי בתורת ברכה, ומהו הכלל "כל הברכות הולכות אחר חיתומן".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן נט סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסה אסי שאין אומרים ברכה פסוק, אך הכלל שכל הברכות הולכות אחר חיתומן נכון דווקא כשטעה בפתיחה ולא בחתימה, כפי שהובהר בתשובת רבי יוסה לרבי יצחק בר אלעזר; וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|א_ס}} '''חובה להזכיר יציאת מצרים גם בקריאת שמע של לילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ג <קטע סוף=יא א/> ==דף יא עמוד ב== <קטע התחלה=יא ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כבן זומא, וכן פסק הרמב"ם (הל' קריאת שמע פ"א ה"ג) שמזכירים יציאת מצרים בלילות, כדעת בן זומא שהודו לו רבי אלעזר בן עזריה וחכמים בסוגיה המקבילה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד ב<span class="yerum-runnum">22</span></div> תמן {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|בלילה}} לא יתחיל {{ירו"מ-הדגשה|פרשת}} ויאמר, ואם התחיל גומר. ורבנן {{ירו"מ-הוסר|דהתם}}{{ירו"מ-הדגשה|דהכא}} {{ירו"מ-ביאור|בארץ ישראל}} אמרין: מתחיל ואינו גומר. מתניתין פליגא על רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"! {{ירו"מ-הדגשה|ולפי רבנן דהכא רק מתחיל, נמצא שלא מזכיר }}יציאת מצרים בלילות. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף שלא אמרו פרשת ציצית, היו אומרים דברים שיש בהם הזכרת יציאת מצרים, כגון}}: מודים אנחנו לך {{ירו"מ-הדגשה|ה’ אלוקינו}} שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך, {{ירו"מ-הדגשה|ומיד מלכים הצלתנו, וקרעתה לנו הים, ועשיתה לנו ניסים וגבורות על הים, ושרנו לך שירה חדשה. כן תגאלינו מיד עריצים ומיד כל הקמים עלינו, ככתוב: "כי פדה ה’ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו" ברוך אתה ה’ גאל ישראל}}. {{ירו"מ-ביאור|ולדעה שלא מזכירים יציאת מצרים בלילה, אין צריך לומר שהוצאתנו ממצרים שהיא הייתה ביום, אבל קריעת הים הייתה בלילה, והצלתנו מיד מלכים, היינו שהציל את אברהם מהמלכים, ואת יצחק ושרה מאבימלך, הכל היה בלילה, ולדעת הכל אומרים}}. מתניתא פליגא על רבנן דתמן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|א_סא}}ויאמר אינו נוהג אלא ביום. {{ירו"מ-הדגשה|משמע ש}}כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום. רבי אבא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר אחא|°]] נחית לתמן. חמיתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} מתחילין וגומרין {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}}, ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|להו}} {{ירו"מ-ביאור|והם לא שמעו על המחלוקת}} דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר. בעון קומוי {{ירו"מ-ביאור|שאלו את}} רבי אחייא ברבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחייא ברבי זעירה|°]]: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם? {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי זעירה עלה מבבל לארץ ישראל, רצו לדעת האם המשיך לנהוג כבני בבל, או שינה ונהג כמנהג ארץ ישראל}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מסתברא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מחמיר, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}ינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון. תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב, {{ירו"מ-הדגשה|אף שהזכיר בפרשת ציצית}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: מלכותו ואמונתו לעד קיימת}}. אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף {{ירו"מ-הוסר|ו}} ומכת בכורים, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: ואת בכוריהם הרגתה, ובכורך ישראל גאלתה, וים סוף להם בקעתה}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אומר: {{שוליים|א_סב}}צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|א_סג}}{{ירו"מ-הוסר|אמר }}לא הזכיר תורה {{ירו"מ-הוסר|ב}} בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קה מד]]) "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו". רבי אבא ברבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא ברבי אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או {{שוליים|א_סד}}שלא הזכיר {{ירו"מ-הוסר|ב}} בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: אם {{שוליים|א_סה}}אמר "מנחם {{ירו"מ-הוסר|ירושלים"}} ירושלם" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: בעשה ולא תעשה. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית יז ה|בראשית לך לך יז ה]]) "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה. התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ט ז]]) "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם" שנייא היא, {{ירו"מ-הדגשה|התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא, מאי דהוה מעיקרא}}. שעד שהוא אברם בחרת בו. ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה? הוא {{ירו"מ-ביאור|רק אברהם}} נצטווה עליה. ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה? שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו. ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה? {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אבותן קראו אותן בשמן. אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: ([[בראשית יז יט|בראשית לך לך יז יט]]) "וקראת את שמו יצחק". {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: ([[בראשית טז יא|בראשית לך לך טז יא]]) "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יג ב]]) "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה{{ירו"מ-הדגשה|ו}} שמו". שלמה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברי הימים א כב ט]]) "כי שלמה יהיה שמו". עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים נח ד]]) "זורו רשעים מרחם" {{ירו"מ-הדגשה|שלא נקראו עד שנולדו}}. [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ירמיהו כג ז]]) "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה. וכן הוא אומר: ([[בראשית לה י|בראשית וישלח לה י]]) "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: ([[ישעיהו מג יח]]) "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות; ([[ישעיהו מג יט]]) "הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג. משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק מאימתי</strong> ==פרק שני - היה קורא == <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שני)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שני.png|שמאל|ממוזער|100px|כולל שיעורי שמע]] {{ש}}{{ש}} <div class="yerum-bm-print"> '''תמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר'''. כלומר בבבל היו אומרים שלא יתחיל פרשת ציצית כיוון שהיא לא נוהגת בלילה. הרי כמו שאמרנו ציצית לא נוהגת בלילה, ממילא אין עניין לקרוא פרשת ציצית. אז בבבל אמרו אל תתחיל, אבל אם כבר התחלת להגיד את הפסוק הראשון, תגיד את כולה. '''ורבנן אמרין: מתחיל ואינו גומר''' - כלומר בארץ ישראל היו אומרים רק את הפסוק הראשון. אומרת הגמרא '''מתניתין פליגא על רבנן דהכא: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"!''' כלומר המשנה שלנו חולקת על החכמים של ארץ ישראל. הרי מה כתוב במשנה - מזכירים את יציאת מצרים בלילות. עכשיו אם אתה אומר שאומרים רק את הפסוק הראשון, הרי בפסוק הראשון כתוב שמשה דיבר אל בני ישראל - אין שם שום עניין מיציאת מצרים. '''רבי אבא ורב יהודה בשם רב: מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך'''. אין בזה בעיה - נכון, הם לא הזכירו את פרשת ציצית כי הם לא הזכירו את כולה, רק את הפסוק הראשון, אבל הם דאגו להגיד משפטים שיש בהם עניין יציאת מצרים. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רבנן דתמן: ויאמר אינו נוהג אלא ביום. כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום'''. כלומר יש ברייתא שחולקת על חכמי בבל, שהם אמרו שאומרים את כל פרשת ציצית. אז איך אתה אומר את זה בלילה? </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תמן.''' בבבל אמרין לא יתחיל פ' ויאמר בלילה אבל אם התחיל גומר ורבנן דהכא אמרין מתחיל ואינו גומר ואינהו מפרשי להמתני' דקתני מזכירין יציאת מצרים בלילות כדרב דאחר שהתחיל בתחילת הפרשה אומר מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים וכו' כדמסיק '''מתני' פליגא על רבנן דתמן ויאמר אינו נוהג אלא ביום.''' כדתנן לקמן בפ"ב וקשיא לרבנן דתמן דס"ל דגומר כל הפרשה ומשני דה"ק כל פ' ויאמר אינו נוהג אלא ביום שהרי בהתחלתה כתובה מצות ציצית ואינה נוהגת בלילה ולפיכך אינהו דאמרי לא יתחיל אבל אם כבר התחיל ואמר ועשו להם ציצית גומרה משום יציאת מצרים שבה '''חמיתון.''' ראה אותן נוהגין לכתחילה להתחיל ולגמור ותאמר הש"ס ולא שמיע דתמן אמרין לא יתחיל וכלומר דלא כדשמעינן לעיל דרבנן דתמן ס"ל דלא יתחיל לכתחילה '''היך הוה אבוך נהוג עביד.''' משום דר' זעירא עלה מבבל לא"י ולפיכך שאלו אם היה נוהג כאן כרבנן דהכא או כמנהגו בתחילה כרבנן דתמן '''מסתברא דר' יוסה.''' כמו שאמר ר' יוסה מפני שר' זעירא היה נוהג להיות מחמיר על עצמו כמו דאינון מחמירין בבבל והיה מתנהג כוותייהו '''צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב.''' מפני שיש בה הודאה על החסד שעשה עם אבותיכו ועמנו '''מלכות.''' מלכותו ואמונתו לעד קיימת ומלכנו מלך אבותינו. צריך להזכיר את כולן. ככולהו תנאי וצריך ג"כ לומר צור ישראל וגואלו כדי לסמוך גאולה לתפילה: אם לא הזכיר תורה בברכת הארץ על המזון '''שנייא היא.''' התם דקמסדרו לשבחיה דרחמנא מה דהוה מעיקרא שעד שהוא אברם בחרת בו ושמת שמו אברהם '''ודכוותה.''' נימא נמי הקורא לשרה שרי עובר בעשה '''הוא.''' בלבד נצטווה עליה דכתיב לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה אבל גביה כתיב ולא יקרא עוד שמך אברם לא יקרא כלל '''שני.''' שם השני ישראל ניתוסף לו להיות לשם העיקר ושם הראשון יעקב לא נעקר ממנו '''עד כאן בצדיקים.''' הוא דמצינו שנקראו בשמם עד שלא נולדו אבל ברשעים זורו רשעים מרחם ולא יזכר שמם וישמעאל תחילתו צדיק כדדרשינן מבאשר הוא שם וכן אמרינן שעשה תשובה בסוף ימיו '''שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבא.''' והלכך לא דריש לקרא דלמען תזכור כדדרשי חכמים במתני': הדרן עלך מאימתי</div> <div class="yerum-leiden-text">תמן אמרין לא יתחיל ויאמר ואם התחיל גומר · ורבנן דהתם אומרין מתחיל ואינו גומר · מתניתין פליגא על רבנן דהכא מזכירין יציאת מצרים בלילות · ר' בא רב יהודה בשם רב מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים ופדיתנו מבית עבדים להודות לשמיך · מתניתא פליגא על רבנן דתנין ויאמר אינו נוהג אלא ביום כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום · ר' בא בר אחא נחית לתמן חמיתון מתחילין וגומרין ולית שמיע דתמן אמרין לא יתחיל ויאמר ואם התחיל גומר · ורבנן דהכא אמרין מתחיל ואינו גומר · בעון קומוי ר' אחייא בר זעירא היך הוה אבוך נהוג עביד כרבנן דהכא או כרבנן דהתם ר' חזקיה אמ' כרבנן דהכא · ר' יוסה אמ' כרבנן דהתם · אמ' ר' חנינא מסתברא דר' יוסה דר' זעירא מחמיר ויען מחמרין והוא עבד נהיג דכוותהון · תני הקורא את שמע בבוקר צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב · ר' או' צריך להזכיר בה מלכות · אחרים אומ' צריך להזכיר בה קריעת יה סוף ומכת בכורים · ר' יהושע בן לוי אמ' צריך להזכיר את כולן וצריך לומ' צור יש' וגואלו ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמ' לא הזכיר תורה בארץ מחזירין אותו · מה טעם ויתן להם ארצות גוים · מפני מה · בעבור ישמרו חוקין ותורותין ינצורו · ר' בא בר אחא בשם ר' אם לא הזכיר ברית בארץ או שלא הזכיר בבונה ירוש' מלכות בית דוד מחזירין אותו · אמ' ר' אילא אם אמ' מנחם ירוש' יצא · בר קפרא אמ' הקורא לאברהם אברם עובר בעשה · ר' לוי אמ' בעשה ולא תעשה לא יקרא עוד את שמך אברם הרי בלא תעשה · והיה שמך אברהם הרי בעשה · התיבון הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם · אתה הוא יי' הלהים אשר בחרת באברם · שנייא היא שעד שהוא אברם בחרת בו · ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה הוא נצטוה עליה · ודכוותה הקורא לישרל יעקב עובר בעשה · שיני ניתוסף לו הראשון לא נעקר ממנו · ולמה נשתנה שמו שלאברהם ושמו שליעקב ושמו שליצחק לא נשתנה · אילו אבותן קראו אותן בשמן · אבל יצחק הקבה' קראו יצחק שנ' וקראת את שמו יצחק · ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואילו הן יצחק וישמעאל ויאשיהו ושלמה · יצחק וקראת את שמו יצחק · ישמעאל דכת' וקראת את שמו ישמעאל יאשיהו הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו · שלמה כי שלמה יהיה שמו · עד כדון בצדיקים · ברשעים זורו רשעים מרחם · בן זומא או' עתידין הן יש' שלא להזכיר יציאת מיצרים לעתיד לבוא ומה טעם לכן הנה ימים באים נאם י'י לא יאמר עוד חי י'י אשר העלה את בני יש' מארץ מצרים כי אם חי י'י אשר העלה ואשר הביא את זרע בית יש' מארץ צפון · אמרו לו לא שייעקר יציאת מצרים אלא מצרים מוסף על המלכיות · מלכיות עיקר ומצרים טפילה · וכן הוא או' לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם יש' יהיה שמך · אמרו לא שייעקר שם יעקב אלא יעקב מוסף על ישראל · ישראל עיקר ויעקב טפל · וכן הוא או' אל תזכרו ראשונות אילו המצריים · וקדמוניות אל תתבוננו אילו המלכיות · הנני עושה חדשה עתה תצמח זו שלגוג · משלו משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו · התחיל מספר מעשה הזאב ואחר כך פגע בו הארי · וניצל מידו · שכח מעשה הזאב התחיל מספר מעשה הארי · ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו · שכח מעשה שניהם והתחיל לספר מעשה הנחש · כך היו יש' הצרות האחרונות משכחות את הראשונות</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי אבא בר אחא נחית לתמן. חמיתון מתחילין וגומרין''', כלומר רבי אבא בר אחא ירד לבבל וראה שכולם מתחילים וגומרים לכתחילה, '''ולא שמיע דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר'''. כלומר הם בכלל לא ידעו שהייתה מחלוקת בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל, ותמיד היו אומרים את הכל. '''בעון קומוי רבי אחייא ברבי זעירה: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם?''' כלומר שאלו את רבי אחייא הבן של רבי זעירא - הרי רבי זעירא עלה מבבל, אז שאלו אותו האם הוא נהג כרבנן דהכא בארץ ישראל או כרבנן דהתם בבבל. '''רבי חזקיה אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא: מסתברא דרבי יוסה, דרבי זעירא מחמיר, וינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון'''. כלומר מסתמא שהוא נהג להחמיר, וגם בני בבל מחמירים - שאם מתחילים גומרים את הכל. '''תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב'''. כלומר, למרות שהוא מזכיר בפרשת ציצית עניין יציאת מצרים, בכל זאת באמת ויציב הוא גם מזכיר את יציאת מצרים. '''רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות'''. אנחנו נוהגים להגיד "מלכותו וראותו התקיימת" בתוך אמת ויציב. '''אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכת בכורים. רבי יהושע בן לוי אומר: צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו'''. אנחנו האשכנזים נוהגים להגיד "צור ישראל" כמו הבבלי, אבל הירושלמי אומר צריך להגיד "צור ישראל וגואלו". '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: לא הזכיר תורה בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו'''. בברכת הארץ בברכת המזון צריך להזכיר גם תורה. '''מה טעם? "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו"'''. בעצם ההבטחה לארץ זה כנגד התורה, לכן צריך להזכיר בברכת הארץ גם את העניין של התורה. '''רבי אבא ברבי אחא בשם רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו'''. כלומר צריך להזכיר גם ברית על הארץ, כי הרי נכרתה ברית על הארץ, וגם בבונה ירושלים צריך להזכיר את מלכות בית דוד, ואם הוא לא אמר זאת מחזירים אותו. '''אמר רבי אילא: אם אמר "מנחם ירושלם" יצא'''. זה גם מספיק טוב. '''בר קפרא: הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי אמר: בעשה ולא תעשה. "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה'''. '''התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם"''' - איך הם קראו לו כך? '''שנייא היא, שעד שהוא אברם בחרת בו'''. כלומר בעצם הנביא מסדר את השבח של הקדוש ברוך הוא, איך שהוא בחר באברם כשהוא היה אברם, ולאחר מכן קרא לו אברהם. שואלת הגמרא, '''ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה?''' ואומרת לא - '''הוא נצטווה עליה'''. כלומר רק אברהם נצטווה לקרוא לה שרה ולא שרי, אבל כל האחרים יכולים לקרוא לה שרי. שואלת הגמרא עוד כיוצא בזה, '''ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה?''' ועונה לא - '''שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו'''. כלומר ליעקב יש בעצם שני שמות, יעקב וישראל. שואלת הגמרא אבל '''ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה?''' אומרת הגמרא '''אלו, אבותן קראו אותן בשמן'''. כלומר לאברם וליעקב האבות שלהם קראו להם, '''אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: "וקראת את שמו יצחק"'''. כיוון שהקדוש ברוך הוא קרא לו שם, ממילא אין מקום להחליף את זה. '''ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו: "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה שמו". שלמה: "כי שלמה יהיה שמו"'''. '''עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים: "זורו רשעים מרחם"'''. כלומר צדיקים הקדוש ברוך הוא קורא להם כבר לפני הלידה, אבל רשעים לא נקראים עד שהם לא נולדים, רק ביציאה מהרחם. '''בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה'''. כלומר הגאולה האחרונה, החזרה מהגלות, על זה ידברו - זה יהיה העיקר, ויציאת מצרים תהיה טפלה. '''וכן הוא אומר: "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות'''. כלומר בגאולה האחרונה גם שם המלכויות יישכח. '''"הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג''' - כלומר בגוג ומגוג תישכח גם המלכות. '''משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות'''. הדרן עלך פרק מאימתי, אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יא עמוד ב''' {{שוליים|א_סא}} '''האם מותר להתחיל לקרוא פרשת "ויאמר" של קריאת שמע בלילה לכתחילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ציצית, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן יח סעיף א , סמ"ג עשין כו. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן דהכא שאף לכתחילה מתחיל, כדעת אבוה דרבי אחייא שנהג כמותם; הרמב"ם והשו"ע פסקו שקוראין פרשת ציצית בלילה אף שאינה נוהגת ביום דווקא, וכן נהגו למעשה, בניגוד לדעה המחמירה שלא להתחיל כלל. {{שוליים|א_סב}} '''יש להזכיר יציאת מצרים בברכת "אמת ויציב" ולחתום בה "צור ישראל וגואלו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן סו סעיף י. ''הכרעה:'' נפסק כרבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי שצריך להזכיר את כולן ולומר "צור ישראל וגואלו", כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|א_סג}} '''מי שלא הזכיר תורה בברכת הארץ בברכת המזון חייב לחזור ולברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן קפז סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי, שהמזכיר ארץ ותורה כדכתיב "ויתן להם ארצות גוים... בעבור ישמרו חוקיו" חייב לחזור, וכך הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|א_סה}} '''הקורא לאברהם "אברם" עובר בעשה ולא תעשה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ד <קטע סוף=יא א/> הדרן עלך פרק מאימתי א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי לוי שהעובר על כך עובר בעשה ולא תעשה, שכן פסק כך הרמב"ם והשו"ע להלכה. </div> </div> 536xt2rfyyn0qffueleqrzzbcxfmc6p 3083816 3083815 2026-09-18T12:36:35Z מאירושולי 35234 3083816 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק ראשון — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div> {{מתני'|ברכות א א}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פתיחת המסכת|מאימתי קורין]] את שמע בערבין? {{שוליים|א_א}}משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|א_ב}}עד חצות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים|א_ג}}עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ד}}הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ה}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}כל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע בבית הכנסת|אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן]] תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי"}}: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת. ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין. ===<span id="דף_א_ב"></span>=== <div class="yerum-bm-print"> בעזרת השם אנחנו מתחילים מסכת ברכות, סדר ירושלמי. המשנה הראשונה פותחת בשאלה מתי קוראים את שמע בערב. אנחנו יודעים שבתורה, בפרשת קריאת שמע נאמר "דברת אמם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". מכאן למדו חז"ל שיש מצווה לקרוא קריאת שמע בזמן השכיבה בערב ובזמן הקימה בבוקר. והמשנה שואלת מתי קורין שמע בערבין. הגמרא הבבלי שואלת למה בעצם מתחילים דווקא משמע בערבין, ויש שני תירוצים. תירוץ אחד שכך נאמר בפסוק "בשכבך וקומך" לכן מתחילים מהערב, ותירוץ אחר שכיוון שכל דבר ביהדות מתחיל מהערב, כמו שאנחנו יודעים כתוב בתורה "ויהי ערב ובוקר יום אחד". הגר"א קובר בעצם למה מתחילים מהמצווה הזאת דווקא? יש יותר ממצוות. למה דווקא קריאת שמע של ערבית? הוא מסביר שבעצם זה המצווה הראשונה שיהודי פוגש בחיים, כיוון שהיהודי נהיה בגיל שלוש עשרה בן מצוות, וכבר מבערוב המצווה הראשונה שהוא פוגש זה קריאת שמע של ערבית. בכל אופן, המשנה שואלת מתי קורין את שמע בערבין, כלומר מתי נקרא זמן שכיבה שאפשר להתחיל לקרוא קריאת שמע? והמשנה עונה: '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. גם כאן הבבלי מסביר שלכאורה היה צריך להגיד לנו זמן מוגדר, להגיד צאת הכוכבים או משהו בסגנון. למה המשנה אמרה משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן? זו דרך של התנא. יש הלכות שהן מאוד רגילות - קריאת שמע אומרים הרי כל יום. ויש הלכות פחות מוכרות, פחות רגילות, ולא רצו שישכחו אותן, לכן בעצם שתלו אותן בתוך ההלכות הרגילות. אז בעצם שהמשנה אומרת לנו משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, היא דרך אגב מלמדת אותנו שגם הכוהנים - כוהן שהיה טמא וטבל, מותר לו לאכול תרומה כבר מבערוב, כבר בצאת הכוכבים, וגם במקרה שהכוהן הזה היה טמא בטומאה כזאת שצריך אחרי זה למוחרת להביא קורבן, כמו לדוגמה זב גדול שאנחנו יודעים שאחרי שהוא סופר שבעה נקיים הוא טובל ואז מחכה לערב שמש, ולמוחרת ביום השמיני הוא מביא קורבן, או יולדת, או מצורע. אז באה המשנה לחדש לנו שבעצם הוא לא צריך לחכות עד למוחרת כדי לאכול תרומה. מה שבעצם "ביאת שמשו מעכבתו מלאכול תרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול תרומה". בעצם צאת הכוכבים זה הזמן שבו יכול לאכול תרומה, והכפרה - הקורבן - זה מה שרק מאפשר לו להיכנס למקדש ולאכול קודשים, אבל תרומה הוא יכול לאכול כבר בצאת הכוכבים. ועד מתי? כלומר, עד מתי נקרא בשכבך? '''עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר'''. כלומר, לפי רבי אליעזר מה שכתוב בתורה "בשכבך" הכוונה זמן שאנשים הולכים לישון, ואנשים הולכים לישון בחלק הראשון של הלילה. אם זה שליש הלילה או רבע לילה נראה בהמשך, אבל בכל אופן זה בחלק הראשון של הלילה. '''וחכמים אומרים: עד חצות'''. חכמים יש להם איזו שיטה, תכף נבין אותה - כרגע היא לא כל כך מובנת, מה העניין של עד חצות. '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר רבן גמליאל גם כן מאוד מובן. הוא אומר מה שכתוב "בשכבך" הכוונה הזמן שישנים שזה כל הלילה. אז רבי אליעזר סובר זמן שהולכים לישון, רבן גמליאל סובר זמן שישנים. עכשיו מה זה בדיוק חכמים? הגמרא תכף תסביר לנו שבעצם חכמים עשו הרחקה. כלומר הם מודים לרבן גמליאל שבעצם "בשכבך" הכוונה כל זמן שישנים, רק הם פחדו שבן אדם יבוא מהעבודה, יהיה עייף, יגיד אוקיי, אני אוכל טיפה, אלך לישון וכשאני אתעורר אני אתפלל, ואז בעצם הוא יתעורר בבוקר. לכן אמרו עד חצות '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. והמשנה מספרת לנו מעשה: '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. כלומר בניו של רבן גמליאל באו מבית המשתה, היה להם איזו סעודת חתנים משהו בסגנון, ועבר חצות והם לא קראו קריאת שמע. הם באו לאבא שלהם, אמרו לו "לא קראנו שמע, מה עושים?" עכשיו, הרי הם ידעו מה אבא שלהם אומר. כלומר, השאלה שלהם הייתה: אתה אמנם סובר שמותר עד הבוקר, אבל חכמים חולקים עליך, חכמים אומרים עד חצות, ויחיד ורבים הלכה כרבים. או שבעצם חכמים מודים לך, אלא כל מה שהם אמרו זה רק הרחקה, אבל בעצם בדיעבד גם הם מסכימים שאפשר לקרוא עד עלות השחר. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. כלומר, באמת ההלכה כמותי וחכמים מודים לי. '''ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. זאת אומרת, בעצם כל דבר שנוהג חלק מהלילה בעצם מצוותו כל הלילה, וחכמים אמרו רק עד חצות כדי להרחיק את האדם מעבירה. כדוגמה יש לנו '''הקטר חלבים ואיברים'''. אנחנו יודעים שהקטר חלבים ואיברים - קורבנות ששחטו וזרקו את הדם שלהם ביום, הרי אסור לשחוט בלילה, אסור לזרוק את הדם בלילה. אם שחטו ביום אז את האיברים והחלבים מותר להקטיר כל הלילה. אז גם כן אנחנו רואים - נוהג חלק מהלילה, נוהג כל הלילה. שם בעצם חכמים לא גזרו שום דבר כיוון שהכוהנים זריזים, אבל הוא רק רצה להראות לנו בעצם שדבר שנוהג חלק מהלילה מצוותו כל הלילה. '''וכל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר יש לנו קודשים - הגמרא אומרת שהכוונה קודשים קלים, לא קודשי קודשים, כי בהם באמת גם כן לא גזרו. אבל קודשים קלים שנאכלים ליום אחד - אנחנו יודעים לדוגמה ששלמים נאכלים לשני ימים ולילה, אבל יש שלמים מסוימים כמו שלמי תודה ושלמי נזיר, הם נאכלים רק ליום אחד. יש הסבר יפה שמסביר למה קורבן תודה נאכל רק ליום אחד. יותר מזה, גם מביאים איתו ארבעים לחמים, כלומר ארבעה סוגי לחמים - עשר חמץ ועוד שלושה סוגים, עשר מכל אחד, סוגי מצות. מה הרעיון? הרעיון הוא שכיוון שבן אדם מביא קורבן תודה, קרה לו איזה נס או משהו כזה, אז התורה רצתה שהוא יפרסם את הנס. אז אמרו לו טוב, תבוא, תאכל את זה תוך יום אחד, אין לך זמן, מהר מאוד צריך לאכול את זה. אתה גם מביא הרבה מאוד לחמים, ככה ודאי הוא יזמין חברים ויפרסם את הנס שלו, וכן הנזיר, גם כן יוצא לפרסם מה הסיבה שהוא התנזר. אז בכל הדברים האלה, כמו בקריאת שמע ובקודשים שחלים ליום אחד, חכמים אמרו עד חצות. '''אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. כלומר מצד הדין היה מותר עד הבוקר, אבל חכמים אמרו עד חצות כדי שבן אדם לא יגיד יש לי זמן, ואז בעצם ילך לישון, יתעורר מאוחר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף א עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' מאימתי קורין את שמע בערבין.''' תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך וה"ק זמן קריאת שמע דשכיבה אימת '''משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן.''' כהנים שנטמאו וטבלו אין יכולין לאכול בתרומה עד שיעריב שמשן והיינו עד צאת הכוכבים והא דלא קתני משעת צאת הכוכבים מילתא אגב אורחיה קמ"ל שאם נטמאו הכהנים בטומאה שטהרתן תלויה בקרבן כגון זב ומצורע אין כפרתן מעכבן מלאכול בתרומה דכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים ומוקמינן בפ' הערל דהאי קרא בתרומה איירי ודרשינן ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה. ואע"ג דתנינן להא בהדיא בפ' י"ד דנגעים העריב שמשו אוכל בתרומה אורחיה דהתנא לאשמעינן בקצרה אף למאי שמפורש במקום אחר '''עד סוף האשמורת הראשונה.''' זהו שליש הראשון של לילה שהלילה נחלקת לשלשה משמרות ומכאן ואילך לא מיקרי תו זמן ק"ש דשכיבה ולא קרינן ביה בשכבך ומקמי צאת הכוכבים נמי לא דאכתי יממא הוא ולאו זמן שכיבה '''עד שיעלה עמוד השחר.''' דכל הלילה מיקרי זמן שכיבה והלכה כר"ג לפי שלדינא גם חכמים מודו ליה ולא אמרו חכמים עד חצות אלא כדי להרחיק את האדם מן העבירה שדלקמן. ומיהו לכתחילה משהגיע עונת קריאת שמע של ערבית אסור לאדם לסעוד וכל שכן לישן עד שיקרא קריאת שמע ויתפלל '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה.''' בני רבן גמליאל שמעינהו לרבנן דאמרי עד חצות וה"ק ליה הא דאמרי רבנן עד חצות דוקא קאמרי ותו לא ופליגי עלך ויחיד ורבים הלכה כרבים או דילמא רבנן כוותך סבירא להו והא דאמרי עד חצות לסייג הוא דקאמרי ואמר להו אין רבנן כוותי ס"ל ומשום סייג הוא דקאמרי וחייבים אתם לקרות '''ולא זו בלבד.''' כולא מילתא דר"ג היא דאמר לבניו '''הקטר חלבים.''' של כל הקרבנות '''ואיברים.''' של עולת תמיד של בין הערבים והוא הדין לכל אברי העולה שנזרק דמן ביום '''מצותן.''' להעלות כל הלילה דכתיב היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר '''אם כן למה אמרו חכמים.''' בכל אלו עד חצות</div> <div class="yerum-leiden-text">בסימך רחמנא וחננו · מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן עד סוף האשמורת הראשונה דברי ר' ליעזר · וחכמ' אומ' עד חצות · רבן גמל' או' עד שיעלה עמוד השחר · מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו לא קרינו את שמע אמ' להן אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות · לא זו בלבד אמרו אלא כל שאמרו חכמ' עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר · הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר · כל הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר · אם כן למה אמרו חכמ' עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה · מאימתי קורין את שמע בשחרין משיכיר בין תכלת ללבן · ר' ליעזר או' בין תכלת לכרתן עד הנץ החמה · ר' יהושע או' עד שלש שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות · הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה · בית שמי או' בערב כל אדם יטו ויקרו ובבוקר יעמודו שנ' ובשכבך ובקומך · ובית הלל אומ' כל אדם קורין כדרכן שנ' ובלכתך בדרך · אם כן למה נאמ' ובשכבך ובקומך · בשעה שבני אדם שוכבין ובשעה שבני אדם עומדין · בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה · אחת ארוכה ואחת קצרה · מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר · לקצר אינו רשאי להאריך · לחתום אינו רשאי שלא לחתום · שלא לחתום אינו רשאי לחתום · מזכירין יציאת מצרים בלילות · אמ' להן ר' לעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנ' למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך · ימי חייך הימים · כל ימי חייך הלילות · וחכמ' אומ' ימי חייך העולם הזה · כל להביא ימות המשיח · סליק מתני' מאימתי קורין את שמע בערבין וגומ' · אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן · תני ר' חייא משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת · ותני עלה קרובים דבריהן להיות שוין</div> <div class="yerum-side">'''וכל הנאכלין ליום אחד.''' כגון תודה וחטאת ואשם וכיוצא בהן שהן נאכלין ליום ולילה זמן אכילתן עד שיעלה עמוד השחר והוא המביא לידי נותר '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה.''' שלא יבא לאכלן אחר שיעלה עמוד השחר ויתחייב כרת וכן להקטיר החלבים אחר כך והן כבר נפסלו בלינה אם היו למטה מן המזבח לאפוקי אם היו על המזבח אין לינה מועלת בראש המזבח לחד מאן דאמר בפרק ט' דזבחים וכן בקריאת שמע שלא יאמר עדיין יש לי שהות לקרות ובתוך כך תעבור עונתה '''גמ' אנן תנינן.''' במתני' משעה שהכהנים וכו' סתמא וליכא תנא במתני' דפליג עלה בהתחלת זמנה '''תני ר' חייא.''' בתוספתא ריש מכלתין דאיכא דפליגי בהא דגרסינן שם מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שבני אדם נכנסין לאכול פיתן בערבי שבתות דברי רבי מאיר וחכמים אומרים משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן סימן לדבר צאת הכוכבים '''ותני עלה קרובים דבריהם להיות שוין.''' אף על גב דלאו חד שיעורא ממש הוא מכל מקום קרובין דבריהן להיות שוין דזמן דבני אדם בערבי שבתות אינו כל כך רחוק מזמן דכהנים מותרין לאכול בתרומתן</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אומרת הגמרא: '''אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. כלומר, במשנה אמרנו שמותר לקרוא משעה שכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן. '''תני רבי חייא: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת'''. אנחנו יודעים שבליל שבת אדם ישן, הוא מפחד שהנר יכבה, לכן הוא אוכל יותר מוקדם מאשר ביום רגיל. '''ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין'''. כלומר, יש איזו ברייתא שאומרת שהזמן שרבי חייא אמר - בן אדם נכנס לאכול בליל שבת - או הזמן שהמשנה אמרה - כוהנים נכנסים לאכול בתרומתן - זה בערך אותו זמן. כלומר, שניהם פחות או יותר יוצאים בזמן צאת הכוכבים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף א עמוד א''' {{שוליים|א_א}} '''זמן קריאת שמע של ערבית מתחיל משעת כניסת הכהנים לאכול בתרומה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף א , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר לענין תחילת הזמן (משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן), שכן זמנה מתחיל משעת צאת הכוכבים כדבריו, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_ב}} '''זמן קריאת שמע של ערבית מדאורייתא כל הלילה, אך חכמים הקדימוהו לחצות כדי להרחיק אדם מן העבירה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא לעניין הדין דאורייתא שזמנה כל הלילה, אך למעשה הכרעה כרבן גמליאל לכתחילה כדי להרחיק אדם מן העבירה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_ג}} '''זמן קריאת שמע של ערבית מדאורייתא עד עלות השחר, אף שמדרבנן תקנוה עד חצות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שכל שאמרו חכמים "עד חצות" מצוותו עד עלות השחר, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע; הבבלי (ברכות ט.) מסכים לדין זה. {{שוליים|א_ד}} '''הקטרת חלבים ואיברים על גבי המזבח כשרה כל הלילה עד עלות השחר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק ד, הלכה ב , סמ"ג עשין קפג. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שמצוותן עד שיעלה עמוד השחר, וכן פסקו הרמב"ם והסמ"ג. {{שוליים|א_ה}} '''זמן אכילת קדשים הנאכלים ליום אחד — עד מתי מותרת אכילתם בלילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י, הלכה ח , <קטע סוף=א א/> ==דף א עמוד ב== <קטע התחלה=א ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שמצוות אכילתן עד חצות לילה, אף שמדאורייתא הזמן עד עלות השחר, גזרו חכמים להרחיק את האדם מן העבירה, וכך פסק הרמב"ם.. {{שוליים|א_ז}} '''מי שמסופק אם בירך ברכת המזון חייב לחזור ולברך, ומי שמסופק אם התפלל אינו חוזר ומתפלל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי לענין ברכת המזון שחוזר ומברך מפני שהיא דאורייתא ("ואכלת ושבעת וברכת"), אך לענין תפילה נפסק כרבי יוחנן שחוזר ומתפלל בתנאי של נדבה, שהרי הבבלי (ברכות כא ע"א) פסק כמותו נגד הירושלמי.. {{שוליים|א_ח}} '''מי שמסופק אם קרא קריאת שמע חוזר וקורא, ומי שהתפלל ומסופק אם התפלל חוזר ומתפלל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כהכרעת הירושלמי "הדא אמרה" - הספק מחייב חזרה, שאין תפילה מפסדת (=אין בחזינה משום איסור), ומקל וחומר ממקרה בין השמשות שהוא ספק ובכל זאת צריך לקרות. {{שוליים|א_ט}} '''מי שנסתפק לו אם קרא קריאת שמע אם לאו, האם צריך לקרות שוב.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן סז , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק שספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות, מפני חשש ביטול מצוות קריאת שמע דאורייתא, כלשון הירושלמי "ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|א_י}} '''כמה כוכבים נדרשים לקביעת צאת/בין השמשות ותוצאותיהם ההלכתיות בשבת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה ד , רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף א <קטע סוף=א ב/> ==דף ב עמוד א== <קטע התחלה=ב ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי: כוכב אחד – יום ודאי (חייב); שני כוכבים – ספק לילה (ספק חייב, מביא אשם תלוי בערב שבת, חטאת במוצאי שבת); שלושה כוכבים – לילה ודאי (פטור בערב שבת, ובמוצאי שבת פטור לגמרי); הרמב"ם והשו"ע פסקו כך להלכה בהלכות שבת ותרומות.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div> אתא חמי, {{ירו"מ-ביאור|בא וראה}} משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא הוא, ועם כוכביא הוא. {{ירו"מ-ביאור|מיד בצאת הכוכבים}} משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} שעה ותרתי ליליא הוא. {{ירו"מ-ביאור|הרי כבר לילה לפחות שעה או שעתים}} ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} קרובים דבריהן להיות שוין? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, {{ירו"מ-ביאור|בכפרים קטנים}} דאורחיהון מסתלקא {{ירו"מ-ביאור|שמסיימים מלאכתם}} עד דהוא {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא. {{ירו"מ-ביאור|שעדין יום}} {{ירו"מ-הדגשה|ומתפללים ערבית מוקדם ונכנסים לאכל מקדם}}, דצדי לון מיקמי חיותא. {{ירו"מ-ביאור|מפחד החיות}} תני: {{שוליים|א_ו}}הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{ירו"מ-הוסר|שלתורה}} תורה. {{ירו"מ-הדגשה|דתפילות באמצע תקנום}}. {{ירו"מ-ביאור|ששלושת התפילות מוקמו בין שני קריאות שמע: קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה של שחרית, שמונה עשרה של מנחה, שמונה עשרה של ערבית, קריאת שמע של ערבית}} {{ירו"מ-הדגשה|ועיקר קריאת שמע של ערב זה על המיטה. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|א_ז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ספק קרא שמע|ספק בירך על מזונו ספק לא בירך]] צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|שהיא דבר תורה}}, דכתיב ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת". ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל. ודלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: {{שוליים|א_ח}}ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת. ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? נשמענה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. וקודם לכן לאו ספק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי קודם לכן זה בין השמשות שהוא ספק מן הלילה ספק מן היום}}, ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} צריך לקרות! הדא אמרה {{שוליים|א_ט}}ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: סימן לדבר משיצאו הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ד טו]]) "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים". וכתיב ([[נחמיה ד טז]]) "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות וצאת הכוכבים|כמה כוכבים יצאו ויהא לילה]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אבא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר פפא|°]]: {{שוליים|א_י}}כוכב אחד וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י לילה. שנים ספק? והכתיב "עד צאת הכוכבים" {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|והלא}} מיעוט כוכבים שנים. קדמיא {{ירו"מ-ביאור|הראשון}} לא מתחשב. בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, מביא חטאת. במוצאי שבת, ראה כוכב אחד ועשה <span id="דף_ב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: מה פתאום? '''אתא חמי''' - בוא וראה. '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא, ועם כוכביא הוא'''. כלומר, הכוהנים ברגע הראשון שיצאו הכוכבים כבר יכולים לאכול ומתחילים לאכול, כי ממש זה סוף היום, תחילת הלילה. '''ומשעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, שעה ותרתי ליליא הוא'''. תלמד מזה, העניין של לאכול בליל שבת - הולכים להתפלל תפילה ארוכה, שרים, חוזרים עד שמגיעים הבית, מתארגנים. לוקח זמן, לפחות שעה או שתיים, כבר לילה. '''ואת אמר קרובים דבריהן להיות שוין?''' '''אמר רבי יוסי: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, דאורחיהון מסתלקא עד דהוא יממא'''. כלומר, נוכל להעמיד את מה שרבי חייא אמר, מה שהברייתא אמרה שהזמנים שלהם שווים, כי מדובר בכפרים קטנים ומבודדים שהם מסיימים את הכל בגלל הפחד מהחיות, מסיימים את כל העבודה שלהם מוקדם, גם מתפללים ערבית מוקדם - פלג המנחה כבר אפשר להתפלל ערבית - באים מהתפילה מוקדם, חוזרים הבית מוקדם, וממש בצאת הכוכבים הם אוכלים סעודת שבת, ואז בעצם זה מקביל לזמן שמופיע במשנה. '''תני: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כן, יש ברייתא שאומרת שמי שקורא לפני צאת הכוכבים את קריאת שמע לא יצא ידי חובתו. '''אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת?''' הגמרא פה מלמדת אותנו שבארץ ישראל נהגו לקרוא קריאת שמע ולהתפלל לפני צאת הכוכבים, מפאת המנחה כמו רבי יהודה. אבל הגמרא יותר מאוחרת תגיד שאפילו הקפידו על זה, כלומר דאגו בכוונה שאנשים יתפללו לפני הזמן, יקראו קריאת שמע לפני הזמן. מה הסיבה שעשו את זה? הגמרא תגיד לנו שיש מחלוקת - האם קריאת שמע צריך לשמור סמיכה לתפילה. כלומר בעצם הסדר הוא: קריאת שמע של שחרית, תפילת שמונה עשרה של שחרית, תפילת שמונה עשרה של מנחה, קריאת שמע של ערבית ותפילת שמונה עשרה של ערבית, כמו שאנחנו נוהגים היום, או מה שנקרא "תפילות באמצע תיקנום". יש לנו קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה שחרית, שמונה עשרה מנחה, שמונה עשרה ערבית וקריאת שמע של ערבית. וככה בעצם יוצא לי, פוסק לי, שתפילות באמצע תיקנום. אם כן, למה בכל זאת קוראים קריאת שמע בערבית לפני התפילה? אז אומרת הגמרא: '''אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה'''. כלומר, אנחנו רוצים את התפילה להתחיל לפני כן בדברי תורה, כמו שבמנחה אנחנו אומרים "אשרי יושבי" גם כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. אז גם בערב קוראים קריאת שמע, אבל בעצם לא יוצאים ידי חובה כי זה מוקדם. חכמים אפילו תיקנו שיהיה מוקדם כדי שיקרא על המיטה קריאת שמע, ובעצם לשמור עליו מפני המזיקים. ונהגו ממש את כל הברכות והכול להגיד בקריאת שמע שעל המיטה. '''אמר רבי זעירא בשם רב ירמיה: ספק בירך על מזונו ספק לא בירך צריך לברך, דכתיב "ואכלת ושבעת וברכת"'''. כלומר, אם אדם מסופק אם הוא בירך ברכת המזון או לא, צריך לברך, כי זה דאורייתא - יש פסוק "ואכלת ושבעת וברכת". '''ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל'''. כלומר, אם הוא מסופק אם הוא התפלל, לא צריך להתפלל, כי תפילה זה רק דרבנן, '''ודלא כרבי יוחנן'''. כלומר, בניגוד לרבי יוחנן. '''דרבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת'''. כלומר רבי יוחנן סובר: אוקיי, גם אם זה דרבנן, אבל התפילה פועלת. כל תפילה פועלת. אז לכן יש עניין שבן אדם יתפלל כמה שהוא יכול, קל וחומר אם הוא מסופק אם הוא התפלל שיתפלל. '''ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא'''? מה הדין? ואומרת הגמרא '''נשמענה מן הדא''' - '''הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, מי שקורא לפני צאת הכוכבים לא יצא ידי חובתו. עכשיו, הכוונה אפילו ממש רגע לפני צאת הכוכבים, והזמן הזה, הצמוד לצאת הכוכבים, איך זה נקרא? זה נקרא בין השמשות, וזה זמן שהוא ספק. אז אם אתה רואה אדם שקורא בזמן הזה, שהוא בעצם מסופק האם הוא קרא בלילה או לא קרא בלילה, כלומר בעצם מסופק אם הוא יצא ידי חובה או לא - מה הדין? אמרנו לא יצא, חייב לקרוא עוד הפעם. '''הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף א עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''איתא חמי.''' ומתמה הש"ס עלה בא וראה מאי האי דקאמר הא משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא ועם כוכביא הוא כלומר מיד אחר סוף היום ועם צאת הכוכבים שהוא התחלת הלילה ואלו משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פתן. בלילי שבת מאוחר הרבה הוא דכבר שעה ותרתי בליליא הוא והיכי את אמר קרובין דבריהן להיות שוין '''תיפתר.''' הא דקאמר משעה שבני אדם נכנסין לאו בכל בני אדם קאמר אלא דאיכא אינשי דאכלי בהאי שעתא כגון באילין כופרניא דקיקייא. באלו בני כפרים הקטנים שאין להם מלאכה כל כך ויש להן פנאי להכין סעודתן מבעוד יום '''דאורחיהן מסתלקא עד דהוא יממא.''' כלומר שדרכן להסתלק ממלאכתן בעוד היום גדול וזמן התחלת סעודה שלהם מקודם הוא '''דצדי לון מיקמי חיותא.''' לפי שכבר מוכן להם מקודם צרכי מזון הסעודה וממהרין לאכול ובסוף היום יכולין ליכנס לסעודתן בלילי שבת '''קודם לכן.''' קודם צה"כ '''אם כן למה קורין אותה בבהכ"נ.''' בעוד שהוא יום '''מתוך דבר של תורה.''' ולא לצאת ידי חובת ק"ש והלכך כשיגיע זמן ק"ש צריך לחזור לקרותה לצאת ידי חובתו '''צריך לברך.''' לפי שברכת המזון מן התורה כדכתיב ואכלת וגו' וכלומר בהא פשיטא לן דאפי' מספק צריך שיברך '''ספק התפלל.''' וכן בספק התפלל או לא פשיטא לן לאידך גיסא שאל יתפלל מספק מכיון דתפלה מדרבנן היא '''ודלא כר' יוחנן וכו'.''' וטעמיה לפי שאין תפלה מפסדת ולדידיה אם ספק הוא לו צריך שיתפלל שהרי אינו מפסיד בזה '''נשמעינה מן הדא.''' ברייתא דלעיל</div> <div class="yerum-leiden-text">אתא חמי משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן איממה הוא ועם * כוכביא הוא · משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת שעה ותרתי ליליא הוא · ואת אמר קרובים דבריהם להיות שוין · אמ' ר' יוסי תיפתר באילין כופרניא דקיקייא דאורחיהון מסתלקא עד דהוא איממא דצדי לון מן קומי חיותא · תני הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו · אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת · אמ' ר' יוסי אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לעמוד אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר של תורה · ר' זעירא בשם רב ירמיה ספק בירך ספק לא בירך צריך לברך דכת' ואכלת ושבעת וברכת · ספק התפלל ספק לא התפלל אל יתפלל · ודלא כר' יוחנן דאמ' ר' יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו · למה שאין תפילה מפסדת · ספק קרא ספק לא קרא נשמעינה מן הדא הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו · וקודם לכן לאו ספק הוא · והוא אמר צריך לקרות · הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות · סימן לדבר משיצאו הכוכבים ואע'פ שאין ראייה לדבר זכר לדבר ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים · וכת' והיה לנו הלילה משמר והיום מלאכה · כמה כוכבים יצאו ויהא לילה · ר' פינחס בשם ר' אבא בר פפא כוכב אחד ודאי יום · שנים ספק שלשה ודאי לילה · שנים ספק והכת' עד צאת הכוכבים · לא מיעוט כוכבים שנים קדמ' לא מתחשב · בערב שבת ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור · שנים מביא אשם תלוי · שלשה מביא חטאת · במוצאי שבת ראה כוכב אחד ועשה</div> <div class="yerum-side">'''ספק קרא ספק לא קרא.''' אלא הא דקמיבעיא לן אם הספק הוא בק"ש אם קרא או לא מהו שיקרא מספק מי נימא הואיל וק"ש מדאורייתא דינה כברכת המזון או דילמא מכיון שיכול לצאת י"ח בפסוק ראשון לבד אינו צריך לחזור ולקרות כולה מספק '''וקודם לכן לאו ספק הוא.''' כלומר וכי ספק לאו בכלל קודם לכן ג"כ הוא שהרי אם קרא בין השמשות נמי קודם לכן הוא וזהו ספק מיקרי דמספקא לן אם יום הוא ולא יצא או לילה הוא ויצא ואפ"ה את אמר דצריך לחזור ולקרותה בזמנ' דהא לא יצא ידי חובתו קתני וא"כ הדא אמרה דה"ה ספק קרא ספק לא קרא דצריך לקרות '''סימן לדבר וכו'.''' כמו גופה הא דתנינן בתוספתא דלעיל ומסיים שם ואע"פ שאין ראיה לדבר וכו' משום דקרא לאו לענין ק"ש משתעי '''והכתיב עד צאת הכוכבים ולא מיעוט כוכבים שנים.''' בתמיה כלומר והלא מיעוט כוכבים אינו אלא שנים וקרי להו לילה והיכי קאמרת דשנים ספק '''קדמייא לא מתחשב.''' הכוכב הראשון שהוא ודאי יום לא קחשיב ליה ועד צאת הכוכבים דקאמר אשנים האחרונים הוא דקאי</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' יש ברייתא שאומרת '''סימן לדבר משיצאו הכוכבים'''. ממש שאמרנו שקוראים את שמע בשעה שבשכבך בזמן שכיבה, ואמרנו שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם - כל הזמן הזה, יש סימן לדבר משיצאו הכוכבים. '''ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר''', כלומר אין לנו פסוק בתורה או בנביא שמלמד את זה, אבל יש זכר לדבר שהלילה מתחיל בצאת הכוכבים, '''דכתיב "ואנחנו עשים במלאכה"'''. כתוב בנחמיה, כשבנו את החומה והכותים ניסו להפריע להם, אז הם היו צריכים גם לשמור וגם לעבוד. '''וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים'''. כלומר הם עבדו מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. עכשיו פה אין ראיה שבזמן שהם עבדו זה היה יום, כי יכול להיות שהם הקדימו, כלומר רצו להספיק כשיש אור. אז למרות שבעצם עלות השחר זה עדיין לילה, וכבר אחרי השקיעה זה כבר לילה, אבל הם ניצלו את כל הרגעים של האור כדי לעבוד - ככה הייתי אומר. אבל בא פסוק אחר ואומר לנו '''והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה'''. כלומר, בא פסוק שמלמד אותנו שבעצם הזמן שהם עבדו זה נקרא יום. עכשיו למה זה נקרא רק זכר? לכאורה זו ראיה טובה. פשוט מאוד - כיוון שזה לא מדבר על קריאת שמע. הרי התורה אומרת "בשכבך", מי אמר לנו שזמן שכיבה זה באמת צאת הכוכבים? אנחנו לא יודעים. לכן זה רק זכר. שואלת הגמרא '''כמה כוכבים יצאו ויהא לילה'''? אמרנו צאת הכוכבים - כמה? '''אמר רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא: כוכב אחד וד"י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד"י לילה'''. שואלת הגמרא '''שנים ספק?''' מה פתאום? הרי אמרנו מקודם, כתוב בנחמיה "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים", כלומר צאת הכוכבים זה לילה. ואם כתוב "עד צאת הכוכבים" - מיעוט רבים שניים, אז צריך שני כוכבים. למה אתה אומר לי שלושה? עונה הגמרא '''קדמיא לא מתחשב''', כלומר הכוכב הראשון, כיוון שהוא נראה אפילו ביום, אז הוא לא חלק מהכוכבים שבאים לסמן את הלילה. אומרת הגמרא: '''בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור'''. כלומר, לפי הדברים האלה, אם אנחנו רואים שכוכב אחד זה יום, שניים ספק ושלושה זה לילה - אז אם בערב שבת, ביום שישי בלילה, ראה רק כוכב אחד ועשה מלאכה, פטור, כי זה ברור שזה עדיין יום, זה יום שישי בכלל. '''שנים, מביא אשם תלוי''', כי זה ספק. '''שלשה, מביא חטאת''', כי זה ודאי כבר לילה. '''במוצאי שבת''' יהיה הפוך כמובן - רק כוכב אחד ועשה מלאכה, מביא חטאת, כי זה ודאי עדיין יום ועדיין שבת. שניים זה ספק, לכן מביא אשם תלוי. שלושה זה כבר מוצאי שבת, ולכן היתר. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div> מלאכה, מביא חטאת. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, פטור. רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בעי: אין {{ירו"מ-ביאור|אם}} תימר שנים ספק, ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה. ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים. ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת, בשחרית וקצר כחצי גרוגרת, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן, ויצטרף של שחרית עם של מוצאי שבת ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה, ויצטרף של שחרית עם של לילי שבת ויהא חייב על הראשונים. הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא. {{ירו"מ-ביאור|באלו הכוכבים שאין דרכם להראות ביום}} ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, {{ירו"מ-ביאור|אבל באלו שדרכם להראות ביום}} לא משערין בהון. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא. {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שיראו שלושה כוכבי חוץ מכוכב נגה שנראה אף ביום}} רבי יעקב דרומנה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דרומנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה. ולית ליה ספק? {{ירו"מ-הדגשה|והרי לדעת כולם זמן בין השמשות הוא ספק מן היום ספק מן הלילה}}. אית ליה ספק {{ירו"מ-הדגשה|בזמן ש}}בין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}כוכב {{ירו"מ-הדגשה|הראשון}} לכוכב {{ירו"מ-הדגשה|השני}}. תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום. <span id="דף_ב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בדף הקודם סיימנו בזה שאמרנו ששלושה כוכבים זה ודאי לילה, שניים זה ספק וכוכב אחד זה יום. ולכן אם אדם ראה כוכב אחד ועשה מלאכה בערב שבת, אז הוא יהיה פטור כי זה עדיין יום שישי. אם הוא ראה שניים ועשה מלאכה, אז הוא יהיה אשם תלוי כי זה ספק. ואם הוא ראה שלושה ועשה מלאכה, אז זה כבר שבת ואז הוא צריך להביא חטאת. במוצאי שבת אמרנו זה יהיה בדיוק הפוך. כלומר, אם הוא ראה כוכב אחד ועשה מלאכה אז הוא יהיה חייב חטאת, כיוון שזה עדיין שבת. אם הוא ראה שניים הוא אשם תלוי, כי זה ספק האם זה שבת או מוצאי שבת, ושלושה הוא יהיה פטור. '''רבי יוסי ברבי בון בעי, אין תימר שנים ספק''', כלומר אם אתה ממשיך עם הקו הזה שאתה אומר ששתיים זה ספק. אז אם '''ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה''', כלומר יום שישי ראה שני כוכבים, התרו בו, עשה מלאכה. אז אם היה רק את זה אנחנו יודעים, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי. אבל מה שקרה כאן עכשיו הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת''' וגם פה התרו בו ועשה מלאכה. עכשיו '''מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים.''' כי האחרונים היו בשבת. '''ואם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים.''' '''ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת.''' אנחנו יודעים שכדי להתחייב זה צריך להיות עשיית מלאכה כשיעור, והשיעור במלאכת קוצר זה שיקצור גרוגרת. אז מה יקרה אם הוא ראה שני כוכבים בערב שבת? קצר חצי גרוגרת. אם הוא היה עושה רק את זה, כמובן פטור. לאחר מכן '''בשחרית וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו יש לנו בעיה, כי אם נגיד ששני כוכבים זה עדיין יום, אז בעצם הוא היה פטור. אם זה לא היה, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי, כיוון שחצי גרוגרת של יום שישי מצטרפת בעצם עם החצי גרוגרת של שבת. עכשיו מה שקרה בהמשך, הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו '''מה נפשך, אם הראשונים יום הן''', אז אוקיי, אז הראשונים לא יצטרפו לשבת כיוון שזה יום, הוא יהיה פטור עליהם. אבל זה אומר גם שמה שהוא ראה במוצאי שבת, השני כוכבים, זה היה יום, כלומר זה היה בשבת, ואז בעצם המלאכה שהוא עשה במוצאי שבת כשהוא ראה שני כוכבים ועשה חצי מלאכה, זה יצטרף עם החצי מלאכה שהוא עשה בבוקר, '''ויהא חייב על האחרונים'''. '''אם האחרונים לילה''', אז בעצם אומנם נכון שהשני כוכבים במוצאי שבת, מה שעושה מלאכה אז החצי גרוגרת לא יכול להצטרף למה שהוא עשה בבוקר כי זה כבר מוצאי שבת. אבל אם זה ככה, אז גם מה שעשה ביום שישי זה כבר היה בשבת, אז החצי מלאכה שעושה בערב שבת תצטרף עם החצי מלאכה שעשה בשבת '''ויהא חייב על הראשונים'''. '''הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא.''' כלומר, כל מה שאמרנו, שני כוכבים או שלושה כוכבים, מדובר דווקא בכוכבים שאין דרכם להיראות ביום. כלומר, זה לא דווקא כוכבים שנראים ביום, אלא גם מציאות. כלומר, אם אני לדוגמה, אובך או משהו כזה, פתאום נראים לי כוכבים באמצע היום, זה לא הופך את זה ללילה. '''ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, לא משערין בהון.''' כלומר כוכבים שדרכם להיראות ביום, אז הם לא חלק מהמשחק. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא.''' כן, ממש אמרנו צריכים להיראות שלושה כוכבים, חוץ מכוכב נוגה. כן, כוכב נוגה זה כוכב שגם ביום הוא נראה בדרך כלל, אז הכוכב הזה הוא לא מהמשחק בכלל. כן, שלושה כוכבים צריכים להיות כוכבים שנראים בדרך כלל בלילה. '''רבי יעקב דרומנה בשם רבי יהודא בן פזי: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה.''' כלומר הוא לא מביא את המשחק הזה של אחד, שתיים, שלושה, אלא רק כוכב אחד - יום, שניים - לילה. שואלת הגמרא '''ולית ליה ספק?''' הרי אנחנו יודעים שיש מושג כזה שנקרא בין השמשות, שזה ספק יום ספק לילה. איך יכול להיות פתאום שהוא בא ואומר שיש או יום או לילה? אומרת הגמרא באמת יש לו, '''אית ליה ספק''', מתי? '''בין כוכב לכוכב'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אין תימר שנים ספק.''' א"כ ממתה איכא למיבעי בראה ב' כוכבים בע"ש והתרו בו מספק אל תעשה מלאכה שמא לילה הוא ועשה מלאכה ושוב ראה ב' כוכבים במ"ש והתרו בו מספק שמא יום הוא ועשה מלאכה מהו אם כהתראת ספק הואי או לא '''מה נפשך.''' כלומר דהש"ס פשיט ליה דלאו כהתראת ספק מחשבינן לה דאם הראשונים יום הן וכו' וממ"נ חייב הוא או על המלאכה שעשה בע"ש או על שעשה במ"ש וכגון שעשה מלאכה כל בין השמשות בשתיהן '''ראה שני כוכבים בע"ש.''' זו בעיא אחריתא ובדרך את"ל מתפרשא דאת"ל בהאי קדמיתא מתחייב ממ"נ מכיון דבכל חדא וחדא שיעור מלאכה הוא דעביד ואם זה יום וכו' מיהו לענין צירוף קמבעיא לן אם בבין השמשו' של ע"ש קצר כחצי גרוגרת וחזר וקצר באותו העלם בשחרית בשבת כחצי גרוגרת וחזר וקצר כחצי גרוגרת באותו העלם במ"ש מהו מי אמרינן מכיון דבכל בין השמשות לא עשה אלא כחצי שיעור לא מצרפינן חצי גרוגרת של שחרית בהדי כל חדא מינייהו דזיל הכא ליכא שיעורא וזיל הכא ליכא שיעורא דכי מצרפת לה בהדי חצי גרוגרת של ע"ש אמרינן שמא יום הוא ואי מצרפת לה בהדי של מ"ש אמרינן שמא לילה הוא או דילמא דהואיל ומ"מ איכא שיעור חיובא הכא בצירוף דממ"נ או בהאי מצטרף או בהאי מצטרף מיחייב הוא</div> <div class="yerum-leiden-text">מלאכה מביא חטאת · שנים מביא אשם תלוי · שלשה פטור · ר' יוסי ביר' בון בעי אין תימר שנים ספק ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה · ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה מה נפשך אם הראשונים יום הן אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים · אם האחרונים לילה אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים · ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת · בשחרית וקצר כחצי גרוגרת · ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת · מה נפשך אם הראשונים יום הן אף האחרונים יום הן ויצטרף שלשחרית עם שלמוצאי ויהא חייב על האחרונים · אם האחרונים לילה אף הראשונים לילה ויצטרף שלשחרית עם שללילי שבת ויהא חייב על הראשונים · הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמייא ביממא · ברם באילין דאורחהון מתחמייא ביממא לא משערין בהון · אמ' ר' יוסי ביר' בון ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא · ר' יעקב דרומנה בשם ר' יודה בן פזי כוכב אחד ודאי יום · שנים לילה · ולית ליה ספק · אית ליה ספק בין כוכב לכוכב · תני כל זמן שפני מזרח מאדימות זהו יום</div> <div class="yerum-side">'''מה נפשך וכו'.''' כלומר דהדר פשיט ליה דאוף הכא מיחייב ממ"נ דאם זה יום וכו' וא"כ לעולם איכא צירופא לחיובא וכגון דעשה בשתיהן בתחילת בין השמשות או בסופו דהכא לא שייך לומר שעשה כל בין השמשות '''הדא דתימר.''' והא דמשערינן בהכוכבים כדאמר לעיל דוקא באילין כוכבים שאין דרכן להתראות ביום אבל באלו שדרכן להיות נראין ביום לא משערין בהון כלל '''ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין וכו'.''' כלומר דר' יוסי בר בון בא להוסיף ולפרש דלא תימא דג' כוכבים דמחשבינן לילה בהדי כוכב הראשון הוא דהא ליתא שהרי כוכב א' ודאי יום הוא ואנן לא משערינן באלו הכוכבים שדרכן להיות נראין ביום והלכך קאמר דבלבד שיהו נראין ג' כוכבי' חוץ מן הדא כוכבתא קדמייתא שאינו מן החשבון של הג' כוכבים דמחשבינן להו לילה '''ולית ליה ספק.''' בתמיה והא אנן תנן ספק חשיכה ספק אינו חשיכה אלמא דלכ"ע איכא בין השמשות שהוא ספק ומ"ט לא קחשיב ליה '''ומשני אית ליה ספק.''' ובהא הוא דפליג אתנא דבריית' דלעיל דקחשיב שנים לספק ואלו לדידיה לא מיחשב ספק אלא בין כוכב ראשון לבין כוכב שני '''כל זמן שפני מזרח מאדימות.''' כשהחמה שוקעת במערב זהרורי חמה מאדימין את המזרח</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div> {{שוליים|א_יא}}הכסיפו זהו בין השמשות. השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות תלוי בלבנה|הלבנה בתקופתה]] {{ירו"מ-ביאור|שזה באמצע החדש. שהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ושוקעת במערב}} התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות. אמר <span id="דף_ג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום.''' יש לנו ברייתא שאומרת שכל זמן שפני מזרח מאדימים, כלומר צד מערב - הפנים שמאדימות את המזרח. כלומר אדם שעומד במזרח הוא יראה אדום, אז זה כמובן מהצד מערב. אז כשצד המערב כולו אדום זה עדיין יום. '''הכסיפו זהו בין השמשות.''' '''השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה.''' כלומר מתחיל להיות שחור לגמרי עד שנעשה העליון שווה לתחתון, זה כבר לילה. זו ברייתא שמגדירה לנו מה זה בין השמשות, ומה זה היום ומה זה הלילה. '''רבי אומר: הלבנה בתקופתה''' - כלומר אנחנו יודעים שבראש חודש הירח הוא מאוד קטן. הוא מתחיל פחות או יותר במערב וכל יום הוא בעצם מתחיל טיפה יותר מזרחה. ובאמצע החודש הלבנה מלאה והיא מתחילה במזרח ובעצם שוקעת במערב ממש כל הלילה. אז '''הלבנה בתקופתה''', כלומר באמצע החודש כשהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ומסיימת במערב, אז '''התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות'''. כלומר כאילו שתי שמשות, הירח והשמש ביחד - אז זה נקרא בין השמשות. רבי חייא אמר: סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. הוא אומר לו: אין דבר כזה. הרי בין השמשות זה אחרי שהחמה כבר שקעה כולה, היא כבר לא נראית - האור עדיין קיים, אבל היא עצמה לא נראית, ורק אז מתחילה הלבנה לעלות. "ותני ליה שמואל כרבי חייא" - כלומר גם שמואל סובר כרבי חייא, שאין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. כלומר, האור שאנחנו מדי פעם כן רואים - כשיש זיהום אוויר או משהו כזה - אבל בדרך כלל כשהשמש קיימת בשמיים אז האור שלה כל כך חזק שבעצם את הלבנה לא רואים. אז הוא אומר בעצם שהחמה סיימה את השקיעה שלה, ורק אז מתחילה הלבנה לזרוח. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ב עמוד ב''' {{שוליים|א_יא}} '''הגדרת זמן בין השמשות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רסא סעיף ב , סמ"ג עשין לב <קטע סוף=ב ב/> ==דף ג עמוד א== <קטע התחלה=ג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנינא בר חמא שבין השמשות הוא משעה שסוף גלגל חמה שוקע ותחילת גלגל לבנה עולה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''הכסיפו.''' השחירו אבל לא לגמרי שעדיין גובהה של כיפת הרקיע לא הושחרה זהו בין השמשות '''השחירו.''' שניהם שנעשה העליון של הכיפה שוה לתחתון של הכיפה הסמוכה להארץ זהו לילה '''הלבנה בתקופתה.''' כשהלבנה באמצע החדש וזהו תקופתה שאז דרכה לעלות בתחילת הלילה '''התחיל גלגל חמה לשקע.''' מתחילת השקיעה כבר נקרא בין השמשות ואז הוא גם כן התחלת גלגל לבנה לעלות '''ר' חנינא.''' פליג וס"ל שסוף השקיעה של החמה הוא בין השמשות וזהו התחלת גלגל לבנה לעלות ולהזריח '''ותני שמואל כן.''' כר' חנינה שאין הלבנה זורחת ממש אלא בשעה שהחמה שוקעת לגמרי וכן לא שוקעת בשחרית בשעה שכבר החמה זורחת אלא מקודם לזה</div> <div class="yerum-leiden-text">הכסיפו זהו בין השמשות · השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה · ר' או' הלבנה בתקופתה התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות זהו בין השמשות</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div> רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא:}} סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. ותני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]{{ירו"מ-הוסר|כן}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר חייא בר יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חיא בר יהודה|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: התחיל גלגל חמה לשקוע, אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל. הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא. {{ירו"מ-ביאור|דרך קיצור}} ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, {{ירו"מ-ביאור|דרך ראשית}} לא בדה. {{ירו"מ-ביאור|לא בזה מדובר}} איזהו בין השמשות? אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף. {{ירו"מ-הדגשה|הזמן שלוקח עד ש}}נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: איזהו בין השמשות? משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל, {{ירו"מ-ביאור|כתשע דקות}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} הוו יתבין. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} לרבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}סוף חצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|זהו}} כהרף עין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא?}} אמר ליה: אוף אנא סבר כן. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לא אמר כן, אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] כד תנינן תמן {{ירו"מ-ביאור|הלכות זבים}}. {{שוליים|א_יב}}ראה אחת ביום ואחת בין השמשות. אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. <span id="דף_ג_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> טוב, התחלנו בדף הקודם לדבר על מה זה העניין של בין השמשות, יום, לילה. והבאנו בתחילה דעה של רבי, רבי אומר הלבנה בתקופתה. אמרנו שהכוונה באמצע החודש, כשהלבנה היא מלאה, היא מתחילה במזרח, שוקעת במערב, ושם יש ממש מסלול שלם. ורבי אמר שהתחיל גלגל החמה לשקוע. כלומר, איך שהחמה מתחילה לשקוע, נוגעת כביכול בים וכבר הלבנה מתחילה לזרוח. והבאנו דעה שאומרת, מרבי חנינא, שאומר שלא ככה, אלא '''סוף גלגל חמה לשקוע'''. כלומר, אחרי שהשמש לגמרי התכסתה, רק אחרי זה הלבנה מתחילה. ואמרנו מוצאן לשמואל כרבי חנינא. שמואל אומר כמו רבי חנינא. הוא אומר: '''אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת.''' כי בעצם האור של החמה הוא בעצם מונע מלראות את הלבנה. אמר רבי שמואל בר חייא בר יהודה בשם רבי חנינא: '''התחיל גלגל חמה לשקוע'''. הוא אומר, אם אתה רואה שהשמש כבר נוגעת בים, היא התחילה את השקיעה. יש בדרך כלל משהו כמו ארבע, בערך ארבע וחצי דקות. '''אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל.''' כלומר, הזמן שלוקח לרדת מהכרמל עד הים זה בעצם הזמן שאתה יודע בוודאות שעדיין יום היה. מרגע שהשמש נוגעת בים, אתה מספיק לרדת מהכרמל ולטבול, ואתה בטוח שטבלת בים. '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא''' - כלומר, דווקא מי שהולך בדרך הקיצור, בדרך מהפסגה למטה. '''ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, לא בדה''' - כלומר, מי שהולך בדרך הראשית אז לא בדק, כיוון שהדרך היא מפותלת ולכן היא הרבה יותר ארוכה. עכשיו, '''איזהו בין השמשות?''' אמר רבי תנחומא: '''לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף.''' כלומר, אם ניקח טיפת דם, נשים אותה על סיף, '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות'''. לקחו דווקא דם, כי דם הוא טיפה יותר סמיך, יותר צמיגי, ולכן לוקח טיפה יותר זמן מאשר אם זה היה מים, לדוגמה. אז דעה אחרת על בין השמשות. '''משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל''', כמו בסדר גודל של תשע דקות. אנחנו יודעים שמיל הולך זה שמונה עשרה דקות, אז חצי מיל זה תשע דקות, הכוונה בערך חצי קילומטר. '''דברי רבי נחמיה'''. '''רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים.''' כלומר, זה זמן מאוד מאוד קצר. חכם אפילו לא יכול להגדיר אותו. רבי יוסי ורב אחא הוו יתבין. אמר רבי יוסי לרבי אחא: '''לא מסתברא סוף חצי מיל דרבי נחמיה, כהרף עין דרבי יוסי'''? כלומר, נראה לו הגיוני שבעצם מה שאמר רבי יוסי כהרף עין זה בסוף החצי מיל של רבי נחמיה? כי הרי רבי נחמיה דיבר על מהירות של דקות, אז רק ברגע האחרון, המעבר הסופי, זה בעצם הזמן של רבי יוסי. אמר לו: '''אוף אנא סבר כן'''. רבי חזקיה לא אמר כן, אלא הוא סובר שכל הרף עין והרף עין שבחצי מיל של רבי נחמיה, ספק הוא לרבי יוסי. כלומר, רבי יוסי בעצם אמר שזה כהרף עין, אבל איפה בדיוק ההרף עין - אנחנו לא יודעים בדיוק. זה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אמר רבי מנא: '''קשייתה קומי דרבי חזקיה''' - כלומר, קשה לי לפני רבי חזקיה, '''כד תנינן תמן''', כמו שלמדנו במסכת זבים, ושם למדנו, יש משנה שאומרת: '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות, אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה וספק לקרבן.''' אז פה נסביר קצת לגבי עניין של זבים. אנחנו יודעים שהזב הוא מטמא בלובן, זה לא זבה - זבה מטמאה באודם, כלומר שתראה אישה, אבל זב הוא רואה לובן, שזה לא קרי. הגמרא אומרת שזה בעצם דומה מאוד למי חיטה. כלומר, זה פחות סמיך מאשר קרי, קצת מזכיר ביצה מוזרה. עכשיו, זה מחלה, זה סוג של מחלה, וכשיוצא, יוצא בלי קישוי, כלומר לא יוצא ברצון - זה בעצם הזיבה. עכשיו, הדין בזב, שאם הוא רואה ראייה אחת רק, אז זה כמו בעל קרי - טובל ומצאת הכוכבים הוא טהור. עכשיו, אם הוא רואה שני ראיות, כלומר אפילו אם היו ביום אחד, כלומר גם אם שני הראיות הוא ראה אותן ביום אחד, או ראייה אחת ארוכה כמו שניים. כלומר אם הוא רואה נניח חמש-שש דקות ברצף, זמן שהוא יכול באמצע להתרחץ ולטבול ולהסתפג, אז זה מחלק את זה לשתי ראיות. זה כאילו ראייה אחת ארוכה היא כמו שניים. או אם הוא ראה ראייה אחת ברגע מסוים שבו היו שני ימים, כמו שאמרנו בין השמשות, רגע אחד חצי היה ביום אחד, חצי ביום שני. כלומר ראייה אחת גם מתחלקת לשתי ראיות אם היא במעבר בין שני ימים. או אם הוא רואה שני ימים בשני ימים רצופים - יום ראשון הוא ראה ראייה אחת, יום שני ראייה שנייה, אז זה שני ראיות. אז בכל המקרים האלו הוא נקרא זב קטן. זב קטן צריך לספור שבעה נקיים, ביום השביעי הוא טובל. הוא צריך לטבול במעיין, ואז בערב במצאת הכוכבים הוא נטהר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אדם עומד בראש הר הכרמל.''' שהוא על שפת הים ושם החמה נראית ביותר סמוך לשקיעתה. חזקה ביום טבל. מפני שיש שהות מתחילת שקיעה בכדי שירד ויטבול ויעלה ועדיין יום הוא ועלה לו הערב שמש דר' חנינא לטעמיה דאמר מסוף השקיעה זהו בין השמשות אבל מקודם לכן יממא הוי '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא.''' לא אמרן אלא אם ירד והלך לו בדרך הקצרה שיש שם '''ברם.''' אבל אם הולך הוא בחיסרטא זהו דרך הרבים הכבושה לכל '''לא בדא.''' לא בזה אמרו חזקה ביום טבל לפי ששוהא הרבה בסיבוב הליכה דרך האיסרטא '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן.''' כלומר אם הטיפה נתונה היא על חודה של סייף ודאי שאינה עומדת שם אלא נחלקת לכאן ולכאן וכשיעור הזה הוא בין השמשות ולהכי קאמר טיפה של דם שהדם יותר עב מן המים וטיפה של מים אינה עומדת כלל על החוד כזה ואין כאן שיעור וכהרף עין לא ס"ל לר' תנחומא ודעת ר' יוסי בברייתא דלקמן היא '''משתשקע החמה.''' מסוף השקיעה '''כהרף עין.''' כשיעור קריצת העין ברפיון '''קשייתה קומי דר' חזקיה כדתנינן תמן וכו'.''' בעוד ששנינו במס' זבים המתני' דלקמיה הקשיתי לדבריו במה דמפרש אליבא דר' יוסי ולא מסיק הקושיא עד לבתר הכי קשתה על דעתך וכו' כדלקמן</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' ר' חנינא סוף גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות · ותני שמואל כן אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת · ר' שמואל בר חייא בר יהודה בשם ר' חנינא התחיל גלגל חמה לשקע אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו חזקה ביום טבל · הדא דתימ' בההוא דאזיל ליה בקפונדרא · ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא לא בדה · אי זהו בין השמשות · אמ' ר' תנחומא לטיפה שלדם שהיא נתונה על גבי חדה שלסייף נחלקה הטיפה לכאן ולכאן זהו בין השמשות · אי זהו בין השמשות משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל דברי ר' נחמיה · ר' יוסי או' בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמ' · ר' יוסי ור' אחא הוו יתבין אמ' ר' יוסי לר' אחא לא מסתברא סוף חצי מיל דר' נחמיה כהרף עין דר' יוסי · אמ' ליה אוף אנא סבר כן · ר' חזקיה לא אמ' כן אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא · אמ' ר' מנא קשייתה קומי דר' חזקיה כיי דתנינן תמן ראה אחת ביום ואחת בין השמשות · אחת בין השמשות ואחת למחר · אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר ודאי לטומאה ולקרבן</div> <div class="yerum-side">'''לא מסתברא סוף חצי מיל דר' נחמיה כהרף עין דר' יוסי.''' כלומר ודאי לא מסתברא לפרש בענין אחר אלא לומר דשלים בין השמשות דר' נחמיה והדר מתחיל בין השמשות דר' יוסי דהא מדקאמר אי אפשר לעמוד עליו משמע שבהרף העין שהלילה נכנס היום יוצא וכל מקמי הכי יממא הוי וא"כ כל בין השמשות דר' נחמיה כשר הוא לטבילה אליבא דר' יוסי דאכתי איכא הערב שמש '''אלא כל הרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא.''' אליבא דר' יוסי ובהא פליגי דר' נחמיה דקאמר כדי שיהלך אדם חצי מיל הוא בין השמשות וא"כ כל שיעורא דידיה איכא לספוקי או כולו יום או כולו לילה או חציו יום וחציו לילה ואלו לר' יוסי כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל יש להסתפק וא"כ הרף עין הראשון שהוא אחר שתשקע החמה זהו ג"כ נקרא בין השמשות והא דקאמר כל הרף עין וכו' לאו דוקא אלא דהכוונה שאף הרף עין הראשון ג"כ בכלל וא"א לעמוד עליו</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ראה אחת.''' חסר כאן בהעתקה וה"ג כמו שהיא שנויה בסוף פ"ק דזבים ראה אחת היום ואחת בין השמשות אחת בין השמשות ואחת למחר אם ידוע שמקצת וכו' דין הזב הוא שמיטמא בראייות ובימים אם ראה שלש ראייות ביום אחד או שלשה ראייות בשני ימים או בג' ימים ובלבד שיהו רצופין שלא יפסיק ביום טהור בין הראייות בכל אלו טמא וחייב בקרבן ואם ראה שתי ראייות פטור מן הקרבן אבל טמא טומאת זיבה וזה שראה ראייה אחת היום וא' בין השמשות או א' בין השמשות וא' למחר אם ידוע שמקצת הראייה מהיום שראה קצת הראייה בסוף היום וקצתה בתחילת הלילה של מחר אע"פ שלא היה ביניהם כדי טבילה וסיפוג שהיא השיעור לחלק ראייה אחת לשתי ראייות אפי' הכי נחשבים כשתי ראייות מפני שהימים חולקין והלכך ודאי לטומאה ולקרבן דיש כאן שלש ראייות דאותה של בין השמשות נחלקת לשתים כיון שיש בה משני ימים </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עכשיו, אם הוא ראה שלוש ראיות ביום אחד, כן, כמו שאמרנו, בזב ראיות מתחלקות. כלומר אם הוא ראה שלוש ראיות, נחשב שלוש ראיות. אם הוא ראה ראייה אחת ארוכה כמו שלוש, כלומר שבתוך הזמן הזה יכול פעמיים לטבול ולהסתפג, נחשב כמו שלוש ראיות. וכמובן אם הוא יראה בשלושה ימים ברצף, יום אחרי יום, אז בכל המקרים האלה הוא נקרא זב גדול. מה הוא צריך? לספור שבעה נקיים והוא טובל, בערב הוא טהור, אבל הוא נקרא מחוסר כיפורים. הוא חייב להביא למחרת קורבן. כמו שאמרנו, הקורבן הזה זה רק מונע ממנו להיכנס למקדש או לאכול קודשים, אבל לאכול תרומה, כבר בערב, אם היה כהן, הוא יכול לאכול. וכל מה שאמרנו עכשיו זה לגבי זב, כלומר לגבי זכר. נקבה, אז אצלה הזיבה זה דווקא דם. אה, יותר מאוחר נראה את זה, אבל אצלה זה רק ימים. זאת אומרת, אין ראיות, לא מתחלקות. כלומר, אין דבר כזה, אפילו אם היא תראה עשר פעמים באותו יום, זה רק נחשב ראייה אחת, זה רק יום אחד. היא צריכה לראות בשלושה ימים ברצף ואז היא נקראת זבה גדולה. זה כבר נגיע יותר מאוחר, אנחנו נראה את ההסבר היותר מפורט. אז בכל אופן, המשנה אומרת שאם '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות''', ואז אמרנו שבעצם הבין השמשות נחשב כמו שני ראיות, כי חצי יום אחד וחצי יום שני, והיה לו עוד ראייה אחת קודם, או שהוא ראה קודם כל בין השמשות, אז זה שני ראיות ועוד אחת למחרת. כלומר, אם הוא יודע בוודאות שבאמת זה היה בין השמשות, חצי יום זה חצי יום למחרת, אז זה כאילו נחשב שלוש ראיות, הוא ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק, כלומר אם הוא לא יודע אם באמת אולי הכל היה מהיום או הכל היה מהלילה, אז זה נחשב רק ראייה אחת. יש לו רק שני ראיות, אז הוא ודאי לטומאה, אבל הוא ספק לקרבן, כמו שהסברנו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ג עמוד א''' {{שוליים|א_יב}} '''זב שראה שתי ראיות בספק חלוקת זמן (מקצתה היום ומקצתה למחר) - ודאי לטומאה וספק לקרבן, ואינו מביא קרבן מספק.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מחוסרי כפרה, פרק ב, הלכה יג <קטע סוף=ג א/> ==דף ד עמוד א== <קטע התחלה=ד א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם בהלכות מחוסרי כפרה פ"ב הי"ג כלשון הירושלמי, שהטומאה ודאית מחמת החומרא בטומאה, אך הקרבן ספק שכן אין מביאים קרבן מספק. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div> ואם ספק {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{ירו"מ-הוסר|שמקצת}} מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, {{ירו"מ-הדגשה|או כולה מן היום או כולה מן הלילה}}. ודאי לטומאה וספק לקרבן. {{ירו"מ-ביאור|הזב נטמא בלובן וכך דינו. אם ראה ראיה אחת, הרי הוא כבעל קרי וטובל וטהור בצאת הכוכבים. אם ראה שתי ראיות אפילו ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשנים, שיכול היה בין תחילת הראיה לסופה לטבול ולהסתפג. או שראה ראיה אחת שהתחלקה לשני ימים. או שני ראיות בשני ימים רצופים הרי הוא זב קטן וצריך לספור שבעה נקיים, וביום השביעי טובל במעיין ובערב הוא נטהר. ואם ראה שלוש ראיות ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשלוש, או אחת ארוכה כשנים ואחת קצרה, או אחת קצרה שהתחלקה לשני ימים ואחת יום קדם או יום אחרי, או שלוש ראיות בשלושה ימים רצופים — הרי הוא זב גדול, וסופר שבעה נקים וטובל, ובערב הוא טהור, ולמחרת מביא קרבן. שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת. להתיר לו כניסה למקדש ואכילת קדשים.}} ורבי חייא בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב חיא בר יוסף|°]] בעא {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} קומי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מאן תנא ראיה נחלקת לשנים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא, ד}}אמר: {{ירו"מ-הדגשה|בין השמשות כהרף עין}}.{{ירו"מ-הוסר|לה}} : {{ירו"מ-הדגשה|ו}}קשתה על דעתך דאת אמר: {{ירו"מ-ביאור|לשיטתך שאתה אומר}} כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אם כן איך יתכן שיתחייב קרבן על ספק? ואם בשראה ראיה כל בין השמשות של רבי נחמיה, אז לא רק לרבי יוסי בן חלפתא חייב קרבן, אלא לדעת כולם. שהרי ראה ראיה ארוכה כשלוש ראייות, שנמצא מתחילתה ועד סופה כשתי טבילות ושני סיפוגין, והרי זו נחשבת כשלוש ראייות, ומביא קרבן לדעת הכל. ו}}למה {{ירו"מ-הדגשה|רבי יוחנן אמר שהבריתא רק כרבי יוסי}}? אמר ליה, {{ירו"מ-הוסר|קשתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|קשתיך}} {{ירו"מ-הדגשה|לא קשיא. כי באמת בין השמשות לדעת רבי יוסי בן חלפתא הוא רגע אחד, בתוך בין השמשות של רבי נחמיה, אלא שאנו לא יודעים איזה הוא}}. לכשיבא אליהו ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}זהו בין השמשות, {{ירו"מ-הדגשה|אז יהיה חייב קרבן. אי כשיבא אליהו}}, מאן פליג? {{ירו"מ-ביאור|מי יחלוק על אליהו הנביא}} {{ירו"מ-הדגשה|תני: שלושה כוכבים לילה}}. רבי חנינא חברהון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה חבריהון דרבנן|°]] בעי: כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע {{ירו"מ-הדגשה|עובי}} הרקיע, לילה הוא. {{ירו"מ-הוסר|ומר}}{{ירו"מ-הדגשה|תאמר}} אף בשחרית כן. {{ירו"מ-הדגשה|שרק בזריחת החמה יהיה יום. ולמה קימא לן שהיום מתחיל בעלות השחר}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}: כתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב ([[ויקרא כב ז|ויקרא אמור כב ז]]) "ובא השמש וטהר" מקיש יציאתו לביאתו. מה ביאתו משיתכסה מן הבריות. אף יציאתו לכשיתודע לבריות. {{ירו"מ-הדגשה|והא קיימא לן דמעלות השחר יום הוא}}? <span id="דף_ד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ואז בא רבי חייא בר יוסף קומי רבי יוחנן. רבי חייא שאל את רבי יוחנן: '''מאן תנא ראיה נחלקת לשנים?''' כלומר, מי הוא אותו תנא שאמר שאם הוא ראה בין השמשות ראייה אחת שהתחלקה לשני ימים, זה כמו שניים. ואמר ליה: רבי יוסי, דאמר בין השמשות כהרף עין. עכשיו הוא אומר לו, תשמע, קשה על דעתך. אתה הרי אומר '''כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דרבי נחמיה, ספק הוא'''. כלומר, בעצם אין לי זמן מוגדר, אני לא בדיוק יודע מתי הזמן. אמנם באמת נכון, זה רק רגע, אבל אין לי מושג איפה הוא, אז יש את כל תשע הדקות. אז אם ככה, איך ייתכן שיתחייב קרבן על ספק? מה תגיד לי שהוא בעצם ראה את כל בין השמשות, כלומר כל תשע דקות? אם זה ככה, אז לדעת כולם יהיה חייב קרבן. כמו שאמרנו, שהרי אם הוא ראה זמן שיכול לטבול ולהסתפג פעמיים, זה נחשב שלוש ראיות לדעת כולם, ואז בעצם הוא יהיה חייב קרבן לפי כולם. אז למה רבי יוחנן אמר שזה רק לפי רבי יוסי? אמר ליה, קושייתך לא קשה, מפני שבאמת בין השמשות זה כהרף עין, וזה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אנחנו לא יודעים, נכון, אבל מה שאמרנו זה '''לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות''', אז באמת אם באותו רגע הוא ראה, הוא יהיה חייב קרבן. '''מאן פליג''' - מי יחלוק על זה? הוא גם יפסוק לנו אם הלכה כרבי נחמיה או הלכה כרבי יוסי, יגיד לנו אם זה יום או לילה. את כל הבעיות אליהו הנביא כבר יפתור לנו. עכשיו, רבי חנינא חברהון דרבנן בעי: '''כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע הרקיע, לילה הוא'''. אז תאמר בשחרית, כן, שרק בזריחת החמה יהיה יום? כלומר אומר ככה, אנחנו יודעים, הצופים שלפני כן, בעבר, המחשבה הייתה שהשמש היא כל היום הולכת מתחת הרקיע, ואז בשקיעה היא בעצם חודרת. יש איזה עובי לרקיע. תשימו נניח, נחשוב שכדור הארץ בעצם זה שטוח, יש איזה קשת, זה הרקיע בצורת חצי כדור, יש לו עובי, ואז בעצם כל היום השמש היא מתחת הרקיע, אנחנו רואים אותה זורחת במזרח ושוקעת במערב. בשקיעה מה שקורה, היא בעצם נכנסת לעובי הרקיע, לאיזה חלון, יש איזה חלון, ועוברת בתוך עובי הרקיע. אז לכן אותה לא רואים, אבל את האור שלה עדיין רואים, ולאחר מכן, אחרי שהיא סיימה לעבור את עובי הרקיע, היא חוזרת כל הלילה מעל הרקיע. ואז בבוקר שוב פעם באורות השחר היא נכנסת לחלון וכל עד הזריחה היא בעצם בתוך החלון, לא רואים אותה, רואים את האור שלה, ולאחר מכן בזריחה היא פתאום מופיעה. זה בעצם הייתה המחשבה, התפיסה המדעית של אותה תקופה, ועל פיה מנסים להבין את ההלכה. אנחנו אמרנו הרי שבשקיעה, כלומר בצאת הכוכבים זה כבר לילה. צאת הכוכבים, עדיין יש אור, לא חושך עדיין. צאת הכוכבים זה בערך שלושה עשר דקות אחרי השקיעה, עדיין יש אור. אז הוא אומר, האם, כמו שאני אומר לגבי הלילה, שברגע שהשמש מסתתרת כבר לא רואים אותה, אז כבר מבחינתי זה לילה, למרות שבעצם היא עדיין בחלון, היא עוד בעובי הרקיע, עדיין האור שלה נראה. האם אותו דבר צריך להגיד גם לכאורה ביום? כלומר, גם בזמן, כל זמן שהיא נמצאת בתוך עובי הרקיע זה עדיין לילה, למרות שאני רואה את האור שלה. כלומר, מעלות השחר עד הנץ החמה זה עדיין לילה, ככה צריך להיות. אז קשה - למה אנחנו מקובלים ככה לפני כן? אמרנו מקודם שמעלות השחר זה כבר יום, וככה בעצם היה מקובל. איך זה מסתדר? אמר רבי אבא, אומר, יש לנו בעצם גזירת הכתוב. '''כתיב: "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב: "ובא השמש וטהר"''', כלומר המילה "בא" מופיעה לנו בפסוק אחר, שם מדובר על השקיעה. אבל בעצם כאילו שבאותו מקום כתוב השמש יצאה והשמש באה. אז לכאורה עוד הפעם '''מקיש יציאתו לביאתו'''. כלומר, כמו בשקיעה, אנחנו יודעים שבה השמש נעלמת, אף על פי שהיא בעובי הרקיע, זה כבר לילה, אז גם בבוקר צריך להיות אותו דבר, שכל עוד שהשמש בעובי הרקיע זה עדיין ישאר לילה. שוב פעם אותה שאלה - הרי קיימא לן, כמו שאמרנו מקודם בפסוקים, שכבר מעלות השחר נחשב יום, וקשה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ואם ספק.''' דשמא כולה מן היום או כולה מן הלילה '''ודאי לטומאה.''' דמה נפשך איכא שתים '''וספק לקרבן.''' דמספקא לן שמא שתים שמא שלש דאי כולה מן היום או כולה מן הלילה שתים ואי מקצתה ביום ומקצתה בלילה שלש '''ר' חייה בר יוסף וכו'.''' כל זה הוא מדברי ר' מנא שהקשה לר' חזקיה כששנו זה הדין כדמסיק לקמן. וכלומר ובעא ר' חייא בר יוסף לפני ר' יוחנן מאן. תנא ראייה נחלקת לשנים כלומר שראיית בין השמשות תחשב כשתי ראיות '''קשתה על דעתך.''' השתא מסיק ר' מנא הקושיא לר' חזקיה '''מאן פליג.''' על ענין כוכבים דלעיל וקאמר ר' חנינא חברהון דרבנן הוא פליג דבעי על הא דאמר לעיל שלשה לילה דכמה דאת אמר וכו'</div> <div class="yerum-leiden-text">ואם ספק שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר ודאי לטומאה וספק לקרבן · ר' חייא בר יוסף בעא קומי ר' יוחנן מאן תנא ראייה נחלקת לשנים ר' יוסי · אמ' לה קשתה על דעתך דאת אמר כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא · למה אמ' ליה קשתיה לכשיבוא אליהו ויאמר זהו בין השמשות · מאן פליג ר' חנינא חברהון דרבנן בעי כמה דאת אמר בערבית נראו שלשה כוכבים אע'פ' שהחמה נתונה באמצע הרקיע לילה הוא · ומר אף בשחרית כן · אמ' ר' אבא כת' השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה · וכת' ובא השמש וטהר · מקיש יציאתו לביאתו · מה ביאתו משיתכסה מן הבריות · אף יציאתו לכשיתודע לבריות</div> <div class="yerum-side">'''ר' יוסי אמר לה.''' והשיב ר' יוחנן ר' יוסי היא דכך שנינו בתוספתא פרק קמא דזבים ראה אחת מרובה כשתים יש מתחילתה ועד סופה כדי טבילה וסיפוג יש בידו שתי ראיות ואם לאו אין בידו אלא אחת ר' יוסי אומר אין בידו אלא אחת ומודה רי יוסי שאם ראה אחת בין השמשות אע"פ שאין בה כדי טבילה וסיפוג יש בה שתי ראיות מפני ששני ימים חולקין אותה '''אע"פ שהחמה נתונה באמצע הרקיע.''' כלומר באמצע עובי הרקיע ועדיין לא נגמר שקיעתה ואפ"ה מחשבית ללילה וא"כ ואימר אף בשחרית כן שאע"פ שכבר התחילה החמה לצאת הואיל והיא עדיין בעובי הרקיע לילה הויא דלעולם כל זמן שהיא בתוך עובי הרקיע נדון אותה כלילה ואכן קי"ל מעלות השחר יממא הוא ואמאי</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''על דעתך דאת אמר כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא למה.''' כלומר לדידך דאמרת דלר' יוסי כל הרף עין שבכל שיעורו של ר' נחמיה ספק הוא א"כ קשה למה ולאיזה ענין ספק הוא אליבא דר' יוסי הא כיון דר' יוסי גופיה ס"ל דראיית בין השמשות לעולם נחשבת כשתי ראיות ומעתה אין נ"מ לטומאה אליבא דר' יוסי דאם נימא שכל הרף עין באותו שיעור דחצי מיל מספקינן ביום או בלילה או חציו מיום וחציו מלילה הרי עכ"פ כל ראייה שבאותו שיעור נחשבת כב' ראיות וא"כ למאי הוא ספק לדידך ואליבא דר' יוסי והא ודאי נמי ליכא למימר דנ"מ לענין טבילה דאינו כשר לטבילה לפי שכל הרף עין יש להסתפק שמא הוא לילה דא"כ היינו דר' נחמיה דאיהו ג"כ ס"ל דכל השיעור של חצי מיל ספק הוא ובמאי פליגי ואם לענין טומאה נמי ליכא נ"מ כדאמרן קשיא למאי הוא דאמרת אליבא דר' יוסי דספק הוא '''אמר ליה קשתיה לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות.''' כלו' דר' חזקיה השיב לו דמאי תיקשי לדידי תיקשי לך טפי אליביה דר' יוסי גופיה דאמר בין השמשות כהרף עין ואי אפשר לעמוד עליו וא"כ אם יבא אליהו ויברר לנו זהו הרף עין הוא בין השמשות וכי שייך לומר בראייה אחת כהרף עין לחלקה לב' ראיות כדקאמר ר' יוסי וכך היה לך להקשות אליביה וזו הקושיא קשה אפי' למ"ד אליבא דר' יוסי דבין השמשות דידיה לבתר דשלים בין השמשות דר' נחמיה והא כהרף עין הוא והיאך נחלק הראייה לב' ראיות ומאי חזית דאקשת לדידי ואי דיכולת לשנויי להך קושיא דאע"ג דס"ל לר' יוסי בין השמשות כהרף עין אפ"ה לענין ראייה ס"ל דנחשבת כב' ראיות א"כ גם לדידי ל"ק מאי דאקשת לי וטפי ניחא לדידי דהכי קאמרי כל הרף עין שבחצי מיל ספק הוא אליבא דר' יוסי דיש ג"כ להסתפק על הראשון שמא מקצת יום ומקצת לילה הוא והלכך כל ראיה שבתוך אותו השיעור נחשבת כב' ראיות וא"כ נ"מ טובא איכא לענין טומאה אליבא דר' יוסי '''א"ר אבא כתיב השמש יצא.''' דברי ר' אבא ג"כ מעין הקושיא דר' חנינא הם כתיב השמש יצא וכתיב ובא השמש ונימא דמקיש יציאתו לביאתו דמה ביאתו משיתכסה מן הבריות אתה מחשבו ללילה ואף על פי שעדיין השמש בתוך עובי הרקיע אף יציאתו לכשיתודע לבריות דוקא אבל כל זמן שהוא בתוך עובי הרקיע לא מיקרי השמש יצא על הארץ ומפני מה אנחנו מחשבין היום מעלות השחר '''אמר ר' בא.''' היינו טעמא דכתיב הבוקר אור א"כ התורה קראה לאור בוקר אע"פ שעדיין לא נתודע השמש להבריות אור השחר קרויה בוקר '''תני ר' ישמעאל.''' מהכתוב הזה שבתורה למדנו כן דכתיב וילקטו אותו בבקר בבקר בא הכתוב כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר וזהו בוקר דעלות השחר לבוקר של זריחת השמש: אמר ר' יוסי בר בון בלאו הכי לא מצית אמרת לידון עובי של הרקיע ללילה אף בשחרית לפי שאם אומר את ליתן עובי של הרקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית א"כ נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין כלומר שאין אנחנו יכולין לכוין בשום זמן שיהיו היום והלילה שוין דנהי דבערבית אנחנו מחשבין ללילה משעה שהתחילה החמה לכנוס בעובי הרקיע מ"מ בשחרית אין אנו יודעין באיזה שעה נכנסת למעלה לתוך עובי הרקיע כדי לחשוב יום אותה השעה ואנן תנינן בברייתא באחד של תקופת ניסן ושל תשרי היום והלילה שוין הן ומהיכן כיונו זה על יום הראשון של התקופות האלו אם לא שנאמר דיש גבול הנראה לעין ולחשוב ליום מאותה שעה והיינו עלות השחר </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div> אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: כתיב ([[בראשית מד ג|בראשית מקץ מד ג]]) "הבוקר אור" התורה קראה לאור בוקר. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "בבקר בבקר" כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שאף עלות השחר מן היום}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין. אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: נלפינה {{ירו"מ-ביאור|נלמד}} מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך לצאת מהעיר}} אף על גב דלא נפק, {{ירו"מ-ביאור|שלא יצא}} אמרין דנפק. {{ירו"מ-הדגשה|כך בערב. מיד שהשמש מתחילה לצאת מהעולם, אומרים שכבר לילה, אף שהשמש לא עברה את עובי הרקיעה}}. שרי עליל {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך להיכנס לעיר}} . {{ירו"מ-הדגשה|אף גב ד}}לא {{ירו"מ-הדגשה|על}} אמרי{{ירו"מ-הדגשה|נ}}ן דעל {{ירו"מ-הוסר|עד}} {{ירו"מ-הדגשה|כך בבקר איך שהשמש מתחילה להיכנס לעובי הרקיעה, אומרים שכבר נכנסה ומתחיל היום, אף שעדיין לא}} {{ירו"מ-הוסר|שעתה}}{{ירו"מ-הדגשה|עברה}} {{ירו"מ-הוסר|דייעול}}{{ירו"מ-הדגשה|כביכול}} {{ירו"מ-הדגשה|את עובי הרקיע לצאת לארץ}}. זהו שעומד ומתפלל {{שוליים|א_יג}}צריך להשוות את רגליו. תרין אמורין רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. חד אמר: כמלאכים. וחד אמר: ככהנים. {{ירו"מ-ביאור|עקב בצד גודל}} מאן דאמר ככהנים, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות כ כג|שמות יתרו כ כג]]) "לא תעלה במעלות על מזבחי" שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יחזקאל א ז]]) "ורגליהם רגל ישרה" {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} רבי חנינא בר אנדריי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר אנדריי|°]] בשם רבי שמואל בר סוטר[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר סוטר|°]]: המלאכים אין להן קפיצין. {{ירו"מ-ביאור|מפרקים}} ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דניאל ז טז]]) "קרבת על חד מן קמייא קיימיא" {{ירו"מ-ביאור|קרב אלי אחד מן העומדים תמיד}} אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בברכת כהנים הציבור אומר פסוקים|זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת]], בברכה ראשונה צריך לומר: ([[תהילים קג כ]]) "ברכו את ה' מלאכיו". בשנייה ([[תהילים קג כא]]) "ברכו את ה' כל צבאיו". בשלישית ([[תהילים קג כב]]) "ברכו ה' כל מעשיו". במוסף <span id="דף_ד_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''הבוקר אור''' התורה קראה לאור בוקר. זאת אומרת, יש לנו גזירת הכתוב שלגבי הבוקר, הבוקר מתחיל כבר כשיש אור. כתוב '''הבוקר אור'''. תני רבי ישמעאל: '''בבקר בבקר''' '''ליתן תחום לבוקרו של בוקר''', זה עמוד השחר. כלומר, בעצם זה מקור אחר. כתוב לגבי המן שהוא ירד בבוקר בבוקר. אז מה זה בוקר? בוקר אנחנו יודעים זה התחלת היום. אז בבוקר בבוקר להגיד לנו שבעצם ביום יש איזה משהו שמתחיל לפניו והוא גם חלק מהיום. זה עמוד השחר. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''אם אומר ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין'''. הוא אומר הסבר אחר. אנחנו מקובלים שבתשרי ובניסן היום והלילה שווים. אם נגיד שגם הזמן מהשקיעה, אחרי השקיעה, הזמן שבו השמש נמצאת בעובי הרקיע, נחשב חלק מהלילה, וגם הזמן שהוא נמצא בבוקר בתוך עובי הרקיע מעמוד השחר עד הנץ החמה, גם זה חלק מהלילה, יוצא שבעצם לעולם הלילה יותר ארוך, כן? וזה לא יצא שבתשרי ובניסן הם יהיו שווים. זה בעצם ההסבר שלו. לכן חייבים להגיד שאחד המקרים שייך ללילה ואחד המקרים שייך ליום, ומקובלים שמהשקיעה זה כבר לילה, ובעצם מעמוד השחר זה כבר יום. אמר רבי הונא: '''נלפינה מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, אף על גב דלא נפק, אמרין דנפק'''. כלומר שהמלך היה באיזה ביקור במדינה, כן? ברגע שהוא יוצא מהמדינה, הוא עוד לא יצא, הוא רק בדרך לצאת, אז כבר מתחילים לארוז את החפצים. כבר אומרים שהוא יצא. אז כך בערב, איך השמש מתחילה לצאת מהעולם, כבר אומרים שהוא כבר לילה, שהיא כבר יצאה, כן? למרות שהיא בעצם עוד לא עברה את עובי הרקיע. '''ושרי עליל, לא אמרין דעל''', כלומר שהמלך אמור להגיע, אז כבר שהוא ממש בפתח כבר אומרים שהוא נכנס לעיר, למרות שהוא עדיין באמת לא נכנס. כן? אז כך בבוקר, למרות שהשמש רק מתחילה להיכנס לעולם בעובי הרקיע, כבר מעמוד השחר אומרים שהתחיל היום, למרות שהיא עוד לא עברה את עובי הרקיע ועוד לא הגיעה לארץ. אומרת הגמרא: '''זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו'''. אנחנו יודעים ששמונה עשרה עומדים עם רגליים צמודות, אבל יש מחלוקת בין האמוראים, רבי לוי ורבי סימון. חד אמר כמלאכים, כלומר כמו שהמלאכים כתוב עליהם שרגליהם רגל ישרה, כלומר יש להם שתי רגליים צמודות. וחד אמר ככהנים, שהכהנים הרגע שעולים על המזבח, הם עולים עקב בצד גודל. בעצם הרגליים לא צריכות להיות ישרות וצמודות, אלא רגל טיפה קדימה. כלומר, שתי הרגליים לא צמודות, אלא רגל אחת טיפה יותר קדימה מהשנייה. מאן דאמר ככהנים - '''לא תעלה במעלות על מזבחי''', שהכהנים היו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים - '''ורגליהם רגל ישרה'''. אמר רבי חנינא בר אנדריי בשם רבי שמואל בר סוטר: '''המלאכים אין להן קפיצין'''. המלאכים אין להם מפרקים ברגליים. הם לא מקפלים את הרגליים. הרגל תמיד ישרה. מנין? דכתיב '''קרבת על חד מן קמייא קיימיא''', כלומר קרבתי אל אחד מן העומדים. כלומר, זה רק "עומדים". הם לא יכולים לכופף את הרגליים. אמר רבי הונא: '''זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת''', בברכה ראשונה שהכהנים אומרים "יברכך ה' וישמרך", הוא צריך לומר '''ברכו את ה' מלאכיו'''. בשנייה, שאומרים "יאר ה' פניו אליך ויחונך", הישראל ששומע צריך להגיד '''ברכו את ה' כל צבאיו'''. ובשלישית, שהכהנים אומרים "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום", ישראל אומר '''ברכו ה' כל מעשיו'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ד עמוד א''' {{שוליים|א_יג}} '''בתפילת עמידה יש להשוות את הרגליים זו לזו ולעמוד כרגלי כהנים או כמלאכים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן צה סעיף א , סמ"ג עשין יט <קטע סוף=ד א/> ==דף ה עמוד א== <קטע התחלה=ה א/>. ''הכרעה:'' נפסק להלכה שיעמוד כמלאכים - רגליו זו בצד זו כאילו הן רגל אחת, כפי שכתבו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אמר ר' הונא נלפינה.''' דבר זה למדנו ג"כ מדרך הארץ שכשהמלך התחיל לצאת מהפלטין שלו הכל אומרים המלך יצא אע"פ שעדיין לא יצא ממש ולא נתגלה לעין הבריות וכך השמש אף על פי שעדיין היא בתוך עובי הרקיע נפיק מיקרי ושייך לומר השמש יצא '''שרי עליל.''' אבל כשהמלך התחיל להכנס להפלטין אינם אומרים נכנס עד שעה שיכנס וכלומר שיתכסה מעין הבריות כך השמש בביאתו משעה שיתכסה מהעין להכנס בעובי הרקיע ובא השמש קרינן ביה '''תרין אמוראין.''' פליגי בפירושא דלהשוות את רגליו '''מ"ד ככהנים.''' האי להשוות זה לפני זה הוא עקב בצד גודל כמו שהיו הכהנים מהלכין ע"ג הכבש של המזבח ומ"ד כמלאכים להשוות זה אצל זה הוא דכתיב ישרה '''אין להם קפיצין.''' חוליות ברגליהם שיכולין לקבוץ אותן כדי לישב אלא תמיד עומדין הן דכתיב קמייא קרי ביה קיימיא '''זה שרואה את הכהנים בבהכ"נ.''' כשנושאין את כפיהם</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' ר' בא כת' הבוקר אור · התורה קראה לאור בוקר · תני ר' ישמעאל בבקר בבוקר כדי ליתן תחום לבוקרו שלבוקר · אמ' ר' יוסי ביר' בון אם אומר ליתן עוביו שלרקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית נמצאת או' שאין היום והלילה שוין · ותני באחד בתקופת ניסן ובאחד בתקופת תשרי היום והלילה שוין · אמ' ר' הונא נלפינה מדרך הארץ שרי מלכא נפק אע'ג' דלא נפק אמרין דנפק · שרי עליל לא אמרין דעל עד שעתה דייעול · זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו · תרין אמורין ר' לוי ור' סימון חד אמ' כמלאכים · וחד אמ' ככהנים · מאן דאמ' ככהנים לא תעלה במעלות על מזבחי · שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב · ומאן דאמ' כמלאכים ורגליהם רגל ישרה · ר' חנינא בר אטריי בשם ר' שמול בר סוטר המלאכים אין להן קפיצין ומה טעמ' קרבת על חד מן קמייא · קיימיא · אמ' ר' הונא זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת בברכה ראשונה צריך לומ' ברכו את יי' מלאכיו · בשנייה ברכו את יי' כל צבאיו · בשלישית ברכו יי' כל מעשיו · במוסף</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div> בברכה הראשונה צריך לומר ([[תהילים קלד א]]) "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" בשנייה ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם {{ירו"מ-הוסר|קודש"}} קדש" בשלישית ([[תהילים קלד ג]]) "יברכך ה' מציון" אם היו ארבע {{ירו"מ-הדגשה|כמו ביום הכיפורים, ובתעניות}} חוזר תליתיאתא {{ירו"מ-הוסר|בקדמיתא}}{{ירו"מ-הדגשה|כקדמיתא}}. {{ירו"מ-ביאור|בתפילה מנחה כמו בשחרית}} ורביעתא {{ירו"מ-הוסר|בתיניוותא}}{{ירו"מ-הדגשה|כתיניוותא}}. {{ירו"מ-ביאור|בנעילה כמו במוסף}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין. משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל. ומניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב ([[בראשית יט טו|בראשית וירא יט טו]]) "וכמו השחר עלה" וגומר, וכתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה", ומן סדום לצוער ארבעת מיל.. {{ירו"מ-הדגשה|והרי}} יותר הוון? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: המלאך היה מקדר לפניהן הדרך. ומניין {{ירו"מ-הוסר|מאיילת}}{{ירו"מ-הדגשה|שמאילת}} השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל? {{ירו"מ-הדגשה|שהיה לו לכתוב}} "כמו {{ירו"מ-הדגשה|השחר עלה". ולמה כתב}} "וכמו" מילה מדמיא לחבירתה {{ירו"מ-הדגשה|מלמד שיש עוד זמן דומה לזה. דכמו שלמדנו שמשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין, הוא הדין מאילת השחר עד שיאיר המזרח גם כן ד' מילין}} אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא. {{ירו"מ-הדגשה|דהא}} זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה. מאי כדון? {{ירו"מ-ביאור|אם כן מה זה איילת השחר}} כמין תרין דקורנין דנהור, דסלקין מן מדינחא ומנהרין. {{ירו"מ-ביאור|שני קרני אור שיוצאים מהמזרח ומאירים}} דלמא {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, {{ירו"מ-ביאור|בהשכמה}} וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא: בי רבי, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גאולת ישראל קמעה קמעה|כך היא גאולתן של ישראל]]. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[מיכה ז ח]]) "כי אשב בחושך ה' אור לי". כך בתחילה: ([[אסתר ב כא]]) "ומרדכי יושב בשער המלך", ואחר כך ([[אסתר ו יא]]) "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואחר כך ([[אסתר ו יב]]) "וישב מרדכי אל שער המלך", ואחר כך ([[אסתר ח טו]]) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות". ואחר כך ([[אסתר ח טז]]) "ליהודים היתה אורה ושמחה". ואתיא דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: משיאור המזרח עד הזריחה מהלך אדם ארבע מיל}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה. אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום. עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה, אדם מהלך ארבעת מיל. נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "היושב על חוג הארץ", וכתיב ([[איוב כב יד]]) "וחוג שמים יתהלך", וכתיב ([[משלי ח כז]]) "בחוקו חוג על פני תהום" — חוג חוג לגזירה שוה.. תני: עץ {{ירו"מ-הדגשה|ה}}חיים מהלך חמש מאות שנה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה בי רבי אלעאי: לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו. {{ירו"מ-ביאור|גזעו}} וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים א ג]]) "והיה כעץ שתול על פלגי מים" תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גודלו של גן עדן, עץ חיים|עץ חיים, אחד מששים לגן]], הגן אחד מששים לעדן. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית ב י|בראשית בראשית ב י]]) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" {{ירו"מ-הדגשה|מ}}תמצית כור, {{ירו"מ-ביאור|ל' סאה}} תרקב {{ירו"מ-ביאור|חצי סאה}} <span id="דף_ה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ובמוסף - אנחנו בשבת לדוגמה יש גם צאת מוסף, אז יש עוד פעם ברכת כהנים. בברכה הראשונה הוא צריך לומר '''שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה''''- העומדים בבית ה' בלילות. בברכה השנייה הוא אומר '''שאו ידיכם קדש'''. בשלישית הוא אומר '''יברכך ה' מציון'''. עכשיו, אם היו ארבע תפילות, כמו ביום הכיפורים או בתעניות - צריך לזכור, לא מדובר על תענית כמו שיש לנו, כמו צום עשרה בטבת, מדובר בתעניות שקבעו אותם על הגשמים או על אסונות, ואז היו מתפללים ארבע תפילות. אז '''חוזר תליתיאתא''', כלומר בצאת מנחה הוא יחזור ויגיד כמו שהוא אמר בצאת שחרית בראשונה, כן? '''ורביעתא''', כלומר בצאת נעילה, הברכה הרביעית שאומרים, הוא יגיד את זה כמו שאומרים במוסף בברכה השנייה. אמר רבי חנינא: '''מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין'''. כלומר מעמוד השחר עד שיאור המזרח, כלומר עלות השחר. מ"איילת השחר" זה לא עלות השחר, לא להתבלבל. מאיילת השחר עד שיאור המזרח, שזה בעצם עלות השחר, אדם מהלך ארבעה מיל, כלומר ארבעה קילומטר, '''ומשיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל'''. עכשיו, '''ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב וכמו השחר עלה''' וגומר. כתוב על לוט, שהמלאכים מוציאים אותו מסדום. כתוב '''וכמו השחר עלה''' וכתוב אחרי זה '''השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה'''. כלומר בעוד השחר הם התחילו ללכת ולוט הגיע לצוער בזריחה. ויש לנו מסורת '''שמן סדום לצוער ארבעת מיל''', ארבעה קילומטר. אז רואים מכאן שמעלות השחר עד הנץ החמה זה בעצם ארבעה מיל. שואלת הגמרא: '''יותר הוון'''? הרי זה יותר. היום אם מישהו ימדוד זה יותר. אמר רבי זעירא: '''המלאך היה מקדר לפניהן הדרך'''. באמת, אם אתה מסתכל על הדרך שהם הלכו זה יותר מארבעה מיל, אבל בקו אווירי זה ארבעה מיל, והמלאך היה מקדר להם את הדרך. אוקיי, אז זה אמרנו מעלות השחר עד הנץ החמה. עכשיו, '''ומניין השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל'''? היה צריך לכתוב "כשחר עלה". למה כתב '''כמו השחר עלה'''? בעצם להגיד לנו שיש משהו דומה לפני כן. '''מילה מדמיא לחבירתה''', מלמד שיש עוד זמן דומה לזה, וכמו שלמדנו שמשיאור המזרח עד הנץ החמה זה ארבעה מיל, אז זהו הדין שמאיילת השחר עד שיאור המזרח זה גם כן ארבעה מיל. עכשיו, מה זה בדיוק "איילת השחר"? אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא'''. כלומר, מי שחושב שזה הכוכב שנקרא "איילת השחר" אז הוא טועה. למה? כי לכוכב הזה אין זמן מוגדר. אמרנו שזה תמיד מרחק של ארבעה מיל, זמן הליכת ארבעה מיל שזה בערך שבעים ושתיים דקות, מאיילת השחר עד עלות השחר. ואם מדובר על הכוכב, הרי לכוכב הזה אין זמן קבוע. '''זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה'''. אז אי אפשר להגיד שזה זה. אז '''מאי כדון''', מה היא באמת "איילת השחר"? '''כמין תרין דקורנין דנהור''', כלומר יש שני קרני אור '''דסלקין מן מדינחא ומנהרין'''. יש שני קרני אור שמתחילים בשעה הזאת, שבעים ושתיים דקות לפני עלות השחר, ומאירים במזרח. "דלמא" - זו מילה כזאת שבעצם מציינת מעשה. ומעכשיו הגמרא באה לספר לנו איזה מעשה מסוים. '''רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה''', כלומר בהשכמה מאוד מוקדמת, לפני עלות השחר. הם יצאו מוקדם והיו מהלכים בבקעת ארבל '''וראו איילת השחר שבקע אורה'''. הם ראו את שני הקרניים האלה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אם היי ארבע.''' ואם היום הוא שנושאין כפיהם ארבע פעמים בו כגון בתעניות במעמדות וביה"כ כדתנן ריש פ"ד דתענית '''חוזר.''' חלילה באלו הפסוקים '''תליתיאתא.''' בפעם השלישית אומר כמו בפעם הראשונה וברביעית כמו בפעם השניה שהוא תפילת מוסף וכך אמר בנעילה '''מאיילת השחר.''' הוא כעין שני עמודים הנראין במזרח כדלקמן '''וכמו השחר עלה.''' זהו האיר המזרח ויאיצו וגו' ומדכתיב בתריה השמש יצא וגו' ד' תיבות עד ולוט בא רמז לד' מילין '''ומן.''' וכי מן סדום לצוער ד' מילין והלא יותר הוון '''היה מקדר.''' היה מקצר לפניהן הדרך בכדי שיבואי לצוער עם הנץ החמה והביא אותו בשיעור מן מהלך ד' מילין וכדפרישית דתיבות על הארץ מיותר אלא לרמז על ד' מילין '''כמו.''' היה צריך לומר כמו וכתיב וכמו השחר עלה משמע שיש עוד דבר הדומה לשיעור הזה ונלמד מחבירו הוא וכבר למדנו דמשהאיר המזרח עד נץ החמה ד' מילין א"כ מאילת השחר עד שיאיר המזרח ג"כ ד' מילין '''מאן דאמר כוכבתא היא טעיא.''' טעות הוא לפרש כן שהרי אנו רואין לאותו כוכב שמכנין כוכב השחר לפעמים הוא מקדים ועולה ולפעמים הוא מתאחר '''מאי כדון.''' ומהו זה שנקרא איילת השחר '''כמין תרין דקורנין דנהור.''' כמין קרניים המתפצלים לכאן ולכאן במזרח ונראין כעמודים המאירין '''דלמא.''' מעשה בר' חייה רבה וכו' בקריצתה בהשכמה קודם שהאיר היום '''בי רבי.''' אדם גדול וכן הוא ביומא ריש פ"ג '''מ"ט כי אשב בחשך ה' אור לי.''' כלומר הגלות הוא החשך והגאולה אורה וכשם שהאור בשחר בא מעט מעט והולך ומתרבה כך גאולתן של ישראל שנדמה לאור וכך היה בימי מרדכי ואסתר '''ואתיא דר' חנינא.''' גרסינן וכן גריס ביומא דר' חנינא הוא דאמר לעיל מאיילת השחר וכו' ד' מיל וזהו כר' יודא וכו' עד שהחמה נוסרת ברקיע וכו' וזהו משיאיר המזרח עד שתנץ החמה '''חוג חוג לגזירה שוה.''' ויליף חוג דארץ ודתהום מחוג השמים '''עץ חיים מהלך חמש מאות שנה.''' איידי דאיירי בעובי הרקיע מייתי נמי להא '''תמצית כור תרקב שותה.''' מהמים שמשקין בית כור שהוא ל' סאין יכולין להשקות מתמציתו שיעור זריעת תרקב שהוא ג' קבין תרי וקב וזהו חד מששים לבית כור שהסאה הוא ו' קבין וכן הגן שותה מתמצית העדן שהוא א' מששים שבעדן '''רבנן אמרין וכו'.''' פליגי על ר' יודה דלעיל דאמר עוביו של רקוע מהלך חמשים שנה כדמסיימו וכשם וכו'</div> <div class="yerum-leiden-text">בברכה הראשונה צריך לומ' שיר המעלות הנה ברכו את יי' כל עבדי יי' העומדים בבית יי' בלילות · בשנייה שאו ידיכם קודש · בשלישית יברכך יי' מציון · אם היו ארבע חוזר תליתיאתא בקדמייתא ורביעתא בתיניוותא · אמ' ר' חיננא מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעה מילין · משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל' ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל דכת' וכמו השחר עלה וגו' · וכת' השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה · ומן סדום לצוער ארבעת מיל יותר הוון · אמ' ר' זעירא המלאך היה מקדד לפניהן הדרך · ומניין מאיילת השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל כמו וכמו מילה מדמיא לחבירתה · אמ' ר' יוסי ביר' בון הדא איילתא דשחרא מאן דאמ' כוכבתא היא טעיא זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה · מאי כדון כמין תרין דוקרנין דנהור דסלקין מן מדינחא ומנהרין · דלמא ר' חייא רבא ור' שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה · וראו איילת השחר שבקע אורה · אמ' ר' חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא בירבי כך היא גאולתן שליש' בתחילה קימאה קימאה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת · מאי טעמ' כי אשב בחושך יי' אור לי · בתחילה ומרדכי יושב בשער המלך · ואחר כך ויקח המן את הלבוש ואת הסוס · ואחר כך וישב מרדכי אל שער המלך ואחר כך ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות · ואחר כך ליהודים היתה אורה ושמחה · ואתיא דר' חייא כר' יודה דתני בשם ר' יודה עוביו שלרקיע מהלך חמשים שנה אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה אדם מהלך ארבעת מיל נמצאת א' שעובין שלרקיע אחד מעשרה ביום · וכשם שעוביו שלרקיע מהלך חמשים שנה כך עוביה שלארץ ועוביו שלתהום מהלך חמשים שנה ומה טעם היושב על חוג הארץ וכת' וחוג שמים יתהלך · וכת' בחוקו חוג על פני תהום · חוג חוג לגזירה שוה · תני עץ חיים מהלך חמש מאות שנה · אמ' ר' יודה ביר' אלעאי לא סוף דבר נופו · אלא אפילו כורתו · וכל פילוג מי בראשית מתחלקין מתחתיו ומה טעם והיה כעץ על פלגי מים · תני עץ חיים אחד מששים לגן וגן אחד מששים לעדן · ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן · תמצית כור תרקב</div> <div class="yerum-side">'''לא סוף דבר נופו אלא אפי' קורתו.''' כלומר לא תימא דסביבות העץ ותחת נופיו הוא דהוי כחשבון הזה וא"כ אין בעובי עצו כ"א השליש דת"ק שנה דכל שיש ברחבו טפח הקיפו שלשה טפחים אלא אפילו עובי קורתו ועצו הוא מהלך ת"ק שנה וחשבון עובי קורתו בלבד הוא דנקט בברייתא א"נ לא סוף דבר נופו כלומר דנופו ג"כ בחשבון הוא אלא עובי קורתו וסביבו בלבד הוא דקאמר: על פלגי מים על כל פילוג המים</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא: '''בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת'''. אנחנו יודעים שכמה דקות לפני כן זה שיא החשיכה - אין כוכבים, אין שמש, שיא החשיכה, ואז פתאום רואים את שני הקרניים האלה ומעכשיו מתחיל להתגלגל עד שיש לנו את הזריחה. אני אומר ככה הגאולה של ישראל, בשיא הגלות, שיא החורבן, שעבוד מצרים, נמצאים בתוך מ"ט שערי טומאה, הלכו בני ישראל בעבודה קשה - מתחילה הגאולה. באסתר, גזרות המן רגע לפני החורבן. בדור שלנו לצערנו, השואה הנוראה, מתוך שיא החשיכה פתאום מתחילה לצמוח הגאולה. אז זה מה שהוא אומר. עכשיו מה המקור? איזה רמז יש לזה? '''דכתיב כי אשב בחושך ה' אור לי'''. כלומר יושב בחושך, שיא החושך, ובדיוק אז מתחיל להאיר אור ה'. '''כך בתחילה: ומרדכי יושב בשער המלך'''. אחר כך '''ויקח המן את הלבוש ואת הסוס'''. אחר כך '''וישב מרדכי אל שער המלך'''. ואחר כך '''ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות'''. ואחר כך '''ליהודים היתה אורה ושמחה'''. כלומר בעצם הגאולה כל הזמן מתקדמת, ואם מתחילה זה כבר תופס, אז זה ילך ויגדל. '''ואתיא דרבי חייא כרבי יהודה''', שאמרנו לפי רבי חייא מעמוד השחר עד הזריחה זה ארבעה מיל. אז זה כמו רבי יהודה. '''דתני בשם רבי יהודה: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה'''. כלומר העובי עצמו - בזמנו המדע חשב שכדור הארץ ישר, ויש איזה חצי כדור שזה הרקיע ויש לו עובי, והעובי שלו זה חמישים שנה. '''אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום''', כל אדם בינוני כל היום הולך ארבעים מיל. '''עד שהחמה נוסרת ברקיע''', כלומר שהחמה עוברת את עובי הרקיע, כמו שאמרנו מהשקיעה עד החשיכה המוחלטת, בזמן הזה שזה מהלך חמישים שנה, '''אדם מהלך ארבעת מיל''', כמו שאמרנו מקודם שמעמוד השחר עד הנץ החמה אדם הולך ארבעה מיל, אז גם הפוך, מהשקיעה עד הלילה בעצם אדם מהלך ארבעה מיל, ובאותו זמן השמש הולכת מהלך של חמישים שנה, שזה עובי הרקיע. '''נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום'''. כלומר, אם אדם הולך בזמן הזה - מעמוד השחר עד הנץ החמה, שהשמש עוברת את עובי הרקיע - ארבע מיל, וכל היום הוא הולך ארבעים מיל, יוצא שבעצם הזמן שהשמש בעובי הרקיע זה עשירית מהיום. אז באותה מידה גם השמש הולכת מהלך של חמישים שנה בזמן הזה, וזה עשירית מכל היום. אם נכפיל את זה, זה בעצם חמש מאות שנה כביכול - המהלך של השמש. '''וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? היושב על חוג הארץ, וכתיב וחוג שמים יתהלך, וכתיב בחוקו חוג על פני תהום - חוג חוג לגזירה שוה'''. כלומר כתוב בשלושה מקומות המילה "חוג", ואחד מהם זה השמיים. אנחנו יודעים שהעובי של השמיים זה חמישים שנה, וכתוב "חוג" גם בארץ וגם בתהום, אז חוג חוג - כל אחד מהם חמישים שנה. '''תני: עץ חיים מהלך חמש מאות שנה'''. אמר רבי יודה בי רבי אלעאי: '''לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו'''. מדובר לא רק על הענפים, שהם מאוד רחבים, אלא אפילו הגזע עצמו - חמש מאות שנה. '''וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? והיה כעץ שתול על פלגי מים'''. '''תני: עץ חיים, אחד מששים לגן, הגן אחד מששים לעדן'''. וכתוב '''ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן'''. יש לנו בדרך כלל מסורת שמתמצית כור, כלומר אם משקים שישים סאה, מהמים שינזלו משם אפשר להשקות שלושה קבין - זה בעצם "תרקב", חצי סאה, כי סאה זה שש קבין. אז שלושים סאה זה אחד משישים. אם זה ככה, אנחנו יודעים שהגן יהיה אחד משישים לעדן, כן? "עשה הקדוש ברוך הוא גן בעדן" - זה לא "גן עדן" אלא "גן בעדן". אז עדן עצמו זה המקום הגדול, פי שישים יותר גדול מהגן. ממשיכה הגמרא ואומרת לנו שתמצית כוש מצרים שותה. אנחנו יודעים שמצרים מקבלת את כל השאריות של המים שבאים מכוש. אם אנחנו אומרים שזה אחד משישים, "מזה אתה אומר מצרים מהלך ארבעים יום וכוש מהלך שש שנים ועוד" - נעשה חשבון, ארבעים יום נכפיל בשישים, נקבל בעצם שש שנים ועוד קצת. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div> שותה. תמצית כוש מצרים שותה. נמצאת אומר: מצרים {{ירו"מ-ביאור|שמקובל שארכה}} מהלך ארבעים יום, וכוש מהלך {{ירו"מ-הוסר|שבע}}{{ירו"מ-הדגשה|שש}} שנים ועוד. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|עובי הרקיע}} כשני אבות הראשונים {{ירו"מ-הדגשה|חמש מאות שנה}} {{ירו"מ-ביאור|דאברהם משהכיר את בוראו 173 שנה, יצחק - 180 שנה, יעקב – 147 שנים}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|אשר נשבעתי לאבותכם לתת להם}} כימי השמים על הארץ" וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה. ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה? אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית א ו|בראשית בראשית א ו]]) "יהי רקיע בתוך המים" יהי רקיע בתווך. {{ירו"מ-הדגשה|והרי השמים נבראו ביום הראשון, ולמה נאמר ביום השני יהי רקיעה? אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|"אמר יהי}} "יהי רקיע" יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע. אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: יעשה כמין מטלית הרקיע. היך מה דאת אמר ([[שמות לט ג|שמות פקודי לט ג]]) "וירקעו את פחי הזהב" {{ירו"מ-הוסר|וגומר }}תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עובי הרקיע|עוביו של רקיע כשתי אצבעיים]]. מילתיה דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} פליגא. דאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[איוב לז יח]]) "תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק" תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס. {{ירו"מ-ביאור|פח דק}} יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} רפה. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "וימתחם כאהל לשבת" וכתיב "חזקים" רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} הוא מעלה חלודה. ברם הכא, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} "כראי מוצק" בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן. רבי עזריה[[ביאור:עץ מסורת#רבי עזריה|°]] אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[בראשית ב א|בראשית בראשית ב א]]) "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי" {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו}} "ויברך אלהים את יום השביעי" מה כתיב בתריה? ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים" וכי מה ענין זה אצל זה? אלא יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה, וכתיב ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" {{ירו"מ-הדגשה|כאילו היום נעשו. תנן: מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה דברי רבי אליעזר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כמה אשמורות ביום ובלילה|ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אורכם של עונה, עת ורגע|העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה]] העת אחד מעשרים וארבעה לעונה הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת כמה הוא הרגע? רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] אמר: כדי לאומרו. ורבנן אמרין הרגע כהרף עין. תני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר: {{שוליים|א_יד}}שלש {{ירו"מ-הדגשה|משמרות הוי הלילה. מאי טעמא? דכתיב}} ([[שופטים ז יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ויבא גדעון וכ"ו}} ראש האשמורת התיכונה" {{ירו"מ-הדגשה|ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה}}. רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שאמר ארבע משמרות הוי הלילה, דכתיב}} ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" וכתיב ([[תהילים קיט קמח]]) "קדמו עיני אשמורות" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]. חד אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. וחרינה אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "חצות לילה" ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "ראש האשמורת התיכונה" מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי "חצות לילה {{ירו"מ-הדגשה|אקום" ו"קדמו עיני אשמורות}}"? פעמים "חצות לילה" {{ירו"מ-הדגשה|אקום}} ופעמים "קדמו עיני אשמורות" הא באי זה צד? בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה. ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו. קדמו עיני אשמורות. מכל מקום {{שוליים|א_טו}}לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך. {{ירו"מ-ביאור|לא היה השחר בא ומוצא את דוד ישן}} הוא שדוד אמר: ([[תהילים נז ט]]) "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר" <span id="דף_ה_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ה'. בדף הקודם הזכרנו כל מיני שיטות מה עובי הרקיע. עכשיו הגמרא מביאה לנו שיטה נוספת. '''רבנן אמרין כשני אבות הראשונים.''' כלומר העובי של הרקיע זה בעצם חמש מאות שנה, אבל יש לזה איזה רמז. כלומר זה כנגד חמש מאות שנה שבהם האבות הכירו את הקדוש ברוך הוא. אברהם אבינו חי מאה שבעים וחמש שנה, אבל רק בגיל שלוש הוא הכיר את בוראו. כלומר יש לו מאה שבעים ושלוש שנים שבהם הוא הכיר את בוראו. יצחק חי מאה שמונים שנה ויעקב מאה ארבעים ושבע. ביחד זה חמש מאות שנים. יש איזה רמז באיזה פסוק דכתיבא '''כימי השמים על הארץ'''. אז בעצם עובי הרקיע זה, '''וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה.''' שאלתא אמרה, '''ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה?''' כלומר, מאיפה לך באמת שהעובי של הרקיע זה חמש מאות שנה? אמר רבי בון דכתיב '''יהי רקיע בתוך המים'''. מה זה יהי רקיע בתוך המים? בתווך. כלומר בעצם כמו שמהארץ עד הרקיע זה חמש מאות שנה, ככה מתחילת הרקיע עד סוף הרקיע זה עוד חמש מאות שנה. שאלתא אמרה, הרי השמיים נבראו ביום הראשון. אז למה נאמר ביום השני יהי רקיע? זה כבר נברא קודם. אמר רב, '''לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו.''' תאמר רב, '''יהי רקיע''' פירושו '''יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע.''' אמר רבי יודה בן פזי, '''יעשה כמין מטלית הרקיע.''' בעצם זה כמו יריעה. '''היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב''' - כמו שאת הזהב רקעו, עשו דק דק, אז ככה הרקיע הוא דק. תני בשם רבי יהושע: '''עוביו של רקיע כשתי אצבעיים.''' כלומר בעצם לפי זה הרקיע הוא לא כזה עבה כמו שדיברנו קודם, אלא בעצם בעובי של שתי אצבעות. מילתיה דרבי חנינא פליגא - רבי חנינא עושה אפילו עוד יותר דק. אמר רב אחא בשם רבי חנינא: כתיב '''תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק'''. '''תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס''', כלומר ממש בעובי של כמה מילימטרים. '''יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים.''' </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''יהי רקיע בתוך.''' באמצע וכפי המרחק מלמעלה שהוא בין רקיע לרקיע והמרחק מלמטה שהוא מן השמים עד הארץ כך הוא עוביו באמצע '''מלתיה דר' חנינא פליגא וכו'.''' דאמר שהן דקין ועשוין כטס הזה '''יכול שהן נתרפין.''' אח"כ מזמן לזמן '''על ידי שהות רפה.''' בשהוי הזמן נתרפה '''ר"ש בן לקיש אמר בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים וכו'.''' כלומר דר"ל דריש לסיפי' דקרא כראי מוצק על תולדות השמים ולא על השמים עצמם '''על הא דר"ש בן לקיש וכו'.''' כלומר דכך הוא רמוז בפ' ע"י סמיכות הכתובים דעל תולדות הוא אמורות '''וכתיב אלה תולדות השמים וגו'.''' לומר שאע"פ שזמן נכנס וזמן יוצא הם בהבראם וכיום עשות אותם '''ארבע אשמורות וכו'.''' וכל אשמורה ג' שעות ולפרושי עד סוף האשמורה ראשונה דמתני' קאי '''ר' נתן אומר שלש דכתיב ראש אשמורת התיכונה.''' האמצעית אלמא דשלש הן '''וכתיב קדמו עיני אשמורות.''' שתים והן חצות לילה '''פעמים חצות לילה וכו'.''' ולא דשתי אשמורות הן הן חצות לילה '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא.''' כלומר אף שלפעמים היה מקדים ולפעמים מאחר אבל לעולם לא היה השחר בא ומצא לדוד כשהוא ישן '''איתעיר יקרי וכו'.''' וקרא הכי מידרש עורה כבודי מלפני כבוד בוראי ולפיכך אעירה סתר</div> <div class="yerum-leiden-text">שותה · תמצית כוש מצרים שותה · נמצאת או' מצרים מהלך ארבעים יום · וכוש מהלך שבע שנים ועוד · ורבנן אמרין כשני אבות הראשונים כימי השמים על הארץ · וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה · כך בין רקיע לרקיע ועוביו מהלך חמש מאות שנה · ומה חמית מימר עוביו שלרקיע מהלך חמש מ' מאות שנה · אמ' ר' בון יהי רקיע בתוך המים · יהי רקיע בתווך · רב אמ' לחים היו שמים ביום הראשון ובשיני קרשו · רב אמ' יהי רקיע יחזק הרקיע · יקרש הרקיע · יגלד הרקיע · ימתח הרקיע · אמ' ר' יודה בן פזי יעשה כמין מטלית הרקיע · היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב וגו' · תני בשם ר' יהושע עוביו שלרקיע כשתי אצבעיים · מילתיה דר' חנינא פליגא דמר ר' אחא בשם ר' חננא תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק תרקיע· מלמד שהן עשויין כטס · יכול שאינן בריאין תל' חזקים · יכול שהן נתרפין · תל' כראי מוצק · בכל שעה ושעה נראין מוצקים · ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש · ר' יוחנן אמר בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל על ידי שהות רפה · ברם הכא וימתחם כאהל לשבת · וכת' חזקים · ר' שמעון בן לקיש אמ' בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים על ידי שהות הוא מעלה חלודה ברם הכא כראי מוצק בכל שעה ושעה נראין הן כשעת יציקתן · ר' עזריה אמר על הדא דר' שמעון בן לקיש ויכולו השמים והארץ וכל צבאם · ויכל אלהים ביום השביעי · ויברך אלהים את יום השביעי · מה כת' בתריה אלה תולדות השמים · וכי מה עניין זה אצל זה · אלא יום נכנס ויום יוצא שבת נכנס שבת יוצא · חודש נכנס חודש יוצא · שנה נכנסה שנה יוצאה · וכת' אלה תולדות השמים והאר' בהבראם ביום עשות יי' אלהים ארץ ושמים · ר' אומ' ארבע אשמורות ביום וארבע אשמורות בלילה · העונה אחד מעשרים וארבעה לשעה · העת אחד מעשרים וארבעה לעונה · הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת · כמה הוא הרגע · ר' ברכיה בשם ר' חלבו אמר כדי לאומרו · ורבנן אמרין הרגע כהרף עין · תני שמואל הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה · ר' נתן או' שלש ראש האשמורת התיכונה · ר' זריקן ר' אמי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך · וכת' קדמו עיני אשמורות · ר' חזקיה אמ' ר' זריקן ר' בא חד אמ' טעמיה דר' · וחרינה אמ' טעמיה דר' נתן · מאן דמר טעמ' דר' חצות לילה · ומאן דמר טעמיה דר' נתן ראש האשמורת התיכונה · מן מקיים ר' נתן טעמיה דר' חצות לילה פעמים חצות לילה · ופעמים קדמו עיני אשמורות · הא באי זה צד בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים חצות לילה · ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו קדמו עיני אשמורות · מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך · הוא שדוד אמ' עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: '''בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות רפה''', כלומר האוהל הולך ומתרפה. ברם הכא כתיב '''וימתחם כאהל לשבת''' וכתיב '''חזקים''' - כמו שאמרנו מקודם. רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים''', כלומר אדם יוצר כלי, '''על ידי שהות הוא מעלה חלודה'''. ברם הכא, '''כראי מוצק''', כלומר '''בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן''', כלומר חדשים לגמרי. רבי עזריה אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש: כתיב '''ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי''', '''ויברך אלהים את יום השביעי'''. מה כתיב בתריה? '''אלה תולדות השמים'''. וכי מה ענין זה אצל זה? הרי סיימנו כבר את הבריאה והכול. אלא '''יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה''', וכתיב '''אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים'''. כלומר, כאילו היום הם נעשו. כלומר, למרות שעובר המון זמן, אלפי שנים אפילו, תמיד השמיים והארץ נראים כאילו שהיום רק נבראו. ממש חדשים. מתי קורין קריאת שמע בערבין? משעה שכולם נכנסים לאכול בתלמותם עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אלעזר. אז מה הכוונה האשמורה הראשונה? כמה משמרות יש בלילה? '''רבי אומר ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה.''' כלומר בעצם רבע לילה זה הזמן שעליו דיבר רבי אלעזר. הגמרא ממשיכה ואומרת לנו '''העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה. העת, אחד מעשרים וארבעה לעונה. הרגע, אחד מעשרים וארבעה לעת.''' ושואלת, '''כמה הוא הרגע?''' רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר: '''כדי לאומרו'''. אז מה שאתה אומר רגע, איך שאמרת - זה בעצם נגמר הזמן הזה. '''ורבנן אמרין הרגע כהרף עין''' - זמן לא מוגדר. תני שמואל: '''הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה.''' רבי נתן אומר שלוש אשמורות הוו לילה. אומר: לא ארבע משמרות כמו שאמר רבי, אלא רק שלוש משמרות. מה טעם? מה רומז שיש שלוש משמרות? דכתיב '''ראש האשמורת התיכונה''' - גדעון בא עם שלוש מאות איש אשר איתו, בראש האשמורת התיכונה. אנחנו יודעים שאין תיכונה אלא כשיש לפניה ולאחריה. תיכונה זה אמצעית, כלומר יש אחת לפניה ואחת אחריה, אז יש ביחד שלוש. רבי זריקן ורבי אבא בשם רבי שמעון בן לקיש - טעמא דרבי, למה רבי אמר שיש ארבע? דכתיב '''חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך'''. כלומר פסוק אחד אומר שדוד קם בחצות, באמצע הלילה. פסוק אחר אומר '''קדמו עיני אשמורות''', כלומר שקמתי באמצע הלילה ועדיין היו שני אשמורות עד הבוקר. אז אם הוא קם באמצע הלילה והיו עוד שני אשמורות עד הבוקר, היו כנראה שני אשמורות קודם, ביחד ארבע. אמר רבי חזקיה: רבי זריקן ורבי אבא, חד אמר טעמיה דרבי, וחרינה אמר טעמיה דרבי נתן. מאן דמר טעמא דרבי - '''חצות לילה'''. מאן דמר טעמיה דרבי נתן - '''ראש האשמורת התיכונה'''. שואלת הגמרא, '''מה מקיים רבי נתן טעמיה דרבי חצות לילה?''' הרי לכאורה רבי צודק, יש לו פסוקים שמראים שהלילה זה ארבע משמרות. איך הוא יסביר את זה? אמרה: '''פעמים חצות לילה, ופעמים קדמו עיני אשמורות'''. זה לא תמיד באותו זמן. לפעמים דוד קם בחצות הלילה, לפעמים הוא קם שני אשמורות קודם, כי אם הלילה היו שלוש משמרות אז הוא קם שתי משמרות לפני חצות. '''הא באי זה צד?''' באיזה מקרה ככה? '''בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה''' - היה קצת עייף, אירח כל מיני דיפלומטים מכל מיני מדינות, אז הוא התעכב, לכן ישן טיפה יותר. '''ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו, קדמו עיני אשמורות''' - הוא קם יותר מוקדם. '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך''' - אף פעם לא קרה שהשחר עלה ומצא את דוד ישן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ה עמוד א''' {{שוליים|א_טז}} '''זמן קריאת שמע של ערבית עד חצות לכתחילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין יח <קטע סוף=ה ב/> ==דף ו עמוד א== <קטע התחלה=ו א/>. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים - עד חצות לכתחילה, כמפורש בירושלמי "הלכה כחכמים", אך בדיעבד או במקום הצורך הזמן עד עלות השחר כרבן גמליאל, וכך פסק הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד ב<span class="yerum-runnum">10</span></div> איתעיר יקרי מן קומי איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. {{ירו"מ-ביאור|יקום כבודי לפני כבוד בוראי שכבודי אינו חשוב כלום בפני כבוד בוראי}} "אעירה שחר" אנא הוינא {{ירו"מ-ביאור|אני הייתי}} מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי. והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דוד ביזה עצמו לכבוד המצוות|דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות]], ואת אמר ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום"? והוא אומר: ([[תהילים קיט סב]]) "על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|כדי שאספיק ללמוד משפטי ה}}’. ומה היה דוד עושה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אלעזר ברבי מנחם[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי מנחם|°]]: היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה. ומה היו חבירי תורה אומרים? ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו. הדא הוא דכתיב ([[מלכים ב ג טו]]) "והיה כנגן המנגן" כנגן במנגן אין כתב כאן, אלא כנגן המנגן. הכינור היה מנגן מאיליו. מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן "ראש האשמורת התיכונה"? אמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ויאות? {{ירו"מ-ביאור|האם אפשר להסביר כך}} מי כתיב {{ירו"מ-הדגשה|האשמורות "ה}}תיכונות"? לא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב אלא}} "תיכונה". קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא {{ירו"מ-הוסר|עירין}} ערין. {{ירו"מ-ביאור|האשמורת הראשונה לא נחשבת כיוון שעדיין אנשים ערים}} פיסקא וחכמים אומרים: עד חצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_טז}}הלכה כחכמים. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מפקד לחברייא {{ירו"מ-ביאור|מצווה את התלמידים}}: אין בעיתון מתעסקא באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אם אתם רוצים לעסוק בתורה בלילה ולהמשיך גם אחרי חצות}} אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין. מילתיה אמרה שהלכה כחכמים. מילתיה אמרה שאומר דברים {{ירו"מ-ביאור|שמותר ללמוד תורה}} אחר אמת ויציב. {{ירו"מ-ביאור|גם בלילה נהגו לאמר אמת ויציב}} תני: הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו. מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]]: מה טעם {{ירו"מ-הדגשה|לא תקנו לקרא בבית הכנסת בזמן}}? אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב. <span id="דף_ו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> הוא שדוד אמר: '''עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר'''. כלומר, אני בעצם מעיר את השחר. '''איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבוראי''' - אני מוריד את הכבוד שלי בפני הכבוד של הבורא, לכן אני קם מוקדם. '''איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבוראי''' - הכבוד שלי לא חשוב כלום מול הכבוד של הקדוש ברוך הוא. '''אעירה שחר, אנא הוינא מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי'''. '''והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר?''' לך תהיה כמו כולם, תלך לישון. '''דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות, ואת אמר חצות לילה אקום?''' והוא אומר: '''על משפטי צדקך''' - למה אני קם כל כך מוקדם? כדי שאספיק ללמוד את משפטי השם. יש הרבה תורה ללמוד, אני קם שעה אחת קודם, אני כבר בחצות או אפילו לפני כן, כדי שאספיק ללמוד. ומה היה דוד עושה? אמר רבי פינחס בשם רבי אלעזר ברבי מנחם: '''היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה.''' ומה היו חבירי תורה אומרים? '''ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה.''' כלומר, כל מי שהיה תלמיד חכם ואוהב תורה היה מתעורר ולומד ביחד עם דוד. אמר רבי לוי: '''כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו.''' הדא הוא דכתיב '''והיה כנגן המנגן''' - לא כתוב "כנגן במנגן" אלא '''כנגן המנגן''', כלומר הכינור עצמו היה מנגן מאליו. '''מה מקיים רבי טעמא דרבי נתן ראש האשמורת התיכונה?''' לכאורה רבי נתן גם מביא פסוק שגדעון בא בראש האשמורת התיכונה, שהיא האמצעית, סימן שיש אחת לפניה ואחת לאחריה. אז מה רבי יעשה עם זה - האם הוא סובר שיש ארבע משמרות? אמר רב הונא: '''סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה.''' הוא בעצם לשני החלקים האמצעיים התכוון - שבין סוף השנייה לראש השלישית, בזמן הזה הוא בדיוק בא. אמר רבי מנא: '''ויאות?''' איך אתה יכול להגיד דבר כזה? '''מי כתיב תיכונות? לא, תיכונה.''' - יש רק אחת. אז אפשר להסביר שבעצם מה שאני אומר "אשמורת תיכונה" הכוונה באמת מתוך שלוש, כיוון שהראשונה לא נחשבת - הרי גדעון רצה לבוא להפתיע אותם, הוא בא בזמן שכולם ישנים, אז האשמורת הראשונה אינה חלק מהעסק, כי אז כולם עדיין ערים. '''קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא ערין.''' פיסקא - '''וחכמים אומרים: עד חצות.''' אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: '''הלכה כחכמים''' - שבעצם צריך לקרוא עד חצות. רבי יסא היה '''מפקד לחברייא''' - אומר לתלמידי חכמים - '''אין בעיתון מתעסקא באוריתא, אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין.''' כלומר קודם כל תקראו קריאת שמע, כי צריכים לקרוא לפני חצות, ורק אחר כך תמשיכו ללמוד. '''מילתיה אמרה שהלכה כחכמים''' - כי הוא אמר להם לקרוא קריאת שמע לפני חצות. וגם '''מילתיה אמרה שאומר דברים אחר אמת ויציב''' - כלומר, מותר ללמוד תורה גם אחרי שאומרים קריאת שמע, לא חייבים לישון מיד. עכשיו למה אומר "אמת ויציב"? כי בזמנם היה מקובל גם בלילה לברך אמת ויציב, אף על פי שאנחנו מברכים אותה רק בברכות קריאת שמע של הבוקר, אבל הם אמרו את זה גם בקריאת שמע של הלילה. תני: '''הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו.''' כלומר, מי שקורא קריאת שמע בבוקר בבית הכנסת יצא ידי חובתו - כמו שאמרנו שכבר מעלות השחר אפשר לקרוא קריאת שמע, אז למרות שהתפללו מוקדם זה היה בסדר. אבל מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא ידי חובתו. שואלת הגמרא: '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית?''' למה מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא? אמר רב הונא בשם רב יוסף: '''מה טעם?''' - למה לא תיקנו לקרוא בבית כנסת בזמן? בשחרית קראו מעלות השחר וזה בסדר, אבל בערבית תיקנו חכמים לקרוא קריאת שמע לפני צאת הכוכבים בכוונה. למה תיקנו להם לקרוא לפני הזמן? '''אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב''' - בשביל להבריח מן המזיקים, לכן נדאג שמה שהוא קורא בבית הכנסת לא יצא בו ידי חובה, כך הוא יהיה חייב לקרוא גם בבית. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''והיה יצרו מקטרגו.''' ומפתה אותו '''המנגן.''' משמע הידוע ומנגן מאיליו '''סופה של שנית.''' ובאיכה רבתי גריס ראשה של שנית וסופה של שלישית כלומר בשתי אשמורות האמצעות הוא מדבר שהן מתכנות את הלילה '''אמר ר' מנא ויאות.''' בתמיה ומי כתיב תיכונות לא תיכונה כתיב דמשמע אחת '''קדמייתא לא מתחשבא.''' כלומר אלא הכי בעינן לשנויי אליבא דר' דלעולם ד' משמרות הויין והא דכתיב התיכונה משום שהראשונה אינה בחשבון של שומרי המחנה לפי שעדיין הבריות ניעורין הן ואין דרכן להשים שומרים תחילת הלילה '''אין בעיתון מתעסקין באורייתא.''' אם אתם רוצים להתעסק בתורה כל הלילה תזהרו לקרות שמע קודם חצות ואח"כ תתעסקו בתורה '''מילתיה אמרה.''' שמעינן ממילתיה דס"ל שהלכה כחכמים דזמן קריאת שמע עד חצות '''בבית הכנסת.''' עם הציבור '''בערב לא יצא ידי חובתו.''' כדאמרי' לעיל בריש ההלכה אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דבר של תורה '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית.''' כלומר ומפני מה באמת לא תקנו לקרות בערבית גם בבהכ"נ בזמנה ולא יהא צריך כל א' וא' לחזור ולקרות בביתו '''בשביל להבריח את המזיקין.''' הלכך הואיל ובלאו הכי צריך כל א' וא' לקרות בביתו סמוך למטתו לא רצו לתקן שיהו הכל קוראין ביחד בזמנו שלא יסמוכו על זה ולא יקרא שוב סמוך למטתו</div> <div class="yerum-leiden-text">איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבריי · איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבריי · אעירה שחר · אנא הוינא מעורר שחרה · שחרה לא הוה מעורר לי · והיה יצרו מקטרגו ואומ' לו דוד דרכן שלמלכים להיות השחר מעוררן · ואת אמר אעירה שחר · דרכן שלמלכים להיות ישינין עד שלש שעות · ואת אמר חצות לילה אקום · והוא או' על משפטי צדקך · ומה היה דוד עושה ר' פינחס בשם ר' לעזר בר מנחם היה נוטל נבל וכינור ונותנו מ' מראשותין ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם כדי שישמעו חבירי תורה · ומה היו חבירי תורה אומ' ומה אם דוד המלך עוסק בתורה אנו על אחת כמה וכמה · אמ' ר' לוי כינור היה תלוי כנגד חלונותיו שלדוד והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו והיה מנגן מאיליו · הדה הוא דכת' והיה כנגן המנגן · כנגן במנגן אין כת' כאן אלא כנגן המנגן · הכינור היה מנגן מאיליו · מה מקיים ר' טעמ' דר' נתן ראש האשמורת התיכונה · אמ' ר' הונא סופה שלשנייה וראשה שלשלישית הן מתווכות את הלילה · אמ' ר' מנא ויאות מי כת' תיכונות לא תיכונה קדמייתא לא מתחשבא דעד כדון ברייתא עירין · פיס' · וחכמ' אומ' עד חצות · ר' יסא בשם ר' יוחנן אמר הלכה כחכמ' · ר' יסא מפקד לחברייא אין בעיתון מיתעסקא באוריתא אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין · מילתיה אמרה שהל' כחכמ' מילתיה אמרה שאומ' דברים אחר אמת ויציב · תני הקורא את שמע בבית הכנסת בשחר יצא ידי חובתו · בערב לא יצא ידי חובתו · מה בין הקורא בשחרית · ומה בין הקורא בערבית · ר' הונא בשם רב יוסף מה טעם אמרו אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב</div> <div class="yerum-side">'''מילתיה אמרה.''' וש"מ עוד ממילתיה דס"ל שאומר דברים אחר אמת ויציב והיינו אמת ואמונה והם היו רגילין לומר גם בערבית אמת ויציב כל זאת כדמשמע לקמן דקאמר פתר לה באמת ויציב סל שחרית אלמא דגם בערבית היו אומרים אמת ויציב וכלומר דע"כ דס"ל שאומרים פסוקים אחר ברכות ק"ש של ערבית קודם התפלה ואין חוששין לסמוך גאולה לתפלה בק"ש של ערבית משום דתפלות באמצע תקנום דאי לאו הכי מפני מה הזהירם על ק"ש בלבד ולא הזכיר להם כלום מתפלה אלא מפני שכבר התפללו תפלת ערבית מקודם א"כ מילתי' אמרה שאומר דברי' אחר אמת ויציב כלו' שאינו צריך לקרות שמע סמוך לשינתו ושלא יפסיק בדברים אחרים דהא אמר להם אתון קרייה שמע ומתעסקין בתורה אח"כ אלמא דק"ש של ערבית לאו דוקא סמוך לשינה והא דקאמר אחר אמת ויציב לישנא דמתני' נקט בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק ומפני סמסיימין אחר ק"ש באמת נקט הכי ור' ייסא ס"ל דיכול לומר איזה דברים ופסוקים אחר ק"ש של ערבית והכי מוכח מדלקמן</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד א<span class="yerum-runnum">11</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע על המיטה להבריח מזיקין|בשביל להבריח את המזיקין]]. מילתיה אמרה {{ירו"מ-ביאור|מתוך דבריו אפשר להבין}} שאין אמר דברים אחר אמת ויציב {{ירו"מ-הדגשה|אלא מיד ישן}}. מילתיה דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר כן. דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], כד הוה נחית לעיבורה. {{ירו"מ-ביאור|כשהיה יורד לבית הוועד לעבר את השנה}} הוה מקבל {{ירו"מ-ביאור|מתארח}} גבי רבי יעקב גרוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב גרוסה|°]]. והוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מטמר ביני קופייא, {{ירו"מ-ביאור|מסתתר בין השקים}} משמענא היך הוה קרי שמע. והוה {{שוליים|א_יז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לקרוא שמע שוב ושוב|קרי, וחזר וקרי]] עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה. {{ירו"מ-ביאור|עד שהיה נרדם}} ומאי טעמא? רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תחליפתא חמוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפתא חמוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים ד ה]]) "רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה" מילתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] פליגא. דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] קרי מזמורים בתרה {{ירו"מ-ביאור|אחרי קריאת שמע}}. והא תני?: אין אומר דברים {{ירו"מ-הוסר|אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} אמת ויציב? פתר לה באמת ויציב של שחרית. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: שלש תכיפות הן. {{שוליים|א_יח}}תכף לסמיכה שחיטה. {{שוליים|א_יט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תיכף לנטילת ידיים ברכה - במים ראשונים|תכף לנטילת ידים ברכה]]. תכף לגאולה תפילה. תכף לסמיכה שחיטה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא א ד|ויקרא ויקרא א ד-ה]]) "וסמך ושחט" תכף לנטילת ידים ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'" {{שוליים|א_כ}}תכף לגאולה תפילה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים יט טו]]) "יהיו לרצון אמרי פי {{ירו"מ-הדגשה|והגיון לפניך ה’ צורי וגואלי}}" — מה כתיב בתריה? ([[תהילים כ ב]]) "יענך ה' ביום צרה". אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סמיכת גאולה לתפילה|וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה]], אין השטן מקטרג באותו היום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין{{ירו"מ-הדגשה|ץ}} {{ירו"מ-ביאור|נתפסתי לעבודת המלך להביא הדסים לארמון}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מצוה לראות מלכים|אמרו ליה רבי]] רבו היא. {{ירו"מ-ביאור|דבר גדול הוא}} אית בני אינשי {{ירו"מ-הדגשה|י}}הבין פריטין מחכים פלטין. {{ירו"מ-ביאור|יש אנשים שמשלמים כדי לראות את הארמון}} אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק {{ירו"מ-ביאור|דפק}} על פתחו של מלך. יצא {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג. {{ירו"מ-ביאור|הסתלק}} עוד הוא הפליג. פיסקא [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: עד שיעלה עמוד השחר. אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|א_כא}}פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שלרבי שמעון בן יוחאי עד עלות השחר נחשב לילה, ויוצא ידי חובת קריאת שמע של לילה מ}}הא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} בערבית {{ירו"מ-הדגשה|שזמנה עד עלות השחר}}, אף בשחרית כן {{ירו"מ-הדגשה|וגם לרבן גמליאל יכול לקרא קריאת שמע של שחרית מעלות השחר, כדעת רבי שמעון בן יוחאי}}? או יהא בה {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי זעירא תנא אחוי דרב חייא בר אשיא[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשיא|°]] ודרב אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רב אבא בר חנה|°]]: {{שוליים|א_כב}}הקורא עם אנשי משמר לא <span id="דף_ו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ו'. סיימנו את הדף הקודם כשאמרנו שרב הונא אמר בשם רבי יוסף שבכוונה תיקנו בערבית, כלומר להתפלל ערבית מוקדם, להגיד קריאת שמע מוקדם לפני הזמן, לפני צאת הכוכבים, כדי שאדם לא יצא ידי חובה, כדי שהוא יהיה חייב לקרוא בערב על המיטה כדי להבריח את המזיקין. ואמרנו שמתוך הדברים שלו, מזה שהוא אמר שצריכים לקרוא צמוד ממש בזמן שהולכים לישון, אז זה אומר ש'''אין אמר דברים אחר אמת ויציב'''. כלומר, אחרי שאומרים את קריאת שמע עם הברכות שלה במיטה, אז אסור אפילו ללמוד תורה, צריכים ישר לישון. ואומרת הגמרא: תדע, מילתיה דרבי שמואל בר נחמני שמעינן כן - גם כן מהמעשה שהיה עם רבי שמואל בר נחמני, גם כן אפשר להבין שכך הוא סובר. דיקא: '''כד הוה נחית לעיבורה, הוה מקבל גבי רבי יעקב גרוסה''' - כלומר, כמו שהיה מגיע לעבר את השנה, היה מתארח אצל רבי יעקב גרוסה. '''והוה רבי זעירא מטמר ביני קופייא''' - כלומר, רבי זעירא התחבא בין העצים, '''משמענא היך הוה קרי שמע''' - רצה לראות איך הוא נוהג בקריאת שמע, והוא שמע אותו '''והוה קרי, וחזר וקרי''' - אומר: שמע ישראל ועוד פעם ועוד פעם, '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה''' - כלומר, הוא בעצם המשיך לקרוא קריאת שמע עד שהוא נרדם, כן? כי הוא סובר שאסור לקרוא, אסור אפילו להגיד דברי תורה, אחרת היה יכול להתחיל להגיד דברים אחרים. למה הוא לא אמר דברים אחרים? כנראה שהוא סובר שצריכים - אסור ללמוד תורה אפילו אחרי קריאת שמע. ומאי טעמא? רבי אחא ורבי תחליפתא חמוי אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן: דכתיב '''רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'''. כלומר, מיד אחרי "אמרו בלבבכם", כלומר אתם אומרים קריאת שמע ומיד "ודומו סלה" - תלכו לישון. מילתיה דרבי יהושע בן לוי פליגא. רבי יהושע בן לוי חולק. דאמר רבי יהושע בן לוי: '''קרי מזמורים בתרה''' - הוא היה קורא אחרי קריאת שמע, הוא היה קורא עוד כמה מזמורים לפני השינה. אומרת הגמרא: והא תני? '''אין אומר דברים אמת ויציב'''? יש לנו ברייתא שאומרת שאחרי אמת ויציב לא אומרים שום דבר, כן? אז אומרת הגמרא: '''פתר לה באמת ויציב של שחרית'''. כמו שאמרנו שבעצם נהגו להגיד אמת ויציב גם ביום וגם בלילה, אז הברייתא שאומרת שאסור אפילו ללמוד תורה אחרי אמת ויציב, היא מדברת אחר אמת ויציב של שחרית, כמו שאמרנו שצריכים לסמוך גאולה לתפילה, לכן מיד אחרי זה להגיד את תפילת שמונה עשרה. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''שלש תכיפות הן. תכף לסמיכה שחיטה'''. כלומר, בקורבנות, מיד שסומכים צריכים לשחוט. '''תכף לנטילת ידים ברכה'''. נוטלים ידיים ומיד מברכים המוציא. '''תכף לגאולה תפילה'''. כלומר, אומרים גאל ישראל ומיד השם שפתי תפתח. '''תכף לסמיכה שחיטה''' דכתיב: "וסמך ושחט". '''תכף לנטילת ידים ברכה''' דכתיב: "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'". '''תכף לגאולה תפילה''' דכתיב: "יהיו לרצון אמרי פי". ומיד אחרי זה מה כתיב? "יענך ה' ביום צרה". כן, מיד אחרי זה צריך להתפלל, לבקש שהקדוש ברוך הוא ישמור עלינו. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה, אין השטן מקטרג באותו היום'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מילתיה אמרה שאין אומר דברים אחר אמת ויציב.''' ש"מ דרב הונא ס"ל שאין צריך להפסיק בדברים אחרים בין ר"ש לשינה דתקנת ק"ש סמוך למטתו להבריח את המזיקין והכי ס"ל ר' שמואל בר נחמני דלקמיה שכך למדנו ממנהגו '''כד הוה נחית לעיבורה.''' כשהיה יורד לעיבור השנה והיה מקבלו ר' יעקב גרוסה בביתו ור"ז היה מטמין עצמו בין הקופות שלא ירגישו בו והיה רוצה לשמוע מנהגו בק"ש '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה.''' ולא היה אומר דברים ופסוקים אחרים אחר ק"ש '''אמרו בלבבכם.''' זהו ק"ש שצריך כוונת הלב וסמיך ליה על משכבכם '''קרי מזמורים בתרה.''' דק"ש קודם השינה '''והא תני אין אומר דברים אחר אמת ויציב.''' וקס"ד דאק"ש של ערבית קאי וכהאי מ"ד דאין להפסיק בפסוקים אחרים בין ק"ש לשינה '''פתר לה באמת ויציב של שחרית.''' ודינא אחריתא קמ"ל בהאי ברייתא דצריך לסמוך גאולה לתפילה בשחרית וכדרב זעירא '''יהיו לרצון אמרי פי.''' וסיפיה דקרא צורי וגואלי וסמיך ליה יענך ה' בתפילה '''אין פסול נוגע.''' מובטח לו שלא יארע שום פסול אח"כ באותו קרבן '''ואיתצדית באנגריא.''' ונלכדתי במס באותו היום שכפו אותי להביא הדס לפלטין של מלך '''רבו היא.''' וכי זה דבר גדול הוא לך הא אית בני אינשי שנותנין ממון בשביל להכיר הפלטין ולראות המלך '''שבא והרתיק.''' ודפק '''עוד הוא הפליג.''' גם המלך הפליג ממנו '''אתיא דרבן גמליאל כר' שמעון.''' דאמר דיוצא בק"ש של ערבית אם קראה לפני עמוד השחר '''הא ר"ג כר"ש בערבית.''' כלומר בק"ש של ערבית ודאי שמענו דס"ל כוותיה והא הוא דמבעיא לן אם אף בשחרית כן דס"ל נמי כוותיה כשקורא מיד אחר עמוד השחר יוצא י"ח או דיבא כהאי דאמר ר' זעירא הקורא עם אנשי המשמר לא יצא מפני שמשכימין היו לקרותה מיד אחר עלות השחר ועיקר זמנה בשחרית עם הנץ החמה ולא ס"ל ר"ג כוותיה דר"ש בשל שחרית ולא איפשיטא אליבא דר"ג</div> <div class="yerum-leiden-text">בשביל להבריח את המזיקין · מילתיה אמרה שאין אומ' דברים אחר אמת ויציב · מילתיה דר' שמואל בר נחמני אמ' כן · דשמואל בר נחמני כד הוה נחית לעיבורה הוה מקבל גבי ר' יעקב גרוסה והוה ר' זעירא מטמר ביני קופייא משמענא היך הוה קרי שמע והוה קרי וחזר וקרי עד דהוה שקע מיניה גו שינתיה · ומאי טעמ' ר' אחא ור' תחליפא חמוי בשם ר' שמואל בר נחמן רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה · מילתיה דר' יהושע בן לוי פליגא · דר' יהושע בן לוי קרי מזמורים בתרה · והא תני אין אומ' דברים אחר אמת ויציב · פתר לה באמת ויציב שלשחרית דמר ר' זעירא בשם ר' אבא בר ירמיה שלש תכיפות הן · תכף לסמיכה שחיטה · תכף לנטילת ידים ברכה · תכף לגאולה תפילה · תכף לסמיכה שחיט' וסמך ושחט · תכף לנטילת ידים ברכה שאו ידיכם קודש וברכו את יי' · תכף לגאולה תפילה · יהיו לרצון אמרי פי · מה כת' בתריה יענך יי' ביום צרה · אמ' ר' יוסי ביר' בון כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיט' אין פסול נוגע באותו קרבן · וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה אין השטן מקטרג באותה סעודה · וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרג באותו היום · אמ' ר' זעירא אנא תכפית גאולה לתפילה ואיתצדית באנגריא מובלא הדס לפלטין · אמרו ליה ר' רבו היא · אית בני אינש יהבין פריטין מחכים פלטין · אמ' ר' אמי כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה למה הוא דומה לאוהבו שלמלך שבא והרתיק על פתחו שלמלך · יצא לידע מה הוא מבקש ומצאו שהפליג עוד הוא הפליג · פיס' רבן גמליאל או' עד שיעלה עמוד השחר · אתיא דרבן גמליאל כר' שמעון · דתני בשם ר' שמעון פעמים שאדם קורא את שמע אחת לפני עמוד השחר ואחת לאחר עמוד השחר ונמצא יוצא ידי חובתו שליום ושללילה · הא רבן גמליאל כר' שמעון בערבית אף בשחרית כן · או יהא בה כיי דמר ר' זעירא תנא אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה הקורא עם אנשי משמר לא</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמר רבי זעירא: '''אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין'''. הוא אומר: יום אחד סמכתי גאולה לתפילה ותפסו אותי לשרת את המלך, כן, לקחת הדס לארמון של המלך. אמרו לו: זה עונש. אמרו ליה: '''רבי רבו היא. אית בני אינשי הבין פריטין מחכים פלטין'''. יש הרבה אנשים שמשלמים כסף כדי להיכנס לארמון של המלך, ואתה קיבלת את זה בחינם. אמר רבי אמי: '''כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך'''. כלומר, הוא בא ודפק על הפתח של המלך. '''יצא לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג'''. כלומר, המלך יצא לקראתו והתברר שכבר הוא לא נמצא שמה. אז גם המלך חזר. גם כן זה שהוא אומר גאל ישראל ואחרי זה הולך להגיד דברים אחרים, אז זה כאילו המלך מחכה שהוא יבקש, יתפלל, ובעצם הוא לא מתפלל. פיסקא: '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כך אמרנו במשנה. ואומרת הגמרא: '''אתיא דרבן גמליאל כרבי שמעון''' - כלומר, רבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון. דתני בשם רבי שמעון: '''פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה'''. כלומר, אדם יקרא פעמיים שמע ישראל, אחד רגע לפני עמוד השחר ואחד רגע אחרי, הוא בעצם יוצא ידי חובת שמע ישראל של לילה ושמע ישראל של בוקר. משמע מכאן שרבי שמעון סובר שעד עמוד השחר נחשב לילה. אומרת הגמרא: האם מזה שראינו שרבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון בערבית, כלומר שהזמן של קריאת שמע של ערב זה עד עמוד השחר כמו רבי שמעון, האם '''אף בשחרית כן'''? כלומר, האם רבן גמליאל גם מודה לרבי שמעון שמשחרית מעמוד השחר כבר אפשר לקרוא קריאת שמע? '''או יהא בה''' - או שלא, אולי הוא סובר אחרת, כדמר רבי זעירא: '''רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה'''. אמרה איזה ברייתא שאומרת: '''הקורא עם אנשי משמר לא יצא, כי משכימין היו'''. כלומר, מי שיקרא בזמן שבמקדש היו קוראים, שזה ממש בעמוד השחר, אז לא יצא, כי משכימים וקוראים עם עמוד השחר. אז לפי הברייתא הזאת, מי שקורא קריאת שמע בעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן? אז השאלה בעצם מה רבן גמליאל סובר. האם הוא סובר כמו רבי שמעון, שכבר מעמוד השחר יכול לקרוא קריאת שמע של יום, או שהוא סובר כמו הברייתא שאומרת שבעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן, צריך לחכות לזריחת החמה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ו עמוד א''' {{שוליים|א_יח}} '''יש לשחוט את הקרבן מיד לאחר הסמיכה עליו ללא הפסק.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק ג, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כהירושלמי שהשחיטה סמוכה לסמיכה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות פרק ג הלכה יב. {{שוליים|א_יט}} '''יש לברך על נטילת ידים מיד לאחר הנטילה, בלא הפסק בין הנטילה לברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה כ , שו"ע או"ח סימן קעט סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסו סעיף א, סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שדין "תכף לנטילת ידים ברכה" נלמד מ"שאו ידיכם קדש וברכו את ה'", והובא להלכה ברמב"ם ובשו"ע (או"ח קסו,א; קעט,א) שאין להפסיק בין נטילה לברכה. {{שוליים|א_כ}} '''יש לתכוף גאולה לתפילה ולא להפסיק ביניהן.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן קיא סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בי רבי בון שכל התוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרגו, ולכן אין להפסיק בין ברכת "גאל ישראל" לתפילת העמידה, כפי שנפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_כא}} '''מהו הזמן המוקדם ביותר לקריאת שמע של שחרית, ועד מתי נמשך זמן קריאת שמע של ערבית?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ג , סמ"ג עשין יח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי שזמן קריאת שמע של ערבית נמשך עד עלות השחר, ומכאן שגם זמן קריאת שמע של שחרית מתחיל מעלות השחר, כדעת רבן גמליאל בהתאמה עם שיטת רשב"י. {{שוליים|א_כב}} '''זמן קריאת שמע של שחרית מדאורייתא נמשך עד הנץ החמה, אף שחכמים תיקנו לקרותה קודם לכן.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ג <קטע סוף=ו א/> ==דף ו עמוד ב== <קטע התחלה=ו ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שזמן קריאת שמע מדאורייתא הוא עד הנץ החמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_כג}} '''שדרה וגולגולת שנחלקו לחוליות/חלקים ובאו מכמה מתים מטמאות באוהל אם יש בהן שיעור הראוי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, ורמב"ם (הלכות טומאת מת ד, א-ב) פסק ששדרה מכ"א חוליות וגולגולת מרוב חלקיה מטמאות אף שבאו מב' מתים. {{שוליים|א_כד}} '''רביעית דם או רובע עצמות שנאספו מכמה מתים מטמאים כדין דם/עצמות מת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, כפי שהביאו הרמב"ם בהלכות טומאת מת פרק ד הלכות א-ב. {{שוליים|א_כה}} '''אבר מן החי שנחתך מאדם - האם מטמא באוהל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שאבר מן החי אינו מטמא באוהל אלא במגע ובמשא, כמבואר ברמב"ם הלכות טומאת מת פרק ד הלכות א-ב, בניגוד לדעת רבי עקיבה שנדחתה. {{שוליים|א_כו}} '''אין ללקט ספיחים בשמיטה אף לדעת המתיר, אם חבריו חלקו עליו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק ד, הלכה ב <קטע סוף=ו ב/> ==דף ז עמוד א== <קטע התחלה=ז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחי שאין לפרוץ גדר חכמים ולנהוג כדעת היחיד כשהרבים אוסרים, כמבואר ברמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ד הלכה ב, שהכריע כדעת האוסרים בספיחין מגזירת ספיחי כרוב. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד ב<span class="yerum-runnum">12</span></div> {{סוף}} </div>יצא, כי משכימין היו {{ירו"מ-הדגשה|וקראים בעלות השחר}}. {{ירו"מ-ביאור|וזמנה משיכיר}} פיסקא: מעשה {{ירו"מ-הוסר|שבאו}}{{ירו"מ-הדגשה|ובאו}} בניו {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-ביאור|חולק על חכמים ולמעשה נוהג כשיטתו}} והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. {{ירו"מ-הדגשה|והא רבי שמעון בן יוחאי פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה}}. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן {{ירו"מ-ביאור|מצאנו}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? דתני: סכין {{ירו"מ-הוסר|אלוונתית}} אלונתית לחולה בשבת. אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר: מתיר היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו. ואמרנו לו רבי דבריך {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} מבטל בחייך? ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: {{שוליים|א_כג}}השדרה והגולגולת מב' מתים. {{שוליים|א_כד}}רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים.{{שוליים|א_כה}}אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה מטמא {{ירו"מ-הדגשה|באהל}}, {{ירו"מ-ביאור|דכתיב על כל נפשות מת לא יבא}} וחכמים מטהרין. {{ירו"מ-ביאור|שכתוב נפשת חסר וו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד. ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד. אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין. התחילו מ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מטמא וטיהרת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, טהור. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כל הספחין מותרין {{ירו"מ-ביאור|ספיחי שישית שנכנסו לשביעית}}, חוץ מספיחי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרוב|כרוב]] שאין כיוצא בהן בירקות שדה. {{ירו"מ-ביאור|שגודל מהר וקשה להבחין בין החדש לישן}} וחכמים אומרים: {{שוליים|א_כו}}כל הספחין אסורין. {{ירו"מ-ביאור|גזירה משום ספיחי כרוב}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי עב{{ירו"מ-הדגשה|ר}}{{ירו"מ-הוסר| ד עובדא}} בשמיטתא חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} חד מלקט ספיחי שביעית. אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון? {{ירו"מ-הוסר|אמרו}} אמר ליה: ולא את הוא שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מתיר? אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי? וקרי עלוי: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" וכן הות ליה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להחמיר על עצמו ולהקל לאחרים|פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה]]? שנייא הכא {{ירו"מ-ביאור|בקריאת שמעה}} שהיא לשינון. {{ירו"מ-הדגשה|שאף לרבנן הקורא לאחר הזמן לא הפסיד כקורא בתורה}}. מעתה אף משיעלה עמוד השחר! {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרא. משמע שאחר עמוד השחר אינם חייבים}}? ואית <span id="דף_ז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא: '''מעשה בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. שואלת הגמרא: אוקיי, הבנו. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. רבן גמליאל אומר להם: תעשו כמותי. '''ורבן גמליאל פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה?''' - זה יכול להיות? איך יכול להיות שרבן גמליאל יורה הלכה כמותו למרות שהוא יודע שאחרים חולקים עליו? כן, '''והא רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי מאיר חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. '''והא רבי עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי עקיבא חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. וכן רבי שמעון חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. כן, אז למה רבן גמליאל נוהג אחרת? עכשיו איפה באמת ראינו שרבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? '''דתני: סכין אלונתית לחולה בשבת''', כלומר מותר לשים תחבושת לחולה בשבת. '''אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור'''. ככה החכמים סוברים. אבל תני: אמר רבי שמעון בן אלעזר: '''מתיר היה רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו'''. כלומר לפי רבי מאיר זה מותר, אבל כבר חלה, ביקשנו לטרוף לו יין ושמן בשבת והוא אסר לנו. '''ואמרנו לו רבי דבריך מבטל בחייך?''' - אתה אפילו בעצמך לא נוהג כמו שאתה פוסק. '''ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי'''. כלומר, כיוון שחכמים חולקים עלי, אני לא יכול לנהוג אחרת ולהקל לעצמי. לאחרים אני כן מקל, לעצמי אני לא מקל. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''השדרה והגולגולת מב' מתים. רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים. אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, רבי עקיבה מטמא, וחכמים מטהרין'''. יש לנו הרי כתוב בפסוק "כל נפשות מת לא יטמא", ואני אומר כך: סובר שגם אם השיעור של טומאת אוהל היא באה משני מתים, גם כן זה מטמא. אה, אז אם לדוגמא אנחנו יודעים שיש רביעית דם, רביעית דם מטמא באוהל, אז אני אומר לא רק רביעית דם ממת אחד, גם משני מתים. אותו דבר החכמים - רוב העצמות מטמא, לא רק אם זה ממת אחד, אפילו רוב העצמות משני מתים. יש עוד דבר, השדרה והגולגולת. אנחנו יודעים ששדרה וגולגולת מטמאים באוהל, כן, אפילו אם אין בהם רוב העצמות. אז לפי חז"ל זה דווקא אם השדרה היא של אדם אחד והגולגולת של אדם אחד. ולפי רבי עקיבא אפילו זה בא משני אנשים. כלומר כמה עצמות מאדם אחד, כמה עצמות מאדם שני - אז רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין. תני: '''מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד'''. כלומר בכפר טבי הרומאים רצחו ועזבו את העצמות האלה והניחו אותם באוויר הכנסת בלוד. כלומר באוויר, לא מתחת הגג, כדי שלא יטמאו את כל מי שימצא שמה, אלא באוויר, באמצע היה איזה חלל, שמה הניחו את זה. '''ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד'''. כלומר, אפילו אין שדרה אחת שהיא מאדם אחד. כל העצמות פה מעורבבות, חלק מעצם פה, חלק מעצם מאדם אחר. '''אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין'''. בואו נעמוד על דעתנו, נראה אם דבר כזה מטמא באוהל או לא. '''התחילו מרבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית מטמא וטיהרת, טהור'''. רואים מכאן שרבי עקיבא לא נהג כמו שהוא פסק. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''פיסקא מעשה שבאו בניו וכו'.''' ור"ג פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיהו בתמיה והא ר"מ וכו' כדמייתי לקמן '''והן.''' והיכא אשכחן להא דפליג ר"מ עם רבנן ואפ"ה לא עבד עובדא כוותיה '''כהאי דתנינן תמן.''' בפ"ב דאהלות '''השדרה והגלגלת מב' מתים.''' חצי חוליות השדרה ממת זה וחצי חוליות השדרה ממת זה וכן הגלגלת '''אבר מן החי מב' אנשים.''' חצי אבר נתלש מחי זה וחצי אבר כזה נתלש מחי אחר ונראין כאבר אחד '''ר"ע מטמא.''' באהל וחכמים מטהרין מטומאת אהל '''התחילו מר"ע.''' למנות והוא טיהר ומשום חכמים דפליגי עליה '''כהאי דתנינן תמן.''' פ"ט דשביעית כל הספיחין מותרין לכל בשביעית דהא דכתיב את ספיח קצירך לא תקצור היינו שלא יקצור כדרך שקוצר בכל שנה אלא קוצר מעט מעט ואוכל '''חוץ מספיחי כרוב.''' שאין כיוצא בהם בירקות שדה שדרך רוב האדם לזורעם בגינות וגזרו עליהן חכמים שמא יזרעם בגינה ויאמר ספיחין הן '''כל הספיחין אסורין.''' מדבריהם ואפי' מיני תבואה וקטנית גזרו עליהם מטעם זה ורשב"י עבד עובדא בשמיטתא כוותייהו דחכמים כדמסיים ואזיל וא"כ כל אלו לא סמכו על עצמן למעשה ומפני מה ר"ג דפליג עם רבנן ועבד עובדא כוותיה '''שנייא הכא שהיא לשינון.''' ללימוד ואינו מפסיד בקריאת שמע ואפי' לאחר שעבר זמן ודחי לה הש"ס להאי שינויא דאם כן מעתה אף משיעלה עמוד השחר יקרא ולמה אמר להן אם לא עלה עמוד השחר '''יאית דבעי מימר.''' דשאני הכא דתמן בהני עובדי היו יכולין לקיים דברי חכמים ולפיכך לא סמכו על דעת עצמן למעשה אבל הכא כבר עבר זמן דחכמים ולפיכך אמר לון עבידו עובדא כוותי דידי</div> <div class="yerum-leiden-text">יצא כי משכימין היו · מתני' מעשה שבאו בניו מבית המשתה אמרו לו לא קרינו את שמע · אמ' להן אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות · ורבן גמליאל פליג על רבנן עבד עובדא כוותיה · והא ר' מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה · והא ר' עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כותיה · והן אשכחנן דר' מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה דתני סכין אלוונתין לחולה בשבת · אימתי בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת · אבל אם לא טרף מערב שבת אסור · תני אמ' ר' שמעון בן אלעזר מתיר היה ר' מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת · וכבר חלה וביקשנו לעשות לו כן ולא הניח לנו · ואמרנו לו ר' דבריך מבטל בחייך · ואמ' לן אע'פ' שאני מיקל לאחרים מחמיר אני על עצמי דהא פליגי עלי חביריי · והן אשכחנן דר' עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה · כיי דתנינן תמן השזרה והגולגולת משני מתים רביעית דם משני מתים · ורובע עצמות משני מתים · אבר מן המת משני מתים · אבר מן החי משני אנשים · ר' עקיבה מטמא וחכמ' מטהרין · תני מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי והניחוה באויר הכנסת בלוד · ונכנס תודרוס הרופא ונכנסו כל הרופאים עמו · אמ' תודרוס הרופא אין כאן שזרה ממת אחד ולא גולגולת ממת אחד · אמרו הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין נעמוד על המיניין · התחילו מר' עקיבה וטיהר · אמרו לו הואיל והיית מטמא וטיהרת טהור · והן אשכחנן דר' שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה · כיי דתנינן תמן ר' שמעון או' כל הספחין מותרין חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה · וחכמ' אומ' כל הספחין אסורין · ר' שמעון בן יוחי עבד עובדא בשמיטתה חמא חד מלקט ספיחי שביעית · אמ' ליה ולית אסור · ולאו ספיחי אינון אמרי ליה ולא את הוא שאת מתיר · אמ' ליה ואין חביריי חולקין עלי · וקרי עלוי ופורץ גדר ישכנו נחש · וכן הות ליה · ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה · שנייא היא הכא שהיא לשינון · מעתה אף משיעלה עמוד השחר · ואית</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''רבי שמעון אומר: כל הספחין מותרין, חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה. וחכמים אומרים: כל הספחין אסורין'''. אנחנו יודעים שבשביעית חכמים גזרו על ספיחין, בגלל שהרבה אנשים היו זורעים בעצמם ואומרים זה גדל לבד, אז לכן גזרו על ספיחין. כלומר, רבי שמעון אומר: הדבר היחיד שאני לא יודע אם הוא גדל קודם או מישהו זרע אותו עכשיו זה ירקות שדה, אבל שאר הספיחין אני יכול לראות שזה גדל קודם. וחכמים אומרים כל הספיחין אסורין. רבי שמעון בן יוחי עבד ודקי כחכמים. איפה ראינו את זה? '''עב בשמיטתא חמא חד מלקט ספיחי שביעית'''. כלומר הוא ראה אדם שמלקט בשביעית ספיחין. '''אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון?''' הרי ספיחין אסורים. '''אמר ליה: ולא את הוא שאת מתיר?''' הרי אתה מתיר ספיחין, מה אתה רוצה ממני? '''אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי?''' כלומר, איך אתה עושה כמוני? הרי חכמים חולקים עלי. '''וקרי עלוי: "ופורץ גדר ישכנו נחש". וכן הות ליה'''. כלומר באמת נחש הכיש את האדם הזה והוא מת. ראינו רבי שמעון לא עושה כמותו, אלא כמו חכמים, כמו רבי מאיר, רבי עקיבא. אז '''ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה?''' אמר רבן גמליאל עושה כשיטתו. עונה הגמרא: '''שנייא הכא שהיא לשינון'''. זאת אומרת בעצם קריאת שמע לא נורא אם הוא יקרא אחר כך, כי הרי זה מקסימום כמו שאמרנו, גם אם הוא קורא לא בזמן אז זה כמו לימוד תורה, אז לא נורא. הרי גם חכמים מסכימים שהקורא לאחר הזמן לא נענש כי קורא בתורה. ושואלת הגמרא: אם ככה, אז למה הוא אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? כן, הרי אם זה בגלל שינון, כלומר כמו קורא בתורה, אז כל הזמן גם בבוקר גם מאוחר, אין הגבלה של זמן. '''מעתה אף משיעלה עמוד השחר!''' למה אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד א<span class="yerum-runnum">13</span></div> דבעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|יש שרצו לתרץ}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|במה שראינו שרבי מאיר ורבי עקיבא בן יוסף ורבי שמעון בן יוחאי נהגו כחכמים, זה מפני ש}}היו יכולין לקיים דברי חכמים. ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים. אמר לון: עובדין עובדא {{ירו"מ-הוסר|כוותיה}} כוותי. {{ירו"מ-ביאור|תנהגו כשיטתי}} פיסקא: ולא זו בלבד {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואיברים {{שוליים|א_כז}}ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אנן תנינן אכילת פסחים, אית דלא תני {{ירו"מ-ביאור|יש שלא גרסו}} אכילת פסחים. מאן תנא אכילת פסחים, רבנן. ומאן דלא תנא אכילת פסחים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|בקרבן פסח}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ח]]) {{ירו"מ-הוסר|"כאן}} "ואכלו את הבשר {{ירו"מ-הדגשה|ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה}}" ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במכת בכורות}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ועברתי בארץ מצרים ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה והכיתי כל בכור" וגו}}' מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות. אמר רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולית}} לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן אכילת פסחים אפילו כרבנן. דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה כנותר, אפילו בדיעבד אסור לאכלו אחר חצות}}. {{ירו"מ-ביאור|ואילו כל מה שנשנה במשנתינו, הם דברים שלכתחילה צריך לעשותם קדם חצות, אבל בדיעבד אם עשה אחרי חצות יצא}}. פיסקא: {{ירו"מ-הדגשה|כל הנאכלים ליום אחד — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה}}. כל הנאכלין ליום אחד {{ירו"מ-הדגשה|זה}} {{שוליים|א_כח}}קדשים קלים. {{ירו"מ-ביאור|כגון קרבן תודה ושלמי נזיר. ולא קדשי קדשים כגון חטאת ואשם שעליהם לא גזרו כיוון שהכהנים זריזים}} ואם כן למה אמרו חכמים {{ירו"מ-הדגשה|עד חצות? כדי להרחיק}}{{ירו"מ-הוסר| וכו אם}} את {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|האדם מן העבירה. דאם אתה}} אומר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב. מתוך שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב"> </span> {{מתני'|ברכות א ב}} מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|{{ירו"מ-הוסר|לכרתן}}{{ירו"מ-הדגשה|לכרתי}}]], עד הנץ החמה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות. {{שוליים|א_כט}}הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתין: {{ירו"מ-ביאור| כך כוונת המשנה}} בין {{ירו"מ-הדגשה|חוליות}} תכלת שבה {{ירו"מ-ביאור|בציצית}} {{ירו"מ-הדגשה|לחוליות}} {{ירו"מ-הוסר|ללבן}} לבן שבה. <span id="דף_ז_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו נמצאים בדף ז' של מסכת ברכות בירושלמי. בדף הקודם שאלנו איך זה שרבן גמליאל נהג כמו השיטה שלו, למרות שבעצם החכמים חולקים עליו. ניסינו לתת השערה שאולי זה בגלל שגם חכמים מודים שאם אדם לא קורא בזמן זה זורק אותו ממצווה של קורא בתורה. אמרנו אם זה ככה, אז למה הוא אמר להם אם לא על עמוד השחר? אם זה ככה, לכאורה צריך להיות כל הזמן. לא משנה מתי תקראו, כי יש לכם מצווה כמו לומדים בתורה. אז עכשיו הגמרא מביאה שיטה אחרת. '''דבעי מימר: תמן היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, יש אפשרות או כשיטתם או כחכמים - הם בחרו לנהוג כמו חכמים. '''ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, רבן גמליאל, הרי מדובר במצב שכבר עברו את הזמן שחכמים נתנו, אז ממילא הוא לא יכול לנהוג כשיטתו, כי בעצם השיטה של חכמים כבר עברה, אז לכן בעצם הוא העדיף שהם ינהגו כמותו. '''אמר לון: עובדין עובדא כוותי'''. כן, ככה הוא אמר להם. אם זה ככה, כיוון שעבר הזמן של חכמים - אוקיי, תסמכו עליי ותעשו כמותי. פיסקא. אמרנו שהוא אומר להם '''לא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות - מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. ואז בתור דוגמאות הוא מביא '''הקטר חלבים ואיברים''' ובמשנה אנחנו אמנם לא ראינו את זה - לא כתוב אכילת פסחים, אבל בגרסה של הגמרא הזאתי היה כתוב '''ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כן, אנן תנינן אכילת פסחים. כלומר הוא אומר - אנחנו, כי בגרסה שלהם היה כתוב גם אכילת פסחים, ואית דלא תני אכילת פסחים - יש משניות שלא כתוב בהם אכילת פסחים. אז מאן תנא אכילת פסחים? רבנן. רבנן סוברים שקורבן פסח נאכל כל הלילה, ומה שאמרו עד חצות זה גזירת חכמים. ומאן דלא תנא אכילת פסחים - זה רבי אליעזר. רבי אליעזר סובר שבעצם אכילת פסחים מדאורייתא זה רק עד חצות. שואלת הגמרא ומאי טעמא דרבי אליעזר? '''נאמר "ואכלו את הבשר לילה" ונאמר להלן "לילה"''' - במכת בכורות. אז מה הלילה שנאמר כאן? כלומר במכת בכורות זה היה בחצות הלילה. אז '''מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות'''. אמר רבי חונה: '''לית כן אכילת פסחים אפילו כרבנן'''. כלומר גם חכמים, שמה שאמרנו שהם סוברים שמדאורייתא היה מותר לאכול עד הבוקר - גם הוא, גם מי שסובר ככה, לא ינקוט במשנה שלו אכילת פסחים. כיוון שמה אמרנו? אמרנו שכל המשנה כאן זה בעצם דברים שנוהגים כל הלילה, וחכמים אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה. משמע מכאן שבדיעבד, אם אדם עבר חצות, הוא יכול לקיים את מה שנאמר. אז אומרת הגמרא - אומר רב חונה, פה זה לא שייך, כי הרי חכמים גזרו: '''דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים'''. כלומר גזרו שקורבן פסח אחרי חצות מטמא ידיים, כך שאפילו בדיעבד אסור לאכול אותו. וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה, נותר - אפילו בדיעבד אסור לאכול אותו אחר חצות. אז בעצם אי אפשר לשים את זה בתוך המשנה הזאת, כי המשנה מדברת על דברים שבעצם מדאורייתא מותר עד הבוקר, וחכמים גזרו עד חצות, ובדיעבד אם הוא ימשיך לאכול לא קרה שום דבר. קורבן פסח זה לא אחד מהדברים האלה. טוב, פיסקא. המשנה אמרה כל הנאכלין ליום אחד. אז אומרת הגמרא '''כל הנאכלין ליום אחד קדשים קלים'''. כלומר, שלא תיתן לחשוב שגם קדשי קדשים כמו אשם וחטאת, שהכוהנים אכלו את זה, שמה לא גזרו כיוון שהכוהנים זריזים - אלא רק בקודשים קלים. כמו שאמרנו, סתם שלמים בעצם נאכלים לשני יום ולילה, אבל קורבן שלמים - שלמי תודה ושלמי נזיר - הם בעצם נאכלים רק ליום אחד. הזכרנו את ההסברה שהתורה אמרה את זה כדי שאדם לא יוכל לסיים לבד את הקורבן. עוד אומרים שיביא גם הרבה מאוד לחמים - קורבן תודה זה ארבעים לחמים, נזיר שלושים. הרבה מאוד לחם הוא לא יכול לאכול את זה לבד, אז הוא בעצם מביא הרבה אנשים וככה הוא מפרסם את הנס. פיסקא. אמרנו '''אם כן למה אמרו חכמים''' עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה. כי '''את אומר "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב'''. במקום '''שאת אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''פיסקא ולא זו בלבד וכו'.''' אנן תנינן אכילת פסחים. היו גורסין במתני' גם אכילת פסחים שמצותן עד שיעלה עמוד השחר '''רבנן.''' דאינהו סברי דמדאורייתא זמן אכילת פסחים כל הלילה '''רבי אליעזר.''' דס"ל דמדאורייתא הוא עד חצות '''נאמר כאן לילה.''' ואכלו את הבשר בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה '''ולית כאן אכילת פסחים אפי' כרבנן.''' כלומר דלא היא דאפי' לרבנן דס"ל דמן התורה זמן אכילת פסחים כל הלילה אפ"ה לא מצינן למיתני בהדי אינך דאם עבר חצות מותרין עכ"פ לאכלן או להקטירן עד עלות השחר דלא אמרו חכמים אלא לכתחילה אבל באכילת פסחים לא משכחת לה אפי' בדיעבד שהרי גזרו חכמים טומאה עליהן כדתנן בסוף פסחים הפסח אחר חצות מטמא את הידים '''מתני' משיכיר בין תכלת ללבן.''' בין חוטי תכלת לחוטי לבן שבציצית '''בין תכלת לכרתן.''' כרתן כרישין פו"רש בלעז וצבע התכלת קרוב לגוון כרתן '''עד הנץ החמה.''' עד שעה שהחמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים '''לא הפסיד.''' כלומר לא הפסיד מלברך לפניה ולאחריה אלא אע"פ שעברה עונתה קורא ומברך לפניה ולאחריה</div> ⁣‌‌​‌‌​​​​​‍דבעי מימר תמן היו יכולין לקיים דברי חכמ' · ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמ' · אמ' לון עובדין עובדא כותיה · מתני' ולא זו בלבד אלא כל שאמרו חכמ' עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר · הקטר חלבים ואיברים ואכילת פסחים מצותן עד שיעלה עמוד השחר · אנן תנינן אכילת פסחים אית דלא תני אכילת פסחים מאן תנא אכילת פסחים רבנן · ומאן דלא תנא אכילת פסחים ר' אליעזר · ומאי טעמ' דר' ליעזר · נאמ' כאן לילה ונאמ' להלן לילה · מה לילה של להלן חצות · אף כאן חצות · אמ' ר' חונה ולית כן אכילת פסחים אפי' כרבנן דתנינן הפסח אחר חצות מטמא את הידים · מתני' כל הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר · אם כן למה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה כל הנאכלין ליום א' קדשים קלים וא"כ למה אמרו חכמים וכו' אם את הוא אומר עד שיעלה עמוד השחר הוא סבור שלא עלה עמוד השחר · נמצא אוכל ומתחייב · מתוך שאת אומר לו עד חצות · אפי' הוא אוכל אחר חצות אינו מתחייב · מתני' מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן · ר' ליעזר א' בין תכלת לכרתן עד הנץ החמה · ור' יהושע או' עד שלש שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות · הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה · גמ' כני מתניתא בין תכלת שבה ללבן שבה <div class="yerum-side">'''כל הנאכלין ליום א' קדשים קלים.''' כלומר אע"ג דאיכא קדשי קדשי' הנאכלין ליום א' כחטאת ואשם ותיבת כל הוא דדייק דלא תני והנאכלין ליום א' הלכך קאמר דאי הוה תני הכי ה"א דלא גזרו חכמים לכתחילה עד חצות אלא בקדשי קדשי' דחמירי ואע"ג דלענין חיובא דנותר שוין הן מ"מ מכיון דהאוכלין בקדשי קלים מרובים הן ביותר שנאכלין לכל אדם סד"א דלא גזרו בהן למיעבד הרחקה כמו בקדשי קדשים דהאוכלין מועטין הן שאינן נאכלין אלא לזכרי כהונה וחיישינן טפי דלא אתו לידי נותר ומש"ה קאמר כל הנאכלין דאפי' קדשי קלים אמרו בהן חכמים עד חצות ומשום סייג כדמפרש ואזיל דשמא יטעה ויבא לידי חיוב '''עד שלש שעות.''' ביום עד סוף שעה שלישית שהוא רביע היום בזמן שהימים והלילות שוין ולעולם זמן ק"ש הוא עד רביע היום בין שהימים ארוכים בין קצרים וכן הא דתנן לקמן תפלת השחר עד ד' שעות ביום היינו עד שליש היום ולפי ששליש היום הוא ד' שעות בזמן שהימים והלילות שוין נקט ד' שעות וכל מקום שנזכר במשנה כך וכך שעות ביום על דרך זה אתה צריך לחשוב ולדון '''כאדם שהוא קורא בתורה.''' אע"פ שלא יצא ידי חובת ק"ש בעונתה יש לו קבול שכר כקורא בתורה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''שכן דרך בני מלכים.''' שאין עומדין ממטתן עד סוף שעה שלישית. ורחמנא דאמר ובקומך עד שעה שכל בני אדם עומדים ממטתן קאמר והלכ' כר' יהושע ומיהו לכתחל' צריך לכוון לקרות ק"ש עם הנץ החמה כמו שהיו הותיקין עושים '''גמ' כיני מתניתא.''' כן צריך לפרש בין תכלת שבה שבציצית ללבן שבה כדמפרש ואזיל דמ"ט דרבנן דכתיב וראיתם אותו מן הסמוך לו משובחין בציצית בין תכלת ללבן הסמוך לו לראותו אז הוא עונת ק"ש </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' טוב, מתחילים עכשיו בפרק א' הלכה ב'. המשנה אומרת '''מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן'''. '''רבי אליעזר אמר: בין תכלת ל''' - קרתן, זה הקרישה. ועד מתי? '''עד הנץ החמה'''. '''ורבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות'''. הרי אמרנו "בקומך" - זמן שקמים, ובני מלכים נוהגים לקום בשלוש שעות, אז עדיין זה נקרא זמן קימה. '''הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר גם אחרי זה יכול לקרוא, אין לו אמנם שכר כמו קורא קריאת שמע בזמנה, אבל זה נחשב כמו קורא בתורה. אומרת הגמרא - מה שאמרנו במשנה "מי שיכיר בין תכלת ללבן", אז צריך בעצם להבין: '''כיני מתניתין: בין תכלת שבה לבן שבה'''. כלומר בציצית. תכלת ללבן - לא סתם צבע תכלת לבן, כי זה קל מאוד להבחין, אלא תכלת לבן בציצית. '''מה טעמון דרבנן? "וראיתם אותו"''' - מה זה "וראיתם אותו"? כלומר בו תוכלו להבחין בין תכלת ולבן '''מן הסמוך לו''', כלומר החוט התכלת והחוט הלבן, או יותר נכון בתוך אותו חוט - תוכלו להבחין בחלק שהוא תכלת וחלק שהוא לבן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ז עמוד א''' {{שוליים|א_כז}} '''עד מתי מותר לאכול את קרבן הפסח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קרבן פסח, פרק ח, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שאכילתו עד שיעלה עמוד השחר, ורבי אליעזר בן עזריה אמר עד חצות כדי להרחיק מן העבירה, וכן פסק הרמב"ם שמצוות אכילת הפסח עד עלות השחר אך חכמים גזרו לאוכלו עד חצות. {{שוליים|א_כח}} '''זמן אכילת קדשים קלים (כתודה ושלמי נזיר) הוא עד עלות השחר, וחכמים אמרו "עד חצות" כדי להרחיק מן העבירה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהזמן מהתורה הוא עד עלות השחר וחכמים הקדימו לחצות מטעם הרחקה מן העבירה, כמבואר ברמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק י הלכה ח. {{שוליים|א_כט}} '''הקורא קריאת שמע לאחר הנץ החמה עד סוף זמנה לא הפסיד, אך שכרו פחות מהקורא בזמנה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ו <קטע סוף=ז א/> ==דף ז עמוד ב== <קטע התחלה=ז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כפשט המשנה שהקורא מכאן ואילך "לא הפסיד" כאדם הקורא בתורה, כלומר יצא ידי חובה אף שלא קיים מצוה מן המובחר, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_לב}} '''זמן קריאת שמע של שחרית למצווה מן המובחר הוא עם הנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן נח סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כמצוות הוותיקין שהיו משכימים לקרוא קריאת שמע ולסמוך תפילתם עם הנץ החמה, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_לג}} '''זמן קריאת שמע של שחרית נמשך עד סוף שעה שלישית ביום, ולכתחילה יש לקוראה מיד בעלות השחר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן נח סעיף א , סמ"ג עשין יח <קטע סוף=ז ב/> ==דף ח עמוד א== <קטע התחלה=ח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע, וכן אמרו "הלכה כרבי יהושע", ומה שאמרו זמנה בשוכח עד ארבע שעות - כדי לזרז את האדם לקרותה בעונתה, ולא שזה עיקר הזמן.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד ב<span class="yerum-runnum">14</span></div> {{ירו"מ-הוסר|ומה}} מה טעמון דרבנן? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "וראיתם אותו" מן {{ירו"מ-הדגשה|החוט}} הסמוך לו. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? "וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים. תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו", מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תכלת דומה לים, והאם הוא כחול או ירוק|שהתכלת דומה לים]] והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב ([[יחזקאל י א]]) "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא" אחרים אומרים: "וראיתם אותו" {{שוליים|א_ל}}כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר בהדא דאחרים. מה אנן קיימין? אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה. {{ירו"מ-ביאור|מזהה אותו}} ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה. אלא כי אנן קיימין, {{שוליים|א_לא}}ברגיל ושאינו רגיל, כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין. {{ירו"מ-ביאור|שבא לעיתים רחוקות}} אית תניי תני: בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]], {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]]. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}} בעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|חשבו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]] {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]], כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|לכרתן]]. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת ללבן. אבל אמרו: {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}} {{שוליים|א_לב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע אחרי הנץ, ותיקין|מצותה עם הנץ החמה]] כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ואנא אמרית טעמא. {{ירו"מ-ביאור| אני מצאתי מה המקור}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים עב ה]]) "ייראוך עם שמש" אמר מר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#מר עוקבא|°]]: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה. תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה ואחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות. והגיע עונת קרית שמע, והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע, {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שהיו עסוקים במצווה נפטרו}} וקריתי ושניתי, ואחר כך התחילו הם. וכבר היתה החמה על ראשי ההרים. "עד הנץ החמה" רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כדי שתהא החמה מטפטפת {{ירו"מ-ביאור|מנצנצת}} על ראשי ההרים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד ג' שעות. רבי אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי|°]] ורב המנונא[[ביאור:עץ מסורת#רב המנונא|°]] ורב אדא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} בשוכח. רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח. אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח? {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} כך הוא {{שוליים|א_לג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זמן קריאת שמע עד שלוש שעות בדיעבד|הלכה {{ירו"מ-הדגשה|כרבי יהושוע}}]] ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה. <span id="דף_ח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ומאי טעמא דרבי אליעזר?''' אמרנו רבי אליעזר אומר בין תכלת לקרתן, אז בעצם לא קשור לציצית. למה? כי '''"וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים''', כלומר שתוכל להבחין ולראות בין שני צבעים. צבעים דומים - תכלת וקרתן זה קצת דומה, רק תכלת ותכלת. '''תני בשם רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו"''' - הרי ציצית זה נקבה, אז למה כתוב "וראיתם אותו" ולא "אותה"? '''מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא"'''. '''אחרים אומרים: "וראיתם אותו" כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. כן, מרחק - אם הוא יזהה את חברו ממרחק ארבע אמות, אז זה כבר יש מספיק אור וזה נחשב יום שיכול לקרוא קריאת שמע. '''רב חסדא אמר כהדא דאחרים''' - כלומר רב חסדא פסק ככה. אבל '''מה אנן קיימין?''' - משהו פה לא הגיוני. כלומר '''אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה''' - אם אתה מכיר איזה חבר, אז אפילו ממרחק אתה יכול לראות אותו אפילו בעשרים מטר. '''ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה''' - ואם אתה אדם שלא מכיר אותו בכלל, אז אפילו קרוב הרבה, אפילו שצמוד אליו, לא יכיר אותו. '''אלא כי אנן קיימין, ברגיל ושאינו רגיל''' - כמו אדם שהוא קצת מכיר אותו, '''כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין''' - כלומר מי שבא לעתים רחוקות, הוא מכיר אותו אבל הרבה זמן לא ראה אותו, בא פעם בפעם. אז דבר כזה מארבע אמות, אם הוא מצליח לזהות אותו, אז יש מספיק אור ויכול לקרוא קריאת שמע של שחרית. '''אית תניי תני: בין זאב לכלב, בין חמור לערוד. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. '''בעי מימר''' - חכמים בישיבה רצו לומר שמי שאמר בין זאב לכלב או בין חמור לערוד, '''כמן דמר בין תכלת לכרתן'''. אבל מי שאמר '''כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן דמר בין תכלת ללבן'''. יש פה גם בגלל העניין של - כמו שמדובר על להבחין בין אדם לאדם, כמו באותה ציצית - להבחין בין הלבן לתכלת - או בגלל שזה מאוד קרוב. כלומר זאב וכלב ודאי יש הבדלים, חמור וערוד יש הבדלים, אבל אדם להכיר אותו ממרחק קרוב זה כבר יותר קשה. '''אבל אמרו: מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום'''. כן, לכתחילה בעצם צריך להיות בנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה, כמו שהתפילה עצמה תהיה בעצם בנץ. '''אמר רבי זעירא: ואנא אמרית טעמא'''. איזה פסוק רומז לזה? '''"ייראוך עם שמש"''' - בזמן שהשמש זורחת, אז זה הזמן שבו התפילה הכי מקובלת. '''אמר מר עוקבא: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה'''. כלומר, ככה ותיקין היו עושים - אנשים שהיו מקפידים על המצוות, היו קוראים קריאת שמע טיפה לפני הנץ כדי שבדיוק בנץ הם יתפללו תפילת שמונה עשרה. '''תני: אמר רבי יהודה: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי רבי אלעזר בן עזריה ואחרי רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות'''. '''והגיע עונת קרית שמע''' - כנראה הם היו עסוקים במצוות כמו פדיון שבויים, ואני חושב שהם היו פטורים מקריאת שמע, ואז הגיעה העונה '''והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע''' - כלומר כנראה לא יקראו היום, וכיוון שהיו עסוקים במצוות הם פטורים. '''וקריתי ושניתי''' - עוד הספקתי ללמוד אחרי זה. '''ואחר כך התחילו הם''' - רק אחרי שסיימתי הם התחילו לקרוא קריאת שמע. '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים'''. כן, כמו בעצם אפשר גם אחרי הנץ החמה לקרוא קריאת שמע, בדיעבד. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''כדי שיהא ניכר בין הצבועין.''' ר"א דריש וראיתם אותו דקאי על תכלת דלעיל מיניה ומשיכיר תכלת בין שאר הצבועין הקרובים לגוון תכלת '''וראיתם אותה אין כתיב כאן.''' דהוה משמע דקאי על אותה מצוה: אחרים אומרים וראיתם אותו משמע על האדם העומד לנגדו וסתם ראיה ד' אמות הויא וכדמפרש רב חסדא בהדא דאחרים באיזו חבירו מיירי '''אם ברגיל.''' חבירו הרגיל עמו אפי' רחוק כמה ממנו מכירו בראיה בעלמא ואם בשאינו רגיל שלא ראה אותו אפי' קרוב לו ביותר אינו מכירו ומאי משיכיר דקאמרי '''ואתי לקיצין.''' לפעמים הוא בא והולך לו באכסניא הזה וזהו רגיל ואינו רגיל '''לערוד.''' חמור הבר '''הוא בעי מימר.''' רב חסדא דמפרש לעיל להא דאחרים הוא היה מפרש ג"כ להך פלוגתא דתנאי דפליגי בפלוגתא דר"א ורבנן במתני' '''מן מר.''' מאן דאמר בין זאב לכלב וכו' ס"ל כמאן דאמר בין תכלת לכרתן דצריך שיאור היום ביותר כדי שיכיר בין הצבע הקרוב כמעט לצבע אחר וזהו השיעור בעצמו משיכיר בין זאב לכלב או בין החמור לערוד '''ומאן דאמר כדי שיהא אדם רחוק וכו'.''' ס"ל כמ"ד בין תכלת ללבן שהוא יותר קודם שבמעט אורה יכול להבחין ביניהם וכן להכיר חבירו הרגיל ואינו רגיל ברחוק ד' אמות '''יראוך עם שמש.''' מוראך והיינו ק"ש שהם מקבלין עליהם מלכות שמים עם שמש עם הנץ החמה '''היו משכימין.''' מעט קודם הנץ החמה כדי שיסמכו לה התפילה עם הנץ החמה '''תני.''' בתוספתא פ"ק והתם קאמר שהיו עוסקין בצרכי ציבור '''שמא נתייאשו מק"ש.''' לפי שעסוקין במצות ופטורין מק"ש '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים.''' כשקראו הם '''מטפטפת.''' מתחלת לזרוח '''הלכה כר' יהושע בשוכח.''' אם שכח לקרותה בהנץ החמה יכול לקרותה עד ג' שעות כר' יהושע '''מגיב ליה חבריה.''' השיב לו חבירו וכי שייך לומר הלכה בשוכח ולא היה לך לומר אלא אם שכח קורא כר' יהושע '''כך היא הלכה.''' אלא אימא כך היא הלכה כר' יהושע ואפי' לכתחילה ולא אמרו בשוכח אלא כדי לזרז אח האדם שיהא קורא בעונתה בהנץ החמה שהיא למצוה מן המובחר</div> <div class="yerum-leiden-text">ומה טעמין דרבנן וראיתם אותו מן הסמוך לו · ומה טעמיה דר' אליעזר וראיתם אותו כדי שיהא ניכר בין הצבועין · תני בשם ר' מאיר וראיתם אותה אין כת' כאן אלא וראיתם אותו · מגיד שכל המקיים מצות ציצית כאילו מקבל פני שכינה · מגיד שהתכלת דומה לים · והים דומה לעשבים ועשבים דומין לרקיע · ורקיע דומה לכסא הכבוד · והכסא דומה לספיר דכת' וארא והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא · אחרים אומ' וראיתם אותו כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו · רב חסדא אמר בהדא דאחרים מה אנו קיימין אם ברגיל אפי' רחיק כמן חכים ליה · ואם בשאינו רגיל אפי' קרוב ליה לא חכים ליה · אלא כן אנו קיימין ברגיל ושאינו רגיל · כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתי לקיצין · אית תניי תניי בין זאב לכלב בין חמור לערוד · ואית תניי תני כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ד' ארבע אמות ומכירו · הוא בעו מימר מן מר בין זאב לכלב בין חמור לערוד כמן דמר בין תכלת ללבן · ומן דמר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו כמן דמר בין תכלת ללבן · אבל אמרו מצוותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום · אמ' ר' זעירא ואנא אמרית טעמא ויראוך עם שמש · אמ' מר עוקבן הוותיקין היו משכימין וקורין אותה כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה · תני אמ' ר' יודה מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי ר' אלעזר בן עזריה ואחרי ר' עקיבה והיו עסוקין במצות · והגיע עונת קרית שמע והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע · וקריתי ושניתי · ואחר כך התחילו הם · וכבר היתה החמה על ראשי ההרים · עד הנץ החמה · ר' זכריה בריה דר' יעקב בר זבדי בשם ר' יוסה ר' יונה כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים · ר' יהושע או' עד שלש שעות · ר' אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב הל' כר' יהושע בשוכח · ר' הונא אמ' תרין אמוראין חד אמ' בשוכח · מגיב ליה חבריה וכי יש הלכה בשוכח · כן היא הל' · ולמה אמרו בשוכח כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' המשנה אמרה עד הנץ החמה. '''רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה''' - מה הכוונה נץ החמה? לא הכוונה שהשמש יצאה לגמרי, אלא '''כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים'''. כלומר שהקרניים הראשונות שלה כבר נראים על ראשי ההרים - זה כבר מספיק כדי לקרוא קריאת שמע, לא צריך לחכות שכל החמה תצא החוצה. '''רבי יהושע אומר: עד ג' שעות'''. אמרנו שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות. '''רבי אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב: הלכה כרבי יהושע בשוכח'''. כלומר, רק אם הוא שכח ולא התפלל בזמן, אז אפשר לקרוא עד שלוש שעות. '''רבי הונא אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח'''. '''אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח?''' - איפה מצאנו דבר כזה שאמרו הלכה שאם שכחת אתה יכול לקרוא? אלא ככה ההלכה - מותר אפילו לכתחילה. '''ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה'''. כן, בעצם מותר אפילו לכתחילה, אבל שאדם יזדרז לקרוא את זה בזמן המשובח יותר, שזה עם הנץ החמה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד א<span class="yerum-runnum">15</span></div> תמן תנינן: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|או תלמידי חכמים שתורתם אמנותם, וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{שוליים|א_לד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע ותפילה|מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה]]. מאי טעמא? אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ואפילו תימר {{ירו"מ-הדגשה|כל}} קרית שמע אינה צריכה כוונה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה? מן גו דאינון צבחר {{ירו"מ-ביאור|מתוך שהם מעט}} מיכוון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה על גרמיה, {{ירו"מ-ביאור|על עצמו}} כגון אנו {{שוליים|א_לה}}שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כדעתיה, {{ירו"מ-ביאור|כשיטתו}} דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_לו}}ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי כדעתיה, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל, {{ירו"מ-ביאור|אילו היתי עומד בהר סיני בשעת מתן תורה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פה מיוחד לדברי תורה|הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין]]. {{ירו"מ-ביאור|הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות}} חד דהוי לעי באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אחד שיעסוק בתורה}} וחד דעבד ליה כל צורכיה. {{ירו"מ-ביאור|ואחד לכל צרכיו האחרים}} חזר ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה. {{ירו"מ-ביאור|ומה כשהוא אחד אין העולם מתקיים מפני הרכילות ולשון הרע שלו}} אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה! אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: אתיא דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא, דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה. ולא מודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב? ולית ליה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ללמוד על מנת לעשות|הלמד על מנת לעשות]], ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא. ואמררבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, <span id="דף_ח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ח'. הגמרא מביאה משנה ממסכת שבת, איזה יום שלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יקרא לו מנחה שיפסיקו לו לאכול, ולא לדין ומתחילים מפסיקים. '''מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה'''. כל הדברים האלה, כל המלאכות האלה, ספר דין פוסקים. אם זה היה סמוך לקריאת שמע, אז הוא מפסיק. אם סמוך לתפילה, אז הוא לא מפסיק. שואלת הגמרא, מאי טעמא? כלומר למה לקריאת שמע מפסיקין ולתפילה לא? '''אמר רב אחא: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה'''. כלומר, כיוון שקריאת שמע זה מדברי תורה, לכן מפסיקים. '''אמר רבי אבא: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע''', כלומר קריאת שמע הזמן שלה הוא מאוד קצר יותר מהתפילה. כן, קריאת שמע של ערבית זה רק עד חצות. קריאת שמע של שחרית זה רק עד שלוש שעות. לתפילה יש יותר זמן, לכן מפסיקים לקריאת שמע ואין מפסיקים לתפילה. '''אמר רבי יוסי: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה'''. אומר לו הסבר אחר מכיוון הפוך. כלומר קריאת שמע אינה צריכה כוונה, לכן גם אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, אני בוודאי אהיה טרוד, אני לא יכול להתרכז. אבל כיוון שקריאת שמע לא צריכה כוונה, אין בעיה. לעומת זאת תפילה אני חייב כוונה - אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, בכל התפילה הוא לא יכול להתרכז, לכן לא מפסיק. '''אמר רבי מנא: קשייתה קומי רבי יוסי: ואפילו תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה, שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה'''. אז איך אתה אומר שקריאת שמע לא צריכה כוונה? אם הוא מפסיק באמצע הוא לא יתרכז. ואמרה הגמרא '''מן גו דאינון צבחר מיכוון'''. כלומר, כיוון שזה רק שלושה פסוקים, זמן קצר, אז אפילו אם הוא טרוד הוא יכול לרגע להתרכז ויהיה בסדר. אבל תפילה שהיא ארוכה, בעצם קשה מאוד לכוון בה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין'''. כלומר רבי שמעון בן יוחי אומר על עצמו שהתורה היא אומנותו, ולכן אפילו אם הוא עוסק בתורה - לקריאת שמע הוא לא מפסיק. '''רבי יוחנן אמרה על גרמיה, כגון אנו שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין'''. כלומר אצלנו התורה היא לא אומנותנו לגמרי, אז אפילו לתפילה אנחנו מפסיקים. אומרת הגמרא '''דין כדעתיה ודין כדעתיה'''. רבי יוחנן שהוא סובר, '''דאמר רבי יוחנן: ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת'''. הוא אומר, הרי שתפילה, למרות שאפילו תגיד דרבנן, בעצם התפילה - הלוואי שאדם מתפלל כל היום כולו, כי תפילה תמיד פועלת. לא תמיד אנחנו רואים את זה, לא תמיד אנחנו מבינים איך היא פועלת, אבל אין תפילה שהולכת לאיבוד. כל תפילה פועלת איזו פעולה. לכן הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו. אז לכן גם באמצע לימוד תורה אנחנו מפסיקים. רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה. '''רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל'''. כלומר, אם הייתי נמצא בהר סיני כשהקדוש ברוך הוא נתן תורה לישראל, '''הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין'''. הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא שני פיות לאדם, '''חד דהוי לעי באוריתא, וחד דעבד ליה כל צורכיה'''. כלומר אחד שעוסק בתורה, ואחד לכל צרכיו - שיאכל ויעשה כל שאר צרכיו. '''חזר ומר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה'''. עכשיו שיש רק אחד, העולם לא מסוגל להתקיים בגלל השעשוע שלו. '''אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה'''. '''אמר רבי יוסי קומי רבי ירמיה: אתיא דרבי יוחנן כרבי חנינא בן עקביא'''. כלומר רבי יוחנן שאמר שמפסיקים את לימוד התורה כדי להתפלל, זה כרבי חנינא בן עקביא. '''דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה'''. כך תנא קמא אומר. '''רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה'''. זה במקביל למה שאמר רבי יוחנן שמפסיקים לתפילה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תמן תנינן.''' פ"ק דשבת מפסיקין לק"ש וכו' ומפרשי הכי אמוראי מ"ט '''תפילה אינה ד"ת.''' אלא מדרבנן '''קשייתה.''' הקשיתו לפני ר' יוסי דאפי' תימר דק"ש כולה אינה צריכה כוונה ולפיכך קאמרת דמפסיקין וקורין ואע"פ שטרוד הוא ואינו יכול לכוון מי לא מודית דמיהת ג' פסוקים הראשונים צריכין הן כוונה והרי אינו יכול לכוון '''מן גו דאינון ציבחר.''' מתוך שהן מועט יכול לכוון דעתו אף שהוא טרוד '''כגון אנו שעסוקין בתלמוד תורה.''' תמיד ואין אנו מפסיקין לדברים אחרים '''דין כדעתיה וכו'.''' ואזלו לטעמייהו ר' יוחנן דקאמר הלואי שיתפלל אדם כל היום אלמא חשיבא ליה תפילה מתלמוד תורה והלכך הוא דקאמר דמפסיקין לתפילה ואפי' מת"ת '''וחד דעביד ליה כל צורכיה.''' ולהתפלל בו גם על צורכיו ולא בפה הזה שהוא יגע בתורה אלמא חשיבא ליה תלמוד תורה יותר מן התפילה '''חזר ואמר.''' דלא היא ואין להרהר אחר מדותיו של הקב"ה שברא לאדם פה אחד דמה עכשיו כשהפה אחד הוא אין העולם יכול להתקיים מלשון הרע שלו אם היו לו שתי פיות עאכ"ו '''אתיא דר' יוחנן כר"ח בן עקביא.''' דס"ל כותבי ספרים שהן כעוסקין בתורה ומפסיקין גם לתפילה '''דתני.''' בתוספתא פ"ק '''ולא מודי.''' וכי לא מודי רשב"י שמפסיקין מד"ת לעשות המצוה ולקיימה בזמנה כגון סוכה ולולב וכיוצא בהן והרי עיקר הלימוד הוא על מנת לעשות וא"כ אמאי לא הפסיק כדי לקיים מצות קריאת שמע</div> <div class="yerum-leiden-text">בשעתה · תמן תנינן מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה · אמ' ר' אחא קרית שמע דבר תורה · תפילה אינה דבר תורה · אמ' רבא קרית שמע זמנה קבוע תפילה אין זמנה קבוע· אמ' ר' יוסי קרית שמע אינה צריכה כוונה · תפילה צריכה כוונה · אמ' ר' מנא קשייתה קומי ר' יוסי ואפי' תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה · שלשה פסוקין הראשונים צריכין כוונה · מן גו דאינון ציבחר מיכוין · ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחי כגון אנו שאנו עסוקין בתלמוד תורה אפי' לקרית שמע אין אנו מפסיקין · ר' יוחנן אמרה על גרמיה כגון אנו שאין אנו עסוקין בתלמוד תורה אפי' לתפילה אנו מפסיקין · דין כדעתיה ודין כדעתיה · ר' יוחנן כדעתיה דר' יוחנן אמ' ולואי שיתפלל אדם כל היום · למה שאין תפילה מפסדת · ר' שמעון בן יוחי כדעתיה דר' שמעון בן יוחי אמ' אילו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאיתיהיבת תורה ליש' הוינא מתבעי קומוי רחמנא דיתברי לבר נשא תרין פומין · חד דהוה לעי באוריתא · וחד דעביד ליה כל צורכיה · חזר ומר ומה אין חד הוא לית עלמא יכיל קאיים ביה מן דילטוריא דיליה · אילו הוו תרין על אחת כמה וכמה · אמ' ר' יוסי קומוי ר' ירמיה אתיא דר' יוחנן כר' חנינא בן עקביה דתני כותבי ספרים תפילין ומזוזות מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה · ר' חנינא בן עקביה או' כשם שמפסיקין לקרית שמע כך מפסיקין לתפילה ולתפילין ולשאר כל מצוותיה שלתורה · ולא מודי ר' שמעון בן יוחי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב · ולית ליה לר' שמעון בן יוחי הלמד על מנת לעשות ולא הלמד שלא לעשות · שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא · וא' ר' יוחנן הלמד שלא לעשות נוח לו אילו נהפכה שיליתו על פניו ולא יצא לעולם · טעמ' דר' שמעון בן יוחי</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' שואלת הגמרא על רבי שמעון בר יוחאי, האם הוא סובר שלא מפסיקים לשום דבר? כלומר אדם שלמד תורה לא מפסיק לשום מצווה? '''ולא מודה רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב'''? זה משהו לא הגיוני. '''ולית ליה לרבי שמעון בר יוחאי הלמד על מנת לעשות, ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא'''. '''ואמר רבי יוחנן: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם'''. כלומר עדיף שלא ייוולד בכלל - אדם שלומד רק תורה ולא מתכוון לקיים. ואתה גומר לו בעצם באמת, לגבי כל מצווה אחרת, לפי רבי שמעון בר יוחאי מפסיקים, אלא רק בקריאת שמע - זה משהו מיוחד. רק לגבי קריאת שמע הוא אומר שלא מפסיקים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ח עמוד א''' {{שוליים|א_לד}} '''העובד בשעת עבודתו, מפסיק לקריאת שמע ואינו מפסיק לתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ה , רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קו סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרישא של הירושלמי (מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה), והרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה בטעמי רב אחא ורבי אבא. {{שוליים|א_לה}} '''העוסק בתלמוד תורה עם הרב, האם פוסק לתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קו סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שתלמיד לפני רבו אינו פוסק לתפילה, שהתורה חשובה משום כבוד הרב, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_לו}} '''מותר להתפלל כל היום כולו ואין בכך משום הפסד תפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קז סעיף א , סמ"ג עשין יט <קטע סוף=ח א/> ==דף ח עמוד ב== <קטע התחלה=ח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי הלכה למעשה, וכך פסקו הרמב"ם והשולחן ערוך שהמאריך בתפילתו ומעלה בה תחנונים הרי זה משובח. {{שוליים|א_לז}} '''מי שקרא קריאת שמע שלא בזמנה אם הפסיד בכך מדברי תורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא מרי שהקורא ק"ש בעונתה חשוב כעוסק במשנה, שכן שו"ע ורמב"ם פסקו שהקורא ק"ש בעונתה לא הפסיד כלום ודומה לעוסק במשנה. {{שוליים|א_לח}} '''קריאת שמע נאמרת בכל תנוחה שהאדם נמצא בה, ואינה תלויה בשכיבה או עמידה דווקא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן סג סעיף א , סמ"ג עשין יח. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שכל אדם קורא כדרכו בין יושב בין מהלך בין שוכב בין עומד, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן סג סעיף א, וכן הלכה למעשה גם בבבלי (ברכות י:-יא.) שמסקנתו כבית הלל.. {{שוליים|א_לט}} '''קריאת שמע חייבת בישיבה זקופה ולא בהטיה, אך חתן פטור וקורא כדרכו מוטה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ד, הלכה א , שו"ע או"ח סימן ע סעיף ג , סמ"ג עשין יח. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כרבי אלעזר בן עזריא שיש לקרוא בזקיפה, שהראייתן ממשל "מה נאה זקנך כשהוא מגודל", וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע להצריך ישיבה זקופה בקריאת שמע חוץ מחתן שפטור. {{שוליים|א_מ}} '''המוסיף על דברי סופרים דין תוספת יש בו חיוב, ודברי זקנים (חכמים) חמורים מדברי נביאים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ממרים, פרק ד, הלכה ג , סמ"ג עשין קיא , סמ"ג לאוין ריז <קטע סוף=ח ב/> ==דף ט עמוד א== <קטע התחלה=ט א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא שדברי זקנים חמורים מדברי נביאים, וכן פסק הרמב"ם (הלכות ממרים פ"ד ה"ג) שהמוסיף על דברי סופרים כדוגמת המוסיף על חמש טוטפות חייב, ומטעם זה החמירו חכמים בדבריהם יותר מדברי תורה עצמה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד ב<span class="yerum-runnum">16</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|תורה}} זה שינון {{ירו"מ-הדגשה|וקריאת שמע}} {{ירו"מ-הוסר|וזה}} זה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון. והא תנינן: הקורא מכאן ואילך {{שוליים|א_לז}}לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. {{ירו"מ-הדגשה|לרבי שמעון בן יוחאי}} היא היא. {{ירו"מ-ביאור|שניהם חשובים במידה שווה}} אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה. רבי אבא מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, כמשנה היא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רשב"י לא הפסיק מלימודו אפילו לקריאת שמע|{{ירו"מ-הדגשה|שעסק במשנה לא צריך להפסיק}}]]. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה. ורבנן עבדי מקרא כמשנה. {{ירו"מ-ביאור|שניהם שוים וקריאת שמע בזמנה חביבה מהם}} <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ג"> </span> {{מתני'|ברכות א ג}}[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשכבך ובקומך" ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|א_לח}}כל אדם קורין כדרכן, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים.<br><strong>גמ':</strong> הא [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל{{ירו"מ-הוסר|דבה}} מקיימים {{ירו"מ-ביאור|מסבירים}} תרין קריין. {{ירו"מ-ביאור|את שני הפסוקים גם את שלהם וגם את של בית שמאי}} מה מקיימין [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי{{ירו"מ-הוסר|דבש}} "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"? "בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות; "ובלכתך בדרך" {{שוליים|א_לט}}פרט לחתן. ותני: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, שהיו שרויין במקום אחד. והוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} זקוף. הגיע זמן קריאת שמע, נזקף [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא והטה [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל למה הדבר דומה}}? אומר לאחד מן השוק: מה {{ירו"מ-הדגשה|נאה}} לך זקנך {{ירו"מ-הדגשה|כשהוא}} מגודל. והוא אומר: יהיה כנגד המשחיתים. {{ירו"מ-ביאור|אלך ואגלחנו}} אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זקוף, הטית{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. אמר לו: אתה נזקפת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי. ואני הטיתי כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד"> </span> {{מתני'|ברכות א ד}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו: כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י היית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לחוב בעצמך, שעברת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל.<br><strong>גמ':</strong> חברייא {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים כדברי תורה, שנאמר: ([[שיר השירים ז י]]) "חכך כיין הטוב" רבי שמעון בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שיר השירים א ב]]) "כי טובים דודיך מיין" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]] בשם רבי יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]" תדע לך [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חביבים דברי סופרים מדברי תורה|שחביבים דברי סופרים מדברי תורה]], שהרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון, אלו לא קרא קריאת שמע, לא היה עובר אלא בעשה. ועל ידי שעבר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל נתחייב מיתה, על שם: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן. תדע לך שהוא כן, דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|גבי זקן ממרא}} האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור; {{שוליים|א_מ}}"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנניה בריה דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה בריה דרב אדא|°]] בשם רבי תנחום בי רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בי רבי חייא|°]]: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים, <span id="דף_ט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''טעמיה דרבי שמעון בר יוחאי, זה שינון וזה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון'''. אומרת הגמרא '''והא תנינן: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. משמע שבעונתה זה יותר מדובר בתורה. '''הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. היא היא'''. כלומר מקריאת שמע בעונתה זה כמו לימוד תורה. '''אמר רבי יודן: רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה'''. כלומר רבי שמעון בר יוחאי היה תורה אומנותו, עסק בתורה יומם ולילה, אז בעצם אצלו התורה - לימוד תורה - לא קריאת שמע בעונתה, אפילו לא יותר חביב מלימוד תורה. '''רבי אבא מרי: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר, מי שקורא את זה לא בזמן - הרי זה כקורא בתורה, משמע שבזמנה זה יותר. אבל כמו מה? כמו תורה שבעל פה, כמו משנה. אז רבי שמעון בר יוחאי, כיוון שהוא עוסק במשנה, אז בעצם זה אותו דבר, לא היה צריך להפסיק. '''ורבי שמעון בר יוחאי כדעתיה דרבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה'''. כלומר אדם שעוסק בתורה שבכתב זה טוב, אבל לא לגמרי, מהסיבה הפשוטה שאתה לא יכול להגיע להלכה מתורה שבכתב. '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה''' - ותורה שבעל פה אתה יכול להגיע. אז תורה שבעל פה יותר חשובה. ורבנן, לכן הוא יכול להגיד שבעצם הקורא לאחר מכן זה כמו קורא בתורה שבכתב, אבל קודם לכן הוא כקורא במשנה, כמו שקורא תורה שבעל פה. רבי שמעון בר יוחאי עוסק בתורה שבעל פה, לכן בעצם הוא לא היה צריך להפסיק. אבל חכמים שסוברים שתורה שבכתב זה כמו תורה שבעל פה, הם לא יכלו להגיד את זה, כי הם אמרו - המשנה אומרת שמי שקורא לאחר מכן זה כמו שקורא בתורה שבכתב, אבל זה בעצם אותו דבר כמו תורה שבעל פה, ואם הוא קורא בזמנה זה יותר משובח ולכן צריך להפסיק. אנחנו ממשיכים בפרק א' הלכה ג'. '''בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו''', שנאמר "בשכבך ובקומך". בית שמאי אומרים צריכים לנהוג כמו שכתוב - בבוקר תעמוד, בערב תשכב. '''ובית הלל אומרים: כל אדם קורין כדרכן''', שנאמר "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". כלומר, בכל, אפילו בהליכה אפשר לקרוא קריאת שמע. '''אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים'''. להגדיל את הזמן. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''זהו שינון.''' משום דמצות ק"ש שינון ודיבור הוא ואין מבטלין דיבור הלימוד מפני לימוד אחר '''והא תנינן וכו'.''' ומשמע הא ק"ש בעונתה חביבה יותר מד"ת ומשני היא היא כלומר לר"ש היא היא כדאמר ר' יודן לפי שהיה ר"ש תדיר בד"ת ולפיכך אין ק"ש בעונתה חביבה יותר מד"ת וכי קתני במתני' לשאר כל אדם הוא דקאמר '''א"ר אבא מרי.''' בלאו הכי ל"ק דלא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה והיינו מקרא ותידוק מינה הא בעונתה כמשנה היא וא"כ ר"ש שהיה לומד במשנה א"צ להפסיק אפי' בעונתה '''ר"ש בן יוחי כדעתיה.''' דאמר לקמן פ' כל כתבי העוסק במקרא מדה שאינה מדה היא ואינו כעוסק במשנה '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה.''' והלכך לא מפרשי להמתני' כר"ש ומפסיקין לק"ש מד"ת '''מתני' יטו.''' על צדיהם דכתיב בשכבך דרך שכיבה '''יעמדו.''' דכתיב ובקומך דרך קימה '''כדרכן.''' בין בקימה בין בישיבה בין בשכיבה בין בהליכה '''גמ' הא דב"ה מקיימין תרין קריא.''' דידהו וקרא דב"ש אלא דב"ש מה מקיימין קרא דב"ה '''בשבתך בביתך פרט לעוסקים במצות.''' דמשמע בשבת דידך שאתה עוסק בדברי רשות '''ובלכתך בדרך פרט לחתנים.''' דמשמע בלכת דידך שאתה טרוד בדבר רשות פרט לחתן שטרוד במצוה '''מתני' אמר ר' טרפון וכו' כדיי היית.''' ראוי היית ליהרג ואם היית מת היית מתחייב בנפשך '''גמ' חברייא בשם ר' יוחנן וכו'.''' גרסינן להא פ' י"א דסנהדרין הלכה ד' ובפ"ב דע"ז דודים ד"ס לד"ת כלומר קרובים הן לד"ת וחביבים הן כד"ת '''וחכך כיין הטוב.''' חכך של סופרים כיין הטוב של תורה '''כי טובים דודיך.''' דברי סופרים הקרובים לד"ת וחביבים יותר מיינה של תורה '''יש בהן קולין.''' כלומר לפעמים תמצא בהן יותר קולא מד"ס שהן חמורין לעולם כדקתני במתני' דסנהדרין ומייתי לקמיה</div> <div class="yerum-leiden-text">זה שינון וזה שינון ואין מבטל שינון מפני שינון · והא תנינן הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה · הא בעונתה חביבה מדברי תורה · היא היא · אמ' ר' יודן ר' שמעון בן יוחי על ידי שהיה תדיר בדברי תורה לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה · אמ' ר' חמא מרי לא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה · הא בעונתה כמשנה היא · ר' שמעון בן יוחי כדעתיה דר' שמעון בן יוחי אמ' העוסק במקרא מידה שאינה מדה · ורבנן עבדי מקרא כמשנה · מתני' בית שמי אומ' בערב כל אדם יטו ויקרו ובבוקר יעמודו שנ' בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך ובית הלל אומ' כל אדם קורין כדרכן שנ' ובלכתך בדרך · אם כן למה נאמ' ובשכבך ובקומך · אלא בשעה שבני אדם שוכבין ובשעה שבני אדם עומדין · הא דבית הלל מקיימין תרין קרייא · מה מקיימין דבית שמי בשבתך בביתך ובלכתך בדרך · בשבתך בביתך פרט לעוסקים במצות · ובלכתך בדרך פרט לחתנים · תני מעשה בר' אלעזר בן עזריה ור' ישמעאל שהיו שרויין במקום אחד · והיה ר' אלעזר בן עזריה מוטה ור' ישמעאל זקוף · הגיע זמן עונת קרית שמע · נזקף ר' אלעזר בן עזריה והיטה ר' ישמעאל · אמ' ר' אלעזר לר' ישמעאל אומר לאחד מה לך זקנך מגודל והוא או' יהיה כנגד המשחיתים · אני שהייתי מוטה נזקפתי ואתה שהיית זקוף היטית · אמ' לו אתה נזקפת כדברי בית שמי · ואני היטיתי כדברי בית הלל · ד"א שלא יראוני התלמידים ויעשו הל' קבע כדברי בית שמי מתני' אמ' ר' טרפון אני הייתי בא בדרך והיטיתי לקרות כדברי בית שמי וסיכנתי בעצמי מפני הליסטין · אמרו לו כדיי היית לחוב על עצמך שעברת על דברי בית הלל · חברייא בשם ר' יוחנן דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים כדברי תורה · חיכך כיין הטוב · שמעון בר ווה בשם ר' יוחנן דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים יותר מדברי תורה · כי טובים דודיך מיין · ר' בא בר כהן בשם ר' יודה בן פזי תדע לך שחביבין דברי סופרים מדברי תורה שהרי ר' טרפון אילו לא קרא לא היה עובר אלא בעשה · ועל ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה על שם ופורץ גדר ישכנו נחש · תני ר' ישמעאל דברי תורה יש בהן איסור ויש בהן היתר · יש בהן קולין יש בהן חומרין · אבל דברי סופרין כולן חמורין הן · תדע לך שהוא כן · דתנינן תמן הדן אין תפילין לעבור על דברי תורה פטור · חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב · ר' חנניה בריה דר' אדא בשם ר' תנחום ביר' חייא חמורים דברי זקינים מדברי נביאים</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ענתה הגמרא: '''הא בית הלל מקיימים תרין קריין''', כלומר הסבירו גם את הפסוק של עצמם וגם את הפסוק של בית שמאי. עכשיו '''מה מקיימין בית שמאי "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"'''? כלומר איך הם הסבירו את הפסוק של בית הלל, הרי לכאורה אפילו בהליכה מותר. עונה הגמרא: '''"בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות'''. כלומר, זה בא להגיד שאם אתה יושב בבית פרט לך, אתה חייב בקריאת שמע, אבל אם אתה עסוק באיזו מצווה, אתה פטור. '''"ובלכתך בדרך" פרט לחתן''', כמו שכתוב "דרך גבר בעלמה". כלומר בעצם כשאדם עוסק בנישואין, הוא טרוד בעבידת מצווה, אז הוא יהיה פטור. '''ותני: מעשה ברבי אלעזר בן עזריא ורבי ישמעאל, שהיו שרויין במקום אחד. והוה רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ורבי ישמעאל זקוף'''. כלומר רבי אלעזר בן עזריה שוכב ורבי ישמעאל זקוף. '''הגיע זמן קריאת שמע, נזקף רבי אלעזר בן עזריא והטה רבי ישמעאל'''. '''אמר רבי אלעזר בן עזריא לרבי ישמעאל''' - למה הדבר דומה? '''אומר לאחד מן השוק: מה לך זקנך מגודל'''. יש לך זקן יפה. אומר לו - נלך לגזור אותו, '''יהיה כנגד המשחיתים'''. '''אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית זקוף, הטית'''. כאילו כביכול אני אומר לך, מה עשית בסדר, ואתה שהיית זקוף הטית? '''אמר לו: אתה נזקפת כדברי בית שמאי'''. כלומר כשנזקפת בעצם נהגת כמו בית שמאי שאמרו שבבוקר צריך לעמוד. '''ואני הטיתי כדברי בית הלל'''. כלומר שלא יחשבו שאני נוהג כמו בית שמאי, לכן הטיתי, כי מותר גם בהטיה. עכשיו לכאורה בית הלל גם מסכימים שמותר גם בעמידה, אבל '''דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי בית שמאי'''. כלומר, התלמידים יראו אותי ויראו שאני עומד, ויראו אותך שהיית שוכב וקמת - כלומר יחשבו שצריכים לקרוא את זה בעמידה כמו בית שמאי. אז לכן אני נשכבתי כדי שיקבעו עליי כבית הלל. הלכה ד'. '''אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים'''. כלומר הוא שכב בערב כדי לקרוא קריאת שמע בשכיבה, ובזמן הזה עברו שם ליסטים והוא הסתכן. '''אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל'''. '''חברייא בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה'''. כן, הגמרא - דברי סופרים, התורה שבעל פה, זה דודים, זה מקבילים לדברי תורה שבכתב. '''וחביבים כדברי תורה'''. כלומר, בעצם אותו דבר, באותה דרגה כמו דברי תורה, כי דכתיב "חכך כיין הטוב" - יין הטוב זה התורה שבכתב, חכך זה התורה שבעל פה, כי יין הטוב אותו דבר. '''רבי שמעון בר ווה בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה''', כי דכתיב "כי טובים דודיך מיין". הגמרא מוכיחה שתורה שבעל פה יותר טוב מתורה שבכתב. '''אמר רבי אבא בר כהן בשם רבי יהודה בן פזי: תדע לך שחביבים דברי סופרים מדברי תורה'''. באמת אני יכול להוכיח את זה - שהרי רבי טרפון, מה אמרנו? רבי טרפון הטה כבית שמאי, והוא סיכן את עצמו מפני הליסטים - הוא הגיע כמעט ונהרג. אילו לא היה קורא קריאת שמע בכלל, '''לא היה עובר אלא בעשה''' - עבר על עשה, התורה ציוותה לקרוא קריאת שמע, הוא לא קרא, אין על זה עונש. אבל '''על ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה''', כי דכתיב '''"ופורץ גדר ישכנו נחש"'''. רואים מכאן שדברי סופרים זה הרבה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''תני רבי ישמעאל: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן'''. '''תדע לך שהוא כן''' - וזה עוסק בזקן ממרה. זקן ממרה, אם הוא אומר אין תפילין בכלל, כלומר הוא בעצם עוקר דבר שעברו על דברי תורה - '''האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור'''. הוא עקר דבר לגמרי, הוא פטור. אבל אם הוא אומר '''"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב'''. כלומר הוא מוסיף, אנחנו יודעים שהלכה למשה מסיני שיש ארבעה, הוא בא ואומר חמישה - אז בעצם הוא חייב. מכאן שזה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''רבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים'''. כלומר דברי חכמים יותר חמורים מדברי נביאים. דכתיב "אל תטיפו יטיפו" - הקדוש ברוך הוא אומר לנביאים אל תתנבאו יותר, עם ישראל לא רוצה לשמוע, תפסיקו. ואילו לגבי דברי חכמים כתוב "הטיף לך לאזן משך" - כלומר הקדוש ברוך הוא מצווה את החכמים שהם כן יטיפו לעם ישראל. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד א<span class="yerum-runnum">17</span></div> דכתיב: ([[מיכה ב ו]]) "אל תטיפו יטיפון, לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות." {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא אמר לנביאים לא להטיף לישראל, כי אינם רוצים לשמוע}} וכתיב: ([[מיכה ב יא]]) "אטיף לך ליין ולשכר" {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא מצווה לחכמים שיטיפו לישראל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נביא צריך מופת, אך חכם אינו צריך|נביא וזקן למי הן דומין]]? למלך ששולח ב' פלמטרין {{ירו"מ-ביאור|שרים}} שלו למדינה. על אחד מהן כתב: אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין {{ירו"מ-ביאור|כתב הרשאה}} שלי, אל תאמינו לו. ועל אחד מהן כתב: אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין. כך בנביא כתיב: ([[דברים יג ב|דברים ראה יג ב]]) "ונתן אליך אות או מופת"; ברם הכא: ([[דברים יז יא|דברים שופטים יז יא]]) "על פי התורה אשר יורוך". הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} {{ירו"מ-הדגשה|שהלכה כבית הלל}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יצאה בת קול שהלכה כבית הלל|משיצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בת קול]], אבל עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי וכחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, על זה נאמר: ([[קהלת ב יד]]) "הכסיל בחושך הולך" כקולי אילו ואילו, נקרא רשע. אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין. הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} עד שלא יצאת בת קול, אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. וכל העובר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, חייב מיתה. תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. איכן יצאה בת קול? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב ביבי[[ביאור:עץ מסורת#רב ביבי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ביבנה יצאה בת קול. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ה"> </span> {{מתני'|ברכות א ה}} {{שוליים|א_מא}}בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך. לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יהושע א ח]]) "והגית בו יומם ולילה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מספר הברכות בקריאת שמע|שתהא הגיות היום והלילה שוין]]. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שבלילה לא אומרים פרשת ציצית הוסיפו ברכה אחרי קריאת שמע}} רבי יוסי בר אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[תהילים קיט קסד]]) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|לכן תיקנו שלוש ברכות בבקר וארבע בערב אמר}} רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] בשם רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: כל המקיים שבע ביום הללתיך, כאלו קיים והגית בו יומם ולילה, {{ירו"מ-הדגשה|שהשווה הגיות יום ללילה}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עשרת הדברות בקריאת שמע|מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום]]? רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] אמר: מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בהן. ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "אנכי ה' אלהיך" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "שמע ישראל ה' אלהינו". ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "ה' אחד". ([[שמות כ ו|שמות יתרו כ ו]]) "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" — ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך". מאן דרחים מלכא, {{ירו"מ-ביאור|מי שאוהב את המלך}} לא משתבע בשמיה ומשקר. ([[שמות כ ז|שמות יתרו כ ז]]) "זכור את יום השבת לקדשו" ([[במדבר טו מ|במדבר שלח טו מ]]) "למען תזכרו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה, דכתיב: ([[נחמיה ט יד]]) "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} להם ביד משה עבדיך". להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. ([[שמות כ יא|שמות יתרו כ יא]]) "כבד את אביך ואת אמך" — ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תרצח" — ([[דברים יא יז|דברים עקב יא יז]]) "ואבדתם מהרה", {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מאן דקטיל מתקטיל. {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצח סופו שירצח}} ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תנאף" — ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה, {{ירו"מ-ביאור|לב ועניים שני סרסורים לעבירה}} דכתיב" ([[משלי כג כו]]) "תנה <span id="דף_ט_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''נביא וזקן''' — כלומר תלמיד חכם ונביא, למה הם דומים? למלך ששולח שני פרלמנטרים, כלומר שני שליחים. לאחד מהם הוא אומר לו: אל תשמעו ממנו אלא אם כן '''יראה לכם חותם שלי וסמנטירין שלי''', כלומר את כתב הרשאה שלי. ואל אחד הוא כותב: '''אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין''', כלומר בלי כתב הרשאה. אז גם ככה בנביא כתוב "'''ונתן אליך אות או מופת'''", רק אז תשמע לו. במה זה בתלמיד חכם? כתוב '''על פי התורה אשר יורוך'''. לא צריך שום ראיה, שום אותות, שום מופתים, צריך לשמוע בכל דברי חכמים. עכשיו הגמרא חוזרת. אמרנו שהלכה כבית הלל, אז הגמרא אומרת: הדא, משיצאת בת קול. אבל '''עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל, על זה נאמר: "הכסיל בחושך הולך"'''. כמו מי שרוצה לקחת את כל החומרות עליו נאמר "הכסיל בחושך הולך". ומי שרוצה לקחת את כל הקולות, מחפש כל קולה בכל דבר — '''כקולי אילו ואילו, נקרא רשע'''. '''אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין'''. כלומר או שהוא לוקח את כל הקולות והחומרות של בית שמאי, או את הקולות והחומרות של בית הלל, כאחד מהם. אבל כל זה '''עד שלא יצאת בת קול'''. '''אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי בית הלל. וכל העובר על דברי בית הלל, חייב מיתה''', כמו שראינו ר' יונתן שאמרו לו כדאי היית רכוב בנפש בעצמך. '''תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי בית הלל'''. '''איכן יצאה בת קול?''' אמר רב ביבי בשם רבי יוחנן: '''ביבנה יצאה בת קול'''. כן, ביבנה, שם יצאה בת קול, שאחרי שכתוב שחלקו כמה שנים וכולי, באה בת קול ואמרה הלכה כדברי בית הלל. ומאז בעצם אנחנו חייבים לנהוג כמו בית הלל. פרק א' הלכה א'. מה תנינן? '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה'''. כלומר בקריאת שמע של שחר אנחנו מברכים שתי ברכות לפניה — מברכים יוצר אור ואהבה רבה — ואחת לאחריה, זה גאל ישראל. '''ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה'''. כלומר, אנחנו במעריב, ערבים ואהבה רבה זה לפניה, וגאל ישראל והשכיבנו זה שתיים לאחריה. '''אחת ארוכה ואחת קצרה'''. יש כל מיני שאלות מה זה בדיוק ארוכה וקצרה. יש אומרים שארוכה זה ממש באורך, כלומר יש ברכות שהן ארוכות וברכות קצרות, וכמו שהפרשנים מסבירים, ארוכה זה השכמת ומונע... כלומר השם ומגן שזו ארוכה והשכיבנו שהיא קצרה. פירוש אחר, שארוכה פירושה ברכה שמתחילה ב"ברוך" ומסיימת ב"ברוך", וברכה קצרה זו ברכה שרק פותחת ב"ברוך" ולא מסיימת ב"ברוך". '''מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך'''. כלומר, זה בעצם משהו כללי, לא נאמר רק לגבי קריאת שמע, אלא לגבי כל הברכות שחכמים תיקנו לנו — להאריך, כלומר לפתוח ב"ברוך" ולסיים ב"ברוך", אז הוא לא רשאי לקצר, וגם הפוך. '''לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''דכתיב אל תטיפו יטיפון.''' מקרא הוא במיכה שהנביא אמרה הם בשם ה' שראוי למנוע מהן דברי נביאות הואיל ואינם משגיחין ומבזין דבריו כמו שאמר אל תטיפו יטיפון לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות לפי שאינם חפצים אלא בדברי שקר וכזב כמו שמסיים שם לו איש הלך רוח ושקר כזב אטיף לך ליין ולשכר והיה מטיף העם הזה ולפיכך צוה השם למנוע דברי נביאות מהם אבל בדברי הזקנים לא מצינו כן אלא אף ע"פ שאינם משגיחים אמרה תורה והגידו לך את דבר המשפט וענש להממרים ואינם שומעין לדבריהם הרי חמורים הם דברי זקינים מדברי נביאים '''פלימנטרין.''' הבא בשליחות המלך לעשות ולפקח על דבר פרטי נקרא פלימאנטרוס בלשון רומי '''סמנטרין.''' סימן כתב ואות מהמלך '''ברם הכא ע"פ התורה אשר יורוך.''' אשר הם אומרים כך ציותה התורה מבלתי אות וסימן תאמין להם '''הדא דתימר.''' דעבדינן כב"ה משיצא בת קול כדלקמן '''הדין דתימר.''' להא דאמרן הרוצה להחמיר וכו' או כקולי וכחומרי ב"ש עושה עד שלא יצאת בת קול שהלכה כב"ה לעולם '''ביבנה.''' כשהיו סנהדרין קבועין ביבנה '''מתני' בשחר מברך שתים לפניה.''' יוצר אור ואהבה '''ואחת לאחריה.''' אמת ויציב '''ובערב מברך שתים לפניה.''' מעריב ערבים ואהבת עולם ושתים לאחריה אמת ואמונה והשכיבנו '''אחת ארוכה ואחת קצרה.''' אשתים שלפניה קאי בין בשחרית בין בערבית ארוכה היא שפותחת בברוך וחותמת בברוך וזהו יוצר אור וכן מעריב ערבים. קצרה היא אהבה בשחרית ובערבית שחותמת בברוך ואינה פותחת בברוך '''מקום שאמרו להאריך.''' לפתוח ולחתום בברוך '''אינו רשאי לקצר.''' שלא לפתוח או שלא לחתום '''לקצר.''' שלא לפתוח בברוך או שלא לחתום אינו רשאי להאריך לפתוח בברוך או לחתום '''לחתום.''' אקצרה קאי דמקום שאמרו לחתום בברוך ולא לפתוח אינו רשאי לשנות שלא לחתום ולפתוח בברוך '''ושלא לחתום.''' מקום שאמרו שלא לחתום כגון ברכת הפירות וברכת המצות אינו רשאי לחתום '''גמ' שתהא הגיית היום והלילה שוין.''' ולפיכך תיקנו בשחר שתים לפניה ואחת לאחריה וג' פרשיות של ק"ש הרי שלש ג"כ ובערבית לחד מ"ד לקמן שאין אומרים כי אם ב' פרשיות של ק"ש תיקנו שתים לפניה ושתים לאחריה ובזה היום והלילה שוין '''על שם שבע ביום הללתיך.''' ר' יהושע בן לוי טעמא דכל הברכות הללו קאמר דשחרית ודערבית '''כל המקיים שבע ביום הללתיך.''' וקורא ק"ש עם ברכותיה שלפניה ושלאחריהבשחרית ובערבית '''למען תזכרו.''' ועשיתם את כל מצותי וזו היא מצות שבת כדדריש רבי</div> <div class="yerum-leiden-text">דכת' אל תטיפו יטיפון אל יטיפו לאלה לא יסג כלימות · וכת' אטיף לך ליין ולשכר · נביא וזקן למה הן דומין · למלך ששולח שני פלמטרין שלו למדינה · על אחד מהן כתב אם אינו מראה לכם חותם שלי וסלמנטירין שלי אל תאמינו לו · ועל אחד מהן כתב אעפ' שאינו מראה לכם חותם שלי · האמינוהו בלא חותם וסמנטירין · כך בנביא כת' ונתן אליך אות או מופת · ברם הכא על פי התורה אשר יורוך' · הדא דתימר משייצאת בת קול · אבל עד שלא יצאת בת קול כל הרוצה להחמיר על עצמו ולנהוג כחומרי בית שמי וכחומרי בית הלל על זה נאמ' הכסיל בחושך הולך · כקולי אילו ואילו נקרא רשע · אלא אי כקולי וכחומרי דדין · אי כקולי וכחומרי דדין · הדין דתימ' עד שלא יצאת בת קול · אבל משייצאת בת קול לעולם הלכה כדברי בית הלל וכל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה · תני יצאת בת קול ואמרה אילו ואילו דברי אלהים חיים אבל הל' כדברי בית הלל · איכן יצאת בת קול ר' ביבי אמ' בשם ר' יוחנן ביבנה יצאת בת קול · מתני' בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה אחת ארוכה ואחת קצרה · מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך : לחתום אינו רשאי שלא לחתום · שלא לחתום אינו רשאי לחתום · ר' סימון בשם ר' שמואל בר נחמן על שם והגית בו יומם ולילה · שתהא הגיית היום והלילה שוין · ר' יוסי בר אבין בשם ר' יהושע בן לוי · על שם שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך · ר' נחמן בשם ר' מנא כל המקיים שבע ביום הללתיך כאילו קיים והגית בו יומם ולילה · מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום · ר' לוי ור' סימון · ר' סימון אמ' מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה · ר' לוי אמ' מפני שעשרת הדיברות כלולין בהן · אנכי יי' אלהיך · שמע יש' יי' אלהינו · לא יהיה לך אלהים אחרים על פני · יי' אחד · לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא · ואהבת את יי' אלהיך · מאן דרחים מלכא לא לישתבע בשמייה ומשקר · זכור את יום השבת לקדשו למען תזכרו · ר' או' זו מצות שבת שהיא שקולה כנגד כל מצוותיה שלתורה · דכתיב · ואת שבת קדשך הודעת להם ומצות וחוקים ותורה צוית וגו' · להודיעך שהיא שקולה כנגד מצותיה שלתורה · כבד את אביך ואת אמיך · למען ירבו ימיכם וימי בניכם · לא תרצח · ואבדתם מהרה · מאן דקטיל מתקטיל · לא תנאף · לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם · אמ' ר' לוי ליבא ועינא תרין סרסורי דחטאה נינהו דכתיב תנה</div> <div class="yerum-side">'''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום.''' שמע והיה אם שמוע שאומרין אותן בבקר ובערב דאלו פ' ויאמר פלוגתא היא לקמן בפרקין אם מזכירין יציאת מצרים בלילות '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן.''' כדמפרש ואזיל דבפסוק ראשון כלולין ב' דברות הראשונות אנכי ולא יהיה לך וכן כולן בכל הג' פרשיות ורובן בב' פרשיות הראשונות הן. והנכון דגרסי' מפני מה קורין ג' פרשיות הללו וכאידך מ"ד '''כבד את אביך ואת אמך.''' למען יאריכון ימיך וזהו נרמז בפסוק למען ירבו ימיכם וימי בניכם שאם תקיימו מצוה זו ירבו ימיכם וכן ימי בניכם אם הם יקיימו '''כתיב תנה בני לבך לי ועיניך.''' דריש ועיניך אדלעיל שאם תתן לי לבך ועיניך אז דרכי תצרנה כדמסיים אמר הקב"ה וכו' '''וכתיב וה' אלהים אמת.''' כלומר אחר שיאמר אלהיכם צריך לומר אמת ולא יפסיק כדכתיב וה' אלהים אמת ובכאן נרמז שלא יעיד שקר כ"א אמת כמו שהקב"ה הוא אמת וכדמסיים ר' לוי לקמיה ואיידי דדריש מלת אמת מייתי נמי להאי דר' בון דדריש בפ"ק דסנהדרין הלכה א' על הא דאמר התם חותמו של הקב"ה אמת ומהו אמת. ולמה חותמו אמת א"ר בון שהוא אלהים חיים ומלך עולם ונוטריקון של אמת אלהים מלך תמיד</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' גמ': '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה''', כמו שאמרנו במשנה. אמר רבי סימון בשם רבי שמואל בר נחמן, למה בעצם בערב אומרים שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה? אמר: כיוון שכתוב '''והגית בו יומם ולילה, שתהא הגיות היום והלילה שוין'''. כלומר, כיוון שבלילה אין לנו פרשת ציצית — אנחנו נוהגים להגיד פרשת ציצית, אבל בארץ ישראל לא נהגו להגיד אותה בלילה, כיוון שכתוב "וראיתם אותו", בעצם ציצית לא נוהגת בלילה. אנחנו מזכירים את זה בגלל שמוזכר שם יציאת מצרים, אבל בארץ ישראל לא אמרו פרשת ציצית. אז יש חסר פרשה אחת, לכן הוסיפו ברכה נוספת כדי שיהיו אותן אמירות בשחרית ובערבית. רבי יוסי בר אבין בשם רבי יהושע בן לוי, על שם: '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך'''. כלומר "משפטי צדקך" זה בעצם קריאת שמע, ששם כנגד עשרת הדיברות מופיעים ברמזים, ויש אומרים אפילו כנגד כל תרי"ג מצוות, אז עליהם יש שבע ביום הללתיך — שבע ברכות. ביום יש שלוש ובערב יש עוד ארבע. רב נחמן בשם רבי מנא: '''כל המקיים שבע ביום הללתיך''', כלומר שהוא מברך שבע ברכות הללו, '''כאלו קיים והגית בו יומם ולילה''', כיוון שהוא השווה הגיות היום והלילה. '''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום?''' כלומר, על מה קוראים את שמע וקיים ה' שמו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון. רבי סימון אמר: '''מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה'''. כלומר, כי בשמע ישראל כתוב "ובשכבך ובקומך". ורבי לוי אמר: '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן'''. כלומר, אם נבדוק, נראה שכל עשרת הדברות נכתבות ברמז בתוך שמע ישראל. הנה נראה: '''"אנכי ה' אלהיך"''' זה מקביל ל'''"שמע ישראל ה' אלהינו"'''. '''"לא יהיה לך אלהים אחרים"''' זה מקביל ל'''"ה' אחד"'''. '''"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא"''' זה מקביל ל'''"ואהבת את ה' אלהיך"''', כי מי שאוהב את המלך לא נשבע בשמו לשקר. '''"זכור את יום השבת לקדשו"''' זה מה שכתוב '''"למען תזכרו"'''. המילה "תזכרו" באה לרמוז על שבת. רבי אומר: '''זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה'''. כלומר, "למען תזכרו" את כל מצוות ה' — זה בעצם רומז ששבת שקולה כנגד כל המצוות, לא רק בגלל המילה עצמה של זכירה, אלא בגלל ש"למען תזכרו" את כל מצוות ה'. מה הרמז שהתורה שקולה כנגד כל המצוות? '''דכתיב: "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית להם ביד משה עבדיך"'''. כלומר, התורה מקישה שבת קדשך לכל שאר המצוות. '''"כבד את אביך ואת אמך"''' — איפה זה נרמז בקריאת שמע? '''"למען ירבו ימיכם וימי בניכם"'''. '''"לא תרצח"''' — איפה נרמז? כתוב '''"ואבדתם מהרה"''', '''מאן דקטיל מתקטיל''', מי שרוצח הורגים אותו. '''"לא תנאף"''' — איפה זה רמוז? '''"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"'''. אמר רבי לוי: '''ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה''', כלומר הלב והעין, הם בעצם מה שגורמים לאדם לחטוא, '''דכתיב: "תנה בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה"'''. אמר הקדוש ברוך הוא: '''אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי''', כלומר אם אתה נותן לי את הלב והעיניים שלך, לעסוק בדברי קודש, אז אני יודע שאתה איתי, כי מי שמביא אותך לחטוא זה העיניים והלב. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ט עמוד א''' {{שוליים|א_מא}} '''בברכות קריאת שמע - שחרית שתי ברכות לפניה ואחת לאחריה, וערבית שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן נט , שו"ע או"ח סימן רלו סעיף א , סמ"ג עשין יח <קטע סוף=ט א/> ==דף ט עמוד ב== <קטע התחלה=ט ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שבשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח נט, רלו א) על פי הטעם שההגיות יומם ולילה שוין. {{שוליים|א_מב}} '''הכהנים אומרים ברכה אחת קודם קריאת שמע בבית המקדש בכל בוקר, ותוכנה "אהבה רבה" (ברכת אהבת עולם).''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כרב מתנה בשם שמואל שהברכה שברכו הכהנים היא ברכת "אהבה רבה", וכן פסק הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד. {{שוליים|א_מג}} '''בשבת מוסיפים בברכה נוסח מיוחד בקרבן המוסף.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שבשבת מוסיפים "תכנת שבת" בברכת המוספין, כמבואר ברמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד. {{שוליים|א_מד}} '''המשמר היוצא מברך את המשמר הנכנס בברכה של אחווה ואהבה ושלום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלבו שהברכה היא "השוכן בבית הזה יטע ביניכם אהבה ואחוה שלום וריעות", וכן הביא הרמב"ם. {{שוליים|א_מה}} '''המשכים לשנות בתורה קודם קריאת שמע וברכותיה, האם צריך לברך ברכות התורה בנפרד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ז. ''הכרעה:'' נפסק שאם השכים לשנות קודם קריאת שמע צריך לברך ברכות התורה, ולאחר קריאת שמע וברכותיה אין צריך לברך שנית - כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|א_מו}} '''חובת ברכת התורה חלה גם על לימוד הלכות ולא רק על מדרש פסוקים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי סימון בשם ריב"ל שבין למדרש בין להלכות צריך לברך, וכך הכריעו הרמב"ם והשו"ע שברכת התורה חלה על כל סוגי לימוד התורה כולל הלכות. {{שוליים|א_מז}} '''הקורא קריאת שמע עם אנשי המעמד לא יצא ידי חובתו, שכן הם מאחרים בקריאתם מזמנה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ב <קטע סוף=ט ב/> ==דף י עמוד א== <קטע התחלה=י א/>. ''הכרעה:'' נפסק כתני הירושלמי שהקורא עם אנשי מעמד לא יצא, ומכאן שזמן קריאת שמע נמשך עד סוף שעה שלישית ולא יאוחר מכך. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד ב<span class="yerum-runnum">18</span></div> בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה". אמר הקדוש ברוך הוא: אי יהבת לי {{ירו"מ-ביאור|אם תתן לי}} לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תגנוב" — ([[דברים יא יד|דברים עקב יא יד]]) "ואספת דגנך", ולא דגנו של חבירך. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תענה ברעך עד שקר" — ([[במדבר טו מא|במדבר שלח טו מא]]) "אני ה' אלהיכם", וכתיב ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת" מהו אמת? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: אמר הקדוש ברוך הוא: אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ. ([[שמות כ יד|שמות יתרו כ יד]]) "לא תחמוד בית רעך" ([[דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט]]) "וכתבתם על מזוזות ביתך" ביתך ולא בית חבירך. תמן ({{ירו"מ-הדגשה|מסכת תמיד פרק ה}}) תנינן: אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו. מה בירכו? רב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-ביאור|אהבה רבה}}. {{ירו"מ-הוסר|זו ברכת תורה }}וקראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מזה שקראו עשרת הדיברות והפסיקו בין הברכה לקריאת שמע}} זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: אין מן הדא, {{ירו"מ-ביאור|אם מזה אתה רוצה להוכיח}} לית את שמע מינא כלום, {{ירו"מ-ביאור|אין מכאן ראיה}} {{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. {{ירו"מ-הדגשה|ואין זה נחשב הפסקה}} דרב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] ורבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] תרוויהון אמרי: בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים" אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יהודה בר זבודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה בר זבידא|°]]: בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן? שלא להטריח את הצבור. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|למה היו צריכים לקרא פרשת בלק}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: מפני שכתיב בה שכיבה וקימה. {{ירו"מ-הדגשה|כמו בשמע ישראל}} רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] אמר: מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות. {{ירו"מ-הדגשה|יציאת מצרים דכתיב: "אל מוציאם ממצרים" מלכות דכתיב: "וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו}}" אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מפני שכתובה בתורה ובנביאים {{ירו"מ-ביאור|במיכה כתוב עמי זכור מה יעץ וכ"ו}} ובכתובים {{ירו"מ-ביאור|בנחמיה כתוב וישכור את בלעם וכ"ו:}} {{שוליים|א_מב}}אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו. מה בירכו? {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|א_מג}} {{ירו"מ-הדגשה|אהבה רבה}}{{ירו"מ-הוסר| זו ברכת התורה}}. והלא לא בירכו יוצר המאורות? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה|°]]: עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות! ובשבת מוסיפין {{שוליים|א_מד}}ברכה אחת למשמר היוצא. מהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}ברכה? אמר רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]]: זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{שוליים|א_מה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות התורה|השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכות התורה}}]] לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|א_מו}}והוא ששנה על אתר. {{ירו"מ-ביאור| שלמד תורה מיד}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: נראים הדברים, {{ירו"מ-הדגשה|שעל}} מדרש צריך לברך, {{ירו"מ-הדגשה|שהם על פסוקי התורה אבל על}} הלכות אין צריך לברך. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות צריך לברך. אמר רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: {{ב|נהגין הוינן יתבין קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} |רגילים היינו לשבת לפני רב}} {{שוליים|א_מז}}{{ירו"מ-הוסר|נהגין הוינן יתבין קומי רב }}ובין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות, זקיקינן למיברכה. {{ירו"מ-ביאור|הצריך אותנו לברך}} תני: הקורא עם אנשי מעמד לא יצא, <span id="דף_י_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף י א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''"לא תגנוב"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"ואספת דגנך"''', דגנך ולא דגנו של חבירך. '''"לא תענה ברעך עד שקר"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"אני ה' אלהיכם"''', וכתיב '''"וה' אלהים אמת"'''. מהו אמת? אמר רבי אבון: '''שהוא אלהים חיים ומלך עולם'''. אמר רבי לוי: אמר הקדוש ברוך הוא: '''אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ'''. זה נרמז בפסוק "אני ה' אלהיכם" ו"אמת". '''"לא תחמוד בית רעך"''' — איזה פסוק עומד על זה? כתוב '''"וכתבתם על מזוזות ביתך"''', ביתך ולא בית חבירך. תמן, במסכת תמיד, המשנה שם אומרת: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו'''. כלומר הכוהנים אחרי ששוחטים את התמיד, הממונה אומר להם תברכו ברכה אחת, והם בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנא בשם שמואל: אהבה רבה, "כי לאהבת עולם". מיד אחרי זה הם קוראים את עשרת הדברות, אומרים שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי בשם ריש לקיש: זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות, שהרי הוא קורא עשרת הדברות ומפסיק בין הברכה לקריאת שמע — אם היה מעכב היה צריך לקרוא את זה מיד. אמר רבי אבא: אין מן הדא, לית את שמע מינה כלום, שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. כלומר, עשרת הדברות זה כמו שמע ישראל, אז כאילו הברכה מקושרת. דרב מתנא ורבי שמואל בר נחמן תרוויהון אמרי: '''בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים: אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני'''. כלומר, המינים היו אומרים שרק עשרת הדברות ניתנו למשה בסיני, אם היינו קוראים את זה כל יום. לכן תיקנו שלא יקראו את עשרת הדברות, כדי שנדע שכל התורה כולה ניתנה בסיני. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יהודה בר זבודא: '''בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום'''. גם פרשת בלק ובלעם היו צריכים לקרוא כל יום. ולמה לא קוראים אותה? '''שלא להטריח את הצבור'''. כלומר זו פרשה ארוכה, לא רוצים להצריך. עכשיו, למה בעצם רצו לקרוא את זה? מאי טעמא? רבי חונה אמר: '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה'''. כמו שכתוב בשמע ישראל "ובשכבך ובקומך", שם כתוב "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". רבי יוסי בי רבי בון אמר: '''מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות'''. יציאת מצרים — שכתוב שמה שהוציאם ממצרים, מלכות — דכתיב שם "וירם מגוג מלכו ותנשא מלכותו". עכשיו שואלים: אם כן שיגידו רק את הפסוקים האלה? אז הגמרא אומרת שכל פרשה שמשה רבנו לא חילק, אנחנו לא יכולים לחלק. אמר רבי אלעזר, הסבר אחר: למה צריך היה לקרוא את פרשת בלעם כל יום? '''מפני שכתובה בתורה ובנביאים ובכתובים'''. כלומר, הפרשה הזו מוזכרת גם בתורה, גם בנביאים וגם בכתובים. בתורה — פרשת בלק. בנביאים — כתוב "עמי זכר נא מה יעץ בלק... מה עשה לו בלעם" וכולי. ובכתובים, כלומר בנחמיה, כתוב "ויזכור להם את בלעם". בהמשך המשנה שם במסכת תמיד: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו'''. כמו שאמרנו, בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנה בשם שמואל: אהבה רבה. שואלת הגמרא: '''והלא לא בירכו יוצר המאורות?''' הרי יוצר המאורות קודם לאהבה רבה, אז למה הם לא ברכו את זה? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה: '''עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות!''' כלומר, יוצר המאורות אתה יכול להגיד רק אחרי שהמאורות יצאו, והמאורות עדיין לא יצאו, לכן לא שייך לברך את זה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ביתך ולא בית חבירך.''' ובזה נרמז כל הדבור לא תחמוד שאם חומד לבית חבירו סוף שיחמוד אשתו וכל אשר לו '''תמן תנינן.''' פ"ה דתמיד '''זו ברכת תורה.''' לפי שקורין בעשרת הדברות היו צריכין לברך ברכת התורה בתחילה '''זאת אומרת שאין הברכות של ק"ש מעכבות.''' שהרי לא בירכו ברכות שלפניה '''אין מן הדא לית ש"מ כלום.''' דהיינו טעמא שלא היו מברכין ברכות ק"ש משום שקורין בתחילה עשרת הדברות והן הן גופה של קריאת שמע כדלעיל ועל עשרת הדברות לא תיקנו ברכות וברכת התורה כבר בירכו והיינו כדרב מתנה וכו' כלומר שאם היו יכולין לקרות גם בגבולין לעשרת הדברות לא היו צריכין ג"כ לברך ברכות ק"ש אחרי כן שכבר יצאו בקריאת הדברות שנכללו בהן כל ג' פרשיות של ק"ש '''ר' חונה וכו'.''' כלומר דמפרשי מפני מה בדין היה לקרות גם לפ' בלק ובלעם '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה.''' כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו ודמי לבשכבך ובקומך שהקב"ה שומרנו בשכבנו ובקומנו לשכוב שלוים ושקטים כארי וכלביא ולפיכך היה בדין שיהו קורין ג"כ פרשה זו אי לאו משום טורח צבור '''יציאה ומלכות.''' יציאת מצרים אל מוציאם ממצרים ומלכות ותרועת מלך בו '''בתורה בנביאים ובכתובים.''' מחסדי המקום עלינו שלא אבה לשמוע אל עצתם בנביאים עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור ובכתובים בנחמיה ביום ההוא נקרא בספר משה וגו' אשר לא יבא עמוני ומואבי וגו' כי לא קדמו וגו' וישכור עליו את בלעם לקללו ויהפוך אלהינו את הקללה לברכה '''מה בירכו וכו'.''' כמו אמר מר הוא ופריך והלא לא בירכו יוצר המאורו' ומשני ר' שמואל מפני שעדיין לא יצאו המאורות שהיו משכימין מקודם ואיך תימר יוצר המאורות '''צריך לברך.''' ברכת התורה '''לאחר ק"ש א"צ לברך.''' שכבר נפטר באהבה רבה '''והוא ששנה על אתר.''' מיד דהואיל ואין ברכת אהבה רבה נתקנה על התורה אלא דמ"מ פוטרת היא הלכך דוקא אם למד מיד אח"כ</div> <div class="yerum-leiden-text">בני לבך לי ועיניך דרכיי תצרנה · אמ' הקב"ה אין יהבת לי ליבך ועינך אנא ידע דאת לי · לא תגנב · ואספת דגנך ולא דגנו שלחבירך · לא תענה ברעך עד שקר · אני יי' אלהיכם · וכת' ויי' אלהים אמת · מהו אמת אמ' ר' אבון שהוא אלהים חיים ומלך עולם · אמ' ר' לוי אמ' הקב"ה אם היעדת לחבירך עדות שקר מעלה אני עליך כאילו היעדת עלי שלא בראתי שמים וארץ · לא תחמוד בית רעך · וכתבתם על מזוזות ביתך · ביתך ולא בית חבירך · תמן תנינן אמ' להן הממונה ברכו ברכה אחת והן בירכו · מה בירכו רב מתנה אמ' בשם שמואל זו ברכת תורה · וקראו עשרת הדברים · שמע והיה אם שמוע · ויאמר · ר' חזקיה ר' אמי בשם ריש לקיש זאת אומרת שאין הברכות מעכבות · אמ' ר' בא אין מן הדא לית שמע מינה כלום שעשרת הדיברות הן גופה שלשמע · דרב מתנה ור' שמואל בר נחמן אמ' תרויהון אמרין בדין הוה שיהו קורין עשרת הדיברות בכל יום · ומפני מה אין קורין אותן מפני טענת המינין שלא יהו אומ' אילו לבדם ניתנו לו למשה בסיני · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יהודה בר זבודא בדין היה שיהו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום · ומפני מה אין קורין אותם שלא להטריח על הציבור · ר' חונא אמ' מפני שכתב בה שכיבה וקימה · ר' יוסי ביר' בון אמ' מפני שכתב בהן יציאה ומלכות · אמ' ר' אלעזר מפני שכתובה בתורה בנביאים ובכתובים · אמ' להן הממונה ברכו ברכה אחת והן בירכו · מה בירכו מר רב מתנה בשם שמואל זו ברכת תורה · והלא לא ברכו יוצר המאורות · ר' שמואל אחוי דר' ברכיה עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות · ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא · מהו ברכה · אמ' ר' חלבו זו היא השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ושלום וריעות · שמואל אמ' השכים לשנות קודם קרית שמע צריך לברך · לאחר קרית שמע אין צריך לברך · אמ' ר' בא והוא ששנה על אתר · ר' חונא אמ' שאין הדברים מדרש צריך לברך · הלכות אין צריך לברך · ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי בין מדרש בין הלכות צריך לברך · אמ' רב חייא בר אשי עבדין הוינן ויתבין קומוי רב בין מדרש בין הלכות זקיקינן למיברכה · תני הקורא עם אנשי מעמד לא יצא</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא'''. כלומר בשבת היו מתחלפים המשמרות, אז המשמר הנכנס מוסיף ברכה למשמר היוצא, וגם הפוך. '''מהו ברכה?''' אמר רבי חלבו: '''זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות'''. כלומר, מברכים שהקדוש ברוך הוא יטע ביניהם אחווה ואהבה ושלום ורעות. שמואל אמר: '''השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך''' — ברכות התורה. '''לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך'''. כלומר אם אדם למד תורה לפני קריאת שמע, צריך לברך ברכות התורה, אבל אם הוא כבר קרא קריאת שמע, הוא לא צריך, כיוון שברכות קריאת שמע הן כמו ברכות התורה. אמר רבי אבא: '''והוא ששנה על אתר'''. כלומר דווקא אם הוא למד תורה מיד אחרי קריאת שמע. רבי חונה אמר: '''נראים הדברים, מדרש צריך לברך, הלכות אין צריך לברך'''. כי מדרשים זה בעצם דורשים פסוקי תורה, אבל הלכות אין צריך לברך. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''בין מדרש בין הלכות צריך לברך'''. אמר רבי חייא בר אשי: '''רגילים היינו לשבת לפני רב''' — היינו כשהיינו יושבים לפני רב ללמוד, '''ובין מדרש בין הלכות, זקיקינן למיברכה''', כלומר בין כשהיה מלמד מדרש בין הלכות, היה מצריך אותנו לברך. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד א<span class="yerum-runnum">19</span></div> כי מאחרים היו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: ביומי דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוינן נפקין {{ירו"מ-ביאור|היינו יוצאים}} לתעניתא, {{ירו"מ-הדגשה|והיו מאריכין בבקשות}} {{ירו"מ-הוסר|וקרוי}}{{ירו"מ-הדגשה|וקרינן}} שמע בתר תלת שעין, {{ירו"מ-ביאור|אחר שלוש שעות}} ולא הוה ממחי בידן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} נפקין לתעניתא. אתו ציבורא {{ירו"מ-הוסר|ומקרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומקרו}} שמע בתר תלת שעין. בעא {{ירו"מ-ביאור|רצה}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] מחויי בידן {{ירו"מ-ביאור|למחות בהם}}. אמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו}}, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה? אמר לו: מפני ההדיוטות, שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה. אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה ויום הכיפורים, וברכות תענית ציבור. מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא. אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון. הא כל שאר ברכות אדם מאריך? אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: מן מה דתני: המאריך {{ירו"מ-הדגשה|במקום שאמרו שלא להאריך}} הרי זה מגונה, והמקצר {{ירו"מ-הדגשה|במקום שקבעו לקצר}} הרי זה משובח. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שיש עוד ברכות כאלה שצריך להאריך בהם, וכאלה שצריך לקצר בהם, מלבד אלו שנאמרו כאן}} הדא אמרה {{ירו"מ-הדגשה|שמה שנאמר אלו ברכות}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין זה כלל, {{ירו"מ-הדגשה|אלא יש עוד}}. תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|לפי שמוסיפים בה תחינות}} הא בשש שהוא מוסיף, {{ירו"מ-הדגשה|בתעניות}} אינו מאריך? אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: שלא תאמר, הואיל והוא {{ירו"מ-ביאור|ברכת גואל ישראל}} מעין י"ח {{ירו"מ-הדגשה|ממנין הברכות שאומר בכל יום}}, לא יאריך בה, {{ירו"מ-הדגשה|שלא ישנה בה מהנוסח שאומר בכל יום}}. לפום כן {{ירו"מ-ביאור|לפיכך}} צריך מימר: {{שוליים|א_מח}}צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|אבל שאר השש שמוסיף ודאי שמאריך בהם}} {{שוליים|א_מט}}אלו ברכות ששוחין בהן: בראשונה תחילה וסוף, ובמודים תחילה וסוף. השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה. רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א ח נד]]) "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו". אי זו כריעה ואי זו בריכה? רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] הראה בריכה לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ונתרפא. לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קד קידה ונעשה צולע|הראה כריעה]] לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ולא נתרפא. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[מלכים א ח נד]]) "וכפיו פרושות השמים" אמר רבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אייבו|°]]: כגון הדין נקדים {{ירו"מ-ביאור| כמו רועה צאן=נוקד שנותן דין וחשבון על העדר. ויש אומרים ציור שלא זז}} היה עומד. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר בר אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|להראות ש}}ככפים הללו {{ירו"מ-הדגשה|שהן פרושות לשמים ואין בהן כלום כך כפיו ריקות}} שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|א_נ}}הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}ובלבד ב"מודים" <span id="דף_י_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י. הגמרא מביאה ברייתא. ברייתא אומרת הקוראים אנשי מעמד לא יצא, '''כי מאחרים היו'''. כן, אנחנו יודעים שבעצם הגמרא אומרת שיש לנו עשרים וארבע משמרות כהונה וכנגדן תיקנו עשרים וארבע מעמדות. כלומר ישראל, קבוצות של ישראלים שהם היו כנגד המשמרות כהונה. מה הרעיון? הגמרא מסבירה שאנחנו יודעים שאדם צריך לעמוד על הקורבן שלו ובקורבנות ציבור הרי אין אף אחד. מקריב קורבן תמיד השחר, קורבן השמש, בין הערביים. אז כאילו יצרו מעין נציגויות של עם ישראל שהם כביכול עומדים על הקורבן. הגמרא מתארת שחלק מהם היו עולים לירושלים וחלקם נשארים בערים שלהם. באותם ימים הם צמו והיו קוראים במעשה בראשית, את מה שמופיע בסדר הימים של הבריאה, והיו מאריכים בתפילות. אומרים - התפילה מאוד ארוכה, ואז היו קוראים קריאת שמע לא בזמן, היו מאחרים. כמובן לפני כן קראו כל אחד בזמן, אבל מי שיקרא איתם כשהם קוראים במעמד בבית כנסת, אז בעצם לא יוצא ידי חובה כי מאחרים היו. '''רבי זעירא בשם רבי אמי: ביומי דרבי יוחנן הוינן נפקין לתעניתא'''. כלומר, היה כנראה יראת גשם או אולי צרה אחרת. קבעו תענית ואז האריכו בבקשות, '''וקריאת שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''ולא הוה ממחי בידן''', כלומר רבי יוחנן לא אמר להם כלום. כמובן כולם אמרו - לפני כן קריאת שמע בזמן. '''רבי יוסי ורב אחא נפקין לתעניתא'''. כלומר, שוב פעם קבעו תענית בגלל יראת גשם או בגלל צרה כלשהי, '''אתו ציבורא שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''בעא רב אחא מחויי בידן''', רב אחא רצה למחות בידם. '''אמר לו רבי יוסי''' - וכי לא ידוע, הרי אתה יודע שהם קראו לפני כן, מה אתה רוצה למחות בידם? '''והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה'''? '''אמר לו: מפני ההדיוטות'''- אנשים שלא בקיאים - '''שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה'''. אומרת הגמרא '''אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה'''. אנחנו יודעים שבראש השנה יש לנו את המלכויות, זיכרונות, שופרות. אז זה ברכות שמאריכים בהם. להאריך - הכוונה שפותח בברוך ומסיים בברוך. כן, גם '''יום הכיפורים''', גם '''ברכות תענית ציבור'''. אמרנו שבתענית ציבור אומרים עשרים וארבע במקום שמונה עשרה - מוסיפים עוד שש ברכות, יש עשרים וארבע ברכות. אז ברכות האלה מאריכים. '''מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא'''. כלומר אם הוא בקיא בברכות הוא תלמיד חכם, ואם לא אפשר לדעת שהוא בור. '''אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון'''. הטוב והמטיב. כן, הברכות האלה זה ברכות שמקצרים בהם. כלומר לא פותחים בברוך ומסיימים בברוך, אלא רק ברוך אחד. משמע מכאן, אומרת הגמרא, לכאורה שכל שאר הברכות אדם מאריך בהן, כי רק אותם אמנו. '''אמר חזקיה: מן מה דתני: המאריך''' - במקום שאמרו שלא להאריך - '''הרי זה מגונה, והמקצר''' - במקום שאמרו יקצר - '''הרי זה משובח'''. משמע שיש עוד ברכות אחרות. כלומר יש הרבה אחרות שצריך להאריך בהן והרבה אחרות שצריך לקצר. אם ככה, בעצם מה שיש כאן זה רק דוגמה, זה לא כל מה שיש. אדם מראה שמה שאמר - '''הדא אמרה אין זה כלל'''. כן, ראינו כמה פעמים שהכללים בירושלמי אלו לא כללים מוחלטים, תמיד יש הרבה יוצאים מן הכלל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף י עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''כי מאחרים היו.''' אנשי משמר הם היו משכימין וקורין שלא להפסיק בעבודה אבל אנשי מעמד והם ישראל הבאים לעמוד בשעת הקרבה והיו מסייעין אותם במה שהם יכולין מאחרין וקורין היו '''הוינן נפקינן לתעניתא.''' כשגוזרין תענית על הציבור ומתוך שהיו מאחרין להתאסף היו קורין ק"ש אחר ג' שעות ואע"פ כן לא היה ר' יוחנן מוחה בידם '''והלא כבר קראו אותה בעונתה.''' לצאת ידי חובת ק"ש בזמנה ומה שהם קורין עכשיו אינו אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה '''מפני ההדיוטות.''' שאינם יודעין שקראו מקודם לכן שלא יהיו אומרים שעכשיו הם קורין אותה בעונתה ויוצאין י"ח אף לאחר ג' שעות '''אלו ברכות וכו'.''' תוספתא היא בפ"ק '''אם תלמיד חכם הוא אם בור הוא.''' אם מאריך הוא במקום שאינו ראוי להאריך '''ברכת המזון.''' ברכת היין על הכוס '''הא כל שאר הברכות אדם מאריך.''' בתמיה והיכי קתני אלו ברכות שמקצרין בהן דמשמע דהני דוקא וכי שאר כל הברכות מאריכין בהן '''אמר חזקיה מן מה דתני וכו'.''' כלומר על כרחך לאו דוקא קתני בתוספתא אלו ברכות שמקצרין בהן שהרי ממה דתני בברייתא המאריך במקום שלא הוזכר בהדיא להאריך ה"ז מגונה והמקצר ה"ז משובח א"כ ש"מ שאין זה כלל במה שאמרו אלו ברכות שמקצרין בהן ולאו דוקא הוא '''בגואל ישראל בתענית.''' כמו ששנינו בפ"ב דתענית שמתחיל להאריך בגואל ישראל ומוסיף עוד שש ברכות זכרונות ושופרות וכו' והיינו דקא מתמה הא בשש שהוא מוסיף אינו מאריך והלא מאריכין בהם כדקתני התם '''א"ר יוסה.''' רבותא קמ"ל דאפי' בגואל ישראל שהיא מעין י"ח שלא תאמר וכו' לפום כן צריך למימר שאף בגואל ישראל עצמו מאריכין בתענית מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה וכו. ומסיים בא"י גואל ישראל '''הראה כריעה לפני רבי וכו'.''' ובפ' החליל גריס קידה נועץ שני גודליו בארץ ושוחה ונושק את הריצפה וזוקף ואם כן בריכה היא כפיפה מעט בברכים '''ככפים הללו שלא חטפו וכו'.''' כלומר דרבי אלעזר דריש דלהכי פירש כפיו להראות ככפים הללו שהן עכשיו פרושות ואין בהם כלום כך לא נהנה מכל האוצרו' שהקדיש דוד אביו לבנין בית המקדש כלום</div> <div class="yerum-leiden-text">כי מאחרים היו · ר' זעירא בשם ר' אמי · ביומי דר' יוחנן הויין נפקין לתעניתא וקרוי שמע תלת שעין ולא הוה ממחי בידן ר' יוסי ור' אחא נפקין לתעניתא אתא ציבורא ומיקרי שמע בתר תלת שעין · בעא רב אחא מחויי בידן · אמ' ליה ר' יוסה ולא כבר קראו אותה בעונתה · כלום קורין אותה אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה · אמ' ליה מפני ההדיוטות שלא יהו אומ' בעונתה הן קורין אותה · אילו ברכות שמאריכין בהן ברכות ראש השנה ויום הכיפורים וברכות תעניות ציבור · מברכותיו אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא אם בור הוא · חילו ברכות שמקצרין בהן המברך על המצות ועל הפירות וברכת הזימון וברכה אחרונה שלברכת המזון אחר המזון · הא כל שאר הברכות אדם מאריך · אמ' חזקיה מן מה דתני המאריך הרי זה מגונה והמקצר הרי זה משובח הדא אמרה שאין זה כלל. תני צריך להאריך בגואל יש' בתעניות · הא פשט שהוא מוסיף חייג מאריך · אמ' ר' יוסה שלא תאמר הואיל והוא מעין שמועה עשרה לא יאריך בה · לפום כן צריך מימר צריך להאריך בגואל יש' בתעניות חילו ברכות ששוחחין בהן בראשונה תחילה וסוף · ובמודים תחילה וסוף · השוחח על כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישוח · ר' יצחק בר נחמן בשם ר' יהושע בן לוי כהן גדול שוחח על סוף כל ברכה וברכה · המלך ראש כל ברכה וברכה וסוף כל ברכה וברכה · ר' סימון בשם ר' יהוד' בן לוי המלך משהוא כורע חייג זקוף עד שהוא משלים כל תפילתו · מאי טעמ' ויהי ככלות שלמה להתפלל אל יי' את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת קם מלפני מזבח יי' מכרוע על ברכיו · אי זו כריעה ואי זו בריכה · ר' חייא רבא הראה בריכה לפני ר' ונפסח ותרפא ⟨סימן הכנסה⟩ וכפיו פרושות השמים אמ' אייבו כגון הדין נקדים היה עומד' · אמ' ר' אלעזר בר אבינא בכפים הללו שלא נטפו טפין בית המקדש כלום · תנא ר' חלפתא בן שאול הכל שוחחין עם שליח ציבור בהודאה · ר' זעירא אמ' ובלבד במודים</div> <div class="yerum-side">'''כגון הדין נקדים.''' כעין המנוקד ומצוייר על הכותל כך היה עומד מבלתי תנועה אנה ואנה כ"א באימה וביראה וזהו כפיו פרושות השמים ודוגמתו שנינו בפ"ק דמעשרות החרובין משינקדו ומפרש הש"ס משיעשו נקודות נקודות שחורות '''עם הש"צ בהודאה.''' כשאומר מודים וכדמפרש ר' זעירא שהחובה במודי' בלבד הוא '''רבי זעירא סבר לקרובה.''' קרובה הוא הפיוט שאומרים בשעת חזרת הב"צ במודים כדלקמן מודים אנחנו לך וכו' ודוגמתו ברבה פ' אמור בפסוק ולקחתם לכם מהו מכל אבקת רוכל דהוה קריי ותני ופייטן ודרשן ופי' בערוך קרוב ופייטן כלומר דאע"ג דר' זעירא אמר דאין החיוב כ"א במודים בלבד ולא בסוף הברכה מכל מקום היה מחמיר על עצמו ומאריך בפיוט המודים שאומר כדי לשוח עם הש"צ תחלה וסוף. סבר. מצפה מלשון שמא תאמר אבד סברם הוא</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. כלומר ב"גואל ישראל" שבשמונה עשרה צריך להאריך. שואלת הגמרא '''הא בשש שהוא מוסיף, אינו מאריך'''? כן, אם אתה אומר שמאריכים בגואל ישראל - צריך להוסיף בתחינות ומאריכים בה - משמע שאת שש הברכות שאומרים ומוסיפים בתענית, אותם לא מאריכים. אומר להם - לא הבנת נכון. '''אמר רבי יוסה: שלא תאמר, הואיל והוא מעין י"ח, לא יאריך בה'''. שלא ישנה ממה שאומר בכל יום. '''לפום כן צריך מימר: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. אבל שאר השש שמוסיף - ודאי מאריך בהן. מה שהוא חידש לנו, שגם בגואל ישראל, שזה ברכה שאומרים אותה כל יום בשמונה עשרה, היא חלק מהשמונה עשרה - גם בה אפשר להאריך, מוסיפים בה ומאריכים אותה, אבל את שאר השש ודאי שמאריכים בהם. '''אלו ברכות ששוחין בהן''' - כלומר שקוראים, זה באמצע שמונה עשרה - '''בראשונה תחילה וסוף''', במגן אבות בהתחלה ובסוף, '''ובמודים תחילה וסוף'''. '''השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה'''. כלומר, מי שכורע על כל ברכה אומרים לו שלא יעשה את זה. '''רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה'''. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו'''. כלומר מלך כורע בתחילת השמונה עשרה ולא קם עד הסוף. '''מאי טעמא'''? כלומר איזה פסוק אומר זה? דכתיב '''"ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו"'''. הם רואים ששלמה קרע כל התפילה. '''אי זו כריעה ואי זו בריכה'''? '''רבי חייא רבא הראה בריכה לפני רבי ונפסח ונתרפא'''. כלומר הוא נהיה צולע ולאחר מכן התפללו עליו והבריא. '''לוי בר סיסי הראה כריעה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא'''. כלומר הוא הראה כריעה והוא נהיה צולע ולא נתרפא. כתוב בשלמה '''"וכפיו פרושות השמים"'''. '''אמר רבי אייבו: כגון הדין נקדים היה עומד'''. כמו ציור - אנחנו רואים ציורים מצריים, כשרואים המצרים עם שתי ידיים מולם ולא זזים, ככה בעצם שלמה עמד. '''מאי טעמא'''? כלומר למה כפיו היו פרושות? '''אמר רבי אלעזר בר אבינא: ככפים הללו שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום'''. כלומר לרמוז, להראות שידיו נקיות, שהוא לא לקח שום דבר, כסף שהוקדש למקדש. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה'''. כלומר שליח ציבור אומר מודים, אז גם הציבור אומר מה שאנחנו קוראים מודים דרבנן. '''אמר רבי זעירא: ובלבד ב"מודים"'''. '''רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף'''. קרובה זה החזן, קראו לו קרובה. דרך אגב, הגמרא אומרת שקראו לו קרובה כי הוא קרב את התפילות שלו לפני הקדוש ברוך הוא, ועוד כמה פירושים. אבל בכל אופן החזן נקרא קרובה. יש גם כמה פיוטים שנקראים קרובה, שהחזן אומר אותם. בכל אופן, הוא לשמח לחזן כדי לשוח עמו בתחילה ובסוף, לדעת מתי אומרים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף י עמוד א''' {{שוליים|א_מח}} '''בתענית ציבור על גזרות (עננו) יש להאריך בברכת "גואל ישראל".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ד, הלכה ו , טור סי' תקעט. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש להאריך בגואל ישראל בתענית, וכן פסקו הרמב"ם והטור. {{שוליים|א_מט}} '''חובת הכריעה בתפילת העמידה מוגבלת לברכות אבות והודאה בלבד ולא בכל ברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קיג סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא להדיוט - כורע רק בתחילת וסוף אבות והודאה; ולכהן גדול ולמלך נפסקו דינים מיוחדים כמבואר בירושלמי, שכן מעמדם מחייב הידור יתר בכריעה. {{שוליים|א_נ}} '''כל הציבור צריך לשחות עם שליח הציבור באמירת "מודים" בחזרת התפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט <קטע סוף=י א/> ==דף י עמוד ב== <קטע התחלה=י ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שיש לשחות עם החזן ב"מודים", והמתין רבי זעירא עד שנתקרב לחזן כדי לשחות עמו, וכן נפסק להלכה ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_נא}} '''חובה לכרוע ולהשתחוות ברכה ראשונה ואחרונה בתפילת שמונה עשרה, ולא באמצע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כדעה זו בירושלמי שהובאה בשם רבי יוחנן, רבי מיישא ורבי סימאי, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע: כורעים בברכה ראשונה ובהודאה, בתחילתן ובסיומן, ובאמצע התפילה אין כורעים. {{שוליים|א_נב}} '''בברכת "מודים" יש לומר בפתיחתה נוסח הכולל "מודים אנחנו לך" ולהודות לה' על חסדיו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בר זבדא בשם רב שצריך לומר "מודים אנחנו לך", וכן נקבע בנוסח התפילה למעשה כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע.. {{שוליים|א_נג}} '''יש לומר בברכת "שים שלום"/"שלום רב" נוסח הכולל את כל לשונות השלום שתקנו חכמים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נהגו חכמים לומר את כל הנוסחים יחד, כדעה הראשונה שבירושלמי, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_נד}} '''בכריעה בתפילה (מודים) יש לכרוע עד שיתפקקו החוליות ולא כחרדון שגופו כורע בלבד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כדברי רבי ירמיה שהכריעה צריכה להיות בכל הגוף ולא כחרדון שראשו לא זז, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|א_נה}} '''בברכת "מודים" באיזה שלב שוחה וזוקף - יש לשחות באמירת "ברוך אתה" ולזקוף עד שלא יגיע להזכרת השם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קיג סעיף ז , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אמי בן נתן, שיש לשחות באמירת "ברוך אתה" ולזקוף קודם הזכרת השם, כדברי רבי אבין שדייק מהכתוב "מפני שמי" ולא "בשמי", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_נו}} '''ברכה הסמוכה לחברתה - האם פותחים בה ב"ברוך".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ה , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק יא, הלכה א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=י ב/> ==דף יא עמוד א== <קטע התחלה=יא א/>. ''הכרעה:'' אין פותחין ב"ברוך" בברכה הסמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, שהברכה הקודמת פוטרת אותה מפתיחה, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב"ם (הלכות ברכות פ"א ה"ה, פי"א ה"א). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד ב<span class="yerum-runnum">20</span></div> רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] סבר {{ירו"מ-ביאור|המתין וי"א נסמך}} לקרובה {{ירו"מ-ביאור|לחזן}} כדי לשוח עמו {{שוליים|א_נא}}תחלה וסוף. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ ישראל}} חמתון גחנין ומלחשין. {{ירו"מ-ביאור|ראה שהם כורעים ולוחשים}} אמר לון: מהו דין לחישה? ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|ליה הא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הדגשה|י}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] ב{{ירו"מ-הדגשה|ש}}ם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם ר}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. {{שוליים|א_נב}}{{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר {{ירו"מ-הוסר|פדית באי}}{{ירו"מ-הדגשה|פדיתה. ברוך אתה ה}}' אל ההודאות. רבי שמואל בר מינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר מינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיה מה כג]]) "כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}}: ([[דברי הימים א כט יא]]) "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך". בכל לב ובכל נפש משתחוים {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נג}}נהגין רבנן אמרין כולהון. {{ירו"מ-ביאור|נהגו חכמים לאמר ככל השיטות}} ואית דאמרי: או הדא או הדא. {{ירו"מ-ביאור|וי"א אחד מהם או זה או זה}} תני: ובלבד {{שוליים|א_נד}}שלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא, {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שלא יעשה כחרדון שגופו כורע והראש לא זז}} אלא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|פליגא דחנן בר בא}} אמר לחברייא: {{ב|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} דעביד, |אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות}} {{ירו"מ-הוסר|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד }}ואמריתה קמיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} וקם ונשק על פומי. {{שוליים|א_נה}}"ברוך אתה" שוחה; בא להזכיר את השם, זוקף. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא אמרית טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהלים קמו ח]]) "ה' זוקף כפופים" אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: לא מסתברא, אלא ([[מלאכי ב ה]]) "מפני שמי ניחת הוא" {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריך שיהיה כפוף בשם ולמה רב זקף}} אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות. לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא". קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נתן|°]] בשם רבי חמא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא בר חנינא|°]]: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מעביר. אמר לו רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: לא היה מעבירו, אלא {{ירו"מ-הדגשה|היה}} גוער ביה. אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"? {{שוליים|א_נו}}כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך". ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך". התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הרי גאולה! {{ירו"מ-ביאור|ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל.}} {{ירו"מ-הדגשה|שאומרים בהגדה אחרי בצאת ישראל ממצרים, לפני ששותים כוס שניה. הרי היא סמוכה לברכת ההלל, ולמה היא פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלא בהכרח שיאמרו הלל קדם, נמצא שפעמים שברכת גאלנו אינה סמוכה, לכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בי רבי יוסה|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: והא סופה! {{ירו"מ-ביאור|יהללוך יי אלהינו על כל מעשיך, וחסידיך צדיקים עושי רצונך, וכל עמך בית ישראל כלם ברנה יודו ויברכו, וישבחו ויפארו, וישוררו וירוממו ויעריצו, ויקדישו וימליכו את שמך מלכנו תמיד. כי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר, כי מעולם ועד עולם אתה אל. ברוך אתה יי מלך מהלל בתשבחות. שאומרים בהגדה בסופו של החלק השני של ההלל. הרי גאלנו היא הברכה החותמת את החלק הראשון של ההלל, ומפסיקים בסעודה, ואחר כך קראים חלק שני של ההלל, וחותמים ביהללוך. נמצא שהיא ברכה עצמאית על השירה, אם כך מדוע אינה פותחת בברוך}}? אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|ברכת גאלנו}} שתים הנה, {{ירו"מ-ביאור|שני חלקים לה}} אחת ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בא ואחת <span id="דף_יא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יסא כד סליק להכא חמתון גחנין ומלחשין'''. כלומר כשהגיע לארץ ישראל, שמע שהם כולם לוחשים משהו בזמן הזה. '''אמר לון: מהו דין לחישה'''? '''ולא שמיע דמר רבי חלבו ורבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן, ורבי ירמיה ורבי חנינא בשם רבי מיישא ורבי חייא בשם רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם רבי סימאי: מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות, אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''רבי אבא בר זבדא בשם רב: מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר פדית'''. '''ברוך אתה... אל ההודאות'''. '''רבי שמואל בר מינא בשם רב אחא: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף י עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ולא שמיע.''' ומתמה הש"ס ומה היא השאלה מהו דין לחישה וכי לא שמיע ליה מה דאמר ר' חלבו וכו' שנוהגין לומר כנוסחאות הללו '''או הדא.''' או נוסח הזה או הזה ולא אמרין כולהון: כהדין חרדונא כמו הצב הזה כשהוא שוחה ראשו זקוף אלא כל עצמותי וגו' ואף ראשו יהא כפוף '''מילתא דחנן בר בא פליגא.''' אהא דקדריש מכל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך דמשמע שאף בהזכרת השם צריך שיהא גם ראשו כפוף במקום שאמרו לשוח אבל ר' חנן לא ס"ל הכי אלא כהאי דאמר לחברייא בשמיה דרב והוטב זה גם בעיני שמואל דכשבא להזכיר את השם זוקף '''לא מסתברא אלא מפני שמי ניחת הוא.''' דמשמע דאף בהזכרת השם צריך שיהא שחוח וניחת '''אילו הוה כתיב בשמי ניחת.''' שפיר הוי קאמרת אבל השתא דכתיב מפני שמי הכי הוא משמע דמכבר קודם שהזכיר את השם ניחת הוא '''ר' אמי אמר ר' יוחנן הוה מעבר.''' ר' יוחנן היה מעביר אלו ששוחין יותר מדאי ור' חייא בר בא אמר לא היה נוהג ר' יוחנן להעביר בשביל כך אלא גער בהם שלא יעשו כן '''אלו ברכות שפותחין וכו'.''' תוספתא בפ"ק '''כגון ק"ש.''' כלומר ברכה הסמוכה לק"ש. וכך שנוי בתוספתא ולא גריס שם ותפילה ולפי גי' הספר י"ל דעל ברכה שלאחר ק"ש וסמוכה לתפילה קאמר דהוי כעין ברכה הסמוכה לחבירתה לאותה שלפני ק"ש דלא מיחשבא ק"ש הפסק כיון דהברכות בשבילה נתקנו '''הרי גאולה.''' ברכת אשר גאלנו שאנו אומרים לאחר הלל בלילי פסח והלא סמוכה היא לברכת הלל ואפ"ה היא פותחת בברוך '''שנייא היא.''' אשר גאלנו דהאמר ר' יוחנן בהלל אם שמע בבית הכנסת כמו שנוהגין הספרדים לאומרו אחר תפילת ערבית יצא ושוב אין צריך לברך עליו בבית והשתא לא הויא ברכת גאולה סמוכה ולפיכך תקנו אותה בפתיחה לעולם '''והא סופה.''' שהיא חותמת בברוך וקס"ד דהודאה בעלמא היא ולא הויא אלא כמטבע הקצר כברכת הפירות ואמאי חותמין בה בברכה '''א"ל שתים הנה.''' ברכת הגאולה זו לאו ברכה אחת היא אלא דכוללת שתי גאולות אחת להבא בקשת רחמים על העתיד כן ה' אלהינו יגיענו למועדים וכו' ונאכל שם מן הפסחים וכו' ואחת הודאה לשעבר אשר גאלנו וכו' ונמצאת הראשונה פותחת בברוך ואינה חותמת והשניה חותמת ואינה פותחת</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' זעירא לקרובה כדי לשוח עמו בתחילה וסוף · ר' יסא כד סליק להכא חמיתין גחנין ומלחשין אמ' לון מהו דין לחישה ולא שמיע דמר' ר' חלבו ר' שמעון בשם ר' יוחנן בשם ר' ירמיה ר' חננא ר' מיישא ר' חייא בשם ר' סימאי · ואית דאמרין ליה חבריא בשם ר' סימאי מודים אנחנו לך אדון כל הבריות אלוה התושבחות צור עולמים חי העולם יוצר בראשית מחיה המתים שהחייתנו וקיימתנו וזיכיתנו וסייעתנו וקירבתנו להודות לשמך · בא"י ל' ההודאות' ר' בא בר זבדא בשם רב מודים אנחנו לך שאנו חייבין להודות לשמך תרננה שפתי ⟨סימן הכנסה⟩ לך ונפשי אשר פדית · בא"י ל' ההודאות · ר' שמואל בר מינא בשם ר' אחא הודייה ושבח לשמך לך גדולה לך גבורה לך תפארת יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שתסמכינו מנפילותינו ותזקפינו מכפיפתינו כי אתה הוא סומך נופלים וזוקף כפופים ומלא רחמים ואין עוד מלבך · בא"י אל ההודאות · בר קפרא אמ' לך כריעה לך כפיפה לך השתחויה לך בריכה כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון לך יי' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמ' ובא' לך יי' הממלכה והמתנשא לכל לראש והעושר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל ועתה אלהינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך בכל לב ובכל נפש משתחוים כל עצמותיי תאמרנה יי' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו · בא"י ל' ההודאות · אמ' ר' יודן עהוגן רבנין אמרין כולהון · ואית דאמרין או הדא או הדא · תני ובלבד שלא ישוח יותר מדאי · אמ' ר' ירמיה ובלבד דלא יעביד כהדין חרדותא לא כל עצמותי תאמרנה יי' מי כמוך מילתא דחנן בר בא פליגא דחנן בר בא אמר לחבריא עימר לטן מילתא טבא דחמית לרב עביד ואמריתה קומי שמואל וקם ונשק על פומי · ברוך אתה שוחח כד להזכיר את השם זוקף · שמואל אמ' אנא אמרית טעמ' זוקף כפופים · אמ' ר' אמי אלא מסתברא לא מפני שמי ניחת הוא · אמ' ר' אבון אילו הוה כת' בשמי ניחת הוא יאות · לית כת' אלא מפני שמי ניחת הוא · קודם עד שלא הזכיר את השם כבר ניחת הוא · ר' שמואל בר נתן בשם ר' חמא בר חנינא מעשה באחד שסחח יותר מראוי והעבירו ר' · ר' אמי אמ' ר' יוחנן הוה מעבר · אמ' ליה ר' חייא בר בא לא הוה לאט גער · חילו ברכות שפותחין בהן בברוך · כל הברכות פותחין בהן בברוך ואם היתה ברכה סמוכה לחבירתה כגון קרית שמע ותפילה אין פותחין בהן בברוך · התיב ר' ירמיה הרי גאולה · טעייא היא דאמ' ר' יוחנן הלל אם שמעה בבית הכנסת יצא · התיב ר' אלעזר ביר' יוסה קומי ר' יוסה והא סופה · אמ' ליה שתים הנה אחת לבא ואחת</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''בר קפרא אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה'''. '''"כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון"'''. '''"לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך"'''. בכל לב ובכל נפש משתחווים. '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו"'''. '''ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. כן, אנחנו רואים שהיו כל מיני מנהגים, אבל בכל אופן בבבל כנראה לא נהגו את זה ובארץ ישראל נהגו, לכן הוא לא ידע על זה. '''אמר רבי יודן: נהגין רבנן אמרין כולהון'''. כלומר היו כאלה שאמרו את כל מה שראינו עכשיו. '''ואית דאמרי: או הדא או הדא''' - יש אומרים שאמרו או את זה או את זה כל פעם. לא בהכרח תמיד הקפידו להגיד רק שיטה אחת, אלא כל פעם אמרו דבר אחר, אבל בכל אופן תמיד אמרו משהו. '''תני: ובלבד שלא ישוח יותר מדאי'''. כלומר אדם שכורע, שלא יכרע יותר מדי. '''אמר רבי ירמיה: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא''' - שגופו כורע והראש בעצם לא זז, לא כמו חרדון יעשה. אנחנו יודעים שהחרדון מרים את הראש על הסלע, הראש יציב, אבל בעצם הגוף שלו כורע - שלא יעשה ככה. למה? כי כתוב '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך"''' - כל העצמות צריכות לזוז. '''חנן בר אבא אמר לחברייא''': אני אגיד לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות, '''ואמריתה קמיה דשמואל וקם ונשק על פומי'''- הוא נישק אותי. '''"ברוך אתה" שוחה'''; כשאומר "ברוך אתה" הוא כורע, '''בא להזכיר את השם, זוקף'''. '''שמואל אמר: אנא אמרית טעמא''' - אני אסביר לכם למה - יש פסוק כתוב '''"ה' זוקף כפופים"'''. '''אמר רבי אמי: לא מסתברא''' - זה לא הגיוני, אם אתה אומר שזאת הסיבה אז זה הפוך - '''אלא "מפני שמי ניחת הוא"''', כלומר צריך להתכופף בזכר השם. '''אמר רבי אבין: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות'''- אתה היית צודק. '''לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא"'''. כלומר, '''קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא''', וכשמזכירים את השם צריך לקום. '''רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא בר חנינא: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו רבי'''. הוא היה חזן כנראה, אז רבי העביר אותו מלהיות חזן. '''רבי אמי אמר: רבי יוחנן הוה מעביר'''. '''אמר לו רבי חייא בר אבא: לא היה מעבירו, אלא גוער ביה'''. '''אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"'''? אומרת הגמרא כעיקרון '''כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך"'''. '''ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך"'''. כלומר ברכות של קריאת שמע שאחת סמוכה לחברתה, לא פותחים בברוך. '''התיב רבי ירמיה: הרי גאולה'''! - בהגדה. כן, אנחנו היום לא נוהגים לברך על ההלל, אבל בעבר כן. בהתחלה היו מברכים על ההלל וקוראים את ההתחלה שלו, ואז באמצע ההלל היו חותכים אותו, לא אומרים את כולו ברצף - יש ברכה שנקראת גאולה, לפני שותים כוס שני. אז לכאורה הברכה הזאת היא סמוכה לברכה של ההלל, אז למה היא פותחת בברוך? '''שנייא היא, דמר רבי יוחנן: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא'''. כיוון שאם אדם היה קורא את זה בבית כנסת הוא יצא, ממילא הוא לא חייב לקרוא את זה בבית. אז לכן בעצם הברכה היא לא חובה, היא חובה למי שלא קרא את ההלל קודם. בהגדה מי שמסתכל יראה שבעצם אין ברכה בהתחלה, כיוון שכולנו קוראים את זה בבית כנסת, לכן לא כתבו ברכה בהגדה. אז כיוון שלא בהכרח שיאמרו את ההלל קודם, אף שפעמים ברכת גואלנו בעצם היא לא סמוכה, היא ברכה עצמאית, לכן תיקנו שתפתח ב"ברוך". '''התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: והא סופה'''! - הרי הברכה האחרונה, כמו שאמרנו שההלל חילקו אותו לשני חלקים. החלק הראשון לא נוהגים לברך עליו, כיוון שאומרים את ההלל בבית כנסת. אבל לאחר מכן אוכלים ואז אומרים את החלק השני של ההלל ואומרים "יהללוך". הרי לכאורה זו ברכה עצמאית, אין פה התחלה לפני כן, אז למה היא לא פותחת ב"ברוך"? '''אמר לו: שתים הנה, אחת לבא ואחת''' - ברכת גואלנו, הברכה שאומרים בכוס השנייה, שזה בעצם על החלק הראשון של ההלל - זה בעצם שתי ברכות. זה לא כמו שחשבנו, ברכה אחת שחותמת את ההלל, זה בעצם שתי ברכות, שני חלקים. כי כך חז"ל מסבירים - ההלל חילקו אותו לשני חלקים, כיוון שהחלק הראשון של ההלל הוא בעצם תודה על העבר, זה הלל על יציאת מצרים. החלק השני זה בעצם בקשה והודאה על העתיד. אז בעצם לגואלנו יש שני חלקים: חלק אחד זה ברכה על לחתום את החלק הראשון של ההלל, והחלק השני זה ברכה על מה שנגיד בהמשך. יוצא שבעצם יהללוך היא באמת ברכה סמוכה לזה, ולכן היא לא פותחת ב"ברוך". כן, אומרת כאן: "ברכת גואלנו שני חלקים לה, אחת לאבא ואחת לשעבר". כלומר, את ההלל חילקו לשניים. עד "ממצרים", שזה מדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה - זה החלק הראשון של הברכה, וכמו שאמרנו, למה היא פותחת ב"ברוך"? כיוון שאת הברכה לפני ההלל לא בהכרח יגידו - אנחנו גם לא נוהגים להגיד את זה - לא יגידו, כיוון שמי שאמר את זה בבית כנסת כבר יצא ידי חובה. אבל כיוון שכך היא פותחת ב"ברוך", והחלק השני של הברכה הוא בעצם פותח את ההלל העתידי, את החלק השני של ההלל שאומרים אותו אחרי הסעודה, שהוא הודאה על הגאולה העתידית - על זה תיקנו את החלק השני של ברכת גואלנו, ובסוף אומרים על זה את יהללוך. כלומר, בעצם זו ברכה סמוכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד א<span class="yerum-runnum">21</span></div> לשעבר. {{ירו"מ-ביאור|את ההלל חלקו לשנים. עד למעיינו מים שמדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה, ועליה החלק הראשון של הברכה, שאומר: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. את שאר ההלל שמדבר על הגאולה העתידית, אומרים אחרי הסעודה. ועליה תקנו את החלק השני של ברכת גאלנו שאומרים, כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל. ובסוף ההלל כולו, ברכת יהללוך. ולכן אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לחלק השני של ברכת אשר גאלנו.}} {{ירו"מ-ביאור|לפי תוס דף יד. הכונה שהיו מברכים על כל חלק בנפרד: על החלק הראשון ברכו לקרא, ועל החלק השני ברכו לגמור. והשאלה ששאלה הגמרא, והרי סופה — הכוונה לסוף ברכת גאלנו, והשאלה למה היא חותמת בברוך. והתשובה היא מפני שהיא ארוכה וכוללת שבח על יציאת מצרים שהיתה בעבר, ובקשה על הגאולה העתידית, ולכן תקנו שגם תחתום בברכה. ויהללוך לא פותחת בברוך אף שהיא ארוכה, לפי שהיא ברכת השבח כמו נשמת כל חי}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|ברכת}} הבדלה! {{ירו"מ-הדגשה|שאומר המבדיל בין קדש לחול. הרי היא פותחת בברוך, אף שהיא סמוכה לבורא מאורי האש}} שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] היה מכנסן. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שלא תמיד מברך בורא מאורי האש לפניה, ולכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|כשמזמנים אומרים}} "נברך"! {{ירו"מ-הדגשה|וחוזרים ואומרים "ברוך אלקינו שאכלנו משלו", ומיד אחר כך מברכים ברכת הזן. נמצא שברכת הזן סמוכה לברכת הזימון, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך". {{ירו"מ-הדגשה|נמצא פעמים שברכת הזן אינה סמוכה}}. הרי "הזן את הכל"! {{ירו"מ-הדגשה|למאן דאמר ברכת הזימון עד הזן, משמע שמי שהפסיק לזימון, מברך איתם עד הזן, וחזר לאכול. וכשמסים אכילתו, מתחיל בברכת הארץ, מ"נודה לך". ולמה ברכת נודה לך אינה פותחת בברוך}}? קשיא! הרי "הטוב והמטיב" {{ירו"מ-הדגשה|שהיא סמוכה, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה. {{ירו"מ-הדגשה|ובתחילה הייתה ברכה עצמאית, ומאוחר יותר קבועה בברכת המזון}}. {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים בגלל שהיא ברכה דרבנן עשו לה חיזוק}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו"מ-הוסר|קדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|היום! שנאמר אחרי ברכת היין, למה פותח בברוך}}? שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, {{שוליים|א_נז}}שאינו אומר "בורא פרי הגפן". והא סופה {{ירו"מ-הדגשה|של הברכה! שהרי בברכת היום, אומר: "ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו" ואחר כך אומר: "ברוך אתה ה’ מקדש השבת". נמצא שהחלק השני סמוך לראשון, ולמה פותח בברוך}}? אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|אין זה שתי ברכות, אלא ברכה אחת, ו}}טופס ברכות כך הוא. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נח}}מטבע קצר, פותח בהן ב"ברוך" ואינו חותם בהן ב"ברוך". מטבע ארוך, פותח בהן ב"ברוך" וחותם ב"ברוך". כל הברכות אחר חיתומיהן. {{שוליים|א_נט}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין אומרים ברכה פסוק. התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]] קומוי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מכיון דתימר {{ירו"מ-הדגשה|כל הברכות}} אחר חיתומיהן, {{ירו"מ-הדגשה|כך שאפילו אם טעה ואמר ברכה לא מתאימה, אם חתם נכון יצא. אז למה}} אין אומרין ברכה פסוק? {{ירו"מ-הדגשה|במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה}}. אמרין: {{ירו"מ-הוסר|חכימי}} חכים הדין טלייא, {{ירו"מ-ביאור|אמרו חכם אותו נער}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא שטעה}}. דהוא סבר, מהו אחר חיתומיהן? {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} שאם היה עומד בשחרית {{ירו"מ-הדגשה|והיה צריך לומר "יוצר אור}}", ושכח והזכיר את של ערבית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "מעריב ערבים}}", וחזר וחתם בשל שחרית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "ברוך אתה ה’ יוצר המאורות}}" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן שאל, במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה? ולא זו הכוונה}}, אלא כדאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך להזכיר ב}}כל הברכות {{ירו"מ-הדגשה|לפני הברכה החותמת}} כעין חותמותיהן. {{ירו"מ-הדגשה|ושם לא יזכיר פסוק, כיוון שקשה למצא פסוק שמדבר בדיוק באותו עניין ויכול לטעות}}. ואילין דאמרין: {{ירו"מ-ביאור|ואלו שאומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|בברכות ההפטרה: רחם על ציון כי היא בית חיינו, ולעלובת נפש תושיע ותשמח במהרה בימינו, ככתוב}} ([[ישעיהו יב ו]]) "צהלי ורוני יושבת ציון, {{ירו"מ-הדגשה|כי}} {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} {{ירו"מ-הדגשה|גדול בקרבך קדוש ישראל" וחותם "ברוך אתה יהוה משמח ציון בבניה}}" אין בו משום ברכה פסוק. {{ירו"מ-ביאור|מפני שאומר: "ככתוב: כמו שאנו אומרים בברכת המזון "ככתוב ואכלתה ושבעתה וברכתה"}} {{ירו"מ-ביאור|וי"א כיוון שכבר נהגו הכל לאמר כך}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ו"> </span> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_ס}}מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא, שנאמר: ([[דברים טז ג|דברים ראה טז ג]]) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אמר להן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גילו של ראב"ע|{{ירו"מ-הדגשה|הרי אני כבן שבעים שנה}}]] {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אף על פי שנכנס{{ירו"מ-הדגשה|תי}} לגדולה, האריך ימים. {{ירו"מ-ביאור|שבגיל שש עשרה נתמנה לנשיא והגיעה לגיל שבעים}} {{ירו"מ-הדגשה|ממה שאמר אף על פי שנכנסתי לגדולה הארכתי ימים}}, הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים. <span id="דף_יא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"א. הזכרנו שברכה, בעצם ברכה שהיא עצמאית פותחת ב"ברוך", ברכה שהיא סמוכה לחברתה היא לא פותחת ב"ברוך". ונתנו כמה דוגמאות ויש לנו כל מיני קושיות. הגמרא ממשיכה בכיוון הזה. '''התיבון: הרי הבדלה!''' אנחנו אומרים את ברכת ההבדלה מיד אחרי שמברכים בורא מאור אש. ברכת ההבדלה היא סמוכה לברכת בורא מאור אש. אז למה היא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא, '''שנייא היא, דמר רבי אבא בר זבדא: רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס'''. כלומר, רבי היה רואה אש, אומר בורא מאור אש, מביאים לו בשמים, מברך בורא עצי בשמים, לא היה כולל את הכל ביחד, ורק לאחר מכן כשהוא מגיע הביתה שם הוא עושה את הכוס. '''רבי חייא רבה היה מכנסן'''. רבי חייא תמיד היה אומר את הכל ביחד. נמצא שלא תמיד מברך בורא מאור אש לפני ההבדלה. לכן בעצם הרבה פעמים ברכת ההבדלה היא ברכה עצמאית וממילא פותחת ב"ברוך". '''התיבון: הרי "נברך"!''' כשמזמנים אומרים "נברך" וחוזרים ואומרים "ברוך שאכלנו משלו". כלומר בעצם יש פה לכאורה ברכה, ולאחר מכן אנחנו מתחילים את ברכת הזן. אז השאלה למה ברכת הזן פותחת ב"ברוך"? הרי היא סמוכה לברכת הזימון. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך"'''. כלומר, אם היה רק אדם אחד או שניים, אין ברכת הזימון, ממילא ברכת הזן היא ברכה ראשונה ולכן היא פותחת ב"ברוך". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יא עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''והרי הבדלה.''' שהיא פותחת בברוך ואף ע"פ שהיא סמוכה לברכת המאור '''שנייא היא.''' הבדלה דלאו ברכה סמוכה לחבירתה מדינא היא שהרי יכול הוא לפזרן כל ברכה וברכה בפני עצמה כמו שהיה רבי נוהג שהיה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס '''הרי נברך.''' כלומר דהקושיא על ברכת הזן היא אמאי פותחת בברוך הרי סמוכה לברכת הזימון נברך שאכלנו הויא '''שנייא היא.''' ברכת הזן שהרי אם היו שנים דליכא ברכת הזימון ולא הויא סמוכה וצריך לפתוח בברוך וכיון שלפעמים פותחת בברוך תקנו אותה בפתיחה לעולם '''הרי הזן את הכל.''' האי מקשה נמי קס"ד דכמטבע קצר הויא וא"כ אמאי חותמת בברוך הזן את הכל '''הרי הטוב והמטיב.''' שהיא פותחת בברוך והיא סמוכה לחבירתה הויא '''שנייא היא.''' דברכה שנתחדשה אח"כ היא כדאמר רב הונא שתקנו אותה על הרוגי ביתר ולהכירא תקנוה בפתיחה כאלו לא נסמכה '''הא קדושא.''' קידוש היום בשבתות ובי"ט שפותחת בברוך והא סמוכה לברכת היין היא '''שנייא היא.''' שאף היא לפעמים אינה סמוכה שהרי אם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום שאינו חוזר ומברך על היין '''והא סופה.''' קדוש היום שהיא חותמת בברוך ואמאי '''א"ר מנא.''' השתא מסיק לטעמא דכולהו ברכות לפי שטופס ברכות כך הוא כדר' יודן דכל שהוא מטבע קצר וכו' וסופה דהזן נמי לא קשיא דמטבע ארוך הויא וכן ברכת הגאולה לא צריכין לטעמא דשתי גאולו' אלא הואיל ומטבע ארוך הויא לפיכך חותם בה בברוך '''כל הברכות אחר חותמיהן.''' קס"ד דה"ק הכל הולך אחר החיתום והיינו דמקשי עלה כדלקמן '''אין אומרים ברכה פסוק.''' אין חותמין הברכה בפסוק כגון בא"י גואלינו ה' צבאות וגו' וכיוצא בזה</div> <div class="yerum-leiden-text">לשעבר · התיבון הרי הבדלה · שנייא היא דמר ר' בא בר זבדא ר' היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס · ר' חייא הבא היה מכנסן · התיבון הרי נברך · שנייא היא שאם היו שנים יושבין ואוכלין שאינן אומ' נברך · הרי הזן את הכל · קשיא · הרי ···· הטוב והמטיב · שנייא היא דמר רב הונא משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב · הטוב שלא נסרחו · והמטיב שניתנו לקבורה · הא קדושה · שנייא היא שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום ש חייב זן בורא פרי הגפן · והא סופה · אמ' ר' מנא טופוס ברכות כך הוא · אמ' ר' יודן מטבע קצור פותח בהן בברוך ואינו חותם בהן בברוך · מטבע ארוך פותח בו בברוך וחותם בברוך · כל הברכות אחר חיתומיהן הין אומ' ברכה פסוק · התיב ר' יצחק בר' לעזר קומי ר' יוסה מכיון דתימר אחר חיתומיהן יאמר ברכה פסוק · אמרין חכימי הדין עלייא דהוא סבר מהו אחר חיתומיהן שאם היה עומד בשחרית ושכח והזכיר את שלערבית וחזר וחתם בשלשחרית יצא · אמ' ר' אחא כל הברכות מעין חותמותיהן · ואילין דאמרין צהלי ורוני יושבת ציון וגו' אין בן מסיים ברכה פסוק' מתני' מזכירין יציאת מצרים בלילות אמ' להן ר' אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנ' למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך · ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות: וחכמ' אומ' ימי חייך העולם הזה · כל ימי חייך העולם הבא להביא את ימות המשיח · אעפ' שנכנס לגדולה האריך ימים · הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים</div> <div class="yerum-side">'''מכיון דתימר אחר חיתומיהן אין אומרין ברכה פסוק.''' בתמיה ובפ"ב דתענית גריס ויימר ברכה פסוק והיינו הך לפי דס"ד לפרש אחר חיתומיהן כדלקמיה '''אמרין חכימי הדין טלייא.''' בלשון תמיה חכם הוא זה הבחור דלפי סברתו הוא מקשה '''דהוא סבר.''' לפרש מהו אחר חיתומיהן דקאמר היינו לענין האי דינא שאם עמד בשחרית ביוצר אור ושכח והזכיר את של ערבית מעריב ערבים וחזר ונזכר וחתם בשל שחרית יצא וזהו אחר חיתומיהן אנו הולכין והלכך יצא ולפיכך הוא מקשה דא"כ היכי אמרת אין אומרין ברכה פסוק הרי אם חתם בשל שחרית והוא יוצר אור א"כ הברכה פסוק הוא כדכתיב יוצר אור וגו' אבל באמת לאו היינו פירושא דאחר חיתומיהן אלא כדרב אחא דאמר כל הברכות כעין חותמותיהן מענין שהוא מזכיר בסוף נוסח הברכה כך הוא חותם כגון עוזר ומושיע ומגן בא"י מגן אברהם וכן כולן ולעולם אין חותמין הברכה בפסוק '''ואילין דאמרין צהלי וגו'.''' נוהגין היו לומר אחר ברכת הפטרה פסוק הזה ואין בו משום ברכה בחותם פסוק הואיל וכבר חתם בנוסח הברכה עצמה ואינו אלא כמוסיף בדברים '''מתני' מזכירין יציאת מצרים בלילות.''' פרשת ציצית אומרים אותה בק"ש של ערבית ואע"פ שאין לילה זמן ציצית דכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לילה אומרים אותה מפני יציאת מצרים שבה '''כבן שבעים שנה.''' הייתי נראה זקן ולא זקן ממש אלא שהלבינו שערותיו יום שמינו אותו נשיא כדי שיראה זקן וראוי לנשיאות ואותו היום דרש בן זומא מקרא זה '''ולא זכיתי.''' לא נצחתי לחכמים '''גמ' אע"פ שנכנס לגדולה.''' שמינוהו לנשיא כדאמרינן לקמן פרק תפלת השחר '''האריך ימים.''' שאמר הריני כבן שבעים שנה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים.''' כדאמרי' אוי לרבנות שמקברת את בעליה ולהכי קאמר הריני כבן שבעים דאם שזכיתי לגדולה עם כל זה הארכתי ימים </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' שואלת הגמרא, '''הרי "הזן את הכל"!''' אנחנו יודעים שיש מחלוקת בגמרא. פה בירושלמי לא מופיעה כל כך המחלוקת הזאת, מופיעים רק הרמזים שלה, אבל בבבלי מוזכר שיש מחלוקת מה זה נקרא ברכת הזימון. יש דעה שאומרת שברכת הזימון זה בעצם כולל גם את ברכת הזן, כלומר הברכה הראשונה של ברכת המזון. ונניח שלושה אכלו ביחד ואחד זימן, ואז האחרים צריכים להפסיק, גם אם רוצים להמשיך לאכול, הם ממשיכים איתו את הברכה עד סוף הברכה הראשונה. לאחר מכן הם יכולים להמשיך לאכול, אבל כשהם רוצים להתחיל לברך מחדש, הם לא מתחילים מתחילת הברכה, אלא מברכים רק מהברכה השנייה. יוצא שבעצם הרבה פעמים הברכה השנייה היא הראשונה. אז למה היא לא מתחילה ב"ברוך"? עכשיו הסברנו שמספיק שלפעמים ברכה היא ראשונה, היא פותחת ב"ברוך", אז גם פה, גם הברכה השנייה הרבה פעמים היא הברכה הראשונה. אז למה בעצם היא לא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא: '''קשיא!''' כלומר, זה באמת נשאר בקושיא, הגמרא לא תירצה את זה. שואלת הגמרא, '''הרי "הטוב והמטיב"?''' זה ברכה סמוכה, היא חלק מברכות ברכת המזון, הברכה הרביעית. אז למה בעצם היא פותחת ב"ברוך"? עונה הגמרא, '''שנייא היא, דמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה'''. בהתחלה הייתה ברכה עצמאית. כלומר, בהתחלה בעצם ברכת הטוב והמטיב לא נקבעה בתוך ברכת המזון, קבעו אותה בתור ברכה עצמאית. רק מאוחר יותר קבעו אותה בתוך ברכת המזון. שואלת הגמרא, הקידוש היום - קודם כל מברכים בורא פרי הגפן ואחרי זה אומרים את הקידוש. אז למה הקידוש פותח ב"ברוך"? הרי לכאורה הוא סמוך לברכת הגפן. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, שאינו אומר "בורא פרי הגפן"'''. אנחנו יודעים לדוגמה שבערב שבת יש מקרים שבהם מותר לערוך סעודה, ואם אני יכול לערוך סעודה בערב שבת ושתה יין, אז הוא פורס מפה ומקדש, אבל בעצם הוא לא צריך לברך על היין, ישר קידוש. יוצא שבעצם לפעמים הקידוש היא הברכה הראשונה, ולכן בעצם גם פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''והא סופה?''' כלומר, הגמרא כרגע לא מבינה - יש איזה הווה אמינא שכל הברכות זה "ברוך אתה... בורא פרי הגפן", ברכות קצרות כאלה. לא בדיוק הבינו מה המבנה של ברכות ארוכות. אז הגמרא חשבה שבעצם ברכת הקידוש שהיא פותחת ב"ברוך", זה כמו... '''התיב רבי יצחק ברבי אלעזר קומוי רבי יוסה: מכיון דתימר אחר חיתומיהן, אין אומרין ברכה פסוק?''' כלומר לא אכפת לי בכלל מהברכה, אלא מה שחשוב זה החיתום - אפילו אם טעיתי ואמרתי ברכה לא רצינה, אם חתמתי נכון יצאתי. אז למה לא אומרים ברכה פסוק? במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה? '''אמרין: חכים הדין טלייא''' - על הזקנים בישיבה אמרו: בחור צעיר אבל חכם, אלא שהוא טעה, כי הוא חשב מהו "אחר חיתומיהן". הוא חשב שהכוונה שאמרו ברכה לא נכונה, כמו לדוגמה אם היה עומד בשחרית וצריך להגיד "יוצר אור ובורא חושך", ובמקום זה הוא שכח ואמר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם... המעריב ערבים" בחוכמה, כלומר בעצם הברכה של הערב, ולאחר מכן הוא חזר וחתם בשל שחרית וסיים "ברוך אתה ה' יוצר המאורות". כלומר בעצם פתח בערבית, אמר את כל הברכה של ערבית, אבל את הסיום הוא אמר "יוצר המאורות" - הברכה של הבוקר - ויצא ידי חובה. כך הוא הבין. אז לכן הוא שאל במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה, אבל בעצם לא זו הכוונה, אלא מה הכוונה? '''אלא כדאמר רב אחא: כל הברכות כעין חותמותיהן'''. כלומר ברכות ארוכות - הרי אמרנו פותח ב"ברוך" וחותם ב"ברוך", ובאמצע הוא אומר כל מיני עניינים. אז בסוף העניינים הוא צריך להוסיף משפט שהוא מעין החתימה, זו הכוונה. אז זה המשפט שלא יזכיר פסוק. עכשיו מה הסיבה? המפרשים מסבירים שקשה מאוד למצוא פסוק מתאים, אז מסתמא אנשים התבלבלו, לכן אמרו אל תגידו פסוק. '''ואילין דאמרין: "צהלי ורוני יושבת ציון" אין בו משום ברכה פסוק'''. יש שני הסברים: או בגלל שככה נהגו - כלומר בעצם אין איסור להגיד פסוק, רק חז"ל אמרו אל תגיד פסוק כי קשה מאוד למצוא. אבל אם משהו מקובל כבר בכל הציבור, נוהגים להגיד את זה קבוע, וכנראה שמצאו פסוק מתאים, אז זה בסדר. ויש אומרים שמדובר שזה לא היה בתוך הברכה אלא בחוץ, ולכן אין בעיה. אנחנו עכשיו בפרק א' הלכה ו'. '''מתני': מזכירין יציאת מצרים בלילות'''. כלומר יש עניין להזכיר את יציאת מצרים בלילות, למרות שיציאת מצרים הייתה ביום. '''אמר להן רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא'''. מה זה בדיוק "הרי אני כבן שבעים שנה"? הבבלי מספר שרצו למנות אותו להיות ראש הסנהדרין במקום רבן גמליאל, ואז הוא אמר "אני אצייד את אשתי". אשתו אמרה לו אתה הרי עדיין צעיר, ואז צמחו לו שערות שיבה ונראה כמו בן שבעים שנה. לכן כתוב "הרי אני כבן שבעים שנה" - זה חידוש. תכף נראה שבעצם הוא באמת היה בן שבעים. '''שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח'''. '''רבי אלעזר בן עזריה אף על פי שנכנס לגדולה, האריך ימים'''. אמרה הגמרא, מה זה "כבן שבעים שנה"? מה בעצם הוא רצה להגיד בזה? אמרנו בניגוד לבבלי שאומר שהוא היה בן שמונה עשרה ונראה כבר בן שבעים שנה - לא, הוא באמת היה בן שבעים שנה, והוא התגאה בזה. הוא רצה להגיד להם: תראו, למרות שנכנסתי לגדולה בגיל שמונה עשרה כשכבר התמנה להיות נשיא, האריך ימים - בגיל שבעים עכשיו. אומרת הגמרא בדיוק הפוך: מזה שהוא אומר את זה אתה מבין ש'''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים'''. אחרת מה זה? מה הגאווה בזה שהוא בן שבעים? מכאן שהגדולה מקצרת ימים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יא עמוד א''' {{שוליים|א_נח}} '''ברכה קצרה פותחת ב"ברוך" ואינה חותמת בו, וברכה ארוכה פותחת וחותמת ב"ברוך", וכל ברכה נגררת אחר חתימתה הקודמת ללא פתיחה חדשה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן נט סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה, שברכות הצמודות לחתימה שלפניהן אינן פותחות ב"ברוך". {{שוליים|א_נט}} '''האם מותר לומר פסוק מקראי בתורת ברכה, ומהו הכלל "כל הברכות הולכות אחר חיתומן".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן נט סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסה אסי שאין אומרים ברכה פסוק, אך הכלל שכל הברכות הולכות אחר חיתומן נכון דווקא כשטעה בפתיחה ולא בחתימה, כפי שהובהר בתשובת רבי יוסה לרבי יצחק בר אלעזר; וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|א_ס}} '''חובה להזכיר יציאת מצרים גם בקריאת שמע של לילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ג <קטע סוף=יא א/> ==דף יא עמוד ב== <קטע התחלה=יא ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כבן זומא, וכן פסק הרמב"ם (הל' קריאת שמע פ"א ה"ג) שמזכירים יציאת מצרים בלילות, כדעת בן זומא שהודו לו רבי אלעזר בן עזריה וחכמים בסוגיה המקבילה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד ב<span class="yerum-runnum">22</span></div> תמן {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|בלילה}} לא יתחיל {{ירו"מ-הדגשה|פרשת}} ויאמר, ואם התחיל גומר. ורבנן {{ירו"מ-הוסר|דהתם}}{{ירו"מ-הדגשה|דהכא}} {{ירו"מ-ביאור|בארץ ישראל}} אמרין: מתחיל ואינו גומר. מתניתין פליגא על רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"! {{ירו"מ-הדגשה|ולפי רבנן דהכא רק מתחיל, נמצא שלא מזכיר }}יציאת מצרים בלילות. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף שלא אמרו פרשת ציצית, היו אומרים דברים שיש בהם הזכרת יציאת מצרים, כגון}}: מודים אנחנו לך {{ירו"מ-הדגשה|ה’ אלוקינו}} שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך, {{ירו"מ-הדגשה|ומיד מלכים הצלתנו, וקרעתה לנו הים, ועשיתה לנו ניסים וגבורות על הים, ושרנו לך שירה חדשה. כן תגאלינו מיד עריצים ומיד כל הקמים עלינו, ככתוב: "כי פדה ה’ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו" ברוך אתה ה’ גאל ישראל}}. {{ירו"מ-ביאור|ולדעה שלא מזכירים יציאת מצרים בלילה, אין צריך לומר שהוצאתנו ממצרים שהיא הייתה ביום, אבל קריעת הים הייתה בלילה, והצלתנו מיד מלכים, היינו שהציל את אברהם מהמלכים, ואת יצחק ושרה מאבימלך, הכל היה בלילה, ולדעת הכל אומרים}}. מתניתא פליגא על רבנן דתמן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|א_סא}}ויאמר אינו נוהג אלא ביום. {{ירו"מ-הדגשה|משמע ש}}כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום. רבי אבא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר אחא|°]] נחית לתמן. חמיתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} מתחילין וגומרין {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}}, ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|להו}} {{ירו"מ-ביאור|והם לא שמעו על המחלוקת}} דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר. בעון קומוי {{ירו"מ-ביאור|שאלו את}} רבי אחייא ברבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחייא ברבי זעירה|°]]: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם? {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי זעירה עלה מבבל לארץ ישראל, רצו לדעת האם המשיך לנהוג כבני בבל, או שינה ונהג כמנהג ארץ ישראל}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מסתברא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מחמיר, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}ינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון. תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב, {{ירו"מ-הדגשה|אף שהזכיר בפרשת ציצית}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: מלכותו ואמונתו לעד קיימת}}. אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף {{ירו"מ-הוסר|ו}} ומכת בכורים, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: ואת בכוריהם הרגתה, ובכורך ישראל גאלתה, וים סוף להם בקעתה}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אומר: {{שוליים|א_סב}}צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|א_סג}}{{ירו"מ-הוסר|אמר }}לא הזכיר תורה {{ירו"מ-הוסר|ב}} בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קה מד]]) "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו". רבי אבא ברבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא ברבי אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או {{שוליים|א_סד}}שלא הזכיר {{ירו"מ-הוסר|ב}} בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: אם {{שוליים|א_סה}}אמר "מנחם {{ירו"מ-הוסר|ירושלים"}} ירושלם" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: בעשה ולא תעשה. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית יז ה|בראשית לך לך יז ה]]) "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה. התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ט ז]]) "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם" שנייא היא, {{ירו"מ-הדגשה|התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא, מאי דהוה מעיקרא}}. שעד שהוא אברם בחרת בו. ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה? הוא {{ירו"מ-ביאור|רק אברהם}} נצטווה עליה. ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה? שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו. ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה? {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אבותן קראו אותן בשמן. אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: ([[בראשית יז יט|בראשית לך לך יז יט]]) "וקראת את שמו יצחק". {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: ([[בראשית טז יא|בראשית לך לך טז יא]]) "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יג ב]]) "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה{{ירו"מ-הדגשה|ו}} שמו". שלמה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברי הימים א כב ט]]) "כי שלמה יהיה שמו". עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים נח ד]]) "זורו רשעים מרחם" {{ירו"מ-הדגשה|שלא נקראו עד שנולדו}}. [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ירמיהו כג ז]]) "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה. וכן הוא אומר: ([[בראשית לה י|בראשית וישלח לה י]]) "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: ([[ישעיהו מג יח]]) "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות; ([[ישעיהו מג יט]]) "הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג. משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק מאימתי</strong> ==פרק שני - היה קורא == <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שני)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שני.png|שמאל|ממוזער|100px|כולל שיעורי שמע]] {{ש}}{{ש}} <div class="yerum-bm-print"> '''תמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר'''. כלומר בבבל היו אומרים שלא יתחיל פרשת ציצית כיוון שהיא לא נוהגת בלילה. הרי כמו שאמרנו ציצית לא נוהגת בלילה, ממילא אין עניין לקרוא פרשת ציצית. אז בבבל אמרו אל תתחיל, אבל אם כבר התחלת להגיד את הפסוק הראשון, תגיד את כולה. '''ורבנן אמרין: מתחיל ואינו גומר''' - כלומר בארץ ישראל היו אומרים רק את הפסוק הראשון. אומרת הגמרא '''מתניתין פליגא על רבנן דהכא: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"!''' כלומר המשנה שלנו חולקת על החכמים של ארץ ישראל. הרי מה כתוב במשנה - מזכירים את יציאת מצרים בלילות. עכשיו אם אתה אומר שאומרים רק את הפסוק הראשון, הרי בפסוק הראשון כתוב שמשה דיבר אל בני ישראל - אין שם שום עניין מיציאת מצרים. '''רבי אבא ורב יהודה בשם רב: מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך'''. אין בזה בעיה - נכון, הם לא הזכירו את פרשת ציצית כי הם לא הזכירו את כולה, רק את הפסוק הראשון, אבל הם דאגו להגיד משפטים שיש בהם עניין יציאת מצרים. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רבנן דתמן: ויאמר אינו נוהג אלא ביום. כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום'''. כלומר יש ברייתא שחולקת על חכמי בבל, שהם אמרו שאומרים את כל פרשת ציצית. אז איך אתה אומר את זה בלילה? </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תמן.''' בבבל אמרין לא יתחיל פ' ויאמר בלילה אבל אם התחיל גומר ורבנן דהכא אמרין מתחיל ואינו גומר ואינהו מפרשי להמתני' דקתני מזכירין יציאת מצרים בלילות כדרב דאחר שהתחיל בתחילת הפרשה אומר מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים וכו' כדמסיק '''מתני' פליגא על רבנן דתמן ויאמר אינו נוהג אלא ביום.''' כדתנן לקמן בפ"ב וקשיא לרבנן דתמן דס"ל דגומר כל הפרשה ומשני דה"ק כל פ' ויאמר אינו נוהג אלא ביום שהרי בהתחלתה כתובה מצות ציצית ואינה נוהגת בלילה ולפיכך אינהו דאמרי לא יתחיל אבל אם כבר התחיל ואמר ועשו להם ציצית גומרה משום יציאת מצרים שבה '''חמיתון.''' ראה אותן נוהגין לכתחילה להתחיל ולגמור ותאמר הש"ס ולא שמיע דתמן אמרין לא יתחיל וכלומר דלא כדשמעינן לעיל דרבנן דתמן ס"ל דלא יתחיל לכתחילה '''היך הוה אבוך נהוג עביד.''' משום דר' זעירא עלה מבבל לא"י ולפיכך שאלו אם היה נוהג כאן כרבנן דהכא או כמנהגו בתחילה כרבנן דתמן '''מסתברא דר' יוסה.''' כמו שאמר ר' יוסה מפני שר' זעירא היה נוהג להיות מחמיר על עצמו כמו דאינון מחמירין בבבל והיה מתנהג כוותייהו '''צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב.''' מפני שיש בה הודאה על החסד שעשה עם אבותיכו ועמנו '''מלכות.''' מלכותו ואמונתו לעד קיימת ומלכנו מלך אבותינו. צריך להזכיר את כולן. ככולהו תנאי וצריך ג"כ לומר צור ישראל וגואלו כדי לסמוך גאולה לתפילה: אם לא הזכיר תורה בברכת הארץ על המזון '''שנייא היא.''' התם דקמסדרו לשבחיה דרחמנא מה דהוה מעיקרא שעד שהוא אברם בחרת בו ושמת שמו אברהם '''ודכוותה.''' נימא נמי הקורא לשרה שרי עובר בעשה '''הוא.''' בלבד נצטווה עליה דכתיב לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה אבל גביה כתיב ולא יקרא עוד שמך אברם לא יקרא כלל '''שני.''' שם השני ישראל ניתוסף לו להיות לשם העיקר ושם הראשון יעקב לא נעקר ממנו '''עד כאן בצדיקים.''' הוא דמצינו שנקראו בשמם עד שלא נולדו אבל ברשעים זורו רשעים מרחם ולא יזכר שמם וישמעאל תחילתו צדיק כדדרשינן מבאשר הוא שם וכן אמרינן שעשה תשובה בסוף ימיו '''שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבא.''' והלכך לא דריש לקרא דלמען תזכור כדדרשי חכמים במתני': הדרן עלך מאימתי</div> <div class="yerum-leiden-text">תמן אמרין לא יתחיל ויאמר ואם התחיל גומר · ורבנן דהתם אומרין מתחיל ואינו גומר · מתניתין פליגא על רבנן דהכא מזכירין יציאת מצרים בלילות · ר' בא רב יהודה בשם רב מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים ופדיתנו מבית עבדים להודות לשמיך · מתניתא פליגא על רבנן דתנין ויאמר אינו נוהג אלא ביום כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום · ר' בא בר אחא נחית לתמן חמיתון מתחילין וגומרין ולית שמיע דתמן אמרין לא יתחיל ויאמר ואם התחיל גומר · ורבנן דהכא אמרין מתחיל ואינו גומר · בעון קומוי ר' אחייא בר זעירא היך הוה אבוך נהוג עביד כרבנן דהכא או כרבנן דהתם ר' חזקיה אמ' כרבנן דהכא · ר' יוסה אמ' כרבנן דהתם · אמ' ר' חנינא מסתברא דר' יוסה דר' זעירא מחמיר ויען מחמרין והוא עבד נהיג דכוותהון · תני הקורא את שמע בבוקר צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב · ר' או' צריך להזכיר בה מלכות · אחרים אומ' צריך להזכיר בה קריעת יה סוף ומכת בכורים · ר' יהושע בן לוי אמ' צריך להזכיר את כולן וצריך לומ' צור יש' וגואלו ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמ' לא הזכיר תורה בארץ מחזירין אותו · מה טעם ויתן להם ארצות גוים · מפני מה · בעבור ישמרו חוקין ותורותין ינצורו · ר' בא בר אחא בשם ר' אם לא הזכיר ברית בארץ או שלא הזכיר בבונה ירוש' מלכות בית דוד מחזירין אותו · אמ' ר' אילא אם אמ' מנחם ירוש' יצא · בר קפרא אמ' הקורא לאברהם אברם עובר בעשה · ר' לוי אמ' בעשה ולא תעשה לא יקרא עוד את שמך אברם הרי בלא תעשה · והיה שמך אברהם הרי בעשה · התיבון הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם · אתה הוא יי' הלהים אשר בחרת באברם · שנייא היא שעד שהוא אברם בחרת בו · ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה הוא נצטוה עליה · ודכוותה הקורא לישרל יעקב עובר בעשה · שיני ניתוסף לו הראשון לא נעקר ממנו · ולמה נשתנה שמו שלאברהם ושמו שליעקב ושמו שליצחק לא נשתנה · אילו אבותן קראו אותן בשמן · אבל יצחק הקבה' קראו יצחק שנ' וקראת את שמו יצחק · ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואילו הן יצחק וישמעאל ויאשיהו ושלמה · יצחק וקראת את שמו יצחק · ישמעאל דכת' וקראת את שמו ישמעאל יאשיהו הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו · שלמה כי שלמה יהיה שמו · עד כדון בצדיקים · ברשעים זורו רשעים מרחם · בן זומא או' עתידין הן יש' שלא להזכיר יציאת מיצרים לעתיד לבוא ומה טעם לכן הנה ימים באים נאם י'י לא יאמר עוד חי י'י אשר העלה את בני יש' מארץ מצרים כי אם חי י'י אשר העלה ואשר הביא את זרע בית יש' מארץ צפון · אמרו לו לא שייעקר יציאת מצרים אלא מצרים מוסף על המלכיות · מלכיות עיקר ומצרים טפילה · וכן הוא או' לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם יש' יהיה שמך · אמרו לא שייעקר שם יעקב אלא יעקב מוסף על ישראל · ישראל עיקר ויעקב טפל · וכן הוא או' אל תזכרו ראשונות אילו המצריים · וקדמוניות אל תתבוננו אילו המלכיות · הנני עושה חדשה עתה תצמח זו שלגוג · משלו משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו · התחיל מספר מעשה הזאב ואחר כך פגע בו הארי · וניצל מידו · שכח מעשה הזאב התחיל מספר מעשה הארי · ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו · שכח מעשה שניהם והתחיל לספר מעשה הנחש · כך היו יש' הצרות האחרונות משכחות את הראשונות</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי אבא בר אחא נחית לתמן. חמיתון מתחילין וגומרין''', כלומר רבי אבא בר אחא ירד לבבל וראה שכולם מתחילים וגומרים לכתחילה, '''ולא שמיע דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר'''. כלומר הם בכלל לא ידעו שהייתה מחלוקת בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל, ותמיד היו אומרים את הכל. '''בעון קומוי רבי אחייא ברבי זעירה: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם?''' כלומר שאלו את רבי אחייא הבן של רבי זעירא - הרי רבי זעירא עלה מבבל, אז שאלו אותו האם הוא נהג כרבנן דהכא בארץ ישראל או כרבנן דהתם בבבל. '''רבי חזקיה אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא: מסתברא דרבי יוסה, דרבי זעירא מחמיר, וינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון'''. כלומר מסתמא שהוא נהג להחמיר, וגם בני בבל מחמירים - שאם מתחילים גומרים את הכל. '''תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב'''. כלומר, למרות שהוא מזכיר בפרשת ציצית עניין יציאת מצרים, בכל זאת באמת ויציב הוא גם מזכיר את יציאת מצרים. '''רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות'''. אנחנו נוהגים להגיד "מלכותו וראותו התקיימת" בתוך אמת ויציב. '''אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכת בכורים. רבי יהושע בן לוי אומר: צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו'''. אנחנו האשכנזים נוהגים להגיד "צור ישראל" כמו הבבלי, אבל הירושלמי אומר צריך להגיד "צור ישראל וגואלו". '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: לא הזכיר תורה בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו'''. בברכת הארץ בברכת המזון צריך להזכיר גם תורה. '''מה טעם? "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו"'''. בעצם ההבטחה לארץ זה כנגד התורה, לכן צריך להזכיר בברכת הארץ גם את העניין של התורה. '''רבי אבא ברבי אחא בשם רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו'''. כלומר צריך להזכיר גם ברית על הארץ, כי הרי נכרתה ברית על הארץ, וגם בבונה ירושלים צריך להזכיר את מלכות בית דוד, ואם הוא לא אמר זאת מחזירים אותו. '''אמר רבי אילא: אם אמר "מנחם ירושלם" יצא'''. זה גם מספיק טוב. '''בר קפרא: הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי אמר: בעשה ולא תעשה. "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה'''. '''התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם"''' - איך הם קראו לו כך? '''שנייא היא, שעד שהוא אברם בחרת בו'''. כלומר בעצם הנביא מסדר את השבח של הקדוש ברוך הוא, איך שהוא בחר באברם כשהוא היה אברם, ולאחר מכן קרא לו אברהם. שואלת הגמרא, '''ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה?''' ואומרת לא - '''הוא נצטווה עליה'''. כלומר רק אברהם נצטווה לקרוא לה שרה ולא שרי, אבל כל האחרים יכולים לקרוא לה שרי. שואלת הגמרא עוד כיוצא בזה, '''ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה?''' ועונה לא - '''שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו'''. כלומר ליעקב יש בעצם שני שמות, יעקב וישראל. שואלת הגמרא אבל '''ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה?''' אומרת הגמרא '''אלו, אבותן קראו אותן בשמן'''. כלומר לאברם וליעקב האבות שלהם קראו להם, '''אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: "וקראת את שמו יצחק"'''. כיוון שהקדוש ברוך הוא קרא לו שם, ממילא אין מקום להחליף את זה. '''ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו: "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה שמו". שלמה: "כי שלמה יהיה שמו"'''. '''עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים: "זורו רשעים מרחם"'''. כלומר צדיקים הקדוש ברוך הוא קורא להם כבר לפני הלידה, אבל רשעים לא נקראים עד שהם לא נולדים, רק ביציאה מהרחם. '''בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה'''. כלומר הגאולה האחרונה, החזרה מהגלות, על זה ידברו - זה יהיה העיקר, ויציאת מצרים תהיה טפלה. '''וכן הוא אומר: "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות'''. כלומר בגאולה האחרונה גם שם המלכויות יישכח. '''"הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג''' - כלומר בגוג ומגוג תישכח גם המלכות. '''משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות'''. הדרן עלך פרק מאימתי, אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יא עמוד ב''' {{שוליים|א_סא}} '''האם מותר להתחיל לקרוא פרשת "ויאמר" של קריאת שמע בלילה לכתחילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ציצית, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן יח סעיף א , סמ"ג עשין כו. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן דהכא שאף לכתחילה מתחיל, כדעת אבוה דרבי אחייא שנהג כמותם; הרמב"ם והשו"ע פסקו שקוראין פרשת ציצית בלילה אף שאינה נוהגת ביום דווקא, וכן נהגו למעשה, בניגוד לדעה המחמירה שלא להתחיל כלל. {{שוליים|א_סב}} '''יש להזכיר יציאת מצרים בברכת "אמת ויציב" ולחתום בה "צור ישראל וגואלו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן סו סעיף י. ''הכרעה:'' נפסק כרבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי שצריך להזכיר את כולן ולומר "צור ישראל וגואלו", כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|א_סג}} '''מי שלא הזכיר תורה בברכת הארץ בברכת המזון חייב לחזור ולברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן קפז סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי, שהמזכיר ארץ ותורה כדכתיב "ויתן להם ארצות גוים... בעבור ישמרו חוקיו" חייב לחזור, וכך הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|א_סה}} '''הקורא לאברהם "אברם" עובר בעשה ולא תעשה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ד <קטע סוף=יא א/> הדרן עלך פרק מאימתי א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי לוי שהעובר על כך עובר בעשה ולא תעשה, שכן פסק כך הרמב"ם והשו"ע להלכה. </div> </div> 6iheaqmr1qzs1zrs4pgb21hhd33dc37 3083821 3083816 2026-09-18T12:50:03Z מאירושולי 35234 3083821 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק ראשון — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div> {{מתני'|ברכות א א}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פתיחת המסכת|מאימתי קורין]] את שמע בערבין? {{שוליים|א_א}}משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|א_ב}}עד חצות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים|א_ג}}עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ד}}הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ה}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}כל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע בבית הכנסת|אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן]] תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי"}}: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת. ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין. ===<span id="דף_א_ב"></span>=== <div class="yerum-bm-print"> בעזרת השם אנחנו מתחילים מסכת ברכות, סדר ירושלמי. המשנה הראשונה פותחת בשאלה מתי קוראים את שמע בערב. אנחנו יודעים שבתורה, בפרשת קריאת שמע נאמר "דברת אמם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". מכאן למדו חז"ל שיש מצווה לקרוא קריאת שמע בזמן השכיבה בערב ובזמן הקימה בבוקר. והמשנה שואלת מתי קורין שמע בערבין. הגמרא הבבלי שואלת למה בעצם מתחילים דווקא משמע בערבין, ויש שני תירוצים. תירוץ אחד שכך נאמר בפסוק "בשכבך וקומך" לכן מתחילים מהערב, ותירוץ אחר שכיוון שכל דבר ביהדות מתחיל מהערב, כמו שאנחנו יודעים כתוב בתורה "ויהי ערב ובוקר יום אחד". הגר"א קובר בעצם למה מתחילים מהמצווה הזאת דווקא? יש יותר ממצוות. למה דווקא קריאת שמע של ערבית? הוא מסביר שבעצם זה המצווה הראשונה שיהודי פוגש בחיים, כיוון שהיהודי נהיה בגיל שלוש עשרה בן מצוות, וכבר מבערוב המצווה הראשונה שהוא פוגש זה קריאת שמע של ערבית. בכל אופן, המשנה שואלת מתי קורין את שמע בערבין, כלומר מתי נקרא זמן שכיבה שאפשר להתחיל לקרוא קריאת שמע? והמשנה עונה: '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. גם כאן הבבלי מסביר שלכאורה היה צריך להגיד לנו זמן מוגדר, להגיד צאת הכוכבים או משהו בסגנון. למה המשנה אמרה משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן? זו דרך של התנא. יש הלכות שהן מאוד רגילות - קריאת שמע אומרים הרי כל יום. ויש הלכות פחות מוכרות, פחות רגילות, ולא רצו שישכחו אותן, לכן בעצם שתלו אותן בתוך ההלכות הרגילות. אז בעצם שהמשנה אומרת לנו משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, היא דרך אגב מלמדת אותנו שגם הכוהנים - כוהן שהיה טמא וטבל, מותר לו לאכול תרומה כבר מבערוב, כבר בצאת הכוכבים, וגם במקרה שהכוהן הזה היה טמא בטומאה כזאת שצריך אחרי זה למוחרת להביא קורבן, כמו לדוגמה זב גדול שאנחנו יודעים שאחרי שהוא סופר שבעה נקיים הוא טובל ואז מחכה לערב שמש, ולמוחרת ביום השמיני הוא מביא קורבן, או יולדת, או מצורע. אז באה המשנה לחדש לנו שבעצם הוא לא צריך לחכות עד למוחרת כדי לאכול תרומה. מה שבעצם "ביאת שמשו מעכבתו מלאכול תרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול תרומה". בעצם צאת הכוכבים זה הזמן שבו יכול לאכול תרומה, והכפרה - הקורבן - זה מה שרק מאפשר לו להיכנס למקדש ולאכול קודשים, אבל תרומה הוא יכול לאכול כבר בצאת הכוכבים. ועד מתי? כלומר, עד מתי נקרא בשכבך? '''עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר'''. כלומר, לפי רבי אליעזר מה שכתוב בתורה "בשכבך" הכוונה זמן שאנשים הולכים לישון, ואנשים הולכים לישון בחלק הראשון של הלילה. אם זה שליש הלילה או רבע לילה נראה בהמשך, אבל בכל אופן זה בחלק הראשון של הלילה. '''וחכמים אומרים: עד חצות'''. חכמים יש להם איזו שיטה, תכף נבין אותה - כרגע היא לא כל כך מובנת, מה העניין של עד חצות. '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר רבן גמליאל גם כן מאוד מובן. הוא אומר מה שכתוב "בשכבך" הכוונה הזמן שישנים שזה כל הלילה. אז רבי אליעזר סובר זמן שהולכים לישון, רבן גמליאל סובר זמן שישנים. עכשיו מה זה בדיוק חכמים? הגמרא תכף תסביר לנו שבעצם חכמים עשו הרחקה. כלומר הם מודים לרבן גמליאל שבעצם "בשכבך" הכוונה כל זמן שישנים, רק הם פחדו שבן אדם יבוא מהעבודה, יהיה עייף, יגיד אוקיי, אני אוכל טיפה, אלך לישון וכשאני אתעורר אני אתפלל, ואז בעצם הוא יתעורר בבוקר. לכן אמרו עד חצות '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. והמשנה מספרת לנו מעשה: '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. כלומר בניו של רבן גמליאל באו מבית המשתה, היה להם איזו סעודת חתנים משהו בסגנון, ועבר חצות והם לא קראו קריאת שמע. הם באו לאבא שלהם, אמרו לו "לא קראנו שמע, מה עושים?" עכשיו, הרי הם ידעו מה אבא שלהם אומר. כלומר, השאלה שלהם הייתה: אתה אמנם סובר שמותר עד הבוקר, אבל חכמים חולקים עליך, חכמים אומרים עד חצות, ויחיד ורבים הלכה כרבים. או שבעצם חכמים מודים לך, אלא כל מה שהם אמרו זה רק הרחקה, אבל בעצם בדיעבד גם הם מסכימים שאפשר לקרוא עד עלות השחר. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. כלומר, באמת ההלכה כמותי וחכמים מודים לי. '''ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. זאת אומרת, בעצם כל דבר שנוהג חלק מהלילה בעצם מצוותו כל הלילה, וחכמים אמרו רק עד חצות כדי להרחיק את האדם מעבירה. כדוגמה יש לנו '''הקטר חלבים ואיברים'''. אנחנו יודעים שהקטר חלבים ואיברים - קורבנות ששחטו וזרקו את הדם שלהם ביום, הרי אסור לשחוט בלילה, אסור לזרוק את הדם בלילה. אם שחטו ביום אז את האיברים והחלבים מותר להקטיר כל הלילה. אז גם כן אנחנו רואים - נוהג חלק מהלילה, נוהג כל הלילה. שם בעצם חכמים לא גזרו שום דבר כיוון שהכוהנים זריזים, אבל הוא רק רצה להראות לנו בעצם שדבר שנוהג חלק מהלילה מצוותו כל הלילה. '''וכל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר יש לנו קודשים - הגמרא אומרת שהכוונה קודשים קלים, לא קודשי קודשים, כי בהם באמת גם כן לא גזרו. אבל קודשים קלים שנאכלים ליום אחד - אנחנו יודעים לדוגמה ששלמים נאכלים לשני ימים ולילה, אבל יש שלמים מסוימים כמו שלמי תודה ושלמי נזיר, הם נאכלים רק ליום אחד. יש הסבר יפה שמסביר למה קורבן תודה נאכל רק ליום אחד. יותר מזה, גם מביאים איתו ארבעים לחמים, כלומר ארבעה סוגי לחמים - עשר חמץ ועוד שלושה סוגים, עשר מכל אחד, סוגי מצות. מה הרעיון? הרעיון הוא שכיוון שבן אדם מביא קורבן תודה, קרה לו איזה נס או משהו כזה, אז התורה רצתה שהוא יפרסם את הנס. אז אמרו לו טוב, תבוא, תאכל את זה תוך יום אחד, אין לך זמן, מהר מאוד צריך לאכול את זה. אתה גם מביא הרבה מאוד לחמים, ככה ודאי הוא יזמין חברים ויפרסם את הנס שלו, וכן הנזיר, גם כן יוצא לפרסם מה הסיבה שהוא התנזר. אז בכל הדברים האלה, כמו בקריאת שמע ובקודשים שחלים ליום אחד, חכמים אמרו עד חצות. '''אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. כלומר מצד הדין היה מותר עד הבוקר, אבל חכמים אמרו עד חצות כדי שבן אדם לא יגיד יש לי זמן, ואז בעצם ילך לישון, יתעורר מאוחר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף א עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' מאימתי קורין את שמע בערבין.''' תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך וה"ק זמן קריאת שמע דשכיבה אימת '''משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן.''' כהנים שנטמאו וטבלו אין יכולין לאכול בתרומה עד שיעריב שמשן והיינו עד צאת הכוכבים והא דלא קתני משעת צאת הכוכבים מילתא אגב אורחיה קמ"ל שאם נטמאו הכהנים בטומאה שטהרתן תלויה בקרבן כגון זב ומצורע אין כפרתן מעכבן מלאכול בתרומה דכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים ומוקמינן בפ' הערל דהאי קרא בתרומה איירי ודרשינן ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה. ואע"ג דתנינן להא בהדיא בפ' י"ד דנגעים העריב שמשו אוכל בתרומה אורחיה דהתנא לאשמעינן בקצרה אף למאי שמפורש במקום אחר '''עד סוף האשמורת הראשונה.''' זהו שליש הראשון של לילה שהלילה נחלקת לשלשה משמרות ומכאן ואילך לא מיקרי תו זמן ק"ש דשכיבה ולא קרינן ביה בשכבך ומקמי צאת הכוכבים נמי לא דאכתי יממא הוא ולאו זמן שכיבה '''עד שיעלה עמוד השחר.''' דכל הלילה מיקרי זמן שכיבה והלכה כר"ג לפי שלדינא גם חכמים מודו ליה ולא אמרו חכמים עד חצות אלא כדי להרחיק את האדם מן העבירה שדלקמן. ומיהו לכתחילה משהגיע עונת קריאת שמע של ערבית אסור לאדם לסעוד וכל שכן לישן עד שיקרא קריאת שמע ויתפלל '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה.''' בני רבן גמליאל שמעינהו לרבנן דאמרי עד חצות וה"ק ליה הא דאמרי רבנן עד חצות דוקא קאמרי ותו לא ופליגי עלך ויחיד ורבים הלכה כרבים או דילמא רבנן כוותך סבירא להו והא דאמרי עד חצות לסייג הוא דקאמרי ואמר להו אין רבנן כוותי ס"ל ומשום סייג הוא דקאמרי וחייבים אתם לקרות '''ולא זו בלבד.''' כולא מילתא דר"ג היא דאמר לבניו '''הקטר חלבים.''' של כל הקרבנות '''ואיברים.''' של עולת תמיד של בין הערבים והוא הדין לכל אברי העולה שנזרק דמן ביום '''מצותן.''' להעלות כל הלילה דכתיב היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר '''אם כן למה אמרו חכמים.''' בכל אלו עד חצות</div> <div class="yerum-leiden-text">בסימך רחמנא וחננו · מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן עד סוף האשמורת הראשונה דברי ר' ליעזר · וחכמ' אומ' עד חצות · רבן גמל' או' עד שיעלה עמוד השחר · מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו לא קרינו את שמע אמ' להן אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות · לא זו בלבד אמרו אלא כל שאמרו חכמ' עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר · הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר · כל הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר · אם כן למה אמרו חכמ' עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה · מאימתי קורין את שמע בשחרין משיכיר בין תכלת ללבן · ר' ליעזר או' בין תכלת לכרתן עד הנץ החמה · ר' יהושע או' עד שלש שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות · הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה · בית שמי או' בערב כל אדם יטו ויקרו ובבוקר יעמודו שנ' ובשכבך ובקומך · ובית הלל אומ' כל אדם קורין כדרכן שנ' ובלכתך בדרך · אם כן למה נאמ' ובשכבך ובקומך · בשעה שבני אדם שוכבין ובשעה שבני אדם עומדין · בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה · אחת ארוכה ואחת קצרה · מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר · לקצר אינו רשאי להאריך · לחתום אינו רשאי שלא לחתום · שלא לחתום אינו רשאי לחתום · מזכירין יציאת מצרים בלילות · אמ' להן ר' לעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנ' למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך · ימי חייך הימים · כל ימי חייך הלילות · וחכמ' אומ' ימי חייך העולם הזה · כל להביא ימות המשיח · סליק מתני' מאימתי קורין את שמע בערבין וגומ' · אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן · תני ר' חייא משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת · ותני עלה קרובים דבריהן להיות שוין</div> <div class="yerum-side">'''וכל הנאכלין ליום אחד.''' כגון תודה וחטאת ואשם וכיוצא בהן שהן נאכלין ליום ולילה זמן אכילתן עד שיעלה עמוד השחר והוא המביא לידי נותר '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה.''' שלא יבא לאכלן אחר שיעלה עמוד השחר ויתחייב כרת וכן להקטיר החלבים אחר כך והן כבר נפסלו בלינה אם היו למטה מן המזבח לאפוקי אם היו על המזבח אין לינה מועלת בראש המזבח לחד מאן דאמר בפרק ט' דזבחים וכן בקריאת שמע שלא יאמר עדיין יש לי שהות לקרות ובתוך כך תעבור עונתה '''גמ' אנן תנינן.''' במתני' משעה שהכהנים וכו' סתמא וליכא תנא במתני' דפליג עלה בהתחלת זמנה '''תני ר' חייא.''' בתוספתא ריש מכלתין דאיכא דפליגי בהא דגרסינן שם מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שבני אדם נכנסין לאכול פיתן בערבי שבתות דברי רבי מאיר וחכמים אומרים משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן סימן לדבר צאת הכוכבים '''ותני עלה קרובים דבריהם להיות שוין.''' אף על גב דלאו חד שיעורא ממש הוא מכל מקום קרובין דבריהן להיות שוין דזמן דבני אדם בערבי שבתות אינו כל כך רחוק מזמן דכהנים מותרין לאכול בתרומתן</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אומרת הגמרא: '''אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. כלומר, במשנה אמרנו שמותר לקרוא משעה שכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן. '''תני רבי חייא: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת'''. אנחנו יודעים שבליל שבת אדם ישן, הוא מפחד שהנר יכבה, לכן הוא אוכל יותר מוקדם מאשר ביום רגיל. '''ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין'''. כלומר, יש איזו ברייתא שאומרת שהזמן שרבי חייא אמר - בן אדם נכנס לאכול בליל שבת - או הזמן שהמשנה אמרה - כוהנים נכנסים לאכול בתרומתן - זה בערך אותו זמן. כלומר, שניהם פחות או יותר יוצאים בזמן צאת הכוכבים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף א עמוד א''' {{שוליים|א_א}} '''זמן קריאת שמע של ערבית מתחיל משעת כניסת הכהנים לאכול בתרומה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף א , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר לענין תחילת הזמן (משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן), שכן זמנה מתחיל משעת צאת הכוכבים כדבריו, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_ב}} '''זמן קריאת שמע של ערבית מדאורייתא כל הלילה, אך חכמים הקדימוהו לחצות כדי להרחיק אדם מן העבירה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא לעניין הדין דאורייתא שזמנה כל הלילה, אך למעשה הכרעה כרבן גמליאל לכתחילה כדי להרחיק אדם מן העבירה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_ג}} '''זמן קריאת שמע של ערבית מדאורייתא עד עלות השחר, אף שמדרבנן תקנוה עד חצות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שכל שאמרו חכמים "עד חצות" מצוותו עד עלות השחר, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע; הבבלי (ברכות ט.) מסכים לדין זה. {{שוליים|א_ד}} '''הקטרת חלבים ואיברים על גבי המזבח כשרה כל הלילה עד עלות השחר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק ד, הלכה ב , סמ"ג עשין קפג. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שמצוותן עד שיעלה עמוד השחר, וכן פסקו הרמב"ם והסמ"ג. {{שוליים|א_ה}} '''זמן אכילת קדשים הנאכלים ליום אחד — עד מתי מותרת אכילתם בלילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י, הלכה ח , <קטע סוף=א א/> ==דף א עמוד ב== <קטע התחלה=א ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שמצוות אכילתן עד חצות לילה, אף שמדאורייתא הזמן עד עלות השחר, גזרו חכמים להרחיק את האדם מן העבירה, וכך פסק הרמב"ם.. {{שוליים|א_ז}} '''מי שמסופק אם בירך ברכת המזון חייב לחזור ולברך, ומי שמסופק אם התפלל אינו חוזר ומתפלל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי לענין ברכת המזון שחוזר ומברך מפני שהיא דאורייתא ("ואכלת ושבעת וברכת"), אך לענין תפילה נפסק כרבי יוחנן שחוזר ומתפלל בתנאי של נדבה, שהרי הבבלי (ברכות כא ע"א) פסק כמותו נגד הירושלמי.. {{שוליים|א_ח}} '''מי שמסופק אם קרא קריאת שמע חוזר וקורא, ומי שהתפלל ומסופק אם התפלל חוזר ומתפלל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כהכרעת הירושלמי "הדא אמרה" - הספק מחייב חזרה, שאין תפילה מפסדת (=אין בחזינה משום איסור), ומקל וחומר ממקרה בין השמשות שהוא ספק ובכל זאת צריך לקרות. {{שוליים|א_ט}} '''מי שנסתפק לו אם קרא קריאת שמע אם לאו, האם צריך לקרות שוב.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן סז , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק שספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות, מפני חשש ביטול מצוות קריאת שמע דאורייתא, כלשון הירושלמי "ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|א_י}} '''כמה כוכבים נדרשים לקביעת צאת/בין השמשות ותוצאותיהם ההלכתיות בשבת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה ד , רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף א <קטע סוף=א ב/> ==דף ב עמוד א== <קטע התחלה=ב ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי: כוכב אחד – יום ודאי (חייב); שני כוכבים – ספק לילה (ספק חייב, מביא אשם תלוי בערב שבת, חטאת במוצאי שבת); שלושה כוכבים – לילה ודאי (פטור בערב שבת, ובמוצאי שבת פטור לגמרי); הרמב"ם והשו"ע פסקו כך להלכה בהלכות שבת ותרומות.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div> אתא חמי, {{ירו"מ-ביאור|בא וראה}} משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא הוא, ועם כוכביא הוא. {{ירו"מ-ביאור|מיד בצאת הכוכבים}} משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} שעה ותרתי ליליא הוא. {{ירו"מ-ביאור|הרי כבר לילה לפחות שעה או שעתים}} ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} קרובים דבריהן להיות שוין? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, {{ירו"מ-ביאור|בכפרים קטנים}} דאורחיהון מסתלקא {{ירו"מ-ביאור|שמסיימים מלאכתם}} עד דהוא {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא. {{ירו"מ-ביאור|שעדין יום}} {{ירו"מ-הדגשה|ומתפללים ערבית מוקדם ונכנסים לאכל מקדם}}, דצדי לון מיקמי חיותא. {{ירו"מ-ביאור|מפחד החיות}} תני: {{שוליים|א_ו}}הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{ירו"מ-הוסר|שלתורה}} תורה. {{ירו"מ-הדגשה|דתפילות באמצע תקנום}}. {{ירו"מ-ביאור|ששלושת התפילות מוקמו בין שני קריאות שמע: קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה של שחרית, שמונה עשרה של מנחה, שמונה עשרה של ערבית, קריאת שמע של ערבית}} {{ירו"מ-הדגשה|ועיקר קריאת שמע של ערב זה על המיטה. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|א_ז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ספק קרא שמע|ספק בירך על מזונו ספק לא בירך]] צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|שהיא דבר תורה}}, דכתיב ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת". ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל. ודלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: {{שוליים|א_ח}}ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת. ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? נשמענה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. וקודם לכן לאו ספק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי קודם לכן זה בין השמשות שהוא ספק מן הלילה ספק מן היום}}, ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} צריך לקרות! הדא אמרה {{שוליים|א_ט}}ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: סימן לדבר משיצאו הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ד טו]]) "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים". וכתיב ([[נחמיה ד טז]]) "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות וצאת הכוכבים|כמה כוכבים יצאו ויהא לילה]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אבא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר פפא|°]]: {{שוליים|א_י}}כוכב אחד וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י לילה. שנים ספק? והכתיב "עד צאת הכוכבים" {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|והלא}} מיעוט כוכבים שנים. קדמיא {{ירו"מ-ביאור|הראשון}} לא מתחשב. בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, מביא חטאת. במוצאי שבת, ראה כוכב אחד ועשה <span id="דף_ב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: מה פתאום? '''אתא חמי''' - בוא וראה. '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא, ועם כוכביא הוא'''. כלומר, הכוהנים ברגע הראשון שיצאו הכוכבים כבר יכולים לאכול ומתחילים לאכול, כי ממש זה סוף היום, תחילת הלילה. '''ומשעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, שעה ותרתי ליליא הוא'''. תלמד מזה, העניין של לאכול בליל שבת - הולכים להתפלל תפילה ארוכה, שרים, חוזרים עד שמגיעים הבית, מתארגנים. לוקח זמן, לפחות שעה או שתיים, כבר לילה. '''ואת אמר קרובים דבריהן להיות שוין?''' '''אמר רבי יוסי: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, דאורחיהון מסתלקא עד דהוא יממא'''. כלומר, נוכל להעמיד את מה שרבי חייא אמר, מה שהברייתא אמרה שהזמנים שלהם שווים, כי מדובר בכפרים קטנים ומבודדים שהם מסיימים את הכל בגלל הפחד מהחיות, מסיימים את כל העבודה שלהם מוקדם, גם מתפללים ערבית מוקדם - פלג המנחה כבר אפשר להתפלל ערבית - באים מהתפילה מוקדם, חוזרים הבית מוקדם, וממש בצאת הכוכבים הם אוכלים סעודת שבת, ואז בעצם זה מקביל לזמן שמופיע במשנה. '''תני: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כן, יש ברייתא שאומרת שמי שקורא לפני צאת הכוכבים את קריאת שמע לא יצא ידי חובתו. '''אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת?''' הגמרא פה מלמדת אותנו שבארץ ישראל נהגו לקרוא קריאת שמע ולהתפלל לפני צאת הכוכבים, מפאת המנחה כמו רבי יהודה. אבל הגמרא יותר מאוחרת תגיד שאפילו הקפידו על זה, כלומר דאגו בכוונה שאנשים יתפללו לפני הזמן, יקראו קריאת שמע לפני הזמן. מה הסיבה שעשו את זה? הגמרא תגיד לנו שיש מחלוקת - האם קריאת שמע צריך לשמור סמיכה לתפילה. כלומר בעצם הסדר הוא: קריאת שמע של שחרית, תפילת שמונה עשרה של שחרית, תפילת שמונה עשרה של מנחה, קריאת שמע של ערבית ותפילת שמונה עשרה של ערבית, כמו שאנחנו נוהגים היום, או מה שנקרא "תפילות באמצע תיקנום". יש לנו קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה שחרית, שמונה עשרה מנחה, שמונה עשרה ערבית וקריאת שמע של ערבית. וככה בעצם יוצא לי, פוסק לי, שתפילות באמצע תיקנום. אם כן, למה בכל זאת קוראים קריאת שמע בערבית לפני התפילה? אז אומרת הגמרא: '''אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה'''. כלומר, אנחנו רוצים את התפילה להתחיל לפני כן בדברי תורה, כמו שבמנחה אנחנו אומרים "אשרי יושבי" גם כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. אז גם בערב קוראים קריאת שמע, אבל בעצם לא יוצאים ידי חובה כי זה מוקדם. חכמים אפילו תיקנו שיהיה מוקדם כדי שיקרא על המיטה קריאת שמע, ובעצם לשמור עליו מפני המזיקים. ונהגו ממש את כל הברכות והכול להגיד בקריאת שמע שעל המיטה. '''אמר רבי זעירא בשם רב ירמיה: ספק בירך על מזונו ספק לא בירך צריך לברך, דכתיב "ואכלת ושבעת וברכת"'''. כלומר, אם אדם מסופק אם הוא בירך ברכת המזון או לא, צריך לברך, כי זה דאורייתא - יש פסוק "ואכלת ושבעת וברכת". '''ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל'''. כלומר, אם הוא מסופק אם הוא התפלל, לא צריך להתפלל, כי תפילה זה רק דרבנן, '''ודלא כרבי יוחנן'''. כלומר, בניגוד לרבי יוחנן. '''דרבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת'''. כלומר רבי יוחנן סובר: אוקיי, גם אם זה דרבנן, אבל התפילה פועלת. כל תפילה פועלת. אז לכן יש עניין שבן אדם יתפלל כמה שהוא יכול, קל וחומר אם הוא מסופק אם הוא התפלל שיתפלל. '''ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא'''? מה הדין? ואומרת הגמרא '''נשמענה מן הדא''' - '''הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, מי שקורא לפני צאת הכוכבים לא יצא ידי חובתו. עכשיו, הכוונה אפילו ממש רגע לפני צאת הכוכבים, והזמן הזה, הצמוד לצאת הכוכבים, איך זה נקרא? זה נקרא בין השמשות, וזה זמן שהוא ספק. אז אם אתה רואה אדם שקורא בזמן הזה, שהוא בעצם מסופק האם הוא קרא בלילה או לא קרא בלילה, כלומר בעצם מסופק אם הוא יצא ידי חובה או לא - מה הדין? אמרנו לא יצא, חייב לקרוא עוד הפעם. '''הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף א עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''איתא חמי.''' ומתמה הש"ס עלה בא וראה מאי האי דקאמר הא משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא ועם כוכביא הוא כלומר מיד אחר סוף היום ועם צאת הכוכבים שהוא התחלת הלילה ואלו משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פתן. בלילי שבת מאוחר הרבה הוא דכבר שעה ותרתי בליליא הוא והיכי את אמר קרובין דבריהן להיות שוין '''תיפתר.''' הא דקאמר משעה שבני אדם נכנסין לאו בכל בני אדם קאמר אלא דאיכא אינשי דאכלי בהאי שעתא כגון באילין כופרניא דקיקייא. באלו בני כפרים הקטנים שאין להם מלאכה כל כך ויש להן פנאי להכין סעודתן מבעוד יום '''דאורחיהן מסתלקא עד דהוא יממא.''' כלומר שדרכן להסתלק ממלאכתן בעוד היום גדול וזמן התחלת סעודה שלהם מקודם הוא '''דצדי לון מיקמי חיותא.''' לפי שכבר מוכן להם מקודם צרכי מזון הסעודה וממהרין לאכול ובסוף היום יכולין ליכנס לסעודתן בלילי שבת '''קודם לכן.''' קודם צה"כ '''אם כן למה קורין אותה בבהכ"נ.''' בעוד שהוא יום '''מתוך דבר של תורה.''' ולא לצאת ידי חובת ק"ש והלכך כשיגיע זמן ק"ש צריך לחזור לקרותה לצאת ידי חובתו '''צריך לברך.''' לפי שברכת המזון מן התורה כדכתיב ואכלת וגו' וכלומר בהא פשיטא לן דאפי' מספק צריך שיברך '''ספק התפלל.''' וכן בספק התפלל או לא פשיטא לן לאידך גיסא שאל יתפלל מספק מכיון דתפלה מדרבנן היא '''ודלא כר' יוחנן וכו'.''' וטעמיה לפי שאין תפלה מפסדת ולדידיה אם ספק הוא לו צריך שיתפלל שהרי אינו מפסיד בזה '''נשמעינה מן הדא.''' ברייתא דלעיל</div> <div class="yerum-leiden-text">אתא חמי משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן איממה הוא ועם * כוכביא הוא · משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת שעה ותרתי ליליא הוא · ואת אמר קרובים דבריהם להיות שוין · אמ' ר' יוסי תיפתר באילין כופרניא דקיקייא דאורחיהון מסתלקא עד דהוא איממא דצדי לון מן קומי חיותא · תני הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו · אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת · אמ' ר' יוסי אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לעמוד אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר של תורה · ר' זעירא בשם רב ירמיה ספק בירך ספק לא בירך צריך לברך דכת' ואכלת ושבעת וברכת · ספק התפלל ספק לא התפלל אל יתפלל · ודלא כר' יוחנן דאמ' ר' יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו · למה שאין תפילה מפסדת · ספק קרא ספק לא קרא נשמעינה מן הדא הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו · וקודם לכן לאו ספק הוא · והוא אמר צריך לקרות · הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות · סימן לדבר משיצאו הכוכבים ואע'פ שאין ראייה לדבר זכר לדבר ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים · וכת' והיה לנו הלילה משמר והיום מלאכה · כמה כוכבים יצאו ויהא לילה · ר' פינחס בשם ר' אבא בר פפא כוכב אחד ודאי יום · שנים ספק שלשה ודאי לילה · שנים ספק והכת' עד צאת הכוכבים · לא מיעוט כוכבים שנים קדמ' לא מתחשב · בערב שבת ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור · שנים מביא אשם תלוי · שלשה מביא חטאת · במוצאי שבת ראה כוכב אחד ועשה</div> <div class="yerum-side">'''ספק קרא ספק לא קרא.''' אלא הא דקמיבעיא לן אם הספק הוא בק"ש אם קרא או לא מהו שיקרא מספק מי נימא הואיל וק"ש מדאורייתא דינה כברכת המזון או דילמא מכיון שיכול לצאת י"ח בפסוק ראשון לבד אינו צריך לחזור ולקרות כולה מספק '''וקודם לכן לאו ספק הוא.''' כלומר וכי ספק לאו בכלל קודם לכן ג"כ הוא שהרי אם קרא בין השמשות נמי קודם לכן הוא וזהו ספק מיקרי דמספקא לן אם יום הוא ולא יצא או לילה הוא ויצא ואפ"ה את אמר דצריך לחזור ולקרותה בזמנ' דהא לא יצא ידי חובתו קתני וא"כ הדא אמרה דה"ה ספק קרא ספק לא קרא דצריך לקרות '''סימן לדבר וכו'.''' כמו גופה הא דתנינן בתוספתא דלעיל ומסיים שם ואע"פ שאין ראיה לדבר וכו' משום דקרא לאו לענין ק"ש משתעי '''והכתיב עד צאת הכוכבים ולא מיעוט כוכבים שנים.''' בתמיה כלומר והלא מיעוט כוכבים אינו אלא שנים וקרי להו לילה והיכי קאמרת דשנים ספק '''קדמייא לא מתחשב.''' הכוכב הראשון שהוא ודאי יום לא קחשיב ליה ועד צאת הכוכבים דקאמר אשנים האחרונים הוא דקאי</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' יש ברייתא שאומרת '''סימן לדבר משיצאו הכוכבים'''. ממש שאמרנו שקוראים את שמע בשעה שבשכבך בזמן שכיבה, ואמרנו שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם - כל הזמן הזה, יש סימן לדבר משיצאו הכוכבים. '''ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר''', כלומר אין לנו פסוק בתורה או בנביא שמלמד את זה, אבל יש זכר לדבר שהלילה מתחיל בצאת הכוכבים, '''דכתיב "ואנחנו עשים במלאכה"'''. כתוב בנחמיה, כשבנו את החומה והכותים ניסו להפריע להם, אז הם היו צריכים גם לשמור וגם לעבוד. '''וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים'''. כלומר הם עבדו מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. עכשיו פה אין ראיה שבזמן שהם עבדו זה היה יום, כי יכול להיות שהם הקדימו, כלומר רצו להספיק כשיש אור. אז למרות שבעצם עלות השחר זה עדיין לילה, וכבר אחרי השקיעה זה כבר לילה, אבל הם ניצלו את כל הרגעים של האור כדי לעבוד - ככה הייתי אומר. אבל בא פסוק אחר ואומר לנו '''והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה'''. כלומר, בא פסוק שמלמד אותנו שבעצם הזמן שהם עבדו זה נקרא יום. עכשיו למה זה נקרא רק זכר? לכאורה זו ראיה טובה. פשוט מאוד - כיוון שזה לא מדבר על קריאת שמע. הרי התורה אומרת "בשכבך", מי אמר לנו שזמן שכיבה זה באמת צאת הכוכבים? אנחנו לא יודעים. לכן זה רק זכר. שואלת הגמרא '''כמה כוכבים יצאו ויהא לילה'''? אמרנו צאת הכוכבים - כמה? '''אמר רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא: כוכב אחד וד"י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד"י לילה'''. שואלת הגמרא '''שנים ספק?''' מה פתאום? הרי אמרנו מקודם, כתוב בנחמיה "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים", כלומר צאת הכוכבים זה לילה. ואם כתוב "עד צאת הכוכבים" - מיעוט רבים שניים, אז צריך שני כוכבים. למה אתה אומר לי שלושה? עונה הגמרא '''קדמיא לא מתחשב''', כלומר הכוכב הראשון, כיוון שהוא נראה אפילו ביום, אז הוא לא חלק מהכוכבים שבאים לסמן את הלילה. אומרת הגמרא: '''בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור'''. כלומר, לפי הדברים האלה, אם אנחנו רואים שכוכב אחד זה יום, שניים ספק ושלושה זה לילה - אז אם בערב שבת, ביום שישי בלילה, ראה רק כוכב אחד ועשה מלאכה, פטור, כי זה ברור שזה עדיין יום, זה יום שישי בכלל. '''שנים, מביא אשם תלוי''', כי זה ספק. '''שלשה, מביא חטאת''', כי זה ודאי כבר לילה. '''במוצאי שבת''' יהיה הפוך כמובן - רק כוכב אחד ועשה מלאכה, מביא חטאת, כי זה ודאי עדיין יום ועדיין שבת. שניים זה ספק, לכן מביא אשם תלוי. שלושה זה כבר מוצאי שבת, ולכן היתר. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div> מלאכה, מביא חטאת. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, פטור. רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בעי: אין {{ירו"מ-ביאור|אם}} תימר שנים ספק, ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה. ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים. ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת, בשחרית וקצר כחצי גרוגרת, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן, ויצטרף של שחרית עם של מוצאי שבת ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה, ויצטרף של שחרית עם של לילי שבת ויהא חייב על הראשונים. הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא. {{ירו"מ-ביאור|באלו הכוכבים שאין דרכם להראות ביום}} ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, {{ירו"מ-ביאור|אבל באלו שדרכם להראות ביום}} לא משערין בהון. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא. {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שיראו שלושה כוכבי חוץ מכוכב נגה שנראה אף ביום}} רבי יעקב דרומנה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דרומנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה. ולית ליה ספק? {{ירו"מ-הדגשה|והרי לדעת כולם זמן בין השמשות הוא ספק מן היום ספק מן הלילה}}. אית ליה ספק {{ירו"מ-הדגשה|בזמן ש}}בין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}כוכב {{ירו"מ-הדגשה|הראשון}} לכוכב {{ירו"מ-הדגשה|השני}}. תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום. <span id="דף_ב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בדף הקודם סיימנו בזה שאמרנו ששלושה כוכבים זה ודאי לילה, שניים זה ספק וכוכב אחד זה יום. ולכן אם אדם ראה כוכב אחד ועשה מלאכה בערב שבת, אז הוא יהיה פטור כי זה עדיין יום שישי. אם הוא ראה שניים ועשה מלאכה, אז הוא יהיה אשם תלוי כי זה ספק. ואם הוא ראה שלושה ועשה מלאכה, אז זה כבר שבת ואז הוא צריך להביא חטאת. במוצאי שבת אמרנו זה יהיה בדיוק הפוך. כלומר, אם הוא ראה כוכב אחד ועשה מלאכה אז הוא יהיה חייב חטאת, כיוון שזה עדיין שבת. אם הוא ראה שניים הוא אשם תלוי, כי זה ספק האם זה שבת או מוצאי שבת, ושלושה הוא יהיה פטור. '''רבי יוסי ברבי בון בעי, אין תימר שנים ספק''', כלומר אם אתה ממשיך עם הקו הזה שאתה אומר ששתיים זה ספק. אז אם '''ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה''', כלומר יום שישי ראה שני כוכבים, התרו בו, עשה מלאכה. אז אם היה רק את זה אנחנו יודעים, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי. אבל מה שקרה כאן עכשיו הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת''' וגם פה התרו בו ועשה מלאכה. עכשיו '''מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים.''' כי האחרונים היו בשבת. '''ואם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים.''' '''ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת.''' אנחנו יודעים שכדי להתחייב זה צריך להיות עשיית מלאכה כשיעור, והשיעור במלאכת קוצר זה שיקצור גרוגרת. אז מה יקרה אם הוא ראה שני כוכבים בערב שבת? קצר חצי גרוגרת. אם הוא היה עושה רק את זה, כמובן פטור. לאחר מכן '''בשחרית וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו יש לנו בעיה, כי אם נגיד ששני כוכבים זה עדיין יום, אז בעצם הוא היה פטור. אם זה לא היה, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי, כיוון שחצי גרוגרת של יום שישי מצטרפת בעצם עם החצי גרוגרת של שבת. עכשיו מה שקרה בהמשך, הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו '''מה נפשך, אם הראשונים יום הן''', אז אוקיי, אז הראשונים לא יצטרפו לשבת כיוון שזה יום, הוא יהיה פטור עליהם. אבל זה אומר גם שמה שהוא ראה במוצאי שבת, השני כוכבים, זה היה יום, כלומר זה היה בשבת, ואז בעצם המלאכה שהוא עשה במוצאי שבת כשהוא ראה שני כוכבים ועשה חצי מלאכה, זה יצטרף עם החצי מלאכה שהוא עשה בבוקר, '''ויהא חייב על האחרונים'''. '''אם האחרונים לילה''', אז בעצם אומנם נכון שהשני כוכבים במוצאי שבת, מה שעושה מלאכה אז החצי גרוגרת לא יכול להצטרף למה שהוא עשה בבוקר כי זה כבר מוצאי שבת. אבל אם זה ככה, אז גם מה שעשה ביום שישי זה כבר היה בשבת, אז החצי מלאכה שעושה בערב שבת תצטרף עם החצי מלאכה שעשה בשבת '''ויהא חייב על הראשונים'''. '''הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא.''' כלומר, כל מה שאמרנו, שני כוכבים או שלושה כוכבים, מדובר דווקא בכוכבים שאין דרכם להיראות ביום. כלומר, זה לא דווקא כוכבים שנראים ביום, אלא גם מציאות. כלומר, אם אני לדוגמה, אובך או משהו כזה, פתאום נראים לי כוכבים באמצע היום, זה לא הופך את זה ללילה. '''ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, לא משערין בהון.''' כלומר כוכבים שדרכם להיראות ביום, אז הם לא חלק מהמשחק. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא.''' כן, ממש אמרנו צריכים להיראות שלושה כוכבים, חוץ מכוכב נוגה. כן, כוכב נוגה זה כוכב שגם ביום הוא נראה בדרך כלל, אז הכוכב הזה הוא לא מהמשחק בכלל. כן, שלושה כוכבים צריכים להיות כוכבים שנראים בדרך כלל בלילה. '''רבי יעקב דרומנה בשם רבי יהודא בן פזי: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה.''' כלומר הוא לא מביא את המשחק הזה של אחד, שתיים, שלושה, אלא רק כוכב אחד - יום, שניים - לילה. שואלת הגמרא '''ולית ליה ספק?''' הרי אנחנו יודעים שיש מושג כזה שנקרא בין השמשות, שזה ספק יום ספק לילה. איך יכול להיות פתאום שהוא בא ואומר שיש או יום או לילה? אומרת הגמרא באמת יש לו, '''אית ליה ספק''', מתי? '''בין כוכב לכוכב'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אין תימר שנים ספק.''' א"כ ממתה איכא למיבעי בראה ב' כוכבים בע"ש והתרו בו מספק אל תעשה מלאכה שמא לילה הוא ועשה מלאכה ושוב ראה ב' כוכבים במ"ש והתרו בו מספק שמא יום הוא ועשה מלאכה מהו אם כהתראת ספק הואי או לא '''מה נפשך.''' כלומר דהש"ס פשיט ליה דלאו כהתראת ספק מחשבינן לה דאם הראשונים יום הן וכו' וממ"נ חייב הוא או על המלאכה שעשה בע"ש או על שעשה במ"ש וכגון שעשה מלאכה כל בין השמשות בשתיהן '''ראה שני כוכבים בע"ש.''' זו בעיא אחריתא ובדרך את"ל מתפרשא דאת"ל בהאי קדמיתא מתחייב ממ"נ מכיון דבכל חדא וחדא שיעור מלאכה הוא דעביד ואם זה יום וכו' מיהו לענין צירוף קמבעיא לן אם בבין השמשו' של ע"ש קצר כחצי גרוגרת וחזר וקצר באותו העלם בשחרית בשבת כחצי גרוגרת וחזר וקצר כחצי גרוגרת באותו העלם במ"ש מהו מי אמרינן מכיון דבכל בין השמשות לא עשה אלא כחצי שיעור לא מצרפינן חצי גרוגרת של שחרית בהדי כל חדא מינייהו דזיל הכא ליכא שיעורא וזיל הכא ליכא שיעורא דכי מצרפת לה בהדי חצי גרוגרת של ע"ש אמרינן שמא יום הוא ואי מצרפת לה בהדי של מ"ש אמרינן שמא לילה הוא או דילמא דהואיל ומ"מ איכא שיעור חיובא הכא בצירוף דממ"נ או בהאי מצטרף או בהאי מצטרף מיחייב הוא</div> <div class="yerum-leiden-text">מלאכה מביא חטאת · שנים מביא אשם תלוי · שלשה פטור · ר' יוסי ביר' בון בעי אין תימר שנים ספק ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה · ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה מה נפשך אם הראשונים יום הן אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים · אם האחרונים לילה אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים · ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת · בשחרית וקצר כחצי גרוגרת · ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת · מה נפשך אם הראשונים יום הן אף האחרונים יום הן ויצטרף שלשחרית עם שלמוצאי ויהא חייב על האחרונים · אם האחרונים לילה אף הראשונים לילה ויצטרף שלשחרית עם שללילי שבת ויהא חייב על הראשונים · הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמייא ביממא · ברם באילין דאורחהון מתחמייא ביממא לא משערין בהון · אמ' ר' יוסי ביר' בון ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא · ר' יעקב דרומנה בשם ר' יודה בן פזי כוכב אחד ודאי יום · שנים לילה · ולית ליה ספק · אית ליה ספק בין כוכב לכוכב · תני כל זמן שפני מזרח מאדימות זהו יום</div> <div class="yerum-side">'''מה נפשך וכו'.''' כלומר דהדר פשיט ליה דאוף הכא מיחייב ממ"נ דאם זה יום וכו' וא"כ לעולם איכא צירופא לחיובא וכגון דעשה בשתיהן בתחילת בין השמשות או בסופו דהכא לא שייך לומר שעשה כל בין השמשות '''הדא דתימר.''' והא דמשערינן בהכוכבים כדאמר לעיל דוקא באילין כוכבים שאין דרכן להתראות ביום אבל באלו שדרכן להיות נראין ביום לא משערין בהון כלל '''ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין וכו'.''' כלומר דר' יוסי בר בון בא להוסיף ולפרש דלא תימא דג' כוכבים דמחשבינן לילה בהדי כוכב הראשון הוא דהא ליתא שהרי כוכב א' ודאי יום הוא ואנן לא משערינן באלו הכוכבים שדרכן להיות נראין ביום והלכך קאמר דבלבד שיהו נראין ג' כוכבי' חוץ מן הדא כוכבתא קדמייתא שאינו מן החשבון של הג' כוכבים דמחשבינן להו לילה '''ולית ליה ספק.''' בתמיה והא אנן תנן ספק חשיכה ספק אינו חשיכה אלמא דלכ"ע איכא בין השמשות שהוא ספק ומ"ט לא קחשיב ליה '''ומשני אית ליה ספק.''' ובהא הוא דפליג אתנא דבריית' דלעיל דקחשיב שנים לספק ואלו לדידיה לא מיחשב ספק אלא בין כוכב ראשון לבין כוכב שני '''כל זמן שפני מזרח מאדימות.''' כשהחמה שוקעת במערב זהרורי חמה מאדימין את המזרח</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div> {{שוליים|א_יא}}הכסיפו זהו בין השמשות. השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות תלוי בלבנה|הלבנה בתקופתה]] {{ירו"מ-ביאור|שזה באמצע החדש. שהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ושוקעת במערב}} התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות. אמר <span id="דף_ג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום.''' יש לנו ברייתא שאומרת שכל זמן שפני מזרח מאדימים, כלומר צד מערב - הפנים שמאדימות את המזרח. כלומר אדם שעומד במזרח הוא יראה אדום, אז זה כמובן מהצד מערב. אז כשצד המערב כולו אדום זה עדיין יום. '''הכסיפו זהו בין השמשות.''' '''השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה.''' כלומר מתחיל להיות שחור לגמרי עד שנעשה העליון שווה לתחתון, זה כבר לילה. זו ברייתא שמגדירה לנו מה זה בין השמשות, ומה זה היום ומה זה הלילה. '''רבי אומר: הלבנה בתקופתה''' - כלומר אנחנו יודעים שבראש חודש הירח הוא מאוד קטן. הוא מתחיל פחות או יותר במערב וכל יום הוא בעצם מתחיל טיפה יותר מזרחה. ובאמצע החודש הלבנה מלאה והיא מתחילה במזרח ובעצם שוקעת במערב ממש כל הלילה. אז '''הלבנה בתקופתה''', כלומר באמצע החודש כשהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ומסיימת במערב, אז '''התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות'''. כלומר כאילו שתי שמשות, הירח והשמש ביחד - אז זה נקרא בין השמשות. רבי חייא אמר: סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. הוא אומר לו: אין דבר כזה. הרי בין השמשות זה אחרי שהחמה כבר שקעה כולה, היא כבר לא נראית - האור עדיין קיים, אבל היא עצמה לא נראית, ורק אז מתחילה הלבנה לעלות. "ותני ליה שמואל כרבי חייא" - כלומר גם שמואל סובר כרבי חייא, שאין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. כלומר, האור שאנחנו מדי פעם כן רואים - כשיש זיהום אוויר או משהו כזה - אבל בדרך כלל כשהשמש קיימת בשמיים אז האור שלה כל כך חזק שבעצם את הלבנה לא רואים. אז הוא אומר בעצם שהחמה סיימה את השקיעה שלה, ורק אז מתחילה הלבנה לזרוח. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ב עמוד ב''' {{שוליים|א_יא}} '''הגדרת זמן בין השמשות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רסא סעיף ב , סמ"ג עשין לב <קטע סוף=ב ב/> ==דף ג עמוד א== <קטע התחלה=ג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנינא בר חמא שבין השמשות הוא משעה שסוף גלגל חמה שוקע ותחילת גלגל לבנה עולה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''הכסיפו.''' השחירו אבל לא לגמרי שעדיין גובהה של כיפת הרקיע לא הושחרה זהו בין השמשות '''השחירו.''' שניהם שנעשה העליון של הכיפה שוה לתחתון של הכיפה הסמוכה להארץ זהו לילה '''הלבנה בתקופתה.''' כשהלבנה באמצע החדש וזהו תקופתה שאז דרכה לעלות בתחילת הלילה '''התחיל גלגל חמה לשקע.''' מתחילת השקיעה כבר נקרא בין השמשות ואז הוא גם כן התחלת גלגל לבנה לעלות '''ר' חנינא.''' פליג וס"ל שסוף השקיעה של החמה הוא בין השמשות וזהו התחלת גלגל לבנה לעלות ולהזריח '''ותני שמואל כן.''' כר' חנינה שאין הלבנה זורחת ממש אלא בשעה שהחמה שוקעת לגמרי וכן לא שוקעת בשחרית בשעה שכבר החמה זורחת אלא מקודם לזה</div> <div class="yerum-leiden-text">הכסיפו זהו בין השמשות · השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה · ר' או' הלבנה בתקופתה התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות זהו בין השמשות</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div> רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא:}} סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. ותני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]{{ירו"מ-הוסר|כן}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר חייא בר יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חיא בר יהודה|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: התחיל גלגל חמה לשקוע, אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל. הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא. {{ירו"מ-ביאור|דרך קיצור}} ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, {{ירו"מ-ביאור|דרך ראשית}} לא בדה. {{ירו"מ-ביאור|לא בזה מדובר}} איזהו בין השמשות? אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף. {{ירו"מ-הדגשה|הזמן שלוקח עד ש}}נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: איזהו בין השמשות? משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל, {{ירו"מ-ביאור|כתשע דקות}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} הוו יתבין. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} לרבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}סוף חצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|זהו}} כהרף עין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא?}} אמר ליה: אוף אנא סבר כן. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לא אמר כן, אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] כד תנינן תמן {{ירו"מ-ביאור|הלכות זבים}}. {{שוליים|א_יב}}ראה אחת ביום ואחת בין השמשות. אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. <span id="דף_ג_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> טוב, התחלנו בדף הקודם לדבר על מה זה העניין של בין השמשות, יום, לילה. והבאנו בתחילה דעה של רבי, רבי אומר הלבנה בתקופתה. אמרנו שהכוונה באמצע החודש, כשהלבנה היא מלאה, היא מתחילה במזרח, שוקעת במערב, ושם יש ממש מסלול שלם. ורבי אמר שהתחיל גלגל החמה לשקוע. כלומר, איך שהחמה מתחילה לשקוע, נוגעת כביכול בים וכבר הלבנה מתחילה לזרוח. והבאנו דעה שאומרת, מרבי חנינא, שאומר שלא ככה, אלא '''סוף גלגל חמה לשקוע'''. כלומר, אחרי שהשמש לגמרי התכסתה, רק אחרי זה הלבנה מתחילה. ואמרנו מוצאן לשמואל כרבי חנינא. שמואל אומר כמו רבי חנינא. הוא אומר: '''אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת.''' כי בעצם האור של החמה הוא בעצם מונע מלראות את הלבנה. אמר רבי שמואל בר חייא בר יהודה בשם רבי חנינא: '''התחיל גלגל חמה לשקוע'''. הוא אומר, אם אתה רואה שהשמש כבר נוגעת בים, היא התחילה את השקיעה. יש בדרך כלל משהו כמו ארבע, בערך ארבע וחצי דקות. '''אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל.''' כלומר, הזמן שלוקח לרדת מהכרמל עד הים זה בעצם הזמן שאתה יודע בוודאות שעדיין יום היה. מרגע שהשמש נוגעת בים, אתה מספיק לרדת מהכרמל ולטבול, ואתה בטוח שטבלת בים. '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא''' - כלומר, דווקא מי שהולך בדרך הקיצור, בדרך מהפסגה למטה. '''ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, לא בדה''' - כלומר, מי שהולך בדרך הראשית אז לא בדק, כיוון שהדרך היא מפותלת ולכן היא הרבה יותר ארוכה. עכשיו, '''איזהו בין השמשות?''' אמר רבי תנחומא: '''לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף.''' כלומר, אם ניקח טיפת דם, נשים אותה על סיף, '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות'''. לקחו דווקא דם, כי דם הוא טיפה יותר סמיך, יותר צמיגי, ולכן לוקח טיפה יותר זמן מאשר אם זה היה מים, לדוגמה. אז דעה אחרת על בין השמשות. '''משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל''', כמו בסדר גודל של תשע דקות. אנחנו יודעים שמיל הולך זה שמונה עשרה דקות, אז חצי מיל זה תשע דקות, הכוונה בערך חצי קילומטר. '''דברי רבי נחמיה'''. '''רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים.''' כלומר, זה זמן מאוד מאוד קצר. חכם אפילו לא יכול להגדיר אותו. רבי יוסי ורב אחא הוו יתבין. אמר רבי יוסי לרבי אחא: '''לא מסתברא סוף חצי מיל דרבי נחמיה, כהרף עין דרבי יוסי'''? כלומר, נראה לו הגיוני שבעצם מה שאמר רבי יוסי כהרף עין זה בסוף החצי מיל של רבי נחמיה? כי הרי רבי נחמיה דיבר על מהירות של דקות, אז רק ברגע האחרון, המעבר הסופי, זה בעצם הזמן של רבי יוסי. אמר לו: '''אוף אנא סבר כן'''. רבי חזקיה לא אמר כן, אלא הוא סובר שכל הרף עין והרף עין שבחצי מיל של רבי נחמיה, ספק הוא לרבי יוסי. כלומר, רבי יוסי בעצם אמר שזה כהרף עין, אבל איפה בדיוק ההרף עין - אנחנו לא יודעים בדיוק. זה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אמר רבי מנא: '''קשייתה קומי דרבי חזקיה''' - כלומר, קשה לי לפני רבי חזקיה, '''כד תנינן תמן''', כמו שלמדנו במסכת זבים, ושם למדנו, יש משנה שאומרת: '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות, אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה וספק לקרבן.''' אז פה נסביר קצת לגבי עניין של זבים. אנחנו יודעים שהזב הוא מטמא בלובן, זה לא זבה - זבה מטמאה באודם, כלומר שתראה אישה, אבל זב הוא רואה לובן, שזה לא קרי. הגמרא אומרת שזה בעצם דומה מאוד למי חיטה. כלומר, זה פחות סמיך מאשר קרי, קצת מזכיר ביצה מוזרה. עכשיו, זה מחלה, זה סוג של מחלה, וכשיוצא, יוצא בלי קישוי, כלומר לא יוצא ברצון - זה בעצם הזיבה. עכשיו, הדין בזב, שאם הוא רואה ראייה אחת רק, אז זה כמו בעל קרי - טובל ומצאת הכוכבים הוא טהור. עכשיו, אם הוא רואה שני ראיות, כלומר אפילו אם היו ביום אחד, כלומר גם אם שני הראיות הוא ראה אותן ביום אחד, או ראייה אחת ארוכה כמו שניים. כלומר אם הוא רואה נניח חמש-שש דקות ברצף, זמן שהוא יכול באמצע להתרחץ ולטבול ולהסתפג, אז זה מחלק את זה לשתי ראיות. זה כאילו ראייה אחת ארוכה היא כמו שניים. או אם הוא ראה ראייה אחת ברגע מסוים שבו היו שני ימים, כמו שאמרנו בין השמשות, רגע אחד חצי היה ביום אחד, חצי ביום שני. כלומר ראייה אחת גם מתחלקת לשתי ראיות אם היא במעבר בין שני ימים. או אם הוא רואה שני ימים בשני ימים רצופים - יום ראשון הוא ראה ראייה אחת, יום שני ראייה שנייה, אז זה שני ראיות. אז בכל המקרים האלו הוא נקרא זב קטן. זב קטן צריך לספור שבעה נקיים, ביום השביעי הוא טובל. הוא צריך לטבול במעיין, ואז בערב במצאת הכוכבים הוא נטהר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אדם עומד בראש הר הכרמל.''' שהוא על שפת הים ושם החמה נראית ביותר סמוך לשקיעתה. חזקה ביום טבל. מפני שיש שהות מתחילת שקיעה בכדי שירד ויטבול ויעלה ועדיין יום הוא ועלה לו הערב שמש דר' חנינא לטעמיה דאמר מסוף השקיעה זהו בין השמשות אבל מקודם לכן יממא הוי '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא.''' לא אמרן אלא אם ירד והלך לו בדרך הקצרה שיש שם '''ברם.''' אבל אם הולך הוא בחיסרטא זהו דרך הרבים הכבושה לכל '''לא בדא.''' לא בזה אמרו חזקה ביום טבל לפי ששוהא הרבה בסיבוב הליכה דרך האיסרטא '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן.''' כלומר אם הטיפה נתונה היא על חודה של סייף ודאי שאינה עומדת שם אלא נחלקת לכאן ולכאן וכשיעור הזה הוא בין השמשות ולהכי קאמר טיפה של דם שהדם יותר עב מן המים וטיפה של מים אינה עומדת כלל על החוד כזה ואין כאן שיעור וכהרף עין לא ס"ל לר' תנחומא ודעת ר' יוסי בברייתא דלקמן היא '''משתשקע החמה.''' מסוף השקיעה '''כהרף עין.''' כשיעור קריצת העין ברפיון '''קשייתה קומי דר' חזקיה כדתנינן תמן וכו'.''' בעוד ששנינו במס' זבים המתני' דלקמיה הקשיתי לדבריו במה דמפרש אליבא דר' יוסי ולא מסיק הקושיא עד לבתר הכי קשתה על דעתך וכו' כדלקמן</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' ר' חנינא סוף גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות · ותני שמואל כן אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת · ר' שמואל בר חייא בר יהודה בשם ר' חנינא התחיל גלגל חמה לשקע אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו חזקה ביום טבל · הדא דתימ' בההוא דאזיל ליה בקפונדרא · ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא לא בדה · אי זהו בין השמשות · אמ' ר' תנחומא לטיפה שלדם שהיא נתונה על גבי חדה שלסייף נחלקה הטיפה לכאן ולכאן זהו בין השמשות · אי זהו בין השמשות משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל דברי ר' נחמיה · ר' יוסי או' בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמ' · ר' יוסי ור' אחא הוו יתבין אמ' ר' יוסי לר' אחא לא מסתברא סוף חצי מיל דר' נחמיה כהרף עין דר' יוסי · אמ' ליה אוף אנא סבר כן · ר' חזקיה לא אמ' כן אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא · אמ' ר' מנא קשייתה קומי דר' חזקיה כיי דתנינן תמן ראה אחת ביום ואחת בין השמשות · אחת בין השמשות ואחת למחר · אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר ודאי לטומאה ולקרבן</div> <div class="yerum-side">'''לא מסתברא סוף חצי מיל דר' נחמיה כהרף עין דר' יוסי.''' כלומר ודאי לא מסתברא לפרש בענין אחר אלא לומר דשלים בין השמשות דר' נחמיה והדר מתחיל בין השמשות דר' יוסי דהא מדקאמר אי אפשר לעמוד עליו משמע שבהרף העין שהלילה נכנס היום יוצא וכל מקמי הכי יממא הוי וא"כ כל בין השמשות דר' נחמיה כשר הוא לטבילה אליבא דר' יוסי דאכתי איכא הערב שמש '''אלא כל הרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא.''' אליבא דר' יוסי ובהא פליגי דר' נחמיה דקאמר כדי שיהלך אדם חצי מיל הוא בין השמשות וא"כ כל שיעורא דידיה איכא לספוקי או כולו יום או כולו לילה או חציו יום וחציו לילה ואלו לר' יוסי כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל יש להסתפק וא"כ הרף עין הראשון שהוא אחר שתשקע החמה זהו ג"כ נקרא בין השמשות והא דקאמר כל הרף עין וכו' לאו דוקא אלא דהכוונה שאף הרף עין הראשון ג"כ בכלל וא"א לעמוד עליו</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ראה אחת.''' חסר כאן בהעתקה וה"ג כמו שהיא שנויה בסוף פ"ק דזבים ראה אחת היום ואחת בין השמשות אחת בין השמשות ואחת למחר אם ידוע שמקצת וכו' דין הזב הוא שמיטמא בראייות ובימים אם ראה שלש ראייות ביום אחד או שלשה ראייות בשני ימים או בג' ימים ובלבד שיהו רצופין שלא יפסיק ביום טהור בין הראייות בכל אלו טמא וחייב בקרבן ואם ראה שתי ראייות פטור מן הקרבן אבל טמא טומאת זיבה וזה שראה ראייה אחת היום וא' בין השמשות או א' בין השמשות וא' למחר אם ידוע שמקצת הראייה מהיום שראה קצת הראייה בסוף היום וקצתה בתחילת הלילה של מחר אע"פ שלא היה ביניהם כדי טבילה וסיפוג שהיא השיעור לחלק ראייה אחת לשתי ראייות אפי' הכי נחשבים כשתי ראייות מפני שהימים חולקין והלכך ודאי לטומאה ולקרבן דיש כאן שלש ראייות דאותה של בין השמשות נחלקת לשתים כיון שיש בה משני ימים </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עכשיו, אם הוא ראה שלוש ראיות ביום אחד, כן, כמו שאמרנו, בזב ראיות מתחלקות. כלומר אם הוא ראה שלוש ראיות, נחשב שלוש ראיות. אם הוא ראה ראייה אחת ארוכה כמו שלוש, כלומר שבתוך הזמן הזה יכול פעמיים לטבול ולהסתפג, נחשב כמו שלוש ראיות. וכמובן אם הוא יראה בשלושה ימים ברצף, יום אחרי יום, אז בכל המקרים האלה הוא נקרא זב גדול. מה הוא צריך? לספור שבעה נקיים והוא טובל, בערב הוא טהור, אבל הוא נקרא מחוסר כיפורים. הוא חייב להביא למחרת קורבן. כמו שאמרנו, הקורבן הזה זה רק מונע ממנו להיכנס למקדש או לאכול קודשים, אבל לאכול תרומה, כבר בערב, אם היה כהן, הוא יכול לאכול. וכל מה שאמרנו עכשיו זה לגבי זב, כלומר לגבי זכר. נקבה, אז אצלה הזיבה זה דווקא דם. אה, יותר מאוחר נראה את זה, אבל אצלה זה רק ימים. זאת אומרת, אין ראיות, לא מתחלקות. כלומר, אין דבר כזה, אפילו אם היא תראה עשר פעמים באותו יום, זה רק נחשב ראייה אחת, זה רק יום אחד. היא צריכה לראות בשלושה ימים ברצף ואז היא נקראת זבה גדולה. זה כבר נגיע יותר מאוחר, אנחנו נראה את ההסבר היותר מפורט. אז בכל אופן, המשנה אומרת שאם '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות''', ואז אמרנו שבעצם הבין השמשות נחשב כמו שני ראיות, כי חצי יום אחד וחצי יום שני, והיה לו עוד ראייה אחת קודם, או שהוא ראה קודם כל בין השמשות, אז זה שני ראיות ועוד אחת למחרת. כלומר, אם הוא יודע בוודאות שבאמת זה היה בין השמשות, חצי יום זה חצי יום למחרת, אז זה כאילו נחשב שלוש ראיות, הוא ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק, כלומר אם הוא לא יודע אם באמת אולי הכל היה מהיום או הכל היה מהלילה, אז זה נחשב רק ראייה אחת. יש לו רק שני ראיות, אז הוא ודאי לטומאה, אבל הוא ספק לקרבן, כמו שהסברנו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ג עמוד א''' {{שוליים|א_יב}} '''זב שראה שתי ראיות בספק חלוקת זמן (מקצתה היום ומקצתה למחר) - ודאי לטומאה וספק לקרבן, ואינו מביא קרבן מספק.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מחוסרי כפרה, פרק ב, הלכה יג <קטע סוף=ג א/> ==דף ד עמוד א== <קטע התחלה=ד א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם בהלכות מחוסרי כפרה פ"ב הי"ג כלשון הירושלמי, שהטומאה ודאית מחמת החומרא בטומאה, אך הקרבן ספק שכן אין מביאים קרבן מספק. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div> ואם ספק {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{ירו"מ-הוסר|שמקצת}} מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, {{ירו"מ-הדגשה|או כולה מן היום או כולה מן הלילה}}. ודאי לטומאה וספק לקרבן. {{ירו"מ-ביאור|הזב נטמא בלובן וכך דינו. אם ראה ראיה אחת, הרי הוא כבעל קרי וטובל וטהור בצאת הכוכבים. אם ראה שתי ראיות אפילו ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשנים, שיכול היה בין תחילת הראיה לסופה לטבול ולהסתפג. או שראה ראיה אחת שהתחלקה לשני ימים. או שני ראיות בשני ימים רצופים הרי הוא זב קטן וצריך לספור שבעה נקיים, וביום השביעי טובל במעיין ובערב הוא נטהר. ואם ראה שלוש ראיות ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשלוש, או אחת ארוכה כשנים ואחת קצרה, או אחת קצרה שהתחלקה לשני ימים ואחת יום קדם או יום אחרי, או שלוש ראיות בשלושה ימים רצופים — הרי הוא זב גדול, וסופר שבעה נקים וטובל, ובערב הוא טהור, ולמחרת מביא קרבן. שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת. להתיר לו כניסה למקדש ואכילת קדשים.}} ורבי חייא בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב חיא בר יוסף|°]] בעא {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} קומי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מאן תנא ראיה נחלקת לשנים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא, ד}}אמר: {{ירו"מ-הדגשה|בין השמשות כהרף עין}}.{{ירו"מ-הוסר|לה}} : {{ירו"מ-הדגשה|ו}}קשתה על דעתך דאת אמר: {{ירו"מ-ביאור|לשיטתך שאתה אומר}} כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אם כן איך יתכן שיתחייב קרבן על ספק? ואם בשראה ראיה כל בין השמשות של רבי נחמיה, אז לא רק לרבי יוסי בן חלפתא חייב קרבן, אלא לדעת כולם. שהרי ראה ראיה ארוכה כשלוש ראייות, שנמצא מתחילתה ועד סופה כשתי טבילות ושני סיפוגין, והרי זו נחשבת כשלוש ראייות, ומביא קרבן לדעת הכל. ו}}למה {{ירו"מ-הדגשה|רבי יוחנן אמר שהבריתא רק כרבי יוסי}}? אמר ליה, {{ירו"מ-הוסר|קשתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|קשתיך}} {{ירו"מ-הדגשה|לא קשיא. כי באמת בין השמשות לדעת רבי יוסי בן חלפתא הוא רגע אחד, בתוך בין השמשות של רבי נחמיה, אלא שאנו לא יודעים איזה הוא}}. לכשיבא אליהו ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}זהו בין השמשות, {{ירו"מ-הדגשה|אז יהיה חייב קרבן. אי כשיבא אליהו}}, מאן פליג? {{ירו"מ-ביאור|מי יחלוק על אליהו הנביא}} {{ירו"מ-הדגשה|תני: שלושה כוכבים לילה}}. רבי חנינא חברהון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה חבריהון דרבנן|°]] בעי: כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע {{ירו"מ-הדגשה|עובי}} הרקיע, לילה הוא. {{ירו"מ-הוסר|ומר}}{{ירו"מ-הדגשה|תאמר}} אף בשחרית כן. {{ירו"מ-הדגשה|שרק בזריחת החמה יהיה יום. ולמה קימא לן שהיום מתחיל בעלות השחר}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}: כתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב ([[ויקרא כב ז|ויקרא אמור כב ז]]) "ובא השמש וטהר" מקיש יציאתו לביאתו. מה ביאתו משיתכסה מן הבריות. אף יציאתו לכשיתודע לבריות. {{ירו"מ-הדגשה|והא קיימא לן דמעלות השחר יום הוא}}? <span id="דף_ד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ואז בא רבי חייא בר יוסף קומי רבי יוחנן. רבי חייא שאל את רבי יוחנן: '''מאן תנא ראיה נחלקת לשנים?''' כלומר, מי הוא אותו תנא שאמר שאם הוא ראה בין השמשות ראייה אחת שהתחלקה לשני ימים, זה כמו שניים. ואמר ליה: רבי יוסי, דאמר בין השמשות כהרף עין. עכשיו הוא אומר לו, תשמע, קשה על דעתך. אתה הרי אומר '''כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דרבי נחמיה, ספק הוא'''. כלומר, בעצם אין לי זמן מוגדר, אני לא בדיוק יודע מתי הזמן. אמנם באמת נכון, זה רק רגע, אבל אין לי מושג איפה הוא, אז יש את כל תשע הדקות. אז אם ככה, איך ייתכן שיתחייב קרבן על ספק? מה תגיד לי שהוא בעצם ראה את כל בין השמשות, כלומר כל תשע דקות? אם זה ככה, אז לדעת כולם יהיה חייב קרבן. כמו שאמרנו, שהרי אם הוא ראה זמן שיכול לטבול ולהסתפג פעמיים, זה נחשב שלוש ראיות לדעת כולם, ואז בעצם הוא יהיה חייב קרבן לפי כולם. אז למה רבי יוחנן אמר שזה רק לפי רבי יוסי? אמר ליה, קושייתך לא קשה, מפני שבאמת בין השמשות זה כהרף עין, וזה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אנחנו לא יודעים, נכון, אבל מה שאמרנו זה '''לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות''', אז באמת אם באותו רגע הוא ראה, הוא יהיה חייב קרבן. '''מאן פליג''' - מי יחלוק על זה? הוא גם יפסוק לנו אם הלכה כרבי נחמיה או הלכה כרבי יוסי, יגיד לנו אם זה יום או לילה. את כל הבעיות אליהו הנביא כבר יפתור לנו. עכשיו, רבי חנינא חברהון דרבנן בעי: '''כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע הרקיע, לילה הוא'''. אז תאמר בשחרית, כן, שרק בזריחת החמה יהיה יום? כלומר אומר ככה, אנחנו יודעים, הצופים שלפני כן, בעבר, המחשבה הייתה שהשמש היא כל היום הולכת מתחת הרקיע, ואז בשקיעה היא בעצם חודרת. יש איזה עובי לרקיע. תשימו נניח, נחשוב שכדור הארץ בעצם זה שטוח, יש איזה קשת, זה הרקיע בצורת חצי כדור, יש לו עובי, ואז בעצם כל היום השמש היא מתחת הרקיע, אנחנו רואים אותה זורחת במזרח ושוקעת במערב. בשקיעה מה שקורה, היא בעצם נכנסת לעובי הרקיע, לאיזה חלון, יש איזה חלון, ועוברת בתוך עובי הרקיע. אז לכן אותה לא רואים, אבל את האור שלה עדיין רואים, ולאחר מכן, אחרי שהיא סיימה לעבור את עובי הרקיע, היא חוזרת כל הלילה מעל הרקיע. ואז בבוקר שוב פעם באורות השחר היא נכנסת לחלון וכל עד הזריחה היא בעצם בתוך החלון, לא רואים אותה, רואים את האור שלה, ולאחר מכן בזריחה היא פתאום מופיעה. זה בעצם הייתה המחשבה, התפיסה המדעית של אותה תקופה, ועל פיה מנסים להבין את ההלכה. אנחנו אמרנו הרי שבשקיעה, כלומר בצאת הכוכבים זה כבר לילה. צאת הכוכבים, עדיין יש אור, לא חושך עדיין. צאת הכוכבים זה בערך שלושה עשר דקות אחרי השקיעה, עדיין יש אור. אז הוא אומר, האם, כמו שאני אומר לגבי הלילה, שברגע שהשמש מסתתרת כבר לא רואים אותה, אז כבר מבחינתי זה לילה, למרות שבעצם היא עדיין בחלון, היא עוד בעובי הרקיע, עדיין האור שלה נראה. האם אותו דבר צריך להגיד גם לכאורה ביום? כלומר, גם בזמן, כל זמן שהיא נמצאת בתוך עובי הרקיע זה עדיין לילה, למרות שאני רואה את האור שלה. כלומר, מעלות השחר עד הנץ החמה זה עדיין לילה, ככה צריך להיות. אז קשה - למה אנחנו מקובלים ככה לפני כן? אמרנו מקודם שמעלות השחר זה כבר יום, וככה בעצם היה מקובל. איך זה מסתדר? אמר רבי אבא, אומר, יש לנו בעצם גזירת הכתוב. '''כתיב: "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב: "ובא השמש וטהר"''', כלומר המילה "בא" מופיעה לנו בפסוק אחר, שם מדובר על השקיעה. אבל בעצם כאילו שבאותו מקום כתוב השמש יצאה והשמש באה. אז לכאורה עוד הפעם '''מקיש יציאתו לביאתו'''. כלומר, כמו בשקיעה, אנחנו יודעים שבה השמש נעלמת, אף על פי שהיא בעובי הרקיע, זה כבר לילה, אז גם בבוקר צריך להיות אותו דבר, שכל עוד שהשמש בעובי הרקיע זה עדיין ישאר לילה. שוב פעם אותה שאלה - הרי קיימא לן, כמו שאמרנו מקודם בפסוקים, שכבר מעלות השחר נחשב יום, וקשה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ואם ספק.''' דשמא כולה מן היום או כולה מן הלילה '''ודאי לטומאה.''' דמה נפשך איכא שתים '''וספק לקרבן.''' דמספקא לן שמא שתים שמא שלש דאי כולה מן היום או כולה מן הלילה שתים ואי מקצתה ביום ומקצתה בלילה שלש '''ר' חייה בר יוסף וכו'.''' כל זה הוא מדברי ר' מנא שהקשה לר' חזקיה כששנו זה הדין כדמסיק לקמן. וכלומר ובעא ר' חייא בר יוסף לפני ר' יוחנן מאן. תנא ראייה נחלקת לשנים כלומר שראיית בין השמשות תחשב כשתי ראיות '''קשתה על דעתך.''' השתא מסיק ר' מנא הקושיא לר' חזקיה '''מאן פליג.''' על ענין כוכבים דלעיל וקאמר ר' חנינא חברהון דרבנן הוא פליג דבעי על הא דאמר לעיל שלשה לילה דכמה דאת אמר וכו'</div> <div class="yerum-leiden-text">ואם ספק שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר ודאי לטומאה וספק לקרבן · ר' חייא בר יוסף בעא קומי ר' יוחנן מאן תנא ראייה נחלקת לשנים ר' יוסי · אמ' לה קשתה על דעתך דאת אמר כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא · למה אמ' ליה קשתיה לכשיבוא אליהו ויאמר זהו בין השמשות · מאן פליג ר' חנינא חברהון דרבנן בעי כמה דאת אמר בערבית נראו שלשה כוכבים אע'פ' שהחמה נתונה באמצע הרקיע לילה הוא · ומר אף בשחרית כן · אמ' ר' אבא כת' השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה · וכת' ובא השמש וטהר · מקיש יציאתו לביאתו · מה ביאתו משיתכסה מן הבריות · אף יציאתו לכשיתודע לבריות</div> <div class="yerum-side">'''ר' יוסי אמר לה.''' והשיב ר' יוחנן ר' יוסי היא דכך שנינו בתוספתא פרק קמא דזבים ראה אחת מרובה כשתים יש מתחילתה ועד סופה כדי טבילה וסיפוג יש בידו שתי ראיות ואם לאו אין בידו אלא אחת ר' יוסי אומר אין בידו אלא אחת ומודה רי יוסי שאם ראה אחת בין השמשות אע"פ שאין בה כדי טבילה וסיפוג יש בה שתי ראיות מפני ששני ימים חולקין אותה '''אע"פ שהחמה נתונה באמצע הרקיע.''' כלומר באמצע עובי הרקיע ועדיין לא נגמר שקיעתה ואפ"ה מחשבית ללילה וא"כ ואימר אף בשחרית כן שאע"פ שכבר התחילה החמה לצאת הואיל והיא עדיין בעובי הרקיע לילה הויא דלעולם כל זמן שהיא בתוך עובי הרקיע נדון אותה כלילה ואכן קי"ל מעלות השחר יממא הוא ואמאי</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''על דעתך דאת אמר כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא למה.''' כלומר לדידך דאמרת דלר' יוסי כל הרף עין שבכל שיעורו של ר' נחמיה ספק הוא א"כ קשה למה ולאיזה ענין ספק הוא אליבא דר' יוסי הא כיון דר' יוסי גופיה ס"ל דראיית בין השמשות לעולם נחשבת כשתי ראיות ומעתה אין נ"מ לטומאה אליבא דר' יוסי דאם נימא שכל הרף עין באותו שיעור דחצי מיל מספקינן ביום או בלילה או חציו מיום וחציו מלילה הרי עכ"פ כל ראייה שבאותו שיעור נחשבת כב' ראיות וא"כ למאי הוא ספק לדידך ואליבא דר' יוסי והא ודאי נמי ליכא למימר דנ"מ לענין טבילה דאינו כשר לטבילה לפי שכל הרף עין יש להסתפק שמא הוא לילה דא"כ היינו דר' נחמיה דאיהו ג"כ ס"ל דכל השיעור של חצי מיל ספק הוא ובמאי פליגי ואם לענין טומאה נמי ליכא נ"מ כדאמרן קשיא למאי הוא דאמרת אליבא דר' יוסי דספק הוא '''אמר ליה קשתיה לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות.''' כלו' דר' חזקיה השיב לו דמאי תיקשי לדידי תיקשי לך טפי אליביה דר' יוסי גופיה דאמר בין השמשות כהרף עין ואי אפשר לעמוד עליו וא"כ אם יבא אליהו ויברר לנו זהו הרף עין הוא בין השמשות וכי שייך לומר בראייה אחת כהרף עין לחלקה לב' ראיות כדקאמר ר' יוסי וכך היה לך להקשות אליביה וזו הקושיא קשה אפי' למ"ד אליבא דר' יוסי דבין השמשות דידיה לבתר דשלים בין השמשות דר' נחמיה והא כהרף עין הוא והיאך נחלק הראייה לב' ראיות ומאי חזית דאקשת לדידי ואי דיכולת לשנויי להך קושיא דאע"ג דס"ל לר' יוסי בין השמשות כהרף עין אפ"ה לענין ראייה ס"ל דנחשבת כב' ראיות א"כ גם לדידי ל"ק מאי דאקשת לי וטפי ניחא לדידי דהכי קאמרי כל הרף עין שבחצי מיל ספק הוא אליבא דר' יוסי דיש ג"כ להסתפק על הראשון שמא מקצת יום ומקצת לילה הוא והלכך כל ראיה שבתוך אותו השיעור נחשבת כב' ראיות וא"כ נ"מ טובא איכא לענין טומאה אליבא דר' יוסי '''א"ר אבא כתיב השמש יצא.''' דברי ר' אבא ג"כ מעין הקושיא דר' חנינא הם כתיב השמש יצא וכתיב ובא השמש ונימא דמקיש יציאתו לביאתו דמה ביאתו משיתכסה מן הבריות אתה מחשבו ללילה ואף על פי שעדיין השמש בתוך עובי הרקיע אף יציאתו לכשיתודע לבריות דוקא אבל כל זמן שהוא בתוך עובי הרקיע לא מיקרי השמש יצא על הארץ ומפני מה אנחנו מחשבין היום מעלות השחר '''אמר ר' בא.''' היינו טעמא דכתיב הבוקר אור א"כ התורה קראה לאור בוקר אע"פ שעדיין לא נתודע השמש להבריות אור השחר קרויה בוקר '''תני ר' ישמעאל.''' מהכתוב הזה שבתורה למדנו כן דכתיב וילקטו אותו בבקר בבקר בא הכתוב כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר וזהו בוקר דעלות השחר לבוקר של זריחת השמש: אמר ר' יוסי בר בון בלאו הכי לא מצית אמרת לידון עובי של הרקיע ללילה אף בשחרית לפי שאם אומר את ליתן עובי של הרקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית א"כ נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין כלומר שאין אנחנו יכולין לכוין בשום זמן שיהיו היום והלילה שוין דנהי דבערבית אנחנו מחשבין ללילה משעה שהתחילה החמה לכנוס בעובי הרקיע מ"מ בשחרית אין אנו יודעין באיזה שעה נכנסת למעלה לתוך עובי הרקיע כדי לחשוב יום אותה השעה ואנן תנינן בברייתא באחד של תקופת ניסן ושל תשרי היום והלילה שוין הן ומהיכן כיונו זה על יום הראשון של התקופות האלו אם לא שנאמר דיש גבול הנראה לעין ולחשוב ליום מאותה שעה והיינו עלות השחר </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div> אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: כתיב ([[בראשית מד ג|בראשית מקץ מד ג]]) "הבוקר אור" התורה קראה לאור בוקר. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "בבקר בבקר" כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שאף עלות השחר מן היום}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין. אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: נלפינה {{ירו"מ-ביאור|נלמד}} מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך לצאת מהעיר}} אף על גב דלא נפק, {{ירו"מ-ביאור|שלא יצא}} אמרין דנפק. {{ירו"מ-הדגשה|כך בערב. מיד שהשמש מתחילה לצאת מהעולם, אומרים שכבר לילה, אף שהשמש לא עברה את עובי הרקיעה}}. שרי עליל {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך להיכנס לעיר}} . {{ירו"מ-הדגשה|אף גב ד}}לא {{ירו"מ-הדגשה|על}} אמרי{{ירו"מ-הדגשה|נ}}ן דעל {{ירו"מ-הוסר|עד}} {{ירו"מ-הדגשה|כך בבקר איך שהשמש מתחילה להיכנס לעובי הרקיעה, אומרים שכבר נכנסה ומתחיל היום, אף שעדיין לא}} {{ירו"מ-הוסר|שעתה}}{{ירו"מ-הדגשה|עברה}} {{ירו"מ-הוסר|דייעול}}{{ירו"מ-הדגשה|כביכול}} {{ירו"מ-הדגשה|את עובי הרקיע לצאת לארץ}}. זהו שעומד ומתפלל {{שוליים|א_יג}}צריך להשוות את רגליו. תרין אמורין רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. חד אמר: כמלאכים. וחד אמר: ככהנים. {{ירו"מ-ביאור|עקב בצד גודל}} מאן דאמר ככהנים, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות כ כג|שמות יתרו כ כג]]) "לא תעלה במעלות על מזבחי" שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יחזקאל א ז]]) "ורגליהם רגל ישרה" {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} רבי חנינא בר אנדריי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר אנדריי|°]] בשם רבי שמואל בר סוטר[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר סוטר|°]]: המלאכים אין להן קפיצין. {{ירו"מ-ביאור|מפרקים}} ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דניאל ז טז]]) "קרבת על חד מן קמייא קיימיא" {{ירו"מ-ביאור|קרב אלי אחד מן העומדים תמיד}} אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בברכת כהנים הציבור אומר פסוקים|זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת]], בברכה ראשונה צריך לומר: ([[תהילים קג כ]]) "ברכו את ה' מלאכיו". בשנייה ([[תהילים קג כא]]) "ברכו את ה' כל צבאיו". בשלישית ([[תהילים קג כב]]) "ברכו ה' כל מעשיו". במוסף <span id="דף_ד_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''הבוקר אור''' התורה קראה לאור בוקר. זאת אומרת, יש לנו גזירת הכתוב שלגבי הבוקר, הבוקר מתחיל כבר כשיש אור. כתוב '''הבוקר אור'''. תני רבי ישמעאל: '''בבקר בבקר''' '''ליתן תחום לבוקרו של בוקר''', זה עמוד השחר. כלומר, בעצם זה מקור אחר. כתוב לגבי המן שהוא ירד בבוקר בבוקר. אז מה זה בוקר? בוקר אנחנו יודעים זה התחלת היום. אז בבוקר בבוקר להגיד לנו שבעצם ביום יש איזה משהו שמתחיל לפניו והוא גם חלק מהיום. זה עמוד השחר. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''אם אומר ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין'''. הוא אומר הסבר אחר. אנחנו מקובלים שבתשרי ובניסן היום והלילה שווים. אם נגיד שגם הזמן מהשקיעה, אחרי השקיעה, הזמן שבו השמש נמצאת בעובי הרקיע, נחשב חלק מהלילה, וגם הזמן שהוא נמצא בבוקר בתוך עובי הרקיע מעמוד השחר עד הנץ החמה, גם זה חלק מהלילה, יוצא שבעצם לעולם הלילה יותר ארוך, כן? וזה לא יצא שבתשרי ובניסן הם יהיו שווים. זה בעצם ההסבר שלו. לכן חייבים להגיד שאחד המקרים שייך ללילה ואחד המקרים שייך ליום, ומקובלים שמהשקיעה זה כבר לילה, ובעצם מעמוד השחר זה כבר יום. אמר רבי הונא: '''נלפינה מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, אף על גב דלא נפק, אמרין דנפק'''. כלומר שהמלך היה באיזה ביקור במדינה, כן? ברגע שהוא יוצא מהמדינה, הוא עוד לא יצא, הוא רק בדרך לצאת, אז כבר מתחילים לארוז את החפצים. כבר אומרים שהוא יצא. אז כך בערב, איך השמש מתחילה לצאת מהעולם, כבר אומרים שהוא כבר לילה, שהיא כבר יצאה, כן? למרות שהיא בעצם עוד לא עברה את עובי הרקיע. '''ושרי עליל, לא אמרין דעל''', כלומר שהמלך אמור להגיע, אז כבר שהוא ממש בפתח כבר אומרים שהוא נכנס לעיר, למרות שהוא עדיין באמת לא נכנס. כן? אז כך בבוקר, למרות שהשמש רק מתחילה להיכנס לעולם בעובי הרקיע, כבר מעמוד השחר אומרים שהתחיל היום, למרות שהיא עוד לא עברה את עובי הרקיע ועוד לא הגיעה לארץ. אומרת הגמרא: '''זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו'''. אנחנו יודעים ששמונה עשרה עומדים עם רגליים צמודות, אבל יש מחלוקת בין האמוראים, רבי לוי ורבי סימון. חד אמר כמלאכים, כלומר כמו שהמלאכים כתוב עליהם שרגליהם רגל ישרה, כלומר יש להם שתי רגליים צמודות. וחד אמר ככהנים, שהכהנים הרגע שעולים על המזבח, הם עולים עקב בצד גודל. בעצם הרגליים לא צריכות להיות ישרות וצמודות, אלא רגל טיפה קדימה. כלומר, שתי הרגליים לא צמודות, אלא רגל אחת טיפה יותר קדימה מהשנייה. מאן דאמר ככהנים - '''לא תעלה במעלות על מזבחי''', שהכהנים היו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים - '''ורגליהם רגל ישרה'''. אמר רבי חנינא בר אנדריי בשם רבי שמואל בר סוטר: '''המלאכים אין להן קפיצין'''. המלאכים אין להם מפרקים ברגליים. הם לא מקפלים את הרגליים. הרגל תמיד ישרה. מנין? דכתיב '''קרבת על חד מן קמייא קיימיא''', כלומר קרבתי אל אחד מן העומדים. כלומר, זה רק "עומדים". הם לא יכולים לכופף את הרגליים. אמר רבי הונא: '''זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת''', בברכה ראשונה שהכהנים אומרים "יברכך ה' וישמרך", הוא צריך לומר '''ברכו את ה' מלאכיו'''. בשנייה, שאומרים "יאר ה' פניו אליך ויחונך", הישראל ששומע צריך להגיד '''ברכו את ה' כל צבאיו'''. ובשלישית, שהכהנים אומרים "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום", ישראל אומר '''ברכו ה' כל מעשיו'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ד עמוד א''' {{שוליים|א_יג}} '''בתפילת עמידה יש להשוות את הרגליים זו לזו ולעמוד כרגלי כהנים או כמלאכים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן צה סעיף א , סמ"ג עשין יט <קטע סוף=ד א/> ==דף ה עמוד א== <קטע התחלה=ה א/>. ''הכרעה:'' נפסק להלכה שיעמוד כמלאכים - רגליו זו בצד זו כאילו הן רגל אחת, כפי שכתבו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אמר ר' הונא נלפינה.''' דבר זה למדנו ג"כ מדרך הארץ שכשהמלך התחיל לצאת מהפלטין שלו הכל אומרים המלך יצא אע"פ שעדיין לא יצא ממש ולא נתגלה לעין הבריות וכך השמש אף על פי שעדיין היא בתוך עובי הרקיע נפיק מיקרי ושייך לומר השמש יצא '''שרי עליל.''' אבל כשהמלך התחיל להכנס להפלטין אינם אומרים נכנס עד שעה שיכנס וכלומר שיתכסה מעין הבריות כך השמש בביאתו משעה שיתכסה מהעין להכנס בעובי הרקיע ובא השמש קרינן ביה '''תרין אמוראין.''' פליגי בפירושא דלהשוות את רגליו '''מ"ד ככהנים.''' האי להשוות זה לפני זה הוא עקב בצד גודל כמו שהיו הכהנים מהלכין ע"ג הכבש של המזבח ומ"ד כמלאכים להשוות זה אצל זה הוא דכתיב ישרה '''אין להם קפיצין.''' חוליות ברגליהם שיכולין לקבוץ אותן כדי לישב אלא תמיד עומדין הן דכתיב קמייא קרי ביה קיימיא '''זה שרואה את הכהנים בבהכ"נ.''' כשנושאין את כפיהם</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' ר' בא כת' הבוקר אור · התורה קראה לאור בוקר · תני ר' ישמעאל בבקר בבוקר כדי ליתן תחום לבוקרו שלבוקר · אמ' ר' יוסי ביר' בון אם אומר ליתן עוביו שלרקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית נמצאת או' שאין היום והלילה שוין · ותני באחד בתקופת ניסן ובאחד בתקופת תשרי היום והלילה שוין · אמ' ר' הונא נלפינה מדרך הארץ שרי מלכא נפק אע'ג' דלא נפק אמרין דנפק · שרי עליל לא אמרין דעל עד שעתה דייעול · זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו · תרין אמורין ר' לוי ור' סימון חד אמ' כמלאכים · וחד אמ' ככהנים · מאן דאמ' ככהנים לא תעלה במעלות על מזבחי · שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב · ומאן דאמ' כמלאכים ורגליהם רגל ישרה · ר' חנינא בר אטריי בשם ר' שמול בר סוטר המלאכים אין להן קפיצין ומה טעמ' קרבת על חד מן קמייא · קיימיא · אמ' ר' הונא זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת בברכה ראשונה צריך לומ' ברכו את יי' מלאכיו · בשנייה ברכו את יי' כל צבאיו · בשלישית ברכו יי' כל מעשיו · במוסף</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div> בברכה הראשונה צריך לומר ([[תהילים קלד א]]) "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" בשנייה ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם {{ירו"מ-הוסר|קודש"}} קדש" בשלישית ([[תהילים קלד ג]]) "יברכך ה' מציון" אם היו ארבע {{ירו"מ-הדגשה|כמו ביום הכיפורים, ובתעניות}} חוזר תליתיאתא {{ירו"מ-הוסר|בקדמיתא}}{{ירו"מ-הדגשה|כקדמיתא}}. {{ירו"מ-ביאור|בתפילה מנחה כמו בשחרית}} ורביעתא {{ירו"מ-הוסר|בתיניוותא}}{{ירו"מ-הדגשה|כתיניוותא}}. {{ירו"מ-ביאור|בנעילה כמו במוסף}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין. משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל. ומניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב ([[בראשית יט טו|בראשית וירא יט טו]]) "וכמו השחר עלה" וגומר, וכתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה", ומן סדום לצוער ארבעת מיל.. {{ירו"מ-הדגשה|והרי}} יותר הוון? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: המלאך היה מקדר לפניהן הדרך. ומניין {{ירו"מ-הוסר|מאיילת}}{{ירו"מ-הדגשה|שמאילת}} השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל? {{ירו"מ-הדגשה|שהיה לו לכתוב}} "כמו {{ירו"מ-הדגשה|השחר עלה". ולמה כתב}} "וכמו" מילה מדמיא לחבירתה {{ירו"מ-הדגשה|מלמד שיש עוד זמן דומה לזה. דכמו שלמדנו שמשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין, הוא הדין מאילת השחר עד שיאיר המזרח גם כן ד' מילין}} אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא. {{ירו"מ-הדגשה|דהא}} זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה. מאי כדון? {{ירו"מ-ביאור|אם כן מה זה איילת השחר}} כמין תרין דקורנין דנהור, דסלקין מן מדינחא ומנהרין. {{ירו"מ-ביאור|שני קרני אור שיוצאים מהמזרח ומאירים}} דלמא {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, {{ירו"מ-ביאור|בהשכמה}} וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא: בי רבי, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גאולת ישראל קמעה קמעה|כך היא גאולתן של ישראל]]. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[מיכה ז ח]]) "כי אשב בחושך ה' אור לי". כך בתחילה: ([[אסתר ב כא]]) "ומרדכי יושב בשער המלך", ואחר כך ([[אסתר ו יא]]) "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואחר כך ([[אסתר ו יב]]) "וישב מרדכי אל שער המלך", ואחר כך ([[אסתר ח טו]]) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות". ואחר כך ([[אסתר ח טז]]) "ליהודים היתה אורה ושמחה". ואתיא דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: משיאור המזרח עד הזריחה מהלך אדם ארבע מיל}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה. אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום. עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה, אדם מהלך ארבעת מיל. נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "היושב על חוג הארץ", וכתיב ([[איוב כב יד]]) "וחוג שמים יתהלך", וכתיב ([[משלי ח כז]]) "בחוקו חוג על פני תהום" — חוג חוג לגזירה שוה.. תני: עץ {{ירו"מ-הדגשה|ה}}חיים מהלך חמש מאות שנה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה בי רבי אלעאי: לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו. {{ירו"מ-ביאור|גזעו}} וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים א ג]]) "והיה כעץ שתול על פלגי מים" תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גודלו של גן עדן, עץ חיים|עץ חיים, אחד מששים לגן]], הגן אחד מששים לעדן. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית ב י|בראשית בראשית ב י]]) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" {{ירו"מ-הדגשה|מ}}תמצית כור, {{ירו"מ-ביאור|ל' סאה}} תרקב {{ירו"מ-ביאור|חצי סאה}} <span id="דף_ה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ובמוסף - אנחנו בשבת לדוגמה יש גם צאת מוסף, אז יש עוד פעם ברכת כהנים. בברכה הראשונה הוא צריך לומר '''שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה''''- העומדים בבית ה' בלילות. בברכה השנייה הוא אומר '''שאו ידיכם קדש'''. בשלישית הוא אומר '''יברכך ה' מציון'''. עכשיו, אם היו ארבע תפילות, כמו ביום הכיפורים או בתעניות - צריך לזכור, לא מדובר על תענית כמו שיש לנו, כמו צום עשרה בטבת, מדובר בתעניות שקבעו אותם על הגשמים או על אסונות, ואז היו מתפללים ארבע תפילות. אז '''חוזר תליתיאתא''', כלומר בצאת מנחה הוא יחזור ויגיד כמו שהוא אמר בצאת שחרית בראשונה, כן? '''ורביעתא''', כלומר בצאת נעילה, הברכה הרביעית שאומרים, הוא יגיד את זה כמו שאומרים במוסף בברכה השנייה. אמר רבי חנינא: '''מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין'''. כלומר מעמוד השחר עד שיאור המזרח, כלומר עלות השחר. מ"איילת השחר" זה לא עלות השחר, לא להתבלבל. מאיילת השחר עד שיאור המזרח, שזה בעצם עלות השחר, אדם מהלך ארבעה מיל, כלומר ארבעה קילומטר, '''ומשיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל'''. עכשיו, '''ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב וכמו השחר עלה''' וגומר. כתוב על לוט, שהמלאכים מוציאים אותו מסדום. כתוב '''וכמו השחר עלה''' וכתוב אחרי זה '''השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה'''. כלומר בעוד השחר הם התחילו ללכת ולוט הגיע לצוער בזריחה. ויש לנו מסורת '''שמן סדום לצוער ארבעת מיל''', ארבעה קילומטר. אז רואים מכאן שמעלות השחר עד הנץ החמה זה בעצם ארבעה מיל. שואלת הגמרא: '''יותר הוון'''? הרי זה יותר. היום אם מישהו ימדוד זה יותר. אמר רבי זעירא: '''המלאך היה מקדר לפניהן הדרך'''. באמת, אם אתה מסתכל על הדרך שהם הלכו זה יותר מארבעה מיל, אבל בקו אווירי זה ארבעה מיל, והמלאך היה מקדר להם את הדרך. אוקיי, אז זה אמרנו מעלות השחר עד הנץ החמה. עכשיו, '''ומניין השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל'''? היה צריך לכתוב "כשחר עלה". למה כתב '''כמו השחר עלה'''? בעצם להגיד לנו שיש משהו דומה לפני כן. '''מילה מדמיא לחבירתה''', מלמד שיש עוד זמן דומה לזה, וכמו שלמדנו שמשיאור המזרח עד הנץ החמה זה ארבעה מיל, אז זהו הדין שמאיילת השחר עד שיאור המזרח זה גם כן ארבעה מיל. עכשיו, מה זה בדיוק "איילת השחר"? אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא'''. כלומר, מי שחושב שזה הכוכב שנקרא "איילת השחר" אז הוא טועה. למה? כי לכוכב הזה אין זמן מוגדר. אמרנו שזה תמיד מרחק של ארבעה מיל, זמן הליכת ארבעה מיל שזה בערך שבעים ושתיים דקות, מאיילת השחר עד עלות השחר. ואם מדובר על הכוכב, הרי לכוכב הזה אין זמן קבוע. '''זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה'''. אז אי אפשר להגיד שזה זה. אז '''מאי כדון''', מה היא באמת "איילת השחר"? '''כמין תרין דקורנין דנהור''', כלומר יש שני קרני אור '''דסלקין מן מדינחא ומנהרין'''. יש שני קרני אור שמתחילים בשעה הזאת, שבעים ושתיים דקות לפני עלות השחר, ומאירים במזרח. "דלמא" - זו מילה כזאת שבעצם מציינת מעשה. ומעכשיו הגמרא באה לספר לנו איזה מעשה מסוים. '''רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה''', כלומר בהשכמה מאוד מוקדמת, לפני עלות השחר. הם יצאו מוקדם והיו מהלכים בבקעת ארבל '''וראו איילת השחר שבקע אורה'''. הם ראו את שני הקרניים האלה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אם היי ארבע.''' ואם היום הוא שנושאין כפיהם ארבע פעמים בו כגון בתעניות במעמדות וביה"כ כדתנן ריש פ"ד דתענית '''חוזר.''' חלילה באלו הפסוקים '''תליתיאתא.''' בפעם השלישית אומר כמו בפעם הראשונה וברביעית כמו בפעם השניה שהוא תפילת מוסף וכך אמר בנעילה '''מאיילת השחר.''' הוא כעין שני עמודים הנראין במזרח כדלקמן '''וכמו השחר עלה.''' זהו האיר המזרח ויאיצו וגו' ומדכתיב בתריה השמש יצא וגו' ד' תיבות עד ולוט בא רמז לד' מילין '''ומן.''' וכי מן סדום לצוער ד' מילין והלא יותר הוון '''היה מקדר.''' היה מקצר לפניהן הדרך בכדי שיבואי לצוער עם הנץ החמה והביא אותו בשיעור מן מהלך ד' מילין וכדפרישית דתיבות על הארץ מיותר אלא לרמז על ד' מילין '''כמו.''' היה צריך לומר כמו וכתיב וכמו השחר עלה משמע שיש עוד דבר הדומה לשיעור הזה ונלמד מחבירו הוא וכבר למדנו דמשהאיר המזרח עד נץ החמה ד' מילין א"כ מאילת השחר עד שיאיר המזרח ג"כ ד' מילין '''מאן דאמר כוכבתא היא טעיא.''' טעות הוא לפרש כן שהרי אנו רואין לאותו כוכב שמכנין כוכב השחר לפעמים הוא מקדים ועולה ולפעמים הוא מתאחר '''מאי כדון.''' ומהו זה שנקרא איילת השחר '''כמין תרין דקורנין דנהור.''' כמין קרניים המתפצלים לכאן ולכאן במזרח ונראין כעמודים המאירין '''דלמא.''' מעשה בר' חייה רבה וכו' בקריצתה בהשכמה קודם שהאיר היום '''בי רבי.''' אדם גדול וכן הוא ביומא ריש פ"ג '''מ"ט כי אשב בחשך ה' אור לי.''' כלומר הגלות הוא החשך והגאולה אורה וכשם שהאור בשחר בא מעט מעט והולך ומתרבה כך גאולתן של ישראל שנדמה לאור וכך היה בימי מרדכי ואסתר '''ואתיא דר' חנינא.''' גרסינן וכן גריס ביומא דר' חנינא הוא דאמר לעיל מאיילת השחר וכו' ד' מיל וזהו כר' יודא וכו' עד שהחמה נוסרת ברקיע וכו' וזהו משיאיר המזרח עד שתנץ החמה '''חוג חוג לגזירה שוה.''' ויליף חוג דארץ ודתהום מחוג השמים '''עץ חיים מהלך חמש מאות שנה.''' איידי דאיירי בעובי הרקיע מייתי נמי להא '''תמצית כור תרקב שותה.''' מהמים שמשקין בית כור שהוא ל' סאין יכולין להשקות מתמציתו שיעור זריעת תרקב שהוא ג' קבין תרי וקב וזהו חד מששים לבית כור שהסאה הוא ו' קבין וכן הגן שותה מתמצית העדן שהוא א' מששים שבעדן '''רבנן אמרין וכו'.''' פליגי על ר' יודה דלעיל דאמר עוביו של רקוע מהלך חמשים שנה כדמסיימו וכשם וכו'</div> <div class="yerum-leiden-text">בברכה הראשונה צריך לומ' שיר המעלות הנה ברכו את יי' כל עבדי יי' העומדים בבית יי' בלילות · בשנייה שאו ידיכם קודש · בשלישית יברכך יי' מציון · אם היו ארבע חוזר תליתיאתא בקדמייתא ורביעתא בתיניוותא · אמ' ר' חיננא מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעה מילין · משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל' ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל דכת' וכמו השחר עלה וגו' · וכת' השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה · ומן סדום לצוער ארבעת מיל יותר הוון · אמ' ר' זעירא המלאך היה מקדד לפניהן הדרך · ומניין מאיילת השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל כמו וכמו מילה מדמיא לחבירתה · אמ' ר' יוסי ביר' בון הדא איילתא דשחרא מאן דאמ' כוכבתא היא טעיא זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה · מאי כדון כמין תרין דוקרנין דנהור דסלקין מן מדינחא ומנהרין · דלמא ר' חייא רבא ור' שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה · וראו איילת השחר שבקע אורה · אמ' ר' חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא בירבי כך היא גאולתן שליש' בתחילה קימאה קימאה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת · מאי טעמ' כי אשב בחושך יי' אור לי · בתחילה ומרדכי יושב בשער המלך · ואחר כך ויקח המן את הלבוש ואת הסוס · ואחר כך וישב מרדכי אל שער המלך ואחר כך ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות · ואחר כך ליהודים היתה אורה ושמחה · ואתיא דר' חייא כר' יודה דתני בשם ר' יודה עוביו שלרקיע מהלך חמשים שנה אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה אדם מהלך ארבעת מיל נמצאת א' שעובין שלרקיע אחד מעשרה ביום · וכשם שעוביו שלרקיע מהלך חמשים שנה כך עוביה שלארץ ועוביו שלתהום מהלך חמשים שנה ומה טעם היושב על חוג הארץ וכת' וחוג שמים יתהלך · וכת' בחוקו חוג על פני תהום · חוג חוג לגזירה שוה · תני עץ חיים מהלך חמש מאות שנה · אמ' ר' יודה ביר' אלעאי לא סוף דבר נופו · אלא אפילו כורתו · וכל פילוג מי בראשית מתחלקין מתחתיו ומה טעם והיה כעץ על פלגי מים · תני עץ חיים אחד מששים לגן וגן אחד מששים לעדן · ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן · תמצית כור תרקב</div> <div class="yerum-side">'''לא סוף דבר נופו אלא אפי' קורתו.''' כלומר לא תימא דסביבות העץ ותחת נופיו הוא דהוי כחשבון הזה וא"כ אין בעובי עצו כ"א השליש דת"ק שנה דכל שיש ברחבו טפח הקיפו שלשה טפחים אלא אפילו עובי קורתו ועצו הוא מהלך ת"ק שנה וחשבון עובי קורתו בלבד הוא דנקט בברייתא א"נ לא סוף דבר נופו כלומר דנופו ג"כ בחשבון הוא אלא עובי קורתו וסביבו בלבד הוא דקאמר: על פלגי מים על כל פילוג המים</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא: '''בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת'''. אנחנו יודעים שכמה דקות לפני כן זה שיא החשיכה - אין כוכבים, אין שמש, שיא החשיכה, ואז פתאום רואים את שני הקרניים האלה ומעכשיו מתחיל להתגלגל עד שיש לנו את הזריחה. אני אומר ככה הגאולה של ישראל, בשיא הגלות, שיא החורבן, שעבוד מצרים, נמצאים בתוך מ"ט שערי טומאה, הלכו בני ישראל בעבודה קשה - מתחילה הגאולה. באסתר, גזרות המן רגע לפני החורבן. בדור שלנו לצערנו, השואה הנוראה, מתוך שיא החשיכה פתאום מתחילה לצמוח הגאולה. אז זה מה שהוא אומר. עכשיו מה המקור? איזה רמז יש לזה? '''דכתיב כי אשב בחושך ה' אור לי'''. כלומר יושב בחושך, שיא החושך, ובדיוק אז מתחיל להאיר אור ה'. '''כך בתחילה: ומרדכי יושב בשער המלך'''. אחר כך '''ויקח המן את הלבוש ואת הסוס'''. אחר כך '''וישב מרדכי אל שער המלך'''. ואחר כך '''ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות'''. ואחר כך '''ליהודים היתה אורה ושמחה'''. כלומר בעצם הגאולה כל הזמן מתקדמת, ואם מתחילה זה כבר תופס, אז זה ילך ויגדל. '''ואתיא דרבי חייא כרבי יהודה''', שאמרנו לפי רבי חייא מעמוד השחר עד הזריחה זה ארבעה מיל. אז זה כמו רבי יהודה. '''דתני בשם רבי יהודה: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה'''. כלומר העובי עצמו - בזמנו המדע חשב שכדור הארץ ישר, ויש איזה חצי כדור שזה הרקיע ויש לו עובי, והעובי שלו זה חמישים שנה. '''אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום''', כל אדם בינוני כל היום הולך ארבעים מיל. '''עד שהחמה נוסרת ברקיע''', כלומר שהחמה עוברת את עובי הרקיע, כמו שאמרנו מהשקיעה עד החשיכה המוחלטת, בזמן הזה שזה מהלך חמישים שנה, '''אדם מהלך ארבעת מיל''', כמו שאמרנו מקודם שמעמוד השחר עד הנץ החמה אדם הולך ארבעה מיל, אז גם הפוך, מהשקיעה עד הלילה בעצם אדם מהלך ארבעה מיל, ובאותו זמן השמש הולכת מהלך של חמישים שנה, שזה עובי הרקיע. '''נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום'''. כלומר, אם אדם הולך בזמן הזה - מעמוד השחר עד הנץ החמה, שהשמש עוברת את עובי הרקיע - ארבע מיל, וכל היום הוא הולך ארבעים מיל, יוצא שבעצם הזמן שהשמש בעובי הרקיע זה עשירית מהיום. אז באותה מידה גם השמש הולכת מהלך של חמישים שנה בזמן הזה, וזה עשירית מכל היום. אם נכפיל את זה, זה בעצם חמש מאות שנה כביכול - המהלך של השמש. '''וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? היושב על חוג הארץ, וכתיב וחוג שמים יתהלך, וכתיב בחוקו חוג על פני תהום - חוג חוג לגזירה שוה'''. כלומר כתוב בשלושה מקומות המילה "חוג", ואחד מהם זה השמיים. אנחנו יודעים שהעובי של השמיים זה חמישים שנה, וכתוב "חוג" גם בארץ וגם בתהום, אז חוג חוג - כל אחד מהם חמישים שנה. '''תני: עץ חיים מהלך חמש מאות שנה'''. אמר רבי יודה בי רבי אלעאי: '''לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו'''. מדובר לא רק על הענפים, שהם מאוד רחבים, אלא אפילו הגזע עצמו - חמש מאות שנה. '''וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? והיה כעץ שתול על פלגי מים'''. '''תני: עץ חיים, אחד מששים לגן, הגן אחד מששים לעדן'''. וכתוב '''ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן'''. יש לנו בדרך כלל מסורת שמתמצית כור, כלומר אם משקים שישים סאה, מהמים שינזלו משם אפשר להשקות שלושה קבין - זה בעצם "תרקב", חצי סאה, כי סאה זה שש קבין. אז שלושים סאה זה אחד משישים. אם זה ככה, אנחנו יודעים שהגן יהיה אחד משישים לעדן, כן? "עשה הקדוש ברוך הוא גן בעדן" - זה לא "גן עדן" אלא "גן בעדן". אז עדן עצמו זה המקום הגדול, פי שישים יותר גדול מהגן. ממשיכה הגמרא ואומרת לנו שתמצית כוש מצרים שותה. אנחנו יודעים שמצרים מקבלת את כל השאריות של המים שבאים מכוש. אם אנחנו אומרים שזה אחד משישים, "מזה אתה אומר מצרים מהלך ארבעים יום וכוש מהלך שש שנים ועוד" - נעשה חשבון, ארבעים יום נכפיל בשישים, נקבל בעצם שש שנים ועוד קצת. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div> שותה. תמצית כוש מצרים שותה. נמצאת אומר: מצרים {{ירו"מ-ביאור|שמקובל שארכה}} מהלך ארבעים יום, וכוש מהלך {{ירו"מ-הוסר|שבע}}{{ירו"מ-הדגשה|שש}} שנים ועוד. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|עובי הרקיע}} כשני אבות הראשונים {{ירו"מ-הדגשה|חמש מאות שנה}} {{ירו"מ-ביאור|דאברהם משהכיר את בוראו 173 שנה, יצחק - 180 שנה, יעקב – 147 שנים}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|אשר נשבעתי לאבותכם לתת להם}} כימי השמים על הארץ" וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה. ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה? אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית א ו|בראשית בראשית א ו]]) "יהי רקיע בתוך המים" יהי רקיע בתווך. {{ירו"מ-הדגשה|והרי השמים נבראו ביום הראשון, ולמה נאמר ביום השני יהי רקיעה? אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|"אמר יהי}} "יהי רקיע" יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע. אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: יעשה כמין מטלית הרקיע. היך מה דאת אמר ([[שמות לט ג|שמות פקודי לט ג]]) "וירקעו את פחי הזהב" {{ירו"מ-הוסר|וגומר }}תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עובי הרקיע|עוביו של רקיע כשתי אצבעיים]]. מילתיה דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} פליגא. דאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[איוב לז יח]]) "תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק" תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס. {{ירו"מ-ביאור|פח דק}} יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} רפה. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "וימתחם כאהל לשבת" וכתיב "חזקים" רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} הוא מעלה חלודה. ברם הכא, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} "כראי מוצק" בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן. רבי עזריה[[ביאור:עץ מסורת#רבי עזריה|°]] אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[בראשית ב א|בראשית בראשית ב א]]) "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי" {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו}} "ויברך אלהים את יום השביעי" מה כתיב בתריה? ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים" וכי מה ענין זה אצל זה? אלא יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה, וכתיב ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" {{ירו"מ-הדגשה|כאילו היום נעשו. תנן: מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה דברי רבי אליעזר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כמה אשמורות ביום ובלילה|ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אורכם של עונה, עת ורגע|העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה]] העת אחד מעשרים וארבעה לעונה הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת כמה הוא הרגע? רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] אמר: כדי לאומרו. ורבנן אמרין הרגע כהרף עין. תני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר: {{שוליים|א_יד}}שלש {{ירו"מ-הדגשה|משמרות הוי הלילה. מאי טעמא? דכתיב}} ([[שופטים ז יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ויבא גדעון וכ"ו}} ראש האשמורת התיכונה" {{ירו"מ-הדגשה|ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה}}. רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שאמר ארבע משמרות הוי הלילה, דכתיב}} ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" וכתיב ([[תהילים קיט קמח]]) "קדמו עיני אשמורות" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]. חד אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. וחרינה אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "חצות לילה" ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "ראש האשמורת התיכונה" מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי "חצות לילה {{ירו"מ-הדגשה|אקום" ו"קדמו עיני אשמורות}}"? פעמים "חצות לילה" {{ירו"מ-הדגשה|אקום}} ופעמים "קדמו עיני אשמורות" הא באי זה צד? בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה. ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו. קדמו עיני אשמורות. מכל מקום {{שוליים|א_טו}}לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך. {{ירו"מ-ביאור|לא היה השחר בא ומוצא את דוד ישן}} הוא שדוד אמר: ([[תהילים נז ט]]) "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר" <span id="דף_ה_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ה'. בדף הקודם הזכרנו כל מיני שיטות מה עובי הרקיע. עכשיו הגמרא מביאה לנו שיטה נוספת. '''רבנן אמרין כשני אבות הראשונים.''' כלומר העובי של הרקיע זה בעצם חמש מאות שנה, אבל יש לזה איזה רמז. כלומר זה כנגד חמש מאות שנה שבהם האבות הכירו את הקדוש ברוך הוא. אברהם אבינו חי מאה שבעים וחמש שנה, אבל רק בגיל שלוש הוא הכיר את בוראו. כלומר יש לו מאה שבעים ושלוש שנים שבהם הוא הכיר את בוראו. יצחק חי מאה שמונים שנה ויעקב מאה ארבעים ושבע. ביחד זה חמש מאות שנים. יש איזה רמז באיזה פסוק דכתיבא '''כימי השמים על הארץ'''. אז בעצם עובי הרקיע זה, '''וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה.''' שאלתא אמרה, '''ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה?''' כלומר, מאיפה לך באמת שהעובי של הרקיע זה חמש מאות שנה? אמר רבי בון דכתיב '''יהי רקיע בתוך המים'''. מה זה יהי רקיע בתוך המים? בתווך. כלומר בעצם כמו שמהארץ עד הרקיע זה חמש מאות שנה, ככה מתחילת הרקיע עד סוף הרקיע זה עוד חמש מאות שנה. שאלתא אמרה, הרי השמיים נבראו ביום הראשון. אז למה נאמר ביום השני יהי רקיע? זה כבר נברא קודם. אמר רב, '''לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו.''' תאמר רב, '''יהי רקיע''' פירושו '''יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע.''' אמר רבי יודה בן פזי, '''יעשה כמין מטלית הרקיע.''' בעצם זה כמו יריעה. '''היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב''' - כמו שאת הזהב רקעו, עשו דק דק, אז ככה הרקיע הוא דק. תני בשם רבי יהושע: '''עוביו של רקיע כשתי אצבעיים.''' כלומר בעצם לפי זה הרקיע הוא לא כזה עבה כמו שדיברנו קודם, אלא בעצם בעובי של שתי אצבעות. מילתיה דרבי חנינא פליגא - רבי חנינא עושה אפילו עוד יותר דק. אמר רב אחא בשם רבי חנינא: כתיב '''תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק'''. '''תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס''', כלומר ממש בעובי של כמה מילימטרים. '''יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים.''' </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''יהי רקיע בתוך.''' באמצע וכפי המרחק מלמעלה שהוא בין רקיע לרקיע והמרחק מלמטה שהוא מן השמים עד הארץ כך הוא עוביו באמצע '''מלתיה דר' חנינא פליגא וכו'.''' דאמר שהן דקין ועשוין כטס הזה '''יכול שהן נתרפין.''' אח"כ מזמן לזמן '''על ידי שהות רפה.''' בשהוי הזמן נתרפה '''ר"ש בן לקיש אמר בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים וכו'.''' כלומר דר"ל דריש לסיפי' דקרא כראי מוצק על תולדות השמים ולא על השמים עצמם '''על הא דר"ש בן לקיש וכו'.''' כלומר דכך הוא רמוז בפ' ע"י סמיכות הכתובים דעל תולדות הוא אמורות '''וכתיב אלה תולדות השמים וגו'.''' לומר שאע"פ שזמן נכנס וזמן יוצא הם בהבראם וכיום עשות אותם '''ארבע אשמורות וכו'.''' וכל אשמורה ג' שעות ולפרושי עד סוף האשמורה ראשונה דמתני' קאי '''ר' נתן אומר שלש דכתיב ראש אשמורת התיכונה.''' האמצעית אלמא דשלש הן '''וכתיב קדמו עיני אשמורות.''' שתים והן חצות לילה '''פעמים חצות לילה וכו'.''' ולא דשתי אשמורות הן הן חצות לילה '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא.''' כלומר אף שלפעמים היה מקדים ולפעמים מאחר אבל לעולם לא היה השחר בא ומצא לדוד כשהוא ישן '''איתעיר יקרי וכו'.''' וקרא הכי מידרש עורה כבודי מלפני כבוד בוראי ולפיכך אעירה סתר</div> <div class="yerum-leiden-text">שותה · תמצית כוש מצרים שותה · נמצאת או' מצרים מהלך ארבעים יום · וכוש מהלך שבע שנים ועוד · ורבנן אמרין כשני אבות הראשונים כימי השמים על הארץ · וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה · כך בין רקיע לרקיע ועוביו מהלך חמש מאות שנה · ומה חמית מימר עוביו שלרקיע מהלך חמש מ' מאות שנה · אמ' ר' בון יהי רקיע בתוך המים · יהי רקיע בתווך · רב אמ' לחים היו שמים ביום הראשון ובשיני קרשו · רב אמ' יהי רקיע יחזק הרקיע · יקרש הרקיע · יגלד הרקיע · ימתח הרקיע · אמ' ר' יודה בן פזי יעשה כמין מטלית הרקיע · היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב וגו' · תני בשם ר' יהושע עוביו שלרקיע כשתי אצבעיים · מילתיה דר' חנינא פליגא דמר ר' אחא בשם ר' חננא תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק תרקיע· מלמד שהן עשויין כטס · יכול שאינן בריאין תל' חזקים · יכול שהן נתרפין · תל' כראי מוצק · בכל שעה ושעה נראין מוצקים · ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש · ר' יוחנן אמר בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל על ידי שהות רפה · ברם הכא וימתחם כאהל לשבת · וכת' חזקים · ר' שמעון בן לקיש אמ' בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים על ידי שהות הוא מעלה חלודה ברם הכא כראי מוצק בכל שעה ושעה נראין הן כשעת יציקתן · ר' עזריה אמר על הדא דר' שמעון בן לקיש ויכולו השמים והארץ וכל צבאם · ויכל אלהים ביום השביעי · ויברך אלהים את יום השביעי · מה כת' בתריה אלה תולדות השמים · וכי מה עניין זה אצל זה · אלא יום נכנס ויום יוצא שבת נכנס שבת יוצא · חודש נכנס חודש יוצא · שנה נכנסה שנה יוצאה · וכת' אלה תולדות השמים והאר' בהבראם ביום עשות יי' אלהים ארץ ושמים · ר' אומ' ארבע אשמורות ביום וארבע אשמורות בלילה · העונה אחד מעשרים וארבעה לשעה · העת אחד מעשרים וארבעה לעונה · הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת · כמה הוא הרגע · ר' ברכיה בשם ר' חלבו אמר כדי לאומרו · ורבנן אמרין הרגע כהרף עין · תני שמואל הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה · ר' נתן או' שלש ראש האשמורת התיכונה · ר' זריקן ר' אמי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך · וכת' קדמו עיני אשמורות · ר' חזקיה אמ' ר' זריקן ר' בא חד אמ' טעמיה דר' · וחרינה אמ' טעמיה דר' נתן · מאן דמר טעמ' דר' חצות לילה · ומאן דמר טעמיה דר' נתן ראש האשמורת התיכונה · מן מקיים ר' נתן טעמיה דר' חצות לילה פעמים חצות לילה · ופעמים קדמו עיני אשמורות · הא באי זה צד בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים חצות לילה · ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו קדמו עיני אשמורות · מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך · הוא שדוד אמ' עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: '''בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות רפה''', כלומר האוהל הולך ומתרפה. ברם הכא כתיב '''וימתחם כאהל לשבת''' וכתיב '''חזקים''' - כמו שאמרנו מקודם. רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים''', כלומר אדם יוצר כלי, '''על ידי שהות הוא מעלה חלודה'''. ברם הכא, '''כראי מוצק''', כלומר '''בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן''', כלומר חדשים לגמרי. רבי עזריה אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש: כתיב '''ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי''', '''ויברך אלהים את יום השביעי'''. מה כתיב בתריה? '''אלה תולדות השמים'''. וכי מה ענין זה אצל זה? הרי סיימנו כבר את הבריאה והכול. אלא '''יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה''', וכתיב '''אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים'''. כלומר, כאילו היום הם נעשו. כלומר, למרות שעובר המון זמן, אלפי שנים אפילו, תמיד השמיים והארץ נראים כאילו שהיום רק נבראו. ממש חדשים. מתי קורין קריאת שמע בערבין? משעה שכולם נכנסים לאכול בתלמותם עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אלעזר. אז מה הכוונה האשמורה הראשונה? כמה משמרות יש בלילה? '''רבי אומר ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה.''' כלומר בעצם רבע לילה זה הזמן שעליו דיבר רבי אלעזר. הגמרא ממשיכה ואומרת לנו '''העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה. העת, אחד מעשרים וארבעה לעונה. הרגע, אחד מעשרים וארבעה לעת.''' ושואלת, '''כמה הוא הרגע?''' רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר: '''כדי לאומרו'''. אז מה שאתה אומר רגע, איך שאמרת - זה בעצם נגמר הזמן הזה. '''ורבנן אמרין הרגע כהרף עין''' - זמן לא מוגדר. תני שמואל: '''הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה.''' רבי נתן אומר שלוש אשמורות הוו לילה. אומר: לא ארבע משמרות כמו שאמר רבי, אלא רק שלוש משמרות. מה טעם? מה רומז שיש שלוש משמרות? דכתיב '''ראש האשמורת התיכונה''' - גדעון בא עם שלוש מאות איש אשר איתו, בראש האשמורת התיכונה. אנחנו יודעים שאין תיכונה אלא כשיש לפניה ולאחריה. תיכונה זה אמצעית, כלומר יש אחת לפניה ואחת אחריה, אז יש ביחד שלוש. רבי זריקן ורבי אבא בשם רבי שמעון בן לקיש - טעמא דרבי, למה רבי אמר שיש ארבע? דכתיב '''חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך'''. כלומר פסוק אחד אומר שדוד קם בחצות, באמצע הלילה. פסוק אחר אומר '''קדמו עיני אשמורות''', כלומר שקמתי באמצע הלילה ועדיין היו שני אשמורות עד הבוקר. אז אם הוא קם באמצע הלילה והיו עוד שני אשמורות עד הבוקר, היו כנראה שני אשמורות קודם, ביחד ארבע. אמר רבי חזקיה: רבי זריקן ורבי אבא, חד אמר טעמיה דרבי, וחרינה אמר טעמיה דרבי נתן. מאן דמר טעמא דרבי - '''חצות לילה'''. מאן דמר טעמיה דרבי נתן - '''ראש האשמורת התיכונה'''. שואלת הגמרא, '''מה מקיים רבי נתן טעמיה דרבי חצות לילה?''' הרי לכאורה רבי צודק, יש לו פסוקים שמראים שהלילה זה ארבע משמרות. איך הוא יסביר את זה? אמרה: '''פעמים חצות לילה, ופעמים קדמו עיני אשמורות'''. זה לא תמיד באותו זמן. לפעמים דוד קם בחצות הלילה, לפעמים הוא קם שני אשמורות קודם, כי אם הלילה היו שלוש משמרות אז הוא קם שתי משמרות לפני חצות. '''הא באי זה צד?''' באיזה מקרה ככה? '''בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה''' - היה קצת עייף, אירח כל מיני דיפלומטים מכל מיני מדינות, אז הוא התעכב, לכן ישן טיפה יותר. '''ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו, קדמו עיני אשמורות''' - הוא קם יותר מוקדם. '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך''' - אף פעם לא קרה שהשחר עלה ומצא את דוד ישן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ה עמוד א''' {{שוליים|א_טז}} '''זמן קריאת שמע של ערבית עד חצות לכתחילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין יח <קטע סוף=ה ב/> ==דף ו עמוד א== <קטע התחלה=ו א/>. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים - עד חצות לכתחילה, כמפורש בירושלמי "הלכה כחכמים", אך בדיעבד או במקום הצורך הזמן עד עלות השחר כרבן גמליאל, וכך פסק הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד ב<span class="yerum-runnum">10</span></div> איתעיר יקרי מן קומי איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. {{ירו"מ-ביאור|יקום כבודי לפני כבוד בוראי שכבודי אינו חשוב כלום בפני כבוד בוראי}} "אעירה שחר" אנא הוינא {{ירו"מ-ביאור|אני הייתי}} מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי. והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דוד ביזה עצמו לכבוד המצוות|דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות]], ואת אמר ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום"? והוא אומר: ([[תהילים קיט סב]]) "על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|כדי שאספיק ללמוד משפטי ה}}’. ומה היה דוד עושה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אלעזר ברבי מנחם[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי מנחם|°]]: היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה. ומה היו חבירי תורה אומרים? ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו. הדא הוא דכתיב ([[מלכים ב ג טו]]) "והיה כנגן המנגן" כנגן במנגן אין כתב כאן, אלא כנגן המנגן. הכינור היה מנגן מאיליו. מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן "ראש האשמורת התיכונה"? אמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ויאות? {{ירו"מ-ביאור|האם אפשר להסביר כך}} מי כתיב {{ירו"מ-הדגשה|האשמורות "ה}}תיכונות"? לא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב אלא}} "תיכונה". קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא {{ירו"מ-הוסר|עירין}} ערין. {{ירו"מ-ביאור|האשמורת הראשונה לא נחשבת כיוון שעדיין אנשים ערים}} פיסקא וחכמים אומרים: עד חצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_טז}}הלכה כחכמים. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מפקד לחברייא {{ירו"מ-ביאור|מצווה את התלמידים}}: אין בעיתון מתעסקא באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אם אתם רוצים לעסוק בתורה בלילה ולהמשיך גם אחרי חצות}} אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין. מילתיה אמרה שהלכה כחכמים. מילתיה אמרה שאומר דברים {{ירו"מ-ביאור|שמותר ללמוד תורה}} אחר אמת ויציב. {{ירו"מ-ביאור|גם בלילה נהגו לאמר אמת ויציב}} תני: הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו. מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]]: מה טעם {{ירו"מ-הדגשה|לא תקנו לקרא בבית הכנסת בזמן}}? אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב. <span id="דף_ו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> הוא שדוד אמר: '''עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר'''. כלומר, אני בעצם מעיר את השחר. '''איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבוראי''' - אני מוריד את הכבוד שלי בפני הכבוד של הבורא, לכן אני קם מוקדם. '''איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבוראי''' - הכבוד שלי לא חשוב כלום מול הכבוד של הקדוש ברוך הוא. '''אעירה שחר, אנא הוינא מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי'''. '''והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר?''' לך תהיה כמו כולם, תלך לישון. '''דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות, ואת אמר חצות לילה אקום?''' והוא אומר: '''על משפטי צדקך''' - למה אני קם כל כך מוקדם? כדי שאספיק ללמוד את משפטי השם. יש הרבה תורה ללמוד, אני קם שעה אחת קודם, אני כבר בחצות או אפילו לפני כן, כדי שאספיק ללמוד. ומה היה דוד עושה? אמר רבי פינחס בשם רבי אלעזר ברבי מנחם: '''היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה.''' ומה היו חבירי תורה אומרים? '''ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה.''' כלומר, כל מי שהיה תלמיד חכם ואוהב תורה היה מתעורר ולומד ביחד עם דוד. אמר רבי לוי: '''כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו.''' הדא הוא דכתיב '''והיה כנגן המנגן''' - לא כתוב "כנגן במנגן" אלא '''כנגן המנגן''', כלומר הכינור עצמו היה מנגן מאליו. '''מה מקיים רבי טעמא דרבי נתן ראש האשמורת התיכונה?''' לכאורה רבי נתן גם מביא פסוק שגדעון בא בראש האשמורת התיכונה, שהיא האמצעית, סימן שיש אחת לפניה ואחת לאחריה. אז מה רבי יעשה עם זה - האם הוא סובר שיש ארבע משמרות? אמר רב הונא: '''סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה.''' הוא בעצם לשני החלקים האמצעיים התכוון - שבין סוף השנייה לראש השלישית, בזמן הזה הוא בדיוק בא. אמר רבי מנא: '''ויאות?''' איך אתה יכול להגיד דבר כזה? '''מי כתיב תיכונות? לא, תיכונה.''' - יש רק אחת. אז אפשר להסביר שבעצם מה שאני אומר "אשמורת תיכונה" הכוונה באמת מתוך שלוש, כיוון שהראשונה לא נחשבת - הרי גדעון רצה לבוא להפתיע אותם, הוא בא בזמן שכולם ישנים, אז האשמורת הראשונה אינה חלק מהעסק, כי אז כולם עדיין ערים. '''קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא ערין.''' פיסקא - '''וחכמים אומרים: עד חצות.''' אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: '''הלכה כחכמים''' - שבעצם צריך לקרוא עד חצות. רבי יסא היה '''מפקד לחברייא''' - אומר לתלמידי חכמים - '''אין בעיתון מתעסקא באוריתא, אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין.''' כלומר קודם כל תקראו קריאת שמע, כי צריכים לקרוא לפני חצות, ורק אחר כך תמשיכו ללמוד. '''מילתיה אמרה שהלכה כחכמים''' - כי הוא אמר להם לקרוא קריאת שמע לפני חצות. וגם '''מילתיה אמרה שאומר דברים אחר אמת ויציב''' - כלומר, מותר ללמוד תורה גם אחרי שאומרים קריאת שמע, לא חייבים לישון מיד. עכשיו למה אומר "אמת ויציב"? כי בזמנם היה מקובל גם בלילה לברך אמת ויציב, אף על פי שאנחנו מברכים אותה רק בברכות קריאת שמע של הבוקר, אבל הם אמרו את זה גם בקריאת שמע של הלילה. תני: '''הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו.''' כלומר, מי שקורא קריאת שמע בבוקר בבית הכנסת יצא ידי חובתו - כמו שאמרנו שכבר מעלות השחר אפשר לקרוא קריאת שמע, אז למרות שהתפללו מוקדם זה היה בסדר. אבל מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא ידי חובתו. שואלת הגמרא: '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית?''' למה מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא? אמר רב הונא בשם רב יוסף: '''מה טעם?''' - למה לא תיקנו לקרוא בבית כנסת בזמן? בשחרית קראו מעלות השחר וזה בסדר, אבל בערבית תיקנו חכמים לקרוא קריאת שמע לפני צאת הכוכבים בכוונה. למה תיקנו להם לקרוא לפני הזמן? '''אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב''' - בשביל להבריח מן המזיקים, לכן נדאג שמה שהוא קורא בבית הכנסת לא יצא בו ידי חובה, כך הוא יהיה חייב לקרוא גם בבית. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''והיה יצרו מקטרגו.''' ומפתה אותו '''המנגן.''' משמע הידוע ומנגן מאיליו '''סופה של שנית.''' ובאיכה רבתי גריס ראשה של שנית וסופה של שלישית כלומר בשתי אשמורות האמצעות הוא מדבר שהן מתכנות את הלילה '''אמר ר' מנא ויאות.''' בתמיה ומי כתיב תיכונות לא תיכונה כתיב דמשמע אחת '''קדמייתא לא מתחשבא.''' כלומר אלא הכי בעינן לשנויי אליבא דר' דלעולם ד' משמרות הויין והא דכתיב התיכונה משום שהראשונה אינה בחשבון של שומרי המחנה לפי שעדיין הבריות ניעורין הן ואין דרכן להשים שומרים תחילת הלילה '''אין בעיתון מתעסקין באורייתא.''' אם אתם רוצים להתעסק בתורה כל הלילה תזהרו לקרות שמע קודם חצות ואח"כ תתעסקו בתורה '''מילתיה אמרה.''' שמעינן ממילתיה דס"ל שהלכה כחכמים דזמן קריאת שמע עד חצות '''בבית הכנסת.''' עם הציבור '''בערב לא יצא ידי חובתו.''' כדאמרי' לעיל בריש ההלכה אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דבר של תורה '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית.''' כלומר ומפני מה באמת לא תקנו לקרות בערבית גם בבהכ"נ בזמנה ולא יהא צריך כל א' וא' לחזור ולקרות בביתו '''בשביל להבריח את המזיקין.''' הלכך הואיל ובלאו הכי צריך כל א' וא' לקרות בביתו סמוך למטתו לא רצו לתקן שיהו הכל קוראין ביחד בזמנו שלא יסמוכו על זה ולא יקרא שוב סמוך למטתו</div> <div class="yerum-leiden-text">איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבריי · איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבריי · אעירה שחר · אנא הוינא מעורר שחרה · שחרה לא הוה מעורר לי · והיה יצרו מקטרגו ואומ' לו דוד דרכן שלמלכים להיות השחר מעוררן · ואת אמר אעירה שחר · דרכן שלמלכים להיות ישינין עד שלש שעות · ואת אמר חצות לילה אקום · והוא או' על משפטי צדקך · ומה היה דוד עושה ר' פינחס בשם ר' לעזר בר מנחם היה נוטל נבל וכינור ונותנו מ' מראשותין ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם כדי שישמעו חבירי תורה · ומה היו חבירי תורה אומ' ומה אם דוד המלך עוסק בתורה אנו על אחת כמה וכמה · אמ' ר' לוי כינור היה תלוי כנגד חלונותיו שלדוד והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו והיה מנגן מאיליו · הדה הוא דכת' והיה כנגן המנגן · כנגן במנגן אין כת' כאן אלא כנגן המנגן · הכינור היה מנגן מאיליו · מה מקיים ר' טעמ' דר' נתן ראש האשמורת התיכונה · אמ' ר' הונא סופה שלשנייה וראשה שלשלישית הן מתווכות את הלילה · אמ' ר' מנא ויאות מי כת' תיכונות לא תיכונה קדמייתא לא מתחשבא דעד כדון ברייתא עירין · פיס' · וחכמ' אומ' עד חצות · ר' יסא בשם ר' יוחנן אמר הלכה כחכמ' · ר' יסא מפקד לחברייא אין בעיתון מיתעסקא באוריתא אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין · מילתיה אמרה שהל' כחכמ' מילתיה אמרה שאומ' דברים אחר אמת ויציב · תני הקורא את שמע בבית הכנסת בשחר יצא ידי חובתו · בערב לא יצא ידי חובתו · מה בין הקורא בשחרית · ומה בין הקורא בערבית · ר' הונא בשם רב יוסף מה טעם אמרו אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב</div> <div class="yerum-side">'''מילתיה אמרה.''' וש"מ עוד ממילתיה דס"ל שאומר דברים אחר אמת ויציב והיינו אמת ואמונה והם היו רגילין לומר גם בערבית אמת ויציב כל זאת כדמשמע לקמן דקאמר פתר לה באמת ויציב סל שחרית אלמא דגם בערבית היו אומרים אמת ויציב וכלומר דע"כ דס"ל שאומרים פסוקים אחר ברכות ק"ש של ערבית קודם התפלה ואין חוששין לסמוך גאולה לתפלה בק"ש של ערבית משום דתפלות באמצע תקנום דאי לאו הכי מפני מה הזהירם על ק"ש בלבד ולא הזכיר להם כלום מתפלה אלא מפני שכבר התפללו תפלת ערבית מקודם א"כ מילתי' אמרה שאומר דברי' אחר אמת ויציב כלו' שאינו צריך לקרות שמע סמוך לשינתו ושלא יפסיק בדברים אחרים דהא אמר להם אתון קרייה שמע ומתעסקין בתורה אח"כ אלמא דק"ש של ערבית לאו דוקא סמוך לשינה והא דקאמר אחר אמת ויציב לישנא דמתני' נקט בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק ומפני סמסיימין אחר ק"ש באמת נקט הכי ור' ייסא ס"ל דיכול לומר איזה דברים ופסוקים אחר ק"ש של ערבית והכי מוכח מדלקמן</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד א<span class="yerum-runnum">11</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע על המיטה להבריח מזיקין|בשביל להבריח את המזיקין]]. מילתיה אמרה {{ירו"מ-ביאור|מתוך דבריו אפשר להבין}} שאין אמר דברים אחר אמת ויציב {{ירו"מ-הדגשה|אלא מיד ישן}}. מילתיה דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר כן. דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], כד הוה נחית לעיבורה. {{ירו"מ-ביאור|כשהיה יורד לבית הוועד לעבר את השנה}} הוה מקבל {{ירו"מ-ביאור|מתארח}} גבי רבי יעקב גרוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב גרוסה|°]]. והוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מטמר ביני קופייא, {{ירו"מ-ביאור|מסתתר בין השקים}} משמענא היך הוה קרי שמע. והוה {{שוליים|א_יז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לקרוא שמע שוב ושוב|קרי, וחזר וקרי]] עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה. {{ירו"מ-ביאור|עד שהיה נרדם}} ומאי טעמא? רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תחליפתא חמוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפתא חמוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים ד ה]]) "רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה" מילתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] פליגא. דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] קרי מזמורים בתרה {{ירו"מ-ביאור|אחרי קריאת שמע}}. והא תני?: אין אומר דברים {{ירו"מ-הוסר|אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} אמת ויציב? פתר לה באמת ויציב של שחרית. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: שלש תכיפות הן. {{שוליים|א_יח}}תכף לסמיכה שחיטה. {{שוליים|א_יט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תיכף לנטילת ידיים ברכה - במים ראשונים|תכף לנטילת ידים ברכה]]. תכף לגאולה תפילה. תכף לסמיכה שחיטה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא א ד|ויקרא ויקרא א ד-ה]]) "וסמך ושחט" תכף לנטילת ידים ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'" {{שוליים|א_כ}}תכף לגאולה תפילה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים יט טו]]) "יהיו לרצון אמרי פי {{ירו"מ-הדגשה|והגיון לפניך ה’ צורי וגואלי}}" — מה כתיב בתריה? ([[תהילים כ ב]]) "יענך ה' ביום צרה". אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סמיכת גאולה לתפילה|וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה]], אין השטן מקטרג באותו היום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין{{ירו"מ-הדגשה|ץ}} {{ירו"מ-ביאור|נתפסתי לעבודת המלך להביא הדסים לארמון}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מצוה לראות מלכים|אמרו ליה רבי]] רבו היא. {{ירו"מ-ביאור|דבר גדול הוא}} אית בני אינשי {{ירו"מ-הדגשה|י}}הבין פריטין מחכים פלטין. {{ירו"מ-ביאור|יש אנשים שמשלמים כדי לראות את הארמון}} אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק {{ירו"מ-ביאור|דפק}} על פתחו של מלך. יצא {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג. {{ירו"מ-ביאור|הסתלק}} עוד הוא הפליג. פיסקא [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: עד שיעלה עמוד השחר. אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|א_כא}}פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שלרבי שמעון בן יוחאי עד עלות השחר נחשב לילה, ויוצא ידי חובת קריאת שמע של לילה מ}}הא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} בערבית {{ירו"מ-הדגשה|שזמנה עד עלות השחר}}, אף בשחרית כן {{ירו"מ-הדגשה|וגם לרבן גמליאל יכול לקרא קריאת שמע של שחרית מעלות השחר, כדעת רבי שמעון בן יוחאי}}? או יהא בה {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי זעירא תנא אחוי דרב חייא בר אשיא[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשיא|°]] ודרב אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רב אבא בר חנה|°]]: {{שוליים|א_כב}}הקורא עם אנשי משמר לא <span id="דף_ו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ו'. סיימנו את הדף הקודם כשאמרנו שרב הונא אמר בשם רבי יוסף שבכוונה תיקנו בערבית, כלומר להתפלל ערבית מוקדם, להגיד קריאת שמע מוקדם לפני הזמן, לפני צאת הכוכבים, כדי שאדם לא יצא ידי חובה, כדי שהוא יהיה חייב לקרוא בערב על המיטה כדי להבריח את המזיקין. ואמרנו שמתוך הדברים שלו, מזה שהוא אמר שצריכים לקרוא צמוד ממש בזמן שהולכים לישון, אז זה אומר ש'''אין אמר דברים אחר אמת ויציב'''. כלומר, אחרי שאומרים את קריאת שמע עם הברכות שלה במיטה, אז אסור אפילו ללמוד תורה, צריכים ישר לישון. ואומרת הגמרא: תדע, מילתיה דרבי שמואל בר נחמני שמעינן כן - גם כן מהמעשה שהיה עם רבי שמואל בר נחמני, גם כן אפשר להבין שכך הוא סובר. דיקא: '''כד הוה נחית לעיבורה, הוה מקבל גבי רבי יעקב גרוסה''' - כלומר, כמו שהיה מגיע לעבר את השנה, היה מתארח אצל רבי יעקב גרוסה. '''והוה רבי זעירא מטמר ביני קופייא''' - כלומר, רבי זעירא התחבא בין העצים, '''משמענא היך הוה קרי שמע''' - רצה לראות איך הוא נוהג בקריאת שמע, והוא שמע אותו '''והוה קרי, וחזר וקרי''' - אומר: שמע ישראל ועוד פעם ועוד פעם, '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה''' - כלומר, הוא בעצם המשיך לקרוא קריאת שמע עד שהוא נרדם, כן? כי הוא סובר שאסור לקרוא, אסור אפילו להגיד דברי תורה, אחרת היה יכול להתחיל להגיד דברים אחרים. למה הוא לא אמר דברים אחרים? כנראה שהוא סובר שצריכים - אסור ללמוד תורה אפילו אחרי קריאת שמע. ומאי טעמא? רבי אחא ורבי תחליפתא חמוי אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן: דכתיב '''רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'''. כלומר, מיד אחרי "אמרו בלבבכם", כלומר אתם אומרים קריאת שמע ומיד "ודומו סלה" - תלכו לישון. מילתיה דרבי יהושע בן לוי פליגא. רבי יהושע בן לוי חולק. דאמר רבי יהושע בן לוי: '''קרי מזמורים בתרה''' - הוא היה קורא אחרי קריאת שמע, הוא היה קורא עוד כמה מזמורים לפני השינה. אומרת הגמרא: והא תני? '''אין אומר דברים אמת ויציב'''? יש לנו ברייתא שאומרת שאחרי אמת ויציב לא אומרים שום דבר, כן? אז אומרת הגמרא: '''פתר לה באמת ויציב של שחרית'''. כמו שאמרנו שבעצם נהגו להגיד אמת ויציב גם ביום וגם בלילה, אז הברייתא שאומרת שאסור אפילו ללמוד תורה אחרי אמת ויציב, היא מדברת אחר אמת ויציב של שחרית, כמו שאמרנו שצריכים לסמוך גאולה לתפילה, לכן מיד אחרי זה להגיד את תפילת שמונה עשרה. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''שלש תכיפות הן. תכף לסמיכה שחיטה'''. כלומר, בקורבנות, מיד שסומכים צריכים לשחוט. '''תכף לנטילת ידים ברכה'''. נוטלים ידיים ומיד מברכים המוציא. '''תכף לגאולה תפילה'''. כלומר, אומרים גאל ישראל ומיד השם שפתי תפתח. '''תכף לסמיכה שחיטה''' דכתיב: "וסמך ושחט". '''תכף לנטילת ידים ברכה''' דכתיב: "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'". '''תכף לגאולה תפילה''' דכתיב: "יהיו לרצון אמרי פי". ומיד אחרי זה מה כתיב? "יענך ה' ביום צרה". כן, מיד אחרי זה צריך להתפלל, לבקש שהקדוש ברוך הוא ישמור עלינו. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה, אין השטן מקטרג באותו היום'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מילתיה אמרה שאין אומר דברים אחר אמת ויציב.''' ש"מ דרב הונא ס"ל שאין צריך להפסיק בדברים אחרים בין ר"ש לשינה דתקנת ק"ש סמוך למטתו להבריח את המזיקין והכי ס"ל ר' שמואל בר נחמני דלקמיה שכך למדנו ממנהגו '''כד הוה נחית לעיבורה.''' כשהיה יורד לעיבור השנה והיה מקבלו ר' יעקב גרוסה בביתו ור"ז היה מטמין עצמו בין הקופות שלא ירגישו בו והיה רוצה לשמוע מנהגו בק"ש '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה.''' ולא היה אומר דברים ופסוקים אחרים אחר ק"ש '''אמרו בלבבכם.''' זהו ק"ש שצריך כוונת הלב וסמיך ליה על משכבכם '''קרי מזמורים בתרה.''' דק"ש קודם השינה '''והא תני אין אומר דברים אחר אמת ויציב.''' וקס"ד דאק"ש של ערבית קאי וכהאי מ"ד דאין להפסיק בפסוקים אחרים בין ק"ש לשינה '''פתר לה באמת ויציב של שחרית.''' ודינא אחריתא קמ"ל בהאי ברייתא דצריך לסמוך גאולה לתפילה בשחרית וכדרב זעירא '''יהיו לרצון אמרי פי.''' וסיפיה דקרא צורי וגואלי וסמיך ליה יענך ה' בתפילה '''אין פסול נוגע.''' מובטח לו שלא יארע שום פסול אח"כ באותו קרבן '''ואיתצדית באנגריא.''' ונלכדתי במס באותו היום שכפו אותי להביא הדס לפלטין של מלך '''רבו היא.''' וכי זה דבר גדול הוא לך הא אית בני אינשי שנותנין ממון בשביל להכיר הפלטין ולראות המלך '''שבא והרתיק.''' ודפק '''עוד הוא הפליג.''' גם המלך הפליג ממנו '''אתיא דרבן גמליאל כר' שמעון.''' דאמר דיוצא בק"ש של ערבית אם קראה לפני עמוד השחר '''הא ר"ג כר"ש בערבית.''' כלומר בק"ש של ערבית ודאי שמענו דס"ל כוותיה והא הוא דמבעיא לן אם אף בשחרית כן דס"ל נמי כוותיה כשקורא מיד אחר עמוד השחר יוצא י"ח או דיבא כהאי דאמר ר' זעירא הקורא עם אנשי המשמר לא יצא מפני שמשכימין היו לקרותה מיד אחר עלות השחר ועיקר זמנה בשחרית עם הנץ החמה ולא ס"ל ר"ג כוותיה דר"ש בשל שחרית ולא איפשיטא אליבא דר"ג</div> <div class="yerum-leiden-text">בשביל להבריח את המזיקין · מילתיה אמרה שאין אומ' דברים אחר אמת ויציב · מילתיה דר' שמואל בר נחמני אמ' כן · דשמואל בר נחמני כד הוה נחית לעיבורה הוה מקבל גבי ר' יעקב גרוסה והוה ר' זעירא מטמר ביני קופייא משמענא היך הוה קרי שמע והוה קרי וחזר וקרי עד דהוה שקע מיניה גו שינתיה · ומאי טעמ' ר' אחא ור' תחליפא חמוי בשם ר' שמואל בר נחמן רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה · מילתיה דר' יהושע בן לוי פליגא · דר' יהושע בן לוי קרי מזמורים בתרה · והא תני אין אומ' דברים אחר אמת ויציב · פתר לה באמת ויציב שלשחרית דמר ר' זעירא בשם ר' אבא בר ירמיה שלש תכיפות הן · תכף לסמיכה שחיטה · תכף לנטילת ידים ברכה · תכף לגאולה תפילה · תכף לסמיכה שחיט' וסמך ושחט · תכף לנטילת ידים ברכה שאו ידיכם קודש וברכו את יי' · תכף לגאולה תפילה · יהיו לרצון אמרי פי · מה כת' בתריה יענך יי' ביום צרה · אמ' ר' יוסי ביר' בון כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיט' אין פסול נוגע באותו קרבן · וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה אין השטן מקטרג באותה סעודה · וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרג באותו היום · אמ' ר' זעירא אנא תכפית גאולה לתפילה ואיתצדית באנגריא מובלא הדס לפלטין · אמרו ליה ר' רבו היא · אית בני אינש יהבין פריטין מחכים פלטין · אמ' ר' אמי כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה למה הוא דומה לאוהבו שלמלך שבא והרתיק על פתחו שלמלך · יצא לידע מה הוא מבקש ומצאו שהפליג עוד הוא הפליג · פיס' רבן גמליאל או' עד שיעלה עמוד השחר · אתיא דרבן גמליאל כר' שמעון · דתני בשם ר' שמעון פעמים שאדם קורא את שמע אחת לפני עמוד השחר ואחת לאחר עמוד השחר ונמצא יוצא ידי חובתו שליום ושללילה · הא רבן גמליאל כר' שמעון בערבית אף בשחרית כן · או יהא בה כיי דמר ר' זעירא תנא אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה הקורא עם אנשי משמר לא</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמר רבי זעירא: '''אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין'''. הוא אומר: יום אחד סמכתי גאולה לתפילה ותפסו אותי לשרת את המלך, כן, לקחת הדס לארמון של המלך. אמרו לו: זה עונש. אמרו ליה: '''רבי רבו היא. אית בני אינשי הבין פריטין מחכים פלטין'''. יש הרבה אנשים שמשלמים כסף כדי להיכנס לארמון של המלך, ואתה קיבלת את זה בחינם. אמר רבי אמי: '''כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך'''. כלומר, הוא בא ודפק על הפתח של המלך. '''יצא לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג'''. כלומר, המלך יצא לקראתו והתברר שכבר הוא לא נמצא שמה. אז גם המלך חזר. גם כן זה שהוא אומר גאל ישראל ואחרי זה הולך להגיד דברים אחרים, אז זה כאילו המלך מחכה שהוא יבקש, יתפלל, ובעצם הוא לא מתפלל. פיסקא: '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כך אמרנו במשנה. ואומרת הגמרא: '''אתיא דרבן גמליאל כרבי שמעון''' - כלומר, רבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון. דתני בשם רבי שמעון: '''פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה'''. כלומר, אדם יקרא פעמיים שמע ישראל, אחד רגע לפני עמוד השחר ואחד רגע אחרי, הוא בעצם יוצא ידי חובת שמע ישראל של לילה ושמע ישראל של בוקר. משמע מכאן שרבי שמעון סובר שעד עמוד השחר נחשב לילה. אומרת הגמרא: האם מזה שראינו שרבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון בערבית, כלומר שהזמן של קריאת שמע של ערב זה עד עמוד השחר כמו רבי שמעון, האם '''אף בשחרית כן'''? כלומר, האם רבן גמליאל גם מודה לרבי שמעון שמשחרית מעמוד השחר כבר אפשר לקרוא קריאת שמע? '''או יהא בה''' - או שלא, אולי הוא סובר אחרת, כדמר רבי זעירא: '''רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה'''. אמרה איזה ברייתא שאומרת: '''הקורא עם אנשי משמר לא יצא, כי משכימין היו'''. כלומר, מי שיקרא בזמן שבמקדש היו קוראים, שזה ממש בעמוד השחר, אז לא יצא, כי משכימים וקוראים עם עמוד השחר. אז לפי הברייתא הזאת, מי שקורא קריאת שמע בעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן? אז השאלה בעצם מה רבן גמליאל סובר. האם הוא סובר כמו רבי שמעון, שכבר מעמוד השחר יכול לקרוא קריאת שמע של יום, או שהוא סובר כמו הברייתא שאומרת שבעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן, צריך לחכות לזריחת החמה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ו עמוד א''' {{שוליים|א_יח}} '''יש לשחוט את הקרבן מיד לאחר הסמיכה עליו ללא הפסק.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק ג, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כהירושלמי שהשחיטה סמוכה לסמיכה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות פרק ג הלכה יב. {{שוליים|א_יט}} '''יש לברך על נטילת ידים מיד לאחר הנטילה, בלא הפסק בין הנטילה לברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה כ , שו"ע או"ח סימן קעט סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסו סעיף א, סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שדין "תכף לנטילת ידים ברכה" נלמד מ"שאו ידיכם קדש וברכו את ה'", והובא להלכה ברמב"ם ובשו"ע (או"ח קסו,א; קעט,א) שאין להפסיק בין נטילה לברכה. {{שוליים|א_כ}} '''יש לתכוף גאולה לתפילה ולא להפסיק ביניהן.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן קיא סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בי רבי בון שכל התוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרגו, ולכן אין להפסיק בין ברכת "גאל ישראל" לתפילת העמידה, כפי שנפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_כא}} '''מהו הזמן המוקדם ביותר לקריאת שמע של שחרית, ועד מתי נמשך זמן קריאת שמע של ערבית?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ג , סמ"ג עשין יח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי שזמן קריאת שמע של ערבית נמשך עד עלות השחר, ומכאן שגם זמן קריאת שמע של שחרית מתחיל מעלות השחר, כדעת רבן גמליאל בהתאמה עם שיטת רשב"י. {{שוליים|א_כב}} '''זמן קריאת שמע של שחרית מדאורייתא נמשך עד הנץ החמה, אף שחכמים תיקנו לקרותה קודם לכן.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ג <קטע סוף=ו א/> ==דף ו עמוד ב== <קטע התחלה=ו ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שזמן קריאת שמע מדאורייתא הוא עד הנץ החמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_כג}} '''שדרה וגולגולת שנחלקו לחוליות/חלקים ובאו מכמה מתים מטמאות באוהל אם יש בהן שיעור הראוי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, ורמב"ם (הלכות טומאת מת ד, א-ב) פסק ששדרה מכ"א חוליות וגולגולת מרוב חלקיה מטמאות אף שבאו מב' מתים. {{שוליים|א_כד}} '''רביעית דם או רובע עצמות שנאספו מכמה מתים מטמאים כדין דם/עצמות מת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, כפי שהביאו הרמב"ם בהלכות טומאת מת פרק ד הלכות א-ב. {{שוליים|א_כה}} '''אבר מן החי שנחתך מאדם - האם מטמא באוהל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שאבר מן החי אינו מטמא באוהל אלא במגע ובמשא, כמבואר ברמב"ם הלכות טומאת מת פרק ד הלכות א-ב, בניגוד לדעת רבי עקיבה שנדחתה. {{שוליים|א_כו}} '''אין ללקט ספיחים בשמיטה אף לדעת המתיר, אם חבריו חלקו עליו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק ד, הלכה ב <קטע סוף=ו ב/> ==דף ז עמוד א== <קטע התחלה=ז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחי שאין לפרוץ גדר חכמים ולנהוג כדעת היחיד כשהרבים אוסרים, כמבואר ברמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ד הלכה ב, שהכריע כדעת האוסרים בספיחין מגזירת ספיחי כרוב. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד ב<span class="yerum-runnum">12</span></div> {{סוף}} </div>יצא, כי משכימין היו {{ירו"מ-הדגשה|וקראים בעלות השחר}}. {{ירו"מ-ביאור|וזמנה משיכיר}} פיסקא: מעשה {{ירו"מ-הוסר|שבאו}}{{ירו"מ-הדגשה|ובאו}} בניו {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-ביאור|חולק על חכמים ולמעשה נוהג כשיטתו}} והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. {{ירו"מ-הדגשה|והא רבי שמעון בן יוחאי פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה}}. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן {{ירו"מ-ביאור|מצאנו}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? דתני: סכין {{ירו"מ-הוסר|אלוונתית}} אלונתית לחולה בשבת. אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר: מתיר היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו. ואמרנו לו רבי דבריך {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} מבטל בחייך? ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: {{שוליים|א_כג}}השדרה והגולגולת מב' מתים. {{שוליים|א_כד}}רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים.{{שוליים|א_כה}}אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה מטמא {{ירו"מ-הדגשה|באהל}}, {{ירו"מ-ביאור|דכתיב על כל נפשות מת לא יבא}} וחכמים מטהרין. {{ירו"מ-ביאור|שכתוב נפשת חסר וו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד. ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד. אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין. התחילו מ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מטמא וטיהרת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, טהור. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כל הספחין מותרין {{ירו"מ-ביאור|ספיחי שישית שנכנסו לשביעית}}, חוץ מספיחי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרוב|כרוב]] שאין כיוצא בהן בירקות שדה. {{ירו"מ-ביאור|שגודל מהר וקשה להבחין בין החדש לישן}} וחכמים אומרים: {{שוליים|א_כו}}כל הספחין אסורין. {{ירו"מ-ביאור|גזירה משום ספיחי כרוב}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי עב{{ירו"מ-הדגשה|ר}}{{ירו"מ-הוסר| ד עובדא}} בשמיטתא חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} חד מלקט ספיחי שביעית. אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון? {{ירו"מ-הוסר|אמרו}} אמר ליה: ולא את הוא שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מתיר? אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי? וקרי עלוי: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" וכן הות ליה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להחמיר על עצמו ולהקל לאחרים|פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה]]? שנייא הכא {{ירו"מ-ביאור|בקריאת שמעה}} שהיא לשינון. {{ירו"מ-הדגשה|שאף לרבנן הקורא לאחר הזמן לא הפסיד כקורא בתורה}}. מעתה אף משיעלה עמוד השחר! {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרא. משמע שאחר עמוד השחר אינם חייבים}}? ואית <span id="דף_ז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא: '''מעשה בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. שואלת הגמרא: אוקיי, הבנו. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. רבן גמליאל אומר להם: תעשו כמותי. '''ורבן גמליאל פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה?''' - זה יכול להיות? איך יכול להיות שרבן גמליאל יורה הלכה כמותו למרות שהוא יודע שאחרים חולקים עליו? כן, '''והא רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי מאיר חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. '''והא רבי עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי עקיבא חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. וכן רבי שמעון חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. כן, אז למה רבן גמליאל נוהג אחרת? עכשיו איפה באמת ראינו שרבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? '''דתני: סכין אלונתית לחולה בשבת''', כלומר מותר לשים תחבושת לחולה בשבת. '''אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור'''. ככה החכמים סוברים. אבל תני: אמר רבי שמעון בן אלעזר: '''מתיר היה רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו'''. כלומר לפי רבי מאיר זה מותר, אבל כבר חלה, ביקשנו לטרוף לו יין ושמן בשבת והוא אסר לנו. '''ואמרנו לו רבי דבריך מבטל בחייך?''' - אתה אפילו בעצמך לא נוהג כמו שאתה פוסק. '''ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי'''. כלומר, כיוון שחכמים חולקים עלי, אני לא יכול לנהוג אחרת ולהקל לעצמי. לאחרים אני כן מקל, לעצמי אני לא מקל. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''השדרה והגולגולת מב' מתים. רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים. אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, רבי עקיבה מטמא, וחכמים מטהרין'''. יש לנו הרי כתוב בפסוק "כל נפשות מת לא יטמא", ואני אומר כך: סובר שגם אם השיעור של טומאת אוהל היא באה משני מתים, גם כן זה מטמא. אה, אז אם לדוגמא אנחנו יודעים שיש רביעית דם, רביעית דם מטמא באוהל, אז אני אומר לא רק רביעית דם ממת אחד, גם משני מתים. אותו דבר החכמים - רוב העצמות מטמא, לא רק אם זה ממת אחד, אפילו רוב העצמות משני מתים. יש עוד דבר, השדרה והגולגולת. אנחנו יודעים ששדרה וגולגולת מטמאים באוהל, כן, אפילו אם אין בהם רוב העצמות. אז לפי חז"ל זה דווקא אם השדרה היא של אדם אחד והגולגולת של אדם אחד. ולפי רבי עקיבא אפילו זה בא משני אנשים. כלומר כמה עצמות מאדם אחד, כמה עצמות מאדם שני - אז רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין. תני: '''מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד'''. כלומר בכפר טבי הרומאים רצחו ועזבו את העצמות האלה והניחו אותם באוויר הכנסת בלוד. כלומר באוויר, לא מתחת הגג, כדי שלא יטמאו את כל מי שימצא שמה, אלא באוויר, באמצע היה איזה חלל, שמה הניחו את זה. '''ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד'''. כלומר, אפילו אין שדרה אחת שהיא מאדם אחד. כל העצמות פה מעורבבות, חלק מעצם פה, חלק מעצם מאדם אחר. '''אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין'''. בואו נעמוד על דעתנו, נראה אם דבר כזה מטמא באוהל או לא. '''התחילו מרבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית מטמא וטיהרת, טהור'''. רואים מכאן שרבי עקיבא לא נהג כמו שהוא פסק. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''פיסקא מעשה שבאו בניו וכו'.''' ור"ג פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיהו בתמיה והא ר"מ וכו' כדמייתי לקמן '''והן.''' והיכא אשכחן להא דפליג ר"מ עם רבנן ואפ"ה לא עבד עובדא כוותיה '''כהאי דתנינן תמן.''' בפ"ב דאהלות '''השדרה והגלגלת מב' מתים.''' חצי חוליות השדרה ממת זה וחצי חוליות השדרה ממת זה וכן הגלגלת '''אבר מן החי מב' אנשים.''' חצי אבר נתלש מחי זה וחצי אבר כזה נתלש מחי אחר ונראין כאבר אחד '''ר"ע מטמא.''' באהל וחכמים מטהרין מטומאת אהל '''התחילו מר"ע.''' למנות והוא טיהר ומשום חכמים דפליגי עליה '''כהאי דתנינן תמן.''' פ"ט דשביעית כל הספיחין מותרין לכל בשביעית דהא דכתיב את ספיח קצירך לא תקצור היינו שלא יקצור כדרך שקוצר בכל שנה אלא קוצר מעט מעט ואוכל '''חוץ מספיחי כרוב.''' שאין כיוצא בהם בירקות שדה שדרך רוב האדם לזורעם בגינות וגזרו עליהן חכמים שמא יזרעם בגינה ויאמר ספיחין הן '''כל הספיחין אסורין.''' מדבריהם ואפי' מיני תבואה וקטנית גזרו עליהם מטעם זה ורשב"י עבד עובדא בשמיטתא כוותייהו דחכמים כדמסיים ואזיל וא"כ כל אלו לא סמכו על עצמן למעשה ומפני מה ר"ג דפליג עם רבנן ועבד עובדא כוותיה '''שנייא הכא שהיא לשינון.''' ללימוד ואינו מפסיד בקריאת שמע ואפי' לאחר שעבר זמן ודחי לה הש"ס להאי שינויא דאם כן מעתה אף משיעלה עמוד השחר יקרא ולמה אמר להן אם לא עלה עמוד השחר '''יאית דבעי מימר.''' דשאני הכא דתמן בהני עובדי היו יכולין לקיים דברי חכמים ולפיכך לא סמכו על דעת עצמן למעשה אבל הכא כבר עבר זמן דחכמים ולפיכך אמר לון עבידו עובדא כוותי דידי</div> <div class="yerum-leiden-text">יצא כי משכימין היו · מתני' מעשה שבאו בניו מבית המשתה אמרו לו לא קרינו את שמע · אמ' להן אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות · ורבן גמליאל פליג על רבנן עבד עובדא כוותיה · והא ר' מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה · והא ר' עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כותיה · והן אשכחנן דר' מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה דתני סכין אלוונתין לחולה בשבת · אימתי בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת · אבל אם לא טרף מערב שבת אסור · תני אמ' ר' שמעון בן אלעזר מתיר היה ר' מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת · וכבר חלה וביקשנו לעשות לו כן ולא הניח לנו · ואמרנו לו ר' דבריך מבטל בחייך · ואמ' לן אע'פ' שאני מיקל לאחרים מחמיר אני על עצמי דהא פליגי עלי חביריי · והן אשכחנן דר' עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה · כיי דתנינן תמן השזרה והגולגולת משני מתים רביעית דם משני מתים · ורובע עצמות משני מתים · אבר מן המת משני מתים · אבר מן החי משני אנשים · ר' עקיבה מטמא וחכמ' מטהרין · תני מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי והניחוה באויר הכנסת בלוד · ונכנס תודרוס הרופא ונכנסו כל הרופאים עמו · אמ' תודרוס הרופא אין כאן שזרה ממת אחד ולא גולגולת ממת אחד · אמרו הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין נעמוד על המיניין · התחילו מר' עקיבה וטיהר · אמרו לו הואיל והיית מטמא וטיהרת טהור · והן אשכחנן דר' שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה · כיי דתנינן תמן ר' שמעון או' כל הספחין מותרין חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה · וחכמ' אומ' כל הספחין אסורין · ר' שמעון בן יוחי עבד עובדא בשמיטתה חמא חד מלקט ספיחי שביעית · אמ' ליה ולית אסור · ולאו ספיחי אינון אמרי ליה ולא את הוא שאת מתיר · אמ' ליה ואין חביריי חולקין עלי · וקרי עלוי ופורץ גדר ישכנו נחש · וכן הות ליה · ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה · שנייא היא הכא שהיא לשינון · מעתה אף משיעלה עמוד השחר · ואית</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''רבי שמעון אומר: כל הספחין מותרין, חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה. וחכמים אומרים: כל הספחין אסורין'''. אנחנו יודעים שבשביעית חכמים גזרו על ספיחין, בגלל שהרבה אנשים היו זורעים בעצמם ואומרים זה גדל לבד, אז לכן גזרו על ספיחין. כלומר, רבי שמעון אומר: הדבר היחיד שאני לא יודע אם הוא גדל קודם או מישהו זרע אותו עכשיו זה ירקות שדה, אבל שאר הספיחין אני יכול לראות שזה גדל קודם. וחכמים אומרים כל הספיחין אסורין. רבי שמעון בן יוחי עבד ודקי כחכמים. איפה ראינו את זה? '''עב בשמיטתא חמא חד מלקט ספיחי שביעית'''. כלומר הוא ראה אדם שמלקט בשביעית ספיחין. '''אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון?''' הרי ספיחין אסורים. '''אמר ליה: ולא את הוא שאת מתיר?''' הרי אתה מתיר ספיחין, מה אתה רוצה ממני? '''אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי?''' כלומר, איך אתה עושה כמוני? הרי חכמים חולקים עלי. '''וקרי עלוי: "ופורץ גדר ישכנו נחש". וכן הות ליה'''. כלומר באמת נחש הכיש את האדם הזה והוא מת. ראינו רבי שמעון לא עושה כמותו, אלא כמו חכמים, כמו רבי מאיר, רבי עקיבא. אז '''ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה?''' אמר רבן גמליאל עושה כשיטתו. עונה הגמרא: '''שנייא הכא שהיא לשינון'''. זאת אומרת בעצם קריאת שמע לא נורא אם הוא יקרא אחר כך, כי הרי זה מקסימום כמו שאמרנו, גם אם הוא קורא לא בזמן אז זה כמו לימוד תורה, אז לא נורא. הרי גם חכמים מסכימים שהקורא לאחר הזמן לא נענש כי קורא בתורה. ושואלת הגמרא: אם ככה, אז למה הוא אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? כן, הרי אם זה בגלל שינון, כלומר כמו קורא בתורה, אז כל הזמן גם בבוקר גם מאוחר, אין הגבלה של זמן. '''מעתה אף משיעלה עמוד השחר!''' למה אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד א<span class="yerum-runnum">13</span></div> דבעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|יש שרצו לתרץ}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|במה שראינו שרבי מאיר ורבי עקיבא בן יוסף ורבי שמעון בן יוחאי נהגו כחכמים, זה מפני ש}}היו יכולין לקיים דברי חכמים. ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים. אמר לון: עובדין עובדא {{ירו"מ-הוסר|כוותיה}} כוותי. {{ירו"מ-ביאור|תנהגו כשיטתי}} פיסקא: ולא זו בלבד {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואיברים {{שוליים|א_כז}}ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אנן תנינן אכילת פסחים, אית דלא תני {{ירו"מ-ביאור|יש שלא גרסו}} אכילת פסחים. מאן תנא אכילת פסחים, רבנן. ומאן דלא תנא אכילת פסחים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|בקרבן פסח}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ח]]) {{ירו"מ-הוסר|"כאן}} "ואכלו את הבשר {{ירו"מ-הדגשה|ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה}}" ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במכת בכורות}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ועברתי בארץ מצרים ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה והכיתי כל בכור" וגו}}' מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות. אמר רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולית}} לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן אכילת פסחים אפילו כרבנן. דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה כנותר, אפילו בדיעבד אסור לאכלו אחר חצות}}. {{ירו"מ-ביאור|ואילו כל מה שנשנה במשנתינו, הם דברים שלכתחילה צריך לעשותם קדם חצות, אבל בדיעבד אם עשה אחרי חצות יצא}}. פיסקא: {{ירו"מ-הדגשה|כל הנאכלים ליום אחד — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה}}. כל הנאכלין ליום אחד {{ירו"מ-הדגשה|זה}} {{שוליים|א_כח}}קדשים קלים. {{ירו"מ-ביאור|כגון קרבן תודה ושלמי נזיר. ולא קדשי קדשים כגון חטאת ואשם שעליהם לא גזרו כיוון שהכהנים זריזים}} ואם כן למה אמרו חכמים {{ירו"מ-הדגשה|עד חצות? כדי להרחיק}}{{ירו"מ-הוסר| וכו אם}} את {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|האדם מן העבירה. דאם אתה}} אומר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב. מתוך שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב"> </span> {{מתני'|ברכות א ב}} מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|{{ירו"מ-הוסר|לכרתן}}{{ירו"מ-הדגשה|לכרתי}}]], עד הנץ החמה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות. {{שוליים|א_כט}}הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתין: {{ירו"מ-ביאור| כך כוונת המשנה}} בין {{ירו"מ-הדגשה|חוליות}} תכלת שבה {{ירו"מ-ביאור|בציצית}} {{ירו"מ-הדגשה|לחוליות}} {{ירו"מ-הוסר|ללבן}} לבן שבה. <span id="דף_ז_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו נמצאים בדף ז' של מסכת ברכות בירושלמי. בדף הקודם שאלנו איך זה שרבן גמליאל נהג כמו השיטה שלו, למרות שבעצם החכמים חולקים עליו. ניסינו לתת השערה שאולי זה בגלל שגם חכמים מודים שאם אדם לא קורא בזמן זה זורק אותו ממצווה של קורא בתורה. אמרנו אם זה ככה, אז למה הוא אמר להם אם לא על עמוד השחר? אם זה ככה, לכאורה צריך להיות כל הזמן. לא משנה מתי תקראו, כי יש לכם מצווה כמו לומדים בתורה. אז עכשיו הגמרא מביאה שיטה אחרת. '''דבעי מימר: תמן היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, יש אפשרות או כשיטתם או כחכמים - הם בחרו לנהוג כמו חכמים. '''ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, רבן גמליאל, הרי מדובר במצב שכבר עברו את הזמן שחכמים נתנו, אז ממילא הוא לא יכול לנהוג כשיטתו, כי בעצם השיטה של חכמים כבר עברה, אז לכן בעצם הוא העדיף שהם ינהגו כמותו. '''אמר לון: עובדין עובדא כוותי'''. כן, ככה הוא אמר להם. אם זה ככה, כיוון שעבר הזמן של חכמים - אוקיי, תסמכו עליי ותעשו כמותי. פיסקא. אמרנו שהוא אומר להם '''לא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות - מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. ואז בתור דוגמאות הוא מביא '''הקטר חלבים ואיברים''' ובמשנה אנחנו אמנם לא ראינו את זה - לא כתוב אכילת פסחים, אבל בגרסה של הגמרא הזאתי היה כתוב '''ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כן, אנן תנינן אכילת פסחים. כלומר הוא אומר - אנחנו, כי בגרסה שלהם היה כתוב גם אכילת פסחים, ואית דלא תני אכילת פסחים - יש משניות שלא כתוב בהם אכילת פסחים. אז מאן תנא אכילת פסחים? רבנן. רבנן סוברים שקורבן פסח נאכל כל הלילה, ומה שאמרו עד חצות זה גזירת חכמים. ומאן דלא תנא אכילת פסחים - זה רבי אליעזר. רבי אליעזר סובר שבעצם אכילת פסחים מדאורייתא זה רק עד חצות. שואלת הגמרא ומאי טעמא דרבי אליעזר? '''נאמר "ואכלו את הבשר לילה" ונאמר להלן "לילה"''' - במכת בכורות. אז מה הלילה שנאמר כאן? כלומר במכת בכורות זה היה בחצות הלילה. אז '''מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות'''. אמר רבי חונה: '''לית כן אכילת פסחים אפילו כרבנן'''. כלומר גם חכמים, שמה שאמרנו שהם סוברים שמדאורייתא היה מותר לאכול עד הבוקר - גם הוא, גם מי שסובר ככה, לא ינקוט במשנה שלו אכילת פסחים. כיוון שמה אמרנו? אמרנו שכל המשנה כאן זה בעצם דברים שנוהגים כל הלילה, וחכמים אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה. משמע מכאן שבדיעבד, אם אדם עבר חצות, הוא יכול לקיים את מה שנאמר. אז אומרת הגמרא - אומר רב חונה, פה זה לא שייך, כי הרי חכמים גזרו: '''דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים'''. כלומר גזרו שקורבן פסח אחרי חצות מטמא ידיים, כך שאפילו בדיעבד אסור לאכול אותו. וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה, נותר - אפילו בדיעבד אסור לאכול אותו אחר חצות. אז בעצם אי אפשר לשים את זה בתוך המשנה הזאת, כי המשנה מדברת על דברים שבעצם מדאורייתא מותר עד הבוקר, וחכמים גזרו עד חצות, ובדיעבד אם הוא ימשיך לאכול לא קרה שום דבר. קורבן פסח זה לא אחד מהדברים האלה. טוב, פיסקא. המשנה אמרה כל הנאכלין ליום אחד. אז אומרת הגמרא '''כל הנאכלין ליום אחד קדשים קלים'''. כלומר, שלא תיתן לחשוב שגם קדשי קדשים כמו אשם וחטאת, שהכוהנים אכלו את זה, שמה לא גזרו כיוון שהכוהנים זריזים - אלא רק בקודשים קלים. כמו שאמרנו, סתם שלמים בעצם נאכלים לשני יום ולילה, אבל קורבן שלמים - שלמי תודה ושלמי נזיר - הם בעצם נאכלים רק ליום אחד. הזכרנו את ההסברה שהתורה אמרה את זה כדי שאדם לא יוכל לסיים לבד את הקורבן. עוד אומרים שיביא גם הרבה מאוד לחמים - קורבן תודה זה ארבעים לחמים, נזיר שלושים. הרבה מאוד לחם הוא לא יכול לאכול את זה לבד, אז הוא בעצם מביא הרבה אנשים וככה הוא מפרסם את הנס. פיסקא. אמרנו '''אם כן למה אמרו חכמים''' עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה. כי '''את אומר "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב'''. במקום '''שאת אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''פיסקא ולא זו בלבד וכו'.''' אנן תנינן אכילת פסחים. היו גורסין במתני' גם אכילת פסחים שמצותן עד שיעלה עמוד השחר '''רבנן.''' דאינהו סברי דמדאורייתא זמן אכילת פסחים כל הלילה '''רבי אליעזר.''' דס"ל דמדאורייתא הוא עד חצות '''נאמר כאן לילה.''' ואכלו את הבשר בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה '''ולית כאן אכילת פסחים אפי' כרבנן.''' כלומר דלא היא דאפי' לרבנן דס"ל דמן התורה זמן אכילת פסחים כל הלילה אפ"ה לא מצינן למיתני בהדי אינך דאם עבר חצות מותרין עכ"פ לאכלן או להקטירן עד עלות השחר דלא אמרו חכמים אלא לכתחילה אבל באכילת פסחים לא משכחת לה אפי' בדיעבד שהרי גזרו חכמים טומאה עליהן כדתנן בסוף פסחים הפסח אחר חצות מטמא את הידים '''מתני' משיכיר בין תכלת ללבן.''' בין חוטי תכלת לחוטי לבן שבציצית '''בין תכלת לכרתן.''' כרתן כרישין פו"רש בלעז וצבע התכלת קרוב לגוון כרתן '''עד הנץ החמה.''' עד שעה שהחמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים '''לא הפסיד.''' כלומר לא הפסיד מלברך לפניה ולאחריה אלא אע"פ שעברה עונתה קורא ומברך לפניה ולאחריה</div> ⁣‌‌​‌‌​​​​​‍דבעי מימר תמן היו יכולין לקיים דברי חכמ' · ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמ' · אמ' לון עובדין עובדא כותיה · מתני' ולא זו בלבד אלא כל שאמרו חכמ' עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר · הקטר חלבים ואיברים ואכילת פסחים מצותן עד שיעלה עמוד השחר · אנן תנינן אכילת פסחים אית דלא תני אכילת פסחים מאן תנא אכילת פסחים רבנן · ומאן דלא תנא אכילת פסחים ר' אליעזר · ומאי טעמ' דר' ליעזר · נאמ' כאן לילה ונאמ' להלן לילה · מה לילה של להלן חצות · אף כאן חצות · אמ' ר' חונה ולית כן אכילת פסחים אפי' כרבנן דתנינן הפסח אחר חצות מטמא את הידים · מתני' כל הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר · אם כן למה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה כל הנאכלין ליום א' קדשים קלים וא"כ למה אמרו חכמים וכו' אם את הוא אומר עד שיעלה עמוד השחר הוא סבור שלא עלה עמוד השחר · נמצא אוכל ומתחייב · מתוך שאת אומר לו עד חצות · אפי' הוא אוכל אחר חצות אינו מתחייב · מתני' מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן · ר' ליעזר א' בין תכלת לכרתן עד הנץ החמה · ור' יהושע או' עד שלש שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות · הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה · גמ' כני מתניתא בין תכלת שבה ללבן שבה <div class="yerum-side">'''כל הנאכלין ליום א' קדשים קלים.''' כלומר אע"ג דאיכא קדשי קדשי' הנאכלין ליום א' כחטאת ואשם ותיבת כל הוא דדייק דלא תני והנאכלין ליום א' הלכך קאמר דאי הוה תני הכי ה"א דלא גזרו חכמים לכתחילה עד חצות אלא בקדשי קדשי' דחמירי ואע"ג דלענין חיובא דנותר שוין הן מ"מ מכיון דהאוכלין בקדשי קלים מרובים הן ביותר שנאכלין לכל אדם סד"א דלא גזרו בהן למיעבד הרחקה כמו בקדשי קדשים דהאוכלין מועטין הן שאינן נאכלין אלא לזכרי כהונה וחיישינן טפי דלא אתו לידי נותר ומש"ה קאמר כל הנאכלין דאפי' קדשי קלים אמרו בהן חכמים עד חצות ומשום סייג כדמפרש ואזיל דשמא יטעה ויבא לידי חיוב '''עד שלש שעות.''' ביום עד סוף שעה שלישית שהוא רביע היום בזמן שהימים והלילות שוין ולעולם זמן ק"ש הוא עד רביע היום בין שהימים ארוכים בין קצרים וכן הא דתנן לקמן תפלת השחר עד ד' שעות ביום היינו עד שליש היום ולפי ששליש היום הוא ד' שעות בזמן שהימים והלילות שוין נקט ד' שעות וכל מקום שנזכר במשנה כך וכך שעות ביום על דרך זה אתה צריך לחשוב ולדון '''כאדם שהוא קורא בתורה.''' אע"פ שלא יצא ידי חובת ק"ש בעונתה יש לו קבול שכר כקורא בתורה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''שכן דרך בני מלכים.''' שאין עומדין ממטתן עד סוף שעה שלישית. ורחמנא דאמר ובקומך עד שעה שכל בני אדם עומדים ממטתן קאמר והלכ' כר' יהושע ומיהו לכתחל' צריך לכוון לקרות ק"ש עם הנץ החמה כמו שהיו הותיקין עושים '''גמ' כיני מתניתא.''' כן צריך לפרש בין תכלת שבה שבציצית ללבן שבה כדמפרש ואזיל דמ"ט דרבנן דכתיב וראיתם אותו מן הסמוך לו משובחין בציצית בין תכלת ללבן הסמוך לו לראותו אז הוא עונת ק"ש </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' טוב, מתחילים עכשיו בפרק א' הלכה ב'. המשנה אומרת '''מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן'''. '''רבי אליעזר אמר: בין תכלת ל''' - קרתן, זה הקרישה. ועד מתי? '''עד הנץ החמה'''. '''ורבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות'''. הרי אמרנו "בקומך" - זמן שקמים, ובני מלכים נוהגים לקום בשלוש שעות, אז עדיין זה נקרא זמן קימה. '''הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר גם אחרי זה יכול לקרוא, אין לו אמנם שכר כמו קורא קריאת שמע בזמנה, אבל זה נחשב כמו קורא בתורה. אומרת הגמרא - מה שאמרנו במשנה "מי שיכיר בין תכלת ללבן", אז צריך בעצם להבין: '''כיני מתניתין: בין תכלת שבה לבן שבה'''. כלומר בציצית. תכלת ללבן - לא סתם צבע תכלת לבן, כי זה קל מאוד להבחין, אלא תכלת לבן בציצית. '''מה טעמון דרבנן? "וראיתם אותו"''' - מה זה "וראיתם אותו"? כלומר בו תוכלו להבחין בין תכלת ולבן '''מן הסמוך לו''', כלומר החוט התכלת והחוט הלבן, או יותר נכון בתוך אותו חוט - תוכלו להבחין בחלק שהוא תכלת וחלק שהוא לבן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ז עמוד א''' {{שוליים|א_כז}} '''עד מתי מותר לאכול את קרבן הפסח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קרבן פסח, פרק ח, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שאכילתו עד שיעלה עמוד השחר, ורבי אליעזר בן עזריה אמר עד חצות כדי להרחיק מן העבירה, וכן פסק הרמב"ם שמצוות אכילת הפסח עד עלות השחר אך חכמים גזרו לאוכלו עד חצות. {{שוליים|א_כח}} '''זמן אכילת קדשים קלים (כתודה ושלמי נזיר) הוא עד עלות השחר, וחכמים אמרו "עד חצות" כדי להרחיק מן העבירה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהזמן מהתורה הוא עד עלות השחר וחכמים הקדימו לחצות מטעם הרחקה מן העבירה, כמבואר ברמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק י הלכה ח. {{שוליים|א_כט}} '''הקורא קריאת שמע לאחר הנץ החמה עד סוף זמנה לא הפסיד, אך שכרו פחות מהקורא בזמנה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ו <קטע סוף=ז א/> ==דף ז עמוד ב== <קטע התחלה=ז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כפשט המשנה שהקורא מכאן ואילך "לא הפסיד" כאדם הקורא בתורה, כלומר יצא ידי חובה אף שלא קיים מצוה מן המובחר, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_לב}} '''זמן קריאת שמע של שחרית למצווה מן המובחר הוא עם הנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן נח סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כמצוות הוותיקין שהיו משכימים לקרוא קריאת שמע ולסמוך תפילתם עם הנץ החמה, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_לג}} '''זמן קריאת שמע של שחרית נמשך עד סוף שעה שלישית ביום, ולכתחילה יש לקוראה מיד בעלות השחר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן נח סעיף א , סמ"ג עשין יח <קטע סוף=ז ב/> ==דף ח עמוד א== <קטע התחלה=ח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע, וכן אמרו "הלכה כרבי יהושע", ומה שאמרו זמנה בשוכח עד ארבע שעות - כדי לזרז את האדם לקרותה בעונתה, ולא שזה עיקר הזמן.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד ב<span class="yerum-runnum">14</span></div> {{ירו"מ-הוסר|ומה}} מה טעמון דרבנן? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "וראיתם אותו" מן {{ירו"מ-הדגשה|החוט}} הסמוך לו. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? "וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים. תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו", מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תכלת דומה לים, והאם הוא כחול או ירוק|שהתכלת דומה לים]] והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב ([[יחזקאל י א]]) "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא" אחרים אומרים: "וראיתם אותו" {{שוליים|א_ל}}כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר בהדא דאחרים. מה אנן קיימין? אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה. {{ירו"מ-ביאור|מזהה אותו}} ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה. אלא כי אנן קיימין, {{שוליים|א_לא}}ברגיל ושאינו רגיל, כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין. {{ירו"מ-ביאור|שבא לעיתים רחוקות}} אית תניי תני: בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]], {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]]. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}} בעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|חשבו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]] {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]], כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|לכרתן]]. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת ללבן. אבל אמרו: {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}} {{שוליים|א_לב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע אחרי הנץ, ותיקין|מצותה עם הנץ החמה]] כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ואנא אמרית טעמא. {{ירו"מ-ביאור| אני מצאתי מה המקור}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים עב ה]]) "ייראוך עם שמש" אמר מר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#מר עוקבא|°]]: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה. תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה ואחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות. והגיע עונת קרית שמע, והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע, {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שהיו עסוקים במצווה נפטרו}} וקריתי ושניתי, ואחר כך התחילו הם. וכבר היתה החמה על ראשי ההרים. "עד הנץ החמה" רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כדי שתהא החמה מטפטפת {{ירו"מ-ביאור|מנצנצת}} על ראשי ההרים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד ג' שעות. רבי אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי|°]] ורב המנונא[[ביאור:עץ מסורת#רב המנונא|°]] ורב אדא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} בשוכח. רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח. אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח? {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} כך הוא {{שוליים|א_לג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זמן קריאת שמע עד שלוש שעות בדיעבד|הלכה {{ירו"מ-הדגשה|כרבי יהושוע}}]] ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה. <span id="דף_ח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ומאי טעמא דרבי אליעזר?''' אמרנו רבי אליעזר אומר בין תכלת לקרתן, אז בעצם לא קשור לציצית. למה? כי '''"וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים''', כלומר שתוכל להבחין ולראות בין שני צבעים. צבעים דומים - תכלת וקרתן זה קצת דומה, רק תכלת ותכלת. '''תני בשם רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו"''' - הרי ציצית זה נקבה, אז למה כתוב "וראיתם אותו" ולא "אותה"? '''מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא"'''. '''אחרים אומרים: "וראיתם אותו" כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. כן, מרחק - אם הוא יזהה את חברו ממרחק ארבע אמות, אז זה כבר יש מספיק אור וזה נחשב יום שיכול לקרוא קריאת שמע. '''רב חסדא אמר כהדא דאחרים''' - כלומר רב חסדא פסק ככה. אבל '''מה אנן קיימין?''' - משהו פה לא הגיוני. כלומר '''אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה''' - אם אתה מכיר איזה חבר, אז אפילו ממרחק אתה יכול לראות אותו אפילו בעשרים מטר. '''ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה''' - ואם אתה אדם שלא מכיר אותו בכלל, אז אפילו קרוב הרבה, אפילו שצמוד אליו, לא יכיר אותו. '''אלא כי אנן קיימין, ברגיל ושאינו רגיל''' - כמו אדם שהוא קצת מכיר אותו, '''כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין''' - כלומר מי שבא לעתים רחוקות, הוא מכיר אותו אבל הרבה זמן לא ראה אותו, בא פעם בפעם. אז דבר כזה מארבע אמות, אם הוא מצליח לזהות אותו, אז יש מספיק אור ויכול לקרוא קריאת שמע של שחרית. '''אית תניי תני: בין זאב לכלב, בין חמור לערוד. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. '''בעי מימר''' - חכמים בישיבה רצו לומר שמי שאמר בין זאב לכלב או בין חמור לערוד, '''כמן דמר בין תכלת לכרתן'''. אבל מי שאמר '''כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן דמר בין תכלת ללבן'''. יש פה גם בגלל העניין של - כמו שמדובר על להבחין בין אדם לאדם, כמו באותה ציצית - להבחין בין הלבן לתכלת - או בגלל שזה מאוד קרוב. כלומר זאב וכלב ודאי יש הבדלים, חמור וערוד יש הבדלים, אבל אדם להכיר אותו ממרחק קרוב זה כבר יותר קשה. '''אבל אמרו: מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום'''. כן, לכתחילה בעצם צריך להיות בנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה, כמו שהתפילה עצמה תהיה בעצם בנץ. '''אמר רבי זעירא: ואנא אמרית טעמא'''. איזה פסוק רומז לזה? '''"ייראוך עם שמש"''' - בזמן שהשמש זורחת, אז זה הזמן שבו התפילה הכי מקובלת. '''אמר מר עוקבא: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה'''. כלומר, ככה ותיקין היו עושים - אנשים שהיו מקפידים על המצוות, היו קוראים קריאת שמע טיפה לפני הנץ כדי שבדיוק בנץ הם יתפללו תפילת שמונה עשרה. '''תני: אמר רבי יהודה: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי רבי אלעזר בן עזריה ואחרי רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות'''. '''והגיע עונת קרית שמע''' - כנראה הם היו עסוקים במצוות כמו פדיון שבויים, ואני חושב שהם היו פטורים מקריאת שמע, ואז הגיעה העונה '''והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע''' - כלומר כנראה לא יקראו היום, וכיוון שהיו עסוקים במצוות הם פטורים. '''וקריתי ושניתי''' - עוד הספקתי ללמוד אחרי זה. '''ואחר כך התחילו הם''' - רק אחרי שסיימתי הם התחילו לקרוא קריאת שמע. '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים'''. כן, כמו בעצם אפשר גם אחרי הנץ החמה לקרוא קריאת שמע, בדיעבד. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''כדי שיהא ניכר בין הצבועין.''' ר"א דריש וראיתם אותו דקאי על תכלת דלעיל מיניה ומשיכיר תכלת בין שאר הצבועין הקרובים לגוון תכלת '''וראיתם אותה אין כתיב כאן.''' דהוה משמע דקאי על אותה מצוה: אחרים אומרים וראיתם אותו משמע על האדם העומד לנגדו וסתם ראיה ד' אמות הויא וכדמפרש רב חסדא בהדא דאחרים באיזו חבירו מיירי '''אם ברגיל.''' חבירו הרגיל עמו אפי' רחוק כמה ממנו מכירו בראיה בעלמא ואם בשאינו רגיל שלא ראה אותו אפי' קרוב לו ביותר אינו מכירו ומאי משיכיר דקאמרי '''ואתי לקיצין.''' לפעמים הוא בא והולך לו באכסניא הזה וזהו רגיל ואינו רגיל '''לערוד.''' חמור הבר '''הוא בעי מימר.''' רב חסדא דמפרש לעיל להא דאחרים הוא היה מפרש ג"כ להך פלוגתא דתנאי דפליגי בפלוגתא דר"א ורבנן במתני' '''מן מר.''' מאן דאמר בין זאב לכלב וכו' ס"ל כמאן דאמר בין תכלת לכרתן דצריך שיאור היום ביותר כדי שיכיר בין הצבע הקרוב כמעט לצבע אחר וזהו השיעור בעצמו משיכיר בין זאב לכלב או בין החמור לערוד '''ומאן דאמר כדי שיהא אדם רחוק וכו'.''' ס"ל כמ"ד בין תכלת ללבן שהוא יותר קודם שבמעט אורה יכול להבחין ביניהם וכן להכיר חבירו הרגיל ואינו רגיל ברחוק ד' אמות '''יראוך עם שמש.''' מוראך והיינו ק"ש שהם מקבלין עליהם מלכות שמים עם שמש עם הנץ החמה '''היו משכימין.''' מעט קודם הנץ החמה כדי שיסמכו לה התפילה עם הנץ החמה '''תני.''' בתוספתא פ"ק והתם קאמר שהיו עוסקין בצרכי ציבור '''שמא נתייאשו מק"ש.''' לפי שעסוקין במצות ופטורין מק"ש '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים.''' כשקראו הם '''מטפטפת.''' מתחלת לזרוח '''הלכה כר' יהושע בשוכח.''' אם שכח לקרותה בהנץ החמה יכול לקרותה עד ג' שעות כר' יהושע '''מגיב ליה חבריה.''' השיב לו חבירו וכי שייך לומר הלכה בשוכח ולא היה לך לומר אלא אם שכח קורא כר' יהושע '''כך היא הלכה.''' אלא אימא כך היא הלכה כר' יהושע ואפי' לכתחילה ולא אמרו בשוכח אלא כדי לזרז אח האדם שיהא קורא בעונתה בהנץ החמה שהיא למצוה מן המובחר</div> <div class="yerum-leiden-text">ומה טעמין דרבנן וראיתם אותו מן הסמוך לו · ומה טעמיה דר' אליעזר וראיתם אותו כדי שיהא ניכר בין הצבועין · תני בשם ר' מאיר וראיתם אותה אין כת' כאן אלא וראיתם אותו · מגיד שכל המקיים מצות ציצית כאילו מקבל פני שכינה · מגיד שהתכלת דומה לים · והים דומה לעשבים ועשבים דומין לרקיע · ורקיע דומה לכסא הכבוד · והכסא דומה לספיר דכת' וארא והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא · אחרים אומ' וראיתם אותו כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו · רב חסדא אמר בהדא דאחרים מה אנו קיימין אם ברגיל אפי' רחיק כמן חכים ליה · ואם בשאינו רגיל אפי' קרוב ליה לא חכים ליה · אלא כן אנו קיימין ברגיל ושאינו רגיל · כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתי לקיצין · אית תניי תניי בין זאב לכלב בין חמור לערוד · ואית תניי תני כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ד' ארבע אמות ומכירו · הוא בעו מימר מן מר בין זאב לכלב בין חמור לערוד כמן דמר בין תכלת ללבן · ומן דמר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו כמן דמר בין תכלת ללבן · אבל אמרו מצוותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום · אמ' ר' זעירא ואנא אמרית טעמא ויראוך עם שמש · אמ' מר עוקבן הוותיקין היו משכימין וקורין אותה כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה · תני אמ' ר' יודה מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי ר' אלעזר בן עזריה ואחרי ר' עקיבה והיו עסוקין במצות · והגיע עונת קרית שמע והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע · וקריתי ושניתי · ואחר כך התחילו הם · וכבר היתה החמה על ראשי ההרים · עד הנץ החמה · ר' זכריה בריה דר' יעקב בר זבדי בשם ר' יוסה ר' יונה כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים · ר' יהושע או' עד שלש שעות · ר' אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב הל' כר' יהושע בשוכח · ר' הונא אמ' תרין אמוראין חד אמ' בשוכח · מגיב ליה חבריה וכי יש הלכה בשוכח · כן היא הל' · ולמה אמרו בשוכח כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' המשנה אמרה עד הנץ החמה. '''רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה''' - מה הכוונה נץ החמה? לא הכוונה שהשמש יצאה לגמרי, אלא '''כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים'''. כלומר שהקרניים הראשונות שלה כבר נראים על ראשי ההרים - זה כבר מספיק כדי לקרוא קריאת שמע, לא צריך לחכות שכל החמה תצא החוצה. '''רבי יהושע אומר: עד ג' שעות'''. אמרנו שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות. '''רבי אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב: הלכה כרבי יהושע בשוכח'''. כלומר, רק אם הוא שכח ולא התפלל בזמן, אז אפשר לקרוא עד שלוש שעות. '''רבי הונא אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח'''. '''אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח?''' - איפה מצאנו דבר כזה שאמרו הלכה שאם שכחת אתה יכול לקרוא? אלא ככה ההלכה - מותר אפילו לכתחילה. '''ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה'''. כן, בעצם מותר אפילו לכתחילה, אבל שאדם יזדרז לקרוא את זה בזמן המשובח יותר, שזה עם הנץ החמה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד א<span class="yerum-runnum">15</span></div> תמן תנינן: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|או תלמידי חכמים שתורתם אמנותם, וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{שוליים|א_לד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע ותפילה|מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה]]. מאי טעמא? אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ואפילו תימר {{ירו"מ-הדגשה|כל}} קרית שמע אינה צריכה כוונה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה? מן גו דאינון צבחר {{ירו"מ-ביאור|מתוך שהם מעט}} מיכוון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה על גרמיה, {{ירו"מ-ביאור|על עצמו}} כגון אנו {{שוליים|א_לה}}שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כדעתיה, {{ירו"מ-ביאור|כשיטתו}} דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_לו}}ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי כדעתיה, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל, {{ירו"מ-ביאור|אילו היתי עומד בהר סיני בשעת מתן תורה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פה מיוחד לדברי תורה|הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין]]. {{ירו"מ-ביאור|הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות}} חד דהוי לעי באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אחד שיעסוק בתורה}} וחד דעבד ליה כל צורכיה. {{ירו"מ-ביאור|ואחד לכל צרכיו האחרים}} חזר ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה. {{ירו"מ-ביאור|ומה כשהוא אחד אין העולם מתקיים מפני הרכילות ולשון הרע שלו}} אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה! אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: אתיא דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא, דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה. ולא מודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב? ולית ליה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ללמוד על מנת לעשות|הלמד על מנת לעשות]], ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא. ואמררבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, <span id="דף_ח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ח'. הגמרא מביאה משנה ממסכת שבת, איזה יום שלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יקרא לו מנחה שיפסיקו לו לאכול, ולא לדין ומתחילים מפסיקים. '''מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה'''. כל הדברים האלה, כל המלאכות האלה, ספר דין פוסקים. אם זה היה סמוך לקריאת שמע, אז הוא מפסיק. אם סמוך לתפילה, אז הוא לא מפסיק. שואלת הגמרא, מאי טעמא? כלומר למה לקריאת שמע מפסיקין ולתפילה לא? '''אמר רב אחא: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה'''. כלומר, כיוון שקריאת שמע זה מדברי תורה, לכן מפסיקים. '''אמר רבי אבא: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע''', כלומר קריאת שמע הזמן שלה הוא מאוד קצר יותר מהתפילה. כן, קריאת שמע של ערבית זה רק עד חצות. קריאת שמע של שחרית זה רק עד שלוש שעות. לתפילה יש יותר זמן, לכן מפסיקים לקריאת שמע ואין מפסיקים לתפילה. '''אמר רבי יוסי: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה'''. אומר לו הסבר אחר מכיוון הפוך. כלומר קריאת שמע אינה צריכה כוונה, לכן גם אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, אני בוודאי אהיה טרוד, אני לא יכול להתרכז. אבל כיוון שקריאת שמע לא צריכה כוונה, אין בעיה. לעומת זאת תפילה אני חייב כוונה - אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, בכל התפילה הוא לא יכול להתרכז, לכן לא מפסיק. '''אמר רבי מנא: קשייתה קומי רבי יוסי: ואפילו תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה, שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה'''. אז איך אתה אומר שקריאת שמע לא צריכה כוונה? אם הוא מפסיק באמצע הוא לא יתרכז. ואמרה הגמרא '''מן גו דאינון צבחר מיכוון'''. כלומר, כיוון שזה רק שלושה פסוקים, זמן קצר, אז אפילו אם הוא טרוד הוא יכול לרגע להתרכז ויהיה בסדר. אבל תפילה שהיא ארוכה, בעצם קשה מאוד לכוון בה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין'''. כלומר רבי שמעון בן יוחי אומר על עצמו שהתורה היא אומנותו, ולכן אפילו אם הוא עוסק בתורה - לקריאת שמע הוא לא מפסיק. '''רבי יוחנן אמרה על גרמיה, כגון אנו שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין'''. כלומר אצלנו התורה היא לא אומנותנו לגמרי, אז אפילו לתפילה אנחנו מפסיקים. אומרת הגמרא '''דין כדעתיה ודין כדעתיה'''. רבי יוחנן שהוא סובר, '''דאמר רבי יוחנן: ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת'''. הוא אומר, הרי שתפילה, למרות שאפילו תגיד דרבנן, בעצם התפילה - הלוואי שאדם מתפלל כל היום כולו, כי תפילה תמיד פועלת. לא תמיד אנחנו רואים את זה, לא תמיד אנחנו מבינים איך היא פועלת, אבל אין תפילה שהולכת לאיבוד. כל תפילה פועלת איזו פעולה. לכן הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו. אז לכן גם באמצע לימוד תורה אנחנו מפסיקים. רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה. '''רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל'''. כלומר, אם הייתי נמצא בהר סיני כשהקדוש ברוך הוא נתן תורה לישראל, '''הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין'''. הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא שני פיות לאדם, '''חד דהוי לעי באוריתא, וחד דעבד ליה כל צורכיה'''. כלומר אחד שעוסק בתורה, ואחד לכל צרכיו - שיאכל ויעשה כל שאר צרכיו. '''חזר ומר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה'''. עכשיו שיש רק אחד, העולם לא מסוגל להתקיים בגלל השעשוע שלו. '''אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה'''. '''אמר רבי יוסי קומי רבי ירמיה: אתיא דרבי יוחנן כרבי חנינא בן עקביא'''. כלומר רבי יוחנן שאמר שמפסיקים את לימוד התורה כדי להתפלל, זה כרבי חנינא בן עקביא. '''דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה'''. כך תנא קמא אומר. '''רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה'''. זה במקביל למה שאמר רבי יוחנן שמפסיקים לתפילה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תמן תנינן.''' פ"ק דשבת מפסיקין לק"ש וכו' ומפרשי הכי אמוראי מ"ט '''תפילה אינה ד"ת.''' אלא מדרבנן '''קשייתה.''' הקשיתו לפני ר' יוסי דאפי' תימר דק"ש כולה אינה צריכה כוונה ולפיכך קאמרת דמפסיקין וקורין ואע"פ שטרוד הוא ואינו יכול לכוון מי לא מודית דמיהת ג' פסוקים הראשונים צריכין הן כוונה והרי אינו יכול לכוון '''מן גו דאינון ציבחר.''' מתוך שהן מועט יכול לכוון דעתו אף שהוא טרוד '''כגון אנו שעסוקין בתלמוד תורה.''' תמיד ואין אנו מפסיקין לדברים אחרים '''דין כדעתיה וכו'.''' ואזלו לטעמייהו ר' יוחנן דקאמר הלואי שיתפלל אדם כל היום אלמא חשיבא ליה תפילה מתלמוד תורה והלכך הוא דקאמר דמפסיקין לתפילה ואפי' מת"ת '''וחד דעביד ליה כל צורכיה.''' ולהתפלל בו גם על צורכיו ולא בפה הזה שהוא יגע בתורה אלמא חשיבא ליה תלמוד תורה יותר מן התפילה '''חזר ואמר.''' דלא היא ואין להרהר אחר מדותיו של הקב"ה שברא לאדם פה אחד דמה עכשיו כשהפה אחד הוא אין העולם יכול להתקיים מלשון הרע שלו אם היו לו שתי פיות עאכ"ו '''אתיא דר' יוחנן כר"ח בן עקביא.''' דס"ל כותבי ספרים שהן כעוסקין בתורה ומפסיקין גם לתפילה '''דתני.''' בתוספתא פ"ק '''ולא מודי.''' וכי לא מודי רשב"י שמפסיקין מד"ת לעשות המצוה ולקיימה בזמנה כגון סוכה ולולב וכיוצא בהן והרי עיקר הלימוד הוא על מנת לעשות וא"כ אמאי לא הפסיק כדי לקיים מצות קריאת שמע</div> <div class="yerum-leiden-text">בשעתה · תמן תנינן מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה · אמ' ר' אחא קרית שמע דבר תורה · תפילה אינה דבר תורה · אמ' רבא קרית שמע זמנה קבוע תפילה אין זמנה קבוע· אמ' ר' יוסי קרית שמע אינה צריכה כוונה · תפילה צריכה כוונה · אמ' ר' מנא קשייתה קומי ר' יוסי ואפי' תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה · שלשה פסוקין הראשונים צריכין כוונה · מן גו דאינון ציבחר מיכוין · ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחי כגון אנו שאנו עסוקין בתלמוד תורה אפי' לקרית שמע אין אנו מפסיקין · ר' יוחנן אמרה על גרמיה כגון אנו שאין אנו עסוקין בתלמוד תורה אפי' לתפילה אנו מפסיקין · דין כדעתיה ודין כדעתיה · ר' יוחנן כדעתיה דר' יוחנן אמ' ולואי שיתפלל אדם כל היום · למה שאין תפילה מפסדת · ר' שמעון בן יוחי כדעתיה דר' שמעון בן יוחי אמ' אילו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאיתיהיבת תורה ליש' הוינא מתבעי קומוי רחמנא דיתברי לבר נשא תרין פומין · חד דהוה לעי באוריתא · וחד דעביד ליה כל צורכיה · חזר ומר ומה אין חד הוא לית עלמא יכיל קאיים ביה מן דילטוריא דיליה · אילו הוו תרין על אחת כמה וכמה · אמ' ר' יוסי קומוי ר' ירמיה אתיא דר' יוחנן כר' חנינא בן עקביה דתני כותבי ספרים תפילין ומזוזות מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה · ר' חנינא בן עקביה או' כשם שמפסיקין לקרית שמע כך מפסיקין לתפילה ולתפילין ולשאר כל מצוותיה שלתורה · ולא מודי ר' שמעון בן יוחי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב · ולית ליה לר' שמעון בן יוחי הלמד על מנת לעשות ולא הלמד שלא לעשות · שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא · וא' ר' יוחנן הלמד שלא לעשות נוח לו אילו נהפכה שיליתו על פניו ולא יצא לעולם · טעמ' דר' שמעון בן יוחי</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' שואלת הגמרא על רבי שמעון בר יוחאי, האם הוא סובר שלא מפסיקים לשום דבר? כלומר אדם שלמד תורה לא מפסיק לשום מצווה? '''ולא מודה רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב'''? זה משהו לא הגיוני. '''ולית ליה לרבי שמעון בר יוחאי הלמד על מנת לעשות, ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא'''. '''ואמר רבי יוחנן: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם'''. כלומר עדיף שלא ייוולד בכלל - אדם שלומד רק תורה ולא מתכוון לקיים. ואתה גומר לו בעצם באמת, לגבי כל מצווה אחרת, לפי רבי שמעון בר יוחאי מפסיקים, אלא רק בקריאת שמע - זה משהו מיוחד. רק לגבי קריאת שמע הוא אומר שלא מפסיקים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ח עמוד א''' {{שוליים|א_לד}} '''העובד בשעת עבודתו, מפסיק לקריאת שמע ואינו מפסיק לתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ה , רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קו סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרישא של הירושלמי (מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה), והרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה בטעמי רב אחא ורבי אבא. {{שוליים|א_לה}} '''העוסק בתלמוד תורה עם הרב, האם פוסק לתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קו סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שתלמיד לפני רבו אינו פוסק לתפילה, שהתורה חשובה משום כבוד הרב, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_לו}} '''מותר להתפלל כל היום כולו ואין בכך משום הפסד תפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קז סעיף א , סמ"ג עשין יט <קטע סוף=ח א/> ==דף ח עמוד ב== <קטע התחלה=ח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי הלכה למעשה, וכך פסקו הרמב"ם והשולחן ערוך שהמאריך בתפילתו ומעלה בה תחנונים הרי זה משובח. {{שוליים|א_לז}} '''מי שקרא קריאת שמע שלא בזמנה אם הפסיד בכך מדברי תורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא מרי שהקורא ק"ש בעונתה חשוב כעוסק במשנה, שכן שו"ע ורמב"ם פסקו שהקורא ק"ש בעונתה לא הפסיד כלום ודומה לעוסק במשנה. {{שוליים|א_לח}} '''קריאת שמע נאמרת בכל תנוחה שהאדם נמצא בה, ואינה תלויה בשכיבה או עמידה דווקא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן סג סעיף א , סמ"ג עשין יח. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שכל אדם קורא כדרכו בין יושב בין מהלך בין שוכב בין עומד, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן סג סעיף א, וכן הלכה למעשה גם בבבלי (ברכות י:-יא.) שמסקנתו כבית הלל.. {{שוליים|א_לט}} '''קריאת שמע חייבת בישיבה זקופה ולא בהטיה, אך חתן פטור וקורא כדרכו מוטה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ד, הלכה א , שו"ע או"ח סימן ע סעיף ג , סמ"ג עשין יח. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כרבי אלעזר בן עזריא שיש לקרוא בזקיפה, שהראייתן ממשל "מה נאה זקנך כשהוא מגודל", וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע להצריך ישיבה זקופה בקריאת שמע חוץ מחתן שפטור. {{שוליים|א_מ}} '''המוסיף על דברי סופרים דין תוספת יש בו חיוב, ודברי זקנים (חכמים) חמורים מדברי נביאים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ממרים, פרק ד, הלכה ג , סמ"ג עשין קיא , סמ"ג לאוין ריז <קטע סוף=ח ב/> ==דף ט עמוד א== <קטע התחלה=ט א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא שדברי זקנים חמורים מדברי נביאים, וכן פסק הרמב"ם (הלכות ממרים פ"ד ה"ג) שהמוסיף על דברי סופרים כדוגמת המוסיף על חמש טוטפות חייב, ומטעם זה החמירו חכמים בדבריהם יותר מדברי תורה עצמה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד ב<span class="yerum-runnum">16</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|תורה}} זה שינון {{ירו"מ-הדגשה|וקריאת שמע}} {{ירו"מ-הוסר|וזה}} זה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון. והא תנינן: הקורא מכאן ואילך {{שוליים|א_לז}}לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. {{ירו"מ-הדגשה|לרבי שמעון בן יוחאי}} היא היא. {{ירו"מ-ביאור|שניהם חשובים במידה שווה}} אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה. רבי אבא מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, כמשנה היא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רשב"י לא הפסיק מלימודו אפילו לקריאת שמע|{{ירו"מ-הדגשה|שעסק במשנה לא צריך להפסיק}}]]. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה. ורבנן עבדי מקרא כמשנה. {{ירו"מ-ביאור|שניהם שוים וקריאת שמע בזמנה חביבה מהם}} <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ג"> </span> {{מתני'|ברכות א ג}}[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשכבך ובקומך" ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|א_לח}}כל אדם קורין כדרכן, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים.<br><strong>גמ':</strong> הא [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל{{ירו"מ-הוסר|דבה}} מקיימים {{ירו"מ-ביאור|מסבירים}} תרין קריין. {{ירו"מ-ביאור|את שני הפסוקים גם את שלהם וגם את של בית שמאי}} מה מקיימין [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי{{ירו"מ-הוסר|דבש}} "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"? "בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות; "ובלכתך בדרך" {{שוליים|א_לט}}פרט לחתן. ותני: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, שהיו שרויין במקום אחד. והוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} זקוף. הגיע זמן קריאת שמע, נזקף [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא והטה [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל למה הדבר דומה}}? אומר לאחד מן השוק: מה {{ירו"מ-הדגשה|נאה}} לך זקנך {{ירו"מ-הדגשה|כשהוא}} מגודל. והוא אומר: יהיה כנגד המשחיתים. {{ירו"מ-ביאור|אלך ואגלחנו}} אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זקוף, הטית{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. אמר לו: אתה נזקפת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי. ואני הטיתי כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד"> </span> {{מתני'|ברכות א ד}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו: כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י היית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לחוב בעצמך, שעברת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל.<br><strong>גמ':</strong> חברייא {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים כדברי תורה, שנאמר: ([[שיר השירים ז י]]) "חכך כיין הטוב" רבי שמעון בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שיר השירים א ב]]) "כי טובים דודיך מיין" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]] בשם רבי יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]" תדע לך [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חביבים דברי סופרים מדברי תורה|שחביבים דברי סופרים מדברי תורה]], שהרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון, אלו לא קרא קריאת שמע, לא היה עובר אלא בעשה. ועל ידי שעבר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל נתחייב מיתה, על שם: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן. תדע לך שהוא כן, דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|גבי זקן ממרא}} האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור; {{שוליים|א_מ}}"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנניה בריה דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה בריה דרב אדא|°]] בשם רבי תנחום בי רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בי רבי חייא|°]]: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים, <span id="דף_ט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''טעמיה דרבי שמעון בר יוחאי, זה שינון וזה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון'''. אומרת הגמרא '''והא תנינן: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. משמע שבעונתה זה יותר מדובר בתורה. '''הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. היא היא'''. כלומר מקריאת שמע בעונתה זה כמו לימוד תורה. '''אמר רבי יודן: רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה'''. כלומר רבי שמעון בר יוחאי היה תורה אומנותו, עסק בתורה יומם ולילה, אז בעצם אצלו התורה - לימוד תורה - לא קריאת שמע בעונתה, אפילו לא יותר חביב מלימוד תורה. '''רבי אבא מרי: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר, מי שקורא את זה לא בזמן - הרי זה כקורא בתורה, משמע שבזמנה זה יותר. אבל כמו מה? כמו תורה שבעל פה, כמו משנה. אז רבי שמעון בר יוחאי, כיוון שהוא עוסק במשנה, אז בעצם זה אותו דבר, לא היה צריך להפסיק. '''ורבי שמעון בר יוחאי כדעתיה דרבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה'''. כלומר אדם שעוסק בתורה שבכתב זה טוב, אבל לא לגמרי, מהסיבה הפשוטה שאתה לא יכול להגיע להלכה מתורה שבכתב. '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה''' - ותורה שבעל פה אתה יכול להגיע. אז תורה שבעל פה יותר חשובה. ורבנן, לכן הוא יכול להגיד שבעצם הקורא לאחר מכן זה כמו קורא בתורה שבכתב, אבל קודם לכן הוא כקורא במשנה, כמו שקורא תורה שבעל פה. רבי שמעון בר יוחאי עוסק בתורה שבעל פה, לכן בעצם הוא לא היה צריך להפסיק. אבל חכמים שסוברים שתורה שבכתב זה כמו תורה שבעל פה, הם לא יכלו להגיד את זה, כי הם אמרו - המשנה אומרת שמי שקורא לאחר מכן זה כמו שקורא בתורה שבכתב, אבל זה בעצם אותו דבר כמו תורה שבעל פה, ואם הוא קורא בזמנה זה יותר משובח ולכן צריך להפסיק. אנחנו ממשיכים בפרק א' הלכה ג'. '''בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו''', שנאמר "בשכבך ובקומך". בית שמאי אומרים צריכים לנהוג כמו שכתוב - בבוקר תעמוד, בערב תשכב. '''ובית הלל אומרים: כל אדם קורין כדרכן''', שנאמר "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". כלומר, בכל, אפילו בהליכה אפשר לקרוא קריאת שמע. '''אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים'''. להגדיל את הזמן. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''זהו שינון.''' משום דמצות ק"ש שינון ודיבור הוא ואין מבטלין דיבור הלימוד מפני לימוד אחר '''והא תנינן וכו'.''' ומשמע הא ק"ש בעונתה חביבה יותר מד"ת ומשני היא היא כלומר לר"ש היא היא כדאמר ר' יודן לפי שהיה ר"ש תדיר בד"ת ולפיכך אין ק"ש בעונתה חביבה יותר מד"ת וכי קתני במתני' לשאר כל אדם הוא דקאמר '''א"ר אבא מרי.''' בלאו הכי ל"ק דלא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה והיינו מקרא ותידוק מינה הא בעונתה כמשנה היא וא"כ ר"ש שהיה לומד במשנה א"צ להפסיק אפי' בעונתה '''ר"ש בן יוחי כדעתיה.''' דאמר לקמן פ' כל כתבי העוסק במקרא מדה שאינה מדה היא ואינו כעוסק במשנה '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה.''' והלכך לא מפרשי להמתני' כר"ש ומפסיקין לק"ש מד"ת '''מתני' יטו.''' על צדיהם דכתיב בשכבך דרך שכיבה '''יעמדו.''' דכתיב ובקומך דרך קימה '''כדרכן.''' בין בקימה בין בישיבה בין בשכיבה בין בהליכה '''גמ' הא דב"ה מקיימין תרין קריא.''' דידהו וקרא דב"ש אלא דב"ש מה מקיימין קרא דב"ה '''בשבתך בביתך פרט לעוסקים במצות.''' דמשמע בשבת דידך שאתה עוסק בדברי רשות '''ובלכתך בדרך פרט לחתנים.''' דמשמע בלכת דידך שאתה טרוד בדבר רשות פרט לחתן שטרוד במצוה '''מתני' אמר ר' טרפון וכו' כדיי היית.''' ראוי היית ליהרג ואם היית מת היית מתחייב בנפשך '''גמ' חברייא בשם ר' יוחנן וכו'.''' גרסינן להא פ' י"א דסנהדרין הלכה ד' ובפ"ב דע"ז דודים ד"ס לד"ת כלומר קרובים הן לד"ת וחביבים הן כד"ת '''וחכך כיין הטוב.''' חכך של סופרים כיין הטוב של תורה '''כי טובים דודיך.''' דברי סופרים הקרובים לד"ת וחביבים יותר מיינה של תורה '''יש בהן קולין.''' כלומר לפעמים תמצא בהן יותר קולא מד"ס שהן חמורין לעולם כדקתני במתני' דסנהדרין ומייתי לקמיה</div> <div class="yerum-leiden-text">זה שינון וזה שינון ואין מבטל שינון מפני שינון · והא תנינן הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה · הא בעונתה חביבה מדברי תורה · היא היא · אמ' ר' יודן ר' שמעון בן יוחי על ידי שהיה תדיר בדברי תורה לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה · אמ' ר' חמא מרי לא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה · הא בעונתה כמשנה היא · ר' שמעון בן יוחי כדעתיה דר' שמעון בן יוחי אמ' העוסק במקרא מידה שאינה מדה · ורבנן עבדי מקרא כמשנה · מתני' בית שמי אומ' בערב כל אדם יטו ויקרו ובבוקר יעמודו שנ' בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך ובית הלל אומ' כל אדם קורין כדרכן שנ' ובלכתך בדרך · אם כן למה נאמ' ובשכבך ובקומך · אלא בשעה שבני אדם שוכבין ובשעה שבני אדם עומדין · הא דבית הלל מקיימין תרין קרייא · מה מקיימין דבית שמי בשבתך בביתך ובלכתך בדרך · בשבתך בביתך פרט לעוסקים במצות · ובלכתך בדרך פרט לחתנים · תני מעשה בר' אלעזר בן עזריה ור' ישמעאל שהיו שרויין במקום אחד · והיה ר' אלעזר בן עזריה מוטה ור' ישמעאל זקוף · הגיע זמן עונת קרית שמע · נזקף ר' אלעזר בן עזריה והיטה ר' ישמעאל · אמ' ר' אלעזר לר' ישמעאל אומר לאחד מה לך זקנך מגודל והוא או' יהיה כנגד המשחיתים · אני שהייתי מוטה נזקפתי ואתה שהיית זקוף היטית · אמ' לו אתה נזקפת כדברי בית שמי · ואני היטיתי כדברי בית הלל · ד"א שלא יראוני התלמידים ויעשו הל' קבע כדברי בית שמי מתני' אמ' ר' טרפון אני הייתי בא בדרך והיטיתי לקרות כדברי בית שמי וסיכנתי בעצמי מפני הליסטין · אמרו לו כדיי היית לחוב על עצמך שעברת על דברי בית הלל · חברייא בשם ר' יוחנן דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים כדברי תורה · חיכך כיין הטוב · שמעון בר ווה בשם ר' יוחנן דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים יותר מדברי תורה · כי טובים דודיך מיין · ר' בא בר כהן בשם ר' יודה בן פזי תדע לך שחביבין דברי סופרים מדברי תורה שהרי ר' טרפון אילו לא קרא לא היה עובר אלא בעשה · ועל ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה על שם ופורץ גדר ישכנו נחש · תני ר' ישמעאל דברי תורה יש בהן איסור ויש בהן היתר · יש בהן קולין יש בהן חומרין · אבל דברי סופרין כולן חמורין הן · תדע לך שהוא כן · דתנינן תמן הדן אין תפילין לעבור על דברי תורה פטור · חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב · ר' חנניה בריה דר' אדא בשם ר' תנחום ביר' חייא חמורים דברי זקינים מדברי נביאים</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ענתה הגמרא: '''הא בית הלל מקיימים תרין קריין''', כלומר הסבירו גם את הפסוק של עצמם וגם את הפסוק של בית שמאי. עכשיו '''מה מקיימין בית שמאי "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"'''? כלומר איך הם הסבירו את הפסוק של בית הלל, הרי לכאורה אפילו בהליכה מותר. עונה הגמרא: '''"בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות'''. כלומר, זה בא להגיד שאם אתה יושב בבית פרט לך, אתה חייב בקריאת שמע, אבל אם אתה עסוק באיזו מצווה, אתה פטור. '''"ובלכתך בדרך" פרט לחתן''', כמו שכתוב "דרך גבר בעלמה". כלומר בעצם כשאדם עוסק בנישואין, הוא טרוד בעבידת מצווה, אז הוא יהיה פטור. '''ותני: מעשה ברבי אלעזר בן עזריא ורבי ישמעאל, שהיו שרויין במקום אחד. והוה רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ורבי ישמעאל זקוף'''. כלומר רבי אלעזר בן עזריה שוכב ורבי ישמעאל זקוף. '''הגיע זמן קריאת שמע, נזקף רבי אלעזר בן עזריא והטה רבי ישמעאל'''. '''אמר רבי אלעזר בן עזריא לרבי ישמעאל''' - למה הדבר דומה? '''אומר לאחד מן השוק: מה לך זקנך מגודל'''. יש לך זקן יפה. אומר לו - נלך לגזור אותו, '''יהיה כנגד המשחיתים'''. '''אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית זקוף, הטית'''. כאילו כביכול אני אומר לך, מה עשית בסדר, ואתה שהיית זקוף הטית? '''אמר לו: אתה נזקפת כדברי בית שמאי'''. כלומר כשנזקפת בעצם נהגת כמו בית שמאי שאמרו שבבוקר צריך לעמוד. '''ואני הטיתי כדברי בית הלל'''. כלומר שלא יחשבו שאני נוהג כמו בית שמאי, לכן הטיתי, כי מותר גם בהטיה. עכשיו לכאורה בית הלל גם מסכימים שמותר גם בעמידה, אבל '''דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי בית שמאי'''. כלומר, התלמידים יראו אותי ויראו שאני עומד, ויראו אותך שהיית שוכב וקמת - כלומר יחשבו שצריכים לקרוא את זה בעמידה כמו בית שמאי. אז לכן אני נשכבתי כדי שיקבעו עליי כבית הלל. הלכה ד'. '''אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים'''. כלומר הוא שכב בערב כדי לקרוא קריאת שמע בשכיבה, ובזמן הזה עברו שם ליסטים והוא הסתכן. '''אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל'''. '''חברייא בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה'''. כן, הגמרא - דברי סופרים, התורה שבעל פה, זה דודים, זה מקבילים לדברי תורה שבכתב. '''וחביבים כדברי תורה'''. כלומר, בעצם אותו דבר, באותה דרגה כמו דברי תורה, כי דכתיב "חכך כיין הטוב" - יין הטוב זה התורה שבכתב, חכך זה התורה שבעל פה, כי יין הטוב אותו דבר. '''רבי שמעון בר ווה בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה''', כי דכתיב "כי טובים דודיך מיין". הגמרא מוכיחה שתורה שבעל פה יותר טוב מתורה שבכתב. '''אמר רבי אבא בר כהן בשם רבי יהודה בן פזי: תדע לך שחביבים דברי סופרים מדברי תורה'''. באמת אני יכול להוכיח את זה - שהרי רבי טרפון, מה אמרנו? רבי טרפון הטה כבית שמאי, והוא סיכן את עצמו מפני הליסטים - הוא הגיע כמעט ונהרג. אילו לא היה קורא קריאת שמע בכלל, '''לא היה עובר אלא בעשה''' - עבר על עשה, התורה ציוותה לקרוא קריאת שמע, הוא לא קרא, אין על זה עונש. אבל '''על ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה''', כי דכתיב '''"ופורץ גדר ישכנו נחש"'''. רואים מכאן שדברי סופרים זה הרבה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''תני רבי ישמעאל: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן'''. '''תדע לך שהוא כן''' - וזה עוסק בזקן ממרה. זקן ממרה, אם הוא אומר אין תפילין בכלל, כלומר הוא בעצם עוקר דבר שעברו על דברי תורה - '''האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור'''. הוא עקר דבר לגמרי, הוא פטור. אבל אם הוא אומר '''"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב'''. כלומר הוא מוסיף, אנחנו יודעים שהלכה למשה מסיני שיש ארבעה, הוא בא ואומר חמישה - אז בעצם הוא חייב. מכאן שזה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''רבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים'''. כלומר דברי חכמים יותר חמורים מדברי נביאים. דכתיב "אל תטיפו יטיפו" - הקדוש ברוך הוא אומר לנביאים אל תתנבאו יותר, עם ישראל לא רוצה לשמוע, תפסיקו. ואילו לגבי דברי חכמים כתוב "הטיף לך לאזן משך" - כלומר הקדוש ברוך הוא מצווה את החכמים שהם כן יטיפו לעם ישראל. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד א<span class="yerum-runnum">17</span></div> דכתיב: ([[מיכה ב ו]]) "אל תטיפו יטיפון, לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות." {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא אמר לנביאים לא להטיף לישראל, כי אינם רוצים לשמוע}} וכתיב: ([[מיכה ב יא]]) "אטיף לך ליין ולשכר" {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא מצווה לחכמים שיטיפו לישראל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נביא צריך מופת, אך חכם אינו צריך|נביא וזקן למי הן דומין]]? למלך ששולח ב' פלמטרין {{ירו"מ-ביאור|שרים}} שלו למדינה. על אחד מהן כתב: אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין {{ירו"מ-ביאור|כתב הרשאה}} שלי, אל תאמינו לו. ועל אחד מהן כתב: אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין. כך בנביא כתיב: ([[דברים יג ב|דברים ראה יג ב]]) "ונתן אליך אות או מופת"; ברם הכא: ([[דברים יז יא|דברים שופטים יז יא]]) "על פי התורה אשר יורוך". הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} {{ירו"מ-הדגשה|שהלכה כבית הלל}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יצאה בת קול שהלכה כבית הלל|משיצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בת קול]], אבל עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי וכחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, על זה נאמר: ([[קהלת ב יד]]) "הכסיל בחושך הולך" כקולי אילו ואילו, נקרא רשע. אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין. הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} עד שלא יצאת בת קול, אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. וכל העובר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, חייב מיתה. תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. איכן יצאה בת קול? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב ביבי[[ביאור:עץ מסורת#רב ביבי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ביבנה יצאה בת קול. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ה"> </span> {{מתני'|ברכות א ה}} {{שוליים|א_מא}}בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך. לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יהושע א ח]]) "והגית בו יומם ולילה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מספר הברכות בקריאת שמע|שתהא הגיות היום והלילה שוין]]. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שבלילה לא אומרים פרשת ציצית הוסיפו ברכה אחרי קריאת שמע}} רבי יוסי בר אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[תהילים קיט קסד]]) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|לכן תיקנו שלוש ברכות בבקר וארבע בערב אמר}} רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] בשם רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: כל המקיים שבע ביום הללתיך, כאלו קיים והגית בו יומם ולילה, {{ירו"מ-הדגשה|שהשווה הגיות יום ללילה}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עשרת הדברות בקריאת שמע|מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום]]? רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] אמר: מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בהן. ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "אנכי ה' אלהיך" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "שמע ישראל ה' אלהינו". ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "ה' אחד". ([[שמות כ ו|שמות יתרו כ ו]]) "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" — ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך". מאן דרחים מלכא, {{ירו"מ-ביאור|מי שאוהב את המלך}} לא משתבע בשמיה ומשקר. ([[שמות כ ז|שמות יתרו כ ז]]) "זכור את יום השבת לקדשו" ([[במדבר טו מ|במדבר שלח טו מ]]) "למען תזכרו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה, דכתיב: ([[נחמיה ט יד]]) "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} להם ביד משה עבדיך". להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. ([[שמות כ יא|שמות יתרו כ יא]]) "כבד את אביך ואת אמך" — ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תרצח" — ([[דברים יא יז|דברים עקב יא יז]]) "ואבדתם מהרה", {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מאן דקטיל מתקטיל. {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצח סופו שירצח}} ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תנאף" — ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה, {{ירו"מ-ביאור|לב ועניים שני סרסורים לעבירה}} דכתיב" ([[משלי כג כו]]) "תנה <span id="דף_ט_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''נביא וזקן''' — כלומר תלמיד חכם ונביא, למה הם דומים? למלך ששולח שני פרלמנטרים, כלומר שני שליחים. לאחד מהם הוא אומר לו: אל תשמעו ממנו אלא אם כן '''יראה לכם חותם שלי וסמנטירין שלי''', כלומר את כתב הרשאה שלי. ואל אחד הוא כותב: '''אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין''', כלומר בלי כתב הרשאה. אז גם ככה בנביא כתוב "'''ונתן אליך אות או מופת'''", רק אז תשמע לו. במה זה בתלמיד חכם? כתוב '''על פי התורה אשר יורוך'''. לא צריך שום ראיה, שום אותות, שום מופתים, צריך לשמוע בכל דברי חכמים. עכשיו הגמרא חוזרת. אמרנו שהלכה כבית הלל, אז הגמרא אומרת: הדא, משיצאת בת קול. אבל '''עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל, על זה נאמר: "הכסיל בחושך הולך"'''. כמו מי שרוצה לקחת את כל החומרות עליו נאמר "הכסיל בחושך הולך". ומי שרוצה לקחת את כל הקולות, מחפש כל קולה בכל דבר — '''כקולי אילו ואילו, נקרא רשע'''. '''אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין'''. כלומר או שהוא לוקח את כל הקולות והחומרות של בית שמאי, או את הקולות והחומרות של בית הלל, כאחד מהם. אבל כל זה '''עד שלא יצאת בת קול'''. '''אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי בית הלל. וכל העובר על דברי בית הלל, חייב מיתה''', כמו שראינו ר' יונתן שאמרו לו כדאי היית רכוב בנפש בעצמך. '''תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי בית הלל'''. '''איכן יצאה בת קול?''' אמר רב ביבי בשם רבי יוחנן: '''ביבנה יצאה בת קול'''. כן, ביבנה, שם יצאה בת קול, שאחרי שכתוב שחלקו כמה שנים וכולי, באה בת קול ואמרה הלכה כדברי בית הלל. ומאז בעצם אנחנו חייבים לנהוג כמו בית הלל. פרק א' הלכה א'. מה תנינן? '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה'''. כלומר בקריאת שמע של שחר אנחנו מברכים שתי ברכות לפניה — מברכים יוצר אור ואהבה רבה — ואחת לאחריה, זה גאל ישראל. '''ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה'''. כלומר, אנחנו במעריב, ערבים ואהבה רבה זה לפניה, וגאל ישראל והשכיבנו זה שתיים לאחריה. '''אחת ארוכה ואחת קצרה'''. יש כל מיני שאלות מה זה בדיוק ארוכה וקצרה. יש אומרים שארוכה זה ממש באורך, כלומר יש ברכות שהן ארוכות וברכות קצרות, וכמו שהפרשנים מסבירים, ארוכה זה השכמת ומונע... כלומר השם ומגן שזו ארוכה והשכיבנו שהיא קצרה. פירוש אחר, שארוכה פירושה ברכה שמתחילה ב"ברוך" ומסיימת ב"ברוך", וברכה קצרה זו ברכה שרק פותחת ב"ברוך" ולא מסיימת ב"ברוך". '''מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך'''. כלומר, זה בעצם משהו כללי, לא נאמר רק לגבי קריאת שמע, אלא לגבי כל הברכות שחכמים תיקנו לנו — להאריך, כלומר לפתוח ב"ברוך" ולסיים ב"ברוך", אז הוא לא רשאי לקצר, וגם הפוך. '''לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''דכתיב אל תטיפו יטיפון.''' מקרא הוא במיכה שהנביא אמרה הם בשם ה' שראוי למנוע מהן דברי נביאות הואיל ואינם משגיחין ומבזין דבריו כמו שאמר אל תטיפו יטיפון לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות לפי שאינם חפצים אלא בדברי שקר וכזב כמו שמסיים שם לו איש הלך רוח ושקר כזב אטיף לך ליין ולשכר והיה מטיף העם הזה ולפיכך צוה השם למנוע דברי נביאות מהם אבל בדברי הזקנים לא מצינו כן אלא אף ע"פ שאינם משגיחים אמרה תורה והגידו לך את דבר המשפט וענש להממרים ואינם שומעין לדבריהם הרי חמורים הם דברי זקינים מדברי נביאים '''פלימנטרין.''' הבא בשליחות המלך לעשות ולפקח על דבר פרטי נקרא פלימאנטרוס בלשון רומי '''סמנטרין.''' סימן כתב ואות מהמלך '''ברם הכא ע"פ התורה אשר יורוך.''' אשר הם אומרים כך ציותה התורה מבלתי אות וסימן תאמין להם '''הדא דתימר.''' דעבדינן כב"ה משיצא בת קול כדלקמן '''הדין דתימר.''' להא דאמרן הרוצה להחמיר וכו' או כקולי וכחומרי ב"ש עושה עד שלא יצאת בת קול שהלכה כב"ה לעולם '''ביבנה.''' כשהיו סנהדרין קבועין ביבנה '''מתני' בשחר מברך שתים לפניה.''' יוצר אור ואהבה '''ואחת לאחריה.''' אמת ויציב '''ובערב מברך שתים לפניה.''' מעריב ערבים ואהבת עולם ושתים לאחריה אמת ואמונה והשכיבנו '''אחת ארוכה ואחת קצרה.''' אשתים שלפניה קאי בין בשחרית בין בערבית ארוכה היא שפותחת בברוך וחותמת בברוך וזהו יוצר אור וכן מעריב ערבים. קצרה היא אהבה בשחרית ובערבית שחותמת בברוך ואינה פותחת בברוך '''מקום שאמרו להאריך.''' לפתוח ולחתום בברוך '''אינו רשאי לקצר.''' שלא לפתוח או שלא לחתום '''לקצר.''' שלא לפתוח בברוך או שלא לחתום אינו רשאי להאריך לפתוח בברוך או לחתום '''לחתום.''' אקצרה קאי דמקום שאמרו לחתום בברוך ולא לפתוח אינו רשאי לשנות שלא לחתום ולפתוח בברוך '''ושלא לחתום.''' מקום שאמרו שלא לחתום כגון ברכת הפירות וברכת המצות אינו רשאי לחתום '''גמ' שתהא הגיית היום והלילה שוין.''' ולפיכך תיקנו בשחר שתים לפניה ואחת לאחריה וג' פרשיות של ק"ש הרי שלש ג"כ ובערבית לחד מ"ד לקמן שאין אומרים כי אם ב' פרשיות של ק"ש תיקנו שתים לפניה ושתים לאחריה ובזה היום והלילה שוין '''על שם שבע ביום הללתיך.''' ר' יהושע בן לוי טעמא דכל הברכות הללו קאמר דשחרית ודערבית '''כל המקיים שבע ביום הללתיך.''' וקורא ק"ש עם ברכותיה שלפניה ושלאחריהבשחרית ובערבית '''למען תזכרו.''' ועשיתם את כל מצותי וזו היא מצות שבת כדדריש רבי</div> <div class="yerum-leiden-text">דכת' אל תטיפו יטיפון אל יטיפו לאלה לא יסג כלימות · וכת' אטיף לך ליין ולשכר · נביא וזקן למה הן דומין · למלך ששולח שני פלמטרין שלו למדינה · על אחד מהן כתב אם אינו מראה לכם חותם שלי וסלמנטירין שלי אל תאמינו לו · ועל אחד מהן כתב אעפ' שאינו מראה לכם חותם שלי · האמינוהו בלא חותם וסמנטירין · כך בנביא כת' ונתן אליך אות או מופת · ברם הכא על פי התורה אשר יורוך' · הדא דתימר משייצאת בת קול · אבל עד שלא יצאת בת קול כל הרוצה להחמיר על עצמו ולנהוג כחומרי בית שמי וכחומרי בית הלל על זה נאמ' הכסיל בחושך הולך · כקולי אילו ואילו נקרא רשע · אלא אי כקולי וכחומרי דדין · אי כקולי וכחומרי דדין · הדין דתימ' עד שלא יצאת בת קול · אבל משייצאת בת קול לעולם הלכה כדברי בית הלל וכל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה · תני יצאת בת קול ואמרה אילו ואילו דברי אלהים חיים אבל הל' כדברי בית הלל · איכן יצאת בת קול ר' ביבי אמ' בשם ר' יוחנן ביבנה יצאת בת קול · מתני' בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה אחת ארוכה ואחת קצרה · מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך : לחתום אינו רשאי שלא לחתום · שלא לחתום אינו רשאי לחתום · ר' סימון בשם ר' שמואל בר נחמן על שם והגית בו יומם ולילה · שתהא הגיית היום והלילה שוין · ר' יוסי בר אבין בשם ר' יהושע בן לוי · על שם שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך · ר' נחמן בשם ר' מנא כל המקיים שבע ביום הללתיך כאילו קיים והגית בו יומם ולילה · מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום · ר' לוי ור' סימון · ר' סימון אמ' מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה · ר' לוי אמ' מפני שעשרת הדיברות כלולין בהן · אנכי יי' אלהיך · שמע יש' יי' אלהינו · לא יהיה לך אלהים אחרים על פני · יי' אחד · לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא · ואהבת את יי' אלהיך · מאן דרחים מלכא לא לישתבע בשמייה ומשקר · זכור את יום השבת לקדשו למען תזכרו · ר' או' זו מצות שבת שהיא שקולה כנגד כל מצוותיה שלתורה · דכתיב · ואת שבת קדשך הודעת להם ומצות וחוקים ותורה צוית וגו' · להודיעך שהיא שקולה כנגד מצותיה שלתורה · כבד את אביך ואת אמיך · למען ירבו ימיכם וימי בניכם · לא תרצח · ואבדתם מהרה · מאן דקטיל מתקטיל · לא תנאף · לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם · אמ' ר' לוי ליבא ועינא תרין סרסורי דחטאה נינהו דכתיב תנה</div> <div class="yerum-side">'''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום.''' שמע והיה אם שמוע שאומרין אותן בבקר ובערב דאלו פ' ויאמר פלוגתא היא לקמן בפרקין אם מזכירין יציאת מצרים בלילות '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן.''' כדמפרש ואזיל דבפסוק ראשון כלולין ב' דברות הראשונות אנכי ולא יהיה לך וכן כולן בכל הג' פרשיות ורובן בב' פרשיות הראשונות הן. והנכון דגרסי' מפני מה קורין ג' פרשיות הללו וכאידך מ"ד '''כבד את אביך ואת אמך.''' למען יאריכון ימיך וזהו נרמז בפסוק למען ירבו ימיכם וימי בניכם שאם תקיימו מצוה זו ירבו ימיכם וכן ימי בניכם אם הם יקיימו '''כתיב תנה בני לבך לי ועיניך.''' דריש ועיניך אדלעיל שאם תתן לי לבך ועיניך אז דרכי תצרנה כדמסיים אמר הקב"ה וכו' '''וכתיב וה' אלהים אמת.''' כלומר אחר שיאמר אלהיכם צריך לומר אמת ולא יפסיק כדכתיב וה' אלהים אמת ובכאן נרמז שלא יעיד שקר כ"א אמת כמו שהקב"ה הוא אמת וכדמסיים ר' לוי לקמיה ואיידי דדריש מלת אמת מייתי נמי להאי דר' בון דדריש בפ"ק דסנהדרין הלכה א' על הא דאמר התם חותמו של הקב"ה אמת ומהו אמת. ולמה חותמו אמת א"ר בון שהוא אלהים חיים ומלך עולם ונוטריקון של אמת אלהים מלך תמיד</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' גמ': '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה''', כמו שאמרנו במשנה. אמר רבי סימון בשם רבי שמואל בר נחמן, למה בעצם בערב אומרים שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה? אמר: כיוון שכתוב '''והגית בו יומם ולילה, שתהא הגיות היום והלילה שוין'''. כלומר, כיוון שבלילה אין לנו פרשת ציצית — אנחנו נוהגים להגיד פרשת ציצית, אבל בארץ ישראל לא נהגו להגיד אותה בלילה, כיוון שכתוב "וראיתם אותו", בעצם ציצית לא נוהגת בלילה. אנחנו מזכירים את זה בגלל שמוזכר שם יציאת מצרים, אבל בארץ ישראל לא אמרו פרשת ציצית. אז יש חסר פרשה אחת, לכן הוסיפו ברכה נוספת כדי שיהיו אותן אמירות בשחרית ובערבית. רבי יוסי בר אבין בשם רבי יהושע בן לוי, על שם: '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך'''. כלומר "משפטי צדקך" זה בעצם קריאת שמע, ששם כנגד עשרת הדיברות מופיעים ברמזים, ויש אומרים אפילו כנגד כל תרי"ג מצוות, אז עליהם יש שבע ביום הללתיך — שבע ברכות. ביום יש שלוש ובערב יש עוד ארבע. רב נחמן בשם רבי מנא: '''כל המקיים שבע ביום הללתיך''', כלומר שהוא מברך שבע ברכות הללו, '''כאלו קיים והגית בו יומם ולילה''', כיוון שהוא השווה הגיות היום והלילה. '''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום?''' כלומר, על מה קוראים את שמע וקיים ה' שמו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון. רבי סימון אמר: '''מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה'''. כלומר, כי בשמע ישראל כתוב "ובשכבך ובקומך". ורבי לוי אמר: '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן'''. כלומר, אם נבדוק, נראה שכל עשרת הדברות נכתבות ברמז בתוך שמע ישראל. הנה נראה: '''"אנכי ה' אלהיך"''' זה מקביל ל'''"שמע ישראל ה' אלהינו"'''. '''"לא יהיה לך אלהים אחרים"''' זה מקביל ל'''"ה' אחד"'''. '''"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא"''' זה מקביל ל'''"ואהבת את ה' אלהיך"''', כי מי שאוהב את המלך לא נשבע בשמו לשקר. '''"זכור את יום השבת לקדשו"''' זה מה שכתוב '''"למען תזכרו"'''. המילה "תזכרו" באה לרמוז על שבת. רבי אומר: '''זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה'''. כלומר, "למען תזכרו" את כל מצוות ה' — זה בעצם רומז ששבת שקולה כנגד כל המצוות, לא רק בגלל המילה עצמה של זכירה, אלא בגלל ש"למען תזכרו" את כל מצוות ה'. מה הרמז שהתורה שקולה כנגד כל המצוות? '''דכתיב: "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית להם ביד משה עבדיך"'''. כלומר, התורה מקישה שבת קדשך לכל שאר המצוות. '''"כבד את אביך ואת אמך"''' — איפה זה נרמז בקריאת שמע? '''"למען ירבו ימיכם וימי בניכם"'''. '''"לא תרצח"''' — איפה נרמז? כתוב '''"ואבדתם מהרה"''', '''מאן דקטיל מתקטיל''', מי שרוצח הורגים אותו. '''"לא תנאף"''' — איפה זה רמוז? '''"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"'''. אמר רבי לוי: '''ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה''', כלומר הלב והעין, הם בעצם מה שגורמים לאדם לחטוא, '''דכתיב: "תנה בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה"'''. אמר הקדוש ברוך הוא: '''אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי''', כלומר אם אתה נותן לי את הלב והעיניים שלך, לעסוק בדברי קודש, אז אני יודע שאתה איתי, כי מי שמביא אותך לחטוא זה העיניים והלב. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ט עמוד א''' {{שוליים|א_מא}} '''בברכות קריאת שמע - שחרית שתי ברכות לפניה ואחת לאחריה, וערבית שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן נט , שו"ע או"ח סימן רלו סעיף א , סמ"ג עשין יח <קטע סוף=ט א/> ==דף ט עמוד ב== <קטע התחלה=ט ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שבשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח נט, רלו א) על פי הטעם שההגיות יומם ולילה שוין. {{שוליים|א_מב}} '''הכהנים אומרים ברכה אחת קודם קריאת שמע בבית המקדש בכל בוקר, ותוכנה "אהבה רבה" (ברכת אהבת עולם).''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כרב מתנה בשם שמואל שהברכה שברכו הכהנים היא ברכת "אהבה רבה", וכן פסק הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד. {{שוליים|א_מג}} '''בשבת מוסיפים בברכה נוסח מיוחד בקרבן המוסף.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שבשבת מוסיפים "תכנת שבת" בברכת המוספין, כמבואר ברמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד. {{שוליים|א_מד}} '''המשמר היוצא מברך את המשמר הנכנס בברכה של אחווה ואהבה ושלום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלבו שהברכה היא "השוכן בבית הזה יטע ביניכם אהבה ואחוה שלום וריעות", וכן הביא הרמב"ם. {{שוליים|א_מה}} '''המשכים לשנות בתורה קודם קריאת שמע וברכותיה, האם צריך לברך ברכות התורה בנפרד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ז. ''הכרעה:'' נפסק שאם השכים לשנות קודם קריאת שמע צריך לברך ברכות התורה, ולאחר קריאת שמע וברכותיה אין צריך לברך שנית - כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|א_מו}} '''חובת ברכת התורה חלה גם על לימוד הלכות ולא רק על מדרש פסוקים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי סימון בשם ריב"ל שבין למדרש בין להלכות צריך לברך, וכך הכריעו הרמב"ם והשו"ע שברכת התורה חלה על כל סוגי לימוד התורה כולל הלכות. {{שוליים|א_מז}} '''הקורא קריאת שמע עם אנשי המעמד לא יצא ידי חובתו, שכן הם מאחרים בקריאתם מזמנה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ב <קטע סוף=ט ב/> ==דף י עמוד א== <קטע התחלה=י א/>. ''הכרעה:'' נפסק כתני הירושלמי שהקורא עם אנשי מעמד לא יצא, ומכאן שזמן קריאת שמע נמשך עד סוף שעה שלישית ולא יאוחר מכך. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד ב<span class="yerum-runnum">18</span></div> בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה". אמר הקדוש ברוך הוא: אי יהבת לי {{ירו"מ-ביאור|אם תתן לי}} לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תגנוב" — ([[דברים יא יד|דברים עקב יא יד]]) "ואספת דגנך", ולא דגנו של חבירך. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תענה ברעך עד שקר" — ([[במדבר טו מא|במדבר שלח טו מא]]) "אני ה' אלהיכם", וכתיב ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת" מהו אמת? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: אמר הקדוש ברוך הוא: אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ. ([[שמות כ יד|שמות יתרו כ יד]]) "לא תחמוד בית רעך" ([[דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט]]) "וכתבתם על מזוזות ביתך" ביתך ולא בית חבירך. תמן ({{ירו"מ-הדגשה|מסכת תמיד פרק ה}}) תנינן: אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו. מה בירכו? רב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-ביאור|אהבה רבה}}. {{ירו"מ-הוסר|זו ברכת תורה }}וקראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מזה שקראו עשרת הדיברות והפסיקו בין הברכה לקריאת שמע}} זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: אין מן הדא, {{ירו"מ-ביאור|אם מזה אתה רוצה להוכיח}} לית את שמע מינא כלום, {{ירו"מ-ביאור|אין מכאן ראיה}} {{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. {{ירו"מ-הדגשה|ואין זה נחשב הפסקה}} דרב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] ורבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] תרוויהון אמרי: בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים" אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יהודה בר זבודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה בר זבידא|°]]: בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן? שלא להטריח את הצבור. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|למה היו צריכים לקרא פרשת בלק}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: מפני שכתיב בה שכיבה וקימה. {{ירו"מ-הדגשה|כמו בשמע ישראל}} רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] אמר: מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות. {{ירו"מ-הדגשה|יציאת מצרים דכתיב: "אל מוציאם ממצרים" מלכות דכתיב: "וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו}}" אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מפני שכתובה בתורה ובנביאים {{ירו"מ-ביאור|במיכה כתוב עמי זכור מה יעץ וכ"ו}} ובכתובים {{ירו"מ-ביאור|בנחמיה כתוב וישכור את בלעם וכ"ו:}} {{שוליים|א_מב}}אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו. מה בירכו? {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|א_מג}} {{ירו"מ-הדגשה|אהבה רבה}}{{ירו"מ-הוסר| זו ברכת התורה}}. והלא לא בירכו יוצר המאורות? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה|°]]: עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות! ובשבת מוסיפין {{שוליים|א_מד}}ברכה אחת למשמר היוצא. מהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}ברכה? אמר רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]]: זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{שוליים|א_מה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות התורה|השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכות התורה}}]] לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|א_מו}}והוא ששנה על אתר. {{ירו"מ-ביאור| שלמד תורה מיד}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: נראים הדברים, {{ירו"מ-הדגשה|שעל}} מדרש צריך לברך, {{ירו"מ-הדגשה|שהם על פסוקי התורה אבל על}} הלכות אין צריך לברך. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות צריך לברך. אמר רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: {{ב|נהגין הוינן יתבין קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} |רגילים היינו לשבת לפני רב}} {{שוליים|א_מז}}{{ירו"מ-הוסר|נהגין הוינן יתבין קומי רב }}ובין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות, זקיקינן למיברכה. {{ירו"מ-ביאור|הצריך אותנו לברך}} תני: הקורא עם אנשי מעמד לא יצא, <span id="דף_י_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף י א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''"לא תגנוב"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"ואספת דגנך"''', דגנך ולא דגנו של חבירך. '''"לא תענה ברעך עד שקר"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"אני ה' אלהיכם"''', וכתיב '''"וה' אלהים אמת"'''. מהו אמת? אמר רבי אבון: '''שהוא אלהים חיים ומלך עולם'''. אמר רבי לוי: אמר הקדוש ברוך הוא: '''אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ'''. זה נרמז בפסוק "אני ה' אלהיכם" ו"אמת". '''"לא תחמוד בית רעך"''' — איזה פסוק עומד על זה? כתוב '''"וכתבתם על מזוזות ביתך"''', ביתך ולא בית חבירך. תמן, במסכת תמיד, המשנה שם אומרת: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו'''. כלומר הכוהנים אחרי ששוחטים את התמיד, הממונה אומר להם תברכו ברכה אחת, והם בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנא בשם שמואל: אהבה רבה, "כי לאהבת עולם". מיד אחרי זה הם קוראים את עשרת הדברות, אומרים שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי בשם ריש לקיש: זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות, שהרי הוא קורא עשרת הדברות ומפסיק בין הברכה לקריאת שמע — אם היה מעכב היה צריך לקרוא את זה מיד. אמר רבי אבא: אין מן הדא, לית את שמע מינה כלום, שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. כלומר, עשרת הדברות זה כמו שמע ישראל, אז כאילו הברכה מקושרת. דרב מתנא ורבי שמואל בר נחמן תרוויהון אמרי: '''בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים: אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני'''. כלומר, המינים היו אומרים שרק עשרת הדברות ניתנו למשה בסיני, אם היינו קוראים את זה כל יום. לכן תיקנו שלא יקראו את עשרת הדברות, כדי שנדע שכל התורה כולה ניתנה בסיני. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יהודה בר זבודא: '''בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום'''. גם פרשת בלק ובלעם היו צריכים לקרוא כל יום. ולמה לא קוראים אותה? '''שלא להטריח את הצבור'''. כלומר זו פרשה ארוכה, לא רוצים להצריך. עכשיו, למה בעצם רצו לקרוא את זה? מאי טעמא? רבי חונה אמר: '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה'''. כמו שכתוב בשמע ישראל "ובשכבך ובקומך", שם כתוב "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". רבי יוסי בי רבי בון אמר: '''מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות'''. יציאת מצרים — שכתוב שמה שהוציאם ממצרים, מלכות — דכתיב שם "וירם מגוג מלכו ותנשא מלכותו". עכשיו שואלים: אם כן שיגידו רק את הפסוקים האלה? אז הגמרא אומרת שכל פרשה שמשה רבנו לא חילק, אנחנו לא יכולים לחלק. אמר רבי אלעזר, הסבר אחר: למה צריך היה לקרוא את פרשת בלעם כל יום? '''מפני שכתובה בתורה ובנביאים ובכתובים'''. כלומר, הפרשה הזו מוזכרת גם בתורה, גם בנביאים וגם בכתובים. בתורה — פרשת בלק. בנביאים — כתוב "עמי זכר נא מה יעץ בלק... מה עשה לו בלעם" וכולי. ובכתובים, כלומר בנחמיה, כתוב "ויזכור להם את בלעם". בהמשך המשנה שם במסכת תמיד: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו'''. כמו שאמרנו, בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנה בשם שמואל: אהבה רבה. שואלת הגמרא: '''והלא לא בירכו יוצר המאורות?''' הרי יוצר המאורות קודם לאהבה רבה, אז למה הם לא ברכו את זה? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה: '''עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות!''' כלומר, יוצר המאורות אתה יכול להגיד רק אחרי שהמאורות יצאו, והמאורות עדיין לא יצאו, לכן לא שייך לברך את זה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ביתך ולא בית חבירך.''' ובזה נרמז כל הדבור לא תחמוד שאם חומד לבית חבירו סוף שיחמוד אשתו וכל אשר לו '''תמן תנינן.''' פ"ה דתמיד '''זו ברכת תורה.''' לפי שקורין בעשרת הדברות היו צריכין לברך ברכת התורה בתחילה '''זאת אומרת שאין הברכות של ק"ש מעכבות.''' שהרי לא בירכו ברכות שלפניה '''אין מן הדא לית ש"מ כלום.''' דהיינו טעמא שלא היו מברכין ברכות ק"ש משום שקורין בתחילה עשרת הדברות והן הן גופה של קריאת שמע כדלעיל ועל עשרת הדברות לא תיקנו ברכות וברכת התורה כבר בירכו והיינו כדרב מתנה וכו' כלומר שאם היו יכולין לקרות גם בגבולין לעשרת הדברות לא היו צריכין ג"כ לברך ברכות ק"ש אחרי כן שכבר יצאו בקריאת הדברות שנכללו בהן כל ג' פרשיות של ק"ש '''ר' חונה וכו'.''' כלומר דמפרשי מפני מה בדין היה לקרות גם לפ' בלק ובלעם '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה.''' כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו ודמי לבשכבך ובקומך שהקב"ה שומרנו בשכבנו ובקומנו לשכוב שלוים ושקטים כארי וכלביא ולפיכך היה בדין שיהו קורין ג"כ פרשה זו אי לאו משום טורח צבור '''יציאה ומלכות.''' יציאת מצרים אל מוציאם ממצרים ומלכות ותרועת מלך בו '''בתורה בנביאים ובכתובים.''' מחסדי המקום עלינו שלא אבה לשמוע אל עצתם בנביאים עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור ובכתובים בנחמיה ביום ההוא נקרא בספר משה וגו' אשר לא יבא עמוני ומואבי וגו' כי לא קדמו וגו' וישכור עליו את בלעם לקללו ויהפוך אלהינו את הקללה לברכה '''מה בירכו וכו'.''' כמו אמר מר הוא ופריך והלא לא בירכו יוצר המאורו' ומשני ר' שמואל מפני שעדיין לא יצאו המאורות שהיו משכימין מקודם ואיך תימר יוצר המאורות '''צריך לברך.''' ברכת התורה '''לאחר ק"ש א"צ לברך.''' שכבר נפטר באהבה רבה '''והוא ששנה על אתר.''' מיד דהואיל ואין ברכת אהבה רבה נתקנה על התורה אלא דמ"מ פוטרת היא הלכך דוקא אם למד מיד אח"כ</div> <div class="yerum-leiden-text">בני לבך לי ועיניך דרכיי תצרנה · אמ' הקב"ה אין יהבת לי ליבך ועינך אנא ידע דאת לי · לא תגנב · ואספת דגנך ולא דגנו שלחבירך · לא תענה ברעך עד שקר · אני יי' אלהיכם · וכת' ויי' אלהים אמת · מהו אמת אמ' ר' אבון שהוא אלהים חיים ומלך עולם · אמ' ר' לוי אמ' הקב"ה אם היעדת לחבירך עדות שקר מעלה אני עליך כאילו היעדת עלי שלא בראתי שמים וארץ · לא תחמוד בית רעך · וכתבתם על מזוזות ביתך · ביתך ולא בית חבירך · תמן תנינן אמ' להן הממונה ברכו ברכה אחת והן בירכו · מה בירכו רב מתנה אמ' בשם שמואל זו ברכת תורה · וקראו עשרת הדברים · שמע והיה אם שמוע · ויאמר · ר' חזקיה ר' אמי בשם ריש לקיש זאת אומרת שאין הברכות מעכבות · אמ' ר' בא אין מן הדא לית שמע מינה כלום שעשרת הדיברות הן גופה שלשמע · דרב מתנה ור' שמואל בר נחמן אמ' תרויהון אמרין בדין הוה שיהו קורין עשרת הדיברות בכל יום · ומפני מה אין קורין אותן מפני טענת המינין שלא יהו אומ' אילו לבדם ניתנו לו למשה בסיני · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יהודה בר זבודא בדין היה שיהו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום · ומפני מה אין קורין אותם שלא להטריח על הציבור · ר' חונא אמ' מפני שכת' בה שכיבה וקימה · ר' יוסי ביר' בון אמ' מפני שכת' בהן יציאה ומלכות · אמ' ר' אלעזר מפני שכתובה בתורה בנביאים ובכתובים · אמ' להן הממונה ברכו ברכה אחת והן בירכו · מה בירכו מר רב מתנה בשם שמואל זו ברכת תורה · והלא לא ברכו יוצר המאורות · ר' שמואל אחוי דר' ברכיה עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות · ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא · מהו ברכה · אמ' ר' חלבו זו היא השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ושלום וריעות · שמואל אמ' השכים לשנות קודם קרית שמע צריך לברך · לאחר קרית שמע אין צריך לברך · אמ' ר' בא והוא ששנה על אתר · ר' חונא אמ' נראין הדברים מדרש צריך לברך · הלכות אין צריך לברך · ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי בין מדרש בין הלכות צריך לברך · אמ' רב חייא בר אשי נהגין הוינן ויתבין קומוי רב בין מדרש בין הלכות זקיקינן למיברכה · תני הקורא עם אנשי מעמד לא יצא</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא'''. כלומר בשבת היו מתחלפים המשמרות, אז המשמר הנכנס מוסיף ברכה למשמר היוצא, וגם הפוך. '''מהו ברכה?''' אמר רבי חלבו: '''זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות'''. כלומר, מברכים שהקדוש ברוך הוא יטע ביניהם אחווה ואהבה ושלום ורעות. שמואל אמר: '''השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך''' — ברכות התורה. '''לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך'''. כלומר אם אדם למד תורה לפני קריאת שמע, צריך לברך ברכות התורה, אבל אם הוא כבר קרא קריאת שמע, הוא לא צריך, כיוון שברכות קריאת שמע הן כמו ברכות התורה. אמר רבי אבא: '''והוא ששנה על אתר'''. כלומר דווקא אם הוא למד תורה מיד אחרי קריאת שמע. רבי חונה אמר: '''נראים הדברים, מדרש צריך לברך, הלכות אין צריך לברך'''. כי מדרשים זה בעצם דורשים פסוקי תורה, אבל הלכות אין צריך לברך. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''בין מדרש בין הלכות צריך לברך'''. אמר רבי חייא בר אשי: '''רגילים היינו לשבת לפני רב''' — היינו כשהיינו יושבים לפני רב ללמוד, '''ובין מדרש בין הלכות, זקיקינן למיברכה''', כלומר בין כשהיה מלמד מדרש בין הלכות, היה מצריך אותנו לברך. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד א<span class="yerum-runnum">19</span></div> כי מאחרים היו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: ביומי דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוינן נפקין {{ירו"מ-ביאור|היינו יוצאים}} לתעניתא, {{ירו"מ-הדגשה|והיו מאריכין בבקשות}} {{ירו"מ-הוסר|וקרוי}}{{ירו"מ-הדגשה|וקרינן}} שמע בתר תלת שעין, {{ירו"מ-ביאור|אחר שלוש שעות}} ולא הוה ממחי בידן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} נפקין לתעניתא. אתו ציבורא {{ירו"מ-הוסר|ומקרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומקרו}} שמע בתר תלת שעין. בעא {{ירו"מ-ביאור|רצה}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] מחויי בידן {{ירו"מ-ביאור|למחות בהם}}. אמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו}}, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה? אמר לו: מפני ההדיוטות, שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה. אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה ויום הכיפורים, וברכות תענית ציבור. מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא. אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון. הא כל שאר ברכות אדם מאריך? אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: מן מה דתני: המאריך {{ירו"מ-הדגשה|במקום שאמרו שלא להאריך}} הרי זה מגונה, והמקצר {{ירו"מ-הדגשה|במקום שקבעו לקצר}} הרי זה משובח. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שיש עוד ברכות כאלה שצריך להאריך בהם, וכאלה שצריך לקצר בהם, מלבד אלו שנאמרו כאן}} הדא אמרה {{ירו"מ-הדגשה|שמה שנאמר אלו ברכות}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין זה כלל, {{ירו"מ-הדגשה|אלא יש עוד}}. תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|לפי שמוסיפים בה תחינות}} הא בשש שהוא מוסיף, {{ירו"מ-הדגשה|בתעניות}} אינו מאריך? אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: שלא תאמר, הואיל והוא {{ירו"מ-ביאור|ברכת גואל ישראל}} מעין י"ח {{ירו"מ-הדגשה|ממנין הברכות שאומר בכל יום}}, לא יאריך בה, {{ירו"מ-הדגשה|שלא ישנה בה מהנוסח שאומר בכל יום}}. לפום כן {{ירו"מ-ביאור|לפיכך}} צריך מימר: {{שוליים|א_מח}}צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|אבל שאר השש שמוסיף ודאי שמאריך בהם}} {{שוליים|א_מט}}אלו ברכות ששוחין בהן: בראשונה תחילה וסוף, ובמודים תחילה וסוף. השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה. רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א ח נד]]) "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו". אי זו כריעה ואי זו בריכה? רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] הראה בריכה לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ונתרפא. לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קד קידה ונעשה צולע|הראה כריעה]] לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ולא נתרפא. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[מלכים א ח נד]]) "וכפיו פרושות השמים" אמר רבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אייבו|°]]: כגון הדין נקדים {{ירו"מ-ביאור| כמו רועה צאן=נוקד שנותן דין וחשבון על העדר. ויש אומרים ציור שלא זז}} היה עומד. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר בר אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|להראות ש}}ככפים הללו {{ירו"מ-הדגשה|שהן פרושות לשמים ואין בהן כלום כך כפיו ריקות}} שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|א_נ}}הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}ובלבד ב"מודים" <span id="דף_י_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י. הגמרא מביאה ברייתא. ברייתא אומרת הקוראים אנשי מעמד לא יצא, '''כי מאחרים היו'''. כן, אנחנו יודעים שבעצם הגמרא אומרת שיש לנו עשרים וארבע משמרות כהונה וכנגדן תיקנו עשרים וארבע מעמדות. כלומר ישראל, קבוצות של ישראלים שהם היו כנגד המשמרות כהונה. מה הרעיון? הגמרא מסבירה שאנחנו יודעים שאדם צריך לעמוד על הקורבן שלו ובקורבנות ציבור הרי אין אף אחד. מקריב קורבן תמיד השחר, קורבן השמש, בין הערביים. אז כאילו יצרו מעין נציגויות של עם ישראל שהם כביכול עומדים על הקורבן. הגמרא מתארת שחלק מהם היו עולים לירושלים וחלקם נשארים בערים שלהם. באותם ימים הם צמו והיו קוראים במעשה בראשית, את מה שמופיע בסדר הימים של הבריאה, והיו מאריכים בתפילות. אומרים - התפילה מאוד ארוכה, ואז היו קוראים קריאת שמע לא בזמן, היו מאחרים. כמובן לפני כן קראו כל אחד בזמן, אבל מי שיקרא איתם כשהם קוראים במעמד בבית כנסת, אז בעצם לא יוצא ידי חובה כי מאחרים היו. '''רבי זעירא בשם רבי אמי: ביומי דרבי יוחנן הוינן נפקין לתעניתא'''. כלומר, היה כנראה יראת גשם או אולי צרה אחרת. קבעו תענית ואז האריכו בבקשות, '''וקריאת שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''ולא הוה ממחי בידן''', כלומר רבי יוחנן לא אמר להם כלום. כמובן כולם אמרו - לפני כן קריאת שמע בזמן. '''רבי יוסי ורב אחא נפקין לתעניתא'''. כלומר, שוב פעם קבעו תענית בגלל יראת גשם או בגלל צרה כלשהי, '''אתו ציבורא שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''בעא רב אחא מחויי בידן''', רב אחא רצה למחות בידם. '''אמר לו רבי יוסי''' - וכי לא ידוע, הרי אתה יודע שהם קראו לפני כן, מה אתה רוצה למחות בידם? '''והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה'''? '''אמר לו: מפני ההדיוטות'''- אנשים שלא בקיאים - '''שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה'''. אומרת הגמרא '''אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה'''. אנחנו יודעים שבראש השנה יש לנו את המלכויות, זיכרונות, שופרות. אז זה ברכות שמאריכים בהם. להאריך - הכוונה שפותח בברוך ומסיים בברוך. כן, גם '''יום הכיפורים''', גם '''ברכות תענית ציבור'''. אמרנו שבתענית ציבור אומרים עשרים וארבע במקום שמונה עשרה - מוסיפים עוד שש ברכות, יש עשרים וארבע ברכות. אז ברכות האלה מאריכים. '''מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא'''. כלומר אם הוא בקיא בברכות הוא תלמיד חכם, ואם לא אפשר לדעת שהוא בור. '''אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון'''. הטוב והמטיב. כן, הברכות האלה זה ברכות שמקצרים בהם. כלומר לא פותחים בברוך ומסיימים בברוך, אלא רק ברוך אחד. משמע מכאן, אומרת הגמרא, לכאורה שכל שאר הברכות אדם מאריך בהן, כי רק אותם אמנו. '''אמר חזקיה: מן מה דתני: המאריך''' - במקום שאמרו שלא להאריך - '''הרי זה מגונה, והמקצר''' - במקום שאמרו יקצר - '''הרי זה משובח'''. משמע שיש עוד ברכות אחרות. כלומר יש הרבה אחרות שצריך להאריך בהן והרבה אחרות שצריך לקצר. אם ככה, בעצם מה שיש כאן זה רק דוגמה, זה לא כל מה שיש. אדם מראה שמה שאמר - '''הדא אמרה אין זה כלל'''. כן, ראינו כמה פעמים שהכללים בירושלמי אלו לא כללים מוחלטים, תמיד יש הרבה יוצאים מן הכלל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף י עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''כי מאחרים היו.''' אנשי משמר הם היו משכימין וקורין שלא להפסיק בעבודה אבל אנשי מעמד והם ישראל הבאים לעמוד בשעת הקרבה והיו מסייעין אותם במה שהם יכולין מאחרין וקורין היו '''הוינן נפקינן לתעניתא.''' כשגוזרין תענית על הציבור ומתוך שהיו מאחרין להתאסף היו קורין ק"ש אחר ג' שעות ואע"פ כן לא היה ר' יוחנן מוחה בידם '''והלא כבר קראו אותה בעונתה.''' לצאת ידי חובת ק"ש בזמנה ומה שהם קורין עכשיו אינו אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה '''מפני ההדיוטות.''' שאינם יודעין שקראו מקודם לכן שלא יהיו אומרים שעכשיו הם קורין אותה בעונתה ויוצאין י"ח אף לאחר ג' שעות '''אלו ברכות וכו'.''' תוספתא היא בפ"ק '''אם תלמיד חכם הוא אם בור הוא.''' אם מאריך הוא במקום שאינו ראוי להאריך '''ברכת המזון.''' ברכת היין על הכוס '''הא כל שאר הברכות אדם מאריך.''' בתמיה והיכי קתני אלו ברכות שמקצרין בהן דמשמע דהני דוקא וכי שאר כל הברכות מאריכין בהן '''אמר חזקיה מן מה דתני וכו'.''' כלומר על כרחך לאו דוקא קתני בתוספתא אלו ברכות שמקצרין בהן שהרי ממה דתני בברייתא המאריך במקום שלא הוזכר בהדיא להאריך ה"ז מגונה והמקצר ה"ז משובח א"כ ש"מ שאין זה כלל במה שאמרו אלו ברכות שמקצרין בהן ולאו דוקא הוא '''בגואל ישראל בתענית.''' כמו ששנינו בפ"ב דתענית שמתחיל להאריך בגואל ישראל ומוסיף עוד שש ברכות זכרונות ושופרות וכו' והיינו דקא מתמה הא בשש שהוא מוסיף אינו מאריך והלא מאריכין בהם כדקתני התם '''א"ר יוסה.''' רבותא קמ"ל דאפי' בגואל ישראל שהיא מעין י"ח שלא תאמר וכו' לפום כן צריך למימר שאף בגואל ישראל עצמו מאריכין בתענית מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה וכו. ומסיים בא"י גואל ישראל '''הראה כריעה לפני רבי וכו'.''' ובפ' החליל גריס קידה נועץ שני גודליו בארץ ושוחה ונושק את הריצפה וזוקף ואם כן בריכה היא כפיפה מעט בברכים '''ככפים הללו שלא חטפו וכו'.''' כלומר דרבי אלעזר דריש דלהכי פירש כפיו להראות ככפים הללו שהן עכשיו פרושות ואין בהם כלום כך לא נהנה מכל האוצרו' שהקדיש דוד אביו לבנין בית המקדש כלום</div> <div class="yerum-leiden-text">כי מאחרים היו · ר' זעירא בשם ר' אמי · ביומי דר' יוחנן הויין נפקין לתעניתא וקרוי שמע תלת שעין ולא הוה ממחי בידן ר' יוסי ור' אחא נפקין לתעניתא אתא ציבורא ומיקרי שמע בתר תלת שעין · בעא רב אחא מחויי בידן · אמ' ליה ר' יוסה ולא כבר קראו אותה בעונתה · כלום קורין אותה אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה · אמ' ליה מפני ההדיוטות שלא יהו אומ' בעונתה הן קורין אותה · אילו ברכות שמאריכין בהן ברכות ראש השנה ויום הכיפורים וברכות תעניות ציבור · מברכותיו אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא אם בור הוא · חילו ברכות שמקצרין בהן המברך על המצות ועל הפירות וברכת הזימון וברכה אחרונה שלברכת המזון אחר המזון · הא כל שאר הברכות אדם מאריך · אמ' חזקיה מן מה דתני המאריך הרי זה מגונה והמקצר הרי זה משובח הדא אמרה שאין זה כלל. תני צריך להאריך בגואל יש' בתעניות · הא פשט שהוא מוסיף חייג מאריך · אמ' ר' יוסה שלא תאמר הואיל והוא מעין שמועה עשרה לא יאריך בה · לפום כן צריך מימר צריך להאריך בגואל יש' בתעניות חילו ברכות ששוחחין בהן בראשונה תחילה וסוף · ובמודים תחילה וסוף · השוחח על כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישוח · ר' יצחק בר נחמן בשם ר' יהושע בן לוי כהן גדול שוחח על סוף כל ברכה וברכה · המלך ראש כל ברכה וברכה וסוף כל ברכה וברכה · ר' סימון בשם ר' יהוד' בן לוי המלך משהוא כורע חייג זקוף עד שהוא משלים כל תפילתו · מאי טעמ' ויהי ככלות שלמה להתפלל אל יי' את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת קם מלפני מזבח יי' מכרוע על ברכיו · אי זו כריעה ואי זו בריכה · ר' חייא רבא הראה בריכה לפני ר' ונפסח ותרפא ⟨סימן הכנסה⟩ וכפיו פרושות השמים אמ' אייבו כגון הדין נקדים היה עומד' · אמ' ר' אלעזר בר אבינא בכפים הללו שלא נטפו טפין בית המקדש כלום · תנא ר' חלפתא בן שאול הכל שוחחין עם שליח ציבור בהודאה · ר' זעירא אמ' ובלבד במודים</div> <div class="yerum-side">'''כגון הדין נקדים.''' כעין המנוקד ומצוייר על הכותל כך היה עומד מבלתי תנועה אנה ואנה כ"א באימה וביראה וזהו כפיו פרושות השמים ודוגמתו שנינו בפ"ק דמעשרות החרובין משינקדו ומפרש הש"ס משיעשו נקודות נקודות שחורות '''עם הש"צ בהודאה.''' כשאומר מודים וכדמפרש ר' זעירא שהחובה במודי' בלבד הוא '''רבי זעירא סבר לקרובה.''' קרובה הוא הפיוט שאומרים בשעת חזרת הב"צ במודים כדלקמן מודים אנחנו לך וכו' ודוגמתו ברבה פ' אמור בפסוק ולקחתם לכם מהו מכל אבקת רוכל דהוה קריי ותני ופייטן ודרשן ופי' בערוך קרוב ופייטן כלומר דאע"ג דר' זעירא אמר דאין החיוב כ"א במודים בלבד ולא בסוף הברכה מכל מקום היה מחמיר על עצמו ומאריך בפיוט המודים שאומר כדי לשוח עם הש"צ תחלה וסוף. סבר. מצפה מלשון שמא תאמר אבד סברם הוא</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. כלומר ב"גואל ישראל" שבשמונה עשרה צריך להאריך. שואלת הגמרא '''הא בשש שהוא מוסיף, אינו מאריך'''? כן, אם אתה אומר שמאריכים בגואל ישראל - צריך להוסיף בתחינות ומאריכים בה - משמע שאת שש הברכות שאומרים ומוסיפים בתענית, אותם לא מאריכים. אומר להם - לא הבנת נכון. '''אמר רבי יוסה: שלא תאמר, הואיל והוא מעין י"ח, לא יאריך בה'''. שלא ישנה ממה שאומר בכל יום. '''לפום כן צריך מימר: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. אבל שאר השש שמוסיף - ודאי מאריך בהן. מה שהוא חידש לנו, שגם בגואל ישראל, שזה ברכה שאומרים אותה כל יום בשמונה עשרה, היא חלק מהשמונה עשרה - גם בה אפשר להאריך, מוסיפים בה ומאריכים אותה, אבל את שאר השש ודאי שמאריכים בהם. '''אלו ברכות ששוחין בהן''' - כלומר שקוראים, זה באמצע שמונה עשרה - '''בראשונה תחילה וסוף''', במגן אבות בהתחלה ובסוף, '''ובמודים תחילה וסוף'''. '''השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה'''. כלומר, מי שכורע על כל ברכה אומרים לו שלא יעשה את זה. '''רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה'''. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו'''. כלומר מלך כורע בתחילת השמונה עשרה ולא קם עד הסוף. '''מאי טעמא'''? כלומר איזה פסוק אומר זה? דכתיב '''"ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו"'''. הם רואים ששלמה קרע כל התפילה. '''אי זו כריעה ואי זו בריכה'''? '''רבי חייא רבא הראה בריכה לפני רבי ונפסח ונתרפא'''. כלומר הוא נהיה צולע ולאחר מכן התפללו עליו והבריא. '''לוי בר סיסי הראה כריעה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא'''. כלומר הוא הראה כריעה והוא נהיה צולע ולא נתרפא. כתוב בשלמה '''"וכפיו פרושות השמים"'''. '''אמר רבי אייבו: כגון הדין נקדים היה עומד'''. כמו ציור - אנחנו רואים ציורים מצריים, כשרואים המצרים עם שתי ידיים מולם ולא זזים, ככה בעצם שלמה עמד. '''מאי טעמא'''? כלומר למה כפיו היו פרושות? '''אמר רבי אלעזר בר אבינא: ככפים הללו שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום'''. כלומר לרמוז, להראות שידיו נקיות, שהוא לא לקח שום דבר, כסף שהוקדש למקדש. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה'''. כלומר שליח ציבור אומר מודים, אז גם הציבור אומר מה שאנחנו קוראים מודים דרבנן. '''אמר רבי זעירא: ובלבד ב"מודים"'''. '''רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף'''. קרובה זה החזן, קראו לו קרובה. דרך אגב, הגמרא אומרת שקראו לו קרובה כי הוא קרב את התפילות שלו לפני הקדוש ברוך הוא, ועוד כמה פירושים. אבל בכל אופן החזן נקרא קרובה. יש גם כמה פיוטים שנקראים קרובה, שהחזן אומר אותם. בכל אופן, הוא לשמח לחזן כדי לשוח עמו בתחילה ובסוף, לדעת מתי אומרים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף י עמוד א''' {{שוליים|א_מח}} '''בתענית ציבור על גזרות (עננו) יש להאריך בברכת "גואל ישראל".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ד, הלכה ו , טור סי' תקעט. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש להאריך בגואל ישראל בתענית, וכן פסקו הרמב"ם והטור. {{שוליים|א_מט}} '''חובת הכריעה בתפילת העמידה מוגבלת לברכות אבות והודאה בלבד ולא בכל ברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קיג סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא להדיוט - כורע רק בתחילת וסוף אבות והודאה; ולכהן גדול ולמלך נפסקו דינים מיוחדים כמבואר בירושלמי, שכן מעמדם מחייב הידור יתר בכריעה. {{שוליים|א_נ}} '''כל הציבור צריך לשחות עם שליח הציבור באמירת "מודים" בחזרת התפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט <קטע סוף=י א/> ==דף י עמוד ב== <קטע התחלה=י ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שיש לשחות עם החזן ב"מודים", והמתין רבי זעירא עד שנתקרב לחזן כדי לשחות עמו, וכן נפסק להלכה ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_נא}} '''חובה לכרוע ולהשתחוות ברכה ראשונה ואחרונה בתפילת שמונה עשרה, ולא באמצע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כדעה זו בירושלמי שהובאה בשם רבי יוחנן, רבי מיישא ורבי סימאי, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע: כורעים בברכה ראשונה ובהודאה, בתחילתן ובסיומן, ובאמצע התפילה אין כורעים. {{שוליים|א_נב}} '''בברכת "מודים" יש לומר בפתיחתה נוסח הכולל "מודים אנחנו לך" ולהודות לה' על חסדיו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בר זבדא בשם רב שצריך לומר "מודים אנחנו לך", וכן נקבע בנוסח התפילה למעשה כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע.. {{שוליים|א_נג}} '''יש לומר בברכת "שים שלום"/"שלום רב" נוסח הכולל את כל לשונות השלום שתקנו חכמים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נהגו חכמים לומר את כל הנוסחים יחד, כדעה הראשונה שבירושלמי, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_נד}} '''בכריעה בתפילה (מודים) יש לכרוע עד שיתפקקו החוליות ולא כחרדון שגופו כורע בלבד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כדברי רבי ירמיה שהכריעה צריכה להיות בכל הגוף ולא כחרדון שראשו לא זז, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|א_נה}} '''בברכת "מודים" באיזה שלב שוחה וזוקף - יש לשחות באמירת "ברוך אתה" ולזקוף עד שלא יגיע להזכרת השם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קיג סעיף ז , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אמי בן נתן, שיש לשחות באמירת "ברוך אתה" ולזקוף קודם הזכרת השם, כדברי רבי אבין שדייק מהכתוב "מפני שמי" ולא "בשמי", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_נו}} '''ברכה הסמוכה לחברתה - האם פותחים בה ב"ברוך".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ה , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק יא, הלכה א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=י ב/> ==דף יא עמוד א== <קטע התחלה=יא א/>. ''הכרעה:'' אין פותחין ב"ברוך" בברכה הסמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, שהברכה הקודמת פוטרת אותה מפתיחה, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב"ם (הלכות ברכות פ"א ה"ה, פי"א ה"א). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד ב<span class="yerum-runnum">20</span></div> רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] סבר {{ירו"מ-ביאור|המתין וי"א נסמך}} לקרובה {{ירו"מ-ביאור|לחזן}} כדי לשוח עמו {{שוליים|א_נא}}תחלה וסוף. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ ישראל}} חמתון גחנין ומלחשין. {{ירו"מ-ביאור|ראה שהם כורעים ולוחשים}} אמר לון: מהו דין לחישה? ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|ליה הא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הדגשה|י}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] ב{{ירו"מ-הדגשה|ש}}ם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם ר}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. {{שוליים|א_נב}}{{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר {{ירו"מ-הוסר|פדית באי}}{{ירו"מ-הדגשה|פדיתה. ברוך אתה ה}}' אל ההודאות. רבי שמואל בר מינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר מינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיה מה כג]]) "כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}}: ([[דברי הימים א כט יא]]) "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך". בכל לב ובכל נפש משתחוים {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נג}}נהגין רבנן אמרין כולהון. {{ירו"מ-ביאור|נהגו חכמים לאמר ככל השיטות}} ואית דאמרי: או הדא או הדא. {{ירו"מ-ביאור|וי"א אחד מהם או זה או זה}} תני: ובלבד {{שוליים|א_נד}}שלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא, {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שלא יעשה כחרדון שגופו כורע והראש לא זז}} אלא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|פליגא דחנן בר בא}} אמר לחברייא: {{ב|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} דעביד, |אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות}} {{ירו"מ-הוסר|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד }}ואמריתה קמיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} וקם ונשק על פומי. {{שוליים|א_נה}}"ברוך אתה" שוחה; בא להזכיר את השם, זוקף. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא אמרית טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהלים קמו ח]]) "ה' זוקף כפופים" אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: לא מסתברא, אלא ([[מלאכי ב ה]]) "מפני שמי ניחת הוא" {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריך שיהיה כפוף בשם ולמה רב זקף}} אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות. לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא". קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נתן|°]] בשם רבי חמא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא בר חנינא|°]]: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מעביר. אמר לו רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: לא היה מעבירו, אלא {{ירו"מ-הדגשה|היה}} גוער ביה. אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"? {{שוליים|א_נו}}כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך". ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך". התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הרי גאולה! {{ירו"מ-ביאור|ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל.}} {{ירו"מ-הדגשה|שאומרים בהגדה אחרי בצאת ישראל ממצרים, לפני ששותים כוס שניה. הרי היא סמוכה לברכת ההלל, ולמה היא פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלא בהכרח שיאמרו הלל קדם, נמצא שפעמים שברכת גאלנו אינה סמוכה, לכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בי רבי יוסה|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: והא סופה! {{ירו"מ-ביאור|יהללוך יי אלהינו על כל מעשיך, וחסידיך צדיקים עושי רצונך, וכל עמך בית ישראל כלם ברנה יודו ויברכו, וישבחו ויפארו, וישוררו וירוממו ויעריצו, ויקדישו וימליכו את שמך מלכנו תמיד. כי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר, כי מעולם ועד עולם אתה אל. ברוך אתה יי מלך מהלל בתשבחות. שאומרים בהגדה בסופו של החלק השני של ההלל. הרי גאלנו היא הברכה החותמת את החלק הראשון של ההלל, ומפסיקים בסעודה, ואחר כך קראים חלק שני של ההלל, וחותמים ביהללוך. נמצא שהיא ברכה עצמאית על השירה, אם כך מדוע אינה פותחת בברוך}}? אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|ברכת גאלנו}} שתים הנה, {{ירו"מ-ביאור|שני חלקים לה}} אחת ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בא ואחת <span id="דף_יא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יסא כד סליק להכא חמתון גחנין ומלחשין'''. כלומר כשהגיע לארץ ישראל, שמע שהם כולם לוחשים משהו בזמן הזה. '''אמר לון: מהו דין לחישה'''? '''ולא שמיע דמר רבי חלבו ורבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן, ורבי ירמיה ורבי חנינא בשם רבי מיישא ורבי חייא בשם רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם רבי סימאי: מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות, אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''רבי אבא בר זבדא בשם רב: מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר פדית'''. '''ברוך אתה... אל ההודאות'''. '''רבי שמואל בר מינא בשם רב אחא: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף י עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ולא שמיע.''' ומתמה הש"ס ומה היא השאלה מהו דין לחישה וכי לא שמיע ליה מה דאמר ר' חלבו וכו' שנוהגין לומר כנוסחאות הללו '''או הדא.''' או נוסח הזה או הזה ולא אמרין כולהון: כהדין חרדונא כמו הצב הזה כשהוא שוחה ראשו זקוף אלא כל עצמותי וגו' ואף ראשו יהא כפוף '''מילתא דחנן בר בא פליגא.''' אהא דקדריש מכל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך דמשמע שאף בהזכרת השם צריך שיהא גם ראשו כפוף במקום שאמרו לשוח אבל ר' חנן לא ס"ל הכי אלא כהאי דאמר לחברייא בשמיה דרב והוטב זה גם בעיני שמואל דכשבא להזכיר את השם זוקף '''לא מסתברא אלא מפני שמי ניחת הוא.''' דמשמע דאף בהזכרת השם צריך שיהא שחוח וניחת '''אילו הוה כתיב בשמי ניחת.''' שפיר הוי קאמרת אבל השתא דכתיב מפני שמי הכי הוא משמע דמכבר קודם שהזכיר את השם ניחת הוא '''ר' אמי אמר ר' יוחנן הוה מעבר.''' ר' יוחנן היה מעביר אלו ששוחין יותר מדאי ור' חייא בר בא אמר לא היה נוהג ר' יוחנן להעביר בשביל כך אלא גער בהם שלא יעשו כן '''אלו ברכות שפותחין וכו'.''' תוספתא בפ"ק '''כגון ק"ש.''' כלומר ברכה הסמוכה לק"ש. וכך שנוי בתוספתא ולא גריס שם ותפילה ולפי גי' הספר י"ל דעל ברכה שלאחר ק"ש וסמוכה לתפילה קאמר דהוי כעין ברכה הסמוכה לחבירתה לאותה שלפני ק"ש דלא מיחשבא ק"ש הפסק כיון דהברכות בשבילה נתקנו '''הרי גאולה.''' ברכת אשר גאלנו שאנו אומרים לאחר הלל בלילי פסח והלא סמוכה היא לברכת הלל ואפ"ה היא פותחת בברוך '''שנייא היא.''' אשר גאלנו דהאמר ר' יוחנן בהלל אם שמע בבית הכנסת כמו שנוהגין הספרדים לאומרו אחר תפילת ערבית יצא ושוב אין צריך לברך עליו בבית והשתא לא הויא ברכת גאולה סמוכה ולפיכך תקנו אותה בפתיחה לעולם '''והא סופה.''' שהיא חותמת בברוך וקס"ד דהודאה בעלמא היא ולא הויא אלא כמטבע הקצר כברכת הפירות ואמאי חותמין בה בברכה '''א"ל שתים הנה.''' ברכת הגאולה זו לאו ברכה אחת היא אלא דכוללת שתי גאולות אחת להבא בקשת רחמים על העתיד כן ה' אלהינו יגיענו למועדים וכו' ונאכל שם מן הפסחים וכו' ואחת הודאה לשעבר אשר גאלנו וכו' ונמצאת הראשונה פותחת בברוך ואינה חותמת והשניה חותמת ואינה פותחת</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' זעירא לקרובה כדי לשוח עמו בתחילה וסוף · ר' יסא כד סליק להכא חמיתין גחנין ומלחשין אמ' לון מהו דין לחישה ולא שמיע דמר' ר' חלבו ר' שמעון בשם ר' יוחנן בשם ר' ירמיה ר' חננא ר' מיישא ר' חייא בשם ר' סימאי · ואית דאמרין ליה חבריא בשם ר' סימאי מודים אנחנו לך אדון כל הבריות אלוה התושבחות צור עולמים חי העולם יוצר בראשית מחיה המתים שהחייתנו וקיימתנו וזיכיתנו וסייעתנו וקירבתנו להודות לשמך · בא"י ל' ההודאות' ר' בא בר זבדא בשם רב מודים אנחנו לך שאנו חייבין להודות לשמך תרננה שפתי ⟨סימן הכנסה⟩ לך ונפשי אשר פדית · בא"י ל' ההודאות · ר' שמואל בר מינא בשם ר' אחא הודייה ושבח לשמך לך גדולה לך גבורה לך תפארת יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שתסמכינו מנפילותינו ותזקפינו מכפיפתינו כי אתה הוא סומך נופלים וזוקף כפופים ומלא רחמים ואין עוד מלבך · בא"י אל ההודאות · בר קפרא אמ' לך כריעה לך כפיפה לך השתחויה לך בריכה כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון לך יי' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמ' ובא' לך יי' הממלכה והמתנשא לכל לראש והעושר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל ועתה אלהינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך בכל לב ובכל נפש משתחוים כל עצמותיי תאמרנה יי' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו · בא"י ל' ההודאות · אמ' ר' יודן עהוגן רבנין אמרין כולהון · ואית דאמרין או הדא או הדא · תני ובלבד שלא ישוח יותר מדאי · אמ' ר' ירמיה ובלבד דלא יעביד כהדין חרדותא לא כל עצמותי תאמרנה יי' מי כמוך מילתא דחנן בר בא פליגא דחנן בר בא אמר לחבריא עימר לטן מילתא טבא דחמית לרב עביד ואמריתה קומי שמואל וקם ונשק על פומי · ברוך אתה שוחח כד להזכיר את השם זוקף · שמואל אמ' אנא אמרית טעמ' זוקף כפופים · אמ' ר' אמי אלא מסתברא לא מפני שמי ניחת הוא · אמ' ר' אבון אילו הוה כת' בשמי ניחת הוא יאות · לית כת' אלא מפני שמי ניחת הוא · קודם עד שלא הזכיר את השם כבר ניחת הוא · ר' שמואל בר נתן בשם ר' חמא בר חנינא מעשה באחד שסחח יותר מראוי והעבירו ר' · ר' אמי אמ' ר' יוחנן הוה מעבר · אמ' ליה ר' חייא בר בא לא הוה לאט גער · חילו ברכות שפותחין בהן בברוך · כל הברכות פותחין בהן בברוך ואם היתה ברכה סמוכה לחבירתה כגון קרית שמע ותפילה אין פותחין בהן בברוך · התיב ר' ירמיה הרי גאולה · טעייא היא דאמ' ר' יוחנן הלל אם שמעה בבית הכנסת יצא · התיב ר' אלעזר ביר' יוסה קומי ר' יוסה והא סופה · אמ' ליה שתים הנה אחת לבא ואחת</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''בר קפרא אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה'''. '''"כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון"'''. '''"לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך"'''. בכל לב ובכל נפש משתחווים. '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו"'''. '''ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. כן, אנחנו רואים שהיו כל מיני מנהגים, אבל בכל אופן בבבל כנראה לא נהגו את זה ובארץ ישראל נהגו, לכן הוא לא ידע על זה. '''אמר רבי יודן: נהגין רבנן אמרין כולהון'''. כלומר היו כאלה שאמרו את כל מה שראינו עכשיו. '''ואית דאמרי: או הדא או הדא''' - יש אומרים שאמרו או את זה או את זה כל פעם. לא בהכרח תמיד הקפידו להגיד רק שיטה אחת, אלא כל פעם אמרו דבר אחר, אבל בכל אופן תמיד אמרו משהו. '''תני: ובלבד שלא ישוח יותר מדאי'''. כלומר אדם שכורע, שלא יכרע יותר מדי. '''אמר רבי ירמיה: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא''' - שגופו כורע והראש בעצם לא זז, לא כמו חרדון יעשה. אנחנו יודעים שהחרדון מרים את הראש על הסלע, הראש יציב, אבל בעצם הגוף שלו כורע - שלא יעשה ככה. למה? כי כתוב '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך"''' - כל העצמות צריכות לזוז. '''חנן בר אבא אמר לחברייא''': אני אגיד לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות, '''ואמריתה קמיה דשמואל וקם ונשק על פומי'''- הוא נישק אותי. '''"ברוך אתה" שוחה'''; כשאומר "ברוך אתה" הוא כורע, '''בא להזכיר את השם, זוקף'''. '''שמואל אמר: אנא אמרית טעמא''' - אני אסביר לכם למה - יש פסוק כתוב '''"ה' זוקף כפופים"'''. '''אמר רבי אמי: לא מסתברא''' - זה לא הגיוני, אם אתה אומר שזאת הסיבה אז זה הפוך - '''אלא "מפני שמי ניחת הוא"''', כלומר צריך להתכופף בזכר השם. '''אמר רבי אבין: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות'''- אתה היית צודק. '''לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא"'''. כלומר, '''קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא''', וכשמזכירים את השם צריך לקום. '''רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא בר חנינא: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו רבי'''. הוא היה חזן כנראה, אז רבי העביר אותו מלהיות חזן. '''רבי אמי אמר: רבי יוחנן הוה מעביר'''. '''אמר לו רבי חייא בר אבא: לא היה מעבירו, אלא גוער ביה'''. '''אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"'''? אומרת הגמרא כעיקרון '''כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך"'''. '''ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך"'''. כלומר ברכות של קריאת שמע שאחת סמוכה לחברתה, לא פותחים בברוך. '''התיב רבי ירמיה: הרי גאולה'''! - בהגדה. כן, אנחנו היום לא נוהגים לברך על ההלל, אבל בעבר כן. בהתחלה היו מברכים על ההלל וקוראים את ההתחלה שלו, ואז באמצע ההלל היו חותכים אותו, לא אומרים את כולו ברצף - יש ברכה שנקראת גאולה, לפני שותים כוס שני. אז לכאורה הברכה הזאת היא סמוכה לברכה של ההלל, אז למה היא פותחת בברוך? '''שנייא היא, דמר רבי יוחנן: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא'''. כיוון שאם אדם היה קורא את זה בבית כנסת הוא יצא, ממילא הוא לא חייב לקרוא את זה בבית. אז לכן בעצם הברכה היא לא חובה, היא חובה למי שלא קרא את ההלל קודם. בהגדה מי שמסתכל יראה שבעצם אין ברכה בהתחלה, כיוון שכולנו קוראים את זה בבית כנסת, לכן לא כתבו ברכה בהגדה. אז כיוון שלא בהכרח שיאמרו את ההלל קודם, אף שפעמים ברכת גואלנו בעצם היא לא סמוכה, היא ברכה עצמאית, לכן תיקנו שתפתח ב"ברוך". '''התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: והא סופה'''! - הרי הברכה האחרונה, כמו שאמרנו שההלל חילקו אותו לשני חלקים. החלק הראשון לא נוהגים לברך עליו, כיוון שאומרים את ההלל בבית כנסת. אבל לאחר מכן אוכלים ואז אומרים את החלק השני של ההלל ואומרים "יהללוך". הרי לכאורה זו ברכה עצמאית, אין פה התחלה לפני כן, אז למה היא לא פותחת ב"ברוך"? '''אמר לו: שתים הנה, אחת לבא ואחת''' - ברכת גואלנו, הברכה שאומרים בכוס השנייה, שזה בעצם על החלק הראשון של ההלל - זה בעצם שתי ברכות. זה לא כמו שחשבנו, ברכה אחת שחותמת את ההלל, זה בעצם שתי ברכות, שני חלקים. כי כך חז"ל מסבירים - ההלל חילקו אותו לשני חלקים, כיוון שהחלק הראשון של ההלל הוא בעצם תודה על העבר, זה הלל על יציאת מצרים. החלק השני זה בעצם בקשה והודאה על העתיד. אז בעצם לגואלנו יש שני חלקים: חלק אחד זה ברכה על לחתום את החלק הראשון של ההלל, והחלק השני זה ברכה על מה שנגיד בהמשך. יוצא שבעצם יהללוך היא באמת ברכה סמוכה לזה, ולכן היא לא פותחת ב"ברוך". כן, אומרת כאן: "ברכת גואלנו שני חלקים לה, אחת לאבא ואחת לשעבר". כלומר, את ההלל חילקו לשניים. עד "ממצרים", שזה מדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה - זה החלק הראשון של הברכה, וכמו שאמרנו, למה היא פותחת ב"ברוך"? כיוון שאת הברכה לפני ההלל לא בהכרח יגידו - אנחנו גם לא נוהגים להגיד את זה - לא יגידו, כיוון שמי שאמר את זה בבית כנסת כבר יצא ידי חובה. אבל כיוון שכך היא פותחת ב"ברוך", והחלק השני של הברכה הוא בעצם פותח את ההלל העתידי, את החלק השני של ההלל שאומרים אותו אחרי הסעודה, שהוא הודאה על הגאולה העתידית - על זה תיקנו את החלק השני של ברכת גואלנו, ובסוף אומרים על זה את יהללוך. כלומר, בעצם זו ברכה סמוכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד א<span class="yerum-runnum">21</span></div> לשעבר. {{ירו"מ-ביאור|את ההלל חלקו לשנים. עד למעיינו מים שמדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה, ועליה החלק הראשון של הברכה, שאומר: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. את שאר ההלל שמדבר על הגאולה העתידית, אומרים אחרי הסעודה. ועליה תקנו את החלק השני של ברכת גאלנו שאומרים, כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל. ובסוף ההלל כולו, ברכת יהללוך. ולכן אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לחלק השני של ברכת אשר גאלנו.}} {{ירו"מ-ביאור|לפי תוס דף יד. הכונה שהיו מברכים על כל חלק בנפרד: על החלק הראשון ברכו לקרא, ועל החלק השני ברכו לגמור. והשאלה ששאלה הגמרא, והרי סופה — הכוונה לסוף ברכת גאלנו, והשאלה למה היא חותמת בברוך. והתשובה היא מפני שהיא ארוכה וכוללת שבח על יציאת מצרים שהיתה בעבר, ובקשה על הגאולה העתידית, ולכן תקנו שגם תחתום בברכה. ויהללוך לא פותחת בברוך אף שהיא ארוכה, לפי שהיא ברכת השבח כמו נשמת כל חי}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|ברכת}} הבדלה! {{ירו"מ-הדגשה|שאומר המבדיל בין קדש לחול. הרי היא פותחת בברוך, אף שהיא סמוכה לבורא מאורי האש}} שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] היה מכנסן. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שלא תמיד מברך בורא מאורי האש לפניה, ולכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|כשמזמנים אומרים}} "נברך"! {{ירו"מ-הדגשה|וחוזרים ואומרים "ברוך אלקינו שאכלנו משלו", ומיד אחר כך מברכים ברכת הזן. נמצא שברכת הזן סמוכה לברכת הזימון, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך". {{ירו"מ-הדגשה|נמצא פעמים שברכת הזן אינה סמוכה}}. הרי "הזן את הכל"! {{ירו"מ-הדגשה|למאן דאמר ברכת הזימון עד הזן, משמע שמי שהפסיק לזימון, מברך איתם עד הזן, וחזר לאכול. וכשמסים אכילתו, מתחיל בברכת הארץ, מ"נודה לך". ולמה ברכת נודה לך אינה פותחת בברוך}}? קשיא! הרי "הטוב והמטיב" {{ירו"מ-הדגשה|שהיא סמוכה, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה. {{ירו"מ-הדגשה|ובתחילה הייתה ברכה עצמאית, ומאוחר יותר קבועה בברכת המזון}}. {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים בגלל שהיא ברכה דרבנן עשו לה חיזוק}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו"מ-הוסר|קדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|היום! שנאמר אחרי ברכת היין, למה פותח בברוך}}? שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, {{שוליים|א_נז}}שאינו אומר "בורא פרי הגפן". והא סופה {{ירו"מ-הדגשה|של הברכה! שהרי בברכת היום, אומר: "ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו" ואחר כך אומר: "ברוך אתה ה’ מקדש השבת". נמצא שהחלק השני סמוך לראשון, ולמה פותח בברוך}}? אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|אין זה שתי ברכות, אלא ברכה אחת, ו}}טופס ברכות כך הוא. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נח}}מטבע קצר, פותח בהן ב"ברוך" ואינו חותם בהן ב"ברוך". מטבע ארוך, פותח בהן ב"ברוך" וחותם ב"ברוך". כל הברכות אחר חיתומיהן. {{שוליים|א_נט}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין אומרים ברכה פסוק. התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]] קומוי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מכיון דתימר {{ירו"מ-הדגשה|כל הברכות}} אחר חיתומיהן, {{ירו"מ-הדגשה|כך שאפילו אם טעה ואמר ברכה לא מתאימה, אם חתם נכון יצא. אז למה}} אין אומרין ברכה פסוק? {{ירו"מ-הדגשה|במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה}}. אמרין: {{ירו"מ-הוסר|חכימי}} חכים הדין טלייא, {{ירו"מ-ביאור|אמרו חכם אותו נער}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא שטעה}}. דהוא סבר, מהו אחר חיתומיהן? {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} שאם היה עומד בשחרית {{ירו"מ-הדגשה|והיה צריך לומר "יוצר אור}}", ושכח והזכיר את של ערבית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "מעריב ערבים}}", וחזר וחתם בשל שחרית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "ברוך אתה ה’ יוצר המאורות}}" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן שאל, במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה? ולא זו הכוונה}}, אלא כדאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך להזכיר ב}}כל הברכות {{ירו"מ-הדגשה|לפני הברכה החותמת}} כעין חותמותיהן. {{ירו"מ-הדגשה|ושם לא יזכיר פסוק, כיוון שקשה למצא פסוק שמדבר בדיוק באותו עניין ויכול לטעות}}. ואילין דאמרין: {{ירו"מ-ביאור|ואלו שאומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|בברכות ההפטרה: רחם על ציון כי היא בית חיינו, ולעלובת נפש תושיע ותשמח במהרה בימינו, ככתוב}} ([[ישעיהו יב ו]]) "צהלי ורוני יושבת ציון, {{ירו"מ-הדגשה|כי}} {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} {{ירו"מ-הדגשה|גדול בקרבך קדוש ישראל" וחותם "ברוך אתה יהוה משמח ציון בבניה}}" אין בו משום ברכה פסוק. {{ירו"מ-ביאור|מפני שאומר: "ככתוב: כמו שאנו אומרים בברכת המזון "ככתוב ואכלתה ושבעתה וברכתה"}} {{ירו"מ-ביאור|וי"א כיוון שכבר נהגו הכל לאמר כך}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ו"> </span> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_ס}}מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא, שנאמר: ([[דברים טז ג|דברים ראה טז ג]]) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אמר להן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גילו של ראב"ע|{{ירו"מ-הדגשה|הרי אני כבן שבעים שנה}}]] {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אף על פי שנכנס{{ירו"מ-הדגשה|תי}} לגדולה, האריך ימים. {{ירו"מ-ביאור|שבגיל שש עשרה נתמנה לנשיא והגיעה לגיל שבעים}} {{ירו"מ-הדגשה|ממה שאמר אף על פי שנכנסתי לגדולה הארכתי ימים}}, הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים. <span id="דף_יא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"א. הזכרנו שברכה, בעצם ברכה שהיא עצמאית פותחת ב"ברוך", ברכה שהיא סמוכה לחברתה היא לא פותחת ב"ברוך". ונתנו כמה דוגמאות ויש לנו כל מיני קושיות. הגמרא ממשיכה בכיוון הזה. '''התיבון: הרי הבדלה!''' אנחנו אומרים את ברכת ההבדלה מיד אחרי שמברכים בורא מאור אש. ברכת ההבדלה היא סמוכה לברכת בורא מאור אש. אז למה היא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא, '''שנייא היא, דמר רבי אבא בר זבדא: רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס'''. כלומר, רבי היה רואה אש, אומר בורא מאור אש, מביאים לו בשמים, מברך בורא עצי בשמים, לא היה כולל את הכל ביחד, ורק לאחר מכן כשהוא מגיע הביתה שם הוא עושה את הכוס. '''רבי חייא רבה היה מכנסן'''. רבי חייא תמיד היה אומר את הכל ביחד. נמצא שלא תמיד מברך בורא מאור אש לפני ההבדלה. לכן בעצם הרבה פעמים ברכת ההבדלה היא ברכה עצמאית וממילא פותחת ב"ברוך". '''התיבון: הרי "נברך"!''' כשמזמנים אומרים "נברך" וחוזרים ואומרים "ברוך שאכלנו משלו". כלומר בעצם יש פה לכאורה ברכה, ולאחר מכן אנחנו מתחילים את ברכת הזן. אז השאלה למה ברכת הזן פותחת ב"ברוך"? הרי היא סמוכה לברכת הזימון. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך"'''. כלומר, אם היה רק אדם אחד או שניים, אין ברכת הזימון, ממילא ברכת הזן היא ברכה ראשונה ולכן היא פותחת ב"ברוך". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יא עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''והרי הבדלה.''' שהיא פותחת בברוך ואף ע"פ שהיא סמוכה לברכת המאור '''שנייא היא.''' הבדלה דלאו ברכה סמוכה לחבירתה מדינא היא שהרי יכול הוא לפזרן כל ברכה וברכה בפני עצמה כמו שהיה רבי נוהג שהיה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס '''הרי נברך.''' כלומר דהקושיא על ברכת הזן היא אמאי פותחת בברוך הרי סמוכה לברכת הזימון נברך שאכלנו הויא '''שנייא היא.''' ברכת הזן שהרי אם היו שנים דליכא ברכת הזימון ולא הויא סמוכה וצריך לפתוח בברוך וכיון שלפעמים פותחת בברוך תקנו אותה בפתיחה לעולם '''הרי הזן את הכל.''' האי מקשה נמי קס"ד דכמטבע קצר הויא וא"כ אמאי חותמת בברוך הזן את הכל '''הרי הטוב והמטיב.''' שהיא פותחת בברוך והיא סמוכה לחבירתה הויא '''שנייא היא.''' דברכה שנתחדשה אח"כ היא כדאמר רב הונא שתקנו אותה על הרוגי ביתר ולהכירא תקנוה בפתיחה כאלו לא נסמכה '''הא קדושא.''' קידוש היום בשבתות ובי"ט שפותחת בברוך והא סמוכה לברכת היין היא '''שנייא היא.''' שאף היא לפעמים אינה סמוכה שהרי אם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום שאינו חוזר ומברך על היין '''והא סופה.''' קדוש היום שהיא חותמת בברוך ואמאי '''א"ר מנא.''' השתא מסיק לטעמא דכולהו ברכות לפי שטופס ברכות כך הוא כדר' יודן דכל שהוא מטבע קצר וכו' וסופה דהזן נמי לא קשיא דמטבע ארוך הויא וכן ברכת הגאולה לא צריכין לטעמא דשתי גאולו' אלא הואיל ומטבע ארוך הויא לפיכך חותם בה בברוך '''כל הברכות אחר חותמיהן.''' קס"ד דה"ק הכל הולך אחר החיתום והיינו דמקשי עלה כדלקמן '''אין אומרים ברכה פסוק.''' אין חותמין הברכה בפסוק כגון בא"י גואלינו ה' צבאות וגו' וכיוצא בזה</div> <div class="yerum-leiden-text">לשעבר · התיבון הרי הבדלה · שנייא היא דמר ר' בא בר זבדא ר' היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס · ר' חייא הבא היה מכנסן · התיבון הרי נברך · שנייא היא שאם היו שנים יושבין ואוכלין שאינן אומ' נברך · הרי הזן את הכל · קשיא · הרי ···· הטוב והמטיב · שנייא היא דמר רב הונא משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב · הטוב שלא נסרחו · והמטיב שניתנו לקבורה · הא קדושה · שנייא היא שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום ש חייב זן בורא פרי הגפן · והא סופה · אמ' ר' מנא טופוס ברכות כך הוא · אמ' ר' יודן מטבע קצור פותח בהן בברוך ואינו חותם בהן בברוך · מטבע ארוך פותח בו בברוך וחותם בברוך · כל הברכות אחר חיתומיהן הין אומ' ברכה פסוק · התיב ר' יצחק בר' לעזר קומי ר' יוסה מכיון דתימר אחר חיתומיהן יאמר ברכה פסוק · אמרין חכימי הדין עלייא דהוא סבר מהו אחר חיתומיהן שאם היה עומד בשחרית ושכח והזכיר את שלערבית וחזר וחתם בשלשחרית יצא · אמ' ר' אחא כל הברכות מעין חותמותיהן · ואילין דאמרין צהלי ורוני יושבת ציון וגו' אין בן מסיים ברכה פסוק' מתני' מזכירין יציאת מצרים בלילות אמ' להן ר' אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנ' למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך · ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות: וחכמ' אומ' ימי חייך העולם הזה · כל ימי חייך העולם הבא להביא את ימות המשיח · אעפ' שנכנס לגדולה האריך ימים · הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים</div> <div class="yerum-side">'''מכיון דתימר אחר חיתומיהן אין אומרין ברכה פסוק.''' בתמיה ובפ"ב דתענית גריס ויימר ברכה פסוק והיינו הך לפי דס"ד לפרש אחר חיתומיהן כדלקמיה '''אמרין חכימי הדין טלייא.''' בלשון תמיה חכם הוא זה הבחור דלפי סברתו הוא מקשה '''דהוא סבר.''' לפרש מהו אחר חיתומיהן דקאמר היינו לענין האי דינא שאם עמד בשחרית ביוצר אור ושכח והזכיר את של ערבית מעריב ערבים וחזר ונזכר וחתם בשל שחרית יצא וזהו אחר חיתומיהן אנו הולכין והלכך יצא ולפיכך הוא מקשה דא"כ היכי אמרת אין אומרין ברכה פסוק הרי אם חתם בשל שחרית והוא יוצר אור א"כ הברכה פסוק הוא כדכתיב יוצר אור וגו' אבל באמת לאו היינו פירושא דאחר חיתומיהן אלא כדרב אחא דאמר כל הברכות כעין חותמותיהן מענין שהוא מזכיר בסוף נוסח הברכה כך הוא חותם כגון עוזר ומושיע ומגן בא"י מגן אברהם וכן כולן ולעולם אין חותמין הברכה בפסוק '''ואילין דאמרין צהלי וגו'.''' נוהגין היו לומר אחר ברכת הפטרה פסוק הזה ואין בו משום ברכה בחותם פסוק הואיל וכבר חתם בנוסח הברכה עצמה ואינו אלא כמוסיף בדברים '''מתני' מזכירין יציאת מצרים בלילות.''' פרשת ציצית אומרים אותה בק"ש של ערבית ואע"פ שאין לילה זמן ציצית דכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לילה אומרים אותה מפני יציאת מצרים שבה '''כבן שבעים שנה.''' הייתי נראה זקן ולא זקן ממש אלא שהלבינו שערותיו יום שמינו אותו נשיא כדי שיראה זקן וראוי לנשיאות ואותו היום דרש בן זומא מקרא זה '''ולא זכיתי.''' לא נצחתי לחכמים '''גמ' אע"פ שנכנס לגדולה.''' שמינוהו לנשיא כדאמרינן לקמן פרק תפלת השחר '''האריך ימים.''' שאמר הריני כבן שבעים שנה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים.''' כדאמרי' אוי לרבנות שמקברת את בעליה ולהכי קאמר הריני כבן שבעים דאם שזכיתי לגדולה עם כל זה הארכתי ימים </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' שואלת הגמרא, '''הרי "הזן את הכל"!''' אנחנו יודעים שיש מחלוקת בגמרא. פה בירושלמי לא מופיעה כל כך המחלוקת הזאת, מופיעים רק הרמזים שלה, אבל בבבלי מוזכר שיש מחלוקת מה זה נקרא ברכת הזימון. יש דעה שאומרת שברכת הזימון זה בעצם כולל גם את ברכת הזן, כלומר הברכה הראשונה של ברכת המזון. ונניח שלושה אכלו ביחד ואחד זימן, ואז האחרים צריכים להפסיק, גם אם רוצים להמשיך לאכול, הם ממשיכים איתו את הברכה עד סוף הברכה הראשונה. לאחר מכן הם יכולים להמשיך לאכול, אבל כשהם רוצים להתחיל לברך מחדש, הם לא מתחילים מתחילת הברכה, אלא מברכים רק מהברכה השנייה. יוצא שבעצם הרבה פעמים הברכה השנייה היא הראשונה. אז למה היא לא מתחילה ב"ברוך"? עכשיו הסברנו שמספיק שלפעמים ברכה היא ראשונה, היא פותחת ב"ברוך", אז גם פה, גם הברכה השנייה הרבה פעמים היא הברכה הראשונה. אז למה בעצם היא לא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא: '''קשיא!''' כלומר, זה באמת נשאר בקושיא, הגמרא לא תירצה את זה. שואלת הגמרא, '''הרי "הטוב והמטיב"?''' זה ברכה סמוכה, היא חלק מברכות ברכת המזון, הברכה הרביעית. אז למה בעצם היא פותחת ב"ברוך"? עונה הגמרא, '''שנייא היא, דמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה'''. בהתחלה הייתה ברכה עצמאית. כלומר, בהתחלה בעצם ברכת הטוב והמטיב לא נקבעה בתוך ברכת המזון, קבעו אותה בתור ברכה עצמאית. רק מאוחר יותר קבעו אותה בתוך ברכת המזון. שואלת הגמרא, הקידוש היום - קודם כל מברכים בורא פרי הגפן ואחרי זה אומרים את הקידוש. אז למה הקידוש פותח ב"ברוך"? הרי לכאורה הוא סמוך לברכת הגפן. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, שאינו אומר "בורא פרי הגפן"'''. אנחנו יודעים לדוגמה שבערב שבת יש מקרים שבהם מותר לערוך סעודה, ואם אני יכול לערוך סעודה בערב שבת ושתה יין, אז הוא פורס מפה ומקדש, אבל בעצם הוא לא צריך לברך על היין, ישר קידוש. יוצא שבעצם לפעמים הקידוש היא הברכה הראשונה, ולכן בעצם גם פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''והא סופה?''' כלומר, הגמרא כרגע לא מבינה - יש איזה הווה אמינא שכל הברכות זה "ברוך אתה... בורא פרי הגפן", ברכות קצרות כאלה. לא בדיוק הבינו מה המבנה של ברכות ארוכות. אז הגמרא חשבה שבעצם ברכת הקידוש שהיא פותחת ב"ברוך", זה כמו... '''התיב רבי יצחק ברבי אלעזר קומוי רבי יוסה: מכיון דתימר אחר חיתומיהן, אין אומרין ברכה פסוק?''' כלומר לא אכפת לי בכלל מהברכה, אלא מה שחשוב זה החיתום - אפילו אם טעיתי ואמרתי ברכה לא רצינה, אם חתמתי נכון יצאתי. אז למה לא אומרים ברכה פסוק? במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה? '''אמרין: חכים הדין טלייא''' - על הזקנים בישיבה אמרו: בחור צעיר אבל חכם, אלא שהוא טעה, כי הוא חשב מהו "אחר חיתומיהן". הוא חשב שהכוונה שאמרו ברכה לא נכונה, כמו לדוגמה אם היה עומד בשחרית וצריך להגיד "יוצר אור ובורא חושך", ובמקום זה הוא שכח ואמר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם... המעריב ערבים" בחוכמה, כלומר בעצם הברכה של הערב, ולאחר מכן הוא חזר וחתם בשל שחרית וסיים "ברוך אתה ה' יוצר המאורות". כלומר בעצם פתח בערבית, אמר את כל הברכה של ערבית, אבל את הסיום הוא אמר "יוצר המאורות" - הברכה של הבוקר - ויצא ידי חובה. כך הוא הבין. אז לכן הוא שאל במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה, אבל בעצם לא זו הכוונה, אלא מה הכוונה? '''אלא כדאמר רב אחא: כל הברכות כעין חותמותיהן'''. כלומר ברכות ארוכות - הרי אמרנו פותח ב"ברוך" וחותם ב"ברוך", ובאמצע הוא אומר כל מיני עניינים. אז בסוף העניינים הוא צריך להוסיף משפט שהוא מעין החתימה, זו הכוונה. אז זה המשפט שלא יזכיר פסוק. עכשיו מה הסיבה? המפרשים מסבירים שקשה מאוד למצוא פסוק מתאים, אז מסתמא אנשים התבלבלו, לכן אמרו אל תגידו פסוק. '''ואילין דאמרין: "צהלי ורוני יושבת ציון" אין בו משום ברכה פסוק'''. יש שני הסברים: או בגלל שככה נהגו - כלומר בעצם אין איסור להגיד פסוק, רק חז"ל אמרו אל תגיד פסוק כי קשה מאוד למצוא. אבל אם משהו מקובל כבר בכל הציבור, נוהגים להגיד את זה קבוע, וכנראה שמצאו פסוק מתאים, אז זה בסדר. ויש אומרים שמדובר שזה לא היה בתוך הברכה אלא בחוץ, ולכן אין בעיה. אנחנו עכשיו בפרק א' הלכה ו'. '''מתני': מזכירין יציאת מצרים בלילות'''. כלומר יש עניין להזכיר את יציאת מצרים בלילות, למרות שיציאת מצרים הייתה ביום. '''אמר להן רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא'''. מה זה בדיוק "הרי אני כבן שבעים שנה"? הבבלי מספר שרצו למנות אותו להיות ראש הסנהדרין במקום רבן גמליאל, ואז הוא אמר "אני אצייד את אשתי". אשתו אמרה לו אתה הרי עדיין צעיר, ואז צמחו לו שערות שיבה ונראה כמו בן שבעים שנה. לכן כתוב "הרי אני כבן שבעים שנה" - זה חידוש. תכף נראה שבעצם הוא באמת היה בן שבעים. '''שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח'''. '''רבי אלעזר בן עזריה אף על פי שנכנס לגדולה, האריך ימים'''. אמרה הגמרא, מה זה "כבן שבעים שנה"? מה בעצם הוא רצה להגיד בזה? אמרנו בניגוד לבבלי שאומר שהוא היה בן שמונה עשרה ונראה כבר בן שבעים שנה - לא, הוא באמת היה בן שבעים שנה, והוא התגאה בזה. הוא רצה להגיד להם: תראו, למרות שנכנסתי לגדולה בגיל שמונה עשרה כשכבר התמנה להיות נשיא, האריך ימים - בגיל שבעים עכשיו. אומרת הגמרא בדיוק הפוך: מזה שהוא אומר את זה אתה מבין ש'''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים'''. אחרת מה זה? מה הגאווה בזה שהוא בן שבעים? מכאן שהגדולה מקצרת ימים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יא עמוד א''' {{שוליים|א_נח}} '''ברכה קצרה פותחת ב"ברוך" ואינה חותמת בו, וברכה ארוכה פותחת וחותמת ב"ברוך", וכל ברכה נגררת אחר חתימתה הקודמת ללא פתיחה חדשה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן נט סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה, שברכות הצמודות לחתימה שלפניהן אינן פותחות ב"ברוך". {{שוליים|א_נט}} '''האם מותר לומר פסוק מקראי בתורת ברכה, ומהו הכלל "כל הברכות הולכות אחר חיתומן".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן נט סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסה אסי שאין אומרים ברכה פסוק, אך הכלל שכל הברכות הולכות אחר חיתומן נכון דווקא כשטעה בפתיחה ולא בחתימה, כפי שהובהר בתשובת רבי יוסה לרבי יצחק בר אלעזר; וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|א_ס}} '''חובה להזכיר יציאת מצרים גם בקריאת שמע של לילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ג <קטע סוף=יא א/> ==דף יא עמוד ב== <קטע התחלה=יא ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כבן זומא, וכן פסק הרמב"ם (הל' קריאת שמע פ"א ה"ג) שמזכירים יציאת מצרים בלילות, כדעת בן זומא שהודו לו רבי אלעזר בן עזריה וחכמים בסוגיה המקבילה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד ב<span class="yerum-runnum">22</span></div> תמן {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|בלילה}} לא יתחיל {{ירו"מ-הדגשה|פרשת}} ויאמר, ואם התחיל גומר. ורבנן {{ירו"מ-הוסר|דהתם}}{{ירו"מ-הדגשה|דהכא}} {{ירו"מ-ביאור|בארץ ישראל}} אמרין: מתחיל ואינו גומר. מתניתין פליגא על רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"! {{ירו"מ-הדגשה|ולפי רבנן דהכא רק מתחיל, נמצא שלא מזכיר }}יציאת מצרים בלילות. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף שלא אמרו פרשת ציצית, היו אומרים דברים שיש בהם הזכרת יציאת מצרים, כגון}}: מודים אנחנו לך {{ירו"מ-הדגשה|ה’ אלוקינו}} שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך, {{ירו"מ-הדגשה|ומיד מלכים הצלתנו, וקרעתה לנו הים, ועשיתה לנו ניסים וגבורות על הים, ושרנו לך שירה חדשה. כן תגאלינו מיד עריצים ומיד כל הקמים עלינו, ככתוב: "כי פדה ה’ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו" ברוך אתה ה’ גאל ישראל}}. {{ירו"מ-ביאור|ולדעה שלא מזכירים יציאת מצרים בלילה, אין צריך לומר שהוצאתנו ממצרים שהיא הייתה ביום, אבל קריעת הים הייתה בלילה, והצלתנו מיד מלכים, היינו שהציל את אברהם מהמלכים, ואת יצחק ושרה מאבימלך, הכל היה בלילה, ולדעת הכל אומרים}}. מתניתא פליגא על רבנן דתמן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|א_סא}}ויאמר אינו נוהג אלא ביום. {{ירו"מ-הדגשה|משמע ש}}כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום. רבי אבא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר אחא|°]] נחית לתמן. חמיתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} מתחילין וגומרין {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}}, ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|להו}} {{ירו"מ-ביאור|והם לא שמעו על המחלוקת}} דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר. בעון קומוי {{ירו"מ-ביאור|שאלו את}} רבי אחייא ברבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחייא ברבי זעירה|°]]: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם? {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי זעירה עלה מבבל לארץ ישראל, רצו לדעת האם המשיך לנהוג כבני בבל, או שינה ונהג כמנהג ארץ ישראל}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מסתברא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מחמיר, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}ינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון. תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב, {{ירו"מ-הדגשה|אף שהזכיר בפרשת ציצית}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: מלכותו ואמונתו לעד קיימת}}. אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף {{ירו"מ-הוסר|ו}} ומכת בכורים, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: ואת בכוריהם הרגתה, ובכורך ישראל גאלתה, וים סוף להם בקעתה}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אומר: {{שוליים|א_סב}}צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|א_סג}}{{ירו"מ-הוסר|אמר }}לא הזכיר תורה {{ירו"מ-הוסר|ב}} בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קה מד]]) "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו". רבי אבא ברבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא ברבי אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או {{שוליים|א_סד}}שלא הזכיר {{ירו"מ-הוסר|ב}} בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: אם {{שוליים|א_סה}}אמר "מנחם {{ירו"מ-הוסר|ירושלים"}} ירושלם" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: בעשה ולא תעשה. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית יז ה|בראשית לך לך יז ה]]) "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה. התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ט ז]]) "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם" שנייא היא, {{ירו"מ-הדגשה|התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא, מאי דהוה מעיקרא}}. שעד שהוא אברם בחרת בו. ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה? הוא {{ירו"מ-ביאור|רק אברהם}} נצטווה עליה. ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה? שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו. ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה? {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אבותן קראו אותן בשמן. אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: ([[בראשית יז יט|בראשית לך לך יז יט]]) "וקראת את שמו יצחק". {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: ([[בראשית טז יא|בראשית לך לך טז יא]]) "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יג ב]]) "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה{{ירו"מ-הדגשה|ו}} שמו". שלמה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברי הימים א כב ט]]) "כי שלמה יהיה שמו". עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים נח ד]]) "זורו רשעים מרחם" {{ירו"מ-הדגשה|שלא נקראו עד שנולדו}}. [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ירמיהו כג ז]]) "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה. וכן הוא אומר: ([[בראשית לה י|בראשית וישלח לה י]]) "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: ([[ישעיהו מג יח]]) "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות; ([[ישעיהו מג יט]]) "הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג. משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק מאימתי</strong> ==פרק שני - היה קורא == <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שני)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שני.png|שמאל|ממוזער|100px|כולל שיעורי שמע]] {{ש}}{{ש}} <div class="yerum-bm-print"> '''תמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר'''. כלומר בבבל היו אומרים שלא יתחיל פרשת ציצית כיוון שהיא לא נוהגת בלילה. הרי כמו שאמרנו ציצית לא נוהגת בלילה, ממילא אין עניין לקרוא פרשת ציצית. אז בבבל אמרו אל תתחיל, אבל אם כבר התחלת להגיד את הפסוק הראשון, תגיד את כולה. '''ורבנן אמרין: מתחיל ואינו גומר''' - כלומר בארץ ישראל היו אומרים רק את הפסוק הראשון. אומרת הגמרא '''מתניתין פליגא על רבנן דהכא: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"!''' כלומר המשנה שלנו חולקת על החכמים של ארץ ישראל. הרי מה כתוב במשנה - מזכירים את יציאת מצרים בלילות. עכשיו אם אתה אומר שאומרים רק את הפסוק הראשון, הרי בפסוק הראשון כתוב שמשה דיבר אל בני ישראל - אין שם שום עניין מיציאת מצרים. '''רבי אבא ורב יהודה בשם רב: מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך'''. אין בזה בעיה - נכון, הם לא הזכירו את פרשת ציצית כי הם לא הזכירו את כולה, רק את הפסוק הראשון, אבל הם דאגו להגיד משפטים שיש בהם עניין יציאת מצרים. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רבנן דתמן: ויאמר אינו נוהג אלא ביום. כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום'''. כלומר יש ברייתא שחולקת על חכמי בבל, שהם אמרו שאומרים את כל פרשת ציצית. אז איך אתה אומר את זה בלילה? </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תמן.''' בבבל אמרין לא יתחיל פ' ויאמר בלילה אבל אם התחיל גומר ורבנן דהכא אמרין מתחיל ואינו גומר ואינהו מפרשי להמתני' דקתני מזכירין יציאת מצרים בלילות כדרב דאחר שהתחיל בתחילת הפרשה אומר מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים וכו' כדמסיק '''מתני' פליגא על רבנן דתמן ויאמר אינו נוהג אלא ביום.''' כדתנן לקמן בפ"ב וקשיא לרבנן דתמן דס"ל דגומר כל הפרשה ומשני דה"ק כל פ' ויאמר אינו נוהג אלא ביום שהרי בהתחלתה כתובה מצות ציצית ואינה נוהגת בלילה ולפיכך אינהו דאמרי לא יתחיל אבל אם כבר התחיל ואמר ועשו להם ציצית גומרה משום יציאת מצרים שבה '''חמיתון.''' ראה אותן נוהגין לכתחילה להתחיל ולגמור ותאמר הש"ס ולא שמיע דתמן אמרין לא יתחיל וכלומר דלא כדשמעינן לעיל דרבנן דתמן ס"ל דלא יתחיל לכתחילה '''היך הוה אבוך נהוג עביד.''' משום דר' זעירא עלה מבבל לא"י ולפיכך שאלו אם היה נוהג כאן כרבנן דהכא או כמנהגו בתחילה כרבנן דתמן '''מסתברא דר' יוסה.''' כמו שאמר ר' יוסה מפני שר' זעירא היה נוהג להיות מחמיר על עצמו כמו דאינון מחמירין בבבל והיה מתנהג כוותייהו '''צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב.''' מפני שיש בה הודאה על החסד שעשה עם אבותיכו ועמנו '''מלכות.''' מלכותו ואמונתו לעד קיימת ומלכנו מלך אבותינו. צריך להזכיר את כולן. ככולהו תנאי וצריך ג"כ לומר צור ישראל וגואלו כדי לסמוך גאולה לתפילה: אם לא הזכיר תורה בברכת הארץ על המזון '''שנייא היא.''' התם דקמסדרו לשבחיה דרחמנא מה דהוה מעיקרא שעד שהוא אברם בחרת בו ושמת שמו אברהם '''ודכוותה.''' נימא נמי הקורא לשרה שרי עובר בעשה '''הוא.''' בלבד נצטווה עליה דכתיב לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה אבל גביה כתיב ולא יקרא עוד שמך אברם לא יקרא כלל '''שני.''' שם השני ישראל ניתוסף לו להיות לשם העיקר ושם הראשון יעקב לא נעקר ממנו '''עד כאן בצדיקים.''' הוא דמצינו שנקראו בשמם עד שלא נולדו אבל ברשעים זורו רשעים מרחם ולא יזכר שמם וישמעאל תחילתו צדיק כדדרשינן מבאשר הוא שם וכן אמרינן שעשה תשובה בסוף ימיו '''שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבא.''' והלכך לא דריש לקרא דלמען תזכור כדדרשי חכמים במתני': הדרן עלך מאימתי</div> <div class="yerum-leiden-text">תמן אמרין לא יתחיל ויאמר ואם התחיל גומר · ורבנן דהתם אומרין מתחיל ואינו גומר · מתניתין פליגא על רבנן דהכא מזכירין יציאת מצרים בלילות · ר' בא רב יהודה בשם רב מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים ופדיתנו מבית עבדים להודות לשמיך · מתניתא פליגא על רבנן דתנין ויאמר אינו נוהג אלא ביום כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום · ר' בא בר אחא נחית לתמן חמיתון מתחילין וגומרין ולית שמיע דתמן אמרין לא יתחיל ויאמר ואם התחיל גומר · ורבנן דהכא אמרין מתחיל ואינו גומר · בעון קומוי ר' אחייא בר זעירא היך הוה אבוך נהוג עביד כרבנן דהכא או כרבנן דהתם ר' חזקיה אמ' כרבנן דהכא · ר' יוסה אמ' כרבנן דהתם · אמ' ר' חנינא מסתברא דר' יוסה דר' זעירא מחמיר ויען מחמרין והוא עבד נהיג דכוותהון · תני הקורא את שמע בבוקר צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב · ר' או' צריך להזכיר בה מלכות · אחרים אומ' צריך להזכיר בה קריעת יה סוף ומכת בכורים · ר' יהושע בן לוי אמ' צריך להזכיר את כולן וצריך לומ' צור יש' וגואלו ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמ' לא הזכיר תורה בארץ מחזירין אותו · מה טעם ויתן להם ארצות גוים · מפני מה · בעבור ישמרו חוקין ותורותין ינצורו · ר' בא בר אחא בשם ר' אם לא הזכיר ברית בארץ או שלא הזכיר בבונה ירוש' מלכות בית דוד מחזירין אותו · אמ' ר' אילא אם אמ' מנחם ירוש' יצא · בר קפרא אמ' הקורא לאברהם אברם עובר בעשה · ר' לוי אמ' בעשה ולא תעשה לא יקרא עוד את שמך אברם הרי בלא תעשה · והיה שמך אברהם הרי בעשה · התיבון הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם · אתה הוא יי' הלהים אשר בחרת באברם · שנייא היא שעד שהוא אברם בחרת בו · ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה הוא נצטוה עליה · ודכוותה הקורא לישרל יעקב עובר בעשה · שיני ניתוסף לו הראשון לא נעקר ממנו · ולמה נשתנה שמו שלאברהם ושמו שליעקב ושמו שליצחק לא נשתנה · אילו אבותן קראו אותן בשמן · אבל יצחק הקבה' קראו יצחק שנ' וקראת את שמו יצחק · ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואילו הן יצחק וישמעאל ויאשיהו ושלמה · יצחק וקראת את שמו יצחק · ישמעאל דכת' וקראת את שמו ישמעאל יאשיהו הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו · שלמה כי שלמה יהיה שמו · עד כדון בצדיקים · ברשעים זורו רשעים מרחם · בן זומא או' עתידין הן יש' שלא להזכיר יציאת מיצרים לעתיד לבוא ומה טעם לכן הנה ימים באים נאם י'י לא יאמר עוד חי י'י אשר העלה את בני יש' מארץ מצרים כי אם חי י'י אשר העלה ואשר הביא את זרע בית יש' מארץ צפון · אמרו לו לא שייעקר יציאת מצרים אלא מצרים מוסף על המלכיות · מלכיות עיקר ומצרים טפילה · וכן הוא או' לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם יש' יהיה שמך · אמרו לא שייעקר שם יעקב אלא יעקב מוסף על ישראל · ישראל עיקר ויעקב טפל · וכן הוא או' אל תזכרו ראשונות אילו המצריים · וקדמוניות אל תתבוננו אילו המלכיות · הנני עושה חדשה עתה תצמח זו שלגוג · משלו משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו · התחיל מספר מעשה הזאב ואחר כך פגע בו הארי · וניצל מידו · שכח מעשה הזאב התחיל מספר מעשה הארי · ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו · שכח מעשה שניהם והתחיל לספר מעשה הנחש · כך היו יש' הצרות האחרונות משכחות את הראשונות</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי אבא בר אחא נחית לתמן. חמיתון מתחילין וגומרין''', כלומר רבי אבא בר אחא ירד לבבל וראה שכולם מתחילים וגומרים לכתחילה, '''ולא שמיע דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר'''. כלומר הם בכלל לא ידעו שהייתה מחלוקת בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל, ותמיד היו אומרים את הכל. '''בעון קומוי רבי אחייא ברבי זעירה: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם?''' כלומר שאלו את רבי אחייא הבן של רבי זעירא - הרי רבי זעירא עלה מבבל, אז שאלו אותו האם הוא נהג כרבנן דהכא בארץ ישראל או כרבנן דהתם בבבל. '''רבי חזקיה אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא: מסתברא דרבי יוסה, דרבי זעירא מחמיר, וינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון'''. כלומר מסתמא שהוא נהג להחמיר, וגם בני בבל מחמירים - שאם מתחילים גומרים את הכל. '''תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב'''. כלומר, למרות שהוא מזכיר בפרשת ציצית עניין יציאת מצרים, בכל זאת באמת ויציב הוא גם מזכיר את יציאת מצרים. '''רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות'''. אנחנו נוהגים להגיד "מלכותו וראותו התקיימת" בתוך אמת ויציב. '''אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכת בכורים. רבי יהושע בן לוי אומר: צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו'''. אנחנו האשכנזים נוהגים להגיד "צור ישראל" כמו הבבלי, אבל הירושלמי אומר צריך להגיד "צור ישראל וגואלו". '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: לא הזכיר תורה בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו'''. בברכת הארץ בברכת המזון צריך להזכיר גם תורה. '''מה טעם? "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו"'''. בעצם ההבטחה לארץ זה כנגד התורה, לכן צריך להזכיר בברכת הארץ גם את העניין של התורה. '''רבי אבא ברבי אחא בשם רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו'''. כלומר צריך להזכיר גם ברית על הארץ, כי הרי נכרתה ברית על הארץ, וגם בבונה ירושלים צריך להזכיר את מלכות בית דוד, ואם הוא לא אמר זאת מחזירים אותו. '''אמר רבי אילא: אם אמר "מנחם ירושלם" יצא'''. זה גם מספיק טוב. '''בר קפרא: הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי אמר: בעשה ולא תעשה. "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה'''. '''התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם"''' - איך הם קראו לו כך? '''שנייא היא, שעד שהוא אברם בחרת בו'''. כלומר בעצם הנביא מסדר את השבח של הקדוש ברוך הוא, איך שהוא בחר באברם כשהוא היה אברם, ולאחר מכן קרא לו אברהם. שואלת הגמרא, '''ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה?''' ואומרת לא - '''הוא נצטווה עליה'''. כלומר רק אברהם נצטווה לקרוא לה שרה ולא שרי, אבל כל האחרים יכולים לקרוא לה שרי. שואלת הגמרא עוד כיוצא בזה, '''ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה?''' ועונה לא - '''שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו'''. כלומר ליעקב יש בעצם שני שמות, יעקב וישראל. שואלת הגמרא אבל '''ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה?''' אומרת הגמרא '''אלו, אבותן קראו אותן בשמן'''. כלומר לאברם וליעקב האבות שלהם קראו להם, '''אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: "וקראת את שמו יצחק"'''. כיוון שהקדוש ברוך הוא קרא לו שם, ממילא אין מקום להחליף את זה. '''ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו: "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה שמו". שלמה: "כי שלמה יהיה שמו"'''. '''עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים: "זורו רשעים מרחם"'''. כלומר צדיקים הקדוש ברוך הוא קורא להם כבר לפני הלידה, אבל רשעים לא נקראים עד שהם לא נולדים, רק ביציאה מהרחם. '''בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה'''. כלומר הגאולה האחרונה, החזרה מהגלות, על זה ידברו - זה יהיה העיקר, ויציאת מצרים תהיה טפלה. '''וכן הוא אומר: "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות'''. כלומר בגאולה האחרונה גם שם המלכויות יישכח. '''"הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג''' - כלומר בגוג ומגוג תישכח גם המלכות. '''משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות'''. הדרן עלך פרק מאימתי, אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יא עמוד ב''' {{שוליים|א_סא}} '''האם מותר להתחיל לקרוא פרשת "ויאמר" של קריאת שמע בלילה לכתחילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ציצית, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן יח סעיף א , סמ"ג עשין כו. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן דהכא שאף לכתחילה מתחיל, כדעת אבוה דרבי אחייא שנהג כמותם; הרמב"ם והשו"ע פסקו שקוראין פרשת ציצית בלילה אף שאינה נוהגת ביום דווקא, וכן נהגו למעשה, בניגוד לדעה המחמירה שלא להתחיל כלל. {{שוליים|א_סב}} '''יש להזכיר יציאת מצרים בברכת "אמת ויציב" ולחתום בה "צור ישראל וגואלו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן סו סעיף י. ''הכרעה:'' נפסק כרבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי שצריך להזכיר את כולן ולומר "צור ישראל וגואלו", כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|א_סג}} '''מי שלא הזכיר תורה בברכת הארץ בברכת המזון חייב לחזור ולברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן קפז סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי, שהמזכיר ארץ ותורה כדכתיב "ויתן להם ארצות גוים... בעבור ישמרו חוקיו" חייב לחזור, וכך הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|א_סה}} '''הקורא לאברהם "אברם" עובר בעשה ולא תעשה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ד <קטע סוף=יא א/> הדרן עלך פרק מאימתי א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי לוי שהעובר על כך עובר בעשה ולא תעשה, שכן פסק כך הרמב"ם והשו"ע להלכה. </div> </div> mqg2r56qbdhq0a91fkv6714m5b23omp 3083822 3083821 2026-09-18T13:01:13Z מאירושולי 35234 3083822 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק ראשון — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div> {{מתני'|ברכות א א}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פתיחת המסכת|מאימתי קורין]] את שמע בערבין? {{שוליים|א_א}}משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|א_ב}}עד חצות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים|א_ג}}עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ד}}הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ה}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}כל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע בבית הכנסת|אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן]] תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי"}}: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת. ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין. ===<span id="דף_א_ב"></span>=== <div class="yerum-bm-print"> בעזרת השם אנחנו מתחילים מסכת ברכות, סדר ירושלמי. המשנה הראשונה פותחת בשאלה מתי קוראים את שמע בערב. אנחנו יודעים שבתורה, בפרשת קריאת שמע נאמר "דברת אמם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". מכאן למדו חז"ל שיש מצווה לקרוא קריאת שמע בזמן השכיבה בערב ובזמן הקימה בבוקר. והמשנה שואלת מתי קורין שמע בערבין. הגמרא הבבלי שואלת למה בעצם מתחילים דווקא משמע בערבין, ויש שני תירוצים. תירוץ אחד שכך נאמר בפסוק "בשכבך וקומך" לכן מתחילים מהערב, ותירוץ אחר שכיוון שכל דבר ביהדות מתחיל מהערב, כמו שאנחנו יודעים כתוב בתורה "ויהי ערב ובוקר יום אחד". הגר"א קובר בעצם למה מתחילים מהמצווה הזאת דווקא? יש יותר ממצוות. למה דווקא קריאת שמע של ערבית? הוא מסביר שבעצם זה המצווה הראשונה שיהודי פוגש בחיים, כיוון שהיהודי נהיה בגיל שלוש עשרה בן מצוות, וכבר מבערוב המצווה הראשונה שהוא פוגש זה קריאת שמע של ערבית. בכל אופן, המשנה שואלת מתי קורין את שמע בערבין, כלומר מתי נקרא זמן שכיבה שאפשר להתחיל לקרוא קריאת שמע? והמשנה עונה: '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. גם כאן הבבלי מסביר שלכאורה היה צריך להגיד לנו זמן מוגדר, להגיד צאת הכוכבים או משהו בסגנון. למה המשנה אמרה משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן? זו דרך של התנא. יש הלכות שהן מאוד רגילות - קריאת שמע אומרים הרי כל יום. ויש הלכות פחות מוכרות, פחות רגילות, ולא רצו שישכחו אותן, לכן בעצם שתלו אותן בתוך ההלכות הרגילות. אז בעצם שהמשנה אומרת לנו משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, היא דרך אגב מלמדת אותנו שגם הכוהנים - כוהן שהיה טמא וטבל, מותר לו לאכול תרומה כבר מבערוב, כבר בצאת הכוכבים, וגם במקרה שהכוהן הזה היה טמא בטומאה כזאת שצריך אחרי זה למוחרת להביא קורבן, כמו לדוגמה זב גדול שאנחנו יודעים שאחרי שהוא סופר שבעה נקיים הוא טובל ואז מחכה לערב שמש, ולמוחרת ביום השמיני הוא מביא קורבן, או יולדת, או מצורע. אז באה המשנה לחדש לנו שבעצם הוא לא צריך לחכות עד למוחרת כדי לאכול תרומה. מה שבעצם "ביאת שמשו מעכבתו מלאכול תרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול תרומה". בעצם צאת הכוכבים זה הזמן שבו יכול לאכול תרומה, והכפרה - הקורבן - זה מה שרק מאפשר לו להיכנס למקדש ולאכול קודשים, אבל תרומה הוא יכול לאכול כבר בצאת הכוכבים. ועד מתי? כלומר, עד מתי נקרא בשכבך? '''עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר'''. כלומר, לפי רבי אליעזר מה שכתוב בתורה "בשכבך" הכוונה זמן שאנשים הולכים לישון, ואנשים הולכים לישון בחלק הראשון של הלילה. אם זה שליש הלילה או רבע לילה נראה בהמשך, אבל בכל אופן זה בחלק הראשון של הלילה. '''וחכמים אומרים: עד חצות'''. חכמים יש להם איזו שיטה, תכף נבין אותה - כרגע היא לא כל כך מובנת, מה העניין של עד חצות. '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר רבן גמליאל גם כן מאוד מובן. הוא אומר מה שכתוב "בשכבך" הכוונה הזמן שישנים שזה כל הלילה. אז רבי אליעזר סובר זמן שהולכים לישון, רבן גמליאל סובר זמן שישנים. עכשיו מה זה בדיוק חכמים? הגמרא תכף תסביר לנו שבעצם חכמים עשו הרחקה. כלומר הם מודים לרבן גמליאל שבעצם "בשכבך" הכוונה כל זמן שישנים, רק הם פחדו שבן אדם יבוא מהעבודה, יהיה עייף, יגיד אוקיי, אני אוכל טיפה, אלך לישון וכשאני אתעורר אני אתפלל, ואז בעצם הוא יתעורר בבוקר. לכן אמרו עד חצות '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. והמשנה מספרת לנו מעשה: '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. כלומר בניו של רבן גמליאל באו מבית המשתה, היה להם איזו סעודת חתנים משהו בסגנון, ועבר חצות והם לא קראו קריאת שמע. הם באו לאבא שלהם, אמרו לו "לא קראנו שמע, מה עושים?" עכשיו, הרי הם ידעו מה אבא שלהם אומר. כלומר, השאלה שלהם הייתה: אתה אמנם סובר שמותר עד הבוקר, אבל חכמים חולקים עליך, חכמים אומרים עד חצות, ויחיד ורבים הלכה כרבים. או שבעצם חכמים מודים לך, אלא כל מה שהם אמרו זה רק הרחקה, אבל בעצם בדיעבד גם הם מסכימים שאפשר לקרוא עד עלות השחר. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. כלומר, באמת ההלכה כמותי וחכמים מודים לי. '''ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. זאת אומרת, בעצם כל דבר שנוהג חלק מהלילה בעצם מצוותו כל הלילה, וחכמים אמרו רק עד חצות כדי להרחיק את האדם מעבירה. כדוגמה יש לנו '''הקטר חלבים ואיברים'''. אנחנו יודעים שהקטר חלבים ואיברים - קורבנות ששחטו וזרקו את הדם שלהם ביום, הרי אסור לשחוט בלילה, אסור לזרוק את הדם בלילה. אם שחטו ביום אז את האיברים והחלבים מותר להקטיר כל הלילה. אז גם כן אנחנו רואים - נוהג חלק מהלילה, נוהג כל הלילה. שם בעצם חכמים לא גזרו שום דבר כיוון שהכוהנים זריזים, אבל הוא רק רצה להראות לנו בעצם שדבר שנוהג חלק מהלילה מצוותו כל הלילה. '''וכל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר יש לנו קודשים - הגמרא אומרת שהכוונה קודשים קלים, לא קודשי קודשים, כי בהם באמת גם כן לא גזרו. אבל קודשים קלים שנאכלים ליום אחד - אנחנו יודעים לדוגמה ששלמים נאכלים לשני ימים ולילה, אבל יש שלמים מסוימים כמו שלמי תודה ושלמי נזיר, הם נאכלים רק ליום אחד. יש הסבר יפה שמסביר למה קורבן תודה נאכל רק ליום אחד. יותר מזה, גם מביאים איתו ארבעים לחמים, כלומר ארבעה סוגי לחמים - עשר חמץ ועוד שלושה סוגים, עשר מכל אחד, סוגי מצות. מה הרעיון? הרעיון הוא שכיוון שבן אדם מביא קורבן תודה, קרה לו איזה נס או משהו כזה, אז התורה רצתה שהוא יפרסם את הנס. אז אמרו לו טוב, תבוא, תאכל את זה תוך יום אחד, אין לך זמן, מהר מאוד צריך לאכול את זה. אתה גם מביא הרבה מאוד לחמים, ככה ודאי הוא יזמין חברים ויפרסם את הנס שלו, וכן הנזיר, גם כן יוצא לפרסם מה הסיבה שהוא התנזר. אז בכל הדברים האלה, כמו בקריאת שמע ובקודשים שחלים ליום אחד, חכמים אמרו עד חצות. '''אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. כלומר מצד הדין היה מותר עד הבוקר, אבל חכמים אמרו עד חצות כדי שבן אדם לא יגיד יש לי זמן, ואז בעצם ילך לישון, יתעורר מאוחר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף א עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' מאימתי קורין את שמע בערבין.''' תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך וה"ק זמן קריאת שמע דשכיבה אימת '''משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן.''' כהנים שנטמאו וטבלו אין יכולין לאכול בתרומה עד שיעריב שמשן והיינו עד צאת הכוכבים והא דלא קתני משעת צאת הכוכבים מילתא אגב אורחיה קמ"ל שאם נטמאו הכהנים בטומאה שטהרתן תלויה בקרבן כגון זב ומצורע אין כפרתן מעכבן מלאכול בתרומה דכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים ומוקמינן בפ' הערל דהאי קרא בתרומה איירי ודרשינן ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה. ואע"ג דתנינן להא בהדיא בפ' י"ד דנגעים העריב שמשו אוכל בתרומה אורחיה דהתנא לאשמעינן בקצרה אף למאי שמפורש במקום אחר '''עד סוף האשמורת הראשונה.''' זהו שליש הראשון של לילה שהלילה נחלקת לשלשה משמרות ומכאן ואילך לא מיקרי תו זמן ק"ש דשכיבה ולא קרינן ביה בשכבך ומקמי צאת הכוכבים נמי לא דאכתי יממא הוא ולאו זמן שכיבה '''עד שיעלה עמוד השחר.''' דכל הלילה מיקרי זמן שכיבה והלכה כר"ג לפי שלדינא גם חכמים מודו ליה ולא אמרו חכמים עד חצות אלא כדי להרחיק את האדם מן העבירה שדלקמן. ומיהו לכתחילה משהגיע עונת קריאת שמע של ערבית אסור לאדם לסעוד וכל שכן לישן עד שיקרא קריאת שמע ויתפלל '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה.''' בני רבן גמליאל שמעינהו לרבנן דאמרי עד חצות וה"ק ליה הא דאמרי רבנן עד חצות דוקא קאמרי ותו לא ופליגי עלך ויחיד ורבים הלכה כרבים או דילמא רבנן כוותך סבירא להו והא דאמרי עד חצות לסייג הוא דקאמרי ואמר להו אין רבנן כוותי ס"ל ומשום סייג הוא דקאמרי וחייבים אתם לקרות '''ולא זו בלבד.''' כולא מילתא דר"ג היא דאמר לבניו '''הקטר חלבים.''' של כל הקרבנות '''ואיברים.''' של עולת תמיד של בין הערבים והוא הדין לכל אברי העולה שנזרק דמן ביום '''מצותן.''' להעלות כל הלילה דכתיב היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר '''אם כן למה אמרו חכמים.''' בכל אלו עד חצות</div> <div class="yerum-leiden-text">בסימך רחמנא וחננו · מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן עד סוף האשמורת הראשונה דברי ר' ליעזר · וחכמ' אומ' עד חצות · רבן גמל' או' עד שיעלה עמוד השחר · מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו לא קרינו את שמע אמ' להן אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות · לא זו בלבד אמרו אלא כל שאמרו חכמ' עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר · הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר · כל הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר · אם כן למה אמרו חכמ' עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה · מאימתי קורין את שמע בשחרין משיכיר בין תכלת ללבן · ר' ליעזר או' בין תכלת לכרתן עד הנץ החמה · ר' יהושע או' עד שלש שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות · הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה · בית שמי או' בערב כל אדם יטו ויקרו ובבוקר יעמודו שנ' ובשכבך ובקומך · ובית הלל אומ' כל אדם קורין כדרכן שנ' ובלכתך בדרך · אם כן למה נאמ' ובשכבך ובקומך · בשעה שבני אדם שוכבין ובשעה שבני אדם עומדין · בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה · אחת ארוכה ואחת קצרה · מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר · לקצר אינו רשאי להאריך · לחתום אינו רשאי שלא לחתום · שלא לחתום אינו רשאי לחתום · מזכירין יציאת מצרים בלילות · אמ' להן ר' לעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנ' למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך · ימי חייך הימים · כל ימי חייך הלילות · וחכמ' אומ' ימי חייך העולם הזה · כל להביא ימות המשיח · סליק מתני' מאימתי קורין את שמע בערבין וגומ' · אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן · תני ר' חייא משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת · ותני עלה קרובים דבריהן להיות שוין</div> <div class="yerum-side">'''וכל הנאכלין ליום אחד.''' כגון תודה וחטאת ואשם וכיוצא בהן שהן נאכלין ליום ולילה זמן אכילתן עד שיעלה עמוד השחר והוא המביא לידי נותר '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה.''' שלא יבא לאכלן אחר שיעלה עמוד השחר ויתחייב כרת וכן להקטיר החלבים אחר כך והן כבר נפסלו בלינה אם היו למטה מן המזבח לאפוקי אם היו על המזבח אין לינה מועלת בראש המזבח לחד מאן דאמר בפרק ט' דזבחים וכן בקריאת שמע שלא יאמר עדיין יש לי שהות לקרות ובתוך כך תעבור עונתה '''גמ' אנן תנינן.''' במתני' משעה שהכהנים וכו' סתמא וליכא תנא במתני' דפליג עלה בהתחלת זמנה '''תני ר' חייא.''' בתוספתא ריש מכלתין דאיכא דפליגי בהא דגרסינן שם מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שבני אדם נכנסין לאכול פיתן בערבי שבתות דברי רבי מאיר וחכמים אומרים משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן סימן לדבר צאת הכוכבים '''ותני עלה קרובים דבריהם להיות שוין.''' אף על גב דלאו חד שיעורא ממש הוא מכל מקום קרובין דבריהן להיות שוין דזמן דבני אדם בערבי שבתות אינו כל כך רחוק מזמן דכהנים מותרין לאכול בתרומתן</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אומרת הגמרא: '''אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. כלומר, במשנה אמרנו שמותר לקרוא משעה שכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן. '''תני רבי חייא: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת'''. אנחנו יודעים שבליל שבת אדם ישן, הוא מפחד שהנר יכבה, לכן הוא אוכל יותר מוקדם מאשר ביום רגיל. '''ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין'''. כלומר, יש איזו ברייתא שאומרת שהזמן שרבי חייא אמר - בן אדם נכנס לאכול בליל שבת - או הזמן שהמשנה אמרה - כוהנים נכנסים לאכול בתרומתן - זה בערך אותו זמן. כלומר, שניהם פחות או יותר יוצאים בזמן צאת הכוכבים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף א עמוד א''' {{שוליים|א_א}} '''זמן קריאת שמע של ערבית מתחיל משעת כניסת הכהנים לאכול בתרומה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף א , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר לענין תחילת הזמן (משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן), שכן זמנה מתחיל משעת צאת הכוכבים כדבריו, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_ב}} '''זמן קריאת שמע של ערבית מדאורייתא כל הלילה, אך חכמים הקדימוהו לחצות כדי להרחיק אדם מן העבירה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא לעניין הדין דאורייתא שזמנה כל הלילה, אך למעשה הכרעה כרבן גמליאל לכתחילה כדי להרחיק אדם מן העבירה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_ג}} '''זמן קריאת שמע של ערבית מדאורייתא עד עלות השחר, אף שמדרבנן תקנוה עד חצות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שכל שאמרו חכמים "עד חצות" מצוותו עד עלות השחר, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע; הבבלי (ברכות ט.) מסכים לדין זה. {{שוליים|א_ד}} '''הקטרת חלבים ואיברים על גבי המזבח כשרה כל הלילה עד עלות השחר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק ד, הלכה ב , סמ"ג עשין קפג. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שמצוותן עד שיעלה עמוד השחר, וכן פסקו הרמב"ם והסמ"ג. {{שוליים|א_ה}} '''זמן אכילת קדשים הנאכלים ליום אחד — עד מתי מותרת אכילתם בלילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י, הלכה ח , <קטע סוף=א א/> ==דף א עמוד ב== <קטע התחלה=א ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שמצוות אכילתן עד חצות לילה, אף שמדאורייתא הזמן עד עלות השחר, גזרו חכמים להרחיק את האדם מן העבירה, וכך פסק הרמב"ם.. {{שוליים|א_ז}} '''מי שמסופק אם בירך ברכת המזון חייב לחזור ולברך, ומי שמסופק אם התפלל אינו חוזר ומתפלל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי לענין ברכת המזון שחוזר ומברך מפני שהיא דאורייתא ("ואכלת ושבעת וברכת"), אך לענין תפילה נפסק כרבי יוחנן שחוזר ומתפלל בתנאי של נדבה, שהרי הבבלי (ברכות כא ע"א) פסק כמותו נגד הירושלמי.. {{שוליים|א_ח}} '''מי שמסופק אם קרא קריאת שמע חוזר וקורא, ומי שהתפלל ומסופק אם התפלל חוזר ומתפלל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כהכרעת הירושלמי "הדא אמרה" - הספק מחייב חזרה, שאין תפילה מפסדת (=אין בחזינה משום איסור), ומקל וחומר ממקרה בין השמשות שהוא ספק ובכל זאת צריך לקרות. {{שוליים|א_ט}} '''מי שנסתפק לו אם קרא קריאת שמע אם לאו, האם צריך לקרות שוב.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן סז , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק שספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות, מפני חשש ביטול מצוות קריאת שמע דאורייתא, כלשון הירושלמי "ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|א_י}} '''כמה כוכבים נדרשים לקביעת צאת/בין השמשות ותוצאותיהם ההלכתיות בשבת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה ד , רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף א <קטע סוף=א ב/> ==דף ב עמוד א== <קטע התחלה=ב ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי: כוכב אחד – יום ודאי (חייב); שני כוכבים – ספק לילה (ספק חייב, מביא אשם תלוי בערב שבת, חטאת במוצאי שבת); שלושה כוכבים – לילה ודאי (פטור בערב שבת, ובמוצאי שבת פטור לגמרי); הרמב"ם והשו"ע פסקו כך להלכה בהלכות שבת ותרומות.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div> אתא חמי, {{ירו"מ-ביאור|בא וראה}} משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא הוא, ועם כוכביא הוא. {{ירו"מ-ביאור|מיד בצאת הכוכבים}} משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} שעה ותרתי ליליא הוא. {{ירו"מ-ביאור|הרי כבר לילה לפחות שעה או שעתים}} ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} קרובים דבריהן להיות שוין? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, {{ירו"מ-ביאור|בכפרים קטנים}} דאורחיהון מסתלקא {{ירו"מ-ביאור|שמסיימים מלאכתם}} עד דהוא {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא. {{ירו"מ-ביאור|שעדין יום}} {{ירו"מ-הדגשה|ומתפללים ערבית מוקדם ונכנסים לאכל מקדם}}, דצדי לון מיקמי חיותא. {{ירו"מ-ביאור|מפחד החיות}} תני: {{שוליים|א_ו}}הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{ירו"מ-הוסר|שלתורה}} תורה. {{ירו"מ-הדגשה|דתפילות באמצע תקנום}}. {{ירו"מ-ביאור|ששלושת התפילות מוקמו בין שני קריאות שמע: קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה של שחרית, שמונה עשרה של מנחה, שמונה עשרה של ערבית, קריאת שמע של ערבית}} {{ירו"מ-הדגשה|ועיקר קריאת שמע של ערב זה על המיטה. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|א_ז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ספק קרא שמע|ספק בירך על מזונו ספק לא בירך]] צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|שהיא דבר תורה}}, דכתיב ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת". ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל. ודלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: {{שוליים|א_ח}}ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת. ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? נשמענה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. וקודם לכן לאו ספק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי קודם לכן זה בין השמשות שהוא ספק מן הלילה ספק מן היום}}, ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} צריך לקרות! הדא אמרה {{שוליים|א_ט}}ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: סימן לדבר משיצאו הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ד טו]]) "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים". וכתיב ([[נחמיה ד טז]]) "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות וצאת הכוכבים|כמה כוכבים יצאו ויהא לילה]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אבא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר פפא|°]]: {{שוליים|א_י}}כוכב אחד וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י לילה. שנים ספק? והכתיב "עד צאת הכוכבים" {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|והלא}} מיעוט כוכבים שנים. קדמיא {{ירו"מ-ביאור|הראשון}} לא מתחשב. בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, מביא חטאת. במוצאי שבת, ראה כוכב אחד ועשה <span id="דף_ב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: מה פתאום? '''אתא חמי''' - בוא וראה. '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא, ועם כוכביא הוא'''. כלומר, הכוהנים ברגע הראשון שיצאו הכוכבים כבר יכולים לאכול ומתחילים לאכול, כי ממש זה סוף היום, תחילת הלילה. '''ומשעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, שעה ותרתי ליליא הוא'''. תלמד מזה, העניין של לאכול בליל שבת - הולכים להתפלל תפילה ארוכה, שרים, חוזרים עד שמגיעים הבית, מתארגנים. לוקח זמן, לפחות שעה או שתיים, כבר לילה. '''ואת אמר קרובים דבריהן להיות שוין?''' '''אמר רבי יוסי: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, דאורחיהון מסתלקא עד דהוא יממא'''. כלומר, נוכל להעמיד את מה שרבי חייא אמר, מה שהברייתא אמרה שהזמנים שלהם שווים, כי מדובר בכפרים קטנים ומבודדים שהם מסיימים את הכל בגלל הפחד מהחיות, מסיימים את כל העבודה שלהם מוקדם, גם מתפללים ערבית מוקדם - פלג המנחה כבר אפשר להתפלל ערבית - באים מהתפילה מוקדם, חוזרים הבית מוקדם, וממש בצאת הכוכבים הם אוכלים סעודת שבת, ואז בעצם זה מקביל לזמן שמופיע במשנה. '''תני: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כן, יש ברייתא שאומרת שמי שקורא לפני צאת הכוכבים את קריאת שמע לא יצא ידי חובתו. '''אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת?''' הגמרא פה מלמדת אותנו שבארץ ישראל נהגו לקרוא קריאת שמע ולהתפלל לפני צאת הכוכבים, מפאת המנחה כמו רבי יהודה. אבל הגמרא יותר מאוחרת תגיד שאפילו הקפידו על זה, כלומר דאגו בכוונה שאנשים יתפללו לפני הזמן, יקראו קריאת שמע לפני הזמן. מה הסיבה שעשו את זה? הגמרא תגיד לנו שיש מחלוקת - האם קריאת שמע צריך לשמור סמיכה לתפילה. כלומר בעצם הסדר הוא: קריאת שמע של שחרית, תפילת שמונה עשרה של שחרית, תפילת שמונה עשרה של מנחה, קריאת שמע של ערבית ותפילת שמונה עשרה של ערבית, כמו שאנחנו נוהגים היום, או מה שנקרא "תפילות באמצע תיקנום". יש לנו קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה שחרית, שמונה עשרה מנחה, שמונה עשרה ערבית וקריאת שמע של ערבית. וככה בעצם יוצא לי, פוסק לי, שתפילות באמצע תיקנום. אם כן, למה בכל זאת קוראים קריאת שמע בערבית לפני התפילה? אז אומרת הגמרא: '''אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה'''. כלומר, אנחנו רוצים את התפילה להתחיל לפני כן בדברי תורה, כמו שבמנחה אנחנו אומרים "אשרי יושבי" גם כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. אז גם בערב קוראים קריאת שמע, אבל בעצם לא יוצאים ידי חובה כי זה מוקדם. חכמים אפילו תיקנו שיהיה מוקדם כדי שיקרא על המיטה קריאת שמע, ובעצם לשמור עליו מפני המזיקים. ונהגו ממש את כל הברכות והכול להגיד בקריאת שמע שעל המיטה. '''אמר רבי זעירא בשם רב ירמיה: ספק בירך על מזונו ספק לא בירך צריך לברך, דכתיב "ואכלת ושבעת וברכת"'''. כלומר, אם אדם מסופק אם הוא בירך ברכת המזון או לא, צריך לברך, כי זה דאורייתא - יש פסוק "ואכלת ושבעת וברכת". '''ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל'''. כלומר, אם הוא מסופק אם הוא התפלל, לא צריך להתפלל, כי תפילה זה רק דרבנן, '''ודלא כרבי יוחנן'''. כלומר, בניגוד לרבי יוחנן. '''דרבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת'''. כלומר רבי יוחנן סובר: אוקיי, גם אם זה דרבנן, אבל התפילה פועלת. כל תפילה פועלת. אז לכן יש עניין שבן אדם יתפלל כמה שהוא יכול, קל וחומר אם הוא מסופק אם הוא התפלל שיתפלל. '''ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא'''? מה הדין? ואומרת הגמרא '''נשמענה מן הדא''' - '''הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, מי שקורא לפני צאת הכוכבים לא יצא ידי חובתו. עכשיו, הכוונה אפילו ממש רגע לפני צאת הכוכבים, והזמן הזה, הצמוד לצאת הכוכבים, איך זה נקרא? זה נקרא בין השמשות, וזה זמן שהוא ספק. אז אם אתה רואה אדם שקורא בזמן הזה, שהוא בעצם מסופק האם הוא קרא בלילה או לא קרא בלילה, כלומר בעצם מסופק אם הוא יצא ידי חובה או לא - מה הדין? אמרנו לא יצא, חייב לקרוא עוד הפעם. '''הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף א עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''איתא חמי.''' ומתמה הש"ס עלה בא וראה מאי האי דקאמר הא משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא ועם כוכביא הוא כלומר מיד אחר סוף היום ועם צאת הכוכבים שהוא התחלת הלילה ואלו משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פתן. בלילי שבת מאוחר הרבה הוא דכבר שעה ותרתי בליליא הוא והיכי את אמר קרובין דבריהן להיות שוין '''תיפתר.''' הא דקאמר משעה שבני אדם נכנסין לאו בכל בני אדם קאמר אלא דאיכא אינשי דאכלי בהאי שעתא כגון באילין כופרניא דקיקייא. באלו בני כפרים הקטנים שאין להם מלאכה כל כך ויש להן פנאי להכין סעודתן מבעוד יום '''דאורחיהן מסתלקא עד דהוא יממא.''' כלומר שדרכן להסתלק ממלאכתן בעוד היום גדול וזמן התחלת סעודה שלהם מקודם הוא '''דצדי לון מיקמי חיותא.''' לפי שכבר מוכן להם מקודם צרכי מזון הסעודה וממהרין לאכול ובסוף היום יכולין ליכנס לסעודתן בלילי שבת '''קודם לכן.''' קודם צה"כ '''אם כן למה קורין אותה בבהכ"נ.''' בעוד שהוא יום '''מתוך דבר של תורה.''' ולא לצאת ידי חובת ק"ש והלכך כשיגיע זמן ק"ש צריך לחזור לקרותה לצאת ידי חובתו '''צריך לברך.''' לפי שברכת המזון מן התורה כדכתיב ואכלת וגו' וכלומר בהא פשיטא לן דאפי' מספק צריך שיברך '''ספק התפלל.''' וכן בספק התפלל או לא פשיטא לן לאידך גיסא שאל יתפלל מספק מכיון דתפלה מדרבנן היא '''ודלא כר' יוחנן וכו'.''' וטעמיה לפי שאין תפלה מפסדת ולדידיה אם ספק הוא לו צריך שיתפלל שהרי אינו מפסיד בזה '''נשמעינה מן הדא.''' ברייתא דלעיל</div> <div class="yerum-leiden-text">אתא חמי משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן איממה הוא ועם * כוכביא הוא · משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת שעה ותרתי ליליא הוא · ואת אמר קרובים דבריהם להיות שוין · אמ' ר' יוסי תיפתר באילין כופרניא דקיקייא דאורחיהון מסתלקא עד דהוא איממא דצדי לון מן קומי חיותא · תני הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו · אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת · אמ' ר' יוסי אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לעמוד אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר של תורה · ר' זעירא בשם רב ירמיה ספק בירך ספק לא בירך צריך לברך דכת' ואכלת ושבעת וברכת · ספק התפלל ספק לא התפלל אל יתפלל · ודלא כר' יוחנן דאמ' ר' יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו · למה שאין תפילה מפסדת · ספק קרא ספק לא קרא נשמעינה מן הדא הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו · וקודם לכן לאו ספק הוא · והוא אמר צריך לקרות · הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות · סימן לדבר משיצאו הכוכבים ואע'פ שאין ראייה לדבר זכר לדבר ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים · וכת' והיה לנו הלילה משמר והיום מלאכה · כמה כוכבים יצאו ויהא לילה · ר' פינחס בשם ר' אבא בר פפא כוכב אחד ודאי יום · שנים ספק שלשה ודאי לילה · שנים ספק והכת' עד צאת הכוכבים · לא מיעוט כוכבים שנים קדמ' לא מתחשב · בערב שבת ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור · שנים מביא אשם תלוי · שלשה מביא חטאת · במוצאי שבת ראה כוכב אחד ועשה</div> <div class="yerum-side">'''ספק קרא ספק לא קרא.''' אלא הא דקמיבעיא לן אם הספק הוא בק"ש אם קרא או לא מהו שיקרא מספק מי נימא הואיל וק"ש מדאורייתא דינה כברכת המזון או דילמא מכיון שיכול לצאת י"ח בפסוק ראשון לבד אינו צריך לחזור ולקרות כולה מספק '''וקודם לכן לאו ספק הוא.''' כלומר וכי ספק לאו בכלל קודם לכן ג"כ הוא שהרי אם קרא בין השמשות נמי קודם לכן הוא וזהו ספק מיקרי דמספקא לן אם יום הוא ולא יצא או לילה הוא ויצא ואפ"ה את אמר דצריך לחזור ולקרותה בזמנ' דהא לא יצא ידי חובתו קתני וא"כ הדא אמרה דה"ה ספק קרא ספק לא קרא דצריך לקרות '''סימן לדבר וכו'.''' כמו גופה הא דתנינן בתוספתא דלעיל ומסיים שם ואע"פ שאין ראיה לדבר וכו' משום דקרא לאו לענין ק"ש משתעי '''והכתיב עד צאת הכוכבים ולא מיעוט כוכבים שנים.''' בתמיה כלומר והלא מיעוט כוכבים אינו אלא שנים וקרי להו לילה והיכי קאמרת דשנים ספק '''קדמייא לא מתחשב.''' הכוכב הראשון שהוא ודאי יום לא קחשיב ליה ועד צאת הכוכבים דקאמר אשנים האחרונים הוא דקאי</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' יש ברייתא שאומרת '''סימן לדבר משיצאו הכוכבים'''. ממש שאמרנו שקוראים את שמע בשעה שבשכבך בזמן שכיבה, ואמרנו שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם - כל הזמן הזה, יש סימן לדבר משיצאו הכוכבים. '''ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר''', כלומר אין לנו פסוק בתורה או בנביא שמלמד את זה, אבל יש זכר לדבר שהלילה מתחיל בצאת הכוכבים, '''דכתיב "ואנחנו עשים במלאכה"'''. כתוב בנחמיה, כשבנו את החומה והכותים ניסו להפריע להם, אז הם היו צריכים גם לשמור וגם לעבוד. '''וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים'''. כלומר הם עבדו מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. עכשיו פה אין ראיה שבזמן שהם עבדו זה היה יום, כי יכול להיות שהם הקדימו, כלומר רצו להספיק כשיש אור. אז למרות שבעצם עלות השחר זה עדיין לילה, וכבר אחרי השקיעה זה כבר לילה, אבל הם ניצלו את כל הרגעים של האור כדי לעבוד - ככה הייתי אומר. אבל בא פסוק אחר ואומר לנו '''והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה'''. כלומר, בא פסוק שמלמד אותנו שבעצם הזמן שהם עבדו זה נקרא יום. עכשיו למה זה נקרא רק זכר? לכאורה זו ראיה טובה. פשוט מאוד - כיוון שזה לא מדבר על קריאת שמע. הרי התורה אומרת "בשכבך", מי אמר לנו שזמן שכיבה זה באמת צאת הכוכבים? אנחנו לא יודעים. לכן זה רק זכר. שואלת הגמרא '''כמה כוכבים יצאו ויהא לילה'''? אמרנו צאת הכוכבים - כמה? '''אמר רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא: כוכב אחד וד"י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד"י לילה'''. שואלת הגמרא '''שנים ספק?''' מה פתאום? הרי אמרנו מקודם, כתוב בנחמיה "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים", כלומר צאת הכוכבים זה לילה. ואם כתוב "עד צאת הכוכבים" - מיעוט רבים שניים, אז צריך שני כוכבים. למה אתה אומר לי שלושה? עונה הגמרא '''קדמיא לא מתחשב''', כלומר הכוכב הראשון, כיוון שהוא נראה אפילו ביום, אז הוא לא חלק מהכוכבים שבאים לסמן את הלילה. אומרת הגמרא: '''בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור'''. כלומר, לפי הדברים האלה, אם אנחנו רואים שכוכב אחד זה יום, שניים ספק ושלושה זה לילה - אז אם בערב שבת, ביום שישי בלילה, ראה רק כוכב אחד ועשה מלאכה, פטור, כי זה ברור שזה עדיין יום, זה יום שישי בכלל. '''שנים, מביא אשם תלוי''', כי זה ספק. '''שלשה, מביא חטאת''', כי זה ודאי כבר לילה. '''במוצאי שבת''' יהיה הפוך כמובן - רק כוכב אחד ועשה מלאכה, מביא חטאת, כי זה ודאי עדיין יום ועדיין שבת. שניים זה ספק, לכן מביא אשם תלוי. שלושה זה כבר מוצאי שבת, ולכן היתר. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div> מלאכה, מביא חטאת. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, פטור. רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בעי: אין {{ירו"מ-ביאור|אם}} תימר שנים ספק, ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה. ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים. ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת, בשחרית וקצר כחצי גרוגרת, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן, ויצטרף של שחרית עם של מוצאי שבת ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה, ויצטרף של שחרית עם של לילי שבת ויהא חייב על הראשונים. הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא. {{ירו"מ-ביאור|באלו הכוכבים שאין דרכם להראות ביום}} ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, {{ירו"מ-ביאור|אבל באלו שדרכם להראות ביום}} לא משערין בהון. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא. {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שיראו שלושה כוכבי חוץ מכוכב נגה שנראה אף ביום}} רבי יעקב דרומנה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דרומנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה. ולית ליה ספק? {{ירו"מ-הדגשה|והרי לדעת כולם זמן בין השמשות הוא ספק מן היום ספק מן הלילה}}. אית ליה ספק {{ירו"מ-הדגשה|בזמן ש}}בין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}כוכב {{ירו"מ-הדגשה|הראשון}} לכוכב {{ירו"מ-הדגשה|השני}}. תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום. <span id="דף_ב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בדף הקודם סיימנו בזה שאמרנו ששלושה כוכבים זה ודאי לילה, שניים זה ספק וכוכב אחד זה יום. ולכן אם אדם ראה כוכב אחד ועשה מלאכה בערב שבת, אז הוא יהיה פטור כי זה עדיין יום שישי. אם הוא ראה שניים ועשה מלאכה, אז הוא יהיה אשם תלוי כי זה ספק. ואם הוא ראה שלושה ועשה מלאכה, אז זה כבר שבת ואז הוא צריך להביא חטאת. במוצאי שבת אמרנו זה יהיה בדיוק הפוך. כלומר, אם הוא ראה כוכב אחד ועשה מלאכה אז הוא יהיה חייב חטאת, כיוון שזה עדיין שבת. אם הוא ראה שניים הוא אשם תלוי, כי זה ספק האם זה שבת או מוצאי שבת, ושלושה הוא יהיה פטור. '''רבי יוסי ברבי בון בעי, אין תימר שנים ספק''', כלומר אם אתה ממשיך עם הקו הזה שאתה אומר ששתיים זה ספק. אז אם '''ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה''', כלומר יום שישי ראה שני כוכבים, התרו בו, עשה מלאכה. אז אם היה רק את זה אנחנו יודעים, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי. אבל מה שקרה כאן עכשיו הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת''' וגם פה התרו בו ועשה מלאכה. עכשיו '''מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים.''' כי האחרונים היו בשבת. '''ואם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים.''' '''ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת.''' אנחנו יודעים שכדי להתחייב זה צריך להיות עשיית מלאכה כשיעור, והשיעור במלאכת קוצר זה שיקצור גרוגרת. אז מה יקרה אם הוא ראה שני כוכבים בערב שבת? קצר חצי גרוגרת. אם הוא היה עושה רק את זה, כמובן פטור. לאחר מכן '''בשחרית וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו יש לנו בעיה, כי אם נגיד ששני כוכבים זה עדיין יום, אז בעצם הוא היה פטור. אם זה לא היה, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי, כיוון שחצי גרוגרת של יום שישי מצטרפת בעצם עם החצי גרוגרת של שבת. עכשיו מה שקרה בהמשך, הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו '''מה נפשך, אם הראשונים יום הן''', אז אוקיי, אז הראשונים לא יצטרפו לשבת כיוון שזה יום, הוא יהיה פטור עליהם. אבל זה אומר גם שמה שהוא ראה במוצאי שבת, השני כוכבים, זה היה יום, כלומר זה היה בשבת, ואז בעצם המלאכה שהוא עשה במוצאי שבת כשהוא ראה שני כוכבים ועשה חצי מלאכה, זה יצטרף עם החצי מלאכה שהוא עשה בבוקר, '''ויהא חייב על האחרונים'''. '''אם האחרונים לילה''', אז בעצם אומנם נכון שהשני כוכבים במוצאי שבת, מה שעושה מלאכה אז החצי גרוגרת לא יכול להצטרף למה שהוא עשה בבוקר כי זה כבר מוצאי שבת. אבל אם זה ככה, אז גם מה שעשה ביום שישי זה כבר היה בשבת, אז החצי מלאכה שעושה בערב שבת תצטרף עם החצי מלאכה שעשה בשבת '''ויהא חייב על הראשונים'''. '''הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא.''' כלומר, כל מה שאמרנו, שני כוכבים או שלושה כוכבים, מדובר דווקא בכוכבים שאין דרכם להיראות ביום. כלומר, זה לא דווקא כוכבים שנראים ביום, אלא גם מציאות. כלומר, אם אני לדוגמה, אובך או משהו כזה, פתאום נראים לי כוכבים באמצע היום, זה לא הופך את זה ללילה. '''ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, לא משערין בהון.''' כלומר כוכבים שדרכם להיראות ביום, אז הם לא חלק מהמשחק. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא.''' כן, ממש אמרנו צריכים להיראות שלושה כוכבים, חוץ מכוכב נוגה. כן, כוכב נוגה זה כוכב שגם ביום הוא נראה בדרך כלל, אז הכוכב הזה הוא לא מהמשחק בכלל. כן, שלושה כוכבים צריכים להיות כוכבים שנראים בדרך כלל בלילה. '''רבי יעקב דרומנה בשם רבי יהודא בן פזי: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה.''' כלומר הוא לא מביא את המשחק הזה של אחד, שתיים, שלושה, אלא רק כוכב אחד - יום, שניים - לילה. שואלת הגמרא '''ולית ליה ספק?''' הרי אנחנו יודעים שיש מושג כזה שנקרא בין השמשות, שזה ספק יום ספק לילה. איך יכול להיות פתאום שהוא בא ואומר שיש או יום או לילה? אומרת הגמרא באמת יש לו, '''אית ליה ספק''', מתי? '''בין כוכב לכוכב'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אין תימר שנים ספק.''' א"כ ממתה איכא למיבעי בראה ב' כוכבים בע"ש והתרו בו מספק אל תעשה מלאכה שמא לילה הוא ועשה מלאכה ושוב ראה ב' כוכבים במ"ש והתרו בו מספק שמא יום הוא ועשה מלאכה מהו אם כהתראת ספק הואי או לא '''מה נפשך.''' כלומר דהש"ס פשיט ליה דלאו כהתראת ספק מחשבינן לה דאם הראשונים יום הן וכו' וממ"נ חייב הוא או על המלאכה שעשה בע"ש או על שעשה במ"ש וכגון שעשה מלאכה כל בין השמשות בשתיהן '''ראה שני כוכבים בע"ש.''' זו בעיא אחריתא ובדרך את"ל מתפרשא דאת"ל בהאי קדמיתא מתחייב ממ"נ מכיון דבכל חדא וחדא שיעור מלאכה הוא דעביד ואם זה יום וכו' מיהו לענין צירוף קמבעיא לן אם בבין השמשו' של ע"ש קצר כחצי גרוגרת וחזר וקצר באותו העלם בשחרית בשבת כחצי גרוגרת וחזר וקצר כחצי גרוגרת באותו העלם במ"ש מהו מי אמרינן מכיון דבכל בין השמשות לא עשה אלא כחצי שיעור לא מצרפינן חצי גרוגרת של שחרית בהדי כל חדא מינייהו דזיל הכא ליכא שיעורא וזיל הכא ליכא שיעורא דכי מצרפת לה בהדי חצי גרוגרת של ע"ש אמרינן שמא יום הוא ואי מצרפת לה בהדי של מ"ש אמרינן שמא לילה הוא או דילמא דהואיל ומ"מ איכא שיעור חיובא הכא בצירוף דממ"נ או בהאי מצטרף או בהאי מצטרף מיחייב הוא</div> <div class="yerum-leiden-text">מלאכה מביא חטאת · שנים מביא אשם תלוי · שלשה פטור · ר' יוסי ביר' בון בעי אין תימר שנים ספק ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה · ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה מה נפשך אם הראשונים יום הן אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים · אם האחרונים לילה אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים · ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת · בשחרית וקצר כחצי גרוגרת · ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת · מה נפשך אם הראשונים יום הן אף האחרונים יום הן ויצטרף שלשחרית עם שלמוצאי ויהא חייב על האחרונים · אם האחרונים לילה אף הראשונים לילה ויצטרף שלשחרית עם שללילי שבת ויהא חייב על הראשונים · הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמייא ביממא · ברם באילין דאורחהון מתחמייא ביממא לא משערין בהון · אמ' ר' יוסי ביר' בון ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא · ר' יעקב דרומנה בשם ר' יודה בן פזי כוכב אחד ודאי יום · שנים לילה · ולית ליה ספק · אית ליה ספק בין כוכב לכוכב · תני כל זמן שפני מזרח מאדימות זהו יום</div> <div class="yerum-side">'''מה נפשך וכו'.''' כלומר דהדר פשיט ליה דאוף הכא מיחייב ממ"נ דאם זה יום וכו' וא"כ לעולם איכא צירופא לחיובא וכגון דעשה בשתיהן בתחילת בין השמשות או בסופו דהכא לא שייך לומר שעשה כל בין השמשות '''הדא דתימר.''' והא דמשערינן בהכוכבים כדאמר לעיל דוקא באילין כוכבים שאין דרכן להתראות ביום אבל באלו שדרכן להיות נראין ביום לא משערין בהון כלל '''ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין וכו'.''' כלומר דר' יוסי בר בון בא להוסיף ולפרש דלא תימא דג' כוכבים דמחשבינן לילה בהדי כוכב הראשון הוא דהא ליתא שהרי כוכב א' ודאי יום הוא ואנן לא משערינן באלו הכוכבים שדרכן להיות נראין ביום והלכך קאמר דבלבד שיהו נראין ג' כוכבי' חוץ מן הדא כוכבתא קדמייתא שאינו מן החשבון של הג' כוכבים דמחשבינן להו לילה '''ולית ליה ספק.''' בתמיה והא אנן תנן ספק חשיכה ספק אינו חשיכה אלמא דלכ"ע איכא בין השמשות שהוא ספק ומ"ט לא קחשיב ליה '''ומשני אית ליה ספק.''' ובהא הוא דפליג אתנא דבריית' דלעיל דקחשיב שנים לספק ואלו לדידיה לא מיחשב ספק אלא בין כוכב ראשון לבין כוכב שני '''כל זמן שפני מזרח מאדימות.''' כשהחמה שוקעת במערב זהרורי חמה מאדימין את המזרח</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div> {{שוליים|א_יא}}הכסיפו זהו בין השמשות. השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות תלוי בלבנה|הלבנה בתקופתה]] {{ירו"מ-ביאור|שזה באמצע החדש. שהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ושוקעת במערב}} התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות. אמר <span id="דף_ג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום.''' יש לנו ברייתא שאומרת שכל זמן שפני מזרח מאדימים, כלומר צד מערב - הפנים שמאדימות את המזרח. כלומר אדם שעומד במזרח הוא יראה אדום, אז זה כמובן מהצד מערב. אז כשצד המערב כולו אדום זה עדיין יום. '''הכסיפו זהו בין השמשות.''' '''השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה.''' כלומר מתחיל להיות שחור לגמרי עד שנעשה העליון שווה לתחתון, זה כבר לילה. זו ברייתא שמגדירה לנו מה זה בין השמשות, ומה זה היום ומה זה הלילה. '''רבי אומר: הלבנה בתקופתה''' - כלומר אנחנו יודעים שבראש חודש הירח הוא מאוד קטן. הוא מתחיל פחות או יותר במערב וכל יום הוא בעצם מתחיל טיפה יותר מזרחה. ובאמצע החודש הלבנה מלאה והיא מתחילה במזרח ובעצם שוקעת במערב ממש כל הלילה. אז '''הלבנה בתקופתה''', כלומר באמצע החודש כשהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ומסיימת במערב, אז '''התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות'''. כלומר כאילו שתי שמשות, הירח והשמש ביחד - אז זה נקרא בין השמשות. רבי חייא אמר: סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. הוא אומר לו: אין דבר כזה. הרי בין השמשות זה אחרי שהחמה כבר שקעה כולה, היא כבר לא נראית - האור עדיין קיים, אבל היא עצמה לא נראית, ורק אז מתחילה הלבנה לעלות. "ותני ליה שמואל כרבי חייא" - כלומר גם שמואל סובר כרבי חייא, שאין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. כלומר, האור שאנחנו מדי פעם כן רואים - כשיש זיהום אוויר או משהו כזה - אבל בדרך כלל כשהשמש קיימת בשמיים אז האור שלה כל כך חזק שבעצם את הלבנה לא רואים. אז הוא אומר בעצם שהחמה סיימה את השקיעה שלה, ורק אז מתחילה הלבנה לזרוח. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ב עמוד ב''' {{שוליים|א_יא}} '''הגדרת זמן בין השמשות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רסא סעיף ב , סמ"ג עשין לב <קטע סוף=ב ב/> ==דף ג עמוד א== <קטע התחלה=ג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנינא בר חמא שבין השמשות הוא משעה שסוף גלגל חמה שוקע ותחילת גלגל לבנה עולה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''הכסיפו.''' השחירו אבל לא לגמרי שעדיין גובהה של כיפת הרקיע לא הושחרה זהו בין השמשות '''השחירו.''' שניהם שנעשה העליון של הכיפה שוה לתחתון של הכיפה הסמוכה להארץ זהו לילה '''הלבנה בתקופתה.''' כשהלבנה באמצע החדש וזהו תקופתה שאז דרכה לעלות בתחילת הלילה '''התחיל גלגל חמה לשקע.''' מתחילת השקיעה כבר נקרא בין השמשות ואז הוא גם כן התחלת גלגל לבנה לעלות '''ר' חנינא.''' פליג וס"ל שסוף השקיעה של החמה הוא בין השמשות וזהו התחלת גלגל לבנה לעלות ולהזריח '''ותני שמואל כן.''' כר' חנינה שאין הלבנה זורחת ממש אלא בשעה שהחמה שוקעת לגמרי וכן לא שוקעת בשחרית בשעה שכבר החמה זורחת אלא מקודם לזה</div> <div class="yerum-leiden-text">הכסיפו זהו בין השמשות · השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה · ר' או' הלבנה בתקופתה התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות זהו בין השמשות</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div> רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא:}} סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. ותני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]{{ירו"מ-הוסר|כן}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר חייא בר יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חיא בר יהודה|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: התחיל גלגל חמה לשקוע, אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל. הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא. {{ירו"מ-ביאור|דרך קיצור}} ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, {{ירו"מ-ביאור|דרך ראשית}} לא בדה. {{ירו"מ-ביאור|לא בזה מדובר}} איזהו בין השמשות? אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף. {{ירו"מ-הדגשה|הזמן שלוקח עד ש}}נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: איזהו בין השמשות? משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל, {{ירו"מ-ביאור|כתשע דקות}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} הוו יתבין. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} לרבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}סוף חצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|זהו}} כהרף עין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא?}} אמר ליה: אוף אנא סבר כן. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לא אמר כן, אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] כד תנינן תמן {{ירו"מ-ביאור|הלכות זבים}}. {{שוליים|א_יב}}ראה אחת ביום ואחת בין השמשות. אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. <span id="דף_ג_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> טוב, התחלנו בדף הקודם לדבר על מה זה העניין של בין השמשות, יום, לילה. והבאנו בתחילה דעה של רבי, רבי אומר הלבנה בתקופתה. אמרנו שהכוונה באמצע החודש, כשהלבנה היא מלאה, היא מתחילה במזרח, שוקעת במערב, ושם יש ממש מסלול שלם. ורבי אמר שהתחיל גלגל החמה לשקוע. כלומר, איך שהחמה מתחילה לשקוע, נוגעת כביכול בים וכבר הלבנה מתחילה לזרוח. והבאנו דעה שאומרת, מרבי חנינא, שאומר שלא ככה, אלא '''סוף גלגל חמה לשקוע'''. כלומר, אחרי שהשמש לגמרי התכסתה, רק אחרי זה הלבנה מתחילה. ואמרנו מוצאן לשמואל כרבי חנינא. שמואל אומר כמו רבי חנינא. הוא אומר: '''אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת.''' כי בעצם האור של החמה הוא בעצם מונע מלראות את הלבנה. אמר רבי שמואל בר חייא בר יהודה בשם רבי חנינא: '''התחיל גלגל חמה לשקוע'''. הוא אומר, אם אתה רואה שהשמש כבר נוגעת בים, היא התחילה את השקיעה. יש בדרך כלל משהו כמו ארבע, בערך ארבע וחצי דקות. '''אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל.''' כלומר, הזמן שלוקח לרדת מהכרמל עד הים זה בעצם הזמן שאתה יודע בוודאות שעדיין יום היה. מרגע שהשמש נוגעת בים, אתה מספיק לרדת מהכרמל ולטבול, ואתה בטוח שטבלת בים. '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא''' - כלומר, דווקא מי שהולך בדרך הקיצור, בדרך מהפסגה למטה. '''ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, לא בדה''' - כלומר, מי שהולך בדרך הראשית אז לא בדק, כיוון שהדרך היא מפותלת ולכן היא הרבה יותר ארוכה. עכשיו, '''איזהו בין השמשות?''' אמר רבי תנחומא: '''לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף.''' כלומר, אם ניקח טיפת דם, נשים אותה על סיף, '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות'''. לקחו דווקא דם, כי דם הוא טיפה יותר סמיך, יותר צמיגי, ולכן לוקח טיפה יותר זמן מאשר אם זה היה מים, לדוגמה. אז דעה אחרת על בין השמשות. '''משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל''', כמו בסדר גודל של תשע דקות. אנחנו יודעים שמיל הולך זה שמונה עשרה דקות, אז חצי מיל זה תשע דקות, הכוונה בערך חצי קילומטר. '''דברי רבי נחמיה'''. '''רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים.''' כלומר, זה זמן מאוד מאוד קצר. חכם אפילו לא יכול להגדיר אותו. רבי יוסי ורב אחא הוו יתבין. אמר רבי יוסי לרבי אחא: '''לא מסתברא סוף חצי מיל דרבי נחמיה, כהרף עין דרבי יוסי'''? כלומר, נראה לו הגיוני שבעצם מה שאמר רבי יוסי כהרף עין זה בסוף החצי מיל של רבי נחמיה? כי הרי רבי נחמיה דיבר על מהירות של דקות, אז רק ברגע האחרון, המעבר הסופי, זה בעצם הזמן של רבי יוסי. אמר לו: '''אוף אנא סבר כן'''. רבי חזקיה לא אמר כן, אלא הוא סובר שכל הרף עין והרף עין שבחצי מיל של רבי נחמיה, ספק הוא לרבי יוסי. כלומר, רבי יוסי בעצם אמר שזה כהרף עין, אבל איפה בדיוק ההרף עין - אנחנו לא יודעים בדיוק. זה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אמר רבי מנא: '''קשייתה קומי דרבי חזקיה''' - כלומר, קשה לי לפני רבי חזקיה, '''כד תנינן תמן''', כמו שלמדנו במסכת זבים, ושם למדנו, יש משנה שאומרת: '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות, אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה וספק לקרבן.''' אז פה נסביר קצת לגבי עניין של זבים. אנחנו יודעים שהזב הוא מטמא בלובן, זה לא זבה - זבה מטמאה באודם, כלומר שתראה אישה, אבל זב הוא רואה לובן, שזה לא קרי. הגמרא אומרת שזה בעצם דומה מאוד למי חיטה. כלומר, זה פחות סמיך מאשר קרי, קצת מזכיר ביצה מוזרה. עכשיו, זה מחלה, זה סוג של מחלה, וכשיוצא, יוצא בלי קישוי, כלומר לא יוצא ברצון - זה בעצם הזיבה. עכשיו, הדין בזב, שאם הוא רואה ראייה אחת רק, אז זה כמו בעל קרי - טובל ומצאת הכוכבים הוא טהור. עכשיו, אם הוא רואה שני ראיות, כלומר אפילו אם היו ביום אחד, כלומר גם אם שני הראיות הוא ראה אותן ביום אחד, או ראייה אחת ארוכה כמו שניים. כלומר אם הוא רואה נניח חמש-שש דקות ברצף, זמן שהוא יכול באמצע להתרחץ ולטבול ולהסתפג, אז זה מחלק את זה לשתי ראיות. זה כאילו ראייה אחת ארוכה היא כמו שניים. או אם הוא ראה ראייה אחת ברגע מסוים שבו היו שני ימים, כמו שאמרנו בין השמשות, רגע אחד חצי היה ביום אחד, חצי ביום שני. כלומר ראייה אחת גם מתחלקת לשתי ראיות אם היא במעבר בין שני ימים. או אם הוא רואה שני ימים בשני ימים רצופים - יום ראשון הוא ראה ראייה אחת, יום שני ראייה שנייה, אז זה שני ראיות. אז בכל המקרים האלו הוא נקרא זב קטן. זב קטן צריך לספור שבעה נקיים, ביום השביעי הוא טובל. הוא צריך לטבול במעיין, ואז בערב במצאת הכוכבים הוא נטהר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אדם עומד בראש הר הכרמל.''' שהוא על שפת הים ושם החמה נראית ביותר סמוך לשקיעתה. חזקה ביום טבל. מפני שיש שהות מתחילת שקיעה בכדי שירד ויטבול ויעלה ועדיין יום הוא ועלה לו הערב שמש דר' חנינא לטעמיה דאמר מסוף השקיעה זהו בין השמשות אבל מקודם לכן יממא הוי '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא.''' לא אמרן אלא אם ירד והלך לו בדרך הקצרה שיש שם '''ברם.''' אבל אם הולך הוא בחיסרטא זהו דרך הרבים הכבושה לכל '''לא בדא.''' לא בזה אמרו חזקה ביום טבל לפי ששוהא הרבה בסיבוב הליכה דרך האיסרטא '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן.''' כלומר אם הטיפה נתונה היא על חודה של סייף ודאי שאינה עומדת שם אלא נחלקת לכאן ולכאן וכשיעור הזה הוא בין השמשות ולהכי קאמר טיפה של דם שהדם יותר עב מן המים וטיפה של מים אינה עומדת כלל על החוד כזה ואין כאן שיעור וכהרף עין לא ס"ל לר' תנחומא ודעת ר' יוסי בברייתא דלקמן היא '''משתשקע החמה.''' מסוף השקיעה '''כהרף עין.''' כשיעור קריצת העין ברפיון '''קשייתה קומי דר' חזקיה כדתנינן תמן וכו'.''' בעוד ששנינו במס' זבים המתני' דלקמיה הקשיתי לדבריו במה דמפרש אליבא דר' יוסי ולא מסיק הקושיא עד לבתר הכי קשתה על דעתך וכו' כדלקמן</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' ר' חנינא סוף גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות · ותני שמואל כן אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת · ר' שמואל בר חייא בר יהודה בשם ר' חנינא התחיל גלגל חמה לשקע אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו חזקה ביום טבל · הדא דתימ' בההוא דאזיל ליה בקפונדרא · ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא לא בדה · אי זהו בין השמשות · אמ' ר' תנחומא לטיפה שלדם שהיא נתונה על גבי חדה שלסייף נחלקה הטיפה לכאן ולכאן זהו בין השמשות · אי זהו בין השמשות משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל דברי ר' נחמיה · ר' יוסי או' בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמ' · ר' יוסי ור' אחא הוו יתבין אמ' ר' יוסי לר' אחא לא מסתברא סוף חצי מיל דר' נחמיה כהרף עין דר' יוסי · אמ' ליה אוף אנא סבר כן · ר' חזקיה לא אמ' כן אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא · אמ' ר' מנא קשייתה קומי דר' חזקיה כיי דתנינן תמן ראה אחת ביום ואחת בין השמשות · אחת בין השמשות ואחת למחר · אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר ודאי לטומאה ולקרבן</div> <div class="yerum-side">'''לא מסתברא סוף חצי מיל דר' נחמיה כהרף עין דר' יוסי.''' כלומר ודאי לא מסתברא לפרש בענין אחר אלא לומר דשלים בין השמשות דר' נחמיה והדר מתחיל בין השמשות דר' יוסי דהא מדקאמר אי אפשר לעמוד עליו משמע שבהרף העין שהלילה נכנס היום יוצא וכל מקמי הכי יממא הוי וא"כ כל בין השמשות דר' נחמיה כשר הוא לטבילה אליבא דר' יוסי דאכתי איכא הערב שמש '''אלא כל הרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא.''' אליבא דר' יוסי ובהא פליגי דר' נחמיה דקאמר כדי שיהלך אדם חצי מיל הוא בין השמשות וא"כ כל שיעורא דידיה איכא לספוקי או כולו יום או כולו לילה או חציו יום וחציו לילה ואלו לר' יוסי כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל יש להסתפק וא"כ הרף עין הראשון שהוא אחר שתשקע החמה זהו ג"כ נקרא בין השמשות והא דקאמר כל הרף עין וכו' לאו דוקא אלא דהכוונה שאף הרף עין הראשון ג"כ בכלל וא"א לעמוד עליו</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ראה אחת.''' חסר כאן בהעתקה וה"ג כמו שהיא שנויה בסוף פ"ק דזבים ראה אחת היום ואחת בין השמשות אחת בין השמשות ואחת למחר אם ידוע שמקצת וכו' דין הזב הוא שמיטמא בראייות ובימים אם ראה שלש ראייות ביום אחד או שלשה ראייות בשני ימים או בג' ימים ובלבד שיהו רצופין שלא יפסיק ביום טהור בין הראייות בכל אלו טמא וחייב בקרבן ואם ראה שתי ראייות פטור מן הקרבן אבל טמא טומאת זיבה וזה שראה ראייה אחת היום וא' בין השמשות או א' בין השמשות וא' למחר אם ידוע שמקצת הראייה מהיום שראה קצת הראייה בסוף היום וקצתה בתחילת הלילה של מחר אע"פ שלא היה ביניהם כדי טבילה וסיפוג שהיא השיעור לחלק ראייה אחת לשתי ראייות אפי' הכי נחשבים כשתי ראייות מפני שהימים חולקין והלכך ודאי לטומאה ולקרבן דיש כאן שלש ראייות דאותה של בין השמשות נחלקת לשתים כיון שיש בה משני ימים </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עכשיו, אם הוא ראה שלוש ראיות ביום אחד, כן, כמו שאמרנו, בזב ראיות מתחלקות. כלומר אם הוא ראה שלוש ראיות, נחשב שלוש ראיות. אם הוא ראה ראייה אחת ארוכה כמו שלוש, כלומר שבתוך הזמן הזה יכול פעמיים לטבול ולהסתפג, נחשב כמו שלוש ראיות. וכמובן אם הוא יראה בשלושה ימים ברצף, יום אחרי יום, אז בכל המקרים האלה הוא נקרא זב גדול. מה הוא צריך? לספור שבעה נקיים והוא טובל, בערב הוא טהור, אבל הוא נקרא מחוסר כיפורים. הוא חייב להביא למחרת קורבן. כמו שאמרנו, הקורבן הזה זה רק מונע ממנו להיכנס למקדש או לאכול קודשים, אבל לאכול תרומה, כבר בערב, אם היה כהן, הוא יכול לאכול. וכל מה שאמרנו עכשיו זה לגבי זב, כלומר לגבי זכר. נקבה, אז אצלה הזיבה זה דווקא דם. אה, יותר מאוחר נראה את זה, אבל אצלה זה רק ימים. זאת אומרת, אין ראיות, לא מתחלקות. כלומר, אין דבר כזה, אפילו אם היא תראה עשר פעמים באותו יום, זה רק נחשב ראייה אחת, זה רק יום אחד. היא צריכה לראות בשלושה ימים ברצף ואז היא נקראת זבה גדולה. זה כבר נגיע יותר מאוחר, אנחנו נראה את ההסבר היותר מפורט. אז בכל אופן, המשנה אומרת שאם '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות''', ואז אמרנו שבעצם הבין השמשות נחשב כמו שני ראיות, כי חצי יום אחד וחצי יום שני, והיה לו עוד ראייה אחת קודם, או שהוא ראה קודם כל בין השמשות, אז זה שני ראיות ועוד אחת למחרת. כלומר, אם הוא יודע בוודאות שבאמת זה היה בין השמשות, חצי יום זה חצי יום למחרת, אז זה כאילו נחשב שלוש ראיות, הוא ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק, כלומר אם הוא לא יודע אם באמת אולי הכל היה מהיום או הכל היה מהלילה, אז זה נחשב רק ראייה אחת. יש לו רק שני ראיות, אז הוא ודאי לטומאה, אבל הוא ספק לקרבן, כמו שהסברנו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ג עמוד א''' {{שוליים|א_יב}} '''זב שראה שתי ראיות בספק חלוקת זמן (מקצתה היום ומקצתה למחר) - ודאי לטומאה וספק לקרבן, ואינו מביא קרבן מספק.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מחוסרי כפרה, פרק ב, הלכה יג <קטע סוף=ג א/> ==דף ד עמוד א== <קטע התחלה=ד א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם בהלכות מחוסרי כפרה פ"ב הי"ג כלשון הירושלמי, שהטומאה ודאית מחמת החומרא בטומאה, אך הקרבן ספק שכן אין מביאים קרבן מספק. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div> ואם ספק {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{ירו"מ-הוסר|שמקצת}} מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, {{ירו"מ-הדגשה|או כולה מן היום או כולה מן הלילה}}. ודאי לטומאה וספק לקרבן. {{ירו"מ-ביאור|הזב נטמא בלובן וכך דינו. אם ראה ראיה אחת, הרי הוא כבעל קרי וטובל וטהור בצאת הכוכבים. אם ראה שתי ראיות אפילו ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשנים, שיכול היה בין תחילת הראיה לסופה לטבול ולהסתפג. או שראה ראיה אחת שהתחלקה לשני ימים. או שני ראיות בשני ימים רצופים הרי הוא זב קטן וצריך לספור שבעה נקיים, וביום השביעי טובל במעיין ובערב הוא נטהר. ואם ראה שלוש ראיות ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשלוש, או אחת ארוכה כשנים ואחת קצרה, או אחת קצרה שהתחלקה לשני ימים ואחת יום קדם או יום אחרי, או שלוש ראיות בשלושה ימים רצופים — הרי הוא זב גדול, וסופר שבעה נקים וטובל, ובערב הוא טהור, ולמחרת מביא קרבן. שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת. להתיר לו כניסה למקדש ואכילת קדשים.}} ורבי חייא בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב חיא בר יוסף|°]] בעא {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} קומי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מאן תנא ראיה נחלקת לשנים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא, ד}}אמר: {{ירו"מ-הדגשה|בין השמשות כהרף עין}}.{{ירו"מ-הוסר|לה}} : {{ירו"מ-הדגשה|ו}}קשתה על דעתך דאת אמר: {{ירו"מ-ביאור|לשיטתך שאתה אומר}} כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אם כן איך יתכן שיתחייב קרבן על ספק? ואם בשראה ראיה כל בין השמשות של רבי נחמיה, אז לא רק לרבי יוסי בן חלפתא חייב קרבן, אלא לדעת כולם. שהרי ראה ראיה ארוכה כשלוש ראייות, שנמצא מתחילתה ועד סופה כשתי טבילות ושני סיפוגין, והרי זו נחשבת כשלוש ראייות, ומביא קרבן לדעת הכל. ו}}למה {{ירו"מ-הדגשה|רבי יוחנן אמר שהבריתא רק כרבי יוסי}}? אמר ליה, {{ירו"מ-הוסר|קשתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|קשתיך}} {{ירו"מ-הדגשה|לא קשיא. כי באמת בין השמשות לדעת רבי יוסי בן חלפתא הוא רגע אחד, בתוך בין השמשות של רבי נחמיה, אלא שאנו לא יודעים איזה הוא}}. לכשיבא אליהו ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}זהו בין השמשות, {{ירו"מ-הדגשה|אז יהיה חייב קרבן. אי כשיבא אליהו}}, מאן פליג? {{ירו"מ-ביאור|מי יחלוק על אליהו הנביא}} {{ירו"מ-הדגשה|תני: שלושה כוכבים לילה}}. רבי חנינא חברהון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה חבריהון דרבנן|°]] בעי: כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע {{ירו"מ-הדגשה|עובי}} הרקיע, לילה הוא. {{ירו"מ-הוסר|ומר}}{{ירו"מ-הדגשה|תאמר}} אף בשחרית כן. {{ירו"מ-הדגשה|שרק בזריחת החמה יהיה יום. ולמה קימא לן שהיום מתחיל בעלות השחר}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}: כתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב ([[ויקרא כב ז|ויקרא אמור כב ז]]) "ובא השמש וטהר" מקיש יציאתו לביאתו. מה ביאתו משיתכסה מן הבריות. אף יציאתו לכשיתודע לבריות. {{ירו"מ-הדגשה|והא קיימא לן דמעלות השחר יום הוא}}? <span id="דף_ד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ואז בא רבי חייא בר יוסף קומי רבי יוחנן. רבי חייא שאל את רבי יוחנן: '''מאן תנא ראיה נחלקת לשנים?''' כלומר, מי הוא אותו תנא שאמר שאם הוא ראה בין השמשות ראייה אחת שהתחלקה לשני ימים, זה כמו שניים. ואמר ליה: רבי יוסי, דאמר בין השמשות כהרף עין. עכשיו הוא אומר לו, תשמע, קשה על דעתך. אתה הרי אומר '''כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דרבי נחמיה, ספק הוא'''. כלומר, בעצם אין לי זמן מוגדר, אני לא בדיוק יודע מתי הזמן. אמנם באמת נכון, זה רק רגע, אבל אין לי מושג איפה הוא, אז יש את כל תשע הדקות. אז אם ככה, איך ייתכן שיתחייב קרבן על ספק? מה תגיד לי שהוא בעצם ראה את כל בין השמשות, כלומר כל תשע דקות? אם זה ככה, אז לדעת כולם יהיה חייב קרבן. כמו שאמרנו, שהרי אם הוא ראה זמן שיכול לטבול ולהסתפג פעמיים, זה נחשב שלוש ראיות לדעת כולם, ואז בעצם הוא יהיה חייב קרבן לפי כולם. אז למה רבי יוחנן אמר שזה רק לפי רבי יוסי? אמר ליה, קושייתך לא קשה, מפני שבאמת בין השמשות זה כהרף עין, וזה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אנחנו לא יודעים, נכון, אבל מה שאמרנו זה '''לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות''', אז באמת אם באותו רגע הוא ראה, הוא יהיה חייב קרבן. '''מאן פליג''' - מי יחלוק על זה? הוא גם יפסוק לנו אם הלכה כרבי נחמיה או הלכה כרבי יוסי, יגיד לנו אם זה יום או לילה. את כל הבעיות אליהו הנביא כבר יפתור לנו. עכשיו, רבי חנינא חברהון דרבנן בעי: '''כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע הרקיע, לילה הוא'''. אז תאמר בשחרית, כן, שרק בזריחת החמה יהיה יום? כלומר אומר ככה, אנחנו יודעים, הצופים שלפני כן, בעבר, המחשבה הייתה שהשמש היא כל היום הולכת מתחת הרקיע, ואז בשקיעה היא בעצם חודרת. יש איזה עובי לרקיע. תשימו נניח, נחשוב שכדור הארץ בעצם זה שטוח, יש איזה קשת, זה הרקיע בצורת חצי כדור, יש לו עובי, ואז בעצם כל היום השמש היא מתחת הרקיע, אנחנו רואים אותה זורחת במזרח ושוקעת במערב. בשקיעה מה שקורה, היא בעצם נכנסת לעובי הרקיע, לאיזה חלון, יש איזה חלון, ועוברת בתוך עובי הרקיע. אז לכן אותה לא רואים, אבל את האור שלה עדיין רואים, ולאחר מכן, אחרי שהיא סיימה לעבור את עובי הרקיע, היא חוזרת כל הלילה מעל הרקיע. ואז בבוקר שוב פעם באורות השחר היא נכנסת לחלון וכל עד הזריחה היא בעצם בתוך החלון, לא רואים אותה, רואים את האור שלה, ולאחר מכן בזריחה היא פתאום מופיעה. זה בעצם הייתה המחשבה, התפיסה המדעית של אותה תקופה, ועל פיה מנסים להבין את ההלכה. אנחנו אמרנו הרי שבשקיעה, כלומר בצאת הכוכבים זה כבר לילה. צאת הכוכבים, עדיין יש אור, לא חושך עדיין. צאת הכוכבים זה בערך שלושה עשר דקות אחרי השקיעה, עדיין יש אור. אז הוא אומר, האם, כמו שאני אומר לגבי הלילה, שברגע שהשמש מסתתרת כבר לא רואים אותה, אז כבר מבחינתי זה לילה, למרות שבעצם היא עדיין בחלון, היא עוד בעובי הרקיע, עדיין האור שלה נראה. האם אותו דבר צריך להגיד גם לכאורה ביום? כלומר, גם בזמן, כל זמן שהיא נמצאת בתוך עובי הרקיע זה עדיין לילה, למרות שאני רואה את האור שלה. כלומר, מעלות השחר עד הנץ החמה זה עדיין לילה, ככה צריך להיות. אז קשה - למה אנחנו מקובלים ככה לפני כן? אמרנו מקודם שמעלות השחר זה כבר יום, וככה בעצם היה מקובל. איך זה מסתדר? אמר רבי אבא, אומר, יש לנו בעצם גזירת הכתוב. '''כתיב: "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב: "ובא השמש וטהר"''', כלומר המילה "בא" מופיעה לנו בפסוק אחר, שם מדובר על השקיעה. אבל בעצם כאילו שבאותו מקום כתוב השמש יצאה והשמש באה. אז לכאורה עוד הפעם '''מקיש יציאתו לביאתו'''. כלומר, כמו בשקיעה, אנחנו יודעים שבה השמש נעלמת, אף על פי שהיא בעובי הרקיע, זה כבר לילה, אז גם בבוקר צריך להיות אותו דבר, שכל עוד שהשמש בעובי הרקיע זה עדיין ישאר לילה. שוב פעם אותה שאלה - הרי קיימא לן, כמו שאמרנו מקודם בפסוקים, שכבר מעלות השחר נחשב יום, וקשה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ואם ספק.''' דשמא כולה מן היום או כולה מן הלילה '''ודאי לטומאה.''' דמה נפשך איכא שתים '''וספק לקרבן.''' דמספקא לן שמא שתים שמא שלש דאי כולה מן היום או כולה מן הלילה שתים ואי מקצתה ביום ומקצתה בלילה שלש '''ר' חייה בר יוסף וכו'.''' כל זה הוא מדברי ר' מנא שהקשה לר' חזקיה כששנו זה הדין כדמסיק לקמן. וכלומר ובעא ר' חייא בר יוסף לפני ר' יוחנן מאן. תנא ראייה נחלקת לשנים כלומר שראיית בין השמשות תחשב כשתי ראיות '''קשתה על דעתך.''' השתא מסיק ר' מנא הקושיא לר' חזקיה '''מאן פליג.''' על ענין כוכבים דלעיל וקאמר ר' חנינא חברהון דרבנן הוא פליג דבעי על הא דאמר לעיל שלשה לילה דכמה דאת אמר וכו'</div> <div class="yerum-leiden-text">ואם ספק שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר ודאי לטומאה וספק לקרבן · ר' חייא בר יוסף בעא קומי ר' יוחנן מאן תנא ראייה נחלקת לשנים ר' יוסי · אמ' לה קשתה על דעתך דאת אמר כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא · למה אמ' ליה קשתיה לכשיבוא אליהו ויאמר זהו בין השמשות · מאן פליג ר' חנינא חברהון דרבנן בעי כמה דאת אמר בערבית נראו שלשה כוכבים אע'פ' שהחמה נתונה באמצע הרקיע לילה הוא · ומר אף בשחרית כן · אמ' ר' אבא כת' השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה · וכת' ובא השמש וטהר · מקיש יציאתו לביאתו · מה ביאתו משיתכסה מן הבריות · אף יציאתו לכשיתודע לבריות</div> <div class="yerum-side">'''ר' יוסי אמר לה.''' והשיב ר' יוחנן ר' יוסי היא דכך שנינו בתוספתא פרק קמא דזבים ראה אחת מרובה כשתים יש מתחילתה ועד סופה כדי טבילה וסיפוג יש בידו שתי ראיות ואם לאו אין בידו אלא אחת ר' יוסי אומר אין בידו אלא אחת ומודה רי יוסי שאם ראה אחת בין השמשות אע"פ שאין בה כדי טבילה וסיפוג יש בה שתי ראיות מפני ששני ימים חולקין אותה '''אע"פ שהחמה נתונה באמצע הרקיע.''' כלומר באמצע עובי הרקיע ועדיין לא נגמר שקיעתה ואפ"ה מחשבית ללילה וא"כ ואימר אף בשחרית כן שאע"פ שכבר התחילה החמה לצאת הואיל והיא עדיין בעובי הרקיע לילה הויא דלעולם כל זמן שהיא בתוך עובי הרקיע נדון אותה כלילה ואכן קי"ל מעלות השחר יממא הוא ואמאי</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''על דעתך דאת אמר כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא למה.''' כלומר לדידך דאמרת דלר' יוסי כל הרף עין שבכל שיעורו של ר' נחמיה ספק הוא א"כ קשה למה ולאיזה ענין ספק הוא אליבא דר' יוסי הא כיון דר' יוסי גופיה ס"ל דראיית בין השמשות לעולם נחשבת כשתי ראיות ומעתה אין נ"מ לטומאה אליבא דר' יוסי דאם נימא שכל הרף עין באותו שיעור דחצי מיל מספקינן ביום או בלילה או חציו מיום וחציו מלילה הרי עכ"פ כל ראייה שבאותו שיעור נחשבת כב' ראיות וא"כ למאי הוא ספק לדידך ואליבא דר' יוסי והא ודאי נמי ליכא למימר דנ"מ לענין טבילה דאינו כשר לטבילה לפי שכל הרף עין יש להסתפק שמא הוא לילה דא"כ היינו דר' נחמיה דאיהו ג"כ ס"ל דכל השיעור של חצי מיל ספק הוא ובמאי פליגי ואם לענין טומאה נמי ליכא נ"מ כדאמרן קשיא למאי הוא דאמרת אליבא דר' יוסי דספק הוא '''אמר ליה קשתיה לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות.''' כלו' דר' חזקיה השיב לו דמאי תיקשי לדידי תיקשי לך טפי אליביה דר' יוסי גופיה דאמר בין השמשות כהרף עין ואי אפשר לעמוד עליו וא"כ אם יבא אליהו ויברר לנו זהו הרף עין הוא בין השמשות וכי שייך לומר בראייה אחת כהרף עין לחלקה לב' ראיות כדקאמר ר' יוסי וכך היה לך להקשות אליביה וזו הקושיא קשה אפי' למ"ד אליבא דר' יוסי דבין השמשות דידיה לבתר דשלים בין השמשות דר' נחמיה והא כהרף עין הוא והיאך נחלק הראייה לב' ראיות ומאי חזית דאקשת לדידי ואי דיכולת לשנויי להך קושיא דאע"ג דס"ל לר' יוסי בין השמשות כהרף עין אפ"ה לענין ראייה ס"ל דנחשבת כב' ראיות א"כ גם לדידי ל"ק מאי דאקשת לי וטפי ניחא לדידי דהכי קאמרי כל הרף עין שבחצי מיל ספק הוא אליבא דר' יוסי דיש ג"כ להסתפק על הראשון שמא מקצת יום ומקצת לילה הוא והלכך כל ראיה שבתוך אותו השיעור נחשבת כב' ראיות וא"כ נ"מ טובא איכא לענין טומאה אליבא דר' יוסי '''א"ר אבא כתיב השמש יצא.''' דברי ר' אבא ג"כ מעין הקושיא דר' חנינא הם כתיב השמש יצא וכתיב ובא השמש ונימא דמקיש יציאתו לביאתו דמה ביאתו משיתכסה מן הבריות אתה מחשבו ללילה ואף על פי שעדיין השמש בתוך עובי הרקיע אף יציאתו לכשיתודע לבריות דוקא אבל כל זמן שהוא בתוך עובי הרקיע לא מיקרי השמש יצא על הארץ ומפני מה אנחנו מחשבין היום מעלות השחר '''אמר ר' בא.''' היינו טעמא דכתיב הבוקר אור א"כ התורה קראה לאור בוקר אע"פ שעדיין לא נתודע השמש להבריות אור השחר קרויה בוקר '''תני ר' ישמעאל.''' מהכתוב הזה שבתורה למדנו כן דכתיב וילקטו אותו בבקר בבקר בא הכתוב כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר וזהו בוקר דעלות השחר לבוקר של זריחת השמש: אמר ר' יוסי בר בון בלאו הכי לא מצית אמרת לידון עובי של הרקיע ללילה אף בשחרית לפי שאם אומר את ליתן עובי של הרקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית א"כ נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין כלומר שאין אנחנו יכולין לכוין בשום זמן שיהיו היום והלילה שוין דנהי דבערבית אנחנו מחשבין ללילה משעה שהתחילה החמה לכנוס בעובי הרקיע מ"מ בשחרית אין אנו יודעין באיזה שעה נכנסת למעלה לתוך עובי הרקיע כדי לחשוב יום אותה השעה ואנן תנינן בברייתא באחד של תקופת ניסן ושל תשרי היום והלילה שוין הן ומהיכן כיונו זה על יום הראשון של התקופות האלו אם לא שנאמר דיש גבול הנראה לעין ולחשוב ליום מאותה שעה והיינו עלות השחר </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div> אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: כתיב ([[בראשית מד ג|בראשית מקץ מד ג]]) "הבוקר אור" התורה קראה לאור בוקר. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "בבקר בבקר" כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שאף עלות השחר מן היום}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין. אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: נלפינה {{ירו"מ-ביאור|נלמד}} מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך לצאת מהעיר}} אף על גב דלא נפק, {{ירו"מ-ביאור|שלא יצא}} אמרין דנפק. {{ירו"מ-הדגשה|כך בערב. מיד שהשמש מתחילה לצאת מהעולם, אומרים שכבר לילה, אף שהשמש לא עברה את עובי הרקיעה}}. שרי עליל {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך להיכנס לעיר}} . {{ירו"מ-הדגשה|אף גב ד}}לא {{ירו"מ-הדגשה|על}} אמרי{{ירו"מ-הדגשה|נ}}ן דעל {{ירו"מ-הוסר|עד}} {{ירו"מ-הדגשה|כך בבקר איך שהשמש מתחילה להיכנס לעובי הרקיעה, אומרים שכבר נכנסה ומתחיל היום, אף שעדיין לא}} {{ירו"מ-הוסר|שעתה}}{{ירו"מ-הדגשה|עברה}} {{ירו"מ-הוסר|דייעול}}{{ירו"מ-הדגשה|כביכול}} {{ירו"מ-הדגשה|את עובי הרקיע לצאת לארץ}}. זהו שעומד ומתפלל {{שוליים|א_יג}}צריך להשוות את רגליו. תרין אמורין רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. חד אמר: כמלאכים. וחד אמר: ככהנים. {{ירו"מ-ביאור|עקב בצד גודל}} מאן דאמר ככהנים, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות כ כג|שמות יתרו כ כג]]) "לא תעלה במעלות על מזבחי" שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יחזקאל א ז]]) "ורגליהם רגל ישרה" {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} רבי חנינא בר אנדריי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר אנדריי|°]] בשם רבי שמואל בר סוטר[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר סוטר|°]]: המלאכים אין להן קפיצין. {{ירו"מ-ביאור|מפרקים}} ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דניאל ז טז]]) "קרבת על חד מן קמייא קיימיא" {{ירו"מ-ביאור|קרב אלי אחד מן העומדים תמיד}} אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בברכת כהנים הציבור אומר פסוקים|זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת]], בברכה ראשונה צריך לומר: ([[תהילים קג כ]]) "ברכו את ה' מלאכיו". בשנייה ([[תהילים קג כא]]) "ברכו את ה' כל צבאיו". בשלישית ([[תהילים קג כב]]) "ברכו ה' כל מעשיו". במוסף <span id="דף_ד_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''הבוקר אור''' התורה קראה לאור בוקר. זאת אומרת, יש לנו גזירת הכתוב שלגבי הבוקר, הבוקר מתחיל כבר כשיש אור. כתוב '''הבוקר אור'''. תני רבי ישמעאל: '''בבקר בבקר''' '''ליתן תחום לבוקרו של בוקר''', זה עמוד השחר. כלומר, בעצם זה מקור אחר. כתוב לגבי המן שהוא ירד בבוקר בבוקר. אז מה זה בוקר? בוקר אנחנו יודעים זה התחלת היום. אז בבוקר בבוקר להגיד לנו שבעצם ביום יש איזה משהו שמתחיל לפניו והוא גם חלק מהיום. זה עמוד השחר. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''אם אומר ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין'''. הוא אומר הסבר אחר. אנחנו מקובלים שבתשרי ובניסן היום והלילה שווים. אם נגיד שגם הזמן מהשקיעה, אחרי השקיעה, הזמן שבו השמש נמצאת בעובי הרקיע, נחשב חלק מהלילה, וגם הזמן שהוא נמצא בבוקר בתוך עובי הרקיע מעמוד השחר עד הנץ החמה, גם זה חלק מהלילה, יוצא שבעצם לעולם הלילה יותר ארוך, כן? וזה לא יצא שבתשרי ובניסן הם יהיו שווים. זה בעצם ההסבר שלו. לכן חייבים להגיד שאחד המקרים שייך ללילה ואחד המקרים שייך ליום, ומקובלים שמהשקיעה זה כבר לילה, ובעצם מעמוד השחר זה כבר יום. אמר רבי הונא: '''נלפינה מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, אף על גב דלא נפק, אמרין דנפק'''. כלומר שהמלך היה באיזה ביקור במדינה, כן? ברגע שהוא יוצא מהמדינה, הוא עוד לא יצא, הוא רק בדרך לצאת, אז כבר מתחילים לארוז את החפצים. כבר אומרים שהוא יצא. אז כך בערב, איך השמש מתחילה לצאת מהעולם, כבר אומרים שהוא כבר לילה, שהיא כבר יצאה, כן? למרות שהיא בעצם עוד לא עברה את עובי הרקיע. '''ושרי עליל, לא אמרין דעל''', כלומר שהמלך אמור להגיע, אז כבר שהוא ממש בפתח כבר אומרים שהוא נכנס לעיר, למרות שהוא עדיין באמת לא נכנס. כן? אז כך בבוקר, למרות שהשמש רק מתחילה להיכנס לעולם בעובי הרקיע, כבר מעמוד השחר אומרים שהתחיל היום, למרות שהיא עוד לא עברה את עובי הרקיע ועוד לא הגיעה לארץ. אומרת הגמרא: '''זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו'''. אנחנו יודעים ששמונה עשרה עומדים עם רגליים צמודות, אבל יש מחלוקת בין האמוראים, רבי לוי ורבי סימון. חד אמר כמלאכים, כלומר כמו שהמלאכים כתוב עליהם שרגליהם רגל ישרה, כלומר יש להם שתי רגליים צמודות. וחד אמר ככהנים, שהכהנים הרגע שעולים על המזבח, הם עולים עקב בצד גודל. בעצם הרגליים לא צריכות להיות ישרות וצמודות, אלא רגל טיפה קדימה. כלומר, שתי הרגליים לא צמודות, אלא רגל אחת טיפה יותר קדימה מהשנייה. מאן דאמר ככהנים - '''לא תעלה במעלות על מזבחי''', שהכהנים היו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים - '''ורגליהם רגל ישרה'''. אמר רבי חנינא בר אנדריי בשם רבי שמואל בר סוטר: '''המלאכים אין להן קפיצין'''. המלאכים אין להם מפרקים ברגליים. הם לא מקפלים את הרגליים. הרגל תמיד ישרה. מנין? דכתיב '''קרבת על חד מן קמייא קיימיא''', כלומר קרבתי אל אחד מן העומדים. כלומר, זה רק "עומדים". הם לא יכולים לכופף את הרגליים. אמר רבי הונא: '''זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת''', בברכה ראשונה שהכהנים אומרים "יברכך ה' וישמרך", הוא צריך לומר '''ברכו את ה' מלאכיו'''. בשנייה, שאומרים "יאר ה' פניו אליך ויחונך", הישראל ששומע צריך להגיד '''ברכו את ה' כל צבאיו'''. ובשלישית, שהכהנים אומרים "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום", ישראל אומר '''ברכו ה' כל מעשיו'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ד עמוד א''' {{שוליים|א_יג}} '''בתפילת עמידה יש להשוות את הרגליים זו לזו ולעמוד כרגלי כהנים או כמלאכים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן צה סעיף א , סמ"ג עשין יט <קטע סוף=ד א/> ==דף ה עמוד א== <קטע התחלה=ה א/>. ''הכרעה:'' נפסק להלכה שיעמוד כמלאכים - רגליו זו בצד זו כאילו הן רגל אחת, כפי שכתבו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אמר ר' הונא נלפינה.''' דבר זה למדנו ג"כ מדרך הארץ שכשהמלך התחיל לצאת מהפלטין שלו הכל אומרים המלך יצא אע"פ שעדיין לא יצא ממש ולא נתגלה לעין הבריות וכך השמש אף על פי שעדיין היא בתוך עובי הרקיע נפיק מיקרי ושייך לומר השמש יצא '''שרי עליל.''' אבל כשהמלך התחיל להכנס להפלטין אינם אומרים נכנס עד שעה שיכנס וכלומר שיתכסה מעין הבריות כך השמש בביאתו משעה שיתכסה מהעין להכנס בעובי הרקיע ובא השמש קרינן ביה '''תרין אמוראין.''' פליגי בפירושא דלהשוות את רגליו '''מ"ד ככהנים.''' האי להשוות זה לפני זה הוא עקב בצד גודל כמו שהיו הכהנים מהלכין ע"ג הכבש של המזבח ומ"ד כמלאכים להשוות זה אצל זה הוא דכתיב ישרה '''אין להם קפיצין.''' חוליות ברגליהם שיכולין לקבוץ אותן כדי לישב אלא תמיד עומדין הן דכתיב קמייא קרי ביה קיימיא '''זה שרואה את הכהנים בבהכ"נ.''' כשנושאין את כפיהם</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' ר' בא כת' הבוקר אור · התורה קראה לאור בוקר · תני ר' ישמעאל בבקר בבוקר כדי ליתן תחום לבוקרו שלבוקר · אמ' ר' יוסי ביר' בון אם אומר ליתן עוביו שלרקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית נמצאת או' שאין היום והלילה שוין · ותני באחד בתקופת ניסן ובאחד בתקופת תשרי היום והלילה שוין · אמ' ר' הונא נלפינה מדרך הארץ שרי מלכא נפק אע'ג' דלא נפק אמרין דנפק · שרי עליל לא אמרין דעל עד שעתה דייעול · זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו · תרין אמורין ר' לוי ור' סימון חד אמ' כמלאכים · וחד אמ' ככהנים · מאן דאמ' ככהנים לא תעלה במעלות על מזבחי · שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב · ומאן דאמ' כמלאכים ורגליהם רגל ישרה · ר' חנינא בר אטריי בשם ר' שמול בר סוטר המלאכים אין להן קפיצין ומה טעמ' קרבת על חד מן קמייא · קיימיא · אמ' ר' הונא זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת בברכה ראשונה צריך לומ' ברכו את יי' מלאכיו · בשנייה ברכו את יי' כל צבאיו · בשלישית ברכו יי' כל מעשיו · במוסף</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div> בברכה הראשונה צריך לומר ([[תהילים קלד א]]) "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" בשנייה ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם {{ירו"מ-הוסר|קודש"}} קדש" בשלישית ([[תהילים קלד ג]]) "יברכך ה' מציון" אם היו ארבע {{ירו"מ-הדגשה|כמו ביום הכיפורים, ובתעניות}} חוזר תליתיאתא {{ירו"מ-הוסר|בקדמיתא}}{{ירו"מ-הדגשה|כקדמיתא}}. {{ירו"מ-ביאור|בתפילה מנחה כמו בשחרית}} ורביעתא {{ירו"מ-הוסר|בתיניוותא}}{{ירו"מ-הדגשה|כתיניוותא}}. {{ירו"מ-ביאור|בנעילה כמו במוסף}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין. משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל. ומניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב ([[בראשית יט טו|בראשית וירא יט טו]]) "וכמו השחר עלה" וגומר, וכתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה", ומן סדום לצוער ארבעת מיל.. {{ירו"מ-הדגשה|והרי}} יותר הוון? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: המלאך היה מקדר לפניהן הדרך. ומניין {{ירו"מ-הוסר|מאיילת}}{{ירו"מ-הדגשה|שמאילת}} השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל? {{ירו"מ-הדגשה|שהיה לו לכתוב}} "כמו {{ירו"מ-הדגשה|השחר עלה". ולמה כתב}} "וכמו" מילה מדמיא לחבירתה {{ירו"מ-הדגשה|מלמד שיש עוד זמן דומה לזה. דכמו שלמדנו שמשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין, הוא הדין מאילת השחר עד שיאיר המזרח גם כן ד' מילין}} אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא. {{ירו"מ-הדגשה|דהא}} זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה. מאי כדון? {{ירו"מ-ביאור|אם כן מה זה איילת השחר}} כמין תרין דקורנין דנהור, דסלקין מן מדינחא ומנהרין. {{ירו"מ-ביאור|שני קרני אור שיוצאים מהמזרח ומאירים}} דלמא {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, {{ירו"מ-ביאור|בהשכמה}} וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא: בי רבי, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גאולת ישראל קמעה קמעה|כך היא גאולתן של ישראל]]. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[מיכה ז ח]]) "כי אשב בחושך ה' אור לי". כך בתחילה: ([[אסתר ב כא]]) "ומרדכי יושב בשער המלך", ואחר כך ([[אסתר ו יא]]) "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואחר כך ([[אסתר ו יב]]) "וישב מרדכי אל שער המלך", ואחר כך ([[אסתר ח טו]]) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות". ואחר כך ([[אסתר ח טז]]) "ליהודים היתה אורה ושמחה". ואתיא דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: משיאור המזרח עד הזריחה מהלך אדם ארבע מיל}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה. אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום. עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה, אדם מהלך ארבעת מיל. נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "היושב על חוג הארץ", וכתיב ([[איוב כב יד]]) "וחוג שמים יתהלך", וכתיב ([[משלי ח כז]]) "בחוקו חוג על פני תהום" — חוג חוג לגזירה שוה.. תני: עץ {{ירו"מ-הדגשה|ה}}חיים מהלך חמש מאות שנה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה בי רבי אלעאי: לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו. {{ירו"מ-ביאור|גזעו}} וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים א ג]]) "והיה כעץ שתול על פלגי מים" תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גודלו של גן עדן, עץ חיים|עץ חיים, אחד מששים לגן]], הגן אחד מששים לעדן. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית ב י|בראשית בראשית ב י]]) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" {{ירו"מ-הדגשה|מ}}תמצית כור, {{ירו"מ-ביאור|ל' סאה}} תרקב {{ירו"מ-ביאור|חצי סאה}} <span id="דף_ה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ובמוסף - אנחנו בשבת לדוגמה יש גם צאת מוסף, אז יש עוד פעם ברכת כהנים. בברכה הראשונה הוא צריך לומר '''שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה''''- העומדים בבית ה' בלילות. בברכה השנייה הוא אומר '''שאו ידיכם קדש'''. בשלישית הוא אומר '''יברכך ה' מציון'''. עכשיו, אם היו ארבע תפילות, כמו ביום הכיפורים או בתעניות - צריך לזכור, לא מדובר על תענית כמו שיש לנו, כמו צום עשרה בטבת, מדובר בתעניות שקבעו אותם על הגשמים או על אסונות, ואז היו מתפללים ארבע תפילות. אז '''חוזר תליתיאתא''', כלומר בצאת מנחה הוא יחזור ויגיד כמו שהוא אמר בצאת שחרית בראשונה, כן? '''ורביעתא''', כלומר בצאת נעילה, הברכה הרביעית שאומרים, הוא יגיד את זה כמו שאומרים במוסף בברכה השנייה. אמר רבי חנינא: '''מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין'''. כלומר מעמוד השחר עד שיאור המזרח, כלומר עלות השחר. מ"איילת השחר" זה לא עלות השחר, לא להתבלבל. מאיילת השחר עד שיאור המזרח, שזה בעצם עלות השחר, אדם מהלך ארבעה מיל, כלומר ארבעה קילומטר, '''ומשיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל'''. עכשיו, '''ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב וכמו השחר עלה''' וגומר. כתוב על לוט, שהמלאכים מוציאים אותו מסדום. כתוב '''וכמו השחר עלה''' וכתוב אחרי זה '''השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה'''. כלומר בעוד השחר הם התחילו ללכת ולוט הגיע לצוער בזריחה. ויש לנו מסורת '''שמן סדום לצוער ארבעת מיל''', ארבעה קילומטר. אז רואים מכאן שמעלות השחר עד הנץ החמה זה בעצם ארבעה מיל. שואלת הגמרא: '''יותר הוון'''? הרי זה יותר. היום אם מישהו ימדוד זה יותר. אמר רבי זעירא: '''המלאך היה מקדר לפניהן הדרך'''. באמת, אם אתה מסתכל על הדרך שהם הלכו זה יותר מארבעה מיל, אבל בקו אווירי זה ארבעה מיל, והמלאך היה מקדר להם את הדרך. אוקיי, אז זה אמרנו מעלות השחר עד הנץ החמה. עכשיו, '''ומניין השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל'''? היה צריך לכתוב "כשחר עלה". למה כתב '''כמו השחר עלה'''? בעצם להגיד לנו שיש משהו דומה לפני כן. '''מילה מדמיא לחבירתה''', מלמד שיש עוד זמן דומה לזה, וכמו שלמדנו שמשיאור המזרח עד הנץ החמה זה ארבעה מיל, אז זהו הדין שמאיילת השחר עד שיאור המזרח זה גם כן ארבעה מיל. עכשיו, מה זה בדיוק "איילת השחר"? אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא'''. כלומר, מי שחושב שזה הכוכב שנקרא "איילת השחר" אז הוא טועה. למה? כי לכוכב הזה אין זמן מוגדר. אמרנו שזה תמיד מרחק של ארבעה מיל, זמן הליכת ארבעה מיל שזה בערך שבעים ושתיים דקות, מאיילת השחר עד עלות השחר. ואם מדובר על הכוכב, הרי לכוכב הזה אין זמן קבוע. '''זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה'''. אז אי אפשר להגיד שזה זה. אז '''מאי כדון''', מה היא באמת "איילת השחר"? '''כמין תרין דקורנין דנהור''', כלומר יש שני קרני אור '''דסלקין מן מדינחא ומנהרין'''. יש שני קרני אור שמתחילים בשעה הזאת, שבעים ושתיים דקות לפני עלות השחר, ומאירים במזרח. "דלמא" - זו מילה כזאת שבעצם מציינת מעשה. ומעכשיו הגמרא באה לספר לנו איזה מעשה מסוים. '''רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה''', כלומר בהשכמה מאוד מוקדמת, לפני עלות השחר. הם יצאו מוקדם והיו מהלכים בבקעת ארבל '''וראו איילת השחר שבקע אורה'''. הם ראו את שני הקרניים האלה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אם היי ארבע.''' ואם היום הוא שנושאין כפיהם ארבע פעמים בו כגון בתעניות במעמדות וביה"כ כדתנן ריש פ"ד דתענית '''חוזר.''' חלילה באלו הפסוקים '''תליתיאתא.''' בפעם השלישית אומר כמו בפעם הראשונה וברביעית כמו בפעם השניה שהוא תפילת מוסף וכך אמר בנעילה '''מאיילת השחר.''' הוא כעין שני עמודים הנראין במזרח כדלקמן '''וכמו השחר עלה.''' זהו האיר המזרח ויאיצו וגו' ומדכתיב בתריה השמש יצא וגו' ד' תיבות עד ולוט בא רמז לד' מילין '''ומן.''' וכי מן סדום לצוער ד' מילין והלא יותר הוון '''היה מקדר.''' היה מקצר לפניהן הדרך בכדי שיבואי לצוער עם הנץ החמה והביא אותו בשיעור מן מהלך ד' מילין וכדפרישית דתיבות על הארץ מיותר אלא לרמז על ד' מילין '''כמו.''' היה צריך לומר כמו וכתיב וכמו השחר עלה משמע שיש עוד דבר הדומה לשיעור הזה ונלמד מחבירו הוא וכבר למדנו דמשהאיר המזרח עד נץ החמה ד' מילין א"כ מאילת השחר עד שיאיר המזרח ג"כ ד' מילין '''מאן דאמר כוכבתא היא טעיא.''' טעות הוא לפרש כן שהרי אנו רואין לאותו כוכב שמכנין כוכב השחר לפעמים הוא מקדים ועולה ולפעמים הוא מתאחר '''מאי כדון.''' ומהו זה שנקרא איילת השחר '''כמין תרין דקורנין דנהור.''' כמין קרניים המתפצלים לכאן ולכאן במזרח ונראין כעמודים המאירין '''דלמא.''' מעשה בר' חייה רבה וכו' בקריצתה בהשכמה קודם שהאיר היום '''בי רבי.''' אדם גדול וכן הוא ביומא ריש פ"ג '''מ"ט כי אשב בחשך ה' אור לי.''' כלומר הגלות הוא החשך והגאולה אורה וכשם שהאור בשחר בא מעט מעט והולך ומתרבה כך גאולתן של ישראל שנדמה לאור וכך היה בימי מרדכי ואסתר '''ואתיא דר' חנינא.''' גרסינן וכן גריס ביומא דר' חנינא הוא דאמר לעיל מאיילת השחר וכו' ד' מיל וזהו כר' יודא וכו' עד שהחמה נוסרת ברקיע וכו' וזהו משיאיר המזרח עד שתנץ החמה '''חוג חוג לגזירה שוה.''' ויליף חוג דארץ ודתהום מחוג השמים '''עץ חיים מהלך חמש מאות שנה.''' איידי דאיירי בעובי הרקיע מייתי נמי להא '''תמצית כור תרקב שותה.''' מהמים שמשקין בית כור שהוא ל' סאין יכולין להשקות מתמציתו שיעור זריעת תרקב שהוא ג' קבין תרי וקב וזהו חד מששים לבית כור שהסאה הוא ו' קבין וכן הגן שותה מתמצית העדן שהוא א' מששים שבעדן '''רבנן אמרין וכו'.''' פליגי על ר' יודה דלעיל דאמר עוביו של רקוע מהלך חמשים שנה כדמסיימו וכשם וכו'</div> <div class="yerum-leiden-text">בברכה הראשונה צריך לומ' שיר המעלות הנה ברכו את יי' כל עבדי יי' העומדים בבית יי' בלילות · בשנייה שאו ידיכם קודש · בשלישית יברכך יי' מציון · אם היו ארבע חוזר תליתיאתא בקדמייתא ורביעתא בתיניוותא · אמ' ר' חיננא מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעה מילין · משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל' ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל דכת' וכמו השחר עלה וגו' · וכת' השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה · ומן סדום לצוער ארבעת מיל יותר הוון · אמ' ר' זעירא המלאך היה מקדד לפניהן הדרך · ומניין מאיילת השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל כמו וכמו מילה מדמיא לחבירתה · אמ' ר' יוסי ביר' בון הדא איילתא דשחרא מאן דאמ' כוכבתא היא טעיא זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה · מאי כדון כמין תרין דוקרנין דנהור דסלקין מן מדינחא ומנהרין · דלמא ר' חייא רבא ור' שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה · וראו איילת השחר שבקע אורה · אמ' ר' חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא בירבי כך היא גאולתן שליש' בתחילה קימאה קימאה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת · מאי טעמ' כי אשב בחושך יי' אור לי · בתחילה ומרדכי יושב בשער המלך · ואחר כך ויקח המן את הלבוש ואת הסוס · ואחר כך וישב מרדכי אל שער המלך ואחר כך ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות · ואחר כך ליהודים היתה אורה ושמחה · ואתיא דר' חייא כר' יודה דתני בשם ר' יודה עוביו שלרקיע מהלך חמשים שנה אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה אדם מהלך ארבעת מיל נמצאת א' שעובין שלרקיע אחד מעשרה ביום · וכשם שעוביו שלרקיע מהלך חמשים שנה כך עוביה שלארץ ועוביו שלתהום מהלך חמשים שנה ומה טעם היושב על חוג הארץ וכת' וחוג שמים יתהלך · וכת' בחוקו חוג על פני תהום · חוג חוג לגזירה שוה · תני עץ חיים מהלך חמש מאות שנה · אמ' ר' יודה ביר' אלעאי לא סוף דבר נופו · אלא אפילו כורתו · וכל פילוג מי בראשית מתחלקין מתחתיו ומה טעם והיה כעץ על פלגי מים · תני עץ חיים אחד מששים לגן וגן אחד מששים לעדן · ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן · תמצית כור תרקב</div> <div class="yerum-side">'''לא סוף דבר נופו אלא אפי' קורתו.''' כלומר לא תימא דסביבות העץ ותחת נופיו הוא דהוי כחשבון הזה וא"כ אין בעובי עצו כ"א השליש דת"ק שנה דכל שיש ברחבו טפח הקיפו שלשה טפחים אלא אפילו עובי קורתו ועצו הוא מהלך ת"ק שנה וחשבון עובי קורתו בלבד הוא דנקט בברייתא א"נ לא סוף דבר נופו כלומר דנופו ג"כ בחשבון הוא אלא עובי קורתו וסביבו בלבד הוא דקאמר: על פלגי מים על כל פילוג המים</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא: '''בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת'''. אנחנו יודעים שכמה דקות לפני כן זה שיא החשיכה - אין כוכבים, אין שמש, שיא החשיכה, ואז פתאום רואים את שני הקרניים האלה ומעכשיו מתחיל להתגלגל עד שיש לנו את הזריחה. אני אומר ככה הגאולה של ישראל, בשיא הגלות, שיא החורבן, שעבוד מצרים, נמצאים בתוך מ"ט שערי טומאה, הלכו בני ישראל בעבודה קשה - מתחילה הגאולה. באסתר, גזרות המן רגע לפני החורבן. בדור שלנו לצערנו, השואה הנוראה, מתוך שיא החשיכה פתאום מתחילה לצמוח הגאולה. אז זה מה שהוא אומר. עכשיו מה המקור? איזה רמז יש לזה? '''דכתיב כי אשב בחושך ה' אור לי'''. כלומר יושב בחושך, שיא החושך, ובדיוק אז מתחיל להאיר אור ה'. '''כך בתחילה: ומרדכי יושב בשער המלך'''. אחר כך '''ויקח המן את הלבוש ואת הסוס'''. אחר כך '''וישב מרדכי אל שער המלך'''. ואחר כך '''ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות'''. ואחר כך '''ליהודים היתה אורה ושמחה'''. כלומר בעצם הגאולה כל הזמן מתקדמת, ואם מתחילה זה כבר תופס, אז זה ילך ויגדל. '''ואתיא דרבי חייא כרבי יהודה''', שאמרנו לפי רבי חייא מעמוד השחר עד הזריחה זה ארבעה מיל. אז זה כמו רבי יהודה. '''דתני בשם רבי יהודה: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה'''. כלומר העובי עצמו - בזמנו המדע חשב שכדור הארץ ישר, ויש איזה חצי כדור שזה הרקיע ויש לו עובי, והעובי שלו זה חמישים שנה. '''אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום''', כל אדם בינוני כל היום הולך ארבעים מיל. '''עד שהחמה נוסרת ברקיע''', כלומר שהחמה עוברת את עובי הרקיע, כמו שאמרנו מהשקיעה עד החשיכה המוחלטת, בזמן הזה שזה מהלך חמישים שנה, '''אדם מהלך ארבעת מיל''', כמו שאמרנו מקודם שמעמוד השחר עד הנץ החמה אדם הולך ארבעה מיל, אז גם הפוך, מהשקיעה עד הלילה בעצם אדם מהלך ארבעה מיל, ובאותו זמן השמש הולכת מהלך של חמישים שנה, שזה עובי הרקיע. '''נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום'''. כלומר, אם אדם הולך בזמן הזה - מעמוד השחר עד הנץ החמה, שהשמש עוברת את עובי הרקיע - ארבע מיל, וכל היום הוא הולך ארבעים מיל, יוצא שבעצם הזמן שהשמש בעובי הרקיע זה עשירית מהיום. אז באותה מידה גם השמש הולכת מהלך של חמישים שנה בזמן הזה, וזה עשירית מכל היום. אם נכפיל את זה, זה בעצם חמש מאות שנה כביכול - המהלך של השמש. '''וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? היושב על חוג הארץ, וכתיב וחוג שמים יתהלך, וכתיב בחוקו חוג על פני תהום - חוג חוג לגזירה שוה'''. כלומר כתוב בשלושה מקומות המילה "חוג", ואחד מהם זה השמיים. אנחנו יודעים שהעובי של השמיים זה חמישים שנה, וכתוב "חוג" גם בארץ וגם בתהום, אז חוג חוג - כל אחד מהם חמישים שנה. '''תני: עץ חיים מהלך חמש מאות שנה'''. אמר רבי יודה בי רבי אלעאי: '''לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו'''. מדובר לא רק על הענפים, שהם מאוד רחבים, אלא אפילו הגזע עצמו - חמש מאות שנה. '''וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? והיה כעץ שתול על פלגי מים'''. '''תני: עץ חיים, אחד מששים לגן, הגן אחד מששים לעדן'''. וכתוב '''ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן'''. יש לנו בדרך כלל מסורת שמתמצית כור, כלומר אם משקים שישים סאה, מהמים שינזלו משם אפשר להשקות שלושה קבין - זה בעצם "תרקב", חצי סאה, כי סאה זה שש קבין. אז שלושים סאה זה אחד משישים. אם זה ככה, אנחנו יודעים שהגן יהיה אחד משישים לעדן, כן? "עשה הקדוש ברוך הוא גן בעדן" - זה לא "גן עדן" אלא "גן בעדן". אז עדן עצמו זה המקום הגדול, פי שישים יותר גדול מהגן. ממשיכה הגמרא ואומרת לנו שתמצית כוש מצרים שותה. אנחנו יודעים שמצרים מקבלת את כל השאריות של המים שבאים מכוש. אם אנחנו אומרים שזה אחד משישים, "מזה אתה אומר מצרים מהלך ארבעים יום וכוש מהלך שש שנים ועוד" - נעשה חשבון, ארבעים יום נכפיל בשישים, נקבל בעצם שש שנים ועוד קצת. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div> שותה. תמצית כוש מצרים שותה. נמצאת אומר: מצרים {{ירו"מ-ביאור|שמקובל שארכה}} מהלך ארבעים יום, וכוש מהלך {{ירו"מ-הוסר|שבע}}{{ירו"מ-הדגשה|שש}} שנים ועוד. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|עובי הרקיע}} כשני אבות הראשונים {{ירו"מ-הדגשה|חמש מאות שנה}} {{ירו"מ-ביאור|דאברהם משהכיר את בוראו 173 שנה, יצחק - 180 שנה, יעקב – 147 שנים}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|אשר נשבעתי לאבותכם לתת להם}} כימי השמים על הארץ" וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה. ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה? אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית א ו|בראשית בראשית א ו]]) "יהי רקיע בתוך המים" יהי רקיע בתווך. {{ירו"מ-הדגשה|והרי השמים נבראו ביום הראשון, ולמה נאמר ביום השני יהי רקיעה? אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|"אמר יהי}} "יהי רקיע" יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע. אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: יעשה כמין מטלית הרקיע. היך מה דאת אמר ([[שמות לט ג|שמות פקודי לט ג]]) "וירקעו את פחי הזהב" {{ירו"מ-הוסר|וגומר }}תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עובי הרקיע|עוביו של רקיע כשתי אצבעיים]]. מילתיה דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} פליגא. דאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[איוב לז יח]]) "תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק" תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס. {{ירו"מ-ביאור|פח דק}} יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} רפה. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "וימתחם כאהל לשבת" וכתיב "חזקים" רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} הוא מעלה חלודה. ברם הכא, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} "כראי מוצק" בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן. רבי עזריה[[ביאור:עץ מסורת#רבי עזריה|°]] אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[בראשית ב א|בראשית בראשית ב א]]) "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי" {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו}} "ויברך אלהים את יום השביעי" מה כתיב בתריה? ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים" וכי מה ענין זה אצל זה? אלא יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה, וכתיב ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" {{ירו"מ-הדגשה|כאילו היום נעשו. תנן: מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה דברי רבי אליעזר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כמה אשמורות ביום ובלילה|ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אורכם של עונה, עת ורגע|העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה]] העת אחד מעשרים וארבעה לעונה הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת כמה הוא הרגע? רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] אמר: כדי לאומרו. ורבנן אמרין הרגע כהרף עין. תני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר: {{שוליים|א_יד}}שלש {{ירו"מ-הדגשה|משמרות הוי הלילה. מאי טעמא? דכתיב}} ([[שופטים ז יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ויבא גדעון וכ"ו}} ראש האשמורת התיכונה" {{ירו"מ-הדגשה|ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה}}. רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שאמר ארבע משמרות הוי הלילה, דכתיב}} ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" וכתיב ([[תהילים קיט קמח]]) "קדמו עיני אשמורות" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]. חד אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. וחרינה אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "חצות לילה" ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "ראש האשמורת התיכונה" מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי "חצות לילה {{ירו"מ-הדגשה|אקום" ו"קדמו עיני אשמורות}}"? פעמים "חצות לילה" {{ירו"מ-הדגשה|אקום}} ופעמים "קדמו עיני אשמורות" הא באי זה צד? בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה. ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו. קדמו עיני אשמורות. מכל מקום {{שוליים|א_טו}}לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך. {{ירו"מ-ביאור|לא היה השחר בא ומוצא את דוד ישן}} הוא שדוד אמר: ([[תהילים נז ט]]) "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר" <span id="דף_ה_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ה'. בדף הקודם הזכרנו כל מיני שיטות מה עובי הרקיע. עכשיו הגמרא מביאה לנו שיטה נוספת. '''רבנן אמרין כשני אבות הראשונים.''' כלומר העובי של הרקיע זה בעצם חמש מאות שנה, אבל יש לזה איזה רמז. כלומר זה כנגד חמש מאות שנה שבהם האבות הכירו את הקדוש ברוך הוא. אברהם אבינו חי מאה שבעים וחמש שנה, אבל רק בגיל שלוש הוא הכיר את בוראו. כלומר יש לו מאה שבעים ושלוש שנים שבהם הוא הכיר את בוראו. יצחק חי מאה שמונים שנה ויעקב מאה ארבעים ושבע. ביחד זה חמש מאות שנים. יש איזה רמז באיזה פסוק דכתיבא '''כימי השמים על הארץ'''. אז בעצם עובי הרקיע זה, '''וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה.''' שאלתא אמרה, '''ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה?''' כלומר, מאיפה לך באמת שהעובי של הרקיע זה חמש מאות שנה? אמר רבי בון דכתיב '''יהי רקיע בתוך המים'''. מה זה יהי רקיע בתוך המים? בתווך. כלומר בעצם כמו שמהארץ עד הרקיע זה חמש מאות שנה, ככה מתחילת הרקיע עד סוף הרקיע זה עוד חמש מאות שנה. שאלתא אמרה, הרי השמיים נבראו ביום הראשון. אז למה נאמר ביום השני יהי רקיע? זה כבר נברא קודם. אמר רב, '''לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו.''' תאמר רב, '''יהי רקיע''' פירושו '''יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע.''' אמר רבי יודה בן פזי, '''יעשה כמין מטלית הרקיע.''' בעצם זה כמו יריעה. '''היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב''' - כמו שאת הזהב רקעו, עשו דק דק, אז ככה הרקיע הוא דק. תני בשם רבי יהושע: '''עוביו של רקיע כשתי אצבעיים.''' כלומר בעצם לפי זה הרקיע הוא לא כזה עבה כמו שדיברנו קודם, אלא בעצם בעובי של שתי אצבעות. מילתיה דרבי חנינא פליגא - רבי חנינא עושה אפילו עוד יותר דק. אמר רב אחא בשם רבי חנינא: כתיב '''תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק'''. '''תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס''', כלומר ממש בעובי של כמה מילימטרים. '''יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים.''' </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''יהי רקיע בתוך.''' באמצע וכפי המרחק מלמעלה שהוא בין רקיע לרקיע והמרחק מלמטה שהוא מן השמים עד הארץ כך הוא עוביו באמצע '''מלתיה דר' חנינא פליגא וכו'.''' דאמר שהן דקין ועשוין כטס הזה '''יכול שהן נתרפין.''' אח"כ מזמן לזמן '''על ידי שהות רפה.''' בשהוי הזמן נתרפה '''ר"ש בן לקיש אמר בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים וכו'.''' כלומר דר"ל דריש לסיפי' דקרא כראי מוצק על תולדות השמים ולא על השמים עצמם '''על הא דר"ש בן לקיש וכו'.''' כלומר דכך הוא רמוז בפ' ע"י סמיכות הכתובים דעל תולדות הוא אמורות '''וכתיב אלה תולדות השמים וגו'.''' לומר שאע"פ שזמן נכנס וזמן יוצא הם בהבראם וכיום עשות אותם '''ארבע אשמורות וכו'.''' וכל אשמורה ג' שעות ולפרושי עד סוף האשמורה ראשונה דמתני' קאי '''ר' נתן אומר שלש דכתיב ראש אשמורת התיכונה.''' האמצעית אלמא דשלש הן '''וכתיב קדמו עיני אשמורות.''' שתים והן חצות לילה '''פעמים חצות לילה וכו'.''' ולא דשתי אשמורות הן הן חצות לילה '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא.''' כלומר אף שלפעמים היה מקדים ולפעמים מאחר אבל לעולם לא היה השחר בא ומצא לדוד כשהוא ישן '''איתעיר יקרי וכו'.''' וקרא הכי מידרש עורה כבודי מלפני כבוד בוראי ולפיכך אעירה סתר</div> <div class="yerum-leiden-text">שותה · תמצית כוש מצרים שותה · נמצאת או' מצרים מהלך ארבעים יום · וכוש מהלך שבע שנים ועוד · ורבנן אמרין כשני אבות הראשונים כימי השמים על הארץ · וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה · כך בין רקיע לרקיע ועוביו מהלך חמש מאות שנה · ומה חמית מימר עוביו שלרקיע מהלך חמש מ' מאות שנה · אמ' ר' בון יהי רקיע בתוך המים · יהי רקיע בתווך · רב אמ' לחים היו שמים ביום הראשון ובשיני קרשו · רב אמ' יהי רקיע יחזק הרקיע · יקרש הרקיע · יגלד הרקיע · ימתח הרקיע · אמ' ר' יודה בן פזי יעשה כמין מטלית הרקיע · היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב וגו' · תני בשם ר' יהושע עוביו שלרקיע כשתי אצבעיים · מילתיה דר' חנינא פליגא דמר ר' אחא בשם ר' חננא תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק תרקיע· מלמד שהן עשויין כטס · יכול שאינן בריאין תל' חזקים · יכול שהן נתרפין · תל' כראי מוצק · בכל שעה ושעה נראין מוצקים · ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש · ר' יוחנן אמר בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל על ידי שהות רפה · ברם הכא וימתחם כאהל לשבת · וכת' חזקים · ר' שמעון בן לקיש אמ' בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים על ידי שהות הוא מעלה חלודה ברם הכא כראי מוצק בכל שעה ושעה נראין הן כשעת יציקתן · ר' עזריה אמר על הדא דר' שמעון בן לקיש ויכולו השמים והארץ וכל צבאם · ויכל אלהים ביום השביעי · ויברך אלהים את יום השביעי · מה כת' בתריה אלה תולדות השמים · וכי מה עניין זה אצל זה · אלא יום נכנס ויום יוצא שבת נכנס שבת יוצא · חודש נכנס חודש יוצא · שנה נכנסה שנה יוצאה · וכת' אלה תולדות השמים והאר' בהבראם ביום עשות יי' אלהים ארץ ושמים · ר' אומ' ארבע אשמורות ביום וארבע אשמורות בלילה · העונה אחד מעשרים וארבעה לשעה · העת אחד מעשרים וארבעה לעונה · הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת · כמה הוא הרגע · ר' ברכיה בשם ר' חלבו אמר כדי לאומרו · ורבנן אמרין הרגע כהרף עין · תני שמואל הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה · ר' נתן או' שלש ראש האשמורת התיכונה · ר' זריקן ר' אמי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך · וכת' קדמו עיני אשמורות · ר' חזקיה אמ' ר' זריקן ר' בא חד אמ' טעמיה דר' · וחרינה אמ' טעמיה דר' נתן · מאן דמר טעמ' דר' חצות לילה · ומאן דמר טעמיה דר' נתן ראש האשמורת התיכונה · מן מקיים ר' נתן טעמיה דר' חצות לילה פעמים חצות לילה · ופעמים קדמו עיני אשמורות · הא באי זה צד בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים חצות לילה · ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו קדמו עיני אשמורות · מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך · הוא שדוד אמ' עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: '''בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות רפה''', כלומר האוהל הולך ומתרפה. ברם הכא כתיב '''וימתחם כאהל לשבת''' וכתיב '''חזקים''' - כמו שאמרנו מקודם. רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים''', כלומר אדם יוצר כלי, '''על ידי שהות הוא מעלה חלודה'''. ברם הכא, '''כראי מוצק''', כלומר '''בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן''', כלומר חדשים לגמרי. רבי עזריה אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש: כתיב '''ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי''', '''ויברך אלהים את יום השביעי'''. מה כתיב בתריה? '''אלה תולדות השמים'''. וכי מה ענין זה אצל זה? הרי סיימנו כבר את הבריאה והכול. אלא '''יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה''', וכתיב '''אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים'''. כלומר, כאילו היום הם נעשו. כלומר, למרות שעובר המון זמן, אלפי שנים אפילו, תמיד השמיים והארץ נראים כאילו שהיום רק נבראו. ממש חדשים. מתי קורין קריאת שמע בערבין? משעה שכולם נכנסים לאכול בתלמותם עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אלעזר. אז מה הכוונה האשמורה הראשונה? כמה משמרות יש בלילה? '''רבי אומר ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה.''' כלומר בעצם רבע לילה זה הזמן שעליו דיבר רבי אלעזר. הגמרא ממשיכה ואומרת לנו '''העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה. העת, אחד מעשרים וארבעה לעונה. הרגע, אחד מעשרים וארבעה לעת.''' ושואלת, '''כמה הוא הרגע?''' רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר: '''כדי לאומרו'''. אז מה שאתה אומר רגע, איך שאמרת - זה בעצם נגמר הזמן הזה. '''ורבנן אמרין הרגע כהרף עין''' - זמן לא מוגדר. תני שמואל: '''הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה.''' רבי נתן אומר שלוש אשמורות הוו לילה. אומר: לא ארבע משמרות כמו שאמר רבי, אלא רק שלוש משמרות. מה טעם? מה רומז שיש שלוש משמרות? דכתיב '''ראש האשמורת התיכונה''' - גדעון בא עם שלוש מאות איש אשר איתו, בראש האשמורת התיכונה. אנחנו יודעים שאין תיכונה אלא כשיש לפניה ולאחריה. תיכונה זה אמצעית, כלומר יש אחת לפניה ואחת אחריה, אז יש ביחד שלוש. רבי זריקן ורבי אבא בשם רבי שמעון בן לקיש - טעמא דרבי, למה רבי אמר שיש ארבע? דכתיב '''חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך'''. כלומר פסוק אחד אומר שדוד קם בחצות, באמצע הלילה. פסוק אחר אומר '''קדמו עיני אשמורות''', כלומר שקמתי באמצע הלילה ועדיין היו שני אשמורות עד הבוקר. אז אם הוא קם באמצע הלילה והיו עוד שני אשמורות עד הבוקר, היו כנראה שני אשמורות קודם, ביחד ארבע. אמר רבי חזקיה: רבי זריקן ורבי אבא, חד אמר טעמיה דרבי, וחרינה אמר טעמיה דרבי נתן. מאן דמר טעמא דרבי - '''חצות לילה'''. מאן דמר טעמיה דרבי נתן - '''ראש האשמורת התיכונה'''. שואלת הגמרא, '''מה מקיים רבי נתן טעמיה דרבי חצות לילה?''' הרי לכאורה רבי צודק, יש לו פסוקים שמראים שהלילה זה ארבע משמרות. איך הוא יסביר את זה? אמרה: '''פעמים חצות לילה, ופעמים קדמו עיני אשמורות'''. זה לא תמיד באותו זמן. לפעמים דוד קם בחצות הלילה, לפעמים הוא קם שני אשמורות קודם, כי אם הלילה היו שלוש משמרות אז הוא קם שתי משמרות לפני חצות. '''הא באי זה צד?''' באיזה מקרה ככה? '''בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה''' - היה קצת עייף, אירח כל מיני דיפלומטים מכל מיני מדינות, אז הוא התעכב, לכן ישן טיפה יותר. '''ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו, קדמו עיני אשמורות''' - הוא קם יותר מוקדם. '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך''' - אף פעם לא קרה שהשחר עלה ומצא את דוד ישן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ה עמוד א''' {{שוליים|א_טז}} '''זמן קריאת שמע של ערבית עד חצות לכתחילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין יח <קטע סוף=ה ב/> ==דף ו עמוד א== <קטע התחלה=ו א/>. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים - עד חצות לכתחילה, כמפורש בירושלמי "הלכה כחכמים", אך בדיעבד או במקום הצורך הזמן עד עלות השחר כרבן גמליאל, וכך פסק הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד ב<span class="yerum-runnum">10</span></div> איתעיר יקרי מן קומי איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. {{ירו"מ-ביאור|יקום כבודי לפני כבוד בוראי שכבודי אינו חשוב כלום בפני כבוד בוראי}} "אעירה שחר" אנא הוינא {{ירו"מ-ביאור|אני הייתי}} מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי. והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דוד ביזה עצמו לכבוד המצוות|דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות]], ואת אמר ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום"? והוא אומר: ([[תהילים קיט סב]]) "על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|כדי שאספיק ללמוד משפטי ה}}’. ומה היה דוד עושה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אלעזר ברבי מנחם[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי מנחם|°]]: היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה. ומה היו חבירי תורה אומרים? ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו. הדא הוא דכתיב ([[מלכים ב ג טו]]) "והיה כנגן המנגן" כנגן במנגן אין כתב כאן, אלא כנגן המנגן. הכינור היה מנגן מאיליו. מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן "ראש האשמורת התיכונה"? אמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ויאות? {{ירו"מ-ביאור|האם אפשר להסביר כך}} מי כתיב {{ירו"מ-הדגשה|האשמורות "ה}}תיכונות"? לא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב אלא}} "תיכונה". קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא {{ירו"מ-הוסר|עירין}} ערין. {{ירו"מ-ביאור|האשמורת הראשונה לא נחשבת כיוון שעדיין אנשים ערים}} פיסקא וחכמים אומרים: עד חצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_טז}}הלכה כחכמים. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מפקד לחברייא {{ירו"מ-ביאור|מצווה את התלמידים}}: אין בעיתון מתעסקא באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אם אתם רוצים לעסוק בתורה בלילה ולהמשיך גם אחרי חצות}} אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין. מילתיה אמרה שהלכה כחכמים. מילתיה אמרה שאומר דברים {{ירו"מ-ביאור|שמותר ללמוד תורה}} אחר אמת ויציב. {{ירו"מ-ביאור|גם בלילה נהגו לאמר אמת ויציב}} תני: הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו. מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]]: מה טעם {{ירו"מ-הדגשה|לא תקנו לקרא בבית הכנסת בזמן}}? אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב. <span id="דף_ו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> הוא שדוד אמר: '''עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר'''. כלומר, אני בעצם מעיר את השחר. '''איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבוראי''' - אני מוריד את הכבוד שלי בפני הכבוד של הבורא, לכן אני קם מוקדם. '''איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבוראי''' - הכבוד שלי לא חשוב כלום מול הכבוד של הקדוש ברוך הוא. '''אעירה שחר, אנא הוינא מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי'''. '''והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר?''' לך תהיה כמו כולם, תלך לישון. '''דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות, ואת אמר חצות לילה אקום?''' והוא אומר: '''על משפטי צדקך''' - למה אני קם כל כך מוקדם? כדי שאספיק ללמוד את משפטי השם. יש הרבה תורה ללמוד, אני קם שעה אחת קודם, אני כבר בחצות או אפילו לפני כן, כדי שאספיק ללמוד. ומה היה דוד עושה? אמר רבי פינחס בשם רבי אלעזר ברבי מנחם: '''היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה.''' ומה היו חבירי תורה אומרים? '''ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה.''' כלומר, כל מי שהיה תלמיד חכם ואוהב תורה היה מתעורר ולומד ביחד עם דוד. אמר רבי לוי: '''כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו.''' הדא הוא דכתיב '''והיה כנגן המנגן''' - לא כתוב "כנגן במנגן" אלא '''כנגן המנגן''', כלומר הכינור עצמו היה מנגן מאליו. '''מה מקיים רבי טעמא דרבי נתן ראש האשמורת התיכונה?''' לכאורה רבי נתן גם מביא פסוק שגדעון בא בראש האשמורת התיכונה, שהיא האמצעית, סימן שיש אחת לפניה ואחת לאחריה. אז מה רבי יעשה עם זה - האם הוא סובר שיש ארבע משמרות? אמר רב הונא: '''סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה.''' הוא בעצם לשני החלקים האמצעיים התכוון - שבין סוף השנייה לראש השלישית, בזמן הזה הוא בדיוק בא. אמר רבי מנא: '''ויאות?''' איך אתה יכול להגיד דבר כזה? '''מי כתיב תיכונות? לא, תיכונה.''' - יש רק אחת. אז אפשר להסביר שבעצם מה שאני אומר "אשמורת תיכונה" הכוונה באמת מתוך שלוש, כיוון שהראשונה לא נחשבת - הרי גדעון רצה לבוא להפתיע אותם, הוא בא בזמן שכולם ישנים, אז האשמורת הראשונה אינה חלק מהעסק, כי אז כולם עדיין ערים. '''קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא ערין.''' פיסקא - '''וחכמים אומרים: עד חצות.''' אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: '''הלכה כחכמים''' - שבעצם צריך לקרוא עד חצות. רבי יסא היה '''מפקד לחברייא''' - אומר לתלמידי חכמים - '''אין בעיתון מתעסקא באוריתא, אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין.''' כלומר קודם כל תקראו קריאת שמע, כי צריכים לקרוא לפני חצות, ורק אחר כך תמשיכו ללמוד. '''מילתיה אמרה שהלכה כחכמים''' - כי הוא אמר להם לקרוא קריאת שמע לפני חצות. וגם '''מילתיה אמרה שאומר דברים אחר אמת ויציב''' - כלומר, מותר ללמוד תורה גם אחרי שאומרים קריאת שמע, לא חייבים לישון מיד. עכשיו למה אומר "אמת ויציב"? כי בזמנם היה מקובל גם בלילה לברך אמת ויציב, אף על פי שאנחנו מברכים אותה רק בברכות קריאת שמע של הבוקר, אבל הם אמרו את זה גם בקריאת שמע של הלילה. תני: '''הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו.''' כלומר, מי שקורא קריאת שמע בבוקר בבית הכנסת יצא ידי חובתו - כמו שאמרנו שכבר מעלות השחר אפשר לקרוא קריאת שמע, אז למרות שהתפללו מוקדם זה היה בסדר. אבל מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא ידי חובתו. שואלת הגמרא: '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית?''' למה מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא? אמר רב הונא בשם רב יוסף: '''מה טעם?''' - למה לא תיקנו לקרוא בבית כנסת בזמן? בשחרית קראו מעלות השחר וזה בסדר, אבל בערבית תיקנו חכמים לקרוא קריאת שמע לפני צאת הכוכבים בכוונה. למה תיקנו להם לקרוא לפני הזמן? '''אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב''' - בשביל להבריח מן המזיקים, לכן נדאג שמה שהוא קורא בבית הכנסת לא יצא בו ידי חובה, כך הוא יהיה חייב לקרוא גם בבית. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''והיה יצרו מקטרגו.''' ומפתה אותו '''המנגן.''' משמע הידוע ומנגן מאיליו '''סופה של שנית.''' ובאיכה רבתי גריס ראשה של שנית וסופה של שלישית כלומר בשתי אשמורות האמצעות הוא מדבר שהן מתכנות את הלילה '''אמר ר' מנא ויאות.''' בתמיה ומי כתיב תיכונות לא תיכונה כתיב דמשמע אחת '''קדמייתא לא מתחשבא.''' כלומר אלא הכי בעינן לשנויי אליבא דר' דלעולם ד' משמרות הויין והא דכתיב התיכונה משום שהראשונה אינה בחשבון של שומרי המחנה לפי שעדיין הבריות ניעורין הן ואין דרכן להשים שומרים תחילת הלילה '''אין בעיתון מתעסקין באורייתא.''' אם אתם רוצים להתעסק בתורה כל הלילה תזהרו לקרות שמע קודם חצות ואח"כ תתעסקו בתורה '''מילתיה אמרה.''' שמעינן ממילתיה דס"ל שהלכה כחכמים דזמן קריאת שמע עד חצות '''בבית הכנסת.''' עם הציבור '''בערב לא יצא ידי חובתו.''' כדאמרי' לעיל בריש ההלכה אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דבר של תורה '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית.''' כלומר ומפני מה באמת לא תקנו לקרות בערבית גם בבהכ"נ בזמנה ולא יהא צריך כל א' וא' לחזור ולקרות בביתו '''בשביל להבריח את המזיקין.''' הלכך הואיל ובלאו הכי צריך כל א' וא' לקרות בביתו סמוך למטתו לא רצו לתקן שיהו הכל קוראין ביחד בזמנו שלא יסמוכו על זה ולא יקרא שוב סמוך למטתו</div> <div class="yerum-leiden-text">איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבריי · איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבריי · אעירה שחר · אנא הוינא מעורר שחרה · שחרה לא הוה מעורר לי · והיה יצרו מקטרגו ואומ' לו דוד דרכן שלמלכים להיות השחר מעוררן · ואת אמר אעירה שחר · דרכן שלמלכים להיות ישינין עד שלש שעות · ואת אמר חצות לילה אקום · והוא או' על משפטי צדקך · ומה היה דוד עושה ר' פינחס בשם ר' לעזר בר מנחם היה נוטל נבל וכינור ונותנו מ' מראשותין ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם כדי שישמעו חבירי תורה · ומה היו חבירי תורה אומ' ומה אם דוד המלך עוסק בתורה אנו על אחת כמה וכמה · אמ' ר' לוי כינור היה תלוי כנגד חלונותיו שלדוד והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו והיה מנגן מאיליו · הדה הוא דכת' והיה כנגן המנגן · כנגן במנגן אין כת' כאן אלא כנגן המנגן · הכינור היה מנגן מאיליו · מה מקיים ר' טעמ' דר' נתן ראש האשמורת התיכונה · אמ' ר' הונא סופה שלשנייה וראשה שלשלישית הן מתווכות את הלילה · אמ' ר' מנא ויאות מי כת' תיכונות לא תיכונה קדמייתא לא מתחשבא דעד כדון ברייתא עירין · פיס' · וחכמ' אומ' עד חצות · ר' יסא בשם ר' יוחנן אמר הלכה כחכמ' · ר' יסא מפקד לחברייא אין בעיתון מיתעסקא באוריתא אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין · מילתיה אמרה שהל' כחכמ' מילתיה אמרה שאומ' דברים אחר אמת ויציב · תני הקורא את שמע בבית הכנסת בשחר יצא ידי חובתו · בערב לא יצא ידי חובתו · מה בין הקורא בשחרית · ומה בין הקורא בערבית · ר' הונא בשם רב יוסף מה טעם אמרו אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב</div> <div class="yerum-side">'''מילתיה אמרה.''' וש"מ עוד ממילתיה דס"ל שאומר דברים אחר אמת ויציב והיינו אמת ואמונה והם היו רגילין לומר גם בערבית אמת ויציב כל זאת כדמשמע לקמן דקאמר פתר לה באמת ויציב סל שחרית אלמא דגם בערבית היו אומרים אמת ויציב וכלומר דע"כ דס"ל שאומרים פסוקים אחר ברכות ק"ש של ערבית קודם התפלה ואין חוששין לסמוך גאולה לתפלה בק"ש של ערבית משום דתפלות באמצע תקנום דאי לאו הכי מפני מה הזהירם על ק"ש בלבד ולא הזכיר להם כלום מתפלה אלא מפני שכבר התפללו תפלת ערבית מקודם א"כ מילתי' אמרה שאומר דברי' אחר אמת ויציב כלו' שאינו צריך לקרות שמע סמוך לשינתו ושלא יפסיק בדברים אחרים דהא אמר להם אתון קרייה שמע ומתעסקין בתורה אח"כ אלמא דק"ש של ערבית לאו דוקא סמוך לשינה והא דקאמר אחר אמת ויציב לישנא דמתני' נקט בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק ומפני סמסיימין אחר ק"ש באמת נקט הכי ור' ייסא ס"ל דיכול לומר איזה דברים ופסוקים אחר ק"ש של ערבית והכי מוכח מדלקמן</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד א<span class="yerum-runnum">11</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע על המיטה להבריח מזיקין|בשביל להבריח את המזיקין]]. מילתיה אמרה {{ירו"מ-ביאור|מתוך דבריו אפשר להבין}} שאין אמר דברים אחר אמת ויציב {{ירו"מ-הדגשה|אלא מיד ישן}}. מילתיה דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר כן. דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], כד הוה נחית לעיבורה. {{ירו"מ-ביאור|כשהיה יורד לבית הוועד לעבר את השנה}} הוה מקבל {{ירו"מ-ביאור|מתארח}} גבי רבי יעקב גרוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב גרוסה|°]]. והוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מטמר ביני קופייא, {{ירו"מ-ביאור|מסתתר בין השקים}} משמענא היך הוה קרי שמע. והוה {{שוליים|א_יז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לקרוא שמע שוב ושוב|קרי, וחזר וקרי]] עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה. {{ירו"מ-ביאור|עד שהיה נרדם}} ומאי טעמא? רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תחליפתא חמוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפתא חמוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים ד ה]]) "רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה" מילתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] פליגא. דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] קרי מזמורים בתרה {{ירו"מ-ביאור|אחרי קריאת שמע}}. והא תני?: אין אומר דברים {{ירו"מ-הוסר|אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} אמת ויציב? פתר לה באמת ויציב של שחרית. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: שלש תכיפות הן. {{שוליים|א_יח}}תכף לסמיכה שחיטה. {{שוליים|א_יט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תיכף לנטילת ידיים ברכה - במים ראשונים|תכף לנטילת ידים ברכה]]. תכף לגאולה תפילה. תכף לסמיכה שחיטה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא א ד|ויקרא ויקרא א ד-ה]]) "וסמך ושחט" תכף לנטילת ידים ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'" {{שוליים|א_כ}}תכף לגאולה תפילה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים יט טו]]) "יהיו לרצון אמרי פי {{ירו"מ-הדגשה|והגיון לפניך ה’ צורי וגואלי}}" — מה כתיב בתריה? ([[תהילים כ ב]]) "יענך ה' ביום צרה". אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סמיכת גאולה לתפילה|וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה]], אין השטן מקטרג באותו היום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין{{ירו"מ-הדגשה|ץ}} {{ירו"מ-ביאור|נתפסתי לעבודת המלך להביא הדסים לארמון}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מצוה לראות מלכים|אמרו ליה רבי]] רבו היא. {{ירו"מ-ביאור|דבר גדול הוא}} אית בני אינשי {{ירו"מ-הדגשה|י}}הבין פריטין מחכים פלטין. {{ירו"מ-ביאור|יש אנשים שמשלמים כדי לראות את הארמון}} אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק {{ירו"מ-ביאור|דפק}} על פתחו של מלך. יצא {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג. {{ירו"מ-ביאור|הסתלק}} עוד הוא הפליג. פיסקא [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: עד שיעלה עמוד השחר. אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|א_כא}}פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שלרבי שמעון בן יוחאי עד עלות השחר נחשב לילה, ויוצא ידי חובת קריאת שמע של לילה מ}}הא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} בערבית {{ירו"מ-הדגשה|שזמנה עד עלות השחר}}, אף בשחרית כן {{ירו"מ-הדגשה|וגם לרבן גמליאל יכול לקרא קריאת שמע של שחרית מעלות השחר, כדעת רבי שמעון בן יוחאי}}? או יהא בה {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי זעירא תנא אחוי דרב חייא בר אשיא[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשיא|°]] ודרב אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רב אבא בר חנה|°]]: {{שוליים|א_כב}}הקורא עם אנשי משמר לא <span id="דף_ו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ו'. סיימנו את הדף הקודם כשאמרנו שרב הונא אמר בשם רבי יוסף שבכוונה תיקנו בערבית, כלומר להתפלל ערבית מוקדם, להגיד קריאת שמע מוקדם לפני הזמן, לפני צאת הכוכבים, כדי שאדם לא יצא ידי חובה, כדי שהוא יהיה חייב לקרוא בערב על המיטה כדי להבריח את המזיקין. ואמרנו שמתוך הדברים שלו, מזה שהוא אמר שצריכים לקרוא צמוד ממש בזמן שהולכים לישון, אז זה אומר ש'''אין אמר דברים אחר אמת ויציב'''. כלומר, אחרי שאומרים את קריאת שמע עם הברכות שלה במיטה, אז אסור אפילו ללמוד תורה, צריכים ישר לישון. ואומרת הגמרא: תדע, מילתיה דרבי שמואל בר נחמני שמעינן כן - גם כן מהמעשה שהיה עם רבי שמואל בר נחמני, גם כן אפשר להבין שכך הוא סובר. דיקא: '''כד הוה נחית לעיבורה, הוה מקבל גבי רבי יעקב גרוסה''' - כלומר, כמו שהיה מגיע לעבר את השנה, היה מתארח אצל רבי יעקב גרוסה. '''והוה רבי זעירא מטמר ביני קופייא''' - כלומר, רבי זעירא התחבא בין העצים, '''משמענא היך הוה קרי שמע''' - רצה לראות איך הוא נוהג בקריאת שמע, והוא שמע אותו '''והוה קרי, וחזר וקרי''' - אומר: שמע ישראל ועוד פעם ועוד פעם, '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה''' - כלומר, הוא בעצם המשיך לקרוא קריאת שמע עד שהוא נרדם, כן? כי הוא סובר שאסור לקרוא, אסור אפילו להגיד דברי תורה, אחרת היה יכול להתחיל להגיד דברים אחרים. למה הוא לא אמר דברים אחרים? כנראה שהוא סובר שצריכים - אסור ללמוד תורה אפילו אחרי קריאת שמע. ומאי טעמא? רבי אחא ורבי תחליפתא חמוי אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן: דכתיב '''רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'''. כלומר, מיד אחרי "אמרו בלבבכם", כלומר אתם אומרים קריאת שמע ומיד "ודומו סלה" - תלכו לישון. מילתיה דרבי יהושע בן לוי פליגא. רבי יהושע בן לוי חולק. דאמר רבי יהושע בן לוי: '''קרי מזמורים בתרה''' - הוא היה קורא אחרי קריאת שמע, הוא היה קורא עוד כמה מזמורים לפני השינה. אומרת הגמרא: והא תני? '''אין אומר דברים אמת ויציב'''? יש לנו ברייתא שאומרת שאחרי אמת ויציב לא אומרים שום דבר, כן? אז אומרת הגמרא: '''פתר לה באמת ויציב של שחרית'''. כמו שאמרנו שבעצם נהגו להגיד אמת ויציב גם ביום וגם בלילה, אז הברייתא שאומרת שאסור אפילו ללמוד תורה אחרי אמת ויציב, היא מדברת אחר אמת ויציב של שחרית, כמו שאמרנו שצריכים לסמוך גאולה לתפילה, לכן מיד אחרי זה להגיד את תפילת שמונה עשרה. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''שלש תכיפות הן. תכף לסמיכה שחיטה'''. כלומר, בקורבנות, מיד שסומכים צריכים לשחוט. '''תכף לנטילת ידים ברכה'''. נוטלים ידיים ומיד מברכים המוציא. '''תכף לגאולה תפילה'''. כלומר, אומרים גאל ישראל ומיד השם שפתי תפתח. '''תכף לסמיכה שחיטה''' דכתיב: "וסמך ושחט". '''תכף לנטילת ידים ברכה''' דכתיב: "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'". '''תכף לגאולה תפילה''' דכתיב: "יהיו לרצון אמרי פי". ומיד אחרי זה מה כתיב? "יענך ה' ביום צרה". כן, מיד אחרי זה צריך להתפלל, לבקש שהקדוש ברוך הוא ישמור עלינו. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה, אין השטן מקטרג באותו היום'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מילתיה אמרה שאין אומר דברים אחר אמת ויציב.''' ש"מ דרב הונא ס"ל שאין צריך להפסיק בדברים אחרים בין ר"ש לשינה דתקנת ק"ש סמוך למטתו להבריח את המזיקין והכי ס"ל ר' שמואל בר נחמני דלקמיה שכך למדנו ממנהגו '''כד הוה נחית לעיבורה.''' כשהיה יורד לעיבור השנה והיה מקבלו ר' יעקב גרוסה בביתו ור"ז היה מטמין עצמו בין הקופות שלא ירגישו בו והיה רוצה לשמוע מנהגו בק"ש '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה.''' ולא היה אומר דברים ופסוקים אחרים אחר ק"ש '''אמרו בלבבכם.''' זהו ק"ש שצריך כוונת הלב וסמיך ליה על משכבכם '''קרי מזמורים בתרה.''' דק"ש קודם השינה '''והא תני אין אומר דברים אחר אמת ויציב.''' וקס"ד דאק"ש של ערבית קאי וכהאי מ"ד דאין להפסיק בפסוקים אחרים בין ק"ש לשינה '''פתר לה באמת ויציב של שחרית.''' ודינא אחריתא קמ"ל בהאי ברייתא דצריך לסמוך גאולה לתפילה בשחרית וכדרב זעירא '''יהיו לרצון אמרי פי.''' וסיפיה דקרא צורי וגואלי וסמיך ליה יענך ה' בתפילה '''אין פסול נוגע.''' מובטח לו שלא יארע שום פסול אח"כ באותו קרבן '''ואיתצדית באנגריא.''' ונלכדתי במס באותו היום שכפו אותי להביא הדס לפלטין של מלך '''רבו היא.''' וכי זה דבר גדול הוא לך הא אית בני אינשי שנותנין ממון בשביל להכיר הפלטין ולראות המלך '''שבא והרתיק.''' ודפק '''עוד הוא הפליג.''' גם המלך הפליג ממנו '''אתיא דרבן גמליאל כר' שמעון.''' דאמר דיוצא בק"ש של ערבית אם קראה לפני עמוד השחר '''הא ר"ג כר"ש בערבית.''' כלומר בק"ש של ערבית ודאי שמענו דס"ל כוותיה והא הוא דמבעיא לן אם אף בשחרית כן דס"ל נמי כוותיה כשקורא מיד אחר עמוד השחר יוצא י"ח או דיבא כהאי דאמר ר' זעירא הקורא עם אנשי המשמר לא יצא מפני שמשכימין היו לקרותה מיד אחר עלות השחר ועיקר זמנה בשחרית עם הנץ החמה ולא ס"ל ר"ג כוותיה דר"ש בשל שחרית ולא איפשיטא אליבא דר"ג</div> <div class="yerum-leiden-text">בשביל להבריח את המזיקין · מילתיה אמרה שאין אומ' דברים אחר אמת ויציב · מילתיה דר' שמואל בר נחמני אמ' כן · דשמואל בר נחמני כד הוה נחית לעיבורה הוה מקבל גבי ר' יעקב גרוסה והוה ר' זעירא מטמר ביני קופייא משמענא היך הוה קרי שמע והוה קרי וחזר וקרי עד דהוה שקע מיניה גו שינתיה · ומאי טעמ' ר' אחא ור' תחליפא חמוי בשם ר' שמואל בר נחמן רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה · מילתיה דר' יהושע בן לוי פליגא · דר' יהושע בן לוי קרי מזמורים בתרה · והא תני אין אומ' דברים אחר אמת ויציב · פתר לה באמת ויציב שלשחרית דמר ר' זעירא בשם ר' אבא בר ירמיה שלש תכיפות הן · תכף לסמיכה שחיטה · תכף לנטילת ידים ברכה · תכף לגאולה תפילה · תכף לסמיכה שחיט' וסמך ושחט · תכף לנטילת ידים ברכה שאו ידיכם קודש וברכו את יי' · תכף לגאולה תפילה · יהיו לרצון אמרי פי · מה כת' בתריה יענך יי' ביום צרה · אמ' ר' יוסי ביר' בון כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיט' אין פסול נוגע באותו קרבן · וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה אין השטן מקטרג באותה סעודה · וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרג באותו היום · אמ' ר' זעירא אנא תכפית גאולה לתפילה ואיתצדית באנגריא מובלא הדס לפלטין · אמרו ליה ר' רבו היא · אית בני אינש יהבין פריטין מחכים פלטין · אמ' ר' אמי כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה למה הוא דומה לאוהבו שלמלך שבא והרתיק על פתחו שלמלך · יצא לידע מה הוא מבקש ומצאו שהפליג עוד הוא הפליג · פיס' רבן גמליאל או' עד שיעלה עמוד השחר · אתיא דרבן גמליאל כר' שמעון · דתני בשם ר' שמעון פעמים שאדם קורא את שמע אחת לפני עמוד השחר ואחת לאחר עמוד השחר ונמצא יוצא ידי חובתו שליום ושללילה · הא רבן גמליאל כר' שמעון בערבית אף בשחרית כן · או יהא בה כיי דמר ר' זעירא תנא אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה הקורא עם אנשי משמר לא</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמר רבי זעירא: '''אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין'''. הוא אומר: יום אחד סמכתי גאולה לתפילה ותפסו אותי לשרת את המלך, כן, לקחת הדס לארמון של המלך. אמרו לו: זה עונש. אמרו ליה: '''רבי רבו היא. אית בני אינשי הבין פריטין מחכים פלטין'''. יש הרבה אנשים שמשלמים כסף כדי להיכנס לארמון של המלך, ואתה קיבלת את זה בחינם. אמר רבי אמי: '''כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך'''. כלומר, הוא בא ודפק על הפתח של המלך. '''יצא לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג'''. כלומר, המלך יצא לקראתו והתברר שכבר הוא לא נמצא שמה. אז גם המלך חזר. גם כן זה שהוא אומר גאל ישראל ואחרי זה הולך להגיד דברים אחרים, אז זה כאילו המלך מחכה שהוא יבקש, יתפלל, ובעצם הוא לא מתפלל. פיסקא: '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כך אמרנו במשנה. ואומרת הגמרא: '''אתיא דרבן גמליאל כרבי שמעון''' - כלומר, רבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון. דתני בשם רבי שמעון: '''פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה'''. כלומר, אדם יקרא פעמיים שמע ישראל, אחד רגע לפני עמוד השחר ואחד רגע אחרי, הוא בעצם יוצא ידי חובת שמע ישראל של לילה ושמע ישראל של בוקר. משמע מכאן שרבי שמעון סובר שעד עמוד השחר נחשב לילה. אומרת הגמרא: האם מזה שראינו שרבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון בערבית, כלומר שהזמן של קריאת שמע של ערב זה עד עמוד השחר כמו רבי שמעון, האם '''אף בשחרית כן'''? כלומר, האם רבן גמליאל גם מודה לרבי שמעון שמשחרית מעמוד השחר כבר אפשר לקרוא קריאת שמע? '''או יהא בה''' - או שלא, אולי הוא סובר אחרת, כדמר רבי זעירא: '''רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה'''. אמרה איזה ברייתא שאומרת: '''הקורא עם אנשי משמר לא יצא, כי משכימין היו'''. כלומר, מי שיקרא בזמן שבמקדש היו קוראים, שזה ממש בעמוד השחר, אז לא יצא, כי משכימים וקוראים עם עמוד השחר. אז לפי הברייתא הזאת, מי שקורא קריאת שמע בעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן? אז השאלה בעצם מה רבן גמליאל סובר. האם הוא סובר כמו רבי שמעון, שכבר מעמוד השחר יכול לקרוא קריאת שמע של יום, או שהוא סובר כמו הברייתא שאומרת שבעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן, צריך לחכות לזריחת החמה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ו עמוד א''' {{שוליים|א_יח}} '''יש לשחוט את הקרבן מיד לאחר הסמיכה עליו ללא הפסק.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק ג, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כהירושלמי שהשחיטה סמוכה לסמיכה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות פרק ג הלכה יב. {{שוליים|א_יט}} '''יש לברך על נטילת ידים מיד לאחר הנטילה, בלא הפסק בין הנטילה לברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה כ , שו"ע או"ח סימן קעט סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסו סעיף א, סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שדין "תכף לנטילת ידים ברכה" נלמד מ"שאו ידיכם קדש וברכו את ה'", והובא להלכה ברמב"ם ובשו"ע (או"ח קסו,א; קעט,א) שאין להפסיק בין נטילה לברכה. {{שוליים|א_כ}} '''יש לתכוף גאולה לתפילה ולא להפסיק ביניהן.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן קיא סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בי רבי בון שכל התוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרגו, ולכן אין להפסיק בין ברכת "גאל ישראל" לתפילת העמידה, כפי שנפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_כא}} '''מהו הזמן המוקדם ביותר לקריאת שמע של שחרית, ועד מתי נמשך זמן קריאת שמע של ערבית?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ג , סמ"ג עשין יח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי שזמן קריאת שמע של ערבית נמשך עד עלות השחר, ומכאן שגם זמן קריאת שמע של שחרית מתחיל מעלות השחר, כדעת רבן גמליאל בהתאמה עם שיטת רשב"י. {{שוליים|א_כב}} '''זמן קריאת שמע של שחרית מדאורייתא נמשך עד הנץ החמה, אף שחכמים תיקנו לקרותה קודם לכן.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ג <קטע סוף=ו א/> ==דף ו עמוד ב== <קטע התחלה=ו ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שזמן קריאת שמע מדאורייתא הוא עד הנץ החמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_כג}} '''שדרה וגולגולת שנחלקו לחוליות/חלקים ובאו מכמה מתים מטמאות באוהל אם יש בהן שיעור הראוי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, ורמב"ם (הלכות טומאת מת ד, א-ב) פסק ששדרה מכ"א חוליות וגולגולת מרוב חלקיה מטמאות אף שבאו מב' מתים. {{שוליים|א_כד}} '''רביעית דם או רובע עצמות שנאספו מכמה מתים מטמאים כדין דם/עצמות מת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, כפי שהביאו הרמב"ם בהלכות טומאת מת פרק ד הלכות א-ב. {{שוליים|א_כה}} '''אבר מן החי שנחתך מאדם - האם מטמא באוהל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שאבר מן החי אינו מטמא באוהל אלא במגע ובמשא, כמבואר ברמב"ם הלכות טומאת מת פרק ד הלכות א-ב, בניגוד לדעת רבי עקיבה שנדחתה. {{שוליים|א_כו}} '''אין ללקט ספיחים בשמיטה אף לדעת המתיר, אם חבריו חלקו עליו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק ד, הלכה ב <קטע סוף=ו ב/> ==דף ז עמוד א== <קטע התחלה=ז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחי שאין לפרוץ גדר חכמים ולנהוג כדעת היחיד כשהרבים אוסרים, כמבואר ברמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ד הלכה ב, שהכריע כדעת האוסרים בספיחין מגזירת ספיחי כרוב. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד ב<span class="yerum-runnum">12</span></div> {{סוף}} </div>יצא, כי משכימין היו {{ירו"מ-הדגשה|וקראים בעלות השחר}}. {{ירו"מ-ביאור|וזמנה משיכיר}} פיסקא: מעשה {{ירו"מ-הוסר|שבאו}}{{ירו"מ-הדגשה|ובאו}} בניו {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-ביאור|חולק על חכמים ולמעשה נוהג כשיטתו}} והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. {{ירו"מ-הדגשה|והא רבי שמעון בן יוחאי פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה}}. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן {{ירו"מ-ביאור|מצאנו}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? דתני: סכין {{ירו"מ-הוסר|אלוונתית}} אלונתית לחולה בשבת. אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר: מתיר היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו. ואמרנו לו רבי דבריך {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} מבטל בחייך? ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: {{שוליים|א_כג}}השדרה והגולגולת מב' מתים. {{שוליים|א_כד}}רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים.{{שוליים|א_כה}}אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה מטמא {{ירו"מ-הדגשה|באהל}}, {{ירו"מ-ביאור|דכתיב על כל נפשות מת לא יבא}} וחכמים מטהרין. {{ירו"מ-ביאור|שכתוב נפשת חסר וו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד. ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד. אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין. התחילו מ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מטמא וטיהרת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, טהור. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כל הספחין מותרין {{ירו"מ-ביאור|ספיחי שישית שנכנסו לשביעית}}, חוץ מספיחי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרוב|כרוב]] שאין כיוצא בהן בירקות שדה. {{ירו"מ-ביאור|שגודל מהר וקשה להבחין בין החדש לישן}} וחכמים אומרים: {{שוליים|א_כו}}כל הספחין אסורין. {{ירו"מ-ביאור|גזירה משום ספיחי כרוב}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי עב{{ירו"מ-הדגשה|ר}}{{ירו"מ-הוסר| ד עובדא}} בשמיטתא חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} חד מלקט ספיחי שביעית. אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון? {{ירו"מ-הוסר|אמרו}} אמר ליה: ולא את הוא שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מתיר? אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי? וקרי עלוי: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" וכן הות ליה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להחמיר על עצמו ולהקל לאחרים|פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה]]? שנייא הכא {{ירו"מ-ביאור|בקריאת שמעה}} שהיא לשינון. {{ירו"מ-הדגשה|שאף לרבנן הקורא לאחר הזמן לא הפסיד כקורא בתורה}}. מעתה אף משיעלה עמוד השחר! {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרא. משמע שאחר עמוד השחר אינם חייבים}}? ואית <span id="דף_ז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא: '''מעשה בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. שואלת הגמרא: אוקיי, הבנו. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. רבן גמליאל אומר להם: תעשו כמותי. '''ורבן גמליאל פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה?''' - זה יכול להיות? איך יכול להיות שרבן גמליאל יורה הלכה כמותו למרות שהוא יודע שאחרים חולקים עליו? כן, '''והא רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי מאיר חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. '''והא רבי עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי עקיבא חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. וכן רבי שמעון חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. כן, אז למה רבן גמליאל נוהג אחרת? עכשיו איפה באמת ראינו שרבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? '''דתני: סכין אלונתית לחולה בשבת''', כלומר מותר לשים תחבושת לחולה בשבת. '''אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור'''. ככה החכמים סוברים. אבל תני: אמר רבי שמעון בן אלעזר: '''מתיר היה רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו'''. כלומר לפי רבי מאיר זה מותר, אבל כבר חלה, ביקשנו לטרוף לו יין ושמן בשבת והוא אסר לנו. '''ואמרנו לו רבי דבריך מבטל בחייך?''' - אתה אפילו בעצמך לא נוהג כמו שאתה פוסק. '''ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי'''. כלומר, כיוון שחכמים חולקים עלי, אני לא יכול לנהוג אחרת ולהקל לעצמי. לאחרים אני כן מקל, לעצמי אני לא מקל. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''השדרה והגולגולת מב' מתים. רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים. אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, רבי עקיבה מטמא, וחכמים מטהרין'''. יש לנו הרי כתוב בפסוק "כל נפשות מת לא יטמא", ואני אומר כך: סובר שגם אם השיעור של טומאת אוהל היא באה משני מתים, גם כן זה מטמא. אה, אז אם לדוגמא אנחנו יודעים שיש רביעית דם, רביעית דם מטמא באוהל, אז אני אומר לא רק רביעית דם ממת אחד, גם משני מתים. אותו דבר החכמים - רוב העצמות מטמא, לא רק אם זה ממת אחד, אפילו רוב העצמות משני מתים. יש עוד דבר, השדרה והגולגולת. אנחנו יודעים ששדרה וגולגולת מטמאים באוהל, כן, אפילו אם אין בהם רוב העצמות. אז לפי חז"ל זה דווקא אם השדרה היא של אדם אחד והגולגולת של אדם אחד. ולפי רבי עקיבא אפילו זה בא משני אנשים. כלומר כמה עצמות מאדם אחד, כמה עצמות מאדם שני - אז רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין. תני: '''מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד'''. כלומר בכפר טבי הרומאים רצחו ועזבו את העצמות האלה והניחו אותם באוויר הכנסת בלוד. כלומר באוויר, לא מתחת הגג, כדי שלא יטמאו את כל מי שימצא שמה, אלא באוויר, באמצע היה איזה חלל, שמה הניחו את זה. '''ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד'''. כלומר, אפילו אין שדרה אחת שהיא מאדם אחד. כל העצמות פה מעורבבות, חלק מעצם פה, חלק מעצם מאדם אחר. '''אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין'''. בואו נעמוד על דעתנו, נראה אם דבר כזה מטמא באוהל או לא. '''התחילו מרבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית מטמא וטיהרת, טהור'''. רואים מכאן שרבי עקיבא לא נהג כמו שהוא פסק. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''פיסקא מעשה שבאו בניו וכו'.''' ור"ג פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיהו בתמיה והא ר"מ וכו' כדמייתי לקמן '''והן.''' והיכא אשכחן להא דפליג ר"מ עם רבנן ואפ"ה לא עבד עובדא כוותיה '''כהאי דתנינן תמן.''' בפ"ב דאהלות '''השדרה והגלגלת מב' מתים.''' חצי חוליות השדרה ממת זה וחצי חוליות השדרה ממת זה וכן הגלגלת '''אבר מן החי מב' אנשים.''' חצי אבר נתלש מחי זה וחצי אבר כזה נתלש מחי אחר ונראין כאבר אחד '''ר"ע מטמא.''' באהל וחכמים מטהרין מטומאת אהל '''התחילו מר"ע.''' למנות והוא טיהר ומשום חכמים דפליגי עליה '''כהאי דתנינן תמן.''' פ"ט דשביעית כל הספיחין מותרין לכל בשביעית דהא דכתיב את ספיח קצירך לא תקצור היינו שלא יקצור כדרך שקוצר בכל שנה אלא קוצר מעט מעט ואוכל '''חוץ מספיחי כרוב.''' שאין כיוצא בהם בירקות שדה שדרך רוב האדם לזורעם בגינות וגזרו עליהן חכמים שמא יזרעם בגינה ויאמר ספיחין הן '''כל הספיחין אסורין.''' מדבריהם ואפי' מיני תבואה וקטנית גזרו עליהם מטעם זה ורשב"י עבד עובדא בשמיטתא כוותייהו דחכמים כדמסיים ואזיל וא"כ כל אלו לא סמכו על עצמן למעשה ומפני מה ר"ג דפליג עם רבנן ועבד עובדא כוותיה '''שנייא הכא שהיא לשינון.''' ללימוד ואינו מפסיד בקריאת שמע ואפי' לאחר שעבר זמן ודחי לה הש"ס להאי שינויא דאם כן מעתה אף משיעלה עמוד השחר יקרא ולמה אמר להן אם לא עלה עמוד השחר '''יאית דבעי מימר.''' דשאני הכא דתמן בהני עובדי היו יכולין לקיים דברי חכמים ולפיכך לא סמכו על דעת עצמן למעשה אבל הכא כבר עבר זמן דחכמים ולפיכך אמר לון עבידו עובדא כוותי דידי</div> <div class="yerum-leiden-text">יצא כי משכימין היו · מתני' מעשה שבאו בניו מבית המשתה אמרו לו לא קרינו את שמע · אמ' להן אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות · ורבן גמליאל פליג על רבנן עבד עובדא כוותיה · והא ר' מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה · והא ר' עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כותיה · והן אשכחנן דר' מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה דתני סכין אלוונתין לחולה בשבת · אימתי בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת · אבל אם לא טרף מערב שבת אסור · תני אמ' ר' שמעון בן אלעזר מתיר היה ר' מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת · וכבר חלה וביקשנו לעשות לו כן ולא הניח לנו · ואמרנו לו ר' דבריך מבטל בחייך · ואמ' לן אע'פ' שאני מיקל לאחרים מחמיר אני על עצמי דהא פליגי עלי חביריי · והן אשכחנן דר' עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה · כיי דתנינן תמן השזרה והגולגולת משני מתים רביעית דם משני מתים · ורובע עצמות משני מתים · אבר מן המת משני מתים · אבר מן החי משני אנשים · ר' עקיבה מטמא וחכמ' מטהרין · תני מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי והניחוה באויר הכנסת בלוד · ונכנס תודרוס הרופא ונכנסו כל הרופאים עמו · אמ' תודרוס הרופא אין כאן שזרה ממת אחד ולא גולגולת ממת אחד · אמרו הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין נעמוד על המיניין · התחילו מר' עקיבה וטיהר · אמרו לו הואיל והיית מטמא וטיהרת טהור · והן אשכחנן דר' שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה · כיי דתנינן תמן ר' שמעון או' כל הספחין מותרין חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה · וחכמ' אומ' כל הספחין אסורין · ר' שמעון בן יוחי עבד עובדא בשמיטתה חמא חד מלקט ספיחי שביעית · אמ' ליה ולית אסור · ולאו ספיחי אינון אמרי ליה ולא את הוא שאת מתיר · אמ' ליה ואין חביריי חולקין עלי · וקרי עלוי ופורץ גדר ישכנו נחש · וכן הות ליה · ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה · שנייא היא הכא שהיא לשינון · מעתה אף משיעלה עמוד השחר · ואית</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''רבי שמעון אומר: כל הספחין מותרין, חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה. וחכמים אומרים: כל הספחין אסורין'''. אנחנו יודעים שבשביעית חכמים גזרו על ספיחין, בגלל שהרבה אנשים היו זורעים בעצמם ואומרים זה גדל לבד, אז לכן גזרו על ספיחין. כלומר, רבי שמעון אומר: הדבר היחיד שאני לא יודע אם הוא גדל קודם או מישהו זרע אותו עכשיו זה ירקות שדה, אבל שאר הספיחין אני יכול לראות שזה גדל קודם. וחכמים אומרים כל הספיחין אסורין. רבי שמעון בן יוחי עבד ודקי כחכמים. איפה ראינו את זה? '''עב בשמיטתא חמא חד מלקט ספיחי שביעית'''. כלומר הוא ראה אדם שמלקט בשביעית ספיחין. '''אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון?''' הרי ספיחין אסורים. '''אמר ליה: ולא את הוא שאת מתיר?''' הרי אתה מתיר ספיחין, מה אתה רוצה ממני? '''אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי?''' כלומר, איך אתה עושה כמוני? הרי חכמים חולקים עלי. '''וקרי עלוי: "ופורץ גדר ישכנו נחש". וכן הות ליה'''. כלומר באמת נחש הכיש את האדם הזה והוא מת. ראינו רבי שמעון לא עושה כמותו, אלא כמו חכמים, כמו רבי מאיר, רבי עקיבא. אז '''ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה?''' אמר רבן גמליאל עושה כשיטתו. עונה הגמרא: '''שנייא הכא שהיא לשינון'''. זאת אומרת בעצם קריאת שמע לא נורא אם הוא יקרא אחר כך, כי הרי זה מקסימום כמו שאמרנו, גם אם הוא קורא לא בזמן אז זה כמו לימוד תורה, אז לא נורא. הרי גם חכמים מסכימים שהקורא לאחר הזמן לא נענש כי קורא בתורה. ושואלת הגמרא: אם ככה, אז למה הוא אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? כן, הרי אם זה בגלל שינון, כלומר כמו קורא בתורה, אז כל הזמן גם בבוקר גם מאוחר, אין הגבלה של זמן. '''מעתה אף משיעלה עמוד השחר!''' למה אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד א<span class="yerum-runnum">13</span></div> דבעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|יש שרצו לתרץ}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|במה שראינו שרבי מאיר ורבי עקיבא בן יוסף ורבי שמעון בן יוחאי נהגו כחכמים, זה מפני ש}}היו יכולין לקיים דברי חכמים. ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים. אמר לון: עובדין עובדא {{ירו"מ-הוסר|כוותיה}} כוותי. {{ירו"מ-ביאור|תנהגו כשיטתי}} פיסקא: ולא זו בלבד {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואיברים {{שוליים|א_כז}}ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אנן תנינן אכילת פסחים, אית דלא תני {{ירו"מ-ביאור|יש שלא גרסו}} אכילת פסחים. מאן תנא אכילת פסחים, רבנן. ומאן דלא תנא אכילת פסחים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|בקרבן פסח}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ח]]) {{ירו"מ-הוסר|"כאן}} "ואכלו את הבשר {{ירו"מ-הדגשה|ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה}}" ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במכת בכורות}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ועברתי בארץ מצרים ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה והכיתי כל בכור" וגו}}' מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות. אמר רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולית}} לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן אכילת פסחים אפילו כרבנן. דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה כנותר, אפילו בדיעבד אסור לאכלו אחר חצות}}. {{ירו"מ-ביאור|ואילו כל מה שנשנה במשנתינו, הם דברים שלכתחילה צריך לעשותם קדם חצות, אבל בדיעבד אם עשה אחרי חצות יצא}}. פיסקא: {{ירו"מ-הדגשה|כל הנאכלים ליום אחד — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה}}. כל הנאכלין ליום אחד {{ירו"מ-הדגשה|זה}} {{שוליים|א_כח}}קדשים קלים. {{ירו"מ-ביאור|כגון קרבן תודה ושלמי נזיר. ולא קדשי קדשים כגון חטאת ואשם שעליהם לא גזרו כיוון שהכהנים זריזים}} ואם כן למה אמרו חכמים {{ירו"מ-הדגשה|עד חצות? כדי להרחיק}}{{ירו"מ-הוסר| וכו אם}} את {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|האדם מן העבירה. דאם אתה}} אומר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב. מתוך שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב"> </span> {{מתני'|ברכות א ב}} מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|{{ירו"מ-הוסר|לכרתן}}{{ירו"מ-הדגשה|לכרתי}}]], עד הנץ החמה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות. {{שוליים|א_כט}}הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתין: {{ירו"מ-ביאור| כך כוונת המשנה}} בין {{ירו"מ-הדגשה|חוליות}} תכלת שבה {{ירו"מ-ביאור|בציצית}} {{ירו"מ-הדגשה|לחוליות}} {{ירו"מ-הוסר|ללבן}} לבן שבה. <span id="דף_ז_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו נמצאים בדף ז' של מסכת ברכות בירושלמי. בדף הקודם שאלנו איך זה שרבן גמליאל נהג כמו השיטה שלו, למרות שבעצם החכמים חולקים עליו. ניסינו לתת השערה שאולי זה בגלל שגם חכמים מודים שאם אדם לא קורא בזמן זה זורק אותו ממצווה של קורא בתורה. אמרנו אם זה ככה, אז למה הוא אמר להם אם לא על עמוד השחר? אם זה ככה, לכאורה צריך להיות כל הזמן. לא משנה מתי תקראו, כי יש לכם מצווה כמו לומדים בתורה. אז עכשיו הגמרא מביאה שיטה אחרת. '''דבעי מימר: תמן היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, יש אפשרות או כשיטתם או כחכמים - הם בחרו לנהוג כמו חכמים. '''ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, רבן גמליאל, הרי מדובר במצב שכבר עברו את הזמן שחכמים נתנו, אז ממילא הוא לא יכול לנהוג כשיטתו, כי בעצם השיטה של חכמים כבר עברה, אז לכן בעצם הוא העדיף שהם ינהגו כמותו. '''אמר לון: עובדין עובדא כוותי'''. כן, ככה הוא אמר להם. אם זה ככה, כיוון שעבר הזמן של חכמים - אוקיי, תסמכו עליי ותעשו כמותי. פיסקא. אמרנו שהוא אומר להם '''לא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות - מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. ואז בתור דוגמאות הוא מביא '''הקטר חלבים ואיברים''' ובמשנה אנחנו אמנם לא ראינו את זה - לא כתוב אכילת פסחים, אבל בגרסה של הגמרא הזאתי היה כתוב '''ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כן, אנן תנינן אכילת פסחים. כלומר הוא אומר - אנחנו, כי בגרסה שלהם היה כתוב גם אכילת פסחים, ואית דלא תני אכילת פסחים - יש משניות שלא כתוב בהם אכילת פסחים. אז מאן תנא אכילת פסחים? רבנן. רבנן סוברים שקורבן פסח נאכל כל הלילה, ומה שאמרו עד חצות זה גזירת חכמים. ומאן דלא תנא אכילת פסחים - זה רבי אליעזר. רבי אליעזר סובר שבעצם אכילת פסחים מדאורייתא זה רק עד חצות. שואלת הגמרא ומאי טעמא דרבי אליעזר? '''נאמר "ואכלו את הבשר לילה" ונאמר להלן "לילה"''' - במכת בכורות. אז מה הלילה שנאמר כאן? כלומר במכת בכורות זה היה בחצות הלילה. אז '''מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות'''. אמר רבי חונה: '''לית כן אכילת פסחים אפילו כרבנן'''. כלומר גם חכמים, שמה שאמרנו שהם סוברים שמדאורייתא היה מותר לאכול עד הבוקר - גם הוא, גם מי שסובר ככה, לא ינקוט במשנה שלו אכילת פסחים. כיוון שמה אמרנו? אמרנו שכל המשנה כאן זה בעצם דברים שנוהגים כל הלילה, וחכמים אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה. משמע מכאן שבדיעבד, אם אדם עבר חצות, הוא יכול לקיים את מה שנאמר. אז אומרת הגמרא - אומר רב חונה, פה זה לא שייך, כי הרי חכמים גזרו: '''דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים'''. כלומר גזרו שקורבן פסח אחרי חצות מטמא ידיים, כך שאפילו בדיעבד אסור לאכול אותו. וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה, נותר - אפילו בדיעבד אסור לאכול אותו אחר חצות. אז בעצם אי אפשר לשים את זה בתוך המשנה הזאת, כי המשנה מדברת על דברים שבעצם מדאורייתא מותר עד הבוקר, וחכמים גזרו עד חצות, ובדיעבד אם הוא ימשיך לאכול לא קרה שום דבר. קורבן פסח זה לא אחד מהדברים האלה. טוב, פיסקא. המשנה אמרה כל הנאכלין ליום אחד. אז אומרת הגמרא '''כל הנאכלין ליום אחד קדשים קלים'''. כלומר, שלא תיתן לחשוב שגם קדשי קדשים כמו אשם וחטאת, שהכוהנים אכלו את זה, שמה לא גזרו כיוון שהכוהנים זריזים - אלא רק בקודשים קלים. כמו שאמרנו, סתם שלמים בעצם נאכלים לשני יום ולילה, אבל קורבן שלמים - שלמי תודה ושלמי נזיר - הם בעצם נאכלים רק ליום אחד. הזכרנו את ההסברה שהתורה אמרה את זה כדי שאדם לא יוכל לסיים לבד את הקורבן. עוד אומרים שיביא גם הרבה מאוד לחמים - קורבן תודה זה ארבעים לחמים, נזיר שלושים. הרבה מאוד לחם הוא לא יכול לאכול את זה לבד, אז הוא בעצם מביא הרבה אנשים וככה הוא מפרסם את הנס. פיסקא. אמרנו '''אם כן למה אמרו חכמים''' עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה. כי '''את אומר "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב'''. במקום '''שאת אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''פיסקא ולא זו בלבד וכו'.''' אנן תנינן אכילת פסחים. היו גורסין במתני' גם אכילת פסחים שמצותן עד שיעלה עמוד השחר '''רבנן.''' דאינהו סברי דמדאורייתא זמן אכילת פסחים כל הלילה '''רבי אליעזר.''' דס"ל דמדאורייתא הוא עד חצות '''נאמר כאן לילה.''' ואכלו את הבשר בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה '''ולית כאן אכילת פסחים אפי' כרבנן.''' כלומר דלא היא דאפי' לרבנן דס"ל דמן התורה זמן אכילת פסחים כל הלילה אפ"ה לא מצינן למיתני בהדי אינך דאם עבר חצות מותרין עכ"פ לאכלן או להקטירן עד עלות השחר דלא אמרו חכמים אלא לכתחילה אבל באכילת פסחים לא משכחת לה אפי' בדיעבד שהרי גזרו חכמים טומאה עליהן כדתנן בסוף פסחים הפסח אחר חצות מטמא את הידים '''מתני' משיכיר בין תכלת ללבן.''' בין חוטי תכלת לחוטי לבן שבציצית '''בין תכלת לכרתן.''' כרתן כרישין פו"רש בלעז וצבע התכלת קרוב לגוון כרתן '''עד הנץ החמה.''' עד שעה שהחמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים '''לא הפסיד.''' כלומר לא הפסיד מלברך לפניה ולאחריה אלא אע"פ שעברה עונתה קורא ומברך לפניה ולאחריה</div> ⁣‌‌​‌‌​​​​​‍דבעי מימר תמן היו יכולין לקיים דברי חכמ' · ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמ' · אמ' לון עובדין עובדא כותיה · מתני' ולא זו בלבד אלא כל שאמרו חכמ' עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר · הקטר חלבים ואיברים ואכילת פסחים מצותן עד שיעלה עמוד השחר · אנן תנינן אכילת פסחים אית דלא תני אכילת פסחים מאן תנא אכילת פסחים רבנן · ומאן דלא תנא אכילת פסחים ר' אליעזר · ומאי טעמ' דר' ליעזר · נאמ' כאן לילה ונאמ' להלן לילה · מה לילה של להלן חצות · אף כאן חצות · אמ' ר' חונה ולית כן אכילת פסחים אפי' כרבנן דתנינן הפסח אחר חצות מטמא את הידים · מתני' כל הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר · אם כן למה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה כל הנאכלין ליום א' קדשים קלים וא"כ למה אמרו חכמים וכו' אם את הוא אומר עד שיעלה עמוד השחר הוא סבור שלא עלה עמוד השחר · נמצא אוכל ומתחייב · מתוך שאת אומר לו עד חצות · אפי' הוא אוכל אחר חצות אינו מתחייב · מתני' מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן · ר' ליעזר א' בין תכלת לכרתן עד הנץ החמה · ור' יהושע או' עד שלש שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות · הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה · גמ' כני מתניתא בין תכלת שבה ללבן שבה <div class="yerum-side">'''כל הנאכלין ליום א' קדשים קלים.''' כלומר אע"ג דאיכא קדשי קדשי' הנאכלין ליום א' כחטאת ואשם ותיבת כל הוא דדייק דלא תני והנאכלין ליום א' הלכך קאמר דאי הוה תני הכי ה"א דלא גזרו חכמים לכתחילה עד חצות אלא בקדשי קדשי' דחמירי ואע"ג דלענין חיובא דנותר שוין הן מ"מ מכיון דהאוכלין בקדשי קלים מרובים הן ביותר שנאכלין לכל אדם סד"א דלא גזרו בהן למיעבד הרחקה כמו בקדשי קדשים דהאוכלין מועטין הן שאינן נאכלין אלא לזכרי כהונה וחיישינן טפי דלא אתו לידי נותר ומש"ה קאמר כל הנאכלין דאפי' קדשי קלים אמרו בהן חכמים עד חצות ומשום סייג כדמפרש ואזיל דשמא יטעה ויבא לידי חיוב '''עד שלש שעות.''' ביום עד סוף שעה שלישית שהוא רביע היום בזמן שהימים והלילות שוין ולעולם זמן ק"ש הוא עד רביע היום בין שהימים ארוכים בין קצרים וכן הא דתנן לקמן תפלת השחר עד ד' שעות ביום היינו עד שליש היום ולפי ששליש היום הוא ד' שעות בזמן שהימים והלילות שוין נקט ד' שעות וכל מקום שנזכר במשנה כך וכך שעות ביום על דרך זה אתה צריך לחשוב ולדון '''כאדם שהוא קורא בתורה.''' אע"פ שלא יצא ידי חובת ק"ש בעונתה יש לו קבול שכר כקורא בתורה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''שכן דרך בני מלכים.''' שאין עומדין ממטתן עד סוף שעה שלישית. ורחמנא דאמר ובקומך עד שעה שכל בני אדם עומדים ממטתן קאמר והלכ' כר' יהושע ומיהו לכתחל' צריך לכוון לקרות ק"ש עם הנץ החמה כמו שהיו הותיקין עושים '''גמ' כיני מתניתא.''' כן צריך לפרש בין תכלת שבה שבציצית ללבן שבה כדמפרש ואזיל דמ"ט דרבנן דכתיב וראיתם אותו מן הסמוך לו משובחין בציצית בין תכלת ללבן הסמוך לו לראותו אז הוא עונת ק"ש </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' טוב, מתחילים עכשיו בפרק א' הלכה ב'. המשנה אומרת '''מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן'''. '''רבי אליעזר אמר: בין תכלת ל''' - קרתן, זה הקרישה. ועד מתי? '''עד הנץ החמה'''. '''ורבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות'''. הרי אמרנו "בקומך" - זמן שקמים, ובני מלכים נוהגים לקום בשלוש שעות, אז עדיין זה נקרא זמן קימה. '''הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר גם אחרי זה יכול לקרוא, אין לו אמנם שכר כמו קורא קריאת שמע בזמנה, אבל זה נחשב כמו קורא בתורה. אומרת הגמרא - מה שאמרנו במשנה "מי שיכיר בין תכלת ללבן", אז צריך בעצם להבין: '''כיני מתניתין: בין תכלת שבה לבן שבה'''. כלומר בציצית. תכלת ללבן - לא סתם צבע תכלת לבן, כי זה קל מאוד להבחין, אלא תכלת לבן בציצית. '''מה טעמון דרבנן? "וראיתם אותו"''' - מה זה "וראיתם אותו"? כלומר בו תוכלו להבחין בין תכלת ולבן '''מן הסמוך לו''', כלומר החוט התכלת והחוט הלבן, או יותר נכון בתוך אותו חוט - תוכלו להבחין בחלק שהוא תכלת וחלק שהוא לבן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ז עמוד א''' {{שוליים|א_כז}} '''עד מתי מותר לאכול את קרבן הפסח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קרבן פסח, פרק ח, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שאכילתו עד שיעלה עמוד השחר, ורבי אליעזר בן עזריה אמר עד חצות כדי להרחיק מן העבירה, וכן פסק הרמב"ם שמצוות אכילת הפסח עד עלות השחר אך חכמים גזרו לאוכלו עד חצות. {{שוליים|א_כח}} '''זמן אכילת קדשים קלים (כתודה ושלמי נזיר) הוא עד עלות השחר, וחכמים אמרו "עד חצות" כדי להרחיק מן העבירה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהזמן מהתורה הוא עד עלות השחר וחכמים הקדימו לחצות מטעם הרחקה מן העבירה, כמבואר ברמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק י הלכה ח. {{שוליים|א_כט}} '''הקורא קריאת שמע לאחר הנץ החמה עד סוף זמנה לא הפסיד, אך שכרו פחות מהקורא בזמנה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ו <קטע סוף=ז א/> ==דף ז עמוד ב== <קטע התחלה=ז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כפשט המשנה שהקורא מכאן ואילך "לא הפסיד" כאדם הקורא בתורה, כלומר יצא ידי חובה אף שלא קיים מצוה מן המובחר, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_לב}} '''זמן קריאת שמע של שחרית למצווה מן המובחר הוא עם הנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן נח סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כמצוות הוותיקין שהיו משכימים לקרוא קריאת שמע ולסמוך תפילתם עם הנץ החמה, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_לג}} '''זמן קריאת שמע של שחרית נמשך עד סוף שעה שלישית ביום, ולכתחילה יש לקוראה מיד בעלות השחר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן נח סעיף א , סמ"ג עשין יח <קטע סוף=ז ב/> ==דף ח עמוד א== <קטע התחלה=ח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע, וכן אמרו "הלכה כרבי יהושע", ומה שאמרו זמנה בשוכח עד ארבע שעות - כדי לזרז את האדם לקרותה בעונתה, ולא שזה עיקר הזמן.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד ב<span class="yerum-runnum">14</span></div> {{ירו"מ-הוסר|ומה}} מה טעמון דרבנן? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "וראיתם אותו" מן {{ירו"מ-הדגשה|החוט}} הסמוך לו. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? "וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים. תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו", מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תכלת דומה לים, והאם הוא כחול או ירוק|שהתכלת דומה לים]] והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב ([[יחזקאל י א]]) "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא" אחרים אומרים: "וראיתם אותו" {{שוליים|א_ל}}כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר בהדא דאחרים. מה אנן קיימין? אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה. {{ירו"מ-ביאור|מזהה אותו}} ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה. אלא כי אנן קיימין, {{שוליים|א_לא}}ברגיל ושאינו רגיל, כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין. {{ירו"מ-ביאור|שבא לעיתים רחוקות}} אית תניי תני: בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]], {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]]. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}} בעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|חשבו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]] {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]], כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|לכרתן]]. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת ללבן. אבל אמרו: {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}} {{שוליים|א_לב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע אחרי הנץ, ותיקין|מצותה עם הנץ החמה]] כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ואנא אמרית טעמא. {{ירו"מ-ביאור| אני מצאתי מה המקור}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים עב ה]]) "ייראוך עם שמש" אמר מר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#מר עוקבא|°]]: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה. תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה ואחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות. והגיע עונת קרית שמע, והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע, {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שהיו עסוקים במצווה נפטרו}} וקריתי ושניתי, ואחר כך התחילו הם. וכבר היתה החמה על ראשי ההרים. "עד הנץ החמה" רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כדי שתהא החמה מטפטפת {{ירו"מ-ביאור|מנצנצת}} על ראשי ההרים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד ג' שעות. רבי אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי|°]] ורב המנונא[[ביאור:עץ מסורת#רב המנונא|°]] ורב אדא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} בשוכח. רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח. אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח? {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} כך הוא {{שוליים|א_לג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זמן קריאת שמע עד שלוש שעות בדיעבד|הלכה {{ירו"מ-הדגשה|כרבי יהושוע}}]] ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה. <span id="דף_ח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ומאי טעמא דרבי אליעזר?''' אמרנו רבי אליעזר אומר בין תכלת לקרתן, אז בעצם לא קשור לציצית. למה? כי '''"וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים''', כלומר שתוכל להבחין ולראות בין שני צבעים. צבעים דומים - תכלת וקרתן זה קצת דומה, רק תכלת ותכלת. '''תני בשם רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו"''' - הרי ציצית זה נקבה, אז למה כתוב "וראיתם אותו" ולא "אותה"? '''מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא"'''. '''אחרים אומרים: "וראיתם אותו" כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. כן, מרחק - אם הוא יזהה את חברו ממרחק ארבע אמות, אז זה כבר יש מספיק אור וזה נחשב יום שיכול לקרוא קריאת שמע. '''רב חסדא אמר כהדא דאחרים''' - כלומר רב חסדא פסק ככה. אבל '''מה אנן קיימין?''' - משהו פה לא הגיוני. כלומר '''אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה''' - אם אתה מכיר איזה חבר, אז אפילו ממרחק אתה יכול לראות אותו אפילו בעשרים מטר. '''ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה''' - ואם אתה אדם שלא מכיר אותו בכלל, אז אפילו קרוב הרבה, אפילו שצמוד אליו, לא יכיר אותו. '''אלא כי אנן קיימין, ברגיל ושאינו רגיל''' - כמו אדם שהוא קצת מכיר אותו, '''כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין''' - כלומר מי שבא לעתים רחוקות, הוא מכיר אותו אבל הרבה זמן לא ראה אותו, בא פעם בפעם. אז דבר כזה מארבע אמות, אם הוא מצליח לזהות אותו, אז יש מספיק אור ויכול לקרוא קריאת שמע של שחרית. '''אית תניי תני: בין זאב לכלב, בין חמור לערוד. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. '''בעי מימר''' - חכמים בישיבה רצו לומר שמי שאמר בין זאב לכלב או בין חמור לערוד, '''כמן דמר בין תכלת לכרתן'''. אבל מי שאמר '''כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן דמר בין תכלת ללבן'''. יש פה גם בגלל העניין של - כמו שמדובר על להבחין בין אדם לאדם, כמו באותה ציצית - להבחין בין הלבן לתכלת - או בגלל שזה מאוד קרוב. כלומר זאב וכלב ודאי יש הבדלים, חמור וערוד יש הבדלים, אבל אדם להכיר אותו ממרחק קרוב זה כבר יותר קשה. '''אבל אמרו: מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום'''. כן, לכתחילה בעצם צריך להיות בנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה, כמו שהתפילה עצמה תהיה בעצם בנץ. '''אמר רבי זעירא: ואנא אמרית טעמא'''. איזה פסוק רומז לזה? '''"ייראוך עם שמש"''' - בזמן שהשמש זורחת, אז זה הזמן שבו התפילה הכי מקובלת. '''אמר מר עוקבא: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה'''. כלומר, ככה ותיקין היו עושים - אנשים שהיו מקפידים על המצוות, היו קוראים קריאת שמע טיפה לפני הנץ כדי שבדיוק בנץ הם יתפללו תפילת שמונה עשרה. '''תני: אמר רבי יהודה: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי רבי אלעזר בן עזריה ואחרי רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות'''. '''והגיע עונת קרית שמע''' - כנראה הם היו עסוקים במצוות כמו פדיון שבויים, ואני חושב שהם היו פטורים מקריאת שמע, ואז הגיעה העונה '''והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע''' - כלומר כנראה לא יקראו היום, וכיוון שהיו עסוקים במצוות הם פטורים. '''וקריתי ושניתי''' - עוד הספקתי ללמוד אחרי זה. '''ואחר כך התחילו הם''' - רק אחרי שסיימתי הם התחילו לקרוא קריאת שמע. '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים'''. כן, כמו בעצם אפשר גם אחרי הנץ החמה לקרוא קריאת שמע, בדיעבד. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''כדי שיהא ניכר בין הצבועין.''' ר"א דריש וראיתם אותו דקאי על תכלת דלעיל מיניה ומשיכיר תכלת בין שאר הצבועין הקרובים לגוון תכלת '''וראיתם אותה אין כתיב כאן.''' דהוה משמע דקאי על אותה מצוה: אחרים אומרים וראיתם אותו משמע על האדם העומד לנגדו וסתם ראיה ד' אמות הויא וכדמפרש רב חסדא בהדא דאחרים באיזו חבירו מיירי '''אם ברגיל.''' חבירו הרגיל עמו אפי' רחוק כמה ממנו מכירו בראיה בעלמא ואם בשאינו רגיל שלא ראה אותו אפי' קרוב לו ביותר אינו מכירו ומאי משיכיר דקאמרי '''ואתי לקיצין.''' לפעמים הוא בא והולך לו באכסניא הזה וזהו רגיל ואינו רגיל '''לערוד.''' חמור הבר '''הוא בעי מימר.''' רב חסדא דמפרש לעיל להא דאחרים הוא היה מפרש ג"כ להך פלוגתא דתנאי דפליגי בפלוגתא דר"א ורבנן במתני' '''מן מר.''' מאן דאמר בין זאב לכלב וכו' ס"ל כמאן דאמר בין תכלת לכרתן דצריך שיאור היום ביותר כדי שיכיר בין הצבע הקרוב כמעט לצבע אחר וזהו השיעור בעצמו משיכיר בין זאב לכלב או בין החמור לערוד '''ומאן דאמר כדי שיהא אדם רחוק וכו'.''' ס"ל כמ"ד בין תכלת ללבן שהוא יותר קודם שבמעט אורה יכול להבחין ביניהם וכן להכיר חבירו הרגיל ואינו רגיל ברחוק ד' אמות '''יראוך עם שמש.''' מוראך והיינו ק"ש שהם מקבלין עליהם מלכות שמים עם שמש עם הנץ החמה '''היו משכימין.''' מעט קודם הנץ החמה כדי שיסמכו לה התפילה עם הנץ החמה '''תני.''' בתוספתא פ"ק והתם קאמר שהיו עוסקין בצרכי ציבור '''שמא נתייאשו מק"ש.''' לפי שעסוקין במצות ופטורין מק"ש '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים.''' כשקראו הם '''מטפטפת.''' מתחלת לזרוח '''הלכה כר' יהושע בשוכח.''' אם שכח לקרותה בהנץ החמה יכול לקרותה עד ג' שעות כר' יהושע '''מגיב ליה חבריה.''' השיב לו חבירו וכי שייך לומר הלכה בשוכח ולא היה לך לומר אלא אם שכח קורא כר' יהושע '''כך היא הלכה.''' אלא אימא כך היא הלכה כר' יהושע ואפי' לכתחילה ולא אמרו בשוכח אלא כדי לזרז אח האדם שיהא קורא בעונתה בהנץ החמה שהיא למצוה מן המובחר</div> <div class="yerum-leiden-text">ומה טעמין דרבנן וראיתם אותו מן הסמוך לו · ומה טעמיה דר' אליעזר וראיתם אותו כדי שיהא ניכר בין הצבועין · תני בשם ר' מאיר וראיתם אותה אין כת' כאן אלא וראיתם אותו · מגיד שכל המקיים מצות ציצית כאילו מקבל פני שכינה · מגיד שהתכלת דומה לים · והים דומה לעשבים ועשבים דומין לרקיע · ורקיע דומה לכסא הכבוד · והכסא דומה לספיר דכת' וארא והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא · אחרים אומ' וראיתם אותו כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו · רב חסדא אמר בהדא דאחרים מה אנו קיימין אם ברגיל אפי' רחיק כמן חכים ליה · ואם בשאינו רגיל אפי' קרוב ליה לא חכים ליה · אלא כן אנו קיימין ברגיל ושאינו רגיל · כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתי לקיצין · אית תניי תניי בין זאב לכלב בין חמור לערוד · ואית תניי תני כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ד' ארבע אמות ומכירו · הוא בעו מימר מן מר בין זאב לכלב בין חמור לערוד כמן דמר בין תכלת ללבן · ומן דמר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו כמן דמר בין תכלת ללבן · אבל אמרו מצוותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום · אמ' ר' זעירא ואנא אמרית טעמא ויראוך עם שמש · אמ' מר עוקבן הוותיקין היו משכימין וקורין אותה כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה · תני אמ' ר' יודה מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי ר' אלעזר בן עזריה ואחרי ר' עקיבה והיו עסוקין במצות · והגיע עונת קרית שמע והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע · וקריתי ושניתי · ואחר כך התחילו הם · וכבר היתה החמה על ראשי ההרים · עד הנץ החמה · ר' זכריה בריה דר' יעקב בר זבדי בשם ר' יוסה ר' יונה כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים · ר' יהושע או' עד שלש שעות · ר' אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב הל' כר' יהושע בשוכח · ר' הונא אמ' תרין אמוראין חד אמ' בשוכח · מגיב ליה חבריה וכי יש הלכה בשוכח · כן היא הל' · ולמה אמרו בשוכח כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' המשנה אמרה עד הנץ החמה. '''רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה''' - מה הכוונה נץ החמה? לא הכוונה שהשמש יצאה לגמרי, אלא '''כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים'''. כלומר שהקרניים הראשונות שלה כבר נראים על ראשי ההרים - זה כבר מספיק כדי לקרוא קריאת שמע, לא צריך לחכות שכל החמה תצא החוצה. '''רבי יהושע אומר: עד ג' שעות'''. אמרנו שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות. '''רבי אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב: הלכה כרבי יהושע בשוכח'''. כלומר, רק אם הוא שכח ולא התפלל בזמן, אז אפשר לקרוא עד שלוש שעות. '''רבי הונא אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח'''. '''אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח?''' - איפה מצאנו דבר כזה שאמרו הלכה שאם שכחת אתה יכול לקרוא? אלא ככה ההלכה - מותר אפילו לכתחילה. '''ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה'''. כן, בעצם מותר אפילו לכתחילה, אבל שאדם יזדרז לקרוא את זה בזמן המשובח יותר, שזה עם הנץ החמה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד א<span class="yerum-runnum">15</span></div> תמן תנינן: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|או תלמידי חכמים שתורתם אמנותם, וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{שוליים|א_לד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע ותפילה|מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה]]. מאי טעמא? אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ואפילו תימר {{ירו"מ-הדגשה|כל}} קרית שמע אינה צריכה כוונה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה? מן גו דאינון צבחר {{ירו"מ-ביאור|מתוך שהם מעט}} מיכוון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה על גרמיה, {{ירו"מ-ביאור|על עצמו}} כגון אנו {{שוליים|א_לה}}שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כדעתיה, {{ירו"מ-ביאור|כשיטתו}} דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_לו}}ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי כדעתיה, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל, {{ירו"מ-ביאור|אילו היתי עומד בהר סיני בשעת מתן תורה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פה מיוחד לדברי תורה|הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין]]. {{ירו"מ-ביאור|הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות}} חד דהוי לעי באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אחד שיעסוק בתורה}} וחד דעבד ליה כל צורכיה. {{ירו"מ-ביאור|ואחד לכל צרכיו האחרים}} חזר ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה. {{ירו"מ-ביאור|ומה כשהוא אחד אין העולם מתקיים מפני הרכילות ולשון הרע שלו}} אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה! אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: אתיא דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא, דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה. ולא מודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב? ולית ליה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ללמוד על מנת לעשות|הלמד על מנת לעשות]], ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא. ואמררבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, <span id="דף_ח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ח'. הגמרא מביאה משנה ממסכת שבת, איזה יום שלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יקרא לו מנחה שיפסיקו לו לאכול, ולא לדין ומתחילים מפסיקים. '''מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה'''. כל הדברים האלה, כל המלאכות האלה, ספר דין פוסקים. אם זה היה סמוך לקריאת שמע, אז הוא מפסיק. אם סמוך לתפילה, אז הוא לא מפסיק. שואלת הגמרא, מאי טעמא? כלומר למה לקריאת שמע מפסיקין ולתפילה לא? '''אמר רב אחא: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה'''. כלומר, כיוון שקריאת שמע זה מדברי תורה, לכן מפסיקים. '''אמר רבי אבא: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע''', כלומר קריאת שמע הזמן שלה הוא מאוד קצר יותר מהתפילה. כן, קריאת שמע של ערבית זה רק עד חצות. קריאת שמע של שחרית זה רק עד שלוש שעות. לתפילה יש יותר זמן, לכן מפסיקים לקריאת שמע ואין מפסיקים לתפילה. '''אמר רבי יוסי: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה'''. אומר לו הסבר אחר מכיוון הפוך. כלומר קריאת שמע אינה צריכה כוונה, לכן גם אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, אני בוודאי אהיה טרוד, אני לא יכול להתרכז. אבל כיוון שקריאת שמע לא צריכה כוונה, אין בעיה. לעומת זאת תפילה אני חייב כוונה - אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, בכל התפילה הוא לא יכול להתרכז, לכן לא מפסיק. '''אמר רבי מנא: קשייתה קומי רבי יוסי: ואפילו תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה, שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה'''. אז איך אתה אומר שקריאת שמע לא צריכה כוונה? אם הוא מפסיק באמצע הוא לא יתרכז. ואמרה הגמרא '''מן גו דאינון צבחר מיכוון'''. כלומר, כיוון שזה רק שלושה פסוקים, זמן קצר, אז אפילו אם הוא טרוד הוא יכול לרגע להתרכז ויהיה בסדר. אבל תפילה שהיא ארוכה, בעצם קשה מאוד לכוון בה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין'''. כלומר רבי שמעון בן יוחי אומר על עצמו שהתורה היא אומנותו, ולכן אפילו אם הוא עוסק בתורה - לקריאת שמע הוא לא מפסיק. '''רבי יוחנן אמרה על גרמיה, כגון אנו שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין'''. כלומר אצלנו התורה היא לא אומנותנו לגמרי, אז אפילו לתפילה אנחנו מפסיקים. אומרת הגמרא '''דין כדעתיה ודין כדעתיה'''. רבי יוחנן שהוא סובר, '''דאמר רבי יוחנן: ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת'''. הוא אומר, הרי שתפילה, למרות שאפילו תגיד דרבנן, בעצם התפילה - הלוואי שאדם מתפלל כל היום כולו, כי תפילה תמיד פועלת. לא תמיד אנחנו רואים את זה, לא תמיד אנחנו מבינים איך היא פועלת, אבל אין תפילה שהולכת לאיבוד. כל תפילה פועלת איזו פעולה. לכן הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו. אז לכן גם באמצע לימוד תורה אנחנו מפסיקים. רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה. '''רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל'''. כלומר, אם הייתי נמצא בהר סיני כשהקדוש ברוך הוא נתן תורה לישראל, '''הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין'''. הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא שני פיות לאדם, '''חד דהוי לעי באוריתא, וחד דעבד ליה כל צורכיה'''. כלומר אחד שעוסק בתורה, ואחד לכל צרכיו - שיאכל ויעשה כל שאר צרכיו. '''חזר ומר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה'''. עכשיו שיש רק אחד, העולם לא מסוגל להתקיים בגלל השעשוע שלו. '''אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה'''. '''אמר רבי יוסי קומי רבי ירמיה: אתיא דרבי יוחנן כרבי חנינא בן עקביא'''. כלומר רבי יוחנן שאמר שמפסיקים את לימוד התורה כדי להתפלל, זה כרבי חנינא בן עקביא. '''דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה'''. כך תנא קמא אומר. '''רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה'''. זה במקביל למה שאמר רבי יוחנן שמפסיקים לתפילה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תמן תנינן.''' פ"ק דשבת מפסיקין לק"ש וכו' ומפרשי הכי אמוראי מ"ט '''תפילה אינה ד"ת.''' אלא מדרבנן '''קשייתה.''' הקשיתו לפני ר' יוסי דאפי' תימר דק"ש כולה אינה צריכה כוונה ולפיכך קאמרת דמפסיקין וקורין ואע"פ שטרוד הוא ואינו יכול לכוון מי לא מודית דמיהת ג' פסוקים הראשונים צריכין הן כוונה והרי אינו יכול לכוון '''מן גו דאינון ציבחר.''' מתוך שהן מועט יכול לכוון דעתו אף שהוא טרוד '''כגון אנו שעסוקין בתלמוד תורה.''' תמיד ואין אנו מפסיקין לדברים אחרים '''דין כדעתיה וכו'.''' ואזלו לטעמייהו ר' יוחנן דקאמר הלואי שיתפלל אדם כל היום אלמא חשיבא ליה תפילה מתלמוד תורה והלכך הוא דקאמר דמפסיקין לתפילה ואפי' מת"ת '''וחד דעביד ליה כל צורכיה.''' ולהתפלל בו גם על צורכיו ולא בפה הזה שהוא יגע בתורה אלמא חשיבא ליה תלמוד תורה יותר מן התפילה '''חזר ואמר.''' דלא היא ואין להרהר אחר מדותיו של הקב"ה שברא לאדם פה אחד דמה עכשיו כשהפה אחד הוא אין העולם יכול להתקיים מלשון הרע שלו אם היו לו שתי פיות עאכ"ו '''אתיא דר' יוחנן כר"ח בן עקביא.''' דס"ל כותבי ספרים שהן כעוסקין בתורה ומפסיקין גם לתפילה '''דתני.''' בתוספתא פ"ק '''ולא מודי.''' וכי לא מודי רשב"י שמפסיקין מד"ת לעשות המצוה ולקיימה בזמנה כגון סוכה ולולב וכיוצא בהן והרי עיקר הלימוד הוא על מנת לעשות וא"כ אמאי לא הפסיק כדי לקיים מצות קריאת שמע</div> <div class="yerum-leiden-text">בשעתה · תמן תנינן מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה · אמ' ר' אחא קרית שמע דבר תורה · תפילה אינה דבר תורה · אמ' רבא קרית שמע זמנה קבוע תפילה אין זמנה קבוע· אמ' ר' יוסי קרית שמע אינה צריכה כוונה · תפילה צריכה כוונה · אמ' ר' מנא קשייתה קומי ר' יוסי ואפי' תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה · שלשה פסוקין הראשונים צריכין כוונה · מן גו דאינון ציבחר מיכוין · ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחי כגון אנו שאנו עסוקין בתלמוד תורה אפי' לקרית שמע אין אנו מפסיקין · ר' יוחנן אמרה על גרמיה כגון אנו שאין אנו עסוקין בתלמוד תורה אפי' לתפילה אנו מפסיקין · דין כדעתיה ודין כדעתיה · ר' יוחנן כדעתיה דר' יוחנן אמ' ולואי שיתפלל אדם כל היום · למה שאין תפילה מפסדת · ר' שמעון בן יוחי כדעתיה דר' שמעון בן יוחי אמ' אילו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאיתיהיבת תורה ליש' הוינא מתבעי קומוי רחמנא דיתברי לבר נשא תרין פומין · חד דהוה לעי באוריתא · וחד דעביד ליה כל צורכיה · חזר ומר ומה אין חד הוא לית עלמא יכיל קאיים ביה מן דילטוריא דיליה · אילו הוו תרין על אחת כמה וכמה · אמ' ר' יוסי קומוי ר' ירמיה אתיא דר' יוחנן כר' חנינא בן עקביה דתני כותבי ספרים תפילין ומזוזות מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה · ר' חנינא בן עקביה או' כשם שמפסיקין לקרית שמע כך מפסיקין לתפילה ולתפילין ולשאר כל מצוותיה שלתורה · ולא מודי ר' שמעון בן יוחי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב · ולית ליה לר' שמעון בן יוחי הלמד על מנת לעשות ולא הלמד שלא לעשות · שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא · וא' ר' יוחנן הלמד שלא לעשות נוח לו אילו נהפכה שיליתו על פניו ולא יצא לעולם · טעמ' דר' שמעון בן יוחי</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' שואלת הגמרא על רבי שמעון בר יוחאי, האם הוא סובר שלא מפסיקים לשום דבר? כלומר אדם שלמד תורה לא מפסיק לשום מצווה? '''ולא מודה רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב'''? זה משהו לא הגיוני. '''ולית ליה לרבי שמעון בר יוחאי הלמד על מנת לעשות, ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא'''. '''ואמר רבי יוחנן: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם'''. כלומר עדיף שלא ייוולד בכלל - אדם שלומד רק תורה ולא מתכוון לקיים. ואתה גומר לו בעצם באמת, לגבי כל מצווה אחרת, לפי רבי שמעון בר יוחאי מפסיקים, אלא רק בקריאת שמע - זה משהו מיוחד. רק לגבי קריאת שמע הוא אומר שלא מפסיקים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ח עמוד א''' {{שוליים|א_לד}} '''העובד בשעת עבודתו, מפסיק לקריאת שמע ואינו מפסיק לתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ה , רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קו סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרישא של הירושלמי (מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה), והרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה בטעמי רב אחא ורבי אבא. {{שוליים|א_לה}} '''העוסק בתלמוד תורה עם הרב, האם פוסק לתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קו סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שתלמיד לפני רבו אינו פוסק לתפילה, שהתורה חשובה משום כבוד הרב, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_לו}} '''מותר להתפלל כל היום כולו ואין בכך משום הפסד תפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קז סעיף א , סמ"ג עשין יט <קטע סוף=ח א/> ==דף ח עמוד ב== <קטע התחלה=ח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי הלכה למעשה, וכך פסקו הרמב"ם והשולחן ערוך שהמאריך בתפילתו ומעלה בה תחנונים הרי זה משובח. {{שוליים|א_לז}} '''מי שקרא קריאת שמע שלא בזמנה אם הפסיד בכך מדברי תורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא מרי שהקורא ק"ש בעונתה חשוב כעוסק במשנה, שכן שו"ע ורמב"ם פסקו שהקורא ק"ש בעונתה לא הפסיד כלום ודומה לעוסק במשנה. {{שוליים|א_לח}} '''קריאת שמע נאמרת בכל תנוחה שהאדם נמצא בה, ואינה תלויה בשכיבה או עמידה דווקא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן סג סעיף א , סמ"ג עשין יח. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שכל אדם קורא כדרכו בין יושב בין מהלך בין שוכב בין עומד, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן סג סעיף א, וכן הלכה למעשה גם בבבלי (ברכות י:-יא.) שמסקנתו כבית הלל.. {{שוליים|א_לט}} '''קריאת שמע חייבת בישיבה זקופה ולא בהטיה, אך חתן פטור וקורא כדרכו מוטה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ד, הלכה א , שו"ע או"ח סימן ע סעיף ג , סמ"ג עשין יח. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כרבי אלעזר בן עזריא שיש לקרוא בזקיפה, שהראייתן ממשל "מה נאה זקנך כשהוא מגודל", וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע להצריך ישיבה זקופה בקריאת שמע חוץ מחתן שפטור. {{שוליים|א_מ}} '''המוסיף על דברי סופרים דין תוספת יש בו חיוב, ודברי זקנים (חכמים) חמורים מדברי נביאים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ממרים, פרק ד, הלכה ג , סמ"ג עשין קיא , סמ"ג לאוין ריז <קטע סוף=ח ב/> ==דף ט עמוד א== <קטע התחלה=ט א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא שדברי זקנים חמורים מדברי נביאים, וכן פסק הרמב"ם (הלכות ממרים פ"ד ה"ג) שהמוסיף על דברי סופרים כדוגמת המוסיף על חמש טוטפות חייב, ומטעם זה החמירו חכמים בדבריהם יותר מדברי תורה עצמה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד ב<span class="yerum-runnum">16</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|תורה}} זה שינון {{ירו"מ-הדגשה|וקריאת שמע}} {{ירו"מ-הוסר|וזה}} זה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון. והא תנינן: הקורא מכאן ואילך {{שוליים|א_לז}}לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. {{ירו"מ-הדגשה|לרבי שמעון בן יוחאי}} היא היא. {{ירו"מ-ביאור|שניהם חשובים במידה שווה}} אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה. רבי אבא מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, כמשנה היא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רשב"י לא הפסיק מלימודו אפילו לקריאת שמע|{{ירו"מ-הדגשה|שעסק במשנה לא צריך להפסיק}}]]. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה. ורבנן עבדי מקרא כמשנה. {{ירו"מ-ביאור|שניהם שוים וקריאת שמע בזמנה חביבה מהם}} <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ג"> </span> {{מתני'|ברכות א ג}}[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשכבך ובקומך" ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|א_לח}}כל אדם קורין כדרכן, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים.<br><strong>גמ':</strong> הא [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל{{ירו"מ-הוסר|דבה}} מקיימים {{ירו"מ-ביאור|מסבירים}} תרין קריין. {{ירו"מ-ביאור|את שני הפסוקים גם את שלהם וגם את של בית שמאי}} מה מקיימין [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי{{ירו"מ-הוסר|דבש}} "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"? "בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות; "ובלכתך בדרך" {{שוליים|א_לט}}פרט לחתן. ותני: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, שהיו שרויין במקום אחד. והוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} זקוף. הגיע זמן קריאת שמע, נזקף [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא והטה [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל למה הדבר דומה}}? אומר לאחד מן השוק: מה {{ירו"מ-הדגשה|נאה}} לך זקנך {{ירו"מ-הדגשה|כשהוא}} מגודל. והוא אומר: יהיה כנגד המשחיתים. {{ירו"מ-ביאור|אלך ואגלחנו}} אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זקוף, הטית{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. אמר לו: אתה נזקפת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי. ואני הטיתי כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד"> </span> {{מתני'|ברכות א ד}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו: כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י היית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לחוב בעצמך, שעברת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל.<br><strong>גמ':</strong> חברייא {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים כדברי תורה, שנאמר: ([[שיר השירים ז י]]) "חכך כיין הטוב" רבי שמעון בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שיר השירים א ב]]) "כי טובים דודיך מיין" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]] בשם רבי יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]" תדע לך [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חביבים דברי סופרים מדברי תורה|שחביבים דברי סופרים מדברי תורה]], שהרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון, אלו לא קרא קריאת שמע, לא היה עובר אלא בעשה. ועל ידי שעבר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל נתחייב מיתה, על שם: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן. תדע לך שהוא כן, דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|גבי זקן ממרא}} האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור; {{שוליים|א_מ}}"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנניה בריה דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה בריה דרב אדא|°]] בשם רבי תנחום בי רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בי רבי חייא|°]]: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים, <span id="דף_ט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''טעמיה דרבי שמעון בר יוחאי, זה שינון וזה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון'''. אומרת הגמרא '''והא תנינן: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. משמע שבעונתה זה יותר מדובר בתורה. '''הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. היא היא'''. כלומר מקריאת שמע בעונתה זה כמו לימוד תורה. '''אמר רבי יודן: רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה'''. כלומר רבי שמעון בר יוחאי היה תורה אומנותו, עסק בתורה יומם ולילה, אז בעצם אצלו התורה - לימוד תורה - לא קריאת שמע בעונתה, אפילו לא יותר חביב מלימוד תורה. '''רבי אבא מרי: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר, מי שקורא את זה לא בזמן - הרי זה כקורא בתורה, משמע שבזמנה זה יותר. אבל כמו מה? כמו תורה שבעל פה, כמו משנה. אז רבי שמעון בר יוחאי, כיוון שהוא עוסק במשנה, אז בעצם זה אותו דבר, לא היה צריך להפסיק. '''ורבי שמעון בר יוחאי כדעתיה דרבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה'''. כלומר אדם שעוסק בתורה שבכתב זה טוב, אבל לא לגמרי, מהסיבה הפשוטה שאתה לא יכול להגיע להלכה מתורה שבכתב. '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה''' - ותורה שבעל פה אתה יכול להגיע. אז תורה שבעל פה יותר חשובה. ורבנן, לכן הוא יכול להגיד שבעצם הקורא לאחר מכן זה כמו קורא בתורה שבכתב, אבל קודם לכן הוא כקורא במשנה, כמו שקורא תורה שבעל פה. רבי שמעון בר יוחאי עוסק בתורה שבעל פה, לכן בעצם הוא לא היה צריך להפסיק. אבל חכמים שסוברים שתורה שבכתב זה כמו תורה שבעל פה, הם לא יכלו להגיד את זה, כי הם אמרו - המשנה אומרת שמי שקורא לאחר מכן זה כמו שקורא בתורה שבכתב, אבל זה בעצם אותו דבר כמו תורה שבעל פה, ואם הוא קורא בזמנה זה יותר משובח ולכן צריך להפסיק. אנחנו ממשיכים בפרק א' הלכה ג'. '''בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו''', שנאמר "בשכבך ובקומך". בית שמאי אומרים צריכים לנהוג כמו שכתוב - בבוקר תעמוד, בערב תשכב. '''ובית הלל אומרים: כל אדם קורין כדרכן''', שנאמר "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". כלומר, בכל, אפילו בהליכה אפשר לקרוא קריאת שמע. '''אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים'''. להגדיל את הזמן. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''זהו שינון.''' משום דמצות ק"ש שינון ודיבור הוא ואין מבטלין דיבור הלימוד מפני לימוד אחר '''והא תנינן וכו'.''' ומשמע הא ק"ש בעונתה חביבה יותר מד"ת ומשני היא היא כלומר לר"ש היא היא כדאמר ר' יודן לפי שהיה ר"ש תדיר בד"ת ולפיכך אין ק"ש בעונתה חביבה יותר מד"ת וכי קתני במתני' לשאר כל אדם הוא דקאמר '''א"ר אבא מרי.''' בלאו הכי ל"ק דלא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה והיינו מקרא ותידוק מינה הא בעונתה כמשנה היא וא"כ ר"ש שהיה לומד במשנה א"צ להפסיק אפי' בעונתה '''ר"ש בן יוחי כדעתיה.''' דאמר לקמן פ' כל כתבי העוסק במקרא מדה שאינה מדה היא ואינו כעוסק במשנה '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה.''' והלכך לא מפרשי להמתני' כר"ש ומפסיקין לק"ש מד"ת '''מתני' יטו.''' על צדיהם דכתיב בשכבך דרך שכיבה '''יעמדו.''' דכתיב ובקומך דרך קימה '''כדרכן.''' בין בקימה בין בישיבה בין בשכיבה בין בהליכה '''גמ' הא דב"ה מקיימין תרין קריא.''' דידהו וקרא דב"ש אלא דב"ש מה מקיימין קרא דב"ה '''בשבתך בביתך פרט לעוסקים במצות.''' דמשמע בשבת דידך שאתה עוסק בדברי רשות '''ובלכתך בדרך פרט לחתנים.''' דמשמע בלכת דידך שאתה טרוד בדבר רשות פרט לחתן שטרוד במצוה '''מתני' אמר ר' טרפון וכו' כדיי היית.''' ראוי היית ליהרג ואם היית מת היית מתחייב בנפשך '''גמ' חברייא בשם ר' יוחנן וכו'.''' גרסינן להא פ' י"א דסנהדרין הלכה ד' ובפ"ב דע"ז דודים ד"ס לד"ת כלומר קרובים הן לד"ת וחביבים הן כד"ת '''וחכך כיין הטוב.''' חכך של סופרים כיין הטוב של תורה '''כי טובים דודיך.''' דברי סופרים הקרובים לד"ת וחביבים יותר מיינה של תורה '''יש בהן קולין.''' כלומר לפעמים תמצא בהן יותר קולא מד"ס שהן חמורין לעולם כדקתני במתני' דסנהדרין ומייתי לקמיה</div> <div class="yerum-leiden-text">זה שינון וזה שינון ואין מבטל שינון מפני שינון · והא תנינן הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה · הא בעונתה חביבה מדברי תורה · היא היא · אמ' ר' יודן ר' שמעון בן יוחי על ידי שהיה תדיר בדברי תורה לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה · אמ' ר' חמא מרי לא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה · הא בעונתה כמשנה היא · ר' שמעון בן יוחי כדעתיה דר' שמעון בן יוחי אמ' העוסק במקרא מידה שאינה מדה · ורבנן עבדי מקרא כמשנה · מתני' בית שמי אומ' בערב כל אדם יטו ויקרו ובבוקר יעמודו שנ' בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך ובית הלל אומ' כל אדם קורין כדרכן שנ' ובלכתך בדרך · אם כן למה נאמ' ובשכבך ובקומך · אלא בשעה שבני אדם שוכבין ובשעה שבני אדם עומדין · הא דבית הלל מקיימין תרין קרייא · מה מקיימין דבית שמי בשבתך בביתך ובלכתך בדרך · בשבתך בביתך פרט לעוסקים במצות · ובלכתך בדרך פרט לחתנים · תני מעשה בר' אלעזר בן עזריה ור' ישמעאל שהיו שרויין במקום אחד · והיה ר' אלעזר בן עזריה מוטה ור' ישמעאל זקוף · הגיע זמן עונת קרית שמע · נזקף ר' אלעזר בן עזריה והיטה ר' ישמעאל · אמ' ר' אלעזר לר' ישמעאל אומר לאחד מה לך זקנך מגודל והוא או' יהיה כנגד המשחיתים · אני שהייתי מוטה נזקפתי ואתה שהיית זקוף היטית · אמ' לו אתה נזקפת כדברי בית שמי · ואני היטיתי כדברי בית הלל · ד"א שלא יראוני התלמידים ויעשו הל' קבע כדברי בית שמי מתני' אמ' ר' טרפון אני הייתי בא בדרך והיטיתי לקרות כדברי בית שמי וסיכנתי בעצמי מפני הליסטין · אמרו לו כדיי היית לחוב על עצמך שעברת על דברי בית הלל · חברייא בשם ר' יוחנן דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים כדברי תורה · חיכך כיין הטוב · שמעון בר ווה בשם ר' יוחנן דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים יותר מדברי תורה · כי טובים דודיך מיין · ר' בא בר כהן בשם ר' יודה בן פזי תדע לך שחביבין דברי סופרים מדברי תורה שהרי ר' טרפון אילו לא קרא לא היה עובר אלא בעשה · ועל ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה על שם ופורץ גדר ישכנו נחש · תני ר' ישמעאל דברי תורה יש בהן איסור ויש בהן היתר · יש בהן קולין יש בהן חומרין · אבל דברי סופרין כולן חמורין הן · תדע לך שהוא כן · דתנינן תמן הדן אין תפילין לעבור על דברי תורה פטור · חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב · ר' חנניה בריה דר' אדא בשם ר' תנחום ביר' חייא חמורים דברי זקינים מדברי נביאים</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ענתה הגמרא: '''הא בית הלל מקיימים תרין קריין''', כלומר הסבירו גם את הפסוק של עצמם וגם את הפסוק של בית שמאי. עכשיו '''מה מקיימין בית שמאי "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"'''? כלומר איך הם הסבירו את הפסוק של בית הלל, הרי לכאורה אפילו בהליכה מותר. עונה הגמרא: '''"בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות'''. כלומר, זה בא להגיד שאם אתה יושב בבית פרט לך, אתה חייב בקריאת שמע, אבל אם אתה עסוק באיזו מצווה, אתה פטור. '''"ובלכתך בדרך" פרט לחתן''', כמו שכתוב "דרך גבר בעלמה". כלומר בעצם כשאדם עוסק בנישואין, הוא טרוד בעבידת מצווה, אז הוא יהיה פטור. '''ותני: מעשה ברבי אלעזר בן עזריא ורבי ישמעאל, שהיו שרויין במקום אחד. והוה רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ורבי ישמעאל זקוף'''. כלומר רבי אלעזר בן עזריה שוכב ורבי ישמעאל זקוף. '''הגיע זמן קריאת שמע, נזקף רבי אלעזר בן עזריא והטה רבי ישמעאל'''. '''אמר רבי אלעזר בן עזריא לרבי ישמעאל''' - למה הדבר דומה? '''אומר לאחד מן השוק: מה לך זקנך מגודל'''. יש לך זקן יפה. אומר לו - נלך לגזור אותו, '''יהיה כנגד המשחיתים'''. '''אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית זקוף, הטית'''. כאילו כביכול אני אומר לך, מה עשית בסדר, ואתה שהיית זקוף הטית? '''אמר לו: אתה נזקפת כדברי בית שמאי'''. כלומר כשנזקפת בעצם נהגת כמו בית שמאי שאמרו שבבוקר צריך לעמוד. '''ואני הטיתי כדברי בית הלל'''. כלומר שלא יחשבו שאני נוהג כמו בית שמאי, לכן הטיתי, כי מותר גם בהטיה. עכשיו לכאורה בית הלל גם מסכימים שמותר גם בעמידה, אבל '''דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי בית שמאי'''. כלומר, התלמידים יראו אותי ויראו שאני עומד, ויראו אותך שהיית שוכב וקמת - כלומר יחשבו שצריכים לקרוא את זה בעמידה כמו בית שמאי. אז לכן אני נשכבתי כדי שיקבעו עליי כבית הלל. הלכה ד'. '''אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים'''. כלומר הוא שכב בערב כדי לקרוא קריאת שמע בשכיבה, ובזמן הזה עברו שם ליסטים והוא הסתכן. '''אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל'''. '''חברייא בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה'''. כן, הגמרא - דברי סופרים, התורה שבעל פה, זה דודים, זה מקבילים לדברי תורה שבכתב. '''וחביבים כדברי תורה'''. כלומר, בעצם אותו דבר, באותה דרגה כמו דברי תורה, כי דכתיב "חכך כיין הטוב" - יין הטוב זה התורה שבכתב, חכך זה התורה שבעל פה, כי יין הטוב אותו דבר. '''רבי שמעון בר ווה בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה''', כי דכתיב "כי טובים דודיך מיין". הגמרא מוכיחה שתורה שבעל פה יותר טוב מתורה שבכתב. '''אמר רבי אבא בר כהן בשם רבי יהודה בן פזי: תדע לך שחביבים דברי סופרים מדברי תורה'''. באמת אני יכול להוכיח את זה - שהרי רבי טרפון, מה אמרנו? רבי טרפון הטה כבית שמאי, והוא סיכן את עצמו מפני הליסטים - הוא הגיע כמעט ונהרג. אילו לא היה קורא קריאת שמע בכלל, '''לא היה עובר אלא בעשה''' - עבר על עשה, התורה ציוותה לקרוא קריאת שמע, הוא לא קרא, אין על זה עונש. אבל '''על ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה''', כי דכתיב '''"ופורץ גדר ישכנו נחש"'''. רואים מכאן שדברי סופרים זה הרבה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''תני רבי ישמעאל: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן'''. '''תדע לך שהוא כן''' - וזה עוסק בזקן ממרה. זקן ממרה, אם הוא אומר אין תפילין בכלל, כלומר הוא בעצם עוקר דבר שעברו על דברי תורה - '''האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור'''. הוא עקר דבר לגמרי, הוא פטור. אבל אם הוא אומר '''"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב'''. כלומר הוא מוסיף, אנחנו יודעים שהלכה למשה מסיני שיש ארבעה, הוא בא ואומר חמישה - אז בעצם הוא חייב. מכאן שזה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''רבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים'''. כלומר דברי חכמים יותר חמורים מדברי נביאים. דכתיב "אל תטיפו יטיפו" - הקדוש ברוך הוא אומר לנביאים אל תתנבאו יותר, עם ישראל לא רוצה לשמוע, תפסיקו. ואילו לגבי דברי חכמים כתוב "הטיף לך לאזן משך" - כלומר הקדוש ברוך הוא מצווה את החכמים שהם כן יטיפו לעם ישראל. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד א<span class="yerum-runnum">17</span></div> דכתיב: ([[מיכה ב ו]]) "אל תטיפו יטיפון, לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות." {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא אמר לנביאים לא להטיף לישראל, כי אינם רוצים לשמוע}} וכתיב: ([[מיכה ב יא]]) "אטיף לך ליין ולשכר" {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא מצווה לחכמים שיטיפו לישראל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נביא צריך מופת, אך חכם אינו צריך|נביא וזקן למי הן דומין]]? למלך ששולח ב' פלמטרין {{ירו"מ-ביאור|שרים}} שלו למדינה. על אחד מהן כתב: אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין {{ירו"מ-ביאור|כתב הרשאה}} שלי, אל תאמינו לו. ועל אחד מהן כתב: אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין. כך בנביא כתיב: ([[דברים יג ב|דברים ראה יג ב]]) "ונתן אליך אות או מופת"; ברם הכא: ([[דברים יז יא|דברים שופטים יז יא]]) "על פי התורה אשר יורוך". הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} {{ירו"מ-הדגשה|שהלכה כבית הלל}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יצאה בת קול שהלכה כבית הלל|משיצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בת קול]], אבל עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי וכחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, על זה נאמר: ([[קהלת ב יד]]) "הכסיל בחושך הולך" כקולי אילו ואילו, נקרא רשע. אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין. הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} עד שלא יצאת בת קול, אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. וכל העובר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, חייב מיתה. תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. איכן יצאה בת קול? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב ביבי[[ביאור:עץ מסורת#רב ביבי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ביבנה יצאה בת קול. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ה"> </span> {{מתני'|ברכות א ה}} {{שוליים|א_מא}}בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך. לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יהושע א ח]]) "והגית בו יומם ולילה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מספר הברכות בקריאת שמע|שתהא הגיות היום והלילה שוין]]. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שבלילה לא אומרים פרשת ציצית הוסיפו ברכה אחרי קריאת שמע}} רבי יוסי בר אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[תהילים קיט קסד]]) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|לכן תיקנו שלוש ברכות בבקר וארבע בערב אמר}} רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] בשם רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: כל המקיים שבע ביום הללתיך, כאלו קיים והגית בו יומם ולילה, {{ירו"מ-הדגשה|שהשווה הגיות יום ללילה}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עשרת הדברות בקריאת שמע|מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום]]? רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] אמר: מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בהן. ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "אנכי ה' אלהיך" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "שמע ישראל ה' אלהינו". ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "ה' אחד". ([[שמות כ ו|שמות יתרו כ ו]]) "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" — ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך". מאן דרחים מלכא, {{ירו"מ-ביאור|מי שאוהב את המלך}} לא משתבע בשמיה ומשקר. ([[שמות כ ז|שמות יתרו כ ז]]) "זכור את יום השבת לקדשו" ([[במדבר טו מ|במדבר שלח טו מ]]) "למען תזכרו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה, דכתיב: ([[נחמיה ט יד]]) "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} להם ביד משה עבדיך". להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. ([[שמות כ יא|שמות יתרו כ יא]]) "כבד את אביך ואת אמך" — ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תרצח" — ([[דברים יא יז|דברים עקב יא יז]]) "ואבדתם מהרה", {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מאן דקטיל מתקטיל. {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצח סופו שירצח}} ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תנאף" — ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה, {{ירו"מ-ביאור|לב ועניים שני סרסורים לעבירה}} דכתיב" ([[משלי כג כו]]) "תנה <span id="דף_ט_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''נביא וזקן''' — כלומר תלמיד חכם ונביא, למה הם דומים? למלך ששולח שני פרלמנטרים, כלומר שני שליחים. לאחד מהם הוא אומר לו: אל תשמעו ממנו אלא אם כן '''יראה לכם חותם שלי וסמנטירין שלי''', כלומר את כתב הרשאה שלי. ואל אחד הוא כותב: '''אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין''', כלומר בלי כתב הרשאה. אז גם ככה בנביא כתוב "'''ונתן אליך אות או מופת'''", רק אז תשמע לו. במה זה בתלמיד חכם? כתוב '''על פי התורה אשר יורוך'''. לא צריך שום ראיה, שום אותות, שום מופתים, צריך לשמוע בכל דברי חכמים. עכשיו הגמרא חוזרת. אמרנו שהלכה כבית הלל, אז הגמרא אומרת: הדא, משיצאת בת קול. אבל '''עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל, על זה נאמר: "הכסיל בחושך הולך"'''. כמו מי שרוצה לקחת את כל החומרות עליו נאמר "הכסיל בחושך הולך". ומי שרוצה לקחת את כל הקולות, מחפש כל קולה בכל דבר — '''כקולי אילו ואילו, נקרא רשע'''. '''אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין'''. כלומר או שהוא לוקח את כל הקולות והחומרות של בית שמאי, או את הקולות והחומרות של בית הלל, כאחד מהם. אבל כל זה '''עד שלא יצאת בת קול'''. '''אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי בית הלל. וכל העובר על דברי בית הלל, חייב מיתה''', כמו שראינו ר' יונתן שאמרו לו כדאי היית רכוב בנפש בעצמך. '''תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי בית הלל'''. '''איכן יצאה בת קול?''' אמר רב ביבי בשם רבי יוחנן: '''ביבנה יצאה בת קול'''. כן, ביבנה, שם יצאה בת קול, שאחרי שכתוב שחלקו כמה שנים וכולי, באה בת קול ואמרה הלכה כדברי בית הלל. ומאז בעצם אנחנו חייבים לנהוג כמו בית הלל. פרק א' הלכה א'. מה תנינן? '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה'''. כלומר בקריאת שמע של שחר אנחנו מברכים שתי ברכות לפניה — מברכים יוצר אור ואהבה רבה — ואחת לאחריה, זה גאל ישראל. '''ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה'''. כלומר, אנחנו במעריב, ערבים ואהבה רבה זה לפניה, וגאל ישראל והשכיבנו זה שתיים לאחריה. '''אחת ארוכה ואחת קצרה'''. יש כל מיני שאלות מה זה בדיוק ארוכה וקצרה. יש אומרים שארוכה זה ממש באורך, כלומר יש ברכות שהן ארוכות וברכות קצרות, וכמו שהפרשנים מסבירים, ארוכה זה השכמת ומונע... כלומר השם ומגן שזו ארוכה והשכיבנו שהיא קצרה. פירוש אחר, שארוכה פירושה ברכה שמתחילה ב"ברוך" ומסיימת ב"ברוך", וברכה קצרה זו ברכה שרק פותחת ב"ברוך" ולא מסיימת ב"ברוך". '''מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך'''. כלומר, זה בעצם משהו כללי, לא נאמר רק לגבי קריאת שמע, אלא לגבי כל הברכות שחכמים תיקנו לנו — להאריך, כלומר לפתוח ב"ברוך" ולסיים ב"ברוך", אז הוא לא רשאי לקצר, וגם הפוך. '''לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''דכתיב אל תטיפו יטיפון.''' מקרא הוא במיכה שהנביא אמרה הם בשם ה' שראוי למנוע מהן דברי נביאות הואיל ואינם משגיחין ומבזין דבריו כמו שאמר אל תטיפו יטיפון לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות לפי שאינם חפצים אלא בדברי שקר וכזב כמו שמסיים שם לו איש הלך רוח ושקר כזב אטיף לך ליין ולשכר והיה מטיף העם הזה ולפיכך צוה השם למנוע דברי נביאות מהם אבל בדברי הזקנים לא מצינו כן אלא אף ע"פ שאינם משגיחים אמרה תורה והגידו לך את דבר המשפט וענש להממרים ואינם שומעין לדבריהם הרי חמורים הם דברי זקינים מדברי נביאים '''פלימנטרין.''' הבא בשליחות המלך לעשות ולפקח על דבר פרטי נקרא פלימאנטרוס בלשון רומי '''סמנטרין.''' סימן כתב ואות מהמלך '''ברם הכא ע"פ התורה אשר יורוך.''' אשר הם אומרים כך ציותה התורה מבלתי אות וסימן תאמין להם '''הדא דתימר.''' דעבדינן כב"ה משיצא בת קול כדלקמן '''הדין דתימר.''' להא דאמרן הרוצה להחמיר וכו' או כקולי וכחומרי ב"ש עושה עד שלא יצאת בת קול שהלכה כב"ה לעולם '''ביבנה.''' כשהיו סנהדרין קבועין ביבנה '''מתני' בשחר מברך שתים לפניה.''' יוצר אור ואהבה '''ואחת לאחריה.''' אמת ויציב '''ובערב מברך שתים לפניה.''' מעריב ערבים ואהבת עולם ושתים לאחריה אמת ואמונה והשכיבנו '''אחת ארוכה ואחת קצרה.''' אשתים שלפניה קאי בין בשחרית בין בערבית ארוכה היא שפותחת בברוך וחותמת בברוך וזהו יוצר אור וכן מעריב ערבים. קצרה היא אהבה בשחרית ובערבית שחותמת בברוך ואינה פותחת בברוך '''מקום שאמרו להאריך.''' לפתוח ולחתום בברוך '''אינו רשאי לקצר.''' שלא לפתוח או שלא לחתום '''לקצר.''' שלא לפתוח בברוך או שלא לחתום אינו רשאי להאריך לפתוח בברוך או לחתום '''לחתום.''' אקצרה קאי דמקום שאמרו לחתום בברוך ולא לפתוח אינו רשאי לשנות שלא לחתום ולפתוח בברוך '''ושלא לחתום.''' מקום שאמרו שלא לחתום כגון ברכת הפירות וברכת המצות אינו רשאי לחתום '''גמ' שתהא הגיית היום והלילה שוין.''' ולפיכך תיקנו בשחר שתים לפניה ואחת לאחריה וג' פרשיות של ק"ש הרי שלש ג"כ ובערבית לחד מ"ד לקמן שאין אומרים כי אם ב' פרשיות של ק"ש תיקנו שתים לפניה ושתים לאחריה ובזה היום והלילה שוין '''על שם שבע ביום הללתיך.''' ר' יהושע בן לוי טעמא דכל הברכות הללו קאמר דשחרית ודערבית '''כל המקיים שבע ביום הללתיך.''' וקורא ק"ש עם ברכותיה שלפניה ושלאחריהבשחרית ובערבית '''למען תזכרו.''' ועשיתם את כל מצותי וזו היא מצות שבת כדדריש רבי</div> <div class="yerum-leiden-text">דכת' אל תטיפו יטיפון אל יטיפו לאלה לא יסג כלימות · וכת' אטיף לך ליין ולשכר · נביא וזקן למה הן דומין · למלך ששולח שני פלמטרין שלו למדינה · על אחד מהן כתב אם אינו מראה לכם חותם שלי וסלמנטירין שלי אל תאמינו לו · ועל אחד מהן כתב אעפ' שאינו מראה לכם חותם שלי · האמינוהו בלא חותם וסמנטירין · כך בנביא כת' ונתן אליך אות או מופת · ברם הכא על פי התורה אשר יורוך' · הדא דתימר משייצאת בת קול · אבל עד שלא יצאת בת קול כל הרוצה להחמיר על עצמו ולנהוג כחומרי בית שמי וכחומרי בית הלל על זה נאמ' הכסיל בחושך הולך · כקולי אילו ואילו נקרא רשע · אלא אי כקולי וכחומרי דדין · אי כקולי וכחומרי דדין · הדין דתימ' עד שלא יצאת בת קול · אבל משייצאת בת קול לעולם הלכה כדברי בית הלל וכל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה · תני יצאת בת קול ואמרה אילו ואילו דברי אלהים חיים אבל הל' כדברי בית הלל · איכן יצאת בת קול ר' ביבי אמ' בשם ר' יוחנן ביבנה יצאת בת קול · מתני' בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה אחת ארוכה ואחת קצרה · מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך : לחתום אינו רשאי שלא לחתום · שלא לחתום אינו רשאי לחתום · ר' סימון בשם ר' שמואל בר נחמן על שם והגית בו יומם ולילה · שתהא הגיית היום והלילה שוין · ר' יוסי בר אבין בשם ר' יהושע בן לוי · על שם שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך · ר' נחמן בשם ר' מנא כל המקיים שבע ביום הללתיך כאילו קיים והגית בו יומם ולילה · מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום · ר' לוי ור' סימון · ר' סימון אמ' מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה · ר' לוי אמ' מפני שעשרת הדיברות כלולין בהן · אנכי יי' אלהיך · שמע יש' יי' אלהינו · לא יהיה לך אלהים אחרים על פני · יי' אחד · לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא · ואהבת את יי' אלהיך · מאן דרחים מלכא לא לישתבע בשמייה ומשקר · זכור את יום השבת לקדשו למען תזכרו · ר' או' זו מצות שבת שהיא שקולה כנגד כל מצוותיה שלתורה · דכתיב · ואת שבת קדשך הודעת להם ומצות וחוקים ותורה צוית וגו' · להודיעך שהיא שקולה כנגד מצותיה שלתורה · כבד את אביך ואת אמיך · למען ירבו ימיכם וימי בניכם · לא תרצח · ואבדתם מהרה · מאן דקטיל מתקטיל · לא תנאף · לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם · אמ' ר' לוי ליבא ועינא תרין סרסורי דחטאה נינהו דכתיב תנה</div> <div class="yerum-side">'''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום.''' שמע והיה אם שמוע שאומרין אותן בבקר ובערב דאלו פ' ויאמר פלוגתא היא לקמן בפרקין אם מזכירין יציאת מצרים בלילות '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן.''' כדמפרש ואזיל דבפסוק ראשון כלולין ב' דברות הראשונות אנכי ולא יהיה לך וכן כולן בכל הג' פרשיות ורובן בב' פרשיות הראשונות הן. והנכון דגרסי' מפני מה קורין ג' פרשיות הללו וכאידך מ"ד '''כבד את אביך ואת אמך.''' למען יאריכון ימיך וזהו נרמז בפסוק למען ירבו ימיכם וימי בניכם שאם תקיימו מצוה זו ירבו ימיכם וכן ימי בניכם אם הם יקיימו '''כתיב תנה בני לבך לי ועיניך.''' דריש ועיניך אדלעיל שאם תתן לי לבך ועיניך אז דרכי תצרנה כדמסיים אמר הקב"ה וכו' '''וכתיב וה' אלהים אמת.''' כלומר אחר שיאמר אלהיכם צריך לומר אמת ולא יפסיק כדכתיב וה' אלהים אמת ובכאן נרמז שלא יעיד שקר כ"א אמת כמו שהקב"ה הוא אמת וכדמסיים ר' לוי לקמיה ואיידי דדריש מלת אמת מייתי נמי להאי דר' בון דדריש בפ"ק דסנהדרין הלכה א' על הא דאמר התם חותמו של הקב"ה אמת ומהו אמת. ולמה חותמו אמת א"ר בון שהוא אלהים חיים ומלך עולם ונוטריקון של אמת אלהים מלך תמיד</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' גמ': '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה''', כמו שאמרנו במשנה. אמר רבי סימון בשם רבי שמואל בר נחמן, למה בעצם בערב אומרים שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה? אמר: כיוון שכתוב '''והגית בו יומם ולילה, שתהא הגיות היום והלילה שוין'''. כלומר, כיוון שבלילה אין לנו פרשת ציצית — אנחנו נוהגים להגיד פרשת ציצית, אבל בארץ ישראל לא נהגו להגיד אותה בלילה, כיוון שכתוב "וראיתם אותו", בעצם ציצית לא נוהגת בלילה. אנחנו מזכירים את זה בגלל שמוזכר שם יציאת מצרים, אבל בארץ ישראל לא אמרו פרשת ציצית. אז יש חסר פרשה אחת, לכן הוסיפו ברכה נוספת כדי שיהיו אותן אמירות בשחרית ובערבית. רבי יוסי בר אבין בשם רבי יהושע בן לוי, על שם: '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך'''. כלומר "משפטי צדקך" זה בעצם קריאת שמע, ששם כנגד עשרת הדיברות מופיעים ברמזים, ויש אומרים אפילו כנגד כל תרי"ג מצוות, אז עליהם יש שבע ביום הללתיך — שבע ברכות. ביום יש שלוש ובערב יש עוד ארבע. רב נחמן בשם רבי מנא: '''כל המקיים שבע ביום הללתיך''', כלומר שהוא מברך שבע ברכות הללו, '''כאלו קיים והגית בו יומם ולילה''', כיוון שהוא השווה הגיות היום והלילה. '''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום?''' כלומר, על מה קוראים את שמע וקיים ה' שמו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון. רבי סימון אמר: '''מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה'''. כלומר, כי בשמע ישראל כתוב "ובשכבך ובקומך". ורבי לוי אמר: '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן'''. כלומר, אם נבדוק, נראה שכל עשרת הדברות נכתבות ברמז בתוך שמע ישראל. הנה נראה: '''"אנכי ה' אלהיך"''' זה מקביל ל'''"שמע ישראל ה' אלהינו"'''. '''"לא יהיה לך אלהים אחרים"''' זה מקביל ל'''"ה' אחד"'''. '''"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא"''' זה מקביל ל'''"ואהבת את ה' אלהיך"''', כי מי שאוהב את המלך לא נשבע בשמו לשקר. '''"זכור את יום השבת לקדשו"''' זה מה שכתוב '''"למען תזכרו"'''. המילה "תזכרו" באה לרמוז על שבת. רבי אומר: '''זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה'''. כלומר, "למען תזכרו" את כל מצוות ה' — זה בעצם רומז ששבת שקולה כנגד כל המצוות, לא רק בגלל המילה עצמה של זכירה, אלא בגלל ש"למען תזכרו" את כל מצוות ה'. מה הרמז שהתורה שקולה כנגד כל המצוות? '''דכתיב: "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית להם ביד משה עבדיך"'''. כלומר, התורה מקישה שבת קדשך לכל שאר המצוות. '''"כבד את אביך ואת אמך"''' — איפה זה נרמז בקריאת שמע? '''"למען ירבו ימיכם וימי בניכם"'''. '''"לא תרצח"''' — איפה נרמז? כתוב '''"ואבדתם מהרה"''', '''מאן דקטיל מתקטיל''', מי שרוצח הורגים אותו. '''"לא תנאף"''' — איפה זה רמוז? '''"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"'''. אמר רבי לוי: '''ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה''', כלומר הלב והעין, הם בעצם מה שגורמים לאדם לחטוא, '''דכתיב: "תנה בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה"'''. אמר הקדוש ברוך הוא: '''אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי''', כלומר אם אתה נותן לי את הלב והעיניים שלך, לעסוק בדברי קודש, אז אני יודע שאתה איתי, כי מי שמביא אותך לחטוא זה העיניים והלב. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ט עמוד א''' {{שוליים|א_מא}} '''בברכות קריאת שמע - שחרית שתי ברכות לפניה ואחת לאחריה, וערבית שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן נט , שו"ע או"ח סימן רלו סעיף א , סמ"ג עשין יח <קטע סוף=ט א/> ==דף ט עמוד ב== <קטע התחלה=ט ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שבשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח נט, רלו א) על פי הטעם שההגיות יומם ולילה שוין. {{שוליים|א_מב}} '''הכהנים אומרים ברכה אחת קודם קריאת שמע בבית המקדש בכל בוקר, ותוכנה "אהבה רבה" (ברכת אהבת עולם).''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כרב מתנה בשם שמואל שהברכה שברכו הכהנים היא ברכת "אהבה רבה", וכן פסק הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד. {{שוליים|א_מג}} '''בשבת מוסיפים בברכה נוסח מיוחד בקרבן המוסף.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שבשבת מוסיפים "תכנת שבת" בברכת המוספין, כמבואר ברמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד. {{שוליים|א_מד}} '''המשמר היוצא מברך את המשמר הנכנס בברכה של אחווה ואהבה ושלום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלבו שהברכה היא "השוכן בבית הזה יטע ביניכם אהבה ואחוה שלום וריעות", וכן הביא הרמב"ם. {{שוליים|א_מה}} '''המשכים לשנות בתורה קודם קריאת שמע וברכותיה, האם צריך לברך ברכות התורה בנפרד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ז. ''הכרעה:'' נפסק שאם השכים לשנות קודם קריאת שמע צריך לברך ברכות התורה, ולאחר קריאת שמע וברכותיה אין צריך לברך שנית - כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|א_מו}} '''חובת ברכת התורה חלה גם על לימוד הלכות ולא רק על מדרש פסוקים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי סימון בשם ריב"ל שבין למדרש בין להלכות צריך לברך, וכך הכריעו הרמב"ם והשו"ע שברכת התורה חלה על כל סוגי לימוד התורה כולל הלכות. {{שוליים|א_מז}} '''הקורא קריאת שמע עם אנשי המעמד לא יצא ידי חובתו, שכן הם מאחרים בקריאתם מזמנה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ב <קטע סוף=ט ב/> ==דף י עמוד א== <קטע התחלה=י א/>. ''הכרעה:'' נפסק כתני הירושלמי שהקורא עם אנשי מעמד לא יצא, ומכאן שזמן קריאת שמע נמשך עד סוף שעה שלישית ולא יאוחר מכך. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד ב<span class="yerum-runnum">18</span></div> בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה". אמר הקדוש ברוך הוא: אי יהבת לי {{ירו"מ-ביאור|אם תתן לי}} לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תגנוב" — ([[דברים יא יד|דברים עקב יא יד]]) "ואספת דגנך", ולא דגנו של חבירך. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תענה ברעך עד שקר" — ([[במדבר טו מא|במדבר שלח טו מא]]) "אני ה' אלהיכם", וכתיב ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת" מהו אמת? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: אמר הקדוש ברוך הוא: אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ. ([[שמות כ יד|שמות יתרו כ יד]]) "לא תחמוד בית רעך" ([[דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט]]) "וכתבתם על מזוזות ביתך" ביתך ולא בית חבירך. תמן ({{ירו"מ-הדגשה|מסכת תמיד פרק ה}}) תנינן: אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו. מה בירכו? רב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-ביאור|אהבה רבה}}. {{ירו"מ-הוסר|זו ברכת תורה }}וקראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מזה שקראו עשרת הדיברות והפסיקו בין הברכה לקריאת שמע}} זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: אין מן הדא, {{ירו"מ-ביאור|אם מזה אתה רוצה להוכיח}} לית את שמע מינא כלום, {{ירו"מ-ביאור|אין מכאן ראיה}} {{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. {{ירו"מ-הדגשה|ואין זה נחשב הפסקה}} דרב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] ורבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] תרוויהון אמרי: בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים" אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יהודה בר זבודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה בר זבידא|°]]: בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן? שלא להטריח את הצבור. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|למה היו צריכים לקרא פרשת בלק}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: מפני שכתיב בה שכיבה וקימה. {{ירו"מ-הדגשה|כמו בשמע ישראל}} רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] אמר: מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות. {{ירו"מ-הדגשה|יציאת מצרים דכתיב: "אל מוציאם ממצרים" מלכות דכתיב: "וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו}}" אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מפני שכתובה בתורה ובנביאים {{ירו"מ-ביאור|במיכה כתוב עמי זכור מה יעץ וכ"ו}} ובכתובים {{ירו"מ-ביאור|בנחמיה כתוב וישכור את בלעם וכ"ו:}} {{שוליים|א_מב}}אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו. מה בירכו? {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|א_מג}} {{ירו"מ-הדגשה|אהבה רבה}}{{ירו"מ-הוסר| זו ברכת התורה}}. והלא לא בירכו יוצר המאורות? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה|°]]: עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות! ובשבת מוסיפין {{שוליים|א_מד}}ברכה אחת למשמר היוצא. מהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}ברכה? אמר רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]]: זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{שוליים|א_מה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות התורה|השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכות התורה}}]] לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|א_מו}}והוא ששנה על אתר. {{ירו"מ-ביאור| שלמד תורה מיד}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: נראים הדברים, {{ירו"מ-הדגשה|שעל}} מדרש צריך לברך, {{ירו"מ-הדגשה|שהם על פסוקי התורה אבל על}} הלכות אין צריך לברך. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות צריך לברך. אמר רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: {{ב|נהגין הוינן יתבין קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} |רגילים היינו לשבת לפני רב}} {{שוליים|א_מז}}{{ירו"מ-הוסר|נהגין הוינן יתבין קומי רב }}ובין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות, זקיקינן למיברכה. {{ירו"מ-ביאור|הצריך אותנו לברך}} תני: הקורא עם אנשי מעמד לא יצא, <span id="דף_י_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף י א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''"לא תגנוב"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"ואספת דגנך"''', דגנך ולא דגנו של חבירך. '''"לא תענה ברעך עד שקר"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"אני ה' אלהיכם"''', וכתיב '''"וה' אלהים אמת"'''. מהו אמת? אמר רבי אבון: '''שהוא אלהים חיים ומלך עולם'''. אמר רבי לוי: אמר הקדוש ברוך הוא: '''אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ'''. זה נרמז בפסוק "אני ה' אלהיכם" ו"אמת". '''"לא תחמוד בית רעך"''' — איזה פסוק עומד על זה? כתוב '''"וכתבתם על מזוזות ביתך"''', ביתך ולא בית חבירך. תמן, במסכת תמיד, המשנה שם אומרת: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו'''. כלומר הכוהנים אחרי ששוחטים את התמיד, הממונה אומר להם תברכו ברכה אחת, והם בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנא בשם שמואל: אהבה רבה, "כי לאהבת עולם". מיד אחרי זה הם קוראים את עשרת הדברות, אומרים שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי בשם ריש לקיש: זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות, שהרי הוא קורא עשרת הדברות ומפסיק בין הברכה לקריאת שמע — אם היה מעכב היה צריך לקרוא את זה מיד. אמר רבי אבא: אין מן הדא, לית את שמע מינה כלום, שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. כלומר, עשרת הדברות זה כמו שמע ישראל, אז כאילו הברכה מקושרת. דרב מתנא ורבי שמואל בר נחמן תרוויהון אמרי: '''בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים: אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני'''. כלומר, המינים היו אומרים שרק עשרת הדברות ניתנו למשה בסיני, אם היינו קוראים את זה כל יום. לכן תיקנו שלא יקראו את עשרת הדברות, כדי שנדע שכל התורה כולה ניתנה בסיני. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יהודה בר זבודא: '''בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום'''. גם פרשת בלק ובלעם היו צריכים לקרוא כל יום. ולמה לא קוראים אותה? '''שלא להטריח את הצבור'''. כלומר זו פרשה ארוכה, לא רוצים להצריך. עכשיו, למה בעצם רצו לקרוא את זה? מאי טעמא? רבי חונה אמר: '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה'''. כמו שכתוב בשמע ישראל "ובשכבך ובקומך", שם כתוב "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". רבי יוסי בי רבי בון אמר: '''מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות'''. יציאת מצרים — שכתוב שמה שהוציאם ממצרים, מלכות — דכתיב שם "וירם מגוג מלכו ותנשא מלכותו". עכשיו שואלים: אם כן שיגידו רק את הפסוקים האלה? אז הגמרא אומרת שכל פרשה שמשה רבנו לא חילק, אנחנו לא יכולים לחלק. אמר רבי אלעזר, הסבר אחר: למה צריך היה לקרוא את פרשת בלעם כל יום? '''מפני שכתובה בתורה ובנביאים ובכתובים'''. כלומר, הפרשה הזו מוזכרת גם בתורה, גם בנביאים וגם בכתובים. בתורה — פרשת בלק. בנביאים — כתוב "עמי זכר נא מה יעץ בלק... מה עשה לו בלעם" וכולי. ובכתובים, כלומר בנחמיה, כתוב "ויזכור להם את בלעם". בהמשך המשנה שם במסכת תמיד: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו'''. כמו שאמרנו, בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנה בשם שמואל: אהבה רבה. שואלת הגמרא: '''והלא לא בירכו יוצר המאורות?''' הרי יוצר המאורות קודם לאהבה רבה, אז למה הם לא ברכו את זה? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה: '''עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות!''' כלומר, יוצר המאורות אתה יכול להגיד רק אחרי שהמאורות יצאו, והמאורות עדיין לא יצאו, לכן לא שייך לברך את זה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ביתך ולא בית חבירך.''' ובזה נרמז כל הדבור לא תחמוד שאם חומד לבית חבירו סוף שיחמוד אשתו וכל אשר לו '''תמן תנינן.''' פ"ה דתמיד '''זו ברכת תורה.''' לפי שקורין בעשרת הדברות היו צריכין לברך ברכת התורה בתחילה '''זאת אומרת שאין הברכות של ק"ש מעכבות.''' שהרי לא בירכו ברכות שלפניה '''אין מן הדא לית ש"מ כלום.''' דהיינו טעמא שלא היו מברכין ברכות ק"ש משום שקורין בתחילה עשרת הדברות והן הן גופה של קריאת שמע כדלעיל ועל עשרת הדברות לא תיקנו ברכות וברכת התורה כבר בירכו והיינו כדרב מתנה וכו' כלומר שאם היו יכולין לקרות גם בגבולין לעשרת הדברות לא היו צריכין ג"כ לברך ברכות ק"ש אחרי כן שכבר יצאו בקריאת הדברות שנכללו בהן כל ג' פרשיות של ק"ש '''ר' חונה וכו'.''' כלומר דמפרשי מפני מה בדין היה לקרות גם לפ' בלק ובלעם '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה.''' כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו ודמי לבשכבך ובקומך שהקב"ה שומרנו בשכבנו ובקומנו לשכוב שלוים ושקטים כארי וכלביא ולפיכך היה בדין שיהו קורין ג"כ פרשה זו אי לאו משום טורח צבור '''יציאה ומלכות.''' יציאת מצרים אל מוציאם ממצרים ומלכות ותרועת מלך בו '''בתורה בנביאים ובכתובים.''' מחסדי המקום עלינו שלא אבה לשמוע אל עצתם בנביאים עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור ובכתובים בנחמיה ביום ההוא נקרא בספר משה וגו' אשר לא יבא עמוני ומואבי וגו' כי לא קדמו וגו' וישכור עליו את בלעם לקללו ויהפוך אלהינו את הקללה לברכה '''מה בירכו וכו'.''' כמו אמר מר הוא ופריך והלא לא בירכו יוצר המאורו' ומשני ר' שמואל מפני שעדיין לא יצאו המאורות שהיו משכימין מקודם ואיך תימר יוצר המאורות '''צריך לברך.''' ברכת התורה '''לאחר ק"ש א"צ לברך.''' שכבר נפטר באהבה רבה '''והוא ששנה על אתר.''' מיד דהואיל ואין ברכת אהבה רבה נתקנה על התורה אלא דמ"מ פוטרת היא הלכך דוקא אם למד מיד אח"כ</div> <div class="yerum-leiden-text">בני לבך לי ועיניך דרכיי תצרנה · אמ' הקב"ה אין יהבת לי ליבך ועינך אנא ידע דאת לי · לא תגנב · ואספת דגנך ולא דגנו שלחבירך · לא תענה ברעך עד שקר · אני יי' אלהיכם · וכת' ויי' אלהים אמת · מהו אמת אמ' ר' אבון שהוא אלהים חיים ומלך עולם · אמ' ר' לוי אמ' הקב"ה אם היעדת לחבירך עדות שקר מעלה אני עליך כאילו היעדת עלי שלא בראתי שמים וארץ · לא תחמוד בית רעך · וכתבתם על מזוזות ביתך · ביתך ולא בית חבירך · תמן תנינן אמ' להן הממונה ברכו ברכה אחת והן בירכו · מה בירכו רב מתנה אמ' בשם שמואל זו ברכת תורה · וקראו עשרת הדברים · שמע והיה אם שמוע · ויאמר · ר' חזקיה ר' אמי בשם ריש לקיש זאת אומרת שאין הברכות מעכבות · אמ' ר' בא אין מן הדא לית שמע מינה כלום שעשרת הדיברות הן גופה שלשמע · דרב מתנה ור' שמואל בר נחמן אמ' תרויהון אמרין בדין הוה שיהו קורין עשרת הדיברות בכל יום · ומפני מה אין קורין אותן מפני טענת המינין שלא יהו אומ' אילו לבדם ניתנו לו למשה בסיני · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יהודה בר זבודא בדין היה שיהו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום · ומפני מה אין קורין אותם שלא להטריח על הציבור · ר' חונא אמ' מפני שכת' בה שכיבה וקימה · ר' יוסי ביר' בון אמ' מפני שכת' בהן יציאה ומלכות · אמ' ר' אלעזר מפני שכתובה בתורה בנביאים ובכתובים · אמ' להן הממונה ברכו ברכה אחת והן בירכו · מה בירכו מר רב מתנה בשם שמואל זו ברכת תורה · והלא לא ברכו יוצר המאורות · ר' שמואל אחוי דר' ברכיה עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות · ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא · מהו ברכה · אמ' ר' חלבו זו היא השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ושלום וריעות · שמואל אמ' השכים לשנות קודם קרית שמע צריך לברך · לאחר קרית שמע אין צריך לברך · אמ' ר' בא והוא ששנה על אתר · ר' חונא אמ' נראין הדברים מדרש צריך לברך · הלכות אין צריך לברך · ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי בין מדרש בין הלכות צריך לברך · אמ' רב חייא בר אשי נהגין הוינן ויתבין קומוי רב בין מדרש בין הלכות זקיקינן למיברכה · תני הקורא עם אנשי מעמד לא יצא</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא'''. כלומר בשבת היו מתחלפים המשמרות, אז המשמר הנכנס מוסיף ברכה למשמר היוצא, וגם הפוך. '''מהו ברכה?''' אמר רבי חלבו: '''זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות'''. כלומר, מברכים שהקדוש ברוך הוא יטע ביניהם אחווה ואהבה ושלום ורעות. שמואל אמר: '''השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך''' — ברכות התורה. '''לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך'''. כלומר אם אדם למד תורה לפני קריאת שמע, צריך לברך ברכות התורה, אבל אם הוא כבר קרא קריאת שמע, הוא לא צריך, כיוון שברכות קריאת שמע הן כמו ברכות התורה. אמר רבי אבא: '''והוא ששנה על אתר'''. כלומר דווקא אם הוא למד תורה מיד אחרי קריאת שמע. רבי חונה אמר: '''נראים הדברים, מדרש צריך לברך, הלכות אין צריך לברך'''. כי מדרשים זה בעצם דורשים פסוקי תורה, אבל הלכות אין צריך לברך. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''בין מדרש בין הלכות צריך לברך'''. אמר רבי חייא בר אשי: '''רגילים היינו לשבת לפני רב''' — היינו כשהיינו יושבים לפני רב ללמוד, '''ובין מדרש בין הלכות, זקיקינן למיברכה''', כלומר בין כשהיה מלמד מדרש בין הלכות, היה מצריך אותנו לברך. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד א<span class="yerum-runnum">19</span></div> כי מאחרים היו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: ביומי דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוינן נפקין {{ירו"מ-ביאור|היינו יוצאים}} לתעניתא, {{ירו"מ-הדגשה|והיו מאריכין בבקשות}} {{ירו"מ-הוסר|וקרוי}}{{ירו"מ-הדגשה|וקרינן}} שמע בתר תלת שעין, {{ירו"מ-ביאור|אחר שלוש שעות}} ולא הוה ממחי בידן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} נפקין לתעניתא. אתו ציבורא {{ירו"מ-הוסר|ומקרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומקרו}} שמע בתר תלת שעין. בעא {{ירו"מ-ביאור|רצה}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] מחויי בידן {{ירו"מ-ביאור|למחות בהם}}. אמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו}}, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה? אמר לו: מפני ההדיוטות, שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה. אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה ויום הכיפורים, וברכות תענית ציבור. מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא. אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון. הא כל שאר ברכות אדם מאריך? אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: מן מה דתני: המאריך {{ירו"מ-הדגשה|במקום שאמרו שלא להאריך}} הרי זה מגונה, והמקצר {{ירו"מ-הדגשה|במקום שקבעו לקצר}} הרי זה משובח. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שיש עוד ברכות כאלה שצריך להאריך בהם, וכאלה שצריך לקצר בהם, מלבד אלו שנאמרו כאן}} הדא אמרה {{ירו"מ-הדגשה|שמה שנאמר אלו ברכות}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין זה כלל, {{ירו"מ-הדגשה|אלא יש עוד}}. תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|לפי שמוסיפים בה תחינות}} הא בשש שהוא מוסיף, {{ירו"מ-הדגשה|בתעניות}} אינו מאריך? אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: שלא תאמר, הואיל והוא {{ירו"מ-ביאור|ברכת גואל ישראל}} מעין י"ח {{ירו"מ-הדגשה|ממנין הברכות שאומר בכל יום}}, לא יאריך בה, {{ירו"מ-הדגשה|שלא ישנה בה מהנוסח שאומר בכל יום}}. לפום כן {{ירו"מ-ביאור|לפיכך}} צריך מימר: {{שוליים|א_מח}}צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|אבל שאר השש שמוסיף ודאי שמאריך בהם}} {{שוליים|א_מט}}אלו ברכות ששוחין בהן: בראשונה תחילה וסוף, ובמודים תחילה וסוף. השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה. רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א ח נד]]) "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו". אי זו כריעה ואי זו בריכה? רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] הראה בריכה לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ונתרפא. לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קד קידה ונעשה צולע|הראה כריעה]] לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ולא נתרפא. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[מלכים א ח נד]]) "וכפיו פרושות השמים" אמר רבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אייבו|°]]: כגון הדין נקדים {{ירו"מ-ביאור| כמו רועה צאן=נוקד שנותן דין וחשבון על העדר. ויש אומרים ציור שלא זז}} היה עומד. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר בר אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|להראות ש}}ככפים הללו {{ירו"מ-הדגשה|שהן פרושות לשמים ואין בהן כלום כך כפיו ריקות}} שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|א_נ}}הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}ובלבד ב"מודים" <span id="דף_י_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י. הגמרא מביאה ברייתא. ברייתא אומרת הקוראים אנשי מעמד לא יצא, '''כי מאחרים היו'''. כן, אנחנו יודעים שבעצם הגמרא אומרת שיש לנו עשרים וארבע משמרות כהונה וכנגדן תיקנו עשרים וארבע מעמדות. כלומר ישראל, קבוצות של ישראלים שהם היו כנגד המשמרות כהונה. מה הרעיון? הגמרא מסבירה שאנחנו יודעים שאדם צריך לעמוד על הקורבן שלו ובקורבנות ציבור הרי אין אף אחד. מקריב קורבן תמיד השחר, קורבן השמש, בין הערביים. אז כאילו יצרו מעין נציגויות של עם ישראל שהם כביכול עומדים על הקורבן. הגמרא מתארת שחלק מהם היו עולים לירושלים וחלקם נשארים בערים שלהם. באותם ימים הם צמו והיו קוראים במעשה בראשית, את מה שמופיע בסדר הימים של הבריאה, והיו מאריכים בתפילות. אומרים - התפילה מאוד ארוכה, ואז היו קוראים קריאת שמע לא בזמן, היו מאחרים. כמובן לפני כן קראו כל אחד בזמן, אבל מי שיקרא איתם כשהם קוראים במעמד בבית כנסת, אז בעצם לא יוצא ידי חובה כי מאחרים היו. '''רבי זעירא בשם רבי אמי: ביומי דרבי יוחנן הוינן נפקין לתעניתא'''. כלומר, היה כנראה יראת גשם או אולי צרה אחרת. קבעו תענית ואז האריכו בבקשות, '''וקריאת שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''ולא הוה ממחי בידן''', כלומר רבי יוחנן לא אמר להם כלום. כמובן כולם אמרו - לפני כן קריאת שמע בזמן. '''רבי יוסי ורב אחא נפקין לתעניתא'''. כלומר, שוב פעם קבעו תענית בגלל יראת גשם או בגלל צרה כלשהי, '''אתו ציבורא שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''בעא רב אחא מחויי בידן''', רב אחא רצה למחות בידם. '''אמר לו רבי יוסי''' - וכי לא ידוע, הרי אתה יודע שהם קראו לפני כן, מה אתה רוצה למחות בידם? '''והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה'''? '''אמר לו: מפני ההדיוטות'''- אנשים שלא בקיאים - '''שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה'''. אומרת הגמרא '''אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה'''. אנחנו יודעים שבראש השנה יש לנו את המלכויות, זיכרונות, שופרות. אז זה ברכות שמאריכים בהם. להאריך - הכוונה שפותח בברוך ומסיים בברוך. כן, גם '''יום הכיפורים''', גם '''ברכות תענית ציבור'''. אמרנו שבתענית ציבור אומרים עשרים וארבע במקום שמונה עשרה - מוסיפים עוד שש ברכות, יש עשרים וארבע ברכות. אז ברכות האלה מאריכים. '''מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא'''. כלומר אם הוא בקיא בברכות הוא תלמיד חכם, ואם לא אפשר לדעת שהוא בור. '''אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון'''. הטוב והמטיב. כן, הברכות האלה זה ברכות שמקצרים בהם. כלומר לא פותחים בברוך ומסיימים בברוך, אלא רק ברוך אחד. משמע מכאן, אומרת הגמרא, לכאורה שכל שאר הברכות אדם מאריך בהן, כי רק אותם אמנו. '''אמר חזקיה: מן מה דתני: המאריך''' - במקום שאמרו שלא להאריך - '''הרי זה מגונה, והמקצר''' - במקום שאמרו יקצר - '''הרי זה משובח'''. משמע שיש עוד ברכות אחרות. כלומר יש הרבה אחרות שצריך להאריך בהן והרבה אחרות שצריך לקצר. אם ככה, בעצם מה שיש כאן זה רק דוגמה, זה לא כל מה שיש. אדם מראה שמה שאמר - '''הדא אמרה אין זה כלל'''. כן, ראינו כמה פעמים שהכללים בירושלמי אלו לא כללים מוחלטים, תמיד יש הרבה יוצאים מן הכלל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף י עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''כי מאחרים היו.''' אנשי משמר הם היו משכימין וקורין שלא להפסיק בעבודה אבל אנשי מעמד והם ישראל הבאים לעמוד בשעת הקרבה והיו מסייעין אותם במה שהם יכולין מאחרין וקורין היו '''הוינן נפקינן לתעניתא.''' כשגוזרין תענית על הציבור ומתוך שהיו מאחרין להתאסף היו קורין ק"ש אחר ג' שעות ואע"פ כן לא היה ר' יוחנן מוחה בידם '''והלא כבר קראו אותה בעונתה.''' לצאת ידי חובת ק"ש בזמנה ומה שהם קורין עכשיו אינו אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה '''מפני ההדיוטות.''' שאינם יודעין שקראו מקודם לכן שלא יהיו אומרים שעכשיו הם קורין אותה בעונתה ויוצאין י"ח אף לאחר ג' שעות '''אלו ברכות וכו'.''' תוספתא היא בפ"ק '''אם תלמיד חכם הוא אם בור הוא.''' אם מאריך הוא במקום שאינו ראוי להאריך '''ברכת המזון.''' ברכת היין על הכוס '''הא כל שאר הברכות אדם מאריך.''' בתמיה והיכי קתני אלו ברכות שמקצרין בהן דמשמע דהני דוקא וכי שאר כל הברכות מאריכין בהן '''אמר חזקיה מן מה דתני וכו'.''' כלומר על כרחך לאו דוקא קתני בתוספתא אלו ברכות שמקצרין בהן שהרי ממה דתני בברייתא המאריך במקום שלא הוזכר בהדיא להאריך ה"ז מגונה והמקצר ה"ז משובח א"כ ש"מ שאין זה כלל במה שאמרו אלו ברכות שמקצרין בהן ולאו דוקא הוא '''בגואל ישראל בתענית.''' כמו ששנינו בפ"ב דתענית שמתחיל להאריך בגואל ישראל ומוסיף עוד שש ברכות זכרונות ושופרות וכו' והיינו דקא מתמה הא בשש שהוא מוסיף אינו מאריך והלא מאריכין בהם כדקתני התם '''א"ר יוסה.''' רבותא קמ"ל דאפי' בגואל ישראל שהיא מעין י"ח שלא תאמר וכו' לפום כן צריך למימר שאף בגואל ישראל עצמו מאריכין בתענית מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה וכו. ומסיים בא"י גואל ישראל '''הראה כריעה לפני רבי וכו'.''' ובפ' החליל גריס קידה נועץ שני גודליו בארץ ושוחה ונושק את הריצפה וזוקף ואם כן בריכה היא כפיפה מעט בברכים '''ככפים הללו שלא חטפו וכו'.''' כלומר דרבי אלעזר דריש דלהכי פירש כפיו להראות ככפים הללו שהן עכשיו פרושות ואין בהם כלום כך לא נהנה מכל האוצרו' שהקדיש דוד אביו לבנין בית המקדש כלום</div> <div class="yerum-leiden-text">כי מאחרים היו · ר' זעירא בשם ר' אמי · ביומי דר' יוחנן הויין נפקין לתעניתא וקרוי שמע בתר תלת שעין ולא הוה ממחי בידן ר' יוסי ור' אחא נפקין לתעניתא אתא ציבורא ומיקרי שמע בתר תלת שעין · בעא רב אחא מחויי בידן · אמ' ליה ר' יוסה ולא כבר קראו אותה בעונתה · כלום קורין אותה אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה · אמ' ליה מפני ההדיוטות שלא יהו אומ' בעונתה הן קורין אותה · אילו ברכות שמאריכין בהן ברכות ראש השנה ויום הכיפורים וברכות תעניות ציבור · מברכותיו אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא אם בור הוא · אילו ברכות שמקצרין בהן המברך על המצות ועל הפירות וברכת הזימון וברכה אחרונה שלברכת המזון אחר המזון · הא כל שאר הברכות אדם מאריך · אמ' חזקיה מן מה דתני המאריך הרי זה מגונה והמקצר הרי זה משובח הדא אמרה שאין זה כלל. תני צריך להאריך בגואל יש' בתעניות · הא בשש שהוא מוסיף אינו מאריך · אמ' ר' יוסה שלא תאמר הואיל והוא מעין שמונה עשרה לא יאריך בה · לפום כן צריך מימר צריך להאריך בגואל יש' בתעניות אילו ברכות ששוחחין בהן בראשונה תחילה וסוף · ובמודים תחילה וסוף · השוחה על כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישוח · ר' יצחק בר נחמן בשם ר' יהושע בן לוי כהן גדול שוחה על סוף כל ברכה וברכה · המלך ראש כל ברכה וברכה וסוף כל ברכה וברכה · ר' סימון בשם ר' יהוד' בן לוי המלך משהוא כורע אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו · מאי טעמ' ויהי ככלות שלמה להתפלל אל יי' את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת קם מלפני מזבח יי' מכרוע על ברכיו · אי זו כריעה ואי זו בריכה · ר' חייא רבא הראה בריכה לפני ר' ונפסח ונתרפא ר' לוי בר סיסי הראה בריכה לפני ר' ונפסח ולא נתרפא וכפיו פרושות השמים אמ' אייבו כגון הדין נקדים היה עומד' · אמ' ר' אלעזר בר אבינא ככפים הללו שלא נטפו בבנין בית המקדש כלום · תנא ר' חלפתא בן שאול הכל שוחחין עם שליח ציבור בהודאה · ר' זעירא אמ' ובלבד במודים</div> <div class="yerum-side">'''כגון הדין נקדים.''' כעין המנוקד ומצוייר על הכותל כך היה עומד מבלתי תנועה אנה ואנה כ"א באימה וביראה וזהו כפיו פרושות השמים ודוגמתו שנינו בפ"ק דמעשרות החרובין משינקדו ומפרש הש"ס משיעשו נקודות נקודות שחורות '''עם הש"צ בהודאה.''' כשאומר מודים וכדמפרש ר' זעירא שהחובה במודי' בלבד הוא '''רבי זעירא סבר לקרובה.''' קרובה הוא הפיוט שאומרים בשעת חזרת הב"צ במודים כדלקמן מודים אנחנו לך וכו' ודוגמתו ברבה פ' אמור בפסוק ולקחתם לכם מהו מכל אבקת רוכל דהוה קריי ותני ופייטן ודרשן ופי' בערוך קרוב ופייטן כלומר דאע"ג דר' זעירא אמר דאין החיוב כ"א במודים בלבד ולא בסוף הברכה מכל מקום היה מחמיר על עצמו ומאריך בפיוט המודים שאומר כדי לשוח עם הש"צ תחלה וסוף. סבר. מצפה מלשון שמא תאמר אבד סברם הוא</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. כלומר ב"גואל ישראל" שבשמונה עשרה צריך להאריך. שואלת הגמרא '''הא בשש שהוא מוסיף, אינו מאריך'''? כן, אם אתה אומר שמאריכים בגואל ישראל - צריך להוסיף בתחינות ומאריכים בה - משמע שאת שש הברכות שאומרים ומוסיפים בתענית, אותם לא מאריכים. אומר להם - לא הבנת נכון. '''אמר רבי יוסה: שלא תאמר, הואיל והוא מעין י"ח, לא יאריך בה'''. שלא ישנה ממה שאומר בכל יום. '''לפום כן צריך מימר: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. אבל שאר השש שמוסיף - ודאי מאריך בהן. מה שהוא חידש לנו, שגם בגואל ישראל, שזה ברכה שאומרים אותה כל יום בשמונה עשרה, היא חלק מהשמונה עשרה - גם בה אפשר להאריך, מוסיפים בה ומאריכים אותה, אבל את שאר השש ודאי שמאריכים בהם. '''אלו ברכות ששוחין בהן''' - כלומר שקוראים, זה באמצע שמונה עשרה - '''בראשונה תחילה וסוף''', במגן אבות בהתחלה ובסוף, '''ובמודים תחילה וסוף'''. '''השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה'''. כלומר, מי שכורע על כל ברכה אומרים לו שלא יעשה את זה. '''רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה'''. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו'''. כלומר מלך כורע בתחילת השמונה עשרה ולא קם עד הסוף. '''מאי טעמא'''? כלומר איזה פסוק אומר זה? דכתיב '''"ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו"'''. הם רואים ששלמה קרע כל התפילה. '''אי זו כריעה ואי זו בריכה'''? '''רבי חייא רבא הראה בריכה לפני רבי ונפסח ונתרפא'''. כלומר הוא נהיה צולע ולאחר מכן התפללו עליו והבריא. '''לוי בר סיסי הראה כריעה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא'''. כלומר הוא הראה כריעה והוא נהיה צולע ולא נתרפא. כתוב בשלמה '''"וכפיו פרושות השמים"'''. '''אמר רבי אייבו: כגון הדין נקדים היה עומד'''. כמו ציור - אנחנו רואים ציורים מצריים, כשרואים המצרים עם שתי ידיים מולם ולא זזים, ככה בעצם שלמה עמד. '''מאי טעמא'''? כלומר למה כפיו היו פרושות? '''אמר רבי אלעזר בר אבינא: ככפים הללו שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום'''. כלומר לרמוז, להראות שידיו נקיות, שהוא לא לקח שום דבר, כסף שהוקדש למקדש. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה'''. כלומר שליח ציבור אומר מודים, אז גם הציבור אומר מה שאנחנו קוראים מודים דרבנן. '''אמר רבי זעירא: ובלבד ב"מודים"'''. '''רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף'''. קרובה זה החזן, קראו לו קרובה. דרך אגב, הגמרא אומרת שקראו לו קרובה כי הוא קרב את התפילות שלו לפני הקדוש ברוך הוא, ועוד כמה פירושים. אבל בכל אופן החזן נקרא קרובה. יש גם כמה פיוטים שנקראים קרובה, שהחזן אומר אותם. בכל אופן, הוא לשמח לחזן כדי לשוח עמו בתחילה ובסוף, לדעת מתי אומרים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף י עמוד א''' {{שוליים|א_מח}} '''בתענית ציבור על גזרות (עננו) יש להאריך בברכת "גואל ישראל".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ד, הלכה ו , טור סי' תקעט. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש להאריך בגואל ישראל בתענית, וכן פסקו הרמב"ם והטור. {{שוליים|א_מט}} '''חובת הכריעה בתפילת העמידה מוגבלת לברכות אבות והודאה בלבד ולא בכל ברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קיג סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא להדיוט - כורע רק בתחילת וסוף אבות והודאה; ולכהן גדול ולמלך נפסקו דינים מיוחדים כמבואר בירושלמי, שכן מעמדם מחייב הידור יתר בכריעה. {{שוליים|א_נ}} '''כל הציבור צריך לשחות עם שליח הציבור באמירת "מודים" בחזרת התפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט <קטע סוף=י א/> ==דף י עמוד ב== <קטע התחלה=י ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שיש לשחות עם החזן ב"מודים", והמתין רבי זעירא עד שנתקרב לחזן כדי לשחות עמו, וכן נפסק להלכה ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_נא}} '''חובה לכרוע ולהשתחוות ברכה ראשונה ואחרונה בתפילת שמונה עשרה, ולא באמצע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כדעה זו בירושלמי שהובאה בשם רבי יוחנן, רבי מיישא ורבי סימאי, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע: כורעים בברכה ראשונה ובהודאה, בתחילתן ובסיומן, ובאמצע התפילה אין כורעים. {{שוליים|א_נב}} '''בברכת "מודים" יש לומר בפתיחתה נוסח הכולל "מודים אנחנו לך" ולהודות לה' על חסדיו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בר זבדא בשם רב שצריך לומר "מודים אנחנו לך", וכן נקבע בנוסח התפילה למעשה כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע.. {{שוליים|א_נג}} '''יש לומר בברכת "שים שלום"/"שלום רב" נוסח הכולל את כל לשונות השלום שתקנו חכמים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נהגו חכמים לומר את כל הנוסחים יחד, כדעה הראשונה שבירושלמי, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_נד}} '''בכריעה בתפילה (מודים) יש לכרוע עד שיתפקקו החוליות ולא כחרדון שגופו כורע בלבד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כדברי רבי ירמיה שהכריעה צריכה להיות בכל הגוף ולא כחרדון שראשו לא זז, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|א_נה}} '''בברכת "מודים" באיזה שלב שוחה וזוקף - יש לשחות באמירת "ברוך אתה" ולזקוף עד שלא יגיע להזכרת השם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קיג סעיף ז , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אמי בן נתן, שיש לשחות באמירת "ברוך אתה" ולזקוף קודם הזכרת השם, כדברי רבי אבין שדייק מהכתוב "מפני שמי" ולא "בשמי", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_נו}} '''ברכה הסמוכה לחברתה - האם פותחים בה ב"ברוך".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ה , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק יא, הלכה א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=י ב/> ==דף יא עמוד א== <קטע התחלה=יא א/>. ''הכרעה:'' אין פותחין ב"ברוך" בברכה הסמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, שהברכה הקודמת פוטרת אותה מפתיחה, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב"ם (הלכות ברכות פ"א ה"ה, פי"א ה"א). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד ב<span class="yerum-runnum">20</span></div> רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] סבר {{ירו"מ-ביאור|המתין וי"א נסמך}} לקרובה {{ירו"מ-ביאור|לחזן}} כדי לשוח עמו {{שוליים|א_נא}}תחלה וסוף. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ ישראל}} חמתון גחנין ומלחשין. {{ירו"מ-ביאור|ראה שהם כורעים ולוחשים}} אמר לון: מהו דין לחישה? ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|ליה הא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הדגשה|י}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] ב{{ירו"מ-הדגשה|ש}}ם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם ר}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. {{שוליים|א_נב}}{{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר {{ירו"מ-הוסר|פדית באי}}{{ירו"מ-הדגשה|פדיתה. ברוך אתה ה}}' אל ההודאות. רבי שמואל בר מינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר מינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיה מה כג]]) "כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}}: ([[דברי הימים א כט יא]]) "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך". בכל לב ובכל נפש משתחוים {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נג}}נהגין רבנן אמרין כולהון. {{ירו"מ-ביאור|נהגו חכמים לאמר ככל השיטות}} ואית דאמרי: או הדא או הדא. {{ירו"מ-ביאור|וי"א אחד מהם או זה או זה}} תני: ובלבד {{שוליים|א_נד}}שלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא, {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שלא יעשה כחרדון שגופו כורע והראש לא זז}} אלא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|פליגא דחנן בר בא}} אמר לחברייא: {{ב|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} דעביד, |אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות}} {{ירו"מ-הוסר|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד }}ואמריתה קמיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} וקם ונשק על פומי. {{שוליים|א_נה}}"ברוך אתה" שוחה; בא להזכיר את השם, זוקף. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא אמרית טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהלים קמו ח]]) "ה' זוקף כפופים" אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: לא מסתברא, אלא ([[מלאכי ב ה]]) "מפני שמי ניחת הוא" {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריך שיהיה כפוף בשם ולמה רב זקף}} אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות. לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא". קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נתן|°]] בשם רבי חמא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא בר חנינא|°]]: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מעביר. אמר לו רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: לא היה מעבירו, אלא {{ירו"מ-הדגשה|היה}} גוער ביה. אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"? {{שוליים|א_נו}}כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך". ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך". התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הרי גאולה! {{ירו"מ-ביאור|ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל.}} {{ירו"מ-הדגשה|שאומרים בהגדה אחרי בצאת ישראל ממצרים, לפני ששותים כוס שניה. הרי היא סמוכה לברכת ההלל, ולמה היא פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלא בהכרח שיאמרו הלל קדם, נמצא שפעמים שברכת גאלנו אינה סמוכה, לכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בי רבי יוסה|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: והא סופה! {{ירו"מ-ביאור|יהללוך יי אלהינו על כל מעשיך, וחסידיך צדיקים עושי רצונך, וכל עמך בית ישראל כלם ברנה יודו ויברכו, וישבחו ויפארו, וישוררו וירוממו ויעריצו, ויקדישו וימליכו את שמך מלכנו תמיד. כי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר, כי מעולם ועד עולם אתה אל. ברוך אתה יי מלך מהלל בתשבחות. שאומרים בהגדה בסופו של החלק השני של ההלל. הרי גאלנו היא הברכה החותמת את החלק הראשון של ההלל, ומפסיקים בסעודה, ואחר כך קראים חלק שני של ההלל, וחותמים ביהללוך. נמצא שהיא ברכה עצמאית על השירה, אם כך מדוע אינה פותחת בברוך}}? אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|ברכת גאלנו}} שתים הנה, {{ירו"מ-ביאור|שני חלקים לה}} אחת ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בא ואחת <span id="דף_יא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יסא כד סליק להכא חמתון גחנין ומלחשין'''. כלומר כשהגיע לארץ ישראל, שמע שהם כולם לוחשים משהו בזמן הזה. '''אמר לון: מהו דין לחישה'''? '''ולא שמיע דמר רבי חלבו ורבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן, ורבי ירמיה ורבי חנינא בשם רבי מיישא ורבי חייא בשם רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם רבי סימאי: מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות, אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''רבי אבא בר זבדא בשם רב: מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר פדית'''. '''ברוך אתה... אל ההודאות'''. '''רבי שמואל בר מינא בשם רב אחא: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף י עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ולא שמיע.''' ומתמה הש"ס ומה היא השאלה מהו דין לחישה וכי לא שמיע ליה מה דאמר ר' חלבו וכו' שנוהגין לומר כנוסחאות הללו '''או הדא.''' או נוסח הזה או הזה ולא אמרין כולהון: כהדין חרדונא כמו הצב הזה כשהוא שוחה ראשו זקוף אלא כל עצמותי וגו' ואף ראשו יהא כפוף '''מילתא דחנן בר בא פליגא.''' אהא דקדריש מכל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך דמשמע שאף בהזכרת השם צריך שיהא גם ראשו כפוף במקום שאמרו לשוח אבל ר' חנן לא ס"ל הכי אלא כהאי דאמר לחברייא בשמיה דרב והוטב זה גם בעיני שמואל דכשבא להזכיר את השם זוקף '''לא מסתברא אלא מפני שמי ניחת הוא.''' דמשמע דאף בהזכרת השם צריך שיהא שחוח וניחת '''אילו הוה כתיב בשמי ניחת.''' שפיר הוי קאמרת אבל השתא דכתיב מפני שמי הכי הוא משמע דמכבר קודם שהזכיר את השם ניחת הוא '''ר' אמי אמר ר' יוחנן הוה מעבר.''' ר' יוחנן היה מעביר אלו ששוחין יותר מדאי ור' חייא בר בא אמר לא היה נוהג ר' יוחנן להעביר בשביל כך אלא גער בהם שלא יעשו כן '''אלו ברכות שפותחין וכו'.''' תוספתא בפ"ק '''כגון ק"ש.''' כלומר ברכה הסמוכה לק"ש. וכך שנוי בתוספתא ולא גריס שם ותפילה ולפי גי' הספר י"ל דעל ברכה שלאחר ק"ש וסמוכה לתפילה קאמר דהוי כעין ברכה הסמוכה לחבירתה לאותה שלפני ק"ש דלא מיחשבא ק"ש הפסק כיון דהברכות בשבילה נתקנו '''הרי גאולה.''' ברכת אשר גאלנו שאנו אומרים לאחר הלל בלילי פסח והלא סמוכה היא לברכת הלל ואפ"ה היא פותחת בברוך '''שנייא היא.''' אשר גאלנו דהאמר ר' יוחנן בהלל אם שמע בבית הכנסת כמו שנוהגין הספרדים לאומרו אחר תפילת ערבית יצא ושוב אין צריך לברך עליו בבית והשתא לא הויא ברכת גאולה סמוכה ולפיכך תקנו אותה בפתיחה לעולם '''והא סופה.''' שהיא חותמת בברוך וקס"ד דהודאה בעלמא היא ולא הויא אלא כמטבע הקצר כברכת הפירות ואמאי חותמין בה בברכה '''א"ל שתים הנה.''' ברכת הגאולה זו לאו ברכה אחת היא אלא דכוללת שתי גאולות אחת להבא בקשת רחמים על העתיד כן ה' אלהינו יגיענו למועדים וכו' ונאכל שם מן הפסחים וכו' ואחת הודאה לשעבר אשר גאלנו וכו' ונמצאת הראשונה פותחת בברוך ואינה חותמת והשניה חותמת ואינה פותחת</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' זעירא לקרובה כדי לשוח עמו בתחילה וסוף · ר' יסא כד סליק להכא חמיתין גחנין ומלחשין אמ' לון מהו דין לחישה ולא שמיע דמר' ר' חלבו ר' שמעון בשם ר' יוחנן בשם ר' ירמיה ר' חננא ר' מיישא ר' חייא בשם ר' סימאי · ואית דאמרין ליה חבריא בשם ר' סימאי מודים אנחנו לך אדון כל הבריות אלוה התושבחות צור עולמים חי העולם יוצר בראשית מחיה המתים שהחייתנו וקיימתנו וזיכיתנו וסייעתנו וקירבתנו להודות לשמך · בא"י ל' ההודאות' ר' בא בר זבדא בשם רב מודים אנחנו לך שאנו חייבין להודות לשמך תרננה שפתי ⟨סימן הכנסה⟩ לך ונפשי אשר פדית · בא"י ל' ההודאות · ר' שמואל בר מינא בשם ר' אחא הודייה ושבח לשמך לך גדולה לך גבורה לך תפארת יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שתסמכינו מנפילותינו ותזקפינו מכפיפתינו כי אתה הוא סומך נופלים וזוקף כפופים ומלא רחמים ואין עוד מלבך · בא"י אל ההודאות · בר קפרא אמ' לך כריעה לך כפיפה לך השתחויה לך בריכה כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון לך יי' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמ' ובא' לך יי' הממלכה והמתנשא לכל לראש והעושר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל ועתה אלהינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך בכל לב ובכל נפש משתחוים כל עצמותיי תאמרנה יי' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו · בא"י ל' ההודאות · אמ' ר' יודן עהוגן רבנין אמרין כולהון · ואית דאמרין או הדא או הדא · תני ובלבד שלא ישוח יותר מדאי · אמ' ר' ירמיה ובלבד דלא יעביד כהדין חרדותא לא כל עצמותי תאמרנה יי' מי כמוך מילתא דחנן בר בא פליגא דחנן בר בא אמר לחבריא עימר לטן מילתא טבא דחמית לרב עביד ואמריתה קומי שמואל וקם ונשק על פומי · ברוך אתה שוחח כד להזכיר את השם זוקף · שמואל אמ' אנא אמרית טעמ' זוקף כפופים · אמ' ר' אמי אלא מסתברא לא מפני שמי ניחת הוא · אמ' ר' אבון אילו הוה כת' בשמי ניחת הוא יאות · לית כת' אלא מפני שמי ניחת הוא · קודם עד שלא הזכיר את השם כבר ניחת הוא · ר' שמואל בר נתן בשם ר' חמא בר חנינא מעשה באחד שסחח יותר מראוי והעבירו ר' · ר' אמי אמ' ר' יוחנן הוה מעבר · אמ' ליה ר' חייא בר בא לא הוה לאט גער · חילו ברכות שפותחין בהן בברוך · כל הברכות פותחין בהן בברוך ואם היתה ברכה סמוכה לחבירתה כגון קרית שמע ותפילה אין פותחין בהן בברוך · התיב ר' ירמיה הרי גאולה · טעייא היא דאמ' ר' יוחנן הלל אם שמעה בבית הכנסת יצא · התיב ר' אלעזר ביר' יוסה קומי ר' יוסה והא סופה · אמ' ליה שתים הנה אחת לבא ואחת</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''בר קפרא אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה'''. '''"כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון"'''. '''"לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך"'''. בכל לב ובכל נפש משתחווים. '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו"'''. '''ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. כן, אנחנו רואים שהיו כל מיני מנהגים, אבל בכל אופן בבבל כנראה לא נהגו את זה ובארץ ישראל נהגו, לכן הוא לא ידע על זה. '''אמר רבי יודן: נהגין רבנן אמרין כולהון'''. כלומר היו כאלה שאמרו את כל מה שראינו עכשיו. '''ואית דאמרי: או הדא או הדא''' - יש אומרים שאמרו או את זה או את זה כל פעם. לא בהכרח תמיד הקפידו להגיד רק שיטה אחת, אלא כל פעם אמרו דבר אחר, אבל בכל אופן תמיד אמרו משהו. '''תני: ובלבד שלא ישוח יותר מדאי'''. כלומר אדם שכורע, שלא יכרע יותר מדי. '''אמר רבי ירמיה: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא''' - שגופו כורע והראש בעצם לא זז, לא כמו חרדון יעשה. אנחנו יודעים שהחרדון מרים את הראש על הסלע, הראש יציב, אבל בעצם הגוף שלו כורע - שלא יעשה ככה. למה? כי כתוב '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך"''' - כל העצמות צריכות לזוז. '''חנן בר אבא אמר לחברייא''': אני אגיד לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות, '''ואמריתה קמיה דשמואל וקם ונשק על פומי'''- הוא נישק אותי. '''"ברוך אתה" שוחה'''; כשאומר "ברוך אתה" הוא כורע, '''בא להזכיר את השם, זוקף'''. '''שמואל אמר: אנא אמרית טעמא''' - אני אסביר לכם למה - יש פסוק כתוב '''"ה' זוקף כפופים"'''. '''אמר רבי אמי: לא מסתברא''' - זה לא הגיוני, אם אתה אומר שזאת הסיבה אז זה הפוך - '''אלא "מפני שמי ניחת הוא"''', כלומר צריך להתכופף בזכר השם. '''אמר רבי אבין: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות'''- אתה היית צודק. '''לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא"'''. כלומר, '''קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא''', וכשמזכירים את השם צריך לקום. '''רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא בר חנינא: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו רבי'''. הוא היה חזן כנראה, אז רבי העביר אותו מלהיות חזן. '''רבי אמי אמר: רבי יוחנן הוה מעביר'''. '''אמר לו רבי חייא בר אבא: לא היה מעבירו, אלא גוער ביה'''. '''אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"'''? אומרת הגמרא כעיקרון '''כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך"'''. '''ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך"'''. כלומר ברכות של קריאת שמע שאחת סמוכה לחברתה, לא פותחים בברוך. '''התיב רבי ירמיה: הרי גאולה'''! - בהגדה. כן, אנחנו היום לא נוהגים לברך על ההלל, אבל בעבר כן. בהתחלה היו מברכים על ההלל וקוראים את ההתחלה שלו, ואז באמצע ההלל היו חותכים אותו, לא אומרים את כולו ברצף - יש ברכה שנקראת גאולה, לפני שותים כוס שני. אז לכאורה הברכה הזאת היא סמוכה לברכה של ההלל, אז למה היא פותחת בברוך? '''שנייא היא, דמר רבי יוחנן: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא'''. כיוון שאם אדם היה קורא את זה בבית כנסת הוא יצא, ממילא הוא לא חייב לקרוא את זה בבית. אז לכן בעצם הברכה היא לא חובה, היא חובה למי שלא קרא את ההלל קודם. בהגדה מי שמסתכל יראה שבעצם אין ברכה בהתחלה, כיוון שכולנו קוראים את זה בבית כנסת, לכן לא כתבו ברכה בהגדה. אז כיוון שלא בהכרח שיאמרו את ההלל קודם, אף שפעמים ברכת גואלנו בעצם היא לא סמוכה, היא ברכה עצמאית, לכן תיקנו שתפתח ב"ברוך". '''התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: והא סופה'''! - הרי הברכה האחרונה, כמו שאמרנו שההלל חילקו אותו לשני חלקים. החלק הראשון לא נוהגים לברך עליו, כיוון שאומרים את ההלל בבית כנסת. אבל לאחר מכן אוכלים ואז אומרים את החלק השני של ההלל ואומרים "יהללוך". הרי לכאורה זו ברכה עצמאית, אין פה התחלה לפני כן, אז למה היא לא פותחת ב"ברוך"? '''אמר לו: שתים הנה, אחת לבא ואחת''' - ברכת גואלנו, הברכה שאומרים בכוס השנייה, שזה בעצם על החלק הראשון של ההלל - זה בעצם שתי ברכות. זה לא כמו שחשבנו, ברכה אחת שחותמת את ההלל, זה בעצם שתי ברכות, שני חלקים. כי כך חז"ל מסבירים - ההלל חילקו אותו לשני חלקים, כיוון שהחלק הראשון של ההלל הוא בעצם תודה על העבר, זה הלל על יציאת מצרים. החלק השני זה בעצם בקשה והודאה על העתיד. אז בעצם לגואלנו יש שני חלקים: חלק אחד זה ברכה על לחתום את החלק הראשון של ההלל, והחלק השני זה ברכה על מה שנגיד בהמשך. יוצא שבעצם יהללוך היא באמת ברכה סמוכה לזה, ולכן היא לא פותחת ב"ברוך". כן, אומרת כאן: "ברכת גואלנו שני חלקים לה, אחת לאבא ואחת לשעבר". כלומר, את ההלל חילקו לשניים. עד "ממצרים", שזה מדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה - זה החלק הראשון של הברכה, וכמו שאמרנו, למה היא פותחת ב"ברוך"? כיוון שאת הברכה לפני ההלל לא בהכרח יגידו - אנחנו גם לא נוהגים להגיד את זה - לא יגידו, כיוון שמי שאמר את זה בבית כנסת כבר יצא ידי חובה. אבל כיוון שכך היא פותחת ב"ברוך", והחלק השני של הברכה הוא בעצם פותח את ההלל העתידי, את החלק השני של ההלל שאומרים אותו אחרי הסעודה, שהוא הודאה על הגאולה העתידית - על זה תיקנו את החלק השני של ברכת גואלנו, ובסוף אומרים על זה את יהללוך. כלומר, בעצם זו ברכה סמוכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד א<span class="yerum-runnum">21</span></div> לשעבר. {{ירו"מ-ביאור|את ההלל חלקו לשנים. עד למעיינו מים שמדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה, ועליה החלק הראשון של הברכה, שאומר: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. את שאר ההלל שמדבר על הגאולה העתידית, אומרים אחרי הסעודה. ועליה תקנו את החלק השני של ברכת גאלנו שאומרים, כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל. ובסוף ההלל כולו, ברכת יהללוך. ולכן אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לחלק השני של ברכת אשר גאלנו.}} {{ירו"מ-ביאור|לפי תוס דף יד. הכונה שהיו מברכים על כל חלק בנפרד: על החלק הראשון ברכו לקרא, ועל החלק השני ברכו לגמור. והשאלה ששאלה הגמרא, והרי סופה — הכוונה לסוף ברכת גאלנו, והשאלה למה היא חותמת בברוך. והתשובה היא מפני שהיא ארוכה וכוללת שבח על יציאת מצרים שהיתה בעבר, ובקשה על הגאולה העתידית, ולכן תקנו שגם תחתום בברכה. ויהללוך לא פותחת בברוך אף שהיא ארוכה, לפי שהיא ברכת השבח כמו נשמת כל חי}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|ברכת}} הבדלה! {{ירו"מ-הדגשה|שאומר המבדיל בין קדש לחול. הרי היא פותחת בברוך, אף שהיא סמוכה לבורא מאורי האש}} שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] היה מכנסן. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שלא תמיד מברך בורא מאורי האש לפניה, ולכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|כשמזמנים אומרים}} "נברך"! {{ירו"מ-הדגשה|וחוזרים ואומרים "ברוך אלקינו שאכלנו משלו", ומיד אחר כך מברכים ברכת הזן. נמצא שברכת הזן סמוכה לברכת הזימון, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך". {{ירו"מ-הדגשה|נמצא פעמים שברכת הזן אינה סמוכה}}. הרי "הזן את הכל"! {{ירו"מ-הדגשה|למאן דאמר ברכת הזימון עד הזן, משמע שמי שהפסיק לזימון, מברך איתם עד הזן, וחזר לאכול. וכשמסים אכילתו, מתחיל בברכת הארץ, מ"נודה לך". ולמה ברכת נודה לך אינה פותחת בברוך}}? קשיא! הרי "הטוב והמטיב" {{ירו"מ-הדגשה|שהיא סמוכה, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה. {{ירו"מ-הדגשה|ובתחילה הייתה ברכה עצמאית, ומאוחר יותר קבועה בברכת המזון}}. {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים בגלל שהיא ברכה דרבנן עשו לה חיזוק}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו"מ-הוסר|קדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|היום! שנאמר אחרי ברכת היין, למה פותח בברוך}}? שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, {{שוליים|א_נז}}שאינו אומר "בורא פרי הגפן". והא סופה {{ירו"מ-הדגשה|של הברכה! שהרי בברכת היום, אומר: "ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו" ואחר כך אומר: "ברוך אתה ה’ מקדש השבת". נמצא שהחלק השני סמוך לראשון, ולמה פותח בברוך}}? אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|אין זה שתי ברכות, אלא ברכה אחת, ו}}טופס ברכות כך הוא. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נח}}מטבע קצר, פותח בהן ב"ברוך" ואינו חותם בהן ב"ברוך". מטבע ארוך, פותח בהן ב"ברוך" וחותם ב"ברוך". כל הברכות אחר חיתומיהן. {{שוליים|א_נט}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין אומרים ברכה פסוק. התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]] קומוי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מכיון דתימר {{ירו"מ-הדגשה|כל הברכות}} אחר חיתומיהן, {{ירו"מ-הדגשה|כך שאפילו אם טעה ואמר ברכה לא מתאימה, אם חתם נכון יצא. אז למה}} אין אומרין ברכה פסוק? {{ירו"מ-הדגשה|במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה}}. אמרין: {{ירו"מ-הוסר|חכימי}} חכים הדין טלייא, {{ירו"מ-ביאור|אמרו חכם אותו נער}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא שטעה}}. דהוא סבר, מהו אחר חיתומיהן? {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} שאם היה עומד בשחרית {{ירו"מ-הדגשה|והיה צריך לומר "יוצר אור}}", ושכח והזכיר את של ערבית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "מעריב ערבים}}", וחזר וחתם בשל שחרית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "ברוך אתה ה’ יוצר המאורות}}" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן שאל, במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה? ולא זו הכוונה}}, אלא כדאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך להזכיר ב}}כל הברכות {{ירו"מ-הדגשה|לפני הברכה החותמת}} כעין חותמותיהן. {{ירו"מ-הדגשה|ושם לא יזכיר פסוק, כיוון שקשה למצא פסוק שמדבר בדיוק באותו עניין ויכול לטעות}}. ואילין דאמרין: {{ירו"מ-ביאור|ואלו שאומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|בברכות ההפטרה: רחם על ציון כי היא בית חיינו, ולעלובת נפש תושיע ותשמח במהרה בימינו, ככתוב}} ([[ישעיהו יב ו]]) "צהלי ורוני יושבת ציון, {{ירו"מ-הדגשה|כי}} {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} {{ירו"מ-הדגשה|גדול בקרבך קדוש ישראל" וחותם "ברוך אתה יהוה משמח ציון בבניה}}" אין בו משום ברכה פסוק. {{ירו"מ-ביאור|מפני שאומר: "ככתוב: כמו שאנו אומרים בברכת המזון "ככתוב ואכלתה ושבעתה וברכתה"}} {{ירו"מ-ביאור|וי"א כיוון שכבר נהגו הכל לאמר כך}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ו"> </span> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_ס}}מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא, שנאמר: ([[דברים טז ג|דברים ראה טז ג]]) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אמר להן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גילו של ראב"ע|{{ירו"מ-הדגשה|הרי אני כבן שבעים שנה}}]] {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אף על פי שנכנס{{ירו"מ-הדגשה|תי}} לגדולה, האריך ימים. {{ירו"מ-ביאור|שבגיל שש עשרה נתמנה לנשיא והגיעה לגיל שבעים}} {{ירו"מ-הדגשה|ממה שאמר אף על פי שנכנסתי לגדולה הארכתי ימים}}, הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים. <span id="דף_יא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"א. הזכרנו שברכה, בעצם ברכה שהיא עצמאית פותחת ב"ברוך", ברכה שהיא סמוכה לחברתה היא לא פותחת ב"ברוך". ונתנו כמה דוגמאות ויש לנו כל מיני קושיות. הגמרא ממשיכה בכיוון הזה. '''התיבון: הרי הבדלה!''' אנחנו אומרים את ברכת ההבדלה מיד אחרי שמברכים בורא מאור אש. ברכת ההבדלה היא סמוכה לברכת בורא מאור אש. אז למה היא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא, '''שנייא היא, דמר רבי אבא בר זבדא: רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס'''. כלומר, רבי היה רואה אש, אומר בורא מאור אש, מביאים לו בשמים, מברך בורא עצי בשמים, לא היה כולל את הכל ביחד, ורק לאחר מכן כשהוא מגיע הביתה שם הוא עושה את הכוס. '''רבי חייא רבה היה מכנסן'''. רבי חייא תמיד היה אומר את הכל ביחד. נמצא שלא תמיד מברך בורא מאור אש לפני ההבדלה. לכן בעצם הרבה פעמים ברכת ההבדלה היא ברכה עצמאית וממילא פותחת ב"ברוך". '''התיבון: הרי "נברך"!''' כשמזמנים אומרים "נברך" וחוזרים ואומרים "ברוך שאכלנו משלו". כלומר בעצם יש פה לכאורה ברכה, ולאחר מכן אנחנו מתחילים את ברכת הזן. אז השאלה למה ברכת הזן פותחת ב"ברוך"? הרי היא סמוכה לברכת הזימון. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך"'''. כלומר, אם היה רק אדם אחד או שניים, אין ברכת הזימון, ממילא ברכת הזן היא ברכה ראשונה ולכן היא פותחת ב"ברוך". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יא עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''והרי הבדלה.''' שהיא פותחת בברוך ואף ע"פ שהיא סמוכה לברכת המאור '''שנייא היא.''' הבדלה דלאו ברכה סמוכה לחבירתה מדינא היא שהרי יכול הוא לפזרן כל ברכה וברכה בפני עצמה כמו שהיה רבי נוהג שהיה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס '''הרי נברך.''' כלומר דהקושיא על ברכת הזן היא אמאי פותחת בברוך הרי סמוכה לברכת הזימון נברך שאכלנו הויא '''שנייא היא.''' ברכת הזן שהרי אם היו שנים דליכא ברכת הזימון ולא הויא סמוכה וצריך לפתוח בברוך וכיון שלפעמים פותחת בברוך תקנו אותה בפתיחה לעולם '''הרי הזן את הכל.''' האי מקשה נמי קס"ד דכמטבע קצר הויא וא"כ אמאי חותמת בברוך הזן את הכל '''הרי הטוב והמטיב.''' שהיא פותחת בברוך והיא סמוכה לחבירתה הויא '''שנייא היא.''' דברכה שנתחדשה אח"כ היא כדאמר רב הונא שתקנו אותה על הרוגי ביתר ולהכירא תקנוה בפתיחה כאלו לא נסמכה '''הא קדושא.''' קידוש היום בשבתות ובי"ט שפותחת בברוך והא סמוכה לברכת היין היא '''שנייא היא.''' שאף היא לפעמים אינה סמוכה שהרי אם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום שאינו חוזר ומברך על היין '''והא סופה.''' קדוש היום שהיא חותמת בברוך ואמאי '''א"ר מנא.''' השתא מסיק לטעמא דכולהו ברכות לפי שטופס ברכות כך הוא כדר' יודן דכל שהוא מטבע קצר וכו' וסופה דהזן נמי לא קשיא דמטבע ארוך הויא וכן ברכת הגאולה לא צריכין לטעמא דשתי גאולו' אלא הואיל ומטבע ארוך הויא לפיכך חותם בה בברוך '''כל הברכות אחר חותמיהן.''' קס"ד דה"ק הכל הולך אחר החיתום והיינו דמקשי עלה כדלקמן '''אין אומרים ברכה פסוק.''' אין חותמין הברכה בפסוק כגון בא"י גואלינו ה' צבאות וגו' וכיוצא בזה</div> <div class="yerum-leiden-text">לשעבר · התיבון הרי הבדלה · שנייא היא דמר ר' בא בר זבדא ר' היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס · ר' חייא הבא היה מכנסן · התיבון הרי נברך · שנייא היא שאם היו שנים יושבין ואוכלין שאינן אומ' נברך · הרי הזן את הכל · קשיא · הרי ···· הטוב והמטיב · שנייא היא דמר רב הונא משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב · הטוב שלא נסרחו · והמטיב שניתנו לקבורה · הא קדושה · שנייא היא שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום ש חייב זן בורא פרי הגפן · והא סופה · אמ' ר' מנא טופוס ברכות כך הוא · אמ' ר' יודן מטבע קצור פותח בהן בברוך ואינו חותם בהן בברוך · מטבע ארוך פותח בו בברוך וחותם בברוך · כל הברכות אחר חיתומיהן הין אומ' ברכה פסוק · התיב ר' יצחק בר' לעזר קומי ר' יוסה מכיון דתימר אחר חיתומיהן יאמר ברכה פסוק · אמרין חכימי הדין עלייא דהוא סבר מהו אחר חיתומיהן שאם היה עומד בשחרית ושכח והזכיר את שלערבית וחזר וחתם בשלשחרית יצא · אמ' ר' אחא כל הברכות מעין חותמותיהן · ואילין דאמרין צהלי ורוני יושבת ציון וגו' אין בן מסיים ברכה פסוק' מתני' מזכירין יציאת מצרים בלילות אמ' להן ר' אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנ' למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך · ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות: וחכמ' אומ' ימי חייך העולם הזה · כל ימי חייך העולם הבא להביא את ימות המשיח · אעפ' שנכנס לגדולה האריך ימים · הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים</div> <div class="yerum-side">'''מכיון דתימר אחר חיתומיהן אין אומרין ברכה פסוק.''' בתמיה ובפ"ב דתענית גריס ויימר ברכה פסוק והיינו הך לפי דס"ד לפרש אחר חיתומיהן כדלקמיה '''אמרין חכימי הדין טלייא.''' בלשון תמיה חכם הוא זה הבחור דלפי סברתו הוא מקשה '''דהוא סבר.''' לפרש מהו אחר חיתומיהן דקאמר היינו לענין האי דינא שאם עמד בשחרית ביוצר אור ושכח והזכיר את של ערבית מעריב ערבים וחזר ונזכר וחתם בשל שחרית יצא וזהו אחר חיתומיהן אנו הולכין והלכך יצא ולפיכך הוא מקשה דא"כ היכי אמרת אין אומרין ברכה פסוק הרי אם חתם בשל שחרית והוא יוצר אור א"כ הברכה פסוק הוא כדכתיב יוצר אור וגו' אבל באמת לאו היינו פירושא דאחר חיתומיהן אלא כדרב אחא דאמר כל הברכות כעין חותמותיהן מענין שהוא מזכיר בסוף נוסח הברכה כך הוא חותם כגון עוזר ומושיע ומגן בא"י מגן אברהם וכן כולן ולעולם אין חותמין הברכה בפסוק '''ואילין דאמרין צהלי וגו'.''' נוהגין היו לומר אחר ברכת הפטרה פסוק הזה ואין בו משום ברכה בחותם פסוק הואיל וכבר חתם בנוסח הברכה עצמה ואינו אלא כמוסיף בדברים '''מתני' מזכירין יציאת מצרים בלילות.''' פרשת ציצית אומרים אותה בק"ש של ערבית ואע"פ שאין לילה זמן ציצית דכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לילה אומרים אותה מפני יציאת מצרים שבה '''כבן שבעים שנה.''' הייתי נראה זקן ולא זקן ממש אלא שהלבינו שערותיו יום שמינו אותו נשיא כדי שיראה זקן וראוי לנשיאות ואותו היום דרש בן זומא מקרא זה '''ולא זכיתי.''' לא נצחתי לחכמים '''גמ' אע"פ שנכנס לגדולה.''' שמינוהו לנשיא כדאמרינן לקמן פרק תפלת השחר '''האריך ימים.''' שאמר הריני כבן שבעים שנה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים.''' כדאמרי' אוי לרבנות שמקברת את בעליה ולהכי קאמר הריני כבן שבעים דאם שזכיתי לגדולה עם כל זה הארכתי ימים </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' שואלת הגמרא, '''הרי "הזן את הכל"!''' אנחנו יודעים שיש מחלוקת בגמרא. פה בירושלמי לא מופיעה כל כך המחלוקת הזאת, מופיעים רק הרמזים שלה, אבל בבבלי מוזכר שיש מחלוקת מה זה נקרא ברכת הזימון. יש דעה שאומרת שברכת הזימון זה בעצם כולל גם את ברכת הזן, כלומר הברכה הראשונה של ברכת המזון. ונניח שלושה אכלו ביחד ואחד זימן, ואז האחרים צריכים להפסיק, גם אם רוצים להמשיך לאכול, הם ממשיכים איתו את הברכה עד סוף הברכה הראשונה. לאחר מכן הם יכולים להמשיך לאכול, אבל כשהם רוצים להתחיל לברך מחדש, הם לא מתחילים מתחילת הברכה, אלא מברכים רק מהברכה השנייה. יוצא שבעצם הרבה פעמים הברכה השנייה היא הראשונה. אז למה היא לא מתחילה ב"ברוך"? עכשיו הסברנו שמספיק שלפעמים ברכה היא ראשונה, היא פותחת ב"ברוך", אז גם פה, גם הברכה השנייה הרבה פעמים היא הברכה הראשונה. אז למה בעצם היא לא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא: '''קשיא!''' כלומר, זה באמת נשאר בקושיא, הגמרא לא תירצה את זה. שואלת הגמרא, '''הרי "הטוב והמטיב"?''' זה ברכה סמוכה, היא חלק מברכות ברכת המזון, הברכה הרביעית. אז למה בעצם היא פותחת ב"ברוך"? עונה הגמרא, '''שנייא היא, דמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה'''. בהתחלה הייתה ברכה עצמאית. כלומר, בהתחלה בעצם ברכת הטוב והמטיב לא נקבעה בתוך ברכת המזון, קבעו אותה בתור ברכה עצמאית. רק מאוחר יותר קבעו אותה בתוך ברכת המזון. שואלת הגמרא, הקידוש היום - קודם כל מברכים בורא פרי הגפן ואחרי זה אומרים את הקידוש. אז למה הקידוש פותח ב"ברוך"? הרי לכאורה הוא סמוך לברכת הגפן. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, שאינו אומר "בורא פרי הגפן"'''. אנחנו יודעים לדוגמה שבערב שבת יש מקרים שבהם מותר לערוך סעודה, ואם אני יכול לערוך סעודה בערב שבת ושתה יין, אז הוא פורס מפה ומקדש, אבל בעצם הוא לא צריך לברך על היין, ישר קידוש. יוצא שבעצם לפעמים הקידוש היא הברכה הראשונה, ולכן בעצם גם פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''והא סופה?''' כלומר, הגמרא כרגע לא מבינה - יש איזה הווה אמינא שכל הברכות זה "ברוך אתה... בורא פרי הגפן", ברכות קצרות כאלה. לא בדיוק הבינו מה המבנה של ברכות ארוכות. אז הגמרא חשבה שבעצם ברכת הקידוש שהיא פותחת ב"ברוך", זה כמו... '''התיב רבי יצחק ברבי אלעזר קומוי רבי יוסה: מכיון דתימר אחר חיתומיהן, אין אומרין ברכה פסוק?''' כלומר לא אכפת לי בכלל מהברכה, אלא מה שחשוב זה החיתום - אפילו אם טעיתי ואמרתי ברכה לא רצינה, אם חתמתי נכון יצאתי. אז למה לא אומרים ברכה פסוק? במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה? '''אמרין: חכים הדין טלייא''' - על הזקנים בישיבה אמרו: בחור צעיר אבל חכם, אלא שהוא טעה, כי הוא חשב מהו "אחר חיתומיהן". הוא חשב שהכוונה שאמרו ברכה לא נכונה, כמו לדוגמה אם היה עומד בשחרית וצריך להגיד "יוצר אור ובורא חושך", ובמקום זה הוא שכח ואמר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם... המעריב ערבים" בחוכמה, כלומר בעצם הברכה של הערב, ולאחר מכן הוא חזר וחתם בשל שחרית וסיים "ברוך אתה ה' יוצר המאורות". כלומר בעצם פתח בערבית, אמר את כל הברכה של ערבית, אבל את הסיום הוא אמר "יוצר המאורות" - הברכה של הבוקר - ויצא ידי חובה. כך הוא הבין. אז לכן הוא שאל במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה, אבל בעצם לא זו הכוונה, אלא מה הכוונה? '''אלא כדאמר רב אחא: כל הברכות כעין חותמותיהן'''. כלומר ברכות ארוכות - הרי אמרנו פותח ב"ברוך" וחותם ב"ברוך", ובאמצע הוא אומר כל מיני עניינים. אז בסוף העניינים הוא צריך להוסיף משפט שהוא מעין החתימה, זו הכוונה. אז זה המשפט שלא יזכיר פסוק. עכשיו מה הסיבה? המפרשים מסבירים שקשה מאוד למצוא פסוק מתאים, אז מסתמא אנשים התבלבלו, לכן אמרו אל תגידו פסוק. '''ואילין דאמרין: "צהלי ורוני יושבת ציון" אין בו משום ברכה פסוק'''. יש שני הסברים: או בגלל שככה נהגו - כלומר בעצם אין איסור להגיד פסוק, רק חז"ל אמרו אל תגיד פסוק כי קשה מאוד למצוא. אבל אם משהו מקובל כבר בכל הציבור, נוהגים להגיד את זה קבוע, וכנראה שמצאו פסוק מתאים, אז זה בסדר. ויש אומרים שמדובר שזה לא היה בתוך הברכה אלא בחוץ, ולכן אין בעיה. אנחנו עכשיו בפרק א' הלכה ו'. '''מתני': מזכירין יציאת מצרים בלילות'''. כלומר יש עניין להזכיר את יציאת מצרים בלילות, למרות שיציאת מצרים הייתה ביום. '''אמר להן רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא'''. מה זה בדיוק "הרי אני כבן שבעים שנה"? הבבלי מספר שרצו למנות אותו להיות ראש הסנהדרין במקום רבן גמליאל, ואז הוא אמר "אני אצייד את אשתי". אשתו אמרה לו אתה הרי עדיין צעיר, ואז צמחו לו שערות שיבה ונראה כמו בן שבעים שנה. לכן כתוב "הרי אני כבן שבעים שנה" - זה חידוש. תכף נראה שבעצם הוא באמת היה בן שבעים. '''שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח'''. '''רבי אלעזר בן עזריה אף על פי שנכנס לגדולה, האריך ימים'''. אמרה הגמרא, מה זה "כבן שבעים שנה"? מה בעצם הוא רצה להגיד בזה? אמרנו בניגוד לבבלי שאומר שהוא היה בן שמונה עשרה ונראה כבר בן שבעים שנה - לא, הוא באמת היה בן שבעים שנה, והוא התגאה בזה. הוא רצה להגיד להם: תראו, למרות שנכנסתי לגדולה בגיל שמונה עשרה כשכבר התמנה להיות נשיא, האריך ימים - בגיל שבעים עכשיו. אומרת הגמרא בדיוק הפוך: מזה שהוא אומר את זה אתה מבין ש'''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים'''. אחרת מה זה? מה הגאווה בזה שהוא בן שבעים? מכאן שהגדולה מקצרת ימים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יא עמוד א''' {{שוליים|א_נח}} '''ברכה קצרה פותחת ב"ברוך" ואינה חותמת בו, וברכה ארוכה פותחת וחותמת ב"ברוך", וכל ברכה נגררת אחר חתימתה הקודמת ללא פתיחה חדשה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן נט סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה, שברכות הצמודות לחתימה שלפניהן אינן פותחות ב"ברוך". {{שוליים|א_נט}} '''האם מותר לומר פסוק מקראי בתורת ברכה, ומהו הכלל "כל הברכות הולכות אחר חיתומן".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן נט סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסה אסי שאין אומרים ברכה פסוק, אך הכלל שכל הברכות הולכות אחר חיתומן נכון דווקא כשטעה בפתיחה ולא בחתימה, כפי שהובהר בתשובת רבי יוסה לרבי יצחק בר אלעזר; וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|א_ס}} '''חובה להזכיר יציאת מצרים גם בקריאת שמע של לילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ג <קטע סוף=יא א/> ==דף יא עמוד ב== <קטע התחלה=יא ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כבן זומא, וכן פסק הרמב"ם (הל' קריאת שמע פ"א ה"ג) שמזכירים יציאת מצרים בלילות, כדעת בן זומא שהודו לו רבי אלעזר בן עזריה וחכמים בסוגיה המקבילה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד ב<span class="yerum-runnum">22</span></div> תמן {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|בלילה}} לא יתחיל {{ירו"מ-הדגשה|פרשת}} ויאמר, ואם התחיל גומר. ורבנן {{ירו"מ-הוסר|דהתם}}{{ירו"מ-הדגשה|דהכא}} {{ירו"מ-ביאור|בארץ ישראל}} אמרין: מתחיל ואינו גומר. מתניתין פליגא על רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"! {{ירו"מ-הדגשה|ולפי רבנן דהכא רק מתחיל, נמצא שלא מזכיר }}יציאת מצרים בלילות. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף שלא אמרו פרשת ציצית, היו אומרים דברים שיש בהם הזכרת יציאת מצרים, כגון}}: מודים אנחנו לך {{ירו"מ-הדגשה|ה’ אלוקינו}} שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך, {{ירו"מ-הדגשה|ומיד מלכים הצלתנו, וקרעתה לנו הים, ועשיתה לנו ניסים וגבורות על הים, ושרנו לך שירה חדשה. כן תגאלינו מיד עריצים ומיד כל הקמים עלינו, ככתוב: "כי פדה ה’ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו" ברוך אתה ה’ גאל ישראל}}. {{ירו"מ-ביאור|ולדעה שלא מזכירים יציאת מצרים בלילה, אין צריך לומר שהוצאתנו ממצרים שהיא הייתה ביום, אבל קריעת הים הייתה בלילה, והצלתנו מיד מלכים, היינו שהציל את אברהם מהמלכים, ואת יצחק ושרה מאבימלך, הכל היה בלילה, ולדעת הכל אומרים}}. מתניתא פליגא על רבנן דתמן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|א_סא}}ויאמר אינו נוהג אלא ביום. {{ירו"מ-הדגשה|משמע ש}}כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום. רבי אבא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר אחא|°]] נחית לתמן. חמיתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} מתחילין וגומרין {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}}, ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|להו}} {{ירו"מ-ביאור|והם לא שמעו על המחלוקת}} דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר. בעון קומוי {{ירו"מ-ביאור|שאלו את}} רבי אחייא ברבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחייא ברבי זעירה|°]]: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם? {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי זעירה עלה מבבל לארץ ישראל, רצו לדעת האם המשיך לנהוג כבני בבל, או שינה ונהג כמנהג ארץ ישראל}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מסתברא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מחמיר, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}ינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון. תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב, {{ירו"מ-הדגשה|אף שהזכיר בפרשת ציצית}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: מלכותו ואמונתו לעד קיימת}}. אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף {{ירו"מ-הוסר|ו}} ומכת בכורים, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: ואת בכוריהם הרגתה, ובכורך ישראל גאלתה, וים סוף להם בקעתה}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אומר: {{שוליים|א_סב}}צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|א_סג}}{{ירו"מ-הוסר|אמר }}לא הזכיר תורה {{ירו"מ-הוסר|ב}} בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קה מד]]) "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו". רבי אבא ברבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא ברבי אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או {{שוליים|א_סד}}שלא הזכיר {{ירו"מ-הוסר|ב}} בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: אם {{שוליים|א_סה}}אמר "מנחם {{ירו"מ-הוסר|ירושלים"}} ירושלם" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: בעשה ולא תעשה. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית יז ה|בראשית לך לך יז ה]]) "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה. התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ט ז]]) "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם" שנייא היא, {{ירו"מ-הדגשה|התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא, מאי דהוה מעיקרא}}. שעד שהוא אברם בחרת בו. ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה? הוא {{ירו"מ-ביאור|רק אברהם}} נצטווה עליה. ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה? שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו. ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה? {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אבותן קראו אותן בשמן. אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: ([[בראשית יז יט|בראשית לך לך יז יט]]) "וקראת את שמו יצחק". {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: ([[בראשית טז יא|בראשית לך לך טז יא]]) "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יג ב]]) "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה{{ירו"מ-הדגשה|ו}} שמו". שלמה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברי הימים א כב ט]]) "כי שלמה יהיה שמו". עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים נח ד]]) "זורו רשעים מרחם" {{ירו"מ-הדגשה|שלא נקראו עד שנולדו}}. [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ירמיהו כג ז]]) "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה. וכן הוא אומר: ([[בראשית לה י|בראשית וישלח לה י]]) "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: ([[ישעיהו מג יח]]) "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות; ([[ישעיהו מג יט]]) "הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג. משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק מאימתי</strong> ==פרק שני - היה קורא == <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שני)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שני.png|שמאל|ממוזער|100px|כולל שיעורי שמע]] {{ש}}{{ש}} <div class="yerum-bm-print"> '''תמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר'''. כלומר בבבל היו אומרים שלא יתחיל פרשת ציצית כיוון שהיא לא נוהגת בלילה. הרי כמו שאמרנו ציצית לא נוהגת בלילה, ממילא אין עניין לקרוא פרשת ציצית. אז בבבל אמרו אל תתחיל, אבל אם כבר התחלת להגיד את הפסוק הראשון, תגיד את כולה. '''ורבנן אמרין: מתחיל ואינו גומר''' - כלומר בארץ ישראל היו אומרים רק את הפסוק הראשון. אומרת הגמרא '''מתניתין פליגא על רבנן דהכא: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"!''' כלומר המשנה שלנו חולקת על החכמים של ארץ ישראל. הרי מה כתוב במשנה - מזכירים את יציאת מצרים בלילות. עכשיו אם אתה אומר שאומרים רק את הפסוק הראשון, הרי בפסוק הראשון כתוב שמשה דיבר אל בני ישראל - אין שם שום עניין מיציאת מצרים. '''רבי אבא ורב יהודה בשם רב: מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך'''. אין בזה בעיה - נכון, הם לא הזכירו את פרשת ציצית כי הם לא הזכירו את כולה, רק את הפסוק הראשון, אבל הם דאגו להגיד משפטים שיש בהם עניין יציאת מצרים. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רבנן דתמן: ויאמר אינו נוהג אלא ביום. כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום'''. כלומר יש ברייתא שחולקת על חכמי בבל, שהם אמרו שאומרים את כל פרשת ציצית. אז איך אתה אומר את זה בלילה? </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תמן.''' בבבל אמרין לא יתחיל פ' ויאמר בלילה אבל אם התחיל גומר ורבנן דהכא אמרין מתחיל ואינו גומר ואינהו מפרשי להמתני' דקתני מזכירין יציאת מצרים בלילות כדרב דאחר שהתחיל בתחילת הפרשה אומר מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים וכו' כדמסיק '''מתני' פליגא על רבנן דתמן ויאמר אינו נוהג אלא ביום.''' כדתנן לקמן בפ"ב וקשיא לרבנן דתמן דס"ל דגומר כל הפרשה ומשני דה"ק כל פ' ויאמר אינו נוהג אלא ביום שהרי בהתחלתה כתובה מצות ציצית ואינה נוהגת בלילה ולפיכך אינהו דאמרי לא יתחיל אבל אם כבר התחיל ואמר ועשו להם ציצית גומרה משום יציאת מצרים שבה '''חמיתון.''' ראה אותן נוהגין לכתחילה להתחיל ולגמור ותאמר הש"ס ולא שמיע דתמן אמרין לא יתחיל וכלומר דלא כדשמעינן לעיל דרבנן דתמן ס"ל דלא יתחיל לכתחילה '''היך הוה אבוך נהוג עביד.''' משום דר' זעירא עלה מבבל לא"י ולפיכך שאלו אם היה נוהג כאן כרבנן דהכא או כמנהגו בתחילה כרבנן דתמן '''מסתברא דר' יוסה.''' כמו שאמר ר' יוסה מפני שר' זעירא היה נוהג להיות מחמיר על עצמו כמו דאינון מחמירין בבבל והיה מתנהג כוותייהו '''צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב.''' מפני שיש בה הודאה על החסד שעשה עם אבותיכו ועמנו '''מלכות.''' מלכותו ואמונתו לעד קיימת ומלכנו מלך אבותינו. צריך להזכיר את כולן. ככולהו תנאי וצריך ג"כ לומר צור ישראל וגואלו כדי לסמוך גאולה לתפילה: אם לא הזכיר תורה בברכת הארץ על המזון '''שנייא היא.''' התם דקמסדרו לשבחיה דרחמנא מה דהוה מעיקרא שעד שהוא אברם בחרת בו ושמת שמו אברהם '''ודכוותה.''' נימא נמי הקורא לשרה שרי עובר בעשה '''הוא.''' בלבד נצטווה עליה דכתיב לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה אבל גביה כתיב ולא יקרא עוד שמך אברם לא יקרא כלל '''שני.''' שם השני ישראל ניתוסף לו להיות לשם העיקר ושם הראשון יעקב לא נעקר ממנו '''עד כאן בצדיקים.''' הוא דמצינו שנקראו בשמם עד שלא נולדו אבל ברשעים זורו רשעים מרחם ולא יזכר שמם וישמעאל תחילתו צדיק כדדרשינן מבאשר הוא שם וכן אמרינן שעשה תשובה בסוף ימיו '''שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבא.''' והלכך לא דריש לקרא דלמען תזכור כדדרשי חכמים במתני': הדרן עלך מאימתי</div> <div class="yerum-leiden-text">תמן אמרין לא יתחיל ויאמר ואם התחיל גומר · ורבנן דהתם אומרין מתחיל ואינו גומר · מתניתין פליגא על רבנן דהכא מזכירין יציאת מצרים בלילות · ר' בא רב יהודה בשם רב מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים ופדיתנו מבית עבדים להודות לשמיך · מתניתא פליגא על רבנן דתנין ויאמר אינו נוהג אלא ביום כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום · ר' בא בר אחא נחית לתמן חמיתון מתחילין וגומרין ולית שמיע דתמן אמרין לא יתחיל ויאמר ואם התחיל גומר · ורבנן דהכא אמרין מתחיל ואינו גומר · בעון קומוי ר' אחייא בר זעירא היך הוה אבוך נהוג עביד כרבנן דהכא או כרבנן דהתם ר' חזקיה אמ' כרבנן דהכא · ר' יוסה אמ' כרבנן דהתם · אמ' ר' חנינא מסתברא דר' יוסה דר' זעירא מחמיר ויען מחמרין והוא עבד נהיג דכוותהון · תני הקורא את שמע בבוקר צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב · ר' או' צריך להזכיר בה מלכות · אחרים אומ' צריך להזכיר בה קריעת יה סוף ומכת בכורים · ר' יהושע בן לוי אמ' צריך להזכיר את כולן וצריך לומ' צור יש' וגואלו ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמ' לא הזכיר תורה בארץ מחזירין אותו · מה טעם ויתן להם ארצות גוים · מפני מה · בעבור ישמרו חוקין ותורותין ינצורו · ר' בא בר אחא בשם ר' אם לא הזכיר ברית בארץ או שלא הזכיר בבונה ירוש' מלכות בית דוד מחזירין אותו · אמ' ר' אילא אם אמ' מנחם ירוש' יצא · בר קפרא אמ' הקורא לאברהם אברם עובר בעשה · ר' לוי אמ' בעשה ולא תעשה לא יקרא עוד את שמך אברם הרי בלא תעשה · והיה שמך אברהם הרי בעשה · התיבון הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם · אתה הוא יי' הלהים אשר בחרת באברם · שנייא היא שעד שהוא אברם בחרת בו · ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה הוא נצטוה עליה · ודכוותה הקורא לישרל יעקב עובר בעשה · שיני ניתוסף לו הראשון לא נעקר ממנו · ולמה נשתנה שמו שלאברהם ושמו שליעקב ושמו שליצחק לא נשתנה · אילו אבותן קראו אותן בשמן · אבל יצחק הקבה' קראו יצחק שנ' וקראת את שמו יצחק · ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואילו הן יצחק וישמעאל ויאשיהו ושלמה · יצחק וקראת את שמו יצחק · ישמעאל דכת' וקראת את שמו ישמעאל יאשיהו הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו · שלמה כי שלמה יהיה שמו · עד כדון בצדיקים · ברשעים זורו רשעים מרחם · בן זומא או' עתידין הן יש' שלא להזכיר יציאת מיצרים לעתיד לבוא ומה טעם לכן הנה ימים באים נאם י'י לא יאמר עוד חי י'י אשר העלה את בני יש' מארץ מצרים כי אם חי י'י אשר העלה ואשר הביא את זרע בית יש' מארץ צפון · אמרו לו לא שייעקר יציאת מצרים אלא מצרים מוסף על המלכיות · מלכיות עיקר ומצרים טפילה · וכן הוא או' לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם יש' יהיה שמך · אמרו לא שייעקר שם יעקב אלא יעקב מוסף על ישראל · ישראל עיקר ויעקב טפל · וכן הוא או' אל תזכרו ראשונות אילו המצריים · וקדמוניות אל תתבוננו אילו המלכיות · הנני עושה חדשה עתה תצמח זו שלגוג · משלו משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו · התחיל מספר מעשה הזאב ואחר כך פגע בו הארי · וניצל מידו · שכח מעשה הזאב התחיל מספר מעשה הארי · ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו · שכח מעשה שניהם והתחיל לספר מעשה הנחש · כך היו יש' הצרות האחרונות משכחות את הראשונות</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי אבא בר אחא נחית לתמן. חמיתון מתחילין וגומרין''', כלומר רבי אבא בר אחא ירד לבבל וראה שכולם מתחילים וגומרים לכתחילה, '''ולא שמיע דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר'''. כלומר הם בכלל לא ידעו שהייתה מחלוקת בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל, ותמיד היו אומרים את הכל. '''בעון קומוי רבי אחייא ברבי זעירה: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם?''' כלומר שאלו את רבי אחייא הבן של רבי זעירא - הרי רבי זעירא עלה מבבל, אז שאלו אותו האם הוא נהג כרבנן דהכא בארץ ישראל או כרבנן דהתם בבבל. '''רבי חזקיה אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא: מסתברא דרבי יוסה, דרבי זעירא מחמיר, וינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון'''. כלומר מסתמא שהוא נהג להחמיר, וגם בני בבל מחמירים - שאם מתחילים גומרים את הכל. '''תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב'''. כלומר, למרות שהוא מזכיר בפרשת ציצית עניין יציאת מצרים, בכל זאת באמת ויציב הוא גם מזכיר את יציאת מצרים. '''רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות'''. אנחנו נוהגים להגיד "מלכותו וראותו התקיימת" בתוך אמת ויציב. '''אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכת בכורים. רבי יהושע בן לוי אומר: צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו'''. אנחנו האשכנזים נוהגים להגיד "צור ישראל" כמו הבבלי, אבל הירושלמי אומר צריך להגיד "צור ישראל וגואלו". '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: לא הזכיר תורה בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו'''. בברכת הארץ בברכת המזון צריך להזכיר גם תורה. '''מה טעם? "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו"'''. בעצם ההבטחה לארץ זה כנגד התורה, לכן צריך להזכיר בברכת הארץ גם את העניין של התורה. '''רבי אבא ברבי אחא בשם רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו'''. כלומר צריך להזכיר גם ברית על הארץ, כי הרי נכרתה ברית על הארץ, וגם בבונה ירושלים צריך להזכיר את מלכות בית דוד, ואם הוא לא אמר זאת מחזירים אותו. '''אמר רבי אילא: אם אמר "מנחם ירושלם" יצא'''. זה גם מספיק טוב. '''בר קפרא: הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי אמר: בעשה ולא תעשה. "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה'''. '''התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם"''' - איך הם קראו לו כך? '''שנייא היא, שעד שהוא אברם בחרת בו'''. כלומר בעצם הנביא מסדר את השבח של הקדוש ברוך הוא, איך שהוא בחר באברם כשהוא היה אברם, ולאחר מכן קרא לו אברהם. שואלת הגמרא, '''ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה?''' ואומרת לא - '''הוא נצטווה עליה'''. כלומר רק אברהם נצטווה לקרוא לה שרה ולא שרי, אבל כל האחרים יכולים לקרוא לה שרי. שואלת הגמרא עוד כיוצא בזה, '''ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה?''' ועונה לא - '''שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו'''. כלומר ליעקב יש בעצם שני שמות, יעקב וישראל. שואלת הגמרא אבל '''ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה?''' אומרת הגמרא '''אלו, אבותן קראו אותן בשמן'''. כלומר לאברם וליעקב האבות שלהם קראו להם, '''אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: "וקראת את שמו יצחק"'''. כיוון שהקדוש ברוך הוא קרא לו שם, ממילא אין מקום להחליף את זה. '''ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו: "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה שמו". שלמה: "כי שלמה יהיה שמו"'''. '''עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים: "זורו רשעים מרחם"'''. כלומר צדיקים הקדוש ברוך הוא קורא להם כבר לפני הלידה, אבל רשעים לא נקראים עד שהם לא נולדים, רק ביציאה מהרחם. '''בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה'''. כלומר הגאולה האחרונה, החזרה מהגלות, על זה ידברו - זה יהיה העיקר, ויציאת מצרים תהיה טפלה. '''וכן הוא אומר: "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות'''. כלומר בגאולה האחרונה גם שם המלכויות יישכח. '''"הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג''' - כלומר בגוג ומגוג תישכח גם המלכות. '''משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות'''. הדרן עלך פרק מאימתי, אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יא עמוד ב''' {{שוליים|א_סא}} '''האם מותר להתחיל לקרוא פרשת "ויאמר" של קריאת שמע בלילה לכתחילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ציצית, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן יח סעיף א , סמ"ג עשין כו. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן דהכא שאף לכתחילה מתחיל, כדעת אבוה דרבי אחייא שנהג כמותם; הרמב"ם והשו"ע פסקו שקוראין פרשת ציצית בלילה אף שאינה נוהגת ביום דווקא, וכן נהגו למעשה, בניגוד לדעה המחמירה שלא להתחיל כלל. {{שוליים|א_סב}} '''יש להזכיר יציאת מצרים בברכת "אמת ויציב" ולחתום בה "צור ישראל וגואלו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן סו סעיף י. ''הכרעה:'' נפסק כרבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי שצריך להזכיר את כולן ולומר "צור ישראל וגואלו", כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|א_סג}} '''מי שלא הזכיר תורה בברכת הארץ בברכת המזון חייב לחזור ולברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן קפז סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי, שהמזכיר ארץ ותורה כדכתיב "ויתן להם ארצות גוים... בעבור ישמרו חוקיו" חייב לחזור, וכך הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|א_סה}} '''הקורא לאברהם "אברם" עובר בעשה ולא תעשה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ד <קטע סוף=יא א/> הדרן עלך פרק מאימתי א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי לוי שהעובר על כך עובר בעשה ולא תעשה, שכן פסק כך הרמב"ם והשו"ע להלכה. </div> </div> iljoa16ltp67rsfpse1depodk2fx3yo 3083826 3083822 2026-09-18T13:53:58Z מאירושולי 35234 3083826 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק ראשון — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div> {{מתני'|ברכות א א}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פתיחת המסכת|מאימתי קורין]] את שמע בערבין? {{שוליים|א_א}}משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|א_ב}}עד חצות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים|א_ג}}עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ד}}הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ה}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}כל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע בבית הכנסת|אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן]] תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי"}}: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת. ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין. ===<span id="דף_א_ב"></span>=== <div class="yerum-bm-print"> בעזרת השם אנחנו מתחילים מסכת ברכות, סדר ירושלמי. המשנה הראשונה פותחת בשאלה מתי קוראים את שמע בערב. אנחנו יודעים שבתורה, בפרשת קריאת שמע נאמר "דברת אמם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". מכאן למדו חז"ל שיש מצווה לקרוא קריאת שמע בזמן השכיבה בערב ובזמן הקימה בבוקר. והמשנה שואלת מתי קורין שמע בערבין. הגמרא הבבלי שואלת למה בעצם מתחילים דווקא משמע בערבין, ויש שני תירוצים. תירוץ אחד שכך נאמר בפסוק "בשכבך וקומך" לכן מתחילים מהערב, ותירוץ אחר שכיוון שכל דבר ביהדות מתחיל מהערב, כמו שאנחנו יודעים כתוב בתורה "ויהי ערב ובוקר יום אחד". הגר"א קובר בעצם למה מתחילים מהמצווה הזאת דווקא? יש יותר ממצוות. למה דווקא קריאת שמע של ערבית? הוא מסביר שבעצם זה המצווה הראשונה שיהודי פוגש בחיים, כיוון שהיהודי נהיה בגיל שלוש עשרה בן מצוות, וכבר מבערוב המצווה הראשונה שהוא פוגש זה קריאת שמע של ערבית. בכל אופן, המשנה שואלת מתי קורין את שמע בערבין, כלומר מתי נקרא זמן שכיבה שאפשר להתחיל לקרוא קריאת שמע? והמשנה עונה: '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. גם כאן הבבלי מסביר שלכאורה היה צריך להגיד לנו זמן מוגדר, להגיד צאת הכוכבים או משהו בסגנון. למה המשנה אמרה משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן? זו דרך של התנא. יש הלכות שהן מאוד רגילות - קריאת שמע אומרים הרי כל יום. ויש הלכות פחות מוכרות, פחות רגילות, ולא רצו שישכחו אותן, לכן בעצם שתלו אותן בתוך ההלכות הרגילות. אז בעצם שהמשנה אומרת לנו משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, היא דרך אגב מלמדת אותנו שגם הכוהנים - כוהן שהיה טמא וטבל, מותר לו לאכול תרומה כבר מבערוב, כבר בצאת הכוכבים, וגם במקרה שהכוהן הזה היה טמא בטומאה כזאת שצריך אחרי זה למוחרת להביא קורבן, כמו לדוגמה זב גדול שאנחנו יודעים שאחרי שהוא סופר שבעה נקיים הוא טובל ואז מחכה לערב שמש, ולמוחרת ביום השמיני הוא מביא קורבן, או יולדת, או מצורע. אז באה המשנה לחדש לנו שבעצם הוא לא צריך לחכות עד למוחרת כדי לאכול תרומה. מה שבעצם "ביאת שמשו מעכבתו מלאכול תרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול תרומה". בעצם צאת הכוכבים זה הזמן שבו יכול לאכול תרומה, והכפרה - הקורבן - זה מה שרק מאפשר לו להיכנס למקדש ולאכול קודשים, אבל תרומה הוא יכול לאכול כבר בצאת הכוכבים. ועד מתי? כלומר, עד מתי נקרא בשכבך? '''עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר'''. כלומר, לפי רבי אליעזר מה שכתוב בתורה "בשכבך" הכוונה זמן שאנשים הולכים לישון, ואנשים הולכים לישון בחלק הראשון של הלילה. אם זה שליש הלילה או רבע לילה נראה בהמשך, אבל בכל אופן זה בחלק הראשון של הלילה. '''וחכמים אומרים: עד חצות'''. חכמים יש להם איזו שיטה, תכף נבין אותה - כרגע היא לא כל כך מובנת, מה העניין של עד חצות. '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר רבן גמליאל גם כן מאוד מובן. הוא אומר מה שכתוב "בשכבך" הכוונה הזמן שישנים שזה כל הלילה. אז רבי אליעזר סובר זמן שהולכים לישון, רבן גמליאל סובר זמן שישנים. עכשיו מה זה בדיוק חכמים? הגמרא תכף תסביר לנו שבעצם חכמים עשו הרחקה. כלומר הם מודים לרבן גמליאל שבעצם "בשכבך" הכוונה כל זמן שישנים, רק הם פחדו שבן אדם יבוא מהעבודה, יהיה עייף, יגיד אוקיי, אני אוכל טיפה, אלך לישון וכשאני אתעורר אני אתפלל, ואז בעצם הוא יתעורר בבוקר. לכן אמרו עד חצות '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. והמשנה מספרת לנו מעשה: '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. כלומר בניו של רבן גמליאל באו מבית המשתה, היה להם איזו סעודת חתנים משהו בסגנון, ועבר חצות והם לא קראו קריאת שמע. הם באו לאבא שלהם, אמרו לו "לא קראנו שמע, מה עושים?" עכשיו, הרי הם ידעו מה אבא שלהם אומר. כלומר, השאלה שלהם הייתה: אתה אמנם סובר שמותר עד הבוקר, אבל חכמים חולקים עליך, חכמים אומרים עד חצות, ויחיד ורבים הלכה כרבים. או שבעצם חכמים מודים לך, אלא כל מה שהם אמרו זה רק הרחקה, אבל בעצם בדיעבד גם הם מסכימים שאפשר לקרוא עד עלות השחר. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. כלומר, באמת ההלכה כמותי וחכמים מודים לי. '''ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. זאת אומרת, בעצם כל דבר שנוהג חלק מהלילה בעצם מצוותו כל הלילה, וחכמים אמרו רק עד חצות כדי להרחיק את האדם מעבירה. כדוגמה יש לנו '''הקטר חלבים ואיברים'''. אנחנו יודעים שהקטר חלבים ואיברים - קורבנות ששחטו וזרקו את הדם שלהם ביום, הרי אסור לשחוט בלילה, אסור לזרוק את הדם בלילה. אם שחטו ביום אז את האיברים והחלבים מותר להקטיר כל הלילה. אז גם כן אנחנו רואים - נוהג חלק מהלילה, נוהג כל הלילה. שם בעצם חכמים לא גזרו שום דבר כיוון שהכוהנים זריזים, אבל הוא רק רצה להראות לנו בעצם שדבר שנוהג חלק מהלילה מצוותו כל הלילה. '''וכל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר יש לנו קודשים - הגמרא אומרת שהכוונה קודשים קלים, לא קודשי קודשים, כי בהם באמת גם כן לא גזרו. אבל קודשים קלים שנאכלים ליום אחד - אנחנו יודעים לדוגמה ששלמים נאכלים לשני ימים ולילה, אבל יש שלמים מסוימים כמו שלמי תודה ושלמי נזיר, הם נאכלים רק ליום אחד. יש הסבר יפה שמסביר למה קורבן תודה נאכל רק ליום אחד. יותר מזה, גם מביאים איתו ארבעים לחמים, כלומר ארבעה סוגי לחמים - עשר חמץ ועוד שלושה סוגים, עשר מכל אחד, סוגי מצות. מה הרעיון? הרעיון הוא שכיוון שבן אדם מביא קורבן תודה, קרה לו איזה נס או משהו כזה, אז התורה רצתה שהוא יפרסם את הנס. אז אמרו לו טוב, תבוא, תאכל את זה תוך יום אחד, אין לך זמן, מהר מאוד צריך לאכול את זה. אתה גם מביא הרבה מאוד לחמים, ככה ודאי הוא יזמין חברים ויפרסם את הנס שלו, וכן הנזיר, גם כן יוצא לפרסם מה הסיבה שהוא התנזר. אז בכל הדברים האלה, כמו בקריאת שמע ובקודשים שחלים ליום אחד, חכמים אמרו עד חצות. '''אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. כלומר מצד הדין היה מותר עד הבוקר, אבל חכמים אמרו עד חצות כדי שבן אדם לא יגיד יש לי זמן, ואז בעצם ילך לישון, יתעורר מאוחר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף א עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' מאימתי קורין את שמע בערבין.''' תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך וה"ק זמן קריאת שמע דשכיבה אימת '''משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן.''' כהנים שנטמאו וטבלו אין יכולין לאכול בתרומה עד שיעריב שמשן והיינו עד צאת הכוכבים והא דלא קתני משעת צאת הכוכבים מילתא אגב אורחיה קמ"ל שאם נטמאו הכהנים בטומאה שטהרתן תלויה בקרבן כגון זב ומצורע אין כפרתן מעכבן מלאכול בתרומה דכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים ומוקמינן בפ' הערל דהאי קרא בתרומה איירי ודרשינן ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה. ואע"ג דתנינן להא בהדיא בפ' י"ד דנגעים העריב שמשו אוכל בתרומה אורחיה דהתנא לאשמעינן בקצרה אף למאי שמפורש במקום אחר '''עד סוף האשמורת הראשונה.''' זהו שליש הראשון של לילה שהלילה נחלקת לשלשה משמרות ומכאן ואילך לא מיקרי תו זמן ק"ש דשכיבה ולא קרינן ביה בשכבך ומקמי צאת הכוכבים נמי לא דאכתי יממא הוא ולאו זמן שכיבה '''עד שיעלה עמוד השחר.''' דכל הלילה מיקרי זמן שכיבה והלכה כר"ג לפי שלדינא גם חכמים מודו ליה ולא אמרו חכמים עד חצות אלא כדי להרחיק את האדם מן העבירה שדלקמן. ומיהו לכתחילה משהגיע עונת קריאת שמע של ערבית אסור לאדם לסעוד וכל שכן לישן עד שיקרא קריאת שמע ויתפלל '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה.''' בני רבן גמליאל שמעינהו לרבנן דאמרי עד חצות וה"ק ליה הא דאמרי רבנן עד חצות דוקא קאמרי ותו לא ופליגי עלך ויחיד ורבים הלכה כרבים או דילמא רבנן כוותך סבירא להו והא דאמרי עד חצות לסייג הוא דקאמרי ואמר להו אין רבנן כוותי ס"ל ומשום סייג הוא דקאמרי וחייבים אתם לקרות '''ולא זו בלבד.''' כולא מילתא דר"ג היא דאמר לבניו '''הקטר חלבים.''' של כל הקרבנות '''ואיברים.''' של עולת תמיד של בין הערבים והוא הדין לכל אברי העולה שנזרק דמן ביום '''מצותן.''' להעלות כל הלילה דכתיב היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר '''אם כן למה אמרו חכמים.''' בכל אלו עד חצות</div> <div class="yerum-leiden-text">בסימך רחמנא וחננו · מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן עד סוף האשמורת הראשונה דברי ר' ליעזר · וחכמ' אומ' עד חצות · רבן גמל' או' עד שיעלה עמוד השחר · מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו לא קרינו את שמע אמ' להן אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות · לא זו בלבד אמרו אלא כל שאמרו חכמ' עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר · הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר · כל הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר · אם כן למה אמרו חכמ' עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה · מאימתי קורין את שמע בשחרין משיכיר בין תכלת ללבן · ר' ליעזר או' בין תכלת לכרתן עד הנץ החמה · ר' יהושע או' עד שלש שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות · הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה · בית שמי או' בערב כל אדם יטו ויקרו ובבוקר יעמודו שנ' ובשכבך ובקומך · ובית הלל אומ' כל אדם קורין כדרכן שנ' ובלכתך בדרך · אם כן למה נאמ' ובשכבך ובקומך · בשעה שבני אדם שוכבין ובשעה שבני אדם עומדין · בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה · אחת ארוכה ואחת קצרה · מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר · לקצר אינו רשאי להאריך · לחתום אינו רשאי שלא לחתום · שלא לחתום אינו רשאי לחתום · מזכירין יציאת מצרים בלילות · אמ' להן ר' לעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנ' למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך · ימי חייך הימים · כל ימי חייך הלילות · וחכמ' אומ' ימי חייך העולם הזה · כל להביא ימות המשיח · סליק מתני' מאימתי קורין את שמע בערבין וגומ' · אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן · תני ר' חייא משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת · ותני עלה קרובים דבריהן להיות שוין</div> <div class="yerum-side">'''וכל הנאכלין ליום אחד.''' כגון תודה וחטאת ואשם וכיוצא בהן שהן נאכלין ליום ולילה זמן אכילתן עד שיעלה עמוד השחר והוא המביא לידי נותר '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה.''' שלא יבא לאכלן אחר שיעלה עמוד השחר ויתחייב כרת וכן להקטיר החלבים אחר כך והן כבר נפסלו בלינה אם היו למטה מן המזבח לאפוקי אם היו על המזבח אין לינה מועלת בראש המזבח לחד מאן דאמר בפרק ט' דזבחים וכן בקריאת שמע שלא יאמר עדיין יש לי שהות לקרות ובתוך כך תעבור עונתה '''גמ' אנן תנינן.''' במתני' משעה שהכהנים וכו' סתמא וליכא תנא במתני' דפליג עלה בהתחלת זמנה '''תני ר' חייא.''' בתוספתא ריש מכלתין דאיכא דפליגי בהא דגרסינן שם מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שבני אדם נכנסין לאכול פיתן בערבי שבתות דברי רבי מאיר וחכמים אומרים משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן סימן לדבר צאת הכוכבים '''ותני עלה קרובים דבריהם להיות שוין.''' אף על גב דלאו חד שיעורא ממש הוא מכל מקום קרובין דבריהן להיות שוין דזמן דבני אדם בערבי שבתות אינו כל כך רחוק מזמן דכהנים מותרין לאכול בתרומתן</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אומרת הגמרא: '''אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. כלומר, במשנה אמרנו שמותר לקרוא משעה שכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן. '''תני רבי חייא: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת'''. אנחנו יודעים שבליל שבת אדם ישן, הוא מפחד שהנר יכבה, לכן הוא אוכל יותר מוקדם מאשר ביום רגיל. '''ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין'''. כלומר, יש איזו ברייתא שאומרת שהזמן שרבי חייא אמר - בן אדם נכנס לאכול בליל שבת - או הזמן שהמשנה אמרה - כוהנים נכנסים לאכול בתרומתן - זה בערך אותו זמן. כלומר, שניהם פחות או יותר יוצאים בזמן צאת הכוכבים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף א עמוד א''' {{שוליים|א_א}} '''זמן קריאת שמע של ערבית מתחיל משעת כניסת הכהנים לאכול בתרומה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף א , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר לענין תחילת הזמן (משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן), שכן זמנה מתחיל משעת צאת הכוכבים כדבריו, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_ב}} '''זמן קריאת שמע של ערבית מדאורייתא כל הלילה, אך חכמים הקדימוהו לחצות כדי להרחיק אדם מן העבירה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא לעניין הדין דאורייתא שזמנה כל הלילה, אך למעשה הכרעה כרבן גמליאל לכתחילה כדי להרחיק אדם מן העבירה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_ג}} '''זמן קריאת שמע של ערבית מדאורייתא עד עלות השחר, אף שמדרבנן תקנוה עד חצות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שכל שאמרו חכמים "עד חצות" מצוותו עד עלות השחר, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע; הבבלי (ברכות ט.) מסכים לדין זה. {{שוליים|א_ד}} '''הקטרת חלבים ואיברים על גבי המזבח כשרה כל הלילה עד עלות השחר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק ד, הלכה ב , סמ"ג עשין קפג. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שמצוותן עד שיעלה עמוד השחר, וכן פסקו הרמב"ם והסמ"ג. {{שוליים|א_ה}} '''זמן אכילת קדשים הנאכלים ליום אחד — עד מתי מותרת אכילתם בלילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י, הלכה ח , <קטע סוף=א א/> ==דף א עמוד ב== <קטע התחלה=א ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שמצוות אכילתן עד חצות לילה, אף שמדאורייתא הזמן עד עלות השחר, גזרו חכמים להרחיק את האדם מן העבירה, וכך פסק הרמב"ם.. {{שוליים|א_ז}} '''מי שמסופק אם בירך ברכת המזון חייב לחזור ולברך, ומי שמסופק אם התפלל אינו חוזר ומתפלל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי לענין ברכת המזון שחוזר ומברך מפני שהיא דאורייתא ("ואכלת ושבעת וברכת"), אך לענין תפילה נפסק כרבי יוחנן שחוזר ומתפלל בתנאי של נדבה, שהרי הבבלי (ברכות כא ע"א) פסק כמותו נגד הירושלמי.. {{שוליים|א_ח}} '''מי שמסופק אם קרא קריאת שמע חוזר וקורא, ומי שהתפלל ומסופק אם התפלל חוזר ומתפלל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כהכרעת הירושלמי "הדא אמרה" - הספק מחייב חזרה, שאין תפילה מפסדת (=אין בחזינה משום איסור), ומקל וחומר ממקרה בין השמשות שהוא ספק ובכל זאת צריך לקרות. {{שוליים|א_ט}} '''מי שנסתפק לו אם קרא קריאת שמע אם לאו, האם צריך לקרות שוב.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן סז , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק שספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות, מפני חשש ביטול מצוות קריאת שמע דאורייתא, כלשון הירושלמי "ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|א_י}} '''כמה כוכבים נדרשים לקביעת צאת/בין השמשות ותוצאותיהם ההלכתיות בשבת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה ד , רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף א <קטע סוף=א ב/> ==דף ב עמוד א== <קטע התחלה=ב ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי: כוכב אחד – יום ודאי (חייב); שני כוכבים – ספק לילה (ספק חייב, מביא אשם תלוי בערב שבת, חטאת במוצאי שבת); שלושה כוכבים – לילה ודאי (פטור בערב שבת, ובמוצאי שבת פטור לגמרי); הרמב"ם והשו"ע פסקו כך להלכה בהלכות שבת ותרומות.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div> אתא חמי, {{ירו"מ-ביאור|בא וראה}} משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא הוא, ועם כוכביא הוא. {{ירו"מ-ביאור|מיד בצאת הכוכבים}} משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} שעה ותרתי ליליא הוא. {{ירו"מ-ביאור|הרי כבר לילה לפחות שעה או שעתים}} ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} קרובים דבריהן להיות שוין? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, {{ירו"מ-ביאור|בכפרים קטנים}} דאורחיהון מסתלקא {{ירו"מ-ביאור|שמסיימים מלאכתם}} עד דהוא {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא. {{ירו"מ-ביאור|שעדין יום}} {{ירו"מ-הדגשה|ומתפללים ערבית מוקדם ונכנסים לאכל מקדם}}, דצדי לון מיקמי חיותא. {{ירו"מ-ביאור|מפחד החיות}} תני: {{שוליים|א_ו}}הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{ירו"מ-הוסר|שלתורה}} תורה. {{ירו"מ-הדגשה|דתפילות באמצע תקנום}}. {{ירו"מ-ביאור|ששלושת התפילות מוקמו בין שני קריאות שמע: קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה של שחרית, שמונה עשרה של מנחה, שמונה עשרה של ערבית, קריאת שמע של ערבית}} {{ירו"מ-הדגשה|ועיקר קריאת שמע של ערב זה על המיטה. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|א_ז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ספק קרא שמע|ספק בירך על מזונו ספק לא בירך]] צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|שהיא דבר תורה}}, דכתיב ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת". ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל. ודלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: {{שוליים|א_ח}}ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת. ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? נשמענה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. וקודם לכן לאו ספק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי קודם לכן זה בין השמשות שהוא ספק מן הלילה ספק מן היום}}, ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} צריך לקרות! הדא אמרה {{שוליים|א_ט}}ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: סימן לדבר משיצאו הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ד טו]]) "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים". וכתיב ([[נחמיה ד טז]]) "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות וצאת הכוכבים|כמה כוכבים יצאו ויהא לילה]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אבא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר פפא|°]]: {{שוליים|א_י}}כוכב אחד וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י לילה. שנים ספק? והכתיב "עד צאת הכוכבים" {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|והלא}} מיעוט כוכבים שנים. קדמיא {{ירו"מ-ביאור|הראשון}} לא מתחשב. בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, מביא חטאת. במוצאי שבת, ראה כוכב אחד ועשה <span id="דף_ב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: מה פתאום? '''אתא חמי''' - בוא וראה. '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא, ועם כוכביא הוא'''. כלומר, הכוהנים ברגע הראשון שיצאו הכוכבים כבר יכולים לאכול ומתחילים לאכול, כי ממש זה סוף היום, תחילת הלילה. '''ומשעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, שעה ותרתי ליליא הוא'''. תלמד מזה, העניין של לאכול בליל שבת - הולכים להתפלל תפילה ארוכה, שרים, חוזרים עד שמגיעים הבית, מתארגנים. לוקח זמן, לפחות שעה או שתיים, כבר לילה. '''ואת אמר קרובים דבריהן להיות שוין?''' '''אמר רבי יוסי: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, דאורחיהון מסתלקא עד דהוא יממא'''. כלומר, נוכל להעמיד את מה שרבי חייא אמר, מה שהברייתא אמרה שהזמנים שלהם שווים, כי מדובר בכפרים קטנים ומבודדים שהם מסיימים את הכל בגלל הפחד מהחיות, מסיימים את כל העבודה שלהם מוקדם, גם מתפללים ערבית מוקדם - פלג המנחה כבר אפשר להתפלל ערבית - באים מהתפילה מוקדם, חוזרים הבית מוקדם, וממש בצאת הכוכבים הם אוכלים סעודת שבת, ואז בעצם זה מקביל לזמן שמופיע במשנה. '''תני: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כן, יש ברייתא שאומרת שמי שקורא לפני צאת הכוכבים את קריאת שמע לא יצא ידי חובתו. '''אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת?''' הגמרא פה מלמדת אותנו שבארץ ישראל נהגו לקרוא קריאת שמע ולהתפלל לפני צאת הכוכבים, מפאת המנחה כמו רבי יהודה. אבל הגמרא יותר מאוחרת תגיד שאפילו הקפידו על זה, כלומר דאגו בכוונה שאנשים יתפללו לפני הזמן, יקראו קריאת שמע לפני הזמן. מה הסיבה שעשו את זה? הגמרא תגיד לנו שיש מחלוקת - האם קריאת שמע צריך לשמור סמיכה לתפילה. כלומר בעצם הסדר הוא: קריאת שמע של שחרית, תפילת שמונה עשרה של שחרית, תפילת שמונה עשרה של מנחה, קריאת שמע של ערבית ותפילת שמונה עשרה של ערבית, כמו שאנחנו נוהגים היום, או מה שנקרא "תפילות באמצע תיקנום". יש לנו קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה שחרית, שמונה עשרה מנחה, שמונה עשרה ערבית וקריאת שמע של ערבית. וככה בעצם יוצא לי, פוסק לי, שתפילות באמצע תיקנום. אם כן, למה בכל זאת קוראים קריאת שמע בערבית לפני התפילה? אז אומרת הגמרא: '''אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה'''. כלומר, אנחנו רוצים את התפילה להתחיל לפני כן בדברי תורה, כמו שבמנחה אנחנו אומרים "אשרי יושבי" גם כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. אז גם בערב קוראים קריאת שמע, אבל בעצם לא יוצאים ידי חובה כי זה מוקדם. חכמים אפילו תיקנו שיהיה מוקדם כדי שיקרא על המיטה קריאת שמע, ובעצם לשמור עליו מפני המזיקים. ונהגו ממש את כל הברכות והכול להגיד בקריאת שמע שעל המיטה. '''אמר רבי זעירא בשם רב ירמיה: ספק בירך על מזונו ספק לא בירך צריך לברך, דכתיב "ואכלת ושבעת וברכת"'''. כלומר, אם אדם מסופק אם הוא בירך ברכת המזון או לא, צריך לברך, כי זה דאורייתא - יש פסוק "ואכלת ושבעת וברכת". '''ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל'''. כלומר, אם הוא מסופק אם הוא התפלל, לא צריך להתפלל, כי תפילה זה רק דרבנן, '''ודלא כרבי יוחנן'''. כלומר, בניגוד לרבי יוחנן. '''דרבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת'''. כלומר רבי יוחנן סובר: אוקיי, גם אם זה דרבנן, אבל התפילה פועלת. כל תפילה פועלת. אז לכן יש עניין שבן אדם יתפלל כמה שהוא יכול, קל וחומר אם הוא מסופק אם הוא התפלל שיתפלל. '''ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא'''? מה הדין? ואומרת הגמרא '''נשמענה מן הדא''' - '''הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, מי שקורא לפני צאת הכוכבים לא יצא ידי חובתו. עכשיו, הכוונה אפילו ממש רגע לפני צאת הכוכבים, והזמן הזה, הצמוד לצאת הכוכבים, איך זה נקרא? זה נקרא בין השמשות, וזה זמן שהוא ספק. אז אם אתה רואה אדם שקורא בזמן הזה, שהוא בעצם מסופק האם הוא קרא בלילה או לא קרא בלילה, כלומר בעצם מסופק אם הוא יצא ידי חובה או לא - מה הדין? אמרנו לא יצא, חייב לקרוא עוד הפעם. '''הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף א עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''איתא חמי.''' ומתמה הש"ס עלה בא וראה מאי האי דקאמר הא משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא ועם כוכביא הוא כלומר מיד אחר סוף היום ועם צאת הכוכבים שהוא התחלת הלילה ואלו משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פתן. בלילי שבת מאוחר הרבה הוא דכבר שעה ותרתי בליליא הוא והיכי את אמר קרובין דבריהן להיות שוין '''תיפתר.''' הא דקאמר משעה שבני אדם נכנסין לאו בכל בני אדם קאמר אלא דאיכא אינשי דאכלי בהאי שעתא כגון באילין כופרניא דקיקייא. באלו בני כפרים הקטנים שאין להם מלאכה כל כך ויש להן פנאי להכין סעודתן מבעוד יום '''דאורחיהן מסתלקא עד דהוא יממא.''' כלומר שדרכן להסתלק ממלאכתן בעוד היום גדול וזמן התחלת סעודה שלהם מקודם הוא '''דצדי לון מיקמי חיותא.''' לפי שכבר מוכן להם מקודם צרכי מזון הסעודה וממהרין לאכול ובסוף היום יכולין ליכנס לסעודתן בלילי שבת '''קודם לכן.''' קודם צה"כ '''אם כן למה קורין אותה בבהכ"נ.''' בעוד שהוא יום '''מתוך דבר של תורה.''' ולא לצאת ידי חובת ק"ש והלכך כשיגיע זמן ק"ש צריך לחזור לקרותה לצאת ידי חובתו '''צריך לברך.''' לפי שברכת המזון מן התורה כדכתיב ואכלת וגו' וכלומר בהא פשיטא לן דאפי' מספק צריך שיברך '''ספק התפלל.''' וכן בספק התפלל או לא פשיטא לן לאידך גיסא שאל יתפלל מספק מכיון דתפלה מדרבנן היא '''ודלא כר' יוחנן וכו'.''' וטעמיה לפי שאין תפלה מפסדת ולדידיה אם ספק הוא לו צריך שיתפלל שהרי אינו מפסיד בזה '''נשמעינה מן הדא.''' ברייתא דלעיל</div> <div class="yerum-leiden-text">אתא חמי משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן איממה הוא ועם * כוכביא הוא · משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת שעה ותרתי ליליא הוא · ואת אמר קרובים דבריהם להיות שוין · אמ' ר' יוסי תיפתר באילין כופרניא דקיקייא דאורחיהון מסתלקא עד דהוא איממא דצדי לון מן קומי חיותא · תני הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו · אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת · אמ' ר' יוסי אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לעמוד אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר של תורה · ר' זעירא בשם רב ירמיה ספק בירך ספק לא בירך צריך לברך דכת' ואכלת ושבעת וברכת · ספק התפלל ספק לא התפלל אל יתפלל · ודלא כר' יוחנן דאמ' ר' יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו · למה שאין תפילה מפסדת · ספק קרא ספק לא קרא נשמעינה מן הדא הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו · וקודם לכן לאו ספק הוא · והוא אמר צריך לקרות · הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות · סימן לדבר משיצאו הכוכבים ואע'פ שאין ראייה לדבר זכר לדבר ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים · וכת' והיה לנו הלילה משמר והיום מלאכה · כמה כוכבים יצאו ויהא לילה · ר' פינחס בשם ר' אבא בר פפא כוכב אחד ודאי יום · שנים ספק שלשה ודאי לילה · שנים ספק והכת' עד צאת הכוכבים · לא מיעוט כוכבים שנים קדמ' לא מתחשב · בערב שבת ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור · שנים מביא אשם תלוי · שלשה מביא חטאת · במוצאי שבת ראה כוכב אחד ועשה</div> <div class="yerum-side">'''ספק קרא ספק לא קרא.''' אלא הא דקמיבעיא לן אם הספק הוא בק"ש אם קרא או לא מהו שיקרא מספק מי נימא הואיל וק"ש מדאורייתא דינה כברכת המזון או דילמא מכיון שיכול לצאת י"ח בפסוק ראשון לבד אינו צריך לחזור ולקרות כולה מספק '''וקודם לכן לאו ספק הוא.''' כלומר וכי ספק לאו בכלל קודם לכן ג"כ הוא שהרי אם קרא בין השמשות נמי קודם לכן הוא וזהו ספק מיקרי דמספקא לן אם יום הוא ולא יצא או לילה הוא ויצא ואפ"ה את אמר דצריך לחזור ולקרותה בזמנ' דהא לא יצא ידי חובתו קתני וא"כ הדא אמרה דה"ה ספק קרא ספק לא קרא דצריך לקרות '''סימן לדבר וכו'.''' כמו גופה הא דתנינן בתוספתא דלעיל ומסיים שם ואע"פ שאין ראיה לדבר וכו' משום דקרא לאו לענין ק"ש משתעי '''והכתיב עד צאת הכוכבים ולא מיעוט כוכבים שנים.''' בתמיה כלומר והלא מיעוט כוכבים אינו אלא שנים וקרי להו לילה והיכי קאמרת דשנים ספק '''קדמייא לא מתחשב.''' הכוכב הראשון שהוא ודאי יום לא קחשיב ליה ועד צאת הכוכבים דקאמר אשנים האחרונים הוא דקאי</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' יש ברייתא שאומרת '''סימן לדבר משיצאו הכוכבים'''. ממש שאמרנו שקוראים את שמע בשעה שבשכבך בזמן שכיבה, ואמרנו שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם - כל הזמן הזה, יש סימן לדבר משיצאו הכוכבים. '''ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר''', כלומר אין לנו פסוק בתורה או בנביא שמלמד את זה, אבל יש זכר לדבר שהלילה מתחיל בצאת הכוכבים, '''דכתיב "ואנחנו עשים במלאכה"'''. כתוב בנחמיה, כשבנו את החומה והכותים ניסו להפריע להם, אז הם היו צריכים גם לשמור וגם לעבוד. '''וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים'''. כלומר הם עבדו מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. עכשיו פה אין ראיה שבזמן שהם עבדו זה היה יום, כי יכול להיות שהם הקדימו, כלומר רצו להספיק כשיש אור. אז למרות שבעצם עלות השחר זה עדיין לילה, וכבר אחרי השקיעה זה כבר לילה, אבל הם ניצלו את כל הרגעים של האור כדי לעבוד - ככה הייתי אומר. אבל בא פסוק אחר ואומר לנו '''והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה'''. כלומר, בא פסוק שמלמד אותנו שבעצם הזמן שהם עבדו זה נקרא יום. עכשיו למה זה נקרא רק זכר? לכאורה זו ראיה טובה. פשוט מאוד - כיוון שזה לא מדבר על קריאת שמע. הרי התורה אומרת "בשכבך", מי אמר לנו שזמן שכיבה זה באמת צאת הכוכבים? אנחנו לא יודעים. לכן זה רק זכר. שואלת הגמרא '''כמה כוכבים יצאו ויהא לילה'''? אמרנו צאת הכוכבים - כמה? '''אמר רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא: כוכב אחד וד"י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד"י לילה'''. שואלת הגמרא '''שנים ספק?''' מה פתאום? הרי אמרנו מקודם, כתוב בנחמיה "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים", כלומר צאת הכוכבים זה לילה. ואם כתוב "עד צאת הכוכבים" - מיעוט רבים שניים, אז צריך שני כוכבים. למה אתה אומר לי שלושה? עונה הגמרא '''קדמיא לא מתחשב''', כלומר הכוכב הראשון, כיוון שהוא נראה אפילו ביום, אז הוא לא חלק מהכוכבים שבאים לסמן את הלילה. אומרת הגמרא: '''בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור'''. כלומר, לפי הדברים האלה, אם אנחנו רואים שכוכב אחד זה יום, שניים ספק ושלושה זה לילה - אז אם בערב שבת, ביום שישי בלילה, ראה רק כוכב אחד ועשה מלאכה, פטור, כי זה ברור שזה עדיין יום, זה יום שישי בכלל. '''שנים, מביא אשם תלוי''', כי זה ספק. '''שלשה, מביא חטאת''', כי זה ודאי כבר לילה. '''במוצאי שבת''' יהיה הפוך כמובן - רק כוכב אחד ועשה מלאכה, מביא חטאת, כי זה ודאי עדיין יום ועדיין שבת. שניים זה ספק, לכן מביא אשם תלוי. שלושה זה כבר מוצאי שבת, ולכן היתר. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div> מלאכה, מביא חטאת. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, פטור. רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בעי: אין {{ירו"מ-ביאור|אם}} תימר שנים ספק, ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה. ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים. ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת, בשחרית וקצר כחצי גרוגרת, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן, ויצטרף של שחרית עם של מוצאי שבת ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה, ויצטרף של שחרית עם של לילי שבת ויהא חייב על הראשונים. הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא. {{ירו"מ-ביאור|באלו הכוכבים שאין דרכם להראות ביום}} ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, {{ירו"מ-ביאור|אבל באלו שדרכם להראות ביום}} לא משערין בהון. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא. {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שיראו שלושה כוכבי חוץ מכוכב נגה שנראה אף ביום}} רבי יעקב דרומנה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דרומנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה. ולית ליה ספק? {{ירו"מ-הדגשה|והרי לדעת כולם זמן בין השמשות הוא ספק מן היום ספק מן הלילה}}. אית ליה ספק {{ירו"מ-הדגשה|בזמן ש}}בין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}כוכב {{ירו"מ-הדגשה|הראשון}} לכוכב {{ירו"מ-הדגשה|השני}}. תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום. <span id="דף_ב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בדף הקודם סיימנו בזה שאמרנו ששלושה כוכבים זה ודאי לילה, שניים זה ספק וכוכב אחד זה יום. ולכן אם אדם ראה כוכב אחד ועשה מלאכה בערב שבת, אז הוא יהיה פטור כי זה עדיין יום שישי. אם הוא ראה שניים ועשה מלאכה, אז הוא יהיה אשם תלוי כי זה ספק. ואם הוא ראה שלושה ועשה מלאכה, אז זה כבר שבת ואז הוא צריך להביא חטאת. במוצאי שבת אמרנו זה יהיה בדיוק הפוך. כלומר, אם הוא ראה כוכב אחד ועשה מלאכה אז הוא יהיה חייב חטאת, כיוון שזה עדיין שבת. אם הוא ראה שניים הוא אשם תלוי, כי זה ספק האם זה שבת או מוצאי שבת, ושלושה הוא יהיה פטור. '''רבי יוסי ברבי בון בעי, אין תימר שנים ספק''', כלומר אם אתה ממשיך עם הקו הזה שאתה אומר ששתיים זה ספק. אז אם '''ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה''', כלומר יום שישי ראה שני כוכבים, התרו בו, עשה מלאכה. אז אם היה רק את זה אנחנו יודעים, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי. אבל מה שקרה כאן עכשיו הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת''' וגם פה התרו בו ועשה מלאכה. עכשיו '''מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים.''' כי האחרונים היו בשבת. '''ואם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים.''' '''ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת.''' אנחנו יודעים שכדי להתחייב זה צריך להיות עשיית מלאכה כשיעור, והשיעור במלאכת קוצר זה שיקצור גרוגרת. אז מה יקרה אם הוא ראה שני כוכבים בערב שבת? קצר חצי גרוגרת. אם הוא היה עושה רק את זה, כמובן פטור. לאחר מכן '''בשחרית וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו יש לנו בעיה, כי אם נגיד ששני כוכבים זה עדיין יום, אז בעצם הוא היה פטור. אם זה לא היה, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי, כיוון שחצי גרוגרת של יום שישי מצטרפת בעצם עם החצי גרוגרת של שבת. עכשיו מה שקרה בהמשך, הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו '''מה נפשך, אם הראשונים יום הן''', אז אוקיי, אז הראשונים לא יצטרפו לשבת כיוון שזה יום, הוא יהיה פטור עליהם. אבל זה אומר גם שמה שהוא ראה במוצאי שבת, השני כוכבים, זה היה יום, כלומר זה היה בשבת, ואז בעצם המלאכה שהוא עשה במוצאי שבת כשהוא ראה שני כוכבים ועשה חצי מלאכה, זה יצטרף עם החצי מלאכה שהוא עשה בבוקר, '''ויהא חייב על האחרונים'''. '''אם האחרונים לילה''', אז בעצם אומנם נכון שהשני כוכבים במוצאי שבת, מה שעושה מלאכה אז החצי גרוגרת לא יכול להצטרף למה שהוא עשה בבוקר כי זה כבר מוצאי שבת. אבל אם זה ככה, אז גם מה שעשה ביום שישי זה כבר היה בשבת, אז החצי מלאכה שעושה בערב שבת תצטרף עם החצי מלאכה שעשה בשבת '''ויהא חייב על הראשונים'''. '''הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא.''' כלומר, כל מה שאמרנו, שני כוכבים או שלושה כוכבים, מדובר דווקא בכוכבים שאין דרכם להיראות ביום. כלומר, זה לא דווקא כוכבים שנראים ביום, אלא גם מציאות. כלומר, אם אני לדוגמה, אובך או משהו כזה, פתאום נראים לי כוכבים באמצע היום, זה לא הופך את זה ללילה. '''ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, לא משערין בהון.''' כלומר כוכבים שדרכם להיראות ביום, אז הם לא חלק מהמשחק. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא.''' כן, ממש אמרנו צריכים להיראות שלושה כוכבים, חוץ מכוכב נוגה. כן, כוכב נוגה זה כוכב שגם ביום הוא נראה בדרך כלל, אז הכוכב הזה הוא לא מהמשחק בכלל. כן, שלושה כוכבים צריכים להיות כוכבים שנראים בדרך כלל בלילה. '''רבי יעקב דרומנה בשם רבי יהודא בן פזי: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה.''' כלומר הוא לא מביא את המשחק הזה של אחד, שתיים, שלושה, אלא רק כוכב אחד - יום, שניים - לילה. שואלת הגמרא '''ולית ליה ספק?''' הרי אנחנו יודעים שיש מושג כזה שנקרא בין השמשות, שזה ספק יום ספק לילה. איך יכול להיות פתאום שהוא בא ואומר שיש או יום או לילה? אומרת הגמרא באמת יש לו, '''אית ליה ספק''', מתי? '''בין כוכב לכוכב'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אין תימר שנים ספק.''' א"כ ממתה איכא למיבעי בראה ב' כוכבים בע"ש והתרו בו מספק אל תעשה מלאכה שמא לילה הוא ועשה מלאכה ושוב ראה ב' כוכבים במ"ש והתרו בו מספק שמא יום הוא ועשה מלאכה מהו אם כהתראת ספק הואי או לא '''מה נפשך.''' כלומר דהש"ס פשיט ליה דלאו כהתראת ספק מחשבינן לה דאם הראשונים יום הן וכו' וממ"נ חייב הוא או על המלאכה שעשה בע"ש או על שעשה במ"ש וכגון שעשה מלאכה כל בין השמשות בשתיהן '''ראה שני כוכבים בע"ש.''' זו בעיא אחריתא ובדרך את"ל מתפרשא דאת"ל בהאי קדמיתא מתחייב ממ"נ מכיון דבכל חדא וחדא שיעור מלאכה הוא דעביד ואם זה יום וכו' מיהו לענין צירוף קמבעיא לן אם בבין השמשו' של ע"ש קצר כחצי גרוגרת וחזר וקצר באותו העלם בשחרית בשבת כחצי גרוגרת וחזר וקצר כחצי גרוגרת באותו העלם במ"ש מהו מי אמרינן מכיון דבכל בין השמשות לא עשה אלא כחצי שיעור לא מצרפינן חצי גרוגרת של שחרית בהדי כל חדא מינייהו דזיל הכא ליכא שיעורא וזיל הכא ליכא שיעורא דכי מצרפת לה בהדי חצי גרוגרת של ע"ש אמרינן שמא יום הוא ואי מצרפת לה בהדי של מ"ש אמרינן שמא לילה הוא או דילמא דהואיל ומ"מ איכא שיעור חיובא הכא בצירוף דממ"נ או בהאי מצטרף או בהאי מצטרף מיחייב הוא</div> <div class="yerum-leiden-text">מלאכה מביא חטאת · שנים מביא אשם תלוי · שלשה פטור · ר' יוסי ביר' בון בעי אין תימר שנים ספק ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה · ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה מה נפשך אם הראשונים יום הן אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים · אם האחרונים לילה אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים · ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת · בשחרית וקצר כחצי גרוגרת · ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת · מה נפשך אם הראשונים יום הן אף האחרונים יום הן ויצטרף שלשחרית עם שלמוצאי ויהא חייב על האחרונים · אם האחרונים לילה אף הראשונים לילה ויצטרף שלשחרית עם שללילי שבת ויהא חייב על הראשונים · הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמייא ביממא · ברם באילין דאורחהון מתחמייא ביממא לא משערין בהון · אמ' ר' יוסי ביר' בון ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא · ר' יעקב דרומנה בשם ר' יודה בן פזי כוכב אחד ודאי יום · שנים לילה · ולית ליה ספק · אית ליה ספק בין כוכב לכוכב · תני כל זמן שפני מזרח מאדימות זהו יום</div> <div class="yerum-side">'''מה נפשך וכו'.''' כלומר דהדר פשיט ליה דאוף הכא מיחייב ממ"נ דאם זה יום וכו' וא"כ לעולם איכא צירופא לחיובא וכגון דעשה בשתיהן בתחילת בין השמשות או בסופו דהכא לא שייך לומר שעשה כל בין השמשות '''הדא דתימר.''' והא דמשערינן בהכוכבים כדאמר לעיל דוקא באילין כוכבים שאין דרכן להתראות ביום אבל באלו שדרכן להיות נראין ביום לא משערין בהון כלל '''ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין וכו'.''' כלומר דר' יוסי בר בון בא להוסיף ולפרש דלא תימא דג' כוכבים דמחשבינן לילה בהדי כוכב הראשון הוא דהא ליתא שהרי כוכב א' ודאי יום הוא ואנן לא משערינן באלו הכוכבים שדרכן להיות נראין ביום והלכך קאמר דבלבד שיהו נראין ג' כוכבי' חוץ מן הדא כוכבתא קדמייתא שאינו מן החשבון של הג' כוכבים דמחשבינן להו לילה '''ולית ליה ספק.''' בתמיה והא אנן תנן ספק חשיכה ספק אינו חשיכה אלמא דלכ"ע איכא בין השמשות שהוא ספק ומ"ט לא קחשיב ליה '''ומשני אית ליה ספק.''' ובהא הוא דפליג אתנא דבריית' דלעיל דקחשיב שנים לספק ואלו לדידיה לא מיחשב ספק אלא בין כוכב ראשון לבין כוכב שני '''כל זמן שפני מזרח מאדימות.''' כשהחמה שוקעת במערב זהרורי חמה מאדימין את המזרח</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div> {{שוליים|א_יא}}הכסיפו זהו בין השמשות. השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות תלוי בלבנה|הלבנה בתקופתה]] {{ירו"מ-ביאור|שזה באמצע החדש. שהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ושוקעת במערב}} התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות. אמר <span id="דף_ג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום.''' יש לנו ברייתא שאומרת שכל זמן שפני מזרח מאדימים, כלומר צד מערב - הפנים שמאדימות את המזרח. כלומר אדם שעומד במזרח הוא יראה אדום, אז זה כמובן מהצד מערב. אז כשצד המערב כולו אדום זה עדיין יום. '''הכסיפו זהו בין השמשות.''' '''השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה.''' כלומר מתחיל להיות שחור לגמרי עד שנעשה העליון שווה לתחתון, זה כבר לילה. זו ברייתא שמגדירה לנו מה זה בין השמשות, ומה זה היום ומה זה הלילה. '''רבי אומר: הלבנה בתקופתה''' - כלומר אנחנו יודעים שבראש חודש הירח הוא מאוד קטן. הוא מתחיל פחות או יותר במערב וכל יום הוא בעצם מתחיל טיפה יותר מזרחה. ובאמצע החודש הלבנה מלאה והיא מתחילה במזרח ובעצם שוקעת במערב ממש כל הלילה. אז '''הלבנה בתקופתה''', כלומר באמצע החודש כשהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ומסיימת במערב, אז '''התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות'''. כלומר כאילו שתי שמשות, הירח והשמש ביחד - אז זה נקרא בין השמשות. רבי חייא אמר: סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. הוא אומר לו: אין דבר כזה. הרי בין השמשות זה אחרי שהחמה כבר שקעה כולה, היא כבר לא נראית - האור עדיין קיים, אבל היא עצמה לא נראית, ורק אז מתחילה הלבנה לעלות. "ותני ליה שמואל כרבי חייא" - כלומר גם שמואל סובר כרבי חייא, שאין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. כלומר, האור שאנחנו מדי פעם כן רואים - כשיש זיהום אוויר או משהו כזה - אבל בדרך כלל כשהשמש קיימת בשמיים אז האור שלה כל כך חזק שבעצם את הלבנה לא רואים. אז הוא אומר בעצם שהחמה סיימה את השקיעה שלה, ורק אז מתחילה הלבנה לזרוח. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ב עמוד ב''' {{שוליים|א_יא}} '''הגדרת זמן בין השמשות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רסא סעיף ב , סמ"ג עשין לב <קטע סוף=ב ב/> ==דף ג עמוד א== <קטע התחלה=ג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנינא בר חמא שבין השמשות הוא משעה שסוף גלגל חמה שוקע ותחילת גלגל לבנה עולה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''הכסיפו.''' השחירו אבל לא לגמרי שעדיין גובהה של כיפת הרקיע לא הושחרה זהו בין השמשות '''השחירו.''' שניהם שנעשה העליון של הכיפה שוה לתחתון של הכיפה הסמוכה להארץ זהו לילה '''הלבנה בתקופתה.''' כשהלבנה באמצע החדש וזהו תקופתה שאז דרכה לעלות בתחילת הלילה '''התחיל גלגל חמה לשקע.''' מתחילת השקיעה כבר נקרא בין השמשות ואז הוא גם כן התחלת גלגל לבנה לעלות '''ר' חנינא.''' פליג וס"ל שסוף השקיעה של החמה הוא בין השמשות וזהו התחלת גלגל לבנה לעלות ולהזריח '''ותני שמואל כן.''' כר' חנינה שאין הלבנה זורחת ממש אלא בשעה שהחמה שוקעת לגמרי וכן לא שוקעת בשחרית בשעה שכבר החמה זורחת אלא מקודם לזה</div> <div class="yerum-leiden-text">הכסיפו זהו בין השמשות · השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה · ר' או' הלבנה בתקופתה התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות זהו בין השמשות</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div> רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא:}} סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. ותני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]{{ירו"מ-הוסר|כן}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר חייא בר יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חיא בר יהודה|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: התחיל גלגל חמה לשקוע, אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל. הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא. {{ירו"מ-ביאור|דרך קיצור}} ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, {{ירו"מ-ביאור|דרך ראשית}} לא בדה. {{ירו"מ-ביאור|לא בזה מדובר}} איזהו בין השמשות? אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף. {{ירו"מ-הדגשה|הזמן שלוקח עד ש}}נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: איזהו בין השמשות? משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל, {{ירו"מ-ביאור|כתשע דקות}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} הוו יתבין. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} לרבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}סוף חצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|זהו}} כהרף עין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא?}} אמר ליה: אוף אנא סבר כן. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לא אמר כן, אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] כד תנינן תמן {{ירו"מ-ביאור|הלכות זבים}}. {{שוליים|א_יב}}ראה אחת ביום ואחת בין השמשות. אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. <span id="דף_ג_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> טוב, התחלנו בדף הקודם לדבר על מה זה העניין של בין השמשות, יום, לילה. והבאנו בתחילה דעה של רבי, רבי אומר הלבנה בתקופתה. אמרנו שהכוונה באמצע החודש, כשהלבנה היא מלאה, היא מתחילה במזרח, שוקעת במערב, ושם יש ממש מסלול שלם. ורבי אמר שהתחיל גלגל החמה לשקוע. כלומר, איך שהחמה מתחילה לשקוע, נוגעת כביכול בים וכבר הלבנה מתחילה לזרוח. והבאנו דעה שאומרת, מרבי חנינא, שאומר שלא ככה, אלא '''סוף גלגל חמה לשקוע'''. כלומר, אחרי שהשמש לגמרי התכסתה, רק אחרי זה הלבנה מתחילה. ואמרנו מוצאן לשמואל כרבי חנינא. שמואל אומר כמו רבי חנינא. הוא אומר: '''אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת.''' כי בעצם האור של החמה הוא בעצם מונע מלראות את הלבנה. אמר רבי שמואל בר חייא בר יהודה בשם רבי חנינא: '''התחיל גלגל חמה לשקוע'''. הוא אומר, אם אתה רואה שהשמש כבר נוגעת בים, היא התחילה את השקיעה. יש בדרך כלל משהו כמו ארבע, בערך ארבע וחצי דקות. '''אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל.''' כלומר, הזמן שלוקח לרדת מהכרמל עד הים זה בעצם הזמן שאתה יודע בוודאות שעדיין יום היה. מרגע שהשמש נוגעת בים, אתה מספיק לרדת מהכרמל ולטבול, ואתה בטוח שטבלת בים. '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא''' - כלומר, דווקא מי שהולך בדרך הקיצור, בדרך מהפסגה למטה. '''ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, לא בדה''' - כלומר, מי שהולך בדרך הראשית אז לא בדק, כיוון שהדרך היא מפותלת ולכן היא הרבה יותר ארוכה. עכשיו, '''איזהו בין השמשות?''' אמר רבי תנחומא: '''לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף.''' כלומר, אם ניקח טיפת דם, נשים אותה על סיף, '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות'''. לקחו דווקא דם, כי דם הוא טיפה יותר סמיך, יותר צמיגי, ולכן לוקח טיפה יותר זמן מאשר אם זה היה מים, לדוגמה. אז דעה אחרת על בין השמשות. '''משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל''', כמו בסדר גודל של תשע דקות. אנחנו יודעים שמיל הולך זה שמונה עשרה דקות, אז חצי מיל זה תשע דקות, הכוונה בערך חצי קילומטר. '''דברי רבי נחמיה'''. '''רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים.''' כלומר, זה זמן מאוד מאוד קצר. חכם אפילו לא יכול להגדיר אותו. רבי יוסי ורב אחא הוו יתבין. אמר רבי יוסי לרבי אחא: '''לא מסתברא סוף חצי מיל דרבי נחמיה, כהרף עין דרבי יוסי'''? כלומר, נראה לו הגיוני שבעצם מה שאמר רבי יוסי כהרף עין זה בסוף החצי מיל של רבי נחמיה? כי הרי רבי נחמיה דיבר על מהירות של דקות, אז רק ברגע האחרון, המעבר הסופי, זה בעצם הזמן של רבי יוסי. אמר לו: '''אוף אנא סבר כן'''. רבי חזקיה לא אמר כן, אלא הוא סובר שכל הרף עין והרף עין שבחצי מיל של רבי נחמיה, ספק הוא לרבי יוסי. כלומר, רבי יוסי בעצם אמר שזה כהרף עין, אבל איפה בדיוק ההרף עין - אנחנו לא יודעים בדיוק. זה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אמר רבי מנא: '''קשייתה קומי דרבי חזקיה''' - כלומר, קשה לי לפני רבי חזקיה, '''כד תנינן תמן''', כמו שלמדנו במסכת זבים, ושם למדנו, יש משנה שאומרת: '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות, אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה וספק לקרבן.''' אז פה נסביר קצת לגבי עניין של זבים. אנחנו יודעים שהזב הוא מטמא בלובן, זה לא זבה - זבה מטמאה באודם, כלומר שתראה אישה, אבל זב הוא רואה לובן, שזה לא קרי. הגמרא אומרת שזה בעצם דומה מאוד למי חיטה. כלומר, זה פחות סמיך מאשר קרי, קצת מזכיר ביצה מוזרה. עכשיו, זה מחלה, זה סוג של מחלה, וכשיוצא, יוצא בלי קישוי, כלומר לא יוצא ברצון - זה בעצם הזיבה. עכשיו, הדין בזב, שאם הוא רואה ראייה אחת רק, אז זה כמו בעל קרי - טובל ומצאת הכוכבים הוא טהור. עכשיו, אם הוא רואה שני ראיות, כלומר אפילו אם היו ביום אחד, כלומר גם אם שני הראיות הוא ראה אותן ביום אחד, או ראייה אחת ארוכה כמו שניים. כלומר אם הוא רואה נניח חמש-שש דקות ברצף, זמן שהוא יכול באמצע להתרחץ ולטבול ולהסתפג, אז זה מחלק את זה לשתי ראיות. זה כאילו ראייה אחת ארוכה היא כמו שניים. או אם הוא ראה ראייה אחת ברגע מסוים שבו היו שני ימים, כמו שאמרנו בין השמשות, רגע אחד חצי היה ביום אחד, חצי ביום שני. כלומר ראייה אחת גם מתחלקת לשתי ראיות אם היא במעבר בין שני ימים. או אם הוא רואה שני ימים בשני ימים רצופים - יום ראשון הוא ראה ראייה אחת, יום שני ראייה שנייה, אז זה שני ראיות. אז בכל המקרים האלו הוא נקרא זב קטן. זב קטן צריך לספור שבעה נקיים, ביום השביעי הוא טובל. הוא צריך לטבול במעיין, ואז בערב במצאת הכוכבים הוא נטהר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אדם עומד בראש הר הכרמל.''' שהוא על שפת הים ושם החמה נראית ביותר סמוך לשקיעתה. חזקה ביום טבל. מפני שיש שהות מתחילת שקיעה בכדי שירד ויטבול ויעלה ועדיין יום הוא ועלה לו הערב שמש דר' חנינא לטעמיה דאמר מסוף השקיעה זהו בין השמשות אבל מקודם לכן יממא הוי '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא.''' לא אמרן אלא אם ירד והלך לו בדרך הקצרה שיש שם '''ברם.''' אבל אם הולך הוא בחיסרטא זהו דרך הרבים הכבושה לכל '''לא בדא.''' לא בזה אמרו חזקה ביום טבל לפי ששוהא הרבה בסיבוב הליכה דרך האיסרטא '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן.''' כלומר אם הטיפה נתונה היא על חודה של סייף ודאי שאינה עומדת שם אלא נחלקת לכאן ולכאן וכשיעור הזה הוא בין השמשות ולהכי קאמר טיפה של דם שהדם יותר עב מן המים וטיפה של מים אינה עומדת כלל על החוד כזה ואין כאן שיעור וכהרף עין לא ס"ל לר' תנחומא ודעת ר' יוסי בברייתא דלקמן היא '''משתשקע החמה.''' מסוף השקיעה '''כהרף עין.''' כשיעור קריצת העין ברפיון '''קשייתה קומי דר' חזקיה כדתנינן תמן וכו'.''' בעוד ששנינו במס' זבים המתני' דלקמיה הקשיתי לדבריו במה דמפרש אליבא דר' יוסי ולא מסיק הקושיא עד לבתר הכי קשתה על דעתך וכו' כדלקמן</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' ר' חנינא סוף גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות · ותני שמואל כן אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת · ר' שמואל בר חייא בר יהודה בשם ר' חנינא התחיל גלגל חמה לשקע אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו חזקה ביום טבל · הדא דתימ' בההוא דאזיל ליה בקפונדרא · ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא לא בדה · אי זהו בין השמשות · אמ' ר' תנחומא לטיפה שלדם שהיא נתונה על גבי חדה שלסייף נחלקה הטיפה לכאן ולכאן זהו בין השמשות · אי זהו בין השמשות משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל דברי ר' נחמיה · ר' יוסי או' בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמ' · ר' יוסי ור' אחא הוו יתבין אמ' ר' יוסי לר' אחא לא מסתברא סוף חצי מיל דר' נחמיה כהרף עין דר' יוסי · אמ' ליה אוף אנא סבר כן · ר' חזקיה לא אמ' כן אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא · אמ' ר' מנא קשייתה קומי דר' חזקיה כיי דתנינן תמן ראה אחת ביום ואחת בין השמשות · אחת בין השמשות ואחת למחר · אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר ודאי לטומאה ולקרבן</div> <div class="yerum-side">'''לא מסתברא סוף חצי מיל דר' נחמיה כהרף עין דר' יוסי.''' כלומר ודאי לא מסתברא לפרש בענין אחר אלא לומר דשלים בין השמשות דר' נחמיה והדר מתחיל בין השמשות דר' יוסי דהא מדקאמר אי אפשר לעמוד עליו משמע שבהרף העין שהלילה נכנס היום יוצא וכל מקמי הכי יממא הוי וא"כ כל בין השמשות דר' נחמיה כשר הוא לטבילה אליבא דר' יוסי דאכתי איכא הערב שמש '''אלא כל הרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא.''' אליבא דר' יוסי ובהא פליגי דר' נחמיה דקאמר כדי שיהלך אדם חצי מיל הוא בין השמשות וא"כ כל שיעורא דידיה איכא לספוקי או כולו יום או כולו לילה או חציו יום וחציו לילה ואלו לר' יוסי כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל יש להסתפק וא"כ הרף עין הראשון שהוא אחר שתשקע החמה זהו ג"כ נקרא בין השמשות והא דקאמר כל הרף עין וכו' לאו דוקא אלא דהכוונה שאף הרף עין הראשון ג"כ בכלל וא"א לעמוד עליו</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ראה אחת.''' חסר כאן בהעתקה וה"ג כמו שהיא שנויה בסוף פ"ק דזבים ראה אחת היום ואחת בין השמשות אחת בין השמשות ואחת למחר אם ידוע שמקצת וכו' דין הזב הוא שמיטמא בראייות ובימים אם ראה שלש ראייות ביום אחד או שלשה ראייות בשני ימים או בג' ימים ובלבד שיהו רצופין שלא יפסיק ביום טהור בין הראייות בכל אלו טמא וחייב בקרבן ואם ראה שתי ראייות פטור מן הקרבן אבל טמא טומאת זיבה וזה שראה ראייה אחת היום וא' בין השמשות או א' בין השמשות וא' למחר אם ידוע שמקצת הראייה מהיום שראה קצת הראייה בסוף היום וקצתה בתחילת הלילה של מחר אע"פ שלא היה ביניהם כדי טבילה וסיפוג שהיא השיעור לחלק ראייה אחת לשתי ראייות אפי' הכי נחשבים כשתי ראייות מפני שהימים חולקין והלכך ודאי לטומאה ולקרבן דיש כאן שלש ראייות דאותה של בין השמשות נחלקת לשתים כיון שיש בה משני ימים </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עכשיו, אם הוא ראה שלוש ראיות ביום אחד, כן, כמו שאמרנו, בזב ראיות מתחלקות. כלומר אם הוא ראה שלוש ראיות, נחשב שלוש ראיות. אם הוא ראה ראייה אחת ארוכה כמו שלוש, כלומר שבתוך הזמן הזה יכול פעמיים לטבול ולהסתפג, נחשב כמו שלוש ראיות. וכמובן אם הוא יראה בשלושה ימים ברצף, יום אחרי יום, אז בכל המקרים האלה הוא נקרא זב גדול. מה הוא צריך? לספור שבעה נקיים והוא טובל, בערב הוא טהור, אבל הוא נקרא מחוסר כיפורים. הוא חייב להביא למחרת קורבן. כמו שאמרנו, הקורבן הזה זה רק מונע ממנו להיכנס למקדש או לאכול קודשים, אבל לאכול תרומה, כבר בערב, אם היה כהן, הוא יכול לאכול. וכל מה שאמרנו עכשיו זה לגבי זב, כלומר לגבי זכר. נקבה, אז אצלה הזיבה זה דווקא דם. אה, יותר מאוחר נראה את זה, אבל אצלה זה רק ימים. זאת אומרת, אין ראיות, לא מתחלקות. כלומר, אין דבר כזה, אפילו אם היא תראה עשר פעמים באותו יום, זה רק נחשב ראייה אחת, זה רק יום אחד. היא צריכה לראות בשלושה ימים ברצף ואז היא נקראת זבה גדולה. זה כבר נגיע יותר מאוחר, אנחנו נראה את ההסבר היותר מפורט. אז בכל אופן, המשנה אומרת שאם '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות''', ואז אמרנו שבעצם הבין השמשות נחשב כמו שני ראיות, כי חצי יום אחד וחצי יום שני, והיה לו עוד ראייה אחת קודם, או שהוא ראה קודם כל בין השמשות, אז זה שני ראיות ועוד אחת למחרת. כלומר, אם הוא יודע בוודאות שבאמת זה היה בין השמשות, חצי יום זה חצי יום למחרת, אז זה כאילו נחשב שלוש ראיות, הוא ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק, כלומר אם הוא לא יודע אם באמת אולי הכל היה מהיום או הכל היה מהלילה, אז זה נחשב רק ראייה אחת. יש לו רק שני ראיות, אז הוא ודאי לטומאה, אבל הוא ספק לקרבן, כמו שהסברנו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ג עמוד א''' {{שוליים|א_יב}} '''זב שראה שתי ראיות בספק חלוקת זמן (מקצתה היום ומקצתה למחר) - ודאי לטומאה וספק לקרבן, ואינו מביא קרבן מספק.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מחוסרי כפרה, פרק ב, הלכה יג <קטע סוף=ג א/> ==דף ד עמוד א== <קטע התחלה=ד א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם בהלכות מחוסרי כפרה פ"ב הי"ג כלשון הירושלמי, שהטומאה ודאית מחמת החומרא בטומאה, אך הקרבן ספק שכן אין מביאים קרבן מספק. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div> ואם ספק {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{ירו"מ-הוסר|שמקצת}} מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, {{ירו"מ-הדגשה|או כולה מן היום או כולה מן הלילה}}. ודאי לטומאה וספק לקרבן. {{ירו"מ-ביאור|הזב נטמא בלובן וכך דינו. אם ראה ראיה אחת, הרי הוא כבעל קרי וטובל וטהור בצאת הכוכבים. אם ראה שתי ראיות אפילו ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשנים, שיכול היה בין תחילת הראיה לסופה לטבול ולהסתפג. או שראה ראיה אחת שהתחלקה לשני ימים. או שני ראיות בשני ימים רצופים הרי הוא זב קטן וצריך לספור שבעה נקיים, וביום השביעי טובל במעיין ובערב הוא נטהר. ואם ראה שלוש ראיות ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשלוש, או אחת ארוכה כשנים ואחת קצרה, או אחת קצרה שהתחלקה לשני ימים ואחת יום קדם או יום אחרי, או שלוש ראיות בשלושה ימים רצופים — הרי הוא זב גדול, וסופר שבעה נקים וטובל, ובערב הוא טהור, ולמחרת מביא קרבן. שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת. להתיר לו כניסה למקדש ואכילת קדשים.}} ורבי חייא בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב חיא בר יוסף|°]] בעא {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} קומי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מאן תנא ראיה נחלקת לשנים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא, ד}}אמר: {{ירו"מ-הדגשה|בין השמשות כהרף עין}}.{{ירו"מ-הוסר|לה}} : {{ירו"מ-הדגשה|ו}}קשתה על דעתך דאת אמר: {{ירו"מ-ביאור|לשיטתך שאתה אומר}} כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אם כן איך יתכן שיתחייב קרבן על ספק? ואם בשראה ראיה כל בין השמשות של רבי נחמיה, אז לא רק לרבי יוסי בן חלפתא חייב קרבן, אלא לדעת כולם. שהרי ראה ראיה ארוכה כשלוש ראייות, שנמצא מתחילתה ועד סופה כשתי טבילות ושני סיפוגין, והרי זו נחשבת כשלוש ראייות, ומביא קרבן לדעת הכל. ו}}למה {{ירו"מ-הדגשה|רבי יוחנן אמר שהבריתא רק כרבי יוסי}}? אמר ליה, {{ירו"מ-הוסר|קשתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|קשתיך}} {{ירו"מ-הדגשה|לא קשיא. כי באמת בין השמשות לדעת רבי יוסי בן חלפתא הוא רגע אחד, בתוך בין השמשות של רבי נחמיה, אלא שאנו לא יודעים איזה הוא}}. לכשיבא אליהו ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}זהו בין השמשות, {{ירו"מ-הדגשה|אז יהיה חייב קרבן. אי כשיבא אליהו}}, מאן פליג? {{ירו"מ-ביאור|מי יחלוק על אליהו הנביא}} {{ירו"מ-הדגשה|תני: שלושה כוכבים לילה}}. רבי חנינא חברהון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה חבריהון דרבנן|°]] בעי: כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע {{ירו"מ-הדגשה|עובי}} הרקיע, לילה הוא. {{ירו"מ-הוסר|ומר}}{{ירו"מ-הדגשה|תאמר}} אף בשחרית כן. {{ירו"מ-הדגשה|שרק בזריחת החמה יהיה יום. ולמה קימא לן שהיום מתחיל בעלות השחר}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}: כתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב ([[ויקרא כב ז|ויקרא אמור כב ז]]) "ובא השמש וטהר" מקיש יציאתו לביאתו. מה ביאתו משיתכסה מן הבריות. אף יציאתו לכשיתודע לבריות. {{ירו"מ-הדגשה|והא קיימא לן דמעלות השחר יום הוא}}? <span id="דף_ד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ואז בא רבי חייא בר יוסף קומי רבי יוחנן. רבי חייא שאל את רבי יוחנן: '''מאן תנא ראיה נחלקת לשנים?''' כלומר, מי הוא אותו תנא שאמר שאם הוא ראה בין השמשות ראייה אחת שהתחלקה לשני ימים, זה כמו שניים. ואמר ליה: רבי יוסי, דאמר בין השמשות כהרף עין. עכשיו הוא אומר לו, תשמע, קשה על דעתך. אתה הרי אומר '''כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דרבי נחמיה, ספק הוא'''. כלומר, בעצם אין לי זמן מוגדר, אני לא בדיוק יודע מתי הזמן. אמנם באמת נכון, זה רק רגע, אבל אין לי מושג איפה הוא, אז יש את כל תשע הדקות. אז אם ככה, איך ייתכן שיתחייב קרבן על ספק? מה תגיד לי שהוא בעצם ראה את כל בין השמשות, כלומר כל תשע דקות? אם זה ככה, אז לדעת כולם יהיה חייב קרבן. כמו שאמרנו, שהרי אם הוא ראה זמן שיכול לטבול ולהסתפג פעמיים, זה נחשב שלוש ראיות לדעת כולם, ואז בעצם הוא יהיה חייב קרבן לפי כולם. אז למה רבי יוחנן אמר שזה רק לפי רבי יוסי? אמר ליה, קושייתך לא קשה, מפני שבאמת בין השמשות זה כהרף עין, וזה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אנחנו לא יודעים, נכון, אבל מה שאמרנו זה '''לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות''', אז באמת אם באותו רגע הוא ראה, הוא יהיה חייב קרבן. '''מאן פליג''' - מי יחלוק על זה? הוא גם יפסוק לנו אם הלכה כרבי נחמיה או הלכה כרבי יוסי, יגיד לנו אם זה יום או לילה. את כל הבעיות אליהו הנביא כבר יפתור לנו. עכשיו, רבי חנינא חברהון דרבנן בעי: '''כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע הרקיע, לילה הוא'''. אז תאמר בשחרית, כן, שרק בזריחת החמה יהיה יום? כלומר אומר ככה, אנחנו יודעים, הצופים שלפני כן, בעבר, המחשבה הייתה שהשמש היא כל היום הולכת מתחת הרקיע, ואז בשקיעה היא בעצם חודרת. יש איזה עובי לרקיע. תשימו נניח, נחשוב שכדור הארץ בעצם זה שטוח, יש איזה קשת, זה הרקיע בצורת חצי כדור, יש לו עובי, ואז בעצם כל היום השמש היא מתחת הרקיע, אנחנו רואים אותה זורחת במזרח ושוקעת במערב. בשקיעה מה שקורה, היא בעצם נכנסת לעובי הרקיע, לאיזה חלון, יש איזה חלון, ועוברת בתוך עובי הרקיע. אז לכן אותה לא רואים, אבל את האור שלה עדיין רואים, ולאחר מכן, אחרי שהיא סיימה לעבור את עובי הרקיע, היא חוזרת כל הלילה מעל הרקיע. ואז בבוקר שוב פעם באורות השחר היא נכנסת לחלון וכל עד הזריחה היא בעצם בתוך החלון, לא רואים אותה, רואים את האור שלה, ולאחר מכן בזריחה היא פתאום מופיעה. זה בעצם הייתה המחשבה, התפיסה המדעית של אותה תקופה, ועל פיה מנסים להבין את ההלכה. אנחנו אמרנו הרי שבשקיעה, כלומר בצאת הכוכבים זה כבר לילה. צאת הכוכבים, עדיין יש אור, לא חושך עדיין. צאת הכוכבים זה בערך שלושה עשר דקות אחרי השקיעה, עדיין יש אור. אז הוא אומר, האם, כמו שאני אומר לגבי הלילה, שברגע שהשמש מסתתרת כבר לא רואים אותה, אז כבר מבחינתי זה לילה, למרות שבעצם היא עדיין בחלון, היא עוד בעובי הרקיע, עדיין האור שלה נראה. האם אותו דבר צריך להגיד גם לכאורה ביום? כלומר, גם בזמן, כל זמן שהיא נמצאת בתוך עובי הרקיע זה עדיין לילה, למרות שאני רואה את האור שלה. כלומר, מעלות השחר עד הנץ החמה זה עדיין לילה, ככה צריך להיות. אז קשה - למה אנחנו מקובלים ככה לפני כן? אמרנו מקודם שמעלות השחר זה כבר יום, וככה בעצם היה מקובל. איך זה מסתדר? אמר רבי אבא, אומר, יש לנו בעצם גזירת הכתוב. '''כתיב: "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב: "ובא השמש וטהר"''', כלומר המילה "בא" מופיעה לנו בפסוק אחר, שם מדובר על השקיעה. אבל בעצם כאילו שבאותו מקום כתוב השמש יצאה והשמש באה. אז לכאורה עוד הפעם '''מקיש יציאתו לביאתו'''. כלומר, כמו בשקיעה, אנחנו יודעים שבה השמש נעלמת, אף על פי שהיא בעובי הרקיע, זה כבר לילה, אז גם בבוקר צריך להיות אותו דבר, שכל עוד שהשמש בעובי הרקיע זה עדיין ישאר לילה. שוב פעם אותה שאלה - הרי קיימא לן, כמו שאמרנו מקודם בפסוקים, שכבר מעלות השחר נחשב יום, וקשה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ואם ספק.''' דשמא כולה מן היום או כולה מן הלילה '''ודאי לטומאה.''' דמה נפשך איכא שתים '''וספק לקרבן.''' דמספקא לן שמא שתים שמא שלש דאי כולה מן היום או כולה מן הלילה שתים ואי מקצתה ביום ומקצתה בלילה שלש '''ר' חייה בר יוסף וכו'.''' כל זה הוא מדברי ר' מנא שהקשה לר' חזקיה כששנו זה הדין כדמסיק לקמן. וכלומר ובעא ר' חייא בר יוסף לפני ר' יוחנן מאן. תנא ראייה נחלקת לשנים כלומר שראיית בין השמשות תחשב כשתי ראיות '''קשתה על דעתך.''' השתא מסיק ר' מנא הקושיא לר' חזקיה '''מאן פליג.''' על ענין כוכבים דלעיל וקאמר ר' חנינא חברהון דרבנן הוא פליג דבעי על הא דאמר לעיל שלשה לילה דכמה דאת אמר וכו'</div> <div class="yerum-leiden-text">ואם ספק שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר ודאי לטומאה וספק לקרבן · ר' חייא בר יוסף בעא קומי ר' יוחנן מאן תנא ראייה נחלקת לשנים ר' יוסי · אמ' לה קשתה על דעתך דאת אמר כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא · למה אמ' ליה קשתיה לכשיבוא אליהו ויאמר זהו בין השמשות · מאן פליג ר' חנינא חברהון דרבנן בעי כמה דאת אמר בערבית נראו שלשה כוכבים אע'פ' שהחמה נתונה באמצע הרקיע לילה הוא · ומר אף בשחרית כן · אמ' ר' אבא כת' השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה · וכת' ובא השמש וטהר · מקיש יציאתו לביאתו · מה ביאתו משיתכסה מן הבריות · אף יציאתו לכשיתודע לבריות</div> <div class="yerum-side">'''ר' יוסי אמר לה.''' והשיב ר' יוחנן ר' יוסי היא דכך שנינו בתוספתא פרק קמא דזבים ראה אחת מרובה כשתים יש מתחילתה ועד סופה כדי טבילה וסיפוג יש בידו שתי ראיות ואם לאו אין בידו אלא אחת ר' יוסי אומר אין בידו אלא אחת ומודה רי יוסי שאם ראה אחת בין השמשות אע"פ שאין בה כדי טבילה וסיפוג יש בה שתי ראיות מפני ששני ימים חולקין אותה '''אע"פ שהחמה נתונה באמצע הרקיע.''' כלומר באמצע עובי הרקיע ועדיין לא נגמר שקיעתה ואפ"ה מחשבית ללילה וא"כ ואימר אף בשחרית כן שאע"פ שכבר התחילה החמה לצאת הואיל והיא עדיין בעובי הרקיע לילה הויא דלעולם כל זמן שהיא בתוך עובי הרקיע נדון אותה כלילה ואכן קי"ל מעלות השחר יממא הוא ואמאי</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''על דעתך דאת אמר כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא למה.''' כלומר לדידך דאמרת דלר' יוסי כל הרף עין שבכל שיעורו של ר' נחמיה ספק הוא א"כ קשה למה ולאיזה ענין ספק הוא אליבא דר' יוסי הא כיון דר' יוסי גופיה ס"ל דראיית בין השמשות לעולם נחשבת כשתי ראיות ומעתה אין נ"מ לטומאה אליבא דר' יוסי דאם נימא שכל הרף עין באותו שיעור דחצי מיל מספקינן ביום או בלילה או חציו מיום וחציו מלילה הרי עכ"פ כל ראייה שבאותו שיעור נחשבת כב' ראיות וא"כ למאי הוא ספק לדידך ואליבא דר' יוסי והא ודאי נמי ליכא למימר דנ"מ לענין טבילה דאינו כשר לטבילה לפי שכל הרף עין יש להסתפק שמא הוא לילה דא"כ היינו דר' נחמיה דאיהו ג"כ ס"ל דכל השיעור של חצי מיל ספק הוא ובמאי פליגי ואם לענין טומאה נמי ליכא נ"מ כדאמרן קשיא למאי הוא דאמרת אליבא דר' יוסי דספק הוא '''אמר ליה קשתיה לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות.''' כלו' דר' חזקיה השיב לו דמאי תיקשי לדידי תיקשי לך טפי אליביה דר' יוסי גופיה דאמר בין השמשות כהרף עין ואי אפשר לעמוד עליו וא"כ אם יבא אליהו ויברר לנו זהו הרף עין הוא בין השמשות וכי שייך לומר בראייה אחת כהרף עין לחלקה לב' ראיות כדקאמר ר' יוסי וכך היה לך להקשות אליביה וזו הקושיא קשה אפי' למ"ד אליבא דר' יוסי דבין השמשות דידיה לבתר דשלים בין השמשות דר' נחמיה והא כהרף עין הוא והיאך נחלק הראייה לב' ראיות ומאי חזית דאקשת לדידי ואי דיכולת לשנויי להך קושיא דאע"ג דס"ל לר' יוסי בין השמשות כהרף עין אפ"ה לענין ראייה ס"ל דנחשבת כב' ראיות א"כ גם לדידי ל"ק מאי דאקשת לי וטפי ניחא לדידי דהכי קאמרי כל הרף עין שבחצי מיל ספק הוא אליבא דר' יוסי דיש ג"כ להסתפק על הראשון שמא מקצת יום ומקצת לילה הוא והלכך כל ראיה שבתוך אותו השיעור נחשבת כב' ראיות וא"כ נ"מ טובא איכא לענין טומאה אליבא דר' יוסי '''א"ר אבא כתיב השמש יצא.''' דברי ר' אבא ג"כ מעין הקושיא דר' חנינא הם כתיב השמש יצא וכתיב ובא השמש ונימא דמקיש יציאתו לביאתו דמה ביאתו משיתכסה מן הבריות אתה מחשבו ללילה ואף על פי שעדיין השמש בתוך עובי הרקיע אף יציאתו לכשיתודע לבריות דוקא אבל כל זמן שהוא בתוך עובי הרקיע לא מיקרי השמש יצא על הארץ ומפני מה אנחנו מחשבין היום מעלות השחר '''אמר ר' בא.''' היינו טעמא דכתיב הבוקר אור א"כ התורה קראה לאור בוקר אע"פ שעדיין לא נתודע השמש להבריות אור השחר קרויה בוקר '''תני ר' ישמעאל.''' מהכתוב הזה שבתורה למדנו כן דכתיב וילקטו אותו בבקר בבקר בא הכתוב כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר וזהו בוקר דעלות השחר לבוקר של זריחת השמש: אמר ר' יוסי בר בון בלאו הכי לא מצית אמרת לידון עובי של הרקיע ללילה אף בשחרית לפי שאם אומר את ליתן עובי של הרקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית א"כ נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין כלומר שאין אנחנו יכולין לכוין בשום זמן שיהיו היום והלילה שוין דנהי דבערבית אנחנו מחשבין ללילה משעה שהתחילה החמה לכנוס בעובי הרקיע מ"מ בשחרית אין אנו יודעין באיזה שעה נכנסת למעלה לתוך עובי הרקיע כדי לחשוב יום אותה השעה ואנן תנינן בברייתא באחד של תקופת ניסן ושל תשרי היום והלילה שוין הן ומהיכן כיונו זה על יום הראשון של התקופות האלו אם לא שנאמר דיש גבול הנראה לעין ולחשוב ליום מאותה שעה והיינו עלות השחר </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div> אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: כתיב ([[בראשית מד ג|בראשית מקץ מד ג]]) "הבוקר אור" התורה קראה לאור בוקר. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "בבקר בבקר" כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שאף עלות השחר מן היום}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין. אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: נלפינה {{ירו"מ-ביאור|נלמד}} מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך לצאת מהעיר}} אף על גב דלא נפק, {{ירו"מ-ביאור|שלא יצא}} אמרין דנפק. {{ירו"מ-הדגשה|כך בערב. מיד שהשמש מתחילה לצאת מהעולם, אומרים שכבר לילה, אף שהשמש לא עברה את עובי הרקיעה}}. שרי עליל {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך להיכנס לעיר}} . {{ירו"מ-הדגשה|אף גב ד}}לא {{ירו"מ-הדגשה|על}} אמרי{{ירו"מ-הדגשה|נ}}ן דעל {{ירו"מ-הוסר|עד}} {{ירו"מ-הדגשה|כך בבקר איך שהשמש מתחילה להיכנס לעובי הרקיעה, אומרים שכבר נכנסה ומתחיל היום, אף שעדיין לא}} {{ירו"מ-הוסר|שעתה}}{{ירו"מ-הדגשה|עברה}} {{ירו"מ-הוסר|דייעול}}{{ירו"מ-הדגשה|כביכול}} {{ירו"מ-הדגשה|את עובי הרקיע לצאת לארץ}}. זהו שעומד ומתפלל {{שוליים|א_יג}}צריך להשוות את רגליו. תרין אמורין רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. חד אמר: כמלאכים. וחד אמר: ככהנים. {{ירו"מ-ביאור|עקב בצד גודל}} מאן דאמר ככהנים, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות כ כג|שמות יתרו כ כג]]) "לא תעלה במעלות על מזבחי" שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יחזקאל א ז]]) "ורגליהם רגל ישרה" {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} רבי חנינא בר אנדריי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר אנדריי|°]] בשם רבי שמואל בר סוטר[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר סוטר|°]]: המלאכים אין להן קפיצין. {{ירו"מ-ביאור|מפרקים}} ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דניאל ז טז]]) "קרבת על חד מן קמייא קיימיא" {{ירו"מ-ביאור|קרב אלי אחד מן העומדים תמיד}} אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בברכת כהנים הציבור אומר פסוקים|זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת]], בברכה ראשונה צריך לומר: ([[תהילים קג כ]]) "ברכו את ה' מלאכיו". בשנייה ([[תהילים קג כא]]) "ברכו את ה' כל צבאיו". בשלישית ([[תהילים קג כב]]) "ברכו ה' כל מעשיו". במוסף <span id="דף_ד_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''הבוקר אור''' התורה קראה לאור בוקר. זאת אומרת, יש לנו גזירת הכתוב שלגבי הבוקר, הבוקר מתחיל כבר כשיש אור. כתוב '''הבוקר אור'''. תני רבי ישמעאל: '''בבקר בבקר''' '''ליתן תחום לבוקרו של בוקר''', זה עמוד השחר. כלומר, בעצם זה מקור אחר. כתוב לגבי המן שהוא ירד בבוקר בבוקר. אז מה זה בוקר? בוקר אנחנו יודעים זה התחלת היום. אז בבוקר בבוקר להגיד לנו שבעצם ביום יש איזה משהו שמתחיל לפניו והוא גם חלק מהיום. זה עמוד השחר. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''אם אומר ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין'''. הוא אומר הסבר אחר. אנחנו מקובלים שבתשרי ובניסן היום והלילה שווים. אם נגיד שגם הזמן מהשקיעה, אחרי השקיעה, הזמן שבו השמש נמצאת בעובי הרקיע, נחשב חלק מהלילה, וגם הזמן שהוא נמצא בבוקר בתוך עובי הרקיע מעמוד השחר עד הנץ החמה, גם זה חלק מהלילה, יוצא שבעצם לעולם הלילה יותר ארוך, כן? וזה לא יצא שבתשרי ובניסן הם יהיו שווים. זה בעצם ההסבר שלו. לכן חייבים להגיד שאחד המקרים שייך ללילה ואחד המקרים שייך ליום, ומקובלים שמהשקיעה זה כבר לילה, ובעצם מעמוד השחר זה כבר יום. אמר רבי הונא: '''נלפינה מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, אף על גב דלא נפק, אמרין דנפק'''. כלומר שהמלך היה באיזה ביקור במדינה, כן? ברגע שהוא יוצא מהמדינה, הוא עוד לא יצא, הוא רק בדרך לצאת, אז כבר מתחילים לארוז את החפצים. כבר אומרים שהוא יצא. אז כך בערב, איך השמש מתחילה לצאת מהעולם, כבר אומרים שהוא כבר לילה, שהיא כבר יצאה, כן? למרות שהיא בעצם עוד לא עברה את עובי הרקיע. '''ושרי עליל, לא אמרין דעל''', כלומר שהמלך אמור להגיע, אז כבר שהוא ממש בפתח כבר אומרים שהוא נכנס לעיר, למרות שהוא עדיין באמת לא נכנס. כן? אז כך בבוקר, למרות שהשמש רק מתחילה להיכנס לעולם בעובי הרקיע, כבר מעמוד השחר אומרים שהתחיל היום, למרות שהיא עוד לא עברה את עובי הרקיע ועוד לא הגיעה לארץ. אומרת הגמרא: '''זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו'''. אנחנו יודעים ששמונה עשרה עומדים עם רגליים צמודות, אבל יש מחלוקת בין האמוראים, רבי לוי ורבי סימון. חד אמר כמלאכים, כלומר כמו שהמלאכים כתוב עליהם שרגליהם רגל ישרה, כלומר יש להם שתי רגליים צמודות. וחד אמר ככהנים, שהכהנים הרגע שעולים על המזבח, הם עולים עקב בצד גודל. בעצם הרגליים לא צריכות להיות ישרות וצמודות, אלא רגל טיפה קדימה. כלומר, שתי הרגליים לא צמודות, אלא רגל אחת טיפה יותר קדימה מהשנייה. מאן דאמר ככהנים - '''לא תעלה במעלות על מזבחי''', שהכהנים היו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים - '''ורגליהם רגל ישרה'''. אמר רבי חנינא בר אנדריי בשם רבי שמואל בר סוטר: '''המלאכים אין להן קפיצין'''. המלאכים אין להם מפרקים ברגליים. הם לא מקפלים את הרגליים. הרגל תמיד ישרה. מנין? דכתיב '''קרבת על חד מן קמייא קיימיא''', כלומר קרבתי אל אחד מן העומדים. כלומר, זה רק "עומדים". הם לא יכולים לכופף את הרגליים. אמר רבי הונא: '''זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת''', בברכה ראשונה שהכהנים אומרים "יברכך ה' וישמרך", הוא צריך לומר '''ברכו את ה' מלאכיו'''. בשנייה, שאומרים "יאר ה' פניו אליך ויחונך", הישראל ששומע צריך להגיד '''ברכו את ה' כל צבאיו'''. ובשלישית, שהכהנים אומרים "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום", ישראל אומר '''ברכו ה' כל מעשיו'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ד עמוד א''' {{שוליים|א_יג}} '''בתפילת עמידה יש להשוות את הרגליים זו לזו ולעמוד כרגלי כהנים או כמלאכים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן צה סעיף א , סמ"ג עשין יט <קטע סוף=ד א/> ==דף ה עמוד א== <קטע התחלה=ה א/>. ''הכרעה:'' נפסק להלכה שיעמוד כמלאכים - רגליו זו בצד זו כאילו הן רגל אחת, כפי שכתבו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אמר ר' הונא נלפינה.''' דבר זה למדנו ג"כ מדרך הארץ שכשהמלך התחיל לצאת מהפלטין שלו הכל אומרים המלך יצא אע"פ שעדיין לא יצא ממש ולא נתגלה לעין הבריות וכך השמש אף על פי שעדיין היא בתוך עובי הרקיע נפיק מיקרי ושייך לומר השמש יצא '''שרי עליל.''' אבל כשהמלך התחיל להכנס להפלטין אינם אומרים נכנס עד שעה שיכנס וכלומר שיתכסה מעין הבריות כך השמש בביאתו משעה שיתכסה מהעין להכנס בעובי הרקיע ובא השמש קרינן ביה '''תרין אמוראין.''' פליגי בפירושא דלהשוות את רגליו '''מ"ד ככהנים.''' האי להשוות זה לפני זה הוא עקב בצד גודל כמו שהיו הכהנים מהלכין ע"ג הכבש של המזבח ומ"ד כמלאכים להשוות זה אצל זה הוא דכתיב ישרה '''אין להם קפיצין.''' חוליות ברגליהם שיכולין לקבוץ אותן כדי לישב אלא תמיד עומדין הן דכתיב קמייא קרי ביה קיימיא '''זה שרואה את הכהנים בבהכ"נ.''' כשנושאין את כפיהם</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' ר' בא כת' הבוקר אור · התורה קראה לאור בוקר · תני ר' ישמעאל בבקר בבוקר כדי ליתן תחום לבוקרו שלבוקר · אמ' ר' יוסי ביר' בון אם אומר ליתן עוביו שלרקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית נמצאת או' שאין היום והלילה שוין · ותני באחד בתקופת ניסן ובאחד בתקופת תשרי היום והלילה שוין · אמ' ר' הונא נלפינה מדרך הארץ שרי מלכא נפק אע'ג' דלא נפק אמרין דנפק · שרי עליל לא אמרין דעל עד שעתה דייעול · זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו · תרין אמורין ר' לוי ור' סימון חד אמ' כמלאכים · וחד אמ' ככהנים · מאן דאמ' ככהנים לא תעלה במעלות על מזבחי · שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב · ומאן דאמ' כמלאכים ורגליהם רגל ישרה · ר' חנינא בר אטריי בשם ר' שמול בר סוטר המלאכים אין להן קפיצין ומה טעמ' קרבת על חד מן קמייא · קיימיא · אמ' ר' הונא זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת בברכה ראשונה צריך לומ' ברכו את יי' מלאכיו · בשנייה ברכו את יי' כל צבאיו · בשלישית ברכו יי' כל מעשיו · במוסף</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div> בברכה הראשונה צריך לומר ([[תהילים קלד א]]) "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" בשנייה ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם {{ירו"מ-הוסר|קודש"}} קדש" בשלישית ([[תהילים קלד ג]]) "יברכך ה' מציון" אם היו ארבע {{ירו"מ-הדגשה|כמו ביום הכיפורים, ובתעניות}} חוזר תליתיאתא {{ירו"מ-הוסר|בקדמיתא}}{{ירו"מ-הדגשה|כקדמיתא}}. {{ירו"מ-ביאור|בתפילה מנחה כמו בשחרית}} ורביעתא {{ירו"מ-הוסר|בתיניוותא}}{{ירו"מ-הדגשה|כתיניוותא}}. {{ירו"מ-ביאור|בנעילה כמו במוסף}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין. משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל. ומניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב ([[בראשית יט טו|בראשית וירא יט טו]]) "וכמו השחר עלה" וגומר, וכתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה", ומן סדום לצוער ארבעת מיל.. {{ירו"מ-הדגשה|והרי}} יותר הוון? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: המלאך היה מקדר לפניהן הדרך. ומניין {{ירו"מ-הוסר|מאיילת}}{{ירו"מ-הדגשה|שמאילת}} השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל? {{ירו"מ-הדגשה|שהיה לו לכתוב}} "כמו {{ירו"מ-הדגשה|השחר עלה". ולמה כתב}} "וכמו" מילה מדמיא לחבירתה {{ירו"מ-הדגשה|מלמד שיש עוד זמן דומה לזה. דכמו שלמדנו שמשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין, הוא הדין מאילת השחר עד שיאיר המזרח גם כן ד' מילין}} אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא. {{ירו"מ-הדגשה|דהא}} זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה. מאי כדון? {{ירו"מ-ביאור|אם כן מה זה איילת השחר}} כמין תרין דקורנין דנהור, דסלקין מן מדינחא ומנהרין. {{ירו"מ-ביאור|שני קרני אור שיוצאים מהמזרח ומאירים}} דלמא {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, {{ירו"מ-ביאור|בהשכמה}} וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא: בי רבי, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גאולת ישראל קמעה קמעה|כך היא גאולתן של ישראל]]. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[מיכה ז ח]]) "כי אשב בחושך ה' אור לי". כך בתחילה: ([[אסתר ב כא]]) "ומרדכי יושב בשער המלך", ואחר כך ([[אסתר ו יא]]) "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואחר כך ([[אסתר ו יב]]) "וישב מרדכי אל שער המלך", ואחר כך ([[אסתר ח טו]]) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות". ואחר כך ([[אסתר ח טז]]) "ליהודים היתה אורה ושמחה". ואתיא דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: משיאור המזרח עד הזריחה מהלך אדם ארבע מיל}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה. אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום. עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה, אדם מהלך ארבעת מיל. נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "היושב על חוג הארץ", וכתיב ([[איוב כב יד]]) "וחוג שמים יתהלך", וכתיב ([[משלי ח כז]]) "בחוקו חוג על פני תהום" — חוג חוג לגזירה שוה.. תני: עץ {{ירו"מ-הדגשה|ה}}חיים מהלך חמש מאות שנה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה בי רבי אלעאי: לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו. {{ירו"מ-ביאור|גזעו}} וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים א ג]]) "והיה כעץ שתול על פלגי מים" תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גודלו של גן עדן, עץ חיים|עץ חיים, אחד מששים לגן]], הגן אחד מששים לעדן. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית ב י|בראשית בראשית ב י]]) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" {{ירו"מ-הדגשה|מ}}תמצית כור, {{ירו"מ-ביאור|ל' סאה}} תרקב {{ירו"מ-ביאור|חצי סאה}} <span id="דף_ה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ובמוסף - אנחנו בשבת לדוגמה יש גם צאת מוסף, אז יש עוד פעם ברכת כהנים. בברכה הראשונה הוא צריך לומר '''שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה''''- העומדים בבית ה' בלילות. בברכה השנייה הוא אומר '''שאו ידיכם קדש'''. בשלישית הוא אומר '''יברכך ה' מציון'''. עכשיו, אם היו ארבע תפילות, כמו ביום הכיפורים או בתעניות - צריך לזכור, לא מדובר על תענית כמו שיש לנו, כמו צום עשרה בטבת, מדובר בתעניות שקבעו אותם על הגשמים או על אסונות, ואז היו מתפללים ארבע תפילות. אז '''חוזר תליתיאתא''', כלומר בצאת מנחה הוא יחזור ויגיד כמו שהוא אמר בצאת שחרית בראשונה, כן? '''ורביעתא''', כלומר בצאת נעילה, הברכה הרביעית שאומרים, הוא יגיד את זה כמו שאומרים במוסף בברכה השנייה. אמר רבי חנינא: '''מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין'''. כלומר מעמוד השחר עד שיאור המזרח, כלומר עלות השחר. מ"איילת השחר" זה לא עלות השחר, לא להתבלבל. מאיילת השחר עד שיאור המזרח, שזה בעצם עלות השחר, אדם מהלך ארבעה מיל, כלומר ארבעה קילומטר, '''ומשיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל'''. עכשיו, '''ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב וכמו השחר עלה''' וגומר. כתוב על לוט, שהמלאכים מוציאים אותו מסדום. כתוב '''וכמו השחר עלה''' וכתוב אחרי זה '''השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה'''. כלומר בעוד השחר הם התחילו ללכת ולוט הגיע לצוער בזריחה. ויש לנו מסורת '''שמן סדום לצוער ארבעת מיל''', ארבעה קילומטר. אז רואים מכאן שמעלות השחר עד הנץ החמה זה בעצם ארבעה מיל. שואלת הגמרא: '''יותר הוון'''? הרי זה יותר. היום אם מישהו ימדוד זה יותר. אמר רבי זעירא: '''המלאך היה מקדר לפניהן הדרך'''. באמת, אם אתה מסתכל על הדרך שהם הלכו זה יותר מארבעה מיל, אבל בקו אווירי זה ארבעה מיל, והמלאך היה מקדר להם את הדרך. אוקיי, אז זה אמרנו מעלות השחר עד הנץ החמה. עכשיו, '''ומניין השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל'''? היה צריך לכתוב "כשחר עלה". למה כתב '''כמו השחר עלה'''? בעצם להגיד לנו שיש משהו דומה לפני כן. '''מילה מדמיא לחבירתה''', מלמד שיש עוד זמן דומה לזה, וכמו שלמדנו שמשיאור המזרח עד הנץ החמה זה ארבעה מיל, אז זהו הדין שמאיילת השחר עד שיאור המזרח זה גם כן ארבעה מיל. עכשיו, מה זה בדיוק "איילת השחר"? אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא'''. כלומר, מי שחושב שזה הכוכב שנקרא "איילת השחר" אז הוא טועה. למה? כי לכוכב הזה אין זמן מוגדר. אמרנו שזה תמיד מרחק של ארבעה מיל, זמן הליכת ארבעה מיל שזה בערך שבעים ושתיים דקות, מאיילת השחר עד עלות השחר. ואם מדובר על הכוכב, הרי לכוכב הזה אין זמן קבוע. '''זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה'''. אז אי אפשר להגיד שזה זה. אז '''מאי כדון''', מה היא באמת "איילת השחר"? '''כמין תרין דקורנין דנהור''', כלומר יש שני קרני אור '''דסלקין מן מדינחא ומנהרין'''. יש שני קרני אור שמתחילים בשעה הזאת, שבעים ושתיים דקות לפני עלות השחר, ומאירים במזרח. "דלמא" - זו מילה כזאת שבעצם מציינת מעשה. ומעכשיו הגמרא באה לספר לנו איזה מעשה מסוים. '''רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה''', כלומר בהשכמה מאוד מוקדמת, לפני עלות השחר. הם יצאו מוקדם והיו מהלכים בבקעת ארבל '''וראו איילת השחר שבקע אורה'''. הם ראו את שני הקרניים האלה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אם היי ארבע.''' ואם היום הוא שנושאין כפיהם ארבע פעמים בו כגון בתעניות במעמדות וביה"כ כדתנן ריש פ"ד דתענית '''חוזר.''' חלילה באלו הפסוקים '''תליתיאתא.''' בפעם השלישית אומר כמו בפעם הראשונה וברביעית כמו בפעם השניה שהוא תפילת מוסף וכך אמר בנעילה '''מאיילת השחר.''' הוא כעין שני עמודים הנראין במזרח כדלקמן '''וכמו השחר עלה.''' זהו האיר המזרח ויאיצו וגו' ומדכתיב בתריה השמש יצא וגו' ד' תיבות עד ולוט בא רמז לד' מילין '''ומן.''' וכי מן סדום לצוער ד' מילין והלא יותר הוון '''היה מקדר.''' היה מקצר לפניהן הדרך בכדי שיבואי לצוער עם הנץ החמה והביא אותו בשיעור מן מהלך ד' מילין וכדפרישית דתיבות על הארץ מיותר אלא לרמז על ד' מילין '''כמו.''' היה צריך לומר כמו וכתיב וכמו השחר עלה משמע שיש עוד דבר הדומה לשיעור הזה ונלמד מחבירו הוא וכבר למדנו דמשהאיר המזרח עד נץ החמה ד' מילין א"כ מאילת השחר עד שיאיר המזרח ג"כ ד' מילין '''מאן דאמר כוכבתא היא טעיא.''' טעות הוא לפרש כן שהרי אנו רואין לאותו כוכב שמכנין כוכב השחר לפעמים הוא מקדים ועולה ולפעמים הוא מתאחר '''מאי כדון.''' ומהו זה שנקרא איילת השחר '''כמין תרין דקורנין דנהור.''' כמין קרניים המתפצלים לכאן ולכאן במזרח ונראין כעמודים המאירין '''דלמא.''' מעשה בר' חייה רבה וכו' בקריצתה בהשכמה קודם שהאיר היום '''בי רבי.''' אדם גדול וכן הוא ביומא ריש פ"ג '''מ"ט כי אשב בחשך ה' אור לי.''' כלומר הגלות הוא החשך והגאולה אורה וכשם שהאור בשחר בא מעט מעט והולך ומתרבה כך גאולתן של ישראל שנדמה לאור וכך היה בימי מרדכי ואסתר '''ואתיא דר' חנינא.''' גרסינן וכן גריס ביומא דר' חנינא הוא דאמר לעיל מאיילת השחר וכו' ד' מיל וזהו כר' יודא וכו' עד שהחמה נוסרת ברקיע וכו' וזהו משיאיר המזרח עד שתנץ החמה '''חוג חוג לגזירה שוה.''' ויליף חוג דארץ ודתהום מחוג השמים '''עץ חיים מהלך חמש מאות שנה.''' איידי דאיירי בעובי הרקיע מייתי נמי להא '''תמצית כור תרקב שותה.''' מהמים שמשקין בית כור שהוא ל' סאין יכולין להשקות מתמציתו שיעור זריעת תרקב שהוא ג' קבין תרי וקב וזהו חד מששים לבית כור שהסאה הוא ו' קבין וכן הגן שותה מתמצית העדן שהוא א' מששים שבעדן '''רבנן אמרין וכו'.''' פליגי על ר' יודה דלעיל דאמר עוביו של רקוע מהלך חמשים שנה כדמסיימו וכשם וכו'</div> <div class="yerum-leiden-text">בברכה הראשונה צריך לומ' שיר המעלות הנה ברכו את יי' כל עבדי יי' העומדים בבית יי' בלילות · בשנייה שאו ידיכם קודש · בשלישית יברכך יי' מציון · אם היו ארבע חוזר תליתיאתא בקדמייתא ורביעתא בתיניוותא · אמ' ר' חיננא מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעה מילין · משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל' ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל דכת' וכמו השחר עלה וגו' · וכת' השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה · ומן סדום לצוער ארבעת מיל יותר הוון · אמ' ר' זעירא המלאך היה מקדד לפניהן הדרך · ומניין מאיילת השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל כמו וכמו מילה מדמיא לחבירתה · אמ' ר' יוסי ביר' בון הדא איילתא דשחרא מאן דאמ' כוכבתא היא טעיא זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה · מאי כדון כמין תרין דוקרנין דנהור דסלקין מן מדינחא ומנהרין · דלמא ר' חייא רבא ור' שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה · וראו איילת השחר שבקע אורה · אמ' ר' חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא בירבי כך היא גאולתן שליש' בתחילה קימאה קימאה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת · מאי טעמ' כי אשב בחושך יי' אור לי · בתחילה ומרדכי יושב בשער המלך · ואחר כך ויקח המן את הלבוש ואת הסוס · ואחר כך וישב מרדכי אל שער המלך ואחר כך ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות · ואחר כך ליהודים היתה אורה ושמחה · ואתיא דר' חייא כר' יודה דתני בשם ר' יודה עוביו שלרקיע מהלך חמשים שנה אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה אדם מהלך ארבעת מיל נמצאת א' שעובין שלרקיע אחד מעשרה ביום · וכשם שעוביו שלרקיע מהלך חמשים שנה כך עוביה שלארץ ועוביו שלתהום מהלך חמשים שנה ומה טעם היושב על חוג הארץ וכת' וחוג שמים יתהלך · וכת' בחוקו חוג על פני תהום · חוג חוג לגזירה שוה · תני עץ חיים מהלך חמש מאות שנה · אמ' ר' יודה ביר' אלעאי לא סוף דבר נופו · אלא אפילו כורתו · וכל פילוג מי בראשית מתחלקין מתחתיו ומה טעם והיה כעץ על פלגי מים · תני עץ חיים אחד מששים לגן וגן אחד מששים לעדן · ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן · תמצית כור תרקב</div> <div class="yerum-side">'''לא סוף דבר נופו אלא אפי' קורתו.''' כלומר לא תימא דסביבות העץ ותחת נופיו הוא דהוי כחשבון הזה וא"כ אין בעובי עצו כ"א השליש דת"ק שנה דכל שיש ברחבו טפח הקיפו שלשה טפחים אלא אפילו עובי קורתו ועצו הוא מהלך ת"ק שנה וחשבון עובי קורתו בלבד הוא דנקט בברייתא א"נ לא סוף דבר נופו כלומר דנופו ג"כ בחשבון הוא אלא עובי קורתו וסביבו בלבד הוא דקאמר: על פלגי מים על כל פילוג המים</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא: '''בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת'''. אנחנו יודעים שכמה דקות לפני כן זה שיא החשיכה - אין כוכבים, אין שמש, שיא החשיכה, ואז פתאום רואים את שני הקרניים האלה ומעכשיו מתחיל להתגלגל עד שיש לנו את הזריחה. אני אומר ככה הגאולה של ישראל, בשיא הגלות, שיא החורבן, שעבוד מצרים, נמצאים בתוך מ"ט שערי טומאה, הלכו בני ישראל בעבודה קשה - מתחילה הגאולה. באסתר, גזרות המן רגע לפני החורבן. בדור שלנו לצערנו, השואה הנוראה, מתוך שיא החשיכה פתאום מתחילה לצמוח הגאולה. אז זה מה שהוא אומר. עכשיו מה המקור? איזה רמז יש לזה? '''דכתיב כי אשב בחושך ה' אור לי'''. כלומר יושב בחושך, שיא החושך, ובדיוק אז מתחיל להאיר אור ה'. '''כך בתחילה: ומרדכי יושב בשער המלך'''. אחר כך '''ויקח המן את הלבוש ואת הסוס'''. אחר כך '''וישב מרדכי אל שער המלך'''. ואחר כך '''ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות'''. ואחר כך '''ליהודים היתה אורה ושמחה'''. כלומר בעצם הגאולה כל הזמן מתקדמת, ואם מתחילה זה כבר תופס, אז זה ילך ויגדל. '''ואתיא דרבי חייא כרבי יהודה''', שאמרנו לפי רבי חייא מעמוד השחר עד הזריחה זה ארבעה מיל. אז זה כמו רבי יהודה. '''דתני בשם רבי יהודה: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה'''. כלומר העובי עצמו - בזמנו המדע חשב שכדור הארץ ישר, ויש איזה חצי כדור שזה הרקיע ויש לו עובי, והעובי שלו זה חמישים שנה. '''אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום''', כל אדם בינוני כל היום הולך ארבעים מיל. '''עד שהחמה נוסרת ברקיע''', כלומר שהחמה עוברת את עובי הרקיע, כמו שאמרנו מהשקיעה עד החשיכה המוחלטת, בזמן הזה שזה מהלך חמישים שנה, '''אדם מהלך ארבעת מיל''', כמו שאמרנו מקודם שמעמוד השחר עד הנץ החמה אדם הולך ארבעה מיל, אז גם הפוך, מהשקיעה עד הלילה בעצם אדם מהלך ארבעה מיל, ובאותו זמן השמש הולכת מהלך של חמישים שנה, שזה עובי הרקיע. '''נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום'''. כלומר, אם אדם הולך בזמן הזה - מעמוד השחר עד הנץ החמה, שהשמש עוברת את עובי הרקיע - ארבע מיל, וכל היום הוא הולך ארבעים מיל, יוצא שבעצם הזמן שהשמש בעובי הרקיע זה עשירית מהיום. אז באותה מידה גם השמש הולכת מהלך של חמישים שנה בזמן הזה, וזה עשירית מכל היום. אם נכפיל את זה, זה בעצם חמש מאות שנה כביכול - המהלך של השמש. '''וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? היושב על חוג הארץ, וכתיב וחוג שמים יתהלך, וכתיב בחוקו חוג על פני תהום - חוג חוג לגזירה שוה'''. כלומר כתוב בשלושה מקומות המילה "חוג", ואחד מהם זה השמיים. אנחנו יודעים שהעובי של השמיים זה חמישים שנה, וכתוב "חוג" גם בארץ וגם בתהום, אז חוג חוג - כל אחד מהם חמישים שנה. '''תני: עץ חיים מהלך חמש מאות שנה'''. אמר רבי יודה בי רבי אלעאי: '''לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו'''. מדובר לא רק על הענפים, שהם מאוד רחבים, אלא אפילו הגזע עצמו - חמש מאות שנה. '''וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? והיה כעץ שתול על פלגי מים'''. '''תני: עץ חיים, אחד מששים לגן, הגן אחד מששים לעדן'''. וכתוב '''ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן'''. יש לנו בדרך כלל מסורת שמתמצית כור, כלומר אם משקים שישים סאה, מהמים שינזלו משם אפשר להשקות שלושה קבין - זה בעצם "תרקב", חצי סאה, כי סאה זה שש קבין. אז שלושים סאה זה אחד משישים. אם זה ככה, אנחנו יודעים שהגן יהיה אחד משישים לעדן, כן? "עשה הקדוש ברוך הוא גן בעדן" - זה לא "גן עדן" אלא "גן בעדן". אז עדן עצמו זה המקום הגדול, פי שישים יותר גדול מהגן. ממשיכה הגמרא ואומרת לנו שתמצית כוש מצרים שותה. אנחנו יודעים שמצרים מקבלת את כל השאריות של המים שבאים מכוש. אם אנחנו אומרים שזה אחד משישים, "מזה אתה אומר מצרים מהלך ארבעים יום וכוש מהלך שש שנים ועוד" - נעשה חשבון, ארבעים יום נכפיל בשישים, נקבל בעצם שש שנים ועוד קצת. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div> שותה. תמצית כוש מצרים שותה. נמצאת אומר: מצרים {{ירו"מ-ביאור|שמקובל שארכה}} מהלך ארבעים יום, וכוש מהלך {{ירו"מ-הוסר|שבע}}{{ירו"מ-הדגשה|שש}} שנים ועוד. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|עובי הרקיע}} כשני אבות הראשונים {{ירו"מ-הדגשה|חמש מאות שנה}} {{ירו"מ-ביאור|דאברהם משהכיר את בוראו 173 שנה, יצחק - 180 שנה, יעקב – 147 שנים}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|אשר נשבעתי לאבותכם לתת להם}} כימי השמים על הארץ" וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה. ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה? אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית א ו|בראשית בראשית א ו]]) "יהי רקיע בתוך המים" יהי רקיע בתווך. {{ירו"מ-הדגשה|והרי השמים נבראו ביום הראשון, ולמה נאמר ביום השני יהי רקיעה? אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|"אמר יהי}} "יהי רקיע" יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע. אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: יעשה כמין מטלית הרקיע. היך מה דאת אמר ([[שמות לט ג|שמות פקודי לט ג]]) "וירקעו את פחי הזהב" {{ירו"מ-הוסר|וגומר }}תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עובי הרקיע|עוביו של רקיע כשתי אצבעיים]]. מילתיה דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} פליגא. דאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[איוב לז יח]]) "תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק" תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס. {{ירו"מ-ביאור|פח דק}} יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} רפה. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "וימתחם כאהל לשבת" וכתיב "חזקים" רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} הוא מעלה חלודה. ברם הכא, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} "כראי מוצק" בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן. רבי עזריה[[ביאור:עץ מסורת#רבי עזריה|°]] אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[בראשית ב א|בראשית בראשית ב א]]) "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי" {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו}} "ויברך אלהים את יום השביעי" מה כתיב בתריה? ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים" וכי מה ענין זה אצל זה? אלא יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה, וכתיב ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" {{ירו"מ-הדגשה|כאילו היום נעשו. תנן: מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה דברי רבי אליעזר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כמה אשמורות ביום ובלילה|ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אורכם של עונה, עת ורגע|העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה]] העת אחד מעשרים וארבעה לעונה הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת כמה הוא הרגע? רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] אמר: כדי לאומרו. ורבנן אמרין הרגע כהרף עין. תני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר: {{שוליים|א_יד}}שלש {{ירו"מ-הדגשה|משמרות הוי הלילה. מאי טעמא? דכתיב}} ([[שופטים ז יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ויבא גדעון וכ"ו}} ראש האשמורת התיכונה" {{ירו"מ-הדגשה|ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה}}. רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שאמר ארבע משמרות הוי הלילה, דכתיב}} ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" וכתיב ([[תהילים קיט קמח]]) "קדמו עיני אשמורות" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]. חד אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. וחרינה אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "חצות לילה" ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "ראש האשמורת התיכונה" מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי "חצות לילה {{ירו"מ-הדגשה|אקום" ו"קדמו עיני אשמורות}}"? פעמים "חצות לילה" {{ירו"מ-הדגשה|אקום}} ופעמים "קדמו עיני אשמורות" הא באי זה צד? בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה. ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו. קדמו עיני אשמורות. מכל מקום {{שוליים|א_טו}}לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך. {{ירו"מ-ביאור|לא היה השחר בא ומוצא את דוד ישן}} הוא שדוד אמר: ([[תהילים נז ט]]) "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר" <span id="דף_ה_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ה'. בדף הקודם הזכרנו כל מיני שיטות מה עובי הרקיע. עכשיו הגמרא מביאה לנו שיטה נוספת. '''רבנן אמרין כשני אבות הראשונים.''' כלומר העובי של הרקיע זה בעצם חמש מאות שנה, אבל יש לזה איזה רמז. כלומר זה כנגד חמש מאות שנה שבהם האבות הכירו את הקדוש ברוך הוא. אברהם אבינו חי מאה שבעים וחמש שנה, אבל רק בגיל שלוש הוא הכיר את בוראו. כלומר יש לו מאה שבעים ושלוש שנים שבהם הוא הכיר את בוראו. יצחק חי מאה שמונים שנה ויעקב מאה ארבעים ושבע. ביחד זה חמש מאות שנים. יש איזה רמז באיזה פסוק דכתיבא '''כימי השמים על הארץ'''. אז בעצם עובי הרקיע זה, '''וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה.''' שאלתא אמרה, '''ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה?''' כלומר, מאיפה לך באמת שהעובי של הרקיע זה חמש מאות שנה? אמר רבי בון דכתיב '''יהי רקיע בתוך המים'''. מה זה יהי רקיע בתוך המים? בתווך. כלומר בעצם כמו שמהארץ עד הרקיע זה חמש מאות שנה, ככה מתחילת הרקיע עד סוף הרקיע זה עוד חמש מאות שנה. שאלתא אמרה, הרי השמיים נבראו ביום הראשון. אז למה נאמר ביום השני יהי רקיע? זה כבר נברא קודם. אמר רב, '''לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו.''' תאמר רב, '''יהי רקיע''' פירושו '''יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע.''' אמר רבי יודה בן פזי, '''יעשה כמין מטלית הרקיע.''' בעצם זה כמו יריעה. '''היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב''' - כמו שאת הזהב רקעו, עשו דק דק, אז ככה הרקיע הוא דק. תני בשם רבי יהושע: '''עוביו של רקיע כשתי אצבעיים.''' כלומר בעצם לפי זה הרקיע הוא לא כזה עבה כמו שדיברנו קודם, אלא בעצם בעובי של שתי אצבעות. מילתיה דרבי חנינא פליגא - רבי חנינא עושה אפילו עוד יותר דק. אמר רב אחא בשם רבי חנינא: כתיב '''תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק'''. '''תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס''', כלומר ממש בעובי של כמה מילימטרים. '''יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים.''' </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''יהי רקיע בתוך.''' באמצע וכפי המרחק מלמעלה שהוא בין רקיע לרקיע והמרחק מלמטה שהוא מן השמים עד הארץ כך הוא עוביו באמצע '''מלתיה דר' חנינא פליגא וכו'.''' דאמר שהן דקין ועשוין כטס הזה '''יכול שהן נתרפין.''' אח"כ מזמן לזמן '''על ידי שהות רפה.''' בשהוי הזמן נתרפה '''ר"ש בן לקיש אמר בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים וכו'.''' כלומר דר"ל דריש לסיפי' דקרא כראי מוצק על תולדות השמים ולא על השמים עצמם '''על הא דר"ש בן לקיש וכו'.''' כלומר דכך הוא רמוז בפ' ע"י סמיכות הכתובים דעל תולדות הוא אמורות '''וכתיב אלה תולדות השמים וגו'.''' לומר שאע"פ שזמן נכנס וזמן יוצא הם בהבראם וכיום עשות אותם '''ארבע אשמורות וכו'.''' וכל אשמורה ג' שעות ולפרושי עד סוף האשמורה ראשונה דמתני' קאי '''ר' נתן אומר שלש דכתיב ראש אשמורת התיכונה.''' האמצעית אלמא דשלש הן '''וכתיב קדמו עיני אשמורות.''' שתים והן חצות לילה '''פעמים חצות לילה וכו'.''' ולא דשתי אשמורות הן הן חצות לילה '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא.''' כלומר אף שלפעמים היה מקדים ולפעמים מאחר אבל לעולם לא היה השחר בא ומצא לדוד כשהוא ישן '''איתעיר יקרי וכו'.''' וקרא הכי מידרש עורה כבודי מלפני כבוד בוראי ולפיכך אעירה סתר</div> <div class="yerum-leiden-text">שותה · תמצית כוש מצרים שותה · נמצאת או' מצרים מהלך ארבעים יום · וכוש מהלך שבע שנים ועוד · ורבנן אמרין כשני אבות הראשונים כימי השמים על הארץ · וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה · כך בין רקיע לרקיע ועוביו מהלך חמש מאות שנה · ומה חמית מימר עוביו שלרקיע מהלך חמש מ' מאות שנה · אמ' ר' בון יהי רקיע בתוך המים · יהי רקיע בתווך · רב אמ' לחים היו שמים ביום הראשון ובשיני קרשו · רב אמ' יהי רקיע יחזק הרקיע · יקרש הרקיע · יגלד הרקיע · ימתח הרקיע · אמ' ר' יודה בן פזי יעשה כמין מטלית הרקיע · היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב וגו' · תני בשם ר' יהושע עוביו שלרקיע כשתי אצבעיים · מילתיה דר' חנינא פליגא דמר ר' אחא בשם ר' חננא תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק תרקיע· מלמד שהן עשויין כטס · יכול שאינן בריאין תל' חזקים · יכול שהן נתרפין · תל' כראי מוצק · בכל שעה ושעה נראין מוצקים · ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש · ר' יוחנן אמר בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל על ידי שהות רפה · ברם הכא וימתחם כאהל לשבת · וכת' חזקים · ר' שמעון בן לקיש אמ' בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים על ידי שהות הוא מעלה חלודה ברם הכא כראי מוצק בכל שעה ושעה נראין הן כשעת יציקתן · ר' עזריה אמר על הדא דר' שמעון בן לקיש ויכולו השמים והארץ וכל צבאם · ויכל אלהים ביום השביעי · ויברך אלהים את יום השביעי · מה כת' בתריה אלה תולדות השמים · וכי מה עניין זה אצל זה · אלא יום נכנס ויום יוצא שבת נכנס שבת יוצא · חודש נכנס חודש יוצא · שנה נכנסה שנה יוצאה · וכת' אלה תולדות השמים והאר' בהבראם ביום עשות יי' אלהים ארץ ושמים · ר' אומ' ארבע אשמורות ביום וארבע אשמורות בלילה · העונה אחד מעשרים וארבעה לשעה · העת אחד מעשרים וארבעה לעונה · הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת · כמה הוא הרגע · ר' ברכיה בשם ר' חלבו אמר כדי לאומרו · ורבנן אמרין הרגע כהרף עין · תני שמואל הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה · ר' נתן או' שלש ראש האשמורת התיכונה · ר' זריקן ר' אמי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך · וכת' קדמו עיני אשמורות · ר' חזקיה אמ' ר' זריקן ר' בא חד אמ' טעמיה דר' · וחרינה אמ' טעמיה דר' נתן · מאן דמר טעמ' דר' חצות לילה · ומאן דמר טעמיה דר' נתן ראש האשמורת התיכונה · מן מקיים ר' נתן טעמיה דר' חצות לילה פעמים חצות לילה · ופעמים קדמו עיני אשמורות · הא באי זה צד בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים חצות לילה · ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו קדמו עיני אשמורות · מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך · הוא שדוד אמ' עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: '''בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות רפה''', כלומר האוהל הולך ומתרפה. ברם הכא כתיב '''וימתחם כאהל לשבת''' וכתיב '''חזקים''' - כמו שאמרנו מקודם. רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים''', כלומר אדם יוצר כלי, '''על ידי שהות הוא מעלה חלודה'''. ברם הכא, '''כראי מוצק''', כלומר '''בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן''', כלומר חדשים לגמרי. רבי עזריה אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש: כתיב '''ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי''', '''ויברך אלהים את יום השביעי'''. מה כתיב בתריה? '''אלה תולדות השמים'''. וכי מה ענין זה אצל זה? הרי סיימנו כבר את הבריאה והכול. אלא '''יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה''', וכתיב '''אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים'''. כלומר, כאילו היום הם נעשו. כלומר, למרות שעובר המון זמן, אלפי שנים אפילו, תמיד השמיים והארץ נראים כאילו שהיום רק נבראו. ממש חדשים. מתי קורין קריאת שמע בערבין? משעה שכולם נכנסים לאכול בתלמותם עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אלעזר. אז מה הכוונה האשמורה הראשונה? כמה משמרות יש בלילה? '''רבי אומר ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה.''' כלומר בעצם רבע לילה זה הזמן שעליו דיבר רבי אלעזר. הגמרא ממשיכה ואומרת לנו '''העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה. העת, אחד מעשרים וארבעה לעונה. הרגע, אחד מעשרים וארבעה לעת.''' ושואלת, '''כמה הוא הרגע?''' רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר: '''כדי לאומרו'''. אז מה שאתה אומר רגע, איך שאמרת - זה בעצם נגמר הזמן הזה. '''ורבנן אמרין הרגע כהרף עין''' - זמן לא מוגדר. תני שמואל: '''הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה.''' רבי נתן אומר שלוש אשמורות הוו לילה. אומר: לא ארבע משמרות כמו שאמר רבי, אלא רק שלוש משמרות. מה טעם? מה רומז שיש שלוש משמרות? דכתיב '''ראש האשמורת התיכונה''' - גדעון בא עם שלוש מאות איש אשר איתו, בראש האשמורת התיכונה. אנחנו יודעים שאין תיכונה אלא כשיש לפניה ולאחריה. תיכונה זה אמצעית, כלומר יש אחת לפניה ואחת אחריה, אז יש ביחד שלוש. רבי זריקן ורבי אבא בשם רבי שמעון בן לקיש - טעמא דרבי, למה רבי אמר שיש ארבע? דכתיב '''חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך'''. כלומר פסוק אחד אומר שדוד קם בחצות, באמצע הלילה. פסוק אחר אומר '''קדמו עיני אשמורות''', כלומר שקמתי באמצע הלילה ועדיין היו שני אשמורות עד הבוקר. אז אם הוא קם באמצע הלילה והיו עוד שני אשמורות עד הבוקר, היו כנראה שני אשמורות קודם, ביחד ארבע. אמר רבי חזקיה: רבי זריקן ורבי אבא, חד אמר טעמיה דרבי, וחרינה אמר טעמיה דרבי נתן. מאן דמר טעמא דרבי - '''חצות לילה'''. מאן דמר טעמיה דרבי נתן - '''ראש האשמורת התיכונה'''. שואלת הגמרא, '''מה מקיים רבי נתן טעמיה דרבי חצות לילה?''' הרי לכאורה רבי צודק, יש לו פסוקים שמראים שהלילה זה ארבע משמרות. איך הוא יסביר את זה? אמרה: '''פעמים חצות לילה, ופעמים קדמו עיני אשמורות'''. זה לא תמיד באותו זמן. לפעמים דוד קם בחצות הלילה, לפעמים הוא קם שני אשמורות קודם, כי אם הלילה היו שלוש משמרות אז הוא קם שתי משמרות לפני חצות. '''הא באי זה צד?''' באיזה מקרה ככה? '''בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה''' - היה קצת עייף, אירח כל מיני דיפלומטים מכל מיני מדינות, אז הוא התעכב, לכן ישן טיפה יותר. '''ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו, קדמו עיני אשמורות''' - הוא קם יותר מוקדם. '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך''' - אף פעם לא קרה שהשחר עלה ומצא את דוד ישן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ה עמוד א''' {{שוליים|א_טז}} '''זמן קריאת שמע של ערבית עד חצות לכתחילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין יח <קטע סוף=ה ב/> ==דף ו עמוד א== <קטע התחלה=ו א/>. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים - עד חצות לכתחילה, כמפורש בירושלמי "הלכה כחכמים", אך בדיעבד או במקום הצורך הזמן עד עלות השחר כרבן גמליאל, וכך פסק הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד ב<span class="yerum-runnum">10</span></div> איתעיר יקרי מן קומי איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. {{ירו"מ-ביאור|יקום כבודי לפני כבוד בוראי שכבודי אינו חשוב כלום בפני כבוד בוראי}} "אעירה שחר" אנא הוינא {{ירו"מ-ביאור|אני הייתי}} מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי. והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דוד ביזה עצמו לכבוד המצוות|דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות]], ואת אמר ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום"? והוא אומר: ([[תהילים קיט סב]]) "על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|כדי שאספיק ללמוד משפטי ה}}’. ומה היה דוד עושה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אלעזר ברבי מנחם[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי מנחם|°]]: היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה. ומה היו חבירי תורה אומרים? ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו. הדא הוא דכתיב ([[מלכים ב ג טו]]) "והיה כנגן המנגן" כנגן במנגן אין כתב כאן, אלא כנגן המנגן. הכינור היה מנגן מאיליו. מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן "ראש האשמורת התיכונה"? אמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ויאות? {{ירו"מ-ביאור|האם אפשר להסביר כך}} מי כתיב {{ירו"מ-הדגשה|האשמורות "ה}}תיכונות"? לא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב אלא}} "תיכונה". קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא {{ירו"מ-הוסר|עירין}} ערין. {{ירו"מ-ביאור|האשמורת הראשונה לא נחשבת כיוון שעדיין אנשים ערים}} פיסקא וחכמים אומרים: עד חצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_טז}}הלכה כחכמים. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מפקד לחברייא {{ירו"מ-ביאור|מצווה את התלמידים}}: אין בעיתון מתעסקא באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אם אתם רוצים לעסוק בתורה בלילה ולהמשיך גם אחרי חצות}} אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין. מילתיה אמרה שהלכה כחכמים. מילתיה אמרה שאומר דברים {{ירו"מ-ביאור|שמותר ללמוד תורה}} אחר אמת ויציב. {{ירו"מ-ביאור|גם בלילה נהגו לאמר אמת ויציב}} תני: הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו. מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]]: מה טעם {{ירו"מ-הדגשה|לא תקנו לקרא בבית הכנסת בזמן}}? אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב. <span id="דף_ו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> הוא שדוד אמר: '''עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר'''. כלומר, אני בעצם מעיר את השחר. '''איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבוראי''' - אני מוריד את הכבוד שלי בפני הכבוד של הבורא, לכן אני קם מוקדם. '''איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבוראי''' - הכבוד שלי לא חשוב כלום מול הכבוד של הקדוש ברוך הוא. '''אעירה שחר, אנא הוינא מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי'''. '''והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר?''' לך תהיה כמו כולם, תלך לישון. '''דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות, ואת אמר חצות לילה אקום?''' והוא אומר: '''על משפטי צדקך''' - למה אני קם כל כך מוקדם? כדי שאספיק ללמוד את משפטי השם. יש הרבה תורה ללמוד, אני קם שעה אחת קודם, אני כבר בחצות או אפילו לפני כן, כדי שאספיק ללמוד. ומה היה דוד עושה? אמר רבי פינחס בשם רבי אלעזר ברבי מנחם: '''היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה.''' ומה היו חבירי תורה אומרים? '''ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה.''' כלומר, כל מי שהיה תלמיד חכם ואוהב תורה היה מתעורר ולומד ביחד עם דוד. אמר רבי לוי: '''כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו.''' הדא הוא דכתיב '''והיה כנגן המנגן''' - לא כתוב "כנגן במנגן" אלא '''כנגן המנגן''', כלומר הכינור עצמו היה מנגן מאליו. '''מה מקיים רבי טעמא דרבי נתן ראש האשמורת התיכונה?''' לכאורה רבי נתן גם מביא פסוק שגדעון בא בראש האשמורת התיכונה, שהיא האמצעית, סימן שיש אחת לפניה ואחת לאחריה. אז מה רבי יעשה עם זה - האם הוא סובר שיש ארבע משמרות? אמר רב הונא: '''סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה.''' הוא בעצם לשני החלקים האמצעיים התכוון - שבין סוף השנייה לראש השלישית, בזמן הזה הוא בדיוק בא. אמר רבי מנא: '''ויאות?''' איך אתה יכול להגיד דבר כזה? '''מי כתיב תיכונות? לא, תיכונה.''' - יש רק אחת. אז אפשר להסביר שבעצם מה שאני אומר "אשמורת תיכונה" הכוונה באמת מתוך שלוש, כיוון שהראשונה לא נחשבת - הרי גדעון רצה לבוא להפתיע אותם, הוא בא בזמן שכולם ישנים, אז האשמורת הראשונה אינה חלק מהעסק, כי אז כולם עדיין ערים. '''קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא ערין.''' פיסקא - '''וחכמים אומרים: עד חצות.''' אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: '''הלכה כחכמים''' - שבעצם צריך לקרוא עד חצות. רבי יסא היה '''מפקד לחברייא''' - אומר לתלמידי חכמים - '''אין בעיתון מתעסקא באוריתא, אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין.''' כלומר קודם כל תקראו קריאת שמע, כי צריכים לקרוא לפני חצות, ורק אחר כך תמשיכו ללמוד. '''מילתיה אמרה שהלכה כחכמים''' - כי הוא אמר להם לקרוא קריאת שמע לפני חצות. וגם '''מילתיה אמרה שאומר דברים אחר אמת ויציב''' - כלומר, מותר ללמוד תורה גם אחרי שאומרים קריאת שמע, לא חייבים לישון מיד. עכשיו למה אומר "אמת ויציב"? כי בזמנם היה מקובל גם בלילה לברך אמת ויציב, אף על פי שאנחנו מברכים אותה רק בברכות קריאת שמע של הבוקר, אבל הם אמרו את זה גם בקריאת שמע של הלילה. תני: '''הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו.''' כלומר, מי שקורא קריאת שמע בבוקר בבית הכנסת יצא ידי חובתו - כמו שאמרנו שכבר מעלות השחר אפשר לקרוא קריאת שמע, אז למרות שהתפללו מוקדם זה היה בסדר. אבל מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא ידי חובתו. שואלת הגמרא: '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית?''' למה מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא? אמר רב הונא בשם רב יוסף: '''מה טעם?''' - למה לא תיקנו לקרוא בבית כנסת בזמן? בשחרית קראו מעלות השחר וזה בסדר, אבל בערבית תיקנו חכמים לקרוא קריאת שמע לפני צאת הכוכבים בכוונה. למה תיקנו להם לקרוא לפני הזמן? '''אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב''' - בשביל להבריח מן המזיקים, לכן נדאג שמה שהוא קורא בבית הכנסת לא יצא בו ידי חובה, כך הוא יהיה חייב לקרוא גם בבית. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''והיה יצרו מקטרגו.''' ומפתה אותו '''המנגן.''' משמע הידוע ומנגן מאיליו '''סופה של שנית.''' ובאיכה רבתי גריס ראשה של שנית וסופה של שלישית כלומר בשתי אשמורות האמצעות הוא מדבר שהן מתכנות את הלילה '''אמר ר' מנא ויאות.''' בתמיה ומי כתיב תיכונות לא תיכונה כתיב דמשמע אחת '''קדמייתא לא מתחשבא.''' כלומר אלא הכי בעינן לשנויי אליבא דר' דלעולם ד' משמרות הויין והא דכתיב התיכונה משום שהראשונה אינה בחשבון של שומרי המחנה לפי שעדיין הבריות ניעורין הן ואין דרכן להשים שומרים תחילת הלילה '''אין בעיתון מתעסקין באורייתא.''' אם אתם רוצים להתעסק בתורה כל הלילה תזהרו לקרות שמע קודם חצות ואח"כ תתעסקו בתורה '''מילתיה אמרה.''' שמעינן ממילתיה דס"ל שהלכה כחכמים דזמן קריאת שמע עד חצות '''בבית הכנסת.''' עם הציבור '''בערב לא יצא ידי חובתו.''' כדאמרי' לעיל בריש ההלכה אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דבר של תורה '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית.''' כלומר ומפני מה באמת לא תקנו לקרות בערבית גם בבהכ"נ בזמנה ולא יהא צריך כל א' וא' לחזור ולקרות בביתו '''בשביל להבריח את המזיקין.''' הלכך הואיל ובלאו הכי צריך כל א' וא' לקרות בביתו סמוך למטתו לא רצו לתקן שיהו הכל קוראין ביחד בזמנו שלא יסמוכו על זה ולא יקרא שוב סמוך למטתו</div> <div class="yerum-leiden-text">איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבריי · איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבריי · אעירה שחר · אנא הוינא מעורר שחרה · שחרה לא הוה מעורר לי · והיה יצרו מקטרגו ואומ' לו דוד דרכן שלמלכים להיות השחר מעוררן · ואת אמר אעירה שחר · דרכן שלמלכים להיות ישינין עד שלש שעות · ואת אמר חצות לילה אקום · והוא או' על משפטי צדקך · ומה היה דוד עושה ר' פינחס בשם ר' לעזר בר מנחם היה נוטל נבל וכינור ונותנו מ' מראשותין ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם כדי שישמעו חבירי תורה · ומה היו חבירי תורה אומ' ומה אם דוד המלך עוסק בתורה אנו על אחת כמה וכמה · אמ' ר' לוי כינור היה תלוי כנגד חלונותיו שלדוד והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו והיה מנגן מאיליו · הדה הוא דכת' והיה כנגן המנגן · כנגן במנגן אין כת' כאן אלא כנגן המנגן · הכינור היה מנגן מאיליו · מה מקיים ר' טעמ' דר' נתן ראש האשמורת התיכונה · אמ' ר' הונא סופה שלשנייה וראשה שלשלישית הן מתווכות את הלילה · אמ' ר' מנא ויאות מי כת' תיכונות לא תיכונה קדמייתא לא מתחשבא דעד כדון ברייתא עירין · פיס' · וחכמ' אומ' עד חצות · ר' יסא בשם ר' יוחנן אמר הלכה כחכמ' · ר' יסא מפקד לחברייא אין בעיתון מיתעסקא באוריתא אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין · מילתיה אמרה שהל' כחכמ' מילתיה אמרה שאומ' דברים אחר אמת ויציב · תני הקורא את שמע בבית הכנסת בשחר יצא ידי חובתו · בערב לא יצא ידי חובתו · מה בין הקורא בשחרית · ומה בין הקורא בערבית · ר' הונא בשם רב יוסף מה טעם אמרו אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב</div> <div class="yerum-side">'''מילתיה אמרה.''' וש"מ עוד ממילתיה דס"ל שאומר דברים אחר אמת ויציב והיינו אמת ואמונה והם היו רגילין לומר גם בערבית אמת ויציב כל זאת כדמשמע לקמן דקאמר פתר לה באמת ויציב סל שחרית אלמא דגם בערבית היו אומרים אמת ויציב וכלומר דע"כ דס"ל שאומרים פסוקים אחר ברכות ק"ש של ערבית קודם התפלה ואין חוששין לסמוך גאולה לתפלה בק"ש של ערבית משום דתפלות באמצע תקנום דאי לאו הכי מפני מה הזהירם על ק"ש בלבד ולא הזכיר להם כלום מתפלה אלא מפני שכבר התפללו תפלת ערבית מקודם א"כ מילתי' אמרה שאומר דברי' אחר אמת ויציב כלו' שאינו צריך לקרות שמע סמוך לשינתו ושלא יפסיק בדברים אחרים דהא אמר להם אתון קרייה שמע ומתעסקין בתורה אח"כ אלמא דק"ש של ערבית לאו דוקא סמוך לשינה והא דקאמר אחר אמת ויציב לישנא דמתני' נקט בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק ומפני סמסיימין אחר ק"ש באמת נקט הכי ור' ייסא ס"ל דיכול לומר איזה דברים ופסוקים אחר ק"ש של ערבית והכי מוכח מדלקמן</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד א<span class="yerum-runnum">11</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע על המיטה להבריח מזיקין|בשביל להבריח את המזיקין]]. מילתיה אמרה {{ירו"מ-ביאור|מתוך דבריו אפשר להבין}} שאין אמר דברים אחר אמת ויציב {{ירו"מ-הדגשה|אלא מיד ישן}}. מילתיה דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר כן. דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], כד הוה נחית לעיבורה. {{ירו"מ-ביאור|כשהיה יורד לבית הוועד לעבר את השנה}} הוה מקבל {{ירו"מ-ביאור|מתארח}} גבי רבי יעקב גרוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב גרוסה|°]]. והוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מטמר ביני קופייא, {{ירו"מ-ביאור|מסתתר בין השקים}} משמענא היך הוה קרי שמע. והוה {{שוליים|א_יז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לקרוא שמע שוב ושוב|קרי, וחזר וקרי]] עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה. {{ירו"מ-ביאור|עד שהיה נרדם}} ומאי טעמא? רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תחליפתא חמוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפתא חמוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים ד ה]]) "רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה" מילתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] פליגא. דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] קרי מזמורים בתרה {{ירו"מ-ביאור|אחרי קריאת שמע}}. והא תני?: אין אומר דברים {{ירו"מ-הוסר|אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} אמת ויציב? פתר לה באמת ויציב של שחרית. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: שלש תכיפות הן. {{שוליים|א_יח}}תכף לסמיכה שחיטה. {{שוליים|א_יט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תיכף לנטילת ידיים ברכה - במים ראשונים|תכף לנטילת ידים ברכה]]. תכף לגאולה תפילה. תכף לסמיכה שחיטה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא א ד|ויקרא ויקרא א ד-ה]]) "וסמך ושחט" תכף לנטילת ידים ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'" {{שוליים|א_כ}}תכף לגאולה תפילה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים יט טו]]) "יהיו לרצון אמרי פי {{ירו"מ-הדגשה|והגיון לפניך ה’ צורי וגואלי}}" — מה כתיב בתריה? ([[תהילים כ ב]]) "יענך ה' ביום צרה". אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סמיכת גאולה לתפילה|וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה]], אין השטן מקטרג באותו היום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין{{ירו"מ-הדגשה|ץ}} {{ירו"מ-ביאור|נתפסתי לעבודת המלך להביא הדסים לארמון}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מצוה לראות מלכים|אמרו ליה רבי]] רבו היא. {{ירו"מ-ביאור|דבר גדול הוא}} אית בני אינשי {{ירו"מ-הדגשה|י}}הבין פריטין מחכים פלטין. {{ירו"מ-ביאור|יש אנשים שמשלמים כדי לראות את הארמון}} אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק {{ירו"מ-ביאור|דפק}} על פתחו של מלך. יצא {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג. {{ירו"מ-ביאור|הסתלק}} עוד הוא הפליג. פיסקא [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: עד שיעלה עמוד השחר. אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|א_כא}}פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שלרבי שמעון בן יוחאי עד עלות השחר נחשב לילה, ויוצא ידי חובת קריאת שמע של לילה מ}}הא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} בערבית {{ירו"מ-הדגשה|שזמנה עד עלות השחר}}, אף בשחרית כן {{ירו"מ-הדגשה|וגם לרבן גמליאל יכול לקרא קריאת שמע של שחרית מעלות השחר, כדעת רבי שמעון בן יוחאי}}? או יהא בה {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי זעירא תנא אחוי דרב חייא בר אשיא[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשיא|°]] ודרב אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רב אבא בר חנה|°]]: {{שוליים|א_כב}}הקורא עם אנשי משמר לא <span id="דף_ו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ו'. סיימנו את הדף הקודם כשאמרנו שרב הונא אמר בשם רבי יוסף שבכוונה תיקנו בערבית, כלומר להתפלל ערבית מוקדם, להגיד קריאת שמע מוקדם לפני הזמן, לפני צאת הכוכבים, כדי שאדם לא יצא ידי חובה, כדי שהוא יהיה חייב לקרוא בערב על המיטה כדי להבריח את המזיקין. ואמרנו שמתוך הדברים שלו, מזה שהוא אמר שצריכים לקרוא צמוד ממש בזמן שהולכים לישון, אז זה אומר ש'''אין אמר דברים אחר אמת ויציב'''. כלומר, אחרי שאומרים את קריאת שמע עם הברכות שלה במיטה, אז אסור אפילו ללמוד תורה, צריכים ישר לישון. ואומרת הגמרא: תדע, מילתיה דרבי שמואל בר נחמני שמעינן כן - גם כן מהמעשה שהיה עם רבי שמואל בר נחמני, גם כן אפשר להבין שכך הוא סובר. דיקא: '''כד הוה נחית לעיבורה, הוה מקבל גבי רבי יעקב גרוסה''' - כלומר, כמו שהיה מגיע לעבר את השנה, היה מתארח אצל רבי יעקב גרוסה. '''והוה רבי זעירא מטמר ביני קופייא''' - כלומר, רבי זעירא התחבא בין העצים, '''משמענא היך הוה קרי שמע''' - רצה לראות איך הוא נוהג בקריאת שמע, והוא שמע אותו '''והוה קרי, וחזר וקרי''' - אומר: שמע ישראל ועוד פעם ועוד פעם, '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה''' - כלומר, הוא בעצם המשיך לקרוא קריאת שמע עד שהוא נרדם, כן? כי הוא סובר שאסור לקרוא, אסור אפילו להגיד דברי תורה, אחרת היה יכול להתחיל להגיד דברים אחרים. למה הוא לא אמר דברים אחרים? כנראה שהוא סובר שצריכים - אסור ללמוד תורה אפילו אחרי קריאת שמע. ומאי טעמא? רבי אחא ורבי תחליפתא חמוי אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן: דכתיב '''רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'''. כלומר, מיד אחרי "אמרו בלבבכם", כלומר אתם אומרים קריאת שמע ומיד "ודומו סלה" - תלכו לישון. מילתיה דרבי יהושע בן לוי פליגא. רבי יהושע בן לוי חולק. דאמר רבי יהושע בן לוי: '''קרי מזמורים בתרה''' - הוא היה קורא אחרי קריאת שמע, הוא היה קורא עוד כמה מזמורים לפני השינה. אומרת הגמרא: והא תני? '''אין אומר דברים אמת ויציב'''? יש לנו ברייתא שאומרת שאחרי אמת ויציב לא אומרים שום דבר, כן? אז אומרת הגמרא: '''פתר לה באמת ויציב של שחרית'''. כמו שאמרנו שבעצם נהגו להגיד אמת ויציב גם ביום וגם בלילה, אז הברייתא שאומרת שאסור אפילו ללמוד תורה אחרי אמת ויציב, היא מדברת אחר אמת ויציב של שחרית, כמו שאמרנו שצריכים לסמוך גאולה לתפילה, לכן מיד אחרי זה להגיד את תפילת שמונה עשרה. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''שלש תכיפות הן. תכף לסמיכה שחיטה'''. כלומר, בקורבנות, מיד שסומכים צריכים לשחוט. '''תכף לנטילת ידים ברכה'''. נוטלים ידיים ומיד מברכים המוציא. '''תכף לגאולה תפילה'''. כלומר, אומרים גאל ישראל ומיד השם שפתי תפתח. '''תכף לסמיכה שחיטה''' דכתיב: "וסמך ושחט". '''תכף לנטילת ידים ברכה''' דכתיב: "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'". '''תכף לגאולה תפילה''' דכתיב: "יהיו לרצון אמרי פי". ומיד אחרי זה מה כתיב? "יענך ה' ביום צרה". כן, מיד אחרי זה צריך להתפלל, לבקש שהקדוש ברוך הוא ישמור עלינו. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה, אין השטן מקטרג באותו היום'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מילתיה אמרה שאין אומר דברים אחר אמת ויציב.''' ש"מ דרב הונא ס"ל שאין צריך להפסיק בדברים אחרים בין ר"ש לשינה דתקנת ק"ש סמוך למטתו להבריח את המזיקין והכי ס"ל ר' שמואל בר נחמני דלקמיה שכך למדנו ממנהגו '''כד הוה נחית לעיבורה.''' כשהיה יורד לעיבור השנה והיה מקבלו ר' יעקב גרוסה בביתו ור"ז היה מטמין עצמו בין הקופות שלא ירגישו בו והיה רוצה לשמוע מנהגו בק"ש '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה.''' ולא היה אומר דברים ופסוקים אחרים אחר ק"ש '''אמרו בלבבכם.''' זהו ק"ש שצריך כוונת הלב וסמיך ליה על משכבכם '''קרי מזמורים בתרה.''' דק"ש קודם השינה '''והא תני אין אומר דברים אחר אמת ויציב.''' וקס"ד דאק"ש של ערבית קאי וכהאי מ"ד דאין להפסיק בפסוקים אחרים בין ק"ש לשינה '''פתר לה באמת ויציב של שחרית.''' ודינא אחריתא קמ"ל בהאי ברייתא דצריך לסמוך גאולה לתפילה בשחרית וכדרב זעירא '''יהיו לרצון אמרי פי.''' וסיפיה דקרא צורי וגואלי וסמיך ליה יענך ה' בתפילה '''אין פסול נוגע.''' מובטח לו שלא יארע שום פסול אח"כ באותו קרבן '''ואיתצדית באנגריא.''' ונלכדתי במס באותו היום שכפו אותי להביא הדס לפלטין של מלך '''רבו היא.''' וכי זה דבר גדול הוא לך הא אית בני אינשי שנותנין ממון בשביל להכיר הפלטין ולראות המלך '''שבא והרתיק.''' ודפק '''עוד הוא הפליג.''' גם המלך הפליג ממנו '''אתיא דרבן גמליאל כר' שמעון.''' דאמר דיוצא בק"ש של ערבית אם קראה לפני עמוד השחר '''הא ר"ג כר"ש בערבית.''' כלומר בק"ש של ערבית ודאי שמענו דס"ל כוותיה והא הוא דמבעיא לן אם אף בשחרית כן דס"ל נמי כוותיה כשקורא מיד אחר עמוד השחר יוצא י"ח או דיבא כהאי דאמר ר' זעירא הקורא עם אנשי המשמר לא יצא מפני שמשכימין היו לקרותה מיד אחר עלות השחר ועיקר זמנה בשחרית עם הנץ החמה ולא ס"ל ר"ג כוותיה דר"ש בשל שחרית ולא איפשיטא אליבא דר"ג</div> <div class="yerum-leiden-text">בשביל להבריח את המזיקין · מילתיה אמרה שאין אומ' דברים אחר אמת ויציב · מילתיה דר' שמואל בר נחמני אמ' כן · דשמואל בר נחמני כד הוה נחית לעיבורה הוה מקבל גבי ר' יעקב גרוסה והוה ר' זעירא מטמר ביני קופייא משמענא היך הוה קרי שמע והוה קרי וחזר וקרי עד דהוה שקע מיניה גו שינתיה · ומאי טעמ' ר' אחא ור' תחליפא חמוי בשם ר' שמואל בר נחמן רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה · מילתיה דר' יהושע בן לוי פליגא · דר' יהושע בן לוי קרי מזמורים בתרה · והא תני אין אומ' דברים אחר אמת ויציב · פתר לה באמת ויציב שלשחרית דמר ר' זעירא בשם ר' אבא בר ירמיה שלש תכיפות הן · תכף לסמיכה שחיטה · תכף לנטילת ידים ברכה · תכף לגאולה תפילה · תכף לסמיכה שחיט' וסמך ושחט · תכף לנטילת ידים ברכה שאו ידיכם קודש וברכו את יי' · תכף לגאולה תפילה · יהיו לרצון אמרי פי · מה כת' בתריה יענך יי' ביום צרה · אמ' ר' יוסי ביר' בון כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיט' אין פסול נוגע באותו קרבן · וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה אין השטן מקטרג באותה סעודה · וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרג באותו היום · אמ' ר' זעירא אנא תכפית גאולה לתפילה ואיתצדית באנגריא מובלא הדס לפלטין · אמרו ליה ר' רבו היא · אית בני אינש יהבין פריטין מחכים פלטין · אמ' ר' אמי כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה למה הוא דומה לאוהבו שלמלך שבא והרתיק על פתחו שלמלך · יצא לידע מה הוא מבקש ומצאו שהפליג עוד הוא הפליג · פיס' רבן גמליאל או' עד שיעלה עמוד השחר · אתיא דרבן גמליאל כר' שמעון · דתני בשם ר' שמעון פעמים שאדם קורא את שמע אחת לפני עמוד השחר ואחת לאחר עמוד השחר ונמצא יוצא ידי חובתו שליום ושללילה · הא רבן גמליאל כר' שמעון בערבית אף בשחרית כן · או יהא בה כיי דמר ר' זעירא תנא אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה הקורא עם אנשי משמר לא</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמר רבי זעירא: '''אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין'''. הוא אומר: יום אחד סמכתי גאולה לתפילה ותפסו אותי לשרת את המלך, כן, לקחת הדס לארמון של המלך. אמרו לו: זה עונש. אמרו ליה: '''רבי רבו היא. אית בני אינשי הבין פריטין מחכים פלטין'''. יש הרבה אנשים שמשלמים כסף כדי להיכנס לארמון של המלך, ואתה קיבלת את זה בחינם. אמר רבי אמי: '''כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך'''. כלומר, הוא בא ודפק על הפתח של המלך. '''יצא לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג'''. כלומר, המלך יצא לקראתו והתברר שכבר הוא לא נמצא שמה. אז גם המלך חזר. גם כן זה שהוא אומר גאל ישראל ואחרי זה הולך להגיד דברים אחרים, אז זה כאילו המלך מחכה שהוא יבקש, יתפלל, ובעצם הוא לא מתפלל. פיסקא: '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כך אמרנו במשנה. ואומרת הגמרא: '''אתיא דרבן גמליאל כרבי שמעון''' - כלומר, רבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון. דתני בשם רבי שמעון: '''פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה'''. כלומר, אדם יקרא פעמיים שמע ישראל, אחד רגע לפני עמוד השחר ואחד רגע אחרי, הוא בעצם יוצא ידי חובת שמע ישראל של לילה ושמע ישראל של בוקר. משמע מכאן שרבי שמעון סובר שעד עמוד השחר נחשב לילה. אומרת הגמרא: האם מזה שראינו שרבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון בערבית, כלומר שהזמן של קריאת שמע של ערב זה עד עמוד השחר כמו רבי שמעון, האם '''אף בשחרית כן'''? כלומר, האם רבן גמליאל גם מודה לרבי שמעון שמשחרית מעמוד השחר כבר אפשר לקרוא קריאת שמע? '''או יהא בה''' - או שלא, אולי הוא סובר אחרת, כדמר רבי זעירא: '''רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה'''. אמרה איזה ברייתא שאומרת: '''הקורא עם אנשי משמר לא יצא, כי משכימין היו'''. כלומר, מי שיקרא בזמן שבמקדש היו קוראים, שזה ממש בעמוד השחר, אז לא יצא, כי משכימים וקוראים עם עמוד השחר. אז לפי הברייתא הזאת, מי שקורא קריאת שמע בעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן? אז השאלה בעצם מה רבן גמליאל סובר. האם הוא סובר כמו רבי שמעון, שכבר מעמוד השחר יכול לקרוא קריאת שמע של יום, או שהוא סובר כמו הברייתא שאומרת שבעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן, צריך לחכות לזריחת החמה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ו עמוד א''' {{שוליים|א_יח}} '''יש לשחוט את הקרבן מיד לאחר הסמיכה עליו ללא הפסק.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק ג, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כהירושלמי שהשחיטה סמוכה לסמיכה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות פרק ג הלכה יב. {{שוליים|א_יט}} '''יש לברך על נטילת ידים מיד לאחר הנטילה, בלא הפסק בין הנטילה לברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה כ , שו"ע או"ח סימן קעט סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסו סעיף א, סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שדין "תכף לנטילת ידים ברכה" נלמד מ"שאו ידיכם קדש וברכו את ה'", והובא להלכה ברמב"ם ובשו"ע (או"ח קסו,א; קעט,א) שאין להפסיק בין נטילה לברכה. {{שוליים|א_כ}} '''יש לתכוף גאולה לתפילה ולא להפסיק ביניהן.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן קיא סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בי רבי בון שכל התוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרגו, ולכן אין להפסיק בין ברכת "גאל ישראל" לתפילת העמידה, כפי שנפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_כא}} '''מהו הזמן המוקדם ביותר לקריאת שמע של שחרית, ועד מתי נמשך זמן קריאת שמע של ערבית?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ג , סמ"ג עשין יח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי שזמן קריאת שמע של ערבית נמשך עד עלות השחר, ומכאן שגם זמן קריאת שמע של שחרית מתחיל מעלות השחר, כדעת רבן גמליאל בהתאמה עם שיטת רשב"י. {{שוליים|א_כב}} '''זמן קריאת שמע של שחרית מדאורייתא נמשך עד הנץ החמה, אף שחכמים תיקנו לקרותה קודם לכן.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ג <קטע סוף=ו א/> ==דף ו עמוד ב== <קטע התחלה=ו ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שזמן קריאת שמע מדאורייתא הוא עד הנץ החמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_כג}} '''שדרה וגולגולת שנחלקו לחוליות/חלקים ובאו מכמה מתים מטמאות באוהל אם יש בהן שיעור הראוי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, ורמב"ם (הלכות טומאת מת ד, א-ב) פסק ששדרה מכ"א חוליות וגולגולת מרוב חלקיה מטמאות אף שבאו מב' מתים. {{שוליים|א_כד}} '''רביעית דם או רובע עצמות שנאספו מכמה מתים מטמאים כדין דם/עצמות מת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, כפי שהביאו הרמב"ם בהלכות טומאת מת פרק ד הלכות א-ב. {{שוליים|א_כה}} '''אבר מן החי שנחתך מאדם - האם מטמא באוהל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שאבר מן החי אינו מטמא באוהל אלא במגע ובמשא, כמבואר ברמב"ם הלכות טומאת מת פרק ד הלכות א-ב, בניגוד לדעת רבי עקיבה שנדחתה. {{שוליים|א_כו}} '''אין ללקט ספיחים בשמיטה אף לדעת המתיר, אם חבריו חלקו עליו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק ד, הלכה ב <קטע סוף=ו ב/> ==דף ז עמוד א== <קטע התחלה=ז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחי שאין לפרוץ גדר חכמים ולנהוג כדעת היחיד כשהרבים אוסרים, כמבואר ברמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ד הלכה ב, שהכריע כדעת האוסרים בספיחין מגזירת ספיחי כרוב. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד ב<span class="yerum-runnum">12</span></div> {{סוף}} </div>יצא, כי משכימין היו {{ירו"מ-הדגשה|וקראים בעלות השחר}}. {{ירו"מ-ביאור|וזמנה משיכיר}} פיסקא: מעשה {{ירו"מ-הוסר|שבאו}}{{ירו"מ-הדגשה|ובאו}} בניו {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-ביאור|חולק על חכמים ולמעשה נוהג כשיטתו}} והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. {{ירו"מ-הדגשה|והא רבי שמעון בן יוחאי פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה}}. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן {{ירו"מ-ביאור|מצאנו}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? דתני: סכין {{ירו"מ-הוסר|אלוונתית}} אלונתית לחולה בשבת. אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר: מתיר היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו. ואמרנו לו רבי דבריך {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} מבטל בחייך? ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: {{שוליים|א_כג}}השדרה והגולגולת מב' מתים. {{שוליים|א_כד}}רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים.{{שוליים|א_כה}}אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה מטמא {{ירו"מ-הדגשה|באהל}}, {{ירו"מ-ביאור|דכתיב על כל נפשות מת לא יבא}} וחכמים מטהרין. {{ירו"מ-ביאור|שכתוב נפשת חסר וו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד. ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד. אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין. התחילו מ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מטמא וטיהרת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, טהור. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כל הספחין מותרין {{ירו"מ-ביאור|ספיחי שישית שנכנסו לשביעית}}, חוץ מספיחי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרוב|כרוב]] שאין כיוצא בהן בירקות שדה. {{ירו"מ-ביאור|שגודל מהר וקשה להבחין בין החדש לישן}} וחכמים אומרים: {{שוליים|א_כו}}כל הספחין אסורין. {{ירו"מ-ביאור|גזירה משום ספיחי כרוב}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי עב{{ירו"מ-הדגשה|ר}}{{ירו"מ-הוסר| ד עובדא}} בשמיטתא חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} חד מלקט ספיחי שביעית. אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון? {{ירו"מ-הוסר|אמרו}} אמר ליה: ולא את הוא שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מתיר? אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי? וקרי עלוי: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" וכן הות ליה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להחמיר על עצמו ולהקל לאחרים|פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה]]? שנייא הכא {{ירו"מ-ביאור|בקריאת שמעה}} שהיא לשינון. {{ירו"מ-הדגשה|שאף לרבנן הקורא לאחר הזמן לא הפסיד כקורא בתורה}}. מעתה אף משיעלה עמוד השחר! {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרא. משמע שאחר עמוד השחר אינם חייבים}}? ואית <span id="דף_ז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא: '''מעשה בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. שואלת הגמרא: אוקיי, הבנו. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. רבן גמליאל אומר להם: תעשו כמותי. '''ורבן גמליאל פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה?''' - זה יכול להיות? איך יכול להיות שרבן גמליאל יורה הלכה כמותו למרות שהוא יודע שאחרים חולקים עליו? כן, '''והא רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי מאיר חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. '''והא רבי עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי עקיבא חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. וכן רבי שמעון חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. כן, אז למה רבן גמליאל נוהג אחרת? עכשיו איפה באמת ראינו שרבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? '''דתני: סכין אלונתית לחולה בשבת''', כלומר מותר לשים תחבושת לחולה בשבת. '''אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור'''. ככה החכמים סוברים. אבל תני: אמר רבי שמעון בן אלעזר: '''מתיר היה רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו'''. כלומר לפי רבי מאיר זה מותר, אבל כבר חלה, ביקשנו לטרוף לו יין ושמן בשבת והוא אסר לנו. '''ואמרנו לו רבי דבריך מבטל בחייך?''' - אתה אפילו בעצמך לא נוהג כמו שאתה פוסק. '''ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי'''. כלומר, כיוון שחכמים חולקים עלי, אני לא יכול לנהוג אחרת ולהקל לעצמי. לאחרים אני כן מקל, לעצמי אני לא מקל. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''השדרה והגולגולת מב' מתים. רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים. אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, רבי עקיבה מטמא, וחכמים מטהרין'''. יש לנו הרי כתוב בפסוק "כל נפשות מת לא יטמא", ואני אומר כך: סובר שגם אם השיעור של טומאת אוהל היא באה משני מתים, גם כן זה מטמא. אה, אז אם לדוגמא אנחנו יודעים שיש רביעית דם, רביעית דם מטמא באוהל, אז אני אומר לא רק רביעית דם ממת אחד, גם משני מתים. אותו דבר החכמים - רוב העצמות מטמא, לא רק אם זה ממת אחד, אפילו רוב העצמות משני מתים. יש עוד דבר, השדרה והגולגולת. אנחנו יודעים ששדרה וגולגולת מטמאים באוהל, כן, אפילו אם אין בהם רוב העצמות. אז לפי חז"ל זה דווקא אם השדרה היא של אדם אחד והגולגולת של אדם אחד. ולפי רבי עקיבא אפילו זה בא משני אנשים. כלומר כמה עצמות מאדם אחד, כמה עצמות מאדם שני - אז רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין. תני: '''מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד'''. כלומר בכפר טבי הרומאים רצחו ועזבו את העצמות האלה והניחו אותם באוויר הכנסת בלוד. כלומר באוויר, לא מתחת הגג, כדי שלא יטמאו את כל מי שימצא שמה, אלא באוויר, באמצע היה איזה חלל, שמה הניחו את זה. '''ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד'''. כלומר, אפילו אין שדרה אחת שהיא מאדם אחד. כל העצמות פה מעורבבות, חלק מעצם פה, חלק מעצם מאדם אחר. '''אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין'''. בואו נעמוד על דעתנו, נראה אם דבר כזה מטמא באוהל או לא. '''התחילו מרבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית מטמא וטיהרת, טהור'''. רואים מכאן שרבי עקיבא לא נהג כמו שהוא פסק. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''פיסקא מעשה שבאו בניו וכו'.''' ור"ג פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיהו בתמיה והא ר"מ וכו' כדמייתי לקמן '''והן.''' והיכא אשכחן להא דפליג ר"מ עם רבנן ואפ"ה לא עבד עובדא כוותיה '''כהאי דתנינן תמן.''' בפ"ב דאהלות '''השדרה והגלגלת מב' מתים.''' חצי חוליות השדרה ממת זה וחצי חוליות השדרה ממת זה וכן הגלגלת '''אבר מן החי מב' אנשים.''' חצי אבר נתלש מחי זה וחצי אבר כזה נתלש מחי אחר ונראין כאבר אחד '''ר"ע מטמא.''' באהל וחכמים מטהרין מטומאת אהל '''התחילו מר"ע.''' למנות והוא טיהר ומשום חכמים דפליגי עליה '''כהאי דתנינן תמן.''' פ"ט דשביעית כל הספיחין מותרין לכל בשביעית דהא דכתיב את ספיח קצירך לא תקצור היינו שלא יקצור כדרך שקוצר בכל שנה אלא קוצר מעט מעט ואוכל '''חוץ מספיחי כרוב.''' שאין כיוצא בהם בירקות שדה שדרך רוב האדם לזורעם בגינות וגזרו עליהן חכמים שמא יזרעם בגינה ויאמר ספיחין הן '''כל הספיחין אסורין.''' מדבריהם ואפי' מיני תבואה וקטנית גזרו עליהם מטעם זה ורשב"י עבד עובדא בשמיטתא כוותייהו דחכמים כדמסיים ואזיל וא"כ כל אלו לא סמכו על עצמן למעשה ומפני מה ר"ג דפליג עם רבנן ועבד עובדא כוותיה '''שנייא הכא שהיא לשינון.''' ללימוד ואינו מפסיד בקריאת שמע ואפי' לאחר שעבר זמן ודחי לה הש"ס להאי שינויא דאם כן מעתה אף משיעלה עמוד השחר יקרא ולמה אמר להן אם לא עלה עמוד השחר '''יאית דבעי מימר.''' דשאני הכא דתמן בהני עובדי היו יכולין לקיים דברי חכמים ולפיכך לא סמכו על דעת עצמן למעשה אבל הכא כבר עבר זמן דחכמים ולפיכך אמר לון עבידו עובדא כוותי דידי</div> <div class="yerum-leiden-text">יצא כי משכימין היו · מתני' מעשה שבאו בניו מבית המשתה אמרו לו לא קרינו את שמע · אמ' להן אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות · ורבן גמליאל פליג על רבנן עבד עובדא כוותיה · והא ר' מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה · והא ר' עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כותיה · והן אשכחנן דר' מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה דתני סכין אלוונתין לחולה בשבת · אימתי בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת · אבל אם לא טרף מערב שבת אסור · תני אמ' ר' שמעון בן אלעזר מתיר היה ר' מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת · וכבר חלה וביקשנו לעשות לו כן ולא הניח לנו · ואמרנו לו ר' דבריך מבטל בחייך · ואמ' לן אע'פ' שאני מיקל לאחרים מחמיר אני על עצמי דהא פליגי עלי חביריי · והן אשכחנן דר' עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה · כיי דתנינן תמן השזרה והגולגולת משני מתים רביעית דם משני מתים · ורובע עצמות משני מתים · אבר מן המת משני מתים · אבר מן החי משני אנשים · ר' עקיבה מטמא וחכמ' מטהרין · תני מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי והניחוה באויר הכנסת בלוד · ונכנס תודרוס הרופא ונכנסו כל הרופאים עמו · אמ' תודרוס הרופא אין כאן שזרה ממת אחד ולא גולגולת ממת אחד · אמרו הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין נעמוד על המיניין · התחילו מר' עקיבה וטיהר · אמרו לו הואיל והיית מטמא וטיהרת טהור · והן אשכחנן דר' שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה · כיי דתנינן תמן ר' שמעון או' כל הספחין מותרין חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה · וחכמ' אומ' כל הספחין אסורין · ר' שמעון בן יוחי עבד עובדא בשמיטתה חמא חד מלקט ספיחי שביעית · אמ' ליה ולית אסור · ולאו ספיחי אינון אמרי ליה ולא את הוא שאת מתיר · אמ' ליה ואין חביריי חולקין עלי · וקרי עלוי ופורץ גדר ישכנו נחש · וכן הות ליה · ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה · שנייא היא הכא שהיא לשינון · מעתה אף משיעלה עמוד השחר · ואית</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''רבי שמעון אומר: כל הספחין מותרין, חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה. וחכמים אומרים: כל הספחין אסורין'''. אנחנו יודעים שבשביעית חכמים גזרו על ספיחין, בגלל שהרבה אנשים היו זורעים בעצמם ואומרים זה גדל לבד, אז לכן גזרו על ספיחין. כלומר, רבי שמעון אומר: הדבר היחיד שאני לא יודע אם הוא גדל קודם או מישהו זרע אותו עכשיו זה ירקות שדה, אבל שאר הספיחין אני יכול לראות שזה גדל קודם. וחכמים אומרים כל הספיחין אסורין. רבי שמעון בן יוחי עבד ודקי כחכמים. איפה ראינו את זה? '''עב בשמיטתא חמא חד מלקט ספיחי שביעית'''. כלומר הוא ראה אדם שמלקט בשביעית ספיחין. '''אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון?''' הרי ספיחין אסורים. '''אמר ליה: ולא את הוא שאת מתיר?''' הרי אתה מתיר ספיחין, מה אתה רוצה ממני? '''אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי?''' כלומר, איך אתה עושה כמוני? הרי חכמים חולקים עלי. '''וקרי עלוי: "ופורץ גדר ישכנו נחש". וכן הות ליה'''. כלומר באמת נחש הכיש את האדם הזה והוא מת. ראינו רבי שמעון לא עושה כמותו, אלא כמו חכמים, כמו רבי מאיר, רבי עקיבא. אז '''ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה?''' אמר רבן גמליאל עושה כשיטתו. עונה הגמרא: '''שנייא הכא שהיא לשינון'''. זאת אומרת בעצם קריאת שמע לא נורא אם הוא יקרא אחר כך, כי הרי זה מקסימום כמו שאמרנו, גם אם הוא קורא לא בזמן אז זה כמו לימוד תורה, אז לא נורא. הרי גם חכמים מסכימים שהקורא לאחר הזמן לא נענש כי קורא בתורה. ושואלת הגמרא: אם ככה, אז למה הוא אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? כן, הרי אם זה בגלל שינון, כלומר כמו קורא בתורה, אז כל הזמן גם בבוקר גם מאוחר, אין הגבלה של זמן. '''מעתה אף משיעלה עמוד השחר!''' למה אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד א<span class="yerum-runnum">13</span></div> דבעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|יש שרצו לתרץ}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|במה שראינו שרבי מאיר ורבי עקיבא בן יוסף ורבי שמעון בן יוחאי נהגו כחכמים, זה מפני ש}}היו יכולין לקיים דברי חכמים. ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים. אמר לון: עובדין עובדא {{ירו"מ-הוסר|כוותיה}} כוותי. {{ירו"מ-ביאור|תנהגו כשיטתי}} פיסקא: ולא זו בלבד {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואיברים {{שוליים|א_כז}}ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אנן תנינן אכילת פסחים, אית דלא תני {{ירו"מ-ביאור|יש שלא גרסו}} אכילת פסחים. מאן תנא אכילת פסחים, רבנן. ומאן דלא תנא אכילת פסחים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|בקרבן פסח}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ח]]) {{ירו"מ-הוסר|"כאן}} "ואכלו את הבשר {{ירו"מ-הדגשה|ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה}}" ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במכת בכורות}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ועברתי בארץ מצרים ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה והכיתי כל בכור" וגו}}' מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות. אמר רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולית}} לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן אכילת פסחים אפילו כרבנן. דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה כנותר, אפילו בדיעבד אסור לאכלו אחר חצות}}. {{ירו"מ-ביאור|ואילו כל מה שנשנה במשנתינו, הם דברים שלכתחילה צריך לעשותם קדם חצות, אבל בדיעבד אם עשה אחרי חצות יצא}}. פיסקא: {{ירו"מ-הדגשה|כל הנאכלים ליום אחד — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה}}. כל הנאכלין ליום אחד {{ירו"מ-הדגשה|זה}} {{שוליים|א_כח}}קדשים קלים. {{ירו"מ-ביאור|כגון קרבן תודה ושלמי נזיר. ולא קדשי קדשים כגון חטאת ואשם שעליהם לא גזרו כיוון שהכהנים זריזים}} ואם כן למה אמרו חכמים {{ירו"מ-הדגשה|עד חצות? כדי להרחיק}}{{ירו"מ-הוסר| וכו אם}} את {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|האדם מן העבירה. דאם אתה}} אומר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב. מתוך שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב"> </span> {{מתני'|ברכות א ב}} מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|{{ירו"מ-הוסר|לכרתן}}{{ירו"מ-הדגשה|לכרתי}}]], עד הנץ החמה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות. {{שוליים|א_כט}}הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתין: {{ירו"מ-ביאור| כך כוונת המשנה}} בין {{ירו"מ-הדגשה|חוליות}} תכלת שבה {{ירו"מ-ביאור|בציצית}} {{ירו"מ-הדגשה|לחוליות}} {{ירו"מ-הוסר|ללבן}} לבן שבה. <span id="דף_ז_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו נמצאים בדף ז' של מסכת ברכות בירושלמי. בדף הקודם שאלנו איך זה שרבן גמליאל נהג כמו השיטה שלו, למרות שבעצם החכמים חולקים עליו. ניסינו לתת השערה שאולי זה בגלל שגם חכמים מודים שאם אדם לא קורא בזמן זה זורק אותו ממצווה של קורא בתורה. אמרנו אם זה ככה, אז למה הוא אמר להם אם לא על עמוד השחר? אם זה ככה, לכאורה צריך להיות כל הזמן. לא משנה מתי תקראו, כי יש לכם מצווה כמו לומדים בתורה. אז עכשיו הגמרא מביאה שיטה אחרת. '''דבעי מימר: תמן היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, יש אפשרות או כשיטתם או כחכמים - הם בחרו לנהוג כמו חכמים. '''ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, רבן גמליאל, הרי מדובר במצב שכבר עברו את הזמן שחכמים נתנו, אז ממילא הוא לא יכול לנהוג כשיטתו, כי בעצם השיטה של חכמים כבר עברה, אז לכן בעצם הוא העדיף שהם ינהגו כמותו. '''אמר לון: עובדין עובדא כוותי'''. כן, ככה הוא אמר להם. אם זה ככה, כיוון שעבר הזמן של חכמים - אוקיי, תסמכו עליי ותעשו כמותי. פיסקא. אמרנו שהוא אומר להם '''לא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות - מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. ואז בתור דוגמאות הוא מביא '''הקטר חלבים ואיברים''' ובמשנה אנחנו אמנם לא ראינו את זה - לא כתוב אכילת פסחים, אבל בגרסה של הגמרא הזאתי היה כתוב '''ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כן, אנן תנינן אכילת פסחים. כלומר הוא אומר - אנחנו, כי בגרסה שלהם היה כתוב גם אכילת פסחים, ואית דלא תני אכילת פסחים - יש משניות שלא כתוב בהם אכילת פסחים. אז מאן תנא אכילת פסחים? רבנן. רבנן סוברים שקורבן פסח נאכל כל הלילה, ומה שאמרו עד חצות זה גזירת חכמים. ומאן דלא תנא אכילת פסחים - זה רבי אליעזר. רבי אליעזר סובר שבעצם אכילת פסחים מדאורייתא זה רק עד חצות. שואלת הגמרא ומאי טעמא דרבי אליעזר? '''נאמר "ואכלו את הבשר לילה" ונאמר להלן "לילה"''' - במכת בכורות. אז מה הלילה שנאמר כאן? כלומר במכת בכורות זה היה בחצות הלילה. אז '''מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות'''. אמר רבי חונה: '''לית כן אכילת פסחים אפילו כרבנן'''. כלומר גם חכמים, שמה שאמרנו שהם סוברים שמדאורייתא היה מותר לאכול עד הבוקר - גם הוא, גם מי שסובר ככה, לא ינקוט במשנה שלו אכילת פסחים. כיוון שמה אמרנו? אמרנו שכל המשנה כאן זה בעצם דברים שנוהגים כל הלילה, וחכמים אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה. משמע מכאן שבדיעבד, אם אדם עבר חצות, הוא יכול לקיים את מה שנאמר. אז אומרת הגמרא - אומר רב חונה, פה זה לא שייך, כי הרי חכמים גזרו: '''דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים'''. כלומר גזרו שקורבן פסח אחרי חצות מטמא ידיים, כך שאפילו בדיעבד אסור לאכול אותו. וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה, נותר - אפילו בדיעבד אסור לאכול אותו אחר חצות. אז בעצם אי אפשר לשים את זה בתוך המשנה הזאת, כי המשנה מדברת על דברים שבעצם מדאורייתא מותר עד הבוקר, וחכמים גזרו עד חצות, ובדיעבד אם הוא ימשיך לאכול לא קרה שום דבר. קורבן פסח זה לא אחד מהדברים האלה. טוב, פיסקא. המשנה אמרה כל הנאכלין ליום אחד. אז אומרת הגמרא '''כל הנאכלין ליום אחד קדשים קלים'''. כלומר, שלא תיתן לחשוב שגם קדשי קדשים כמו אשם וחטאת, שהכוהנים אכלו את זה, שמה לא גזרו כיוון שהכוהנים זריזים - אלא רק בקודשים קלים. כמו שאמרנו, סתם שלמים בעצם נאכלים לשני יום ולילה, אבל קורבן שלמים - שלמי תודה ושלמי נזיר - הם בעצם נאכלים רק ליום אחד. הזכרנו את ההסברה שהתורה אמרה את זה כדי שאדם לא יוכל לסיים לבד את הקורבן. עוד אומרים שיביא גם הרבה מאוד לחמים - קורבן תודה זה ארבעים לחמים, נזיר שלושים. הרבה מאוד לחם הוא לא יכול לאכול את זה לבד, אז הוא בעצם מביא הרבה אנשים וככה הוא מפרסם את הנס. פיסקא. אמרנו '''אם כן למה אמרו חכמים''' עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה. כי '''את אומר "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב'''. במקום '''שאת אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''פיסקא ולא זו בלבד וכו'.''' אנן תנינן אכילת פסחים. היו גורסין במתני' גם אכילת פסחים שמצותן עד שיעלה עמוד השחר '''רבנן.''' דאינהו סברי דמדאורייתא זמן אכילת פסחים כל הלילה '''רבי אליעזר.''' דס"ל דמדאורייתא הוא עד חצות '''נאמר כאן לילה.''' ואכלו את הבשר בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה '''ולית כאן אכילת פסחים אפי' כרבנן.''' כלומר דלא היא דאפי' לרבנן דס"ל דמן התורה זמן אכילת פסחים כל הלילה אפ"ה לא מצינן למיתני בהדי אינך דאם עבר חצות מותרין עכ"פ לאכלן או להקטירן עד עלות השחר דלא אמרו חכמים אלא לכתחילה אבל באכילת פסחים לא משכחת לה אפי' בדיעבד שהרי גזרו חכמים טומאה עליהן כדתנן בסוף פסחים הפסח אחר חצות מטמא את הידים '''מתני' משיכיר בין תכלת ללבן.''' בין חוטי תכלת לחוטי לבן שבציצית '''בין תכלת לכרתן.''' כרתן כרישין פו"רש בלעז וצבע התכלת קרוב לגוון כרתן '''עד הנץ החמה.''' עד שעה שהחמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים '''לא הפסיד.''' כלומר לא הפסיד מלברך לפניה ולאחריה אלא אע"פ שעברה עונתה קורא ומברך לפניה ולאחריה</div> ⁣‌‌​‌‌​​​​​‍דבעי מימר תמן היו יכולין לקיים דברי חכמ' · ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמ' · אמ' לון עובדין עובדא כותיה · מתני' ולא זו בלבד אלא כל שאמרו חכמ' עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר · הקטר חלבים ואיברים ואכילת פסחים מצותן עד שיעלה עמוד השחר · אנן תנינן אכילת פסחים אית דלא תני אכילת פסחים מאן תנא אכילת פסחים רבנן · ומאן דלא תנא אכילת פסחים ר' אליעזר · ומאי טעמ' דר' ליעזר · נאמ' כאן לילה ונאמ' להלן לילה · מה לילה של להלן חצות · אף כאן חצות · אמ' ר' חונה ולית כן אכילת פסחים אפי' כרבנן דתנינן הפסח אחר חצות מטמא את הידים · מתני' כל הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר · אם כן למה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה כל הנאכלין ליום א' קדשים קלים וא"כ למה אמרו חכמים וכו' אם את הוא אומר עד שיעלה עמוד השחר הוא סבור שלא עלה עמוד השחר · נמצא אוכל ומתחייב · מתוך שאת אומר לו עד חצות · אפי' הוא אוכל אחר חצות אינו מתחייב · מתני' מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן · ר' ליעזר א' בין תכלת לכרתן עד הנץ החמה · ור' יהושע או' עד שלש שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות · הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה · גמ' כני מתניתא בין תכלת שבה ללבן שבה <div class="yerum-side">'''כל הנאכלין ליום א' קדשים קלים.''' כלומר אע"ג דאיכא קדשי קדשי' הנאכלין ליום א' כחטאת ואשם ותיבת כל הוא דדייק דלא תני והנאכלין ליום א' הלכך קאמר דאי הוה תני הכי ה"א דלא גזרו חכמים לכתחילה עד חצות אלא בקדשי קדשי' דחמירי ואע"ג דלענין חיובא דנותר שוין הן מ"מ מכיון דהאוכלין בקדשי קלים מרובים הן ביותר שנאכלין לכל אדם סד"א דלא גזרו בהן למיעבד הרחקה כמו בקדשי קדשים דהאוכלין מועטין הן שאינן נאכלין אלא לזכרי כהונה וחיישינן טפי דלא אתו לידי נותר ומש"ה קאמר כל הנאכלין דאפי' קדשי קלים אמרו בהן חכמים עד חצות ומשום סייג כדמפרש ואזיל דשמא יטעה ויבא לידי חיוב '''עד שלש שעות.''' ביום עד סוף שעה שלישית שהוא רביע היום בזמן שהימים והלילות שוין ולעולם זמן ק"ש הוא עד רביע היום בין שהימים ארוכים בין קצרים וכן הא דתנן לקמן תפלת השחר עד ד' שעות ביום היינו עד שליש היום ולפי ששליש היום הוא ד' שעות בזמן שהימים והלילות שוין נקט ד' שעות וכל מקום שנזכר במשנה כך וכך שעות ביום על דרך זה אתה צריך לחשוב ולדון '''כאדם שהוא קורא בתורה.''' אע"פ שלא יצא ידי חובת ק"ש בעונתה יש לו קבול שכר כקורא בתורה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''שכן דרך בני מלכים.''' שאין עומדין ממטתן עד סוף שעה שלישית. ורחמנא דאמר ובקומך עד שעה שכל בני אדם עומדים ממטתן קאמר והלכ' כר' יהושע ומיהו לכתחל' צריך לכוון לקרות ק"ש עם הנץ החמה כמו שהיו הותיקין עושים '''גמ' כיני מתניתא.''' כן צריך לפרש בין תכלת שבה שבציצית ללבן שבה כדמפרש ואזיל דמ"ט דרבנן דכתיב וראיתם אותו מן הסמוך לו משובחין בציצית בין תכלת ללבן הסמוך לו לראותו אז הוא עונת ק"ש </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' טוב, מתחילים עכשיו בפרק א' הלכה ב'. המשנה אומרת '''מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן'''. '''רבי אליעזר אמר: בין תכלת ל''' - קרתן, זה הקרישה. ועד מתי? '''עד הנץ החמה'''. '''ורבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות'''. הרי אמרנו "בקומך" - זמן שקמים, ובני מלכים נוהגים לקום בשלוש שעות, אז עדיין זה נקרא זמן קימה. '''הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר גם אחרי זה יכול לקרוא, אין לו אמנם שכר כמו קורא קריאת שמע בזמנה, אבל זה נחשב כמו קורא בתורה. אומרת הגמרא - מה שאמרנו במשנה "מי שיכיר בין תכלת ללבן", אז צריך בעצם להבין: '''כיני מתניתין: בין תכלת שבה לבן שבה'''. כלומר בציצית. תכלת ללבן - לא סתם צבע תכלת לבן, כי זה קל מאוד להבחין, אלא תכלת לבן בציצית. '''מה טעמון דרבנן? "וראיתם אותו"''' - מה זה "וראיתם אותו"? כלומר בו תוכלו להבחין בין תכלת ולבן '''מן הסמוך לו''', כלומר החוט התכלת והחוט הלבן, או יותר נכון בתוך אותו חוט - תוכלו להבחין בחלק שהוא תכלת וחלק שהוא לבן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ז עמוד א''' {{שוליים|א_כז}} '''עד מתי מותר לאכול את קרבן הפסח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קרבן פסח, פרק ח, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שאכילתו עד שיעלה עמוד השחר, ורבי אליעזר בן עזריה אמר עד חצות כדי להרחיק מן העבירה, וכן פסק הרמב"ם שמצוות אכילת הפסח עד עלות השחר אך חכמים גזרו לאוכלו עד חצות. {{שוליים|א_כח}} '''זמן אכילת קדשים קלים (כתודה ושלמי נזיר) הוא עד עלות השחר, וחכמים אמרו "עד חצות" כדי להרחיק מן העבירה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהזמן מהתורה הוא עד עלות השחר וחכמים הקדימו לחצות מטעם הרחקה מן העבירה, כמבואר ברמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק י הלכה ח. {{שוליים|א_כט}} '''הקורא קריאת שמע לאחר הנץ החמה עד סוף זמנה לא הפסיד, אך שכרו פחות מהקורא בזמנה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ו <קטע סוף=ז א/> ==דף ז עמוד ב== <קטע התחלה=ז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כפשט המשנה שהקורא מכאן ואילך "לא הפסיד" כאדם הקורא בתורה, כלומר יצא ידי חובה אף שלא קיים מצוה מן המובחר, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_לב}} '''זמן קריאת שמע של שחרית למצווה מן המובחר הוא עם הנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן נח סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כמצוות הוותיקין שהיו משכימים לקרוא קריאת שמע ולסמוך תפילתם עם הנץ החמה, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_לג}} '''זמן קריאת שמע של שחרית נמשך עד סוף שעה שלישית ביום, ולכתחילה יש לקוראה מיד בעלות השחר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן נח סעיף א , סמ"ג עשין יח <קטע סוף=ז ב/> ==דף ח עמוד א== <קטע התחלה=ח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע, וכן אמרו "הלכה כרבי יהושע", ומה שאמרו זמנה בשוכח עד ארבע שעות - כדי לזרז את האדם לקרותה בעונתה, ולא שזה עיקר הזמן.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד ב<span class="yerum-runnum">14</span></div> {{ירו"מ-הוסר|ומה}} מה טעמון דרבנן? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "וראיתם אותו" מן {{ירו"מ-הדגשה|החוט}} הסמוך לו. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? "וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים. תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו", מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תכלת דומה לים, והאם הוא כחול או ירוק|שהתכלת דומה לים]] והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב ([[יחזקאל י א]]) "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא" אחרים אומרים: "וראיתם אותו" {{שוליים|א_ל}}כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר בהדא דאחרים. מה אנן קיימין? אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה. {{ירו"מ-ביאור|מזהה אותו}} ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה. אלא כי אנן קיימין, {{שוליים|א_לא}}ברגיל ושאינו רגיל, כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין. {{ירו"מ-ביאור|שבא לעיתים רחוקות}} אית תניי תני: בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]], {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]]. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}} בעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|חשבו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]] {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]], כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|לכרתן]]. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת ללבן. אבל אמרו: {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}} {{שוליים|א_לב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע אחרי הנץ, ותיקין|מצותה עם הנץ החמה]] כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ואנא אמרית טעמא. {{ירו"מ-ביאור| אני מצאתי מה המקור}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים עב ה]]) "ייראוך עם שמש" אמר מר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#מר עוקבא|°]]: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה. תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה ואחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות. והגיע עונת קרית שמע, והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע, {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שהיו עסוקים במצווה נפטרו}} וקריתי ושניתי, ואחר כך התחילו הם. וכבר היתה החמה על ראשי ההרים. "עד הנץ החמה" רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כדי שתהא החמה מטפטפת {{ירו"מ-ביאור|מנצנצת}} על ראשי ההרים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד ג' שעות. רבי אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי|°]] ורב המנונא[[ביאור:עץ מסורת#רב המנונא|°]] ורב אדא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} בשוכח. רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח. אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח? {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} כך הוא {{שוליים|א_לג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זמן קריאת שמע עד שלוש שעות בדיעבד|הלכה {{ירו"מ-הדגשה|כרבי יהושוע}}]] ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה. <span id="דף_ח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ומאי טעמא דרבי אליעזר?''' אמרנו רבי אליעזר אומר בין תכלת לקרתן, אז בעצם לא קשור לציצית. למה? כי '''"וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים''', כלומר שתוכל להבחין ולראות בין שני צבעים. צבעים דומים - תכלת וקרתן זה קצת דומה, רק תכלת ותכלת. '''תני בשם רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו"''' - הרי ציצית זה נקבה, אז למה כתוב "וראיתם אותו" ולא "אותה"? '''מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא"'''. '''אחרים אומרים: "וראיתם אותו" כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. כן, מרחק - אם הוא יזהה את חברו ממרחק ארבע אמות, אז זה כבר יש מספיק אור וזה נחשב יום שיכול לקרוא קריאת שמע. '''רב חסדא אמר כהדא דאחרים''' - כלומר רב חסדא פסק ככה. אבל '''מה אנן קיימין?''' - משהו פה לא הגיוני. כלומר '''אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה''' - אם אתה מכיר איזה חבר, אז אפילו ממרחק אתה יכול לראות אותו אפילו בעשרים מטר. '''ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה''' - ואם אתה אדם שלא מכיר אותו בכלל, אז אפילו קרוב הרבה, אפילו שצמוד אליו, לא יכיר אותו. '''אלא כי אנן קיימין, ברגיל ושאינו רגיל''' - כמו אדם שהוא קצת מכיר אותו, '''כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין''' - כלומר מי שבא לעתים רחוקות, הוא מכיר אותו אבל הרבה זמן לא ראה אותו, בא פעם בפעם. אז דבר כזה מארבע אמות, אם הוא מצליח לזהות אותו, אז יש מספיק אור ויכול לקרוא קריאת שמע של שחרית. '''אית תניי תני: בין זאב לכלב, בין חמור לערוד. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. '''בעי מימר''' - חכמים בישיבה רצו לומר שמי שאמר בין זאב לכלב או בין חמור לערוד, '''כמן דמר בין תכלת לכרתן'''. אבל מי שאמר '''כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן דמר בין תכלת ללבן'''. יש פה גם בגלל העניין של - כמו שמדובר על להבחין בין אדם לאדם, כמו באותה ציצית - להבחין בין הלבן לתכלת - או בגלל שזה מאוד קרוב. כלומר זאב וכלב ודאי יש הבדלים, חמור וערוד יש הבדלים, אבל אדם להכיר אותו ממרחק קרוב זה כבר יותר קשה. '''אבל אמרו: מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום'''. כן, לכתחילה בעצם צריך להיות בנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה, כמו שהתפילה עצמה תהיה בעצם בנץ. '''אמר רבי זעירא: ואנא אמרית טעמא'''. איזה פסוק רומז לזה? '''"ייראוך עם שמש"''' - בזמן שהשמש זורחת, אז זה הזמן שבו התפילה הכי מקובלת. '''אמר מר עוקבא: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה'''. כלומר, ככה ותיקין היו עושים - אנשים שהיו מקפידים על המצוות, היו קוראים קריאת שמע טיפה לפני הנץ כדי שבדיוק בנץ הם יתפללו תפילת שמונה עשרה. '''תני: אמר רבי יהודה: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי רבי אלעזר בן עזריה ואחרי רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות'''. '''והגיע עונת קרית שמע''' - כנראה הם היו עסוקים במצוות כמו פדיון שבויים, ואני חושב שהם היו פטורים מקריאת שמע, ואז הגיעה העונה '''והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע''' - כלומר כנראה לא יקראו היום, וכיוון שהיו עסוקים במצוות הם פטורים. '''וקריתי ושניתי''' - עוד הספקתי ללמוד אחרי זה. '''ואחר כך התחילו הם''' - רק אחרי שסיימתי הם התחילו לקרוא קריאת שמע. '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים'''. כן, כמו בעצם אפשר גם אחרי הנץ החמה לקרוא קריאת שמע, בדיעבד. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''כדי שיהא ניכר בין הצבועין.''' ר"א דריש וראיתם אותו דקאי על תכלת דלעיל מיניה ומשיכיר תכלת בין שאר הצבועין הקרובים לגוון תכלת '''וראיתם אותה אין כתיב כאן.''' דהוה משמע דקאי על אותה מצוה: אחרים אומרים וראיתם אותו משמע על האדם העומד לנגדו וסתם ראיה ד' אמות הויא וכדמפרש רב חסדא בהדא דאחרים באיזו חבירו מיירי '''אם ברגיל.''' חבירו הרגיל עמו אפי' רחוק כמה ממנו מכירו בראיה בעלמא ואם בשאינו רגיל שלא ראה אותו אפי' קרוב לו ביותר אינו מכירו ומאי משיכיר דקאמרי '''ואתי לקיצין.''' לפעמים הוא בא והולך לו באכסניא הזה וזהו רגיל ואינו רגיל '''לערוד.''' חמור הבר '''הוא בעי מימר.''' רב חסדא דמפרש לעיל להא דאחרים הוא היה מפרש ג"כ להך פלוגתא דתנאי דפליגי בפלוגתא דר"א ורבנן במתני' '''מן מר.''' מאן דאמר בין זאב לכלב וכו' ס"ל כמאן דאמר בין תכלת לכרתן דצריך שיאור היום ביותר כדי שיכיר בין הצבע הקרוב כמעט לצבע אחר וזהו השיעור בעצמו משיכיר בין זאב לכלב או בין החמור לערוד '''ומאן דאמר כדי שיהא אדם רחוק וכו'.''' ס"ל כמ"ד בין תכלת ללבן שהוא יותר קודם שבמעט אורה יכול להבחין ביניהם וכן להכיר חבירו הרגיל ואינו רגיל ברחוק ד' אמות '''יראוך עם שמש.''' מוראך והיינו ק"ש שהם מקבלין עליהם מלכות שמים עם שמש עם הנץ החמה '''היו משכימין.''' מעט קודם הנץ החמה כדי שיסמכו לה התפילה עם הנץ החמה '''תני.''' בתוספתא פ"ק והתם קאמר שהיו עוסקין בצרכי ציבור '''שמא נתייאשו מק"ש.''' לפי שעסוקין במצות ופטורין מק"ש '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים.''' כשקראו הם '''מטפטפת.''' מתחלת לזרוח '''הלכה כר' יהושע בשוכח.''' אם שכח לקרותה בהנץ החמה יכול לקרותה עד ג' שעות כר' יהושע '''מגיב ליה חבריה.''' השיב לו חבירו וכי שייך לומר הלכה בשוכח ולא היה לך לומר אלא אם שכח קורא כר' יהושע '''כך היא הלכה.''' אלא אימא כך היא הלכה כר' יהושע ואפי' לכתחילה ולא אמרו בשוכח אלא כדי לזרז אח האדם שיהא קורא בעונתה בהנץ החמה שהיא למצוה מן המובחר</div> <div class="yerum-leiden-text">ומה טעמין דרבנן וראיתם אותו מן הסמוך לו · ומה טעמיה דר' אליעזר וראיתם אותו כדי שיהא ניכר בין הצבועין · תני בשם ר' מאיר וראיתם אותה אין כת' כאן אלא וראיתם אותו · מגיד שכל המקיים מצות ציצית כאילו מקבל פני שכינה · מגיד שהתכלת דומה לים · והים דומה לעשבים ועשבים דומין לרקיע · ורקיע דומה לכסא הכבוד · והכסא דומה לספיר דכת' וארא והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא · אחרים אומ' וראיתם אותו כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו · רב חסדא אמר בהדא דאחרים מה אנו קיימין אם ברגיל אפי' רחיק כמן חכים ליה · ואם בשאינו רגיל אפי' קרוב ליה לא חכים ליה · אלא כן אנו קיימין ברגיל ושאינו רגיל · כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתי לקיצין · אית תניי תניי בין זאב לכלב בין חמור לערוד · ואית תניי תני כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ד' ארבע אמות ומכירו · הוא בעו מימר מן מר בין זאב לכלב בין חמור לערוד כמן דמר בין תכלת ללבן · ומן דמר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו כמן דמר בין תכלת ללבן · אבל אמרו מצוותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום · אמ' ר' זעירא ואנא אמרית טעמא ויראוך עם שמש · אמ' מר עוקבן הוותיקין היו משכימין וקורין אותה כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה · תני אמ' ר' יודה מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי ר' אלעזר בן עזריה ואחרי ר' עקיבה והיו עסוקין במצות · והגיע עונת קרית שמע והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע · וקריתי ושניתי · ואחר כך התחילו הם · וכבר היתה החמה על ראשי ההרים · עד הנץ החמה · ר' זכריה בריה דר' יעקב בר זבדי בשם ר' יוסה ר' יונה כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים · ר' יהושע או' עד שלש שעות · ר' אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב הל' כר' יהושע בשוכח · ר' הונא אמ' תרין אמוראין חד אמ' בשוכח · מגיב ליה חבריה וכי יש הלכה בשוכח · כן היא הל' · ולמה אמרו בשוכח כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' המשנה אמרה עד הנץ החמה. '''רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה''' - מה הכוונה נץ החמה? לא הכוונה שהשמש יצאה לגמרי, אלא '''כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים'''. כלומר שהקרניים הראשונות שלה כבר נראים על ראשי ההרים - זה כבר מספיק כדי לקרוא קריאת שמע, לא צריך לחכות שכל החמה תצא החוצה. '''רבי יהושע אומר: עד ג' שעות'''. אמרנו שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות. '''רבי אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב: הלכה כרבי יהושע בשוכח'''. כלומר, רק אם הוא שכח ולא התפלל בזמן, אז אפשר לקרוא עד שלוש שעות. '''רבי הונא אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח'''. '''אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח?''' - איפה מצאנו דבר כזה שאמרו הלכה שאם שכחת אתה יכול לקרוא? אלא ככה ההלכה - מותר אפילו לכתחילה. '''ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה'''. כן, בעצם מותר אפילו לכתחילה, אבל שאדם יזדרז לקרוא את זה בזמן המשובח יותר, שזה עם הנץ החמה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד א<span class="yerum-runnum">15</span></div> תמן תנינן: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|או תלמידי חכמים שתורתם אמנותם, וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{שוליים|א_לד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע ותפילה|מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה]]. מאי טעמא? אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ואפילו תימר {{ירו"מ-הדגשה|כל}} קרית שמע אינה צריכה כוונה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה? מן גו דאינון צבחר {{ירו"מ-ביאור|מתוך שהם מעט}} מיכוון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה על גרמיה, {{ירו"מ-ביאור|על עצמו}} כגון אנו {{שוליים|א_לה}}שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כדעתיה, {{ירו"מ-ביאור|כשיטתו}} דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_לו}}ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי כדעתיה, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל, {{ירו"מ-ביאור|אילו היתי עומד בהר סיני בשעת מתן תורה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פה מיוחד לדברי תורה|הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין]]. {{ירו"מ-ביאור|הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות}} חד דהוי לעי באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אחד שיעסוק בתורה}} וחד דעבד ליה כל צורכיה. {{ירו"מ-ביאור|ואחד לכל צרכיו האחרים}} חזר ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה. {{ירו"מ-ביאור|ומה כשהוא אחד אין העולם מתקיים מפני הרכילות ולשון הרע שלו}} אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה! אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: אתיא דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא, דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה. ולא מודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב? ולית ליה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ללמוד על מנת לעשות|הלמד על מנת לעשות]], ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא. ואמררבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, <span id="דף_ח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ח'. הגמרא מביאה משנה ממסכת שבת, איזה יום שלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יקרא לו מנחה שיפסיקו לו לאכול, ולא לדין ומתחילים מפסיקים. '''מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה'''. כל הדברים האלה, כל המלאכות האלה, ספר דין פוסקים. אם זה היה סמוך לקריאת שמע, אז הוא מפסיק. אם סמוך לתפילה, אז הוא לא מפסיק. שואלת הגמרא, מאי טעמא? כלומר למה לקריאת שמע מפסיקין ולתפילה לא? '''אמר רב אחא: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה'''. כלומר, כיוון שקריאת שמע זה מדברי תורה, לכן מפסיקים. '''אמר רבי אבא: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע''', כלומר קריאת שמע הזמן שלה הוא מאוד קצר יותר מהתפילה. כן, קריאת שמע של ערבית זה רק עד חצות. קריאת שמע של שחרית זה רק עד שלוש שעות. לתפילה יש יותר זמן, לכן מפסיקים לקריאת שמע ואין מפסיקים לתפילה. '''אמר רבי יוסי: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה'''. אומר לו הסבר אחר מכיוון הפוך. כלומר קריאת שמע אינה צריכה כוונה, לכן גם אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, אני בוודאי אהיה טרוד, אני לא יכול להתרכז. אבל כיוון שקריאת שמע לא צריכה כוונה, אין בעיה. לעומת זאת תפילה אני חייב כוונה - אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, בכל התפילה הוא לא יכול להתרכז, לכן לא מפסיק. '''אמר רבי מנא: קשייתה קומי רבי יוסי: ואפילו תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה, שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה'''. אז איך אתה אומר שקריאת שמע לא צריכה כוונה? אם הוא מפסיק באמצע הוא לא יתרכז. ואמרה הגמרא '''מן גו דאינון צבחר מיכוון'''. כלומר, כיוון שזה רק שלושה פסוקים, זמן קצר, אז אפילו אם הוא טרוד הוא יכול לרגע להתרכז ויהיה בסדר. אבל תפילה שהיא ארוכה, בעצם קשה מאוד לכוון בה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין'''. כלומר רבי שמעון בן יוחי אומר על עצמו שהתורה היא אומנותו, ולכן אפילו אם הוא עוסק בתורה - לקריאת שמע הוא לא מפסיק. '''רבי יוחנן אמרה על גרמיה, כגון אנו שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין'''. כלומר אצלנו התורה היא לא אומנותנו לגמרי, אז אפילו לתפילה אנחנו מפסיקים. אומרת הגמרא '''דין כדעתיה ודין כדעתיה'''. רבי יוחנן שהוא סובר, '''דאמר רבי יוחנן: ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת'''. הוא אומר, הרי שתפילה, למרות שאפילו תגיד דרבנן, בעצם התפילה - הלוואי שאדם מתפלל כל היום כולו, כי תפילה תמיד פועלת. לא תמיד אנחנו רואים את זה, לא תמיד אנחנו מבינים איך היא פועלת, אבל אין תפילה שהולכת לאיבוד. כל תפילה פועלת איזו פעולה. לכן הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו. אז לכן גם באמצע לימוד תורה אנחנו מפסיקים. רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה. '''רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל'''. כלומר, אם הייתי נמצא בהר סיני כשהקדוש ברוך הוא נתן תורה לישראל, '''הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין'''. הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא שני פיות לאדם, '''חד דהוי לעי באוריתא, וחד דעבד ליה כל צורכיה'''. כלומר אחד שעוסק בתורה, ואחד לכל צרכיו - שיאכל ויעשה כל שאר צרכיו. '''חזר ומר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה'''. עכשיו שיש רק אחד, העולם לא מסוגל להתקיים בגלל השעשוע שלו. '''אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה'''. '''אמר רבי יוסי קומי רבי ירמיה: אתיא דרבי יוחנן כרבי חנינא בן עקביא'''. כלומר רבי יוחנן שאמר שמפסיקים את לימוד התורה כדי להתפלל, זה כרבי חנינא בן עקביא. '''דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה'''. כך תנא קמא אומר. '''רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה'''. זה במקביל למה שאמר רבי יוחנן שמפסיקים לתפילה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תמן תנינן.''' פ"ק דשבת מפסיקין לק"ש וכו' ומפרשי הכי אמוראי מ"ט '''תפילה אינה ד"ת.''' אלא מדרבנן '''קשייתה.''' הקשיתו לפני ר' יוסי דאפי' תימר דק"ש כולה אינה צריכה כוונה ולפיכך קאמרת דמפסיקין וקורין ואע"פ שטרוד הוא ואינו יכול לכוון מי לא מודית דמיהת ג' פסוקים הראשונים צריכין הן כוונה והרי אינו יכול לכוון '''מן גו דאינון ציבחר.''' מתוך שהן מועט יכול לכוון דעתו אף שהוא טרוד '''כגון אנו שעסוקין בתלמוד תורה.''' תמיד ואין אנו מפסיקין לדברים אחרים '''דין כדעתיה וכו'.''' ואזלו לטעמייהו ר' יוחנן דקאמר הלואי שיתפלל אדם כל היום אלמא חשיבא ליה תפילה מתלמוד תורה והלכך הוא דקאמר דמפסיקין לתפילה ואפי' מת"ת '''וחד דעביד ליה כל צורכיה.''' ולהתפלל בו גם על צורכיו ולא בפה הזה שהוא יגע בתורה אלמא חשיבא ליה תלמוד תורה יותר מן התפילה '''חזר ואמר.''' דלא היא ואין להרהר אחר מדותיו של הקב"ה שברא לאדם פה אחד דמה עכשיו כשהפה אחד הוא אין העולם יכול להתקיים מלשון הרע שלו אם היו לו שתי פיות עאכ"ו '''אתיא דר' יוחנן כר"ח בן עקביא.''' דס"ל כותבי ספרים שהן כעוסקין בתורה ומפסיקין גם לתפילה '''דתני.''' בתוספתא פ"ק '''ולא מודי.''' וכי לא מודי רשב"י שמפסיקין מד"ת לעשות המצוה ולקיימה בזמנה כגון סוכה ולולב וכיוצא בהן והרי עיקר הלימוד הוא על מנת לעשות וא"כ אמאי לא הפסיק כדי לקיים מצות קריאת שמע</div> <div class="yerum-leiden-text">בשעתה · תמן תנינן מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה · אמ' ר' אחא קרית שמע דבר תורה · תפילה אינה דבר תורה · אמ' רבא קרית שמע זמנה קבוע תפילה אין זמנה קבוע· אמ' ר' יוסי קרית שמע אינה צריכה כוונה · תפילה צריכה כוונה · אמ' ר' מנא קשייתה קומי ר' יוסי ואפי' תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה · שלשה פסוקין הראשונים צריכין כוונה · מן גו דאינון ציבחר מיכוין · ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחי כגון אנו שאנו עסוקין בתלמוד תורה אפי' לקרית שמע אין אנו מפסיקין · ר' יוחנן אמרה על גרמיה כגון אנו שאין אנו עסוקין בתלמוד תורה אפי' לתפילה אנו מפסיקין · דין כדעתיה ודין כדעתיה · ר' יוחנן כדעתיה דר' יוחנן אמ' ולואי שיתפלל אדם כל היום · למה שאין תפילה מפסדת · ר' שמעון בן יוחי כדעתיה דר' שמעון בן יוחי אמ' אילו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאיתיהיבת תורה ליש' הוינא מתבעי קומוי רחמנא דיתברי לבר נשא תרין פומין · חד דהוה לעי באוריתא · וחד דעביד ליה כל צורכיה · חזר ומר ומה אין חד הוא לית עלמא יכיל קאיים ביה מן דילטוריא דיליה · אילו הוו תרין על אחת כמה וכמה · אמ' ר' יוסי קומוי ר' ירמיה אתיא דר' יוחנן כר' חנינא בן עקביה דתני כותבי ספרים תפילין ומזוזות מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה · ר' חנינא בן עקביה או' כשם שמפסיקין לקרית שמע כך מפסיקין לתפילה ולתפילין ולשאר כל מצוותיה שלתורה · ולא מודי ר' שמעון בן יוחי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב · ולית ליה לר' שמעון בן יוחי הלמד על מנת לעשות ולא הלמד שלא לעשות · שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא · וא' ר' יוחנן הלמד שלא לעשות נוח לו אילו נהפכה שיליתו על פניו ולא יצא לעולם · טעמ' דר' שמעון בן יוחי</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' שואלת הגמרא על רבי שמעון בר יוחאי, האם הוא סובר שלא מפסיקים לשום דבר? כלומר אדם שלמד תורה לא מפסיק לשום מצווה? '''ולא מודה רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב'''? זה משהו לא הגיוני. '''ולית ליה לרבי שמעון בר יוחאי הלמד על מנת לעשות, ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא'''. '''ואמר רבי יוחנן: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם'''. כלומר עדיף שלא ייוולד בכלל - אדם שלומד רק תורה ולא מתכוון לקיים. ואתה גומר לו בעצם באמת, לגבי כל מצווה אחרת, לפי רבי שמעון בר יוחאי מפסיקים, אלא רק בקריאת שמע - זה משהו מיוחד. רק לגבי קריאת שמע הוא אומר שלא מפסיקים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ח עמוד א''' {{שוליים|א_לד}} '''העובד בשעת עבודתו, מפסיק לקריאת שמע ואינו מפסיק לתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ה , רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קו סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרישא של הירושלמי (מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה), והרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה בטעמי רב אחא ורבי אבא. {{שוליים|א_לה}} '''העוסק בתלמוד תורה עם הרב, האם פוסק לתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קו סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שתלמיד לפני רבו אינו פוסק לתפילה, שהתורה חשובה משום כבוד הרב, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_לו}} '''מותר להתפלל כל היום כולו ואין בכך משום הפסד תפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קז סעיף א , סמ"ג עשין יט <קטע סוף=ח א/> ==דף ח עמוד ב== <קטע התחלה=ח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי הלכה למעשה, וכך פסקו הרמב"ם והשולחן ערוך שהמאריך בתפילתו ומעלה בה תחנונים הרי זה משובח. {{שוליים|א_לז}} '''מי שקרא קריאת שמע שלא בזמנה אם הפסיד בכך מדברי תורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא מרי שהקורא ק"ש בעונתה חשוב כעוסק במשנה, שכן שו"ע ורמב"ם פסקו שהקורא ק"ש בעונתה לא הפסיד כלום ודומה לעוסק במשנה. {{שוליים|א_לח}} '''קריאת שמע נאמרת בכל תנוחה שהאדם נמצא בה, ואינה תלויה בשכיבה או עמידה דווקא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן סג סעיף א , סמ"ג עשין יח. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שכל אדם קורא כדרכו בין יושב בין מהלך בין שוכב בין עומד, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן סג סעיף א, וכן הלכה למעשה גם בבבלי (ברכות י:-יא.) שמסקנתו כבית הלל.. {{שוליים|א_לט}} '''קריאת שמע חייבת בישיבה זקופה ולא בהטיה, אך חתן פטור וקורא כדרכו מוטה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ד, הלכה א , שו"ע או"ח סימן ע סעיף ג , סמ"ג עשין יח. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כרבי אלעזר בן עזריא שיש לקרוא בזקיפה, שהראייתן ממשל "מה נאה זקנך כשהוא מגודל", וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע להצריך ישיבה זקופה בקריאת שמע חוץ מחתן שפטור. {{שוליים|א_מ}} '''המוסיף על דברי סופרים דין תוספת יש בו חיוב, ודברי זקנים (חכמים) חמורים מדברי נביאים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ממרים, פרק ד, הלכה ג , סמ"ג עשין קיא , סמ"ג לאוין ריז <קטע סוף=ח ב/> ==דף ט עמוד א== <קטע התחלה=ט א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא שדברי זקנים חמורים מדברי נביאים, וכן פסק הרמב"ם (הלכות ממרים פ"ד ה"ג) שהמוסיף על דברי סופרים כדוגמת המוסיף על חמש טוטפות חייב, ומטעם זה החמירו חכמים בדבריהם יותר מדברי תורה עצמה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד ב<span class="yerum-runnum">16</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|תורה}} זה שינון {{ירו"מ-הדגשה|וקריאת שמע}} {{ירו"מ-הוסר|וזה}} זה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון. והא תנינן: הקורא מכאן ואילך {{שוליים|א_לז}}לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. {{ירו"מ-הדגשה|לרבי שמעון בן יוחאי}} היא היא. {{ירו"מ-ביאור|שניהם חשובים במידה שווה}} אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה. רבי אבא מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, כמשנה היא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רשב"י לא הפסיק מלימודו אפילו לקריאת שמע|{{ירו"מ-הדגשה|שעסק במשנה לא צריך להפסיק}}]]. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה. ורבנן עבדי מקרא כמשנה. {{ירו"מ-ביאור|שניהם שוים וקריאת שמע בזמנה חביבה מהם}} <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ג"> </span> {{מתני'|ברכות א ג}}[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשכבך ובקומך" ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|א_לח}}כל אדם קורין כדרכן, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים.<br><strong>גמ':</strong> הא [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל{{ירו"מ-הוסר|דבה}} מקיימים {{ירו"מ-ביאור|מסבירים}} תרין קריין. {{ירו"מ-ביאור|את שני הפסוקים גם את שלהם וגם את של בית שמאי}} מה מקיימין [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי{{ירו"מ-הוסר|דבש}} "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"? "בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות; "ובלכתך בדרך" {{שוליים|א_לט}}פרט לחתן. ותני: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, שהיו שרויין במקום אחד. והוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} זקוף. הגיע זמן קריאת שמע, נזקף [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא והטה [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל למה הדבר דומה}}? אומר לאחד מן השוק: מה {{ירו"מ-הדגשה|נאה}} לך זקנך {{ירו"מ-הדגשה|כשהוא}} מגודל. והוא אומר: יהיה כנגד המשחיתים. {{ירו"מ-ביאור|אלך ואגלחנו}} אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זקוף, הטית{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. אמר לו: אתה נזקפת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי. ואני הטיתי כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד"> </span> {{מתני'|ברכות א ד}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו: כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י היית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לחוב בעצמך, שעברת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל.<br><strong>גמ':</strong> חברייא {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים כדברי תורה, שנאמר: ([[שיר השירים ז י]]) "חכך כיין הטוב" רבי שמעון בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שיר השירים א ב]]) "כי טובים דודיך מיין" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]] בשם רבי יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]" תדע לך [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חביבים דברי סופרים מדברי תורה|שחביבים דברי סופרים מדברי תורה]], שהרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון, אלו לא קרא קריאת שמע, לא היה עובר אלא בעשה. ועל ידי שעבר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל נתחייב מיתה, על שם: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן. תדע לך שהוא כן, דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|גבי זקן ממרא}} האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור; {{שוליים|א_מ}}"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנניה בריה דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה בריה דרב אדא|°]] בשם רבי תנחום בי רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בי רבי חייא|°]]: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים, <span id="דף_ט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''טעמיה דרבי שמעון בר יוחאי, זה שינון וזה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון'''. אומרת הגמרא '''והא תנינן: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. משמע שבעונתה זה יותר מדובר בתורה. '''הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. היא היא'''. כלומר מקריאת שמע בעונתה זה כמו לימוד תורה. '''אמר רבי יודן: רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה'''. כלומר רבי שמעון בר יוחאי היה תורה אומנותו, עסק בתורה יומם ולילה, אז בעצם אצלו התורה - לימוד תורה - לא קריאת שמע בעונתה, אפילו לא יותר חביב מלימוד תורה. '''רבי אבא מרי: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר, מי שקורא את זה לא בזמן - הרי זה כקורא בתורה, משמע שבזמנה זה יותר. אבל כמו מה? כמו תורה שבעל פה, כמו משנה. אז רבי שמעון בר יוחאי, כיוון שהוא עוסק במשנה, אז בעצם זה אותו דבר, לא היה צריך להפסיק. '''ורבי שמעון בר יוחאי כדעתיה דרבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה'''. כלומר אדם שעוסק בתורה שבכתב זה טוב, אבל לא לגמרי, מהסיבה הפשוטה שאתה לא יכול להגיע להלכה מתורה שבכתב. '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה''' - ותורה שבעל פה אתה יכול להגיע. אז תורה שבעל פה יותר חשובה. ורבנן, לכן הוא יכול להגיד שבעצם הקורא לאחר מכן זה כמו קורא בתורה שבכתב, אבל קודם לכן הוא כקורא במשנה, כמו שקורא תורה שבעל פה. רבי שמעון בר יוחאי עוסק בתורה שבעל פה, לכן בעצם הוא לא היה צריך להפסיק. אבל חכמים שסוברים שתורה שבכתב זה כמו תורה שבעל פה, הם לא יכלו להגיד את זה, כי הם אמרו - המשנה אומרת שמי שקורא לאחר מכן זה כמו שקורא בתורה שבכתב, אבל זה בעצם אותו דבר כמו תורה שבעל פה, ואם הוא קורא בזמנה זה יותר משובח ולכן צריך להפסיק. אנחנו ממשיכים בפרק א' הלכה ג'. '''בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו''', שנאמר "בשכבך ובקומך". בית שמאי אומרים צריכים לנהוג כמו שכתוב - בבוקר תעמוד, בערב תשכב. '''ובית הלל אומרים: כל אדם קורין כדרכן''', שנאמר "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". כלומר, בכל, אפילו בהליכה אפשר לקרוא קריאת שמע. '''אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים'''. להגדיל את הזמן. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''זהו שינון.''' משום דמצות ק"ש שינון ודיבור הוא ואין מבטלין דיבור הלימוד מפני לימוד אחר '''והא תנינן וכו'.''' ומשמע הא ק"ש בעונתה חביבה יותר מד"ת ומשני היא היא כלומר לר"ש היא היא כדאמר ר' יודן לפי שהיה ר"ש תדיר בד"ת ולפיכך אין ק"ש בעונתה חביבה יותר מד"ת וכי קתני במתני' לשאר כל אדם הוא דקאמר '''א"ר אבא מרי.''' בלאו הכי ל"ק דלא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה והיינו מקרא ותידוק מינה הא בעונתה כמשנה היא וא"כ ר"ש שהיה לומד במשנה א"צ להפסיק אפי' בעונתה '''ר"ש בן יוחי כדעתיה.''' דאמר לקמן פ' כל כתבי העוסק במקרא מדה שאינה מדה היא ואינו כעוסק במשנה '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה.''' והלכך לא מפרשי להמתני' כר"ש ומפסיקין לק"ש מד"ת '''מתני' יטו.''' על צדיהם דכתיב בשכבך דרך שכיבה '''יעמדו.''' דכתיב ובקומך דרך קימה '''כדרכן.''' בין בקימה בין בישיבה בין בשכיבה בין בהליכה '''גמ' הא דב"ה מקיימין תרין קריא.''' דידהו וקרא דב"ש אלא דב"ש מה מקיימין קרא דב"ה '''בשבתך בביתך פרט לעוסקים במצות.''' דמשמע בשבת דידך שאתה עוסק בדברי רשות '''ובלכתך בדרך פרט לחתנים.''' דמשמע בלכת דידך שאתה טרוד בדבר רשות פרט לחתן שטרוד במצוה '''מתני' אמר ר' טרפון וכו' כדיי היית.''' ראוי היית ליהרג ואם היית מת היית מתחייב בנפשך '''גמ' חברייא בשם ר' יוחנן וכו'.''' גרסינן להא פ' י"א דסנהדרין הלכה ד' ובפ"ב דע"ז דודים ד"ס לד"ת כלומר קרובים הן לד"ת וחביבים הן כד"ת '''וחכך כיין הטוב.''' חכך של סופרים כיין הטוב של תורה '''כי טובים דודיך.''' דברי סופרים הקרובים לד"ת וחביבים יותר מיינה של תורה '''יש בהן קולין.''' כלומר לפעמים תמצא בהן יותר קולא מד"ס שהן חמורין לעולם כדקתני במתני' דסנהדרין ומייתי לקמיה</div> <div class="yerum-leiden-text">זה שינון וזה שינון ואין מבטל שינון מפני שינון · והא תנינן הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה · הא בעונתה חביבה מדברי תורה · היא היא · אמ' ר' יודן ר' שמעון בן יוחי על ידי שהיה תדיר בדברי תורה לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה · אמ' ר' חמא מרי לא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה · הא בעונתה כמשנה היא · ר' שמעון בן יוחי כדעתיה דר' שמעון בן יוחי אמ' העוסק במקרא מידה שאינה מדה · ורבנן עבדי מקרא כמשנה · מתני' בית שמי אומ' בערב כל אדם יטו ויקרו ובבוקר יעמודו שנ' בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך ובית הלל אומ' כל אדם קורין כדרכן שנ' ובלכתך בדרך · אם כן למה נאמ' ובשכבך ובקומך · אלא בשעה שבני אדם שוכבין ובשעה שבני אדם עומדין · הא דבית הלל מקיימין תרין קרייא · מה מקיימין דבית שמי בשבתך בביתך ובלכתך בדרך · בשבתך בביתך פרט לעוסקים במצות · ובלכתך בדרך פרט לחתנים · תני מעשה בר' אלעזר בן עזריה ור' ישמעאל שהיו שרויין במקום אחד · והיה ר' אלעזר בן עזריה מוטה ור' ישמעאל זקוף · הגיע זמן עונת קרית שמע · נזקף ר' אלעזר בן עזריה והיטה ר' ישמעאל · אמ' ר' אלעזר לר' ישמעאל אומר לאחד מה לך זקנך מגודל והוא או' יהיה כנגד המשחיתים · אני שהייתי מוטה נזקפתי ואתה שהיית זקוף היטית · אמ' לו אתה נזקפת כדברי בית שמי · ואני היטיתי כדברי בית הלל · ד"א שלא יראוני התלמידים ויעשו הל' קבע כדברי בית שמי מתני' אמ' ר' טרפון אני הייתי בא בדרך והיטיתי לקרות כדברי בית שמי וסיכנתי בעצמי מפני הליסטין · אמרו לו כדיי היית לחוב על עצמך שעברת על דברי בית הלל · חברייא בשם ר' יוחנן דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים כדברי תורה · חיכך כיין הטוב · שמעון בר ווה בשם ר' יוחנן דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים יותר מדברי תורה · כי טובים דודיך מיין · ר' בא בר כהן בשם ר' יודה בן פזי תדע לך שחביבין דברי סופרים מדברי תורה שהרי ר' טרפון אילו לא קרא לא היה עובר אלא בעשה · ועל ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה על שם ופורץ גדר ישכנו נחש · תני ר' ישמעאל דברי תורה יש בהן איסור ויש בהן היתר · יש בהן קולין יש בהן חומרין · אבל דברי סופרין כולן חמורין הן · תדע לך שהוא כן · דתנינן תמן הדן אין תפילין לעבור על דברי תורה פטור · חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב · ר' חנניה בריה דר' אדא בשם ר' תנחום ביר' חייא חמורים דברי זקינים מדברי נביאים</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ענתה הגמרא: '''הא בית הלל מקיימים תרין קריין''', כלומר הסבירו גם את הפסוק של עצמם וגם את הפסוק של בית שמאי. עכשיו '''מה מקיימין בית שמאי "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"'''? כלומר איך הם הסבירו את הפסוק של בית הלל, הרי לכאורה אפילו בהליכה מותר. עונה הגמרא: '''"בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות'''. כלומר, זה בא להגיד שאם אתה יושב בבית פרט לך, אתה חייב בקריאת שמע, אבל אם אתה עסוק באיזו מצווה, אתה פטור. '''"ובלכתך בדרך" פרט לחתן''', כמו שכתוב "דרך גבר בעלמה". כלומר בעצם כשאדם עוסק בנישואין, הוא טרוד בעבידת מצווה, אז הוא יהיה פטור. '''ותני: מעשה ברבי אלעזר בן עזריא ורבי ישמעאל, שהיו שרויין במקום אחד. והוה רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ורבי ישמעאל זקוף'''. כלומר רבי אלעזר בן עזריה שוכב ורבי ישמעאל זקוף. '''הגיע זמן קריאת שמע, נזקף רבי אלעזר בן עזריא והטה רבי ישמעאל'''. '''אמר רבי אלעזר בן עזריא לרבי ישמעאל''' - למה הדבר דומה? '''אומר לאחד מן השוק: מה לך זקנך מגודל'''. יש לך זקן יפה. אומר לו - נלך לגזור אותו, '''יהיה כנגד המשחיתים'''. '''אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית זקוף, הטית'''. כאילו כביכול אני אומר לך, מה עשית בסדר, ואתה שהיית זקוף הטית? '''אמר לו: אתה נזקפת כדברי בית שמאי'''. כלומר כשנזקפת בעצם נהגת כמו בית שמאי שאמרו שבבוקר צריך לעמוד. '''ואני הטיתי כדברי בית הלל'''. כלומר שלא יחשבו שאני נוהג כמו בית שמאי, לכן הטיתי, כי מותר גם בהטיה. עכשיו לכאורה בית הלל גם מסכימים שמותר גם בעמידה, אבל '''דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי בית שמאי'''. כלומר, התלמידים יראו אותי ויראו שאני עומד, ויראו אותך שהיית שוכב וקמת - כלומר יחשבו שצריכים לקרוא את זה בעמידה כמו בית שמאי. אז לכן אני נשכבתי כדי שיקבעו עליי כבית הלל. הלכה ד'. '''אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים'''. כלומר הוא שכב בערב כדי לקרוא קריאת שמע בשכיבה, ובזמן הזה עברו שם ליסטים והוא הסתכן. '''אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל'''. '''חברייא בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה'''. כן, הגמרא - דברי סופרים, התורה שבעל פה, זה דודים, זה מקבילים לדברי תורה שבכתב. '''וחביבים כדברי תורה'''. כלומר, בעצם אותו דבר, באותה דרגה כמו דברי תורה, כי דכתיב "חכך כיין הטוב" - יין הטוב זה התורה שבכתב, חכך זה התורה שבעל פה, כי יין הטוב אותו דבר. '''רבי שמעון בר ווה בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה''', כי דכתיב "כי טובים דודיך מיין". הגמרא מוכיחה שתורה שבעל פה יותר טוב מתורה שבכתב. '''אמר רבי אבא בר כהן בשם רבי יהודה בן פזי: תדע לך שחביבים דברי סופרים מדברי תורה'''. באמת אני יכול להוכיח את זה - שהרי רבי טרפון, מה אמרנו? רבי טרפון הטה כבית שמאי, והוא סיכן את עצמו מפני הליסטים - הוא הגיע כמעט ונהרג. אילו לא היה קורא קריאת שמע בכלל, '''לא היה עובר אלא בעשה''' - עבר על עשה, התורה ציוותה לקרוא קריאת שמע, הוא לא קרא, אין על זה עונש. אבל '''על ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה''', כי דכתיב '''"ופורץ גדר ישכנו נחש"'''. רואים מכאן שדברי סופרים זה הרבה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''תני רבי ישמעאל: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן'''. '''תדע לך שהוא כן''' - וזה עוסק בזקן ממרה. זקן ממרה, אם הוא אומר אין תפילין בכלל, כלומר הוא בעצם עוקר דבר שעברו על דברי תורה - '''האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור'''. הוא עקר דבר לגמרי, הוא פטור. אבל אם הוא אומר '''"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב'''. כלומר הוא מוסיף, אנחנו יודעים שהלכה למשה מסיני שיש ארבעה, הוא בא ואומר חמישה - אז בעצם הוא חייב. מכאן שזה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''רבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים'''. כלומר דברי חכמים יותר חמורים מדברי נביאים. דכתיב "אל תטיפו יטיפו" - הקדוש ברוך הוא אומר לנביאים אל תתנבאו יותר, עם ישראל לא רוצה לשמוע, תפסיקו. ואילו לגבי דברי חכמים כתוב "הטיף לך לאזן משך" - כלומר הקדוש ברוך הוא מצווה את החכמים שהם כן יטיפו לעם ישראל. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד א<span class="yerum-runnum">17</span></div> דכתיב: ([[מיכה ב ו]]) "אל תטיפו יטיפון, לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות." {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא אמר לנביאים לא להטיף לישראל, כי אינם רוצים לשמוע}} וכתיב: ([[מיכה ב יא]]) "אטיף לך ליין ולשכר" {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא מצווה לחכמים שיטיפו לישראל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נביא צריך מופת, אך חכם אינו צריך|נביא וזקן למי הן דומין]]? למלך ששולח ב' פלמטרין {{ירו"מ-ביאור|שרים}} שלו למדינה. על אחד מהן כתב: אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין {{ירו"מ-ביאור|כתב הרשאה}} שלי, אל תאמינו לו. ועל אחד מהן כתב: אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין. כך בנביא כתיב: ([[דברים יג ב|דברים ראה יג ב]]) "ונתן אליך אות או מופת"; ברם הכא: ([[דברים יז יא|דברים שופטים יז יא]]) "על פי התורה אשר יורוך". הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} {{ירו"מ-הדגשה|שהלכה כבית הלל}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יצאה בת קול שהלכה כבית הלל|משיצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בת קול]], אבל עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי וכחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, על זה נאמר: ([[קהלת ב יד]]) "הכסיל בחושך הולך" כקולי אילו ואילו, נקרא רשע. אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין. הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} עד שלא יצאת בת קול, אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. וכל העובר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, חייב מיתה. תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. איכן יצאה בת קול? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב ביבי[[ביאור:עץ מסורת#רב ביבי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ביבנה יצאה בת קול. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ה"> </span> {{מתני'|ברכות א ה}} {{שוליים|א_מא}}בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך. לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יהושע א ח]]) "והגית בו יומם ולילה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מספר הברכות בקריאת שמע|שתהא הגיות היום והלילה שוין]]. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שבלילה לא אומרים פרשת ציצית הוסיפו ברכה אחרי קריאת שמע}} רבי יוסי בר אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[תהילים קיט קסד]]) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|לכן תיקנו שלוש ברכות בבקר וארבע בערב אמר}} רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] בשם רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: כל המקיים שבע ביום הללתיך, כאלו קיים והגית בו יומם ולילה, {{ירו"מ-הדגשה|שהשווה הגיות יום ללילה}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עשרת הדברות בקריאת שמע|מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום]]? רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] אמר: מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בהן. ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "אנכי ה' אלהיך" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "שמע ישראל ה' אלהינו". ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "ה' אחד". ([[שמות כ ו|שמות יתרו כ ו]]) "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" — ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך". מאן דרחים מלכא, {{ירו"מ-ביאור|מי שאוהב את המלך}} לא משתבע בשמיה ומשקר. ([[שמות כ ז|שמות יתרו כ ז]]) "זכור את יום השבת לקדשו" ([[במדבר טו מ|במדבר שלח טו מ]]) "למען תזכרו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה, דכתיב: ([[נחמיה ט יד]]) "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} להם ביד משה עבדיך". להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. ([[שמות כ יא|שמות יתרו כ יא]]) "כבד את אביך ואת אמך" — ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תרצח" — ([[דברים יא יז|דברים עקב יא יז]]) "ואבדתם מהרה", {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מאן דקטיל מתקטיל. {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצח סופו שירצח}} ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תנאף" — ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה, {{ירו"מ-ביאור|לב ועניים שני סרסורים לעבירה}} דכתיב" ([[משלי כג כו]]) "תנה <span id="דף_ט_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''נביא וזקן''' — כלומר תלמיד חכם ונביא, למה הם דומים? למלך ששולח שני פרלמנטרים, כלומר שני שליחים. לאחד מהם הוא אומר לו: אל תשמעו ממנו אלא אם כן '''יראה לכם חותם שלי וסמנטירין שלי''', כלומר את כתב הרשאה שלי. ואל אחד הוא כותב: '''אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין''', כלומר בלי כתב הרשאה. אז גם ככה בנביא כתוב "'''ונתן אליך אות או מופת'''", רק אז תשמע לו. במה זה בתלמיד חכם? כתוב '''על פי התורה אשר יורוך'''. לא צריך שום ראיה, שום אותות, שום מופתים, צריך לשמוע בכל דברי חכמים. עכשיו הגמרא חוזרת. אמרנו שהלכה כבית הלל, אז הגמרא אומרת: הדא, משיצאת בת קול. אבל '''עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל, על זה נאמר: "הכסיל בחושך הולך"'''. כמו מי שרוצה לקחת את כל החומרות עליו נאמר "הכסיל בחושך הולך". ומי שרוצה לקחת את כל הקולות, מחפש כל קולה בכל דבר — '''כקולי אילו ואילו, נקרא רשע'''. '''אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין'''. כלומר או שהוא לוקח את כל הקולות והחומרות של בית שמאי, או את הקולות והחומרות של בית הלל, כאחד מהם. אבל כל זה '''עד שלא יצאת בת קול'''. '''אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי בית הלל. וכל העובר על דברי בית הלל, חייב מיתה''', כמו שראינו ר' יונתן שאמרו לו כדאי היית רכוב בנפש בעצמך. '''תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי בית הלל'''. '''איכן יצאה בת קול?''' אמר רב ביבי בשם רבי יוחנן: '''ביבנה יצאה בת קול'''. כן, ביבנה, שם יצאה בת קול, שאחרי שכתוב שחלקו כמה שנים וכולי, באה בת קול ואמרה הלכה כדברי בית הלל. ומאז בעצם אנחנו חייבים לנהוג כמו בית הלל. פרק א' הלכה א'. מה תנינן? '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה'''. כלומר בקריאת שמע של שחר אנחנו מברכים שתי ברכות לפניה — מברכים יוצר אור ואהבה רבה — ואחת לאחריה, זה גאל ישראל. '''ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה'''. כלומר, אנחנו במעריב, ערבים ואהבה רבה זה לפניה, וגאל ישראל והשכיבנו זה שתיים לאחריה. '''אחת ארוכה ואחת קצרה'''. יש כל מיני שאלות מה זה בדיוק ארוכה וקצרה. יש אומרים שארוכה זה ממש באורך, כלומר יש ברכות שהן ארוכות וברכות קצרות, וכמו שהפרשנים מסבירים, ארוכה זה השכמת ומונע... כלומר השם ומגן שזו ארוכה והשכיבנו שהיא קצרה. פירוש אחר, שארוכה פירושה ברכה שמתחילה ב"ברוך" ומסיימת ב"ברוך", וברכה קצרה זו ברכה שרק פותחת ב"ברוך" ולא מסיימת ב"ברוך". '''מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך'''. כלומר, זה בעצם משהו כללי, לא נאמר רק לגבי קריאת שמע, אלא לגבי כל הברכות שחכמים תיקנו לנו — להאריך, כלומר לפתוח ב"ברוך" ולסיים ב"ברוך", אז הוא לא רשאי לקצר, וגם הפוך. '''לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''דכתיב אל תטיפו יטיפון.''' מקרא הוא במיכה שהנביא אמרה הם בשם ה' שראוי למנוע מהן דברי נביאות הואיל ואינם משגיחין ומבזין דבריו כמו שאמר אל תטיפו יטיפון לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות לפי שאינם חפצים אלא בדברי שקר וכזב כמו שמסיים שם לו איש הלך רוח ושקר כזב אטיף לך ליין ולשכר והיה מטיף העם הזה ולפיכך צוה השם למנוע דברי נביאות מהם אבל בדברי הזקנים לא מצינו כן אלא אף ע"פ שאינם משגיחים אמרה תורה והגידו לך את דבר המשפט וענש להממרים ואינם שומעין לדבריהם הרי חמורים הם דברי זקינים מדברי נביאים '''פלימנטרין.''' הבא בשליחות המלך לעשות ולפקח על דבר פרטי נקרא פלימאנטרוס בלשון רומי '''סמנטרין.''' סימן כתב ואות מהמלך '''ברם הכא ע"פ התורה אשר יורוך.''' אשר הם אומרים כך ציותה התורה מבלתי אות וסימן תאמין להם '''הדא דתימר.''' דעבדינן כב"ה משיצא בת קול כדלקמן '''הדין דתימר.''' להא דאמרן הרוצה להחמיר וכו' או כקולי וכחומרי ב"ש עושה עד שלא יצאת בת קול שהלכה כב"ה לעולם '''ביבנה.''' כשהיו סנהדרין קבועין ביבנה '''מתני' בשחר מברך שתים לפניה.''' יוצר אור ואהבה '''ואחת לאחריה.''' אמת ויציב '''ובערב מברך שתים לפניה.''' מעריב ערבים ואהבת עולם ושתים לאחריה אמת ואמונה והשכיבנו '''אחת ארוכה ואחת קצרה.''' אשתים שלפניה קאי בין בשחרית בין בערבית ארוכה היא שפותחת בברוך וחותמת בברוך וזהו יוצר אור וכן מעריב ערבים. קצרה היא אהבה בשחרית ובערבית שחותמת בברוך ואינה פותחת בברוך '''מקום שאמרו להאריך.''' לפתוח ולחתום בברוך '''אינו רשאי לקצר.''' שלא לפתוח או שלא לחתום '''לקצר.''' שלא לפתוח בברוך או שלא לחתום אינו רשאי להאריך לפתוח בברוך או לחתום '''לחתום.''' אקצרה קאי דמקום שאמרו לחתום בברוך ולא לפתוח אינו רשאי לשנות שלא לחתום ולפתוח בברוך '''ושלא לחתום.''' מקום שאמרו שלא לחתום כגון ברכת הפירות וברכת המצות אינו רשאי לחתום '''גמ' שתהא הגיית היום והלילה שוין.''' ולפיכך תיקנו בשחר שתים לפניה ואחת לאחריה וג' פרשיות של ק"ש הרי שלש ג"כ ובערבית לחד מ"ד לקמן שאין אומרים כי אם ב' פרשיות של ק"ש תיקנו שתים לפניה ושתים לאחריה ובזה היום והלילה שוין '''על שם שבע ביום הללתיך.''' ר' יהושע בן לוי טעמא דכל הברכות הללו קאמר דשחרית ודערבית '''כל המקיים שבע ביום הללתיך.''' וקורא ק"ש עם ברכותיה שלפניה ושלאחריהבשחרית ובערבית '''למען תזכרו.''' ועשיתם את כל מצותי וזו היא מצות שבת כדדריש רבי</div> <div class="yerum-leiden-text">דכת' אל תטיפו יטיפון אל יטיפו לאלה לא יסג כלימות · וכת' אטיף לך ליין ולשכר · נביא וזקן למה הן דומין · למלך ששולח שני פלמטרין שלו למדינה · על אחד מהן כתב אם אינו מראה לכם חותם שלי וסלמנטירין שלי אל תאמינו לו · ועל אחד מהן כתב אעפ' שאינו מראה לכם חותם שלי · האמינוהו בלא חותם וסמנטירין · כך בנביא כת' ונתן אליך אות או מופת · ברם הכא על פי התורה אשר יורוך' · הדא דתימר משייצאת בת קול · אבל עד שלא יצאת בת קול כל הרוצה להחמיר על עצמו ולנהוג כחומרי בית שמי וכחומרי בית הלל על זה נאמ' הכסיל בחושך הולך · כקולי אילו ואילו נקרא רשע · אלא אי כקולי וכחומרי דדין · אי כקולי וכחומרי דדין · הדין דתימ' עד שלא יצאת בת קול · אבל משייצאת בת קול לעולם הלכה כדברי בית הלל וכל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה · תני יצאת בת קול ואמרה אילו ואילו דברי אלהים חיים אבל הל' כדברי בית הלל · איכן יצאת בת קול ר' ביבי אמ' בשם ר' יוחנן ביבנה יצאת בת קול · מתני' בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה אחת ארוכה ואחת קצרה · מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך : לחתום אינו רשאי שלא לחתום · שלא לחתום אינו רשאי לחתום · ר' סימון בשם ר' שמואל בר נחמן על שם והגית בו יומם ולילה · שתהא הגיית היום והלילה שוין · ר' יוסי בר אבין בשם ר' יהושע בן לוי · על שם שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך · ר' נחמן בשם ר' מנא כל המקיים שבע ביום הללתיך כאילו קיים והגית בו יומם ולילה · מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום · ר' לוי ור' סימון · ר' סימון אמ' מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה · ר' לוי אמ' מפני שעשרת הדיברות כלולין בהן · אנכי יי' אלהיך · שמע יש' יי' אלהינו · לא יהיה לך אלהים אחרים על פני · יי' אחד · לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא · ואהבת את יי' אלהיך · מאן דרחים מלכא לא לישתבע בשמייה ומשקר · זכור את יום השבת לקדשו למען תזכרו · ר' או' זו מצות שבת שהיא שקולה כנגד כל מצוותיה שלתורה · דכתיב · ואת שבת קדשך הודעת להם ומצות וחוקים ותורה צוית וגו' · להודיעך שהיא שקולה כנגד מצותיה שלתורה · כבד את אביך ואת אמיך · למען ירבו ימיכם וימי בניכם · לא תרצח · ואבדתם מהרה · מאן דקטיל מתקטיל · לא תנאף · לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם · אמ' ר' לוי ליבא ועינא תרין סרסורי דחטאה נינהו דכתיב תנה</div> <div class="yerum-side">'''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום.''' שמע והיה אם שמוע שאומרין אותן בבקר ובערב דאלו פ' ויאמר פלוגתא היא לקמן בפרקין אם מזכירין יציאת מצרים בלילות '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן.''' כדמפרש ואזיל דבפסוק ראשון כלולין ב' דברות הראשונות אנכי ולא יהיה לך וכן כולן בכל הג' פרשיות ורובן בב' פרשיות הראשונות הן. והנכון דגרסי' מפני מה קורין ג' פרשיות הללו וכאידך מ"ד '''כבד את אביך ואת אמך.''' למען יאריכון ימיך וזהו נרמז בפסוק למען ירבו ימיכם וימי בניכם שאם תקיימו מצוה זו ירבו ימיכם וכן ימי בניכם אם הם יקיימו '''כתיב תנה בני לבך לי ועיניך.''' דריש ועיניך אדלעיל שאם תתן לי לבך ועיניך אז דרכי תצרנה כדמסיים אמר הקב"ה וכו' '''וכתיב וה' אלהים אמת.''' כלומר אחר שיאמר אלהיכם צריך לומר אמת ולא יפסיק כדכתיב וה' אלהים אמת ובכאן נרמז שלא יעיד שקר כ"א אמת כמו שהקב"ה הוא אמת וכדמסיים ר' לוי לקמיה ואיידי דדריש מלת אמת מייתי נמי להאי דר' בון דדריש בפ"ק דסנהדרין הלכה א' על הא דאמר התם חותמו של הקב"ה אמת ומהו אמת. ולמה חותמו אמת א"ר בון שהוא אלהים חיים ומלך עולם ונוטריקון של אמת אלהים מלך תמיד</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' גמ': '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה''', כמו שאמרנו במשנה. אמר רבי סימון בשם רבי שמואל בר נחמן, למה בעצם בערב אומרים שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה? אמר: כיוון שכתוב '''והגית בו יומם ולילה, שתהא הגיות היום והלילה שוין'''. כלומר, כיוון שבלילה אין לנו פרשת ציצית — אנחנו נוהגים להגיד פרשת ציצית, אבל בארץ ישראל לא נהגו להגיד אותה בלילה, כיוון שכתוב "וראיתם אותו", בעצם ציצית לא נוהגת בלילה. אנחנו מזכירים את זה בגלל שמוזכר שם יציאת מצרים, אבל בארץ ישראל לא אמרו פרשת ציצית. אז יש חסר פרשה אחת, לכן הוסיפו ברכה נוספת כדי שיהיו אותן אמירות בשחרית ובערבית. רבי יוסי בר אבין בשם רבי יהושע בן לוי, על שם: '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך'''. כלומר "משפטי צדקך" זה בעצם קריאת שמע, ששם כנגד עשרת הדיברות מופיעים ברמזים, ויש אומרים אפילו כנגד כל תרי"ג מצוות, אז עליהם יש שבע ביום הללתיך — שבע ברכות. ביום יש שלוש ובערב יש עוד ארבע. רב נחמן בשם רבי מנא: '''כל המקיים שבע ביום הללתיך''', כלומר שהוא מברך שבע ברכות הללו, '''כאלו קיים והגית בו יומם ולילה''', כיוון שהוא השווה הגיות היום והלילה. '''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום?''' כלומר, על מה קוראים את שמע וקיים ה' שמו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון. רבי סימון אמר: '''מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה'''. כלומר, כי בשמע ישראל כתוב "ובשכבך ובקומך". ורבי לוי אמר: '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן'''. כלומר, אם נבדוק, נראה שכל עשרת הדברות נכתבות ברמז בתוך שמע ישראל. הנה נראה: '''"אנכי ה' אלהיך"''' זה מקביל ל'''"שמע ישראל ה' אלהינו"'''. '''"לא יהיה לך אלהים אחרים"''' זה מקביל ל'''"ה' אחד"'''. '''"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא"''' זה מקביל ל'''"ואהבת את ה' אלהיך"''', כי מי שאוהב את המלך לא נשבע בשמו לשקר. '''"זכור את יום השבת לקדשו"''' זה מה שכתוב '''"למען תזכרו"'''. המילה "תזכרו" באה לרמוז על שבת. רבי אומר: '''זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה'''. כלומר, "למען תזכרו" את כל מצוות ה' — זה בעצם רומז ששבת שקולה כנגד כל המצוות, לא רק בגלל המילה עצמה של זכירה, אלא בגלל ש"למען תזכרו" את כל מצוות ה'. מה הרמז שהתורה שקולה כנגד כל המצוות? '''דכתיב: "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית להם ביד משה עבדיך"'''. כלומר, התורה מקישה שבת קדשך לכל שאר המצוות. '''"כבד את אביך ואת אמך"''' — איפה זה נרמז בקריאת שמע? '''"למען ירבו ימיכם וימי בניכם"'''. '''"לא תרצח"''' — איפה נרמז? כתוב '''"ואבדתם מהרה"''', '''מאן דקטיל מתקטיל''', מי שרוצח הורגים אותו. '''"לא תנאף"''' — איפה זה רמוז? '''"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"'''. אמר רבי לוי: '''ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה''', כלומר הלב והעין, הם בעצם מה שגורמים לאדם לחטוא, '''דכתיב: "תנה בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה"'''. אמר הקדוש ברוך הוא: '''אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי''', כלומר אם אתה נותן לי את הלב והעיניים שלך, לעסוק בדברי קודש, אז אני יודע שאתה איתי, כי מי שמביא אותך לחטוא זה העיניים והלב. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ט עמוד א''' {{שוליים|א_מא}} '''בברכות קריאת שמע - שחרית שתי ברכות לפניה ואחת לאחריה, וערבית שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן נט , שו"ע או"ח סימן רלו סעיף א , סמ"ג עשין יח <קטע סוף=ט א/> ==דף ט עמוד ב== <קטע התחלה=ט ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שבשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח נט, רלו א) על פי הטעם שההגיות יומם ולילה שוין. {{שוליים|א_מב}} '''הכהנים אומרים ברכה אחת קודם קריאת שמע בבית המקדש בכל בוקר, ותוכנה "אהבה רבה" (ברכת אהבת עולם).''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כרב מתנה בשם שמואל שהברכה שברכו הכהנים היא ברכת "אהבה רבה", וכן פסק הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד. {{שוליים|א_מג}} '''בשבת מוסיפים בברכה נוסח מיוחד בקרבן המוסף.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שבשבת מוסיפים "תכנת שבת" בברכת המוספין, כמבואר ברמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד. {{שוליים|א_מד}} '''המשמר היוצא מברך את המשמר הנכנס בברכה של אחווה ואהבה ושלום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלבו שהברכה היא "השוכן בבית הזה יטע ביניכם אהבה ואחוה שלום וריעות", וכן הביא הרמב"ם. {{שוליים|א_מה}} '''המשכים לשנות בתורה קודם קריאת שמע וברכותיה, האם צריך לברך ברכות התורה בנפרד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ז. ''הכרעה:'' נפסק שאם השכים לשנות קודם קריאת שמע צריך לברך ברכות התורה, ולאחר קריאת שמע וברכותיה אין צריך לברך שנית - כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|א_מו}} '''חובת ברכת התורה חלה גם על לימוד הלכות ולא רק על מדרש פסוקים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי סימון בשם ריב"ל שבין למדרש בין להלכות צריך לברך, וכך הכריעו הרמב"ם והשו"ע שברכת התורה חלה על כל סוגי לימוד התורה כולל הלכות. {{שוליים|א_מז}} '''הקורא קריאת שמע עם אנשי המעמד לא יצא ידי חובתו, שכן הם מאחרים בקריאתם מזמנה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ב <קטע סוף=ט ב/> ==דף י עמוד א== <קטע התחלה=י א/>. ''הכרעה:'' נפסק כתני הירושלמי שהקורא עם אנשי מעמד לא יצא, ומכאן שזמן קריאת שמע נמשך עד סוף שעה שלישית ולא יאוחר מכך. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד ב<span class="yerum-runnum">18</span></div> בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה". אמר הקדוש ברוך הוא: אי יהבת לי {{ירו"מ-ביאור|אם תתן לי}} לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תגנוב" — ([[דברים יא יד|דברים עקב יא יד]]) "ואספת דגנך", ולא דגנו של חבירך. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תענה ברעך עד שקר" — ([[במדבר טו מא|במדבר שלח טו מא]]) "אני ה' אלהיכם", וכתיב ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת" מהו אמת? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: אמר הקדוש ברוך הוא: אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ. ([[שמות כ יד|שמות יתרו כ יד]]) "לא תחמוד בית רעך" ([[דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט]]) "וכתבתם על מזוזות ביתך" ביתך ולא בית חבירך. תמן ({{ירו"מ-הדגשה|מסכת תמיד פרק ה}}) תנינן: אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו. מה בירכו? רב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-ביאור|אהבה רבה}}. {{ירו"מ-הוסר|זו ברכת תורה }}וקראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מזה שקראו עשרת הדיברות והפסיקו בין הברכה לקריאת שמע}} זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: אין מן הדא, {{ירו"מ-ביאור|אם מזה אתה רוצה להוכיח}} לית את שמע מינא כלום, {{ירו"מ-ביאור|אין מכאן ראיה}} {{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. {{ירו"מ-הדגשה|ואין זה נחשב הפסקה}} דרב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] ורבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] תרוויהון אמרי: בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים" אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יהודה בר זבודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה בר זבידא|°]]: בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן? שלא להטריח את הצבור. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|למה היו צריכים לקרא פרשת בלק}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: מפני שכתיב בה שכיבה וקימה. {{ירו"מ-הדגשה|כמו בשמע ישראל}} רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] אמר: מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות. {{ירו"מ-הדגשה|יציאת מצרים דכתיב: "אל מוציאם ממצרים" מלכות דכתיב: "וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו}}" אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מפני שכתובה בתורה ובנביאים {{ירו"מ-ביאור|במיכה כתוב עמי זכור מה יעץ וכ"ו}} ובכתובים {{ירו"מ-ביאור|בנחמיה כתוב וישכור את בלעם וכ"ו:}} {{שוליים|א_מב}}אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו. מה בירכו? {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|א_מג}} {{ירו"מ-הדגשה|אהבה רבה}}{{ירו"מ-הוסר| זו ברכת התורה}}. והלא לא בירכו יוצר המאורות? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה|°]]: עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות! ובשבת מוסיפין {{שוליים|א_מד}}ברכה אחת למשמר היוצא. מהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}ברכה? אמר רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]]: זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{שוליים|א_מה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות התורה|השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכות התורה}}]] לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|א_מו}}והוא ששנה על אתר. {{ירו"מ-ביאור| שלמד תורה מיד}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: נראים הדברים, {{ירו"מ-הדגשה|שעל}} מדרש צריך לברך, {{ירו"מ-הדגשה|שהם על פסוקי התורה אבל על}} הלכות אין צריך לברך. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות צריך לברך. אמר רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: {{ב|נהגין הוינן יתבין קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} |רגילים היינו לשבת לפני רב}} {{שוליים|א_מז}}{{ירו"מ-הוסר|נהגין הוינן יתבין קומי רב }}ובין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות, זקיקינן למיברכה. {{ירו"מ-ביאור|הצריך אותנו לברך}} תני: הקורא עם אנשי מעמד לא יצא, <span id="דף_י_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף י א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''"לא תגנוב"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"ואספת דגנך"''', דגנך ולא דגנו של חבירך. '''"לא תענה ברעך עד שקר"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"אני ה' אלהיכם"''', וכתיב '''"וה' אלהים אמת"'''. מהו אמת? אמר רבי אבון: '''שהוא אלהים חיים ומלך עולם'''. אמר רבי לוי: אמר הקדוש ברוך הוא: '''אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ'''. זה נרמז בפסוק "אני ה' אלהיכם" ו"אמת". '''"לא תחמוד בית רעך"''' — איזה פסוק עומד על זה? כתוב '''"וכתבתם על מזוזות ביתך"''', ביתך ולא בית חבירך. תמן, במסכת תמיד, המשנה שם אומרת: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו'''. כלומר הכוהנים אחרי ששוחטים את התמיד, הממונה אומר להם תברכו ברכה אחת, והם בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנא בשם שמואל: אהבה רבה, "כי לאהבת עולם". מיד אחרי זה הם קוראים את עשרת הדברות, אומרים שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי בשם ריש לקיש: זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות, שהרי הוא קורא עשרת הדברות ומפסיק בין הברכה לקריאת שמע — אם היה מעכב היה צריך לקרוא את זה מיד. אמר רבי אבא: אין מן הדא, לית את שמע מינה כלום, שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. כלומר, עשרת הדברות זה כמו שמע ישראל, אז כאילו הברכה מקושרת. דרב מתנא ורבי שמואל בר נחמן תרוויהון אמרי: '''בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים: אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני'''. כלומר, המינים היו אומרים שרק עשרת הדברות ניתנו למשה בסיני, אם היינו קוראים את זה כל יום. לכן תיקנו שלא יקראו את עשרת הדברות, כדי שנדע שכל התורה כולה ניתנה בסיני. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יהודה בר זבודא: '''בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום'''. גם פרשת בלק ובלעם היו צריכים לקרוא כל יום. ולמה לא קוראים אותה? '''שלא להטריח את הצבור'''. כלומר זו פרשה ארוכה, לא רוצים להצריך. עכשיו, למה בעצם רצו לקרוא את זה? מאי טעמא? רבי חונה אמר: '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה'''. כמו שכתוב בשמע ישראל "ובשכבך ובקומך", שם כתוב "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". רבי יוסי בי רבי בון אמר: '''מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות'''. יציאת מצרים — שכתוב שמה שהוציאם ממצרים, מלכות — דכתיב שם "וירם מגוג מלכו ותנשא מלכותו". עכשיו שואלים: אם כן שיגידו רק את הפסוקים האלה? אז הגמרא אומרת שכל פרשה שמשה רבנו לא חילק, אנחנו לא יכולים לחלק. אמר רבי אלעזר, הסבר אחר: למה צריך היה לקרוא את פרשת בלעם כל יום? '''מפני שכתובה בתורה ובנביאים ובכתובים'''. כלומר, הפרשה הזו מוזכרת גם בתורה, גם בנביאים וגם בכתובים. בתורה — פרשת בלק. בנביאים — כתוב "עמי זכר נא מה יעץ בלק... מה עשה לו בלעם" וכולי. ובכתובים, כלומר בנחמיה, כתוב "ויזכור להם את בלעם". בהמשך המשנה שם במסכת תמיד: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו'''. כמו שאמרנו, בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנה בשם שמואל: אהבה רבה. שואלת הגמרא: '''והלא לא בירכו יוצר המאורות?''' הרי יוצר המאורות קודם לאהבה רבה, אז למה הם לא ברכו את זה? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה: '''עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות!''' כלומר, יוצר המאורות אתה יכול להגיד רק אחרי שהמאורות יצאו, והמאורות עדיין לא יצאו, לכן לא שייך לברך את זה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ביתך ולא בית חבירך.''' ובזה נרמז כל הדבור לא תחמוד שאם חומד לבית חבירו סוף שיחמוד אשתו וכל אשר לו '''תמן תנינן.''' פ"ה דתמיד '''זו ברכת תורה.''' לפי שקורין בעשרת הדברות היו צריכין לברך ברכת התורה בתחילה '''זאת אומרת שאין הברכות של ק"ש מעכבות.''' שהרי לא בירכו ברכות שלפניה '''אין מן הדא לית ש"מ כלום.''' דהיינו טעמא שלא היו מברכין ברכות ק"ש משום שקורין בתחילה עשרת הדברות והן הן גופה של קריאת שמע כדלעיל ועל עשרת הדברות לא תיקנו ברכות וברכת התורה כבר בירכו והיינו כדרב מתנה וכו' כלומר שאם היו יכולין לקרות גם בגבולין לעשרת הדברות לא היו צריכין ג"כ לברך ברכות ק"ש אחרי כן שכבר יצאו בקריאת הדברות שנכללו בהן כל ג' פרשיות של ק"ש '''ר' חונה וכו'.''' כלומר דמפרשי מפני מה בדין היה לקרות גם לפ' בלק ובלעם '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה.''' כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו ודמי לבשכבך ובקומך שהקב"ה שומרנו בשכבנו ובקומנו לשכוב שלוים ושקטים כארי וכלביא ולפיכך היה בדין שיהו קורין ג"כ פרשה זו אי לאו משום טורח צבור '''יציאה ומלכות.''' יציאת מצרים אל מוציאם ממצרים ומלכות ותרועת מלך בו '''בתורה בנביאים ובכתובים.''' מחסדי המקום עלינו שלא אבה לשמוע אל עצתם בנביאים עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור ובכתובים בנחמיה ביום ההוא נקרא בספר משה וגו' אשר לא יבא עמוני ומואבי וגו' כי לא קדמו וגו' וישכור עליו את בלעם לקללו ויהפוך אלהינו את הקללה לברכה '''מה בירכו וכו'.''' כמו אמר מר הוא ופריך והלא לא בירכו יוצר המאורו' ומשני ר' שמואל מפני שעדיין לא יצאו המאורות שהיו משכימין מקודם ואיך תימר יוצר המאורות '''צריך לברך.''' ברכת התורה '''לאחר ק"ש א"צ לברך.''' שכבר נפטר באהבה רבה '''והוא ששנה על אתר.''' מיד דהואיל ואין ברכת אהבה רבה נתקנה על התורה אלא דמ"מ פוטרת היא הלכך דוקא אם למד מיד אח"כ</div> <div class="yerum-leiden-text">בני לבך לי ועיניך דרכיי תצרנה · אמ' הקב"ה אין יהבת לי ליבך ועינך אנא ידע דאת לי · לא תגנב · ואספת דגנך ולא דגנו שלחבירך · לא תענה ברעך עד שקר · אני יי' אלהיכם · וכת' ויי' אלהים אמת · מהו אמת אמ' ר' אבון שהוא אלהים חיים ומלך עולם · אמ' ר' לוי אמ' הקב"ה אם היעדת לחבירך עדות שקר מעלה אני עליך כאילו היעדת עלי שלא בראתי שמים וארץ · לא תחמוד בית רעך · וכתבתם על מזוזות ביתך · ביתך ולא בית חבירך · תמן תנינן אמ' להן הממונה ברכו ברכה אחת והן בירכו · מה בירכו רב מתנה אמ' בשם שמואל זו ברכת תורה · וקראו עשרת הדברים · שמע והיה אם שמוע · ויאמר · ר' חזקיה ר' אמי בשם ריש לקיש זאת אומרת שאין הברכות מעכבות · אמ' ר' בא אין מן הדא לית שמע מינה כלום שעשרת הדיברות הן גופה שלשמע · דרב מתנה ור' שמואל בר נחמן אמ' תרויהון אמרין בדין הוה שיהו קורין עשרת הדיברות בכל יום · ומפני מה אין קורין אותן מפני טענת המינין שלא יהו אומ' אילו לבדם ניתנו לו למשה בסיני · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יהודה בר זבודא בדין היה שיהו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום · ומפני מה אין קורין אותם שלא להטריח על הציבור · ר' חונא אמ' מפני שכת' בה שכיבה וקימה · ר' יוסי ביר' בון אמ' מפני שכת' בהן יציאה ומלכות · אמ' ר' אלעזר מפני שכתובה בתורה בנביאים ובכתובים · אמ' להן הממונה ברכו ברכה אחת והן בירכו · מה בירכו מר רב מתנה בשם שמואל זו ברכת תורה · והלא לא ברכו יוצר המאורות · ר' שמואל אחוי דר' ברכיה עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות · ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא · מהו ברכה · אמ' ר' חלבו זו היא השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ושלום וריעות · שמואל אמ' השכים לשנות קודם קרית שמע צריך לברך · לאחר קרית שמע אין צריך לברך · אמ' ר' בא והוא ששנה על אתר · ר' חונא אמ' נראין הדברים מדרש צריך לברך · הלכות אין צריך לברך · ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי בין מדרש בין הלכות צריך לברך · אמ' רב חייא בר אשי נהגין הוינן ויתבין קומוי רב בין מדרש בין הלכות זקיקינן למיברכה · תני הקורא עם אנשי מעמד לא יצא</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא'''. כלומר בשבת היו מתחלפים המשמרות, אז המשמר הנכנס מוסיף ברכה למשמר היוצא, וגם הפוך. '''מהו ברכה?''' אמר רבי חלבו: '''זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות'''. כלומר, מברכים שהקדוש ברוך הוא יטע ביניהם אחווה ואהבה ושלום ורעות. שמואל אמר: '''השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך''' — ברכות התורה. '''לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך'''. כלומר אם אדם למד תורה לפני קריאת שמע, צריך לברך ברכות התורה, אבל אם הוא כבר קרא קריאת שמע, הוא לא צריך, כיוון שברכות קריאת שמע הן כמו ברכות התורה. אמר רבי אבא: '''והוא ששנה על אתר'''. כלומר דווקא אם הוא למד תורה מיד אחרי קריאת שמע. רבי חונה אמר: '''נראים הדברים, מדרש צריך לברך, הלכות אין צריך לברך'''. כי מדרשים זה בעצם דורשים פסוקי תורה, אבל הלכות אין צריך לברך. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''בין מדרש בין הלכות צריך לברך'''. אמר רבי חייא בר אשי: '''רגילים היינו לשבת לפני רב''' — היינו כשהיינו יושבים לפני רב ללמוד, '''ובין מדרש בין הלכות, זקיקינן למיברכה''', כלומר בין כשהיה מלמד מדרש בין הלכות, היה מצריך אותנו לברך. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד א<span class="yerum-runnum">19</span></div> כי מאחרים היו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: ביומי דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוינן נפקין {{ירו"מ-ביאור|היינו יוצאים}} לתעניתא, {{ירו"מ-הדגשה|והיו מאריכין בבקשות}} {{ירו"מ-הוסר|וקרוי}}{{ירו"מ-הדגשה|וקרינן}} שמע בתר תלת שעין, {{ירו"מ-ביאור|אחר שלוש שעות}} ולא הוה ממחי בידן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} נפקין לתעניתא. אתו ציבורא {{ירו"מ-הוסר|ומקרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומקרו}} שמע בתר תלת שעין. בעא {{ירו"מ-ביאור|רצה}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] מחויי בידן {{ירו"מ-ביאור|למחות בהם}}. אמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו}}, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה? אמר לו: מפני ההדיוטות, שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה. אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה ויום הכיפורים, וברכות תענית ציבור. מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא. אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון. הא כל שאר ברכות אדם מאריך? אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: מן מה דתני: המאריך {{ירו"מ-הדגשה|במקום שאמרו שלא להאריך}} הרי זה מגונה, והמקצר {{ירו"מ-הדגשה|במקום שקבעו לקצר}} הרי זה משובח. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שיש עוד ברכות כאלה שצריך להאריך בהם, וכאלה שצריך לקצר בהם, מלבד אלו שנאמרו כאן}} הדא אמרה {{ירו"מ-הדגשה|שמה שנאמר אלו ברכות}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין זה כלל, {{ירו"מ-הדגשה|אלא יש עוד}}. תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|לפי שמוסיפים בה תחינות}} הא בשש שהוא מוסיף, {{ירו"מ-הדגשה|בתעניות}} אינו מאריך? אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: שלא תאמר, הואיל והוא {{ירו"מ-ביאור|ברכת גואל ישראל}} מעין י"ח {{ירו"מ-הדגשה|ממנין הברכות שאומר בכל יום}}, לא יאריך בה, {{ירו"מ-הדגשה|שלא ישנה בה מהנוסח שאומר בכל יום}}. לפום כן {{ירו"מ-ביאור|לפיכך}} צריך מימר: {{שוליים|א_מח}}צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|אבל שאר השש שמוסיף ודאי שמאריך בהם}} {{שוליים|א_מט}}אלו ברכות ששוחין בהן: בראשונה תחילה וסוף, ובמודים תחילה וסוף. השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה. רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א ח נד]]) "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו". אי זו כריעה ואי זו בריכה? רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] הראה בריכה לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ונתרפא. לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קד קידה ונעשה צולע|הראה כריעה]] לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ולא נתרפא. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[מלכים א ח נד]]) "וכפיו פרושות השמים" אמר רבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אייבו|°]]: כגון הדין נקדים {{ירו"מ-ביאור| כמו רועה צאן=נוקד שנותן דין וחשבון על העדר. ויש אומרים ציור שלא זז}} היה עומד. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר בר אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|להראות ש}}ככפים הללו {{ירו"מ-הדגשה|שהן פרושות לשמים ואין בהן כלום כך כפיו ריקות}} שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|א_נ}}הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}ובלבד ב"מודים" <span id="דף_י_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י. הגמרא מביאה ברייתא. ברייתא אומרת הקוראים אנשי מעמד לא יצא, '''כי מאחרים היו'''. כן, אנחנו יודעים שבעצם הגמרא אומרת שיש לנו עשרים וארבע משמרות כהונה וכנגדן תיקנו עשרים וארבע מעמדות. כלומר ישראל, קבוצות של ישראלים שהם היו כנגד המשמרות כהונה. מה הרעיון? הגמרא מסבירה שאנחנו יודעים שאדם צריך לעמוד על הקורבן שלו ובקורבנות ציבור הרי אין אף אחד. מקריב קורבן תמיד השחר, קורבן השמש, בין הערביים. אז כאילו יצרו מעין נציגויות של עם ישראל שהם כביכול עומדים על הקורבן. הגמרא מתארת שחלק מהם היו עולים לירושלים וחלקם נשארים בערים שלהם. באותם ימים הם צמו והיו קוראים במעשה בראשית, את מה שמופיע בסדר הימים של הבריאה, והיו מאריכים בתפילות. אומרים - התפילה מאוד ארוכה, ואז היו קוראים קריאת שמע לא בזמן, היו מאחרים. כמובן לפני כן קראו כל אחד בזמן, אבל מי שיקרא איתם כשהם קוראים במעמד בבית כנסת, אז בעצם לא יוצא ידי חובה כי מאחרים היו. '''רבי זעירא בשם רבי אמי: ביומי דרבי יוחנן הוינן נפקין לתעניתא'''. כלומר, היה כנראה יראת גשם או אולי צרה אחרת. קבעו תענית ואז האריכו בבקשות, '''וקריאת שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''ולא הוה ממחי בידן''', כלומר רבי יוחנן לא אמר להם כלום. כמובן כולם אמרו - לפני כן קריאת שמע בזמן. '''רבי יוסי ורב אחא נפקין לתעניתא'''. כלומר, שוב פעם קבעו תענית בגלל יראת גשם או בגלל צרה כלשהי, '''אתו ציבורא שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''בעא רב אחא מחויי בידן''', רב אחא רצה למחות בידם. '''אמר לו רבי יוסי''' - וכי לא ידוע, הרי אתה יודע שהם קראו לפני כן, מה אתה רוצה למחות בידם? '''והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה'''? '''אמר לו: מפני ההדיוטות'''- אנשים שלא בקיאים - '''שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה'''. אומרת הגמרא '''אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה'''. אנחנו יודעים שבראש השנה יש לנו את המלכויות, זיכרונות, שופרות. אז זה ברכות שמאריכים בהם. להאריך - הכוונה שפותח בברוך ומסיים בברוך. כן, גם '''יום הכיפורים''', גם '''ברכות תענית ציבור'''. אמרנו שבתענית ציבור אומרים עשרים וארבע במקום שמונה עשרה - מוסיפים עוד שש ברכות, יש עשרים וארבע ברכות. אז ברכות האלה מאריכים. '''מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא'''. כלומר אם הוא בקיא בברכות הוא תלמיד חכם, ואם לא אפשר לדעת שהוא בור. '''אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון'''. הטוב והמטיב. כן, הברכות האלה זה ברכות שמקצרים בהם. כלומר לא פותחים בברוך ומסיימים בברוך, אלא רק ברוך אחד. משמע מכאן, אומרת הגמרא, לכאורה שכל שאר הברכות אדם מאריך בהן, כי רק אותם אמנו. '''אמר חזקיה: מן מה דתני: המאריך''' - במקום שאמרו שלא להאריך - '''הרי זה מגונה, והמקצר''' - במקום שאמרו יקצר - '''הרי זה משובח'''. משמע שיש עוד ברכות אחרות. כלומר יש הרבה אחרות שצריך להאריך בהן והרבה אחרות שצריך לקצר. אם ככה, בעצם מה שיש כאן זה רק דוגמה, זה לא כל מה שיש. אדם מראה שמה שאמר - '''הדא אמרה אין זה כלל'''. כן, ראינו כמה פעמים שהכללים בירושלמי אלו לא כללים מוחלטים, תמיד יש הרבה יוצאים מן הכלל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף י עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''כי מאחרים היו.''' אנשי משמר הם היו משכימין וקורין שלא להפסיק בעבודה אבל אנשי מעמד והם ישראל הבאים לעמוד בשעת הקרבה והיו מסייעין אותם במה שהם יכולין מאחרין וקורין היו '''הוינן נפקינן לתעניתא.''' כשגוזרין תענית על הציבור ומתוך שהיו מאחרין להתאסף היו קורין ק"ש אחר ג' שעות ואע"פ כן לא היה ר' יוחנן מוחה בידם '''והלא כבר קראו אותה בעונתה.''' לצאת ידי חובת ק"ש בזמנה ומה שהם קורין עכשיו אינו אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה '''מפני ההדיוטות.''' שאינם יודעין שקראו מקודם לכן שלא יהיו אומרים שעכשיו הם קורין אותה בעונתה ויוצאין י"ח אף לאחר ג' שעות '''אלו ברכות וכו'.''' תוספתא היא בפ"ק '''אם תלמיד חכם הוא אם בור הוא.''' אם מאריך הוא במקום שאינו ראוי להאריך '''ברכת המזון.''' ברכת היין על הכוס '''הא כל שאר הברכות אדם מאריך.''' בתמיה והיכי קתני אלו ברכות שמקצרין בהן דמשמע דהני דוקא וכי שאר כל הברכות מאריכין בהן '''אמר חזקיה מן מה דתני וכו'.''' כלומר על כרחך לאו דוקא קתני בתוספתא אלו ברכות שמקצרין בהן שהרי ממה דתני בברייתא המאריך במקום שלא הוזכר בהדיא להאריך ה"ז מגונה והמקצר ה"ז משובח א"כ ש"מ שאין זה כלל במה שאמרו אלו ברכות שמקצרין בהן ולאו דוקא הוא '''בגואל ישראל בתענית.''' כמו ששנינו בפ"ב דתענית שמתחיל להאריך בגואל ישראל ומוסיף עוד שש ברכות זכרונות ושופרות וכו' והיינו דקא מתמה הא בשש שהוא מוסיף אינו מאריך והלא מאריכין בהם כדקתני התם '''א"ר יוסה.''' רבותא קמ"ל דאפי' בגואל ישראל שהיא מעין י"ח שלא תאמר וכו' לפום כן צריך למימר שאף בגואל ישראל עצמו מאריכין בתענית מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה וכו. ומסיים בא"י גואל ישראל '''הראה כריעה לפני רבי וכו'.''' ובפ' החליל גריס קידה נועץ שני גודליו בארץ ושוחה ונושק את הריצפה וזוקף ואם כן בריכה היא כפיפה מעט בברכים '''ככפים הללו שלא חטפו וכו'.''' כלומר דרבי אלעזר דריש דלהכי פירש כפיו להראות ככפים הללו שהן עכשיו פרושות ואין בהם כלום כך לא נהנה מכל האוצרו' שהקדיש דוד אביו לבנין בית המקדש כלום</div> <div class="yerum-leiden-text">כי מאחרים היו · ר' זעירא בשם ר' אמי · ביומי דר' יוחנן הויין נפקין לתעניתא וקרוי שמע בתר תלת שעין ולא הוה ממחי בידן ר' יוסי ור' אחא נפקין לתעניתא אתא ציבורא ומיקרי שמע בתר תלת שעין · בעא רב אחא מחויי בידן · אמ' ליה ר' יוסה ולא כבר קראו אותה בעונתה · כלום קורין אותה אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה · אמ' ליה מפני ההדיוטות שלא יהו אומ' בעונתה הן קורין אותה · אילו ברכות שמאריכין בהן ברכות ראש השנה ויום הכיפורים וברכות תעניות ציבור · מברכותיו אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא אם בור הוא · אילו ברכות שמקצרין בהן המברך על המצות ועל הפירות וברכת הזימון וברכה אחרונה שלברכת המזון אחר המזון · הא כל שאר הברכות אדם מאריך · אמ' חזקיה מן מה דתני המאריך הרי זה מגונה והמקצר הרי זה משובח הדא אמרה שאין זה כלל. תני צריך להאריך בגואל יש' בתעניות · הא בשש שהוא מוסיף אינו מאריך · אמ' ר' יוסה שלא תאמר הואיל והוא מעין שמונה עשרה לא יאריך בה · לפום כן צריך מימר צריך להאריך בגואל יש' בתעניות אילו ברכות ששוחחין בהן בראשונה תחילה וסוף · ובמודים תחילה וסוף · השוחה על כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישוח · ר' יצחק בר נחמן בשם ר' יהושע בן לוי כהן גדול שוחה על סוף כל ברכה וברכה · המלך ראש כל ברכה וברכה וסוף כל ברכה וברכה · ר' סימון בשם ר' יהוד' בן לוי המלך משהוא כורע אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו · מאי טעמ' ויהי ככלות שלמה להתפלל אל יי' את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת קם מלפני מזבח יי' מכרוע על ברכיו · אי זו כריעה ואי זו בריכה · ר' חייא רבא הראה בריכה לפני ר' ונפסח ונתרפא ר' לוי בר סיסי הראה בריכה לפני ר' ונפסח ולא נתרפא וכפיו פרושות השמים אמ' אייבו כגון הדין נקדים היה עומד' · אמ' ר' אלעזר בר אבינא ככפים הללו שלא נטפו בבנין בית המקדש כלום · תנא ר' חלפתא בן שאול הכל שוחחין עם שליח ציבור בהודאה · ר' זעירא אמ' ובלבד במודים</div> <div class="yerum-side">'''כגון הדין נקדים.''' כעין המנוקד ומצוייר על הכותל כך היה עומד מבלתי תנועה אנה ואנה כ"א באימה וביראה וזהו כפיו פרושות השמים ודוגמתו שנינו בפ"ק דמעשרות החרובין משינקדו ומפרש הש"ס משיעשו נקודות נקודות שחורות '''עם הש"צ בהודאה.''' כשאומר מודים וכדמפרש ר' זעירא שהחובה במודי' בלבד הוא '''רבי זעירא סבר לקרובה.''' קרובה הוא הפיוט שאומרים בשעת חזרת הב"צ במודים כדלקמן מודים אנחנו לך וכו' ודוגמתו ברבה פ' אמור בפסוק ולקחתם לכם מהו מכל אבקת רוכל דהוה קריי ותני ופייטן ודרשן ופי' בערוך קרוב ופייטן כלומר דאע"ג דר' זעירא אמר דאין החיוב כ"א במודים בלבד ולא בסוף הברכה מכל מקום היה מחמיר על עצמו ומאריך בפיוט המודים שאומר כדי לשוח עם הש"צ תחלה וסוף. סבר. מצפה מלשון שמא תאמר אבד סברם הוא</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. כלומר ב"גואל ישראל" שבשמונה עשרה צריך להאריך. שואלת הגמרא '''הא בשש שהוא מוסיף, אינו מאריך'''? כן, אם אתה אומר שמאריכים בגואל ישראל - צריך להוסיף בתחינות ומאריכים בה - משמע שאת שש הברכות שאומרים ומוסיפים בתענית, אותם לא מאריכים. אומר להם - לא הבנת נכון. '''אמר רבי יוסה: שלא תאמר, הואיל והוא מעין י"ח, לא יאריך בה'''. שלא ישנה ממה שאומר בכל יום. '''לפום כן צריך מימר: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. אבל שאר השש שמוסיף - ודאי מאריך בהן. מה שהוא חידש לנו, שגם בגואל ישראל, שזה ברכה שאומרים אותה כל יום בשמונה עשרה, היא חלק מהשמונה עשרה - גם בה אפשר להאריך, מוסיפים בה ומאריכים אותה, אבל את שאר השש ודאי שמאריכים בהם. '''אלו ברכות ששוחין בהן''' - כלומר שקוראים, זה באמצע שמונה עשרה - '''בראשונה תחילה וסוף''', במגן אבות בהתחלה ובסוף, '''ובמודים תחילה וסוף'''. '''השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה'''. כלומר, מי שכורע על כל ברכה אומרים לו שלא יעשה את זה. '''רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה'''. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו'''. כלומר מלך כורע בתחילת השמונה עשרה ולא קם עד הסוף. '''מאי טעמא'''? כלומר איזה פסוק אומר זה? דכתיב '''"ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו"'''. הם רואים ששלמה קרע כל התפילה. '''אי זו כריעה ואי זו בריכה'''? '''רבי חייא רבא הראה בריכה לפני רבי ונפסח ונתרפא'''. כלומר הוא נהיה צולע ולאחר מכן התפללו עליו והבריא. '''לוי בר סיסי הראה כריעה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא'''. כלומר הוא הראה כריעה והוא נהיה צולע ולא נתרפא. כתוב בשלמה '''"וכפיו פרושות השמים"'''. '''אמר רבי אייבו: כגון הדין נקדים היה עומד'''. כמו ציור - אנחנו רואים ציורים מצריים, כשרואים המצרים עם שתי ידיים מולם ולא זזים, ככה בעצם שלמה עמד. '''מאי טעמא'''? כלומר למה כפיו היו פרושות? '''אמר רבי אלעזר בר אבינא: ככפים הללו שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום'''. כלומר לרמוז, להראות שידיו נקיות, שהוא לא לקח שום דבר, כסף שהוקדש למקדש. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה'''. כלומר שליח ציבור אומר מודים, אז גם הציבור אומר מה שאנחנו קוראים מודים דרבנן. '''אמר רבי זעירא: ובלבד ב"מודים"'''. '''רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף'''. קרובה זה החזן, קראו לו קרובה. דרך אגב, הגמרא אומרת שקראו לו קרובה כי הוא קרב את התפילות שלו לפני הקדוש ברוך הוא, ועוד כמה פירושים. אבל בכל אופן החזן נקרא קרובה. יש גם כמה פיוטים שנקראים קרובה, שהחזן אומר אותם. בכל אופן, הוא לשמח לחזן כדי לשוח עמו בתחילה ובסוף, לדעת מתי אומרים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף י עמוד א''' {{שוליים|א_מח}} '''בתענית ציבור על גזרות (עננו) יש להאריך בברכת "גואל ישראל".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ד, הלכה ו , טור סי' תקעט. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש להאריך בגואל ישראל בתענית, וכן פסקו הרמב"ם והטור. {{שוליים|א_מט}} '''חובת הכריעה בתפילת העמידה מוגבלת לברכות אבות והודאה בלבד ולא בכל ברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קיג סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא להדיוט - כורע רק בתחילת וסוף אבות והודאה; ולכהן גדול ולמלך נפסקו דינים מיוחדים כמבואר בירושלמי, שכן מעמדם מחייב הידור יתר בכריעה. {{שוליים|א_נ}} '''כל הציבור צריך לשחות עם שליח הציבור באמירת "מודים" בחזרת התפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט <קטע סוף=י א/> ==דף י עמוד ב== <קטע התחלה=י ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שיש לשחות עם החזן ב"מודים", והמתין רבי זעירא עד שנתקרב לחזן כדי לשחות עמו, וכן נפסק להלכה ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_נא}} '''חובה לכרוע ולהשתחוות ברכה ראשונה ואחרונה בתפילת שמונה עשרה, ולא באמצע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כדעה זו בירושלמי שהובאה בשם רבי יוחנן, רבי מיישא ורבי סימאי, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע: כורעים בברכה ראשונה ובהודאה, בתחילתן ובסיומן, ובאמצע התפילה אין כורעים. {{שוליים|א_נב}} '''בברכת "מודים" יש לומר בפתיחתה נוסח הכולל "מודים אנחנו לך" ולהודות לה' על חסדיו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בר זבדא בשם רב שצריך לומר "מודים אנחנו לך", וכן נקבע בנוסח התפילה למעשה כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע.. {{שוליים|א_נג}} '''יש לומר בברכת "שים שלום"/"שלום רב" נוסח הכולל את כל לשונות השלום שתקנו חכמים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נהגו חכמים לומר את כל הנוסחים יחד, כדעה הראשונה שבירושלמי, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_נד}} '''בכריעה בתפילה (מודים) יש לכרוע עד שיתפקקו החוליות ולא כחרדון שגופו כורע בלבד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כדברי רבי ירמיה שהכריעה צריכה להיות בכל הגוף ולא כחרדון שראשו לא זז, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|א_נה}} '''בברכת "מודים" באיזה שלב שוחה וזוקף - יש לשחות באמירת "ברוך אתה" ולזקוף עד שלא יגיע להזכרת השם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קיג סעיף ז , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אמי בן נתן, שיש לשחות באמירת "ברוך אתה" ולזקוף קודם הזכרת השם, כדברי רבי אבין שדייק מהכתוב "מפני שמי" ולא "בשמי", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_נו}} '''ברכה הסמוכה לחברתה - האם פותחים בה ב"ברוך".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ה , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק יא, הלכה א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=י ב/> ==דף יא עמוד א== <קטע התחלה=יא א/>. ''הכרעה:'' אין פותחין ב"ברוך" בברכה הסמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, שהברכה הקודמת פוטרת אותה מפתיחה, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב"ם (הלכות ברכות פ"א ה"ה, פי"א ה"א). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד ב<span class="yerum-runnum">20</span></div> רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] סבר {{ירו"מ-ביאור|המתין וי"א נסמך}} לקרובה {{ירו"מ-ביאור|לחזן}} כדי לשוח עמו {{שוליים|א_נא}}תחלה וסוף. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ ישראל}} חמתון גחנין ומלחשין. {{ירו"מ-ביאור|ראה שהם כורעים ולוחשים}} אמר לון: מהו דין לחישה? ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|ליה הא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הדגשה|י}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] ב{{ירו"מ-הדגשה|ש}}ם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם ר}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. {{שוליים|א_נב}}{{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר {{ירו"מ-הוסר|פדית באי}}{{ירו"מ-הדגשה|פדיתה. ברוך אתה ה}}' אל ההודאות. רבי שמואל בר מינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר מינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיה מה כג]]) "כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}}: ([[דברי הימים א כט יא]]) "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך". בכל לב ובכל נפש משתחוים {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נג}}נהגין רבנן אמרין כולהון. {{ירו"מ-ביאור|נהגו חכמים לאמר ככל השיטות}} ואית דאמרי: או הדא או הדא. {{ירו"מ-ביאור|וי"א אחד מהם או זה או זה}} תני: ובלבד {{שוליים|א_נד}}שלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא, {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שלא יעשה כחרדון שגופו כורע והראש לא זז}} אלא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|פליגא דחנן בר בא}} אמר לחברייא: {{ב|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} דעביד, |אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות}} {{ירו"מ-הוסר|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד }}ואמריתה קמיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} וקם ונשק על פומי. {{שוליים|א_נה}}"ברוך אתה" שוחה; בא להזכיר את השם, זוקף. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא אמרית טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהלים קמו ח]]) "ה' זוקף כפופים" אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: לא מסתברא, אלא ([[מלאכי ב ה]]) "מפני שמי ניחת הוא" {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריך שיהיה כפוף בשם ולמה רב זקף}} אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות. לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא". קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נתן|°]] בשם רבי חמא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא בר חנינא|°]]: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מעביר. אמר לו רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: לא היה מעבירו, אלא {{ירו"מ-הדגשה|היה}} גוער ביה. אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"? {{שוליים|א_נו}}כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך". ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך". התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הרי גאולה! {{ירו"מ-ביאור|ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל.}} {{ירו"מ-הדגשה|שאומרים בהגדה אחרי בצאת ישראל ממצרים, לפני ששותים כוס שניה. הרי היא סמוכה לברכת ההלל, ולמה היא פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלא בהכרח שיאמרו הלל קדם, נמצא שפעמים שברכת גאלנו אינה סמוכה, לכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בי רבי יוסה|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: והא סופה! {{ירו"מ-ביאור|יהללוך יי אלהינו על כל מעשיך, וחסידיך צדיקים עושי רצונך, וכל עמך בית ישראל כלם ברנה יודו ויברכו, וישבחו ויפארו, וישוררו וירוממו ויעריצו, ויקדישו וימליכו את שמך מלכנו תמיד. כי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר, כי מעולם ועד עולם אתה אל. ברוך אתה יי מלך מהלל בתשבחות. שאומרים בהגדה בסופו של החלק השני של ההלל. הרי גאלנו היא הברכה החותמת את החלק הראשון של ההלל, ומפסיקים בסעודה, ואחר כך קראים חלק שני של ההלל, וחותמים ביהללוך. נמצא שהיא ברכה עצמאית על השירה, אם כך מדוע אינה פותחת בברוך}}? אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|ברכת גאלנו}} שתים הנה, {{ירו"מ-ביאור|שני חלקים לה}} אחת ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בא ואחת <span id="דף_יא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יסא כד סליק להכא חמתון גחנין ומלחשין'''. כלומר כשהגיע לארץ ישראל, שמע שהם כולם לוחשים משהו בזמן הזה. '''אמר לון: מהו דין לחישה'''? '''ולא שמיע דמר רבי חלבו ורבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן, ורבי ירמיה ורבי חנינא בשם רבי מיישא ורבי חייא בשם רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם רבי סימאי: מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות, אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''רבי אבא בר זבדא בשם רב: מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר פדית'''. '''ברוך אתה... אל ההודאות'''. '''רבי שמואל בר מינא בשם רב אחא: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף י עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ולא שמיע.''' ומתמה הש"ס ומה היא השאלה מהו דין לחישה וכי לא שמיע ליה מה דאמר ר' חלבו וכו' שנוהגין לומר כנוסחאות הללו '''או הדא.''' או נוסח הזה או הזה ולא אמרין כולהון: כהדין חרדונא כמו הצב הזה כשהוא שוחה ראשו זקוף אלא כל עצמותי וגו' ואף ראשו יהא כפוף '''מילתא דחנן בר בא פליגא.''' אהא דקדריש מכל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך דמשמע שאף בהזכרת השם צריך שיהא גם ראשו כפוף במקום שאמרו לשוח אבל ר' חנן לא ס"ל הכי אלא כהאי דאמר לחברייא בשמיה דרב והוטב זה גם בעיני שמואל דכשבא להזכיר את השם זוקף '''לא מסתברא אלא מפני שמי ניחת הוא.''' דמשמע דאף בהזכרת השם צריך שיהא שחוח וניחת '''אילו הוה כתיב בשמי ניחת.''' שפיר הוי קאמרת אבל השתא דכתיב מפני שמי הכי הוא משמע דמכבר קודם שהזכיר את השם ניחת הוא '''ר' אמי אמר ר' יוחנן הוה מעבר.''' ר' יוחנן היה מעביר אלו ששוחין יותר מדאי ור' חייא בר בא אמר לא היה נוהג ר' יוחנן להעביר בשביל כך אלא גער בהם שלא יעשו כן '''אלו ברכות שפותחין וכו'.''' תוספתא בפ"ק '''כגון ק"ש.''' כלומר ברכה הסמוכה לק"ש. וכך שנוי בתוספתא ולא גריס שם ותפילה ולפי גי' הספר י"ל דעל ברכה שלאחר ק"ש וסמוכה לתפילה קאמר דהוי כעין ברכה הסמוכה לחבירתה לאותה שלפני ק"ש דלא מיחשבא ק"ש הפסק כיון דהברכות בשבילה נתקנו '''הרי גאולה.''' ברכת אשר גאלנו שאנו אומרים לאחר הלל בלילי פסח והלא סמוכה היא לברכת הלל ואפ"ה היא פותחת בברוך '''שנייא היא.''' אשר גאלנו דהאמר ר' יוחנן בהלל אם שמע בבית הכנסת כמו שנוהגין הספרדים לאומרו אחר תפילת ערבית יצא ושוב אין צריך לברך עליו בבית והשתא לא הויא ברכת גאולה סמוכה ולפיכך תקנו אותה בפתיחה לעולם '''והא סופה.''' שהיא חותמת בברוך וקס"ד דהודאה בעלמא היא ולא הויא אלא כמטבע הקצר כברכת הפירות ואמאי חותמין בה בברכה '''א"ל שתים הנה.''' ברכת הגאולה זו לאו ברכה אחת היא אלא דכוללת שתי גאולות אחת להבא בקשת רחמים על העתיד כן ה' אלהינו יגיענו למועדים וכו' ונאכל שם מן הפסחים וכו' ואחת הודאה לשעבר אשר גאלנו וכו' ונמצאת הראשונה פותחת בברוך ואינה חותמת והשניה חותמת ואינה פותחת</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו בתחילה וסוף · ר' יסא כד סליק להכא חמיתין גחנין ומלחשין אמ' לון מהו דין לחישה ולא שמיע דמר' ר' חלבו ר' שמעון בשם ר' יוחנן בשם ר' ירמיה ר' חננא בשם ר' מיישא ר' חייא בשם ר' סימאי · ואית דאמרין ליה חבריא בשם ר' סימאי מודים אנחנו לך אדון כל הבריות אלוה התושבחות צור עולמים חי העולם יוצר בראשית מחיה המתים שהחייתנו וקיימתנו וזיכיתנו וסייעתנו וקירבתנו להודות לשמך · בא"י ל' ההודאות' ר' בא בר זבדא בשם רב מודים אנחנו לך שאנו חייבין להודות לשמך תרננה שפתי כי אזמרה לך ונפשי אשר פדית · בא"י אל ההודאות · ר' שמואל בר מינא בשם ר' אחא הודייה ושבח לשמך לך גדולה לך גבורה לך תפארת יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שתסמכינו מנפילותינו ותזקפינו מכפיפתינו כי אתה הוא סומך נופלים וזוקף כפופים ומלא רחמים ואין עוד מלבך · בא"י אל ההודאות · בר קפרא אמ' לך כריעה לך כפיפה לך השתחויה לך בריכה כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון לך יי' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמ' ובא' לך יי' הממלכה והמתנשא לכל לראש והעושר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל ועתה אלהינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך בכל לב ובכל נפש משתחוים כל עצמותיי תאמרנה יי' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו · בא"י אל ההודאות · אמ' ר' יודן נהגין רבנין אמרין כולהון · ואית דאמרין או הדא או הדא · תני ובלבד שלא ישוח יותר מדאי · אמ' ר' ירמיה ובלבד דלא יעביד כהדין חרדונא אלא כל עצמותי תאמרנה יי' מי כמוך מילתא דחנן בר בא פליגא דחנן בר בא אמר לחבריא נימור לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד ואמריתה קומי שמואל וקם ונשק על פומי · ברוך אתה שוחח בא להזכיר את השם זוקף · שמואל אמ' אנא אמרית טעמ' יי' זוקף כפופים · אמ' ר' אמי לא מסתברא אלא מפני שמי ניחת הוא · אמ' ר' אבון אילו הוה כת' בשמי ניחת הוא יאות · לית כת' אלא מפני שמי ניחת הוא · קודם עד שלא הזכיר את השם כבר ניחת הוא · ר' שמואל בר נתן בשם ר' חמא בר חנינא מעשה באחד ששחח יותר מדאי והעבירו ר' · ר' אמי אמ' ר' יוחנן הוה מעבר · אמ' ליה ר' חייא בר בא לא הוה מעביר אלא גער · אילו ברכות שפותחין בהן בברוך · כל הברכות פותחין בהן בברוך ואם היתה ברכה סמוכה לחבירתה כגון קרית שמע ותפילה אין פותחין בהן בברוך · התיב ר' ירמיה הרי גאולה · שנייא היא דאמ' ר' יוחנן הלל אם שמעה בבית הכנסת יצא · התיב ר' אלעזר ביר' יוסה קומי ר' יוסה והא סופה · אמ' ליה שתים הנה אחת לבא ואחת</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''בר קפרא אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה'''. '''"כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון"'''. '''"לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך"'''. בכל לב ובכל נפש משתחווים. '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו"'''. '''ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. כן, אנחנו רואים שהיו כל מיני מנהגים, אבל בכל אופן בבבל כנראה לא נהגו את זה ובארץ ישראל נהגו, לכן הוא לא ידע על זה. '''אמר רבי יודן: נהגין רבנן אמרין כולהון'''. כלומר היו כאלה שאמרו את כל מה שראינו עכשיו. '''ואית דאמרי: או הדא או הדא''' - יש אומרים שאמרו או את זה או את זה כל פעם. לא בהכרח תמיד הקפידו להגיד רק שיטה אחת, אלא כל פעם אמרו דבר אחר, אבל בכל אופן תמיד אמרו משהו. '''תני: ובלבד שלא ישוח יותר מדאי'''. כלומר אדם שכורע, שלא יכרע יותר מדי. '''אמר רבי ירמיה: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא''' - שגופו כורע והראש בעצם לא זז, לא כמו חרדון יעשה. אנחנו יודעים שהחרדון מרים את הראש על הסלע, הראש יציב, אבל בעצם הגוף שלו כורע - שלא יעשה ככה. למה? כי כתוב '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך"''' - כל העצמות צריכות לזוז. '''חנן בר אבא אמר לחברייא''': אני אגיד לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות, '''ואמריתה קמיה דשמואל וקם ונשק על פומי'''- הוא נישק אותי. '''"ברוך אתה" שוחה'''; כשאומר "ברוך אתה" הוא כורע, '''בא להזכיר את השם, זוקף'''. '''שמואל אמר: אנא אמרית טעמא''' - אני אסביר לכם למה - יש פסוק כתוב '''"ה' זוקף כפופים"'''. '''אמר רבי אמי: לא מסתברא''' - זה לא הגיוני, אם אתה אומר שזאת הסיבה אז זה הפוך - '''אלא "מפני שמי ניחת הוא"''', כלומר צריך להתכופף בזכר השם. '''אמר רבי אבין: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות'''- אתה היית צודק. '''לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא"'''. כלומר, '''קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא''', וכשמזכירים את השם צריך לקום. '''רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא בר חנינא: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו רבי'''. הוא היה חזן כנראה, אז רבי העביר אותו מלהיות חזן. '''רבי אמי אמר: רבי יוחנן הוה מעביר'''. '''אמר לו רבי חייא בר אבא: לא היה מעבירו, אלא גוער ביה'''. '''אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"'''? אומרת הגמרא כעיקרון '''כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך"'''. '''ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך"'''. כלומר ברכות של קריאת שמע שאחת סמוכה לחברתה, לא פותחים בברוך. '''התיב רבי ירמיה: הרי גאולה'''! - בהגדה. כן, אנחנו היום לא נוהגים לברך על ההלל, אבל בעבר כן. בהתחלה היו מברכים על ההלל וקוראים את ההתחלה שלו, ואז באמצע ההלל היו חותכים אותו, לא אומרים את כולו ברצף - יש ברכה שנקראת גאולה, לפני שותים כוס שני. אז לכאורה הברכה הזאת היא סמוכה לברכה של ההלל, אז למה היא פותחת בברוך? '''שנייא היא, דמר רבי יוחנן: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא'''. כיוון שאם אדם היה קורא את זה בבית כנסת הוא יצא, ממילא הוא לא חייב לקרוא את זה בבית. אז לכן בעצם הברכה היא לא חובה, היא חובה למי שלא קרא את ההלל קודם. בהגדה מי שמסתכל יראה שבעצם אין ברכה בהתחלה, כיוון שכולנו קוראים את זה בבית כנסת, לכן לא כתבו ברכה בהגדה. אז כיוון שלא בהכרח שיאמרו את ההלל קודם, אף שפעמים ברכת גואלנו בעצם היא לא סמוכה, היא ברכה עצמאית, לכן תיקנו שתפתח ב"ברוך". '''התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: והא סופה'''! - הרי הברכה האחרונה, כמו שאמרנו שההלל חילקו אותו לשני חלקים. החלק הראשון לא נוהגים לברך עליו, כיוון שאומרים את ההלל בבית כנסת. אבל לאחר מכן אוכלים ואז אומרים את החלק השני של ההלל ואומרים "יהללוך". הרי לכאורה זו ברכה עצמאית, אין פה התחלה לפני כן, אז למה היא לא פותחת ב"ברוך"? '''אמר לו: שתים הנה, אחת לבא ואחת''' - ברכת גואלנו, הברכה שאומרים בכוס השנייה, שזה בעצם על החלק הראשון של ההלל - זה בעצם שתי ברכות. זה לא כמו שחשבנו, ברכה אחת שחותמת את ההלל, זה בעצם שתי ברכות, שני חלקים. כי כך חז"ל מסבירים - ההלל חילקו אותו לשני חלקים, כיוון שהחלק הראשון של ההלל הוא בעצם תודה על העבר, זה הלל על יציאת מצרים. החלק השני זה בעצם בקשה והודאה על העתיד. אז בעצם לגואלנו יש שני חלקים: חלק אחד זה ברכה על לחתום את החלק הראשון של ההלל, והחלק השני זה ברכה על מה שנגיד בהמשך. יוצא שבעצם יהללוך היא באמת ברכה סמוכה לזה, ולכן היא לא פותחת ב"ברוך". כן, אומרת כאן: "ברכת גואלנו שני חלקים לה, אחת לאבא ואחת לשעבר". כלומר, את ההלל חילקו לשניים. עד "ממצרים", שזה מדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה - זה החלק הראשון של הברכה, וכמו שאמרנו, למה היא פותחת ב"ברוך"? כיוון שאת הברכה לפני ההלל לא בהכרח יגידו - אנחנו גם לא נוהגים להגיד את זה - לא יגידו, כיוון שמי שאמר את זה בבית כנסת כבר יצא ידי חובה. אבל כיוון שכך היא פותחת ב"ברוך", והחלק השני של הברכה הוא בעצם פותח את ההלל העתידי, את החלק השני של ההלל שאומרים אותו אחרי הסעודה, שהוא הודאה על הגאולה העתידית - על זה תיקנו את החלק השני של ברכת גואלנו, ובסוף אומרים על זה את יהללוך. כלומר, בעצם זו ברכה סמוכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד א<span class="yerum-runnum">21</span></div> לשעבר. {{ירו"מ-ביאור|את ההלל חלקו לשנים. עד למעיינו מים שמדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה, ועליה החלק הראשון של הברכה, שאומר: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. את שאר ההלל שמדבר על הגאולה העתידית, אומרים אחרי הסעודה. ועליה תקנו את החלק השני של ברכת גאלנו שאומרים, כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל. ובסוף ההלל כולו, ברכת יהללוך. ולכן אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לחלק השני של ברכת אשר גאלנו.}} {{ירו"מ-ביאור|לפי תוס דף יד. הכונה שהיו מברכים על כל חלק בנפרד: על החלק הראשון ברכו לקרא, ועל החלק השני ברכו לגמור. והשאלה ששאלה הגמרא, והרי סופה — הכוונה לסוף ברכת גאלנו, והשאלה למה היא חותמת בברוך. והתשובה היא מפני שהיא ארוכה וכוללת שבח על יציאת מצרים שהיתה בעבר, ובקשה על הגאולה העתידית, ולכן תקנו שגם תחתום בברכה. ויהללוך לא פותחת בברוך אף שהיא ארוכה, לפי שהיא ברכת השבח כמו נשמת כל חי}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|ברכת}} הבדלה! {{ירו"מ-הדגשה|שאומר המבדיל בין קדש לחול. הרי היא פותחת בברוך, אף שהיא סמוכה לבורא מאורי האש}} שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] היה מכנסן. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שלא תמיד מברך בורא מאורי האש לפניה, ולכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|כשמזמנים אומרים}} "נברך"! {{ירו"מ-הדגשה|וחוזרים ואומרים "ברוך אלקינו שאכלנו משלו", ומיד אחר כך מברכים ברכת הזן. נמצא שברכת הזן סמוכה לברכת הזימון, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך". {{ירו"מ-הדגשה|נמצא פעמים שברכת הזן אינה סמוכה}}. הרי "הזן את הכל"! {{ירו"מ-הדגשה|למאן דאמר ברכת הזימון עד הזן, משמע שמי שהפסיק לזימון, מברך איתם עד הזן, וחזר לאכול. וכשמסים אכילתו, מתחיל בברכת הארץ, מ"נודה לך". ולמה ברכת נודה לך אינה פותחת בברוך}}? קשיא! הרי "הטוב והמטיב" {{ירו"מ-הדגשה|שהיא סמוכה, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה. {{ירו"מ-הדגשה|ובתחילה הייתה ברכה עצמאית, ומאוחר יותר קבועה בברכת המזון}}. {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים בגלל שהיא ברכה דרבנן עשו לה חיזוק}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו"מ-הוסר|קדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|היום! שנאמר אחרי ברכת היין, למה פותח בברוך}}? שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, {{שוליים|א_נז}}שאינו אומר "בורא פרי הגפן". והא סופה {{ירו"מ-הדגשה|של הברכה! שהרי בברכת היום, אומר: "ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו" ואחר כך אומר: "ברוך אתה ה’ מקדש השבת". נמצא שהחלק השני סמוך לראשון, ולמה פותח בברוך}}? אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|אין זה שתי ברכות, אלא ברכה אחת, ו}}טופס ברכות כך הוא. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נח}}מטבע קצר, פותח בהן ב"ברוך" ואינו חותם בהן ב"ברוך". מטבע ארוך, פותח בהן ב"ברוך" וחותם ב"ברוך". כל הברכות אחר חיתומיהן. {{שוליים|א_נט}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין אומרים ברכה פסוק. התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]] קומוי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מכיון דתימר {{ירו"מ-הדגשה|כל הברכות}} אחר חיתומיהן, {{ירו"מ-הדגשה|כך שאפילו אם טעה ואמר ברכה לא מתאימה, אם חתם נכון יצא. אז למה}} אין אומרין ברכה פסוק? {{ירו"מ-הדגשה|במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה}}. אמרין: {{ירו"מ-הוסר|חכימי}} חכים הדין טלייא, {{ירו"מ-ביאור|אמרו חכם אותו נער}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא שטעה}}. דהוא סבר, מהו אחר חיתומיהן? {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} שאם היה עומד בשחרית {{ירו"מ-הדגשה|והיה צריך לומר "יוצר אור}}", ושכח והזכיר את של ערבית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "מעריב ערבים}}", וחזר וחתם בשל שחרית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "ברוך אתה ה’ יוצר המאורות}}" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן שאל, במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה? ולא זו הכוונה}}, אלא כדאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך להזכיר ב}}כל הברכות {{ירו"מ-הדגשה|לפני הברכה החותמת}} כעין חותמותיהן. {{ירו"מ-הדגשה|ושם לא יזכיר פסוק, כיוון שקשה למצא פסוק שמדבר בדיוק באותו עניין ויכול לטעות}}. ואילין דאמרין: {{ירו"מ-ביאור|ואלו שאומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|בברכות ההפטרה: רחם על ציון כי היא בית חיינו, ולעלובת נפש תושיע ותשמח במהרה בימינו, ככתוב}} ([[ישעיהו יב ו]]) "צהלי ורוני יושבת ציון, {{ירו"מ-הדגשה|כי}} {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} {{ירו"מ-הדגשה|גדול בקרבך קדוש ישראל" וחותם "ברוך אתה יהוה משמח ציון בבניה}}" אין בו משום ברכה פסוק. {{ירו"מ-ביאור|מפני שאומר: "ככתוב: כמו שאנו אומרים בברכת המזון "ככתוב ואכלתה ושבעתה וברכתה"}} {{ירו"מ-ביאור|וי"א כיוון שכבר נהגו הכל לאמר כך}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ו"> </span> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_ס}}מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא, שנאמר: ([[דברים טז ג|דברים ראה טז ג]]) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אמר להן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גילו של ראב"ע|{{ירו"מ-הדגשה|הרי אני כבן שבעים שנה}}]] {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אף על פי שנכנס{{ירו"מ-הדגשה|תי}} לגדולה, האריך ימים. {{ירו"מ-ביאור|שבגיל שש עשרה נתמנה לנשיא והגיעה לגיל שבעים}} {{ירו"מ-הדגשה|ממה שאמר אף על פי שנכנסתי לגדולה הארכתי ימים}}, הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים. <span id="דף_יא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"א. הזכרנו שברכה, בעצם ברכה שהיא עצמאית פותחת ב"ברוך", ברכה שהיא סמוכה לחברתה היא לא פותחת ב"ברוך". ונתנו כמה דוגמאות ויש לנו כל מיני קושיות. הגמרא ממשיכה בכיוון הזה. '''התיבון: הרי הבדלה!''' אנחנו אומרים את ברכת ההבדלה מיד אחרי שמברכים בורא מאור אש. ברכת ההבדלה היא סמוכה לברכת בורא מאור אש. אז למה היא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא, '''שנייא היא, דמר רבי אבא בר זבדא: רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס'''. כלומר, רבי היה רואה אש, אומר בורא מאור אש, מביאים לו בשמים, מברך בורא עצי בשמים, לא היה כולל את הכל ביחד, ורק לאחר מכן כשהוא מגיע הביתה שם הוא עושה את הכוס. '''רבי חייא רבה היה מכנסן'''. רבי חייא תמיד היה אומר את הכל ביחד. נמצא שלא תמיד מברך בורא מאור אש לפני ההבדלה. לכן בעצם הרבה פעמים ברכת ההבדלה היא ברכה עצמאית וממילא פותחת ב"ברוך". '''התיבון: הרי "נברך"!''' כשמזמנים אומרים "נברך" וחוזרים ואומרים "ברוך שאכלנו משלו". כלומר בעצם יש פה לכאורה ברכה, ולאחר מכן אנחנו מתחילים את ברכת הזן. אז השאלה למה ברכת הזן פותחת ב"ברוך"? הרי היא סמוכה לברכת הזימון. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך"'''. כלומר, אם היה רק אדם אחד או שניים, אין ברכת הזימון, ממילא ברכת הזן היא ברכה ראשונה ולכן היא פותחת ב"ברוך". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יא עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''והרי הבדלה.''' שהיא פותחת בברוך ואף ע"פ שהיא סמוכה לברכת המאור '''שנייא היא.''' הבדלה דלאו ברכה סמוכה לחבירתה מדינא היא שהרי יכול הוא לפזרן כל ברכה וברכה בפני עצמה כמו שהיה רבי נוהג שהיה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס '''הרי נברך.''' כלומר דהקושיא על ברכת הזן היא אמאי פותחת בברוך הרי סמוכה לברכת הזימון נברך שאכלנו הויא '''שנייא היא.''' ברכת הזן שהרי אם היו שנים דליכא ברכת הזימון ולא הויא סמוכה וצריך לפתוח בברוך וכיון שלפעמים פותחת בברוך תקנו אותה בפתיחה לעולם '''הרי הזן את הכל.''' האי מקשה נמי קס"ד דכמטבע קצר הויא וא"כ אמאי חותמת בברוך הזן את הכל '''הרי הטוב והמטיב.''' שהיא פותחת בברוך והיא סמוכה לחבירתה הויא '''שנייא היא.''' דברכה שנתחדשה אח"כ היא כדאמר רב הונא שתקנו אותה על הרוגי ביתר ולהכירא תקנוה בפתיחה כאלו לא נסמכה '''הא קדושא.''' קידוש היום בשבתות ובי"ט שפותחת בברוך והא סמוכה לברכת היין היא '''שנייא היא.''' שאף היא לפעמים אינה סמוכה שהרי אם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום שאינו חוזר ומברך על היין '''והא סופה.''' קדוש היום שהיא חותמת בברוך ואמאי '''א"ר מנא.''' השתא מסיק לטעמא דכולהו ברכות לפי שטופס ברכות כך הוא כדר' יודן דכל שהוא מטבע קצר וכו' וסופה דהזן נמי לא קשיא דמטבע ארוך הויא וכן ברכת הגאולה לא צריכין לטעמא דשתי גאולו' אלא הואיל ומטבע ארוך הויא לפיכך חותם בה בברוך '''כל הברכות אחר חותמיהן.''' קס"ד דה"ק הכל הולך אחר החיתום והיינו דמקשי עלה כדלקמן '''אין אומרים ברכה פסוק.''' אין חותמין הברכה בפסוק כגון בא"י גואלינו ה' צבאות וגו' וכיוצא בזה</div> <div class="yerum-leiden-text">לשעבר · התיבון הרי הבדלה · שנייא היא דמר ר' בא בר זבדא ר' היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס · ר' חייא הבא היה מכנסן · התיבון הרי נברך · שנייא היא שאם היו שנים יושבין ואוכלין שאינן אומ' נברך · הרי הזן את הכל · קשיא · הרי ···· הטוב והמטיב · שנייא היא דמר רב הונא משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב · הטוב שלא נסרחו · והמטיב שניתנו לקבורה · הא קדושה · שנייא היא שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום ש חייב זן בורא פרי הגפן · והא סופה · אמ' ר' מנא טופוס ברכות כך הוא · אמ' ר' יודן מטבע קצור פותח בהן בברוך ואינו חותם בהן בברוך · מטבע ארוך פותח בו בברוך וחותם בברוך · כל הברכות אחר חיתומיהן הין אומ' ברכה פסוק · התיב ר' יצחק בר' לעזר קומי ר' יוסה מכיון דתימר אחר חיתומיהן יאמר ברכה פסוק · אמרין חכימי הדין עלייא דהוא סבר מהו אחר חיתומיהן שאם היה עומד בשחרית ושכח והזכיר את שלערבית וחזר וחתם בשלשחרית יצא · אמ' ר' אחא כל הברכות מעין חותמותיהן · ואילין דאמרין צהלי ורוני יושבת ציון וגו' אין בן מסיים ברכה פסוק' מתני' מזכירין יציאת מצרים בלילות אמ' להן ר' אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנ' למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך · ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות: וחכמ' אומ' ימי חייך העולם הזה · כל ימי חייך העולם הבא להביא את ימות המשיח · אעפ' שנכנס לגדולה האריך ימים · הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים</div> <div class="yerum-side">'''מכיון דתימר אחר חיתומיהן אין אומרין ברכה פסוק.''' בתמיה ובפ"ב דתענית גריס ויימר ברכה פסוק והיינו הך לפי דס"ד לפרש אחר חיתומיהן כדלקמיה '''אמרין חכימי הדין טלייא.''' בלשון תמיה חכם הוא זה הבחור דלפי סברתו הוא מקשה '''דהוא סבר.''' לפרש מהו אחר חיתומיהן דקאמר היינו לענין האי דינא שאם עמד בשחרית ביוצר אור ושכח והזכיר את של ערבית מעריב ערבים וחזר ונזכר וחתם בשל שחרית יצא וזהו אחר חיתומיהן אנו הולכין והלכך יצא ולפיכך הוא מקשה דא"כ היכי אמרת אין אומרין ברכה פסוק הרי אם חתם בשל שחרית והוא יוצר אור א"כ הברכה פסוק הוא כדכתיב יוצר אור וגו' אבל באמת לאו היינו פירושא דאחר חיתומיהן אלא כדרב אחא דאמר כל הברכות כעין חותמותיהן מענין שהוא מזכיר בסוף נוסח הברכה כך הוא חותם כגון עוזר ומושיע ומגן בא"י מגן אברהם וכן כולן ולעולם אין חותמין הברכה בפסוק '''ואילין דאמרין צהלי וגו'.''' נוהגין היו לומר אחר ברכת הפטרה פסוק הזה ואין בו משום ברכה בחותם פסוק הואיל וכבר חתם בנוסח הברכה עצמה ואינו אלא כמוסיף בדברים '''מתני' מזכירין יציאת מצרים בלילות.''' פרשת ציצית אומרים אותה בק"ש של ערבית ואע"פ שאין לילה זמן ציצית דכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לילה אומרים אותה מפני יציאת מצרים שבה '''כבן שבעים שנה.''' הייתי נראה זקן ולא זקן ממש אלא שהלבינו שערותיו יום שמינו אותו נשיא כדי שיראה זקן וראוי לנשיאות ואותו היום דרש בן זומא מקרא זה '''ולא זכיתי.''' לא נצחתי לחכמים '''גמ' אע"פ שנכנס לגדולה.''' שמינוהו לנשיא כדאמרינן לקמן פרק תפלת השחר '''האריך ימים.''' שאמר הריני כבן שבעים שנה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים.''' כדאמרי' אוי לרבנות שמקברת את בעליה ולהכי קאמר הריני כבן שבעים דאם שזכיתי לגדולה עם כל זה הארכתי ימים </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' שואלת הגמרא, '''הרי "הזן את הכל"!''' אנחנו יודעים שיש מחלוקת בגמרא. פה בירושלמי לא מופיעה כל כך המחלוקת הזאת, מופיעים רק הרמזים שלה, אבל בבבלי מוזכר שיש מחלוקת מה זה נקרא ברכת הזימון. יש דעה שאומרת שברכת הזימון זה בעצם כולל גם את ברכת הזן, כלומר הברכה הראשונה של ברכת המזון. ונניח שלושה אכלו ביחד ואחד זימן, ואז האחרים צריכים להפסיק, גם אם רוצים להמשיך לאכול, הם ממשיכים איתו את הברכה עד סוף הברכה הראשונה. לאחר מכן הם יכולים להמשיך לאכול, אבל כשהם רוצים להתחיל לברך מחדש, הם לא מתחילים מתחילת הברכה, אלא מברכים רק מהברכה השנייה. יוצא שבעצם הרבה פעמים הברכה השנייה היא הראשונה. אז למה היא לא מתחילה ב"ברוך"? עכשיו הסברנו שמספיק שלפעמים ברכה היא ראשונה, היא פותחת ב"ברוך", אז גם פה, גם הברכה השנייה הרבה פעמים היא הברכה הראשונה. אז למה בעצם היא לא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא: '''קשיא!''' כלומר, זה באמת נשאר בקושיא, הגמרא לא תירצה את זה. שואלת הגמרא, '''הרי "הטוב והמטיב"?''' זה ברכה סמוכה, היא חלק מברכות ברכת המזון, הברכה הרביעית. אז למה בעצם היא פותחת ב"ברוך"? עונה הגמרא, '''שנייא היא, דמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה'''. בהתחלה הייתה ברכה עצמאית. כלומר, בהתחלה בעצם ברכת הטוב והמטיב לא נקבעה בתוך ברכת המזון, קבעו אותה בתור ברכה עצמאית. רק מאוחר יותר קבעו אותה בתוך ברכת המזון. שואלת הגמרא, הקידוש היום - קודם כל מברכים בורא פרי הגפן ואחרי זה אומרים את הקידוש. אז למה הקידוש פותח ב"ברוך"? הרי לכאורה הוא סמוך לברכת הגפן. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, שאינו אומר "בורא פרי הגפן"'''. אנחנו יודעים לדוגמה שבערב שבת יש מקרים שבהם מותר לערוך סעודה, ואם אני יכול לערוך סעודה בערב שבת ושתה יין, אז הוא פורס מפה ומקדש, אבל בעצם הוא לא צריך לברך על היין, ישר קידוש. יוצא שבעצם לפעמים הקידוש היא הברכה הראשונה, ולכן בעצם גם פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''והא סופה?''' כלומר, הגמרא כרגע לא מבינה - יש איזה הווה אמינא שכל הברכות זה "ברוך אתה... בורא פרי הגפן", ברכות קצרות כאלה. לא בדיוק הבינו מה המבנה של ברכות ארוכות. אז הגמרא חשבה שבעצם ברכת הקידוש שהיא פותחת ב"ברוך", זה כמו... '''התיב רבי יצחק ברבי אלעזר קומוי רבי יוסה: מכיון דתימר אחר חיתומיהן, אין אומרין ברכה פסוק?''' כלומר לא אכפת לי בכלל מהברכה, אלא מה שחשוב זה החיתום - אפילו אם טעיתי ואמרתי ברכה לא רצינה, אם חתמתי נכון יצאתי. אז למה לא אומרים ברכה פסוק? במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה? '''אמרין: חכים הדין טלייא''' - על הזקנים בישיבה אמרו: בחור צעיר אבל חכם, אלא שהוא טעה, כי הוא חשב מהו "אחר חיתומיהן". הוא חשב שהכוונה שאמרו ברכה לא נכונה, כמו לדוגמה אם היה עומד בשחרית וצריך להגיד "יוצר אור ובורא חושך", ובמקום זה הוא שכח ואמר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם... המעריב ערבים" בחוכמה, כלומר בעצם הברכה של הערב, ולאחר מכן הוא חזר וחתם בשל שחרית וסיים "ברוך אתה ה' יוצר המאורות". כלומר בעצם פתח בערבית, אמר את כל הברכה של ערבית, אבל את הסיום הוא אמר "יוצר המאורות" - הברכה של הבוקר - ויצא ידי חובה. כך הוא הבין. אז לכן הוא שאל במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה, אבל בעצם לא זו הכוונה, אלא מה הכוונה? '''אלא כדאמר רב אחא: כל הברכות כעין חותמותיהן'''. כלומר ברכות ארוכות - הרי אמרנו פותח ב"ברוך" וחותם ב"ברוך", ובאמצע הוא אומר כל מיני עניינים. אז בסוף העניינים הוא צריך להוסיף משפט שהוא מעין החתימה, זו הכוונה. אז זה המשפט שלא יזכיר פסוק. עכשיו מה הסיבה? המפרשים מסבירים שקשה מאוד למצוא פסוק מתאים, אז מסתמא אנשים התבלבלו, לכן אמרו אל תגידו פסוק. '''ואילין דאמרין: "צהלי ורוני יושבת ציון" אין בו משום ברכה פסוק'''. יש שני הסברים: או בגלל שככה נהגו - כלומר בעצם אין איסור להגיד פסוק, רק חז"ל אמרו אל תגיד פסוק כי קשה מאוד למצוא. אבל אם משהו מקובל כבר בכל הציבור, נוהגים להגיד את זה קבוע, וכנראה שמצאו פסוק מתאים, אז זה בסדר. ויש אומרים שמדובר שזה לא היה בתוך הברכה אלא בחוץ, ולכן אין בעיה. אנחנו עכשיו בפרק א' הלכה ו'. '''מתני': מזכירין יציאת מצרים בלילות'''. כלומר יש עניין להזכיר את יציאת מצרים בלילות, למרות שיציאת מצרים הייתה ביום. '''אמר להן רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא'''. מה זה בדיוק "הרי אני כבן שבעים שנה"? הבבלי מספר שרצו למנות אותו להיות ראש הסנהדרין במקום רבן גמליאל, ואז הוא אמר "אני אצייד את אשתי". אשתו אמרה לו אתה הרי עדיין צעיר, ואז צמחו לו שערות שיבה ונראה כמו בן שבעים שנה. לכן כתוב "הרי אני כבן שבעים שנה" - זה חידוש. תכף נראה שבעצם הוא באמת היה בן שבעים. '''שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח'''. '''רבי אלעזר בן עזריה אף על פי שנכנס לגדולה, האריך ימים'''. אמרה הגמרא, מה זה "כבן שבעים שנה"? מה בעצם הוא רצה להגיד בזה? אמרנו בניגוד לבבלי שאומר שהוא היה בן שמונה עשרה ונראה כבר בן שבעים שנה - לא, הוא באמת היה בן שבעים שנה, והוא התגאה בזה. הוא רצה להגיד להם: תראו, למרות שנכנסתי לגדולה בגיל שמונה עשרה כשכבר התמנה להיות נשיא, האריך ימים - בגיל שבעים עכשיו. אומרת הגמרא בדיוק הפוך: מזה שהוא אומר את זה אתה מבין ש'''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים'''. אחרת מה זה? מה הגאווה בזה שהוא בן שבעים? מכאן שהגדולה מקצרת ימים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יא עמוד א''' {{שוליים|א_נח}} '''ברכה קצרה פותחת ב"ברוך" ואינה חותמת בו, וברכה ארוכה פותחת וחותמת ב"ברוך", וכל ברכה נגררת אחר חתימתה הקודמת ללא פתיחה חדשה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן נט סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה, שברכות הצמודות לחתימה שלפניהן אינן פותחות ב"ברוך". {{שוליים|א_נט}} '''האם מותר לומר פסוק מקראי בתורת ברכה, ומהו הכלל "כל הברכות הולכות אחר חיתומן".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן נט סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסה אסי שאין אומרים ברכה פסוק, אך הכלל שכל הברכות הולכות אחר חיתומן נכון דווקא כשטעה בפתיחה ולא בחתימה, כפי שהובהר בתשובת רבי יוסה לרבי יצחק בר אלעזר; וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|א_ס}} '''חובה להזכיר יציאת מצרים גם בקריאת שמע של לילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ג <קטע סוף=יא א/> ==דף יא עמוד ב== <קטע התחלה=יא ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כבן זומא, וכן פסק הרמב"ם (הל' קריאת שמע פ"א ה"ג) שמזכירים יציאת מצרים בלילות, כדעת בן זומא שהודו לו רבי אלעזר בן עזריה וחכמים בסוגיה המקבילה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד ב<span class="yerum-runnum">22</span></div> תמן {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|בלילה}} לא יתחיל {{ירו"מ-הדגשה|פרשת}} ויאמר, ואם התחיל גומר. ורבנן {{ירו"מ-הוסר|דהתם}}{{ירו"מ-הדגשה|דהכא}} {{ירו"מ-ביאור|בארץ ישראל}} אמרין: מתחיל ואינו גומר. מתניתין פליגא על רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"! {{ירו"מ-הדגשה|ולפי רבנן דהכא רק מתחיל, נמצא שלא מזכיר }}יציאת מצרים בלילות. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף שלא אמרו פרשת ציצית, היו אומרים דברים שיש בהם הזכרת יציאת מצרים, כגון}}: מודים אנחנו לך {{ירו"מ-הדגשה|ה’ אלוקינו}} שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך, {{ירו"מ-הדגשה|ומיד מלכים הצלתנו, וקרעתה לנו הים, ועשיתה לנו ניסים וגבורות על הים, ושרנו לך שירה חדשה. כן תגאלינו מיד עריצים ומיד כל הקמים עלינו, ככתוב: "כי פדה ה’ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו" ברוך אתה ה’ גאל ישראל}}. {{ירו"מ-ביאור|ולדעה שלא מזכירים יציאת מצרים בלילה, אין צריך לומר שהוצאתנו ממצרים שהיא הייתה ביום, אבל קריעת הים הייתה בלילה, והצלתנו מיד מלכים, היינו שהציל את אברהם מהמלכים, ואת יצחק ושרה מאבימלך, הכל היה בלילה, ולדעת הכל אומרים}}. מתניתא פליגא על רבנן דתמן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|א_סא}}ויאמר אינו נוהג אלא ביום. {{ירו"מ-הדגשה|משמע ש}}כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום. רבי אבא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר אחא|°]] נחית לתמן. חמיתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} מתחילין וגומרין {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}}, ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|להו}} {{ירו"מ-ביאור|והם לא שמעו על המחלוקת}} דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר. בעון קומוי {{ירו"מ-ביאור|שאלו את}} רבי אחייא ברבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחייא ברבי זעירה|°]]: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם? {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי זעירה עלה מבבל לארץ ישראל, רצו לדעת האם המשיך לנהוג כבני בבל, או שינה ונהג כמנהג ארץ ישראל}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מסתברא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מחמיר, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}ינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון. תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב, {{ירו"מ-הדגשה|אף שהזכיר בפרשת ציצית}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: מלכותו ואמונתו לעד קיימת}}. אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף {{ירו"מ-הוסר|ו}} ומכת בכורים, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: ואת בכוריהם הרגתה, ובכורך ישראל גאלתה, וים סוף להם בקעתה}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אומר: {{שוליים|א_סב}}צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|א_סג}}{{ירו"מ-הוסר|אמר }}לא הזכיר תורה {{ירו"מ-הוסר|ב}} בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קה מד]]) "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו". רבי אבא ברבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא ברבי אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או {{שוליים|א_סד}}שלא הזכיר {{ירו"מ-הוסר|ב}} בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: אם {{שוליים|א_סה}}אמר "מנחם {{ירו"מ-הוסר|ירושלים"}} ירושלם" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: בעשה ולא תעשה. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית יז ה|בראשית לך לך יז ה]]) "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה. התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ט ז]]) "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם" שנייא היא, {{ירו"מ-הדגשה|התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא, מאי דהוה מעיקרא}}. שעד שהוא אברם בחרת בו. ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה? הוא {{ירו"מ-ביאור|רק אברהם}} נצטווה עליה. ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה? שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו. ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה? {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אבותן קראו אותן בשמן. אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: ([[בראשית יז יט|בראשית לך לך יז יט]]) "וקראת את שמו יצחק". {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: ([[בראשית טז יא|בראשית לך לך טז יא]]) "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יג ב]]) "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה{{ירו"מ-הדגשה|ו}} שמו". שלמה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברי הימים א כב ט]]) "כי שלמה יהיה שמו". עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים נח ד]]) "זורו רשעים מרחם" {{ירו"מ-הדגשה|שלא נקראו עד שנולדו}}. [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ירמיהו כג ז]]) "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה. וכן הוא אומר: ([[בראשית לה י|בראשית וישלח לה י]]) "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: ([[ישעיהו מג יח]]) "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות; ([[ישעיהו מג יט]]) "הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג. משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק מאימתי</strong> ==פרק שני - היה קורא == <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שני)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שני.png|שמאל|ממוזער|100px|כולל שיעורי שמע]] {{ש}}{{ש}} <div class="yerum-bm-print"> '''תמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר'''. כלומר בבבל היו אומרים שלא יתחיל פרשת ציצית כיוון שהיא לא נוהגת בלילה. הרי כמו שאמרנו ציצית לא נוהגת בלילה, ממילא אין עניין לקרוא פרשת ציצית. אז בבבל אמרו אל תתחיל, אבל אם כבר התחלת להגיד את הפסוק הראשון, תגיד את כולה. '''ורבנן אמרין: מתחיל ואינו גומר''' - כלומר בארץ ישראל היו אומרים רק את הפסוק הראשון. אומרת הגמרא '''מתניתין פליגא על רבנן דהכא: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"!''' כלומר המשנה שלנו חולקת על החכמים של ארץ ישראל. הרי מה כתוב במשנה - מזכירים את יציאת מצרים בלילות. עכשיו אם אתה אומר שאומרים רק את הפסוק הראשון, הרי בפסוק הראשון כתוב שמשה דיבר אל בני ישראל - אין שם שום עניין מיציאת מצרים. '''רבי אבא ורב יהודה בשם רב: מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך'''. אין בזה בעיה - נכון, הם לא הזכירו את פרשת ציצית כי הם לא הזכירו את כולה, רק את הפסוק הראשון, אבל הם דאגו להגיד משפטים שיש בהם עניין יציאת מצרים. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רבנן דתמן: ויאמר אינו נוהג אלא ביום. כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום'''. כלומר יש ברייתא שחולקת על חכמי בבל, שהם אמרו שאומרים את כל פרשת ציצית. אז איך אתה אומר את זה בלילה? </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תמן.''' בבבל אמרין לא יתחיל פ' ויאמר בלילה אבל אם התחיל גומר ורבנן דהכא אמרין מתחיל ואינו גומר ואינהו מפרשי להמתני' דקתני מזכירין יציאת מצרים בלילות כדרב דאחר שהתחיל בתחילת הפרשה אומר מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים וכו' כדמסיק '''מתני' פליגא על רבנן דתמן ויאמר אינו נוהג אלא ביום.''' כדתנן לקמן בפ"ב וקשיא לרבנן דתמן דס"ל דגומר כל הפרשה ומשני דה"ק כל פ' ויאמר אינו נוהג אלא ביום שהרי בהתחלתה כתובה מצות ציצית ואינה נוהגת בלילה ולפיכך אינהו דאמרי לא יתחיל אבל אם כבר התחיל ואמר ועשו להם ציצית גומרה משום יציאת מצרים שבה '''חמיתון.''' ראה אותן נוהגין לכתחילה להתחיל ולגמור ותאמר הש"ס ולא שמיע דתמן אמרין לא יתחיל וכלומר דלא כדשמעינן לעיל דרבנן דתמן ס"ל דלא יתחיל לכתחילה '''היך הוה אבוך נהוג עביד.''' משום דר' זעירא עלה מבבל לא"י ולפיכך שאלו אם היה נוהג כאן כרבנן דהכא או כמנהגו בתחילה כרבנן דתמן '''מסתברא דר' יוסה.''' כמו שאמר ר' יוסה מפני שר' זעירא היה נוהג להיות מחמיר על עצמו כמו דאינון מחמירין בבבל והיה מתנהג כוותייהו '''צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב.''' מפני שיש בה הודאה על החסד שעשה עם אבותיכו ועמנו '''מלכות.''' מלכותו ואמונתו לעד קיימת ומלכנו מלך אבותינו. צריך להזכיר את כולן. ככולהו תנאי וצריך ג"כ לומר צור ישראל וגואלו כדי לסמוך גאולה לתפילה: אם לא הזכיר תורה בברכת הארץ על המזון '''שנייא היא.''' התם דקמסדרו לשבחיה דרחמנא מה דהוה מעיקרא שעד שהוא אברם בחרת בו ושמת שמו אברהם '''ודכוותה.''' נימא נמי הקורא לשרה שרי עובר בעשה '''הוא.''' בלבד נצטווה עליה דכתיב לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה אבל גביה כתיב ולא יקרא עוד שמך אברם לא יקרא כלל '''שני.''' שם השני ישראל ניתוסף לו להיות לשם העיקר ושם הראשון יעקב לא נעקר ממנו '''עד כאן בצדיקים.''' הוא דמצינו שנקראו בשמם עד שלא נולדו אבל ברשעים זורו רשעים מרחם ולא יזכר שמם וישמעאל תחילתו צדיק כדדרשינן מבאשר הוא שם וכן אמרינן שעשה תשובה בסוף ימיו '''שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבא.''' והלכך לא דריש לקרא דלמען תזכור כדדרשי חכמים במתני': הדרן עלך מאימתי</div> <div class="yerum-leiden-text">תמן אמרין לא יתחיל ויאמר ואם התחיל גומר · ורבנן דהתם אומרין מתחיל ואינו גומר · מתניתין פליגא על רבנן דהכא מזכירין יציאת מצרים בלילות · ר' בא רב יהודה בשם רב מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים ופדיתנו מבית עבדים להודות לשמיך · מתניתא פליגא על רבנן דתנין ויאמר אינו נוהג אלא ביום כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום · ר' בא בר אחא נחית לתמן חמיתון מתחילין וגומרין ולית שמיע דתמן אמרין לא יתחיל ויאמר ואם התחיל גומר · ורבנן דהכא אמרין מתחיל ואינו גומר · בעון קומוי ר' אחייא בר זעירא היך הוה אבוך נהוג עביד כרבנן דהכא או כרבנן דהתם ר' חזקיה אמ' כרבנן דהכא · ר' יוסה אמ' כרבנן דהתם · אמ' ר' חנינא מסתברא דר' יוסה דר' זעירא מחמיר ויען מחמרין והוא עבד נהיג דכוותהון · תני הקורא את שמע בבוקר צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב · ר' או' צריך להזכיר בה מלכות · אחרים אומ' צריך להזכיר בה קריעת יה סוף ומכת בכורים · ר' יהושע בן לוי אמ' צריך להזכיר את כולן וצריך לומ' צור יש' וגואלו ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמ' לא הזכיר תורה בארץ מחזירין אותו · מה טעם ויתן להם ארצות גוים · מפני מה · בעבור ישמרו חוקין ותורותין ינצורו · ר' בא בר אחא בשם ר' אם לא הזכיר ברית בארץ או שלא הזכיר בבונה ירוש' מלכות בית דוד מחזירין אותו · אמ' ר' אילא אם אמ' מנחם ירוש' יצא · בר קפרא אמ' הקורא לאברהם אברם עובר בעשה · ר' לוי אמ' בעשה ולא תעשה לא יקרא עוד את שמך אברם הרי בלא תעשה · והיה שמך אברהם הרי בעשה · התיבון הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם · אתה הוא יי' הלהים אשר בחרת באברם · שנייא היא שעד שהוא אברם בחרת בו · ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה הוא נצטוה עליה · ודכוותה הקורא לישרל יעקב עובר בעשה · שיני ניתוסף לו הראשון לא נעקר ממנו · ולמה נשתנה שמו שלאברהם ושמו שליעקב ושמו שליצחק לא נשתנה · אילו אבותן קראו אותן בשמן · אבל יצחק הקבה' קראו יצחק שנ' וקראת את שמו יצחק · ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואילו הן יצחק וישמעאל ויאשיהו ושלמה · יצחק וקראת את שמו יצחק · ישמעאל דכת' וקראת את שמו ישמעאל יאשיהו הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו · שלמה כי שלמה יהיה שמו · עד כדון בצדיקים · ברשעים זורו רשעים מרחם · בן זומא או' עתידין הן יש' שלא להזכיר יציאת מיצרים לעתיד לבוא ומה טעם לכן הנה ימים באים נאם י'י לא יאמר עוד חי י'י אשר העלה את בני יש' מארץ מצרים כי אם חי י'י אשר העלה ואשר הביא את זרע בית יש' מארץ צפון · אמרו לו לא שייעקר יציאת מצרים אלא מצרים מוסף על המלכיות · מלכיות עיקר ומצרים טפילה · וכן הוא או' לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם יש' יהיה שמך · אמרו לא שייעקר שם יעקב אלא יעקב מוסף על ישראל · ישראל עיקר ויעקב טפל · וכן הוא או' אל תזכרו ראשונות אילו המצריים · וקדמוניות אל תתבוננו אילו המלכיות · הנני עושה חדשה עתה תצמח זו שלגוג · משלו משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו · התחיל מספר מעשה הזאב ואחר כך פגע בו הארי · וניצל מידו · שכח מעשה הזאב התחיל מספר מעשה הארי · ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו · שכח מעשה שניהם והתחיל לספר מעשה הנחש · כך היו יש' הצרות האחרונות משכחות את הראשונות</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי אבא בר אחא נחית לתמן. חמיתון מתחילין וגומרין''', כלומר רבי אבא בר אחא ירד לבבל וראה שכולם מתחילים וגומרים לכתחילה, '''ולא שמיע דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר'''. כלומר הם בכלל לא ידעו שהייתה מחלוקת בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל, ותמיד היו אומרים את הכל. '''בעון קומוי רבי אחייא ברבי זעירה: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם?''' כלומר שאלו את רבי אחייא הבן של רבי זעירא - הרי רבי זעירא עלה מבבל, אז שאלו אותו האם הוא נהג כרבנן דהכא בארץ ישראל או כרבנן דהתם בבבל. '''רבי חזקיה אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא: מסתברא דרבי יוסה, דרבי זעירא מחמיר, וינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון'''. כלומר מסתמא שהוא נהג להחמיר, וגם בני בבל מחמירים - שאם מתחילים גומרים את הכל. '''תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב'''. כלומר, למרות שהוא מזכיר בפרשת ציצית עניין יציאת מצרים, בכל זאת באמת ויציב הוא גם מזכיר את יציאת מצרים. '''רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות'''. אנחנו נוהגים להגיד "מלכותו וראותו התקיימת" בתוך אמת ויציב. '''אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכת בכורים. רבי יהושע בן לוי אומר: צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו'''. אנחנו האשכנזים נוהגים להגיד "צור ישראל" כמו הבבלי, אבל הירושלמי אומר צריך להגיד "צור ישראל וגואלו". '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: לא הזכיר תורה בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו'''. בברכת הארץ בברכת המזון צריך להזכיר גם תורה. '''מה טעם? "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו"'''. בעצם ההבטחה לארץ זה כנגד התורה, לכן צריך להזכיר בברכת הארץ גם את העניין של התורה. '''רבי אבא ברבי אחא בשם רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו'''. כלומר צריך להזכיר גם ברית על הארץ, כי הרי נכרתה ברית על הארץ, וגם בבונה ירושלים צריך להזכיר את מלכות בית דוד, ואם הוא לא אמר זאת מחזירים אותו. '''אמר רבי אילא: אם אמר "מנחם ירושלם" יצא'''. זה גם מספיק טוב. '''בר קפרא: הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי אמר: בעשה ולא תעשה. "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה'''. '''התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם"''' - איך הם קראו לו כך? '''שנייא היא, שעד שהוא אברם בחרת בו'''. כלומר בעצם הנביא מסדר את השבח של הקדוש ברוך הוא, איך שהוא בחר באברם כשהוא היה אברם, ולאחר מכן קרא לו אברהם. שואלת הגמרא, '''ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה?''' ואומרת לא - '''הוא נצטווה עליה'''. כלומר רק אברהם נצטווה לקרוא לה שרה ולא שרי, אבל כל האחרים יכולים לקרוא לה שרי. שואלת הגמרא עוד כיוצא בזה, '''ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה?''' ועונה לא - '''שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו'''. כלומר ליעקב יש בעצם שני שמות, יעקב וישראל. שואלת הגמרא אבל '''ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה?''' אומרת הגמרא '''אלו, אבותן קראו אותן בשמן'''. כלומר לאברם וליעקב האבות שלהם קראו להם, '''אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: "וקראת את שמו יצחק"'''. כיוון שהקדוש ברוך הוא קרא לו שם, ממילא אין מקום להחליף את זה. '''ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו: "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה שמו". שלמה: "כי שלמה יהיה שמו"'''. '''עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים: "זורו רשעים מרחם"'''. כלומר צדיקים הקדוש ברוך הוא קורא להם כבר לפני הלידה, אבל רשעים לא נקראים עד שהם לא נולדים, רק ביציאה מהרחם. '''בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה'''. כלומר הגאולה האחרונה, החזרה מהגלות, על זה ידברו - זה יהיה העיקר, ויציאת מצרים תהיה טפלה. '''וכן הוא אומר: "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות'''. כלומר בגאולה האחרונה גם שם המלכויות יישכח. '''"הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג''' - כלומר בגוג ומגוג תישכח גם המלכות. '''משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות'''. הדרן עלך פרק מאימתי, אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יא עמוד ב''' {{שוליים|א_סא}} '''האם מותר להתחיל לקרוא פרשת "ויאמר" של קריאת שמע בלילה לכתחילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ציצית, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן יח סעיף א , סמ"ג עשין כו. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן דהכא שאף לכתחילה מתחיל, כדעת אבוה דרבי אחייא שנהג כמותם; הרמב"ם והשו"ע פסקו שקוראין פרשת ציצית בלילה אף שאינה נוהגת ביום דווקא, וכן נהגו למעשה, בניגוד לדעה המחמירה שלא להתחיל כלל. {{שוליים|א_סב}} '''יש להזכיר יציאת מצרים בברכת "אמת ויציב" ולחתום בה "צור ישראל וגואלו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן סו סעיף י. ''הכרעה:'' נפסק כרבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי שצריך להזכיר את כולן ולומר "צור ישראל וגואלו", כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|א_סג}} '''מי שלא הזכיר תורה בברכת הארץ בברכת המזון חייב לחזור ולברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן קפז סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי, שהמזכיר ארץ ותורה כדכתיב "ויתן להם ארצות גוים... בעבור ישמרו חוקיו" חייב לחזור, וכך הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|א_סה}} '''הקורא לאברהם "אברם" עובר בעשה ולא תעשה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ד <קטע סוף=יא א/> הדרן עלך פרק מאימתי א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי לוי שהעובר על כך עובר בעשה ולא תעשה, שכן פסק כך הרמב"ם והשו"ע להלכה. </div> </div> c3z7p9l6ra2d6ov1pgqhw8crvejvser 3083827 3083826 2026-09-18T14:08:55Z מאירושולי 35234 3083827 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק ראשון — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div> {{מתני'|ברכות א א}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פתיחת המסכת|מאימתי קורין]] את שמע בערבין? {{שוליים|א_א}}משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|א_ב}}עד חצות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים|א_ג}}עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ד}}הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ה}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}כל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע בבית הכנסת|אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן]] תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי"}}: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת. ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין. ===<span id="דף_א_ב"></span>=== <div class="yerum-bm-print"> בעזרת השם אנחנו מתחילים מסכת ברכות, סדר ירושלמי. המשנה הראשונה פותחת בשאלה מתי קוראים את שמע בערב. אנחנו יודעים שבתורה, בפרשת קריאת שמע נאמר "דברת אמם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". מכאן למדו חז"ל שיש מצווה לקרוא קריאת שמע בזמן השכיבה בערב ובזמן הקימה בבוקר. והמשנה שואלת מתי קורין שמע בערבין. הגמרא הבבלי שואלת למה בעצם מתחילים דווקא משמע בערבין, ויש שני תירוצים. תירוץ אחד שכך נאמר בפסוק "בשכבך וקומך" לכן מתחילים מהערב, ותירוץ אחר שכיוון שכל דבר ביהדות מתחיל מהערב, כמו שאנחנו יודעים כתוב בתורה "ויהי ערב ובוקר יום אחד". הגר"א קובר בעצם למה מתחילים מהמצווה הזאת דווקא? יש יותר ממצוות. למה דווקא קריאת שמע של ערבית? הוא מסביר שבעצם זה המצווה הראשונה שיהודי פוגש בחיים, כיוון שהיהודי נהיה בגיל שלוש עשרה בן מצוות, וכבר מבערוב המצווה הראשונה שהוא פוגש זה קריאת שמע של ערבית. בכל אופן, המשנה שואלת מתי קורין את שמע בערבין, כלומר מתי נקרא זמן שכיבה שאפשר להתחיל לקרוא קריאת שמע? והמשנה עונה: '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. גם כאן הבבלי מסביר שלכאורה היה צריך להגיד לנו זמן מוגדר, להגיד צאת הכוכבים או משהו בסגנון. למה המשנה אמרה משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן? זו דרך של התנא. יש הלכות שהן מאוד רגילות - קריאת שמע אומרים הרי כל יום. ויש הלכות פחות מוכרות, פחות רגילות, ולא רצו שישכחו אותן, לכן בעצם שתלו אותן בתוך ההלכות הרגילות. אז בעצם שהמשנה אומרת לנו משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, היא דרך אגב מלמדת אותנו שגם הכוהנים - כוהן שהיה טמא וטבל, מותר לו לאכול תרומה כבר מבערוב, כבר בצאת הכוכבים, וגם במקרה שהכוהן הזה היה טמא בטומאה כזאת שצריך אחרי זה למוחרת להביא קורבן, כמו לדוגמה זב גדול שאנחנו יודעים שאחרי שהוא סופר שבעה נקיים הוא טובל ואז מחכה לערב שמש, ולמוחרת ביום השמיני הוא מביא קורבן, או יולדת, או מצורע. אז באה המשנה לחדש לנו שבעצם הוא לא צריך לחכות עד למוחרת כדי לאכול תרומה. מה שבעצם "ביאת שמשו מעכבתו מלאכול תרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול תרומה". בעצם צאת הכוכבים זה הזמן שבו יכול לאכול תרומה, והכפרה - הקורבן - זה מה שרק מאפשר לו להיכנס למקדש ולאכול קודשים, אבל תרומה הוא יכול לאכול כבר בצאת הכוכבים. ועד מתי? כלומר, עד מתי נקרא בשכבך? '''עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר'''. כלומר, לפי רבי אליעזר מה שכתוב בתורה "בשכבך" הכוונה זמן שאנשים הולכים לישון, ואנשים הולכים לישון בחלק הראשון של הלילה. אם זה שליש הלילה או רבע לילה נראה בהמשך, אבל בכל אופן זה בחלק הראשון של הלילה. '''וחכמים אומרים: עד חצות'''. חכמים יש להם איזו שיטה, תכף נבין אותה - כרגע היא לא כל כך מובנת, מה העניין של עד חצות. '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר רבן גמליאל גם כן מאוד מובן. הוא אומר מה שכתוב "בשכבך" הכוונה הזמן שישנים שזה כל הלילה. אז רבי אליעזר סובר זמן שהולכים לישון, רבן גמליאל סובר זמן שישנים. עכשיו מה זה בדיוק חכמים? הגמרא תכף תסביר לנו שבעצם חכמים עשו הרחקה. כלומר הם מודים לרבן גמליאל שבעצם "בשכבך" הכוונה כל זמן שישנים, רק הם פחדו שבן אדם יבוא מהעבודה, יהיה עייף, יגיד אוקיי, אני אוכל טיפה, אלך לישון וכשאני אתעורר אני אתפלל, ואז בעצם הוא יתעורר בבוקר. לכן אמרו עד חצות '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. והמשנה מספרת לנו מעשה: '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. כלומר בניו של רבן גמליאל באו מבית המשתה, היה להם איזו סעודת חתנים משהו בסגנון, ועבר חצות והם לא קראו קריאת שמע. הם באו לאבא שלהם, אמרו לו "לא קראנו שמע, מה עושים?" עכשיו, הרי הם ידעו מה אבא שלהם אומר. כלומר, השאלה שלהם הייתה: אתה אמנם סובר שמותר עד הבוקר, אבל חכמים חולקים עליך, חכמים אומרים עד חצות, ויחיד ורבים הלכה כרבים. או שבעצם חכמים מודים לך, אלא כל מה שהם אמרו זה רק הרחקה, אבל בעצם בדיעבד גם הם מסכימים שאפשר לקרוא עד עלות השחר. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. כלומר, באמת ההלכה כמותי וחכמים מודים לי. '''ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. זאת אומרת, בעצם כל דבר שנוהג חלק מהלילה בעצם מצוותו כל הלילה, וחכמים אמרו רק עד חצות כדי להרחיק את האדם מעבירה. כדוגמה יש לנו '''הקטר חלבים ואיברים'''. אנחנו יודעים שהקטר חלבים ואיברים - קורבנות ששחטו וזרקו את הדם שלהם ביום, הרי אסור לשחוט בלילה, אסור לזרוק את הדם בלילה. אם שחטו ביום אז את האיברים והחלבים מותר להקטיר כל הלילה. אז גם כן אנחנו רואים - נוהג חלק מהלילה, נוהג כל הלילה. שם בעצם חכמים לא גזרו שום דבר כיוון שהכוהנים זריזים, אבל הוא רק רצה להראות לנו בעצם שדבר שנוהג חלק מהלילה מצוותו כל הלילה. '''וכל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר יש לנו קודשים - הגמרא אומרת שהכוונה קודשים קלים, לא קודשי קודשים, כי בהם באמת גם כן לא גזרו. אבל קודשים קלים שנאכלים ליום אחד - אנחנו יודעים לדוגמה ששלמים נאכלים לשני ימים ולילה, אבל יש שלמים מסוימים כמו שלמי תודה ושלמי נזיר, הם נאכלים רק ליום אחד. יש הסבר יפה שמסביר למה קורבן תודה נאכל רק ליום אחד. יותר מזה, גם מביאים איתו ארבעים לחמים, כלומר ארבעה סוגי לחמים - עשר חמץ ועוד שלושה סוגים, עשר מכל אחד, סוגי מצות. מה הרעיון? הרעיון הוא שכיוון שבן אדם מביא קורבן תודה, קרה לו איזה נס או משהו כזה, אז התורה רצתה שהוא יפרסם את הנס. אז אמרו לו טוב, תבוא, תאכל את זה תוך יום אחד, אין לך זמן, מהר מאוד צריך לאכול את זה. אתה גם מביא הרבה מאוד לחמים, ככה ודאי הוא יזמין חברים ויפרסם את הנס שלו, וכן הנזיר, גם כן יוצא לפרסם מה הסיבה שהוא התנזר. אז בכל הדברים האלה, כמו בקריאת שמע ובקודשים שחלים ליום אחד, חכמים אמרו עד חצות. '''אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. כלומר מצד הדין היה מותר עד הבוקר, אבל חכמים אמרו עד חצות כדי שבן אדם לא יגיד יש לי זמן, ואז בעצם ילך לישון, יתעורר מאוחר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף א עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' מאימתי קורין את שמע בערבין.''' תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך וה"ק זמן קריאת שמע דשכיבה אימת '''משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן.''' כהנים שנטמאו וטבלו אין יכולין לאכול בתרומה עד שיעריב שמשן והיינו עד צאת הכוכבים והא דלא קתני משעת צאת הכוכבים מילתא אגב אורחיה קמ"ל שאם נטמאו הכהנים בטומאה שטהרתן תלויה בקרבן כגון זב ומצורע אין כפרתן מעכבן מלאכול בתרומה דכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים ומוקמינן בפ' הערל דהאי קרא בתרומה איירי ודרשינן ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה. ואע"ג דתנינן להא בהדיא בפ' י"ד דנגעים העריב שמשו אוכל בתרומה אורחיה דהתנא לאשמעינן בקצרה אף למאי שמפורש במקום אחר '''עד סוף האשמורת הראשונה.''' זהו שליש הראשון של לילה שהלילה נחלקת לשלשה משמרות ומכאן ואילך לא מיקרי תו זמן ק"ש דשכיבה ולא קרינן ביה בשכבך ומקמי צאת הכוכבים נמי לא דאכתי יממא הוא ולאו זמן שכיבה '''עד שיעלה עמוד השחר.''' דכל הלילה מיקרי זמן שכיבה והלכה כר"ג לפי שלדינא גם חכמים מודו ליה ולא אמרו חכמים עד חצות אלא כדי להרחיק את האדם מן העבירה שדלקמן. ומיהו לכתחילה משהגיע עונת קריאת שמע של ערבית אסור לאדם לסעוד וכל שכן לישן עד שיקרא קריאת שמע ויתפלל '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה.''' בני רבן גמליאל שמעינהו לרבנן דאמרי עד חצות וה"ק ליה הא דאמרי רבנן עד חצות דוקא קאמרי ותו לא ופליגי עלך ויחיד ורבים הלכה כרבים או דילמא רבנן כוותך סבירא להו והא דאמרי עד חצות לסייג הוא דקאמרי ואמר להו אין רבנן כוותי ס"ל ומשום סייג הוא דקאמרי וחייבים אתם לקרות '''ולא זו בלבד.''' כולא מילתא דר"ג היא דאמר לבניו '''הקטר חלבים.''' של כל הקרבנות '''ואיברים.''' של עולת תמיד של בין הערבים והוא הדין לכל אברי העולה שנזרק דמן ביום '''מצותן.''' להעלות כל הלילה דכתיב היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר '''אם כן למה אמרו חכמים.''' בכל אלו עד חצות</div> <div class="yerum-leiden-text">בסימך רחמנא וחננו · מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן עד סוף האשמורת הראשונה דברי ר' ליעזר · וחכמ' אומ' עד חצות · רבן גמל' או' עד שיעלה עמוד השחר · מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו לא קרינו את שמע אמ' להן אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות · לא זו בלבד אמרו אלא כל שאמרו חכמ' עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר · הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר · כל הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר · אם כן למה אמרו חכמ' עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה · מאימתי קורין את שמע בשחרין משיכיר בין תכלת ללבן · ר' ליעזר או' בין תכלת לכרתן עד הנץ החמה · ר' יהושע או' עד שלש שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות · הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה · בית שמי או' בערב כל אדם יטו ויקרו ובבוקר יעמודו שנ' ובשכבך ובקומך · ובית הלל אומ' כל אדם קורין כדרכן שנ' ובלכתך בדרך · אם כן למה נאמ' ובשכבך ובקומך · בשעה שבני אדם שוכבין ובשעה שבני אדם עומדין · בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה · אחת ארוכה ואחת קצרה · מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר · לקצר אינו רשאי להאריך · לחתום אינו רשאי שלא לחתום · שלא לחתום אינו רשאי לחתום · מזכירין יציאת מצרים בלילות · אמ' להן ר' לעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנ' למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך · ימי חייך הימים · כל ימי חייך הלילות · וחכמ' אומ' ימי חייך העולם הזה · כל להביא ימות המשיח · סליק מתני' מאימתי קורין את שמע בערבין וגומ' · אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן · תני ר' חייא משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת · ותני עלה קרובים דבריהן להיות שוין</div> <div class="yerum-side">'''וכל הנאכלין ליום אחד.''' כגון תודה וחטאת ואשם וכיוצא בהן שהן נאכלין ליום ולילה זמן אכילתן עד שיעלה עמוד השחר והוא המביא לידי נותר '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה.''' שלא יבא לאכלן אחר שיעלה עמוד השחר ויתחייב כרת וכן להקטיר החלבים אחר כך והן כבר נפסלו בלינה אם היו למטה מן המזבח לאפוקי אם היו על המזבח אין לינה מועלת בראש המזבח לחד מאן דאמר בפרק ט' דזבחים וכן בקריאת שמע שלא יאמר עדיין יש לי שהות לקרות ובתוך כך תעבור עונתה '''גמ' אנן תנינן.''' במתני' משעה שהכהנים וכו' סתמא וליכא תנא במתני' דפליג עלה בהתחלת זמנה '''תני ר' חייא.''' בתוספתא ריש מכלתין דאיכא דפליגי בהא דגרסינן שם מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שבני אדם נכנסין לאכול פיתן בערבי שבתות דברי רבי מאיר וחכמים אומרים משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן סימן לדבר צאת הכוכבים '''ותני עלה קרובים דבריהם להיות שוין.''' אף על גב דלאו חד שיעורא ממש הוא מכל מקום קרובין דבריהן להיות שוין דזמן דבני אדם בערבי שבתות אינו כל כך רחוק מזמן דכהנים מותרין לאכול בתרומתן</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אומרת הגמרא: '''אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. כלומר, במשנה אמרנו שמותר לקרוא משעה שכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן. '''תני רבי חייא: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת'''. אנחנו יודעים שבליל שבת אדם ישן, הוא מפחד שהנר יכבה, לכן הוא אוכל יותר מוקדם מאשר ביום רגיל. '''ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין'''. כלומר, יש איזו ברייתא שאומרת שהזמן שרבי חייא אמר - בן אדם נכנס לאכול בליל שבת - או הזמן שהמשנה אמרה - כוהנים נכנסים לאכול בתרומתן - זה בערך אותו זמן. כלומר, שניהם פחות או יותר יוצאים בזמן צאת הכוכבים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף א עמוד א''' {{שוליים|א_א}} '''זמן קריאת שמע של ערבית מתחיל משעת כניסת הכהנים לאכול בתרומה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף א , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר לענין תחילת הזמן (משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן), שכן זמנה מתחיל משעת צאת הכוכבים כדבריו, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_ב}} '''זמן קריאת שמע של ערבית מדאורייתא כל הלילה, אך חכמים הקדימוהו לחצות כדי להרחיק אדם מן העבירה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא לעניין הדין דאורייתא שזמנה כל הלילה, אך למעשה הכרעה כרבן גמליאל לכתחילה כדי להרחיק אדם מן העבירה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_ג}} '''זמן קריאת שמע של ערבית מדאורייתא עד עלות השחר, אף שמדרבנן תקנוה עד חצות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שכל שאמרו חכמים "עד חצות" מצוותו עד עלות השחר, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע; הבבלי (ברכות ט.) מסכים לדין זה. {{שוליים|א_ד}} '''הקטרת חלבים ואיברים על גבי המזבח כשרה כל הלילה עד עלות השחר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק ד, הלכה ב , סמ"ג עשין קפג. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שמצוותן עד שיעלה עמוד השחר, וכן פסקו הרמב"ם והסמ"ג. {{שוליים|א_ה}} '''זמן אכילת קדשים הנאכלים ליום אחד — עד מתי מותרת אכילתם בלילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י, הלכה ח , <קטע סוף=א א/> ==דף א עמוד ב== <קטע התחלה=א ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שמצוות אכילתן עד חצות לילה, אף שמדאורייתא הזמן עד עלות השחר, גזרו חכמים להרחיק את האדם מן העבירה, וכך פסק הרמב"ם.. {{שוליים|א_ז}} '''מי שמסופק אם בירך ברכת המזון חייב לחזור ולברך, ומי שמסופק אם התפלל אינו חוזר ומתפלל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי לענין ברכת המזון שחוזר ומברך מפני שהיא דאורייתא ("ואכלת ושבעת וברכת"), אך לענין תפילה נפסק כרבי יוחנן שחוזר ומתפלל בתנאי של נדבה, שהרי הבבלי (ברכות כא ע"א) פסק כמותו נגד הירושלמי.. {{שוליים|א_ח}} '''מי שמסופק אם קרא קריאת שמע חוזר וקורא, ומי שהתפלל ומסופק אם התפלל חוזר ומתפלל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כהכרעת הירושלמי "הדא אמרה" - הספק מחייב חזרה, שאין תפילה מפסדת (=אין בחזינה משום איסור), ומקל וחומר ממקרה בין השמשות שהוא ספק ובכל זאת צריך לקרות. {{שוליים|א_ט}} '''מי שנסתפק לו אם קרא קריאת שמע אם לאו, האם צריך לקרות שוב.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן סז , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק שספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות, מפני חשש ביטול מצוות קריאת שמע דאורייתא, כלשון הירושלמי "ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|א_י}} '''כמה כוכבים נדרשים לקביעת צאת/בין השמשות ותוצאותיהם ההלכתיות בשבת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה ד , רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף א <קטע סוף=א ב/> ==דף ב עמוד א== <קטע התחלה=ב ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי: כוכב אחד – יום ודאי (חייב); שני כוכבים – ספק לילה (ספק חייב, מביא אשם תלוי בערב שבת, חטאת במוצאי שבת); שלושה כוכבים – לילה ודאי (פטור בערב שבת, ובמוצאי שבת פטור לגמרי); הרמב"ם והשו"ע פסקו כך להלכה בהלכות שבת ותרומות.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div> אתא חמי, {{ירו"מ-ביאור|בא וראה}} משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא הוא, ועם כוכביא הוא. {{ירו"מ-ביאור|מיד בצאת הכוכבים}} משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} שעה ותרתי ליליא הוא. {{ירו"מ-ביאור|הרי כבר לילה לפחות שעה או שעתים}} ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} קרובים דבריהן להיות שוין? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, {{ירו"מ-ביאור|בכפרים קטנים}} דאורחיהון מסתלקא {{ירו"מ-ביאור|שמסיימים מלאכתם}} עד דהוא {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא. {{ירו"מ-ביאור|שעדין יום}} {{ירו"מ-הדגשה|ומתפללים ערבית מוקדם ונכנסים לאכל מקדם}}, דצדי לון מיקמי חיותא. {{ירו"מ-ביאור|מפחד החיות}} תני: {{שוליים|א_ו}}הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{ירו"מ-הוסר|שלתורה}} תורה. {{ירו"מ-הדגשה|דתפילות באמצע תקנום}}. {{ירו"מ-ביאור|ששלושת התפילות מוקמו בין שני קריאות שמע: קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה של שחרית, שמונה עשרה של מנחה, שמונה עשרה של ערבית, קריאת שמע של ערבית}} {{ירו"מ-הדגשה|ועיקר קריאת שמע של ערב זה על המיטה. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|א_ז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ספק קרא שמע|ספק בירך על מזונו ספק לא בירך]] צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|שהיא דבר תורה}}, דכתיב ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת". ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל. ודלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: {{שוליים|א_ח}}ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת. ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? נשמענה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. וקודם לכן לאו ספק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי קודם לכן זה בין השמשות שהוא ספק מן הלילה ספק מן היום}}, ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} צריך לקרות! הדא אמרה {{שוליים|א_ט}}ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: סימן לדבר משיצאו הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ד טו]]) "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים". וכתיב ([[נחמיה ד טז]]) "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות וצאת הכוכבים|כמה כוכבים יצאו ויהא לילה]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אבא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר פפא|°]]: {{שוליים|א_י}}כוכב אחד וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י לילה. שנים ספק? והכתיב "עד צאת הכוכבים" {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|והלא}} מיעוט כוכבים שנים. קדמיא {{ירו"מ-ביאור|הראשון}} לא מתחשב. בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, מביא חטאת. במוצאי שבת, ראה כוכב אחד ועשה <span id="דף_ב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: מה פתאום? '''אתא חמי''' - בוא וראה. '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא, ועם כוכביא הוא'''. כלומר, הכוהנים ברגע הראשון שיצאו הכוכבים כבר יכולים לאכול ומתחילים לאכול, כי ממש זה סוף היום, תחילת הלילה. '''ומשעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, שעה ותרתי ליליא הוא'''. תלמד מזה, העניין של לאכול בליל שבת - הולכים להתפלל תפילה ארוכה, שרים, חוזרים עד שמגיעים הבית, מתארגנים. לוקח זמן, לפחות שעה או שתיים, כבר לילה. '''ואת אמר קרובים דבריהן להיות שוין?''' '''אמר רבי יוסי: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, דאורחיהון מסתלקא עד דהוא יממא'''. כלומר, נוכל להעמיד את מה שרבי חייא אמר, מה שהברייתא אמרה שהזמנים שלהם שווים, כי מדובר בכפרים קטנים ומבודדים שהם מסיימים את הכל בגלל הפחד מהחיות, מסיימים את כל העבודה שלהם מוקדם, גם מתפללים ערבית מוקדם - פלג המנחה כבר אפשר להתפלל ערבית - באים מהתפילה מוקדם, חוזרים הבית מוקדם, וממש בצאת הכוכבים הם אוכלים סעודת שבת, ואז בעצם זה מקביל לזמן שמופיע במשנה. '''תני: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כן, יש ברייתא שאומרת שמי שקורא לפני צאת הכוכבים את קריאת שמע לא יצא ידי חובתו. '''אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת?''' הגמרא פה מלמדת אותנו שבארץ ישראל נהגו לקרוא קריאת שמע ולהתפלל לפני צאת הכוכבים, מפאת המנחה כמו רבי יהודה. אבל הגמרא יותר מאוחרת תגיד שאפילו הקפידו על זה, כלומר דאגו בכוונה שאנשים יתפללו לפני הזמן, יקראו קריאת שמע לפני הזמן. מה הסיבה שעשו את זה? הגמרא תגיד לנו שיש מחלוקת - האם קריאת שמע צריך לשמור סמיכה לתפילה. כלומר בעצם הסדר הוא: קריאת שמע של שחרית, תפילת שמונה עשרה של שחרית, תפילת שמונה עשרה של מנחה, קריאת שמע של ערבית ותפילת שמונה עשרה של ערבית, כמו שאנחנו נוהגים היום, או מה שנקרא "תפילות באמצע תיקנום". יש לנו קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה שחרית, שמונה עשרה מנחה, שמונה עשרה ערבית וקריאת שמע של ערבית. וככה בעצם יוצא לי, פוסק לי, שתפילות באמצע תיקנום. אם כן, למה בכל זאת קוראים קריאת שמע בערבית לפני התפילה? אז אומרת הגמרא: '''אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה'''. כלומר, אנחנו רוצים את התפילה להתחיל לפני כן בדברי תורה, כמו שבמנחה אנחנו אומרים "אשרי יושבי" גם כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. אז גם בערב קוראים קריאת שמע, אבל בעצם לא יוצאים ידי חובה כי זה מוקדם. חכמים אפילו תיקנו שיהיה מוקדם כדי שיקרא על המיטה קריאת שמע, ובעצם לשמור עליו מפני המזיקים. ונהגו ממש את כל הברכות והכול להגיד בקריאת שמע שעל המיטה. '''אמר רבי זעירא בשם רב ירמיה: ספק בירך על מזונו ספק לא בירך צריך לברך, דכתיב "ואכלת ושבעת וברכת"'''. כלומר, אם אדם מסופק אם הוא בירך ברכת המזון או לא, צריך לברך, כי זה דאורייתא - יש פסוק "ואכלת ושבעת וברכת". '''ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל'''. כלומר, אם הוא מסופק אם הוא התפלל, לא צריך להתפלל, כי תפילה זה רק דרבנן, '''ודלא כרבי יוחנן'''. כלומר, בניגוד לרבי יוחנן. '''דרבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת'''. כלומר רבי יוחנן סובר: אוקיי, גם אם זה דרבנן, אבל התפילה פועלת. כל תפילה פועלת. אז לכן יש עניין שבן אדם יתפלל כמה שהוא יכול, קל וחומר אם הוא מסופק אם הוא התפלל שיתפלל. '''ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא'''? מה הדין? ואומרת הגמרא '''נשמענה מן הדא''' - '''הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, מי שקורא לפני צאת הכוכבים לא יצא ידי חובתו. עכשיו, הכוונה אפילו ממש רגע לפני צאת הכוכבים, והזמן הזה, הצמוד לצאת הכוכבים, איך זה נקרא? זה נקרא בין השמשות, וזה זמן שהוא ספק. אז אם אתה רואה אדם שקורא בזמן הזה, שהוא בעצם מסופק האם הוא קרא בלילה או לא קרא בלילה, כלומר בעצם מסופק אם הוא יצא ידי חובה או לא - מה הדין? אמרנו לא יצא, חייב לקרוא עוד הפעם. '''הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף א עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''איתא חמי.''' ומתמה הש"ס עלה בא וראה מאי האי דקאמר הא משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא ועם כוכביא הוא כלומר מיד אחר סוף היום ועם צאת הכוכבים שהוא התחלת הלילה ואלו משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פתן. בלילי שבת מאוחר הרבה הוא דכבר שעה ותרתי בליליא הוא והיכי את אמר קרובין דבריהן להיות שוין '''תיפתר.''' הא דקאמר משעה שבני אדם נכנסין לאו בכל בני אדם קאמר אלא דאיכא אינשי דאכלי בהאי שעתא כגון באילין כופרניא דקיקייא. באלו בני כפרים הקטנים שאין להם מלאכה כל כך ויש להן פנאי להכין סעודתן מבעוד יום '''דאורחיהן מסתלקא עד דהוא יממא.''' כלומר שדרכן להסתלק ממלאכתן בעוד היום גדול וזמן התחלת סעודה שלהם מקודם הוא '''דצדי לון מיקמי חיותא.''' לפי שכבר מוכן להם מקודם צרכי מזון הסעודה וממהרין לאכול ובסוף היום יכולין ליכנס לסעודתן בלילי שבת '''קודם לכן.''' קודם צה"כ '''אם כן למה קורין אותה בבהכ"נ.''' בעוד שהוא יום '''מתוך דבר של תורה.''' ולא לצאת ידי חובת ק"ש והלכך כשיגיע זמן ק"ש צריך לחזור לקרותה לצאת ידי חובתו '''צריך לברך.''' לפי שברכת המזון מן התורה כדכתיב ואכלת וגו' וכלומר בהא פשיטא לן דאפי' מספק צריך שיברך '''ספק התפלל.''' וכן בספק התפלל או לא פשיטא לן לאידך גיסא שאל יתפלל מספק מכיון דתפלה מדרבנן היא '''ודלא כר' יוחנן וכו'.''' וטעמיה לפי שאין תפלה מפסדת ולדידיה אם ספק הוא לו צריך שיתפלל שהרי אינו מפסיד בזה '''נשמעינה מן הדא.''' ברייתא דלעיל</div> <div class="yerum-leiden-text">אתא חמי משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן איממה הוא ועם * כוכביא הוא · משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת שעה ותרתי ליליא הוא · ואת אמר קרובים דבריהם להיות שוין · אמ' ר' יוסי תיפתר באילין כופרניא דקיקייא דאורחיהון מסתלקא עד דהוא איממא דצדי לון מן קומי חיותא · תני הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו · אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת · אמ' ר' יוסי אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לעמוד אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר של תורה · ר' זעירא בשם רב ירמיה ספק בירך ספק לא בירך צריך לברך דכת' ואכלת ושבעת וברכת · ספק התפלל ספק לא התפלל אל יתפלל · ודלא כר' יוחנן דאמ' ר' יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו · למה שאין תפילה מפסדת · ספק קרא ספק לא קרא נשמעינה מן הדא הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו · וקודם לכן לאו ספק הוא · והוא אמר צריך לקרות · הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות · סימן לדבר משיצאו הכוכבים ואע'פ שאין ראייה לדבר זכר לדבר ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים · וכת' והיה לנו הלילה משמר והיום מלאכה · כמה כוכבים יצאו ויהא לילה · ר' פינחס בשם ר' אבא בר פפא כוכב אחד ודאי יום · שנים ספק שלשה ודאי לילה · שנים ספק והכת' עד צאת הכוכבים · לא מיעוט כוכבים שנים קדמ' לא מתחשב · בערב שבת ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור · שנים מביא אשם תלוי · שלשה מביא חטאת · במוצאי שבת ראה כוכב אחד ועשה</div> <div class="yerum-side">'''ספק קרא ספק לא קרא.''' אלא הא דקמיבעיא לן אם הספק הוא בק"ש אם קרא או לא מהו שיקרא מספק מי נימא הואיל וק"ש מדאורייתא דינה כברכת המזון או דילמא מכיון שיכול לצאת י"ח בפסוק ראשון לבד אינו צריך לחזור ולקרות כולה מספק '''וקודם לכן לאו ספק הוא.''' כלומר וכי ספק לאו בכלל קודם לכן ג"כ הוא שהרי אם קרא בין השמשות נמי קודם לכן הוא וזהו ספק מיקרי דמספקא לן אם יום הוא ולא יצא או לילה הוא ויצא ואפ"ה את אמר דצריך לחזור ולקרותה בזמנ' דהא לא יצא ידי חובתו קתני וא"כ הדא אמרה דה"ה ספק קרא ספק לא קרא דצריך לקרות '''סימן לדבר וכו'.''' כמו גופה הא דתנינן בתוספתא דלעיל ומסיים שם ואע"פ שאין ראיה לדבר וכו' משום דקרא לאו לענין ק"ש משתעי '''והכתיב עד צאת הכוכבים ולא מיעוט כוכבים שנים.''' בתמיה כלומר והלא מיעוט כוכבים אינו אלא שנים וקרי להו לילה והיכי קאמרת דשנים ספק '''קדמייא לא מתחשב.''' הכוכב הראשון שהוא ודאי יום לא קחשיב ליה ועד צאת הכוכבים דקאמר אשנים האחרונים הוא דקאי</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' יש ברייתא שאומרת '''סימן לדבר משיצאו הכוכבים'''. ממש שאמרנו שקוראים את שמע בשעה שבשכבך בזמן שכיבה, ואמרנו שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם - כל הזמן הזה, יש סימן לדבר משיצאו הכוכבים. '''ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר''', כלומר אין לנו פסוק בתורה או בנביא שמלמד את זה, אבל יש זכר לדבר שהלילה מתחיל בצאת הכוכבים, '''דכתיב "ואנחנו עשים במלאכה"'''. כתוב בנחמיה, כשבנו את החומה והכותים ניסו להפריע להם, אז הם היו צריכים גם לשמור וגם לעבוד. '''וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים'''. כלומר הם עבדו מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. עכשיו פה אין ראיה שבזמן שהם עבדו זה היה יום, כי יכול להיות שהם הקדימו, כלומר רצו להספיק כשיש אור. אז למרות שבעצם עלות השחר זה עדיין לילה, וכבר אחרי השקיעה זה כבר לילה, אבל הם ניצלו את כל הרגעים של האור כדי לעבוד - ככה הייתי אומר. אבל בא פסוק אחר ואומר לנו '''והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה'''. כלומר, בא פסוק שמלמד אותנו שבעצם הזמן שהם עבדו זה נקרא יום. עכשיו למה זה נקרא רק זכר? לכאורה זו ראיה טובה. פשוט מאוד - כיוון שזה לא מדבר על קריאת שמע. הרי התורה אומרת "בשכבך", מי אמר לנו שזמן שכיבה זה באמת צאת הכוכבים? אנחנו לא יודעים. לכן זה רק זכר. שואלת הגמרא '''כמה כוכבים יצאו ויהא לילה'''? אמרנו צאת הכוכבים - כמה? '''אמר רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא: כוכב אחד וד"י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד"י לילה'''. שואלת הגמרא '''שנים ספק?''' מה פתאום? הרי אמרנו מקודם, כתוב בנחמיה "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים", כלומר צאת הכוכבים זה לילה. ואם כתוב "עד צאת הכוכבים" - מיעוט רבים שניים, אז צריך שני כוכבים. למה אתה אומר לי שלושה? עונה הגמרא '''קדמיא לא מתחשב''', כלומר הכוכב הראשון, כיוון שהוא נראה אפילו ביום, אז הוא לא חלק מהכוכבים שבאים לסמן את הלילה. אומרת הגמרא: '''בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור'''. כלומר, לפי הדברים האלה, אם אנחנו רואים שכוכב אחד זה יום, שניים ספק ושלושה זה לילה - אז אם בערב שבת, ביום שישי בלילה, ראה רק כוכב אחד ועשה מלאכה, פטור, כי זה ברור שזה עדיין יום, זה יום שישי בכלל. '''שנים, מביא אשם תלוי''', כי זה ספק. '''שלשה, מביא חטאת''', כי זה ודאי כבר לילה. '''במוצאי שבת''' יהיה הפוך כמובן - רק כוכב אחד ועשה מלאכה, מביא חטאת, כי זה ודאי עדיין יום ועדיין שבת. שניים זה ספק, לכן מביא אשם תלוי. שלושה זה כבר מוצאי שבת, ולכן היתר. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div> מלאכה, מביא חטאת. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, פטור. רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בעי: אין {{ירו"מ-ביאור|אם}} תימר שנים ספק, ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה. ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים. ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת, בשחרית וקצר כחצי גרוגרת, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן, ויצטרף של שחרית עם של מוצאי שבת ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה, ויצטרף של שחרית עם של לילי שבת ויהא חייב על הראשונים. הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא. {{ירו"מ-ביאור|באלו הכוכבים שאין דרכם להראות ביום}} ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, {{ירו"מ-ביאור|אבל באלו שדרכם להראות ביום}} לא משערין בהון. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא. {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שיראו שלושה כוכבי חוץ מכוכב נגה שנראה אף ביום}} רבי יעקב דרומנה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דרומנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה. ולית ליה ספק? {{ירו"מ-הדגשה|והרי לדעת כולם זמן בין השמשות הוא ספק מן היום ספק מן הלילה}}. אית ליה ספק {{ירו"מ-הדגשה|בזמן ש}}בין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}כוכב {{ירו"מ-הדגשה|הראשון}} לכוכב {{ירו"מ-הדגשה|השני}}. תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום. <span id="דף_ב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בדף הקודם סיימנו בזה שאמרנו ששלושה כוכבים זה ודאי לילה, שניים זה ספק וכוכב אחד זה יום. ולכן אם אדם ראה כוכב אחד ועשה מלאכה בערב שבת, אז הוא יהיה פטור כי זה עדיין יום שישי. אם הוא ראה שניים ועשה מלאכה, אז הוא יהיה אשם תלוי כי זה ספק. ואם הוא ראה שלושה ועשה מלאכה, אז זה כבר שבת ואז הוא צריך להביא חטאת. במוצאי שבת אמרנו זה יהיה בדיוק הפוך. כלומר, אם הוא ראה כוכב אחד ועשה מלאכה אז הוא יהיה חייב חטאת, כיוון שזה עדיין שבת. אם הוא ראה שניים הוא אשם תלוי, כי זה ספק האם זה שבת או מוצאי שבת, ושלושה הוא יהיה פטור. '''רבי יוסי ברבי בון בעי, אין תימר שנים ספק''', כלומר אם אתה ממשיך עם הקו הזה שאתה אומר ששתיים זה ספק. אז אם '''ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה''', כלומר יום שישי ראה שני כוכבים, התרו בו, עשה מלאכה. אז אם היה רק את זה אנחנו יודעים, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי. אבל מה שקרה כאן עכשיו הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת''' וגם פה התרו בו ועשה מלאכה. עכשיו '''מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים.''' כי האחרונים היו בשבת. '''ואם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים.''' '''ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת.''' אנחנו יודעים שכדי להתחייב זה צריך להיות עשיית מלאכה כשיעור, והשיעור במלאכת קוצר זה שיקצור גרוגרת. אז מה יקרה אם הוא ראה שני כוכבים בערב שבת? קצר חצי גרוגרת. אם הוא היה עושה רק את זה, כמובן פטור. לאחר מכן '''בשחרית וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו יש לנו בעיה, כי אם נגיד ששני כוכבים זה עדיין יום, אז בעצם הוא היה פטור. אם זה לא היה, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי, כיוון שחצי גרוגרת של יום שישי מצטרפת בעצם עם החצי גרוגרת של שבת. עכשיו מה שקרה בהמשך, הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו '''מה נפשך, אם הראשונים יום הן''', אז אוקיי, אז הראשונים לא יצטרפו לשבת כיוון שזה יום, הוא יהיה פטור עליהם. אבל זה אומר גם שמה שהוא ראה במוצאי שבת, השני כוכבים, זה היה יום, כלומר זה היה בשבת, ואז בעצם המלאכה שהוא עשה במוצאי שבת כשהוא ראה שני כוכבים ועשה חצי מלאכה, זה יצטרף עם החצי מלאכה שהוא עשה בבוקר, '''ויהא חייב על האחרונים'''. '''אם האחרונים לילה''', אז בעצם אומנם נכון שהשני כוכבים במוצאי שבת, מה שעושה מלאכה אז החצי גרוגרת לא יכול להצטרף למה שהוא עשה בבוקר כי זה כבר מוצאי שבת. אבל אם זה ככה, אז גם מה שעשה ביום שישי זה כבר היה בשבת, אז החצי מלאכה שעושה בערב שבת תצטרף עם החצי מלאכה שעשה בשבת '''ויהא חייב על הראשונים'''. '''הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא.''' כלומר, כל מה שאמרנו, שני כוכבים או שלושה כוכבים, מדובר דווקא בכוכבים שאין דרכם להיראות ביום. כלומר, זה לא דווקא כוכבים שנראים ביום, אלא גם מציאות. כלומר, אם אני לדוגמה, אובך או משהו כזה, פתאום נראים לי כוכבים באמצע היום, זה לא הופך את זה ללילה. '''ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, לא משערין בהון.''' כלומר כוכבים שדרכם להיראות ביום, אז הם לא חלק מהמשחק. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא.''' כן, ממש אמרנו צריכים להיראות שלושה כוכבים, חוץ מכוכב נוגה. כן, כוכב נוגה זה כוכב שגם ביום הוא נראה בדרך כלל, אז הכוכב הזה הוא לא מהמשחק בכלל. כן, שלושה כוכבים צריכים להיות כוכבים שנראים בדרך כלל בלילה. '''רבי יעקב דרומנה בשם רבי יהודא בן פזי: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה.''' כלומר הוא לא מביא את המשחק הזה של אחד, שתיים, שלושה, אלא רק כוכב אחד - יום, שניים - לילה. שואלת הגמרא '''ולית ליה ספק?''' הרי אנחנו יודעים שיש מושג כזה שנקרא בין השמשות, שזה ספק יום ספק לילה. איך יכול להיות פתאום שהוא בא ואומר שיש או יום או לילה? אומרת הגמרא באמת יש לו, '''אית ליה ספק''', מתי? '''בין כוכב לכוכב'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אין תימר שנים ספק.''' א"כ ממתה איכא למיבעי בראה ב' כוכבים בע"ש והתרו בו מספק אל תעשה מלאכה שמא לילה הוא ועשה מלאכה ושוב ראה ב' כוכבים במ"ש והתרו בו מספק שמא יום הוא ועשה מלאכה מהו אם כהתראת ספק הואי או לא '''מה נפשך.''' כלומר דהש"ס פשיט ליה דלאו כהתראת ספק מחשבינן לה דאם הראשונים יום הן וכו' וממ"נ חייב הוא או על המלאכה שעשה בע"ש או על שעשה במ"ש וכגון שעשה מלאכה כל בין השמשות בשתיהן '''ראה שני כוכבים בע"ש.''' זו בעיא אחריתא ובדרך את"ל מתפרשא דאת"ל בהאי קדמיתא מתחייב ממ"נ מכיון דבכל חדא וחדא שיעור מלאכה הוא דעביד ואם זה יום וכו' מיהו לענין צירוף קמבעיא לן אם בבין השמשו' של ע"ש קצר כחצי גרוגרת וחזר וקצר באותו העלם בשחרית בשבת כחצי גרוגרת וחזר וקצר כחצי גרוגרת באותו העלם במ"ש מהו מי אמרינן מכיון דבכל בין השמשות לא עשה אלא כחצי שיעור לא מצרפינן חצי גרוגרת של שחרית בהדי כל חדא מינייהו דזיל הכא ליכא שיעורא וזיל הכא ליכא שיעורא דכי מצרפת לה בהדי חצי גרוגרת של ע"ש אמרינן שמא יום הוא ואי מצרפת לה בהדי של מ"ש אמרינן שמא לילה הוא או דילמא דהואיל ומ"מ איכא שיעור חיובא הכא בצירוף דממ"נ או בהאי מצטרף או בהאי מצטרף מיחייב הוא</div> <div class="yerum-leiden-text">מלאכה מביא חטאת · שנים מביא אשם תלוי · שלשה פטור · ר' יוסי ביר' בון בעי אין תימר שנים ספק ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה · ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה מה נפשך אם הראשונים יום הן אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים · אם האחרונים לילה אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים · ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת · בשחרית וקצר כחצי גרוגרת · ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת · מה נפשך אם הראשונים יום הן אף האחרונים יום הן ויצטרף שלשחרית עם שלמוצאי ויהא חייב על האחרונים · אם האחרונים לילה אף הראשונים לילה ויצטרף שלשחרית עם שללילי שבת ויהא חייב על הראשונים · הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמייא ביממא · ברם באילין דאורחהון מתחמייא ביממא לא משערין בהון · אמ' ר' יוסי ביר' בון ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא · ר' יעקב דרומנה בשם ר' יודה בן פזי כוכב אחד ודאי יום · שנים לילה · ולית ליה ספק · אית ליה ספק בין כוכב לכוכב · תני כל זמן שפני מזרח מאדימות זהו יום</div> <div class="yerum-side">'''מה נפשך וכו'.''' כלומר דהדר פשיט ליה דאוף הכא מיחייב ממ"נ דאם זה יום וכו' וא"כ לעולם איכא צירופא לחיובא וכגון דעשה בשתיהן בתחילת בין השמשות או בסופו דהכא לא שייך לומר שעשה כל בין השמשות '''הדא דתימר.''' והא דמשערינן בהכוכבים כדאמר לעיל דוקא באילין כוכבים שאין דרכן להתראות ביום אבל באלו שדרכן להיות נראין ביום לא משערין בהון כלל '''ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין וכו'.''' כלומר דר' יוסי בר בון בא להוסיף ולפרש דלא תימא דג' כוכבים דמחשבינן לילה בהדי כוכב הראשון הוא דהא ליתא שהרי כוכב א' ודאי יום הוא ואנן לא משערינן באלו הכוכבים שדרכן להיות נראין ביום והלכך קאמר דבלבד שיהו נראין ג' כוכבי' חוץ מן הדא כוכבתא קדמייתא שאינו מן החשבון של הג' כוכבים דמחשבינן להו לילה '''ולית ליה ספק.''' בתמיה והא אנן תנן ספק חשיכה ספק אינו חשיכה אלמא דלכ"ע איכא בין השמשות שהוא ספק ומ"ט לא קחשיב ליה '''ומשני אית ליה ספק.''' ובהא הוא דפליג אתנא דבריית' דלעיל דקחשיב שנים לספק ואלו לדידיה לא מיחשב ספק אלא בין כוכב ראשון לבין כוכב שני '''כל זמן שפני מזרח מאדימות.''' כשהחמה שוקעת במערב זהרורי חמה מאדימין את המזרח</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div> {{שוליים|א_יא}}הכסיפו זהו בין השמשות. השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות תלוי בלבנה|הלבנה בתקופתה]] {{ירו"מ-ביאור|שזה באמצע החדש. שהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ושוקעת במערב}} התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות. אמר <span id="דף_ג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום.''' יש לנו ברייתא שאומרת שכל זמן שפני מזרח מאדימים, כלומר צד מערב - הפנים שמאדימות את המזרח. כלומר אדם שעומד במזרח הוא יראה אדום, אז זה כמובן מהצד מערב. אז כשצד המערב כולו אדום זה עדיין יום. '''הכסיפו זהו בין השמשות.''' '''השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה.''' כלומר מתחיל להיות שחור לגמרי עד שנעשה העליון שווה לתחתון, זה כבר לילה. זו ברייתא שמגדירה לנו מה זה בין השמשות, ומה זה היום ומה זה הלילה. '''רבי אומר: הלבנה בתקופתה''' - כלומר אנחנו יודעים שבראש חודש הירח הוא מאוד קטן. הוא מתחיל פחות או יותר במערב וכל יום הוא בעצם מתחיל טיפה יותר מזרחה. ובאמצע החודש הלבנה מלאה והיא מתחילה במזרח ובעצם שוקעת במערב ממש כל הלילה. אז '''הלבנה בתקופתה''', כלומר באמצע החודש כשהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ומסיימת במערב, אז '''התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות'''. כלומר כאילו שתי שמשות, הירח והשמש ביחד - אז זה נקרא בין השמשות. רבי חייא אמר: סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. הוא אומר לו: אין דבר כזה. הרי בין השמשות זה אחרי שהחמה כבר שקעה כולה, היא כבר לא נראית - האור עדיין קיים, אבל היא עצמה לא נראית, ורק אז מתחילה הלבנה לעלות. "ותני ליה שמואל כרבי חייא" - כלומר גם שמואל סובר כרבי חייא, שאין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. כלומר, האור שאנחנו מדי פעם כן רואים - כשיש זיהום אוויר או משהו כזה - אבל בדרך כלל כשהשמש קיימת בשמיים אז האור שלה כל כך חזק שבעצם את הלבנה לא רואים. אז הוא אומר בעצם שהחמה סיימה את השקיעה שלה, ורק אז מתחילה הלבנה לזרוח. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ב עמוד ב''' {{שוליים|א_יא}} '''הגדרת זמן בין השמשות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רסא סעיף ב , סמ"ג עשין לב <קטע סוף=ב ב/> ==דף ג עמוד א== <קטע התחלה=ג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנינא בר חמא שבין השמשות הוא משעה שסוף גלגל חמה שוקע ותחילת גלגל לבנה עולה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''הכסיפו.''' השחירו אבל לא לגמרי שעדיין גובהה של כיפת הרקיע לא הושחרה זהו בין השמשות '''השחירו.''' שניהם שנעשה העליון של הכיפה שוה לתחתון של הכיפה הסמוכה להארץ זהו לילה '''הלבנה בתקופתה.''' כשהלבנה באמצע החדש וזהו תקופתה שאז דרכה לעלות בתחילת הלילה '''התחיל גלגל חמה לשקע.''' מתחילת השקיעה כבר נקרא בין השמשות ואז הוא גם כן התחלת גלגל לבנה לעלות '''ר' חנינא.''' פליג וס"ל שסוף השקיעה של החמה הוא בין השמשות וזהו התחלת גלגל לבנה לעלות ולהזריח '''ותני שמואל כן.''' כר' חנינה שאין הלבנה זורחת ממש אלא בשעה שהחמה שוקעת לגמרי וכן לא שוקעת בשחרית בשעה שכבר החמה זורחת אלא מקודם לזה</div> <div class="yerum-leiden-text">הכסיפו זהו בין השמשות · השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה · ר' או' הלבנה בתקופתה התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות זהו בין השמשות</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div> רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא:}} סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. ותני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]{{ירו"מ-הוסר|כן}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר חייא בר יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חיא בר יהודה|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: התחיל גלגל חמה לשקוע, אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל. הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא. {{ירו"מ-ביאור|דרך קיצור}} ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, {{ירו"מ-ביאור|דרך ראשית}} לא בדה. {{ירו"מ-ביאור|לא בזה מדובר}} איזהו בין השמשות? אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף. {{ירו"מ-הדגשה|הזמן שלוקח עד ש}}נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: איזהו בין השמשות? משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל, {{ירו"מ-ביאור|כתשע דקות}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} הוו יתבין. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} לרבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}סוף חצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|זהו}} כהרף עין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא?}} אמר ליה: אוף אנא סבר כן. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לא אמר כן, אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] כד תנינן תמן {{ירו"מ-ביאור|הלכות זבים}}. {{שוליים|א_יב}}ראה אחת ביום ואחת בין השמשות. אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. <span id="דף_ג_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> טוב, התחלנו בדף הקודם לדבר על מה זה העניין של בין השמשות, יום, לילה. והבאנו בתחילה דעה של רבי, רבי אומר הלבנה בתקופתה. אמרנו שהכוונה באמצע החודש, כשהלבנה היא מלאה, היא מתחילה במזרח, שוקעת במערב, ושם יש ממש מסלול שלם. ורבי אמר שהתחיל גלגל החמה לשקוע. כלומר, איך שהחמה מתחילה לשקוע, נוגעת כביכול בים וכבר הלבנה מתחילה לזרוח. והבאנו דעה שאומרת, מרבי חנינא, שאומר שלא ככה, אלא '''סוף גלגל חמה לשקוע'''. כלומר, אחרי שהשמש לגמרי התכסתה, רק אחרי זה הלבנה מתחילה. ואמרנו מוצאן לשמואל כרבי חנינא. שמואל אומר כמו רבי חנינא. הוא אומר: '''אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת.''' כי בעצם האור של החמה הוא בעצם מונע מלראות את הלבנה. אמר רבי שמואל בר חייא בר יהודה בשם רבי חנינא: '''התחיל גלגל חמה לשקוע'''. הוא אומר, אם אתה רואה שהשמש כבר נוגעת בים, היא התחילה את השקיעה. יש בדרך כלל משהו כמו ארבע, בערך ארבע וחצי דקות. '''אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל.''' כלומר, הזמן שלוקח לרדת מהכרמל עד הים זה בעצם הזמן שאתה יודע בוודאות שעדיין יום היה. מרגע שהשמש נוגעת בים, אתה מספיק לרדת מהכרמל ולטבול, ואתה בטוח שטבלת בים. '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא''' - כלומר, דווקא מי שהולך בדרך הקיצור, בדרך מהפסגה למטה. '''ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, לא בדה''' - כלומר, מי שהולך בדרך הראשית אז לא בדק, כיוון שהדרך היא מפותלת ולכן היא הרבה יותר ארוכה. עכשיו, '''איזהו בין השמשות?''' אמר רבי תנחומא: '''לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף.''' כלומר, אם ניקח טיפת דם, נשים אותה על סיף, '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות'''. לקחו דווקא דם, כי דם הוא טיפה יותר סמיך, יותר צמיגי, ולכן לוקח טיפה יותר זמן מאשר אם זה היה מים, לדוגמה. אז דעה אחרת על בין השמשות. '''משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל''', כמו בסדר גודל של תשע דקות. אנחנו יודעים שמיל הולך זה שמונה עשרה דקות, אז חצי מיל זה תשע דקות, הכוונה בערך חצי קילומטר. '''דברי רבי נחמיה'''. '''רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים.''' כלומר, זה זמן מאוד מאוד קצר. חכם אפילו לא יכול להגדיר אותו. רבי יוסי ורב אחא הוו יתבין. אמר רבי יוסי לרבי אחא: '''לא מסתברא סוף חצי מיל דרבי נחמיה, כהרף עין דרבי יוסי'''? כלומר, נראה לו הגיוני שבעצם מה שאמר רבי יוסי כהרף עין זה בסוף החצי מיל של רבי נחמיה? כי הרי רבי נחמיה דיבר על מהירות של דקות, אז רק ברגע האחרון, המעבר הסופי, זה בעצם הזמן של רבי יוסי. אמר לו: '''אוף אנא סבר כן'''. רבי חזקיה לא אמר כן, אלא הוא סובר שכל הרף עין והרף עין שבחצי מיל של רבי נחמיה, ספק הוא לרבי יוסי. כלומר, רבי יוסי בעצם אמר שזה כהרף עין, אבל איפה בדיוק ההרף עין - אנחנו לא יודעים בדיוק. זה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אמר רבי מנא: '''קשייתה קומי דרבי חזקיה''' - כלומר, קשה לי לפני רבי חזקיה, '''כד תנינן תמן''', כמו שלמדנו במסכת זבים, ושם למדנו, יש משנה שאומרת: '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות, אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה וספק לקרבן.''' אז פה נסביר קצת לגבי עניין של זבים. אנחנו יודעים שהזב הוא מטמא בלובן, זה לא זבה - זבה מטמאה באודם, כלומר שתראה אישה, אבל זב הוא רואה לובן, שזה לא קרי. הגמרא אומרת שזה בעצם דומה מאוד למי חיטה. כלומר, זה פחות סמיך מאשר קרי, קצת מזכיר ביצה מוזרה. עכשיו, זה מחלה, זה סוג של מחלה, וכשיוצא, יוצא בלי קישוי, כלומר לא יוצא ברצון - זה בעצם הזיבה. עכשיו, הדין בזב, שאם הוא רואה ראייה אחת רק, אז זה כמו בעל קרי - טובל ומצאת הכוכבים הוא טהור. עכשיו, אם הוא רואה שני ראיות, כלומר אפילו אם היו ביום אחד, כלומר גם אם שני הראיות הוא ראה אותן ביום אחד, או ראייה אחת ארוכה כמו שניים. כלומר אם הוא רואה נניח חמש-שש דקות ברצף, זמן שהוא יכול באמצע להתרחץ ולטבול ולהסתפג, אז זה מחלק את זה לשתי ראיות. זה כאילו ראייה אחת ארוכה היא כמו שניים. או אם הוא ראה ראייה אחת ברגע מסוים שבו היו שני ימים, כמו שאמרנו בין השמשות, רגע אחד חצי היה ביום אחד, חצי ביום שני. כלומר ראייה אחת גם מתחלקת לשתי ראיות אם היא במעבר בין שני ימים. או אם הוא רואה שני ימים בשני ימים רצופים - יום ראשון הוא ראה ראייה אחת, יום שני ראייה שנייה, אז זה שני ראיות. אז בכל המקרים האלו הוא נקרא זב קטן. זב קטן צריך לספור שבעה נקיים, ביום השביעי הוא טובל. הוא צריך לטבול במעיין, ואז בערב במצאת הכוכבים הוא נטהר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אדם עומד בראש הר הכרמל.''' שהוא על שפת הים ושם החמה נראית ביותר סמוך לשקיעתה. חזקה ביום טבל. מפני שיש שהות מתחילת שקיעה בכדי שירד ויטבול ויעלה ועדיין יום הוא ועלה לו הערב שמש דר' חנינא לטעמיה דאמר מסוף השקיעה זהו בין השמשות אבל מקודם לכן יממא הוי '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא.''' לא אמרן אלא אם ירד והלך לו בדרך הקצרה שיש שם '''ברם.''' אבל אם הולך הוא בחיסרטא זהו דרך הרבים הכבושה לכל '''לא בדא.''' לא בזה אמרו חזקה ביום טבל לפי ששוהא הרבה בסיבוב הליכה דרך האיסרטא '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן.''' כלומר אם הטיפה נתונה היא על חודה של סייף ודאי שאינה עומדת שם אלא נחלקת לכאן ולכאן וכשיעור הזה הוא בין השמשות ולהכי קאמר טיפה של דם שהדם יותר עב מן המים וטיפה של מים אינה עומדת כלל על החוד כזה ואין כאן שיעור וכהרף עין לא ס"ל לר' תנחומא ודעת ר' יוסי בברייתא דלקמן היא '''משתשקע החמה.''' מסוף השקיעה '''כהרף עין.''' כשיעור קריצת העין ברפיון '''קשייתה קומי דר' חזקיה כדתנינן תמן וכו'.''' בעוד ששנינו במס' זבים המתני' דלקמיה הקשיתי לדבריו במה דמפרש אליבא דר' יוסי ולא מסיק הקושיא עד לבתר הכי קשתה על דעתך וכו' כדלקמן</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' ר' חנינא סוף גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות · ותני שמואל כן אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת · ר' שמואל בר חייא בר יהודה בשם ר' חנינא התחיל גלגל חמה לשקע אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו חזקה ביום טבל · הדא דתימ' בההוא דאזיל ליה בקפונדרא · ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא לא בדה · אי זהו בין השמשות · אמ' ר' תנחומא לטיפה שלדם שהיא נתונה על גבי חדה שלסייף נחלקה הטיפה לכאן ולכאן זהו בין השמשות · אי זהו בין השמשות משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל דברי ר' נחמיה · ר' יוסי או' בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמ' · ר' יוסי ור' אחא הוו יתבין אמ' ר' יוסי לר' אחא לא מסתברא סוף חצי מיל דר' נחמיה כהרף עין דר' יוסי · אמ' ליה אוף אנא סבר כן · ר' חזקיה לא אמ' כן אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא · אמ' ר' מנא קשייתה קומי דר' חזקיה כיי דתנינן תמן ראה אחת ביום ואחת בין השמשות · אחת בין השמשות ואחת למחר · אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר ודאי לטומאה ולקרבן</div> <div class="yerum-side">'''לא מסתברא סוף חצי מיל דר' נחמיה כהרף עין דר' יוסי.''' כלומר ודאי לא מסתברא לפרש בענין אחר אלא לומר דשלים בין השמשות דר' נחמיה והדר מתחיל בין השמשות דר' יוסי דהא מדקאמר אי אפשר לעמוד עליו משמע שבהרף העין שהלילה נכנס היום יוצא וכל מקמי הכי יממא הוי וא"כ כל בין השמשות דר' נחמיה כשר הוא לטבילה אליבא דר' יוסי דאכתי איכא הערב שמש '''אלא כל הרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא.''' אליבא דר' יוסי ובהא פליגי דר' נחמיה דקאמר כדי שיהלך אדם חצי מיל הוא בין השמשות וא"כ כל שיעורא דידיה איכא לספוקי או כולו יום או כולו לילה או חציו יום וחציו לילה ואלו לר' יוסי כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל יש להסתפק וא"כ הרף עין הראשון שהוא אחר שתשקע החמה זהו ג"כ נקרא בין השמשות והא דקאמר כל הרף עין וכו' לאו דוקא אלא דהכוונה שאף הרף עין הראשון ג"כ בכלל וא"א לעמוד עליו</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ראה אחת.''' חסר כאן בהעתקה וה"ג כמו שהיא שנויה בסוף פ"ק דזבים ראה אחת היום ואחת בין השמשות אחת בין השמשות ואחת למחר אם ידוע שמקצת וכו' דין הזב הוא שמיטמא בראייות ובימים אם ראה שלש ראייות ביום אחד או שלשה ראייות בשני ימים או בג' ימים ובלבד שיהו רצופין שלא יפסיק ביום טהור בין הראייות בכל אלו טמא וחייב בקרבן ואם ראה שתי ראייות פטור מן הקרבן אבל טמא טומאת זיבה וזה שראה ראייה אחת היום וא' בין השמשות או א' בין השמשות וא' למחר אם ידוע שמקצת הראייה מהיום שראה קצת הראייה בסוף היום וקצתה בתחילת הלילה של מחר אע"פ שלא היה ביניהם כדי טבילה וסיפוג שהיא השיעור לחלק ראייה אחת לשתי ראייות אפי' הכי נחשבים כשתי ראייות מפני שהימים חולקין והלכך ודאי לטומאה ולקרבן דיש כאן שלש ראייות דאותה של בין השמשות נחלקת לשתים כיון שיש בה משני ימים </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עכשיו, אם הוא ראה שלוש ראיות ביום אחד, כן, כמו שאמרנו, בזב ראיות מתחלקות. כלומר אם הוא ראה שלוש ראיות, נחשב שלוש ראיות. אם הוא ראה ראייה אחת ארוכה כמו שלוש, כלומר שבתוך הזמן הזה יכול פעמיים לטבול ולהסתפג, נחשב כמו שלוש ראיות. וכמובן אם הוא יראה בשלושה ימים ברצף, יום אחרי יום, אז בכל המקרים האלה הוא נקרא זב גדול. מה הוא צריך? לספור שבעה נקיים והוא טובל, בערב הוא טהור, אבל הוא נקרא מחוסר כיפורים. הוא חייב להביא למחרת קורבן. כמו שאמרנו, הקורבן הזה זה רק מונע ממנו להיכנס למקדש או לאכול קודשים, אבל לאכול תרומה, כבר בערב, אם היה כהן, הוא יכול לאכול. וכל מה שאמרנו עכשיו זה לגבי זב, כלומר לגבי זכר. נקבה, אז אצלה הזיבה זה דווקא דם. אה, יותר מאוחר נראה את זה, אבל אצלה זה רק ימים. זאת אומרת, אין ראיות, לא מתחלקות. כלומר, אין דבר כזה, אפילו אם היא תראה עשר פעמים באותו יום, זה רק נחשב ראייה אחת, זה רק יום אחד. היא צריכה לראות בשלושה ימים ברצף ואז היא נקראת זבה גדולה. זה כבר נגיע יותר מאוחר, אנחנו נראה את ההסבר היותר מפורט. אז בכל אופן, המשנה אומרת שאם '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות''', ואז אמרנו שבעצם הבין השמשות נחשב כמו שני ראיות, כי חצי יום אחד וחצי יום שני, והיה לו עוד ראייה אחת קודם, או שהוא ראה קודם כל בין השמשות, אז זה שני ראיות ועוד אחת למחרת. כלומר, אם הוא יודע בוודאות שבאמת זה היה בין השמשות, חצי יום זה חצי יום למחרת, אז זה כאילו נחשב שלוש ראיות, הוא ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק, כלומר אם הוא לא יודע אם באמת אולי הכל היה מהיום או הכל היה מהלילה, אז זה נחשב רק ראייה אחת. יש לו רק שני ראיות, אז הוא ודאי לטומאה, אבל הוא ספק לקרבן, כמו שהסברנו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ג עמוד א''' {{שוליים|א_יב}} '''זב שראה שתי ראיות בספק חלוקת זמן (מקצתה היום ומקצתה למחר) - ודאי לטומאה וספק לקרבן, ואינו מביא קרבן מספק.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מחוסרי כפרה, פרק ב, הלכה יג <קטע סוף=ג א/> ==דף ד עמוד א== <קטע התחלה=ד א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם בהלכות מחוסרי כפרה פ"ב הי"ג כלשון הירושלמי, שהטומאה ודאית מחמת החומרא בטומאה, אך הקרבן ספק שכן אין מביאים קרבן מספק. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div> ואם ספק {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{ירו"מ-הוסר|שמקצת}} מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, {{ירו"מ-הדגשה|או כולה מן היום או כולה מן הלילה}}. ודאי לטומאה וספק לקרבן. {{ירו"מ-ביאור|הזב נטמא בלובן וכך דינו. אם ראה ראיה אחת, הרי הוא כבעל קרי וטובל וטהור בצאת הכוכבים. אם ראה שתי ראיות אפילו ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשנים, שיכול היה בין תחילת הראיה לסופה לטבול ולהסתפג. או שראה ראיה אחת שהתחלקה לשני ימים. או שני ראיות בשני ימים רצופים הרי הוא זב קטן וצריך לספור שבעה נקיים, וביום השביעי טובל במעיין ובערב הוא נטהר. ואם ראה שלוש ראיות ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשלוש, או אחת ארוכה כשנים ואחת קצרה, או אחת קצרה שהתחלקה לשני ימים ואחת יום קדם או יום אחרי, או שלוש ראיות בשלושה ימים רצופים — הרי הוא זב גדול, וסופר שבעה נקים וטובל, ובערב הוא טהור, ולמחרת מביא קרבן. שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת. להתיר לו כניסה למקדש ואכילת קדשים.}} ורבי חייא בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב חיא בר יוסף|°]] בעא {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} קומי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מאן תנא ראיה נחלקת לשנים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא, ד}}אמר: {{ירו"מ-הדגשה|בין השמשות כהרף עין}}.{{ירו"מ-הוסר|לה}} : {{ירו"מ-הדגשה|ו}}קשתה על דעתך דאת אמר: {{ירו"מ-ביאור|לשיטתך שאתה אומר}} כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אם כן איך יתכן שיתחייב קרבן על ספק? ואם בשראה ראיה כל בין השמשות של רבי נחמיה, אז לא רק לרבי יוסי בן חלפתא חייב קרבן, אלא לדעת כולם. שהרי ראה ראיה ארוכה כשלוש ראייות, שנמצא מתחילתה ועד סופה כשתי טבילות ושני סיפוגין, והרי זו נחשבת כשלוש ראייות, ומביא קרבן לדעת הכל. ו}}למה {{ירו"מ-הדגשה|רבי יוחנן אמר שהבריתא רק כרבי יוסי}}? אמר ליה, {{ירו"מ-הוסר|קשתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|קשתיך}} {{ירו"מ-הדגשה|לא קשיא. כי באמת בין השמשות לדעת רבי יוסי בן חלפתא הוא רגע אחד, בתוך בין השמשות של רבי נחמיה, אלא שאנו לא יודעים איזה הוא}}. לכשיבא אליהו ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}זהו בין השמשות, {{ירו"מ-הדגשה|אז יהיה חייב קרבן. אי כשיבא אליהו}}, מאן פליג? {{ירו"מ-ביאור|מי יחלוק על אליהו הנביא}} {{ירו"מ-הדגשה|תני: שלושה כוכבים לילה}}. רבי חנינא חברהון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה חבריהון דרבנן|°]] בעי: כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע {{ירו"מ-הדגשה|עובי}} הרקיע, לילה הוא. {{ירו"מ-הוסר|ומר}}{{ירו"מ-הדגשה|תאמר}} אף בשחרית כן. {{ירו"מ-הדגשה|שרק בזריחת החמה יהיה יום. ולמה קימא לן שהיום מתחיל בעלות השחר}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}: כתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב ([[ויקרא כב ז|ויקרא אמור כב ז]]) "ובא השמש וטהר" מקיש יציאתו לביאתו. מה ביאתו משיתכסה מן הבריות. אף יציאתו לכשיתודע לבריות. {{ירו"מ-הדגשה|והא קיימא לן דמעלות השחר יום הוא}}? <span id="דף_ד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ואז בא רבי חייא בר יוסף קומי רבי יוחנן. רבי חייא שאל את רבי יוחנן: '''מאן תנא ראיה נחלקת לשנים?''' כלומר, מי הוא אותו תנא שאמר שאם הוא ראה בין השמשות ראייה אחת שהתחלקה לשני ימים, זה כמו שניים. ואמר ליה: רבי יוסי, דאמר בין השמשות כהרף עין. עכשיו הוא אומר לו, תשמע, קשה על דעתך. אתה הרי אומר '''כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דרבי נחמיה, ספק הוא'''. כלומר, בעצם אין לי זמן מוגדר, אני לא בדיוק יודע מתי הזמן. אמנם באמת נכון, זה רק רגע, אבל אין לי מושג איפה הוא, אז יש את כל תשע הדקות. אז אם ככה, איך ייתכן שיתחייב קרבן על ספק? מה תגיד לי שהוא בעצם ראה את כל בין השמשות, כלומר כל תשע דקות? אם זה ככה, אז לדעת כולם יהיה חייב קרבן. כמו שאמרנו, שהרי אם הוא ראה זמן שיכול לטבול ולהסתפג פעמיים, זה נחשב שלוש ראיות לדעת כולם, ואז בעצם הוא יהיה חייב קרבן לפי כולם. אז למה רבי יוחנן אמר שזה רק לפי רבי יוסי? אמר ליה, קושייתך לא קשה, מפני שבאמת בין השמשות זה כהרף עין, וזה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אנחנו לא יודעים, נכון, אבל מה שאמרנו זה '''לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות''', אז באמת אם באותו רגע הוא ראה, הוא יהיה חייב קרבן. '''מאן פליג''' - מי יחלוק על זה? הוא גם יפסוק לנו אם הלכה כרבי נחמיה או הלכה כרבי יוסי, יגיד לנו אם זה יום או לילה. את כל הבעיות אליהו הנביא כבר יפתור לנו. עכשיו, רבי חנינא חברהון דרבנן בעי: '''כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע הרקיע, לילה הוא'''. אז תאמר בשחרית, כן, שרק בזריחת החמה יהיה יום? כלומר אומר ככה, אנחנו יודעים, הצופים שלפני כן, בעבר, המחשבה הייתה שהשמש היא כל היום הולכת מתחת הרקיע, ואז בשקיעה היא בעצם חודרת. יש איזה עובי לרקיע. תשימו נניח, נחשוב שכדור הארץ בעצם זה שטוח, יש איזה קשת, זה הרקיע בצורת חצי כדור, יש לו עובי, ואז בעצם כל היום השמש היא מתחת הרקיע, אנחנו רואים אותה זורחת במזרח ושוקעת במערב. בשקיעה מה שקורה, היא בעצם נכנסת לעובי הרקיע, לאיזה חלון, יש איזה חלון, ועוברת בתוך עובי הרקיע. אז לכן אותה לא רואים, אבל את האור שלה עדיין רואים, ולאחר מכן, אחרי שהיא סיימה לעבור את עובי הרקיע, היא חוזרת כל הלילה מעל הרקיע. ואז בבוקר שוב פעם באורות השחר היא נכנסת לחלון וכל עד הזריחה היא בעצם בתוך החלון, לא רואים אותה, רואים את האור שלה, ולאחר מכן בזריחה היא פתאום מופיעה. זה בעצם הייתה המחשבה, התפיסה המדעית של אותה תקופה, ועל פיה מנסים להבין את ההלכה. אנחנו אמרנו הרי שבשקיעה, כלומר בצאת הכוכבים זה כבר לילה. צאת הכוכבים, עדיין יש אור, לא חושך עדיין. צאת הכוכבים זה בערך שלושה עשר דקות אחרי השקיעה, עדיין יש אור. אז הוא אומר, האם, כמו שאני אומר לגבי הלילה, שברגע שהשמש מסתתרת כבר לא רואים אותה, אז כבר מבחינתי זה לילה, למרות שבעצם היא עדיין בחלון, היא עוד בעובי הרקיע, עדיין האור שלה נראה. האם אותו דבר צריך להגיד גם לכאורה ביום? כלומר, גם בזמן, כל זמן שהיא נמצאת בתוך עובי הרקיע זה עדיין לילה, למרות שאני רואה את האור שלה. כלומר, מעלות השחר עד הנץ החמה זה עדיין לילה, ככה צריך להיות. אז קשה - למה אנחנו מקובלים ככה לפני כן? אמרנו מקודם שמעלות השחר זה כבר יום, וככה בעצם היה מקובל. איך זה מסתדר? אמר רבי אבא, אומר, יש לנו בעצם גזירת הכתוב. '''כתיב: "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב: "ובא השמש וטהר"''', כלומר המילה "בא" מופיעה לנו בפסוק אחר, שם מדובר על השקיעה. אבל בעצם כאילו שבאותו מקום כתוב השמש יצאה והשמש באה. אז לכאורה עוד הפעם '''מקיש יציאתו לביאתו'''. כלומר, כמו בשקיעה, אנחנו יודעים שבה השמש נעלמת, אף על פי שהיא בעובי הרקיע, זה כבר לילה, אז גם בבוקר צריך להיות אותו דבר, שכל עוד שהשמש בעובי הרקיע זה עדיין ישאר לילה. שוב פעם אותה שאלה - הרי קיימא לן, כמו שאמרנו מקודם בפסוקים, שכבר מעלות השחר נחשב יום, וקשה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ואם ספק.''' דשמא כולה מן היום או כולה מן הלילה '''ודאי לטומאה.''' דמה נפשך איכא שתים '''וספק לקרבן.''' דמספקא לן שמא שתים שמא שלש דאי כולה מן היום או כולה מן הלילה שתים ואי מקצתה ביום ומקצתה בלילה שלש '''ר' חייה בר יוסף וכו'.''' כל זה הוא מדברי ר' מנא שהקשה לר' חזקיה כששנו זה הדין כדמסיק לקמן. וכלומר ובעא ר' חייא בר יוסף לפני ר' יוחנן מאן. תנא ראייה נחלקת לשנים כלומר שראיית בין השמשות תחשב כשתי ראיות '''קשתה על דעתך.''' השתא מסיק ר' מנא הקושיא לר' חזקיה '''מאן פליג.''' על ענין כוכבים דלעיל וקאמר ר' חנינא חברהון דרבנן הוא פליג דבעי על הא דאמר לעיל שלשה לילה דכמה דאת אמר וכו'</div> <div class="yerum-leiden-text">ואם ספק שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר ודאי לטומאה וספק לקרבן · ר' חייא בר יוסף בעא קומי ר' יוחנן מאן תנא ראייה נחלקת לשנים ר' יוסי · אמ' לה קשתה על דעתך דאת אמר כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא · למה אמ' ליה קשתיה לכשיבוא אליהו ויאמר זהו בין השמשות · מאן פליג ר' חנינא חברהון דרבנן בעי כמה דאת אמר בערבית נראו שלשה כוכבים אע'פ' שהחמה נתונה באמצע הרקיע לילה הוא · ומר אף בשחרית כן · אמ' ר' אבא כת' השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה · וכת' ובא השמש וטהר · מקיש יציאתו לביאתו · מה ביאתו משיתכסה מן הבריות · אף יציאתו לכשיתודע לבריות</div> <div class="yerum-side">'''ר' יוסי אמר לה.''' והשיב ר' יוחנן ר' יוסי היא דכך שנינו בתוספתא פרק קמא דזבים ראה אחת מרובה כשתים יש מתחילתה ועד סופה כדי טבילה וסיפוג יש בידו שתי ראיות ואם לאו אין בידו אלא אחת ר' יוסי אומר אין בידו אלא אחת ומודה רי יוסי שאם ראה אחת בין השמשות אע"פ שאין בה כדי טבילה וסיפוג יש בה שתי ראיות מפני ששני ימים חולקין אותה '''אע"פ שהחמה נתונה באמצע הרקיע.''' כלומר באמצע עובי הרקיע ועדיין לא נגמר שקיעתה ואפ"ה מחשבית ללילה וא"כ ואימר אף בשחרית כן שאע"פ שכבר התחילה החמה לצאת הואיל והיא עדיין בעובי הרקיע לילה הויא דלעולם כל זמן שהיא בתוך עובי הרקיע נדון אותה כלילה ואכן קי"ל מעלות השחר יממא הוא ואמאי</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''על דעתך דאת אמר כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא למה.''' כלומר לדידך דאמרת דלר' יוסי כל הרף עין שבכל שיעורו של ר' נחמיה ספק הוא א"כ קשה למה ולאיזה ענין ספק הוא אליבא דר' יוסי הא כיון דר' יוסי גופיה ס"ל דראיית בין השמשות לעולם נחשבת כשתי ראיות ומעתה אין נ"מ לטומאה אליבא דר' יוסי דאם נימא שכל הרף עין באותו שיעור דחצי מיל מספקינן ביום או בלילה או חציו מיום וחציו מלילה הרי עכ"פ כל ראייה שבאותו שיעור נחשבת כב' ראיות וא"כ למאי הוא ספק לדידך ואליבא דר' יוסי והא ודאי נמי ליכא למימר דנ"מ לענין טבילה דאינו כשר לטבילה לפי שכל הרף עין יש להסתפק שמא הוא לילה דא"כ היינו דר' נחמיה דאיהו ג"כ ס"ל דכל השיעור של חצי מיל ספק הוא ובמאי פליגי ואם לענין טומאה נמי ליכא נ"מ כדאמרן קשיא למאי הוא דאמרת אליבא דר' יוסי דספק הוא '''אמר ליה קשתיה לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות.''' כלו' דר' חזקיה השיב לו דמאי תיקשי לדידי תיקשי לך טפי אליביה דר' יוסי גופיה דאמר בין השמשות כהרף עין ואי אפשר לעמוד עליו וא"כ אם יבא אליהו ויברר לנו זהו הרף עין הוא בין השמשות וכי שייך לומר בראייה אחת כהרף עין לחלקה לב' ראיות כדקאמר ר' יוסי וכך היה לך להקשות אליביה וזו הקושיא קשה אפי' למ"ד אליבא דר' יוסי דבין השמשות דידיה לבתר דשלים בין השמשות דר' נחמיה והא כהרף עין הוא והיאך נחלק הראייה לב' ראיות ומאי חזית דאקשת לדידי ואי דיכולת לשנויי להך קושיא דאע"ג דס"ל לר' יוסי בין השמשות כהרף עין אפ"ה לענין ראייה ס"ל דנחשבת כב' ראיות א"כ גם לדידי ל"ק מאי דאקשת לי וטפי ניחא לדידי דהכי קאמרי כל הרף עין שבחצי מיל ספק הוא אליבא דר' יוסי דיש ג"כ להסתפק על הראשון שמא מקצת יום ומקצת לילה הוא והלכך כל ראיה שבתוך אותו השיעור נחשבת כב' ראיות וא"כ נ"מ טובא איכא לענין טומאה אליבא דר' יוסי '''א"ר אבא כתיב השמש יצא.''' דברי ר' אבא ג"כ מעין הקושיא דר' חנינא הם כתיב השמש יצא וכתיב ובא השמש ונימא דמקיש יציאתו לביאתו דמה ביאתו משיתכסה מן הבריות אתה מחשבו ללילה ואף על פי שעדיין השמש בתוך עובי הרקיע אף יציאתו לכשיתודע לבריות דוקא אבל כל זמן שהוא בתוך עובי הרקיע לא מיקרי השמש יצא על הארץ ומפני מה אנחנו מחשבין היום מעלות השחר '''אמר ר' בא.''' היינו טעמא דכתיב הבוקר אור א"כ התורה קראה לאור בוקר אע"פ שעדיין לא נתודע השמש להבריות אור השחר קרויה בוקר '''תני ר' ישמעאל.''' מהכתוב הזה שבתורה למדנו כן דכתיב וילקטו אותו בבקר בבקר בא הכתוב כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר וזהו בוקר דעלות השחר לבוקר של זריחת השמש: אמר ר' יוסי בר בון בלאו הכי לא מצית אמרת לידון עובי של הרקיע ללילה אף בשחרית לפי שאם אומר את ליתן עובי של הרקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית א"כ נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין כלומר שאין אנחנו יכולין לכוין בשום זמן שיהיו היום והלילה שוין דנהי דבערבית אנחנו מחשבין ללילה משעה שהתחילה החמה לכנוס בעובי הרקיע מ"מ בשחרית אין אנו יודעין באיזה שעה נכנסת למעלה לתוך עובי הרקיע כדי לחשוב יום אותה השעה ואנן תנינן בברייתא באחד של תקופת ניסן ושל תשרי היום והלילה שוין הן ומהיכן כיונו זה על יום הראשון של התקופות האלו אם לא שנאמר דיש גבול הנראה לעין ולחשוב ליום מאותה שעה והיינו עלות השחר </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div> אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: כתיב ([[בראשית מד ג|בראשית מקץ מד ג]]) "הבוקר אור" התורה קראה לאור בוקר. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "בבקר בבקר" כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שאף עלות השחר מן היום}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין. אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: נלפינה {{ירו"מ-ביאור|נלמד}} מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך לצאת מהעיר}} אף על גב דלא נפק, {{ירו"מ-ביאור|שלא יצא}} אמרין דנפק. {{ירו"מ-הדגשה|כך בערב. מיד שהשמש מתחילה לצאת מהעולם, אומרים שכבר לילה, אף שהשמש לא עברה את עובי הרקיעה}}. שרי עליל {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך להיכנס לעיר}} . {{ירו"מ-הדגשה|אף גב ד}}לא {{ירו"מ-הדגשה|על}} אמרי{{ירו"מ-הדגשה|נ}}ן דעל {{ירו"מ-הוסר|עד}} {{ירו"מ-הדגשה|כך בבקר איך שהשמש מתחילה להיכנס לעובי הרקיעה, אומרים שכבר נכנסה ומתחיל היום, אף שעדיין לא}} {{ירו"מ-הוסר|שעתה}}{{ירו"מ-הדגשה|עברה}} {{ירו"מ-הוסר|דייעול}}{{ירו"מ-הדגשה|כביכול}} {{ירו"מ-הדגשה|את עובי הרקיע לצאת לארץ}}. זהו שעומד ומתפלל {{שוליים|א_יג}}צריך להשוות את רגליו. תרין אמורין רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. חד אמר: כמלאכים. וחד אמר: ככהנים. {{ירו"מ-ביאור|עקב בצד גודל}} מאן דאמר ככהנים, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות כ כג|שמות יתרו כ כג]]) "לא תעלה במעלות על מזבחי" שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יחזקאל א ז]]) "ורגליהם רגל ישרה" {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} רבי חנינא בר אנדריי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר אנדריי|°]] בשם רבי שמואל בר סוטר[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר סוטר|°]]: המלאכים אין להן קפיצין. {{ירו"מ-ביאור|מפרקים}} ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דניאל ז טז]]) "קרבת על חד מן קמייא קיימיא" {{ירו"מ-ביאור|קרב אלי אחד מן העומדים תמיד}} אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בברכת כהנים הציבור אומר פסוקים|זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת]], בברכה ראשונה צריך לומר: ([[תהילים קג כ]]) "ברכו את ה' מלאכיו". בשנייה ([[תהילים קג כא]]) "ברכו את ה' כל צבאיו". בשלישית ([[תהילים קג כב]]) "ברכו ה' כל מעשיו". במוסף <span id="דף_ד_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''הבוקר אור''' התורה קראה לאור בוקר. זאת אומרת, יש לנו גזירת הכתוב שלגבי הבוקר, הבוקר מתחיל כבר כשיש אור. כתוב '''הבוקר אור'''. תני רבי ישמעאל: '''בבקר בבקר''' '''ליתן תחום לבוקרו של בוקר''', זה עמוד השחר. כלומר, בעצם זה מקור אחר. כתוב לגבי המן שהוא ירד בבוקר בבוקר. אז מה זה בוקר? בוקר אנחנו יודעים זה התחלת היום. אז בבוקר בבוקר להגיד לנו שבעצם ביום יש איזה משהו שמתחיל לפניו והוא גם חלק מהיום. זה עמוד השחר. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''אם אומר ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין'''. הוא אומר הסבר אחר. אנחנו מקובלים שבתשרי ובניסן היום והלילה שווים. אם נגיד שגם הזמן מהשקיעה, אחרי השקיעה, הזמן שבו השמש נמצאת בעובי הרקיע, נחשב חלק מהלילה, וגם הזמן שהוא נמצא בבוקר בתוך עובי הרקיע מעמוד השחר עד הנץ החמה, גם זה חלק מהלילה, יוצא שבעצם לעולם הלילה יותר ארוך, כן? וזה לא יצא שבתשרי ובניסן הם יהיו שווים. זה בעצם ההסבר שלו. לכן חייבים להגיד שאחד המקרים שייך ללילה ואחד המקרים שייך ליום, ומקובלים שמהשקיעה זה כבר לילה, ובעצם מעמוד השחר זה כבר יום. אמר רבי הונא: '''נלפינה מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, אף על גב דלא נפק, אמרין דנפק'''. כלומר שהמלך היה באיזה ביקור במדינה, כן? ברגע שהוא יוצא מהמדינה, הוא עוד לא יצא, הוא רק בדרך לצאת, אז כבר מתחילים לארוז את החפצים. כבר אומרים שהוא יצא. אז כך בערב, איך השמש מתחילה לצאת מהעולם, כבר אומרים שהוא כבר לילה, שהיא כבר יצאה, כן? למרות שהיא בעצם עוד לא עברה את עובי הרקיע. '''ושרי עליל, לא אמרין דעל''', כלומר שהמלך אמור להגיע, אז כבר שהוא ממש בפתח כבר אומרים שהוא נכנס לעיר, למרות שהוא עדיין באמת לא נכנס. כן? אז כך בבוקר, למרות שהשמש רק מתחילה להיכנס לעולם בעובי הרקיע, כבר מעמוד השחר אומרים שהתחיל היום, למרות שהיא עוד לא עברה את עובי הרקיע ועוד לא הגיעה לארץ. אומרת הגמרא: '''זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו'''. אנחנו יודעים ששמונה עשרה עומדים עם רגליים צמודות, אבל יש מחלוקת בין האמוראים, רבי לוי ורבי סימון. חד אמר כמלאכים, כלומר כמו שהמלאכים כתוב עליהם שרגליהם רגל ישרה, כלומר יש להם שתי רגליים צמודות. וחד אמר ככהנים, שהכהנים הרגע שעולים על המזבח, הם עולים עקב בצד גודל. בעצם הרגליים לא צריכות להיות ישרות וצמודות, אלא רגל טיפה קדימה. כלומר, שתי הרגליים לא צמודות, אלא רגל אחת טיפה יותר קדימה מהשנייה. מאן דאמר ככהנים - '''לא תעלה במעלות על מזבחי''', שהכהנים היו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים - '''ורגליהם רגל ישרה'''. אמר רבי חנינא בר אנדריי בשם רבי שמואל בר סוטר: '''המלאכים אין להן קפיצין'''. המלאכים אין להם מפרקים ברגליים. הם לא מקפלים את הרגליים. הרגל תמיד ישרה. מנין? דכתיב '''קרבת על חד מן קמייא קיימיא''', כלומר קרבתי אל אחד מן העומדים. כלומר, זה רק "עומדים". הם לא יכולים לכופף את הרגליים. אמר רבי הונא: '''זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת''', בברכה ראשונה שהכהנים אומרים "יברכך ה' וישמרך", הוא צריך לומר '''ברכו את ה' מלאכיו'''. בשנייה, שאומרים "יאר ה' פניו אליך ויחונך", הישראל ששומע צריך להגיד '''ברכו את ה' כל צבאיו'''. ובשלישית, שהכהנים אומרים "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום", ישראל אומר '''ברכו ה' כל מעשיו'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ד עמוד א''' {{שוליים|א_יג}} '''בתפילת עמידה יש להשוות את הרגליים זו לזו ולעמוד כרגלי כהנים או כמלאכים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן צה סעיף א , סמ"ג עשין יט <קטע סוף=ד א/> ==דף ה עמוד א== <קטע התחלה=ה א/>. ''הכרעה:'' נפסק להלכה שיעמוד כמלאכים - רגליו זו בצד זו כאילו הן רגל אחת, כפי שכתבו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אמר ר' הונא נלפינה.''' דבר זה למדנו ג"כ מדרך הארץ שכשהמלך התחיל לצאת מהפלטין שלו הכל אומרים המלך יצא אע"פ שעדיין לא יצא ממש ולא נתגלה לעין הבריות וכך השמש אף על פי שעדיין היא בתוך עובי הרקיע נפיק מיקרי ושייך לומר השמש יצא '''שרי עליל.''' אבל כשהמלך התחיל להכנס להפלטין אינם אומרים נכנס עד שעה שיכנס וכלומר שיתכסה מעין הבריות כך השמש בביאתו משעה שיתכסה מהעין להכנס בעובי הרקיע ובא השמש קרינן ביה '''תרין אמוראין.''' פליגי בפירושא דלהשוות את רגליו '''מ"ד ככהנים.''' האי להשוות זה לפני זה הוא עקב בצד גודל כמו שהיו הכהנים מהלכין ע"ג הכבש של המזבח ומ"ד כמלאכים להשוות זה אצל זה הוא דכתיב ישרה '''אין להם קפיצין.''' חוליות ברגליהם שיכולין לקבוץ אותן כדי לישב אלא תמיד עומדין הן דכתיב קמייא קרי ביה קיימיא '''זה שרואה את הכהנים בבהכ"נ.''' כשנושאין את כפיהם</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' ר' בא כת' הבוקר אור · התורה קראה לאור בוקר · תני ר' ישמעאל בבקר בבוקר כדי ליתן תחום לבוקרו שלבוקר · אמ' ר' יוסי ביר' בון אם אומר ליתן עוביו שלרקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית נמצאת או' שאין היום והלילה שוין · ותני באחד בתקופת ניסן ובאחד בתקופת תשרי היום והלילה שוין · אמ' ר' הונא נלפינה מדרך הארץ שרי מלכא נפק אע'ג' דלא נפק אמרין דנפק · שרי עליל לא אמרין דעל עד שעתה דייעול · זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו · תרין אמורין ר' לוי ור' סימון חד אמ' כמלאכים · וחד אמ' ככהנים · מאן דאמ' ככהנים לא תעלה במעלות על מזבחי · שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב · ומאן דאמ' כמלאכים ורגליהם רגל ישרה · ר' חנינא בר אטריי בשם ר' שמול בר סוטר המלאכים אין להן קפיצין ומה טעמ' קרבת על חד מן קמייא · קיימיא · אמ' ר' הונא זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת בברכה ראשונה צריך לומ' ברכו את יי' מלאכיו · בשנייה ברכו את יי' כל צבאיו · בשלישית ברכו יי' כל מעשיו · במוסף</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div> בברכה הראשונה צריך לומר ([[תהילים קלד א]]) "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" בשנייה ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם {{ירו"מ-הוסר|קודש"}} קדש" בשלישית ([[תהילים קלד ג]]) "יברכך ה' מציון" אם היו ארבע {{ירו"מ-הדגשה|כמו ביום הכיפורים, ובתעניות}} חוזר תליתיאתא {{ירו"מ-הוסר|בקדמיתא}}{{ירו"מ-הדגשה|כקדמיתא}}. {{ירו"מ-ביאור|בתפילה מנחה כמו בשחרית}} ורביעתא {{ירו"מ-הוסר|בתיניוותא}}{{ירו"מ-הדגשה|כתיניוותא}}. {{ירו"מ-ביאור|בנעילה כמו במוסף}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין. משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל. ומניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב ([[בראשית יט טו|בראשית וירא יט טו]]) "וכמו השחר עלה" וגומר, וכתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה", ומן סדום לצוער ארבעת מיל.. {{ירו"מ-הדגשה|והרי}} יותר הוון? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: המלאך היה מקדר לפניהן הדרך. ומניין {{ירו"מ-הוסר|מאיילת}}{{ירו"מ-הדגשה|שמאילת}} השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל? {{ירו"מ-הדגשה|שהיה לו לכתוב}} "כמו {{ירו"מ-הדגשה|השחר עלה". ולמה כתב}} "וכמו" מילה מדמיא לחבירתה {{ירו"מ-הדגשה|מלמד שיש עוד זמן דומה לזה. דכמו שלמדנו שמשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין, הוא הדין מאילת השחר עד שיאיר המזרח גם כן ד' מילין}} אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא. {{ירו"מ-הדגשה|דהא}} זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה. מאי כדון? {{ירו"מ-ביאור|אם כן מה זה איילת השחר}} כמין תרין דקורנין דנהור, דסלקין מן מדינחא ומנהרין. {{ירו"מ-ביאור|שני קרני אור שיוצאים מהמזרח ומאירים}} דלמא {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, {{ירו"מ-ביאור|בהשכמה}} וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא: בי רבי, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גאולת ישראל קמעה קמעה|כך היא גאולתן של ישראל]]. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[מיכה ז ח]]) "כי אשב בחושך ה' אור לי". כך בתחילה: ([[אסתר ב כא]]) "ומרדכי יושב בשער המלך", ואחר כך ([[אסתר ו יא]]) "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואחר כך ([[אסתר ו יב]]) "וישב מרדכי אל שער המלך", ואחר כך ([[אסתר ח טו]]) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות". ואחר כך ([[אסתר ח טז]]) "ליהודים היתה אורה ושמחה". ואתיא דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: משיאור המזרח עד הזריחה מהלך אדם ארבע מיל}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה. אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום. עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה, אדם מהלך ארבעת מיל. נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "היושב על חוג הארץ", וכתיב ([[איוב כב יד]]) "וחוג שמים יתהלך", וכתיב ([[משלי ח כז]]) "בחוקו חוג על פני תהום" — חוג חוג לגזירה שוה.. תני: עץ {{ירו"מ-הדגשה|ה}}חיים מהלך חמש מאות שנה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה בי רבי אלעאי: לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו. {{ירו"מ-ביאור|גזעו}} וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים א ג]]) "והיה כעץ שתול על פלגי מים" תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גודלו של גן עדן, עץ חיים|עץ חיים, אחד מששים לגן]], הגן אחד מששים לעדן. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית ב י|בראשית בראשית ב י]]) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" {{ירו"מ-הדגשה|מ}}תמצית כור, {{ירו"מ-ביאור|ל' סאה}} תרקב {{ירו"מ-ביאור|חצי סאה}} <span id="דף_ה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ובמוסף - אנחנו בשבת לדוגמה יש גם צאת מוסף, אז יש עוד פעם ברכת כהנים. בברכה הראשונה הוא צריך לומר '''שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה''''- העומדים בבית ה' בלילות. בברכה השנייה הוא אומר '''שאו ידיכם קדש'''. בשלישית הוא אומר '''יברכך ה' מציון'''. עכשיו, אם היו ארבע תפילות, כמו ביום הכיפורים או בתעניות - צריך לזכור, לא מדובר על תענית כמו שיש לנו, כמו צום עשרה בטבת, מדובר בתעניות שקבעו אותם על הגשמים או על אסונות, ואז היו מתפללים ארבע תפילות. אז '''חוזר תליתיאתא''', כלומר בצאת מנחה הוא יחזור ויגיד כמו שהוא אמר בצאת שחרית בראשונה, כן? '''ורביעתא''', כלומר בצאת נעילה, הברכה הרביעית שאומרים, הוא יגיד את זה כמו שאומרים במוסף בברכה השנייה. אמר רבי חנינא: '''מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין'''. כלומר מעמוד השחר עד שיאור המזרח, כלומר עלות השחר. מ"איילת השחר" זה לא עלות השחר, לא להתבלבל. מאיילת השחר עד שיאור המזרח, שזה בעצם עלות השחר, אדם מהלך ארבעה מיל, כלומר ארבעה קילומטר, '''ומשיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל'''. עכשיו, '''ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב וכמו השחר עלה''' וגומר. כתוב על לוט, שהמלאכים מוציאים אותו מסדום. כתוב '''וכמו השחר עלה''' וכתוב אחרי זה '''השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה'''. כלומר בעוד השחר הם התחילו ללכת ולוט הגיע לצוער בזריחה. ויש לנו מסורת '''שמן סדום לצוער ארבעת מיל''', ארבעה קילומטר. אז רואים מכאן שמעלות השחר עד הנץ החמה זה בעצם ארבעה מיל. שואלת הגמרא: '''יותר הוון'''? הרי זה יותר. היום אם מישהו ימדוד זה יותר. אמר רבי זעירא: '''המלאך היה מקדר לפניהן הדרך'''. באמת, אם אתה מסתכל על הדרך שהם הלכו זה יותר מארבעה מיל, אבל בקו אווירי זה ארבעה מיל, והמלאך היה מקדר להם את הדרך. אוקיי, אז זה אמרנו מעלות השחר עד הנץ החמה. עכשיו, '''ומניין השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל'''? היה צריך לכתוב "כשחר עלה". למה כתב '''כמו השחר עלה'''? בעצם להגיד לנו שיש משהו דומה לפני כן. '''מילה מדמיא לחבירתה''', מלמד שיש עוד זמן דומה לזה, וכמו שלמדנו שמשיאור המזרח עד הנץ החמה זה ארבעה מיל, אז זהו הדין שמאיילת השחר עד שיאור המזרח זה גם כן ארבעה מיל. עכשיו, מה זה בדיוק "איילת השחר"? אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא'''. כלומר, מי שחושב שזה הכוכב שנקרא "איילת השחר" אז הוא טועה. למה? כי לכוכב הזה אין זמן מוגדר. אמרנו שזה תמיד מרחק של ארבעה מיל, זמן הליכת ארבעה מיל שזה בערך שבעים ושתיים דקות, מאיילת השחר עד עלות השחר. ואם מדובר על הכוכב, הרי לכוכב הזה אין זמן קבוע. '''זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה'''. אז אי אפשר להגיד שזה זה. אז '''מאי כדון''', מה היא באמת "איילת השחר"? '''כמין תרין דקורנין דנהור''', כלומר יש שני קרני אור '''דסלקין מן מדינחא ומנהרין'''. יש שני קרני אור שמתחילים בשעה הזאת, שבעים ושתיים דקות לפני עלות השחר, ומאירים במזרח. "דלמא" - זו מילה כזאת שבעצם מציינת מעשה. ומעכשיו הגמרא באה לספר לנו איזה מעשה מסוים. '''רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה''', כלומר בהשכמה מאוד מוקדמת, לפני עלות השחר. הם יצאו מוקדם והיו מהלכים בבקעת ארבל '''וראו איילת השחר שבקע אורה'''. הם ראו את שני הקרניים האלה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אם היי ארבע.''' ואם היום הוא שנושאין כפיהם ארבע פעמים בו כגון בתעניות במעמדות וביה"כ כדתנן ריש פ"ד דתענית '''חוזר.''' חלילה באלו הפסוקים '''תליתיאתא.''' בפעם השלישית אומר כמו בפעם הראשונה וברביעית כמו בפעם השניה שהוא תפילת מוסף וכך אמר בנעילה '''מאיילת השחר.''' הוא כעין שני עמודים הנראין במזרח כדלקמן '''וכמו השחר עלה.''' זהו האיר המזרח ויאיצו וגו' ומדכתיב בתריה השמש יצא וגו' ד' תיבות עד ולוט בא רמז לד' מילין '''ומן.''' וכי מן סדום לצוער ד' מילין והלא יותר הוון '''היה מקדר.''' היה מקצר לפניהן הדרך בכדי שיבואי לצוער עם הנץ החמה והביא אותו בשיעור מן מהלך ד' מילין וכדפרישית דתיבות על הארץ מיותר אלא לרמז על ד' מילין '''כמו.''' היה צריך לומר כמו וכתיב וכמו השחר עלה משמע שיש עוד דבר הדומה לשיעור הזה ונלמד מחבירו הוא וכבר למדנו דמשהאיר המזרח עד נץ החמה ד' מילין א"כ מאילת השחר עד שיאיר המזרח ג"כ ד' מילין '''מאן דאמר כוכבתא היא טעיא.''' טעות הוא לפרש כן שהרי אנו רואין לאותו כוכב שמכנין כוכב השחר לפעמים הוא מקדים ועולה ולפעמים הוא מתאחר '''מאי כדון.''' ומהו זה שנקרא איילת השחר '''כמין תרין דקורנין דנהור.''' כמין קרניים המתפצלים לכאן ולכאן במזרח ונראין כעמודים המאירין '''דלמא.''' מעשה בר' חייה רבה וכו' בקריצתה בהשכמה קודם שהאיר היום '''בי רבי.''' אדם גדול וכן הוא ביומא ריש פ"ג '''מ"ט כי אשב בחשך ה' אור לי.''' כלומר הגלות הוא החשך והגאולה אורה וכשם שהאור בשחר בא מעט מעט והולך ומתרבה כך גאולתן של ישראל שנדמה לאור וכך היה בימי מרדכי ואסתר '''ואתיא דר' חנינא.''' גרסינן וכן גריס ביומא דר' חנינא הוא דאמר לעיל מאיילת השחר וכו' ד' מיל וזהו כר' יודא וכו' עד שהחמה נוסרת ברקיע וכו' וזהו משיאיר המזרח עד שתנץ החמה '''חוג חוג לגזירה שוה.''' ויליף חוג דארץ ודתהום מחוג השמים '''עץ חיים מהלך חמש מאות שנה.''' איידי דאיירי בעובי הרקיע מייתי נמי להא '''תמצית כור תרקב שותה.''' מהמים שמשקין בית כור שהוא ל' סאין יכולין להשקות מתמציתו שיעור זריעת תרקב שהוא ג' קבין תרי וקב וזהו חד מששים לבית כור שהסאה הוא ו' קבין וכן הגן שותה מתמצית העדן שהוא א' מששים שבעדן '''רבנן אמרין וכו'.''' פליגי על ר' יודה דלעיל דאמר עוביו של רקוע מהלך חמשים שנה כדמסיימו וכשם וכו'</div> <div class="yerum-leiden-text">בברכה הראשונה צריך לומ' שיר המעלות הנה ברכו את יי' כל עבדי יי' העומדים בבית יי' בלילות · בשנייה שאו ידיכם קודש · בשלישית יברכך יי' מציון · אם היו ארבע חוזר תליתיאתא בקדמייתא ורביעתא בתיניוותא · אמ' ר' חיננא מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעה מילין · משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל' ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל דכת' וכמו השחר עלה וגו' · וכת' השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה · ומן סדום לצוער ארבעת מיל יותר הוון · אמ' ר' זעירא המלאך היה מקדד לפניהן הדרך · ומניין מאיילת השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל כמו וכמו מילה מדמיא לחבירתה · אמ' ר' יוסי ביר' בון הדא איילתא דשחרא מאן דאמ' כוכבתא היא טעיא זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה · מאי כדון כמין תרין דוקרנין דנהור דסלקין מן מדינחא ומנהרין · דלמא ר' חייא רבא ור' שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה · וראו איילת השחר שבקע אורה · אמ' ר' חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא בירבי כך היא גאולתן שליש' בתחילה קימאה קימאה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת · מאי טעמ' כי אשב בחושך יי' אור לי · בתחילה ומרדכי יושב בשער המלך · ואחר כך ויקח המן את הלבוש ואת הסוס · ואחר כך וישב מרדכי אל שער המלך ואחר כך ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות · ואחר כך ליהודים היתה אורה ושמחה · ואתיא דר' חייא כר' יודה דתני בשם ר' יודה עוביו שלרקיע מהלך חמשים שנה אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה אדם מהלך ארבעת מיל נמצאת א' שעובין שלרקיע אחד מעשרה ביום · וכשם שעוביו שלרקיע מהלך חמשים שנה כך עוביה שלארץ ועוביו שלתהום מהלך חמשים שנה ומה טעם היושב על חוג הארץ וכת' וחוג שמים יתהלך · וכת' בחוקו חוג על פני תהום · חוג חוג לגזירה שוה · תני עץ חיים מהלך חמש מאות שנה · אמ' ר' יודה ביר' אלעאי לא סוף דבר נופו · אלא אפילו כורתו · וכל פילוג מי בראשית מתחלקין מתחתיו ומה טעם והיה כעץ על פלגי מים · תני עץ חיים אחד מששים לגן וגן אחד מששים לעדן · ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן · תמצית כור תרקב</div> <div class="yerum-side">'''לא סוף דבר נופו אלא אפי' קורתו.''' כלומר לא תימא דסביבות העץ ותחת נופיו הוא דהוי כחשבון הזה וא"כ אין בעובי עצו כ"א השליש דת"ק שנה דכל שיש ברחבו טפח הקיפו שלשה טפחים אלא אפילו עובי קורתו ועצו הוא מהלך ת"ק שנה וחשבון עובי קורתו בלבד הוא דנקט בברייתא א"נ לא סוף דבר נופו כלומר דנופו ג"כ בחשבון הוא אלא עובי קורתו וסביבו בלבד הוא דקאמר: על פלגי מים על כל פילוג המים</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא: '''בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת'''. אנחנו יודעים שכמה דקות לפני כן זה שיא החשיכה - אין כוכבים, אין שמש, שיא החשיכה, ואז פתאום רואים את שני הקרניים האלה ומעכשיו מתחיל להתגלגל עד שיש לנו את הזריחה. אני אומר ככה הגאולה של ישראל, בשיא הגלות, שיא החורבן, שעבוד מצרים, נמצאים בתוך מ"ט שערי טומאה, הלכו בני ישראל בעבודה קשה - מתחילה הגאולה. באסתר, גזרות המן רגע לפני החורבן. בדור שלנו לצערנו, השואה הנוראה, מתוך שיא החשיכה פתאום מתחילה לצמוח הגאולה. אז זה מה שהוא אומר. עכשיו מה המקור? איזה רמז יש לזה? '''דכתיב כי אשב בחושך ה' אור לי'''. כלומר יושב בחושך, שיא החושך, ובדיוק אז מתחיל להאיר אור ה'. '''כך בתחילה: ומרדכי יושב בשער המלך'''. אחר כך '''ויקח המן את הלבוש ואת הסוס'''. אחר כך '''וישב מרדכי אל שער המלך'''. ואחר כך '''ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות'''. ואחר כך '''ליהודים היתה אורה ושמחה'''. כלומר בעצם הגאולה כל הזמן מתקדמת, ואם מתחילה זה כבר תופס, אז זה ילך ויגדל. '''ואתיא דרבי חייא כרבי יהודה''', שאמרנו לפי רבי חייא מעמוד השחר עד הזריחה זה ארבעה מיל. אז זה כמו רבי יהודה. '''דתני בשם רבי יהודה: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה'''. כלומר העובי עצמו - בזמנו המדע חשב שכדור הארץ ישר, ויש איזה חצי כדור שזה הרקיע ויש לו עובי, והעובי שלו זה חמישים שנה. '''אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום''', כל אדם בינוני כל היום הולך ארבעים מיל. '''עד שהחמה נוסרת ברקיע''', כלומר שהחמה עוברת את עובי הרקיע, כמו שאמרנו מהשקיעה עד החשיכה המוחלטת, בזמן הזה שזה מהלך חמישים שנה, '''אדם מהלך ארבעת מיל''', כמו שאמרנו מקודם שמעמוד השחר עד הנץ החמה אדם הולך ארבעה מיל, אז גם הפוך, מהשקיעה עד הלילה בעצם אדם מהלך ארבעה מיל, ובאותו זמן השמש הולכת מהלך של חמישים שנה, שזה עובי הרקיע. '''נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום'''. כלומר, אם אדם הולך בזמן הזה - מעמוד השחר עד הנץ החמה, שהשמש עוברת את עובי הרקיע - ארבע מיל, וכל היום הוא הולך ארבעים מיל, יוצא שבעצם הזמן שהשמש בעובי הרקיע זה עשירית מהיום. אז באותה מידה גם השמש הולכת מהלך של חמישים שנה בזמן הזה, וזה עשירית מכל היום. אם נכפיל את זה, זה בעצם חמש מאות שנה כביכול - המהלך של השמש. '''וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? היושב על חוג הארץ, וכתיב וחוג שמים יתהלך, וכתיב בחוקו חוג על פני תהום - חוג חוג לגזירה שוה'''. כלומר כתוב בשלושה מקומות המילה "חוג", ואחד מהם זה השמיים. אנחנו יודעים שהעובי של השמיים זה חמישים שנה, וכתוב "חוג" גם בארץ וגם בתהום, אז חוג חוג - כל אחד מהם חמישים שנה. '''תני: עץ חיים מהלך חמש מאות שנה'''. אמר רבי יודה בי רבי אלעאי: '''לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו'''. מדובר לא רק על הענפים, שהם מאוד רחבים, אלא אפילו הגזע עצמו - חמש מאות שנה. '''וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? והיה כעץ שתול על פלגי מים'''. '''תני: עץ חיים, אחד מששים לגן, הגן אחד מששים לעדן'''. וכתוב '''ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן'''. יש לנו בדרך כלל מסורת שמתמצית כור, כלומר אם משקים שישים סאה, מהמים שינזלו משם אפשר להשקות שלושה קבין - זה בעצם "תרקב", חצי סאה, כי סאה זה שש קבין. אז שלושים סאה זה אחד משישים. אם זה ככה, אנחנו יודעים שהגן יהיה אחד משישים לעדן, כן? "עשה הקדוש ברוך הוא גן בעדן" - זה לא "גן עדן" אלא "גן בעדן". אז עדן עצמו זה המקום הגדול, פי שישים יותר גדול מהגן. ממשיכה הגמרא ואומרת לנו שתמצית כוש מצרים שותה. אנחנו יודעים שמצרים מקבלת את כל השאריות של המים שבאים מכוש. אם אנחנו אומרים שזה אחד משישים, "מזה אתה אומר מצרים מהלך ארבעים יום וכוש מהלך שש שנים ועוד" - נעשה חשבון, ארבעים יום נכפיל בשישים, נקבל בעצם שש שנים ועוד קצת. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div> שותה. תמצית כוש מצרים שותה. נמצאת אומר: מצרים {{ירו"מ-ביאור|שמקובל שארכה}} מהלך ארבעים יום, וכוש מהלך {{ירו"מ-הוסר|שבע}}{{ירו"מ-הדגשה|שש}} שנים ועוד. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|עובי הרקיע}} כשני אבות הראשונים {{ירו"מ-הדגשה|חמש מאות שנה}} {{ירו"מ-ביאור|דאברהם משהכיר את בוראו 173 שנה, יצחק - 180 שנה, יעקב – 147 שנים}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|אשר נשבעתי לאבותכם לתת להם}} כימי השמים על הארץ" וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה. ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה? אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית א ו|בראשית בראשית א ו]]) "יהי רקיע בתוך המים" יהי רקיע בתווך. {{ירו"מ-הדגשה|והרי השמים נבראו ביום הראשון, ולמה נאמר ביום השני יהי רקיעה? אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|"אמר יהי}} "יהי רקיע" יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע. אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: יעשה כמין מטלית הרקיע. היך מה דאת אמר ([[שמות לט ג|שמות פקודי לט ג]]) "וירקעו את פחי הזהב" {{ירו"מ-הוסר|וגומר }}תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עובי הרקיע|עוביו של רקיע כשתי אצבעיים]]. מילתיה דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} פליגא. דאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[איוב לז יח]]) "תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק" תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס. {{ירו"מ-ביאור|פח דק}} יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} רפה. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "וימתחם כאהל לשבת" וכתיב "חזקים" רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} הוא מעלה חלודה. ברם הכא, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} "כראי מוצק" בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן. רבי עזריה[[ביאור:עץ מסורת#רבי עזריה|°]] אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[בראשית ב א|בראשית בראשית ב א]]) "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי" {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו}} "ויברך אלהים את יום השביעי" מה כתיב בתריה? ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים" וכי מה ענין זה אצל זה? אלא יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה, וכתיב ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" {{ירו"מ-הדגשה|כאילו היום נעשו. תנן: מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה דברי רבי אליעזר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כמה אשמורות ביום ובלילה|ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אורכם של עונה, עת ורגע|העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה]] העת אחד מעשרים וארבעה לעונה הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת כמה הוא הרגע? רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] אמר: כדי לאומרו. ורבנן אמרין הרגע כהרף עין. תני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר: {{שוליים|א_יד}}שלש {{ירו"מ-הדגשה|משמרות הוי הלילה. מאי טעמא? דכתיב}} ([[שופטים ז יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ויבא גדעון וכ"ו}} ראש האשמורת התיכונה" {{ירו"מ-הדגשה|ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה}}. רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שאמר ארבע משמרות הוי הלילה, דכתיב}} ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" וכתיב ([[תהילים קיט קמח]]) "קדמו עיני אשמורות" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]. חד אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. וחרינה אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "חצות לילה" ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "ראש האשמורת התיכונה" מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי "חצות לילה {{ירו"מ-הדגשה|אקום" ו"קדמו עיני אשמורות}}"? פעמים "חצות לילה" {{ירו"מ-הדגשה|אקום}} ופעמים "קדמו עיני אשמורות" הא באי זה צד? בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה. ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו. קדמו עיני אשמורות. מכל מקום {{שוליים|א_טו}}לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך. {{ירו"מ-ביאור|לא היה השחר בא ומוצא את דוד ישן}} הוא שדוד אמר: ([[תהילים נז ט]]) "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר" <span id="דף_ה_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ה'. בדף הקודם הזכרנו כל מיני שיטות מה עובי הרקיע. עכשיו הגמרא מביאה לנו שיטה נוספת. '''רבנן אמרין כשני אבות הראשונים.''' כלומר העובי של הרקיע זה בעצם חמש מאות שנה, אבל יש לזה איזה רמז. כלומר זה כנגד חמש מאות שנה שבהם האבות הכירו את הקדוש ברוך הוא. אברהם אבינו חי מאה שבעים וחמש שנה, אבל רק בגיל שלוש הוא הכיר את בוראו. כלומר יש לו מאה שבעים ושלוש שנים שבהם הוא הכיר את בוראו. יצחק חי מאה שמונים שנה ויעקב מאה ארבעים ושבע. ביחד זה חמש מאות שנים. יש איזה רמז באיזה פסוק דכתיבא '''כימי השמים על הארץ'''. אז בעצם עובי הרקיע זה, '''וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה.''' שאלתא אמרה, '''ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה?''' כלומר, מאיפה לך באמת שהעובי של הרקיע זה חמש מאות שנה? אמר רבי בון דכתיב '''יהי רקיע בתוך המים'''. מה זה יהי רקיע בתוך המים? בתווך. כלומר בעצם כמו שמהארץ עד הרקיע זה חמש מאות שנה, ככה מתחילת הרקיע עד סוף הרקיע זה עוד חמש מאות שנה. שאלתא אמרה, הרי השמיים נבראו ביום הראשון. אז למה נאמר ביום השני יהי רקיע? זה כבר נברא קודם. אמר רב, '''לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו.''' תאמר רב, '''יהי רקיע''' פירושו '''יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע.''' אמר רבי יודה בן פזי, '''יעשה כמין מטלית הרקיע.''' בעצם זה כמו יריעה. '''היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב''' - כמו שאת הזהב רקעו, עשו דק דק, אז ככה הרקיע הוא דק. תני בשם רבי יהושע: '''עוביו של רקיע כשתי אצבעיים.''' כלומר בעצם לפי זה הרקיע הוא לא כזה עבה כמו שדיברנו קודם, אלא בעצם בעובי של שתי אצבעות. מילתיה דרבי חנינא פליגא - רבי חנינא עושה אפילו עוד יותר דק. אמר רב אחא בשם רבי חנינא: כתיב '''תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק'''. '''תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס''', כלומר ממש בעובי של כמה מילימטרים. '''יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים.''' </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''יהי רקיע בתוך.''' באמצע וכפי המרחק מלמעלה שהוא בין רקיע לרקיע והמרחק מלמטה שהוא מן השמים עד הארץ כך הוא עוביו באמצע '''מלתיה דר' חנינא פליגא וכו'.''' דאמר שהן דקין ועשוין כטס הזה '''יכול שהן נתרפין.''' אח"כ מזמן לזמן '''על ידי שהות רפה.''' בשהוי הזמן נתרפה '''ר"ש בן לקיש אמר בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים וכו'.''' כלומר דר"ל דריש לסיפי' דקרא כראי מוצק על תולדות השמים ולא על השמים עצמם '''על הא דר"ש בן לקיש וכו'.''' כלומר דכך הוא רמוז בפ' ע"י סמיכות הכתובים דעל תולדות הוא אמורות '''וכתיב אלה תולדות השמים וגו'.''' לומר שאע"פ שזמן נכנס וזמן יוצא הם בהבראם וכיום עשות אותם '''ארבע אשמורות וכו'.''' וכל אשמורה ג' שעות ולפרושי עד סוף האשמורה ראשונה דמתני' קאי '''ר' נתן אומר שלש דכתיב ראש אשמורת התיכונה.''' האמצעית אלמא דשלש הן '''וכתיב קדמו עיני אשמורות.''' שתים והן חצות לילה '''פעמים חצות לילה וכו'.''' ולא דשתי אשמורות הן הן חצות לילה '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא.''' כלומר אף שלפעמים היה מקדים ולפעמים מאחר אבל לעולם לא היה השחר בא ומצא לדוד כשהוא ישן '''איתעיר יקרי וכו'.''' וקרא הכי מידרש עורה כבודי מלפני כבוד בוראי ולפיכך אעירה סתר</div> <div class="yerum-leiden-text">שותה · תמצית כוש מצרים שותה · נמצאת או' מצרים מהלך ארבעים יום · וכוש מהלך שבע שנים ועוד · ורבנן אמרין כשני אבות הראשונים כימי השמים על הארץ · וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה · כך בין רקיע לרקיע ועוביו מהלך חמש מאות שנה · ומה חמית מימר עוביו שלרקיע מהלך חמש מ' מאות שנה · אמ' ר' בון יהי רקיע בתוך המים · יהי רקיע בתווך · רב אמ' לחים היו שמים ביום הראשון ובשיני קרשו · רב אמ' יהי רקיע יחזק הרקיע · יקרש הרקיע · יגלד הרקיע · ימתח הרקיע · אמ' ר' יודה בן פזי יעשה כמין מטלית הרקיע · היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב וגו' · תני בשם ר' יהושע עוביו שלרקיע כשתי אצבעיים · מילתיה דר' חנינא פליגא דמר ר' אחא בשם ר' חננא תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק תרקיע· מלמד שהן עשויין כטס · יכול שאינן בריאין תל' חזקים · יכול שהן נתרפין · תל' כראי מוצק · בכל שעה ושעה נראין מוצקים · ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש · ר' יוחנן אמר בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל על ידי שהות רפה · ברם הכא וימתחם כאהל לשבת · וכת' חזקים · ר' שמעון בן לקיש אמ' בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים על ידי שהות הוא מעלה חלודה ברם הכא כראי מוצק בכל שעה ושעה נראין הן כשעת יציקתן · ר' עזריה אמר על הדא דר' שמעון בן לקיש ויכולו השמים והארץ וכל צבאם · ויכל אלהים ביום השביעי · ויברך אלהים את יום השביעי · מה כת' בתריה אלה תולדות השמים · וכי מה עניין זה אצל זה · אלא יום נכנס ויום יוצא שבת נכנס שבת יוצא · חודש נכנס חודש יוצא · שנה נכנסה שנה יוצאה · וכת' אלה תולדות השמים והאר' בהבראם ביום עשות יי' אלהים ארץ ושמים · ר' אומ' ארבע אשמורות ביום וארבע אשמורות בלילה · העונה אחד מעשרים וארבעה לשעה · העת אחד מעשרים וארבעה לעונה · הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת · כמה הוא הרגע · ר' ברכיה בשם ר' חלבו אמר כדי לאומרו · ורבנן אמרין הרגע כהרף עין · תני שמואל הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה · ר' נתן או' שלש ראש האשמורת התיכונה · ר' זריקן ר' אמי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך · וכת' קדמו עיני אשמורות · ר' חזקיה אמ' ר' זריקן ר' בא חד אמ' טעמיה דר' · וחרינה אמ' טעמיה דר' נתן · מאן דמר טעמ' דר' חצות לילה · ומאן דמר טעמיה דר' נתן ראש האשמורת התיכונה · מן מקיים ר' נתן טעמיה דר' חצות לילה פעמים חצות לילה · ופעמים קדמו עיני אשמורות · הא באי זה צד בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים חצות לילה · ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו קדמו עיני אשמורות · מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך · הוא שדוד אמ' עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: '''בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות רפה''', כלומר האוהל הולך ומתרפה. ברם הכא כתיב '''וימתחם כאהל לשבת''' וכתיב '''חזקים''' - כמו שאמרנו מקודם. רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים''', כלומר אדם יוצר כלי, '''על ידי שהות הוא מעלה חלודה'''. ברם הכא, '''כראי מוצק''', כלומר '''בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן''', כלומר חדשים לגמרי. רבי עזריה אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש: כתיב '''ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי''', '''ויברך אלהים את יום השביעי'''. מה כתיב בתריה? '''אלה תולדות השמים'''. וכי מה ענין זה אצל זה? הרי סיימנו כבר את הבריאה והכול. אלא '''יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה''', וכתיב '''אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים'''. כלומר, כאילו היום הם נעשו. כלומר, למרות שעובר המון זמן, אלפי שנים אפילו, תמיד השמיים והארץ נראים כאילו שהיום רק נבראו. ממש חדשים. מתי קורין קריאת שמע בערבין? משעה שכולם נכנסים לאכול בתלמותם עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אלעזר. אז מה הכוונה האשמורה הראשונה? כמה משמרות יש בלילה? '''רבי אומר ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה.''' כלומר בעצם רבע לילה זה הזמן שעליו דיבר רבי אלעזר. הגמרא ממשיכה ואומרת לנו '''העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה. העת, אחד מעשרים וארבעה לעונה. הרגע, אחד מעשרים וארבעה לעת.''' ושואלת, '''כמה הוא הרגע?''' רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר: '''כדי לאומרו'''. אז מה שאתה אומר רגע, איך שאמרת - זה בעצם נגמר הזמן הזה. '''ורבנן אמרין הרגע כהרף עין''' - זמן לא מוגדר. תני שמואל: '''הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה.''' רבי נתן אומר שלוש אשמורות הוו לילה. אומר: לא ארבע משמרות כמו שאמר רבי, אלא רק שלוש משמרות. מה טעם? מה רומז שיש שלוש משמרות? דכתיב '''ראש האשמורת התיכונה''' - גדעון בא עם שלוש מאות איש אשר איתו, בראש האשמורת התיכונה. אנחנו יודעים שאין תיכונה אלא כשיש לפניה ולאחריה. תיכונה זה אמצעית, כלומר יש אחת לפניה ואחת אחריה, אז יש ביחד שלוש. רבי זריקן ורבי אבא בשם רבי שמעון בן לקיש - טעמא דרבי, למה רבי אמר שיש ארבע? דכתיב '''חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך'''. כלומר פסוק אחד אומר שדוד קם בחצות, באמצע הלילה. פסוק אחר אומר '''קדמו עיני אשמורות''', כלומר שקמתי באמצע הלילה ועדיין היו שני אשמורות עד הבוקר. אז אם הוא קם באמצע הלילה והיו עוד שני אשמורות עד הבוקר, היו כנראה שני אשמורות קודם, ביחד ארבע. אמר רבי חזקיה: רבי זריקן ורבי אבא, חד אמר טעמיה דרבי, וחרינה אמר טעמיה דרבי נתן. מאן דמר טעמא דרבי - '''חצות לילה'''. מאן דמר טעמיה דרבי נתן - '''ראש האשמורת התיכונה'''. שואלת הגמרא, '''מה מקיים רבי נתן טעמיה דרבי חצות לילה?''' הרי לכאורה רבי צודק, יש לו פסוקים שמראים שהלילה זה ארבע משמרות. איך הוא יסביר את זה? אמרה: '''פעמים חצות לילה, ופעמים קדמו עיני אשמורות'''. זה לא תמיד באותו זמן. לפעמים דוד קם בחצות הלילה, לפעמים הוא קם שני אשמורות קודם, כי אם הלילה היו שלוש משמרות אז הוא קם שתי משמרות לפני חצות. '''הא באי זה צד?''' באיזה מקרה ככה? '''בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה''' - היה קצת עייף, אירח כל מיני דיפלומטים מכל מיני מדינות, אז הוא התעכב, לכן ישן טיפה יותר. '''ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו, קדמו עיני אשמורות''' - הוא קם יותר מוקדם. '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך''' - אף פעם לא קרה שהשחר עלה ומצא את דוד ישן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ה עמוד א''' {{שוליים|א_טז}} '''זמן קריאת שמע של ערבית עד חצות לכתחילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין יח <קטע סוף=ה ב/> ==דף ו עמוד א== <קטע התחלה=ו א/>. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים - עד חצות לכתחילה, כמפורש בירושלמי "הלכה כחכמים", אך בדיעבד או במקום הצורך הזמן עד עלות השחר כרבן גמליאל, וכך פסק הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד ב<span class="yerum-runnum">10</span></div> איתעיר יקרי מן קומי איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. {{ירו"מ-ביאור|יקום כבודי לפני כבוד בוראי שכבודי אינו חשוב כלום בפני כבוד בוראי}} "אעירה שחר" אנא הוינא {{ירו"מ-ביאור|אני הייתי}} מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי. והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דוד ביזה עצמו לכבוד המצוות|דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות]], ואת אמר ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום"? והוא אומר: ([[תהילים קיט סב]]) "על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|כדי שאספיק ללמוד משפטי ה}}’. ומה היה דוד עושה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אלעזר ברבי מנחם[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי מנחם|°]]: היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה. ומה היו חבירי תורה אומרים? ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו. הדא הוא דכתיב ([[מלכים ב ג טו]]) "והיה כנגן המנגן" כנגן במנגן אין כתב כאן, אלא כנגן המנגן. הכינור היה מנגן מאיליו. מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן "ראש האשמורת התיכונה"? אמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ויאות? {{ירו"מ-ביאור|האם אפשר להסביר כך}} מי כתיב {{ירו"מ-הדגשה|האשמורות "ה}}תיכונות"? לא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב אלא}} "תיכונה". קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא {{ירו"מ-הוסר|עירין}} ערין. {{ירו"מ-ביאור|האשמורת הראשונה לא נחשבת כיוון שעדיין אנשים ערים}} פיסקא וחכמים אומרים: עד חצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_טז}}הלכה כחכמים. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מפקד לחברייא {{ירו"מ-ביאור|מצווה את התלמידים}}: אין בעיתון מתעסקא באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אם אתם רוצים לעסוק בתורה בלילה ולהמשיך גם אחרי חצות}} אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין. מילתיה אמרה שהלכה כחכמים. מילתיה אמרה שאומר דברים {{ירו"מ-ביאור|שמותר ללמוד תורה}} אחר אמת ויציב. {{ירו"מ-ביאור|גם בלילה נהגו לאמר אמת ויציב}} תני: הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו. מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]]: מה טעם {{ירו"מ-הדגשה|לא תקנו לקרא בבית הכנסת בזמן}}? אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב. <span id="דף_ו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> הוא שדוד אמר: '''עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר'''. כלומר, אני בעצם מעיר את השחר. '''איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבוראי''' - אני מוריד את הכבוד שלי בפני הכבוד של הבורא, לכן אני קם מוקדם. '''איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבוראי''' - הכבוד שלי לא חשוב כלום מול הכבוד של הקדוש ברוך הוא. '''אעירה שחר, אנא הוינא מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי'''. '''והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר?''' לך תהיה כמו כולם, תלך לישון. '''דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות, ואת אמר חצות לילה אקום?''' והוא אומר: '''על משפטי צדקך''' - למה אני קם כל כך מוקדם? כדי שאספיק ללמוד את משפטי השם. יש הרבה תורה ללמוד, אני קם שעה אחת קודם, אני כבר בחצות או אפילו לפני כן, כדי שאספיק ללמוד. ומה היה דוד עושה? אמר רבי פינחס בשם רבי אלעזר ברבי מנחם: '''היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה.''' ומה היו חבירי תורה אומרים? '''ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה.''' כלומר, כל מי שהיה תלמיד חכם ואוהב תורה היה מתעורר ולומד ביחד עם דוד. אמר רבי לוי: '''כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו.''' הדא הוא דכתיב '''והיה כנגן המנגן''' - לא כתוב "כנגן במנגן" אלא '''כנגן המנגן''', כלומר הכינור עצמו היה מנגן מאליו. '''מה מקיים רבי טעמא דרבי נתן ראש האשמורת התיכונה?''' לכאורה רבי נתן גם מביא פסוק שגדעון בא בראש האשמורת התיכונה, שהיא האמצעית, סימן שיש אחת לפניה ואחת לאחריה. אז מה רבי יעשה עם זה - האם הוא סובר שיש ארבע משמרות? אמר רב הונא: '''סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה.''' הוא בעצם לשני החלקים האמצעיים התכוון - שבין סוף השנייה לראש השלישית, בזמן הזה הוא בדיוק בא. אמר רבי מנא: '''ויאות?''' איך אתה יכול להגיד דבר כזה? '''מי כתיב תיכונות? לא, תיכונה.''' - יש רק אחת. אז אפשר להסביר שבעצם מה שאני אומר "אשמורת תיכונה" הכוונה באמת מתוך שלוש, כיוון שהראשונה לא נחשבת - הרי גדעון רצה לבוא להפתיע אותם, הוא בא בזמן שכולם ישנים, אז האשמורת הראשונה אינה חלק מהעסק, כי אז כולם עדיין ערים. '''קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא ערין.''' פיסקא - '''וחכמים אומרים: עד חצות.''' אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: '''הלכה כחכמים''' - שבעצם צריך לקרוא עד חצות. רבי יסא היה '''מפקד לחברייא''' - אומר לתלמידי חכמים - '''אין בעיתון מתעסקא באוריתא, אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין.''' כלומר קודם כל תקראו קריאת שמע, כי צריכים לקרוא לפני חצות, ורק אחר כך תמשיכו ללמוד. '''מילתיה אמרה שהלכה כחכמים''' - כי הוא אמר להם לקרוא קריאת שמע לפני חצות. וגם '''מילתיה אמרה שאומר דברים אחר אמת ויציב''' - כלומר, מותר ללמוד תורה גם אחרי שאומרים קריאת שמע, לא חייבים לישון מיד. עכשיו למה אומר "אמת ויציב"? כי בזמנם היה מקובל גם בלילה לברך אמת ויציב, אף על פי שאנחנו מברכים אותה רק בברכות קריאת שמע של הבוקר, אבל הם אמרו את זה גם בקריאת שמע של הלילה. תני: '''הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו.''' כלומר, מי שקורא קריאת שמע בבוקר בבית הכנסת יצא ידי חובתו - כמו שאמרנו שכבר מעלות השחר אפשר לקרוא קריאת שמע, אז למרות שהתפללו מוקדם זה היה בסדר. אבל מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא ידי חובתו. שואלת הגמרא: '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית?''' למה מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא? אמר רב הונא בשם רב יוסף: '''מה טעם?''' - למה לא תיקנו לקרוא בבית כנסת בזמן? בשחרית קראו מעלות השחר וזה בסדר, אבל בערבית תיקנו חכמים לקרוא קריאת שמע לפני צאת הכוכבים בכוונה. למה תיקנו להם לקרוא לפני הזמן? '''אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב''' - בשביל להבריח מן המזיקים, לכן נדאג שמה שהוא קורא בבית הכנסת לא יצא בו ידי חובה, כך הוא יהיה חייב לקרוא גם בבית. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''והיה יצרו מקטרגו.''' ומפתה אותו '''המנגן.''' משמע הידוע ומנגן מאיליו '''סופה של שנית.''' ובאיכה רבתי גריס ראשה של שנית וסופה של שלישית כלומר בשתי אשמורות האמצעות הוא מדבר שהן מתכנות את הלילה '''אמר ר' מנא ויאות.''' בתמיה ומי כתיב תיכונות לא תיכונה כתיב דמשמע אחת '''קדמייתא לא מתחשבא.''' כלומר אלא הכי בעינן לשנויי אליבא דר' דלעולם ד' משמרות הויין והא דכתיב התיכונה משום שהראשונה אינה בחשבון של שומרי המחנה לפי שעדיין הבריות ניעורין הן ואין דרכן להשים שומרים תחילת הלילה '''אין בעיתון מתעסקין באורייתא.''' אם אתם רוצים להתעסק בתורה כל הלילה תזהרו לקרות שמע קודם חצות ואח"כ תתעסקו בתורה '''מילתיה אמרה.''' שמעינן ממילתיה דס"ל שהלכה כחכמים דזמן קריאת שמע עד חצות '''בבית הכנסת.''' עם הציבור '''בערב לא יצא ידי חובתו.''' כדאמרי' לעיל בריש ההלכה אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דבר של תורה '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית.''' כלומר ומפני מה באמת לא תקנו לקרות בערבית גם בבהכ"נ בזמנה ולא יהא צריך כל א' וא' לחזור ולקרות בביתו '''בשביל להבריח את המזיקין.''' הלכך הואיל ובלאו הכי צריך כל א' וא' לקרות בביתו סמוך למטתו לא רצו לתקן שיהו הכל קוראין ביחד בזמנו שלא יסמוכו על זה ולא יקרא שוב סמוך למטתו</div> <div class="yerum-leiden-text">איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבריי · איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבריי · אעירה שחר · אנא הוינא מעורר שחרה · שחרה לא הוה מעורר לי · והיה יצרו מקטרגו ואומ' לו דוד דרכן שלמלכים להיות השחר מעוררן · ואת אמר אעירה שחר · דרכן שלמלכים להיות ישינין עד שלש שעות · ואת אמר חצות לילה אקום · והוא או' על משפטי צדקך · ומה היה דוד עושה ר' פינחס בשם ר' לעזר בר מנחם היה נוטל נבל וכינור ונותנו מ' מראשותין ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם כדי שישמעו חבירי תורה · ומה היו חבירי תורה אומ' ומה אם דוד המלך עוסק בתורה אנו על אחת כמה וכמה · אמ' ר' לוי כינור היה תלוי כנגד חלונותיו שלדוד והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו והיה מנגן מאיליו · הדה הוא דכת' והיה כנגן המנגן · כנגן במנגן אין כת' כאן אלא כנגן המנגן · הכינור היה מנגן מאיליו · מה מקיים ר' טעמ' דר' נתן ראש האשמורת התיכונה · אמ' ר' הונא סופה שלשנייה וראשה שלשלישית הן מתווכות את הלילה · אמ' ר' מנא ויאות מי כת' תיכונות לא תיכונה קדמייתא לא מתחשבא דעד כדון ברייתא עירין · פיס' · וחכמ' אומ' עד חצות · ר' יסא בשם ר' יוחנן אמר הלכה כחכמ' · ר' יסא מפקד לחברייא אין בעיתון מיתעסקא באוריתא אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין · מילתיה אמרה שהל' כחכמ' מילתיה אמרה שאומ' דברים אחר אמת ויציב · תני הקורא את שמע בבית הכנסת בשחר יצא ידי חובתו · בערב לא יצא ידי חובתו · מה בין הקורא בשחרית · ומה בין הקורא בערבית · ר' הונא בשם רב יוסף מה טעם אמרו אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב</div> <div class="yerum-side">'''מילתיה אמרה.''' וש"מ עוד ממילתיה דס"ל שאומר דברים אחר אמת ויציב והיינו אמת ואמונה והם היו רגילין לומר גם בערבית אמת ויציב כל זאת כדמשמע לקמן דקאמר פתר לה באמת ויציב סל שחרית אלמא דגם בערבית היו אומרים אמת ויציב וכלומר דע"כ דס"ל שאומרים פסוקים אחר ברכות ק"ש של ערבית קודם התפלה ואין חוששין לסמוך גאולה לתפלה בק"ש של ערבית משום דתפלות באמצע תקנום דאי לאו הכי מפני מה הזהירם על ק"ש בלבד ולא הזכיר להם כלום מתפלה אלא מפני שכבר התפללו תפלת ערבית מקודם א"כ מילתי' אמרה שאומר דברי' אחר אמת ויציב כלו' שאינו צריך לקרות שמע סמוך לשינתו ושלא יפסיק בדברים אחרים דהא אמר להם אתון קרייה שמע ומתעסקין בתורה אח"כ אלמא דק"ש של ערבית לאו דוקא סמוך לשינה והא דקאמר אחר אמת ויציב לישנא דמתני' נקט בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק ומפני סמסיימין אחר ק"ש באמת נקט הכי ור' ייסא ס"ל דיכול לומר איזה דברים ופסוקים אחר ק"ש של ערבית והכי מוכח מדלקמן</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד א<span class="yerum-runnum">11</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע על המיטה להבריח מזיקין|בשביל להבריח את המזיקין]]. מילתיה אמרה {{ירו"מ-ביאור|מתוך דבריו אפשר להבין}} שאין אמר דברים אחר אמת ויציב {{ירו"מ-הדגשה|אלא מיד ישן}}. מילתיה דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר כן. דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], כד הוה נחית לעיבורה. {{ירו"מ-ביאור|כשהיה יורד לבית הוועד לעבר את השנה}} הוה מקבל {{ירו"מ-ביאור|מתארח}} גבי רבי יעקב גרוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב גרוסה|°]]. והוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מטמר ביני קופייא, {{ירו"מ-ביאור|מסתתר בין השקים}} משמענא היך הוה קרי שמע. והוה {{שוליים|א_יז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לקרוא שמע שוב ושוב|קרי, וחזר וקרי]] עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה. {{ירו"מ-ביאור|עד שהיה נרדם}} ומאי טעמא? רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תחליפתא חמוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפתא חמוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים ד ה]]) "רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה" מילתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] פליגא. דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] קרי מזמורים בתרה {{ירו"מ-ביאור|אחרי קריאת שמע}}. והא תני?: אין אומר דברים {{ירו"מ-הוסר|אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} אמת ויציב? פתר לה באמת ויציב של שחרית. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: שלש תכיפות הן. {{שוליים|א_יח}}תכף לסמיכה שחיטה. {{שוליים|א_יט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תיכף לנטילת ידיים ברכה - במים ראשונים|תכף לנטילת ידים ברכה]]. תכף לגאולה תפילה. תכף לסמיכה שחיטה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא א ד|ויקרא ויקרא א ד-ה]]) "וסמך ושחט" תכף לנטילת ידים ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'" {{שוליים|א_כ}}תכף לגאולה תפילה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים יט טו]]) "יהיו לרצון אמרי פי {{ירו"מ-הדגשה|והגיון לפניך ה’ צורי וגואלי}}" — מה כתיב בתריה? ([[תהילים כ ב]]) "יענך ה' ביום צרה". אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סמיכת גאולה לתפילה|וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה]], אין השטן מקטרג באותו היום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין{{ירו"מ-הדגשה|ץ}} {{ירו"מ-ביאור|נתפסתי לעבודת המלך להביא הדסים לארמון}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מצוה לראות מלכים|אמרו ליה רבי]] רבו היא. {{ירו"מ-ביאור|דבר גדול הוא}} אית בני אינשי {{ירו"מ-הדגשה|י}}הבין פריטין מחכים פלטין. {{ירו"מ-ביאור|יש אנשים שמשלמים כדי לראות את הארמון}} אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק {{ירו"מ-ביאור|דפק}} על פתחו של מלך. יצא {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג. {{ירו"מ-ביאור|הסתלק}} עוד הוא הפליג. פיסקא [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: עד שיעלה עמוד השחר. אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|א_כא}}פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שלרבי שמעון בן יוחאי עד עלות השחר נחשב לילה, ויוצא ידי חובת קריאת שמע של לילה מ}}הא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} בערבית {{ירו"מ-הדגשה|שזמנה עד עלות השחר}}, אף בשחרית כן {{ירו"מ-הדגשה|וגם לרבן גמליאל יכול לקרא קריאת שמע של שחרית מעלות השחר, כדעת רבי שמעון בן יוחאי}}? או יהא בה {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי זעירא תנא אחוי דרב חייא בר אשיא[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשיא|°]] ודרב אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רב אבא בר חנה|°]]: {{שוליים|א_כב}}הקורא עם אנשי משמר לא <span id="דף_ו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ו'. סיימנו את הדף הקודם כשאמרנו שרב הונא אמר בשם רבי יוסף שבכוונה תיקנו בערבית, כלומר להתפלל ערבית מוקדם, להגיד קריאת שמע מוקדם לפני הזמן, לפני צאת הכוכבים, כדי שאדם לא יצא ידי חובה, כדי שהוא יהיה חייב לקרוא בערב על המיטה כדי להבריח את המזיקין. ואמרנו שמתוך הדברים שלו, מזה שהוא אמר שצריכים לקרוא צמוד ממש בזמן שהולכים לישון, אז זה אומר ש'''אין אמר דברים אחר אמת ויציב'''. כלומר, אחרי שאומרים את קריאת שמע עם הברכות שלה במיטה, אז אסור אפילו ללמוד תורה, צריכים ישר לישון. ואומרת הגמרא: תדע, מילתיה דרבי שמואל בר נחמני שמעינן כן - גם כן מהמעשה שהיה עם רבי שמואל בר נחמני, גם כן אפשר להבין שכך הוא סובר. דיקא: '''כד הוה נחית לעיבורה, הוה מקבל גבי רבי יעקב גרוסה''' - כלומר, כמו שהיה מגיע לעבר את השנה, היה מתארח אצל רבי יעקב גרוסה. '''והוה רבי זעירא מטמר ביני קופייא''' - כלומר, רבי זעירא התחבא בין העצים, '''משמענא היך הוה קרי שמע''' - רצה לראות איך הוא נוהג בקריאת שמע, והוא שמע אותו '''והוה קרי, וחזר וקרי''' - אומר: שמע ישראל ועוד פעם ועוד פעם, '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה''' - כלומר, הוא בעצם המשיך לקרוא קריאת שמע עד שהוא נרדם, כן? כי הוא סובר שאסור לקרוא, אסור אפילו להגיד דברי תורה, אחרת היה יכול להתחיל להגיד דברים אחרים. למה הוא לא אמר דברים אחרים? כנראה שהוא סובר שצריכים - אסור ללמוד תורה אפילו אחרי קריאת שמע. ומאי טעמא? רבי אחא ורבי תחליפתא חמוי אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן: דכתיב '''רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'''. כלומר, מיד אחרי "אמרו בלבבכם", כלומר אתם אומרים קריאת שמע ומיד "ודומו סלה" - תלכו לישון. מילתיה דרבי יהושע בן לוי פליגא. רבי יהושע בן לוי חולק. דאמר רבי יהושע בן לוי: '''קרי מזמורים בתרה''' - הוא היה קורא אחרי קריאת שמע, הוא היה קורא עוד כמה מזמורים לפני השינה. אומרת הגמרא: והא תני? '''אין אומר דברים אמת ויציב'''? יש לנו ברייתא שאומרת שאחרי אמת ויציב לא אומרים שום דבר, כן? אז אומרת הגמרא: '''פתר לה באמת ויציב של שחרית'''. כמו שאמרנו שבעצם נהגו להגיד אמת ויציב גם ביום וגם בלילה, אז הברייתא שאומרת שאסור אפילו ללמוד תורה אחרי אמת ויציב, היא מדברת אחר אמת ויציב של שחרית, כמו שאמרנו שצריכים לסמוך גאולה לתפילה, לכן מיד אחרי זה להגיד את תפילת שמונה עשרה. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''שלש תכיפות הן. תכף לסמיכה שחיטה'''. כלומר, בקורבנות, מיד שסומכים צריכים לשחוט. '''תכף לנטילת ידים ברכה'''. נוטלים ידיים ומיד מברכים המוציא. '''תכף לגאולה תפילה'''. כלומר, אומרים גאל ישראל ומיד השם שפתי תפתח. '''תכף לסמיכה שחיטה''' דכתיב: "וסמך ושחט". '''תכף לנטילת ידים ברכה''' דכתיב: "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'". '''תכף לגאולה תפילה''' דכתיב: "יהיו לרצון אמרי פי". ומיד אחרי זה מה כתיב? "יענך ה' ביום צרה". כן, מיד אחרי זה צריך להתפלל, לבקש שהקדוש ברוך הוא ישמור עלינו. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה, אין השטן מקטרג באותו היום'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מילתיה אמרה שאין אומר דברים אחר אמת ויציב.''' ש"מ דרב הונא ס"ל שאין צריך להפסיק בדברים אחרים בין ר"ש לשינה דתקנת ק"ש סמוך למטתו להבריח את המזיקין והכי ס"ל ר' שמואל בר נחמני דלקמיה שכך למדנו ממנהגו '''כד הוה נחית לעיבורה.''' כשהיה יורד לעיבור השנה והיה מקבלו ר' יעקב גרוסה בביתו ור"ז היה מטמין עצמו בין הקופות שלא ירגישו בו והיה רוצה לשמוע מנהגו בק"ש '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה.''' ולא היה אומר דברים ופסוקים אחרים אחר ק"ש '''אמרו בלבבכם.''' זהו ק"ש שצריך כוונת הלב וסמיך ליה על משכבכם '''קרי מזמורים בתרה.''' דק"ש קודם השינה '''והא תני אין אומר דברים אחר אמת ויציב.''' וקס"ד דאק"ש של ערבית קאי וכהאי מ"ד דאין להפסיק בפסוקים אחרים בין ק"ש לשינה '''פתר לה באמת ויציב של שחרית.''' ודינא אחריתא קמ"ל בהאי ברייתא דצריך לסמוך גאולה לתפילה בשחרית וכדרב זעירא '''יהיו לרצון אמרי פי.''' וסיפיה דקרא צורי וגואלי וסמיך ליה יענך ה' בתפילה '''אין פסול נוגע.''' מובטח לו שלא יארע שום פסול אח"כ באותו קרבן '''ואיתצדית באנגריא.''' ונלכדתי במס באותו היום שכפו אותי להביא הדס לפלטין של מלך '''רבו היא.''' וכי זה דבר גדול הוא לך הא אית בני אינשי שנותנין ממון בשביל להכיר הפלטין ולראות המלך '''שבא והרתיק.''' ודפק '''עוד הוא הפליג.''' גם המלך הפליג ממנו '''אתיא דרבן גמליאל כר' שמעון.''' דאמר דיוצא בק"ש של ערבית אם קראה לפני עמוד השחר '''הא ר"ג כר"ש בערבית.''' כלומר בק"ש של ערבית ודאי שמענו דס"ל כוותיה והא הוא דמבעיא לן אם אף בשחרית כן דס"ל נמי כוותיה כשקורא מיד אחר עמוד השחר יוצא י"ח או דיבא כהאי דאמר ר' זעירא הקורא עם אנשי המשמר לא יצא מפני שמשכימין היו לקרותה מיד אחר עלות השחר ועיקר זמנה בשחרית עם הנץ החמה ולא ס"ל ר"ג כוותיה דר"ש בשל שחרית ולא איפשיטא אליבא דר"ג</div> <div class="yerum-leiden-text">בשביל להבריח את המזיקין · מילתיה אמרה שאין אומ' דברים אחר אמת ויציב · מילתיה דר' שמואל בר נחמני אמ' כן · דשמואל בר נחמני כד הוה נחית לעיבורה הוה מקבל גבי ר' יעקב גרוסה והוה ר' זעירא מטמר ביני קופייא משמענא היך הוה קרי שמע והוה קרי וחזר וקרי עד דהוה שקע מיניה גו שינתיה · ומאי טעמ' ר' אחא ור' תחליפא חמוי בשם ר' שמואל בר נחמן רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה · מילתיה דר' יהושע בן לוי פליגא · דר' יהושע בן לוי קרי מזמורים בתרה · והא תני אין אומ' דברים אחר אמת ויציב · פתר לה באמת ויציב שלשחרית דמר ר' זעירא בשם ר' אבא בר ירמיה שלש תכיפות הן · תכף לסמיכה שחיטה · תכף לנטילת ידים ברכה · תכף לגאולה תפילה · תכף לסמיכה שחיט' וסמך ושחט · תכף לנטילת ידים ברכה שאו ידיכם קודש וברכו את יי' · תכף לגאולה תפילה · יהיו לרצון אמרי פי · מה כת' בתריה יענך יי' ביום צרה · אמ' ר' יוסי ביר' בון כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיט' אין פסול נוגע באותו קרבן · וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה אין השטן מקטרג באותה סעודה · וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרג באותו היום · אמ' ר' זעירא אנא תכפית גאולה לתפילה ואיתצדית באנגריא מובלא הדס לפלטין · אמרו ליה ר' רבו היא · אית בני אינש יהבין פריטין מחכים פלטין · אמ' ר' אמי כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה למה הוא דומה לאוהבו שלמלך שבא והרתיק על פתחו שלמלך · יצא לידע מה הוא מבקש ומצאו שהפליג עוד הוא הפליג · פיס' רבן גמליאל או' עד שיעלה עמוד השחר · אתיא דרבן גמליאל כר' שמעון · דתני בשם ר' שמעון פעמים שאדם קורא את שמע אחת לפני עמוד השחר ואחת לאחר עמוד השחר ונמצא יוצא ידי חובתו שליום ושללילה · הא רבן גמליאל כר' שמעון בערבית אף בשחרית כן · או יהא בה כיי דמר ר' זעירא תנא אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה הקורא עם אנשי משמר לא</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמר רבי זעירא: '''אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין'''. הוא אומר: יום אחד סמכתי גאולה לתפילה ותפסו אותי לשרת את המלך, כן, לקחת הדס לארמון של המלך. אמרו לו: זה עונש. אמרו ליה: '''רבי רבו היא. אית בני אינשי הבין פריטין מחכים פלטין'''. יש הרבה אנשים שמשלמים כסף כדי להיכנס לארמון של המלך, ואתה קיבלת את זה בחינם. אמר רבי אמי: '''כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך'''. כלומר, הוא בא ודפק על הפתח של המלך. '''יצא לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג'''. כלומר, המלך יצא לקראתו והתברר שכבר הוא לא נמצא שמה. אז גם המלך חזר. גם כן זה שהוא אומר גאל ישראל ואחרי זה הולך להגיד דברים אחרים, אז זה כאילו המלך מחכה שהוא יבקש, יתפלל, ובעצם הוא לא מתפלל. פיסקא: '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כך אמרנו במשנה. ואומרת הגמרא: '''אתיא דרבן גמליאל כרבי שמעון''' - כלומר, רבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון. דתני בשם רבי שמעון: '''פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה'''. כלומר, אדם יקרא פעמיים שמע ישראל, אחד רגע לפני עמוד השחר ואחד רגע אחרי, הוא בעצם יוצא ידי חובת שמע ישראל של לילה ושמע ישראל של בוקר. משמע מכאן שרבי שמעון סובר שעד עמוד השחר נחשב לילה. אומרת הגמרא: האם מזה שראינו שרבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון בערבית, כלומר שהזמן של קריאת שמע של ערב זה עד עמוד השחר כמו רבי שמעון, האם '''אף בשחרית כן'''? כלומר, האם רבן גמליאל גם מודה לרבי שמעון שמשחרית מעמוד השחר כבר אפשר לקרוא קריאת שמע? '''או יהא בה''' - או שלא, אולי הוא סובר אחרת, כדמר רבי זעירא: '''רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה'''. אמרה איזה ברייתא שאומרת: '''הקורא עם אנשי משמר לא יצא, כי משכימין היו'''. כלומר, מי שיקרא בזמן שבמקדש היו קוראים, שזה ממש בעמוד השחר, אז לא יצא, כי משכימים וקוראים עם עמוד השחר. אז לפי הברייתא הזאת, מי שקורא קריאת שמע בעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן? אז השאלה בעצם מה רבן גמליאל סובר. האם הוא סובר כמו רבי שמעון, שכבר מעמוד השחר יכול לקרוא קריאת שמע של יום, או שהוא סובר כמו הברייתא שאומרת שבעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן, צריך לחכות לזריחת החמה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ו עמוד א''' {{שוליים|א_יח}} '''יש לשחוט את הקרבן מיד לאחר הסמיכה עליו ללא הפסק.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק ג, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כהירושלמי שהשחיטה סמוכה לסמיכה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות פרק ג הלכה יב. {{שוליים|א_יט}} '''יש לברך על נטילת ידים מיד לאחר הנטילה, בלא הפסק בין הנטילה לברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה כ , שו"ע או"ח סימן קעט סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסו סעיף א, סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שדין "תכף לנטילת ידים ברכה" נלמד מ"שאו ידיכם קדש וברכו את ה'", והובא להלכה ברמב"ם ובשו"ע (או"ח קסו,א; קעט,א) שאין להפסיק בין נטילה לברכה. {{שוליים|א_כ}} '''יש לתכוף גאולה לתפילה ולא להפסיק ביניהן.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן קיא סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בי רבי בון שכל התוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרגו, ולכן אין להפסיק בין ברכת "גאל ישראל" לתפילת העמידה, כפי שנפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_כא}} '''מהו הזמן המוקדם ביותר לקריאת שמע של שחרית, ועד מתי נמשך זמן קריאת שמע של ערבית?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ג , סמ"ג עשין יח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי שזמן קריאת שמע של ערבית נמשך עד עלות השחר, ומכאן שגם זמן קריאת שמע של שחרית מתחיל מעלות השחר, כדעת רבן גמליאל בהתאמה עם שיטת רשב"י. {{שוליים|א_כב}} '''זמן קריאת שמע של שחרית מדאורייתא נמשך עד הנץ החמה, אף שחכמים תיקנו לקרותה קודם לכן.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ג <קטע סוף=ו א/> ==דף ו עמוד ב== <קטע התחלה=ו ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שזמן קריאת שמע מדאורייתא הוא עד הנץ החמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_כג}} '''שדרה וגולגולת שנחלקו לחוליות/חלקים ובאו מכמה מתים מטמאות באוהל אם יש בהן שיעור הראוי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, ורמב"ם (הלכות טומאת מת ד, א-ב) פסק ששדרה מכ"א חוליות וגולגולת מרוב חלקיה מטמאות אף שבאו מב' מתים. {{שוליים|א_כד}} '''רביעית דם או רובע עצמות שנאספו מכמה מתים מטמאים כדין דם/עצמות מת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, כפי שהביאו הרמב"ם בהלכות טומאת מת פרק ד הלכות א-ב. {{שוליים|א_כה}} '''אבר מן החי שנחתך מאדם - האם מטמא באוהל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שאבר מן החי אינו מטמא באוהל אלא במגע ובמשא, כמבואר ברמב"ם הלכות טומאת מת פרק ד הלכות א-ב, בניגוד לדעת רבי עקיבה שנדחתה. {{שוליים|א_כו}} '''אין ללקט ספיחים בשמיטה אף לדעת המתיר, אם חבריו חלקו עליו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק ד, הלכה ב <קטע סוף=ו ב/> ==דף ז עמוד א== <קטע התחלה=ז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחי שאין לפרוץ גדר חכמים ולנהוג כדעת היחיד כשהרבים אוסרים, כמבואר ברמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ד הלכה ב, שהכריע כדעת האוסרים בספיחין מגזירת ספיחי כרוב. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד ב<span class="yerum-runnum">12</span></div> {{סוף}} </div>יצא, כי משכימין היו {{ירו"מ-הדגשה|וקראים בעלות השחר}}. {{ירו"מ-ביאור|וזמנה משיכיר}} פיסקא: מעשה {{ירו"מ-הוסר|שבאו}}{{ירו"מ-הדגשה|ובאו}} בניו {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-ביאור|חולק על חכמים ולמעשה נוהג כשיטתו}} והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. {{ירו"מ-הדגשה|והא רבי שמעון בן יוחאי פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה}}. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן {{ירו"מ-ביאור|מצאנו}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? דתני: סכין {{ירו"מ-הוסר|אלוונתית}} אלונתית לחולה בשבת. אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר: מתיר היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו. ואמרנו לו רבי דבריך {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} מבטל בחייך? ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: {{שוליים|א_כג}}השדרה והגולגולת מב' מתים. {{שוליים|א_כד}}רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים.{{שוליים|א_כה}}אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה מטמא {{ירו"מ-הדגשה|באהל}}, {{ירו"מ-ביאור|דכתיב על כל נפשות מת לא יבא}} וחכמים מטהרין. {{ירו"מ-ביאור|שכתוב נפשת חסר וו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד. ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד. אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין. התחילו מ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מטמא וטיהרת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, טהור. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כל הספחין מותרין {{ירו"מ-ביאור|ספיחי שישית שנכנסו לשביעית}}, חוץ מספיחי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרוב|כרוב]] שאין כיוצא בהן בירקות שדה. {{ירו"מ-ביאור|שגודל מהר וקשה להבחין בין החדש לישן}} וחכמים אומרים: {{שוליים|א_כו}}כל הספחין אסורין. {{ירו"מ-ביאור|גזירה משום ספיחי כרוב}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי עב{{ירו"מ-הדגשה|ר}}{{ירו"מ-הוסר| ד עובדא}} בשמיטתא חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} חד מלקט ספיחי שביעית. אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון? {{ירו"מ-הוסר|אמרו}} אמר ליה: ולא את הוא שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מתיר? אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי? וקרי עלוי: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" וכן הות ליה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להחמיר על עצמו ולהקל לאחרים|פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה]]? שנייא הכא {{ירו"מ-ביאור|בקריאת שמעה}} שהיא לשינון. {{ירו"מ-הדגשה|שאף לרבנן הקורא לאחר הזמן לא הפסיד כקורא בתורה}}. מעתה אף משיעלה עמוד השחר! {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרא. משמע שאחר עמוד השחר אינם חייבים}}? ואית <span id="דף_ז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא: '''מעשה בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. שואלת הגמרא: אוקיי, הבנו. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. רבן גמליאל אומר להם: תעשו כמותי. '''ורבן גמליאל פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה?''' - זה יכול להיות? איך יכול להיות שרבן גמליאל יורה הלכה כמותו למרות שהוא יודע שאחרים חולקים עליו? כן, '''והא רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי מאיר חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. '''והא רבי עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי עקיבא חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. וכן רבי שמעון חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. כן, אז למה רבן גמליאל נוהג אחרת? עכשיו איפה באמת ראינו שרבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? '''דתני: סכין אלונתית לחולה בשבת''', כלומר מותר לשים תחבושת לחולה בשבת. '''אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור'''. ככה החכמים סוברים. אבל תני: אמר רבי שמעון בן אלעזר: '''מתיר היה רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו'''. כלומר לפי רבי מאיר זה מותר, אבל כבר חלה, ביקשנו לטרוף לו יין ושמן בשבת והוא אסר לנו. '''ואמרנו לו רבי דבריך מבטל בחייך?''' - אתה אפילו בעצמך לא נוהג כמו שאתה פוסק. '''ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי'''. כלומר, כיוון שחכמים חולקים עלי, אני לא יכול לנהוג אחרת ולהקל לעצמי. לאחרים אני כן מקל, לעצמי אני לא מקל. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''השדרה והגולגולת מב' מתים. רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים. אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, רבי עקיבה מטמא, וחכמים מטהרין'''. יש לנו הרי כתוב בפסוק "כל נפשות מת לא יטמא", ואני אומר כך: סובר שגם אם השיעור של טומאת אוהל היא באה משני מתים, גם כן זה מטמא. אה, אז אם לדוגמא אנחנו יודעים שיש רביעית דם, רביעית דם מטמא באוהל, אז אני אומר לא רק רביעית דם ממת אחד, גם משני מתים. אותו דבר החכמים - רוב העצמות מטמא, לא רק אם זה ממת אחד, אפילו רוב העצמות משני מתים. יש עוד דבר, השדרה והגולגולת. אנחנו יודעים ששדרה וגולגולת מטמאים באוהל, כן, אפילו אם אין בהם רוב העצמות. אז לפי חז"ל זה דווקא אם השדרה היא של אדם אחד והגולגולת של אדם אחד. ולפי רבי עקיבא אפילו זה בא משני אנשים. כלומר כמה עצמות מאדם אחד, כמה עצמות מאדם שני - אז רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין. תני: '''מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד'''. כלומר בכפר טבי הרומאים רצחו ועזבו את העצמות האלה והניחו אותם באוויר הכנסת בלוד. כלומר באוויר, לא מתחת הגג, כדי שלא יטמאו את כל מי שימצא שמה, אלא באוויר, באמצע היה איזה חלל, שמה הניחו את זה. '''ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד'''. כלומר, אפילו אין שדרה אחת שהיא מאדם אחד. כל העצמות פה מעורבבות, חלק מעצם פה, חלק מעצם מאדם אחר. '''אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין'''. בואו נעמוד על דעתנו, נראה אם דבר כזה מטמא באוהל או לא. '''התחילו מרבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית מטמא וטיהרת, טהור'''. רואים מכאן שרבי עקיבא לא נהג כמו שהוא פסק. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''פיסקא מעשה שבאו בניו וכו'.''' ור"ג פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיהו בתמיה והא ר"מ וכו' כדמייתי לקמן '''והן.''' והיכא אשכחן להא דפליג ר"מ עם רבנן ואפ"ה לא עבד עובדא כוותיה '''כהאי דתנינן תמן.''' בפ"ב דאהלות '''השדרה והגלגלת מב' מתים.''' חצי חוליות השדרה ממת זה וחצי חוליות השדרה ממת זה וכן הגלגלת '''אבר מן החי מב' אנשים.''' חצי אבר נתלש מחי זה וחצי אבר כזה נתלש מחי אחר ונראין כאבר אחד '''ר"ע מטמא.''' באהל וחכמים מטהרין מטומאת אהל '''התחילו מר"ע.''' למנות והוא טיהר ומשום חכמים דפליגי עליה '''כהאי דתנינן תמן.''' פ"ט דשביעית כל הספיחין מותרין לכל בשביעית דהא דכתיב את ספיח קצירך לא תקצור היינו שלא יקצור כדרך שקוצר בכל שנה אלא קוצר מעט מעט ואוכל '''חוץ מספיחי כרוב.''' שאין כיוצא בהם בירקות שדה שדרך רוב האדם לזורעם בגינות וגזרו עליהן חכמים שמא יזרעם בגינה ויאמר ספיחין הן '''כל הספיחין אסורין.''' מדבריהם ואפי' מיני תבואה וקטנית גזרו עליהם מטעם זה ורשב"י עבד עובדא בשמיטתא כוותייהו דחכמים כדמסיים ואזיל וא"כ כל אלו לא סמכו על עצמן למעשה ומפני מה ר"ג דפליג עם רבנן ועבד עובדא כוותיה '''שנייא הכא שהיא לשינון.''' ללימוד ואינו מפסיד בקריאת שמע ואפי' לאחר שעבר זמן ודחי לה הש"ס להאי שינויא דאם כן מעתה אף משיעלה עמוד השחר יקרא ולמה אמר להן אם לא עלה עמוד השחר '''יאית דבעי מימר.''' דשאני הכא דתמן בהני עובדי היו יכולין לקיים דברי חכמים ולפיכך לא סמכו על דעת עצמן למעשה אבל הכא כבר עבר זמן דחכמים ולפיכך אמר לון עבידו עובדא כוותי דידי</div> <div class="yerum-leiden-text">יצא כי משכימין היו · מתני' מעשה שבאו בניו מבית המשתה אמרו לו לא קרינו את שמע · אמ' להן אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות · ורבן גמליאל פליג על רבנן עבד עובדא כוותיה · והא ר' מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה · והא ר' עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כותיה · והן אשכחנן דר' מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה דתני סכין אלוונתין לחולה בשבת · אימתי בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת · אבל אם לא טרף מערב שבת אסור · תני אמ' ר' שמעון בן אלעזר מתיר היה ר' מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת · וכבר חלה וביקשנו לעשות לו כן ולא הניח לנו · ואמרנו לו ר' דבריך מבטל בחייך · ואמ' לן אע'פ' שאני מיקל לאחרים מחמיר אני על עצמי דהא פליגי עלי חביריי · והן אשכחנן דר' עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה · כיי דתנינן תמן השזרה והגולגולת משני מתים רביעית דם משני מתים · ורובע עצמות משני מתים · אבר מן המת משני מתים · אבר מן החי משני אנשים · ר' עקיבה מטמא וחכמ' מטהרין · תני מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי והניחוה באויר הכנסת בלוד · ונכנס תודרוס הרופא ונכנסו כל הרופאים עמו · אמ' תודרוס הרופא אין כאן שזרה ממת אחד ולא גולגולת ממת אחד · אמרו הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין נעמוד על המיניין · התחילו מר' עקיבה וטיהר · אמרו לו הואיל והיית מטמא וטיהרת טהור · והן אשכחנן דר' שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה · כיי דתנינן תמן ר' שמעון או' כל הספחין מותרין חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה · וחכמ' אומ' כל הספחין אסורין · ר' שמעון בן יוחי עבד עובדא בשמיטתה חמא חד מלקט ספיחי שביעית · אמ' ליה ולית אסור · ולאו ספיחי אינון אמרי ליה ולא את הוא שאת מתיר · אמ' ליה ואין חביריי חולקין עלי · וקרי עלוי ופורץ גדר ישכנו נחש · וכן הות ליה · ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה · שנייא היא הכא שהיא לשינון · מעתה אף משיעלה עמוד השחר · ואית</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''רבי שמעון אומר: כל הספחין מותרין, חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה. וחכמים אומרים: כל הספחין אסורין'''. אנחנו יודעים שבשביעית חכמים גזרו על ספיחין, בגלל שהרבה אנשים היו זורעים בעצמם ואומרים זה גדל לבד, אז לכן גזרו על ספיחין. כלומר, רבי שמעון אומר: הדבר היחיד שאני לא יודע אם הוא גדל קודם או מישהו זרע אותו עכשיו זה ירקות שדה, אבל שאר הספיחין אני יכול לראות שזה גדל קודם. וחכמים אומרים כל הספיחין אסורין. רבי שמעון בן יוחי עבד ודקי כחכמים. איפה ראינו את זה? '''עב בשמיטתא חמא חד מלקט ספיחי שביעית'''. כלומר הוא ראה אדם שמלקט בשביעית ספיחין. '''אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון?''' הרי ספיחין אסורים. '''אמר ליה: ולא את הוא שאת מתיר?''' הרי אתה מתיר ספיחין, מה אתה רוצה ממני? '''אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי?''' כלומר, איך אתה עושה כמוני? הרי חכמים חולקים עלי. '''וקרי עלוי: "ופורץ גדר ישכנו נחש". וכן הות ליה'''. כלומר באמת נחש הכיש את האדם הזה והוא מת. ראינו רבי שמעון לא עושה כמותו, אלא כמו חכמים, כמו רבי מאיר, רבי עקיבא. אז '''ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה?''' אמר רבן גמליאל עושה כשיטתו. עונה הגמרא: '''שנייא הכא שהיא לשינון'''. זאת אומרת בעצם קריאת שמע לא נורא אם הוא יקרא אחר כך, כי הרי זה מקסימום כמו שאמרנו, גם אם הוא קורא לא בזמן אז זה כמו לימוד תורה, אז לא נורא. הרי גם חכמים מסכימים שהקורא לאחר הזמן לא נענש כי קורא בתורה. ושואלת הגמרא: אם ככה, אז למה הוא אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? כן, הרי אם זה בגלל שינון, כלומר כמו קורא בתורה, אז כל הזמן גם בבוקר גם מאוחר, אין הגבלה של זמן. '''מעתה אף משיעלה עמוד השחר!''' למה אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד א<span class="yerum-runnum">13</span></div> דבעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|יש שרצו לתרץ}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|במה שראינו שרבי מאיר ורבי עקיבא בן יוסף ורבי שמעון בן יוחאי נהגו כחכמים, זה מפני ש}}היו יכולין לקיים דברי חכמים. ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים. אמר לון: עובדין עובדא {{ירו"מ-הוסר|כוותיה}} כוותי. {{ירו"מ-ביאור|תנהגו כשיטתי}} פיסקא: ולא זו בלבד {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואיברים {{שוליים|א_כז}}ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אנן תנינן אכילת פסחים, אית דלא תני {{ירו"מ-ביאור|יש שלא גרסו}} אכילת פסחים. מאן תנא אכילת פסחים, רבנן. ומאן דלא תנא אכילת פסחים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|בקרבן פסח}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ח]]) {{ירו"מ-הוסר|"כאן}} "ואכלו את הבשר {{ירו"מ-הדגשה|ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה}}" ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במכת בכורות}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ועברתי בארץ מצרים ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה והכיתי כל בכור" וגו}}' מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות. אמר רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולית}} לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן אכילת פסחים אפילו כרבנן. דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה כנותר, אפילו בדיעבד אסור לאכלו אחר חצות}}. {{ירו"מ-ביאור|ואילו כל מה שנשנה במשנתינו, הם דברים שלכתחילה צריך לעשותם קדם חצות, אבל בדיעבד אם עשה אחרי חצות יצא}}. פיסקא: {{ירו"מ-הדגשה|כל הנאכלים ליום אחד — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה}}. כל הנאכלין ליום אחד {{ירו"מ-הדגשה|זה}} {{שוליים|א_כח}}קדשים קלים. {{ירו"מ-ביאור|כגון קרבן תודה ושלמי נזיר. ולא קדשי קדשים כגון חטאת ואשם שעליהם לא גזרו כיוון שהכהנים זריזים}} ואם כן למה אמרו חכמים {{ירו"מ-הדגשה|עד חצות? כדי להרחיק}}{{ירו"מ-הוסר| וכו אם}} את {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|האדם מן העבירה. דאם אתה}} אומר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב. מתוך שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב"> </span> {{מתני'|ברכות א ב}} מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|{{ירו"מ-הוסר|לכרתן}}{{ירו"מ-הדגשה|לכרתי}}]], עד הנץ החמה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות. {{שוליים|א_כט}}הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתין: {{ירו"מ-ביאור| כך כוונת המשנה}} בין {{ירו"מ-הדגשה|חוליות}} תכלת שבה {{ירו"מ-ביאור|בציצית}} {{ירו"מ-הדגשה|לחוליות}} {{ירו"מ-הוסר|ללבן}} לבן שבה. <span id="דף_ז_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו נמצאים בדף ז' של מסכת ברכות בירושלמי. בדף הקודם שאלנו איך זה שרבן גמליאל נהג כמו השיטה שלו, למרות שבעצם החכמים חולקים עליו. ניסינו לתת השערה שאולי זה בגלל שגם חכמים מודים שאם אדם לא קורא בזמן זה זורק אותו ממצווה של קורא בתורה. אמרנו אם זה ככה, אז למה הוא אמר להם אם לא על עמוד השחר? אם זה ככה, לכאורה צריך להיות כל הזמן. לא משנה מתי תקראו, כי יש לכם מצווה כמו לומדים בתורה. אז עכשיו הגמרא מביאה שיטה אחרת. '''דבעי מימר: תמן היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, יש אפשרות או כשיטתם או כחכמים - הם בחרו לנהוג כמו חכמים. '''ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, רבן גמליאל, הרי מדובר במצב שכבר עברו את הזמן שחכמים נתנו, אז ממילא הוא לא יכול לנהוג כשיטתו, כי בעצם השיטה של חכמים כבר עברה, אז לכן בעצם הוא העדיף שהם ינהגו כמותו. '''אמר לון: עובדין עובדא כוותי'''. כן, ככה הוא אמר להם. אם זה ככה, כיוון שעבר הזמן של חכמים - אוקיי, תסמכו עליי ותעשו כמותי. פיסקא. אמרנו שהוא אומר להם '''לא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות - מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. ואז בתור דוגמאות הוא מביא '''הקטר חלבים ואיברים''' ובמשנה אנחנו אמנם לא ראינו את זה - לא כתוב אכילת פסחים, אבל בגרסה של הגמרא הזאתי היה כתוב '''ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כן, אנן תנינן אכילת פסחים. כלומר הוא אומר - אנחנו, כי בגרסה שלהם היה כתוב גם אכילת פסחים, ואית דלא תני אכילת פסחים - יש משניות שלא כתוב בהם אכילת פסחים. אז מאן תנא אכילת פסחים? רבנן. רבנן סוברים שקורבן פסח נאכל כל הלילה, ומה שאמרו עד חצות זה גזירת חכמים. ומאן דלא תנא אכילת פסחים - זה רבי אליעזר. רבי אליעזר סובר שבעצם אכילת פסחים מדאורייתא זה רק עד חצות. שואלת הגמרא ומאי טעמא דרבי אליעזר? '''נאמר "ואכלו את הבשר לילה" ונאמר להלן "לילה"''' - במכת בכורות. אז מה הלילה שנאמר כאן? כלומר במכת בכורות זה היה בחצות הלילה. אז '''מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות'''. אמר רבי חונה: '''לית כן אכילת פסחים אפילו כרבנן'''. כלומר גם חכמים, שמה שאמרנו שהם סוברים שמדאורייתא היה מותר לאכול עד הבוקר - גם הוא, גם מי שסובר ככה, לא ינקוט במשנה שלו אכילת פסחים. כיוון שמה אמרנו? אמרנו שכל המשנה כאן זה בעצם דברים שנוהגים כל הלילה, וחכמים אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה. משמע מכאן שבדיעבד, אם אדם עבר חצות, הוא יכול לקיים את מה שנאמר. אז אומרת הגמרא - אומר רב חונה, פה זה לא שייך, כי הרי חכמים גזרו: '''דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים'''. כלומר גזרו שקורבן פסח אחרי חצות מטמא ידיים, כך שאפילו בדיעבד אסור לאכול אותו. וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה, נותר - אפילו בדיעבד אסור לאכול אותו אחר חצות. אז בעצם אי אפשר לשים את זה בתוך המשנה הזאת, כי המשנה מדברת על דברים שבעצם מדאורייתא מותר עד הבוקר, וחכמים גזרו עד חצות, ובדיעבד אם הוא ימשיך לאכול לא קרה שום דבר. קורבן פסח זה לא אחד מהדברים האלה. טוב, פיסקא. המשנה אמרה כל הנאכלין ליום אחד. אז אומרת הגמרא '''כל הנאכלין ליום אחד קדשים קלים'''. כלומר, שלא תיתן לחשוב שגם קדשי קדשים כמו אשם וחטאת, שהכוהנים אכלו את זה, שמה לא גזרו כיוון שהכוהנים זריזים - אלא רק בקודשים קלים. כמו שאמרנו, סתם שלמים בעצם נאכלים לשני יום ולילה, אבל קורבן שלמים - שלמי תודה ושלמי נזיר - הם בעצם נאכלים רק ליום אחד. הזכרנו את ההסברה שהתורה אמרה את זה כדי שאדם לא יוכל לסיים לבד את הקורבן. עוד אומרים שיביא גם הרבה מאוד לחמים - קורבן תודה זה ארבעים לחמים, נזיר שלושים. הרבה מאוד לחם הוא לא יכול לאכול את זה לבד, אז הוא בעצם מביא הרבה אנשים וככה הוא מפרסם את הנס. פיסקא. אמרנו '''אם כן למה אמרו חכמים''' עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה. כי '''את אומר "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב'''. במקום '''שאת אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''פיסקא ולא זו בלבד וכו'.''' אנן תנינן אכילת פסחים. היו גורסין במתני' גם אכילת פסחים שמצותן עד שיעלה עמוד השחר '''רבנן.''' דאינהו סברי דמדאורייתא זמן אכילת פסחים כל הלילה '''רבי אליעזר.''' דס"ל דמדאורייתא הוא עד חצות '''נאמר כאן לילה.''' ואכלו את הבשר בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה '''ולית כאן אכילת פסחים אפי' כרבנן.''' כלומר דלא היא דאפי' לרבנן דס"ל דמן התורה זמן אכילת פסחים כל הלילה אפ"ה לא מצינן למיתני בהדי אינך דאם עבר חצות מותרין עכ"פ לאכלן או להקטירן עד עלות השחר דלא אמרו חכמים אלא לכתחילה אבל באכילת פסחים לא משכחת לה אפי' בדיעבד שהרי גזרו חכמים טומאה עליהן כדתנן בסוף פסחים הפסח אחר חצות מטמא את הידים '''מתני' משיכיר בין תכלת ללבן.''' בין חוטי תכלת לחוטי לבן שבציצית '''בין תכלת לכרתן.''' כרתן כרישין פו"רש בלעז וצבע התכלת קרוב לגוון כרתן '''עד הנץ החמה.''' עד שעה שהחמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים '''לא הפסיד.''' כלומר לא הפסיד מלברך לפניה ולאחריה אלא אע"פ שעברה עונתה קורא ומברך לפניה ולאחריה</div> ⁣‌‌​‌‌​​​​​‍דבעי מימר תמן היו יכולין לקיים דברי חכמ' · ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמ' · אמ' לון עובדין עובדא כותיה · מתני' ולא זו בלבד אלא כל שאמרו חכמ' עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר · הקטר חלבים ואיברים ואכילת פסחים מצותן עד שיעלה עמוד השחר · אנן תנינן אכילת פסחים אית דלא תני אכילת פסחים מאן תנא אכילת פסחים רבנן · ומאן דלא תנא אכילת פסחים ר' אליעזר · ומאי טעמ' דר' ליעזר · נאמ' כאן לילה ונאמ' להלן לילה · מה לילה של להלן חצות · אף כאן חצות · אמ' ר' חונה ולית כן אכילת פסחים אפי' כרבנן דתנינן הפסח אחר חצות מטמא את הידים · מתני' כל הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר · אם כן למה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה כל הנאכלין ליום א' קדשים קלים וא"כ למה אמרו חכמים וכו' אם את הוא אומר עד שיעלה עמוד השחר הוא סבור שלא עלה עמוד השחר · נמצא אוכל ומתחייב · מתוך שאת אומר לו עד חצות · אפי' הוא אוכל אחר חצות אינו מתחייב · מתני' מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן · ר' ליעזר א' בין תכלת לכרתן עד הנץ החמה · ור' יהושע או' עד שלש שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות · הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה · גמ' כני מתניתא בין תכלת שבה ללבן שבה <div class="yerum-side">'''כל הנאכלין ליום א' קדשים קלים.''' כלומר אע"ג דאיכא קדשי קדשי' הנאכלין ליום א' כחטאת ואשם ותיבת כל הוא דדייק דלא תני והנאכלין ליום א' הלכך קאמר דאי הוה תני הכי ה"א דלא גזרו חכמים לכתחילה עד חצות אלא בקדשי קדשי' דחמירי ואע"ג דלענין חיובא דנותר שוין הן מ"מ מכיון דהאוכלין בקדשי קלים מרובים הן ביותר שנאכלין לכל אדם סד"א דלא גזרו בהן למיעבד הרחקה כמו בקדשי קדשים דהאוכלין מועטין הן שאינן נאכלין אלא לזכרי כהונה וחיישינן טפי דלא אתו לידי נותר ומש"ה קאמר כל הנאכלין דאפי' קדשי קלים אמרו בהן חכמים עד חצות ומשום סייג כדמפרש ואזיל דשמא יטעה ויבא לידי חיוב '''עד שלש שעות.''' ביום עד סוף שעה שלישית שהוא רביע היום בזמן שהימים והלילות שוין ולעולם זמן ק"ש הוא עד רביע היום בין שהימים ארוכים בין קצרים וכן הא דתנן לקמן תפלת השחר עד ד' שעות ביום היינו עד שליש היום ולפי ששליש היום הוא ד' שעות בזמן שהימים והלילות שוין נקט ד' שעות וכל מקום שנזכר במשנה כך וכך שעות ביום על דרך זה אתה צריך לחשוב ולדון '''כאדם שהוא קורא בתורה.''' אע"פ שלא יצא ידי חובת ק"ש בעונתה יש לו קבול שכר כקורא בתורה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''שכן דרך בני מלכים.''' שאין עומדין ממטתן עד סוף שעה שלישית. ורחמנא דאמר ובקומך עד שעה שכל בני אדם עומדים ממטתן קאמר והלכ' כר' יהושע ומיהו לכתחל' צריך לכוון לקרות ק"ש עם הנץ החמה כמו שהיו הותיקין עושים '''גמ' כיני מתניתא.''' כן צריך לפרש בין תכלת שבה שבציצית ללבן שבה כדמפרש ואזיל דמ"ט דרבנן דכתיב וראיתם אותו מן הסמוך לו משובחין בציצית בין תכלת ללבן הסמוך לו לראותו אז הוא עונת ק"ש </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' טוב, מתחילים עכשיו בפרק א' הלכה ב'. המשנה אומרת '''מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן'''. '''רבי אליעזר אמר: בין תכלת ל''' - קרתן, זה הקרישה. ועד מתי? '''עד הנץ החמה'''. '''ורבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות'''. הרי אמרנו "בקומך" - זמן שקמים, ובני מלכים נוהגים לקום בשלוש שעות, אז עדיין זה נקרא זמן קימה. '''הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר גם אחרי זה יכול לקרוא, אין לו אמנם שכר כמו קורא קריאת שמע בזמנה, אבל זה נחשב כמו קורא בתורה. אומרת הגמרא - מה שאמרנו במשנה "מי שיכיר בין תכלת ללבן", אז צריך בעצם להבין: '''כיני מתניתין: בין תכלת שבה לבן שבה'''. כלומר בציצית. תכלת ללבן - לא סתם צבע תכלת לבן, כי זה קל מאוד להבחין, אלא תכלת לבן בציצית. '''מה טעמון דרבנן? "וראיתם אותו"''' - מה זה "וראיתם אותו"? כלומר בו תוכלו להבחין בין תכלת ולבן '''מן הסמוך לו''', כלומר החוט התכלת והחוט הלבן, או יותר נכון בתוך אותו חוט - תוכלו להבחין בחלק שהוא תכלת וחלק שהוא לבן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ז עמוד א''' {{שוליים|א_כז}} '''עד מתי מותר לאכול את קרבן הפסח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קרבן פסח, פרק ח, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שאכילתו עד שיעלה עמוד השחר, ורבי אליעזר בן עזריה אמר עד חצות כדי להרחיק מן העבירה, וכן פסק הרמב"ם שמצוות אכילת הפסח עד עלות השחר אך חכמים גזרו לאוכלו עד חצות. {{שוליים|א_כח}} '''זמן אכילת קדשים קלים (כתודה ושלמי נזיר) הוא עד עלות השחר, וחכמים אמרו "עד חצות" כדי להרחיק מן העבירה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהזמן מהתורה הוא עד עלות השחר וחכמים הקדימו לחצות מטעם הרחקה מן העבירה, כמבואר ברמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק י הלכה ח. {{שוליים|א_כט}} '''הקורא קריאת שמע לאחר הנץ החמה עד סוף זמנה לא הפסיד, אך שכרו פחות מהקורא בזמנה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ו <קטע סוף=ז א/> ==דף ז עמוד ב== <קטע התחלה=ז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כפשט המשנה שהקורא מכאן ואילך "לא הפסיד" כאדם הקורא בתורה, כלומר יצא ידי חובה אף שלא קיים מצוה מן המובחר, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_לב}} '''זמן קריאת שמע של שחרית למצווה מן המובחר הוא עם הנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן נח סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כמצוות הוותיקין שהיו משכימים לקרוא קריאת שמע ולסמוך תפילתם עם הנץ החמה, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_לג}} '''זמן קריאת שמע של שחרית נמשך עד סוף שעה שלישית ביום, ולכתחילה יש לקוראה מיד בעלות השחר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן נח סעיף א , סמ"ג עשין יח <קטע סוף=ז ב/> ==דף ח עמוד א== <קטע התחלה=ח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע, וכן אמרו "הלכה כרבי יהושע", ומה שאמרו זמנה בשוכח עד ארבע שעות - כדי לזרז את האדם לקרותה בעונתה, ולא שזה עיקר הזמן.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד ב<span class="yerum-runnum">14</span></div> {{ירו"מ-הוסר|ומה}} מה טעמון דרבנן? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "וראיתם אותו" מן {{ירו"מ-הדגשה|החוט}} הסמוך לו. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? "וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים. תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו", מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תכלת דומה לים, והאם הוא כחול או ירוק|שהתכלת דומה לים]] והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב ([[יחזקאל י א]]) "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא" אחרים אומרים: "וראיתם אותו" {{שוליים|א_ל}}כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר בהדא דאחרים. מה אנן קיימין? אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה. {{ירו"מ-ביאור|מזהה אותו}} ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה. אלא כי אנן קיימין, {{שוליים|א_לא}}ברגיל ושאינו רגיל, כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין. {{ירו"מ-ביאור|שבא לעיתים רחוקות}} אית תניי תני: בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]], {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]]. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}} בעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|חשבו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]] {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]], כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|לכרתן]]. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת ללבן. אבל אמרו: {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}} {{שוליים|א_לב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע אחרי הנץ, ותיקין|מצותה עם הנץ החמה]] כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ואנא אמרית טעמא. {{ירו"מ-ביאור| אני מצאתי מה המקור}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים עב ה]]) "ייראוך עם שמש" אמר מר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#מר עוקבא|°]]: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה. תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה ואחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות. והגיע עונת קרית שמע, והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע, {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שהיו עסוקים במצווה נפטרו}} וקריתי ושניתי, ואחר כך התחילו הם. וכבר היתה החמה על ראשי ההרים. "עד הנץ החמה" רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כדי שתהא החמה מטפטפת {{ירו"מ-ביאור|מנצנצת}} על ראשי ההרים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד ג' שעות. רבי אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי|°]] ורב המנונא[[ביאור:עץ מסורת#רב המנונא|°]] ורב אדא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} בשוכח. רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח. אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח? {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} כך הוא {{שוליים|א_לג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זמן קריאת שמע עד שלוש שעות בדיעבד|הלכה {{ירו"מ-הדגשה|כרבי יהושוע}}]] ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה. <span id="דף_ח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ומאי טעמא דרבי אליעזר?''' אמרנו רבי אליעזר אומר בין תכלת לקרתן, אז בעצם לא קשור לציצית. למה? כי '''"וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים''', כלומר שתוכל להבחין ולראות בין שני צבעים. צבעים דומים - תכלת וקרתן זה קצת דומה, רק תכלת ותכלת. '''תני בשם רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו"''' - הרי ציצית זה נקבה, אז למה כתוב "וראיתם אותו" ולא "אותה"? '''מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא"'''. '''אחרים אומרים: "וראיתם אותו" כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. כן, מרחק - אם הוא יזהה את חברו ממרחק ארבע אמות, אז זה כבר יש מספיק אור וזה נחשב יום שיכול לקרוא קריאת שמע. '''רב חסדא אמר כהדא דאחרים''' - כלומר רב חסדא פסק ככה. אבל '''מה אנן קיימין?''' - משהו פה לא הגיוני. כלומר '''אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה''' - אם אתה מכיר איזה חבר, אז אפילו ממרחק אתה יכול לראות אותו אפילו בעשרים מטר. '''ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה''' - ואם אתה אדם שלא מכיר אותו בכלל, אז אפילו קרוב הרבה, אפילו שצמוד אליו, לא יכיר אותו. '''אלא כי אנן קיימין, ברגיל ושאינו רגיל''' - כמו אדם שהוא קצת מכיר אותו, '''כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין''' - כלומר מי שבא לעתים רחוקות, הוא מכיר אותו אבל הרבה זמן לא ראה אותו, בא פעם בפעם. אז דבר כזה מארבע אמות, אם הוא מצליח לזהות אותו, אז יש מספיק אור ויכול לקרוא קריאת שמע של שחרית. '''אית תניי תני: בין זאב לכלב, בין חמור לערוד. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. '''בעי מימר''' - חכמים בישיבה רצו לומר שמי שאמר בין זאב לכלב או בין חמור לערוד, '''כמן דמר בין תכלת לכרתן'''. אבל מי שאמר '''כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן דמר בין תכלת ללבן'''. יש פה גם בגלל העניין של - כמו שמדובר על להבחין בין אדם לאדם, כמו באותה ציצית - להבחין בין הלבן לתכלת - או בגלל שזה מאוד קרוב. כלומר זאב וכלב ודאי יש הבדלים, חמור וערוד יש הבדלים, אבל אדם להכיר אותו ממרחק קרוב זה כבר יותר קשה. '''אבל אמרו: מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום'''. כן, לכתחילה בעצם צריך להיות בנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה, כמו שהתפילה עצמה תהיה בעצם בנץ. '''אמר רבי זעירא: ואנא אמרית טעמא'''. איזה פסוק רומז לזה? '''"ייראוך עם שמש"''' - בזמן שהשמש זורחת, אז זה הזמן שבו התפילה הכי מקובלת. '''אמר מר עוקבא: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה'''. כלומר, ככה ותיקין היו עושים - אנשים שהיו מקפידים על המצוות, היו קוראים קריאת שמע טיפה לפני הנץ כדי שבדיוק בנץ הם יתפללו תפילת שמונה עשרה. '''תני: אמר רבי יהודה: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי רבי אלעזר בן עזריה ואחרי רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות'''. '''והגיע עונת קרית שמע''' - כנראה הם היו עסוקים במצוות כמו פדיון שבויים, ואני חושב שהם היו פטורים מקריאת שמע, ואז הגיעה העונה '''והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע''' - כלומר כנראה לא יקראו היום, וכיוון שהיו עסוקים במצוות הם פטורים. '''וקריתי ושניתי''' - עוד הספקתי ללמוד אחרי זה. '''ואחר כך התחילו הם''' - רק אחרי שסיימתי הם התחילו לקרוא קריאת שמע. '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים'''. כן, כמו בעצם אפשר גם אחרי הנץ החמה לקרוא קריאת שמע, בדיעבד. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''כדי שיהא ניכר בין הצבועין.''' ר"א דריש וראיתם אותו דקאי על תכלת דלעיל מיניה ומשיכיר תכלת בין שאר הצבועין הקרובים לגוון תכלת '''וראיתם אותה אין כתיב כאן.''' דהוה משמע דקאי על אותה מצוה: אחרים אומרים וראיתם אותו משמע על האדם העומד לנגדו וסתם ראיה ד' אמות הויא וכדמפרש רב חסדא בהדא דאחרים באיזו חבירו מיירי '''אם ברגיל.''' חבירו הרגיל עמו אפי' רחוק כמה ממנו מכירו בראיה בעלמא ואם בשאינו רגיל שלא ראה אותו אפי' קרוב לו ביותר אינו מכירו ומאי משיכיר דקאמרי '''ואתי לקיצין.''' לפעמים הוא בא והולך לו באכסניא הזה וזהו רגיל ואינו רגיל '''לערוד.''' חמור הבר '''הוא בעי מימר.''' רב חסדא דמפרש לעיל להא דאחרים הוא היה מפרש ג"כ להך פלוגתא דתנאי דפליגי בפלוגתא דר"א ורבנן במתני' '''מן מר.''' מאן דאמר בין זאב לכלב וכו' ס"ל כמאן דאמר בין תכלת לכרתן דצריך שיאור היום ביותר כדי שיכיר בין הצבע הקרוב כמעט לצבע אחר וזהו השיעור בעצמו משיכיר בין זאב לכלב או בין החמור לערוד '''ומאן דאמר כדי שיהא אדם רחוק וכו'.''' ס"ל כמ"ד בין תכלת ללבן שהוא יותר קודם שבמעט אורה יכול להבחין ביניהם וכן להכיר חבירו הרגיל ואינו רגיל ברחוק ד' אמות '''יראוך עם שמש.''' מוראך והיינו ק"ש שהם מקבלין עליהם מלכות שמים עם שמש עם הנץ החמה '''היו משכימין.''' מעט קודם הנץ החמה כדי שיסמכו לה התפילה עם הנץ החמה '''תני.''' בתוספתא פ"ק והתם קאמר שהיו עוסקין בצרכי ציבור '''שמא נתייאשו מק"ש.''' לפי שעסוקין במצות ופטורין מק"ש '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים.''' כשקראו הם '''מטפטפת.''' מתחלת לזרוח '''הלכה כר' יהושע בשוכח.''' אם שכח לקרותה בהנץ החמה יכול לקרותה עד ג' שעות כר' יהושע '''מגיב ליה חבריה.''' השיב לו חבירו וכי שייך לומר הלכה בשוכח ולא היה לך לומר אלא אם שכח קורא כר' יהושע '''כך היא הלכה.''' אלא אימא כך היא הלכה כר' יהושע ואפי' לכתחילה ולא אמרו בשוכח אלא כדי לזרז אח האדם שיהא קורא בעונתה בהנץ החמה שהיא למצוה מן המובחר</div> <div class="yerum-leiden-text">ומה טעמין דרבנן וראיתם אותו מן הסמוך לו · ומה טעמיה דר' אליעזר וראיתם אותו כדי שיהא ניכר בין הצבועין · תני בשם ר' מאיר וראיתם אותה אין כת' כאן אלא וראיתם אותו · מגיד שכל המקיים מצות ציצית כאילו מקבל פני שכינה · מגיד שהתכלת דומה לים · והים דומה לעשבים ועשבים דומין לרקיע · ורקיע דומה לכסא הכבוד · והכסא דומה לספיר דכת' וארא והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא · אחרים אומ' וראיתם אותו כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו · רב חסדא אמר בהדא דאחרים מה אנו קיימין אם ברגיל אפי' רחיק כמן חכים ליה · ואם בשאינו רגיל אפי' קרוב ליה לא חכים ליה · אלא כן אנו קיימין ברגיל ושאינו רגיל · כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתי לקיצין · אית תניי תניי בין זאב לכלב בין חמור לערוד · ואית תניי תני כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ד' ארבע אמות ומכירו · הוא בעו מימר מן מר בין זאב לכלב בין חמור לערוד כמן דמר בין תכלת ללבן · ומן דמר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו כמן דמר בין תכלת ללבן · אבל אמרו מצוותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום · אמ' ר' זעירא ואנא אמרית טעמא ויראוך עם שמש · אמ' מר עוקבן הוותיקין היו משכימין וקורין אותה כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה · תני אמ' ר' יודה מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי ר' אלעזר בן עזריה ואחרי ר' עקיבה והיו עסוקין במצות · והגיע עונת קרית שמע והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע · וקריתי ושניתי · ואחר כך התחילו הם · וכבר היתה החמה על ראשי ההרים · עד הנץ החמה · ר' זכריה בריה דר' יעקב בר זבדי בשם ר' יוסה ר' יונה כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים · ר' יהושע או' עד שלש שעות · ר' אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב הל' כר' יהושע בשוכח · ר' הונא אמ' תרין אמוראין חד אמ' בשוכח · מגיב ליה חבריה וכי יש הלכה בשוכח · כן היא הל' · ולמה אמרו בשוכח כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' המשנה אמרה עד הנץ החמה. '''רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה''' - מה הכוונה נץ החמה? לא הכוונה שהשמש יצאה לגמרי, אלא '''כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים'''. כלומר שהקרניים הראשונות שלה כבר נראים על ראשי ההרים - זה כבר מספיק כדי לקרוא קריאת שמע, לא צריך לחכות שכל החמה תצא החוצה. '''רבי יהושע אומר: עד ג' שעות'''. אמרנו שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות. '''רבי אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב: הלכה כרבי יהושע בשוכח'''. כלומר, רק אם הוא שכח ולא התפלל בזמן, אז אפשר לקרוא עד שלוש שעות. '''רבי הונא אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח'''. '''אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח?''' - איפה מצאנו דבר כזה שאמרו הלכה שאם שכחת אתה יכול לקרוא? אלא ככה ההלכה - מותר אפילו לכתחילה. '''ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה'''. כן, בעצם מותר אפילו לכתחילה, אבל שאדם יזדרז לקרוא את זה בזמן המשובח יותר, שזה עם הנץ החמה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד א<span class="yerum-runnum">15</span></div> תמן תנינן: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|או תלמידי חכמים שתורתם אמנותם, וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{שוליים|א_לד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע ותפילה|מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה]]. מאי טעמא? אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ואפילו תימר {{ירו"מ-הדגשה|כל}} קרית שמע אינה צריכה כוונה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה? מן גו דאינון צבחר {{ירו"מ-ביאור|מתוך שהם מעט}} מיכוון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה על גרמיה, {{ירו"מ-ביאור|על עצמו}} כגון אנו {{שוליים|א_לה}}שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כדעתיה, {{ירו"מ-ביאור|כשיטתו}} דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_לו}}ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי כדעתיה, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל, {{ירו"מ-ביאור|אילו היתי עומד בהר סיני בשעת מתן תורה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פה מיוחד לדברי תורה|הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין]]. {{ירו"מ-ביאור|הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות}} חד דהוי לעי באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אחד שיעסוק בתורה}} וחד דעבד ליה כל צורכיה. {{ירו"מ-ביאור|ואחד לכל צרכיו האחרים}} חזר ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה. {{ירו"מ-ביאור|ומה כשהוא אחד אין העולם מתקיים מפני הרכילות ולשון הרע שלו}} אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה! אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: אתיא דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא, דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה. ולא מודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב? ולית ליה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ללמוד על מנת לעשות|הלמד על מנת לעשות]], ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא. ואמררבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, <span id="דף_ח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ח'. הגמרא מביאה משנה ממסכת שבת, איזה יום שלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יקרא לו מנחה שיפסיקו לו לאכול, ולא לדין ומתחילים מפסיקים. '''מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה'''. כל הדברים האלה, כל המלאכות האלה, ספר דין פוסקים. אם זה היה סמוך לקריאת שמע, אז הוא מפסיק. אם סמוך לתפילה, אז הוא לא מפסיק. שואלת הגמרא, מאי טעמא? כלומר למה לקריאת שמע מפסיקין ולתפילה לא? '''אמר רב אחא: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה'''. כלומר, כיוון שקריאת שמע זה מדברי תורה, לכן מפסיקים. '''אמר רבי אבא: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע''', כלומר קריאת שמע הזמן שלה הוא מאוד קצר יותר מהתפילה. כן, קריאת שמע של ערבית זה רק עד חצות. קריאת שמע של שחרית זה רק עד שלוש שעות. לתפילה יש יותר זמן, לכן מפסיקים לקריאת שמע ואין מפסיקים לתפילה. '''אמר רבי יוסי: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה'''. אומר לו הסבר אחר מכיוון הפוך. כלומר קריאת שמע אינה צריכה כוונה, לכן גם אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, אני בוודאי אהיה טרוד, אני לא יכול להתרכז. אבל כיוון שקריאת שמע לא צריכה כוונה, אין בעיה. לעומת זאת תפילה אני חייב כוונה - אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, בכל התפילה הוא לא יכול להתרכז, לכן לא מפסיק. '''אמר רבי מנא: קשייתה קומי רבי יוסי: ואפילו תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה, שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה'''. אז איך אתה אומר שקריאת שמע לא צריכה כוונה? אם הוא מפסיק באמצע הוא לא יתרכז. ואמרה הגמרא '''מן גו דאינון צבחר מיכוון'''. כלומר, כיוון שזה רק שלושה פסוקים, זמן קצר, אז אפילו אם הוא טרוד הוא יכול לרגע להתרכז ויהיה בסדר. אבל תפילה שהיא ארוכה, בעצם קשה מאוד לכוון בה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין'''. כלומר רבי שמעון בן יוחי אומר על עצמו שהתורה היא אומנותו, ולכן אפילו אם הוא עוסק בתורה - לקריאת שמע הוא לא מפסיק. '''רבי יוחנן אמרה על גרמיה, כגון אנו שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין'''. כלומר אצלנו התורה היא לא אומנותנו לגמרי, אז אפילו לתפילה אנחנו מפסיקים. אומרת הגמרא '''דין כדעתיה ודין כדעתיה'''. רבי יוחנן שהוא סובר, '''דאמר רבי יוחנן: ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת'''. הוא אומר, הרי שתפילה, למרות שאפילו תגיד דרבנן, בעצם התפילה - הלוואי שאדם מתפלל כל היום כולו, כי תפילה תמיד פועלת. לא תמיד אנחנו רואים את זה, לא תמיד אנחנו מבינים איך היא פועלת, אבל אין תפילה שהולכת לאיבוד. כל תפילה פועלת איזו פעולה. לכן הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו. אז לכן גם באמצע לימוד תורה אנחנו מפסיקים. רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה. '''רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל'''. כלומר, אם הייתי נמצא בהר סיני כשהקדוש ברוך הוא נתן תורה לישראל, '''הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין'''. הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא שני פיות לאדם, '''חד דהוי לעי באוריתא, וחד דעבד ליה כל צורכיה'''. כלומר אחד שעוסק בתורה, ואחד לכל צרכיו - שיאכל ויעשה כל שאר צרכיו. '''חזר ומר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה'''. עכשיו שיש רק אחד, העולם לא מסוגל להתקיים בגלל השעשוע שלו. '''אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה'''. '''אמר רבי יוסי קומי רבי ירמיה: אתיא דרבי יוחנן כרבי חנינא בן עקביא'''. כלומר רבי יוחנן שאמר שמפסיקים את לימוד התורה כדי להתפלל, זה כרבי חנינא בן עקביא. '''דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה'''. כך תנא קמא אומר. '''רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה'''. זה במקביל למה שאמר רבי יוחנן שמפסיקים לתפילה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תמן תנינן.''' פ"ק דשבת מפסיקין לק"ש וכו' ומפרשי הכי אמוראי מ"ט '''תפילה אינה ד"ת.''' אלא מדרבנן '''קשייתה.''' הקשיתו לפני ר' יוסי דאפי' תימר דק"ש כולה אינה צריכה כוונה ולפיכך קאמרת דמפסיקין וקורין ואע"פ שטרוד הוא ואינו יכול לכוון מי לא מודית דמיהת ג' פסוקים הראשונים צריכין הן כוונה והרי אינו יכול לכוון '''מן גו דאינון ציבחר.''' מתוך שהן מועט יכול לכוון דעתו אף שהוא טרוד '''כגון אנו שעסוקין בתלמוד תורה.''' תמיד ואין אנו מפסיקין לדברים אחרים '''דין כדעתיה וכו'.''' ואזלו לטעמייהו ר' יוחנן דקאמר הלואי שיתפלל אדם כל היום אלמא חשיבא ליה תפילה מתלמוד תורה והלכך הוא דקאמר דמפסיקין לתפילה ואפי' מת"ת '''וחד דעביד ליה כל צורכיה.''' ולהתפלל בו גם על צורכיו ולא בפה הזה שהוא יגע בתורה אלמא חשיבא ליה תלמוד תורה יותר מן התפילה '''חזר ואמר.''' דלא היא ואין להרהר אחר מדותיו של הקב"ה שברא לאדם פה אחד דמה עכשיו כשהפה אחד הוא אין העולם יכול להתקיים מלשון הרע שלו אם היו לו שתי פיות עאכ"ו '''אתיא דר' יוחנן כר"ח בן עקביא.''' דס"ל כותבי ספרים שהן כעוסקין בתורה ומפסיקין גם לתפילה '''דתני.''' בתוספתא פ"ק '''ולא מודי.''' וכי לא מודי רשב"י שמפסיקין מד"ת לעשות המצוה ולקיימה בזמנה כגון סוכה ולולב וכיוצא בהן והרי עיקר הלימוד הוא על מנת לעשות וא"כ אמאי לא הפסיק כדי לקיים מצות קריאת שמע</div> <div class="yerum-leiden-text">בשעתה · תמן תנינן מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה · אמ' ר' אחא קרית שמע דבר תורה · תפילה אינה דבר תורה · אמ' רבא קרית שמע זמנה קבוע תפילה אין זמנה קבוע· אמ' ר' יוסי קרית שמע אינה צריכה כוונה · תפילה צריכה כוונה · אמ' ר' מנא קשייתה קומי ר' יוסי ואפי' תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה · שלשה פסוקין הראשונים צריכין כוונה · מן גו דאינון ציבחר מיכוין · ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחי כגון אנו שאנו עסוקין בתלמוד תורה אפי' לקרית שמע אין אנו מפסיקין · ר' יוחנן אמרה על גרמיה כגון אנו שאין אנו עסוקין בתלמוד תורה אפי' לתפילה אנו מפסיקין · דין כדעתיה ודין כדעתיה · ר' יוחנן כדעתיה דר' יוחנן אמ' ולואי שיתפלל אדם כל היום · למה שאין תפילה מפסדת · ר' שמעון בן יוחי כדעתיה דר' שמעון בן יוחי אמ' אילו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאיתיהיבת תורה ליש' הוינא מתבעי קומוי רחמנא דיתברי לבר נשא תרין פומין · חד דהוה לעי באוריתא · וחד דעביד ליה כל צורכיה · חזר ומר ומה אין חד הוא לית עלמא יכיל קאיים ביה מן דילטוריא דיליה · אילו הוו תרין על אחת כמה וכמה · אמ' ר' יוסי קומוי ר' ירמיה אתיא דר' יוחנן כר' חנינא בן עקביה דתני כותבי ספרים תפילין ומזוזות מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה · ר' חנינא בן עקביה או' כשם שמפסיקין לקרית שמע כך מפסיקין לתפילה ולתפילין ולשאר כל מצוותיה שלתורה · ולא מודי ר' שמעון בן יוחי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב · ולית ליה לר' שמעון בן יוחי הלמד על מנת לעשות ולא הלמד שלא לעשות · שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא · וא' ר' יוחנן הלמד שלא לעשות נוח לו אילו נהפכה שיליתו על פניו ולא יצא לעולם · טעמ' דר' שמעון בן יוחי</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' שואלת הגמרא על רבי שמעון בר יוחאי, האם הוא סובר שלא מפסיקים לשום דבר? כלומר אדם שלמד תורה לא מפסיק לשום מצווה? '''ולא מודה רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב'''? זה משהו לא הגיוני. '''ולית ליה לרבי שמעון בר יוחאי הלמד על מנת לעשות, ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא'''. '''ואמר רבי יוחנן: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם'''. כלומר עדיף שלא ייוולד בכלל - אדם שלומד רק תורה ולא מתכוון לקיים. ואתה גומר לו בעצם באמת, לגבי כל מצווה אחרת, לפי רבי שמעון בר יוחאי מפסיקים, אלא רק בקריאת שמע - זה משהו מיוחד. רק לגבי קריאת שמע הוא אומר שלא מפסיקים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ח עמוד א''' {{שוליים|א_לד}} '''העובד בשעת עבודתו, מפסיק לקריאת שמע ואינו מפסיק לתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ה , רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קו סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרישא של הירושלמי (מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה), והרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה בטעמי רב אחא ורבי אבא. {{שוליים|א_לה}} '''העוסק בתלמוד תורה עם הרב, האם פוסק לתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קו סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שתלמיד לפני רבו אינו פוסק לתפילה, שהתורה חשובה משום כבוד הרב, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_לו}} '''מותר להתפלל כל היום כולו ואין בכך משום הפסד תפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קז סעיף א , סמ"ג עשין יט <קטע סוף=ח א/> ==דף ח עמוד ב== <קטע התחלה=ח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי הלכה למעשה, וכך פסקו הרמב"ם והשולחן ערוך שהמאריך בתפילתו ומעלה בה תחנונים הרי זה משובח. {{שוליים|א_לז}} '''מי שקרא קריאת שמע שלא בזמנה אם הפסיד בכך מדברי תורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא מרי שהקורא ק"ש בעונתה חשוב כעוסק במשנה, שכן שו"ע ורמב"ם פסקו שהקורא ק"ש בעונתה לא הפסיד כלום ודומה לעוסק במשנה. {{שוליים|א_לח}} '''קריאת שמע נאמרת בכל תנוחה שהאדם נמצא בה, ואינה תלויה בשכיבה או עמידה דווקא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן סג סעיף א , סמ"ג עשין יח. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שכל אדם קורא כדרכו בין יושב בין מהלך בין שוכב בין עומד, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן סג סעיף א, וכן הלכה למעשה גם בבבלי (ברכות י:-יא.) שמסקנתו כבית הלל.. {{שוליים|א_לט}} '''קריאת שמע חייבת בישיבה זקופה ולא בהטיה, אך חתן פטור וקורא כדרכו מוטה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ד, הלכה א , שו"ע או"ח סימן ע סעיף ג , סמ"ג עשין יח. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כרבי אלעזר בן עזריא שיש לקרוא בזקיפה, שהראייתן ממשל "מה נאה זקנך כשהוא מגודל", וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע להצריך ישיבה זקופה בקריאת שמע חוץ מחתן שפטור. {{שוליים|א_מ}} '''המוסיף על דברי סופרים דין תוספת יש בו חיוב, ודברי זקנים (חכמים) חמורים מדברי נביאים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ממרים, פרק ד, הלכה ג , סמ"ג עשין קיא , סמ"ג לאוין ריז <קטע סוף=ח ב/> ==דף ט עמוד א== <קטע התחלה=ט א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא שדברי זקנים חמורים מדברי נביאים, וכן פסק הרמב"ם (הלכות ממרים פ"ד ה"ג) שהמוסיף על דברי סופרים כדוגמת המוסיף על חמש טוטפות חייב, ומטעם זה החמירו חכמים בדבריהם יותר מדברי תורה עצמה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד ב<span class="yerum-runnum">16</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|תורה}} זה שינון {{ירו"מ-הדגשה|וקריאת שמע}} {{ירו"מ-הוסר|וזה}} זה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון. והא תנינן: הקורא מכאן ואילך {{שוליים|א_לז}}לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. {{ירו"מ-הדגשה|לרבי שמעון בן יוחאי}} היא היא. {{ירו"מ-ביאור|שניהם חשובים במידה שווה}} אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה. רבי אבא מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, כמשנה היא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רשב"י לא הפסיק מלימודו אפילו לקריאת שמע|{{ירו"מ-הדגשה|שעסק במשנה לא צריך להפסיק}}]]. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה. ורבנן עבדי מקרא כמשנה. {{ירו"מ-ביאור|שניהם שוים וקריאת שמע בזמנה חביבה מהם}} <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ג"> </span> {{מתני'|ברכות א ג}}[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשכבך ובקומך" ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|א_לח}}כל אדם קורין כדרכן, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים.<br><strong>גמ':</strong> הא [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל{{ירו"מ-הוסר|דבה}} מקיימים {{ירו"מ-ביאור|מסבירים}} תרין קריין. {{ירו"מ-ביאור|את שני הפסוקים גם את שלהם וגם את של בית שמאי}} מה מקיימין [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי{{ירו"מ-הוסר|דבש}} "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"? "בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות; "ובלכתך בדרך" {{שוליים|א_לט}}פרט לחתן. ותני: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, שהיו שרויין במקום אחד. והוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} זקוף. הגיע זמן קריאת שמע, נזקף [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא והטה [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל למה הדבר דומה}}? אומר לאחד מן השוק: מה {{ירו"מ-הדגשה|נאה}} לך זקנך {{ירו"מ-הדגשה|כשהוא}} מגודל. והוא אומר: יהיה כנגד המשחיתים. {{ירו"מ-ביאור|אלך ואגלחנו}} אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זקוף, הטית{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. אמר לו: אתה נזקפת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי. ואני הטיתי כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד"> </span> {{מתני'|ברכות א ד}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו: כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י היית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לחוב בעצמך, שעברת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל.<br><strong>גמ':</strong> חברייא {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים כדברי תורה, שנאמר: ([[שיר השירים ז י]]) "חכך כיין הטוב" רבי שמעון בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שיר השירים א ב]]) "כי טובים דודיך מיין" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]] בשם רבי יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]" תדע לך [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חביבים דברי סופרים מדברי תורה|שחביבים דברי סופרים מדברי תורה]], שהרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון, אלו לא קרא קריאת שמע, לא היה עובר אלא בעשה. ועל ידי שעבר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל נתחייב מיתה, על שם: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן. תדע לך שהוא כן, דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|גבי זקן ממרא}} האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור; {{שוליים|א_מ}}"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנניה בריה דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה בריה דרב אדא|°]] בשם רבי תנחום בי רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בי רבי חייא|°]]: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים, <span id="דף_ט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''טעמיה דרבי שמעון בר יוחאי, זה שינון וזה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון'''. אומרת הגמרא '''והא תנינן: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. משמע שבעונתה זה יותר מדובר בתורה. '''הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. היא היא'''. כלומר מקריאת שמע בעונתה זה כמו לימוד תורה. '''אמר רבי יודן: רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה'''. כלומר רבי שמעון בר יוחאי היה תורה אומנותו, עסק בתורה יומם ולילה, אז בעצם אצלו התורה - לימוד תורה - לא קריאת שמע בעונתה, אפילו לא יותר חביב מלימוד תורה. '''רבי אבא מרי: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר, מי שקורא את זה לא בזמן - הרי זה כקורא בתורה, משמע שבזמנה זה יותר. אבל כמו מה? כמו תורה שבעל פה, כמו משנה. אז רבי שמעון בר יוחאי, כיוון שהוא עוסק במשנה, אז בעצם זה אותו דבר, לא היה צריך להפסיק. '''ורבי שמעון בר יוחאי כדעתיה דרבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה'''. כלומר אדם שעוסק בתורה שבכתב זה טוב, אבל לא לגמרי, מהסיבה הפשוטה שאתה לא יכול להגיע להלכה מתורה שבכתב. '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה''' - ותורה שבעל פה אתה יכול להגיע. אז תורה שבעל פה יותר חשובה. ורבנן, לכן הוא יכול להגיד שבעצם הקורא לאחר מכן זה כמו קורא בתורה שבכתב, אבל קודם לכן הוא כקורא במשנה, כמו שקורא תורה שבעל פה. רבי שמעון בר יוחאי עוסק בתורה שבעל פה, לכן בעצם הוא לא היה צריך להפסיק. אבל חכמים שסוברים שתורה שבכתב זה כמו תורה שבעל פה, הם לא יכלו להגיד את זה, כי הם אמרו - המשנה אומרת שמי שקורא לאחר מכן זה כמו שקורא בתורה שבכתב, אבל זה בעצם אותו דבר כמו תורה שבעל פה, ואם הוא קורא בזמנה זה יותר משובח ולכן צריך להפסיק. אנחנו ממשיכים בפרק א' הלכה ג'. '''בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו''', שנאמר "בשכבך ובקומך". בית שמאי אומרים צריכים לנהוג כמו שכתוב - בבוקר תעמוד, בערב תשכב. '''ובית הלל אומרים: כל אדם קורין כדרכן''', שנאמר "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". כלומר, בכל, אפילו בהליכה אפשר לקרוא קריאת שמע. '''אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים'''. להגדיל את הזמן. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''זהו שינון.''' משום דמצות ק"ש שינון ודיבור הוא ואין מבטלין דיבור הלימוד מפני לימוד אחר '''והא תנינן וכו'.''' ומשמע הא ק"ש בעונתה חביבה יותר מד"ת ומשני היא היא כלומר לר"ש היא היא כדאמר ר' יודן לפי שהיה ר"ש תדיר בד"ת ולפיכך אין ק"ש בעונתה חביבה יותר מד"ת וכי קתני במתני' לשאר כל אדם הוא דקאמר '''א"ר אבא מרי.''' בלאו הכי ל"ק דלא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה והיינו מקרא ותידוק מינה הא בעונתה כמשנה היא וא"כ ר"ש שהיה לומד במשנה א"צ להפסיק אפי' בעונתה '''ר"ש בן יוחי כדעתיה.''' דאמר לקמן פ' כל כתבי העוסק במקרא מדה שאינה מדה היא ואינו כעוסק במשנה '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה.''' והלכך לא מפרשי להמתני' כר"ש ומפסיקין לק"ש מד"ת '''מתני' יטו.''' על צדיהם דכתיב בשכבך דרך שכיבה '''יעמדו.''' דכתיב ובקומך דרך קימה '''כדרכן.''' בין בקימה בין בישיבה בין בשכיבה בין בהליכה '''גמ' הא דב"ה מקיימין תרין קריא.''' דידהו וקרא דב"ש אלא דב"ש מה מקיימין קרא דב"ה '''בשבתך בביתך פרט לעוסקים במצות.''' דמשמע בשבת דידך שאתה עוסק בדברי רשות '''ובלכתך בדרך פרט לחתנים.''' דמשמע בלכת דידך שאתה טרוד בדבר רשות פרט לחתן שטרוד במצוה '''מתני' אמר ר' טרפון וכו' כדיי היית.''' ראוי היית ליהרג ואם היית מת היית מתחייב בנפשך '''גמ' חברייא בשם ר' יוחנן וכו'.''' גרסינן להא פ' י"א דסנהדרין הלכה ד' ובפ"ב דע"ז דודים ד"ס לד"ת כלומר קרובים הן לד"ת וחביבים הן כד"ת '''וחכך כיין הטוב.''' חכך של סופרים כיין הטוב של תורה '''כי טובים דודיך.''' דברי סופרים הקרובים לד"ת וחביבים יותר מיינה של תורה '''יש בהן קולין.''' כלומר לפעמים תמצא בהן יותר קולא מד"ס שהן חמורין לעולם כדקתני במתני' דסנהדרין ומייתי לקמיה</div> <div class="yerum-leiden-text">זה שינון וזה שינון ואין מבטל שינון מפני שינון · והא תנינן הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה · הא בעונתה חביבה מדברי תורה · היא היא · אמ' ר' יודן ר' שמעון בן יוחי על ידי שהיה תדיר בדברי תורה לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה · אמ' ר' חמא מרי לא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה · הא בעונתה כמשנה היא · ר' שמעון בן יוחי כדעתיה דר' שמעון בן יוחי אמ' העוסק במקרא מידה שאינה מדה · ורבנן עבדי מקרא כמשנה · מתני' בית שמי אומ' בערב כל אדם יטו ויקרו ובבוקר יעמודו שנ' בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך ובית הלל אומ' כל אדם קורין כדרכן שנ' ובלכתך בדרך · אם כן למה נאמ' ובשכבך ובקומך · אלא בשעה שבני אדם שוכבין ובשעה שבני אדם עומדין · הא דבית הלל מקיימין תרין קרייא · מה מקיימין דבית שמי בשבתך בביתך ובלכתך בדרך · בשבתך בביתך פרט לעוסקים במצות · ובלכתך בדרך פרט לחתנים · תני מעשה בר' אלעזר בן עזריה ור' ישמעאל שהיו שרויין במקום אחד · והיה ר' אלעזר בן עזריה מוטה ור' ישמעאל זקוף · הגיע זמן עונת קרית שמע · נזקף ר' אלעזר בן עזריה והיטה ר' ישמעאל · אמ' ר' אלעזר לר' ישמעאל אומר לאחד מה לך זקנך מגודל והוא או' יהיה כנגד המשחיתים · אני שהייתי מוטה נזקפתי ואתה שהיית זקוף היטית · אמ' לו אתה נזקפת כדברי בית שמי · ואני היטיתי כדברי בית הלל · ד"א שלא יראוני התלמידים ויעשו הל' קבע כדברי בית שמי מתני' אמ' ר' טרפון אני הייתי בא בדרך והיטיתי לקרות כדברי בית שמי וסיכנתי בעצמי מפני הליסטין · אמרו לו כדיי היית לחוב על עצמך שעברת על דברי בית הלל · חברייא בשם ר' יוחנן דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים כדברי תורה · חיכך כיין הטוב · שמעון בר ווה בשם ר' יוחנן דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים יותר מדברי תורה · כי טובים דודיך מיין · ר' בא בר כהן בשם ר' יודה בן פזי תדע לך שחביבין דברי סופרים מדברי תורה שהרי ר' טרפון אילו לא קרא לא היה עובר אלא בעשה · ועל ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה על שם ופורץ גדר ישכנו נחש · תני ר' ישמעאל דברי תורה יש בהן איסור ויש בהן היתר · יש בהן קולין יש בהן חומרין · אבל דברי סופרין כולן חמורין הן · תדע לך שהוא כן · דתנינן תמן הדן אין תפילין לעבור על דברי תורה פטור · חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב · ר' חנניה בריה דר' אדא בשם ר' תנחום ביר' חייא חמורים דברי זקינים מדברי נביאים</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ענתה הגמרא: '''הא בית הלל מקיימים תרין קריין''', כלומר הסבירו גם את הפסוק של עצמם וגם את הפסוק של בית שמאי. עכשיו '''מה מקיימין בית שמאי "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"'''? כלומר איך הם הסבירו את הפסוק של בית הלל, הרי לכאורה אפילו בהליכה מותר. עונה הגמרא: '''"בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות'''. כלומר, זה בא להגיד שאם אתה יושב בבית פרט לך, אתה חייב בקריאת שמע, אבל אם אתה עסוק באיזו מצווה, אתה פטור. '''"ובלכתך בדרך" פרט לחתן''', כמו שכתוב "דרך גבר בעלמה". כלומר בעצם כשאדם עוסק בנישואין, הוא טרוד בעבידת מצווה, אז הוא יהיה פטור. '''ותני: מעשה ברבי אלעזר בן עזריא ורבי ישמעאל, שהיו שרויין במקום אחד. והוה רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ורבי ישמעאל זקוף'''. כלומר רבי אלעזר בן עזריה שוכב ורבי ישמעאל זקוף. '''הגיע זמן קריאת שמע, נזקף רבי אלעזר בן עזריא והטה רבי ישמעאל'''. '''אמר רבי אלעזר בן עזריא לרבי ישמעאל''' - למה הדבר דומה? '''אומר לאחד מן השוק: מה לך זקנך מגודל'''. יש לך זקן יפה. אומר לו - נלך לגזור אותו, '''יהיה כנגד המשחיתים'''. '''אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית זקוף, הטית'''. כאילו כביכול אני אומר לך, מה עשית בסדר, ואתה שהיית זקוף הטית? '''אמר לו: אתה נזקפת כדברי בית שמאי'''. כלומר כשנזקפת בעצם נהגת כמו בית שמאי שאמרו שבבוקר צריך לעמוד. '''ואני הטיתי כדברי בית הלל'''. כלומר שלא יחשבו שאני נוהג כמו בית שמאי, לכן הטיתי, כי מותר גם בהטיה. עכשיו לכאורה בית הלל גם מסכימים שמותר גם בעמידה, אבל '''דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי בית שמאי'''. כלומר, התלמידים יראו אותי ויראו שאני עומד, ויראו אותך שהיית שוכב וקמת - כלומר יחשבו שצריכים לקרוא את זה בעמידה כמו בית שמאי. אז לכן אני נשכבתי כדי שיקבעו עליי כבית הלל. הלכה ד'. '''אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים'''. כלומר הוא שכב בערב כדי לקרוא קריאת שמע בשכיבה, ובזמן הזה עברו שם ליסטים והוא הסתכן. '''אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל'''. '''חברייא בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה'''. כן, הגמרא - דברי סופרים, התורה שבעל פה, זה דודים, זה מקבילים לדברי תורה שבכתב. '''וחביבים כדברי תורה'''. כלומר, בעצם אותו דבר, באותה דרגה כמו דברי תורה, כי דכתיב "חכך כיין הטוב" - יין הטוב זה התורה שבכתב, חכך זה התורה שבעל פה, כי יין הטוב אותו דבר. '''רבי שמעון בר ווה בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה''', כי דכתיב "כי טובים דודיך מיין". הגמרא מוכיחה שתורה שבעל פה יותר טוב מתורה שבכתב. '''אמר רבי אבא בר כהן בשם רבי יהודה בן פזי: תדע לך שחביבים דברי סופרים מדברי תורה'''. באמת אני יכול להוכיח את זה - שהרי רבי טרפון, מה אמרנו? רבי טרפון הטה כבית שמאי, והוא סיכן את עצמו מפני הליסטים - הוא הגיע כמעט ונהרג. אילו לא היה קורא קריאת שמע בכלל, '''לא היה עובר אלא בעשה''' - עבר על עשה, התורה ציוותה לקרוא קריאת שמע, הוא לא קרא, אין על זה עונש. אבל '''על ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה''', כי דכתיב '''"ופורץ גדר ישכנו נחש"'''. רואים מכאן שדברי סופרים זה הרבה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''תני רבי ישמעאל: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן'''. '''תדע לך שהוא כן''' - וזה עוסק בזקן ממרה. זקן ממרה, אם הוא אומר אין תפילין בכלל, כלומר הוא בעצם עוקר דבר שעברו על דברי תורה - '''האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור'''. הוא עקר דבר לגמרי, הוא פטור. אבל אם הוא אומר '''"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב'''. כלומר הוא מוסיף, אנחנו יודעים שהלכה למשה מסיני שיש ארבעה, הוא בא ואומר חמישה - אז בעצם הוא חייב. מכאן שזה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''רבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים'''. כלומר דברי חכמים יותר חמורים מדברי נביאים. דכתיב "אל תטיפו יטיפו" - הקדוש ברוך הוא אומר לנביאים אל תתנבאו יותר, עם ישראל לא רוצה לשמוע, תפסיקו. ואילו לגבי דברי חכמים כתוב "הטיף לך לאזן משך" - כלומר הקדוש ברוך הוא מצווה את החכמים שהם כן יטיפו לעם ישראל. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד א<span class="yerum-runnum">17</span></div> דכתיב: ([[מיכה ב ו]]) "אל תטיפו יטיפון, לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות." {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא אמר לנביאים לא להטיף לישראל, כי אינם רוצים לשמוע}} וכתיב: ([[מיכה ב יא]]) "אטיף לך ליין ולשכר" {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא מצווה לחכמים שיטיפו לישראל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נביא צריך מופת, אך חכם אינו צריך|נביא וזקן למי הן דומין]]? למלך ששולח ב' פלמטרין {{ירו"מ-ביאור|שרים}} שלו למדינה. על אחד מהן כתב: אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין {{ירו"מ-ביאור|כתב הרשאה}} שלי, אל תאמינו לו. ועל אחד מהן כתב: אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין. כך בנביא כתיב: ([[דברים יג ב|דברים ראה יג ב]]) "ונתן אליך אות או מופת"; ברם הכא: ([[דברים יז יא|דברים שופטים יז יא]]) "על פי התורה אשר יורוך". הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} {{ירו"מ-הדגשה|שהלכה כבית הלל}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יצאה בת קול שהלכה כבית הלל|משיצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בת קול]], אבל עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי וכחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, על זה נאמר: ([[קהלת ב יד]]) "הכסיל בחושך הולך" כקולי אילו ואילו, נקרא רשע. אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין. הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} עד שלא יצאת בת קול, אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. וכל העובר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, חייב מיתה. תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. איכן יצאה בת קול? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב ביבי[[ביאור:עץ מסורת#רב ביבי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ביבנה יצאה בת קול. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ה"> </span> {{מתני'|ברכות א ה}} {{שוליים|א_מא}}בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך. לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יהושע א ח]]) "והגית בו יומם ולילה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מספר הברכות בקריאת שמע|שתהא הגיות היום והלילה שוין]]. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שבלילה לא אומרים פרשת ציצית הוסיפו ברכה אחרי קריאת שמע}} רבי יוסי בר אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[תהילים קיט קסד]]) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|לכן תיקנו שלוש ברכות בבקר וארבע בערב אמר}} רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] בשם רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: כל המקיים שבע ביום הללתיך, כאלו קיים והגית בו יומם ולילה, {{ירו"מ-הדגשה|שהשווה הגיות יום ללילה}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עשרת הדברות בקריאת שמע|מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום]]? רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] אמר: מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בהן. ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "אנכי ה' אלהיך" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "שמע ישראל ה' אלהינו". ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "ה' אחד". ([[שמות כ ו|שמות יתרו כ ו]]) "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" — ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך". מאן דרחים מלכא, {{ירו"מ-ביאור|מי שאוהב את המלך}} לא משתבע בשמיה ומשקר. ([[שמות כ ז|שמות יתרו כ ז]]) "זכור את יום השבת לקדשו" ([[במדבר טו מ|במדבר שלח טו מ]]) "למען תזכרו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה, דכתיב: ([[נחמיה ט יד]]) "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} להם ביד משה עבדיך". להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. ([[שמות כ יא|שמות יתרו כ יא]]) "כבד את אביך ואת אמך" — ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תרצח" — ([[דברים יא יז|דברים עקב יא יז]]) "ואבדתם מהרה", {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מאן דקטיל מתקטיל. {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצח סופו שירצח}} ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תנאף" — ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה, {{ירו"מ-ביאור|לב ועניים שני סרסורים לעבירה}} דכתיב" ([[משלי כג כו]]) "תנה <span id="דף_ט_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''נביא וזקן''' — כלומר תלמיד חכם ונביא, למה הם דומים? למלך ששולח שני פרלמנטרים, כלומר שני שליחים. לאחד מהם הוא אומר לו: אל תשמעו ממנו אלא אם כן '''יראה לכם חותם שלי וסמנטירין שלי''', כלומר את כתב הרשאה שלי. ואל אחד הוא כותב: '''אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין''', כלומר בלי כתב הרשאה. אז גם ככה בנביא כתוב "'''ונתן אליך אות או מופת'''", רק אז תשמע לו. במה זה בתלמיד חכם? כתוב '''על פי התורה אשר יורוך'''. לא צריך שום ראיה, שום אותות, שום מופתים, צריך לשמוע בכל דברי חכמים. עכשיו הגמרא חוזרת. אמרנו שהלכה כבית הלל, אז הגמרא אומרת: הדא, משיצאת בת קול. אבל '''עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל, על זה נאמר: "הכסיל בחושך הולך"'''. כמו מי שרוצה לקחת את כל החומרות עליו נאמר "הכסיל בחושך הולך". ומי שרוצה לקחת את כל הקולות, מחפש כל קולה בכל דבר — '''כקולי אילו ואילו, נקרא רשע'''. '''אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין'''. כלומר או שהוא לוקח את כל הקולות והחומרות של בית שמאי, או את הקולות והחומרות של בית הלל, כאחד מהם. אבל כל זה '''עד שלא יצאת בת קול'''. '''אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי בית הלל. וכל העובר על דברי בית הלל, חייב מיתה''', כמו שראינו ר' יונתן שאמרו לו כדאי היית רכוב בנפש בעצמך. '''תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי בית הלל'''. '''איכן יצאה בת קול?''' אמר רב ביבי בשם רבי יוחנן: '''ביבנה יצאה בת קול'''. כן, ביבנה, שם יצאה בת קול, שאחרי שכתוב שחלקו כמה שנים וכולי, באה בת קול ואמרה הלכה כדברי בית הלל. ומאז בעצם אנחנו חייבים לנהוג כמו בית הלל. פרק א' הלכה א'. מה תנינן? '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה'''. כלומר בקריאת שמע של שחר אנחנו מברכים שתי ברכות לפניה — מברכים יוצר אור ואהבה רבה — ואחת לאחריה, זה גאל ישראל. '''ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה'''. כלומר, אנחנו במעריב, ערבים ואהבה רבה זה לפניה, וגאל ישראל והשכיבנו זה שתיים לאחריה. '''אחת ארוכה ואחת קצרה'''. יש כל מיני שאלות מה זה בדיוק ארוכה וקצרה. יש אומרים שארוכה זה ממש באורך, כלומר יש ברכות שהן ארוכות וברכות קצרות, וכמו שהפרשנים מסבירים, ארוכה זה השכמת ומונע... כלומר השם ומגן שזו ארוכה והשכיבנו שהיא קצרה. פירוש אחר, שארוכה פירושה ברכה שמתחילה ב"ברוך" ומסיימת ב"ברוך", וברכה קצרה זו ברכה שרק פותחת ב"ברוך" ולא מסיימת ב"ברוך". '''מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך'''. כלומר, זה בעצם משהו כללי, לא נאמר רק לגבי קריאת שמע, אלא לגבי כל הברכות שחכמים תיקנו לנו — להאריך, כלומר לפתוח ב"ברוך" ולסיים ב"ברוך", אז הוא לא רשאי לקצר, וגם הפוך. '''לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''דכתיב אל תטיפו יטיפון.''' מקרא הוא במיכה שהנביא אמרה הם בשם ה' שראוי למנוע מהן דברי נביאות הואיל ואינם משגיחין ומבזין דבריו כמו שאמר אל תטיפו יטיפון לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות לפי שאינם חפצים אלא בדברי שקר וכזב כמו שמסיים שם לו איש הלך רוח ושקר כזב אטיף לך ליין ולשכר והיה מטיף העם הזה ולפיכך צוה השם למנוע דברי נביאות מהם אבל בדברי הזקנים לא מצינו כן אלא אף ע"פ שאינם משגיחים אמרה תורה והגידו לך את דבר המשפט וענש להממרים ואינם שומעין לדבריהם הרי חמורים הם דברי זקינים מדברי נביאים '''פלימנטרין.''' הבא בשליחות המלך לעשות ולפקח על דבר פרטי נקרא פלימאנטרוס בלשון רומי '''סמנטרין.''' סימן כתב ואות מהמלך '''ברם הכא ע"פ התורה אשר יורוך.''' אשר הם אומרים כך ציותה התורה מבלתי אות וסימן תאמין להם '''הדא דתימר.''' דעבדינן כב"ה משיצא בת קול כדלקמן '''הדין דתימר.''' להא דאמרן הרוצה להחמיר וכו' או כקולי וכחומרי ב"ש עושה עד שלא יצאת בת קול שהלכה כב"ה לעולם '''ביבנה.''' כשהיו סנהדרין קבועין ביבנה '''מתני' בשחר מברך שתים לפניה.''' יוצר אור ואהבה '''ואחת לאחריה.''' אמת ויציב '''ובערב מברך שתים לפניה.''' מעריב ערבים ואהבת עולם ושתים לאחריה אמת ואמונה והשכיבנו '''אחת ארוכה ואחת קצרה.''' אשתים שלפניה קאי בין בשחרית בין בערבית ארוכה היא שפותחת בברוך וחותמת בברוך וזהו יוצר אור וכן מעריב ערבים. קצרה היא אהבה בשחרית ובערבית שחותמת בברוך ואינה פותחת בברוך '''מקום שאמרו להאריך.''' לפתוח ולחתום בברוך '''אינו רשאי לקצר.''' שלא לפתוח או שלא לחתום '''לקצר.''' שלא לפתוח בברוך או שלא לחתום אינו רשאי להאריך לפתוח בברוך או לחתום '''לחתום.''' אקצרה קאי דמקום שאמרו לחתום בברוך ולא לפתוח אינו רשאי לשנות שלא לחתום ולפתוח בברוך '''ושלא לחתום.''' מקום שאמרו שלא לחתום כגון ברכת הפירות וברכת המצות אינו רשאי לחתום '''גמ' שתהא הגיית היום והלילה שוין.''' ולפיכך תיקנו בשחר שתים לפניה ואחת לאחריה וג' פרשיות של ק"ש הרי שלש ג"כ ובערבית לחד מ"ד לקמן שאין אומרים כי אם ב' פרשיות של ק"ש תיקנו שתים לפניה ושתים לאחריה ובזה היום והלילה שוין '''על שם שבע ביום הללתיך.''' ר' יהושע בן לוי טעמא דכל הברכות הללו קאמר דשחרית ודערבית '''כל המקיים שבע ביום הללתיך.''' וקורא ק"ש עם ברכותיה שלפניה ושלאחריהבשחרית ובערבית '''למען תזכרו.''' ועשיתם את כל מצותי וזו היא מצות שבת כדדריש רבי</div> <div class="yerum-leiden-text">דכת' אל תטיפו יטיפון אל יטיפו לאלה לא יסג כלימות · וכת' אטיף לך ליין ולשכר · נביא וזקן למה הן דומין · למלך ששולח שני פלמטרין שלו למדינה · על אחד מהן כתב אם אינו מראה לכם חותם שלי וסלמנטירין שלי אל תאמינו לו · ועל אחד מהן כתב אעפ' שאינו מראה לכם חותם שלי · האמינוהו בלא חותם וסמנטירין · כך בנביא כת' ונתן אליך אות או מופת · ברם הכא על פי התורה אשר יורוך' · הדא דתימר משייצאת בת קול · אבל עד שלא יצאת בת קול כל הרוצה להחמיר על עצמו ולנהוג כחומרי בית שמי וכחומרי בית הלל על זה נאמ' הכסיל בחושך הולך · כקולי אילו ואילו נקרא רשע · אלא אי כקולי וכחומרי דדין · אי כקולי וכחומרי דדין · הדין דתימ' עד שלא יצאת בת קול · אבל משייצאת בת קול לעולם הלכה כדברי בית הלל וכל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה · תני יצאת בת קול ואמרה אילו ואילו דברי אלהים חיים אבל הל' כדברי בית הלל · איכן יצאת בת קול ר' ביבי אמ' בשם ר' יוחנן ביבנה יצאת בת קול · מתני' בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה אחת ארוכה ואחת קצרה · מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך : לחתום אינו רשאי שלא לחתום · שלא לחתום אינו רשאי לחתום · ר' סימון בשם ר' שמואל בר נחמן על שם והגית בו יומם ולילה · שתהא הגיית היום והלילה שוין · ר' יוסי בר אבין בשם ר' יהושע בן לוי · על שם שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך · ר' נחמן בשם ר' מנא כל המקיים שבע ביום הללתיך כאילו קיים והגית בו יומם ולילה · מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום · ר' לוי ור' סימון · ר' סימון אמ' מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה · ר' לוי אמ' מפני שעשרת הדיברות כלולין בהן · אנכי יי' אלהיך · שמע יש' יי' אלהינו · לא יהיה לך אלהים אחרים על פני · יי' אחד · לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא · ואהבת את יי' אלהיך · מאן דרחים מלכא לא לישתבע בשמייה ומשקר · זכור את יום השבת לקדשו למען תזכרו · ר' או' זו מצות שבת שהיא שקולה כנגד כל מצוותיה שלתורה · דכתיב · ואת שבת קדשך הודעת להם ומצות וחוקים ותורה צוית וגו' · להודיעך שהיא שקולה כנגד מצותיה שלתורה · כבד את אביך ואת אמיך · למען ירבו ימיכם וימי בניכם · לא תרצח · ואבדתם מהרה · מאן דקטיל מתקטיל · לא תנאף · לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם · אמ' ר' לוי ליבא ועינא תרין סרסורי דחטאה נינהו דכתיב תנה</div> <div class="yerum-side">'''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום.''' שמע והיה אם שמוע שאומרין אותן בבקר ובערב דאלו פ' ויאמר פלוגתא היא לקמן בפרקין אם מזכירין יציאת מצרים בלילות '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן.''' כדמפרש ואזיל דבפסוק ראשון כלולין ב' דברות הראשונות אנכי ולא יהיה לך וכן כולן בכל הג' פרשיות ורובן בב' פרשיות הראשונות הן. והנכון דגרסי' מפני מה קורין ג' פרשיות הללו וכאידך מ"ד '''כבד את אביך ואת אמך.''' למען יאריכון ימיך וזהו נרמז בפסוק למען ירבו ימיכם וימי בניכם שאם תקיימו מצוה זו ירבו ימיכם וכן ימי בניכם אם הם יקיימו '''כתיב תנה בני לבך לי ועיניך.''' דריש ועיניך אדלעיל שאם תתן לי לבך ועיניך אז דרכי תצרנה כדמסיים אמר הקב"ה וכו' '''וכתיב וה' אלהים אמת.''' כלומר אחר שיאמר אלהיכם צריך לומר אמת ולא יפסיק כדכתיב וה' אלהים אמת ובכאן נרמז שלא יעיד שקר כ"א אמת כמו שהקב"ה הוא אמת וכדמסיים ר' לוי לקמיה ואיידי דדריש מלת אמת מייתי נמי להאי דר' בון דדריש בפ"ק דסנהדרין הלכה א' על הא דאמר התם חותמו של הקב"ה אמת ומהו אמת. ולמה חותמו אמת א"ר בון שהוא אלהים חיים ומלך עולם ונוטריקון של אמת אלהים מלך תמיד</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' גמ': '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה''', כמו שאמרנו במשנה. אמר רבי סימון בשם רבי שמואל בר נחמן, למה בעצם בערב אומרים שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה? אמר: כיוון שכתוב '''והגית בו יומם ולילה, שתהא הגיות היום והלילה שוין'''. כלומר, כיוון שבלילה אין לנו פרשת ציצית — אנחנו נוהגים להגיד פרשת ציצית, אבל בארץ ישראל לא נהגו להגיד אותה בלילה, כיוון שכתוב "וראיתם אותו", בעצם ציצית לא נוהגת בלילה. אנחנו מזכירים את זה בגלל שמוזכר שם יציאת מצרים, אבל בארץ ישראל לא אמרו פרשת ציצית. אז יש חסר פרשה אחת, לכן הוסיפו ברכה נוספת כדי שיהיו אותן אמירות בשחרית ובערבית. רבי יוסי בר אבין בשם רבי יהושע בן לוי, על שם: '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך'''. כלומר "משפטי צדקך" זה בעצם קריאת שמע, ששם כנגד עשרת הדיברות מופיעים ברמזים, ויש אומרים אפילו כנגד כל תרי"ג מצוות, אז עליהם יש שבע ביום הללתיך — שבע ברכות. ביום יש שלוש ובערב יש עוד ארבע. רב נחמן בשם רבי מנא: '''כל המקיים שבע ביום הללתיך''', כלומר שהוא מברך שבע ברכות הללו, '''כאלו קיים והגית בו יומם ולילה''', כיוון שהוא השווה הגיות היום והלילה. '''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום?''' כלומר, על מה קוראים את שמע וקיים ה' שמו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון. רבי סימון אמר: '''מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה'''. כלומר, כי בשמע ישראל כתוב "ובשכבך ובקומך". ורבי לוי אמר: '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן'''. כלומר, אם נבדוק, נראה שכל עשרת הדברות נכתבות ברמז בתוך שמע ישראל. הנה נראה: '''"אנכי ה' אלהיך"''' זה מקביל ל'''"שמע ישראל ה' אלהינו"'''. '''"לא יהיה לך אלהים אחרים"''' זה מקביל ל'''"ה' אחד"'''. '''"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא"''' זה מקביל ל'''"ואהבת את ה' אלהיך"''', כי מי שאוהב את המלך לא נשבע בשמו לשקר. '''"זכור את יום השבת לקדשו"''' זה מה שכתוב '''"למען תזכרו"'''. המילה "תזכרו" באה לרמוז על שבת. רבי אומר: '''זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה'''. כלומר, "למען תזכרו" את כל מצוות ה' — זה בעצם רומז ששבת שקולה כנגד כל המצוות, לא רק בגלל המילה עצמה של זכירה, אלא בגלל ש"למען תזכרו" את כל מצוות ה'. מה הרמז שהתורה שקולה כנגד כל המצוות? '''דכתיב: "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית להם ביד משה עבדיך"'''. כלומר, התורה מקישה שבת קדשך לכל שאר המצוות. '''"כבד את אביך ואת אמך"''' — איפה זה נרמז בקריאת שמע? '''"למען ירבו ימיכם וימי בניכם"'''. '''"לא תרצח"''' — איפה נרמז? כתוב '''"ואבדתם מהרה"''', '''מאן דקטיל מתקטיל''', מי שרוצח הורגים אותו. '''"לא תנאף"''' — איפה זה רמוז? '''"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"'''. אמר רבי לוי: '''ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה''', כלומר הלב והעין, הם בעצם מה שגורמים לאדם לחטוא, '''דכתיב: "תנה בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה"'''. אמר הקדוש ברוך הוא: '''אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי''', כלומר אם אתה נותן לי את הלב והעיניים שלך, לעסוק בדברי קודש, אז אני יודע שאתה איתי, כי מי שמביא אותך לחטוא זה העיניים והלב. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ט עמוד א''' {{שוליים|א_מא}} '''בברכות קריאת שמע - שחרית שתי ברכות לפניה ואחת לאחריה, וערבית שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן נט , שו"ע או"ח סימן רלו סעיף א , סמ"ג עשין יח <קטע סוף=ט א/> ==דף ט עמוד ב== <קטע התחלה=ט ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שבשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח נט, רלו א) על פי הטעם שההגיות יומם ולילה שוין. {{שוליים|א_מב}} '''הכהנים אומרים ברכה אחת קודם קריאת שמע בבית המקדש בכל בוקר, ותוכנה "אהבה רבה" (ברכת אהבת עולם).''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כרב מתנה בשם שמואל שהברכה שברכו הכהנים היא ברכת "אהבה רבה", וכן פסק הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד. {{שוליים|א_מג}} '''בשבת מוסיפים בברכה נוסח מיוחד בקרבן המוסף.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שבשבת מוסיפים "תכנת שבת" בברכת המוספין, כמבואר ברמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד. {{שוליים|א_מד}} '''המשמר היוצא מברך את המשמר הנכנס בברכה של אחווה ואהבה ושלום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלבו שהברכה היא "השוכן בבית הזה יטע ביניכם אהבה ואחוה שלום וריעות", וכן הביא הרמב"ם. {{שוליים|א_מה}} '''המשכים לשנות בתורה קודם קריאת שמע וברכותיה, האם צריך לברך ברכות התורה בנפרד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ז. ''הכרעה:'' נפסק שאם השכים לשנות קודם קריאת שמע צריך לברך ברכות התורה, ולאחר קריאת שמע וברכותיה אין צריך לברך שנית - כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|א_מו}} '''חובת ברכת התורה חלה גם על לימוד הלכות ולא רק על מדרש פסוקים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי סימון בשם ריב"ל שבין למדרש בין להלכות צריך לברך, וכך הכריעו הרמב"ם והשו"ע שברכת התורה חלה על כל סוגי לימוד התורה כולל הלכות. {{שוליים|א_מז}} '''הקורא קריאת שמע עם אנשי המעמד לא יצא ידי חובתו, שכן הם מאחרים בקריאתם מזמנה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ב <קטע סוף=ט ב/> ==דף י עמוד א== <קטע התחלה=י א/>. ''הכרעה:'' נפסק כתני הירושלמי שהקורא עם אנשי מעמד לא יצא, ומכאן שזמן קריאת שמע נמשך עד סוף שעה שלישית ולא יאוחר מכך. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד ב<span class="yerum-runnum">18</span></div> בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה". אמר הקדוש ברוך הוא: אי יהבת לי {{ירו"מ-ביאור|אם תתן לי}} לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תגנוב" — ([[דברים יא יד|דברים עקב יא יד]]) "ואספת דגנך", ולא דגנו של חבירך. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תענה ברעך עד שקר" — ([[במדבר טו מא|במדבר שלח טו מא]]) "אני ה' אלהיכם", וכתיב ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת" מהו אמת? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: אמר הקדוש ברוך הוא: אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ. ([[שמות כ יד|שמות יתרו כ יד]]) "לא תחמוד בית רעך" ([[דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט]]) "וכתבתם על מזוזות ביתך" ביתך ולא בית חבירך. תמן ({{ירו"מ-הדגשה|מסכת תמיד פרק ה}}) תנינן: אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו. מה בירכו? רב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-ביאור|אהבה רבה}}. {{ירו"מ-הוסר|זו ברכת תורה }}וקראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מזה שקראו עשרת הדיברות והפסיקו בין הברכה לקריאת שמע}} זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: אין מן הדא, {{ירו"מ-ביאור|אם מזה אתה רוצה להוכיח}} לית את שמע מינא כלום, {{ירו"מ-ביאור|אין מכאן ראיה}} {{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. {{ירו"מ-הדגשה|ואין זה נחשב הפסקה}} דרב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] ורבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] תרוויהון אמרי: בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים" אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יהודה בר זבודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה בר זבידא|°]]: בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן? שלא להטריח את הצבור. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|למה היו צריכים לקרא פרשת בלק}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: מפני שכתיב בה שכיבה וקימה. {{ירו"מ-הדגשה|כמו בשמע ישראל}} רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] אמר: מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות. {{ירו"מ-הדגשה|יציאת מצרים דכתיב: "אל מוציאם ממצרים" מלכות דכתיב: "וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו}}" אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מפני שכתובה בתורה ובנביאים {{ירו"מ-ביאור|במיכה כתוב עמי זכור מה יעץ וכ"ו}} ובכתובים {{ירו"מ-ביאור|בנחמיה כתוב וישכור את בלעם וכ"ו:}} {{שוליים|א_מב}}אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו. מה בירכו? {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|א_מג}} {{ירו"מ-הדגשה|אהבה רבה}}{{ירו"מ-הוסר| זו ברכת התורה}}. והלא לא בירכו יוצר המאורות? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה|°]]: עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות! ובשבת מוסיפין {{שוליים|א_מד}}ברכה אחת למשמר היוצא. מהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}ברכה? אמר רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]]: זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{שוליים|א_מה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות התורה|השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכות התורה}}]] לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|א_מו}}והוא ששנה על אתר. {{ירו"מ-ביאור| שלמד תורה מיד}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: נראים הדברים, {{ירו"מ-הדגשה|שעל}} מדרש צריך לברך, {{ירו"מ-הדגשה|שהם על פסוקי התורה אבל על}} הלכות אין צריך לברך. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות צריך לברך. אמר רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: {{ב|נהגין הוינן יתבין קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} |רגילים היינו לשבת לפני רב}} {{שוליים|א_מז}}{{ירו"מ-הוסר|נהגין הוינן יתבין קומי רב }}ובין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות, זקיקינן למיברכה. {{ירו"מ-ביאור|הצריך אותנו לברך}} תני: הקורא עם אנשי מעמד לא יצא, <span id="דף_י_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף י א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''"לא תגנוב"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"ואספת דגנך"''', דגנך ולא דגנו של חבירך. '''"לא תענה ברעך עד שקר"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"אני ה' אלהיכם"''', וכתיב '''"וה' אלהים אמת"'''. מהו אמת? אמר רבי אבון: '''שהוא אלהים חיים ומלך עולם'''. אמר רבי לוי: אמר הקדוש ברוך הוא: '''אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ'''. זה נרמז בפסוק "אני ה' אלהיכם" ו"אמת". '''"לא תחמוד בית רעך"''' — איזה פסוק עומד על זה? כתוב '''"וכתבתם על מזוזות ביתך"''', ביתך ולא בית חבירך. תמן, במסכת תמיד, המשנה שם אומרת: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו'''. כלומר הכוהנים אחרי ששוחטים את התמיד, הממונה אומר להם תברכו ברכה אחת, והם בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנא בשם שמואל: אהבה רבה, "כי לאהבת עולם". מיד אחרי זה הם קוראים את עשרת הדברות, אומרים שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי בשם ריש לקיש: זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות, שהרי הוא קורא עשרת הדברות ומפסיק בין הברכה לקריאת שמע — אם היה מעכב היה צריך לקרוא את זה מיד. אמר רבי אבא: אין מן הדא, לית את שמע מינה כלום, שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. כלומר, עשרת הדברות זה כמו שמע ישראל, אז כאילו הברכה מקושרת. דרב מתנא ורבי שמואל בר נחמן תרוויהון אמרי: '''בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים: אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני'''. כלומר, המינים היו אומרים שרק עשרת הדברות ניתנו למשה בסיני, אם היינו קוראים את זה כל יום. לכן תיקנו שלא יקראו את עשרת הדברות, כדי שנדע שכל התורה כולה ניתנה בסיני. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יהודה בר זבודא: '''בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום'''. גם פרשת בלק ובלעם היו צריכים לקרוא כל יום. ולמה לא קוראים אותה? '''שלא להטריח את הצבור'''. כלומר זו פרשה ארוכה, לא רוצים להצריך. עכשיו, למה בעצם רצו לקרוא את זה? מאי טעמא? רבי חונה אמר: '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה'''. כמו שכתוב בשמע ישראל "ובשכבך ובקומך", שם כתוב "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". רבי יוסי בי רבי בון אמר: '''מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות'''. יציאת מצרים — שכתוב שמה שהוציאם ממצרים, מלכות — דכתיב שם "וירם מגוג מלכו ותנשא מלכותו". עכשיו שואלים: אם כן שיגידו רק את הפסוקים האלה? אז הגמרא אומרת שכל פרשה שמשה רבנו לא חילק, אנחנו לא יכולים לחלק. אמר רבי אלעזר, הסבר אחר: למה צריך היה לקרוא את פרשת בלעם כל יום? '''מפני שכתובה בתורה ובנביאים ובכתובים'''. כלומר, הפרשה הזו מוזכרת גם בתורה, גם בנביאים וגם בכתובים. בתורה — פרשת בלק. בנביאים — כתוב "עמי זכר נא מה יעץ בלק... מה עשה לו בלעם" וכולי. ובכתובים, כלומר בנחמיה, כתוב "ויזכור להם את בלעם". בהמשך המשנה שם במסכת תמיד: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו'''. כמו שאמרנו, בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנה בשם שמואל: אהבה רבה. שואלת הגמרא: '''והלא לא בירכו יוצר המאורות?''' הרי יוצר המאורות קודם לאהבה רבה, אז למה הם לא ברכו את זה? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה: '''עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות!''' כלומר, יוצר המאורות אתה יכול להגיד רק אחרי שהמאורות יצאו, והמאורות עדיין לא יצאו, לכן לא שייך לברך את זה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ביתך ולא בית חבירך.''' ובזה נרמז כל הדבור לא תחמוד שאם חומד לבית חבירו סוף שיחמוד אשתו וכל אשר לו '''תמן תנינן.''' פ"ה דתמיד '''זו ברכת תורה.''' לפי שקורין בעשרת הדברות היו צריכין לברך ברכת התורה בתחילה '''זאת אומרת שאין הברכות של ק"ש מעכבות.''' שהרי לא בירכו ברכות שלפניה '''אין מן הדא לית ש"מ כלום.''' דהיינו טעמא שלא היו מברכין ברכות ק"ש משום שקורין בתחילה עשרת הדברות והן הן גופה של קריאת שמע כדלעיל ועל עשרת הדברות לא תיקנו ברכות וברכת התורה כבר בירכו והיינו כדרב מתנה וכו' כלומר שאם היו יכולין לקרות גם בגבולין לעשרת הדברות לא היו צריכין ג"כ לברך ברכות ק"ש אחרי כן שכבר יצאו בקריאת הדברות שנכללו בהן כל ג' פרשיות של ק"ש '''ר' חונה וכו'.''' כלומר דמפרשי מפני מה בדין היה לקרות גם לפ' בלק ובלעם '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה.''' כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו ודמי לבשכבך ובקומך שהקב"ה שומרנו בשכבנו ובקומנו לשכוב שלוים ושקטים כארי וכלביא ולפיכך היה בדין שיהו קורין ג"כ פרשה זו אי לאו משום טורח צבור '''יציאה ומלכות.''' יציאת מצרים אל מוציאם ממצרים ומלכות ותרועת מלך בו '''בתורה בנביאים ובכתובים.''' מחסדי המקום עלינו שלא אבה לשמוע אל עצתם בנביאים עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור ובכתובים בנחמיה ביום ההוא נקרא בספר משה וגו' אשר לא יבא עמוני ומואבי וגו' כי לא קדמו וגו' וישכור עליו את בלעם לקללו ויהפוך אלהינו את הקללה לברכה '''מה בירכו וכו'.''' כמו אמר מר הוא ופריך והלא לא בירכו יוצר המאורו' ומשני ר' שמואל מפני שעדיין לא יצאו המאורות שהיו משכימין מקודם ואיך תימר יוצר המאורות '''צריך לברך.''' ברכת התורה '''לאחר ק"ש א"צ לברך.''' שכבר נפטר באהבה רבה '''והוא ששנה על אתר.''' מיד דהואיל ואין ברכת אהבה רבה נתקנה על התורה אלא דמ"מ פוטרת היא הלכך דוקא אם למד מיד אח"כ</div> <div class="yerum-leiden-text">בני לבך לי ועיניך דרכיי תצרנה · אמ' הקב"ה אין יהבת לי ליבך ועינך אנא ידע דאת לי · לא תגנב · ואספת דגנך ולא דגנו שלחבירך · לא תענה ברעך עד שקר · אני יי' אלהיכם · וכת' ויי' אלהים אמת · מהו אמת אמ' ר' אבון שהוא אלהים חיים ומלך עולם · אמ' ר' לוי אמ' הקב"ה אם היעדת לחבירך עדות שקר מעלה אני עליך כאילו היעדת עלי שלא בראתי שמים וארץ · לא תחמוד בית רעך · וכתבתם על מזוזות ביתך · ביתך ולא בית חבירך · תמן תנינן אמ' להן הממונה ברכו ברכה אחת והן בירכו · מה בירכו רב מתנה אמ' בשם שמואל זו ברכת תורה · וקראו עשרת הדברים · שמע והיה אם שמוע · ויאמר · ר' חזקיה ר' אמי בשם ריש לקיש זאת אומרת שאין הברכות מעכבות · אמ' ר' בא אין מן הדא לית שמע מינה כלום שעשרת הדיברות הן גופה שלשמע · דרב מתנה ור' שמואל בר נחמן אמ' תרויהון אמרין בדין הוה שיהו קורין עשרת הדיברות בכל יום · ומפני מה אין קורין אותן מפני טענת המינין שלא יהו אומ' אילו לבדם ניתנו לו למשה בסיני · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יהודה בר זבודא בדין היה שיהו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום · ומפני מה אין קורין אותם שלא להטריח על הציבור · ר' חונא אמ' מפני שכת' בה שכיבה וקימה · ר' יוסי ביר' בון אמ' מפני שכת' בהן יציאה ומלכות · אמ' ר' אלעזר מפני שכתובה בתורה בנביאים ובכתובים · אמ' להן הממונה ברכו ברכה אחת והן בירכו · מה בירכו מר רב מתנה בשם שמואל זו ברכת תורה · והלא לא ברכו יוצר המאורות · ר' שמואל אחוי דר' ברכיה עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות · ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא · מהו ברכה · אמ' ר' חלבו זו היא השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ושלום וריעות · שמואל אמ' השכים לשנות קודם קרית שמע צריך לברך · לאחר קרית שמע אין צריך לברך · אמ' ר' בא והוא ששנה על אתר · ר' חונא אמ' נראין הדברים מדרש צריך לברך · הלכות אין צריך לברך · ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי בין מדרש בין הלכות צריך לברך · אמ' רב חייא בר אשי נהגין הוינן ויתבין קומוי רב בין מדרש בין הלכות זקיקינן למיברכה · תני הקורא עם אנשי מעמד לא יצא</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא'''. כלומר בשבת היו מתחלפים המשמרות, אז המשמר הנכנס מוסיף ברכה למשמר היוצא, וגם הפוך. '''מהו ברכה?''' אמר רבי חלבו: '''זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות'''. כלומר, מברכים שהקדוש ברוך הוא יטע ביניהם אחווה ואהבה ושלום ורעות. שמואל אמר: '''השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך''' — ברכות התורה. '''לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך'''. כלומר אם אדם למד תורה לפני קריאת שמע, צריך לברך ברכות התורה, אבל אם הוא כבר קרא קריאת שמע, הוא לא צריך, כיוון שברכות קריאת שמע הן כמו ברכות התורה. אמר רבי אבא: '''והוא ששנה על אתר'''. כלומר דווקא אם הוא למד תורה מיד אחרי קריאת שמע. רבי חונה אמר: '''נראים הדברים, מדרש צריך לברך, הלכות אין צריך לברך'''. כי מדרשים זה בעצם דורשים פסוקי תורה, אבל הלכות אין צריך לברך. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''בין מדרש בין הלכות צריך לברך'''. אמר רבי חייא בר אשי: '''רגילים היינו לשבת לפני רב''' — היינו כשהיינו יושבים לפני רב ללמוד, '''ובין מדרש בין הלכות, זקיקינן למיברכה''', כלומר בין כשהיה מלמד מדרש בין הלכות, היה מצריך אותנו לברך. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד א<span class="yerum-runnum">19</span></div> כי מאחרים היו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: ביומי דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוינן נפקין {{ירו"מ-ביאור|היינו יוצאים}} לתעניתא, {{ירו"מ-הדגשה|והיו מאריכין בבקשות}} {{ירו"מ-הוסר|וקרוי}}{{ירו"מ-הדגשה|וקרינן}} שמע בתר תלת שעין, {{ירו"מ-ביאור|אחר שלוש שעות}} ולא הוה ממחי בידן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} נפקין לתעניתא. אתו ציבורא {{ירו"מ-הוסר|ומקרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומקרו}} שמע בתר תלת שעין. בעא {{ירו"מ-ביאור|רצה}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] מחויי בידן {{ירו"מ-ביאור|למחות בהם}}. אמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו}}, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה? אמר לו: מפני ההדיוטות, שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה. אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה ויום הכיפורים, וברכות תענית ציבור. מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא. אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון. הא כל שאר ברכות אדם מאריך? אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: מן מה דתני: המאריך {{ירו"מ-הדגשה|במקום שאמרו שלא להאריך}} הרי זה מגונה, והמקצר {{ירו"מ-הדגשה|במקום שקבעו לקצר}} הרי זה משובח. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שיש עוד ברכות כאלה שצריך להאריך בהם, וכאלה שצריך לקצר בהם, מלבד אלו שנאמרו כאן}} הדא אמרה {{ירו"מ-הדגשה|שמה שנאמר אלו ברכות}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין זה כלל, {{ירו"מ-הדגשה|אלא יש עוד}}. תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|לפי שמוסיפים בה תחינות}} הא בשש שהוא מוסיף, {{ירו"מ-הדגשה|בתעניות}} אינו מאריך? אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: שלא תאמר, הואיל והוא {{ירו"מ-ביאור|ברכת גואל ישראל}} מעין י"ח {{ירו"מ-הדגשה|ממנין הברכות שאומר בכל יום}}, לא יאריך בה, {{ירו"מ-הדגשה|שלא ישנה בה מהנוסח שאומר בכל יום}}. לפום כן {{ירו"מ-ביאור|לפיכך}} צריך מימר: {{שוליים|א_מח}}צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|אבל שאר השש שמוסיף ודאי שמאריך בהם}} {{שוליים|א_מט}}אלו ברכות ששוחין בהן: בראשונה תחילה וסוף, ובמודים תחילה וסוף. השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה. רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א ח נד]]) "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו". אי זו כריעה ואי זו בריכה? רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] הראה בריכה לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ונתרפא. לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קד קידה ונעשה צולע|הראה כריעה]] לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ולא נתרפא. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[מלכים א ח נד]]) "וכפיו פרושות השמים" אמר רבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אייבו|°]]: כגון הדין נקדים {{ירו"מ-ביאור| כמו רועה צאן=נוקד שנותן דין וחשבון על העדר. ויש אומרים ציור שלא זז}} היה עומד. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר בר אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|להראות ש}}ככפים הללו {{ירו"מ-הדגשה|שהן פרושות לשמים ואין בהן כלום כך כפיו ריקות}} שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|א_נ}}הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}ובלבד ב"מודים" <span id="דף_י_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י. הגמרא מביאה ברייתא. ברייתא אומרת הקוראים אנשי מעמד לא יצא, '''כי מאחרים היו'''. כן, אנחנו יודעים שבעצם הגמרא אומרת שיש לנו עשרים וארבע משמרות כהונה וכנגדן תיקנו עשרים וארבע מעמדות. כלומר ישראל, קבוצות של ישראלים שהם היו כנגד המשמרות כהונה. מה הרעיון? הגמרא מסבירה שאנחנו יודעים שאדם צריך לעמוד על הקורבן שלו ובקורבנות ציבור הרי אין אף אחד. מקריב קורבן תמיד השחר, קורבן השמש, בין הערביים. אז כאילו יצרו מעין נציגויות של עם ישראל שהם כביכול עומדים על הקורבן. הגמרא מתארת שחלק מהם היו עולים לירושלים וחלקם נשארים בערים שלהם. באותם ימים הם צמו והיו קוראים במעשה בראשית, את מה שמופיע בסדר הימים של הבריאה, והיו מאריכים בתפילות. אומרים - התפילה מאוד ארוכה, ואז היו קוראים קריאת שמע לא בזמן, היו מאחרים. כמובן לפני כן קראו כל אחד בזמן, אבל מי שיקרא איתם כשהם קוראים במעמד בבית כנסת, אז בעצם לא יוצא ידי חובה כי מאחרים היו. '''רבי זעירא בשם רבי אמי: ביומי דרבי יוחנן הוינן נפקין לתעניתא'''. כלומר, היה כנראה יראת גשם או אולי צרה אחרת. קבעו תענית ואז האריכו בבקשות, '''וקריאת שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''ולא הוה ממחי בידן''', כלומר רבי יוחנן לא אמר להם כלום. כמובן כולם אמרו - לפני כן קריאת שמע בזמן. '''רבי יוסי ורב אחא נפקין לתעניתא'''. כלומר, שוב פעם קבעו תענית בגלל יראת גשם או בגלל צרה כלשהי, '''אתו ציבורא שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''בעא רב אחא מחויי בידן''', רב אחא רצה למחות בידם. '''אמר לו רבי יוסי''' - וכי לא ידוע, הרי אתה יודע שהם קראו לפני כן, מה אתה רוצה למחות בידם? '''והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה'''? '''אמר לו: מפני ההדיוטות'''- אנשים שלא בקיאים - '''שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה'''. אומרת הגמרא '''אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה'''. אנחנו יודעים שבראש השנה יש לנו את המלכויות, זיכרונות, שופרות. אז זה ברכות שמאריכים בהם. להאריך - הכוונה שפותח בברוך ומסיים בברוך. כן, גם '''יום הכיפורים''', גם '''ברכות תענית ציבור'''. אמרנו שבתענית ציבור אומרים עשרים וארבע במקום שמונה עשרה - מוסיפים עוד שש ברכות, יש עשרים וארבע ברכות. אז ברכות האלה מאריכים. '''מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא'''. כלומר אם הוא בקיא בברכות הוא תלמיד חכם, ואם לא אפשר לדעת שהוא בור. '''אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון'''. הטוב והמטיב. כן, הברכות האלה זה ברכות שמקצרים בהם. כלומר לא פותחים בברוך ומסיימים בברוך, אלא רק ברוך אחד. משמע מכאן, אומרת הגמרא, לכאורה שכל שאר הברכות אדם מאריך בהן, כי רק אותם אמנו. '''אמר חזקיה: מן מה דתני: המאריך''' - במקום שאמרו שלא להאריך - '''הרי זה מגונה, והמקצר''' - במקום שאמרו יקצר - '''הרי זה משובח'''. משמע שיש עוד ברכות אחרות. כלומר יש הרבה אחרות שצריך להאריך בהן והרבה אחרות שצריך לקצר. אם ככה, בעצם מה שיש כאן זה רק דוגמה, זה לא כל מה שיש. אדם מראה שמה שאמר - '''הדא אמרה אין זה כלל'''. כן, ראינו כמה פעמים שהכללים בירושלמי אלו לא כללים מוחלטים, תמיד יש הרבה יוצאים מן הכלל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף י עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''כי מאחרים היו.''' אנשי משמר הם היו משכימין וקורין שלא להפסיק בעבודה אבל אנשי מעמד והם ישראל הבאים לעמוד בשעת הקרבה והיו מסייעין אותם במה שהם יכולין מאחרין וקורין היו '''הוינן נפקינן לתעניתא.''' כשגוזרין תענית על הציבור ומתוך שהיו מאחרין להתאסף היו קורין ק"ש אחר ג' שעות ואע"פ כן לא היה ר' יוחנן מוחה בידם '''והלא כבר קראו אותה בעונתה.''' לצאת ידי חובת ק"ש בזמנה ומה שהם קורין עכשיו אינו אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה '''מפני ההדיוטות.''' שאינם יודעין שקראו מקודם לכן שלא יהיו אומרים שעכשיו הם קורין אותה בעונתה ויוצאין י"ח אף לאחר ג' שעות '''אלו ברכות וכו'.''' תוספתא היא בפ"ק '''אם תלמיד חכם הוא אם בור הוא.''' אם מאריך הוא במקום שאינו ראוי להאריך '''ברכת המזון.''' ברכת היין על הכוס '''הא כל שאר הברכות אדם מאריך.''' בתמיה והיכי קתני אלו ברכות שמקצרין בהן דמשמע דהני דוקא וכי שאר כל הברכות מאריכין בהן '''אמר חזקיה מן מה דתני וכו'.''' כלומר על כרחך לאו דוקא קתני בתוספתא אלו ברכות שמקצרין בהן שהרי ממה דתני בברייתא המאריך במקום שלא הוזכר בהדיא להאריך ה"ז מגונה והמקצר ה"ז משובח א"כ ש"מ שאין זה כלל במה שאמרו אלו ברכות שמקצרין בהן ולאו דוקא הוא '''בגואל ישראל בתענית.''' כמו ששנינו בפ"ב דתענית שמתחיל להאריך בגואל ישראל ומוסיף עוד שש ברכות זכרונות ושופרות וכו' והיינו דקא מתמה הא בשש שהוא מוסיף אינו מאריך והלא מאריכין בהם כדקתני התם '''א"ר יוסה.''' רבותא קמ"ל דאפי' בגואל ישראל שהיא מעין י"ח שלא תאמר וכו' לפום כן צריך למימר שאף בגואל ישראל עצמו מאריכין בתענית מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה וכו. ומסיים בא"י גואל ישראל '''הראה כריעה לפני רבי וכו'.''' ובפ' החליל גריס קידה נועץ שני גודליו בארץ ושוחה ונושק את הריצפה וזוקף ואם כן בריכה היא כפיפה מעט בברכים '''ככפים הללו שלא חטפו וכו'.''' כלומר דרבי אלעזר דריש דלהכי פירש כפיו להראות ככפים הללו שהן עכשיו פרושות ואין בהם כלום כך לא נהנה מכל האוצרו' שהקדיש דוד אביו לבנין בית המקדש כלום</div> <div class="yerum-leiden-text">כי מאחרים היו · ר' זעירא בשם ר' אמי · ביומי דר' יוחנן הויין נפקין לתעניתא וקרוי שמע בתר תלת שעין ולא הוה ממחי בידן ר' יוסי ור' אחא נפקין לתעניתא אתא ציבורא ומיקרי שמע בתר תלת שעין · בעא רב אחא מחויי בידן · אמ' ליה ר' יוסה ולא כבר קראו אותה בעונתה · כלום קורין אותה אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה · אמ' ליה מפני ההדיוטות שלא יהו אומ' בעונתה הן קורין אותה · אילו ברכות שמאריכין בהן ברכות ראש השנה ויום הכיפורים וברכות תעניות ציבור · מברכותיו אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא אם בור הוא · אילו ברכות שמקצרין בהן המברך על המצות ועל הפירות וברכת הזימון וברכה אחרונה שלברכת המזון אחר המזון · הא כל שאר הברכות אדם מאריך · אמ' חזקיה מן מה דתני המאריך הרי זה מגונה והמקצר הרי זה משובח הדא אמרה שאין זה כלל. תני צריך להאריך בגואל יש' בתעניות · הא בשש שהוא מוסיף אינו מאריך · אמ' ר' יוסה שלא תאמר הואיל והוא מעין שמונה עשרה לא יאריך בה · לפום כן צריך מימר צריך להאריך בגואל יש' בתעניות אילו ברכות ששוחחין בהן בראשונה תחילה וסוף · ובמודים תחילה וסוף · השוחה על כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישוח · ר' יצחק בר נחמן בשם ר' יהושע בן לוי כהן גדול שוחה על סוף כל ברכה וברכה · המלך ראש כל ברכה וברכה וסוף כל ברכה וברכה · ר' סימון בשם ר' יהוד' בן לוי המלך משהוא כורע אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו · מאי טעמ' ויהי ככלות שלמה להתפלל אל יי' את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת קם מלפני מזבח יי' מכרוע על ברכיו · אי זו כריעה ואי זו בריכה · ר' חייא רבא הראה בריכה לפני ר' ונפסח ונתרפא ר' לוי בר סיסי הראה בריכה לפני ר' ונפסח ולא נתרפא וכפיו פרושות השמים אמ' אייבו כגון הדין נקדים היה עומד' · אמ' ר' אלעזר בר אבינא ככפים הללו שלא נטפו בבנין בית המקדש כלום · תנא ר' חלפתא בן שאול הכל שוחחין עם שליח ציבור בהודאה · ר' זעירא אמ' ובלבד במודים</div> <div class="yerum-side">'''כגון הדין נקדים.''' כעין המנוקד ומצוייר על הכותל כך היה עומד מבלתי תנועה אנה ואנה כ"א באימה וביראה וזהו כפיו פרושות השמים ודוגמתו שנינו בפ"ק דמעשרות החרובין משינקדו ומפרש הש"ס משיעשו נקודות נקודות שחורות '''עם הש"צ בהודאה.''' כשאומר מודים וכדמפרש ר' זעירא שהחובה במודי' בלבד הוא '''רבי זעירא סבר לקרובה.''' קרובה הוא הפיוט שאומרים בשעת חזרת הב"צ במודים כדלקמן מודים אנחנו לך וכו' ודוגמתו ברבה פ' אמור בפסוק ולקחתם לכם מהו מכל אבקת רוכל דהוה קריי ותני ופייטן ודרשן ופי' בערוך קרוב ופייטן כלומר דאע"ג דר' זעירא אמר דאין החיוב כ"א במודים בלבד ולא בסוף הברכה מכל מקום היה מחמיר על עצמו ומאריך בפיוט המודים שאומר כדי לשוח עם הש"צ תחלה וסוף. סבר. מצפה מלשון שמא תאמר אבד סברם הוא</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. כלומר ב"גואל ישראל" שבשמונה עשרה צריך להאריך. שואלת הגמרא '''הא בשש שהוא מוסיף, אינו מאריך'''? כן, אם אתה אומר שמאריכים בגואל ישראל - צריך להוסיף בתחינות ומאריכים בה - משמע שאת שש הברכות שאומרים ומוסיפים בתענית, אותם לא מאריכים. אומר להם - לא הבנת נכון. '''אמר רבי יוסה: שלא תאמר, הואיל והוא מעין י"ח, לא יאריך בה'''. שלא ישנה ממה שאומר בכל יום. '''לפום כן צריך מימר: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. אבל שאר השש שמוסיף - ודאי מאריך בהן. מה שהוא חידש לנו, שגם בגואל ישראל, שזה ברכה שאומרים אותה כל יום בשמונה עשרה, היא חלק מהשמונה עשרה - גם בה אפשר להאריך, מוסיפים בה ומאריכים אותה, אבל את שאר השש ודאי שמאריכים בהם. '''אלו ברכות ששוחין בהן''' - כלומר שקוראים, זה באמצע שמונה עשרה - '''בראשונה תחילה וסוף''', במגן אבות בהתחלה ובסוף, '''ובמודים תחילה וסוף'''. '''השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה'''. כלומר, מי שכורע על כל ברכה אומרים לו שלא יעשה את זה. '''רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה'''. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו'''. כלומר מלך כורע בתחילת השמונה עשרה ולא קם עד הסוף. '''מאי טעמא'''? כלומר איזה פסוק אומר זה? דכתיב '''"ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו"'''. הם רואים ששלמה קרע כל התפילה. '''אי זו כריעה ואי זו בריכה'''? '''רבי חייא רבא הראה בריכה לפני רבי ונפסח ונתרפא'''. כלומר הוא נהיה צולע ולאחר מכן התפללו עליו והבריא. '''לוי בר סיסי הראה כריעה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא'''. כלומר הוא הראה כריעה והוא נהיה צולע ולא נתרפא. כתוב בשלמה '''"וכפיו פרושות השמים"'''. '''אמר רבי אייבו: כגון הדין נקדים היה עומד'''. כמו ציור - אנחנו רואים ציורים מצריים, כשרואים המצרים עם שתי ידיים מולם ולא זזים, ככה בעצם שלמה עמד. '''מאי טעמא'''? כלומר למה כפיו היו פרושות? '''אמר רבי אלעזר בר אבינא: ככפים הללו שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום'''. כלומר לרמוז, להראות שידיו נקיות, שהוא לא לקח שום דבר, כסף שהוקדש למקדש. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה'''. כלומר שליח ציבור אומר מודים, אז גם הציבור אומר מה שאנחנו קוראים מודים דרבנן. '''אמר רבי זעירא: ובלבד ב"מודים"'''. '''רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף'''. קרובה זה החזן, קראו לו קרובה. דרך אגב, הגמרא אומרת שקראו לו קרובה כי הוא קרב את התפילות שלו לפני הקדוש ברוך הוא, ועוד כמה פירושים. אבל בכל אופן החזן נקרא קרובה. יש גם כמה פיוטים שנקראים קרובה, שהחזן אומר אותם. בכל אופן, הוא לשמח לחזן כדי לשוח עמו בתחילה ובסוף, לדעת מתי אומרים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף י עמוד א''' {{שוליים|א_מח}} '''בתענית ציבור על גזרות (עננו) יש להאריך בברכת "גואל ישראל".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ד, הלכה ו , טור סי' תקעט. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש להאריך בגואל ישראל בתענית, וכן פסקו הרמב"ם והטור. {{שוליים|א_מט}} '''חובת הכריעה בתפילת העמידה מוגבלת לברכות אבות והודאה בלבד ולא בכל ברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קיג סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא להדיוט - כורע רק בתחילת וסוף אבות והודאה; ולכהן גדול ולמלך נפסקו דינים מיוחדים כמבואר בירושלמי, שכן מעמדם מחייב הידור יתר בכריעה. {{שוליים|א_נ}} '''כל הציבור צריך לשחות עם שליח הציבור באמירת "מודים" בחזרת התפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט <קטע סוף=י א/> ==דף י עמוד ב== <קטע התחלה=י ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שיש לשחות עם החזן ב"מודים", והמתין רבי זעירא עד שנתקרב לחזן כדי לשחות עמו, וכן נפסק להלכה ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_נא}} '''חובה לכרוע ולהשתחוות ברכה ראשונה ואחרונה בתפילת שמונה עשרה, ולא באמצע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כדעה זו בירושלמי שהובאה בשם רבי יוחנן, רבי מיישא ורבי סימאי, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע: כורעים בברכה ראשונה ובהודאה, בתחילתן ובסיומן, ובאמצע התפילה אין כורעים. {{שוליים|א_נב}} '''בברכת "מודים" יש לומר בפתיחתה נוסח הכולל "מודים אנחנו לך" ולהודות לה' על חסדיו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בר זבדא בשם רב שצריך לומר "מודים אנחנו לך", וכן נקבע בנוסח התפילה למעשה כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע.. {{שוליים|א_נג}} '''יש לומר בברכת "שים שלום"/"שלום רב" נוסח הכולל את כל לשונות השלום שתקנו חכמים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נהגו חכמים לומר את כל הנוסחים יחד, כדעה הראשונה שבירושלמי, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_נד}} '''בכריעה בתפילה (מודים) יש לכרוע עד שיתפקקו החוליות ולא כחרדון שגופו כורע בלבד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כדברי רבי ירמיה שהכריעה צריכה להיות בכל הגוף ולא כחרדון שראשו לא זז, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|א_נה}} '''בברכת "מודים" באיזה שלב שוחה וזוקף - יש לשחות באמירת "ברוך אתה" ולזקוף עד שלא יגיע להזכרת השם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קיג סעיף ז , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אמי בן נתן, שיש לשחות באמירת "ברוך אתה" ולזקוף קודם הזכרת השם, כדברי רבי אבין שדייק מהכתוב "מפני שמי" ולא "בשמי", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_נו}} '''ברכה הסמוכה לחברתה - האם פותחים בה ב"ברוך".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ה , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק יא, הלכה א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=י ב/> ==דף יא עמוד א== <קטע התחלה=יא א/>. ''הכרעה:'' אין פותחין ב"ברוך" בברכה הסמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, שהברכה הקודמת פוטרת אותה מפתיחה, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב"ם (הלכות ברכות פ"א ה"ה, פי"א ה"א). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד ב<span class="yerum-runnum">20</span></div> רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] סבר {{ירו"מ-ביאור|המתין וי"א נסמך}} לקרובה {{ירו"מ-ביאור|לחזן}} כדי לשוח עמו {{שוליים|א_נא}}תחלה וסוף. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ ישראל}} חמתון גחנין ומלחשין. {{ירו"מ-ביאור|ראה שהם כורעים ולוחשים}} אמר לון: מהו דין לחישה? ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|ליה הא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הדגשה|י}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] ב{{ירו"מ-הדגשה|ש}}ם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם ר}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. {{שוליים|א_נב}}{{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר {{ירו"מ-הוסר|פדית באי}}{{ירו"מ-הדגשה|פדיתה. ברוך אתה ה}}' אל ההודאות. רבי שמואל בר מינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר מינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיה מה כג]]) "כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}}: ([[דברי הימים א כט יא]]) "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך". בכל לב ובכל נפש משתחוים {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נג}}נהגין רבנן אמרין כולהון. {{ירו"מ-ביאור|נהגו חכמים לאמר ככל השיטות}} ואית דאמרי: או הדא או הדא. {{ירו"מ-ביאור|וי"א אחד מהם או זה או זה}} תני: ובלבד {{שוליים|א_נד}}שלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא, {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שלא יעשה כחרדון שגופו כורע והראש לא זז}} אלא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|פליגא דחנן בר בא}} אמר לחברייא: {{ב|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} דעביד, |אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות}} {{ירו"מ-הוסר|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד }}ואמריתה קמיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} וקם ונשק על פומי. {{שוליים|א_נה}}"ברוך אתה" שוחה; בא להזכיר את השם, זוקף. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא אמרית טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהלים קמו ח]]) "ה' זוקף כפופים" אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: לא מסתברא, אלא ([[מלאכי ב ה]]) "מפני שמי ניחת הוא" {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריך שיהיה כפוף בשם ולמה רב זקף}} אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות. לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא". קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נתן|°]] בשם רבי חמא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא בר חנינא|°]]: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מעביר. אמר לו רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: לא היה מעבירו, אלא {{ירו"מ-הדגשה|היה}} גוער ביה. אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"? {{שוליים|א_נו}}כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך". ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך". התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הרי גאולה! {{ירו"מ-ביאור|ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל.}} {{ירו"מ-הדגשה|שאומרים בהגדה אחרי בצאת ישראל ממצרים, לפני ששותים כוס שניה. הרי היא סמוכה לברכת ההלל, ולמה היא פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלא בהכרח שיאמרו הלל קדם, נמצא שפעמים שברכת גאלנו אינה סמוכה, לכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בי רבי יוסה|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: והא סופה! {{ירו"מ-ביאור|יהללוך יי אלהינו על כל מעשיך, וחסידיך צדיקים עושי רצונך, וכל עמך בית ישראל כלם ברנה יודו ויברכו, וישבחו ויפארו, וישוררו וירוממו ויעריצו, ויקדישו וימליכו את שמך מלכנו תמיד. כי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר, כי מעולם ועד עולם אתה אל. ברוך אתה יי מלך מהלל בתשבחות. שאומרים בהגדה בסופו של החלק השני של ההלל. הרי גאלנו היא הברכה החותמת את החלק הראשון של ההלל, ומפסיקים בסעודה, ואחר כך קראים חלק שני של ההלל, וחותמים ביהללוך. נמצא שהיא ברכה עצמאית על השירה, אם כך מדוע אינה פותחת בברוך}}? אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|ברכת גאלנו}} שתים הנה, {{ירו"מ-ביאור|שני חלקים לה}} אחת ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בא ואחת <span id="דף_יא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יסא כד סליק להכא חמתון גחנין ומלחשין'''. כלומר כשהגיע לארץ ישראל, שמע שהם כולם לוחשים משהו בזמן הזה. '''אמר לון: מהו דין לחישה'''? '''ולא שמיע דמר רבי חלבו ורבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן, ורבי ירמיה ורבי חנינא בשם רבי מיישא ורבי חייא בשם רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם רבי סימאי: מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות, אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''רבי אבא בר זבדא בשם רב: מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר פדית'''. '''ברוך אתה... אל ההודאות'''. '''רבי שמואל בר מינא בשם רב אחא: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף י עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ולא שמיע.''' ומתמה הש"ס ומה היא השאלה מהו דין לחישה וכי לא שמיע ליה מה דאמר ר' חלבו וכו' שנוהגין לומר כנוסחאות הללו '''או הדא.''' או נוסח הזה או הזה ולא אמרין כולהון: כהדין חרדונא כמו הצב הזה כשהוא שוחה ראשו זקוף אלא כל עצמותי וגו' ואף ראשו יהא כפוף '''מילתא דחנן בר בא פליגא.''' אהא דקדריש מכל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך דמשמע שאף בהזכרת השם צריך שיהא גם ראשו כפוף במקום שאמרו לשוח אבל ר' חנן לא ס"ל הכי אלא כהאי דאמר לחברייא בשמיה דרב והוטב זה גם בעיני שמואל דכשבא להזכיר את השם זוקף '''לא מסתברא אלא מפני שמי ניחת הוא.''' דמשמע דאף בהזכרת השם צריך שיהא שחוח וניחת '''אילו הוה כתיב בשמי ניחת.''' שפיר הוי קאמרת אבל השתא דכתיב מפני שמי הכי הוא משמע דמכבר קודם שהזכיר את השם ניחת הוא '''ר' אמי אמר ר' יוחנן הוה מעבר.''' ר' יוחנן היה מעביר אלו ששוחין יותר מדאי ור' חייא בר בא אמר לא היה נוהג ר' יוחנן להעביר בשביל כך אלא גער בהם שלא יעשו כן '''אלו ברכות שפותחין וכו'.''' תוספתא בפ"ק '''כגון ק"ש.''' כלומר ברכה הסמוכה לק"ש. וכך שנוי בתוספתא ולא גריס שם ותפילה ולפי גי' הספר י"ל דעל ברכה שלאחר ק"ש וסמוכה לתפילה קאמר דהוי כעין ברכה הסמוכה לחבירתה לאותה שלפני ק"ש דלא מיחשבא ק"ש הפסק כיון דהברכות בשבילה נתקנו '''הרי גאולה.''' ברכת אשר גאלנו שאנו אומרים לאחר הלל בלילי פסח והלא סמוכה היא לברכת הלל ואפ"ה היא פותחת בברוך '''שנייא היא.''' אשר גאלנו דהאמר ר' יוחנן בהלל אם שמע בבית הכנסת כמו שנוהגין הספרדים לאומרו אחר תפילת ערבית יצא ושוב אין צריך לברך עליו בבית והשתא לא הויא ברכת גאולה סמוכה ולפיכך תקנו אותה בפתיחה לעולם '''והא סופה.''' שהיא חותמת בברוך וקס"ד דהודאה בעלמא היא ולא הויא אלא כמטבע הקצר כברכת הפירות ואמאי חותמין בה בברכה '''א"ל שתים הנה.''' ברכת הגאולה זו לאו ברכה אחת היא אלא דכוללת שתי גאולות אחת להבא בקשת רחמים על העתיד כן ה' אלהינו יגיענו למועדים וכו' ונאכל שם מן הפסחים וכו' ואחת הודאה לשעבר אשר גאלנו וכו' ונמצאת הראשונה פותחת בברוך ואינה חותמת והשניה חותמת ואינה פותחת</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו בתחילה וסוף · ר' יסא כד סליק להכא חמיתין גחנין ומלחשין אמ' לון מהו דין לחישה ולא שמיע דמר' ר' חלבו ר' שמעון בשם ר' יוחנן בשם ר' ירמיה ר' חננא בשם ר' מיישא ר' חייא בשם ר' סימאי · ואית דאמרין ליה חבריא בשם ר' סימאי מודים אנחנו לך אדון כל הבריות אלוה התושבחות צור עולמים חי העולם יוצר בראשית מחיה המתים שהחייתנו וקיימתנו וזיכיתנו וסייעתנו וקירבתנו להודות לשמך · בא"י ל' ההודאות' ר' בא בר זבדא בשם רב מודים אנחנו לך שאנו חייבין להודות לשמך תרננה שפתי כי אזמרה לך ונפשי אשר פדית · בא"י אל ההודאות · ר' שמואל בר מינא בשם ר' אחא הודייה ושבח לשמך לך גדולה לך גבורה לך תפארת יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שתסמכינו מנפילותינו ותזקפינו מכפיפתינו כי אתה הוא סומך נופלים וזוקף כפופים ומלא רחמים ואין עוד מלבך · בא"י אל ההודאות · בר קפרא אמ' לך כריעה לך כפיפה לך השתחויה לך בריכה כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון לך יי' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמ' ובא' לך יי' הממלכה והמתנשא לכל לראש והעושר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל ועתה אלהינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך בכל לב ובכל נפש משתחוים כל עצמותיי תאמרנה יי' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו · בא"י אל ההודאות · אמ' ר' יודן נהגין רבנין אמרין כולהון · ואית דאמרין או הדא או הדא · תני ובלבד שלא ישוח יותר מדאי · אמ' ר' ירמיה ובלבד דלא יעביד כהדין חרדונא אלא כל עצמותי תאמרנה יי' מי כמוך מילתא דחנן בר בא פליגא דחנן בר בא אמר לחבריא נימור לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד ואמריתה קומי שמואל וקם ונשק על פומי · ברוך אתה שוחח בא להזכיר את השם זוקף · שמואל אמ' אנא אמרית טעמ' יי' זוקף כפופים · אמ' ר' אמי לא מסתברא אלא מפני שמי ניחת הוא · אמ' ר' אבון אילו הוה כת' בשמי ניחת הוא יאות · לית כת' אלא מפני שמי ניחת הוא · קודם עד שלא הזכיר את השם כבר ניחת הוא · ר' שמואל בר נתן בשם ר' חמא בר חנינא מעשה באחד ששחח יותר מדאי והעבירו ר' · ר' אמי אמ' ר' יוחנן הוה מעבר · אמ' ליה ר' חייא בר בא לא הוה מעביר אלא גער · אילו ברכות שפותחין בהן בברוך · כל הברכות פותחין בהן בברוך ואם היתה ברכה סמוכה לחבירתה כגון קרית שמע ותפילה אין פותחין בהן בברוך · התיב ר' ירמיה הרי גאולה · שנייא היא דאמ' ר' יוחנן הלל אם שמעה בבית הכנסת יצא · התיב ר' אלעזר ביר' יוסה קומי ר' יוסה והא סופה · אמ' ליה שתים הנה אחת לבא ואחת</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''בר קפרא אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה'''. '''"כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון"'''. '''"לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך"'''. בכל לב ובכל נפש משתחווים. '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו"'''. '''ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. כן, אנחנו רואים שהיו כל מיני מנהגים, אבל בכל אופן בבבל כנראה לא נהגו את זה ובארץ ישראל נהגו, לכן הוא לא ידע על זה. '''אמר רבי יודן: נהגין רבנן אמרין כולהון'''. כלומר היו כאלה שאמרו את כל מה שראינו עכשיו. '''ואית דאמרי: או הדא או הדא''' - יש אומרים שאמרו או את זה או את זה כל פעם. לא בהכרח תמיד הקפידו להגיד רק שיטה אחת, אלא כל פעם אמרו דבר אחר, אבל בכל אופן תמיד אמרו משהו. '''תני: ובלבד שלא ישוח יותר מדאי'''. כלומר אדם שכורע, שלא יכרע יותר מדי. '''אמר רבי ירמיה: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא''' - שגופו כורע והראש בעצם לא זז, לא כמו חרדון יעשה. אנחנו יודעים שהחרדון מרים את הראש על הסלע, הראש יציב, אבל בעצם הגוף שלו כורע - שלא יעשה ככה. למה? כי כתוב '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך"''' - כל העצמות צריכות לזוז. '''חנן בר אבא אמר לחברייא''': אני אגיד לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות, '''ואמריתה קמיה דשמואל וקם ונשק על פומי'''- הוא נישק אותי. '''"ברוך אתה" שוחה'''; כשאומר "ברוך אתה" הוא כורע, '''בא להזכיר את השם, זוקף'''. '''שמואל אמר: אנא אמרית טעמא''' - אני אסביר לכם למה - יש פסוק כתוב '''"ה' זוקף כפופים"'''. '''אמר רבי אמי: לא מסתברא''' - זה לא הגיוני, אם אתה אומר שזאת הסיבה אז זה הפוך - '''אלא "מפני שמי ניחת הוא"''', כלומר צריך להתכופף בזכר השם. '''אמר רבי אבין: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות'''- אתה היית צודק. '''לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא"'''. כלומר, '''קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא''', וכשמזכירים את השם צריך לקום. '''רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא בר חנינא: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו רבי'''. הוא היה חזן כנראה, אז רבי העביר אותו מלהיות חזן. '''רבי אמי אמר: רבי יוחנן הוה מעביר'''. '''אמר לו רבי חייא בר אבא: לא היה מעבירו, אלא גוער ביה'''. '''אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"'''? אומרת הגמרא כעיקרון '''כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך"'''. '''ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך"'''. כלומר ברכות של קריאת שמע שאחת סמוכה לחברתה, לא פותחים בברוך. '''התיב רבי ירמיה: הרי גאולה'''! - בהגדה. כן, אנחנו היום לא נוהגים לברך על ההלל, אבל בעבר כן. בהתחלה היו מברכים על ההלל וקוראים את ההתחלה שלו, ואז באמצע ההלל היו חותכים אותו, לא אומרים את כולו ברצף - יש ברכה שנקראת גאולה, לפני שותים כוס שני. אז לכאורה הברכה הזאת היא סמוכה לברכה של ההלל, אז למה היא פותחת בברוך? '''שנייא היא, דמר רבי יוחנן: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא'''. כיוון שאם אדם היה קורא את זה בבית כנסת הוא יצא, ממילא הוא לא חייב לקרוא את זה בבית. אז לכן בעצם הברכה היא לא חובה, היא חובה למי שלא קרא את ההלל קודם. בהגדה מי שמסתכל יראה שבעצם אין ברכה בהתחלה, כיוון שכולנו קוראים את זה בבית כנסת, לכן לא כתבו ברכה בהגדה. אז כיוון שלא בהכרח שיאמרו את ההלל קודם, אף שפעמים ברכת גואלנו בעצם היא לא סמוכה, היא ברכה עצמאית, לכן תיקנו שתפתח ב"ברוך". '''התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: והא סופה'''! - הרי הברכה האחרונה, כמו שאמרנו שההלל חילקו אותו לשני חלקים. החלק הראשון לא נוהגים לברך עליו, כיוון שאומרים את ההלל בבית כנסת. אבל לאחר מכן אוכלים ואז אומרים את החלק השני של ההלל ואומרים "יהללוך". הרי לכאורה זו ברכה עצמאית, אין פה התחלה לפני כן, אז למה היא לא פותחת ב"ברוך"? '''אמר לו: שתים הנה, אחת לבא ואחת''' - ברכת גואלנו, הברכה שאומרים בכוס השנייה, שזה בעצם על החלק הראשון של ההלל - זה בעצם שתי ברכות. זה לא כמו שחשבנו, ברכה אחת שחותמת את ההלל, זה בעצם שתי ברכות, שני חלקים. כי כך חז"ל מסבירים - ההלל חילקו אותו לשני חלקים, כיוון שהחלק הראשון של ההלל הוא בעצם תודה על העבר, זה הלל על יציאת מצרים. החלק השני זה בעצם בקשה והודאה על העתיד. אז בעצם לגואלנו יש שני חלקים: חלק אחד זה ברכה על לחתום את החלק הראשון של ההלל, והחלק השני זה ברכה על מה שנגיד בהמשך. יוצא שבעצם יהללוך היא באמת ברכה סמוכה לזה, ולכן היא לא פותחת ב"ברוך". כן, אומרת כאן: "ברכת גואלנו שני חלקים לה, אחת לאבא ואחת לשעבר". כלומר, את ההלל חילקו לשניים. עד "ממצרים", שזה מדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה - זה החלק הראשון של הברכה, וכמו שאמרנו, למה היא פותחת ב"ברוך"? כיוון שאת הברכה לפני ההלל לא בהכרח יגידו - אנחנו גם לא נוהגים להגיד את זה - לא יגידו, כיוון שמי שאמר את זה בבית כנסת כבר יצא ידי חובה. אבל כיוון שכך היא פותחת ב"ברוך", והחלק השני של הברכה הוא בעצם פותח את ההלל העתידי, את החלק השני של ההלל שאומרים אותו אחרי הסעודה, שהוא הודאה על הגאולה העתידית - על זה תיקנו את החלק השני של ברכת גואלנו, ובסוף אומרים על זה את יהללוך. כלומר, בעצם זו ברכה סמוכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד א<span class="yerum-runnum">21</span></div> לשעבר. {{ירו"מ-ביאור|את ההלל חלקו לשנים. עד למעיינו מים שמדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה, ועליה החלק הראשון של הברכה, שאומר: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. את שאר ההלל שמדבר על הגאולה העתידית, אומרים אחרי הסעודה. ועליה תקנו את החלק השני של ברכת גאלנו שאומרים, כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל. ובסוף ההלל כולו, ברכת יהללוך. ולכן אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לחלק השני של ברכת אשר גאלנו.}} {{ירו"מ-ביאור|לפי תוס דף יד. הכונה שהיו מברכים על כל חלק בנפרד: על החלק הראשון ברכו לקרא, ועל החלק השני ברכו לגמור. והשאלה ששאלה הגמרא, והרי סופה — הכוונה לסוף ברכת גאלנו, והשאלה למה היא חותמת בברוך. והתשובה היא מפני שהיא ארוכה וכוללת שבח על יציאת מצרים שהיתה בעבר, ובקשה על הגאולה העתידית, ולכן תקנו שגם תחתום בברכה. ויהללוך לא פותחת בברוך אף שהיא ארוכה, לפי שהיא ברכת השבח כמו נשמת כל חי}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|ברכת}} הבדלה! {{ירו"מ-הדגשה|שאומר המבדיל בין קדש לחול. הרי היא פותחת בברוך, אף שהיא סמוכה לבורא מאורי האש}} שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] היה מכנסן. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שלא תמיד מברך בורא מאורי האש לפניה, ולכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|כשמזמנים אומרים}} "נברך"! {{ירו"מ-הדגשה|וחוזרים ואומרים "ברוך אלקינו שאכלנו משלו", ומיד אחר כך מברכים ברכת הזן. נמצא שברכת הזן סמוכה לברכת הזימון, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך". {{ירו"מ-הדגשה|נמצא פעמים שברכת הזן אינה סמוכה}}. הרי "הזן את הכל"! {{ירו"מ-הדגשה|למאן דאמר ברכת הזימון עד הזן, משמע שמי שהפסיק לזימון, מברך איתם עד הזן, וחזר לאכול. וכשמסים אכילתו, מתחיל בברכת הארץ, מ"נודה לך". ולמה ברכת נודה לך אינה פותחת בברוך}}? קשיא! הרי "הטוב והמטיב" {{ירו"מ-הדגשה|שהיא סמוכה, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה. {{ירו"מ-הדגשה|ובתחילה הייתה ברכה עצמאית, ומאוחר יותר קבועה בברכת המזון}}. {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים בגלל שהיא ברכה דרבנן עשו לה חיזוק}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו"מ-הוסר|קדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|היום! שנאמר אחרי ברכת היין, למה פותח בברוך}}? שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, {{שוליים|א_נז}}שאינו אומר "בורא פרי הגפן". והא סופה {{ירו"מ-הדגשה|של הברכה! שהרי בברכת היום, אומר: "ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו" ואחר כך אומר: "ברוך אתה ה’ מקדש השבת". נמצא שהחלק השני סמוך לראשון, ולמה פותח בברוך}}? אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|אין זה שתי ברכות, אלא ברכה אחת, ו}}טופס ברכות כך הוא. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נח}}מטבע קצר, פותח בהן ב"ברוך" ואינו חותם בהן ב"ברוך". מטבע ארוך, פותח בהן ב"ברוך" וחותם ב"ברוך". כל הברכות אחר חיתומיהן. {{שוליים|א_נט}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין אומרים ברכה פסוק. התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]] קומוי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מכיון דתימר {{ירו"מ-הדגשה|כל הברכות}} אחר חיתומיהן, {{ירו"מ-הדגשה|כך שאפילו אם טעה ואמר ברכה לא מתאימה, אם חתם נכון יצא. אז למה}} אין אומרין ברכה פסוק? {{ירו"מ-הדגשה|במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה}}. אמרין: {{ירו"מ-הוסר|חכימי}} חכים הדין טלייא, {{ירו"מ-ביאור|אמרו חכם אותו נער}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא שטעה}}. דהוא סבר, מהו אחר חיתומיהן? {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} שאם היה עומד בשחרית {{ירו"מ-הדגשה|והיה צריך לומר "יוצר אור}}", ושכח והזכיר את של ערבית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "מעריב ערבים}}", וחזר וחתם בשל שחרית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "ברוך אתה ה’ יוצר המאורות}}" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן שאל, במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה? ולא זו הכוונה}}, אלא כדאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך להזכיר ב}}כל הברכות {{ירו"מ-הדגשה|לפני הברכה החותמת}} כעין חותמותיהן. {{ירו"מ-הדגשה|ושם לא יזכיר פסוק, כיוון שקשה למצא פסוק שמדבר בדיוק באותו עניין ויכול לטעות}}. ואילין דאמרין: {{ירו"מ-ביאור|ואלו שאומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|בברכות ההפטרה: רחם על ציון כי היא בית חיינו, ולעלובת נפש תושיע ותשמח במהרה בימינו, ככתוב}} ([[ישעיהו יב ו]]) "צהלי ורוני יושבת ציון, {{ירו"מ-הדגשה|כי}} {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} {{ירו"מ-הדגשה|גדול בקרבך קדוש ישראל" וחותם "ברוך אתה יהוה משמח ציון בבניה}}" אין בו משום ברכה פסוק. {{ירו"מ-ביאור|מפני שאומר: "ככתוב: כמו שאנו אומרים בברכת המזון "ככתוב ואכלתה ושבעתה וברכתה"}} {{ירו"מ-ביאור|וי"א כיוון שכבר נהגו הכל לאמר כך}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ו"> </span> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_ס}}מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא, שנאמר: ([[דברים טז ג|דברים ראה טז ג]]) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אמר להן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גילו של ראב"ע|{{ירו"מ-הדגשה|הרי אני כבן שבעים שנה}}]] {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אף על פי שנכנס{{ירו"מ-הדגשה|תי}} לגדולה, האריך ימים. {{ירו"מ-ביאור|שבגיל שש עשרה נתמנה לנשיא והגיעה לגיל שבעים}} {{ירו"מ-הדגשה|ממה שאמר אף על פי שנכנסתי לגדולה הארכתי ימים}}, הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים. <span id="דף_יא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"א. הזכרנו שברכה, בעצם ברכה שהיא עצמאית פותחת ב"ברוך", ברכה שהיא סמוכה לחברתה היא לא פותחת ב"ברוך". ונתנו כמה דוגמאות ויש לנו כל מיני קושיות. הגמרא ממשיכה בכיוון הזה. '''התיבון: הרי הבדלה!''' אנחנו אומרים את ברכת ההבדלה מיד אחרי שמברכים בורא מאור אש. ברכת ההבדלה היא סמוכה לברכת בורא מאור אש. אז למה היא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא, '''שנייא היא, דמר רבי אבא בר זבדא: רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס'''. כלומר, רבי היה רואה אש, אומר בורא מאור אש, מביאים לו בשמים, מברך בורא עצי בשמים, לא היה כולל את הכל ביחד, ורק לאחר מכן כשהוא מגיע הביתה שם הוא עושה את הכוס. '''רבי חייא רבה היה מכנסן'''. רבי חייא תמיד היה אומר את הכל ביחד. נמצא שלא תמיד מברך בורא מאור אש לפני ההבדלה. לכן בעצם הרבה פעמים ברכת ההבדלה היא ברכה עצמאית וממילא פותחת ב"ברוך". '''התיבון: הרי "נברך"!''' כשמזמנים אומרים "נברך" וחוזרים ואומרים "ברוך שאכלנו משלו". כלומר בעצם יש פה לכאורה ברכה, ולאחר מכן אנחנו מתחילים את ברכת הזן. אז השאלה למה ברכת הזן פותחת ב"ברוך"? הרי היא סמוכה לברכת הזימון. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך"'''. כלומר, אם היה רק אדם אחד או שניים, אין ברכת הזימון, ממילא ברכת הזן היא ברכה ראשונה ולכן היא פותחת ב"ברוך". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יא עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''והרי הבדלה.''' שהיא פותחת בברוך ואף ע"פ שהיא סמוכה לברכת המאור '''שנייא היא.''' הבדלה דלאו ברכה סמוכה לחבירתה מדינא היא שהרי יכול הוא לפזרן כל ברכה וברכה בפני עצמה כמו שהיה רבי נוהג שהיה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס '''הרי נברך.''' כלומר דהקושיא על ברכת הזן היא אמאי פותחת בברוך הרי סמוכה לברכת הזימון נברך שאכלנו הויא '''שנייא היא.''' ברכת הזן שהרי אם היו שנים דליכא ברכת הזימון ולא הויא סמוכה וצריך לפתוח בברוך וכיון שלפעמים פותחת בברוך תקנו אותה בפתיחה לעולם '''הרי הזן את הכל.''' האי מקשה נמי קס"ד דכמטבע קצר הויא וא"כ אמאי חותמת בברוך הזן את הכל '''הרי הטוב והמטיב.''' שהיא פותחת בברוך והיא סמוכה לחבירתה הויא '''שנייא היא.''' דברכה שנתחדשה אח"כ היא כדאמר רב הונא שתקנו אותה על הרוגי ביתר ולהכירא תקנוה בפתיחה כאלו לא נסמכה '''הא קדושא.''' קידוש היום בשבתות ובי"ט שפותחת בברוך והא סמוכה לברכת היין היא '''שנייא היא.''' שאף היא לפעמים אינה סמוכה שהרי אם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום שאינו חוזר ומברך על היין '''והא סופה.''' קדוש היום שהיא חותמת בברוך ואמאי '''א"ר מנא.''' השתא מסיק לטעמא דכולהו ברכות לפי שטופס ברכות כך הוא כדר' יודן דכל שהוא מטבע קצר וכו' וסופה דהזן נמי לא קשיא דמטבע ארוך הויא וכן ברכת הגאולה לא צריכין לטעמא דשתי גאולו' אלא הואיל ומטבע ארוך הויא לפיכך חותם בה בברוך '''כל הברכות אחר חותמיהן.''' קס"ד דה"ק הכל הולך אחר החיתום והיינו דמקשי עלה כדלקמן '''אין אומרים ברכה פסוק.''' אין חותמין הברכה בפסוק כגון בא"י גואלינו ה' צבאות וגו' וכיוצא בזה</div> <div class="yerum-leiden-text">לשעבר · התיבון הרי הבדלה · שנייא היא דמר ר' בא בר זבדא ר' היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס · ר' חייא רבא היה מכנסן · התיבון הרי נברך · שנייא היא שאם היו שנים יושבין ואוכלין שאינן אומ' נברך · הרי הזן את הכל · קשיא · הרי הטוב והמטיב · שנייא היא דמר רב הונא משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב · הטוב שלא נסרחו · והמטיב שניתנו לקבורה · הא קדושה · שנייא היא שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום שאינו אומר בורא פרי הגפן · והא סופה · אמ' ר' מנא טופוס ברכות כך הוא · אמ' ר' יודן מטבע קצור פותח בהן בברוך ואינו חותם בהן בברוך · מטבע ארוך פותח בו בברוך וחותם בברוך · כל הברכות אחר חיתומיהן אין אומ' ברכה פסוק · התיב ר' יצחק בר' לעזר קומי ר' יוסה מכיון דתימר אחר חיתומיהן יאמר ברכה פסוק · אמרין חכימי הדין עלייא דהוא סבר מהו אחר חיתומיהן שאם היה עומד בשחרית ושכח והזכיר את שלערבית וחזר וחתם בשלשחרית יצא · אמ' ר' אחא כל הברכות מעין חותמותיהן · ואילין דאמרין צהלי ורוני יושבת ציון וגו' אין בו משום ברכה פסוק' מתני' מזכירין יציאת מצרים בלילות אמ' להן ר' אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנ' למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך · ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות: וחכמ' אומ' ימי חייך העולם הזה · כל ימי חייך העולם הבא להביא את ימות המשיח · אעפ' שנכנס לגדולה האריך ימים · הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים</div> <div class="yerum-side">'''מכיון דתימר אחר חיתומיהן אין אומרין ברכה פסוק.''' בתמיה ובפ"ב דתענית גריס ויימר ברכה פסוק והיינו הך לפי דס"ד לפרש אחר חיתומיהן כדלקמיה '''אמרין חכימי הדין טלייא.''' בלשון תמיה חכם הוא זה הבחור דלפי סברתו הוא מקשה '''דהוא סבר.''' לפרש מהו אחר חיתומיהן דקאמר היינו לענין האי דינא שאם עמד בשחרית ביוצר אור ושכח והזכיר את של ערבית מעריב ערבים וחזר ונזכר וחתם בשל שחרית יצא וזהו אחר חיתומיהן אנו הולכין והלכך יצא ולפיכך הוא מקשה דא"כ היכי אמרת אין אומרין ברכה פסוק הרי אם חתם בשל שחרית והוא יוצר אור א"כ הברכה פסוק הוא כדכתיב יוצר אור וגו' אבל באמת לאו היינו פירושא דאחר חיתומיהן אלא כדרב אחא דאמר כל הברכות כעין חותמותיהן מענין שהוא מזכיר בסוף נוסח הברכה כך הוא חותם כגון עוזר ומושיע ומגן בא"י מגן אברהם וכן כולן ולעולם אין חותמין הברכה בפסוק '''ואילין דאמרין צהלי וגו'.''' נוהגין היו לומר אחר ברכת הפטרה פסוק הזה ואין בו משום ברכה בחותם פסוק הואיל וכבר חתם בנוסח הברכה עצמה ואינו אלא כמוסיף בדברים '''מתני' מזכירין יציאת מצרים בלילות.''' פרשת ציצית אומרים אותה בק"ש של ערבית ואע"פ שאין לילה זמן ציצית דכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לילה אומרים אותה מפני יציאת מצרים שבה '''כבן שבעים שנה.''' הייתי נראה זקן ולא זקן ממש אלא שהלבינו שערותיו יום שמינו אותו נשיא כדי שיראה זקן וראוי לנשיאות ואותו היום דרש בן זומא מקרא זה '''ולא זכיתי.''' לא נצחתי לחכמים '''גמ' אע"פ שנכנס לגדולה.''' שמינוהו לנשיא כדאמרינן לקמן פרק תפלת השחר '''האריך ימים.''' שאמר הריני כבן שבעים שנה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים.''' כדאמרי' אוי לרבנות שמקברת את בעליה ולהכי קאמר הריני כבן שבעים דאם שזכיתי לגדולה עם כל זה הארכתי ימים </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' שואלת הגמרא, '''הרי "הזן את הכל"!''' אנחנו יודעים שיש מחלוקת בגמרא. פה בירושלמי לא מופיעה כל כך המחלוקת הזאת, מופיעים רק הרמזים שלה, אבל בבבלי מוזכר שיש מחלוקת מה זה נקרא ברכת הזימון. יש דעה שאומרת שברכת הזימון זה בעצם כולל גם את ברכת הזן, כלומר הברכה הראשונה של ברכת המזון. ונניח שלושה אכלו ביחד ואחד זימן, ואז האחרים צריכים להפסיק, גם אם רוצים להמשיך לאכול, הם ממשיכים איתו את הברכה עד סוף הברכה הראשונה. לאחר מכן הם יכולים להמשיך לאכול, אבל כשהם רוצים להתחיל לברך מחדש, הם לא מתחילים מתחילת הברכה, אלא מברכים רק מהברכה השנייה. יוצא שבעצם הרבה פעמים הברכה השנייה היא הראשונה. אז למה היא לא מתחילה ב"ברוך"? עכשיו הסברנו שמספיק שלפעמים ברכה היא ראשונה, היא פותחת ב"ברוך", אז גם פה, גם הברכה השנייה הרבה פעמים היא הברכה הראשונה. אז למה בעצם היא לא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא: '''קשיא!''' כלומר, זה באמת נשאר בקושיא, הגמרא לא תירצה את זה. שואלת הגמרא, '''הרי "הטוב והמטיב"?''' זה ברכה סמוכה, היא חלק מברכות ברכת המזון, הברכה הרביעית. אז למה בעצם היא פותחת ב"ברוך"? עונה הגמרא, '''שנייא היא, דמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה'''. בהתחלה הייתה ברכה עצמאית. כלומר, בהתחלה בעצם ברכת הטוב והמטיב לא נקבעה בתוך ברכת המזון, קבעו אותה בתור ברכה עצמאית. רק מאוחר יותר קבעו אותה בתוך ברכת המזון. שואלת הגמרא, הקידוש היום - קודם כל מברכים בורא פרי הגפן ואחרי זה אומרים את הקידוש. אז למה הקידוש פותח ב"ברוך"? הרי לכאורה הוא סמוך לברכת הגפן. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, שאינו אומר "בורא פרי הגפן"'''. אנחנו יודעים לדוגמה שבערב שבת יש מקרים שבהם מותר לערוך סעודה, ואם אני יכול לערוך סעודה בערב שבת ושתה יין, אז הוא פורס מפה ומקדש, אבל בעצם הוא לא צריך לברך על היין, ישר קידוש. יוצא שבעצם לפעמים הקידוש היא הברכה הראשונה, ולכן בעצם גם פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''והא סופה?''' כלומר, הגמרא כרגע לא מבינה - יש איזה הווה אמינא שכל הברכות זה "ברוך אתה... בורא פרי הגפן", ברכות קצרות כאלה. לא בדיוק הבינו מה המבנה של ברכות ארוכות. אז הגמרא חשבה שבעצם ברכת הקידוש שהיא פותחת ב"ברוך", זה כמו... '''התיב רבי יצחק ברבי אלעזר קומוי רבי יוסה: מכיון דתימר אחר חיתומיהן, אין אומרין ברכה פסוק?''' כלומר לא אכפת לי בכלל מהברכה, אלא מה שחשוב זה החיתום - אפילו אם טעיתי ואמרתי ברכה לא רצינה, אם חתמתי נכון יצאתי. אז למה לא אומרים ברכה פסוק? במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה? '''אמרין: חכים הדין טלייא''' - על הזקנים בישיבה אמרו: בחור צעיר אבל חכם, אלא שהוא טעה, כי הוא חשב מהו "אחר חיתומיהן". הוא חשב שהכוונה שאמרו ברכה לא נכונה, כמו לדוגמה אם היה עומד בשחרית וצריך להגיד "יוצר אור ובורא חושך", ובמקום זה הוא שכח ואמר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם... המעריב ערבים" בחוכמה, כלומר בעצם הברכה של הערב, ולאחר מכן הוא חזר וחתם בשל שחרית וסיים "ברוך אתה ה' יוצר המאורות". כלומר בעצם פתח בערבית, אמר את כל הברכה של ערבית, אבל את הסיום הוא אמר "יוצר המאורות" - הברכה של הבוקר - ויצא ידי חובה. כך הוא הבין. אז לכן הוא שאל במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה, אבל בעצם לא זו הכוונה, אלא מה הכוונה? '''אלא כדאמר רב אחא: כל הברכות כעין חותמותיהן'''. כלומר ברכות ארוכות - הרי אמרנו פותח ב"ברוך" וחותם ב"ברוך", ובאמצע הוא אומר כל מיני עניינים. אז בסוף העניינים הוא צריך להוסיף משפט שהוא מעין החתימה, זו הכוונה. אז זה המשפט שלא יזכיר פסוק. עכשיו מה הסיבה? המפרשים מסבירים שקשה מאוד למצוא פסוק מתאים, אז מסתמא אנשים התבלבלו, לכן אמרו אל תגידו פסוק. '''ואילין דאמרין: "צהלי ורוני יושבת ציון" אין בו משום ברכה פסוק'''. יש שני הסברים: או בגלל שככה נהגו - כלומר בעצם אין איסור להגיד פסוק, רק חז"ל אמרו אל תגיד פסוק כי קשה מאוד למצוא. אבל אם משהו מקובל כבר בכל הציבור, נוהגים להגיד את זה קבוע, וכנראה שמצאו פסוק מתאים, אז זה בסדר. ויש אומרים שמדובר שזה לא היה בתוך הברכה אלא בחוץ, ולכן אין בעיה. אנחנו עכשיו בפרק א' הלכה ו'. '''מתני': מזכירין יציאת מצרים בלילות'''. כלומר יש עניין להזכיר את יציאת מצרים בלילות, למרות שיציאת מצרים הייתה ביום. '''אמר להן רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא'''. מה זה בדיוק "הרי אני כבן שבעים שנה"? הבבלי מספר שרצו למנות אותו להיות ראש הסנהדרין במקום רבן גמליאל, ואז הוא אמר "אני אצייד את אשתי". אשתו אמרה לו אתה הרי עדיין צעיר, ואז צמחו לו שערות שיבה ונראה כמו בן שבעים שנה. לכן כתוב "הרי אני כבן שבעים שנה" - זה חידוש. תכף נראה שבעצם הוא באמת היה בן שבעים. '''שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח'''. '''רבי אלעזר בן עזריה אף על פי שנכנס לגדולה, האריך ימים'''. אמרה הגמרא, מה זה "כבן שבעים שנה"? מה בעצם הוא רצה להגיד בזה? אמרנו בניגוד לבבלי שאומר שהוא היה בן שמונה עשרה ונראה כבר בן שבעים שנה - לא, הוא באמת היה בן שבעים שנה, והוא התגאה בזה. הוא רצה להגיד להם: תראו, למרות שנכנסתי לגדולה בגיל שמונה עשרה כשכבר התמנה להיות נשיא, האריך ימים - בגיל שבעים עכשיו. אומרת הגמרא בדיוק הפוך: מזה שהוא אומר את זה אתה מבין ש'''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים'''. אחרת מה זה? מה הגאווה בזה שהוא בן שבעים? מכאן שהגדולה מקצרת ימים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יא עמוד א''' {{שוליים|א_נח}} '''ברכה קצרה פותחת ב"ברוך" ואינה חותמת בו, וברכה ארוכה פותחת וחותמת ב"ברוך", וכל ברכה נגררת אחר חתימתה הקודמת ללא פתיחה חדשה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן נט סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה, שברכות הצמודות לחתימה שלפניהן אינן פותחות ב"ברוך". {{שוליים|א_נט}} '''האם מותר לומר פסוק מקראי בתורת ברכה, ומהו הכלל "כל הברכות הולכות אחר חיתומן".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן נט סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסה אסי שאין אומרים ברכה פסוק, אך הכלל שכל הברכות הולכות אחר חיתומן נכון דווקא כשטעה בפתיחה ולא בחתימה, כפי שהובהר בתשובת רבי יוסה לרבי יצחק בר אלעזר; וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|א_ס}} '''חובה להזכיר יציאת מצרים גם בקריאת שמע של לילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ג <קטע סוף=יא א/> ==דף יא עמוד ב== <קטע התחלה=יא ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כבן זומא, וכן פסק הרמב"ם (הל' קריאת שמע פ"א ה"ג) שמזכירים יציאת מצרים בלילות, כדעת בן זומא שהודו לו רבי אלעזר בן עזריה וחכמים בסוגיה המקבילה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד ב<span class="yerum-runnum">22</span></div> תמן {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|בלילה}} לא יתחיל {{ירו"מ-הדגשה|פרשת}} ויאמר, ואם התחיל גומר. ורבנן {{ירו"מ-הוסר|דהתם}}{{ירו"מ-הדגשה|דהכא}} {{ירו"מ-ביאור|בארץ ישראל}} אמרין: מתחיל ואינו גומר. מתניתין פליגא על רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"! {{ירו"מ-הדגשה|ולפי רבנן דהכא רק מתחיל, נמצא שלא מזכיר }}יציאת מצרים בלילות. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף שלא אמרו פרשת ציצית, היו אומרים דברים שיש בהם הזכרת יציאת מצרים, כגון}}: מודים אנחנו לך {{ירו"מ-הדגשה|ה’ אלוקינו}} שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך, {{ירו"מ-הדגשה|ומיד מלכים הצלתנו, וקרעתה לנו הים, ועשיתה לנו ניסים וגבורות על הים, ושרנו לך שירה חדשה. כן תגאלינו מיד עריצים ומיד כל הקמים עלינו, ככתוב: "כי פדה ה’ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו" ברוך אתה ה’ גאל ישראל}}. {{ירו"מ-ביאור|ולדעה שלא מזכירים יציאת מצרים בלילה, אין צריך לומר שהוצאתנו ממצרים שהיא הייתה ביום, אבל קריעת הים הייתה בלילה, והצלתנו מיד מלכים, היינו שהציל את אברהם מהמלכים, ואת יצחק ושרה מאבימלך, הכל היה בלילה, ולדעת הכל אומרים}}. מתניתא פליגא על רבנן דתמן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|א_סא}}ויאמר אינו נוהג אלא ביום. {{ירו"מ-הדגשה|משמע ש}}כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום. רבי אבא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר אחא|°]] נחית לתמן. חמיתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} מתחילין וגומרין {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}}, ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|להו}} {{ירו"מ-ביאור|והם לא שמעו על המחלוקת}} דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר. בעון קומוי {{ירו"מ-ביאור|שאלו את}} רבי אחייא ברבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחייא ברבי זעירה|°]]: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם? {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי זעירה עלה מבבל לארץ ישראל, רצו לדעת האם המשיך לנהוג כבני בבל, או שינה ונהג כמנהג ארץ ישראל}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מסתברא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מחמיר, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}ינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון. תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב, {{ירו"מ-הדגשה|אף שהזכיר בפרשת ציצית}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: מלכותו ואמונתו לעד קיימת}}. אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף {{ירו"מ-הוסר|ו}} ומכת בכורים, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: ואת בכוריהם הרגתה, ובכורך ישראל גאלתה, וים סוף להם בקעתה}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אומר: {{שוליים|א_סב}}צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|א_סג}}{{ירו"מ-הוסר|אמר }}לא הזכיר תורה {{ירו"מ-הוסר|ב}} בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קה מד]]) "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו". רבי אבא ברבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא ברבי אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או {{שוליים|א_סד}}שלא הזכיר {{ירו"מ-הוסר|ב}} בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: אם {{שוליים|א_סה}}אמר "מנחם {{ירו"מ-הוסר|ירושלים"}} ירושלם" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: בעשה ולא תעשה. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית יז ה|בראשית לך לך יז ה]]) "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה. התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ט ז]]) "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם" שנייא היא, {{ירו"מ-הדגשה|התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא, מאי דהוה מעיקרא}}. שעד שהוא אברם בחרת בו. ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה? הוא {{ירו"מ-ביאור|רק אברהם}} נצטווה עליה. ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה? שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו. ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה? {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אבותן קראו אותן בשמן. אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: ([[בראשית יז יט|בראשית לך לך יז יט]]) "וקראת את שמו יצחק". {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: ([[בראשית טז יא|בראשית לך לך טז יא]]) "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יג ב]]) "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה{{ירו"מ-הדגשה|ו}} שמו". שלמה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברי הימים א כב ט]]) "כי שלמה יהיה שמו". עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים נח ד]]) "זורו רשעים מרחם" {{ירו"מ-הדגשה|שלא נקראו עד שנולדו}}. [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ירמיהו כג ז]]) "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה. וכן הוא אומר: ([[בראשית לה י|בראשית וישלח לה י]]) "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: ([[ישעיהו מג יח]]) "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות; ([[ישעיהו מג יט]]) "הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג. משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק מאימתי</strong> ==פרק שני - היה קורא == <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שני)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שני.png|שמאל|ממוזער|100px|כולל שיעורי שמע]] {{ש}}{{ש}} <div class="yerum-bm-print"> '''תמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר'''. כלומר בבבל היו אומרים שלא יתחיל פרשת ציצית כיוון שהיא לא נוהגת בלילה. הרי כמו שאמרנו ציצית לא נוהגת בלילה, ממילא אין עניין לקרוא פרשת ציצית. אז בבבל אמרו אל תתחיל, אבל אם כבר התחלת להגיד את הפסוק הראשון, תגיד את כולה. '''ורבנן אמרין: מתחיל ואינו גומר''' - כלומר בארץ ישראל היו אומרים רק את הפסוק הראשון. אומרת הגמרא '''מתניתין פליגא על רבנן דהכא: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"!''' כלומר המשנה שלנו חולקת על החכמים של ארץ ישראל. הרי מה כתוב במשנה - מזכירים את יציאת מצרים בלילות. עכשיו אם אתה אומר שאומרים רק את הפסוק הראשון, הרי בפסוק הראשון כתוב שמשה דיבר אל בני ישראל - אין שם שום עניין מיציאת מצרים. '''רבי אבא ורב יהודה בשם רב: מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך'''. אין בזה בעיה - נכון, הם לא הזכירו את פרשת ציצית כי הם לא הזכירו את כולה, רק את הפסוק הראשון, אבל הם דאגו להגיד משפטים שיש בהם עניין יציאת מצרים. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רבנן דתמן: ויאמר אינו נוהג אלא ביום. כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום'''. כלומר יש ברייתא שחולקת על חכמי בבל, שהם אמרו שאומרים את כל פרשת ציצית. אז איך אתה אומר את זה בלילה? </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תמן.''' בבבל אמרין לא יתחיל פ' ויאמר בלילה אבל אם התחיל גומר ורבנן דהכא אמרין מתחיל ואינו גומר ואינהו מפרשי להמתני' דקתני מזכירין יציאת מצרים בלילות כדרב דאחר שהתחיל בתחילת הפרשה אומר מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים וכו' כדמסיק '''מתני' פליגא על רבנן דתמן ויאמר אינו נוהג אלא ביום.''' כדתנן לקמן בפ"ב וקשיא לרבנן דתמן דס"ל דגומר כל הפרשה ומשני דה"ק כל פ' ויאמר אינו נוהג אלא ביום שהרי בהתחלתה כתובה מצות ציצית ואינה נוהגת בלילה ולפיכך אינהו דאמרי לא יתחיל אבל אם כבר התחיל ואמר ועשו להם ציצית גומרה משום יציאת מצרים שבה '''חמיתון.''' ראה אותן נוהגין לכתחילה להתחיל ולגמור ותאמר הש"ס ולא שמיע דתמן אמרין לא יתחיל וכלומר דלא כדשמעינן לעיל דרבנן דתמן ס"ל דלא יתחיל לכתחילה '''היך הוה אבוך נהוג עביד.''' משום דר' זעירא עלה מבבל לא"י ולפיכך שאלו אם היה נוהג כאן כרבנן דהכא או כמנהגו בתחילה כרבנן דתמן '''מסתברא דר' יוסה.''' כמו שאמר ר' יוסה מפני שר' זעירא היה נוהג להיות מחמיר על עצמו כמו דאינון מחמירין בבבל והיה מתנהג כוותייהו '''צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב.''' מפני שיש בה הודאה על החסד שעשה עם אבותיכו ועמנו '''מלכות.''' מלכותו ואמונתו לעד קיימת ומלכנו מלך אבותינו. צריך להזכיר את כולן. ככולהו תנאי וצריך ג"כ לומר צור ישראל וגואלו כדי לסמוך גאולה לתפילה: אם לא הזכיר תורה בברכת הארץ על המזון '''שנייא היא.''' התם דקמסדרו לשבחיה דרחמנא מה דהוה מעיקרא שעד שהוא אברם בחרת בו ושמת שמו אברהם '''ודכוותה.''' נימא נמי הקורא לשרה שרי עובר בעשה '''הוא.''' בלבד נצטווה עליה דכתיב לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה אבל גביה כתיב ולא יקרא עוד שמך אברם לא יקרא כלל '''שני.''' שם השני ישראל ניתוסף לו להיות לשם העיקר ושם הראשון יעקב לא נעקר ממנו '''עד כאן בצדיקים.''' הוא דמצינו שנקראו בשמם עד שלא נולדו אבל ברשעים זורו רשעים מרחם ולא יזכר שמם וישמעאל תחילתו צדיק כדדרשינן מבאשר הוא שם וכן אמרינן שעשה תשובה בסוף ימיו '''שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבא.''' והלכך לא דריש לקרא דלמען תזכור כדדרשי חכמים במתני': הדרן עלך מאימתי</div> <div class="yerum-leiden-text">תמן אמרין לא יתחיל ויאמר ואם התחיל גומר · ורבנן דהתם אומרין מתחיל ואינו גומר · מתניתין פליגא על רבנן דהכא מזכירין יציאת מצרים בלילות · ר' בא רב יהודה בשם רב מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים ופדיתנו מבית עבדים להודות לשמיך · מתניתא פליגא על רבנן דתנין ויאמר אינו נוהג אלא ביום כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום · ר' בא בר אחא נחית לתמן חמיתון מתחילין וגומרין ולית שמיע דתמן אמרין לא יתחיל ויאמר ואם התחיל גומר · ורבנן דהכא אמרין מתחיל ואינו גומר · בעון קומוי ר' אחייא בר זעירא היך הוה אבוך נהוג עביד כרבנן דהכא או כרבנן דהתם ר' חזקיה אמ' כרבנן דהכא · ר' יוסה אמ' כרבנן דהתם · אמ' ר' חנינא מסתברא דר' יוסה דר' זעירא מחמיר ויען מחמרין והוא עבד נהיג דכוותהון · תני הקורא את שמע בבוקר צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב · ר' או' צריך להזכיר בה מלכות · אחרים אומ' צריך להזכיר בה קריעת יה סוף ומכת בכורים · ר' יהושע בן לוי אמ' צריך להזכיר את כולן וצריך לומ' צור יש' וגואלו ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמ' לא הזכיר תורה בארץ מחזירין אותו · מה טעם ויתן להם ארצות גוים · מפני מה · בעבור ישמרו חוקין ותורותין ינצורו · ר' בא בר אחא בשם ר' אם לא הזכיר ברית בארץ או שלא הזכיר בבונה ירוש' מלכות בית דוד מחזירין אותו · אמ' ר' אילא אם אמ' מנחם ירוש' יצא · בר קפרא אמ' הקורא לאברהם אברם עובר בעשה · ר' לוי אמ' בעשה ולא תעשה לא יקרא עוד את שמך אברם הרי בלא תעשה · והיה שמך אברהם הרי בעשה · התיבון הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם · אתה הוא יי' הלהים אשר בחרת באברם · שנייא היא שעד שהוא אברם בחרת בו · ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה הוא נצטוה עליה · ודכוותה הקורא לישרל יעקב עובר בעשה · שיני ניתוסף לו הראשון לא נעקר ממנו · ולמה נשתנה שמו שלאברהם ושמו שליעקב ושמו שליצחק לא נשתנה · אילו אבותן קראו אותן בשמן · אבל יצחק הקבה' קראו יצחק שנ' וקראת את שמו יצחק · ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואילו הן יצחק וישמעאל ויאשיהו ושלמה · יצחק וקראת את שמו יצחק · ישמעאל דכת' וקראת את שמו ישמעאל יאשיהו הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו · שלמה כי שלמה יהיה שמו · עד כדון בצדיקים · ברשעים זורו רשעים מרחם · בן זומא או' עתידין הן יש' שלא להזכיר יציאת מיצרים לעתיד לבוא ומה טעם לכן הנה ימים באים נאם י'י לא יאמר עוד חי י'י אשר העלה את בני יש' מארץ מצרים כי אם חי י'י אשר העלה ואשר הביא את זרע בית יש' מארץ צפון · אמרו לו לא שייעקר יציאת מצרים אלא מצרים מוסף על המלכיות · מלכיות עיקר ומצרים טפילה · וכן הוא או' לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם יש' יהיה שמך · אמרו לא שייעקר שם יעקב אלא יעקב מוסף על ישראל · ישראל עיקר ויעקב טפל · וכן הוא או' אל תזכרו ראשונות אילו המצריים · וקדמוניות אל תתבוננו אילו המלכיות · הנני עושה חדשה עתה תצמח זו שלגוג · משלו משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו · התחיל מספר מעשה הזאב ואחר כך פגע בו הארי · וניצל מידו · שכח מעשה הזאב התחיל מספר מעשה הארי · ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו · שכח מעשה שניהם והתחיל לספר מעשה הנחש · כך היו יש' הצרות האחרונות משכחות את הראשונות</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי אבא בר אחא נחית לתמן. חמיתון מתחילין וגומרין''', כלומר רבי אבא בר אחא ירד לבבל וראה שכולם מתחילים וגומרים לכתחילה, '''ולא שמיע דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר'''. כלומר הם בכלל לא ידעו שהייתה מחלוקת בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל, ותמיד היו אומרים את הכל. '''בעון קומוי רבי אחייא ברבי זעירה: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם?''' כלומר שאלו את רבי אחייא הבן של רבי זעירא - הרי רבי זעירא עלה מבבל, אז שאלו אותו האם הוא נהג כרבנן דהכא בארץ ישראל או כרבנן דהתם בבבל. '''רבי חזקיה אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא: מסתברא דרבי יוסה, דרבי זעירא מחמיר, וינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון'''. כלומר מסתמא שהוא נהג להחמיר, וגם בני בבל מחמירים - שאם מתחילים גומרים את הכל. '''תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב'''. כלומר, למרות שהוא מזכיר בפרשת ציצית עניין יציאת מצרים, בכל זאת באמת ויציב הוא גם מזכיר את יציאת מצרים. '''רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות'''. אנחנו נוהגים להגיד "מלכותו וראותו התקיימת" בתוך אמת ויציב. '''אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכת בכורים. רבי יהושע בן לוי אומר: צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו'''. אנחנו האשכנזים נוהגים להגיד "צור ישראל" כמו הבבלי, אבל הירושלמי אומר צריך להגיד "צור ישראל וגואלו". '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: לא הזכיר תורה בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו'''. בברכת הארץ בברכת המזון צריך להזכיר גם תורה. '''מה טעם? "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו"'''. בעצם ההבטחה לארץ זה כנגד התורה, לכן צריך להזכיר בברכת הארץ גם את העניין של התורה. '''רבי אבא ברבי אחא בשם רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו'''. כלומר צריך להזכיר גם ברית על הארץ, כי הרי נכרתה ברית על הארץ, וגם בבונה ירושלים צריך להזכיר את מלכות בית דוד, ואם הוא לא אמר זאת מחזירים אותו. '''אמר רבי אילא: אם אמר "מנחם ירושלם" יצא'''. זה גם מספיק טוב. '''בר קפרא: הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי אמר: בעשה ולא תעשה. "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה'''. '''התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם"''' - איך הם קראו לו כך? '''שנייא היא, שעד שהוא אברם בחרת בו'''. כלומר בעצם הנביא מסדר את השבח של הקדוש ברוך הוא, איך שהוא בחר באברם כשהוא היה אברם, ולאחר מכן קרא לו אברהם. שואלת הגמרא, '''ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה?''' ואומרת לא - '''הוא נצטווה עליה'''. כלומר רק אברהם נצטווה לקרוא לה שרה ולא שרי, אבל כל האחרים יכולים לקרוא לה שרי. שואלת הגמרא עוד כיוצא בזה, '''ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה?''' ועונה לא - '''שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו'''. כלומר ליעקב יש בעצם שני שמות, יעקב וישראל. שואלת הגמרא אבל '''ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה?''' אומרת הגמרא '''אלו, אבותן קראו אותן בשמן'''. כלומר לאברם וליעקב האבות שלהם קראו להם, '''אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: "וקראת את שמו יצחק"'''. כיוון שהקדוש ברוך הוא קרא לו שם, ממילא אין מקום להחליף את זה. '''ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו: "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה שמו". שלמה: "כי שלמה יהיה שמו"'''. '''עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים: "זורו רשעים מרחם"'''. כלומר צדיקים הקדוש ברוך הוא קורא להם כבר לפני הלידה, אבל רשעים לא נקראים עד שהם לא נולדים, רק ביציאה מהרחם. '''בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה'''. כלומר הגאולה האחרונה, החזרה מהגלות, על זה ידברו - זה יהיה העיקר, ויציאת מצרים תהיה טפלה. '''וכן הוא אומר: "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות'''. כלומר בגאולה האחרונה גם שם המלכויות יישכח. '''"הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג''' - כלומר בגוג ומגוג תישכח גם המלכות. '''משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות'''. הדרן עלך פרק מאימתי, אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יא עמוד ב''' {{שוליים|א_סא}} '''האם מותר להתחיל לקרוא פרשת "ויאמר" של קריאת שמע בלילה לכתחילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ציצית, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן יח סעיף א , סמ"ג עשין כו. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן דהכא שאף לכתחילה מתחיל, כדעת אבוה דרבי אחייא שנהג כמותם; הרמב"ם והשו"ע פסקו שקוראין פרשת ציצית בלילה אף שאינה נוהגת ביום דווקא, וכן נהגו למעשה, בניגוד לדעה המחמירה שלא להתחיל כלל. {{שוליים|א_סב}} '''יש להזכיר יציאת מצרים בברכת "אמת ויציב" ולחתום בה "צור ישראל וגואלו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן סו סעיף י. ''הכרעה:'' נפסק כרבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי שצריך להזכיר את כולן ולומר "צור ישראל וגואלו", כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|א_סג}} '''מי שלא הזכיר תורה בברכת הארץ בברכת המזון חייב לחזור ולברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן קפז סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי, שהמזכיר ארץ ותורה כדכתיב "ויתן להם ארצות גוים... בעבור ישמרו חוקיו" חייב לחזור, וכך הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|א_סה}} '''הקורא לאברהם "אברם" עובר בעשה ולא תעשה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ד <קטע סוף=יא א/> הדרן עלך פרק מאימתי א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי לוי שהעובר על כך עובר בעשה ולא תעשה, שכן פסק כך הרמב"ם והשו"ע להלכה. </div> </div> 3hahbizvdcha4898ehfohln3j785gwt 3083828 3083827 2026-09-18T14:22:56Z מאירושולי 35234 3083828 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק ראשון — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א<span class="yerum-runnum">1</span></div> {{מתני'|ברכות א א}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פתיחת המסכת|מאימתי קורין]] את שמע בערבין? {{שוליים|א_א}}משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים|א_ב}}עד חצות. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים|א_ג}}עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ד}}הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. {{שוליים|א_ה}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}כל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה.<br><strong>גמ':</strong> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע בבית הכנסת|אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן]] תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור| (רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי"}}: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת. ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין. ===<span id="דף_א_ב"></span>=== <div class="yerum-bm-print"> בעזרת השם אנחנו מתחילים מסכת ברכות, סדר ירושלמי. המשנה הראשונה פותחת בשאלה מתי קוראים את שמע בערב. אנחנו יודעים שבתורה, בפרשת קריאת שמע נאמר "דברת אמם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". מכאן למדו חז"ל שיש מצווה לקרוא קריאת שמע בזמן השכיבה בערב ובזמן הקימה בבוקר. והמשנה שואלת מתי קורין שמע בערבין. הגמרא הבבלי שואלת למה בעצם מתחילים דווקא משמע בערבין, ויש שני תירוצים. תירוץ אחד שכך נאמר בפסוק "בשכבך וקומך" לכן מתחילים מהערב, ותירוץ אחר שכיוון שכל דבר ביהדות מתחיל מהערב, כמו שאנחנו יודעים כתוב בתורה "ויהי ערב ובוקר יום אחד". הגר"א קובר בעצם למה מתחילים מהמצווה הזאת דווקא? יש יותר ממצוות. למה דווקא קריאת שמע של ערבית? הוא מסביר שבעצם זה המצווה הראשונה שיהודי פוגש בחיים, כיוון שהיהודי נהיה בגיל שלוש עשרה בן מצוות, וכבר מבערוב המצווה הראשונה שהוא פוגש זה קריאת שמע של ערבית. בכל אופן, המשנה שואלת מתי קורין את שמע בערבין, כלומר מתי נקרא זמן שכיבה שאפשר להתחיל לקרוא קריאת שמע? והמשנה עונה: '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. גם כאן הבבלי מסביר שלכאורה היה צריך להגיד לנו זמן מוגדר, להגיד צאת הכוכבים או משהו בסגנון. למה המשנה אמרה משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן? זו דרך של התנא. יש הלכות שהן מאוד רגילות - קריאת שמע אומרים הרי כל יום. ויש הלכות פחות מוכרות, פחות רגילות, ולא רצו שישכחו אותן, לכן בעצם שתלו אותן בתוך ההלכות הרגילות. אז בעצם שהמשנה אומרת לנו משעה שכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, היא דרך אגב מלמדת אותנו שגם הכוהנים - כוהן שהיה טמא וטבל, מותר לו לאכול תרומה כבר מבערוב, כבר בצאת הכוכבים, וגם במקרה שהכוהן הזה היה טמא בטומאה כזאת שצריך אחרי זה למוחרת להביא קורבן, כמו לדוגמה זב גדול שאנחנו יודעים שאחרי שהוא סופר שבעה נקיים הוא טובל ואז מחכה לערב שמש, ולמוחרת ביום השמיני הוא מביא קורבן, או יולדת, או מצורע. אז באה המשנה לחדש לנו שבעצם הוא לא צריך לחכות עד למוחרת כדי לאכול תרומה. מה שבעצם "ביאת שמשו מעכבתו מלאכול תרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול תרומה". בעצם צאת הכוכבים זה הזמן שבו יכול לאכול תרומה, והכפרה - הקורבן - זה מה שרק מאפשר לו להיכנס למקדש ולאכול קודשים, אבל תרומה הוא יכול לאכול כבר בצאת הכוכבים. ועד מתי? כלומר, עד מתי נקרא בשכבך? '''עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר'''. כלומר, לפי רבי אליעזר מה שכתוב בתורה "בשכבך" הכוונה זמן שאנשים הולכים לישון, ואנשים הולכים לישון בחלק הראשון של הלילה. אם זה שליש הלילה או רבע לילה נראה בהמשך, אבל בכל אופן זה בחלק הראשון של הלילה. '''וחכמים אומרים: עד חצות'''. חכמים יש להם איזו שיטה, תכף נבין אותה - כרגע היא לא כל כך מובנת, מה העניין של עד חצות. '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר רבן גמליאל גם כן מאוד מובן. הוא אומר מה שכתוב "בשכבך" הכוונה הזמן שישנים שזה כל הלילה. אז רבי אליעזר סובר זמן שהולכים לישון, רבן גמליאל סובר זמן שישנים. עכשיו מה זה בדיוק חכמים? הגמרא תכף תסביר לנו שבעצם חכמים עשו הרחקה. כלומר הם מודים לרבן גמליאל שבעצם "בשכבך" הכוונה כל זמן שישנים, רק הם פחדו שבן אדם יבוא מהעבודה, יהיה עייף, יגיד אוקיי, אני אוכל טיפה, אלך לישון וכשאני אתעורר אני אתפלל, ואז בעצם הוא יתעורר בבוקר. לכן אמרו עד חצות '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. והמשנה מספרת לנו מעשה: '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. כלומר בניו של רבן גמליאל באו מבית המשתה, היה להם איזו סעודת חתנים משהו בסגנון, ועבר חצות והם לא קראו קריאת שמע. הם באו לאבא שלהם, אמרו לו "לא קראנו שמע, מה עושים?" עכשיו, הרי הם ידעו מה אבא שלהם אומר. כלומר, השאלה שלהם הייתה: אתה אמנם סובר שמותר עד הבוקר, אבל חכמים חולקים עליך, חכמים אומרים עד חצות, ויחיד ורבים הלכה כרבים. או שבעצם חכמים מודים לך, אלא כל מה שהם אמרו זה רק הרחקה, אבל בעצם בדיעבד גם הם מסכימים שאפשר לקרוא עד עלות השחר. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. כלומר, באמת ההלכה כמותי וחכמים מודים לי. '''ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. זאת אומרת, בעצם כל דבר שנוהג חלק מהלילה בעצם מצוותו כל הלילה, וחכמים אמרו רק עד חצות כדי להרחיק את האדם מעבירה. כדוגמה יש לנו '''הקטר חלבים ואיברים'''. אנחנו יודעים שהקטר חלבים ואיברים - קורבנות ששחטו וזרקו את הדם שלהם ביום, הרי אסור לשחוט בלילה, אסור לזרוק את הדם בלילה. אם שחטו ביום אז את האיברים והחלבים מותר להקטיר כל הלילה. אז גם כן אנחנו רואים - נוהג חלק מהלילה, נוהג כל הלילה. שם בעצם חכמים לא גזרו שום דבר כיוון שהכוהנים זריזים, אבל הוא רק רצה להראות לנו בעצם שדבר שנוהג חלק מהלילה מצוותו כל הלילה. '''וכל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כלומר יש לנו קודשים - הגמרא אומרת שהכוונה קודשים קלים, לא קודשי קודשים, כי בהם באמת גם כן לא גזרו. אבל קודשים קלים שנאכלים ליום אחד - אנחנו יודעים לדוגמה ששלמים נאכלים לשני ימים ולילה, אבל יש שלמים מסוימים כמו שלמי תודה ושלמי נזיר, הם נאכלים רק ליום אחד. יש הסבר יפה שמסביר למה קורבן תודה נאכל רק ליום אחד. יותר מזה, גם מביאים איתו ארבעים לחמים, כלומר ארבעה סוגי לחמים - עשר חמץ ועוד שלושה סוגים, עשר מכל אחד, סוגי מצות. מה הרעיון? הרעיון הוא שכיוון שבן אדם מביא קורבן תודה, קרה לו איזה נס או משהו כזה, אז התורה רצתה שהוא יפרסם את הנס. אז אמרו לו טוב, תבוא, תאכל את זה תוך יום אחד, אין לך זמן, מהר מאוד צריך לאכול את זה. אתה גם מביא הרבה מאוד לחמים, ככה ודאי הוא יזמין חברים ויפרסם את הנס שלו, וכן הנזיר, גם כן יוצא לפרסם מה הסיבה שהוא התנזר. אז בכל הדברים האלה, כמו בקריאת שמע ובקודשים שחלים ליום אחד, חכמים אמרו עד חצות. '''אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה'''. כלומר מצד הדין היה מותר עד הבוקר, אבל חכמים אמרו עד חצות כדי שבן אדם לא יגיד יש לי זמן, ואז בעצם ילך לישון, יתעורר מאוחר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף א עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' מאימתי קורין את שמע בערבין.''' תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך וה"ק זמן קריאת שמע דשכיבה אימת '''משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן.''' כהנים שנטמאו וטבלו אין יכולין לאכול בתרומה עד שיעריב שמשן והיינו עד צאת הכוכבים והא דלא קתני משעת צאת הכוכבים מילתא אגב אורחיה קמ"ל שאם נטמאו הכהנים בטומאה שטהרתן תלויה בקרבן כגון זב ומצורע אין כפרתן מעכבן מלאכול בתרומה דכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים ומוקמינן בפ' הערל דהאי קרא בתרומה איירי ודרשינן ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה. ואע"ג דתנינן להא בהדיא בפ' י"ד דנגעים העריב שמשו אוכל בתרומה אורחיה דהתנא לאשמעינן בקצרה אף למאי שמפורש במקום אחר '''עד סוף האשמורת הראשונה.''' זהו שליש הראשון של לילה שהלילה נחלקת לשלשה משמרות ומכאן ואילך לא מיקרי תו זמן ק"ש דשכיבה ולא קרינן ביה בשכבך ומקמי צאת הכוכבים נמי לא דאכתי יממא הוא ולאו זמן שכיבה '''עד שיעלה עמוד השחר.''' דכל הלילה מיקרי זמן שכיבה והלכה כר"ג לפי שלדינא גם חכמים מודו ליה ולא אמרו חכמים עד חצות אלא כדי להרחיק את האדם מן העבירה שדלקמן. ומיהו לכתחילה משהגיע עונת קריאת שמע של ערבית אסור לאדם לסעוד וכל שכן לישן עד שיקרא קריאת שמע ויתפלל '''מעשה ובאו בניו מבית המשתה.''' בני רבן גמליאל שמעינהו לרבנן דאמרי עד חצות וה"ק ליה הא דאמרי רבנן עד חצות דוקא קאמרי ותו לא ופליגי עלך ויחיד ורבים הלכה כרבים או דילמא רבנן כוותך סבירא להו והא דאמרי עד חצות לסייג הוא דקאמרי ואמר להו אין רבנן כוותי ס"ל ומשום סייג הוא דקאמרי וחייבים אתם לקרות '''ולא זו בלבד.''' כולא מילתא דר"ג היא דאמר לבניו '''הקטר חלבים.''' של כל הקרבנות '''ואיברים.''' של עולת תמיד של בין הערבים והוא הדין לכל אברי העולה שנזרק דמן ביום '''מצותן.''' להעלות כל הלילה דכתיב היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר '''אם כן למה אמרו חכמים.''' בכל אלו עד חצות</div> <div class="yerum-leiden-text">בסימך רחמנא וחננו · מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן עד סוף האשמורת הראשונה דברי ר' ליעזר · וחכמ' אומ' עד חצות · רבן גמל' או' עד שיעלה עמוד השחר · מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו לא קרינו את שמע אמ' להן אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות · לא זו בלבד אמרו אלא כל שאמרו חכמ' עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר · הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר · כל הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר · אם כן למה אמרו חכמ' עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה · מאימתי קורין את שמע בשחרין משיכיר בין תכלת ללבן · ר' ליעזר או' בין תכלת לכרתן עד הנץ החמה · ר' יהושע או' עד שלש שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות · הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה · בית שמי או' בערב כל אדם יטו ויקרו ובבוקר יעמודו שנ' ובשכבך ובקומך · ובית הלל אומ' כל אדם קורין כדרכן שנ' ובלכתך בדרך · אם כן למה נאמ' ובשכבך ובקומך · בשעה שבני אדם שוכבין ובשעה שבני אדם עומדין · בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה · אחת ארוכה ואחת קצרה · מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר · לקצר אינו רשאי להאריך · לחתום אינו רשאי שלא לחתום · שלא לחתום אינו רשאי לחתום · מזכירין יציאת מצרים בלילות · אמ' להן ר' לעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנ' למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך · ימי חייך הימים · כל ימי חייך הלילות · וחכמ' אומ' ימי חייך העולם הזה · כל להביא ימות המשיח · סליק מתני' מאימתי קורין את שמע בערבין וגומ' · אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן · תני ר' חייא משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת · ותני עלה קרובים דבריהן להיות שוין</div> <div class="yerum-side">'''וכל הנאכלין ליום אחד.''' כגון תודה וחטאת ואשם וכיוצא בהן שהן נאכלין ליום ולילה זמן אכילתן עד שיעלה עמוד השחר והוא המביא לידי נותר '''כדי להרחיק את האדם מן העבירה.''' שלא יבא לאכלן אחר שיעלה עמוד השחר ויתחייב כרת וכן להקטיר החלבים אחר כך והן כבר נפסלו בלינה אם היו למטה מן המזבח לאפוקי אם היו על המזבח אין לינה מועלת בראש המזבח לחד מאן דאמר בפרק ט' דזבחים וכן בקריאת שמע שלא יאמר עדיין יש לי שהות לקרות ובתוך כך תעבור עונתה '''גמ' אנן תנינן.''' במתני' משעה שהכהנים וכו' סתמא וליכא תנא במתני' דפליג עלה בהתחלת זמנה '''תני ר' חייא.''' בתוספתא ריש מכלתין דאיכא דפליגי בהא דגרסינן שם מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שבני אדם נכנסין לאכול פיתן בערבי שבתות דברי רבי מאיר וחכמים אומרים משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן סימן לדבר צאת הכוכבים '''ותני עלה קרובים דבריהם להיות שוין.''' אף על גב דלאו חד שיעורא ממש הוא מכל מקום קרובין דבריהן להיות שוין דזמן דבני אדם בערבי שבתות אינו כל כך רחוק מזמן דכהנים מותרין לאכול בתרומתן</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אומרת הגמרא: '''אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'''. כלומר, במשנה אמרנו שמותר לקרוא משעה שכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן. '''תני רבי חייא: משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת'''. אנחנו יודעים שבליל שבת אדם ישן, הוא מפחד שהנר יכבה, לכן הוא אוכל יותר מוקדם מאשר ביום רגיל. '''ותני עלה: קרובים דבריהן להיות שוין'''. כלומר, יש איזו ברייתא שאומרת שהזמן שרבי חייא אמר - בן אדם נכנס לאכול בליל שבת - או הזמן שהמשנה אמרה - כוהנים נכנסים לאכול בתרומתן - זה בערך אותו זמן. כלומר, שניהם פחות או יותר יוצאים בזמן צאת הכוכבים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף א עמוד א''' {{שוליים|א_א}} '''זמן קריאת שמע של ערבית מתחיל משעת כניסת הכהנים לאכול בתרומה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף א , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר לענין תחילת הזמן (משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן), שכן זמנה מתחיל משעת צאת הכוכבים כדבריו, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_ב}} '''זמן קריאת שמע של ערבית מדאורייתא כל הלילה, אך חכמים הקדימוהו לחצות כדי להרחיק אדם מן העבירה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא לעניין הדין דאורייתא שזמנה כל הלילה, אך למעשה הכרעה כרבן גמליאל לכתחילה כדי להרחיק אדם מן העבירה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_ג}} '''זמן קריאת שמע של ערבית מדאורייתא עד עלות השחר, אף שמדרבנן תקנוה עד חצות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שכל שאמרו חכמים "עד חצות" מצוותו עד עלות השחר, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע; הבבלי (ברכות ט.) מסכים לדין זה. {{שוליים|א_ד}} '''הקטרת חלבים ואיברים על גבי המזבח כשרה כל הלילה עד עלות השחר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק ד, הלכה ב , סמ"ג עשין קפג. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שמצוותן עד שיעלה עמוד השחר, וכן פסקו הרמב"ם והסמ"ג. {{שוליים|א_ה}} '''זמן אכילת קדשים הנאכלים ליום אחד — עד מתי מותרת אכילתם בלילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י, הלכה ח , <קטע סוף=א א/> ==דף א עמוד ב== <קטע התחלה=א ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שמצוות אכילתן עד חצות לילה, אף שמדאורייתא הזמן עד עלות השחר, גזרו חכמים להרחיק את האדם מן העבירה, וכך פסק הרמב"ם.. {{שוליים|א_ז}} '''מי שמסופק אם בירך ברכת המזון חייב לחזור ולברך, ומי שמסופק אם התפלל אינו חוזר ומתפלל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן קפד סעיף ד , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי לענין ברכת המזון שחוזר ומברך מפני שהיא דאורייתא ("ואכלת ושבעת וברכת"), אך לענין תפילה נפסק כרבי יוחנן שחוזר ומתפלל בתנאי של נדבה, שהרי הבבלי (ברכות כא ע"א) פסק כמותו נגד הירושלמי.. {{שוליים|א_ח}} '''מי שמסופק אם קרא קריאת שמע חוזר וקורא, ומי שהתפלל ומסופק אם התפלל חוזר ומתפלל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כהכרעת הירושלמי "הדא אמרה" - הספק מחייב חזרה, שאין תפילה מפסדת (=אין בחזינה משום איסור), ומקל וחומר ממקרה בין השמשות שהוא ספק ובכל זאת צריך לקרות. {{שוליים|א_ט}} '''מי שנסתפק לו אם קרא קריאת שמע אם לאו, האם צריך לקרות שוב.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן סז , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק שספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות, מפני חשש ביטול מצוות קריאת שמע דאורייתא, כלשון הירושלמי "ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|א_י}} '''כמה כוכבים נדרשים לקביעת צאת/בין השמשות ותוצאותיהם ההלכתיות בשבת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה ד , רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ז, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף א <קטע סוף=א ב/> ==דף ב עמוד א== <קטע התחלה=ב ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי: כוכב אחד – יום ודאי (חייב); שני כוכבים – ספק לילה (ספק חייב, מביא אשם תלוי בערב שבת, חטאת במוצאי שבת); שלושה כוכבים – לילה ודאי (פטור בערב שבת, ובמוצאי שבת פטור לגמרי); הרמב"ם והשו"ע פסקו כך להלכה בהלכות שבת ותרומות.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד ב<span class="yerum-runnum">2</span></div> אתא חמי, {{ירו"מ-ביאור|בא וראה}} משעה שהכהנים נכנסין {{ירו"מ-הוסר|לוכל}} לאכול בתרומתן {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא הוא, ועם כוכביא הוא. {{ירו"מ-ביאור|מיד בצאת הכוכבים}} משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, {{ירו"מ-הדגשה|כבר}} שעה ותרתי ליליא הוא. {{ירו"מ-ביאור|הרי כבר לילה לפחות שעה או שעתים}} ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} קרובים דבריהן להיות שוין? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, {{ירו"מ-ביאור|בכפרים קטנים}} דאורחיהון מסתלקא {{ירו"מ-ביאור|שמסיימים מלאכתם}} עד דהוא {{ירו"מ-הוסר|איממא}} יממא. {{ירו"מ-ביאור|שעדין יום}} {{ירו"מ-הדגשה|ומתפללים ערבית מוקדם ונכנסים לאכל מקדם}}, דצדי לון מיקמי חיותא. {{ירו"מ-ביאור|מפחד החיות}} תני: {{שוליים|א_ו}}הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר {{ירו"מ-הדגשה|של}} {{ירו"מ-הוסר|שלתורה}} תורה. {{ירו"מ-הדגשה|דתפילות באמצע תקנום}}. {{ירו"מ-ביאור|ששלושת התפילות מוקמו בין שני קריאות שמע: קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה של שחרית, שמונה עשרה של מנחה, שמונה עשרה של ערבית, קריאת שמע של ערבית}} {{ירו"מ-הדגשה|ועיקר קריאת שמע של ערב זה על המיטה. אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רב ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|א_ז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ספק קרא שמע|ספק בירך על מזונו ספק לא בירך]] צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|שהיא דבר תורה}}, דכתיב ([[דברים ח י|דברים עקב ח י]]) "ואכלת ושבעת וברכת". ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל. ודלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: {{שוליים|א_ח}}ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת. ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא {{ירו"מ-הדגשה|מהו}}? נשמענה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתני}}: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. וקודם לכן לאו ספק הוא? {{ירו"מ-הדגשה|שהרי קודם לכן זה בין השמשות שהוא ספק מן הלילה ספק מן היום}}, ואת אמר{{ירו"מ-הדגשה|ת}} צריך לקרות! הדא אמרה {{שוליים|א_ט}}ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: סימן לדבר משיצאו הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ד טו]]) "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים". וכתיב ([[נחמיה ד טז]]) "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה". [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות וצאת הכוכבים|כמה כוכבים יצאו ויהא לילה]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אבא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר פפא|°]]: {{שוליים|א_י}}כוכב אחד וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י לילה. שנים ספק? והכתיב "עד צאת הכוכבים" {{ירו"מ-הוסר|אלא}}{{ירו"מ-הדגשה|והלא}} מיעוט כוכבים שנים. קדמיא {{ירו"מ-ביאור|הראשון}} לא מתחשב. בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, מביא חטאת. במוצאי שבת, ראה כוכב אחד ועשה <span id="דף_ב_א"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: מה פתאום? '''אתא חמי''' - בוא וראה. '''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא, ועם כוכביא הוא'''. כלומר, הכוהנים ברגע הראשון שיצאו הכוכבים כבר יכולים לאכול ומתחילים לאכול, כי ממש זה סוף היום, תחילת הלילה. '''ומשעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת, שעה ותרתי ליליא הוא'''. תלמד מזה, העניין של לאכול בליל שבת - הולכים להתפלל תפילה ארוכה, שרים, חוזרים עד שמגיעים הבית, מתארגנים. לוקח זמן, לפחות שעה או שתיים, כבר לילה. '''ואת אמר קרובים דבריהן להיות שוין?''' '''אמר רבי יוסי: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא, דאורחיהון מסתלקא עד דהוא יממא'''. כלומר, נוכל להעמיד את מה שרבי חייא אמר, מה שהברייתא אמרה שהזמנים שלהם שווים, כי מדובר בכפרים קטנים ומבודדים שהם מסיימים את הכל בגלל הפחד מהחיות, מסיימים את כל העבודה שלהם מוקדם, גם מתפללים ערבית מוקדם - פלג המנחה כבר אפשר להתפלל ערבית - באים מהתפילה מוקדם, חוזרים הבית מוקדם, וממש בצאת הכוכבים הם אוכלים סעודת שבת, ואז בעצם זה מקביל לזמן שמופיע במשנה. '''תני: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כן, יש ברייתא שאומרת שמי שקורא לפני צאת הכוכבים את קריאת שמע לא יצא ידי חובתו. '''אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת?''' הגמרא פה מלמדת אותנו שבארץ ישראל נהגו לקרוא קריאת שמע ולהתפלל לפני צאת הכוכבים, מפאת המנחה כמו רבי יהודה. אבל הגמרא יותר מאוחרת תגיד שאפילו הקפידו על זה, כלומר דאגו בכוונה שאנשים יתפללו לפני הזמן, יקראו קריאת שמע לפני הזמן. מה הסיבה שעשו את זה? הגמרא תגיד לנו שיש מחלוקת - האם קריאת שמע צריך לשמור סמיכה לתפילה. כלומר בעצם הסדר הוא: קריאת שמע של שחרית, תפילת שמונה עשרה של שחרית, תפילת שמונה עשרה של מנחה, קריאת שמע של ערבית ותפילת שמונה עשרה של ערבית, כמו שאנחנו נוהגים היום, או מה שנקרא "תפילות באמצע תיקנום". יש לנו קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה שחרית, שמונה עשרה מנחה, שמונה עשרה ערבית וקריאת שמע של ערבית. וככה בעצם יוצא לי, פוסק לי, שתפילות באמצע תיקנום. אם כן, למה בכל זאת קוראים קריאת שמע בערבית לפני התפילה? אז אומרת הגמרא: '''אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה'''. כלומר, אנחנו רוצים את התפילה להתחיל לפני כן בדברי תורה, כמו שבמנחה אנחנו אומרים "אשרי יושבי" גם כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. אז גם בערב קוראים קריאת שמע, אבל בעצם לא יוצאים ידי חובה כי זה מוקדם. חכמים אפילו תיקנו שיהיה מוקדם כדי שיקרא על המיטה קריאת שמע, ובעצם לשמור עליו מפני המזיקים. ונהגו ממש את כל הברכות והכול להגיד בקריאת שמע שעל המיטה. '''אמר רבי זעירא בשם רב ירמיה: ספק בירך על מזונו ספק לא בירך צריך לברך, דכתיב "ואכלת ושבעת וברכת"'''. כלומר, אם אדם מסופק אם הוא בירך ברכת המזון או לא, צריך לברך, כי זה דאורייתא - יש פסוק "ואכלת ושבעת וברכת". '''ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל'''. כלומר, אם הוא מסופק אם הוא התפלל, לא צריך להתפלל, כי תפילה זה רק דרבנן, '''ודלא כרבי יוחנן'''. כלומר, בניגוד לרבי יוחנן. '''דרבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת'''. כלומר רבי יוחנן סובר: אוקיי, גם אם זה דרבנן, אבל התפילה פועלת. כל תפילה פועלת. אז לכן יש עניין שבן אדם יתפלל כמה שהוא יכול, קל וחומר אם הוא מסופק אם הוא התפלל שיתפלל. '''ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא'''? מה הדין? ואומרת הגמרא '''נשמענה מן הדא''' - '''הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, מי שקורא לפני צאת הכוכבים לא יצא ידי חובתו. עכשיו, הכוונה אפילו ממש רגע לפני צאת הכוכבים, והזמן הזה, הצמוד לצאת הכוכבים, איך זה נקרא? זה נקרא בין השמשות, וזה זמן שהוא ספק. אז אם אתה רואה אדם שקורא בזמן הזה, שהוא בעצם מסופק האם הוא קרא בלילה או לא קרא בלילה, כלומר בעצם מסופק אם הוא יצא ידי חובה או לא - מה הדין? אמרנו לא יצא, חייב לקרוא עוד הפעם. '''הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף א עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''איתא חמי.''' ומתמה הש"ס עלה בא וראה מאי האי דקאמר הא משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא ועם כוכביא הוא כלומר מיד אחר סוף היום ועם צאת הכוכבים שהוא התחלת הלילה ואלו משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פתן. בלילי שבת מאוחר הרבה הוא דכבר שעה ותרתי בליליא הוא והיכי את אמר קרובין דבריהן להיות שוין '''תיפתר.''' הא דקאמר משעה שבני אדם נכנסין לאו בכל בני אדם קאמר אלא דאיכא אינשי דאכלי בהאי שעתא כגון באילין כופרניא דקיקייא. באלו בני כפרים הקטנים שאין להם מלאכה כל כך ויש להן פנאי להכין סעודתן מבעוד יום '''דאורחיהן מסתלקא עד דהוא יממא.''' כלומר שדרכן להסתלק ממלאכתן בעוד היום גדול וזמן התחלת סעודה שלהם מקודם הוא '''דצדי לון מיקמי חיותא.''' לפי שכבר מוכן להם מקודם צרכי מזון הסעודה וממהרין לאכול ובסוף היום יכולין ליכנס לסעודתן בלילי שבת '''קודם לכן.''' קודם צה"כ '''אם כן למה קורין אותה בבהכ"נ.''' בעוד שהוא יום '''מתוך דבר של תורה.''' ולא לצאת ידי חובת ק"ש והלכך כשיגיע זמן ק"ש צריך לחזור לקרותה לצאת ידי חובתו '''צריך לברך.''' לפי שברכת המזון מן התורה כדכתיב ואכלת וגו' וכלומר בהא פשיטא לן דאפי' מספק צריך שיברך '''ספק התפלל.''' וכן בספק התפלל או לא פשיטא לן לאידך גיסא שאל יתפלל מספק מכיון דתפלה מדרבנן היא '''ודלא כר' יוחנן וכו'.''' וטעמיה לפי שאין תפלה מפסדת ולדידיה אם ספק הוא לו צריך שיתפלל שהרי אינו מפסיד בזה '''נשמעינה מן הדא.''' ברייתא דלעיל</div> <div class="yerum-leiden-text">אתא חמי משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן איממה הוא ועם * כוכביא הוא · משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת שעה ותרתי ליליא הוא · ואת אמר קרובים דבריהם להיות שוין · אמ' ר' יוסי תיפתר באילין כופרניא דקיקייא דאורחיהון מסתלקא עד דהוא איממא דצדי לון מן קומי חיותא · תני הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו · אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת · אמ' ר' יוסי אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לעמוד אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר של תורה · ר' זעירא בשם רב ירמיה ספק בירך ספק לא בירך צריך לברך דכת' ואכלת ושבעת וברכת · ספק התפלל ספק לא התפלל אל יתפלל · ודלא כר' יוחנן דאמ' ר' יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו · למה שאין תפילה מפסדת · ספק קרא ספק לא קרא נשמעינה מן הדא הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו · וקודם לכן לאו ספק הוא · והוא אמר צריך לקרות · הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות · סימן לדבר משיצאו הכוכבים ואע'פ שאין ראייה לדבר זכר לדבר ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים · וכת' והיה לנו הלילה משמר והיום מלאכה · כמה כוכבים יצאו ויהא לילה · ר' פינחס בשם ר' אבא בר פפא כוכב אחד ודאי יום · שנים ספק שלשה ודאי לילה · שנים ספק והכת' עד צאת הכוכבים · לא מיעוט כוכבים שנים קדמ' לא מתחשב · בערב שבת ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור · שנים מביא אשם תלוי · שלשה מביא חטאת · במוצאי שבת ראה כוכב אחד ועשה</div> <div class="yerum-side">'''ספק קרא ספק לא קרא.''' אלא הא דקמיבעיא לן אם הספק הוא בק"ש אם קרא או לא מהו שיקרא מספק מי נימא הואיל וק"ש מדאורייתא דינה כברכת המזון או דילמא מכיון שיכול לצאת י"ח בפסוק ראשון לבד אינו צריך לחזור ולקרות כולה מספק '''וקודם לכן לאו ספק הוא.''' כלומר וכי ספק לאו בכלל קודם לכן ג"כ הוא שהרי אם קרא בין השמשות נמי קודם לכן הוא וזהו ספק מיקרי דמספקא לן אם יום הוא ולא יצא או לילה הוא ויצא ואפ"ה את אמר דצריך לחזור ולקרותה בזמנ' דהא לא יצא ידי חובתו קתני וא"כ הדא אמרה דה"ה ספק קרא ספק לא קרא דצריך לקרות '''סימן לדבר וכו'.''' כמו גופה הא דתנינן בתוספתא דלעיל ומסיים שם ואע"פ שאין ראיה לדבר וכו' משום דקרא לאו לענין ק"ש משתעי '''והכתיב עד צאת הכוכבים ולא מיעוט כוכבים שנים.''' בתמיה כלומר והלא מיעוט כוכבים אינו אלא שנים וקרי להו לילה והיכי קאמרת דשנים ספק '''קדמייא לא מתחשב.''' הכוכב הראשון שהוא ודאי יום לא קחשיב ליה ועד צאת הכוכבים דקאמר אשנים האחרונים הוא דקאי</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' יש ברייתא שאומרת '''סימן לדבר משיצאו הכוכבים'''. ממש שאמרנו שקוראים את שמע בשעה שבשכבך בזמן שכיבה, ואמרנו שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם - כל הזמן הזה, יש סימן לדבר משיצאו הכוכבים. '''ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר''', כלומר אין לנו פסוק בתורה או בנביא שמלמד את זה, אבל יש זכר לדבר שהלילה מתחיל בצאת הכוכבים, '''דכתיב "ואנחנו עשים במלאכה"'''. כתוב בנחמיה, כשבנו את החומה והכותים ניסו להפריע להם, אז הם היו צריכים גם לשמור וגם לעבוד. '''וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים'''. כלומר הם עבדו מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. עכשיו פה אין ראיה שבזמן שהם עבדו זה היה יום, כי יכול להיות שהם הקדימו, כלומר רצו להספיק כשיש אור. אז למרות שבעצם עלות השחר זה עדיין לילה, וכבר אחרי השקיעה זה כבר לילה, אבל הם ניצלו את כל הרגעים של האור כדי לעבוד - ככה הייתי אומר. אבל בא פסוק אחר ואומר לנו '''והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה'''. כלומר, בא פסוק שמלמד אותנו שבעצם הזמן שהם עבדו זה נקרא יום. עכשיו למה זה נקרא רק זכר? לכאורה זו ראיה טובה. פשוט מאוד - כיוון שזה לא מדבר על קריאת שמע. הרי התורה אומרת "בשכבך", מי אמר לנו שזמן שכיבה זה באמת צאת הכוכבים? אנחנו לא יודעים. לכן זה רק זכר. שואלת הגמרא '''כמה כוכבים יצאו ויהא לילה'''? אמרנו צאת הכוכבים - כמה? '''אמר רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא: כוכב אחד וד"י יום. שנים ספק לילה. שלשה וד"י לילה'''. שואלת הגמרא '''שנים ספק?''' מה פתאום? הרי אמרנו מקודם, כתוב בנחמיה "ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים", כלומר צאת הכוכבים זה לילה. ואם כתוב "עד צאת הכוכבים" - מיעוט רבים שניים, אז צריך שני כוכבים. למה אתה אומר לי שלושה? עונה הגמרא '''קדמיא לא מתחשב''', כלומר הכוכב הראשון, כיוון שהוא נראה אפילו ביום, אז הוא לא חלק מהכוכבים שבאים לסמן את הלילה. אומרת הגמרא: '''בערב שבת, ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור'''. כלומר, לפי הדברים האלה, אם אנחנו רואים שכוכב אחד זה יום, שניים ספק ושלושה זה לילה - אז אם בערב שבת, ביום שישי בלילה, ראה רק כוכב אחד ועשה מלאכה, פטור, כי זה ברור שזה עדיין יום, זה יום שישי בכלל. '''שנים, מביא אשם תלוי''', כי זה ספק. '''שלשה, מביא חטאת''', כי זה ודאי כבר לילה. '''במוצאי שבת''' יהיה הפוך כמובן - רק כוכב אחד ועשה מלאכה, מביא חטאת, כי זה ודאי עדיין יום ועדיין שבת. שניים זה ספק, לכן מביא אשם תלוי. שלושה זה כבר מוצאי שבת, ולכן היתר. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד א<span class="yerum-runnum">3</span></div> מלאכה, מביא חטאת. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, פטור. רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בעי: אין {{ירו"מ-ביאור|אם}} תימר שנים ספק, ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה. ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים. ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת, בשחרית וקצר כחצי גרוגרת, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת. מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן, ויצטרף של שחרית עם של מוצאי שבת ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה, ויצטרף של שחרית עם של לילי שבת ויהא חייב על הראשונים. הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא. {{ירו"מ-ביאור|באלו הכוכבים שאין דרכם להראות ביום}} ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, {{ירו"מ-ביאור|אבל באלו שדרכם להראות ביום}} לא משערין בהון. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא. {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שיראו שלושה כוכבי חוץ מכוכב נגה שנראה אף ביום}} רבי יעקב דרומנה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב דרומנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהודא בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה. ולית ליה ספק? {{ירו"מ-הדגשה|והרי לדעת כולם זמן בין השמשות הוא ספק מן היום ספק מן הלילה}}. אית ליה ספק {{ירו"מ-הדגשה|בזמן ש}}בין {{ירו"מ-הדגשה|ה}}כוכב {{ירו"מ-הדגשה|הראשון}} לכוכב {{ירו"מ-הדגשה|השני}}. תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום. <span id="דף_ב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בדף הקודם סיימנו בזה שאמרנו ששלושה כוכבים זה ודאי לילה, שניים זה ספק וכוכב אחד זה יום. ולכן אם אדם ראה כוכב אחד ועשה מלאכה בערב שבת, אז הוא יהיה פטור כי זה עדיין יום שישי. אם הוא ראה שניים ועשה מלאכה, אז הוא יהיה אשם תלוי כי זה ספק. ואם הוא ראה שלושה ועשה מלאכה, אז זה כבר שבת ואז הוא צריך להביא חטאת. במוצאי שבת אמרנו זה יהיה בדיוק הפוך. כלומר, אם הוא ראה כוכב אחד ועשה מלאכה אז הוא יהיה חייב חטאת, כיוון שזה עדיין שבת. אם הוא ראה שניים הוא אשם תלוי, כי זה ספק האם זה שבת או מוצאי שבת, ושלושה הוא יהיה פטור. '''רבי יוסי ברבי בון בעי, אין תימר שנים ספק''', כלומר אם אתה ממשיך עם הקו הזה שאתה אומר ששתיים זה ספק. אז אם '''ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה''', כלומר יום שישי ראה שני כוכבים, התרו בו, עשה מלאכה. אז אם היה רק את זה אנחנו יודעים, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי. אבל מה שקרה כאן עכשיו הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת''' וגם פה התרו בו ועשה מלאכה. עכשיו '''מה נפשך? אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים.''' כי האחרונים היו בשבת. '''ואם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים.''' '''ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת.''' אנחנו יודעים שכדי להתחייב זה צריך להיות עשיית מלאכה כשיעור, והשיעור במלאכת קוצר זה שיקצור גרוגרת. אז מה יקרה אם הוא ראה שני כוכבים בערב שבת? קצר חצי גרוגרת. אם הוא היה עושה רק את זה, כמובן פטור. לאחר מכן '''בשחרית וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו יש לנו בעיה, כי אם נגיד ששני כוכבים זה עדיין יום, אז בעצם הוא היה פטור. אם זה לא היה, הוא היה חייב קורבן אשם תלוי, כיוון שחצי גרוגרת של יום שישי מצטרפת בעצם עם החצי גרוגרת של שבת. עכשיו מה שקרה בהמשך, הוא '''ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת'''. עכשיו '''מה נפשך, אם הראשונים יום הן''', אז אוקיי, אז הראשונים לא יצטרפו לשבת כיוון שזה יום, הוא יהיה פטור עליהם. אבל זה אומר גם שמה שהוא ראה במוצאי שבת, השני כוכבים, זה היה יום, כלומר זה היה בשבת, ואז בעצם המלאכה שהוא עשה במוצאי שבת כשהוא ראה שני כוכבים ועשה חצי מלאכה, זה יצטרף עם החצי מלאכה שהוא עשה בבוקר, '''ויהא חייב על האחרונים'''. '''אם האחרונים לילה''', אז בעצם אומנם נכון שהשני כוכבים במוצאי שבת, מה שעושה מלאכה אז החצי גרוגרת לא יכול להצטרף למה שהוא עשה בבוקר כי זה כבר מוצאי שבת. אבל אם זה ככה, אז גם מה שעשה ביום שישי זה כבר היה בשבת, אז החצי מלאכה שעושה בערב שבת תצטרף עם החצי מלאכה שעשה בשבת '''ויהא חייב על הראשונים'''. '''הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא.''' כלומר, כל מה שאמרנו, שני כוכבים או שלושה כוכבים, מדובר דווקא בכוכבים שאין דרכם להיראות ביום. כלומר, זה לא דווקא כוכבים שנראים ביום, אלא גם מציאות. כלומר, אם אני לדוגמה, אובך או משהו כזה, פתאום נראים לי כוכבים באמצע היום, זה לא הופך את זה ללילה. '''ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא, לא משערין בהון.''' כלומר כוכבים שדרכם להיראות ביום, אז הם לא חלק מהמשחק. '''אמר רבי יוסי ברבי בון: ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא.''' כן, ממש אמרנו צריכים להיראות שלושה כוכבים, חוץ מכוכב נוגה. כן, כוכב נוגה זה כוכב שגם ביום הוא נראה בדרך כלל, אז הכוכב הזה הוא לא מהמשחק בכלל. כן, שלושה כוכבים צריכים להיות כוכבים שנראים בדרך כלל בלילה. '''רבי יעקב דרומנה בשם רבי יהודא בן פזי: כוכב אחד ודאי יום. שנים לילה.''' כלומר הוא לא מביא את המשחק הזה של אחד, שתיים, שלושה, אלא רק כוכב אחד - יום, שניים - לילה. שואלת הגמרא '''ולית ליה ספק?''' הרי אנחנו יודעים שיש מושג כזה שנקרא בין השמשות, שזה ספק יום ספק לילה. איך יכול להיות פתאום שהוא בא ואומר שיש או יום או לילה? אומרת הגמרא באמת יש לו, '''אית ליה ספק''', מתי? '''בין כוכב לכוכב'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אין תימר שנים ספק.''' א"כ ממתה איכא למיבעי בראה ב' כוכבים בע"ש והתרו בו מספק אל תעשה מלאכה שמא לילה הוא ועשה מלאכה ושוב ראה ב' כוכבים במ"ש והתרו בו מספק שמא יום הוא ועשה מלאכה מהו אם כהתראת ספק הואי או לא '''מה נפשך.''' כלומר דהש"ס פשיט ליה דלאו כהתראת ספק מחשבינן לה דאם הראשונים יום הן וכו' וממ"נ חייב הוא או על המלאכה שעשה בע"ש או על שעשה במ"ש וכגון שעשה מלאכה כל בין השמשות בשתיהן '''ראה שני כוכבים בע"ש.''' זו בעיא אחריתא ובדרך את"ל מתפרשא דאת"ל בהאי קדמיתא מתחייב ממ"נ מכיון דבכל חדא וחדא שיעור מלאכה הוא דעביד ואם זה יום וכו' מיהו לענין צירוף קמבעיא לן אם בבין השמשו' של ע"ש קצר כחצי גרוגרת וחזר וקצר באותו העלם בשחרית בשבת כחצי גרוגרת וחזר וקצר כחצי גרוגרת באותו העלם במ"ש מהו מי אמרינן מכיון דבכל בין השמשות לא עשה אלא כחצי שיעור לא מצרפינן חצי גרוגרת של שחרית בהדי כל חדא מינייהו דזיל הכא ליכא שיעורא וזיל הכא ליכא שיעורא דכי מצרפת לה בהדי חצי גרוגרת של ע"ש אמרינן שמא יום הוא ואי מצרפת לה בהדי של מ"ש אמרינן שמא לילה הוא או דילמא דהואיל ומ"מ איכא שיעור חיובא הכא בצירוף דממ"נ או בהאי מצטרף או בהאי מצטרף מיחייב הוא</div> <div class="yerum-leiden-text">מלאכה מביא חטאת · שנים מביא אשם תלוי · שלשה פטור · ר' יוסי ביר' בון בעי אין תימר שנים ספק ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה · ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה מה נפשך אם הראשונים יום הן אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים · אם האחרונים לילה אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים · ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת · בשחרית וקצר כחצי גרוגרת · ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת · מה נפשך אם הראשונים יום הן אף האחרונים יום הן ויצטרף שלשחרית עם שלמוצאי ויהא חייב על האחרונים · אם האחרונים לילה אף הראשונים לילה ויצטרף שלשחרית עם שללילי שבת ויהא חייב על הראשונים · הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמייא ביממא · ברם באילין דאורחהון מתחמייא ביממא לא משערין בהון · אמ' ר' יוסי ביר' בון ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא · ר' יעקב דרומנה בשם ר' יודה בן פזי כוכב אחד ודאי יום · שנים לילה · ולית ליה ספק · אית ליה ספק בין כוכב לכוכב · תני כל זמן שפני מזרח מאדימות זהו יום</div> <div class="yerum-side">'''מה נפשך וכו'.''' כלומר דהדר פשיט ליה דאוף הכא מיחייב ממ"נ דאם זה יום וכו' וא"כ לעולם איכא צירופא לחיובא וכגון דעשה בשתיהן בתחילת בין השמשות או בסופו דהכא לא שייך לומר שעשה כל בין השמשות '''הדא דתימר.''' והא דמשערינן בהכוכבים כדאמר לעיל דוקא באילין כוכבים שאין דרכן להתראות ביום אבל באלו שדרכן להיות נראין ביום לא משערין בהון כלל '''ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין וכו'.''' כלומר דר' יוסי בר בון בא להוסיף ולפרש דלא תימא דג' כוכבים דמחשבינן לילה בהדי כוכב הראשון הוא דהא ליתא שהרי כוכב א' ודאי יום הוא ואנן לא משערינן באלו הכוכבים שדרכן להיות נראין ביום והלכך קאמר דבלבד שיהו נראין ג' כוכבי' חוץ מן הדא כוכבתא קדמייתא שאינו מן החשבון של הג' כוכבים דמחשבינן להו לילה '''ולית ליה ספק.''' בתמיה והא אנן תנן ספק חשיכה ספק אינו חשיכה אלמא דלכ"ע איכא בין השמשות שהוא ספק ומ"ט לא קחשיב ליה '''ומשני אית ליה ספק.''' ובהא הוא דפליג אתנא דבריית' דלעיל דקחשיב שנים לספק ואלו לדידיה לא מיחשב ספק אלא בין כוכב ראשון לבין כוכב שני '''כל זמן שפני מזרח מאדימות.''' כשהחמה שוקעת במערב זהרורי חמה מאדימין את המזרח</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד ב<span class="yerum-runnum">4</span></div> {{שוליים|א_יא}}הכסיפו זהו בין השמשות. השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בין השמשות תלוי בלבנה|הלבנה בתקופתה]] {{ירו"מ-ביאור|שזה באמצע החדש. שהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ושוקעת במערב}} התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות. אמר <span id="דף_ג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''תני: כל זמן שפני מזרח מאדימים זהו יום.''' יש לנו ברייתא שאומרת שכל זמן שפני מזרח מאדימים, כלומר צד מערב - הפנים שמאדימות את המזרח. כלומר אדם שעומד במזרח הוא יראה אדום, אז זה כמובן מהצד מערב. אז כשצד המערב כולו אדום זה עדיין יום. '''הכסיפו זהו בין השמשות.''' '''השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה.''' כלומר מתחיל להיות שחור לגמרי עד שנעשה העליון שווה לתחתון, זה כבר לילה. זו ברייתא שמגדירה לנו מה זה בין השמשות, ומה זה היום ומה זה הלילה. '''רבי אומר: הלבנה בתקופתה''' - כלומר אנחנו יודעים שבראש חודש הירח הוא מאוד קטן. הוא מתחיל פחות או יותר במערב וכל יום הוא בעצם מתחיל טיפה יותר מזרחה. ובאמצע החודש הלבנה מלאה והיא מתחילה במזרח ובעצם שוקעת במערב ממש כל הלילה. אז '''הלבנה בתקופתה''', כלומר באמצע החודש כשהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ומסיימת במערב, אז '''התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות'''. כלומר כאילו שתי שמשות, הירח והשמש ביחד - אז זה נקרא בין השמשות. רבי חייא אמר: סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. הוא אומר לו: אין דבר כזה. הרי בין השמשות זה אחרי שהחמה כבר שקעה כולה, היא כבר לא נראית - האור עדיין קיים, אבל היא עצמה לא נראית, ורק אז מתחילה הלבנה לעלות. "ותני ליה שמואל כרבי חייא" - כלומר גם שמואל סובר כרבי חייא, שאין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. כלומר, האור שאנחנו מדי פעם כן רואים - כשיש זיהום אוויר או משהו כזה - אבל בדרך כלל כשהשמש קיימת בשמיים אז האור שלה כל כך חזק שבעצם את הלבנה לא רואים. אז הוא אומר בעצם שהחמה סיימה את השקיעה שלה, ורק אז מתחילה הלבנה לזרוח. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ב עמוד ב''' {{שוליים|א_יא}} '''הגדרת זמן בין השמשות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן רסא סעיף ב , סמ"ג עשין לב <קטע סוף=ב ב/> ==דף ג עמוד א== <קטע התחלה=ג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנינא בר חמא שבין השמשות הוא משעה שסוף גלגל חמה שוקע ותחילת גלגל לבנה עולה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''הכסיפו.''' השחירו אבל לא לגמרי שעדיין גובהה של כיפת הרקיע לא הושחרה זהו בין השמשות '''השחירו.''' שניהם שנעשה העליון של הכיפה שוה לתחתון של הכיפה הסמוכה להארץ זהו לילה '''הלבנה בתקופתה.''' כשהלבנה באמצע החדש וזהו תקופתה שאז דרכה לעלות בתחילת הלילה '''התחיל גלגל חמה לשקע.''' מתחילת השקיעה כבר נקרא בין השמשות ואז הוא גם כן התחלת גלגל לבנה לעלות '''ר' חנינא.''' פליג וס"ל שסוף השקיעה של החמה הוא בין השמשות וזהו התחלת גלגל לבנה לעלות ולהזריח '''ותני שמואל כן.''' כר' חנינה שאין הלבנה זורחת ממש אלא בשעה שהחמה שוקעת לגמרי וכן לא שוקעת בשחרית בשעה שכבר החמה זורחת אלא מקודם לזה</div> <div class="yerum-leiden-text">הכסיפו זהו בין השמשות · השחירו נעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה · ר' או' הלבנה בתקופתה התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות זהו בין השמשות</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד א<span class="yerum-runnum">5</span></div> רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא:}} סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות. ותני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]{{ירו"מ-הוסר|כן}} {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר חייא בר יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חיא בר יהודה|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: התחיל גלגל חמה לשקוע, אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל. הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא. {{ירו"מ-ביאור|דרך קיצור}} ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, {{ירו"מ-ביאור|דרך ראשית}} לא בדה. {{ירו"מ-ביאור|לא בזה מדובר}} איזהו בין השמשות? אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל}} לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף. {{ירו"מ-הדגשה|הזמן שלוקח עד ש}}נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: איזהו בין השמשות? משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל, {{ירו"מ-ביאור|כתשע דקות}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} הוו יתבין. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} לרבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: לא מסתברא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}סוף חצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, {{ירו"מ-הדגשה|זהו}} כהרף עין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא?}} אמר ליה: אוף אנא סבר כן. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לא אמר כן, אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] כד תנינן תמן {{ירו"מ-ביאור|הלכות זבים}}. {{שוליים|א_יב}}ראה אחת ביום ואחת בין השמשות. אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. <span id="דף_ג_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> טוב, התחלנו בדף הקודם לדבר על מה זה העניין של בין השמשות, יום, לילה. והבאנו בתחילה דעה של רבי, רבי אומר הלבנה בתקופתה. אמרנו שהכוונה באמצע החודש, כשהלבנה היא מלאה, היא מתחילה במזרח, שוקעת במערב, ושם יש ממש מסלול שלם. ורבי אמר שהתחיל גלגל החמה לשקוע. כלומר, איך שהחמה מתחילה לשקוע, נוגעת כביכול בים וכבר הלבנה מתחילה לזרוח. והבאנו דעה שאומרת, מרבי חנינא, שאומר שלא ככה, אלא '''סוף גלגל חמה לשקוע'''. כלומר, אחרי שהשמש לגמרי התכסתה, רק אחרי זה הלבנה מתחילה. ואמרנו מוצאן לשמואל כרבי חנינא. שמואל אומר כמו רבי חנינא. הוא אומר: '''אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת, ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת.''' כי בעצם האור של החמה הוא בעצם מונע מלראות את הלבנה. אמר רבי שמואל בר חייא בר יהודה בשם רבי חנינא: '''התחיל גלגל חמה לשקוע'''. הוא אומר, אם אתה רואה שהשמש כבר נוגעת בים, היא התחילה את השקיעה. יש בדרך כלל משהו כמו ארבע, בערך ארבע וחצי דקות. '''אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל.''' כלומר, הזמן שלוקח לרדת מהכרמל עד הים זה בעצם הזמן שאתה יודע בוודאות שעדיין יום היה. מרגע שהשמש נוגעת בים, אתה מספיק לרדת מהכרמל ולטבול, ואתה בטוח שטבלת בים. '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא''' - כלומר, דווקא מי שהולך בדרך הקיצור, בדרך מהפסגה למטה. '''ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא, לא בדה''' - כלומר, מי שהולך בדרך הראשית אז לא בדק, כיוון שהדרך היא מפותלת ולכן היא הרבה יותר ארוכה. עכשיו, '''איזהו בין השמשות?''' אמר רבי תנחומא: '''לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף.''' כלומר, אם ניקח טיפת דם, נשים אותה על סיף, '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן, זהו בין השמשות'''. לקחו דווקא דם, כי דם הוא טיפה יותר סמיך, יותר צמיגי, ולכן לוקח טיפה יותר זמן מאשר אם זה היה מים, לדוגמה. אז דעה אחרת על בין השמשות. '''משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל''', כמו בסדר גודל של תשע דקות. אנחנו יודעים שמיל הולך זה שמונה עשרה דקות, אז חצי מיל זה תשע דקות, הכוונה בערך חצי קילומטר. '''דברי רבי נחמיה'''. '''רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים.''' כלומר, זה זמן מאוד מאוד קצר. חכם אפילו לא יכול להגדיר אותו. רבי יוסי ורב אחא הוו יתבין. אמר רבי יוסי לרבי אחא: '''לא מסתברא סוף חצי מיל דרבי נחמיה, כהרף עין דרבי יוסי'''? כלומר, נראה לו הגיוני שבעצם מה שאמר רבי יוסי כהרף עין זה בסוף החצי מיל של רבי נחמיה? כי הרי רבי נחמיה דיבר על מהירות של דקות, אז רק ברגע האחרון, המעבר הסופי, זה בעצם הזמן של רבי יוסי. אמר לו: '''אוף אנא סבר כן'''. רבי חזקיה לא אמר כן, אלא הוא סובר שכל הרף עין והרף עין שבחצי מיל של רבי נחמיה, ספק הוא לרבי יוסי. כלומר, רבי יוסי בעצם אמר שזה כהרף עין, אבל איפה בדיוק ההרף עין - אנחנו לא יודעים בדיוק. זה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אמר רבי מנא: '''קשייתה קומי דרבי חזקיה''' - כלומר, קשה לי לפני רבי חזקיה, '''כד תנינן תמן''', כמו שלמדנו במסכת זבים, ושם למדנו, יש משנה שאומרת: '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות, אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה וספק לקרבן.''' אז פה נסביר קצת לגבי עניין של זבים. אנחנו יודעים שהזב הוא מטמא בלובן, זה לא זבה - זבה מטמאה באודם, כלומר שתראה אישה, אבל זב הוא רואה לובן, שזה לא קרי. הגמרא אומרת שזה בעצם דומה מאוד למי חיטה. כלומר, זה פחות סמיך מאשר קרי, קצת מזכיר ביצה מוזרה. עכשיו, זה מחלה, זה סוג של מחלה, וכשיוצא, יוצא בלי קישוי, כלומר לא יוצא ברצון - זה בעצם הזיבה. עכשיו, הדין בזב, שאם הוא רואה ראייה אחת רק, אז זה כמו בעל קרי - טובל ומצאת הכוכבים הוא טהור. עכשיו, אם הוא רואה שני ראיות, כלומר אפילו אם היו ביום אחד, כלומר גם אם שני הראיות הוא ראה אותן ביום אחד, או ראייה אחת ארוכה כמו שניים. כלומר אם הוא רואה נניח חמש-שש דקות ברצף, זמן שהוא יכול באמצע להתרחץ ולטבול ולהסתפג, אז זה מחלק את זה לשתי ראיות. זה כאילו ראייה אחת ארוכה היא כמו שניים. או אם הוא ראה ראייה אחת ברגע מסוים שבו היו שני ימים, כמו שאמרנו בין השמשות, רגע אחד חצי היה ביום אחד, חצי ביום שני. כלומר ראייה אחת גם מתחלקת לשתי ראיות אם היא במעבר בין שני ימים. או אם הוא רואה שני ימים בשני ימים רצופים - יום ראשון הוא ראה ראייה אחת, יום שני ראייה שנייה, אז זה שני ראיות. אז בכל המקרים האלו הוא נקרא זב קטן. זב קטן צריך לספור שבעה נקיים, ביום השביעי הוא טובל. הוא צריך לטבול במעיין, ואז בערב במצאת הכוכבים הוא נטהר. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אדם עומד בראש הר הכרמל.''' שהוא על שפת הים ושם החמה נראית ביותר סמוך לשקיעתה. חזקה ביום טבל. מפני שיש שהות מתחילת שקיעה בכדי שירד ויטבול ויעלה ועדיין יום הוא ועלה לו הערב שמש דר' חנינא לטעמיה דאמר מסוף השקיעה זהו בין השמשות אבל מקודם לכן יממא הוי '''הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא.''' לא אמרן אלא אם ירד והלך לו בדרך הקצרה שיש שם '''ברם.''' אבל אם הולך הוא בחיסרטא זהו דרך הרבים הכבושה לכל '''לא בדא.''' לא בזה אמרו חזקה ביום טבל לפי ששוהא הרבה בסיבוב הליכה דרך האיסרטא '''נחלקה הטיפה לכאן ולכאן.''' כלומר אם הטיפה נתונה היא על חודה של סייף ודאי שאינה עומדת שם אלא נחלקת לכאן ולכאן וכשיעור הזה הוא בין השמשות ולהכי קאמר טיפה של דם שהדם יותר עב מן המים וטיפה של מים אינה עומדת כלל על החוד כזה ואין כאן שיעור וכהרף עין לא ס"ל לר' תנחומא ודעת ר' יוסי בברייתא דלקמן היא '''משתשקע החמה.''' מסוף השקיעה '''כהרף עין.''' כשיעור קריצת העין ברפיון '''קשייתה קומי דר' חזקיה כדתנינן תמן וכו'.''' בעוד ששנינו במס' זבים המתני' דלקמיה הקשיתי לדבריו במה דמפרש אליבא דר' יוסי ולא מסיק הקושיא עד לבתר הכי קשתה על דעתך וכו' כדלקמן</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' ר' חנינא סוף גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות · ותני שמואל כן אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת · ר' שמואל בר חייא בר יהודה בשם ר' חנינא התחיל גלגל חמה לשקע אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו חזקה ביום טבל · הדא דתימ' בההוא דאזיל ליה בקפונדרא · ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא לא בדה · אי זהו בין השמשות · אמ' ר' תנחומא לטיפה שלדם שהיא נתונה על גבי חדה שלסייף נחלקה הטיפה לכאן ולכאן זהו בין השמשות · אי זהו בין השמשות משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל דברי ר' נחמיה · ר' יוסי או' בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמ' · ר' יוסי ור' אחא הוו יתבין אמ' ר' יוסי לר' אחא לא מסתברא סוף חצי מיל דר' נחמיה כהרף עין דר' יוסי · אמ' ליה אוף אנא סבר כן · ר' חזקיה לא אמ' כן אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא · אמ' ר' מנא קשייתה קומי דר' חזקיה כיי דתנינן תמן ראה אחת ביום ואחת בין השמשות · אחת בין השמשות ואחת למחר · אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר ודאי לטומאה ולקרבן</div> <div class="yerum-side">'''לא מסתברא סוף חצי מיל דר' נחמיה כהרף עין דר' יוסי.''' כלומר ודאי לא מסתברא לפרש בענין אחר אלא לומר דשלים בין השמשות דר' נחמיה והדר מתחיל בין השמשות דר' יוסי דהא מדקאמר אי אפשר לעמוד עליו משמע שבהרף העין שהלילה נכנס היום יוצא וכל מקמי הכי יממא הוי וא"כ כל בין השמשות דר' נחמיה כשר הוא לטבילה אליבא דר' יוסי דאכתי איכא הערב שמש '''אלא כל הרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא.''' אליבא דר' יוסי ובהא פליגי דר' נחמיה דקאמר כדי שיהלך אדם חצי מיל הוא בין השמשות וא"כ כל שיעורא דידיה איכא לספוקי או כולו יום או כולו לילה או חציו יום וחציו לילה ואלו לר' יוסי כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל יש להסתפק וא"כ הרף עין הראשון שהוא אחר שתשקע החמה זהו ג"כ נקרא בין השמשות והא דקאמר כל הרף עין וכו' לאו דוקא אלא דהכוונה שאף הרף עין הראשון ג"כ בכלל וא"א לעמוד עליו</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''ראה אחת.''' חסר כאן בהעתקה וה"ג כמו שהיא שנויה בסוף פ"ק דזבים ראה אחת היום ואחת בין השמשות אחת בין השמשות ואחת למחר אם ידוע שמקצת וכו' דין הזב הוא שמיטמא בראייות ובימים אם ראה שלש ראייות ביום אחד או שלשה ראייות בשני ימים או בג' ימים ובלבד שיהו רצופין שלא יפסיק ביום טהור בין הראייות בכל אלו טמא וחייב בקרבן ואם ראה שתי ראייות פטור מן הקרבן אבל טמא טומאת זיבה וזה שראה ראייה אחת היום וא' בין השמשות או א' בין השמשות וא' למחר אם ידוע שמקצת הראייה מהיום שראה קצת הראייה בסוף היום וקצתה בתחילת הלילה של מחר אע"פ שלא היה ביניהם כדי טבילה וסיפוג שהיא השיעור לחלק ראייה אחת לשתי ראייות אפי' הכי נחשבים כשתי ראייות מפני שהימים חולקין והלכך ודאי לטומאה ולקרבן דיש כאן שלש ראייות דאותה של בין השמשות נחלקת לשתים כיון שיש בה משני ימים </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עכשיו, אם הוא ראה שלוש ראיות ביום אחד, כן, כמו שאמרנו, בזב ראיות מתחלקות. כלומר אם הוא ראה שלוש ראיות, נחשב שלוש ראיות. אם הוא ראה ראייה אחת ארוכה כמו שלוש, כלומר שבתוך הזמן הזה יכול פעמיים לטבול ולהסתפג, נחשב כמו שלוש ראיות. וכמובן אם הוא יראה בשלושה ימים ברצף, יום אחרי יום, אז בכל המקרים האלה הוא נקרא זב גדול. מה הוא צריך? לספור שבעה נקיים והוא טובל, בערב הוא טהור, אבל הוא נקרא מחוסר כיפורים. הוא חייב להביא למחרת קורבן. כמו שאמרנו, הקורבן הזה זה רק מונע ממנו להיכנס למקדש או לאכול קודשים, אבל לאכול תרומה, כבר בערב, אם היה כהן, הוא יכול לאכול. וכל מה שאמרנו עכשיו זה לגבי זב, כלומר לגבי זכר. נקבה, אז אצלה הזיבה זה דווקא דם. אה, יותר מאוחר נראה את זה, אבל אצלה זה רק ימים. זאת אומרת, אין ראיות, לא מתחלקות. כלומר, אין דבר כזה, אפילו אם היא תראה עשר פעמים באותו יום, זה רק נחשב ראייה אחת, זה רק יום אחד. היא צריכה לראות בשלושה ימים ברצף ואז היא נקראת זבה גדולה. זה כבר נגיע יותר מאוחר, אנחנו נראה את ההסבר היותר מפורט. אז בכל אופן, המשנה אומרת שאם '''ראה אחת ביום ואחת בין השמשות''', ואז אמרנו שבעצם הבין השמשות נחשב כמו שני ראיות, כי חצי יום אחד וחצי יום שני, והיה לו עוד ראייה אחת קודם, או שהוא ראה קודם כל בין השמשות, אז זה שני ראיות ועוד אחת למחרת. כלומר, אם הוא יודע בוודאות שבאמת זה היה בין השמשות, חצי יום זה חצי יום למחרת, אז זה כאילו נחשב שלוש ראיות, הוא ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק, כלומר אם הוא לא יודע אם באמת אולי הכל היה מהיום או הכל היה מהלילה, אז זה נחשב רק ראייה אחת. יש לו רק שני ראיות, אז הוא ודאי לטומאה, אבל הוא ספק לקרבן, כמו שהסברנו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ג עמוד א''' {{שוליים|א_יב}} '''זב שראה שתי ראיות בספק חלוקת זמן (מקצתה היום ומקצתה למחר) - ודאי לטומאה וספק לקרבן, ואינו מביא קרבן מספק.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מחוסרי כפרה, פרק ב, הלכה יג <קטע סוף=ג א/> ==דף ד עמוד א== <קטע התחלה=ד א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם בהלכות מחוסרי כפרה פ"ב הי"ג כלשון הירושלמי, שהטומאה ודאית מחמת החומרא בטומאה, אך הקרבן ספק שכן אין מביאים קרבן מספק. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד ב<span class="yerum-runnum">6</span></div> ואם ספק {{ירו"מ-הדגשה|אם}} {{ירו"מ-הוסר|שמקצת}} מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, {{ירו"מ-הדגשה|או כולה מן היום או כולה מן הלילה}}. ודאי לטומאה וספק לקרבן. {{ירו"מ-ביאור|הזב נטמא בלובן וכך דינו. אם ראה ראיה אחת, הרי הוא כבעל קרי וטובל וטהור בצאת הכוכבים. אם ראה שתי ראיות אפילו ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשנים, שיכול היה בין תחילת הראיה לסופה לטבול ולהסתפג. או שראה ראיה אחת שהתחלקה לשני ימים. או שני ראיות בשני ימים רצופים הרי הוא זב קטן וצריך לספור שבעה נקיים, וביום השביעי טובל במעיין ובערב הוא נטהר. ואם ראה שלוש ראיות ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשלוש, או אחת ארוכה כשנים ואחת קצרה, או אחת קצרה שהתחלקה לשני ימים ואחת יום קדם או יום אחרי, או שלוש ראיות בשלושה ימים רצופים — הרי הוא זב גדול, וסופר שבעה נקים וטובל, ובערב הוא טהור, ולמחרת מביא קרבן. שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת. להתיר לו כניסה למקדש ואכילת קדשים.}} ורבי חייא בר יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב חיא בר יוסף|°]] בעא {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} קומי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מאן תנא ראיה נחלקת לשנים? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא, ד}}אמר: {{ירו"מ-הדגשה|בין השמשות כהרף עין}}.{{ירו"מ-הוסר|לה}} : {{ירו"מ-הדגשה|ו}}קשתה על דעתך דאת אמר: {{ירו"מ-ביאור|לשיטתך שאתה אומר}} כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחמיה|°]]<nowiki/>רבי נחמיה, ספק הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אם כן איך יתכן שיתחייב קרבן על ספק? ואם בשראה ראיה כל בין השמשות של רבי נחמיה, אז לא רק לרבי יוסי בן חלפתא חייב קרבן, אלא לדעת כולם. שהרי ראה ראיה ארוכה כשלוש ראייות, שנמצא מתחילתה ועד סופה כשתי טבילות ושני סיפוגין, והרי זו נחשבת כשלוש ראייות, ומביא קרבן לדעת הכל. ו}}למה {{ירו"מ-הדגשה|רבי יוחנן אמר שהבריתא רק כרבי יוסי}}? אמר ליה, {{ירו"מ-הוסר|קשתיה}}{{ירו"מ-הדגשה|קשתיך}} {{ירו"מ-הדגשה|לא קשיא. כי באמת בין השמשות לדעת רבי יוסי בן חלפתא הוא רגע אחד, בתוך בין השמשות של רבי נחמיה, אלא שאנו לא יודעים איזה הוא}}. לכשיבא אליהו ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ש}}זהו בין השמשות, {{ירו"מ-הדגשה|אז יהיה חייב קרבן. אי כשיבא אליהו}}, מאן פליג? {{ירו"מ-ביאור|מי יחלוק על אליהו הנביא}} {{ירו"מ-הדגשה|תני: שלושה כוכבים לילה}}. רבי חנינא חברהון דרבנן[[ביאור:עץ מסורת#רב חנניה חבריהון דרבנן|°]] בעי: כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע {{ירו"מ-הדגשה|עובי}} הרקיע, לילה הוא. {{ירו"מ-הוסר|ומר}}{{ירו"מ-הדגשה|תאמר}} אף בשחרית כן. {{ירו"מ-הדגשה|שרק בזריחת החמה יהיה יום. ולמה קימא לן שהיום מתחיל בעלות השחר}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|א"ר}} {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}: כתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב ([[ויקרא כב ז|ויקרא אמור כב ז]]) "ובא השמש וטהר" מקיש יציאתו לביאתו. מה ביאתו משיתכסה מן הבריות. אף יציאתו לכשיתודע לבריות. {{ירו"מ-הדגשה|והא קיימא לן דמעלות השחר יום הוא}}? <span id="דף_ד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ואז בא רבי חייא בר יוסף קומי רבי יוחנן. רבי חייא שאל את רבי יוחנן: '''מאן תנא ראיה נחלקת לשנים?''' כלומר, מי הוא אותו תנא שאמר שאם הוא ראה בין השמשות ראייה אחת שהתחלקה לשני ימים, זה כמו שניים. ואמר ליה: רבי יוסי, דאמר בין השמשות כהרף עין. עכשיו הוא אומר לו, תשמע, קשה על דעתך. אתה הרי אומר '''כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דרבי נחמיה, ספק הוא'''. כלומר, בעצם אין לי זמן מוגדר, אני לא בדיוק יודע מתי הזמן. אמנם באמת נכון, זה רק רגע, אבל אין לי מושג איפה הוא, אז יש את כל תשע הדקות. אז אם ככה, איך ייתכן שיתחייב קרבן על ספק? מה תגיד לי שהוא בעצם ראה את כל בין השמשות, כלומר כל תשע דקות? אם זה ככה, אז לדעת כולם יהיה חייב קרבן. כמו שאמרנו, שהרי אם הוא ראה זמן שיכול לטבול ולהסתפג פעמיים, זה נחשב שלוש ראיות לדעת כולם, ואז בעצם הוא יהיה חייב קרבן לפי כולם. אז למה רבי יוחנן אמר שזה רק לפי רבי יוסי? אמר ליה, קושייתך לא קשה, מפני שבאמת בין השמשות זה כהרף עין, וזה בתוך התשע דקות של רבי נחמיה. אנחנו לא יודעים, נכון, אבל מה שאמרנו זה '''לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות''', אז באמת אם באותו רגע הוא ראה, הוא יהיה חייב קרבן. '''מאן פליג''' - מי יחלוק על זה? הוא גם יפסוק לנו אם הלכה כרבי נחמיה או הלכה כרבי יוסי, יגיד לנו אם זה יום או לילה. את כל הבעיות אליהו הנביא כבר יפתור לנו. עכשיו, רבי חנינא חברהון דרבנן בעי: '''כמה דאת אמר בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע הרקיע, לילה הוא'''. אז תאמר בשחרית, כן, שרק בזריחת החמה יהיה יום? כלומר אומר ככה, אנחנו יודעים, הצופים שלפני כן, בעבר, המחשבה הייתה שהשמש היא כל היום הולכת מתחת הרקיע, ואז בשקיעה היא בעצם חודרת. יש איזה עובי לרקיע. תשימו נניח, נחשוב שכדור הארץ בעצם זה שטוח, יש איזה קשת, זה הרקיע בצורת חצי כדור, יש לו עובי, ואז בעצם כל היום השמש היא מתחת הרקיע, אנחנו רואים אותה זורחת במזרח ושוקעת במערב. בשקיעה מה שקורה, היא בעצם נכנסת לעובי הרקיע, לאיזה חלון, יש איזה חלון, ועוברת בתוך עובי הרקיע. אז לכן אותה לא רואים, אבל את האור שלה עדיין רואים, ולאחר מכן, אחרי שהיא סיימה לעבור את עובי הרקיע, היא חוזרת כל הלילה מעל הרקיע. ואז בבוקר שוב פעם באורות השחר היא נכנסת לחלון וכל עד הזריחה היא בעצם בתוך החלון, לא רואים אותה, רואים את האור שלה, ולאחר מכן בזריחה היא פתאום מופיעה. זה בעצם הייתה המחשבה, התפיסה המדעית של אותה תקופה, ועל פיה מנסים להבין את ההלכה. אנחנו אמרנו הרי שבשקיעה, כלומר בצאת הכוכבים זה כבר לילה. צאת הכוכבים, עדיין יש אור, לא חושך עדיין. צאת הכוכבים זה בערך שלושה עשר דקות אחרי השקיעה, עדיין יש אור. אז הוא אומר, האם, כמו שאני אומר לגבי הלילה, שברגע שהשמש מסתתרת כבר לא רואים אותה, אז כבר מבחינתי זה לילה, למרות שבעצם היא עדיין בחלון, היא עוד בעובי הרקיע, עדיין האור שלה נראה. האם אותו דבר צריך להגיד גם לכאורה ביום? כלומר, גם בזמן, כל זמן שהיא נמצאת בתוך עובי הרקיע זה עדיין לילה, למרות שאני רואה את האור שלה. כלומר, מעלות השחר עד הנץ החמה זה עדיין לילה, ככה צריך להיות. אז קשה - למה אנחנו מקובלים ככה לפני כן? אמרנו מקודם שמעלות השחר זה כבר יום, וככה בעצם היה מקובל. איך זה מסתדר? אמר רבי אבא, אומר, יש לנו בעצם גזירת הכתוב. '''כתיב: "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה" וכתיב: "ובא השמש וטהר"''', כלומר המילה "בא" מופיעה לנו בפסוק אחר, שם מדובר על השקיעה. אבל בעצם כאילו שבאותו מקום כתוב השמש יצאה והשמש באה. אז לכאורה עוד הפעם '''מקיש יציאתו לביאתו'''. כלומר, כמו בשקיעה, אנחנו יודעים שבה השמש נעלמת, אף על פי שהיא בעובי הרקיע, זה כבר לילה, אז גם בבוקר צריך להיות אותו דבר, שכל עוד שהשמש בעובי הרקיע זה עדיין ישאר לילה. שוב פעם אותה שאלה - הרי קיימא לן, כמו שאמרנו מקודם בפסוקים, שכבר מעלות השחר נחשב יום, וקשה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ואם ספק.''' דשמא כולה מן היום או כולה מן הלילה '''ודאי לטומאה.''' דמה נפשך איכא שתים '''וספק לקרבן.''' דמספקא לן שמא שתים שמא שלש דאי כולה מן היום או כולה מן הלילה שתים ואי מקצתה ביום ומקצתה בלילה שלש '''ר' חייה בר יוסף וכו'.''' כל זה הוא מדברי ר' מנא שהקשה לר' חזקיה כששנו זה הדין כדמסיק לקמן. וכלומר ובעא ר' חייא בר יוסף לפני ר' יוחנן מאן. תנא ראייה נחלקת לשנים כלומר שראיית בין השמשות תחשב כשתי ראיות '''קשתה על דעתך.''' השתא מסיק ר' מנא הקושיא לר' חזקיה '''מאן פליג.''' על ענין כוכבים דלעיל וקאמר ר' חנינא חברהון דרבנן הוא פליג דבעי על הא דאמר לעיל שלשה לילה דכמה דאת אמר וכו'</div> <div class="yerum-leiden-text">ואם ספק שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר ודאי לטומאה וספק לקרבן · ר' חייא בר יוסף בעא קומי ר' יוחנן מאן תנא ראייה נחלקת לשנים ר' יוסי · אמ' לה קשתה על דעתך דאת אמר כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא · למה אמ' ליה קשתיה לכשיבוא אליהו ויאמר זהו בין השמשות · מאן פליג ר' חנינא חברהון דרבנן בעי כמה דאת אמר בערבית נראו שלשה כוכבים אע'פ' שהחמה נתונה באמצע הרקיע לילה הוא · ומר אף בשחרית כן · אמ' ר' אבא כת' השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה · וכת' ובא השמש וטהר · מקיש יציאתו לביאתו · מה ביאתו משיתכסה מן הבריות · אף יציאתו לכשיתודע לבריות</div> <div class="yerum-side">'''ר' יוסי אמר לה.''' והשיב ר' יוחנן ר' יוסי היא דכך שנינו בתוספתא פרק קמא דזבים ראה אחת מרובה כשתים יש מתחילתה ועד סופה כדי טבילה וסיפוג יש בידו שתי ראיות ואם לאו אין בידו אלא אחת ר' יוסי אומר אין בידו אלא אחת ומודה רי יוסי שאם ראה אחת בין השמשות אע"פ שאין בה כדי טבילה וסיפוג יש בה שתי ראיות מפני ששני ימים חולקין אותה '''אע"פ שהחמה נתונה באמצע הרקיע.''' כלומר באמצע עובי הרקיע ועדיין לא נגמר שקיעתה ואפ"ה מחשבית ללילה וא"כ ואימר אף בשחרית כן שאע"פ שכבר התחילה החמה לצאת הואיל והיא עדיין בעובי הרקיע לילה הויא דלעולם כל זמן שהיא בתוך עובי הרקיע נדון אותה כלילה ואכן קי"ל מעלות השחר יממא הוא ואמאי</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''על דעתך דאת אמר כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר' נחמיה ספק הוא למה.''' כלומר לדידך דאמרת דלר' יוסי כל הרף עין שבכל שיעורו של ר' נחמיה ספק הוא א"כ קשה למה ולאיזה ענין ספק הוא אליבא דר' יוסי הא כיון דר' יוסי גופיה ס"ל דראיית בין השמשות לעולם נחשבת כשתי ראיות ומעתה אין נ"מ לטומאה אליבא דר' יוסי דאם נימא שכל הרף עין באותו שיעור דחצי מיל מספקינן ביום או בלילה או חציו מיום וחציו מלילה הרי עכ"פ כל ראייה שבאותו שיעור נחשבת כב' ראיות וא"כ למאי הוא ספק לדידך ואליבא דר' יוסי והא ודאי נמי ליכא למימר דנ"מ לענין טבילה דאינו כשר לטבילה לפי שכל הרף עין יש להסתפק שמא הוא לילה דא"כ היינו דר' נחמיה דאיהו ג"כ ס"ל דכל השיעור של חצי מיל ספק הוא ובמאי פליגי ואם לענין טומאה נמי ליכא נ"מ כדאמרן קשיא למאי הוא דאמרת אליבא דר' יוסי דספק הוא '''אמר ליה קשתיה לכשיבא אליהו ויאמר זהו בין השמשות.''' כלו' דר' חזקיה השיב לו דמאי תיקשי לדידי תיקשי לך טפי אליביה דר' יוסי גופיה דאמר בין השמשות כהרף עין ואי אפשר לעמוד עליו וא"כ אם יבא אליהו ויברר לנו זהו הרף עין הוא בין השמשות וכי שייך לומר בראייה אחת כהרף עין לחלקה לב' ראיות כדקאמר ר' יוסי וכך היה לך להקשות אליביה וזו הקושיא קשה אפי' למ"ד אליבא דר' יוסי דבין השמשות דידיה לבתר דשלים בין השמשות דר' נחמיה והא כהרף עין הוא והיאך נחלק הראייה לב' ראיות ומאי חזית דאקשת לדידי ואי דיכולת לשנויי להך קושיא דאע"ג דס"ל לר' יוסי בין השמשות כהרף עין אפ"ה לענין ראייה ס"ל דנחשבת כב' ראיות א"כ גם לדידי ל"ק מאי דאקשת לי וטפי ניחא לדידי דהכי קאמרי כל הרף עין שבחצי מיל ספק הוא אליבא דר' יוסי דיש ג"כ להסתפק על הראשון שמא מקצת יום ומקצת לילה הוא והלכך כל ראיה שבתוך אותו השיעור נחשבת כב' ראיות וא"כ נ"מ טובא איכא לענין טומאה אליבא דר' יוסי '''א"ר אבא כתיב השמש יצא.''' דברי ר' אבא ג"כ מעין הקושיא דר' חנינא הם כתיב השמש יצא וכתיב ובא השמש ונימא דמקיש יציאתו לביאתו דמה ביאתו משיתכסה מן הבריות אתה מחשבו ללילה ואף על פי שעדיין השמש בתוך עובי הרקיע אף יציאתו לכשיתודע לבריות דוקא אבל כל זמן שהוא בתוך עובי הרקיע לא מיקרי השמש יצא על הארץ ומפני מה אנחנו מחשבין היום מעלות השחר '''אמר ר' בא.''' היינו טעמא דכתיב הבוקר אור א"כ התורה קראה לאור בוקר אע"פ שעדיין לא נתודע השמש להבריות אור השחר קרויה בוקר '''תני ר' ישמעאל.''' מהכתוב הזה שבתורה למדנו כן דכתיב וילקטו אותו בבקר בבקר בא הכתוב כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר וזהו בוקר דעלות השחר לבוקר של זריחת השמש: אמר ר' יוסי בר בון בלאו הכי לא מצית אמרת לידון עובי של הרקיע ללילה אף בשחרית לפי שאם אומר את ליתן עובי של הרקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית א"כ נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין כלומר שאין אנחנו יכולין לכוין בשום זמן שיהיו היום והלילה שוין דנהי דבערבית אנחנו מחשבין ללילה משעה שהתחילה החמה לכנוס בעובי הרקיע מ"מ בשחרית אין אנו יודעין באיזה שעה נכנסת למעלה לתוך עובי הרקיע כדי לחשוב יום אותה השעה ואנן תנינן בברייתא באחד של תקופת ניסן ושל תשרי היום והלילה שוין הן ומהיכן כיונו זה על יום הראשון של התקופות האלו אם לא שנאמר דיש גבול הנראה לעין ולחשוב ליום מאותה שעה והיינו עלות השחר </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד א<span class="yerum-runnum">7</span></div> אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: כתיב ([[בראשית מד ג|בראשית מקץ מד ג]]) "הבוקר אור" התורה קראה לאור בוקר. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמות טז כא|שמות בשלח טז כא]]) "בבקר בבקר" כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שאף עלות השחר מן היום}}. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין. אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: נלפינה {{ירו"מ-ביאור|נלמד}} מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך לצאת מהעיר}} אף על גב דלא נפק, {{ירו"מ-ביאור|שלא יצא}} אמרין דנפק. {{ירו"מ-הדגשה|כך בערב. מיד שהשמש מתחילה לצאת מהעולם, אומרים שכבר לילה, אף שהשמש לא עברה את עובי הרקיעה}}. שרי עליל {{ירו"מ-ביאור|התחיל המלך להיכנס לעיר}} . {{ירו"מ-הדגשה|אף גב ד}}לא {{ירו"מ-הדגשה|על}} אמרי{{ירו"מ-הדגשה|נ}}ן דעל {{ירו"מ-הוסר|עד}} {{ירו"מ-הדגשה|כך בבקר איך שהשמש מתחילה להיכנס לעובי הרקיעה, אומרים שכבר נכנסה ומתחיל היום, אף שעדיין לא}} {{ירו"מ-הוסר|שעתה}}{{ירו"מ-הדגשה|עברה}} {{ירו"מ-הוסר|דייעול}}{{ירו"מ-הדגשה|כביכול}} {{ירו"מ-הדגשה|את עובי הרקיע לצאת לארץ}}. זהו שעומד ומתפלל {{שוליים|א_יג}}צריך להשוות את רגליו. תרין אמורין רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. חד אמר: כמלאכים. וחד אמר: ככהנים. {{ירו"מ-ביאור|עקב בצד גודל}} מאן דאמר ככהנים, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות כ כג|שמות יתרו כ כג]]) "לא תעלה במעלות על מזבחי" שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יחזקאל א ז]]) "ורגליהם רגל ישרה" {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}} רבי חנינא בר אנדריי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר אנדריי|°]] בשם רבי שמואל בר סוטר[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר סוטר|°]]: המלאכים אין להן קפיצין. {{ירו"מ-ביאור|מפרקים}} ומה טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דניאל ז טז]]) "קרבת על חד מן קמייא קיימיא" {{ירו"מ-ביאור|קרב אלי אחד מן העומדים תמיד}} אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בברכת כהנים הציבור אומר פסוקים|זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת]], בברכה ראשונה צריך לומר: ([[תהילים קג כ]]) "ברכו את ה' מלאכיו". בשנייה ([[תהילים קג כא]]) "ברכו את ה' כל צבאיו". בשלישית ([[תהילים קג כב]]) "ברכו ה' כל מעשיו". במוסף <span id="דף_ד_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''הבוקר אור''' התורה קראה לאור בוקר. זאת אומרת, יש לנו גזירת הכתוב שלגבי הבוקר, הבוקר מתחיל כבר כשיש אור. כתוב '''הבוקר אור'''. תני רבי ישמעאל: '''בבקר בבקר''' '''ליתן תחום לבוקרו של בוקר''', זה עמוד השחר. כלומר, בעצם זה מקור אחר. כתוב לגבי המן שהוא ירד בבוקר בבוקר. אז מה זה בוקר? בוקר אנחנו יודעים זה התחלת היום. אז בבוקר בבוקר להגיד לנו שבעצם ביום יש איזה משהו שמתחיל לפניו והוא גם חלק מהיום. זה עמוד השחר. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''אם אומר ליתן עוביו של רקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית, נמצאת אומר שאין היום והלילה שוין. ותני: באחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין'''. הוא אומר הסבר אחר. אנחנו מקובלים שבתשרי ובניסן היום והלילה שווים. אם נגיד שגם הזמן מהשקיעה, אחרי השקיעה, הזמן שבו השמש נמצאת בעובי הרקיע, נחשב חלק מהלילה, וגם הזמן שהוא נמצא בבוקר בתוך עובי הרקיע מעמוד השחר עד הנץ החמה, גם זה חלק מהלילה, יוצא שבעצם לעולם הלילה יותר ארוך, כן? וזה לא יצא שבתשרי ובניסן הם יהיו שווים. זה בעצם ההסבר שלו. לכן חייבים להגיד שאחד המקרים שייך ללילה ואחד המקרים שייך ליום, ומקובלים שמהשקיעה זה כבר לילה, ובעצם מעמוד השחר זה כבר יום. אמר רבי הונא: '''נלפינה מדרך הארץ. שרי מלכא נפק, אף על גב דלא נפק, אמרין דנפק'''. כלומר שהמלך היה באיזה ביקור במדינה, כן? ברגע שהוא יוצא מהמדינה, הוא עוד לא יצא, הוא רק בדרך לצאת, אז כבר מתחילים לארוז את החפצים. כבר אומרים שהוא יצא. אז כך בערב, איך השמש מתחילה לצאת מהעולם, כבר אומרים שהוא כבר לילה, שהיא כבר יצאה, כן? למרות שהיא בעצם עוד לא עברה את עובי הרקיע. '''ושרי עליל, לא אמרין דעל''', כלומר שהמלך אמור להגיע, אז כבר שהוא ממש בפתח כבר אומרים שהוא נכנס לעיר, למרות שהוא עדיין באמת לא נכנס. כן? אז כך בבוקר, למרות שהשמש רק מתחילה להיכנס לעולם בעובי הרקיע, כבר מעמוד השחר אומרים שהתחיל היום, למרות שהיא עוד לא עברה את עובי הרקיע ועוד לא הגיעה לארץ. אומרת הגמרא: '''זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו'''. אנחנו יודעים ששמונה עשרה עומדים עם רגליים צמודות, אבל יש מחלוקת בין האמוראים, רבי לוי ורבי סימון. חד אמר כמלאכים, כלומר כמו שהמלאכים כתוב עליהם שרגליהם רגל ישרה, כלומר יש להם שתי רגליים צמודות. וחד אמר ככהנים, שהכהנים הרגע שעולים על המזבח, הם עולים עקב בצד גודל. בעצם הרגליים לא צריכות להיות ישרות וצמודות, אלא רגל טיפה קדימה. כלומר, שתי הרגליים לא צמודות, אלא רגל אחת טיפה יותר קדימה מהשנייה. מאן דאמר ככהנים - '''לא תעלה במעלות על מזבחי''', שהכהנים היו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים - '''ורגליהם רגל ישרה'''. אמר רבי חנינא בר אנדריי בשם רבי שמואל בר סוטר: '''המלאכים אין להן קפיצין'''. המלאכים אין להם מפרקים ברגליים. הם לא מקפלים את הרגליים. הרגל תמיד ישרה. מנין? דכתיב '''קרבת על חד מן קמייא קיימיא''', כלומר קרבתי אל אחד מן העומדים. כלומר, זה רק "עומדים". הם לא יכולים לכופף את הרגליים. אמר רבי הונא: '''זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת''', בברכה ראשונה שהכהנים אומרים "יברכך ה' וישמרך", הוא צריך לומר '''ברכו את ה' מלאכיו'''. בשנייה, שאומרים "יאר ה' פניו אליך ויחונך", הישראל ששומע צריך להגיד '''ברכו את ה' כל צבאיו'''. ובשלישית, שהכהנים אומרים "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום", ישראל אומר '''ברכו ה' כל מעשיו'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ד עמוד א''' {{שוליים|א_יג}} '''בתפילת עמידה יש להשוות את הרגליים זו לזו ולעמוד כרגלי כהנים או כמלאכים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן צה סעיף א , סמ"ג עשין יט <קטע סוף=ד א/> ==דף ה עמוד א== <קטע התחלה=ה א/>. ''הכרעה:'' נפסק להלכה שיעמוד כמלאכים - רגליו זו בצד זו כאילו הן רגל אחת, כפי שכתבו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אמר ר' הונא נלפינה.''' דבר זה למדנו ג"כ מדרך הארץ שכשהמלך התחיל לצאת מהפלטין שלו הכל אומרים המלך יצא אע"פ שעדיין לא יצא ממש ולא נתגלה לעין הבריות וכך השמש אף על פי שעדיין היא בתוך עובי הרקיע נפיק מיקרי ושייך לומר השמש יצא '''שרי עליל.''' אבל כשהמלך התחיל להכנס להפלטין אינם אומרים נכנס עד שעה שיכנס וכלומר שיתכסה מעין הבריות כך השמש בביאתו משעה שיתכסה מהעין להכנס בעובי הרקיע ובא השמש קרינן ביה '''תרין אמוראין.''' פליגי בפירושא דלהשוות את רגליו '''מ"ד ככהנים.''' האי להשוות זה לפני זה הוא עקב בצד גודל כמו שהיו הכהנים מהלכין ע"ג הכבש של המזבח ומ"ד כמלאכים להשוות זה אצל זה הוא דכתיב ישרה '''אין להם קפיצין.''' חוליות ברגליהם שיכולין לקבוץ אותן כדי לישב אלא תמיד עומדין הן דכתיב קמייא קרי ביה קיימיא '''זה שרואה את הכהנים בבהכ"נ.''' כשנושאין את כפיהם</div> <div class="yerum-leiden-text">אמ' ר' בא כת' הבוקר אור · התורה קראה לאור בוקר · תני ר' ישמעאל בבקר בבוקר כדי ליתן תחום לבוקרו שלבוקר · אמ' ר' יוסי ביר' בון אם אומר ליתן עוביו שלרקיע ללילה בין בערבית בין בשחרית נמצאת או' שאין היום והלילה שוין · ותני באחד בתקופת ניסן ובאחד בתקופת תשרי היום והלילה שוין · אמ' ר' הונא נלפינה מדרך הארץ שרי מלכא נפק אע'ג' דלא נפק אמרין דנפק · שרי עליל לא אמרין דעל עד שעתה דייעול · זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו · תרין אמורין ר' לוי ור' סימון חד אמ' כמלאכים · וחד אמ' ככהנים · מאן דאמ' ככהנים לא תעלה במעלות על מזבחי · שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב · ומאן דאמ' כמלאכים ורגליהם רגל ישרה · ר' חנינא בר אטריי בשם ר' שמול בר סוטר המלאכים אין להן קפיצין ומה טעמ' קרבת על חד מן קמייא · קיימיא · אמ' ר' הונא זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת בברכה ראשונה צריך לומ' ברכו את יי' מלאכיו · בשנייה ברכו את יי' כל צבאיו · בשלישית ברכו יי' כל מעשיו · במוסף</div> <div class="yerum-side"></div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד ב<span class="yerum-runnum">8</span></div> בברכה הראשונה צריך לומר ([[תהילים קלד א]]) "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" בשנייה ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם {{ירו"מ-הוסר|קודש"}} קדש" בשלישית ([[תהילים קלד ג]]) "יברכך ה' מציון" אם היו ארבע {{ירו"מ-הדגשה|כמו ביום הכיפורים, ובתעניות}} חוזר תליתיאתא {{ירו"מ-הוסר|בקדמיתא}}{{ירו"מ-הדגשה|כקדמיתא}}. {{ירו"מ-ביאור|בתפילה מנחה כמו בשחרית}} ורביעתא {{ירו"מ-הוסר|בתיניוותא}}{{ירו"מ-הדגשה|כתיניוותא}}. {{ירו"מ-ביאור|בנעילה כמו במוסף}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין. משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל. ומניין {{ירו"מ-הדגשה|ש}}משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב ([[בראשית יט טו|בראשית וירא יט טו]]) "וכמו השחר עלה" וגומר, וכתיב ([[בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג]]) "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה", ומן סדום לצוער ארבעת מיל.. {{ירו"מ-הדגשה|והרי}} יותר הוון? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: המלאך היה מקדר לפניהן הדרך. ומניין {{ירו"מ-הוסר|מאיילת}}{{ירו"מ-הדגשה|שמאילת}} השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל? {{ירו"מ-הדגשה|שהיה לו לכתוב}} "כמו {{ירו"מ-הדגשה|השחר עלה". ולמה כתב}} "וכמו" מילה מדמיא לחבירתה {{ירו"מ-הדגשה|מלמד שיש עוד זמן דומה לזה. דכמו שלמדנו שמשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין, הוא הדין מאילת השחר עד שיאיר המזרח גם כן ד' מילין}} אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא. {{ירו"מ-הדגשה|דהא}} זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה. מאי כדון? {{ירו"מ-ביאור|אם כן מה זה איילת השחר}} כמין תרין דקורנין דנהור, דסלקין מן מדינחא ומנהרין. {{ירו"מ-ביאור|שני קרני אור שיוצאים מהמזרח ומאירים}} דלמא {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, {{ירו"מ-ביאור|בהשכמה}} וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא: בי רבי, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גאולת ישראל קמעה קמעה|כך היא גאולתן של ישראל]]. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[מיכה ז ח]]) "כי אשב בחושך ה' אור לי". כך בתחילה: ([[אסתר ב כא]]) "ומרדכי יושב בשער המלך", ואחר כך ([[אסתר ו יא]]) "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואחר כך ([[אסתר ו יב]]) "וישב מרדכי אל שער המלך", ואחר כך ([[אסתר ח טו]]) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות". ואחר כך ([[אסתר ח טז]]) "ליהודים היתה אורה ושמחה". ואתיא דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר: משיאור המזרח עד הזריחה מהלך אדם ארבע מיל}}, כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}. דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה. אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום. עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה, אדם מהלך ארבעת מיל. נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "היושב על חוג הארץ", וכתיב ([[איוב כב יד]]) "וחוג שמים יתהלך", וכתיב ([[משלי ח כז]]) "בחוקו חוג על פני תהום" — חוג חוג לגזירה שוה.. תני: עץ {{ירו"מ-הדגשה|ה}}חיים מהלך חמש מאות שנה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה בי רבי אלעאי: לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו. {{ירו"מ-ביאור|גזעו}} וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים א ג]]) "והיה כעץ שתול על פלגי מים" תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גודלו של גן עדן, עץ חיים|עץ חיים, אחד מששים לגן]], הגן אחד מששים לעדן. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית ב י|בראשית בראשית ב י]]) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" {{ירו"מ-הדגשה|מ}}תמצית כור, {{ירו"מ-ביאור|ל' סאה}} תרקב {{ירו"מ-ביאור|חצי סאה}} <span id="דף_ה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ובמוסף - אנחנו בשבת לדוגמה יש גם צאת מוסף, אז יש עוד פעם ברכת כהנים. בברכה הראשונה הוא צריך לומר '''שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה''''- העומדים בבית ה' בלילות. בברכה השנייה הוא אומר '''שאו ידיכם קדש'''. בשלישית הוא אומר '''יברכך ה' מציון'''. עכשיו, אם היו ארבע תפילות, כמו ביום הכיפורים או בתעניות - צריך לזכור, לא מדובר על תענית כמו שיש לנו, כמו צום עשרה בטבת, מדובר בתעניות שקבעו אותם על הגשמים או על אסונות, ואז היו מתפללים ארבע תפילות. אז '''חוזר תליתיאתא''', כלומר בצאת מנחה הוא יחזור ויגיד כמו שהוא אמר בצאת שחרית בראשונה, כן? '''ורביעתא''', כלומר בצאת נעילה, הברכה הרביעית שאומרים, הוא יגיד את זה כמו שאומרים במוסף בברכה השנייה. אמר רבי חנינא: '''מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעת מילין'''. כלומר מעמוד השחר עד שיאור המזרח, כלומר עלות השחר. מ"איילת השחר" זה לא עלות השחר, לא להתבלבל. מאיילת השחר עד שיאור המזרח, שזה בעצם עלות השחר, אדם מהלך ארבעה מיל, כלומר ארבעה קילומטר, '''ומשיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל'''. עכשיו, '''ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב וכמו השחר עלה''' וגומר. כתוב על לוט, שהמלאכים מוציאים אותו מסדום. כתוב '''וכמו השחר עלה''' וכתוב אחרי זה '''השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה'''. כלומר בעוד השחר הם התחילו ללכת ולוט הגיע לצוער בזריחה. ויש לנו מסורת '''שמן סדום לצוער ארבעת מיל''', ארבעה קילומטר. אז רואים מכאן שמעלות השחר עד הנץ החמה זה בעצם ארבעה מיל. שואלת הגמרא: '''יותר הוון'''? הרי זה יותר. היום אם מישהו ימדוד זה יותר. אמר רבי זעירא: '''המלאך היה מקדר לפניהן הדרך'''. באמת, אם אתה מסתכל על הדרך שהם הלכו זה יותר מארבעה מיל, אבל בקו אווירי זה ארבעה מיל, והמלאך היה מקדר להם את הדרך. אוקיי, אז זה אמרנו מעלות השחר עד הנץ החמה. עכשיו, '''ומניין השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל'''? היה צריך לכתוב "כשחר עלה". למה כתב '''כמו השחר עלה'''? בעצם להגיד לנו שיש משהו דומה לפני כן. '''מילה מדמיא לחבירתה''', מלמד שיש עוד זמן דומה לזה, וכמו שלמדנו שמשיאור המזרח עד הנץ החמה זה ארבעה מיל, אז זהו הדין שמאיילת השחר עד שיאור המזרח זה גם כן ארבעה מיל. עכשיו, מה זה בדיוק "איילת השחר"? אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''הדא איילתא דשחרא, מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא'''. כלומר, מי שחושב שזה הכוכב שנקרא "איילת השחר" אז הוא טועה. למה? כי לכוכב הזה אין זמן מוגדר. אמרנו שזה תמיד מרחק של ארבעה מיל, זמן הליכת ארבעה מיל שזה בערך שבעים ושתיים דקות, מאיילת השחר עד עלות השחר. ואם מדובר על הכוכב, הרי לכוכב הזה אין זמן קבוע. '''זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה'''. אז אי אפשר להגיד שזה זה. אז '''מאי כדון''', מה היא באמת "איילת השחר"? '''כמין תרין דקורנין דנהור''', כלומר יש שני קרני אור '''דסלקין מן מדינחא ומנהרין'''. יש שני קרני אור שמתחילים בשעה הזאת, שבעים ושתיים דקות לפני עלות השחר, ומאירים במזרח. "דלמא" - זו מילה כזאת שבעצם מציינת מעשה. ומעכשיו הגמרא באה לספר לנו איזה מעשה מסוים. '''רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה''', כלומר בהשכמה מאוד מוקדמת, לפני עלות השחר. הם יצאו מוקדם והיו מהלכים בבקעת ארבל '''וראו איילת השחר שבקע אורה'''. הם ראו את שני הקרניים האלה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אם היי ארבע.''' ואם היום הוא שנושאין כפיהם ארבע פעמים בו כגון בתעניות במעמדות וביה"כ כדתנן ריש פ"ד דתענית '''חוזר.''' חלילה באלו הפסוקים '''תליתיאתא.''' בפעם השלישית אומר כמו בפעם הראשונה וברביעית כמו בפעם השניה שהוא תפילת מוסף וכך אמר בנעילה '''מאיילת השחר.''' הוא כעין שני עמודים הנראין במזרח כדלקמן '''וכמו השחר עלה.''' זהו האיר המזרח ויאיצו וגו' ומדכתיב בתריה השמש יצא וגו' ד' תיבות עד ולוט בא רמז לד' מילין '''ומן.''' וכי מן סדום לצוער ד' מילין והלא יותר הוון '''היה מקדר.''' היה מקצר לפניהן הדרך בכדי שיבואי לצוער עם הנץ החמה והביא אותו בשיעור מן מהלך ד' מילין וכדפרישית דתיבות על הארץ מיותר אלא לרמז על ד' מילין '''כמו.''' היה צריך לומר כמו וכתיב וכמו השחר עלה משמע שיש עוד דבר הדומה לשיעור הזה ונלמד מחבירו הוא וכבר למדנו דמשהאיר המזרח עד נץ החמה ד' מילין א"כ מאילת השחר עד שיאיר המזרח ג"כ ד' מילין '''מאן דאמר כוכבתא היא טעיא.''' טעות הוא לפרש כן שהרי אנו רואין לאותו כוכב שמכנין כוכב השחר לפעמים הוא מקדים ועולה ולפעמים הוא מתאחר '''מאי כדון.''' ומהו זה שנקרא איילת השחר '''כמין תרין דקורנין דנהור.''' כמין קרניים המתפצלים לכאן ולכאן במזרח ונראין כעמודים המאירין '''דלמא.''' מעשה בר' חייה רבה וכו' בקריצתה בהשכמה קודם שהאיר היום '''בי רבי.''' אדם גדול וכן הוא ביומא ריש פ"ג '''מ"ט כי אשב בחשך ה' אור לי.''' כלומר הגלות הוא החשך והגאולה אורה וכשם שהאור בשחר בא מעט מעט והולך ומתרבה כך גאולתן של ישראל שנדמה לאור וכך היה בימי מרדכי ואסתר '''ואתיא דר' חנינא.''' גרסינן וכן גריס ביומא דר' חנינא הוא דאמר לעיל מאיילת השחר וכו' ד' מיל וזהו כר' יודא וכו' עד שהחמה נוסרת ברקיע וכו' וזהו משיאיר המזרח עד שתנץ החמה '''חוג חוג לגזירה שוה.''' ויליף חוג דארץ ודתהום מחוג השמים '''עץ חיים מהלך חמש מאות שנה.''' איידי דאיירי בעובי הרקיע מייתי נמי להא '''תמצית כור תרקב שותה.''' מהמים שמשקין בית כור שהוא ל' סאין יכולין להשקות מתמציתו שיעור זריעת תרקב שהוא ג' קבין תרי וקב וזהו חד מששים לבית כור שהסאה הוא ו' קבין וכן הגן שותה מתמצית העדן שהוא א' מששים שבעדן '''רבנן אמרין וכו'.''' פליגי על ר' יודה דלעיל דאמר עוביו של רקוע מהלך חמשים שנה כדמסיימו וכשם וכו'</div> <div class="yerum-leiden-text">בברכה הראשונה צריך לומ' שיר המעלות הנה ברכו את יי' כל עבדי יי' העומדים בבית יי' בלילות · בשנייה שאו ידיכם קודש · בשלישית יברכך יי' מציון · אם היו ארבע חוזר תליתיאתא בקדמייתא ורביעתא בתיניוותא · אמ' ר' חיננא מאיילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעה מילין · משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל' ומניין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל דכת' וכמו השחר עלה וגו' · וכת' השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה · ומן סדום לצוער ארבעת מיל יותר הוון · אמ' ר' זעירא המלאך היה מקדד לפניהן הדרך · ומניין מאיילת השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל כמו וכמו מילה מדמיא לחבירתה · אמ' ר' יוסי ביר' בון הדא איילתא דשחרא מאן דאמ' כוכבתא היא טעיא זימנין דהיא מקדמא וזימנין דהיא מאחרה · מאי כדון כמין תרין דוקרנין דנהור דסלקין מן מדינחא ומנהרין · דלמא ר' חייא רבא ור' שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה · וראו איילת השחר שבקע אורה · אמ' ר' חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא בירבי כך היא גאולתן שליש' בתחילה קימאה קימאה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת · מאי טעמ' כי אשב בחושך יי' אור לי · בתחילה ומרדכי יושב בשער המלך · ואחר כך ויקח המן את הלבוש ואת הסוס · ואחר כך וישב מרדכי אל שער המלך ואחר כך ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות · ואחר כך ליהודים היתה אורה ושמחה · ואתיא דר' חייא כר' יודה דתני בשם ר' יודה עוביו שלרקיע מהלך חמשים שנה אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה אדם מהלך ארבעת מיל נמצאת א' שעובין שלרקיע אחד מעשרה ביום · וכשם שעוביו שלרקיע מהלך חמשים שנה כך עוביה שלארץ ועוביו שלתהום מהלך חמשים שנה ומה טעם היושב על חוג הארץ וכת' וחוג שמים יתהלך · וכת' בחוקו חוג על פני תהום · חוג חוג לגזירה שוה · תני עץ חיים מהלך חמש מאות שנה · אמ' ר' יודה ביר' אלעאי לא סוף דבר נופו · אלא אפילו כורתו · וכל פילוג מי בראשית מתחלקין מתחתיו ומה טעם והיה כעץ על פלגי מים · תני עץ חיים אחד מששים לגן וגן אחד מששים לעדן · ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן · תמצית כור תרקב</div> <div class="yerum-side">'''לא סוף דבר נופו אלא אפי' קורתו.''' כלומר לא תימא דסביבות העץ ותחת נופיו הוא דהוי כחשבון הזה וא"כ אין בעובי עצו כ"א השליש דת"ק שנה דכל שיש ברחבו טפח הקיפו שלשה טפחים אלא אפילו עובי קורתו ועצו הוא מהלך ת"ק שנה וחשבון עובי קורתו בלבד הוא דנקט בברייתא א"נ לא סוף דבר נופו כלומר דנופו ג"כ בחשבון הוא אלא עובי קורתו וסביבו בלבד הוא דקאמר: על פלגי מים על כל פילוג המים</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא: '''בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת'''. אנחנו יודעים שכמה דקות לפני כן זה שיא החשיכה - אין כוכבים, אין שמש, שיא החשיכה, ואז פתאום רואים את שני הקרניים האלה ומעכשיו מתחיל להתגלגל עד שיש לנו את הזריחה. אני אומר ככה הגאולה של ישראל, בשיא הגלות, שיא החורבן, שעבוד מצרים, נמצאים בתוך מ"ט שערי טומאה, הלכו בני ישראל בעבודה קשה - מתחילה הגאולה. באסתר, גזרות המן רגע לפני החורבן. בדור שלנו לצערנו, השואה הנוראה, מתוך שיא החשיכה פתאום מתחילה לצמוח הגאולה. אז זה מה שהוא אומר. עכשיו מה המקור? איזה רמז יש לזה? '''דכתיב כי אשב בחושך ה' אור לי'''. כלומר יושב בחושך, שיא החושך, ובדיוק אז מתחיל להאיר אור ה'. '''כך בתחילה: ומרדכי יושב בשער המלך'''. אחר כך '''ויקח המן את הלבוש ואת הסוס'''. אחר כך '''וישב מרדכי אל שער המלך'''. ואחר כך '''ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות'''. ואחר כך '''ליהודים היתה אורה ושמחה'''. כלומר בעצם הגאולה כל הזמן מתקדמת, ואם מתחילה זה כבר תופס, אז זה ילך ויגדל. '''ואתיא דרבי חייא כרבי יהודה''', שאמרנו לפי רבי חייא מעמוד השחר עד הזריחה זה ארבעה מיל. אז זה כמו רבי יהודה. '''דתני בשם רבי יהודה: עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה'''. כלומר העובי עצמו - בזמנו המדע חשב שכדור הארץ ישר, ויש איזה חצי כדור שזה הרקיע ויש לו עובי, והעובי שלו זה חמישים שנה. '''אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום''', כל אדם בינוני כל היום הולך ארבעים מיל. '''עד שהחמה נוסרת ברקיע''', כלומר שהחמה עוברת את עובי הרקיע, כמו שאמרנו מהשקיעה עד החשיכה המוחלטת, בזמן הזה שזה מהלך חמישים שנה, '''אדם מהלך ארבעת מיל''', כמו שאמרנו מקודם שמעמוד השחר עד הנץ החמה אדם הולך ארבעה מיל, אז גם הפוך, מהשקיעה עד הלילה בעצם אדם מהלך ארבעה מיל, ובאותו זמן השמש הולכת מהלך של חמישים שנה, שזה עובי הרקיע. '''נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום'''. כלומר, אם אדם הולך בזמן הזה - מעמוד השחר עד הנץ החמה, שהשמש עוברת את עובי הרקיע - ארבע מיל, וכל היום הוא הולך ארבעים מיל, יוצא שבעצם הזמן שהשמש בעובי הרקיע זה עשירית מהיום. אז באותה מידה גם השמש הולכת מהלך של חמישים שנה בזמן הזה, וזה עשירית מכל היום. אם נכפיל את זה, זה בעצם חמש מאות שנה כביכול - המהלך של השמש. '''וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם? היושב על חוג הארץ, וכתיב וחוג שמים יתהלך, וכתיב בחוקו חוג על פני תהום - חוג חוג לגזירה שוה'''. כלומר כתוב בשלושה מקומות המילה "חוג", ואחד מהם זה השמיים. אנחנו יודעים שהעובי של השמיים זה חמישים שנה, וכתוב "חוג" גם בארץ וגם בתהום, אז חוג חוג - כל אחד מהם חמישים שנה. '''תני: עץ חיים מהלך חמש מאות שנה'''. אמר רבי יודה בי רבי אלעאי: '''לא סוף דבר נופו, אלא אפילו כורתו'''. מדובר לא רק על הענפים, שהם מאוד רחבים, אלא אפילו הגזע עצמו - חמש מאות שנה. '''וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? והיה כעץ שתול על פלגי מים'''. '''תני: עץ חיים, אחד מששים לגן, הגן אחד מששים לעדן'''. וכתוב '''ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן'''. יש לנו בדרך כלל מסורת שמתמצית כור, כלומר אם משקים שישים סאה, מהמים שינזלו משם אפשר להשקות שלושה קבין - זה בעצם "תרקב", חצי סאה, כי סאה זה שש קבין. אז שלושים סאה זה אחד משישים. אם זה ככה, אנחנו יודעים שהגן יהיה אחד משישים לעדן, כן? "עשה הקדוש ברוך הוא גן בעדן" - זה לא "גן עדן" אלא "גן בעדן". אז עדן עצמו זה המקום הגדול, פי שישים יותר גדול מהגן. ממשיכה הגמרא ואומרת לנו שתמצית כוש מצרים שותה. אנחנו יודעים שמצרים מקבלת את כל השאריות של המים שבאים מכוש. אם אנחנו אומרים שזה אחד משישים, "מזה אתה אומר מצרים מהלך ארבעים יום וכוש מהלך שש שנים ועוד" - נעשה חשבון, ארבעים יום נכפיל בשישים, נקבל בעצם שש שנים ועוד קצת. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד א<span class="yerum-runnum">9</span></div> שותה. תמצית כוש מצרים שותה. נמצאת אומר: מצרים {{ירו"מ-ביאור|שמקובל שארכה}} מהלך ארבעים יום, וכוש מהלך {{ירו"מ-הוסר|שבע}}{{ירו"מ-הדגשה|שש}} שנים ועוד. ורבנן אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|עובי הרקיע}} כשני אבות הראשונים {{ירו"מ-הדגשה|חמש מאות שנה}} {{ירו"מ-ביאור|דאברהם משהכיר את בוראו 173 שנה, יצחק - 180 שנה, יעקב – 147 שנים}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "{{ירו"מ-הדגשה|אשר נשבעתי לאבותכם לתת להם}} כימי השמים על הארץ" וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה. ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה? אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית א ו|בראשית בראשית א ו]]) "יהי רקיע בתוך המים" יהי רקיע בתווך. {{ירו"מ-הדגשה|והרי השמים נבראו ביום הראשון, ולמה נאמר ביום השני יהי רקיעה? אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הוסר|"אמר יהי}} "יהי רקיע" יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע. אמר רבי יודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: יעשה כמין מטלית הרקיע. היך מה דאת אמר ([[שמות לט ג|שמות פקודי לט ג]]) "וירקעו את פחי הזהב" {{ירו"מ-הוסר|וגומר }}תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עובי הרקיע|עוביו של רקיע כשתי אצבעיים]]. מילתיה דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} פליגא. דאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[איוב לז יח]]) "תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק" תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס. {{ירו"מ-ביאור|פח דק}} יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} רפה. ברם הכא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[ישעיהו מ כב]]) "וימתחם כאהל לשבת" וכתיב "חזקים" רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים, על ידי שהות {{ירו"מ-ביאור|עם הזמן}} הוא מעלה חלודה. ברם הכא, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} "כראי מוצק" בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן. רבי עזריה[[ביאור:עץ מסורת#רבי עזריה|°]] אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[בראשית ב א|בראשית בראשית ב א]]) "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי" {{ירו"מ-הדגשה|וכ"ו}} "ויברך אלהים את יום השביעי" מה כתיב בתריה? ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים" וכי מה ענין זה אצל זה? אלא יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה, וכתיב ([[בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד]]) "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" {{ירו"מ-הדגשה|כאילו היום נעשו. תנן: מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה דברי רבי אליעזר}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כמה אשמורות ביום ובלילה|ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אורכם של עונה, עת ורגע|העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה]] העת אחד מעשרים וארבעה לעונה הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת כמה הוא הרגע? רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] אמר: כדי לאומרו. ורבנן אמרין הרגע כהרף עין. תני שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן אומר: {{שוליים|א_יד}}שלש {{ירו"מ-הדגשה|משמרות הוי הלילה. מאי טעמא? דכתיב}} ([[שופטים ז יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ויבא גדעון וכ"ו}} ראש האשמורת התיכונה" {{ירו"מ-הדגשה|ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה}}. רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו"מ-הוסר|אמי}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שאמר ארבע משמרות הוי הלילה, דכתיב}} ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" וכתיב ([[תהילים קיט קמח]]) "קדמו עיני אשמורות" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]. חד אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. וחרינה אמר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "חצות לילה" ומאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "ראש האשמורת התיכונה" מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי "חצות לילה {{ירו"מ-הדגשה|אקום" ו"קדמו עיני אשמורות}}"? פעמים "חצות לילה" {{ירו"מ-הדגשה|אקום}} ופעמים "קדמו עיני אשמורות" הא באי זה צד? בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה. ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו. קדמו עיני אשמורות. מכל מקום {{שוליים|א_טו}}לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך. {{ירו"מ-ביאור|לא היה השחר בא ומוצא את דוד ישן}} הוא שדוד אמר: ([[תהילים נז ט]]) "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר" <span id="דף_ה_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ה'. בדף הקודם הזכרנו כל מיני שיטות מה עובי הרקיע. עכשיו הגמרא מביאה לנו שיטה נוספת. '''רבנן אמרין כשני אבות הראשונים.''' כלומר העובי של הרקיע זה בעצם חמש מאות שנה, אבל יש לזה איזה רמז. כלומר זה כנגד חמש מאות שנה שבהם האבות הכירו את הקדוש ברוך הוא. אברהם אבינו חי מאה שבעים וחמש שנה, אבל רק בגיל שלוש הוא הכיר את בוראו. כלומר יש לו מאה שבעים ושלוש שנים שבהם הוא הכיר את בוראו. יצחק חי מאה שמונים שנה ויעקב מאה ארבעים ושבע. ביחד זה חמש מאות שנים. יש איזה רמז באיזה פסוק דכתיבא '''כימי השמים על הארץ'''. אז בעצם עובי הרקיע זה, '''וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה.''' שאלתא אמרה, '''ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה?''' כלומר, מאיפה לך באמת שהעובי של הרקיע זה חמש מאות שנה? אמר רבי בון דכתיב '''יהי רקיע בתוך המים'''. מה זה יהי רקיע בתוך המים? בתווך. כלומר בעצם כמו שמהארץ עד הרקיע זה חמש מאות שנה, ככה מתחילת הרקיע עד סוף הרקיע זה עוד חמש מאות שנה. שאלתא אמרה, הרי השמיים נבראו ביום הראשון. אז למה נאמר ביום השני יהי רקיע? זה כבר נברא קודם. אמר רב, '''לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו.''' תאמר רב, '''יהי רקיע''' פירושו '''יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע.''' אמר רבי יודה בן פזי, '''יעשה כמין מטלית הרקיע.''' בעצם זה כמו יריעה. '''היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב''' - כמו שאת הזהב רקעו, עשו דק דק, אז ככה הרקיע הוא דק. תני בשם רבי יהושע: '''עוביו של רקיע כשתי אצבעיים.''' כלומר בעצם לפי זה הרקיע הוא לא כזה עבה כמו שדיברנו קודם, אלא בעצם בעובי של שתי אצבעות. מילתיה דרבי חנינא פליגא - רבי חנינא עושה אפילו עוד יותר דק. אמר רב אחא בשם רבי חנינא: כתיב '''תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק'''. '''תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס''', כלומר ממש בעובי של כמה מילימטרים. '''יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים.''' </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ה עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''יהי רקיע בתוך.''' באמצע וכפי המרחק מלמעלה שהוא בין רקיע לרקיע והמרחק מלמטה שהוא מן השמים עד הארץ כך הוא עוביו באמצע '''מלתיה דר' חנינא פליגא וכו'.''' דאמר שהן דקין ועשוין כטס הזה '''יכול שהן נתרפין.''' אח"כ מזמן לזמן '''על ידי שהות רפה.''' בשהוי הזמן נתרפה '''ר"ש בן לקיש אמר בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים וכו'.''' כלומר דר"ל דריש לסיפי' דקרא כראי מוצק על תולדות השמים ולא על השמים עצמם '''על הא דר"ש בן לקיש וכו'.''' כלומר דכך הוא רמוז בפ' ע"י סמיכות הכתובים דעל תולדות הוא אמורות '''וכתיב אלה תולדות השמים וגו'.''' לומר שאע"פ שזמן נכנס וזמן יוצא הם בהבראם וכיום עשות אותם '''ארבע אשמורות וכו'.''' וכל אשמורה ג' שעות ולפרושי עד סוף האשמורה ראשונה דמתני' קאי '''ר' נתן אומר שלש דכתיב ראש אשמורת התיכונה.''' האמצעית אלמא דשלש הן '''וכתיב קדמו עיני אשמורות.''' שתים והן חצות לילה '''פעמים חצות לילה וכו'.''' ולא דשתי אשמורות הן הן חצות לילה '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא.''' כלומר אף שלפעמים היה מקדים ולפעמים מאחר אבל לעולם לא היה השחר בא ומצא לדוד כשהוא ישן '''איתעיר יקרי וכו'.''' וקרא הכי מידרש עורה כבודי מלפני כבוד בוראי ולפיכך אעירה סתר</div> <div class="yerum-leiden-text">שותה · תמצית כוש מצרים שותה · נמצאת או' מצרים מהלך ארבעים יום · וכוש מהלך שבע שנים ועוד · ורבנן אמרין כשני אבות הראשונים כימי השמים על הארץ · וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה · כך בין רקיע לרקיע ועוביו מהלך חמש מאות שנה · ומה חמית מימר עוביו שלרקיע מהלך חמש מ' מאות שנה · אמ' ר' בון יהי רקיע בתוך המים · יהי רקיע בתווך · רב אמ' לחים היו שמים ביום הראשון ובשיני קרשו · רב אמ' יהי רקיע יחזק הרקיע · יקרש הרקיע · יגלד הרקיע · ימתח הרקיע · אמ' ר' יודה בן פזי יעשה כמין מטלית הרקיע · היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב וגו' · תני בשם ר' יהושע עוביו שלרקיע כשתי אצבעיים · מילתיה דר' חנינא פליגא דמר ר' אחא בשם ר' חננא תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק תרקיע· מלמד שהן עשויין כטס · יכול שאינן בריאין תל' חזקים · יכול שהן נתרפין · תל' כראי מוצק · בכל שעה ושעה נראין מוצקים · ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש · ר' יוחנן אמר בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל על ידי שהות רפה · ברם הכא וימתחם כאהל לשבת · וכת' חזקים · ר' שמעון בן לקיש אמ' בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים על ידי שהות הוא מעלה חלודה ברם הכא כראי מוצק בכל שעה ושעה נראין הן כשעת יציקתן · ר' עזריה אמר על הדא דר' שמעון בן לקיש ויכולו השמים והארץ וכל צבאם · ויכל אלהים ביום השביעי · ויברך אלהים את יום השביעי · מה כת' בתריה אלה תולדות השמים · וכי מה עניין זה אצל זה · אלא יום נכנס ויום יוצא שבת נכנס שבת יוצא · חודש נכנס חודש יוצא · שנה נכנסה שנה יוצאה · וכת' אלה תולדות השמים והאר' בהבראם ביום עשות יי' אלהים ארץ ושמים · ר' אומ' ארבע אשמורות ביום וארבע אשמורות בלילה · העונה אחד מעשרים וארבעה לשעה · העת אחד מעשרים וארבעה לעונה · הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת · כמה הוא הרגע · ר' ברכיה בשם ר' חלבו אמר כדי לאומרו · ורבנן אמרין הרגע כהרף עין · תני שמואל הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה · ר' נתן או' שלש ראש האשמורת התיכונה · ר' זריקן ר' אמי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך · וכת' קדמו עיני אשמורות · ר' חזקיה אמ' ר' זריקן ר' בא חד אמ' טעמיה דר' · וחרינה אמ' טעמיה דר' נתן · מאן דמר טעמ' דר' חצות לילה · ומאן דמר טעמיה דר' נתן ראש האשמורת התיכונה · מן מקיים ר' נתן טעמיה דר' חצות לילה פעמים חצות לילה · ופעמים קדמו עיני אשמורות · הא באי זה צד בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים חצות לילה · ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו קדמו עיני אשמורות · מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך · הוא שדוד אמ' עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - רבי יוחנן אמר: '''בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל, על ידי שהות רפה''', כלומר האוהל הולך ומתרפה. ברם הכא כתיב '''וימתחם כאהל לשבת''' וכתיב '''חזקים''' - כמו שאמרנו מקודם. רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים''', כלומר אדם יוצר כלי, '''על ידי שהות הוא מעלה חלודה'''. ברם הכא, '''כראי מוצק''', כלומר '''בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן''', כלומר חדשים לגמרי. רבי עזריה אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש: כתיב '''ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי''', '''ויברך אלהים את יום השביעי'''. מה כתיב בתריה? '''אלה תולדות השמים'''. וכי מה ענין זה אצל זה? הרי סיימנו כבר את הבריאה והכול. אלא '''יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה''', וכתיב '''אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים'''. כלומר, כאילו היום הם נעשו. כלומר, למרות שעובר המון זמן, אלפי שנים אפילו, תמיד השמיים והארץ נראים כאילו שהיום רק נבראו. ממש חדשים. מתי קורין קריאת שמע בערבין? משעה שכולם נכנסים לאכול בתלמותם עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אלעזר. אז מה הכוונה האשמורה הראשונה? כמה משמרות יש בלילה? '''רבי אומר ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה.''' כלומר בעצם רבע לילה זה הזמן שעליו דיבר רבי אלעזר. הגמרא ממשיכה ואומרת לנו '''העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה. העת, אחד מעשרים וארבעה לעונה. הרגע, אחד מעשרים וארבעה לעת.''' ושואלת, '''כמה הוא הרגע?''' רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר: '''כדי לאומרו'''. אז מה שאתה אומר רגע, איך שאמרת - זה בעצם נגמר הזמן הזה. '''ורבנן אמרין הרגע כהרף עין''' - זמן לא מוגדר. תני שמואל: '''הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה.''' רבי נתן אומר שלוש אשמורות הוו לילה. אומר: לא ארבע משמרות כמו שאמר רבי, אלא רק שלוש משמרות. מה טעם? מה רומז שיש שלוש משמרות? דכתיב '''ראש האשמורת התיכונה''' - גדעון בא עם שלוש מאות איש אשר איתו, בראש האשמורת התיכונה. אנחנו יודעים שאין תיכונה אלא כשיש לפניה ולאחריה. תיכונה זה אמצעית, כלומר יש אחת לפניה ואחת אחריה, אז יש ביחד שלוש. רבי זריקן ורבי אבא בשם רבי שמעון בן לקיש - טעמא דרבי, למה רבי אמר שיש ארבע? דכתיב '''חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך'''. כלומר פסוק אחד אומר שדוד קם בחצות, באמצע הלילה. פסוק אחר אומר '''קדמו עיני אשמורות''', כלומר שקמתי באמצע הלילה ועדיין היו שני אשמורות עד הבוקר. אז אם הוא קם באמצע הלילה והיו עוד שני אשמורות עד הבוקר, היו כנראה שני אשמורות קודם, ביחד ארבע. אמר רבי חזקיה: רבי זריקן ורבי אבא, חד אמר טעמיה דרבי, וחרינה אמר טעמיה דרבי נתן. מאן דמר טעמא דרבי - '''חצות לילה'''. מאן דמר טעמיה דרבי נתן - '''ראש האשמורת התיכונה'''. שואלת הגמרא, '''מה מקיים רבי נתן טעמיה דרבי חצות לילה?''' הרי לכאורה רבי צודק, יש לו פסוקים שמראים שהלילה זה ארבע משמרות. איך הוא יסביר את זה? אמרה: '''פעמים חצות לילה, ופעמים קדמו עיני אשמורות'''. זה לא תמיד באותו זמן. לפעמים דוד קם בחצות הלילה, לפעמים הוא קם שני אשמורות קודם, כי אם הלילה היו שלוש משמרות אז הוא קם שתי משמרות לפני חצות. '''הא באי זה צד?''' באיזה מקרה ככה? '''בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה''' - היה קצת עייף, אירח כל מיני דיפלומטים מכל מיני מדינות, אז הוא התעכב, לכן ישן טיפה יותר. '''ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו, קדמו עיני אשמורות''' - הוא קם יותר מוקדם. '''מכל מקום לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך''' - אף פעם לא קרה שהשחר עלה ומצא את דוד ישן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ה עמוד א''' {{שוליים|א_טז}} '''זמן קריאת שמע של ערבית עד חצות לכתחילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ג , סמ"ג עשין יח <קטע סוף=ה ב/> ==דף ו עמוד א== <קטע התחלה=ו א/>. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים - עד חצות לכתחילה, כמפורש בירושלמי "הלכה כחכמים", אך בדיעבד או במקום הצורך הזמן עד עלות השחר כרבן גמליאל, וכך פסק הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד ב<span class="yerum-runnum">10</span></div> איתעיר יקרי מן קומי איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה {{ירו"מ-הוסר|דבריי}} דבוראי. {{ירו"מ-ביאור|יקום כבודי לפני כבוד בוראי שכבודי אינו חשוב כלום בפני כבוד בוראי}} "אעירה שחר" אנא הוינא {{ירו"מ-ביאור|אני הייתי}} מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי. והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דוד ביזה עצמו לכבוד המצוות|דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות]], ואת אמר ([[תהילים קיט סב]]) "חצות לילה אקום"? והוא אומר: ([[תהילים קיט סב]]) "על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|כדי שאספיק ללמוד משפטי ה}}’. ומה היה דוד עושה? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רבי אלעזר ברבי מנחם[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי מנחם|°]]: היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה. ומה היו חבירי תורה אומרים? ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו. הדא הוא דכתיב ([[מלכים ב ג טו]]) "והיה כנגן המנגן" כנגן במנגן אין כתב כאן, אלא כנגן המנגן. הכינור היה מנגן מאיליו. מה מקיים [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן "ראש האשמורת התיכונה"? אמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ויאות? {{ירו"מ-ביאור|האם אפשר להסביר כך}} מי כתיב {{ירו"מ-הדגשה|האשמורות "ה}}תיכונות"? לא {{ירו"מ-הדגשה|כתיב אלא}} "תיכונה". קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא {{ירו"מ-הוסר|עירין}} ערין. {{ירו"מ-ביאור|האשמורת הראשונה לא נחשבת כיוון שעדיין אנשים ערים}} פיסקא וחכמים אומרים: עד חצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_טז}}הלכה כחכמים. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מפקד לחברייא {{ירו"מ-ביאור|מצווה את התלמידים}}: אין בעיתון מתעסקא באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אם אתם רוצים לעסוק בתורה בלילה ולהמשיך גם אחרי חצות}} אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין. מילתיה אמרה שהלכה כחכמים. מילתיה אמרה שאומר דברים {{ירו"מ-ביאור|שמותר ללמוד תורה}} אחר אמת ויציב. {{ירו"מ-ביאור|גם בלילה נהגו לאמר אמת ויציב}} תני: הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו. מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]]: מה טעם {{ירו"מ-הדגשה|לא תקנו לקרא בבית הכנסת בזמן}}? אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב. <span id="דף_ו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> הוא שדוד אמר: '''עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר'''. כלומר, אני בעצם מעיר את השחר. '''איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבוראי''' - אני מוריד את הכבוד שלי בפני הכבוד של הבורא, לכן אני קם מוקדם. '''איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבוראי''' - הכבוד שלי לא חשוב כלום מול הכבוד של הקדוש ברוך הוא. '''אעירה שחר, אנא הוינא מעורר שחרה, שחרה לא הוה מעורר לי'''. '''והיה יצרו מקטרגו ואומר לו: דוד, דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר?''' לך תהיה כמו כולם, תלך לישון. '''דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות, ואת אמר חצות לילה אקום?''' והוא אומר: '''על משפטי צדקך''' - למה אני קם כל כך מוקדם? כדי שאספיק ללמוד את משפטי השם. יש הרבה תורה ללמוד, אני קם שעה אחת קודם, אני כבר בחצות או אפילו לפני כן, כדי שאספיק ללמוד. ומה היה דוד עושה? אמר רבי פינחס בשם רבי אלעזר ברבי מנחם: '''היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה.''' ומה היו חבירי תורה אומרים? '''ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה.''' כלומר, כל מי שהיה תלמיד חכם ואוהב תורה היה מתעורר ולומד ביחד עם דוד. אמר רבי לוי: '''כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו, והיה מנגן מאליו.''' הדא הוא דכתיב '''והיה כנגן המנגן''' - לא כתוב "כנגן במנגן" אלא '''כנגן המנגן''', כלומר הכינור עצמו היה מנגן מאליו. '''מה מקיים רבי טעמא דרבי נתן ראש האשמורת התיכונה?''' לכאורה רבי נתן גם מביא פסוק שגדעון בא בראש האשמורת התיכונה, שהיא האמצעית, סימן שיש אחת לפניה ואחת לאחריה. אז מה רבי יעשה עם זה - האם הוא סובר שיש ארבע משמרות? אמר רב הונא: '''סופה של שנייה וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה.''' הוא בעצם לשני החלקים האמצעיים התכוון - שבין סוף השנייה לראש השלישית, בזמן הזה הוא בדיוק בא. אמר רבי מנא: '''ויאות?''' איך אתה יכול להגיד דבר כזה? '''מי כתיב תיכונות? לא, תיכונה.''' - יש רק אחת. אז אפשר להסביר שבעצם מה שאני אומר "אשמורת תיכונה" הכוונה באמת מתוך שלוש, כיוון שהראשונה לא נחשבת - הרי גדעון רצה לבוא להפתיע אותם, הוא בא בזמן שכולם ישנים, אז האשמורת הראשונה אינה חלק מהעסק, כי אז כולם עדיין ערים. '''קדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון ברייתא ערין.''' פיסקא - '''וחכמים אומרים: עד חצות.''' אמר רבי יסא בשם רבי יוחנן: '''הלכה כחכמים''' - שבעצם צריך לקרוא עד חצות. רבי יסא היה '''מפקד לחברייא''' - אומר לתלמידי חכמים - '''אין בעיתון מתעסקא באוריתא, אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין.''' כלומר קודם כל תקראו קריאת שמע, כי צריכים לקרוא לפני חצות, ורק אחר כך תמשיכו ללמוד. '''מילתיה אמרה שהלכה כחכמים''' - כי הוא אמר להם לקרוא קריאת שמע לפני חצות. וגם '''מילתיה אמרה שאומר דברים אחר אמת ויציב''' - כלומר, מותר ללמוד תורה גם אחרי שאומרים קריאת שמע, לא חייבים לישון מיד. עכשיו למה אומר "אמת ויציב"? כי בזמנם היה מקובל גם בלילה לברך אמת ויציב, אף על פי שאנחנו מברכים אותה רק בברכות קריאת שמע של הבוקר, אבל הם אמרו את זה גם בקריאת שמע של הלילה. תני: '''הקורא את שמע בבית הכנסת, בשחר, יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו.''' כלומר, מי שקורא קריאת שמע בבוקר בבית הכנסת יצא ידי חובתו - כמו שאמרנו שכבר מעלות השחר אפשר לקרוא קריאת שמע, אז למרות שהתפללו מוקדם זה היה בסדר. אבל מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא ידי חובתו. שואלת הגמרא: '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית?''' למה מי שקורא בערב בבית כנסת לא יצא? אמר רב הונא בשם רב יוסף: '''מה טעם?''' - למה לא תיקנו לקרוא בבית כנסת בזמן? בשחרית קראו מעלות השחר וזה בסדר, אבל בערבית תיקנו חכמים לקרוא קריאת שמע לפני צאת הכוכבים בכוונה. למה תיקנו להם לקרוא לפני הזמן? '''אמרו: אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב''' - בשביל להבריח מן המזיקים, לכן נדאג שמה שהוא קורא בבית הכנסת לא יצא בו ידי חובה, כך הוא יהיה חייב לקרוא גם בבית. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ה עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''והיה יצרו מקטרגו.''' ומפתה אותו '''המנגן.''' משמע הידוע ומנגן מאיליו '''סופה של שנית.''' ובאיכה רבתי גריס ראשה של שנית וסופה של שלישית כלומר בשתי אשמורות האמצעות הוא מדבר שהן מתכנות את הלילה '''אמר ר' מנא ויאות.''' בתמיה ומי כתיב תיכונות לא תיכונה כתיב דמשמע אחת '''קדמייתא לא מתחשבא.''' כלומר אלא הכי בעינן לשנויי אליבא דר' דלעולם ד' משמרות הויין והא דכתיב התיכונה משום שהראשונה אינה בחשבון של שומרי המחנה לפי שעדיין הבריות ניעורין הן ואין דרכן להשים שומרים תחילת הלילה '''אין בעיתון מתעסקין באורייתא.''' אם אתם רוצים להתעסק בתורה כל הלילה תזהרו לקרות שמע קודם חצות ואח"כ תתעסקו בתורה '''מילתיה אמרה.''' שמעינן ממילתיה דס"ל שהלכה כחכמים דזמן קריאת שמע עד חצות '''בבית הכנסת.''' עם הציבור '''בערב לא יצא ידי חובתו.''' כדאמרי' לעיל בריש ההלכה אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דבר של תורה '''מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית.''' כלומר ומפני מה באמת לא תקנו לקרות בערבית גם בבהכ"נ בזמנה ולא יהא צריך כל א' וא' לחזור ולקרות בביתו '''בשביל להבריח את המזיקין.''' הלכך הואיל ובלאו הכי צריך כל א' וא' לקרות בביתו סמוך למטתו לא רצו לתקן שיהו הכל קוראין ביחד בזמנו שלא יסמוכו על זה ולא יקרא שוב סמוך למטתו</div> <div class="yerum-leiden-text">איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבריי · איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבריי · אעירה שחר · אנא הוינא מעורר שחרה · שחרה לא הוה מעורר לי · והיה יצרו מקטרגו ואומ' לו דוד דרכן שלמלכים להיות השחר מעוררן · ואת אמר אעירה שחר · דרכן שלמלכים להיות ישינין עד שלש שעות · ואת אמר חצות לילה אקום · והוא או' על משפטי צדקך · ומה היה דוד עושה ר' פינחס בשם ר' לעזר בר מנחם היה נוטל נבל וכינור ונותנו מ' מראשותין ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם כדי שישמעו חבירי תורה · ומה היו חבירי תורה אומ' ומה אם דוד המלך עוסק בתורה אנו על אחת כמה וכמה · אמ' ר' לוי כינור היה תלוי כנגד חלונותיו שלדוד והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו והיה מנגן מאיליו · הדה הוא דכת' והיה כנגן המנגן · כנגן במנגן אין כת' כאן אלא כנגן המנגן · הכינור היה מנגן מאיליו · מה מקיים ר' טעמ' דר' נתן ראש האשמורת התיכונה · אמ' ר' הונא סופה שלשנייה וראשה שלשלישית הן מתווכות את הלילה · אמ' ר' מנא ויאות מי כת' תיכונות לא תיכונה קדמייתא לא מתחשבא דעד כדון ברייתא עירין · פיס' · וחכמ' אומ' עד חצות · ר' יסא בשם ר' יוחנן אמר הלכה כחכמ' · ר' יסא מפקד לחברייא אין בעיתון מיתעסקא באוריתא אתון קרייה שמע קודם חצות ומתעסקין · מילתיה אמרה שהל' כחכמ' מילתיה אמרה שאומ' דברים אחר אמת ויציב · תני הקורא את שמע בבית הכנסת בשחר יצא ידי חובתו · בערב לא יצא ידי חובתו · מה בין הקורא בשחרית · ומה בין הקורא בערבית · ר' הונא בשם רב יוסף מה טעם אמרו אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב</div> <div class="yerum-side">'''מילתיה אמרה.''' וש"מ עוד ממילתיה דס"ל שאומר דברים אחר אמת ויציב והיינו אמת ואמונה והם היו רגילין לומר גם בערבית אמת ויציב כל זאת כדמשמע לקמן דקאמר פתר לה באמת ויציב סל שחרית אלמא דגם בערבית היו אומרים אמת ויציב וכלומר דע"כ דס"ל שאומרים פסוקים אחר ברכות ק"ש של ערבית קודם התפלה ואין חוששין לסמוך גאולה לתפלה בק"ש של ערבית משום דתפלות באמצע תקנום דאי לאו הכי מפני מה הזהירם על ק"ש בלבד ולא הזכיר להם כלום מתפלה אלא מפני שכבר התפללו תפלת ערבית מקודם א"כ מילתי' אמרה שאומר דברי' אחר אמת ויציב כלו' שאינו צריך לקרות שמע סמוך לשינתו ושלא יפסיק בדברים אחרים דהא אמר להם אתון קרייה שמע ומתעסקין בתורה אח"כ אלמא דק"ש של ערבית לאו דוקא סמוך לשינה והא דקאמר אחר אמת ויציב לישנא דמתני' נקט בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק ומפני סמסיימין אחר ק"ש באמת נקט הכי ור' ייסא ס"ל דיכול לומר איזה דברים ופסוקים אחר ק"ש של ערבית והכי מוכח מדלקמן</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד א<span class="yerum-runnum">11</span></div> [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע על המיטה להבריח מזיקין|בשביל להבריח את המזיקין]]. מילתיה אמרה {{ירו"מ-ביאור|מתוך דבריו אפשר להבין}} שאין אמר דברים אחר אמת ויציב {{ירו"מ-הדגשה|אלא מיד ישן}}. מילתיה דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] אמר כן. דרבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]], כד הוה נחית לעיבורה. {{ירו"מ-ביאור|כשהיה יורד לבית הוועד לעבר את השנה}} הוה מקבל {{ירו"מ-ביאור|מתארח}} גבי רבי יעקב גרוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב גרוסה|°]]. והוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מטמר ביני קופייא, {{ירו"מ-ביאור|מסתתר בין השקים}} משמענא היך הוה קרי שמע. והוה {{שוליים|א_יז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לקרוא שמע שוב ושוב|קרי, וחזר וקרי]] עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה. {{ירו"מ-ביאור|עד שהיה נרדם}} ומאי טעמא? רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תחליפתא חמוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תחליפתא חמוי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים ד ה]]) "רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה" מילתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] פליגא. דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] קרי מזמורים בתרה {{ירו"מ-ביאור|אחרי קריאת שמע}}. והא תני?: אין אומר דברים {{ירו"מ-הוסר|אחד}}{{ירו"מ-הדגשה|אחר}} אמת ויציב? פתר לה באמת ויציב של שחרית. ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: שלש תכיפות הן. {{שוליים|א_יח}}תכף לסמיכה שחיטה. {{שוליים|א_יט}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תיכף לנטילת ידיים ברכה - במים ראשונים|תכף לנטילת ידים ברכה]]. תכף לגאולה תפילה. תכף לסמיכה שחיטה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא א ד|ויקרא ויקרא א ד-ה]]) "וסמך ושחט" תכף לנטילת ידים ברכה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קלד ב]]) "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'" {{שוליים|א_כ}}תכף לגאולה תפילה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים יט טו]]) "יהיו לרצון אמרי פי {{ירו"מ-הדגשה|והגיון לפניך ה’ צורי וגואלי}}" — מה כתיב בתריה? ([[תהילים כ ב]]) "יענך ה' ביום צרה". אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סמיכת גאולה לתפילה|וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה]], אין השטן מקטרג באותו היום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין{{ירו"מ-הדגשה|ץ}} {{ירו"מ-ביאור|נתפסתי לעבודת המלך להביא הדסים לארמון}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מצוה לראות מלכים|אמרו ליה רבי]] רבו היא. {{ירו"מ-ביאור|דבר גדול הוא}} אית בני אינשי {{ירו"מ-הדגשה|י}}הבין פריטין מחכים פלטין. {{ירו"מ-ביאור|יש אנשים שמשלמים כדי לראות את הארמון}} אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק {{ירו"מ-ביאור|דפק}} על פתחו של מלך. יצא {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג. {{ירו"מ-ביאור|הסתלק}} עוד הוא הפליג. פיסקא [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: עד שיעלה עמוד השחר. אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} דתני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}}: {{שוליים|א_כא}}פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שלרבי שמעון בן יוחאי עד עלות השחר נחשב לילה, ויוצא ידי חובת קריאת שמע של לילה מ}}הא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} בערבית {{ירו"מ-הדגשה|שזמנה עד עלות השחר}}, אף בשחרית כן {{ירו"מ-הדגשה|וגם לרבן גמליאל יכול לקרא קריאת שמע של שחרית מעלות השחר, כדעת רבי שמעון בן יוחאי}}? או יהא בה {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} רבי זעירא תנא אחוי דרב חייא בר אשיא[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשיא|°]] ודרב אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רב אבא בר חנה|°]]: {{שוליים|א_כב}}הקורא עם אנשי משמר לא <span id="דף_ו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ו'. סיימנו את הדף הקודם כשאמרנו שרב הונא אמר בשם רבי יוסף שבכוונה תיקנו בערבית, כלומר להתפלל ערבית מוקדם, להגיד קריאת שמע מוקדם לפני הזמן, לפני צאת הכוכבים, כדי שאדם לא יצא ידי חובה, כדי שהוא יהיה חייב לקרוא בערב על המיטה כדי להבריח את המזיקין. ואמרנו שמתוך הדברים שלו, מזה שהוא אמר שצריכים לקרוא צמוד ממש בזמן שהולכים לישון, אז זה אומר ש'''אין אמר דברים אחר אמת ויציב'''. כלומר, אחרי שאומרים את קריאת שמע עם הברכות שלה במיטה, אז אסור אפילו ללמוד תורה, צריכים ישר לישון. ואומרת הגמרא: תדע, מילתיה דרבי שמואל בר נחמני שמעינן כן - גם כן מהמעשה שהיה עם רבי שמואל בר נחמני, גם כן אפשר להבין שכך הוא סובר. דיקא: '''כד הוה נחית לעיבורה, הוה מקבל גבי רבי יעקב גרוסה''' - כלומר, כמו שהיה מגיע לעבר את השנה, היה מתארח אצל רבי יעקב גרוסה. '''והוה רבי זעירא מטמר ביני קופייא''' - כלומר, רבי זעירא התחבא בין העצים, '''משמענא היך הוה קרי שמע''' - רצה לראות איך הוא נוהג בקריאת שמע, והוא שמע אותו '''והוה קרי, וחזר וקרי''' - אומר: שמע ישראל ועוד פעם ועוד פעם, '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה''' - כלומר, הוא בעצם המשיך לקרוא קריאת שמע עד שהוא נרדם, כן? כי הוא סובר שאסור לקרוא, אסור אפילו להגיד דברי תורה, אחרת היה יכול להתחיל להגיד דברים אחרים. למה הוא לא אמר דברים אחרים? כנראה שהוא סובר שצריכים - אסור ללמוד תורה אפילו אחרי קריאת שמע. ומאי טעמא? רבי אחא ורבי תחליפתא חמוי אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן: דכתיב '''רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'''. כלומר, מיד אחרי "אמרו בלבבכם", כלומר אתם אומרים קריאת שמע ומיד "ודומו סלה" - תלכו לישון. מילתיה דרבי יהושע בן לוי פליגא. רבי יהושע בן לוי חולק. דאמר רבי יהושע בן לוי: '''קרי מזמורים בתרה''' - הוא היה קורא אחרי קריאת שמע, הוא היה קורא עוד כמה מזמורים לפני השינה. אומרת הגמרא: והא תני? '''אין אומר דברים אמת ויציב'''? יש לנו ברייתא שאומרת שאחרי אמת ויציב לא אומרים שום דבר, כן? אז אומרת הגמרא: '''פתר לה באמת ויציב של שחרית'''. כמו שאמרנו שבעצם נהגו להגיד אמת ויציב גם ביום וגם בלילה, אז הברייתא שאומרת שאסור אפילו ללמוד תורה אחרי אמת ויציב, היא מדברת אחר אמת ויציב של שחרית, כמו שאמרנו שצריכים לסמוך גאולה לתפילה, לכן מיד אחרי זה להגיד את תפילת שמונה עשרה. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''שלש תכיפות הן. תכף לסמיכה שחיטה'''. כלומר, בקורבנות, מיד שסומכים צריכים לשחוט. '''תכף לנטילת ידים ברכה'''. נוטלים ידיים ומיד מברכים המוציא. '''תכף לגאולה תפילה'''. כלומר, אומרים גאל ישראל ומיד השם שפתי תפתח. '''תכף לסמיכה שחיטה''' דכתיב: "וסמך ושחט". '''תכף לנטילת ידים ברכה''' דכתיב: "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'". '''תכף לגאולה תפילה''' דכתיב: "יהיו לרצון אמרי פי". ומיד אחרי זה מה כתיב? "יענך ה' ביום צרה". כן, מיד אחרי זה צריך להתפלל, לבקש שהקדוש ברוך הוא ישמור עלינו. אמר רבי יוסי בי רבי בון: '''כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה, אין השטן מקטרג באותו היום'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מילתיה אמרה שאין אומר דברים אחר אמת ויציב.''' ש"מ דרב הונא ס"ל שאין צריך להפסיק בדברים אחרים בין ר"ש לשינה דתקנת ק"ש סמוך למטתו להבריח את המזיקין והכי ס"ל ר' שמואל בר נחמני דלקמיה שכך למדנו ממנהגו '''כד הוה נחית לעיבורה.''' כשהיה יורד לעיבור השנה והיה מקבלו ר' יעקב גרוסה בביתו ור"ז היה מטמין עצמו בין הקופות שלא ירגישו בו והיה רוצה לשמוע מנהגו בק"ש '''עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה.''' ולא היה אומר דברים ופסוקים אחרים אחר ק"ש '''אמרו בלבבכם.''' זהו ק"ש שצריך כוונת הלב וסמיך ליה על משכבכם '''קרי מזמורים בתרה.''' דק"ש קודם השינה '''והא תני אין אומר דברים אחר אמת ויציב.''' וקס"ד דאק"ש של ערבית קאי וכהאי מ"ד דאין להפסיק בפסוקים אחרים בין ק"ש לשינה '''פתר לה באמת ויציב של שחרית.''' ודינא אחריתא קמ"ל בהאי ברייתא דצריך לסמוך גאולה לתפילה בשחרית וכדרב זעירא '''יהיו לרצון אמרי פי.''' וסיפיה דקרא צורי וגואלי וסמיך ליה יענך ה' בתפילה '''אין פסול נוגע.''' מובטח לו שלא יארע שום פסול אח"כ באותו קרבן '''ואיתצדית באנגריא.''' ונלכדתי במס באותו היום שכפו אותי להביא הדס לפלטין של מלך '''רבו היא.''' וכי זה דבר גדול הוא לך הא אית בני אינשי שנותנין ממון בשביל להכיר הפלטין ולראות המלך '''שבא והרתיק.''' ודפק '''עוד הוא הפליג.''' גם המלך הפליג ממנו '''אתיא דרבן גמליאל כר' שמעון.''' דאמר דיוצא בק"ש של ערבית אם קראה לפני עמוד השחר '''הא ר"ג כר"ש בערבית.''' כלומר בק"ש של ערבית ודאי שמענו דס"ל כוותיה והא הוא דמבעיא לן אם אף בשחרית כן דס"ל נמי כוותיה כשקורא מיד אחר עמוד השחר יוצא י"ח או דיבא כהאי דאמר ר' זעירא הקורא עם אנשי המשמר לא יצא מפני שמשכימין היו לקרותה מיד אחר עלות השחר ועיקר זמנה בשחרית עם הנץ החמה ולא ס"ל ר"ג כוותיה דר"ש בשל שחרית ולא איפשיטא אליבא דר"ג</div> <div class="yerum-leiden-text">בשביל להבריח את המזיקין · מילתיה אמרה שאין אומ' דברים אחר אמת ויציב · מילתיה דר' שמואל בר נחמני אמ' כן · דשמואל בר נחמני כד הוה נחית לעיבורה הוה מקבל גבי ר' יעקב גרוסה והוה ר' זעירא מטמר ביני קופייא משמענא היך הוה קרי שמע והוה קרי וחזר וקרי עד דהוה שקע מיניה גו שינתיה · ומאי טעמ' ר' אחא ור' תחליפא חמוי בשם ר' שמואל בר נחמן רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה · מילתיה דר' יהושע בן לוי פליגא · דר' יהושע בן לוי קרי מזמורים בתרה · והא תני אין אומ' דברים אחר אמת ויציב · פתר לה באמת ויציב שלשחרית דמר ר' זעירא בשם ר' אבא בר ירמיה שלש תכיפות הן · תכף לסמיכה שחיטה · תכף לנטילת ידים ברכה · תכף לגאולה תפילה · תכף לסמיכה שחיט' וסמך ושחט · תכף לנטילת ידים ברכה שאו ידיכם קודש וברכו את יי' · תכף לגאולה תפילה · יהיו לרצון אמרי פי · מה כת' בתריה יענך יי' ביום צרה · אמ' ר' יוסי ביר' בון כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיט' אין פסול נוגע באותו קרבן · וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה אין השטן מקטרג באותה סעודה · וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרג באותו היום · אמ' ר' זעירא אנא תכפית גאולה לתפילה ואיתצדית באנגריא מובלא הדס לפלטין · אמרו ליה ר' רבו היא · אית בני אינש יהבין פריטין מחכים פלטין · אמ' ר' אמי כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה למה הוא דומה לאוהבו שלמלך שבא והרתיק על פתחו שלמלך · יצא לידע מה הוא מבקש ומצאו שהפליג עוד הוא הפליג · פיס' רבן גמליאל או' עד שיעלה עמוד השחר · אתיא דרבן גמליאל כר' שמעון · דתני בשם ר' שמעון פעמים שאדם קורא את שמע אחת לפני עמוד השחר ואחת לאחר עמוד השחר ונמצא יוצא ידי חובתו שליום ושללילה · הא רבן גמליאל כר' שמעון בערבית אף בשחרית כן · או יהא בה כיי דמר ר' זעירא תנא אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה הקורא עם אנשי משמר לא</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמר רבי זעירא: '''אנא תכפית גאולה לתפילה, ואיתצדית באנגריא, מובליא הדס לפלטין'''. הוא אומר: יום אחד סמכתי גאולה לתפילה ותפסו אותי לשרת את המלך, כן, לקחת הדס לארמון של המלך. אמרו לו: זה עונש. אמרו ליה: '''רבי רבו היא. אית בני אינשי הבין פריטין מחכים פלטין'''. יש הרבה אנשים שמשלמים כסף כדי להיכנס לארמון של המלך, ואתה קיבלת את זה בחינם. אמר רבי אמי: '''כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך'''. כלומר, הוא בא ודפק על הפתח של המלך. '''יצא לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג'''. כלומר, המלך יצא לקראתו והתברר שכבר הוא לא נמצא שמה. אז גם המלך חזר. גם כן זה שהוא אומר גאל ישראל ואחרי זה הולך להגיד דברים אחרים, אז זה כאילו המלך מחכה שהוא יבקש, יתפלל, ובעצם הוא לא מתפלל. פיסקא: '''רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר'''. כך אמרנו במשנה. ואומרת הגמרא: '''אתיא דרבן גמליאל כרבי שמעון''' - כלומר, רבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון. דתני בשם רבי שמעון: '''פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה'''. כלומר, אדם יקרא פעמיים שמע ישראל, אחד רגע לפני עמוד השחר ואחד רגע אחרי, הוא בעצם יוצא ידי חובת שמע ישראל של לילה ושמע ישראל של בוקר. משמע מכאן שרבי שמעון סובר שעד עמוד השחר נחשב לילה. אומרת הגמרא: האם מזה שראינו שרבן גמליאל סובר כמו רבי שמעון בערבית, כלומר שהזמן של קריאת שמע של ערב זה עד עמוד השחר כמו רבי שמעון, האם '''אף בשחרית כן'''? כלומר, האם רבן גמליאל גם מודה לרבי שמעון שמשחרית מעמוד השחר כבר אפשר לקרוא קריאת שמע? '''או יהא בה''' - או שלא, אולי הוא סובר אחרת, כדמר רבי זעירא: '''רבי זעירא תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא ודרב אבא בר חנה'''. אמרה איזה ברייתא שאומרת: '''הקורא עם אנשי משמר לא יצא, כי משכימין היו'''. כלומר, מי שיקרא בזמן שבמקדש היו קוראים, שזה ממש בעמוד השחר, אז לא יצא, כי משכימים וקוראים עם עמוד השחר. אז לפי הברייתא הזאת, מי שקורא קריאת שמע בעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן? אז השאלה בעצם מה רבן גמליאל סובר. האם הוא סובר כמו רבי שמעון, שכבר מעמוד השחר יכול לקרוא קריאת שמע של יום, או שהוא סובר כמו הברייתא שאומרת שבעמוד השחר לא יצא ידי חובה, כן, צריך לחכות לזריחת החמה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ו עמוד א''' {{שוליים|א_יח}} '''יש לשחוט את הקרבן מיד לאחר הסמיכה עליו ללא הפסק.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק ג, הלכה יב. ''הכרעה:'' נפסק כהירושלמי שהשחיטה סמוכה לסמיכה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות פרק ג הלכה יב. {{שוליים|א_יט}} '''יש לברך על נטילת ידים מיד לאחר הנטילה, בלא הפסק בין הנטילה לברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה כ , שו"ע או"ח סימן קעט סעיף א , שו"ע או"ח סימן קסו סעיף א, סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שדין "תכף לנטילת ידים ברכה" נלמד מ"שאו ידיכם קדש וברכו את ה'", והובא להלכה ברמב"ם ובשו"ע (או"ח קסו,א; קעט,א) שאין להפסיק בין נטילה לברכה. {{שוליים|א_כ}} '''יש לתכוף גאולה לתפילה ולא להפסיק ביניהן.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן קיא סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בי רבי בון שכל התוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרגו, ולכן אין להפסיק בין ברכת "גאל ישראל" לתפילת העמידה, כפי שנפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_כא}} '''מהו הזמן המוקדם ביותר לקריאת שמע של שחרית, ועד מתי נמשך זמן קריאת שמע של ערבית?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ט , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ג , סמ"ג עשין יח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי שזמן קריאת שמע של ערבית נמשך עד עלות השחר, ומכאן שגם זמן קריאת שמע של שחרית מתחיל מעלות השחר, כדעת רבן גמליאל בהתאמה עם שיטת רשב"י. {{שוליים|א_כב}} '''זמן קריאת שמע של שחרית מדאורייתא נמשך עד הנץ החמה, אף שחכמים תיקנו לקרותה קודם לכן.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ג <קטע סוף=ו א/> ==דף ו עמוד ב== <קטע התחלה=ו ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל שזמן קריאת שמע מדאורייתא הוא עד הנץ החמה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_כג}} '''שדרה וגולגולת שנחלקו לחוליות/חלקים ובאו מכמה מתים מטמאות באוהל אם יש בהן שיעור הראוי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, ורמב"ם (הלכות טומאת מת ד, א-ב) פסק ששדרה מכ"א חוליות וגולגולת מרוב חלקיה מטמאות אף שבאו מב' מתים. {{שוליים|א_כד}} '''רביעית דם או רובע עצמות שנאספו מכמה מתים מטמאים כדין דם/עצמות מת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, כפי שהביאו הרמב"ם בהלכות טומאת מת פרק ד הלכות א-ב. {{שוליים|א_כה}} '''אבר מן החי שנחתך מאדם - האם מטמא באוהל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה א , רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ד, הלכה ב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שאבר מן החי אינו מטמא באוהל אלא במגע ובמשא, כמבואר ברמב"ם הלכות טומאת מת פרק ד הלכות א-ב, בניגוד לדעת רבי עקיבה שנדחתה. {{שוליים|א_כו}} '''אין ללקט ספיחים בשמיטה אף לדעת המתיר, אם חבריו חלקו עליו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק ד, הלכה ב <קטע סוף=ו ב/> ==דף ז עמוד א== <קטע התחלה=ז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחי שאין לפרוץ גדר חכמים ולנהוג כדעת היחיד כשהרבים אוסרים, כמבואר ברמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ד הלכה ב, שהכריע כדעת האוסרים בספיחין מגזירת ספיחי כרוב. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד ב<span class="yerum-runnum">12</span></div> {{סוף}} </div>יצא, כי משכימין היו {{ירו"מ-הדגשה|וקראים בעלות השחר}}. {{ירו"מ-ביאור|וזמנה משיכיר}} פיסקא: מעשה {{ירו"מ-הוסר|שבאו}}{{ירו"מ-הדגשה|ובאו}} בניו {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-ביאור|חולק על חכמים ולמעשה נוהג כשיטתו}} והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. והא [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. {{ירו"מ-הדגשה|והא רבי שמעון בן יוחאי פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה}}. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן {{ירו"מ-ביאור|מצאנו}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? דתני: סכין {{ירו"מ-הוסר|אלוונתית}} אלונתית לחולה בשבת. אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור. {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר: מתיר היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו. ואמרנו לו רבי דבריך {{ירו"מ-הדגשה|אתה}} מבטל בחייך? ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: {{שוליים|א_כג}}השדרה והגולגולת מב' מתים. {{שוליים|א_כד}}רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים.{{שוליים|א_כה}}אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה מטמא {{ירו"מ-הדגשה|באהל}}, {{ירו"מ-ביאור|דכתיב על כל נפשות מת לא יבא}} וחכמים מטהרין. {{ירו"מ-ביאור|שכתוב נפשת חסר וו}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}תני: מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד. ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד. אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין. התחילו מ[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מטמא וטיהרת{{ירו"מ-הדגשה|ה}}, טהור. וה{{ירו"מ-הדגשה|יכ}}ן אשכחנן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? {{ירו"מ-הוסר|כיי}}{{ירו"מ-הדגשה|כהא}} דתנינן תמן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: כל הספחין מותרין {{ירו"מ-ביאור|ספיחי שישית שנכנסו לשביעית}}, חוץ מספיחי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרוב|כרוב]] שאין כיוצא בהן בירקות שדה. {{ירו"מ-ביאור|שגודל מהר וקשה להבחין בין החדש לישן}} וחכמים אומרים: {{שוליים|א_כו}}כל הספחין אסורין. {{ירו"מ-ביאור|גזירה משום ספיחי כרוב}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי עב{{ירו"מ-הדגשה|ר}}{{ירו"מ-הוסר| ד עובדא}} בשמיטתא חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} חד מלקט ספיחי שביעית. אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון? {{ירו"מ-הוסר|אמרו}} אמר ליה: ולא את הוא שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מתיר? אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי? וקרי עלוי: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" וכן הות ליה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להחמיר על עצמו ולהקל לאחרים|פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה]]? שנייא הכא {{ירו"מ-ביאור|בקריאת שמעה}} שהיא לשינון. {{ירו"מ-הדגשה|שאף לרבנן הקורא לאחר הזמן לא הפסיד כקורא בתורה}}. מעתה אף משיעלה עמוד השחר! {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרא. משמע שאחר עמוד השחר אינם חייבים}}? ואית <span id="דף_ז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא: '''מעשה בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע'''. שואלת הגמרא: אוקיי, הבנו. '''אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות'''. רבן גמליאל אומר להם: תעשו כמותי. '''ורבן גמליאל פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה?''' - זה יכול להיות? איך יכול להיות שרבן גמליאל יורה הלכה כמותו למרות שהוא יודע שאחרים חולקים עליו? כן, '''והא רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי מאיר חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. '''והא רבי עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''. רבי עקיבא חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. וכן רבי שמעון חלק על חכמים ולא עשה כמו שיטתו. כן, אז למה רבן גמליאל נוהג אחרת? עכשיו איפה באמת ראינו שרבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? '''דתני: סכין אלונתית לחולה בשבת''', כלומר מותר לשים תחבושת לחולה בשבת. '''אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור'''. ככה החכמים סוברים. אבל תני: אמר רבי שמעון בן אלעזר: '''מתיר היה רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו'''. כלומר לפי רבי מאיר זה מותר, אבל כבר חלה, ביקשנו לטרוף לו יין ושמן בשבת והוא אסר לנו. '''ואמרנו לו רבי דבריך מבטל בחייך?''' - אתה אפילו בעצמך לא נוהג כמו שאתה פוסק. '''ואמר לן אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי עלי חברי'''. כלומר, כיוון שחכמים חולקים עלי, אני לא יכול לנהוג אחרת ולהקל לעצמי. לאחרים אני כן מקל, לעצמי אני לא מקל. עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''השדרה והגולגולת מב' מתים. רביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים. אבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים, רבי עקיבה מטמא, וחכמים מטהרין'''. יש לנו הרי כתוב בפסוק "כל נפשות מת לא יטמא", ואני אומר כך: סובר שגם אם השיעור של טומאת אוהל היא באה משני מתים, גם כן זה מטמא. אה, אז אם לדוגמא אנחנו יודעים שיש רביעית דם, רביעית דם מטמא באוהל, אז אני אומר לא רק רביעית דם ממת אחד, גם משני מתים. אותו דבר החכמים - רוב העצמות מטמא, לא רק אם זה ממת אחד, אפילו רוב העצמות משני מתים. יש עוד דבר, השדרה והגולגולת. אנחנו יודעים ששדרה וגולגולת מטמאים באוהל, כן, אפילו אם אין בהם רוב העצמות. אז לפי חז"ל זה דווקא אם השדרה היא של אדם אחד והגולגולת של אדם אחד. ולפי רבי עקיבא אפילו זה בא משני אנשים. כלומר כמה עצמות מאדם אחד, כמה עצמות מאדם שני - אז רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין. תני: '''מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד'''. כלומר בכפר טבי הרומאים רצחו ועזבו את העצמות האלה והניחו אותם באוויר הכנסת בלוד. כלומר באוויר, לא מתחת הגג, כדי שלא יטמאו את כל מי שימצא שמה, אלא באוויר, באמצע היה איזה חלל, שמה הניחו את זה. '''ונכנס תודרוס הרופא, ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד'''. כלומר, אפילו אין שדרה אחת שהיא מאדם אחד. כל העצמות פה מעורבבות, חלק מעצם פה, חלק מעצם מאדם אחר. '''אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין'''. בואו נעמוד על דעתנו, נראה אם דבר כזה מטמא באוהל או לא. '''התחילו מרבי עקיבה וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית מטמא וטיהרת, טהור'''. רואים מכאן שרבי עקיבא לא נהג כמו שהוא פסק. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''פיסקא מעשה שבאו בניו וכו'.''' ור"ג פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיהו בתמיה והא ר"מ וכו' כדמייתי לקמן '''והן.''' והיכא אשכחן להא דפליג ר"מ עם רבנן ואפ"ה לא עבד עובדא כוותיה '''כהאי דתנינן תמן.''' בפ"ב דאהלות '''השדרה והגלגלת מב' מתים.''' חצי חוליות השדרה ממת זה וחצי חוליות השדרה ממת זה וכן הגלגלת '''אבר מן החי מב' אנשים.''' חצי אבר נתלש מחי זה וחצי אבר כזה נתלש מחי אחר ונראין כאבר אחד '''ר"ע מטמא.''' באהל וחכמים מטהרין מטומאת אהל '''התחילו מר"ע.''' למנות והוא טיהר ומשום חכמים דפליגי עליה '''כהאי דתנינן תמן.''' פ"ט דשביעית כל הספיחין מותרין לכל בשביעית דהא דכתיב את ספיח קצירך לא תקצור היינו שלא יקצור כדרך שקוצר בכל שנה אלא קוצר מעט מעט ואוכל '''חוץ מספיחי כרוב.''' שאין כיוצא בהם בירקות שדה שדרך רוב האדם לזורעם בגינות וגזרו עליהן חכמים שמא יזרעם בגינה ויאמר ספיחין הן '''כל הספיחין אסורין.''' מדבריהם ואפי' מיני תבואה וקטנית גזרו עליהם מטעם זה ורשב"י עבד עובדא בשמיטתא כוותייהו דחכמים כדמסיים ואזיל וא"כ כל אלו לא סמכו על עצמן למעשה ומפני מה ר"ג דפליג עם רבנן ועבד עובדא כוותיה '''שנייא הכא שהיא לשינון.''' ללימוד ואינו מפסיד בקריאת שמע ואפי' לאחר שעבר זמן ודחי לה הש"ס להאי שינויא דאם כן מעתה אף משיעלה עמוד השחר יקרא ולמה אמר להן אם לא עלה עמוד השחר '''יאית דבעי מימר.''' דשאני הכא דתמן בהני עובדי היו יכולין לקיים דברי חכמים ולפיכך לא סמכו על דעת עצמן למעשה אבל הכא כבר עבר זמן דחכמים ולפיכך אמר לון עבידו עובדא כוותי דידי</div> <div class="yerum-leiden-text">יצא כי משכימין היו · מתני' מעשה שבאו בניו מבית המשתה אמרו לו לא קרינו את שמע · אמ' להן אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות · ורבן גמליאל פליג על רבנן עבד עובדא כוותיה · והא ר' מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה · והא ר' עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כותיה · והן אשכחנן דר' מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה דתני סכין אלוונתין לחולה בשבת · אימתי בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת · אבל אם לא טרף מערב שבת אסור · תני אמ' ר' שמעון בן אלעזר מתיר היה ר' מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת · וכבר חלה וביקשנו לעשות לו כן ולא הניח לנו · ואמרנו לו ר' דבריך מבטל בחייך · ואמ' לן אע'פ' שאני מיקל לאחרים מחמיר אני על עצמי דהא פליגי עלי חביריי · והן אשכחנן דר' עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה · כיי דתנינן תמן השזרה והגולגולת משני מתים רביעית דם משני מתים · ורובע עצמות משני מתים · אבר מן המת משני מתים · אבר מן החי משני אנשים · ר' עקיבה מטמא וחכמ' מטהרין · תני מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי והניחוה באויר הכנסת בלוד · ונכנס תודרוס הרופא ונכנסו כל הרופאים עמו · אמ' תודרוס הרופא אין כאן שזרה ממת אחד ולא גולגולת ממת אחד · אמרו הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין נעמוד על המיניין · התחילו מר' עקיבה וטיהר · אמרו לו הואיל והיית מטמא וטיהרת טהור · והן אשכחנן דר' שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה · כיי דתנינן תמן ר' שמעון או' כל הספחין מותרין חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה · וחכמ' אומ' כל הספחין אסורין · ר' שמעון בן יוחי עבד עובדא בשמיטתה חמא חד מלקט ספיחי שביעית · אמ' ליה ולית אסור · ולאו ספיחי אינון אמרי ליה ולא את הוא שאת מתיר · אמ' ליה ואין חביריי חולקין עלי · וקרי עלוי ופורץ גדר ישכנו נחש · וכן הות ליה · ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה · שנייא היא הכא שהיא לשינון · מעתה אף משיעלה עמוד השחר · ואית</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' עכשיו '''וה ן אשכחנן דרבי שמעון פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה'''? כי על זה נאמר: '''רבי שמעון אומר: כל הספחין מותרין, חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה. וחכמים אומרים: כל הספחין אסורין'''. אנחנו יודעים שבשביעית חכמים גזרו על ספיחין, בגלל שהרבה אנשים היו זורעים בעצמם ואומרים זה גדל לבד, אז לכן גזרו על ספיחין. כלומר, רבי שמעון אומר: הדבר היחיד שאני לא יודע אם הוא גדל קודם או מישהו זרע אותו עכשיו זה ירקות שדה, אבל שאר הספיחין אני יכול לראות שזה גדל קודם. וחכמים אומרים כל הספיחין אסורין. רבי שמעון בן יוחי עבד ודקי כחכמים. איפה ראינו את זה? '''עב בשמיטתא חמא חד מלקט ספיחי שביעית'''. כלומר הוא ראה אדם שמלקט בשביעית ספיחין. '''אמר ליה: ולית אסור, ולאו ספיחין אינון?''' הרי ספיחין אסורים. '''אמר ליה: ולא את הוא שאת מתיר?''' הרי אתה מתיר ספיחין, מה אתה רוצה ממני? '''אמר ליה: ואין חבירי חולקין עלי?''' כלומר, איך אתה עושה כמוני? הרי חכמים חולקים עלי. '''וקרי עלוי: "ופורץ גדר ישכנו נחש". וכן הות ליה'''. כלומר באמת נחש הכיש את האדם הזה והוא מת. ראינו רבי שמעון לא עושה כמותו, אלא כמו חכמים, כמו רבי מאיר, רבי עקיבא. אז '''ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה?''' אמר רבן גמליאל עושה כשיטתו. עונה הגמרא: '''שנייא הכא שהיא לשינון'''. זאת אומרת בעצם קריאת שמע לא נורא אם הוא יקרא אחר כך, כי הרי זה מקסימום כמו שאמרנו, גם אם הוא קורא לא בזמן אז זה כמו לימוד תורה, אז לא נורא. הרי גם חכמים מסכימים שהקורא לאחר הזמן לא נענש כי קורא בתורה. ושואלת הגמרא: אם ככה, אז למה הוא אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? כן, הרי אם זה בגלל שינון, כלומר כמו קורא בתורה, אז כל הזמן גם בבוקר גם מאוחר, אין הגבלה של זמן. '''מעתה אף משיעלה עמוד השחר!''' למה אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות? </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד א<span class="yerum-runnum">13</span></div> דבעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|יש שרצו לתרץ}} תמן {{ירו"מ-הדגשה|במה שראינו שרבי מאיר ורבי עקיבא בן יוסף ורבי שמעון בן יוחאי נהגו כחכמים, זה מפני ש}}היו יכולין לקיים דברי חכמים. ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים. אמר לון: עובדין עובדא {{ירו"מ-הוסר|כוותיה}} כוותי. {{ירו"מ-ביאור|תנהגו כשיטתי}} פיסקא: ולא זו בלבד {{ירו"מ-הוסר|וכו'}} אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואיברים {{שוליים|א_כז}}ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אנן תנינן אכילת פסחים, אית דלא תני {{ירו"מ-ביאור|יש שלא גרסו}} אכילת פסחים. מאן תנא אכילת פסחים, רבנן. ומאן דלא תנא אכילת פסחים, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? נאמר {{ירו"מ-הדגשה|בקרבן פסח}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ח]]) {{ירו"מ-הוסר|"כאן}} "ואכלו את הבשר {{ירו"מ-הדגשה|ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה}}" ונאמר להלן {{ירו"מ-הדגשה|במכת בכורות}} ([[שמות יב ח|שמות בא יב ב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ועברתי בארץ מצרים ב}}לילה {{ירו"מ-הדגשה|הזה והכיתי כל בכור" וגו}}' מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות. אמר רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולית}} לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן אכילת פסחים אפילו כרבנן. דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה כנותר, אפילו בדיעבד אסור לאכלו אחר חצות}}. {{ירו"מ-ביאור|ואילו כל מה שנשנה במשנתינו, הם דברים שלכתחילה צריך לעשותם קדם חצות, אבל בדיעבד אם עשה אחרי חצות יצא}}. פיסקא: {{ירו"מ-הדגשה|כל הנאכלים ליום אחד — מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה}}. כל הנאכלין ליום אחד {{ירו"מ-הדגשה|זה}} {{שוליים|א_כח}}קדשים קלים. {{ירו"מ-ביאור|כגון קרבן תודה ושלמי נזיר. ולא קדשי קדשים כגון חטאת ואשם שעליהם לא גזרו כיוון שהכהנים זריזים}} ואם כן למה אמרו חכמים {{ירו"מ-הדגשה|עד חצות? כדי להרחיק}}{{ירו"מ-הוסר| וכו אם}} את {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|האדם מן העבירה. דאם אתה}} אומר {{ירו"מ-הדגשה|לו}} "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב. מתוך שאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ב"> </span> {{מתני'|ברכות א ב}} מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הוסר|אומר}} אמר: בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|{{ירו"מ-הוסר|לכרתן}}{{ירו"מ-הדגשה|לכרתי}}]], עד הנץ החמה. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות. {{שוליים|א_כט}}הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתין: {{ירו"מ-ביאור| כך כוונת המשנה}} בין {{ירו"מ-הדגשה|חוליות}} תכלת שבה {{ירו"מ-ביאור|בציצית}} {{ירו"מ-הדגשה|לחוליות}} {{ירו"מ-הוסר|ללבן}} לבן שבה. <span id="דף_ז_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו נמצאים בדף ז' של מסכת ברכות בירושלמי. בדף הקודם שאלנו איך זה שרבן גמליאל נהג כמו השיטה שלו, למרות שבעצם החכמים חולקים עליו. ניסינו לתת השערה שאולי זה בגלל שגם חכמים מודים שאם אדם לא קורא בזמן זה זורק אותו ממצווה של קורא בתורה. אמרנו אם זה ככה, אז למה הוא אמר להם אם לא על עמוד השחר? אם זה ככה, לכאורה צריך להיות כל הזמן. לא משנה מתי תקראו, כי יש לכם מצווה כמו לומדים בתורה. אז עכשיו הגמרא מביאה שיטה אחרת. '''דבעי מימר: תמן היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, יש אפשרות או כשיטתם או כחכמים - הם בחרו לנהוג כמו חכמים. '''ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים'''. כלומר, רבן גמליאל, הרי מדובר במצב שכבר עברו את הזמן שחכמים נתנו, אז ממילא הוא לא יכול לנהוג כשיטתו, כי בעצם השיטה של חכמים כבר עברה, אז לכן בעצם הוא העדיף שהם ינהגו כמותו. '''אמר לון: עובדין עובדא כוותי'''. כן, ככה הוא אמר להם. אם זה ככה, כיוון שעבר הזמן של חכמים - אוקיי, תסמכו עליי ותעשו כמותי. פיסקא. אמרנו שהוא אומר להם '''לא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות - מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. ואז בתור דוגמאות הוא מביא '''הקטר חלבים ואיברים''' ובמשנה אנחנו אמנם לא ראינו את זה - לא כתוב אכילת פסחים, אבל בגרסה של הגמרא הזאתי היה כתוב '''ואכילת פסחים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר'''. כן, אנן תנינן אכילת פסחים. כלומר הוא אומר - אנחנו, כי בגרסה שלהם היה כתוב גם אכילת פסחים, ואית דלא תני אכילת פסחים - יש משניות שלא כתוב בהם אכילת פסחים. אז מאן תנא אכילת פסחים? רבנן. רבנן סוברים שקורבן פסח נאכל כל הלילה, ומה שאמרו עד חצות זה גזירת חכמים. ומאן דלא תנא אכילת פסחים - זה רבי אליעזר. רבי אליעזר סובר שבעצם אכילת פסחים מדאורייתא זה רק עד חצות. שואלת הגמרא ומאי טעמא דרבי אליעזר? '''נאמר "ואכלו את הבשר לילה" ונאמר להלן "לילה"''' - במכת בכורות. אז מה הלילה שנאמר כאן? כלומר במכת בכורות זה היה בחצות הלילה. אז '''מה לילה שנאמר להלן חצות, אף כאן חצות'''. אמר רבי חונה: '''לית כן אכילת פסחים אפילו כרבנן'''. כלומר גם חכמים, שמה שאמרנו שהם סוברים שמדאורייתא היה מותר לאכול עד הבוקר - גם הוא, גם מי שסובר ככה, לא ינקוט במשנה שלו אכילת פסחים. כיוון שמה אמרנו? אמרנו שכל המשנה כאן זה בעצם דברים שנוהגים כל הלילה, וחכמים אמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה. משמע מכאן שבדיעבד, אם אדם עבר חצות, הוא יכול לקיים את מה שנאמר. אז אומרת הגמרא - אומר רב חונה, פה זה לא שייך, כי הרי חכמים גזרו: '''דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים'''. כלומר גזרו שקורבן פסח אחרי חצות מטמא ידיים, כך שאפילו בדיעבד אסור לאכול אותו. וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה, נותר - אפילו בדיעבד אסור לאכול אותו אחר חצות. אז בעצם אי אפשר לשים את זה בתוך המשנה הזאת, כי המשנה מדברת על דברים שבעצם מדאורייתא מותר עד הבוקר, וחכמים גזרו עד חצות, ובדיעבד אם הוא ימשיך לאכול לא קרה שום דבר. קורבן פסח זה לא אחד מהדברים האלה. טוב, פיסקא. המשנה אמרה כל הנאכלין ליום אחד. אז אומרת הגמרא '''כל הנאכלין ליום אחד קדשים קלים'''. כלומר, שלא תיתן לחשוב שגם קדשי קדשים כמו אשם וחטאת, שהכוהנים אכלו את זה, שמה לא גזרו כיוון שהכוהנים זריזים - אלא רק בקודשים קלים. כמו שאמרנו, סתם שלמים בעצם נאכלים לשני יום ולילה, אבל קורבן שלמים - שלמי תודה ושלמי נזיר - הם בעצם נאכלים רק ליום אחד. הזכרנו את ההסברה שהתורה אמרה את זה כדי שאדם לא יוכל לסיים לבד את הקורבן. עוד אומרים שיביא גם הרבה מאוד לחמים - קורבן תודה זה ארבעים לחמים, נזיר שלושים. הרבה מאוד לחם הוא לא יכול לאכול את זה לבד, אז הוא בעצם מביא הרבה אנשים וככה הוא מפרסם את הנס. פיסקא. אמרנו '''אם כן למה אמרו חכמים''' עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה. כי '''את אומר "עד שיעלה עמוד השחר", הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב'''. במקום '''שאת אומר לו "עד חצות", אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''פיסקא ולא זו בלבד וכו'.''' אנן תנינן אכילת פסחים. היו גורסין במתני' גם אכילת פסחים שמצותן עד שיעלה עמוד השחר '''רבנן.''' דאינהו סברי דמדאורייתא זמן אכילת פסחים כל הלילה '''רבי אליעזר.''' דס"ל דמדאורייתא הוא עד חצות '''נאמר כאן לילה.''' ואכלו את הבשר בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה '''ולית כאן אכילת פסחים אפי' כרבנן.''' כלומר דלא היא דאפי' לרבנן דס"ל דמן התורה זמן אכילת פסחים כל הלילה אפ"ה לא מצינן למיתני בהדי אינך דאם עבר חצות מותרין עכ"פ לאכלן או להקטירן עד עלות השחר דלא אמרו חכמים אלא לכתחילה אבל באכילת פסחים לא משכחת לה אפי' בדיעבד שהרי גזרו חכמים טומאה עליהן כדתנן בסוף פסחים הפסח אחר חצות מטמא את הידים '''מתני' משיכיר בין תכלת ללבן.''' בין חוטי תכלת לחוטי לבן שבציצית '''בין תכלת לכרתן.''' כרתן כרישין פו"רש בלעז וצבע התכלת קרוב לגוון כרתן '''עד הנץ החמה.''' עד שעה שהחמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים '''לא הפסיד.''' כלומר לא הפסיד מלברך לפניה ולאחריה אלא אע"פ שעברה עונתה קורא ומברך לפניה ולאחריה</div> ⁣‌‌​‌‌​​​​​‍דבעי מימר תמן היו יכולין לקיים דברי חכמ' · ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמ' · אמ' לון עובדין עובדא כותיה · מתני' ולא זו בלבד אלא כל שאמרו חכמ' עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר · הקטר חלבים ואיברים ואכילת פסחים מצותן עד שיעלה עמוד השחר · אנן תנינן אכילת פסחים אית דלא תני אכילת פסחים מאן תנא אכילת פסחים רבנן · ומאן דלא תנא אכילת פסחים ר' אליעזר · ומאי טעמ' דר' ליעזר · נאמ' כאן לילה ונאמ' להלן לילה · מה לילה של להלן חצות · אף כאן חצות · אמ' ר' חונה ולית כן אכילת פסחים אפי' כרבנן דתנינן הפסח אחר חצות מטמא את הידים · מתני' כל הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר · אם כן למה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה כל הנאכלין ליום א' קדשים קלים וא"כ למה אמרו חכמים וכו' אם את הוא אומר עד שיעלה עמוד השחר הוא סבור שלא עלה עמוד השחר · נמצא אוכל ומתחייב · מתוך שאת אומר לו עד חצות · אפי' הוא אוכל אחר חצות אינו מתחייב · מתני' מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן · ר' ליעזר א' בין תכלת לכרתן עד הנץ החמה · ור' יהושע או' עד שלש שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות · הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה · גמ' כני מתניתא בין תכלת שבה ללבן שבה <div class="yerum-side">'''כל הנאכלין ליום א' קדשים קלים.''' כלומר אע"ג דאיכא קדשי קדשי' הנאכלין ליום א' כחטאת ואשם ותיבת כל הוא דדייק דלא תני והנאכלין ליום א' הלכך קאמר דאי הוה תני הכי ה"א דלא גזרו חכמים לכתחילה עד חצות אלא בקדשי קדשי' דחמירי ואע"ג דלענין חיובא דנותר שוין הן מ"מ מכיון דהאוכלין בקדשי קלים מרובים הן ביותר שנאכלין לכל אדם סד"א דלא גזרו בהן למיעבד הרחקה כמו בקדשי קדשים דהאוכלין מועטין הן שאינן נאכלין אלא לזכרי כהונה וחיישינן טפי דלא אתו לידי נותר ומש"ה קאמר כל הנאכלין דאפי' קדשי קלים אמרו בהן חכמים עד חצות ומשום סייג כדמפרש ואזיל דשמא יטעה ויבא לידי חיוב '''עד שלש שעות.''' ביום עד סוף שעה שלישית שהוא רביע היום בזמן שהימים והלילות שוין ולעולם זמן ק"ש הוא עד רביע היום בין שהימים ארוכים בין קצרים וכן הא דתנן לקמן תפלת השחר עד ד' שעות ביום היינו עד שליש היום ולפי ששליש היום הוא ד' שעות בזמן שהימים והלילות שוין נקט ד' שעות וכל מקום שנזכר במשנה כך וכך שעות ביום על דרך זה אתה צריך לחשוב ולדון '''כאדם שהוא קורא בתורה.''' אע"פ שלא יצא ידי חובת ק"ש בעונתה יש לו קבול שכר כקורא בתורה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''שכן דרך בני מלכים.''' שאין עומדין ממטתן עד סוף שעה שלישית. ורחמנא דאמר ובקומך עד שעה שכל בני אדם עומדים ממטתן קאמר והלכ' כר' יהושע ומיהו לכתחל' צריך לכוון לקרות ק"ש עם הנץ החמה כמו שהיו הותיקין עושים '''גמ' כיני מתניתא.''' כן צריך לפרש בין תכלת שבה שבציצית ללבן שבה כדמפרש ואזיל דמ"ט דרבנן דכתיב וראיתם אותו מן הסמוך לו משובחין בציצית בין תכלת ללבן הסמוך לו לראותו אז הוא עונת ק"ש </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' טוב, מתחילים עכשיו בפרק א' הלכה ב'. המשנה אומרת '''מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן'''. '''רבי אליעזר אמר: בין תכלת ל''' - קרתן, זה הקרישה. ועד מתי? '''עד הנץ החמה'''. '''ורבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות'''. הרי אמרנו "בקומך" - זמן שקמים, ובני מלכים נוהגים לקום בשלוש שעות, אז עדיין זה נקרא זמן קימה. '''הקורא מיכן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר גם אחרי זה יכול לקרוא, אין לו אמנם שכר כמו קורא קריאת שמע בזמנה, אבל זה נחשב כמו קורא בתורה. אומרת הגמרא - מה שאמרנו במשנה "מי שיכיר בין תכלת ללבן", אז צריך בעצם להבין: '''כיני מתניתין: בין תכלת שבה לבן שבה'''. כלומר בציצית. תכלת ללבן - לא סתם צבע תכלת לבן, כי זה קל מאוד להבחין, אלא תכלת לבן בציצית. '''מה טעמון דרבנן? "וראיתם אותו"''' - מה זה "וראיתם אותו"? כלומר בו תוכלו להבחין בין תכלת ולבן '''מן הסמוך לו''', כלומר החוט התכלת והחוט הלבן, או יותר נכון בתוך אותו חוט - תוכלו להבחין בחלק שהוא תכלת וחלק שהוא לבן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ז עמוד א''' {{שוליים|א_כז}} '''עד מתי מותר לאכול את קרבן הפסח.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קרבן פסח, פרק ח, הלכה טו. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שאכילתו עד שיעלה עמוד השחר, ורבי אליעזר בן עזריה אמר עד חצות כדי להרחיק מן העבירה, וכן פסק הרמב"ם שמצוות אכילת הפסח עד עלות השחר אך חכמים גזרו לאוכלו עד חצות. {{שוליים|א_כח}} '''זמן אכילת קדשים קלים (כתודה ושלמי נזיר) הוא עד עלות השחר, וחכמים אמרו "עד חצות" כדי להרחיק מן העבירה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י, הלכה ח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהזמן מהתורה הוא עד עלות השחר וחכמים הקדימו לחצות מטעם הרחקה מן העבירה, כמבואר ברמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק י הלכה ח. {{שוליים|א_כט}} '''הקורא קריאת שמע לאחר הנץ החמה עד סוף זמנה לא הפסיד, אך שכרו פחות מהקורא בזמנה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ו <קטע סוף=ז א/> ==דף ז עמוד ב== <קטע התחלה=ז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כפשט המשנה שהקורא מכאן ואילך "לא הפסיד" כאדם הקורא בתורה, כלומר יצא ידי חובה אף שלא קיים מצוה מן המובחר, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_לב}} '''זמן קריאת שמע של שחרית למצווה מן המובחר הוא עם הנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן נח סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כמצוות הוותיקין שהיו משכימים לקרוא קריאת שמע ולסמוך תפילתם עם הנץ החמה, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_לג}} '''זמן קריאת שמע של שחרית נמשך עד סוף שעה שלישית ביום, ולכתחילה יש לקוראה מיד בעלות השחר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן נח סעיף א , סמ"ג עשין יח <קטע סוף=ז ב/> ==דף ח עמוד א== <קטע התחלה=ח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהושע, וכן אמרו "הלכה כרבי יהושע", ומה שאמרו זמנה בשוכח עד ארבע שעות - כדי לזרז את האדם לקרותה בעונתה, ולא שזה עיקר הזמן.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד ב<span class="yerum-runnum">14</span></div> {{ירו"מ-הוסר|ומה}} מה טעמון דרבנן? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "וראיתם אותו" מן {{ירו"מ-הדגשה|החוט}} הסמוך לו. ומאי טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? "וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים. תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו", מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תכלת דומה לים, והאם הוא כחול או ירוק|שהתכלת דומה לים]] והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב ([[יחזקאל י א]]) "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא" אחרים אומרים: "וראיתם אותו" {{שוליים|א_ל}}כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] אמר בהדא דאחרים. מה אנן קיימין? אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה. {{ירו"מ-ביאור|מזהה אותו}} ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה. אלא כי אנן קיימין, {{שוליים|א_לא}}ברגיל ושאינו רגיל, כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין. {{ירו"מ-ביאור|שבא לעיתים רחוקות}} אית תניי תני: בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]], {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]]. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. {{ירו"מ-הוסר|הוא}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}} בעי מימר: {{ירו"מ-ביאור|חשבו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#זאב|זאב]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#כלב|לכלב]] {{ירו"מ-הדגשה|או}} בין [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#חמור|חמור]] [[ביאור:ירושלמי מאיר/בעלי חיים#ערוד|לערוד]], כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כרתי|לכרתן]]. ומן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר בין תכלת ללבן. אבל אמרו: {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}} {{שוליים|א_לב}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע אחרי הנץ, ותיקין|מצותה עם הנץ החמה]] כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ואנא אמרית טעמא. {{ירו"מ-ביאור| אני מצאתי מה המקור}} {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים עב ה]]) "ייראוך עם שמש" אמר מר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#מר עוקבא|°]]: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה. תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה ואחרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות. והגיע עונת קרית שמע, והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע, {{ירו"מ-ביאור|וכיוון שהיו עסוקים במצווה נפטרו}} וקריתי ושניתי, ואחר כך התחילו הם. וכבר היתה החמה על ראשי ההרים. "עד הנץ החמה" רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כדי שתהא החמה מטפטפת {{ירו"מ-ביאור|מנצנצת}} על ראשי ההרים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} אומר: עד ג' שעות. רבי אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי|°]] ורב המנונא[[ביאור:עץ מסורת#רב המנונא|°]] ורב אדא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} בשוכח. רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח. אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח? {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} כך הוא {{שוליים|א_לג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#זמן קריאת שמע עד שלוש שעות בדיעבד|הלכה {{ירו"מ-הדגשה|כרבי יהושוע}}]] ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה. <span id="דף_ח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''ומאי טעמא דרבי אליעזר?''' אמרנו רבי אליעזר אומר בין תכלת לקרתן, אז בעצם לא קשור לציצית. למה? כי '''"וראיתם אותו" כדי שיהא ניכר בין הצבועים''', כלומר שתוכל להבחין ולראות בין שני צבעים. צבעים דומים - תכלת וקרתן זה קצת דומה, רק תכלת ותכלת. '''תני בשם רבי מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא "וראיתם אותו"''' - הרי ציצית זה נקבה, אז למה כתוב "וראיתם אותו" ולא "אותה"? '''מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא"'''. '''אחרים אומרים: "וראיתם אותו" כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. כן, מרחק - אם הוא יזהה את חברו ממרחק ארבע אמות, אז זה כבר יש מספיק אור וזה נחשב יום שיכול לקרוא קריאת שמע. '''רב חסדא אמר כהדא דאחרים''' - כלומר רב חסדא פסק ככה. אבל '''מה אנן קיימין?''' - משהו פה לא הגיוני. כלומר '''אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה''' - אם אתה מכיר איזה חבר, אז אפילו ממרחק אתה יכול לראות אותו אפילו בעשרים מטר. '''ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה''' - ואם אתה אדם שלא מכיר אותו בכלל, אז אפילו קרוב הרבה, אפילו שצמוד אליו, לא יכיר אותו. '''אלא כי אנן קיימין, ברגיל ושאינו רגיל''' - כמו אדם שהוא קצת מכיר אותו, '''כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין''' - כלומר מי שבא לעתים רחוקות, הוא מכיר אותו אבל הרבה זמן לא ראה אותו, בא פעם בפעם. אז דבר כזה מארבע אמות, אם הוא מצליח לזהות אותו, אז יש מספיק אור ויכול לקרוא קריאת שמע של שחרית. '''אית תניי תני: בין זאב לכלב, בין חמור לערוד. ואית תניי תני: כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו'''. '''בעי מימר''' - חכמים בישיבה רצו לומר שמי שאמר בין זאב לכלב או בין חמור לערוד, '''כמן דמר בין תכלת לכרתן'''. אבל מי שאמר '''כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו, כמן דמר בין תכלת ללבן'''. יש פה גם בגלל העניין של - כמו שמדובר על להבחין בין אדם לאדם, כמו באותה ציצית - להבחין בין הלבן לתכלת - או בגלל שזה מאוד קרוב. כלומר זאב וכלב ודאי יש הבדלים, חמור וערוד יש הבדלים, אבל אדם להכיר אותו ממרחק קרוב זה כבר יותר קשה. '''אבל אמרו: מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה, לתפילה ונמצא מתפלל ביום'''. כן, לכתחילה בעצם צריך להיות בנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה, כמו שהתפילה עצמה תהיה בעצם בנץ. '''אמר רבי זעירא: ואנא אמרית טעמא'''. איזה פסוק רומז לזה? '''"ייראוך עם שמש"''' - בזמן שהשמש זורחת, אז זה הזמן שבו התפילה הכי מקובלת. '''אמר מר עוקבא: הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה'''. כלומר, ככה ותיקין היו עושים - אנשים שהיו מקפידים על המצוות, היו קוראים קריאת שמע טיפה לפני הנץ כדי שבדיוק בנץ הם יתפללו תפילת שמונה עשרה. '''תני: אמר רבי יהודה: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי רבי אלעזר בן עזריה ואחרי רבי עקיבה והיו עסוקים במצוות'''. '''והגיע עונת קרית שמע''' - כנראה הם היו עסוקים במצוות כמו פדיון שבויים, ואני חושב שהם היו פטורים מקריאת שמע, ואז הגיעה העונה '''והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע''' - כלומר כנראה לא יקראו היום, וכיוון שהיו עסוקים במצוות הם פטורים. '''וקריתי ושניתי''' - עוד הספקתי ללמוד אחרי זה. '''ואחר כך התחילו הם''' - רק אחרי שסיימתי הם התחילו לקרוא קריאת שמע. '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים'''. כן, כמו בעצם אפשר גם אחרי הנץ החמה לקרוא קריאת שמע, בדיעבד. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''כדי שיהא ניכר בין הצבועין.''' ר"א דריש וראיתם אותו דקאי על תכלת דלעיל מיניה ומשיכיר תכלת בין שאר הצבועין הקרובים לגוון תכלת '''וראיתם אותה אין כתיב כאן.''' דהוה משמע דקאי על אותה מצוה: אחרים אומרים וראיתם אותו משמע על האדם העומד לנגדו וסתם ראיה ד' אמות הויא וכדמפרש רב חסדא בהדא דאחרים באיזו חבירו מיירי '''אם ברגיל.''' חבירו הרגיל עמו אפי' רחוק כמה ממנו מכירו בראיה בעלמא ואם בשאינו רגיל שלא ראה אותו אפי' קרוב לו ביותר אינו מכירו ומאי משיכיר דקאמרי '''ואתי לקיצין.''' לפעמים הוא בא והולך לו באכסניא הזה וזהו רגיל ואינו רגיל '''לערוד.''' חמור הבר '''הוא בעי מימר.''' רב חסדא דמפרש לעיל להא דאחרים הוא היה מפרש ג"כ להך פלוגתא דתנאי דפליגי בפלוגתא דר"א ורבנן במתני' '''מן מר.''' מאן דאמר בין זאב לכלב וכו' ס"ל כמאן דאמר בין תכלת לכרתן דצריך שיאור היום ביותר כדי שיכיר בין הצבע הקרוב כמעט לצבע אחר וזהו השיעור בעצמו משיכיר בין זאב לכלב או בין החמור לערוד '''ומאן דאמר כדי שיהא אדם רחוק וכו'.''' ס"ל כמ"ד בין תכלת ללבן שהוא יותר קודם שבמעט אורה יכול להבחין ביניהם וכן להכיר חבירו הרגיל ואינו רגיל ברחוק ד' אמות '''יראוך עם שמש.''' מוראך והיינו ק"ש שהם מקבלין עליהם מלכות שמים עם שמש עם הנץ החמה '''היו משכימין.''' מעט קודם הנץ החמה כדי שיסמכו לה התפילה עם הנץ החמה '''תני.''' בתוספתא פ"ק והתם קאמר שהיו עוסקין בצרכי ציבור '''שמא נתייאשו מק"ש.''' לפי שעסוקין במצות ופטורין מק"ש '''וכבר היתה החמה על ראשי ההרים.''' כשקראו הם '''מטפטפת.''' מתחלת לזרוח '''הלכה כר' יהושע בשוכח.''' אם שכח לקרותה בהנץ החמה יכול לקרותה עד ג' שעות כר' יהושע '''מגיב ליה חבריה.''' השיב לו חבירו וכי שייך לומר הלכה בשוכח ולא היה לך לומר אלא אם שכח קורא כר' יהושע '''כך היא הלכה.''' אלא אימא כך היא הלכה כר' יהושע ואפי' לכתחילה ולא אמרו בשוכח אלא כדי לזרז אח האדם שיהא קורא בעונתה בהנץ החמה שהיא למצוה מן המובחר</div> <div class="yerum-leiden-text">ומה טעמין דרבנן וראיתם אותו מן הסמוך לו · ומה טעמיה דר' אליעזר וראיתם אותו כדי שיהא ניכר בין הצבועין · תני בשם ר' מאיר וראיתם אותה אין כת' כאן אלא וראיתם אותו · מגיד שכל המקיים מצות ציצית כאילו מקבל פני שכינה · מגיד שהתכלת דומה לים · והים דומה לעשבים ועשבים דומין לרקיע · ורקיע דומה לכסא הכבוד · והכסא דומה לספיר דכת' וארא והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא · אחרים אומ' וראיתם אותו כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו · רב חסדא אמר בהדא דאחרים מה אנו קיימין אם ברגיל אפי' רחיק כמן חכים ליה · ואם בשאינו רגיל אפי' קרוב ליה לא חכים ליה · אלא כן אנו קיימין ברגיל ושאינו רגיל · כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתי לקיצין · אית תניי תניי בין זאב לכלב בין חמור לערוד · ואית תניי תני כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ד' ארבע אמות ומכירו · הוא בעו מימר מן מר בין זאב לכלב בין חמור לערוד כמן דמר בין תכלת ללבן · ומן דמר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו כמן דמר בין תכלת ללבן · אבל אמרו מצוותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום · אמ' ר' זעירא ואנא אמרית טעמא ויראוך עם שמש · אמ' מר עוקבן הוותיקין היו משכימין וקורין אותה כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה · תני אמ' ר' יודה מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי ר' אלעזר בן עזריה ואחרי ר' עקיבה והיו עסוקין במצות · והגיע עונת קרית שמע והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע · וקריתי ושניתי · ואחר כך התחילו הם · וכבר היתה החמה על ראשי ההרים · עד הנץ החמה · ר' זכריה בריה דר' יעקב בר זבדי בשם ר' יוסה ר' יונה כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים · ר' יהושע או' עד שלש שעות · ר' אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב הל' כר' יהושע בשוכח · ר' הונא אמ' תרין אמוראין חד אמ' בשוכח · מגיב ליה חבריה וכי יש הלכה בשוכח · כן היא הל' · ולמה אמרו בשוכח כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' המשנה אמרה עד הנץ החמה. '''רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה''' - מה הכוונה נץ החמה? לא הכוונה שהשמש יצאה לגמרי, אלא '''כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים'''. כלומר שהקרניים הראשונות שלה כבר נראים על ראשי ההרים - זה כבר מספיק כדי לקרוא קריאת שמע, לא צריך לחכות שכל החמה תצא החוצה. '''רבי יהושע אומר: עד ג' שעות'''. אמרנו שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות. '''רבי אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב: הלכה כרבי יהושע בשוכח'''. כלומר, רק אם הוא שכח ולא התפלל בזמן, אז אפשר לקרוא עד שלוש שעות. '''רבי הונא אמר: תרין אמוראין, חד אמר בשוכח'''. '''אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח?''' - איפה מצאנו דבר כזה שאמרו הלכה שאם שכחת אתה יכול לקרוא? אלא ככה ההלכה - מותר אפילו לכתחילה. '''ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה'''. כן, בעצם מותר אפילו לכתחילה, אבל שאדם יזדרז לקרוא את זה בזמן המשובח יותר, שזה עם הנץ החמה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד א<span class="yerum-runnum">15</span></div> תמן תנינן: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|או תלמידי חכמים שתורתם אמנותם, וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{שוליים|א_לד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאת שמע ותפילה|מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה]]. מאי טעמא? אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי {{ירו"מ-ביאור|הקשתי לפני}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: ואפילו תימר {{ירו"מ-הדגשה|כל}} קרית שמע אינה צריכה כוונה, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה? מן גו דאינון צבחר {{ירו"מ-ביאור|מתוך שהם מעט}} מיכוון. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמרה על גרמיה, {{ירו"מ-ביאור|על עצמו}} כגון אנו {{שוליים|א_לה}}שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כדעתיה, {{ירו"מ-ביאור|כשיטתו}} דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|א_לו}}ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן יוחאי כדעתיה, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל, {{ירו"מ-ביאור|אילו היתי עומד בהר סיני בשעת מתן תורה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פה מיוחד לדברי תורה|הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין]]. {{ירו"מ-ביאור|הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות}} חד דהוי לעי באוריתא, {{ירו"מ-ביאור|אחד שיעסוק בתורה}} וחד דעבד ליה כל צורכיה. {{ירו"מ-ביאור|ואחד לכל צרכיו האחרים}} חזר ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה. {{ירו"מ-ביאור|ומה כשהוא אחד אין העולם מתקיים מפני הרכילות ולשון הרע שלו}} אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה! אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: אתיא דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא, דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בן עקביא|°]]<nowiki/>רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה. ולא מודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב? ולית ליה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ללמוד על מנת לעשות|הלמד על מנת לעשות]], ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא. ואמררבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, <span id="דף_ח_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ח'. הגמרא מביאה משנה ממסכת שבת, איזה יום שלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יקרא לו מנחה שיפסיקו לו לאכול, ולא לדין ומתחילים מפסיקים. '''מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה'''. כל הדברים האלה, כל המלאכות האלה, ספר דין פוסקים. אם זה היה סמוך לקריאת שמע, אז הוא מפסיק. אם סמוך לתפילה, אז הוא לא מפסיק. שואלת הגמרא, מאי טעמא? כלומר למה לקריאת שמע מפסיקין ולתפילה לא? '''אמר רב אחא: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה'''. כלומר, כיוון שקריאת שמע זה מדברי תורה, לכן מפסיקים. '''אמר רבי אבא: קריאת שמע זמנה קבוע, ותפילה אין זמנה קבוע''', כלומר קריאת שמע הזמן שלה הוא מאוד קצר יותר מהתפילה. כן, קריאת שמע של ערבית זה רק עד חצות. קריאת שמע של שחרית זה רק עד שלוש שעות. לתפילה יש יותר זמן, לכן מפסיקים לקריאת שמע ואין מפסיקים לתפילה. '''אמר רבי יוסי: קריאת שמע אינה צריכה כוונה, ותפילה צריכה כוונה'''. אומר לו הסבר אחר מכיוון הפוך. כלומר קריאת שמע אינה צריכה כוונה, לכן גם אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, אני בוודאי אהיה טרוד, אני לא יכול להתרכז. אבל כיוון שקריאת שמע לא צריכה כוונה, אין בעיה. לעומת זאת תפילה אני חייב כוונה - אם אפסיק באמצע העבודה, באמצע הדין, בכל התפילה הוא לא יכול להתרכז, לכן לא מפסיק. '''אמר רבי מנא: קשייתה קומי רבי יוסי: ואפילו תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה, שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה'''. אז איך אתה אומר שקריאת שמע לא צריכה כוונה? אם הוא מפסיק באמצע הוא לא יתרכז. ואמרה הגמרא '''מן גו דאינון צבחר מיכוון'''. כלומר, כיוון שזה רק שלושה פסוקים, זמן קצר, אז אפילו אם הוא טרוד הוא יכול לרגע להתרכז ויהיה בסדר. אבל תפילה שהיא ארוכה, בעצם קשה מאוד לכוון בה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין'''. כלומר רבי שמעון בן יוחי אומר על עצמו שהתורה היא אומנותו, ולכן אפילו אם הוא עוסק בתורה - לקריאת שמע הוא לא מפסיק. '''רבי יוחנן אמרה על גרמיה, כגון אנו שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין'''. כלומר אצלנו התורה היא לא אומנותנו לגמרי, אז אפילו לתפילה אנחנו מפסיקים. אומרת הגמרא '''דין כדעתיה ודין כדעתיה'''. רבי יוחנן שהוא סובר, '''דאמר רבי יוחנן: ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת'''. הוא אומר, הרי שתפילה, למרות שאפילו תגיד דרבנן, בעצם התפילה - הלוואי שאדם מתפלל כל היום כולו, כי תפילה תמיד פועלת. לא תמיד אנחנו רואים את זה, לא תמיד אנחנו מבינים איך היא פועלת, אבל אין תפילה שהולכת לאיבוד. כל תפילה פועלת איזו פעולה. לכן הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו. אז לכן גם באמצע לימוד תורה אנחנו מפסיקים. רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה. '''רבי שמעון בר יוחאי אמר: אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל'''. כלומר, אם הייתי נמצא בהר סיני כשהקדוש ברוך הוא נתן תורה לישראל, '''הוינא מתבעי קומי רחמנא, דיתברי לבר נשא תרין פומין'''. הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא שני פיות לאדם, '''חד דהוי לעי באוריתא, וחד דעבד ליה כל צורכיה'''. כלומר אחד שעוסק בתורה, ואחד לכל צרכיו - שיאכל ויעשה כל שאר צרכיו. '''חזר ומר: ומה אין חד הוא, לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה'''. עכשיו שיש רק אחד, העולם לא מסוגל להתקיים בגלל השעשוע שלו. '''אילו הוו תרין, על אחת כמה וכמה'''. '''אמר רבי יוסי קומי רבי ירמיה: אתיא דרבי יוחנן כרבי חנינא בן עקביא'''. כלומר רבי יוחנן שאמר שמפסיקים את לימוד התורה כדי להתפלל, זה כרבי חנינא בן עקביא. '''דתני: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה'''. כך תנא קמא אומר. '''רבי חנינא בן עקביא אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה, ולתפילין, ולשאר כל מצותיה של תורה'''. זה במקביל למה שאמר רבי יוחנן שמפסיקים לתפילה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תמן תנינן.''' פ"ק דשבת מפסיקין לק"ש וכו' ומפרשי הכי אמוראי מ"ט '''תפילה אינה ד"ת.''' אלא מדרבנן '''קשייתה.''' הקשיתו לפני ר' יוסי דאפי' תימר דק"ש כולה אינה צריכה כוונה ולפיכך קאמרת דמפסיקין וקורין ואע"פ שטרוד הוא ואינו יכול לכוון מי לא מודית דמיהת ג' פסוקים הראשונים צריכין הן כוונה והרי אינו יכול לכוון '''מן גו דאינון ציבחר.''' מתוך שהן מועט יכול לכוון דעתו אף שהוא טרוד '''כגון אנו שעסוקין בתלמוד תורה.''' תמיד ואין אנו מפסיקין לדברים אחרים '''דין כדעתיה וכו'.''' ואזלו לטעמייהו ר' יוחנן דקאמר הלואי שיתפלל אדם כל היום אלמא חשיבא ליה תפילה מתלמוד תורה והלכך הוא דקאמר דמפסיקין לתפילה ואפי' מת"ת '''וחד דעביד ליה כל צורכיה.''' ולהתפלל בו גם על צורכיו ולא בפה הזה שהוא יגע בתורה אלמא חשיבא ליה תלמוד תורה יותר מן התפילה '''חזר ואמר.''' דלא היא ואין להרהר אחר מדותיו של הקב"ה שברא לאדם פה אחד דמה עכשיו כשהפה אחד הוא אין העולם יכול להתקיים מלשון הרע שלו אם היו לו שתי פיות עאכ"ו '''אתיא דר' יוחנן כר"ח בן עקביא.''' דס"ל כותבי ספרים שהן כעוסקין בתורה ומפסיקין גם לתפילה '''דתני.''' בתוספתא פ"ק '''ולא מודי.''' וכי לא מודי רשב"י שמפסיקין מד"ת לעשות המצוה ולקיימה בזמנה כגון סוכה ולולב וכיוצא בהן והרי עיקר הלימוד הוא על מנת לעשות וא"כ אמאי לא הפסיק כדי לקיים מצות קריאת שמע</div> <div class="yerum-leiden-text">בשעתה · תמן תנינן מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה · אמ' ר' אחא קרית שמע דבר תורה · תפילה אינה דבר תורה · אמ' רבא קרית שמע זמנה קבוע תפילה אין זמנה קבוע· אמ' ר' יוסי קרית שמע אינה צריכה כוונה · תפילה צריכה כוונה · אמ' ר' מנא קשייתה קומי ר' יוסי ואפי' תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה · שלשה פסוקין הראשונים צריכין כוונה · מן גו דאינון ציבחר מיכוין · ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחי כגון אנו שאנו עסוקין בתלמוד תורה אפי' לקרית שמע אין אנו מפסיקין · ר' יוחנן אמרה על גרמיה כגון אנו שאין אנו עסוקין בתלמוד תורה אפי' לתפילה אנו מפסיקין · דין כדעתיה ודין כדעתיה · ר' יוחנן כדעתיה דר' יוחנן אמ' ולואי שיתפלל אדם כל היום · למה שאין תפילה מפסדת · ר' שמעון בן יוחי כדעתיה דר' שמעון בן יוחי אמ' אילו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאיתיהיבת תורה ליש' הוינא מתבעי קומוי רחמנא דיתברי לבר נשא תרין פומין · חד דהוה לעי באוריתא · וחד דעביד ליה כל צורכיה · חזר ומר ומה אין חד הוא לית עלמא יכיל קאיים ביה מן דילטוריא דיליה · אילו הוו תרין על אחת כמה וכמה · אמ' ר' יוסי קומוי ר' ירמיה אתיא דר' יוחנן כר' חנינא בן עקביה דתני כותבי ספרים תפילין ומזוזות מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה · ר' חנינא בן עקביה או' כשם שמפסיקין לקרית שמע כך מפסיקין לתפילה ולתפילין ולשאר כל מצוותיה שלתורה · ולא מודי ר' שמעון בן יוחי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב · ולית ליה לר' שמעון בן יוחי הלמד על מנת לעשות ולא הלמד שלא לעשות · שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא · וא' ר' יוחנן הלמד שלא לעשות נוח לו אילו נהפכה שיליתו על פניו ולא יצא לעולם · טעמ' דר' שמעון בן יוחי</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' שואלת הגמרא על רבי שמעון בר יוחאי, האם הוא סובר שלא מפסיקים לשום דבר? כלומר אדם שלמד תורה לא מפסיק לשום מצווה? '''ולא מודה רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב'''? זה משהו לא הגיוני. '''ולית ליה לרבי שמעון בר יוחאי הלמד על מנת לעשות, ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא'''. '''ואמר רבי יוחנן: הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם'''. כלומר עדיף שלא ייוולד בכלל - אדם שלומד רק תורה ולא מתכוון לקיים. ואתה גומר לו בעצם באמת, לגבי כל מצווה אחרת, לפי רבי שמעון בר יוחאי מפסיקים, אלא רק בקריאת שמע - זה משהו מיוחד. רק לגבי קריאת שמע הוא אומר שלא מפסיקים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ח עמוד א''' {{שוליים|א_לד}} '''העובד בשעת עבודתו, מפסיק לקריאת שמע ואינו מפסיק לתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ה , רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קו סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רלה סעיף ב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרישא של הירושלמי (מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה), והרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה בטעמי רב אחא ורבי אבא. {{שוליים|א_לה}} '''העוסק בתלמוד תורה עם הרב, האם פוסק לתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ו, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן קו סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שתלמיד לפני רבו אינו פוסק לתפילה, שהתורה חשובה משום כבוד הרב, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_לו}} '''מותר להתפלל כל היום כולו ואין בכך משום הפסד תפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן קז סעיף א , סמ"ג עשין יט <קטע סוף=ח א/> ==דף ח עמוד ב== <קטע התחלה=ח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי הלכה למעשה, וכך פסקו הרמב"ם והשולחן ערוך שהמאריך בתפילתו ומעלה בה תחנונים הרי זה משובח. {{שוליים|א_לז}} '''מי שקרא קריאת שמע שלא בזמנה אם הפסיד בכך מדברי תורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן נח סעיף ו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא מרי שהקורא ק"ש בעונתה חשוב כעוסק במשנה, שכן שו"ע ורמב"ם פסקו שהקורא ק"ש בעונתה לא הפסיד כלום ודומה לעוסק במשנה. {{שוליים|א_לח}} '''קריאת שמע נאמרת בכל תנוחה שהאדם נמצא בה, ואינה תלויה בשכיבה או עמידה דווקא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן סג סעיף א , סמ"ג עשין יח. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שכל אדם קורא כדרכו בין יושב בין מהלך בין שוכב בין עומד, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן סג סעיף א, וכן הלכה למעשה גם בבבלי (ברכות י:-יא.) שמסקנתו כבית הלל.. {{שוליים|א_לט}} '''קריאת שמע חייבת בישיבה זקופה ולא בהטיה, אך חתן פטור וקורא כדרכו מוטה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ד, הלכה א , שו"ע או"ח סימן ע סעיף ג , סמ"ג עשין יח. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כרבי אלעזר בן עזריא שיש לקרוא בזקיפה, שהראייתן ממשל "מה נאה זקנך כשהוא מגודל", וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע להצריך ישיבה זקופה בקריאת שמע חוץ מחתן שפטור. {{שוליים|א_מ}} '''המוסיף על דברי סופרים דין תוספת יש בו חיוב, ודברי זקנים (חכמים) חמורים מדברי נביאים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ממרים, פרק ד, הלכה ג , סמ"ג עשין קיא , סמ"ג לאוין ריז <קטע סוף=ח ב/> ==דף ט עמוד א== <קטע התחלה=ט א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא שדברי זקנים חמורים מדברי נביאים, וכן פסק הרמב"ם (הלכות ממרים פ"ד ה"ג) שהמוסיף על דברי סופרים כדוגמת המוסיף על חמש טוטפות חייב, ומטעם זה החמירו חכמים בדבריהם יותר מדברי תורה עצמה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד ב<span class="yerum-runnum">16</span></div> {{ירו"מ-הדגשה|תורה}} זה שינון {{ירו"מ-הדגשה|וקריאת שמע}} {{ירו"מ-הוסר|וזה}} זה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון. והא תנינן: הקורא מכאן ואילך {{שוליים|א_לז}}לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. {{ירו"מ-הדגשה|לרבי שמעון בן יוחאי}} היא היא. {{ירו"מ-ביאור|שניהם חשובים במידה שווה}} אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה. רבי אבא מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, כמשנה היא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון {{ירו"מ-ביאור|בן יוחאי}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רשב"י לא הפסיק מלימודו אפילו לקריאת שמע|{{ירו"מ-הדגשה|שעסק במשנה לא צריך להפסיק}}]]. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה. ורבנן עבדי מקרא כמשנה. {{ירו"מ-ביאור|שניהם שוים וקריאת שמע בזמנה חביבה מהם}} <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ג"> </span> {{מתני'|ברכות א ג}}[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשכבך ובקומך" ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל אומרים: {{שוליים|א_לח}}כל אדם קורין כדרכן, שנאמר: ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים.<br><strong>גמ':</strong> הא [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל{{ירו"מ-הוסר|דבה}} מקיימים {{ירו"מ-ביאור|מסבירים}} תרין קריין. {{ירו"מ-ביאור|את שני הפסוקים גם את שלהם וגם את של בית שמאי}} מה מקיימין [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי{{ירו"מ-הוסר|דבש}} "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"? "בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות; "ובלכתך בדרך" {{שוליים|א_לט}}פרט לחתן. ותני: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}, שהיו שרויין במקום אחד. והוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} זקוף. הגיע זמן קריאת שמע, נזקף [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא והטה [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: {{ירו"מ-הדגשה|משל למה הדבר דומה}}? אומר לאחד מן השוק: מה {{ירו"מ-הדגשה|נאה}} לך זקנך {{ירו"מ-הדגשה|כשהוא}} מגודל. והוא אומר: יהיה כנגד המשחיתים. {{ירו"מ-ביאור|אלך ואגלחנו}} אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} זקוף, הטית{{ירו"מ-הדגשה|ה}}. אמר לו: אתה נזקפת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי. ואני הטיתי כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ד"> </span> {{מתני'|ברכות א ד}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו: כד{{ירו"מ-הדגשה|א}}י היית{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לחוב בעצמך, שעברת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל.<br><strong>גמ':</strong> חברייא {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים כדברי תורה, שנאמר: ([[שיר השירים ז י]]) "חכך כיין הטוב" רבי שמעון בר ווה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שיר השירים א ב]]) "כי טובים דודיך מיין" {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]] בשם רבי יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]" תדע לך [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חביבים דברי סופרים מדברי תורה|שחביבים דברי סופרים מדברי תורה]], שהרי [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]<nowiki/>רבי טרפון, אלו לא קרא קריאת שמע, לא היה עובר אלא בעשה. ועל ידי שעבר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל נתחייב מיתה, על שם: ([[קהלת י ח]]) "ופורץ גדר ישכנו נחש" תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}}: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן. תדע לך שהוא כן, דתנינן תמן: {{ירו"מ-הדגשה|גבי זקן ממרא}} האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור; {{שוליים|א_מ}}"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנניה בריה דרב אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה בריה דרב אדא|°]] בשם רבי תנחום בי רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בי רבי חייא|°]]: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים, <span id="דף_ט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף ט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''טעמיה דרבי שמעון בר יוחאי, זה שינון וזה שינון, ואין מבטל שינון מפני שינון'''. אומרת הגמרא '''והא תנינן: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה'''. משמע שבעונתה זה יותר מדובר בתורה. '''הא בעונתה, חביבה מדברי תורה. היא היא'''. כלומר מקריאת שמע בעונתה זה כמו לימוד תורה. '''אמר רבי יודן: רבי שמעון בר יוחאי, על ידי שהיה תדיר בדברי תורה - לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה'''. כלומר רבי שמעון בר יוחאי היה תורה אומנותו, עסק בתורה יומם ולילה, אז בעצם אצלו התורה - לימוד תורה - לא קריאת שמע בעונתה, אפילו לא יותר חביב מלימוד תורה. '''רבי אבא מרי: לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה'''. כלומר, מי שקורא את זה לא בזמן - הרי זה כקורא בתורה, משמע שבזמנה זה יותר. אבל כמו מה? כמו תורה שבעל פה, כמו משנה. אז רבי שמעון בר יוחאי, כיוון שהוא עוסק במשנה, אז בעצם זה אותו דבר, לא היה צריך להפסיק. '''ורבי שמעון בר יוחאי כדעתיה דרבי שמעון בר יוחאי אמר: העוסק במקרא מידה ואינה מידה'''. כלומר אדם שעוסק בתורה שבכתב זה טוב, אבל לא לגמרי, מהסיבה הפשוטה שאתה לא יכול להגיע להלכה מתורה שבכתב. '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה''' - ותורה שבעל פה אתה יכול להגיע. אז תורה שבעל פה יותר חשובה. ורבנן, לכן הוא יכול להגיד שבעצם הקורא לאחר מכן זה כמו קורא בתורה שבכתב, אבל קודם לכן הוא כקורא במשנה, כמו שקורא תורה שבעל פה. רבי שמעון בר יוחאי עוסק בתורה שבעל פה, לכן בעצם הוא לא היה צריך להפסיק. אבל חכמים שסוברים שתורה שבכתב זה כמו תורה שבעל פה, הם לא יכלו להגיד את זה, כי הם אמרו - המשנה אומרת שמי שקורא לאחר מכן זה כמו שקורא בתורה שבכתב, אבל זה בעצם אותו דבר כמו תורה שבעל פה, ואם הוא קורא בזמנה זה יותר משובח ולכן צריך להפסיק. אנחנו ממשיכים בפרק א' הלכה ג'. '''בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו''', שנאמר "בשכבך ובקומך". בית שמאי אומרים צריכים לנהוג כמו שכתוב - בבוקר תעמוד, בערב תשכב. '''ובית הלל אומרים: כל אדם קורין כדרכן''', שנאמר "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". כלומר, בכל, אפילו בהליכה אפשר לקרוא קריאת שמע. '''אם כן, למה נאמר "בשכבך ובקומך"? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים'''. להגדיל את הזמן. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''זהו שינון.''' משום דמצות ק"ש שינון ודיבור הוא ואין מבטלין דיבור הלימוד מפני לימוד אחר '''והא תנינן וכו'.''' ומשמע הא ק"ש בעונתה חביבה יותר מד"ת ומשני היא היא כלומר לר"ש היא היא כדאמר ר' יודן לפי שהיה ר"ש תדיר בד"ת ולפיכך אין ק"ש בעונתה חביבה יותר מד"ת וכי קתני במתני' לשאר כל אדם הוא דקאמר '''א"ר אבא מרי.''' בלאו הכי ל"ק דלא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה והיינו מקרא ותידוק מינה הא בעונתה כמשנה היא וא"כ ר"ש שהיה לומד במשנה א"צ להפסיק אפי' בעונתה '''ר"ש בן יוחי כדעתיה.''' דאמר לקמן פ' כל כתבי העוסק במקרא מדה שאינה מדה היא ואינו כעוסק במשנה '''ורבנן עבדי מקרא כמשנה.''' והלכך לא מפרשי להמתני' כר"ש ומפסיקין לק"ש מד"ת '''מתני' יטו.''' על צדיהם דכתיב בשכבך דרך שכיבה '''יעמדו.''' דכתיב ובקומך דרך קימה '''כדרכן.''' בין בקימה בין בישיבה בין בשכיבה בין בהליכה '''גמ' הא דב"ה מקיימין תרין קריא.''' דידהו וקרא דב"ש אלא דב"ש מה מקיימין קרא דב"ה '''בשבתך בביתך פרט לעוסקים במצות.''' דמשמע בשבת דידך שאתה עוסק בדברי רשות '''ובלכתך בדרך פרט לחתנים.''' דמשמע בלכת דידך שאתה טרוד בדבר רשות פרט לחתן שטרוד במצוה '''מתני' אמר ר' טרפון וכו' כדיי היית.''' ראוי היית ליהרג ואם היית מת היית מתחייב בנפשך '''גמ' חברייא בשם ר' יוחנן וכו'.''' גרסינן להא פ' י"א דסנהדרין הלכה ד' ובפ"ב דע"ז דודים ד"ס לד"ת כלומר קרובים הן לד"ת וחביבים הן כד"ת '''וחכך כיין הטוב.''' חכך של סופרים כיין הטוב של תורה '''כי טובים דודיך.''' דברי סופרים הקרובים לד"ת וחביבים יותר מיינה של תורה '''יש בהן קולין.''' כלומר לפעמים תמצא בהן יותר קולא מד"ס שהן חמורין לעולם כדקתני במתני' דסנהדרין ומייתי לקמיה</div> <div class="yerum-leiden-text">זה שינון וזה שינון ואין מבטל שינון מפני שינון · והא תנינן הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה · הא בעונתה חביבה מדברי תורה · היא היא · אמ' ר' יודן ר' שמעון בן יוחי על ידי שהיה תדיר בדברי תורה לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה · אמ' ר' חמא מרי לא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה · הא בעונתה כמשנה היא · ר' שמעון בן יוחי כדעתיה דר' שמעון בן יוחי אמ' העוסק במקרא מידה שאינה מדה · ורבנן עבדי מקרא כמשנה · מתני' בית שמי אומ' בערב כל אדם יטו ויקרו ובבוקר יעמודו שנ' בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך ובית הלל אומ' כל אדם קורין כדרכן שנ' ובלכתך בדרך · אם כן למה נאמ' ובשכבך ובקומך · אלא בשעה שבני אדם שוכבין ובשעה שבני אדם עומדין · הא דבית הלל מקיימין תרין קרייא · מה מקיימין דבית שמי בשבתך בביתך ובלכתך בדרך · בשבתך בביתך פרט לעוסקים במצות · ובלכתך בדרך פרט לחתנים · תני מעשה בר' אלעזר בן עזריה ור' ישמעאל שהיו שרויין במקום אחד · והיה ר' אלעזר בן עזריה מוטה ור' ישמעאל זקוף · הגיע זמן עונת קרית שמע · נזקף ר' אלעזר בן עזריה והיטה ר' ישמעאל · אמ' ר' אלעזר לר' ישמעאל אומר לאחד מה לך זקנך מגודל והוא או' יהיה כנגד המשחיתים · אני שהייתי מוטה נזקפתי ואתה שהיית זקוף היטית · אמ' לו אתה נזקפת כדברי בית שמי · ואני היטיתי כדברי בית הלל · ד"א שלא יראוני התלמידים ויעשו הל' קבע כדברי בית שמי מתני' אמ' ר' טרפון אני הייתי בא בדרך והיטיתי לקרות כדברי בית שמי וסיכנתי בעצמי מפני הליסטין · אמרו לו כדיי היית לחוב על עצמך שעברת על דברי בית הלל · חברייא בשם ר' יוחנן דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים כדברי תורה · חיכך כיין הטוב · שמעון בר ווה בשם ר' יוחנן דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים יותר מדברי תורה · כי טובים דודיך מיין · ר' בא בר כהן בשם ר' יודה בן פזי תדע לך שחביבין דברי סופרים מדברי תורה שהרי ר' טרפון אילו לא קרא לא היה עובר אלא בעשה · ועל ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה על שם ופורץ גדר ישכנו נחש · תני ר' ישמעאל דברי תורה יש בהן איסור ויש בהן היתר · יש בהן קולין יש בהן חומרין · אבל דברי סופרין כולן חמורין הן · תדע לך שהוא כן · דתנינן תמן הדן אין תפילין לעבור על דברי תורה פטור · חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב · ר' חנניה בריה דר' אדא בשם ר' תנחום ביר' חייא חמורים דברי זקינים מדברי נביאים</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' ענתה הגמרא: '''הא בית הלל מקיימים תרין קריין''', כלומר הסבירו גם את הפסוק של עצמם וגם את הפסוק של בית שמאי. עכשיו '''מה מקיימין בית שמאי "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"'''? כלומר איך הם הסבירו את הפסוק של בית הלל, הרי לכאורה אפילו בהליכה מותר. עונה הגמרא: '''"בשבתך בביתך", פרט לעוסקים במצות'''. כלומר, זה בא להגיד שאם אתה יושב בבית פרט לך, אתה חייב בקריאת שמע, אבל אם אתה עסוק באיזו מצווה, אתה פטור. '''"ובלכתך בדרך" פרט לחתן''', כמו שכתוב "דרך גבר בעלמה". כלומר בעצם כשאדם עוסק בנישואין, הוא טרוד בעבידת מצווה, אז הוא יהיה פטור. '''ותני: מעשה ברבי אלעזר בן עזריא ורבי ישמעאל, שהיו שרויין במקום אחד. והוה רבי אלעזר בן עזריא מוטה, ורבי ישמעאל זקוף'''. כלומר רבי אלעזר בן עזריה שוכב ורבי ישמעאל זקוף. '''הגיע זמן קריאת שמע, נזקף רבי אלעזר בן עזריא והטה רבי ישמעאל'''. '''אמר רבי אלעזר בן עזריא לרבי ישמעאל''' - למה הדבר דומה? '''אומר לאחד מן השוק: מה לך זקנך מגודל'''. יש לך זקן יפה. אומר לו - נלך לגזור אותו, '''יהיה כנגד המשחיתים'''. '''אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהיית זקוף, הטית'''. כאילו כביכול אני אומר לך, מה עשית בסדר, ואתה שהיית זקוף הטית? '''אמר לו: אתה נזקפת כדברי בית שמאי'''. כלומר כשנזקפת בעצם נהגת כמו בית שמאי שאמרו שבבוקר צריך לעמוד. '''ואני הטיתי כדברי בית הלל'''. כלומר שלא יחשבו שאני נוהג כמו בית שמאי, לכן הטיתי, כי מותר גם בהטיה. עכשיו לכאורה בית הלל גם מסכימים שמותר גם בעמידה, אבל '''דבר אחר: שלא יראוני התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי בית שמאי'''. כלומר, התלמידים יראו אותי ויראו שאני עומד, ויראו אותך שהיית שוכב וקמת - כלומר יחשבו שצריכים לקרוא את זה בעמידה כמו בית שמאי. אז לכן אני נשכבתי כדי שיקבעו עליי כבית הלל. הלכה ד'. '''אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים'''. כלומר הוא שכב בערב כדי לקרוא קריאת שמע בשכיבה, ובזמן הזה עברו שם ליסטים והוא הסתכן. '''אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל'''. '''חברייא בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה'''. כן, הגמרא - דברי סופרים, התורה שבעל פה, זה דודים, זה מקבילים לדברי תורה שבכתב. '''וחביבים כדברי תורה'''. כלומר, בעצם אותו דבר, באותה דרגה כמו דברי תורה, כי דכתיב "חכך כיין הטוב" - יין הטוב זה התורה שבכתב, חכך זה התורה שבעל פה, כי יין הטוב אותו דבר. '''רבי שמעון בר ווה בשם רבי יוחנן: דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה''', כי דכתיב "כי טובים דודיך מיין". הגמרא מוכיחה שתורה שבעל פה יותר טוב מתורה שבכתב. '''אמר רבי אבא בר כהן בשם רבי יהודה בן פזי: תדע לך שחביבים דברי סופרים מדברי תורה'''. באמת אני יכול להוכיח את זה - שהרי רבי טרפון, מה אמרנו? רבי טרפון הטה כבית שמאי, והוא סיכן את עצמו מפני הליסטים - הוא הגיע כמעט ונהרג. אילו לא היה קורא קריאת שמע בכלל, '''לא היה עובר אלא בעשה''' - עבר על עשה, התורה ציוותה לקרוא קריאת שמע, הוא לא קרא, אין על זה עונש. אבל '''על ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה''', כי דכתיב '''"ופורץ גדר ישכנו נחש"'''. רואים מכאן שדברי סופרים זה הרבה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''תני רבי ישמעאל: דברי תורה, יש בהן איסור ויש בהן היתר. יש בהן קולין ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים כולן חמורין הן'''. '''תדע לך שהוא כן''' - וזה עוסק בזקן ממרה. זקן ממרה, אם הוא אומר אין תפילין בכלל, כלומר הוא בעצם עוקר דבר שעברו על דברי תורה - '''האומר "אין תפילין", לעבור על דברי תורה, פטור'''. הוא עקר דבר לגמרי, הוא פטור. אבל אם הוא אומר '''"חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים, חייב'''. כלומר הוא מוסיף, אנחנו יודעים שהלכה למשה מסיני שיש ארבעה, הוא בא ואומר חמישה - אז בעצם הוא חייב. מכאן שזה יותר חמור מאשר דברי תורה. '''רבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא: חמורים דברי זקנים מדברי נביאים'''. כלומר דברי חכמים יותר חמורים מדברי נביאים. דכתיב "אל תטיפו יטיפו" - הקדוש ברוך הוא אומר לנביאים אל תתנבאו יותר, עם ישראל לא רוצה לשמוע, תפסיקו. ואילו לגבי דברי חכמים כתוב "הטיף לך לאזן משך" - כלומר הקדוש ברוך הוא מצווה את החכמים שהם כן יטיפו לעם ישראל. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד א<span class="yerum-runnum">17</span></div> דכתיב: ([[מיכה ב ו]]) "אל תטיפו יטיפון, לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות." {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא אמר לנביאים לא להטיף לישראל, כי אינם רוצים לשמוע}} וכתיב: ([[מיכה ב יא]]) "אטיף לך ליין ולשכר" {{ירו"מ-ביאור|שהקדוש ברוך הוא מצווה לחכמים שיטיפו לישראל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נביא צריך מופת, אך חכם אינו צריך|נביא וזקן למי הן דומין]]? למלך ששולח ב' פלמטרין {{ירו"מ-ביאור|שרים}} שלו למדינה. על אחד מהן כתב: אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין {{ירו"מ-ביאור|כתב הרשאה}} שלי, אל תאמינו לו. ועל אחד מהן כתב: אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין. כך בנביא כתיב: ([[דברים יג ב|דברים ראה יג ב]]) "ונתן אליך אות או מופת"; ברם הכא: ([[דברים יז יא|דברים שופטים יז יא]]) "על פי התורה אשר יורוך". הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} {{ירו"מ-הדגשה|שהלכה כבית הלל}}, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יצאה בת קול שהלכה כבית הלל|משיצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} בת קול]], אבל עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]<nowiki/>בית שמאי וכחומרי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, על זה נאמר: ([[קהלת ב יד]]) "הכסיל בחושך הולך" כקולי אילו ואילו, נקרא רשע. אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין. הדא {{ירו"מ-הוסר|דתימא}}{{ירו"מ-הדגשה|דתימר}} עד שלא יצאת בת קול, אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. וכל העובר על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל, חייב מיתה. תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]<nowiki/>בית הלל. איכן יצאה בת קול? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב ביבי[[ביאור:עץ מסורת#רב ביבי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-הוסר|אמר }}בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ביבנה יצאה בת קול. ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ה"> </span> {{מתני'|ברכות א ה}} {{שוליים|א_מא}}בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך. לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יהושע א ח]]) "והגית בו יומם ולילה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מספר הברכות בקריאת שמע|שתהא הגיות היום והלילה שוין]]. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שבלילה לא אומרים פרשת ציצית הוסיפו ברכה אחרי קריאת שמע}} רבי יוסי בר אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[תהילים קיט קסד]]) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" {{ירו"מ-הדגשה|לכן תיקנו שלוש ברכות בבקר וארבע בערב אמר}} רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן|°]] בשם רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: כל המקיים שבע ביום הללתיך, כאלו קיים והגית בו יומם ולילה, {{ירו"מ-הדגשה|שהשווה הגיות יום ללילה}}. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עשרת הדברות בקריאת שמע|מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום]]? רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] אמר: מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בהן. ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "אנכי ה' אלהיך" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "שמע ישראל ה' אלהינו". ([[שמות כ ב|שמות יתרו כ ב]]) "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" — ([[דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד]]) "ה' אחד". ([[שמות כ ו|שמות יתרו כ ו]]) "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" — ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) "ואהבת את ה' אלהיך". מאן דרחים מלכא, {{ירו"מ-ביאור|מי שאוהב את המלך}} לא משתבע בשמיה ומשקר. ([[שמות כ ז|שמות יתרו כ ז]]) "זכור את יום השבת לקדשו" ([[במדבר טו מ|במדבר שלח טו מ]]) "למען תזכרו" [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה, דכתיב: ([[נחמיה ט יד]]) "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} להם ביד משה עבדיך". להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. ([[שמות כ יא|שמות יתרו כ יא]]) "כבד את אביך ואת אמך" — ([[דברים יא כא|דברים עקב יא כא]]) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תרצח" — ([[דברים יא יז|דברים עקב יא יז]]) "ואבדתם מהרה", {{ירו"מ-הדגשה|ד}}מאן דקטיל מתקטיל. {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצח סופו שירצח}} ([[שמות כ יב|שמות יתרו כ יב]]) "לא תנאף" — ([[במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט]]) "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה, {{ירו"מ-ביאור|לב ועניים שני סרסורים לעבירה}} דכתיב" ([[משלי כג כו]]) "תנה <span id="דף_ט_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> '''נביא וזקן''' — כלומר תלמיד חכם ונביא, למה הם דומים? למלך ששולח שני פרלמנטרים, כלומר שני שליחים. לאחד מהם הוא אומר לו: אל תשמעו ממנו אלא אם כן '''יראה לכם חותם שלי וסמנטירין שלי''', כלומר את כתב הרשאה שלי. ואל אחד הוא כותב: '''אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין''', כלומר בלי כתב הרשאה. אז גם ככה בנביא כתוב "'''ונתן אליך אות או מופת'''", רק אז תשמע לו. במה זה בתלמיד חכם? כתוב '''על פי התורה אשר יורוך'''. לא צריך שום ראיה, שום אותות, שום מופתים, צריך לשמוע בכל דברי חכמים. עכשיו הגמרא חוזרת. אמרנו שהלכה כבית הלל, אז הגמרא אומרת: הדא, משיצאת בת קול. אבל '''עד שלא יצאת בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו, לנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל, על זה נאמר: "הכסיל בחושך הולך"'''. כמו מי שרוצה לקחת את כל החומרות עליו נאמר "הכסיל בחושך הולך". ומי שרוצה לקחת את כל הקולות, מחפש כל קולה בכל דבר — '''כקולי אילו ואילו, נקרא רשע'''. '''אלא אי כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין'''. כלומר או שהוא לוקח את כל הקולות והחומרות של בית שמאי, או את הקולות והחומרות של בית הלל, כאחד מהם. אבל כל זה '''עד שלא יצאת בת קול'''. '''אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי בית הלל. וכל העובר על דברי בית הלל, חייב מיתה''', כמו שראינו ר' יונתן שאמרו לו כדאי היית רכוב בנפש בעצמך. '''תני: יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי בית הלל'''. '''איכן יצאה בת קול?''' אמר רב ביבי בשם רבי יוחנן: '''ביבנה יצאה בת קול'''. כן, ביבנה, שם יצאה בת קול, שאחרי שכתוב שחלקו כמה שנים וכולי, באה בת קול ואמרה הלכה כדברי בית הלל. ומאז בעצם אנחנו חייבים לנהוג כמו בית הלל. פרק א' הלכה א'. מה תנינן? '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה'''. כלומר בקריאת שמע של שחר אנחנו מברכים שתי ברכות לפניה — מברכים יוצר אור ואהבה רבה — ואחת לאחריה, זה גאל ישראל. '''ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה'''. כלומר, אנחנו במעריב, ערבים ואהבה רבה זה לפניה, וגאל ישראל והשכיבנו זה שתיים לאחריה. '''אחת ארוכה ואחת קצרה'''. יש כל מיני שאלות מה זה בדיוק ארוכה וקצרה. יש אומרים שארוכה זה ממש באורך, כלומר יש ברכות שהן ארוכות וברכות קצרות, וכמו שהפרשנים מסבירים, ארוכה זה השכמת ומונע... כלומר השם ומגן שזו ארוכה והשכיבנו שהיא קצרה. פירוש אחר, שארוכה פירושה ברכה שמתחילה ב"ברוך" ומסיימת ב"ברוך", וברכה קצרה זו ברכה שרק פותחת ב"ברוך" ולא מסיימת ב"ברוך". '''מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך'''. כלומר, זה בעצם משהו כללי, לא נאמר רק לגבי קריאת שמע, אלא לגבי כל הברכות שחכמים תיקנו לנו — להאריך, כלומר לפתוח ב"ברוך" ולסיים ב"ברוך", אז הוא לא רשאי לקצר, וגם הפוך. '''לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום, אינו רשאי לחתום'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''דכתיב אל תטיפו יטיפון.''' מקרא הוא במיכה שהנביא אמרה הם בשם ה' שראוי למנוע מהן דברי נביאות הואיל ואינם משגיחין ומבזין דבריו כמו שאמר אל תטיפו יטיפון לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות לפי שאינם חפצים אלא בדברי שקר וכזב כמו שמסיים שם לו איש הלך רוח ושקר כזב אטיף לך ליין ולשכר והיה מטיף העם הזה ולפיכך צוה השם למנוע דברי נביאות מהם אבל בדברי הזקנים לא מצינו כן אלא אף ע"פ שאינם משגיחים אמרה תורה והגידו לך את דבר המשפט וענש להממרים ואינם שומעין לדבריהם הרי חמורים הם דברי זקינים מדברי נביאים '''פלימנטרין.''' הבא בשליחות המלך לעשות ולפקח על דבר פרטי נקרא פלימאנטרוס בלשון רומי '''סמנטרין.''' סימן כתב ואות מהמלך '''ברם הכא ע"פ התורה אשר יורוך.''' אשר הם אומרים כך ציותה התורה מבלתי אות וסימן תאמין להם '''הדא דתימר.''' דעבדינן כב"ה משיצא בת קול כדלקמן '''הדין דתימר.''' להא דאמרן הרוצה להחמיר וכו' או כקולי וכחומרי ב"ש עושה עד שלא יצאת בת קול שהלכה כב"ה לעולם '''ביבנה.''' כשהיו סנהדרין קבועין ביבנה '''מתני' בשחר מברך שתים לפניה.''' יוצר אור ואהבה '''ואחת לאחריה.''' אמת ויציב '''ובערב מברך שתים לפניה.''' מעריב ערבים ואהבת עולם ושתים לאחריה אמת ואמונה והשכיבנו '''אחת ארוכה ואחת קצרה.''' אשתים שלפניה קאי בין בשחרית בין בערבית ארוכה היא שפותחת בברוך וחותמת בברוך וזהו יוצר אור וכן מעריב ערבים. קצרה היא אהבה בשחרית ובערבית שחותמת בברוך ואינה פותחת בברוך '''מקום שאמרו להאריך.''' לפתוח ולחתום בברוך '''אינו רשאי לקצר.''' שלא לפתוח או שלא לחתום '''לקצר.''' שלא לפתוח בברוך או שלא לחתום אינו רשאי להאריך לפתוח בברוך או לחתום '''לחתום.''' אקצרה קאי דמקום שאמרו לחתום בברוך ולא לפתוח אינו רשאי לשנות שלא לחתום ולפתוח בברוך '''ושלא לחתום.''' מקום שאמרו שלא לחתום כגון ברכת הפירות וברכת המצות אינו רשאי לחתום '''גמ' שתהא הגיית היום והלילה שוין.''' ולפיכך תיקנו בשחר שתים לפניה ואחת לאחריה וג' פרשיות של ק"ש הרי שלש ג"כ ובערבית לחד מ"ד לקמן שאין אומרים כי אם ב' פרשיות של ק"ש תיקנו שתים לפניה ושתים לאחריה ובזה היום והלילה שוין '''על שם שבע ביום הללתיך.''' ר' יהושע בן לוי טעמא דכל הברכות הללו קאמר דשחרית ודערבית '''כל המקיים שבע ביום הללתיך.''' וקורא ק"ש עם ברכותיה שלפניה ושלאחריהבשחרית ובערבית '''למען תזכרו.''' ועשיתם את כל מצותי וזו היא מצות שבת כדדריש רבי</div> <div class="yerum-leiden-text">דכת' אל תטיפו יטיפון אל יטיפו לאלה לא יסג כלימות · וכת' אטיף לך ליין ולשכר · נביא וזקן למה הן דומין · למלך ששולח שני פלמטרין שלו למדינה · על אחד מהן כתב אם אינו מראה לכם חותם שלי וסלמנטירין שלי אל תאמינו לו · ועל אחד מהן כתב אעפ' שאינו מראה לכם חותם שלי · האמינוהו בלא חותם וסמנטירין · כך בנביא כת' ונתן אליך אות או מופת · ברם הכא על פי התורה אשר יורוך' · הדא דתימר משייצאת בת קול · אבל עד שלא יצאת בת קול כל הרוצה להחמיר על עצמו ולנהוג כחומרי בית שמי וכחומרי בית הלל על זה נאמ' הכסיל בחושך הולך · כקולי אילו ואילו נקרא רשע · אלא אי כקולי וכחומרי דדין · אי כקולי וכחומרי דדין · הדין דתימ' עד שלא יצאת בת קול · אבל משייצאת בת קול לעולם הלכה כדברי בית הלל וכל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה · תני יצאת בת קול ואמרה אילו ואילו דברי אלהים חיים אבל הל' כדברי בית הלל · איכן יצאת בת קול ר' ביבי אמ' בשם ר' יוחנן ביבנה יצאת בת קול · מתני' בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה אחת ארוכה ואחת קצרה · מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך : לחתום אינו רשאי שלא לחתום · שלא לחתום אינו רשאי לחתום · ר' סימון בשם ר' שמואל בר נחמן על שם והגית בו יומם ולילה · שתהא הגיית היום והלילה שוין · ר' יוסי בר אבין בשם ר' יהושע בן לוי · על שם שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך · ר' נחמן בשם ר' מנא כל המקיים שבע ביום הללתיך כאילו קיים והגית בו יומם ולילה · מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום · ר' לוי ור' סימון · ר' סימון אמ' מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה · ר' לוי אמ' מפני שעשרת הדיברות כלולין בהן · אנכי יי' אלהיך · שמע יש' יי' אלהינו · לא יהיה לך אלהים אחרים על פני · יי' אחד · לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא · ואהבת את יי' אלהיך · מאן דרחים מלכא לא לישתבע בשמייה ומשקר · זכור את יום השבת לקדשו למען תזכרו · ר' או' זו מצות שבת שהיא שקולה כנגד כל מצוותיה שלתורה · דכתיב · ואת שבת קדשך הודעת להם ומצות וחוקים ותורה צוית וגו' · להודיעך שהיא שקולה כנגד מצותיה שלתורה · כבד את אביך ואת אמיך · למען ירבו ימיכם וימי בניכם · לא תרצח · ואבדתם מהרה · מאן דקטיל מתקטיל · לא תנאף · לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם · אמ' ר' לוי ליבא ועינא תרין סרסורי דחטאה נינהו דכתיב תנה</div> <div class="yerum-side">'''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום.''' שמע והיה אם שמוע שאומרין אותן בבקר ובערב דאלו פ' ויאמר פלוגתא היא לקמן בפרקין אם מזכירין יציאת מצרים בלילות '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן.''' כדמפרש ואזיל דבפסוק ראשון כלולין ב' דברות הראשונות אנכי ולא יהיה לך וכן כולן בכל הג' פרשיות ורובן בב' פרשיות הראשונות הן. והנכון דגרסי' מפני מה קורין ג' פרשיות הללו וכאידך מ"ד '''כבד את אביך ואת אמך.''' למען יאריכון ימיך וזהו נרמז בפסוק למען ירבו ימיכם וימי בניכם שאם תקיימו מצוה זו ירבו ימיכם וכן ימי בניכם אם הם יקיימו '''כתיב תנה בני לבך לי ועיניך.''' דריש ועיניך אדלעיל שאם תתן לי לבך ועיניך אז דרכי תצרנה כדמסיים אמר הקב"ה וכו' '''וכתיב וה' אלהים אמת.''' כלומר אחר שיאמר אלהיכם צריך לומר אמת ולא יפסיק כדכתיב וה' אלהים אמת ובכאן נרמז שלא יעיד שקר כ"א אמת כמו שהקב"ה הוא אמת וכדמסיים ר' לוי לקמיה ואיידי דדריש מלת אמת מייתי נמי להאי דר' בון דדריש בפ"ק דסנהדרין הלכה א' על הא דאמר התם חותמו של הקב"ה אמת ומהו אמת. ולמה חותמו אמת א"ר בון שהוא אלהים חיים ומלך עולם ונוטריקון של אמת אלהים מלך תמיד</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' גמ': '''בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה''', כמו שאמרנו במשנה. אמר רבי סימון בשם רבי שמואל בר נחמן, למה בעצם בערב אומרים שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה? אמר: כיוון שכתוב '''והגית בו יומם ולילה, שתהא הגיות היום והלילה שוין'''. כלומר, כיוון שבלילה אין לנו פרשת ציצית — אנחנו נוהגים להגיד פרשת ציצית, אבל בארץ ישראל לא נהגו להגיד אותה בלילה, כיוון שכתוב "וראיתם אותו", בעצם ציצית לא נוהגת בלילה. אנחנו מזכירים את זה בגלל שמוזכר שם יציאת מצרים, אבל בארץ ישראל לא אמרו פרשת ציצית. אז יש חסר פרשה אחת, לכן הוסיפו ברכה נוספת כדי שיהיו אותן אמירות בשחרית ובערבית. רבי יוסי בר אבין בשם רבי יהושע בן לוי, על שם: '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך'''. כלומר "משפטי צדקך" זה בעצם קריאת שמע, ששם כנגד עשרת הדיברות מופיעים ברמזים, ויש אומרים אפילו כנגד כל תרי"ג מצוות, אז עליהם יש שבע ביום הללתיך — שבע ברכות. ביום יש שלוש ובערב יש עוד ארבע. רב נחמן בשם רבי מנא: '''כל המקיים שבע ביום הללתיך''', כלומר שהוא מברך שבע ברכות הללו, '''כאלו קיים והגית בו יומם ולילה''', כיוון שהוא השווה הגיות היום והלילה. '''מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום?''' כלומר, על מה קוראים את שמע וקיים ה' שמו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון. רבי סימון אמר: '''מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה'''. כלומר, כי בשמע ישראל כתוב "ובשכבך ובקומך". ורבי לוי אמר: '''מפני שעשרת הדברות כלולין בהן'''. כלומר, אם נבדוק, נראה שכל עשרת הדברות נכתבות ברמז בתוך שמע ישראל. הנה נראה: '''"אנכי ה' אלהיך"''' זה מקביל ל'''"שמע ישראל ה' אלהינו"'''. '''"לא יהיה לך אלהים אחרים"''' זה מקביל ל'''"ה' אחד"'''. '''"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא"''' זה מקביל ל'''"ואהבת את ה' אלהיך"''', כי מי שאוהב את המלך לא נשבע בשמו לשקר. '''"זכור את יום השבת לקדשו"''' זה מה שכתוב '''"למען תזכרו"'''. המילה "תזכרו" באה לרמוז על שבת. רבי אומר: '''זו מצות שבת, שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה'''. כלומר, "למען תזכרו" את כל מצוות ה' — זה בעצם רומז ששבת שקולה כנגד כל המצוות, לא רק בגלל המילה עצמה של זכירה, אלא בגלל ש"למען תזכרו" את כל מצוות ה'. מה הרמז שהתורה שקולה כנגד כל המצוות? '''דכתיב: "ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית להם ביד משה עבדיך"'''. כלומר, התורה מקישה שבת קדשך לכל שאר המצוות. '''"כבד את אביך ואת אמך"''' — איפה זה נרמז בקריאת שמע? '''"למען ירבו ימיכם וימי בניכם"'''. '''"לא תרצח"''' — איפה נרמז? כתוב '''"ואבדתם מהרה"''', '''מאן דקטיל מתקטיל''', מי שרוצח הורגים אותו. '''"לא תנאף"''' — איפה זה רמוז? '''"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"'''. אמר רבי לוי: '''ליבא ועינא, תרין סרסורין דחטאה''', כלומר הלב והעין, הם בעצם מה שגורמים לאדם לחטוא, '''דכתיב: "תנה בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה"'''. אמר הקדוש ברוך הוא: '''אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי''', כלומר אם אתה נותן לי את הלב והעיניים שלך, לעסוק בדברי קודש, אז אני יודע שאתה איתי, כי מי שמביא אותך לחטוא זה העיניים והלב. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף ט עמוד א''' {{שוליים|א_מא}} '''בברכות קריאת שמע - שחרית שתי ברכות לפניה ואחת לאחריה, וערבית שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן נט , שו"ע או"ח סימן רלו סעיף א , סמ"ג עשין יח <קטע סוף=ט א/> ==דף ט עמוד ב== <קטע התחלה=ט ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שבשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח נט, רלו א) על פי הטעם שההגיות יומם ולילה שוין. {{שוליים|א_מב}} '''הכהנים אומרים ברכה אחת קודם קריאת שמע בבית המקדש בכל בוקר, ותוכנה "אהבה רבה" (ברכת אהבת עולם).''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כרב מתנה בשם שמואל שהברכה שברכו הכהנים היא ברכת "אהבה רבה", וכן פסק הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד. {{שוליים|א_מג}} '''בשבת מוסיפים בברכה נוסח מיוחד בקרבן המוסף.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שבשבת מוסיפים "תכנת שבת" בברכת המוספין, כמבואר ברמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ד. {{שוליים|א_מד}} '''המשמר היוצא מברך את המשמר הנכנס בברכה של אחווה ואהבה ושלום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו, הלכה ד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלבו שהברכה היא "השוכן בבית הזה יטע ביניכם אהבה ואחוה שלום וריעות", וכן הביא הרמב"ם. {{שוליים|א_מה}} '''המשכים לשנות בתורה קודם קריאת שמע וברכותיה, האם צריך לברך ברכות התורה בנפרד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ז. ''הכרעה:'' נפסק שאם השכים לשנות קודם קריאת שמע צריך לברך ברכות התורה, ולאחר קריאת שמע וברכותיה אין צריך לברך שנית - כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|א_מו}} '''חובת ברכת התורה חלה גם על לימוד הלכות ולא רק על מדרש פסוקים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ז. ''הכרעה:'' נפסק כרבי סימון בשם ריב"ל שבין למדרש בין להלכות צריך לברך, וכך הכריעו הרמב"ם והשו"ע שברכת התורה חלה על כל סוגי לימוד התורה כולל הלכות. {{שוליים|א_מז}} '''הקורא קריאת שמע עם אנשי המעמד לא יצא ידי חובתו, שכן הם מאחרים בקריאתם מזמנה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה י , שו"ע או"ח סימן מז סעיף ב <קטע סוף=ט ב/> ==דף י עמוד א== <קטע התחלה=י א/>. ''הכרעה:'' נפסק כתני הירושלמי שהקורא עם אנשי מעמד לא יצא, ומכאן שזמן קריאת שמע נמשך עד סוף שעה שלישית ולא יאוחר מכך. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ט עמוד ב<span class="yerum-runnum">18</span></div> בני לבך לי, ועיניך דרכי תצרנה". אמר הקדוש ברוך הוא: אי יהבת לי {{ירו"מ-ביאור|אם תתן לי}} לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תגנוב" — ([[דברים יא יד|דברים עקב יא יד]]) "ואספת דגנך", ולא דגנו של חבירך. ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) "לא תענה ברעך עד שקר" — ([[במדבר טו מא|במדבר שלח טו מא]]) "אני ה' אלהיכם", וכתיב ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת" מהו אמת? אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: אמר הקדוש ברוך הוא: אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ. ([[שמות כ יד|שמות יתרו כ יד]]) "לא תחמוד בית רעך" ([[דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט]]) "וכתבתם על מזוזות ביתך" ביתך ולא בית חבירך. תמן ({{ירו"מ-הדגשה|מסכת תמיד פרק ה}}) תנינן: אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו. מה בירכו? רב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] אמר בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]]: {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו"מ-ביאור|אהבה רבה}}. {{ירו"מ-הוסר|זו ברכת תורה }}וקראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מזה שקראו עשרת הדיברות והפסיקו בין הברכה לקריאת שמע}} זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: אין מן הדא, {{ירו"מ-ביאור|אם מזה אתה רוצה להוכיח}} לית את שמע מינא כלום, {{ירו"מ-ביאור|אין מכאן ראיה}} {{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. {{ירו"מ-הדגשה|ואין זה נחשב הפסקה}} דרב מתנא[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] ורבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] תרוויהון אמרי: בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים" אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יהודה בר זבודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה בר זבידא|°]]: בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן? שלא להטריח את הצבור. מאי טעמא? {{ירו"מ-ביאור|למה היו צריכים לקרא פרשת בלק}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: מפני שכתיב בה שכיבה וקימה. {{ירו"מ-הדגשה|כמו בשמע ישראל}} רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] אמר: מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות. {{ירו"מ-הדגשה|יציאת מצרים דכתיב: "אל מוציאם ממצרים" מלכות דכתיב: "וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו}}" אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מפני שכתובה בתורה ובנביאים {{ירו"מ-ביאור|במיכה כתוב עמי זכור מה יעץ וכ"ו}} ובכתובים {{ירו"מ-ביאור|בנחמיה כתוב וישכור את בלעם וכ"ו:}} {{שוליים|א_מב}}אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו. מה בירכו? {{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|א_מג}} {{ירו"מ-הדגשה|אהבה רבה}}{{ירו"מ-הוסר| זו ברכת התורה}}. והלא לא בירכו יוצר המאורות? {{ירו"מ-הדגשה|אמר ליה}} רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה|°]]: עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות! ובשבת מוסיפין {{שוליים|א_מד}}ברכה אחת למשמר היוצא. מהו {{ירו"מ-הדגשה|ה}}ברכה? אמר רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]]: זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{שוליים|א_מה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות התורה|השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך {{ירו"מ-הדגשה|ברכות התורה}}]] לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|א_מו}}והוא ששנה על אתר. {{ירו"מ-ביאור| שלמד תורה מיד}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: נראים הדברים, {{ירו"מ-הדגשה|שעל}} מדרש צריך לברך, {{ירו"מ-הדגשה|שהם על פסוקי התורה אבל על}} הלכות אין צריך לברך. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות צריך לברך. אמר רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]]: {{ב|נהגין הוינן יתבין קומי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} |רגילים היינו לשבת לפני רב}} {{שוליים|א_מז}}{{ירו"מ-הוסר|נהגין הוינן יתבין קומי רב }}ובין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}מדרש בין {{ירו"מ-הדגשה|ל}}הלכות, זקיקינן למיברכה. {{ירו"מ-ביאור|הצריך אותנו לברך}} תני: הקורא עם אנשי מעמד לא יצא, <span id="דף_י_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף י א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''"לא תגנוב"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"ואספת דגנך"''', דגנך ולא דגנו של חבירך. '''"לא תענה ברעך עד שקר"''' — איפה זה נרמז? כתוב '''"אני ה' אלהיכם"''', וכתיב '''"וה' אלהים אמת"'''. מהו אמת? אמר רבי אבון: '''שהוא אלהים חיים ומלך עולם'''. אמר רבי לוי: אמר הקדוש ברוך הוא: '''אם העדת לחבירך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי, שלא בראתי שמים וארץ'''. זה נרמז בפסוק "אני ה' אלהיכם" ו"אמת". '''"לא תחמוד בית רעך"''' — איזה פסוק עומד על זה? כתוב '''"וכתבתם על מזוזות ביתך"''', ביתך ולא בית חבירך. תמן, במסכת תמיד, המשנה שם אומרת: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן בירכו'''. כלומר הכוהנים אחרי ששוחטים את התמיד, הממונה אומר להם תברכו ברכה אחת, והם בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנא בשם שמואל: אהבה רבה, "כי לאהבת עולם". מיד אחרי זה הם קוראים את עשרת הדברות, אומרים שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי בשם ריש לקיש: זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות, שהרי הוא קורא עשרת הדברות ומפסיק בין הברכה לקריאת שמע — אם היה מעכב היה צריך לקרוא את זה מיד. אמר רבי אבא: אין מן הדא, לית את שמע מינה כלום, שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע. כלומר, עשרת הדברות זה כמו שמע ישראל, אז כאילו הברכה מקושרת. דרב מתנא ורבי שמואל בר נחמן תרוויהון אמרי: '''בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין, שלא יהו אומרים: אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני'''. כלומר, המינים היו אומרים שרק עשרת הדברות ניתנו למשה בסיני, אם היינו קוראים את זה כל יום. לכן תיקנו שלא יקראו את עשרת הדברות, כדי שנדע שכל התורה כולה ניתנה בסיני. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יהודה בר זבודא: '''בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום'''. גם פרשת בלק ובלעם היו צריכים לקרוא כל יום. ולמה לא קוראים אותה? '''שלא להטריח את הצבור'''. כלומר זו פרשה ארוכה, לא רוצים להצריך. עכשיו, למה בעצם רצו לקרוא את זה? מאי טעמא? רבי חונה אמר: '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה'''. כמו שכתוב בשמע ישראל "ובשכבך ובקומך", שם כתוב "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". רבי יוסי בי רבי בון אמר: '''מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות'''. יציאת מצרים — שכתוב שמה שהוציאם ממצרים, מלכות — דכתיב שם "וירם מגוג מלכו ותנשא מלכותו". עכשיו שואלים: אם כן שיגידו רק את הפסוקים האלה? אז הגמרא אומרת שכל פרשה שמשה רבנו לא חילק, אנחנו לא יכולים לחלק. אמר רבי אלעזר, הסבר אחר: למה צריך היה לקרוא את פרשת בלעם כל יום? '''מפני שכתובה בתורה ובנביאים ובכתובים'''. כלומר, הפרשה הזו מוזכרת גם בתורה, גם בנביאים וגם בכתובים. בתורה — פרשת בלק. בנביאים — כתוב "עמי זכר נא מה יעץ בלק... מה עשה לו בלעם" וכולי. ובכתובים, כלומר בנחמיה, כתוב "ויזכור להם את בלעם". בהמשך המשנה שם במסכת תמיד: '''אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והן בירכו'''. כמו שאמרנו, בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנה בשם שמואל: אהבה רבה. שואלת הגמרא: '''והלא לא בירכו יוצר המאורות?''' הרי יוצר המאורות קודם לאהבה רבה, אז למה הם לא ברכו את זה? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה: '''עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות!''' כלומר, יוצר המאורות אתה יכול להגיד רק אחרי שהמאורות יצאו, והמאורות עדיין לא יצאו, לכן לא שייך לברך את זה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף ט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ביתך ולא בית חבירך.''' ובזה נרמז כל הדבור לא תחמוד שאם חומד לבית חבירו סוף שיחמוד אשתו וכל אשר לו '''תמן תנינן.''' פ"ה דתמיד '''זו ברכת תורה.''' לפי שקורין בעשרת הדברות היו צריכין לברך ברכת התורה בתחילה '''זאת אומרת שאין הברכות של ק"ש מעכבות.''' שהרי לא בירכו ברכות שלפניה '''אין מן הדא לית ש"מ כלום.''' דהיינו טעמא שלא היו מברכין ברכות ק"ש משום שקורין בתחילה עשרת הדברות והן הן גופה של קריאת שמע כדלעיל ועל עשרת הדברות לא תיקנו ברכות וברכת התורה כבר בירכו והיינו כדרב מתנה וכו' כלומר שאם היו יכולין לקרות גם בגבולין לעשרת הדברות לא היו צריכין ג"כ לברך ברכות ק"ש אחרי כן שכבר יצאו בקריאת הדברות שנכללו בהן כל ג' פרשיות של ק"ש '''ר' חונה וכו'.''' כלומר דמפרשי מפני מה בדין היה לקרות גם לפ' בלק ובלעם '''מפני שכתיב בה שכיבה וקימה.''' כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו ודמי לבשכבך ובקומך שהקב"ה שומרנו בשכבנו ובקומנו לשכוב שלוים ושקטים כארי וכלביא ולפיכך היה בדין שיהו קורין ג"כ פרשה זו אי לאו משום טורח צבור '''יציאה ומלכות.''' יציאת מצרים אל מוציאם ממצרים ומלכות ותרועת מלך בו '''בתורה בנביאים ובכתובים.''' מחסדי המקום עלינו שלא אבה לשמוע אל עצתם בנביאים עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור ובכתובים בנחמיה ביום ההוא נקרא בספר משה וגו' אשר לא יבא עמוני ומואבי וגו' כי לא קדמו וגו' וישכור עליו את בלעם לקללו ויהפוך אלהינו את הקללה לברכה '''מה בירכו וכו'.''' כמו אמר מר הוא ופריך והלא לא בירכו יוצר המאורו' ומשני ר' שמואל מפני שעדיין לא יצאו המאורות שהיו משכימין מקודם ואיך תימר יוצר המאורות '''צריך לברך.''' ברכת התורה '''לאחר ק"ש א"צ לברך.''' שכבר נפטר באהבה רבה '''והוא ששנה על אתר.''' מיד דהואיל ואין ברכת אהבה רבה נתקנה על התורה אלא דמ"מ פוטרת היא הלכך דוקא אם למד מיד אח"כ</div> <div class="yerum-leiden-text">בני לבך לי ועיניך דרכיי תצרנה · אמ' הקב"ה אין יהבת לי ליבך ועינך אנא ידע דאת לי · לא תגנב · ואספת דגנך ולא דגנו שלחבירך · לא תענה ברעך עד שקר · אני יי' אלהיכם · וכת' ויי' אלהים אמת · מהו אמת אמ' ר' אבון שהוא אלהים חיים ומלך עולם · אמ' ר' לוי אמ' הקב"ה אם היעדת לחבירך עדות שקר מעלה אני עליך כאילו היעדת עלי שלא בראתי שמים וארץ · לא תחמוד בית רעך · וכתבתם על מזוזות ביתך · ביתך ולא בית חבירך · תמן תנינן אמ' להן הממונה ברכו ברכה אחת והן בירכו · מה בירכו רב מתנה אמ' בשם שמואל זו ברכת תורה · וקראו עשרת הדברים · שמע והיה אם שמוע · ויאמר · ר' חזקיה ר' אמי בשם ריש לקיש זאת אומרת שאין הברכות מעכבות · אמ' ר' בא אין מן הדא לית שמע מינה כלום שעשרת הדיברות הן גופה שלשמע · דרב מתנה ור' שמואל בר נחמן אמ' תרויהון אמרין בדין הוה שיהו קורין עשרת הדיברות בכל יום · ומפני מה אין קורין אותן מפני טענת המינין שלא יהו אומ' אילו לבדם ניתנו לו למשה בסיני · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יהודה בר זבודא בדין היה שיהו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום · ומפני מה אין קורין אותם שלא להטריח על הציבור · ר' חונא אמ' מפני שכת' בה שכיבה וקימה · ר' יוסי ביר' בון אמ' מפני שכת' בהן יציאה ומלכות · אמ' ר' אלעזר מפני שכתובה בתורה בנביאים ובכתובים · אמ' להן הממונה ברכו ברכה אחת והן בירכו · מה בירכו מר רב מתנה בשם שמואל זו ברכת תורה · והלא לא ברכו יוצר המאורות · ר' שמואל אחוי דר' ברכיה עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות · ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא · מהו ברכה · אמ' ר' חלבו זו היא השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ושלום וריעות · שמואל אמ' השכים לשנות קודם קרית שמע צריך לברך · לאחר קרית שמע אין צריך לברך · אמ' ר' בא והוא ששנה על אתר · ר' חונא אמ' נראין הדברים מדרש צריך לברך · הלכות אין צריך לברך · ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי בין מדרש בין הלכות צריך לברך · אמ' רב חייא בר אשי נהגין הוינן ויתבין קומוי רב בין מדרש בין הלכות זקיקינן למיברכה · תני הקורא עם אנשי מעמד לא יצא</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא'''. כלומר בשבת היו מתחלפים המשמרות, אז המשמר הנכנס מוסיף ברכה למשמר היוצא, וגם הפוך. '''מהו ברכה?''' אמר רבי חלבו: '''זו היא: השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות'''. כלומר, מברכים שהקדוש ברוך הוא יטע ביניהם אחווה ואהבה ושלום ורעות. שמואל אמר: '''השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך''' — ברכות התורה. '''לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך'''. כלומר אם אדם למד תורה לפני קריאת שמע, צריך לברך ברכות התורה, אבל אם הוא כבר קרא קריאת שמע, הוא לא צריך, כיוון שברכות קריאת שמע הן כמו ברכות התורה. אמר רבי אבא: '''והוא ששנה על אתר'''. כלומר דווקא אם הוא למד תורה מיד אחרי קריאת שמע. רבי חונה אמר: '''נראים הדברים, מדרש צריך לברך, הלכות אין צריך לברך'''. כי מדרשים זה בעצם דורשים פסוקי תורה, אבל הלכות אין צריך לברך. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''בין מדרש בין הלכות צריך לברך'''. אמר רבי חייא בר אשי: '''רגילים היינו לשבת לפני רב''' — היינו כשהיינו יושבים לפני רב ללמוד, '''ובין מדרש בין הלכות, זקיקינן למיברכה''', כלומר בין כשהיה מלמד מדרש בין הלכות, היה מצריך אותנו לברך. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד א<span class="yerum-runnum">19</span></div> כי מאחרים היו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: ביומי דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוינן נפקין {{ירו"מ-ביאור|היינו יוצאים}} לתעניתא, {{ירו"מ-הדגשה|והיו מאריכין בבקשות}} {{ירו"מ-הוסר|וקרוי}}{{ירו"מ-הדגשה|וקרינן}} שמע בתר תלת שעין, {{ירו"מ-ביאור|אחר שלוש שעות}} ולא הוה ממחי בידן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} נפקין לתעניתא. אתו ציבורא {{ירו"מ-הוסר|ומקרי}}{{ירו"מ-הדגשה|ומקרו}} שמע בתר תלת שעין. בעא {{ירו"מ-ביאור|רצה}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] מחויי בידן {{ירו"מ-ביאור|למחות בהם}}. אמר לו רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו}}, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה? אמר לו: מפני ההדיוטות, שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה. אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה ויום הכיפורים, וברכות תענית ציבור. מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא. אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון. הא כל שאר ברכות אדם מאריך? אמר חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: מן מה דתני: המאריך {{ירו"מ-הדגשה|במקום שאמרו שלא להאריך}} הרי זה מגונה, והמקצר {{ירו"מ-הדגשה|במקום שקבעו לקצר}} הרי זה משובח. {{ירו"מ-הדגשה|משמע שיש עוד ברכות כאלה שצריך להאריך בהם, וכאלה שצריך לקצר בהם, מלבד אלו שנאמרו כאן}} הדא אמרה {{ירו"מ-הדגשה|שמה שנאמר אלו ברכות}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין זה כלל, {{ירו"מ-הדגשה|אלא יש עוד}}. תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|לפי שמוסיפים בה תחינות}} הא בשש שהוא מוסיף, {{ירו"מ-הדגשה|בתעניות}} אינו מאריך? אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: שלא תאמר, הואיל והוא {{ירו"מ-ביאור|ברכת גואל ישראל}} מעין י"ח {{ירו"מ-הדגשה|ממנין הברכות שאומר בכל יום}}, לא יאריך בה, {{ירו"מ-הדגשה|שלא ישנה בה מהנוסח שאומר בכל יום}}. לפום כן {{ירו"מ-ביאור|לפיכך}} צריך מימר: {{שוליים|א_מח}}צריך להאריך בגואל ישראל בתענית. {{ירו"מ-הדגשה|אבל שאר השש שמוסיף ודאי שמאריך בהם}} {{שוליים|א_מט}}אלו ברכות ששוחין בהן: בראשונה תחילה וסוף, ובמודים תחילה וסוף. השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה. רבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה. רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו. מאי טעמא? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א ח נד]]) "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו". אי זו כריעה ואי זו בריכה? רבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] הראה בריכה לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ונתרפא. לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קד קידה ונעשה צולע|הראה כריעה]] לפני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי ונפסח ולא נתרפא. {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[מלכים א ח נד]]) "וכפיו פרושות השמים" אמר רבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אייבו|°]]: כגון הדין נקדים {{ירו"מ-ביאור| כמו רועה צאן=נוקד שנותן דין וחשבון על העדר. ויש אומרים ציור שלא זז}} היה עומד. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר בר אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בר אבינא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|להראות ש}}ככפים הללו {{ירו"מ-הדגשה|שהן פרושות לשמים ואין בהן כלום כך כפיו ריקות}} שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום. תנא [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: {{שוליים|א_נ}}הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}ובלבד ב"מודים" <span id="דף_י_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י. הגמרא מביאה ברייתא. ברייתא אומרת הקוראים אנשי מעמד לא יצא, '''כי מאחרים היו'''. כן, אנחנו יודעים שבעצם הגמרא אומרת שיש לנו עשרים וארבע משמרות כהונה וכנגדן תיקנו עשרים וארבע מעמדות. כלומר ישראל, קבוצות של ישראלים שהם היו כנגד המשמרות כהונה. מה הרעיון? הגמרא מסבירה שאנחנו יודעים שאדם צריך לעמוד על הקורבן שלו ובקורבנות ציבור הרי אין אף אחד. מקריב קורבן תמיד השחר, קורבן השמש, בין הערביים. אז כאילו יצרו מעין נציגויות של עם ישראל שהם כביכול עומדים על הקורבן. הגמרא מתארת שחלק מהם היו עולים לירושלים וחלקם נשארים בערים שלהם. באותם ימים הם צמו והיו קוראים במעשה בראשית, את מה שמופיע בסדר הימים של הבריאה, והיו מאריכים בתפילות. אומרים - התפילה מאוד ארוכה, ואז היו קוראים קריאת שמע לא בזמן, היו מאחרים. כמובן לפני כן קראו כל אחד בזמן, אבל מי שיקרא איתם כשהם קוראים במעמד בבית כנסת, אז בעצם לא יוצא ידי חובה כי מאחרים היו. '''רבי זעירא בשם רבי אמי: ביומי דרבי יוחנן הוינן נפקין לתעניתא'''. כלומר, היה כנראה יראת גשם או אולי צרה אחרת. קבעו תענית ואז האריכו בבקשות, '''וקריאת שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''ולא הוה ממחי בידן''', כלומר רבי יוחנן לא אמר להם כלום. כמובן כולם אמרו - לפני כן קריאת שמע בזמן. '''רבי יוסי ורב אחא נפקין לתעניתא'''. כלומר, שוב פעם קבעו תענית בגלל יראת גשם או בגלל צרה כלשהי, '''אתו ציבורא שמע בתר תלת שעין''', קראו קריאת שמע אחרי שלוש שעות. '''בעא רב אחא מחויי בידן''', רב אחא רצה למחות בידם. '''אמר לו רבי יוסי''' - וכי לא ידוע, הרי אתה יודע שהם קראו לפני כן, מה אתה רוצה למחות בידם? '''והלא כבר קראו אותה בעונתה! כלום קורין אותה, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה'''? '''אמר לו: מפני ההדיוטות'''- אנשים שלא בקיאים - '''שלא יהו אומרים: בעונתה הן קורין אותה'''. אומרת הגמרא '''אלו ברכות שמאריכין בהן: ברכות ראש השנה'''. אנחנו יודעים שבראש השנה יש לנו את המלכויות, זיכרונות, שופרות. אז זה ברכות שמאריכים בהם. להאריך - הכוונה שפותח בברוך ומסיים בברוך. כן, גם '''יום הכיפורים''', גם '''ברכות תענית ציבור'''. אמרנו שבתענית ציבור אומרים עשרים וארבע במקום שמונה עשרה - מוסיפים עוד שש ברכות, יש עשרים וארבע ברכות. אז ברכות האלה מאריכים. '''מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, אם בור הוא'''. כלומר אם הוא בקיא בברכות הוא תלמיד חכם, ואם לא אפשר לדעת שהוא בור. '''אלו ברכות שמקצרין בהם: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון'''. הטוב והמטיב. כן, הברכות האלה זה ברכות שמקצרים בהם. כלומר לא פותחים בברוך ומסיימים בברוך, אלא רק ברוך אחד. משמע מכאן, אומרת הגמרא, לכאורה שכל שאר הברכות אדם מאריך בהן, כי רק אותם אמנו. '''אמר חזקיה: מן מה דתני: המאריך''' - במקום שאמרו שלא להאריך - '''הרי זה מגונה, והמקצר''' - במקום שאמרו יקצר - '''הרי זה משובח'''. משמע שיש עוד ברכות אחרות. כלומר יש הרבה אחרות שצריך להאריך בהן והרבה אחרות שצריך לקצר. אם ככה, בעצם מה שיש כאן זה רק דוגמה, זה לא כל מה שיש. אדם מראה שמה שאמר - '''הדא אמרה אין זה כלל'''. כן, ראינו כמה פעמים שהכללים בירושלמי אלו לא כללים מוחלטים, תמיד יש הרבה יוצאים מן הכלל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף י עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''כי מאחרים היו.''' אנשי משמר הם היו משכימין וקורין שלא להפסיק בעבודה אבל אנשי מעמד והם ישראל הבאים לעמוד בשעת הקרבה והיו מסייעין אותם במה שהם יכולין מאחרין וקורין היו '''הוינן נפקינן לתעניתא.''' כשגוזרין תענית על הציבור ומתוך שהיו מאחרין להתאסף היו קורין ק"ש אחר ג' שעות ואע"פ כן לא היה ר' יוחנן מוחה בידם '''והלא כבר קראו אותה בעונתה.''' לצאת ידי חובת ק"ש בזמנה ומה שהם קורין עכשיו אינו אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה '''מפני ההדיוטות.''' שאינם יודעין שקראו מקודם לכן שלא יהיו אומרים שעכשיו הם קורין אותה בעונתה ויוצאין י"ח אף לאחר ג' שעות '''אלו ברכות וכו'.''' תוספתא היא בפ"ק '''אם תלמיד חכם הוא אם בור הוא.''' אם מאריך הוא במקום שאינו ראוי להאריך '''ברכת המזון.''' ברכת היין על הכוס '''הא כל שאר הברכות אדם מאריך.''' בתמיה והיכי קתני אלו ברכות שמקצרין בהן דמשמע דהני דוקא וכי שאר כל הברכות מאריכין בהן '''אמר חזקיה מן מה דתני וכו'.''' כלומר על כרחך לאו דוקא קתני בתוספתא אלו ברכות שמקצרין בהן שהרי ממה דתני בברייתא המאריך במקום שלא הוזכר בהדיא להאריך ה"ז מגונה והמקצר ה"ז משובח א"כ ש"מ שאין זה כלל במה שאמרו אלו ברכות שמקצרין בהן ולאו דוקא הוא '''בגואל ישראל בתענית.''' כמו ששנינו בפ"ב דתענית שמתחיל להאריך בגואל ישראל ומוסיף עוד שש ברכות זכרונות ושופרות וכו' והיינו דקא מתמה הא בשש שהוא מוסיף אינו מאריך והלא מאריכין בהם כדקתני התם '''א"ר יוסה.''' רבותא קמ"ל דאפי' בגואל ישראל שהיא מעין י"ח שלא תאמר וכו' לפום כן צריך למימר שאף בגואל ישראל עצמו מאריכין בתענית מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה וכו. ומסיים בא"י גואל ישראל '''הראה כריעה לפני רבי וכו'.''' ובפ' החליל גריס קידה נועץ שני גודליו בארץ ושוחה ונושק את הריצפה וזוקף ואם כן בריכה היא כפיפה מעט בברכים '''ככפים הללו שלא חטפו וכו'.''' כלומר דרבי אלעזר דריש דלהכי פירש כפיו להראות ככפים הללו שהן עכשיו פרושות ואין בהם כלום כך לא נהנה מכל האוצרו' שהקדיש דוד אביו לבנין בית המקדש כלום</div> <div class="yerum-leiden-text">כי מאחרים היו · ר' זעירא בשם ר' אמי · ביומי דר' יוחנן הויין נפקין לתעניתא וקרוי שמע בתר תלת שעין ולא הוה ממחי בידן ר' יוסי ור' אחא נפקין לתעניתא אתא ציבורא ומיקרי שמע בתר תלת שעין · בעא רב אחא מחויי בידן · אמ' ליה ר' יוסה ולא כבר קראו אותה בעונתה · כלום קורין אותה אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר תורה · אמ' ליה מפני ההדיוטות שלא יהו אומ' בעונתה הן קורין אותה · אילו ברכות שמאריכין בהן ברכות ראש השנה ויום הכיפורים וברכות תעניות ציבור · מברכותיו אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא אם בור הוא · אילו ברכות שמקצרין בהן המברך על המצות ועל הפירות וברכת הזימון וברכה אחרונה שלברכת המזון אחר המזון · הא כל שאר הברכות אדם מאריך · אמ' חזקיה מן מה דתני המאריך הרי זה מגונה והמקצר הרי זה משובח הדא אמרה שאין זה כלל. תני צריך להאריך בגואל יש' בתעניות · הא בשש שהוא מוסיף אינו מאריך · אמ' ר' יוסה שלא תאמר הואיל והוא מעין שמונה עשרה לא יאריך בה · לפום כן צריך מימר צריך להאריך בגואל יש' בתעניות אילו ברכות ששוחחין בהן בראשונה תחילה וסוף · ובמודים תחילה וסוף · השוחה על כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישוח · ר' יצחק בר נחמן בשם ר' יהושע בן לוי כהן גדול שוחה על סוף כל ברכה וברכה · המלך ראש כל ברכה וברכה וסוף כל ברכה וברכה · ר' סימון בשם ר' יהוד' בן לוי המלך משהוא כורע אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו · מאי טעמ' ויהי ככלות שלמה להתפלל אל יי' את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת קם מלפני מזבח יי' מכרוע על ברכיו · אי זו כריעה ואי זו בריכה · ר' חייא רבא הראה בריכה לפני ר' ונפסח ונתרפא ר' לוי בר סיסי הראה בריכה לפני ר' ונפסח ולא נתרפא וכפיו פרושות השמים אמ' אייבו כגון הדין נקדים היה עומד' · אמ' ר' אלעזר בר אבינא ככפים הללו שלא נטפו בבנין בית המקדש כלום · תנא ר' חלפתא בן שאול הכל שוחחין עם שליח ציבור בהודאה · ר' זעירא אמ' ובלבד במודים</div> <div class="yerum-side">'''כגון הדין נקדים.''' כעין המנוקד ומצוייר על הכותל כך היה עומד מבלתי תנועה אנה ואנה כ"א באימה וביראה וזהו כפיו פרושות השמים ודוגמתו שנינו בפ"ק דמעשרות החרובין משינקדו ומפרש הש"ס משיעשו נקודות נקודות שחורות '''עם הש"צ בהודאה.''' כשאומר מודים וכדמפרש ר' זעירא שהחובה במודי' בלבד הוא '''רבי זעירא סבר לקרובה.''' קרובה הוא הפיוט שאומרים בשעת חזרת הב"צ במודים כדלקמן מודים אנחנו לך וכו' ודוגמתו ברבה פ' אמור בפסוק ולקחתם לכם מהו מכל אבקת רוכל דהוה קריי ותני ופייטן ודרשן ופי' בערוך קרוב ופייטן כלומר דאע"ג דר' זעירא אמר דאין החיוב כ"א במודים בלבד ולא בסוף הברכה מכל מקום היה מחמיר על עצמו ומאריך בפיוט המודים שאומר כדי לשוח עם הש"צ תחלה וסוף. סבר. מצפה מלשון שמא תאמר אבד סברם הוא</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''תני: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. כלומר ב"גואל ישראל" שבשמונה עשרה צריך להאריך. שואלת הגמרא '''הא בשש שהוא מוסיף, אינו מאריך'''? כן, אם אתה אומר שמאריכים בגואל ישראל - צריך להוסיף בתחינות ומאריכים בה - משמע שאת שש הברכות שאומרים ומוסיפים בתענית, אותם לא מאריכים. אומר להם - לא הבנת נכון. '''אמר רבי יוסה: שלא תאמר, הואיל והוא מעין י"ח, לא יאריך בה'''. שלא ישנה ממה שאומר בכל יום. '''לפום כן צריך מימר: צריך להאריך בגואל ישראל בתענית'''. אבל שאר השש שמוסיף - ודאי מאריך בהן. מה שהוא חידש לנו, שגם בגואל ישראל, שזה ברכה שאומרים אותה כל יום בשמונה עשרה, היא חלק מהשמונה עשרה - גם בה אפשר להאריך, מוסיפים בה ומאריכים אותה, אבל את שאר השש ודאי שמאריכים בהם. '''אלו ברכות ששוחין בהן''' - כלומר שקוראים, זה באמצע שמונה עשרה - '''בראשונה תחילה וסוף''', במגן אבות בהתחלה ובסוף, '''ובמודים תחילה וסוף'''. '''השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה'''. כלומר, מי שכורע על כל ברכה אומרים לו שלא יעשה את זה. '''רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי: כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה'''. '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: המלך, משהוא כורע, אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו'''. כלומר מלך כורע בתחילת השמונה עשרה ולא קם עד הסוף. '''מאי טעמא'''? כלומר איזה פסוק אומר זה? דכתיב '''"ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה', את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו"'''. הם רואים ששלמה קרע כל התפילה. '''אי זו כריעה ואי זו בריכה'''? '''רבי חייא רבא הראה בריכה לפני רבי ונפסח ונתרפא'''. כלומר הוא נהיה צולע ולאחר מכן התפללו עליו והבריא. '''לוי בר סיסי הראה כריעה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא'''. כלומר הוא הראה כריעה והוא נהיה צולע ולא נתרפא. כתוב בשלמה '''"וכפיו פרושות השמים"'''. '''אמר רבי אייבו: כגון הדין נקדים היה עומד'''. כמו ציור - אנחנו רואים ציורים מצריים, כשרואים המצרים עם שתי ידיים מולם ולא זזים, ככה בעצם שלמה עמד. '''מאי טעמא'''? כלומר למה כפיו היו פרושות? '''אמר רבי אלעזר בר אבינא: ככפים הללו שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום'''. כלומר לרמוז, להראות שידיו נקיות, שהוא לא לקח שום דבר, כסף שהוקדש למקדש. '''תנא רבי חלפתא בן שאול: הכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה'''. כלומר שליח ציבור אומר מודים, אז גם הציבור אומר מה שאנחנו קוראים מודים דרבנן. '''אמר רבי זעירא: ובלבד ב"מודים"'''. '''רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף'''. קרובה זה החזן, קראו לו קרובה. דרך אגב, הגמרא אומרת שקראו לו קרובה כי הוא קרב את התפילות שלו לפני הקדוש ברוך הוא, ועוד כמה פירושים. אבל בכל אופן החזן נקרא קרובה. יש גם כמה פיוטים שנקראים קרובה, שהחזן אומר אותם. בכל אופן, הוא לשמח לחזן כדי לשוח עמו בתחילה ובסוף, לדעת מתי אומרים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף י עמוד א''' {{שוליים|א_מח}} '''בתענית ציבור על גזרות (עננו) יש להאריך בברכת "גואל ישראל".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ד, הלכה ו , טור סי' תקעט. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש להאריך בגואל ישראל בתענית, וכן פסקו הרמב"ם והטור. {{שוליים|א_מט}} '''חובת הכריעה בתפילת העמידה מוגבלת לברכות אבות והודאה בלבד ולא בכל ברכה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קיג סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא להדיוט - כורע רק בתחילת וסוף אבות והודאה; ולכהן גדול ולמלך נפסקו דינים מיוחדים כמבואר בירושלמי, שכן מעמדם מחייב הידור יתר בכריעה. {{שוליים|א_נ}} '''כל הציבור צריך לשחות עם שליח הציבור באמירת "מודים" בחזרת התפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט <קטע סוף=י א/> ==דף י עמוד ב== <קטע התחלה=י ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שיש לשחות עם החזן ב"מודים", והמתין רבי זעירא עד שנתקרב לחזן כדי לשחות עמו, וכן נפסק להלכה ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_נא}} '''חובה לכרוע ולהשתחוות ברכה ראשונה ואחרונה בתפילת שמונה עשרה, ולא באמצע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כדעה זו בירושלמי שהובאה בשם רבי יוחנן, רבי מיישא ורבי סימאי, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע: כורעים בברכה ראשונה ובהודאה, בתחילתן ובסיומן, ובאמצע התפילה אין כורעים. {{שוליים|א_נב}} '''בברכת "מודים" יש לומר בפתיחתה נוסח הכולל "מודים אנחנו לך" ולהודות לה' על חסדיו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בר זבדא בשם רב שצריך לומר "מודים אנחנו לך", וכן נקבע בנוסח התפילה למעשה כפי שהובא ברמב"ם ובשו"ע.. {{שוליים|א_נג}} '''יש לומר בברכת "שים שלום"/"שלום רב" נוסח הכולל את כל לשונות השלום שתקנו חכמים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נהגו חכמים לומר את כל הנוסחים יחד, כדעה הראשונה שבירושלמי, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|א_נד}} '''בכריעה בתפילה (מודים) יש לכרוע עד שיתפקקו החוליות ולא כחרדון שגופו כורע בלבד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קכז סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כדברי רבי ירמיה שהכריעה צריכה להיות בכל הגוף ולא כחרדון שראשו לא זז, וכן הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|א_נה}} '''בברכת "מודים" באיזה שלב שוחה וזוקף - יש לשחות באמירת "ברוך אתה" ולזקוף עד שלא יגיע להזכרת השם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה י , שו"ע או"ח סימן קיג סעיף ז , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אמי בן נתן, שיש לשחות באמירת "ברוך אתה" ולזקוף קודם הזכרת השם, כדברי רבי אבין שדייק מהכתוב "מפני שמי" ולא "בשמי", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|א_נו}} '''ברכה הסמוכה לחברתה - האם פותחים בה ב"ברוך".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ה , רמב"ם, הלכות ברכות, פרק יא, הלכה א , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=י ב/> ==דף יא עמוד א== <קטע התחלה=יא א/>. ''הכרעה:'' אין פותחין ב"ברוך" בברכה הסמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, שהברכה הקודמת פוטרת אותה מפתיחה, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב"ם (הלכות ברכות פ"א ה"ה, פי"א ה"א). </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף י עמוד ב<span class="yerum-runnum">20</span></div> רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] סבר {{ירו"מ-ביאור|המתין וי"א נסמך}} לקרובה {{ירו"מ-ביאור|לחזן}} כדי לשוח עמו {{שוליים|א_נא}}תחלה וסוף. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ ישראל}} חמתון גחנין ומלחשין. {{ירו"מ-ביאור|ראה שהם כורעים ולוחשים}} אמר לון: מהו דין לחישה? ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|ליה הא}} ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הדגשה|י}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורבי שמעון בר ווא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] ב{{ירו"מ-הדגשה|ש}}ם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|בשם ר}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי סימאי|°]]<nowiki/>רבי סימאי: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. {{שוליים|א_נב}}{{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך לאמר}} מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר {{ירו"מ-הוסר|פדית באי}}{{ירו"מ-הדגשה|פדיתה. ברוך אתה ה}}' אל ההודאות. רבי שמואל בר מינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר מינא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה, {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיה מה כג]]) "כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}}: ([[דברי הימים א כט יא]]) "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך". בכל לב ובכל נפש משתחוים {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו" {{ירו"מ-הוסר|בא"י}} ברוך אתה ה' אל ההודאות. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נג}}נהגין רבנן אמרין כולהון. {{ירו"מ-ביאור|נהגו חכמים לאמר ככל השיטות}} ואית דאמרי: או הדא או הדא. {{ירו"מ-ביאור|וי"א אחד מהם או זה או זה}} תני: ובלבד {{שוליים|א_נד}}שלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא, {{ירו"מ-ביאור|ובלבד שלא יעשה כחרדון שגופו כורע והראש לא זז}} אלא {{ירו"מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהלים לה י]]) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" חנן בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]]{{ירו"מ-הוסר|פליגא דחנן בר בא}} אמר לחברייא: {{ב|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}} דעביד, |אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות}} {{ירו"מ-הוסר|נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד }}ואמריתה קמיה דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} וקם ונשק על פומי. {{שוליים|א_נה}}"ברוך אתה" שוחה; בא להזכיר את השם, זוקף. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא אמרית טעמא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהלים קמו ח]]) "ה' זוקף כפופים" אמר רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}}: לא מסתברא, אלא ([[מלאכי ב ה]]) "מפני שמי ניחת הוא" {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריך שיהיה כפוף בשם ולמה רב זקף}} אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות. לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא". קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נתן|°]] בשם רבי חמא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא בר חנינא|°]]: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} אמר: {{ירו"מ-הדגשה|אף}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מעביר. אמר לו רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: לא היה מעבירו, אלא {{ירו"מ-הדגשה|היה}} גוער ביה. אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"? {{שוליים|א_נו}}כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך". ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך". התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: הרי גאולה! {{ירו"מ-ביאור|ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל.}} {{ירו"מ-הדגשה|שאומרים בהגדה אחרי בצאת ישראל ממצרים, לפני ששותים כוס שניה. הרי היא סמוכה לברכת ההלל, ולמה היא פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שלא בהכרח שיאמרו הלל קדם, נמצא שפעמים שברכת גאלנו אינה סמוכה, לכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בי רבי יוסה|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: והא סופה! {{ירו"מ-ביאור|יהללוך יי אלהינו על כל מעשיך, וחסידיך צדיקים עושי רצונך, וכל עמך בית ישראל כלם ברנה יודו ויברכו, וישבחו ויפארו, וישוררו וירוממו ויעריצו, ויקדישו וימליכו את שמך מלכנו תמיד. כי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר, כי מעולם ועד עולם אתה אל. ברוך אתה יי מלך מהלל בתשבחות. שאומרים בהגדה בסופו של החלק השני של ההלל. הרי גאלנו היא הברכה החותמת את החלק הראשון של ההלל, ומפסיקים בסעודה, ואחר כך קראים חלק שני של ההלל, וחותמים ביהללוך. נמצא שהיא ברכה עצמאית על השירה, אם כך מדוע אינה פותחת בברוך}}? אמר לו: {{ירו"מ-הדגשה|ברכת גאלנו}} שתים הנה, {{ירו"מ-ביאור|שני חלקים לה}} אחת ל{{ירו"מ-הדגשה|ה}}בא ואחת <span id="דף_יא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יסא כד סליק להכא חמתון גחנין ומלחשין'''. כלומר כשהגיע לארץ ישראל, שמע שהם כולם לוחשים משהו בזמן הזה. '''אמר לון: מהו דין לחישה'''? '''ולא שמיע דמר רבי חלבו ורבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן, ורבי ירמיה ורבי חנינא בשם רבי מיישא ורבי חייא בשם רבי סימאי, ואית דאמרין ליה חברייא בשם רבי סימאי: מודים אנחנו לך, אדון כל הבריות, אלוה התושבחות, צור עולמים חי העולם, יוצר בראשית מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו, וקרבתנו להודות לשמך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. '''רבי אבא בר זבדא בשם רב: מודים אנחנו לך, שאנו חייבין להודות לשמך. תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר פדית'''. '''ברוך אתה... אל ההודאות'''. '''רבי שמואל בר מינא בשם רב אחא: הודייה ושבח לשמך. לך גדולה לך גבורה לך תפארת. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו, כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים, ומלא רחמים ואין עוד מלבדך. ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף י עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ולא שמיע.''' ומתמה הש"ס ומה היא השאלה מהו דין לחישה וכי לא שמיע ליה מה דאמר ר' חלבו וכו' שנוהגין לומר כנוסחאות הללו '''או הדא.''' או נוסח הזה או הזה ולא אמרין כולהון: כהדין חרדונא כמו הצב הזה כשהוא שוחה ראשו זקוף אלא כל עצמותי וגו' ואף ראשו יהא כפוף '''מילתא דחנן בר בא פליגא.''' אהא דקדריש מכל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך דמשמע שאף בהזכרת השם צריך שיהא גם ראשו כפוף במקום שאמרו לשוח אבל ר' חנן לא ס"ל הכי אלא כהאי דאמר לחברייא בשמיה דרב והוטב זה גם בעיני שמואל דכשבא להזכיר את השם זוקף '''לא מסתברא אלא מפני שמי ניחת הוא.''' דמשמע דאף בהזכרת השם צריך שיהא שחוח וניחת '''אילו הוה כתיב בשמי ניחת.''' שפיר הוי קאמרת אבל השתא דכתיב מפני שמי הכי הוא משמע דמכבר קודם שהזכיר את השם ניחת הוא '''ר' אמי אמר ר' יוחנן הוה מעבר.''' ר' יוחנן היה מעביר אלו ששוחין יותר מדאי ור' חייא בר בא אמר לא היה נוהג ר' יוחנן להעביר בשביל כך אלא גער בהם שלא יעשו כן '''אלו ברכות שפותחין וכו'.''' תוספתא בפ"ק '''כגון ק"ש.''' כלומר ברכה הסמוכה לק"ש. וכך שנוי בתוספתא ולא גריס שם ותפילה ולפי גי' הספר י"ל דעל ברכה שלאחר ק"ש וסמוכה לתפילה קאמר דהוי כעין ברכה הסמוכה לחבירתה לאותה שלפני ק"ש דלא מיחשבא ק"ש הפסק כיון דהברכות בשבילה נתקנו '''הרי גאולה.''' ברכת אשר גאלנו שאנו אומרים לאחר הלל בלילי פסח והלא סמוכה היא לברכת הלל ואפ"ה היא פותחת בברוך '''שנייא היא.''' אשר גאלנו דהאמר ר' יוחנן בהלל אם שמע בבית הכנסת כמו שנוהגין הספרדים לאומרו אחר תפילת ערבית יצא ושוב אין צריך לברך עליו בבית והשתא לא הויא ברכת גאולה סמוכה ולפיכך תקנו אותה בפתיחה לעולם '''והא סופה.''' שהיא חותמת בברוך וקס"ד דהודאה בעלמא היא ולא הויא אלא כמטבע הקצר כברכת הפירות ואמאי חותמין בה בברכה '''א"ל שתים הנה.''' ברכת הגאולה זו לאו ברכה אחת היא אלא דכוללת שתי גאולות אחת להבא בקשת רחמים על העתיד כן ה' אלהינו יגיענו למועדים וכו' ונאכל שם מן הפסחים וכו' ואחת הודאה לשעבר אשר גאלנו וכו' ונמצאת הראשונה פותחת בברוך ואינה חותמת והשניה חותמת ואינה פותחת</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו בתחילה וסוף · ר' יסא כד סליק להכא חמיתין גחנין ומלחשין אמ' לון מהו דין לחישה ולא שמיע דמר' ר' חלבו ר' שמעון בשם ר' יוחנן בשם ר' ירמיה ר' חננא בשם ר' מיישא ר' חייא בשם ר' סימאי · ואית דאמרין ליה חבריא בשם ר' סימאי מודים אנחנו לך אדון כל הבריות אלוה התושבחות צור עולמים חי העולם יוצר בראשית מחיה המתים שהחייתנו וקיימתנו וזיכיתנו וסייעתנו וקירבתנו להודות לשמך · בא"י ל' ההודאות' ר' בא בר זבדא בשם רב מודים אנחנו לך שאנו חייבין להודות לשמך תרננה שפתי כי אזמרה לך ונפשי אשר פדית · בא"י אל ההודאות · ר' שמואל בר מינא בשם ר' אחא הודייה ושבח לשמך לך גדולה לך גבורה לך תפארת יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שתסמכינו מנפילותינו ותזקפינו מכפיפתינו כי אתה הוא סומך נופלים וזוקף כפופים ומלא רחמים ואין עוד מלבך · בא"י אל ההודאות · בר קפרא אמ' לך כריעה לך כפיפה לך השתחויה לך בריכה כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון לך יי' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמ' ובא' לך יי' הממלכה והמתנשא לכל לראש והעושר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל ועתה אלהינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך בכל לב ובכל נפש משתחוים כל עצמותיי תאמרנה יי' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו · בא"י אל ההודאות · אמ' ר' יודן נהגין רבנין אמרין כולהון · ואית דאמרין או הדא או הדא · תני ובלבד שלא ישוח יותר מדאי · אמ' ר' ירמיה ובלבד דלא יעביד כהדין חרדונא אלא כל עצמותי תאמרנה יי' מי כמוך מילתא דחנן בר בא פליגא דחנן בר בא אמר לחבריא נימור לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד ואמריתה קומי שמואל וקם ונשק על פומי · ברוך אתה שוחח בא להזכיר את השם זוקף · שמואל אמ' אנא אמרית טעמ' יי' זוקף כפופים · אמ' ר' אמי לא מסתברא אלא מפני שמי ניחת הוא · אמ' ר' אבון אילו הוה כת' בשמי ניחת הוא יאות · לית כת' אלא מפני שמי ניחת הוא · קודם עד שלא הזכיר את השם כבר ניחת הוא · ר' שמואל בר נתן בשם ר' חמא בר חנינא מעשה באחד ששחח יותר מדאי והעבירו ר' · ר' אמי אמ' ר' יוחנן הוה מעבר · אמ' ליה ר' חייא בר בא לא הוה מעביר אלא גער · אילו ברכות שפותחין בהן בברוך · כל הברכות פותחין בהן בברוך ואם היתה ברכה סמוכה לחבירתה כגון קרית שמע ותפילה אין פותחין בהן בברוך · התיב ר' ירמיה הרי גאולה · שנייא היא דאמ' ר' יוחנן הלל אם שמעה בבית הכנסת יצא · התיב ר' אלעזר ביר' יוסה קומי ר' יוסה והא סופה · אמ' ליה שתים הנה אחת לבא ואחת</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''בר קפרא אמר: לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה'''. '''"כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון"'''. '''"לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך, ומהללים לשם תפארתך"'''. בכל לב ובכל נפש משתחווים. '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו"'''. '''ברוך אתה ה' אל ההודאות'''. כן, אנחנו רואים שהיו כל מיני מנהגים, אבל בכל אופן בבבל כנראה לא נהגו את זה ובארץ ישראל נהגו, לכן הוא לא ידע על זה. '''אמר רבי יודן: נהגין רבנן אמרין כולהון'''. כלומר היו כאלה שאמרו את כל מה שראינו עכשיו. '''ואית דאמרי: או הדא או הדא''' - יש אומרים שאמרו או את זה או את זה כל פעם. לא בהכרח תמיד הקפידו להגיד רק שיטה אחת, אלא כל פעם אמרו דבר אחר, אבל בכל אופן תמיד אמרו משהו. '''תני: ובלבד שלא ישוח יותר מדאי'''. כלומר אדם שכורע, שלא יכרע יותר מדי. '''אמר רבי ירמיה: ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא''' - שגופו כורע והראש בעצם לא זז, לא כמו חרדון יעשה. אנחנו יודעים שהחרדון מרים את הראש על הסלע, הראש יציב, אבל בעצם הגוף שלו כורע - שלא יעשה ככה. למה? כי כתוב '''"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך"''' - כל העצמות צריכות לזוז. '''חנן בר אבא אמר לחברייא''': אני אגיד לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות, '''ואמריתה קמיה דשמואל וקם ונשק על פומי'''- הוא נישק אותי. '''"ברוך אתה" שוחה'''; כשאומר "ברוך אתה" הוא כורע, '''בא להזכיר את השם, זוקף'''. '''שמואל אמר: אנא אמרית טעמא''' - אני אסביר לכם למה - יש פסוק כתוב '''"ה' זוקף כפופים"'''. '''אמר רבי אמי: לא מסתברא''' - זה לא הגיוני, אם אתה אומר שזאת הסיבה אז זה הפוך - '''אלא "מפני שמי ניחת הוא"''', כלומר צריך להתכופף בזכר השם. '''אמר רבי אבין: אלו הוה כתיב "בשמי ניחת הוא" יאות'''- אתה היית צודק. '''לית כתיב אלא "מפני שמי ניחת הוא"'''. כלומר, '''קודם, עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא''', וכשמזכירים את השם צריך לקום. '''רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא בר חנינא: מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו רבי'''. הוא היה חזן כנראה, אז רבי העביר אותו מלהיות חזן. '''רבי אמי אמר: רבי יוחנן הוה מעביר'''. '''אמר לו רבי חייא בר אבא: לא היה מעבירו, אלא גוער ביה'''. '''אלו ברכות שפותחין בהן "בברוך"'''? אומרת הגמרא כעיקרון '''כל הברכות פותחין בהן ב"ברוך"'''. '''ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן ב"ברוך"'''. כלומר ברכות של קריאת שמע שאחת סמוכה לחברתה, לא פותחים בברוך. '''התיב רבי ירמיה: הרי גאולה'''! - בהגדה. כן, אנחנו היום לא נוהגים לברך על ההלל, אבל בעבר כן. בהתחלה היו מברכים על ההלל וקוראים את ההתחלה שלו, ואז באמצע ההלל היו חותכים אותו, לא אומרים את כולו ברצף - יש ברכה שנקראת גאולה, לפני שותים כוס שני. אז לכאורה הברכה הזאת היא סמוכה לברכה של ההלל, אז למה היא פותחת בברוך? '''שנייא היא, דמר רבי יוחנן: הלל, אם שמעה בבית הכנסת יצא'''. כיוון שאם אדם היה קורא את זה בבית כנסת הוא יצא, ממילא הוא לא חייב לקרוא את זה בבית. אז לכן בעצם הברכה היא לא חובה, היא חובה למי שלא קרא את ההלל קודם. בהגדה מי שמסתכל יראה שבעצם אין ברכה בהתחלה, כיוון שכולנו קוראים את זה בבית כנסת, לכן לא כתבו ברכה בהגדה. אז כיוון שלא בהכרח שיאמרו את ההלל קודם, אף שפעמים ברכת גואלנו בעצם היא לא סמוכה, היא ברכה עצמאית, לכן תיקנו שתפתח ב"ברוך". '''התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה: והא סופה'''! - הרי הברכה האחרונה, כמו שאמרנו שההלל חילקו אותו לשני חלקים. החלק הראשון לא נוהגים לברך עליו, כיוון שאומרים את ההלל בבית כנסת. אבל לאחר מכן אוכלים ואז אומרים את החלק השני של ההלל ואומרים "יהללוך". הרי לכאורה זו ברכה עצמאית, אין פה התחלה לפני כן, אז למה היא לא פותחת ב"ברוך"? '''אמר לו: שתים הנה, אחת לבא ואחת''' - ברכת גואלנו, הברכה שאומרים בכוס השנייה, שזה בעצם על החלק הראשון של ההלל - זה בעצם שתי ברכות. זה לא כמו שחשבנו, ברכה אחת שחותמת את ההלל, זה בעצם שתי ברכות, שני חלקים. כי כך חז"ל מסבירים - ההלל חילקו אותו לשני חלקים, כיוון שהחלק הראשון של ההלל הוא בעצם תודה על העבר, זה הלל על יציאת מצרים. החלק השני זה בעצם בקשה והודאה על העתיד. אז בעצם לגואלנו יש שני חלקים: חלק אחד זה ברכה על לחתום את החלק הראשון של ההלל, והחלק השני זה ברכה על מה שנגיד בהמשך. יוצא שבעצם יהללוך היא באמת ברכה סמוכה לזה, ולכן היא לא פותחת ב"ברוך". כן, אומרת כאן: "ברכת גואלנו שני חלקים לה, אחת לאבא ואחת לשעבר". כלומר, את ההלל חילקו לשניים. עד "ממצרים", שזה מדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה - זה החלק הראשון של הברכה, וכמו שאמרנו, למה היא פותחת ב"ברוך"? כיוון שאת הברכה לפני ההלל לא בהכרח יגידו - אנחנו גם לא נוהגים להגיד את זה - לא יגידו, כיוון שמי שאמר את זה בבית כנסת כבר יצא ידי חובה. אבל כיוון שכך היא פותחת ב"ברוך", והחלק השני של הברכה הוא בעצם פותח את ההלל העתידי, את החלק השני של ההלל שאומרים אותו אחרי הסעודה, שהוא הודאה על הגאולה העתידית - על זה תיקנו את החלק השני של ברכת גואלנו, ובסוף אומרים על זה את יהללוך. כלומר, בעצם זו ברכה סמוכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד א<span class="yerum-runnum">21</span></div> לשעבר. {{ירו"מ-ביאור|את ההלל חלקו לשנים. עד למעיינו מים שמדבר על גאולת מצרים, אומרים לפני הסעודה, ועליה החלק הראשון של הברכה, שאומר: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. את שאר ההלל שמדבר על הגאולה העתידית, אומרים אחרי הסעודה. ועליה תקנו את החלק השני של ברכת גאלנו שאומרים, כן יי אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי גאל ישראל. ובסוף ההלל כולו, ברכת יהללוך. ולכן אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לחלק השני של ברכת אשר גאלנו.}} {{ירו"מ-ביאור|לפי תוס דף יד. הכונה שהיו מברכים על כל חלק בנפרד: על החלק הראשון ברכו לקרא, ועל החלק השני ברכו לגמור. והשאלה ששאלה הגמרא, והרי סופה — הכוונה לסוף ברכת גאלנו, והשאלה למה היא חותמת בברוך. והתשובה היא מפני שהיא ארוכה וכוללת שבח על יציאת מצרים שהיתה בעבר, ובקשה על הגאולה העתידית, ולכן תקנו שגם תחתום בברכה. ויהללוך לא פותחת בברוך אף שהיא ארוכה, לפי שהיא ברכת השבח כמו נשמת כל חי}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|ברכת}} הבדלה! {{ירו"מ-הדגשה|שאומר המבדיל בין קדש לחול. הרי היא פותחת בברוך, אף שהיא סמוכה לבורא מאורי האש}} שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. רבי חייא רבה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] היה מכנסן. {{ירו"מ-הדגשה|נמצא שלא תמיד מברך בורא מאורי האש לפניה, ולכן תקנו שתפתח בברוך}}. התיבון: הרי {{ירו"מ-הדגשה|כשמזמנים אומרים}} "נברך"! {{ירו"מ-הדגשה|וחוזרים ואומרים "ברוך אלקינו שאכלנו משלו", ומיד אחר כך מברכים ברכת הזן. נמצא שברכת הזן סמוכה לברכת הזימון, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך". {{ירו"מ-הדגשה|נמצא פעמים שברכת הזן אינה סמוכה}}. הרי "הזן את הכל"! {{ירו"מ-הדגשה|למאן דאמר ברכת הזימון עד הזן, משמע שמי שהפסיק לזימון, מברך איתם עד הזן, וחזר לאכול. וכשמסים אכילתו, מתחיל בברכת הארץ, מ"נודה לך". ולמה ברכת נודה לך אינה פותחת בברוך}}? קשיא! הרי "הטוב והמטיב" {{ירו"מ-הדגשה|שהיא סמוכה, ולמה פותחת בברוך}}? שנייא היא, ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה. {{ירו"מ-הדגשה|ובתחילה הייתה ברכה עצמאית, ומאוחר יותר קבועה בברכת המזון}}. {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים בגלל שהיא ברכה דרבנן עשו לה חיזוק}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו"מ-הוסר|קדושה}}{{ירו"מ-הדגשה|קידוש}} {{ירו"מ-הדגשה|היום! שנאמר אחרי ברכת היין, למה פותח בברוך}}? שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, {{שוליים|א_נז}}שאינו אומר "בורא פרי הגפן". והא סופה {{ירו"מ-הדגשה|של הברכה! שהרי בברכת היום, אומר: "ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו" ואחר כך אומר: "ברוך אתה ה’ מקדש השבת". נמצא שהחלק השני סמוך לראשון, ולמה פותח בברוך}}? אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{ירו"מ-הדגשה|אין זה שתי ברכות, אלא ברכה אחת, ו}}טופס ברכות כך הוא. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: {{שוליים|א_נח}}מטבע קצר, פותח בהן ב"ברוך" ואינו חותם בהן ב"ברוך". מטבע ארוך, פותח בהן ב"ברוך" וחותם ב"ברוך". כל הברכות אחר חיתומיהן. {{שוליים|א_נט}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אין אומרים ברכה פסוק. התיב {{ירו"מ-ביאור|הקשה}} רבי יצחק ברבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בן אלעזר|°]] קומוי {{ירו"מ-ביאור|לפני}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מכיון דתימר {{ירו"מ-הדגשה|כל הברכות}} אחר חיתומיהן, {{ירו"מ-הדגשה|כך שאפילו אם טעה ואמר ברכה לא מתאימה, אם חתם נכון יצא. אז למה}} אין אומרין ברכה פסוק? {{ירו"מ-הדגשה|במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה}}. אמרין: {{ירו"מ-הוסר|חכימי}} חכים הדין טלייא, {{ירו"מ-ביאור|אמרו חכם אותו נער}} {{ירו"מ-הדגשה|אלא שטעה}}. דהוא סבר, מהו אחר חיתומיהן? {{ירו"מ-הדגשה|כגון}} שאם היה עומד בשחרית {{ירו"מ-הדגשה|והיה צריך לומר "יוצר אור}}", ושכח והזכיר את של ערבית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "מעריב ערבים}}", וחזר וחתם בשל שחרית {{ירו"מ-הדגשה|שאמר: "ברוך אתה ה’ יוצר המאורות}}" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן שאל, במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה? ולא זו הכוונה}}, אלא כדאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|שצריך להזכיר ב}}כל הברכות {{ירו"מ-הדגשה|לפני הברכה החותמת}} כעין חותמותיהן. {{ירו"מ-הדגשה|ושם לא יזכיר פסוק, כיוון שקשה למצא פסוק שמדבר בדיוק באותו עניין ויכול לטעות}}. ואילין דאמרין: {{ירו"מ-ביאור|ואלו שאומרים}} {{ירו"מ-הדגשה|בברכות ההפטרה: רחם על ציון כי היא בית חיינו, ולעלובת נפש תושיע ותשמח במהרה בימינו, ככתוב}} ([[ישעיהו יב ו]]) "צהלי ורוני יושבת ציון, {{ירו"מ-הדגשה|כי}} {{ירו"מ-הוסר|וגו"}} {{ירו"מ-הדגשה|גדול בקרבך קדוש ישראל" וחותם "ברוך אתה יהוה משמח ציון בבניה}}" אין בו משום ברכה פסוק. {{ירו"מ-ביאור|מפני שאומר: "ככתוב: כמו שאנו אומרים בברכת המזון "ככתוב ואכלתה ושבעתה וברכתה"}} {{ירו"מ-ביאור|וי"א כיוון שכבר נהגו הכל לאמר כך}}. <br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_א_א|ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_א_ו"> </span> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|א_ס}}מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא, שנאמר: ([[דברים טז ג|דברים ראה טז ג]]) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אמר להן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן עזריה|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בן עזריה" [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#גילו של ראב"ע|{{ירו"מ-הדגשה|הרי אני כבן שבעים שנה}}]] {{ירו"מ-הדגשה|ש}}אף על פי שנכנס{{ירו"מ-הדגשה|תי}} לגדולה, האריך ימים. {{ירו"מ-ביאור|שבגיל שש עשרה נתמנה לנשיא והגיעה לגיל שבעים}} {{ירו"מ-הדגשה|ממה שאמר אף על פי שנכנסתי לגדולה הארכתי ימים}}, הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים. <span id="דף_יא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק ראשון#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"א. הזכרנו שברכה, בעצם ברכה שהיא עצמאית פותחת ב"ברוך", ברכה שהיא סמוכה לחברתה היא לא פותחת ב"ברוך". ונתנו כמה דוגמאות ויש לנו כל מיני קושיות. הגמרא ממשיכה בכיוון הזה. '''התיבון: הרי הבדלה!''' אנחנו אומרים את ברכת ההבדלה מיד אחרי שמברכים בורא מאור אש. ברכת ההבדלה היא סמוכה לברכת בורא מאור אש. אז למה היא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא, '''שנייא היא, דמר רבי אבא בר זבדא: רבי היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס'''. כלומר, רבי היה רואה אש, אומר בורא מאור אש, מביאים לו בשמים, מברך בורא עצי בשמים, לא היה כולל את הכל ביחד, ורק לאחר מכן כשהוא מגיע הביתה שם הוא עושה את הכוס. '''רבי חייא רבה היה מכנסן'''. רבי חייא תמיד היה אומר את הכל ביחד. נמצא שלא תמיד מברך בורא מאור אש לפני ההבדלה. לכן בעצם הרבה פעמים ברכת ההבדלה היא ברכה עצמאית וממילא פותחת ב"ברוך". '''התיבון: הרי "נברך"!''' כשמזמנים אומרים "נברך" וחוזרים ואומרים "ברוך שאכלנו משלו". כלומר בעצם יש פה לכאורה ברכה, ולאחר מכן אנחנו מתחילים את ברכת הזן. אז השאלה למה ברכת הזן פותחת ב"ברוך"? הרי היא סמוכה לברכת הזימון. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים "נברך"'''. כלומר, אם היה רק אדם אחד או שניים, אין ברכת הזימון, ממילא ברכת הזן היא ברכה ראשונה ולכן היא פותחת ב"ברוך". </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יא עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''והרי הבדלה.''' שהיא פותחת בברוך ואף ע"פ שהיא סמוכה לברכת המאור '''שנייא היא.''' הבדלה דלאו ברכה סמוכה לחבירתה מדינא היא שהרי יכול הוא לפזרן כל ברכה וברכה בפני עצמה כמו שהיה רבי נוהג שהיה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס '''הרי נברך.''' כלומר דהקושיא על ברכת הזן היא אמאי פותחת בברוך הרי סמוכה לברכת הזימון נברך שאכלנו הויא '''שנייא היא.''' ברכת הזן שהרי אם היו שנים דליכא ברכת הזימון ולא הויא סמוכה וצריך לפתוח בברוך וכיון שלפעמים פותחת בברוך תקנו אותה בפתיחה לעולם '''הרי הזן את הכל.''' האי מקשה נמי קס"ד דכמטבע קצר הויא וא"כ אמאי חותמת בברוך הזן את הכל '''הרי הטוב והמטיב.''' שהיא פותחת בברוך והיא סמוכה לחבירתה הויא '''שנייא היא.''' דברכה שנתחדשה אח"כ היא כדאמר רב הונא שתקנו אותה על הרוגי ביתר ולהכירא תקנוה בפתיחה כאלו לא נסמכה '''הא קדושא.''' קידוש היום בשבתות ובי"ט שפותחת בברוך והא סמוכה לברכת היין היא '''שנייא היא.''' שאף היא לפעמים אינה סמוכה שהרי אם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום שאינו חוזר ומברך על היין '''והא סופה.''' קדוש היום שהיא חותמת בברוך ואמאי '''א"ר מנא.''' השתא מסיק לטעמא דכולהו ברכות לפי שטופס ברכות כך הוא כדר' יודן דכל שהוא מטבע קצר וכו' וסופה דהזן נמי לא קשיא דמטבע ארוך הויא וכן ברכת הגאולה לא צריכין לטעמא דשתי גאולו' אלא הואיל ומטבע ארוך הויא לפיכך חותם בה בברוך '''כל הברכות אחר חותמיהן.''' קס"ד דה"ק הכל הולך אחר החיתום והיינו דמקשי עלה כדלקמן '''אין אומרים ברכה פסוק.''' אין חותמין הברכה בפסוק כגון בא"י גואלינו ה' צבאות וגו' וכיוצא בזה</div> <div class="yerum-leiden-text">לשעבר · התיבון הרי הבדלה · שנייא היא דמר ר' בא בר זבדא ר' היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס · ר' חייא רבא היה מכנסן · התיבון הרי נברך · שנייא היא שאם היו שנים יושבין ואוכלין שאינן אומ' נברך · הרי הזן את הכל · קשיא · הרי הטוב והמטיב · שנייא היא דמר רב הונא משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב · הטוב שלא נסרחו · והמטיב שניתנו לקבורה · הא קדושה · שנייא היא שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום שאינו אומר בורא פרי הגפן · והא סופה · אמ' ר' מנא טופוס ברכות כך הוא · אמ' ר' יודן מטבע קצור פותח בהן בברוך ואינו חותם בהן בברוך · מטבע ארוך פותח בו בברוך וחותם בברוך · כל הברכות אחר חיתומיהן אין אומ' ברכה פסוק · התיב ר' יצחק בר' לעזר קומי ר' יוסה מכיון דתימר אחר חיתומיהן יאמר ברכה פסוק · אמרין חכימי הדין עלייא דהוא סבר מהו אחר חיתומיהן שאם היה עומד בשחרית ושכח והזכיר את שלערבית וחזר וחתם בשלשחרית יצא · אמ' ר' אחא כל הברכות מעין חותמותיהן · ואילין דאמרין צהלי ורוני יושבת ציון וגו' אין בו משום ברכה פסוק' מתני' מזכירין יציאת מצרים בלילות אמ' להן ר' אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנ' למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך · ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות: וחכמ' אומ' ימי חייך העולם הזה · כל ימי חייך העולם הבא להביא את ימות המשיח · אעפ' שנכנס לגדולה האריך ימים · הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים</div> <div class="yerum-side">'''מכיון דתימר אחר חיתומיהן אין אומרין ברכה פסוק.''' בתמיה ובפ"ב דתענית גריס ויימר ברכה פסוק והיינו הך לפי דס"ד לפרש אחר חיתומיהן כדלקמיה '''אמרין חכימי הדין טלייא.''' בלשון תמיה חכם הוא זה הבחור דלפי סברתו הוא מקשה '''דהוא סבר.''' לפרש מהו אחר חיתומיהן דקאמר היינו לענין האי דינא שאם עמד בשחרית ביוצר אור ושכח והזכיר את של ערבית מעריב ערבים וחזר ונזכר וחתם בשל שחרית יצא וזהו אחר חיתומיהן אנו הולכין והלכך יצא ולפיכך הוא מקשה דא"כ היכי אמרת אין אומרין ברכה פסוק הרי אם חתם בשל שחרית והוא יוצר אור א"כ הברכה פסוק הוא כדכתיב יוצר אור וגו' אבל באמת לאו היינו פירושא דאחר חיתומיהן אלא כדרב אחא דאמר כל הברכות כעין חותמותיהן מענין שהוא מזכיר בסוף נוסח הברכה כך הוא חותם כגון עוזר ומושיע ומגן בא"י מגן אברהם וכן כולן ולעולם אין חותמין הברכה בפסוק '''ואילין דאמרין צהלי וגו'.''' נוהגין היו לומר אחר ברכת הפטרה פסוק הזה ואין בו משום ברכה בחותם פסוק הואיל וכבר חתם בנוסח הברכה עצמה ואינו אלא כמוסיף בדברים '''מתני' מזכירין יציאת מצרים בלילות.''' פרשת ציצית אומרים אותה בק"ש של ערבית ואע"פ שאין לילה זמן ציצית דכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לילה אומרים אותה מפני יציאת מצרים שבה '''כבן שבעים שנה.''' הייתי נראה זקן ולא זקן ממש אלא שהלבינו שערותיו יום שמינו אותו נשיא כדי שיראה זקן וראוי לנשיאות ואותו היום דרש בן זומא מקרא זה '''ולא זכיתי.''' לא נצחתי לחכמים '''גמ' אע"פ שנכנס לגדולה.''' שמינוהו לנשיא כדאמרינן לקמן פרק תפלת השחר '''האריך ימים.''' שאמר הריני כבן שבעים שנה</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים.''' כדאמרי' אוי לרבנות שמקברת את בעליה ולהכי קאמר הריני כבן שבעים דאם שזכיתי לגדולה עם כל זה הארכתי ימים </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' שואלת הגמרא, '''הרי "הזן את הכל"!''' אנחנו יודעים שיש מחלוקת בגמרא. פה בירושלמי לא מופיעה כל כך המחלוקת הזאת, מופיעים רק הרמזים שלה, אבל בבבלי מוזכר שיש מחלוקת מה זה נקרא ברכת הזימון. יש דעה שאומרת שברכת הזימון זה בעצם כולל גם את ברכת הזן, כלומר הברכה הראשונה של ברכת המזון. ונניח שלושה אכלו ביחד ואחד זימן, ואז האחרים צריכים להפסיק, גם אם רוצים להמשיך לאכול, הם ממשיכים איתו את הברכה עד סוף הברכה הראשונה. לאחר מכן הם יכולים להמשיך לאכול, אבל כשהם רוצים להתחיל לברך מחדש, הם לא מתחילים מתחילת הברכה, אלא מברכים רק מהברכה השנייה. יוצא שבעצם הרבה פעמים הברכה השנייה היא הראשונה. אז למה היא לא מתחילה ב"ברוך"? עכשיו הסברנו שמספיק שלפעמים ברכה היא ראשונה, היא פותחת ב"ברוך", אז גם פה, גם הברכה השנייה הרבה פעמים היא הברכה הראשונה. אז למה בעצם היא לא פותחת ב"ברוך"? אומרת הגמרא: '''קשיא!''' כלומר, זה באמת נשאר בקושיא, הגמרא לא תירצה את זה. שואלת הגמרא, '''הרי "הטוב והמטיב"?''' זה ברכה סמוכה, היא חלק מברכות ברכת המזון, הברכה הרביעית. אז למה בעצם היא פותחת ב"ברוך"? עונה הגמרא, '''שנייא היא, דמר רב הונא: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה "הטוב והמטיב". הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה'''. בהתחלה הייתה ברכה עצמאית. כלומר, בהתחלה בעצם ברכת הטוב והמטיב לא נקבעה בתוך ברכת המזון, קבעו אותה בתור ברכה עצמאית. רק מאוחר יותר קבעו אותה בתוך ברכת המזון. שואלת הגמרא, הקידוש היום - קודם כל מברכים בורא פרי הגפן ואחרי זה אומרים את הקידוש. אז למה הקידוש פותח ב"ברוך"? הרי לכאורה הוא סמוך לברכת הגפן. אומרת הגמרא, '''שנייא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, שאינו אומר "בורא פרי הגפן"'''. אנחנו יודעים לדוגמה שבערב שבת יש מקרים שבהם מותר לערוך סעודה, ואם אני יכול לערוך סעודה בערב שבת ושתה יין, אז הוא פורס מפה ומקדש, אבל בעצם הוא לא צריך לברך על היין, ישר קידוש. יוצא שבעצם לפעמים הקידוש היא הברכה הראשונה, ולכן בעצם גם פותחת ב"ברוך". שואלת הגמרא, '''והא סופה?''' כלומר, הגמרא כרגע לא מבינה - יש איזה הווה אמינא שכל הברכות זה "ברוך אתה... בורא פרי הגפן", ברכות קצרות כאלה. לא בדיוק הבינו מה המבנה של ברכות ארוכות. אז הגמרא חשבה שבעצם ברכת הקידוש שהיא פותחת ב"ברוך", זה כמו... '''התיב רבי יצחק ברבי אלעזר קומוי רבי יוסה: מכיון דתימר אחר חיתומיהן, אין אומרין ברכה פסוק?''' כלומר לא אכפת לי בכלל מהברכה, אלא מה שחשוב זה החיתום - אפילו אם טעיתי ואמרתי ברכה לא רצינה, אם חתמתי נכון יצאתי. אז למה לא אומרים ברכה פסוק? במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה? '''אמרין: חכים הדין טלייא''' - על הזקנים בישיבה אמרו: בחור צעיר אבל חכם, אלא שהוא טעה, כי הוא חשב מהו "אחר חיתומיהן". הוא חשב שהכוונה שאמרו ברכה לא נכונה, כמו לדוגמה אם היה עומד בשחרית וצריך להגיד "יוצר אור ובורא חושך", ובמקום זה הוא שכח ואמר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם... המעריב ערבים" בחוכמה, כלומר בעצם הברכה של הערב, ולאחר מכן הוא חזר וחתם בשל שחרית וסיים "ברוך אתה ה' יוצר המאורות". כלומר בעצם פתח בערבית, אמר את כל הברכה של ערבית, אבל את הסיום הוא אמר "יוצר המאורות" - הברכה של הבוקר - ויצא ידי חובה. כך הוא הבין. אז לכן הוא שאל במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה, אבל בעצם לא זו הכוונה, אלא מה הכוונה? '''אלא כדאמר רב אחא: כל הברכות כעין חותמותיהן'''. כלומר ברכות ארוכות - הרי אמרנו פותח ב"ברוך" וחותם ב"ברוך", ובאמצע הוא אומר כל מיני עניינים. אז בסוף העניינים הוא צריך להוסיף משפט שהוא מעין החתימה, זו הכוונה. אז זה המשפט שלא יזכיר פסוק. עכשיו מה הסיבה? המפרשים מסבירים שקשה מאוד למצוא פסוק מתאים, אז מסתמא אנשים התבלבלו, לכן אמרו אל תגידו פסוק. '''ואילין דאמרין: "צהלי ורוני יושבת ציון" אין בו משום ברכה פסוק'''. יש שני הסברים: או בגלל שככה נהגו - כלומר בעצם אין איסור להגיד פסוק, רק חז"ל אמרו אל תגיד פסוק כי קשה מאוד למצוא. אבל אם משהו מקובל כבר בכל הציבור, נוהגים להגיד את זה קבוע, וכנראה שמצאו פסוק מתאים, אז זה בסדר. ויש אומרים שמדובר שזה לא היה בתוך הברכה אלא בחוץ, ולכן אין בעיה. אנחנו עכשיו בפרק א' הלכה ו'. '''מתני': מזכירין יציאת מצרים בלילות'''. כלומר יש עניין להזכיר את יציאת מצרים בלילות, למרות שיציאת מצרים הייתה ביום. '''אמר להן רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא'''. מה זה בדיוק "הרי אני כבן שבעים שנה"? הבבלי מספר שרצו למנות אותו להיות ראש הסנהדרין במקום רבן גמליאל, ואז הוא אמר "אני אצייד את אשתי". אשתו אמרה לו אתה הרי עדיין צעיר, ואז צמחו לו שערות שיבה ונראה כמו בן שבעים שנה. לכן כתוב "הרי אני כבן שבעים שנה" - זה חידוש. תכף נראה שבעצם הוא באמת היה בן שבעים. '''שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". "ימי חייך" הימים, "כל ימי חייך" הלילות. וחכמים אומרים: "ימי חייך" העולם הזה, "כל ימי חייך" העולם הבא, להביא את ימות המשיח'''. '''רבי אלעזר בן עזריה אף על פי שנכנס לגדולה, האריך ימים'''. אמרה הגמרא, מה זה "כבן שבעים שנה"? מה בעצם הוא רצה להגיד בזה? אמרנו בניגוד לבבלי שאומר שהוא היה בן שמונה עשרה ונראה כבר בן שבעים שנה - לא, הוא באמת היה בן שבעים שנה, והוא התגאה בזה. הוא רצה להגיד להם: תראו, למרות שנכנסתי לגדולה בגיל שמונה עשרה כשכבר התמנה להיות נשיא, האריך ימים - בגיל שבעים עכשיו. אומרת הגמרא בדיוק הפוך: מזה שהוא אומר את זה אתה מבין ש'''הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים'''. אחרת מה זה? מה הגאווה בזה שהוא בן שבעים? מכאן שהגדולה מקצרת ימים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יא עמוד א''' {{שוליים|א_נח}} '''ברכה קצרה פותחת ב"ברוך" ואינה חותמת בו, וברכה ארוכה פותחת וחותמת ב"ברוך", וכל ברכה נגררת אחר חתימתה הקודמת ללא פתיחה חדשה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן נט סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה, שברכות הצמודות לחתימה שלפניהן אינן פותחות ב"ברוך". {{שוליים|א_נט}} '''האם מותר לומר פסוק מקראי בתורת ברכה, ומהו הכלל "כל הברכות הולכות אחר חיתומן".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן נט סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסה אסי שאין אומרים ברכה פסוק, אך הכלל שכל הברכות הולכות אחר חיתומן נכון דווקא כשטעה בפתיחה ולא בחתימה, כפי שהובהר בתשובת רבי יוסה לרבי יצחק בר אלעזר; וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|א_ס}} '''חובה להזכיר יציאת מצרים גם בקריאת שמע של לילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ג <קטע סוף=יא א/> ==דף יא עמוד ב== <קטע התחלה=יא ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כבן זומא, וכן פסק הרמב"ם (הל' קריאת שמע פ"א ה"ג) שמזכירים יציאת מצרים בלילות, כדעת בן זומא שהודו לו רבי אלעזר בן עזריה וחכמים בסוגיה המקבילה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יא עמוד ב<span class="yerum-runnum">22</span></div> תמן {{ירו"מ-ביאור|בבל}} אמרין: {{ירו"מ-הדגשה|בלילה}} לא יתחיל {{ירו"מ-הדגשה|פרשת}} ויאמר, ואם התחיל גומר. ורבנן {{ירו"מ-הוסר|דהתם}}{{ירו"מ-הדגשה|דהכא}} {{ירו"מ-ביאור|בארץ ישראל}} אמרין: מתחיל ואינו גומר. מתניתין פליגא על רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|דתניא}}: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"! {{ירו"מ-הדגשה|ולפי רבנן דהכא רק מתחיל, נמצא שלא מזכיר }}יציאת מצרים בלילות. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: {{ירו"מ-הדגשה|אף שלא אמרו פרשת ציצית, היו אומרים דברים שיש בהם הזכרת יציאת מצרים, כגון}}: מודים אנחנו לך {{ירו"מ-הדגשה|ה’ אלוקינו}} שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך, {{ירו"מ-הדגשה|ומיד מלכים הצלתנו, וקרעתה לנו הים, ועשיתה לנו ניסים וגבורות על הים, ושרנו לך שירה חדשה. כן תגאלינו מיד עריצים ומיד כל הקמים עלינו, ככתוב: "כי פדה ה’ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו" ברוך אתה ה’ גאל ישראל}}. {{ירו"מ-ביאור|ולדעה שלא מזכירים יציאת מצרים בלילה, אין צריך לומר שהוצאתנו ממצרים שהיא הייתה ביום, אבל קריעת הים הייתה בלילה, והצלתנו מיד מלכים, היינו שהציל את אברהם מהמלכים, ואת יצחק ושרה מאבימלך, הכל היה בלילה, ולדעת הכל אומרים}}. מתניתא פליגא על רבנן דתמן {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|א_סא}}ויאמר אינו נוהג אלא ביום. {{ירו"מ-הדגשה|משמע ש}}כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום. רבי אבא בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר אחא|°]] נחית לתמן. חמיתון {{ירו"מ-ביאור|ראה אותם}} מתחילין וגומרין {{ירו"מ-הדגשה|לכתחילה}}, ולא שמיע {{ירו"מ-הדגשה|להו}} {{ירו"מ-ביאור|והם לא שמעו על המחלוקת}} דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר. בעון קומוי {{ירו"מ-ביאור|שאלו את}} רבי אחייא ברבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחייא ברבי זעירה|°]]: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם? {{ירו"מ-ביאור|כיוון שרבי זעירה עלה מבבל לארץ ישראל, רצו לדעת האם המשיך לנהוג כבני בבל, או שינה ונהג כמנהג ארץ ישראל}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: מסתברא דרבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}, דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מחמיר, ו{{ירו"מ-הדגשה|א}}ינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון. תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב, {{ירו"מ-הדגשה|אף שהזכיר בפרשת ציצית}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: מלכותו ואמונתו לעד קיימת}}. אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף {{ירו"מ-הוסר|ו}} ומכת בכורים, {{ירו"מ-ביאור|כמו שאנו אומרים: ואת בכוריהם הרגתה, ובכורך ישראל גאלתה, וים סוף להם בקעתה}}. רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אומר: {{שוליים|א_סב}}צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{שוליים|א_סג}}{{ירו"מ-הוסר|אמר }}לא הזכיר תורה {{ירו"מ-הוסר|ב}} בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קה מד]]) "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו". רבי אבא ברבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא ברבי אחא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או {{שוליים|א_סד}}שלא הזכיר {{ירו"מ-הוסר|ב}} בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו. אמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: אם {{שוליים|א_סה}}אמר "מנחם {{ירו"מ-הוסר|ירושלים"}} ירושלם" יצא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] אמר: בעשה ולא תעשה. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית יז ה|בראשית לך לך יז ה]]) "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה. התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[נחמיה ט ז]]) "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם" שנייא היא, {{ירו"מ-הדגשה|התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא, מאי דהוה מעיקרא}}. שעד שהוא אברם בחרת בו. ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה? הוא {{ירו"מ-ביאור|רק אברהם}} נצטווה עליה. ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה? שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו. ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה? {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אבותן קראו אותן בשמן. אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: ([[בראשית יז יט|בראשית לך לך יז יט]]) "וקראת את שמו יצחק". {{ירו"מ-הוסר|ד}} ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: ([[בראשית טז יא|בראשית לך לך טז יא]]) "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יג ב]]) "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה{{ירו"מ-הדגשה|ו}} שמו". שלמה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברי הימים א כב ט]]) "כי שלמה יהיה שמו". עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים נח ד]]) "זורו רשעים מרחם" {{ירו"מ-הדגשה|שלא נקראו עד שנולדו}}. [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]<nowiki/>בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ירמיהו כג ז]]) "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה. וכן הוא אומר: ([[בראשית לה י|בראשית וישלח לה י]]) "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: ([[ישעיהו מג יח]]) "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות; ([[ישעיהו מג יט]]) "הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג. משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות.<br><br> <strong>הדרן עלך פרק מאימתי</strong> ==פרק שני - היה קורא == <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שני)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק שני.png|שמאל|ממוזער|100px|כולל שיעורי שמע]] {{ש}}{{ש}} <div class="yerum-bm-print"> '''תמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר'''. כלומר בבבל היו אומרים שלא יתחיל פרשת ציצית כיוון שהיא לא נוהגת בלילה. הרי כמו שאמרנו ציצית לא נוהגת בלילה, ממילא אין עניין לקרוא פרשת ציצית. אז בבבל אמרו אל תתחיל, אבל אם כבר התחלת להגיד את הפסוק הראשון, תגיד את כולה. '''ורבנן אמרין: מתחיל ואינו גומר''' - כלומר בארץ ישראל היו אומרים רק את הפסוק הראשון. אומרת הגמרא '''מתניתין פליגא על רבנן דהכא: "מזכירין יציאת מצרים בלילות"!''' כלומר המשנה שלנו חולקת על החכמים של ארץ ישראל. הרי מה כתוב במשנה - מזכירים את יציאת מצרים בלילות. עכשיו אם אתה אומר שאומרים רק את הפסוק הראשון, הרי בפסוק הראשון כתוב שמשה דיבר אל בני ישראל - אין שם שום עניין מיציאת מצרים. '''רבי אבא ורב יהודה בשם רב: מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים, ופדיתנו מבית עבדים, להודות לשמך'''. אין בזה בעיה - נכון, הם לא הזכירו את פרשת ציצית כי הם לא הזכירו את כולה, רק את הפסוק הראשון, אבל הם דאגו להגיד משפטים שיש בהם עניין יציאת מצרים. אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רבנן דתמן: ויאמר אינו נוהג אלא ביום. כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום'''. כלומר יש ברייתא שחולקת על חכמי בבל, שהם אמרו שאומרים את כל פרשת ציצית. אז איך אתה אומר את זה בלילה? </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יא עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''תמן.''' בבבל אמרין לא יתחיל פ' ויאמר בלילה אבל אם התחיל גומר ורבנן דהכא אמרין מתחיל ואינו גומר ואינהו מפרשי להמתני' דקתני מזכירין יציאת מצרים בלילות כדרב דאחר שהתחיל בתחילת הפרשה אומר מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים וכו' כדמסיק '''מתני' פליגא על רבנן דתמן ויאמר אינו נוהג אלא ביום.''' כדתנן לקמן בפ"ב וקשיא לרבנן דתמן דס"ל דגומר כל הפרשה ומשני דה"ק כל פ' ויאמר אינו נוהג אלא ביום שהרי בהתחלתה כתובה מצות ציצית ואינה נוהגת בלילה ולפיכך אינהו דאמרי לא יתחיל אבל אם כבר התחיל ואמר ועשו להם ציצית גומרה משום יציאת מצרים שבה '''חמיתון.''' ראה אותן נוהגין לכתחילה להתחיל ולגמור ותאמר הש"ס ולא שמיע דתמן אמרין לא יתחיל וכלומר דלא כדשמעינן לעיל דרבנן דתמן ס"ל דלא יתחיל לכתחילה '''היך הוה אבוך נהוג עביד.''' משום דר' זעירא עלה מבבל לא"י ולפיכך שאלו אם היה נוהג כאן כרבנן דהכא או כמנהגו בתחילה כרבנן דתמן '''מסתברא דר' יוסה.''' כמו שאמר ר' יוסה מפני שר' זעירא היה נוהג להיות מחמיר על עצמו כמו דאינון מחמירין בבבל והיה מתנהג כוותייהו '''צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב.''' מפני שיש בה הודאה על החסד שעשה עם אבותיכו ועמנו '''מלכות.''' מלכותו ואמונתו לעד קיימת ומלכנו מלך אבותינו. צריך להזכיר את כולן. ככולהו תנאי וצריך ג"כ לומר צור ישראל וגואלו כדי לסמוך גאולה לתפילה: אם לא הזכיר תורה בברכת הארץ על המזון '''שנייא היא.''' התם דקמסדרו לשבחיה דרחמנא מה דהוה מעיקרא שעד שהוא אברם בחרת בו ושמת שמו אברהם '''ודכוותה.''' נימא נמי הקורא לשרה שרי עובר בעשה '''הוא.''' בלבד נצטווה עליה דכתיב לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה אבל גביה כתיב ולא יקרא עוד שמך אברם לא יקרא כלל '''שני.''' שם השני ישראל ניתוסף לו להיות לשם העיקר ושם הראשון יעקב לא נעקר ממנו '''עד כאן בצדיקים.''' הוא דמצינו שנקראו בשמם עד שלא נולדו אבל ברשעים זורו רשעים מרחם ולא יזכר שמם וישמעאל תחילתו צדיק כדדרשינן מבאשר הוא שם וכן אמרינן שעשה תשובה בסוף ימיו '''שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבא.''' והלכך לא דריש לקרא דלמען תזכור כדדרשי חכמים במתני': הדרן עלך מאימתי</div> <div class="yerum-leiden-text">תמן אמרין לא יתחיל ויאמר ואם התחיל גומר · ורבנן דהתם אומרין מתחיל ואינו גומר · מתניתין פליגא על רבנן דהכא מזכירין יציאת מצרים בלילות · ר' בא רב יהודה בשם רב מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים ופדיתנו מבית עבדים להודות לשמיך · מתניתא פליגא על רבנן דתנין ויאמר אינו נוהג אלא ביום כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום · ר' בא בר אחא נחית לתמן חמיתון מתחילין וגומרין ולא שמיע דתמן אמרין לא יתחיל ויאמר ואם התחיל גומר · ורבנן דהכא אמרין מתחיל ואינו גומר · בעון קומוי ר' אחייא בר זעירא היך הוה אבוך נהוג עביד כרבנן דהכא או כרבנן דהתם ר' חזקיה אמ' כרבנן דהכא · ר' יוסה אמ' כרבנן דהתם · אמ' ר' חנינא מסתברא דר' יוסה דר' זעירא מחמיר וינון מחמרין והוא עבד נהיג דכוותהון · תני הקורא את שמע בבוקר צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב · ר' או' צריך להזכיר בה מלכות · אחרים אומ' צריך להזכיר בה קריעת יה סוף ומכת בכורים · ר' יהושע בן לוי אמ' צריך להזכיר את כולן וצריך לומ' צור יש' וגואלו ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמ' לא הזכיר תורה בארץ מחזירין אותו · מה טעם ויתן להם ארצות גוים · מפני מה · בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו · ר' בא בר אחא בשם ר' אם לא הזכיר ברית בארץ או שלא הזכיר בבונה ירוש' מלכות בית דוד מחזירין אותו · אמ' ר' אילא אם אמ' מנחם ירוש' יצא · בר קפרא אמ' הקורא לאברהם אברם עובר בעשה · ר' לוי אמ' בעשה ולא תעשה לא יקרא עוד את שמך אברם הרי בלא תעשה · והיה שמך אברהם הרי בעשה · התיבון הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם · אתה הוא יי' האלהים אשר בחרת באברם · שנייא היא שעד שהוא אברם בחרת בו · ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה הוא נצטוה עליה · ודכוותה הקורא לישראל יעקב עובר בעשה · שני ניתוסף לו הראשון לא נעקר ממנו · ולמה נשתנה שמו שלאברהם ושמו שליעקב ושמו שליצחק לא נשתנה · אילו אבותן קראו אותן בשמן · אבל יצחק הקבה' קראו יצחק שנ' וקראת את שמו יצחק · ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואילו הן יצחק וישמעאל ויאשיהו ושלמה · יצחק וקראת את שמו יצחק · ישמעאל דכת' וקראת את שמו ישמעאל יאשיהו הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו · שלמה כי שלמה יהיה שמו · עד כדון בצדיקים · ברשעים זורו רשעים מרחם · בן זומא או' עתידין הן יש' שלא להזכיר יציאת מיצרים לעתיד לבוא ומה טעם לכן הנה ימים באים נאם י'י לא יאמר עוד חי י'י אשר העלה את בני יש' מארץ מצרים כי אם חי י'י אשר העלה ואשר הביא את זרע בית יש' מארץ צפון · אמרו לו לא שייעקר יציאת מצרים אלא מצרים מוסף על המלכיות · מלכיות עיקר ומצרים טפילה · וכן הוא או' לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם יש' יהיה שמך · אמרו לא שייעקר שם יעקב אלא יעקב מוסף על ישראל · ישראל עיקר ויעקב טפל · וכן הוא או' אל תזכרו ראשונות אילו המצריים · וקדמוניות אל תתבוננו אילו המלכיות · הנני עושה חדשה עתה תצמח זו שלגוג · משלו משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו · התחיל מספר מעשה הזאב ואחר כך פגע בו הארי · וניצל מידו · שכח מעשה הזאב התחיל מספר מעשה הארי · ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו · שכח מעשה שניהם והתחיל לספר מעשה הנחש · כך היו יש' הצרות האחרונות משכחות את הראשונות</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי אבא בר אחא נחית לתמן. חמיתון מתחילין וגומרין''', כלומר רבי אבא בר אחא ירד לבבל וראה שכולם מתחילים וגומרים לכתחילה, '''ולא שמיע דתמן אמרין: לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין: מתחיל ואינו גומר'''. כלומר הם בכלל לא ידעו שהייתה מחלוקת בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל, ותמיד היו אומרים את הכל. '''בעון קומוי רבי אחייא ברבי זעירה: היך הוה אבוך נהוג עביד, כרבנן דהכא או כרבנן דהתם?''' כלומר שאלו את רבי אחייא הבן של רבי זעירא - הרי רבי זעירא עלה מבבל, אז שאלו אותו האם הוא נהג כרבנן דהכא בארץ ישראל או כרבנן דהתם בבבל. '''רבי חזקיה אמר: כרבנן דהכא. רבי יוסה אמר: כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא: מסתברא דרבי יוסה, דרבי זעירא מחמיר, וינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון'''. כלומר מסתמא שהוא נהג להחמיר, וגם בני בבל מחמירים - שאם מתחילים גומרים את הכל. '''תני: הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב'''. כלומר, למרות שהוא מזכיר בפרשת ציצית עניין יציאת מצרים, בכל זאת באמת ויציב הוא גם מזכיר את יציאת מצרים. '''רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות'''. אנחנו נוהגים להגיד "מלכותו וראותו התקיימת" בתוך אמת ויציב. '''אחרים אומרים: צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכת בכורים. רבי יהושע בן לוי אומר: צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו'''. אנחנו האשכנזים נוהגים להגיד "צור ישראל" כמו הבבלי, אבל הירושלמי אומר צריך להגיד "צור ישראל וגואלו". '''רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: לא הזכיר תורה בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו'''. בברכת הארץ בברכת המזון צריך להזכיר גם תורה. '''מה טעם? "ויתן להם ארצות גוים" מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו"'''. בעצם ההבטחה לארץ זה כנגד התורה, לכן צריך להזכיר בברכת הארץ גם את העניין של התורה. '''רבי אבא ברבי אחא בשם רבי: אם לא הזכיר ברית בארץ, או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו'''. כלומר צריך להזכיר גם ברית על הארץ, כי הרי נכרתה ברית על הארץ, וגם בבונה ירושלים צריך להזכיר את מלכות בית דוד, ואם הוא לא אמר זאת מחזירים אותו. '''אמר רבי אילא: אם אמר "מנחם ירושלם" יצא'''. זה גם מספיק טוב. '''בר קפרא: הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי אמר: בעשה ולא תעשה. "ולא יקרא עוד את שמך אברם" הרי בלא תעשה. "והיה שמך אברהם" הרי בעשה'''. '''התיבון: הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם? "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם"''' - איך הם קראו לו כך? '''שנייא היא, שעד שהוא אברם בחרת בו'''. כלומר בעצם הנביא מסדר את השבח של הקדוש ברוך הוא, איך שהוא בחר באברם כשהוא היה אברם, ולאחר מכן קרא לו אברהם. שואלת הגמרא, '''ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה?''' ואומרת לא - '''הוא נצטווה עליה'''. כלומר רק אברהם נצטווה לקרוא לה שרה ולא שרי, אבל כל האחרים יכולים לקרוא לה שרי. שואלת הגמרא עוד כיוצא בזה, '''ודכוותה, הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה?''' ועונה לא - '''שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו'''. כלומר ליעקב יש בעצם שני שמות, יעקב וישראל. שואלת הגמרא אבל '''ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה?''' אומרת הגמרא '''אלו, אבותן קראו אותן בשמן'''. כלומר לאברם וליעקב האבות שלהם קראו להם, '''אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר: "וקראת את שמו יצחק"'''. כיוון שהקדוש ברוך הוא קרא לו שם, ממילא אין מקום להחליף את זה. '''ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן: יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק "וקראת את שמו יצחק". ישמעאל דכתיב: "וקראת את שמו ישמעאל". יאשיהו: "הנה בן נולד לבית דוד יאשיה שמו". שלמה: "כי שלמה יהיה שמו"'''. '''עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים: "זורו רשעים מרחם"'''. כלומר צדיקים הקדוש ברוך הוא קורא להם כבר לפני הלידה, אבל רשעים לא נקראים עד שהם לא נולדים, רק ביציאה מהרחם. '''בן זומא אומר: עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? "לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד: חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון". אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפילה'''. כלומר הגאולה האחרונה, החזרה מהגלות, על זה ידברו - זה יהיה העיקר, ויציאת מצרים תהיה טפלה. '''וכן הוא אומר: "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך". אמרו: לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר ויעקב טפל. וכן הוא אומר: "אל תזכרו ראשונות" אילו המצרים; "וקדמוניות אל תתבוננו" אילו המלכיות'''. כלומר בגאולה האחרונה גם שם המלכויות יישכח. '''"הנני עושה חדשה עתה תצמח" זו של גוג''' - כלומר בגוג ומגוג תישכח גם המלכות. '''משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך, ופגע בו זאב, וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי, וניצל מידו. שכח מעשה הזאב, התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם, והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל, הצרות האחרונות משכחות את הראשונות'''. הדרן עלך פרק מאימתי, אם ירצה השם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יא עמוד ב''' {{שוליים|א_סא}} '''האם מותר להתחיל לקרוא פרשת "ויאמר" של קריאת שמע בלילה לכתחילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ציצית, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן יח סעיף א , סמ"ג עשין כו. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן דהכא שאף לכתחילה מתחיל, כדעת אבוה דרבי אחייא שנהג כמותם; הרמב"ם והשו"ע פסקו שקוראין פרשת ציצית בלילה אף שאינה נוהגת ביום דווקא, וכן נהגו למעשה, בניגוד לדעה המחמירה שלא להתחיל כלל. {{שוליים|א_סב}} '''יש להזכיר יציאת מצרים בברכת "אמת ויציב" ולחתום בה "צור ישראל וגואלו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק א, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן סו סעיף י. ''הכרעה:'' נפסק כרבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי שצריך להזכיר את כולן ולומר "צור ישראל וגואלו", כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|א_סג}} '''מי שלא הזכיר תורה בברכת הארץ בברכת המזון חייב לחזור ולברך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן קפז סעיף ג , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי, שהמזכיר ארץ ותורה כדכתיב "ויתן להם ארצות גוים... בעבור ישמרו חוקיו" חייב לחזור, וכך הביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|א_סה}} '''הקורא לאברהם "אברם" עובר בעשה ולא תעשה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ד <קטע סוף=יא א/> הדרן עלך פרק מאימתי א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי לוי שהעובר על כך עובר בעשה ולא תעשה, שכן פסק כך הרמב"ם והשו"ע להלכה. </div> </div> ft89n9iydiyotbk1i0n0rorsz3f5vgb 106 1755051 3083829 3082666 2026-09-18T14:25:41Z מאירושולי 35234 3083829 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שני — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יב עמוד א<span class="yerum-runnum">23</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_א|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_א}}היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא; אם כיון לבו יצא, ואם לאו לא יצא. ובפרקים, שואל מפני הכבוד ומשיב, ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה{{ירו"מ-הוסר|ור'}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: {{שוליים|ב_ב}}באמצע, שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד, ובפרקים, שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא; אם כיון לבו יצא}}. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: זאת אומרת שאין הברכות מעכבות, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי לא נאמר שברך.  התיבון: והתנן}}: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|תלמידי חכמים שתורתם אמנותם וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{ירו"מ-הדגשה|מפסיקים לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. וכי יעלה על הדעת שאינו מפסיק גם לברכות? ולא תנינתה התם מפסיקין לקריאת שמע ולברכות, אף הכא, אף על גב דלא תנינתה, צריך לברך}}. אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: {{ירו"מ-הדגשה|כאן חייבים לאמר שלא ברך. ש}}אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה שהוא צריך לברך, מאי אם כיון לבו יצא? אם ברך, קל וחומר שכוין}} את {{ירו"מ-הוסר|שהוא צריך }}{{ירו"מ-הוסר|לברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לבו}} {{ירו"מ-הדגשה|לצאת. אף אם נאמר}} {{ירו"מ-הוסר|בירך}}{{ירו"מ-הדגשה|שברך}} {{ירו"מ-הדגשה|וודאי התכוון לצאת, אפשר שלא די שיכוון ליבו לצאת, אלא}} צריך שיכוין את לבו {{ירו"מ-הדגשה|לפירוש המילים}}.{{ירו"מ-הוסר|בכולן התיבון ואינו מפסיק ולא תנינתה}} {{ירו"מ-הוסר|והכא}}{{ירו"מ-הדגשה|האם}}{{ירו"מ-הוסר| אף על גב דלא תנינתה}} צריך {{ירו"מ-הדגשה|כוונה}}{{ירו"מ-הוסר| לברך זאת אומרת: צריך לכוין את לבו}} בכולן? נישמעינה מן הדא: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אחי|°]]<nowiki/>רבי אחי {{ירו"מ-ביאור|ברבי יאשיה}} אמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: אם כיון לבו בפרק ראשון, אף על פי שלא כיון לבו בפרק שני, יצא. מה בין פרק ראשון ומה בין פרק שני? {{ירו"מ-הדגשה|ולמה די אם כיון בפרק ראשון}}. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}? כל {{ש}} <span id="דף_יב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''פרק ב' הלכה א', דף י"ב עמוד א'''' מתניתין: היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא. כלומר אדם שהיה קורא בתורה והגיע הזמן של קריאת שמע והוא בדיוק היה קורא את פרשת שמע שמופיעה בתורה. '''אם כיוון ליבו יצא, ואם לאו לא יצא'''. יש כל מיני פירושים מה בדיוק הכוונה כיוון ליבו, האם כיוון ליבו לעצם לצאת ידי חובה בכלל או כיוון ליבו למשמעות של המילים. זה הגמרא תסביר. '''ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב'''. כלומר, אנחנו יודעים שבקריאת שמע יש לנו שלוש פרשות שמע, והיה אם שמוע ויאמר - לפניה ביום יש שתי ברכות ולאחריה ברכה אחת. בערב לפניה שתי ברכות, ואחריה שתי ברכות. אז בין פרק לפרק או בין ברכה לברכה, שואל מפני הכבוד. כלומר הוא יכול לשאול לשלומו של מישהו מכבד וגם משיב. '''ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב'''. כלומר באמצע הפרקים, באמצע שמע ישראל, באמצע והיה אם שמוע וכולי, אז שואל מפני יראה ומשיב - זה '''דברי רבי מאיר'''. אבל כמובן שבאמצע הפרק זה יותר חמור. '''רבי יהודה אומר: באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד'''. כלומר לפי רבי יהודה זה הדרגתי. תמיד להשיב תשובה יותר קל מאשר לשאול. אז באמצע הפרקים עצמם, באמצע שמע, באמצע והיה אם שמוע וכולי, אז הוא שואל רק מפני יראה. כלומר אדם שהוא מפחד ממנו, אבל להשיב הוא יכול כבר להשיב גם מפני הכבוד - מי שמכבד אותו. אבל '''ובפרקים שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם'''. כלומר שוב פעם ירידה, כן? לשאול שואל מפני הכבוד, אבל להשיב אפשר להשיב לכל אדם. גמרא: תנן, '''היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא, אם כיוון לבו יצא'''. ככה כתוב במשנה. '''אמר רבי אבא: זאת אומרת שאין הברכות מעכבות'''. כלומר מה הראיה? כי הרי כתוב "היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כיוון ליבו יצא". לא כתוב שאם ברך וכיוון ליבו. אז מכאן שהוא בעצם עם הברכות - לא מעכבות. מקשה הגמרא: והתנן מפסיקים לקריאת שמע ומפסיקים לתפילה. אנשים שהיו עוסקים בתורה והגיע זמן קריאת שמע - אז מפסיקים את הלימוד, ולתפילה לא מפסיקים. אבל שם הרי לא כתוב שמפסיקים לקריאת שמע ולפני כן מברכים. כתוב מפסיקים לקריאת שמע, וודאי האדם שלא מפסיק גם לברכות ברור שהוא גם מברך, כן? ואף על פי כן לא כתוב. אז כנראה שבעצם זה דבר שהוא מובן. אז גם כאן שכתוב שהיה קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כיוון ליבו יצא, הכוונה אם ברך וכיוון ליבו. '''אמר רבי יוסה: אם אומר את צריך שיכוין את לבו'''. כלומר אי אפשר להגיד את זה ככה. כאן חייבים לומר שהוא לא ברך. כי הרי מה המשנה אומרת? אם כיוון ליבו יצא. אם אומר אתה שברך, אז מה זה אם כיוון ליבו יצא? הרי אם ברך קל וחומר שהוא התכוון לצאת. כלומר אדם לא מברך סתם. אומרת הגמרא זה לא ראיה. גם אם נאמר שהוא כן ברך והתכוון לצאת, לא די בזה. כי בקריאת שמע לא די בכוונה לצאת, אלא צריך כוונה לפירוש המילים. כיוון ליבו - הכוונה לפירוש המילים. אז מה שהמשנה אמרה, "היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כיוון ליבו יצא", הכוונה שהוא ברך וכיוון ליבו למשמעות המילים. שואלת הגמרא: '''צריך בכולן'''? האם צריך כוונה בכולן? כלומר לכל הפרשות? אומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא'''. נביא ראיה מסיפור. '''רבי אחי אמר משום רבי יהודה: אם כיון לבו בפרק ראשון, אף על פי שלא כיון לבו בפרק שני, יצא'''. כלומר רבי אחי אמר בשם רבי יהודה שבעצם מספיק לכוון ליבו בפרק הראשון, לא צריך בפרק השני. שואלת הגמרא: '''מה בין פרק ראשון ומה בין פרק שני'''? כלומר למה די בכוונה בפרק הראשון? '''אמר רבי חנינא: כל מה שכתוב בזה כתוב בזה'''. הוא אומר מאוד פשוט. פרשה שנייה, פרשת והיה אם שמוע, זה בעצם שחזור של מה שכתוב בפרשת שמע. אז לכן אם כיוונתי בשמע מספיק. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' היה קורא בתורה.''' בזמן ק"ש והוא קורא אותה בתורה '''אם כיון לבו.''' לצאת ידי חובת ק"ש יצא ואם לאו לא יצא וכמ"ד מצות צריכות כונה שיהא מכוון לצאת י"ח ומ"ד מצות אין צריכות כונה מפרש אם כיון לבו לקרות ולאפוקי בקורא להגיה את הספר אם יש בו טעות דאפי' לקריאה נמי לא מתכוין א"נ שהקורא להגיה אינו קורא התיבות כנקודתן אלא קורא ככתיבתן כדי להבין בחסרות ויתירות ובקריאה כזו לא יצא '''בפרקים.''' מפרש במתני' דלקמן מה הן הפרקים '''שואל מפני הכבוד.''' שואל בשלום אדם נכבד שראוי להקדים לו שלום '''ומשיב.''' ואין צ"ל שמשיב לו שלום אם הקדים לו '''ובאמצע.''' הפרק שואל מפני היראה אדם שהוא ירא מפניו כגון אביו או רבו וכ"ש אם מתירא ממנו שלא יהרגהו ואין צ"ל שמשיב לו שלום אבל מפני הכבוד לא '''ר' יהודה אומר באמצע.''' הפרק שואל בשלום מי שירא ממנו ומשיב שלום לאדם נכבד '''ומשיב שלום לכל אדם.''' שהקדים לו שלום והלכה כר' יהודה ובכל מקום שאסור להפסיק כך אסור לדבר בלשון הקדש כמו שאר הלשונות '''גמ' זאת אומרת שאין הברכות מעכבות.''' מדלא תני אלא אם כיון לבו לצאת בק"ש והרי הוא קורא בתורה ולא בירך ברכת הק"ש ש"מ שאין ברכות ק"ש מעכבות '''אם אומר את שהוא צריך לברך.''' דברי ר' יוסה הכי מתפרשין דלמאי דדייק ר' בא ממתני' דאין הברכות מעכבות מדלא קתני מידי מהברכות ועלה קאמר דהאי לאו דיוקא הוא וכדמותבינן לקמן והיינו דאקדים לה להאי מילתא וכדלקמיה '''אם אומר את וכו'.''' כלומר הא לכשתמצי לומר שצריך הוא לברך דהוה סבירא לן דהברכות מעכבות א"כ ודאי הוא שאם בירך שצריך שיכוין את לבו בכל הג' פרשיות שהרי אם אפי' הברכות מעכבות פשיטא הוא דכל ג' הפרשיות מעכבות ועד שיכוין לבו בכולן לצאת ידי חובתו והשתא קשיא על עיקר דיוקא דידך כדמסיק '''התיבון.''' על האי דיוקא דר' בא '''ואינו מפסיק ולא תנינתה.''' וכי אינו מפסיק הוא בין פרשה של ק"ש לפרשה אחרת שבה שהרי הוא קורא בתורה כסדר וכמה וכמה פרשיות איכא בין חדא פ' של ק"ש לחברתה ואפ"ה לא תנינתה להאי דינא במתני' וזה היה צריך התנא להשמיענו דהא איכא למ"ד לקמן שאם הפסיק בק"ש כדי לקרות את כולה לא יצא ידי חובתו '''נשמעינה מן הדא דר' אחי וכו'.''' בתוספתא פ"ב דעיקר הכוונה בפרק ראשון הוא וכדמפרש ר' חנינא טעמא דכל מה שכתוב בפ' ראשון ואהבת וגו' ושננתם וקשרתם כתוב בפ' שני וכבר יצא י"ח בכוונת פ' הראשון</div> <div class="yerum-leiden-text">היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא · ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב · ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי מאיר · ר' יהודה א' באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד · ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם · ואילו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשניה בין שניה לשמע · בין שמע לוהיה אם שמוע בין והיה אם שמוע לויאמר בין ויאמר לאמת ויציב · ר' יהודה א' בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק · אמ' ר' יהושע בן קרחה למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה ואחר כך עול מיצות · והיה אם שמוע לויאמר שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה · ויאמר אינו נוהג לא ביום · הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא · ר' יוסי א' לא יצא · קרא ולא דיקדק באותותיה ר' יוסי א' יצא · ר' יהודה א' לא יצא · הקורא למפרע לא יצא · קרא וטעה יחזור למקום שטעה · האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך מה שאינן רשאין לעשות כן בתפילה · חתן פטור מקרית שמע בלילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה · מעשה ברבן גמליאל שנשא אשה וקרא לילה הראשון שנשא · אמרו לו תלמידיו רבינו לא כך לימדתנו שחתן פטור מקרית שמע לילה הראשון · אמ' להן איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפי' שעה אחת · רחץ בלילה הראשון שמתה אשתו אמרו לו תלמידיו רבינו לא כך לימדתנו שאבל אסור לרחוץ · אמ' להן איני כשאר בני אדם איסטניס אני · מת טבי עבדו וקיבל עליו תנחומין אמרו לו תלמידיו רבינו לא כך לימדתנו שאין מקבלין תנחומין על העבדים · אמ' ליה אין טבי עבדי כשאר כל העבדים כשר היה · חתן אם רוצה לקרות קרית שמע בלילה הראשון קורא · רבן שמעון בן גמליאל א' לא כל הרוצה ליטול לו את השם יטול · היה קורא בתורה כול' · אמ' ר' בא זאת אומרת שאין הברכות מעכבות · אמ' ר' יוסה אם או' את שהוא צריך לברך בירך צריך שיטעין את לבו בכולן התיבון ואינו מפסיק ולא תנינתה והכא אע'ג' ולא תנינתה צריך לברך · זאת אומרת צריך לכוין את ליבו בכולן · נישמעינה מן הדא ר' אחי אמ' משום ר' יהודה אם כיון לבו בפרק ראשון אע'פ' שלא כיון לבו בפרק שיני יצא · מה בין פרק ראשון ומה בין פרק שיני · אמ' ר' חנינא כל</div> <div class="yerum-side">'''והכא אע"ג דלא תנינתה צריך לברך.''' כלומר והשתא הכא נמי לענין הברכות מנא לך למידק שאינן מעכבות מדלא קתני לה במתני' הרי לא קתני נמי מדינא דהפסקה מידי ועל כרחך לומר דלא קתני הכא אלא מה דשייך לגופא דדינא דאין הקורא כדרכו יוצא י"ח עד שיכוין לבו לצאת ומברכות ומהפסקה לא איירי הכא מידי ולעולם אימא לך שצריך הוא לברך '''זאת אומרת צריך לכוין את לבו בכולן.''' השתא שואל הש"ס למאי דקאמר בירך צריך וכו' אי דנקטינן הכי באמת לדינא שעד שיכוין בכולן ואע"ג דלא משכחת לה בלא הפסק בין פרשה לפרשה הא לא קשיא מידי דאימא אין הכי נמי שצריך שיקרא פ' שניה אח"כ מיד בלא הפסקה וכן פ' השלישית דהא קאמרת דלא איירינן הכא מדינא דהפסקה ולא איירי התנא אלא מדינא דכוונה ואם כן מי נימא עד שיכוין בכולן '''מעתה וכו'.''' ולמה קורין לפרק השני</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יב עמוד ב<span class="yerum-runnum">24</span></div> מה שכתוב בזה כתוב בזה. מעתה לא יקרא אלא אחד; אמר רבי עילא[[ביאור:עץ מסורת#עולא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: הראשון ליחיד, והשני לציבור. {{ירו"מ-הוסר|והראשון}} הראשון לתלמוד, והשני למעשה. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: אין לך צריך כוונה, אלא ג' פסוקים הראשונים בלבד. ותני כן: "ושננתם", עד כאן לכוונה, מיכן ואילך לשינון. רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] רבי אורי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אורי|°]] רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]] ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ב_ג}}צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד. מה, אם היה יושב עומד? לא, אם היה מהלך, עומד. תני: {{שוליים|ב_ד}}צריך להאריך באחד. רב נחמן ברבי יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן ברבי יעקב|°]] אמר: {{שוליים|ב_ה}}ובלבד בד'. סומכוס בר יוסף אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מאריך באחד, אביו של סומכוס|כל המאריך באחד, מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה]]. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] הוה מאריך סגין. {{ירו"מ-ביאור|הרבה}} אמר לו רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: לית את צריך כל הכין, אלא {{שוליים|ב_ו}}כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] שאיל לרבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולינא}}{{ירו"מ-הדגשה|למה לית אנא}} חמי {{ירו"מ-ביאור|למה אנני רואה}} ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מקבל עליו עול מלכות שמים? אמר לו: {{שוליים|ב_ז}}כד תחמיניה יהיב ידיה על אפוהי, {{ירו"מ-ביאור|כשתראה שרבי מניח ידו על פניו}} הוא מקבל עליו עול מלכות שמים. ואמר לו: ואינו צריך להזכיר יציאת מצרים? אמר לו: לית איפשר דלא יטי {{ירו"מ-ביאור|אין אפשרות שרבי לא יזכיר}} {{ירו"מ-הדגשה|בכל השיעור}} מילה {{ירו"מ-הדגשה|מיציאת מצרים}}. רבי טביומי[[ביאור:עץ מסורת#רבי טביומי|°]] שאל לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: לית הדא אמרה, {{שוליים|ב_ח}}שאין לך צריך כוונה, אלא פסוק הראשון בלבד? אמר לו: אדא יתנה {{ירו"מ-ביאור|אותו זמן ששם רבי ידו על עיניו, היה בו די זמן}} {{ירו"מ-הדגשה|בכדי שיאמר}} עד ושננתם. רבי מני[[ביאור:עץ מסורת#רבי מני|°]] אמר משום רב יודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]], שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: אם הפסיק בה כדי לקרות את כולה, לא יצא ידי חובתו. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: הלכה כרבי מינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מינא|°]] שאמר משום רבי יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בן יהוצדק[[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן יהוצדק|°]]: אף בהלל ובקריאת המגילה כן. אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] ורב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] הוו יתבין אמרין: {{ירו"מ-ביאור|ישבו ואמרו}} אף בתקיעות כן. {{ירו"מ-הדגשה|כד}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב ושמעון לרב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ב_ט}}{{ירו"מ-הוסר|הונא }}אפילו שמען עד תשע שעות, יצא. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עד דאנא תמן {{ירו"מ-הדגשה|בבבל}}, צריכה לי {{ירו"מ-ביאור|הסתפקתי}} {{ירו"מ-הדגשה|אם הפסיק בין התקיעות יצא}}. וכד סלקית להכא, {{ירו"מ-ביאור|כשעליתי לארץ ישראל}} שמעית רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ב_י}}אפילו שמען כל היום, יצא, {{שוליים|ב_יא}}והוא ששמען על הסדר. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי: {{שוליים|ב_יב}}{{ירו"מ-הוסר|הוה}}{{ירו"מ-הדגשה|היה}} זה צריך פשוטה הראשונה, וזה צריך פשוטה האחרונה, {{ירו"מ-ביאור|כגון של תקיעה שברים תקיעה}} תקיעה אחת מוציאה ידי שתיהן? רבי אבון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבון בר חייא|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|הא דאמרן}} {{ירו"מ-ביאור|מה שאמרנו}} {{ירו"מ-הוסר|קש}} {{ירו"מ-הדגשה|אם הפסיק כדי לגמור את כולה חוזר לראש. האם כולה הכוונה לקריאת}} שמע וברכותיה, {{ירו"מ-הדגשה|או}} היא ולא ברכותיה? {{ירו"מ-הדגשה|הפסיק בברכותיה, היא וברכותיה, או}} ברכותיה ולא היא? הפסיק שלישה וחזר והפסיק שלישה, {{ירו"מ-הדגשה|מי מצטרפי}}? בקורא משערין או בכל אדם משערין? אמר רבי מתניא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: מסתברא {{שוליים|ב_יג}}בקורא. רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בגין דאנא {{ירו"מ-ביאור|אם אני}} קרי שמע ועבר במבואות המטונפות ומפסק, נפיק אנא ידי חובתי? אמר לו: אבהו בני, {{שוליים|ב_יד}}אם מפסיק את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדי לקרות את כולה, לא יצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} ידי חובתך. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} סליק מבקרא לרבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]], אמר לו: בגין דאנא תשיש {{ירו"מ-ביאור|בגלל שאני חלש}} ואנא קרי שמע ומתנמנם, נפיק אנא ידי חובתי? {{שוליים|ב_טו}} אמר לו: אין. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא קומוי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|בגין}}{{ירו"מ-הדגשה|האם אף על פי}} דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} ידע דרבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] <br><br> <span id="דף_יג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא אם זה ככה, אם באמת והיה אם שמוע זה רק שחזור של שמע, אז '''מעתה לא יקרא אלא אחד'''. למה צריך לקרוא את שני הפרשות? '''אמר רבי עילא: הראשון ליחיד, והשני לציבור. הראשון לתלמוד, והשני למעשה'''. יש הבדלים. הראשון מדבר בלשון יחיד והשני מדבר בלשון רבים. הראשון בעצם זה עניין של הלימוד של ההלכות, והפרשת והיה אם שמוע זה כבר עניין של ציווי למעשה. אז יש ביניהם הבדלים. '''בר קפרא אמר: אין לך צריך כוונה, אלא ג' פסוקים הראשונים בלבד'''. כלומר בעצם לא צריך את כל, אפילו את הפרשה הראשונה לא צריך את כולה, אלא רק שלושה פסוקים. '''ותני כן: "ושננתם" עד כאן לכוונה, מיכן ואילך לשינון'''. יש לנו בעצם מקור להלכה שכוונה צריכים רק בשלושת הפסוקים הראשונים של הפרשה הראשונה, עד ושננתם. '''רבי חונה, רבי אורי, רב יוסף ורב יהודה בשם שמואל: צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד'''. כלומר צריך להגיד שמע ישראל בעמידה, לקבל עליו מלכות שמיים מעומד. שואלת הגמרא: '''מה, אם היה יושב עומד'''? זה לא מסתדר, הרי אמרנו "ובשכבך ובקומך" כתוב בתורה - כלומר גם בשכיבה גם בעמידה. האם פסקנו פה כמו בית שמאי? אומרת הגמרא לא. '''אם היה מהלך עומד'''. כלומר, בעצם מה שהוא רוצה להגיד לנו - אם הוא ישב ודאי אין שום בעיה, אלא אם הוא הולך זה לא מכובד לקבל מלכות שמיים בהליכה. אז לכן פה הוא יעמוד. '''תני: צריך להאריך באחד. רב נחמן ברבי יעקב אמר: ובלבד בד'''. כלומר צריך להאריך באות ד', כי רק אז מסיימים את המילה אחד. '''סומכוס בר יוסף אומר: כל המאריך באחד, מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה'''. '''רבי ירמיה הוה מאריך סגין''', היה מאריך הרבה. '''אמר לו רבי זעירא: לית את צריך כל הכין, אלא כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם'''. כלומר, כשאתה אומר את המילה אחד, אתה צריך לחשוב ולהתכוון להמליך את הקדוש ברוך הוא בשמיים ובארץ ובארבע רוחות העולם. '''רב שאיל לרבי חייא רבא: חמי לרבי מקבל עליו עול מלכות שמים'''? אני לא רואה שרבי אומר שמע ישראל. '''אמר לו: כד תחמיניה יהיב ידיה על אפוהי, הוא מקבל עליו עול מלכות שמים'''. כלומר, כשאתה רואה אותו שם את היד על העיניים, על הפנים, תדע לך שאז הוא אומר שמע ישראל. '''ואמר לו: ואינו צריך להזכיר יציאת מצרים'''? הרי נגיד אומר שמע ישראל, אבל מה עם יציאת מצרים? מה עם ציצית? הוא לא אומר. '''אמר לו: לית איפשר דלא יטי מילה'''. תשים לב, כל שיעור שרבי מעביר הוא תמיד מזכיר משהו שקשור ליציאת מצרים כדי לצאת ידי חובה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''הראשון ליחיד.''' דהכל הוא בלשון יחיד ובפרק השני נאמר בלשון רבים לציבור '''והראשון לתלמוד.''' שאינו מפורש בו כ"כ מעשיית המצות כמו בוהיה אם שמוע תשמעו אל מצותי שהוא למעשה '''ותני.''' בברייתא כן ושננתם מפסוק הזה ואילך די בשינון לבדו '''מה.''' שאלה היא וכי אם היה יושב צריך הוא לעמוד וקאמר דלא כן הוא אלא אם היה מהלך צריך הוא לעמוד '''ובלבד בד'.''' אבל בא' לא יאריך כלל וכן בחי"ת לא יאריך כל כך '''הוה מאריך סגין.''' הרבה יותר מדאי '''ולינא חמי לרבי.''' איני רואה לרבי כשהוא לומד עם התלמידים שהוא מקבל עליו עול מלכות שמים וא"ל כשאתה רואה אותו נתן ידו על פניו אז הוא אומר פסוק הראשון ומקבל עליו עול מלכות שמים '''לית אפשר דלא יטי מילה.''' אי אפשר שלא ינטה לאיזה דבר בשמועה שהוא שונה שלא יהא מוזכר מיציאת מצרים לפי שהוא מהדר אחר זה '''לית הדא אמרה.''' וכי לאו ש"מ ממילתיה דרבי שאינו צריך כוונה אלא בפסוק הראשון בלבד שהרי ר' חייה אמר שהוא מקבל עול מלכות שמים באותה שעה ולא יותר ואנן הא אמרינן לעיל דצריך כוונה בג' פסוקים הראשונים '''א"ל אדא יתנה עד ושננתם.''' אדא. בתוך כך כלומר בתוך כך שהוא מניח ידיו על פניו יכול היא לשנות ולומר עד ושננתם ולכוין בהם. אף בהלל ובקריאת מגילה כן. אם הפסיק ושהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש '''רב הונא בשם רב.''' צ"ל וכן הוא בפ"ב דמגילה בהלכה ב' '''אפי' שמען.''' לתשע תקיעות בט' שעות יצא '''עד דאנא תמן צריכא לי.''' בעוד שהייתי בבבל הוה מספקא לי בדין זה וכשעליתי לכאן שמעתי משמיה דר' יוחנן שאפי' אם שמען בכל היום כולו יצא '''היה זה צריך פשוטה ראשונה.''' שעדיין לא שמע כלום והאחר שמע כולן חוץ מפשוטה האחרונה ושמעו תקיעה אחת מהו שמוציאין ידי שתיהן ולא איפשיטא '''ק"ש וברכותיה.''' הא דאמרינן אם הפסיק כדי לגמור את כולה לא יצא מאי אם כולה דקאמר היינו ק"ש עם ברכותיה או היא ולא ברכותיה או אפי' כדי לומר ברכותיה ולא היא '''הפסיק שלישה.''' כלומר אם לא הפסיק בהפסקה אחת כדי לגמור את כולה אלא הפסיק כדי לגמור שליש וקרא וחזר והפסיק כדי שליש וכן אח"כ עוד כדי שליש מהו שיצטרפו להפסקה כדי שיעור כולה ולא איפשטו הני בעיות '''בקורא משערין.''' וכן הא דאמרינן הפסיק וכו' בקורא משערינן או בקריאת סתם כל אדם משערינן '''מסתברא בקורא.''' משערין כל א' וא' לפי קריאתו</div> <div class="yerum-leiden-text">מה שכת' בזה כת' בזה · מעתה לא יקרא אלא אחר · אמ' ר' עולא הראשון ליחיד והשיני לציבור · והראשון לתלמוד והשיני למעשה · בר קפרא אמ' אין לך צריך כוונה אלא ג' פסוקים הראשונים בלבד · ותני כן ושננתם עד כאן לכוונה מיכן ואילך לשינון · ר' חונה ר' אורי רב יוסף רב יהודה בשם שמואל צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד · מה אם היה יושב עומד · אלא אם היה מהלך עומד · תני צריך להאריך באחד · רב נחמן בר יעקב אמ' ובלבד בדלת · סומכוס בר יוסף אמ' כל המאריך באחד מאריך ימים בטובה · ר' ירמיה הוה מאריך סגין · אמ' ליה ר' זעירא לית את צריך כל הכין אלא כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם · רב שאיל לר' חייא רבא לינא חמי לר' מקבל עליו מלכות שמים · אמ' ליה כד תחמיניה יהיב ידיה על אפוהי הוא מקבל עליו עול מלכות שמים · אמ' ליה ואינו צריך להזכיר יציאת מצרים · אמ' ליה לית איפשר דלא יטי מילה · ר' טביומי שאל לר' חזקיה לית הדה אמרה שאין לך צריך כוונה אלא פסוק הראשון בלבד · אמ' ליה אדא יתנה עד ושננתם · ר' מני אמ' משום ר' יודה שאמ' משום ר' יוסי הגלילי אם הפסיק בה כדי לקרות את כולה לא יצא ידי חובתו · ר' בא רב ירמיה בשם רב הלכה כר' מינא שאמ' משום ר' יהודה שאמ' משום ר' יוסי הגלילי · ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יהוצדק אף בהלל ובקריאת המגילה כן · אבא בר רב הונא ורב חסדא הוו יתבין אמרין אף בתקיעות כן · סלקון לביתרב ושמעון רב חונה בשם רב הונא אפי' שמען עד תשע שעות יצא · אמ' ר' זעירא עד דאנא תמן צריכת לי · וכד סלקת להכא שמעית ר' יסא בשם ר' יוחנן אפי' שמען כל היום יצא · והוא ששמען על הסדר · ר' יוסה בעי הוה זה צריך פשוטה הראשונה · וזה צריך פשוטה האחרונה · תקיעה האחרונה אחת מוציאה ידי שתיהן · ר' אבין בר חייא בעי קרית שמע וברכותיה היא ולא ברכותיה ולא היא · הפסיק שלישה וחזר והפסיק שלישה בקורא משערין או בכל אדם משערין · אמ' ר' מתניא מסתברא בקורא · ר' אבהו שאל לר' יוחנן כגון דאנא קרי שמע ועבר במבואות המטונפות ומפסק נפיק אנא ידי חובתי · אמ' ליה אבהו בני אם מפסיק את כדי לקרות את כולה לא יצאת ידי חובתך · ר' אלעזר סליק מבקרא לר' שמעון בר אבא אמ' ליה כגון דאנא תשיש ואנא קרי שמע ומתנמנם נפיק אנא ידי — חובתי · אמ' ליה אין · ר' ירמיה בעא קומוי ר' זעירא כגון דר' אלעזר ידע דר' שמעון בר</div> <div class="yerum-side">'''נפק אנא ידי חובתי.''' אם אני גומרה אח"כ. מדקדק במצוותא סגין הורי ליה. כלומר אם מה שהוא הורה לו שיצא י"ח אע"פ שמפסיק בה הוראה זו לדינא היא שהרי הוא יודע דר"ש בר אבא מדקדק הרבה במצות ומחמיר על עצמו ואפ"ה הורה לו כך א"כ להלכה ס"ל לר"א כן או דילמא בשביל דר"ש בר אבא תש כח הוא ולא היה רוצה להטריחו לפיכך היה מקיל לו אבל לדינא לא ס"ל לר"א הכי</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי טביומי שאל לרבי חזקיה: לית הדא אמרה, שאין לך צריך כוונה, אלא פסוק הראשון בלבד'''? כלומר, אם הוא שם את היד - כמה זמן כבר הוא שם? אז בטח, כנראה רק להגיד שמע ישראל. '''אמר לו: אדא יתנה עד ושננתם'''. אומר בעצם, הוא החזיק את זה מספיק זמן לקרוא את כל שלושת הפסוקים עד ושננתם. '''רבי מני אמר משום רב יודה, שאמר משום רבי יוסי הגלילי: אם הפסיק בה כדי לקרות את כולה, לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, אם באמצע שמע ישראל הוא עושה הפסקה, באמצע, זמן שיכול להספיק לסיים את כל שמע ישראל, אז לא יצא ידי חובתו. '''רבי אבא ורבי ירמיה בשם רב: הלכה כרבי מינא שאמר משום רבי יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי'''. כלומר, כך נפסקה ההלכה שאם הפסיק כדי לקרוא את כולה לא יצא ידי חובה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק: אף בהלל ובקריאת המגילה כן'''. כלומר לא רק בשמע ישראל, הדין הזה - שאם הפסיק כדי לקרוא את כולה לא יצא ידי חובתו - אלא גם בהלל ובקריאת המגילה אותו דין. '''אבא בר רב הונא ורב חסדא הוו יתבין אמרין: אף בתקיעות כן'''. כלומר גם בתקיעות כן - תשר"ת תשר"ת וכו'. אז גם שם, אם הוא עושה הפסקה בין התקיעות כדי לתקוע את כל התקיעות, אז גם כן פוסל. '''סלקון לבית רב ושמעון לרב חונה בשם רב: אפילו שמען עד תשע שעות, יצא'''. כלומר גם אם ישמע את זה בתוך תשע שעות, כמו יום שלם, יצא ידי חובה. '''אמר רבי זעירא: עד דאנא תמן, צריכה לי'''. כלומר כשהייתי בבבל, עדיין הסתפקתי אם הפסיק בין תקיעות יצא. '''וכד סלקית להכא, שמעית רבי יסא בשם רבי יוחנן: אפילו שמען כל היום, יצא'''. כלומר לא צריך לשמוע אותם ביחד, אפילו ישמע את זה כל היום כולו יצא ידי חובה. כלומר תקיעה עכשיו, את השברים בעוד שעתיים, ותקיעה לאחר מכן בעוד שלוש שעות. '''והוא ששמען על הסדר'''. כלומר, דווקא אם זה היה לפי הסדר. '''רבי יוסי בעי: זה צריך פשוטה הראשונה, וזה צריך פשוטה האחרונה, תקיעה אחת מוציאה ידי שתיהן'''? כלומר, שני אנשים צריכים את התרועה - אחד כבר שמע תקיעה שברים, חסר לו תקיעה, והשני לא שמע כלום. אז בעצם אחד צריך את התקיעה הראשונה והשני צריך את התקיעה האחרונה - האם תקיעה אחת מוציאה ידי שניהם? '''רבי אבון בר חייא בעי: שמע וברכותיה, היא ולא ברכותיה? ברכותיה ולא היא'''? אמרנו בקריאת שמע שאם הפסיק כדי לגמור את כולה חוזר לראש. אז האם "כולה" הכוונה לקריאת שמע וברכותיה, או הכוונה היא בלא ברכותיה? עוד שאלה: '''הפסיק שלישה וחזר והפסיק שלישה'''. כלומר אם הוא קרא קטע, עשה הפסקה, קרא קטע, הפסקה - עכשיו בכל הפסקה לבדה לא היה כדי לגמור את כולה, אבל אם מחברים את ההפסקות ביחד אז כן יש כדי לגמור את כולה - האם זה מצטרף? עוד שאלה: '''בקורא משערין או בכל אדם משערין'''? יש אדם שקורא את זה מהר ויש אחד שקורא לאט. יש מקובלים שקוראים קריאת שמע ולוקח להם שעה - אז במי משערים? '''אמר רבי מתניא: מסתברא בקורא'''. כלומר, ההיגיון אומר שבעצם בקורא. '''רבי אבהו שאל לרבי יוחנן: בגין דאנא קרי שמע ועבר במבואות המטונפות ומפסק, נפיק אנא ידי חובתי'''? כלומר רבי אבהו אומר: אני קורא קריאת שמע תוך כדי הליכה, ולפעמים אני מגיע למבואות המטונפות ואני מפסיק, לאחר מכן אני ממשיך - האם אני יוצא ידי חובה או לא? '''אמר לו: אבהו בני, אם מפסיק את כדי לקרות את כולה, לא יצאת ידי חובתך'''. כלומר תלוי אם עבר מספיק זמן או לא. '''רבי אלעזר סליק מבקרא לרבי שמעון בר אבא, אמר לו: בגין דאנא תשיש ואנא קרי שמע ומתנמנם, נפיק אנא ידי חובתי'''? כלומר אני קורא קריאת שמע ונרדם, לאחר מכן מתעורר וממשיך - אני יוצא ידי חובה? '''אמר לו: אין'''. כן, אתה יוצא ידי חובה. רבי ירמיה בעא קומוי רבי זעירא: האם על פי שרבי אלעזר ידע דרבי שמעון בר אבא מדקדק במצוות סגין, או-- כלומר, האם למרות שהוא ידע שרבי שמעון בר אבא הוא אדם מאוד מקפיד ומדקדק בהלכה, הוא הורה לו כן, כי כך ההלכה - שבאמת אם הפסיק אפילו כדי לגמור את כולה יצא ידי חובה - או בגין דאורייתא תשיש, אין ללמוד מכאן. כלומר, או בגלל שהוא אדם חלוש ואין מה לעשות זה כן - זה בדיעבד, בדיעבד יוצאים. אמר ליה: בפרוש פליגי. באמת זה מחלוקת - רבי אלעזר אמר יצא, ורבי יוחנן אמר לא יצא, ולכן הורה לו רבי אלעזר שיצא כמו שהוא סובר. עד כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יב עמוד ב''' {{שוליים|ב_ג}} '''קריאת פסוק ראשון של שמע (קבלת מלכות שמים) חייבת בעמידה גם למי שהיה מהלך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן סג סעיף ג , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא שהמהלך חייב לעמוד בפסוק ראשון, ומי שהיה יושב אינו צריך לעמוד; כך פסקו רמב"ם ושו"ע או"ח סימן סג סעיף ג. {{שוליים|ב_ד}} '''יש להאריך באמירת מילת "אחד" בקריאת שמע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ו , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ז , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ח , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרב נחמן בר יעקב שצריך להאריך באחד, כדי להמליכו בשמים ובארץ, וכן נקבע ברמב"ם ובשו"ע או"ח סי' סא ס"ו-ח. {{שוליים|ב_ה}} '''יש להאריך בקריאת "אחד" בקריאת שמע כדי המשך "ה' מלך".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ו , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ז , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ח , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כסומכוס שהמאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו, אך רבי זעירא הגביל את שיעור ההארכה כדי שלא יגזים, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע (או"ח סא, ו-ח) שיאריך כדי המשכת "ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד" ולא יותר מכך. {{שוליים|ב_ו}} '''בקריאת "אחד" בפסוק שמע יש להאריך ולהמליך את ה' בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ו , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ז , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ח , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק שיש להאריך בדל"ת של "אחד" כדי שיעלה בדעתו המלכת הקב"ה בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם, כמבואר ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן סא. {{שוליים|ב_ח}} '''החייב לכוון בקריאת שמע רק בפסוק ראשון, ואם הפסיק בקריאה כדי לקרות את כולה לא יצא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה א , שו"ע או"ח סימן ס סעיף ה , שו"ע או"ח סימן סג סעיף ד , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי הגלילי (בשם רב יודה) שאם הפסיק כדי לקרות את כולה לא יצא ידי חובתו, כפי שהכריעו רבי אבא ורבי ירמיה בשם רב; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה. {{שוליים|ב_ט}} '''מי שהפסיק בין תקיעות שופר יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ד , סמ"ג עשין מב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן ששמע רבי יסא בארץ ישראל, שההפסק בין התקיעות אינו פוסל, ולפיכך פסקו כן הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ב_י}} '''השומע קול שופר של יום ראש השנה במשך כל היום כולו יוצא בו ידי חובת תקיעה, אף אם שמע קולות שונים לסירוגין לאורך היום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ד , סמ"ג עשין מב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאפילו שמע תקיעות של יום שלם, ובלבד שנתכוון לצאת ידי חובה בכל תקיעה ותקיעה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ב_יא}} '''היוצא ידי חובת שמיעת קול שופר צריך שישמע את התקיעות על הסדר הקבוע ולא בסדר משובש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ד , סמ"ג עשין מב. ''הכרעה:'' נפסק כהירושלמי שצריך לשמוע התקיעות על הסדר, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה, שאם שמע תרועה בין תקיעה לתקיעה או שינה מהסדר הקבוע לא יצא ידי חובתו. {{שוליים|ב_יב}} '''השומע קול שופר בהפסק ארוך כדי גמר כל התקיעות, אינו יוצא ידי חובתו וצריך לחזור ולשמוע מתחילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ד , סמ"ג עשין מב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבון בר חייא שהפסק כדי לגמור את כולה מצריך חזרה לראש, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ב_טו}} '''מי שמדקדק באותיות ובניגון מצוות קריאת שמע יצא ידי חובה, אף שלא היה מתכוון לכך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן סג סעיף ה , סמ"ג עשין י"ח <קטע סוף=יב ב/> ==דף יג עמוד א== <קטע התחלה=יג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אלעזר בן פדת שיצא, כמבואר ברמב"ם הלכות קריאת שמע פרק ב הלכה יב ובשו"ע או"ח סימן סג סעיף ה, שכן הבין שהדקדוק במצוות מעיד על כוונה מספקת. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יג עמוד א<span class="yerum-runnum">25</span></div> מדקדק במצוותא סגין, הורי ליה {{ירו"מ-הדגשה|כן כי כך ההלכה}}, או בגין דהוא תשיש הורי ליה {{ירו"מ-הדגשה|ואין ללמוד מכאן}}? אמר לו: בפירוש פליגין. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} אמר: יצא. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן הורה לו}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|שיצא כשיטתו. ב}}מה פליגין? בקריאת שמע, מפני שהיא עשויה פרקים פרקים {{ירו"מ-הדגשה|שרחוקים זה מזה בתורה}}. אבל בהלל {{ירו"מ-הוסר|ובקריאת}} וקריאת המגילה, אוף רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} מודי {{ירו"מ-הדגשה|שלא יצא}}. תני: {{שוליים|ב_טז}}השואל בשלום רבו או במי שהוא גדול ממנו בתורה {{ירו"מ-הדגשה|באמצע קריאת שמע}}, הרשות בידו. הדא אמרה, {{ירו"מ-ביאור|זה אומר}} שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה. ועוד {{ירו"מ-הדגשה|ראיה שצריך לשאול בשלום רבו}} מן הדא, דתני: {{שוליים|ב_יז}}קרע וחזרה בו נשמה {{ירו"מ-ביאור|ומת אחר כך}}, אם על אתר, {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך}} אינו צריך לקרוע, אם לאחר זמן, צריך לקרוע. וכמה הוא על אתר? כדי דיבור. {{שוליים|ב_יח}}וכמה הוא כדי דיבור? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו, {{ירו"מ-הדגשה|שאומר שלום עליך}}. אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו: שלום עליך רבי. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מיסתמיך על רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]], והיה רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} חמי ליה ומיטמר מן קדמוי. {{ירו"מ-ביאור|רואה אותו ותחבה מפניו}} אמר: הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי: {{ירו"מ-ביאור|שני דברים נוהג בי אותו בבלי שלא כהוגן.}} חדא דלא שאל בשלומי, וחדא דלא אמר שמועתא משמי. אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האם תלמיד שואל בשלום רבו|כך אינון נהגין גביהן {{ירו"מ-הדגשה|בבל}}]], {{שוליים|ב_יט}}זעירא לא שאל בשלמיה דרבה {{ירו"מ-הדגשה|מיניה}}, {{ירו"מ-ביאור|קטן לא שואל בשלום מי שגדול ממנו}} דאינון מקיימין {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[איוב כט ח]]) "ראוני נערים ונחבאו" מי {{ירו"מ-ביאור|תוך שהיו}} מהלכין, חמי ליה {{ירו"מ-ביאור| הראה לו}} חד בית המדרש, אמר לו: הכא {{ירו"מ-ביאור|כאן}} הוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר יתיב דריש, ואמר שמועתא מן שמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל, ולא אמר שמועתא מן שמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה. אמר לו: כל עלמא ידעין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר תלמידו ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}. אמר לו: כולי עלמא ידעין דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} תלמידיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו"מ-הדגשה|ועוד שאל אותו}}: מהו מיעבור קומי אהדורי צילמיה? {{ירו"מ-ביאור|האם מותר ללכת בדרך שמוצב שם פסל בשם אהדורי, ויש גורסים עבודה זרה ארורה}} אמר לו: {{ב|מה איתפליג ליה איקר|מה אתה חולק לו כבוד בזה שאתה שומר ממנו מרחק}}! {{ירו"מ-הוסר|מה איתפליג ליה איקר }}אלא עבור קומוי וסמי עיניה. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|ר אלעזר }}יאות עבד {{ירו"מ-ביאור|טוב עשה}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} דלא עבר קומיך. אמר {{ירו"מ-הדגשה|ליה}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]], יודע את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לפייס. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמאי}} בעי {{ירו"מ-ביאור|למה רצה}} דיימרון שמועתא מן שמיה? אף דוד ביקש עליה רחמים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים סא ה]]) "אגורה באהלך עולמים" רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: וכי עלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על לב דוד שהוא חי לעולם? אלא אמר דוד: אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. {{ירו"מ-הדגשה|מאי}} מהניא ליה? {{ירו"מ-ביאור|במה זה מועיל לו}} לוי בר נזירא[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר נזירא|°]] אמר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האומר דבר בשם אומרו|כל האומר שמועה משם אומרה,]] שפתותיו רוחשות עמו בקבר. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שיר השירים ז י]]) "דובב שפתי ישינים". ככומר הזה של ענבים שהוא זב מאיליו. רבי חנינא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר פפא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]; חד אמר: כהדין דשתי קונדיטון. {{ירו"מ-ביאור|כמו השותה יין קונדיטון}} וחרנה אמר: כהדין דשתי חמר עתיק, {{ירו"מ-ביאור|כמו השותה יין ישן}} אף על גב דהוא שתי ליה, טעמיה בפומיה. אין דור שאין בו ליצנים. מה היו פריצי הדור עושין? היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו: דוד, אימת יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך? והוא אומר: אף על פי שמתכונין להכעיסני, יבא עלי שאני שמח בלבי {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קכב א]]) "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך "{{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמואל ב ז יב]]) "והיה כי ימלאו ימיך" אמר רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: אמר הקדוש ברוך הוא לדוד: דוד, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#משפט וצדקה של דוד חביבים לפני הקב"ה|ימים מלאים אני מונה לך]], {{ירו"מ-הדגשה|ו}}איני מונה לך ימים חסירים. כלום שלמה בנך בונה בית המקדש, לא להקריב בו קרבנות? חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה, יותר מן הקרבנות. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[משלי כא ג]]) "עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח" פיסקא. ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב. {{ירו"מ-הדגשה|ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי רבי מאיר. בפרקים}} מפני מה הוא משיב? מפני היראה, או<br> <span id="דף_יג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, פרק ב', דף י"ג עמודה עשר, שורה אחת קודם. גמר הסדר, רבי אלעזר פסק. מבקר רבי שמעון בר אבא, אנחנו מבקרת רבי שמעון בר אבא. רבי שמעון בר אבא שאל אותו, אמר לו בגין דא נתשיש והוא נקר ישמע ומתנמנם ומפסיק - כלומר, אני קורא בקריאת שמע נרדם ולאחר מכן מתעורר וממשיך, והרבה פעמים עובר יותר מאשר כדי לגמור את כולה. יוצא ידי חובה או לא? רבי מיא שייטה רבי זירא: האם אפילו אם רבי אלעזר ידע דרבי שמעון בר אבא '''מדקדק במצוותא סגין''' - הורי ליה - או לכן דהוא תשיש, הורי ליה? כלומר, גם הוא יודע שרבי שמעון מקפיד בהלכה, ואם יגיד לו שצריך לחזור, הוא יחזור ויקרא. אז הוא צריך לומר לו ככה הלכה, כי באמת ככה הלכה, או בגין דתשיש - כלומר בעצם הוא אדם זקן קשיש, לא ראה טעם יותר מדי, לכן אמר לו שיוצא ידי חובה, כי בדיעבד יוצאים ידי חובה. עכשיו לכתחילה אין ללמוד מכאן. '''אמר לו: בפירוש פליגין. רבי אלעזר אמר יצא, ורבי יוחנן אמר לא יצא''', ולכן עורכי רבי אלעזר שיצא. כלומר בעצם יש מחלוקת בין רבי אלעזר לרבי יוחנן. רבי יוחנן סובר שלא יוצא, אבל רבי אלעזר סובר שאפילו משעה כדי לגמור את כולה יוצא ידי חובה, ולכן כשרבי שמעון בר אבא שאל אותו, הוא פסק כפי שהוא סובר - שאפילו משעה כדי לגמור את כולה יצא. שואלת הגמרא: '''רבי אלעזר מה פליגין? בקריאת שמע''' - דווקא בקריאת שמע הם חולקים. למה? '''מפני שהיא עשויה פרקים פרקים''', והפרקים הם רחוקים זה מזה בתורה. אנחנו יודעים ששמע והיה אם שמוע לא באותה פרשה בתורה. אז כיוון שהם רחוקים אחד מהשני, לכן אומר רבי אלעזר גם אם עבר שעה כדי לגמור את כולה יוצא ידי חובה. '''אבל בהלל וקריאת המגילה''' - ששם כל הפרשות הם ברצף, וגם קריאת מגילה שהיא ברצף - '''אוף רבי אלעזר מודי''', שלא יצא עם שעה כדי לגמור את כולה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ל בפירוש פליגין.''' לדינא ר"א ור' יוחנן וס"ל לר"א להלכה דיצא ידי חובתו אע"פ שהפסיק בה '''מה פליגין.''' עד כאן ל"פ אלא בק"ש דוקא מפני שהיא עשויה פרקים פרקים שאין פרשיות שבה סמוכות זו לזו בתורה '''אבל בהלל.''' שפרשיות שלו תכופות זו לזו וכן במגילה אף ר"א מודי דאם הפסיק אפי' בין פרק לפרק כדי לגמור את כולו לא יצא וצריך לחזור לראש '''ועוד מן הדא דתני וכו'.''' כלומר מהכא נמי שמעינן דצריך התלמיד שישאל בשלום רבו ויאמר לו שלום עליך רבי כדקאמר לקמן '''קרע.''' על מתו שהיה נדמה לו שמת וחזרה בו נשמה ואח"כ מת אם לאלתר מת אינו צריך לחזור ולקרוע '''והיה ר' אלעזר.''' תלמידו רואה אותו ומטמין עצמו מלפניו '''זעירא לא שאיל בשלמיה דרבה.''' זהו דרך ארץ שלהם שאין הקטן שואל בשלום מי שגדול ממנו שלא יטריח אותו להשיבו '''מי מהלכין.''' בעוד שהיו מהלכין וראו בית המדרש וא"ל הכא הוה ר"מ יתיב כו' וכן כ"ע ידעין דר"א תלמיד שלך ואע"פ שאינו אומר השמועה בפירוש משמך '''מהו מיעבור.''' אח"כ שאל ר' יעקב לר' יוחנן מהו לעבור לפני אהדורי צלמא ע"ז א' שהיתה עומדת על הדרך ובפ"ב דשקלים גריס ארורי עכו"ם '''מה איתפליג ליה איקר.''' אם רוצה אתה לחלוק לו כבוד שלא לעבור לפניו אלא אדרב' עבור לפניו ולסמות את עיניו א"ל אם כן ר' אלעזר יאות עביד שאינו נראה לפניך כשאתה עובר דזהו הכבוד שלך: אמר ר' יוחנן יעקב בר אידי יודע אתה לפייס וכן הוא שם '''ור' יוחנן בעי וכו'.''' לפי שאף דוד ביקש עליה רחמים '''מהניא ליה.''' ומה הנאה יש לו '''אע"פ שמתכונין להכעיסני.''' שהן יודעין שכל זמן שאני חי לא יבנה שאמר לו הקדוש ב"ה והיה כי ימלאו ימיך וגו' '''מפני מה הוא משיב.''' לר' מאיר בין הפרקים אי דוקא מפני היראה וה"ק שואל מפני הכבוד אם הוא חייב בכבודו כגון אביו או רבו אז שואל הוא והאי ומשיב ה"ק אם אינו חייב בכבודו אלא שעושה לו כבוד מפני היראה אז משיב הוא לו אבל אינו שואל. או אפי' מפני הכבוד והאי ומשיב ואצ"ל הוא דקאמר</div> <div class="yerum-leiden-text">אבא מדקדק במצוותא סגין הורי ליה או כגון דהוא תשיש הורי ליה · אמ' ליה בפירוש פליגין ר' אלעזר אמ' יצא · ר' יוחנן אמ' לא יצא · מה פליגין בקרית שמע מפני שהיא עשויה פרקים פרקים · אבל בהלל ובקריאת המגילה אוף ר' אלעזר מודי · תני השואל בשלום רבו או במי שהוא גדול ממנו בתורה הרשות בידו · הדא אמרה שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה · ועוד מן הדא דתני קרע וחזרה בו נשמה אם על אתר אינו צריך לקרוע · אם לאחר זמן אינו צריך לקרוע · וכמה הוא על אתר כדי — דיבור · וכמה הוא כדי דיבור ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו · אבא בר בר חנה בשם ר' יוחנן כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו שלום עליך ר' · ר' יוחנן הוה מיסתמיך על ר' יעקב בר אידי והיה ר' חמי ליה ומיטמר מן קדמוי אמ' הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי חדא דלא שאל בשלומי · וחדא דלא אמ' שמועתא משמי · אמ' ליה כך אינון נהגין גביהון זעירא לא שאל בשלמיה דרובה דאינון מקיימין ראוני נערים ונחבאו מי מהלכין חמי ליה חד בית המדרש · אמ' ליה הכא הוה ר' מאיר יתיב דרש ואמ' שמועתא מן שמיה דר' עקיבה · אמ' ליה כל עלמא ידעין דר' מאיר תלמידו דר' עקיבה · אמ' לו כולי עלמ' ידעין דר' אלעזר תלמידיה דר' יוחנן מיהו מיעבור קומיי מהדורי צילמיה · אמ' ליה מה מיתפליג ליה איקר ולא עבור קומוי וסמי עינה · אמ' ליה ר' לעזר עבר דלא עבר קומיך · אמ' יעקב בר אידי יודע את לפייס · ור' יוחנן בעי דיימרון שמועתה מן שמיה · אף דוד ביקש עליה רחמים אגורה באהלך עולמים · ר' פינחס ר' ירמיה בשם ר' יוחנן וכי עלת על לב דוד שהוא חי לעולם · אלא אמ' דוד אזכה שיהו דבריי נאמרין על שמי בבתי כניסיות ובבתי מדרשות · מה הנייא ליה · לוי בר נזירא אמ' כל האו' שמועה משם אומרה שפתותיו רוחשות עמו בקבר · מה טעם דובב שפתי ישינים · ככומר הזה שלענבים שהוא זב מאיליו · ר' חננא בר פפא ור' סימון חד אמ' כהדין דשתי קונדיטון · וחדה זמ' כהדין דשתי חמר אע"ג דהוא שתי ליה טעמיה בפומיה · אין דוד שאין בו ליבכון · מה היו פריצי הדור עושין היו הולכין איצל חלונותיו שלדוד ואומ' לו דוד אימת ייבנה בית המקדש · אימתי בית י"י נלך · והוא או' אע"פ שמתכוונין להכעיסיני יבא עלי שאני שמח בליבי · שמחתי באומרים לי בית י"י נלך · והיה כי ימלאו ימיך · אמ' ר' שמואל בר נחמני אמ' הקב"ה לדוד דוד ימים מליאים אני מונה לך אין מונה לך ימים חסירים · כלום שלמה בנך בונה בית המקדש לא להקריב בו קרבנות חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה יותר מן הקרבנות · ומה טעם עשה צדקה ומשפט נבחר לי"י מזבח · פיס' ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב · מפני מה הוא משיב · מפני היראה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''תני: השואל בשלום רבו או במי שהוא גדול ממנו בתורה, הרשות בידו''' - באמצע קריאת שמע. '''הדא אמרה, שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה''' - אם אני רואה שמתירים לשאול בשלום מי שגדול ממנו בתורה אפילו באמצע קריאת שמע, זה מראה שיש עניין, יש מצווה, שאדם צריך לשאול לשלום רבו. '''ועוד מן הדא, דתני: קרע וחזרה בו נשמה''' - אנחנו יודעים שיש הלכה שמי שנמצא ליד המת חייב לקרוע מפני שהנשמה יוצאת. הרבה ראשונים אומרים שההלכה הזאת לא מקיימים, כיוון שהרבה אנשים כשהיה אדם גוסס היו בורחים שלא יצטרכו לקרוע. גם כן אותו דבר לגבי מי שמגיע לירושלים, רואה את ירושלים בחורבנה, הר הבית וכולי - גם לפי ההלכה היו צריכים לקרוע, אבל הרבה פוסקים אומרים שעדיף שיבוא לירושלים ולא יקרע, מאשר שלא יבוא, כי אנשים ימנעו מלהגיע לירושלים כדי לא לקרוע. אז לכן בעצם ביטלו את זה. יש גם שמקפידים על זה. אז הברייתא אומרת שאם אדם קרע וחזרה בו נשמה - כלומר המת קם לתחייה ושוב פעם חזר ומת - '''אם על אתר, אינו צריך לקרוע''', כלומר אם מת מיד אחר כך לא צריך לקרוע, '''אם לאחר זמן, צריך לקרוע'''. עכשיו "על אתר" זה תוך כדי דיבור. '''וכמה הוא כדי דיבור? רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו''' - שאומר שלום עליך. '''אבא בר בר חנה בשם רבי יוחנן: כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו: שלום עליך רבי'''. לכן אומרים שלום עליך רבי ומורי. אבל בכל אופן, מלבד התוספת של המילה, גם יש עניין שכששואלים את הרב זה טיפה ביראת כבוד, לוקח טיפה יותר זמן. בכל אופן, רואים מכאן שיש עניין לשאול בשלום הרב, כי אם אתה משתמש בזה בתור זמן לקביעת הלכה, זה מה שמקובל. '''רבי יוחנן הוה מיסתמיך על רבי יעקב בר אידי''' - היה נשען עליו. '''והיה רבי אלעזר חמי ליה ומיטמר מן קדמוי''' - כלומר רבי אלעזר היה רואה אותם והיה בורח, מתחבא. '''אמר: הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי''' - רבי אלעזר עלה מבבל, שני דברים הוא נוהג בי שלא כהלכה. '''חדא דלא שאל בשלומי''' - אנחנו יודעים כמו שאמרנו שיש עניין לשאול במי שגדול ממנו בתורה והוא לא שואל בשלומי. '''וחדא דלא אמר שמועתא משמי''' - הוא מזכיר דברים שלימדתי אותו ולא אומר את זה בשמי. '''אמר לו: כך אינון נהגין גביהן''' - ככה בבבל נוהגים, '''זעירא לא שאל בשלמיה דרבה''' - הקטן לא שואל בשלום מי שגדול ממנו בתורה מתוך כבוד, '''דאינון מקיימין: "ראוני נערים ונחבאו"''' - שומרים דיסטנס מהגדול, זה סוג של כבוד, זה הסיבה שהוא עושה, זה לא שהוא מזלזל בו חס ושלום. מי מהלכין, חמי ליה חד בית המדרש. '''אמר לו: הכא הוה רבי מאיר יתיב דריש, ואמר שמועתא מן שמיה דרבי ישמעאל, ולא אמר שמועתא מן שמיה דרבי עקיבה''' - כלומר הוא הזכיר דברים בשם רבי ישמעאל, אבל אף פעם לא הזכיר שמועה בשם רבי עקיבא. '''אמר לו: כל עלמא ידעין דרבי מאיר תלמידו דרבי עקיבא''' - רבי יוחנן ענה לו: מה אתה רוצה? הרי כולם יודעים שרבי מאיר הוא תלמיד מובהק של רבי עקיבא, אז כל מה שהוא אומר בא מרבי עקיבא, לא צריך להגיד כל פעם "אמר רבי עקיבא". '''אמר לו: כולי עלמא ידעין דרבי אלעזר תלמידיה דרבי יוחנן''' - כולם יודעים שרבי אלעזר תלמיד מובהק שלך, וממילא ברור שכל מה שהוא אומר בא ממך, לכן לא צריך להזכיר כל הזמן שזה בא ממך. ותו בעי - עוד רבי יעקב בר אידי שאל את רבי יוחנן: '''מהו מיעבור קומי אהדורי צילמיה?''' - יש שם איזה פסל על הדרך, האם מותר לעבור בדרך הזאת לידו? '''אמר לו: אלא עבור קומוי וסמי עיניה''' - אם תתרחק ממנו זה מראה שאתה מכבד אותו, שומר דיסטנס - מכבד אותו. אבל להיפך, ללכת שם ולהעליב את עינו - הפוסקים אומרים שבעצם צריך לשמור מרחק של ארבע אמות, אבל פשוט ללכת ולהתעלם כאילו הוא לא קיים. '''אמר לו: יאות עבד רבי אלעזר דלא עבר קומיך''' - אם כך אתה בעצמך מודה שלהתקרב למשהו זה לזלזל בו, דווקא להתרחק זה מראה על הכבוד. אז גם רבי אלעזר מתרחק ממך כדי להראות ששומר כבוד לך. '''אמר רבי יוחנן: יעקב בר אידי, יודע את לפייס. ורבי יוחנן בעי דיימרון שמועתא מן שמיה?''' - כלומר באמת רוצה שיגידו שמועות בשמו. '''אף דוד ביקש עליה רחמים: "אגורה באהלך עולמים"'''. '''רבי פינחס ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן: וכי עלת על לב דוד שהוא חי לעולם?''' מה זה "אגורה באהלך עולמים"? '''אלא אמר דוד: אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות'''. כלומר, גם אחרי שאני אמות, דוד מבקש שיזכירו את הדברים שלו בשמו. עכשיו '''מהניא ליה?''' - מה כל כך זה עוזר לו? '''לוי בר נזירא אמר: כל האומר שמועה משם אומרה, שפתותיו רוחשות עמו בקבר''' - כלומר המת עצמו כאילו מקבל איזו חיות. '''מה טעם? "דובב שפתי ישינים"'''. והגמרא מביאה דוגמה משל לזה: '''ככומר הזה של ענבים שהוא זב מאיליו''' - כמו ערימה של ענבים שהיין זב ממנה בלי שלוחצים, אפילו היין יורד לבד. אז ככה המת לא מדבר, לא מוציא שפתיו, אבל בעצם שפתיו כאילו רוחשות בקבר ודברי התורה נשמעים כאילו הוא אומר אותם. '''רבי חנינא בר פפא ורבי סימון; חד אמר: כהדין דשתי קונדיטון''' - כמו אדם ששותה יין עם דבש ותבלינים. '''וחרנה אמר: כהדין דשתי חמר עתיק, אף על גב דהוא שתי ליה, טעמיה בפומיה''' - כמו שותה יין ישן, שלמרות שהוא כבר שתה את זה מזמן, הטעם עדיין נשאר בפה. אז ככה גם למרות שהאדם ששמר את דברי תורה, המקור שלהם, כבר מת, עדיין הטעם של דברי תורה נמצא בפה שלו כשמזכירים את זה לשמו. '''אין דור שאין בו ליצנים. מה היו פריצי הדור עושין?''' בימי דוד. '''היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו: דוד, אימת יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך?''' - הרי הייתה נבואה שרק אחרי שדוד ימות שלמה בונה את בית המקדש, אז כאילו כביכול אומרים לו: מתי תמות? '''והוא אומר: אף על פי שמתכונין להכעיסני, יבא עלי שאני שמח בלבי: "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך"'''. '''"והיה כי ימלאו ימיך"''' - מה הכוונה? '''אמר רבי שמואל בר נחמני: אמר הקדוש ברוך הוא לדוד: דוד, ימים מלאים אני מונה לך, איני מונה לך ימים חסירים'''. כלומר, למרות שאחרי שתמות בית המקדש ייבנה, אני ממלא את ימיך, לא מקצר מהימים שלך כדי לזרז את בניית בית המקדש. '''כלום שלמה בנך בונה בית המקדש, לא להקריב בו קרבנות?''' מה מטרת בית המקדש? להקריב קורבנות. '''חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה, יותר מן הקרבנות. ומה טעם? "עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח"'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יג עמוד א''' {{שוליים|ב_טז}} '''מותר להפסיק באמצע קריאת שמע כדי לשאול בשלום רבו או מי שגדול ממנו בתורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה טו , שו"ע או"ח סימן סו סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כהירושלמי שהרשות בידו להפסיק ולשאול, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן סו סעיף א. {{שוליים|ב_יז}} '''מי שקרע על חולה שגוסס וחזר והחלים ואחר כך מת, האם צריך לקרוע קריעה נוספת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות אבל, פרק ח, הלכה ח , שו"ע יו"ד סימן שמ סעיף כה , סמ"ג עשין ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: אם מת "על אתר" - כדי דיבור מזמן שחזר, אינו צריך לקרוע שנית; ואם מת לאחר זמן מכדי דיבור, צריך לקרוע קריעה נוספת. {{שוליים|ב_יח}} '''שיעור "כדי דיבור" לענין חזרה בעדות ובשבועה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבועות, פרק ב, הלכה יז , רמב"ם, הלכות עדות, פרק כ, הלכה ג , סמ"ג עשין צח סמ"ג לאוין רמ. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן (כדי שאילת תלמיד לרב), שהוא שיעור מרווח יותר ומחמיר בהלכות עדות ושבועה, וכך פסק הרמב"ם בהלכות שבועות ובהלכות עדות.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יג עמוד ב<span class="yerum-runnum">26</span></div> מפני הכבוד? נשמעינא מן הדא: {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, {{ירו"מ-הוסר|מפני הכבוד }}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. {{ירו"מ-ביאור|וכאן על כרחך משיב מפני היראה כמו שהגמרא תוכיח בהמשך. רואים של[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אין הבדל בין לשאול לבין להשיב, רק למי שמותר לשאול בשלומו, מותר גם להשיב לו}} הא בקדמיתא: שואל מפני הכבוד ומשיב מפני הכבוד. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}" ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מפני מה הוא משיב? מפני היראה או מפני הכבוד? {{ירו"מ-הדגשה|על כרחך שמשיב מפני היראה. ומנין שבאמצע משיב מפני היראה}}? נשמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: באמצע שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד. הא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר{{ירו"מ-הוסר|קדמייתא}} {{ירו"מ-ביאור|שחולק עליו}}, שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה. עד כדון באמצע הפרשה. {{שוליים|ב_כ}}ואפילו באמצע הפסוק? רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] מדמי, {{ירו"מ-ביאור|רומז}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] משתעי, {{ירו"מ-ביאור|מדבר}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: כתיב}} ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "ודברת בם" מיכן שיש לך רשות לדבר בם.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ב|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_כא}}ואלו הן בין הפרקים: בין ברכה ראשונה לשנייה, בין שנייה לשמע, בין שמע לוהיה אם שמוע, בין והיה אם שמוע לויאמר, בין ויאמר לאמת ויציב. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה אומר: בין ויאמר לאמת ויציב {{שוליים|ב_כב}}לא יפסיק.<br><strong>גמ':</strong> אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: "אני ה' אלהי{{ירו"מ-הדגשה|כ}}ם". וכתיב: ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ג|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ג"> <strong>מתני':</strong> אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן קרחה|°]]<nowiki/>רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות. והיה אם שמוע לויאמר? שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה, {{שוליים|ב_כג}}ויאמר אינו נוהג אלא ביום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מה טעם? אמרו: אדם [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דעה שקורא את שמע בלי תפילין|לובש תפילין, וקורא את שמע, ומתפלל]]? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה משלם. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפלל. מתניתא {{ירו"מ-הוסר|רב }}פליגא עילוי {{ירו"מ-הדגשה|דרב דתניא}}: {{שוליים|ב_כד}}הרי שהיה עסוק עם המת בקבר, והגיע עונת קריאת שמע, הרי זה פורש למקום טהרה, ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל. מתניתא מסייעא לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|לא}} {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע}}? שאדם יקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: {{שוליים|ב_כה}}[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מדוע לא מחזיקים בתפילין|תפילין צריכין גוף נקי.]] {{ירו"מ-הדגשה|ורק חסידים ששומרים את גופם, רשאים להניח תפילין כל היום. ו}}מפני מה לא החזיקו בהן? {{ירו"מ-ביאור|למה לא מחזיקים אדם שמניח תפילין כל היום כחסיד}} מפני הרמאים. עובדא הוה {{ירו"מ-ביאור|מעשה היה}} בחד בר נש, דאפקיד גבי חבריה, וכפר ביה. אמר לו: לא לך הימנית, אלא<br><br> <span id="דף_יד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא. כתוב במשנה: '''ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב''', '''ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר'''. אומרת הגמרא: '''ובפרקים... מפני מה הוא משיב? מפני היראה, או מפני הכבוד?''' '''נשמעינא מן הדא''' - הרי מה כתוב בסייפא של המשנה? '''ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר'''. עכשיו על כורחך חייבים להגיד שהוא משיב מפני היראה, הגמרא תוכיח את זה בהמשך. אז אם אני רואה שבסייפא שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה - שמה שבעצם לרבי מאיר אין הבדל בין לשאול לבין להשיב, זה תמיד באותה דרגה. אז גם ברישא: '''שואל מפני הכבוד ומשיב מפני הכבוד''' - זה גם מראה שזה יהיה באותה דרגה. עכשיו בסייפא כתוב: '''ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר. מפני מה הוא משיב? מפני היראה או מפני הכבוד?''' על כורחך חייבים להגיד שהוא משיב מפני היראה. עכשיו, מניין שהוא באמת משיב מפני היראה? '''נשמעינה מן הדא: רבי יהודה אומר: באמצע שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד'''. כלומר רבי יהודה אומר שלענות תשובה זה יורד דרגה. עכשיו רבי מאיר חולק על רבי יהודה, אז חייבים להגיד שהוא אומר שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה. עכשיו, אחרי שאני יודע שלפי רבי מאיר השאלה והתשובה באותה דרגה, אז כמו שאמרנו ברישא, גם בין פרק לפרק שאמרנו שואל מפני הכבוד - זה גם משיב מפני הכבוד, כי זה באותה דרגה. '''עד כדון באמצע הפרשה. ואפילו באמצע הפסוק?''' כלומר מה שאמרנו ששואל מפני היראה זה באמצע הפרשה, אז האם אפילו באמצע פסוק הדין ככה? '''רבי ירמיה מדמי''' - היה רק רומז, '''רבי יונה משתעי''' - היה מדבר, שואל באמת מפני היראה. '''רבי חונה ורב יוסף: "ודברת בם" מיכן שיש לך רשות לדבר בם''' - זה המקור בעצם לזה שמותר לשאול, כמו שאמרנו, מפני היראה באמצע קריאת שמע. אנחנו בפרק ב' הלכה ב'. מתני': '''ואלו הן בין הפרקים: בין ברכה ראשונה לשנייה, בין שנייה לשמע, בין שמע לוהיה אם שמוע, בין והיה אם שמוע לויאמר, בין ויאמר לאמת ויציב. רבי יהודה אומר: בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק'''. גמ': '''אמר רבי לוי: טעמיה דרבי יודה''' - למה רבי יהודה אומר שבין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק? הוא אומר: '''"אני ה' אלהיכם"''', '''וכתיב: "וה' אלהים אמת"''' - כשקוראים ברצף "ה' אלהיכם" ו"אמת ויציב" - "ה' אלהים אמת", ויש פסוק בירמיה כתוב "ה' אלהים אמת". אנחנו לא רוצים לחתוך בין השם "אלהים" למילה "אמת", לכן מחברים את פרשת ציצית למילה "אמת" של "אמת ויציב". אנחנו בפרק ב' הלכה ג'. מתני': '''אמר רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות'''. כלומר פרשת שמע זה קבלת מלכות שמים, ופרשת והיה אם שמוע זה עניין ההלכות המעשיות. אז קודם כל לקבל מלכות שמים ואחר כך יקבל מצוות. '''והיה אם שמוע לויאמר? שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה, ויאמר אינו נוהג אלא ביום''' - כי בפרשת ציצית כתוב "וראיתם אותו" - ביום רואים, בלילה לא רואים, לכן בלילה אין מצוות ציצית, ולכן פרשת ויאמר נוהגת רק ביום ולא בלילה. גמ': '''רבי חייה בשם רבי יוחנן: מה טעם? אמרו: אדם לובש תפילין, וקורא את שמע, ומתפלל?''' כלומר, מה זה הסדר - לובש תפילין, קורא שמע ומתפלל. למה? '''כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה משלם''' - כשמניח תפילין וקורא קריאת שמע ורק אחרי זה מתפלל, הוא מקבל מלכות שמים תחילה ורק אחרי זה מתפלל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''נשמעינה מן הדא ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה דר"מ.''' גרסינן וזה מוכח הוא מדלקמן. כלומר ע"כ האי ומשיב דבאמצע לר"מ היינו מפני היראה דא"א לפרש בענין אחר וש"מ הא בקדמיתא בין הפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב מפני הכבוד וכולהו ואצ"ל דמשיב קאמר. ובאמצע וכו'. השתא מפרש לה להאי ומשיב דבאמצע לר"מ אם מפני היראה ואצ"ל קאמר או דוקא מפני הכבוד שאינו רשאי להקדים שלום לזה כ"א משיב הוא לו '''נשמעינה מן הדא דר' יהודה אומר באמצע וכו'.''' וא"כ ע"כ הא קדמיתא היינו באמצע לר"מ שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה ואצ"ל קאמר דאל"כ היינו דר' יהודה '''עד כדון.''' לא שמענו אלא באמצע הפרשה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה '''ואפי' באמצע הפסוק.''' אם מותר להפסיק אף באמצע הפסוק לכל חד כדאית ליה וקאמר דר' ירמיה מדמי דרך דמיון הוא מראה א"נ מרמז גרסי' ולא היה מדבר ור' יונה היה משתעי '''ודברת בם מכאן שיש לך רשות לדבר בם.''' לכשתצטרך להפסיק כמו במתני' '''מתני' בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק.''' כדמפרש בגמרא דכתיב וה' אלהים אמת הלכך אין להפסיק בין אני ה' אלהיכם לאמת וכן הלכה '''גמ' אמר ר' לוי וכו'.''' וכשאומר אני ה' אלהיכם צריך לומר אמת מיד בלי שום הפסק ואחר שאומר אמת אז הוא דינו כבאמצע הפרק '''מתני' שוהיה אם שמוע נוהג בין ביום בין בלילה.''' דכתיב ולמדתם אותם את בניכם ות"ת נוהג ביום ובלילה '''ויאמר אינו נוהג אלא ביום.''' דאית ביה מצות ציצית שאינה נוהגת בלילה דכתיב וראיתם אותו '''למקום טהרה.''' ברחוק ד' אמות</div> <div class="yerum-leiden-text">מפני הכבוד · נשמעינה מן הדא ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד הא קדמייתא שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה · עד כדון באמצע הפרשה ואפי' באמצע הפסוק · ר' יוסה משתעי · ר' חונה רב יוסף מדברת בם מיכן שיש לך רשות לדבר בם · מתני' ואילו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשנייה בין שנייה לשמע · בין שמע לוהיה אם שמוע · בין והיה אם שמוע לויאמר בין ויאמר לאמת ויציב · ר' יהודה או' בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק · אמ' ר' לוי טעמיה דר' יודה אני י"י אלהיכם · וכת' ני"י אלהים אמת · מתני' אמ' ר' יהושע בן קרחה למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע · לא שיקבל עליו מלכות שמים תחילה ואחר כך יקבל עליו עול מצות · והיה אם שמוע לויאמר · שוהיה אם שמוע נוהג בין ביום בין בלילה · ויאמר אינו נוהג אלא ביום · ר' חייא בשם ר' יוחנן מה טעם אמרו אדם לובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל כדי שיקבל עליו מלכות שמים משלם · רב אמ' קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפלל · מתניתא דרב פליגא עילוי הרי שהיה עסוק עם המת בקבר והגיע שעת קרית שמע הרי זה פורש למקום טהרה ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל · מתניתא מסייעא לרב [מחוק בקו, דיו חומה: ---] קבל עליו מלכות שמים תחילה ואחר כך יקבל עליו עול מצות · אמ' ר' ינאי תפילין צריכין גוף נקי · מפני מה לא החזיקו בהן מפני הרמאין עובדא היה בחד בר נש דאפקיד גבי חבריה ופכר ביה · אמ' ליה לאו לך הימנית אלא</div> <div class="yerum-side">'''גמ' לובש תפילין.''' בתחלה ואתר כך קורא את שמע ומתפלל דאז הוא קבלת מלכות שמים שלימה שקורא ק"ש ותפילין עליו שכתובה ק"ש בהם '''רב אמר קורא את שמע.''' בתחלה כדמפרש טעמיה לקמן דקתני שיקבל עליו מלכות שמים בתחילה ואח"כ עול מצות תפילין '''מתניתא.''' ברייתא זו פליגא עליה דרב דקתני לובש תפילין בתחילה</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רב אמר: קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפלל''' - כלומר קודם כל קריאת שמע ורק אחרי זה לובש תפילין. דרך אגב, זה חולק על הבבלי - בבבלי, למרות שהגמרא מביאה שרב עשה ככה, הגמרא שם אומרת שזה היה מקרה, שהשליח התעכב בתפילין, לכן רב קרא קריאת שמע ואחרי זה הניח תפילין, אבל בעצם צריך להניח תפילין ורק אחרי זה לקרוא קריאת שמע. אבל פה משמע שרב אומר את זה בפירוש, שכך הוא סובר - שקורא קריאת שמע, לובש תפילין ומתפלל. '''מתניתא פליגא עילוי''' - יש ברייתא שחולקת על רב: '''הרי שהיה עסוק עם המת בקבר, והגיע עונת קריאת שמע, הרי זה פורש למקום טהרה, ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל'''. כלומר, אם יש אנשים אחרים שיכולים להתעסק עם המת, הוא פורש למקום טהרה, לובש תפילין, קורא את שמע ומתפלל - רואים שקודם כל מניחים תפילין ואחרי זה קריאת שמע. אבל יש ברייתא הפוכה, '''מתניתא מסייעא לרב''': '''שאדם יקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות''' - קריאת שמע זה קבלת מלכות שמים, ומצוות זה הנחת תפילין, אז לכאורה צריך לקרוא קריאת שמע לפני הנחת תפילין. '''רבי ינאי: תפילין צריכין גוף נקי''' - רק חסידים שומרים על גופם, ולכן רק הם מניחים תפילין כל היום. זה לא שאומרים בכלל לא להניח תפילין, אבל זה מקובל שרק חסידים מניחים תפילין כל היום, כי רק הם יכולים לשמור כל היום את הגוף נקי. '''מפני מה לא החזיקו בהן?''' - אם ככה, אם רק חסידים מניחים תפילין כל היום, למה מי שמניח תפילין כל היום לא מחזיקים אותו כחסיד? '''מפני הרמאים. עובדא הוה בחד בר נש, דאפקיד גבי חבריה, וכפר ביה'''. כלומר, אדם אחד הפקיד כסף אצל חבר שלו, ולאחר מכן כשביקש לפרוע את הכסף, אמר לו: לא ידעתי מעולם, כפר בו. '''אמר לו: לא לך הימנית, אלא''' - לתפילין שבראשך האמנתי. כי אותו אדם היה הולך עם תפילין כל היום, ובעצם ככה החזיקו אותו לצדיק, בגלל זה הוא הלווה לו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יג עמוד ב''' {{שוליים|ב_כא}} '''מהם המקומות המותרים להפסקה (בין הפרקים) בקריאת קריאת שמע וברכותיה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן סו סעיף ה , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כסתם משנה שמותר להפסיק בין ויאמר לאמת ויציב, שכן כן פסקו הרמב"ם והשו"ע: מונים בין הפרקים גם את ההפסק שבין ויאמר לאמת ויציב, ולא כרבי יהודה החולק על כך. {{שוליים|ב_כב}} '''אין להפסיק בין "אלהיכם" ל"אמת ויציב" בקריאת שמע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן סו סעיף ה , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה שאין להפסיק, מטעם שהוא סמיכות "אני ה' אלהיכם" ל"אמת" - שיהיה חותם באמת מיד אחר האזכרה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ב_כג}} '''חובה לובשים תפילין לפני קריאת שמע ותפילה, כדי לקבל מלכות שמים בתפילין תחילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ציצית, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן יח סעיף א , סמ"ג עשין כו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן, שהמתניתא (התוספתא) מכרעת כנגד רב, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שלובשים תפילין תחילה ואחר כך קוראים שמע ומתפללים. {{שוליים|ב_כד}} '''מי שעוסק עם המת בקברו והגיעה עונת קריאת שמע - פורש למקום טהור, לובש תפילין, קורא ושונה ומתפלל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ד, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן עא סעיף ו , שו"ע יו"ד סימן שסה סעיף א , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו התומכת בשיטת רב; הרמב"ם והשו"ע (או"ח עא,ו; יו"ד שסה,א) פסקו כן להלכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יד עמוד א<span class="yerum-runnum">27</span></div> לאילין דברישך הימנית. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} היה לובשן אחר חולייו {{ירו"מ-הדגשה|כל היום במשך}} ג' ימים, לומר שהחולי ממרק. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קג ג]]) "הסולח לכל עוניכי, הרופא לכל תחלואיכי, {{ירו"מ-הדגשה|הגואל משחת חייכי, המעטרכי חסד ורחמים, המשביע בטוב עדייך". עדייך אלו התפילין}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבן יוחנן בן זכאי|°]]<nowiki/>רבן יוחנן בן זכאי, לא הוון תפילוי זעין מיניה, לא בקייטא ולא בסיתוא. {{ירו"מ-ביאור|לא היו תפילין זזים ממנו לא בקיץ ולא בחורף}} וכך נהג [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} תלמידו אחריו. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, בסיתוא {{ירו"מ-ביאור|בחורף}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמוראים שלא הניחו תפילין כל יום|דהוה חזיק רישיה,]] הוה לביש תרויהון. {{ירו"מ-ביאור|היה לובש שתיהן של ראש ושל יד}} ברם בקייטא, דלא הוה חזיק רישיה, לא הוה לביש אלא דאדרעיה. {{ירו"מ-ביאור|אבל בקיץ שראשו לא היה חזק היה לובש רק של יד}} {{ירו"מ-הדגשה|וכד }}הוה אזיל מסחי, {{ירו"מ-ביאור|וכשהיה הולך למרחץ}} כיון שהיה מגיע אצל האוליירין, {{ירו"מ-ביאור|בלנים שהיו בבית הפנימי}} היה חולצן. ואינו אסור משום ערוה? {{ירו"מ-ביאור|שהרי הוא עומד ערום אצל האויילרין}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: אפיקרסין {{ירו"מ-ביאור|חלוק}} היה לובש מבפנים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]{{ירו"מ-הוסר|כד הוה אזיל מסחי כיון שהיה מגיע אצל האוליירין היה חולצן}}: {{ירו"מ-הדגשה|רק}} עד יעקב תרמוסרה {{ירו"מ-ביאור|אחראי על חימום המים תרמו פירושו חום ויש אומרים שהיה מוכר תורמוסין}} היה לובשן. וכד הוה נפיק מסחי {{ירו"מ-ביאור|וכשהיה יוצא מהמרחץ}} {{ירו"מ-הדגשה|כד}} הוו {{ירו"מ-הדגשה|מאחרין}}{{ירו"מ-הוסר| יהבין לה וכד הוה}} מייתן ליה, {{ירו"מ-ביאור|אם היו מאחרים להביא לו את התפילין}} הוה אמר דא מילתא" {{ירו"מ-ביאור|היה אומר דבר זה}} שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר: ארונו של חי העולמים, וארונו של יוסף. והיו אומות העולם אומרים: מה טיבן של שני ארונות הללו? והיו ישראל אומרין להן: זה ארונו של יוסף, עם ארונו של חי העולמים. והיו אומות העולם {{ירו"מ-הוסר|מונין}}{{ירו"מ-הדגשה|מגנין}} את ישראל ואומרים: וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו של חי העולמים? והיו ישראל אומרים: על ידי ששימר זה מה שכתב בזה. ולמה הוא אמר דא מילתא? {{ירו"מ-ביאור|דבר זה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: בגין מימר מילא דאוריא, {{ירו"מ-הדגשה|שכל זמן שהיה במרחץ, היה אסור בדברי תורה. אמר לו}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: והכין {{ירו"מ-ביאור|וכי}} לא הוי ליה מילא דאוריא חורי למימר אלא דא? {{ירו"מ-ביאור|וכי לא היה לו דבר תורה אחר אלא זה}} אלא, קינתורין הוון {{ירו"מ-הדגשה|על שהיו מתעכבים מלהביא לו תפיליו}} לומר: יוסף לא זכה למלכות, אלא על ידי ששימר מצותיו של הקדוש ברוך הוא. {{ירו"מ-הדגשה|ואף}} {{ירו"מ-הוסר|ואנו}} אנו לא זכינו לכל הכבוד הזה, אלא על ידי ששמרנו מצותיו של הקדוש ברוך הוא. ואתון בעיי מבטלה מצוותא מינן? {{שוליים|ב_כו}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת תפילין|באי זה צד הוא מברך עליהן?]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בשם רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]]: כשהוא נותן על יד {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות תפילין". כשהוא נותן על הראש {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות הנחת תפילין". כשהוא חולצן {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמור חוקיו". <span id="דף_יד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> כתוב בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"ד עמוד א'. היינו בדף הקודם שרבי אילאי אומר שתפילין צריכים גוף נקיה ורק חסידים שומרים את גופם ולשים את התפילין כל היום. ובעצם אמר שרבי ינאי '''היה לובשן אחר חוליו ג' ימים'''. כלומר כשהיה חולה, אחרי שהיה מתרפא, היה מחכה שלושה ימים ורק אז היה מניח שתי תפילין. למה? '''לומר שהחולי ממרק'''. החולי מנקה את הגוף. מה הטעם? דכתיב '''הסולח לכל עוונייכי, הרופא לכל תחלואייכי'''. ההמשך של הפסוק זה הגואל משחת חייכי המעטרכי חסד ורחמים והמשביע בטוב את ידך. ואת ידך זה תפילין. כן, רואים מכאן שאחרי שהוא הרופא לכל תחלואייכי, כלומר אחרי שהאדם מתרפא אז בעצם הוא יכול להניח תפילין כל היום. אבל רבן יוחנן בן זכאי '''לא הוון תפילוי זעין מיניה'''. כלומר התפילין לא זזו ממנו, '''לא בקייטא ולא בסיתוא'''. כלומר כל היום הוא לובש תפילין, '''וכך נהג רבי אליעזר תלמידו אחריו'''. רבי יוחנן, '''בסיתוא דהוה חזיק רישיה, הוה לביש תרויהון''', כלומר בחורף שהראש שלו כאב, אז הוא היה לובש גם תפילין של ראש וגם תפילין של יד. אבל לא כל היום — כל היום היה לובש רק תפילין של יד. '''ברם בקייטא, דלא הוה חזיק רישיה, לא הוה לביש אלא דאדרעיה'''. כי בעצם זה שתי מצוות, כל אחת בפני עצמה. '''הוה אזיל מסחי, כיון שהיה מגיע אצל האוליירין, היה חולצן'''. כלומר היה מגיע לבלנים, שזה היה בבית הפנימי, והוא היה חולץ אותם. שואלת הגמרא: '''ואינו אסור משום ערוה?''' הרי לבלנים מגיעים כשאנשים ערומים. אמר רבי חייא בר אבא: '''אפיקרסין היה לובש מבפנים'''. כלומר רבי יוחנן, כשהיה מגיע לבלנים, עדיין היה לו בגד פנימי והוא לא היה ערום. רבי יצחק אמר: '''עד יעקב תרמוסרה היה לובשן''', כלומר בכלל הוא לא לבש בתוך בית המרחץ, אלא מחוץ לבית המרחץ היה בית של איזה יהודי אחד בשם יעקב תרמוסא, ושם הוא היה חולץ את התפילין. '''וכד הוה נפיק מסחי הוו מייתן ליה''', כשהיה יוצא מבית המרחץ והיו מביאים לו את התפילין, אם היו מאחרים להביא לו אותם, '''הוה אמר דא מילתא''' — היה רגיל להגיד את הדבר הזה: '''שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר, ארונו של חי העולמים וארונו של יוסף'''. כלומר ארון הברית והארון של יוסף. '''והיו אומות העולם אומרים: מה טיבן של שני הארונות הללו?''' '''והיו ישראל אומרין להן: זה ארונו של יוסף, עם ארונו של חי העולמים'''. '''והיו אומות העולם את ישראל ואומרים: וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו של חי העולמים?''' '''והיו ישראל אומרים: על ידי ששימר זה מה שכתב בזה'''. עכשיו, '''ולמה הוא אמר דא מילתא?''' כלומר למה דווקא את זה הוא אמר? אמר רבי חנינא: '''בגין מימר מילא דאוריא'''. הרי בבית המרחץ היה אסור להגיד דברי תורה, אבל כשיצא מבית המרחץ היה אומר דברי תורה. אמר ליה רבי מנא: '''והכין לא הוי ליה מילא דאוריא חורי למימר אלא דא?''' מה, רק את זה הוא ידע להגיד? הרי כל פעם שהוא היה יוצא מבית המרחץ, אם היו מאחרין להביא את התפילין, היה אומר את זה — '''אלא, קינתורין הוון לומר''', שהם התכוונו לקנטר אותו על שהיו מתעכבים מלהביא לו את התפילין. אז הוא אמר להם: '''יוסף לא זכה למלכות, אלא על ידי ששימר מצותיו של הקדוש ברוך הוא'''. '''אנו לא זכינו לכל הכבוד הזה, אלא על ידי ששמרנו מצותיו של הקדוש ברוך הוא. ואתון בעיי מבטלה מצוותא מינן?''' כלומר אתם רוצים לבטל ממני את המצווה הזו בעצם ההתעכבות שלכם? עכשיו, '''באי זה צד הוא מברך עליהן?''' אמר רבי זריקן בשם רבי יעקב בר אידי: '''כשהוא נותן על יד אומר: ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות תפילין'''. '''כשהוא נותן על הראש אומר: ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות הנחת תפילין'''. '''כשהוא חולצן אומר: ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמור חוקיו'''. כן, זו הדעה שאומרת שמברכים גם כשחולצים את התפילין. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">לאילין דברישך הימנית · ר' ינאי היה לובשן אחר חולייו ג' ימים לומ' שהחולי ממרק · מה טעם הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי · רבן יוחנן בן זכאי לא הוון תפילוי זעין מיניה לא בקייטא ולא בסיתוא · וכך נהג ר' אליעזר תלמידו אחריו · ר' יוחנן בסיתוא דהוה חזיק רישיה הוה לביש תרויהון · ברם בקייטא דלא הוה חזיק רישיה לא הוה לביש אלא דאדרעיה · ושרע אסור משום ערוה · אמ' ר' חייא בר אבא אפיקרסין היה לובש מבפנים · כד הוה אזיל מסחי כיון שהיה מגיע אצל האוליירין היה חולצן · אמ' ר' יצחק עד יעקב תרמיסרה היה לובשן וכד הוה נפיק מסחי הוו יהבין לה מעייתא · וכד הוה מעטף הוו מייתן ליליה · הוה אמר דא מילתא ש' ארונות היו מהלכין עם יש' במדבר ארונו שלחי העולמים וארונו שליוסף · והיו אומות העולם אומ' מה טיבן שלשני ארונות הללו · והיו יש' אומ' להן זה ארונו של יוסף עם ארונו שלחי העולמים · והיו אומות העולם מונין את יש' ואומ' וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו שלחי העולמים · והיו יש' אומ' על ידי ששימר זה מה שכתב בזה · ולמה הוא אמ' דא מילתא · אמ' ר' חנינא בגין מימר מילא דאוריא · אמ' ליה ר' מנא והכין לא הוה מילא דאוריא חורי למימר אלא דא · אלא קינטורין הוון לומ' יוסף לא זכה למלכות אלא על ידי ששימר מצותיו שלהקב"ה ואנו לא זכינו לכל הכבוד הזה אלא על ידי ששימרנו מצותיו שלהקב"ה ואתון בעיי מבטלה מצוותא מינן · באי זה צד הוא מברך עליהן · ר' זריקן בשם ר' יעקב בר אידי כשהוא נותן על יד מהו אומ' ברוך אקב"ו על מצות תפילין · כשהוא נותן על הראש מהו או' ברוך אקב"ו על מצות הנחת תפילין · כשהוא חולצן מהו או' ברוך אקב"ו לשמור חוקיו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יד עמוד א''' {{שוליים|ב_כו}} '''יש לברך שתי ברכות נפרדות על תפילין (יד וראש), ולברך "לשמור חוקיו" בעת חליצתן.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן כה סעיף ה , שו"ע או"ח סימן כה סעיף ט , סמ"ג עשין כב <קטע סוף=יד א/> ==דף יד עמוד ב== <קטע התחלה=יד ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זריקן בשם רבי יעקב בר אידי שמברכים שתי ברכות נפרדות על יד וראש; אך הבבלי (מנחות לו.) חולק וקובע שכאשר מברך על תפילין של יד פוטר גם את של ראש אלא אם הפסיק בדיבור, ולכן נחלקו הפוסקים (רמב"ם ושו"ע) בפסיקה למעשה בין שתי הגישות. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יד עמוד ב<span class="yerum-runnum">28</span></div> ואתיא {{ירו"מ-ביאור|וזה כשיטת}} כמאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: {{ירו"מ-הדגשה|שהציווי}} ([[שמות יג י|שמות בא יג י]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ושמרתה את החוקה הזאת מימים ימימה}}" בחוקת תפילין הכתוב מדבר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריכים לחלוץ תפילין בלילה, לכן מברך על החליצה}}. ברם כמאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: בחוקת הפסח הכתוב מדבר, {{שוליים|ב_כז}}לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|דאף הלילה זמן תפילין, ואין צריך לברך כשחולץ. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: הנותן תפילין בלילה, עובר בעשה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יג י|שמות בא יג י]]) "ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה". {{שוליים|ב_כח}}ימים ולא לילות. "ימימה" {{שוליים|ב_כט}}פרט לשבתות וימים טובים. והא רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] יתיב מתני ברמשא {{ירו"מ-ביאור|בלילה}} ותפילוי עילוי? מצודדין {{ירו"מ-הוסר|הוה}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}}, {{ירו"מ-ביאור|ולא היו במקומם}} וכמין פיקדון היו בידו. אית דבעי מימר: לא אמר אלא הנותן, {{שוליים|ב_ל}}אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר. אית דבעי מימר, {{ירו"מ-הדגשה|מנין שאין מניחים תפילין בשבתות וימים טובים}}? נשמעיניה מן הדא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יג ט|שמות בא יג ט]]) "והיה לך לאות" את {{ירו"מ-הדגשה|שרק}} {{ירו"מ-הוסר|שהוא}} הוא לך לאות, פרט לימים טובים ושבתות, שכולן אות. ולא כן {{ירו"מ-הדגשה|כבר למדנו דין זה מד}}כת{{ירו"מ-הדגשה|י}}ב מימים ימימה? לית לך אלא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כל מילא דלא מחוורא, {{ירו"מ-ביאור|שלא ברור שהוא מהתורה}} מסמכין לה מן אתרין סגין. {{ירו"מ-ביאור|מביאים לו סימוכין מהרבה מקומות}} תמן תנינן: נשים ועבדים פטורים {{שוליים|ב_לא}} מקריאת שמע {{שוליים|ב_לב}} ומן התפילין. נשים מניין? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברים יא יט|דברים עקב יא יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ולמדתם אותם את בניכם", בניכם}} ולא את בנותיכם. {{ירו"מ-הדגשה|אחר שהתמעטו נשים מלימוד תורה, התמעטו מתפילין, ד}}את שהוא חייב בתלמוד תורה, חייב בתפילין. נשים {{שוליים|ב_לג}}שאינן חייבות בתלמוד תורה, אינן חייבין בתפילין. התיבון: {{ירו"מ-ביאור|הקשו}} הרי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נשים שמקיימות עשה שהזמן גרמא|מיכל בת כושי היתה לובשת תפילין!]] ואשתו של יונה היתה עולה לרגלים, {{שוליים|ב_לד}}ולא מיחו בידיה חכמים! {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: אשתו של יונה הושבה {{ירו"מ-ביאור|החזירו אותה}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא תעלה}}. מיכל בת כושי, מיחו בידיה חכמים. תני: נכנס למרחץ, {{שוליים|ב_לה}}מקום שבני אדם עומדין לבושין, יש שם מקרא {{ירו"מ-הוסר|ותפילין}}{{ירו"מ-הדגשה|ותפילה}}, ואין צריך לומר שאילת שלום. נותן תפילין, ואינו צריך לומר שלא יחלוץ; מקום שרוב בני אדם רגילין להיות עומדין ערומין, אין שם שאילת שלום, ואין צריך לומר מקרא ותפילה. וחולץ תפילין, ואין צריך לומר שלא יתן. מקצתן ערומין ומקצתן לבושין, יש שם שאילת שלום, ואין שם לא מקרא ולא תפילה. ואינו חולץ תפיליו ואינו נותן. אבל אינו לובשן, עד שיצא מאותה רשות של כל אותה מרחץ.<br><br> <span id="דף_טו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class='noprint'> <div class="yerum-bm-print"> '''ואתיא כמאן דמר: בחוקת תפילין הכתוב מדבר'''. זה השיטה שאומרת שמה שכתוב בתורה "ושמרת את החוקה הזאת מימים ימימה" זה בחוקת תפילין, ומכאן שצריכים לחלוץ תפילין בלילה, כי כתוב "ושמרת החוקה" "מימים ימימה", כלומר דווקא ביום. אז יש מצווה לחלוץ לפני הלילה, ולכן מברכים על החליצה. '''ברם כמאן דמר: בחוקת הפסח הכתוב מדבר, לא בדא'''. מי שאומר שהפסוק הזה מדבר על חוקת הפסח, אין מצווה לחלוץ, מותר גם להשאיר את התפילין בלילה, ואז גם לא מברכים על החליצה. אמר רבי אבהו בשם רבי אלעזר: '''הנותן תפילין בלילה, עובר בעשה'''. כלומר מי שמניח תפילין בלילה עובר בעשה. '''ומה טעם? ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה. ימים ולא לילות. ימימה, פרט לשבתות וימים טובים'''. שואלת הגמרא: '''והא רבי אבהו יתיב מתני ברמשא ותפילוי עילוי?''' רבי אבהו דרש והתפילין היו עליו בלילה — איך הוא עשה את זה? עונה הגמרא: '''מצודדין''', הזיז אותם מהמקום, '''וכמין פיקדון היו בידו''' — רק לשמור עליהם. '''אית דבעי מימר: לא אמר אלא הנותן, אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר'''. כלומר כל האיסור זה לתת תפילין בלילה, אבל אם היה עליו מבעוד יום יכול להישאר איתם גם בלילה. '''אית דבעי מימר''' — יש סברה שאומרת שבעצם מניין שמניחים תפילין בשבתות ובימים טובים? '''נשמעיניה מן הדא: והיה לך לאות'''. '''את הוא לך לאות, פרט לימים טובים ושבתות, שכולן אות'''. כלומר שבת ויום טוב הם עצמם אות בין הקב"ה לישראל, אז אם נניח גם תפילין זה כאילו האות של השבת לא מספיק חזקה, ולכן לא מניחים תפילין בשבתות. שואלת הגמרא: '''ולא כן כתב מימים ימימה?''' כבר היה מקור. למה צריך עוד פסוק? ואומרת הגמרא: '''לית לך אלא כיי דמר רבי יוחנן: כל מילא דלא מחוורא, מסמכין לה מן אתרין סגין'''. כלומר כל דבר שהוא לא ברור מדאורייתא, אלא רק אסמכתא, מביאים לו הרבה מקורות כדי לחזק את הדברים. '''תמן תנינן: נשים ועבדים פטורים מקריאת שמע ומן התפילין'''. '''נשים מניין?''' דכתיב '''ולא את בנותיכם''' — יש מצווה ללמד את הבנים תורה ואין מצווה ללמד את הבנות. '''את שהוא חייב בתלמוד תורה, חייב בתפילין. נשים שאינן חייבות בתלמוד תורה, אינן חייבין בתפילין'''. '''התיבון: הרי מיכל בת כושי היתה לובשת תפילין! ואשתו של יונה היתה עולה לרגלים, ולא מיחו בידיה חכמים!''' זה לא רשות, כנראה שזה מצווה. אמר רבי חזקיה בשם רבי אבהו: '''אשתו של יונה הושבה''', כלומר החזירו אותה שלא תעלה יותר. '''מיכל בת כושי, מיחו בידיה חכמים'''. כן, דבר זה מראה שבעצם, אף על פי שנשים לא חייבות בתפילין, אפילו מיחו בהם. '''תני: נכנס למרחץ'''. בבית המרחץ עצמו היו שלושה אזורים — מקום שכולם לבושים, ולאחר מכן נכנסים לחדר יותר פנימי ששם חלק לבושים חלק ערומים, ובהמשך כולם ערומים. '''מקום שבני אדם עומדין לבושין, יש שם מקרא, ואין צריך לומר שאילת שלום. נותן תפילין, ואינו צריך לומר שלא יחלוץ'''. זה החלק הראשון. עכשיו החלק הפנימי ביותר: '''מקום שרוב בני אדם רגילין להיות עומדין ערומין, אין שם שאילת שלום''' — כי שלום זה שמו של הקדוש ברוך הוא — '''ואין צריך לומר מקרא ותפילה. וחולץ תפילין, ואין צריך לומר שלא יתן'''. עכשיו באמצע: '''מקצתן ערומין ומקצתן לבושין, יש שם שאילת שלום, ואין שם לא מקרא ולא תפילה. ואינו חולץ תפיליו ואינו נותן'''. '''אבל אינו לובשן, עד שיצא מאותה רשות של כל אותה מרחץ'''. כלומר עד שייצא מכל המבנה של בית המרחץ. אומרת הגמרא שזה מסייע למה שאמר רבי יצחק בעניין רבי יוחנן, שכאשר יצא מבית המרחץ היה מניח את התפילין רק בביתו של יעקב תרמוסה, שמחוץ לבית המרחץ. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יד עמוד ב''' {{שוליים|ב_כח}} '''חובת הנחת תפילין היא ביום ולא בלילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן ל סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הלימוד "ולא לילות" מהכתוב "ימימה", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שאין להניח תפילין בלילה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני'.''' דידן מסייע לרב דממנה למד דעול מלכות שמים קודם הוא לעול מצות בכל מקום דהא לא כך תני שאדם וכו' אלמא עול מלכות קדים '''מפני מה לא החזיקו בהן.''' לאדם המניחן מפני מה לא החזיקו בו בנאמנות שיהיה כנאמן למעשרות וכיוצאבהן '''מפני הרמאין.''' שהיו מניחין תפילין להחזיק עצמן ככשרים ולרמות בני אדם וכהאי עובדא דלקמיה '''לאילין דברישך הימנית.''' לתפילין אלו שבראשך האמנתי שחשבתי אדם כשר הוא זה שתפילין עליו כל היום '''לומר שהחולי ממרק.''' את הגוף וגופו נקי הוא להיות תפילין עליו כל היום והכי מבואר הוא במדרש תהלים ק"ג דגריס התם ר' ינאי היה לבוש תפילין בתר בישיה תלתא יומין דאמר מר תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים וכיון שאדם עומד מחליו גופו נקי ואחר שלשה היה מניח אותן ר' יוחנן היה לובש תפילין בכל יום ויום כדי שיאמר הסולח לכל עוניכי המשביע בטוב עדיך. וכך צריך לגרוס כאן ושייך הא דקאמר מה טעם הסולח וכו' דקאי על הא דר' יוחנן '''ברם בקייטא דלא הוה חזיק רישיה.''' מחמת החמימות לא היה מניח אלא של יד. ויש גורסין בהפך בקייטא דלא הוה חשיש ברישיה הוה לביש תרויהון ברם בסיתוא דהוה חשיש ברישיה מחמת הקור לא הוה לביש אלא דאדרעיה '''ואינו אסור משום ערוה.''' לא שייך האי מילתא הכא וחילוף השיטות יש כאן וגרסינן להא לקמן בתר דקאמר וכד הוה נפיק מסחי הוו יהבין ליה '''כדהוה אזיל מסחי.''' כשהלך לרחוץ במרחץ ותפילין עליו כיון שהיה מגיע אצל האוליירין היה חולצן כלומר מקום שהבלנין עומדין ומקבלין מלבושי בני אדם שפושטין עצמן שם היה חולצן</div> <div class="yerum-leiden-text">ואתיא כמאן דמר בחוקת תפילין הכת' מדבר · ברם כמאן דמר בחוקת הפסח הכת' מדבר לא· כדא ר' אבהו בשם ר' לעזר העושה תפיליו בלילה עובר בעשה· ומה טעם ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה· ימים ולא לילות· ימים/ פרט לשבתות וימים טובים ימים ולא לילות· והא ר' אבהו יתיב מתני ברמשא ותפילוי עילוי· מצדדן הוה וכמין פיקדון היו בידו· אית דבעי מימר לא אמ' אלא הנותן אלא אם היו עליו מבעוד יום מותר· אית דבעי מימר שמעינה מן הדא והיה לך לאות· את שהוא לך לאות פרט לימים טובים ושבתות שכולן אות· ולא כן כת' מימים ימימה לית לך אלא כיי דמר ר' יוחנן כל מילא דלא מחוורא מסמכין לה מן אתרין סגי· נשים מניין ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם· את שהוא חייב בתלמוד תורה חייב בתפילין· נשים שאינן חייבות בתלמוד תורה אינן חייבין בתפילין· התיבון הרי מיכל בת כושי היתה לובשת תפיליו· אשתו שליונה היתה עולה לרגלים ולא מיחו בידיה חכמ' תני נכנס למרחץ מקום שבני אדם עומדין לבושין יש שם מקרא ותפיליו ואין צריך לומר שאילת שלום· נותן תפיליו ואינו צריך לומ' שלא יחלוץ· מקום שרוב בני אדם רגילין להיות עומדין ערומין אין שם שאילת שלום· ואין צריך לומ' מקרא ותפילה· וחולץ תפיליו ואין צריך לומ' שלא יתן· מקצתן ערומין ומקצתן לבושין יש שם שאילת שלום ואין שם לא מקרא ולא תפילה ואינו חולץ תפיליו ואינו נותן· אבל אינו לובשן עד שייצא מאותה רשות שלכל אותה מרחץ·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יד עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ב_כט}} '''אין להניח תפילין בשבתות וימים טובים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן לא סעיף א , סמ"ג עשין כב. ''הכרעה:'' נפסק שאין להניח תפילין בשבת ויום טוב, שהם עצמם אות ואין צריך אות אחר, כדברי הירושלמי; ר' אבהו שהניח תפילין בליל שבת היה כפיקדון מצודד ולא כהנחה כדין. {{שוליים|ב_ל}} '''אין להניח תפילין בשבתות וימים טובים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן ל סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין מניחים תפילין בשבת ויו"ט משום שהם עצמם "אות", כרמב"ם הלכות תפילין פ"ד ה"י-יא ושו"ע או"ח סימן ל סעיף ב. {{שוליים|ב_לא}} '''חובה לקרוא קריאת שמע במקום שאין שם דברים המפריעים לכוונה או לכבוד הקריאה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ד, הלכה א , שו"ע או"ח סימן ע סעיף א , שו"ע או"ח סימן ע סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הסוגיה שיש להקפיד על מקום הקריאה ותנאיה, כמבואר ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן ע. {{שוליים|ב_לב}} '''נשים חייבות במצוות תלמוד תורה או פטורות ממנה, ובהתאם דינן לגבי תפילין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תלמוד תורה, פרק א, הלכה א , שו"ע יו"ד סימן רמו סעיף ו , סמ"ג עשין יב. ''הכרעה:'' נפסק שנשים פטורות מתלמוד תורה מדין "ולמדתם אותם את בניכם" ולא בנותיכם, וכל שפטור מתלמוד תורה פטור מתפילין, כדברי הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ב_לג}} '''נשים פטורות מתלמוד תורה ולכן פטורות ממצוות תפילין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן לח סעיף ג , סמ"ג עשין כב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שמיחו במיכל בת כושי, שנשים פטורות מתפילין מכיוון שהן פטורות מתלמוד תורה; הרמב"ם והשו"ע פסקו שאין נשים חייבות בתפילין. {{שוליים|ב_לה}} '''דיני קריאה, תפילה והנחת תפילין בבית המרחץ לפי מצב הלבוש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ג, הלכה ג , רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה כב , שו"ע יו"ד סימן מה סעיף ב , שו"ע יו"ד סימן פד סעיף א <קטע סוף=יד ב/> ==דף טו עמוד א== <קטע התחלה=טו א/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: במקום שרוב בני אדם לבושים - קורא ומתפלל ומניח תפילין; במקום שרוב בני אדם ערומים - אין שם אף שאילת שלום וחולץ תפילין; במקום מעורב - יש שאילת שלום אך אין קריאה ותפילה, ואינו חולץ תפילין; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד א<span class="yerum-runnum">29</span></div> ודא מסייעא כיי {{ירו"מ-ביאור|וזה מסייעה למה}} </div>ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: בגין {{ירו"מ-ביאור|על}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו"מ-הדגשה|שכאשר הלך למרחץ, רק}} עד {{ירו"מ-הדגשה|ביתו של}} יעקב {{ירו"מ-הוסר|תורמוסרה}} תרמוסרה {{ירו"מ-ביאור|אחראי על חימום המים תרמו פירושו חום ויש אומרים שהיה מוכר תורמוסין}} {{ירו"מ-הדגשה|שהיה מחוץ למרחץ}} היה {{ירו"מ-הוסר|לובשן}}{{ירו"מ-הדגשה|לובשם}}. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא קומוי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: היתה מרחץ מרחצת בימות החמה, ואינה מרחצת בימות הגשמים, {{ירו"מ-הדגשה|האם מותר בתפילין בימות הגשמים כשאינה פעילה? אמר לו}}: {{שוליים|ב_לו}}מרחץ {{ירו"מ-הוסר|ו}} ואף על פי שאינה מרחצת, ובית הכסא, אף על פי שאין בו צואה. מר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#מר עוקבא|°]] אמר: {{שוליים|ב_לז}}אהן חזירא, {{ירו"מ-ביאור|החזיר}} בית כסא {{ירו"מ-הוסר|מוטלטל}} מיטלטל הוה. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: אהן צררה דעל גיף ימא {{ירו"מ-ביאור|גושים שעל חוף הים}} {{ירו"מ-הדגשה|שהם ספק צואה}} מהו? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אמי אסיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי אסיא|°]]: הורי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] מעבר ליה בפיליוס, {{ירו"מ-ביאור|יכסהו במטפחת ויש אומרים שיכסה פניו כדי שלא יראה}} ולא סמכינן עילוי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_לח}}אוכל בהן {{ירו"מ-ביאור|עם תפילין}} אכילת עראי, ואינו אוכל בהן אכילת קבע. ישן בהן שינת עראי, ואינו ישן בהן שינת קבע. אית תניי תני: מברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם רק}} פעם אחת {{ירו"מ-הדגשה|ביום}}. אית תניי תני: {{ירו"מ-הדגשה|כמה}} פעמין. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הוסר| פעם אחת ניחא מאן דמר}} מברך {{ירו"מ-הוסר|שתי}}{{ירו"מ-הדגשה|כמה}} פעמים, {{ירו"מ-הדגשה|ניחא. מאן דאמר מברך פעם אחת}}, הא {{ירו"מ-הדגשה|ודאי}} אכל {{ירו"מ-הדגשה|במשך היום והרי אסור לאכול}} ואינון עילוי, {{ירו"מ-הדגשה|ואיך יתכן שדי בברכה אחת? אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: קיימא אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]], באוכל בהן אכילת עראי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|ב_לט}}לא יכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידיו. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, כד הוה סיפרא בידיה, הוה יהיב ליה לחורן; {{ירו"מ-ביאור|כשהיה ספר בידו ונכנס לשרותים נתנו לאחר}} כד הויין תפילוי עילוי, הוה קאים בון. {{ירו"מ-ביאור|כשהיו תפילין עליו היה משתין כשהם עליו}} מתניתא פליגא על אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ב_מ}}נכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: קיימא אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_מא}}כאן {{ירו"מ-הוסר|ביכול}}{{ירו"מ-הדגשה|שישאר שהות ביום אחר שיצא מבית הכסא, ויכול}} ללובשן {{ירו"מ-הדגשה|אחר שיצא}}, כאן בשאינו יכול ללובשן. דלכן, {{ירו"מ-ביאור|שאים לא כן אם אין זמן להניחם אחר שיצא מבית הכסא}} מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון? בראשונה היו נותנין אותן לחביריהן, והיו נוטלין אותן ובורחין. התקינו שיהו מניחין בחורין {{ירו"מ-הדגשה|שמחוץ לבית הכסא}}. וכשאירע אותו <span id="דף_טו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בירושלמי מסכת ברכות, דף ט"ו. אמרו: רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא: '''הייתה מרחץ מרחצת בימות החמה, ואינה מרחצת בימות הגשמים'''. כלומר מרחץ, לא מרחצים בחורף, אז האם מותר להניח שם תפילין בימות הגשמים כשאינה פעילה? אמר ליה: '''מרחץ אף על פי שאינה מרחצת, ובית הכסא, אף על פי שאין בו צואה''' - כן אסור, כי יש להם שם טומאה. מה הוא אמר? '''אהן חזירא, בית כסא מיטלטל הוה'''. כן, כלומר חזיר. הגמרא הבבלי אומרת, אפילו אם הוא יוצא, כן ממאיזה מרחץ, עדיין שם של צואה יש עליו ואסור להתפלל, אסור לקרוא כנגדו. רבי יונה בעי: '''אהן צררה דעל גיף ימא מהו'''? כלומר יש לנו - כשרואים חתיכות שדומות מאוד לצואה על חוף הים - ספק צואה. מה הדין? אמר רבי אמי אסיא: '''הורי רבי ירמיה מעבר ליה בפיליוס, ולא סמכינן עילוי'''. נניח עכשיו זה כלי או חתיכת בגד ולא סומכים עליו. כלומר לא סומכים על זה, צריך להתרחק כמו צואה אמיתית. אמר רבי זעירא בשם - כן, בדרך כלל בחוף זה יש הרבה צואה. אמר רבי זעירא בשם אבא בר ירמיה: '''אוכל בהן אכילת עראי'''. כלומר בתפילין אפשר לאכול אכילת עראי, '''ואינו אוכל בהן אכילת קבע. ישן בהן שינת עראי, ואינו ישן בהן שינת קבע'''. אית תניי תני, כלומר יש בעיא - שמברך רק פעם אחת ביום. כלומר יש סברות שאדם מברך רק פעם אחת ביום, ואית תניי תני כמה פעמים. אומרת הגמרא: מאן דאמר כמה פעמים ניחא - כן, הרי אדם אוכל באמצע, אז הוא צריך להסיר את התפילין ואחרי זה חוזר ומניח אותם, צריך לברך עוד הפעם. אבל מאן דאמר פעם אחת, קשה - הרי ודאי הוא אוכל במשך היום, אז איך זה יכול? אסור לאכול עם שאר תפילין עליו, אז איך ייתכן שהוא בירך רק ברכה אחת? אמר רבי זעירא: '''קיימא אבא בר ירמיה, באוכל בהן אכילת עראי'''. כן, אדם אוכל כל היום רק אכילת עראי, ובעצם הוא לא צריך להחליף את התפילין. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא: '''לא יכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידיו'''. כלומר אסור להטיל מים - בית הכיסא - להטיל מים עם הספרים והתפילין בידו. את זה אומר רבי זעירא בשם רבי אבא. '''רבי יוחנן, כד הוה סיפרא בידיה, הוה יהיב ליה לחורן''' - כלומר יש לו ספר ביד, היה נותן אותו למישהו לשמור לו. אבל '''כד הויין תפילוי עילוי, הוה קאים בון''' - כלומר יש לו תפילין, אז היה נשאר איתם. הגמרא תסביר אחרי זה למה. ואיתא מתניתא פליגא על אבא בר ירמיה, שאומר שצריכים להסיר את התפילין - אז יש ברייתא שחולקת עליו. דתני: '''נכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידו'''. כלומר מותר להיכנס עם התפילין. אמר רבי זעירא: '''קיימא אבא בר ירמיה: כאן ללובשן, כאן בשאינו יכול ללובשן'''. כן, שמדובר כאן שנשאר ביום זמן אחר שיצא מבית הכיסא ויכול ללבשן - זה מותר שיכנס איתם. אבל אם אין ביום כדי ללובשן, כן, אז הוא רוצה להיכנס לשירותים? אז שיוריד אותם קודם, כי מה פתאום שיכנס איתם לשירותים? הרי אחרי זה הוא לא יקיים מצווה. '''דלכן, מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון'''? כלומר, אם אין לו אפשרות להמשיך לקיים מצווה אחרי שהוא יצא משירותים, אז מה פתאום שיבזה אותם? אבל אם אחרי זה הוא ימשיך לקיים מצוות תפילין, אנחנו מקילים. ואמרה הגמרא: '''בראשונה היו נותנין אותן לחביריהן'''. כלומר אדם שרוצה להיכנס לשירותים היה מוסר את התפילין לאדם שנמצא בחוץ. '''והיו נוטלין אותם ובורחין''' - אותם אנשים הרבה פעמים היו בורחים עם התפילין כי זה היה מאוד יקר. '''התקינו שיהו מניחין בחורין''' - בחורים שבחוץ לבית הכיסא. כלומר בית הכיסא היה בדרך כלל מוקף איזה גדר אבנים, אז היו מניחים את התפילין בחוץ. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף טו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד יעקב תרמוסרה היה לובשן.''' שהיה בית זה סמוך להמרחץ ושם היה לובשן כשיצא אח"כ מכל רשות המרחץ והכי מוכח מדלקמן דקאמר אבל אינו לובשן עד שיצא מאותו רשות של כל אותה מרחץ ודא מסייעא כהאי דאמר ר' יצחק בגין ר' יוחנן עד יעקב תרמוסרה היה לובשן '''וכד הוה נפיק מסחי הוו יהבין ליה.''' וגרסינן הכא להא דכתוב בספרים לעיל דפריך ואינו אסור משום ערוה דהא משמע מיד שהיה יוצא מלרחוץ היו נותנין לו התפילין והרי עדיין ערום היה ומשני ר' חייא בר אבא אפיקרסין היה לובש מבפנים קודם שיצא להפסיק בין לבו לערוה אפיקרסין הוא לבוש התחתון שעל הבשר והוא פתוח בכתפים וכשלובשו קושרו על הכתף וכמו ששנינו בפרק י' דמקואות הקשר שבפרקסין שבכתף: וכד הוה מייתן ליה הוה אמר דא מילתא שני ארונות וכו' '''מונין את ישראל.''' אומרין להן דברי אונאה וכי אפשר וכו' '''בגין מימר מילי דאוריא.''' בשביל לומר דברי תורה אחר יציאתו ממקום שהיה אסור בד"ת '''והכין לא הוה ליה מילא וכו'.''' וכי לא היה לו דברי תורה אחרים לאומרן ומאי שנא זה שהיה אומרו בכל פעם שיצא מן המרחץ דהכי משמע וכד הוה מייתן ליה הוה אמר דא מילתא '''באיזה צד.''' כיצד מברך על התפילין '''ואתיא כמ"ד בחוקת תפילין הכתיב מדבר.''' ושמרת את החוקה הזאת וגו' דמימים כתיב ולא לילות והלכך מברך לשמור חקיו כשהוא חולצן בסוף היום '''נשים מניין.''' למעט תתפילין</div> <div class="yerum-leiden-text">ודא מסייעא כיי דמר ר' יצחק בשם ר' יוחנן עד יעקב תורמוסרה היה לובשן· ר' ירמיה בעא קומוי ר' זעירא היתה מרחץ מרחצת בימות החמה ואינה מרחצת בימות הגשמים צר' ליה מרחץ ואעפ' שאינה מרחצת· ובית הכסא אעפ' שאין בו צואה· מר עוקבה דמ' אהן חזירא בית כסא מטולטל הוא· ר' יונה בעי אהן צרה דעל גיף ימא מהו· אמ' ר' אמי אסיא הורי ר' ירמיה מעבר ליה כפיליום ולא סמכין עילוי· ר' זעירא בשם אבא בר ירמיה אוכל בהן אכילת עראי· ואינו אוכל בהן אכילת קבע· ישן בהן שינת עראי ואינו ישן בהן שינת קבע· אית תניי תני מיברך פעם אחת· אית תניי תני פעמיים· מאן דמר פעם אחת ניחא· מאן דמר מברך שתי פעמים הא אכל ואישן עילוי· אמ' ר' זעירא קיימא אבא בר ירמיה באוכל בהן אכילת עראי· ר' זעירא בשם ר' אבא לא יכנס אדם לבית המרחץ וספריו ותפיליו בידיו· ר' יוחנן כד הוה סיפרא בידיה הוה יהיב ליה לחורן· כד הויין תפילוי עילוי הוה קאים בון· מתניתא פליגא על אבא בר ירמיה נכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידו· אמ' ר' זעירא קיימא אבא בר ירמיה כאן ביכול ללובשן· כאן בשאינו יכול ללובשן דלכן מצוה לא עביד בון· למה הוא מבזי לון· בראשונה היו נותנין אותן לחביריהן והיו נוטלין אותן ובורחין· התקינו שיהו מניחין בחורין· ובא אותו</div> <div class="yerum-side">'''אלא קינתורין הוון.''' דברי קינתורין היה מתכוין לומר להן על שהיו על הרוב מאחרין מלהביא לו התפילין מיד לפי שהיו טרודין באנשים הבאים למרחץ וכדמסיק לומר יוסף לא זכה למלכות אלא ע"י ששימר וכו' לכל הכבוד הזה שעושין לנו לכבוד התורה אלא ע"י ששמרנו מצותיו של הקב"ה ואתון בעיי מבטלה מצותא מינן ואינכם ממהרין להביא אותן לי '''לא בדא.''' דלהאי מ"ד דחוקה אפסח קאי לא מברכינן אחליצת תפילין משום דס"ל דמן התורה לילה זמן תפילין הוא אלא דרבנן גזרו שמא יפיח בהן '''מצדדין הוה.''' מן הצד בראשו שלא במקום הנחת תפילין היו וכמין פקדון היו בידי לשמרן ולא לשם מצוה '''אית דבעי מימר.''' דהיינו טעמיה דר' אבהו שהיה מניחן בראשו לפי שכבר היו עליו מבעוד יום ולא אמרו עובר בעשה אלא הנותן עליו בתחילה בלילה '''אית דבעי מימר.''' על פרט לשבתות וי"ט קאי דאיכא דאמרי מהכא נפקא לן דכתיב והיה לך לאות פרט לשבתות וי"ט שהן עצמן אות שאסורון בעשיית מלאכה '''ולא כן כתב מימים ימימה.''' כלומר והא כבר נפקא לן למעט שבתות וי"ט מימימה והאי דרשא לך לאות למה לי '''לית לך.''' לשנויי להא אלא כהאי דאמר ר' יוחנן כל מילא דלא מחוורא שאינו כתוב בפירוש אלא דאסמכינן לה אדרשא דקרא מסמכין לה מן אתרין סגין מן מקומות הרבה ולא קשיא כל הני למה לי שהרי אינם אלא אסמכתות '''תני.''' בתוספתא פ"ב '''א"ר אמי אסיא.''' כך היה שמו</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''אשתו של יונה הושבה.''' החזירו אותה וכן למיכל בת שאול מיחו בידיה לפי שפטורות הן ממצות עשה שהזמן גרמא '''אבל אינו לובשן.''' כלומר אע"פ שאמרו דבבית החיצון מקום שבני אדם עומדין שם לבושין נותן תפילין היינו דמותר להניח שם אבל מ"מ נכון הוא שלא ללובשן עד שיצא מאותו רשות של כל אותו המרחץ ואפי' מהבית החיצון לפי שעכ"פ שם מרחץ הוא על כל אותו רשות '''ודא מסייעא כהאי דאמר וכו'.''' דר' יוחנן לא היה לובשן עד בית יעקב תרמוסרה שהיה חוץ מרשות המרחץ וסמוך לו כדאמרי' לעיל: ואינה מרחצת בימות הגשמים מהו שיהא דין מרחץ עליה בימות הגשמים '''מרחץ ואע"פ שאינה מרחצת.''' באותו זמן מ"מ שם מרחץ עליו מכבר וכן בית הכסא אע"פ שפינו ממנו '''אהן חזירא.''' החזיר הזה כבית הכסא מטולטל הוא שעובר לפניו ואסור לקרות כנגדו '''אהן צררה.''' צואה יבישה שעל שפת הים לפי שדרך בני אדם לפנות שם מהי לקרות כנגדה הואיל ויבישה היא '''הורי ר' ירמיה מעבר ליה בפיליוס.''' פיליוס הוא כלי כעין מחתה שמפנין בו האפר אי נמי מטפחת כאותה ששנינו בפרק כ"ט דכלים הסדין והסודרין והטרטין והפיליון של ראש כלומר שצריך להעביר אותה ולפנותה משם וקאמר הש"ס ולא סמכין עלוי דר' ירמיה בהוראה זו '''אוכל בהן.''' בתפילין שעליו מותר לאכול אכילת עראי '''אית תניי תני מברך.''' על התפילין פעם אחת ביום ואית תניי תני פעמיים כדמפרש ואזיל ויש בכאן חלופי שיטות וכצ"ל מאן דאמר מברך שתי פעמים ניחא לפי שצריך הוא לאכול וחולצן ואח"כ כשמניחן חוזר ומברך עליהן '''מאן דאמר פעם אחת הא אכל ואינון עילוי.''' כלומר א"כ על כרחך בשעת אכילה לא היה חולצן והרי אסור לאכול בהן אכילת קבע ומשני ר' זעירא קיימה אבא בר ירמיה להא דתני פעם אחת באוכל בהן אכילת עראי והא קמ"ל האי תנא דמותר לאכול בהן אכילת עראי ולהכי קתני מברך פעם אחת עליהן '''לבית המים.''' מקום שמשתינין מים '''כד הוה סיפרא בידיה.''' והיה נכנס להשתין מים היה נותן הספר לאדם אחר לאחזו '''הוה קאים בון.''' היה עומד בהן ומניחן עליו '''מתניתא.''' ברייתא פליגי עליה דר' אבא דקתני נכנס ואפי' תפילין בידיו '''קיימא אבא בר ירמיה.''' להאי ברייתא דמיירי ביכול ללובשן אח"כ דאיכא שהות ביום והאי דקאמר לא יכנס בתפילין בידיו כשאין שהות עוד ביום ללובשן '''דלכן.''' כלומר דאי לא כן אלא יכנס עמהן א"כ גנאי הוא עושה לתפילין שהרי מצוה לא עביד בהון עוד היום ולמה הוא מבזי להון להכניסן עמו לבית המים '''בחורין.''' הסמוכין לרה"ר והן בתוך מחיצות בית הכסא '''וכשאירע אותה מעשה.''' בתלמיד אחד שהניח תפילין בחורין הסמוכין לרה"ר ובאת זונה אחת ונטלתן ובאת לבית המדרש ואמרה ראו מה נתן לי פלוני בשכרי כיון ששמע אותו תלמיד כך עלה לראש הגג ונפל ומת </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף טו עמוד א''' {{שוליים|ב_לו}} '''אין לקרוא קריאת שמע ולהתפלל במרחץ או בבית הכסא אפילו אם אינם משמשים בפועל לצורכם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן פג סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהאיסור חל אף כשהמרחץ אינו רוחץ בו כרגע ובית הכסא אין בו צואה, משום כבודם של המקומות שנועדו לכך, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|ב_לז}} '''ספק צואה על שפת הים - האם ניתן להקל ולקרוא קריאת שמע לידה או שיש להחמיר ולהתרחק ממנה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ג, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן עו סעיף ג. ''הכרעה:'' הלכה כרבי אמי אסיא בשם רבי ירמיה שיש לכסות את הצואה במטפחת (או לכסות פניו) ולא לסמוך על הקולא, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע להחמיר ולכסות הספק ולא לקרוא לידו בגילוי. {{שוליים|ב_לח}} '''חובה לברך על התפילין בכל יום שמניחן, ולא די בברכה אחת יומית.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה טז , שו"ע או"ח סימן מ סעיף ח , סמ"ג עשין כב. ''הכרעה:'' נפסק כדעת "מברך פעם אחת ביום" (כל שלא הסיח דעתו), שכן מוכיח רבי זעירא בשם אבא בר ירמיה שאין צריך לחזור ולברך אלא אם הסיח דעתו מהתפילין, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ב_לט}} '''אין להיכנס לבית הכסא כשספרים ותפילין בידיו, אך אם התפילין עליו בלבישה מותר לו לשהות בהם ואף להטיל בהם מים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יז , רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן מג סעיף א , שו"ע או"ח סימן מג סעיף ו , סמ"ג עשין כב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן להיתר כשהתפילין עליו בלבישה (מכוסות/תחת הבגד), אך לכתחילה יש להסירן ולתתן לאחר או להניחן במקום שאינו בזיון, כפי שנפסק בשו"ע או"ח סימן מג סעיפים א ו-ו ובדברי הרמב"ם הלכות תפילין פרק ד הלכות יז-יט. {{שוליים|ב_מ}} '''מותר להכנס לבית המים (בית הכסא) עם ספרים ותפילין בידו כשהם עטופים ומכוסים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יז , רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן מג סעיף א , שו"ע או"ח סימן מג סעיף ו , סמ"ג עשין כב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא בקום אבא בר ירמיה שמותר להכנס כך, ומכאן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן מג) שהתפילין וספרים צריכים להיות מכוסים בעת הכניסה. {{שוליים|ב_מא}} '''אין להיכנס לבית הכסא כשהתפילין עליו, ואם אין שהות ללובשן אחר היציאה אין להסירן כלל אלא יכסן ויכנס.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יז , רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן מג סעיף א , שו"ע או"ח סימן מג סעיף ו , סמ"ג עשין כב <קטע סוף=טו א/> ==דף טו עמוד ב== <קטע התחלה=טו ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: אם ישאר שהות ביום ללובשן אחר שיצא מבית הכסא - מסירן ומניחן בחוץ, ואם לאו - אינו מסירן כלל שלא לבזותן; וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח מג, א ו-ו).. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד ב<span class="yerum-runnum">30</span></div> מעשה: {{ירו"מ-הדגשה|שזונה נטלתן, ובאה לבית המדרש ואמרה: ראו מה נתן לי תלמיד שלכם באתנני. שמע אותו תלמיד, עלה לגג ונפל ומת}}. התקינו שיהא אדם נכנס והן בידו. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: והוא שיהא ביום כדי ללובשן, אבל אם אין ביום כדי ללובשן, אסור. דלכן, {{ירו"מ-ביאור|שאם לא כן}} מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון? מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי|°]] אמר: מאן דעבד טבאות, {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצה לנהוג בדרך טובה}} {{שוליים|ב_מב}}עושה להן כיס של טפח, ונותנן על לבו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים טז ח]]) "שויתי ה' לנגדי תמיד" תמן אמרין: {{שוליים|ב_מג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אלישע בעל כנפיים|כל שאינו כאלישע בעל כנפים, לא ילבש תפילין.]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_מד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#איסור עשיית צרכיו בבית קברות, איסור לועג לרש|לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם.]] ואם עשה כן, עליו הכתוב אומר: ([[משלי יז ה]]) "לועג לרש חרף עושהו" דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ורבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}} היו מהלכין קומי ערסיה {{ירו"מ-ביאור|הלכו בלויה לפני מיטתו}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוסי בר לקוניא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוסי בר לקוניא, והוה רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}} מפסע על {{ירו"מ-הוסר|קיבריה}}{{ירו"מ-הדגשה|קברים}}. אמר ליה רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: כדון אינון מימר: {{ירו"מ-ביאור|עכשיו המתים יאמרו}} למחר אינון גבן, ואינון מעיקין לן. אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האם מתים יודעים מענייני העולם הזה|וחכמין אינון כלום?]] לא כן כתב: ([[קהלת ט ה]]) "והמתים אינם יודעים מאומה". אמר לו: לקרות את יודע, לדרוש אין את יודע. ([[קהלת ט ה]]) "כי החיים יודעים שימותו" אילו הצדיקים, שאפילו במיתתן קרויין חיים. "והמתים אינם יודעים מאומה", אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויים מתים. מניין שהרשעים אפילו בחייהן קרויים מתים? {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר}}{{ירו"מ-הוסר| ומניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים דכתיב}}: ([[יחזקאל יח לב]]) "כי לא אחפוץ במות המת". וכי המת מת? אלא אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויין מתים. ומניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים? דכתיב: ([[דברים לד ד|דברים וזאת הברכה לד ד]]) "ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ה}}' אליו, זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר". מה תלמוד לומר לאמר? אמר לו: לך ואמור לאבות: כל מה שהתניתי לכם, עשיתי לבניכם אחריכם. עירב את האותיות: {{ירו"מ-ביאור|שאות התחברה לאות סמוכה}} אית תניי תני: כשר. ואית תניי תני: {{שוליים|ב_מה}}פסול. רבי אידי ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי ברבי שמעון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}{{ירו"מ-הוסר| בשם רש}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כשר, {{ירו"מ-הדגשה|בשהתחברו}} מלמטן. מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר פסול, מלמעלן. כגון ארצינו תפארתינו. {{ירו"מ-ביאור|שהאות נ’ התחברה לאות ו’ מלמעלה או מלמטה}} {{ירו"מ-הדגשה|אך אם החיבור היה באמצע אות, כגון}} ארצך {{ירו"מ-ביאור|שהאות צ’ התחברה לאמצע האות ך’}}, צריכה. {{ירו"מ-ביאור|יש מקום לספק}} תפארתך צריכה. {{ירו"מ-ביאור|יש מקום לספק}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אידי ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי ברבי שמעון|°]] בשם רבי ייסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]]: {{שוליים|ב_מו}}לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בריה דרב פפי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי פפי|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קל א]]) "ממעמקים קראתיך ה'" אמררבי אידי ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי ברבי שמעון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ב_מז}}לא יעמוד אדם ויתפלל, וצריך לנקביו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: {{הפ|עמוס|ד|יב}} "הכון לקראת אלהיך ישראל". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אלכסנדרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלכסנדרי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[קהלת ד יז]]) "שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים"? שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך. הדא דתימר, בדקים, אבל בגסים, {{שוליים|ב_מח}}אם יכול לסבול, יסבול. רבי יעקב בר אביי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אביי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: ([[קהלת ד יז]]) "שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים". שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים, {{ירו"מ-ביאור|ביום המות}} שתהא טהור ונקי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[משלי ה יח]]) "יהי מקורך ברוך", יהי מקראך לקבר ברוך, {{ירו"מ-הדגשה|שתהיה בלא חטא. אמר}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[קהלת ג ב]]) "עת ללדת ועת למות", אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו. מה שעת לידתו נקי, כך בשעת מיתתו יהא נקי.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ד|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ד"> <strong>מתני':</strong> {{ירו"מ-הוסר|למהדורה מעומדת של הלכה זו ביאורירושלמי ברכות ב ד מעומד }}הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא יצא. קרא ולא דיקדק באותיותיה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: יצא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: לא יצא. הקורא למפרע <span id="דף_טז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''וכשאירע אותו מעשה''' - כן, פה לא כתוב, הירושלמי לא מספר. בבבלי מסופר שזונה אחת נטלה את התפילין של בעל בית המדרש ואמרה: הוא נתן לי, התלמיד שלכם. אז התלמיד שמע את זה, עלה לראש הגג וקפץ והתאבד. אז לכן '''התקינו שיהא אדם נכנס והן בידו'''. אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: '''והוא שיהא ביום כדי ללובשן, אבל אם אין ביום כדי ללובשן, אסור'''. כן, כמו ששמענו, התירו לו להיכנס איתם לשירותים בתנאי שאחרי שהוא יסיים עדיין יהיה יום, עדיין יהיה זמן שיכול לקיים מצוות תפילין. כמו שאמרנו מקודם: '''דלכן, מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון'''. מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: '''מאן דעבד טבאות, עושה להן כיס של טפח, ונותנן על לבו'''. כלומר, מי שרוצה לנהוג כהלכה, נכון שהוא נכנס לשירותים, אבל יניח אותם בתוך כיס שיהיה בו לפחות טפח ויניח אותם על ליבו. מה טעם? '''שויתי ה' לנגדי תמיד''' - התפילין הם כאילו שם השם בהם, אז הם כנגד הלב שלו. '''תמן אמרין: כל שאינו כאלישע בעל כנפים, לא ילבש תפילין'''. כן, שוב פעם הגמרא מספרת מהסיפור של אלישע. בבבלי מסופר שהרומאים אסרו להניח תפילין, אלישע הניח תפילין, ואז כשהם ראו אותו רדפו אחריו אז הוא ברח. וברגע האחרון הוא הוריד את התפילין, הניח אותם ביד שלו. אז אמרו לו: מה יש לך ביד? אמר להם: כנפי יונה. ואמרו לו: תראה, פתח את הידיים, והביט - כנפי יונה. אז החלו לקרוא לו "בעל כנפים". אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם'''. אסור להיכנס - אסור לעשות צרכים שם. '''ואם עשה כן, עליו הכתוב אומר: לועג לרש חרף עושהו'''. דלמא, זה בעצם מעשה שהיה. רבי חייא רובא ורבי יונתן היו מהלכין קומי ערסיה דרבי שמעון בר יוסי בר לקוניא - כן, בלוויה שלו, הם הלכו לפני הארון שלו, ואז '''היה רבי יונתן מפסע''' על הקברים, הוא היה עומד ודורך על קברים. אמר ליה רבי חייא רובא: '''כדון אינון מימר: למחר אינון גבן, ואינון מעיקין לן'''. כלומר, לא יגידו עכשיו - מחר אתם באים אלינו, מחר הם מעיקים לנו. למשל בבבלי מסופר שהציצית שלו הייתה נוגעת בקברים, אז הוא היה מבזה אותם שהם לא יכולים לקיים מצווה. אבל פה הוא פשוט דרך על הקברים, וזה בעצם ביזוי לקברים. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף טו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מאן דעביד טבאות.''' מי שהוא עושה דבר הטוב ביותר עושה להן כיס של טפח ונותנן כנגד לבו ולקיים שויתי ה' וגו' ואז נכנס עמהן ואפי' אין שהות ביום כדי ללובשן '''תמן.''' בבבל אמרין כל שאינו יכול להזהר בגוף נקי כאלישע בעל כנפים לא ילבש תפילין כל היום כ"א בשעת ק"ש ותפילה '''דלמא.''' מעשה בר' חייא רבה ור' יונתן שהיו מהלכין לפני מטתו של ר"ש בר' יוסי ללותו והיה ר' יונתן פוסע על הקברים וא"ל ר' חייא עכשיו יאמרו המתים למחר הם באים אצלינו והן מצערין לנו '''וחכמין אינון כלום.''' וכי הן יודעין כלום ולא כן כתב וכו': לדרוש אין אתה יודע דהכתוב אינו מדבר אלא באלו שאפי' בחייהם קרוין מתים דאל"כ מאי האי דקאמר כי החיים יודעים שימותו ומי לא ידע כזאת אלא דה"ק כי החיים שהן לעולם קרוין חיים והן הצדיקים נותנין אל לבם ויודעי' שימותו ומתקנין מעשיהם ואלו שהן קרוין מתים לעולם אינם רוצים לידע מאומה '''לך ואמור לאבות.''' כדי שיחזיקו לך טובה על זאת הבשורה אלמא דידעי והרי הן קרוין חיים. עירב את האותיות. בכתב ס"ת ותפילין ומזוזה קאמר וכן גריס להא בפ"ק דמגילה ואיידי דמייתי לקמן לדברי ר' אידי בשם ר"ש בענין תפילה מייתי נמי להא דר' אידי '''מאן דאמר כשר מלמטן.''' אם למטה נתערבו בכתיבה כהאי דלקמיה ארצנו תפארתנו ונוגע הנו"ן בוי"ו מלמטה כשר לפי שלמעלה נפרדין הן והרי זה כנגמר וניכר כל אות בפני עצמו ומ"ד פסול כשהן נדבקין למעלה קאמר ולא פליגי '''ארצך.''' אם נוגע הצדי"ק בך' באמצע ארוכה היא תלמוד דמספקא לן הואיל והך' נמשכת הרבה אינו נחשב כנגמר והרי הוא דבוק קודם שנגמר האות וכן תפארתך '''ממעמקים קראתיך ה'.''' ואף שהכתוב בעמקי הלב מדבר מ"מ יש סמך גם לזה שלא יעמוד במקום גבוה להראות שאין גבהות לפני המקום '''הכון.''' הכן עצמך ותקן גופך כשאתה עומד לקראת אלהיך '''הדא דתימר בדקים.''' כשצריך לקטני' אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה אבל בגסים שהיה צריך לגדולים אם יכול לעמוד בעצמו ולסבול יסבול '''שמור עצמך.''' התקן עצמך כשתהא נקרא אל בית אלהים לעמוד בדין כשיבא עתך שתהא טהור ונקי במעשיך '''מקורך.''' לשון מקראך כשיהו קורין אותך לקבר יהי ברוך שיהיה בלא חטא '''עת ללדת.''' הלמ"ד דריש דמיותר אלא דה"ק תראה עת המיתה שיהא שוה להעת של לדת שיהא נקי בלא חטא '''מתני' ר' יוסי אמר לא יצא.''' משום דכתיב שמע השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך ות"ק סבר שמע בכל לשון שאתה שומע והלכה כת"ק '''קרא ולא דקדק באותיותיה.''' להוציאן בשפתו יפה בשתי תיבות שהתיבה השניה מתחלת באות שנגמרת הראשונה כגון על לבבך עשב בשדך וכיוצא בהן ואם אינו נותן ריוח ביניהם להפרידן נמצא קורא אותן שתי תיבות באות אחת '''הקורא למפרע.''' הקדים פסוק שלישי לשני ושני לראשון וכיוצא בזה</div> <div class="yerum-leiden-text">מעשה· התקינו שיהא אדם נכנס והן בידו· ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירא אמ' והוא שיהא ביום כדי ללובשן· אם אין ביום כדי ללובשן אסור דלכן מצוה לא עביד בון למה הוא מייתא בר בריה דר' יהושע בן לוי אמ' מאן דעבד טבאות עושה להן כיס שלטפח ונותנן על לבך· מה טעם שיויתי יי לנגדי תמיד· תמן אמרין כל שאינו כאלישע בעל כנפים לא ילבש תפילין· ר' זעירא בשם ר' אבא בר ירמיה לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם· ואם עשה כן עליו הכת' או' לועג לרש חרף עשהו· דלמא ר' חייא רובא ור' יונתן היו מהלכין קומי ערסיה דר' שמעון בר יוסי בר לקוניא והוה ר' יונתן מפסע על קיבריה· אמ' ליה ר' חייא רובא כדון אינון מימר למחר אינון גבן ומייקין לן· אמ' ליה וחכמין אינון כלום· לא כן כת' והמתים אינם יודעים מאומה· אמ' ליה לקרות את יודע· לדרוש אין את יודע· כי החיים יודעים שימותו אילו הצדיקים שאפי' במיתתן קרויין חיים· והמתים אינם יודעים מאומה אילו הרשעים שאפי' בחייהן קרויים מתים· מניין שהרשעים אפי' בחייהן קרויין מתים שנ' כי לא אחפוץ במות המת· וכי המת מת' אלא אילו הרשעים שאפי' בחייהן קרויין מתים · ומניין שהצדיקים אפי' במיתתן קרויין חיים · דכת' ויאמר אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר · מה תל' לומ' לאמר · אמ' לו לך ואמור לאבות כל מה שהתניתי לכם עשיתי לבניכם אחריכם · עירב אות האותיות · אית תניי תני כשר · ואית תניי תני פסול · ר' אידי בשם ר' אבין בשם ר' שמעון בשם ר' יוחנן מן דמר כשר מלמטן · מן דמר פסול מלמעלן · כגון ארציע תפארתינו · ארצך צריכה · תפארתך צריכה · ר' אידי בר' שמעון בשם ר' יוסה לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל · מה טעם אמ' ר' אבא בריה דר' פפי ממעמקים קראתיך ייי · אמ' ר' אידי בר' שמעון בשם ר' יוחנן לא יעמוד אדם ויתפלל וצריך לנקביו · מה טעם הכון לקראת להיך יש' · אמ' ר' אלכסנדרי שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים · שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך · הדא דתימ' בדקים · אבל בגסים אם יכול לסבול יסבול · ר' יעקב בר אביי בשם ר' אחא שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים · שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהי' שתהא טהור ונקי · אמ' ר' אבא יהי מקורך ברוך · יהי מקורך לקבר ברוך · אמ' ר' ברכיה עת ללדת ועת למות · אשרי אדם ששעת מיתתו נקי · מתני' הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו ר' יודה או' יצא · ר' יוסי או' לא יצא · קרא ולא דיקדק באותיותיה ר' יוסי או' יצא ר' יהודה אומ' לא יצא · הקורא למפרע</div> <div class="yerum-side">'''ר' יוסי אומר יצא.''' והלכה כר' יוסי מיהו לכתחילה צריך לדקדק באותיותיה וכן יזהר שלא יניח הנד ולא יניד הנח ולא ירפה החזק ולא יחזק הרפה וצריך להתיז הזי"ן של תזכרו שלא יהא נראה כאומר תשכרו בשי"ן כלומר כדי שתרבו שכר והרי אין ראוי לשמש את הרב על מנת לקבל פרס</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמר לו: '''וחכמין אינון כלום'''? מה בכלל הם יודעים משהו? '''לא כן כתב: והמתים אינם יודעים מאומה'''? אמר לו: '''לקרות את יודע, לדרוש אין את יודע'''. מה שכתוב בפסוק: '''כי החיים יודעים שימותו, אילו הצדיקים, שאפילו במיתתן קרויין חיים'''. '''והמתים אינם יודעים מאומה''', אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויים מתים. עכשיו, '''מניין שהרשעים אפילו בחייהן קרויים מתים'''? שנאמר: '''כי לא אחפוץ במות המת'''. וכי המת מת? אלא אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויין מתים - כלומר, גם כשהוא חי הוא נחשב כמו מת. עכשיו, '''מניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים'''? דכתיב: '''ויאמר ה' אליו, זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר'''. אומרים שכל מקום שכתוב "לאמר" - זה "לך אמור". אז מה תלמוד לומר "לאמר"? אמר לו: '''לך ואמור לאבות: כל מה שהתניתי לכם, עשיתי לבניכם אחריכם'''. עכשיו מביא כמה הלכות בכתיבת תפילין. אומרת הגמרא: תפילין '''שעירב את האותיות''' - כלומר שאות אחת התחברה לאות הסמוכה לה. '''אית תניי תני: כשר. ואית תניי תני: פסול'''. רבי אידי בר רבי שמעון אמר בשם רבי יוחנן: מאן דאמר כשר - מדובר שהאותיות התחברו למטה, אז בעצם האות עצמה נכתבה שלמה, נכתבה בכשרות, ורק למטה זה התחבר. מאן דאמר פסול - זה מלמעלה, כלומר כבר מתחילתה היא נכתבה בפסול. '''כגון ארצינו תפארתינו'''. יש מילים שיש אפשרות שיתחברו למעלה ואפשרות שיתחברו למטה, כמו "ארצנו" - הנון והוי"ו. הנון יכולה להתחבר לוי"ו מלמעלה או מלמטה. אז כמו שאמרנו, אם זה התחבר מלמעלה זה פסול, התחבר מלמטה זה כשר. אותו דבר "תפארתנו". שואלת הגמרא: מה הדין אם החיבור היה באמצע האות, '''כגון ארצך''' - שהצד"י, הקו התחתון שלה, יכול להתחבר לכ"ף, והכ"ף היא כ"ף סופית, היא ארוכה, אז מתחברת באמצע. אז מה הדין, האם זה כשר או לא? '''ארצך, צריכה. תפארתך צריכה''' - עדיין ספק. אותו דבר "תפארתך" - שהתי"ו, הרגל התחתית שלה, אם התחברה לכ"ף סופית, שוב פעם זה ספק. אמר רבי אידי ברבי שמעון בשם רבי ייסה: '''לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל'''. אסור לעמוד במקום גבוה להתפלל. מה טעם? אמר רבי אבא בריה דרב פפי: '''ממעמקים קראתיך ה'''''. כלומר צריך להרגיש את העומק. באמת בבתי הכנסת העתיקים רואים שהבמה של החזן הייתה בבור, לכן היו אומרים "יורד לפני התיבה", לא אומרים "עולה" - הרי התיבה היא גבוהה. בעבר זה היה "לרדת לפני התיבה". הרבה פעמים כתוב שאם החזן טועה היו מעלים אותו - כלומר כאילו מוציאים אותו מהבור הזה. אבל בעצם, בגלל שכתוב "ממעמקים קראתיך ה'", אז החזן באמת היה עומד במקום יותר עמוק. אמר רבי אידי ברבי שמעון בשם רבי יוחנן: '''לא יעמוד אדם ויתפלל, וצריך לנקביו'''. כלומר אדם שצריך שירותים לא ילך להתפלל. מה טעם? '''הכון לקראת אלהיך ישראל'''. אדם צריך להתכונן - להיות נקי. אמר רבי אלכסנדרי: '''שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים'''. '''שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך'''. כלומר, שלא תצטרך שירותים שאתה בתפילה. '''הדא דתימר, בדקים''' - כלומר, דווקא אם הוא צריך להטיל מים, אז אסור להתפלל. '''אבל בגסים, אם יכול לסבול, יסבול'''. רבי יעקב בר אביי אמר בשם רבי אחא: '''שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים'''. '''שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים, שתהא טהור ונקי'''. כלומר שאתה עומד למות, אז תהא נקי. אמר רבי אבא: '''יהי מקורך ברוך''' - הכוונה, '''יהי מקראך לקבר ברוך''', שתהיה בלא חטא. אמר רבי ברכיה: '''עת ללדת ועת למות, אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו. מה שעת לידתו נקי'''- כלומר בלא עבירה, '''כך בשעת מיתתו יהא נקי'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף טו עמוד ב''' {{שוליים|ב_מב}} '''כיצד יש לשמור את התפילין שאינן בשימוש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יז , רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן מג סעיף ו , סמ"ג עשין כב. ''הכרעה:'' עושה כיס של טפח ונותנן על לבו, שנאמר "שויתי ה' לנגדי תמיד"; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן מג סעיף ו. {{שוליים|ב_מג}} '''מי שאינו יכול לשמור על תפיליו בטהרה וכבוד כאלישע בעל כנפים, לא ילבש תפילין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה טו , שו"ע או"ח סימן לז סעיף ב , סמ"ג עשין כב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שאין ללבוש תפילין כל היום אלא מי שיכול לשמור על גופו כראוי, ומכל מקום אין למנוע מצוות תפילין מן הרבים בזמן הזה מחמת חשש זה. {{שוליים|ב_מד}} '''אסור להיכנס לבית הקברות ולעשות שם צרכיו, ואף אין להלך ולפסוע על גבי הקברים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות אבל, פרק יד, הלכה יג , שו"ע יו"ד סימן שסח סעיף א , סמ"ג עשין ב. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הסוגיה שהוכיחה זאת ממעשה רבי חייא רובא שמנע מרבי יונתן לפסוע על קברים, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע לאיסור. {{שוליים|ב_מו}} '''אין להתפלל במקום גבוה אלא במקום נמוך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן צ סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בריה דרב פפי דדריש "ממעמקים קראתיך ה'", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שאין עומדין במקום גבוה להתפלל אלא במקום נמוך. {{שוליים|ב_מז}} '''אסור להתפלל כשצריך לנקביו, ובנקבים גסים אף אם אינו יכול להעמיד עצמו יותר משיעור הליכת פרסה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן צב סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שהלכה זו נאמרה בין בדקים ובין בגסים (בגסים - אם יכול להעמיד עצמו כדי הילוך פרסה, כמבואר ברמב"ם ושו"ע או"ח סי' צב סעיף א. {{שוליים|ב_מח}} '''מי שנצרך לנקביו ואינו יכול להתאפק - אם יכול לסבול עד סוף התפילה יסבול, ואם לאו יפסיק ויעשה צרכיו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן צב סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כהלכה זו כפשוטה - שיסבול אם יכול, ואם לא יכול יצא לנקביו, כדי שיתפלל בטהרה ובנקיות כראוי לעמוד לפני ה'. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד א<span class="yerum-runnum">31</span></div> לא יצא. {{שוליים|ב_נב}}קרא וטעה, יחזור למקום שטעה.<br><strong>גמ':</strong> רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: הלכה כדברי שניהן להקל. {{ירו"מ-הדגשה|פשיטא, דאי לא}} {{ירו"מ-הוסר|דלכן}} כן מה {{ירו"מ-הוסר|כן}} אנן אמרין? {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} סתמה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, הלכה כסתמא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}, הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. ומה צריכה למימר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], הלכה כדברי שניהן להקל? אלא בגין {{ירו"מ-הדגשה|דהוא}} שמע דתני לה רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|את מה ששנינו בסתם}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר, {{ירו"מ-הדגשה|דתניא: הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא, דברי רבי מאיר. רבי יוסי בן חלפתא אומר: לא יצא. יכולנו לחשוב שזו מחלוקת רבי מאיר ורבי יוסי בן חלפתא, והלכה כרבי יוסי בן חלפתא}}. לפום כן צריך {{ירו"מ-הוסר|למימרא}} למימר: הלכה כדברי שניהן להקל. תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ישמיע לאוזניו את התפילה|נתפלל ולא השמיע לאזנו יצא]]. למי נצרכה? ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. היידין {{ירו"מ-ביאור|איזה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}? הדא דתנינן: הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|קא משמע לן, שרק בקריאת שמע לא יצא, אבל בתפילה, יצא. תמן תנינן: הכל כשרים לקרא מגילה, חוץ מחרש שוטה וקטן}}. אמר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הוינן סברין מימר, {{ירו"מ-ביאור|חשבנו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבנן ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}? {{ירו"מ-הדגשה|בקריאת}} {{ירו"מ-הוסר|בשמע}} שמע, דכתיב בה שמע. {{שוליים|ב_נג}}הא שאר כל המצות לא. מן {{ירו"מ-הדגשה|מה דתנינן: הכל כשרים לקרא מגילה חוץ}} {{ירו"מ-הוסר|דמר}}{{ירו"מ-הדגשה|מחרש שוטה וקטן, ואמר}}<br> <span id="דף_טז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, פרק ב', הלכה ד', דף ט"ז, עמוד א'. אנחנו מתחילים את המשנה. מתניתין, '''הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. רבי יוסי אומר לא יצא'''. קרא ולא דקדק באותיותיה. לדקדק באותיותיה, יש לנו מילים, הרבה פעמים יש שתי מילים שהן צמודות, שמילה אחת מסתיימת בזה אות והמילה השנייה פותחת באותה אות, וכשקוראים אותם ברצף אז בעצם קוראים מראות אחת. כמו לדוגמה "על לבבכם" שקוראים ברצף אז קוראים על לבבכם, כאילו הלמד בין שתי המילים מתחברת. זה נקרא לא דקדק באותיותיה. אז רבי יוסי אומר יצא ורבי יהודה אומר לא יצא. '''הקורא למפרע''', כלומר אם הוא לא קורא לפי הסדר לא יצא. '''קרא וטעה, יחזור למקום שטעה'''. גמרא: '''רב אמר הלכה כדברי שניהן להקל'''. כמו שאמרנו בהתחלה שתי מחלוקות. אמרנו תנא קמא, סתם משנה ורבי יוסי. כן, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו שתנא קמא מקל ואומר יצא, רבי יוסי אומר לא יצא, והמחלוקת השנייה קרא ולא דקדק באותיותיה שרבי יוסי מקל ואומר יצא, ורבי יהודה מחמיר ואומר לא יצא. בא הרב אומר לנו הלכה כדברי שניהם להקל. כלומר הלכה היא קורא ולא השמיע לאזנו יצא, קרא ולא דקדק באותיותיה יצא. שואלת הגמרא פשיטא, מה הרב חידש לנו? מה היינו אומרים? הוא לא היה בא ואומר לנו את מה שהוא אמר. מה היינו חושבים? הרי יש לנו פה בהתחלה מחלוקת בין סתם משנה לרבי יוסי, '''הלכה כסתמא'''. בהמשך יש מחלוקת בין רבי יוסי ורבי יהודה, '''הלכה כרבי יוסי'''. אז מה צריך? מה הרב חידש? '''אלא בגין שמע דתני לה רבי חייא בשם רבי מאיר'''. כלומר הוא שמע שרבי חייא שנה את המשנה שלנו, את מה שאמרנו בתור סתם, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא, אמרנו את זה בסתם. הוא שמע שרבי חייא אומר את זה בשם רבי מאיר. כלומר אצל רבי חייא היה כתוב, תניא, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר לא יצא. ואז בעצם יש מחלוקת רבי יוסי ורבי מאיר ודרך כלל הלכה כרבי יוסי. לכן היה צריך להגיד שהלכה כדברי המקל. '''תני: נתפלל ולא השמיע לאזנו יצא'''. גם הברייתא אומרת שלגבי תפילה אם הוא לא השמיע לאזנו יצא. אז '''למי נצרכה? לרבי יוסי'''. כלומר רבי יוסי שלנו, שבמשנה שלנו אמר שקריאת שמע אם לא השמיע לאזנו לא יצא, אז בא וחידש לנו שם בברייתא שלגבי תפילה הוא כן יצא. תמן תנינן: הכל כשרים לקריאת מגילה חוץ מחרש, שוטה וקטן. '''אמר רב מתנה: דרבי יוסי היא'''. כלומר המשנה שאומרת שחרש, שוטה וקטן לא כשרים לקרוא מגילה, כן, ביניהם חרש. חרש לא כשר לקרוא מגילה, אז זה רבי יוסי. אמר רבי יוסי - כלומר רבי יוסי פה זה אמורא. יש לנו רבי יוסי במשנה ורבי יוסי שהוא אמורא. '''הוינן סברין מימר, מה פליגין רבנן ורבי יוסי? שמע, דכתיב בה שמע. הא שאר כל המצות לא'''. כלומר היינו חושבים בהתחלה שכל המחלוקת בין רבי יוסי לחכמים זה רק לגבי קריאת שמע. כתוב בתורה שמע. אז לכן אומר רבי יוסי צריך להשמיע לאזנו, אבל בשאר המצוות לא. אבל ברגע שבא רב מתנה ואמר לנו שמה שנאמר במסכת מגילה שהכל כשרים לקרוא מגילה חוץ מחרש, שוטה וקטן, כלומר חרש לא כשר לקרוא מגילה, והוא אמר שזה רבי יוסי, אז אם כך אנחנו מבינים שבעצם רבי יוסי אומר את זה בכל המצוות. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף טז עמוד א''' {{שוליים|ב_נב}} '''הקורא ק"ש וטעה - למה חוזר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן סד סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כדברי שניהם להקל, כרב, שהלכה כדברי שניהם להקל - חוזר לראש הפרשה שטעה בה ולא לראש קריאת שמע כולה. {{שוליים|ב_נג}} '''האם צריך להשמיע לאזנו את המצוות שאומר בפיו (כגון קריאת שמע וברכות)?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קפה סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ג , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=טז א/> ==דף טז עמוד ב== <קטע התחלה=טז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חלפתא - חייב להשמיע לאזנו בקריאת שמע ובשאר מצוות שיש בהן אמירה, ואם לא השמיע לא יצא, כפי שהעמידו את המשנה "הכל כשרים לקרוא מגילה חוץ מחרש שוטה וקטן" כדעתו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף טז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''לא יצא.''' דכתיב והיו הדברים בהווייתן יהו כלומר כסדר שהן כתובין בתורה ומיהו אם הקדים הפרשיות זו לזו אין זה חשוב למפרע ויצא שהרי אינן סדורות כך זו לאחר זו בתורה '''יחזור למקום שטעה.''' אם בין פרק לפרק טעה שאינו יודע באיזה פרק הפסיק ולראש איזה הפרק יחזור חוזר להפסק הראשון שהוא והיה אם שמוע ולדעת הרמב"ם חוזר לראש פרק הראשון שהוא ואהבת אבל אם באמצע הפרק פסק שיודע הפרק שפסק בו אבל אינו יודע באיזה מקום מאותו הפרק פסק חוזר לראש אותו הפרק ואם היה קורא וכתבתם ואינו יודע אם הוא בוכתבתם של שמע או בוכתבתם של והיה אם שמוע חוזר לוכתבתם של שמע ואם נסתפק לאחר שהתחיל למען ירבו אינו חוזר שעל הרגל לשונו הוא הולך '''למי נצרכה.''' האי ברייתא לר' יוסי דמתני' כדמפרש ואזיל</div> <div class="yerum-leiden-text">לא יצא · קרא וטעה יחזור למקום שטעה · רב אמ' הל' כדברי שניהן להקל · דלכן מה כן אמרין סתמיה ור' יוסי הל' כסתמא · ר' יוסי ור' יודה הל' כר' יוסי · ומה צריכה למימר רב הל' כדברי שניהן להקל · לא כבן שמע תני לה ר' חייא בשם ר' מאיר לפום כן צריך למימרא הל' כדברי שניהן להקל · תני נתפלל ולא השמיע לאזנו יצא · למי נצרכה לר' יוסי · היידין ר' יוסי הדא דתנינן הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא · ור' יוסי או' לא יצא · אמ' רב מתנה דר' יוסי היא · אמ' ר' יוסי הוינן סברין מימר מה פליגין רבנן ור' יוסי בשמע דכת' בה שמע · הא שאר כל המצות לא · מן דמר</div> <div class="yerum-side">'''גמ' רב אמר הלכה כדברי שניהם להקל.''' בשני החלוקות האלו במתני' הלכה כדברי המיקל ברישא כת"ק ובקרא ולא דקדק כר' יוסי '''ופריך דלא כן מה אנן אמרין.''' הא פשיטא הוא הא ברישא סתמא היא ור' יוסי פליג וא"כ הלכה כסתמא ובסיפא ר' יוסי ור' יהודה והלכ' כר' יוסי בכל מקום לגביה דר' יהודה וא"כ מה צריכה למימר רב להאי הלכה '''לפום כן.''' צריך רב למימר הלכה כדברי שניהם להקל הואיל ורבי סתים לן להרישא ש"מ דהלכה כת"ק '''א"ר יוסי.''' הוא ר' יוסי אמורא דהאי ש"ס ולפעמים קורא אותו רב יוסף כדמשמע בכמה דוכתי</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''אלא בגין שמע דתני לה ר' חייא בשם ר"מ.''' כלומר משום דר' חייא בתוספתא קתני להאי דינא דשמע שיצא אף אם לא השמיע לאזניו בשם ר"מ דס"ל הכי והכי איתא התם בפ"ב בעל קרי שאין לו מים לטבול ה"ז קורא את שמע ואינו משמיע לאזניו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה דברי ר"מ וחכמים אומרים קורא את שמע ומשמיע לאזניו ומברך לפניה ולאחריה אמר ר' מאיר פעם אחת היינו יושבין לפני ר"ע בבית המדרש והיינו קורין את שמע ולא היינו משמיעים לאזנינו מפני קסדור אחד שהיה עומד על הפתח אמרו לו אין שעת הסכנה ראיה לפי שמלכות הרשעה גזרה על התורה ועל המצות אלמא דר"מ הוא דס"ל דלא השמיע לאזניו יצא וחכמים הוא דסברי לא יצא והתירו לבעל קרי בשעת הדחק שאין לו מים לפי שאינו יוצא בלא השמיע לאזניו ות"ק דמתני' היינו ר"מ וחכמים דתוספתא ר' יוסי היא וא"כ הוה אמינא דהדרינן לכללא ר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי '''היידין ר' יוסי.''' איזה ר' יוסי וקאמר הדא דתנינן וכו' וכלומר דלר' יוסי דס"ל במתני' דבק"ש אף בדיעבד לא יצא קמ"ל דבתפילה מודה הוא דבדיעבד יצא דלא כתיב בה שמע. וכן י"ל דהאי למי נצרכה אמתני' דתרומות נמי קאי דקתני התם חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום לפי שלכתחילה צריך להשמיט לאזניו כשמברך ובדיעבד תרומתו תרומה דאף ר' יוסי דמתני' מודה בה מיהו הא דלקמן אמתני' דמגילה איתמר כדמשמע מהסוגיא ולא שייכא כולה אמתני' דתרומות כ"א מקצת ממנה '''אמר רב מתנה דר' יוסי היא.''' האי דרב מתנה לאו אמתני' דהכא איתמר אלא אמתני' דפ"ב דמגילה כדלקמן והכי נמי גרים לדרב מתנה התם ואיידי דמשתעי בדינא דר' יוסי מייתי לה וכן נמי מייתי לה בפ"ק דתרומות וכדרך הש"ס הזה דאגב מייתי לכולא מילתא מה דאיתמר בדוכתיה. דתנינן התם הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן ועלה קאמר רב מתנה התם דמתני' דפוסל בחרש דר' יוסי היא '''הוינן סברין מימר.''' אי לאו דאוקמי רב מתנה למתני' דמגילה כר' יוסי דמתני' היינו סוברין לומר דעד כאן ל"פ רבנן ור' יוסי במתני' אלא בשמע משום דכתיב בה שמע ומר דריש לה להשמיע לאזניו ומר דריש לבכל לשון כדפרישית במתני' '''הא שאר כל המצות.''' דלא גלי לן קרא לא פליג ר' יוסי ומודה הוא דא"צ להשמיע לאזניו אבל מן מה דאמר רב מתנה ר' יוסי היא מתני' דמגילה הוי היא שאר כל המצות כק"ש לר' יוסי ובדיעבד נמי לא יצא חרש במגילה כדמפרש טעמיה דדריש מוהאזנת למצותיו </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד ב<span class="yerum-runnum">32</span></div> רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא}}. הוי היא {{ירו"מ-הדגשה|קריאת שמע, היא}} שאר כל המצות. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות טו כו|שמות בשלח טו כו]]) "והאזנת למצותיו", ישמעו אזניך מה שפיך מדבר. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אין הכרח לאמר שהמשנה כדעת רבי יוסי בן חלפתא. אפשר להעמיד את המשנה כרבנן שחולקים על רבי יוסי בן חלפתא, ולאמר שמודים חכמים שלכתחילה צריך להשמיע לאזנו. אי נמי, להעמיד שמדובר בחרש שאינו מדבר ואינו שומע, ואף שפשיטא שאינו מוציא, שהרי אינו מדבר}}, לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן חרש. {{ירו"מ-הדגשה|שלא היה צריך להיכתב, ורק}} השגרת לשון היא מתניתא. {{ירו"מ-הוסר|לר}} דכיוון שהוזכרו {{ירו"מ-הוסר|יודה}}{{ירו"מ-הדגשה|שוטה}} {{ירו"מ-הדגשה|וקטן, הוזכר אף חרש}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא {{ירו"מ-הוסר|דיודי}}{{ירו"מ-הדגשה|דיודה}} רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דהא דתנן}} בתרומות דהיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: חרש המדבר ואינו שומע, לא יתרום. ואם תרם, תרומתו תרומה. ואכן}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא, {{ירו"מ-הדגשה|ובדיעבד תרומתו תרומה, שברכות אינן מעכבות}}. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: על כרחיך איתמר דהיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו"מ-הדגשה|דלרבנן אפילו לכתחילה יצא}}. דתנינן חמשיתא קדמייתא, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: חמשה לא יתרומו, ואם תרמו אין תרומתן תרומה: החרש שאינו שומע ואינו מדבר, והשוטה, והקטן, והתורם את שאינו שלו, ועובד כוכבים שתרם את של ישראל}}, ולא תניתא {{ירו"מ-ביאור|לא נשנה}} עמהן {{ירו"מ-הדגשה|חרש המדבר ואנו שומע}}. אם {{ירו"מ-הדגשה|תאמר שלא נשנה עימהם}} משום {{ירו"מ-הדגשה|שכל אלו אף בדיעבד}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין תרומתן {{ירו"מ-הדגשה|תרומה, ואילו חרש המדבר ואינו שומע, לרבנן בדיעבד תרומתו}} תרומה, והא תנינן חמשתי אחרנייתא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה: האילם, והשיכור, והערום, והסומא, ובעל קרי}}, ולא תניתה {{ירו"מ-ביאור|ולא נשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|אף}} עמהן. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שלרבנן, אפילו לכתחילה תורם}}. הוי סופך מימר {{ירו"מ-הדגשה|הא דתנן: חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום, ואם תרם תרומתו תרומה}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא. {{ירו"מ-הדגשה|ומודה רבי יוסי בן חלפתא, שבדיעבד יצא. תנן: קרא ולא דיקדק באותיותיה. רבי יוסי בן חלפתא אומר: יצא. רבי יהודה בר עילאי אומר: לא יצא}}. {{שוליים|ב_נד}}אלו צריך דיקדוק: "על לבבך", "על לבבכם", "עשב בשדך", "ואבדתם מהרה", "הכנף פתיל", "אתכם מארץ". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{שוליים|ב_נה}} "אשר נשבע ה'" {{ירו"מ-הדגשה|צריך להדגיש את האות ע’. אמר}} רבי שמואל בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חנינא|°]] בשם רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיאמר}}: "יוצר אור ובורא חושך", {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שזה כדי שיזכיר מידת לילה ביום, להוציא מלבם של הכופרים שאומרים שמי שברא את היום לא ברא את הלילה}} {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולא}} יימר "יוצר אור ובורא נוגה". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] בשם רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיאמר באמת ויציב}} "שם שרו לך", {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולא}} יימר "שם הללו לך" {{ירו"מ-ביאור|שעל פי המדרש, ביציאת מצרים לא אמרו הלל, ולכן עשה הקב"ה שהמצרים ירדפו אחריהם ויטבעו בים, כדי שיאמרו הלל. ובגלל שעברו שמונה ימים שלא אמרו הלל, נצטוו ישראל על הציצית שיש בה שמונה חוטים}} רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי אבדימא דחיפה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדימא דחיפה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]]: {{שוליים|ב_נו}}צריך להתיז {{ירו"מ-ביאור|להדגיש את האות ז’}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}"למען תזכרו". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: צריך להתיז {{ירו"מ-ביאור|להדגיש את האות ס’}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}"כי לעולם חסדו" תני: {{שוליים|ב_נז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הגייה בתפילה|אין מעבירין לפני התיבה]] לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין, {{ירו"מ-ביאור|אנשי חיפה טבריה וטבעון}} מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין {{ירו"מ-הוסר|אאין}}{{ירו"מ-הדגשה|אלפין}}. אם היה לשונו ערוך {{ירו"מ-ביאור|שיודע לבטא נכון}} מותר. פיסקא: הקורא למפרע לא יצא. מאי טעמא? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: תנא רב נחמן בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן בר אדא|°]]: ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר: תנא נחמן סבא[[ביאור:עץ מסורת#נחמן סבא|°]]: "והיו" כדרך הוייתן יהיו. תני: {{שוליים|ב_נח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאה למפרע, ברכות ראשונות ואחרונות בתפילה|אף בהלל ובקריאת המגילה כן]]. ניחא {{שוליים|ב_נט}}בקריאת המגילה,<br> <span id="דף_יז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אם כן, מה היא טעמא דרבי יוסי? כלומר לפני כן חשבנו כל הסיבה היא בגלל שמע, שבקריאת שמע יש משהו מיוחד - שמע ישראל לאזניך. עכשיו שאנחנו רואים שזה בכל המצוות, אז מה הסיבה של רבי יוסי? עונה הגמרא: '''והאזנת למצותיו, ישמעו אזניך מה שפיך מדבר'''. כלומר אדם צריך להשמיע את מה שהוא מוציא מהפה שלו. '''אמר רב חסדא: לית כן חרש'''. כן, כלומר אין חובה להגיד זה רבי יוסי. אני יכול להגיד לך זה אפילו חכמים שחולקים על רבי יוסי - הם מודים שלכתחילה צריך להשמיע לאוזנו. כלומר מה שמופיע במסכת מגילה מדובר לכתחילה. אז גם הם מודים שלכתחילה צריך להשמיע לאוזנו. לכן מה שכתוב שהכל כשרים לקריאת מגילה חוץ מחרש, הכוונה לכתחילה. כלומר חרש לכתחילה לא יקרא, בדיעבד אם היה קורא זה כן יוצא. זה הסבר ראשון. הסבר שני - בכלל המשנה מדברת בחרש שאינו מדבר ואינו שומע. כמו שהמשנה אמרה שהכל כשרים לקרוא מגילה חוץ מחרש, הכוונה חרש שגם לא מדבר. אז לכאורה זה פשוט, הרי אם הוא לא מדבר הוא גם לא יכול לקרוא. איך הוא יכול להוציא אחרים? הוא לא קורא, הוא לא משמיע כלום. אומרת הגמרא למרות שזה פשוט, '''השגרת לשון היא מתניתא'''. כלומר בעצם בגלל שאנחנו תמיד רגילים להגיד חרש, שוטה וקטן ביחד, אז לכן נאמר גם חרש, למרות שבעצם אין פה שום חידוש, כי הרי הוא לא מדבר, ממילא אף אחד לא שומע אותו, הוא לא יכול לצאת ידי חובה. '''אמר רבי יוסי: מסתברא רב חסדא בתרומות דהיא דרבי יוסי'''. כלומר רב חסדא, למרות שהוא אמר לנו שמה שנאמר במסכת מגילה זה לא רבי יוסי לרבנן, אבל לגבי מסכת תרומות הוא יודע שזה רבי יוסי. שהרי תנן חרש שמדבר ואינו שומע לא יתרום, ואם תרם תרומתו תרומה. את זה חייבים להגיד שזה רבי יוסי, ואכן '''אמר רבי חנינא בשם רב חסדא: דרבי יוסי היא'''. כלומר צריך להבחין בין שני מקרים: יש מצוות שהמצווה היא עצם האמירה, כמו מקרא מגילה, כמו קריאת שמע, שבזה סובר רבי יוסי שאפילו בדיעבד לא יוצא. אבל יש מצוות שהאמירה היא משהו נלווה כמו תרומה - יש את הפעולה של הפרשת תרומה ויש את הברכה שזה משהו נלווה. הברכה לא מעכבת, אז לכן בעצם בדיעבד כן יוצא, כך לפי רבי יוסי. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף טז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אמר רב חסדא לית כאן חרש.''' רב חסדא פליג אדרב מתנה דאוקי לההיא מתני' כר' יוסי וקאמר דאפי' תימא כר' יהודא ובחרש בדיעבד יצא וא"נ אפי' לכתחילה ולא גרסינן במתני' דמגילה חרש אלא אשגרת לישן היא הואיל דבכל מקום שונה התנא חרש עם שוטה וקטן קאמר הכי וחרש דקתני לאו דוקא הוא לדינא '''מתני' לר' יהודה.''' כלומר והשתא מתניתא דהתם לר' יהודה נמי אתייא וכדאמרן '''א"ר יוסי.''' אע"ג דפליג רב חסדא עליה דרב מתנה ואוקי למתני' דמגילה כר' יודא מסתברא הוא דמיהת מתני' דתרומות דתנינן התם בפ"ק חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום לפי שאינו שומע הברכה ואם תרם תרומתו תרומה בהאי מתני' מודה רב חסדא דלא אתיא אלא כר' יוסי ואע"ג דר' יוסי דמתני' דהכא ס"ל דאף בדיעבד לא יצא שאני' התם דברכות מדרבנן הן והלכך לכתחילה הוא דלא יתרום ובדיעבד תרומתו תרומה דאין הברכות מעכבות וכן א"ר חנינא בשם רב חסדא דמוקי למתני' דתרומות כר' יוסי דמתני' '''א"ר יוסי בר בון.''' על כרחך אית לן למימר דמתני' דתרומות ר' יוסי היא וא"צ ראיה דמגופא דמתני' שמעינן לה דהא תנינן התם חמשה קדמייתא חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה החש"ו וכו' ולא תניתה להאי חרש המדבר ואינו שומע עמהן ואי משום דהני חמשה אפי' בדיעבד אין תרומתן תרומה ובמדבר ואינו שומע בדיעבד תרומתו תרומה אכתי קשיא והא תנינן התם לקמן חמשה אחרנייתא חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה האלם והשיכור וכו' ולמה לא תניתה למדבר ואינו שומע עמהן</div> <div class="yerum-leiden-text">רב מתנה דר' יוסי היא הוי היא שאר כל המצות מה טע' דר' יוסי והאזנת למצותיו · ישמיע אזניך מה שפיך מדבר · אמ' רב חסדא לית כן חרש · השגרת לשון היא · מתניתא דר' יודה · אמ' ר' יוסי מסתברא דיודי רב חסדא בתרומות דהיא דר' יוסי · אתא ר' חנינא בשם רב חסדא דר' יוסי היא · אמ' ר' יוסי ביר' בון על כורחיך איתא דהיא דר' יוסי דתנינן תמן קדמייתא ולא תניתה עמהן אם משום שאין תרומתן תרומה · והא תנינן חמשתי אחרנייתא ולא תניתה עמהן · הוי סופך מימר דר' יוסי היא · אילו צריך דיקדוק על לבבך · על לבבכם · עשב בשדך · ואבדתם מהרה · הכנף פתיל · אתכם מארץ · ר' חנינא בשם ר' אחא אשר נשבע ייי · ר' שמואל בר חנינא בשם ר' הושעיא יוצר אור ובורא חושך · דלא יימר יוצר אור ובורא נוגה · ר' חגיי בשם ר' אבא בר זבדא שם שרו לך דלא יימר לך שם הללו לך · ר' לוי ר' אברימא דחיפא בשם ר' לוי בר סיסי צריך להתיז למען תזכרו · ר' יונה בשם רב חסדא צריך להתיז כי לעולם חסדו · תני אין מעבירין לפני התיבה לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין אלפין · אם היה לשונו ערוך מותר · פיס הקורא למפרע לא יצא · ר' יונה אמ' תנא רב נחמן בר אדא ר' יוסי או' תנא נחמן סבא והיו כדרך הוייתן יהו · תני אף בהלל ובקריאת המגילה כן · ניחא בקריאת המגילה</div> <div class="yerum-side">'''הוי סופך מימר.''' אלא על כרחך דהאי דמדבר ואינו שומע דר' יוסי היא ומשום הכי לא קתני לה עם הני חמשה אחרנייתא דהא קמ"ל התנא דהאי דינא המדבר ואינו שומע כר' יוסי היא דמודה בה דבדיעבד יצא דאלו הוי תני עם הני חמשה האחרונים ה"א דהאי דינא כר' יהודה אתיא וס"ל דלכתחיל' לא כמו באינך דאפי' לר' יהודה לכתחילה לא ודמיא להנך חמשה דהתם הלכך הוא דתני באנפי נפשה לאשמעינן דהאי דינא כר' יוסי הוא ומודה בה לענין דיעבד כדאמרן אבל לר' יהודה אפי' לכתחילה הוא תורם '''אלו.''' התיבות שצריכין דיקדוק ליתן ריוח בין הדבקים '''אשר נשבע ה'.''' גם בזה צריך שידקדק להתיז את העי"ן דלא לישתמע נשבה '''ובורא חושך.''' מפני שצריך להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה דלא יאמר ובורא נוגה ואע"ג דאיכא למ"ד בריש פסחים דאור לילי הוא וא"כ מזכיר הוא שניהם אפ"ה צריך לומר לישנא דלא מסתפקא '''שם שרו לך.''' אם לא אמר פ' ציצית בלילה אמרי' בפ"ק דאומר מודים אנחנו לך ה' אלהינו שהוצאתנו מארץ מצרים ומבית עבדים ועשית לנו נסים וגבורות על הים ושם שרנו לך ולא יאמר הללו לך מפני שצריך ליזהר דלא לישתמע כתיבה אחת הללוך '''צריך להתיז כי לעולם חסדו.''' בהלל ובפסוקים דלא לישתמע חשדו '''אם היה לשונו ערוך.''' כמו ארוך כלומר שהיה מגמגם בלשונו כאלו המגמגמין מחמת שלשונם קצת ארוך וכבד עליהם להוציא המבטא ומאריכין ביותר טרם שמדברין מותר מפני שזה אינו משנה האותיות מהוייתן</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והיו כדרך הוייתן יהו.''' כסדר שהן כתובין בתורה ולא למפרע '''דכתיב בה ככתבם.''' משמע כסדר שהיא כתובה ולא למפרע </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''אמר רבי יוסי ברבי בון: על כרחיך איתמר דהיא דרבי יוסי'''. כלומר חייבים להגיד שהמשנה במסכת תרומות זה של רבי יוסי ולא רבנן, ולרבנן אפילו לכתחילה יוצא. מה הראיה? '''דתנינן חמשיתא קדמייתא, ולא תניתא עמהן'''. כלומר המשנה מונה פעמיים רצף של חמישה. המשנה הראשונה מונה חמישה שאפילו בדיעבד לא יוצאים - חמישה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה, שזה חרש שאינו שומע ואינו מדבר, שוטה, קטן, הטועם את שאינו שלו, ועובד כוכבים שתורם את של ישראל אפילו באישור. כי גוי לא נעשה שליח, אז אפילו באישור אין תרומתו תרומה, אפילו בדיעבד. אז זה חמשה שאפילו בדיעבד אין תרומתן תרומה. ושם לא מנו ביניהם את חרש שאינו שומע ומדבר. עכשיו מה נחשוב? אולי וכי תימא כל אלו אף בדיעבד אין תרומתן תרומה, לכן לא מנו אותם כי לפי חכמים בדיעבד חרש שמדבר ואינו שומע כן יוצא. אז אי אפשר להגיד את זה - למה? כי בהמשך המשנה מונה חמשה: '''אם משום אין תרומתן תרומה, והא תנינן חמשתי אחרנייתא, ולא תניתה עמהן'''. חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה, והם האילם, השיכור, הערום, הסומא ובעל קרי. וגם שם לא מנו את חרש שמדבר ואינו שומע. כלומר לא מנו אותו לא בין אלה שאפילו בדיעבד לא יוצאים וגם לא בין אלה שבדיעבד יוצאים. משמע שלחכמים לכתחילה יכול לתרום. אז חייבים לומר שמי שאומר שרק בדיעבד יוצא, כלומר חרש שמדבר ואינו שומע לא יתרום ואם תרם תרומתו תרומה, חייבים להגיד שזה דעת רבי יוסי. '''הוי סופך מימר, דרבי יוסי היא'''. ומודה רבי יוסי שבדיעבד יצא, כמו שאמרנו שיש הבדל בין מצוות שהאמירה זה המצווה לבין מצוות שהאמירה זה משהו נלווה. קרא ולא דקדק באותיותיו. אמרנו שדקדק באותיותיו, שתי מילים שאחת מסתיימת באות מסוימת והשנייה פותחת בה, אסור לקרוא אותם ברצף במהירות, כי אז המילה מתחברת. אמרנו קרא ולא דקדק באותיותיו, רבי יוסי אומר יצא, רבי יהודה אומר לא יצא. עכשיו '''אלו צריך דיקדוק''' - כלומר זה המילים שיש חשש מהשמעה. '''על לבבך, על לבבכם, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, הכנף פתיל, אתכם מארץ'''. '''רבי חנינא בשם רב אחא: "אשר נשבע ה'"''' - צריך להדגיש את האות עי"ן כשאומר נשבע, שלא ישמע נשבע מלשון שבי. '''רבי שמואל בר חנינא בשם רבי הושעיא: "יוצר אור ובורא חושך", יימר "יוצר אור ובורא נוגה"'''. כלומר צריך שיאמר יוצר אור ובורא חושך, כדי שיזכיר מידת יום בלילה ומידת לילה ביום, ולא יאמר יוצר אור ובורא נוגה. יש הרבה פעמים שאנחנו יודעים שבמסכת פסחים הגמרא אומרת אור לארבעה עשר בודקים את החמץ, ואנחנו יודעים ששם מדובר בליל ארבעה עשר, ולמה נאמר אור במקום ליל? כי צריך להשתמש בלשון נקייה. אז כאן, למרות שלכאורה היינו צריכים להגיד במקום חושך להגיד נוגה, בכל אופן אומרים יוצר אור ובורא חושך, כמו שאמרנו, להזכיר מידת לילה ביום. '''רבי חגיי בשם רבי אבא בר זבדא: "שם שרו לך", יימר "שם הללו לך"'''. הם נהגו להגיד "שם שרו לך" ולא יאמר "שם הללו לך", ואנחנו לא נוהגים את זה היום. '''רבי לוי ורבי אבדימא דחיפה בשם לוי בר סיסי: צריך להתיז "למען תזכרו"'''. כלומר להדגיש את האות זי"ן במילה תזכרו שלא ישמע תזכרו. '''רבי יונה בשם רב חסדא: צריך להתיז "כי לעולם חסדו"'''. כלומר להדגיש את האות סמ"ך במילה לעולם חסדו שלא ישמע חסדו עם זי"ן. '''תני: אין מעבירין לפני התיבה לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין'''. כלומר לא ממנים חזן מחיפה, מבית שאן ולא מטבעון. '''מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין'''. כלומר אנחנו מחליפים בין האות ה"א לחי"ת, ועיינין אלפין - מחליפים בין עי"ן לאל"ף. '''אם היה לשונו ערוך מותר'''. כלומר אם יש במקרה חיפאי או בישני או טבעוני שהוא כן יודע לבטא את האותיות, אז כמובן אין שום בעיה, זה לא משהו פוגם. פיסקא: '''הקורא למפרע לא יצא''', ככה כתוב במשנה. כלומר מי שקורא לא לפי הסדר לא יצא. '''מאי טעמא? רבי יונה אמר: תנא רב נחמן בר אדא'''. כלומר רבי יונה אמר שהמקור שלו זה מברייתא שהביא רב נחמן בר אדא. '''ורבי יוסי אומר: תנא נחמן סבא'''. כלומר רבי יוסי אמר שהמקור שלו הוא מתני רב נחמן סבא. מה הם אמרו? כתוב בתורה "והיו" - '''"והיו" כדרך הוייתן יהיו'''. כלומר כמו שהיו כתובים כך צריך להגיד אותם. עד כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף טז עמוד ב''' {{שוליים|ב_נד}} '''יש לדקדק בקריאת שמע במילים החתומות באות כ"ף רפה ("על לבבך", "עשב בשדך" וכו') שלא לבטאה כקו"ף.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן סא סעיף כ , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנינא בשם רב אחא שיש להקפיד על דקדוק הכ"ף הרפה בקריאת שמע כדי שלא יתחלף המשמעות והדין. {{שוליים|ב_נו}} '''יש להטעים ולהדגיש אותיות מסוימות בקריאת שמע כגון הזי"ן שב"תזכרו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן סא סעיף יז , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כהלכה זו כפשוטה בירושלמי - יש להתיז ולהדגיש את הזי"ן ב"למען תזכרו", וכן הובא בשם רב חסדא לגבי הסמ"ך ב"כי לעולם חסדו"; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ב_נז}} '''אין למנות שליח ציבור שאינו מבטא נכון את האותיות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ח, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן נג סעיף יב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שהחיפנים והבישנים והטבעונים שאין לשונם ערוך פסולים לירד לפני התיבה, ואם היה לשונו ערוך מותר; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ב_נח}} '''העוסק בקריאת הלל או במגילה בציבור אינו מפסיק לענות אמן וקדיש כדרך שאינו מפסיק בתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מגילה, פרק ג, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן תכב סעיף ו. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין מפסיקין בהלל ובמגילה כבתפילה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ב_נט}} '''יש לקרוא את המגילה בזמנה כסדרה וכנוסחה, ולברך עליה כברכת ההלל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מגילה, פרק ב, הלכה א , שו"ע או"ח סימן תרצ סעיף ו , סמ"ג עשין ד <קטע סוף=טז ב/> ==דף יז עמוד א== <קטע התחלה=יז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש לקרוא כתקנתה וכסדרה, כדין הלל שיש לו סדר קבוע, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד א<span class="yerum-runnum">33</span></div> דכתיב בה: ([[אסתר ט כז]]) "ככתבם" ברם בהלילא {{ירו"מ-הדגשה|מנלן}}? בגין דכתיב: ([[תהילים קיג ג]]) "ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'". {{ירו"מ-הדגשה|והגאולה היא זריחת שמש לישראל. וכמו שזריחת השמש היא בסדר קבוע, כך לגאולתם של ישראל יש סדר קבוע}}. מה {{ירו"מ-ביאור|איך}} את שמע מינה? {{ירו"מ-ביאור|איך אתה מוכיח מכאן שצריך לקרא את פרקי ההלל לפי הסדר}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: עוד היא {{ירו"מ-ביאור|פרקי הגאולה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סדר לעתיד לבוא: משיח, גוג ומגוג, תחיית המתים|אמורה על {{ירו"מ-הדגשה|ה}}סדר{{ירו"מ-הוסר| בצאת ישראל ממצרים לשעבר}}.]] ([[תהילים קיד א]]) "בצאת ישראל ממצרים" לשעבר. ([[תהילים קטו א]]) "לא לנו ה' לא לנו" לדורות הללו. ([[תהילים קטז א]]) "אהבתי כי ישמע ה' את קולי" לימות המשיח. ([[תהילים קיח כז]]) "אסרו חג בעבותים" לימות גוג ומגוג. ([[תהילים קיח כח]]) "אלי אתה ואודך" לעתיד לבוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: אף מי שהתקין את התפילה, {{ירו"מ-הוסר|הזאת }}על הסדר התקינה: {{ירו"מ-הדגשה|והקורא למפרע לא יצא}}. שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות האחרונות, שבחו של מקום. והאמצעיות, צרכן של בריות, {{ירו"מ-הדגשה|וכל בקשה תלויה בקדמתה}}. חננו דיעה! {{ירו"מ-הדגשה|אחר ש}}חננתנו דעה, רצה תשובתינו! רצית תשובתינו, סלח לנו! סלחת לנו, גאלינו! גאלתנו, רפא חליינו! ריפית חליינו, ברך שנותינו! בירכת שנותינו, קבצינו! קיבצתנו, שופטינו בצדק! שפטתנו בצדק, הכנע קמינו! הכנעת קמינו, צדקינו במשפט! צידקתנו, בנה ביתך {{ירו"מ-ביאור|ואת צמח דוד עבדך היו כוללים עימה, כדי שיהיו שמונה עשרה ברכות אחר שהוסיפו את ברכת למלשינים.}} ושמע עתירתינו ורצינו בתוכו! לית צורכה {{ירו"מ-ביאור|וכי לא היה צריך לאמר בסדר שונה}} {{ירו"מ-הוסר|דבנה}} בנה ביתך {{ירו"מ-הדגשה|ורצינו בתוכו}} ושמע עתירתינו? {{ירו"מ-הוסר|ורצינו בתוכו }}אלא כמה דאישתעי קרייא, {{ירו"מ-ביאור|כמו הסדר שמופיע בפסוק}} כן אשתעייא מתניתא, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נו ז]]) "והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפילתי {{ירו"מ-הדגשה|עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי}}" אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_ס}}מאה ועשרים זקנים, ומהם שמונים וכמה נביאים, התקינו את [[תפילת_שמונה_עשרה_בנוסח_ארץ_ישראל_על-פי_גניזת_קהיר| התפילה הזאת.]] ומה ראו לסמוך "האל הקדוש" ל"חונן הדעת"? על שם ([[ישעיהו כט כג]]) "והקדישו את קדוש יעקב" מה כתיב בתריה? ([[ישעיהו כט כד]]) "וידעו תועי רוח בינה". דיעה לתשובה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו ו י]]) "השמן לב העם הזה, ואזניו הכבד ועיניו השע, {{ירו"מ-הדגשה|פן יראה בעניו ןבאזניו ישמע}},{{ירו"מ-הוסר|וגו עד}} {{ירו"מ-הוסר|ולבבו}} לבבו יבין ושב" תשובה לסליחה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נה ז]]) "וישוב אל ה' וירחמהו, ואל אלהינו כי ירבה לסלוח" סליחה לגאולה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קג ג]]) "הסולח לכל עווניכי, הרופא לכל תחלואיכי, הגואל משחת חייכי". ויאמר רופא חולים קדמיי? {{ירו"מ-ביאור|קדם לגאולה כמו בפסוק}} אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מפני מה התקינו גואל ישראל ברכה שביעית? ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. {{ירו"מ-הדגשה|מניין? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קכו א]]) "שיר המעלות. בשוב ה' את שיבת ציון" שירה שביעית היא, להודיעך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. אמר רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: מפני מה התקינו רופא חולים ברכה שמינית? כנגד המילה שהיא לשמונה, על שם: ([[מלאכי ב ה]]) "בריתי היתה אתו החיים {{ירו"מ-הדגשה|והשלום}}" אמר רבי אלכסנדרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלכסנדרי|°]]: מפני מה התקינו מברך השנים ברכה תשיעית? כנגד {{ירו"מ-הדגשה|הקול התשיעי, שנאמר}}: ([[תהילים כט ה]]) "קול ה' שובר ארזים", שהוא עתיד לשבר כל בעלי שערים. {{ירו"מ-ביאור|שהגשם מוזיל את התבואה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] בשם רבי אחא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר חנינא|°]]: מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי ישראל? על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יחזקאל לו ח]]) "ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל", למה? "כי קרבו לבוא". נתקבצו הגליות והדין נעשה, הזידים נכנעין והצדיקים שמחים. ותני עלה: כולל של מינים ושל רשעים במכניע זידים. ושל גרים ושל זקנים במבטח לצדיקים. ושל דוד בבונה ירושלים. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[הושע ג ה]]) "אחר ישובו בני ישראל, ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם". רבנן אמרי: אהן מלכא משיחא, אין מי חייא הוא, {{ירו"מ-ביאור|מלך המשיח אם מהחיים הוא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שמו של המשיח|דוד שמיה.]] אין מי דמכייא הוא, {{ירו"מ-ביאור|אם מהמתים הוא שיקום לתחיה}} דוד {{ירו"מ-הוסר|שמיה}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}}. אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: אנא אמרית טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים יח נא]]) {{ירו"מ-ביאור|"מגדול ישועות מלכו}} ועושה חסד למשיחו לדוד {{ירו"מ-ביאור|ולזרעו עד עולם"}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: צמח שמו. רבי יודן בריה דרבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בריה דרבי אייבו|°]] אמר: מנחם שמו. אמר חנינה בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#חנינה בריה דרבי אבהו|°]]: ולא פליגי: חושבניה {{ירו"מ-ביאור|גמטריא}} דהדין כחושבניה דהדין, הוא צמח הוא מנחם. ודא מסייעא להו ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יודן בריה דרבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בריה דרבי אייבו|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חורבן הבית ולידת המשיח|עובדא הוה בחד יהודאי,]] דהוה <span id="דף_יז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בירושלמי מסכת ברכות, דף י"ז עמוד א'. אנחנו מתחילים טיפה מהדף הקודם, השורה האחרונה של הדף הקודם. אמרנו שב-קריאת שמע צריך לקרוא לפי הסדר לא למפרע, כיוון שכתוב "והיו הדברים האלה", שיהיו בהוויותן יהיו, כלומר כמו שהם כתובים. תני, יש לנו ברייתא שאומרת שאף בעל הלל בקריאת המגילה כן, כלומר גם הלל צריך לקרוא לפי הסדר וגם מקרא מגילה צריך להיות לפי הסדר. אומרת הגמרא, קריאת מגילה זה ברור, כתוב שם '''"ככתבם"''' - אם ככתבם, כמו שזה כתוב ככה צריך לקרוא. ברם בהלילא מנלן? כלומר למה בהלל צריך לקרוא לפי הסדר, הרי זה כמה פרשות סך הכל, כמה פרקי תהילים. אומרת הגמרא: בגין דכתיב '''"ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'"'''. כלומר הגאולה זה זריחת שמש של ישראל, השמש זורחת במזרח שוקעת במערב, יש לה סדר קבוע, אז גם צריך לקרוא את זה. שואלת הגמרא: מה את שמע מינה? הרי מה שאנחנו קוראים זה פרקי תהילים - למה את פרקי תהילים צריך לקרוא לפי הסדר? מה הקשר? אמר רבי אבון: '''עוד היא אמורה על סדר''' הפרשיות. כלומר הגאולה עצמה, הפרשיות, הפרקים, פרקי תהילים שבאים לציין את הגאולה שאנחנו אומרים בהלל הם עצמם על סדר הגאולה, הם אומרים את סדר הגאולה. הפרשה הראשונה זה '''"בצאת ישראל ממצרים"''', זה מתאר את הגאולה שהייתה בצאת מצרים, הגאולה לשעבר. '''"לא לנו ה' לא לנו"''' - זה לדורות שלנו. '''"אהבתי כי ישמע ה' את קולי"''' - זה לימות המשיח. '''"אסרו חג בעבותים"''' - זה לימות גוג ומגוג. '''"אלי אתה ואודך"''' - זה לעתיד לבוא. זה מה שלפי הסדר, לכן אי אפשר להקדים את המאוחר. אמר רב אחא בשם רבי יהושע בן לוי: '''אף מי שהתקין את התפילה''' - כלומר תפילת שמונה עשרה - '''על הסדר התקינה''', ולכן מי שקורא למפרע לא יצא. '''שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות האחרונות, שבחו של מקום''', '''והאמצעיות, צרכן של בריות''', וכל בקשה תלויה בקודמתה. כלומר כל אחת תלויה בעצם הקודמת. חננו דעה - מה זה חונן אדם דעת? אחרי שחוננתנו דעה, רצית תשובתנו, ותשובתנו - סלחת לנו, סלחת לנו - גאלתנו, גאלתנו - ריפית חלינו, ריפית חלינו - בירכת שנותינו, בירכת שנותינו - קיבצתנו, קיבצתנו - שפטתנו בצדק, שפטתנו בצדק - הכנעת קמינו, הכנעת קמינו - צידקתנו, בנה ביתך ושמע עתירתינו ורצינו בתוכו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ברם בהלילא.''' מ"ט וקאמר בגין דכתיב ממזרח שמש ועד מבואו מהולל שם ה' מהולל שם ה' ממזרח שמש עד מבואו. הכי גריס לה לקמן בריש פ"ב דמגילה. כלומר דה"ק שצריך שיהא מהולל שם ה' כממזרח שמש ועד מבואו כמו שהן כסדר ולא יהפכו כך צריך להלל על הסדר '''מה את שמע מינה.''' כלומר ומה הוא שמקפיד שיאמר על הסדר אם הפסוקים לבד או אף הפרשיות וקאמר ר' אבון עוד היא אמורה על הסדר כלומר גם הפרשיות שלה הן על הסדר ולא יקדים המאוחר למוקדם כדמפרש ואזיל דפרשה הראשונה מדברת לשעבר ולא לנו וכו' '''לימות גוג ומגוג.''' שיעשה עמנו נפלאות וצריך לכפול החג בהודאה כעבותים הללו '''לעתיד לבא.''' לתחיית המתים ואז ג"כ אודך כמו עתה '''אף מי שהתקין את התפלה וכו'.''' כלומר ואף התפילה שכל ברכות האמצעיות בקשה להבא הן מ"מ על הסדר הזה אנחנו מבקשין תעשה עמנו כמו שעשית לשעבר כדמפרש ואזיל לקמיה '''חנינו דעה חננתנו דיעה.''' כלומר חננו דיעה כמו שחננתנו לשעבר וכן כולם '''ורצינו בתוכו.''' וכצ"ל לית צורכה דשמע עתירתינו ובנה ביתך ורצינו בתוכו. כלומר וכי לא כך היה צריך לומר על הסדר בתחילה שמע עתירתינו ואח"כ ובנה וכו' אלא כמה דאישתעי קרייא וכו' כמו שהוא כתוב בקרא בתחילה והביאותים אל הר קדשי זה בנין הבית ואח"כ ושמחתים בבית תפילתי שאשמע תפלתם וישמחו ואח"כ עולותיהם וזבחיהם לרצון '''יבין ושב.''' אחר שיבין ושב '''הסולח וגו' הגואל.''' וכתיב סליחה וגאולה בחד קרא ופריך ואם כן ויאמר רופא חולים קודם הגאולה כדכתיב הרופא הגואל וקאמר ר' אחא מפני שהגאולה צריכה להיות ברכה שביעית '''כנגד המילה.''' שצריכה רפואה כדרש הכתוב בריתי היתה אתו ואני נתתי לו החיים '''כנגד קול ה' שובר ארזים.''' שהוא השם התשיעי שבמזמור ושובר ארזים רמז על בעלי שערים המייקרים את התבואה ומפקיעין את השער '''למה כי קרבו לבא.''' הגליות אלמא קבוץ גליות בעת שנתברכו השנים '''והדין נעשה.''' כדכתיב ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סגיך וכתיב ואשיבה שפטיך כבראשונה '''והזדים נכנעים.''' כדכתיב ושבר פושעים וחטאים יחדיו יכלו והצדיקים שמחים דכתיב וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק ולכך הם תכופים זו אחר זו '''אחר ישובו בני ישראל.''' לירושלים ואז ובקשו וגו' '''אין מי חייא.''' אם מן החיים הוא יהיה שמו דוד ואם מן המתים הוא יהיה דוד בעצמו '''למשיחו לדוד.''' לעולם דוד הוא משיחו '''הוא צמח הוא מנחם.''' הכל אחד כפי הגימטריא '''ודא מסייעא להו.''' האי עובדא דלקמן דקאמר מנחם שמיה והובא מעשה הזאת באיכה רבתי</div> <div class="yerum-leiden-text">דכת' בה ככתבם · ברם בהלילא כגון דכת' ממזרח שמש ועד מבואו מהולל שם ייי · מה את שמע מינה אמ' ר' אבון עוד היא אמורה על סדר בצאת יש' ממצר' לשעבר · לא לנו ייי לא לנו לדורות הללו · אהבתי כי ישמע ייי את קולי לימות המשיח · אסרו חג בעבותים לימות גוג ומגוג · אלי אתה ואודך לעתיד לבוא · ר' אחא בשם ר' יהושע בן לוי אף משהתקינו זאת התפילה הזאת על הסדר התקינה · שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות האחרונות שבחו שלמקום והאמצעיות צרכן שלבריות · חנינו דיעה · חננתנו דיעה · רצה תשובתינו · רצית תשובתינו · סלח סלחת לנו · גאלינו · גאלתנו · רפא חליינו · ריפית חליינו · ברך שנותינו · בירכת שנותינו · קבצינו · קיבצתנו · שופטיינו בצדק · שפטותנו בצדק · הכנע קמיינו · הכנעת קמיינו · צדקינו במשפט · צידקתנו · בנה ביתך ושמע עתירתינו · ורצינו בטובך · לית צורכיה דבנה ביתך ושמע עתירתינו ורצינו בטובך · לא כמה דאישתעי קרייא כן אשתעייא מתניתא · והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפילתי · אמ' ר' ירמיה מאה ועשרים זקינים ומהם שמונים וכמה נביאים התקינו את התפילה הזאת · ומה ראו לסמוך על הקדוש לחונן הדעת על שם והקדישו את קדוש יעקב · מה כת' בתריה וירעו תועי רוח בינה · דיעה לתשובה השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע וגו' עד · ולבבו יבין ושב · תשובה לסליחה וישוב אל יי' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח · סליחה לגאולה · הסולח לכל עוונכי ‸ הגואל משחת חייכי · ויאמר רופא חולים קדמיי · אמ' ר' אחא מפני מה התקינו גואל יש' ברכה שביעית · ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית ‾ ר' יונה בשם ר' אחא שיר המעלות בשוב יי' את שבות ציון · שירה שביעית היא · להודיעך שאין יש' נגאלין אלא בשביעית · אמ' ר' חייא בר אבא מפני מה התקינו רופא חולים ברכה שמינית כנגד המילה על שם בריתי היתה אתו החיים · אמ' ר' אלכסנדרי מפני מה התקינו מברך השנים ברכה תשיעית כנגד קול יי' שובר ארזים · שהוא עתיד לשבר כל בעלי שערים · ר' לוי בשם ר' אחא בר חנינא מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי יש' על שם ואתם הרי יש' ענפכם תתנו ופירייכם תשאו לעמיי יש' · למה כי קרבו לבוא · נתקבצו הגליות והדין שעשה הזידים כנגעים והצדיקים שמיחים · ותני עלה כולל מלשינים ולרשעים במכניע זדים · ושלגרים ושלזקינים במ' במבטח לצדיקים · ושלדוד נבועה ירגב · אחר ישובו בני יש' ובקשו את יי' אלהיהם ואת דוד מלכם · רבנן אמרי אהן מלכא משיחא אין מן חייא הוא דוד שמיה · אין מן דמכייא הוא דוד שמיה · אמ' ר' תנחומא אנא אמרית טעמ' ועושה חסד למשיחו לדוד · ר' יהושע בן לוי דמ' יצמח שמו · ר' יודן בריה דר' אייבו אמ' מנחם שמו · אמ' חנניה בריה דר' אבהו ולא פליגין חושבניה דהדין ‸ הוא יצמח הוא מנחם · ודא מסייעא להן דמ' ר' יודן בריה דר' אייבו עובדא הוה בחד יהודאי דהוה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אומרת הגמרא: וכי לא היה צריך לומר בסדר שונה? הרי קודם כל צריך לומר "בנה ביתך" ואחרי זה "רצנו בתוכו" ואז "שמע תפילתנו". למה אנחנו עושים בסדר הפוך? '''אלא כמה דאישתעי קרייא, כן אשתעייא מתניתא''', כלומר יש פסוק וכמו שהפסוק מציין את סדר הדברים, ככה בעצם גם נאמר במשנה. מה הפסוק? '''"והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפילתי"''' - ורק אחרי זה "העלו זבחיכם לרצון על מזבחי". אמר רבי ירמיה: '''מאה ועשרים זקנים, ומהם שמונים וכמה נביאים''' - כלומר סנהדרין גדולה - '''התקינו את התפילה הזאת'''. ומה ראו לסמוך "האל הקדוש" ל"חונן הדעת"? על שם '''"והקדישו את קדוש יעקב"''', מה כתיב בתריה? '''"וידעו תועי רוח בינה"'''. כן, אומרים שבינה, דעת, זה מיד סמוך לקדושה. דיעה לתשובה - דכתיב '''"השמן לב העם הזה, ואזניו הכבד ועיניו השע"''', ובהמשך של זה - '''"לבבו יבין ושב"'''. כלומר בינה ומיד אחרי זה תשובה. תשובה לסליחה - דכתיב '''"וישוב אל ה' וירחמהו, ואל אלהינו כי ירבה לסלוח"'''. סליחה לגאולה - דכתיב '''"הסולח לכל עווניכי, הרופא לכל תחלואיכי, הגואל משחת חייכי"'''. שואלת הגמרא: אם זה ככה, אתה רואה שרפואה קודמת לגאולה, אז למה אמרנו הפוך? '''ויאמר רופא חולים קדמיי''' - כמו הפסוק. אמר רב אחא: '''מפני מה התקינו גואל ישראל ברכה שביעית? ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית'''. מנין? עונה רבי יונה בשם רב אחא, דכתיב '''"שיר המעלות. בשוב ה' את שיבת ציון"''', וזה שיר המעלות השביעי, כלומר ברשימה של שיר המעלות שמופיעים ברצף אז זה השביעי - ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. אמר רבי חייא בר אבא: '''מפני מה התקינו רופא חולים ברכה שמינית? כנגד המילה שהיא לשמונה''', כלומר בברית מילה צריך לבקש גם רפואה לתינוק, על שם '''"בריתי היתה אתו החיים"'''. אמר רבי אלכסנדרי: '''מפני מה התקינו מברך השנים ברכה תשיעית? כנגד קול ה'''' התשיעי - בפרק "הבו לה'" קוראים "קול ה' בכח" וכולי. '''"קול ה' שובר ארזים"''', שהוא עתיד לשבר כל בעלי השערים - כלומר אלה שעוצרים פירות, שקונים את כל הפירות מהגרנות, מחביאים אותם כדי שהמחיר יתייקר ויהיה מחסור ואז יכולים למכור ביוקר. אז כשהקדוש ברוך הוא מוריד גשם, זה פוגע בהם, זה מוריד את המחיר של התבואה. אמר רבי לוי בשם רבי אחא בר חנינא: מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי ישראל? על שם '''"ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל"''', למה? '''"כי קרבו לבוא"'''. כלומר בעצם אנחנו רואים שיש איזה קשר בין שהארץ נותנת פירות לבין קיבוץ גלויות שהוא יבוא מיד אחר כך, כמו שראינו באמת בהיסטוריה, שקודם כל הארץ התחילה לפרוח ומיד אחרי זה התחיל קיבוץ הגלויות שזכינו לו ברוך השם. נתקבצו הגליות והדין נעשה, הזידים נכנעין והצדיקים שמחים. ותני עלה: כולל של מינים ושל רשעים במכניע זידים, כלומר באותה ברכה של מכניע זדים כולל גם המינים וגם הרשעים. ושל גרים ושל זקנים במבטח לצדיקים, ושל דוד בבונה ירושלים. כמו שאנחנו אומרים '''"אחר ישובו בני ישראל, ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם"'''. רבנן אמרי: אהן מלכא משיחא, אין מי חייא הוא - כלומר אם זה אדם מהחיים - דוד שמיה, קראו לו דוד. אין מי דמכייא הוא - כלומר אם זה אדם שמת ויקום לתחייה - דוד שמיה, כלומר דוד עצמו. אמר רבי תנחומא: אנא אמרית טעמא - אני אגיד מקור לכך שבעצם דוד הוא הגואל - דכתיב '''"ועושה חסד למשיחו לדוד"''', הם ניתקו את ההמשך "ולזרעו עד עולם" כאילו שם פסיק, אז כאילו "משיחו" זה דוד. רבי יהושע בן לוי אמר: צמח שמו. רבי יודן בריה דרבי אייבו אמר: מנחם שמו. אמר חנינה בריה דרבי אבהו: ולא פליגי - אין מחלוקת בין הדעה שאומרת מנחם לבין הדעה שאומרת צמח - חושבניה דהדין כחושבניה דהדין, כלומר שניהם בגימטריה אותו מספר, הוא צמח הוא מנחם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יז עמוד א''' {{שוליים|ב_ס}} '''יש לסמוך ברכת "אתה חונן לאדם דעת" לברכת "האל הקדוש" בתפילת שמונה עשרה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק א, הלכה ד , טור או"ח סי' קיב, טור או"ח סי' קיג, סמ"ג עשין יט <קטע סוף=יז א/> ==דף יז עמוד ב== <קטע התחלה=יז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כתקנת אנשי כנסת הגדולה שהתקינו לסמוך "האל הקדוש" ל"חונן הדעת", כדברי הירושלמי מקור סמיכות "וידעו תועי רוח בינה" אחר "והקדישו את קדוש יעקב", וכן נפסק ברמב"ם ובטור. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד ב<span class="yerum-runnum">34</span></div> קאים רדי, {{ירו"מ-ביאור|שהיה חורש}} געת תורתיה קומוי. עבר חד ערביי ושמע קלה. אמר לו: בר יודאי, בר יודאי! שרי תורך ושרי קנקנך, {{ירו"מ-ביאור|התר את השור והמחרשה}} דהא חריב בית מקדשא. געת זמן תניינות, {{ירו"מ-ביאור|געתה פעם שניה}} אמר לו: בר יודאי, בר יודאי! קטור תוריך וקטור קנקניך, {{ירו"מ-ביאור|חזור ורתום את הפרה למחרשה}} דהא יליד מלכא משיחא. אמר לו: מה שמיה? אמר לו: מנחם. {{ירו"מ-הוסר|אל }}ומה שמיה דאבוי? אמר לו: חזקיה. {{ירו"מ-הדגשה|מהיכן}}{{ירו"מ-הוסר| אל מן הן}} הוא? אמר לו: מן בירת מלכא דבית לחם יהודה. אזל זבין תורוי וזבין קנקנוי, {{ירו"מ-ביאור|מכר את הפרה ואת המחרשה}} ואיתעביד זבין {{ירו"מ-ביאור|נעשה מוכר}} לבדין למיינוקא. והוה עייל קרייה {{ירו"מ-ביאור|נכנס לכפר}} ונפקא קרייה, {{ירו"מ-ביאור|ויוצא מכפר}} עד דעל לההוא קרתא. {{ירו"מ-ביאור|עד שהגיע לאותו כפר}} והויין כל נשייא זבנן {{ירו"מ-ביאור|והיו כל הנשים קונות}} ואימה דמנחם לא זבנה. שמע קלן דנשייא אמרין: אימיה דמנחם, אימיה דמנחם! איתיי זובנין לברך! {{ירו"מ-ביאור|בואי קני לבנך}} אמרה: בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל, {{ירו"מ-ביאור|אני רוצה לחנוק את שונאי ישראל}} דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא. אמר לה: רחיציא {{ירו"מ-ביאור|מאמינים אנן}} {{ירו"מ-הוסר|אנן }}דברגליה חריב וברגליה מתבניי. אמרה ליה: לית לי פריטין. {{ירו"מ-ביאור|אין לי כסף}} אמר לה: {{ירו"מ-הוסר|והוא }}מה {{ירו"מ-ביאור|לא}} איכפת {{ירו"מ-הוסר|ליה}} לי, איתיי זובנין ליה! {{ירו"מ-ביאור|בואי קני לו}} אין לית קומך יומא דין, בתר יומין אנא אתי ונסיב. {{ירו"מ-ביאור|אם אין לך כעת, פעם הבא תשלמי לי}} בתר יומין עאל לההיא קרתא. אמר לה: מהו מיינוקא עביד? אמרה ליה: מן שעתא דחמיתני, {{ירו"מ-ביאור|משעה שראיתה אותי}} אתון רוחין ועלעולי וחטפיניה מן ידיי. {{ירו"מ-ביאור|באה רוח סערה וחטפה אותו מידי}} אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]]: מה לנו ללמוד מן הערבי הזה {{ירו"מ-הדגשה|שביום החורבן נולד המשיח}}? ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}לא מקרא מלא הוא, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו י לד]]) "והלבנון באדיר יפול" מה כתיב בתריה? ([[ישעיהו יא א]]) "ויצא חוטר מגזע ישי" אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: מפני מה התקינו שומע תפילה ברכה חמש עשרה? כנגד {{ירו"מ-הדגשה|האזכרה החמש עשרה}} ([[תהילים כט י]]) "ה' למבול ישב", שהוא כולה {{ירו"מ-ביאור|שהתפילה מונעת}} את הפורענות מלבוא לעולם. {{ירו"מ-הדגשה|מפני מה קדמה}} עבודה להודייה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים נ כג]]) "זובח תודה יכבדנני, ושם דרך אראנו בישע אלהים", {{ירו"מ-הדגשה|קדם זובח תודה, ואחר כך יכבדני}}. וחותם בשלום, שכל הברכות חותמיהן שלום. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא: אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים כט יא]]) "ה' עוז לעמו יתן ה', יברך את עמו בשלום". {{שוליים|ב_סא}}קרא וטעה, יחזור למקום שטעה. טעה בין {{ירו"מ-הוסר|כתיבת}}{{ירו"מ-הדגשה|וכתבתם של פרשה}} הראשונה לשנייה, חוזר {{ירו"מ-הוסר|לכתיבת}}{{ירו"מ-הדגשה|לוכתבתם}} הראשונה. טעה ואינו יודע היכן טעה, יחזור כבתחילה למקום הברור לו. דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ורבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} סלקון מיעבד גנוניה {{ירו"מ-ביאור|הלכו להכין את החופה}} דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}. שמעון קליה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|שיושב ודורש. אמרין}}: אי מחדית מילה, {{ירו"מ-ביאור|אם יחדש דבר}} {{ירו"מ-הוסר|אמרין }}מן נחית {{ירו"מ-ביאור|מי ילך}} שמע לה מיניה? אמרין: וייחות רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} דהוא זריז סגין. נחית וסליק אמר לון: כן אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: קרא ומצא עצמו ב"למען", חזקה כוין. רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב אחא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא רובא|°]]: נתפלל ומצא עצמו ב"שומע תפילה", חזקה כוין. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: נתפלל ולא כוין לבו, אם יודע שהוא חוזר ומכוין את לבו, יתפלל, ואם לאו, אל יתפלל. אמר רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמוראים שלא כיוונו בתפילה|אנא מן יומי לא כוונית,]] אלא חד זמן בעי מכוונה {{ירו"מ-ביאור|פעם אחת רציתי לכוון}} והרהרית בלבי ואמרית: מאן עליל קומי מלכא קדמי? ארקבסה אי ריש גלותא. {{ירו"מ-ביאור|ובמקום לחשוב על התפילה, הרהרתי בליבי: מי נכנס ראשון למלך — השר הממונה על היהודים או ראש הגולה}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא מנית אפרוחיא. {{ירו"מ-ביאור|ספרתי אפרוחים}} רבי אבון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבון בר חייא|°]] אמר: אנא מנית דימוסיא. {{ירו"מ-ביאור|ספרתי שורות לבנים}} אמר רבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: אנא מחזק טיבו {{ירו"מ-ביאור|אני מחזיק טובה}} לראשי, דכד הוה מטי "מודים", הוא כרע מגרמיה. {{ירו"מ-ביאור|כשמגיע זמן מודים הוא כורע מעצמו}} <br><br> <span id="דף_יח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ודא מסייעא להו, דמר רבי יודן בריה דרבי אייבו: '''עובדא הוה בחד יהודאי, דהוה קאים רדי''', היה איזה סיפור, יהודי אחד עומד וחורש, '''געת תורתיה קומוי''', השור שלו געה. '''עבר חד ערביי ושמע קלה'''. אמר לו: '''בר יודאי, בר יודאי! שרי תורך ושרי קנקנך''', כלומר תתיר את השור, תתיר את המחרשה, '''דהא חריב בית מקדשא''', בית המקדש נחרב. '''געת זמן תניינות''', השור געה פעם נוספת, אמר לו: '''בר יודאי, בר יודאי! קטור תוריך וקטור קנקניך, דהא יליד מלכא משיחא'''. כלומר, באותו רגע שבית המקדש נחרב גם משיח נולד, אז לכן אתה יכול להמשיך לחרוש. אמר לו: מה שמיה? אמר לו: מנחם. ומה שמיה דאבוי? אמר לו: חזקיה. מנייך הנהו? אמר לו: מן בירת מלכא דבית לחם יהודה, אחת הערים, בבית לחם יהודה. אזל זבין תורוי וזבין קנקנוי, הוא מכר את הציוד שלו, את המחרשה, את הפרות. ואיתעביד זבין לבדין למיינוקא, הוא התחיל להיות סוחר שמוכר בגדים לתינוקות. והוה עייל קרייה ונפקא קרייה, כלומר היה נכנס לכפר, יוצא מכפר, עובר מכפר לכפר, עד דעל לההוא קרתא, עד שהוא הגיע לכפר שבו היה מנחם. והויין כל נשייא זבנן ואימה דמנחם לא זבנה, כלומר כל הנשים רצו לקנות ואמא של מנחם לא באה לקנות. שמע קלן דנשייא אמרין: אימיה דמנחם, אימיה דמנחם! איתיי זובנין לברך! בואי תקני לבן שלך. אמרה: '''בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל''', יוצא ששונאי ישראל יחנקו, '''דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא''', באותו יום שנולד בית המקדש נחרב. אמר לה: '''רחיציא דברגליה חריב וברגליה מתבניי''', אנחנו מאמינים שלרגליו בית המקדש נחרב ולרגליו ייבנה. אמרה ליה: לית לי פריטין, אין לי כסף. אמר לה: '''מה איכפת לי, איתיי זובנין ליה!''' לא אכפת לי, בואי תקני. '''אין לית קומך יומא דין, בתר יומין אנא אתי ונסיב''', אם אין לך כסף היום, אחרי כמה ימים אני אבוא ואקח. '''בתר יומין עאל לההיא קרתא''', אחרי כמה ימים הוא חזר לאותו מקום. אמר לה: מהו מיינוקא עביד? מה התינוק עושה? אמרה ליה: '''מן שעתא דחמיתני, אתון רוחין ועלעולי וחטפיניה מן ידיי''', כלומר מאותו יום שראית אותי, בוכות וסערות חטפו אותו ממני. אמר רבי בון: '''מה לנו ללמוד מן הערבי הזה''', כלומר אנחנו לא צריכים ראיה מאיזה ערבי שבאותו יום שבית המקדש נחרב גם נולד המשיח, '''ולא מקרא מלא הוא''': '''"והלבנון באדיר יפול"''', מה כתיב בתריה? '''"ויצא חוטר מגזע ישי"'''. כלומר, באותו זמן שבית המקדש נחרב גם בעצם מתחילה הגאולה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''קאים רדי.''' היה עומד וחורש וצעק השור שלו צעקה אחת וא"ל ערבי א' שעבר לפניו יהודאי תתיר צמד השורים וקנקן המחרישה שלך ותניח מלחרוש מפני שהיום חרוב בית המקדש שלכם ואחר כך שצעק עוד פעם שנית א"ל קשור שורך ותחרוש מפני שבו ביום נולד מלך המשיח שלכם '''מן הן.''' מאיזה מקום הוא '''ואי אעביד זבן לבדים למיינוקא.''' ועשה עצמו מוכר הלבדין והמטפחות שכורכין בהם התינוקות והיה עולה למקום ויוצא למקום עד שבא לאותו המקום שאמר לו הערבי והיו כל הנשים לוקחין ממנו הלבדין ואמו של מנחם לא באת לקנות ושמע קול הנשים אומרות וקוראות לה אימיה דמנחם תבא הנה ותקנה בשביל בנך והיתה עונה אותן אני הייתי רוצה לחנקו לשונא ישראל וכלפי התינוק היתה מכנה כן לפי שביום שנולד נחרב בית המקדש ואמר לה האיש הזה בטוח אני שכשם שנחרב ביומו כך עתיד להבנות ביומו ובא ותקנה לו ואמרה לו אין לי מעות וא"ל ומה איכפת לי קח עתה בשבילו ואם אין לך מעות אבוא פעם אחרת לכאן ואקח המעות לאחר ימים בא וחזר להמקום ושאל על אותו התינוק מה הוא עושה ואמרה לו מן השעה שראית אותי ודברנו ממנו בא רוח סערה וחטפה אותו מידי והשיאו ונעלם מעיני '''מה לנו ללמוד מן הערבי הזה.''' שאמר שנולד באותו היום והלא מקרא מלא הוא והלבנון באדיר יפול זה בית המקדש ואז מיד ויצא חטר מגזע ישי ויוולד מלך המשיח '''כנגד ה' למבול ישב.''' שבו השם הט"ו שבמזמור ועל שם שהוא שומע תפלה וכולה ומעכב את הפורענות מלבא לעולם כמו שנשבע מלהביא עוד המבול '''עבודה להודייה.''' כלומר ואחר התפלה היא העבודה כמו שמפורש לעיל ושמחתים בבית תפלתי עולותיהם וזבחיהם לרצון ואחר העבודה הודייה כדכתיב זבח תודה אחר זביחה תן הודאה '''יותר מן השלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן.''' העוז שהוא יתן להם הוא שה' יברך את עמו בשלום והוא הכלי המחזיק ברכה וזהו העוז והתוקף כמחזיק בדבר בכח ואין אדם יכול לחסר ממנו כלום '''בין כתיבת הראשונה.''' בין וכתבתם שבפרשה הראשונה לוכתבתם שבשניה חוזר להראשונה '''יחזור כבתחילה למקום הברור לו.''' אם ברור הוא לו איזה פסוק שאמר בודאי יחזור בתפלה לאותו פסוק וא"צ לחזור להקודם לו '''דלמא.''' מעשה בר' חייא וכו' שעלו לתקן חופתו של ר' אלעזר ושמעו קולו של ר' יוחנן יושב בבית המדרש ודורש '''אי מחדית מילה אמרין וכו'.''' אמרו אם יחדש איזה דבר מאן נחית ושמע לה ממנו ויאמר לנו ואמרו וירד ר' אלעזר שהוא זריז הרבה וירד מן המקום שהיו עסוקין לתקן שם והלך וחזר ועלה ואמר להן הכי אמר ר' יוחנן קרא וטעה באיזה מקום ולא ידע אם בראשונה או בשניה ומצא עצמו בלמען ירבו חזקה כיון ואמר שעל הרגל לשונו הוא הולך ואין צריך לחזור לפ' הראשונה '''אנא מן יומו לא כיונית.''' לפי שטרוד בהרהור תורה היה וכן כל אלו דלקמן '''דימוסיא.''' שורות הבנין</div> <div class="yerum-leiden-text">קאים עדי געת תורתיה קומוי עבר חד ערביי ושמע קלה · אמ' ליה בר יודאי בר יודאי שרי תורך ושרי קטקטך דהא חריב בית מוקדשא · געת זמן תנייתא · דמ' ליה בר יודאי בר יודאי קטור תוריך וקטור קטקטך דהא יליד מלכא משיחא · אמ' ליה מה שמיה מנחם · אמ' ליה ומה שמיה דאבוי · אמ' ליה חזקיה · אמ' ליה מן הן הוא · אמ' ליה מן בירת מלכא דבית לחם יהודה · אזל וזבין תורוי וזבין קטקטוי ואיתעביד זבין לבדין למיינוקא והוה עייל קרייה ונפק קיריה · עד דעל להוא קרתא והויין כל נשייא זבן ואימיה דמנחם לא זבנה · שמע קלן דנשייא אמרין אימיה דמנחם אימיה דמנחם איתיי זובנין לברך אין לית קומיך יומא דין בתר יומין למחר · אמרה בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דיש' דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא ‸ · דמ' לה הוא ליה איתיי זובנין ליה אין לית קומיך יומא דין בתר יומין אתא ואתי ונסיב · בתר יומין עאל להוא קרתא אמ' לה מהו מיינוקא עביד · אמרה ליה מן שעתא דחמיתבי אתון רוחין ועלעולין וחטפיניה מן ידויי · דמ' לון מה לנו ללמוד מן הערבי הזה ולא מקרא מלא הוא והלבנון באדיר יפול · מה כת' בתריה ויצא חוטר מגזע ישי · אמ' ר' תנחומא מפני מה התקינו שומע תפילה ברכה חמש עשרה כנגד יי' למבול ישב שהוא כולה את הפורענות מלבוא לעולם · עבודה להודייה זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים · וחותם בשלום שכל הברכות חותמיהן ש שלום · אמ' ר' שמעון בן חלפותא אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום · ומה טעם יי' עז לעמו יתן יי' יברך את עמו בשלום · קרא וטעה יחזור למקום שטעה · טעה בין כתיבת הראשונה לשנייה חוזר לכתיבת הראשונה · טעה ואינו יודע היכן טעה יחזור כבתחילה · למקום הברור לו · דלמא ר' חייא ר' יסא ר' אמי סלקון מיעבד בגנגה דר' אלעזר שמעין קליה דר' יוחנן אי מחדית מילה · אמרין מן נחית שמע לה מיניה · אמרין וייחות ר' אלעזר דהוא זריז סגין נחית וסליק אמ' לון כן אמ' ר' יוחנן קרא ומיצא עצמיו בלמען חזקה כיוין · ר' ליא ר' יסה בשם ר' אחא רובא נתפלל ומיצא עצמין בשומע תפילה חזקה כיוין · ר' ירמיה בשם ר' אלעזר נתפלל ולא כיוין לבו אם יודע שהוא חוזר ומכוין את לבו יתפלל ואם לאו אל יתפלל · אמ' ר' חייא רובא אנא מן יומיי לא כוונית אלא חד זמן בעי מכוונה והרהרית בליבי ואמרית מאן עליל קומי מלכא קדמי ארקבסה אי ריש גלותא · שמואל אמ' אנא מנית אפרוחיא · ר' בון בר חייא אמ' אנא מנית דימוסיא · אמ' ר' מתניה אנא מחזק טיבו לראשי דכד הוה מטי מודים הוא כרע מגרמיה</div> <div class="yerum-side">'''ומצא עצמי בשומע תפלה.''' וכן הדין בתפלה אם מצא עצמו בשומע תפלה ויודע שאמר לשומע תפלה חזקה כיון ואמר עד הנה וא"צ לחזור להקודם '''ארקבסא.''' אלקפטא שהוא למעלה מריש גלותא וכלו' אם נכנסין להמלך לסדר ממטה למעלה או ממעלה למטה ואלקפטא קודם להריש גלותא '''אנא מניתי אפרוחייא.''' הפורחים מחמת הרהור התורה '''הוא כרע מגרמיה.''' ואף שאני טרוד בהרהור התורה '''מתני' נדבך.''' שורה של בנין אבנים כמו נדבכין דאבן גלל ואע"ג דמיסתפו דילמא נפלי ולא מצי מכווני לא הצריכו חכמים לרדת דק"ש לא בעי כוונה אלא פסוק ראשון בלבד וזה יכולין לכוין בקל</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמר רבי תנחומא: '''מפני מה התקינו שומע תפילה ברכה חמש עשרה?''' כנגד '''"ה' למבול ישב"''', כמו שהקדוש ברוך הוא כולה, מונע את הפורענות מלבוא לעולם, ככה התפילה מונעת את הפורענות מלבוא לעולם. עכשיו מפני מה קדמה עבודה להודיה - דכתיב '''"זובח תודה יכבדנני, ושם דרך אראנו בישע אלהים"''', קודם כל זובח תודה ואחר מכן יכבדנני. '''וחותם בשלום, שכל הברכות חותמיהן שלום'''. אמר רבי שמעון בן חלפתא: '''אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום'''. ומה טעם? דכתיב '''"ה' עוז לעמו יתן ה', יברך את עמו בשלום"'''. '''קרא וטעה, יחזור למקום שטעה''', ככה המשנה אמרה. אומרת הגמרא: '''טעה בין הראשונה לשנייה, חוזר הראשונה'''. כתיבתם כתיב בשני הפרשות, גם בשמע וגם בואם שמוע, אז חוזר לכתיבתם הראשונה. '''טעה ואינו יודע היכן טעה, יחזור כבתחילה למקום הברור לו'''. כלומר אם הוא יודע שאת זה ודאי הוא אמר, לשם הוא יחזור. דלמא: רבי חייא רבי יסא ורבי אמי סלקון מיעבד גנוניה דרבי אלעזר, כלומר הם הלכו לערוך את החופה של רבי אלעזר. שמעון קליה דרבי יוחנן שיושב ודורש. אמרין: '''אי מחדית מילה, מן נחית שמע לה מיניה?''' כלומר אם רבי יוחנן יחדש משהו, מי יגיד לנו? אמרין: '''וייחות רבי אלעזר דהוא זריז סגין''', כלומר רבי אלעזר בחור צעיר, גם קולט טוב, ילך מהר, ישמע, יחזור ויספר לנו מה רבי יוחנן חידש. נחית וסליק, אמר לון: כן אמר רבי יוחנן: '''קרא ומצא עצמו ב"למען", חזקה כוין'''. כלומר אם אדם אומר "שמע ישראל" ולא יודע בדיוק איפה, אבל פתאום הוא שומע שהוא אומר "למען יארכון ימיכם" - מסתמא הוא הגיע לסוף, לא חושבים שאולי הוא קפץ, כי מסתמא שגרת לשון, כך הוא רגיל וכך הוא אמר. רבי אילא ורבי יסא בשם רב אחא רובא: '''נתפלל ומצא עצמו ב"שומע תפילה", חזקה כוין'''. כן, הכוונה לא שהוא כיוון בתפילה, אלא הכוונה שחזקה הוא אמר כמו שהוא רגיל. רבי ירמיה בשם רבי אלעזר: '''נתפלל ולא כוין לבו, אם יודע שהוא חוזר ומכוין את לבו, יתפלל, ואם לאו, אל יתפלל'''. כלומר אם הוא לא יודע שיצליח לכוון, יקרא עוד פעם ולא יכוון, אז אל יתפלל. אמר רבי חייא רובא: '''אנא מן יומי לא כוונית''', אני בחיים לא הצלחתי לכוון, '''אלא חד זמן בעי מכוונה''', פעם אחת אמרתי הפעם אני מכוון, '''והרהרית בלבי ואמרית: מאן עליל קומי מלכא קדמי? ארקבסה אי ריש גלותא'''. כלומר התחלתי לחשוב תוך כדי התפילה מי קודם לקבל פני המלך, האם השר או ראש הגולה. שמואל אמר: '''אנא מנית אפרוחיא''', רציתי פעם אחת להתכוון, התחלתי פתאום למנות אפרוחים. רבי אבון בר חייא אמר: '''אנא מנית דימוסיא''', התחלתי למנות את השורות של הלבנים. אמר רבי מתניה: '''אנא מחזק טיבו לראשי, דכד הוה מטי "מודים", הוא כרע מגרמיה'''. כלומר, אני מוקיר טובה לראש שלי, שכל הזמן שמגיע "מודים" אני אפילו לא שם לב והוא כבר קורא כשצריך. יש פרשנים שאומרים שכל הדברים שהם אמרו פה זה יותר כדי להרגיע אותנו - הם ודאי כיוונו מדי פעם, רק כדי שאנחנו לא נרגיש יותר מדי רע. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יז עמוד ב''' {{שוליים|ב_סא}} '''הקורא קריאת שמע וטעה במקום שאינו יודע היכן טעה - חוזר לתחילת אותה פרשה או לתחילת קריאת שמע כולה, למקום הברור לו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יג , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן סד סעיף ב , שו"ע או"ח סימן סד סעיף ג , שו"ע או"ח סימן סד סעיף ד , סמ"ג עשין י"ח <קטע סוף=יז ב/> ==דף יח עמוד א== <קטע התחלה=יח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן סד ב-ד) פסקו שאם טעה ואינו יודע היכן טעה חוזר למקום הברור לו, וכן אם טעה בין וכתבתם הראשונה לשנייה חוזר לוכתבתם הראשונה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד א<span class="yerum-runnum">35</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ה|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ה"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_סב}}האומנים קורין בראש האילן או בראש הנדבך, מה שאין רשאין לעשות כן בתפילה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתה: {{ירו"מ-ביאור|כך כוונת המשנה}} הפועלים קורין בראש האילן, והאומנין בראש הנדבך, ותני כן: {{שוליים|ב_סג}} {{ירו"מ-הדגשה|הפועלים קורין בראש האילן}}{{ירו"מ-הוסר| ברכותבחתוספתא הלכה ח}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מתפללים בראש הזית ובראש התאנה. הא בשאר כל האילנות יורד ומתפלל למטן, ובעל הבית לעולם יורד ומתפלל למטן. ולמה בראש הזית ובראש התאינה {{ירו"מ-הדגשה|התירו}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] תרויהון {{ירו"מ-ביאור|שניהם}} אמרין: מפני שטרחותן {{ירו"מ-הדגשה|לעלות ולרדת}} מרובה. תני: {{שוליים|ב_סד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנושא משא של ד' קבין, האם יכול להתפלל|הכתף, אף על פי שמשאו על כתיפו,]] הרי זה קורא את שמע. אבל לא יתחיל לא בשעה שהוא פורק, ולא בשעה שהוא טוען, מפני שאין לבו מיושב. בין כך ובין {{ירו"מ-הוסר|כך}} כ, אל יתפלל עד שעה שיפרוק. ואם היה עליו משאוי של {{ירו"מ-הדגשה|עד}} ארבעת קבין, מותר. אמר רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: והוא ששיקל. מהו ששיקל? תרין חלקין {{ירו"מ-הדגשה|מהמשא}} לחורויי וחד לקומויי. תני: {{שוליים|ב_סה}}לא יהא מרמז בעיניו וקורא. תני: {{שוליים|ב_סו}}הפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית, הרי אילו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים ושל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אילו מברכין ד' ברכות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: זאת אומרת, {{שוליים|ב_סז}}שאסור לעשות מלאכה בשעה שיברך. {{ירו"מ-הדגשה|דאי לא}} {{ירו"מ-הוסר|דלכן}} כן, מה אנן אמרין {{ירו"מ-הדגשה|שלא יברך את כל הברכות}}? יעשה מלאכה ויברך {{ירו"מ-הדגשה|שלוש ברכות. אמר}} רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] בשם רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: לא יעמוד אדם ויתפלל {{שוליים|ב_סח}} ומין מטבע בידו. {{ירו"מ-הדגשה|ואם היה המטבע מונח}}, לפניו אסור, לאחריו מותר. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} היה צוררן ותופשן בידו, {{ירו"מ-הדגשה|דאז דעתו מיושבת שלא חושש שיפלו. וכן}} {{ירו"מ-הוסר|ולמדת}} למדת הדין, {{ירו"מ-הדגשה|שהמפקיד כסף אצל חברו, צריך לשמרם צרורים בידו. אמר}} רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[דברים יא כה]]) "{{ירו"מ-הדגשה|וצרת הכסף בידך}}", {{שוליים|ב_סט}}ובלבד בידך. רבי יוסי בר אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] הורי לרבי הלל[[ביאור:עץ מסורת#הלל|°]] חתניה כן. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] הוו יתבין בחד אתר, {{ירו"מ-ביאור|ישבו במקום אחד}} והוה גבי רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] פריטין. {{ירו"מ-ביאור|מטבעות}} אתת ענתא דצלותא, {{ירו"מ-ביאור|הגיעה זמן התפילה}} <span id="דף_יח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף יח', פרק ב' הלכה א'. אנחנו מתחילים מהתחלת המשנה: "'''האומנים קורים בראש האילן או בראש הנדבך, מה שאין רשאים לעשות כן בתפילה'''". כן, כלומר לאומנים מותר לקרוא מראש העץ או בראש הנדבך אם הם בנאים, אז הנדבך של הבנאים, אבל בתפילה הם לא רשאים. בתפילה הם חייבים לרדת ולקרוא כי קשה מאוד להתרכז. טוב, אומר התם, הכי קבעת המשנה, "'''הפועלים קורין בראש האילן, והאומנין בראש הנדבך'''" כי זה שני דברים נפרדים. אומן זה בדרך כלל פועל בניין או בעל מקצוע כזה. פועלים זה בדרך כלל בשדה. זה בעצם שני מקצועות נפרדים, אז הפועלים קוראים בראש האילן והאומנים בראש הנדבך. ותני כן, יש גם בעיא כזאתי, "'''מתפללים בראש הזית ובראש התאנה'''". כלומר בראש זית ותאנה מותר גם להתפלל. "'''הא בשאר כל האילנות יורד ומתפלל למטן, ובעל הבית לעולם יורד ומתפלל למטן'''". ולמה בראש הזית וראש התאנה התירו לפועלים להתפלל, בניגוד לשאר האילנות? אז רבי אבא ורבי סימון תרויהון אמרין: "'''מפני שטרחותן מרובה'''", כלומר לעלות ולרדת זה לוקח הרבה זמן, אז לכן אמרו שהוא יתפלל בעץ. יש דעה שאומרת שזה בגלל שיש שם ענפים מרובים ויציבים, לכן אדם יכול לעמוד ולהרגיש יציב ובטוח, ואז הוא יוכל להתרכז בתפילה. תני: "'''הכתף, אף על פי שמשאו על כתיפו, הרי זה קורא את שמע. אבל לא יתחיל לא בשעה שהוא פורק, ולא בשעה שהוא טוען, מפני שאין לבו מיושב'''". כלומר סבל, כשיש לו משא על הגב הוא יכול לקרוא קריאת שמע, אבל לא בזמן שהוא מעמיס או פורק, כי אז הוא באמת לא יכול להתרכז. "'''בין כך ובין כך, אל יתפלל עד שעה שיפרוק'''". כלומר להתפלל שמונה עשרה, אסור לו כשיש לו משא עליו עד שיפרוק. "'''ואם היה עליו משאוי של ארבעת קבין, מותר'''", כלומר משא קטן עד ארבעה קבין מותר, אפילו להתפלל. אמר רבי יונתן: "'''והוא ששיקל'''", כלומר דווקא אם המשא נמצא בשיווי משקל. מה הוא ששיקל? "'''תרין חלקין לחורויי וחד לקומויי'''", כלומר אם הוא שם שני שליש מהמשא מאחור ושליש קדימה, זה בעצם מצב יציב, אז זה לא מפריע לו להתרכז. תני: "'''לא יהא מרמז בעיניו וקורא'''", כלומר אסור אפילו לרמוז עם העיניים בזמן שהוא קורא קריאת שמע. תני: "'''הפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית, הרי אילו מברכין ברכה ראשונה'''", זה במקום, בגדר ברכת המזון. אז הם מברכים ברכה ראשונה כי היא דאורייתא ממש, "'''וכוללין של ירושלים ושל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''". כלומר את שאר הברכות הם מחברים ביחד, ירושלים ושל הארץ מאחדים ביחד, וחותמים בשל ארץ. "'''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אילו מברכין ד' ברכות'''". כלומר גם את הטוב והמיטיב, לא מדלגים. לפי הדעה הראשונה, כמו שאמרנו, ברכה ראשונה הוא אומר את כולה, שני הברכות "בונה ירושלים" ו"על הארץ" מאחד אותם ביחד, אבל טוב ומיטיב הוא מדלג. אבל אם במקרה בעל הבית אוכל איתם ביחד או שזה המשכורת שלהם, האוכל זה המשכורת שלהם, הם מברכין את כל ארבע ברכות. אמר רבי מנא: "'''זאת אומרת, שאסור לעשות מלאכה בשעה שיברך'''". כלומר אם אתה אומר לי שהוא לא מזכיר את הברכה הרביעית ואומר ברכה אחת רק בין השניים כולל, כנראה שאסור תוך כדי עבודה, כי אחרת הייתי אומר לו כברכה ראשונה שיאמר אותה כמו שצריך, את שאר הברכות יקרא תוך כדי עבודה. אם אתה לא אומר את זה, כנראה שאסור לברך תוך כדי עבודה. אמר רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב חונה: "'''לא יעמוד אדם ויתפלל ומין מטבע בידו'''". כי אדם, כסף זה דבר שמסיט את הדעת, ואם יש לו מטבעות בידיים שלו זה יכול לגרום לו לבלבול. וגם "'''לפניו אסור'''", כשהוא רואה את המטבע הזה, יסח דעתו, אבל "'''לאחריו מותר'''". רבי יסא היה צוררן ותופשן בידו. הוא היה עוטף אותם עם איזה בד שלא יראה אותם, ואז דעתו מיושבת ולא חושש כלום. וכן למדת הדין, אם אדם מפקיד כסף אצל חברו, צריך להיות שומרם צרורים בידו, כלומר לא ביד שלו סתם, אלא בתוך איזה ארנק, ורק אז ביד שלו. אמר רבי יצחק, מה המקור לזה? דכתיב "וצרת הכסף בידך", "'''ובלבד בידך'''", כלומר צריך להיות צרור וביד שלך. רבי יוסי בר אבון הורי לרבי הלל חתניה כן. כלומר, הוא אמר לו ככה, אם מישהו נותן לך כסף לשמור, זה הנוהל, ככה תשמור על זה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מה שאין רשאין לעשות כן בתפילה.''' דצלותא רחמי היא ובעי כונה והלכך יורדין למטה ומתלפללין '''גמ' כיני מתני' הפועלין קורין בראש האילן והאומנין בראש הנדבך.''' לישנא כפילא דמתני' הוא דמפרש דלמה ליה למינקט תרווייהו בראש האילן ובראש הנדבך הא לא בעי לאשמעינן אלא שאינן צריכין לירד למטה ובחדא מינייהו סגי הלכך קאמר כן צריך לפרש המתני' דאורחא דמילתא הוא דנקט התנא דבראש האילן קאי על הפועלין המושכרין לבעל הבית שכן דרכן ללקט הפירות ולתקן האילן ודרך האומנין והן בוני בתי האבנים לעמוד בראש הנדבך ולפיכך נקט תרווייהו '''ותני כן.''' בתוספתא פ"ב. וחסר כאן בהעתקה והכי תנינן התם פועלין קורין בראש האילן ומתפללין בראש הזית ובראש התאנה ובשאר כל האילנות יורדין וכו' '''בעל הבית.''' שאינו משועבד למלאכה הוא לעולם יורד ומתפלל ואפי' מראש הזית והתאנה '''ולמה.''' התירו בראש הזית והתאנה יותר משאר אילנות '''מפני שטרחותן מרובה.''' שיש להם ענפים הרבה ויש טורח גדול בעלייתם ובירידתם ובין כך יתבטלו ממלאכתן ולפיכך הקילו בהן '''תני.''' בתוספתא שם הכתף שנושא המשאוי '''מפני שאין לבו מיושב.''' בשעת פריקה וטעינה ולא יכול לכוין אפי' בפסוק ראשון '''משאוי של ארבעת קבין.''' לא טריד כולי האי מותר '''והוא ששיקל.''' כדמפרש ואזיל שעשה המשקל כדרך הנושאין משאוי לחלקו וב' חלקי המשאוי מלאחריו על כתיפו וחלק אחד בולט מלפניו '''דלכן.''' דאם לא כן אלא שמותר לעסוק במלאכה בשעת ברכה א"כ מה אנן אמרין לחלק בין עושין בסעודתן או אם עושין בשכרן הא יכולין לעשות מלאכה ולברך כל הברכות</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' האומנין קורין בראש האילן או בראש הנדבך מה שאין רשאין לעשות כן בתפילה · מני מתניתה הפועלין קורין בראש האילן והאומנין בראש הנדבך · ותני כן מתפללין בראש הזית ובראש התאנה · הא בשאר כל האילנות יורד ומתפלל למטן · ובעל הבית לעולם יורד ומתפלל למטן · ולמה בראש הזית ובראש התאינה ר' אבא ור' סימון תרויהון אמרין מפני שטרחותן מרובה · תני הכתף אעפ' שמשאו על כתיפו הרי זה קורא את שמע · אבל לא יתחיל לא בשעה שהוא פורק ולא בשעה שהוא טוען מפני שאין לבו מיושב בין כך ובין כך אל יתפלל עד שעה שיפרוק · אם היה עליו משאוי שלארבעת קבין מותר · אמ' ר' יונתן והוא שישקל · מהו שישקל תרין חלקין לחורויי וחד לקומויי · תני לא יהא מרמז בעיניו וקורא · תני הפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית הרי אילו מברכין ברכה ראשונה וכוללין שלירושלם ושלארץ וחותמין בשלארץ · אבל אם היו עשין עמן בסעדן או שהיה בעל הבית אוכל עמהן הרי אילו מברכין ארבע · אמ' ר' מנא זאת אומרת שאסור לעשות מלאכה בשעה שיברך · דלכן מהן אמרין יעשה מלאכה ויברך · ר' שמואל בר רב יצחק בשם רב חונה לא יעמוד אדם ויתפלל ומין מטבע בידו לפניו אסור לאחריו מותר · ר' יסא היה צורין ותופשן בידו ולמדת הדין אמ' ר' יצחק וצרת הכסף בידך · ובלבד בידך · ר' יוסי בר אבון הורי לר' הלל חתניה ק · ר' חזקיה ור' יעקב בר אחא הוו יתבין בחד אתר והוה גבי ר' יעקב בר אחא פריטין אתת ענתא דצלותא</div> <div class="yerum-side">'''תני.''' שם בפ"ה הפועלין שהיו עושין מלאכה וכו' מפני שהן צריכין למהר למלאכתן לפיכך אינם צריכין לברך כל ברכת המזון אלא ברכה ראשונה ברכת הזן וכוללין וכו' בברכה שניה וחותמין בשל ארץ '''בסעודן.''' ואין לוקחין ממנו שכר כ"א בעד סעודתן הן עושין והם אינם ממהרין כ"כ או שהיה בעל הבית מיסב ואוכל עמהן וכל זמן שהוא אוכל אינם צריכין למהר ואפי' עושין בשכרן מברכין כל ד' ברכות כתיקונה '''ומין מטבע בידו.''' לפי שהוא טרוד על המטבע שלא תפול מידו ואינו יכול לכוין '''לפניו.''' אם היה מתפלל ומטבע לפניו אסור מפני שמסתכל בו ואין לבו מיושב ולאחריו מותר ולא חששו שמא יהפוך פניו '''היה צוררן ותופסן בידו.''' דכשהן צרורין נתישבה דעתו ואינו חושש שלא יפלו '''ולמדת הדין.''' ולענין הדין אם אחד מפקיד מעות ביד חבירו היאך יתנהג '''א"ר יצחק וצרת הכסף בידך.''' כתיב שיהו צרורין דוקא ובלבד בידך שאע"פ שהן צרורין יהיו בידך ואם לא עשה כן פושע הוא בממון חבירו '''הורי לר' הלל חתניה כן.''' שיהו צרורין ובידו '''והוה גבי ר' יעקב בר אחא פריטין.''' היו מעות אצלו והגיע עת התפלה</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי חזקיה ורבי יעקב בר אחא הוו יתבין בחד אתר, והוה גבי רבי יעקב בר אחא פריטין, היה לו כסף ביד. אתת ענתא דצלותא, הגיע הזמן של התפילה, ושרתון ויהבון לשמעיה דרבי חזקיה. כלומר רבי חזקיה היה לו איזה משמש שסתם מתלווה אליו, לעזור לו לסחוב כמה דברים. אז רבי יעקב בר אחא לקח את הכסף שהיה צרור, היה צרור כבר בתוך איזה ארנק, ומסר את זה לשמש, כי הוא לא רצה להחזיק ביד. למרות שבעצם מותר, אמרנו, אם זה צרור, אבל בכל זאת הוא השמיר על עצמו. "קטר פורתיה לפורתיה" — גם קשר חלק מהבגד שלו לבגד של השמש הזה, שלא יברח לו. השמש לקח את הכסף, "ושרתון וערק" - פתח את הקשר וברח. אמר לו רבי חזקיה: "'''ומה בידך?'''" מה עשית בזה? חכמים התירו, למה היית צריך להחמיר? </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יח עמוד א''' {{שוליים|ב_סב}} '''פועלים הקוראים קריאת שמע רשאים לקרוא בראש האילן או בראש הנדבך, אך לתפילה חייבים לירד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן סג סעיף ח , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כהלכה - הפועלים קורין קריאת שמע במקום עבודתם (בראש האילן או הנדבך) כדי לא לבטלם ממלאכה, אבל לתפילת שמונה עשרה חייבים לירד, כדברי הירושלמי המובא ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|ב_סג}} '''פועלים המתפללים בראש הזית או התאנה רשאים להתפלל במקומם ואינם צריכים לירד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן צ סעיף ג. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי - פועלים בראש הזית והתאנה מתפללים במקומם משום שטורח העלייה והירידה מרובה, ובשאר אילנות ובעל הבית לעולם יורדים למטה, כפסק הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ב_סה}} '''אין לרמוז בעיניים או לסמן בפה/באצבעות בשעת קריאת שמע ותפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן צ סעיף ו. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שאין לרמז בעיניים וקריאה, שהדבר גורם לזלזול וחשש הפסק בכוונה; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה.. {{שוליים|ב_סו}} '''פועלים העושים מלאכה אצל בעל הבית מקצרים בברכת המזון וכוללים ברכת ירושלים וארץ בברכה אחת, אלא אם כן אוכלים בסעודת עצמם או שבעל הבית אוכל עמהם, שאז מברכים ארבע ברכות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קצא סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה: פועלים המלומדים לעבודה יש להם לקצר ולברך שתי ברכות בלבד, וכוללים ברכת ירושלים בברכת הארץ וחותמים בשל ארץ, ופוטרים עצמם מברכה שלישית ורביעית, אלא אם כן אוכלים סעודתם או שבעל הבית עמהם - שאז מברכים ארבע ברכות כתקנן. {{שוליים|ב_סח}} '''אין להתפלל כשיש מטבע בידו, אלא אם צרור בבגדו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן צו סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שאם המטבע מונח לפניו אסור ולאחריו מותר, ואם צרור בבגדו מותר, כדעת רבי יסא ורבי יצחק שדרשו "וצרת הכסף בידך". {{שוליים|ב_סט}} '''אין להתפלל כשמעות מונחות בידו, וכשהגיע זמן תפילה יש להסירן ולהפקידן ביד אחר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שאלה, פרק ד, הלכה ו , שו"ע חו"מ סימן רצא סעיף כ , סמ"ג עשין מח <קטע סוף=יח א/> ==דף יח עמוד ב== <קטע התחלה=יח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חזקיה שהתיר את הארנק ונתנו לשמשו בעת התפילה, כמובא ברמב"ם ובשו"ע חו"מ סימן רצא ובסמ"ג. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד ב<span class="yerum-runnum">36</span></div> ושרתון ויהבון לשמעיה {{ירו"מ-ביאור|התיר את הארנק ונתן לשמש}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]. {{ירו"מ-ביאור|שהחמיר על עצמו שלא להחזיקן בידו בזמן התפילה}} קטר פורתיה {{ירו"מ-ביאור|קשר את בגדו}} לפורתיה {{ירו"מ-הדגשה|דשמעיה דרבי חזקיה}}. {{ירו"מ-ביאור|כדי שלא יברח לו}} ושרתון וערק. {{ירו"מ-ביאור|השמש התיר את הקשר וברח עם הכסף}} אמר לו רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: ומה בידך? {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שהתירו חכמים לא היה לך להחמיר}}. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אף מי שהיו מימיו {{ירו"מ-ביאור|מי חטאת}} על כתיפו, הרי זה קורא את שמע ומתפלל.רב חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|הדא אמרה}} קרית שמע ותפילה אינן צריכות כוונה. {{ירו"מ-ביאור|שאם היה צריך כוונה, היו המים נפסלים בהיסח הדעת.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: ואפילו תימר קרית שמע {{ירו"מ-הדגשה|אינה}} צריכה כוונה, תפילה אינה צריכה כוונה? {{ירו"מ-הדגשה|ואיך לא נפסלו המים בהסח הדעת? אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קיימתיה כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הגיעוך סוף מלאכת המים שאינם מחוורין דבר תורה. {{ירו"מ-הדגשה|שמדאוריתא עשיית מלאכה פוסלת רק בשאיבה, שהיא תחילת עבודת המים. אבל סוף המלאכה}}, {{ירו"מ-ביאור|הנשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|זה רק חומרה דרבנן, והם הקלו שיכול להתפלל ולקרא קריאת שמע}}<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ו|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ו"> <strong>מתני':</strong> חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון, עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה. מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} שנשא וקרא לילה הראשון. אמרו לו תלמידיו: {{ירו"מ-הדגשה|לא}} לימדתנו רבינו שחתן פטור? אמר להם: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון, עד מוצאי שבת, אם לא עשה מעשה. אמר}} רבי אלעזר בן אנטיגנוס[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן אנטיגנוס|°]] בשם רבי אליעזר בי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בי רבי ינאי|°]]: זאת אומרת {{שוליים|ב_עא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לבעול בתולה בשבת|שמותר לבעול בעילה בתחילה בשבת.]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: {{ירו"מ-הדגשה|אפילו תימא אסור}}, תיפתר באלמנה, שאינה עושה חבורה. אמר לו: והא תנינן: {{ירו"מ-הדגשה|נותנין לה}} {{שוליים|ב_עב}}ארבעה לילות. אית לך למימר ארבעה לילות באלמנה? {{ירו"מ-הדגשה|הרי אלמנה מותרת לו כל זמן שהיא טהורה. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]]: קשייתה קומי<br><br> <span id="דף_יט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי חנינא: "'''אף מי שהיו מימיו על כתיפו, הרי זה קורא את שמע ומתפלל'''". כלומר, מי שצריך מים של פרה אדומה, גם כן התירו לו לקרוא. אמר רב חונא: "'''קרית שמע ותפילה אינן צריכות כוונה'''". כי אם היה צריך כוונה, אז המים היו נפסלים בהיסח דעת, כי הוא היה צריך להתרכז במשהו אחר. רב מנא: "'''קשייתה קומי רבי פינחס'''", כלומר, הקשיתי לפני רבי פינחס. "'''ואפילו תימר קרית שמע צריכה כוונה, תפילה אינה צריכה כוונה?'''" אז איך המים לא נפסלו בהיסח הדעת? הרי כולם מודים שתפילה צריכה כוונה. קריאת שמע יש מחלוקת, אבל בכל אופן שמונה עשרה כולם מסכימים שצריך כוונה. אז למה המים לא נפסלו? רבי יוסי: "'''קיימתיה כיי דמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: הגיעוך סוף מלאכת המים שאינם מחוורין דבר תורה'''". מכאן אז היה יכול להבין שסוף מלאכת המים, לא השאיבה עצמה, אלא לסחוב את המים זה כבר לא פסול, היסח הדעת לא פוסל בהם מהתורה, אלא רק מדרבנן. וכיוון שמדרבנן זה לא פוסל, אז גם החכמים הקלו שיכול להתפלל תוך כדי. כלומר, דאורייתא עשיית המלאכה פוסלת רק בעצם השאיבה, זה תחילת עבודת המים. אבל סוף המלאכה, כלומר נשיאה, זה רק חומר דרבנן, והם הקלו שיכול להתפלל ולקרוא קריאת שמע. במשנה בפרק ב' הלכה ו', המשנה אומרת: "'''חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון, עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה'''". כלומר, אם הוא לא בעל דעת מיושבת מצווה, אז נתנו לו עד מוצאי שבת. "'''מעשה ברבן גמליאל שנשא וקרא לילה הראשון'''", כן, קרא קריאת שמע. "'''אמרו לו תלמידיו: לימדתנו רבינו שחתן פטור?'''" אז למה אתה קורא? "'''אמר להם: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת'''". כלומר, למרות שפטור אני מחמיר על עצמי כי אני לא מוכן לוותר על מלכות שמיים. גמרא: "'''חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה'''". אמר רבי אלעזר בן אנטיגנוס בשם רבי אליעזר בי רבי ינאי: "'''זאת אומרת שמותר לבעול בעילה בתחילה בשבת'''". כלומר, אם אתה אומר שנותנים לו עד מוצאי שבת, סימן שגם בשבת התירו לו לבעול בעילה ראשונה. רבי חגיי קומי רבי יוסה: אפילו תאמר אסור, אין פה ראיה. גם אם נגיד שאסור, אפשר "'''תיפתר באלמנה, שאינה עושה חבורה'''". כלומר, כיוון שהיא לא בתולה אז הוא לא עושה חבורה, ולכן מותר. "'''אמר לו: והא תנינן: ארבעה לילות'''". איך אפשר להגיד דבר כזה? "'''אית לך למימר ארבעה לילות באלמנה?'''" הרי אלמנה זה בכלל אין שום איסור. כלומר, אלמנה היא כבר לא בתולה, מותר, עד שהיא תראה דם נידות, עד אז מותר. רבי יעקב בר זבדי: "קשייתה קומי" רבי יוסי, כלומר הקשיתי לפני רבי יוסי, למה הסתפקת אם מותר לבעול בתולה בשבת ולכן רצית להעמיד את המשנה באלמנה? וכי מה בין אלעזר שובר את החבית לכל מיני גרגות? הרי לשבור חבית לכל מיני גרגות מותר, אז למה לבעול בתולה אסור? עד כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יח עמוד ב''' {{שוליים|ב_עא}} '''מותר לבעול בעילת מצווה (בעילה ראשונה) בשבת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ל, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן רפ סעיף ב , שו"ע אה"ע סימן סג סעיף א סמ"ג לאוין סה , סמ"ג עשין מח. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שמותר אף בבתולה, שהרי בעילת מצווה אינה מלאכה גמורה ואינה נחשבת עשיית חבורה האסורה, וכמסקנת הסוגיה שדחתה את הצמצום לאלמנה בלבד; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|ב_עב}} '''מותר לבעול בתולה בשבת אף שגורם לחבורה, ואין בכך משום איסור שבת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק ה, הלכה יט <קטע סוף=יח ב/> ==דף יט עמוד א== <קטע התחלה=יט א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם (איסורי ביאה ה, יט) שהתיר, כמסקנת הירושלמי שאין הבדל בין בתולה לאלמנה מבחינת איסור חבלה בשבת, שהרי אין כאן מלאכה אסורה אלא פעולה טבעית של ביאה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ושרתון.''' כמו וצרתון והשי"ן מתחלף בצד"י שהן ממוצא אחד כלומר שצררן ונתנום לר' חזקיה לפקדון והיה רוצה לידע איך יתנהג '''קטר פורתיה לפורתיה.''' ור' חזקיה הוסיף בקשרים וקשר מקצת הכיס או המטפחת שהיו בתוכו קשרו קצתו אל קצתו '''ושרתון וערק.''' כלומר וצררן היטב וברצועה. ערקא רצועה מלישנא ערקתא דמסאנא והניחם כך ולא תפסן בידו '''א"ל ר' יעקב ומה בידך.''' ומה אתה עושה עם הכתוב בידך והיכן קיימתה אותו שהרי למדני שאף על פי שהם צרורין ובלבד שיהו בידך א"נ ומה בידך שלא הועלת כלום והרבה יש בהש"ס כעין זה '''אף מי שהיו מימיו על כתפיו.''' במי חטאת קאמר הרי זה קורא את שמע ומתפלל ולא חיישינן להיסח הדעת וקס"ד מפני שאינן צריכין כוונה וכדמפרש רב הונא ואין מסיח דעתו ממימי החטאת '''קשייתה.''' הקשיתי לפני ר' פנחס דאפי' תימר קריאת שמע אינה צריכה כונה. כצ"ל תפילה אינה צריכה כונה בתמיה הא אנן תנן האומנין קורין קריאת שמע בראש הנדבך אבל לא תפלה מפני שצריכה כונה</div> <div class="yerum-leiden-text">ושרתען ויהבון לר' חזקיה קטר פורתיה לפורתיה ושרתען וערק אמ' ליה ומה בידך אמ' ר' חנינא אף מי שהיו מימיו על כתיפו הרי זה קורא את שמע ומתפלל · רב הונא אמ' קרית שמע ותפילה אינן צריכות כוונה · אמ' ר' מנא קשייתה קומי ר' פינחס ואפי' תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה · אמ' ר' יוסי קיימתיה כיי דמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן הגיעוך סוף מלאכת המים שאינם מחוורים דבר תורה · מתני' חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה · מעשה ברבן גמלי' שנשא וקרא לילה הראשון אמרו לו תלמידיו רבינו שחתן פטור · אמ' להם איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפי' שעה אחת · ר' לעזר בן אנטיגנס בשם ר' אליעזר ביר' ינאי זאת אומרת שמותר לבעול בעילה בתחילה בשבת · אמ' ר' חגיי קומי ר' יוסה תיפתר באלמנה שאינה עושה חבורה · אמ' ליה והא תנינן ארבעה לילות · אית לך למימ' ארבעה לילות באלמנה · אמ' ר' יעקב בר אידי זכרי קשייתה קומי</div> <div class="yerum-side">'''א"ר יוסי קיימתיה.''' להא דר' חנינא כהאי דאמר ר' יוחנן '''הגיעוך.''' כלומר על כרחך היינו טעמא שסוף מלאכת המים והיינו שנושאן על כתיפו אחר המילוי כדי לקדשן וזהו סוף מלאכת המים שהמילוי תחילת מלאכה היא א"נ סוף מלאכת המים סוף הדבר שהמים נפסלין במלאכה אחרת '''שאינם מחוורים דבר תורה.''' כלומר אינם מחוורין בדין זה מן התורה שהנושא אותן פוסל אותן במלאכה כזו אלא שחכמים גזרו בהן ופסלו מי חטאת שעשה עמהן מלאכה ולפיכך הקילו להיות קורא ק"ש ומתפלל '''מתני' חתן.''' שנשא בתולה פטור מק"ש בלילה הראשון משום דטריד שמא לא ימצאנה בתולה א"נ שמתיירא שמא יעשה כרות שפכה בבעילתו וטרדה דמצוה היא ורחמנא אמר ובלכתך בדרך בלכת דידך הוא דמחייבת הא דמצוה פטירת '''אם לא עשה מעשה.''' אם לא בעל עד מוצאי שבת שהן ד' לילות טריד מכאן ואילך לבו גס בה ותו לא טריד ואע"פ שלא עשה מעשה חייב בק"ש '''מעשה בר"ג וכו'.''' קמ"ל אם אדם גדול הוא ובטוח בעצמו שיכול להתכוין והוא ראוי ליטול את השם כבסוף פרקין הרשות בידו</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''גמ' זאת אומרת.''' מדקתני עד מוצ"ש אם לא עשה מעשה א"כ לילי שבת ג"כ בכלל ש"מ שמותר לבעול להבתולה בתחילה בשבת '''תיפתר באלמנה.''' ממתני' דהכא ליכא למישמע מינה דאיכא למידחי דתיפתר באלמנה דלא שייכא בה חבורה ואימא אפי' כונס את האלמנה פטור מק"ש דמיהת טריד ועוסק במצוה הוא '''א"ל והא תנינן ארבעה לילות.''' כלומר נהי דממתני' דהכא מדחית לה ואוקימתה באלמנה מתני' דנדה מאי איכא למימר דתנינן התם בר"פ תינוקת דאם הגיע זמנה לראות קאמרי בית הלל נותנין לה עד מוצאי שבת ארבעה לילות לתלות בדם בתולים וכי אית לך למימר התם נמי ד' לילות באלמנה אלא לאו ש"מ דשרי למיבעל בתולה בשבת '''קשייתה קומי ר' יוסי.''' הקשיתי לפניו דמאי קמ"ל פשיטא דמותר וכי מה בינה ובין שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות דתנינן בפ' כ"ב דשבת דמותר לכתחילה משום דלהנאתו מתכוין וה"נ כן ואע"פ שהוא כעושה חבורה '''א"ל ואמור דבתרה.''' אימא סיפא ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי בההיא שבירה וה"נ כאי שמתכוין לעשותה בעולה והוי כמי שמתכוין לעשותה כלי וה"א דאסור </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יט עמוד א<span class="yerum-runnum">37</span></div> רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו"מ-הדגשה|למה הסתפקתה האם מותר לבעול בתולה בשבת ולכן רציתה להעמיד את המשנה באלמנה, וכי}} מה בינה לבין {{שוליים|ב_עג}}שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות? {{ירו"מ-הוסר|ומור}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר לו: אתה מקשה מהרישא, אמור}} דבתרה, {{ירו"מ-ביאור|סוף המשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|ששם נאמר}}: {{שוליים|ב_עד}}ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי. וכאן שמתכוין לעשותה בעולה, כמי שמתכוין לעשותה כלי. רב יצחק בר רב משרשיא[[ביאור:עץ מסורת#רב יצחק בר רב משרשיא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}{{ירו"מ-הוסר| או מקשי}}: מה בינה {{שוליים|ב_עה}}{{ירו"מ-הוסר|למיפיס}} למפיס מורסא בשבת? {{ירו"מ-הוסר|ומור}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר לו: אתה מקשה מהרישא, אמור}} דבתרה {{ירו"מ-ביאור|סוף המשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|ששם נאמר}}: {{שוליים|ב_עו}}ובלבד שלא יתכוין לעשותה פה. וכאן {{ירו"מ-הוסר|מתכוין שהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}מתכוין לעשותה בעולה, כמי שהוא מתכוין לעשותה {{ירו"מ-הוסר|כלי}}{{ירו"מ-הדגשה|פה}}. תני: לא יבעול אדם בעילה לכתחילה בשבת מפני שהוא עושה חבורה. ואחרים מתירין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: טעמון {{ירו"מ-הוסר|ואחרים}}{{ירו"מ-הדגשה|דאחרים}}: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}למלאכתו הוא מתכוין, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מאיליה נעשה חבורה. אסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] אמר: אסור. בנימן גנזכייה[[ביאור:עץ מסורת#בנימן גנזכייה|°]] נפק {{ירו"מ-הוסר|ומור}} ואמר משמיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: מותר. שמע שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} ואיקפד עילוי ומית. {{ירו"מ-הוסר|עילוי }}וקרי {{ירו"מ-הדגשה|עלה}}: ברוך שנגפו. ועל רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] קרא {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[משלי יב כא]]) "לא יאונה לצדיק כל און" שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: כל ההיא הילכתא דרישיה דפירקא אחרייא דנידה, {{ירו"מ-ביאור|כל ההלכות שנאמרו בתחילת הפרק האחרון במסכת נידה}} {{ירו"מ-הדגשה|בדין תינוקת שלא הגיעה זמנה לראות, שנותנים לה עד שתחיה המכה, ובהגיעה זמנה לראות, נותנים לה ארבע לילות}}, להלכה אבל {{שוליים|ב_עז}}לא למעשה. {{ירו"מ-הדגשה|שלמעשה, בועל בעילת מצווה ופורש}}. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, ערק {{שוליים|ב_עח}}אפילו מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת, {{ירו"מ-הדגשה|והורה שבועל בעילת מצוה ופורש}}. בעון קומוי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מהו לבעול בעילה שנייה? אמרין: לתלות בדם המכה {{ירו"מ-הדגשה|בבעילה ראשונה}} לא הורו, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי אמרו: בועל בעילת מצווה ופורש, שחששו שמא דם נידה מעורב בדם בתולים}}. ולבעול בעילה שנייה הוא מורייא? מה צריכה לה? {{ירו"מ-ביאור|במה הוא הסתפק}} בשבאו לה ימי הפסק ימי טהרה בנתים. {{ירו"מ-ביאור| שמדאוריתא: אשה שראתה פעם ראשונה הרי היא נידה. ואפילו ראתה כל שבעה ופסקה קדם בין השמשות של יום השביעי, עושה הפסק טהרה, וטובלת בלילה, והיא טהורה לבעלה מיד. ולמחרת אחר צאת הכוכבים היא טהורה גם לטהרות. ראתה בתוך אחד עשר ימים שאחר שבעת ימי הנידה, הם הנקראים ימי זיבה. והם לא עת נידתה, לפי שלא אמורה לראות בהם. ומטמא בימים ולא בראיות. ואפילו ראתה כל היום, אינו נחשב אלא כראיה אחת. וכך דינה: ראתה יום אחד, הרי היא שומרת יום כנגד יום. שאותו יום שראתה היא טמאה. למחרת אחר הזריחה היא טובלת, ואסורה לשמש עד הלילה שמא תראה ותסתור. ראתה שתי ימים, הרי היא שומרת יום כנגד יום ויום. ולמחרת אחר הנץ החמה טובלת, ואסורה לשמש על הלילה שמא תראה ותסתור. ראתה שלושה ימים, הרי היא זבה גדולה, וצריכה לספור שבעה נקיים. וטובלת ביום השבעי, ובערב היא טהורה. ומביאה קרבן ביום השמיני. שתי תורים או שני בני יונה, אחד לעולה ואחד לחטאת, להתיר לה כניסה למקדש אכילת קדשים. ואינה צריכה לטבול במעיין.}} {{ירו"מ-הדגשה|והשאלה היתה, למאן דאמר שאסור לבעול בתחילה בשבת, האם לדעתו מותר לבעול בעילה שנייה בשבת אחר הפסק טהרה? או שחוששים שמא הפתח עדין סגור. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: שושביניה דרבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] הוינא, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שאלית לרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מהו לבעול בעילה שנייה? ושרא ליה, דהוא סבר כהדא דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: פירצה דחוקה נכנסין בה בשבת, אפילו משרת צרורות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: שושביניה דרבי שמואל קפודקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל קפודקיא|°]] הוינא. שאילית לרבי יאשיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (אמורא)|°]] ושרע מיניה. {{ירו"מ-ביאור|נמנע ולא רצה לענות}} שאילית לרבי שמואל בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]], אמר לו: מעתה, אי זה דם נידה ואי זה דם בתולים? {{ירו"מ-הדגשה|שאם תאסור ביאה שניה בשבת, סימן שאתה סובר שהפתח סגור, והדם הוא דם בתולים. אם כך, ביאה שניה תעשה כביאה ראשונה, וגם בביאה שלישית תחשוש, ואין לדבר סוף}}. תני: כלה {{ירו"מ-הדגשה|משנבעלה, מחזיקין אותה כנדה ו}}אסורה לביתה כל שבעה. ואסור ליטול ממנה כוס של ברכה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? אי איפשר שלא יצא דם נידה עם דם בתולים.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ז|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ז"> </span> <strong>מתני':</strong> רחץ לילה הראשון שמתה אשתו. אמרו לו תלמידיו: {{ירו"מ-הדגשה|לא}} לימדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ? אמר להן: איני כשאר כל אדם – איסטניס אני.<br><strong>גמ':</strong> מאן תנא {{שוליים|ב_פ}}אבל אסור ברחיצה כל שבעה? [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} הוה ליה עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} ושאל לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]], והורי ליה כל שבעה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} הוה ליה עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} ושאל לרבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]], {{ירו"מ-הדגשה|על}} לגבי רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] אמר לו: לא כן אלפך {{ירו"מ-ביאור|לא לימדו אותך}} דרבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} הוה ליה<br><br> <span id="דף_יט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יוסי''' - מה בינה לבין '''שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות'''? אמור דבתרא, '''ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי'''. וכאן שמתכוין לעשותה בעולה, כמי שמתכוין לעשותה כלי. אנחנו במסכת בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף יט. אנחנו נתחיל בדף יט, מהגמרא, שלוש שורות מהסוף. למדנו במשנה ש"חתן פטור מקריית שמע לילה ראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה", כך המשנה אומרת. "אמר ליה רבן גמליאל בשם רבי אלעזר ברבי ינאי" - זאת אומרת, מהמשנה הזו אפשר ללמוד שמותר לבעול ביאה לקטילה בשבת, כי אם אתה אומר שנותנים לו עד מוצאי שבת, זאת אומרת גם בשבת היה מותר לבעול לקטילה. "אמר רבי חגי בשם רבי יוסי, אפילו טעימא אסור" - כלומר אתה לא יכול להביא ראיה מהמשנה שמותר, גם אם תגיד שאסור, המשנה תסדר כי תיפטר באלמנה שלא עושה חבורה כמו בבתולה שהיא לא בתולה, אז ממילא אין שום בעיה. "אמר ליה ואנן ארבע לילות אידלכא ליה" - מהם ארבע לילות באלמנה, כן? הרי המשנה אמרה שנותנים לו ארבע לילות. אם מדובר באלמנה, היא לא אסורה לבעלה עד שהיא תפוש נידה, כן? אין לזה הגבלה של זמן. אז אם המשנה אמרה ארבע לילות זה ודאי מדובר בבתולה. "אמר רבי יעקב בר זבידי קשיט קומי רבי יוסי" - כלומר, יש לי קושיה לפני רבי יוסי. למה בכלל? הגמרא, כלומר, מחדשת לנו, רבי אלעזר בן ננוגס וכולי מחדשים, שמהמשנה אפשר ללמוד, כלומר, כאילו משהו, חידוש גדול, שמותר לבעול ביאה לקטילה בשבת. ו"רבי חגי טעה לומר שאולי זה אסור" ואגב למה מותר? הרי יש לנו משנה מפורשת שאומרת ש"שובר אדם את החבית ולאכול מן הגרוגרות". אז מה בין א' לבין שובר את החבית לאכול מן הגרוגרות? כמו שמותר לשבור חבית ולאכול גם מותר לבעול. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''או מקשי.''' כמו ואיכא דמקשי לה ממתני' דמפיס מורסא דשרי לכתחילה ושני ליה כדשנינן '''טעמון דאתרים.''' מפני שהוא דבר שאין מתכוין ומאליה נעשה חבורה '''ואיקפד עילוי.''' דלא אמר רב הכי ומית עילוי על שאמר אבל לא הגיע לעשות מעשה וקרי עלי' ברוך שנגפו ועל רב שלא באת תקלה על ידו קרא לא יאונה וגו' '''כל ההיא הלכתא וכו'.''' דתנינן שם בתינוקת שלא הגיע זמנה וכן אם הגיע זמנה עד כמה תולין בה בדם בתולים כל זה להלכה אבל לא למעשה וכדר' ינאי דהוה ערק אפי' מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת לפרוש הימנה אחר בעילה ראשונה ולא תלינן אח"כ בדם בתולים: מהו לבעול בעילה שניה בשבת דאכתי פתחה דחוק הוא '''אמרין.''' ומאי קא מבעיא להו הרי לתלות בבעילה שניה בדם המכה לא הורי רבי יוחנן דס"ל כהא דר' ינאי רביה דהוה ערק אפי' מתינוקת שלא הגיע זמנה ואע"פ שאנו רואין שבא הדם מחמת תשמיש ועדיין הפתח דחוק לא תלינן ולבעול בעילה שניה בשבת הוא מוריא להיתירא בתמיה הא שמעינן מיהת מההיא דרבי ינאי דלחומרא הורה ואף שנראה שעדיין הפתח דחוק וא"כ היאך יהא מורה לקולא לענין שבת '''מה צריכא לה.''' לא צריכא להא דמיבעיא להו אלא כשבאו לה ימי הפסק ימי טהרה בנתיים מבין הבעילה הראשונה ועכשיו פסקה לראות ואיכא למיתלי שחית' המכה ולפיכך לענין לתלות בדם בתילין לא מצינן לתלות אלא דלענין שבת מספקא להו דילמא כיון שפסקו הבתולים ליכא למיחש מידי דשוב אינו עושה חבור' ואיכא למימר דבעילה שניה מותרת '''דהוא סבר כהדא דשמואל וכו'.''' משום דהוי דבר שאינו מתכוין וה"נ כן אף שעדיין הפתח הוא דחוק '''ושרע מיניה.''' ולמט' המיניה הוה יתיב ר' שמואל בר רב יצחק ושאילתי' '''וא"ל מעתה איזה דם נדה ואיזה דם בתולים.''' כלומר דהוה מתמה אמאן דשרי ומדמי לי' להא דשמואל דאמר פרצה דחוקה מותר לכנס בה בשבת ואפי' משרת צרורות ומשמע דהכי נמי כן בבעילה שניה אע"פ שהוא משיר מקצת דם בתולים שנשארו וא"כ מעתה היאך נבחין בה בבעילה שני' ולאיזה דם את משוי לי' דלענין לתלות בדם בתולים הא אמרינן דלא תלינן וכדם נדה מיחשבא ולענין השרת צרורות כדם בתולים משוית לי' והוי כתרתי דסתרן אהדדי '''כלה.''' אחר בעילה ראשונה אסורה לביתה כל ז' כנדה</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' יוסי מה בינה לבין שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות · אמ' ליה ומור דבתרה ובלבד שלא יתכוין לעש' ותה כלי · וכאן מיכוין שמתכוין לעשותה כלי בעולה כמי שמתכוין לעשותה כלי · רב יצחק בר רב על' משירשיא אנ' מקשי מה בינה למיפיס מורסא בשבת · אמ' ליה ומור דבתרה ובלבד שלא יתכוין לעשותה פה · וכאן מתכוין שהוא מתכוין לעשותה בעולה כמי שהוא מתכוין לעשותה כלי · תני לא יבעול אדם בעילה לכתחילה בשבת מפני שהוא עושה חבורה · ואחרים מתירין · אמ' ר' יוסי ביר' אבון טעמיון דאחרים למלאכתו הוא מתכוין · מאיליה עשתה חבורה · אסי אמ' אסור · בנימין גנזכיה נפק ומור משמיה דרב מותר · שמע שמואל ואיקפד עילוי ומית · וקרי עילוי ברוך שנגפו · ועל רב קריא לא יאונה לצדיק כל און · שמואל אמ' על ההיא היל' דרישיה דפירקא אחרייא דשדה להלכה · אבל לא מעשה · ר' יעיי ערק אפי' מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת · בעון קומוי ר' יוחנן מהו לבעול בעילה שנייה אמרין לתלות בדם המכה לא הורי · ולבעול בעילה שנייה הוא מורייא מה צריכה ליה בשבאו לה ימי הפסק · וימי טהרה בנתים · אמ' ר' אבהו שושביניה דר' שמעון בר אבא הוינא שאלית לר' ליעזר מהו לבעול בעילה שנייה · ושרא ליה דו סבר כהדא דשמואל דשמואל אמ' פירצה דחוקה נכנסין בה בשבת אפ' משדרת צרורות · אמ' ר' חגי שושביניה דר' שמואל קפודנייא הוינא שאילית לר' יאשיה ושרע מיניה · שאילית לר' שמואל בר רב יצחק אמ' לי מעשה אי זה דם נידה ואי זה דם בתולים · תני כלה אסורה לביתה כל שבעה · ואסור ליטול ממנה כוס שלברכה דברי ר' אליעזר · מ' טעמ' דר' אליעזר אי איפשר שלא ייצא דם נידה עם דם בתולים · מתני' רחץ לילה הראשון שמתה אשתו · אמרו לו תלמידיו לימדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ · אמ' להן איני כשאר כל אדם איסטניס אני · מאן תנא אבל אסור ברחיצה כל שבעה ר' נתן · ר' אמי הוה ליה עובדא ושאל לר' חייא בר בא והורי ליה כל שבעה כר' נתן · ר' יוסי הוה ליה עובדא ושאל לר' בא בר כהן לגבי ר' אחא · אמ' ליה לא כן אלפך ר' אמי הוה ליה</div> <div class="yerum-side">'''מתני' רחץ.''' במים חמין בלילה הראשון שמתה אשתו ואע"פ שאבל אסור ברחיצה '''איסטנים אני.''' קר ומצונן לשון צינה ואיכא צערא אם לא היה רוחץ ואין אסור בימי אבלו אלא רחיצה של תענוג '''גמ' מאן תנא אבל אסור ברחיצה וכו'.''' לאו אהאי מתני' קאי ובפ"ג דמועד קטן איתמר האי סוגיא כולה ואיידי דקאמר לקמן דלא אסרו אלא ברחיצה של תענוג מייתי לה וכדאמר ר"ג במתני' איסטניס אני. והתם גריס לעיל מינה תני אלו דברים שאבל אסור בהן כל שבעה ברחיצה ובסיכה וכו' ועלה קאמר מאן תנא אבל אסור ברחיצה כל שבעה '''לא כן אלפך ר' ר' אמי הוה ליה עובדא וכו'.''' הכי גריס לה במ"ק לא כבר למדך רבך דר' אמי היה לי' עובדא וכו'</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' "אמר ליה", אתה מקשה מהרישא, כן? אמור דבתרא, תגיד עם הסיפא, כן? תגיד את סוף המשנה. מה המשנה אומרת? "'''שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות''', ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי". אז כלומר, אם הוא מתכוון לעשות כלי זה יהיה אסור. אז כאן הרי לכאורה כשהוא בועל, הרי הוא מתכוון לעשות את הבעולה, אז זה כמו שהוא יתכוון לעשות את הכלי ולכן היה צריך להיות אסור, ולכן באמת זה חידוש מה שהם אמרו שבועל בשבת. '''רב יצחק בר רב משרשיא''' - מה בינה '''למפיס מורסא בשבת'''? שוב, אותו רעיון, כן? הרי יש לנו משנה שאומרת שמותר לפוצץ מורסא בשבת. אז לכאורה למה שיהיה אסור לבעול אם הוא קורע את הבתולים? "אמר ליה" ואמור דבתרא, גם שם אתה מקשה ממשנה, תקרא את ההמשך שלה. המשנה אומרת שמותר להפיס מורסא בשבת, ובסיפא כתוב, "'''ובלבד שלא יתכוין לעשותה פה'''", כן? שלא יישאר הפתח פתוח. וכאן הרי כשהוא בועל הוא מתכוון שהיא תישאר בעולה, אז זה כמו שהוא יתכוון לעשות את הפתח. "תני, '''לא יבעול אדם בעילה לכתחילה בשבת'''" - המשנה הזאת שאומרת שאסור לבעול לקטילה בשבת בגלל שהוא עושה חבורה, "'''ואחרים מתירין'''", כלומר רבי מאיר מתיר. "אמר רבי יוסי בי רבי אבון טעמון" - אחרים, טעמם: "'''למלאכתו הוא מתכוין, מאיליה נעשה חבורה'''", כלומר בעצם הוא מתכוון לבעול ודרך אגב גם לעשות חבורה. אז זה בעצם הוא לא התכוון, כן? דבר שלא מתכוון פטור, לכן זה מותר. "'''אסי אמר: אסור. בנימין גנזכייה נפק ואמר משמיה דרב: מותר'''" - כלומר בנימין גנזכייה אמר שרב התיר, למרות שרב בעצם לא התיר. "'''שמע שמואל ואיקפד עילוי ומית. וקרי ברוך שנגפו. ועל רב קרא: לא יאונה לצדיק כל און'''" - הקב"ה שמר עליו שלא יצא תקלה בשמו. "'''שמואל אמר: כל ההיא הילכתא דרישיה דפירקא אחרייא דנידה, להלכה אבל לא למעשה'''" - כלומר כל ההלכות שמופיעות בפרק האחרון של מסכת נידה, כן? בדיני תינוקת שלא הגיע זמנה שנותנים לה עד שיחיה המכה, אם הגיע זמנה ארבע לילות וכולי, כל הדברים, כל הדינים האלה, כל הפרק כולו זה הלכה ולא למעשה, כן? כי למעשה הדין הוא בועל בעד מצוה ופורש בכל בתולה. וגם בבבלי אנחנו מכירים את האמירה של חז"ל שכשהיו לומדים את הפרק הזה אז לא היו מוציאים ממנו אלא כמו שועל שהולך בשדה חרוש וכמה גרגרי הפול נדבקים לרגליים שלו, כן? כמו ששמענו הלכה אחת יחידה יצאה מזה שבועל בעד מצוה ופורש. "'''רבי ינאי, ערק אפילו מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת'''" - כן? שהוא בעל בעד מצוה ופרש. "'''בעון קומוי רבי יוחנן: מהו לבעול בעילה שנייה?'''" - כלומר, החכמים חשבו, כן? שהכוונה שבעצם אדם שבעל באותו יום את הבתולה, האם מותר לו לבעול ביאה שנייה? "'''אמרין: לתלות בדם המכה לא הורו'''" - כן? הרי אמרנו בועל בעד מצוה ופורש שחוששים שמא דם נידה מעורב בדם בתולים, ואתה רוצה שהוא יתיר לך ביאה שנייה? זה לא הגיוני. "'''ולבעול בעילה שנייה הוא מורייא? מה צריכה לה? בשבאו לה ימי הפסק ימי טהרה בנתים'''" - זה לא כמו שהבנו, אלא השאלה היא לגבי ביאה בשבת, כן? מי שאומר שאסור לבעול לקטילה בשבת, מה יקרה אם הוא בעל ביום חול? עברו שבעה ימי טהרה, כן? ולאחר מכן בשבת הוא רוצה לבעול ביאה שנייה. האם מותר לו? או שחוששים שמא עדיין הפתח סגור. "'''רבי אבהו: שושביניה דרבי שמעון בר אבא הוינא, שאלית לרבי אלעזר מהו לבעול בעילה שנייה? ושרא ליה'''" - כן, כלומר הוא התיר לבעול ביאה שנייה. למה? "'''דהוא סבר כהדא דשמואל'''", ושמואל אמר "'''פירצה דחוקה נכנסין בה בשבת, אפילו משרת צרורות'''" - כלומר כמו שפרצה, כן? מותר להיכנס אפילו אם חלקים מהגדר נופלים. אז ככה אחרי שהוא כבר בעל פעם ראשונה ביום חול ועיקר החבורה נעשתה, אז גם כשהוא בועל בשבת, גם אם טיפה הוא יפצע עדיין טיפה יותר, זה כמו שהוא עובר דרך פרצה דחוקה ונושרים צרורות. אז גם ככה כמו שזה מותר שם, גם פה יהיה מותר. "'''רבי חגי: שושביניה דרבי שמואל קפודקיה הוינא. שאילית לרבי יאשיה'''" - "ושרע מיניה", כלומר שאלתי את רבי יאשיה והוא התחמק, לא רצה לענות. "'''שאילית לרבי שמואל בר יצחק, אמר לו: מעתה, אי זה דם נידה ואי זה דם בתולים?'''" - כלומר אם תאסור לבעול ביאה שנייה בשבת, אז יש לנו בעיה, כי יצא מפה איזה מעגל סגור. כי אם תאסור ביאה שנייה בשבת, סימן שאתה סובר שהפתח עדיין סגור ודם זה דם בתולים. אם ככה גם ביאה שנייה תהיה כמו ביאה ראשונה. אז גם ביאה שלישית תחשוש, וגם אין לזה סוף. כלומר לעולם אי אתה יכול לבעול בשבת, אלא אם כן הוא בעל קודם כל בחול וראה שאין דם. "תני, '''כלה אסורה לביתה כל שבעה'''" - כלומר לאחר שהכלה ניבעלה מזהירים אותה כנידה, כן? ואסורה לביתה כל שבעה, כן? "'''ואסור ליטול ממנה כוס של ברכה, דברי רבי אליעזר'''" - כלומר כמו נידה רגילה. מה טעמו של רבי אליעזר? "'''אי איפשר שלא יצא דם נידה עם דם בתולים'''" - כלומר בגלל הכאב אז גם כן היא פורשת נידה, רק הדם שלה, נידה, מעורב עם הדם בתולים. אנחנו בפרק ב' הלכה ז'. מה תניתם - "'''רחץ לילה הראשון שמתה אשתו'''" - כלומר רבן גמליאל, הרי לנו כמה דברים שהוא עשה בניגוד למקובל, אבל אחד הדברים הוא רחץ לילה הראשון שמתה אשתו. "'''אמרו לו תלמידיו: לימדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ?'''" - איך אתה רוחץ? "'''אמר להן: איני כשאר כל אדם – איסטניס אני'''" - כלומר אני אדם מפונק ובעצם אם אני לא אתקלח אני יכול לחלות. גמרא. "מאן תנא אבל אסור ברחיצה כל שבעה?" - כלומר מי התנא שאומר את זה? "רבי נתן". "'''רבי אמי הוה ליה עובדא'''" - כלומר היה באבל, "'''ושאל לרבי חייא בר אבא'''", אם מותר להתקלח, "'''והורי ליה כל שבעה כרבי נתן'''" - כלומר, הוא אסר עליו כל שבעה כמו רבי נתן. "'''רבי יוסי הוה ליה עובדא, ושאל לרבי אבא בר כהן'''" - ושלח לגבי רבי חייא. הוא נכנס לגבי רב אחא ואמר ליה "לא כן אלפך דרבי אמי הוה ליה עובדא, ושאל לריש לקיש, והורי ליה כרבי נתן, כל שבעה?" - הוא ענה כרבי נתן כל שבעה שאסור. אז למה אתה שואל? "אמר לו: דילמא תרין עובדין אינון?" - כלומר, אוקיי, אני מסכים, זכור לי שהיה דבר כזה, אבל אני מכיר את זה בשם אחר. מה, אם היו שני מקרים? "'''אנן אמרין ליה על דרבי חייא בר אבא, ואתון אמרין ליה על דריש לקיש'''" - כלומר זה שני מקרים שונים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יט עמוד א''' {{שוליים|ב_עג}} '''מותר לשבר חבית סתומה בשבת כדי לאכול ממנה גרוגרות, אף שאין מתכוון לעשות כלי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן שיד סעיף א סמ"ג לאוין סה. ''הכרעה:'' נפסק להיתר, כיוון שאין כוונתו לתקן כלי אלא להוציא אוכל, ואינה מלאכה שאינה צריכה לגופה; הרמב"ם והשו"ע פסקו כלשון סיפא המשנה כפי שהעמידה הירושלמי. {{שוליים|ב_עד}} '''אין להתכוון לעשות מן השבר כלי בשבת, ואף אם מתכוון להעלותו בעולה - נחשב כמתכוון לעשותו כלי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן שיד סעיף א סמ"ג לאוין סה. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שהמתכוון לעשות מהשבר כלי אסור, וכן המתכוון להעלותו בעולה דינו ככלי; כמובא ברמב"ם (שבת כג,ב) ובשו"ע (או"ח שיד,א). {{שוליים|ב_עה}} '''מותר לפצוע מורסא בשבת אם אין בכך חילול שבת אלא כדי לעשות לה פה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק י, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן שכח סעיף כח סמ"ג לאוין סה. ''הכרעה:'' נפסק שמותר לפצוע מורסא בשבת כדי לעשות לה פה בלבד, שאין זו מלאכה גמורה, כלשון סוף המשנה ("ובלבד שלא יתכוין לעשות לה פה"). {{שוליים|ב_עו}} '''בעילת בתולה בשבת אף שנוצרת חבורה - מותרת לכתחילה כדבר שאינו מתכוין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק י, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן שכח סעיף כח סמ"ג לאוין סה. ''הכרעה:'' נפסק כדעת אחרים ורב המתירים, שהרי אינו מתכוין לחבורה ואין זה פסיק רישיה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להיתר. {{שוליים|ב_עז}} '''בעל הבא על אשתו נדה בבעילה ראשונה לאחר טבילתה קודם שבדקה עצמה - מה דינו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק יא, הלכה ח , שו"ע יו"ד סימן קצג סמ"ג לאוין קיא. ''הכרעה:'' נפסק שבועל בעילת מצווה ופורש ואינו נחשב כמזיד, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (יו"ד קצג) שהדין אינו הלכה למעשה במובן חיוב בדיקה מוחלט אלא בדיעבד מותר לבעול ולפרוש. {{שוליים|ב_עח}} '''בעילת מצווה בנישאת קטנה שלא הגיע זמנה לראות מותרת בבעילה שנייה אם עברו ימי טוהר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק יא, הלכה ח , שו"ע יו"ד סימן קצג סמ"ג לאוין קיא. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שאם באו ימי הפסק (ימי טוהר) בין בעילה ראשונה לשנייה, מותר לבעול בעילה שנייה בלא חשש דם נידה מעורב בדם בתולים, כמסקנת הירושלמי שהספק היה רק בכך. {{שוליים|ב_פ}} '''אבל אסור ברחיצה כל שבעת ימי האבלות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות אבל, פרק ה, הלכה א , שו"ע יו"ד סימן שפא סעיף א , סמ"ג עשין ב <קטע סוף=יט א/> ==דף יט עמוד ב== <קטע התחלה=יט ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי נתן שאסור כל שבעה, כמעשי רבי אמי ורבי יוסי שהורו כן בשם רבי חייא בר אבא ורבי אבא בר כהן/ריש לקיש. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יט עמוד ב<span class="yerum-runnum">38</span></div> עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} ושאל לריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], והורי ליה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן, {{ירו"מ-הדגשה|שאסור ברחיצה}} כל שבעה? אמר לו: דילמא תרין עובדין אינון? {{ירו"מ-ביאור|האם היו שני מקרים}} אנן אמרין ליה על דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]], ואתון אמרין ליה על דריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]. ועוד {{ירו"מ-הדגשה|ראיה שאסור}} מן הדא: רבי חמא אבוי דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא אבוי דרבי אושעיא|°]] הוה ליה עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} שאל לרבנן ואסרון. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי: איילן רבנן? רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|שבטבריה}}, או רבנן דרומיא. {{ירו"מ-ביאור|רבהי הדרום}} אין תימר רבנן דהכא, ניחא. אין תימר רבנן דרומיא, רברבייא קומוי {{ירו"מ-ביאור|גדולים לפניו}} והוא שאל לזעירייא? {{ירו"מ-ביאור|לקטנים}} {{ירו"מ-הדגשה|ועוד}} אין תימר רבנן דרומייא, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} אינון שריין ואינון אסרין. {{ירו"מ-ביאור|הם פוסקים שמותר והם אסרו לו}} דתני: {{שוליים|ב_פא}}מקום שנהגו {{ירו"מ-ביאור|האבלים שעסקו בקבורה}} להרחיץ אחר המיטה, מרחיצין, ובדרום מרחיצין. אמר רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: מי שהוא מתיר את הרחיצה {{ירו"מ-הוסר|הזאת}}{{ירו"מ-הדגשה|כל שבעה, זה מפני שהוא}} עושה אותה כאכילה ושתייה, {{ירו"מ-הדגשה|שאי אפשר בלעדיה לרגיל בה. ואף למי שאוסר}}, הדא דתימר ברחיצה של תענוג, {{שוליים|ב_פב}}אבל ברחיצה שאינה של תענוג, מותר. כהדא דשמואל בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#שמואל בר אבא|°]]: עלו בו חטטין, אתון {{ירו"מ-ביאור|באו}} שיילון לרבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מהו דיסחי? {{ירו"מ-ביאור|שירחץ}} אמר {{ירו"מ-הוסר|לו דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|לון}}: יסחי. {{ירו"מ-ביאור|ירחץ}} {{ירו"מ-הדגשה|במה אנן קימין? אי בשיש בו סכנה, פשיטא}}{{ירו"מ-הוסר| מיית הוא}}. אין בעי {{שוליים|ב_פג}}אפילו בתשעה באב, אין בעי {{שוליים|ב_פד}}אפילו ביום הכפורים. {{ירו"מ-הדגשה|אלא בשאין בו סכנה. הדא אמרה: שרחיצה שאין בה תענוג מותר}}. רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] ראו אותו טובל {{ירו"מ-הדגשה|בימי אבלו}}. אם {{ירו"מ-הוסר|לקירויו}} לקירוי, לא ידעין; {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם להקר גופו, {{ירו"מ-הדגשה|וסבר}} שאין רחיצת {{ירו"מ-הוסר|צונין}} צונן רחיצה, לא ידעין. הורי רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|כהין}}{{ירו"מ-הדגשה|כהך}} תניא {{ירו"מ-הדגשה|שבמקום שנהגו מותר}}. הורי רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו, {{שוליים|ב_פה}}שמותר להרחיצן במים. תני: {{שוליים|ב_פו}}אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך, מותרין בנעילת הסנדל. לכשיבואו אל העיר, יחלוצו. וכן בתשעה באב, וכן בתענית ציבור. תני: במקום שנהגו לשאול אבילים בשבת, שואלין. ובדרום שואלין. רבי הושעיא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אזל לחד אתר, {{ירו"מ-ביאור|הלך למקום אחד}} וחזא אביליא בשובתא ושאיל בון. {{ירו"מ-ביאור|ראה אבלים בשבת ושאל בשלומם}} אמר לון: אני איני יודע מנהג מקומכם, אלא שלום עליכם כמנהג מקומינו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בי רבי חלפתא משבח בד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר קומי ציפוראי: {{ירו"מ-ביאור|לפני אנשי ציפורי}} אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע! חד זמן, חמא אבילייא בשובתא ושאל בון. {{ירו"מ-הוסר|אהן}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו לו: זה}} דאת מתני שבחיה! אמר לון: מה עיסקיה? {{ירו"מ-הדגשה|אמרו לו}}: חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} אבילייא בשובתא ושאל בון. אמר לון: בעי אתון מידע מהו חיליה? {{ירו"מ-ביאור|רוצים לדעת מה כוחו}} בא להודיעכם שאין אבל{{ירו"מ-הדגשה|ות}} בשבת. {{ירו"מ-הדגשה|כ}}הדא דכתיב: ([[משלי י כב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה}}". "ברכת ה' היא תעשיר" זו ברכת שבת. "ולא יוסיף עצב עמה" {{ירו"מ-ביאור|עצב}} זו אבילות. כמה דתימא: ([[שמואל ב יט ג]]) "נעצב המלך על בנו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ח|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ח"> <strong>מתני':</strong> וכשמת טבי עבדו, קיבל עליו תנחומין. אמרו לו: לא לימדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים? אמר להם: אין טבי עבדי כשאר העבדים, כשר היה.<br><br> <span id="דף_כ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף כ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא עוד ראיה שאסור, מן הדא. "'''רבי חמא אבוי דרבי אושעיא הוה ליה עובדא'''" - יש אומר אבל, "'''שאל לרבנן ואסרון'''". "רבי יוסי בעי: איילן רבנן?" - כלומר מי אותם רבנים שאסרו לו? "רבנן דהכא" - כלומר שבגליל, "או רבנן דרומיא". "אין תימר רבנן דהכא, ניחא" - כלומר אם תגיד זה הרבנים של כאן, רבני הגליל, אז זה הגיוני, שהם אוסרים גם תמיד אוסרים. "ואין תימר רבנן דרומייא" - אז קודם כל יש קושיה, "רברבייא קומוי והוא שאל לזעירייא?" - הרי הגדולים זה תלמידי הגליל, הם לפניו, הוא שואל את אנשי הדרום שהם יותר קטנים. "ועוד, אין תימר רבנן דרומייא, אינון שריין ואינון אסרין" - הרי הם בדרך כלל פוסקים שמותר ולא הם אסרו, זה לא הגיוני. "דתני: מקום שנהגו להרחיץ אחר המיטה, מרחיצין, ובדרום מרחיצין" - כן, הם מוכיחים שבדרום נהגו להרחיץ. וזה לא יכול להיות שהם אסרו לו. "אמר רבי יוסי בי רבי אבון: מי שהוא מתיר את הרחיצה עושה אותה כאכילה ושתייה" - כלומר דבר שאי אפשר בלעדיו, כן? מי שרגיל ברחיצה מבחינתו זה כמו אוכל. אומרת הגמרא: זה אף למי שאוסר, "'''הדא דתימר ברחיצה של תענוג, אבל ברחיצה שאינה של תענוג, מותר'''" - כלומר כל מי שאסר זה לא כל רחיצה, רק רחיצה של תענוג, אבל רחיצה שאינה של תענוג מותר. "כהדא דשמואל בר אבא: עלו בו חטטין" - כלומר פצעים, "'''אתון שיילון לרבי יסא: מהו דיסחי?'''" - כלומר אם מותר לו לרחוץ. "אמר: יסחי" - ודאי שמותר לרחוץ, כן, אם הוא לא ירחץ הוא יכול למות. שואלת הגמרא: במאי עסקינן? אי בישאיש בו סכנה, פשיטא. כלומר אם יש סכנה, ברור שמותר. הרי מותר, "'''אין בעי אפילו בתשעה באב, אין בעי אפילו ביום הכפורים'''", אלא מדובר שאין בו סכנה, אלא רחיצה שאין בה תענוג מותר. כן, אם הוא התיר לו, כנראה שרחיצת צונן בגלל הפצעים הוא עשה את זה, זה מותר. "'''רבי יוסי ברבי חנינא ראו אותו טובל'''" בימי אבלו, "'''אם לקירוי, לא ידעין; אם להקר גופו, שאין רחיצת צונן רחיצה, לא ידעין'''" - כלומר לא יודעים בדיוק למה הוא טבל, האם הוא טבל בגלל שהוא היה בעל קרי או כדי להתקרר. והוא סובר כנראה שרחיצת צונן זה לא נקרא רחיצה, כי עיקר הרחיצה זה בחמין, אבל רחיצת צונן מותרת. "הורי רבי אבא: תניא" - שמקום שנהגו מותר. "הורי רב אחא: '''בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו, שמותר להרחיצן במים'''" - כלומר אם הוא הלך בדרך, הרגליים נעשו בצקות, מותר לרחוץ את הרגליים, שוב פעם זה דבר שהוא לא עונג. "תני: '''אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך, מותרין בנעילת הסנדל. לכשיבואו אל העיר, יחלוצו'''" - כלומר אבל כשהוא הולך בדרך מותר לו לנעול נעליים, למרות שהאבל אסור בנעילת הסנדל, אבל כשהוא יגיע לעיר אז הוא חולץ. "'''וכן בתשעה באב, וכן בתענית ציבור'''" - גם כן אסור לנעול נעליים, אבל אם הם צריכים ללכת בדרך אז התירו להם. "תני: '''במקום שנהגו לשאול אבילים בשבת, שואלין. ובדרום שואלין'''" - כלומר לשאול מה שלומם, אז שואלים. "'''רבי הושעיא רובא אזל לחד אתר, וחזא אביליא בשובתא ושאיל בון'''" - כלומר רבי הושעיא הגדול הגיע לאיזה מקום וראה אבלים, שאל מה שלומם. "'''אמר לון: אני איני יודע מנהג מקומכם, אלא שלום עליכם כמנהג מקומינו'''" - הוא אמר: אני לא יודע אם מותר אצלכם או אסור, אבל אני אומר לכם שלום כמו מנהג מקומנו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ל דילמא תרין עובדין אינון וכו'.''' על שאמר לו דר' אמי שאל לריש לקיש אמר לו כי והלא אנחנו מקובלין דלר' חייא בר בא הוא דשאל ר' אמי ואתון אמרין ליה דלריש לקיש הוא דשאל אפשר שני מעשים היו לר' אמי ושאל לזה וחזר ושאל לזה '''ועוד מן הדא וכו'.''' גם זה מהתשובה שהשיבו לר' יוסי דרבנן אם רק '''היידן אלין רבנן.''' וכן הוא במ"ק. איזו רבנן אם רבנן דהכא או רבנן דמדרום ועל שהקשה עליהם לקמיה שאל לו זה '''רברבייא קומוי.''' הגדולים הם לפניו שהן רבנן דהכא והוא שאל להקטנים שהם זקני דרום בתמיה '''אין תימר רבנן דהכא ניחא ואין תימר רבנן דדרומייא וכו'.''' וכן הוא במ"ק. כלומר ועוד קשיא דאי רבנן דהכא שפיר אלא אי אמרת זקני דרום הא אינון שריין כדתני בברייתא דלקמיה והשתא קאמרת דאינון אסרין '''אחר המטה.''' אחר שנשאו המת במטה ונקבר נהגו להקל ברחיצה '''ובדרום.''' נהגו כן ומרחיצין עצמן '''מי שהוא מתיר את הרחיצה הזאת.''' באבילות שבעה טעמיה מפני שהוא עושה אותה כאכילה ושתיה דא"א בלא כך וכן היא סובר ברחיצה למי שהורגל בה '''הדא דתימר.''' הא דפליגי ברחיצה דאיכא דאסר ואיכא דשרי דוקא ברחיצה של תענוג הוא דפליגי '''מותר.''' לדברי הכל '''מהו דיסחי.''' משום רפואה '''דלא יסחי מיית הוא.''' אם לא ירחוץ ימות וא"כ אין בעי אפי' בט"ב וכו'. ובמ"ק גריס אין כיני אפי' וכו' והיינו הך דכל שהוא משום רפואה מותר אפי' בט"ב וביה"כ '''ראו אותו טובל.''' בימי אבלו '''אם לקרויו לא ידעין וכו'.''' ולא ידענו אם בשביל קרי טבל או אם להקר גופו משום דס"ל שאין רחיצת צונן רחיצה דלא אמרו אלא בחמין '''לא ידעין.''' ונשאר בספק '''קיהות עליו.''' מטונפות ומאוסות עליו '''וכן בתענית ציבור.''' שגוזרין על הגשמים כדתנן בפ"ק דתענית שבשלש שניות אסורין בנעילת הסנדל ובמהלכין בדרך התירו '''לשאול.''' בשלום אבלים בשבת '''אהן דאת מתני שבחיה.''' זהו אדם גדול שאתה מספר בשבחיה והלא הוא שואל בשלום אבילים בשבת '''בעיא אתון מידע.''' אדרבה אם אתם רוצים לידע מרב חכמתו הוא בא להודיעכם בזה שאין אבילות בשבת '''כמה דתימר נעצב המלך.''' מתאבל היה ולמדנו דהאי לא יוסיף עצב לומר שאין. אבילות בשבת</div> <div class="yerum-leiden-text">עובדא ושאל לריש לקיש והורי ליה כר' נתן כל שבעה · אמ' ליה דילמ' תרין עובדין אינון ואנן אמרין ליה על דר' חייא בר בא · ואתון אמרין ליה על דריש לקיש · ועוד מן הדא ר' חמא אבוי דר' הושעיא הוה ליה עובדא שאל לרבנן ואסרון · ר' יוסי בעי איילן רבנן · רבנן דהכא או רבנן דרומייא · אין תימר רבנן דהכא ניחא · אין תימר רבנן דרומייא אנן שרי ואינון אסרין · רברבייא קומוי והוא שאל לזעירייא · אין תימר רבנן דרומייא אינון שריין ואינון אסרין · תני מקום שנהגו להרחיץ אחר המיטה מרחיצין ובדרום מרחיצין · אמ' ר' יוסי ביר' אבון מי שהוא מיתיר את הרחיצה כאחת עושה אותה כאכילה ושתייה · הדא דתימר ברחיצה שלתענוג · אבל ברחיצה שאינה שלתענוג מותר כהדין דשמואל בר אבא עלו בו חטטין אותן שיילון לר' יסא מהו דייסחי אמ' לון דלא יסחי מיית הוא · אין בעי אפי' בתשעה באב · אין בעי אפי' ביום הכיפורים · ר' יוסי בר חנינא ראו אותו טובל אם לקידויו לא ידעין אם להקר גופו שאין רתיעת צונן רחיצה לא ידעין · הורי ר' בא כהין תפיא · הורי ר' אחת בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו שמותר להרחיצן במים · תני אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך מותרין בנעילת הסנדל · לכשיבואו אל העיר יחלוצו · וכן בתשעה באב וכן בתענית ציבור · תני מקום שנהגו לשאול אבילים בשבת שואלין · ובדרום שואלין · ר' הושעיא רובא אזל לחד אתר וחזא אביליא בשובתא ושאיל בון · אמ' לון חבר איני יודע מנהג מקומכם · לית שלום עליכם כמנהג מקומיכן · ר' יוחנן ביר' תלפתא משבח בר' מאיר קומי ציפוראי אדם גדול אדם קדוש אדם צנוע · חד זמן חמא אבליא בשובתא ושאל בון · אמרין ליה אהן דאת מיתני שבחיה · אמ' לון מה עיסקיה · אמרין ליה חמא אבליא בשובתא ושאיל בון · אמ' לון בעתי אתון מידע מהו חייליה · בא להודיעכם שאין אבל בשבת הדא היא דכת' ברכת יי' היא תעשיר זו ברכת שבת · ולא יוסיף עצב עמה זו אבילות · כמ' דתימ' נעצב המלך על בנו · מתני' (וכשמת טבי עבדו קיבל עליו תנחומין אמרו לו לא אמ' למדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים · אמ' ליה אין טבי עבדי כשאר העבדים</div> <div class="yerum-side">'''מתני' שאין מקבלין תנחומין על העבדים.''' כמו על שאר קרוביו שמצטער על מיתתן אלא אומרים לו המקום ימלא לך חסרונך כדרך שאומרים על בהמתו שמתה '''גמ' הא בני חורים וכו'.''' אלישנא דעל העבדים מדייק הש"ס דמשמע על העבדים דעלמא וא"כ משמע הא בני חורין אף אחרים שאינן קרובין מקבלין תנחומין עליהן בתמיה והוו להו למימר על עבדיו</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' "'''רבי יוסי בי רבי חלפתא משבח בדרבי מאיר קומי ציפוראי: אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע!'''" - רבי יוסי בי רבי חלפתא שיבח את רבי מאיר לפני אנשי ציפורי. "'''חד זמן, חמא אבילייא בשובתא ושאל בון'''" - הוא חד זמן ראה אבלים בשבת ושאל מה שלומם. אמרו לו - אז הלכו לרבי יוסי בי רבי חלפתא ואמרו לו: זה, כן, זה רבי מאיר שאתה משתבח בו? "אמר לון: מה עיסקיה?" - מה הוא עשה? "'''חמא אבילייא בשובתא ושאל בון'''" - הוא ראה אבלים בשבת, שאל מה שלומם. הרי אסור לשאול! "'''אמר לון: בעי אתון מידע מהו חיליה? בא להודיעכם שאין אבל בשבת'''" - כן? הרי הוא שאל בשלומם, הרי לא שואלים אבלים בשבת, וזה שהוא שאל בשבת מה שלומם, זה בעצם מראה שאין אבלות בשבת. "'''הדא דכתיב: ברכת ה' היא תעשיר, זו ברכת שבת. ולא יוסיף עצב עמה, זו אבילות'''" - מה הראיה שעצב זה אבלות? "'''כמה דתימא: נעצב המלך על בנו'''" - הוא אומר על הבן, שדוד שמת, אז הוא נעצב. אז רואים שעצבות קשורה לאבלות. אנחנו בפרק ב' הלכה ח', נקרא את המשנה רק. "'''וכשמת טבי עבדו, קיבל עליו תנחומין. אמרו לו: לא לימדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים?'''" - אתה הרי לימדת אותנו שלא מקבלים תנחומין על עבדים. "'''אמר להם: אין טבי עבדי כשאר העבדים, כשר היה'''". </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יט עמוד ב''' {{שוליים|ב_פג}} '''חובה ברחיצת ידיים ואמירת ברכות גם בתשעה באב וביום הכיפורים על אף איסור רחיצה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ג , רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן תקנד סעיף טו , שו"ע או"ח סימן תריג סעיף א סמ"ג לאוין סט , סמ"ג עשין לב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאף בתענית מצווה ליטול ידיים לתפילה וברכות כדרכו בכל יום, שכן איסור הרחיצה אינו חל על נטילה זו שאינה לתענוג אלא למצווה. {{שוליים|ב_פד}} '''אבל האסור ברחיצה מותר להקר גופו במים בלא תענוג, ורחיצת צונן אינה חשובה רחיצה לענין זה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ג , רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן תקנד סעיף טו , שו"ע או"ח סימן תריג סעיף א סמ"ג לאוין סט , סמ"ג עשין לב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר' חנינא ורב אחא שרחיצה שאין בה תענוג (הקרת גוף בצונן) מותרת לאבל וכן ביום הכפורים, כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ב_פה}} '''מותר לרחוץ תינוקות במים ביום הכיפורים ובתשעה באב.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ג , רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן תקנד סעיף טו , שו"ע או"ח סימן תריג סעיף א סמ"ג לאוין סט , סמ"ג עשין לב. ''הכרעה:'' נפסק שמותר להרחיץ קטנים במים, שדין רחיצה ביוה"כ ובת"ב נאמר בעינוי גדולים ולא בקטנים שאינם מצווים בעינוי. {{שוליים|ב_פו}} '''אבל או מנודה המהלכים בדרך, האם מותרים בנעילת הסנדל?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות אבל, פרק ה, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן תקנד סעיף יז , שו"ע יו"ד סימן שפב סעיף ד <קטע סוף=יט ב/> ==דף כ עמוד א== <קטע התחלה=כ א/>. ''הכרעה:'' מותרים בנעילת הסנדל כל זמן שהם בדרך, ולכשיבואו אל העיר חולצין; וכן בתשעה באב ובתענית ציבור, כפי המבואר בירושלמי, ונפסק כן ברמב"ם ובשו"ע.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א<span class="yerum-runnum">39</span></div> <br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שאין מקבלין תנחומין על העבדים}}. הא בני חורים אחרים {{ירו"מ-ביאור|שאינם קרוביו}} מקבלין תנחומין עליהן? כיני מתנייתה: אין {{ירו"מ-הדגשה|עבד}} {{ירו"מ-הוסר|מקבלין}} מקבל תנחומין על העבדים {{ירו"מ-הדגשה|הקרובים שלו}}. תני: מעשה שמתה שפחתו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, ונכנסו תלמידיו לנחמו, ולא קיבל. נכנס מפניהם לחצר, ונכנסו אחריו. לבית, ונכנסו אחריו. אמר להן: כמדומה הייתי שאתם נכוין בפושרין, {{ירו"מ-הדגשה|ורואה}} {{ירו"מ-הוסר|ואי}}{{ירו"מ-הדגשה|אני}} {{ירו"מ-הדגשה|שאי}} אתם נכוין אפילו ברותחין! והלא אמרו: {{שוליים|ב_פז}}אין מקבלין תנחומין על העבדים, מפני שהעבדים כבהמה. {{ירו"מ-הדגשה|ועוד קל וחומר}}, אם על בני חורין אחרים {{ירו"מ-הדגשה|שאינם קרוביו}} אין מקבלין תנחומין, כל שכן על העבדים. {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} מי שמת עבדו או בהמתו אומר לו: {{שוליים|ב_פח}}המקום ימלא חסרונך. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא|°]], קביל ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו"מ-הדגשה|תנחומים}} עילוי, דהוה רביה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אהבת התלמיד|{{ירו"מ-הוסר|נימר תלמידיה}}{{ירו"מ-הדגשה|דתלמידיה}} דבר נשא, חביב עליה כבריה.]] עאל ואיפטר עילוי, {{ירו"מ-ביאור|דרש}} {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[שיר השירים ו ב]]) "דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים" לא צורכה {{ירו"מ-ביאור|לא היה צריך לכתוב}} אלא "דודי ירד לגנו לרעות {{ירו"מ-הוסר|בגנ"ים}} בגנו" {{ירו"מ-הדגשה|ולמה נאמר בלשון רבים}}? "דודי" זה הקדוש ברוך הוא. "ירד לגנו" זה העולם. "לערוגת הבושם" אילו ישראל. "לרעות בגנים" אילו אומות העולם. "וללקוט שושנים" אילו הצדיקים שמסלקן מביניהן. משלו משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו בן, והיה חביב עליו יותר {{ירו"מ-הוסר|מדאי}} מדי. מה עשה המלך? נטע לו פרדס. בשעה שהיה הבן עושה רצונו של אביו, היה מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם, ונוט{{ירו"מ-הדגשה|ע}}ה בתוך פרדיסו. ובשעה שהיה מכעיסו, היה מקצץ כל נטיעותיו. כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ישראל והאומות, הקב"ה מדבק גרים בישראל|הקדוש ברוך הוא מחזר בכל העולם כולו,]] ורואה אי זה צדיק באומות העולם, ומביאו ומדבקו לישראל, כגון יתרו ורחב. ובשעה שהן מכעיסין אותו, היה מסלק הצדיקים שביניהן. דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] וחבורתיה, ואית ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מרין {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בי רבי חלפתא וחבורתיה, ואית ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מרין [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה וחבורתיה, הוו יתבין לעיי באוריתא {{ירו"מ-ביאור|ישבו ועסקו בתורה}} תחות הדא תאינה, והוה מרא דתאינתא קריץ {{ירו"מ-ביאור|והיה בעל התאנה משכים}} ולקיט לה בכל יום. אמרין: שמא הוא חושדינו? {{ירו"מ-הוסר|נחלוף}} נחליף את מקומינו. למחר אתיא מרה דתאינתא גבון, אמר לון: מריי! {{ירו"מ-ביאור|למחרת בא בעל התאנה אלהם ואמר להם אדונים}} אף חדא מצוה דהויתן נהיגין ועבדין עמי, מנעתונה מיני! אמרון ליה: אמרין, דלמא דאחשד לן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: בצפרא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אתי {{ירו"מ-ביאור|בבקר שיבא}} {{ירו"מ-הדגשה|אנא}} מודעא יתהון {{ירו"מ-הדגשה|למה נהגתי כך. למחרת בבקר לא לקט}}, זרחה עליו החמה והתליעו תאינותיה. באותה שעה אמרו: בעל התאנה יודע אימתי עונתה של תאינה ללקוט, והיה לוקטה. כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלק מן העולם, והוא מסלקן. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי בון בר רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר רבי חייא|°]], על רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ואפטר {{ירו"מ-ביאור|דרש}} עילוי: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[קהלת ה יא]]) "מתוקה שנת העובד {{ירו"מ-הדגשה|אם מעט אם הרבה יאכל}}"? ישן אין כתיב כאן, אלא "אם מעט אם הרבה יאכל" למה היה רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] דומה? למלך ששכר פועלים הרבה, והיה שם פועל אחד {{ירו"מ-הדגשה|חרוץ}}, והיה {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} משתכר במלאכתו יותר מדאי. מה עשה המלך? נטלו, והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות. לעיתותי ערב, באו אותם פועלים ליטול שכרן, ונתן לו שכרו עמהן משלם. והיו הפועלים מתרעמין ואומרים: אנו יגענו כל היום, וזה לא יגע אלא שתי שעות, ונתן לו שכרו עמנו משלם! אמר להן המלך. יגע זה לשתי שעות, יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו. כך יגע רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הספד על תלמיד חכם|בתורה לעשרים ושמונה שנה,]] מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד למאה שנה. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי סימון בר זביד[[ביאור:עץ מסורת#רבי סימון בר זביד|°]], עאל רבי ליא[[ביאור:עץ מסורת#רבי ליא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} ואפטר {{ירו"מ-ביאור|דרש}} עילוי {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}}: ארבעה דברים תשמישו של עולם, וכולן אם אבדו יש להן חליפין {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[איוב כח א]]) "כי יש לכסף מוצא, ומקום לזהב יזוקו. ברזל מעפר יוקח, ואבן יצוק נחושה." {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אם אבדו יש להן חליפין. אבל תלמיד חכם שמת, מי מביא לנו חליפתו, מי מביא לנו תמורתו? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[איוב יב כא]]) "והחכמה מאין תמצא, ואי זה מקום בינה?" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}} ([[איוב כח כא]]) "ונעלמה מעיני כל חי". אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה, יצא לבם, דכתיב: ([[בראשית מב כח|בראשית מקץ מב כח]]) "ויצא לבם", אנו, שאבדנו את רבי סימון בר זביד[[ביאור:עץ מסורת#רבי סימון בר זביד|°]], <br><br> <span id="דף_כ_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כ'. אנחנו נתחיל מהדף הקודם, מהמשנה. המשנה אומרת שכשמת עבדו של רבן גמליאל, קיבל עליו תנחומים. אמרו לו: לא לימדתנו שאין מקבלים תנחומין על העבדים? אמר להם: אין תבי עבדי כשאר העבדים, כשר היה. שואלת הגמרא: למדנו שאמרו לו: לימדת אותנו שלא מקבלים תנחומים על העבדים. כן, שואלת הגמרא מה זאת אומרת? '''הא בני חורים אחרים מקבלין תנחומין עליהן?''' זאת אומרת, איזה מין דבר זה? זאת אומרת, גם אם תבי לא היה עבד, היה בן חורין, כן? הוא לא קרוב של רבן גמליאל. מה פתאום שיקבל עליו תנחומים? ואומרת הגמרא: '''כיני מתנייתה, אין מקבל תנחומין על העבדים'''. כלומר בעצם מה שהוא לימד אותם זה שעבד לא מקבל תנחומים אפילו על הקרובים שלו, כי בעצם לעבד אין ייחוס, אין לו קשר משפחתי, ממילא הוא לא יושב שבעה ולא מקבל תנחומים על הקרובים שלו כי אין קשר משפחתי. '''מעשה שמתה שפחתו של רבי אליעזר, ונכנסו תלמידיו לנחמו, ולא קיבל. נכנס מפניהם לחצר, ונכנסו אחריו. לבית, ונכנסו אחריו.''' '''אמר להן: כמדומה הייתי שאתם נכוין בפושרין, אתם נכוין אפילו ברותחין!''' כלומר שמספיק לכם איזה רמז דק, ורואה אני שאתם נכווים אפילו ברותחים, כי אפילו רמז עבה אתם לא מבינים. '''והלא אמרו: אין מקבלין תנחומין על העבדים, מפני שהעבדים כבהמה.''' עבדים זה כמו רכוש של האדם, לא מקבלים עליו תנחומים. וודאי קל וחומר: '''אם על בני חורין אחרים אין מקבלין תנחומין, כל שכן על העבדים.''' אלא '''מי שמת עבדו או בהמתו אומר לו: המקום ימלא חסרונך.''' עצם הוא הפסיד, אבד לו רכוש, אומרים לו "המקום ימלא חסרונך". '''כד דמך רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא''', כלומר רבי חייא בר אדא, בן אחותו של בר קפרא, נפטר, אז ריש לקיש קיבל עליו תנחומים. למה? כיוון שריש לקיש היה הרב שלו, '''דהוה רביה, דבר נשא, חביב עליה כבריה''' - התלמיד חביב על הרב כמו הבן שלו. '''עאל ואיפטר עילוי''', הוא דרש בהספד ואמר, כתוב בשיר השירים: '''"דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים"'''. '''לא צורכה אלא "דודי ירד לגנו לרעות בגנו"''' - מה בכלל, מה כל כך מעניין שדודי ירד לגנו? '''"דודי" זה הקדוש ברוך הוא. "ירד לגנו" זה העולם. "לערוגת הבושם" אילו ישראל. "לרעות בגנים" אילו אומות העולם.''' '''וללקוט שושנים אילו הצדיקים שמסלקן מביניהן.''' </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כ עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''כיני מתנייתה.''' ומשני כך היא הנסחא השנויה ששנה להם ר"ג בזה הלשון אין מקבלין תנחומין על העבדים ולפיכך אמרו לו כן מפני שחייב אדם לומר בלשון רבו ולעולם על עבדיו דידיה קאי '''כמדומה הייתי שאתם נכוין בפושרין.''' כלומר שתבינו ברמז מועט שיצאתי מפניכם בתחילה '''כד דמך.''' כשנפטר ר"ח בר אדא קביל ריש לקיש תנחומין עליו משום שהיה רבו והוא היה חביב עליו כבנו כדמסיק '''עאל ואיפטר.''' ודרש עליו הפסוק הזה '''לא צורכה.''' וכי לא היה צריך לומר אלא כך דודי ירד לגנו לרעות בגנים ומאי לערוגת הבושם דקאמר באמצע והלכך דריש ליה שהכתוב מדבר באומות העולם ובישראל וסיפיה דקרא ארישא קאי '''לרעות בגנים אלו א"ה.''' אם יש בהן איזה צדיק לוקח מהם ומדבקו לישראל כדמפרש בהמשל וללקוט שושנים על ערוגת הבושם קאי. דלמא. מעשה בר' חייא בר אבא והחבורה שלו וכו' שהיו רגילין לישב ולייגע בתורה תחת אילן תאנה א' והיה בעל התאנה משכים בבוקר ולוקט התאנים בכל יום והיו סבורין שמא הוא חושד אותם שלא ילקטו הן ולפיכך הוא משכים תמיד ואמרו נחלוף את מקומינו והלכו למקום אחר למחר בא בעל התאנה אצלם ואמר להם מוריי ורבותיי וכי אף מצוה אחת שהיתה לי שנהגתם ועשיתם זכות עמי מנעתם עכשיו ממני ואמרו לו הטעם מפני שהיינו סבורין שמא אתה חושד אותנו '''בצפרא.''' בבוקר האחר אמר בעל התאנה בלבו הננו מודיע אותם שלא מפני החשד עשיתי כך ולא היה לוקטן בהשכמה בפעם הזאת וזרחה עליו החמה וכו' '''ישן אין כתיב כאן.''' דלפי פשטיה דקרא דקאי על שינה של העובד ויגע במלאכה א"כ היה צריך לסיים כן אם מעט ואם הרבה ישן ומאי יאכל לפיכך דריש לי' על ענין השונה ולומד ויגע במשנתו בזריזות ואם מעט ואם הרבה יאכל הוא בשכרו כמו אלו שהיו יגיעים בכל היום וימים הרבה שלפי זריזות והתאמצות שלו הוא משתלם כמו שמסיים במשל שהביא '''ארבעה דברים.''' דחשיב בקרא דלקמיה הן עיקר תשמישו של עולם ושאר כל מיני מתכו' כלולין בהן וכולן אם אבדו מאחד יש להן חליפין להביאן ממקום אחר ולמלאות חסרונו אבל ת"ח שמת מי מביא לנו וכו' דמיהת חסרונו של זה א"א למלאות '''כהנא הוה עולם סגין.''' היה יניק וחכים הרבה כשעלה לכאן ומפני שהיה בחור וחריף והיה כועס מיד כההיא דלקמיה שהיה מעניש לאלו המלעיגים ועל דרך שאמרו האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא דקא מרתחא ליה הלכך קאמר עולם סגין</div> <div class="yerum-leiden-text">כשר היה הא בני חורים אחרים אין מקבלין תנחומין עליהן · כיני מתניתה אין מקבלין תנחומין על העבדים · מתני' מעשה ושמתה שפחתו שלר' אליעזר ונכנסו תלמידיו לנחמו · ולא קיבל · ירדו לדיוטה תחתונה ונכנסו אחריו לפניו · ונכנסו אחריו · אמ' להן כמדומה הייתי שאתם ניכוין בפושרין ואי אתם נכוין אפי' ברותחין · והלא אמרת אין מקבלין תנחומין על העבדים מפני שהן עברים כבהמה · אם על בני חורין אחרים אין מקבלין תנחומין כל שכן על העבדים · מי שמת עבדו או בהמתו צוו' לו המק' ימלא חסרונך · כד דמך ר' חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא קביל ריש לקיש עילוי דהוה רביה נימא תלמידיה דבר נשא חביב עליה כבריה עאל ואיפטר עילוי דודי ירד לגנו לרעות בגנים · לא צורכה אלא דודי ירד לגנו לרעות בגנים · דודי זה הקב'ה · ירד לגנו זה העולם · לערוגת הבושם אילו יש' · לרעות בגנים אילו אומות העולם וללקוט שושנים · אילו הצדיקים שמסלקן מביניהן · משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן והיה חביב עליו יותר מדאיי מה עשה המלך נטע לו פרדס · בשעה שהיה הבן עושה רצונו שלאביו היה מחזר בכל העולם כולו ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם ונוטעה בתוך פרדיסו · ובשעה שהיה מכעיסו היה מקצץ כל נטיעותיו · כך בשעה שיש' עושין רצונו שלמקום הקב'ה מחזר בכל העולם כולו ורואה אי זה צדיק באומות העולם ומביאן ומדבקן ליש' · כגון יתרו ורחב' ובשעה שהן מכעיסין אותו היה מסלק הצדיקים שביניהן · דלמא ר' חייא בר אבא וחבורתיה · ואית דמרין ר' יוסי ביר' חלפתא וחבורתיה · ואית דמרין ר' עקיבה וחבורתיה הוו יתבין לעיי באוריתא תחות חדא תאינה והוה מרא דתאינתא קריץ ולקיט לה בכל יום · אמרין שמא הוא חושדינו · נחלוף את מקומינו · למחר אתיא מרה דתאינתא גבון אמ' לון מריי את חדא מצוה דהויתון נהיגין ועבדין עמי מנעתונא מיני · אמרון ליה אמרינן דילמ' דאחשד לן בצפרא אתי מודעא יתהון זרחה עליו החמה והתליע תאינתיה · באותה שעה אמרו בעל התאנה יודע אימתי עונתה שלתאינה ללקוט והיה לוקטה · כך הקב'ה יודע אימתי עונתן שלצדיקים לסלק מן העולם והוא מסלקן · כד דמך ר' בון בר ר' חייא על ר' זעירא ואפטר עילוי מתוקה שנת העובד · ישן אין כת' כאן אלא אם מעט אם הרבה יאכל · למה היה ר' בון בר' חייא דומה למלך ששכר פועלים הרבה והיה שם פועל אחד והיה משתכר במלאכתו יותר מדאי · מה עשה המלך נטלו והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות · לעיתותי ערב באו אותם פועלים ליטול שכרן ונתן לו שכרו עמהן משלם · והיו הפועלים מתרעמין ואומ' אנו יגענו כל היום וזה לא יגע אלא שתי שעות ונתן לו שכרו עמנו משלם · אמ' להן המלך יגע זה לשתי שעות יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו · כך יגע ר' בון בתורה לעשרים ושמונה שנה מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמד למאה שנה · כד דמך ר' סימון בר זביד עאל ר' ליא ואפטר עילוי ארבעה דברים תשמישין שלעולם וכולן אם אבדו יש להן חליפין · כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו · ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושה · אילו אם אבדו יש להן חליפין · אבל תלמ' חכם שמת מי מביא לנו חליפתו · מי מביא לנו תמורתו · והחכמה מאיין תימצא ואי זה מקום בינה · ונעלמה מעיני כל חי · אמ' ר' לוי מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה יצא לבם דכת' ויצא לבם · אנו שאבדנו את ר' סימון בר זביד</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''משלו משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו בן, והיה חביב עליו יותר מדי. מה עשה המלך? נטע לו פרדס. בשעה שהיה הבן עושה רצונו של אביו, היה מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם, ונוטה בתוך פרדיסו. ובשעה שהיה מכעיסו, היה מקצץ כל נטיעותיו.''' '''כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זה צדיק באומות העולם, ומביאו ומדבקו לישראל, כגון יתרו ורחב. ובשעה שהן מכעיסין אותו, היה מסלק הצדיקים שביניהן.''' דלמא זה מעשה: מעשה ברבי חייא בר אבא וחבורתיה. ואית דמרין - יש שאומרים שזה היה רבי יוסי בי רבי חלפתא וחבורתיה, ויש אומרים שזה היה רבי עקיבה וחבורתיה. '''הוו יתבין לעיי באוריתא תחות הדא תאינה''' - הם ישבו מתחת עץ תאנה ושם היו לומדים. '''והוה מרא דתאינתא קריץ ולקיט לה בכל יום''' - בעל התאנה היה משכים לפני עלות השחר וקוטף את כל התאנים הבשלות קודם. '''אמרין: שמא הוא חושדינו?''' - למה הוא קוטף כל כך מוקדם? כנראה הוא חושד שאנחנו נקטוף לו את זה. אז אמרו: '''נחליף את מקומינו'''. '''למחר אתיא מרה דתאינתא גבון, אמר לון: מריי! אף חדא מצוה דהויתן נהיגין ועבדין עמי, מנעתונה מיני!''' - היה לי מצווה אחת שקיימתם בי, ישבתם תחת העץ שלי, וגם את זה אתם לוקחים ממני? '''אמרון ליה, אמרין, דלמא דאחשד לן''' - הם חשבו שהוא חושד בהם, למה הוא קוטף כל כך מוקדם. אז הוא אמר לעצמו: בבוקר הבא שיבוא, הם לבד יבינו למה נהגתי כך. '''בצפרא אתי מודעא יתהון, זרחה עליו החמה והתליעו תאינותיה.''' הוא לא קטף את התאנים, וכשהשמש זרחה עליהן כולן התליעו. '''באותה שעה אמרו: בעל התאנה יודע אימתי עונתה של תאינה ללקוט, והיה לוקטה. כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלק מן העולם, והוא מסלקן''' - לפני שהתקלקלו חס ושלום. '''כד דמך רבי בון בר רבי חייא''', כלומר שרבי בון בר רבי חייא נפטר, על רבי זעירא ואפטר עילוי. הוא דרש בהספד ואמר, כתוב: '''"מתוקה שנת העובד"'''. עכשיו הייתי מצפה שיהיה כתוב "ישן", כי מתוקה שנת העובד. '''ישן אין כתיב כאן, אלא "אם מעט אם הרבה יאכל"'''. '''למה היה רבי בון ברבי חייא דומה? למלך ששכר פועלים הרבה, והיה שם פועל אחד, והיה משתכר במלאכתו יותר מדאי. מה עשה המלך? נטלו, והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות. לעיתותי ערב, באו אותם פועלים ליטול שכרן, ונתן לו שכרו עמהן משלם.''' כלומר כולם קיבלו אותו דבר, גם הוא קיבל בדיוק כמוהם. '''והיו הפועלים מתרעמין ואומרים: אנו יגענו כל היום, וזה לא יגע אלא שתי שעות, ונתן לו שכרו עמנו משלם!''' כלומר למה הוא קיבל אותו דבר? '''אמר להן המלך: יגע זה לשתי שעות, יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו.''' '''כך יגע רבי בון בתורה לעשרים ושמונה שנה, מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד למאה שנה.''' '''כד דמך רבי סימון בר זביד, עאל רבי ליא ואפטר עילוי''' - כלומר שרבי סימון בר זביד נפטר, רבי ליא דרש בהספד ואמר: '''ארבעה דברים תשמישו של עולם, וכולן אם אבדו יש להן חליפין''': '''"כי יש לכסף מוצא, ומקום לזהב יזוקו. ברזל מעפר יוקח, ואבן יצוק נחושה."''' כל הדברים האלו אם אבדו יש להם חליפין, '''אבל תלמיד חכם שמת, מי מביא לנו חליפתו, מי מביא לנו תמורתו?''' '''"והחכמה מאין תמצא, ואי זה מקום בינה? ונעלמה מעיני כל חי".''' אמר רבי לוי: '''מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה, יצא לבם, דכתיב: "ויצא לבם"''', אנו שאיבדנו את רבי סימון בר זביד על אחת כמה וכמה! </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד א''' {{שוליים|ב_פז}} '''אין מקבלים תנחומים על מות עבד, אלא אומרים לו "המקום ימלא חסרונך".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות אבל, פרק יב, הלכה יב , שו"ע יו"ד סימן שעז סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם ושו"ע פסקו שאין מנחמים על עבד ובהמה כדין הירושלמי, מפני שהעבדים כבהמה, ואומרים לו "המקום ימלא חסרונך". {{שוליים|ב_פח}} '''מנחמים על מות תלמיד חכם כאבל על קרוב משפחה, שנאמר "כבריה".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות אבל, פרק יב, הלכה יב , שו"ע יו"ד סימן שעז סעיף א <קטע סוף=כ א/> ==דף כא עמוד א== <קטע התחלה=כא א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן לקיש שקיבל תנחומים על מות תלמידו כרבי חייא בר אדא, כדין תלמיד חביב כבן; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה שמתאבלים על רבו ותלמידו החכם. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב<span class="yerum-runnum">40</span></div> על אחת כמה וכמה! כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]], על אבוי דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#אבוי דשמואל|°]] ואפטר {{ירו"מ-ביאור|דרש}} עילוי: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[קהלת יב יג]]) "סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא". למה היה לוי בן סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] דומה? למלך שהיה לו כרם, והיה בו מאה גפנים. והיו עושות כל שנה ושנה מאה חביות של יין. {{ירו"מ-הדגשה|יבשו חלקם ו}}עמד על חמשים, עמד על ארבעים, עמד על שלשים, עמד על עשרים, עמד על עשר, עמד על אחד, והיה עושה מאה חביות של יין. והיה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו. כך היה רבי לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] חביב לפני הקדוש ברוך הוא ככל {{ירו"מ-הדגשה|בני ה}}אדם {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}. הדא הוא דכתיב: ([[קהלת יב יג]]) "כי זה כל האדם". כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] הוה {{ירו"מ-הוסר|עולם}} עלם סגין {{ירו"מ-ביאור|גבוה מאד ויש אומרים צעיר מאד}} כד סליק להכא. {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ}} חמתיה חד בר פחין {{ירו"מ-ביאור|פרחח}} אמר לו {{ירו"מ-הדגשה|בלגלוג}}: מה קלא בשמיא? {{ירו"מ-ביאור|בלגלוג על שהיה גבוה מאד. ויש אומרים בגלל שרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] המית אותו כשחשב שהוא לועג לו, וכאשר הסבירו לו שכך מבנה פניו — החיה אותו. כפי שמסופר (בתלמוד בבלי מסכת ([[בבא קמא קיז א|בבא קמא דף קיז עמוד א]])}} {{הערה|מעשה: ההוא גברא דהוה בעי אחוויי אתיבנא דחבריה {{ירו"מ-ביאור|היה אדם שרצה למסור לאנסים את התבן של חברו}}, אתא לקמיה דרב, אמר ליה רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: לא תחוי ולא תחוי {{ירו"מ-ביאור|אל תמסור ואל תמסור}}, אמר ליה לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: מחוינא ומחוינא {{ירו"מ-ביאור|אמסור ואמסור}}. יתיב רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] קמיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] באותה שעה, שמטיה לקועיה מיניה, {{ירו"מ-ביאור|שבר את מפרקתו והרגו}}. קרי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] עילויה: ([[ישעיהו נא כ]]) בניך עולפו, שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר — כשור הבר הנלכד ברשת, שהוא שם במקום שנלכד ואי אפשר לו לזוז ממקומו. מה תוא זה, כיון שנפל במכמר אין מרחמין עליו, אף ממון של ישראל כיון שנפל ביד עובדי כוכבים אין מרחמין עליו. אמר ליה רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] לרב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|שהרג את המוסר}}: כהנא, עד האידנא הוו פרסאי דלא קפדי אשפיכות דמים {{ירו"מ-ביאור|עד עכשיו היו כאן פרסיים שאינם מקפידים על שפיכות דמים}} ואינם עונשים את ההורג, אבל השתא איכא יוונאי דקפדו אשפיכות דמים ואמרי מרדין מרדין {{ירו"מ-ביאור|שאומרים רוצח ירצח}} . לכן קום סק לארעא דישראל, וקביל עלך דלא תקשי {{ירו"מ-ביאור| קבל על עצמך שלא להקשות}} לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שבע שנין. אזיל אשכחיה לריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] דיתיב וקא מסיים מתיבתא דיומא לרבנן {{ירו"מ-ביאור|שהיה חוזר ושונה להם מה שדרש רבי יוחנן אותו היום}}, אמר להו רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לרבנן: ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] היכא? אמרו ליה: אמאי? אמר להו: האי קושיא והאי קושיא, והאי פירוקא והאי פירוקא, {{ירו"מ-ביאור|אלו הקושיות שיש לי להקשות ואלו התירוצים שיש לי לתרץ על השיעור}}. אמרו ליה לריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] את דברי רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]. אזל ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ארי עלה מבבל, לעיין מר במתיבתא דלמחר {{ירו"מ-ביאור|שיכין טוב את השיעור של מחר}}. למחר אותבוה בדרא קמא {{ירו"מ-ביאור|הושיבו את רב כהנא בשורה הראשונה}} של היושבים קמיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: שמעתתא אחת ולא אקשי ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: שמעתתא נוספת ולא אקשי. וכל פעם שאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אימרה ורב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לא הקשה על זה, אנחתיה אחורי {{ירו"מ-ביאור|העבירו אותו שורה אחת אחורה}}, עד שהעבירו אותו שבע דרי {{ירו"מ-ביאור|שורות}} עד דאותביה בדרא בתרא {{ירו"מ-ביאור|עד שישב בשורה האחרונה}}. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ארי שאמרת נעשה שועל. אמר רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]: יהא רעוא דהני שבע דרי להוו חילוף שבע שנין {{ירו"מ-ביאור|יהי רצון שאלו שבע השורות שהעבירוני לאחור, יחשבו כתחליף לשבע השנים}} דאמר לי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] שלא להקשות לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. קם אכרעיה, אמר ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: נהדר מר ברישא {{ירו"מ-ביאור|יחזור הרב על תחילת דבריו}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: שמעתתא ואקשי רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], וכך הקשה לו על כל אימרה שאמר, עד שאוקמיה בדרא קמא, {{ירו"מ-ביאור|ששוב הושיבוהו בשורה הראשונה לפני רבי יוחנן}}. המשיך רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] ואמר שמעתתא ורב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] המשיך ואקשי. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה יתיב אשבע בסתרקי {{ירו"מ-ביאור|היה יושב על שבעה כרים}}. מחמת הקושיא שהקשה עליו רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] שלפי ליה חדא בסתרקא מתותיה {{ירו"מ-ביאור|הוציאו כר אחד מתחתיו}}. שוב אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]: שמעתתא ואקשי ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], והוציאו כר נוסף מתחתיו, עד דשלפי ליה כולהו בסתרקי מתותיה עד דיתיב על ארעא. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ב|גברא סבא הוה ומסרחי גביניה|רבי יוחנן היה אדם זקן, וגבות עיניו היו גדולות וכיסו את עיניו}}. אמר להו לשמשיו: דלו לי עיני ואחזייה, דלו ליה במכחלתא דכספא {{ירו"מ-ביאור|הרימו לו את הגבות עם מלקחים של כסף}}. חזא דפרטיה שפוותיה {{ירו"מ-ביאור|ראה ששפתיו של רב כהנא שסועות}} סבר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כי אחוך קמחייך ביה {{ירו"מ-ביאור|שרב כהנא צוחק עליו}}. חלש דעתיה של רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ונח נפשיה דרב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], למחר אמר להו רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לרבנן: חזיתו לבבלאה היכי עביד? אמרו ליה: דרכיה הכי ולא היה זה צחוק. על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לגבי מערתא. חזא דהוה הדרא ליה עכנא {{ירו"מ-ביאור|ראה נחש כרוך על הפתח}}. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לנחש: עכנא, עכנא, פתח פומיך, ולא פתח. יכנס חבר אצל חבר, ולא פתח. אמר: יכנס תלמיד אצל הרב, פתח ליה. בעא רחמי ואוקמיה, אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אי הוה ידענא דדרכיה דמר הכי לא חלשא דעתי, השתא ליתי מר בהדן {{ירו"מ-ביאור|עכשיו יבוא אדוני איתנו}}. אמר ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]: אי מצית למיבעי רחמי דתו לא שכיבנא אזילנא, ואי לא לא אזילנא, ויש מפרשים שרב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] אמר: הואיל וחליף שעתא וכבר קבלתי צער מיתה, לא אקבל שוב צער מיתה ולא אלך מכא. תייריה {{ירו"מ-ביאור|הקיצו רבי יוחנן משנתו}}, אוקמיה ושייליה כל ספיקא דהוה ליה ופשטינהו ניהליה {{ירו"מ-ביאור|העמידו והקשה לו רבי יוחנן את כל הספיקות שהיו לו, ותירץ לו רב כהנא את כולם.}} היינו דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דילכון אמרי, דילהון {{ירו"מ-ביאור|מה שאמרתי לכם, של בני בבל היא, ששמעתי מרב כהנא שעלה מבבל}}}} אמר לו {{ירו"מ-הדגשה|אמרו בשמים שגזר דיניה דההוא גברא מיחתם למיתה, וכן הוות ליה. ומדפגע ביה חמתיה חד חרן}} {{ירו"מ-ביאור|ראה אותו אדם אחר}} אמר לו: מה קלא בשמיא אמר לו: גזר דיניה דההוא גברא מיחתם, וכן הוות ליה. אמר: מה סליקית {{ירו"מ-ביאור|למה עליתי}} {{ירו"מ-הדגשה|לארץ ישראל}} מזכי {{ירו"מ-ביאור|ללמוד תורה}} ואנא איחטי? מה סליקית למיקטלה {{ירו"מ-ביאור|האם עליתי כדי להרוג}} בני ארעא דישראל? ניזול וניחות {{ירו"מ-ביאור|אלך וארד}} לי {{ירו"מ-הדגשה|חזרה לבבל}} מן הן דסליקית. אתא לגבי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר לו: בר נש דאימיה מבסרא {{ירו"מ-ביאור| מבזה}} ליה, ואיתתיה דאבוהי {{ירו"מ-ביאור|אשת אביו}} מוקרא ליה, {{ירו"מ-ביאור|מכבדת אותו}} להן ייזול ליה? אמר לו: ייזול להן דמוקרין ליה. {{ירו"מ-ביאור|ילך להיכן שמכבדים אותו}} נחת ליה כהנא מן הן דסלק. {{ירו"מ-ביאור|ירד כהנא למקום שממנו עלה}} אתון אמרין ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הא נחית {{ירו"מ-ביאור|ירד}} כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לבבל. אמר: מה הוה מיזל ליה {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|בלא}} מיסב רשותא? {{ירו"מ-ביאור|איך הלך בלא ליטול רשות}} אמרין ליה: ההוא מילתא דאמר לך, הוא הוה נטילת רשות דידיה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] כד סלק להכא, אזל אקיז דם. אזל בעי מיזבון {{ירו"מ-ביאור|רצה לקנות}} חדא ליטרא דקופד {{ירו"מ-ביאור|בשר}} מן טבחא. אמר לו: בכמה הדין ליטרתא? אמר לו: בחמשין מניי וחד קורסם. {{ירו"מ-ביאור|ומכה אחת}} אמר לו: סב לך שיתין, ולא קביל עילוי. סב לך ע', ולא קביל עילוי. סב לך פ', סב לך צ', עד דמטא מאה, ולא קביל עילוי. אמר לו: עביד כמנהגך. ברומשא נחית לבית וועדא, {{ירו"מ-ביאור|בלילה ירד לישיבה}} אמר לון: רבנן מה ביש מנהגא דהכא, {{ירו"מ-ביאור|מה המנהג הרע הזה שנהוג כאן}} דלא אכיל בר נש ליטרא דקופד, עד דמחו ליה חד קורסם! אמרין ליה: ומה הוא דין {{ירו"מ-הדגשה|דעביד הכי}}? {{ירו"מ-ביאור|מי עשה לך כך}} אמר לון: פלן טבחא. שלחון בעיי מייתיתיה {{ירו"מ-הדגשה|לדינה}}, {{ירו"מ-ביאור|רצו להביאו לדין}} ואשכחון ארוניה נפקא {{ירו"מ-הדגשה|שמת}}. אמרו לו: רבי, כל הכין {{ירו"מ-הדגשה|הקפדתה עליו? }}אמר לו:{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הוסר|וייתי}} ייתי עליי דלא כעסית עילוי, {{ירו"מ-הוסר|מי}} כי סברת{{ירו"מ-הדגשה|י}} דמנהגא כן. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא, אזל {{ירו"מ-הוסר|סבר}}{{ירו"מ-הדגשה|ספר}}, {{ירו"מ-ביאור|הלך להסתפר}} בעי מסחי באהן דימוסן דטיבריא. {{ירו"מ-ביאור|רצה להתרחץ במרחצאות טבריה}} פגע ביה חד ליצן ויהב ליה {{ירו"מ-הדגשה|חד}} פורקדל. {{ירו"מ-ביאור|נתן לו מכה אחת על העורף}} אמר לו: {{ירו"מ-ביאור|הליצן}} {{ירו"מ-הוסר|חד }}עד כדון עונקתיה דההוא גברא רפיא! {{ירו"מ-ביאור|עדיין צוארך רפוי וצריך לחזקו עם מכות}} והוה ארכונא {{ירו"מ-ביאור|היה שם שופט}} קאים דאין {{ירו"מ-הוסר|אחד }}ליסטים {{ירו"מ-הדגשה|אחד. וההוא ליצן}} {{ירו"מ-הוסר|ואזל}} אזל קם {{ירו"מ-הוסר|ליה }}גחיך כל קבליה. {{ירו"מ-ביאור|הלך וצחק לידו}} {{ירו"מ-הדגשה|על מה שעשה לרבי יסא}} אמר לו: ארכונא {{ירו"מ-הדגשה|ללסטים}}: מאן הוה עמך? תלה עינוי וחמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} דהוא גחיך, {{ירו"מ-הדגשה|וחשב שצחק עליו}} אמר לו: אהן דגחיך הוא {{ירו"מ-הדגשה|הוה}} עמי. נסביה, ודניה, ואודי ליה על חד קטיל. {{ירו"מ-ביאור|הודה על רצח שביצע}} מי נפקין תרויהון {{ירו"מ-ביאור|כשהוציאו את שניהם}} טעינין תרתי {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ש{{ירו"מ-הדגשה|ו}}רין. {{ירו"מ-ביאור|קורות, להיתלות עליהם}} {{ירו"מ-הדגשה|נפק}} {{ירו"מ-ביאור|יצא}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מן {{ירו"מ-הוסר|דעבר ר יסא }}מסחא, {{ירו"מ-ביאור|מהמרחץ}} אמר לו {{ירו"מ-הדגשה|הליצן}}: ההוא עונקתא {{ירו"מ-ביאור|הצוואר}} דהות רפיא, {{ירו"מ-ביאור|שהיתה רפויה}} כבר שנצת! {{ירו"מ-ביאור|התחזקה}} {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו תוכל ללכת בצואר זקוף שנענשתי על שהכתי אותך}}. אמר ליה רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: ביש גדא דההוא גברא. ולא כתיב: ([[ישעיהו כח כב]]) "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם"? רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: קשה היא הליצנות, שתחילתה ייסורין וסופן כלייה. תחילתה ייסורין דכתיב ([[ישעיהו כח כב]]) "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם". וסופן כלייה דכתיב: ([[ישעיהו כח כב]]) "כי כלה ונחרצה שמעתי מאת ה' צבאות על כל הארץ"<br> <span id="דף_כא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א<span class="yerum-runnum">41</span>⁤==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ט|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ט]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ט"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_פט}}חתן, אם רוצה לקרות את שמע בלילה הראשון, קורא. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הרוצה ליטול לו את השם יטול.<br><strong>גמ':</strong> תני: {{שוליים|ב_צ}}כל דבר שהוא של צער, {{ירו"מ-הדגשה|כגון הא דתנן: (משנה תענית א ד) הגיעה י"ז בחשוון ולא ירדו גשמים, התחילו היחידים להתענות}}, כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה. {{ירו"מ-הדגשה|וכן כגון הא דתנן: (משנה פסחים ד א) מקום שנהגו לעשות מלאכה בי"ד, עושין. מקום שנהגו שלא לעשות, אין עושים. ובכל מקום תלמדי חכמים אינם עושים, כל הרוצה לעשות עצמו}} תלמיד חכם עושה, ותבוא לו ברכה. וכל דבר שהוא של שבח, לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה. אלא אם כן מינו אותו פרנס על הציבור. תני: {{ירו"מ-הדגשה|מעשרה תנאים שהתנה יהושע, שיהיו}} {{שוליים|ב_צא}}מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים. {{ירו"מ-ביאור|שהבוץ מתקשה ונעשה כיתדות}} ובשעה {{ירו"מ-ביאור|שהדרך בוצית}} שהוא משתקע, אפילו בשדה שהיא מליאה כורכמין. אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} שהיו בדרך, והיו מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים. וראו את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פפוס|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן פפוס {{ירו"מ-הוסר|שהיה}}{{ירו"מ-הדגשה|שהחמיר}} {{ירו"מ-הדגשה|על עצמו והיה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יהודה בן פפוס או פפוס בן יהודה|משתקע ובא כנגדן.]] אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: מי הוא זה שמראה עצמו באצבע {{ירו"מ-הדגשה|כאילו שהוא חסיד}}? אמר לו: [[ביאור:עץ מסורת#יהודה בן פפוס|°]]<nowiki/>יהודה בן פפוס הוא, שכל מעשיו לשום שמים. אמר לו: ולא כן תני: כל דבר שהוא של שבח, לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה, אלא אם כן מינו אותו פרנס על הצבור? אמר ליה: והתני: כל דבר של צער, כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה ותבוא עליו ברכה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ובלחוד {{ירו"מ-ביאור|ובלבד}} דלא יבזה חורנין. {{ירו"מ-ביאור|שהוא נוהג בחסידות והם לא}} דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ורבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] הוו יתבין אכלין {{ירו"מ-ביאור|ישבו לאכול}} בחדא מן אילין כנישתא עלייתה. {{ירו"מ-ביאור|באחד מעליות בית הכנסת}} אתת עונתה דצלותא, {{ירו"מ-ביאור|הגיעה זמן התפילה}} וקם רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] מצלויא. אמר ליה רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]]: לא כן אלפן רבי: {{ירו"מ-ביאור|לא כך למדנו רבי}} {{שוליים|ב_צב}}אם התחילו אין מפסיקין? ותני חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: {{שוליים|ב_צג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט|כל מי שהוא פטור מדבר ועושה{{ירו"מ-הדגשה|ו}}, נקרא הדיוט.]] אמר לו: והא תנינן: {{שוליים|ב_צד}}חתן פטור {{ירו"מ-הדגשה|מקרית שמע, ואף על פי כן תנינן}}: חתן אם רוצה {{ירו"מ-הוסר|אל ו }}ל{{ירו"מ-הדגשה|קר}}א {{ירו"מ-הדגשה|קרית שמע קורא}}{{ירו"מ-הוסר| דרג היא}}. אמר לו: יכיל אנא פתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אמר: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים. <strong>הדרן עלך פרק היה קורא</strong> ==פרק שלישי: "מי שמתו" == <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שלישי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר ברכות פרק שלישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==דף כא (סוף)== == [[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א"> </span> <br><strong>מתני':</strong> מי שמתו מוטל לפניו, {{שוליים|ג_א}}פטור מקרית שמע ומן התפילין. {{שוליים|ג_ב}}נושאי המיטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן, את שלפני {{ש}} <span id="דף_כא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כ עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''בר פחין.''' בליעל אחד והיה מלעיג ואמר ליה מה קלא בשמיא מפני שבביאתו כעס עליו ר' יוחנן והענישו ומת ואח"כ בקש עליו רחמים וחיה כההיא עובדא דהגוזל בתרא ושאל לו זה מה קול שמעת בשמים וא"ל גזר דין דההוא גברא מיחתם עליו שימות וכן הוה וחזר ופגע באחר כמותו וא"ל כן. אמר מה. זה סליקית להכא למיזכי ולהגות בתורה ואנא אחטא להעניש הבריות וכי עליתי להרוג בני א"י '''ניזול וניחות לי מן הן דסליקית.''' אני צריך לילך ולירד מן המקום הזה שעליתי לכאן ולחזור לבבל '''אתא לגבי ר' יוחנן.''' ולא היה רוצה לגלות לו שדעתו לחזור פן יעכבנו ולפיכך לא נטל ממנו רשות בפירוש כ"א דרך רמז אמר לו '''בר נש דאימיה מבסרא ליה.''' שאמו מבזה אותו ואשת אביו מכבדו לאיזה מהן ילך והרמז על א"י שהיא משולה לאמו וח"ל דומה לאשת אב וכאן יש לו צער ובושה ובח"ל עושין לו כבוד הרבה ור' יוחנן לא הרגיש בדבריו והשיב לו ילך למקום שמכבדין אותו '''נחת ליה כהנא מן הן דסלק.''' והלך רב כהנא וירד ממקום שעלה וחזר לבבל ובאו והגידו זה לר' יוחנן והיה מתמיה ואמר מה זה שהלך לו בלא נטילת רשות ממני ואמרו לו זה הדבר שאמר לך הוא הנטילת רשות שלו ואתה שהשבת לו כך לפיכך הלך לו '''אזל בעי מיזבון.''' הלך בדעתו לקנות ליטרא בשר מהטבח '''בחמשין מניי.''' מין מטבעות שהיה להם '''וחד קורסם.''' ומכה אחת בברזל נקרא קורסם הערוך וא"ל תקח לך ששים מטבעות ולא תעשה לי המכה וחזר והוסיף לו ולא קיבל דבריו וא"ל עשה כמנהגך ולעת ערב כשבא ר' זעירא לבה"מ ואמר לרבנן מה המנהג הרע הזה כאן שלא יאכל אדם ליטרא בשר עד שיכו אותו מכה אחת ואמרו לו ומה זה הדבר ומי הוא עושה זה והשיב פלוני הטבח ושלחו אחריו להביאו ולייסרו על כך ומצאו שמת וארונו יוצא לקראתם ואמרו לר' זעירא רבי כל כך כעסת והענשת לזה והשיב יבא עלי שלא כעסתי עליו מפני שהייתי סבור שהמנהג כאן הוא כך '''אזל ספר.''' נסתפר והיה בדעתו לילך לרחוץ בזה המרחץ של טבריא ופגע בו לץ אחד ונתן לו פורקדל חד זהו פרגול ששנינו בפ' כ"ט דכלים ולשון המדרש בפרשת אמור מה לך לוקה בפרגל וכו' כלומר מכה אחת על צוארו בעץ שקורין פורקדל וא"ל עדיין צוארו והענק שלו רפה הוא וצריך לחזק אותו ודרך שחוק והיתול אמר לו כמנהג הלץ וכשהלך היה שם ארכונא חד שופט ומושל שהיה דן לליסטים א' וזה הלץ עמד ושחק לנגדו וכשאמר הדיין להליסטים מי היה עמך כשעשית המעשה תלה עיניו והביט בלץ הזה וראה שהוא שוחק ואמר זה השוחק הוא היה עמי ולקחוהו ודנו אותו ביסורין עד שהודה על אדם אחד שהוא הרגו וכשהוציאו לשנים אלו וטעונין שתי קורות עליהן לתלות אותם בתוך כך יצא ר' ייסא מהמרחץ וא"ל זה הלץ ההולך להתלות כבר הענק הזה שהיה רפוי נשתנם ונתחזק וכלומר שנגמר דינו ליהרג על שנתן לו מכה על צוארו ואמר לו ר' ייסא ארור המזל שלך ולא כתיב ואל תתלוצצו וגו' ואיני מתחייב בנפשך כי אתה בעצמך גרמת לך '''מתני' לא כל הרוצה ליטול לו את השם יטול.''' אם לא מוחזק חכם ופרוש בשאר דברים אין זה אלא יוהרא שמראה בעצמו שיכול לכוין לבו ואין הלכה כרשב"ג וקצת מרבוותא אמרי דהאידנא כל אדם יקרא ק"ש בלילה הראשון שכיון שבדורות הללו אין מכוונים כל כך בשאר ימים אם לא יקרא בלילה א' מיחזי יותר כיוהרא שמראה עצמו שהוא מכוין בכל שעה אלא השתא משום דטריד במצוה '''גמ' תני.''' בתוספתא פ"ק דתענית על הא דשנינו שם היחידים מתענין בה"ב '''תני.''' בתוספתא דב"ק פ"ח מסתלקין לצדדין להשדות שבצדי דרכים מותר להסתלק מן הדרך לילך לשם מפני יתידות הדרכים כשהארץ יבישה ועשויה כמין גריד וכיתדות שאינו נוח להלך עליהן באמצע הדרך מסתלקין לצדדין וזה א' מעשרה תנאים שהתנה יהושע בכניסתן לארץ ומייתי לה בהאי תלמודא בפ' המוכר את הספינה '''ובשעה שהוא משתקע וכו'.''' כלומר אם השדה שהיא מליאה כרכום היא סמוכה להדרך ומתקלקלת אם הולכין ודורסין עליה ואם יקיף ולא יעבור באותה שדה צריך הוא להשתקע הרבה מן הדרך ולהקיפה אז מותר להסתלק אפי' לאותה שדה מליאה כרכום מפני טורח המרובה '''שהיה משתקע.''' הרבה ונטה מן הדרך ולא רצה להסתלק לצדדין לתוך שדה חבירו א"נ ובשעה שהוא משתקע שצריך להשתקע עצמו הרבה בהדרך שהיא עשויה כמין גומות ועולה ויורד שכיחי הרבה בה מסתלקין אפי' לשדה כרכום '''באצבע.''' מראה חסידותו לפנינו באצבע ויוהרא הוא '''שכל מעשיו לשום שמים.''' ואין לחושדו משום יוהרא '''ולא כן תני כל דבר שהוא של שבח וכו'.''' ור"ג היה סבור לדמות זה לדבר של שבח שמראה חשיבות לפניהם שהוא מדקדק במעשיו ומחמיר על עצמו לעשות לפנים משורת הדין '''אמר ליה.''' ר' יהושע והא תני כל דבר של צער וכו'. והאי נמי דבר של צער הויא שהרי הוא צריך להצטער עצמו בהילוך הדרך כשאינו מסתלק לצדדין</div> <div class="yerum-leiden-text">על אחת כמה וכמה · כד דמך ר' לוי בר סיסי על אבוי דשמואל ואפטר עילוי סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא · למה היה בן סיסי דומה למלך שהיה לו כרם והיו בו מאה גפנים והיו עושות מאה חביות שליין עמד על שלשים עמד על עשרים עמד על עשר עמד על אחד והיה עשה מאה חביות שליין · והיה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו · כך היה ר' לוי בר סיסי חביב לפני הקב'ה ככל אדם · הדא הוא דכת' כי זה כל האדם · כי זה ככל האדם · כהנא הוה עולם סגין כד סליק להכא חמתיה חד בר פחין · אמ' ליה מה קלא בשמיא · אמ' ליה גזר דיניה דההוא גברא מיחתם · וכן הוות ליה חמתיה חד חרן אמ' ליה מה קלא בשמיא · אמ' ליה גזר דיניה דההוא גברא מיחתם · וכן הוות ליה · אמ' מה סליקית מזכי ואנא איחטי · מה סליקית למיקטלה בני ארעא דיש' ניזול וניחות לי מן הן דסליקית · אתא לגבי ר' יוחנן אמ' ליה בר נש דאימיה מבסרא ליה ואיתתיה דאבוהי מוקרא ליה להן ייזיל ליה · אמ' ליה ייזיל להן דמוקרין ליה · נחת ליה כהנא מן הן דסלק · אתון אמרין ליה לר' יוחנן הא נחית כהנא לבבל · אמ' מה הוה מיזל ליה דלא מיסב רשותא · אמרין ליה ההיא מילתא דאמ' לך היא הוה נטילת רשות דידיה ' ר' זעירא כד סלק להכא אזל אקיז דם · אזל בעי מיזבון חדא ליטרא דקופד מן טבחא · אמ' ליה בכמה ליטרתא · אמ' ליה בחמשין מניי וחד קורסס · אמ' ליה סב לך שיתין ולא קביל עילוי · סב לך שבעין ולא קביל עילוי · סב לך פ' · סב לך צ' · עד דמטא מאה ולא קביל עילוי · אמ' ליה עביד כמנהגך · ברומשא נחית לבית וועדא · אמ' לון רבנן מה ביש מנהגא דהכא דלא אכיל בר נש ליטרא דקופד עד דמחו ליה חד קורסס · אמרין ליה ומה הוא דין · אמ' לון פלן טבחא · שלחון בעיי מייתיתיה · ואשכחון ארוניה נפקא · אמרין ליה ר' כל הכין אמ' ליה וייתי עליי דלא כעסית עילוי מי סברת דמנהגא כן · ר' יסא כד סליק להכא אזל ספר בעי מסחי באהן דימוסן דטיבריא · פגע ביה חד ליצן ויהב ליה פורקדל חד · אמ' ליה עד כדון עונקתיה דההוא גברא רפיא · והוה ארכונא קאים דאין אחד ליסטים ואזל קם ליה גחיך כל''קבליה · אמ' ליה מאן הוא עמך תלה עינוי וחמא דהוא גחיך אמ' ליה אהין דגחיך הוא עמי נסביה ודמה ואודי ליה על חד קטיל · מי נפקין תרויהון טעינין תרתי שריין דעבד ר' יסא מ' מסחי · אמ' ליה ההוא עונקתא דהות רפיא כבר שנצת · אמ' ליה ביש גדא דההוא גברא ולא כת' ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם · ר' פינחס בשם ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק קשה היא הליצנות שתחילתה ייסורין וסופן כלייה · תחילתה ייסורין דכת' ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם · וסופן כלייה דכת' כי כלה ונחרצה שמעתי מאת יי' צבאות על כל הארץ · מתני' חתן אם רוצה לקרות את שמע בלילה הראשון קורא · רבן שמעון בן גמליאל או' לא כל הרוצה ליטול לו את השם יטול · תני כל דבר ש הוא שלצער כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה · תלמ' חכם עושה ותבוא לו ברכה · וכל דבר שהוא שלשבח לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה · תלמ' חכם עושה אלא אם כן מינו אותו פרנס על הציבור · תני מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים · וכשהוא משתקע אפי' בשדה שהיא מליאה כורכמין · אמ' ר' אבהו מעשה ברבן גמליאל ור' יהושע שהיו בדרך והיו מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים וראו את ר' יהודה בן פפוס שהיה משתקע ובא כנגדן · אמ' רבן גמליאל לר' יהושע מי הוא זה שמראה עצמו באצבע אמ' לו יהודה בן פפוס הוא שכל מעשיו לשום שמים · אמ' ליה ולא כן תני כל דבר שהוא שלשבח לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה · תלמ' חכם עושה אלא אם כן מינו אותו פרנס על הציבור · אמ' ליה והא תני כל דבר שלצער כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה · תלמ' חכם עושה ותבוא עליו ברכה · אמ' ר' זעירא ובלחוד דלא יבזה חורנין · דלמא ר' יסא ור' שמואל בר רב יצחק הוו יתבין אכלין בחדא מן אילין כנישתא עלייתא · אתת עונתה דצלותא וקם ר' שמואל בר רב יצחק מצלייא · אמ' ליה ר' מיישא לא כן אלפן ר' אם התחילו אין מפסיקין · ותני חזקיה כל מי שהוא פטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט · אמ' ליה והא תנינן חתן פטור · חתן אם רוצה אמ' ליה ולא דרבן גמליאל היא · אמ' ליה יכיל אנא פתר כרבן גמליאל דרבן גמליאל אמ' איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים</div> <div class="yerum-side">'''ובלחוד דלא ובזה חורנין.''' הא דאמרי' דבדבר של צער אם רצה לעשות אותה דוקא בפני עצמו יכול להחמיר עליו אבל אם הוא בפני אחרים וכהך עובדא לא יעשה כן מפני שהוא כמבזה לאחרים שהם אינם רוצים לעשו' לפנים משורת הדין והוא עושה '''דלמא.''' מעשה בר' ייסא ור' שמואל שהיו יושבין ואוכלין בא' מבהכ"נ שבעלייה והגיע עונת התפלה וקם ר' שמואל והפסיק מאכילה להתפלל '''א"ל והא תנינן חתן פטור חתן אם רוצה.''' כלומר דאע"פ ששנינו שהחתן פטור מק"ש אפ"ה שנה רבי כאן אם רוצה לקרות קורא אלמא דלא נקרא הדיוט כשמחמיר על עצמו בדבר שהוא פטור מן הדין '''א"ל יכיל אנא פתר כר"ג.''' והכי גריס לה בפ"ק דשבת ול"ג ההיא א"ל קמא. כלומר דמתני' דהכא כר"ג אתיא דלא רצה לפטור עצמו מק"ש כמו שהשיב לתלמידיו איני שומע וכו' ושאני ק"ש דאית ביה קבלת מלכות שמים: הדרן עלך היה קורא</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''כד דמך רבי לוי בר סיסי''', על אבוי דשמואל ואפטר עילוי - אבא של שמואל עמד והספיד אותו. אמר, כתוב בקהלת: '''"סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא"'''. '''למה היה לוי בן סיסי דומה? למלך שהיה לו כרם, והיה בו מאה גפנים. והיו עושות כל שנה ושנה מאה חביות של יין.''' יבשו חלקם: '''עמד על חמשים, עמד על ארבעים, עמד על שלשים, עמד על עשרים, עמד על עשר, עמד על אחד, והיה עושה מאה חביות של יין.''' כלומר בדיוק כמו שבהתחלה, '''והיה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו. כך היה רבי לוי בר סיסי חביב לפני הקדוש ברוך הוא ככל אדם.''' הדא הוא דכתיב: '''"כי זה כל האדם"'''. כהנא היה בחור צעיר מאוד כשעלה לארץ ישראל. אני חוזר לסיפור שמופיע כן, יש קטע מהבבלי שכתבתי פה למטה. הבבלי מספר שהיה בחור יהודי אחד שרצה למסור רכוש של יהודים לגויים, ורב אמר לו שלא יעשה את זה. הוא החליט שכן עושה את זה, ואז רב כהנא נתן לו מכה והרג אותו, ולכן הוא ברח לארץ ישראל. לפני שהוא הלך לארץ ישראל, רב ביקש ממנו שלא יקשה לרבי יוחנן שבע שנים. הוא הגיע, פגש את ריש לקיש בארץ ישראל ושאל אותו כל מיני שאלות, וריש לקיש ראה שהוא תלמיד חכם מאוד גדול. הוא אמר לרבי יוחנן: '''ארי עלה מבבל, לעיין מר במתיבתא דלמחר'''. ריש לקיש בעצם היה מכין את השיעור לפני שרבי יוחנן היה מגיע - היה אומר לו מה ההתרשמות שלו מהתלמידים, השאלות שלהם, כדי שרבי יוחנן יכין את השיעור. הם נהגו לשבת - רבי יוחנן יושב על כסא וכל האחרים יושבים בשורות שורות לפניו, והוא התחיל לדרוש את השיעור. בהתחלה כהנא ישב בשורה הראשונה והוא חיכה שהוא ישאל. הוא לא שאל שאלה, אז העבירו אותו לשורה השנייה, ולאחר מכן השלישית, וכן הלאה עד שהוא הגיע לשורה השביעית. ואז רבי יוחנן אמר לריש לקיש: '''ארי שאמרת נעשה שועל'''. ואז רב כהנא ביקש שבמקום השבע שנים שהוא הבטיח לרב לא לשאול שאלה, השבע שורות שהוא התבזה - שהורידו אותו שבע שורות - זה יהיה במקום. ואז בעצם הוא ביקש לחזור חזרה לשורה הראשונה ולהתחיל את השיעור מחדש והוא ישאל שאלות. באמת על כל שורה, כל שאלה, כל דבר שרבי יוחנן אמר, כהנא שאל שאלות, וככה קידמו אותו שורה שורה עד שהגיע חזרה לשורה הראשונה. ואז רבי יוחנן רצה לראות מי התלמיד החכם הזה, וביקש שירימו לו את העפעפיים במכחלת של כסף, והוא ראה את כהנא, וכהנא הלחיים שלו היו בולטות - זה היה נראה כאילו שהוא צוחק. אז רבי יוחנן חשב שהוא צוחק עליו, וחלשה דעתו של רבי יוחנן ונח נפשיה דרב כהנא. לאחר מכן שסיפרו לרבי יוחנן שבעצם זה המבנה פנים של כהנא, הוא הלך והחייה אותו. כשכהנא הגיע לארץ ישראל, אמרנו שהוא היה בחור צעיר. חמתיה חד בר פחין, אמר לו: '''מה קלא בשמיא?''' - הרי רבי יוחנן הרג אותו וגם החייה אותו, מה נשמע בשמיים? אמר לו: גזר דין על אותו גברא מיחתם - שמעתי שאתה עומד למות. וכן פגע בעוד אחד שגם אמר לו: מה קלא בשמיא? שוב אמר לו: גזר דיניה דההוא גברא מיחתם, אתה עומד למות. אז כהנא אמר לעצמו: '''מה סליקית מזכי ואנא איחטי?''' כל המטרה שלי לעלות לארץ ישראל היתה כדי ללמוד תורה, ואני חוטא כאן. '''מה סליקית למיקטלה בני ארעא דישראל? ניזול וניחות לי מן הן דסליקית''' - אחזור למקום שממנו עליתי. אתא לגבי רבי יוחנן, אמר לו: '''בר נש דאימיה מבסרא ליה, ואיתתיה דאבוהי מוקרא ליה, להן ייזול ליה?''' - אמא של בן אדם שאמא שלו מבזה אותו, ואשתו של אבא שלו (האמא החורגת) מכבדת אותו - לאיפה ילך? '''אמר לו: ייזול להן דמוקרין ליה''' - שילך לאיפה שמכבדים אותו. '''נחת ליה כהנא מן הן דסלק. אתון אמרין ליה לרבי יוחנן: הא נחית כהנא לבבל. אמר: מה הוה מיזל ליה מיסב רשותא?''' איך הוא הלך בלי לקבל רשות? '''אמרין ליה: ההוא מילתא דאמר לך, הוא הוה נטילת רשות דידיה''' - בעצם התכוון להגיד שבארץ ישראל מבזים אותו, ובבבל שם מעריכים אותו, וזה כבר היה קבלת רשות ממנו. רבי זעירא כד סלק להכא, אזל אקיז דם - הלך להקיז דם. נהגו לאכול אחרי הקזת דם בשר, כדי להחזיר את הדם שאבד. '''אזל בעי מיזבון חדא ליטרא דקופד מן טבחא. אמר לו: בכמה הדין ליטרתא? אמר לו: בחמשין מניי וחד קורסם.''' צריך לשלם חמישים כסף ועוד איזה מכה. '''אמר לו: סב לך שיתין, ולא קביל עילוי. סב לך ע', ולא קביל עילוי. סב לך פ', סב לך צ', עד דמטא מאה, ולא קביל עילוי.''' לא הסכים לקבל שום דבר, רק חמישים ומכה. '''אמר לו: עביד כמנהגך''' - תעשה מה שאתה רוצה. נתן לו חמישים שקל, ונתן לו גם מכה. '''ברומשא נחית לבית וועדא, אמר לון: רבנן מה ביש מנהגא דהכא, דלא אכיל בר נש ליטרא דקופד, עד דמחו ליה חד קורסם!''' - אדם לא יכול לאכול ליטרה בשר עד שנותנים לו איזו מכה. '''אמרין ליה: ומה הוא דין? אמר לון: פלן טבחא.''' שלחו לחפש אותו לדין, ומצאו שהארון שלו יוצא - שהוא מת. '''אמרו לו: רבי, כל הכין''' - כל כך הקפדת על זה? '''אמר לו: ייתי עליי דלא כעסית עילוי, כי סברת דמנהגא כן''' - הייתי בטוח שזה המנהג, לכן לא כעסתי. רבי יסא כד סליק להכא, אזל בעי מסחי באהן דימוסן דטיבריא - רצה להתרחץ במרחצאות של טבריה. '''פגע ביה חד ליצן ויהב ליה פורקדל''' - נתן לו מכה מאחורי הצוואר, עד היום לצערנו יש שנוהגים כך למי שמסתפר. '''אמר לו: עד כדון עונקתיה דההוא גברא רפיא!''' - צוואר שלך עדיין רך, צריך לחזק אותו. '''והוה ארכונא קאים דאין ליסטים''' - היה שופט רומאי שדן גנב. הליצן, תוך כדי שהוא הולך, '''אזל קם גחיך כל קבליה''' - צוחק ומספר לכולם איך נתן מכה לרבי יסא. תוך כדי זה הוא עבר דרך המשפט, '''אמר לו: ארכונא: מאן הוה עמך?''' - היה איתך שותף? '''תלה עינוי וחמא דהוא גחיך, אמר לו: אהן דגחיך הוא עמי.''' הוא הרים עיניים, ראה מישהו צוחק, וחשב שצוחק עליו, אז אמר: זה השותף שלי. '''נסביה, ודניה, ואודי ליה על חד קטיל.''' תפסו אותו ושפטו אותו, והוא הודה שרצח. '''מי נפקין תרויהון טעינין תרתי שרין''' - כל אחד מהם סחב את העץ, כמו שהיה נהוג שהנאשם סוחב את העץ שעליו תולים אותו. תוך כדי שהם עוברים, '''רבי יסא מן מסחא, אמר לו: ההוא עונקתא דהות רפיא, כבר שנצת!''' - הצוואר שלך כבר התחזק, אתה יכול ללכת בגאווה, כבר נענשתי על מה שהכיתי אותך. '''אמר ליה רבי יסא: ביש גדא דההוא גברא.''' זה חוסר מזל. '''ולא כתיב: "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם"?''' למה היית צריך להתלוצץ? '''רבי פינחס ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק: קשה היא הליצנות, שתחילתה ייסורין וסופן כלייה. תחילתה ייסורין דכתיב "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם". וסופן כלייה דכתיב: "כי כלה ונחרצה שמעתי מאת ה' צבאות על כל הארץ"'''. </div> </div> kztbzzck4qq0ooripu6alreba89czru 3083830 3083829 2026-09-18T14:31:03Z מאירושולי 35234 3083830 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שני — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יב עמוד א<span class="yerum-runnum">23</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_א|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_א}}היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא; אם כיון לבו יצא, ואם לאו לא יצא. ובפרקים, שואל מפני הכבוד ומשיב, ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה{{ירו"מ-הוסר|ור'}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: {{שוליים|ב_ב}}באמצע, שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד, ובפרקים, שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא; אם כיון לבו יצא}}. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: זאת אומרת שאין הברכות מעכבות, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי לא נאמר שברך.  התיבון: והתנן}}: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|תלמידי חכמים שתורתם אמנותם וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{ירו"מ-הדגשה|מפסיקים לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. וכי יעלה על הדעת שאינו מפסיק גם לברכות? ולא תנינתה התם מפסיקין לקריאת שמע ולברכות, אף הכא, אף על גב דלא תנינתה, צריך לברך}}. אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: {{ירו"מ-הדגשה|כאן חייבים לאמר שלא ברך. ש}}אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה שהוא צריך לברך, מאי אם כיון לבו יצא? אם ברך, קל וחומר שכוין}} את {{ירו"מ-הוסר|שהוא צריך }}{{ירו"מ-הוסר|לברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לבו}} {{ירו"מ-הדגשה|לצאת. אף אם נאמר}} {{ירו"מ-הוסר|בירך}}{{ירו"מ-הדגשה|שברך}} {{ירו"מ-הדגשה|וודאי התכוון לצאת, אפשר שלא די שיכוון ליבו לצאת, אלא}} צריך שיכוין את לבו {{ירו"מ-הדגשה|לפירוש המילים}}.{{ירו"מ-הוסר|בכולן התיבון ואינו מפסיק ולא תנינתה}} {{ירו"מ-הוסר|והכא}}{{ירו"מ-הדגשה|האם}}{{ירו"מ-הוסר| אף על גב דלא תנינתה}} צריך {{ירו"מ-הדגשה|כוונה}}{{ירו"מ-הוסר| לברך זאת אומרת: צריך לכוין את לבו}} בכולן? נישמעינה מן הדא: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אחי|°]]<nowiki/>רבי אחי {{ירו"מ-ביאור|ברבי יאשיה}} אמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: אם כיון לבו בפרק ראשון, אף על פי שלא כיון לבו בפרק שני, יצא. מה בין פרק ראשון ומה בין פרק שני? {{ירו"מ-הדגשה|ולמה די אם כיון בפרק ראשון}}. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}? כל {{ש}} <span id="דף_יב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''פרק ב' הלכה א', דף י"ב עמוד א'''' מתניתין: היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא. כלומר אדם שהיה קורא בתורה והגיע הזמן של קריאת שמע והוא בדיוק היה קורא את פרשת שמע שמופיעה בתורה. '''אם כיוון ליבו יצא, ואם לאו לא יצא'''. יש כל מיני פירושים מה בדיוק הכוונה כיוון ליבו, האם כיוון ליבו לעצם לצאת ידי חובה בכלל או כיוון ליבו למשמעות של המילים. זה הגמרא תסביר. '''ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב'''. כלומר, אנחנו יודעים שבקריאת שמע יש לנו שלוש פרשות שמע, והיה אם שמוע ויאמר - לפניה ביום יש שתי ברכות ולאחריה ברכה אחת. בערב לפניה שתי ברכות, ואחריה שתי ברכות. אז בין פרק לפרק או בין ברכה לברכה, שואל מפני הכבוד. כלומר הוא יכול לשאול לשלומו של מישהו מכבד וגם משיב. '''ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב'''. כלומר באמצע הפרקים, באמצע שמע ישראל, באמצע והיה אם שמוע וכולי, אז שואל מפני יראה ומשיב - זה '''דברי רבי מאיר'''. אבל כמובן שבאמצע הפרק זה יותר חמור. '''רבי יהודה אומר: באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד'''. כלומר לפי רבי יהודה זה הדרגתי. תמיד להשיב תשובה יותר קל מאשר לשאול. אז באמצע הפרקים עצמם, באמצע שמע, באמצע והיה אם שמוע וכולי, אז הוא שואל רק מפני יראה. כלומר אדם שהוא מפחד ממנו, אבל להשיב הוא יכול כבר להשיב גם מפני הכבוד - מי שמכבד אותו. אבל '''ובפרקים שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם'''. כלומר שוב פעם ירידה, כן? לשאול שואל מפני הכבוד, אבל להשיב אפשר להשיב לכל אדם. גמרא: תנן, '''היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא, אם כיוון לבו יצא'''. ככה כתוב במשנה. '''אמר רבי אבא: זאת אומרת שאין הברכות מעכבות'''. כלומר מה הראיה? כי הרי כתוב "היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כיוון ליבו יצא". לא כתוב שאם ברך וכיוון ליבו. אז מכאן שהוא בעצם עם הברכות - לא מעכבות. מקשה הגמרא: והתנן מפסיקים לקריאת שמע ומפסיקים לתפילה. אנשים שהיו עוסקים בתורה והגיע זמן קריאת שמע - אז מפסיקים את הלימוד, ולתפילה לא מפסיקים. אבל שם הרי לא כתוב שמפסיקים לקריאת שמע ולפני כן מברכים. כתוב מפסיקים לקריאת שמע, וודאי האדם שלא מפסיק גם לברכות ברור שהוא גם מברך, כן? ואף על פי כן לא כתוב. אז כנראה שבעצם זה דבר שהוא מובן. אז גם כאן שכתוב שהיה קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כיוון ליבו יצא, הכוונה אם ברך וכיוון ליבו. '''אמר רבי יוסה: אם אומר את צריך שיכוין את לבו'''. כלומר אי אפשר להגיד את זה ככה. כאן חייבים לומר שהוא לא ברך. כי הרי מה המשנה אומרת? אם כיוון ליבו יצא. אם אומר אתה שברך, אז מה זה אם כיוון ליבו יצא? הרי אם ברך קל וחומר שהוא התכוון לצאת. כלומר אדם לא מברך סתם. אומרת הגמרא זה לא ראיה. גם אם נאמר שהוא כן ברך והתכוון לצאת, לא די בזה. כי בקריאת שמע לא די בכוונה לצאת, אלא צריך כוונה לפירוש המילים. כיוון ליבו - הכוונה לפירוש המילים. אז מה שהמשנה אמרה, "היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כיוון ליבו יצא", הכוונה שהוא ברך וכיוון ליבו למשמעות המילים. שואלת הגמרא: '''צריך בכולן'''? האם צריך כוונה בכולן? כלומר לכל הפרשות? אומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא'''. נביא ראיה מסיפור. '''רבי אחי אמר משום רבי יהודה: אם כיון לבו בפרק ראשון, אף על פי שלא כיון לבו בפרק שני, יצא'''. כלומר רבי אחי אמר בשם רבי יהודה שבעצם מספיק לכוון ליבו בפרק הראשון, לא צריך בפרק השני. שואלת הגמרא: '''מה בין פרק ראשון ומה בין פרק שני'''? כלומר למה די בכוונה בפרק הראשון? '''אמר רבי חנינא: כל מה שכתוב בזה כתוב בזה'''. הוא אומר מאוד פשוט. פרשה שנייה, פרשת והיה אם שמוע, זה בעצם שחזור של מה שכתוב בפרשת שמע. אז לכן אם כיוונתי בשמע מספיק. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' היה קורא בתורה.''' בזמן ק"ש והוא קורא אותה בתורה '''אם כיון לבו.''' לצאת ידי חובת ק"ש יצא ואם לאו לא יצא וכמ"ד מצות צריכות כונה שיהא מכוון לצאת י"ח ומ"ד מצות אין צריכות כונה מפרש אם כיון לבו לקרות ולאפוקי בקורא להגיה את הספר אם יש בו טעות דאפי' לקריאה נמי לא מתכוין א"נ שהקורא להגיה אינו קורא התיבות כנקודתן אלא קורא ככתיבתן כדי להבין בחסרות ויתירות ובקריאה כזו לא יצא '''בפרקים.''' מפרש במתני' דלקמן מה הן הפרקים '''שואל מפני הכבוד.''' שואל בשלום אדם נכבד שראוי להקדים לו שלום '''ומשיב.''' ואין צ"ל שמשיב לו שלום אם הקדים לו '''ובאמצע.''' הפרק שואל מפני היראה אדם שהוא ירא מפניו כגון אביו או רבו וכ"ש אם מתירא ממנו שלא יהרגהו ואין צ"ל שמשיב לו שלום אבל מפני הכבוד לא '''ר' יהודה אומר באמצע.''' הפרק שואל בשלום מי שירא ממנו ומשיב שלום לאדם נכבד '''ומשיב שלום לכל אדם.''' שהקדים לו שלום והלכה כר' יהודה ובכל מקום שאסור להפסיק כך אסור לדבר בלשון הקדש כמו שאר הלשונות '''גמ' זאת אומרת שאין הברכות מעכבות.''' מדלא תני אלא אם כיון לבו לצאת בק"ש והרי הוא קורא בתורה ולא בירך ברכת הק"ש ש"מ שאין ברכות ק"ש מעכבות '''אם אומר את שהוא צריך לברך.''' דברי ר' יוסה הכי מתפרשין דלמאי דדייק ר' בא ממתני' דאין הברכות מעכבות מדלא קתני מידי מהברכות ועלה קאמר דהאי לאו דיוקא הוא וכדמותבינן לקמן והיינו דאקדים לה להאי מילתא וכדלקמיה '''אם אומר את וכו'.''' כלומר הא לכשתמצי לומר שצריך הוא לברך דהוה סבירא לן דהברכות מעכבות א"כ ודאי הוא שאם בירך שצריך שיכוין את לבו בכל הג' פרשיות שהרי אם אפי' הברכות מעכבות פשיטא הוא דכל ג' הפרשיות מעכבות ועד שיכוין לבו בכולן לצאת ידי חובתו והשתא קשיא על עיקר דיוקא דידך כדמסיק '''התיבון.''' על האי דיוקא דר' בא '''ואינו מפסיק ולא תנינתה.''' וכי אינו מפסיק הוא בין פרשה של ק"ש לפרשה אחרת שבה שהרי הוא קורא בתורה כסדר וכמה וכמה פרשיות איכא בין חדא פ' של ק"ש לחברתה ואפ"ה לא תנינתה להאי דינא במתני' וזה היה צריך התנא להשמיענו דהא איכא למ"ד לקמן שאם הפסיק בק"ש כדי לקרות את כולה לא יצא ידי חובתו '''נשמעינה מן הדא דר' אחי וכו'.''' בתוספתא פ"ב דעיקר הכוונה בפרק ראשון הוא וכדמפרש ר' חנינא טעמא דכל מה שכתוב בפ' ראשון ואהבת וגו' ושננתם וקשרתם כתוב בפ' שני וכבר יצא י"ח בכוונת פ' הראשון</div> <div class="yerum-leiden-text">היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא · ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב · ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי מאיר · ר' יהודה א' באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד · ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם · ואילו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשניה בין שניה לשמע · בין שמע לוהיה אם שמוע בין והיה אם שמוע לויאמר בין ויאמר לאמת ויציב · ר' יהודה א' בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק · אמ' ר' יהושע בן קרחה למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה ואחר כך עול מיצות · והיה אם שמוע לויאמר שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה · ויאמר אינו נוהג אלא ביום · הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא · ר' יוסי א' לא יצא · קרא ולא דיקדק באותותיה ר' יוסי א' יצא · ר' יהודה א' לא יצא · הקורא למפרע לא יצא · קרא וטעה יחזור למקום שטעה · האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך מה שאינן רשאין לעשות כן בתפילה · חתן פטור מקרית שמע בלילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה · מעשה ברבן גמליאל שנשא אשה וקרא לילה הראשון שנשא · אמרו לו תלמידיו רבינו לא כך לימדתנו שחתן פטור מקרית שמע לילה הראשון · אמ' להן איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפי' שעה אחת · רחץ בלילה הראשון שמתה אשתו אמרו לו תלמידיו רבינו לא כך לימדתנו שאבל אסור לרחוץ · אמ' להן איני כשאר בני אדם איסטניס אני · מת טבי עבדו וקיבל עליו תנחומין אמרו לו תלמידיו רבינו לא כך לימדתנו שאין מקבלין תנחומין על העבדים · אמ' ליה אין טבי עבדי כשאר כל העבדים כשר היה · חתן אם רוצה לקרות קרית שמע בלילה הראשון קורא · רבן שמעון בן גמליאל א' לא כל הרוצה ליטול לו את השם יטול · היה קורא בתורה כול' · אמ' ר' בא זאת אומרת שאין הברכות מעכבות · אמ' ר' יוסה אם או' את שהוא צריך לברך בירך צריך שיכוין את לבו בכולן התיבון ואינו מפסיק ולא תנינתה והכא אע'ג' דלא תנינתה צריך לברך · זאת אומרת צריך לכוין את ליבו בכולן · נישמעינה מן הדא ר' אחי אמ' משום ר' יהודה אם כיון לבו בפרק ראשון אע'פ' שלא כיון לבו בפרק שיני יצא · מה בין פרק ראשון ומה בין פרק שיני · אמ' ר' חנינא כל</div> <div class="yerum-side">'''והכא אע"ג דלא תנינתה צריך לברך.''' כלומר והשתא הכא נמי לענין הברכות מנא לך למידק שאינן מעכבות מדלא קתני לה במתני' הרי לא קתני נמי מדינא דהפסקה מידי ועל כרחך לומר דלא קתני הכא אלא מה דשייך לגופא דדינא דאין הקורא כדרכו יוצא י"ח עד שיכוין לבו לצאת ומברכות ומהפסקה לא איירי הכא מידי ולעולם אימא לך שצריך הוא לברך '''זאת אומרת צריך לכוין את לבו בכולן.''' השתא שואל הש"ס למאי דקאמר בירך צריך וכו' אי דנקטינן הכי באמת לדינא שעד שיכוין בכולן ואע"ג דלא משכחת לה בלא הפסק בין פרשה לפרשה הא לא קשיא מידי דאימא אין הכי נמי שצריך שיקרא פ' שניה אח"כ מיד בלא הפסקה וכן פ' השלישית דהא קאמרת דלא איירינן הכא מדינא דהפסקה ולא איירי התנא אלא מדינא דכוונה ואם כן מי נימא עד שיכוין בכולן '''מעתה וכו'.''' ולמה קורין לפרק השני</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יב עמוד ב<span class="yerum-runnum">24</span></div> מה שכתוב בזה כתוב בזה. מעתה לא יקרא אלא אחד; אמר רבי עילא[[ביאור:עץ מסורת#עולא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: הראשון ליחיד, והשני לציבור. {{ירו"מ-הוסר|והראשון}} הראשון לתלמוד, והשני למעשה. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: אין לך צריך כוונה, אלא ג' פסוקים הראשונים בלבד. ותני כן: "ושננתם", עד כאן לכוונה, מיכן ואילך לשינון. רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] רבי אורי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אורי|°]] רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]] ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ב_ג}}צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד. מה, אם היה יושב עומד? לא, אם היה מהלך, עומד. תני: {{שוליים|ב_ד}}צריך להאריך באחד. רב נחמן ברבי יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן ברבי יעקב|°]] אמר: {{שוליים|ב_ה}}ובלבד בד'. סומכוס בר יוסף אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מאריך באחד, אביו של סומכוס|כל המאריך באחד, מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה]]. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] הוה מאריך סגין. {{ירו"מ-ביאור|הרבה}} אמר לו רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: לית את צריך כל הכין, אלא {{שוליים|ב_ו}}כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] שאיל לרבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולינא}}{{ירו"מ-הדגשה|למה לית אנא}} חמי {{ירו"מ-ביאור|למה אנני רואה}} ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מקבל עליו עול מלכות שמים? אמר לו: {{שוליים|ב_ז}}כד תחמיניה יהיב ידיה על אפוהי, {{ירו"מ-ביאור|כשתראה שרבי מניח ידו על פניו}} הוא מקבל עליו עול מלכות שמים. ואמר לו: ואינו צריך להזכיר יציאת מצרים? אמר לו: לית איפשר דלא יטי {{ירו"מ-ביאור|אין אפשרות שרבי לא יזכיר}} {{ירו"מ-הדגשה|בכל השיעור}} מילה {{ירו"מ-הדגשה|מיציאת מצרים}}. רבי טביומי[[ביאור:עץ מסורת#רבי טביומי|°]] שאל לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: לית הדא אמרה, {{שוליים|ב_ח}}שאין לך צריך כוונה, אלא פסוק הראשון בלבד? אמר לו: אדא יתנה {{ירו"מ-ביאור|אותו זמן ששם רבי ידו על עיניו, היה בו די זמן}} {{ירו"מ-הדגשה|בכדי שיאמר}} עד ושננתם. רבי מני[[ביאור:עץ מסורת#רבי מני|°]] אמר משום רב יודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]], שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: אם הפסיק בה כדי לקרות את כולה, לא יצא ידי חובתו. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: הלכה כרבי מינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מינא|°]] שאמר משום רבי יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בן יהוצדק[[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן יהוצדק|°]]: אף בהלל ובקריאת המגילה כן. אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] ורב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] הוו יתבין אמרין: {{ירו"מ-ביאור|ישבו ואמרו}} אף בתקיעות כן. {{ירו"מ-הדגשה|כד}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב ושמעון לרב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ב_ט}}{{ירו"מ-הוסר|הונא }}אפילו שמען עד תשע שעות, יצא. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עד דאנא תמן {{ירו"מ-הדגשה|בבבל}}, צריכה לי {{ירו"מ-ביאור|הסתפקתי}} {{ירו"מ-הדגשה|אם הפסיק בין התקיעות יצא}}. וכד סלקית להכא, {{ירו"מ-ביאור|כשעליתי לארץ ישראל}} שמעית רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ב_י}}אפילו שמען כל היום, יצא, {{שוליים|ב_יא}}והוא ששמען על הסדר. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי: {{שוליים|ב_יב}}{{ירו"מ-הוסר|הוה}}{{ירו"מ-הדגשה|היה}} זה צריך פשוטה הראשונה, וזה צריך פשוטה האחרונה, {{ירו"מ-ביאור|כגון של תקיעה שברים תקיעה}} תקיעה אחת מוציאה ידי שתיהן? רבי אבון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבון בר חייא|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|הא דאמרן}} {{ירו"מ-ביאור|מה שאמרנו}} {{ירו"מ-הוסר|קש}} {{ירו"מ-הדגשה|אם הפסיק כדי לגמור את כולה חוזר לראש. האם כולה הכוונה לקריאת}} שמע וברכותיה, {{ירו"מ-הדגשה|או}} היא ולא ברכותיה? {{ירו"מ-הדגשה|הפסיק בברכותיה, היא וברכותיה, או}} ברכותיה ולא היא? הפסיק שלישה וחזר והפסיק שלישה, {{ירו"מ-הדגשה|מי מצטרפי}}? בקורא משערין או בכל אדם משערין? אמר רבי מתניא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: מסתברא {{שוליים|ב_יג}}בקורא. רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בגין דאנא {{ירו"מ-ביאור|אם אני}} קרי שמע ועבר במבואות המטונפות ומפסק, נפיק אנא ידי חובתי? אמר לו: אבהו בני, {{שוליים|ב_יד}}אם מפסיק את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדי לקרות את כולה, לא יצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} ידי חובתך. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} סליק מבקרא לרבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]], אמר לו: בגין דאנא תשיש {{ירו"מ-ביאור|בגלל שאני חלש}} ואנא קרי שמע ומתנמנם, נפיק אנא ידי חובתי? {{שוליים|ב_טו}} אמר לו: אין. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא קומוי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|בגין}}{{ירו"מ-הדגשה|האם אף על פי}} דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} ידע דרבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] <br><br> <span id="דף_יג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא אם זה ככה, אם באמת והיה אם שמוע זה רק שחזור של שמע, אז '''מעתה לא יקרא אלא אחד'''. למה צריך לקרוא את שני הפרשות? '''אמר רבי עילא: הראשון ליחיד, והשני לציבור. הראשון לתלמוד, והשני למעשה'''. יש הבדלים. הראשון מדבר בלשון יחיד והשני מדבר בלשון רבים. הראשון בעצם זה עניין של הלימוד של ההלכות, והפרשת והיה אם שמוע זה כבר עניין של ציווי למעשה. אז יש ביניהם הבדלים. '''בר קפרא אמר: אין לך צריך כוונה, אלא ג' פסוקים הראשונים בלבד'''. כלומר בעצם לא צריך את כל, אפילו את הפרשה הראשונה לא צריך את כולה, אלא רק שלושה פסוקים. '''ותני כן: "ושננתם" עד כאן לכוונה, מיכן ואילך לשינון'''. יש לנו בעצם מקור להלכה שכוונה צריכים רק בשלושת הפסוקים הראשונים של הפרשה הראשונה, עד ושננתם. '''רבי חונה, רבי אורי, רב יוסף ורב יהודה בשם שמואל: צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד'''. כלומר צריך להגיד שמע ישראל בעמידה, לקבל עליו מלכות שמיים מעומד. שואלת הגמרא: '''מה, אם היה יושב עומד'''? זה לא מסתדר, הרי אמרנו "ובשכבך ובקומך" כתוב בתורה - כלומר גם בשכיבה גם בעמידה. האם פסקנו פה כמו בית שמאי? אומרת הגמרא לא. '''אם היה מהלך עומד'''. כלומר, בעצם מה שהוא רוצה להגיד לנו - אם הוא ישב ודאי אין שום בעיה, אלא אם הוא הולך זה לא מכובד לקבל מלכות שמיים בהליכה. אז לכן פה הוא יעמוד. '''תני: צריך להאריך באחד. רב נחמן ברבי יעקב אמר: ובלבד בד'''. כלומר צריך להאריך באות ד', כי רק אז מסיימים את המילה אחד. '''סומכוס בר יוסף אומר: כל המאריך באחד, מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה'''. '''רבי ירמיה הוה מאריך סגין''', היה מאריך הרבה. '''אמר לו רבי זעירא: לית את צריך כל הכין, אלא כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם'''. כלומר, כשאתה אומר את המילה אחד, אתה צריך לחשוב ולהתכוון להמליך את הקדוש ברוך הוא בשמיים ובארץ ובארבע רוחות העולם. '''רב שאיל לרבי חייא רבא: חמי לרבי מקבל עליו עול מלכות שמים'''? אני לא רואה שרבי אומר שמע ישראל. '''אמר לו: כד תחמיניה יהיב ידיה על אפוהי, הוא מקבל עליו עול מלכות שמים'''. כלומר, כשאתה רואה אותו שם את היד על העיניים, על הפנים, תדע לך שאז הוא אומר שמע ישראל. '''ואמר לו: ואינו צריך להזכיר יציאת מצרים'''? הרי נגיד אומר שמע ישראל, אבל מה עם יציאת מצרים? מה עם ציצית? הוא לא אומר. '''אמר לו: לית איפשר דלא יטי מילה'''. תשים לב, כל שיעור שרבי מעביר הוא תמיד מזכיר משהו שקשור ליציאת מצרים כדי לצאת ידי חובה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''הראשון ליחיד.''' דהכל הוא בלשון יחיד ובפרק השני נאמר בלשון רבים לציבור '''והראשון לתלמוד.''' שאינו מפורש בו כ"כ מעשיית המצות כמו בוהיה אם שמוע תשמעו אל מצותי שהוא למעשה '''ותני.''' בברייתא כן ושננתם מפסוק הזה ואילך די בשינון לבדו '''מה.''' שאלה היא וכי אם היה יושב צריך הוא לעמוד וקאמר דלא כן הוא אלא אם היה מהלך צריך הוא לעמוד '''ובלבד בד'.''' אבל בא' לא יאריך כלל וכן בחי"ת לא יאריך כל כך '''הוה מאריך סגין.''' הרבה יותר מדאי '''ולינא חמי לרבי.''' איני רואה לרבי כשהוא לומד עם התלמידים שהוא מקבל עליו עול מלכות שמים וא"ל כשאתה רואה אותו נתן ידו על פניו אז הוא אומר פסוק הראשון ומקבל עליו עול מלכות שמים '''לית אפשר דלא יטי מילה.''' אי אפשר שלא ינטה לאיזה דבר בשמועה שהוא שונה שלא יהא מוזכר מיציאת מצרים לפי שהוא מהדר אחר זה '''לית הדא אמרה.''' וכי לאו ש"מ ממילתיה דרבי שאינו צריך כוונה אלא בפסוק הראשון בלבד שהרי ר' חייה אמר שהוא מקבל עול מלכות שמים באותה שעה ולא יותר ואנן הא אמרינן לעיל דצריך כוונה בג' פסוקים הראשונים '''א"ל אדא יתנה עד ושננתם.''' אדא. בתוך כך כלומר בתוך כך שהוא מניח ידיו על פניו יכול היא לשנות ולומר עד ושננתם ולכוין בהם. אף בהלל ובקריאת מגילה כן. אם הפסיק ושהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש '''רב הונא בשם רב.''' צ"ל וכן הוא בפ"ב דמגילה בהלכה ב' '''אפי' שמען.''' לתשע תקיעות בט' שעות יצא '''עד דאנא תמן צריכא לי.''' בעוד שהייתי בבבל הוה מספקא לי בדין זה וכשעליתי לכאן שמעתי משמיה דר' יוחנן שאפי' אם שמען בכל היום כולו יצא '''היה זה צריך פשוטה ראשונה.''' שעדיין לא שמע כלום והאחר שמע כולן חוץ מפשוטה האחרונה ושמעו תקיעה אחת מהו שמוציאין ידי שתיהן ולא איפשיטא '''ק"ש וברכותיה.''' הא דאמרינן אם הפסיק כדי לגמור את כולה לא יצא מאי אם כולה דקאמר היינו ק"ש עם ברכותיה או היא ולא ברכותיה או אפי' כדי לומר ברכותיה ולא היא '''הפסיק שלישה.''' כלומר אם לא הפסיק בהפסקה אחת כדי לגמור את כולה אלא הפסיק כדי לגמור שליש וקרא וחזר והפסיק כדי שליש וכן אח"כ עוד כדי שליש מהו שיצטרפו להפסקה כדי שיעור כולה ולא איפשטו הני בעיות '''בקורא משערין.''' וכן הא דאמרינן הפסיק וכו' בקורא משערינן או בקריאת סתם כל אדם משערינן '''מסתברא בקורא.''' משערין כל א' וא' לפי קריאתו</div> <div class="yerum-leiden-text">מה שכת' בזה כת' בזה · מעתה לא יקרא אלא אחר · אמ' ר' עולא הראשון ליחיד והשיני לציבור · והראשון לתלמוד והשיני למעשה · בר קפרא אמ' אין לך צריך כוונה אלא ג' פסוקים הראשונים בלבד · ותני כן ושננתם עד כאן לכוונה מיכן ואילך לשינון · ר' חונה ר' אורי רב יוסף רב יהודה בשם שמואל צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד · מה אם היה יושב עומד · אלא אם היה מהלך עומד · תני צריך להאריך באחד · רב נחמן בר יעקב אמ' ובלבד בדלת · סומכוס בר יוסף אמ' כל המאריך באחד מאריך ימים בטובה · ר' ירמיה הוה מאריך סגין · אמ' ליה ר' זעירא לית את צריך כל הכין אלא כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם · רב שאיל לר' חייא רבא לינא חמי לר' מקבל עליו מלכות שמים · אמ' ליה כד תחמיניה יהיב ידיה על אפוהי הוא מקבל עליו עול מלכות שמים · אמ' ליה ואינו צריך להזכיר יציאת מצרים · אמ' ליה לית איפשר דלא יטי מילה · ר' טביומי שאל לר' חזקיה לית הדה אמרה שאין לך צריך כוונה אלא פסוק הראשון בלבד · אמ' ליה אדא יתנה עד ושננתם · ר' מני אמ' משום ר' יודה שאמ' משום ר' יוסי הגלילי אם הפסיק בה כדי לקרות את כולה לא יצא ידי חובתו · ר' בא רב ירמיה בשם רב הלכה כר' מינא שאמ' משום ר' יהודה שאמ' משום ר' יוסי הגלילי · ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יהוצדק אף בהלל ובקריאת המגילה כן · אבא בר רב הונא ורב חסדא הוו יתבין אמרין אף בתקיעות כן · סלקון לביתרב ושמעון רב חונה בשם רב הונא אפי' שמען עד תשע שעות יצא · אמ' ר' זעירא עד דאנא תמן צריכת לי · וכד סלקת להכא שמעית ר' יסא בשם ר' יוחנן אפי' שמען כל היום יצא · והוא ששמען על הסדר · ר' יוסה בעי הוה זה צריך פשוטה הראשונה · וזה צריך פשוטה האחרונה · תקיעה האחרונה אחת מוציאה ידי שתיהן · ר' אבין בר חייא בעי קרית שמע וברכותיה היא ולא ברכותיה ולא היא · הפסיק שלישה וחזר והפסיק שלישה בקורא משערין או בכל אדם משערין · אמ' ר' מתניא מסתברא בקורא · ר' אבהו שאל לר' יוחנן כגון דאנא קרי שמע ועבר במבואות המטונפות ומפסק נפיק אנא ידי חובתי · אמ' ליה אבהו בני אם מפסיק את כדי לקרות את כולה לא יצאת ידי חובתך · ר' אלעזר סליק מבקרא לר' שמעון בר אבא אמ' ליה כגון דאנא תשיש ואנא קרי שמע ומתנמנם נפיק אנא ידי — חובתי · אמ' ליה אין · ר' ירמיה בעא קומוי ר' זעירא כגון דר' אלעזר ידע דר' שמעון בר</div> <div class="yerum-side">'''נפק אנא ידי חובתי.''' אם אני גומרה אח"כ. מדקדק במצוותא סגין הורי ליה. כלומר אם מה שהוא הורה לו שיצא י"ח אע"פ שמפסיק בה הוראה זו לדינא היא שהרי הוא יודע דר"ש בר אבא מדקדק הרבה במצות ומחמיר על עצמו ואפ"ה הורה לו כך א"כ להלכה ס"ל לר"א כן או דילמא בשביל דר"ש בר אבא תש כח הוא ולא היה רוצה להטריחו לפיכך היה מקיל לו אבל לדינא לא ס"ל לר"א הכי</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי טביומי שאל לרבי חזקיה: לית הדא אמרה, שאין לך צריך כוונה, אלא פסוק הראשון בלבד'''? כלומר, אם הוא שם את היד - כמה זמן כבר הוא שם? אז בטח, כנראה רק להגיד שמע ישראל. '''אמר לו: אדא יתנה עד ושננתם'''. אומר בעצם, הוא החזיק את זה מספיק זמן לקרוא את כל שלושת הפסוקים עד ושננתם. '''רבי מני אמר משום רב יודה, שאמר משום רבי יוסי הגלילי: אם הפסיק בה כדי לקרות את כולה, לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, אם באמצע שמע ישראל הוא עושה הפסקה, באמצע, זמן שיכול להספיק לסיים את כל שמע ישראל, אז לא יצא ידי חובתו. '''רבי אבא ורבי ירמיה בשם רב: הלכה כרבי מינא שאמר משום רבי יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי'''. כלומר, כך נפסקה ההלכה שאם הפסיק כדי לקרוא את כולה לא יצא ידי חובה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק: אף בהלל ובקריאת המגילה כן'''. כלומר לא רק בשמע ישראל, הדין הזה - שאם הפסיק כדי לקרוא את כולה לא יצא ידי חובתו - אלא גם בהלל ובקריאת המגילה אותו דין. '''אבא בר רב הונא ורב חסדא הוו יתבין אמרין: אף בתקיעות כן'''. כלומר גם בתקיעות כן - תשר"ת תשר"ת וכו'. אז גם שם, אם הוא עושה הפסקה בין התקיעות כדי לתקוע את כל התקיעות, אז גם כן פוסל. '''סלקון לבית רב ושמעון לרב חונה בשם רב: אפילו שמען עד תשע שעות, יצא'''. כלומר גם אם ישמע את זה בתוך תשע שעות, כמו יום שלם, יצא ידי חובה. '''אמר רבי זעירא: עד דאנא תמן, צריכה לי'''. כלומר כשהייתי בבבל, עדיין הסתפקתי אם הפסיק בין תקיעות יצא. '''וכד סלקית להכא, שמעית רבי יסא בשם רבי יוחנן: אפילו שמען כל היום, יצא'''. כלומר לא צריך לשמוע אותם ביחד, אפילו ישמע את זה כל היום כולו יצא ידי חובה. כלומר תקיעה עכשיו, את השברים בעוד שעתיים, ותקיעה לאחר מכן בעוד שלוש שעות. '''והוא ששמען על הסדר'''. כלומר, דווקא אם זה היה לפי הסדר. '''רבי יוסי בעי: זה צריך פשוטה הראשונה, וזה צריך פשוטה האחרונה, תקיעה אחת מוציאה ידי שתיהן'''? כלומר, שני אנשים צריכים את התרועה - אחד כבר שמע תקיעה שברים, חסר לו תקיעה, והשני לא שמע כלום. אז בעצם אחד צריך את התקיעה הראשונה והשני צריך את התקיעה האחרונה - האם תקיעה אחת מוציאה ידי שניהם? '''רבי אבון בר חייא בעי: שמע וברכותיה, היא ולא ברכותיה? ברכותיה ולא היא'''? אמרנו בקריאת שמע שאם הפסיק כדי לגמור את כולה חוזר לראש. אז האם "כולה" הכוונה לקריאת שמע וברכותיה, או הכוונה היא בלא ברכותיה? עוד שאלה: '''הפסיק שלישה וחזר והפסיק שלישה'''. כלומר אם הוא קרא קטע, עשה הפסקה, קרא קטע, הפסקה - עכשיו בכל הפסקה לבדה לא היה כדי לגמור את כולה, אבל אם מחברים את ההפסקות ביחד אז כן יש כדי לגמור את כולה - האם זה מצטרף? עוד שאלה: '''בקורא משערין או בכל אדם משערין'''? יש אדם שקורא את זה מהר ויש אחד שקורא לאט. יש מקובלים שקוראים קריאת שמע ולוקח להם שעה - אז במי משערים? '''אמר רבי מתניא: מסתברא בקורא'''. כלומר, ההיגיון אומר שבעצם בקורא. '''רבי אבהו שאל לרבי יוחנן: בגין דאנא קרי שמע ועבר במבואות המטונפות ומפסק, נפיק אנא ידי חובתי'''? כלומר רבי אבהו אומר: אני קורא קריאת שמע תוך כדי הליכה, ולפעמים אני מגיע למבואות המטונפות ואני מפסיק, לאחר מכן אני ממשיך - האם אני יוצא ידי חובה או לא? '''אמר לו: אבהו בני, אם מפסיק את כדי לקרות את כולה, לא יצאת ידי חובתך'''. כלומר תלוי אם עבר מספיק זמן או לא. '''רבי אלעזר סליק מבקרא לרבי שמעון בר אבא, אמר לו: בגין דאנא תשיש ואנא קרי שמע ומתנמנם, נפיק אנא ידי חובתי'''? כלומר אני קורא קריאת שמע ונרדם, לאחר מכן מתעורר וממשיך - אני יוצא ידי חובה? '''אמר לו: אין'''. כן, אתה יוצא ידי חובה. רבי ירמיה בעא קומוי רבי זעירא: האם על פי שרבי אלעזר ידע דרבי שמעון בר אבא מדקדק במצוות סגין, או-- כלומר, האם למרות שהוא ידע שרבי שמעון בר אבא הוא אדם מאוד מקפיד ומדקדק בהלכה, הוא הורה לו כן, כי כך ההלכה - שבאמת אם הפסיק אפילו כדי לגמור את כולה יצא ידי חובה - או בגין דאורייתא תשיש, אין ללמוד מכאן. כלומר, או בגלל שהוא אדם חלוש ואין מה לעשות זה כן - זה בדיעבד, בדיעבד יוצאים. אמר ליה: בפרוש פליגי. באמת זה מחלוקת - רבי אלעזר אמר יצא, ורבי יוחנן אמר לא יצא, ולכן הורה לו רבי אלעזר שיצא כמו שהוא סובר. עד כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יב עמוד ב''' {{שוליים|ב_ג}} '''קריאת פסוק ראשון של שמע (קבלת מלכות שמים) חייבת בעמידה גם למי שהיה מהלך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן סג סעיף ג , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא שהמהלך חייב לעמוד בפסוק ראשון, ומי שהיה יושב אינו צריך לעמוד; כך פסקו רמב"ם ושו"ע או"ח סימן סג סעיף ג. {{שוליים|ב_ד}} '''יש להאריך באמירת מילת "אחד" בקריאת שמע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ו , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ז , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ח , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרב נחמן בר יעקב שצריך להאריך באחד, כדי להמליכו בשמים ובארץ, וכן נקבע ברמב"ם ובשו"ע או"ח סי' סא ס"ו-ח. {{שוליים|ב_ה}} '''יש להאריך בקריאת "אחד" בקריאת שמע כדי המשך "ה' מלך".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ו , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ז , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ח , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כסומכוס שהמאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו, אך רבי זעירא הגביל את שיעור ההארכה כדי שלא יגזים, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע (או"ח סא, ו-ח) שיאריך כדי המשכת "ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד" ולא יותר מכך. {{שוליים|ב_ו}} '''בקריאת "אחד" בפסוק שמע יש להאריך ולהמליך את ה' בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ו , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ז , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ח , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק שיש להאריך בדל"ת של "אחד" כדי שיעלה בדעתו המלכת הקב"ה בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם, כמבואר ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן סא. {{שוליים|ב_ח}} '''החייב לכוון בקריאת שמע רק בפסוק ראשון, ואם הפסיק בקריאה כדי לקרות את כולה לא יצא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה א , שו"ע או"ח סימן ס סעיף ה , שו"ע או"ח סימן סג סעיף ד , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי הגלילי (בשם רב יודה) שאם הפסיק כדי לקרות את כולה לא יצא ידי חובתו, כפי שהכריעו רבי אבא ורבי ירמיה בשם רב; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה. {{שוליים|ב_ט}} '''מי שהפסיק בין תקיעות שופר יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ד , סמ"ג עשין מב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן ששמע רבי יסא בארץ ישראל, שההפסק בין התקיעות אינו פוסל, ולפיכך פסקו כן הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ב_י}} '''השומע קול שופר של יום ראש השנה במשך כל היום כולו יוצא בו ידי חובת תקיעה, אף אם שמע קולות שונים לסירוגין לאורך היום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ד , סמ"ג עשין מב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאפילו שמע תקיעות של יום שלם, ובלבד שנתכוון לצאת ידי חובה בכל תקיעה ותקיעה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ב_יא}} '''היוצא ידי חובת שמיעת קול שופר צריך שישמע את התקיעות על הסדר הקבוע ולא בסדר משובש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ד , סמ"ג עשין מב. ''הכרעה:'' נפסק כהירושלמי שצריך לשמוע התקיעות על הסדר, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה, שאם שמע תרועה בין תקיעה לתקיעה או שינה מהסדר הקבוע לא יצא ידי חובתו. {{שוליים|ב_יב}} '''השומע קול שופר בהפסק ארוך כדי גמר כל התקיעות, אינו יוצא ידי חובתו וצריך לחזור ולשמוע מתחילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ד , סמ"ג עשין מב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבון בר חייא שהפסק כדי לגמור את כולה מצריך חזרה לראש, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ב_טו}} '''מי שמדקדק באותיות ובניגון מצוות קריאת שמע יצא ידי חובה, אף שלא היה מתכוון לכך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן סג סעיף ה , סמ"ג עשין י"ח <קטע סוף=יב ב/> ==דף יג עמוד א== <קטע התחלה=יג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אלעזר בן פדת שיצא, כמבואר ברמב"ם הלכות קריאת שמע פרק ב הלכה יב ובשו"ע או"ח סימן סג סעיף ה, שכן הבין שהדקדוק במצוות מעיד על כוונה מספקת. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יג עמוד א<span class="yerum-runnum">25</span></div> מדקדק במצוותא סגין, הורי ליה {{ירו"מ-הדגשה|כן כי כך ההלכה}}, או בגין דהוא תשיש הורי ליה {{ירו"מ-הדגשה|ואין ללמוד מכאן}}? אמר לו: בפירוש פליגין. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} אמר: יצא. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן הורה לו}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|שיצא כשיטתו. ב}}מה פליגין? בקריאת שמע, מפני שהיא עשויה פרקים פרקים {{ירו"מ-הדגשה|שרחוקים זה מזה בתורה}}. אבל בהלל {{ירו"מ-הוסר|ובקריאת}} וקריאת המגילה, אוף רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} מודי {{ירו"מ-הדגשה|שלא יצא}}. תני: {{שוליים|ב_טז}}השואל בשלום רבו או במי שהוא גדול ממנו בתורה {{ירו"מ-הדגשה|באמצע קריאת שמע}}, הרשות בידו. הדא אמרה, {{ירו"מ-ביאור|זה אומר}} שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה. ועוד {{ירו"מ-הדגשה|ראיה שצריך לשאול בשלום רבו}} מן הדא, דתני: {{שוליים|ב_יז}}קרע וחזרה בו נשמה {{ירו"מ-ביאור|ומת אחר כך}}, אם על אתר, {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך}} אינו צריך לקרוע, אם לאחר זמן, צריך לקרוע. וכמה הוא על אתר? כדי דיבור. {{שוליים|ב_יח}}וכמה הוא כדי דיבור? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו, {{ירו"מ-הדגשה|שאומר שלום עליך}}. אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו: שלום עליך רבי. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מיסתמיך על רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]], והיה רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} חמי ליה ומיטמר מן קדמוי. {{ירו"מ-ביאור|רואה אותו ותחבה מפניו}} אמר: הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי: {{ירו"מ-ביאור|שני דברים נוהג בי אותו בבלי שלא כהוגן.}} חדא דלא שאל בשלומי, וחדא דלא אמר שמועתא משמי. אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האם תלמיד שואל בשלום רבו|כך אינון נהגין גביהן {{ירו"מ-הדגשה|בבל}}]], {{שוליים|ב_יט}}זעירא לא שאל בשלמיה דרבה {{ירו"מ-הדגשה|מיניה}}, {{ירו"מ-ביאור|קטן לא שואל בשלום מי שגדול ממנו}} דאינון מקיימין {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[איוב כט ח]]) "ראוני נערים ונחבאו" מי {{ירו"מ-ביאור|תוך שהיו}} מהלכין, חמי ליה {{ירו"מ-ביאור| הראה לו}} חד בית המדרש, אמר לו: הכא {{ירו"מ-ביאור|כאן}} הוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר יתיב דריש, ואמר שמועתא מן שמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל, ולא אמר שמועתא מן שמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה. אמר לו: כל עלמא ידעין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר תלמידו ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}. אמר לו: כולי עלמא ידעין דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} תלמידיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו"מ-הדגשה|ועוד שאל אותו}}: מהו מיעבור קומי אהדורי צילמיה? {{ירו"מ-ביאור|האם מותר ללכת בדרך שמוצב שם פסל בשם אהדורי, ויש גורסים עבודה זרה ארורה}} אמר לו: {{ב|מה איתפליג ליה איקר|מה אתה חולק לו כבוד בזה שאתה שומר ממנו מרחק}}! {{ירו"מ-הוסר|מה איתפליג ליה איקר }}אלא עבור קומוי וסמי עיניה. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|ר אלעזר }}יאות עבד {{ירו"מ-ביאור|טוב עשה}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} דלא עבר קומיך. אמר {{ירו"מ-הדגשה|ליה}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]], יודע את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לפייס. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמאי}} בעי {{ירו"מ-ביאור|למה רצה}} דיימרון שמועתא מן שמיה? אף דוד ביקש עליה רחמים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים סא ה]]) "אגורה באהלך עולמים" רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: וכי עלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על לב דוד שהוא חי לעולם? אלא אמר דוד: אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. {{ירו"מ-הדגשה|מאי}} מהניא ליה? {{ירו"מ-ביאור|במה זה מועיל לו}} לוי בר נזירא[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר נזירא|°]] אמר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האומר דבר בשם אומרו|כל האומר שמועה משם אומרה,]] שפתותיו רוחשות עמו בקבר. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שיר השירים ז י]]) "דובב שפתי ישינים". ככומר הזה של ענבים שהוא זב מאיליו. רבי חנינא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר פפא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]; חד אמר: כהדין דשתי קונדיטון. {{ירו"מ-ביאור|כמו השותה יין קונדיטון}} וחרנה אמר: כהדין דשתי חמר עתיק, {{ירו"מ-ביאור|כמו השותה יין ישן}} אף על גב דהוא שתי ליה, טעמיה בפומיה. אין דור שאין בו ליצנים. מה היו פריצי הדור עושין? היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו: דוד, אימת יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך? והוא אומר: אף על פי שמתכונין להכעיסני, יבא עלי שאני שמח בלבי {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קכב א]]) "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך "{{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמואל ב ז יב]]) "והיה כי ימלאו ימיך" אמר רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: אמר הקדוש ברוך הוא לדוד: דוד, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#משפט וצדקה של דוד חביבים לפני הקב"ה|ימים מלאים אני מונה לך]], {{ירו"מ-הדגשה|ו}}איני מונה לך ימים חסירים. כלום שלמה בנך בונה בית המקדש, לא להקריב בו קרבנות? חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה, יותר מן הקרבנות. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[משלי כא ג]]) "עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח" פיסקא. ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב. {{ירו"מ-הדגשה|ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי רבי מאיר. בפרקים}} מפני מה הוא משיב? מפני היראה, או<br> <span id="דף_יג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, פרק ב', דף י"ג עמודה עשר, שורה אחת קודם. גמר הסדר, רבי אלעזר פסק. מבקר רבי שמעון בר אבא, אנחנו מבקרת רבי שמעון בר אבא. רבי שמעון בר אבא שאל אותו, אמר לו בגין דא נתשיש והוא נקר ישמע ומתנמנם ומפסיק - כלומר, אני קורא בקריאת שמע נרדם ולאחר מכן מתעורר וממשיך, והרבה פעמים עובר יותר מאשר כדי לגמור את כולה. יוצא ידי חובה או לא? רבי מיא שייטה רבי זירא: האם אפילו אם רבי אלעזר ידע דרבי שמעון בר אבא '''מדקדק במצוותא סגין''' - הורי ליה - או לכן דהוא תשיש, הורי ליה? כלומר, גם הוא יודע שרבי שמעון מקפיד בהלכה, ואם יגיד לו שצריך לחזור, הוא יחזור ויקרא. אז הוא צריך לומר לו ככה הלכה, כי באמת ככה הלכה, או בגין דתשיש - כלומר בעצם הוא אדם זקן קשיש, לא ראה טעם יותר מדי, לכן אמר לו שיוצא ידי חובה, כי בדיעבד יוצאים ידי חובה. עכשיו לכתחילה אין ללמוד מכאן. '''אמר לו: בפירוש פליגין. רבי אלעזר אמר יצא, ורבי יוחנן אמר לא יצא''', ולכן עורכי רבי אלעזר שיצא. כלומר בעצם יש מחלוקת בין רבי אלעזר לרבי יוחנן. רבי יוחנן סובר שלא יוצא, אבל רבי אלעזר סובר שאפילו משעה כדי לגמור את כולה יוצא ידי חובה, ולכן כשרבי שמעון בר אבא שאל אותו, הוא פסק כפי שהוא סובר - שאפילו משעה כדי לגמור את כולה יצא. שואלת הגמרא: '''רבי אלעזר מה פליגין? בקריאת שמע''' - דווקא בקריאת שמע הם חולקים. למה? '''מפני שהיא עשויה פרקים פרקים''', והפרקים הם רחוקים זה מזה בתורה. אנחנו יודעים ששמע והיה אם שמוע לא באותה פרשה בתורה. אז כיוון שהם רחוקים אחד מהשני, לכן אומר רבי אלעזר גם אם עבר שעה כדי לגמור את כולה יוצא ידי חובה. '''אבל בהלל וקריאת המגילה''' - ששם כל הפרשות הם ברצף, וגם קריאת מגילה שהיא ברצף - '''אוף רבי אלעזר מודי''', שלא יצא עם שעה כדי לגמור את כולה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ל בפירוש פליגין.''' לדינא ר"א ור' יוחנן וס"ל לר"א להלכה דיצא ידי חובתו אע"פ שהפסיק בה '''מה פליגין.''' עד כאן ל"פ אלא בק"ש דוקא מפני שהיא עשויה פרקים פרקים שאין פרשיות שבה סמוכות זו לזו בתורה '''אבל בהלל.''' שפרשיות שלו תכופות זו לזו וכן במגילה אף ר"א מודי דאם הפסיק אפי' בין פרק לפרק כדי לגמור את כולו לא יצא וצריך לחזור לראש '''ועוד מן הדא דתני וכו'.''' כלומר מהכא נמי שמעינן דצריך התלמיד שישאל בשלום רבו ויאמר לו שלום עליך רבי כדקאמר לקמן '''קרע.''' על מתו שהיה נדמה לו שמת וחזרה בו נשמה ואח"כ מת אם לאלתר מת אינו צריך לחזור ולקרוע '''והיה ר' אלעזר.''' תלמידו רואה אותו ומטמין עצמו מלפניו '''זעירא לא שאיל בשלמיה דרבה.''' זהו דרך ארץ שלהם שאין הקטן שואל בשלום מי שגדול ממנו שלא יטריח אותו להשיבו '''מי מהלכין.''' בעוד שהיו מהלכין וראו בית המדרש וא"ל הכא הוה ר"מ יתיב כו' וכן כ"ע ידעין דר"א תלמיד שלך ואע"פ שאינו אומר השמועה בפירוש משמך '''מהו מיעבור.''' אח"כ שאל ר' יעקב לר' יוחנן מהו לעבור לפני אהדורי צלמא ע"ז א' שהיתה עומדת על הדרך ובפ"ב דשקלים גריס ארורי עכו"ם '''מה איתפליג ליה איקר.''' אם רוצה אתה לחלוק לו כבוד שלא לעבור לפניו אלא אדרב' עבור לפניו ולסמות את עיניו א"ל אם כן ר' אלעזר יאות עביד שאינו נראה לפניך כשאתה עובר דזהו הכבוד שלך: אמר ר' יוחנן יעקב בר אידי יודע אתה לפייס וכן הוא שם '''ור' יוחנן בעי וכו'.''' לפי שאף דוד ביקש עליה רחמים '''מהניא ליה.''' ומה הנאה יש לו '''אע"פ שמתכונין להכעיסני.''' שהן יודעין שכל זמן שאני חי לא יבנה שאמר לו הקדוש ב"ה והיה כי ימלאו ימיך וגו' '''מפני מה הוא משיב.''' לר' מאיר בין הפרקים אי דוקא מפני היראה וה"ק שואל מפני הכבוד אם הוא חייב בכבודו כגון אביו או רבו אז שואל הוא והאי ומשיב ה"ק אם אינו חייב בכבודו אלא שעושה לו כבוד מפני היראה אז משיב הוא לו אבל אינו שואל. או אפי' מפני הכבוד והאי ומשיב ואצ"ל הוא דקאמר</div> <div class="yerum-leiden-text">אבא מדקדק במצוותא סגין הורי ליה או כגון דהוא תשיש הורי ליה · אמ' ליה בפירוש פליגין ר' אלעזר אמ' יצא · ר' יוחנן אמ' לא יצא · מה פליגין בקרית שמע מפני שהיא עשויה פרקים פרקים · אבל בהלל ובקריאת המגילה אוף ר' אלעזר מודי · תני השואל בשלום רבו או במי שהוא גדול ממנו בתורה הרשות בידו · הדא אמרה שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה · ועוד מן הדא דתני קרע וחזרה בו נשמה אם על אתר אינו צריך לקרוע · אם לאחר זמן אינו צריך לקרוע · וכמה הוא על אתר כדי — דיבור · וכמה הוא כדי דיבור ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו · אבא בר בר חנה בשם ר' יוחנן כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו שלום עליך ר' · ר' יוחנן הוה מיסתמיך על ר' יעקב בר אידי והיה ר' חמי ליה ומיטמר מן קדמוי אמ' הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי חדא דלא שאל בשלומי · וחדא דלא אמ' שמועתא משמי · אמ' ליה כך אינון נהגין גביהון זעירא לא שאל בשלמיה דרובה דאינון מקיימין ראוני נערים ונחבאו מי מהלכין חמי ליה חד בית המדרש · אמ' ליה הכא הוה ר' מאיר יתיב דרש ואמ' שמועתא מן שמיה דר' עקיבה · אמ' ליה כל עלמא ידעין דר' מאיר תלמידו דר' עקיבה · אמ' לו כולי עלמ' ידעין דר' אלעזר תלמידיה דר' יוחנן מיהו מיעבור קומיי מהדורי צילמיה · אמ' ליה מה מיתפליג ליה איקר ולא עבור קומוי וסמי עינה · אמ' ליה ר' לעזר עבר דלא עבר קומיך · אמ' יעקב בר אידי יודע את לפייס · ור' יוחנן בעי דיימרון שמועתה מן שמיה · אף דוד ביקש עליה רחמים אגורה באהלך עולמים · ר' פינחס ר' ירמיה בשם ר' יוחנן וכי עלת על לב דוד שהוא חי לעולם · אלא אמ' דוד אזכה שיהו דבריי נאמרין על שמי בבתי כניסיות ובבתי מדרשות · מה הנייא ליה · לוי בר נזירא אמ' כל האו' שמועה משם אומרה שפתותיו רוחשות עמו בקבר · מה טעם דובב שפתי ישינים · ככומר הזה שלענבים שהוא זב מאיליו · ר' חננא בר פפא ור' סימון חד אמ' כהדין דשתי קונדיטון · וחדה זמ' כהדין דשתי חמר אע"ג דהוא שתי ליה טעמיה בפומיה · אין דוד שאין בו ליבכון · מה היו פריצי הדור עושין היו הולכין איצל חלונותיו שלדוד ואומ' לו דוד אימת ייבנה בית המקדש · אימתי בית י"י נלך · והוא או' אע"פ שמתכוונין להכעיסיני יבא עלי שאני שמח בליבי · שמחתי באומרים לי בית י"י נלך · והיה כי ימלאו ימיך · אמ' ר' שמואל בר נחמני אמ' הקב"ה לדוד דוד ימים מליאים אני מונה לך אין מונה לך ימים חסירים · כלום שלמה בנך בונה בית המקדש לא להקריב בו קרבנות חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה יותר מן הקרבנות · ומה טעם עשה צדקה ומשפט נבחר לי"י מזבח · פיס' ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב · מפני מה הוא משיב · מפני היראה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''תני: השואל בשלום רבו או במי שהוא גדול ממנו בתורה, הרשות בידו''' - באמצע קריאת שמע. '''הדא אמרה, שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה''' - אם אני רואה שמתירים לשאול בשלום מי שגדול ממנו בתורה אפילו באמצע קריאת שמע, זה מראה שיש עניין, יש מצווה, שאדם צריך לשאול לשלום רבו. '''ועוד מן הדא, דתני: קרע וחזרה בו נשמה''' - אנחנו יודעים שיש הלכה שמי שנמצא ליד המת חייב לקרוע מפני שהנשמה יוצאת. הרבה ראשונים אומרים שההלכה הזאת לא מקיימים, כיוון שהרבה אנשים כשהיה אדם גוסס היו בורחים שלא יצטרכו לקרוע. גם כן אותו דבר לגבי מי שמגיע לירושלים, רואה את ירושלים בחורבנה, הר הבית וכולי - גם לפי ההלכה היו צריכים לקרוע, אבל הרבה פוסקים אומרים שעדיף שיבוא לירושלים ולא יקרע, מאשר שלא יבוא, כי אנשים ימנעו מלהגיע לירושלים כדי לא לקרוע. אז לכן בעצם ביטלו את זה. יש גם שמקפידים על זה. אז הברייתא אומרת שאם אדם קרע וחזרה בו נשמה - כלומר המת קם לתחייה ושוב פעם חזר ומת - '''אם על אתר, אינו צריך לקרוע''', כלומר אם מת מיד אחר כך לא צריך לקרוע, '''אם לאחר זמן, צריך לקרוע'''. עכשיו "על אתר" זה תוך כדי דיבור. '''וכמה הוא כדי דיבור? רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו''' - שאומר שלום עליך. '''אבא בר בר חנה בשם רבי יוחנן: כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו: שלום עליך רבי'''. לכן אומרים שלום עליך רבי ומורי. אבל בכל אופן, מלבד התוספת של המילה, גם יש עניין שכששואלים את הרב זה טיפה ביראת כבוד, לוקח טיפה יותר זמן. בכל אופן, רואים מכאן שיש עניין לשאול בשלום הרב, כי אם אתה משתמש בזה בתור זמן לקביעת הלכה, זה מה שמקובל. '''רבי יוחנן הוה מיסתמיך על רבי יעקב בר אידי''' - היה נשען עליו. '''והיה רבי אלעזר חמי ליה ומיטמר מן קדמוי''' - כלומר רבי אלעזר היה רואה אותם והיה בורח, מתחבא. '''אמר: הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי''' - רבי אלעזר עלה מבבל, שני דברים הוא נוהג בי שלא כהלכה. '''חדא דלא שאל בשלומי''' - אנחנו יודעים כמו שאמרנו שיש עניין לשאול במי שגדול ממנו בתורה והוא לא שואל בשלומי. '''וחדא דלא אמר שמועתא משמי''' - הוא מזכיר דברים שלימדתי אותו ולא אומר את זה בשמי. '''אמר לו: כך אינון נהגין גביהן''' - ככה בבבל נוהגים, '''זעירא לא שאל בשלמיה דרבה''' - הקטן לא שואל בשלום מי שגדול ממנו בתורה מתוך כבוד, '''דאינון מקיימין: "ראוני נערים ונחבאו"''' - שומרים דיסטנס מהגדול, זה סוג של כבוד, זה הסיבה שהוא עושה, זה לא שהוא מזלזל בו חס ושלום. מי מהלכין, חמי ליה חד בית המדרש. '''אמר לו: הכא הוה רבי מאיר יתיב דריש, ואמר שמועתא מן שמיה דרבי ישמעאל, ולא אמר שמועתא מן שמיה דרבי עקיבה''' - כלומר הוא הזכיר דברים בשם רבי ישמעאל, אבל אף פעם לא הזכיר שמועה בשם רבי עקיבא. '''אמר לו: כל עלמא ידעין דרבי מאיר תלמידו דרבי עקיבא''' - רבי יוחנן ענה לו: מה אתה רוצה? הרי כולם יודעים שרבי מאיר הוא תלמיד מובהק של רבי עקיבא, אז כל מה שהוא אומר בא מרבי עקיבא, לא צריך להגיד כל פעם "אמר רבי עקיבא". '''אמר לו: כולי עלמא ידעין דרבי אלעזר תלמידיה דרבי יוחנן''' - כולם יודעים שרבי אלעזר תלמיד מובהק שלך, וממילא ברור שכל מה שהוא אומר בא ממך, לכן לא צריך להזכיר כל הזמן שזה בא ממך. ותו בעי - עוד רבי יעקב בר אידי שאל את רבי יוחנן: '''מהו מיעבור קומי אהדורי צילמיה?''' - יש שם איזה פסל על הדרך, האם מותר לעבור בדרך הזאת לידו? '''אמר לו: אלא עבור קומוי וסמי עיניה''' - אם תתרחק ממנו זה מראה שאתה מכבד אותו, שומר דיסטנס - מכבד אותו. אבל להיפך, ללכת שם ולהעליב את עינו - הפוסקים אומרים שבעצם צריך לשמור מרחק של ארבע אמות, אבל פשוט ללכת ולהתעלם כאילו הוא לא קיים. '''אמר לו: יאות עבד רבי אלעזר דלא עבר קומיך''' - אם כך אתה בעצמך מודה שלהתקרב למשהו זה לזלזל בו, דווקא להתרחק זה מראה על הכבוד. אז גם רבי אלעזר מתרחק ממך כדי להראות ששומר כבוד לך. '''אמר רבי יוחנן: יעקב בר אידי, יודע את לפייס. ורבי יוחנן בעי דיימרון שמועתא מן שמיה?''' - כלומר באמת רוצה שיגידו שמועות בשמו. '''אף דוד ביקש עליה רחמים: "אגורה באהלך עולמים"'''. '''רבי פינחס ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן: וכי עלת על לב דוד שהוא חי לעולם?''' מה זה "אגורה באהלך עולמים"? '''אלא אמר דוד: אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות'''. כלומר, גם אחרי שאני אמות, דוד מבקש שיזכירו את הדברים שלו בשמו. עכשיו '''מהניא ליה?''' - מה כל כך זה עוזר לו? '''לוי בר נזירא אמר: כל האומר שמועה משם אומרה, שפתותיו רוחשות עמו בקבר''' - כלומר המת עצמו כאילו מקבל איזו חיות. '''מה טעם? "דובב שפתי ישינים"'''. והגמרא מביאה דוגמה משל לזה: '''ככומר הזה של ענבים שהוא זב מאיליו''' - כמו ערימה של ענבים שהיין זב ממנה בלי שלוחצים, אפילו היין יורד לבד. אז ככה המת לא מדבר, לא מוציא שפתיו, אבל בעצם שפתיו כאילו רוחשות בקבר ודברי התורה נשמעים כאילו הוא אומר אותם. '''רבי חנינא בר פפא ורבי סימון; חד אמר: כהדין דשתי קונדיטון''' - כמו אדם ששותה יין עם דבש ותבלינים. '''וחרנה אמר: כהדין דשתי חמר עתיק, אף על גב דהוא שתי ליה, טעמיה בפומיה''' - כמו שותה יין ישן, שלמרות שהוא כבר שתה את זה מזמן, הטעם עדיין נשאר בפה. אז ככה גם למרות שהאדם ששמר את דברי תורה, המקור שלהם, כבר מת, עדיין הטעם של דברי תורה נמצא בפה שלו כשמזכירים את זה לשמו. '''אין דור שאין בו ליצנים. מה היו פריצי הדור עושין?''' בימי דוד. '''היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו: דוד, אימת יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך?''' - הרי הייתה נבואה שרק אחרי שדוד ימות שלמה בונה את בית המקדש, אז כאילו כביכול אומרים לו: מתי תמות? '''והוא אומר: אף על פי שמתכונין להכעיסני, יבא עלי שאני שמח בלבי: "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך"'''. '''"והיה כי ימלאו ימיך"''' - מה הכוונה? '''אמר רבי שמואל בר נחמני: אמר הקדוש ברוך הוא לדוד: דוד, ימים מלאים אני מונה לך, איני מונה לך ימים חסירים'''. כלומר, למרות שאחרי שתמות בית המקדש ייבנה, אני ממלא את ימיך, לא מקצר מהימים שלך כדי לזרז את בניית בית המקדש. '''כלום שלמה בנך בונה בית המקדש, לא להקריב בו קרבנות?''' מה מטרת בית המקדש? להקריב קורבנות. '''חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה, יותר מן הקרבנות. ומה טעם? "עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח"'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יג עמוד א''' {{שוליים|ב_טז}} '''מותר להפסיק באמצע קריאת שמע כדי לשאול בשלום רבו או מי שגדול ממנו בתורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה טו , שו"ע או"ח סימן סו סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כהירושלמי שהרשות בידו להפסיק ולשאול, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן סו סעיף א. {{שוליים|ב_יז}} '''מי שקרע על חולה שגוסס וחזר והחלים ואחר כך מת, האם צריך לקרוע קריעה נוספת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות אבל, פרק ח, הלכה ח , שו"ע יו"ד סימן שמ סעיף כה , סמ"ג עשין ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: אם מת "על אתר" - כדי דיבור מזמן שחזר, אינו צריך לקרוע שנית; ואם מת לאחר זמן מכדי דיבור, צריך לקרוע קריעה נוספת. {{שוליים|ב_יח}} '''שיעור "כדי דיבור" לענין חזרה בעדות ובשבועה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבועות, פרק ב, הלכה יז , רמב"ם, הלכות עדות, פרק כ, הלכה ג , סמ"ג עשין צח סמ"ג לאוין רמ. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן (כדי שאילת תלמיד לרב), שהוא שיעור מרווח יותר ומחמיר בהלכות עדות ושבועה, וכך פסק הרמב"ם בהלכות שבועות ובהלכות עדות.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יג עמוד ב<span class="yerum-runnum">26</span></div> מפני הכבוד? נשמעינא מן הדא: {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, {{ירו"מ-הוסר|מפני הכבוד }}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. {{ירו"מ-ביאור|וכאן על כרחך משיב מפני היראה כמו שהגמרא תוכיח בהמשך. רואים של[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אין הבדל בין לשאול לבין להשיב, רק למי שמותר לשאול בשלומו, מותר גם להשיב לו}} הא בקדמיתא: שואל מפני הכבוד ומשיב מפני הכבוד. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}" ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מפני מה הוא משיב? מפני היראה או מפני הכבוד? {{ירו"מ-הדגשה|על כרחך שמשיב מפני היראה. ומנין שבאמצע משיב מפני היראה}}? נשמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: באמצע שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד. הא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר{{ירו"מ-הוסר|קדמייתא}} {{ירו"מ-ביאור|שחולק עליו}}, שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה. עד כדון באמצע הפרשה. {{שוליים|ב_כ}}ואפילו באמצע הפסוק? רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] מדמי, {{ירו"מ-ביאור|רומז}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] משתעי, {{ירו"מ-ביאור|מדבר}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: כתיב}} ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "ודברת בם" מיכן שיש לך רשות לדבר בם.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ב|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_כא}}ואלו הן בין הפרקים: בין ברכה ראשונה לשנייה, בין שנייה לשמע, בין שמע לוהיה אם שמוע, בין והיה אם שמוע לויאמר, בין ויאמר לאמת ויציב. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה אומר: בין ויאמר לאמת ויציב {{שוליים|ב_כב}}לא יפסיק.<br><strong>גמ':</strong> אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: "אני ה' אלהי{{ירו"מ-הדגשה|כ}}ם". וכתיב: ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ג|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ג"> <strong>מתני':</strong> אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן קרחה|°]]<nowiki/>רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות. והיה אם שמוע לויאמר? שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה, {{שוליים|ב_כג}}ויאמר אינו נוהג אלא ביום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מה טעם? אמרו: אדם [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דעה שקורא את שמע בלי תפילין|לובש תפילין, וקורא את שמע, ומתפלל]]? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה משלם. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפלל. מתניתא {{ירו"מ-הוסר|רב }}פליגא עילוי {{ירו"מ-הדגשה|דרב דתניא}}: {{שוליים|ב_כד}}הרי שהיה עסוק עם המת בקבר, והגיע עונת קריאת שמע, הרי זה פורש למקום טהרה, ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל. מתניתא מסייעא לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|לא}} {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע}}? שאדם יקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: {{שוליים|ב_כה}}[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מדוע לא מחזיקים בתפילין|תפילין צריכין גוף נקי.]] {{ירו"מ-הדגשה|ורק חסידים ששומרים את גופם, רשאים להניח תפילין כל היום. ו}}מפני מה לא החזיקו בהן? {{ירו"מ-ביאור|למה לא מחזיקים אדם שמניח תפילין כל היום כחסיד}} מפני הרמאים. עובדא הוה {{ירו"מ-ביאור|מעשה היה}} בחד בר נש, דאפקיד גבי חבריה, וכפר ביה. אמר לו: לא לך הימנית, אלא<br><br> <span id="דף_יד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא. כתוב במשנה: '''ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב''', '''ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר'''. אומרת הגמרא: '''ובפרקים... מפני מה הוא משיב? מפני היראה, או מפני הכבוד?''' '''נשמעינא מן הדא''' - הרי מה כתוב בסייפא של המשנה? '''ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר'''. עכשיו על כורחך חייבים להגיד שהוא משיב מפני היראה, הגמרא תוכיח את זה בהמשך. אז אם אני רואה שבסייפא שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה - שמה שבעצם לרבי מאיר אין הבדל בין לשאול לבין להשיב, זה תמיד באותה דרגה. אז גם ברישא: '''שואל מפני הכבוד ומשיב מפני הכבוד''' - זה גם מראה שזה יהיה באותה דרגה. עכשיו בסייפא כתוב: '''ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר. מפני מה הוא משיב? מפני היראה או מפני הכבוד?''' על כורחך חייבים להגיד שהוא משיב מפני היראה. עכשיו, מניין שהוא באמת משיב מפני היראה? '''נשמעינה מן הדא: רבי יהודה אומר: באמצע שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד'''. כלומר רבי יהודה אומר שלענות תשובה זה יורד דרגה. עכשיו רבי מאיר חולק על רבי יהודה, אז חייבים להגיד שהוא אומר שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה. עכשיו, אחרי שאני יודע שלפי רבי מאיר השאלה והתשובה באותה דרגה, אז כמו שאמרנו ברישא, גם בין פרק לפרק שאמרנו שואל מפני הכבוד - זה גם משיב מפני הכבוד, כי זה באותה דרגה. '''עד כדון באמצע הפרשה. ואפילו באמצע הפסוק?''' כלומר מה שאמרנו ששואל מפני היראה זה באמצע הפרשה, אז האם אפילו באמצע פסוק הדין ככה? '''רבי ירמיה מדמי''' - היה רק רומז, '''רבי יונה משתעי''' - היה מדבר, שואל באמת מפני היראה. '''רבי חונה ורב יוסף: "ודברת בם" מיכן שיש לך רשות לדבר בם''' - זה המקור בעצם לזה שמותר לשאול, כמו שאמרנו, מפני היראה באמצע קריאת שמע. אנחנו בפרק ב' הלכה ב'. מתני': '''ואלו הן בין הפרקים: בין ברכה ראשונה לשנייה, בין שנייה לשמע, בין שמע לוהיה אם שמוע, בין והיה אם שמוע לויאמר, בין ויאמר לאמת ויציב. רבי יהודה אומר: בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק'''. גמ': '''אמר רבי לוי: טעמיה דרבי יודה''' - למה רבי יהודה אומר שבין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק? הוא אומר: '''"אני ה' אלהיכם"''', '''וכתיב: "וה' אלהים אמת"''' - כשקוראים ברצף "ה' אלהיכם" ו"אמת ויציב" - "ה' אלהים אמת", ויש פסוק בירמיה כתוב "ה' אלהים אמת". אנחנו לא רוצים לחתוך בין השם "אלהים" למילה "אמת", לכן מחברים את פרשת ציצית למילה "אמת" של "אמת ויציב". אנחנו בפרק ב' הלכה ג'. מתני': '''אמר רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות'''. כלומר פרשת שמע זה קבלת מלכות שמים, ופרשת והיה אם שמוע זה עניין ההלכות המעשיות. אז קודם כל לקבל מלכות שמים ואחר כך יקבל מצוות. '''והיה אם שמוע לויאמר? שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה, ויאמר אינו נוהג אלא ביום''' - כי בפרשת ציצית כתוב "וראיתם אותו" - ביום רואים, בלילה לא רואים, לכן בלילה אין מצוות ציצית, ולכן פרשת ויאמר נוהגת רק ביום ולא בלילה. גמ': '''רבי חייה בשם רבי יוחנן: מה טעם? אמרו: אדם לובש תפילין, וקורא את שמע, ומתפלל?''' כלומר, מה זה הסדר - לובש תפילין, קורא שמע ומתפלל. למה? '''כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה משלם''' - כשמניח תפילין וקורא קריאת שמע ורק אחרי זה מתפלל, הוא מקבל מלכות שמים תחילה ורק אחרי זה מתפלל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''נשמעינה מן הדא ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה דר"מ.''' גרסינן וזה מוכח הוא מדלקמן. כלומר ע"כ האי ומשיב דבאמצע לר"מ היינו מפני היראה דא"א לפרש בענין אחר וש"מ הא בקדמיתא בין הפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב מפני הכבוד וכולהו ואצ"ל דמשיב קאמר. ובאמצע וכו'. השתא מפרש לה להאי ומשיב דבאמצע לר"מ אם מפני היראה ואצ"ל קאמר או דוקא מפני הכבוד שאינו רשאי להקדים שלום לזה כ"א משיב הוא לו '''נשמעינה מן הדא דר' יהודה אומר באמצע וכו'.''' וא"כ ע"כ הא קדמיתא היינו באמצע לר"מ שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה ואצ"ל קאמר דאל"כ היינו דר' יהודה '''עד כדון.''' לא שמענו אלא באמצע הפרשה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה '''ואפי' באמצע הפסוק.''' אם מותר להפסיק אף באמצע הפסוק לכל חד כדאית ליה וקאמר דר' ירמיה מדמי דרך דמיון הוא מראה א"נ מרמז גרסי' ולא היה מדבר ור' יונה היה משתעי '''ודברת בם מכאן שיש לך רשות לדבר בם.''' לכשתצטרך להפסיק כמו במתני' '''מתני' בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק.''' כדמפרש בגמרא דכתיב וה' אלהים אמת הלכך אין להפסיק בין אני ה' אלהיכם לאמת וכן הלכה '''גמ' אמר ר' לוי וכו'.''' וכשאומר אני ה' אלהיכם צריך לומר אמת מיד בלי שום הפסק ואחר שאומר אמת אז הוא דינו כבאמצע הפרק '''מתני' שוהיה אם שמוע נוהג בין ביום בין בלילה.''' דכתיב ולמדתם אותם את בניכם ות"ת נוהג ביום ובלילה '''ויאמר אינו נוהג אלא ביום.''' דאית ביה מצות ציצית שאינה נוהגת בלילה דכתיב וראיתם אותו '''למקום טהרה.''' ברחוק ד' אמות</div> <div class="yerum-leiden-text">מפני הכבוד · נשמעינה מן הדא ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד הא קדמייתא שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה · עד כדון באמצע הפרשה ואפי' באמצע הפסוק · ר' יוסה משתעי · ר' חונה רב יוסף מדברת בם מיכן שיש לך רשות לדבר בם · מתני' ואילו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשנייה בין שנייה לשמע · בין שמע לוהיה אם שמוע · בין והיה אם שמוע לויאמר בין ויאמר לאמת ויציב · ר' יהודה או' בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק · אמ' ר' לוי טעמיה דר' יודה אני י"י אלהיכם · וכת' ני"י אלהים אמת · מתני' אמ' ר' יהושע בן קרחה למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע · לא שיקבל עליו מלכות שמים תחילה ואחר כך יקבל עליו עול מצות · והיה אם שמוע לויאמר · שוהיה אם שמוע נוהג בין ביום בין בלילה · ויאמר אינו נוהג אלא ביום · ר' חייא בשם ר' יוחנן מה טעם אמרו אדם לובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל כדי שיקבל עליו מלכות שמים משלם · רב אמ' קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפלל · מתניתא דרב פליגא עילוי הרי שהיה עסוק עם המת בקבר והגיע שעת קרית שמע הרי זה פורש למקום טהרה ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל · מתניתא מסייעא לרב [מחוק בקו, דיו חומה: ---] קבל עליו מלכות שמים תחילה ואחר כך יקבל עליו עול מצות · אמ' ר' ינאי תפילין צריכין גוף נקי · מפני מה לא החזיקו בהן מפני הרמאין עובדא היה בחד בר נש דאפקיד גבי חבריה ופכר ביה · אמ' ליה לאו לך הימנית אלא</div> <div class="yerum-side">'''גמ' לובש תפילין.''' בתחלה ואתר כך קורא את שמע ומתפלל דאז הוא קבלת מלכות שמים שלימה שקורא ק"ש ותפילין עליו שכתובה ק"ש בהם '''רב אמר קורא את שמע.''' בתחלה כדמפרש טעמיה לקמן דקתני שיקבל עליו מלכות שמים בתחילה ואח"כ עול מצות תפילין '''מתניתא.''' ברייתא זו פליגא עליה דרב דקתני לובש תפילין בתחילה</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רב אמר: קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפלל''' - כלומר קודם כל קריאת שמע ורק אחרי זה לובש תפילין. דרך אגב, זה חולק על הבבלי - בבבלי, למרות שהגמרא מביאה שרב עשה ככה, הגמרא שם אומרת שזה היה מקרה, שהשליח התעכב בתפילין, לכן רב קרא קריאת שמע ואחרי זה הניח תפילין, אבל בעצם צריך להניח תפילין ורק אחרי זה לקרוא קריאת שמע. אבל פה משמע שרב אומר את זה בפירוש, שכך הוא סובר - שקורא קריאת שמע, לובש תפילין ומתפלל. '''מתניתא פליגא עילוי''' - יש ברייתא שחולקת על רב: '''הרי שהיה עסוק עם המת בקבר, והגיע עונת קריאת שמע, הרי זה פורש למקום טהרה, ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל'''. כלומר, אם יש אנשים אחרים שיכולים להתעסק עם המת, הוא פורש למקום טהרה, לובש תפילין, קורא את שמע ומתפלל - רואים שקודם כל מניחים תפילין ואחרי זה קריאת שמע. אבל יש ברייתא הפוכה, '''מתניתא מסייעא לרב''': '''שאדם יקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות''' - קריאת שמע זה קבלת מלכות שמים, ומצוות זה הנחת תפילין, אז לכאורה צריך לקרוא קריאת שמע לפני הנחת תפילין. '''רבי ינאי: תפילין צריכין גוף נקי''' - רק חסידים שומרים על גופם, ולכן רק הם מניחים תפילין כל היום. זה לא שאומרים בכלל לא להניח תפילין, אבל זה מקובל שרק חסידים מניחים תפילין כל היום, כי רק הם יכולים לשמור כל היום את הגוף נקי. '''מפני מה לא החזיקו בהן?''' - אם ככה, אם רק חסידים מניחים תפילין כל היום, למה מי שמניח תפילין כל היום לא מחזיקים אותו כחסיד? '''מפני הרמאים. עובדא הוה בחד בר נש, דאפקיד גבי חבריה, וכפר ביה'''. כלומר, אדם אחד הפקיד כסף אצל חבר שלו, ולאחר מכן כשביקש לפרוע את הכסף, אמר לו: לא ידעתי מעולם, כפר בו. '''אמר לו: לא לך הימנית, אלא''' - לתפילין שבראשך האמנתי. כי אותו אדם היה הולך עם תפילין כל היום, ובעצם ככה החזיקו אותו לצדיק, בגלל זה הוא הלווה לו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יג עמוד ב''' {{שוליים|ב_כא}} '''מהם המקומות המותרים להפסקה (בין הפרקים) בקריאת קריאת שמע וברכותיה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן סו סעיף ה , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כסתם משנה שמותר להפסיק בין ויאמר לאמת ויציב, שכן כן פסקו הרמב"ם והשו"ע: מונים בין הפרקים גם את ההפסק שבין ויאמר לאמת ויציב, ולא כרבי יהודה החולק על כך. {{שוליים|ב_כב}} '''אין להפסיק בין "אלהיכם" ל"אמת ויציב" בקריאת שמע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן סו סעיף ה , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה שאין להפסיק, מטעם שהוא סמיכות "אני ה' אלהיכם" ל"אמת" - שיהיה חותם באמת מיד אחר האזכרה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ב_כג}} '''חובה לובשים תפילין לפני קריאת שמע ותפילה, כדי לקבל מלכות שמים בתפילין תחילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ציצית, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן יח סעיף א , סמ"ג עשין כו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן, שהמתניתא (התוספתא) מכרעת כנגד רב, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שלובשים תפילין תחילה ואחר כך קוראים שמע ומתפללים. {{שוליים|ב_כד}} '''מי שעוסק עם המת בקברו והגיעה עונת קריאת שמע - פורש למקום טהור, לובש תפילין, קורא ושונה ומתפלל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ד, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן עא סעיף ו , שו"ע יו"ד סימן שסה סעיף א , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו התומכת בשיטת רב; הרמב"ם והשו"ע (או"ח עא,ו; יו"ד שסה,א) פסקו כן להלכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יד עמוד א<span class="yerum-runnum">27</span></div> לאילין דברישך הימנית. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} היה לובשן אחר חולייו {{ירו"מ-הדגשה|כל היום במשך}} ג' ימים, לומר שהחולי ממרק. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קג ג]]) "הסולח לכל עוניכי, הרופא לכל תחלואיכי, {{ירו"מ-הדגשה|הגואל משחת חייכי, המעטרכי חסד ורחמים, המשביע בטוב עדייך". עדייך אלו התפילין}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבן יוחנן בן זכאי|°]]<nowiki/>רבן יוחנן בן זכאי, לא הוון תפילוי זעין מיניה, לא בקייטא ולא בסיתוא. {{ירו"מ-ביאור|לא היו תפילין זזים ממנו לא בקיץ ולא בחורף}} וכך נהג [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} תלמידו אחריו. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, בסיתוא {{ירו"מ-ביאור|בחורף}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמוראים שלא הניחו תפילין כל יום|דהוה חזיק רישיה,]] הוה לביש תרויהון. {{ירו"מ-ביאור|היה לובש שתיהן של ראש ושל יד}} ברם בקייטא, דלא הוה חזיק רישיה, לא הוה לביש אלא דאדרעיה. {{ירו"מ-ביאור|אבל בקיץ שראשו לא היה חזק היה לובש רק של יד}} {{ירו"מ-הדגשה|וכד }}הוה אזיל מסחי, {{ירו"מ-ביאור|וכשהיה הולך למרחץ}} כיון שהיה מגיע אצל האוליירין, {{ירו"מ-ביאור|בלנים שהיו בבית הפנימי}} היה חולצן. ואינו אסור משום ערוה? {{ירו"מ-ביאור|שהרי הוא עומד ערום אצל האויילרין}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: אפיקרסין {{ירו"מ-ביאור|חלוק}} היה לובש מבפנים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]{{ירו"מ-הוסר|כד הוה אזיל מסחי כיון שהיה מגיע אצל האוליירין היה חולצן}}: {{ירו"מ-הדגשה|רק}} עד יעקב תרמוסרה {{ירו"מ-ביאור|אחראי על חימום המים תרמו פירושו חום ויש אומרים שהיה מוכר תורמוסין}} היה לובשן. וכד הוה נפיק מסחי {{ירו"מ-ביאור|וכשהיה יוצא מהמרחץ}} {{ירו"מ-הדגשה|כד}} הוו {{ירו"מ-הדגשה|מאחרין}}{{ירו"מ-הוסר| יהבין לה וכד הוה}} מייתן ליה, {{ירו"מ-ביאור|אם היו מאחרים להביא לו את התפילין}} הוה אמר דא מילתא" {{ירו"מ-ביאור|היה אומר דבר זה}} שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר: ארונו של חי העולמים, וארונו של יוסף. והיו אומות העולם אומרים: מה טיבן של שני ארונות הללו? והיו ישראל אומרין להן: זה ארונו של יוסף, עם ארונו של חי העולמים. והיו אומות העולם {{ירו"מ-הוסר|מונין}}{{ירו"מ-הדגשה|מגנין}} את ישראל ואומרים: וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו של חי העולמים? והיו ישראל אומרים: על ידי ששימר זה מה שכתב בזה. ולמה הוא אמר דא מילתא? {{ירו"מ-ביאור|דבר זה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: בגין מימר מילא דאוריא, {{ירו"מ-הדגשה|שכל זמן שהיה במרחץ, היה אסור בדברי תורה. אמר לו}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: והכין {{ירו"מ-ביאור|וכי}} לא הוי ליה מילא דאוריא חורי למימר אלא דא? {{ירו"מ-ביאור|וכי לא היה לו דבר תורה אחר אלא זה}} אלא, קינתורין הוון {{ירו"מ-הדגשה|על שהיו מתעכבים מלהביא לו תפיליו}} לומר: יוסף לא זכה למלכות, אלא על ידי ששימר מצותיו של הקדוש ברוך הוא. {{ירו"מ-הדגשה|ואף}} {{ירו"מ-הוסר|ואנו}} אנו לא זכינו לכל הכבוד הזה, אלא על ידי ששמרנו מצותיו של הקדוש ברוך הוא. ואתון בעיי מבטלה מצוותא מינן? {{שוליים|ב_כו}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת תפילין|באי זה צד הוא מברך עליהן?]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בשם רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]]: כשהוא נותן על יד {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות תפילין". כשהוא נותן על הראש {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות הנחת תפילין". כשהוא חולצן {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמור חוקיו". <span id="דף_יד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> כתוב בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"ד עמוד א'. היינו בדף הקודם שרבי אילאי אומר שתפילין צריכים גוף נקיה ורק חסידים שומרים את גופם ולשים את התפילין כל היום. ובעצם אמר שרבי ינאי '''היה לובשן אחר חוליו ג' ימים'''. כלומר כשהיה חולה, אחרי שהיה מתרפא, היה מחכה שלושה ימים ורק אז היה מניח שתי תפילין. למה? '''לומר שהחולי ממרק'''. החולי מנקה את הגוף. מה הטעם? דכתיב '''הסולח לכל עוונייכי, הרופא לכל תחלואייכי'''. ההמשך של הפסוק זה הגואל משחת חייכי המעטרכי חסד ורחמים והמשביע בטוב את ידך. ואת ידך זה תפילין. כן, רואים מכאן שאחרי שהוא הרופא לכל תחלואייכי, כלומר אחרי שהאדם מתרפא אז בעצם הוא יכול להניח תפילין כל היום. אבל רבן יוחנן בן זכאי '''לא הוון תפילוי זעין מיניה'''. כלומר התפילין לא זזו ממנו, '''לא בקייטא ולא בסיתוא'''. כלומר כל היום הוא לובש תפילין, '''וכך נהג רבי אליעזר תלמידו אחריו'''. רבי יוחנן, '''בסיתוא דהוה חזיק רישיה, הוה לביש תרויהון''', כלומר בחורף שהראש שלו כאב, אז הוא היה לובש גם תפילין של ראש וגם תפילין של יד. אבל לא כל היום — כל היום היה לובש רק תפילין של יד. '''ברם בקייטא, דלא הוה חזיק רישיה, לא הוה לביש אלא דאדרעיה'''. כי בעצם זה שתי מצוות, כל אחת בפני עצמה. '''הוה אזיל מסחי, כיון שהיה מגיע אצל האוליירין, היה חולצן'''. כלומר היה מגיע לבלנים, שזה היה בבית הפנימי, והוא היה חולץ אותם. שואלת הגמרא: '''ואינו אסור משום ערוה?''' הרי לבלנים מגיעים כשאנשים ערומים. אמר רבי חייא בר אבא: '''אפיקרסין היה לובש מבפנים'''. כלומר רבי יוחנן, כשהיה מגיע לבלנים, עדיין היה לו בגד פנימי והוא לא היה ערום. רבי יצחק אמר: '''עד יעקב תרמוסרה היה לובשן''', כלומר בכלל הוא לא לבש בתוך בית המרחץ, אלא מחוץ לבית המרחץ היה בית של איזה יהודי אחד בשם יעקב תרמוסא, ושם הוא היה חולץ את התפילין. '''וכד הוה נפיק מסחי הוו מייתן ליה''', כשהיה יוצא מבית המרחץ והיו מביאים לו את התפילין, אם היו מאחרים להביא לו אותם, '''הוה אמר דא מילתא''' — היה רגיל להגיד את הדבר הזה: '''שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר, ארונו של חי העולמים וארונו של יוסף'''. כלומר ארון הברית והארון של יוסף. '''והיו אומות העולם אומרים: מה טיבן של שני הארונות הללו?''' '''והיו ישראל אומרין להן: זה ארונו של יוסף, עם ארונו של חי העולמים'''. '''והיו אומות העולם את ישראל ואומרים: וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו של חי העולמים?''' '''והיו ישראל אומרים: על ידי ששימר זה מה שכתב בזה'''. עכשיו, '''ולמה הוא אמר דא מילתא?''' כלומר למה דווקא את זה הוא אמר? אמר רבי חנינא: '''בגין מימר מילא דאוריא'''. הרי בבית המרחץ היה אסור להגיד דברי תורה, אבל כשיצא מבית המרחץ היה אומר דברי תורה. אמר ליה רבי מנא: '''והכין לא הוי ליה מילא דאוריא חורי למימר אלא דא?''' מה, רק את זה הוא ידע להגיד? הרי כל פעם שהוא היה יוצא מבית המרחץ, אם היו מאחרין להביא את התפילין, היה אומר את זה — '''אלא, קינתורין הוון לומר''', שהם התכוונו לקנטר אותו על שהיו מתעכבים מלהביא לו את התפילין. אז הוא אמר להם: '''יוסף לא זכה למלכות, אלא על ידי ששימר מצותיו של הקדוש ברוך הוא'''. '''אנו לא זכינו לכל הכבוד הזה, אלא על ידי ששמרנו מצותיו של הקדוש ברוך הוא. ואתון בעיי מבטלה מצוותא מינן?''' כלומר אתם רוצים לבטל ממני את המצווה הזו בעצם ההתעכבות שלכם? עכשיו, '''באי זה צד הוא מברך עליהן?''' אמר רבי זריקן בשם רבי יעקב בר אידי: '''כשהוא נותן על יד אומר: ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות תפילין'''. '''כשהוא נותן על הראש אומר: ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות הנחת תפילין'''. '''כשהוא חולצן אומר: ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמור חוקיו'''. כן, זו הדעה שאומרת שמברכים גם כשחולצים את התפילין. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">לאילין דברישך הימנית · ר' ינאי היה לובשן אחר חולייו ג' ימים לומ' שהחולי ממרק · מה טעם הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי · רבן יוחנן בן זכאי לא הוון תפילוי זעין מיניה לא בקייטא ולא בסיתוא · וכך נהג ר' אליעזר תלמידו אחריו · ר' יוחנן בסיתוא דהוה חזיק רישיה הוה לביש תרויהון · ברם בקייטא דלא הוה חזיק רישיה לא הוה לביש אלא דאדרעיה · ושרע אסור משום ערוה · אמ' ר' חייא בר אבא אפיקרסין היה לובש מבפנים · כד הוה אזיל מסחי כיון שהיה מגיע אצל האוליירין היה חולצן · אמ' ר' יצחק עד יעקב תרמיסרה היה לובשן וכד הוה נפיק מסחי הוו יהבין לה מעייתא · וכד הוה מעטף הוו מייתן ליליה · הוה אמר דא מילתא ש' ארונות היו מהלכין עם יש' במדבר ארונו שלחי העולמים וארונו שליוסף · והיו אומות העולם אומ' מה טיבן שלשני ארונות הללו · והיו יש' אומ' להן זה ארונו של יוסף עם ארונו שלחי העולמים · והיו אומות העולם מונין את יש' ואומ' וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו שלחי העולמים · והיו יש' אומ' על ידי ששימר זה מה שכתב בזה · ולמה הוא אמ' דא מילתא · אמ' ר' חנינא בגין מימר מילא דאוריא · אמ' ליה ר' מנא והכין לא הוה מילא דאוריא חורי למימר אלא דא · אלא קינטורין הוון לומ' יוסף לא זכה למלכות אלא על ידי ששימר מצותיו שלהקב"ה ואנו לא זכינו לכל הכבוד הזה אלא על ידי ששימרנו מצותיו שלהקב"ה ואתון בעיי מבטלה מצוותא מינן · באי זה צד הוא מברך עליהן · ר' זריקן בשם ר' יעקב בר אידי כשהוא נותן על יד מהו אומ' ברוך אקב"ו על מצות תפילין · כשהוא נותן על הראש מהו או' ברוך אקב"ו על מצות הנחת תפילין · כשהוא חולצן מהו או' ברוך אקב"ו לשמור חוקיו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יד עמוד א''' {{שוליים|ב_כו}} '''יש לברך שתי ברכות נפרדות על תפילין (יד וראש), ולברך "לשמור חוקיו" בעת חליצתן.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן כה סעיף ה , שו"ע או"ח סימן כה סעיף ט , סמ"ג עשין כב <קטע סוף=יד א/> ==דף יד עמוד ב== <קטע התחלה=יד ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זריקן בשם רבי יעקב בר אידי שמברכים שתי ברכות נפרדות על יד וראש; אך הבבלי (מנחות לו.) חולק וקובע שכאשר מברך על תפילין של יד פוטר גם את של ראש אלא אם הפסיק בדיבור, ולכן נחלקו הפוסקים (רמב"ם ושו"ע) בפסיקה למעשה בין שתי הגישות. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יד עמוד ב<span class="yerum-runnum">28</span></div> ואתיא {{ירו"מ-ביאור|וזה כשיטת}} כמאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: {{ירו"מ-הדגשה|שהציווי}} ([[שמות יג י|שמות בא יג י]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ושמרתה את החוקה הזאת מימים ימימה}}" בחוקת תפילין הכתוב מדבר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריכים לחלוץ תפילין בלילה, לכן מברך על החליצה}}. ברם כמאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: בחוקת הפסח הכתוב מדבר, {{שוליים|ב_כז}}לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|דאף הלילה זמן תפילין, ואין צריך לברך כשחולץ. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: הנותן תפילין בלילה, עובר בעשה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יג י|שמות בא יג י]]) "ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה". {{שוליים|ב_כח}}ימים ולא לילות. "ימימה" {{שוליים|ב_כט}}פרט לשבתות וימים טובים. והא רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] יתיב מתני ברמשא {{ירו"מ-ביאור|בלילה}} ותפילוי עילוי? מצודדין {{ירו"מ-הוסר|הוה}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}}, {{ירו"מ-ביאור|ולא היו במקומם}} וכמין פיקדון היו בידו. אית דבעי מימר: לא אמר אלא הנותן, {{שוליים|ב_ל}}אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר. אית דבעי מימר, {{ירו"מ-הדגשה|מנין שאין מניחים תפילין בשבתות וימים טובים}}? נשמעיניה מן הדא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יג ט|שמות בא יג ט]]) "והיה לך לאות" את {{ירו"מ-הדגשה|שרק}} {{ירו"מ-הוסר|שהוא}} הוא לך לאות, פרט לימים טובים ושבתות, שכולן אות. ולא כן {{ירו"מ-הדגשה|כבר למדנו דין זה מד}}כת{{ירו"מ-הדגשה|י}}ב מימים ימימה? לית לך אלא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כל מילא דלא מחוורא, {{ירו"מ-ביאור|שלא ברור שהוא מהתורה}} מסמכין לה מן אתרין סגין. {{ירו"מ-ביאור|מביאים לו סימוכין מהרבה מקומות}} תמן תנינן: נשים ועבדים פטורים {{שוליים|ב_לא}} מקריאת שמע {{שוליים|ב_לב}} ומן התפילין. נשים מניין? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברים יא יט|דברים עקב יא יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ולמדתם אותם את בניכם", בניכם}} ולא את בנותיכם. {{ירו"מ-הדגשה|אחר שהתמעטו נשים מלימוד תורה, התמעטו מתפילין, ד}}את שהוא חייב בתלמוד תורה, חייב בתפילין. נשים {{שוליים|ב_לג}}שאינן חייבות בתלמוד תורה, אינן חייבין בתפילין. התיבון: {{ירו"מ-ביאור|הקשו}} הרי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נשים שמקיימות עשה שהזמן גרמא|מיכל בת כושי היתה לובשת תפילין!]] ואשתו של יונה היתה עולה לרגלים, {{שוליים|ב_לד}}ולא מיחו בידיה חכמים! {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: אשתו של יונה הושבה {{ירו"מ-ביאור|החזירו אותה}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא תעלה}}. מיכל בת כושי, מיחו בידיה חכמים. תני: נכנס למרחץ, {{שוליים|ב_לה}}מקום שבני אדם עומדין לבושין, יש שם מקרא {{ירו"מ-הוסר|ותפילין}}{{ירו"מ-הדגשה|ותפילה}}, ואין צריך לומר שאילת שלום. נותן תפילין, ואינו צריך לומר שלא יחלוץ; מקום שרוב בני אדם רגילין להיות עומדין ערומין, אין שם שאילת שלום, ואין צריך לומר מקרא ותפילה. וחולץ תפילין, ואין צריך לומר שלא יתן. מקצתן ערומין ומקצתן לבושין, יש שם שאילת שלום, ואין שם לא מקרא ולא תפילה. ואינו חולץ תפיליו ואינו נותן. אבל אינו לובשן, עד שיצא מאותה רשות של כל אותה מרחץ.<br><br> <span id="דף_טו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class='noprint'> <div class="yerum-bm-print"> '''ואתיא כמאן דמר: בחוקת תפילין הכתוב מדבר'''. זה השיטה שאומרת שמה שכתוב בתורה "ושמרת את החוקה הזאת מימים ימימה" זה בחוקת תפילין, ומכאן שצריכים לחלוץ תפילין בלילה, כי כתוב "ושמרת החוקה" "מימים ימימה", כלומר דווקא ביום. אז יש מצווה לחלוץ לפני הלילה, ולכן מברכים על החליצה. '''ברם כמאן דמר: בחוקת הפסח הכתוב מדבר, לא בדא'''. מי שאומר שהפסוק הזה מדבר על חוקת הפסח, אין מצווה לחלוץ, מותר גם להשאיר את התפילין בלילה, ואז גם לא מברכים על החליצה. אמר רבי אבהו בשם רבי אלעזר: '''הנותן תפילין בלילה, עובר בעשה'''. כלומר מי שמניח תפילין בלילה עובר בעשה. '''ומה טעם? ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה. ימים ולא לילות. ימימה, פרט לשבתות וימים טובים'''. שואלת הגמרא: '''והא רבי אבהו יתיב מתני ברמשא ותפילוי עילוי?''' רבי אבהו דרש והתפילין היו עליו בלילה — איך הוא עשה את זה? עונה הגמרא: '''מצודדין''', הזיז אותם מהמקום, '''וכמין פיקדון היו בידו''' — רק לשמור עליהם. '''אית דבעי מימר: לא אמר אלא הנותן, אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר'''. כלומר כל האיסור זה לתת תפילין בלילה, אבל אם היה עליו מבעוד יום יכול להישאר איתם גם בלילה. '''אית דבעי מימר''' — יש סברה שאומרת שבעצם מניין שמניחים תפילין בשבתות ובימים טובים? '''נשמעיניה מן הדא: והיה לך לאות'''. '''את הוא לך לאות, פרט לימים טובים ושבתות, שכולן אות'''. כלומר שבת ויום טוב הם עצמם אות בין הקב"ה לישראל, אז אם נניח גם תפילין זה כאילו האות של השבת לא מספיק חזקה, ולכן לא מניחים תפילין בשבתות. שואלת הגמרא: '''ולא כן כתב מימים ימימה?''' כבר היה מקור. למה צריך עוד פסוק? ואומרת הגמרא: '''לית לך אלא כיי דמר רבי יוחנן: כל מילא דלא מחוורא, מסמכין לה מן אתרין סגין'''. כלומר כל דבר שהוא לא ברור מדאורייתא, אלא רק אסמכתא, מביאים לו הרבה מקורות כדי לחזק את הדברים. '''תמן תנינן: נשים ועבדים פטורים מקריאת שמע ומן התפילין'''. '''נשים מניין?''' דכתיב '''ולא את בנותיכם''' — יש מצווה ללמד את הבנים תורה ואין מצווה ללמד את הבנות. '''את שהוא חייב בתלמוד תורה, חייב בתפילין. נשים שאינן חייבות בתלמוד תורה, אינן חייבין בתפילין'''. '''התיבון: הרי מיכל בת כושי היתה לובשת תפילין! ואשתו של יונה היתה עולה לרגלים, ולא מיחו בידיה חכמים!''' זה לא רשות, כנראה שזה מצווה. אמר רבי חזקיה בשם רבי אבהו: '''אשתו של יונה הושבה''', כלומר החזירו אותה שלא תעלה יותר. '''מיכל בת כושי, מיחו בידיה חכמים'''. כן, דבר זה מראה שבעצם, אף על פי שנשים לא חייבות בתפילין, אפילו מיחו בהם. '''תני: נכנס למרחץ'''. בבית המרחץ עצמו היו שלושה אזורים — מקום שכולם לבושים, ולאחר מכן נכנסים לחדר יותר פנימי ששם חלק לבושים חלק ערומים, ובהמשך כולם ערומים. '''מקום שבני אדם עומדין לבושין, יש שם מקרא, ואין צריך לומר שאילת שלום. נותן תפילין, ואינו צריך לומר שלא יחלוץ'''. זה החלק הראשון. עכשיו החלק הפנימי ביותר: '''מקום שרוב בני אדם רגילין להיות עומדין ערומין, אין שם שאילת שלום''' — כי שלום זה שמו של הקדוש ברוך הוא — '''ואין צריך לומר מקרא ותפילה. וחולץ תפילין, ואין צריך לומר שלא יתן'''. עכשיו באמצע: '''מקצתן ערומין ומקצתן לבושין, יש שם שאילת שלום, ואין שם לא מקרא ולא תפילה. ואינו חולץ תפיליו ואינו נותן'''. '''אבל אינו לובשן, עד שיצא מאותה רשות של כל אותה מרחץ'''. כלומר עד שייצא מכל המבנה של בית המרחץ. אומרת הגמרא שזה מסייע למה שאמר רבי יצחק בעניין רבי יוחנן, שכאשר יצא מבית המרחץ היה מניח את התפילין רק בביתו של יעקב תרמוסה, שמחוץ לבית המרחץ. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יד עמוד ב''' {{שוליים|ב_כח}} '''חובת הנחת תפילין היא ביום ולא בלילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן ל סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הלימוד "ולא לילות" מהכתוב "ימימה", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שאין להניח תפילין בלילה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני'.''' דידן מסייע לרב דממנה למד דעול מלכות שמים קודם הוא לעול מצות בכל מקום דהא לא כך תני שאדם וכו' אלמא עול מלכות קדים '''מפני מה לא החזיקו בהן.''' לאדם המניחן מפני מה לא החזיקו בו בנאמנות שיהיה כנאמן למעשרות וכיוצאבהן '''מפני הרמאין.''' שהיו מניחין תפילין להחזיק עצמן ככשרים ולרמות בני אדם וכהאי עובדא דלקמיה '''לאילין דברישך הימנית.''' לתפילין אלו שבראשך האמנתי שחשבתי אדם כשר הוא זה שתפילין עליו כל היום '''לומר שהחולי ממרק.''' את הגוף וגופו נקי הוא להיות תפילין עליו כל היום והכי מבואר הוא במדרש תהלים ק"ג דגריס התם ר' ינאי היה לבוש תפילין בתר בישיה תלתא יומין דאמר מר תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים וכיון שאדם עומד מחליו גופו נקי ואחר שלשה היה מניח אותן ר' יוחנן היה לובש תפילין בכל יום ויום כדי שיאמר הסולח לכל עוניכי המשביע בטוב עדיך. וכך צריך לגרוס כאן ושייך הא דקאמר מה טעם הסולח וכו' דקאי על הא דר' יוחנן '''ברם בקייטא דלא הוה חזיק רישיה.''' מחמת החמימות לא היה מניח אלא של יד. ויש גורסין בהפך בקייטא דלא הוה חשיש ברישיה הוה לביש תרויהון ברם בסיתוא דהוה חשיש ברישיה מחמת הקור לא הוה לביש אלא דאדרעיה '''ואינו אסור משום ערוה.''' לא שייך האי מילתא הכא וחילוף השיטות יש כאן וגרסינן להא לקמן בתר דקאמר וכד הוה נפיק מסחי הוו יהבין ליה '''כדהוה אזיל מסחי.''' כשהלך לרחוץ במרחץ ותפילין עליו כיון שהיה מגיע אצל האוליירין היה חולצן כלומר מקום שהבלנין עומדין ומקבלין מלבושי בני אדם שפושטין עצמן שם היה חולצן</div> <div class="yerum-leiden-text">ואתיא כמאן דמר בחוקת תפילין הכת' מדבר · ברם כמאן דמר בחוקת הפסח הכת' מדבר לא· כדא ר' אבהו בשם ר' לעזר העושה תפיליו בלילה עובר בעשה· ומה טעם ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה· ימים ולא לילות· ימים/ פרט לשבתות וימים טובים ימים ולא לילות· והא ר' אבהו יתיב מתני ברמשא ותפילוי עילוי· מצדדן הוה וכמין פיקדון היו בידו· אית דבעי מימר לא אמ' אלא הנותן אלא אם היו עליו מבעוד יום מותר· אית דבעי מימר שמעינה מן הדא והיה לך לאות· את שהוא לך לאות פרט לימים טובים ושבתות שכולן אות· ולא כן כת' מימים ימימה לית לך אלא כיי דמר ר' יוחנן כל מילא דלא מחוורא מסמכין לה מן אתרין סגי· נשים מניין ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם· את שהוא חייב בתלמוד תורה חייב בתפילין· נשים שאינן חייבות בתלמוד תורה אינן חייבין בתפילין· התיבון הרי מיכל בת כושי היתה לובשת תפיליו· אשתו שליונה היתה עולה לרגלים ולא מיחו בידיה חכמ' תני נכנס למרחץ מקום שבני אדם עומדין לבושין יש שם מקרא ותפיליו ואין צריך לומר שאילת שלום· נותן תפיליו ואינו צריך לומ' שלא יחלוץ· מקום שרוב בני אדם רגילין להיות עומדין ערומין אין שם שאילת שלום· ואין צריך לומ' מקרא ותפילה· וחולץ תפיליו ואין צריך לומ' שלא יתן· מקצתן ערומין ומקצתן לבושין יש שם שאילת שלום ואין שם לא מקרא ולא תפילה ואינו חולץ תפיליו ואינו נותן· אבל אינו לובשן עד שייצא מאותה רשות שלכל אותה מרחץ·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יד עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ב_כט}} '''אין להניח תפילין בשבתות וימים טובים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן לא סעיף א , סמ"ג עשין כב. ''הכרעה:'' נפסק שאין להניח תפילין בשבת ויום טוב, שהם עצמם אות ואין צריך אות אחר, כדברי הירושלמי; ר' אבהו שהניח תפילין בליל שבת היה כפיקדון מצודד ולא כהנחה כדין. {{שוליים|ב_ל}} '''אין להניח תפילין בשבתות וימים טובים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן ל סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין מניחים תפילין בשבת ויו"ט משום שהם עצמם "אות", כרמב"ם הלכות תפילין פ"ד ה"י-יא ושו"ע או"ח סימן ל סעיף ב. {{שוליים|ב_לא}} '''חובה לקרוא קריאת שמע במקום שאין שם דברים המפריעים לכוונה או לכבוד הקריאה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ד, הלכה א , שו"ע או"ח סימן ע סעיף א , שו"ע או"ח סימן ע סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הסוגיה שיש להקפיד על מקום הקריאה ותנאיה, כמבואר ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן ע. {{שוליים|ב_לב}} '''נשים חייבות במצוות תלמוד תורה או פטורות ממנה, ובהתאם דינן לגבי תפילין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תלמוד תורה, פרק א, הלכה א , שו"ע יו"ד סימן רמו סעיף ו , סמ"ג עשין יב. ''הכרעה:'' נפסק שנשים פטורות מתלמוד תורה מדין "ולמדתם אותם את בניכם" ולא בנותיכם, וכל שפטור מתלמוד תורה פטור מתפילין, כדברי הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ב_לג}} '''נשים פטורות מתלמוד תורה ולכן פטורות ממצוות תפילין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן לח סעיף ג , סמ"ג עשין כב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שמיחו במיכל בת כושי, שנשים פטורות מתפילין מכיוון שהן פטורות מתלמוד תורה; הרמב"ם והשו"ע פסקו שאין נשים חייבות בתפילין. {{שוליים|ב_לה}} '''דיני קריאה, תפילה והנחת תפילין בבית המרחץ לפי מצב הלבוש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ג, הלכה ג , רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה כב , שו"ע יו"ד סימן מה סעיף ב , שו"ע יו"ד סימן פד סעיף א <קטע סוף=יד ב/> ==דף טו עמוד א== <קטע התחלה=טו א/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: במקום שרוב בני אדם לבושים - קורא ומתפלל ומניח תפילין; במקום שרוב בני אדם ערומים - אין שם אף שאילת שלום וחולץ תפילין; במקום מעורב - יש שאילת שלום אך אין קריאה ותפילה, ואינו חולץ תפילין; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד א<span class="yerum-runnum">29</span></div> ודא מסייעא כיי {{ירו"מ-ביאור|וזה מסייעה למה}} </div>ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: בגין {{ירו"מ-ביאור|על}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו"מ-הדגשה|שכאשר הלך למרחץ, רק}} עד {{ירו"מ-הדגשה|ביתו של}} יעקב {{ירו"מ-הוסר|תורמוסרה}} תרמוסרה {{ירו"מ-ביאור|אחראי על חימום המים תרמו פירושו חום ויש אומרים שהיה מוכר תורמוסין}} {{ירו"מ-הדגשה|שהיה מחוץ למרחץ}} היה {{ירו"מ-הוסר|לובשן}}{{ירו"מ-הדגשה|לובשם}}. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא קומוי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: היתה מרחץ מרחצת בימות החמה, ואינה מרחצת בימות הגשמים, {{ירו"מ-הדגשה|האם מותר בתפילין בימות הגשמים כשאינה פעילה? אמר לו}}: {{שוליים|ב_לו}}מרחץ {{ירו"מ-הוסר|ו}} ואף על פי שאינה מרחצת, ובית הכסא, אף על פי שאין בו צואה. מר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#מר עוקבא|°]] אמר: {{שוליים|ב_לז}}אהן חזירא, {{ירו"מ-ביאור|החזיר}} בית כסא {{ירו"מ-הוסר|מוטלטל}} מיטלטל הוה. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: אהן צררה דעל גיף ימא {{ירו"מ-ביאור|גושים שעל חוף הים}} {{ירו"מ-הדגשה|שהם ספק צואה}} מהו? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אמי אסיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי אסיא|°]]: הורי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] מעבר ליה בפיליוס, {{ירו"מ-ביאור|יכסהו במטפחת ויש אומרים שיכסה פניו כדי שלא יראה}} ולא סמכינן עילוי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_לח}}אוכל בהן {{ירו"מ-ביאור|עם תפילין}} אכילת עראי, ואינו אוכל בהן אכילת קבע. ישן בהן שינת עראי, ואינו ישן בהן שינת קבע. אית תניי תני: מברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם רק}} פעם אחת {{ירו"מ-הדגשה|ביום}}. אית תניי תני: {{ירו"מ-הדגשה|כמה}} פעמין. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הוסר| פעם אחת ניחא מאן דמר}} מברך {{ירו"מ-הוסר|שתי}}{{ירו"מ-הדגשה|כמה}} פעמים, {{ירו"מ-הדגשה|ניחא. מאן דאמר מברך פעם אחת}}, הא {{ירו"מ-הדגשה|ודאי}} אכל {{ירו"מ-הדגשה|במשך היום והרי אסור לאכול}} ואינון עילוי, {{ירו"מ-הדגשה|ואיך יתכן שדי בברכה אחת? אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: קיימא אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]], באוכל בהן אכילת עראי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|ב_לט}}לא יכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידיו. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, כד הוה סיפרא בידיה, הוה יהיב ליה לחורן; {{ירו"מ-ביאור|כשהיה ספר בידו ונכנס לשרותים נתנו לאחר}} כד הויין תפילוי עילוי, הוה קאים בון. {{ירו"מ-ביאור|כשהיו תפילין עליו היה משתין כשהם עליו}} מתניתא פליגא על אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ב_מ}}נכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: קיימא אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_מא}}כאן {{ירו"מ-הוסר|ביכול}}{{ירו"מ-הדגשה|שישאר שהות ביום אחר שיצא מבית הכסא, ויכול}} ללובשן {{ירו"מ-הדגשה|אחר שיצא}}, כאן בשאינו יכול ללובשן. דלכן, {{ירו"מ-ביאור|שאים לא כן אם אין זמן להניחם אחר שיצא מבית הכסא}} מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון? בראשונה היו נותנין אותן לחביריהן, והיו נוטלין אותן ובורחין. התקינו שיהו מניחין בחורין {{ירו"מ-הדגשה|שמחוץ לבית הכסא}}. וכשאירע אותו <span id="דף_טו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בירושלמי מסכת ברכות, דף ט"ו. אמרו: רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא: '''הייתה מרחץ מרחצת בימות החמה, ואינה מרחצת בימות הגשמים'''. כלומר מרחץ, לא מרחצים בחורף, אז האם מותר להניח שם תפילין בימות הגשמים כשאינה פעילה? אמר ליה: '''מרחץ אף על פי שאינה מרחצת, ובית הכסא, אף על פי שאין בו צואה''' - כן אסור, כי יש להם שם טומאה. מה הוא אמר? '''אהן חזירא, בית כסא מיטלטל הוה'''. כן, כלומר חזיר. הגמרא הבבלי אומרת, אפילו אם הוא יוצא, כן ממאיזה מרחץ, עדיין שם של צואה יש עליו ואסור להתפלל, אסור לקרוא כנגדו. רבי יונה בעי: '''אהן צררה דעל גיף ימא מהו'''? כלומר יש לנו - כשרואים חתיכות שדומות מאוד לצואה על חוף הים - ספק צואה. מה הדין? אמר רבי אמי אסיא: '''הורי רבי ירמיה מעבר ליה בפיליוס, ולא סמכינן עילוי'''. נניח עכשיו זה כלי או חתיכת בגד ולא סומכים עליו. כלומר לא סומכים על זה, צריך להתרחק כמו צואה אמיתית. אמר רבי זעירא בשם - כן, בדרך כלל בחוף זה יש הרבה צואה. אמר רבי זעירא בשם אבא בר ירמיה: '''אוכל בהן אכילת עראי'''. כלומר בתפילין אפשר לאכול אכילת עראי, '''ואינו אוכל בהן אכילת קבע. ישן בהן שינת עראי, ואינו ישן בהן שינת קבע'''. אית תניי תני, כלומר יש בעיא - שמברך רק פעם אחת ביום. כלומר יש סברות שאדם מברך רק פעם אחת ביום, ואית תניי תני כמה פעמים. אומרת הגמרא: מאן דאמר כמה פעמים ניחא - כן, הרי אדם אוכל באמצע, אז הוא צריך להסיר את התפילין ואחרי זה חוזר ומניח אותם, צריך לברך עוד הפעם. אבל מאן דאמר פעם אחת, קשה - הרי ודאי הוא אוכל במשך היום, אז איך זה יכול? אסור לאכול עם שאר תפילין עליו, אז איך ייתכן שהוא בירך רק ברכה אחת? אמר רבי זעירא: '''קיימא אבא בר ירמיה, באוכל בהן אכילת עראי'''. כן, אדם אוכל כל היום רק אכילת עראי, ובעצם הוא לא צריך להחליף את התפילין. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא: '''לא יכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידיו'''. כלומר אסור להטיל מים - בית הכיסא - להטיל מים עם הספרים והתפילין בידו. את זה אומר רבי זעירא בשם רבי אבא. '''רבי יוחנן, כד הוה סיפרא בידיה, הוה יהיב ליה לחורן''' - כלומר יש לו ספר ביד, היה נותן אותו למישהו לשמור לו. אבל '''כד הויין תפילוי עילוי, הוה קאים בון''' - כלומר יש לו תפילין, אז היה נשאר איתם. הגמרא תסביר אחרי זה למה. ואיתא מתניתא פליגא על אבא בר ירמיה, שאומר שצריכים להסיר את התפילין - אז יש ברייתא שחולקת עליו. דתני: '''נכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידו'''. כלומר מותר להיכנס עם התפילין. אמר רבי זעירא: '''קיימא אבא בר ירמיה: כאן ללובשן, כאן בשאינו יכול ללובשן'''. כן, שמדובר כאן שנשאר ביום זמן אחר שיצא מבית הכיסא ויכול ללבשן - זה מותר שיכנס איתם. אבל אם אין ביום כדי ללובשן, כן, אז הוא רוצה להיכנס לשירותים? אז שיוריד אותם קודם, כי מה פתאום שיכנס איתם לשירותים? הרי אחרי זה הוא לא יקיים מצווה. '''דלכן, מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון'''? כלומר, אם אין לו אפשרות להמשיך לקיים מצווה אחרי שהוא יצא משירותים, אז מה פתאום שיבזה אותם? אבל אם אחרי זה הוא ימשיך לקיים מצוות תפילין, אנחנו מקילים. ואמרה הגמרא: '''בראשונה היו נותנין אותן לחביריהן'''. כלומר אדם שרוצה להיכנס לשירותים היה מוסר את התפילין לאדם שנמצא בחוץ. '''והיו נוטלין אותם ובורחין''' - אותם אנשים הרבה פעמים היו בורחים עם התפילין כי זה היה מאוד יקר. '''התקינו שיהו מניחין בחורין''' - בחורים שבחוץ לבית הכיסא. כלומר בית הכיסא היה בדרך כלל מוקף איזה גדר אבנים, אז היו מניחים את התפילין בחוץ. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף טו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד יעקב תרמוסרה היה לובשן.''' שהיה בית זה סמוך להמרחץ ושם היה לובשן כשיצא אח"כ מכל רשות המרחץ והכי מוכח מדלקמן דקאמר אבל אינו לובשן עד שיצא מאותו רשות של כל אותה מרחץ ודא מסייעא כהאי דאמר ר' יצחק בגין ר' יוחנן עד יעקב תרמוסרה היה לובשן '''וכד הוה נפיק מסחי הוו יהבין ליה.''' וגרסינן הכא להא דכתוב בספרים לעיל דפריך ואינו אסור משום ערוה דהא משמע מיד שהיה יוצא מלרחוץ היו נותנין לו התפילין והרי עדיין ערום היה ומשני ר' חייא בר אבא אפיקרסין היה לובש מבפנים קודם שיצא להפסיק בין לבו לערוה אפיקרסין הוא לבוש התחתון שעל הבשר והוא פתוח בכתפים וכשלובשו קושרו על הכתף וכמו ששנינו בפרק י' דמקואות הקשר שבפרקסין שבכתף: וכד הוה מייתן ליה הוה אמר דא מילתא שני ארונות וכו' '''מונין את ישראל.''' אומרין להן דברי אונאה וכי אפשר וכו' '''בגין מימר מילי דאוריא.''' בשביל לומר דברי תורה אחר יציאתו ממקום שהיה אסור בד"ת '''והכין לא הוה ליה מילא וכו'.''' וכי לא היה לו דברי תורה אחרים לאומרן ומאי שנא זה שהיה אומרו בכל פעם שיצא מן המרחץ דהכי משמע וכד הוה מייתן ליה הוה אמר דא מילתא '''באיזה צד.''' כיצד מברך על התפילין '''ואתיא כמ"ד בחוקת תפילין הכתיב מדבר.''' ושמרת את החוקה הזאת וגו' דמימים כתיב ולא לילות והלכך מברך לשמור חקיו כשהוא חולצן בסוף היום '''נשים מניין.''' למעט תתפילין</div> <div class="yerum-leiden-text">ודא מסייעא כיי דמר ר' יצחק בשם ר' יוחנן עד יעקב תורמוסרה היה לובשן· ר' ירמיה בעא קומוי ר' זעירא היתה מרחץ מרחצת בימות החמה ואינה מרחצת בימות הגשמים צר' ליה מרחץ ואעפ' שאינה מרחצת· ובית הכסא אעפ' שאין בו צואה· מר עוקבה דמ' אהן חזירא בית כסא מטולטל הוא· ר' יונה בעי אהן צרה דעל גיף ימא מהו· אמ' ר' אמי אסיא הורי ר' ירמיה מעבר ליה כפיליום ולא סמכין עילוי· ר' זעירא בשם אבא בר ירמיה אוכל בהן אכילת עראי· ואינו אוכל בהן אכילת קבע· ישן בהן שינת עראי ואינו ישן בהן שינת קבע· אית תניי תני מיברך פעם אחת· אית תניי תני פעמיים· מאן דמר פעם אחת ניחא· מאן דמר מברך שתי פעמים הא אכל ואישן עילוי· אמ' ר' זעירא קיימא אבא בר ירמיה באוכל בהן אכילת עראי· ר' זעירא בשם ר' אבא לא יכנס אדם לבית המרחץ וספריו ותפיליו בידיו· ר' יוחנן כד הוה סיפרא בידיה הוה יהיב ליה לחורן· כד הויין תפילוי עילוי הוה קאים בון· מתניתא פליגא על אבא בר ירמיה נכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידו· אמ' ר' זעירא קיימא אבא בר ירמיה כאן ביכול ללובשן· כאן בשאינו יכול ללובשן דלכן מצוה לא עביד בון· למה הוא מבזי לון· בראשונה היו נותנין אותן לחביריהן והיו נוטלין אותן ובורחין· התקינו שיהו מניחין בחורין· ובא אותו</div> <div class="yerum-side">'''אלא קינתורין הוון.''' דברי קינתורין היה מתכוין לומר להן על שהיו על הרוב מאחרין מלהביא לו התפילין מיד לפי שהיו טרודין באנשים הבאים למרחץ וכדמסיק לומר יוסף לא זכה למלכות אלא ע"י ששימר וכו' לכל הכבוד הזה שעושין לנו לכבוד התורה אלא ע"י ששמרנו מצותיו של הקב"ה ואתון בעיי מבטלה מצותא מינן ואינכם ממהרין להביא אותן לי '''לא בדא.''' דלהאי מ"ד דחוקה אפסח קאי לא מברכינן אחליצת תפילין משום דס"ל דמן התורה לילה זמן תפילין הוא אלא דרבנן גזרו שמא יפיח בהן '''מצדדין הוה.''' מן הצד בראשו שלא במקום הנחת תפילין היו וכמין פקדון היו בידי לשמרן ולא לשם מצוה '''אית דבעי מימר.''' דהיינו טעמיה דר' אבהו שהיה מניחן בראשו לפי שכבר היו עליו מבעוד יום ולא אמרו עובר בעשה אלא הנותן עליו בתחילה בלילה '''אית דבעי מימר.''' על פרט לשבתות וי"ט קאי דאיכא דאמרי מהכא נפקא לן דכתיב והיה לך לאות פרט לשבתות וי"ט שהן עצמן אות שאסורון בעשיית מלאכה '''ולא כן כתב מימים ימימה.''' כלומר והא כבר נפקא לן למעט שבתות וי"ט מימימה והאי דרשא לך לאות למה לי '''לית לך.''' לשנויי להא אלא כהאי דאמר ר' יוחנן כל מילא דלא מחוורא שאינו כתוב בפירוש אלא דאסמכינן לה אדרשא דקרא מסמכין לה מן אתרין סגין מן מקומות הרבה ולא קשיא כל הני למה לי שהרי אינם אלא אסמכתות '''תני.''' בתוספתא פ"ב '''א"ר אמי אסיא.''' כך היה שמו</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''אשתו של יונה הושבה.''' החזירו אותה וכן למיכל בת שאול מיחו בידיה לפי שפטורות הן ממצות עשה שהזמן גרמא '''אבל אינו לובשן.''' כלומר אע"פ שאמרו דבבית החיצון מקום שבני אדם עומדין שם לבושין נותן תפילין היינו דמותר להניח שם אבל מ"מ נכון הוא שלא ללובשן עד שיצא מאותו רשות של כל אותו המרחץ ואפי' מהבית החיצון לפי שעכ"פ שם מרחץ הוא על כל אותו רשות '''ודא מסייעא כהאי דאמר וכו'.''' דר' יוחנן לא היה לובשן עד בית יעקב תרמוסרה שהיה חוץ מרשות המרחץ וסמוך לו כדאמרי' לעיל: ואינה מרחצת בימות הגשמים מהו שיהא דין מרחץ עליה בימות הגשמים '''מרחץ ואע"פ שאינה מרחצת.''' באותו זמן מ"מ שם מרחץ עליו מכבר וכן בית הכסא אע"פ שפינו ממנו '''אהן חזירא.''' החזיר הזה כבית הכסא מטולטל הוא שעובר לפניו ואסור לקרות כנגדו '''אהן צררה.''' צואה יבישה שעל שפת הים לפי שדרך בני אדם לפנות שם מהי לקרות כנגדה הואיל ויבישה היא '''הורי ר' ירמיה מעבר ליה בפיליוס.''' פיליוס הוא כלי כעין מחתה שמפנין בו האפר אי נמי מטפחת כאותה ששנינו בפרק כ"ט דכלים הסדין והסודרין והטרטין והפיליון של ראש כלומר שצריך להעביר אותה ולפנותה משם וקאמר הש"ס ולא סמכין עלוי דר' ירמיה בהוראה זו '''אוכל בהן.''' בתפילין שעליו מותר לאכול אכילת עראי '''אית תניי תני מברך.''' על התפילין פעם אחת ביום ואית תניי תני פעמיים כדמפרש ואזיל ויש בכאן חלופי שיטות וכצ"ל מאן דאמר מברך שתי פעמים ניחא לפי שצריך הוא לאכול וחולצן ואח"כ כשמניחן חוזר ומברך עליהן '''מאן דאמר פעם אחת הא אכל ואינון עילוי.''' כלומר א"כ על כרחך בשעת אכילה לא היה חולצן והרי אסור לאכול בהן אכילת קבע ומשני ר' זעירא קיימה אבא בר ירמיה להא דתני פעם אחת באוכל בהן אכילת עראי והא קמ"ל האי תנא דמותר לאכול בהן אכילת עראי ולהכי קתני מברך פעם אחת עליהן '''לבית המים.''' מקום שמשתינין מים '''כד הוה סיפרא בידיה.''' והיה נכנס להשתין מים היה נותן הספר לאדם אחר לאחזו '''הוה קאים בון.''' היה עומד בהן ומניחן עליו '''מתניתא.''' ברייתא פליגי עליה דר' אבא דקתני נכנס ואפי' תפילין בידיו '''קיימא אבא בר ירמיה.''' להאי ברייתא דמיירי ביכול ללובשן אח"כ דאיכא שהות ביום והאי דקאמר לא יכנס בתפילין בידיו כשאין שהות עוד ביום ללובשן '''דלכן.''' כלומר דאי לא כן אלא יכנס עמהן א"כ גנאי הוא עושה לתפילין שהרי מצוה לא עביד בהון עוד היום ולמה הוא מבזי להון להכניסן עמו לבית המים '''בחורין.''' הסמוכין לרה"ר והן בתוך מחיצות בית הכסא '''וכשאירע אותה מעשה.''' בתלמיד אחד שהניח תפילין בחורין הסמוכין לרה"ר ובאת זונה אחת ונטלתן ובאת לבית המדרש ואמרה ראו מה נתן לי פלוני בשכרי כיון ששמע אותו תלמיד כך עלה לראש הגג ונפל ומת </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף טו עמוד א''' {{שוליים|ב_לו}} '''אין לקרוא קריאת שמע ולהתפלל במרחץ או בבית הכסא אפילו אם אינם משמשים בפועל לצורכם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן פג סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהאיסור חל אף כשהמרחץ אינו רוחץ בו כרגע ובית הכסא אין בו צואה, משום כבודם של המקומות שנועדו לכך, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|ב_לז}} '''ספק צואה על שפת הים - האם ניתן להקל ולקרוא קריאת שמע לידה או שיש להחמיר ולהתרחק ממנה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ג, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן עו סעיף ג. ''הכרעה:'' הלכה כרבי אמי אסיא בשם רבי ירמיה שיש לכסות את הצואה במטפחת (או לכסות פניו) ולא לסמוך על הקולא, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע להחמיר ולכסות הספק ולא לקרוא לידו בגילוי. {{שוליים|ב_לח}} '''חובה לברך על התפילין בכל יום שמניחן, ולא די בברכה אחת יומית.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה טז , שו"ע או"ח סימן מ סעיף ח , סמ"ג עשין כב. ''הכרעה:'' נפסק כדעת "מברך פעם אחת ביום" (כל שלא הסיח דעתו), שכן מוכיח רבי זעירא בשם אבא בר ירמיה שאין צריך לחזור ולברך אלא אם הסיח דעתו מהתפילין, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ב_לט}} '''אין להיכנס לבית הכסא כשספרים ותפילין בידיו, אך אם התפילין עליו בלבישה מותר לו לשהות בהם ואף להטיל בהם מים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יז , רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן מג סעיף א , שו"ע או"ח סימן מג סעיף ו , סמ"ג עשין כב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן להיתר כשהתפילין עליו בלבישה (מכוסות/תחת הבגד), אך לכתחילה יש להסירן ולתתן לאחר או להניחן במקום שאינו בזיון, כפי שנפסק בשו"ע או"ח סימן מג סעיפים א ו-ו ובדברי הרמב"ם הלכות תפילין פרק ד הלכות יז-יט. {{שוליים|ב_מ}} '''מותר להכנס לבית המים (בית הכסא) עם ספרים ותפילין בידו כשהם עטופים ומכוסים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יז , רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן מג סעיף א , שו"ע או"ח סימן מג סעיף ו , סמ"ג עשין כב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא בקום אבא בר ירמיה שמותר להכנס כך, ומכאן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן מג) שהתפילין וספרים צריכים להיות מכוסים בעת הכניסה. {{שוליים|ב_מא}} '''אין להיכנס לבית הכסא כשהתפילין עליו, ואם אין שהות ללובשן אחר היציאה אין להסירן כלל אלא יכסן ויכנס.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יז , רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן מג סעיף א , שו"ע או"ח סימן מג סעיף ו , סמ"ג עשין כב <קטע סוף=טו א/> ==דף טו עמוד ב== <קטע התחלה=טו ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: אם ישאר שהות ביום ללובשן אחר שיצא מבית הכסא - מסירן ומניחן בחוץ, ואם לאו - אינו מסירן כלל שלא לבזותן; וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח מג, א ו-ו).. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד ב<span class="yerum-runnum">30</span></div> מעשה: {{ירו"מ-הדגשה|שזונה נטלתן, ובאה לבית המדרש ואמרה: ראו מה נתן לי תלמיד שלכם באתנני. שמע אותו תלמיד, עלה לגג ונפל ומת}}. התקינו שיהא אדם נכנס והן בידו. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: והוא שיהא ביום כדי ללובשן, אבל אם אין ביום כדי ללובשן, אסור. דלכן, {{ירו"מ-ביאור|שאם לא כן}} מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון? מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי|°]] אמר: מאן דעבד טבאות, {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצה לנהוג בדרך טובה}} {{שוליים|ב_מב}}עושה להן כיס של טפח, ונותנן על לבו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים טז ח]]) "שויתי ה' לנגדי תמיד" תמן אמרין: {{שוליים|ב_מג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אלישע בעל כנפיים|כל שאינו כאלישע בעל כנפים, לא ילבש תפילין.]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_מד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#איסור עשיית צרכיו בבית קברות, איסור לועג לרש|לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם.]] ואם עשה כן, עליו הכתוב אומר: ([[משלי יז ה]]) "לועג לרש חרף עושהו" דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ורבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}} היו מהלכין קומי ערסיה {{ירו"מ-ביאור|הלכו בלויה לפני מיטתו}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוסי בר לקוניא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוסי בר לקוניא, והוה רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}} מפסע על {{ירו"מ-הוסר|קיבריה}}{{ירו"מ-הדגשה|קברים}}. אמר ליה רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: כדון אינון מימר: {{ירו"מ-ביאור|עכשיו המתים יאמרו}} למחר אינון גבן, ואינון מעיקין לן. אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האם מתים יודעים מענייני העולם הזה|וחכמין אינון כלום?]] לא כן כתב: ([[קהלת ט ה]]) "והמתים אינם יודעים מאומה". אמר לו: לקרות את יודע, לדרוש אין את יודע. ([[קהלת ט ה]]) "כי החיים יודעים שימותו" אילו הצדיקים, שאפילו במיתתן קרויין חיים. "והמתים אינם יודעים מאומה", אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויים מתים. מניין שהרשעים אפילו בחייהן קרויים מתים? {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר}}{{ירו"מ-הוסר| ומניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים דכתיב}}: ([[יחזקאל יח לב]]) "כי לא אחפוץ במות המת". וכי המת מת? אלא אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויין מתים. ומניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים? דכתיב: ([[דברים לד ד|דברים וזאת הברכה לד ד]]) "ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ה}}' אליו, זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר". מה תלמוד לומר לאמר? אמר לו: לך ואמור לאבות: כל מה שהתניתי לכם, עשיתי לבניכם אחריכם. עירב את האותיות: {{ירו"מ-ביאור|שאות התחברה לאות סמוכה}} אית תניי תני: כשר. ואית תניי תני: {{שוליים|ב_מה}}פסול. רבי אידי ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי ברבי שמעון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}{{ירו"מ-הוסר| בשם רש}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כשר, {{ירו"מ-הדגשה|בשהתחברו}} מלמטן. מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר פסול, מלמעלן. כגון ארצינו תפארתינו. {{ירו"מ-ביאור|שהאות נ’ התחברה לאות ו’ מלמעלה או מלמטה}} {{ירו"מ-הדגשה|אך אם החיבור היה באמצע אות, כגון}} ארצך {{ירו"מ-ביאור|שהאות צ’ התחברה לאמצע האות ך’}}, צריכה. {{ירו"מ-ביאור|יש מקום לספק}} תפארתך צריכה. {{ירו"מ-ביאור|יש מקום לספק}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אידי ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי ברבי שמעון|°]] בשם רבי ייסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]]: {{שוליים|ב_מו}}לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בריה דרב פפי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי פפי|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קל א]]) "ממעמקים קראתיך ה'" אמררבי אידי ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי ברבי שמעון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ב_מז}}לא יעמוד אדם ויתפלל, וצריך לנקביו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: {{הפ|עמוס|ד|יב}} "הכון לקראת אלהיך ישראל". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אלכסנדרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלכסנדרי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[קהלת ד יז]]) "שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים"? שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך. הדא דתימר, בדקים, אבל בגסים, {{שוליים|ב_מח}}אם יכול לסבול, יסבול. רבי יעקב בר אביי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אביי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: ([[קהלת ד יז]]) "שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים". שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים, {{ירו"מ-ביאור|ביום המות}} שתהא טהור ונקי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[משלי ה יח]]) "יהי מקורך ברוך", יהי מקראך לקבר ברוך, {{ירו"מ-הדגשה|שתהיה בלא חטא. אמר}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[קהלת ג ב]]) "עת ללדת ועת למות", אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו. מה שעת לידתו נקי, כך בשעת מיתתו יהא נקי.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ד|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ד"> <strong>מתני':</strong> {{ירו"מ-הוסר|למהדורה מעומדת של הלכה זו ביאורירושלמי ברכות ב ד מעומד }}הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא יצא. קרא ולא דיקדק באותיותיה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: יצא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: לא יצא. הקורא למפרע <span id="דף_טז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''וכשאירע אותו מעשה''' - כן, פה לא כתוב, הירושלמי לא מספר. בבבלי מסופר שזונה אחת נטלה את התפילין של בעל בית המדרש ואמרה: הוא נתן לי, התלמיד שלכם. אז התלמיד שמע את זה, עלה לראש הגג וקפץ והתאבד. אז לכן '''התקינו שיהא אדם נכנס והן בידו'''. אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: '''והוא שיהא ביום כדי ללובשן, אבל אם אין ביום כדי ללובשן, אסור'''. כן, כמו ששמענו, התירו לו להיכנס איתם לשירותים בתנאי שאחרי שהוא יסיים עדיין יהיה יום, עדיין יהיה זמן שיכול לקיים מצוות תפילין. כמו שאמרנו מקודם: '''דלכן, מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון'''. מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: '''מאן דעבד טבאות, עושה להן כיס של טפח, ונותנן על לבו'''. כלומר, מי שרוצה לנהוג כהלכה, נכון שהוא נכנס לשירותים, אבל יניח אותם בתוך כיס שיהיה בו לפחות טפח ויניח אותם על ליבו. מה טעם? '''שויתי ה' לנגדי תמיד''' - התפילין הם כאילו שם השם בהם, אז הם כנגד הלב שלו. '''תמן אמרין: כל שאינו כאלישע בעל כנפים, לא ילבש תפילין'''. כן, שוב פעם הגמרא מספרת מהסיפור של אלישע. בבבלי מסופר שהרומאים אסרו להניח תפילין, אלישע הניח תפילין, ואז כשהם ראו אותו רדפו אחריו אז הוא ברח. וברגע האחרון הוא הוריד את התפילין, הניח אותם ביד שלו. אז אמרו לו: מה יש לך ביד? אמר להם: כנפי יונה. ואמרו לו: תראה, פתח את הידיים, והביט - כנפי יונה. אז החלו לקרוא לו "בעל כנפים". אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם'''. אסור להיכנס - אסור לעשות צרכים שם. '''ואם עשה כן, עליו הכתוב אומר: לועג לרש חרף עושהו'''. דלמא, זה בעצם מעשה שהיה. רבי חייא רובא ורבי יונתן היו מהלכין קומי ערסיה דרבי שמעון בר יוסי בר לקוניא - כן, בלוויה שלו, הם הלכו לפני הארון שלו, ואז '''היה רבי יונתן מפסע''' על הקברים, הוא היה עומד ודורך על קברים. אמר ליה רבי חייא רובא: '''כדון אינון מימר: למחר אינון גבן, ואינון מעיקין לן'''. כלומר, לא יגידו עכשיו - מחר אתם באים אלינו, מחר הם מעיקים לנו. למשל בבבלי מסופר שהציצית שלו הייתה נוגעת בקברים, אז הוא היה מבזה אותם שהם לא יכולים לקיים מצווה. אבל פה הוא פשוט דרך על הקברים, וזה בעצם ביזוי לקברים. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף טו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מאן דעביד טבאות.''' מי שהוא עושה דבר הטוב ביותר עושה להן כיס של טפח ונותנן כנגד לבו ולקיים שויתי ה' וגו' ואז נכנס עמהן ואפי' אין שהות ביום כדי ללובשן '''תמן.''' בבבל אמרין כל שאינו יכול להזהר בגוף נקי כאלישע בעל כנפים לא ילבש תפילין כל היום כ"א בשעת ק"ש ותפילה '''דלמא.''' מעשה בר' חייא רבה ור' יונתן שהיו מהלכין לפני מטתו של ר"ש בר' יוסי ללותו והיה ר' יונתן פוסע על הקברים וא"ל ר' חייא עכשיו יאמרו המתים למחר הם באים אצלינו והן מצערין לנו '''וחכמין אינון כלום.''' וכי הן יודעין כלום ולא כן כתב וכו': לדרוש אין אתה יודע דהכתוב אינו מדבר אלא באלו שאפי' בחייהם קרוין מתים דאל"כ מאי האי דקאמר כי החיים יודעים שימותו ומי לא ידע כזאת אלא דה"ק כי החיים שהן לעולם קרוין חיים והן הצדיקים נותנין אל לבם ויודעי' שימותו ומתקנין מעשיהם ואלו שהן קרוין מתים לעולם אינם רוצים לידע מאומה '''לך ואמור לאבות.''' כדי שיחזיקו לך טובה על זאת הבשורה אלמא דידעי והרי הן קרוין חיים. עירב את האותיות. בכתב ס"ת ותפילין ומזוזה קאמר וכן גריס להא בפ"ק דמגילה ואיידי דמייתי לקמן לדברי ר' אידי בשם ר"ש בענין תפילה מייתי נמי להא דר' אידי '''מאן דאמר כשר מלמטן.''' אם למטה נתערבו בכתיבה כהאי דלקמיה ארצנו תפארתנו ונוגע הנו"ן בוי"ו מלמטה כשר לפי שלמעלה נפרדין הן והרי זה כנגמר וניכר כל אות בפני עצמו ומ"ד פסול כשהן נדבקין למעלה קאמר ולא פליגי '''ארצך.''' אם נוגע הצדי"ק בך' באמצע ארוכה היא תלמוד דמספקא לן הואיל והך' נמשכת הרבה אינו נחשב כנגמר והרי הוא דבוק קודם שנגמר האות וכן תפארתך '''ממעמקים קראתיך ה'.''' ואף שהכתוב בעמקי הלב מדבר מ"מ יש סמך גם לזה שלא יעמוד במקום גבוה להראות שאין גבהות לפני המקום '''הכון.''' הכן עצמך ותקן גופך כשאתה עומד לקראת אלהיך '''הדא דתימר בדקים.''' כשצריך לקטני' אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה אבל בגסים שהיה צריך לגדולים אם יכול לעמוד בעצמו ולסבול יסבול '''שמור עצמך.''' התקן עצמך כשתהא נקרא אל בית אלהים לעמוד בדין כשיבא עתך שתהא טהור ונקי במעשיך '''מקורך.''' לשון מקראך כשיהו קורין אותך לקבר יהי ברוך שיהיה בלא חטא '''עת ללדת.''' הלמ"ד דריש דמיותר אלא דה"ק תראה עת המיתה שיהא שוה להעת של לדת שיהא נקי בלא חטא '''מתני' ר' יוסי אמר לא יצא.''' משום דכתיב שמע השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך ות"ק סבר שמע בכל לשון שאתה שומע והלכה כת"ק '''קרא ולא דקדק באותיותיה.''' להוציאן בשפתו יפה בשתי תיבות שהתיבה השניה מתחלת באות שנגמרת הראשונה כגון על לבבך עשב בשדך וכיוצא בהן ואם אינו נותן ריוח ביניהם להפרידן נמצא קורא אותן שתי תיבות באות אחת '''הקורא למפרע.''' הקדים פסוק שלישי לשני ושני לראשון וכיוצא בזה</div> <div class="yerum-leiden-text">מעשה· התקינו שיהא אדם נכנס והן בידו· ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירא אמ' והוא שיהא ביום כדי ללובשן· אם אין ביום כדי ללובשן אסור דלכן מצוה לא עביד בון למה הוא מייתא בר בריה דר' יהושע בן לוי אמ' מאן דעבד טבאות עושה להן כיס שלטפח ונותנן על לבך· מה טעם שיויתי יי לנגדי תמיד· תמן אמרין כל שאינו כאלישע בעל כנפים לא ילבש תפילין· ר' זעירא בשם ר' אבא בר ירמיה לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם· ואם עשה כן עליו הכת' או' לועג לרש חרף עשהו· דלמא ר' חייא רובא ור' יונתן היו מהלכין קומי ערסיה דר' שמעון בר יוסי בר לקוניא והוה ר' יונתן מפסע על קיבריה· אמ' ליה ר' חייא רובא כדון אינון מימר למחר אינון גבן ומייקין לן· אמ' ליה וחכמין אינון כלום· לא כן כת' והמתים אינם יודעים מאומה· אמ' ליה לקרות את יודע· לדרוש אין את יודע· כי החיים יודעים שימותו אילו הצדיקים שאפי' במיתתן קרויין חיים· והמתים אינם יודעים מאומה אילו הרשעים שאפי' בחייהן קרויים מתים· מניין שהרשעים אפי' בחייהן קרויין מתים שנ' כי לא אחפוץ במות המת· וכי המת מת' אלא אילו הרשעים שאפי' בחייהן קרויין מתים · ומניין שהצדיקים אפי' במיתתן קרויין חיים · דכת' ויאמר אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר · מה תל' לומ' לאמר · אמ' לו לך ואמור לאבות כל מה שהתניתי לכם עשיתי לבניכם אחריכם · עירב אות האותיות · אית תניי תני כשר · ואית תניי תני פסול · ר' אידי בשם ר' אבין בשם ר' שמעון בשם ר' יוחנן מן דמר כשר מלמטן · מן דמר פסול מלמעלן · כגון ארציע תפארתינו · ארצך צריכה · תפארתך צריכה · ר' אידי בר' שמעון בשם ר' יוסה לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל · מה טעם אמ' ר' אבא בריה דר' פפי ממעמקים קראתיך ייי · אמ' ר' אידי בר' שמעון בשם ר' יוחנן לא יעמוד אדם ויתפלל וצריך לנקביו · מה טעם הכון לקראת להיך יש' · אמ' ר' אלכסנדרי שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים · שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך · הדא דתימ' בדקים · אבל בגסים אם יכול לסבול יסבול · ר' יעקב בר אביי בשם ר' אחא שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים · שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהי' שתהא טהור ונקי · אמ' ר' אבא יהי מקורך ברוך · יהי מקורך לקבר ברוך · אמ' ר' ברכיה עת ללדת ועת למות · אשרי אדם ששעת מיתתו נקי · מתני' הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו ר' יודה או' יצא · ר' יוסי או' לא יצא · קרא ולא דיקדק באותיותיה ר' יוסי או' יצא ר' יהודה אומ' לא יצא · הקורא למפרע</div> <div class="yerum-side">'''ר' יוסי אומר יצא.''' והלכה כר' יוסי מיהו לכתחילה צריך לדקדק באותיותיה וכן יזהר שלא יניח הנד ולא יניד הנח ולא ירפה החזק ולא יחזק הרפה וצריך להתיז הזי"ן של תזכרו שלא יהא נראה כאומר תשכרו בשי"ן כלומר כדי שתרבו שכר והרי אין ראוי לשמש את הרב על מנת לקבל פרס</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמר לו: '''וחכמין אינון כלום'''? מה בכלל הם יודעים משהו? '''לא כן כתב: והמתים אינם יודעים מאומה'''? אמר לו: '''לקרות את יודע, לדרוש אין את יודע'''. מה שכתוב בפסוק: '''כי החיים יודעים שימותו, אילו הצדיקים, שאפילו במיתתן קרויין חיים'''. '''והמתים אינם יודעים מאומה''', אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויים מתים. עכשיו, '''מניין שהרשעים אפילו בחייהן קרויים מתים'''? שנאמר: '''כי לא אחפוץ במות המת'''. וכי המת מת? אלא אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויין מתים - כלומר, גם כשהוא חי הוא נחשב כמו מת. עכשיו, '''מניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים'''? דכתיב: '''ויאמר ה' אליו, זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר'''. אומרים שכל מקום שכתוב "לאמר" - זה "לך אמור". אז מה תלמוד לומר "לאמר"? אמר לו: '''לך ואמור לאבות: כל מה שהתניתי לכם, עשיתי לבניכם אחריכם'''. עכשיו מביא כמה הלכות בכתיבת תפילין. אומרת הגמרא: תפילין '''שעירב את האותיות''' - כלומר שאות אחת התחברה לאות הסמוכה לה. '''אית תניי תני: כשר. ואית תניי תני: פסול'''. רבי אידי בר רבי שמעון אמר בשם רבי יוחנן: מאן דאמר כשר - מדובר שהאותיות התחברו למטה, אז בעצם האות עצמה נכתבה שלמה, נכתבה בכשרות, ורק למטה זה התחבר. מאן דאמר פסול - זה מלמעלה, כלומר כבר מתחילתה היא נכתבה בפסול. '''כגון ארצינו תפארתינו'''. יש מילים שיש אפשרות שיתחברו למעלה ואפשרות שיתחברו למטה, כמו "ארצנו" - הנון והוי"ו. הנון יכולה להתחבר לוי"ו מלמעלה או מלמטה. אז כמו שאמרנו, אם זה התחבר מלמעלה זה פסול, התחבר מלמטה זה כשר. אותו דבר "תפארתנו". שואלת הגמרא: מה הדין אם החיבור היה באמצע האות, '''כגון ארצך''' - שהצד"י, הקו התחתון שלה, יכול להתחבר לכ"ף, והכ"ף היא כ"ף סופית, היא ארוכה, אז מתחברת באמצע. אז מה הדין, האם זה כשר או לא? '''ארצך, צריכה. תפארתך צריכה''' - עדיין ספק. אותו דבר "תפארתך" - שהתי"ו, הרגל התחתית שלה, אם התחברה לכ"ף סופית, שוב פעם זה ספק. אמר רבי אידי ברבי שמעון בשם רבי ייסה: '''לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל'''. אסור לעמוד במקום גבוה להתפלל. מה טעם? אמר רבי אבא בריה דרב פפי: '''ממעמקים קראתיך ה'''''. כלומר צריך להרגיש את העומק. באמת בבתי הכנסת העתיקים רואים שהבמה של החזן הייתה בבור, לכן היו אומרים "יורד לפני התיבה", לא אומרים "עולה" - הרי התיבה היא גבוהה. בעבר זה היה "לרדת לפני התיבה". הרבה פעמים כתוב שאם החזן טועה היו מעלים אותו - כלומר כאילו מוציאים אותו מהבור הזה. אבל בעצם, בגלל שכתוב "ממעמקים קראתיך ה'", אז החזן באמת היה עומד במקום יותר עמוק. אמר רבי אידי ברבי שמעון בשם רבי יוחנן: '''לא יעמוד אדם ויתפלל, וצריך לנקביו'''. כלומר אדם שצריך שירותים לא ילך להתפלל. מה טעם? '''הכון לקראת אלהיך ישראל'''. אדם צריך להתכונן - להיות נקי. אמר רבי אלכסנדרי: '''שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים'''. '''שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך'''. כלומר, שלא תצטרך שירותים שאתה בתפילה. '''הדא דתימר, בדקים''' - כלומר, דווקא אם הוא צריך להטיל מים, אז אסור להתפלל. '''אבל בגסים, אם יכול לסבול, יסבול'''. רבי יעקב בר אביי אמר בשם רבי אחא: '''שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים'''. '''שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים, שתהא טהור ונקי'''. כלומר שאתה עומד למות, אז תהא נקי. אמר רבי אבא: '''יהי מקורך ברוך''' - הכוונה, '''יהי מקראך לקבר ברוך''', שתהיה בלא חטא. אמר רבי ברכיה: '''עת ללדת ועת למות, אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו. מה שעת לידתו נקי'''- כלומר בלא עבירה, '''כך בשעת מיתתו יהא נקי'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף טו עמוד ב''' {{שוליים|ב_מב}} '''כיצד יש לשמור את התפילין שאינן בשימוש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יז , רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן מג סעיף ו , סמ"ג עשין כב. ''הכרעה:'' עושה כיס של טפח ונותנן על לבו, שנאמר "שויתי ה' לנגדי תמיד"; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן מג סעיף ו. {{שוליים|ב_מג}} '''מי שאינו יכול לשמור על תפיליו בטהרה וכבוד כאלישע בעל כנפים, לא ילבש תפילין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה טו , שו"ע או"ח סימן לז סעיף ב , סמ"ג עשין כב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שאין ללבוש תפילין כל היום אלא מי שיכול לשמור על גופו כראוי, ומכל מקום אין למנוע מצוות תפילין מן הרבים בזמן הזה מחמת חשש זה. {{שוליים|ב_מד}} '''אסור להיכנס לבית הקברות ולעשות שם צרכיו, ואף אין להלך ולפסוע על גבי הקברים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות אבל, פרק יד, הלכה יג , שו"ע יו"ד סימן שסח סעיף א , סמ"ג עשין ב. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הסוגיה שהוכיחה זאת ממעשה רבי חייא רובא שמנע מרבי יונתן לפסוע על קברים, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע לאיסור. {{שוליים|ב_מו}} '''אין להתפלל במקום גבוה אלא במקום נמוך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן צ סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בריה דרב פפי דדריש "ממעמקים קראתיך ה'", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שאין עומדין במקום גבוה להתפלל אלא במקום נמוך. {{שוליים|ב_מז}} '''אסור להתפלל כשצריך לנקביו, ובנקבים גסים אף אם אינו יכול להעמיד עצמו יותר משיעור הליכת פרסה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן צב סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שהלכה זו נאמרה בין בדקים ובין בגסים (בגסים - אם יכול להעמיד עצמו כדי הילוך פרסה, כמבואר ברמב"ם ושו"ע או"ח סי' צב סעיף א. {{שוליים|ב_מח}} '''מי שנצרך לנקביו ואינו יכול להתאפק - אם יכול לסבול עד סוף התפילה יסבול, ואם לאו יפסיק ויעשה צרכיו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן צב סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כהלכה זו כפשוטה - שיסבול אם יכול, ואם לא יכול יצא לנקביו, כדי שיתפלל בטהרה ובנקיות כראוי לעמוד לפני ה'. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד א<span class="yerum-runnum">31</span></div> לא יצא. {{שוליים|ב_נב}}קרא וטעה, יחזור למקום שטעה.<br><strong>גמ':</strong> רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: הלכה כדברי שניהן להקל. {{ירו"מ-הדגשה|פשיטא, דאי לא}} {{ירו"מ-הוסר|דלכן}} כן מה {{ירו"מ-הוסר|כן}} אנן אמרין? {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} סתמה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, הלכה כסתמא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}, הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. ומה צריכה למימר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], הלכה כדברי שניהן להקל? אלא בגין {{ירו"מ-הדגשה|דהוא}} שמע דתני לה רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|את מה ששנינו בסתם}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר, {{ירו"מ-הדגשה|דתניא: הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא, דברי רבי מאיר. רבי יוסי בן חלפתא אומר: לא יצא. יכולנו לחשוב שזו מחלוקת רבי מאיר ורבי יוסי בן חלפתא, והלכה כרבי יוסי בן חלפתא}}. לפום כן צריך {{ירו"מ-הוסר|למימרא}} למימר: הלכה כדברי שניהן להקל. תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ישמיע לאוזניו את התפילה|נתפלל ולא השמיע לאזנו יצא]]. למי נצרכה? ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. היידין {{ירו"מ-ביאור|איזה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}? הדא דתנינן: הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|קא משמע לן, שרק בקריאת שמע לא יצא, אבל בתפילה, יצא. תמן תנינן: הכל כשרים לקרא מגילה, חוץ מחרש שוטה וקטן}}. אמר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הוינן סברין מימר, {{ירו"מ-ביאור|חשבנו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבנן ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}? {{ירו"מ-הדגשה|בקריאת}} {{ירו"מ-הוסר|בשמע}} שמע, דכתיב בה שמע. {{שוליים|ב_נג}}הא שאר כל המצות לא. מן {{ירו"מ-הדגשה|מה דתנינן: הכל כשרים לקרא מגילה חוץ}} {{ירו"מ-הוסר|דמר}}{{ירו"מ-הדגשה|מחרש שוטה וקטן, ואמר}}<br> <span id="דף_טז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, פרק ב', הלכה ד', דף ט"ז, עמוד א'. אנחנו מתחילים את המשנה. מתניתין, '''הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. רבי יוסי אומר לא יצא'''. קרא ולא דקדק באותיותיה. לדקדק באותיותיה, יש לנו מילים, הרבה פעמים יש שתי מילים שהן צמודות, שמילה אחת מסתיימת בזה אות והמילה השנייה פותחת באותה אות, וכשקוראים אותם ברצף אז בעצם קוראים מראות אחת. כמו לדוגמה "על לבבכם" שקוראים ברצף אז קוראים על לבבכם, כאילו הלמד בין שתי המילים מתחברת. זה נקרא לא דקדק באותיותיה. אז רבי יוסי אומר יצא ורבי יהודה אומר לא יצא. '''הקורא למפרע''', כלומר אם הוא לא קורא לפי הסדר לא יצא. '''קרא וטעה, יחזור למקום שטעה'''. גמרא: '''רב אמר הלכה כדברי שניהן להקל'''. כמו שאמרנו בהתחלה שתי מחלוקות. אמרנו תנא קמא, סתם משנה ורבי יוסי. כן, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו שתנא קמא מקל ואומר יצא, רבי יוסי אומר לא יצא, והמחלוקת השנייה קרא ולא דקדק באותיותיה שרבי יוסי מקל ואומר יצא, ורבי יהודה מחמיר ואומר לא יצא. בא הרב אומר לנו הלכה כדברי שניהם להקל. כלומר הלכה היא קורא ולא השמיע לאזנו יצא, קרא ולא דקדק באותיותיה יצא. שואלת הגמרא פשיטא, מה הרב חידש לנו? מה היינו אומרים? הוא לא היה בא ואומר לנו את מה שהוא אמר. מה היינו חושבים? הרי יש לנו פה בהתחלה מחלוקת בין סתם משנה לרבי יוסי, '''הלכה כסתמא'''. בהמשך יש מחלוקת בין רבי יוסי ורבי יהודה, '''הלכה כרבי יוסי'''. אז מה צריך? מה הרב חידש? '''אלא בגין שמע דתני לה רבי חייא בשם רבי מאיר'''. כלומר הוא שמע שרבי חייא שנה את המשנה שלנו, את מה שאמרנו בתור סתם, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא, אמרנו את זה בסתם. הוא שמע שרבי חייא אומר את זה בשם רבי מאיר. כלומר אצל רבי חייא היה כתוב, תניא, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר לא יצא. ואז בעצם יש מחלוקת רבי יוסי ורבי מאיר ודרך כלל הלכה כרבי יוסי. לכן היה צריך להגיד שהלכה כדברי המקל. '''תני: נתפלל ולא השמיע לאזנו יצא'''. גם הברייתא אומרת שלגבי תפילה אם הוא לא השמיע לאזנו יצא. אז '''למי נצרכה? לרבי יוסי'''. כלומר רבי יוסי שלנו, שבמשנה שלנו אמר שקריאת שמע אם לא השמיע לאזנו לא יצא, אז בא וחידש לנו שם בברייתא שלגבי תפילה הוא כן יצא. תמן תנינן: הכל כשרים לקריאת מגילה חוץ מחרש, שוטה וקטן. '''אמר רב מתנה: דרבי יוסי היא'''. כלומר המשנה שאומרת שחרש, שוטה וקטן לא כשרים לקרוא מגילה, כן, ביניהם חרש. חרש לא כשר לקרוא מגילה, אז זה רבי יוסי. אמר רבי יוסי - כלומר רבי יוסי פה זה אמורא. יש לנו רבי יוסי במשנה ורבי יוסי שהוא אמורא. '''הוינן סברין מימר, מה פליגין רבנן ורבי יוסי? שמע, דכתיב בה שמע. הא שאר כל המצות לא'''. כלומר היינו חושבים בהתחלה שכל המחלוקת בין רבי יוסי לחכמים זה רק לגבי קריאת שמע. כתוב בתורה שמע. אז לכן אומר רבי יוסי צריך להשמיע לאזנו, אבל בשאר המצוות לא. אבל ברגע שבא רב מתנה ואמר לנו שמה שנאמר במסכת מגילה שהכל כשרים לקרוא מגילה חוץ מחרש, שוטה וקטן, כלומר חרש לא כשר לקרוא מגילה, והוא אמר שזה רבי יוסי, אז אם כך אנחנו מבינים שבעצם רבי יוסי אומר את זה בכל המצוות. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף טז עמוד א''' {{שוליים|ב_נב}} '''הקורא ק"ש וטעה - למה חוזר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן סד סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כדברי שניהם להקל, כרב, שהלכה כדברי שניהם להקל - חוזר לראש הפרשה שטעה בה ולא לראש קריאת שמע כולה. {{שוליים|ב_נג}} '''האם צריך להשמיע לאזנו את המצוות שאומר בפיו (כגון קריאת שמע וברכות)?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קפה סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ג , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=טז א/> ==דף טז עמוד ב== <קטע התחלה=טז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חלפתא - חייב להשמיע לאזנו בקריאת שמע ובשאר מצוות שיש בהן אמירה, ואם לא השמיע לא יצא, כפי שהעמידו את המשנה "הכל כשרים לקרוא מגילה חוץ מחרש שוטה וקטן" כדעתו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף טז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''לא יצא.''' דכתיב והיו הדברים בהווייתן יהו כלומר כסדר שהן כתובין בתורה ומיהו אם הקדים הפרשיות זו לזו אין זה חשוב למפרע ויצא שהרי אינן סדורות כך זו לאחר זו בתורה '''יחזור למקום שטעה.''' אם בין פרק לפרק טעה שאינו יודע באיזה פרק הפסיק ולראש איזה הפרק יחזור חוזר להפסק הראשון שהוא והיה אם שמוע ולדעת הרמב"ם חוזר לראש פרק הראשון שהוא ואהבת אבל אם באמצע הפרק פסק שיודע הפרק שפסק בו אבל אינו יודע באיזה מקום מאותו הפרק פסק חוזר לראש אותו הפרק ואם היה קורא וכתבתם ואינו יודע אם הוא בוכתבתם של שמע או בוכתבתם של והיה אם שמוע חוזר לוכתבתם של שמע ואם נסתפק לאחר שהתחיל למען ירבו אינו חוזר שעל הרגל לשונו הוא הולך '''למי נצרכה.''' האי ברייתא לר' יוסי דמתני' כדמפרש ואזיל</div> <div class="yerum-leiden-text">לא יצא · קרא וטעה יחזור למקום שטעה · רב אמ' הל' כדברי שניהן להקל · דלכן מה כן אמרין סתמיה ור' יוסי הל' כסתמא · ר' יוסי ור' יודה הל' כר' יוסי · ומה צריכה למימר רב הל' כדברי שניהן להקל · לא כבן שמע תני לה ר' חייא בשם ר' מאיר לפום כן צריך למימרא הל' כדברי שניהן להקל · תני נתפלל ולא השמיע לאזנו יצא · למי נצרכה לר' יוסי · היידין ר' יוסי הדא דתנינן הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא · ור' יוסי או' לא יצא · אמ' רב מתנה דר' יוסי היא · אמ' ר' יוסי הוינן סברין מימר מה פליגין רבנן ור' יוסי בשמע דכת' בה שמע · הא שאר כל המצות לא · מן דמר</div> <div class="yerum-side">'''גמ' רב אמר הלכה כדברי שניהם להקל.''' בשני החלוקות האלו במתני' הלכה כדברי המיקל ברישא כת"ק ובקרא ולא דקדק כר' יוסי '''ופריך דלא כן מה אנן אמרין.''' הא פשיטא הוא הא ברישא סתמא היא ור' יוסי פליג וא"כ הלכה כסתמא ובסיפא ר' יוסי ור' יהודה והלכ' כר' יוסי בכל מקום לגביה דר' יהודה וא"כ מה צריכה למימר רב להאי הלכה '''לפום כן.''' צריך רב למימר הלכה כדברי שניהם להקל הואיל ורבי סתים לן להרישא ש"מ דהלכה כת"ק '''א"ר יוסי.''' הוא ר' יוסי אמורא דהאי ש"ס ולפעמים קורא אותו רב יוסף כדמשמע בכמה דוכתי</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''אלא בגין שמע דתני לה ר' חייא בשם ר"מ.''' כלומר משום דר' חייא בתוספתא קתני להאי דינא דשמע שיצא אף אם לא השמיע לאזניו בשם ר"מ דס"ל הכי והכי איתא התם בפ"ב בעל קרי שאין לו מים לטבול ה"ז קורא את שמע ואינו משמיע לאזניו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה דברי ר"מ וחכמים אומרים קורא את שמע ומשמיע לאזניו ומברך לפניה ולאחריה אמר ר' מאיר פעם אחת היינו יושבין לפני ר"ע בבית המדרש והיינו קורין את שמע ולא היינו משמיעים לאזנינו מפני קסדור אחד שהיה עומד על הפתח אמרו לו אין שעת הסכנה ראיה לפי שמלכות הרשעה גזרה על התורה ועל המצות אלמא דר"מ הוא דס"ל דלא השמיע לאזניו יצא וחכמים הוא דסברי לא יצא והתירו לבעל קרי בשעת הדחק שאין לו מים לפי שאינו יוצא בלא השמיע לאזניו ות"ק דמתני' היינו ר"מ וחכמים דתוספתא ר' יוסי היא וא"כ הוה אמינא דהדרינן לכללא ר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי '''היידין ר' יוסי.''' איזה ר' יוסי וקאמר הדא דתנינן וכו' וכלומר דלר' יוסי דס"ל במתני' דבק"ש אף בדיעבד לא יצא קמ"ל דבתפילה מודה הוא דבדיעבד יצא דלא כתיב בה שמע. וכן י"ל דהאי למי נצרכה אמתני' דתרומות נמי קאי דקתני התם חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום לפי שלכתחילה צריך להשמיט לאזניו כשמברך ובדיעבד תרומתו תרומה דאף ר' יוסי דמתני' מודה בה מיהו הא דלקמן אמתני' דמגילה איתמר כדמשמע מהסוגיא ולא שייכא כולה אמתני' דתרומות כ"א מקצת ממנה '''אמר רב מתנה דר' יוסי היא.''' האי דרב מתנה לאו אמתני' דהכא איתמר אלא אמתני' דפ"ב דמגילה כדלקמן והכי נמי גרים לדרב מתנה התם ואיידי דמשתעי בדינא דר' יוסי מייתי לה וכן נמי מייתי לה בפ"ק דתרומות וכדרך הש"ס הזה דאגב מייתי לכולא מילתא מה דאיתמר בדוכתיה. דתנינן התם הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן ועלה קאמר רב מתנה התם דמתני' דפוסל בחרש דר' יוסי היא '''הוינן סברין מימר.''' אי לאו דאוקמי רב מתנה למתני' דמגילה כר' יוסי דמתני' היינו סוברין לומר דעד כאן ל"פ רבנן ור' יוסי במתני' אלא בשמע משום דכתיב בה שמע ומר דריש לה להשמיע לאזניו ומר דריש לבכל לשון כדפרישית במתני' '''הא שאר כל המצות.''' דלא גלי לן קרא לא פליג ר' יוסי ומודה הוא דא"צ להשמיע לאזניו אבל מן מה דאמר רב מתנה ר' יוסי היא מתני' דמגילה הוי היא שאר כל המצות כק"ש לר' יוסי ובדיעבד נמי לא יצא חרש במגילה כדמפרש טעמיה דדריש מוהאזנת למצותיו </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד ב<span class="yerum-runnum">32</span></div> רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא}}. הוי היא {{ירו"מ-הדגשה|קריאת שמע, היא}} שאר כל המצות. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות טו כו|שמות בשלח טו כו]]) "והאזנת למצותיו", ישמעו אזניך מה שפיך מדבר. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אין הכרח לאמר שהמשנה כדעת רבי יוסי בן חלפתא. אפשר להעמיד את המשנה כרבנן שחולקים על רבי יוסי בן חלפתא, ולאמר שמודים חכמים שלכתחילה צריך להשמיע לאזנו. אי נמי, להעמיד שמדובר בחרש שאינו מדבר ואינו שומע, ואף שפשיטא שאינו מוציא, שהרי אינו מדבר}}, לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן חרש. {{ירו"מ-הדגשה|שלא היה צריך להיכתב, ורק}} השגרת לשון היא מתניתא. {{ירו"מ-הוסר|לר}} דכיוון שהוזכרו {{ירו"מ-הוסר|יודה}}{{ירו"מ-הדגשה|שוטה}} {{ירו"מ-הדגשה|וקטן, הוזכר אף חרש}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא {{ירו"מ-הוסר|דיודי}}{{ירו"מ-הדגשה|דיודה}} רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דהא דתנן}} בתרומות דהיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: חרש המדבר ואינו שומע, לא יתרום. ואם תרם, תרומתו תרומה. ואכן}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא, {{ירו"מ-הדגשה|ובדיעבד תרומתו תרומה, שברכות אינן מעכבות}}. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: על כרחיך איתמר דהיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו"מ-הדגשה|דלרבנן אפילו לכתחילה יצא}}. דתנינן חמשיתא קדמייתא, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: חמשה לא יתרומו, ואם תרמו אין תרומתן תרומה: החרש שאינו שומע ואינו מדבר, והשוטה, והקטן, והתורם את שאינו שלו, ועובד כוכבים שתרם את של ישראל}}, ולא תניתא {{ירו"מ-ביאור|לא נשנה}} עמהן {{ירו"מ-הדגשה|חרש המדבר ואנו שומע}}. אם {{ירו"מ-הדגשה|תאמר שלא נשנה עימהם}} משום {{ירו"מ-הדגשה|שכל אלו אף בדיעבד}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין תרומתן {{ירו"מ-הדגשה|תרומה, ואילו חרש המדבר ואינו שומע, לרבנן בדיעבד תרומתו}} תרומה, והא תנינן חמשתי אחרנייתא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה: האילם, והשיכור, והערום, והסומא, ובעל קרי}}, ולא תניתה {{ירו"מ-ביאור|ולא נשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|אף}} עמהן. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שלרבנן, אפילו לכתחילה תורם}}. הוי סופך מימר {{ירו"מ-הדגשה|הא דתנן: חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום, ואם תרם תרומתו תרומה}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא. {{ירו"מ-הדגשה|ומודה רבי יוסי בן חלפתא, שבדיעבד יצא. תנן: קרא ולא דיקדק באותיותיה. רבי יוסי בן חלפתא אומר: יצא. רבי יהודה בר עילאי אומר: לא יצא}}. {{שוליים|ב_נד}}אלו צריך דיקדוק: "על לבבך", "על לבבכם", "עשב בשדך", "ואבדתם מהרה", "הכנף פתיל", "אתכם מארץ". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{שוליים|ב_נה}} "אשר נשבע ה'" {{ירו"מ-הדגשה|צריך להדגיש את האות ע’. אמר}} רבי שמואל בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חנינא|°]] בשם רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיאמר}}: "יוצר אור ובורא חושך", {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שזה כדי שיזכיר מידת לילה ביום, להוציא מלבם של הכופרים שאומרים שמי שברא את היום לא ברא את הלילה}} {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולא}} יימר "יוצר אור ובורא נוגה". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] בשם רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיאמר באמת ויציב}} "שם שרו לך", {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולא}} יימר "שם הללו לך" {{ירו"מ-ביאור|שעל פי המדרש, ביציאת מצרים לא אמרו הלל, ולכן עשה הקב"ה שהמצרים ירדפו אחריהם ויטבעו בים, כדי שיאמרו הלל. ובגלל שעברו שמונה ימים שלא אמרו הלל, נצטוו ישראל על הציצית שיש בה שמונה חוטים}} רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי אבדימא דחיפה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדימא דחיפה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]]: {{שוליים|ב_נו}}צריך להתיז {{ירו"מ-ביאור|להדגיש את האות ז’}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}"למען תזכרו". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: צריך להתיז {{ירו"מ-ביאור|להדגיש את האות ס’}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}"כי לעולם חסדו" תני: {{שוליים|ב_נז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הגייה בתפילה|אין מעבירין לפני התיבה]] לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין, {{ירו"מ-ביאור|אנשי חיפה טבריה וטבעון}} מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין {{ירו"מ-הוסר|אאין}}{{ירו"מ-הדגשה|אלפין}}. אם היה לשונו ערוך {{ירו"מ-ביאור|שיודע לבטא נכון}} מותר. פיסקא: הקורא למפרע לא יצא. מאי טעמא? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: תנא רב נחמן בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן בר אדא|°]]: ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר: תנא נחמן סבא[[ביאור:עץ מסורת#נחמן סבא|°]]: "והיו" כדרך הוייתן יהיו. תני: {{שוליים|ב_נח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאה למפרע, ברכות ראשונות ואחרונות בתפילה|אף בהלל ובקריאת המגילה כן]]. ניחא {{שוליים|ב_נט}}בקריאת המגילה,<br> <span id="דף_יז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אם כן, מה היא טעמא דרבי יוסי? כלומר לפני כן חשבנו כל הסיבה היא בגלל שמע, שבקריאת שמע יש משהו מיוחד - שמע ישראל לאזניך. עכשיו שאנחנו רואים שזה בכל המצוות, אז מה הסיבה של רבי יוסי? עונה הגמרא: '''והאזנת למצותיו, ישמעו אזניך מה שפיך מדבר'''. כלומר אדם צריך להשמיע את מה שהוא מוציא מהפה שלו. '''אמר רב חסדא: לית כן חרש'''. כן, כלומר אין חובה להגיד זה רבי יוסי. אני יכול להגיד לך זה אפילו חכמים שחולקים על רבי יוסי - הם מודים שלכתחילה צריך להשמיע לאוזנו. כלומר מה שמופיע במסכת מגילה מדובר לכתחילה. אז גם הם מודים שלכתחילה צריך להשמיע לאוזנו. לכן מה שכתוב שהכל כשרים לקריאת מגילה חוץ מחרש, הכוונה לכתחילה. כלומר חרש לכתחילה לא יקרא, בדיעבד אם היה קורא זה כן יוצא. זה הסבר ראשון. הסבר שני - בכלל המשנה מדברת בחרש שאינו מדבר ואינו שומע. כמו שהמשנה אמרה שהכל כשרים לקרוא מגילה חוץ מחרש, הכוונה חרש שגם לא מדבר. אז לכאורה זה פשוט, הרי אם הוא לא מדבר הוא גם לא יכול לקרוא. איך הוא יכול להוציא אחרים? הוא לא קורא, הוא לא משמיע כלום. אומרת הגמרא למרות שזה פשוט, '''השגרת לשון היא מתניתא'''. כלומר בעצם בגלל שאנחנו תמיד רגילים להגיד חרש, שוטה וקטן ביחד, אז לכן נאמר גם חרש, למרות שבעצם אין פה שום חידוש, כי הרי הוא לא מדבר, ממילא אף אחד לא שומע אותו, הוא לא יכול לצאת ידי חובה. '''אמר רבי יוסי: מסתברא רב חסדא בתרומות דהיא דרבי יוסי'''. כלומר רב חסדא, למרות שהוא אמר לנו שמה שנאמר במסכת מגילה זה לא רבי יוסי לרבנן, אבל לגבי מסכת תרומות הוא יודע שזה רבי יוסי. שהרי תנן חרש שמדבר ואינו שומע לא יתרום, ואם תרם תרומתו תרומה. את זה חייבים להגיד שזה רבי יוסי, ואכן '''אמר רבי חנינא בשם רב חסדא: דרבי יוסי היא'''. כלומר צריך להבחין בין שני מקרים: יש מצוות שהמצווה היא עצם האמירה, כמו מקרא מגילה, כמו קריאת שמע, שבזה סובר רבי יוסי שאפילו בדיעבד לא יוצא. אבל יש מצוות שהאמירה היא משהו נלווה כמו תרומה - יש את הפעולה של הפרשת תרומה ויש את הברכה שזה משהו נלווה. הברכה לא מעכבת, אז לכן בעצם בדיעבד כן יוצא, כך לפי רבי יוסי. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף טז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אמר רב חסדא לית כאן חרש.''' רב חסדא פליג אדרב מתנה דאוקי לההיא מתני' כר' יוסי וקאמר דאפי' תימא כר' יהודא ובחרש בדיעבד יצא וא"נ אפי' לכתחילה ולא גרסינן במתני' דמגילה חרש אלא אשגרת לישן היא הואיל דבכל מקום שונה התנא חרש עם שוטה וקטן קאמר הכי וחרש דקתני לאו דוקא הוא לדינא '''מתני' לר' יהודה.''' כלומר והשתא מתניתא דהתם לר' יהודה נמי אתייא וכדאמרן '''א"ר יוסי.''' אע"ג דפליג רב חסדא עליה דרב מתנה ואוקי למתני' דמגילה כר' יודא מסתברא הוא דמיהת מתני' דתרומות דתנינן התם בפ"ק חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום לפי שאינו שומע הברכה ואם תרם תרומתו תרומה בהאי מתני' מודה רב חסדא דלא אתיא אלא כר' יוסי ואע"ג דר' יוסי דמתני' דהכא ס"ל דאף בדיעבד לא יצא שאני' התם דברכות מדרבנן הן והלכך לכתחילה הוא דלא יתרום ובדיעבד תרומתו תרומה דאין הברכות מעכבות וכן א"ר חנינא בשם רב חסדא דמוקי למתני' דתרומות כר' יוסי דמתני' '''א"ר יוסי בר בון.''' על כרחך אית לן למימר דמתני' דתרומות ר' יוסי היא וא"צ ראיה דמגופא דמתני' שמעינן לה דהא תנינן התם חמשה קדמייתא חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה החש"ו וכו' ולא תניתה להאי חרש המדבר ואינו שומע עמהן ואי משום דהני חמשה אפי' בדיעבד אין תרומתן תרומה ובמדבר ואינו שומע בדיעבד תרומתו תרומה אכתי קשיא והא תנינן התם לקמן חמשה אחרנייתא חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה האלם והשיכור וכו' ולמה לא תניתה למדבר ואינו שומע עמהן</div> <div class="yerum-leiden-text">רב מתנה דר' יוסי היא הוי היא שאר כל המצות מה טע' דר' יוסי והאזנת למצותיו · ישמיע אזניך מה שפיך מדבר · אמ' רב חסדא לית כן חרש · השגרת לשון היא · מתניתא דר' יודה · אמ' ר' יוסי מסתברא דיודי רב חסדא בתרומות דהיא דר' יוסי · אתא ר' חנינא בשם רב חסדא דר' יוסי היא · אמ' ר' יוסי ביר' בון על כורחיך איתא דהיא דר' יוסי דתנינן תמן קדמייתא ולא תניתה עמהן אם משום שאין תרומתן תרומה · והא תנינן חמשתי אחרנייתא ולא תניתה עמהן · הוי סופך מימר דר' יוסי היא · אילו צריך דיקדוק על לבבך · על לבבכם · עשב בשדך · ואבדתם מהרה · הכנף פתיל · אתכם מארץ · ר' חנינא בשם ר' אחא אשר נשבע ייי · ר' שמואל בר חנינא בשם ר' הושעיא יוצר אור ובורא חושך · דלא יימר יוצר אור ובורא נוגה · ר' חגיי בשם ר' אבא בר זבדא שם שרו לך דלא יימר לך שם הללו לך · ר' לוי ר' אברימא דחיפא בשם ר' לוי בר סיסי צריך להתיז למען תזכרו · ר' יונה בשם רב חסדא צריך להתיז כי לעולם חסדו · תני אין מעבירין לפני התיבה לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין אלפין · אם היה לשונו ערוך מותר · פיס הקורא למפרע לא יצא · ר' יונה אמ' תנא רב נחמן בר אדא ר' יוסי או' תנא נחמן סבא והיו כדרך הוייתן יהו · תני אף בהלל ובקריאת המגילה כן · ניחא בקריאת המגילה</div> <div class="yerum-side">'''הוי סופך מימר.''' אלא על כרחך דהאי דמדבר ואינו שומע דר' יוסי היא ומשום הכי לא קתני לה עם הני חמשה אחרנייתא דהא קמ"ל התנא דהאי דינא המדבר ואינו שומע כר' יוסי היא דמודה בה דבדיעבד יצא דאלו הוי תני עם הני חמשה האחרונים ה"א דהאי דינא כר' יהודה אתיא וס"ל דלכתחיל' לא כמו באינך דאפי' לר' יהודה לכתחילה לא ודמיא להנך חמשה דהתם הלכך הוא דתני באנפי נפשה לאשמעינן דהאי דינא כר' יוסי הוא ומודה בה לענין דיעבד כדאמרן אבל לר' יהודה אפי' לכתחילה הוא תורם '''אלו.''' התיבות שצריכין דיקדוק ליתן ריוח בין הדבקים '''אשר נשבע ה'.''' גם בזה צריך שידקדק להתיז את העי"ן דלא לישתמע נשבה '''ובורא חושך.''' מפני שצריך להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה דלא יאמר ובורא נוגה ואע"ג דאיכא למ"ד בריש פסחים דאור לילי הוא וא"כ מזכיר הוא שניהם אפ"ה צריך לומר לישנא דלא מסתפקא '''שם שרו לך.''' אם לא אמר פ' ציצית בלילה אמרי' בפ"ק דאומר מודים אנחנו לך ה' אלהינו שהוצאתנו מארץ מצרים ומבית עבדים ועשית לנו נסים וגבורות על הים ושם שרנו לך ולא יאמר הללו לך מפני שצריך ליזהר דלא לישתמע כתיבה אחת הללוך '''צריך להתיז כי לעולם חסדו.''' בהלל ובפסוקים דלא לישתמע חשדו '''אם היה לשונו ערוך.''' כמו ארוך כלומר שהיה מגמגם בלשונו כאלו המגמגמין מחמת שלשונם קצת ארוך וכבד עליהם להוציא המבטא ומאריכין ביותר טרם שמדברין מותר מפני שזה אינו משנה האותיות מהוייתן</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והיו כדרך הוייתן יהו.''' כסדר שהן כתובין בתורה ולא למפרע '''דכתיב בה ככתבם.''' משמע כסדר שהיא כתובה ולא למפרע </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''אמר רבי יוסי ברבי בון: על כרחיך איתמר דהיא דרבי יוסי'''. כלומר חייבים להגיד שהמשנה במסכת תרומות זה של רבי יוסי ולא רבנן, ולרבנן אפילו לכתחילה יוצא. מה הראיה? '''דתנינן חמשיתא קדמייתא, ולא תניתא עמהן'''. כלומר המשנה מונה פעמיים רצף של חמישה. המשנה הראשונה מונה חמישה שאפילו בדיעבד לא יוצאים - חמישה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה, שזה חרש שאינו שומע ואינו מדבר, שוטה, קטן, הטועם את שאינו שלו, ועובד כוכבים שתורם את של ישראל אפילו באישור. כי גוי לא נעשה שליח, אז אפילו באישור אין תרומתו תרומה, אפילו בדיעבד. אז זה חמשה שאפילו בדיעבד אין תרומתן תרומה. ושם לא מנו ביניהם את חרש שאינו שומע ומדבר. עכשיו מה נחשוב? אולי וכי תימא כל אלו אף בדיעבד אין תרומתן תרומה, לכן לא מנו אותם כי לפי חכמים בדיעבד חרש שמדבר ואינו שומע כן יוצא. אז אי אפשר להגיד את זה - למה? כי בהמשך המשנה מונה חמשה: '''אם משום אין תרומתן תרומה, והא תנינן חמשתי אחרנייתא, ולא תניתה עמהן'''. חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה, והם האילם, השיכור, הערום, הסומא ובעל קרי. וגם שם לא מנו את חרש שמדבר ואינו שומע. כלומר לא מנו אותו לא בין אלה שאפילו בדיעבד לא יוצאים וגם לא בין אלה שבדיעבד יוצאים. משמע שלחכמים לכתחילה יכול לתרום. אז חייבים לומר שמי שאומר שרק בדיעבד יוצא, כלומר חרש שמדבר ואינו שומע לא יתרום ואם תרם תרומתו תרומה, חייבים להגיד שזה דעת רבי יוסי. '''הוי סופך מימר, דרבי יוסי היא'''. ומודה רבי יוסי שבדיעבד יצא, כמו שאמרנו שיש הבדל בין מצוות שהאמירה זה המצווה לבין מצוות שהאמירה זה משהו נלווה. קרא ולא דקדק באותיותיו. אמרנו שדקדק באותיותיו, שתי מילים שאחת מסתיימת באות מסוימת והשנייה פותחת בה, אסור לקרוא אותם ברצף במהירות, כי אז המילה מתחברת. אמרנו קרא ולא דקדק באותיותיו, רבי יוסי אומר יצא, רבי יהודה אומר לא יצא. עכשיו '''אלו צריך דיקדוק''' - כלומר זה המילים שיש חשש מהשמעה. '''על לבבך, על לבבכם, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, הכנף פתיל, אתכם מארץ'''. '''רבי חנינא בשם רב אחא: "אשר נשבע ה'"''' - צריך להדגיש את האות עי"ן כשאומר נשבע, שלא ישמע נשבע מלשון שבי. '''רבי שמואל בר חנינא בשם רבי הושעיא: "יוצר אור ובורא חושך", יימר "יוצר אור ובורא נוגה"'''. כלומר צריך שיאמר יוצר אור ובורא חושך, כדי שיזכיר מידת יום בלילה ומידת לילה ביום, ולא יאמר יוצר אור ובורא נוגה. יש הרבה פעמים שאנחנו יודעים שבמסכת פסחים הגמרא אומרת אור לארבעה עשר בודקים את החמץ, ואנחנו יודעים ששם מדובר בליל ארבעה עשר, ולמה נאמר אור במקום ליל? כי צריך להשתמש בלשון נקייה. אז כאן, למרות שלכאורה היינו צריכים להגיד במקום חושך להגיד נוגה, בכל אופן אומרים יוצר אור ובורא חושך, כמו שאמרנו, להזכיר מידת לילה ביום. '''רבי חגיי בשם רבי אבא בר זבדא: "שם שרו לך", יימר "שם הללו לך"'''. הם נהגו להגיד "שם שרו לך" ולא יאמר "שם הללו לך", ואנחנו לא נוהגים את זה היום. '''רבי לוי ורבי אבדימא דחיפה בשם לוי בר סיסי: צריך להתיז "למען תזכרו"'''. כלומר להדגיש את האות זי"ן במילה תזכרו שלא ישמע תזכרו. '''רבי יונה בשם רב חסדא: צריך להתיז "כי לעולם חסדו"'''. כלומר להדגיש את האות סמ"ך במילה לעולם חסדו שלא ישמע חסדו עם זי"ן. '''תני: אין מעבירין לפני התיבה לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין'''. כלומר לא ממנים חזן מחיפה, מבית שאן ולא מטבעון. '''מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין'''. כלומר אנחנו מחליפים בין האות ה"א לחי"ת, ועיינין אלפין - מחליפים בין עי"ן לאל"ף. '''אם היה לשונו ערוך מותר'''. כלומר אם יש במקרה חיפאי או בישני או טבעוני שהוא כן יודע לבטא את האותיות, אז כמובן אין שום בעיה, זה לא משהו פוגם. פיסקא: '''הקורא למפרע לא יצא''', ככה כתוב במשנה. כלומר מי שקורא לא לפי הסדר לא יצא. '''מאי טעמא? רבי יונה אמר: תנא רב נחמן בר אדא'''. כלומר רבי יונה אמר שהמקור שלו זה מברייתא שהביא רב נחמן בר אדא. '''ורבי יוסי אומר: תנא נחמן סבא'''. כלומר רבי יוסי אמר שהמקור שלו הוא מתני רב נחמן סבא. מה הם אמרו? כתוב בתורה "והיו" - '''"והיו" כדרך הוייתן יהיו'''. כלומר כמו שהיו כתובים כך צריך להגיד אותם. עד כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף טז עמוד ב''' {{שוליים|ב_נד}} '''יש לדקדק בקריאת שמע במילים החתומות באות כ"ף רפה ("על לבבך", "עשב בשדך" וכו') שלא לבטאה כקו"ף.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן סא סעיף כ , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנינא בשם רב אחא שיש להקפיד על דקדוק הכ"ף הרפה בקריאת שמע כדי שלא יתחלף המשמעות והדין. {{שוליים|ב_נו}} '''יש להטעים ולהדגיש אותיות מסוימות בקריאת שמע כגון הזי"ן שב"תזכרו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן סא סעיף יז , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כהלכה זו כפשוטה בירושלמי - יש להתיז ולהדגיש את הזי"ן ב"למען תזכרו", וכן הובא בשם רב חסדא לגבי הסמ"ך ב"כי לעולם חסדו"; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ב_נז}} '''אין למנות שליח ציבור שאינו מבטא נכון את האותיות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ח, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן נג סעיף יב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שהחיפנים והבישנים והטבעונים שאין לשונם ערוך פסולים לירד לפני התיבה, ואם היה לשונו ערוך מותר; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ב_נח}} '''העוסק בקריאת הלל או במגילה בציבור אינו מפסיק לענות אמן וקדיש כדרך שאינו מפסיק בתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מגילה, פרק ג, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן תכב סעיף ו. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין מפסיקין בהלל ובמגילה כבתפילה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ב_נט}} '''יש לקרוא את המגילה בזמנה כסדרה וכנוסחה, ולברך עליה כברכת ההלל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מגילה, פרק ב, הלכה א , שו"ע או"ח סימן תרצ סעיף ו , סמ"ג עשין ד <קטע סוף=טז ב/> ==דף יז עמוד א== <קטע התחלה=יז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש לקרוא כתקנתה וכסדרה, כדין הלל שיש לו סדר קבוע, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד א<span class="yerum-runnum">33</span></div> דכתיב בה: ([[אסתר ט כז]]) "ככתבם" ברם בהלילא {{ירו"מ-הדגשה|מנלן}}? בגין דכתיב: ([[תהילים קיג ג]]) "ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'". {{ירו"מ-הדגשה|והגאולה היא זריחת שמש לישראל. וכמו שזריחת השמש היא בסדר קבוע, כך לגאולתם של ישראל יש סדר קבוע}}. מה {{ירו"מ-ביאור|איך}} את שמע מינה? {{ירו"מ-ביאור|איך אתה מוכיח מכאן שצריך לקרא את פרקי ההלל לפי הסדר}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: עוד היא {{ירו"מ-ביאור|פרקי הגאולה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סדר לעתיד לבוא: משיח, גוג ומגוג, תחיית המתים|אמורה על {{ירו"מ-הדגשה|ה}}סדר{{ירו"מ-הוסר| בצאת ישראל ממצרים לשעבר}}.]] ([[תהילים קיד א]]) "בצאת ישראל ממצרים" לשעבר. ([[תהילים קטו א]]) "לא לנו ה' לא לנו" לדורות הללו. ([[תהילים קטז א]]) "אהבתי כי ישמע ה' את קולי" לימות המשיח. ([[תהילים קיח כז]]) "אסרו חג בעבותים" לימות גוג ומגוג. ([[תהילים קיח כח]]) "אלי אתה ואודך" לעתיד לבוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: אף מי שהתקין את התפילה, {{ירו"מ-הוסר|הזאת }}על הסדר התקינה: {{ירו"מ-הדגשה|והקורא למפרע לא יצא}}. שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות האחרונות, שבחו של מקום. והאמצעיות, צרכן של בריות, {{ירו"מ-הדגשה|וכל בקשה תלויה בקדמתה}}. חננו דיעה! {{ירו"מ-הדגשה|אחר ש}}חננתנו דעה, רצה תשובתינו! רצית תשובתינו, סלח לנו! סלחת לנו, גאלינו! גאלתנו, רפא חליינו! ריפית חליינו, ברך שנותינו! בירכת שנותינו, קבצינו! קיבצתנו, שופטינו בצדק! שפטתנו בצדק, הכנע קמינו! הכנעת קמינו, צדקינו במשפט! צידקתנו, בנה ביתך {{ירו"מ-ביאור|ואת צמח דוד עבדך היו כוללים עימה, כדי שיהיו שמונה עשרה ברכות אחר שהוסיפו את ברכת למלשינים.}} ושמע עתירתינו ורצינו בתוכו! לית צורכה {{ירו"מ-ביאור|וכי לא היה צריך לאמר בסדר שונה}} {{ירו"מ-הוסר|דבנה}} בנה ביתך {{ירו"מ-הדגשה|ורצינו בתוכו}} ושמע עתירתינו? {{ירו"מ-הוסר|ורצינו בתוכו }}אלא כמה דאישתעי קרייא, {{ירו"מ-ביאור|כמו הסדר שמופיע בפסוק}} כן אשתעייא מתניתא, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נו ז]]) "והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפילתי {{ירו"מ-הדגשה|עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי}}" אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_ס}}מאה ועשרים זקנים, ומהם שמונים וכמה נביאים, התקינו את [[תפילת_שמונה_עשרה_בנוסח_ארץ_ישראל_על-פי_גניזת_קהיר| התפילה הזאת.]] ומה ראו לסמוך "האל הקדוש" ל"חונן הדעת"? על שם ([[ישעיהו כט כג]]) "והקדישו את קדוש יעקב" מה כתיב בתריה? ([[ישעיהו כט כד]]) "וידעו תועי רוח בינה". דיעה לתשובה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו ו י]]) "השמן לב העם הזה, ואזניו הכבד ועיניו השע, {{ירו"מ-הדגשה|פן יראה בעניו ןבאזניו ישמע}},{{ירו"מ-הוסר|וגו עד}} {{ירו"מ-הוסר|ולבבו}} לבבו יבין ושב" תשובה לסליחה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נה ז]]) "וישוב אל ה' וירחמהו, ואל אלהינו כי ירבה לסלוח" סליחה לגאולה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קג ג]]) "הסולח לכל עווניכי, הרופא לכל תחלואיכי, הגואל משחת חייכי". ויאמר רופא חולים קדמיי? {{ירו"מ-ביאור|קדם לגאולה כמו בפסוק}} אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מפני מה התקינו גואל ישראל ברכה שביעית? ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. {{ירו"מ-הדגשה|מניין? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קכו א]]) "שיר המעלות. בשוב ה' את שיבת ציון" שירה שביעית היא, להודיעך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. אמר רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: מפני מה התקינו רופא חולים ברכה שמינית? כנגד המילה שהיא לשמונה, על שם: ([[מלאכי ב ה]]) "בריתי היתה אתו החיים {{ירו"מ-הדגשה|והשלום}}" אמר רבי אלכסנדרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלכסנדרי|°]]: מפני מה התקינו מברך השנים ברכה תשיעית? כנגד {{ירו"מ-הדגשה|הקול התשיעי, שנאמר}}: ([[תהילים כט ה]]) "קול ה' שובר ארזים", שהוא עתיד לשבר כל בעלי שערים. {{ירו"מ-ביאור|שהגשם מוזיל את התבואה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] בשם רבי אחא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר חנינא|°]]: מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי ישראל? על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יחזקאל לו ח]]) "ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל", למה? "כי קרבו לבוא". נתקבצו הגליות והדין נעשה, הזידים נכנעין והצדיקים שמחים. ותני עלה: כולל של מינים ושל רשעים במכניע זידים. ושל גרים ושל זקנים במבטח לצדיקים. ושל דוד בבונה ירושלים. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[הושע ג ה]]) "אחר ישובו בני ישראל, ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם". רבנן אמרי: אהן מלכא משיחא, אין מי חייא הוא, {{ירו"מ-ביאור|מלך המשיח אם מהחיים הוא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שמו של המשיח|דוד שמיה.]] אין מי דמכייא הוא, {{ירו"מ-ביאור|אם מהמתים הוא שיקום לתחיה}} דוד {{ירו"מ-הוסר|שמיה}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}}. אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: אנא אמרית טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים יח נא]]) {{ירו"מ-ביאור|"מגדול ישועות מלכו}} ועושה חסד למשיחו לדוד {{ירו"מ-ביאור|ולזרעו עד עולם"}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: צמח שמו. רבי יודן בריה דרבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בריה דרבי אייבו|°]] אמר: מנחם שמו. אמר חנינה בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#חנינה בריה דרבי אבהו|°]]: ולא פליגי: חושבניה {{ירו"מ-ביאור|גמטריא}} דהדין כחושבניה דהדין, הוא צמח הוא מנחם. ודא מסייעא להו ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יודן בריה דרבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בריה דרבי אייבו|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חורבן הבית ולידת המשיח|עובדא הוה בחד יהודאי,]] דהוה <span id="דף_יז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בירושלמי מסכת ברכות, דף י"ז עמוד א'. אנחנו מתחילים טיפה מהדף הקודם, השורה האחרונה של הדף הקודם. אמרנו שב-קריאת שמע צריך לקרוא לפי הסדר לא למפרע, כיוון שכתוב "והיו הדברים האלה", שיהיו בהוויותן יהיו, כלומר כמו שהם כתובים. תני, יש לנו ברייתא שאומרת שאף בעל הלל בקריאת המגילה כן, כלומר גם הלל צריך לקרוא לפי הסדר וגם מקרא מגילה צריך להיות לפי הסדר. אומרת הגמרא, קריאת מגילה זה ברור, כתוב שם '''"ככתבם"''' - אם ככתבם, כמו שזה כתוב ככה צריך לקרוא. ברם בהלילא מנלן? כלומר למה בהלל צריך לקרוא לפי הסדר, הרי זה כמה פרשות סך הכל, כמה פרקי תהילים. אומרת הגמרא: בגין דכתיב '''"ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'"'''. כלומר הגאולה זה זריחת שמש של ישראל, השמש זורחת במזרח שוקעת במערב, יש לה סדר קבוע, אז גם צריך לקרוא את זה. שואלת הגמרא: מה את שמע מינה? הרי מה שאנחנו קוראים זה פרקי תהילים - למה את פרקי תהילים צריך לקרוא לפי הסדר? מה הקשר? אמר רבי אבון: '''עוד היא אמורה על סדר''' הפרשיות. כלומר הגאולה עצמה, הפרשיות, הפרקים, פרקי תהילים שבאים לציין את הגאולה שאנחנו אומרים בהלל הם עצמם על סדר הגאולה, הם אומרים את סדר הגאולה. הפרשה הראשונה זה '''"בצאת ישראל ממצרים"''', זה מתאר את הגאולה שהייתה בצאת מצרים, הגאולה לשעבר. '''"לא לנו ה' לא לנו"''' - זה לדורות שלנו. '''"אהבתי כי ישמע ה' את קולי"''' - זה לימות המשיח. '''"אסרו חג בעבותים"''' - זה לימות גוג ומגוג. '''"אלי אתה ואודך"''' - זה לעתיד לבוא. זה מה שלפי הסדר, לכן אי אפשר להקדים את המאוחר. אמר רב אחא בשם רבי יהושע בן לוי: '''אף מי שהתקין את התפילה''' - כלומר תפילת שמונה עשרה - '''על הסדר התקינה''', ולכן מי שקורא למפרע לא יצא. '''שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות האחרונות, שבחו של מקום''', '''והאמצעיות, צרכן של בריות''', וכל בקשה תלויה בקודמתה. כלומר כל אחת תלויה בעצם הקודמת. חננו דעה - מה זה חונן אדם דעת? אחרי שחוננתנו דעה, רצית תשובתנו, ותשובתנו - סלחת לנו, סלחת לנו - גאלתנו, גאלתנו - ריפית חלינו, ריפית חלינו - בירכת שנותינו, בירכת שנותינו - קיבצתנו, קיבצתנו - שפטתנו בצדק, שפטתנו בצדק - הכנעת קמינו, הכנעת קמינו - צידקתנו, בנה ביתך ושמע עתירתינו ורצינו בתוכו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ברם בהלילא.''' מ"ט וקאמר בגין דכתיב ממזרח שמש ועד מבואו מהולל שם ה' מהולל שם ה' ממזרח שמש עד מבואו. הכי גריס לה לקמן בריש פ"ב דמגילה. כלומר דה"ק שצריך שיהא מהולל שם ה' כממזרח שמש ועד מבואו כמו שהן כסדר ולא יהפכו כך צריך להלל על הסדר '''מה את שמע מינה.''' כלומר ומה הוא שמקפיד שיאמר על הסדר אם הפסוקים לבד או אף הפרשיות וקאמר ר' אבון עוד היא אמורה על הסדר כלומר גם הפרשיות שלה הן על הסדר ולא יקדים המאוחר למוקדם כדמפרש ואזיל דפרשה הראשונה מדברת לשעבר ולא לנו וכו' '''לימות גוג ומגוג.''' שיעשה עמנו נפלאות וצריך לכפול החג בהודאה כעבותים הללו '''לעתיד לבא.''' לתחיית המתים ואז ג"כ אודך כמו עתה '''אף מי שהתקין את התפלה וכו'.''' כלומר ואף התפילה שכל ברכות האמצעיות בקשה להבא הן מ"מ על הסדר הזה אנחנו מבקשין תעשה עמנו כמו שעשית לשעבר כדמפרש ואזיל לקמיה '''חנינו דעה חננתנו דיעה.''' כלומר חננו דיעה כמו שחננתנו לשעבר וכן כולם '''ורצינו בתוכו.''' וכצ"ל לית צורכה דשמע עתירתינו ובנה ביתך ורצינו בתוכו. כלומר וכי לא כך היה צריך לומר על הסדר בתחילה שמע עתירתינו ואח"כ ובנה וכו' אלא כמה דאישתעי קרייא וכו' כמו שהוא כתוב בקרא בתחילה והביאותים אל הר קדשי זה בנין הבית ואח"כ ושמחתים בבית תפילתי שאשמע תפלתם וישמחו ואח"כ עולותיהם וזבחיהם לרצון '''יבין ושב.''' אחר שיבין ושב '''הסולח וגו' הגואל.''' וכתיב סליחה וגאולה בחד קרא ופריך ואם כן ויאמר רופא חולים קודם הגאולה כדכתיב הרופא הגואל וקאמר ר' אחא מפני שהגאולה צריכה להיות ברכה שביעית '''כנגד המילה.''' שצריכה רפואה כדרש הכתוב בריתי היתה אתו ואני נתתי לו החיים '''כנגד קול ה' שובר ארזים.''' שהוא השם התשיעי שבמזמור ושובר ארזים רמז על בעלי שערים המייקרים את התבואה ומפקיעין את השער '''למה כי קרבו לבא.''' הגליות אלמא קבוץ גליות בעת שנתברכו השנים '''והדין נעשה.''' כדכתיב ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סגיך וכתיב ואשיבה שפטיך כבראשונה '''והזדים נכנעים.''' כדכתיב ושבר פושעים וחטאים יחדיו יכלו והצדיקים שמחים דכתיב וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק ולכך הם תכופים זו אחר זו '''אחר ישובו בני ישראל.''' לירושלים ואז ובקשו וגו' '''אין מי חייא.''' אם מן החיים הוא יהיה שמו דוד ואם מן המתים הוא יהיה דוד בעצמו '''למשיחו לדוד.''' לעולם דוד הוא משיחו '''הוא צמח הוא מנחם.''' הכל אחד כפי הגימטריא '''ודא מסייעא להו.''' האי עובדא דלקמן דקאמר מנחם שמיה והובא מעשה הזאת באיכה רבתי</div> <div class="yerum-leiden-text">דכת' בה ככתבם · ברם בהלילא כגון דכת' ממזרח שמש ועד מבואו מהולל שם ייי · מה את שמע מינה אמ' ר' אבון עוד היא אמורה על סדר בצאת יש' ממצר' לשעבר · לא לנו ייי לא לנו לדורות הללו · אהבתי כי ישמע ייי את קולי לימות המשיח · אסרו חג בעבותים לימות גוג ומגוג · אלי אתה ואודך לעתיד לבוא · ר' אחא בשם ר' יהושע בן לוי אף משהתקינו זאת התפילה הזאת על הסדר התקינה · שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות האחרונות שבחו שלמקום והאמצעיות צרכן שלבריות · חנינו דיעה · חננתנו דיעה · רצה תשובתינו · רצית תשובתינו · סלח סלחת לנו · גאלינו · גאלתנו · רפא חליינו · ריפית חליינו · ברך שנותינו · בירכת שנותינו · קבצינו · קיבצתנו · שופטיינו בצדק · שפטותנו בצדק · הכנע קמיינו · הכנעת קמיינו · צדקינו במשפט · צידקתנו · בנה ביתך ושמע עתירתינו · ורצינו בטובך · לית צורכיה דבנה ביתך ושמע עתירתינו ורצינו בטובך · לא כמה דאישתעי קרייא כן אשתעייא מתניתא · והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפילתי · אמ' ר' ירמיה מאה ועשרים זקינים ומהם שמונים וכמה נביאים התקינו את התפילה הזאת · ומה ראו לסמוך על הקדוש לחונן הדעת על שם והקדישו את קדוש יעקב · מה כת' בתריה וירעו תועי רוח בינה · דיעה לתשובה השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע וגו' עד · ולבבו יבין ושב · תשובה לסליחה וישוב אל יי' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח · סליחה לגאולה · הסולח לכל עוונכי ‸ הגואל משחת חייכי · ויאמר רופא חולים קדמיי · אמ' ר' אחא מפני מה התקינו גואל יש' ברכה שביעית · ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית ‾ ר' יונה בשם ר' אחא שיר המעלות בשוב יי' את שבות ציון · שירה שביעית היא · להודיעך שאין יש' נגאלין אלא בשביעית · אמ' ר' חייא בר אבא מפני מה התקינו רופא חולים ברכה שמינית כנגד המילה על שם בריתי היתה אתו החיים · אמ' ר' אלכסנדרי מפני מה התקינו מברך השנים ברכה תשיעית כנגד קול יי' שובר ארזים · שהוא עתיד לשבר כל בעלי שערים · ר' לוי בשם ר' אחא בר חנינא מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי יש' על שם ואתם הרי יש' ענפכם תתנו ופירייכם תשאו לעמיי יש' · למה כי קרבו לבוא · נתקבצו הגליות והדין שעשה הזידים כנגעים והצדיקים שמיחים · ותני עלה כולל מלשינים ולרשעים במכניע זדים · ושלגרים ושלזקינים במ' במבטח לצדיקים · ושלדוד נבועה ירגב · אחר ישובו בני יש' ובקשו את יי' אלהיהם ואת דוד מלכם · רבנן אמרי אהן מלכא משיחא אין מן חייא הוא דוד שמיה · אין מן דמכייא הוא דוד שמיה · אמ' ר' תנחומא אנא אמרית טעמ' ועושה חסד למשיחו לדוד · ר' יהושע בן לוי דמ' יצמח שמו · ר' יודן בריה דר' אייבו אמ' מנחם שמו · אמ' חנניה בריה דר' אבהו ולא פליגין חושבניה דהדין ‸ הוא יצמח הוא מנחם · ודא מסייעא להן דמ' ר' יודן בריה דר' אייבו עובדא הוה בחד יהודאי דהוה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אומרת הגמרא: וכי לא היה צריך לומר בסדר שונה? הרי קודם כל צריך לומר "בנה ביתך" ואחרי זה "רצנו בתוכו" ואז "שמע תפילתנו". למה אנחנו עושים בסדר הפוך? '''אלא כמה דאישתעי קרייא, כן אשתעייא מתניתא''', כלומר יש פסוק וכמו שהפסוק מציין את סדר הדברים, ככה בעצם גם נאמר במשנה. מה הפסוק? '''"והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפילתי"''' - ורק אחרי זה "העלו זבחיכם לרצון על מזבחי". אמר רבי ירמיה: '''מאה ועשרים זקנים, ומהם שמונים וכמה נביאים''' - כלומר סנהדרין גדולה - '''התקינו את התפילה הזאת'''. ומה ראו לסמוך "האל הקדוש" ל"חונן הדעת"? על שם '''"והקדישו את קדוש יעקב"''', מה כתיב בתריה? '''"וידעו תועי רוח בינה"'''. כן, אומרים שבינה, דעת, זה מיד סמוך לקדושה. דיעה לתשובה - דכתיב '''"השמן לב העם הזה, ואזניו הכבד ועיניו השע"''', ובהמשך של זה - '''"לבבו יבין ושב"'''. כלומר בינה ומיד אחרי זה תשובה. תשובה לסליחה - דכתיב '''"וישוב אל ה' וירחמהו, ואל אלהינו כי ירבה לסלוח"'''. סליחה לגאולה - דכתיב '''"הסולח לכל עווניכי, הרופא לכל תחלואיכי, הגואל משחת חייכי"'''. שואלת הגמרא: אם זה ככה, אתה רואה שרפואה קודמת לגאולה, אז למה אמרנו הפוך? '''ויאמר רופא חולים קדמיי''' - כמו הפסוק. אמר רב אחא: '''מפני מה התקינו גואל ישראל ברכה שביעית? ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית'''. מנין? עונה רבי יונה בשם רב אחא, דכתיב '''"שיר המעלות. בשוב ה' את שיבת ציון"''', וזה שיר המעלות השביעי, כלומר ברשימה של שיר המעלות שמופיעים ברצף אז זה השביעי - ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. אמר רבי חייא בר אבא: '''מפני מה התקינו רופא חולים ברכה שמינית? כנגד המילה שהיא לשמונה''', כלומר בברית מילה צריך לבקש גם רפואה לתינוק, על שם '''"בריתי היתה אתו החיים"'''. אמר רבי אלכסנדרי: '''מפני מה התקינו מברך השנים ברכה תשיעית? כנגד קול ה'''' התשיעי - בפרק "הבו לה'" קוראים "קול ה' בכח" וכולי. '''"קול ה' שובר ארזים"''', שהוא עתיד לשבר כל בעלי השערים - כלומר אלה שעוצרים פירות, שקונים את כל הפירות מהגרנות, מחביאים אותם כדי שהמחיר יתייקר ויהיה מחסור ואז יכולים למכור ביוקר. אז כשהקדוש ברוך הוא מוריד גשם, זה פוגע בהם, זה מוריד את המחיר של התבואה. אמר רבי לוי בשם רבי אחא בר חנינא: מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי ישראל? על שם '''"ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל"''', למה? '''"כי קרבו לבוא"'''. כלומר בעצם אנחנו רואים שיש איזה קשר בין שהארץ נותנת פירות לבין קיבוץ גלויות שהוא יבוא מיד אחר כך, כמו שראינו באמת בהיסטוריה, שקודם כל הארץ התחילה לפרוח ומיד אחרי זה התחיל קיבוץ הגלויות שזכינו לו ברוך השם. נתקבצו הגליות והדין נעשה, הזידים נכנעין והצדיקים שמחים. ותני עלה: כולל של מינים ושל רשעים במכניע זידים, כלומר באותה ברכה של מכניע זדים כולל גם המינים וגם הרשעים. ושל גרים ושל זקנים במבטח לצדיקים, ושל דוד בבונה ירושלים. כמו שאנחנו אומרים '''"אחר ישובו בני ישראל, ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם"'''. רבנן אמרי: אהן מלכא משיחא, אין מי חייא הוא - כלומר אם זה אדם מהחיים - דוד שמיה, קראו לו דוד. אין מי דמכייא הוא - כלומר אם זה אדם שמת ויקום לתחייה - דוד שמיה, כלומר דוד עצמו. אמר רבי תנחומא: אנא אמרית טעמא - אני אגיד מקור לכך שבעצם דוד הוא הגואל - דכתיב '''"ועושה חסד למשיחו לדוד"''', הם ניתקו את ההמשך "ולזרעו עד עולם" כאילו שם פסיק, אז כאילו "משיחו" זה דוד. רבי יהושע בן לוי אמר: צמח שמו. רבי יודן בריה דרבי אייבו אמר: מנחם שמו. אמר חנינה בריה דרבי אבהו: ולא פליגי - אין מחלוקת בין הדעה שאומרת מנחם לבין הדעה שאומרת צמח - חושבניה דהדין כחושבניה דהדין, כלומר שניהם בגימטריה אותו מספר, הוא צמח הוא מנחם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יז עמוד א''' {{שוליים|ב_ס}} '''יש לסמוך ברכת "אתה חונן לאדם דעת" לברכת "האל הקדוש" בתפילת שמונה עשרה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק א, הלכה ד , טור או"ח סי' קיב, טור או"ח סי' קיג, סמ"ג עשין יט <קטע סוף=יז א/> ==דף יז עמוד ב== <קטע התחלה=יז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כתקנת אנשי כנסת הגדולה שהתקינו לסמוך "האל הקדוש" ל"חונן הדעת", כדברי הירושלמי מקור סמיכות "וידעו תועי רוח בינה" אחר "והקדישו את קדוש יעקב", וכן נפסק ברמב"ם ובטור. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד ב<span class="yerum-runnum">34</span></div> קאים רדי, {{ירו"מ-ביאור|שהיה חורש}} געת תורתיה קומוי. עבר חד ערביי ושמע קלה. אמר לו: בר יודאי, בר יודאי! שרי תורך ושרי קנקנך, {{ירו"מ-ביאור|התר את השור והמחרשה}} דהא חריב בית מקדשא. געת זמן תניינות, {{ירו"מ-ביאור|געתה פעם שניה}} אמר לו: בר יודאי, בר יודאי! קטור תוריך וקטור קנקניך, {{ירו"מ-ביאור|חזור ורתום את הפרה למחרשה}} דהא יליד מלכא משיחא. אמר לו: מה שמיה? אמר לו: מנחם. {{ירו"מ-הוסר|אל }}ומה שמיה דאבוי? אמר לו: חזקיה. {{ירו"מ-הדגשה|מהיכן}}{{ירו"מ-הוסר| אל מן הן}} הוא? אמר לו: מן בירת מלכא דבית לחם יהודה. אזל זבין תורוי וזבין קנקנוי, {{ירו"מ-ביאור|מכר את הפרה ואת המחרשה}} ואיתעביד זבין {{ירו"מ-ביאור|נעשה מוכר}} לבדין למיינוקא. והוה עייל קרייה {{ירו"מ-ביאור|נכנס לכפר}} ונפקא קרייה, {{ירו"מ-ביאור|ויוצא מכפר}} עד דעל לההוא קרתא. {{ירו"מ-ביאור|עד שהגיע לאותו כפר}} והויין כל נשייא זבנן {{ירו"מ-ביאור|והיו כל הנשים קונות}} ואימה דמנחם לא זבנה. שמע קלן דנשייא אמרין: אימיה דמנחם, אימיה דמנחם! איתיי זובנין לברך! {{ירו"מ-ביאור|בואי קני לבנך}} אמרה: בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל, {{ירו"מ-ביאור|אני רוצה לחנוק את שונאי ישראל}} דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא. אמר לה: רחיציא {{ירו"מ-ביאור|מאמינים אנן}} {{ירו"מ-הוסר|אנן }}דברגליה חריב וברגליה מתבניי. אמרה ליה: לית לי פריטין. {{ירו"מ-ביאור|אין לי כסף}} אמר לה: {{ירו"מ-הוסר|והוא }}מה {{ירו"מ-ביאור|לא}} איכפת {{ירו"מ-הוסר|ליה}} לי, איתיי זובנין ליה! {{ירו"מ-ביאור|בואי קני לו}} אין לית קומך יומא דין, בתר יומין אנא אתי ונסיב. {{ירו"מ-ביאור|אם אין לך כעת, פעם הבא תשלמי לי}} בתר יומין עאל לההיא קרתא. אמר לה: מהו מיינוקא עביד? אמרה ליה: מן שעתא דחמיתני, {{ירו"מ-ביאור|משעה שראיתה אותי}} אתון רוחין ועלעולי וחטפיניה מן ידיי. {{ירו"מ-ביאור|באה רוח סערה וחטפה אותו מידי}} אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]]: מה לנו ללמוד מן הערבי הזה {{ירו"מ-הדגשה|שביום החורבן נולד המשיח}}? ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}לא מקרא מלא הוא, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו י לד]]) "והלבנון באדיר יפול" מה כתיב בתריה? ([[ישעיהו יא א]]) "ויצא חוטר מגזע ישי" אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: מפני מה התקינו שומע תפילה ברכה חמש עשרה? כנגד {{ירו"מ-הדגשה|האזכרה החמש עשרה}} ([[תהילים כט י]]) "ה' למבול ישב", שהוא כולה {{ירו"מ-ביאור|שהתפילה מונעת}} את הפורענות מלבוא לעולם. {{ירו"מ-הדגשה|מפני מה קדמה}} עבודה להודייה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים נ כג]]) "זובח תודה יכבדנני, ושם דרך אראנו בישע אלהים", {{ירו"מ-הדגשה|קדם זובח תודה, ואחר כך יכבדני}}. וחותם בשלום, שכל הברכות חותמיהן שלום. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא: אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים כט יא]]) "ה' עוז לעמו יתן ה', יברך את עמו בשלום". {{שוליים|ב_סא}}קרא וטעה, יחזור למקום שטעה. טעה בין {{ירו"מ-הוסר|כתיבת}}{{ירו"מ-הדגשה|וכתבתם של פרשה}} הראשונה לשנייה, חוזר {{ירו"מ-הוסר|לכתיבת}}{{ירו"מ-הדגשה|לוכתבתם}} הראשונה. טעה ואינו יודע היכן טעה, יחזור כבתחילה למקום הברור לו. דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ורבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} סלקון מיעבד גנוניה {{ירו"מ-ביאור|הלכו להכין את החופה}} דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}. שמעון קליה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|שיושב ודורש. אמרין}}: אי מחדית מילה, {{ירו"מ-ביאור|אם יחדש דבר}} {{ירו"מ-הוסר|אמרין }}מן נחית {{ירו"מ-ביאור|מי ילך}} שמע לה מיניה? אמרין: וייחות רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} דהוא זריז סגין. נחית וסליק אמר לון: כן אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: קרא ומצא עצמו ב"למען", חזקה כוין. רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב אחא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא רובא|°]]: נתפלל ומצא עצמו ב"שומע תפילה", חזקה כוין. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: נתפלל ולא כוין לבו, אם יודע שהוא חוזר ומכוין את לבו, יתפלל, ואם לאו, אל יתפלל. אמר רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמוראים שלא כיוונו בתפילה|אנא מן יומי לא כוונית,]] אלא חד זמן בעי מכוונה {{ירו"מ-ביאור|פעם אחת רציתי לכוון}} והרהרית בלבי ואמרית: מאן עליל קומי מלכא קדמי? ארקבסה אי ריש גלותא. {{ירו"מ-ביאור|ובמקום לחשוב על התפילה, הרהרתי בליבי: מי נכנס ראשון למלך — השר הממונה על היהודים או ראש הגולה}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא מנית אפרוחיא. {{ירו"מ-ביאור|ספרתי אפרוחים}} רבי אבון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבון בר חייא|°]] אמר: אנא מנית דימוסיא. {{ירו"מ-ביאור|ספרתי שורות לבנים}} אמר רבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: אנא מחזק טיבו {{ירו"מ-ביאור|אני מחזיק טובה}} לראשי, דכד הוה מטי "מודים", הוא כרע מגרמיה. {{ירו"מ-ביאור|כשמגיע זמן מודים הוא כורע מעצמו}} <br><br> <span id="דף_יח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ודא מסייעא להו, דמר רבי יודן בריה דרבי אייבו: '''עובדא הוה בחד יהודאי, דהוה קאים רדי''', היה איזה סיפור, יהודי אחד עומד וחורש, '''געת תורתיה קומוי''', השור שלו געה. '''עבר חד ערביי ושמע קלה'''. אמר לו: '''בר יודאי, בר יודאי! שרי תורך ושרי קנקנך''', כלומר תתיר את השור, תתיר את המחרשה, '''דהא חריב בית מקדשא''', בית המקדש נחרב. '''געת זמן תניינות''', השור געה פעם נוספת, אמר לו: '''בר יודאי, בר יודאי! קטור תוריך וקטור קנקניך, דהא יליד מלכא משיחא'''. כלומר, באותו רגע שבית המקדש נחרב גם משיח נולד, אז לכן אתה יכול להמשיך לחרוש. אמר לו: מה שמיה? אמר לו: מנחם. ומה שמיה דאבוי? אמר לו: חזקיה. מנייך הנהו? אמר לו: מן בירת מלכא דבית לחם יהודה, אחת הערים, בבית לחם יהודה. אזל זבין תורוי וזבין קנקנוי, הוא מכר את הציוד שלו, את המחרשה, את הפרות. ואיתעביד זבין לבדין למיינוקא, הוא התחיל להיות סוחר שמוכר בגדים לתינוקות. והוה עייל קרייה ונפקא קרייה, כלומר היה נכנס לכפר, יוצא מכפר, עובר מכפר לכפר, עד דעל לההוא קרתא, עד שהוא הגיע לכפר שבו היה מנחם. והויין כל נשייא זבנן ואימה דמנחם לא זבנה, כלומר כל הנשים רצו לקנות ואמא של מנחם לא באה לקנות. שמע קלן דנשייא אמרין: אימיה דמנחם, אימיה דמנחם! איתיי זובנין לברך! בואי תקני לבן שלך. אמרה: '''בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל''', יוצא ששונאי ישראל יחנקו, '''דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא''', באותו יום שנולד בית המקדש נחרב. אמר לה: '''רחיציא דברגליה חריב וברגליה מתבניי''', אנחנו מאמינים שלרגליו בית המקדש נחרב ולרגליו ייבנה. אמרה ליה: לית לי פריטין, אין לי כסף. אמר לה: '''מה איכפת לי, איתיי זובנין ליה!''' לא אכפת לי, בואי תקני. '''אין לית קומך יומא דין, בתר יומין אנא אתי ונסיב''', אם אין לך כסף היום, אחרי כמה ימים אני אבוא ואקח. '''בתר יומין עאל לההיא קרתא''', אחרי כמה ימים הוא חזר לאותו מקום. אמר לה: מהו מיינוקא עביד? מה התינוק עושה? אמרה ליה: '''מן שעתא דחמיתני, אתון רוחין ועלעולי וחטפיניה מן ידיי''', כלומר מאותו יום שראית אותי, בוכות וסערות חטפו אותו ממני. אמר רבי בון: '''מה לנו ללמוד מן הערבי הזה''', כלומר אנחנו לא צריכים ראיה מאיזה ערבי שבאותו יום שבית המקדש נחרב גם נולד המשיח, '''ולא מקרא מלא הוא''': '''"והלבנון באדיר יפול"''', מה כתיב בתריה? '''"ויצא חוטר מגזע ישי"'''. כלומר, באותו זמן שבית המקדש נחרב גם בעצם מתחילה הגאולה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''קאים רדי.''' היה עומד וחורש וצעק השור שלו צעקה אחת וא"ל ערבי א' שעבר לפניו יהודאי תתיר צמד השורים וקנקן המחרישה שלך ותניח מלחרוש מפני שהיום חרוב בית המקדש שלכם ואחר כך שצעק עוד פעם שנית א"ל קשור שורך ותחרוש מפני שבו ביום נולד מלך המשיח שלכם '''מן הן.''' מאיזה מקום הוא '''ואי אעביד זבן לבדים למיינוקא.''' ועשה עצמו מוכר הלבדין והמטפחות שכורכין בהם התינוקות והיה עולה למקום ויוצא למקום עד שבא לאותו המקום שאמר לו הערבי והיו כל הנשים לוקחין ממנו הלבדין ואמו של מנחם לא באת לקנות ושמע קול הנשים אומרות וקוראות לה אימיה דמנחם תבא הנה ותקנה בשביל בנך והיתה עונה אותן אני הייתי רוצה לחנקו לשונא ישראל וכלפי התינוק היתה מכנה כן לפי שביום שנולד נחרב בית המקדש ואמר לה האיש הזה בטוח אני שכשם שנחרב ביומו כך עתיד להבנות ביומו ובא ותקנה לו ואמרה לו אין לי מעות וא"ל ומה איכפת לי קח עתה בשבילו ואם אין לך מעות אבוא פעם אחרת לכאן ואקח המעות לאחר ימים בא וחזר להמקום ושאל על אותו התינוק מה הוא עושה ואמרה לו מן השעה שראית אותי ודברנו ממנו בא רוח סערה וחטפה אותו מידי והשיאו ונעלם מעיני '''מה לנו ללמוד מן הערבי הזה.''' שאמר שנולד באותו היום והלא מקרא מלא הוא והלבנון באדיר יפול זה בית המקדש ואז מיד ויצא חטר מגזע ישי ויוולד מלך המשיח '''כנגד ה' למבול ישב.''' שבו השם הט"ו שבמזמור ועל שם שהוא שומע תפלה וכולה ומעכב את הפורענות מלבא לעולם כמו שנשבע מלהביא עוד המבול '''עבודה להודייה.''' כלומר ואחר התפלה היא העבודה כמו שמפורש לעיל ושמחתים בבית תפלתי עולותיהם וזבחיהם לרצון ואחר העבודה הודייה כדכתיב זבח תודה אחר זביחה תן הודאה '''יותר מן השלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן.''' העוז שהוא יתן להם הוא שה' יברך את עמו בשלום והוא הכלי המחזיק ברכה וזהו העוז והתוקף כמחזיק בדבר בכח ואין אדם יכול לחסר ממנו כלום '''בין כתיבת הראשונה.''' בין וכתבתם שבפרשה הראשונה לוכתבתם שבשניה חוזר להראשונה '''יחזור כבתחילה למקום הברור לו.''' אם ברור הוא לו איזה פסוק שאמר בודאי יחזור בתפלה לאותו פסוק וא"צ לחזור להקודם לו '''דלמא.''' מעשה בר' חייא וכו' שעלו לתקן חופתו של ר' אלעזר ושמעו קולו של ר' יוחנן יושב בבית המדרש ודורש '''אי מחדית מילה אמרין וכו'.''' אמרו אם יחדש איזה דבר מאן נחית ושמע לה ממנו ויאמר לנו ואמרו וירד ר' אלעזר שהוא זריז הרבה וירד מן המקום שהיו עסוקין לתקן שם והלך וחזר ועלה ואמר להן הכי אמר ר' יוחנן קרא וטעה באיזה מקום ולא ידע אם בראשונה או בשניה ומצא עצמו בלמען ירבו חזקה כיון ואמר שעל הרגל לשונו הוא הולך ואין צריך לחזור לפ' הראשונה '''אנא מן יומו לא כיונית.''' לפי שטרוד בהרהור תורה היה וכן כל אלו דלקמן '''דימוסיא.''' שורות הבנין</div> <div class="yerum-leiden-text">קאים עדי געת תורתיה קומוי עבר חד ערביי ושמע קלה · אמ' ליה בר יודאי בר יודאי שרי תורך ושרי קטקטך דהא חריב בית מוקדשא · געת זמן תנייתא · דמ' ליה בר יודאי בר יודאי קטור תוריך וקטור קטקטך דהא יליד מלכא משיחא · אמ' ליה מה שמיה מנחם · אמ' ליה ומה שמיה דאבוי · אמ' ליה חזקיה · אמ' ליה מן הן הוא · אמ' ליה מן בירת מלכא דבית לחם יהודה · אזל וזבין תורוי וזבין קטקטוי ואיתעביד זבין לבדין למיינוקא והוה עייל קרייה ונפק קיריה · עד דעל להוא קרתא והויין כל נשייא זבן ואימיה דמנחם לא זבנה · שמע קלן דנשייא אמרין אימיה דמנחם אימיה דמנחם איתיי זובנין לברך אין לית קומיך יומא דין בתר יומין למחר · אמרה בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דיש' דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא ‸ · דמ' לה הוא ליה איתיי זובנין ליה אין לית קומיך יומא דין בתר יומין אתא ואתי ונסיב · בתר יומין עאל להוא קרתא אמ' לה מהו מיינוקא עביד · אמרה ליה מן שעתא דחמיתבי אתון רוחין ועלעולין וחטפיניה מן ידויי · דמ' לון מה לנו ללמוד מן הערבי הזה ולא מקרא מלא הוא והלבנון באדיר יפול · מה כת' בתריה ויצא חוטר מגזע ישי · אמ' ר' תנחומא מפני מה התקינו שומע תפילה ברכה חמש עשרה כנגד יי' למבול ישב שהוא כולה את הפורענות מלבוא לעולם · עבודה להודייה זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים · וחותם בשלום שכל הברכות חותמיהן ש שלום · אמ' ר' שמעון בן חלפותא אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום · ומה טעם יי' עז לעמו יתן יי' יברך את עמו בשלום · קרא וטעה יחזור למקום שטעה · טעה בין כתיבת הראשונה לשנייה חוזר לכתיבת הראשונה · טעה ואינו יודע היכן טעה יחזור כבתחילה · למקום הברור לו · דלמא ר' חייא ר' יסא ר' אמי סלקון מיעבד בגנגה דר' אלעזר שמעין קליה דר' יוחנן אי מחדית מילה · אמרין מן נחית שמע לה מיניה · אמרין וייחות ר' אלעזר דהוא זריז סגין נחית וסליק אמ' לון כן אמ' ר' יוחנן קרא ומיצא עצמיו בלמען חזקה כיוין · ר' ליא ר' יסה בשם ר' אחא רובא נתפלל ומיצא עצמין בשומע תפילה חזקה כיוין · ר' ירמיה בשם ר' אלעזר נתפלל ולא כיוין לבו אם יודע שהוא חוזר ומכוין את לבו יתפלל ואם לאו אל יתפלל · אמ' ר' חייא רובא אנא מן יומיי לא כוונית אלא חד זמן בעי מכוונה והרהרית בליבי ואמרית מאן עליל קומי מלכא קדמי ארקבסה אי ריש גלותא · שמואל אמ' אנא מנית אפרוחיא · ר' בון בר חייא אמ' אנא מנית דימוסיא · אמ' ר' מתניה אנא מחזק טיבו לראשי דכד הוה מטי מודים הוא כרע מגרמיה</div> <div class="yerum-side">'''ומצא עצמי בשומע תפלה.''' וכן הדין בתפלה אם מצא עצמו בשומע תפלה ויודע שאמר לשומע תפלה חזקה כיון ואמר עד הנה וא"צ לחזור להקודם '''ארקבסא.''' אלקפטא שהוא למעלה מריש גלותא וכלו' אם נכנסין להמלך לסדר ממטה למעלה או ממעלה למטה ואלקפטא קודם להריש גלותא '''אנא מניתי אפרוחייא.''' הפורחים מחמת הרהור התורה '''הוא כרע מגרמיה.''' ואף שאני טרוד בהרהור התורה '''מתני' נדבך.''' שורה של בנין אבנים כמו נדבכין דאבן גלל ואע"ג דמיסתפו דילמא נפלי ולא מצי מכווני לא הצריכו חכמים לרדת דק"ש לא בעי כוונה אלא פסוק ראשון בלבד וזה יכולין לכוין בקל</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמר רבי תנחומא: '''מפני מה התקינו שומע תפילה ברכה חמש עשרה?''' כנגד '''"ה' למבול ישב"''', כמו שהקדוש ברוך הוא כולה, מונע את הפורענות מלבוא לעולם, ככה התפילה מונעת את הפורענות מלבוא לעולם. עכשיו מפני מה קדמה עבודה להודיה - דכתיב '''"זובח תודה יכבדנני, ושם דרך אראנו בישע אלהים"''', קודם כל זובח תודה ואחר מכן יכבדנני. '''וחותם בשלום, שכל הברכות חותמיהן שלום'''. אמר רבי שמעון בן חלפתא: '''אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום'''. ומה טעם? דכתיב '''"ה' עוז לעמו יתן ה', יברך את עמו בשלום"'''. '''קרא וטעה, יחזור למקום שטעה''', ככה המשנה אמרה. אומרת הגמרא: '''טעה בין הראשונה לשנייה, חוזר הראשונה'''. כתיבתם כתיב בשני הפרשות, גם בשמע וגם בואם שמוע, אז חוזר לכתיבתם הראשונה. '''טעה ואינו יודע היכן טעה, יחזור כבתחילה למקום הברור לו'''. כלומר אם הוא יודע שאת זה ודאי הוא אמר, לשם הוא יחזור. דלמא: רבי חייא רבי יסא ורבי אמי סלקון מיעבד גנוניה דרבי אלעזר, כלומר הם הלכו לערוך את החופה של רבי אלעזר. שמעון קליה דרבי יוחנן שיושב ודורש. אמרין: '''אי מחדית מילה, מן נחית שמע לה מיניה?''' כלומר אם רבי יוחנן יחדש משהו, מי יגיד לנו? אמרין: '''וייחות רבי אלעזר דהוא זריז סגין''', כלומר רבי אלעזר בחור צעיר, גם קולט טוב, ילך מהר, ישמע, יחזור ויספר לנו מה רבי יוחנן חידש. נחית וסליק, אמר לון: כן אמר רבי יוחנן: '''קרא ומצא עצמו ב"למען", חזקה כוין'''. כלומר אם אדם אומר "שמע ישראל" ולא יודע בדיוק איפה, אבל פתאום הוא שומע שהוא אומר "למען יארכון ימיכם" - מסתמא הוא הגיע לסוף, לא חושבים שאולי הוא קפץ, כי מסתמא שגרת לשון, כך הוא רגיל וכך הוא אמר. רבי אילא ורבי יסא בשם רב אחא רובא: '''נתפלל ומצא עצמו ב"שומע תפילה", חזקה כוין'''. כן, הכוונה לא שהוא כיוון בתפילה, אלא הכוונה שחזקה הוא אמר כמו שהוא רגיל. רבי ירמיה בשם רבי אלעזר: '''נתפלל ולא כוין לבו, אם יודע שהוא חוזר ומכוין את לבו, יתפלל, ואם לאו, אל יתפלל'''. כלומר אם הוא לא יודע שיצליח לכוון, יקרא עוד פעם ולא יכוון, אז אל יתפלל. אמר רבי חייא רובא: '''אנא מן יומי לא כוונית''', אני בחיים לא הצלחתי לכוון, '''אלא חד זמן בעי מכוונה''', פעם אחת אמרתי הפעם אני מכוון, '''והרהרית בלבי ואמרית: מאן עליל קומי מלכא קדמי? ארקבסה אי ריש גלותא'''. כלומר התחלתי לחשוב תוך כדי התפילה מי קודם לקבל פני המלך, האם השר או ראש הגולה. שמואל אמר: '''אנא מנית אפרוחיא''', רציתי פעם אחת להתכוון, התחלתי פתאום למנות אפרוחים. רבי אבון בר חייא אמר: '''אנא מנית דימוסיא''', התחלתי למנות את השורות של הלבנים. אמר רבי מתניה: '''אנא מחזק טיבו לראשי, דכד הוה מטי "מודים", הוא כרע מגרמיה'''. כלומר, אני מוקיר טובה לראש שלי, שכל הזמן שמגיע "מודים" אני אפילו לא שם לב והוא כבר קורא כשצריך. יש פרשנים שאומרים שכל הדברים שהם אמרו פה זה יותר כדי להרגיע אותנו - הם ודאי כיוונו מדי פעם, רק כדי שאנחנו לא נרגיש יותר מדי רע. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יז עמוד ב''' {{שוליים|ב_סא}} '''הקורא קריאת שמע וטעה במקום שאינו יודע היכן טעה - חוזר לתחילת אותה פרשה או לתחילת קריאת שמע כולה, למקום הברור לו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יג , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן סד סעיף ב , שו"ע או"ח סימן סד סעיף ג , שו"ע או"ח סימן סד סעיף ד , סמ"ג עשין י"ח <קטע סוף=יז ב/> ==דף יח עמוד א== <קטע התחלה=יח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן סד ב-ד) פסקו שאם טעה ואינו יודע היכן טעה חוזר למקום הברור לו, וכן אם טעה בין וכתבתם הראשונה לשנייה חוזר לוכתבתם הראשונה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד א<span class="yerum-runnum">35</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ה|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ה"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_סב}}האומנים קורין בראש האילן או בראש הנדבך, מה שאין רשאין לעשות כן בתפילה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתה: {{ירו"מ-ביאור|כך כוונת המשנה}} הפועלים קורין בראש האילן, והאומנין בראש הנדבך, ותני כן: {{שוליים|ב_סג}} {{ירו"מ-הדגשה|הפועלים קורין בראש האילן}}{{ירו"מ-הוסר| ברכותבחתוספתא הלכה ח}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מתפללים בראש הזית ובראש התאנה. הא בשאר כל האילנות יורד ומתפלל למטן, ובעל הבית לעולם יורד ומתפלל למטן. ולמה בראש הזית ובראש התאינה {{ירו"מ-הדגשה|התירו}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] תרויהון {{ירו"מ-ביאור|שניהם}} אמרין: מפני שטרחותן {{ירו"מ-הדגשה|לעלות ולרדת}} מרובה. תני: {{שוליים|ב_סד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנושא משא של ד' קבין, האם יכול להתפלל|הכתף, אף על פי שמשאו על כתיפו,]] הרי זה קורא את שמע. אבל לא יתחיל לא בשעה שהוא פורק, ולא בשעה שהוא טוען, מפני שאין לבו מיושב. בין כך ובין {{ירו"מ-הוסר|כך}} כ, אל יתפלל עד שעה שיפרוק. ואם היה עליו משאוי של {{ירו"מ-הדגשה|עד}} ארבעת קבין, מותר. אמר רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: והוא ששיקל. מהו ששיקל? תרין חלקין {{ירו"מ-הדגשה|מהמשא}} לחורויי וחד לקומויי. תני: {{שוליים|ב_סה}}לא יהא מרמז בעיניו וקורא. תני: {{שוליים|ב_סו}}הפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית, הרי אילו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים ושל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אילו מברכין ד' ברכות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: זאת אומרת, {{שוליים|ב_סז}}שאסור לעשות מלאכה בשעה שיברך. {{ירו"מ-הדגשה|דאי לא}} {{ירו"מ-הוסר|דלכן}} כן, מה אנן אמרין {{ירו"מ-הדגשה|שלא יברך את כל הברכות}}? יעשה מלאכה ויברך {{ירו"מ-הדגשה|שלוש ברכות. אמר}} רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] בשם רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: לא יעמוד אדם ויתפלל {{שוליים|ב_סח}} ומין מטבע בידו. {{ירו"מ-הדגשה|ואם היה המטבע מונח}}, לפניו אסור, לאחריו מותר. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} היה צוררן ותופשן בידו, {{ירו"מ-הדגשה|דאז דעתו מיושבת שלא חושש שיפלו. וכן}} {{ירו"מ-הוסר|ולמדת}} למדת הדין, {{ירו"מ-הדגשה|שהמפקיד כסף אצל חברו, צריך לשמרם צרורים בידו. אמר}} רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[דברים יא כה]]) "{{ירו"מ-הדגשה|וצרת הכסף בידך}}", {{שוליים|ב_סט}}ובלבד בידך. רבי יוסי בר אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] הורי לרבי הלל[[ביאור:עץ מסורת#הלל|°]] חתניה כן. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] הוו יתבין בחד אתר, {{ירו"מ-ביאור|ישבו במקום אחד}} והוה גבי רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] פריטין. {{ירו"מ-ביאור|מטבעות}} אתת ענתא דצלותא, {{ירו"מ-ביאור|הגיעה זמן התפילה}} <span id="דף_יח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף יח', פרק ב' הלכה א'. אנחנו מתחילים מהתחלת המשנה: "'''האומנים קורים בראש האילן או בראש הנדבך, מה שאין רשאים לעשות כן בתפילה'''". כן, כלומר לאומנים מותר לקרוא מראש העץ או בראש הנדבך אם הם בנאים, אז הנדבך של הבנאים, אבל בתפילה הם לא רשאים. בתפילה הם חייבים לרדת ולקרוא כי קשה מאוד להתרכז. טוב, אומר התם, הכי קבעת המשנה, "'''הפועלים קורין בראש האילן, והאומנין בראש הנדבך'''" כי זה שני דברים נפרדים. אומן זה בדרך כלל פועל בניין או בעל מקצוע כזה. פועלים זה בדרך כלל בשדה. זה בעצם שני מקצועות נפרדים, אז הפועלים קוראים בראש האילן והאומנים בראש הנדבך. ותני כן, יש גם בעיא כזאתי, "'''מתפללים בראש הזית ובראש התאנה'''". כלומר בראש זית ותאנה מותר גם להתפלל. "'''הא בשאר כל האילנות יורד ומתפלל למטן, ובעל הבית לעולם יורד ומתפלל למטן'''". ולמה בראש הזית וראש התאנה התירו לפועלים להתפלל, בניגוד לשאר האילנות? אז רבי אבא ורבי סימון תרויהון אמרין: "'''מפני שטרחותן מרובה'''", כלומר לעלות ולרדת זה לוקח הרבה זמן, אז לכן אמרו שהוא יתפלל בעץ. יש דעה שאומרת שזה בגלל שיש שם ענפים מרובים ויציבים, לכן אדם יכול לעמוד ולהרגיש יציב ובטוח, ואז הוא יוכל להתרכז בתפילה. תני: "'''הכתף, אף על פי שמשאו על כתיפו, הרי זה קורא את שמע. אבל לא יתחיל לא בשעה שהוא פורק, ולא בשעה שהוא טוען, מפני שאין לבו מיושב'''". כלומר סבל, כשיש לו משא על הגב הוא יכול לקרוא קריאת שמע, אבל לא בזמן שהוא מעמיס או פורק, כי אז הוא באמת לא יכול להתרכז. "'''בין כך ובין כך, אל יתפלל עד שעה שיפרוק'''". כלומר להתפלל שמונה עשרה, אסור לו כשיש לו משא עליו עד שיפרוק. "'''ואם היה עליו משאוי של ארבעת קבין, מותר'''", כלומר משא קטן עד ארבעה קבין מותר, אפילו להתפלל. אמר רבי יונתן: "'''והוא ששיקל'''", כלומר דווקא אם המשא נמצא בשיווי משקל. מה הוא ששיקל? "'''תרין חלקין לחורויי וחד לקומויי'''", כלומר אם הוא שם שני שליש מהמשא מאחור ושליש קדימה, זה בעצם מצב יציב, אז זה לא מפריע לו להתרכז. תני: "'''לא יהא מרמז בעיניו וקורא'''", כלומר אסור אפילו לרמוז עם העיניים בזמן שהוא קורא קריאת שמע. תני: "'''הפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית, הרי אילו מברכין ברכה ראשונה'''", זה במקום, בגדר ברכת המזון. אז הם מברכים ברכה ראשונה כי היא דאורייתא ממש, "'''וכוללין של ירושלים ושל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''". כלומר את שאר הברכות הם מחברים ביחד, ירושלים ושל הארץ מאחדים ביחד, וחותמים בשל ארץ. "'''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אילו מברכין ד' ברכות'''". כלומר גם את הטוב והמיטיב, לא מדלגים. לפי הדעה הראשונה, כמו שאמרנו, ברכה ראשונה הוא אומר את כולה, שני הברכות "בונה ירושלים" ו"על הארץ" מאחד אותם ביחד, אבל טוב ומיטיב הוא מדלג. אבל אם במקרה בעל הבית אוכל איתם ביחד או שזה המשכורת שלהם, האוכל זה המשכורת שלהם, הם מברכין את כל ארבע ברכות. אמר רבי מנא: "'''זאת אומרת, שאסור לעשות מלאכה בשעה שיברך'''". כלומר אם אתה אומר לי שהוא לא מזכיר את הברכה הרביעית ואומר ברכה אחת רק בין השניים כולל, כנראה שאסור תוך כדי עבודה, כי אחרת הייתי אומר לו כברכה ראשונה שיאמר אותה כמו שצריך, את שאר הברכות יקרא תוך כדי עבודה. אם אתה לא אומר את זה, כנראה שאסור לברך תוך כדי עבודה. אמר רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב חונה: "'''לא יעמוד אדם ויתפלל ומין מטבע בידו'''". כי אדם, כסף זה דבר שמסיט את הדעת, ואם יש לו מטבעות בידיים שלו זה יכול לגרום לו לבלבול. וגם "'''לפניו אסור'''", כשהוא רואה את המטבע הזה, יסח דעתו, אבל "'''לאחריו מותר'''". רבי יסא היה צוררן ותופשן בידו. הוא היה עוטף אותם עם איזה בד שלא יראה אותם, ואז דעתו מיושבת ולא חושש כלום. וכן למדת הדין, אם אדם מפקיד כסף אצל חברו, צריך להיות שומרם צרורים בידו, כלומר לא ביד שלו סתם, אלא בתוך איזה ארנק, ורק אז ביד שלו. אמר רבי יצחק, מה המקור לזה? דכתיב "וצרת הכסף בידך", "'''ובלבד בידך'''", כלומר צריך להיות צרור וביד שלך. רבי יוסי בר אבון הורי לרבי הלל חתניה כן. כלומר, הוא אמר לו ככה, אם מישהו נותן לך כסף לשמור, זה הנוהל, ככה תשמור על זה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מה שאין רשאין לעשות כן בתפילה.''' דצלותא רחמי היא ובעי כונה והלכך יורדין למטה ומתלפללין '''גמ' כיני מתני' הפועלין קורין בראש האילן והאומנין בראש הנדבך.''' לישנא כפילא דמתני' הוא דמפרש דלמה ליה למינקט תרווייהו בראש האילן ובראש הנדבך הא לא בעי לאשמעינן אלא שאינן צריכין לירד למטה ובחדא מינייהו סגי הלכך קאמר כן צריך לפרש המתני' דאורחא דמילתא הוא דנקט התנא דבראש האילן קאי על הפועלין המושכרין לבעל הבית שכן דרכן ללקט הפירות ולתקן האילן ודרך האומנין והן בוני בתי האבנים לעמוד בראש הנדבך ולפיכך נקט תרווייהו '''ותני כן.''' בתוספתא פ"ב. וחסר כאן בהעתקה והכי תנינן התם פועלין קורין בראש האילן ומתפללין בראש הזית ובראש התאנה ובשאר כל האילנות יורדין וכו' '''בעל הבית.''' שאינו משועבד למלאכה הוא לעולם יורד ומתפלל ואפי' מראש הזית והתאנה '''ולמה.''' התירו בראש הזית והתאנה יותר משאר אילנות '''מפני שטרחותן מרובה.''' שיש להם ענפים הרבה ויש טורח גדול בעלייתם ובירידתם ובין כך יתבטלו ממלאכתן ולפיכך הקילו בהן '''תני.''' בתוספתא שם הכתף שנושא המשאוי '''מפני שאין לבו מיושב.''' בשעת פריקה וטעינה ולא יכול לכוין אפי' בפסוק ראשון '''משאוי של ארבעת קבין.''' לא טריד כולי האי מותר '''והוא ששיקל.''' כדמפרש ואזיל שעשה המשקל כדרך הנושאין משאוי לחלקו וב' חלקי המשאוי מלאחריו על כתיפו וחלק אחד בולט מלפניו '''דלכן.''' דאם לא כן אלא שמותר לעסוק במלאכה בשעת ברכה א"כ מה אנן אמרין לחלק בין עושין בסעודתן או אם עושין בשכרן הא יכולין לעשות מלאכה ולברך כל הברכות</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' האומנין קורין בראש האילן או בראש הנדבך מה שאין רשאין לעשות כן בתפילה · מני מתניתה הפועלין קורין בראש האילן והאומנין בראש הנדבך · ותני כן מתפללין בראש הזית ובראש התאנה · הא בשאר כל האילנות יורד ומתפלל למטן · ובעל הבית לעולם יורד ומתפלל למטן · ולמה בראש הזית ובראש התאינה ר' אבא ור' סימון תרויהון אמרין מפני שטרחותן מרובה · תני הכתף אעפ' שמשאו על כתיפו הרי זה קורא את שמע · אבל לא יתחיל לא בשעה שהוא פורק ולא בשעה שהוא טוען מפני שאין לבו מיושב בין כך ובין כך אל יתפלל עד שעה שיפרוק · אם היה עליו משאוי שלארבעת קבין מותר · אמ' ר' יונתן והוא שישקל · מהו שישקל תרין חלקין לחורויי וחד לקומויי · תני לא יהא מרמז בעיניו וקורא · תני הפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית הרי אילו מברכין ברכה ראשונה וכוללין שלירושלם ושלארץ וחותמין בשלארץ · אבל אם היו עשין עמן בסעדן או שהיה בעל הבית אוכל עמהן הרי אילו מברכין ארבע · אמ' ר' מנא זאת אומרת שאסור לעשות מלאכה בשעה שיברך · דלכן מהן אמרין יעשה מלאכה ויברך · ר' שמואל בר רב יצחק בשם רב חונה לא יעמוד אדם ויתפלל ומין מטבע בידו לפניו אסור לאחריו מותר · ר' יסא היה צורין ותופשן בידו ולמדת הדין אמ' ר' יצחק וצרת הכסף בידך · ובלבד בידך · ר' יוסי בר אבון הורי לר' הלל חתניה ק · ר' חזקיה ור' יעקב בר אחא הוו יתבין בחד אתר והוה גבי ר' יעקב בר אחא פריטין אתת ענתא דצלותא</div> <div class="yerum-side">'''תני.''' שם בפ"ה הפועלין שהיו עושין מלאכה וכו' מפני שהן צריכין למהר למלאכתן לפיכך אינם צריכין לברך כל ברכת המזון אלא ברכה ראשונה ברכת הזן וכוללין וכו' בברכה שניה וחותמין בשל ארץ '''בסעודן.''' ואין לוקחין ממנו שכר כ"א בעד סעודתן הן עושין והם אינם ממהרין כ"כ או שהיה בעל הבית מיסב ואוכל עמהן וכל זמן שהוא אוכל אינם צריכין למהר ואפי' עושין בשכרן מברכין כל ד' ברכות כתיקונה '''ומין מטבע בידו.''' לפי שהוא טרוד על המטבע שלא תפול מידו ואינו יכול לכוין '''לפניו.''' אם היה מתפלל ומטבע לפניו אסור מפני שמסתכל בו ואין לבו מיושב ולאחריו מותר ולא חששו שמא יהפוך פניו '''היה צוררן ותופסן בידו.''' דכשהן צרורין נתישבה דעתו ואינו חושש שלא יפלו '''ולמדת הדין.''' ולענין הדין אם אחד מפקיד מעות ביד חבירו היאך יתנהג '''א"ר יצחק וצרת הכסף בידך.''' כתיב שיהו צרורין דוקא ובלבד בידך שאע"פ שהן צרורין יהיו בידך ואם לא עשה כן פושע הוא בממון חבירו '''הורי לר' הלל חתניה כן.''' שיהו צרורין ובידו '''והוה גבי ר' יעקב בר אחא פריטין.''' היו מעות אצלו והגיע עת התפלה</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי חזקיה ורבי יעקב בר אחא הוו יתבין בחד אתר, והוה גבי רבי יעקב בר אחא פריטין, היה לו כסף ביד. אתת ענתא דצלותא, הגיע הזמן של התפילה, ושרתון ויהבון לשמעיה דרבי חזקיה. כלומר רבי חזקיה היה לו איזה משמש שסתם מתלווה אליו, לעזור לו לסחוב כמה דברים. אז רבי יעקב בר אחא לקח את הכסף שהיה צרור, היה צרור כבר בתוך איזה ארנק, ומסר את זה לשמש, כי הוא לא רצה להחזיק ביד. למרות שבעצם מותר, אמרנו, אם זה צרור, אבל בכל זאת הוא השמיר על עצמו. "קטר פורתיה לפורתיה" — גם קשר חלק מהבגד שלו לבגד של השמש הזה, שלא יברח לו. השמש לקח את הכסף, "ושרתון וערק" - פתח את הקשר וברח. אמר לו רבי חזקיה: "'''ומה בידך?'''" מה עשית בזה? חכמים התירו, למה היית צריך להחמיר? </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יח עמוד א''' {{שוליים|ב_סב}} '''פועלים הקוראים קריאת שמע רשאים לקרוא בראש האילן או בראש הנדבך, אך לתפילה חייבים לירד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן סג סעיף ח , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כהלכה - הפועלים קורין קריאת שמע במקום עבודתם (בראש האילן או הנדבך) כדי לא לבטלם ממלאכה, אבל לתפילת שמונה עשרה חייבים לירד, כדברי הירושלמי המובא ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|ב_סג}} '''פועלים המתפללים בראש הזית או התאנה רשאים להתפלל במקומם ואינם צריכים לירד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן צ סעיף ג. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי - פועלים בראש הזית והתאנה מתפללים במקומם משום שטורח העלייה והירידה מרובה, ובשאר אילנות ובעל הבית לעולם יורדים למטה, כפסק הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ב_סה}} '''אין לרמוז בעיניים או לסמן בפה/באצבעות בשעת קריאת שמע ותפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן צ סעיף ו. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שאין לרמז בעיניים וקריאה, שהדבר גורם לזלזול וחשש הפסק בכוונה; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה.. {{שוליים|ב_סו}} '''פועלים העושים מלאכה אצל בעל הבית מקצרים בברכת המזון וכוללים ברכת ירושלים וארץ בברכה אחת, אלא אם כן אוכלים בסעודת עצמם או שבעל הבית אוכל עמהם, שאז מברכים ארבע ברכות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קצא סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה: פועלים המלומדים לעבודה יש להם לקצר ולברך שתי ברכות בלבד, וכוללים ברכת ירושלים בברכת הארץ וחותמים בשל ארץ, ופוטרים עצמם מברכה שלישית ורביעית, אלא אם כן אוכלים סעודתם או שבעל הבית עמהם - שאז מברכים ארבע ברכות כתקנן. {{שוליים|ב_סח}} '''אין להתפלל כשיש מטבע בידו, אלא אם צרור בבגדו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן צו סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שאם המטבע מונח לפניו אסור ולאחריו מותר, ואם צרור בבגדו מותר, כדעת רבי יסא ורבי יצחק שדרשו "וצרת הכסף בידך". {{שוליים|ב_סט}} '''אין להתפלל כשמעות מונחות בידו, וכשהגיע זמן תפילה יש להסירן ולהפקידן ביד אחר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שאלה, פרק ד, הלכה ו , שו"ע חו"מ סימן רצא סעיף כ , סמ"ג עשין מח <קטע סוף=יח א/> ==דף יח עמוד ב== <קטע התחלה=יח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חזקיה שהתיר את הארנק ונתנו לשמשו בעת התפילה, כמובא ברמב"ם ובשו"ע חו"מ סימן רצא ובסמ"ג. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד ב<span class="yerum-runnum">36</span></div> ושרתון ויהבון לשמעיה {{ירו"מ-ביאור|התיר את הארנק ונתן לשמש}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]. {{ירו"מ-ביאור|שהחמיר על עצמו שלא להחזיקן בידו בזמן התפילה}} קטר פורתיה {{ירו"מ-ביאור|קשר את בגדו}} לפורתיה {{ירו"מ-הדגשה|דשמעיה דרבי חזקיה}}. {{ירו"מ-ביאור|כדי שלא יברח לו}} ושרתון וערק. {{ירו"מ-ביאור|השמש התיר את הקשר וברח עם הכסף}} אמר לו רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: ומה בידך? {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שהתירו חכמים לא היה לך להחמיר}}. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אף מי שהיו מימיו {{ירו"מ-ביאור|מי חטאת}} על כתיפו, הרי זה קורא את שמע ומתפלל.רב חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|הדא אמרה}} קרית שמע ותפילה אינן צריכות כוונה. {{ירו"מ-ביאור|שאם היה צריך כוונה, היו המים נפסלים בהיסח הדעת.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: ואפילו תימר קרית שמע {{ירו"מ-הדגשה|אינה}} צריכה כוונה, תפילה אינה צריכה כוונה? {{ירו"מ-הדגשה|ואיך לא נפסלו המים בהסח הדעת? אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קיימתיה כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הגיעוך סוף מלאכת המים שאינם מחוורין דבר תורה. {{ירו"מ-הדגשה|שמדאוריתא עשיית מלאכה פוסלת רק בשאיבה, שהיא תחילת עבודת המים. אבל סוף המלאכה}}, {{ירו"מ-ביאור|הנשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|זה רק חומרה דרבנן, והם הקלו שיכול להתפלל ולקרא קריאת שמע}}<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ו|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ו"> <strong>מתני':</strong> חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון, עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה. מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} שנשא וקרא לילה הראשון. אמרו לו תלמידיו: {{ירו"מ-הדגשה|לא}} לימדתנו רבינו שחתן פטור? אמר להם: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון, עד מוצאי שבת, אם לא עשה מעשה. אמר}} רבי אלעזר בן אנטיגנוס[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן אנטיגנוס|°]] בשם רבי אליעזר בי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בי רבי ינאי|°]]: זאת אומרת {{שוליים|ב_עא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לבעול בתולה בשבת|שמותר לבעול בעילה בתחילה בשבת.]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: {{ירו"מ-הדגשה|אפילו תימא אסור}}, תיפתר באלמנה, שאינה עושה חבורה. אמר לו: והא תנינן: {{ירו"מ-הדגשה|נותנין לה}} {{שוליים|ב_עב}}ארבעה לילות. אית לך למימר ארבעה לילות באלמנה? {{ירו"מ-הדגשה|הרי אלמנה מותרת לו כל זמן שהיא טהורה. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]]: קשייתה קומי<br><br> <span id="דף_יט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי חנינא: "'''אף מי שהיו מימיו על כתיפו, הרי זה קורא את שמע ומתפלל'''". כלומר, מי שצריך מים של פרה אדומה, גם כן התירו לו לקרוא. אמר רב חונא: "'''קרית שמע ותפילה אינן צריכות כוונה'''". כי אם היה צריך כוונה, אז המים היו נפסלים בהיסח דעת, כי הוא היה צריך להתרכז במשהו אחר. רב מנא: "'''קשייתה קומי רבי פינחס'''", כלומר, הקשיתי לפני רבי פינחס. "'''ואפילו תימר קרית שמע צריכה כוונה, תפילה אינה צריכה כוונה?'''" אז איך המים לא נפסלו בהיסח הדעת? הרי כולם מודים שתפילה צריכה כוונה. קריאת שמע יש מחלוקת, אבל בכל אופן שמונה עשרה כולם מסכימים שצריך כוונה. אז למה המים לא נפסלו? רבי יוסי: "'''קיימתיה כיי דמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: הגיעוך סוף מלאכת המים שאינם מחוורין דבר תורה'''". מכאן אז היה יכול להבין שסוף מלאכת המים, לא השאיבה עצמה, אלא לסחוב את המים זה כבר לא פסול, היסח הדעת לא פוסל בהם מהתורה, אלא רק מדרבנן. וכיוון שמדרבנן זה לא פוסל, אז גם החכמים הקלו שיכול להתפלל תוך כדי. כלומר, דאורייתא עשיית המלאכה פוסלת רק בעצם השאיבה, זה תחילת עבודת המים. אבל סוף המלאכה, כלומר נשיאה, זה רק חומר דרבנן, והם הקלו שיכול להתפלל ולקרוא קריאת שמע. במשנה בפרק ב' הלכה ו', המשנה אומרת: "'''חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון, עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה'''". כלומר, אם הוא לא בעל דעת מיושבת מצווה, אז נתנו לו עד מוצאי שבת. "'''מעשה ברבן גמליאל שנשא וקרא לילה הראשון'''", כן, קרא קריאת שמע. "'''אמרו לו תלמידיו: לימדתנו רבינו שחתן פטור?'''" אז למה אתה קורא? "'''אמר להם: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת'''". כלומר, למרות שפטור אני מחמיר על עצמי כי אני לא מוכן לוותר על מלכות שמיים. גמרא: "'''חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה'''". אמר רבי אלעזר בן אנטיגנוס בשם רבי אליעזר בי רבי ינאי: "'''זאת אומרת שמותר לבעול בעילה בתחילה בשבת'''". כלומר, אם אתה אומר שנותנים לו עד מוצאי שבת, סימן שגם בשבת התירו לו לבעול בעילה ראשונה. רבי חגיי קומי רבי יוסה: אפילו תאמר אסור, אין פה ראיה. גם אם נגיד שאסור, אפשר "'''תיפתר באלמנה, שאינה עושה חבורה'''". כלומר, כיוון שהיא לא בתולה אז הוא לא עושה חבורה, ולכן מותר. "'''אמר לו: והא תנינן: ארבעה לילות'''". איך אפשר להגיד דבר כזה? "'''אית לך למימר ארבעה לילות באלמנה?'''" הרי אלמנה זה בכלל אין שום איסור. כלומר, אלמנה היא כבר לא בתולה, מותר, עד שהיא תראה דם נידות, עד אז מותר. רבי יעקב בר זבדי: "קשייתה קומי" רבי יוסי, כלומר הקשיתי לפני רבי יוסי, למה הסתפקת אם מותר לבעול בתולה בשבת ולכן רצית להעמיד את המשנה באלמנה? וכי מה בין אלעזר שובר את החבית לכל מיני גרגות? הרי לשבור חבית לכל מיני גרגות מותר, אז למה לבעול בתולה אסור? עד כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יח עמוד ב''' {{שוליים|ב_עא}} '''מותר לבעול בעילת מצווה (בעילה ראשונה) בשבת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ל, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן רפ סעיף ב , שו"ע אה"ע סימן סג סעיף א סמ"ג לאוין סה , סמ"ג עשין מח. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שמותר אף בבתולה, שהרי בעילת מצווה אינה מלאכה גמורה ואינה נחשבת עשיית חבורה האסורה, וכמסקנת הסוגיה שדחתה את הצמצום לאלמנה בלבד; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|ב_עב}} '''מותר לבעול בתולה בשבת אף שגורם לחבורה, ואין בכך משום איסור שבת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק ה, הלכה יט <קטע סוף=יח ב/> ==דף יט עמוד א== <קטע התחלה=יט א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם (איסורי ביאה ה, יט) שהתיר, כמסקנת הירושלמי שאין הבדל בין בתולה לאלמנה מבחינת איסור חבלה בשבת, שהרי אין כאן מלאכה אסורה אלא פעולה טבעית של ביאה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ושרתון.''' כמו וצרתון והשי"ן מתחלף בצד"י שהן ממוצא אחד כלומר שצררן ונתנום לר' חזקיה לפקדון והיה רוצה לידע איך יתנהג '''קטר פורתיה לפורתיה.''' ור' חזקיה הוסיף בקשרים וקשר מקצת הכיס או המטפחת שהיו בתוכו קשרו קצתו אל קצתו '''ושרתון וערק.''' כלומר וצררן היטב וברצועה. ערקא רצועה מלישנא ערקתא דמסאנא והניחם כך ולא תפסן בידו '''א"ל ר' יעקב ומה בידך.''' ומה אתה עושה עם הכתוב בידך והיכן קיימתה אותו שהרי למדני שאף על פי שהם צרורין ובלבד שיהו בידך א"נ ומה בידך שלא הועלת כלום והרבה יש בהש"ס כעין זה '''אף מי שהיו מימיו על כתפיו.''' במי חטאת קאמר הרי זה קורא את שמע ומתפלל ולא חיישינן להיסח הדעת וקס"ד מפני שאינן צריכין כוונה וכדמפרש רב הונא ואין מסיח דעתו ממימי החטאת '''קשייתה.''' הקשיתי לפני ר' פנחס דאפי' תימר קריאת שמע אינה צריכה כונה. כצ"ל תפילה אינה צריכה כונה בתמיה הא אנן תנן האומנין קורין קריאת שמע בראש הנדבך אבל לא תפלה מפני שצריכה כונה</div> <div class="yerum-leiden-text">ושרתען ויהבון לר' חזקיה קטר פורתיה לפורתיה ושרתען וערק אמ' ליה ומה בידך אמ' ר' חנינא אף מי שהיו מימיו על כתיפו הרי זה קורא את שמע ומתפלל · רב הונא אמ' קרית שמע ותפילה אינן צריכות כוונה · אמ' ר' מנא קשייתה קומי ר' פינחס ואפי' תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה · אמ' ר' יוסי קיימתיה כיי דמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן הגיעוך סוף מלאכת המים שאינם מחוורים דבר תורה · מתני' חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה · מעשה ברבן גמלי' שנשא וקרא לילה הראשון אמרו לו תלמידיו רבינו שחתן פטור · אמ' להם איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפי' שעה אחת · ר' לעזר בן אנטיגנס בשם ר' אליעזר ביר' ינאי זאת אומרת שמותר לבעול בעילה בתחילה בשבת · אמ' ר' חגיי קומי ר' יוסה תיפתר באלמנה שאינה עושה חבורה · אמ' ליה והא תנינן ארבעה לילות · אית לך למימ' ארבעה לילות באלמנה · אמ' ר' יעקב בר אידי זכרי קשייתה קומי</div> <div class="yerum-side">'''א"ר יוסי קיימתיה.''' להא דר' חנינא כהאי דאמר ר' יוחנן '''הגיעוך.''' כלומר על כרחך היינו טעמא שסוף מלאכת המים והיינו שנושאן על כתיפו אחר המילוי כדי לקדשן וזהו סוף מלאכת המים שהמילוי תחילת מלאכה היא א"נ סוף מלאכת המים סוף הדבר שהמים נפסלין במלאכה אחרת '''שאינם מחוורים דבר תורה.''' כלומר אינם מחוורין בדין זה מן התורה שהנושא אותן פוסל אותן במלאכה כזו אלא שחכמים גזרו בהן ופסלו מי חטאת שעשה עמהן מלאכה ולפיכך הקילו להיות קורא ק"ש ומתפלל '''מתני' חתן.''' שנשא בתולה פטור מק"ש בלילה הראשון משום דטריד שמא לא ימצאנה בתולה א"נ שמתיירא שמא יעשה כרות שפכה בבעילתו וטרדה דמצוה היא ורחמנא אמר ובלכתך בדרך בלכת דידך הוא דמחייבת הא דמצוה פטירת '''אם לא עשה מעשה.''' אם לא בעל עד מוצאי שבת שהן ד' לילות טריד מכאן ואילך לבו גס בה ותו לא טריד ואע"פ שלא עשה מעשה חייב בק"ש '''מעשה בר"ג וכו'.''' קמ"ל אם אדם גדול הוא ובטוח בעצמו שיכול להתכוין והוא ראוי ליטול את השם כבסוף פרקין הרשות בידו</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''גמ' זאת אומרת.''' מדקתני עד מוצ"ש אם לא עשה מעשה א"כ לילי שבת ג"כ בכלל ש"מ שמותר לבעול להבתולה בתחילה בשבת '''תיפתר באלמנה.''' ממתני' דהכא ליכא למישמע מינה דאיכא למידחי דתיפתר באלמנה דלא שייכא בה חבורה ואימא אפי' כונס את האלמנה פטור מק"ש דמיהת טריד ועוסק במצוה הוא '''א"ל והא תנינן ארבעה לילות.''' כלומר נהי דממתני' דהכא מדחית לה ואוקימתה באלמנה מתני' דנדה מאי איכא למימר דתנינן התם בר"פ תינוקת דאם הגיע זמנה לראות קאמרי בית הלל נותנין לה עד מוצאי שבת ארבעה לילות לתלות בדם בתולים וכי אית לך למימר התם נמי ד' לילות באלמנה אלא לאו ש"מ דשרי למיבעל בתולה בשבת '''קשייתה קומי ר' יוסי.''' הקשיתי לפניו דמאי קמ"ל פשיטא דמותר וכי מה בינה ובין שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות דתנינן בפ' כ"ב דשבת דמותר לכתחילה משום דלהנאתו מתכוין וה"נ כן ואע"פ שהוא כעושה חבורה '''א"ל ואמור דבתרה.''' אימא סיפא ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי בההיא שבירה וה"נ כאי שמתכוין לעשותה בעולה והוי כמי שמתכוין לעשותה כלי וה"א דאסור </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יט עמוד א<span class="yerum-runnum">37</span></div> רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו"מ-הדגשה|למה הסתפקתה האם מותר לבעול בתולה בשבת ולכן רציתה להעמיד את המשנה באלמנה, וכי}} מה בינה לבין {{שוליים|ב_עג}}שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות? {{ירו"מ-הוסר|ומור}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר לו: אתה מקשה מהרישא, אמור}} דבתרה, {{ירו"מ-ביאור|סוף המשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|ששם נאמר}}: {{שוליים|ב_עד}}ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי. וכאן שמתכוין לעשותה בעולה, כמי שמתכוין לעשותה כלי. רב יצחק בר רב משרשיא[[ביאור:עץ מסורת#רב יצחק בר רב משרשיא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}{{ירו"מ-הוסר| או מקשי}}: מה בינה {{שוליים|ב_עה}}{{ירו"מ-הוסר|למיפיס}} למפיס מורסא בשבת? {{ירו"מ-הוסר|ומור}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר לו: אתה מקשה מהרישא, אמור}} דבתרה {{ירו"מ-ביאור|סוף המשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|ששם נאמר}}: {{שוליים|ב_עו}}ובלבד שלא יתכוין לעשותה פה. וכאן {{ירו"מ-הוסר|מתכוין שהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}מתכוין לעשותה בעולה, כמי שהוא מתכוין לעשותה {{ירו"מ-הוסר|כלי}}{{ירו"מ-הדגשה|פה}}. תני: לא יבעול אדם בעילה לכתחילה בשבת מפני שהוא עושה חבורה. ואחרים מתירין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: טעמון {{ירו"מ-הוסר|ואחרים}}{{ירו"מ-הדגשה|דאחרים}}: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}למלאכתו הוא מתכוין, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מאיליה נעשה חבורה. אסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] אמר: אסור. בנימן גנזכייה[[ביאור:עץ מסורת#בנימן גנזכייה|°]] נפק {{ירו"מ-הוסר|ומור}} ואמר משמיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: מותר. שמע שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} ואיקפד עילוי ומית. {{ירו"מ-הוסר|עילוי }}וקרי {{ירו"מ-הדגשה|עלה}}: ברוך שנגפו. ועל רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] קרא {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[משלי יב כא]]) "לא יאונה לצדיק כל און" שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: כל ההיא הילכתא דרישיה דפירקא אחרייא דנידה, {{ירו"מ-ביאור|כל ההלכות שנאמרו בתחילת הפרק האחרון במסכת נידה}} {{ירו"מ-הדגשה|בדין תינוקת שלא הגיעה זמנה לראות, שנותנים לה עד שתחיה המכה, ובהגיעה זמנה לראות, נותנים לה ארבע לילות}}, להלכה אבל {{שוליים|ב_עז}}לא למעשה. {{ירו"מ-הדגשה|שלמעשה, בועל בעילת מצווה ופורש}}. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, ערק {{שוליים|ב_עח}}אפילו מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת, {{ירו"מ-הדגשה|והורה שבועל בעילת מצוה ופורש}}. בעון קומוי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מהו לבעול בעילה שנייה? אמרין: לתלות בדם המכה {{ירו"מ-הדגשה|בבעילה ראשונה}} לא הורו, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי אמרו: בועל בעילת מצווה ופורש, שחששו שמא דם נידה מעורב בדם בתולים}}. ולבעול בעילה שנייה הוא מורייא? מה צריכה לה? {{ירו"מ-ביאור|במה הוא הסתפק}} בשבאו לה ימי הפסק ימי טהרה בנתים. {{ירו"מ-ביאור| שמדאוריתא: אשה שראתה פעם ראשונה הרי היא נידה. ואפילו ראתה כל שבעה ופסקה קדם בין השמשות של יום השביעי, עושה הפסק טהרה, וטובלת בלילה, והיא טהורה לבעלה מיד. ולמחרת אחר צאת הכוכבים היא טהורה גם לטהרות. ראתה בתוך אחד עשר ימים שאחר שבעת ימי הנידה, הם הנקראים ימי זיבה. והם לא עת נידתה, לפי שלא אמורה לראות בהם. ומטמא בימים ולא בראיות. ואפילו ראתה כל היום, אינו נחשב אלא כראיה אחת. וכך דינה: ראתה יום אחד, הרי היא שומרת יום כנגד יום. שאותו יום שראתה היא טמאה. למחרת אחר הזריחה היא טובלת, ואסורה לשמש עד הלילה שמא תראה ותסתור. ראתה שתי ימים, הרי היא שומרת יום כנגד יום ויום. ולמחרת אחר הנץ החמה טובלת, ואסורה לשמש על הלילה שמא תראה ותסתור. ראתה שלושה ימים, הרי היא זבה גדולה, וצריכה לספור שבעה נקיים. וטובלת ביום השבעי, ובערב היא טהורה. ומביאה קרבן ביום השמיני. שתי תורים או שני בני יונה, אחד לעולה ואחד לחטאת, להתיר לה כניסה למקדש אכילת קדשים. ואינה צריכה לטבול במעיין.}} {{ירו"מ-הדגשה|והשאלה היתה, למאן דאמר שאסור לבעול בתחילה בשבת, האם לדעתו מותר לבעול בעילה שנייה בשבת אחר הפסק טהרה? או שחוששים שמא הפתח עדין סגור. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: שושביניה דרבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] הוינא, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שאלית לרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מהו לבעול בעילה שנייה? ושרא ליה, דהוא סבר כהדא דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: פירצה דחוקה נכנסין בה בשבת, אפילו משרת צרורות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: שושביניה דרבי שמואל קפודקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל קפודקיא|°]] הוינא. שאילית לרבי יאשיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (אמורא)|°]] ושרע מיניה. {{ירו"מ-ביאור|נמנע ולא רצה לענות}} שאילית לרבי שמואל בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]], אמר לו: מעתה, אי זה דם נידה ואי זה דם בתולים? {{ירו"מ-הדגשה|שאם תאסור ביאה שניה בשבת, סימן שאתה סובר שהפתח סגור, והדם הוא דם בתולים. אם כך, ביאה שניה תעשה כביאה ראשונה, וגם בביאה שלישית תחשוש, ואין לדבר סוף}}. תני: כלה {{ירו"מ-הדגשה|משנבעלה, מחזיקין אותה כנדה ו}}אסורה לביתה כל שבעה. ואסור ליטול ממנה כוס של ברכה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? אי איפשר שלא יצא דם נידה עם דם בתולים.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ז|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ז"> </span> <strong>מתני':</strong> רחץ לילה הראשון שמתה אשתו. אמרו לו תלמידיו: {{ירו"מ-הדגשה|לא}} לימדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ? אמר להן: איני כשאר כל אדם – איסטניס אני.<br><strong>גמ':</strong> מאן תנא {{שוליים|ב_פ}}אבל אסור ברחיצה כל שבעה? [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} הוה ליה עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} ושאל לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]], והורי ליה כל שבעה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} הוה ליה עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} ושאל לרבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]], {{ירו"מ-הדגשה|על}} לגבי רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] אמר לו: לא כן אלפך {{ירו"מ-ביאור|לא לימדו אותך}} דרבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} הוה ליה<br><br> <span id="דף_יט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יוסי''' - מה בינה לבין '''שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות'''? אמור דבתרא, '''ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי'''. וכאן שמתכוין לעשותה בעולה, כמי שמתכוין לעשותה כלי. אנחנו במסכת בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף יט. אנחנו נתחיל בדף יט, מהגמרא, שלוש שורות מהסוף. למדנו במשנה ש"חתן פטור מקריית שמע לילה ראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה", כך המשנה אומרת. "אמר ליה רבן גמליאל בשם רבי אלעזר ברבי ינאי" - זאת אומרת, מהמשנה הזו אפשר ללמוד שמותר לבעול ביאה לקטילה בשבת, כי אם אתה אומר שנותנים לו עד מוצאי שבת, זאת אומרת גם בשבת היה מותר לבעול לקטילה. "אמר רבי חגי בשם רבי יוסי, אפילו טעימא אסור" - כלומר אתה לא יכול להביא ראיה מהמשנה שמותר, גם אם תגיד שאסור, המשנה תסדר כי תיפטר באלמנה שלא עושה חבורה כמו בבתולה שהיא לא בתולה, אז ממילא אין שום בעיה. "אמר ליה ואנן ארבע לילות אידלכא ליה" - מהם ארבע לילות באלמנה, כן? הרי המשנה אמרה שנותנים לו ארבע לילות. אם מדובר באלמנה, היא לא אסורה לבעלה עד שהיא תפוש נידה, כן? אין לזה הגבלה של זמן. אז אם המשנה אמרה ארבע לילות זה ודאי מדובר בבתולה. "אמר רבי יעקב בר זבידי קשיט קומי רבי יוסי" - כלומר, יש לי קושיה לפני רבי יוסי. למה בכלל? הגמרא, כלומר, מחדשת לנו, רבי אלעזר בן ננוגס וכולי מחדשים, שמהמשנה אפשר ללמוד, כלומר, כאילו משהו, חידוש גדול, שמותר לבעול ביאה לקטילה בשבת. ו"רבי חגי טעה לומר שאולי זה אסור" ואגב למה מותר? הרי יש לנו משנה מפורשת שאומרת ש"שובר אדם את החבית ולאכול מן הגרוגרות". אז מה בין א' לבין שובר את החבית לאכול מן הגרוגרות? כמו שמותר לשבור חבית ולאכול גם מותר לבעול. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''או מקשי.''' כמו ואיכא דמקשי לה ממתני' דמפיס מורסא דשרי לכתחילה ושני ליה כדשנינן '''טעמון דאתרים.''' מפני שהוא דבר שאין מתכוין ומאליה נעשה חבורה '''ואיקפד עילוי.''' דלא אמר רב הכי ומית עילוי על שאמר אבל לא הגיע לעשות מעשה וקרי עלי' ברוך שנגפו ועל רב שלא באת תקלה על ידו קרא לא יאונה וגו' '''כל ההיא הלכתא וכו'.''' דתנינן שם בתינוקת שלא הגיע זמנה וכן אם הגיע זמנה עד כמה תולין בה בדם בתולים כל זה להלכה אבל לא למעשה וכדר' ינאי דהוה ערק אפי' מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת לפרוש הימנה אחר בעילה ראשונה ולא תלינן אח"כ בדם בתולים: מהו לבעול בעילה שניה בשבת דאכתי פתחה דחוק הוא '''אמרין.''' ומאי קא מבעיא להו הרי לתלות בבעילה שניה בדם המכה לא הורי רבי יוחנן דס"ל כהא דר' ינאי רביה דהוה ערק אפי' מתינוקת שלא הגיע זמנה ואע"פ שאנו רואין שבא הדם מחמת תשמיש ועדיין הפתח דחוק לא תלינן ולבעול בעילה שניה בשבת הוא מוריא להיתירא בתמיה הא שמעינן מיהת מההיא דרבי ינאי דלחומרא הורה ואף שנראה שעדיין הפתח דחוק וא"כ היאך יהא מורה לקולא לענין שבת '''מה צריכא לה.''' לא צריכא להא דמיבעיא להו אלא כשבאו לה ימי הפסק ימי טהרה בנתיים מבין הבעילה הראשונה ועכשיו פסקה לראות ואיכא למיתלי שחית' המכה ולפיכך לענין לתלות בדם בתילין לא מצינן לתלות אלא דלענין שבת מספקא להו דילמא כיון שפסקו הבתולים ליכא למיחש מידי דשוב אינו עושה חבור' ואיכא למימר דבעילה שניה מותרת '''דהוא סבר כהדא דשמואל וכו'.''' משום דהוי דבר שאינו מתכוין וה"נ כן אף שעדיין הפתח הוא דחוק '''ושרע מיניה.''' ולמט' המיניה הוה יתיב ר' שמואל בר רב יצחק ושאילתי' '''וא"ל מעתה איזה דם נדה ואיזה דם בתולים.''' כלומר דהוה מתמה אמאן דשרי ומדמי לי' להא דשמואל דאמר פרצה דחוקה מותר לכנס בה בשבת ואפי' משרת צרורות ומשמע דהכי נמי כן בבעילה שניה אע"פ שהוא משיר מקצת דם בתולים שנשארו וא"כ מעתה היאך נבחין בה בבעילה שני' ולאיזה דם את משוי לי' דלענין לתלות בדם בתולים הא אמרינן דלא תלינן וכדם נדה מיחשבא ולענין השרת צרורות כדם בתולים משוית לי' והוי כתרתי דסתרן אהדדי '''כלה.''' אחר בעילה ראשונה אסורה לביתה כל ז' כנדה</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' יוסי מה בינה לבין שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות · אמ' ליה ומור דבתרה ובלבד שלא יתכוין לעש' ותה כלי · וכאן מיכוין שמתכוין לעשותה כלי בעולה כמי שמתכוין לעשותה כלי · רב יצחק בר רב על' משירשיא אנ' מקשי מה בינה למיפיס מורסא בשבת · אמ' ליה ומור דבתרה ובלבד שלא יתכוין לעשותה פה · וכאן מתכוין שהוא מתכוין לעשותה בעולה כמי שהוא מתכוין לעשותה כלי · תני לא יבעול אדם בעילה לכתחילה בשבת מפני שהוא עושה חבורה · ואחרים מתירין · אמ' ר' יוסי ביר' אבון טעמיון דאחרים למלאכתו הוא מתכוין · מאיליה עשתה חבורה · אסי אמ' אסור · בנימין גנזכיה נפק ומור משמיה דרב מותר · שמע שמואל ואיקפד עילוי ומית · וקרי עילוי ברוך שנגפו · ועל רב קריא לא יאונה לצדיק כל און · שמואל אמ' על ההיא היל' דרישיה דפירקא אחרייא דשדה להלכה · אבל לא מעשה · ר' יעיי ערק אפי' מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת · בעון קומוי ר' יוחנן מהו לבעול בעילה שנייה אמרין לתלות בדם המכה לא הורי · ולבעול בעילה שנייה הוא מורייא מה צריכה ליה בשבאו לה ימי הפסק · וימי טהרה בנתים · אמ' ר' אבהו שושביניה דר' שמעון בר אבא הוינא שאלית לר' ליעזר מהו לבעול בעילה שנייה · ושרא ליה דו סבר כהדא דשמואל דשמואל אמ' פירצה דחוקה נכנסין בה בשבת אפ' משדרת צרורות · אמ' ר' חגי שושביניה דר' שמואל קפודנייא הוינא שאילית לר' יאשיה ושרע מיניה · שאילית לר' שמואל בר רב יצחק אמ' לי מעשה אי זה דם נידה ואי זה דם בתולים · תני כלה אסורה לביתה כל שבעה · ואסור ליטול ממנה כוס שלברכה דברי ר' אליעזר · מ' טעמ' דר' אליעזר אי איפשר שלא ייצא דם נידה עם דם בתולים · מתני' רחץ לילה הראשון שמתה אשתו · אמרו לו תלמידיו לימדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ · אמ' להן איני כשאר כל אדם איסטניס אני · מאן תנא אבל אסור ברחיצה כל שבעה ר' נתן · ר' אמי הוה ליה עובדא ושאל לר' חייא בר בא והורי ליה כל שבעה כר' נתן · ר' יוסי הוה ליה עובדא ושאל לר' בא בר כהן לגבי ר' אחא · אמ' ליה לא כן אלפך ר' אמי הוה ליה</div> <div class="yerum-side">'''מתני' רחץ.''' במים חמין בלילה הראשון שמתה אשתו ואע"פ שאבל אסור ברחיצה '''איסטנים אני.''' קר ומצונן לשון צינה ואיכא צערא אם לא היה רוחץ ואין אסור בימי אבלו אלא רחיצה של תענוג '''גמ' מאן תנא אבל אסור ברחיצה וכו'.''' לאו אהאי מתני' קאי ובפ"ג דמועד קטן איתמר האי סוגיא כולה ואיידי דקאמר לקמן דלא אסרו אלא ברחיצה של תענוג מייתי לה וכדאמר ר"ג במתני' איסטניס אני. והתם גריס לעיל מינה תני אלו דברים שאבל אסור בהן כל שבעה ברחיצה ובסיכה וכו' ועלה קאמר מאן תנא אבל אסור ברחיצה כל שבעה '''לא כן אלפך ר' ר' אמי הוה ליה עובדא וכו'.''' הכי גריס לה במ"ק לא כבר למדך רבך דר' אמי היה לי' עובדא וכו'</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' "אמר ליה", אתה מקשה מהרישא, כן? אמור דבתרא, תגיד עם הסיפא, כן? תגיד את סוף המשנה. מה המשנה אומרת? "'''שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות''', ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי". אז כלומר, אם הוא מתכוון לעשות כלי זה יהיה אסור. אז כאן הרי לכאורה כשהוא בועל, הרי הוא מתכוון לעשות את הבעולה, אז זה כמו שהוא יתכוון לעשות את הכלי ולכן היה צריך להיות אסור, ולכן באמת זה חידוש מה שהם אמרו שבועל בשבת. '''רב יצחק בר רב משרשיא''' - מה בינה '''למפיס מורסא בשבת'''? שוב, אותו רעיון, כן? הרי יש לנו משנה שאומרת שמותר לפוצץ מורסא בשבת. אז לכאורה למה שיהיה אסור לבעול אם הוא קורע את הבתולים? "אמר ליה" ואמור דבתרא, גם שם אתה מקשה ממשנה, תקרא את ההמשך שלה. המשנה אומרת שמותר להפיס מורסא בשבת, ובסיפא כתוב, "'''ובלבד שלא יתכוין לעשותה פה'''", כן? שלא יישאר הפתח פתוח. וכאן הרי כשהוא בועל הוא מתכוון שהיא תישאר בעולה, אז זה כמו שהוא יתכוון לעשות את הפתח. "תני, '''לא יבעול אדם בעילה לכתחילה בשבת'''" - המשנה הזאת שאומרת שאסור לבעול לקטילה בשבת בגלל שהוא עושה חבורה, "'''ואחרים מתירין'''", כלומר רבי מאיר מתיר. "אמר רבי יוסי בי רבי אבון טעמון" - אחרים, טעמם: "'''למלאכתו הוא מתכוין, מאיליה נעשה חבורה'''", כלומר בעצם הוא מתכוון לבעול ודרך אגב גם לעשות חבורה. אז זה בעצם הוא לא התכוון, כן? דבר שלא מתכוון פטור, לכן זה מותר. "'''אסי אמר: אסור. בנימין גנזכייה נפק ואמר משמיה דרב: מותר'''" - כלומר בנימין גנזכייה אמר שרב התיר, למרות שרב בעצם לא התיר. "'''שמע שמואל ואיקפד עילוי ומית. וקרי ברוך שנגפו. ועל רב קרא: לא יאונה לצדיק כל און'''" - הקב"ה שמר עליו שלא יצא תקלה בשמו. "'''שמואל אמר: כל ההיא הילכתא דרישיה דפירקא אחרייא דנידה, להלכה אבל לא למעשה'''" - כלומר כל ההלכות שמופיעות בפרק האחרון של מסכת נידה, כן? בדיני תינוקת שלא הגיע זמנה שנותנים לה עד שיחיה המכה, אם הגיע זמנה ארבע לילות וכולי, כל הדברים, כל הדינים האלה, כל הפרק כולו זה הלכה ולא למעשה, כן? כי למעשה הדין הוא בועל בעד מצוה ופורש בכל בתולה. וגם בבבלי אנחנו מכירים את האמירה של חז"ל שכשהיו לומדים את הפרק הזה אז לא היו מוציאים ממנו אלא כמו שועל שהולך בשדה חרוש וכמה גרגרי הפול נדבקים לרגליים שלו, כן? כמו ששמענו הלכה אחת יחידה יצאה מזה שבועל בעד מצוה ופורש. "'''רבי ינאי, ערק אפילו מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת'''" - כן? שהוא בעל בעד מצוה ופרש. "'''בעון קומוי רבי יוחנן: מהו לבעול בעילה שנייה?'''" - כלומר, החכמים חשבו, כן? שהכוונה שבעצם אדם שבעל באותו יום את הבתולה, האם מותר לו לבעול ביאה שנייה? "'''אמרין: לתלות בדם המכה לא הורו'''" - כן? הרי אמרנו בועל בעד מצוה ופורש שחוששים שמא דם נידה מעורב בדם בתולים, ואתה רוצה שהוא יתיר לך ביאה שנייה? זה לא הגיוני. "'''ולבעול בעילה שנייה הוא מורייא? מה צריכה לה? בשבאו לה ימי הפסק ימי טהרה בנתים'''" - זה לא כמו שהבנו, אלא השאלה היא לגבי ביאה בשבת, כן? מי שאומר שאסור לבעול לקטילה בשבת, מה יקרה אם הוא בעל ביום חול? עברו שבעה ימי טהרה, כן? ולאחר מכן בשבת הוא רוצה לבעול ביאה שנייה. האם מותר לו? או שחוששים שמא עדיין הפתח סגור. "'''רבי אבהו: שושביניה דרבי שמעון בר אבא הוינא, שאלית לרבי אלעזר מהו לבעול בעילה שנייה? ושרא ליה'''" - כן, כלומר הוא התיר לבעול ביאה שנייה. למה? "'''דהוא סבר כהדא דשמואל'''", ושמואל אמר "'''פירצה דחוקה נכנסין בה בשבת, אפילו משרת צרורות'''" - כלומר כמו שפרצה, כן? מותר להיכנס אפילו אם חלקים מהגדר נופלים. אז ככה אחרי שהוא כבר בעל פעם ראשונה ביום חול ועיקר החבורה נעשתה, אז גם כשהוא בועל בשבת, גם אם טיפה הוא יפצע עדיין טיפה יותר, זה כמו שהוא עובר דרך פרצה דחוקה ונושרים צרורות. אז גם ככה כמו שזה מותר שם, גם פה יהיה מותר. "'''רבי חגי: שושביניה דרבי שמואל קפודקיה הוינא. שאילית לרבי יאשיה'''" - "ושרע מיניה", כלומר שאלתי את רבי יאשיה והוא התחמק, לא רצה לענות. "'''שאילית לרבי שמואל בר יצחק, אמר לו: מעתה, אי זה דם נידה ואי זה דם בתולים?'''" - כלומר אם תאסור לבעול ביאה שנייה בשבת, אז יש לנו בעיה, כי יצא מפה איזה מעגל סגור. כי אם תאסור ביאה שנייה בשבת, סימן שאתה סובר שהפתח עדיין סגור ודם זה דם בתולים. אם ככה גם ביאה שנייה תהיה כמו ביאה ראשונה. אז גם ביאה שלישית תחשוש, וגם אין לזה סוף. כלומר לעולם אי אתה יכול לבעול בשבת, אלא אם כן הוא בעל קודם כל בחול וראה שאין דם. "תני, '''כלה אסורה לביתה כל שבעה'''" - כלומר לאחר שהכלה ניבעלה מזהירים אותה כנידה, כן? ואסורה לביתה כל שבעה, כן? "'''ואסור ליטול ממנה כוס של ברכה, דברי רבי אליעזר'''" - כלומר כמו נידה רגילה. מה טעמו של רבי אליעזר? "'''אי איפשר שלא יצא דם נידה עם דם בתולים'''" - כלומר בגלל הכאב אז גם כן היא פורשת נידה, רק הדם שלה, נידה, מעורב עם הדם בתולים. אנחנו בפרק ב' הלכה ז'. מה תניתם - "'''רחץ לילה הראשון שמתה אשתו'''" - כלומר רבן גמליאל, הרי לנו כמה דברים שהוא עשה בניגוד למקובל, אבל אחד הדברים הוא רחץ לילה הראשון שמתה אשתו. "'''אמרו לו תלמידיו: לימדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ?'''" - איך אתה רוחץ? "'''אמר להן: איני כשאר כל אדם – איסטניס אני'''" - כלומר אני אדם מפונק ובעצם אם אני לא אתקלח אני יכול לחלות. גמרא. "מאן תנא אבל אסור ברחיצה כל שבעה?" - כלומר מי התנא שאומר את זה? "רבי נתן". "'''רבי אמי הוה ליה עובדא'''" - כלומר היה באבל, "'''ושאל לרבי חייא בר אבא'''", אם מותר להתקלח, "'''והורי ליה כל שבעה כרבי נתן'''" - כלומר, הוא אסר עליו כל שבעה כמו רבי נתן. "'''רבי יוסי הוה ליה עובדא, ושאל לרבי אבא בר כהן'''" - ושלח לגבי רבי חייא. הוא נכנס לגבי רב אחא ואמר ליה "לא כן אלפך דרבי אמי הוה ליה עובדא, ושאל לריש לקיש, והורי ליה כרבי נתן, כל שבעה?" - הוא ענה כרבי נתן כל שבעה שאסור. אז למה אתה שואל? "אמר לו: דילמא תרין עובדין אינון?" - כלומר, אוקיי, אני מסכים, זכור לי שהיה דבר כזה, אבל אני מכיר את זה בשם אחר. מה, אם היו שני מקרים? "'''אנן אמרין ליה על דרבי חייא בר אבא, ואתון אמרין ליה על דריש לקיש'''" - כלומר זה שני מקרים שונים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יט עמוד א''' {{שוליים|ב_עג}} '''מותר לשבר חבית סתומה בשבת כדי לאכול ממנה גרוגרות, אף שאין מתכוון לעשות כלי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן שיד סעיף א סמ"ג לאוין סה. ''הכרעה:'' נפסק להיתר, כיוון שאין כוונתו לתקן כלי אלא להוציא אוכל, ואינה מלאכה שאינה צריכה לגופה; הרמב"ם והשו"ע פסקו כלשון סיפא המשנה כפי שהעמידה הירושלמי. {{שוליים|ב_עד}} '''אין להתכוון לעשות מן השבר כלי בשבת, ואף אם מתכוון להעלותו בעולה - נחשב כמתכוון לעשותו כלי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן שיד סעיף א סמ"ג לאוין סה. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שהמתכוון לעשות מהשבר כלי אסור, וכן המתכוון להעלותו בעולה דינו ככלי; כמובא ברמב"ם (שבת כג,ב) ובשו"ע (או"ח שיד,א). {{שוליים|ב_עה}} '''מותר לפצוע מורסא בשבת אם אין בכך חילול שבת אלא כדי לעשות לה פה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק י, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן שכח סעיף כח סמ"ג לאוין סה. ''הכרעה:'' נפסק שמותר לפצוע מורסא בשבת כדי לעשות לה פה בלבד, שאין זו מלאכה גמורה, כלשון סוף המשנה ("ובלבד שלא יתכוין לעשות לה פה"). {{שוליים|ב_עו}} '''בעילת בתולה בשבת אף שנוצרת חבורה - מותרת לכתחילה כדבר שאינו מתכוין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק י, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן שכח סעיף כח סמ"ג לאוין סה. ''הכרעה:'' נפסק כדעת אחרים ורב המתירים, שהרי אינו מתכוין לחבורה ואין זה פסיק רישיה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להיתר. {{שוליים|ב_עז}} '''בעל הבא על אשתו נדה בבעילה ראשונה לאחר טבילתה קודם שבדקה עצמה - מה דינו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק יא, הלכה ח , שו"ע יו"ד סימן קצג סמ"ג לאוין קיא. ''הכרעה:'' נפסק שבועל בעילת מצווה ופורש ואינו נחשב כמזיד, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (יו"ד קצג) שהדין אינו הלכה למעשה במובן חיוב בדיקה מוחלט אלא בדיעבד מותר לבעול ולפרוש. {{שוליים|ב_עח}} '''בעילת מצווה בנישאת קטנה שלא הגיע זמנה לראות מותרת בבעילה שנייה אם עברו ימי טוהר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק יא, הלכה ח , שו"ע יו"ד סימן קצג סמ"ג לאוין קיא. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שאם באו ימי הפסק (ימי טוהר) בין בעילה ראשונה לשנייה, מותר לבעול בעילה שנייה בלא חשש דם נידה מעורב בדם בתולים, כמסקנת הירושלמי שהספק היה רק בכך. {{שוליים|ב_פ}} '''אבל אסור ברחיצה כל שבעת ימי האבלות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות אבל, פרק ה, הלכה א , שו"ע יו"ד סימן שפא סעיף א , סמ"ג עשין ב <קטע סוף=יט א/> ==דף יט עמוד ב== <קטע התחלה=יט ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי נתן שאסור כל שבעה, כמעשי רבי אמי ורבי יוסי שהורו כן בשם רבי חייא בר אבא ורבי אבא בר כהן/ריש לקיש. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יט עמוד ב<span class="yerum-runnum">38</span></div> עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} ושאל לריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], והורי ליה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן, {{ירו"מ-הדגשה|שאסור ברחיצה}} כל שבעה? אמר לו: דילמא תרין עובדין אינון? {{ירו"מ-ביאור|האם היו שני מקרים}} אנן אמרין ליה על דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]], ואתון אמרין ליה על דריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]. ועוד {{ירו"מ-הדגשה|ראיה שאסור}} מן הדא: רבי חמא אבוי דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא אבוי דרבי אושעיא|°]] הוה ליה עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} שאל לרבנן ואסרון. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי: איילן רבנן? רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|שבטבריה}}, או רבנן דרומיא. {{ירו"מ-ביאור|רבהי הדרום}} אין תימר רבנן דהכא, ניחא. אין תימר רבנן דרומיא, רברבייא קומוי {{ירו"מ-ביאור|גדולים לפניו}} והוא שאל לזעירייא? {{ירו"מ-ביאור|לקטנים}} {{ירו"מ-הדגשה|ועוד}} אין תימר רבנן דרומייא, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} אינון שריין ואינון אסרין. {{ירו"מ-ביאור|הם פוסקים שמותר והם אסרו לו}} דתני: {{שוליים|ב_פא}}מקום שנהגו {{ירו"מ-ביאור|האבלים שעסקו בקבורה}} להרחיץ אחר המיטה, מרחיצין, ובדרום מרחיצין. אמר רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: מי שהוא מתיר את הרחיצה {{ירו"מ-הוסר|הזאת}}{{ירו"מ-הדגשה|כל שבעה, זה מפני שהוא}} עושה אותה כאכילה ושתייה, {{ירו"מ-הדגשה|שאי אפשר בלעדיה לרגיל בה. ואף למי שאוסר}}, הדא דתימר ברחיצה של תענוג, {{שוליים|ב_פב}}אבל ברחיצה שאינה של תענוג, מותר. כהדא דשמואל בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#שמואל בר אבא|°]]: עלו בו חטטין, אתון {{ירו"מ-ביאור|באו}} שיילון לרבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מהו דיסחי? {{ירו"מ-ביאור|שירחץ}} אמר {{ירו"מ-הוסר|לו דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|לון}}: יסחי. {{ירו"מ-ביאור|ירחץ}} {{ירו"מ-הדגשה|במה אנן קימין? אי בשיש בו סכנה, פשיטא}}{{ירו"מ-הוסר| מיית הוא}}. אין בעי {{שוליים|ב_פג}}אפילו בתשעה באב, אין בעי {{שוליים|ב_פד}}אפילו ביום הכפורים. {{ירו"מ-הדגשה|אלא בשאין בו סכנה. הדא אמרה: שרחיצה שאין בה תענוג מותר}}. רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] ראו אותו טובל {{ירו"מ-הדגשה|בימי אבלו}}. אם {{ירו"מ-הוסר|לקירויו}} לקירוי, לא ידעין; {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם להקר גופו, {{ירו"מ-הדגשה|וסבר}} שאין רחיצת {{ירו"מ-הוסר|צונין}} צונן רחיצה, לא ידעין. הורי רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|כהין}}{{ירו"מ-הדגשה|כהך}} תניא {{ירו"מ-הדגשה|שבמקום שנהגו מותר}}. הורי רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו, {{שוליים|ב_פה}}שמותר להרחיצן במים. תני: {{שוליים|ב_פו}}אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך, מותרין בנעילת הסנדל. לכשיבואו אל העיר, יחלוצו. וכן בתשעה באב, וכן בתענית ציבור. תני: במקום שנהגו לשאול אבילים בשבת, שואלין. ובדרום שואלין. רבי הושעיא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אזל לחד אתר, {{ירו"מ-ביאור|הלך למקום אחד}} וחזא אביליא בשובתא ושאיל בון. {{ירו"מ-ביאור|ראה אבלים בשבת ושאל בשלומם}} אמר לון: אני איני יודע מנהג מקומכם, אלא שלום עליכם כמנהג מקומינו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בי רבי חלפתא משבח בד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר קומי ציפוראי: {{ירו"מ-ביאור|לפני אנשי ציפורי}} אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע! חד זמן, חמא אבילייא בשובתא ושאל בון. {{ירו"מ-הוסר|אהן}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו לו: זה}} דאת מתני שבחיה! אמר לון: מה עיסקיה? {{ירו"מ-הדגשה|אמרו לו}}: חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} אבילייא בשובתא ושאל בון. אמר לון: בעי אתון מידע מהו חיליה? {{ירו"מ-ביאור|רוצים לדעת מה כוחו}} בא להודיעכם שאין אבל{{ירו"מ-הדגשה|ות}} בשבת. {{ירו"מ-הדגשה|כ}}הדא דכתיב: ([[משלי י כב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה}}". "ברכת ה' היא תעשיר" זו ברכת שבת. "ולא יוסיף עצב עמה" {{ירו"מ-ביאור|עצב}} זו אבילות. כמה דתימא: ([[שמואל ב יט ג]]) "נעצב המלך על בנו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ח|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ח"> <strong>מתני':</strong> וכשמת טבי עבדו, קיבל עליו תנחומין. אמרו לו: לא לימדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים? אמר להם: אין טבי עבדי כשאר העבדים, כשר היה.<br><br> <span id="דף_כ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף כ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא עוד ראיה שאסור, מן הדא. "'''רבי חמא אבוי דרבי אושעיא הוה ליה עובדא'''" - יש אומר אבל, "'''שאל לרבנן ואסרון'''". "רבי יוסי בעי: איילן רבנן?" - כלומר מי אותם רבנים שאסרו לו? "רבנן דהכא" - כלומר שבגליל, "או רבנן דרומיא". "אין תימר רבנן דהכא, ניחא" - כלומר אם תגיד זה הרבנים של כאן, רבני הגליל, אז זה הגיוני, שהם אוסרים גם תמיד אוסרים. "ואין תימר רבנן דרומייא" - אז קודם כל יש קושיה, "רברבייא קומוי והוא שאל לזעירייא?" - הרי הגדולים זה תלמידי הגליל, הם לפניו, הוא שואל את אנשי הדרום שהם יותר קטנים. "ועוד, אין תימר רבנן דרומייא, אינון שריין ואינון אסרין" - הרי הם בדרך כלל פוסקים שמותר ולא הם אסרו, זה לא הגיוני. "דתני: מקום שנהגו להרחיץ אחר המיטה, מרחיצין, ובדרום מרחיצין" - כן, הם מוכיחים שבדרום נהגו להרחיץ. וזה לא יכול להיות שהם אסרו לו. "אמר רבי יוסי בי רבי אבון: מי שהוא מתיר את הרחיצה עושה אותה כאכילה ושתייה" - כלומר דבר שאי אפשר בלעדיו, כן? מי שרגיל ברחיצה מבחינתו זה כמו אוכל. אומרת הגמרא: זה אף למי שאוסר, "'''הדא דתימר ברחיצה של תענוג, אבל ברחיצה שאינה של תענוג, מותר'''" - כלומר כל מי שאסר זה לא כל רחיצה, רק רחיצה של תענוג, אבל רחיצה שאינה של תענוג מותר. "כהדא דשמואל בר אבא: עלו בו חטטין" - כלומר פצעים, "'''אתון שיילון לרבי יסא: מהו דיסחי?'''" - כלומר אם מותר לו לרחוץ. "אמר: יסחי" - ודאי שמותר לרחוץ, כן, אם הוא לא ירחץ הוא יכול למות. שואלת הגמרא: במאי עסקינן? אי בישאיש בו סכנה, פשיטא. כלומר אם יש סכנה, ברור שמותר. הרי מותר, "'''אין בעי אפילו בתשעה באב, אין בעי אפילו ביום הכפורים'''", אלא מדובר שאין בו סכנה, אלא רחיצה שאין בה תענוג מותר. כן, אם הוא התיר לו, כנראה שרחיצת צונן בגלל הפצעים הוא עשה את זה, זה מותר. "'''רבי יוסי ברבי חנינא ראו אותו טובל'''" בימי אבלו, "'''אם לקירוי, לא ידעין; אם להקר גופו, שאין רחיצת צונן רחיצה, לא ידעין'''" - כלומר לא יודעים בדיוק למה הוא טבל, האם הוא טבל בגלל שהוא היה בעל קרי או כדי להתקרר. והוא סובר כנראה שרחיצת צונן זה לא נקרא רחיצה, כי עיקר הרחיצה זה בחמין, אבל רחיצת צונן מותרת. "הורי רבי אבא: תניא" - שמקום שנהגו מותר. "הורי רב אחא: '''בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו, שמותר להרחיצן במים'''" - כלומר אם הוא הלך בדרך, הרגליים נעשו בצקות, מותר לרחוץ את הרגליים, שוב פעם זה דבר שהוא לא עונג. "תני: '''אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך, מותרין בנעילת הסנדל. לכשיבואו אל העיר, יחלוצו'''" - כלומר אבל כשהוא הולך בדרך מותר לו לנעול נעליים, למרות שהאבל אסור בנעילת הסנדל, אבל כשהוא יגיע לעיר אז הוא חולץ. "'''וכן בתשעה באב, וכן בתענית ציבור'''" - גם כן אסור לנעול נעליים, אבל אם הם צריכים ללכת בדרך אז התירו להם. "תני: '''במקום שנהגו לשאול אבילים בשבת, שואלין. ובדרום שואלין'''" - כלומר לשאול מה שלומם, אז שואלים. "'''רבי הושעיא רובא אזל לחד אתר, וחזא אביליא בשובתא ושאיל בון'''" - כלומר רבי הושעיא הגדול הגיע לאיזה מקום וראה אבלים, שאל מה שלומם. "'''אמר לון: אני איני יודע מנהג מקומכם, אלא שלום עליכם כמנהג מקומינו'''" - הוא אמר: אני לא יודע אם מותר אצלכם או אסור, אבל אני אומר לכם שלום כמו מנהג מקומנו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ל דילמא תרין עובדין אינון וכו'.''' על שאמר לו דר' אמי שאל לריש לקיש אמר לו כי והלא אנחנו מקובלין דלר' חייא בר בא הוא דשאל ר' אמי ואתון אמרין ליה דלריש לקיש הוא דשאל אפשר שני מעשים היו לר' אמי ושאל לזה וחזר ושאל לזה '''ועוד מן הדא וכו'.''' גם זה מהתשובה שהשיבו לר' יוסי דרבנן אם רק '''היידן אלין רבנן.''' וכן הוא במ"ק. איזו רבנן אם רבנן דהכא או רבנן דמדרום ועל שהקשה עליהם לקמיה שאל לו זה '''רברבייא קומוי.''' הגדולים הם לפניו שהן רבנן דהכא והוא שאל להקטנים שהם זקני דרום בתמיה '''אין תימר רבנן דהכא ניחא ואין תימר רבנן דדרומייא וכו'.''' וכן הוא במ"ק. כלומר ועוד קשיא דאי רבנן דהכא שפיר אלא אי אמרת זקני דרום הא אינון שריין כדתני בברייתא דלקמיה והשתא קאמרת דאינון אסרין '''אחר המטה.''' אחר שנשאו המת במטה ונקבר נהגו להקל ברחיצה '''ובדרום.''' נהגו כן ומרחיצין עצמן '''מי שהוא מתיר את הרחיצה הזאת.''' באבילות שבעה טעמיה מפני שהוא עושה אותה כאכילה ושתיה דא"א בלא כך וכן היא סובר ברחיצה למי שהורגל בה '''הדא דתימר.''' הא דפליגי ברחיצה דאיכא דאסר ואיכא דשרי דוקא ברחיצה של תענוג הוא דפליגי '''מותר.''' לדברי הכל '''מהו דיסחי.''' משום רפואה '''דלא יסחי מיית הוא.''' אם לא ירחוץ ימות וא"כ אין בעי אפי' בט"ב וכו'. ובמ"ק גריס אין כיני אפי' וכו' והיינו הך דכל שהוא משום רפואה מותר אפי' בט"ב וביה"כ '''ראו אותו טובל.''' בימי אבלו '''אם לקרויו לא ידעין וכו'.''' ולא ידענו אם בשביל קרי טבל או אם להקר גופו משום דס"ל שאין רחיצת צונן רחיצה דלא אמרו אלא בחמין '''לא ידעין.''' ונשאר בספק '''קיהות עליו.''' מטונפות ומאוסות עליו '''וכן בתענית ציבור.''' שגוזרין על הגשמים כדתנן בפ"ק דתענית שבשלש שניות אסורין בנעילת הסנדל ובמהלכין בדרך התירו '''לשאול.''' בשלום אבלים בשבת '''אהן דאת מתני שבחיה.''' זהו אדם גדול שאתה מספר בשבחיה והלא הוא שואל בשלום אבילים בשבת '''בעיא אתון מידע.''' אדרבה אם אתם רוצים לידע מרב חכמתו הוא בא להודיעכם בזה שאין אבילות בשבת '''כמה דתימר נעצב המלך.''' מתאבל היה ולמדנו דהאי לא יוסיף עצב לומר שאין. אבילות בשבת</div> <div class="yerum-leiden-text">עובדא ושאל לריש לקיש והורי ליה כר' נתן כל שבעה · אמ' ליה דילמ' תרין עובדין אינון ואנן אמרין ליה על דר' חייא בר בא · ואתון אמרין ליה על דריש לקיש · ועוד מן הדא ר' חמא אבוי דר' הושעיא הוה ליה עובדא שאל לרבנן ואסרון · ר' יוסי בעי איילן רבנן · רבנן דהכא או רבנן דרומייא · אין תימר רבנן דהכא ניחא · אין תימר רבנן דרומייא אנן שרי ואינון אסרין · רברבייא קומוי והוא שאל לזעירייא · אין תימר רבנן דרומייא אינון שריין ואינון אסרין · תני מקום שנהגו להרחיץ אחר המיטה מרחיצין ובדרום מרחיצין · אמ' ר' יוסי ביר' אבון מי שהוא מיתיר את הרחיצה כאחת עושה אותה כאכילה ושתייה · הדא דתימר ברחיצה שלתענוג · אבל ברחיצה שאינה שלתענוג מותר כהדין דשמואל בר אבא עלו בו חטטין אותן שיילון לר' יסא מהו דייסחי אמ' לון דלא יסחי מיית הוא · אין בעי אפי' בתשעה באב · אין בעי אפי' ביום הכיפורים · ר' יוסי בר חנינא ראו אותו טובל אם לקידויו לא ידעין אם להקר גופו שאין רתיעת צונן רחיצה לא ידעין · הורי ר' בא כהין תפיא · הורי ר' אחת בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו שמותר להרחיצן במים · תני אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך מותרין בנעילת הסנדל · לכשיבואו אל העיר יחלוצו · וכן בתשעה באב וכן בתענית ציבור · תני מקום שנהגו לשאול אבילים בשבת שואלין · ובדרום שואלין · ר' הושעיא רובא אזל לחד אתר וחזא אביליא בשובתא ושאיל בון · אמ' לון חבר איני יודע מנהג מקומכם · לית שלום עליכם כמנהג מקומיכן · ר' יוחנן ביר' תלפתא משבח בר' מאיר קומי ציפוראי אדם גדול אדם קדוש אדם צנוע · חד זמן חמא אבליא בשובתא ושאל בון · אמרין ליה אהן דאת מיתני שבחיה · אמ' לון מה עיסקיה · אמרין ליה חמא אבליא בשובתא ושאיל בון · אמ' לון בעתי אתון מידע מהו חייליה · בא להודיעכם שאין אבל בשבת הדא היא דכת' ברכת יי' היא תעשיר זו ברכת שבת · ולא יוסיף עצב עמה זו אבילות · כמ' דתימ' נעצב המלך על בנו · מתני' (וכשמת טבי עבדו קיבל עליו תנחומין אמרו לו לא אמ' למדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים · אמ' ליה אין טבי עבדי כשאר העבדים</div> <div class="yerum-side">'''מתני' שאין מקבלין תנחומין על העבדים.''' כמו על שאר קרוביו שמצטער על מיתתן אלא אומרים לו המקום ימלא לך חסרונך כדרך שאומרים על בהמתו שמתה '''גמ' הא בני חורים וכו'.''' אלישנא דעל העבדים מדייק הש"ס דמשמע על העבדים דעלמא וא"כ משמע הא בני חורין אף אחרים שאינן קרובין מקבלין תנחומין עליהן בתמיה והוו להו למימר על עבדיו</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' "'''רבי יוסי בי רבי חלפתא משבח בדרבי מאיר קומי ציפוראי: אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע!'''" - רבי יוסי בי רבי חלפתא שיבח את רבי מאיר לפני אנשי ציפורי. "'''חד זמן, חמא אבילייא בשובתא ושאל בון'''" - הוא חד זמן ראה אבלים בשבת ושאל מה שלומם. אמרו לו - אז הלכו לרבי יוסי בי רבי חלפתא ואמרו לו: זה, כן, זה רבי מאיר שאתה משתבח בו? "אמר לון: מה עיסקיה?" - מה הוא עשה? "'''חמא אבילייא בשובתא ושאל בון'''" - הוא ראה אבלים בשבת, שאל מה שלומם. הרי אסור לשאול! "'''אמר לון: בעי אתון מידע מהו חיליה? בא להודיעכם שאין אבל בשבת'''" - כן? הרי הוא שאל בשלומם, הרי לא שואלים אבלים בשבת, וזה שהוא שאל בשבת מה שלומם, זה בעצם מראה שאין אבלות בשבת. "'''הדא דכתיב: ברכת ה' היא תעשיר, זו ברכת שבת. ולא יוסיף עצב עמה, זו אבילות'''" - מה הראיה שעצב זה אבלות? "'''כמה דתימא: נעצב המלך על בנו'''" - הוא אומר על הבן, שדוד שמת, אז הוא נעצב. אז רואים שעצבות קשורה לאבלות. אנחנו בפרק ב' הלכה ח', נקרא את המשנה רק. "'''וכשמת טבי עבדו, קיבל עליו תנחומין. אמרו לו: לא לימדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים?'''" - אתה הרי לימדת אותנו שלא מקבלים תנחומין על עבדים. "'''אמר להם: אין טבי עבדי כשאר העבדים, כשר היה'''". </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יט עמוד ב''' {{שוליים|ב_פג}} '''חובה ברחיצת ידיים ואמירת ברכות גם בתשעה באב וביום הכיפורים על אף איסור רחיצה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ג , רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן תקנד סעיף טו , שו"ע או"ח סימן תריג סעיף א סמ"ג לאוין סט , סמ"ג עשין לב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאף בתענית מצווה ליטול ידיים לתפילה וברכות כדרכו בכל יום, שכן איסור הרחיצה אינו חל על נטילה זו שאינה לתענוג אלא למצווה. {{שוליים|ב_פד}} '''אבל האסור ברחיצה מותר להקר גופו במים בלא תענוג, ורחיצת צונן אינה חשובה רחיצה לענין זה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ג , רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן תקנד סעיף טו , שו"ע או"ח סימן תריג סעיף א סמ"ג לאוין סט , סמ"ג עשין לב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר' חנינא ורב אחא שרחיצה שאין בה תענוג (הקרת גוף בצונן) מותרת לאבל וכן ביום הכפורים, כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ב_פה}} '''מותר לרחוץ תינוקות במים ביום הכיפורים ובתשעה באב.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ג , רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן תקנד סעיף טו , שו"ע או"ח סימן תריג סעיף א סמ"ג לאוין סט , סמ"ג עשין לב. ''הכרעה:'' נפסק שמותר להרחיץ קטנים במים, שדין רחיצה ביוה"כ ובת"ב נאמר בעינוי גדולים ולא בקטנים שאינם מצווים בעינוי. {{שוליים|ב_פו}} '''אבל או מנודה המהלכים בדרך, האם מותרים בנעילת הסנדל?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות אבל, פרק ה, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן תקנד סעיף יז , שו"ע יו"ד סימן שפב סעיף ד <קטע סוף=יט ב/> ==דף כ עמוד א== <קטע התחלה=כ א/>. ''הכרעה:'' מותרים בנעילת הסנדל כל זמן שהם בדרך, ולכשיבואו אל העיר חולצין; וכן בתשעה באב ובתענית ציבור, כפי המבואר בירושלמי, ונפסק כן ברמב"ם ובשו"ע.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א<span class="yerum-runnum">39</span></div> <br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שאין מקבלין תנחומין על העבדים}}. הא בני חורים אחרים {{ירו"מ-ביאור|שאינם קרוביו}} מקבלין תנחומין עליהן? כיני מתנייתה: אין {{ירו"מ-הדגשה|עבד}} {{ירו"מ-הוסר|מקבלין}} מקבל תנחומין על העבדים {{ירו"מ-הדגשה|הקרובים שלו}}. תני: מעשה שמתה שפחתו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, ונכנסו תלמידיו לנחמו, ולא קיבל. נכנס מפניהם לחצר, ונכנסו אחריו. לבית, ונכנסו אחריו. אמר להן: כמדומה הייתי שאתם נכוין בפושרין, {{ירו"מ-הדגשה|ורואה}} {{ירו"מ-הוסר|ואי}}{{ירו"מ-הדגשה|אני}} {{ירו"מ-הדגשה|שאי}} אתם נכוין אפילו ברותחין! והלא אמרו: {{שוליים|ב_פז}}אין מקבלין תנחומין על העבדים, מפני שהעבדים כבהמה. {{ירו"מ-הדגשה|ועוד קל וחומר}}, אם על בני חורין אחרים {{ירו"מ-הדגשה|שאינם קרוביו}} אין מקבלין תנחומין, כל שכן על העבדים. {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} מי שמת עבדו או בהמתו אומר לו: {{שוליים|ב_פח}}המקום ימלא חסרונך. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא|°]], קביל ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו"מ-הדגשה|תנחומים}} עילוי, דהוה רביה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אהבת התלמיד|{{ירו"מ-הוסר|נימר תלמידיה}}{{ירו"מ-הדגשה|דתלמידיה}} דבר נשא, חביב עליה כבריה.]] עאל ואיפטר עילוי, {{ירו"מ-ביאור|דרש}} {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[שיר השירים ו ב]]) "דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים" לא צורכה {{ירו"מ-ביאור|לא היה צריך לכתוב}} אלא "דודי ירד לגנו לרעות {{ירו"מ-הוסר|בגנ"ים}} בגנו" {{ירו"מ-הדגשה|ולמה נאמר בלשון רבים}}? "דודי" זה הקדוש ברוך הוא. "ירד לגנו" זה העולם. "לערוגת הבושם" אילו ישראל. "לרעות בגנים" אילו אומות העולם. "וללקוט שושנים" אילו הצדיקים שמסלקן מביניהן. משלו משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו בן, והיה חביב עליו יותר {{ירו"מ-הוסר|מדאי}} מדי. מה עשה המלך? נטע לו פרדס. בשעה שהיה הבן עושה רצונו של אביו, היה מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם, ונוט{{ירו"מ-הדגשה|ע}}ה בתוך פרדיסו. ובשעה שהיה מכעיסו, היה מקצץ כל נטיעותיו. כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ישראל והאומות, הקב"ה מדבק גרים בישראל|הקדוש ברוך הוא מחזר בכל העולם כולו,]] ורואה אי זה צדיק באומות העולם, ומביאו ומדבקו לישראל, כגון יתרו ורחב. ובשעה שהן מכעיסין אותו, היה מסלק הצדיקים שביניהן. דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] וחבורתיה, ואית ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מרין {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בי רבי חלפתא וחבורתיה, ואית ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מרין [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה וחבורתיה, הוו יתבין לעיי באוריתא {{ירו"מ-ביאור|ישבו ועסקו בתורה}} תחות הדא תאינה, והוה מרא דתאינתא קריץ {{ירו"מ-ביאור|והיה בעל התאנה משכים}} ולקיט לה בכל יום. אמרין: שמא הוא חושדינו? {{ירו"מ-הוסר|נחלוף}} נחליף את מקומינו. למחר אתיא מרה דתאינתא גבון, אמר לון: מריי! {{ירו"מ-ביאור|למחרת בא בעל התאנה אלהם ואמר להם אדונים}} אף חדא מצוה דהויתן נהיגין ועבדין עמי, מנעתונה מיני! אמרון ליה: אמרין, דלמא דאחשד לן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: בצפרא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אתי {{ירו"מ-ביאור|בבקר שיבא}} {{ירו"מ-הדגשה|אנא}} מודעא יתהון {{ירו"מ-הדגשה|למה נהגתי כך. למחרת בבקר לא לקט}}, זרחה עליו החמה והתליעו תאינותיה. באותה שעה אמרו: בעל התאנה יודע אימתי עונתה של תאינה ללקוט, והיה לוקטה. כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלק מן העולם, והוא מסלקן. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי בון בר רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר רבי חייא|°]], על רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ואפטר {{ירו"מ-ביאור|דרש}} עילוי: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[קהלת ה יא]]) "מתוקה שנת העובד {{ירו"מ-הדגשה|אם מעט אם הרבה יאכל}}"? ישן אין כתיב כאן, אלא "אם מעט אם הרבה יאכל" למה היה רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] דומה? למלך ששכר פועלים הרבה, והיה שם פועל אחד {{ירו"מ-הדגשה|חרוץ}}, והיה {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} משתכר במלאכתו יותר מדאי. מה עשה המלך? נטלו, והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות. לעיתותי ערב, באו אותם פועלים ליטול שכרן, ונתן לו שכרו עמהן משלם. והיו הפועלים מתרעמין ואומרים: אנו יגענו כל היום, וזה לא יגע אלא שתי שעות, ונתן לו שכרו עמנו משלם! אמר להן המלך. יגע זה לשתי שעות, יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו. כך יגע רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הספד על תלמיד חכם|בתורה לעשרים ושמונה שנה,]] מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד למאה שנה. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי סימון בר זביד[[ביאור:עץ מסורת#רבי סימון בר זביד|°]], עאל רבי ליא[[ביאור:עץ מסורת#רבי ליא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} ואפטר {{ירו"מ-ביאור|דרש}} עילוי {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}}: ארבעה דברים תשמישו של עולם, וכולן אם אבדו יש להן חליפין {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[איוב כח א]]) "כי יש לכסף מוצא, ומקום לזהב יזוקו. ברזל מעפר יוקח, ואבן יצוק נחושה." {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אם אבדו יש להן חליפין. אבל תלמיד חכם שמת, מי מביא לנו חליפתו, מי מביא לנו תמורתו? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[איוב יב כא]]) "והחכמה מאין תמצא, ואי זה מקום בינה?" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}} ([[איוב כח כא]]) "ונעלמה מעיני כל חי". אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה, יצא לבם, דכתיב: ([[בראשית מב כח|בראשית מקץ מב כח]]) "ויצא לבם", אנו, שאבדנו את רבי סימון בר זביד[[ביאור:עץ מסורת#רבי סימון בר זביד|°]], <br><br> <span id="דף_כ_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כ'. אנחנו נתחיל מהדף הקודם, מהמשנה. המשנה אומרת שכשמת עבדו של רבן גמליאל, קיבל עליו תנחומים. אמרו לו: לא לימדתנו שאין מקבלים תנחומין על העבדים? אמר להם: אין תבי עבדי כשאר העבדים, כשר היה. שואלת הגמרא: למדנו שאמרו לו: לימדת אותנו שלא מקבלים תנחומים על העבדים. כן, שואלת הגמרא מה זאת אומרת? '''הא בני חורים אחרים מקבלין תנחומין עליהן?''' זאת אומרת, איזה מין דבר זה? זאת אומרת, גם אם תבי לא היה עבד, היה בן חורין, כן? הוא לא קרוב של רבן גמליאל. מה פתאום שיקבל עליו תנחומים? ואומרת הגמרא: '''כיני מתנייתה, אין מקבל תנחומין על העבדים'''. כלומר בעצם מה שהוא לימד אותם זה שעבד לא מקבל תנחומים אפילו על הקרובים שלו, כי בעצם לעבד אין ייחוס, אין לו קשר משפחתי, ממילא הוא לא יושב שבעה ולא מקבל תנחומים על הקרובים שלו כי אין קשר משפחתי. '''מעשה שמתה שפחתו של רבי אליעזר, ונכנסו תלמידיו לנחמו, ולא קיבל. נכנס מפניהם לחצר, ונכנסו אחריו. לבית, ונכנסו אחריו.''' '''אמר להן: כמדומה הייתי שאתם נכוין בפושרין, אתם נכוין אפילו ברותחין!''' כלומר שמספיק לכם איזה רמז דק, ורואה אני שאתם נכווים אפילו ברותחים, כי אפילו רמז עבה אתם לא מבינים. '''והלא אמרו: אין מקבלין תנחומין על העבדים, מפני שהעבדים כבהמה.''' עבדים זה כמו רכוש של האדם, לא מקבלים עליו תנחומים. וודאי קל וחומר: '''אם על בני חורין אחרים אין מקבלין תנחומין, כל שכן על העבדים.''' אלא '''מי שמת עבדו או בהמתו אומר לו: המקום ימלא חסרונך.''' עצם הוא הפסיד, אבד לו רכוש, אומרים לו "המקום ימלא חסרונך". '''כד דמך רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא''', כלומר רבי חייא בר אדא, בן אחותו של בר קפרא, נפטר, אז ריש לקיש קיבל עליו תנחומים. למה? כיוון שריש לקיש היה הרב שלו, '''דהוה רביה, דבר נשא, חביב עליה כבריה''' - התלמיד חביב על הרב כמו הבן שלו. '''עאל ואיפטר עילוי''', הוא דרש בהספד ואמר, כתוב בשיר השירים: '''"דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים"'''. '''לא צורכה אלא "דודי ירד לגנו לרעות בגנו"''' - מה בכלל, מה כל כך מעניין שדודי ירד לגנו? '''"דודי" זה הקדוש ברוך הוא. "ירד לגנו" זה העולם. "לערוגת הבושם" אילו ישראל. "לרעות בגנים" אילו אומות העולם.''' '''וללקוט שושנים אילו הצדיקים שמסלקן מביניהן.''' </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כ עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''כיני מתנייתה.''' ומשני כך היא הנסחא השנויה ששנה להם ר"ג בזה הלשון אין מקבלין תנחומין על העבדים ולפיכך אמרו לו כן מפני שחייב אדם לומר בלשון רבו ולעולם על עבדיו דידיה קאי '''כמדומה הייתי שאתם נכוין בפושרין.''' כלומר שתבינו ברמז מועט שיצאתי מפניכם בתחילה '''כד דמך.''' כשנפטר ר"ח בר אדא קביל ריש לקיש תנחומין עליו משום שהיה רבו והוא היה חביב עליו כבנו כדמסיק '''עאל ואיפטר.''' ודרש עליו הפסוק הזה '''לא צורכה.''' וכי לא היה צריך לומר אלא כך דודי ירד לגנו לרעות בגנים ומאי לערוגת הבושם דקאמר באמצע והלכך דריש ליה שהכתוב מדבר באומות העולם ובישראל וסיפיה דקרא ארישא קאי '''לרעות בגנים אלו א"ה.''' אם יש בהן איזה צדיק לוקח מהם ומדבקו לישראל כדמפרש בהמשל וללקוט שושנים על ערוגת הבושם קאי. דלמא. מעשה בר' חייא בר אבא והחבורה שלו וכו' שהיו רגילין לישב ולייגע בתורה תחת אילן תאנה א' והיה בעל התאנה משכים בבוקר ולוקט התאנים בכל יום והיו סבורין שמא הוא חושד אותם שלא ילקטו הן ולפיכך הוא משכים תמיד ואמרו נחלוף את מקומינו והלכו למקום אחר למחר בא בעל התאנה אצלם ואמר להם מוריי ורבותיי וכי אף מצוה אחת שהיתה לי שנהגתם ועשיתם זכות עמי מנעתם עכשיו ממני ואמרו לו הטעם מפני שהיינו סבורין שמא אתה חושד אותנו '''בצפרא.''' בבוקר האחר אמר בעל התאנה בלבו הננו מודיע אותם שלא מפני החשד עשיתי כך ולא היה לוקטן בהשכמה בפעם הזאת וזרחה עליו החמה וכו' '''ישן אין כתיב כאן.''' דלפי פשטיה דקרא דקאי על שינה של העובד ויגע במלאכה א"כ היה צריך לסיים כן אם מעט ואם הרבה ישן ומאי יאכל לפיכך דריש לי' על ענין השונה ולומד ויגע במשנתו בזריזות ואם מעט ואם הרבה יאכל הוא בשכרו כמו אלו שהיו יגיעים בכל היום וימים הרבה שלפי זריזות והתאמצות שלו הוא משתלם כמו שמסיים במשל שהביא '''ארבעה דברים.''' דחשיב בקרא דלקמיה הן עיקר תשמישו של עולם ושאר כל מיני מתכו' כלולין בהן וכולן אם אבדו מאחד יש להן חליפין להביאן ממקום אחר ולמלאות חסרונו אבל ת"ח שמת מי מביא לנו וכו' דמיהת חסרונו של זה א"א למלאות '''כהנא הוה עולם סגין.''' היה יניק וחכים הרבה כשעלה לכאן ומפני שהיה בחור וחריף והיה כועס מיד כההיא דלקמיה שהיה מעניש לאלו המלעיגים ועל דרך שאמרו האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא דקא מרתחא ליה הלכך קאמר עולם סגין</div> <div class="yerum-leiden-text">כשר היה הא בני חורים אחרים אין מקבלין תנחומין עליהן · כיני מתניתה אין מקבלין תנחומין על העבדים · מתני' מעשה ושמתה שפחתו שלר' אליעזר ונכנסו תלמידיו לנחמו · ולא קיבל · ירדו לדיוטה תחתונה ונכנסו אחריו לפניו · ונכנסו אחריו · אמ' להן כמדומה הייתי שאתם ניכוין בפושרין ואי אתם נכוין אפי' ברותחין · והלא אמרת אין מקבלין תנחומין על העבדים מפני שהן עברים כבהמה · אם על בני חורין אחרים אין מקבלין תנחומין כל שכן על העבדים · מי שמת עבדו או בהמתו צוו' לו המק' ימלא חסרונך · כד דמך ר' חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא קביל ריש לקיש עילוי דהוה רביה נימא תלמידיה דבר נשא חביב עליה כבריה עאל ואיפטר עילוי דודי ירד לגנו לרעות בגנים · לא צורכה אלא דודי ירד לגנו לרעות בגנים · דודי זה הקב'ה · ירד לגנו זה העולם · לערוגת הבושם אילו יש' · לרעות בגנים אילו אומות העולם וללקוט שושנים · אילו הצדיקים שמסלקן מביניהן · משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן והיה חביב עליו יותר מדאיי מה עשה המלך נטע לו פרדס · בשעה שהיה הבן עושה רצונו שלאביו היה מחזר בכל העולם כולו ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם ונוטעה בתוך פרדיסו · ובשעה שהיה מכעיסו היה מקצץ כל נטיעותיו · כך בשעה שיש' עושין רצונו שלמקום הקב'ה מחזר בכל העולם כולו ורואה אי זה צדיק באומות העולם ומביאן ומדבקן ליש' · כגון יתרו ורחב' ובשעה שהן מכעיסין אותו היה מסלק הצדיקים שביניהן · דלמא ר' חייא בר אבא וחבורתיה · ואית דמרין ר' יוסי ביר' חלפתא וחבורתיה · ואית דמרין ר' עקיבה וחבורתיה הוו יתבין לעיי באוריתא תחות חדא תאינה והוה מרא דתאינתא קריץ ולקיט לה בכל יום · אמרין שמא הוא חושדינו · נחלוף את מקומינו · למחר אתיא מרה דתאינתא גבון אמ' לון מריי את חדא מצוה דהויתון נהיגין ועבדין עמי מנעתונא מיני · אמרון ליה אמרינן דילמ' דאחשד לן בצפרא אתי מודעא יתהון זרחה עליו החמה והתליע תאינתיה · באותה שעה אמרו בעל התאנה יודע אימתי עונתה שלתאינה ללקוט והיה לוקטה · כך הקב'ה יודע אימתי עונתן שלצדיקים לסלק מן העולם והוא מסלקן · כד דמך ר' בון בר ר' חייא על ר' זעירא ואפטר עילוי מתוקה שנת העובד · ישן אין כת' כאן אלא אם מעט אם הרבה יאכל · למה היה ר' בון בר' חייא דומה למלך ששכר פועלים הרבה והיה שם פועל אחד והיה משתכר במלאכתו יותר מדאי · מה עשה המלך נטלו והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות · לעיתותי ערב באו אותם פועלים ליטול שכרן ונתן לו שכרו עמהן משלם · והיו הפועלים מתרעמין ואומ' אנו יגענו כל היום וזה לא יגע אלא שתי שעות ונתן לו שכרו עמנו משלם · אמ' להן המלך יגע זה לשתי שעות יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו · כך יגע ר' בון בתורה לעשרים ושמונה שנה מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמד למאה שנה · כד דמך ר' סימון בר זביד עאל ר' ליא ואפטר עילוי ארבעה דברים תשמישין שלעולם וכולן אם אבדו יש להן חליפין · כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו · ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושה · אילו אם אבדו יש להן חליפין · אבל תלמ' חכם שמת מי מביא לנו חליפתו · מי מביא לנו תמורתו · והחכמה מאיין תימצא ואי זה מקום בינה · ונעלמה מעיני כל חי · אמ' ר' לוי מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה יצא לבם דכת' ויצא לבם · אנו שאבדנו את ר' סימון בר זביד</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''משלו משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו בן, והיה חביב עליו יותר מדי. מה עשה המלך? נטע לו פרדס. בשעה שהיה הבן עושה רצונו של אביו, היה מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם, ונוטה בתוך פרדיסו. ובשעה שהיה מכעיסו, היה מקצץ כל נטיעותיו.''' '''כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זה צדיק באומות העולם, ומביאו ומדבקו לישראל, כגון יתרו ורחב. ובשעה שהן מכעיסין אותו, היה מסלק הצדיקים שביניהן.''' דלמא זה מעשה: מעשה ברבי חייא בר אבא וחבורתיה. ואית דמרין - יש שאומרים שזה היה רבי יוסי בי רבי חלפתא וחבורתיה, ויש אומרים שזה היה רבי עקיבה וחבורתיה. '''הוו יתבין לעיי באוריתא תחות הדא תאינה''' - הם ישבו מתחת עץ תאנה ושם היו לומדים. '''והוה מרא דתאינתא קריץ ולקיט לה בכל יום''' - בעל התאנה היה משכים לפני עלות השחר וקוטף את כל התאנים הבשלות קודם. '''אמרין: שמא הוא חושדינו?''' - למה הוא קוטף כל כך מוקדם? כנראה הוא חושד שאנחנו נקטוף לו את זה. אז אמרו: '''נחליף את מקומינו'''. '''למחר אתיא מרה דתאינתא גבון, אמר לון: מריי! אף חדא מצוה דהויתן נהיגין ועבדין עמי, מנעתונה מיני!''' - היה לי מצווה אחת שקיימתם בי, ישבתם תחת העץ שלי, וגם את זה אתם לוקחים ממני? '''אמרון ליה, אמרין, דלמא דאחשד לן''' - הם חשבו שהוא חושד בהם, למה הוא קוטף כל כך מוקדם. אז הוא אמר לעצמו: בבוקר הבא שיבוא, הם לבד יבינו למה נהגתי כך. '''בצפרא אתי מודעא יתהון, זרחה עליו החמה והתליעו תאינותיה.''' הוא לא קטף את התאנים, וכשהשמש זרחה עליהן כולן התליעו. '''באותה שעה אמרו: בעל התאנה יודע אימתי עונתה של תאינה ללקוט, והיה לוקטה. כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלק מן העולם, והוא מסלקן''' - לפני שהתקלקלו חס ושלום. '''כד דמך רבי בון בר רבי חייא''', כלומר שרבי בון בר רבי חייא נפטר, על רבי זעירא ואפטר עילוי. הוא דרש בהספד ואמר, כתוב: '''"מתוקה שנת העובד"'''. עכשיו הייתי מצפה שיהיה כתוב "ישן", כי מתוקה שנת העובד. '''ישן אין כתיב כאן, אלא "אם מעט אם הרבה יאכל"'''. '''למה היה רבי בון ברבי חייא דומה? למלך ששכר פועלים הרבה, והיה שם פועל אחד, והיה משתכר במלאכתו יותר מדאי. מה עשה המלך? נטלו, והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות. לעיתותי ערב, באו אותם פועלים ליטול שכרן, ונתן לו שכרו עמהן משלם.''' כלומר כולם קיבלו אותו דבר, גם הוא קיבל בדיוק כמוהם. '''והיו הפועלים מתרעמין ואומרים: אנו יגענו כל היום, וזה לא יגע אלא שתי שעות, ונתן לו שכרו עמנו משלם!''' כלומר למה הוא קיבל אותו דבר? '''אמר להן המלך: יגע זה לשתי שעות, יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו.''' '''כך יגע רבי בון בתורה לעשרים ושמונה שנה, מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד למאה שנה.''' '''כד דמך רבי סימון בר זביד, עאל רבי ליא ואפטר עילוי''' - כלומר שרבי סימון בר זביד נפטר, רבי ליא דרש בהספד ואמר: '''ארבעה דברים תשמישו של עולם, וכולן אם אבדו יש להן חליפין''': '''"כי יש לכסף מוצא, ומקום לזהב יזוקו. ברזל מעפר יוקח, ואבן יצוק נחושה."''' כל הדברים האלו אם אבדו יש להם חליפין, '''אבל תלמיד חכם שמת, מי מביא לנו חליפתו, מי מביא לנו תמורתו?''' '''"והחכמה מאין תמצא, ואי זה מקום בינה? ונעלמה מעיני כל חי".''' אמר רבי לוי: '''מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה, יצא לבם, דכתיב: "ויצא לבם"''', אנו שאיבדנו את רבי סימון בר זביד על אחת כמה וכמה! </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד א''' {{שוליים|ב_פז}} '''אין מקבלים תנחומים על מות עבד, אלא אומרים לו "המקום ימלא חסרונך".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות אבל, פרק יב, הלכה יב , שו"ע יו"ד סימן שעז סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם ושו"ע פסקו שאין מנחמים על עבד ובהמה כדין הירושלמי, מפני שהעבדים כבהמה, ואומרים לו "המקום ימלא חסרונך". {{שוליים|ב_פח}} '''מנחמים על מות תלמיד חכם כאבל על קרוב משפחה, שנאמר "כבריה".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות אבל, פרק יב, הלכה יב , שו"ע יו"ד סימן שעז סעיף א <קטע סוף=כ א/> ==דף כא עמוד א== <קטע התחלה=כא א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן לקיש שקיבל תנחומים על מות תלמידו כרבי חייא בר אדא, כדין תלמיד חביב כבן; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה שמתאבלים על רבו ותלמידו החכם. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב<span class="yerum-runnum">40</span></div> על אחת כמה וכמה! כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]], על אבוי דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#אבוי דשמואל|°]] ואפטר {{ירו"מ-ביאור|דרש}} עילוי: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[קהלת יב יג]]) "סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא". למה היה לוי בן סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] דומה? למלך שהיה לו כרם, והיה בו מאה גפנים. והיו עושות כל שנה ושנה מאה חביות של יין. {{ירו"מ-הדגשה|יבשו חלקם ו}}עמד על חמשים, עמד על ארבעים, עמד על שלשים, עמד על עשרים, עמד על עשר, עמד על אחד, והיה עושה מאה חביות של יין. והיה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו. כך היה רבי לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] חביב לפני הקדוש ברוך הוא ככל {{ירו"מ-הדגשה|בני ה}}אדם {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}. הדא הוא דכתיב: ([[קהלת יב יג]]) "כי זה כל האדם". כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] הוה {{ירו"מ-הוסר|עולם}} עלם סגין {{ירו"מ-ביאור|גבוה מאד ויש אומרים צעיר מאד}} כד סליק להכא. {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ}} חמתיה חד בר פחין {{ירו"מ-ביאור|פרחח}} אמר לו {{ירו"מ-הדגשה|בלגלוג}}: מה קלא בשמיא? {{ירו"מ-ביאור|בלגלוג על שהיה גבוה מאד. ויש אומרים בגלל שרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] המית אותו כשחשב שהוא לועג לו, וכאשר הסבירו לו שכך מבנה פניו — החיה אותו. כפי שמסופר (בתלמוד בבלי מסכת ([[בבא קמא קיז א|בבא קמא דף קיז עמוד א]])}} {{הערה|מעשה: ההוא גברא דהוה בעי אחוויי אתיבנא דחבריה {{ירו"מ-ביאור|היה אדם שרצה למסור לאנסים את התבן של חברו}}, אתא לקמיה דרב, אמר ליה רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: לא תחוי ולא תחוי {{ירו"מ-ביאור|אל תמסור ואל תמסור}}, אמר ליה לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: מחוינא ומחוינא {{ירו"מ-ביאור|אמסור ואמסור}}. יתיב רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] קמיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] באותה שעה, שמטיה לקועיה מיניה, {{ירו"מ-ביאור|שבר את מפרקתו והרגו}}. קרי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] עילויה: ([[ישעיהו נא כ]]) בניך עולפו, שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר — כשור הבר הנלכד ברשת, שהוא שם במקום שנלכד ואי אפשר לו לזוז ממקומו. מה תוא זה, כיון שנפל במכמר אין מרחמין עליו, אף ממון של ישראל כיון שנפל ביד עובדי כוכבים אין מרחמין עליו. אמר ליה רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] לרב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|שהרג את המוסר}}: כהנא, עד האידנא הוו פרסאי דלא קפדי אשפיכות דמים {{ירו"מ-ביאור|עד עכשיו היו כאן פרסיים שאינם מקפידים על שפיכות דמים}} ואינם עונשים את ההורג, אבל השתא איכא יוונאי דקפדו אשפיכות דמים ואמרי מרדין מרדין {{ירו"מ-ביאור|שאומרים רוצח ירצח}} . לכן קום סק לארעא דישראל, וקביל עלך דלא תקשי {{ירו"מ-ביאור| קבל על עצמך שלא להקשות}} לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שבע שנין. אזיל אשכחיה לריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] דיתיב וקא מסיים מתיבתא דיומא לרבנן {{ירו"מ-ביאור|שהיה חוזר ושונה להם מה שדרש רבי יוחנן אותו היום}}, אמר להו רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לרבנן: ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] היכא? אמרו ליה: אמאי? אמר להו: האי קושיא והאי קושיא, והאי פירוקא והאי פירוקא, {{ירו"מ-ביאור|אלו הקושיות שיש לי להקשות ואלו התירוצים שיש לי לתרץ על השיעור}}. אמרו ליה לריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] את דברי רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]. אזל ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ארי עלה מבבל, לעיין מר במתיבתא דלמחר {{ירו"מ-ביאור|שיכין טוב את השיעור של מחר}}. למחר אותבוה בדרא קמא {{ירו"מ-ביאור|הושיבו את רב כהנא בשורה הראשונה}} של היושבים קמיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: שמעתתא אחת ולא אקשי ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: שמעתתא נוספת ולא אקשי. וכל פעם שאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אימרה ורב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לא הקשה על זה, אנחתיה אחורי {{ירו"מ-ביאור|העבירו אותו שורה אחת אחורה}}, עד שהעבירו אותו שבע דרי {{ירו"מ-ביאור|שורות}} עד דאותביה בדרא בתרא {{ירו"מ-ביאור|עד שישב בשורה האחרונה}}. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ארי שאמרת נעשה שועל. אמר רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]: יהא רעוא דהני שבע דרי להוו חילוף שבע שנין {{ירו"מ-ביאור|יהי רצון שאלו שבע השורות שהעבירוני לאחור, יחשבו כתחליף לשבע השנים}} דאמר לי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] שלא להקשות לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. קם אכרעיה, אמר ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: נהדר מר ברישא {{ירו"מ-ביאור|יחזור הרב על תחילת דבריו}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: שמעתתא ואקשי רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], וכך הקשה לו על כל אימרה שאמר, עד שאוקמיה בדרא קמא, {{ירו"מ-ביאור|ששוב הושיבוהו בשורה הראשונה לפני רבי יוחנן}}. המשיך רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] ואמר שמעתתא ורב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] המשיך ואקשי. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה יתיב אשבע בסתרקי {{ירו"מ-ביאור|היה יושב על שבעה כרים}}. מחמת הקושיא שהקשה עליו רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] שלפי ליה חדא בסתרקא מתותיה {{ירו"מ-ביאור|הוציאו כר אחד מתחתיו}}. שוב אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]: שמעתתא ואקשי ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], והוציאו כר נוסף מתחתיו, עד דשלפי ליה כולהו בסתרקי מתותיה עד דיתיב על ארעא. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ב|גברא סבא הוה ומסרחי גביניה|רבי יוחנן היה אדם זקן, וגבות עיניו היו גדולות וכיסו את עיניו}}. אמר להו לשמשיו: דלו לי עיני ואחזייה, דלו ליה במכחלתא דכספא {{ירו"מ-ביאור|הרימו לו את הגבות עם מלקחים של כסף}}. חזא דפרטיה שפוותיה {{ירו"מ-ביאור|ראה ששפתיו של רב כהנא שסועות}} סבר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כי אחוך קמחייך ביה {{ירו"מ-ביאור|שרב כהנא צוחק עליו}}. חלש דעתיה של רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ונח נפשיה דרב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], למחר אמר להו רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לרבנן: חזיתו לבבלאה היכי עביד? אמרו ליה: דרכיה הכי ולא היה זה צחוק. על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לגבי מערתא. חזא דהוה הדרא ליה עכנא {{ירו"מ-ביאור|ראה נחש כרוך על הפתח}}. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לנחש: עכנא, עכנא, פתח פומיך, ולא פתח. יכנס חבר אצל חבר, ולא פתח. אמר: יכנס תלמיד אצל הרב, פתח ליה. בעא רחמי ואוקמיה, אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אי הוה ידענא דדרכיה דמר הכי לא חלשא דעתי, השתא ליתי מר בהדן {{ירו"מ-ביאור|עכשיו יבוא אדוני איתנו}}. אמר ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]: אי מצית למיבעי רחמי דתו לא שכיבנא אזילנא, ואי לא לא אזילנא, ויש מפרשים שרב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] אמר: הואיל וחליף שעתא וכבר קבלתי צער מיתה, לא אקבל שוב צער מיתה ולא אלך מכא. תייריה {{ירו"מ-ביאור|הקיצו רבי יוחנן משנתו}}, אוקמיה ושייליה כל ספיקא דהוה ליה ופשטינהו ניהליה {{ירו"מ-ביאור|העמידו והקשה לו רבי יוחנן את כל הספיקות שהיו לו, ותירץ לו רב כהנא את כולם.}} היינו דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דילכון אמרי, דילהון {{ירו"מ-ביאור|מה שאמרתי לכם, של בני בבל היא, ששמעתי מרב כהנא שעלה מבבל}}}} אמר לו {{ירו"מ-הדגשה|אמרו בשמים שגזר דיניה דההוא גברא מיחתם למיתה, וכן הוות ליה. ומדפגע ביה חמתיה חד חרן}} {{ירו"מ-ביאור|ראה אותו אדם אחר}} אמר לו: מה קלא בשמיא אמר לו: גזר דיניה דההוא גברא מיחתם, וכן הוות ליה. אמר: מה סליקית {{ירו"מ-ביאור|למה עליתי}} {{ירו"מ-הדגשה|לארץ ישראל}} מזכי {{ירו"מ-ביאור|ללמוד תורה}} ואנא איחטי? מה סליקית למיקטלה {{ירו"מ-ביאור|האם עליתי כדי להרוג}} בני ארעא דישראל? ניזול וניחות {{ירו"מ-ביאור|אלך וארד}} לי {{ירו"מ-הדגשה|חזרה לבבל}} מן הן דסליקית. אתא לגבי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר לו: בר נש דאימיה מבסרא {{ירו"מ-ביאור| מבזה}} ליה, ואיתתיה דאבוהי {{ירו"מ-ביאור|אשת אביו}} מוקרא ליה, {{ירו"מ-ביאור|מכבדת אותו}} להן ייזול ליה? אמר לו: ייזול להן דמוקרין ליה. {{ירו"מ-ביאור|ילך להיכן שמכבדים אותו}} נחת ליה כהנא מן הן דסלק. {{ירו"מ-ביאור|ירד כהנא למקום שממנו עלה}} אתון אמרין ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הא נחית {{ירו"מ-ביאור|ירד}} כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לבבל. אמר: מה הוה מיזל ליה {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|בלא}} מיסב רשותא? {{ירו"מ-ביאור|איך הלך בלא ליטול רשות}} אמרין ליה: ההוא מילתא דאמר לך, הוא הוה נטילת רשות דידיה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] כד סלק להכא, אזל אקיז דם. אזל בעי מיזבון {{ירו"מ-ביאור|רצה לקנות}} חדא ליטרא דקופד {{ירו"מ-ביאור|בשר}} מן טבחא. אמר לו: בכמה הדין ליטרתא? אמר לו: בחמשין מניי וחד קורסם. {{ירו"מ-ביאור|ומכה אחת}} אמר לו: סב לך שיתין, ולא קביל עילוי. סב לך ע', ולא קביל עילוי. סב לך פ', סב לך צ', עד דמטא מאה, ולא קביל עילוי. אמר לו: עביד כמנהגך. ברומשא נחית לבית וועדא, {{ירו"מ-ביאור|בלילה ירד לישיבה}} אמר לון: רבנן מה ביש מנהגא דהכא, {{ירו"מ-ביאור|מה המנהג הרע הזה שנהוג כאן}} דלא אכיל בר נש ליטרא דקופד, עד דמחו ליה חד קורסם! אמרין ליה: ומה הוא דין {{ירו"מ-הדגשה|דעביד הכי}}? {{ירו"מ-ביאור|מי עשה לך כך}} אמר לון: פלן טבחא. שלחון בעיי מייתיתיה {{ירו"מ-הדגשה|לדינה}}, {{ירו"מ-ביאור|רצו להביאו לדין}} ואשכחון ארוניה נפקא {{ירו"מ-הדגשה|שמת}}. אמרו לו: רבי, כל הכין {{ירו"מ-הדגשה|הקפדתה עליו? }}אמר לו:{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הוסר|וייתי}} ייתי עליי דלא כעסית עילוי, {{ירו"מ-הוסר|מי}} כי סברת{{ירו"מ-הדגשה|י}} דמנהגא כן. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא, אזל {{ירו"מ-הוסר|סבר}}{{ירו"מ-הדגשה|ספר}}, {{ירו"מ-ביאור|הלך להסתפר}} בעי מסחי באהן דימוסן דטיבריא. {{ירו"מ-ביאור|רצה להתרחץ במרחצאות טבריה}} פגע ביה חד ליצן ויהב ליה {{ירו"מ-הדגשה|חד}} פורקדל. {{ירו"מ-ביאור|נתן לו מכה אחת על העורף}} אמר לו: {{ירו"מ-ביאור|הליצן}} {{ירו"מ-הוסר|חד }}עד כדון עונקתיה דההוא גברא רפיא! {{ירו"מ-ביאור|עדיין צוארך רפוי וצריך לחזקו עם מכות}} והוה ארכונא {{ירו"מ-ביאור|היה שם שופט}} קאים דאין {{ירו"מ-הוסר|אחד }}ליסטים {{ירו"מ-הדגשה|אחד. וההוא ליצן}} {{ירו"מ-הוסר|ואזל}} אזל קם {{ירו"מ-הוסר|ליה }}גחיך כל קבליה. {{ירו"מ-ביאור|הלך וצחק לידו}} {{ירו"מ-הדגשה|על מה שעשה לרבי יסא}} אמר לו: ארכונא {{ירו"מ-הדגשה|ללסטים}}: מאן הוה עמך? תלה עינוי וחמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} דהוא גחיך, {{ירו"מ-הדגשה|וחשב שצחק עליו}} אמר לו: אהן דגחיך הוא {{ירו"מ-הדגשה|הוה}} עמי. נסביה, ודניה, ואודי ליה על חד קטיל. {{ירו"מ-ביאור|הודה על רצח שביצע}} מי נפקין תרויהון {{ירו"מ-ביאור|כשהוציאו את שניהם}} טעינין תרתי {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ש{{ירו"מ-הדגשה|ו}}רין. {{ירו"מ-ביאור|קורות, להיתלות עליהם}} {{ירו"מ-הדגשה|נפק}} {{ירו"מ-ביאור|יצא}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מן {{ירו"מ-הוסר|דעבר ר יסא }}מסחא, {{ירו"מ-ביאור|מהמרחץ}} אמר לו {{ירו"מ-הדגשה|הליצן}}: ההוא עונקתא {{ירו"מ-ביאור|הצוואר}} דהות רפיא, {{ירו"מ-ביאור|שהיתה רפויה}} כבר שנצת! {{ירו"מ-ביאור|התחזקה}} {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו תוכל ללכת בצואר זקוף שנענשתי על שהכתי אותך}}. אמר ליה רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: ביש גדא דההוא גברא. ולא כתיב: ([[ישעיהו כח כב]]) "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם"? רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: קשה היא הליצנות, שתחילתה ייסורין וסופן כלייה. תחילתה ייסורין דכתיב ([[ישעיהו כח כב]]) "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם". וסופן כלייה דכתיב: ([[ישעיהו כח כב]]) "כי כלה ונחרצה שמעתי מאת ה' צבאות על כל הארץ"<br> <span id="דף_כא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א<span class="yerum-runnum">41</span>⁤==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ט|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ט]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ט"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_פט}}חתן, אם רוצה לקרות את שמע בלילה הראשון, קורא. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הרוצה ליטול לו את השם יטול.<br><strong>גמ':</strong> תני: {{שוליים|ב_צ}}כל דבר שהוא של צער, {{ירו"מ-הדגשה|כגון הא דתנן: (משנה תענית א ד) הגיעה י"ז בחשוון ולא ירדו גשמים, התחילו היחידים להתענות}}, כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה. {{ירו"מ-הדגשה|וכן כגון הא דתנן: (משנה פסחים ד א) מקום שנהגו לעשות מלאכה בי"ד, עושין. מקום שנהגו שלא לעשות, אין עושים. ובכל מקום תלמדי חכמים אינם עושים, כל הרוצה לעשות עצמו}} תלמיד חכם עושה, ותבוא לו ברכה. וכל דבר שהוא של שבח, לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה. אלא אם כן מינו אותו פרנס על הציבור. תני: {{ירו"מ-הדגשה|מעשרה תנאים שהתנה יהושע, שיהיו}} {{שוליים|ב_צא}}מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים. {{ירו"מ-ביאור|שהבוץ מתקשה ונעשה כיתדות}} ובשעה {{ירו"מ-ביאור|שהדרך בוצית}} שהוא משתקע, אפילו בשדה שהיא מליאה כורכמין. אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} שהיו בדרך, והיו מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים. וראו את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פפוס|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן פפוס {{ירו"מ-הוסר|שהיה}}{{ירו"מ-הדגשה|שהחמיר}} {{ירו"מ-הדגשה|על עצמו והיה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יהודה בן פפוס או פפוס בן יהודה|משתקע ובא כנגדן.]] אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: מי הוא זה שמראה עצמו באצבע {{ירו"מ-הדגשה|כאילו שהוא חסיד}}? אמר לו: [[ביאור:עץ מסורת#יהודה בן פפוס|°]]<nowiki/>יהודה בן פפוס הוא, שכל מעשיו לשום שמים. אמר לו: ולא כן תני: כל דבר שהוא של שבח, לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה, אלא אם כן מינו אותו פרנס על הצבור? אמר ליה: והתני: כל דבר של צער, כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה ותבוא עליו ברכה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ובלחוד {{ירו"מ-ביאור|ובלבד}} דלא יבזה חורנין. {{ירו"מ-ביאור|שהוא נוהג בחסידות והם לא}} דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ורבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] הוו יתבין אכלין {{ירו"מ-ביאור|ישבו לאכול}} בחדא מן אילין כנישתא עלייתה. {{ירו"מ-ביאור|באחד מעליות בית הכנסת}} אתת עונתה דצלותא, {{ירו"מ-ביאור|הגיעה זמן התפילה}} וקם רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] מצלויא. אמר ליה רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]]: לא כן אלפן רבי: {{ירו"מ-ביאור|לא כך למדנו רבי}} {{שוליים|ב_צב}}אם התחילו אין מפסיקין? ותני חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: {{שוליים|ב_צג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט|כל מי שהוא פטור מדבר ועושה{{ירו"מ-הדגשה|ו}}, נקרא הדיוט.]] אמר לו: והא תנינן: {{שוליים|ב_צד}}חתן פטור {{ירו"מ-הדגשה|מקרית שמע, ואף על פי כן תנינן}}: חתן אם רוצה {{ירו"מ-הוסר|אל ו }}ל{{ירו"מ-הדגשה|קר}}א {{ירו"מ-הדגשה|קרית שמע קורא}}{{ירו"מ-הוסר| דרג היא}}. אמר לו: יכיל אנא פתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אמר: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים. <strong>הדרן עלך פרק היה קורא</strong> ==פרק שלישי: "מי שמתו" == <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שלישי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר ברכות פרק שלישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==דף כא (סוף)== == [[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א"> </span> <br><strong>מתני':</strong> מי שמתו מוטל לפניו, {{שוליים|ג_א}}פטור מקרית שמע ומן התפילין. {{שוליים|ג_ב}}נושאי המיטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן, את שלפני {{ש}} <span id="דף_כא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כ עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''בר פחין.''' בליעל אחד והיה מלעיג ואמר ליה מה קלא בשמיא מפני שבביאתו כעס עליו ר' יוחנן והענישו ומת ואח"כ בקש עליו רחמים וחיה כההיא עובדא דהגוזל בתרא ושאל לו זה מה קול שמעת בשמים וא"ל גזר דין דההוא גברא מיחתם עליו שימות וכן הוה וחזר ופגע באחר כמותו וא"ל כן. אמר מה. זה סליקית להכא למיזכי ולהגות בתורה ואנא אחטא להעניש הבריות וכי עליתי להרוג בני א"י '''ניזול וניחות לי מן הן דסליקית.''' אני צריך לילך ולירד מן המקום הזה שעליתי לכאן ולחזור לבבל '''אתא לגבי ר' יוחנן.''' ולא היה רוצה לגלות לו שדעתו לחזור פן יעכבנו ולפיכך לא נטל ממנו רשות בפירוש כ"א דרך רמז אמר לו '''בר נש דאימיה מבסרא ליה.''' שאמו מבזה אותו ואשת אביו מכבדו לאיזה מהן ילך והרמז על א"י שהיא משולה לאמו וח"ל דומה לאשת אב וכאן יש לו צער ובושה ובח"ל עושין לו כבוד הרבה ור' יוחנן לא הרגיש בדבריו והשיב לו ילך למקום שמכבדין אותו '''נחת ליה כהנא מן הן דסלק.''' והלך רב כהנא וירד ממקום שעלה וחזר לבבל ובאו והגידו זה לר' יוחנן והיה מתמיה ואמר מה זה שהלך לו בלא נטילת רשות ממני ואמרו לו זה הדבר שאמר לך הוא הנטילת רשות שלו ואתה שהשבת לו כך לפיכך הלך לו '''אזל בעי מיזבון.''' הלך בדעתו לקנות ליטרא בשר מהטבח '''בחמשין מניי.''' מין מטבעות שהיה להם '''וחד קורסם.''' ומכה אחת בברזל נקרא קורסם הערוך וא"ל תקח לך ששים מטבעות ולא תעשה לי המכה וחזר והוסיף לו ולא קיבל דבריו וא"ל עשה כמנהגך ולעת ערב כשבא ר' זעירא לבה"מ ואמר לרבנן מה המנהג הרע הזה כאן שלא יאכל אדם ליטרא בשר עד שיכו אותו מכה אחת ואמרו לו ומה זה הדבר ומי הוא עושה זה והשיב פלוני הטבח ושלחו אחריו להביאו ולייסרו על כך ומצאו שמת וארונו יוצא לקראתם ואמרו לר' זעירא רבי כל כך כעסת והענשת לזה והשיב יבא עלי שלא כעסתי עליו מפני שהייתי סבור שהמנהג כאן הוא כך '''אזל ספר.''' נסתפר והיה בדעתו לילך לרחוץ בזה המרחץ של טבריא ופגע בו לץ אחד ונתן לו פורקדל חד זהו פרגול ששנינו בפ' כ"ט דכלים ולשון המדרש בפרשת אמור מה לך לוקה בפרגל וכו' כלומר מכה אחת על צוארו בעץ שקורין פורקדל וא"ל עדיין צוארו והענק שלו רפה הוא וצריך לחזק אותו ודרך שחוק והיתול אמר לו כמנהג הלץ וכשהלך היה שם ארכונא חד שופט ומושל שהיה דן לליסטים א' וזה הלץ עמד ושחק לנגדו וכשאמר הדיין להליסטים מי היה עמך כשעשית המעשה תלה עיניו והביט בלץ הזה וראה שהוא שוחק ואמר זה השוחק הוא היה עמי ולקחוהו ודנו אותו ביסורין עד שהודה על אדם אחד שהוא הרגו וכשהוציאו לשנים אלו וטעונין שתי קורות עליהן לתלות אותם בתוך כך יצא ר' ייסא מהמרחץ וא"ל זה הלץ ההולך להתלות כבר הענק הזה שהיה רפוי נשתנם ונתחזק וכלומר שנגמר דינו ליהרג על שנתן לו מכה על צוארו ואמר לו ר' ייסא ארור המזל שלך ולא כתיב ואל תתלוצצו וגו' ואיני מתחייב בנפשך כי אתה בעצמך גרמת לך '''מתני' לא כל הרוצה ליטול לו את השם יטול.''' אם לא מוחזק חכם ופרוש בשאר דברים אין זה אלא יוהרא שמראה בעצמו שיכול לכוין לבו ואין הלכה כרשב"ג וקצת מרבוותא אמרי דהאידנא כל אדם יקרא ק"ש בלילה הראשון שכיון שבדורות הללו אין מכוונים כל כך בשאר ימים אם לא יקרא בלילה א' מיחזי יותר כיוהרא שמראה עצמו שהוא מכוין בכל שעה אלא השתא משום דטריד במצוה '''גמ' תני.''' בתוספתא פ"ק דתענית על הא דשנינו שם היחידים מתענין בה"ב '''תני.''' בתוספתא דב"ק פ"ח מסתלקין לצדדין להשדות שבצדי דרכים מותר להסתלק מן הדרך לילך לשם מפני יתידות הדרכים כשהארץ יבישה ועשויה כמין גריד וכיתדות שאינו נוח להלך עליהן באמצע הדרך מסתלקין לצדדין וזה א' מעשרה תנאים שהתנה יהושע בכניסתן לארץ ומייתי לה בהאי תלמודא בפ' המוכר את הספינה '''ובשעה שהוא משתקע וכו'.''' כלומר אם השדה שהיא מליאה כרכום היא סמוכה להדרך ומתקלקלת אם הולכין ודורסין עליה ואם יקיף ולא יעבור באותה שדה צריך הוא להשתקע הרבה מן הדרך ולהקיפה אז מותר להסתלק אפי' לאותה שדה מליאה כרכום מפני טורח המרובה '''שהיה משתקע.''' הרבה ונטה מן הדרך ולא רצה להסתלק לצדדין לתוך שדה חבירו א"נ ובשעה שהוא משתקע שצריך להשתקע עצמו הרבה בהדרך שהיא עשויה כמין גומות ועולה ויורד שכיחי הרבה בה מסתלקין אפי' לשדה כרכום '''באצבע.''' מראה חסידותו לפנינו באצבע ויוהרא הוא '''שכל מעשיו לשום שמים.''' ואין לחושדו משום יוהרא '''ולא כן תני כל דבר שהוא של שבח וכו'.''' ור"ג היה סבור לדמות זה לדבר של שבח שמראה חשיבות לפניהם שהוא מדקדק במעשיו ומחמיר על עצמו לעשות לפנים משורת הדין '''אמר ליה.''' ר' יהושע והא תני כל דבר של צער וכו'. והאי נמי דבר של צער הויא שהרי הוא צריך להצטער עצמו בהילוך הדרך כשאינו מסתלק לצדדין</div> <div class="yerum-leiden-text">על אחת כמה וכמה · כד דמך ר' לוי בר סיסי על אבוי דשמואל ואפטר עילוי סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא · למה היה בן סיסי דומה למלך שהיה לו כרם והיו בו מאה גפנים והיו עושות מאה חביות שליין עמד על שלשים עמד על עשרים עמד על עשר עמד על אחד והיה עשה מאה חביות שליין · והיה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו · כך היה ר' לוי בר סיסי חביב לפני הקב'ה ככל אדם · הדא הוא דכת' כי זה כל האדם · כי זה ככל האדם · כהנא הוה עולם סגין כד סליק להכא חמתיה חד בר פחין · אמ' ליה מה קלא בשמיא · אמ' ליה גזר דיניה דההוא גברא מיחתם · וכן הוות ליה חמתיה חד חרן אמ' ליה מה קלא בשמיא · אמ' ליה גזר דיניה דההוא גברא מיחתם · וכן הוות ליה · אמ' מה סליקית מזכי ואנא איחטי · מה סליקית למיקטלה בני ארעא דיש' ניזול וניחות לי מן הן דסליקית · אתא לגבי ר' יוחנן אמ' ליה בר נש דאימיה מבסרא ליה ואיתתיה דאבוהי מוקרא ליה להן ייזיל ליה · אמ' ליה ייזיל להן דמוקרין ליה · נחת ליה כהנא מן הן דסלק · אתון אמרין ליה לר' יוחנן הא נחית כהנא לבבל · אמ' מה הוה מיזל ליה דלא מיסב רשותא · אמרין ליה ההיא מילתא דאמ' לך היא הוה נטילת רשות דידיה ' ר' זעירא כד סלק להכא אזל אקיז דם · אזל בעי מיזבון חדא ליטרא דקופד מן טבחא · אמ' ליה בכמה ליטרתא · אמ' ליה בחמשין מניי וחד קורסס · אמ' ליה סב לך שיתין ולא קביל עילוי · סב לך שבעין ולא קביל עילוי · סב לך פ' · סב לך צ' · עד דמטא מאה ולא קביל עילוי · אמ' ליה עביד כמנהגך · ברומשא נחית לבית וועדא · אמ' לון רבנן מה ביש מנהגא דהכא דלא אכיל בר נש ליטרא דקופד עד דמחו ליה חד קורסס · אמרין ליה ומה הוא דין · אמ' לון פלן טבחא · שלחון בעיי מייתיתיה · ואשכחון ארוניה נפקא · אמרין ליה ר' כל הכין אמ' ליה וייתי עליי דלא כעסית עילוי מי סברת דמנהגא כן · ר' יסא כד סליק להכא אזל ספר בעי מסחי באהן דימוסן דטיבריא · פגע ביה חד ליצן ויהב ליה פורקדל חד · אמ' ליה עד כדון עונקתיה דההוא גברא רפיא · והוה ארכונא קאים דאין אחד ליסטים ואזל קם ליה גחיך כל''קבליה · אמ' ליה מאן הוא עמך תלה עינוי וחמא דהוא גחיך אמ' ליה אהין דגחיך הוא עמי נסביה ודמה ואודי ליה על חד קטיל · מי נפקין תרויהון טעינין תרתי שריין דעבד ר' יסא מ' מסחי · אמ' ליה ההוא עונקתא דהות רפיא כבר שנצת · אמ' ליה ביש גדא דההוא גברא ולא כת' ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם · ר' פינחס בשם ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק קשה היא הליצנות שתחילתה ייסורין וסופן כלייה · תחילתה ייסורין דכת' ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם · וסופן כלייה דכת' כי כלה ונחרצה שמעתי מאת יי' צבאות על כל הארץ · מתני' חתן אם רוצה לקרות את שמע בלילה הראשון קורא · רבן שמעון בן גמליאל או' לא כל הרוצה ליטול לו את השם יטול · תני כל דבר ש הוא שלצער כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה · תלמ' חכם עושה ותבוא לו ברכה · וכל דבר שהוא שלשבח לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה · תלמ' חכם עושה אלא אם כן מינו אותו פרנס על הציבור · תני מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים · וכשהוא משתקע אפי' בשדה שהיא מליאה כורכמין · אמ' ר' אבהו מעשה ברבן גמליאל ור' יהושע שהיו בדרך והיו מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים וראו את ר' יהודה בן פפוס שהיה משתקע ובא כנגדן · אמ' רבן גמליאל לר' יהושע מי הוא זה שמראה עצמו באצבע אמ' לו יהודה בן פפוס הוא שכל מעשיו לשום שמים · אמ' ליה ולא כן תני כל דבר שהוא שלשבח לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה · תלמ' חכם עושה אלא אם כן מינו אותו פרנס על הציבור · אמ' ליה והא תני כל דבר שלצער כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה · תלמ' חכם עושה ותבוא עליו ברכה · אמ' ר' זעירא ובלחוד דלא יבזה חורנין · דלמא ר' יסא ור' שמואל בר רב יצחק הוו יתבין אכלין בחדא מן אילין כנישתא עלייתא · אתת עונתה דצלותא וקם ר' שמואל בר רב יצחק מצלייא · אמ' ליה ר' מיישא לא כן אלפן ר' אם התחילו אין מפסיקין · ותני חזקיה כל מי שהוא פטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט · אמ' ליה והא תנינן חתן פטור · חתן אם רוצה אמ' ליה ולא דרבן גמליאל היא · אמ' ליה יכיל אנא פתר כרבן גמליאל דרבן גמליאל אמ' איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים</div> <div class="yerum-side">'''ובלחוד דלא ובזה חורנין.''' הא דאמרי' דבדבר של צער אם רצה לעשות אותה דוקא בפני עצמו יכול להחמיר עליו אבל אם הוא בפני אחרים וכהך עובדא לא יעשה כן מפני שהוא כמבזה לאחרים שהם אינם רוצים לעשו' לפנים משורת הדין והוא עושה '''דלמא.''' מעשה בר' ייסא ור' שמואל שהיו יושבין ואוכלין בא' מבהכ"נ שבעלייה והגיע עונת התפלה וקם ר' שמואל והפסיק מאכילה להתפלל '''א"ל והא תנינן חתן פטור חתן אם רוצה.''' כלומר דאע"פ ששנינו שהחתן פטור מק"ש אפ"ה שנה רבי כאן אם רוצה לקרות קורא אלמא דלא נקרא הדיוט כשמחמיר על עצמו בדבר שהוא פטור מן הדין '''א"ל יכיל אנא פתר כר"ג.''' והכי גריס לה בפ"ק דשבת ול"ג ההיא א"ל קמא. כלומר דמתני' דהכא כר"ג אתיא דלא רצה לפטור עצמו מק"ש כמו שהשיב לתלמידיו איני שומע וכו' ושאני ק"ש דאית ביה קבלת מלכות שמים: הדרן עלך היה קורא</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''כד דמך רבי לוי בר סיסי''', על אבוי דשמואל ואפטר עילוי - אבא של שמואל עמד והספיד אותו. אמר, כתוב בקהלת: '''"סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא"'''. '''למה היה לוי בן סיסי דומה? למלך שהיה לו כרם, והיה בו מאה גפנים. והיו עושות כל שנה ושנה מאה חביות של יין.''' יבשו חלקם: '''עמד על חמשים, עמד על ארבעים, עמד על שלשים, עמד על עשרים, עמד על עשר, עמד על אחד, והיה עושה מאה חביות של יין.''' כלומר בדיוק כמו שבהתחלה, '''והיה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו. כך היה רבי לוי בר סיסי חביב לפני הקדוש ברוך הוא ככל אדם.''' הדא הוא דכתיב: '''"כי זה כל האדם"'''. כהנא היה בחור צעיר מאוד כשעלה לארץ ישראל. אני חוזר לסיפור שמופיע כן, יש קטע מהבבלי שכתבתי פה למטה. הבבלי מספר שהיה בחור יהודי אחד שרצה למסור רכוש של יהודים לגויים, ורב אמר לו שלא יעשה את זה. הוא החליט שכן עושה את זה, ואז רב כהנא נתן לו מכה והרג אותו, ולכן הוא ברח לארץ ישראל. לפני שהוא הלך לארץ ישראל, רב ביקש ממנו שלא יקשה לרבי יוחנן שבע שנים. הוא הגיע, פגש את ריש לקיש בארץ ישראל ושאל אותו כל מיני שאלות, וריש לקיש ראה שהוא תלמיד חכם מאוד גדול. הוא אמר לרבי יוחנן: '''ארי עלה מבבל, לעיין מר במתיבתא דלמחר'''. ריש לקיש בעצם היה מכין את השיעור לפני שרבי יוחנן היה מגיע - היה אומר לו מה ההתרשמות שלו מהתלמידים, השאלות שלהם, כדי שרבי יוחנן יכין את השיעור. הם נהגו לשבת - רבי יוחנן יושב על כסא וכל האחרים יושבים בשורות שורות לפניו, והוא התחיל לדרוש את השיעור. בהתחלה כהנא ישב בשורה הראשונה והוא חיכה שהוא ישאל. הוא לא שאל שאלה, אז העבירו אותו לשורה השנייה, ולאחר מכן השלישית, וכן הלאה עד שהוא הגיע לשורה השביעית. ואז רבי יוחנן אמר לריש לקיש: '''ארי שאמרת נעשה שועל'''. ואז רב כהנא ביקש שבמקום השבע שנים שהוא הבטיח לרב לא לשאול שאלה, השבע שורות שהוא התבזה - שהורידו אותו שבע שורות - זה יהיה במקום. ואז בעצם הוא ביקש לחזור חזרה לשורה הראשונה ולהתחיל את השיעור מחדש והוא ישאל שאלות. באמת על כל שורה, כל שאלה, כל דבר שרבי יוחנן אמר, כהנא שאל שאלות, וככה קידמו אותו שורה שורה עד שהגיע חזרה לשורה הראשונה. ואז רבי יוחנן רצה לראות מי התלמיד החכם הזה, וביקש שירימו לו את העפעפיים במכחלת של כסף, והוא ראה את כהנא, וכהנא הלחיים שלו היו בולטות - זה היה נראה כאילו שהוא צוחק. אז רבי יוחנן חשב שהוא צוחק עליו, וחלשה דעתו של רבי יוחנן ונח נפשיה דרב כהנא. לאחר מכן שסיפרו לרבי יוחנן שבעצם זה המבנה פנים של כהנא, הוא הלך והחייה אותו. כשכהנא הגיע לארץ ישראל, אמרנו שהוא היה בחור צעיר. חמתיה חד בר פחין, אמר לו: '''מה קלא בשמיא?''' - הרי רבי יוחנן הרג אותו וגם החייה אותו, מה נשמע בשמיים? אמר לו: גזר דין על אותו גברא מיחתם - שמעתי שאתה עומד למות. וכן פגע בעוד אחד שגם אמר לו: מה קלא בשמיא? שוב אמר לו: גזר דיניה דההוא גברא מיחתם, אתה עומד למות. אז כהנא אמר לעצמו: '''מה סליקית מזכי ואנא איחטי?''' כל המטרה שלי לעלות לארץ ישראל היתה כדי ללמוד תורה, ואני חוטא כאן. '''מה סליקית למיקטלה בני ארעא דישראל? ניזול וניחות לי מן הן דסליקית''' - אחזור למקום שממנו עליתי. אתא לגבי רבי יוחנן, אמר לו: '''בר נש דאימיה מבסרא ליה, ואיתתיה דאבוהי מוקרא ליה, להן ייזול ליה?''' - אמא של בן אדם שאמא שלו מבזה אותו, ואשתו של אבא שלו (האמא החורגת) מכבדת אותו - לאיפה ילך? '''אמר לו: ייזול להן דמוקרין ליה''' - שילך לאיפה שמכבדים אותו. '''נחת ליה כהנא מן הן דסלק. אתון אמרין ליה לרבי יוחנן: הא נחית כהנא לבבל. אמר: מה הוה מיזל ליה מיסב רשותא?''' איך הוא הלך בלי לקבל רשות? '''אמרין ליה: ההוא מילתא דאמר לך, הוא הוה נטילת רשות דידיה''' - בעצם התכוון להגיד שבארץ ישראל מבזים אותו, ובבבל שם מעריכים אותו, וזה כבר היה קבלת רשות ממנו. רבי זעירא כד סלק להכא, אזל אקיז דם - הלך להקיז דם. נהגו לאכול אחרי הקזת דם בשר, כדי להחזיר את הדם שאבד. '''אזל בעי מיזבון חדא ליטרא דקופד מן טבחא. אמר לו: בכמה הדין ליטרתא? אמר לו: בחמשין מניי וחד קורסם.''' צריך לשלם חמישים כסף ועוד איזה מכה. '''אמר לו: סב לך שיתין, ולא קביל עילוי. סב לך ע', ולא קביל עילוי. סב לך פ', סב לך צ', עד דמטא מאה, ולא קביל עילוי.''' לא הסכים לקבל שום דבר, רק חמישים ומכה. '''אמר לו: עביד כמנהגך''' - תעשה מה שאתה רוצה. נתן לו חמישים שקל, ונתן לו גם מכה. '''ברומשא נחית לבית וועדא, אמר לון: רבנן מה ביש מנהגא דהכא, דלא אכיל בר נש ליטרא דקופד, עד דמחו ליה חד קורסם!''' - אדם לא יכול לאכול ליטרה בשר עד שנותנים לו איזו מכה. '''אמרין ליה: ומה הוא דין? אמר לון: פלן טבחא.''' שלחו לחפש אותו לדין, ומצאו שהארון שלו יוצא - שהוא מת. '''אמרו לו: רבי, כל הכין''' - כל כך הקפדת על זה? '''אמר לו: ייתי עליי דלא כעסית עילוי, כי סברת דמנהגא כן''' - הייתי בטוח שזה המנהג, לכן לא כעסתי. רבי יסא כד סליק להכא, אזל בעי מסחי באהן דימוסן דטיבריא - רצה להתרחץ במרחצאות של טבריה. '''פגע ביה חד ליצן ויהב ליה פורקדל''' - נתן לו מכה מאחורי הצוואר, עד היום לצערנו יש שנוהגים כך למי שמסתפר. '''אמר לו: עד כדון עונקתיה דההוא גברא רפיא!''' - צוואר שלך עדיין רך, צריך לחזק אותו. '''והוה ארכונא קאים דאין ליסטים''' - היה שופט רומאי שדן גנב. הליצן, תוך כדי שהוא הולך, '''אזל קם גחיך כל קבליה''' - צוחק ומספר לכולם איך נתן מכה לרבי יסא. תוך כדי זה הוא עבר דרך המשפט, '''אמר לו: ארכונא: מאן הוה עמך?''' - היה איתך שותף? '''תלה עינוי וחמא דהוא גחיך, אמר לו: אהן דגחיך הוא עמי.''' הוא הרים עיניים, ראה מישהו צוחק, וחשב שצוחק עליו, אז אמר: זה השותף שלי. '''נסביה, ודניה, ואודי ליה על חד קטיל.''' תפסו אותו ושפטו אותו, והוא הודה שרצח. '''מי נפקין תרויהון טעינין תרתי שרין''' - כל אחד מהם סחב את העץ, כמו שהיה נהוג שהנאשם סוחב את העץ שעליו תולים אותו. תוך כדי שהם עוברים, '''רבי יסא מן מסחא, אמר לו: ההוא עונקתא דהות רפיא, כבר שנצת!''' - הצוואר שלך כבר התחזק, אתה יכול ללכת בגאווה, כבר נענשתי על מה שהכיתי אותך. '''אמר ליה רבי יסא: ביש גדא דההוא גברא.''' זה חוסר מזל. '''ולא כתיב: "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם"?''' למה היית צריך להתלוצץ? '''רבי פינחס ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק: קשה היא הליצנות, שתחילתה ייסורין וסופן כלייה. תחילתה ייסורין דכתיב "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם". וסופן כלייה דכתיב: "כי כלה ונחרצה שמעתי מאת ה' צבאות על כל הארץ"'''. </div> </div> r3slfxeqsvkbtqjo3g1i0tdb5tw16rq 3083831 3083830 2026-09-18T14:36:12Z מאירושולי 35234 3083831 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שני — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יב עמוד א<span class="yerum-runnum">23</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_א|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_א}}היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא; אם כיון לבו יצא, ואם לאו לא יצא. ובפרקים, שואל מפני הכבוד ומשיב, ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה{{ירו"מ-הוסר|ור'}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: {{שוליים|ב_ב}}באמצע, שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד, ובפרקים, שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא; אם כיון לבו יצא}}. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: זאת אומרת שאין הברכות מעכבות, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי לא נאמר שברך.  התיבון: והתנן}}: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|תלמידי חכמים שתורתם אמנותם וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{ירו"מ-הדגשה|מפסיקים לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. וכי יעלה על הדעת שאינו מפסיק גם לברכות? ולא תנינתה התם מפסיקין לקריאת שמע ולברכות, אף הכא, אף על גב דלא תנינתה, צריך לברך}}. אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: {{ירו"מ-הדגשה|כאן חייבים לאמר שלא ברך. ש}}אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה שהוא צריך לברך, מאי אם כיון לבו יצא? אם ברך, קל וחומר שכוין}} את {{ירו"מ-הוסר|שהוא צריך }}{{ירו"מ-הוסר|לברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לבו}} {{ירו"מ-הדגשה|לצאת. אף אם נאמר}} {{ירו"מ-הוסר|בירך}}{{ירו"מ-הדגשה|שברך}} {{ירו"מ-הדגשה|וודאי התכוון לצאת, אפשר שלא די שיכוון ליבו לצאת, אלא}} צריך שיכוין את לבו {{ירו"מ-הדגשה|לפירוש המילים}}.{{ירו"מ-הוסר|בכולן התיבון ואינו מפסיק ולא תנינתה}} {{ירו"מ-הוסר|והכא}}{{ירו"מ-הדגשה|האם}}{{ירו"מ-הוסר| אף על גב דלא תנינתה}} צריך {{ירו"מ-הדגשה|כוונה}}{{ירו"מ-הוסר| לברך זאת אומרת: צריך לכוין את לבו}} בכולן? נישמעינה מן הדא: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אחי|°]]<nowiki/>רבי אחי {{ירו"מ-ביאור|ברבי יאשיה}} אמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: אם כיון לבו בפרק ראשון, אף על פי שלא כיון לבו בפרק שני, יצא. מה בין פרק ראשון ומה בין פרק שני? {{ירו"מ-הדגשה|ולמה די אם כיון בפרק ראשון}}. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}? כל {{ש}} <span id="דף_יב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''פרק ב' הלכה א', דף י"ב עמוד א'''' מתניתין: היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא. כלומר אדם שהיה קורא בתורה והגיע הזמן של קריאת שמע והוא בדיוק היה קורא את פרשת שמע שמופיעה בתורה. '''אם כיוון ליבו יצא, ואם לאו לא יצא'''. יש כל מיני פירושים מה בדיוק הכוונה כיוון ליבו, האם כיוון ליבו לעצם לצאת ידי חובה בכלל או כיוון ליבו למשמעות של המילים. זה הגמרא תסביר. '''ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב'''. כלומר, אנחנו יודעים שבקריאת שמע יש לנו שלוש פרשות שמע, והיה אם שמוע ויאמר - לפניה ביום יש שתי ברכות ולאחריה ברכה אחת. בערב לפניה שתי ברכות, ואחריה שתי ברכות. אז בין פרק לפרק או בין ברכה לברכה, שואל מפני הכבוד. כלומר הוא יכול לשאול לשלומו של מישהו מכבד וגם משיב. '''ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב'''. כלומר באמצע הפרקים, באמצע שמע ישראל, באמצע והיה אם שמוע וכולי, אז שואל מפני יראה ומשיב - זה '''דברי רבי מאיר'''. אבל כמובן שבאמצע הפרק זה יותר חמור. '''רבי יהודה אומר: באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד'''. כלומר לפי רבי יהודה זה הדרגתי. תמיד להשיב תשובה יותר קל מאשר לשאול. אז באמצע הפרקים עצמם, באמצע שמע, באמצע והיה אם שמוע וכולי, אז הוא שואל רק מפני יראה. כלומר אדם שהוא מפחד ממנו, אבל להשיב הוא יכול כבר להשיב גם מפני הכבוד - מי שמכבד אותו. אבל '''ובפרקים שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם'''. כלומר שוב פעם ירידה, כן? לשאול שואל מפני הכבוד, אבל להשיב אפשר להשיב לכל אדם. גמרא: תנן, '''היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא, אם כיוון לבו יצא'''. ככה כתוב במשנה. '''אמר רבי אבא: זאת אומרת שאין הברכות מעכבות'''. כלומר מה הראיה? כי הרי כתוב "היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כיוון ליבו יצא". לא כתוב שאם ברך וכיוון ליבו. אז מכאן שהוא בעצם עם הברכות - לא מעכבות. מקשה הגמרא: והתנן מפסיקים לקריאת שמע ומפסיקים לתפילה. אנשים שהיו עוסקים בתורה והגיע זמן קריאת שמע - אז מפסיקים את הלימוד, ולתפילה לא מפסיקים. אבל שם הרי לא כתוב שמפסיקים לקריאת שמע ולפני כן מברכים. כתוב מפסיקים לקריאת שמע, וודאי האדם שלא מפסיק גם לברכות ברור שהוא גם מברך, כן? ואף על פי כן לא כתוב. אז כנראה שבעצם זה דבר שהוא מובן. אז גם כאן שכתוב שהיה קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כיוון ליבו יצא, הכוונה אם ברך וכיוון ליבו. '''אמר רבי יוסה: אם אומר את צריך שיכוין את לבו'''. כלומר אי אפשר להגיד את זה ככה. כאן חייבים לומר שהוא לא ברך. כי הרי מה המשנה אומרת? אם כיוון ליבו יצא. אם אומר אתה שברך, אז מה זה אם כיוון ליבו יצא? הרי אם ברך קל וחומר שהוא התכוון לצאת. כלומר אדם לא מברך סתם. אומרת הגמרא זה לא ראיה. גם אם נאמר שהוא כן ברך והתכוון לצאת, לא די בזה. כי בקריאת שמע לא די בכוונה לצאת, אלא צריך כוונה לפירוש המילים. כיוון ליבו - הכוונה לפירוש המילים. אז מה שהמשנה אמרה, "היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כיוון ליבו יצא", הכוונה שהוא ברך וכיוון ליבו למשמעות המילים. שואלת הגמרא: '''צריך בכולן'''? האם צריך כוונה בכולן? כלומר לכל הפרשות? אומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא'''. נביא ראיה מסיפור. '''רבי אחי אמר משום רבי יהודה: אם כיון לבו בפרק ראשון, אף על פי שלא כיון לבו בפרק שני, יצא'''. כלומר רבי אחי אמר בשם רבי יהודה שבעצם מספיק לכוון ליבו בפרק הראשון, לא צריך בפרק השני. שואלת הגמרא: '''מה בין פרק ראשון ומה בין פרק שני'''? כלומר למה די בכוונה בפרק הראשון? '''אמר רבי חנינא: כל מה שכתוב בזה כתוב בזה'''. הוא אומר מאוד פשוט. פרשה שנייה, פרשת והיה אם שמוע, זה בעצם שחזור של מה שכתוב בפרשת שמע. אז לכן אם כיוונתי בשמע מספיק. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' היה קורא בתורה.''' בזמן ק"ש והוא קורא אותה בתורה '''אם כיון לבו.''' לצאת ידי חובת ק"ש יצא ואם לאו לא יצא וכמ"ד מצות צריכות כונה שיהא מכוון לצאת י"ח ומ"ד מצות אין צריכות כונה מפרש אם כיון לבו לקרות ולאפוקי בקורא להגיה את הספר אם יש בו טעות דאפי' לקריאה נמי לא מתכוין א"נ שהקורא להגיה אינו קורא התיבות כנקודתן אלא קורא ככתיבתן כדי להבין בחסרות ויתירות ובקריאה כזו לא יצא '''בפרקים.''' מפרש במתני' דלקמן מה הן הפרקים '''שואל מפני הכבוד.''' שואל בשלום אדם נכבד שראוי להקדים לו שלום '''ומשיב.''' ואין צ"ל שמשיב לו שלום אם הקדים לו '''ובאמצע.''' הפרק שואל מפני היראה אדם שהוא ירא מפניו כגון אביו או רבו וכ"ש אם מתירא ממנו שלא יהרגהו ואין צ"ל שמשיב לו שלום אבל מפני הכבוד לא '''ר' יהודה אומר באמצע.''' הפרק שואל בשלום מי שירא ממנו ומשיב שלום לאדם נכבד '''ומשיב שלום לכל אדם.''' שהקדים לו שלום והלכה כר' יהודה ובכל מקום שאסור להפסיק כך אסור לדבר בלשון הקדש כמו שאר הלשונות '''גמ' זאת אומרת שאין הברכות מעכבות.''' מדלא תני אלא אם כיון לבו לצאת בק"ש והרי הוא קורא בתורה ולא בירך ברכת הק"ש ש"מ שאין ברכות ק"ש מעכבות '''אם אומר את שהוא צריך לברך.''' דברי ר' יוסה הכי מתפרשין דלמאי דדייק ר' בא ממתני' דאין הברכות מעכבות מדלא קתני מידי מהברכות ועלה קאמר דהאי לאו דיוקא הוא וכדמותבינן לקמן והיינו דאקדים לה להאי מילתא וכדלקמיה '''אם אומר את וכו'.''' כלומר הא לכשתמצי לומר שצריך הוא לברך דהוה סבירא לן דהברכות מעכבות א"כ ודאי הוא שאם בירך שצריך שיכוין את לבו בכל הג' פרשיות שהרי אם אפי' הברכות מעכבות פשיטא הוא דכל ג' הפרשיות מעכבות ועד שיכוין לבו בכולן לצאת ידי חובתו והשתא קשיא על עיקר דיוקא דידך כדמסיק '''התיבון.''' על האי דיוקא דר' בא '''ואינו מפסיק ולא תנינתה.''' וכי אינו מפסיק הוא בין פרשה של ק"ש לפרשה אחרת שבה שהרי הוא קורא בתורה כסדר וכמה וכמה פרשיות איכא בין חדא פ' של ק"ש לחברתה ואפ"ה לא תנינתה להאי דינא במתני' וזה היה צריך התנא להשמיענו דהא איכא למ"ד לקמן שאם הפסיק בק"ש כדי לקרות את כולה לא יצא ידי חובתו '''נשמעינה מן הדא דר' אחי וכו'.''' בתוספתא פ"ב דעיקר הכוונה בפרק ראשון הוא וכדמפרש ר' חנינא טעמא דכל מה שכתוב בפ' ראשון ואהבת וגו' ושננתם וקשרתם כתוב בפ' שני וכבר יצא י"ח בכוונת פ' הראשון</div> <div class="yerum-leiden-text">היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא · ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב · ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי מאיר · ר' יהודה א' באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד · ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם · ואילו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשניה בין שניה לשמע · בין שמע לוהיה אם שמוע בין והיה אם שמוע לויאמר בין ויאמר לאמת ויציב · ר' יהודה א' בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק · אמ' ר' יהושע בן קרחה למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה ואחר כך עול מיצות · והיה אם שמוע לויאמר שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה · ויאמר אינו נוהג אלא ביום · הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא · ר' יוסי א' לא יצא · קרא ולא דיקדק באותותיה ר' יוסי א' יצא · ר' יהודה א' לא יצא · הקורא למפרע לא יצא · קרא וטעה יחזור למקום שטעה · האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך מה שאינן רשאין לעשות כן בתפילה · חתן פטור מקרית שמע בלילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה · מעשה ברבן גמליאל שנשא אשה וקרא לילה הראשון שנשא · אמרו לו תלמידיו רבינו לא כך לימדתנו שחתן פטור מקרית שמע לילה הראשון · אמ' להן איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפי' שעה אחת · רחץ בלילה הראשון שמתה אשתו אמרו לו תלמידיו רבינו לא כך לימדתנו שאבל אסור לרחוץ · אמ' להן איני כשאר בני אדם איסטניס אני · מת טבי עבדו וקיבל עליו תנחומין אמרו לו תלמידיו רבינו לא כך לימדתנו שאין מקבלין תנחומין על העבדים · אמ' ליה אין טבי עבדי כשאר כל העבדים כשר היה · חתן אם רוצה לקרות קרית שמע בלילה הראשון קורא · רבן שמעון בן גמליאל א' לא כל הרוצה ליטול לו את השם יטול · היה קורא בתורה כול' · אמ' ר' בא זאת אומרת שאין הברכות מעכבות · אמ' ר' יוסה אם או' את שהוא צריך לברך בירך צריך שיכוין את לבו בכולן התיבון ואינו מפסיק ולא תנינתה והכא אע'ג' דלא תנינתה צריך לברך · זאת אומרת צריך לכוין את ליבו בכולן · נישמעינה מן הדא ר' אחי אמ' משום ר' יהודה אם כיון לבו בפרק ראשון אע'פ' שלא כיון לבו בפרק שיני יצא · מה בין פרק ראשון ומה בין פרק שיני · אמ' ר' חנינא כל</div> <div class="yerum-side">'''והכא אע"ג דלא תנינתה צריך לברך.''' כלומר והשתא הכא נמי לענין הברכות מנא לך למידק שאינן מעכבות מדלא קתני לה במתני' הרי לא קתני נמי מדינא דהפסקה מידי ועל כרחך לומר דלא קתני הכא אלא מה דשייך לגופא דדינא דאין הקורא כדרכו יוצא י"ח עד שיכוין לבו לצאת ומברכות ומהפסקה לא איירי הכא מידי ולעולם אימא לך שצריך הוא לברך '''זאת אומרת צריך לכוין את לבו בכולן.''' השתא שואל הש"ס למאי דקאמר בירך צריך וכו' אי דנקטינן הכי באמת לדינא שעד שיכוין בכולן ואע"ג דלא משכחת לה בלא הפסק בין פרשה לפרשה הא לא קשיא מידי דאימא אין הכי נמי שצריך שיקרא פ' שניה אח"כ מיד בלא הפסקה וכן פ' השלישית דהא קאמרת דלא איירינן הכא מדינא דהפסקה ולא איירי התנא אלא מדינא דכוונה ואם כן מי נימא עד שיכוין בכולן '''מעתה וכו'.''' ולמה קורין לפרק השני</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יב עמוד ב<span class="yerum-runnum">24</span></div> מה שכתוב בזה כתוב בזה. מעתה לא יקרא אלא אחד; אמר רבי עילא[[ביאור:עץ מסורת#עולא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: הראשון ליחיד, והשני לציבור. {{ירו"מ-הוסר|והראשון}} הראשון לתלמוד, והשני למעשה. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: אין לך צריך כוונה, אלא ג' פסוקים הראשונים בלבד. ותני כן: "ושננתם", עד כאן לכוונה, מיכן ואילך לשינון. רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] רבי אורי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אורי|°]] רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]] ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ב_ג}}צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד. מה, אם היה יושב עומד? לא, אם היה מהלך, עומד. תני: {{שוליים|ב_ד}}צריך להאריך באחד. רב נחמן ברבי יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן ברבי יעקב|°]] אמר: {{שוליים|ב_ה}}ובלבד בד'. סומכוס בר יוסף אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מאריך באחד, אביו של סומכוס|כל המאריך באחד, מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה]]. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] הוה מאריך סגין. {{ירו"מ-ביאור|הרבה}} אמר לו רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: לית את צריך כל הכין, אלא {{שוליים|ב_ו}}כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] שאיל לרבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולינא}}{{ירו"מ-הדגשה|למה לית אנא}} חמי {{ירו"מ-ביאור|למה אנני רואה}} ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מקבל עליו עול מלכות שמים? אמר לו: {{שוליים|ב_ז}}כד תחמיניה יהיב ידיה על אפוהי, {{ירו"מ-ביאור|כשתראה שרבי מניח ידו על פניו}} הוא מקבל עליו עול מלכות שמים. ואמר לו: ואינו צריך להזכיר יציאת מצרים? אמר לו: לית איפשר דלא יטי {{ירו"מ-ביאור|אין אפשרות שרבי לא יזכיר}} {{ירו"מ-הדגשה|בכל השיעור}} מילה {{ירו"מ-הדגשה|מיציאת מצרים}}. רבי טביומי[[ביאור:עץ מסורת#רבי טביומי|°]] שאל לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: לית הדא אמרה, {{שוליים|ב_ח}}שאין לך צריך כוונה, אלא פסוק הראשון בלבד? אמר לו: אדא יתנה {{ירו"מ-ביאור|אותו זמן ששם רבי ידו על עיניו, היה בו די זמן}} {{ירו"מ-הדגשה|בכדי שיאמר}} עד ושננתם. רבי מני[[ביאור:עץ מסורת#רבי מני|°]] אמר משום רב יודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]], שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: אם הפסיק בה כדי לקרות את כולה, לא יצא ידי חובתו. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: הלכה כרבי מינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מינא|°]] שאמר משום רבי יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בן יהוצדק[[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן יהוצדק|°]]: אף בהלל ובקריאת המגילה כן. אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] ורב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] הוו יתבין אמרין: {{ירו"מ-ביאור|ישבו ואמרו}} אף בתקיעות כן. {{ירו"מ-הדגשה|כד}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב ושמעון לרב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ב_ט}}{{ירו"מ-הוסר|הונא }}אפילו שמען עד תשע שעות, יצא. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עד דאנא תמן {{ירו"מ-הדגשה|בבבל}}, צריכה לי {{ירו"מ-ביאור|הסתפקתי}} {{ירו"מ-הדגשה|אם הפסיק בין התקיעות יצא}}. וכד סלקית להכא, {{ירו"מ-ביאור|כשעליתי לארץ ישראל}} שמעית רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ב_י}}אפילו שמען כל היום, יצא, {{שוליים|ב_יא}}והוא ששמען על הסדר. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי: {{שוליים|ב_יב}}{{ירו"מ-הוסר|הוה}}{{ירו"מ-הדגשה|היה}} זה צריך פשוטה הראשונה, וזה צריך פשוטה האחרונה, {{ירו"מ-ביאור|כגון של תקיעה שברים תקיעה}} תקיעה אחת מוציאה ידי שתיהן? רבי אבון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבון בר חייא|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|הא דאמרן}} {{ירו"מ-ביאור|מה שאמרנו}} {{ירו"מ-הוסר|קש}} {{ירו"מ-הדגשה|אם הפסיק כדי לגמור את כולה חוזר לראש. האם כולה הכוונה לקריאת}} שמע וברכותיה, {{ירו"מ-הדגשה|או}} היא ולא ברכותיה? {{ירו"מ-הדגשה|הפסיק בברכותיה, היא וברכותיה, או}} ברכותיה ולא היא? הפסיק שלישה וחזר והפסיק שלישה, {{ירו"מ-הדגשה|מי מצטרפי}}? בקורא משערין או בכל אדם משערין? אמר רבי מתניא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: מסתברא {{שוליים|ב_יג}}בקורא. רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בגין דאנא {{ירו"מ-ביאור|אם אני}} קרי שמע ועבר במבואות המטונפות ומפסק, נפיק אנא ידי חובתי? אמר לו: אבהו בני, {{שוליים|ב_יד}}אם מפסיק את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדי לקרות את כולה, לא יצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} ידי חובתך. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} סליק מבקרא לרבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]], אמר לו: בגין דאנא תשיש {{ירו"מ-ביאור|בגלל שאני חלש}} ואנא קרי שמע ומתנמנם, נפיק אנא ידי חובתי? {{שוליים|ב_טו}} אמר לו: אין. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא קומוי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|בגין}}{{ירו"מ-הדגשה|האם אף על פי}} דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} ידע דרבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] <br><br> <span id="דף_יג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא אם זה ככה, אם באמת והיה אם שמוע זה רק שחזור של שמע, אז '''מעתה לא יקרא אלא אחד'''. למה צריך לקרוא את שני הפרשות? '''אמר רבי עילא: הראשון ליחיד, והשני לציבור. הראשון לתלמוד, והשני למעשה'''. יש הבדלים. הראשון מדבר בלשון יחיד והשני מדבר בלשון רבים. הראשון בעצם זה עניין של הלימוד של ההלכות, והפרשת והיה אם שמוע זה כבר עניין של ציווי למעשה. אז יש ביניהם הבדלים. '''בר קפרא אמר: אין לך צריך כוונה, אלא ג' פסוקים הראשונים בלבד'''. כלומר בעצם לא צריך את כל, אפילו את הפרשה הראשונה לא צריך את כולה, אלא רק שלושה פסוקים. '''ותני כן: "ושננתם" עד כאן לכוונה, מיכן ואילך לשינון'''. יש לנו בעצם מקור להלכה שכוונה צריכים רק בשלושת הפסוקים הראשונים של הפרשה הראשונה, עד ושננתם. '''רבי חונה, רבי אורי, רב יוסף ורב יהודה בשם שמואל: צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד'''. כלומר צריך להגיד שמע ישראל בעמידה, לקבל עליו מלכות שמיים מעומד. שואלת הגמרא: '''מה, אם היה יושב עומד'''? זה לא מסתדר, הרי אמרנו "ובשכבך ובקומך" כתוב בתורה - כלומר גם בשכיבה גם בעמידה. האם פסקנו פה כמו בית שמאי? אומרת הגמרא לא. '''אם היה מהלך עומד'''. כלומר, בעצם מה שהוא רוצה להגיד לנו - אם הוא ישב ודאי אין שום בעיה, אלא אם הוא הולך זה לא מכובד לקבל מלכות שמיים בהליכה. אז לכן פה הוא יעמוד. '''תני: צריך להאריך באחד. רב נחמן ברבי יעקב אמר: ובלבד בד'''. כלומר צריך להאריך באות ד', כי רק אז מסיימים את המילה אחד. '''סומכוס בר יוסף אומר: כל המאריך באחד, מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה'''. '''רבי ירמיה הוה מאריך סגין''', היה מאריך הרבה. '''אמר לו רבי זעירא: לית את צריך כל הכין, אלא כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם'''. כלומר, כשאתה אומר את המילה אחד, אתה צריך לחשוב ולהתכוון להמליך את הקדוש ברוך הוא בשמיים ובארץ ובארבע רוחות העולם. '''רב שאיל לרבי חייא רבא: חמי לרבי מקבל עליו עול מלכות שמים'''? אני לא רואה שרבי אומר שמע ישראל. '''אמר לו: כד תחמיניה יהיב ידיה על אפוהי, הוא מקבל עליו עול מלכות שמים'''. כלומר, כשאתה רואה אותו שם את היד על העיניים, על הפנים, תדע לך שאז הוא אומר שמע ישראל. '''ואמר לו: ואינו צריך להזכיר יציאת מצרים'''? הרי נגיד אומר שמע ישראל, אבל מה עם יציאת מצרים? מה עם ציצית? הוא לא אומר. '''אמר לו: לית איפשר דלא יטי מילה'''. תשים לב, כל שיעור שרבי מעביר הוא תמיד מזכיר משהו שקשור ליציאת מצרים כדי לצאת ידי חובה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''הראשון ליחיד.''' דהכל הוא בלשון יחיד ובפרק השני נאמר בלשון רבים לציבור '''והראשון לתלמוד.''' שאינו מפורש בו כ"כ מעשיית המצות כמו בוהיה אם שמוע תשמעו אל מצותי שהוא למעשה '''ותני.''' בברייתא כן ושננתם מפסוק הזה ואילך די בשינון לבדו '''מה.''' שאלה היא וכי אם היה יושב צריך הוא לעמוד וקאמר דלא כן הוא אלא אם היה מהלך צריך הוא לעמוד '''ובלבד בד'.''' אבל בא' לא יאריך כלל וכן בחי"ת לא יאריך כל כך '''הוה מאריך סגין.''' הרבה יותר מדאי '''ולינא חמי לרבי.''' איני רואה לרבי כשהוא לומד עם התלמידים שהוא מקבל עליו עול מלכות שמים וא"ל כשאתה רואה אותו נתן ידו על פניו אז הוא אומר פסוק הראשון ומקבל עליו עול מלכות שמים '''לית אפשר דלא יטי מילה.''' אי אפשר שלא ינטה לאיזה דבר בשמועה שהוא שונה שלא יהא מוזכר מיציאת מצרים לפי שהוא מהדר אחר זה '''לית הדא אמרה.''' וכי לאו ש"מ ממילתיה דרבי שאינו צריך כוונה אלא בפסוק הראשון בלבד שהרי ר' חייה אמר שהוא מקבל עול מלכות שמים באותה שעה ולא יותר ואנן הא אמרינן לעיל דצריך כוונה בג' פסוקים הראשונים '''א"ל אדא יתנה עד ושננתם.''' אדא. בתוך כך כלומר בתוך כך שהוא מניח ידיו על פניו יכול היא לשנות ולומר עד ושננתם ולכוין בהם. אף בהלל ובקריאת מגילה כן. אם הפסיק ושהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש '''רב הונא בשם רב.''' צ"ל וכן הוא בפ"ב דמגילה בהלכה ב' '''אפי' שמען.''' לתשע תקיעות בט' שעות יצא '''עד דאנא תמן צריכא לי.''' בעוד שהייתי בבבל הוה מספקא לי בדין זה וכשעליתי לכאן שמעתי משמיה דר' יוחנן שאפי' אם שמען בכל היום כולו יצא '''היה זה צריך פשוטה ראשונה.''' שעדיין לא שמע כלום והאחר שמע כולן חוץ מפשוטה האחרונה ושמעו תקיעה אחת מהו שמוציאין ידי שתיהן ולא איפשיטא '''ק"ש וברכותיה.''' הא דאמרינן אם הפסיק כדי לגמור את כולה לא יצא מאי אם כולה דקאמר היינו ק"ש עם ברכותיה או היא ולא ברכותיה או אפי' כדי לומר ברכותיה ולא היא '''הפסיק שלישה.''' כלומר אם לא הפסיק בהפסקה אחת כדי לגמור את כולה אלא הפסיק כדי לגמור שליש וקרא וחזר והפסיק כדי שליש וכן אח"כ עוד כדי שליש מהו שיצטרפו להפסקה כדי שיעור כולה ולא איפשטו הני בעיות '''בקורא משערין.''' וכן הא דאמרינן הפסיק וכו' בקורא משערינן או בקריאת סתם כל אדם משערינן '''מסתברא בקורא.''' משערין כל א' וא' לפי קריאתו</div> <div class="yerum-leiden-text">מה שכת' בזה כת' בזה · מעתה לא יקרא אלא אחד · אמ' ר' עולא הראשון ליחיד והשיני לציבור · והראשון לתלמוד והשיני למעשה · בר קפרא אמ' אין לך צריך כוונה אלא ג' פסוקים הראשונים בלבד · ותני כן ושננתם עד כאן לכוונה מיכן ואילך לשינון · ר' חונה ר' אורי רב יוסף רב יהודה בשם שמואל צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד · מה אם היה יושב עומד · לא אם היה מהלך עומד · תני צריך להאריך באחד · רב נחמן בר יעקב אמ' ובלבד בדלת · סומכוס בר יוסף אמ' כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה · ר' ירמיה הוה מאריך סגין · אמ' ליה ר' זעירא לית את צריך כל הכין אלא כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם · רב שאיל לר' חייא רבא לינא חמי לר' מקבל עליו מלכות שמים · אמ' ליה כד תחמיניה יהיב ידיה על אפוהי הוא מקבל עליו עול מלכות שמים · אמ' ליה ואינו צריך להזכיר יציאת מצרים · אמ' ליה לית איפשר דלא יטי מילה · ר' טביומי שאל לר' חזקיה לית הדה אמרה שאין לך צריך כוונה אלא פסוק הראשון בלבד · אמ' ליה אדא יתנה עד ושננתם · ר' מני אמ' משום ר' יודה שאמ' משום ר' יוסי הגלילי אם הפסיק בה כדי לקרות את כולה לא יצא ידי חובתו · ר' בא רב ירמיה בשם רב הלכה כר' מינא שאמ' משום ר' יהודה שאמ' משום ר' יוסי הגלילי · ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יהוצדק אף בהלל ובקריאת המגילה כן · אבא בר רב הונא ורב חסדא הוו יתבין אמרין אף בתקיעות כן · סלקון לביתרב ושמעון רב חונה בשם רב הונא אפי' שמען עד תשע שעות יצא · אמ' ר' זעירא עד דאנא תמן צריכת לי · וכד סלקת להכא שמעית ר' יסא בשם ר' יוחנן אפי' שמען כל היום יצא · והוא ששמען על הסדר · ר' יוסה בעי הוה זה צריך פשוטה הראשונה · וזה צריך פשוטה האחרונה · תקיעה האחרונה אחת מוציאה ידי שתיהן · ר' אבין בר חייא בעי קרית שמע וברכותיה היא ולא ברכותיה ולא היא · הפסיק שלישה וחזר והפסיק שלישה בקורא משערין או בכל אדם משערין · אמ' ר' מתניא מסתברא בקורא · ר' אבהו שאל לר' יוחנן כגון דאנא קרי שמע ועבר במבואות המטונפות ומפסק נפיק אנא ידי חובתי · אמ' ליה אבהו בני אם מפסיק את כדי לקרות את כולה לא יצאת ידי חובתך · ר' אלעזר סליק מבקרא לר' שמעון בר אבא אמ' ליה כגון דאנא תשיש ואנא קרי שמע ומתנמנם נפיק אנא ידי — חובתי · אמ' ליה אין · ר' ירמיה בעא קומוי ר' זעירא כגון דר' אלעזר ידע דר' שמעון בר</div> <div class="yerum-side">'''נפק אנא ידי חובתי.''' אם אני גומרה אח"כ. מדקדק במצוותא סגין הורי ליה. כלומר אם מה שהוא הורה לו שיצא י"ח אע"פ שמפסיק בה הוראה זו לדינא היא שהרי הוא יודע דר"ש בר אבא מדקדק הרבה במצות ומחמיר על עצמו ואפ"ה הורה לו כך א"כ להלכה ס"ל לר"א כן או דילמא בשביל דר"ש בר אבא תש כח הוא ולא היה רוצה להטריחו לפיכך היה מקיל לו אבל לדינא לא ס"ל לר"א הכי</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי טביומי שאל לרבי חזקיה: לית הדא אמרה, שאין לך צריך כוונה, אלא פסוק הראשון בלבד'''? כלומר, אם הוא שם את היד - כמה זמן כבר הוא שם? אז בטח, כנראה רק להגיד שמע ישראל. '''אמר לו: אדא יתנה עד ושננתם'''. אומר בעצם, הוא החזיק את זה מספיק זמן לקרוא את כל שלושת הפסוקים עד ושננתם. '''רבי מני אמר משום רב יודה, שאמר משום רבי יוסי הגלילי: אם הפסיק בה כדי לקרות את כולה, לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, אם באמצע שמע ישראל הוא עושה הפסקה, באמצע, זמן שיכול להספיק לסיים את כל שמע ישראל, אז לא יצא ידי חובתו. '''רבי אבא ורבי ירמיה בשם רב: הלכה כרבי מינא שאמר משום רבי יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי'''. כלומר, כך נפסקה ההלכה שאם הפסיק כדי לקרוא את כולה לא יצא ידי חובה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק: אף בהלל ובקריאת המגילה כן'''. כלומר לא רק בשמע ישראל, הדין הזה - שאם הפסיק כדי לקרוא את כולה לא יצא ידי חובתו - אלא גם בהלל ובקריאת המגילה אותו דין. '''אבא בר רב הונא ורב חסדא הוו יתבין אמרין: אף בתקיעות כן'''. כלומר גם בתקיעות כן - תשר"ת תשר"ת וכו'. אז גם שם, אם הוא עושה הפסקה בין התקיעות כדי לתקוע את כל התקיעות, אז גם כן פוסל. '''סלקון לבית רב ושמעון לרב חונה בשם רב: אפילו שמען עד תשע שעות, יצא'''. כלומר גם אם ישמע את זה בתוך תשע שעות, כמו יום שלם, יצא ידי חובה. '''אמר רבי זעירא: עד דאנא תמן, צריכה לי'''. כלומר כשהייתי בבבל, עדיין הסתפקתי אם הפסיק בין תקיעות יצא. '''וכד סלקית להכא, שמעית רבי יסא בשם רבי יוחנן: אפילו שמען כל היום, יצא'''. כלומר לא צריך לשמוע אותם ביחד, אפילו ישמע את זה כל היום כולו יצא ידי חובה. כלומר תקיעה עכשיו, את השברים בעוד שעתיים, ותקיעה לאחר מכן בעוד שלוש שעות. '''והוא ששמען על הסדר'''. כלומר, דווקא אם זה היה לפי הסדר. '''רבי יוסי בעי: זה צריך פשוטה הראשונה, וזה צריך פשוטה האחרונה, תקיעה אחת מוציאה ידי שתיהן'''? כלומר, שני אנשים צריכים את התרועה - אחד כבר שמע תקיעה שברים, חסר לו תקיעה, והשני לא שמע כלום. אז בעצם אחד צריך את התקיעה הראשונה והשני צריך את התקיעה האחרונה - האם תקיעה אחת מוציאה ידי שניהם? '''רבי אבון בר חייא בעי: שמע וברכותיה, היא ולא ברכותיה? ברכותיה ולא היא'''? אמרנו בקריאת שמע שאם הפסיק כדי לגמור את כולה חוזר לראש. אז האם "כולה" הכוונה לקריאת שמע וברכותיה, או הכוונה היא בלא ברכותיה? עוד שאלה: '''הפסיק שלישה וחזר והפסיק שלישה'''. כלומר אם הוא קרא קטע, עשה הפסקה, קרא קטע, הפסקה - עכשיו בכל הפסקה לבדה לא היה כדי לגמור את כולה, אבל אם מחברים את ההפסקות ביחד אז כן יש כדי לגמור את כולה - האם זה מצטרף? עוד שאלה: '''בקורא משערין או בכל אדם משערין'''? יש אדם שקורא את זה מהר ויש אחד שקורא לאט. יש מקובלים שקוראים קריאת שמע ולוקח להם שעה - אז במי משערים? '''אמר רבי מתניא: מסתברא בקורא'''. כלומר, ההיגיון אומר שבעצם בקורא. '''רבי אבהו שאל לרבי יוחנן: בגין דאנא קרי שמע ועבר במבואות המטונפות ומפסק, נפיק אנא ידי חובתי'''? כלומר רבי אבהו אומר: אני קורא קריאת שמע תוך כדי הליכה, ולפעמים אני מגיע למבואות המטונפות ואני מפסיק, לאחר מכן אני ממשיך - האם אני יוצא ידי חובה או לא? '''אמר לו: אבהו בני, אם מפסיק את כדי לקרות את כולה, לא יצאת ידי חובתך'''. כלומר תלוי אם עבר מספיק זמן או לא. '''רבי אלעזר סליק מבקרא לרבי שמעון בר אבא, אמר לו: בגין דאנא תשיש ואנא קרי שמע ומתנמנם, נפיק אנא ידי חובתי'''? כלומר אני קורא קריאת שמע ונרדם, לאחר מכן מתעורר וממשיך - אני יוצא ידי חובה? '''אמר לו: אין'''. כן, אתה יוצא ידי חובה. רבי ירמיה בעא קומוי רבי זעירא: האם על פי שרבי אלעזר ידע דרבי שמעון בר אבא מדקדק במצוות סגין, או-- כלומר, האם למרות שהוא ידע שרבי שמעון בר אבא הוא אדם מאוד מקפיד ומדקדק בהלכה, הוא הורה לו כן, כי כך ההלכה - שבאמת אם הפסיק אפילו כדי לגמור את כולה יצא ידי חובה - או בגין דאורייתא תשיש, אין ללמוד מכאן. כלומר, או בגלל שהוא אדם חלוש ואין מה לעשות זה כן - זה בדיעבד, בדיעבד יוצאים. אמר ליה: בפרוש פליגי. באמת זה מחלוקת - רבי אלעזר אמר יצא, ורבי יוחנן אמר לא יצא, ולכן הורה לו רבי אלעזר שיצא כמו שהוא סובר. עד כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יב עמוד ב''' {{שוליים|ב_ג}} '''קריאת פסוק ראשון של שמע (קבלת מלכות שמים) חייבת בעמידה גם למי שהיה מהלך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן סג סעיף ג , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא שהמהלך חייב לעמוד בפסוק ראשון, ומי שהיה יושב אינו צריך לעמוד; כך פסקו רמב"ם ושו"ע או"ח סימן סג סעיף ג. {{שוליים|ב_ד}} '''יש להאריך באמירת מילת "אחד" בקריאת שמע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ו , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ז , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ח , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרב נחמן בר יעקב שצריך להאריך באחד, כדי להמליכו בשמים ובארץ, וכן נקבע ברמב"ם ובשו"ע או"ח סי' סא ס"ו-ח. {{שוליים|ב_ה}} '''יש להאריך בקריאת "אחד" בקריאת שמע כדי המשך "ה' מלך".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ו , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ז , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ח , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כסומכוס שהמאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו, אך רבי זעירא הגביל את שיעור ההארכה כדי שלא יגזים, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע (או"ח סא, ו-ח) שיאריך כדי המשכת "ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד" ולא יותר מכך. {{שוליים|ב_ו}} '''בקריאת "אחד" בפסוק שמע יש להאריך ולהמליך את ה' בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ו , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ז , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ח , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק שיש להאריך בדל"ת של "אחד" כדי שיעלה בדעתו המלכת הקב"ה בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם, כמבואר ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן סא. {{שוליים|ב_ח}} '''החייב לכוון בקריאת שמע רק בפסוק ראשון, ואם הפסיק בקריאה כדי לקרות את כולה לא יצא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה א , שו"ע או"ח סימן ס סעיף ה , שו"ע או"ח סימן סג סעיף ד , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי הגלילי (בשם רב יודה) שאם הפסיק כדי לקרות את כולה לא יצא ידי חובתו, כפי שהכריעו רבי אבא ורבי ירמיה בשם רב; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה. {{שוליים|ב_ט}} '''מי שהפסיק בין תקיעות שופר יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ד , סמ"ג עשין מב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן ששמע רבי יסא בארץ ישראל, שההפסק בין התקיעות אינו פוסל, ולפיכך פסקו כן הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ב_י}} '''השומע קול שופר של יום ראש השנה במשך כל היום כולו יוצא בו ידי חובת תקיעה, אף אם שמע קולות שונים לסירוגין לאורך היום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ד , סמ"ג עשין מב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאפילו שמע תקיעות של יום שלם, ובלבד שנתכוון לצאת ידי חובה בכל תקיעה ותקיעה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ב_יא}} '''היוצא ידי חובת שמיעת קול שופר צריך שישמע את התקיעות על הסדר הקבוע ולא בסדר משובש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ד , סמ"ג עשין מב. ''הכרעה:'' נפסק כהירושלמי שצריך לשמוע התקיעות על הסדר, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה, שאם שמע תרועה בין תקיעה לתקיעה או שינה מהסדר הקבוע לא יצא ידי חובתו. {{שוליים|ב_יב}} '''השומע קול שופר בהפסק ארוך כדי גמר כל התקיעות, אינו יוצא ידי חובתו וצריך לחזור ולשמוע מתחילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ד , סמ"ג עשין מב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבון בר חייא שהפסק כדי לגמור את כולה מצריך חזרה לראש, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ב_טו}} '''מי שמדקדק באותיות ובניגון מצוות קריאת שמע יצא ידי חובה, אף שלא היה מתכוון לכך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן סג סעיף ה , סמ"ג עשין י"ח <קטע סוף=יב ב/> ==דף יג עמוד א== <קטע התחלה=יג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אלעזר בן פדת שיצא, כמבואר ברמב"ם הלכות קריאת שמע פרק ב הלכה יב ובשו"ע או"ח סימן סג סעיף ה, שכן הבין שהדקדוק במצוות מעיד על כוונה מספקת. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יג עמוד א<span class="yerum-runnum">25</span></div> מדקדק במצוותא סגין, הורי ליה {{ירו"מ-הדגשה|כן כי כך ההלכה}}, או בגין דהוא תשיש הורי ליה {{ירו"מ-הדגשה|ואין ללמוד מכאן}}? אמר לו: בפירוש פליגין. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} אמר: יצא. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן הורה לו}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|שיצא כשיטתו. ב}}מה פליגין? בקריאת שמע, מפני שהיא עשויה פרקים פרקים {{ירו"מ-הדגשה|שרחוקים זה מזה בתורה}}. אבל בהלל {{ירו"מ-הוסר|ובקריאת}} וקריאת המגילה, אוף רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} מודי {{ירו"מ-הדגשה|שלא יצא}}. תני: {{שוליים|ב_טז}}השואל בשלום רבו או במי שהוא גדול ממנו בתורה {{ירו"מ-הדגשה|באמצע קריאת שמע}}, הרשות בידו. הדא אמרה, {{ירו"מ-ביאור|זה אומר}} שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה. ועוד {{ירו"מ-הדגשה|ראיה שצריך לשאול בשלום רבו}} מן הדא, דתני: {{שוליים|ב_יז}}קרע וחזרה בו נשמה {{ירו"מ-ביאור|ומת אחר כך}}, אם על אתר, {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך}} אינו צריך לקרוע, אם לאחר זמן, צריך לקרוע. וכמה הוא על אתר? כדי דיבור. {{שוליים|ב_יח}}וכמה הוא כדי דיבור? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו, {{ירו"מ-הדגשה|שאומר שלום עליך}}. אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו: שלום עליך רבי. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מיסתמיך על רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]], והיה רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} חמי ליה ומיטמר מן קדמוי. {{ירו"מ-ביאור|רואה אותו ותחבה מפניו}} אמר: הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי: {{ירו"מ-ביאור|שני דברים נוהג בי אותו בבלי שלא כהוגן.}} חדא דלא שאל בשלומי, וחדא דלא אמר שמועתא משמי. אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האם תלמיד שואל בשלום רבו|כך אינון נהגין גביהן {{ירו"מ-הדגשה|בבל}}]], {{שוליים|ב_יט}}זעירא לא שאל בשלמיה דרבה {{ירו"מ-הדגשה|מיניה}}, {{ירו"מ-ביאור|קטן לא שואל בשלום מי שגדול ממנו}} דאינון מקיימין {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[איוב כט ח]]) "ראוני נערים ונחבאו" מי {{ירו"מ-ביאור|תוך שהיו}} מהלכין, חמי ליה {{ירו"מ-ביאור| הראה לו}} חד בית המדרש, אמר לו: הכא {{ירו"מ-ביאור|כאן}} הוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר יתיב דריש, ואמר שמועתא מן שמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל, ולא אמר שמועתא מן שמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה. אמר לו: כל עלמא ידעין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר תלמידו ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}. אמר לו: כולי עלמא ידעין דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} תלמידיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו"מ-הדגשה|ועוד שאל אותו}}: מהו מיעבור קומי אהדורי צילמיה? {{ירו"מ-ביאור|האם מותר ללכת בדרך שמוצב שם פסל בשם אהדורי, ויש גורסים עבודה זרה ארורה}} אמר לו: {{ב|מה איתפליג ליה איקר|מה אתה חולק לו כבוד בזה שאתה שומר ממנו מרחק}}! {{ירו"מ-הוסר|מה איתפליג ליה איקר }}אלא עבור קומוי וסמי עיניה. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|ר אלעזר }}יאות עבד {{ירו"מ-ביאור|טוב עשה}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} דלא עבר קומיך. אמר {{ירו"מ-הדגשה|ליה}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]], יודע את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לפייס. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמאי}} בעי {{ירו"מ-ביאור|למה רצה}} דיימרון שמועתא מן שמיה? אף דוד ביקש עליה רחמים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים סא ה]]) "אגורה באהלך עולמים" רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: וכי עלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על לב דוד שהוא חי לעולם? אלא אמר דוד: אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. {{ירו"מ-הדגשה|מאי}} מהניא ליה? {{ירו"מ-ביאור|במה זה מועיל לו}} לוי בר נזירא[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר נזירא|°]] אמר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האומר דבר בשם אומרו|כל האומר שמועה משם אומרה,]] שפתותיו רוחשות עמו בקבר. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שיר השירים ז י]]) "דובב שפתי ישינים". ככומר הזה של ענבים שהוא זב מאיליו. רבי חנינא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר פפא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]; חד אמר: כהדין דשתי קונדיטון. {{ירו"מ-ביאור|כמו השותה יין קונדיטון}} וחרנה אמר: כהדין דשתי חמר עתיק, {{ירו"מ-ביאור|כמו השותה יין ישן}} אף על גב דהוא שתי ליה, טעמיה בפומיה. אין דור שאין בו ליצנים. מה היו פריצי הדור עושין? היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו: דוד, אימת יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך? והוא אומר: אף על פי שמתכונין להכעיסני, יבא עלי שאני שמח בלבי {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קכב א]]) "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך "{{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמואל ב ז יב]]) "והיה כי ימלאו ימיך" אמר רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: אמר הקדוש ברוך הוא לדוד: דוד, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#משפט וצדקה של דוד חביבים לפני הקב"ה|ימים מלאים אני מונה לך]], {{ירו"מ-הדגשה|ו}}איני מונה לך ימים חסירים. כלום שלמה בנך בונה בית המקדש, לא להקריב בו קרבנות? חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה, יותר מן הקרבנות. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[משלי כא ג]]) "עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח" פיסקא. ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב. {{ירו"מ-הדגשה|ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי רבי מאיר. בפרקים}} מפני מה הוא משיב? מפני היראה, או<br> <span id="דף_יג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, פרק ב', דף י"ג עמודה עשר, שורה אחת קודם. גמר הסדר, רבי אלעזר פסק. מבקר רבי שמעון בר אבא, אנחנו מבקרת רבי שמעון בר אבא. רבי שמעון בר אבא שאל אותו, אמר לו בגין דא נתשיש והוא נקר ישמע ומתנמנם ומפסיק - כלומר, אני קורא בקריאת שמע נרדם ולאחר מכן מתעורר וממשיך, והרבה פעמים עובר יותר מאשר כדי לגמור את כולה. יוצא ידי חובה או לא? רבי מיא שייטה רבי זירא: האם אפילו אם רבי אלעזר ידע דרבי שמעון בר אבא '''מדקדק במצוותא סגין''' - הורי ליה - או לכן דהוא תשיש, הורי ליה? כלומר, גם הוא יודע שרבי שמעון מקפיד בהלכה, ואם יגיד לו שצריך לחזור, הוא יחזור ויקרא. אז הוא צריך לומר לו ככה הלכה, כי באמת ככה הלכה, או בגין דתשיש - כלומר בעצם הוא אדם זקן קשיש, לא ראה טעם יותר מדי, לכן אמר לו שיוצא ידי חובה, כי בדיעבד יוצאים ידי חובה. עכשיו לכתחילה אין ללמוד מכאן. '''אמר לו: בפירוש פליגין. רבי אלעזר אמר יצא, ורבי יוחנן אמר לא יצא''', ולכן עורכי רבי אלעזר שיצא. כלומר בעצם יש מחלוקת בין רבי אלעזר לרבי יוחנן. רבי יוחנן סובר שלא יוצא, אבל רבי אלעזר סובר שאפילו משעה כדי לגמור את כולה יוצא ידי חובה, ולכן כשרבי שמעון בר אבא שאל אותו, הוא פסק כפי שהוא סובר - שאפילו משעה כדי לגמור את כולה יצא. שואלת הגמרא: '''רבי אלעזר מה פליגין? בקריאת שמע''' - דווקא בקריאת שמע הם חולקים. למה? '''מפני שהיא עשויה פרקים פרקים''', והפרקים הם רחוקים זה מזה בתורה. אנחנו יודעים ששמע והיה אם שמוע לא באותה פרשה בתורה. אז כיוון שהם רחוקים אחד מהשני, לכן אומר רבי אלעזר גם אם עבר שעה כדי לגמור את כולה יוצא ידי חובה. '''אבל בהלל וקריאת המגילה''' - ששם כל הפרשות הם ברצף, וגם קריאת מגילה שהיא ברצף - '''אוף רבי אלעזר מודי''', שלא יצא עם שעה כדי לגמור את כולה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ל בפירוש פליגין.''' לדינא ר"א ור' יוחנן וס"ל לר"א להלכה דיצא ידי חובתו אע"פ שהפסיק בה '''מה פליגין.''' עד כאן ל"פ אלא בק"ש דוקא מפני שהיא עשויה פרקים פרקים שאין פרשיות שבה סמוכות זו לזו בתורה '''אבל בהלל.''' שפרשיות שלו תכופות זו לזו וכן במגילה אף ר"א מודי דאם הפסיק אפי' בין פרק לפרק כדי לגמור את כולו לא יצא וצריך לחזור לראש '''ועוד מן הדא דתני וכו'.''' כלומר מהכא נמי שמעינן דצריך התלמיד שישאל בשלום רבו ויאמר לו שלום עליך רבי כדקאמר לקמן '''קרע.''' על מתו שהיה נדמה לו שמת וחזרה בו נשמה ואח"כ מת אם לאלתר מת אינו צריך לחזור ולקרוע '''והיה ר' אלעזר.''' תלמידו רואה אותו ומטמין עצמו מלפניו '''זעירא לא שאיל בשלמיה דרבה.''' זהו דרך ארץ שלהם שאין הקטן שואל בשלום מי שגדול ממנו שלא יטריח אותו להשיבו '''מי מהלכין.''' בעוד שהיו מהלכין וראו בית המדרש וא"ל הכא הוה ר"מ יתיב כו' וכן כ"ע ידעין דר"א תלמיד שלך ואע"פ שאינו אומר השמועה בפירוש משמך '''מהו מיעבור.''' אח"כ שאל ר' יעקב לר' יוחנן מהו לעבור לפני אהדורי צלמא ע"ז א' שהיתה עומדת על הדרך ובפ"ב דשקלים גריס ארורי עכו"ם '''מה איתפליג ליה איקר.''' אם רוצה אתה לחלוק לו כבוד שלא לעבור לפניו אלא אדרב' עבור לפניו ולסמות את עיניו א"ל אם כן ר' אלעזר יאות עביד שאינו נראה לפניך כשאתה עובר דזהו הכבוד שלך: אמר ר' יוחנן יעקב בר אידי יודע אתה לפייס וכן הוא שם '''ור' יוחנן בעי וכו'.''' לפי שאף דוד ביקש עליה רחמים '''מהניא ליה.''' ומה הנאה יש לו '''אע"פ שמתכונין להכעיסני.''' שהן יודעין שכל זמן שאני חי לא יבנה שאמר לו הקדוש ב"ה והיה כי ימלאו ימיך וגו' '''מפני מה הוא משיב.''' לר' מאיר בין הפרקים אי דוקא מפני היראה וה"ק שואל מפני הכבוד אם הוא חייב בכבודו כגון אביו או רבו אז שואל הוא והאי ומשיב ה"ק אם אינו חייב בכבודו אלא שעושה לו כבוד מפני היראה אז משיב הוא לו אבל אינו שואל. או אפי' מפני הכבוד והאי ומשיב ואצ"ל הוא דקאמר</div> <div class="yerum-leiden-text">אבא מדקדק במצוותא סגין הורי ליה או כגון דהוא תשיש הורי ליה · אמ' ליה בפירוש פליגין ר' אלעזר אמ' יצא · ר' יוחנן אמ' לא יצא · מה פליגין בקרית שמע מפני שהיא עשויה פרקים פרקים · אבל בהלל ובקריאת המגילה אוף ר' אלעזר מודי · תני השואל בשלום רבו או במי שהוא גדול ממנו בתורה הרשות בידו · הדא אמרה שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה · ועוד מן הדא דתני קרע וחזרה בו נשמה אם על אתר אינו צריך לקרוע · אם לאחר זמן אינו צריך לקרוע · וכמה הוא על אתר כדי — דיבור · וכמה הוא כדי דיבור ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו · אבא בר בר חנה בשם ר' יוחנן כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו שלום עליך ר' · ר' יוחנן הוה מיסתמיך על ר' יעקב בר אידי והיה ר' חמי ליה ומיטמר מן קדמוי אמ' הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי חדא דלא שאל בשלומי · וחדא דלא אמ' שמועתא משמי · אמ' ליה כך אינון נהגין גביהון זעירא לא שאל בשלמיה דרובה דאינון מקיימין ראוני נערים ונחבאו מי מהלכין חמי ליה חד בית המדרש · אמ' ליה הכא הוה ר' מאיר יתיב דרש ואמ' שמועתא מן שמיה דר' עקיבה · אמ' ליה כל עלמא ידעין דר' מאיר תלמידו דר' עקיבה · אמ' לו כולי עלמ' ידעין דר' אלעזר תלמידיה דר' יוחנן מיהו מיעבור קומיי מהדורי צילמיה · אמ' ליה מה מיתפליג ליה איקר ולא עבור קומוי וסמי עינה · אמ' ליה ר' לעזר עבר דלא עבר קומיך · אמ' יעקב בר אידי יודע את לפייס · ור' יוחנן בעי דיימרון שמועתה מן שמיה · אף דוד ביקש עליה רחמים אגורה באהלך עולמים · ר' פינחס ר' ירמיה בשם ר' יוחנן וכי עלת על לב דוד שהוא חי לעולם · אלא אמ' דוד אזכה שיהו דבריי נאמרין על שמי בבתי כניסיות ובבתי מדרשות · מה הנייא ליה · לוי בר נזירא אמ' כל האו' שמועה משם אומרה שפתותיו רוחשות עמו בקבר · מה טעם דובב שפתי ישינים · ככומר הזה שלענבים שהוא זב מאיליו · ר' חננא בר פפא ור' סימון חד אמ' כהדין דשתי קונדיטון · וחדה זמ' כהדין דשתי חמר אע"ג דהוא שתי ליה טעמיה בפומיה · אין דוד שאין בו ליבכון · מה היו פריצי הדור עושין היו הולכין איצל חלונותיו שלדוד ואומ' לו דוד אימת ייבנה בית המקדש · אימתי בית י"י נלך · והוא או' אע"פ שמתכוונין להכעיסיני יבא עלי שאני שמח בליבי · שמחתי באומרים לי בית י"י נלך · והיה כי ימלאו ימיך · אמ' ר' שמואל בר נחמני אמ' הקב"ה לדוד דוד ימים מליאים אני מונה לך אין מונה לך ימים חסירים · כלום שלמה בנך בונה בית המקדש לא להקריב בו קרבנות חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה יותר מן הקרבנות · ומה טעם עשה צדקה ומשפט נבחר לי"י מזבח · פיס' ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב · מפני מה הוא משיב · מפני היראה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''תני: השואל בשלום רבו או במי שהוא גדול ממנו בתורה, הרשות בידו''' - באמצע קריאת שמע. '''הדא אמרה, שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה''' - אם אני רואה שמתירים לשאול בשלום מי שגדול ממנו בתורה אפילו באמצע קריאת שמע, זה מראה שיש עניין, יש מצווה, שאדם צריך לשאול לשלום רבו. '''ועוד מן הדא, דתני: קרע וחזרה בו נשמה''' - אנחנו יודעים שיש הלכה שמי שנמצא ליד המת חייב לקרוע מפני שהנשמה יוצאת. הרבה ראשונים אומרים שההלכה הזאת לא מקיימים, כיוון שהרבה אנשים כשהיה אדם גוסס היו בורחים שלא יצטרכו לקרוע. גם כן אותו דבר לגבי מי שמגיע לירושלים, רואה את ירושלים בחורבנה, הר הבית וכולי - גם לפי ההלכה היו צריכים לקרוע, אבל הרבה פוסקים אומרים שעדיף שיבוא לירושלים ולא יקרע, מאשר שלא יבוא, כי אנשים ימנעו מלהגיע לירושלים כדי לא לקרוע. אז לכן בעצם ביטלו את זה. יש גם שמקפידים על זה. אז הברייתא אומרת שאם אדם קרע וחזרה בו נשמה - כלומר המת קם לתחייה ושוב פעם חזר ומת - '''אם על אתר, אינו צריך לקרוע''', כלומר אם מת מיד אחר כך לא צריך לקרוע, '''אם לאחר זמן, צריך לקרוע'''. עכשיו "על אתר" זה תוך כדי דיבור. '''וכמה הוא כדי דיבור? רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו''' - שאומר שלום עליך. '''אבא בר בר חנה בשם רבי יוחנן: כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו: שלום עליך רבי'''. לכן אומרים שלום עליך רבי ומורי. אבל בכל אופן, מלבד התוספת של המילה, גם יש עניין שכששואלים את הרב זה טיפה ביראת כבוד, לוקח טיפה יותר זמן. בכל אופן, רואים מכאן שיש עניין לשאול בשלום הרב, כי אם אתה משתמש בזה בתור זמן לקביעת הלכה, זה מה שמקובל. '''רבי יוחנן הוה מיסתמיך על רבי יעקב בר אידי''' - היה נשען עליו. '''והיה רבי אלעזר חמי ליה ומיטמר מן קדמוי''' - כלומר רבי אלעזר היה רואה אותם והיה בורח, מתחבא. '''אמר: הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי''' - רבי אלעזר עלה מבבל, שני דברים הוא נוהג בי שלא כהלכה. '''חדא דלא שאל בשלומי''' - אנחנו יודעים כמו שאמרנו שיש עניין לשאול במי שגדול ממנו בתורה והוא לא שואל בשלומי. '''וחדא דלא אמר שמועתא משמי''' - הוא מזכיר דברים שלימדתי אותו ולא אומר את זה בשמי. '''אמר לו: כך אינון נהגין גביהן''' - ככה בבבל נוהגים, '''זעירא לא שאל בשלמיה דרבה''' - הקטן לא שואל בשלום מי שגדול ממנו בתורה מתוך כבוד, '''דאינון מקיימין: "ראוני נערים ונחבאו"''' - שומרים דיסטנס מהגדול, זה סוג של כבוד, זה הסיבה שהוא עושה, זה לא שהוא מזלזל בו חס ושלום. מי מהלכין, חמי ליה חד בית המדרש. '''אמר לו: הכא הוה רבי מאיר יתיב דריש, ואמר שמועתא מן שמיה דרבי ישמעאל, ולא אמר שמועתא מן שמיה דרבי עקיבה''' - כלומר הוא הזכיר דברים בשם רבי ישמעאל, אבל אף פעם לא הזכיר שמועה בשם רבי עקיבא. '''אמר לו: כל עלמא ידעין דרבי מאיר תלמידו דרבי עקיבא''' - רבי יוחנן ענה לו: מה אתה רוצה? הרי כולם יודעים שרבי מאיר הוא תלמיד מובהק של רבי עקיבא, אז כל מה שהוא אומר בא מרבי עקיבא, לא צריך להגיד כל פעם "אמר רבי עקיבא". '''אמר לו: כולי עלמא ידעין דרבי אלעזר תלמידיה דרבי יוחנן''' - כולם יודעים שרבי אלעזר תלמיד מובהק שלך, וממילא ברור שכל מה שהוא אומר בא ממך, לכן לא צריך להזכיר כל הזמן שזה בא ממך. ותו בעי - עוד רבי יעקב בר אידי שאל את רבי יוחנן: '''מהו מיעבור קומי אהדורי צילמיה?''' - יש שם איזה פסל על הדרך, האם מותר לעבור בדרך הזאת לידו? '''אמר לו: אלא עבור קומוי וסמי עיניה''' - אם תתרחק ממנו זה מראה שאתה מכבד אותו, שומר דיסטנס - מכבד אותו. אבל להיפך, ללכת שם ולהעליב את עינו - הפוסקים אומרים שבעצם צריך לשמור מרחק של ארבע אמות, אבל פשוט ללכת ולהתעלם כאילו הוא לא קיים. '''אמר לו: יאות עבד רבי אלעזר דלא עבר קומיך''' - אם כך אתה בעצמך מודה שלהתקרב למשהו זה לזלזל בו, דווקא להתרחק זה מראה על הכבוד. אז גם רבי אלעזר מתרחק ממך כדי להראות ששומר כבוד לך. '''אמר רבי יוחנן: יעקב בר אידי, יודע את לפייס. ורבי יוחנן בעי דיימרון שמועתא מן שמיה?''' - כלומר באמת רוצה שיגידו שמועות בשמו. '''אף דוד ביקש עליה רחמים: "אגורה באהלך עולמים"'''. '''רבי פינחס ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן: וכי עלת על לב דוד שהוא חי לעולם?''' מה זה "אגורה באהלך עולמים"? '''אלא אמר דוד: אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות'''. כלומר, גם אחרי שאני אמות, דוד מבקש שיזכירו את הדברים שלו בשמו. עכשיו '''מהניא ליה?''' - מה כל כך זה עוזר לו? '''לוי בר נזירא אמר: כל האומר שמועה משם אומרה, שפתותיו רוחשות עמו בקבר''' - כלומר המת עצמו כאילו מקבל איזו חיות. '''מה טעם? "דובב שפתי ישינים"'''. והגמרא מביאה דוגמה משל לזה: '''ככומר הזה של ענבים שהוא זב מאיליו''' - כמו ערימה של ענבים שהיין זב ממנה בלי שלוחצים, אפילו היין יורד לבד. אז ככה המת לא מדבר, לא מוציא שפתיו, אבל בעצם שפתיו כאילו רוחשות בקבר ודברי התורה נשמעים כאילו הוא אומר אותם. '''רבי חנינא בר פפא ורבי סימון; חד אמר: כהדין דשתי קונדיטון''' - כמו אדם ששותה יין עם דבש ותבלינים. '''וחרנה אמר: כהדין דשתי חמר עתיק, אף על גב דהוא שתי ליה, טעמיה בפומיה''' - כמו שותה יין ישן, שלמרות שהוא כבר שתה את זה מזמן, הטעם עדיין נשאר בפה. אז ככה גם למרות שהאדם ששמר את דברי תורה, המקור שלהם, כבר מת, עדיין הטעם של דברי תורה נמצא בפה שלו כשמזכירים את זה לשמו. '''אין דור שאין בו ליצנים. מה היו פריצי הדור עושין?''' בימי דוד. '''היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו: דוד, אימת יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך?''' - הרי הייתה נבואה שרק אחרי שדוד ימות שלמה בונה את בית המקדש, אז כאילו כביכול אומרים לו: מתי תמות? '''והוא אומר: אף על פי שמתכונין להכעיסני, יבא עלי שאני שמח בלבי: "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך"'''. '''"והיה כי ימלאו ימיך"''' - מה הכוונה? '''אמר רבי שמואל בר נחמני: אמר הקדוש ברוך הוא לדוד: דוד, ימים מלאים אני מונה לך, איני מונה לך ימים חסירים'''. כלומר, למרות שאחרי שתמות בית המקדש ייבנה, אני ממלא את ימיך, לא מקצר מהימים שלך כדי לזרז את בניית בית המקדש. '''כלום שלמה בנך בונה בית המקדש, לא להקריב בו קרבנות?''' מה מטרת בית המקדש? להקריב קורבנות. '''חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה, יותר מן הקרבנות. ומה טעם? "עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח"'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יג עמוד א''' {{שוליים|ב_טז}} '''מותר להפסיק באמצע קריאת שמע כדי לשאול בשלום רבו או מי שגדול ממנו בתורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה טו , שו"ע או"ח סימן סו סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כהירושלמי שהרשות בידו להפסיק ולשאול, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן סו סעיף א. {{שוליים|ב_יז}} '''מי שקרע על חולה שגוסס וחזר והחלים ואחר כך מת, האם צריך לקרוע קריעה נוספת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות אבל, פרק ח, הלכה ח , שו"ע יו"ד סימן שמ סעיף כה , סמ"ג עשין ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: אם מת "על אתר" - כדי דיבור מזמן שחזר, אינו צריך לקרוע שנית; ואם מת לאחר זמן מכדי דיבור, צריך לקרוע קריעה נוספת. {{שוליים|ב_יח}} '''שיעור "כדי דיבור" לענין חזרה בעדות ובשבועה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבועות, פרק ב, הלכה יז , רמב"ם, הלכות עדות, פרק כ, הלכה ג , סמ"ג עשין צח סמ"ג לאוין רמ. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן (כדי שאילת תלמיד לרב), שהוא שיעור מרווח יותר ומחמיר בהלכות עדות ושבועה, וכך פסק הרמב"ם בהלכות שבועות ובהלכות עדות.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יג עמוד ב<span class="yerum-runnum">26</span></div> מפני הכבוד? נשמעינא מן הדא: {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, {{ירו"מ-הוסר|מפני הכבוד }}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. {{ירו"מ-ביאור|וכאן על כרחך משיב מפני היראה כמו שהגמרא תוכיח בהמשך. רואים של[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אין הבדל בין לשאול לבין להשיב, רק למי שמותר לשאול בשלומו, מותר גם להשיב לו}} הא בקדמיתא: שואל מפני הכבוד ומשיב מפני הכבוד. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}" ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מפני מה הוא משיב? מפני היראה או מפני הכבוד? {{ירו"מ-הדגשה|על כרחך שמשיב מפני היראה. ומנין שבאמצע משיב מפני היראה}}? נשמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: באמצע שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד. הא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר{{ירו"מ-הוסר|קדמייתא}} {{ירו"מ-ביאור|שחולק עליו}}, שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה. עד כדון באמצע הפרשה. {{שוליים|ב_כ}}ואפילו באמצע הפסוק? רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] מדמי, {{ירו"מ-ביאור|רומז}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] משתעי, {{ירו"מ-ביאור|מדבר}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: כתיב}} ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "ודברת בם" מיכן שיש לך רשות לדבר בם.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ב|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_כא}}ואלו הן בין הפרקים: בין ברכה ראשונה לשנייה, בין שנייה לשמע, בין שמע לוהיה אם שמוע, בין והיה אם שמוע לויאמר, בין ויאמר לאמת ויציב. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה אומר: בין ויאמר לאמת ויציב {{שוליים|ב_כב}}לא יפסיק.<br><strong>גמ':</strong> אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: "אני ה' אלהי{{ירו"מ-הדגשה|כ}}ם". וכתיב: ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ג|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ג"> <strong>מתני':</strong> אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן קרחה|°]]<nowiki/>רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות. והיה אם שמוע לויאמר? שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה, {{שוליים|ב_כג}}ויאמר אינו נוהג אלא ביום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מה טעם? אמרו: אדם [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דעה שקורא את שמע בלי תפילין|לובש תפילין, וקורא את שמע, ומתפלל]]? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה משלם. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפלל. מתניתא {{ירו"מ-הוסר|רב }}פליגא עילוי {{ירו"מ-הדגשה|דרב דתניא}}: {{שוליים|ב_כד}}הרי שהיה עסוק עם המת בקבר, והגיע עונת קריאת שמע, הרי זה פורש למקום טהרה, ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל. מתניתא מסייעא לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|לא}} {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע}}? שאדם יקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: {{שוליים|ב_כה}}[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מדוע לא מחזיקים בתפילין|תפילין צריכין גוף נקי.]] {{ירו"מ-הדגשה|ורק חסידים ששומרים את גופם, רשאים להניח תפילין כל היום. ו}}מפני מה לא החזיקו בהן? {{ירו"מ-ביאור|למה לא מחזיקים אדם שמניח תפילין כל היום כחסיד}} מפני הרמאים. עובדא הוה {{ירו"מ-ביאור|מעשה היה}} בחד בר נש, דאפקיד גבי חבריה, וכפר ביה. אמר לו: לא לך הימנית, אלא<br><br> <span id="דף_יד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא. כתוב במשנה: '''ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב''', '''ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר'''. אומרת הגמרא: '''ובפרקים... מפני מה הוא משיב? מפני היראה, או מפני הכבוד?''' '''נשמעינא מן הדא''' - הרי מה כתוב בסייפא של המשנה? '''ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר'''. עכשיו על כורחך חייבים להגיד שהוא משיב מפני היראה, הגמרא תוכיח את זה בהמשך. אז אם אני רואה שבסייפא שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה - שמה שבעצם לרבי מאיר אין הבדל בין לשאול לבין להשיב, זה תמיד באותה דרגה. אז גם ברישא: '''שואל מפני הכבוד ומשיב מפני הכבוד''' - זה גם מראה שזה יהיה באותה דרגה. עכשיו בסייפא כתוב: '''ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר. מפני מה הוא משיב? מפני היראה או מפני הכבוד?''' על כורחך חייבים להגיד שהוא משיב מפני היראה. עכשיו, מניין שהוא באמת משיב מפני היראה? '''נשמעינה מן הדא: רבי יהודה אומר: באמצע שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד'''. כלומר רבי יהודה אומר שלענות תשובה זה יורד דרגה. עכשיו רבי מאיר חולק על רבי יהודה, אז חייבים להגיד שהוא אומר שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה. עכשיו, אחרי שאני יודע שלפי רבי מאיר השאלה והתשובה באותה דרגה, אז כמו שאמרנו ברישא, גם בין פרק לפרק שאמרנו שואל מפני הכבוד - זה גם משיב מפני הכבוד, כי זה באותה דרגה. '''עד כדון באמצע הפרשה. ואפילו באמצע הפסוק?''' כלומר מה שאמרנו ששואל מפני היראה זה באמצע הפרשה, אז האם אפילו באמצע פסוק הדין ככה? '''רבי ירמיה מדמי''' - היה רק רומז, '''רבי יונה משתעי''' - היה מדבר, שואל באמת מפני היראה. '''רבי חונה ורב יוסף: "ודברת בם" מיכן שיש לך רשות לדבר בם''' - זה המקור בעצם לזה שמותר לשאול, כמו שאמרנו, מפני היראה באמצע קריאת שמע. אנחנו בפרק ב' הלכה ב'. מתני': '''ואלו הן בין הפרקים: בין ברכה ראשונה לשנייה, בין שנייה לשמע, בין שמע לוהיה אם שמוע, בין והיה אם שמוע לויאמר, בין ויאמר לאמת ויציב. רבי יהודה אומר: בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק'''. גמ': '''אמר רבי לוי: טעמיה דרבי יודה''' - למה רבי יהודה אומר שבין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק? הוא אומר: '''"אני ה' אלהיכם"''', '''וכתיב: "וה' אלהים אמת"''' - כשקוראים ברצף "ה' אלהיכם" ו"אמת ויציב" - "ה' אלהים אמת", ויש פסוק בירמיה כתוב "ה' אלהים אמת". אנחנו לא רוצים לחתוך בין השם "אלהים" למילה "אמת", לכן מחברים את פרשת ציצית למילה "אמת" של "אמת ויציב". אנחנו בפרק ב' הלכה ג'. מתני': '''אמר רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות'''. כלומר פרשת שמע זה קבלת מלכות שמים, ופרשת והיה אם שמוע זה עניין ההלכות המעשיות. אז קודם כל לקבל מלכות שמים ואחר כך יקבל מצוות. '''והיה אם שמוע לויאמר? שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה, ויאמר אינו נוהג אלא ביום''' - כי בפרשת ציצית כתוב "וראיתם אותו" - ביום רואים, בלילה לא רואים, לכן בלילה אין מצוות ציצית, ולכן פרשת ויאמר נוהגת רק ביום ולא בלילה. גמ': '''רבי חייה בשם רבי יוחנן: מה טעם? אמרו: אדם לובש תפילין, וקורא את שמע, ומתפלל?''' כלומר, מה זה הסדר - לובש תפילין, קורא שמע ומתפלל. למה? '''כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה משלם''' - כשמניח תפילין וקורא קריאת שמע ורק אחרי זה מתפלל, הוא מקבל מלכות שמים תחילה ורק אחרי זה מתפלל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''נשמעינה מן הדא ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה דר"מ.''' גרסינן וזה מוכח הוא מדלקמן. כלומר ע"כ האי ומשיב דבאמצע לר"מ היינו מפני היראה דא"א לפרש בענין אחר וש"מ הא בקדמיתא בין הפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב מפני הכבוד וכולהו ואצ"ל דמשיב קאמר. ובאמצע וכו'. השתא מפרש לה להאי ומשיב דבאמצע לר"מ אם מפני היראה ואצ"ל קאמר או דוקא מפני הכבוד שאינו רשאי להקדים שלום לזה כ"א משיב הוא לו '''נשמעינה מן הדא דר' יהודה אומר באמצע וכו'.''' וא"כ ע"כ הא קדמיתא היינו באמצע לר"מ שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה ואצ"ל קאמר דאל"כ היינו דר' יהודה '''עד כדון.''' לא שמענו אלא באמצע הפרשה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה '''ואפי' באמצע הפסוק.''' אם מותר להפסיק אף באמצע הפסוק לכל חד כדאית ליה וקאמר דר' ירמיה מדמי דרך דמיון הוא מראה א"נ מרמז גרסי' ולא היה מדבר ור' יונה היה משתעי '''ודברת בם מכאן שיש לך רשות לדבר בם.''' לכשתצטרך להפסיק כמו במתני' '''מתני' בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק.''' כדמפרש בגמרא דכתיב וה' אלהים אמת הלכך אין להפסיק בין אני ה' אלהיכם לאמת וכן הלכה '''גמ' אמר ר' לוי וכו'.''' וכשאומר אני ה' אלהיכם צריך לומר אמת מיד בלי שום הפסק ואחר שאומר אמת אז הוא דינו כבאמצע הפרק '''מתני' שוהיה אם שמוע נוהג בין ביום בין בלילה.''' דכתיב ולמדתם אותם את בניכם ות"ת נוהג ביום ובלילה '''ויאמר אינו נוהג אלא ביום.''' דאית ביה מצות ציצית שאינה נוהגת בלילה דכתיב וראיתם אותו '''למקום טהרה.''' ברחוק ד' אמות</div> <div class="yerum-leiden-text">מפני הכבוד · נשמעינה מן הדא ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד הא קדמייתא שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה · עד כדון באמצע הפרשה ואפי' באמצע הפסוק · ר' יוסה משתעי · ר' חונה רב יוסף מדברת בם מיכן שיש לך רשות לדבר בם · מתני' ואילו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשנייה בין שנייה לשמע · בין שמע לוהיה אם שמוע · בין והיה אם שמוע לויאמר בין ויאמר לאמת ויציב · ר' יהודה או' בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק · אמ' ר' לוי טעמיה דר' יודה אני י"י אלהיכם · וכת' ני"י אלהים אמת · מתני' אמ' ר' יהושע בן קרחה למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע · לא שיקבל עליו מלכות שמים תחילה ואחר כך יקבל עליו עול מצות · והיה אם שמוע לויאמר · שוהיה אם שמוע נוהג בין ביום בין בלילה · ויאמר אינו נוהג אלא ביום · ר' חייא בשם ר' יוחנן מה טעם אמרו אדם לובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל כדי שיקבל עליו מלכות שמים משלם · רב אמ' קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפלל · מתניתא דרב פליגא עילוי הרי שהיה עסוק עם המת בקבר והגיע שעת קרית שמע הרי זה פורש למקום טהרה ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל · מתניתא מסייעא לרב [מחוק בקו, דיו חומה: ---] קבל עליו מלכות שמים תחילה ואחר כך יקבל עליו עול מצות · אמ' ר' ינאי תפילין צריכין גוף נקי · מפני מה לא החזיקו בהן מפני הרמאין עובדא היה בחד בר נש דאפקיד גבי חבריה ופכר ביה · אמ' ליה לאו לך הימנית אלא</div> <div class="yerum-side">'''גמ' לובש תפילין.''' בתחלה ואתר כך קורא את שמע ומתפלל דאז הוא קבלת מלכות שמים שלימה שקורא ק"ש ותפילין עליו שכתובה ק"ש בהם '''רב אמר קורא את שמע.''' בתחלה כדמפרש טעמיה לקמן דקתני שיקבל עליו מלכות שמים בתחילה ואח"כ עול מצות תפילין '''מתניתא.''' ברייתא זו פליגא עליה דרב דקתני לובש תפילין בתחילה</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רב אמר: קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפלל''' - כלומר קודם כל קריאת שמע ורק אחרי זה לובש תפילין. דרך אגב, זה חולק על הבבלי - בבבלי, למרות שהגמרא מביאה שרב עשה ככה, הגמרא שם אומרת שזה היה מקרה, שהשליח התעכב בתפילין, לכן רב קרא קריאת שמע ואחרי זה הניח תפילין, אבל בעצם צריך להניח תפילין ורק אחרי זה לקרוא קריאת שמע. אבל פה משמע שרב אומר את זה בפירוש, שכך הוא סובר - שקורא קריאת שמע, לובש תפילין ומתפלל. '''מתניתא פליגא עילוי''' - יש ברייתא שחולקת על רב: '''הרי שהיה עסוק עם המת בקבר, והגיע עונת קריאת שמע, הרי זה פורש למקום טהרה, ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל'''. כלומר, אם יש אנשים אחרים שיכולים להתעסק עם המת, הוא פורש למקום טהרה, לובש תפילין, קורא את שמע ומתפלל - רואים שקודם כל מניחים תפילין ואחרי זה קריאת שמע. אבל יש ברייתא הפוכה, '''מתניתא מסייעא לרב''': '''שאדם יקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות''' - קריאת שמע זה קבלת מלכות שמים, ומצוות זה הנחת תפילין, אז לכאורה צריך לקרוא קריאת שמע לפני הנחת תפילין. '''רבי ינאי: תפילין צריכין גוף נקי''' - רק חסידים שומרים על גופם, ולכן רק הם מניחים תפילין כל היום. זה לא שאומרים בכלל לא להניח תפילין, אבל זה מקובל שרק חסידים מניחים תפילין כל היום, כי רק הם יכולים לשמור כל היום את הגוף נקי. '''מפני מה לא החזיקו בהן?''' - אם ככה, אם רק חסידים מניחים תפילין כל היום, למה מי שמניח תפילין כל היום לא מחזיקים אותו כחסיד? '''מפני הרמאים. עובדא הוה בחד בר נש, דאפקיד גבי חבריה, וכפר ביה'''. כלומר, אדם אחד הפקיד כסף אצל חבר שלו, ולאחר מכן כשביקש לפרוע את הכסף, אמר לו: לא ידעתי מעולם, כפר בו. '''אמר לו: לא לך הימנית, אלא''' - לתפילין שבראשך האמנתי. כי אותו אדם היה הולך עם תפילין כל היום, ובעצם ככה החזיקו אותו לצדיק, בגלל זה הוא הלווה לו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יג עמוד ב''' {{שוליים|ב_כא}} '''מהם המקומות המותרים להפסקה (בין הפרקים) בקריאת קריאת שמע וברכותיה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן סו סעיף ה , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כסתם משנה שמותר להפסיק בין ויאמר לאמת ויציב, שכן כן פסקו הרמב"ם והשו"ע: מונים בין הפרקים גם את ההפסק שבין ויאמר לאמת ויציב, ולא כרבי יהודה החולק על כך. {{שוליים|ב_כב}} '''אין להפסיק בין "אלהיכם" ל"אמת ויציב" בקריאת שמע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן סו סעיף ה , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה שאין להפסיק, מטעם שהוא סמיכות "אני ה' אלהיכם" ל"אמת" - שיהיה חותם באמת מיד אחר האזכרה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ב_כג}} '''חובה לובשים תפילין לפני קריאת שמע ותפילה, כדי לקבל מלכות שמים בתפילין תחילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ציצית, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן יח סעיף א , סמ"ג עשין כו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן, שהמתניתא (התוספתא) מכרעת כנגד רב, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שלובשים תפילין תחילה ואחר כך קוראים שמע ומתפללים. {{שוליים|ב_כד}} '''מי שעוסק עם המת בקברו והגיעה עונת קריאת שמע - פורש למקום טהור, לובש תפילין, קורא ושונה ומתפלל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ד, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן עא סעיף ו , שו"ע יו"ד סימן שסה סעיף א , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו התומכת בשיטת רב; הרמב"ם והשו"ע (או"ח עא,ו; יו"ד שסה,א) פסקו כן להלכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יד עמוד א<span class="yerum-runnum">27</span></div> לאילין דברישך הימנית. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} היה לובשן אחר חולייו {{ירו"מ-הדגשה|כל היום במשך}} ג' ימים, לומר שהחולי ממרק. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קג ג]]) "הסולח לכל עוניכי, הרופא לכל תחלואיכי, {{ירו"מ-הדגשה|הגואל משחת חייכי, המעטרכי חסד ורחמים, המשביע בטוב עדייך". עדייך אלו התפילין}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבן יוחנן בן זכאי|°]]<nowiki/>רבן יוחנן בן זכאי, לא הוון תפילוי זעין מיניה, לא בקייטא ולא בסיתוא. {{ירו"מ-ביאור|לא היו תפילין זזים ממנו לא בקיץ ולא בחורף}} וכך נהג [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} תלמידו אחריו. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, בסיתוא {{ירו"מ-ביאור|בחורף}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמוראים שלא הניחו תפילין כל יום|דהוה חזיק רישיה,]] הוה לביש תרויהון. {{ירו"מ-ביאור|היה לובש שתיהן של ראש ושל יד}} ברם בקייטא, דלא הוה חזיק רישיה, לא הוה לביש אלא דאדרעיה. {{ירו"מ-ביאור|אבל בקיץ שראשו לא היה חזק היה לובש רק של יד}} {{ירו"מ-הדגשה|וכד }}הוה אזיל מסחי, {{ירו"מ-ביאור|וכשהיה הולך למרחץ}} כיון שהיה מגיע אצל האוליירין, {{ירו"מ-ביאור|בלנים שהיו בבית הפנימי}} היה חולצן. ואינו אסור משום ערוה? {{ירו"מ-ביאור|שהרי הוא עומד ערום אצל האויילרין}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: אפיקרסין {{ירו"מ-ביאור|חלוק}} היה לובש מבפנים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]{{ירו"מ-הוסר|כד הוה אזיל מסחי כיון שהיה מגיע אצל האוליירין היה חולצן}}: {{ירו"מ-הדגשה|רק}} עד יעקב תרמוסרה {{ירו"מ-ביאור|אחראי על חימום המים תרמו פירושו חום ויש אומרים שהיה מוכר תורמוסין}} היה לובשן. וכד הוה נפיק מסחי {{ירו"מ-ביאור|וכשהיה יוצא מהמרחץ}} {{ירו"מ-הדגשה|כד}} הוו {{ירו"מ-הדגשה|מאחרין}}{{ירו"מ-הוסר| יהבין לה וכד הוה}} מייתן ליה, {{ירו"מ-ביאור|אם היו מאחרים להביא לו את התפילין}} הוה אמר דא מילתא" {{ירו"מ-ביאור|היה אומר דבר זה}} שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר: ארונו של חי העולמים, וארונו של יוסף. והיו אומות העולם אומרים: מה טיבן של שני ארונות הללו? והיו ישראל אומרין להן: זה ארונו של יוסף, עם ארונו של חי העולמים. והיו אומות העולם {{ירו"מ-הוסר|מונין}}{{ירו"מ-הדגשה|מגנין}} את ישראל ואומרים: וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו של חי העולמים? והיו ישראל אומרים: על ידי ששימר זה מה שכתב בזה. ולמה הוא אמר דא מילתא? {{ירו"מ-ביאור|דבר זה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: בגין מימר מילא דאוריא, {{ירו"מ-הדגשה|שכל זמן שהיה במרחץ, היה אסור בדברי תורה. אמר לו}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: והכין {{ירו"מ-ביאור|וכי}} לא הוי ליה מילא דאוריא חורי למימר אלא דא? {{ירו"מ-ביאור|וכי לא היה לו דבר תורה אחר אלא זה}} אלא, קינתורין הוון {{ירו"מ-הדגשה|על שהיו מתעכבים מלהביא לו תפיליו}} לומר: יוסף לא זכה למלכות, אלא על ידי ששימר מצותיו של הקדוש ברוך הוא. {{ירו"מ-הדגשה|ואף}} {{ירו"מ-הוסר|ואנו}} אנו לא זכינו לכל הכבוד הזה, אלא על ידי ששמרנו מצותיו של הקדוש ברוך הוא. ואתון בעיי מבטלה מצוותא מינן? {{שוליים|ב_כו}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת תפילין|באי זה צד הוא מברך עליהן?]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בשם רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]]: כשהוא נותן על יד {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות תפילין". כשהוא נותן על הראש {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות הנחת תפילין". כשהוא חולצן {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמור חוקיו". <span id="דף_יד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> כתוב בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"ד עמוד א'. היינו בדף הקודם שרבי אילאי אומר שתפילין צריכים גוף נקיה ורק חסידים שומרים את גופם ולשים את התפילין כל היום. ובעצם אמר שרבי ינאי '''היה לובשן אחר חוליו ג' ימים'''. כלומר כשהיה חולה, אחרי שהיה מתרפא, היה מחכה שלושה ימים ורק אז היה מניח שתי תפילין. למה? '''לומר שהחולי ממרק'''. החולי מנקה את הגוף. מה הטעם? דכתיב '''הסולח לכל עוונייכי, הרופא לכל תחלואייכי'''. ההמשך של הפסוק זה הגואל משחת חייכי המעטרכי חסד ורחמים והמשביע בטוב את ידך. ואת ידך זה תפילין. כן, רואים מכאן שאחרי שהוא הרופא לכל תחלואייכי, כלומר אחרי שהאדם מתרפא אז בעצם הוא יכול להניח תפילין כל היום. אבל רבן יוחנן בן זכאי '''לא הוון תפילוי זעין מיניה'''. כלומר התפילין לא זזו ממנו, '''לא בקייטא ולא בסיתוא'''. כלומר כל היום הוא לובש תפילין, '''וכך נהג רבי אליעזר תלמידו אחריו'''. רבי יוחנן, '''בסיתוא דהוה חזיק רישיה, הוה לביש תרויהון''', כלומר בחורף שהראש שלו כאב, אז הוא היה לובש גם תפילין של ראש וגם תפילין של יד. אבל לא כל היום — כל היום היה לובש רק תפילין של יד. '''ברם בקייטא, דלא הוה חזיק רישיה, לא הוה לביש אלא דאדרעיה'''. כי בעצם זה שתי מצוות, כל אחת בפני עצמה. '''הוה אזיל מסחי, כיון שהיה מגיע אצל האוליירין, היה חולצן'''. כלומר היה מגיע לבלנים, שזה היה בבית הפנימי, והוא היה חולץ אותם. שואלת הגמרא: '''ואינו אסור משום ערוה?''' הרי לבלנים מגיעים כשאנשים ערומים. אמר רבי חייא בר אבא: '''אפיקרסין היה לובש מבפנים'''. כלומר רבי יוחנן, כשהיה מגיע לבלנים, עדיין היה לו בגד פנימי והוא לא היה ערום. רבי יצחק אמר: '''עד יעקב תרמוסרה היה לובשן''', כלומר בכלל הוא לא לבש בתוך בית המרחץ, אלא מחוץ לבית המרחץ היה בית של איזה יהודי אחד בשם יעקב תרמוסא, ושם הוא היה חולץ את התפילין. '''וכד הוה נפיק מסחי הוו מייתן ליה''', כשהיה יוצא מבית המרחץ והיו מביאים לו את התפילין, אם היו מאחרים להביא לו אותם, '''הוה אמר דא מילתא''' — היה רגיל להגיד את הדבר הזה: '''שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר, ארונו של חי העולמים וארונו של יוסף'''. כלומר ארון הברית והארון של יוסף. '''והיו אומות העולם אומרים: מה טיבן של שני הארונות הללו?''' '''והיו ישראל אומרין להן: זה ארונו של יוסף, עם ארונו של חי העולמים'''. '''והיו אומות העולם את ישראל ואומרים: וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו של חי העולמים?''' '''והיו ישראל אומרים: על ידי ששימר זה מה שכתב בזה'''. עכשיו, '''ולמה הוא אמר דא מילתא?''' כלומר למה דווקא את זה הוא אמר? אמר רבי חנינא: '''בגין מימר מילא דאוריא'''. הרי בבית המרחץ היה אסור להגיד דברי תורה, אבל כשיצא מבית המרחץ היה אומר דברי תורה. אמר ליה רבי מנא: '''והכין לא הוי ליה מילא דאוריא חורי למימר אלא דא?''' מה, רק את זה הוא ידע להגיד? הרי כל פעם שהוא היה יוצא מבית המרחץ, אם היו מאחרין להביא את התפילין, היה אומר את זה — '''אלא, קינתורין הוון לומר''', שהם התכוונו לקנטר אותו על שהיו מתעכבים מלהביא לו את התפילין. אז הוא אמר להם: '''יוסף לא זכה למלכות, אלא על ידי ששימר מצותיו של הקדוש ברוך הוא'''. '''אנו לא זכינו לכל הכבוד הזה, אלא על ידי ששמרנו מצותיו של הקדוש ברוך הוא. ואתון בעיי מבטלה מצוותא מינן?''' כלומר אתם רוצים לבטל ממני את המצווה הזו בעצם ההתעכבות שלכם? עכשיו, '''באי זה צד הוא מברך עליהן?''' אמר רבי זריקן בשם רבי יעקב בר אידי: '''כשהוא נותן על יד אומר: ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות תפילין'''. '''כשהוא נותן על הראש אומר: ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות הנחת תפילין'''. '''כשהוא חולצן אומר: ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמור חוקיו'''. כן, זו הדעה שאומרת שמברכים גם כשחולצים את התפילין. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">לאילין דברישך הימנית · ר' ינאי היה לובשן אחר חולייו ג' ימים לומ' שהחולי ממרק · מה טעם הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי · רבן יוחנן בן זכאי לא הוון תפילוי זעין מיניה לא בקייטא ולא בסיתוא · וכך נהג ר' אליעזר תלמידו אחריו · ר' יוחנן בסיתוא דהוה חזיק רישיה הוה לביש תרויהון · ברם בקייטא דלא הוה חזיק רישיה לא הוה לביש אלא דאדרעיה · ושרע אסור משום ערוה · אמ' ר' חייא בר אבא אפיקרסין היה לובש מבפנים · כד הוה אזיל מסחי כיון שהיה מגיע אצל האוליירין היה חולצן · אמ' ר' יצחק עד יעקב תרמיסרה היה לובשן וכד הוה נפיק מסחי הוו יהבין לה מעייתא · וכד הוה מעטף הוו מייתן ליליה · הוה אמר דא מילתא ש' ארונות היו מהלכין עם יש' במדבר ארונו שלחי העולמים וארונו שליוסף · והיו אומות העולם אומ' מה טיבן שלשני ארונות הללו · והיו יש' אומ' להן זה ארונו של יוסף עם ארונו שלחי העולמים · והיו אומות העולם מונין את יש' ואומ' וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו שלחי העולמים · והיו יש' אומ' על ידי ששימר זה מה שכתב בזה · ולמה הוא אמ' דא מילתא · אמ' ר' חנינא בגין מימר מילא דאוריא · אמ' ליה ר' מנא והכין לא הוה מילא דאוריא חורי למימר אלא דא · אלא קינטורין הוון לומ' יוסף לא זכה למלכות אלא על ידי ששימר מצותיו שלהקב"ה ואנו לא זכינו לכל הכבוד הזה אלא על ידי ששימרנו מצותיו שלהקב"ה ואתון בעיי מבטלה מצוותא מינן · באי זה צד הוא מברך עליהן · ר' זריקן בשם ר' יעקב בר אידי כשהוא נותן על יד מהו אומ' ברוך אקב"ו על מצות תפילין · כשהוא נותן על הראש מהו או' ברוך אקב"ו על מצות הנחת תפילין · כשהוא חולצן מהו או' ברוך אקב"ו לשמור חוקיו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יד עמוד א''' {{שוליים|ב_כו}} '''יש לברך שתי ברכות נפרדות על תפילין (יד וראש), ולברך "לשמור חוקיו" בעת חליצתן.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן כה סעיף ה , שו"ע או"ח סימן כה סעיף ט , סמ"ג עשין כב <קטע סוף=יד א/> ==דף יד עמוד ב== <קטע התחלה=יד ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זריקן בשם רבי יעקב בר אידי שמברכים שתי ברכות נפרדות על יד וראש; אך הבבלי (מנחות לו.) חולק וקובע שכאשר מברך על תפילין של יד פוטר גם את של ראש אלא אם הפסיק בדיבור, ולכן נחלקו הפוסקים (רמב"ם ושו"ע) בפסיקה למעשה בין שתי הגישות. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יד עמוד ב<span class="yerum-runnum">28</span></div> ואתיא {{ירו"מ-ביאור|וזה כשיטת}} כמאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: {{ירו"מ-הדגשה|שהציווי}} ([[שמות יג י|שמות בא יג י]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ושמרתה את החוקה הזאת מימים ימימה}}" בחוקת תפילין הכתוב מדבר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריכים לחלוץ תפילין בלילה, לכן מברך על החליצה}}. ברם כמאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: בחוקת הפסח הכתוב מדבר, {{שוליים|ב_כז}}לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|דאף הלילה זמן תפילין, ואין צריך לברך כשחולץ. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: הנותן תפילין בלילה, עובר בעשה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יג י|שמות בא יג י]]) "ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה". {{שוליים|ב_כח}}ימים ולא לילות. "ימימה" {{שוליים|ב_כט}}פרט לשבתות וימים טובים. והא רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] יתיב מתני ברמשא {{ירו"מ-ביאור|בלילה}} ותפילוי עילוי? מצודדין {{ירו"מ-הוסר|הוה}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}}, {{ירו"מ-ביאור|ולא היו במקומם}} וכמין פיקדון היו בידו. אית דבעי מימר: לא אמר אלא הנותן, {{שוליים|ב_ל}}אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר. אית דבעי מימר, {{ירו"מ-הדגשה|מנין שאין מניחים תפילין בשבתות וימים טובים}}? נשמעיניה מן הדא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יג ט|שמות בא יג ט]]) "והיה לך לאות" את {{ירו"מ-הדגשה|שרק}} {{ירו"מ-הוסר|שהוא}} הוא לך לאות, פרט לימים טובים ושבתות, שכולן אות. ולא כן {{ירו"מ-הדגשה|כבר למדנו דין זה מד}}כת{{ירו"מ-הדגשה|י}}ב מימים ימימה? לית לך אלא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כל מילא דלא מחוורא, {{ירו"מ-ביאור|שלא ברור שהוא מהתורה}} מסמכין לה מן אתרין סגין. {{ירו"מ-ביאור|מביאים לו סימוכין מהרבה מקומות}} תמן תנינן: נשים ועבדים פטורים {{שוליים|ב_לא}} מקריאת שמע {{שוליים|ב_לב}} ומן התפילין. נשים מניין? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברים יא יט|דברים עקב יא יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ולמדתם אותם את בניכם", בניכם}} ולא את בנותיכם. {{ירו"מ-הדגשה|אחר שהתמעטו נשים מלימוד תורה, התמעטו מתפילין, ד}}את שהוא חייב בתלמוד תורה, חייב בתפילין. נשים {{שוליים|ב_לג}}שאינן חייבות בתלמוד תורה, אינן חייבין בתפילין. התיבון: {{ירו"מ-ביאור|הקשו}} הרי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נשים שמקיימות עשה שהזמן גרמא|מיכל בת כושי היתה לובשת תפילין!]] ואשתו של יונה היתה עולה לרגלים, {{שוליים|ב_לד}}ולא מיחו בידיה חכמים! {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: אשתו של יונה הושבה {{ירו"מ-ביאור|החזירו אותה}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא תעלה}}. מיכל בת כושי, מיחו בידיה חכמים. תני: נכנס למרחץ, {{שוליים|ב_לה}}מקום שבני אדם עומדין לבושין, יש שם מקרא {{ירו"מ-הוסר|ותפילין}}{{ירו"מ-הדגשה|ותפילה}}, ואין צריך לומר שאילת שלום. נותן תפילין, ואינו צריך לומר שלא יחלוץ; מקום שרוב בני אדם רגילין להיות עומדין ערומין, אין שם שאילת שלום, ואין צריך לומר מקרא ותפילה. וחולץ תפילין, ואין צריך לומר שלא יתן. מקצתן ערומין ומקצתן לבושין, יש שם שאילת שלום, ואין שם לא מקרא ולא תפילה. ואינו חולץ תפיליו ואינו נותן. אבל אינו לובשן, עד שיצא מאותה רשות של כל אותה מרחץ.<br><br> <span id="דף_טו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class='noprint'> <div class="yerum-bm-print"> '''ואתיא כמאן דמר: בחוקת תפילין הכתוב מדבר'''. זה השיטה שאומרת שמה שכתוב בתורה "ושמרת את החוקה הזאת מימים ימימה" זה בחוקת תפילין, ומכאן שצריכים לחלוץ תפילין בלילה, כי כתוב "ושמרת החוקה" "מימים ימימה", כלומר דווקא ביום. אז יש מצווה לחלוץ לפני הלילה, ולכן מברכים על החליצה. '''ברם כמאן דמר: בחוקת הפסח הכתוב מדבר, לא בדא'''. מי שאומר שהפסוק הזה מדבר על חוקת הפסח, אין מצווה לחלוץ, מותר גם להשאיר את התפילין בלילה, ואז גם לא מברכים על החליצה. אמר רבי אבהו בשם רבי אלעזר: '''הנותן תפילין בלילה, עובר בעשה'''. כלומר מי שמניח תפילין בלילה עובר בעשה. '''ומה טעם? ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה. ימים ולא לילות. ימימה, פרט לשבתות וימים טובים'''. שואלת הגמרא: '''והא רבי אבהו יתיב מתני ברמשא ותפילוי עילוי?''' רבי אבהו דרש והתפילין היו עליו בלילה — איך הוא עשה את זה? עונה הגמרא: '''מצודדין''', הזיז אותם מהמקום, '''וכמין פיקדון היו בידו''' — רק לשמור עליהם. '''אית דבעי מימר: לא אמר אלא הנותן, אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר'''. כלומר כל האיסור זה לתת תפילין בלילה, אבל אם היה עליו מבעוד יום יכול להישאר איתם גם בלילה. '''אית דבעי מימר''' — יש סברה שאומרת שבעצם מניין שמניחים תפילין בשבתות ובימים טובים? '''נשמעיניה מן הדא: והיה לך לאות'''. '''את הוא לך לאות, פרט לימים טובים ושבתות, שכולן אות'''. כלומר שבת ויום טוב הם עצמם אות בין הקב"ה לישראל, אז אם נניח גם תפילין זה כאילו האות של השבת לא מספיק חזקה, ולכן לא מניחים תפילין בשבתות. שואלת הגמרא: '''ולא כן כתב מימים ימימה?''' כבר היה מקור. למה צריך עוד פסוק? ואומרת הגמרא: '''לית לך אלא כיי דמר רבי יוחנן: כל מילא דלא מחוורא, מסמכין לה מן אתרין סגין'''. כלומר כל דבר שהוא לא ברור מדאורייתא, אלא רק אסמכתא, מביאים לו הרבה מקורות כדי לחזק את הדברים. '''תמן תנינן: נשים ועבדים פטורים מקריאת שמע ומן התפילין'''. '''נשים מניין?''' דכתיב '''ולא את בנותיכם''' — יש מצווה ללמד את הבנים תורה ואין מצווה ללמד את הבנות. '''את שהוא חייב בתלמוד תורה, חייב בתפילין. נשים שאינן חייבות בתלמוד תורה, אינן חייבין בתפילין'''. '''התיבון: הרי מיכל בת כושי היתה לובשת תפילין! ואשתו של יונה היתה עולה לרגלים, ולא מיחו בידיה חכמים!''' זה לא רשות, כנראה שזה מצווה. אמר רבי חזקיה בשם רבי אבהו: '''אשתו של יונה הושבה''', כלומר החזירו אותה שלא תעלה יותר. '''מיכל בת כושי, מיחו בידיה חכמים'''. כן, דבר זה מראה שבעצם, אף על פי שנשים לא חייבות בתפילין, אפילו מיחו בהם. '''תני: נכנס למרחץ'''. בבית המרחץ עצמו היו שלושה אזורים — מקום שכולם לבושים, ולאחר מכן נכנסים לחדר יותר פנימי ששם חלק לבושים חלק ערומים, ובהמשך כולם ערומים. '''מקום שבני אדם עומדין לבושין, יש שם מקרא, ואין צריך לומר שאילת שלום. נותן תפילין, ואינו צריך לומר שלא יחלוץ'''. זה החלק הראשון. עכשיו החלק הפנימי ביותר: '''מקום שרוב בני אדם רגילין להיות עומדין ערומין, אין שם שאילת שלום''' — כי שלום זה שמו של הקדוש ברוך הוא — '''ואין צריך לומר מקרא ותפילה. וחולץ תפילין, ואין צריך לומר שלא יתן'''. עכשיו באמצע: '''מקצתן ערומין ומקצתן לבושין, יש שם שאילת שלום, ואין שם לא מקרא ולא תפילה. ואינו חולץ תפיליו ואינו נותן'''. '''אבל אינו לובשן, עד שיצא מאותה רשות של כל אותה מרחץ'''. כלומר עד שייצא מכל המבנה של בית המרחץ. אומרת הגמרא שזה מסייע למה שאמר רבי יצחק בעניין רבי יוחנן, שכאשר יצא מבית המרחץ היה מניח את התפילין רק בביתו של יעקב תרמוסה, שמחוץ לבית המרחץ. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יד עמוד ב''' {{שוליים|ב_כח}} '''חובת הנחת תפילין היא ביום ולא בלילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן ל סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הלימוד "ולא לילות" מהכתוב "ימימה", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שאין להניח תפילין בלילה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני'.''' דידן מסייע לרב דממנה למד דעול מלכות שמים קודם הוא לעול מצות בכל מקום דהא לא כך תני שאדם וכו' אלמא עול מלכות קדים '''מפני מה לא החזיקו בהן.''' לאדם המניחן מפני מה לא החזיקו בו בנאמנות שיהיה כנאמן למעשרות וכיוצאבהן '''מפני הרמאין.''' שהיו מניחין תפילין להחזיק עצמן ככשרים ולרמות בני אדם וכהאי עובדא דלקמיה '''לאילין דברישך הימנית.''' לתפילין אלו שבראשך האמנתי שחשבתי אדם כשר הוא זה שתפילין עליו כל היום '''לומר שהחולי ממרק.''' את הגוף וגופו נקי הוא להיות תפילין עליו כל היום והכי מבואר הוא במדרש תהלים ק"ג דגריס התם ר' ינאי היה לבוש תפילין בתר בישיה תלתא יומין דאמר מר תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים וכיון שאדם עומד מחליו גופו נקי ואחר שלשה היה מניח אותן ר' יוחנן היה לובש תפילין בכל יום ויום כדי שיאמר הסולח לכל עוניכי המשביע בטוב עדיך. וכך צריך לגרוס כאן ושייך הא דקאמר מה טעם הסולח וכו' דקאי על הא דר' יוחנן '''ברם בקייטא דלא הוה חזיק רישיה.''' מחמת החמימות לא היה מניח אלא של יד. ויש גורסין בהפך בקייטא דלא הוה חשיש ברישיה הוה לביש תרויהון ברם בסיתוא דהוה חשיש ברישיה מחמת הקור לא הוה לביש אלא דאדרעיה '''ואינו אסור משום ערוה.''' לא שייך האי מילתא הכא וחילוף השיטות יש כאן וגרסינן להא לקמן בתר דקאמר וכד הוה נפיק מסחי הוו יהבין ליה '''כדהוה אזיל מסחי.''' כשהלך לרחוץ במרחץ ותפילין עליו כיון שהיה מגיע אצל האוליירין היה חולצן כלומר מקום שהבלנין עומדין ומקבלין מלבושי בני אדם שפושטין עצמן שם היה חולצן</div> <div class="yerum-leiden-text">ואתיא כמאן דמר בחוקת תפילין הכת' מדבר · ברם כמאן דמר בחוקת הפסח הכת' מדבר לא· כדא ר' אבהו בשם ר' לעזר העושה תפיליו בלילה עובר בעשה· ומה טעם ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה· ימים ולא לילות· ימים/ פרט לשבתות וימים טובים ימים ולא לילות· והא ר' אבהו יתיב מתני ברמשא ותפילוי עילוי· מצדדן הוה וכמין פיקדון היו בידו· אית דבעי מימר לא אמ' אלא הנותן אלא אם היו עליו מבעוד יום מותר· אית דבעי מימר שמעינה מן הדא והיה לך לאות· את שהוא לך לאות פרט לימים טובים ושבתות שכולן אות· ולא כן כת' מימים ימימה לית לך אלא כיי דמר ר' יוחנן כל מילא דלא מחוורא מסמכין לה מן אתרין סגי· נשים מניין ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם· את שהוא חייב בתלמוד תורה חייב בתפילין· נשים שאינן חייבות בתלמוד תורה אינן חייבין בתפילין· התיבון הרי מיכל בת כושי היתה לובשת תפיליו· אשתו שליונה היתה עולה לרגלים ולא מיחו בידיה חכמ' תני נכנס למרחץ מקום שבני אדם עומדין לבושין יש שם מקרא ותפיליו ואין צריך לומר שאילת שלום· נותן תפיליו ואינו צריך לומ' שלא יחלוץ· מקום שרוב בני אדם רגילין להיות עומדין ערומין אין שם שאילת שלום· ואין צריך לומ' מקרא ותפילה· וחולץ תפיליו ואין צריך לומ' שלא יתן· מקצתן ערומין ומקצתן לבושין יש שם שאילת שלום ואין שם לא מקרא ולא תפילה ואינו חולץ תפיליו ואינו נותן· אבל אינו לובשן עד שייצא מאותה רשות שלכל אותה מרחץ·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יד עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ב_כט}} '''אין להניח תפילין בשבתות וימים טובים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן לא סעיף א , סמ"ג עשין כב. ''הכרעה:'' נפסק שאין להניח תפילין בשבת ויום טוב, שהם עצמם אות ואין צריך אות אחר, כדברי הירושלמי; ר' אבהו שהניח תפילין בליל שבת היה כפיקדון מצודד ולא כהנחה כדין. {{שוליים|ב_ל}} '''אין להניח תפילין בשבתות וימים טובים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן ל סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין מניחים תפילין בשבת ויו"ט משום שהם עצמם "אות", כרמב"ם הלכות תפילין פ"ד ה"י-יא ושו"ע או"ח סימן ל סעיף ב. {{שוליים|ב_לא}} '''חובה לקרוא קריאת שמע במקום שאין שם דברים המפריעים לכוונה או לכבוד הקריאה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ד, הלכה א , שו"ע או"ח סימן ע סעיף א , שו"ע או"ח סימן ע סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הסוגיה שיש להקפיד על מקום הקריאה ותנאיה, כמבואר ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן ע. {{שוליים|ב_לב}} '''נשים חייבות במצוות תלמוד תורה או פטורות ממנה, ובהתאם דינן לגבי תפילין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תלמוד תורה, פרק א, הלכה א , שו"ע יו"ד סימן רמו סעיף ו , סמ"ג עשין יב. ''הכרעה:'' נפסק שנשים פטורות מתלמוד תורה מדין "ולמדתם אותם את בניכם" ולא בנותיכם, וכל שפטור מתלמוד תורה פטור מתפילין, כדברי הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ב_לג}} '''נשים פטורות מתלמוד תורה ולכן פטורות ממצוות תפילין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן לח סעיף ג , סמ"ג עשין כב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שמיחו במיכל בת כושי, שנשים פטורות מתפילין מכיוון שהן פטורות מתלמוד תורה; הרמב"ם והשו"ע פסקו שאין נשים חייבות בתפילין. {{שוליים|ב_לה}} '''דיני קריאה, תפילה והנחת תפילין בבית המרחץ לפי מצב הלבוש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ג, הלכה ג , רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה כב , שו"ע יו"ד סימן מה סעיף ב , שו"ע יו"ד סימן פד סעיף א <קטע סוף=יד ב/> ==דף טו עמוד א== <קטע התחלה=טו א/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: במקום שרוב בני אדם לבושים - קורא ומתפלל ומניח תפילין; במקום שרוב בני אדם ערומים - אין שם אף שאילת שלום וחולץ תפילין; במקום מעורב - יש שאילת שלום אך אין קריאה ותפילה, ואינו חולץ תפילין; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד א<span class="yerum-runnum">29</span></div> ודא מסייעא כיי {{ירו"מ-ביאור|וזה מסייעה למה}} </div>ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: בגין {{ירו"מ-ביאור|על}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו"מ-הדגשה|שכאשר הלך למרחץ, רק}} עד {{ירו"מ-הדגשה|ביתו של}} יעקב {{ירו"מ-הוסר|תורמוסרה}} תרמוסרה {{ירו"מ-ביאור|אחראי על חימום המים תרמו פירושו חום ויש אומרים שהיה מוכר תורמוסין}} {{ירו"מ-הדגשה|שהיה מחוץ למרחץ}} היה {{ירו"מ-הוסר|לובשן}}{{ירו"מ-הדגשה|לובשם}}. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא קומוי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: היתה מרחץ מרחצת בימות החמה, ואינה מרחצת בימות הגשמים, {{ירו"מ-הדגשה|האם מותר בתפילין בימות הגשמים כשאינה פעילה? אמר לו}}: {{שוליים|ב_לו}}מרחץ {{ירו"מ-הוסר|ו}} ואף על פי שאינה מרחצת, ובית הכסא, אף על פי שאין בו צואה. מר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#מר עוקבא|°]] אמר: {{שוליים|ב_לז}}אהן חזירא, {{ירו"מ-ביאור|החזיר}} בית כסא {{ירו"מ-הוסר|מוטלטל}} מיטלטל הוה. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: אהן צררה דעל גיף ימא {{ירו"מ-ביאור|גושים שעל חוף הים}} {{ירו"מ-הדגשה|שהם ספק צואה}} מהו? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אמי אסיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי אסיא|°]]: הורי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] מעבר ליה בפיליוס, {{ירו"מ-ביאור|יכסהו במטפחת ויש אומרים שיכסה פניו כדי שלא יראה}} ולא סמכינן עילוי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_לח}}אוכל בהן {{ירו"מ-ביאור|עם תפילין}} אכילת עראי, ואינו אוכל בהן אכילת קבע. ישן בהן שינת עראי, ואינו ישן בהן שינת קבע. אית תניי תני: מברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם רק}} פעם אחת {{ירו"מ-הדגשה|ביום}}. אית תניי תני: {{ירו"מ-הדגשה|כמה}} פעמין. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הוסר| פעם אחת ניחא מאן דמר}} מברך {{ירו"מ-הוסר|שתי}}{{ירו"מ-הדגשה|כמה}} פעמים, {{ירו"מ-הדגשה|ניחא. מאן דאמר מברך פעם אחת}}, הא {{ירו"מ-הדגשה|ודאי}} אכל {{ירו"מ-הדגשה|במשך היום והרי אסור לאכול}} ואינון עילוי, {{ירו"מ-הדגשה|ואיך יתכן שדי בברכה אחת? אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: קיימא אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]], באוכל בהן אכילת עראי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|ב_לט}}לא יכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידיו. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, כד הוה סיפרא בידיה, הוה יהיב ליה לחורן; {{ירו"מ-ביאור|כשהיה ספר בידו ונכנס לשרותים נתנו לאחר}} כד הויין תפילוי עילוי, הוה קאים בון. {{ירו"מ-ביאור|כשהיו תפילין עליו היה משתין כשהם עליו}} מתניתא פליגא על אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ב_מ}}נכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: קיימא אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_מא}}כאן {{ירו"מ-הוסר|ביכול}}{{ירו"מ-הדגשה|שישאר שהות ביום אחר שיצא מבית הכסא, ויכול}} ללובשן {{ירו"מ-הדגשה|אחר שיצא}}, כאן בשאינו יכול ללובשן. דלכן, {{ירו"מ-ביאור|שאים לא כן אם אין זמן להניחם אחר שיצא מבית הכסא}} מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון? בראשונה היו נותנין אותן לחביריהן, והיו נוטלין אותן ובורחין. התקינו שיהו מניחין בחורין {{ירו"מ-הדגשה|שמחוץ לבית הכסא}}. וכשאירע אותו <span id="דף_טו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בירושלמי מסכת ברכות, דף ט"ו. אמרו: רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא: '''הייתה מרחץ מרחצת בימות החמה, ואינה מרחצת בימות הגשמים'''. כלומר מרחץ, לא מרחצים בחורף, אז האם מותר להניח שם תפילין בימות הגשמים כשאינה פעילה? אמר ליה: '''מרחץ אף על פי שאינה מרחצת, ובית הכסא, אף על פי שאין בו צואה''' - כן אסור, כי יש להם שם טומאה. מה הוא אמר? '''אהן חזירא, בית כסא מיטלטל הוה'''. כן, כלומר חזיר. הגמרא הבבלי אומרת, אפילו אם הוא יוצא, כן ממאיזה מרחץ, עדיין שם של צואה יש עליו ואסור להתפלל, אסור לקרוא כנגדו. רבי יונה בעי: '''אהן צררה דעל גיף ימא מהו'''? כלומר יש לנו - כשרואים חתיכות שדומות מאוד לצואה על חוף הים - ספק צואה. מה הדין? אמר רבי אמי אסיא: '''הורי רבי ירמיה מעבר ליה בפיליוס, ולא סמכינן עילוי'''. נניח עכשיו זה כלי או חתיכת בגד ולא סומכים עליו. כלומר לא סומכים על זה, צריך להתרחק כמו צואה אמיתית. אמר רבי זעירא בשם - כן, בדרך כלל בחוף זה יש הרבה צואה. אמר רבי זעירא בשם אבא בר ירמיה: '''אוכל בהן אכילת עראי'''. כלומר בתפילין אפשר לאכול אכילת עראי, '''ואינו אוכל בהן אכילת קבע. ישן בהן שינת עראי, ואינו ישן בהן שינת קבע'''. אית תניי תני, כלומר יש בעיא - שמברך רק פעם אחת ביום. כלומר יש סברות שאדם מברך רק פעם אחת ביום, ואית תניי תני כמה פעמים. אומרת הגמרא: מאן דאמר כמה פעמים ניחא - כן, הרי אדם אוכל באמצע, אז הוא צריך להסיר את התפילין ואחרי זה חוזר ומניח אותם, צריך לברך עוד הפעם. אבל מאן דאמר פעם אחת, קשה - הרי ודאי הוא אוכל במשך היום, אז איך זה יכול? אסור לאכול עם שאר תפילין עליו, אז איך ייתכן שהוא בירך רק ברכה אחת? אמר רבי זעירא: '''קיימא אבא בר ירמיה, באוכל בהן אכילת עראי'''. כן, אדם אוכל כל היום רק אכילת עראי, ובעצם הוא לא צריך להחליף את התפילין. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא: '''לא יכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידיו'''. כלומר אסור להטיל מים - בית הכיסא - להטיל מים עם הספרים והתפילין בידו. את זה אומר רבי זעירא בשם רבי אבא. '''רבי יוחנן, כד הוה סיפרא בידיה, הוה יהיב ליה לחורן''' - כלומר יש לו ספר ביד, היה נותן אותו למישהו לשמור לו. אבל '''כד הויין תפילוי עילוי, הוה קאים בון''' - כלומר יש לו תפילין, אז היה נשאר איתם. הגמרא תסביר אחרי זה למה. ואיתא מתניתא פליגא על אבא בר ירמיה, שאומר שצריכים להסיר את התפילין - אז יש ברייתא שחולקת עליו. דתני: '''נכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידו'''. כלומר מותר להיכנס עם התפילין. אמר רבי זעירא: '''קיימא אבא בר ירמיה: כאן ללובשן, כאן בשאינו יכול ללובשן'''. כן, שמדובר כאן שנשאר ביום זמן אחר שיצא מבית הכיסא ויכול ללבשן - זה מותר שיכנס איתם. אבל אם אין ביום כדי ללובשן, כן, אז הוא רוצה להיכנס לשירותים? אז שיוריד אותם קודם, כי מה פתאום שיכנס איתם לשירותים? הרי אחרי זה הוא לא יקיים מצווה. '''דלכן, מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון'''? כלומר, אם אין לו אפשרות להמשיך לקיים מצווה אחרי שהוא יצא משירותים, אז מה פתאום שיבזה אותם? אבל אם אחרי זה הוא ימשיך לקיים מצוות תפילין, אנחנו מקילים. ואמרה הגמרא: '''בראשונה היו נותנין אותן לחביריהן'''. כלומר אדם שרוצה להיכנס לשירותים היה מוסר את התפילין לאדם שנמצא בחוץ. '''והיו נוטלין אותם ובורחין''' - אותם אנשים הרבה פעמים היו בורחים עם התפילין כי זה היה מאוד יקר. '''התקינו שיהו מניחין בחורין''' - בחורים שבחוץ לבית הכיסא. כלומר בית הכיסא היה בדרך כלל מוקף איזה גדר אבנים, אז היו מניחים את התפילין בחוץ. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף טו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד יעקב תרמוסרה היה לובשן.''' שהיה בית זה סמוך להמרחץ ושם היה לובשן כשיצא אח"כ מכל רשות המרחץ והכי מוכח מדלקמן דקאמר אבל אינו לובשן עד שיצא מאותו רשות של כל אותה מרחץ ודא מסייעא כהאי דאמר ר' יצחק בגין ר' יוחנן עד יעקב תרמוסרה היה לובשן '''וכד הוה נפיק מסחי הוו יהבין ליה.''' וגרסינן הכא להא דכתוב בספרים לעיל דפריך ואינו אסור משום ערוה דהא משמע מיד שהיה יוצא מלרחוץ היו נותנין לו התפילין והרי עדיין ערום היה ומשני ר' חייא בר אבא אפיקרסין היה לובש מבפנים קודם שיצא להפסיק בין לבו לערוה אפיקרסין הוא לבוש התחתון שעל הבשר והוא פתוח בכתפים וכשלובשו קושרו על הכתף וכמו ששנינו בפרק י' דמקואות הקשר שבפרקסין שבכתף: וכד הוה מייתן ליה הוה אמר דא מילתא שני ארונות וכו' '''מונין את ישראל.''' אומרין להן דברי אונאה וכי אפשר וכו' '''בגין מימר מילי דאוריא.''' בשביל לומר דברי תורה אחר יציאתו ממקום שהיה אסור בד"ת '''והכין לא הוה ליה מילא וכו'.''' וכי לא היה לו דברי תורה אחרים לאומרן ומאי שנא זה שהיה אומרו בכל פעם שיצא מן המרחץ דהכי משמע וכד הוה מייתן ליה הוה אמר דא מילתא '''באיזה צד.''' כיצד מברך על התפילין '''ואתיא כמ"ד בחוקת תפילין הכתיב מדבר.''' ושמרת את החוקה הזאת וגו' דמימים כתיב ולא לילות והלכך מברך לשמור חקיו כשהוא חולצן בסוף היום '''נשים מניין.''' למעט תתפילין</div> <div class="yerum-leiden-text">ודא מסייעא כיי דמר ר' יצחק בשם ר' יוחנן עד יעקב תורמוסרה היה לובשן· ר' ירמיה בעא קומוי ר' זעירא היתה מרחץ מרחצת בימות החמה ואינה מרחצת בימות הגשמים צר' ליה מרחץ ואעפ' שאינה מרחצת· ובית הכסא אעפ' שאין בו צואה· מר עוקבה דמ' אהן חזירא בית כסא מטולטל הוא· ר' יונה בעי אהן צרה דעל גיף ימא מהו· אמ' ר' אמי אסיא הורי ר' ירמיה מעבר ליה כפיליום ולא סמכין עילוי· ר' זעירא בשם אבא בר ירמיה אוכל בהן אכילת עראי· ואינו אוכל בהן אכילת קבע· ישן בהן שינת עראי ואינו ישן בהן שינת קבע· אית תניי תני מיברך פעם אחת· אית תניי תני פעמיים· מאן דמר פעם אחת ניחא· מאן דמר מברך שתי פעמים הא אכל ואישן עילוי· אמ' ר' זעירא קיימא אבא בר ירמיה באוכל בהן אכילת עראי· ר' זעירא בשם ר' אבא לא יכנס אדם לבית המרחץ וספריו ותפיליו בידיו· ר' יוחנן כד הוה סיפרא בידיה הוה יהיב ליה לחורן· כד הויין תפילוי עילוי הוה קאים בון· מתניתא פליגא על אבא בר ירמיה נכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידו· אמ' ר' זעירא קיימא אבא בר ירמיה כאן ביכול ללובשן· כאן בשאינו יכול ללובשן דלכן מצוה לא עביד בון· למה הוא מבזי לון· בראשונה היו נותנין אותן לחביריהן והיו נוטלין אותן ובורחין· התקינו שיהו מניחין בחורין· ובא אותו</div> <div class="yerum-side">'''אלא קינתורין הוון.''' דברי קינתורין היה מתכוין לומר להן על שהיו על הרוב מאחרין מלהביא לו התפילין מיד לפי שהיו טרודין באנשים הבאים למרחץ וכדמסיק לומר יוסף לא זכה למלכות אלא ע"י ששימר וכו' לכל הכבוד הזה שעושין לנו לכבוד התורה אלא ע"י ששמרנו מצותיו של הקב"ה ואתון בעיי מבטלה מצותא מינן ואינכם ממהרין להביא אותן לי '''לא בדא.''' דלהאי מ"ד דחוקה אפסח קאי לא מברכינן אחליצת תפילין משום דס"ל דמן התורה לילה זמן תפילין הוא אלא דרבנן גזרו שמא יפיח בהן '''מצדדין הוה.''' מן הצד בראשו שלא במקום הנחת תפילין היו וכמין פקדון היו בידי לשמרן ולא לשם מצוה '''אית דבעי מימר.''' דהיינו טעמיה דר' אבהו שהיה מניחן בראשו לפי שכבר היו עליו מבעוד יום ולא אמרו עובר בעשה אלא הנותן עליו בתחילה בלילה '''אית דבעי מימר.''' על פרט לשבתות וי"ט קאי דאיכא דאמרי מהכא נפקא לן דכתיב והיה לך לאות פרט לשבתות וי"ט שהן עצמן אות שאסורון בעשיית מלאכה '''ולא כן כתב מימים ימימה.''' כלומר והא כבר נפקא לן למעט שבתות וי"ט מימימה והאי דרשא לך לאות למה לי '''לית לך.''' לשנויי להא אלא כהאי דאמר ר' יוחנן כל מילא דלא מחוורא שאינו כתוב בפירוש אלא דאסמכינן לה אדרשא דקרא מסמכין לה מן אתרין סגין מן מקומות הרבה ולא קשיא כל הני למה לי שהרי אינם אלא אסמכתות '''תני.''' בתוספתא פ"ב '''א"ר אמי אסיא.''' כך היה שמו</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''אשתו של יונה הושבה.''' החזירו אותה וכן למיכל בת שאול מיחו בידיה לפי שפטורות הן ממצות עשה שהזמן גרמא '''אבל אינו לובשן.''' כלומר אע"פ שאמרו דבבית החיצון מקום שבני אדם עומדין שם לבושין נותן תפילין היינו דמותר להניח שם אבל מ"מ נכון הוא שלא ללובשן עד שיצא מאותו רשות של כל אותו המרחץ ואפי' מהבית החיצון לפי שעכ"פ שם מרחץ הוא על כל אותו רשות '''ודא מסייעא כהאי דאמר וכו'.''' דר' יוחנן לא היה לובשן עד בית יעקב תרמוסרה שהיה חוץ מרשות המרחץ וסמוך לו כדאמרי' לעיל: ואינה מרחצת בימות הגשמים מהו שיהא דין מרחץ עליה בימות הגשמים '''מרחץ ואע"פ שאינה מרחצת.''' באותו זמן מ"מ שם מרחץ עליו מכבר וכן בית הכסא אע"פ שפינו ממנו '''אהן חזירא.''' החזיר הזה כבית הכסא מטולטל הוא שעובר לפניו ואסור לקרות כנגדו '''אהן צררה.''' צואה יבישה שעל שפת הים לפי שדרך בני אדם לפנות שם מהי לקרות כנגדה הואיל ויבישה היא '''הורי ר' ירמיה מעבר ליה בפיליוס.''' פיליוס הוא כלי כעין מחתה שמפנין בו האפר אי נמי מטפחת כאותה ששנינו בפרק כ"ט דכלים הסדין והסודרין והטרטין והפיליון של ראש כלומר שצריך להעביר אותה ולפנותה משם וקאמר הש"ס ולא סמכין עלוי דר' ירמיה בהוראה זו '''אוכל בהן.''' בתפילין שעליו מותר לאכול אכילת עראי '''אית תניי תני מברך.''' על התפילין פעם אחת ביום ואית תניי תני פעמיים כדמפרש ואזיל ויש בכאן חלופי שיטות וכצ"ל מאן דאמר מברך שתי פעמים ניחא לפי שצריך הוא לאכול וחולצן ואח"כ כשמניחן חוזר ומברך עליהן '''מאן דאמר פעם אחת הא אכל ואינון עילוי.''' כלומר א"כ על כרחך בשעת אכילה לא היה חולצן והרי אסור לאכול בהן אכילת קבע ומשני ר' זעירא קיימה אבא בר ירמיה להא דתני פעם אחת באוכל בהן אכילת עראי והא קמ"ל האי תנא דמותר לאכול בהן אכילת עראי ולהכי קתני מברך פעם אחת עליהן '''לבית המים.''' מקום שמשתינין מים '''כד הוה סיפרא בידיה.''' והיה נכנס להשתין מים היה נותן הספר לאדם אחר לאחזו '''הוה קאים בון.''' היה עומד בהן ומניחן עליו '''מתניתא.''' ברייתא פליגי עליה דר' אבא דקתני נכנס ואפי' תפילין בידיו '''קיימא אבא בר ירמיה.''' להאי ברייתא דמיירי ביכול ללובשן אח"כ דאיכא שהות ביום והאי דקאמר לא יכנס בתפילין בידיו כשאין שהות עוד ביום ללובשן '''דלכן.''' כלומר דאי לא כן אלא יכנס עמהן א"כ גנאי הוא עושה לתפילין שהרי מצוה לא עביד בהון עוד היום ולמה הוא מבזי להון להכניסן עמו לבית המים '''בחורין.''' הסמוכין לרה"ר והן בתוך מחיצות בית הכסא '''וכשאירע אותה מעשה.''' בתלמיד אחד שהניח תפילין בחורין הסמוכין לרה"ר ובאת זונה אחת ונטלתן ובאת לבית המדרש ואמרה ראו מה נתן לי פלוני בשכרי כיון ששמע אותו תלמיד כך עלה לראש הגג ונפל ומת </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף טו עמוד א''' {{שוליים|ב_לו}} '''אין לקרוא קריאת שמע ולהתפלל במרחץ או בבית הכסא אפילו אם אינם משמשים בפועל לצורכם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן פג סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהאיסור חל אף כשהמרחץ אינו רוחץ בו כרגע ובית הכסא אין בו צואה, משום כבודם של המקומות שנועדו לכך, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|ב_לז}} '''ספק צואה על שפת הים - האם ניתן להקל ולקרוא קריאת שמע לידה או שיש להחמיר ולהתרחק ממנה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ג, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן עו סעיף ג. ''הכרעה:'' הלכה כרבי אמי אסיא בשם רבי ירמיה שיש לכסות את הצואה במטפחת (או לכסות פניו) ולא לסמוך על הקולא, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע להחמיר ולכסות הספק ולא לקרוא לידו בגילוי. {{שוליים|ב_לח}} '''חובה לברך על התפילין בכל יום שמניחן, ולא די בברכה אחת יומית.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה טז , שו"ע או"ח סימן מ סעיף ח , סמ"ג עשין כב. ''הכרעה:'' נפסק כדעת "מברך פעם אחת ביום" (כל שלא הסיח דעתו), שכן מוכיח רבי זעירא בשם אבא בר ירמיה שאין צריך לחזור ולברך אלא אם הסיח דעתו מהתפילין, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ב_לט}} '''אין להיכנס לבית הכסא כשספרים ותפילין בידיו, אך אם התפילין עליו בלבישה מותר לו לשהות בהם ואף להטיל בהם מים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יז , רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן מג סעיף א , שו"ע או"ח סימן מג סעיף ו , סמ"ג עשין כב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן להיתר כשהתפילין עליו בלבישה (מכוסות/תחת הבגד), אך לכתחילה יש להסירן ולתתן לאחר או להניחן במקום שאינו בזיון, כפי שנפסק בשו"ע או"ח סימן מג סעיפים א ו-ו ובדברי הרמב"ם הלכות תפילין פרק ד הלכות יז-יט. {{שוליים|ב_מ}} '''מותר להכנס לבית המים (בית הכסא) עם ספרים ותפילין בידו כשהם עטופים ומכוסים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יז , רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן מג סעיף א , שו"ע או"ח סימן מג סעיף ו , סמ"ג עשין כב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא בקום אבא בר ירמיה שמותר להכנס כך, ומכאן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן מג) שהתפילין וספרים צריכים להיות מכוסים בעת הכניסה. {{שוליים|ב_מא}} '''אין להיכנס לבית הכסא כשהתפילין עליו, ואם אין שהות ללובשן אחר היציאה אין להסירן כלל אלא יכסן ויכנס.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יז , רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן מג סעיף א , שו"ע או"ח סימן מג סעיף ו , סמ"ג עשין כב <קטע סוף=טו א/> ==דף טו עמוד ב== <קטע התחלה=טו ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: אם ישאר שהות ביום ללובשן אחר שיצא מבית הכסא - מסירן ומניחן בחוץ, ואם לאו - אינו מסירן כלל שלא לבזותן; וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח מג, א ו-ו).. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד ב<span class="yerum-runnum">30</span></div> מעשה: {{ירו"מ-הדגשה|שזונה נטלתן, ובאה לבית המדרש ואמרה: ראו מה נתן לי תלמיד שלכם באתנני. שמע אותו תלמיד, עלה לגג ונפל ומת}}. התקינו שיהא אדם נכנס והן בידו. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: והוא שיהא ביום כדי ללובשן, אבל אם אין ביום כדי ללובשן, אסור. דלכן, {{ירו"מ-ביאור|שאם לא כן}} מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון? מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי|°]] אמר: מאן דעבד טבאות, {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצה לנהוג בדרך טובה}} {{שוליים|ב_מב}}עושה להן כיס של טפח, ונותנן על לבו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים טז ח]]) "שויתי ה' לנגדי תמיד" תמן אמרין: {{שוליים|ב_מג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אלישע בעל כנפיים|כל שאינו כאלישע בעל כנפים, לא ילבש תפילין.]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_מד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#איסור עשיית צרכיו בבית קברות, איסור לועג לרש|לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם.]] ואם עשה כן, עליו הכתוב אומר: ([[משלי יז ה]]) "לועג לרש חרף עושהו" דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ורבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}} היו מהלכין קומי ערסיה {{ירו"מ-ביאור|הלכו בלויה לפני מיטתו}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוסי בר לקוניא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוסי בר לקוניא, והוה רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}} מפסע על {{ירו"מ-הוסר|קיבריה}}{{ירו"מ-הדגשה|קברים}}. אמר ליה רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: כדון אינון מימר: {{ירו"מ-ביאור|עכשיו המתים יאמרו}} למחר אינון גבן, ואינון מעיקין לן. אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האם מתים יודעים מענייני העולם הזה|וחכמין אינון כלום?]] לא כן כתב: ([[קהלת ט ה]]) "והמתים אינם יודעים מאומה". אמר לו: לקרות את יודע, לדרוש אין את יודע. ([[קהלת ט ה]]) "כי החיים יודעים שימותו" אילו הצדיקים, שאפילו במיתתן קרויין חיים. "והמתים אינם יודעים מאומה", אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויים מתים. מניין שהרשעים אפילו בחייהן קרויים מתים? {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר}}{{ירו"מ-הוסר| ומניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים דכתיב}}: ([[יחזקאל יח לב]]) "כי לא אחפוץ במות המת". וכי המת מת? אלא אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויין מתים. ומניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים? דכתיב: ([[דברים לד ד|דברים וזאת הברכה לד ד]]) "ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ה}}' אליו, זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר". מה תלמוד לומר לאמר? אמר לו: לך ואמור לאבות: כל מה שהתניתי לכם, עשיתי לבניכם אחריכם. עירב את האותיות: {{ירו"מ-ביאור|שאות התחברה לאות סמוכה}} אית תניי תני: כשר. ואית תניי תני: {{שוליים|ב_מה}}פסול. רבי אידי ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי ברבי שמעון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}{{ירו"מ-הוסר| בשם רש}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כשר, {{ירו"מ-הדגשה|בשהתחברו}} מלמטן. מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר פסול, מלמעלן. כגון ארצינו תפארתינו. {{ירו"מ-ביאור|שהאות נ’ התחברה לאות ו’ מלמעלה או מלמטה}} {{ירו"מ-הדגשה|אך אם החיבור היה באמצע אות, כגון}} ארצך {{ירו"מ-ביאור|שהאות צ’ התחברה לאמצע האות ך’}}, צריכה. {{ירו"מ-ביאור|יש מקום לספק}} תפארתך צריכה. {{ירו"מ-ביאור|יש מקום לספק}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אידי ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי ברבי שמעון|°]] בשם רבי ייסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]]: {{שוליים|ב_מו}}לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בריה דרב פפי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי פפי|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קל א]]) "ממעמקים קראתיך ה'" אמררבי אידי ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי ברבי שמעון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ב_מז}}לא יעמוד אדם ויתפלל, וצריך לנקביו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: {{הפ|עמוס|ד|יב}} "הכון לקראת אלהיך ישראל". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אלכסנדרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלכסנדרי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[קהלת ד יז]]) "שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים"? שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך. הדא דתימר, בדקים, אבל בגסים, {{שוליים|ב_מח}}אם יכול לסבול, יסבול. רבי יעקב בר אביי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אביי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: ([[קהלת ד יז]]) "שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים". שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים, {{ירו"מ-ביאור|ביום המות}} שתהא טהור ונקי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[משלי ה יח]]) "יהי מקורך ברוך", יהי מקראך לקבר ברוך, {{ירו"מ-הדגשה|שתהיה בלא חטא. אמר}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[קהלת ג ב]]) "עת ללדת ועת למות", אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו. מה שעת לידתו נקי, כך בשעת מיתתו יהא נקי.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ד|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ד"> <strong>מתני':</strong> {{ירו"מ-הוסר|למהדורה מעומדת של הלכה זו ביאורירושלמי ברכות ב ד מעומד }}הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא יצא. קרא ולא דיקדק באותיותיה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: יצא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: לא יצא. הקורא למפרע <span id="דף_טז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''וכשאירע אותו מעשה''' - כן, פה לא כתוב, הירושלמי לא מספר. בבבלי מסופר שזונה אחת נטלה את התפילין של בעל בית המדרש ואמרה: הוא נתן לי, התלמיד שלכם. אז התלמיד שמע את זה, עלה לראש הגג וקפץ והתאבד. אז לכן '''התקינו שיהא אדם נכנס והן בידו'''. אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: '''והוא שיהא ביום כדי ללובשן, אבל אם אין ביום כדי ללובשן, אסור'''. כן, כמו ששמענו, התירו לו להיכנס איתם לשירותים בתנאי שאחרי שהוא יסיים עדיין יהיה יום, עדיין יהיה זמן שיכול לקיים מצוות תפילין. כמו שאמרנו מקודם: '''דלכן, מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון'''. מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: '''מאן דעבד טבאות, עושה להן כיס של טפח, ונותנן על לבו'''. כלומר, מי שרוצה לנהוג כהלכה, נכון שהוא נכנס לשירותים, אבל יניח אותם בתוך כיס שיהיה בו לפחות טפח ויניח אותם על ליבו. מה טעם? '''שויתי ה' לנגדי תמיד''' - התפילין הם כאילו שם השם בהם, אז הם כנגד הלב שלו. '''תמן אמרין: כל שאינו כאלישע בעל כנפים, לא ילבש תפילין'''. כן, שוב פעם הגמרא מספרת מהסיפור של אלישע. בבבלי מסופר שהרומאים אסרו להניח תפילין, אלישע הניח תפילין, ואז כשהם ראו אותו רדפו אחריו אז הוא ברח. וברגע האחרון הוא הוריד את התפילין, הניח אותם ביד שלו. אז אמרו לו: מה יש לך ביד? אמר להם: כנפי יונה. ואמרו לו: תראה, פתח את הידיים, והביט - כנפי יונה. אז החלו לקרוא לו "בעל כנפים". אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם'''. אסור להיכנס - אסור לעשות צרכים שם. '''ואם עשה כן, עליו הכתוב אומר: לועג לרש חרף עושהו'''. דלמא, זה בעצם מעשה שהיה. רבי חייא רובא ורבי יונתן היו מהלכין קומי ערסיה דרבי שמעון בר יוסי בר לקוניא - כן, בלוויה שלו, הם הלכו לפני הארון שלו, ואז '''היה רבי יונתן מפסע''' על הקברים, הוא היה עומד ודורך על קברים. אמר ליה רבי חייא רובא: '''כדון אינון מימר: למחר אינון גבן, ואינון מעיקין לן'''. כלומר, לא יגידו עכשיו - מחר אתם באים אלינו, מחר הם מעיקים לנו. למשל בבבלי מסופר שהציצית שלו הייתה נוגעת בקברים, אז הוא היה מבזה אותם שהם לא יכולים לקיים מצווה. אבל פה הוא פשוט דרך על הקברים, וזה בעצם ביזוי לקברים. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף טו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מאן דעביד טבאות.''' מי שהוא עושה דבר הטוב ביותר עושה להן כיס של טפח ונותנן כנגד לבו ולקיים שויתי ה' וגו' ואז נכנס עמהן ואפי' אין שהות ביום כדי ללובשן '''תמן.''' בבבל אמרין כל שאינו יכול להזהר בגוף נקי כאלישע בעל כנפים לא ילבש תפילין כל היום כ"א בשעת ק"ש ותפילה '''דלמא.''' מעשה בר' חייא רבה ור' יונתן שהיו מהלכין לפני מטתו של ר"ש בר' יוסי ללותו והיה ר' יונתן פוסע על הקברים וא"ל ר' חייא עכשיו יאמרו המתים למחר הם באים אצלינו והן מצערין לנו '''וחכמין אינון כלום.''' וכי הן יודעין כלום ולא כן כתב וכו': לדרוש אין אתה יודע דהכתוב אינו מדבר אלא באלו שאפי' בחייהם קרוין מתים דאל"כ מאי האי דקאמר כי החיים יודעים שימותו ומי לא ידע כזאת אלא דה"ק כי החיים שהן לעולם קרוין חיים והן הצדיקים נותנין אל לבם ויודעי' שימותו ומתקנין מעשיהם ואלו שהן קרוין מתים לעולם אינם רוצים לידע מאומה '''לך ואמור לאבות.''' כדי שיחזיקו לך טובה על זאת הבשורה אלמא דידעי והרי הן קרוין חיים. עירב את האותיות. בכתב ס"ת ותפילין ומזוזה קאמר וכן גריס להא בפ"ק דמגילה ואיידי דמייתי לקמן לדברי ר' אידי בשם ר"ש בענין תפילה מייתי נמי להא דר' אידי '''מאן דאמר כשר מלמטן.''' אם למטה נתערבו בכתיבה כהאי דלקמיה ארצנו תפארתנו ונוגע הנו"ן בוי"ו מלמטה כשר לפי שלמעלה נפרדין הן והרי זה כנגמר וניכר כל אות בפני עצמו ומ"ד פסול כשהן נדבקין למעלה קאמר ולא פליגי '''ארצך.''' אם נוגע הצדי"ק בך' באמצע ארוכה היא תלמוד דמספקא לן הואיל והך' נמשכת הרבה אינו נחשב כנגמר והרי הוא דבוק קודם שנגמר האות וכן תפארתך '''ממעמקים קראתיך ה'.''' ואף שהכתוב בעמקי הלב מדבר מ"מ יש סמך גם לזה שלא יעמוד במקום גבוה להראות שאין גבהות לפני המקום '''הכון.''' הכן עצמך ותקן גופך כשאתה עומד לקראת אלהיך '''הדא דתימר בדקים.''' כשצריך לקטני' אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה אבל בגסים שהיה צריך לגדולים אם יכול לעמוד בעצמו ולסבול יסבול '''שמור עצמך.''' התקן עצמך כשתהא נקרא אל בית אלהים לעמוד בדין כשיבא עתך שתהא טהור ונקי במעשיך '''מקורך.''' לשון מקראך כשיהו קורין אותך לקבר יהי ברוך שיהיה בלא חטא '''עת ללדת.''' הלמ"ד דריש דמיותר אלא דה"ק תראה עת המיתה שיהא שוה להעת של לדת שיהא נקי בלא חטא '''מתני' ר' יוסי אמר לא יצא.''' משום דכתיב שמע השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך ות"ק סבר שמע בכל לשון שאתה שומע והלכה כת"ק '''קרא ולא דקדק באותיותיה.''' להוציאן בשפתו יפה בשתי תיבות שהתיבה השניה מתחלת באות שנגמרת הראשונה כגון על לבבך עשב בשדך וכיוצא בהן ואם אינו נותן ריוח ביניהם להפרידן נמצא קורא אותן שתי תיבות באות אחת '''הקורא למפרע.''' הקדים פסוק שלישי לשני ושני לראשון וכיוצא בזה</div> <div class="yerum-leiden-text">מעשה· התקינו שיהא אדם נכנס והן בידו· ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירא אמ' והוא שיהא ביום כדי ללובשן· אם אין ביום כדי ללובשן אסור דלכן מצוה לא עביד בון למה הוא מייתא בר בריה דר' יהושע בן לוי אמ' מאן דעבד טבאות עושה להן כיס שלטפח ונותנן על לבך· מה טעם שיויתי יי לנגדי תמיד· תמן אמרין כל שאינו כאלישע בעל כנפים לא ילבש תפילין· ר' זעירא בשם ר' אבא בר ירמיה לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם· ואם עשה כן עליו הכת' או' לועג לרש חרף עשהו· דלמא ר' חייא רובא ור' יונתן היו מהלכין קומי ערסיה דר' שמעון בר יוסי בר לקוניא והוה ר' יונתן מפסע על קיבריה· אמ' ליה ר' חייא רובא כדון אינון מימר למחר אינון גבן ומייקין לן· אמ' ליה וחכמין אינון כלום· לא כן כת' והמתים אינם יודעים מאומה· אמ' ליה לקרות את יודע· לדרוש אין את יודע· כי החיים יודעים שימותו אילו הצדיקים שאפי' במיתתן קרויין חיים· והמתים אינם יודעים מאומה אילו הרשעים שאפי' בחייהן קרויים מתים· מניין שהרשעים אפי' בחייהן קרויין מתים שנ' כי לא אחפוץ במות המת· וכי המת מת' אלא אילו הרשעים שאפי' בחייהן קרויין מתים · ומניין שהצדיקים אפי' במיתתן קרויין חיים · דכת' ויאמר אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר · מה תל' לומ' לאמר · אמ' לו לך ואמור לאבות כל מה שהתניתי לכם עשיתי לבניכם אחריכם · עירב אות האותיות · אית תניי תני כשר · ואית תניי תני פסול · ר' אידי בשם ר' אבין בשם ר' שמעון בשם ר' יוחנן מן דמר כשר מלמטן · מן דמר פסול מלמעלן · כגון ארציע תפארתינו · ארצך צריכה · תפארתך צריכה · ר' אידי בר' שמעון בשם ר' יוסה לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל · מה טעם אמ' ר' אבא בריה דר' פפי ממעמקים קראתיך ייי · אמ' ר' אידי בר' שמעון בשם ר' יוחנן לא יעמוד אדם ויתפלל וצריך לנקביו · מה טעם הכון לקראת להיך יש' · אמ' ר' אלכסנדרי שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים · שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך · הדא דתימ' בדקים · אבל בגסים אם יכול לסבול יסבול · ר' יעקב בר אביי בשם ר' אחא שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים · שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהי' שתהא טהור ונקי · אמ' ר' אבא יהי מקורך ברוך · יהי מקורך לקבר ברוך · אמ' ר' ברכיה עת ללדת ועת למות · אשרי אדם ששעת מיתתו נקי · מתני' הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו ר' יודה או' יצא · ר' יוסי או' לא יצא · קרא ולא דיקדק באותיותיה ר' יוסי או' יצא ר' יהודה אומ' לא יצא · הקורא למפרע</div> <div class="yerum-side">'''ר' יוסי אומר יצא.''' והלכה כר' יוסי מיהו לכתחילה צריך לדקדק באותיותיה וכן יזהר שלא יניח הנד ולא יניד הנח ולא ירפה החזק ולא יחזק הרפה וצריך להתיז הזי"ן של תזכרו שלא יהא נראה כאומר תשכרו בשי"ן כלומר כדי שתרבו שכר והרי אין ראוי לשמש את הרב על מנת לקבל פרס</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמר לו: '''וחכמין אינון כלום'''? מה בכלל הם יודעים משהו? '''לא כן כתב: והמתים אינם יודעים מאומה'''? אמר לו: '''לקרות את יודע, לדרוש אין את יודע'''. מה שכתוב בפסוק: '''כי החיים יודעים שימותו, אילו הצדיקים, שאפילו במיתתן קרויין חיים'''. '''והמתים אינם יודעים מאומה''', אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויים מתים. עכשיו, '''מניין שהרשעים אפילו בחייהן קרויים מתים'''? שנאמר: '''כי לא אחפוץ במות המת'''. וכי המת מת? אלא אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויין מתים - כלומר, גם כשהוא חי הוא נחשב כמו מת. עכשיו, '''מניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים'''? דכתיב: '''ויאמר ה' אליו, זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר'''. אומרים שכל מקום שכתוב "לאמר" - זה "לך אמור". אז מה תלמוד לומר "לאמר"? אמר לו: '''לך ואמור לאבות: כל מה שהתניתי לכם, עשיתי לבניכם אחריכם'''. עכשיו מביא כמה הלכות בכתיבת תפילין. אומרת הגמרא: תפילין '''שעירב את האותיות''' - כלומר שאות אחת התחברה לאות הסמוכה לה. '''אית תניי תני: כשר. ואית תניי תני: פסול'''. רבי אידי בר רבי שמעון אמר בשם רבי יוחנן: מאן דאמר כשר - מדובר שהאותיות התחברו למטה, אז בעצם האות עצמה נכתבה שלמה, נכתבה בכשרות, ורק למטה זה התחבר. מאן דאמר פסול - זה מלמעלה, כלומר כבר מתחילתה היא נכתבה בפסול. '''כגון ארצינו תפארתינו'''. יש מילים שיש אפשרות שיתחברו למעלה ואפשרות שיתחברו למטה, כמו "ארצנו" - הנון והוי"ו. הנון יכולה להתחבר לוי"ו מלמעלה או מלמטה. אז כמו שאמרנו, אם זה התחבר מלמעלה זה פסול, התחבר מלמטה זה כשר. אותו דבר "תפארתנו". שואלת הגמרא: מה הדין אם החיבור היה באמצע האות, '''כגון ארצך''' - שהצד"י, הקו התחתון שלה, יכול להתחבר לכ"ף, והכ"ף היא כ"ף סופית, היא ארוכה, אז מתחברת באמצע. אז מה הדין, האם זה כשר או לא? '''ארצך, צריכה. תפארתך צריכה''' - עדיין ספק. אותו דבר "תפארתך" - שהתי"ו, הרגל התחתית שלה, אם התחברה לכ"ף סופית, שוב פעם זה ספק. אמר רבי אידי ברבי שמעון בשם רבי ייסה: '''לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל'''. אסור לעמוד במקום גבוה להתפלל. מה טעם? אמר רבי אבא בריה דרב פפי: '''ממעמקים קראתיך ה'''''. כלומר צריך להרגיש את העומק. באמת בבתי הכנסת העתיקים רואים שהבמה של החזן הייתה בבור, לכן היו אומרים "יורד לפני התיבה", לא אומרים "עולה" - הרי התיבה היא גבוהה. בעבר זה היה "לרדת לפני התיבה". הרבה פעמים כתוב שאם החזן טועה היו מעלים אותו - כלומר כאילו מוציאים אותו מהבור הזה. אבל בעצם, בגלל שכתוב "ממעמקים קראתיך ה'", אז החזן באמת היה עומד במקום יותר עמוק. אמר רבי אידי ברבי שמעון בשם רבי יוחנן: '''לא יעמוד אדם ויתפלל, וצריך לנקביו'''. כלומר אדם שצריך שירותים לא ילך להתפלל. מה טעם? '''הכון לקראת אלהיך ישראל'''. אדם צריך להתכונן - להיות נקי. אמר רבי אלכסנדרי: '''שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים'''. '''שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך'''. כלומר, שלא תצטרך שירותים שאתה בתפילה. '''הדא דתימר, בדקים''' - כלומר, דווקא אם הוא צריך להטיל מים, אז אסור להתפלל. '''אבל בגסים, אם יכול לסבול, יסבול'''. רבי יעקב בר אביי אמר בשם רבי אחא: '''שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים'''. '''שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים, שתהא טהור ונקי'''. כלומר שאתה עומד למות, אז תהא נקי. אמר רבי אבא: '''יהי מקורך ברוך''' - הכוונה, '''יהי מקראך לקבר ברוך''', שתהיה בלא חטא. אמר רבי ברכיה: '''עת ללדת ועת למות, אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו. מה שעת לידתו נקי'''- כלומר בלא עבירה, '''כך בשעת מיתתו יהא נקי'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף טו עמוד ב''' {{שוליים|ב_מב}} '''כיצד יש לשמור את התפילין שאינן בשימוש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יז , רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן מג סעיף ו , סמ"ג עשין כב. ''הכרעה:'' עושה כיס של טפח ונותנן על לבו, שנאמר "שויתי ה' לנגדי תמיד"; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן מג סעיף ו. {{שוליים|ב_מג}} '''מי שאינו יכול לשמור על תפיליו בטהרה וכבוד כאלישע בעל כנפים, לא ילבש תפילין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה טו , שו"ע או"ח סימן לז סעיף ב , סמ"ג עשין כב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שאין ללבוש תפילין כל היום אלא מי שיכול לשמור על גופו כראוי, ומכל מקום אין למנוע מצוות תפילין מן הרבים בזמן הזה מחמת חשש זה. {{שוליים|ב_מד}} '''אסור להיכנס לבית הקברות ולעשות שם צרכיו, ואף אין להלך ולפסוע על גבי הקברים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות אבל, פרק יד, הלכה יג , שו"ע יו"ד סימן שסח סעיף א , סמ"ג עשין ב. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הסוגיה שהוכיחה זאת ממעשה רבי חייא רובא שמנע מרבי יונתן לפסוע על קברים, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע לאיסור. {{שוליים|ב_מו}} '''אין להתפלל במקום גבוה אלא במקום נמוך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן צ סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בריה דרב פפי דדריש "ממעמקים קראתיך ה'", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שאין עומדין במקום גבוה להתפלל אלא במקום נמוך. {{שוליים|ב_מז}} '''אסור להתפלל כשצריך לנקביו, ובנקבים גסים אף אם אינו יכול להעמיד עצמו יותר משיעור הליכת פרסה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן צב סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שהלכה זו נאמרה בין בדקים ובין בגסים (בגסים - אם יכול להעמיד עצמו כדי הילוך פרסה, כמבואר ברמב"ם ושו"ע או"ח סי' צב סעיף א. {{שוליים|ב_מח}} '''מי שנצרך לנקביו ואינו יכול להתאפק - אם יכול לסבול עד סוף התפילה יסבול, ואם לאו יפסיק ויעשה צרכיו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן צב סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כהלכה זו כפשוטה - שיסבול אם יכול, ואם לא יכול יצא לנקביו, כדי שיתפלל בטהרה ובנקיות כראוי לעמוד לפני ה'. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד א<span class="yerum-runnum">31</span></div> לא יצא. {{שוליים|ב_נב}}קרא וטעה, יחזור למקום שטעה.<br><strong>גמ':</strong> רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: הלכה כדברי שניהן להקל. {{ירו"מ-הדגשה|פשיטא, דאי לא}} {{ירו"מ-הוסר|דלכן}} כן מה {{ירו"מ-הוסר|כן}} אנן אמרין? {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} סתמה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, הלכה כסתמא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}, הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. ומה צריכה למימר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], הלכה כדברי שניהן להקל? אלא בגין {{ירו"מ-הדגשה|דהוא}} שמע דתני לה רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|את מה ששנינו בסתם}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר, {{ירו"מ-הדגשה|דתניא: הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא, דברי רבי מאיר. רבי יוסי בן חלפתא אומר: לא יצא. יכולנו לחשוב שזו מחלוקת רבי מאיר ורבי יוסי בן חלפתא, והלכה כרבי יוסי בן חלפתא}}. לפום כן צריך {{ירו"מ-הוסר|למימרא}} למימר: הלכה כדברי שניהן להקל. תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ישמיע לאוזניו את התפילה|נתפלל ולא השמיע לאזנו יצא]]. למי נצרכה? ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. היידין {{ירו"מ-ביאור|איזה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}? הדא דתנינן: הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|קא משמע לן, שרק בקריאת שמע לא יצא, אבל בתפילה, יצא. תמן תנינן: הכל כשרים לקרא מגילה, חוץ מחרש שוטה וקטן}}. אמר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הוינן סברין מימר, {{ירו"מ-ביאור|חשבנו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבנן ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}? {{ירו"מ-הדגשה|בקריאת}} {{ירו"מ-הוסר|בשמע}} שמע, דכתיב בה שמע. {{שוליים|ב_נג}}הא שאר כל המצות לא. מן {{ירו"מ-הדגשה|מה דתנינן: הכל כשרים לקרא מגילה חוץ}} {{ירו"מ-הוסר|דמר}}{{ירו"מ-הדגשה|מחרש שוטה וקטן, ואמר}}<br> <span id="דף_טז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, פרק ב', הלכה ד', דף ט"ז, עמוד א'. אנחנו מתחילים את המשנה. מתניתין, '''הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. רבי יוסי אומר לא יצא'''. קרא ולא דקדק באותיותיה. לדקדק באותיותיה, יש לנו מילים, הרבה פעמים יש שתי מילים שהן צמודות, שמילה אחת מסתיימת בזה אות והמילה השנייה פותחת באותה אות, וכשקוראים אותם ברצף אז בעצם קוראים מראות אחת. כמו לדוגמה "על לבבכם" שקוראים ברצף אז קוראים על לבבכם, כאילו הלמד בין שתי המילים מתחברת. זה נקרא לא דקדק באותיותיה. אז רבי יוסי אומר יצא ורבי יהודה אומר לא יצא. '''הקורא למפרע''', כלומר אם הוא לא קורא לפי הסדר לא יצא. '''קרא וטעה, יחזור למקום שטעה'''. גמרא: '''רב אמר הלכה כדברי שניהן להקל'''. כמו שאמרנו בהתחלה שתי מחלוקות. אמרנו תנא קמא, סתם משנה ורבי יוסי. כן, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו שתנא קמא מקל ואומר יצא, רבי יוסי אומר לא יצא, והמחלוקת השנייה קרא ולא דקדק באותיותיה שרבי יוסי מקל ואומר יצא, ורבי יהודה מחמיר ואומר לא יצא. בא הרב אומר לנו הלכה כדברי שניהם להקל. כלומר הלכה היא קורא ולא השמיע לאזנו יצא, קרא ולא דקדק באותיותיה יצא. שואלת הגמרא פשיטא, מה הרב חידש לנו? מה היינו אומרים? הוא לא היה בא ואומר לנו את מה שהוא אמר. מה היינו חושבים? הרי יש לנו פה בהתחלה מחלוקת בין סתם משנה לרבי יוסי, '''הלכה כסתמא'''. בהמשך יש מחלוקת בין רבי יוסי ורבי יהודה, '''הלכה כרבי יוסי'''. אז מה צריך? מה הרב חידש? '''אלא בגין שמע דתני לה רבי חייא בשם רבי מאיר'''. כלומר הוא שמע שרבי חייא שנה את המשנה שלנו, את מה שאמרנו בתור סתם, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא, אמרנו את זה בסתם. הוא שמע שרבי חייא אומר את זה בשם רבי מאיר. כלומר אצל רבי חייא היה כתוב, תניא, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר לא יצא. ואז בעצם יש מחלוקת רבי יוסי ורבי מאיר ודרך כלל הלכה כרבי יוסי. לכן היה צריך להגיד שהלכה כדברי המקל. '''תני: נתפלל ולא השמיע לאזנו יצא'''. גם הברייתא אומרת שלגבי תפילה אם הוא לא השמיע לאזנו יצא. אז '''למי נצרכה? לרבי יוסי'''. כלומר רבי יוסי שלנו, שבמשנה שלנו אמר שקריאת שמע אם לא השמיע לאזנו לא יצא, אז בא וחידש לנו שם בברייתא שלגבי תפילה הוא כן יצא. תמן תנינן: הכל כשרים לקריאת מגילה חוץ מחרש, שוטה וקטן. '''אמר רב מתנה: דרבי יוסי היא'''. כלומר המשנה שאומרת שחרש, שוטה וקטן לא כשרים לקרוא מגילה, כן, ביניהם חרש. חרש לא כשר לקרוא מגילה, אז זה רבי יוסי. אמר רבי יוסי - כלומר רבי יוסי פה זה אמורא. יש לנו רבי יוסי במשנה ורבי יוסי שהוא אמורא. '''הוינן סברין מימר, מה פליגין רבנן ורבי יוסי? שמע, דכתיב בה שמע. הא שאר כל המצות לא'''. כלומר היינו חושבים בהתחלה שכל המחלוקת בין רבי יוסי לחכמים זה רק לגבי קריאת שמע. כתוב בתורה שמע. אז לכן אומר רבי יוסי צריך להשמיע לאזנו, אבל בשאר המצוות לא. אבל ברגע שבא רב מתנה ואמר לנו שמה שנאמר במסכת מגילה שהכל כשרים לקרוא מגילה חוץ מחרש, שוטה וקטן, כלומר חרש לא כשר לקרוא מגילה, והוא אמר שזה רבי יוסי, אז אם כך אנחנו מבינים שבעצם רבי יוסי אומר את זה בכל המצוות. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף טז עמוד א''' {{שוליים|ב_נב}} '''הקורא ק"ש וטעה - למה חוזר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן סד סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כדברי שניהם להקל, כרב, שהלכה כדברי שניהם להקל - חוזר לראש הפרשה שטעה בה ולא לראש קריאת שמע כולה. {{שוליים|ב_נג}} '''האם צריך להשמיע לאזנו את המצוות שאומר בפיו (כגון קריאת שמע וברכות)?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קפה סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ג , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=טז א/> ==דף טז עמוד ב== <קטע התחלה=טז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חלפתא - חייב להשמיע לאזנו בקריאת שמע ובשאר מצוות שיש בהן אמירה, ואם לא השמיע לא יצא, כפי שהעמידו את המשנה "הכל כשרים לקרוא מגילה חוץ מחרש שוטה וקטן" כדעתו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף טז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''לא יצא.''' דכתיב והיו הדברים בהווייתן יהו כלומר כסדר שהן כתובין בתורה ומיהו אם הקדים הפרשיות זו לזו אין זה חשוב למפרע ויצא שהרי אינן סדורות כך זו לאחר זו בתורה '''יחזור למקום שטעה.''' אם בין פרק לפרק טעה שאינו יודע באיזה פרק הפסיק ולראש איזה הפרק יחזור חוזר להפסק הראשון שהוא והיה אם שמוע ולדעת הרמב"ם חוזר לראש פרק הראשון שהוא ואהבת אבל אם באמצע הפרק פסק שיודע הפרק שפסק בו אבל אינו יודע באיזה מקום מאותו הפרק פסק חוזר לראש אותו הפרק ואם היה קורא וכתבתם ואינו יודע אם הוא בוכתבתם של שמע או בוכתבתם של והיה אם שמוע חוזר לוכתבתם של שמע ואם נסתפק לאחר שהתחיל למען ירבו אינו חוזר שעל הרגל לשונו הוא הולך '''למי נצרכה.''' האי ברייתא לר' יוסי דמתני' כדמפרש ואזיל</div> <div class="yerum-leiden-text">לא יצא · קרא וטעה יחזור למקום שטעה · רב אמ' הל' כדברי שניהן להקל · דלכן מה כן אמרין סתמיה ור' יוסי הל' כסתמא · ר' יוסי ור' יודה הל' כר' יוסי · ומה צריכה למימר רב הל' כדברי שניהן להקל · לא כבן שמע תני לה ר' חייא בשם ר' מאיר לפום כן צריך למימרא הל' כדברי שניהן להקל · תני נתפלל ולא השמיע לאזנו יצא · למי נצרכה לר' יוסי · היידין ר' יוסי הדא דתנינן הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא · ור' יוסי או' לא יצא · אמ' רב מתנה דר' יוסי היא · אמ' ר' יוסי הוינן סברין מימר מה פליגין רבנן ור' יוסי בשמע דכת' בה שמע · הא שאר כל המצות לא · מן דמר</div> <div class="yerum-side">'''גמ' רב אמר הלכה כדברי שניהם להקל.''' בשני החלוקות האלו במתני' הלכה כדברי המיקל ברישא כת"ק ובקרא ולא דקדק כר' יוסי '''ופריך דלא כן מה אנן אמרין.''' הא פשיטא הוא הא ברישא סתמא היא ור' יוסי פליג וא"כ הלכה כסתמא ובסיפא ר' יוסי ור' יהודה והלכ' כר' יוסי בכל מקום לגביה דר' יהודה וא"כ מה צריכה למימר רב להאי הלכה '''לפום כן.''' צריך רב למימר הלכה כדברי שניהם להקל הואיל ורבי סתים לן להרישא ש"מ דהלכה כת"ק '''א"ר יוסי.''' הוא ר' יוסי אמורא דהאי ש"ס ולפעמים קורא אותו רב יוסף כדמשמע בכמה דוכתי</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''אלא בגין שמע דתני לה ר' חייא בשם ר"מ.''' כלומר משום דר' חייא בתוספתא קתני להאי דינא דשמע שיצא אף אם לא השמיע לאזניו בשם ר"מ דס"ל הכי והכי איתא התם בפ"ב בעל קרי שאין לו מים לטבול ה"ז קורא את שמע ואינו משמיע לאזניו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה דברי ר"מ וחכמים אומרים קורא את שמע ומשמיע לאזניו ומברך לפניה ולאחריה אמר ר' מאיר פעם אחת היינו יושבין לפני ר"ע בבית המדרש והיינו קורין את שמע ולא היינו משמיעים לאזנינו מפני קסדור אחד שהיה עומד על הפתח אמרו לו אין שעת הסכנה ראיה לפי שמלכות הרשעה גזרה על התורה ועל המצות אלמא דר"מ הוא דס"ל דלא השמיע לאזניו יצא וחכמים הוא דסברי לא יצא והתירו לבעל קרי בשעת הדחק שאין לו מים לפי שאינו יוצא בלא השמיע לאזניו ות"ק דמתני' היינו ר"מ וחכמים דתוספתא ר' יוסי היא וא"כ הוה אמינא דהדרינן לכללא ר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי '''היידין ר' יוסי.''' איזה ר' יוסי וקאמר הדא דתנינן וכו' וכלומר דלר' יוסי דס"ל במתני' דבק"ש אף בדיעבד לא יצא קמ"ל דבתפילה מודה הוא דבדיעבד יצא דלא כתיב בה שמע. וכן י"ל דהאי למי נצרכה אמתני' דתרומות נמי קאי דקתני התם חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום לפי שלכתחילה צריך להשמיט לאזניו כשמברך ובדיעבד תרומתו תרומה דאף ר' יוסי דמתני' מודה בה מיהו הא דלקמן אמתני' דמגילה איתמר כדמשמע מהסוגיא ולא שייכא כולה אמתני' דתרומות כ"א מקצת ממנה '''אמר רב מתנה דר' יוסי היא.''' האי דרב מתנה לאו אמתני' דהכא איתמר אלא אמתני' דפ"ב דמגילה כדלקמן והכי נמי גרים לדרב מתנה התם ואיידי דמשתעי בדינא דר' יוסי מייתי לה וכן נמי מייתי לה בפ"ק דתרומות וכדרך הש"ס הזה דאגב מייתי לכולא מילתא מה דאיתמר בדוכתיה. דתנינן התם הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן ועלה קאמר רב מתנה התם דמתני' דפוסל בחרש דר' יוסי היא '''הוינן סברין מימר.''' אי לאו דאוקמי רב מתנה למתני' דמגילה כר' יוסי דמתני' היינו סוברין לומר דעד כאן ל"פ רבנן ור' יוסי במתני' אלא בשמע משום דכתיב בה שמע ומר דריש לה להשמיע לאזניו ומר דריש לבכל לשון כדפרישית במתני' '''הא שאר כל המצות.''' דלא גלי לן קרא לא פליג ר' יוסי ומודה הוא דא"צ להשמיע לאזניו אבל מן מה דאמר רב מתנה ר' יוסי היא מתני' דמגילה הוי היא שאר כל המצות כק"ש לר' יוסי ובדיעבד נמי לא יצא חרש במגילה כדמפרש טעמיה דדריש מוהאזנת למצותיו </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד ב<span class="yerum-runnum">32</span></div> רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא}}. הוי היא {{ירו"מ-הדגשה|קריאת שמע, היא}} שאר כל המצות. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות טו כו|שמות בשלח טו כו]]) "והאזנת למצותיו", ישמעו אזניך מה שפיך מדבר. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אין הכרח לאמר שהמשנה כדעת רבי יוסי בן חלפתא. אפשר להעמיד את המשנה כרבנן שחולקים על רבי יוסי בן חלפתא, ולאמר שמודים חכמים שלכתחילה צריך להשמיע לאזנו. אי נמי, להעמיד שמדובר בחרש שאינו מדבר ואינו שומע, ואף שפשיטא שאינו מוציא, שהרי אינו מדבר}}, לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן חרש. {{ירו"מ-הדגשה|שלא היה צריך להיכתב, ורק}} השגרת לשון היא מתניתא. {{ירו"מ-הוסר|לר}} דכיוון שהוזכרו {{ירו"מ-הוסר|יודה}}{{ירו"מ-הדגשה|שוטה}} {{ירו"מ-הדגשה|וקטן, הוזכר אף חרש}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא {{ירו"מ-הוסר|דיודי}}{{ירו"מ-הדגשה|דיודה}} רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דהא דתנן}} בתרומות דהיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: חרש המדבר ואינו שומע, לא יתרום. ואם תרם, תרומתו תרומה. ואכן}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא, {{ירו"מ-הדגשה|ובדיעבד תרומתו תרומה, שברכות אינן מעכבות}}. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: על כרחיך איתמר דהיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו"מ-הדגשה|דלרבנן אפילו לכתחילה יצא}}. דתנינן חמשיתא קדמייתא, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: חמשה לא יתרומו, ואם תרמו אין תרומתן תרומה: החרש שאינו שומע ואינו מדבר, והשוטה, והקטן, והתורם את שאינו שלו, ועובד כוכבים שתרם את של ישראל}}, ולא תניתא {{ירו"מ-ביאור|לא נשנה}} עמהן {{ירו"מ-הדגשה|חרש המדבר ואנו שומע}}. אם {{ירו"מ-הדגשה|תאמר שלא נשנה עימהם}} משום {{ירו"מ-הדגשה|שכל אלו אף בדיעבד}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין תרומתן {{ירו"מ-הדגשה|תרומה, ואילו חרש המדבר ואינו שומע, לרבנן בדיעבד תרומתו}} תרומה, והא תנינן חמשתי אחרנייתא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה: האילם, והשיכור, והערום, והסומא, ובעל קרי}}, ולא תניתה {{ירו"מ-ביאור|ולא נשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|אף}} עמהן. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שלרבנן, אפילו לכתחילה תורם}}. הוי סופך מימר {{ירו"מ-הדגשה|הא דתנן: חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום, ואם תרם תרומתו תרומה}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא. {{ירו"מ-הדגשה|ומודה רבי יוסי בן חלפתא, שבדיעבד יצא. תנן: קרא ולא דיקדק באותיותיה. רבי יוסי בן חלפתא אומר: יצא. רבי יהודה בר עילאי אומר: לא יצא}}. {{שוליים|ב_נד}}אלו צריך דיקדוק: "על לבבך", "על לבבכם", "עשב בשדך", "ואבדתם מהרה", "הכנף פתיל", "אתכם מארץ". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{שוליים|ב_נה}} "אשר נשבע ה'" {{ירו"מ-הדגשה|צריך להדגיש את האות ע’. אמר}} רבי שמואל בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חנינא|°]] בשם רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיאמר}}: "יוצר אור ובורא חושך", {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שזה כדי שיזכיר מידת לילה ביום, להוציא מלבם של הכופרים שאומרים שמי שברא את היום לא ברא את הלילה}} {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולא}} יימר "יוצר אור ובורא נוגה". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] בשם רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיאמר באמת ויציב}} "שם שרו לך", {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולא}} יימר "שם הללו לך" {{ירו"מ-ביאור|שעל פי המדרש, ביציאת מצרים לא אמרו הלל, ולכן עשה הקב"ה שהמצרים ירדפו אחריהם ויטבעו בים, כדי שיאמרו הלל. ובגלל שעברו שמונה ימים שלא אמרו הלל, נצטוו ישראל על הציצית שיש בה שמונה חוטים}} רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי אבדימא דחיפה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדימא דחיפה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]]: {{שוליים|ב_נו}}צריך להתיז {{ירו"מ-ביאור|להדגיש את האות ז’}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}"למען תזכרו". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: צריך להתיז {{ירו"מ-ביאור|להדגיש את האות ס’}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}"כי לעולם חסדו" תני: {{שוליים|ב_נז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הגייה בתפילה|אין מעבירין לפני התיבה]] לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין, {{ירו"מ-ביאור|אנשי חיפה טבריה וטבעון}} מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין {{ירו"מ-הוסר|אאין}}{{ירו"מ-הדגשה|אלפין}}. אם היה לשונו ערוך {{ירו"מ-ביאור|שיודע לבטא נכון}} מותר. פיסקא: הקורא למפרע לא יצא. מאי טעמא? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: תנא רב נחמן בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן בר אדא|°]]: ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר: תנא נחמן סבא[[ביאור:עץ מסורת#נחמן סבא|°]]: "והיו" כדרך הוייתן יהיו. תני: {{שוליים|ב_נח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאה למפרע, ברכות ראשונות ואחרונות בתפילה|אף בהלל ובקריאת המגילה כן]]. ניחא {{שוליים|ב_נט}}בקריאת המגילה,<br> <span id="דף_יז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אם כן, מה היא טעמא דרבי יוסי? כלומר לפני כן חשבנו כל הסיבה היא בגלל שמע, שבקריאת שמע יש משהו מיוחד - שמע ישראל לאזניך. עכשיו שאנחנו רואים שזה בכל המצוות, אז מה הסיבה של רבי יוסי? עונה הגמרא: '''והאזנת למצותיו, ישמעו אזניך מה שפיך מדבר'''. כלומר אדם צריך להשמיע את מה שהוא מוציא מהפה שלו. '''אמר רב חסדא: לית כן חרש'''. כן, כלומר אין חובה להגיד זה רבי יוסי. אני יכול להגיד לך זה אפילו חכמים שחולקים על רבי יוסי - הם מודים שלכתחילה צריך להשמיע לאוזנו. כלומר מה שמופיע במסכת מגילה מדובר לכתחילה. אז גם הם מודים שלכתחילה צריך להשמיע לאוזנו. לכן מה שכתוב שהכל כשרים לקריאת מגילה חוץ מחרש, הכוונה לכתחילה. כלומר חרש לכתחילה לא יקרא, בדיעבד אם היה קורא זה כן יוצא. זה הסבר ראשון. הסבר שני - בכלל המשנה מדברת בחרש שאינו מדבר ואינו שומע. כמו שהמשנה אמרה שהכל כשרים לקרוא מגילה חוץ מחרש, הכוונה חרש שגם לא מדבר. אז לכאורה זה פשוט, הרי אם הוא לא מדבר הוא גם לא יכול לקרוא. איך הוא יכול להוציא אחרים? הוא לא קורא, הוא לא משמיע כלום. אומרת הגמרא למרות שזה פשוט, '''השגרת לשון היא מתניתא'''. כלומר בעצם בגלל שאנחנו תמיד רגילים להגיד חרש, שוטה וקטן ביחד, אז לכן נאמר גם חרש, למרות שבעצם אין פה שום חידוש, כי הרי הוא לא מדבר, ממילא אף אחד לא שומע אותו, הוא לא יכול לצאת ידי חובה. '''אמר רבי יוסי: מסתברא רב חסדא בתרומות דהיא דרבי יוסי'''. כלומר רב חסדא, למרות שהוא אמר לנו שמה שנאמר במסכת מגילה זה לא רבי יוסי לרבנן, אבל לגבי מסכת תרומות הוא יודע שזה רבי יוסי. שהרי תנן חרש שמדבר ואינו שומע לא יתרום, ואם תרם תרומתו תרומה. את זה חייבים להגיד שזה רבי יוסי, ואכן '''אמר רבי חנינא בשם רב חסדא: דרבי יוסי היא'''. כלומר צריך להבחין בין שני מקרים: יש מצוות שהמצווה היא עצם האמירה, כמו מקרא מגילה, כמו קריאת שמע, שבזה סובר רבי יוסי שאפילו בדיעבד לא יוצא. אבל יש מצוות שהאמירה היא משהו נלווה כמו תרומה - יש את הפעולה של הפרשת תרומה ויש את הברכה שזה משהו נלווה. הברכה לא מעכבת, אז לכן בעצם בדיעבד כן יוצא, כך לפי רבי יוסי. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף טז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אמר רב חסדא לית כאן חרש.''' רב חסדא פליג אדרב מתנה דאוקי לההיא מתני' כר' יוסי וקאמר דאפי' תימא כר' יהודא ובחרש בדיעבד יצא וא"נ אפי' לכתחילה ולא גרסינן במתני' דמגילה חרש אלא אשגרת לישן היא הואיל דבכל מקום שונה התנא חרש עם שוטה וקטן קאמר הכי וחרש דקתני לאו דוקא הוא לדינא '''מתני' לר' יהודה.''' כלומר והשתא מתניתא דהתם לר' יהודה נמי אתייא וכדאמרן '''א"ר יוסי.''' אע"ג דפליג רב חסדא עליה דרב מתנה ואוקי למתני' דמגילה כר' יודא מסתברא הוא דמיהת מתני' דתרומות דתנינן התם בפ"ק חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום לפי שאינו שומע הברכה ואם תרם תרומתו תרומה בהאי מתני' מודה רב חסדא דלא אתיא אלא כר' יוסי ואע"ג דר' יוסי דמתני' דהכא ס"ל דאף בדיעבד לא יצא שאני' התם דברכות מדרבנן הן והלכך לכתחילה הוא דלא יתרום ובדיעבד תרומתו תרומה דאין הברכות מעכבות וכן א"ר חנינא בשם רב חסדא דמוקי למתני' דתרומות כר' יוסי דמתני' '''א"ר יוסי בר בון.''' על כרחך אית לן למימר דמתני' דתרומות ר' יוסי היא וא"צ ראיה דמגופא דמתני' שמעינן לה דהא תנינן התם חמשה קדמייתא חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה החש"ו וכו' ולא תניתה להאי חרש המדבר ואינו שומע עמהן ואי משום דהני חמשה אפי' בדיעבד אין תרומתן תרומה ובמדבר ואינו שומע בדיעבד תרומתו תרומה אכתי קשיא והא תנינן התם לקמן חמשה אחרנייתא חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה האלם והשיכור וכו' ולמה לא תניתה למדבר ואינו שומע עמהן</div> <div class="yerum-leiden-text">רב מתנה דר' יוסי היא הוי היא שאר כל המצות מה טע' דר' יוסי והאזנת למצותיו · ישמיע אזניך מה שפיך מדבר · אמ' רב חסדא לית כן חרש · השגרת לשון היא · מתניתא דר' יודה · אמ' ר' יוסי מסתברא דיודי רב חסדא בתרומות דהיא דר' יוסי · אתא ר' חנינא בשם רב חסדא דר' יוסי היא · אמ' ר' יוסי ביר' בון על כורחיך איתא דהיא דר' יוסי דתנינן תמן קדמייתא ולא תניתה עמהן אם משום שאין תרומתן תרומה · והא תנינן חמשתי אחרנייתא ולא תניתה עמהן · הוי סופך מימר דר' יוסי היא · אילו צריך דיקדוק על לבבך · על לבבכם · עשב בשדך · ואבדתם מהרה · הכנף פתיל · אתכם מארץ · ר' חנינא בשם ר' אחא אשר נשבע ייי · ר' שמואל בר חנינא בשם ר' הושעיא יוצר אור ובורא חושך · דלא יימר יוצר אור ובורא נוגה · ר' חגיי בשם ר' אבא בר זבדא שם שרו לך דלא יימר לך שם הללו לך · ר' לוי ר' אברימא דחיפא בשם ר' לוי בר סיסי צריך להתיז למען תזכרו · ר' יונה בשם רב חסדא צריך להתיז כי לעולם חסדו · תני אין מעבירין לפני התיבה לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין אלפין · אם היה לשונו ערוך מותר · פיס הקורא למפרע לא יצא · ר' יונה אמ' תנא רב נחמן בר אדא ר' יוסי או' תנא נחמן סבא והיו כדרך הוייתן יהו · תני אף בהלל ובקריאת המגילה כן · ניחא בקריאת המגילה</div> <div class="yerum-side">'''הוי סופך מימר.''' אלא על כרחך דהאי דמדבר ואינו שומע דר' יוסי היא ומשום הכי לא קתני לה עם הני חמשה אחרנייתא דהא קמ"ל התנא דהאי דינא המדבר ואינו שומע כר' יוסי היא דמודה בה דבדיעבד יצא דאלו הוי תני עם הני חמשה האחרונים ה"א דהאי דינא כר' יהודה אתיא וס"ל דלכתחיל' לא כמו באינך דאפי' לר' יהודה לכתחילה לא ודמיא להנך חמשה דהתם הלכך הוא דתני באנפי נפשה לאשמעינן דהאי דינא כר' יוסי הוא ומודה בה לענין דיעבד כדאמרן אבל לר' יהודה אפי' לכתחילה הוא תורם '''אלו.''' התיבות שצריכין דיקדוק ליתן ריוח בין הדבקים '''אשר נשבע ה'.''' גם בזה צריך שידקדק להתיז את העי"ן דלא לישתמע נשבה '''ובורא חושך.''' מפני שצריך להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה דלא יאמר ובורא נוגה ואע"ג דאיכא למ"ד בריש פסחים דאור לילי הוא וא"כ מזכיר הוא שניהם אפ"ה צריך לומר לישנא דלא מסתפקא '''שם שרו לך.''' אם לא אמר פ' ציצית בלילה אמרי' בפ"ק דאומר מודים אנחנו לך ה' אלהינו שהוצאתנו מארץ מצרים ומבית עבדים ועשית לנו נסים וגבורות על הים ושם שרנו לך ולא יאמר הללו לך מפני שצריך ליזהר דלא לישתמע כתיבה אחת הללוך '''צריך להתיז כי לעולם חסדו.''' בהלל ובפסוקים דלא לישתמע חשדו '''אם היה לשונו ערוך.''' כמו ארוך כלומר שהיה מגמגם בלשונו כאלו המגמגמין מחמת שלשונם קצת ארוך וכבד עליהם להוציא המבטא ומאריכין ביותר טרם שמדברין מותר מפני שזה אינו משנה האותיות מהוייתן</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והיו כדרך הוייתן יהו.''' כסדר שהן כתובין בתורה ולא למפרע '''דכתיב בה ככתבם.''' משמע כסדר שהיא כתובה ולא למפרע </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''אמר רבי יוסי ברבי בון: על כרחיך איתמר דהיא דרבי יוסי'''. כלומר חייבים להגיד שהמשנה במסכת תרומות זה של רבי יוסי ולא רבנן, ולרבנן אפילו לכתחילה יוצא. מה הראיה? '''דתנינן חמשיתא קדמייתא, ולא תניתא עמהן'''. כלומר המשנה מונה פעמיים רצף של חמישה. המשנה הראשונה מונה חמישה שאפילו בדיעבד לא יוצאים - חמישה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה, שזה חרש שאינו שומע ואינו מדבר, שוטה, קטן, הטועם את שאינו שלו, ועובד כוכבים שתורם את של ישראל אפילו באישור. כי גוי לא נעשה שליח, אז אפילו באישור אין תרומתו תרומה, אפילו בדיעבד. אז זה חמשה שאפילו בדיעבד אין תרומתן תרומה. ושם לא מנו ביניהם את חרש שאינו שומע ומדבר. עכשיו מה נחשוב? אולי וכי תימא כל אלו אף בדיעבד אין תרומתן תרומה, לכן לא מנו אותם כי לפי חכמים בדיעבד חרש שמדבר ואינו שומע כן יוצא. אז אי אפשר להגיד את זה - למה? כי בהמשך המשנה מונה חמשה: '''אם משום אין תרומתן תרומה, והא תנינן חמשתי אחרנייתא, ולא תניתה עמהן'''. חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה, והם האילם, השיכור, הערום, הסומא ובעל קרי. וגם שם לא מנו את חרש שמדבר ואינו שומע. כלומר לא מנו אותו לא בין אלה שאפילו בדיעבד לא יוצאים וגם לא בין אלה שבדיעבד יוצאים. משמע שלחכמים לכתחילה יכול לתרום. אז חייבים לומר שמי שאומר שרק בדיעבד יוצא, כלומר חרש שמדבר ואינו שומע לא יתרום ואם תרם תרומתו תרומה, חייבים להגיד שזה דעת רבי יוסי. '''הוי סופך מימר, דרבי יוסי היא'''. ומודה רבי יוסי שבדיעבד יצא, כמו שאמרנו שיש הבדל בין מצוות שהאמירה זה המצווה לבין מצוות שהאמירה זה משהו נלווה. קרא ולא דקדק באותיותיו. אמרנו שדקדק באותיותיו, שתי מילים שאחת מסתיימת באות מסוימת והשנייה פותחת בה, אסור לקרוא אותם ברצף במהירות, כי אז המילה מתחברת. אמרנו קרא ולא דקדק באותיותיו, רבי יוסי אומר יצא, רבי יהודה אומר לא יצא. עכשיו '''אלו צריך דיקדוק''' - כלומר זה המילים שיש חשש מהשמעה. '''על לבבך, על לבבכם, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, הכנף פתיל, אתכם מארץ'''. '''רבי חנינא בשם רב אחא: "אשר נשבע ה'"''' - צריך להדגיש את האות עי"ן כשאומר נשבע, שלא ישמע נשבע מלשון שבי. '''רבי שמואל בר חנינא בשם רבי הושעיא: "יוצר אור ובורא חושך", יימר "יוצר אור ובורא נוגה"'''. כלומר צריך שיאמר יוצר אור ובורא חושך, כדי שיזכיר מידת יום בלילה ומידת לילה ביום, ולא יאמר יוצר אור ובורא נוגה. יש הרבה פעמים שאנחנו יודעים שבמסכת פסחים הגמרא אומרת אור לארבעה עשר בודקים את החמץ, ואנחנו יודעים ששם מדובר בליל ארבעה עשר, ולמה נאמר אור במקום ליל? כי צריך להשתמש בלשון נקייה. אז כאן, למרות שלכאורה היינו צריכים להגיד במקום חושך להגיד נוגה, בכל אופן אומרים יוצר אור ובורא חושך, כמו שאמרנו, להזכיר מידת לילה ביום. '''רבי חגיי בשם רבי אבא בר זבדא: "שם שרו לך", יימר "שם הללו לך"'''. הם נהגו להגיד "שם שרו לך" ולא יאמר "שם הללו לך", ואנחנו לא נוהגים את זה היום. '''רבי לוי ורבי אבדימא דחיפה בשם לוי בר סיסי: צריך להתיז "למען תזכרו"'''. כלומר להדגיש את האות זי"ן במילה תזכרו שלא ישמע תזכרו. '''רבי יונה בשם רב חסדא: צריך להתיז "כי לעולם חסדו"'''. כלומר להדגיש את האות סמ"ך במילה לעולם חסדו שלא ישמע חסדו עם זי"ן. '''תני: אין מעבירין לפני התיבה לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין'''. כלומר לא ממנים חזן מחיפה, מבית שאן ולא מטבעון. '''מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין'''. כלומר אנחנו מחליפים בין האות ה"א לחי"ת, ועיינין אלפין - מחליפים בין עי"ן לאל"ף. '''אם היה לשונו ערוך מותר'''. כלומר אם יש במקרה חיפאי או בישני או טבעוני שהוא כן יודע לבטא את האותיות, אז כמובן אין שום בעיה, זה לא משהו פוגם. פיסקא: '''הקורא למפרע לא יצא''', ככה כתוב במשנה. כלומר מי שקורא לא לפי הסדר לא יצא. '''מאי טעמא? רבי יונה אמר: תנא רב נחמן בר אדא'''. כלומר רבי יונה אמר שהמקור שלו זה מברייתא שהביא רב נחמן בר אדא. '''ורבי יוסי אומר: תנא נחמן סבא'''. כלומר רבי יוסי אמר שהמקור שלו הוא מתני רב נחמן סבא. מה הם אמרו? כתוב בתורה "והיו" - '''"והיו" כדרך הוייתן יהיו'''. כלומר כמו שהיו כתובים כך צריך להגיד אותם. עד כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף טז עמוד ב''' {{שוליים|ב_נד}} '''יש לדקדק בקריאת שמע במילים החתומות באות כ"ף רפה ("על לבבך", "עשב בשדך" וכו') שלא לבטאה כקו"ף.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן סא סעיף כ , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנינא בשם רב אחא שיש להקפיד על דקדוק הכ"ף הרפה בקריאת שמע כדי שלא יתחלף המשמעות והדין. {{שוליים|ב_נו}} '''יש להטעים ולהדגיש אותיות מסוימות בקריאת שמע כגון הזי"ן שב"תזכרו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן סא סעיף יז , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כהלכה זו כפשוטה בירושלמי - יש להתיז ולהדגיש את הזי"ן ב"למען תזכרו", וכן הובא בשם רב חסדא לגבי הסמ"ך ב"כי לעולם חסדו"; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ב_נז}} '''אין למנות שליח ציבור שאינו מבטא נכון את האותיות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ח, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן נג סעיף יב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שהחיפנים והבישנים והטבעונים שאין לשונם ערוך פסולים לירד לפני התיבה, ואם היה לשונו ערוך מותר; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ב_נח}} '''העוסק בקריאת הלל או במגילה בציבור אינו מפסיק לענות אמן וקדיש כדרך שאינו מפסיק בתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מגילה, פרק ג, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן תכב סעיף ו. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין מפסיקין בהלל ובמגילה כבתפילה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ב_נט}} '''יש לקרוא את המגילה בזמנה כסדרה וכנוסחה, ולברך עליה כברכת ההלל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מגילה, פרק ב, הלכה א , שו"ע או"ח סימן תרצ סעיף ו , סמ"ג עשין ד <קטע סוף=טז ב/> ==דף יז עמוד א== <קטע התחלה=יז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש לקרוא כתקנתה וכסדרה, כדין הלל שיש לו סדר קבוע, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד א<span class="yerum-runnum">33</span></div> דכתיב בה: ([[אסתר ט כז]]) "ככתבם" ברם בהלילא {{ירו"מ-הדגשה|מנלן}}? בגין דכתיב: ([[תהילים קיג ג]]) "ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'". {{ירו"מ-הדגשה|והגאולה היא זריחת שמש לישראל. וכמו שזריחת השמש היא בסדר קבוע, כך לגאולתם של ישראל יש סדר קבוע}}. מה {{ירו"מ-ביאור|איך}} את שמע מינה? {{ירו"מ-ביאור|איך אתה מוכיח מכאן שצריך לקרא את פרקי ההלל לפי הסדר}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: עוד היא {{ירו"מ-ביאור|פרקי הגאולה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סדר לעתיד לבוא: משיח, גוג ומגוג, תחיית המתים|אמורה על {{ירו"מ-הדגשה|ה}}סדר{{ירו"מ-הוסר| בצאת ישראל ממצרים לשעבר}}.]] ([[תהילים קיד א]]) "בצאת ישראל ממצרים" לשעבר. ([[תהילים קטו א]]) "לא לנו ה' לא לנו" לדורות הללו. ([[תהילים קטז א]]) "אהבתי כי ישמע ה' את קולי" לימות המשיח. ([[תהילים קיח כז]]) "אסרו חג בעבותים" לימות גוג ומגוג. ([[תהילים קיח כח]]) "אלי אתה ואודך" לעתיד לבוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: אף מי שהתקין את התפילה, {{ירו"מ-הוסר|הזאת }}על הסדר התקינה: {{ירו"מ-הדגשה|והקורא למפרע לא יצא}}. שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות האחרונות, שבחו של מקום. והאמצעיות, צרכן של בריות, {{ירו"מ-הדגשה|וכל בקשה תלויה בקדמתה}}. חננו דיעה! {{ירו"מ-הדגשה|אחר ש}}חננתנו דעה, רצה תשובתינו! רצית תשובתינו, סלח לנו! סלחת לנו, גאלינו! גאלתנו, רפא חליינו! ריפית חליינו, ברך שנותינו! בירכת שנותינו, קבצינו! קיבצתנו, שופטינו בצדק! שפטתנו בצדק, הכנע קמינו! הכנעת קמינו, צדקינו במשפט! צידקתנו, בנה ביתך {{ירו"מ-ביאור|ואת צמח דוד עבדך היו כוללים עימה, כדי שיהיו שמונה עשרה ברכות אחר שהוסיפו את ברכת למלשינים.}} ושמע עתירתינו ורצינו בתוכו! לית צורכה {{ירו"מ-ביאור|וכי לא היה צריך לאמר בסדר שונה}} {{ירו"מ-הוסר|דבנה}} בנה ביתך {{ירו"מ-הדגשה|ורצינו בתוכו}} ושמע עתירתינו? {{ירו"מ-הוסר|ורצינו בתוכו }}אלא כמה דאישתעי קרייא, {{ירו"מ-ביאור|כמו הסדר שמופיע בפסוק}} כן אשתעייא מתניתא, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נו ז]]) "והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפילתי {{ירו"מ-הדגשה|עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי}}" אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_ס}}מאה ועשרים זקנים, ומהם שמונים וכמה נביאים, התקינו את [[תפילת_שמונה_עשרה_בנוסח_ארץ_ישראל_על-פי_גניזת_קהיר| התפילה הזאת.]] ומה ראו לסמוך "האל הקדוש" ל"חונן הדעת"? על שם ([[ישעיהו כט כג]]) "והקדישו את קדוש יעקב" מה כתיב בתריה? ([[ישעיהו כט כד]]) "וידעו תועי רוח בינה". דיעה לתשובה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו ו י]]) "השמן לב העם הזה, ואזניו הכבד ועיניו השע, {{ירו"מ-הדגשה|פן יראה בעניו ןבאזניו ישמע}},{{ירו"מ-הוסר|וגו עד}} {{ירו"מ-הוסר|ולבבו}} לבבו יבין ושב" תשובה לסליחה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נה ז]]) "וישוב אל ה' וירחמהו, ואל אלהינו כי ירבה לסלוח" סליחה לגאולה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קג ג]]) "הסולח לכל עווניכי, הרופא לכל תחלואיכי, הגואל משחת חייכי". ויאמר רופא חולים קדמיי? {{ירו"מ-ביאור|קדם לגאולה כמו בפסוק}} אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מפני מה התקינו גואל ישראל ברכה שביעית? ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. {{ירו"מ-הדגשה|מניין? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קכו א]]) "שיר המעלות. בשוב ה' את שיבת ציון" שירה שביעית היא, להודיעך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. אמר רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: מפני מה התקינו רופא חולים ברכה שמינית? כנגד המילה שהיא לשמונה, על שם: ([[מלאכי ב ה]]) "בריתי היתה אתו החיים {{ירו"מ-הדגשה|והשלום}}" אמר רבי אלכסנדרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלכסנדרי|°]]: מפני מה התקינו מברך השנים ברכה תשיעית? כנגד {{ירו"מ-הדגשה|הקול התשיעי, שנאמר}}: ([[תהילים כט ה]]) "קול ה' שובר ארזים", שהוא עתיד לשבר כל בעלי שערים. {{ירו"מ-ביאור|שהגשם מוזיל את התבואה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] בשם רבי אחא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר חנינא|°]]: מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי ישראל? על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יחזקאל לו ח]]) "ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל", למה? "כי קרבו לבוא". נתקבצו הגליות והדין נעשה, הזידים נכנעין והצדיקים שמחים. ותני עלה: כולל של מינים ושל רשעים במכניע זידים. ושל גרים ושל זקנים במבטח לצדיקים. ושל דוד בבונה ירושלים. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[הושע ג ה]]) "אחר ישובו בני ישראל, ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם". רבנן אמרי: אהן מלכא משיחא, אין מי חייא הוא, {{ירו"מ-ביאור|מלך המשיח אם מהחיים הוא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שמו של המשיח|דוד שמיה.]] אין מי דמכייא הוא, {{ירו"מ-ביאור|אם מהמתים הוא שיקום לתחיה}} דוד {{ירו"מ-הוסר|שמיה}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}}. אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: אנא אמרית טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים יח נא]]) {{ירו"מ-ביאור|"מגדול ישועות מלכו}} ועושה חסד למשיחו לדוד {{ירו"מ-ביאור|ולזרעו עד עולם"}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: צמח שמו. רבי יודן בריה דרבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בריה דרבי אייבו|°]] אמר: מנחם שמו. אמר חנינה בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#חנינה בריה דרבי אבהו|°]]: ולא פליגי: חושבניה {{ירו"מ-ביאור|גמטריא}} דהדין כחושבניה דהדין, הוא צמח הוא מנחם. ודא מסייעא להו ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יודן בריה דרבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בריה דרבי אייבו|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חורבן הבית ולידת המשיח|עובדא הוה בחד יהודאי,]] דהוה <span id="דף_יז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בירושלמי מסכת ברכות, דף י"ז עמוד א'. אנחנו מתחילים טיפה מהדף הקודם, השורה האחרונה של הדף הקודם. אמרנו שב-קריאת שמע צריך לקרוא לפי הסדר לא למפרע, כיוון שכתוב "והיו הדברים האלה", שיהיו בהוויותן יהיו, כלומר כמו שהם כתובים. תני, יש לנו ברייתא שאומרת שאף בעל הלל בקריאת המגילה כן, כלומר גם הלל צריך לקרוא לפי הסדר וגם מקרא מגילה צריך להיות לפי הסדר. אומרת הגמרא, קריאת מגילה זה ברור, כתוב שם '''"ככתבם"''' - אם ככתבם, כמו שזה כתוב ככה צריך לקרוא. ברם בהלילא מנלן? כלומר למה בהלל צריך לקרוא לפי הסדר, הרי זה כמה פרשות סך הכל, כמה פרקי תהילים. אומרת הגמרא: בגין דכתיב '''"ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'"'''. כלומר הגאולה זה זריחת שמש של ישראל, השמש זורחת במזרח שוקעת במערב, יש לה סדר קבוע, אז גם צריך לקרוא את זה. שואלת הגמרא: מה את שמע מינה? הרי מה שאנחנו קוראים זה פרקי תהילים - למה את פרקי תהילים צריך לקרוא לפי הסדר? מה הקשר? אמר רבי אבון: '''עוד היא אמורה על סדר''' הפרשיות. כלומר הגאולה עצמה, הפרשיות, הפרקים, פרקי תהילים שבאים לציין את הגאולה שאנחנו אומרים בהלל הם עצמם על סדר הגאולה, הם אומרים את סדר הגאולה. הפרשה הראשונה זה '''"בצאת ישראל ממצרים"''', זה מתאר את הגאולה שהייתה בצאת מצרים, הגאולה לשעבר. '''"לא לנו ה' לא לנו"''' - זה לדורות שלנו. '''"אהבתי כי ישמע ה' את קולי"''' - זה לימות המשיח. '''"אסרו חג בעבותים"''' - זה לימות גוג ומגוג. '''"אלי אתה ואודך"''' - זה לעתיד לבוא. זה מה שלפי הסדר, לכן אי אפשר להקדים את המאוחר. אמר רב אחא בשם רבי יהושע בן לוי: '''אף מי שהתקין את התפילה''' - כלומר תפילת שמונה עשרה - '''על הסדר התקינה''', ולכן מי שקורא למפרע לא יצא. '''שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות האחרונות, שבחו של מקום''', '''והאמצעיות, צרכן של בריות''', וכל בקשה תלויה בקודמתה. כלומר כל אחת תלויה בעצם הקודמת. חננו דעה - מה זה חונן אדם דעת? אחרי שחוננתנו דעה, רצית תשובתנו, ותשובתנו - סלחת לנו, סלחת לנו - גאלתנו, גאלתנו - ריפית חלינו, ריפית חלינו - בירכת שנותינו, בירכת שנותינו - קיבצתנו, קיבצתנו - שפטתנו בצדק, שפטתנו בצדק - הכנעת קמינו, הכנעת קמינו - צידקתנו, בנה ביתך ושמע עתירתינו ורצינו בתוכו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ברם בהלילא.''' מ"ט וקאמר בגין דכתיב ממזרח שמש ועד מבואו מהולל שם ה' מהולל שם ה' ממזרח שמש עד מבואו. הכי גריס לה לקמן בריש פ"ב דמגילה. כלומר דה"ק שצריך שיהא מהולל שם ה' כממזרח שמש ועד מבואו כמו שהן כסדר ולא יהפכו כך צריך להלל על הסדר '''מה את שמע מינה.''' כלומר ומה הוא שמקפיד שיאמר על הסדר אם הפסוקים לבד או אף הפרשיות וקאמר ר' אבון עוד היא אמורה על הסדר כלומר גם הפרשיות שלה הן על הסדר ולא יקדים המאוחר למוקדם כדמפרש ואזיל דפרשה הראשונה מדברת לשעבר ולא לנו וכו' '''לימות גוג ומגוג.''' שיעשה עמנו נפלאות וצריך לכפול החג בהודאה כעבותים הללו '''לעתיד לבא.''' לתחיית המתים ואז ג"כ אודך כמו עתה '''אף מי שהתקין את התפלה וכו'.''' כלומר ואף התפילה שכל ברכות האמצעיות בקשה להבא הן מ"מ על הסדר הזה אנחנו מבקשין תעשה עמנו כמו שעשית לשעבר כדמפרש ואזיל לקמיה '''חנינו דעה חננתנו דיעה.''' כלומר חננו דיעה כמו שחננתנו לשעבר וכן כולם '''ורצינו בתוכו.''' וכצ"ל לית צורכה דשמע עתירתינו ובנה ביתך ורצינו בתוכו. כלומר וכי לא כך היה צריך לומר על הסדר בתחילה שמע עתירתינו ואח"כ ובנה וכו' אלא כמה דאישתעי קרייא וכו' כמו שהוא כתוב בקרא בתחילה והביאותים אל הר קדשי זה בנין הבית ואח"כ ושמחתים בבית תפילתי שאשמע תפלתם וישמחו ואח"כ עולותיהם וזבחיהם לרצון '''יבין ושב.''' אחר שיבין ושב '''הסולח וגו' הגואל.''' וכתיב סליחה וגאולה בחד קרא ופריך ואם כן ויאמר רופא חולים קודם הגאולה כדכתיב הרופא הגואל וקאמר ר' אחא מפני שהגאולה צריכה להיות ברכה שביעית '''כנגד המילה.''' שצריכה רפואה כדרש הכתוב בריתי היתה אתו ואני נתתי לו החיים '''כנגד קול ה' שובר ארזים.''' שהוא השם התשיעי שבמזמור ושובר ארזים רמז על בעלי שערים המייקרים את התבואה ומפקיעין את השער '''למה כי קרבו לבא.''' הגליות אלמא קבוץ גליות בעת שנתברכו השנים '''והדין נעשה.''' כדכתיב ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סגיך וכתיב ואשיבה שפטיך כבראשונה '''והזדים נכנעים.''' כדכתיב ושבר פושעים וחטאים יחדיו יכלו והצדיקים שמחים דכתיב וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק ולכך הם תכופים זו אחר זו '''אחר ישובו בני ישראל.''' לירושלים ואז ובקשו וגו' '''אין מי חייא.''' אם מן החיים הוא יהיה שמו דוד ואם מן המתים הוא יהיה דוד בעצמו '''למשיחו לדוד.''' לעולם דוד הוא משיחו '''הוא צמח הוא מנחם.''' הכל אחד כפי הגימטריא '''ודא מסייעא להו.''' האי עובדא דלקמן דקאמר מנחם שמיה והובא מעשה הזאת באיכה רבתי</div> <div class="yerum-leiden-text">דכת' בה ככתבם · ברם בהלילא כגון דכת' ממזרח שמש ועד מבואו מהולל שם ייי · מה את שמע מינה אמ' ר' אבון עוד היא אמורה על סדר בצאת יש' ממצר' לשעבר · לא לנו ייי לא לנו לדורות הללו · אהבתי כי ישמע ייי את קולי לימות המשיח · אסרו חג בעבותים לימות גוג ומגוג · אלי אתה ואודך לעתיד לבוא · ר' אחא בשם ר' יהושע בן לוי אף משהתקינו זאת התפילה הזאת על הסדר התקינה · שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות האחרונות שבחו שלמקום והאמצעיות צרכן שלבריות · חנינו דיעה · חננתנו דיעה · רצה תשובתינו · רצית תשובתינו · סלח סלחת לנו · גאלינו · גאלתנו · רפא חליינו · ריפית חליינו · ברך שנותינו · בירכת שנותינו · קבצינו · קיבצתנו · שופטיינו בצדק · שפטותנו בצדק · הכנע קמיינו · הכנעת קמיינו · צדקינו במשפט · צידקתנו · בנה ביתך ושמע עתירתינו · ורצינו בטובך · לית צורכיה דבנה ביתך ושמע עתירתינו ורצינו בטובך · לא כמה דאישתעי קרייא כן אשתעייא מתניתא · והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפילתי · אמ' ר' ירמיה מאה ועשרים זקינים ומהם שמונים וכמה נביאים התקינו את התפילה הזאת · ומה ראו לסמוך על הקדוש לחונן הדעת על שם והקדישו את קדוש יעקב · מה כת' בתריה וירעו תועי רוח בינה · דיעה לתשובה השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע וגו' עד · ולבבו יבין ושב · תשובה לסליחה וישוב אל יי' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח · סליחה לגאולה · הסולח לכל עוונכי ‸ הגואל משחת חייכי · ויאמר רופא חולים קדמיי · אמ' ר' אחא מפני מה התקינו גואל יש' ברכה שביעית · ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית ‾ ר' יונה בשם ר' אחא שיר המעלות בשוב יי' את שבות ציון · שירה שביעית היא · להודיעך שאין יש' נגאלין אלא בשביעית · אמ' ר' חייא בר אבא מפני מה התקינו רופא חולים ברכה שמינית כנגד המילה על שם בריתי היתה אתו החיים · אמ' ר' אלכסנדרי מפני מה התקינו מברך השנים ברכה תשיעית כנגד קול יי' שובר ארזים · שהוא עתיד לשבר כל בעלי שערים · ר' לוי בשם ר' אחא בר חנינא מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי יש' על שם ואתם הרי יש' ענפכם תתנו ופירייכם תשאו לעמיי יש' · למה כי קרבו לבוא · נתקבצו הגליות והדין שעשה הזידים כנגעים והצדיקים שמיחים · ותני עלה כולל מלשינים ולרשעים במכניע זדים · ושלגרים ושלזקינים במ' במבטח לצדיקים · ושלדוד נבועה ירגב · אחר ישובו בני יש' ובקשו את יי' אלהיהם ואת דוד מלכם · רבנן אמרי אהן מלכא משיחא אין מן חייא הוא דוד שמיה · אין מן דמכייא הוא דוד שמיה · אמ' ר' תנחומא אנא אמרית טעמ' ועושה חסד למשיחו לדוד · ר' יהושע בן לוי דמ' יצמח שמו · ר' יודן בריה דר' אייבו אמ' מנחם שמו · אמ' חנניה בריה דר' אבהו ולא פליגין חושבניה דהדין ‸ הוא יצמח הוא מנחם · ודא מסייעא להן דמ' ר' יודן בריה דר' אייבו עובדא הוה בחד יהודאי דהוה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אומרת הגמרא: וכי לא היה צריך לומר בסדר שונה? הרי קודם כל צריך לומר "בנה ביתך" ואחרי זה "רצנו בתוכו" ואז "שמע תפילתנו". למה אנחנו עושים בסדר הפוך? '''אלא כמה דאישתעי קרייא, כן אשתעייא מתניתא''', כלומר יש פסוק וכמו שהפסוק מציין את סדר הדברים, ככה בעצם גם נאמר במשנה. מה הפסוק? '''"והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפילתי"''' - ורק אחרי זה "העלו זבחיכם לרצון על מזבחי". אמר רבי ירמיה: '''מאה ועשרים זקנים, ומהם שמונים וכמה נביאים''' - כלומר סנהדרין גדולה - '''התקינו את התפילה הזאת'''. ומה ראו לסמוך "האל הקדוש" ל"חונן הדעת"? על שם '''"והקדישו את קדוש יעקב"''', מה כתיב בתריה? '''"וידעו תועי רוח בינה"'''. כן, אומרים שבינה, דעת, זה מיד סמוך לקדושה. דיעה לתשובה - דכתיב '''"השמן לב העם הזה, ואזניו הכבד ועיניו השע"''', ובהמשך של זה - '''"לבבו יבין ושב"'''. כלומר בינה ומיד אחרי זה תשובה. תשובה לסליחה - דכתיב '''"וישוב אל ה' וירחמהו, ואל אלהינו כי ירבה לסלוח"'''. סליחה לגאולה - דכתיב '''"הסולח לכל עווניכי, הרופא לכל תחלואיכי, הגואל משחת חייכי"'''. שואלת הגמרא: אם זה ככה, אתה רואה שרפואה קודמת לגאולה, אז למה אמרנו הפוך? '''ויאמר רופא חולים קדמיי''' - כמו הפסוק. אמר רב אחא: '''מפני מה התקינו גואל ישראל ברכה שביעית? ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית'''. מנין? עונה רבי יונה בשם רב אחא, דכתיב '''"שיר המעלות. בשוב ה' את שיבת ציון"''', וזה שיר המעלות השביעי, כלומר ברשימה של שיר המעלות שמופיעים ברצף אז זה השביעי - ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. אמר רבי חייא בר אבא: '''מפני מה התקינו רופא חולים ברכה שמינית? כנגד המילה שהיא לשמונה''', כלומר בברית מילה צריך לבקש גם רפואה לתינוק, על שם '''"בריתי היתה אתו החיים"'''. אמר רבי אלכסנדרי: '''מפני מה התקינו מברך השנים ברכה תשיעית? כנגד קול ה'''' התשיעי - בפרק "הבו לה'" קוראים "קול ה' בכח" וכולי. '''"קול ה' שובר ארזים"''', שהוא עתיד לשבר כל בעלי השערים - כלומר אלה שעוצרים פירות, שקונים את כל הפירות מהגרנות, מחביאים אותם כדי שהמחיר יתייקר ויהיה מחסור ואז יכולים למכור ביוקר. אז כשהקדוש ברוך הוא מוריד גשם, זה פוגע בהם, זה מוריד את המחיר של התבואה. אמר רבי לוי בשם רבי אחא בר חנינא: מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי ישראל? על שם '''"ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל"''', למה? '''"כי קרבו לבוא"'''. כלומר בעצם אנחנו רואים שיש איזה קשר בין שהארץ נותנת פירות לבין קיבוץ גלויות שהוא יבוא מיד אחר כך, כמו שראינו באמת בהיסטוריה, שקודם כל הארץ התחילה לפרוח ומיד אחרי זה התחיל קיבוץ הגלויות שזכינו לו ברוך השם. נתקבצו הגליות והדין נעשה, הזידים נכנעין והצדיקים שמחים. ותני עלה: כולל של מינים ושל רשעים במכניע זידים, כלומר באותה ברכה של מכניע זדים כולל גם המינים וגם הרשעים. ושל גרים ושל זקנים במבטח לצדיקים, ושל דוד בבונה ירושלים. כמו שאנחנו אומרים '''"אחר ישובו בני ישראל, ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם"'''. רבנן אמרי: אהן מלכא משיחא, אין מי חייא הוא - כלומר אם זה אדם מהחיים - דוד שמיה, קראו לו דוד. אין מי דמכייא הוא - כלומר אם זה אדם שמת ויקום לתחייה - דוד שמיה, כלומר דוד עצמו. אמר רבי תנחומא: אנא אמרית טעמא - אני אגיד מקור לכך שבעצם דוד הוא הגואל - דכתיב '''"ועושה חסד למשיחו לדוד"''', הם ניתקו את ההמשך "ולזרעו עד עולם" כאילו שם פסיק, אז כאילו "משיחו" זה דוד. רבי יהושע בן לוי אמר: צמח שמו. רבי יודן בריה דרבי אייבו אמר: מנחם שמו. אמר חנינה בריה דרבי אבהו: ולא פליגי - אין מחלוקת בין הדעה שאומרת מנחם לבין הדעה שאומרת צמח - חושבניה דהדין כחושבניה דהדין, כלומר שניהם בגימטריה אותו מספר, הוא צמח הוא מנחם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יז עמוד א''' {{שוליים|ב_ס}} '''יש לסמוך ברכת "אתה חונן לאדם דעת" לברכת "האל הקדוש" בתפילת שמונה עשרה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק א, הלכה ד , טור או"ח סי' קיב, טור או"ח סי' קיג, סמ"ג עשין יט <קטע סוף=יז א/> ==דף יז עמוד ב== <קטע התחלה=יז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כתקנת אנשי כנסת הגדולה שהתקינו לסמוך "האל הקדוש" ל"חונן הדעת", כדברי הירושלמי מקור סמיכות "וידעו תועי רוח בינה" אחר "והקדישו את קדוש יעקב", וכן נפסק ברמב"ם ובטור. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד ב<span class="yerum-runnum">34</span></div> קאים רדי, {{ירו"מ-ביאור|שהיה חורש}} געת תורתיה קומוי. עבר חד ערביי ושמע קלה. אמר לו: בר יודאי, בר יודאי! שרי תורך ושרי קנקנך, {{ירו"מ-ביאור|התר את השור והמחרשה}} דהא חריב בית מקדשא. געת זמן תניינות, {{ירו"מ-ביאור|געתה פעם שניה}} אמר לו: בר יודאי, בר יודאי! קטור תוריך וקטור קנקניך, {{ירו"מ-ביאור|חזור ורתום את הפרה למחרשה}} דהא יליד מלכא משיחא. אמר לו: מה שמיה? אמר לו: מנחם. {{ירו"מ-הוסר|אל }}ומה שמיה דאבוי? אמר לו: חזקיה. {{ירו"מ-הדגשה|מהיכן}}{{ירו"מ-הוסר| אל מן הן}} הוא? אמר לו: מן בירת מלכא דבית לחם יהודה. אזל זבין תורוי וזבין קנקנוי, {{ירו"מ-ביאור|מכר את הפרה ואת המחרשה}} ואיתעביד זבין {{ירו"מ-ביאור|נעשה מוכר}} לבדין למיינוקא. והוה עייל קרייה {{ירו"מ-ביאור|נכנס לכפר}} ונפקא קרייה, {{ירו"מ-ביאור|ויוצא מכפר}} עד דעל לההוא קרתא. {{ירו"מ-ביאור|עד שהגיע לאותו כפר}} והויין כל נשייא זבנן {{ירו"מ-ביאור|והיו כל הנשים קונות}} ואימה דמנחם לא זבנה. שמע קלן דנשייא אמרין: אימיה דמנחם, אימיה דמנחם! איתיי זובנין לברך! {{ירו"מ-ביאור|בואי קני לבנך}} אמרה: בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל, {{ירו"מ-ביאור|אני רוצה לחנוק את שונאי ישראל}} דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא. אמר לה: רחיציא {{ירו"מ-ביאור|מאמינים אנן}} {{ירו"מ-הוסר|אנן }}דברגליה חריב וברגליה מתבניי. אמרה ליה: לית לי פריטין. {{ירו"מ-ביאור|אין לי כסף}} אמר לה: {{ירו"מ-הוסר|והוא }}מה {{ירו"מ-ביאור|לא}} איכפת {{ירו"מ-הוסר|ליה}} לי, איתיי זובנין ליה! {{ירו"מ-ביאור|בואי קני לו}} אין לית קומך יומא דין, בתר יומין אנא אתי ונסיב. {{ירו"מ-ביאור|אם אין לך כעת, פעם הבא תשלמי לי}} בתר יומין עאל לההיא קרתא. אמר לה: מהו מיינוקא עביד? אמרה ליה: מן שעתא דחמיתני, {{ירו"מ-ביאור|משעה שראיתה אותי}} אתון רוחין ועלעולי וחטפיניה מן ידיי. {{ירו"מ-ביאור|באה רוח סערה וחטפה אותו מידי}} אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]]: מה לנו ללמוד מן הערבי הזה {{ירו"מ-הדגשה|שביום החורבן נולד המשיח}}? ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}לא מקרא מלא הוא, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו י לד]]) "והלבנון באדיר יפול" מה כתיב בתריה? ([[ישעיהו יא א]]) "ויצא חוטר מגזע ישי" אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: מפני מה התקינו שומע תפילה ברכה חמש עשרה? כנגד {{ירו"מ-הדגשה|האזכרה החמש עשרה}} ([[תהילים כט י]]) "ה' למבול ישב", שהוא כולה {{ירו"מ-ביאור|שהתפילה מונעת}} את הפורענות מלבוא לעולם. {{ירו"מ-הדגשה|מפני מה קדמה}} עבודה להודייה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים נ כג]]) "זובח תודה יכבדנני, ושם דרך אראנו בישע אלהים", {{ירו"מ-הדגשה|קדם זובח תודה, ואחר כך יכבדני}}. וחותם בשלום, שכל הברכות חותמיהן שלום. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא: אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים כט יא]]) "ה' עוז לעמו יתן ה', יברך את עמו בשלום". {{שוליים|ב_סא}}קרא וטעה, יחזור למקום שטעה. טעה בין {{ירו"מ-הוסר|כתיבת}}{{ירו"מ-הדגשה|וכתבתם של פרשה}} הראשונה לשנייה, חוזר {{ירו"מ-הוסר|לכתיבת}}{{ירו"מ-הדגשה|לוכתבתם}} הראשונה. טעה ואינו יודע היכן טעה, יחזור כבתחילה למקום הברור לו. דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ורבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} סלקון מיעבד גנוניה {{ירו"מ-ביאור|הלכו להכין את החופה}} דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}. שמעון קליה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|שיושב ודורש. אמרין}}: אי מחדית מילה, {{ירו"מ-ביאור|אם יחדש דבר}} {{ירו"מ-הוסר|אמרין }}מן נחית {{ירו"מ-ביאור|מי ילך}} שמע לה מיניה? אמרין: וייחות רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} דהוא זריז סגין. נחית וסליק אמר לון: כן אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: קרא ומצא עצמו ב"למען", חזקה כוין. רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב אחא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא רובא|°]]: נתפלל ומצא עצמו ב"שומע תפילה", חזקה כוין. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: נתפלל ולא כוין לבו, אם יודע שהוא חוזר ומכוין את לבו, יתפלל, ואם לאו, אל יתפלל. אמר רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמוראים שלא כיוונו בתפילה|אנא מן יומי לא כוונית,]] אלא חד זמן בעי מכוונה {{ירו"מ-ביאור|פעם אחת רציתי לכוון}} והרהרית בלבי ואמרית: מאן עליל קומי מלכא קדמי? ארקבסה אי ריש גלותא. {{ירו"מ-ביאור|ובמקום לחשוב על התפילה, הרהרתי בליבי: מי נכנס ראשון למלך — השר הממונה על היהודים או ראש הגולה}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא מנית אפרוחיא. {{ירו"מ-ביאור|ספרתי אפרוחים}} רבי אבון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבון בר חייא|°]] אמר: אנא מנית דימוסיא. {{ירו"מ-ביאור|ספרתי שורות לבנים}} אמר רבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: אנא מחזק טיבו {{ירו"מ-ביאור|אני מחזיק טובה}} לראשי, דכד הוה מטי "מודים", הוא כרע מגרמיה. {{ירו"מ-ביאור|כשמגיע זמן מודים הוא כורע מעצמו}} <br><br> <span id="דף_יח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ודא מסייעא להו, דמר רבי יודן בריה דרבי אייבו: '''עובדא הוה בחד יהודאי, דהוה קאים רדי''', היה איזה סיפור, יהודי אחד עומד וחורש, '''געת תורתיה קומוי''', השור שלו געה. '''עבר חד ערביי ושמע קלה'''. אמר לו: '''בר יודאי, בר יודאי! שרי תורך ושרי קנקנך''', כלומר תתיר את השור, תתיר את המחרשה, '''דהא חריב בית מקדשא''', בית המקדש נחרב. '''געת זמן תניינות''', השור געה פעם נוספת, אמר לו: '''בר יודאי, בר יודאי! קטור תוריך וקטור קנקניך, דהא יליד מלכא משיחא'''. כלומר, באותו רגע שבית המקדש נחרב גם משיח נולד, אז לכן אתה יכול להמשיך לחרוש. אמר לו: מה שמיה? אמר לו: מנחם. ומה שמיה דאבוי? אמר לו: חזקיה. מנייך הנהו? אמר לו: מן בירת מלכא דבית לחם יהודה, אחת הערים, בבית לחם יהודה. אזל זבין תורוי וזבין קנקנוי, הוא מכר את הציוד שלו, את המחרשה, את הפרות. ואיתעביד זבין לבדין למיינוקא, הוא התחיל להיות סוחר שמוכר בגדים לתינוקות. והוה עייל קרייה ונפקא קרייה, כלומר היה נכנס לכפר, יוצא מכפר, עובר מכפר לכפר, עד דעל לההוא קרתא, עד שהוא הגיע לכפר שבו היה מנחם. והויין כל נשייא זבנן ואימה דמנחם לא זבנה, כלומר כל הנשים רצו לקנות ואמא של מנחם לא באה לקנות. שמע קלן דנשייא אמרין: אימיה דמנחם, אימיה דמנחם! איתיי זובנין לברך! בואי תקני לבן שלך. אמרה: '''בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל''', יוצא ששונאי ישראל יחנקו, '''דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא''', באותו יום שנולד בית המקדש נחרב. אמר לה: '''רחיציא דברגליה חריב וברגליה מתבניי''', אנחנו מאמינים שלרגליו בית המקדש נחרב ולרגליו ייבנה. אמרה ליה: לית לי פריטין, אין לי כסף. אמר לה: '''מה איכפת לי, איתיי זובנין ליה!''' לא אכפת לי, בואי תקני. '''אין לית קומך יומא דין, בתר יומין אנא אתי ונסיב''', אם אין לך כסף היום, אחרי כמה ימים אני אבוא ואקח. '''בתר יומין עאל לההיא קרתא''', אחרי כמה ימים הוא חזר לאותו מקום. אמר לה: מהו מיינוקא עביד? מה התינוק עושה? אמרה ליה: '''מן שעתא דחמיתני, אתון רוחין ועלעולי וחטפיניה מן ידיי''', כלומר מאותו יום שראית אותי, בוכות וסערות חטפו אותו ממני. אמר רבי בון: '''מה לנו ללמוד מן הערבי הזה''', כלומר אנחנו לא צריכים ראיה מאיזה ערבי שבאותו יום שבית המקדש נחרב גם נולד המשיח, '''ולא מקרא מלא הוא''': '''"והלבנון באדיר יפול"''', מה כתיב בתריה? '''"ויצא חוטר מגזע ישי"'''. כלומר, באותו זמן שבית המקדש נחרב גם בעצם מתחילה הגאולה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''קאים רדי.''' היה עומד וחורש וצעק השור שלו צעקה אחת וא"ל ערבי א' שעבר לפניו יהודאי תתיר צמד השורים וקנקן המחרישה שלך ותניח מלחרוש מפני שהיום חרוב בית המקדש שלכם ואחר כך שצעק עוד פעם שנית א"ל קשור שורך ותחרוש מפני שבו ביום נולד מלך המשיח שלכם '''מן הן.''' מאיזה מקום הוא '''ואי אעביד זבן לבדים למיינוקא.''' ועשה עצמו מוכר הלבדין והמטפחות שכורכין בהם התינוקות והיה עולה למקום ויוצא למקום עד שבא לאותו המקום שאמר לו הערבי והיו כל הנשים לוקחין ממנו הלבדין ואמו של מנחם לא באת לקנות ושמע קול הנשים אומרות וקוראות לה אימיה דמנחם תבא הנה ותקנה בשביל בנך והיתה עונה אותן אני הייתי רוצה לחנקו לשונא ישראל וכלפי התינוק היתה מכנה כן לפי שביום שנולד נחרב בית המקדש ואמר לה האיש הזה בטוח אני שכשם שנחרב ביומו כך עתיד להבנות ביומו ובא ותקנה לו ואמרה לו אין לי מעות וא"ל ומה איכפת לי קח עתה בשבילו ואם אין לך מעות אבוא פעם אחרת לכאן ואקח המעות לאחר ימים בא וחזר להמקום ושאל על אותו התינוק מה הוא עושה ואמרה לו מן השעה שראית אותי ודברנו ממנו בא רוח סערה וחטפה אותו מידי והשיאו ונעלם מעיני '''מה לנו ללמוד מן הערבי הזה.''' שאמר שנולד באותו היום והלא מקרא מלא הוא והלבנון באדיר יפול זה בית המקדש ואז מיד ויצא חטר מגזע ישי ויוולד מלך המשיח '''כנגד ה' למבול ישב.''' שבו השם הט"ו שבמזמור ועל שם שהוא שומע תפלה וכולה ומעכב את הפורענות מלבא לעולם כמו שנשבע מלהביא עוד המבול '''עבודה להודייה.''' כלומר ואחר התפלה היא העבודה כמו שמפורש לעיל ושמחתים בבית תפלתי עולותיהם וזבחיהם לרצון ואחר העבודה הודייה כדכתיב זבח תודה אחר זביחה תן הודאה '''יותר מן השלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן.''' העוז שהוא יתן להם הוא שה' יברך את עמו בשלום והוא הכלי המחזיק ברכה וזהו העוז והתוקף כמחזיק בדבר בכח ואין אדם יכול לחסר ממנו כלום '''בין כתיבת הראשונה.''' בין וכתבתם שבפרשה הראשונה לוכתבתם שבשניה חוזר להראשונה '''יחזור כבתחילה למקום הברור לו.''' אם ברור הוא לו איזה פסוק שאמר בודאי יחזור בתפלה לאותו פסוק וא"צ לחזור להקודם לו '''דלמא.''' מעשה בר' חייא וכו' שעלו לתקן חופתו של ר' אלעזר ושמעו קולו של ר' יוחנן יושב בבית המדרש ודורש '''אי מחדית מילה אמרין וכו'.''' אמרו אם יחדש איזה דבר מאן נחית ושמע לה ממנו ויאמר לנו ואמרו וירד ר' אלעזר שהוא זריז הרבה וירד מן המקום שהיו עסוקין לתקן שם והלך וחזר ועלה ואמר להן הכי אמר ר' יוחנן קרא וטעה באיזה מקום ולא ידע אם בראשונה או בשניה ומצא עצמו בלמען ירבו חזקה כיון ואמר שעל הרגל לשונו הוא הולך ואין צריך לחזור לפ' הראשונה '''אנא מן יומו לא כיונית.''' לפי שטרוד בהרהור תורה היה וכן כל אלו דלקמן '''דימוסיא.''' שורות הבנין</div> <div class="yerum-leiden-text">קאים עדי געת תורתיה קומוי עבר חד ערביי ושמע קלה · אמ' ליה בר יודאי בר יודאי שרי תורך ושרי קטקטך דהא חריב בית מוקדשא · געת זמן תנייתא · דמ' ליה בר יודאי בר יודאי קטור תוריך וקטור קטקטך דהא יליד מלכא משיחא · אמ' ליה מה שמיה מנחם · אמ' ליה ומה שמיה דאבוי · אמ' ליה חזקיה · אמ' ליה מן הן הוא · אמ' ליה מן בירת מלכא דבית לחם יהודה · אזל וזבין תורוי וזבין קטקטוי ואיתעביד זבין לבדין למיינוקא והוה עייל קרייה ונפק קיריה · עד דעל להוא קרתא והויין כל נשייא זבן ואימיה דמנחם לא זבנה · שמע קלן דנשייא אמרין אימיה דמנחם אימיה דמנחם איתיי זובנין לברך אין לית קומיך יומא דין בתר יומין למחר · אמרה בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דיש' דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא ‸ · דמ' לה הוא ליה איתיי זובנין ליה אין לית קומיך יומא דין בתר יומין אתא ואתי ונסיב · בתר יומין עאל להוא קרתא אמ' לה מהו מיינוקא עביד · אמרה ליה מן שעתא דחמיתבי אתון רוחין ועלעולין וחטפיניה מן ידויי · דמ' לון מה לנו ללמוד מן הערבי הזה ולא מקרא מלא הוא והלבנון באדיר יפול · מה כת' בתריה ויצא חוטר מגזע ישי · אמ' ר' תנחומא מפני מה התקינו שומע תפילה ברכה חמש עשרה כנגד יי' למבול ישב שהוא כולה את הפורענות מלבוא לעולם · עבודה להודייה זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים · וחותם בשלום שכל הברכות חותמיהן ש שלום · אמ' ר' שמעון בן חלפותא אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום · ומה טעם יי' עז לעמו יתן יי' יברך את עמו בשלום · קרא וטעה יחזור למקום שטעה · טעה בין כתיבת הראשונה לשנייה חוזר לכתיבת הראשונה · טעה ואינו יודע היכן טעה יחזור כבתחילה · למקום הברור לו · דלמא ר' חייא ר' יסא ר' אמי סלקון מיעבד בגנגה דר' אלעזר שמעין קליה דר' יוחנן אי מחדית מילה · אמרין מן נחית שמע לה מיניה · אמרין וייחות ר' אלעזר דהוא זריז סגין נחית וסליק אמ' לון כן אמ' ר' יוחנן קרא ומיצא עצמיו בלמען חזקה כיוין · ר' ליא ר' יסה בשם ר' אחא רובא נתפלל ומיצא עצמין בשומע תפילה חזקה כיוין · ר' ירמיה בשם ר' אלעזר נתפלל ולא כיוין לבו אם יודע שהוא חוזר ומכוין את לבו יתפלל ואם לאו אל יתפלל · אמ' ר' חייא רובא אנא מן יומיי לא כוונית אלא חד זמן בעי מכוונה והרהרית בליבי ואמרית מאן עליל קומי מלכא קדמי ארקבסה אי ריש גלותא · שמואל אמ' אנא מנית אפרוחיא · ר' בון בר חייא אמ' אנא מנית דימוסיא · אמ' ר' מתניה אנא מחזק טיבו לראשי דכד הוה מטי מודים הוא כרע מגרמיה</div> <div class="yerum-side">'''ומצא עצמי בשומע תפלה.''' וכן הדין בתפלה אם מצא עצמו בשומע תפלה ויודע שאמר לשומע תפלה חזקה כיון ואמר עד הנה וא"צ לחזור להקודם '''ארקבסא.''' אלקפטא שהוא למעלה מריש גלותא וכלו' אם נכנסין להמלך לסדר ממטה למעלה או ממעלה למטה ואלקפטא קודם להריש גלותא '''אנא מניתי אפרוחייא.''' הפורחים מחמת הרהור התורה '''הוא כרע מגרמיה.''' ואף שאני טרוד בהרהור התורה '''מתני' נדבך.''' שורה של בנין אבנים כמו נדבכין דאבן גלל ואע"ג דמיסתפו דילמא נפלי ולא מצי מכווני לא הצריכו חכמים לרדת דק"ש לא בעי כוונה אלא פסוק ראשון בלבד וזה יכולין לכוין בקל</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמר רבי תנחומא: '''מפני מה התקינו שומע תפילה ברכה חמש עשרה?''' כנגד '''"ה' למבול ישב"''', כמו שהקדוש ברוך הוא כולה, מונע את הפורענות מלבוא לעולם, ככה התפילה מונעת את הפורענות מלבוא לעולם. עכשיו מפני מה קדמה עבודה להודיה - דכתיב '''"זובח תודה יכבדנני, ושם דרך אראנו בישע אלהים"''', קודם כל זובח תודה ואחר מכן יכבדנני. '''וחותם בשלום, שכל הברכות חותמיהן שלום'''. אמר רבי שמעון בן חלפתא: '''אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום'''. ומה טעם? דכתיב '''"ה' עוז לעמו יתן ה', יברך את עמו בשלום"'''. '''קרא וטעה, יחזור למקום שטעה''', ככה המשנה אמרה. אומרת הגמרא: '''טעה בין הראשונה לשנייה, חוזר הראשונה'''. כתיבתם כתיב בשני הפרשות, גם בשמע וגם בואם שמוע, אז חוזר לכתיבתם הראשונה. '''טעה ואינו יודע היכן טעה, יחזור כבתחילה למקום הברור לו'''. כלומר אם הוא יודע שאת זה ודאי הוא אמר, לשם הוא יחזור. דלמא: רבי חייא רבי יסא ורבי אמי סלקון מיעבד גנוניה דרבי אלעזר, כלומר הם הלכו לערוך את החופה של רבי אלעזר. שמעון קליה דרבי יוחנן שיושב ודורש. אמרין: '''אי מחדית מילה, מן נחית שמע לה מיניה?''' כלומר אם רבי יוחנן יחדש משהו, מי יגיד לנו? אמרין: '''וייחות רבי אלעזר דהוא זריז סגין''', כלומר רבי אלעזר בחור צעיר, גם קולט טוב, ילך מהר, ישמע, יחזור ויספר לנו מה רבי יוחנן חידש. נחית וסליק, אמר לון: כן אמר רבי יוחנן: '''קרא ומצא עצמו ב"למען", חזקה כוין'''. כלומר אם אדם אומר "שמע ישראל" ולא יודע בדיוק איפה, אבל פתאום הוא שומע שהוא אומר "למען יארכון ימיכם" - מסתמא הוא הגיע לסוף, לא חושבים שאולי הוא קפץ, כי מסתמא שגרת לשון, כך הוא רגיל וכך הוא אמר. רבי אילא ורבי יסא בשם רב אחא רובא: '''נתפלל ומצא עצמו ב"שומע תפילה", חזקה כוין'''. כן, הכוונה לא שהוא כיוון בתפילה, אלא הכוונה שחזקה הוא אמר כמו שהוא רגיל. רבי ירמיה בשם רבי אלעזר: '''נתפלל ולא כוין לבו, אם יודע שהוא חוזר ומכוין את לבו, יתפלל, ואם לאו, אל יתפלל'''. כלומר אם הוא לא יודע שיצליח לכוון, יקרא עוד פעם ולא יכוון, אז אל יתפלל. אמר רבי חייא רובא: '''אנא מן יומי לא כוונית''', אני בחיים לא הצלחתי לכוון, '''אלא חד זמן בעי מכוונה''', פעם אחת אמרתי הפעם אני מכוון, '''והרהרית בלבי ואמרית: מאן עליל קומי מלכא קדמי? ארקבסה אי ריש גלותא'''. כלומר התחלתי לחשוב תוך כדי התפילה מי קודם לקבל פני המלך, האם השר או ראש הגולה. שמואל אמר: '''אנא מנית אפרוחיא''', רציתי פעם אחת להתכוון, התחלתי פתאום למנות אפרוחים. רבי אבון בר חייא אמר: '''אנא מנית דימוסיא''', התחלתי למנות את השורות של הלבנים. אמר רבי מתניה: '''אנא מחזק טיבו לראשי, דכד הוה מטי "מודים", הוא כרע מגרמיה'''. כלומר, אני מוקיר טובה לראש שלי, שכל הזמן שמגיע "מודים" אני אפילו לא שם לב והוא כבר קורא כשצריך. יש פרשנים שאומרים שכל הדברים שהם אמרו פה זה יותר כדי להרגיע אותנו - הם ודאי כיוונו מדי פעם, רק כדי שאנחנו לא נרגיש יותר מדי רע. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יז עמוד ב''' {{שוליים|ב_סא}} '''הקורא קריאת שמע וטעה במקום שאינו יודע היכן טעה - חוזר לתחילת אותה פרשה או לתחילת קריאת שמע כולה, למקום הברור לו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יג , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן סד סעיף ב , שו"ע או"ח סימן סד סעיף ג , שו"ע או"ח סימן סד סעיף ד , סמ"ג עשין י"ח <קטע סוף=יז ב/> ==דף יח עמוד א== <קטע התחלה=יח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן סד ב-ד) פסקו שאם טעה ואינו יודע היכן טעה חוזר למקום הברור לו, וכן אם טעה בין וכתבתם הראשונה לשנייה חוזר לוכתבתם הראשונה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד א<span class="yerum-runnum">35</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ה|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ה"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_סב}}האומנים קורין בראש האילן או בראש הנדבך, מה שאין רשאין לעשות כן בתפילה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתה: {{ירו"מ-ביאור|כך כוונת המשנה}} הפועלים קורין בראש האילן, והאומנין בראש הנדבך, ותני כן: {{שוליים|ב_סג}} {{ירו"מ-הדגשה|הפועלים קורין בראש האילן}}{{ירו"מ-הוסר| ברכותבחתוספתא הלכה ח}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מתפללים בראש הזית ובראש התאנה. הא בשאר כל האילנות יורד ומתפלל למטן, ובעל הבית לעולם יורד ומתפלל למטן. ולמה בראש הזית ובראש התאינה {{ירו"מ-הדגשה|התירו}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] תרויהון {{ירו"מ-ביאור|שניהם}} אמרין: מפני שטרחותן {{ירו"מ-הדגשה|לעלות ולרדת}} מרובה. תני: {{שוליים|ב_סד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנושא משא של ד' קבין, האם יכול להתפלל|הכתף, אף על פי שמשאו על כתיפו,]] הרי זה קורא את שמע. אבל לא יתחיל לא בשעה שהוא פורק, ולא בשעה שהוא טוען, מפני שאין לבו מיושב. בין כך ובין {{ירו"מ-הוסר|כך}} כ, אל יתפלל עד שעה שיפרוק. ואם היה עליו משאוי של {{ירו"מ-הדגשה|עד}} ארבעת קבין, מותר. אמר רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: והוא ששיקל. מהו ששיקל? תרין חלקין {{ירו"מ-הדגשה|מהמשא}} לחורויי וחד לקומויי. תני: {{שוליים|ב_סה}}לא יהא מרמז בעיניו וקורא. תני: {{שוליים|ב_סו}}הפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית, הרי אילו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים ושל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אילו מברכין ד' ברכות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: זאת אומרת, {{שוליים|ב_סז}}שאסור לעשות מלאכה בשעה שיברך. {{ירו"מ-הדגשה|דאי לא}} {{ירו"מ-הוסר|דלכן}} כן, מה אנן אמרין {{ירו"מ-הדגשה|שלא יברך את כל הברכות}}? יעשה מלאכה ויברך {{ירו"מ-הדגשה|שלוש ברכות. אמר}} רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] בשם רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: לא יעמוד אדם ויתפלל {{שוליים|ב_סח}} ומין מטבע בידו. {{ירו"מ-הדגשה|ואם היה המטבע מונח}}, לפניו אסור, לאחריו מותר. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} היה צוררן ותופשן בידו, {{ירו"מ-הדגשה|דאז דעתו מיושבת שלא חושש שיפלו. וכן}} {{ירו"מ-הוסר|ולמדת}} למדת הדין, {{ירו"מ-הדגשה|שהמפקיד כסף אצל חברו, צריך לשמרם צרורים בידו. אמר}} רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[דברים יא כה]]) "{{ירו"מ-הדגשה|וצרת הכסף בידך}}", {{שוליים|ב_סט}}ובלבד בידך. רבי יוסי בר אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] הורי לרבי הלל[[ביאור:עץ מסורת#הלל|°]] חתניה כן. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] הוו יתבין בחד אתר, {{ירו"מ-ביאור|ישבו במקום אחד}} והוה גבי רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] פריטין. {{ירו"מ-ביאור|מטבעות}} אתת ענתא דצלותא, {{ירו"מ-ביאור|הגיעה זמן התפילה}} <span id="דף_יח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף יח', פרק ב' הלכה א'. אנחנו מתחילים מהתחלת המשנה: "'''האומנים קורים בראש האילן או בראש הנדבך, מה שאין רשאים לעשות כן בתפילה'''". כן, כלומר לאומנים מותר לקרוא מראש העץ או בראש הנדבך אם הם בנאים, אז הנדבך של הבנאים, אבל בתפילה הם לא רשאים. בתפילה הם חייבים לרדת ולקרוא כי קשה מאוד להתרכז. טוב, אומר התם, הכי קבעת המשנה, "'''הפועלים קורין בראש האילן, והאומנין בראש הנדבך'''" כי זה שני דברים נפרדים. אומן זה בדרך כלל פועל בניין או בעל מקצוע כזה. פועלים זה בדרך כלל בשדה. זה בעצם שני מקצועות נפרדים, אז הפועלים קוראים בראש האילן והאומנים בראש הנדבך. ותני כן, יש גם בעיא כזאתי, "'''מתפללים בראש הזית ובראש התאנה'''". כלומר בראש זית ותאנה מותר גם להתפלל. "'''הא בשאר כל האילנות יורד ומתפלל למטן, ובעל הבית לעולם יורד ומתפלל למטן'''". ולמה בראש הזית וראש התאנה התירו לפועלים להתפלל, בניגוד לשאר האילנות? אז רבי אבא ורבי סימון תרויהון אמרין: "'''מפני שטרחותן מרובה'''", כלומר לעלות ולרדת זה לוקח הרבה זמן, אז לכן אמרו שהוא יתפלל בעץ. יש דעה שאומרת שזה בגלל שיש שם ענפים מרובים ויציבים, לכן אדם יכול לעמוד ולהרגיש יציב ובטוח, ואז הוא יוכל להתרכז בתפילה. תני: "'''הכתף, אף על פי שמשאו על כתיפו, הרי זה קורא את שמע. אבל לא יתחיל לא בשעה שהוא פורק, ולא בשעה שהוא טוען, מפני שאין לבו מיושב'''". כלומר סבל, כשיש לו משא על הגב הוא יכול לקרוא קריאת שמע, אבל לא בזמן שהוא מעמיס או פורק, כי אז הוא באמת לא יכול להתרכז. "'''בין כך ובין כך, אל יתפלל עד שעה שיפרוק'''". כלומר להתפלל שמונה עשרה, אסור לו כשיש לו משא עליו עד שיפרוק. "'''ואם היה עליו משאוי של ארבעת קבין, מותר'''", כלומר משא קטן עד ארבעה קבין מותר, אפילו להתפלל. אמר רבי יונתן: "'''והוא ששיקל'''", כלומר דווקא אם המשא נמצא בשיווי משקל. מה הוא ששיקל? "'''תרין חלקין לחורויי וחד לקומויי'''", כלומר אם הוא שם שני שליש מהמשא מאחור ושליש קדימה, זה בעצם מצב יציב, אז זה לא מפריע לו להתרכז. תני: "'''לא יהא מרמז בעיניו וקורא'''", כלומר אסור אפילו לרמוז עם העיניים בזמן שהוא קורא קריאת שמע. תני: "'''הפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית, הרי אילו מברכין ברכה ראשונה'''", זה במקום, בגדר ברכת המזון. אז הם מברכים ברכה ראשונה כי היא דאורייתא ממש, "'''וכוללין של ירושלים ושל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''". כלומר את שאר הברכות הם מחברים ביחד, ירושלים ושל הארץ מאחדים ביחד, וחותמים בשל ארץ. "'''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אילו מברכין ד' ברכות'''". כלומר גם את הטוב והמיטיב, לא מדלגים. לפי הדעה הראשונה, כמו שאמרנו, ברכה ראשונה הוא אומר את כולה, שני הברכות "בונה ירושלים" ו"על הארץ" מאחד אותם ביחד, אבל טוב ומיטיב הוא מדלג. אבל אם במקרה בעל הבית אוכל איתם ביחד או שזה המשכורת שלהם, האוכל זה המשכורת שלהם, הם מברכין את כל ארבע ברכות. אמר רבי מנא: "'''זאת אומרת, שאסור לעשות מלאכה בשעה שיברך'''". כלומר אם אתה אומר לי שהוא לא מזכיר את הברכה הרביעית ואומר ברכה אחת רק בין השניים כולל, כנראה שאסור תוך כדי עבודה, כי אחרת הייתי אומר לו כברכה ראשונה שיאמר אותה כמו שצריך, את שאר הברכות יקרא תוך כדי עבודה. אם אתה לא אומר את זה, כנראה שאסור לברך תוך כדי עבודה. אמר רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב חונה: "'''לא יעמוד אדם ויתפלל ומין מטבע בידו'''". כי אדם, כסף זה דבר שמסיט את הדעת, ואם יש לו מטבעות בידיים שלו זה יכול לגרום לו לבלבול. וגם "'''לפניו אסור'''", כשהוא רואה את המטבע הזה, יסח דעתו, אבל "'''לאחריו מותר'''". רבי יסא היה צוררן ותופשן בידו. הוא היה עוטף אותם עם איזה בד שלא יראה אותם, ואז דעתו מיושבת ולא חושש כלום. וכן למדת הדין, אם אדם מפקיד כסף אצל חברו, צריך להיות שומרם צרורים בידו, כלומר לא ביד שלו סתם, אלא בתוך איזה ארנק, ורק אז ביד שלו. אמר רבי יצחק, מה המקור לזה? דכתיב "וצרת הכסף בידך", "'''ובלבד בידך'''", כלומר צריך להיות צרור וביד שלך. רבי יוסי בר אבון הורי לרבי הלל חתניה כן. כלומר, הוא אמר לו ככה, אם מישהו נותן לך כסף לשמור, זה הנוהל, ככה תשמור על זה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מה שאין רשאין לעשות כן בתפילה.''' דצלותא רחמי היא ובעי כונה והלכך יורדין למטה ומתלפללין '''גמ' כיני מתני' הפועלין קורין בראש האילן והאומנין בראש הנדבך.''' לישנא כפילא דמתני' הוא דמפרש דלמה ליה למינקט תרווייהו בראש האילן ובראש הנדבך הא לא בעי לאשמעינן אלא שאינן צריכין לירד למטה ובחדא מינייהו סגי הלכך קאמר כן צריך לפרש המתני' דאורחא דמילתא הוא דנקט התנא דבראש האילן קאי על הפועלין המושכרין לבעל הבית שכן דרכן ללקט הפירות ולתקן האילן ודרך האומנין והן בוני בתי האבנים לעמוד בראש הנדבך ולפיכך נקט תרווייהו '''ותני כן.''' בתוספתא פ"ב. וחסר כאן בהעתקה והכי תנינן התם פועלין קורין בראש האילן ומתפללין בראש הזית ובראש התאנה ובשאר כל האילנות יורדין וכו' '''בעל הבית.''' שאינו משועבד למלאכה הוא לעולם יורד ומתפלל ואפי' מראש הזית והתאנה '''ולמה.''' התירו בראש הזית והתאנה יותר משאר אילנות '''מפני שטרחותן מרובה.''' שיש להם ענפים הרבה ויש טורח גדול בעלייתם ובירידתם ובין כך יתבטלו ממלאכתן ולפיכך הקילו בהן '''תני.''' בתוספתא שם הכתף שנושא המשאוי '''מפני שאין לבו מיושב.''' בשעת פריקה וטעינה ולא יכול לכוין אפי' בפסוק ראשון '''משאוי של ארבעת קבין.''' לא טריד כולי האי מותר '''והוא ששיקל.''' כדמפרש ואזיל שעשה המשקל כדרך הנושאין משאוי לחלקו וב' חלקי המשאוי מלאחריו על כתיפו וחלק אחד בולט מלפניו '''דלכן.''' דאם לא כן אלא שמותר לעסוק במלאכה בשעת ברכה א"כ מה אנן אמרין לחלק בין עושין בסעודתן או אם עושין בשכרן הא יכולין לעשות מלאכה ולברך כל הברכות</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' האומנין קורין בראש האילן או בראש הנדבך מה שאין רשאין לעשות כן בתפילה · מני מתניתה הפועלין קורין בראש האילן והאומנין בראש הנדבך · ותני כן מתפללין בראש הזית ובראש התאנה · הא בשאר כל האילנות יורד ומתפלל למטן · ובעל הבית לעולם יורד ומתפלל למטן · ולמה בראש הזית ובראש התאינה ר' אבא ור' סימון תרויהון אמרין מפני שטרחותן מרובה · תני הכתף אעפ' שמשאו על כתיפו הרי זה קורא את שמע · אבל לא יתחיל לא בשעה שהוא פורק ולא בשעה שהוא טוען מפני שאין לבו מיושב בין כך ובין כך אל יתפלל עד שעה שיפרוק · אם היה עליו משאוי שלארבעת קבין מותר · אמ' ר' יונתן והוא שישקל · מהו שישקל תרין חלקין לחורויי וחד לקומויי · תני לא יהא מרמז בעיניו וקורא · תני הפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית הרי אילו מברכין ברכה ראשונה וכוללין שלירושלם ושלארץ וחותמין בשלארץ · אבל אם היו עשין עמן בסעדן או שהיה בעל הבית אוכל עמהן הרי אילו מברכין ארבע · אמ' ר' מנא זאת אומרת שאסור לעשות מלאכה בשעה שיברך · דלכן מהן אמרין יעשה מלאכה ויברך · ר' שמואל בר רב יצחק בשם רב חונה לא יעמוד אדם ויתפלל ומין מטבע בידו לפניו אסור לאחריו מותר · ר' יסא היה צורין ותופשן בידו ולמדת הדין אמ' ר' יצחק וצרת הכסף בידך · ובלבד בידך · ר' יוסי בר אבון הורי לר' הלל חתניה ק · ר' חזקיה ור' יעקב בר אחא הוו יתבין בחד אתר והוה גבי ר' יעקב בר אחא פריטין אתת ענתא דצלותא</div> <div class="yerum-side">'''תני.''' שם בפ"ה הפועלין שהיו עושין מלאכה וכו' מפני שהן צריכין למהר למלאכתן לפיכך אינם צריכין לברך כל ברכת המזון אלא ברכה ראשונה ברכת הזן וכוללין וכו' בברכה שניה וחותמין בשל ארץ '''בסעודן.''' ואין לוקחין ממנו שכר כ"א בעד סעודתן הן עושין והם אינם ממהרין כ"כ או שהיה בעל הבית מיסב ואוכל עמהן וכל זמן שהוא אוכל אינם צריכין למהר ואפי' עושין בשכרן מברכין כל ד' ברכות כתיקונה '''ומין מטבע בידו.''' לפי שהוא טרוד על המטבע שלא תפול מידו ואינו יכול לכוין '''לפניו.''' אם היה מתפלל ומטבע לפניו אסור מפני שמסתכל בו ואין לבו מיושב ולאחריו מותר ולא חששו שמא יהפוך פניו '''היה צוררן ותופסן בידו.''' דכשהן צרורין נתישבה דעתו ואינו חושש שלא יפלו '''ולמדת הדין.''' ולענין הדין אם אחד מפקיד מעות ביד חבירו היאך יתנהג '''א"ר יצחק וצרת הכסף בידך.''' כתיב שיהו צרורין דוקא ובלבד בידך שאע"פ שהן צרורין יהיו בידך ואם לא עשה כן פושע הוא בממון חבירו '''הורי לר' הלל חתניה כן.''' שיהו צרורין ובידו '''והוה גבי ר' יעקב בר אחא פריטין.''' היו מעות אצלו והגיע עת התפלה</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי חזקיה ורבי יעקב בר אחא הוו יתבין בחד אתר, והוה גבי רבי יעקב בר אחא פריטין, היה לו כסף ביד. אתת ענתא דצלותא, הגיע הזמן של התפילה, ושרתון ויהבון לשמעיה דרבי חזקיה. כלומר רבי חזקיה היה לו איזה משמש שסתם מתלווה אליו, לעזור לו לסחוב כמה דברים. אז רבי יעקב בר אחא לקח את הכסף שהיה צרור, היה צרור כבר בתוך איזה ארנק, ומסר את זה לשמש, כי הוא לא רצה להחזיק ביד. למרות שבעצם מותר, אמרנו, אם זה צרור, אבל בכל זאת הוא השמיר על עצמו. "קטר פורתיה לפורתיה" — גם קשר חלק מהבגד שלו לבגד של השמש הזה, שלא יברח לו. השמש לקח את הכסף, "ושרתון וערק" - פתח את הקשר וברח. אמר לו רבי חזקיה: "'''ומה בידך?'''" מה עשית בזה? חכמים התירו, למה היית צריך להחמיר? </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יח עמוד א''' {{שוליים|ב_סב}} '''פועלים הקוראים קריאת שמע רשאים לקרוא בראש האילן או בראש הנדבך, אך לתפילה חייבים לירד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן סג סעיף ח , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כהלכה - הפועלים קורין קריאת שמע במקום עבודתם (בראש האילן או הנדבך) כדי לא לבטלם ממלאכה, אבל לתפילת שמונה עשרה חייבים לירד, כדברי הירושלמי המובא ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|ב_סג}} '''פועלים המתפללים בראש הזית או התאנה רשאים להתפלל במקומם ואינם צריכים לירד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן צ סעיף ג. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי - פועלים בראש הזית והתאנה מתפללים במקומם משום שטורח העלייה והירידה מרובה, ובשאר אילנות ובעל הבית לעולם יורדים למטה, כפסק הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ב_סה}} '''אין לרמוז בעיניים או לסמן בפה/באצבעות בשעת קריאת שמע ותפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן צ סעיף ו. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שאין לרמז בעיניים וקריאה, שהדבר גורם לזלזול וחשש הפסק בכוונה; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה.. {{שוליים|ב_סו}} '''פועלים העושים מלאכה אצל בעל הבית מקצרים בברכת המזון וכוללים ברכת ירושלים וארץ בברכה אחת, אלא אם כן אוכלים בסעודת עצמם או שבעל הבית אוכל עמהם, שאז מברכים ארבע ברכות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קצא סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה: פועלים המלומדים לעבודה יש להם לקצר ולברך שתי ברכות בלבד, וכוללים ברכת ירושלים בברכת הארץ וחותמים בשל ארץ, ופוטרים עצמם מברכה שלישית ורביעית, אלא אם כן אוכלים סעודתם או שבעל הבית עמהם - שאז מברכים ארבע ברכות כתקנן. {{שוליים|ב_סח}} '''אין להתפלל כשיש מטבע בידו, אלא אם צרור בבגדו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן צו סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שאם המטבע מונח לפניו אסור ולאחריו מותר, ואם צרור בבגדו מותר, כדעת רבי יסא ורבי יצחק שדרשו "וצרת הכסף בידך". {{שוליים|ב_סט}} '''אין להתפלל כשמעות מונחות בידו, וכשהגיע זמן תפילה יש להסירן ולהפקידן ביד אחר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שאלה, פרק ד, הלכה ו , שו"ע חו"מ סימן רצא סעיף כ , סמ"ג עשין מח <קטע סוף=יח א/> ==דף יח עמוד ב== <קטע התחלה=יח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חזקיה שהתיר את הארנק ונתנו לשמשו בעת התפילה, כמובא ברמב"ם ובשו"ע חו"מ סימן רצא ובסמ"ג. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד ב<span class="yerum-runnum">36</span></div> ושרתון ויהבון לשמעיה {{ירו"מ-ביאור|התיר את הארנק ונתן לשמש}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]. {{ירו"מ-ביאור|שהחמיר על עצמו שלא להחזיקן בידו בזמן התפילה}} קטר פורתיה {{ירו"מ-ביאור|קשר את בגדו}} לפורתיה {{ירו"מ-הדגשה|דשמעיה דרבי חזקיה}}. {{ירו"מ-ביאור|כדי שלא יברח לו}} ושרתון וערק. {{ירו"מ-ביאור|השמש התיר את הקשר וברח עם הכסף}} אמר לו רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: ומה בידך? {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שהתירו חכמים לא היה לך להחמיר}}. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אף מי שהיו מימיו {{ירו"מ-ביאור|מי חטאת}} על כתיפו, הרי זה קורא את שמע ומתפלל.רב חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|הדא אמרה}} קרית שמע ותפילה אינן צריכות כוונה. {{ירו"מ-ביאור|שאם היה צריך כוונה, היו המים נפסלים בהיסח הדעת.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: ואפילו תימר קרית שמע {{ירו"מ-הדגשה|אינה}} צריכה כוונה, תפילה אינה צריכה כוונה? {{ירו"מ-הדגשה|ואיך לא נפסלו המים בהסח הדעת? אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קיימתיה כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הגיעוך סוף מלאכת המים שאינם מחוורין דבר תורה. {{ירו"מ-הדגשה|שמדאוריתא עשיית מלאכה פוסלת רק בשאיבה, שהיא תחילת עבודת המים. אבל סוף המלאכה}}, {{ירו"מ-ביאור|הנשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|זה רק חומרה דרבנן, והם הקלו שיכול להתפלל ולקרא קריאת שמע}}<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ו|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ו"> <strong>מתני':</strong> חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון, עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה. מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} שנשא וקרא לילה הראשון. אמרו לו תלמידיו: {{ירו"מ-הדגשה|לא}} לימדתנו רבינו שחתן פטור? אמר להם: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון, עד מוצאי שבת, אם לא עשה מעשה. אמר}} רבי אלעזר בן אנטיגנוס[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן אנטיגנוס|°]] בשם רבי אליעזר בי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בי רבי ינאי|°]]: זאת אומרת {{שוליים|ב_עא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לבעול בתולה בשבת|שמותר לבעול בעילה בתחילה בשבת.]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: {{ירו"מ-הדגשה|אפילו תימא אסור}}, תיפתר באלמנה, שאינה עושה חבורה. אמר לו: והא תנינן: {{ירו"מ-הדגשה|נותנין לה}} {{שוליים|ב_עב}}ארבעה לילות. אית לך למימר ארבעה לילות באלמנה? {{ירו"מ-הדגשה|הרי אלמנה מותרת לו כל זמן שהיא טהורה. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]]: קשייתה קומי<br><br> <span id="דף_יט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי חנינא: "'''אף מי שהיו מימיו על כתיפו, הרי זה קורא את שמע ומתפלל'''". כלומר, מי שצריך מים של פרה אדומה, גם כן התירו לו לקרוא. אמר רב חונא: "'''קרית שמע ותפילה אינן צריכות כוונה'''". כי אם היה צריך כוונה, אז המים היו נפסלים בהיסח דעת, כי הוא היה צריך להתרכז במשהו אחר. רב מנא: "'''קשייתה קומי רבי פינחס'''", כלומר, הקשיתי לפני רבי פינחס. "'''ואפילו תימר קרית שמע צריכה כוונה, תפילה אינה צריכה כוונה?'''" אז איך המים לא נפסלו בהיסח הדעת? הרי כולם מודים שתפילה צריכה כוונה. קריאת שמע יש מחלוקת, אבל בכל אופן שמונה עשרה כולם מסכימים שצריך כוונה. אז למה המים לא נפסלו? רבי יוסי: "'''קיימתיה כיי דמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: הגיעוך סוף מלאכת המים שאינם מחוורין דבר תורה'''". מכאן אז היה יכול להבין שסוף מלאכת המים, לא השאיבה עצמה, אלא לסחוב את המים זה כבר לא פסול, היסח הדעת לא פוסל בהם מהתורה, אלא רק מדרבנן. וכיוון שמדרבנן זה לא פוסל, אז גם החכמים הקלו שיכול להתפלל תוך כדי. כלומר, דאורייתא עשיית המלאכה פוסלת רק בעצם השאיבה, זה תחילת עבודת המים. אבל סוף המלאכה, כלומר נשיאה, זה רק חומר דרבנן, והם הקלו שיכול להתפלל ולקרוא קריאת שמע. במשנה בפרק ב' הלכה ו', המשנה אומרת: "'''חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון, עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה'''". כלומר, אם הוא לא בעל דעת מיושבת מצווה, אז נתנו לו עד מוצאי שבת. "'''מעשה ברבן גמליאל שנשא וקרא לילה הראשון'''", כן, קרא קריאת שמע. "'''אמרו לו תלמידיו: לימדתנו רבינו שחתן פטור?'''" אז למה אתה קורא? "'''אמר להם: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת'''". כלומר, למרות שפטור אני מחמיר על עצמי כי אני לא מוכן לוותר על מלכות שמיים. גמרא: "'''חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה'''". אמר רבי אלעזר בן אנטיגנוס בשם רבי אליעזר בי רבי ינאי: "'''זאת אומרת שמותר לבעול בעילה בתחילה בשבת'''". כלומר, אם אתה אומר שנותנים לו עד מוצאי שבת, סימן שגם בשבת התירו לו לבעול בעילה ראשונה. רבי חגיי קומי רבי יוסה: אפילו תאמר אסור, אין פה ראיה. גם אם נגיד שאסור, אפשר "'''תיפתר באלמנה, שאינה עושה חבורה'''". כלומר, כיוון שהיא לא בתולה אז הוא לא עושה חבורה, ולכן מותר. "'''אמר לו: והא תנינן: ארבעה לילות'''". איך אפשר להגיד דבר כזה? "'''אית לך למימר ארבעה לילות באלמנה?'''" הרי אלמנה זה בכלל אין שום איסור. כלומר, אלמנה היא כבר לא בתולה, מותר, עד שהיא תראה דם נידות, עד אז מותר. רבי יעקב בר זבדי: "קשייתה קומי" רבי יוסי, כלומר הקשיתי לפני רבי יוסי, למה הסתפקת אם מותר לבעול בתולה בשבת ולכן רצית להעמיד את המשנה באלמנה? וכי מה בין אלעזר שובר את החבית לכל מיני גרגות? הרי לשבור חבית לכל מיני גרגות מותר, אז למה לבעול בתולה אסור? עד כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יח עמוד ב''' {{שוליים|ב_עא}} '''מותר לבעול בעילת מצווה (בעילה ראשונה) בשבת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ל, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן רפ סעיף ב , שו"ע אה"ע סימן סג סעיף א סמ"ג לאוין סה , סמ"ג עשין מח. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שמותר אף בבתולה, שהרי בעילת מצווה אינה מלאכה גמורה ואינה נחשבת עשיית חבורה האסורה, וכמסקנת הסוגיה שדחתה את הצמצום לאלמנה בלבד; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|ב_עב}} '''מותר לבעול בתולה בשבת אף שגורם לחבורה, ואין בכך משום איסור שבת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק ה, הלכה יט <קטע סוף=יח ב/> ==דף יט עמוד א== <קטע התחלה=יט א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם (איסורי ביאה ה, יט) שהתיר, כמסקנת הירושלמי שאין הבדל בין בתולה לאלמנה מבחינת איסור חבלה בשבת, שהרי אין כאן מלאכה אסורה אלא פעולה טבעית של ביאה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ושרתון.''' כמו וצרתון והשי"ן מתחלף בצד"י שהן ממוצא אחד כלומר שצררן ונתנום לר' חזקיה לפקדון והיה רוצה לידע איך יתנהג '''קטר פורתיה לפורתיה.''' ור' חזקיה הוסיף בקשרים וקשר מקצת הכיס או המטפחת שהיו בתוכו קשרו קצתו אל קצתו '''ושרתון וערק.''' כלומר וצררן היטב וברצועה. ערקא רצועה מלישנא ערקתא דמסאנא והניחם כך ולא תפסן בידו '''א"ל ר' יעקב ומה בידך.''' ומה אתה עושה עם הכתוב בידך והיכן קיימתה אותו שהרי למדני שאף על פי שהם צרורין ובלבד שיהו בידך א"נ ומה בידך שלא הועלת כלום והרבה יש בהש"ס כעין זה '''אף מי שהיו מימיו על כתפיו.''' במי חטאת קאמר הרי זה קורא את שמע ומתפלל ולא חיישינן להיסח הדעת וקס"ד מפני שאינן צריכין כוונה וכדמפרש רב הונא ואין מסיח דעתו ממימי החטאת '''קשייתה.''' הקשיתי לפני ר' פנחס דאפי' תימר קריאת שמע אינה צריכה כונה. כצ"ל תפילה אינה צריכה כונה בתמיה הא אנן תנן האומנין קורין קריאת שמע בראש הנדבך אבל לא תפלה מפני שצריכה כונה</div> <div class="yerum-leiden-text">ושרתען ויהבון לר' חזקיה קטר פורתיה לפורתיה ושרתען וערק אמ' ליה ומה בידך אמ' ר' חנינא אף מי שהיו מימיו על כתיפו הרי זה קורא את שמע ומתפלל · רב הונא אמ' קרית שמע ותפילה אינן צריכות כוונה · אמ' ר' מנא קשייתה קומי ר' פינחס ואפי' תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה · אמ' ר' יוסי קיימתיה כיי דמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן הגיעוך סוף מלאכת המים שאינם מחוורים דבר תורה · מתני' חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה · מעשה ברבן גמלי' שנשא וקרא לילה הראשון אמרו לו תלמידיו רבינו שחתן פטור · אמ' להם איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפי' שעה אחת · ר' לעזר בן אנטיגנס בשם ר' אליעזר ביר' ינאי זאת אומרת שמותר לבעול בעילה בתחילה בשבת · אמ' ר' חגיי קומי ר' יוסה תיפתר באלמנה שאינה עושה חבורה · אמ' ליה והא תנינן ארבעה לילות · אית לך למימ' ארבעה לילות באלמנה · אמ' ר' יעקב בר אידי זכרי קשייתה קומי</div> <div class="yerum-side">'''א"ר יוסי קיימתיה.''' להא דר' חנינא כהאי דאמר ר' יוחנן '''הגיעוך.''' כלומר על כרחך היינו טעמא שסוף מלאכת המים והיינו שנושאן על כתיפו אחר המילוי כדי לקדשן וזהו סוף מלאכת המים שהמילוי תחילת מלאכה היא א"נ סוף מלאכת המים סוף הדבר שהמים נפסלין במלאכה אחרת '''שאינם מחוורים דבר תורה.''' כלומר אינם מחוורין בדין זה מן התורה שהנושא אותן פוסל אותן במלאכה כזו אלא שחכמים גזרו בהן ופסלו מי חטאת שעשה עמהן מלאכה ולפיכך הקילו להיות קורא ק"ש ומתפלל '''מתני' חתן.''' שנשא בתולה פטור מק"ש בלילה הראשון משום דטריד שמא לא ימצאנה בתולה א"נ שמתיירא שמא יעשה כרות שפכה בבעילתו וטרדה דמצוה היא ורחמנא אמר ובלכתך בדרך בלכת דידך הוא דמחייבת הא דמצוה פטירת '''אם לא עשה מעשה.''' אם לא בעל עד מוצאי שבת שהן ד' לילות טריד מכאן ואילך לבו גס בה ותו לא טריד ואע"פ שלא עשה מעשה חייב בק"ש '''מעשה בר"ג וכו'.''' קמ"ל אם אדם גדול הוא ובטוח בעצמו שיכול להתכוין והוא ראוי ליטול את השם כבסוף פרקין הרשות בידו</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''גמ' זאת אומרת.''' מדקתני עד מוצ"ש אם לא עשה מעשה א"כ לילי שבת ג"כ בכלל ש"מ שמותר לבעול להבתולה בתחילה בשבת '''תיפתר באלמנה.''' ממתני' דהכא ליכא למישמע מינה דאיכא למידחי דתיפתר באלמנה דלא שייכא בה חבורה ואימא אפי' כונס את האלמנה פטור מק"ש דמיהת טריד ועוסק במצוה הוא '''א"ל והא תנינן ארבעה לילות.''' כלומר נהי דממתני' דהכא מדחית לה ואוקימתה באלמנה מתני' דנדה מאי איכא למימר דתנינן התם בר"פ תינוקת דאם הגיע זמנה לראות קאמרי בית הלל נותנין לה עד מוצאי שבת ארבעה לילות לתלות בדם בתולים וכי אית לך למימר התם נמי ד' לילות באלמנה אלא לאו ש"מ דשרי למיבעל בתולה בשבת '''קשייתה קומי ר' יוסי.''' הקשיתי לפניו דמאי קמ"ל פשיטא דמותר וכי מה בינה ובין שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות דתנינן בפ' כ"ב דשבת דמותר לכתחילה משום דלהנאתו מתכוין וה"נ כן ואע"פ שהוא כעושה חבורה '''א"ל ואמור דבתרה.''' אימא סיפא ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי בההיא שבירה וה"נ כאי שמתכוין לעשותה בעולה והוי כמי שמתכוין לעשותה כלי וה"א דאסור </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יט עמוד א<span class="yerum-runnum">37</span></div> רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו"מ-הדגשה|למה הסתפקתה האם מותר לבעול בתולה בשבת ולכן רציתה להעמיד את המשנה באלמנה, וכי}} מה בינה לבין {{שוליים|ב_עג}}שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות? {{ירו"מ-הוסר|ומור}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר לו: אתה מקשה מהרישא, אמור}} דבתרה, {{ירו"מ-ביאור|סוף המשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|ששם נאמר}}: {{שוליים|ב_עד}}ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי. וכאן שמתכוין לעשותה בעולה, כמי שמתכוין לעשותה כלי. רב יצחק בר רב משרשיא[[ביאור:עץ מסורת#רב יצחק בר רב משרשיא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}{{ירו"מ-הוסר| או מקשי}}: מה בינה {{שוליים|ב_עה}}{{ירו"מ-הוסר|למיפיס}} למפיס מורסא בשבת? {{ירו"מ-הוסר|ומור}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר לו: אתה מקשה מהרישא, אמור}} דבתרה {{ירו"מ-ביאור|סוף המשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|ששם נאמר}}: {{שוליים|ב_עו}}ובלבד שלא יתכוין לעשותה פה. וכאן {{ירו"מ-הוסר|מתכוין שהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}מתכוין לעשותה בעולה, כמי שהוא מתכוין לעשותה {{ירו"מ-הוסר|כלי}}{{ירו"מ-הדגשה|פה}}. תני: לא יבעול אדם בעילה לכתחילה בשבת מפני שהוא עושה חבורה. ואחרים מתירין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: טעמון {{ירו"מ-הוסר|ואחרים}}{{ירו"מ-הדגשה|דאחרים}}: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}למלאכתו הוא מתכוין, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מאיליה נעשה חבורה. אסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] אמר: אסור. בנימן גנזכייה[[ביאור:עץ מסורת#בנימן גנזכייה|°]] נפק {{ירו"מ-הוסר|ומור}} ואמר משמיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: מותר. שמע שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} ואיקפד עילוי ומית. {{ירו"מ-הוסר|עילוי }}וקרי {{ירו"מ-הדגשה|עלה}}: ברוך שנגפו. ועל רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] קרא {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[משלי יב כא]]) "לא יאונה לצדיק כל און" שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: כל ההיא הילכתא דרישיה דפירקא אחרייא דנידה, {{ירו"מ-ביאור|כל ההלכות שנאמרו בתחילת הפרק האחרון במסכת נידה}} {{ירו"מ-הדגשה|בדין תינוקת שלא הגיעה זמנה לראות, שנותנים לה עד שתחיה המכה, ובהגיעה זמנה לראות, נותנים לה ארבע לילות}}, להלכה אבל {{שוליים|ב_עז}}לא למעשה. {{ירו"מ-הדגשה|שלמעשה, בועל בעילת מצווה ופורש}}. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, ערק {{שוליים|ב_עח}}אפילו מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת, {{ירו"מ-הדגשה|והורה שבועל בעילת מצוה ופורש}}. בעון קומוי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מהו לבעול בעילה שנייה? אמרין: לתלות בדם המכה {{ירו"מ-הדגשה|בבעילה ראשונה}} לא הורו, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי אמרו: בועל בעילת מצווה ופורש, שחששו שמא דם נידה מעורב בדם בתולים}}. ולבעול בעילה שנייה הוא מורייא? מה צריכה לה? {{ירו"מ-ביאור|במה הוא הסתפק}} בשבאו לה ימי הפסק ימי טהרה בנתים. {{ירו"מ-ביאור| שמדאוריתא: אשה שראתה פעם ראשונה הרי היא נידה. ואפילו ראתה כל שבעה ופסקה קדם בין השמשות של יום השביעי, עושה הפסק טהרה, וטובלת בלילה, והיא טהורה לבעלה מיד. ולמחרת אחר צאת הכוכבים היא טהורה גם לטהרות. ראתה בתוך אחד עשר ימים שאחר שבעת ימי הנידה, הם הנקראים ימי זיבה. והם לא עת נידתה, לפי שלא אמורה לראות בהם. ומטמא בימים ולא בראיות. ואפילו ראתה כל היום, אינו נחשב אלא כראיה אחת. וכך דינה: ראתה יום אחד, הרי היא שומרת יום כנגד יום. שאותו יום שראתה היא טמאה. למחרת אחר הזריחה היא טובלת, ואסורה לשמש עד הלילה שמא תראה ותסתור. ראתה שתי ימים, הרי היא שומרת יום כנגד יום ויום. ולמחרת אחר הנץ החמה טובלת, ואסורה לשמש על הלילה שמא תראה ותסתור. ראתה שלושה ימים, הרי היא זבה גדולה, וצריכה לספור שבעה נקיים. וטובלת ביום השבעי, ובערב היא טהורה. ומביאה קרבן ביום השמיני. שתי תורים או שני בני יונה, אחד לעולה ואחד לחטאת, להתיר לה כניסה למקדש אכילת קדשים. ואינה צריכה לטבול במעיין.}} {{ירו"מ-הדגשה|והשאלה היתה, למאן דאמר שאסור לבעול בתחילה בשבת, האם לדעתו מותר לבעול בעילה שנייה בשבת אחר הפסק טהרה? או שחוששים שמא הפתח עדין סגור. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: שושביניה דרבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] הוינא, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שאלית לרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מהו לבעול בעילה שנייה? ושרא ליה, דהוא סבר כהדא דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: פירצה דחוקה נכנסין בה בשבת, אפילו משרת צרורות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: שושביניה דרבי שמואל קפודקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל קפודקיא|°]] הוינא. שאילית לרבי יאשיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (אמורא)|°]] ושרע מיניה. {{ירו"מ-ביאור|נמנע ולא רצה לענות}} שאילית לרבי שמואל בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]], אמר לו: מעתה, אי זה דם נידה ואי זה דם בתולים? {{ירו"מ-הדגשה|שאם תאסור ביאה שניה בשבת, סימן שאתה סובר שהפתח סגור, והדם הוא דם בתולים. אם כך, ביאה שניה תעשה כביאה ראשונה, וגם בביאה שלישית תחשוש, ואין לדבר סוף}}. תני: כלה {{ירו"מ-הדגשה|משנבעלה, מחזיקין אותה כנדה ו}}אסורה לביתה כל שבעה. ואסור ליטול ממנה כוס של ברכה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? אי איפשר שלא יצא דם נידה עם דם בתולים.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ז|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ז"> </span> <strong>מתני':</strong> רחץ לילה הראשון שמתה אשתו. אמרו לו תלמידיו: {{ירו"מ-הדגשה|לא}} לימדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ? אמר להן: איני כשאר כל אדם – איסטניס אני.<br><strong>גמ':</strong> מאן תנא {{שוליים|ב_פ}}אבל אסור ברחיצה כל שבעה? [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} הוה ליה עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} ושאל לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]], והורי ליה כל שבעה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} הוה ליה עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} ושאל לרבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]], {{ירו"מ-הדגשה|על}} לגבי רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] אמר לו: לא כן אלפך {{ירו"מ-ביאור|לא לימדו אותך}} דרבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} הוה ליה<br><br> <span id="דף_יט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יוסי''' - מה בינה לבין '''שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות'''? אמור דבתרא, '''ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי'''. וכאן שמתכוין לעשותה בעולה, כמי שמתכוין לעשותה כלי. אנחנו במסכת בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף יט. אנחנו נתחיל בדף יט, מהגמרא, שלוש שורות מהסוף. למדנו במשנה ש"חתן פטור מקריית שמע לילה ראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה", כך המשנה אומרת. "אמר ליה רבן גמליאל בשם רבי אלעזר ברבי ינאי" - זאת אומרת, מהמשנה הזו אפשר ללמוד שמותר לבעול ביאה לקטילה בשבת, כי אם אתה אומר שנותנים לו עד מוצאי שבת, זאת אומרת גם בשבת היה מותר לבעול לקטילה. "אמר רבי חגי בשם רבי יוסי, אפילו טעימא אסור" - כלומר אתה לא יכול להביא ראיה מהמשנה שמותר, גם אם תגיד שאסור, המשנה תסדר כי תיפטר באלמנה שלא עושה חבורה כמו בבתולה שהיא לא בתולה, אז ממילא אין שום בעיה. "אמר ליה ואנן ארבע לילות אידלכא ליה" - מהם ארבע לילות באלמנה, כן? הרי המשנה אמרה שנותנים לו ארבע לילות. אם מדובר באלמנה, היא לא אסורה לבעלה עד שהיא תפוש נידה, כן? אין לזה הגבלה של זמן. אז אם המשנה אמרה ארבע לילות זה ודאי מדובר בבתולה. "אמר רבי יעקב בר זבידי קשיט קומי רבי יוסי" - כלומר, יש לי קושיה לפני רבי יוסי. למה בכלל? הגמרא, כלומר, מחדשת לנו, רבי אלעזר בן ננוגס וכולי מחדשים, שמהמשנה אפשר ללמוד, כלומר, כאילו משהו, חידוש גדול, שמותר לבעול ביאה לקטילה בשבת. ו"רבי חגי טעה לומר שאולי זה אסור" ואגב למה מותר? הרי יש לנו משנה מפורשת שאומרת ש"שובר אדם את החבית ולאכול מן הגרוגרות". אז מה בין א' לבין שובר את החבית לאכול מן הגרוגרות? כמו שמותר לשבור חבית ולאכול גם מותר לבעול. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''או מקשי.''' כמו ואיכא דמקשי לה ממתני' דמפיס מורסא דשרי לכתחילה ושני ליה כדשנינן '''טעמון דאתרים.''' מפני שהוא דבר שאין מתכוין ומאליה נעשה חבורה '''ואיקפד עילוי.''' דלא אמר רב הכי ומית עילוי על שאמר אבל לא הגיע לעשות מעשה וקרי עלי' ברוך שנגפו ועל רב שלא באת תקלה על ידו קרא לא יאונה וגו' '''כל ההיא הלכתא וכו'.''' דתנינן שם בתינוקת שלא הגיע זמנה וכן אם הגיע זמנה עד כמה תולין בה בדם בתולים כל זה להלכה אבל לא למעשה וכדר' ינאי דהוה ערק אפי' מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת לפרוש הימנה אחר בעילה ראשונה ולא תלינן אח"כ בדם בתולים: מהו לבעול בעילה שניה בשבת דאכתי פתחה דחוק הוא '''אמרין.''' ומאי קא מבעיא להו הרי לתלות בבעילה שניה בדם המכה לא הורי רבי יוחנן דס"ל כהא דר' ינאי רביה דהוה ערק אפי' מתינוקת שלא הגיע זמנה ואע"פ שאנו רואין שבא הדם מחמת תשמיש ועדיין הפתח דחוק לא תלינן ולבעול בעילה שניה בשבת הוא מוריא להיתירא בתמיה הא שמעינן מיהת מההיא דרבי ינאי דלחומרא הורה ואף שנראה שעדיין הפתח דחוק וא"כ היאך יהא מורה לקולא לענין שבת '''מה צריכא לה.''' לא צריכא להא דמיבעיא להו אלא כשבאו לה ימי הפסק ימי טהרה בנתיים מבין הבעילה הראשונה ועכשיו פסקה לראות ואיכא למיתלי שחית' המכה ולפיכך לענין לתלות בדם בתילין לא מצינן לתלות אלא דלענין שבת מספקא להו דילמא כיון שפסקו הבתולים ליכא למיחש מידי דשוב אינו עושה חבור' ואיכא למימר דבעילה שניה מותרת '''דהוא סבר כהדא דשמואל וכו'.''' משום דהוי דבר שאינו מתכוין וה"נ כן אף שעדיין הפתח הוא דחוק '''ושרע מיניה.''' ולמט' המיניה הוה יתיב ר' שמואל בר רב יצחק ושאילתי' '''וא"ל מעתה איזה דם נדה ואיזה דם בתולים.''' כלומר דהוה מתמה אמאן דשרי ומדמי לי' להא דשמואל דאמר פרצה דחוקה מותר לכנס בה בשבת ואפי' משרת צרורות ומשמע דהכי נמי כן בבעילה שניה אע"פ שהוא משיר מקצת דם בתולים שנשארו וא"כ מעתה היאך נבחין בה בבעילה שני' ולאיזה דם את משוי לי' דלענין לתלות בדם בתולים הא אמרינן דלא תלינן וכדם נדה מיחשבא ולענין השרת צרורות כדם בתולים משוית לי' והוי כתרתי דסתרן אהדדי '''כלה.''' אחר בעילה ראשונה אסורה לביתה כל ז' כנדה</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' יוסי מה בינה לבין שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות · אמ' ליה ומור דבתרה ובלבד שלא יתכוין לעש' ותה כלי · וכאן מיכוין שמתכוין לעשותה כלי בעולה כמי שמתכוין לעשותה כלי · רב יצחק בר רב על' משירשיא אנ' מקשי מה בינה למיפיס מורסא בשבת · אמ' ליה ומור דבתרה ובלבד שלא יתכוין לעשותה פה · וכאן מתכוין שהוא מתכוין לעשותה בעולה כמי שהוא מתכוין לעשותה כלי · תני לא יבעול אדם בעילה לכתחילה בשבת מפני שהוא עושה חבורה · ואחרים מתירין · אמ' ר' יוסי ביר' אבון טעמיון דאחרים למלאכתו הוא מתכוין · מאיליה עשתה חבורה · אסי אמ' אסור · בנימין גנזכיה נפק ומור משמיה דרב מותר · שמע שמואל ואיקפד עילוי ומית · וקרי עילוי ברוך שנגפו · ועל רב קריא לא יאונה לצדיק כל און · שמואל אמ' על ההיא היל' דרישיה דפירקא אחרייא דשדה להלכה · אבל לא מעשה · ר' יעיי ערק אפי' מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת · בעון קומוי ר' יוחנן מהו לבעול בעילה שנייה אמרין לתלות בדם המכה לא הורי · ולבעול בעילה שנייה הוא מורייא מה צריכה ליה בשבאו לה ימי הפסק · וימי טהרה בנתים · אמ' ר' אבהו שושביניה דר' שמעון בר אבא הוינא שאלית לר' ליעזר מהו לבעול בעילה שנייה · ושרא ליה דו סבר כהדא דשמואל דשמואל אמ' פירצה דחוקה נכנסין בה בשבת אפ' משדרת צרורות · אמ' ר' חגי שושביניה דר' שמואל קפודנייא הוינא שאילית לר' יאשיה ושרע מיניה · שאילית לר' שמואל בר רב יצחק אמ' לי מעשה אי זה דם נידה ואי זה דם בתולים · תני כלה אסורה לביתה כל שבעה · ואסור ליטול ממנה כוס שלברכה דברי ר' אליעזר · מ' טעמ' דר' אליעזר אי איפשר שלא ייצא דם נידה עם דם בתולים · מתני' רחץ לילה הראשון שמתה אשתו · אמרו לו תלמידיו לימדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ · אמ' להן איני כשאר כל אדם איסטניס אני · מאן תנא אבל אסור ברחיצה כל שבעה ר' נתן · ר' אמי הוה ליה עובדא ושאל לר' חייא בר בא והורי ליה כל שבעה כר' נתן · ר' יוסי הוה ליה עובדא ושאל לר' בא בר כהן לגבי ר' אחא · אמ' ליה לא כן אלפך ר' אמי הוה ליה</div> <div class="yerum-side">'''מתני' רחץ.''' במים חמין בלילה הראשון שמתה אשתו ואע"פ שאבל אסור ברחיצה '''איסטנים אני.''' קר ומצונן לשון צינה ואיכא צערא אם לא היה רוחץ ואין אסור בימי אבלו אלא רחיצה של תענוג '''גמ' מאן תנא אבל אסור ברחיצה וכו'.''' לאו אהאי מתני' קאי ובפ"ג דמועד קטן איתמר האי סוגיא כולה ואיידי דקאמר לקמן דלא אסרו אלא ברחיצה של תענוג מייתי לה וכדאמר ר"ג במתני' איסטניס אני. והתם גריס לעיל מינה תני אלו דברים שאבל אסור בהן כל שבעה ברחיצה ובסיכה וכו' ועלה קאמר מאן תנא אבל אסור ברחיצה כל שבעה '''לא כן אלפך ר' ר' אמי הוה ליה עובדא וכו'.''' הכי גריס לה במ"ק לא כבר למדך רבך דר' אמי היה לי' עובדא וכו'</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' "אמר ליה", אתה מקשה מהרישא, כן? אמור דבתרא, תגיד עם הסיפא, כן? תגיד את סוף המשנה. מה המשנה אומרת? "'''שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות''', ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי". אז כלומר, אם הוא מתכוון לעשות כלי זה יהיה אסור. אז כאן הרי לכאורה כשהוא בועל, הרי הוא מתכוון לעשות את הבעולה, אז זה כמו שהוא יתכוון לעשות את הכלי ולכן היה צריך להיות אסור, ולכן באמת זה חידוש מה שהם אמרו שבועל בשבת. '''רב יצחק בר רב משרשיא''' - מה בינה '''למפיס מורסא בשבת'''? שוב, אותו רעיון, כן? הרי יש לנו משנה שאומרת שמותר לפוצץ מורסא בשבת. אז לכאורה למה שיהיה אסור לבעול אם הוא קורע את הבתולים? "אמר ליה" ואמור דבתרא, גם שם אתה מקשה ממשנה, תקרא את ההמשך שלה. המשנה אומרת שמותר להפיס מורסא בשבת, ובסיפא כתוב, "'''ובלבד שלא יתכוין לעשותה פה'''", כן? שלא יישאר הפתח פתוח. וכאן הרי כשהוא בועל הוא מתכוון שהיא תישאר בעולה, אז זה כמו שהוא יתכוון לעשות את הפתח. "תני, '''לא יבעול אדם בעילה לכתחילה בשבת'''" - המשנה הזאת שאומרת שאסור לבעול לקטילה בשבת בגלל שהוא עושה חבורה, "'''ואחרים מתירין'''", כלומר רבי מאיר מתיר. "אמר רבי יוסי בי רבי אבון טעמון" - אחרים, טעמם: "'''למלאכתו הוא מתכוין, מאיליה נעשה חבורה'''", כלומר בעצם הוא מתכוון לבעול ודרך אגב גם לעשות חבורה. אז זה בעצם הוא לא התכוון, כן? דבר שלא מתכוון פטור, לכן זה מותר. "'''אסי אמר: אסור. בנימין גנזכייה נפק ואמר משמיה דרב: מותר'''" - כלומר בנימין גנזכייה אמר שרב התיר, למרות שרב בעצם לא התיר. "'''שמע שמואל ואיקפד עילוי ומית. וקרי ברוך שנגפו. ועל רב קרא: לא יאונה לצדיק כל און'''" - הקב"ה שמר עליו שלא יצא תקלה בשמו. "'''שמואל אמר: כל ההיא הילכתא דרישיה דפירקא אחרייא דנידה, להלכה אבל לא למעשה'''" - כלומר כל ההלכות שמופיעות בפרק האחרון של מסכת נידה, כן? בדיני תינוקת שלא הגיע זמנה שנותנים לה עד שיחיה המכה, אם הגיע זמנה ארבע לילות וכולי, כל הדברים, כל הדינים האלה, כל הפרק כולו זה הלכה ולא למעשה, כן? כי למעשה הדין הוא בועל בעד מצוה ופורש בכל בתולה. וגם בבבלי אנחנו מכירים את האמירה של חז"ל שכשהיו לומדים את הפרק הזה אז לא היו מוציאים ממנו אלא כמו שועל שהולך בשדה חרוש וכמה גרגרי הפול נדבקים לרגליים שלו, כן? כמו ששמענו הלכה אחת יחידה יצאה מזה שבועל בעד מצוה ופורש. "'''רבי ינאי, ערק אפילו מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת'''" - כן? שהוא בעל בעד מצוה ופרש. "'''בעון קומוי רבי יוחנן: מהו לבעול בעילה שנייה?'''" - כלומר, החכמים חשבו, כן? שהכוונה שבעצם אדם שבעל באותו יום את הבתולה, האם מותר לו לבעול ביאה שנייה? "'''אמרין: לתלות בדם המכה לא הורו'''" - כן? הרי אמרנו בועל בעד מצוה ופורש שחוששים שמא דם נידה מעורב בדם בתולים, ואתה רוצה שהוא יתיר לך ביאה שנייה? זה לא הגיוני. "'''ולבעול בעילה שנייה הוא מורייא? מה צריכה לה? בשבאו לה ימי הפסק ימי טהרה בנתים'''" - זה לא כמו שהבנו, אלא השאלה היא לגבי ביאה בשבת, כן? מי שאומר שאסור לבעול לקטילה בשבת, מה יקרה אם הוא בעל ביום חול? עברו שבעה ימי טהרה, כן? ולאחר מכן בשבת הוא רוצה לבעול ביאה שנייה. האם מותר לו? או שחוששים שמא עדיין הפתח סגור. "'''רבי אבהו: שושביניה דרבי שמעון בר אבא הוינא, שאלית לרבי אלעזר מהו לבעול בעילה שנייה? ושרא ליה'''" - כן, כלומר הוא התיר לבעול ביאה שנייה. למה? "'''דהוא סבר כהדא דשמואל'''", ושמואל אמר "'''פירצה דחוקה נכנסין בה בשבת, אפילו משרת צרורות'''" - כלומר כמו שפרצה, כן? מותר להיכנס אפילו אם חלקים מהגדר נופלים. אז ככה אחרי שהוא כבר בעל פעם ראשונה ביום חול ועיקר החבורה נעשתה, אז גם כשהוא בועל בשבת, גם אם טיפה הוא יפצע עדיין טיפה יותר, זה כמו שהוא עובר דרך פרצה דחוקה ונושרים צרורות. אז גם ככה כמו שזה מותר שם, גם פה יהיה מותר. "'''רבי חגי: שושביניה דרבי שמואל קפודקיה הוינא. שאילית לרבי יאשיה'''" - "ושרע מיניה", כלומר שאלתי את רבי יאשיה והוא התחמק, לא רצה לענות. "'''שאילית לרבי שמואל בר יצחק, אמר לו: מעתה, אי זה דם נידה ואי זה דם בתולים?'''" - כלומר אם תאסור לבעול ביאה שנייה בשבת, אז יש לנו בעיה, כי יצא מפה איזה מעגל סגור. כי אם תאסור ביאה שנייה בשבת, סימן שאתה סובר שהפתח עדיין סגור ודם זה דם בתולים. אם ככה גם ביאה שנייה תהיה כמו ביאה ראשונה. אז גם ביאה שלישית תחשוש, וגם אין לזה סוף. כלומר לעולם אי אתה יכול לבעול בשבת, אלא אם כן הוא בעל קודם כל בחול וראה שאין דם. "תני, '''כלה אסורה לביתה כל שבעה'''" - כלומר לאחר שהכלה ניבעלה מזהירים אותה כנידה, כן? ואסורה לביתה כל שבעה, כן? "'''ואסור ליטול ממנה כוס של ברכה, דברי רבי אליעזר'''" - כלומר כמו נידה רגילה. מה טעמו של רבי אליעזר? "'''אי איפשר שלא יצא דם נידה עם דם בתולים'''" - כלומר בגלל הכאב אז גם כן היא פורשת נידה, רק הדם שלה, נידה, מעורב עם הדם בתולים. אנחנו בפרק ב' הלכה ז'. מה תניתם - "'''רחץ לילה הראשון שמתה אשתו'''" - כלומר רבן גמליאל, הרי לנו כמה דברים שהוא עשה בניגוד למקובל, אבל אחד הדברים הוא רחץ לילה הראשון שמתה אשתו. "'''אמרו לו תלמידיו: לימדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ?'''" - איך אתה רוחץ? "'''אמר להן: איני כשאר כל אדם – איסטניס אני'''" - כלומר אני אדם מפונק ובעצם אם אני לא אתקלח אני יכול לחלות. גמרא. "מאן תנא אבל אסור ברחיצה כל שבעה?" - כלומר מי התנא שאומר את זה? "רבי נתן". "'''רבי אמי הוה ליה עובדא'''" - כלומר היה באבל, "'''ושאל לרבי חייא בר אבא'''", אם מותר להתקלח, "'''והורי ליה כל שבעה כרבי נתן'''" - כלומר, הוא אסר עליו כל שבעה כמו רבי נתן. "'''רבי יוסי הוה ליה עובדא, ושאל לרבי אבא בר כהן'''" - ושלח לגבי רבי חייא. הוא נכנס לגבי רב אחא ואמר ליה "לא כן אלפך דרבי אמי הוה ליה עובדא, ושאל לריש לקיש, והורי ליה כרבי נתן, כל שבעה?" - הוא ענה כרבי נתן כל שבעה שאסור. אז למה אתה שואל? "אמר לו: דילמא תרין עובדין אינון?" - כלומר, אוקיי, אני מסכים, זכור לי שהיה דבר כזה, אבל אני מכיר את זה בשם אחר. מה, אם היו שני מקרים? "'''אנן אמרין ליה על דרבי חייא בר אבא, ואתון אמרין ליה על דריש לקיש'''" - כלומר זה שני מקרים שונים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יט עמוד א''' {{שוליים|ב_עג}} '''מותר לשבר חבית סתומה בשבת כדי לאכול ממנה גרוגרות, אף שאין מתכוון לעשות כלי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן שיד סעיף א סמ"ג לאוין סה. ''הכרעה:'' נפסק להיתר, כיוון שאין כוונתו לתקן כלי אלא להוציא אוכל, ואינה מלאכה שאינה צריכה לגופה; הרמב"ם והשו"ע פסקו כלשון סיפא המשנה כפי שהעמידה הירושלמי. {{שוליים|ב_עד}} '''אין להתכוון לעשות מן השבר כלי בשבת, ואף אם מתכוון להעלותו בעולה - נחשב כמתכוון לעשותו כלי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן שיד סעיף א סמ"ג לאוין סה. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שהמתכוון לעשות מהשבר כלי אסור, וכן המתכוון להעלותו בעולה דינו ככלי; כמובא ברמב"ם (שבת כג,ב) ובשו"ע (או"ח שיד,א). {{שוליים|ב_עה}} '''מותר לפצוע מורסא בשבת אם אין בכך חילול שבת אלא כדי לעשות לה פה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק י, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן שכח סעיף כח סמ"ג לאוין סה. ''הכרעה:'' נפסק שמותר לפצוע מורסא בשבת כדי לעשות לה פה בלבד, שאין זו מלאכה גמורה, כלשון סוף המשנה ("ובלבד שלא יתכוין לעשות לה פה"). {{שוליים|ב_עו}} '''בעילת בתולה בשבת אף שנוצרת חבורה - מותרת לכתחילה כדבר שאינו מתכוין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק י, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן שכח סעיף כח סמ"ג לאוין סה. ''הכרעה:'' נפסק כדעת אחרים ורב המתירים, שהרי אינו מתכוין לחבורה ואין זה פסיק רישיה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להיתר. {{שוליים|ב_עז}} '''בעל הבא על אשתו נדה בבעילה ראשונה לאחר טבילתה קודם שבדקה עצמה - מה דינו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק יא, הלכה ח , שו"ע יו"ד סימן קצג סמ"ג לאוין קיא. ''הכרעה:'' נפסק שבועל בעילת מצווה ופורש ואינו נחשב כמזיד, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (יו"ד קצג) שהדין אינו הלכה למעשה במובן חיוב בדיקה מוחלט אלא בדיעבד מותר לבעול ולפרוש. {{שוליים|ב_עח}} '''בעילת מצווה בנישאת קטנה שלא הגיע זמנה לראות מותרת בבעילה שנייה אם עברו ימי טוהר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק יא, הלכה ח , שו"ע יו"ד סימן קצג סמ"ג לאוין קיא. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שאם באו ימי הפסק (ימי טוהר) בין בעילה ראשונה לשנייה, מותר לבעול בעילה שנייה בלא חשש דם נידה מעורב בדם בתולים, כמסקנת הירושלמי שהספק היה רק בכך. {{שוליים|ב_פ}} '''אבל אסור ברחיצה כל שבעת ימי האבלות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות אבל, פרק ה, הלכה א , שו"ע יו"ד סימן שפא סעיף א , סמ"ג עשין ב <קטע סוף=יט א/> ==דף יט עמוד ב== <קטע התחלה=יט ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי נתן שאסור כל שבעה, כמעשי רבי אמי ורבי יוסי שהורו כן בשם רבי חייא בר אבא ורבי אבא בר כהן/ריש לקיש. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יט עמוד ב<span class="yerum-runnum">38</span></div> עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} ושאל לריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], והורי ליה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן, {{ירו"מ-הדגשה|שאסור ברחיצה}} כל שבעה? אמר לו: דילמא תרין עובדין אינון? {{ירו"מ-ביאור|האם היו שני מקרים}} אנן אמרין ליה על דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]], ואתון אמרין ליה על דריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]. ועוד {{ירו"מ-הדגשה|ראיה שאסור}} מן הדא: רבי חמא אבוי דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא אבוי דרבי אושעיא|°]] הוה ליה עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} שאל לרבנן ואסרון. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי: איילן רבנן? רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|שבטבריה}}, או רבנן דרומיא. {{ירו"מ-ביאור|רבהי הדרום}} אין תימר רבנן דהכא, ניחא. אין תימר רבנן דרומיא, רברבייא קומוי {{ירו"מ-ביאור|גדולים לפניו}} והוא שאל לזעירייא? {{ירו"מ-ביאור|לקטנים}} {{ירו"מ-הדגשה|ועוד}} אין תימר רבנן דרומייא, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} אינון שריין ואינון אסרין. {{ירו"מ-ביאור|הם פוסקים שמותר והם אסרו לו}} דתני: {{שוליים|ב_פא}}מקום שנהגו {{ירו"מ-ביאור|האבלים שעסקו בקבורה}} להרחיץ אחר המיטה, מרחיצין, ובדרום מרחיצין. אמר רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: מי שהוא מתיר את הרחיצה {{ירו"מ-הוסר|הזאת}}{{ירו"מ-הדגשה|כל שבעה, זה מפני שהוא}} עושה אותה כאכילה ושתייה, {{ירו"מ-הדגשה|שאי אפשר בלעדיה לרגיל בה. ואף למי שאוסר}}, הדא דתימר ברחיצה של תענוג, {{שוליים|ב_פב}}אבל ברחיצה שאינה של תענוג, מותר. כהדא דשמואל בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#שמואל בר אבא|°]]: עלו בו חטטין, אתון {{ירו"מ-ביאור|באו}} שיילון לרבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מהו דיסחי? {{ירו"מ-ביאור|שירחץ}} אמר {{ירו"מ-הוסר|לו דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|לון}}: יסחי. {{ירו"מ-ביאור|ירחץ}} {{ירו"מ-הדגשה|במה אנן קימין? אי בשיש בו סכנה, פשיטא}}{{ירו"מ-הוסר| מיית הוא}}. אין בעי {{שוליים|ב_פג}}אפילו בתשעה באב, אין בעי {{שוליים|ב_פד}}אפילו ביום הכפורים. {{ירו"מ-הדגשה|אלא בשאין בו סכנה. הדא אמרה: שרחיצה שאין בה תענוג מותר}}. רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] ראו אותו טובל {{ירו"מ-הדגשה|בימי אבלו}}. אם {{ירו"מ-הוסר|לקירויו}} לקירוי, לא ידעין; {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם להקר גופו, {{ירו"מ-הדגשה|וסבר}} שאין רחיצת {{ירו"מ-הוסר|צונין}} צונן רחיצה, לא ידעין. הורי רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|כהין}}{{ירו"מ-הדגשה|כהך}} תניא {{ירו"מ-הדגשה|שבמקום שנהגו מותר}}. הורי רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו, {{שוליים|ב_פה}}שמותר להרחיצן במים. תני: {{שוליים|ב_פו}}אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך, מותרין בנעילת הסנדל. לכשיבואו אל העיר, יחלוצו. וכן בתשעה באב, וכן בתענית ציבור. תני: במקום שנהגו לשאול אבילים בשבת, שואלין. ובדרום שואלין. רבי הושעיא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אזל לחד אתר, {{ירו"מ-ביאור|הלך למקום אחד}} וחזא אביליא בשובתא ושאיל בון. {{ירו"מ-ביאור|ראה אבלים בשבת ושאל בשלומם}} אמר לון: אני איני יודע מנהג מקומכם, אלא שלום עליכם כמנהג מקומינו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בי רבי חלפתא משבח בד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר קומי ציפוראי: {{ירו"מ-ביאור|לפני אנשי ציפורי}} אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע! חד זמן, חמא אבילייא בשובתא ושאל בון. {{ירו"מ-הוסר|אהן}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו לו: זה}} דאת מתני שבחיה! אמר לון: מה עיסקיה? {{ירו"מ-הדגשה|אמרו לו}}: חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} אבילייא בשובתא ושאל בון. אמר לון: בעי אתון מידע מהו חיליה? {{ירו"מ-ביאור|רוצים לדעת מה כוחו}} בא להודיעכם שאין אבל{{ירו"מ-הדגשה|ות}} בשבת. {{ירו"מ-הדגשה|כ}}הדא דכתיב: ([[משלי י כב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה}}". "ברכת ה' היא תעשיר" זו ברכת שבת. "ולא יוסיף עצב עמה" {{ירו"מ-ביאור|עצב}} זו אבילות. כמה דתימא: ([[שמואל ב יט ג]]) "נעצב המלך על בנו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ח|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ח"> <strong>מתני':</strong> וכשמת טבי עבדו, קיבל עליו תנחומין. אמרו לו: לא לימדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים? אמר להם: אין טבי עבדי כשאר העבדים, כשר היה.<br><br> <span id="דף_כ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף כ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא עוד ראיה שאסור, מן הדא. "'''רבי חמא אבוי דרבי אושעיא הוה ליה עובדא'''" - יש אומר אבל, "'''שאל לרבנן ואסרון'''". "רבי יוסי בעי: איילן רבנן?" - כלומר מי אותם רבנים שאסרו לו? "רבנן דהכא" - כלומר שבגליל, "או רבנן דרומיא". "אין תימר רבנן דהכא, ניחא" - כלומר אם תגיד זה הרבנים של כאן, רבני הגליל, אז זה הגיוני, שהם אוסרים גם תמיד אוסרים. "ואין תימר רבנן דרומייא" - אז קודם כל יש קושיה, "רברבייא קומוי והוא שאל לזעירייא?" - הרי הגדולים זה תלמידי הגליל, הם לפניו, הוא שואל את אנשי הדרום שהם יותר קטנים. "ועוד, אין תימר רבנן דרומייא, אינון שריין ואינון אסרין" - הרי הם בדרך כלל פוסקים שמותר ולא הם אסרו, זה לא הגיוני. "דתני: מקום שנהגו להרחיץ אחר המיטה, מרחיצין, ובדרום מרחיצין" - כן, הם מוכיחים שבדרום נהגו להרחיץ. וזה לא יכול להיות שהם אסרו לו. "אמר רבי יוסי בי רבי אבון: מי שהוא מתיר את הרחיצה עושה אותה כאכילה ושתייה" - כלומר דבר שאי אפשר בלעדיו, כן? מי שרגיל ברחיצה מבחינתו זה כמו אוכל. אומרת הגמרא: זה אף למי שאוסר, "'''הדא דתימר ברחיצה של תענוג, אבל ברחיצה שאינה של תענוג, מותר'''" - כלומר כל מי שאסר זה לא כל רחיצה, רק רחיצה של תענוג, אבל רחיצה שאינה של תענוג מותר. "כהדא דשמואל בר אבא: עלו בו חטטין" - כלומר פצעים, "'''אתון שיילון לרבי יסא: מהו דיסחי?'''" - כלומר אם מותר לו לרחוץ. "אמר: יסחי" - ודאי שמותר לרחוץ, כן, אם הוא לא ירחץ הוא יכול למות. שואלת הגמרא: במאי עסקינן? אי בישאיש בו סכנה, פשיטא. כלומר אם יש סכנה, ברור שמותר. הרי מותר, "'''אין בעי אפילו בתשעה באב, אין בעי אפילו ביום הכפורים'''", אלא מדובר שאין בו סכנה, אלא רחיצה שאין בה תענוג מותר. כן, אם הוא התיר לו, כנראה שרחיצת צונן בגלל הפצעים הוא עשה את זה, זה מותר. "'''רבי יוסי ברבי חנינא ראו אותו טובל'''" בימי אבלו, "'''אם לקירוי, לא ידעין; אם להקר גופו, שאין רחיצת צונן רחיצה, לא ידעין'''" - כלומר לא יודעים בדיוק למה הוא טבל, האם הוא טבל בגלל שהוא היה בעל קרי או כדי להתקרר. והוא סובר כנראה שרחיצת צונן זה לא נקרא רחיצה, כי עיקר הרחיצה זה בחמין, אבל רחיצת צונן מותרת. "הורי רבי אבא: תניא" - שמקום שנהגו מותר. "הורי רב אחא: '''בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו, שמותר להרחיצן במים'''" - כלומר אם הוא הלך בדרך, הרגליים נעשו בצקות, מותר לרחוץ את הרגליים, שוב פעם זה דבר שהוא לא עונג. "תני: '''אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך, מותרין בנעילת הסנדל. לכשיבואו אל העיר, יחלוצו'''" - כלומר אבל כשהוא הולך בדרך מותר לו לנעול נעליים, למרות שהאבל אסור בנעילת הסנדל, אבל כשהוא יגיע לעיר אז הוא חולץ. "'''וכן בתשעה באב, וכן בתענית ציבור'''" - גם כן אסור לנעול נעליים, אבל אם הם צריכים ללכת בדרך אז התירו להם. "תני: '''במקום שנהגו לשאול אבילים בשבת, שואלין. ובדרום שואלין'''" - כלומר לשאול מה שלומם, אז שואלים. "'''רבי הושעיא רובא אזל לחד אתר, וחזא אביליא בשובתא ושאיל בון'''" - כלומר רבי הושעיא הגדול הגיע לאיזה מקום וראה אבלים, שאל מה שלומם. "'''אמר לון: אני איני יודע מנהג מקומכם, אלא שלום עליכם כמנהג מקומינו'''" - הוא אמר: אני לא יודע אם מותר אצלכם או אסור, אבל אני אומר לכם שלום כמו מנהג מקומנו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ל דילמא תרין עובדין אינון וכו'.''' על שאמר לו דר' אמי שאל לריש לקיש אמר לו כי והלא אנחנו מקובלין דלר' חייא בר בא הוא דשאל ר' אמי ואתון אמרין ליה דלריש לקיש הוא דשאל אפשר שני מעשים היו לר' אמי ושאל לזה וחזר ושאל לזה '''ועוד מן הדא וכו'.''' גם זה מהתשובה שהשיבו לר' יוסי דרבנן אם רק '''היידן אלין רבנן.''' וכן הוא במ"ק. איזו רבנן אם רבנן דהכא או רבנן דמדרום ועל שהקשה עליהם לקמיה שאל לו זה '''רברבייא קומוי.''' הגדולים הם לפניו שהן רבנן דהכא והוא שאל להקטנים שהם זקני דרום בתמיה '''אין תימר רבנן דהכא ניחא ואין תימר רבנן דדרומייא וכו'.''' וכן הוא במ"ק. כלומר ועוד קשיא דאי רבנן דהכא שפיר אלא אי אמרת זקני דרום הא אינון שריין כדתני בברייתא דלקמיה והשתא קאמרת דאינון אסרין '''אחר המטה.''' אחר שנשאו המת במטה ונקבר נהגו להקל ברחיצה '''ובדרום.''' נהגו כן ומרחיצין עצמן '''מי שהוא מתיר את הרחיצה הזאת.''' באבילות שבעה טעמיה מפני שהוא עושה אותה כאכילה ושתיה דא"א בלא כך וכן היא סובר ברחיצה למי שהורגל בה '''הדא דתימר.''' הא דפליגי ברחיצה דאיכא דאסר ואיכא דשרי דוקא ברחיצה של תענוג הוא דפליגי '''מותר.''' לדברי הכל '''מהו דיסחי.''' משום רפואה '''דלא יסחי מיית הוא.''' אם לא ירחוץ ימות וא"כ אין בעי אפי' בט"ב וכו'. ובמ"ק גריס אין כיני אפי' וכו' והיינו הך דכל שהוא משום רפואה מותר אפי' בט"ב וביה"כ '''ראו אותו טובל.''' בימי אבלו '''אם לקרויו לא ידעין וכו'.''' ולא ידענו אם בשביל קרי טבל או אם להקר גופו משום דס"ל שאין רחיצת צונן רחיצה דלא אמרו אלא בחמין '''לא ידעין.''' ונשאר בספק '''קיהות עליו.''' מטונפות ומאוסות עליו '''וכן בתענית ציבור.''' שגוזרין על הגשמים כדתנן בפ"ק דתענית שבשלש שניות אסורין בנעילת הסנדל ובמהלכין בדרך התירו '''לשאול.''' בשלום אבלים בשבת '''אהן דאת מתני שבחיה.''' זהו אדם גדול שאתה מספר בשבחיה והלא הוא שואל בשלום אבילים בשבת '''בעיא אתון מידע.''' אדרבה אם אתם רוצים לידע מרב חכמתו הוא בא להודיעכם בזה שאין אבילות בשבת '''כמה דתימר נעצב המלך.''' מתאבל היה ולמדנו דהאי לא יוסיף עצב לומר שאין. אבילות בשבת</div> <div class="yerum-leiden-text">עובדא ושאל לריש לקיש והורי ליה כר' נתן כל שבעה · אמ' ליה דילמ' תרין עובדין אינון ואנן אמרין ליה על דר' חייא בר בא · ואתון אמרין ליה על דריש לקיש · ועוד מן הדא ר' חמא אבוי דר' הושעיא הוה ליה עובדא שאל לרבנן ואסרון · ר' יוסי בעי איילן רבנן · רבנן דהכא או רבנן דרומייא · אין תימר רבנן דהכא ניחא · אין תימר רבנן דרומייא אנן שרי ואינון אסרין · רברבייא קומוי והוא שאל לזעירייא · אין תימר רבנן דרומייא אינון שריין ואינון אסרין · תני מקום שנהגו להרחיץ אחר המיטה מרחיצין ובדרום מרחיצין · אמ' ר' יוסי ביר' אבון מי שהוא מיתיר את הרחיצה כאחת עושה אותה כאכילה ושתייה · הדא דתימר ברחיצה שלתענוג · אבל ברחיצה שאינה שלתענוג מותר כהדין דשמואל בר אבא עלו בו חטטין אותן שיילון לר' יסא מהו דייסחי אמ' לון דלא יסחי מיית הוא · אין בעי אפי' בתשעה באב · אין בעי אפי' ביום הכיפורים · ר' יוסי בר חנינא ראו אותו טובל אם לקידויו לא ידעין אם להקר גופו שאין רתיעת צונן רחיצה לא ידעין · הורי ר' בא כהין תפיא · הורי ר' אחת בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו שמותר להרחיצן במים · תני אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך מותרין בנעילת הסנדל · לכשיבואו אל העיר יחלוצו · וכן בתשעה באב וכן בתענית ציבור · תני מקום שנהגו לשאול אבילים בשבת שואלין · ובדרום שואלין · ר' הושעיא רובא אזל לחד אתר וחזא אביליא בשובתא ושאיל בון · אמ' לון חבר איני יודע מנהג מקומכם · לית שלום עליכם כמנהג מקומיכן · ר' יוחנן ביר' תלפתא משבח בר' מאיר קומי ציפוראי אדם גדול אדם קדוש אדם צנוע · חד זמן חמא אבליא בשובתא ושאל בון · אמרין ליה אהן דאת מיתני שבחיה · אמ' לון מה עיסקיה · אמרין ליה חמא אבליא בשובתא ושאיל בון · אמ' לון בעתי אתון מידע מהו חייליה · בא להודיעכם שאין אבל בשבת הדא היא דכת' ברכת יי' היא תעשיר זו ברכת שבת · ולא יוסיף עצב עמה זו אבילות · כמ' דתימ' נעצב המלך על בנו · מתני' (וכשמת טבי עבדו קיבל עליו תנחומין אמרו לו לא אמ' למדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים · אמ' ליה אין טבי עבדי כשאר העבדים</div> <div class="yerum-side">'''מתני' שאין מקבלין תנחומין על העבדים.''' כמו על שאר קרוביו שמצטער על מיתתן אלא אומרים לו המקום ימלא לך חסרונך כדרך שאומרים על בהמתו שמתה '''גמ' הא בני חורים וכו'.''' אלישנא דעל העבדים מדייק הש"ס דמשמע על העבדים דעלמא וא"כ משמע הא בני חורין אף אחרים שאינן קרובין מקבלין תנחומין עליהן בתמיה והוו להו למימר על עבדיו</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' "'''רבי יוסי בי רבי חלפתא משבח בדרבי מאיר קומי ציפוראי: אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע!'''" - רבי יוסי בי רבי חלפתא שיבח את רבי מאיר לפני אנשי ציפורי. "'''חד זמן, חמא אבילייא בשובתא ושאל בון'''" - הוא חד זמן ראה אבלים בשבת ושאל מה שלומם. אמרו לו - אז הלכו לרבי יוסי בי רבי חלפתא ואמרו לו: זה, כן, זה רבי מאיר שאתה משתבח בו? "אמר לון: מה עיסקיה?" - מה הוא עשה? "'''חמא אבילייא בשובתא ושאל בון'''" - הוא ראה אבלים בשבת, שאל מה שלומם. הרי אסור לשאול! "'''אמר לון: בעי אתון מידע מהו חיליה? בא להודיעכם שאין אבל בשבת'''" - כן? הרי הוא שאל בשלומם, הרי לא שואלים אבלים בשבת, וזה שהוא שאל בשבת מה שלומם, זה בעצם מראה שאין אבלות בשבת. "'''הדא דכתיב: ברכת ה' היא תעשיר, זו ברכת שבת. ולא יוסיף עצב עמה, זו אבילות'''" - מה הראיה שעצב זה אבלות? "'''כמה דתימא: נעצב המלך על בנו'''" - הוא אומר על הבן, שדוד שמת, אז הוא נעצב. אז רואים שעצבות קשורה לאבלות. אנחנו בפרק ב' הלכה ח', נקרא את המשנה רק. "'''וכשמת טבי עבדו, קיבל עליו תנחומין. אמרו לו: לא לימדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים?'''" - אתה הרי לימדת אותנו שלא מקבלים תנחומין על עבדים. "'''אמר להם: אין טבי עבדי כשאר העבדים, כשר היה'''". </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יט עמוד ב''' {{שוליים|ב_פג}} '''חובה ברחיצת ידיים ואמירת ברכות גם בתשעה באב וביום הכיפורים על אף איסור רחיצה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ג , רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן תקנד סעיף טו , שו"ע או"ח סימן תריג סעיף א סמ"ג לאוין סט , סמ"ג עשין לב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאף בתענית מצווה ליטול ידיים לתפילה וברכות כדרכו בכל יום, שכן איסור הרחיצה אינו חל על נטילה זו שאינה לתענוג אלא למצווה. {{שוליים|ב_פד}} '''אבל האסור ברחיצה מותר להקר גופו במים בלא תענוג, ורחיצת צונן אינה חשובה רחיצה לענין זה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ג , רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן תקנד סעיף טו , שו"ע או"ח סימן תריג סעיף א סמ"ג לאוין סט , סמ"ג עשין לב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר' חנינא ורב אחא שרחיצה שאין בה תענוג (הקרת גוף בצונן) מותרת לאבל וכן ביום הכפורים, כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ב_פה}} '''מותר לרחוץ תינוקות במים ביום הכיפורים ובתשעה באב.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ג , רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן תקנד סעיף טו , שו"ע או"ח סימן תריג סעיף א סמ"ג לאוין סט , סמ"ג עשין לב. ''הכרעה:'' נפסק שמותר להרחיץ קטנים במים, שדין רחיצה ביוה"כ ובת"ב נאמר בעינוי גדולים ולא בקטנים שאינם מצווים בעינוי. {{שוליים|ב_פו}} '''אבל או מנודה המהלכים בדרך, האם מותרים בנעילת הסנדל?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות אבל, פרק ה, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן תקנד סעיף יז , שו"ע יו"ד סימן שפב סעיף ד <קטע סוף=יט ב/> ==דף כ עמוד א== <קטע התחלה=כ א/>. ''הכרעה:'' מותרים בנעילת הסנדל כל זמן שהם בדרך, ולכשיבואו אל העיר חולצין; וכן בתשעה באב ובתענית ציבור, כפי המבואר בירושלמי, ונפסק כן ברמב"ם ובשו"ע.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א<span class="yerum-runnum">39</span></div> <br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שאין מקבלין תנחומין על העבדים}}. הא בני חורים אחרים {{ירו"מ-ביאור|שאינם קרוביו}} מקבלין תנחומין עליהן? כיני מתנייתה: אין {{ירו"מ-הדגשה|עבד}} {{ירו"מ-הוסר|מקבלין}} מקבל תנחומין על העבדים {{ירו"מ-הדגשה|הקרובים שלו}}. תני: מעשה שמתה שפחתו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, ונכנסו תלמידיו לנחמו, ולא קיבל. נכנס מפניהם לחצר, ונכנסו אחריו. לבית, ונכנסו אחריו. אמר להן: כמדומה הייתי שאתם נכוין בפושרין, {{ירו"מ-הדגשה|ורואה}} {{ירו"מ-הוסר|ואי}}{{ירו"מ-הדגשה|אני}} {{ירו"מ-הדגשה|שאי}} אתם נכוין אפילו ברותחין! והלא אמרו: {{שוליים|ב_פז}}אין מקבלין תנחומין על העבדים, מפני שהעבדים כבהמה. {{ירו"מ-הדגשה|ועוד קל וחומר}}, אם על בני חורין אחרים {{ירו"מ-הדגשה|שאינם קרוביו}} אין מקבלין תנחומין, כל שכן על העבדים. {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} מי שמת עבדו או בהמתו אומר לו: {{שוליים|ב_פח}}המקום ימלא חסרונך. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא|°]], קביל ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו"מ-הדגשה|תנחומים}} עילוי, דהוה רביה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אהבת התלמיד|{{ירו"מ-הוסר|נימר תלמידיה}}{{ירו"מ-הדגשה|דתלמידיה}} דבר נשא, חביב עליה כבריה.]] עאל ואיפטר עילוי, {{ירו"מ-ביאור|דרש}} {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[שיר השירים ו ב]]) "דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים" לא צורכה {{ירו"מ-ביאור|לא היה צריך לכתוב}} אלא "דודי ירד לגנו לרעות {{ירו"מ-הוסר|בגנ"ים}} בגנו" {{ירו"מ-הדגשה|ולמה נאמר בלשון רבים}}? "דודי" זה הקדוש ברוך הוא. "ירד לגנו" זה העולם. "לערוגת הבושם" אילו ישראל. "לרעות בגנים" אילו אומות העולם. "וללקוט שושנים" אילו הצדיקים שמסלקן מביניהן. משלו משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו בן, והיה חביב עליו יותר {{ירו"מ-הוסר|מדאי}} מדי. מה עשה המלך? נטע לו פרדס. בשעה שהיה הבן עושה רצונו של אביו, היה מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם, ונוט{{ירו"מ-הדגשה|ע}}ה בתוך פרדיסו. ובשעה שהיה מכעיסו, היה מקצץ כל נטיעותיו. כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ישראל והאומות, הקב"ה מדבק גרים בישראל|הקדוש ברוך הוא מחזר בכל העולם כולו,]] ורואה אי זה צדיק באומות העולם, ומביאו ומדבקו לישראל, כגון יתרו ורחב. ובשעה שהן מכעיסין אותו, היה מסלק הצדיקים שביניהן. דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] וחבורתיה, ואית ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מרין {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בי רבי חלפתא וחבורתיה, ואית ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מרין [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה וחבורתיה, הוו יתבין לעיי באוריתא {{ירו"מ-ביאור|ישבו ועסקו בתורה}} תחות הדא תאינה, והוה מרא דתאינתא קריץ {{ירו"מ-ביאור|והיה בעל התאנה משכים}} ולקיט לה בכל יום. אמרין: שמא הוא חושדינו? {{ירו"מ-הוסר|נחלוף}} נחליף את מקומינו. למחר אתיא מרה דתאינתא גבון, אמר לון: מריי! {{ירו"מ-ביאור|למחרת בא בעל התאנה אלהם ואמר להם אדונים}} אף חדא מצוה דהויתן נהיגין ועבדין עמי, מנעתונה מיני! אמרון ליה: אמרין, דלמא דאחשד לן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: בצפרא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אתי {{ירו"מ-ביאור|בבקר שיבא}} {{ירו"מ-הדגשה|אנא}} מודעא יתהון {{ירו"מ-הדגשה|למה נהגתי כך. למחרת בבקר לא לקט}}, זרחה עליו החמה והתליעו תאינותיה. באותה שעה אמרו: בעל התאנה יודע אימתי עונתה של תאינה ללקוט, והיה לוקטה. כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלק מן העולם, והוא מסלקן. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי בון בר רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר רבי חייא|°]], על רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ואפטר {{ירו"מ-ביאור|דרש}} עילוי: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[קהלת ה יא]]) "מתוקה שנת העובד {{ירו"מ-הדגשה|אם מעט אם הרבה יאכל}}"? ישן אין כתיב כאן, אלא "אם מעט אם הרבה יאכל" למה היה רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] דומה? למלך ששכר פועלים הרבה, והיה שם פועל אחד {{ירו"מ-הדגשה|חרוץ}}, והיה {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} משתכר במלאכתו יותר מדאי. מה עשה המלך? נטלו, והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות. לעיתותי ערב, באו אותם פועלים ליטול שכרן, ונתן לו שכרו עמהן משלם. והיו הפועלים מתרעמין ואומרים: אנו יגענו כל היום, וזה לא יגע אלא שתי שעות, ונתן לו שכרו עמנו משלם! אמר להן המלך. יגע זה לשתי שעות, יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו. כך יגע רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הספד על תלמיד חכם|בתורה לעשרים ושמונה שנה,]] מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד למאה שנה. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי סימון בר זביד[[ביאור:עץ מסורת#רבי סימון בר זביד|°]], עאל רבי ליא[[ביאור:עץ מסורת#רבי ליא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} ואפטר {{ירו"מ-ביאור|דרש}} עילוי {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}}: ארבעה דברים תשמישו של עולם, וכולן אם אבדו יש להן חליפין {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[איוב כח א]]) "כי יש לכסף מוצא, ומקום לזהב יזוקו. ברזל מעפר יוקח, ואבן יצוק נחושה." {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אם אבדו יש להן חליפין. אבל תלמיד חכם שמת, מי מביא לנו חליפתו, מי מביא לנו תמורתו? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[איוב יב כא]]) "והחכמה מאין תמצא, ואי זה מקום בינה?" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}} ([[איוב כח כא]]) "ונעלמה מעיני כל חי". אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה, יצא לבם, דכתיב: ([[בראשית מב כח|בראשית מקץ מב כח]]) "ויצא לבם", אנו, שאבדנו את רבי סימון בר זביד[[ביאור:עץ מסורת#רבי סימון בר זביד|°]], <br><br> <span id="דף_כ_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כ'. אנחנו נתחיל מהדף הקודם, מהמשנה. המשנה אומרת שכשמת עבדו של רבן גמליאל, קיבל עליו תנחומים. אמרו לו: לא לימדתנו שאין מקבלים תנחומין על העבדים? אמר להם: אין תבי עבדי כשאר העבדים, כשר היה. שואלת הגמרא: למדנו שאמרו לו: לימדת אותנו שלא מקבלים תנחומים על העבדים. כן, שואלת הגמרא מה זאת אומרת? '''הא בני חורים אחרים מקבלין תנחומין עליהן?''' זאת אומרת, איזה מין דבר זה? זאת אומרת, גם אם תבי לא היה עבד, היה בן חורין, כן? הוא לא קרוב של רבן גמליאל. מה פתאום שיקבל עליו תנחומים? ואומרת הגמרא: '''כיני מתנייתה, אין מקבל תנחומין על העבדים'''. כלומר בעצם מה שהוא לימד אותם זה שעבד לא מקבל תנחומים אפילו על הקרובים שלו, כי בעצם לעבד אין ייחוס, אין לו קשר משפחתי, ממילא הוא לא יושב שבעה ולא מקבל תנחומים על הקרובים שלו כי אין קשר משפחתי. '''מעשה שמתה שפחתו של רבי אליעזר, ונכנסו תלמידיו לנחמו, ולא קיבל. נכנס מפניהם לחצר, ונכנסו אחריו. לבית, ונכנסו אחריו.''' '''אמר להן: כמדומה הייתי שאתם נכוין בפושרין, אתם נכוין אפילו ברותחין!''' כלומר שמספיק לכם איזה רמז דק, ורואה אני שאתם נכווים אפילו ברותחים, כי אפילו רמז עבה אתם לא מבינים. '''והלא אמרו: אין מקבלין תנחומין על העבדים, מפני שהעבדים כבהמה.''' עבדים זה כמו רכוש של האדם, לא מקבלים עליו תנחומים. וודאי קל וחומר: '''אם על בני חורין אחרים אין מקבלין תנחומין, כל שכן על העבדים.''' אלא '''מי שמת עבדו או בהמתו אומר לו: המקום ימלא חסרונך.''' עצם הוא הפסיד, אבד לו רכוש, אומרים לו "המקום ימלא חסרונך". '''כד דמך רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא''', כלומר רבי חייא בר אדא, בן אחותו של בר קפרא, נפטר, אז ריש לקיש קיבל עליו תנחומים. למה? כיוון שריש לקיש היה הרב שלו, '''דהוה רביה, דבר נשא, חביב עליה כבריה''' - התלמיד חביב על הרב כמו הבן שלו. '''עאל ואיפטר עילוי''', הוא דרש בהספד ואמר, כתוב בשיר השירים: '''"דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים"'''. '''לא צורכה אלא "דודי ירד לגנו לרעות בגנו"''' - מה בכלל, מה כל כך מעניין שדודי ירד לגנו? '''"דודי" זה הקדוש ברוך הוא. "ירד לגנו" זה העולם. "לערוגת הבושם" אילו ישראל. "לרעות בגנים" אילו אומות העולם.''' '''וללקוט שושנים אילו הצדיקים שמסלקן מביניהן.''' </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כ עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''כיני מתנייתה.''' ומשני כך היא הנסחא השנויה ששנה להם ר"ג בזה הלשון אין מקבלין תנחומין על העבדים ולפיכך אמרו לו כן מפני שחייב אדם לומר בלשון רבו ולעולם על עבדיו דידיה קאי '''כמדומה הייתי שאתם נכוין בפושרין.''' כלומר שתבינו ברמז מועט שיצאתי מפניכם בתחילה '''כד דמך.''' כשנפטר ר"ח בר אדא קביל ריש לקיש תנחומין עליו משום שהיה רבו והוא היה חביב עליו כבנו כדמסיק '''עאל ואיפטר.''' ודרש עליו הפסוק הזה '''לא צורכה.''' וכי לא היה צריך לומר אלא כך דודי ירד לגנו לרעות בגנים ומאי לערוגת הבושם דקאמר באמצע והלכך דריש ליה שהכתוב מדבר באומות העולם ובישראל וסיפיה דקרא ארישא קאי '''לרעות בגנים אלו א"ה.''' אם יש בהן איזה צדיק לוקח מהם ומדבקו לישראל כדמפרש בהמשל וללקוט שושנים על ערוגת הבושם קאי. דלמא. מעשה בר' חייא בר אבא והחבורה שלו וכו' שהיו רגילין לישב ולייגע בתורה תחת אילן תאנה א' והיה בעל התאנה משכים בבוקר ולוקט התאנים בכל יום והיו סבורין שמא הוא חושד אותם שלא ילקטו הן ולפיכך הוא משכים תמיד ואמרו נחלוף את מקומינו והלכו למקום אחר למחר בא בעל התאנה אצלם ואמר להם מוריי ורבותיי וכי אף מצוה אחת שהיתה לי שנהגתם ועשיתם זכות עמי מנעתם עכשיו ממני ואמרו לו הטעם מפני שהיינו סבורין שמא אתה חושד אותנו '''בצפרא.''' בבוקר האחר אמר בעל התאנה בלבו הננו מודיע אותם שלא מפני החשד עשיתי כך ולא היה לוקטן בהשכמה בפעם הזאת וזרחה עליו החמה וכו' '''ישן אין כתיב כאן.''' דלפי פשטיה דקרא דקאי על שינה של העובד ויגע במלאכה א"כ היה צריך לסיים כן אם מעט ואם הרבה ישן ומאי יאכל לפיכך דריש לי' על ענין השונה ולומד ויגע במשנתו בזריזות ואם מעט ואם הרבה יאכל הוא בשכרו כמו אלו שהיו יגיעים בכל היום וימים הרבה שלפי זריזות והתאמצות שלו הוא משתלם כמו שמסיים במשל שהביא '''ארבעה דברים.''' דחשיב בקרא דלקמיה הן עיקר תשמישו של עולם ושאר כל מיני מתכו' כלולין בהן וכולן אם אבדו מאחד יש להן חליפין להביאן ממקום אחר ולמלאות חסרונו אבל ת"ח שמת מי מביא לנו וכו' דמיהת חסרונו של זה א"א למלאות '''כהנא הוה עולם סגין.''' היה יניק וחכים הרבה כשעלה לכאן ומפני שהיה בחור וחריף והיה כועס מיד כההיא דלקמיה שהיה מעניש לאלו המלעיגים ועל דרך שאמרו האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא דקא מרתחא ליה הלכך קאמר עולם סגין</div> <div class="yerum-leiden-text">כשר היה הא בני חורים אחרים אין מקבלין תנחומין עליהן · כיני מתניתה אין מקבלין תנחומין על העבדים · מתני' מעשה ושמתה שפחתו שלר' אליעזר ונכנסו תלמידיו לנחמו · ולא קיבל · ירדו לדיוטה תחתונה ונכנסו אחריו לפניו · ונכנסו אחריו · אמ' להן כמדומה הייתי שאתם ניכוין בפושרין ואי אתם נכוין אפי' ברותחין · והלא אמרת אין מקבלין תנחומין על העבדים מפני שהן עברים כבהמה · אם על בני חורין אחרים אין מקבלין תנחומין כל שכן על העבדים · מי שמת עבדו או בהמתו צוו' לו המק' ימלא חסרונך · כד דמך ר' חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא קביל ריש לקיש עילוי דהוה רביה נימא תלמידיה דבר נשא חביב עליה כבריה עאל ואיפטר עילוי דודי ירד לגנו לרעות בגנים · לא צורכה אלא דודי ירד לגנו לרעות בגנים · דודי זה הקב'ה · ירד לגנו זה העולם · לערוגת הבושם אילו יש' · לרעות בגנים אילו אומות העולם וללקוט שושנים · אילו הצדיקים שמסלקן מביניהן · משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן והיה חביב עליו יותר מדאיי מה עשה המלך נטע לו פרדס · בשעה שהיה הבן עושה רצונו שלאביו היה מחזר בכל העולם כולו ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם ונוטעה בתוך פרדיסו · ובשעה שהיה מכעיסו היה מקצץ כל נטיעותיו · כך בשעה שיש' עושין רצונו שלמקום הקב'ה מחזר בכל העולם כולו ורואה אי זה צדיק באומות העולם ומביאן ומדבקן ליש' · כגון יתרו ורחב' ובשעה שהן מכעיסין אותו היה מסלק הצדיקים שביניהן · דלמא ר' חייא בר אבא וחבורתיה · ואית דמרין ר' יוסי ביר' חלפתא וחבורתיה · ואית דמרין ר' עקיבה וחבורתיה הוו יתבין לעיי באוריתא תחות חדא תאינה והוה מרא דתאינתא קריץ ולקיט לה בכל יום · אמרין שמא הוא חושדינו · נחלוף את מקומינו · למחר אתיא מרה דתאינתא גבון אמ' לון מריי את חדא מצוה דהויתון נהיגין ועבדין עמי מנעתונא מיני · אמרון ליה אמרינן דילמ' דאחשד לן בצפרא אתי מודעא יתהון זרחה עליו החמה והתליע תאינתיה · באותה שעה אמרו בעל התאנה יודע אימתי עונתה שלתאינה ללקוט והיה לוקטה · כך הקב'ה יודע אימתי עונתן שלצדיקים לסלק מן העולם והוא מסלקן · כד דמך ר' בון בר ר' חייא על ר' זעירא ואפטר עילוי מתוקה שנת העובד · ישן אין כת' כאן אלא אם מעט אם הרבה יאכל · למה היה ר' בון בר' חייא דומה למלך ששכר פועלים הרבה והיה שם פועל אחד והיה משתכר במלאכתו יותר מדאי · מה עשה המלך נטלו והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות · לעיתותי ערב באו אותם פועלים ליטול שכרן ונתן לו שכרו עמהן משלם · והיו הפועלים מתרעמין ואומ' אנו יגענו כל היום וזה לא יגע אלא שתי שעות ונתן לו שכרו עמנו משלם · אמ' להן המלך יגע זה לשתי שעות יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו · כך יגע ר' בון בתורה לעשרים ושמונה שנה מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמד למאה שנה · כד דמך ר' סימון בר זביד עאל ר' ליא ואפטר עילוי ארבעה דברים תשמישין שלעולם וכולן אם אבדו יש להן חליפין · כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו · ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושה · אילו אם אבדו יש להן חליפין · אבל תלמ' חכם שמת מי מביא לנו חליפתו · מי מביא לנו תמורתו · והחכמה מאיין תימצא ואי זה מקום בינה · ונעלמה מעיני כל חי · אמ' ר' לוי מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה יצא לבם דכת' ויצא לבם · אנו שאבדנו את ר' סימון בר זביד</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''משלו משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו בן, והיה חביב עליו יותר מדי. מה עשה המלך? נטע לו פרדס. בשעה שהיה הבן עושה רצונו של אביו, היה מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם, ונוטה בתוך פרדיסו. ובשעה שהיה מכעיסו, היה מקצץ כל נטיעותיו.''' '''כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זה צדיק באומות העולם, ומביאו ומדבקו לישראל, כגון יתרו ורחב. ובשעה שהן מכעיסין אותו, היה מסלק הצדיקים שביניהן.''' דלמא זה מעשה: מעשה ברבי חייא בר אבא וחבורתיה. ואית דמרין - יש שאומרים שזה היה רבי יוסי בי רבי חלפתא וחבורתיה, ויש אומרים שזה היה רבי עקיבה וחבורתיה. '''הוו יתבין לעיי באוריתא תחות הדא תאינה''' - הם ישבו מתחת עץ תאנה ושם היו לומדים. '''והוה מרא דתאינתא קריץ ולקיט לה בכל יום''' - בעל התאנה היה משכים לפני עלות השחר וקוטף את כל התאנים הבשלות קודם. '''אמרין: שמא הוא חושדינו?''' - למה הוא קוטף כל כך מוקדם? כנראה הוא חושד שאנחנו נקטוף לו את זה. אז אמרו: '''נחליף את מקומינו'''. '''למחר אתיא מרה דתאינתא גבון, אמר לון: מריי! אף חדא מצוה דהויתן נהיגין ועבדין עמי, מנעתונה מיני!''' - היה לי מצווה אחת שקיימתם בי, ישבתם תחת העץ שלי, וגם את זה אתם לוקחים ממני? '''אמרון ליה, אמרין, דלמא דאחשד לן''' - הם חשבו שהוא חושד בהם, למה הוא קוטף כל כך מוקדם. אז הוא אמר לעצמו: בבוקר הבא שיבוא, הם לבד יבינו למה נהגתי כך. '''בצפרא אתי מודעא יתהון, זרחה עליו החמה והתליעו תאינותיה.''' הוא לא קטף את התאנים, וכשהשמש זרחה עליהן כולן התליעו. '''באותה שעה אמרו: בעל התאנה יודע אימתי עונתה של תאינה ללקוט, והיה לוקטה. כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלק מן העולם, והוא מסלקן''' - לפני שהתקלקלו חס ושלום. '''כד דמך רבי בון בר רבי חייא''', כלומר שרבי בון בר רבי חייא נפטר, על רבי זעירא ואפטר עילוי. הוא דרש בהספד ואמר, כתוב: '''"מתוקה שנת העובד"'''. עכשיו הייתי מצפה שיהיה כתוב "ישן", כי מתוקה שנת העובד. '''ישן אין כתיב כאן, אלא "אם מעט אם הרבה יאכל"'''. '''למה היה רבי בון ברבי חייא דומה? למלך ששכר פועלים הרבה, והיה שם פועל אחד, והיה משתכר במלאכתו יותר מדאי. מה עשה המלך? נטלו, והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות. לעיתותי ערב, באו אותם פועלים ליטול שכרן, ונתן לו שכרו עמהן משלם.''' כלומר כולם קיבלו אותו דבר, גם הוא קיבל בדיוק כמוהם. '''והיו הפועלים מתרעמין ואומרים: אנו יגענו כל היום, וזה לא יגע אלא שתי שעות, ונתן לו שכרו עמנו משלם!''' כלומר למה הוא קיבל אותו דבר? '''אמר להן המלך: יגע זה לשתי שעות, יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו.''' '''כך יגע רבי בון בתורה לעשרים ושמונה שנה, מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד למאה שנה.''' '''כד דמך רבי סימון בר זביד, עאל רבי ליא ואפטר עילוי''' - כלומר שרבי סימון בר זביד נפטר, רבי ליא דרש בהספד ואמר: '''ארבעה דברים תשמישו של עולם, וכולן אם אבדו יש להן חליפין''': '''"כי יש לכסף מוצא, ומקום לזהב יזוקו. ברזל מעפר יוקח, ואבן יצוק נחושה."''' כל הדברים האלו אם אבדו יש להם חליפין, '''אבל תלמיד חכם שמת, מי מביא לנו חליפתו, מי מביא לנו תמורתו?''' '''"והחכמה מאין תמצא, ואי זה מקום בינה? ונעלמה מעיני כל חי".''' אמר רבי לוי: '''מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה, יצא לבם, דכתיב: "ויצא לבם"''', אנו שאיבדנו את רבי סימון בר זביד על אחת כמה וכמה! </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד א''' {{שוליים|ב_פז}} '''אין מקבלים תנחומים על מות עבד, אלא אומרים לו "המקום ימלא חסרונך".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות אבל, פרק יב, הלכה יב , שו"ע יו"ד סימן שעז סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם ושו"ע פסקו שאין מנחמים על עבד ובהמה כדין הירושלמי, מפני שהעבדים כבהמה, ואומרים לו "המקום ימלא חסרונך". {{שוליים|ב_פח}} '''מנחמים על מות תלמיד חכם כאבל על קרוב משפחה, שנאמר "כבריה".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות אבל, פרק יב, הלכה יב , שו"ע יו"ד סימן שעז סעיף א <קטע סוף=כ א/> ==דף כא עמוד א== <קטע התחלה=כא א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן לקיש שקיבל תנחומים על מות תלמידו כרבי חייא בר אדא, כדין תלמיד חביב כבן; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה שמתאבלים על רבו ותלמידו החכם. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב<span class="yerum-runnum">40</span></div> על אחת כמה וכמה! כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]], על אבוי דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#אבוי דשמואל|°]] ואפטר {{ירו"מ-ביאור|דרש}} עילוי: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[קהלת יב יג]]) "סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא". למה היה לוי בן סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] דומה? למלך שהיה לו כרם, והיה בו מאה גפנים. והיו עושות כל שנה ושנה מאה חביות של יין. {{ירו"מ-הדגשה|יבשו חלקם ו}}עמד על חמשים, עמד על ארבעים, עמד על שלשים, עמד על עשרים, עמד על עשר, עמד על אחד, והיה עושה מאה חביות של יין. והיה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו. כך היה רבי לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] חביב לפני הקדוש ברוך הוא ככל {{ירו"מ-הדגשה|בני ה}}אדם {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}. הדא הוא דכתיב: ([[קהלת יב יג]]) "כי זה כל האדם". כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] הוה {{ירו"מ-הוסר|עולם}} עלם סגין {{ירו"מ-ביאור|גבוה מאד ויש אומרים צעיר מאד}} כד סליק להכא. {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ}} חמתיה חד בר פחין {{ירו"מ-ביאור|פרחח}} אמר לו {{ירו"מ-הדגשה|בלגלוג}}: מה קלא בשמיא? {{ירו"מ-ביאור|בלגלוג על שהיה גבוה מאד. ויש אומרים בגלל שרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] המית אותו כשחשב שהוא לועג לו, וכאשר הסבירו לו שכך מבנה פניו — החיה אותו. כפי שמסופר (בתלמוד בבלי מסכת ([[בבא קמא קיז א|בבא קמא דף קיז עמוד א]])}} {{הערה|מעשה: ההוא גברא דהוה בעי אחוויי אתיבנא דחבריה {{ירו"מ-ביאור|היה אדם שרצה למסור לאנסים את התבן של חברו}}, אתא לקמיה דרב, אמר ליה רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: לא תחוי ולא תחוי {{ירו"מ-ביאור|אל תמסור ואל תמסור}}, אמר ליה לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: מחוינא ומחוינא {{ירו"מ-ביאור|אמסור ואמסור}}. יתיב רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] קמיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] באותה שעה, שמטיה לקועיה מיניה, {{ירו"מ-ביאור|שבר את מפרקתו והרגו}}. קרי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] עילויה: ([[ישעיהו נא כ]]) בניך עולפו, שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר — כשור הבר הנלכד ברשת, שהוא שם במקום שנלכד ואי אפשר לו לזוז ממקומו. מה תוא זה, כיון שנפל במכמר אין מרחמין עליו, אף ממון של ישראל כיון שנפל ביד עובדי כוכבים אין מרחמין עליו. אמר ליה רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] לרב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|שהרג את המוסר}}: כהנא, עד האידנא הוו פרסאי דלא קפדי אשפיכות דמים {{ירו"מ-ביאור|עד עכשיו היו כאן פרסיים שאינם מקפידים על שפיכות דמים}} ואינם עונשים את ההורג, אבל השתא איכא יוונאי דקפדו אשפיכות דמים ואמרי מרדין מרדין {{ירו"מ-ביאור|שאומרים רוצח ירצח}} . לכן קום סק לארעא דישראל, וקביל עלך דלא תקשי {{ירו"מ-ביאור| קבל על עצמך שלא להקשות}} לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שבע שנין. אזיל אשכחיה לריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] דיתיב וקא מסיים מתיבתא דיומא לרבנן {{ירו"מ-ביאור|שהיה חוזר ושונה להם מה שדרש רבי יוחנן אותו היום}}, אמר להו רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לרבנן: ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] היכא? אמרו ליה: אמאי? אמר להו: האי קושיא והאי קושיא, והאי פירוקא והאי פירוקא, {{ירו"מ-ביאור|אלו הקושיות שיש לי להקשות ואלו התירוצים שיש לי לתרץ על השיעור}}. אמרו ליה לריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] את דברי רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]. אזל ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ארי עלה מבבל, לעיין מר במתיבתא דלמחר {{ירו"מ-ביאור|שיכין טוב את השיעור של מחר}}. למחר אותבוה בדרא קמא {{ירו"מ-ביאור|הושיבו את רב כהנא בשורה הראשונה}} של היושבים קמיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: שמעתתא אחת ולא אקשי ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: שמעתתא נוספת ולא אקשי. וכל פעם שאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אימרה ורב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לא הקשה על זה, אנחתיה אחורי {{ירו"מ-ביאור|העבירו אותו שורה אחת אחורה}}, עד שהעבירו אותו שבע דרי {{ירו"מ-ביאור|שורות}} עד דאותביה בדרא בתרא {{ירו"מ-ביאור|עד שישב בשורה האחרונה}}. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ארי שאמרת נעשה שועל. אמר רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]: יהא רעוא דהני שבע דרי להוו חילוף שבע שנין {{ירו"מ-ביאור|יהי רצון שאלו שבע השורות שהעבירוני לאחור, יחשבו כתחליף לשבע השנים}} דאמר לי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] שלא להקשות לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. קם אכרעיה, אמר ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: נהדר מר ברישא {{ירו"מ-ביאור|יחזור הרב על תחילת דבריו}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: שמעתתא ואקשי רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], וכך הקשה לו על כל אימרה שאמר, עד שאוקמיה בדרא קמא, {{ירו"מ-ביאור|ששוב הושיבוהו בשורה הראשונה לפני רבי יוחנן}}. המשיך רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] ואמר שמעתתא ורב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] המשיך ואקשי. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה יתיב אשבע בסתרקי {{ירו"מ-ביאור|היה יושב על שבעה כרים}}. מחמת הקושיא שהקשה עליו רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] שלפי ליה חדא בסתרקא מתותיה {{ירו"מ-ביאור|הוציאו כר אחד מתחתיו}}. שוב אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]: שמעתתא ואקשי ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], והוציאו כר נוסף מתחתיו, עד דשלפי ליה כולהו בסתרקי מתותיה עד דיתיב על ארעא. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ב|גברא סבא הוה ומסרחי גביניה|רבי יוחנן היה אדם זקן, וגבות עיניו היו גדולות וכיסו את עיניו}}. אמר להו לשמשיו: דלו לי עיני ואחזייה, דלו ליה במכחלתא דכספא {{ירו"מ-ביאור|הרימו לו את הגבות עם מלקחים של כסף}}. חזא דפרטיה שפוותיה {{ירו"מ-ביאור|ראה ששפתיו של רב כהנא שסועות}} סבר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כי אחוך קמחייך ביה {{ירו"מ-ביאור|שרב כהנא צוחק עליו}}. חלש דעתיה של רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ונח נפשיה דרב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], למחר אמר להו רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לרבנן: חזיתו לבבלאה היכי עביד? אמרו ליה: דרכיה הכי ולא היה זה צחוק. על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לגבי מערתא. חזא דהוה הדרא ליה עכנא {{ירו"מ-ביאור|ראה נחש כרוך על הפתח}}. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לנחש: עכנא, עכנא, פתח פומיך, ולא פתח. יכנס חבר אצל חבר, ולא פתח. אמר: יכנס תלמיד אצל הרב, פתח ליה. בעא רחמי ואוקמיה, אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אי הוה ידענא דדרכיה דמר הכי לא חלשא דעתי, השתא ליתי מר בהדן {{ירו"מ-ביאור|עכשיו יבוא אדוני איתנו}}. אמר ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]: אי מצית למיבעי רחמי דתו לא שכיבנא אזילנא, ואי לא לא אזילנא, ויש מפרשים שרב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] אמר: הואיל וחליף שעתא וכבר קבלתי צער מיתה, לא אקבל שוב צער מיתה ולא אלך מכא. תייריה {{ירו"מ-ביאור|הקיצו רבי יוחנן משנתו}}, אוקמיה ושייליה כל ספיקא דהוה ליה ופשטינהו ניהליה {{ירו"מ-ביאור|העמידו והקשה לו רבי יוחנן את כל הספיקות שהיו לו, ותירץ לו רב כהנא את כולם.}} היינו דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דילכון אמרי, דילהון {{ירו"מ-ביאור|מה שאמרתי לכם, של בני בבל היא, ששמעתי מרב כהנא שעלה מבבל}}}} אמר לו {{ירו"מ-הדגשה|אמרו בשמים שגזר דיניה דההוא גברא מיחתם למיתה, וכן הוות ליה. ומדפגע ביה חמתיה חד חרן}} {{ירו"מ-ביאור|ראה אותו אדם אחר}} אמר לו: מה קלא בשמיא אמר לו: גזר דיניה דההוא גברא מיחתם, וכן הוות ליה. אמר: מה סליקית {{ירו"מ-ביאור|למה עליתי}} {{ירו"מ-הדגשה|לארץ ישראל}} מזכי {{ירו"מ-ביאור|ללמוד תורה}} ואנא איחטי? מה סליקית למיקטלה {{ירו"מ-ביאור|האם עליתי כדי להרוג}} בני ארעא דישראל? ניזול וניחות {{ירו"מ-ביאור|אלך וארד}} לי {{ירו"מ-הדגשה|חזרה לבבל}} מן הן דסליקית. אתא לגבי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר לו: בר נש דאימיה מבסרא {{ירו"מ-ביאור| מבזה}} ליה, ואיתתיה דאבוהי {{ירו"מ-ביאור|אשת אביו}} מוקרא ליה, {{ירו"מ-ביאור|מכבדת אותו}} להן ייזול ליה? אמר לו: ייזול להן דמוקרין ליה. {{ירו"מ-ביאור|ילך להיכן שמכבדים אותו}} נחת ליה כהנא מן הן דסלק. {{ירו"מ-ביאור|ירד כהנא למקום שממנו עלה}} אתון אמרין ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הא נחית {{ירו"מ-ביאור|ירד}} כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לבבל. אמר: מה הוה מיזל ליה {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|בלא}} מיסב רשותא? {{ירו"מ-ביאור|איך הלך בלא ליטול רשות}} אמרין ליה: ההוא מילתא דאמר לך, הוא הוה נטילת רשות דידיה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] כד סלק להכא, אזל אקיז דם. אזל בעי מיזבון {{ירו"מ-ביאור|רצה לקנות}} חדא ליטרא דקופד {{ירו"מ-ביאור|בשר}} מן טבחא. אמר לו: בכמה הדין ליטרתא? אמר לו: בחמשין מניי וחד קורסם. {{ירו"מ-ביאור|ומכה אחת}} אמר לו: סב לך שיתין, ולא קביל עילוי. סב לך ע', ולא קביל עילוי. סב לך פ', סב לך צ', עד דמטא מאה, ולא קביל עילוי. אמר לו: עביד כמנהגך. ברומשא נחית לבית וועדא, {{ירו"מ-ביאור|בלילה ירד לישיבה}} אמר לון: רבנן מה ביש מנהגא דהכא, {{ירו"מ-ביאור|מה המנהג הרע הזה שנהוג כאן}} דלא אכיל בר נש ליטרא דקופד, עד דמחו ליה חד קורסם! אמרין ליה: ומה הוא דין {{ירו"מ-הדגשה|דעביד הכי}}? {{ירו"מ-ביאור|מי עשה לך כך}} אמר לון: פלן טבחא. שלחון בעיי מייתיתיה {{ירו"מ-הדגשה|לדינה}}, {{ירו"מ-ביאור|רצו להביאו לדין}} ואשכחון ארוניה נפקא {{ירו"מ-הדגשה|שמת}}. אמרו לו: רבי, כל הכין {{ירו"מ-הדגשה|הקפדתה עליו? }}אמר לו:{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הוסר|וייתי}} ייתי עליי דלא כעסית עילוי, {{ירו"מ-הוסר|מי}} כי סברת{{ירו"מ-הדגשה|י}} דמנהגא כן. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא, אזל {{ירו"מ-הוסר|סבר}}{{ירו"מ-הדגשה|ספר}}, {{ירו"מ-ביאור|הלך להסתפר}} בעי מסחי באהן דימוסן דטיבריא. {{ירו"מ-ביאור|רצה להתרחץ במרחצאות טבריה}} פגע ביה חד ליצן ויהב ליה {{ירו"מ-הדגשה|חד}} פורקדל. {{ירו"מ-ביאור|נתן לו מכה אחת על העורף}} אמר לו: {{ירו"מ-ביאור|הליצן}} {{ירו"מ-הוסר|חד }}עד כדון עונקתיה דההוא גברא רפיא! {{ירו"מ-ביאור|עדיין צוארך רפוי וצריך לחזקו עם מכות}} והוה ארכונא {{ירו"מ-ביאור|היה שם שופט}} קאים דאין {{ירו"מ-הוסר|אחד }}ליסטים {{ירו"מ-הדגשה|אחד. וההוא ליצן}} {{ירו"מ-הוסר|ואזל}} אזל קם {{ירו"מ-הוסר|ליה }}גחיך כל קבליה. {{ירו"מ-ביאור|הלך וצחק לידו}} {{ירו"מ-הדגשה|על מה שעשה לרבי יסא}} אמר לו: ארכונא {{ירו"מ-הדגשה|ללסטים}}: מאן הוה עמך? תלה עינוי וחמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} דהוא גחיך, {{ירו"מ-הדגשה|וחשב שצחק עליו}} אמר לו: אהן דגחיך הוא {{ירו"מ-הדגשה|הוה}} עמי. נסביה, ודניה, ואודי ליה על חד קטיל. {{ירו"מ-ביאור|הודה על רצח שביצע}} מי נפקין תרויהון {{ירו"מ-ביאור|כשהוציאו את שניהם}} טעינין תרתי {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ש{{ירו"מ-הדגשה|ו}}רין. {{ירו"מ-ביאור|קורות, להיתלות עליהם}} {{ירו"מ-הדגשה|נפק}} {{ירו"מ-ביאור|יצא}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מן {{ירו"מ-הוסר|דעבר ר יסא }}מסחא, {{ירו"מ-ביאור|מהמרחץ}} אמר לו {{ירו"מ-הדגשה|הליצן}}: ההוא עונקתא {{ירו"מ-ביאור|הצוואר}} דהות רפיא, {{ירו"מ-ביאור|שהיתה רפויה}} כבר שנצת! {{ירו"מ-ביאור|התחזקה}} {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו תוכל ללכת בצואר זקוף שנענשתי על שהכתי אותך}}. אמר ליה רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: ביש גדא דההוא גברא. ולא כתיב: ([[ישעיהו כח כב]]) "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם"? רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: קשה היא הליצנות, שתחילתה ייסורין וסופן כלייה. תחילתה ייסורין דכתיב ([[ישעיהו כח כב]]) "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם". וסופן כלייה דכתיב: ([[ישעיהו כח כב]]) "כי כלה ונחרצה שמעתי מאת ה' צבאות על כל הארץ"<br> <span id="דף_כא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א<span class="yerum-runnum">41</span>⁤==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ט|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ט]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ט"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_פט}}חתן, אם רוצה לקרות את שמע בלילה הראשון, קורא. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הרוצה ליטול לו את השם יטול.<br><strong>גמ':</strong> תני: {{שוליים|ב_צ}}כל דבר שהוא של צער, {{ירו"מ-הדגשה|כגון הא דתנן: (משנה תענית א ד) הגיעה י"ז בחשוון ולא ירדו גשמים, התחילו היחידים להתענות}}, כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה. {{ירו"מ-הדגשה|וכן כגון הא דתנן: (משנה פסחים ד א) מקום שנהגו לעשות מלאכה בי"ד, עושין. מקום שנהגו שלא לעשות, אין עושים. ובכל מקום תלמדי חכמים אינם עושים, כל הרוצה לעשות עצמו}} תלמיד חכם עושה, ותבוא לו ברכה. וכל דבר שהוא של שבח, לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה. אלא אם כן מינו אותו פרנס על הציבור. תני: {{ירו"מ-הדגשה|מעשרה תנאים שהתנה יהושע, שיהיו}} {{שוליים|ב_צא}}מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים. {{ירו"מ-ביאור|שהבוץ מתקשה ונעשה כיתדות}} ובשעה {{ירו"מ-ביאור|שהדרך בוצית}} שהוא משתקע, אפילו בשדה שהיא מליאה כורכמין. אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} שהיו בדרך, והיו מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים. וראו את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פפוס|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן פפוס {{ירו"מ-הוסר|שהיה}}{{ירו"מ-הדגשה|שהחמיר}} {{ירו"מ-הדגשה|על עצמו והיה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יהודה בן פפוס או פפוס בן יהודה|משתקע ובא כנגדן.]] אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: מי הוא זה שמראה עצמו באצבע {{ירו"מ-הדגשה|כאילו שהוא חסיד}}? אמר לו: [[ביאור:עץ מסורת#יהודה בן פפוס|°]]<nowiki/>יהודה בן פפוס הוא, שכל מעשיו לשום שמים. אמר לו: ולא כן תני: כל דבר שהוא של שבח, לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה, אלא אם כן מינו אותו פרנס על הצבור? אמר ליה: והתני: כל דבר של צער, כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה ותבוא עליו ברכה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ובלחוד {{ירו"מ-ביאור|ובלבד}} דלא יבזה חורנין. {{ירו"מ-ביאור|שהוא נוהג בחסידות והם לא}} דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ורבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] הוו יתבין אכלין {{ירו"מ-ביאור|ישבו לאכול}} בחדא מן אילין כנישתא עלייתה. {{ירו"מ-ביאור|באחד מעליות בית הכנסת}} אתת עונתה דצלותא, {{ירו"מ-ביאור|הגיעה זמן התפילה}} וקם רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] מצלויא. אמר ליה רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]]: לא כן אלפן רבי: {{ירו"מ-ביאור|לא כך למדנו רבי}} {{שוליים|ב_צב}}אם התחילו אין מפסיקין? ותני חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: {{שוליים|ב_צג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט|כל מי שהוא פטור מדבר ועושה{{ירו"מ-הדגשה|ו}}, נקרא הדיוט.]] אמר לו: והא תנינן: {{שוליים|ב_צד}}חתן פטור {{ירו"מ-הדגשה|מקרית שמע, ואף על פי כן תנינן}}: חתן אם רוצה {{ירו"מ-הוסר|אל ו }}ל{{ירו"מ-הדגשה|קר}}א {{ירו"מ-הדגשה|קרית שמע קורא}}{{ירו"מ-הוסר| דרג היא}}. אמר לו: יכיל אנא פתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אמר: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים. <strong>הדרן עלך פרק היה קורא</strong> ==פרק שלישי: "מי שמתו" == <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שלישי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר ברכות פרק שלישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==דף כא (סוף)== == [[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א"> </span> <br><strong>מתני':</strong> מי שמתו מוטל לפניו, {{שוליים|ג_א}}פטור מקרית שמע ומן התפילין. {{שוליים|ג_ב}}נושאי המיטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן, את שלפני {{ש}} <span id="דף_כא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כ עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''בר פחין.''' בליעל אחד והיה מלעיג ואמר ליה מה קלא בשמיא מפני שבביאתו כעס עליו ר' יוחנן והענישו ומת ואח"כ בקש עליו רחמים וחיה כההיא עובדא דהגוזל בתרא ושאל לו זה מה קול שמעת בשמים וא"ל גזר דין דההוא גברא מיחתם עליו שימות וכן הוה וחזר ופגע באחר כמותו וא"ל כן. אמר מה. זה סליקית להכא למיזכי ולהגות בתורה ואנא אחטא להעניש הבריות וכי עליתי להרוג בני א"י '''ניזול וניחות לי מן הן דסליקית.''' אני צריך לילך ולירד מן המקום הזה שעליתי לכאן ולחזור לבבל '''אתא לגבי ר' יוחנן.''' ולא היה רוצה לגלות לו שדעתו לחזור פן יעכבנו ולפיכך לא נטל ממנו רשות בפירוש כ"א דרך רמז אמר לו '''בר נש דאימיה מבסרא ליה.''' שאמו מבזה אותו ואשת אביו מכבדו לאיזה מהן ילך והרמז על א"י שהיא משולה לאמו וח"ל דומה לאשת אב וכאן יש לו צער ובושה ובח"ל עושין לו כבוד הרבה ור' יוחנן לא הרגיש בדבריו והשיב לו ילך למקום שמכבדין אותו '''נחת ליה כהנא מן הן דסלק.''' והלך רב כהנא וירד ממקום שעלה וחזר לבבל ובאו והגידו זה לר' יוחנן והיה מתמיה ואמר מה זה שהלך לו בלא נטילת רשות ממני ואמרו לו זה הדבר שאמר לך הוא הנטילת רשות שלו ואתה שהשבת לו כך לפיכך הלך לו '''אזל בעי מיזבון.''' הלך בדעתו לקנות ליטרא בשר מהטבח '''בחמשין מניי.''' מין מטבעות שהיה להם '''וחד קורסם.''' ומכה אחת בברזל נקרא קורסם הערוך וא"ל תקח לך ששים מטבעות ולא תעשה לי המכה וחזר והוסיף לו ולא קיבל דבריו וא"ל עשה כמנהגך ולעת ערב כשבא ר' זעירא לבה"מ ואמר לרבנן מה המנהג הרע הזה כאן שלא יאכל אדם ליטרא בשר עד שיכו אותו מכה אחת ואמרו לו ומה זה הדבר ומי הוא עושה זה והשיב פלוני הטבח ושלחו אחריו להביאו ולייסרו על כך ומצאו שמת וארונו יוצא לקראתם ואמרו לר' זעירא רבי כל כך כעסת והענשת לזה והשיב יבא עלי שלא כעסתי עליו מפני שהייתי סבור שהמנהג כאן הוא כך '''אזל ספר.''' נסתפר והיה בדעתו לילך לרחוץ בזה המרחץ של טבריא ופגע בו לץ אחד ונתן לו פורקדל חד זהו פרגול ששנינו בפ' כ"ט דכלים ולשון המדרש בפרשת אמור מה לך לוקה בפרגל וכו' כלומר מכה אחת על צוארו בעץ שקורין פורקדל וא"ל עדיין צוארו והענק שלו רפה הוא וצריך לחזק אותו ודרך שחוק והיתול אמר לו כמנהג הלץ וכשהלך היה שם ארכונא חד שופט ומושל שהיה דן לליסטים א' וזה הלץ עמד ושחק לנגדו וכשאמר הדיין להליסטים מי היה עמך כשעשית המעשה תלה עיניו והביט בלץ הזה וראה שהוא שוחק ואמר זה השוחק הוא היה עמי ולקחוהו ודנו אותו ביסורין עד שהודה על אדם אחד שהוא הרגו וכשהוציאו לשנים אלו וטעונין שתי קורות עליהן לתלות אותם בתוך כך יצא ר' ייסא מהמרחץ וא"ל זה הלץ ההולך להתלות כבר הענק הזה שהיה רפוי נשתנם ונתחזק וכלומר שנגמר דינו ליהרג על שנתן לו מכה על צוארו ואמר לו ר' ייסא ארור המזל שלך ולא כתיב ואל תתלוצצו וגו' ואיני מתחייב בנפשך כי אתה בעצמך גרמת לך '''מתני' לא כל הרוצה ליטול לו את השם יטול.''' אם לא מוחזק חכם ופרוש בשאר דברים אין זה אלא יוהרא שמראה בעצמו שיכול לכוין לבו ואין הלכה כרשב"ג וקצת מרבוותא אמרי דהאידנא כל אדם יקרא ק"ש בלילה הראשון שכיון שבדורות הללו אין מכוונים כל כך בשאר ימים אם לא יקרא בלילה א' מיחזי יותר כיוהרא שמראה עצמו שהוא מכוין בכל שעה אלא השתא משום דטריד במצוה '''גמ' תני.''' בתוספתא פ"ק דתענית על הא דשנינו שם היחידים מתענין בה"ב '''תני.''' בתוספתא דב"ק פ"ח מסתלקין לצדדין להשדות שבצדי דרכים מותר להסתלק מן הדרך לילך לשם מפני יתידות הדרכים כשהארץ יבישה ועשויה כמין גריד וכיתדות שאינו נוח להלך עליהן באמצע הדרך מסתלקין לצדדין וזה א' מעשרה תנאים שהתנה יהושע בכניסתן לארץ ומייתי לה בהאי תלמודא בפ' המוכר את הספינה '''ובשעה שהוא משתקע וכו'.''' כלומר אם השדה שהיא מליאה כרכום היא סמוכה להדרך ומתקלקלת אם הולכין ודורסין עליה ואם יקיף ולא יעבור באותה שדה צריך הוא להשתקע הרבה מן הדרך ולהקיפה אז מותר להסתלק אפי' לאותה שדה מליאה כרכום מפני טורח המרובה '''שהיה משתקע.''' הרבה ונטה מן הדרך ולא רצה להסתלק לצדדין לתוך שדה חבירו א"נ ובשעה שהוא משתקע שצריך להשתקע עצמו הרבה בהדרך שהיא עשויה כמין גומות ועולה ויורד שכיחי הרבה בה מסתלקין אפי' לשדה כרכום '''באצבע.''' מראה חסידותו לפנינו באצבע ויוהרא הוא '''שכל מעשיו לשום שמים.''' ואין לחושדו משום יוהרא '''ולא כן תני כל דבר שהוא של שבח וכו'.''' ור"ג היה סבור לדמות זה לדבר של שבח שמראה חשיבות לפניהם שהוא מדקדק במעשיו ומחמיר על עצמו לעשות לפנים משורת הדין '''אמר ליה.''' ר' יהושע והא תני כל דבר של צער וכו'. והאי נמי דבר של צער הויא שהרי הוא צריך להצטער עצמו בהילוך הדרך כשאינו מסתלק לצדדין</div> <div class="yerum-leiden-text">על אחת כמה וכמה · כד דמך ר' לוי בר סיסי על אבוי דשמואל ואפטר עילוי סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא · למה היה בן סיסי דומה למלך שהיה לו כרם והיו בו מאה גפנים והיו עושות מאה חביות שליין עמד על שלשים עמד על עשרים עמד על עשר עמד על אחד והיה עשה מאה חביות שליין · והיה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו · כך היה ר' לוי בר סיסי חביב לפני הקב'ה ככל אדם · הדא הוא דכת' כי זה כל האדם · כי זה ככל האדם · כהנא הוה עולם סגין כד סליק להכא חמתיה חד בר פחין · אמ' ליה מה קלא בשמיא · אמ' ליה גזר דיניה דההוא גברא מיחתם · וכן הוות ליה חמתיה חד חרן אמ' ליה מה קלא בשמיא · אמ' ליה גזר דיניה דההוא גברא מיחתם · וכן הוות ליה · אמ' מה סליקית מזכי ואנא איחטי · מה סליקית למיקטלה בני ארעא דיש' ניזול וניחות לי מן הן דסליקית · אתא לגבי ר' יוחנן אמ' ליה בר נש דאימיה מבסרא ליה ואיתתיה דאבוהי מוקרא ליה להן ייזיל ליה · אמ' ליה ייזיל להן דמוקרין ליה · נחת ליה כהנא מן הן דסלק · אתון אמרין ליה לר' יוחנן הא נחית כהנא לבבל · אמ' מה הוה מיזל ליה דלא מיסב רשותא · אמרין ליה ההיא מילתא דאמ' לך היא הוה נטילת רשות דידיה ' ר' זעירא כד סלק להכא אזל אקיז דם · אזל בעי מיזבון חדא ליטרא דקופד מן טבחא · אמ' ליה בכמה ליטרתא · אמ' ליה בחמשין מניי וחד קורסס · אמ' ליה סב לך שיתין ולא קביל עילוי · סב לך שבעין ולא קביל עילוי · סב לך פ' · סב לך צ' · עד דמטא מאה ולא קביל עילוי · אמ' ליה עביד כמנהגך · ברומשא נחית לבית וועדא · אמ' לון רבנן מה ביש מנהגא דהכא דלא אכיל בר נש ליטרא דקופד עד דמחו ליה חד קורסס · אמרין ליה ומה הוא דין · אמ' לון פלן טבחא · שלחון בעיי מייתיתיה · ואשכחון ארוניה נפקא · אמרין ליה ר' כל הכין אמ' ליה וייתי עליי דלא כעסית עילוי מי סברת דמנהגא כן · ר' יסא כד סליק להכא אזל ספר בעי מסחי באהן דימוסן דטיבריא · פגע ביה חד ליצן ויהב ליה פורקדל חד · אמ' ליה עד כדון עונקתיה דההוא גברא רפיא · והוה ארכונא קאים דאין אחד ליסטים ואזל קם ליה גחיך כל''קבליה · אמ' ליה מאן הוא עמך תלה עינוי וחמא דהוא גחיך אמ' ליה אהין דגחיך הוא עמי נסביה ודמה ואודי ליה על חד קטיל · מי נפקין תרויהון טעינין תרתי שריין דעבד ר' יסא מ' מסחי · אמ' ליה ההוא עונקתא דהות רפיא כבר שנצת · אמ' ליה ביש גדא דההוא גברא ולא כת' ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם · ר' פינחס בשם ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק קשה היא הליצנות שתחילתה ייסורין וסופן כלייה · תחילתה ייסורין דכת' ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם · וסופן כלייה דכת' כי כלה ונחרצה שמעתי מאת יי' צבאות על כל הארץ · מתני' חתן אם רוצה לקרות את שמע בלילה הראשון קורא · רבן שמעון בן גמליאל או' לא כל הרוצה ליטול לו את השם יטול · תני כל דבר ש הוא שלצער כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה · תלמ' חכם עושה ותבוא לו ברכה · וכל דבר שהוא שלשבח לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה · תלמ' חכם עושה אלא אם כן מינו אותו פרנס על הציבור · תני מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים · וכשהוא משתקע אפי' בשדה שהיא מליאה כורכמין · אמ' ר' אבהו מעשה ברבן גמליאל ור' יהושע שהיו בדרך והיו מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים וראו את ר' יהודה בן פפוס שהיה משתקע ובא כנגדן · אמ' רבן גמליאל לר' יהושע מי הוא זה שמראה עצמו באצבע אמ' לו יהודה בן פפוס הוא שכל מעשיו לשום שמים · אמ' ליה ולא כן תני כל דבר שהוא שלשבח לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה · תלמ' חכם עושה אלא אם כן מינו אותו פרנס על הציבור · אמ' ליה והא תני כל דבר שלצער כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה · תלמ' חכם עושה ותבוא עליו ברכה · אמ' ר' זעירא ובלחוד דלא יבזה חורנין · דלמא ר' יסא ור' שמואל בר רב יצחק הוו יתבין אכלין בחדא מן אילין כנישתא עלייתא · אתת עונתה דצלותא וקם ר' שמואל בר רב יצחק מצלייא · אמ' ליה ר' מיישא לא כן אלפן ר' אם התחילו אין מפסיקין · ותני חזקיה כל מי שהוא פטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט · אמ' ליה והא תנינן חתן פטור · חתן אם רוצה אמ' ליה ולא דרבן גמליאל היא · אמ' ליה יכיל אנא פתר כרבן גמליאל דרבן גמליאל אמ' איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים</div> <div class="yerum-side">'''ובלחוד דלא ובזה חורנין.''' הא דאמרי' דבדבר של צער אם רצה לעשות אותה דוקא בפני עצמו יכול להחמיר עליו אבל אם הוא בפני אחרים וכהך עובדא לא יעשה כן מפני שהוא כמבזה לאחרים שהם אינם רוצים לעשו' לפנים משורת הדין והוא עושה '''דלמא.''' מעשה בר' ייסא ור' שמואל שהיו יושבין ואוכלין בא' מבהכ"נ שבעלייה והגיע עונת התפלה וקם ר' שמואל והפסיק מאכילה להתפלל '''א"ל והא תנינן חתן פטור חתן אם רוצה.''' כלומר דאע"פ ששנינו שהחתן פטור מק"ש אפ"ה שנה רבי כאן אם רוצה לקרות קורא אלמא דלא נקרא הדיוט כשמחמיר על עצמו בדבר שהוא פטור מן הדין '''א"ל יכיל אנא פתר כר"ג.''' והכי גריס לה בפ"ק דשבת ול"ג ההיא א"ל קמא. כלומר דמתני' דהכא כר"ג אתיא דלא רצה לפטור עצמו מק"ש כמו שהשיב לתלמידיו איני שומע וכו' ושאני ק"ש דאית ביה קבלת מלכות שמים: הדרן עלך היה קורא</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''כד דמך רבי לוי בר סיסי''', על אבוי דשמואל ואפטר עילוי - אבא של שמואל עמד והספיד אותו. אמר, כתוב בקהלת: '''"סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא"'''. '''למה היה לוי בן סיסי דומה? למלך שהיה לו כרם, והיה בו מאה גפנים. והיו עושות כל שנה ושנה מאה חביות של יין.''' יבשו חלקם: '''עמד על חמשים, עמד על ארבעים, עמד על שלשים, עמד על עשרים, עמד על עשר, עמד על אחד, והיה עושה מאה חביות של יין.''' כלומר בדיוק כמו שבהתחלה, '''והיה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו. כך היה רבי לוי בר סיסי חביב לפני הקדוש ברוך הוא ככל אדם.''' הדא הוא דכתיב: '''"כי זה כל האדם"'''. כהנא היה בחור צעיר מאוד כשעלה לארץ ישראל. אני חוזר לסיפור שמופיע כן, יש קטע מהבבלי שכתבתי פה למטה. הבבלי מספר שהיה בחור יהודי אחד שרצה למסור רכוש של יהודים לגויים, ורב אמר לו שלא יעשה את זה. הוא החליט שכן עושה את זה, ואז רב כהנא נתן לו מכה והרג אותו, ולכן הוא ברח לארץ ישראל. לפני שהוא הלך לארץ ישראל, רב ביקש ממנו שלא יקשה לרבי יוחנן שבע שנים. הוא הגיע, פגש את ריש לקיש בארץ ישראל ושאל אותו כל מיני שאלות, וריש לקיש ראה שהוא תלמיד חכם מאוד גדול. הוא אמר לרבי יוחנן: '''ארי עלה מבבל, לעיין מר במתיבתא דלמחר'''. ריש לקיש בעצם היה מכין את השיעור לפני שרבי יוחנן היה מגיע - היה אומר לו מה ההתרשמות שלו מהתלמידים, השאלות שלהם, כדי שרבי יוחנן יכין את השיעור. הם נהגו לשבת - רבי יוחנן יושב על כסא וכל האחרים יושבים בשורות שורות לפניו, והוא התחיל לדרוש את השיעור. בהתחלה כהנא ישב בשורה הראשונה והוא חיכה שהוא ישאל. הוא לא שאל שאלה, אז העבירו אותו לשורה השנייה, ולאחר מכן השלישית, וכן הלאה עד שהוא הגיע לשורה השביעית. ואז רבי יוחנן אמר לריש לקיש: '''ארי שאמרת נעשה שועל'''. ואז רב כהנא ביקש שבמקום השבע שנים שהוא הבטיח לרב לא לשאול שאלה, השבע שורות שהוא התבזה - שהורידו אותו שבע שורות - זה יהיה במקום. ואז בעצם הוא ביקש לחזור חזרה לשורה הראשונה ולהתחיל את השיעור מחדש והוא ישאל שאלות. באמת על כל שורה, כל שאלה, כל דבר שרבי יוחנן אמר, כהנא שאל שאלות, וככה קידמו אותו שורה שורה עד שהגיע חזרה לשורה הראשונה. ואז רבי יוחנן רצה לראות מי התלמיד החכם הזה, וביקש שירימו לו את העפעפיים במכחלת של כסף, והוא ראה את כהנא, וכהנא הלחיים שלו היו בולטות - זה היה נראה כאילו שהוא צוחק. אז רבי יוחנן חשב שהוא צוחק עליו, וחלשה דעתו של רבי יוחנן ונח נפשיה דרב כהנא. לאחר מכן שסיפרו לרבי יוחנן שבעצם זה המבנה פנים של כהנא, הוא הלך והחייה אותו. כשכהנא הגיע לארץ ישראל, אמרנו שהוא היה בחור צעיר. חמתיה חד בר פחין, אמר לו: '''מה קלא בשמיא?''' - הרי רבי יוחנן הרג אותו וגם החייה אותו, מה נשמע בשמיים? אמר לו: גזר דין על אותו גברא מיחתם - שמעתי שאתה עומד למות. וכן פגע בעוד אחד שגם אמר לו: מה קלא בשמיא? שוב אמר לו: גזר דיניה דההוא גברא מיחתם, אתה עומד למות. אז כהנא אמר לעצמו: '''מה סליקית מזכי ואנא איחטי?''' כל המטרה שלי לעלות לארץ ישראל היתה כדי ללמוד תורה, ואני חוטא כאן. '''מה סליקית למיקטלה בני ארעא דישראל? ניזול וניחות לי מן הן דסליקית''' - אחזור למקום שממנו עליתי. אתא לגבי רבי יוחנן, אמר לו: '''בר נש דאימיה מבסרא ליה, ואיתתיה דאבוהי מוקרא ליה, להן ייזול ליה?''' - אמא של בן אדם שאמא שלו מבזה אותו, ואשתו של אבא שלו (האמא החורגת) מכבדת אותו - לאיפה ילך? '''אמר לו: ייזול להן דמוקרין ליה''' - שילך לאיפה שמכבדים אותו. '''נחת ליה כהנא מן הן דסלק. אתון אמרין ליה לרבי יוחנן: הא נחית כהנא לבבל. אמר: מה הוה מיזל ליה מיסב רשותא?''' איך הוא הלך בלי לקבל רשות? '''אמרין ליה: ההוא מילתא דאמר לך, הוא הוה נטילת רשות דידיה''' - בעצם התכוון להגיד שבארץ ישראל מבזים אותו, ובבבל שם מעריכים אותו, וזה כבר היה קבלת רשות ממנו. רבי זעירא כד סלק להכא, אזל אקיז דם - הלך להקיז דם. נהגו לאכול אחרי הקזת דם בשר, כדי להחזיר את הדם שאבד. '''אזל בעי מיזבון חדא ליטרא דקופד מן טבחא. אמר לו: בכמה הדין ליטרתא? אמר לו: בחמשין מניי וחד קורסם.''' צריך לשלם חמישים כסף ועוד איזה מכה. '''אמר לו: סב לך שיתין, ולא קביל עילוי. סב לך ע', ולא קביל עילוי. סב לך פ', סב לך צ', עד דמטא מאה, ולא קביל עילוי.''' לא הסכים לקבל שום דבר, רק חמישים ומכה. '''אמר לו: עביד כמנהגך''' - תעשה מה שאתה רוצה. נתן לו חמישים שקל, ונתן לו גם מכה. '''ברומשא נחית לבית וועדא, אמר לון: רבנן מה ביש מנהגא דהכא, דלא אכיל בר נש ליטרא דקופד, עד דמחו ליה חד קורסם!''' - אדם לא יכול לאכול ליטרה בשר עד שנותנים לו איזו מכה. '''אמרין ליה: ומה הוא דין? אמר לון: פלן טבחא.''' שלחו לחפש אותו לדין, ומצאו שהארון שלו יוצא - שהוא מת. '''אמרו לו: רבי, כל הכין''' - כל כך הקפדת על זה? '''אמר לו: ייתי עליי דלא כעסית עילוי, כי סברת דמנהגא כן''' - הייתי בטוח שזה המנהג, לכן לא כעסתי. רבי יסא כד סליק להכא, אזל בעי מסחי באהן דימוסן דטיבריא - רצה להתרחץ במרחצאות של טבריה. '''פגע ביה חד ליצן ויהב ליה פורקדל''' - נתן לו מכה מאחורי הצוואר, עד היום לצערנו יש שנוהגים כך למי שמסתפר. '''אמר לו: עד כדון עונקתיה דההוא גברא רפיא!''' - צוואר שלך עדיין רך, צריך לחזק אותו. '''והוה ארכונא קאים דאין ליסטים''' - היה שופט רומאי שדן גנב. הליצן, תוך כדי שהוא הולך, '''אזל קם גחיך כל קבליה''' - צוחק ומספר לכולם איך נתן מכה לרבי יסא. תוך כדי זה הוא עבר דרך המשפט, '''אמר לו: ארכונא: מאן הוה עמך?''' - היה איתך שותף? '''תלה עינוי וחמא דהוא גחיך, אמר לו: אהן דגחיך הוא עמי.''' הוא הרים עיניים, ראה מישהו צוחק, וחשב שצוחק עליו, אז אמר: זה השותף שלי. '''נסביה, ודניה, ואודי ליה על חד קטיל.''' תפסו אותו ושפטו אותו, והוא הודה שרצח. '''מי נפקין תרויהון טעינין תרתי שרין''' - כל אחד מהם סחב את העץ, כמו שהיה נהוג שהנאשם סוחב את העץ שעליו תולים אותו. תוך כדי שהם עוברים, '''רבי יסא מן מסחא, אמר לו: ההוא עונקתא דהות רפיא, כבר שנצת!''' - הצוואר שלך כבר התחזק, אתה יכול ללכת בגאווה, כבר נענשתי על מה שהכיתי אותך. '''אמר ליה רבי יסא: ביש גדא דההוא גברא.''' זה חוסר מזל. '''ולא כתיב: "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם"?''' למה היית צריך להתלוצץ? '''רבי פינחס ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק: קשה היא הליצנות, שתחילתה ייסורין וסופן כלייה. תחילתה ייסורין דכתיב "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם". וסופן כלייה דכתיב: "כי כלה ונחרצה שמעתי מאת ה' צבאות על כל הארץ"'''. </div> </div> lnd8zdqc7tormhnct0514vc3fz3xmgy 3083833 3083831 2026-09-18T15:02:43Z מאירושולי 35234 3083833 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שני — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יב עמוד א<span class="yerum-runnum">23</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_א|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_א}}היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא; אם כיון לבו יצא, ואם לאו לא יצא. ובפרקים, שואל מפני הכבוד ומשיב, ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה{{ירו"מ-הוסר|ור'}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: {{שוליים|ב_ב}}באמצע, שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד, ובפרקים, שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא; אם כיון לבו יצא}}. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: זאת אומרת שאין הברכות מעכבות, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי לא נאמר שברך.  התיבון: והתנן}}: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|תלמידי חכמים שתורתם אמנותם וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{ירו"מ-הדגשה|מפסיקים לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. וכי יעלה על הדעת שאינו מפסיק גם לברכות? ולא תנינתה התם מפסיקין לקריאת שמע ולברכות, אף הכא, אף על גב דלא תנינתה, צריך לברך}}. אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: {{ירו"מ-הדגשה|כאן חייבים לאמר שלא ברך. ש}}אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה שהוא צריך לברך, מאי אם כיון לבו יצא? אם ברך, קל וחומר שכוין}} את {{ירו"מ-הוסר|שהוא צריך }}{{ירו"מ-הוסר|לברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לבו}} {{ירו"מ-הדגשה|לצאת. אף אם נאמר}} {{ירו"מ-הוסר|בירך}}{{ירו"מ-הדגשה|שברך}} {{ירו"מ-הדגשה|וודאי התכוון לצאת, אפשר שלא די שיכוון ליבו לצאת, אלא}} צריך שיכוין את לבו {{ירו"מ-הדגשה|לפירוש המילים}}.{{ירו"מ-הוסר|בכולן התיבון ואינו מפסיק ולא תנינתה}} {{ירו"מ-הוסר|והכא}}{{ירו"מ-הדגשה|האם}}{{ירו"מ-הוסר| אף על גב דלא תנינתה}} צריך {{ירו"מ-הדגשה|כוונה}}{{ירו"מ-הוסר| לברך זאת אומרת: צריך לכוין את לבו}} בכולן? נישמעינה מן הדא: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אחי|°]]<nowiki/>רבי אחי {{ירו"מ-ביאור|ברבי יאשיה}} אמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: אם כיון לבו בפרק ראשון, אף על פי שלא כיון לבו בפרק שני, יצא. מה בין פרק ראשון ומה בין פרק שני? {{ירו"מ-הדגשה|ולמה די אם כיון בפרק ראשון}}. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}? כל {{ש}} <span id="דף_יב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''פרק ב' הלכה א', דף י"ב עמוד א'''' מתניתין: היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא. כלומר אדם שהיה קורא בתורה והגיע הזמן של קריאת שמע והוא בדיוק היה קורא את פרשת שמע שמופיעה בתורה. '''אם כיוון ליבו יצא, ואם לאו לא יצא'''. יש כל מיני פירושים מה בדיוק הכוונה כיוון ליבו, האם כיוון ליבו לעצם לצאת ידי חובה בכלל או כיוון ליבו למשמעות של המילים. זה הגמרא תסביר. '''ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב'''. כלומר, אנחנו יודעים שבקריאת שמע יש לנו שלוש פרשות שמע, והיה אם שמוע ויאמר - לפניה ביום יש שתי ברכות ולאחריה ברכה אחת. בערב לפניה שתי ברכות, ואחריה שתי ברכות. אז בין פרק לפרק או בין ברכה לברכה, שואל מפני הכבוד. כלומר הוא יכול לשאול לשלומו של מישהו מכבד וגם משיב. '''ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב'''. כלומר באמצע הפרקים, באמצע שמע ישראל, באמצע והיה אם שמוע וכולי, אז שואל מפני יראה ומשיב - זה '''דברי רבי מאיר'''. אבל כמובן שבאמצע הפרק זה יותר חמור. '''רבי יהודה אומר: באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד'''. כלומר לפי רבי יהודה זה הדרגתי. תמיד להשיב תשובה יותר קל מאשר לשאול. אז באמצע הפרקים עצמם, באמצע שמע, באמצע והיה אם שמוע וכולי, אז הוא שואל רק מפני יראה. כלומר אדם שהוא מפחד ממנו, אבל להשיב הוא יכול כבר להשיב גם מפני הכבוד - מי שמכבד אותו. אבל '''ובפרקים שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם'''. כלומר שוב פעם ירידה, כן? לשאול שואל מפני הכבוד, אבל להשיב אפשר להשיב לכל אדם. גמרא: תנן, '''היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא, אם כיוון לבו יצא'''. ככה כתוב במשנה. '''אמר רבי אבא: זאת אומרת שאין הברכות מעכבות'''. כלומר מה הראיה? כי הרי כתוב "היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כיוון ליבו יצא". לא כתוב שאם ברך וכיוון ליבו. אז מכאן שהוא בעצם עם הברכות - לא מעכבות. מקשה הגמרא: והתנן מפסיקים לקריאת שמע ומפסיקים לתפילה. אנשים שהיו עוסקים בתורה והגיע זמן קריאת שמע - אז מפסיקים את הלימוד, ולתפילה לא מפסיקים. אבל שם הרי לא כתוב שמפסיקים לקריאת שמע ולפני כן מברכים. כתוב מפסיקים לקריאת שמע, וודאי האדם שלא מפסיק גם לברכות ברור שהוא גם מברך, כן? ואף על פי כן לא כתוב. אז כנראה שבעצם זה דבר שהוא מובן. אז גם כאן שכתוב שהיה קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כיוון ליבו יצא, הכוונה אם ברך וכיוון ליבו. '''אמר רבי יוסה: אם אומר את צריך שיכוין את לבו'''. כלומר אי אפשר להגיד את זה ככה. כאן חייבים לומר שהוא לא ברך. כי הרי מה המשנה אומרת? אם כיוון ליבו יצא. אם אומר אתה שברך, אז מה זה אם כיוון ליבו יצא? הרי אם ברך קל וחומר שהוא התכוון לצאת. כלומר אדם לא מברך סתם. אומרת הגמרא זה לא ראיה. גם אם נאמר שהוא כן ברך והתכוון לצאת, לא די בזה. כי בקריאת שמע לא די בכוונה לצאת, אלא צריך כוונה לפירוש המילים. כיוון ליבו - הכוונה לפירוש המילים. אז מה שהמשנה אמרה, "היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כיוון ליבו יצא", הכוונה שהוא ברך וכיוון ליבו למשמעות המילים. שואלת הגמרא: '''צריך בכולן'''? האם צריך כוונה בכולן? כלומר לכל הפרשות? אומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא'''. נביא ראיה מסיפור. '''רבי אחי אמר משום רבי יהודה: אם כיון לבו בפרק ראשון, אף על פי שלא כיון לבו בפרק שני, יצא'''. כלומר רבי אחי אמר בשם רבי יהודה שבעצם מספיק לכוון ליבו בפרק הראשון, לא צריך בפרק השני. שואלת הגמרא: '''מה בין פרק ראשון ומה בין פרק שני'''? כלומר למה די בכוונה בפרק הראשון? '''אמר רבי חנינא: כל מה שכתוב בזה כתוב בזה'''. הוא אומר מאוד פשוט. פרשה שנייה, פרשת והיה אם שמוע, זה בעצם שחזור של מה שכתוב בפרשת שמע. אז לכן אם כיוונתי בשמע מספיק. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' היה קורא בתורה.''' בזמן ק"ש והוא קורא אותה בתורה '''אם כיון לבו.''' לצאת ידי חובת ק"ש יצא ואם לאו לא יצא וכמ"ד מצות צריכות כונה שיהא מכוון לצאת י"ח ומ"ד מצות אין צריכות כונה מפרש אם כיון לבו לקרות ולאפוקי בקורא להגיה את הספר אם יש בו טעות דאפי' לקריאה נמי לא מתכוין א"נ שהקורא להגיה אינו קורא התיבות כנקודתן אלא קורא ככתיבתן כדי להבין בחסרות ויתירות ובקריאה כזו לא יצא '''בפרקים.''' מפרש במתני' דלקמן מה הן הפרקים '''שואל מפני הכבוד.''' שואל בשלום אדם נכבד שראוי להקדים לו שלום '''ומשיב.''' ואין צ"ל שמשיב לו שלום אם הקדים לו '''ובאמצע.''' הפרק שואל מפני היראה אדם שהוא ירא מפניו כגון אביו או רבו וכ"ש אם מתירא ממנו שלא יהרגהו ואין צ"ל שמשיב לו שלום אבל מפני הכבוד לא '''ר' יהודה אומר באמצע.''' הפרק שואל בשלום מי שירא ממנו ומשיב שלום לאדם נכבד '''ומשיב שלום לכל אדם.''' שהקדים לו שלום והלכה כר' יהודה ובכל מקום שאסור להפסיק כך אסור לדבר בלשון הקדש כמו שאר הלשונות '''גמ' זאת אומרת שאין הברכות מעכבות.''' מדלא תני אלא אם כיון לבו לצאת בק"ש והרי הוא קורא בתורה ולא בירך ברכת הק"ש ש"מ שאין ברכות ק"ש מעכבות '''אם אומר את שהוא צריך לברך.''' דברי ר' יוסה הכי מתפרשין דלמאי דדייק ר' בא ממתני' דאין הברכות מעכבות מדלא קתני מידי מהברכות ועלה קאמר דהאי לאו דיוקא הוא וכדמותבינן לקמן והיינו דאקדים לה להאי מילתא וכדלקמיה '''אם אומר את וכו'.''' כלומר הא לכשתמצי לומר שצריך הוא לברך דהוה סבירא לן דהברכות מעכבות א"כ ודאי הוא שאם בירך שצריך שיכוין את לבו בכל הג' פרשיות שהרי אם אפי' הברכות מעכבות פשיטא הוא דכל ג' הפרשיות מעכבות ועד שיכוין לבו בכולן לצאת ידי חובתו והשתא קשיא על עיקר דיוקא דידך כדמסיק '''התיבון.''' על האי דיוקא דר' בא '''ואינו מפסיק ולא תנינתה.''' וכי אינו מפסיק הוא בין פרשה של ק"ש לפרשה אחרת שבה שהרי הוא קורא בתורה כסדר וכמה וכמה פרשיות איכא בין חדא פ' של ק"ש לחברתה ואפ"ה לא תנינתה להאי דינא במתני' וזה היה צריך התנא להשמיענו דהא איכא למ"ד לקמן שאם הפסיק בק"ש כדי לקרות את כולה לא יצא ידי חובתו '''נשמעינה מן הדא דר' אחי וכו'.''' בתוספתא פ"ב דעיקר הכוונה בפרק ראשון הוא וכדמפרש ר' חנינא טעמא דכל מה שכתוב בפ' ראשון ואהבת וגו' ושננתם וקשרתם כתוב בפ' שני וכבר יצא י"ח בכוונת פ' הראשון</div> <div class="yerum-leiden-text">היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא · ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב · ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי מאיר · ר' יהודה א' באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד · ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם · ואילו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשניה בין שניה לשמע · בין שמע לוהיה אם שמוע בין והיה אם שמוע לויאמר בין ויאמר לאמת ויציב · ר' יהודה א' בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק · אמ' ר' יהושע בן קרחה למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה ואחר כך עול מיצות · והיה אם שמוע לויאמר שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה · ויאמר אינו נוהג אלא ביום · הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא · ר' יוסי א' לא יצא · קרא ולא דיקדק באותותיה ר' יוסי א' יצא · ר' יהודה א' לא יצא · הקורא למפרע לא יצא · קרא וטעה יחזור למקום שטעה · האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך מה שאינן רשאין לעשות כן בתפילה · חתן פטור מקרית שמע בלילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה · מעשה ברבן גמליאל שנשא אשה וקרא לילה הראשון שנשא · אמרו לו תלמידיו רבינו לא כך לימדתנו שחתן פטור מקרית שמע לילה הראשון · אמ' להן איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפי' שעה אחת · רחץ בלילה הראשון שמתה אשתו אמרו לו תלמידיו רבינו לא כך לימדתנו שאבל אסור לרחוץ · אמ' להן איני כשאר בני אדם איסטניס אני · מת טבי עבדו וקיבל עליו תנחומין אמרו לו תלמידיו רבינו לא כך לימדתנו שאין מקבלין תנחומין על העבדים · אמ' ליה אין טבי עבדי כשאר כל העבדים כשר היה · חתן אם רוצה לקרות קרית שמע בלילה הראשון קורא · רבן שמעון בן גמליאל א' לא כל הרוצה ליטול לו את השם יטול · היה קורא בתורה כול' · אמ' ר' בא זאת אומרת שאין הברכות מעכבות · אמ' ר' יוסה אם או' את שהוא צריך לברך בירך צריך שיכוין את לבו בכולן התיבון ואינו מפסיק ולא תנינתה והכא אע'ג' דלא תנינתה צריך לברך · זאת אומרת צריך לכוין את ליבו בכולן · נישמעינה מן הדא ר' אחי אמ' משום ר' יהודה אם כיון לבו בפרק ראשון אע'פ' שלא כיון לבו בפרק שיני יצא · מה בין פרק ראשון ומה בין פרק שיני · אמ' ר' חנינא כל</div> <div class="yerum-side">'''והכא אע"ג דלא תנינתה צריך לברך.''' כלומר והשתא הכא נמי לענין הברכות מנא לך למידק שאינן מעכבות מדלא קתני לה במתני' הרי לא קתני נמי מדינא דהפסקה מידי ועל כרחך לומר דלא קתני הכא אלא מה דשייך לגופא דדינא דאין הקורא כדרכו יוצא י"ח עד שיכוין לבו לצאת ומברכות ומהפסקה לא איירי הכא מידי ולעולם אימא לך שצריך הוא לברך '''זאת אומרת צריך לכוין את לבו בכולן.''' השתא שואל הש"ס למאי דקאמר בירך צריך וכו' אי דנקטינן הכי באמת לדינא שעד שיכוין בכולן ואע"ג דלא משכחת לה בלא הפסק בין פרשה לפרשה הא לא קשיא מידי דאימא אין הכי נמי שצריך שיקרא פ' שניה אח"כ מיד בלא הפסקה וכן פ' השלישית דהא קאמרת דלא איירינן הכא מדינא דהפסקה ולא איירי התנא אלא מדינא דכוונה ואם כן מי נימא עד שיכוין בכולן '''מעתה וכו'.''' ולמה קורין לפרק השני</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יב עמוד ב<span class="yerum-runnum">24</span></div> מה שכתוב בזה כתוב בזה. מעתה לא יקרא אלא אחד; אמר רבי עילא[[ביאור:עץ מסורת#עולא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: הראשון ליחיד, והשני לציבור. {{ירו"מ-הוסר|והראשון}} הראשון לתלמוד, והשני למעשה. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: אין לך צריך כוונה, אלא ג' פסוקים הראשונים בלבד. ותני כן: "ושננתם", עד כאן לכוונה, מיכן ואילך לשינון. רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] רבי אורי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אורי|°]] רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]] ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ב_ג}}צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד. מה, אם היה יושב עומד? לא, אם היה מהלך, עומד. תני: {{שוליים|ב_ד}}צריך להאריך באחד. רב נחמן ברבי יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן ברבי יעקב|°]] אמר: {{שוליים|ב_ה}}ובלבד בד'. סומכוס בר יוסף אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מאריך באחד, אביו של סומכוס|כל המאריך באחד, מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה]]. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] הוה מאריך סגין. {{ירו"מ-ביאור|הרבה}} אמר לו רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: לית את צריך כל הכין, אלא {{שוליים|ב_ו}}כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] שאיל לרבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולינא}}{{ירו"מ-הדגשה|למה לית אנא}} חמי {{ירו"מ-ביאור|למה אנני רואה}} ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מקבל עליו עול מלכות שמים? אמר לו: {{שוליים|ב_ז}}כד תחמיניה יהיב ידיה על אפוהי, {{ירו"מ-ביאור|כשתראה שרבי מניח ידו על פניו}} הוא מקבל עליו עול מלכות שמים. ואמר לו: ואינו צריך להזכיר יציאת מצרים? אמר לו: לית איפשר דלא יטי {{ירו"מ-ביאור|אין אפשרות שרבי לא יזכיר}} {{ירו"מ-הדגשה|בכל השיעור}} מילה {{ירו"מ-הדגשה|מיציאת מצרים}}. רבי טביומי[[ביאור:עץ מסורת#רבי טביומי|°]] שאל לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: לית הדא אמרה, {{שוליים|ב_ח}}שאין לך צריך כוונה, אלא פסוק הראשון בלבד? אמר לו: אדא יתנה {{ירו"מ-ביאור|אותו זמן ששם רבי ידו על עיניו, היה בו די זמן}} {{ירו"מ-הדגשה|בכדי שיאמר}} עד ושננתם. רבי מני[[ביאור:עץ מסורת#רבי מני|°]] אמר משום רב יודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]], שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: אם הפסיק בה כדי לקרות את כולה, לא יצא ידי חובתו. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: הלכה כרבי מינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מינא|°]] שאמר משום רבי יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בן יהוצדק[[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן יהוצדק|°]]: אף בהלל ובקריאת המגילה כן. אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] ורב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] הוו יתבין אמרין: {{ירו"מ-ביאור|ישבו ואמרו}} אף בתקיעות כן. {{ירו"מ-הדגשה|כד}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב ושמעון לרב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ב_ט}}{{ירו"מ-הוסר|הונא }}אפילו שמען עד תשע שעות, יצא. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עד דאנא תמן {{ירו"מ-הדגשה|בבבל}}, צריכה לי {{ירו"מ-ביאור|הסתפקתי}} {{ירו"מ-הדגשה|אם הפסיק בין התקיעות יצא}}. וכד סלקית להכא, {{ירו"מ-ביאור|כשעליתי לארץ ישראל}} שמעית רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ב_י}}אפילו שמען כל היום, יצא, {{שוליים|ב_יא}}והוא ששמען על הסדר. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי: {{שוליים|ב_יב}}{{ירו"מ-הוסר|הוה}}{{ירו"מ-הדגשה|היה}} זה צריך פשוטה הראשונה, וזה צריך פשוטה האחרונה, {{ירו"מ-ביאור|כגון של תקיעה שברים תקיעה}} תקיעה אחת מוציאה ידי שתיהן? רבי אבון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבון בר חייא|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|הא דאמרן}} {{ירו"מ-ביאור|מה שאמרנו}} {{ירו"מ-הוסר|קש}} {{ירו"מ-הדגשה|אם הפסיק כדי לגמור את כולה חוזר לראש. האם כולה הכוונה לקריאת}} שמע וברכותיה, {{ירו"מ-הדגשה|או}} היא ולא ברכותיה? {{ירו"מ-הדגשה|הפסיק בברכותיה, היא וברכותיה, או}} ברכותיה ולא היא? הפסיק שלישה וחזר והפסיק שלישה, {{ירו"מ-הדגשה|מי מצטרפי}}? בקורא משערין או בכל אדם משערין? אמר רבי מתניא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: מסתברא {{שוליים|ב_יג}}בקורא. רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בגין דאנא {{ירו"מ-ביאור|אם אני}} קרי שמע ועבר במבואות המטונפות ומפסק, נפיק אנא ידי חובתי? אמר לו: אבהו בני, {{שוליים|ב_יד}}אם מפסיק את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדי לקרות את כולה, לא יצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} ידי חובתך. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} סליק מבקרא לרבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]], אמר לו: בגין דאנא תשיש {{ירו"מ-ביאור|בגלל שאני חלש}} ואנא קרי שמע ומתנמנם, נפיק אנא ידי חובתי? {{שוליים|ב_טו}} אמר לו: אין. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא קומוי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|בגין}}{{ירו"מ-הדגשה|האם אף על פי}} דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} ידע דרבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] <br><br> <span id="דף_יג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא אם זה ככה, אם באמת והיה אם שמוע זה רק שחזור של שמע, אז '''מעתה לא יקרא אלא אחד'''. למה צריך לקרוא את שני הפרשות? '''אמר רבי עילא: הראשון ליחיד, והשני לציבור. הראשון לתלמוד, והשני למעשה'''. יש הבדלים. הראשון מדבר בלשון יחיד והשני מדבר בלשון רבים. הראשון בעצם זה עניין של הלימוד של ההלכות, והפרשת והיה אם שמוע זה כבר עניין של ציווי למעשה. אז יש ביניהם הבדלים. '''בר קפרא אמר: אין לך צריך כוונה, אלא ג' פסוקים הראשונים בלבד'''. כלומר בעצם לא צריך את כל, אפילו את הפרשה הראשונה לא צריך את כולה, אלא רק שלושה פסוקים. '''ותני כן: "ושננתם" עד כאן לכוונה, מיכן ואילך לשינון'''. יש לנו בעצם מקור להלכה שכוונה צריכים רק בשלושת הפסוקים הראשונים של הפרשה הראשונה, עד ושננתם. '''רבי חונה, רבי אורי, רב יוסף ורב יהודה בשם שמואל: צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד'''. כלומר צריך להגיד שמע ישראל בעמידה, לקבל עליו מלכות שמיים מעומד. שואלת הגמרא: '''מה, אם היה יושב עומד'''? זה לא מסתדר, הרי אמרנו "ובשכבך ובקומך" כתוב בתורה - כלומר גם בשכיבה גם בעמידה. האם פסקנו פה כמו בית שמאי? אומרת הגמרא לא. '''אם היה מהלך עומד'''. כלומר, בעצם מה שהוא רוצה להגיד לנו - אם הוא ישב ודאי אין שום בעיה, אלא אם הוא הולך זה לא מכובד לקבל מלכות שמיים בהליכה. אז לכן פה הוא יעמוד. '''תני: צריך להאריך באחד. רב נחמן ברבי יעקב אמר: ובלבד בד'''. כלומר צריך להאריך באות ד', כי רק אז מסיימים את המילה אחד. '''סומכוס בר יוסף אומר: כל המאריך באחד, מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה'''. '''רבי ירמיה הוה מאריך סגין''', היה מאריך הרבה. '''אמר לו רבי זעירא: לית את צריך כל הכין, אלא כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם'''. כלומר, כשאתה אומר את המילה אחד, אתה צריך לחשוב ולהתכוון להמליך את הקדוש ברוך הוא בשמיים ובארץ ובארבע רוחות העולם. '''רב שאיל לרבי חייא רבא: חמי לרבי מקבל עליו עול מלכות שמים'''? אני לא רואה שרבי אומר שמע ישראל. '''אמר לו: כד תחמיניה יהיב ידיה על אפוהי, הוא מקבל עליו עול מלכות שמים'''. כלומר, כשאתה רואה אותו שם את היד על העיניים, על הפנים, תדע לך שאז הוא אומר שמע ישראל. '''ואמר לו: ואינו צריך להזכיר יציאת מצרים'''? הרי נגיד אומר שמע ישראל, אבל מה עם יציאת מצרים? מה עם ציצית? הוא לא אומר. '''אמר לו: לית איפשר דלא יטי מילה'''. תשים לב, כל שיעור שרבי מעביר הוא תמיד מזכיר משהו שקשור ליציאת מצרים כדי לצאת ידי חובה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''הראשון ליחיד.''' דהכל הוא בלשון יחיד ובפרק השני נאמר בלשון רבים לציבור '''והראשון לתלמוד.''' שאינו מפורש בו כ"כ מעשיית המצות כמו בוהיה אם שמוע תשמעו אל מצותי שהוא למעשה '''ותני.''' בברייתא כן ושננתם מפסוק הזה ואילך די בשינון לבדו '''מה.''' שאלה היא וכי אם היה יושב צריך הוא לעמוד וקאמר דלא כן הוא אלא אם היה מהלך צריך הוא לעמוד '''ובלבד בד'.''' אבל בא' לא יאריך כלל וכן בחי"ת לא יאריך כל כך '''הוה מאריך סגין.''' הרבה יותר מדאי '''ולינא חמי לרבי.''' איני רואה לרבי כשהוא לומד עם התלמידים שהוא מקבל עליו עול מלכות שמים וא"ל כשאתה רואה אותו נתן ידו על פניו אז הוא אומר פסוק הראשון ומקבל עליו עול מלכות שמים '''לית אפשר דלא יטי מילה.''' אי אפשר שלא ינטה לאיזה דבר בשמועה שהוא שונה שלא יהא מוזכר מיציאת מצרים לפי שהוא מהדר אחר זה '''לית הדא אמרה.''' וכי לאו ש"מ ממילתיה דרבי שאינו צריך כוונה אלא בפסוק הראשון בלבד שהרי ר' חייה אמר שהוא מקבל עול מלכות שמים באותה שעה ולא יותר ואנן הא אמרינן לעיל דצריך כוונה בג' פסוקים הראשונים '''א"ל אדא יתנה עד ושננתם.''' אדא. בתוך כך כלומר בתוך כך שהוא מניח ידיו על פניו יכול היא לשנות ולומר עד ושננתם ולכוין בהם. אף בהלל ובקריאת מגילה כן. אם הפסיק ושהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש '''רב הונא בשם רב.''' צ"ל וכן הוא בפ"ב דמגילה בהלכה ב' '''אפי' שמען.''' לתשע תקיעות בט' שעות יצא '''עד דאנא תמן צריכא לי.''' בעוד שהייתי בבבל הוה מספקא לי בדין זה וכשעליתי לכאן שמעתי משמיה דר' יוחנן שאפי' אם שמען בכל היום כולו יצא '''היה זה צריך פשוטה ראשונה.''' שעדיין לא שמע כלום והאחר שמע כולן חוץ מפשוטה האחרונה ושמעו תקיעה אחת מהו שמוציאין ידי שתיהן ולא איפשיטא '''ק"ש וברכותיה.''' הא דאמרינן אם הפסיק כדי לגמור את כולה לא יצא מאי אם כולה דקאמר היינו ק"ש עם ברכותיה או היא ולא ברכותיה או אפי' כדי לומר ברכותיה ולא היא '''הפסיק שלישה.''' כלומר אם לא הפסיק בהפסקה אחת כדי לגמור את כולה אלא הפסיק כדי לגמור שליש וקרא וחזר והפסיק כדי שליש וכן אח"כ עוד כדי שליש מהו שיצטרפו להפסקה כדי שיעור כולה ולא איפשטו הני בעיות '''בקורא משערין.''' וכן הא דאמרינן הפסיק וכו' בקורא משערינן או בקריאת סתם כל אדם משערינן '''מסתברא בקורא.''' משערין כל א' וא' לפי קריאתו</div> <div class="yerum-leiden-text">מה שכת' בזה כת' בזה · מעתה לא יקרא אלא אחד · אמ' ר' עולא הראשון ליחיד והשיני לציבור · והראשון לתלמוד והשיני למעשה · בר קפרא אמ' אין לך צריך כוונה אלא ג' פסוקים הראשונים בלבד · ותני כן ושננתם עד כאן לכוונה מיכן ואילך לשינון · ר' חונה ר' אורי רב יוסף רב יהודה בשם שמואל צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד · מה אם היה יושב עומד · לא אם היה מהלך עומד · תני צריך להאריך באחד · רב נחמן בר יעקב אמ' ובלבד בדלת · סומכוס בר יוסף אמ' כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה · ר' ירמיה הוה מאריך סגין · אמ' ליה ר' זעירא לית את צריך כל הכין אלא כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם · רב שאיל לר' חייא רבא לינא חמי לר' מקבל עליו מלכות שמים · אמ' ליה כד תחמיניה יהיב ידיה על אפוהי הוא מקבל עליו עול מלכות שמים · אמ' ליה ואינו צריך להזכיר יציאת מצרים · אמ' ליה לית איפשר דלא יטי מילה · ר' טביומי שאל לר' חזקיה לית הדה אמרה שאין לך צריך כוונה אלא פסוק הראשון בלבד · אמ' ליה אדא יתנה עד ושננתם · ר' מני אמ' משום ר' יודה שאמ' משום ר' יוסי הגלילי אם הפסיק בה כדי לקרות את כולה לא יצא ידי חובתו · ר' בא רב ירמיה בשם רב הלכה כר' מינא שאמ' משום ר' יהודה שאמ' משום ר' יוסי הגלילי · ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יהוצדק אף בהלל ובקריאת המגילה כן · אבא בר רב הונא ורב חסדא הוו יתבין אמרין אף בתקיעות כן · סלקון לבית רב ושמעון רב חונה בשם רב הונא אפי' שמען עד תשע שעות יצא · אמ' ר' זעירא עד דאנא תמן צריכת לי · וכד סלקת להכא שמעית ר' יסא בשם ר' יוחנן אפי' שמען כל היום יצא · והוא ששמען על הסדר · ר' יוסה בעי הוה זה צריך פשוטה הראשונה · וזה צריך פשוטה האחרונה · תקיעה האחרונה אחת מוציאה ידי שתיהן · ר' אבין בר חייא בעי קרית שמע וברכותיה היא ולא ברכותיה ברכותיה ולא היא · הפסיק שלישה וחזר והפסיק שלישה בקורא משערין או בכל אדם משערין · אמ' ר' מתניא מסתברא בקורא · ר' אבהו שאל לר' יוחנן בגין דאנא קרי שמע ועבר במבואות המטונפות ומפסק נפיק אנא ידי חובתי · אמ' ליה אבהו בני אם מפסיק את כדי לקרות את כולה לא יצאת ידי חובתך · ר' אלעזר סליק מבקרא לר' שמעון בר אבא אמ' ליה בגין דאנא תשיש ואנא קרי שמע ומתנמנם נפיק אנא ידי חובתי · אמ' ליה אין · ר' ירמיה בעא קומוי ר' זעירא בגין דר' אלעזר ידע דר' שמעון בר</div> <div class="yerum-side">'''נפק אנא ידי חובתי.''' אם אני גומרה אח"כ. מדקדק במצוותא סגין הורי ליה. כלומר אם מה שהוא הורה לו שיצא י"ח אע"פ שמפסיק בה הוראה זו לדינא היא שהרי הוא יודע דר"ש בר אבא מדקדק הרבה במצות ומחמיר על עצמו ואפ"ה הורה לו כך א"כ להלכה ס"ל לר"א כן או דילמא בשביל דר"ש בר אבא תש כח הוא ולא היה רוצה להטריחו לפיכך היה מקיל לו אבל לדינא לא ס"ל לר"א הכי</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי טביומי שאל לרבי חזקיה: לית הדא אמרה, שאין לך צריך כוונה, אלא פסוק הראשון בלבד'''? כלומר, אם הוא שם את היד - כמה זמן כבר הוא שם? אז בטח, כנראה רק להגיד שמע ישראל. '''אמר לו: אדא יתנה עד ושננתם'''. אומר בעצם, הוא החזיק את זה מספיק זמן לקרוא את כל שלושת הפסוקים עד ושננתם. '''רבי מני אמר משום רב יודה, שאמר משום רבי יוסי הגלילי: אם הפסיק בה כדי לקרות את כולה, לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, אם באמצע שמע ישראל הוא עושה הפסקה, באמצע, זמן שיכול להספיק לסיים את כל שמע ישראל, אז לא יצא ידי חובתו. '''רבי אבא ורבי ירמיה בשם רב: הלכה כרבי מינא שאמר משום רבי יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי'''. כלומר, כך נפסקה ההלכה שאם הפסיק כדי לקרוא את כולה לא יצא ידי חובה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק: אף בהלל ובקריאת המגילה כן'''. כלומר לא רק בשמע ישראל, הדין הזה - שאם הפסיק כדי לקרוא את כולה לא יצא ידי חובתו - אלא גם בהלל ובקריאת המגילה אותו דין. '''אבא בר רב הונא ורב חסדא הוו יתבין אמרין: אף בתקיעות כן'''. כלומר גם בתקיעות כן - תשר"ת תשר"ת וכו'. אז גם שם, אם הוא עושה הפסקה בין התקיעות כדי לתקוע את כל התקיעות, אז גם כן פוסל. '''סלקון לבית רב ושמעון לרב חונה בשם רב: אפילו שמען עד תשע שעות, יצא'''. כלומר גם אם ישמע את זה בתוך תשע שעות, כמו יום שלם, יצא ידי חובה. '''אמר רבי זעירא: עד דאנא תמן, צריכה לי'''. כלומר כשהייתי בבבל, עדיין הסתפקתי אם הפסיק בין תקיעות יצא. '''וכד סלקית להכא, שמעית רבי יסא בשם רבי יוחנן: אפילו שמען כל היום, יצא'''. כלומר לא צריך לשמוע אותם ביחד, אפילו ישמע את זה כל היום כולו יצא ידי חובה. כלומר תקיעה עכשיו, את השברים בעוד שעתיים, ותקיעה לאחר מכן בעוד שלוש שעות. '''והוא ששמען על הסדר'''. כלומר, דווקא אם זה היה לפי הסדר. '''רבי יוסי בעי: זה צריך פשוטה הראשונה, וזה צריך פשוטה האחרונה, תקיעה אחת מוציאה ידי שתיהן'''? כלומר, שני אנשים צריכים את התרועה - אחד כבר שמע תקיעה שברים, חסר לו תקיעה, והשני לא שמע כלום. אז בעצם אחד צריך את התקיעה הראשונה והשני צריך את התקיעה האחרונה - האם תקיעה אחת מוציאה ידי שניהם? '''רבי אבון בר חייא בעי: שמע וברכותיה, היא ולא ברכותיה? ברכותיה ולא היא'''? אמרנו בקריאת שמע שאם הפסיק כדי לגמור את כולה חוזר לראש. אז האם "כולה" הכוונה לקריאת שמע וברכותיה, או הכוונה היא בלא ברכותיה? עוד שאלה: '''הפסיק שלישה וחזר והפסיק שלישה'''. כלומר אם הוא קרא קטע, עשה הפסקה, קרא קטע, הפסקה - עכשיו בכל הפסקה לבדה לא היה כדי לגמור את כולה, אבל אם מחברים את ההפסקות ביחד אז כן יש כדי לגמור את כולה - האם זה מצטרף? עוד שאלה: '''בקורא משערין או בכל אדם משערין'''? יש אדם שקורא את זה מהר ויש אחד שקורא לאט. יש מקובלים שקוראים קריאת שמע ולוקח להם שעה - אז במי משערים? '''אמר רבי מתניא: מסתברא בקורא'''. כלומר, ההיגיון אומר שבעצם בקורא. '''רבי אבהו שאל לרבי יוחנן: בגין דאנא קרי שמע ועבר במבואות המטונפות ומפסק, נפיק אנא ידי חובתי'''? כלומר רבי אבהו אומר: אני קורא קריאת שמע תוך כדי הליכה, ולפעמים אני מגיע למבואות המטונפות ואני מפסיק, לאחר מכן אני ממשיך - האם אני יוצא ידי חובה או לא? '''אמר לו: אבהו בני, אם מפסיק את כדי לקרות את כולה, לא יצאת ידי חובתך'''. כלומר תלוי אם עבר מספיק זמן או לא. '''רבי אלעזר סליק מבקרא לרבי שמעון בר אבא, אמר לו: בגין דאנא תשיש ואנא קרי שמע ומתנמנם, נפיק אנא ידי חובתי'''? כלומר אני קורא קריאת שמע ונרדם, לאחר מכן מתעורר וממשיך - אני יוצא ידי חובה? '''אמר לו: אין'''. כן, אתה יוצא ידי חובה. רבי ירמיה בעא קומוי רבי זעירא: האם על פי שרבי אלעזר ידע דרבי שמעון בר אבא מדקדק במצוות סגין, או-- כלומר, האם למרות שהוא ידע שרבי שמעון בר אבא הוא אדם מאוד מקפיד ומדקדק בהלכה, הוא הורה לו כן, כי כך ההלכה - שבאמת אם הפסיק אפילו כדי לגמור את כולה יצא ידי חובה - או בגין דאורייתא תשיש, אין ללמוד מכאן. כלומר, או בגלל שהוא אדם חלוש ואין מה לעשות זה כן - זה בדיעבד, בדיעבד יוצאים. אמר ליה: בפרוש פליגי. באמת זה מחלוקת - רבי אלעזר אמר יצא, ורבי יוחנן אמר לא יצא, ולכן הורה לו רבי אלעזר שיצא כמו שהוא סובר. עד כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יב עמוד ב''' {{שוליים|ב_ג}} '''קריאת פסוק ראשון של שמע (קבלת מלכות שמים) חייבת בעמידה גם למי שהיה מהלך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן סג סעיף ג , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא שהמהלך חייב לעמוד בפסוק ראשון, ומי שהיה יושב אינו צריך לעמוד; כך פסקו רמב"ם ושו"ע או"ח סימן סג סעיף ג. {{שוליים|ב_ד}} '''יש להאריך באמירת מילת "אחד" בקריאת שמע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ו , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ז , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ח , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרב נחמן בר יעקב שצריך להאריך באחד, כדי להמליכו בשמים ובארץ, וכן נקבע ברמב"ם ובשו"ע או"ח סי' סא ס"ו-ח. {{שוליים|ב_ה}} '''יש להאריך בקריאת "אחד" בקריאת שמע כדי המשך "ה' מלך".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ו , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ז , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ח , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כסומכוס שהמאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו, אך רבי זעירא הגביל את שיעור ההארכה כדי שלא יגזים, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע (או"ח סא, ו-ח) שיאריך כדי המשכת "ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד" ולא יותר מכך. {{שוליים|ב_ו}} '''בקריאת "אחד" בפסוק שמע יש להאריך ולהמליך את ה' בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ו , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ז , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ח , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק שיש להאריך בדל"ת של "אחד" כדי שיעלה בדעתו המלכת הקב"ה בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם, כמבואר ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן סא. {{שוליים|ב_ח}} '''החייב לכוון בקריאת שמע רק בפסוק ראשון, ואם הפסיק בקריאה כדי לקרות את כולה לא יצא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה א , שו"ע או"ח סימן ס סעיף ה , שו"ע או"ח סימן סג סעיף ד , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי הגלילי (בשם רב יודה) שאם הפסיק כדי לקרות את כולה לא יצא ידי חובתו, כפי שהכריעו רבי אבא ורבי ירמיה בשם רב; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה. {{שוליים|ב_ט}} '''מי שהפסיק בין תקיעות שופר יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ד , סמ"ג עשין מב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן ששמע רבי יסא בארץ ישראל, שההפסק בין התקיעות אינו פוסל, ולפיכך פסקו כן הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ב_י}} '''השומע קול שופר של יום ראש השנה במשך כל היום כולו יוצא בו ידי חובת תקיעה, אף אם שמע קולות שונים לסירוגין לאורך היום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ד , סמ"ג עשין מב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאפילו שמע תקיעות של יום שלם, ובלבד שנתכוון לצאת ידי חובה בכל תקיעה ותקיעה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ב_יא}} '''היוצא ידי חובת שמיעת קול שופר צריך שישמע את התקיעות על הסדר הקבוע ולא בסדר משובש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ד , סמ"ג עשין מב. ''הכרעה:'' נפסק כהירושלמי שצריך לשמוע התקיעות על הסדר, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה, שאם שמע תרועה בין תקיעה לתקיעה או שינה מהסדר הקבוע לא יצא ידי חובתו. {{שוליים|ב_יב}} '''השומע קול שופר בהפסק ארוך כדי גמר כל התקיעות, אינו יוצא ידי חובתו וצריך לחזור ולשמוע מתחילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ד , סמ"ג עשין מב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבון בר חייא שהפסק כדי לגמור את כולה מצריך חזרה לראש, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ב_טו}} '''מי שמדקדק באותיות ובניגון מצוות קריאת שמע יצא ידי חובה, אף שלא היה מתכוון לכך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן סג סעיף ה , סמ"ג עשין י"ח <קטע סוף=יב ב/> ==דף יג עמוד א== <קטע התחלה=יג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אלעזר בן פדת שיצא, כמבואר ברמב"ם הלכות קריאת שמע פרק ב הלכה יב ובשו"ע או"ח סימן סג סעיף ה, שכן הבין שהדקדוק במצוות מעיד על כוונה מספקת. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יג עמוד א<span class="yerum-runnum">25</span></div> מדקדק במצוותא סגין, הורי ליה {{ירו"מ-הדגשה|כן כי כך ההלכה}}, או בגין דהוא תשיש הורי ליה {{ירו"מ-הדגשה|ואין ללמוד מכאן}}? אמר לו: בפירוש פליגין. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} אמר: יצא. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן הורה לו}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|שיצא כשיטתו. ב}}מה פליגין? בקריאת שמע, מפני שהיא עשויה פרקים פרקים {{ירו"מ-הדגשה|שרחוקים זה מזה בתורה}}. אבל בהלל {{ירו"מ-הוסר|ובקריאת}} וקריאת המגילה, אוף רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} מודי {{ירו"מ-הדגשה|שלא יצא}}. תני: {{שוליים|ב_טז}}השואל בשלום רבו או במי שהוא גדול ממנו בתורה {{ירו"מ-הדגשה|באמצע קריאת שמע}}, הרשות בידו. הדא אמרה, {{ירו"מ-ביאור|זה אומר}} שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה. ועוד {{ירו"מ-הדגשה|ראיה שצריך לשאול בשלום רבו}} מן הדא, דתני: {{שוליים|ב_יז}}קרע וחזרה בו נשמה {{ירו"מ-ביאור|ומת אחר כך}}, אם על אתר, {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך}} אינו צריך לקרוע, אם לאחר זמן, צריך לקרוע. וכמה הוא על אתר? כדי דיבור. {{שוליים|ב_יח}}וכמה הוא כדי דיבור? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו, {{ירו"מ-הדגשה|שאומר שלום עליך}}. אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו: שלום עליך רבי. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מיסתמיך על רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]], והיה רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} חמי ליה ומיטמר מן קדמוי. {{ירו"מ-ביאור|רואה אותו ותחבה מפניו}} אמר: הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי: {{ירו"מ-ביאור|שני דברים נוהג בי אותו בבלי שלא כהוגן.}} חדא דלא שאל בשלומי, וחדא דלא אמר שמועתא משמי. אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האם תלמיד שואל בשלום רבו|כך אינון נהגין גביהן {{ירו"מ-הדגשה|בבל}}]], {{שוליים|ב_יט}}זעירא לא שאל בשלמיה דרבה {{ירו"מ-הדגשה|מיניה}}, {{ירו"מ-ביאור|קטן לא שואל בשלום מי שגדול ממנו}} דאינון מקיימין {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[איוב כט ח]]) "ראוני נערים ונחבאו" מי {{ירו"מ-ביאור|תוך שהיו}} מהלכין, חמי ליה {{ירו"מ-ביאור| הראה לו}} חד בית המדרש, אמר לו: הכא {{ירו"מ-ביאור|כאן}} הוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר יתיב דריש, ואמר שמועתא מן שמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל, ולא אמר שמועתא מן שמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה. אמר לו: כל עלמא ידעין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר תלמידו ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}. אמר לו: כולי עלמא ידעין דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} תלמידיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו"מ-הדגשה|ועוד שאל אותו}}: מהו מיעבור קומי אהדורי צילמיה? {{ירו"מ-ביאור|האם מותר ללכת בדרך שמוצב שם פסל בשם אהדורי, ויש גורסים עבודה זרה ארורה}} אמר לו: {{ב|מה איתפליג ליה איקר|מה אתה חולק לו כבוד בזה שאתה שומר ממנו מרחק}}! {{ירו"מ-הוסר|מה איתפליג ליה איקר }}אלא עבור קומוי וסמי עיניה. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|ר אלעזר }}יאות עבד {{ירו"מ-ביאור|טוב עשה}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} דלא עבר קומיך. אמר {{ירו"מ-הדגשה|ליה}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]], יודע את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לפייס. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמאי}} בעי {{ירו"מ-ביאור|למה רצה}} דיימרון שמועתא מן שמיה? אף דוד ביקש עליה רחמים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים סא ה]]) "אגורה באהלך עולמים" רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: וכי עלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על לב דוד שהוא חי לעולם? אלא אמר דוד: אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. {{ירו"מ-הדגשה|מאי}} מהניא ליה? {{ירו"מ-ביאור|במה זה מועיל לו}} לוי בר נזירא[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר נזירא|°]] אמר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האומר דבר בשם אומרו|כל האומר שמועה משם אומרה,]] שפתותיו רוחשות עמו בקבר. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שיר השירים ז י]]) "דובב שפתי ישינים". ככומר הזה של ענבים שהוא זב מאיליו. רבי חנינא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר פפא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]; חד אמר: כהדין דשתי קונדיטון. {{ירו"מ-ביאור|כמו השותה יין קונדיטון}} וחרנה אמר: כהדין דשתי חמר עתיק, {{ירו"מ-ביאור|כמו השותה יין ישן}} אף על גב דהוא שתי ליה, טעמיה בפומיה. אין דור שאין בו ליצנים. מה היו פריצי הדור עושין? היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו: דוד, אימת יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך? והוא אומר: אף על פי שמתכונין להכעיסני, יבא עלי שאני שמח בלבי {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קכב א]]) "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך "{{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמואל ב ז יב]]) "והיה כי ימלאו ימיך" אמר רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: אמר הקדוש ברוך הוא לדוד: דוד, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#משפט וצדקה של דוד חביבים לפני הקב"ה|ימים מלאים אני מונה לך]], {{ירו"מ-הדגשה|ו}}איני מונה לך ימים חסירים. כלום שלמה בנך בונה בית המקדש, לא להקריב בו קרבנות? חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה, יותר מן הקרבנות. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[משלי כא ג]]) "עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח" פיסקא. ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב. {{ירו"מ-הדגשה|ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי רבי מאיר. בפרקים}} מפני מה הוא משיב? מפני היראה, או<br> <span id="דף_יג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, פרק ב', דף י"ג עמודה עשר, שורה אחת קודם. גמר הסדר, רבי אלעזר פסק. מבקר רבי שמעון בר אבא, אנחנו מבקרת רבי שמעון בר אבא. רבי שמעון בר אבא שאל אותו, אמר לו בגין דא נתשיש והוא נקר ישמע ומתנמנם ומפסיק - כלומר, אני קורא בקריאת שמע נרדם ולאחר מכן מתעורר וממשיך, והרבה פעמים עובר יותר מאשר כדי לגמור את כולה. יוצא ידי חובה או לא? רבי מיא שייטה רבי זירא: האם אפילו אם רבי אלעזר ידע דרבי שמעון בר אבא '''מדקדק במצוותא סגין''' - הורי ליה - או לכן דהוא תשיש, הורי ליה? כלומר, גם הוא יודע שרבי שמעון מקפיד בהלכה, ואם יגיד לו שצריך לחזור, הוא יחזור ויקרא. אז הוא צריך לומר לו ככה הלכה, כי באמת ככה הלכה, או בגין דתשיש - כלומר בעצם הוא אדם זקן קשיש, לא ראה טעם יותר מדי, לכן אמר לו שיוצא ידי חובה, כי בדיעבד יוצאים ידי חובה. עכשיו לכתחילה אין ללמוד מכאן. '''אמר לו: בפירוש פליגין. רבי אלעזר אמר יצא, ורבי יוחנן אמר לא יצא''', ולכן עורכי רבי אלעזר שיצא. כלומר בעצם יש מחלוקת בין רבי אלעזר לרבי יוחנן. רבי יוחנן סובר שלא יוצא, אבל רבי אלעזר סובר שאפילו משעה כדי לגמור את כולה יוצא ידי חובה, ולכן כשרבי שמעון בר אבא שאל אותו, הוא פסק כפי שהוא סובר - שאפילו משעה כדי לגמור את כולה יצא. שואלת הגמרא: '''רבי אלעזר מה פליגין? בקריאת שמע''' - דווקא בקריאת שמע הם חולקים. למה? '''מפני שהיא עשויה פרקים פרקים''', והפרקים הם רחוקים זה מזה בתורה. אנחנו יודעים ששמע והיה אם שמוע לא באותה פרשה בתורה. אז כיוון שהם רחוקים אחד מהשני, לכן אומר רבי אלעזר גם אם עבר שעה כדי לגמור את כולה יוצא ידי חובה. '''אבל בהלל וקריאת המגילה''' - ששם כל הפרשות הם ברצף, וגם קריאת מגילה שהיא ברצף - '''אוף רבי אלעזר מודי''', שלא יצא עם שעה כדי לגמור את כולה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ל בפירוש פליגין.''' לדינא ר"א ור' יוחנן וס"ל לר"א להלכה דיצא ידי חובתו אע"פ שהפסיק בה '''מה פליגין.''' עד כאן ל"פ אלא בק"ש דוקא מפני שהיא עשויה פרקים פרקים שאין פרשיות שבה סמוכות זו לזו בתורה '''אבל בהלל.''' שפרשיות שלו תכופות זו לזו וכן במגילה אף ר"א מודי דאם הפסיק אפי' בין פרק לפרק כדי לגמור את כולו לא יצא וצריך לחזור לראש '''ועוד מן הדא דתני וכו'.''' כלומר מהכא נמי שמעינן דצריך התלמיד שישאל בשלום רבו ויאמר לו שלום עליך רבי כדקאמר לקמן '''קרע.''' על מתו שהיה נדמה לו שמת וחזרה בו נשמה ואח"כ מת אם לאלתר מת אינו צריך לחזור ולקרוע '''והיה ר' אלעזר.''' תלמידו רואה אותו ומטמין עצמו מלפניו '''זעירא לא שאיל בשלמיה דרבה.''' זהו דרך ארץ שלהם שאין הקטן שואל בשלום מי שגדול ממנו שלא יטריח אותו להשיבו '''מי מהלכין.''' בעוד שהיו מהלכין וראו בית המדרש וא"ל הכא הוה ר"מ יתיב כו' וכן כ"ע ידעין דר"א תלמיד שלך ואע"פ שאינו אומר השמועה בפירוש משמך '''מהו מיעבור.''' אח"כ שאל ר' יעקב לר' יוחנן מהו לעבור לפני אהדורי צלמא ע"ז א' שהיתה עומדת על הדרך ובפ"ב דשקלים גריס ארורי עכו"ם '''מה איתפליג ליה איקר.''' אם רוצה אתה לחלוק לו כבוד שלא לעבור לפניו אלא אדרב' עבור לפניו ולסמות את עיניו א"ל אם כן ר' אלעזר יאות עביד שאינו נראה לפניך כשאתה עובר דזהו הכבוד שלך: אמר ר' יוחנן יעקב בר אידי יודע אתה לפייס וכן הוא שם '''ור' יוחנן בעי וכו'.''' לפי שאף דוד ביקש עליה רחמים '''מהניא ליה.''' ומה הנאה יש לו '''אע"פ שמתכונין להכעיסני.''' שהן יודעין שכל זמן שאני חי לא יבנה שאמר לו הקדוש ב"ה והיה כי ימלאו ימיך וגו' '''מפני מה הוא משיב.''' לר' מאיר בין הפרקים אי דוקא מפני היראה וה"ק שואל מפני הכבוד אם הוא חייב בכבודו כגון אביו או רבו אז שואל הוא והאי ומשיב ה"ק אם אינו חייב בכבודו אלא שעושה לו כבוד מפני היראה אז משיב הוא לו אבל אינו שואל. או אפי' מפני הכבוד והאי ומשיב ואצ"ל הוא דקאמר</div> <div class="yerum-leiden-text">אבא מדקדק במצוותא סגין הורי ליה או כגון דהוא תשיש הורי ליה · אמ' ליה בפירוש פליגין ר' אלעזר אמ' יצא · ר' יוחנן אמ' לא יצא · מה פליגין בקרית שמע מפני שהיא עשויה פרקים פרקים · אבל בהלל ובקריאת המגילה אוף ר' אלעזר מודי · תני השואל בשלום רבו או במי שהוא גדול ממנו בתורה הרשות בידו · הדא אמרה שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה · ועוד מן הדא דתני קרע וחזרה בו נשמה אם על אתר אינו צריך לקרוע · אם לאחר זמן אינו צריך לקרוע · וכמה הוא על אתר כדי — דיבור · וכמה הוא כדי דיבור ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו · אבא בר בר חנה בשם ר' יוחנן כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו שלום עליך ר' · ר' יוחנן הוה מיסתמיך על ר' יעקב בר אידי והיה ר' חמי ליה ומיטמר מן קדמוי אמ' הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי חדא דלא שאל בשלומי · וחדא דלא אמ' שמועתא משמי · אמ' ליה כך אינון נהגין גביהון זעירא לא שאל בשלמיה דרובה דאינון מקיימין ראוני נערים ונחבאו מי מהלכין חמי ליה חד בית המדרש · אמ' ליה הכא הוה ר' מאיר יתיב דרש ואמ' שמועתא מן שמיה דר' עקיבה · אמ' ליה כל עלמא ידעין דר' מאיר תלמידו דר' עקיבה · אמ' לו כולי עלמ' ידעין דר' אלעזר תלמידיה דר' יוחנן מיהו מיעבור קומיי מהדורי צילמיה · אמ' ליה מה מיתפליג ליה איקר ולא עבור קומוי וסמי עינה · אמ' ליה ר' לעזר עבר דלא עבר קומיך · אמ' יעקב בר אידי יודע את לפייס · ור' יוחנן בעי דיימרון שמועתה מן שמיה · אף דוד ביקש עליה רחמים אגורה באהלך עולמים · ר' פינחס ר' ירמיה בשם ר' יוחנן וכי עלת על לב דוד שהוא חי לעולם · אלא אמ' דוד אזכה שיהו דבריי נאמרין על שמי בבתי כניסיות ובבתי מדרשות · מה הנייא ליה · לוי בר נזירא אמ' כל האו' שמועה משם אומרה שפתותיו רוחשות עמו בקבר · מה טעם דובב שפתי ישינים · ככומר הזה שלענבים שהוא זב מאיליו · ר' חננא בר פפא ור' סימון חד אמ' כהדין דשתי קונדיטון · וחדה זמ' כהדין דשתי חמר אע"ג דהוא שתי ליה טעמיה בפומיה · אין דוד שאין בו ליבכון · מה היו פריצי הדור עושין היו הולכין איצל חלונותיו שלדוד ואומ' לו דוד אימת ייבנה בית המקדש · אימתי בית י"י נלך · והוא או' אע"פ שמתכוונין להכעיסיני יבא עלי שאני שמח בליבי · שמחתי באומרים לי בית י"י נלך · והיה כי ימלאו ימיך · אמ' ר' שמואל בר נחמני אמ' הקב"ה לדוד דוד ימים מליאים אני מונה לך אין מונה לך ימים חסירים · כלום שלמה בנך בונה בית המקדש לא להקריב בו קרבנות חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה יותר מן הקרבנות · ומה טעם עשה צדקה ומשפט נבחר לי"י מזבח · פיס' ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב · מפני מה הוא משיב · מפני היראה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''תני: השואל בשלום רבו או במי שהוא גדול ממנו בתורה, הרשות בידו''' - באמצע קריאת שמע. '''הדא אמרה, שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה''' - אם אני רואה שמתירים לשאול בשלום מי שגדול ממנו בתורה אפילו באמצע קריאת שמע, זה מראה שיש עניין, יש מצווה, שאדם צריך לשאול לשלום רבו. '''ועוד מן הדא, דתני: קרע וחזרה בו נשמה''' - אנחנו יודעים שיש הלכה שמי שנמצא ליד המת חייב לקרוע מפני שהנשמה יוצאת. הרבה ראשונים אומרים שההלכה הזאת לא מקיימים, כיוון שהרבה אנשים כשהיה אדם גוסס היו בורחים שלא יצטרכו לקרוע. גם כן אותו דבר לגבי מי שמגיע לירושלים, רואה את ירושלים בחורבנה, הר הבית וכולי - גם לפי ההלכה היו צריכים לקרוע, אבל הרבה פוסקים אומרים שעדיף שיבוא לירושלים ולא יקרע, מאשר שלא יבוא, כי אנשים ימנעו מלהגיע לירושלים כדי לא לקרוע. אז לכן בעצם ביטלו את זה. יש גם שמקפידים על זה. אז הברייתא אומרת שאם אדם קרע וחזרה בו נשמה - כלומר המת קם לתחייה ושוב פעם חזר ומת - '''אם על אתר, אינו צריך לקרוע''', כלומר אם מת מיד אחר כך לא צריך לקרוע, '''אם לאחר זמן, צריך לקרוע'''. עכשיו "על אתר" זה תוך כדי דיבור. '''וכמה הוא כדי דיבור? רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו''' - שאומר שלום עליך. '''אבא בר בר חנה בשם רבי יוחנן: כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו: שלום עליך רבי'''. לכן אומרים שלום עליך רבי ומורי. אבל בכל אופן, מלבד התוספת של המילה, גם יש עניין שכששואלים את הרב זה טיפה ביראת כבוד, לוקח טיפה יותר זמן. בכל אופן, רואים מכאן שיש עניין לשאול בשלום הרב, כי אם אתה משתמש בזה בתור זמן לקביעת הלכה, זה מה שמקובל. '''רבי יוחנן הוה מיסתמיך על רבי יעקב בר אידי''' - היה נשען עליו. '''והיה רבי אלעזר חמי ליה ומיטמר מן קדמוי''' - כלומר רבי אלעזר היה רואה אותם והיה בורח, מתחבא. '''אמר: הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי''' - רבי אלעזר עלה מבבל, שני דברים הוא נוהג בי שלא כהלכה. '''חדא דלא שאל בשלומי''' - אנחנו יודעים כמו שאמרנו שיש עניין לשאול במי שגדול ממנו בתורה והוא לא שואל בשלומי. '''וחדא דלא אמר שמועתא משמי''' - הוא מזכיר דברים שלימדתי אותו ולא אומר את זה בשמי. '''אמר לו: כך אינון נהגין גביהן''' - ככה בבבל נוהגים, '''זעירא לא שאל בשלמיה דרבה''' - הקטן לא שואל בשלום מי שגדול ממנו בתורה מתוך כבוד, '''דאינון מקיימין: "ראוני נערים ונחבאו"''' - שומרים דיסטנס מהגדול, זה סוג של כבוד, זה הסיבה שהוא עושה, זה לא שהוא מזלזל בו חס ושלום. מי מהלכין, חמי ליה חד בית המדרש. '''אמר לו: הכא הוה רבי מאיר יתיב דריש, ואמר שמועתא מן שמיה דרבי ישמעאל, ולא אמר שמועתא מן שמיה דרבי עקיבה''' - כלומר הוא הזכיר דברים בשם רבי ישמעאל, אבל אף פעם לא הזכיר שמועה בשם רבי עקיבא. '''אמר לו: כל עלמא ידעין דרבי מאיר תלמידו דרבי עקיבא''' - רבי יוחנן ענה לו: מה אתה רוצה? הרי כולם יודעים שרבי מאיר הוא תלמיד מובהק של רבי עקיבא, אז כל מה שהוא אומר בא מרבי עקיבא, לא צריך להגיד כל פעם "אמר רבי עקיבא". '''אמר לו: כולי עלמא ידעין דרבי אלעזר תלמידיה דרבי יוחנן''' - כולם יודעים שרבי אלעזר תלמיד מובהק שלך, וממילא ברור שכל מה שהוא אומר בא ממך, לכן לא צריך להזכיר כל הזמן שזה בא ממך. ותו בעי - עוד רבי יעקב בר אידי שאל את רבי יוחנן: '''מהו מיעבור קומי אהדורי צילמיה?''' - יש שם איזה פסל על הדרך, האם מותר לעבור בדרך הזאת לידו? '''אמר לו: אלא עבור קומוי וסמי עיניה''' - אם תתרחק ממנו זה מראה שאתה מכבד אותו, שומר דיסטנס - מכבד אותו. אבל להיפך, ללכת שם ולהעליב את עינו - הפוסקים אומרים שבעצם צריך לשמור מרחק של ארבע אמות, אבל פשוט ללכת ולהתעלם כאילו הוא לא קיים. '''אמר לו: יאות עבד רבי אלעזר דלא עבר קומיך''' - אם כך אתה בעצמך מודה שלהתקרב למשהו זה לזלזל בו, דווקא להתרחק זה מראה על הכבוד. אז גם רבי אלעזר מתרחק ממך כדי להראות ששומר כבוד לך. '''אמר רבי יוחנן: יעקב בר אידי, יודע את לפייס. ורבי יוחנן בעי דיימרון שמועתא מן שמיה?''' - כלומר באמת רוצה שיגידו שמועות בשמו. '''אף דוד ביקש עליה רחמים: "אגורה באהלך עולמים"'''. '''רבי פינחס ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן: וכי עלת על לב דוד שהוא חי לעולם?''' מה זה "אגורה באהלך עולמים"? '''אלא אמר דוד: אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות'''. כלומר, גם אחרי שאני אמות, דוד מבקש שיזכירו את הדברים שלו בשמו. עכשיו '''מהניא ליה?''' - מה כל כך זה עוזר לו? '''לוי בר נזירא אמר: כל האומר שמועה משם אומרה, שפתותיו רוחשות עמו בקבר''' - כלומר המת עצמו כאילו מקבל איזו חיות. '''מה טעם? "דובב שפתי ישינים"'''. והגמרא מביאה דוגמה משל לזה: '''ככומר הזה של ענבים שהוא זב מאיליו''' - כמו ערימה של ענבים שהיין זב ממנה בלי שלוחצים, אפילו היין יורד לבד. אז ככה המת לא מדבר, לא מוציא שפתיו, אבל בעצם שפתיו כאילו רוחשות בקבר ודברי התורה נשמעים כאילו הוא אומר אותם. '''רבי חנינא בר פפא ורבי סימון; חד אמר: כהדין דשתי קונדיטון''' - כמו אדם ששותה יין עם דבש ותבלינים. '''וחרנה אמר: כהדין דשתי חמר עתיק, אף על גב דהוא שתי ליה, טעמיה בפומיה''' - כמו שותה יין ישן, שלמרות שהוא כבר שתה את זה מזמן, הטעם עדיין נשאר בפה. אז ככה גם למרות שהאדם ששמר את דברי תורה, המקור שלהם, כבר מת, עדיין הטעם של דברי תורה נמצא בפה שלו כשמזכירים את זה לשמו. '''אין דור שאין בו ליצנים. מה היו פריצי הדור עושין?''' בימי דוד. '''היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו: דוד, אימת יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך?''' - הרי הייתה נבואה שרק אחרי שדוד ימות שלמה בונה את בית המקדש, אז כאילו כביכול אומרים לו: מתי תמות? '''והוא אומר: אף על פי שמתכונין להכעיסני, יבא עלי שאני שמח בלבי: "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך"'''. '''"והיה כי ימלאו ימיך"''' - מה הכוונה? '''אמר רבי שמואל בר נחמני: אמר הקדוש ברוך הוא לדוד: דוד, ימים מלאים אני מונה לך, איני מונה לך ימים חסירים'''. כלומר, למרות שאחרי שתמות בית המקדש ייבנה, אני ממלא את ימיך, לא מקצר מהימים שלך כדי לזרז את בניית בית המקדש. '''כלום שלמה בנך בונה בית המקדש, לא להקריב בו קרבנות?''' מה מטרת בית המקדש? להקריב קורבנות. '''חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה, יותר מן הקרבנות. ומה טעם? "עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח"'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יג עמוד א''' {{שוליים|ב_טז}} '''מותר להפסיק באמצע קריאת שמע כדי לשאול בשלום רבו או מי שגדול ממנו בתורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה טו , שו"ע או"ח סימן סו סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כהירושלמי שהרשות בידו להפסיק ולשאול, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן סו סעיף א. {{שוליים|ב_יז}} '''מי שקרע על חולה שגוסס וחזר והחלים ואחר כך מת, האם צריך לקרוע קריעה נוספת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות אבל, פרק ח, הלכה ח , שו"ע יו"ד סימן שמ סעיף כה , סמ"ג עשין ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: אם מת "על אתר" - כדי דיבור מזמן שחזר, אינו צריך לקרוע שנית; ואם מת לאחר זמן מכדי דיבור, צריך לקרוע קריעה נוספת. {{שוליים|ב_יח}} '''שיעור "כדי דיבור" לענין חזרה בעדות ובשבועה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבועות, פרק ב, הלכה יז , רמב"ם, הלכות עדות, פרק כ, הלכה ג , סמ"ג עשין צח סמ"ג לאוין רמ. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן (כדי שאילת תלמיד לרב), שהוא שיעור מרווח יותר ומחמיר בהלכות עדות ושבועה, וכך פסק הרמב"ם בהלכות שבועות ובהלכות עדות.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יג עמוד ב<span class="yerum-runnum">26</span></div> מפני הכבוד? נשמעינא מן הדא: {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, {{ירו"מ-הוסר|מפני הכבוד }}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. {{ירו"מ-ביאור|וכאן על כרחך משיב מפני היראה כמו שהגמרא תוכיח בהמשך. רואים של[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אין הבדל בין לשאול לבין להשיב, רק למי שמותר לשאול בשלומו, מותר גם להשיב לו}} הא בקדמיתא: שואל מפני הכבוד ומשיב מפני הכבוד. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}" ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מפני מה הוא משיב? מפני היראה או מפני הכבוד? {{ירו"מ-הדגשה|על כרחך שמשיב מפני היראה. ומנין שבאמצע משיב מפני היראה}}? נשמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: באמצע שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד. הא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר{{ירו"מ-הוסר|קדמייתא}} {{ירו"מ-ביאור|שחולק עליו}}, שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה. עד כדון באמצע הפרשה. {{שוליים|ב_כ}}ואפילו באמצע הפסוק? רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] מדמי, {{ירו"מ-ביאור|רומז}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] משתעי, {{ירו"מ-ביאור|מדבר}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: כתיב}} ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "ודברת בם" מיכן שיש לך רשות לדבר בם.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ב|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_כא}}ואלו הן בין הפרקים: בין ברכה ראשונה לשנייה, בין שנייה לשמע, בין שמע לוהיה אם שמוע, בין והיה אם שמוע לויאמר, בין ויאמר לאמת ויציב. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה אומר: בין ויאמר לאמת ויציב {{שוליים|ב_כב}}לא יפסיק.<br><strong>גמ':</strong> אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: "אני ה' אלהי{{ירו"מ-הדגשה|כ}}ם". וכתיב: ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ג|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ג"> <strong>מתני':</strong> אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן קרחה|°]]<nowiki/>רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות. והיה אם שמוע לויאמר? שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה, {{שוליים|ב_כג}}ויאמר אינו נוהג אלא ביום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מה טעם? אמרו: אדם [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דעה שקורא את שמע בלי תפילין|לובש תפילין, וקורא את שמע, ומתפלל]]? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה משלם. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפלל. מתניתא {{ירו"מ-הוסר|רב }}פליגא עילוי {{ירו"מ-הדגשה|דרב דתניא}}: {{שוליים|ב_כד}}הרי שהיה עסוק עם המת בקבר, והגיע עונת קריאת שמע, הרי זה פורש למקום טהרה, ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל. מתניתא מסייעא לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|לא}} {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע}}? שאדם יקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: {{שוליים|ב_כה}}[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מדוע לא מחזיקים בתפילין|תפילין צריכין גוף נקי.]] {{ירו"מ-הדגשה|ורק חסידים ששומרים את גופם, רשאים להניח תפילין כל היום. ו}}מפני מה לא החזיקו בהן? {{ירו"מ-ביאור|למה לא מחזיקים אדם שמניח תפילין כל היום כחסיד}} מפני הרמאים. עובדא הוה {{ירו"מ-ביאור|מעשה היה}} בחד בר נש, דאפקיד גבי חבריה, וכפר ביה. אמר לו: לא לך הימנית, אלא<br><br> <span id="דף_יד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא. כתוב במשנה: '''ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב''', '''ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר'''. אומרת הגמרא: '''ובפרקים... מפני מה הוא משיב? מפני היראה, או מפני הכבוד?''' '''נשמעינא מן הדא''' - הרי מה כתוב בסייפא של המשנה? '''ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר'''. עכשיו על כורחך חייבים להגיד שהוא משיב מפני היראה, הגמרא תוכיח את זה בהמשך. אז אם אני רואה שבסייפא שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה - שמה שבעצם לרבי מאיר אין הבדל בין לשאול לבין להשיב, זה תמיד באותה דרגה. אז גם ברישא: '''שואל מפני הכבוד ומשיב מפני הכבוד''' - זה גם מראה שזה יהיה באותה דרגה. עכשיו בסייפא כתוב: '''ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר. מפני מה הוא משיב? מפני היראה או מפני הכבוד?''' על כורחך חייבים להגיד שהוא משיב מפני היראה. עכשיו, מניין שהוא באמת משיב מפני היראה? '''נשמעינה מן הדא: רבי יהודה אומר: באמצע שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד'''. כלומר רבי יהודה אומר שלענות תשובה זה יורד דרגה. עכשיו רבי מאיר חולק על רבי יהודה, אז חייבים להגיד שהוא אומר שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה. עכשיו, אחרי שאני יודע שלפי רבי מאיר השאלה והתשובה באותה דרגה, אז כמו שאמרנו ברישא, גם בין פרק לפרק שאמרנו שואל מפני הכבוד - זה גם משיב מפני הכבוד, כי זה באותה דרגה. '''עד כדון באמצע הפרשה. ואפילו באמצע הפסוק?''' כלומר מה שאמרנו ששואל מפני היראה זה באמצע הפרשה, אז האם אפילו באמצע פסוק הדין ככה? '''רבי ירמיה מדמי''' - היה רק רומז, '''רבי יונה משתעי''' - היה מדבר, שואל באמת מפני היראה. '''רבי חונה ורב יוסף: "ודברת בם" מיכן שיש לך רשות לדבר בם''' - זה המקור בעצם לזה שמותר לשאול, כמו שאמרנו, מפני היראה באמצע קריאת שמע. אנחנו בפרק ב' הלכה ב'. מתני': '''ואלו הן בין הפרקים: בין ברכה ראשונה לשנייה, בין שנייה לשמע, בין שמע לוהיה אם שמוע, בין והיה אם שמוע לויאמר, בין ויאמר לאמת ויציב. רבי יהודה אומר: בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק'''. גמ': '''אמר רבי לוי: טעמיה דרבי יודה''' - למה רבי יהודה אומר שבין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק? הוא אומר: '''"אני ה' אלהיכם"''', '''וכתיב: "וה' אלהים אמת"''' - כשקוראים ברצף "ה' אלהיכם" ו"אמת ויציב" - "ה' אלהים אמת", ויש פסוק בירמיה כתוב "ה' אלהים אמת". אנחנו לא רוצים לחתוך בין השם "אלהים" למילה "אמת", לכן מחברים את פרשת ציצית למילה "אמת" של "אמת ויציב". אנחנו בפרק ב' הלכה ג'. מתני': '''אמר רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות'''. כלומר פרשת שמע זה קבלת מלכות שמים, ופרשת והיה אם שמוע זה עניין ההלכות המעשיות. אז קודם כל לקבל מלכות שמים ואחר כך יקבל מצוות. '''והיה אם שמוע לויאמר? שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה, ויאמר אינו נוהג אלא ביום''' - כי בפרשת ציצית כתוב "וראיתם אותו" - ביום רואים, בלילה לא רואים, לכן בלילה אין מצוות ציצית, ולכן פרשת ויאמר נוהגת רק ביום ולא בלילה. גמ': '''רבי חייה בשם רבי יוחנן: מה טעם? אמרו: אדם לובש תפילין, וקורא את שמע, ומתפלל?''' כלומר, מה זה הסדר - לובש תפילין, קורא שמע ומתפלל. למה? '''כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה משלם''' - כשמניח תפילין וקורא קריאת שמע ורק אחרי זה מתפלל, הוא מקבל מלכות שמים תחילה ורק אחרי זה מתפלל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''נשמעינה מן הדא ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה דר"מ.''' גרסינן וזה מוכח הוא מדלקמן. כלומר ע"כ האי ומשיב דבאמצע לר"מ היינו מפני היראה דא"א לפרש בענין אחר וש"מ הא בקדמיתא בין הפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב מפני הכבוד וכולהו ואצ"ל דמשיב קאמר. ובאמצע וכו'. השתא מפרש לה להאי ומשיב דבאמצע לר"מ אם מפני היראה ואצ"ל קאמר או דוקא מפני הכבוד שאינו רשאי להקדים שלום לזה כ"א משיב הוא לו '''נשמעינה מן הדא דר' יהודה אומר באמצע וכו'.''' וא"כ ע"כ הא קדמיתא היינו באמצע לר"מ שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה ואצ"ל קאמר דאל"כ היינו דר' יהודה '''עד כדון.''' לא שמענו אלא באמצע הפרשה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה '''ואפי' באמצע הפסוק.''' אם מותר להפסיק אף באמצע הפסוק לכל חד כדאית ליה וקאמר דר' ירמיה מדמי דרך דמיון הוא מראה א"נ מרמז גרסי' ולא היה מדבר ור' יונה היה משתעי '''ודברת בם מכאן שיש לך רשות לדבר בם.''' לכשתצטרך להפסיק כמו במתני' '''מתני' בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק.''' כדמפרש בגמרא דכתיב וה' אלהים אמת הלכך אין להפסיק בין אני ה' אלהיכם לאמת וכן הלכה '''גמ' אמר ר' לוי וכו'.''' וכשאומר אני ה' אלהיכם צריך לומר אמת מיד בלי שום הפסק ואחר שאומר אמת אז הוא דינו כבאמצע הפרק '''מתני' שוהיה אם שמוע נוהג בין ביום בין בלילה.''' דכתיב ולמדתם אותם את בניכם ות"ת נוהג ביום ובלילה '''ויאמר אינו נוהג אלא ביום.''' דאית ביה מצות ציצית שאינה נוהגת בלילה דכתיב וראיתם אותו '''למקום טהרה.''' ברחוק ד' אמות</div> <div class="yerum-leiden-text">מפני הכבוד · נשמעינה מן הדא ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד הא קדמייתא שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה · עד כדון באמצע הפרשה ואפי' באמצע הפסוק · ר' יוסה משתעי · ר' חונה רב יוסף מדברת בם מיכן שיש לך רשות לדבר בם · מתני' ואילו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשנייה בין שנייה לשמע · בין שמע לוהיה אם שמוע · בין והיה אם שמוע לויאמר בין ויאמר לאמת ויציב · ר' יהודה או' בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק · אמ' ר' לוי טעמיה דר' יודה אני י"י אלהיכם · וכת' ני"י אלהים אמת · מתני' אמ' ר' יהושע בן קרחה למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע · לא שיקבל עליו מלכות שמים תחילה ואחר כך יקבל עליו עול מצות · והיה אם שמוע לויאמר · שוהיה אם שמוע נוהג בין ביום בין בלילה · ויאמר אינו נוהג אלא ביום · ר' חייא בשם ר' יוחנן מה טעם אמרו אדם לובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל כדי שיקבל עליו מלכות שמים משלם · רב אמ' קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפלל · מתניתא דרב פליגא עילוי הרי שהיה עסוק עם המת בקבר והגיע שעת קרית שמע הרי זה פורש למקום טהרה ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל · מתניתא מסייעא לרב [מחוק בקו, דיו חומה: ---] קבל עליו מלכות שמים תחילה ואחר כך יקבל עליו עול מצות · אמ' ר' ינאי תפילין צריכין גוף נקי · מפני מה לא החזיקו בהן מפני הרמאין עובדא היה בחד בר נש דאפקיד גבי חבריה ופכר ביה · אמ' ליה לאו לך הימנית אלא</div> <div class="yerum-side">'''גמ' לובש תפילין.''' בתחלה ואתר כך קורא את שמע ומתפלל דאז הוא קבלת מלכות שמים שלימה שקורא ק"ש ותפילין עליו שכתובה ק"ש בהם '''רב אמר קורא את שמע.''' בתחלה כדמפרש טעמיה לקמן דקתני שיקבל עליו מלכות שמים בתחילה ואח"כ עול מצות תפילין '''מתניתא.''' ברייתא זו פליגא עליה דרב דקתני לובש תפילין בתחילה</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רב אמר: קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפלל''' - כלומר קודם כל קריאת שמע ורק אחרי זה לובש תפילין. דרך אגב, זה חולק על הבבלי - בבבלי, למרות שהגמרא מביאה שרב עשה ככה, הגמרא שם אומרת שזה היה מקרה, שהשליח התעכב בתפילין, לכן רב קרא קריאת שמע ואחרי זה הניח תפילין, אבל בעצם צריך להניח תפילין ורק אחרי זה לקרוא קריאת שמע. אבל פה משמע שרב אומר את זה בפירוש, שכך הוא סובר - שקורא קריאת שמע, לובש תפילין ומתפלל. '''מתניתא פליגא עילוי''' - יש ברייתא שחולקת על רב: '''הרי שהיה עסוק עם המת בקבר, והגיע עונת קריאת שמע, הרי זה פורש למקום טהרה, ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל'''. כלומר, אם יש אנשים אחרים שיכולים להתעסק עם המת, הוא פורש למקום טהרה, לובש תפילין, קורא את שמע ומתפלל - רואים שקודם כל מניחים תפילין ואחרי זה קריאת שמע. אבל יש ברייתא הפוכה, '''מתניתא מסייעא לרב''': '''שאדם יקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות''' - קריאת שמע זה קבלת מלכות שמים, ומצוות זה הנחת תפילין, אז לכאורה צריך לקרוא קריאת שמע לפני הנחת תפילין. '''רבי ינאי: תפילין צריכין גוף נקי''' - רק חסידים שומרים על גופם, ולכן רק הם מניחים תפילין כל היום. זה לא שאומרים בכלל לא להניח תפילין, אבל זה מקובל שרק חסידים מניחים תפילין כל היום, כי רק הם יכולים לשמור כל היום את הגוף נקי. '''מפני מה לא החזיקו בהן?''' - אם ככה, אם רק חסידים מניחים תפילין כל היום, למה מי שמניח תפילין כל היום לא מחזיקים אותו כחסיד? '''מפני הרמאים. עובדא הוה בחד בר נש, דאפקיד גבי חבריה, וכפר ביה'''. כלומר, אדם אחד הפקיד כסף אצל חבר שלו, ולאחר מכן כשביקש לפרוע את הכסף, אמר לו: לא ידעתי מעולם, כפר בו. '''אמר לו: לא לך הימנית, אלא''' - לתפילין שבראשך האמנתי. כי אותו אדם היה הולך עם תפילין כל היום, ובעצם ככה החזיקו אותו לצדיק, בגלל זה הוא הלווה לו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יג עמוד ב''' {{שוליים|ב_כא}} '''מהם המקומות המותרים להפסקה (בין הפרקים) בקריאת קריאת שמע וברכותיה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן סו סעיף ה , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כסתם משנה שמותר להפסיק בין ויאמר לאמת ויציב, שכן כן פסקו הרמב"ם והשו"ע: מונים בין הפרקים גם את ההפסק שבין ויאמר לאמת ויציב, ולא כרבי יהודה החולק על כך. {{שוליים|ב_כב}} '''אין להפסיק בין "אלהיכם" ל"אמת ויציב" בקריאת שמע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן סו סעיף ה , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה שאין להפסיק, מטעם שהוא סמיכות "אני ה' אלהיכם" ל"אמת" - שיהיה חותם באמת מיד אחר האזכרה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ב_כג}} '''חובה לובשים תפילין לפני קריאת שמע ותפילה, כדי לקבל מלכות שמים בתפילין תחילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ציצית, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן יח סעיף א , סמ"ג עשין כו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן, שהמתניתא (התוספתא) מכרעת כנגד רב, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שלובשים תפילין תחילה ואחר כך קוראים שמע ומתפללים. {{שוליים|ב_כד}} '''מי שעוסק עם המת בקברו והגיעה עונת קריאת שמע - פורש למקום טהור, לובש תפילין, קורא ושונה ומתפלל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ד, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן עא סעיף ו , שו"ע יו"ד סימן שסה סעיף א , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו התומכת בשיטת רב; הרמב"ם והשו"ע (או"ח עא,ו; יו"ד שסה,א) פסקו כן להלכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יד עמוד א<span class="yerum-runnum">27</span></div> לאילין דברישך הימנית. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} היה לובשן אחר חולייו {{ירו"מ-הדגשה|כל היום במשך}} ג' ימים, לומר שהחולי ממרק. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קג ג]]) "הסולח לכל עוניכי, הרופא לכל תחלואיכי, {{ירו"מ-הדגשה|הגואל משחת חייכי, המעטרכי חסד ורחמים, המשביע בטוב עדייך". עדייך אלו התפילין}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבן יוחנן בן זכאי|°]]<nowiki/>רבן יוחנן בן זכאי, לא הוון תפילוי זעין מיניה, לא בקייטא ולא בסיתוא. {{ירו"מ-ביאור|לא היו תפילין זזים ממנו לא בקיץ ולא בחורף}} וכך נהג [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} תלמידו אחריו. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, בסיתוא {{ירו"מ-ביאור|בחורף}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמוראים שלא הניחו תפילין כל יום|דהוה חזיק רישיה,]] הוה לביש תרויהון. {{ירו"מ-ביאור|היה לובש שתיהן של ראש ושל יד}} ברם בקייטא, דלא הוה חזיק רישיה, לא הוה לביש אלא דאדרעיה. {{ירו"מ-ביאור|אבל בקיץ שראשו לא היה חזק היה לובש רק של יד}} {{ירו"מ-הדגשה|וכד }}הוה אזיל מסחי, {{ירו"מ-ביאור|וכשהיה הולך למרחץ}} כיון שהיה מגיע אצל האוליירין, {{ירו"מ-ביאור|בלנים שהיו בבית הפנימי}} היה חולצן. ואינו אסור משום ערוה? {{ירו"מ-ביאור|שהרי הוא עומד ערום אצל האויילרין}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: אפיקרסין {{ירו"מ-ביאור|חלוק}} היה לובש מבפנים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]{{ירו"מ-הוסר|כד הוה אזיל מסחי כיון שהיה מגיע אצל האוליירין היה חולצן}}: {{ירו"מ-הדגשה|רק}} עד יעקב תרמוסרה {{ירו"מ-ביאור|אחראי על חימום המים תרמו פירושו חום ויש אומרים שהיה מוכר תורמוסין}} היה לובשן. וכד הוה נפיק מסחי {{ירו"מ-ביאור|וכשהיה יוצא מהמרחץ}} {{ירו"מ-הדגשה|כד}} הוו {{ירו"מ-הדגשה|מאחרין}}{{ירו"מ-הוסר| יהבין לה וכד הוה}} מייתן ליה, {{ירו"מ-ביאור|אם היו מאחרים להביא לו את התפילין}} הוה אמר דא מילתא" {{ירו"מ-ביאור|היה אומר דבר זה}} שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר: ארונו של חי העולמים, וארונו של יוסף. והיו אומות העולם אומרים: מה טיבן של שני ארונות הללו? והיו ישראל אומרין להן: זה ארונו של יוסף, עם ארונו של חי העולמים. והיו אומות העולם {{ירו"מ-הוסר|מונין}}{{ירו"מ-הדגשה|מגנין}} את ישראל ואומרים: וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו של חי העולמים? והיו ישראל אומרים: על ידי ששימר זה מה שכתב בזה. ולמה הוא אמר דא מילתא? {{ירו"מ-ביאור|דבר זה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: בגין מימר מילא דאוריא, {{ירו"מ-הדגשה|שכל זמן שהיה במרחץ, היה אסור בדברי תורה. אמר לו}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: והכין {{ירו"מ-ביאור|וכי}} לא הוי ליה מילא דאוריא חורי למימר אלא דא? {{ירו"מ-ביאור|וכי לא היה לו דבר תורה אחר אלא זה}} אלא, קינתורין הוון {{ירו"מ-הדגשה|על שהיו מתעכבים מלהביא לו תפיליו}} לומר: יוסף לא זכה למלכות, אלא על ידי ששימר מצותיו של הקדוש ברוך הוא. {{ירו"מ-הדגשה|ואף}} {{ירו"מ-הוסר|ואנו}} אנו לא זכינו לכל הכבוד הזה, אלא על ידי ששמרנו מצותיו של הקדוש ברוך הוא. ואתון בעיי מבטלה מצוותא מינן? {{שוליים|ב_כו}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת תפילין|באי זה צד הוא מברך עליהן?]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בשם רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]]: כשהוא נותן על יד {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות תפילין". כשהוא נותן על הראש {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות הנחת תפילין". כשהוא חולצן {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמור חוקיו". <span id="דף_יד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> כתוב בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"ד עמוד א'. היינו בדף הקודם שרבי אילאי אומר שתפילין צריכים גוף נקיה ורק חסידים שומרים את גופם ולשים את התפילין כל היום. ובעצם אמר שרבי ינאי '''היה לובשן אחר חוליו ג' ימים'''. כלומר כשהיה חולה, אחרי שהיה מתרפא, היה מחכה שלושה ימים ורק אז היה מניח שתי תפילין. למה? '''לומר שהחולי ממרק'''. החולי מנקה את הגוף. מה הטעם? דכתיב '''הסולח לכל עוונייכי, הרופא לכל תחלואייכי'''. ההמשך של הפסוק זה הגואל משחת חייכי המעטרכי חסד ורחמים והמשביע בטוב את ידך. ואת ידך זה תפילין. כן, רואים מכאן שאחרי שהוא הרופא לכל תחלואייכי, כלומר אחרי שהאדם מתרפא אז בעצם הוא יכול להניח תפילין כל היום. אבל רבן יוחנן בן זכאי '''לא הוון תפילוי זעין מיניה'''. כלומר התפילין לא זזו ממנו, '''לא בקייטא ולא בסיתוא'''. כלומר כל היום הוא לובש תפילין, '''וכך נהג רבי אליעזר תלמידו אחריו'''. רבי יוחנן, '''בסיתוא דהוה חזיק רישיה, הוה לביש תרויהון''', כלומר בחורף שהראש שלו כאב, אז הוא היה לובש גם תפילין של ראש וגם תפילין של יד. אבל לא כל היום — כל היום היה לובש רק תפילין של יד. '''ברם בקייטא, דלא הוה חזיק רישיה, לא הוה לביש אלא דאדרעיה'''. כי בעצם זה שתי מצוות, כל אחת בפני עצמה. '''הוה אזיל מסחי, כיון שהיה מגיע אצל האוליירין, היה חולצן'''. כלומר היה מגיע לבלנים, שזה היה בבית הפנימי, והוא היה חולץ אותם. שואלת הגמרא: '''ואינו אסור משום ערוה?''' הרי לבלנים מגיעים כשאנשים ערומים. אמר רבי חייא בר אבא: '''אפיקרסין היה לובש מבפנים'''. כלומר רבי יוחנן, כשהיה מגיע לבלנים, עדיין היה לו בגד פנימי והוא לא היה ערום. רבי יצחק אמר: '''עד יעקב תרמוסרה היה לובשן''', כלומר בכלל הוא לא לבש בתוך בית המרחץ, אלא מחוץ לבית המרחץ היה בית של איזה יהודי אחד בשם יעקב תרמוסא, ושם הוא היה חולץ את התפילין. '''וכד הוה נפיק מסחי הוו מייתן ליה''', כשהיה יוצא מבית המרחץ והיו מביאים לו את התפילין, אם היו מאחרים להביא לו אותם, '''הוה אמר דא מילתא''' — היה רגיל להגיד את הדבר הזה: '''שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר, ארונו של חי העולמים וארונו של יוסף'''. כלומר ארון הברית והארון של יוסף. '''והיו אומות העולם אומרים: מה טיבן של שני הארונות הללו?''' '''והיו ישראל אומרין להן: זה ארונו של יוסף, עם ארונו של חי העולמים'''. '''והיו אומות העולם את ישראל ואומרים: וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו של חי העולמים?''' '''והיו ישראל אומרים: על ידי ששימר זה מה שכתב בזה'''. עכשיו, '''ולמה הוא אמר דא מילתא?''' כלומר למה דווקא את זה הוא אמר? אמר רבי חנינא: '''בגין מימר מילא דאוריא'''. הרי בבית המרחץ היה אסור להגיד דברי תורה, אבל כשיצא מבית המרחץ היה אומר דברי תורה. אמר ליה רבי מנא: '''והכין לא הוי ליה מילא דאוריא חורי למימר אלא דא?''' מה, רק את זה הוא ידע להגיד? הרי כל פעם שהוא היה יוצא מבית המרחץ, אם היו מאחרין להביא את התפילין, היה אומר את זה — '''אלא, קינתורין הוון לומר''', שהם התכוונו לקנטר אותו על שהיו מתעכבים מלהביא לו את התפילין. אז הוא אמר להם: '''יוסף לא זכה למלכות, אלא על ידי ששימר מצותיו של הקדוש ברוך הוא'''. '''אנו לא זכינו לכל הכבוד הזה, אלא על ידי ששמרנו מצותיו של הקדוש ברוך הוא. ואתון בעיי מבטלה מצוותא מינן?''' כלומר אתם רוצים לבטל ממני את המצווה הזו בעצם ההתעכבות שלכם? עכשיו, '''באי זה צד הוא מברך עליהן?''' אמר רבי זריקן בשם רבי יעקב בר אידי: '''כשהוא נותן על יד אומר: ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות תפילין'''. '''כשהוא נותן על הראש אומר: ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות הנחת תפילין'''. '''כשהוא חולצן אומר: ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמור חוקיו'''. כן, זו הדעה שאומרת שמברכים גם כשחולצים את התפילין. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">לאילין דברישך הימנית · ר' ינאי היה לובשן אחר חולייו ג' ימים לומ' שהחולי ממרק · מה טעם הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי · רבן יוחנן בן זכאי לא הוון תפילוי זעין מיניה לא בקייטא ולא בסיתוא · וכך נהג ר' אליעזר תלמידו אחריו · ר' יוחנן בסיתוא דהוה חזיק רישיה הוה לביש תרויהון · ברם בקייטא דלא הוה חזיק רישיה לא הוה לביש אלא דאדרעיה · ושרע אסור משום ערוה · אמ' ר' חייא בר אבא אפיקרסין היה לובש מבפנים · כד הוה אזיל מסחי כיון שהיה מגיע אצל האוליירין היה חולצן · אמ' ר' יצחק עד יעקב תרמיסרה היה לובשן וכד הוה נפיק מסחי הוו יהבין לה מעייתא · וכד הוה מעטף הוו מייתן ליליה · הוה אמר דא מילתא ש' ארונות היו מהלכין עם יש' במדבר ארונו שלחי העולמים וארונו שליוסף · והיו אומות העולם אומ' מה טיבן שלשני ארונות הללו · והיו יש' אומ' להן זה ארונו של יוסף עם ארונו שלחי העולמים · והיו אומות העולם מונין את יש' ואומ' וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו שלחי העולמים · והיו יש' אומ' על ידי ששימר זה מה שכתב בזה · ולמה הוא אמ' דא מילתא · אמ' ר' חנינא בגין מימר מילא דאוריא · אמ' ליה ר' מנא והכין לא הוה מילא דאוריא חורי למימר אלא דא · אלא קינטורין הוון לומ' יוסף לא זכה למלכות אלא על ידי ששימר מצותיו שלהקב"ה ואנו לא זכינו לכל הכבוד הזה אלא על ידי ששימרנו מצותיו שלהקב"ה ואתון בעיי מבטלה מצוותא מינן · באי זה צד הוא מברך עליהן · ר' זריקן בשם ר' יעקב בר אידי כשהוא נותן על יד מהו אומ' ברוך אקב"ו על מצות תפילין · כשהוא נותן על הראש מהו או' ברוך אקב"ו על מצות הנחת תפילין · כשהוא חולצן מהו או' ברוך אקב"ו לשמור חוקיו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יד עמוד א''' {{שוליים|ב_כו}} '''יש לברך שתי ברכות נפרדות על תפילין (יד וראש), ולברך "לשמור חוקיו" בעת חליצתן.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן כה סעיף ה , שו"ע או"ח סימן כה סעיף ט , סמ"ג עשין כב <קטע סוף=יד א/> ==דף יד עמוד ב== <קטע התחלה=יד ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זריקן בשם רבי יעקב בר אידי שמברכים שתי ברכות נפרדות על יד וראש; אך הבבלי (מנחות לו.) חולק וקובע שכאשר מברך על תפילין של יד פוטר גם את של ראש אלא אם הפסיק בדיבור, ולכן נחלקו הפוסקים (רמב"ם ושו"ע) בפסיקה למעשה בין שתי הגישות. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יד עמוד ב<span class="yerum-runnum">28</span></div> ואתיא {{ירו"מ-ביאור|וזה כשיטת}} כמאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: {{ירו"מ-הדגשה|שהציווי}} ([[שמות יג י|שמות בא יג י]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ושמרתה את החוקה הזאת מימים ימימה}}" בחוקת תפילין הכתוב מדבר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריכים לחלוץ תפילין בלילה, לכן מברך על החליצה}}. ברם כמאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: בחוקת הפסח הכתוב מדבר, {{שוליים|ב_כז}}לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|דאף הלילה זמן תפילין, ואין צריך לברך כשחולץ. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: הנותן תפילין בלילה, עובר בעשה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יג י|שמות בא יג י]]) "ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה". {{שוליים|ב_כח}}ימים ולא לילות. "ימימה" {{שוליים|ב_כט}}פרט לשבתות וימים טובים. והא רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] יתיב מתני ברמשא {{ירו"מ-ביאור|בלילה}} ותפילוי עילוי? מצודדין {{ירו"מ-הוסר|הוה}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}}, {{ירו"מ-ביאור|ולא היו במקומם}} וכמין פיקדון היו בידו. אית דבעי מימר: לא אמר אלא הנותן, {{שוליים|ב_ל}}אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר. אית דבעי מימר, {{ירו"מ-הדגשה|מנין שאין מניחים תפילין בשבתות וימים טובים}}? נשמעיניה מן הדא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יג ט|שמות בא יג ט]]) "והיה לך לאות" את {{ירו"מ-הדגשה|שרק}} {{ירו"מ-הוסר|שהוא}} הוא לך לאות, פרט לימים טובים ושבתות, שכולן אות. ולא כן {{ירו"מ-הדגשה|כבר למדנו דין זה מד}}כת{{ירו"מ-הדגשה|י}}ב מימים ימימה? לית לך אלא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כל מילא דלא מחוורא, {{ירו"מ-ביאור|שלא ברור שהוא מהתורה}} מסמכין לה מן אתרין סגין. {{ירו"מ-ביאור|מביאים לו סימוכין מהרבה מקומות}} תמן תנינן: נשים ועבדים פטורים {{שוליים|ב_לא}} מקריאת שמע {{שוליים|ב_לב}} ומן התפילין. נשים מניין? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברים יא יט|דברים עקב יא יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ולמדתם אותם את בניכם", בניכם}} ולא את בנותיכם. {{ירו"מ-הדגשה|אחר שהתמעטו נשים מלימוד תורה, התמעטו מתפילין, ד}}את שהוא חייב בתלמוד תורה, חייב בתפילין. נשים {{שוליים|ב_לג}}שאינן חייבות בתלמוד תורה, אינן חייבין בתפילין. התיבון: {{ירו"מ-ביאור|הקשו}} הרי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נשים שמקיימות עשה שהזמן גרמא|מיכל בת כושי היתה לובשת תפילין!]] ואשתו של יונה היתה עולה לרגלים, {{שוליים|ב_לד}}ולא מיחו בידיה חכמים! {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: אשתו של יונה הושבה {{ירו"מ-ביאור|החזירו אותה}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא תעלה}}. מיכל בת כושי, מיחו בידיה חכמים. תני: נכנס למרחץ, {{שוליים|ב_לה}}מקום שבני אדם עומדין לבושין, יש שם מקרא {{ירו"מ-הוסר|ותפילין}}{{ירו"מ-הדגשה|ותפילה}}, ואין צריך לומר שאילת שלום. נותן תפילין, ואינו צריך לומר שלא יחלוץ; מקום שרוב בני אדם רגילין להיות עומדין ערומין, אין שם שאילת שלום, ואין צריך לומר מקרא ותפילה. וחולץ תפילין, ואין צריך לומר שלא יתן. מקצתן ערומין ומקצתן לבושין, יש שם שאילת שלום, ואין שם לא מקרא ולא תפילה. ואינו חולץ תפיליו ואינו נותן. אבל אינו לובשן, עד שיצא מאותה רשות של כל אותה מרחץ.<br><br> <span id="דף_טו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class='noprint'> <div class="yerum-bm-print"> '''ואתיא כמאן דמר: בחוקת תפילין הכתוב מדבר'''. זה השיטה שאומרת שמה שכתוב בתורה "ושמרת את החוקה הזאת מימים ימימה" זה בחוקת תפילין, ומכאן שצריכים לחלוץ תפילין בלילה, כי כתוב "ושמרת החוקה" "מימים ימימה", כלומר דווקא ביום. אז יש מצווה לחלוץ לפני הלילה, ולכן מברכים על החליצה. '''ברם כמאן דמר: בחוקת הפסח הכתוב מדבר, לא בדא'''. מי שאומר שהפסוק הזה מדבר על חוקת הפסח, אין מצווה לחלוץ, מותר גם להשאיר את התפילין בלילה, ואז גם לא מברכים על החליצה. אמר רבי אבהו בשם רבי אלעזר: '''הנותן תפילין בלילה, עובר בעשה'''. כלומר מי שמניח תפילין בלילה עובר בעשה. '''ומה טעם? ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה. ימים ולא לילות. ימימה, פרט לשבתות וימים טובים'''. שואלת הגמרא: '''והא רבי אבהו יתיב מתני ברמשא ותפילוי עילוי?''' רבי אבהו דרש והתפילין היו עליו בלילה — איך הוא עשה את זה? עונה הגמרא: '''מצודדין''', הזיז אותם מהמקום, '''וכמין פיקדון היו בידו''' — רק לשמור עליהם. '''אית דבעי מימר: לא אמר אלא הנותן, אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר'''. כלומר כל האיסור זה לתת תפילין בלילה, אבל אם היה עליו מבעוד יום יכול להישאר איתם גם בלילה. '''אית דבעי מימר''' — יש סברה שאומרת שבעצם מניין שמניחים תפילין בשבתות ובימים טובים? '''נשמעיניה מן הדא: והיה לך לאות'''. '''את הוא לך לאות, פרט לימים טובים ושבתות, שכולן אות'''. כלומר שבת ויום טוב הם עצמם אות בין הקב"ה לישראל, אז אם נניח גם תפילין זה כאילו האות של השבת לא מספיק חזקה, ולכן לא מניחים תפילין בשבתות. שואלת הגמרא: '''ולא כן כתב מימים ימימה?''' כבר היה מקור. למה צריך עוד פסוק? ואומרת הגמרא: '''לית לך אלא כיי דמר רבי יוחנן: כל מילא דלא מחוורא, מסמכין לה מן אתרין סגין'''. כלומר כל דבר שהוא לא ברור מדאורייתא, אלא רק אסמכתא, מביאים לו הרבה מקורות כדי לחזק את הדברים. '''תמן תנינן: נשים ועבדים פטורים מקריאת שמע ומן התפילין'''. '''נשים מניין?''' דכתיב '''ולא את בנותיכם''' — יש מצווה ללמד את הבנים תורה ואין מצווה ללמד את הבנות. '''את שהוא חייב בתלמוד תורה, חייב בתפילין. נשים שאינן חייבות בתלמוד תורה, אינן חייבין בתפילין'''. '''התיבון: הרי מיכל בת כושי היתה לובשת תפילין! ואשתו של יונה היתה עולה לרגלים, ולא מיחו בידיה חכמים!''' זה לא רשות, כנראה שזה מצווה. אמר רבי חזקיה בשם רבי אבהו: '''אשתו של יונה הושבה''', כלומר החזירו אותה שלא תעלה יותר. '''מיכל בת כושי, מיחו בידיה חכמים'''. כן, דבר זה מראה שבעצם, אף על פי שנשים לא חייבות בתפילין, אפילו מיחו בהם. '''תני: נכנס למרחץ'''. בבית המרחץ עצמו היו שלושה אזורים — מקום שכולם לבושים, ולאחר מכן נכנסים לחדר יותר פנימי ששם חלק לבושים חלק ערומים, ובהמשך כולם ערומים. '''מקום שבני אדם עומדין לבושין, יש שם מקרא, ואין צריך לומר שאילת שלום. נותן תפילין, ואינו צריך לומר שלא יחלוץ'''. זה החלק הראשון. עכשיו החלק הפנימי ביותר: '''מקום שרוב בני אדם רגילין להיות עומדין ערומין, אין שם שאילת שלום''' — כי שלום זה שמו של הקדוש ברוך הוא — '''ואין צריך לומר מקרא ותפילה. וחולץ תפילין, ואין צריך לומר שלא יתן'''. עכשיו באמצע: '''מקצתן ערומין ומקצתן לבושין, יש שם שאילת שלום, ואין שם לא מקרא ולא תפילה. ואינו חולץ תפיליו ואינו נותן'''. '''אבל אינו לובשן, עד שיצא מאותה רשות של כל אותה מרחץ'''. כלומר עד שייצא מכל המבנה של בית המרחץ. אומרת הגמרא שזה מסייע למה שאמר רבי יצחק בעניין רבי יוחנן, שכאשר יצא מבית המרחץ היה מניח את התפילין רק בביתו של יעקב תרמוסה, שמחוץ לבית המרחץ. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יד עמוד ב''' {{שוליים|ב_כח}} '''חובת הנחת תפילין היא ביום ולא בלילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן ל סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הלימוד "ולא לילות" מהכתוב "ימימה", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שאין להניח תפילין בלילה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני'.''' דידן מסייע לרב דממנה למד דעול מלכות שמים קודם הוא לעול מצות בכל מקום דהא לא כך תני שאדם וכו' אלמא עול מלכות קדים '''מפני מה לא החזיקו בהן.''' לאדם המניחן מפני מה לא החזיקו בו בנאמנות שיהיה כנאמן למעשרות וכיוצאבהן '''מפני הרמאין.''' שהיו מניחין תפילין להחזיק עצמן ככשרים ולרמות בני אדם וכהאי עובדא דלקמיה '''לאילין דברישך הימנית.''' לתפילין אלו שבראשך האמנתי שחשבתי אדם כשר הוא זה שתפילין עליו כל היום '''לומר שהחולי ממרק.''' את הגוף וגופו נקי הוא להיות תפילין עליו כל היום והכי מבואר הוא במדרש תהלים ק"ג דגריס התם ר' ינאי היה לבוש תפילין בתר בישיה תלתא יומין דאמר מר תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים וכיון שאדם עומד מחליו גופו נקי ואחר שלשה היה מניח אותן ר' יוחנן היה לובש תפילין בכל יום ויום כדי שיאמר הסולח לכל עוניכי המשביע בטוב עדיך. וכך צריך לגרוס כאן ושייך הא דקאמר מה טעם הסולח וכו' דקאי על הא דר' יוחנן '''ברם בקייטא דלא הוה חזיק רישיה.''' מחמת החמימות לא היה מניח אלא של יד. ויש גורסין בהפך בקייטא דלא הוה חשיש ברישיה הוה לביש תרויהון ברם בסיתוא דהוה חשיש ברישיה מחמת הקור לא הוה לביש אלא דאדרעיה '''ואינו אסור משום ערוה.''' לא שייך האי מילתא הכא וחילוף השיטות יש כאן וגרסינן להא לקמן בתר דקאמר וכד הוה נפיק מסחי הוו יהבין ליה '''כדהוה אזיל מסחי.''' כשהלך לרחוץ במרחץ ותפילין עליו כיון שהיה מגיע אצל האוליירין היה חולצן כלומר מקום שהבלנין עומדין ומקבלין מלבושי בני אדם שפושטין עצמן שם היה חולצן</div> <div class="yerum-leiden-text">ואתיא כמאן דמר בחוקת תפילין הכת' מדבר · ברם כמאן דמר בחוקת הפסח הכת' מדבר לא· כדא ר' אבהו בשם ר' לעזר העושה תפיליו בלילה עובר בעשה· ומה טעם ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה· ימים ולא לילות· ימים/ פרט לשבתות וימים טובים ימים ולא לילות· והא ר' אבהו יתיב מתני ברמשא ותפילוי עילוי· מצדדן הוה וכמין פיקדון היו בידו· אית דבעי מימר לא אמ' אלא הנותן אלא אם היו עליו מבעוד יום מותר· אית דבעי מימר שמעינה מן הדא והיה לך לאות· את שהוא לך לאות פרט לימים טובים ושבתות שכולן אות· ולא כן כת' מימים ימימה לית לך אלא כיי דמר ר' יוחנן כל מילא דלא מחוורא מסמכין לה מן אתרין סגי· נשים מניין ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם· את שהוא חייב בתלמוד תורה חייב בתפילין· נשים שאינן חייבות בתלמוד תורה אינן חייבין בתפילין· התיבון הרי מיכל בת כושי היתה לובשת תפיליו· אשתו שליונה היתה עולה לרגלים ולא מיחו בידיה חכמ' תני נכנס למרחץ מקום שבני אדם עומדין לבושין יש שם מקרא ותפיליו ואין צריך לומר שאילת שלום· נותן תפיליו ואינו צריך לומ' שלא יחלוץ· מקום שרוב בני אדם רגילין להיות עומדין ערומין אין שם שאילת שלום· ואין צריך לומ' מקרא ותפילה· וחולץ תפיליו ואין צריך לומ' שלא יתן· מקצתן ערומין ומקצתן לבושין יש שם שאילת שלום ואין שם לא מקרא ולא תפילה ואינו חולץ תפיליו ואינו נותן· אבל אינו לובשן עד שייצא מאותה רשות שלכל אותה מרחץ·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יד עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ב_כט}} '''אין להניח תפילין בשבתות וימים טובים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן לא סעיף א , סמ"ג עשין כב. ''הכרעה:'' נפסק שאין להניח תפילין בשבת ויום טוב, שהם עצמם אות ואין צריך אות אחר, כדברי הירושלמי; ר' אבהו שהניח תפילין בליל שבת היה כפיקדון מצודד ולא כהנחה כדין. {{שוליים|ב_ל}} '''אין להניח תפילין בשבתות וימים טובים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן ל סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין מניחים תפילין בשבת ויו"ט משום שהם עצמם "אות", כרמב"ם הלכות תפילין פ"ד ה"י-יא ושו"ע או"ח סימן ל סעיף ב. {{שוליים|ב_לא}} '''חובה לקרוא קריאת שמע במקום שאין שם דברים המפריעים לכוונה או לכבוד הקריאה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ד, הלכה א , שו"ע או"ח סימן ע סעיף א , שו"ע או"ח סימן ע סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הסוגיה שיש להקפיד על מקום הקריאה ותנאיה, כמבואר ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן ע. {{שוליים|ב_לב}} '''נשים חייבות במצוות תלמוד תורה או פטורות ממנה, ובהתאם דינן לגבי תפילין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תלמוד תורה, פרק א, הלכה א , שו"ע יו"ד סימן רמו סעיף ו , סמ"ג עשין יב. ''הכרעה:'' נפסק שנשים פטורות מתלמוד תורה מדין "ולמדתם אותם את בניכם" ולא בנותיכם, וכל שפטור מתלמוד תורה פטור מתפילין, כדברי הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ב_לג}} '''נשים פטורות מתלמוד תורה ולכן פטורות ממצוות תפילין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן לח סעיף ג , סמ"ג עשין כב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שמיחו במיכל בת כושי, שנשים פטורות מתפילין מכיוון שהן פטורות מתלמוד תורה; הרמב"ם והשו"ע פסקו שאין נשים חייבות בתפילין. {{שוליים|ב_לה}} '''דיני קריאה, תפילה והנחת תפילין בבית המרחץ לפי מצב הלבוש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ג, הלכה ג , רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה כב , שו"ע יו"ד סימן מה סעיף ב , שו"ע יו"ד סימן פד סעיף א <קטע סוף=יד ב/> ==דף טו עמוד א== <קטע התחלה=טו א/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: במקום שרוב בני אדם לבושים - קורא ומתפלל ומניח תפילין; במקום שרוב בני אדם ערומים - אין שם אף שאילת שלום וחולץ תפילין; במקום מעורב - יש שאילת שלום אך אין קריאה ותפילה, ואינו חולץ תפילין; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד א<span class="yerum-runnum">29</span></div> ודא מסייעא כיי {{ירו"מ-ביאור|וזה מסייעה למה}} </div>ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: בגין {{ירו"מ-ביאור|על}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו"מ-הדגשה|שכאשר הלך למרחץ, רק}} עד {{ירו"מ-הדגשה|ביתו של}} יעקב {{ירו"מ-הוסר|תורמוסרה}} תרמוסרה {{ירו"מ-ביאור|אחראי על חימום המים תרמו פירושו חום ויש אומרים שהיה מוכר תורמוסין}} {{ירו"מ-הדגשה|שהיה מחוץ למרחץ}} היה {{ירו"מ-הוסר|לובשן}}{{ירו"מ-הדגשה|לובשם}}. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא קומוי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: היתה מרחץ מרחצת בימות החמה, ואינה מרחצת בימות הגשמים, {{ירו"מ-הדגשה|האם מותר בתפילין בימות הגשמים כשאינה פעילה? אמר לו}}: {{שוליים|ב_לו}}מרחץ {{ירו"מ-הוסר|ו}} ואף על פי שאינה מרחצת, ובית הכסא, אף על פי שאין בו צואה. מר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#מר עוקבא|°]] אמר: {{שוליים|ב_לז}}אהן חזירא, {{ירו"מ-ביאור|החזיר}} בית כסא {{ירו"מ-הוסר|מוטלטל}} מיטלטל הוה. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: אהן צררה דעל גיף ימא {{ירו"מ-ביאור|גושים שעל חוף הים}} {{ירו"מ-הדגשה|שהם ספק צואה}} מהו? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אמי אסיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי אסיא|°]]: הורי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] מעבר ליה בפיליוס, {{ירו"מ-ביאור|יכסהו במטפחת ויש אומרים שיכסה פניו כדי שלא יראה}} ולא סמכינן עילוי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_לח}}אוכל בהן {{ירו"מ-ביאור|עם תפילין}} אכילת עראי, ואינו אוכל בהן אכילת קבע. ישן בהן שינת עראי, ואינו ישן בהן שינת קבע. אית תניי תני: מברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם רק}} פעם אחת {{ירו"מ-הדגשה|ביום}}. אית תניי תני: {{ירו"מ-הדגשה|כמה}} פעמין. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הוסר| פעם אחת ניחא מאן דמר}} מברך {{ירו"מ-הוסר|שתי}}{{ירו"מ-הדגשה|כמה}} פעמים, {{ירו"מ-הדגשה|ניחא. מאן דאמר מברך פעם אחת}}, הא {{ירו"מ-הדגשה|ודאי}} אכל {{ירו"מ-הדגשה|במשך היום והרי אסור לאכול}} ואינון עילוי, {{ירו"מ-הדגשה|ואיך יתכן שדי בברכה אחת? אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: קיימא אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]], באוכל בהן אכילת עראי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|ב_לט}}לא יכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידיו. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, כד הוה סיפרא בידיה, הוה יהיב ליה לחורן; {{ירו"מ-ביאור|כשהיה ספר בידו ונכנס לשרותים נתנו לאחר}} כד הויין תפילוי עילוי, הוה קאים בון. {{ירו"מ-ביאור|כשהיו תפילין עליו היה משתין כשהם עליו}} מתניתא פליגא על אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ב_מ}}נכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: קיימא אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_מא}}כאן {{ירו"מ-הוסר|ביכול}}{{ירו"מ-הדגשה|שישאר שהות ביום אחר שיצא מבית הכסא, ויכול}} ללובשן {{ירו"מ-הדגשה|אחר שיצא}}, כאן בשאינו יכול ללובשן. דלכן, {{ירו"מ-ביאור|שאים לא כן אם אין זמן להניחם אחר שיצא מבית הכסא}} מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון? בראשונה היו נותנין אותן לחביריהן, והיו נוטלין אותן ובורחין. התקינו שיהו מניחין בחורין {{ירו"מ-הדגשה|שמחוץ לבית הכסא}}. וכשאירע אותו <span id="דף_טו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בירושלמי מסכת ברכות, דף ט"ו. אמרו: רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא: '''הייתה מרחץ מרחצת בימות החמה, ואינה מרחצת בימות הגשמים'''. כלומר מרחץ, לא מרחצים בחורף, אז האם מותר להניח שם תפילין בימות הגשמים כשאינה פעילה? אמר ליה: '''מרחץ אף על פי שאינה מרחצת, ובית הכסא, אף על פי שאין בו צואה''' - כן אסור, כי יש להם שם טומאה. מה הוא אמר? '''אהן חזירא, בית כסא מיטלטל הוה'''. כן, כלומר חזיר. הגמרא הבבלי אומרת, אפילו אם הוא יוצא, כן ממאיזה מרחץ, עדיין שם של צואה יש עליו ואסור להתפלל, אסור לקרוא כנגדו. רבי יונה בעי: '''אהן צררה דעל גיף ימא מהו'''? כלומר יש לנו - כשרואים חתיכות שדומות מאוד לצואה על חוף הים - ספק צואה. מה הדין? אמר רבי אמי אסיא: '''הורי רבי ירמיה מעבר ליה בפיליוס, ולא סמכינן עילוי'''. נניח עכשיו זה כלי או חתיכת בגד ולא סומכים עליו. כלומר לא סומכים על זה, צריך להתרחק כמו צואה אמיתית. אמר רבי זעירא בשם - כן, בדרך כלל בחוף זה יש הרבה צואה. אמר רבי זעירא בשם אבא בר ירמיה: '''אוכל בהן אכילת עראי'''. כלומר בתפילין אפשר לאכול אכילת עראי, '''ואינו אוכל בהן אכילת קבע. ישן בהן שינת עראי, ואינו ישן בהן שינת קבע'''. אית תניי תני, כלומר יש בעיא - שמברך רק פעם אחת ביום. כלומר יש סברות שאדם מברך רק פעם אחת ביום, ואית תניי תני כמה פעמים. אומרת הגמרא: מאן דאמר כמה פעמים ניחא - כן, הרי אדם אוכל באמצע, אז הוא צריך להסיר את התפילין ואחרי זה חוזר ומניח אותם, צריך לברך עוד הפעם. אבל מאן דאמר פעם אחת, קשה - הרי ודאי הוא אוכל במשך היום, אז איך זה יכול? אסור לאכול עם שאר תפילין עליו, אז איך ייתכן שהוא בירך רק ברכה אחת? אמר רבי זעירא: '''קיימא אבא בר ירמיה, באוכל בהן אכילת עראי'''. כן, אדם אוכל כל היום רק אכילת עראי, ובעצם הוא לא צריך להחליף את התפילין. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא: '''לא יכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידיו'''. כלומר אסור להטיל מים - בית הכיסא - להטיל מים עם הספרים והתפילין בידו. את זה אומר רבי זעירא בשם רבי אבא. '''רבי יוחנן, כד הוה סיפרא בידיה, הוה יהיב ליה לחורן''' - כלומר יש לו ספר ביד, היה נותן אותו למישהו לשמור לו. אבל '''כד הויין תפילוי עילוי, הוה קאים בון''' - כלומר יש לו תפילין, אז היה נשאר איתם. הגמרא תסביר אחרי זה למה. ואיתא מתניתא פליגא על אבא בר ירמיה, שאומר שצריכים להסיר את התפילין - אז יש ברייתא שחולקת עליו. דתני: '''נכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידו'''. כלומר מותר להיכנס עם התפילין. אמר רבי זעירא: '''קיימא אבא בר ירמיה: כאן ללובשן, כאן בשאינו יכול ללובשן'''. כן, שמדובר כאן שנשאר ביום זמן אחר שיצא מבית הכיסא ויכול ללבשן - זה מותר שיכנס איתם. אבל אם אין ביום כדי ללובשן, כן, אז הוא רוצה להיכנס לשירותים? אז שיוריד אותם קודם, כי מה פתאום שיכנס איתם לשירותים? הרי אחרי זה הוא לא יקיים מצווה. '''דלכן, מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון'''? כלומר, אם אין לו אפשרות להמשיך לקיים מצווה אחרי שהוא יצא משירותים, אז מה פתאום שיבזה אותם? אבל אם אחרי זה הוא ימשיך לקיים מצוות תפילין, אנחנו מקילים. ואמרה הגמרא: '''בראשונה היו נותנין אותן לחביריהן'''. כלומר אדם שרוצה להיכנס לשירותים היה מוסר את התפילין לאדם שנמצא בחוץ. '''והיו נוטלין אותם ובורחין''' - אותם אנשים הרבה פעמים היו בורחים עם התפילין כי זה היה מאוד יקר. '''התקינו שיהו מניחין בחורין''' - בחורים שבחוץ לבית הכיסא. כלומר בית הכיסא היה בדרך כלל מוקף איזה גדר אבנים, אז היו מניחים את התפילין בחוץ. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף טו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד יעקב תרמוסרה היה לובשן.''' שהיה בית זה סמוך להמרחץ ושם היה לובשן כשיצא אח"כ מכל רשות המרחץ והכי מוכח מדלקמן דקאמר אבל אינו לובשן עד שיצא מאותו רשות של כל אותה מרחץ ודא מסייעא כהאי דאמר ר' יצחק בגין ר' יוחנן עד יעקב תרמוסרה היה לובשן '''וכד הוה נפיק מסחי הוו יהבין ליה.''' וגרסינן הכא להא דכתוב בספרים לעיל דפריך ואינו אסור משום ערוה דהא משמע מיד שהיה יוצא מלרחוץ היו נותנין לו התפילין והרי עדיין ערום היה ומשני ר' חייא בר אבא אפיקרסין היה לובש מבפנים קודם שיצא להפסיק בין לבו לערוה אפיקרסין הוא לבוש התחתון שעל הבשר והוא פתוח בכתפים וכשלובשו קושרו על הכתף וכמו ששנינו בפרק י' דמקואות הקשר שבפרקסין שבכתף: וכד הוה מייתן ליה הוה אמר דא מילתא שני ארונות וכו' '''מונין את ישראל.''' אומרין להן דברי אונאה וכי אפשר וכו' '''בגין מימר מילי דאוריא.''' בשביל לומר דברי תורה אחר יציאתו ממקום שהיה אסור בד"ת '''והכין לא הוה ליה מילא וכו'.''' וכי לא היה לו דברי תורה אחרים לאומרן ומאי שנא זה שהיה אומרו בכל פעם שיצא מן המרחץ דהכי משמע וכד הוה מייתן ליה הוה אמר דא מילתא '''באיזה צד.''' כיצד מברך על התפילין '''ואתיא כמ"ד בחוקת תפילין הכתיב מדבר.''' ושמרת את החוקה הזאת וגו' דמימים כתיב ולא לילות והלכך מברך לשמור חקיו כשהוא חולצן בסוף היום '''נשים מניין.''' למעט תתפילין</div> <div class="yerum-leiden-text">ודא מסייעא כיי דמר ר' יצחק בשם ר' יוחנן עד יעקב תורמוסרה היה לובשן· ר' ירמיה בעא קומוי ר' זעירא היתה מרחץ מרחצת בימות החמה ואינה מרחצת בימות הגשמים צר' ליה מרחץ ואעפ' שאינה מרחצת· ובית הכסא אעפ' שאין בו צואה· מר עוקבה דמ' אהן חזירא בית כסא מטולטל הוא· ר' יונה בעי אהן צרה דעל גיף ימא מהו· אמ' ר' אמי אסיא הורי ר' ירמיה מעבר ליה כפיליום ולא סמכין עילוי· ר' זעירא בשם אבא בר ירמיה אוכל בהן אכילת עראי· ואינו אוכל בהן אכילת קבע· ישן בהן שינת עראי ואינו ישן בהן שינת קבע· אית תניי תני מיברך פעם אחת· אית תניי תני פעמיים· מאן דמר פעם אחת ניחא· מאן דמר מברך שתי פעמים הא אכל ואישן עילוי· אמ' ר' זעירא קיימא אבא בר ירמיה באוכל בהן אכילת עראי· ר' זעירא בשם ר' אבא לא יכנס אדם לבית המרחץ וספריו ותפיליו בידיו· ר' יוחנן כד הוה סיפרא בידיה הוה יהיב ליה לחורן· כד הויין תפילוי עילוי הוה קאים בון· מתניתא פליגא על אבא בר ירמיה נכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידו· אמ' ר' זעירא קיימא אבא בר ירמיה כאן ביכול ללובשן· כאן בשאינו יכול ללובשן דלכן מצוה לא עביד בון· למה הוא מבזי לון· בראשונה היו נותנין אותן לחביריהן והיו נוטלין אותן ובורחין· התקינו שיהו מניחין בחורין· ובא אותו</div> <div class="yerum-side">'''אלא קינתורין הוון.''' דברי קינתורין היה מתכוין לומר להן על שהיו על הרוב מאחרין מלהביא לו התפילין מיד לפי שהיו טרודין באנשים הבאים למרחץ וכדמסיק לומר יוסף לא זכה למלכות אלא ע"י ששימר וכו' לכל הכבוד הזה שעושין לנו לכבוד התורה אלא ע"י ששמרנו מצותיו של הקב"ה ואתון בעיי מבטלה מצותא מינן ואינכם ממהרין להביא אותן לי '''לא בדא.''' דלהאי מ"ד דחוקה אפסח קאי לא מברכינן אחליצת תפילין משום דס"ל דמן התורה לילה זמן תפילין הוא אלא דרבנן גזרו שמא יפיח בהן '''מצדדין הוה.''' מן הצד בראשו שלא במקום הנחת תפילין היו וכמין פקדון היו בידי לשמרן ולא לשם מצוה '''אית דבעי מימר.''' דהיינו טעמיה דר' אבהו שהיה מניחן בראשו לפי שכבר היו עליו מבעוד יום ולא אמרו עובר בעשה אלא הנותן עליו בתחילה בלילה '''אית דבעי מימר.''' על פרט לשבתות וי"ט קאי דאיכא דאמרי מהכא נפקא לן דכתיב והיה לך לאות פרט לשבתות וי"ט שהן עצמן אות שאסורון בעשיית מלאכה '''ולא כן כתב מימים ימימה.''' כלומר והא כבר נפקא לן למעט שבתות וי"ט מימימה והאי דרשא לך לאות למה לי '''לית לך.''' לשנויי להא אלא כהאי דאמר ר' יוחנן כל מילא דלא מחוורא שאינו כתוב בפירוש אלא דאסמכינן לה אדרשא דקרא מסמכין לה מן אתרין סגין מן מקומות הרבה ולא קשיא כל הני למה לי שהרי אינם אלא אסמכתות '''תני.''' בתוספתא פ"ב '''א"ר אמי אסיא.''' כך היה שמו</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''אשתו של יונה הושבה.''' החזירו אותה וכן למיכל בת שאול מיחו בידיה לפי שפטורות הן ממצות עשה שהזמן גרמא '''אבל אינו לובשן.''' כלומר אע"פ שאמרו דבבית החיצון מקום שבני אדם עומדין שם לבושין נותן תפילין היינו דמותר להניח שם אבל מ"מ נכון הוא שלא ללובשן עד שיצא מאותו רשות של כל אותו המרחץ ואפי' מהבית החיצון לפי שעכ"פ שם מרחץ הוא על כל אותו רשות '''ודא מסייעא כהאי דאמר וכו'.''' דר' יוחנן לא היה לובשן עד בית יעקב תרמוסרה שהיה חוץ מרשות המרחץ וסמוך לו כדאמרי' לעיל: ואינה מרחצת בימות הגשמים מהו שיהא דין מרחץ עליה בימות הגשמים '''מרחץ ואע"פ שאינה מרחצת.''' באותו זמן מ"מ שם מרחץ עליו מכבר וכן בית הכסא אע"פ שפינו ממנו '''אהן חזירא.''' החזיר הזה כבית הכסא מטולטל הוא שעובר לפניו ואסור לקרות כנגדו '''אהן צררה.''' צואה יבישה שעל שפת הים לפי שדרך בני אדם לפנות שם מהי לקרות כנגדה הואיל ויבישה היא '''הורי ר' ירמיה מעבר ליה בפיליוס.''' פיליוס הוא כלי כעין מחתה שמפנין בו האפר אי נמי מטפחת כאותה ששנינו בפרק כ"ט דכלים הסדין והסודרין והטרטין והפיליון של ראש כלומר שצריך להעביר אותה ולפנותה משם וקאמר הש"ס ולא סמכין עלוי דר' ירמיה בהוראה זו '''אוכל בהן.''' בתפילין שעליו מותר לאכול אכילת עראי '''אית תניי תני מברך.''' על התפילין פעם אחת ביום ואית תניי תני פעמיים כדמפרש ואזיל ויש בכאן חלופי שיטות וכצ"ל מאן דאמר מברך שתי פעמים ניחא לפי שצריך הוא לאכול וחולצן ואח"כ כשמניחן חוזר ומברך עליהן '''מאן דאמר פעם אחת הא אכל ואינון עילוי.''' כלומר א"כ על כרחך בשעת אכילה לא היה חולצן והרי אסור לאכול בהן אכילת קבע ומשני ר' זעירא קיימה אבא בר ירמיה להא דתני פעם אחת באוכל בהן אכילת עראי והא קמ"ל האי תנא דמותר לאכול בהן אכילת עראי ולהכי קתני מברך פעם אחת עליהן '''לבית המים.''' מקום שמשתינין מים '''כד הוה סיפרא בידיה.''' והיה נכנס להשתין מים היה נותן הספר לאדם אחר לאחזו '''הוה קאים בון.''' היה עומד בהן ומניחן עליו '''מתניתא.''' ברייתא פליגי עליה דר' אבא דקתני נכנס ואפי' תפילין בידיו '''קיימא אבא בר ירמיה.''' להאי ברייתא דמיירי ביכול ללובשן אח"כ דאיכא שהות ביום והאי דקאמר לא יכנס בתפילין בידיו כשאין שהות עוד ביום ללובשן '''דלכן.''' כלומר דאי לא כן אלא יכנס עמהן א"כ גנאי הוא עושה לתפילין שהרי מצוה לא עביד בהון עוד היום ולמה הוא מבזי להון להכניסן עמו לבית המים '''בחורין.''' הסמוכין לרה"ר והן בתוך מחיצות בית הכסא '''וכשאירע אותה מעשה.''' בתלמיד אחד שהניח תפילין בחורין הסמוכין לרה"ר ובאת זונה אחת ונטלתן ובאת לבית המדרש ואמרה ראו מה נתן לי פלוני בשכרי כיון ששמע אותו תלמיד כך עלה לראש הגג ונפל ומת </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף טו עמוד א''' {{שוליים|ב_לו}} '''אין לקרוא קריאת שמע ולהתפלל במרחץ או בבית הכסא אפילו אם אינם משמשים בפועל לצורכם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן פג סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהאיסור חל אף כשהמרחץ אינו רוחץ בו כרגע ובית הכסא אין בו צואה, משום כבודם של המקומות שנועדו לכך, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|ב_לז}} '''ספק צואה על שפת הים - האם ניתן להקל ולקרוא קריאת שמע לידה או שיש להחמיר ולהתרחק ממנה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ג, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן עו סעיף ג. ''הכרעה:'' הלכה כרבי אמי אסיא בשם רבי ירמיה שיש לכסות את הצואה במטפחת (או לכסות פניו) ולא לסמוך על הקולא, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע להחמיר ולכסות הספק ולא לקרוא לידו בגילוי. {{שוליים|ב_לח}} '''חובה לברך על התפילין בכל יום שמניחן, ולא די בברכה אחת יומית.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה טז , שו"ע או"ח סימן מ סעיף ח , סמ"ג עשין כב. ''הכרעה:'' נפסק כדעת "מברך פעם אחת ביום" (כל שלא הסיח דעתו), שכן מוכיח רבי זעירא בשם אבא בר ירמיה שאין צריך לחזור ולברך אלא אם הסיח דעתו מהתפילין, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ב_לט}} '''אין להיכנס לבית הכסא כשספרים ותפילין בידיו, אך אם התפילין עליו בלבישה מותר לו לשהות בהם ואף להטיל בהם מים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יז , רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן מג סעיף א , שו"ע או"ח סימן מג סעיף ו , סמ"ג עשין כב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן להיתר כשהתפילין עליו בלבישה (מכוסות/תחת הבגד), אך לכתחילה יש להסירן ולתתן לאחר או להניחן במקום שאינו בזיון, כפי שנפסק בשו"ע או"ח סימן מג סעיפים א ו-ו ובדברי הרמב"ם הלכות תפילין פרק ד הלכות יז-יט. {{שוליים|ב_מ}} '''מותר להכנס לבית המים (בית הכסא) עם ספרים ותפילין בידו כשהם עטופים ומכוסים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יז , רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן מג סעיף א , שו"ע או"ח סימן מג סעיף ו , סמ"ג עשין כב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא בקום אבא בר ירמיה שמותר להכנס כך, ומכאן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן מג) שהתפילין וספרים צריכים להיות מכוסים בעת הכניסה. {{שוליים|ב_מא}} '''אין להיכנס לבית הכסא כשהתפילין עליו, ואם אין שהות ללובשן אחר היציאה אין להסירן כלל אלא יכסן ויכנס.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יז , רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן מג סעיף א , שו"ע או"ח סימן מג סעיף ו , סמ"ג עשין כב <קטע סוף=טו א/> ==דף טו עמוד ב== <קטע התחלה=טו ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: אם ישאר שהות ביום ללובשן אחר שיצא מבית הכסא - מסירן ומניחן בחוץ, ואם לאו - אינו מסירן כלל שלא לבזותן; וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח מג, א ו-ו).. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד ב<span class="yerum-runnum">30</span></div> מעשה: {{ירו"מ-הדגשה|שזונה נטלתן, ובאה לבית המדרש ואמרה: ראו מה נתן לי תלמיד שלכם באתנני. שמע אותו תלמיד, עלה לגג ונפל ומת}}. התקינו שיהא אדם נכנס והן בידו. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: והוא שיהא ביום כדי ללובשן, אבל אם אין ביום כדי ללובשן, אסור. דלכן, {{ירו"מ-ביאור|שאם לא כן}} מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון? מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי|°]] אמר: מאן דעבד טבאות, {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצה לנהוג בדרך טובה}} {{שוליים|ב_מב}}עושה להן כיס של טפח, ונותנן על לבו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים טז ח]]) "שויתי ה' לנגדי תמיד" תמן אמרין: {{שוליים|ב_מג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אלישע בעל כנפיים|כל שאינו כאלישע בעל כנפים, לא ילבש תפילין.]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_מד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#איסור עשיית צרכיו בבית קברות, איסור לועג לרש|לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם.]] ואם עשה כן, עליו הכתוב אומר: ([[משלי יז ה]]) "לועג לרש חרף עושהו" דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ורבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}} היו מהלכין קומי ערסיה {{ירו"מ-ביאור|הלכו בלויה לפני מיטתו}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוסי בר לקוניא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוסי בר לקוניא, והוה רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}} מפסע על {{ירו"מ-הוסר|קיבריה}}{{ירו"מ-הדגשה|קברים}}. אמר ליה רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: כדון אינון מימר: {{ירו"מ-ביאור|עכשיו המתים יאמרו}} למחר אינון גבן, ואינון מעיקין לן. אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האם מתים יודעים מענייני העולם הזה|וחכמין אינון כלום?]] לא כן כתב: ([[קהלת ט ה]]) "והמתים אינם יודעים מאומה". אמר לו: לקרות את יודע, לדרוש אין את יודע. ([[קהלת ט ה]]) "כי החיים יודעים שימותו" אילו הצדיקים, שאפילו במיתתן קרויין חיים. "והמתים אינם יודעים מאומה", אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויים מתים. מניין שהרשעים אפילו בחייהן קרויים מתים? {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר}}{{ירו"מ-הוסר| ומניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים דכתיב}}: ([[יחזקאל יח לב]]) "כי לא אחפוץ במות המת". וכי המת מת? אלא אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויין מתים. ומניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים? דכתיב: ([[דברים לד ד|דברים וזאת הברכה לד ד]]) "ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ה}}' אליו, זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר". מה תלמוד לומר לאמר? אמר לו: לך ואמור לאבות: כל מה שהתניתי לכם, עשיתי לבניכם אחריכם. עירב את האותיות: {{ירו"מ-ביאור|שאות התחברה לאות סמוכה}} אית תניי תני: כשר. ואית תניי תני: {{שוליים|ב_מה}}פסול. רבי אידי ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי ברבי שמעון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}{{ירו"מ-הוסר| בשם רש}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כשר, {{ירו"מ-הדגשה|בשהתחברו}} מלמטן. מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר פסול, מלמעלן. כגון ארצינו תפארתינו. {{ירו"מ-ביאור|שהאות נ’ התחברה לאות ו’ מלמעלה או מלמטה}} {{ירו"מ-הדגשה|אך אם החיבור היה באמצע אות, כגון}} ארצך {{ירו"מ-ביאור|שהאות צ’ התחברה לאמצע האות ך’}}, צריכה. {{ירו"מ-ביאור|יש מקום לספק}} תפארתך צריכה. {{ירו"מ-ביאור|יש מקום לספק}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אידי ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי ברבי שמעון|°]] בשם רבי ייסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]]: {{שוליים|ב_מו}}לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בריה דרב פפי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי פפי|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קל א]]) "ממעמקים קראתיך ה'" אמררבי אידי ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי ברבי שמעון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ב_מז}}לא יעמוד אדם ויתפלל, וצריך לנקביו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: {{הפ|עמוס|ד|יב}} "הכון לקראת אלהיך ישראל". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אלכסנדרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלכסנדרי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[קהלת ד יז]]) "שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים"? שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך. הדא דתימר, בדקים, אבל בגסים, {{שוליים|ב_מח}}אם יכול לסבול, יסבול. רבי יעקב בר אביי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אביי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: ([[קהלת ד יז]]) "שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים". שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים, {{ירו"מ-ביאור|ביום המות}} שתהא טהור ונקי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[משלי ה יח]]) "יהי מקורך ברוך", יהי מקראך לקבר ברוך, {{ירו"מ-הדגשה|שתהיה בלא חטא. אמר}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[קהלת ג ב]]) "עת ללדת ועת למות", אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו. מה שעת לידתו נקי, כך בשעת מיתתו יהא נקי.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ד|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ד"> <strong>מתני':</strong> {{ירו"מ-הוסר|למהדורה מעומדת של הלכה זו ביאורירושלמי ברכות ב ד מעומד }}הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא יצא. קרא ולא דיקדק באותיותיה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: יצא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: לא יצא. הקורא למפרע <span id="דף_טז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''וכשאירע אותו מעשה''' - כן, פה לא כתוב, הירושלמי לא מספר. בבבלי מסופר שזונה אחת נטלה את התפילין של בעל בית המדרש ואמרה: הוא נתן לי, התלמיד שלכם. אז התלמיד שמע את זה, עלה לראש הגג וקפץ והתאבד. אז לכן '''התקינו שיהא אדם נכנס והן בידו'''. אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: '''והוא שיהא ביום כדי ללובשן, אבל אם אין ביום כדי ללובשן, אסור'''. כן, כמו ששמענו, התירו לו להיכנס איתם לשירותים בתנאי שאחרי שהוא יסיים עדיין יהיה יום, עדיין יהיה זמן שיכול לקיים מצוות תפילין. כמו שאמרנו מקודם: '''דלכן, מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון'''. מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: '''מאן דעבד טבאות, עושה להן כיס של טפח, ונותנן על לבו'''. כלומר, מי שרוצה לנהוג כהלכה, נכון שהוא נכנס לשירותים, אבל יניח אותם בתוך כיס שיהיה בו לפחות טפח ויניח אותם על ליבו. מה טעם? '''שויתי ה' לנגדי תמיד''' - התפילין הם כאילו שם השם בהם, אז הם כנגד הלב שלו. '''תמן אמרין: כל שאינו כאלישע בעל כנפים, לא ילבש תפילין'''. כן, שוב פעם הגמרא מספרת מהסיפור של אלישע. בבבלי מסופר שהרומאים אסרו להניח תפילין, אלישע הניח תפילין, ואז כשהם ראו אותו רדפו אחריו אז הוא ברח. וברגע האחרון הוא הוריד את התפילין, הניח אותם ביד שלו. אז אמרו לו: מה יש לך ביד? אמר להם: כנפי יונה. ואמרו לו: תראה, פתח את הידיים, והביט - כנפי יונה. אז החלו לקרוא לו "בעל כנפים". אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם'''. אסור להיכנס - אסור לעשות צרכים שם. '''ואם עשה כן, עליו הכתוב אומר: לועג לרש חרף עושהו'''. דלמא, זה בעצם מעשה שהיה. רבי חייא רובא ורבי יונתן היו מהלכין קומי ערסיה דרבי שמעון בר יוסי בר לקוניא - כן, בלוויה שלו, הם הלכו לפני הארון שלו, ואז '''היה רבי יונתן מפסע''' על הקברים, הוא היה עומד ודורך על קברים. אמר ליה רבי חייא רובא: '''כדון אינון מימר: למחר אינון גבן, ואינון מעיקין לן'''. כלומר, לא יגידו עכשיו - מחר אתם באים אלינו, מחר הם מעיקים לנו. למשל בבבלי מסופר שהציצית שלו הייתה נוגעת בקברים, אז הוא היה מבזה אותם שהם לא יכולים לקיים מצווה. אבל פה הוא פשוט דרך על הקברים, וזה בעצם ביזוי לקברים. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף טו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מאן דעביד טבאות.''' מי שהוא עושה דבר הטוב ביותר עושה להן כיס של טפח ונותנן כנגד לבו ולקיים שויתי ה' וגו' ואז נכנס עמהן ואפי' אין שהות ביום כדי ללובשן '''תמן.''' בבבל אמרין כל שאינו יכול להזהר בגוף נקי כאלישע בעל כנפים לא ילבש תפילין כל היום כ"א בשעת ק"ש ותפילה '''דלמא.''' מעשה בר' חייא רבה ור' יונתן שהיו מהלכין לפני מטתו של ר"ש בר' יוסי ללותו והיה ר' יונתן פוסע על הקברים וא"ל ר' חייא עכשיו יאמרו המתים למחר הם באים אצלינו והן מצערין לנו '''וחכמין אינון כלום.''' וכי הן יודעין כלום ולא כן כתב וכו': לדרוש אין אתה יודע דהכתוב אינו מדבר אלא באלו שאפי' בחייהם קרוין מתים דאל"כ מאי האי דקאמר כי החיים יודעים שימותו ומי לא ידע כזאת אלא דה"ק כי החיים שהן לעולם קרוין חיים והן הצדיקים נותנין אל לבם ויודעי' שימותו ומתקנין מעשיהם ואלו שהן קרוין מתים לעולם אינם רוצים לידע מאומה '''לך ואמור לאבות.''' כדי שיחזיקו לך טובה על זאת הבשורה אלמא דידעי והרי הן קרוין חיים. עירב את האותיות. בכתב ס"ת ותפילין ומזוזה קאמר וכן גריס להא בפ"ק דמגילה ואיידי דמייתי לקמן לדברי ר' אידי בשם ר"ש בענין תפילה מייתי נמי להא דר' אידי '''מאן דאמר כשר מלמטן.''' אם למטה נתערבו בכתיבה כהאי דלקמיה ארצנו תפארתנו ונוגע הנו"ן בוי"ו מלמטה כשר לפי שלמעלה נפרדין הן והרי זה כנגמר וניכר כל אות בפני עצמו ומ"ד פסול כשהן נדבקין למעלה קאמר ולא פליגי '''ארצך.''' אם נוגע הצדי"ק בך' באמצע ארוכה היא תלמוד דמספקא לן הואיל והך' נמשכת הרבה אינו נחשב כנגמר והרי הוא דבוק קודם שנגמר האות וכן תפארתך '''ממעמקים קראתיך ה'.''' ואף שהכתוב בעמקי הלב מדבר מ"מ יש סמך גם לזה שלא יעמוד במקום גבוה להראות שאין גבהות לפני המקום '''הכון.''' הכן עצמך ותקן גופך כשאתה עומד לקראת אלהיך '''הדא דתימר בדקים.''' כשצריך לקטני' אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה אבל בגסים שהיה צריך לגדולים אם יכול לעמוד בעצמו ולסבול יסבול '''שמור עצמך.''' התקן עצמך כשתהא נקרא אל בית אלהים לעמוד בדין כשיבא עתך שתהא טהור ונקי במעשיך '''מקורך.''' לשון מקראך כשיהו קורין אותך לקבר יהי ברוך שיהיה בלא חטא '''עת ללדת.''' הלמ"ד דריש דמיותר אלא דה"ק תראה עת המיתה שיהא שוה להעת של לדת שיהא נקי בלא חטא '''מתני' ר' יוסי אמר לא יצא.''' משום דכתיב שמע השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך ות"ק סבר שמע בכל לשון שאתה שומע והלכה כת"ק '''קרא ולא דקדק באותיותיה.''' להוציאן בשפתו יפה בשתי תיבות שהתיבה השניה מתחלת באות שנגמרת הראשונה כגון על לבבך עשב בשדך וכיוצא בהן ואם אינו נותן ריוח ביניהם להפרידן נמצא קורא אותן שתי תיבות באות אחת '''הקורא למפרע.''' הקדים פסוק שלישי לשני ושני לראשון וכיוצא בזה</div> <div class="yerum-leiden-text">מעשה· התקינו שיהא אדם נכנס והן בידו· ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירא אמ' והוא שיהא ביום כדי ללובשן· אם אין ביום כדי ללובשן אסור דלכן מצוה לא עביד בון למה הוא מייתא בר בריה דר' יהושע בן לוי אמ' מאן דעבד טבאות עושה להן כיס שלטפח ונותנן על לבך· מה טעם שיויתי יי לנגדי תמיד· תמן אמרין כל שאינו כאלישע בעל כנפים לא ילבש תפילין· ר' זעירא בשם ר' אבא בר ירמיה לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם· ואם עשה כן עליו הכת' או' לועג לרש חרף עשהו· דלמא ר' חייא רובא ור' יונתן היו מהלכין קומי ערסיה דר' שמעון בר יוסי בר לקוניא והוה ר' יונתן מפסע על קיבריה· אמ' ליה ר' חייא רובא כדון אינון מימר למחר אינון גבן ומייקין לן· אמ' ליה וחכמין אינון כלום· לא כן כת' והמתים אינם יודעים מאומה· אמ' ליה לקרות את יודע· לדרוש אין את יודע· כי החיים יודעים שימותו אילו הצדיקים שאפי' במיתתן קרויין חיים· והמתים אינם יודעים מאומה אילו הרשעים שאפי' בחייהן קרויים מתים· מניין שהרשעים אפי' בחייהן קרויין מתים שנ' כי לא אחפוץ במות המת· וכי המת מת' אלא אילו הרשעים שאפי' בחייהן קרויין מתים · ומניין שהצדיקים אפי' במיתתן קרויין חיים · דכת' ויאמר אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר · מה תל' לומ' לאמר · אמ' לו לך ואמור לאבות כל מה שהתניתי לכם עשיתי לבניכם אחריכם · עירב אות האותיות · אית תניי תני כשר · ואית תניי תני פסול · ר' אידי בשם ר' אבין בשם ר' שמעון בשם ר' יוחנן מן דמר כשר מלמטן · מן דמר פסול מלמעלן · כגון ארציע תפארתינו · ארצך צריכה · תפארתך צריכה · ר' אידי בר' שמעון בשם ר' יוסה לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל · מה טעם אמ' ר' אבא בריה דר' פפי ממעמקים קראתיך ייי · אמ' ר' אידי בר' שמעון בשם ר' יוחנן לא יעמוד אדם ויתפלל וצריך לנקביו · מה טעם הכון לקראת להיך יש' · אמ' ר' אלכסנדרי שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים · שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך · הדא דתימ' בדקים · אבל בגסים אם יכול לסבול יסבול · ר' יעקב בר אביי בשם ר' אחא שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים · שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהי' שתהא טהור ונקי · אמ' ר' אבא יהי מקורך ברוך · יהי מקורך לקבר ברוך · אמ' ר' ברכיה עת ללדת ועת למות · אשרי אדם ששעת מיתתו נקי · מתני' הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו ר' יודה או' יצא · ר' יוסי או' לא יצא · קרא ולא דיקדק באותיותיה ר' יוסי או' יצא ר' יהודה אומ' לא יצא · הקורא למפרע</div> <div class="yerum-side">'''ר' יוסי אומר יצא.''' והלכה כר' יוסי מיהו לכתחילה צריך לדקדק באותיותיה וכן יזהר שלא יניח הנד ולא יניד הנח ולא ירפה החזק ולא יחזק הרפה וצריך להתיז הזי"ן של תזכרו שלא יהא נראה כאומר תשכרו בשי"ן כלומר כדי שתרבו שכר והרי אין ראוי לשמש את הרב על מנת לקבל פרס</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמר לו: '''וחכמין אינון כלום'''? מה בכלל הם יודעים משהו? '''לא כן כתב: והמתים אינם יודעים מאומה'''? אמר לו: '''לקרות את יודע, לדרוש אין את יודע'''. מה שכתוב בפסוק: '''כי החיים יודעים שימותו, אילו הצדיקים, שאפילו במיתתן קרויין חיים'''. '''והמתים אינם יודעים מאומה''', אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויים מתים. עכשיו, '''מניין שהרשעים אפילו בחייהן קרויים מתים'''? שנאמר: '''כי לא אחפוץ במות המת'''. וכי המת מת? אלא אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויין מתים - כלומר, גם כשהוא חי הוא נחשב כמו מת. עכשיו, '''מניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים'''? דכתיב: '''ויאמר ה' אליו, זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר'''. אומרים שכל מקום שכתוב "לאמר" - זה "לך אמור". אז מה תלמוד לומר "לאמר"? אמר לו: '''לך ואמור לאבות: כל מה שהתניתי לכם, עשיתי לבניכם אחריכם'''. עכשיו מביא כמה הלכות בכתיבת תפילין. אומרת הגמרא: תפילין '''שעירב את האותיות''' - כלומר שאות אחת התחברה לאות הסמוכה לה. '''אית תניי תני: כשר. ואית תניי תני: פסול'''. רבי אידי בר רבי שמעון אמר בשם רבי יוחנן: מאן דאמר כשר - מדובר שהאותיות התחברו למטה, אז בעצם האות עצמה נכתבה שלמה, נכתבה בכשרות, ורק למטה זה התחבר. מאן דאמר פסול - זה מלמעלה, כלומר כבר מתחילתה היא נכתבה בפסול. '''כגון ארצינו תפארתינו'''. יש מילים שיש אפשרות שיתחברו למעלה ואפשרות שיתחברו למטה, כמו "ארצנו" - הנון והוי"ו. הנון יכולה להתחבר לוי"ו מלמעלה או מלמטה. אז כמו שאמרנו, אם זה התחבר מלמעלה זה פסול, התחבר מלמטה זה כשר. אותו דבר "תפארתנו". שואלת הגמרא: מה הדין אם החיבור היה באמצע האות, '''כגון ארצך''' - שהצד"י, הקו התחתון שלה, יכול להתחבר לכ"ף, והכ"ף היא כ"ף סופית, היא ארוכה, אז מתחברת באמצע. אז מה הדין, האם זה כשר או לא? '''ארצך, צריכה. תפארתך צריכה''' - עדיין ספק. אותו דבר "תפארתך" - שהתי"ו, הרגל התחתית שלה, אם התחברה לכ"ף סופית, שוב פעם זה ספק. אמר רבי אידי ברבי שמעון בשם רבי ייסה: '''לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל'''. אסור לעמוד במקום גבוה להתפלל. מה טעם? אמר רבי אבא בריה דרב פפי: '''ממעמקים קראתיך ה'''''. כלומר צריך להרגיש את העומק. באמת בבתי הכנסת העתיקים רואים שהבמה של החזן הייתה בבור, לכן היו אומרים "יורד לפני התיבה", לא אומרים "עולה" - הרי התיבה היא גבוהה. בעבר זה היה "לרדת לפני התיבה". הרבה פעמים כתוב שאם החזן טועה היו מעלים אותו - כלומר כאילו מוציאים אותו מהבור הזה. אבל בעצם, בגלל שכתוב "ממעמקים קראתיך ה'", אז החזן באמת היה עומד במקום יותר עמוק. אמר רבי אידי ברבי שמעון בשם רבי יוחנן: '''לא יעמוד אדם ויתפלל, וצריך לנקביו'''. כלומר אדם שצריך שירותים לא ילך להתפלל. מה טעם? '''הכון לקראת אלהיך ישראל'''. אדם צריך להתכונן - להיות נקי. אמר רבי אלכסנדרי: '''שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים'''. '''שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך'''. כלומר, שלא תצטרך שירותים שאתה בתפילה. '''הדא דתימר, בדקים''' - כלומר, דווקא אם הוא צריך להטיל מים, אז אסור להתפלל. '''אבל בגסים, אם יכול לסבול, יסבול'''. רבי יעקב בר אביי אמר בשם רבי אחא: '''שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים'''. '''שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים, שתהא טהור ונקי'''. כלומר שאתה עומד למות, אז תהא נקי. אמר רבי אבא: '''יהי מקורך ברוך''' - הכוונה, '''יהי מקראך לקבר ברוך''', שתהיה בלא חטא. אמר רבי ברכיה: '''עת ללדת ועת למות, אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו. מה שעת לידתו נקי'''- כלומר בלא עבירה, '''כך בשעת מיתתו יהא נקי'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף טו עמוד ב''' {{שוליים|ב_מב}} '''כיצד יש לשמור את התפילין שאינן בשימוש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יז , רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן מג סעיף ו , סמ"ג עשין כב. ''הכרעה:'' עושה כיס של טפח ונותנן על לבו, שנאמר "שויתי ה' לנגדי תמיד"; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן מג סעיף ו. {{שוליים|ב_מג}} '''מי שאינו יכול לשמור על תפיליו בטהרה וכבוד כאלישע בעל כנפים, לא ילבש תפילין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה טו , שו"ע או"ח סימן לז סעיף ב , סמ"ג עשין כב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שאין ללבוש תפילין כל היום אלא מי שיכול לשמור על גופו כראוי, ומכל מקום אין למנוע מצוות תפילין מן הרבים בזמן הזה מחמת חשש זה. {{שוליים|ב_מד}} '''אסור להיכנס לבית הקברות ולעשות שם צרכיו, ואף אין להלך ולפסוע על גבי הקברים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות אבל, פרק יד, הלכה יג , שו"ע יו"ד סימן שסח סעיף א , סמ"ג עשין ב. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הסוגיה שהוכיחה זאת ממעשה רבי חייא רובא שמנע מרבי יונתן לפסוע על קברים, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע לאיסור. {{שוליים|ב_מו}} '''אין להתפלל במקום גבוה אלא במקום נמוך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן צ סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בריה דרב פפי דדריש "ממעמקים קראתיך ה'", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שאין עומדין במקום גבוה להתפלל אלא במקום נמוך. {{שוליים|ב_מז}} '''אסור להתפלל כשצריך לנקביו, ובנקבים גסים אף אם אינו יכול להעמיד עצמו יותר משיעור הליכת פרסה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן צב סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שהלכה זו נאמרה בין בדקים ובין בגסים (בגסים - אם יכול להעמיד עצמו כדי הילוך פרסה, כמבואר ברמב"ם ושו"ע או"ח סי' צב סעיף א. {{שוליים|ב_מח}} '''מי שנצרך לנקביו ואינו יכול להתאפק - אם יכול לסבול עד סוף התפילה יסבול, ואם לאו יפסיק ויעשה צרכיו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן צב סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כהלכה זו כפשוטה - שיסבול אם יכול, ואם לא יכול יצא לנקביו, כדי שיתפלל בטהרה ובנקיות כראוי לעמוד לפני ה'. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד א<span class="yerum-runnum">31</span></div> לא יצא. {{שוליים|ב_נב}}קרא וטעה, יחזור למקום שטעה.<br><strong>גמ':</strong> רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: הלכה כדברי שניהן להקל. {{ירו"מ-הדגשה|פשיטא, דאי לא}} {{ירו"מ-הוסר|דלכן}} כן מה {{ירו"מ-הוסר|כן}} אנן אמרין? {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} סתמה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, הלכה כסתמא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}, הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. ומה צריכה למימר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], הלכה כדברי שניהן להקל? אלא בגין {{ירו"מ-הדגשה|דהוא}} שמע דתני לה רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|את מה ששנינו בסתם}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר, {{ירו"מ-הדגשה|דתניא: הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא, דברי רבי מאיר. רבי יוסי בן חלפתא אומר: לא יצא. יכולנו לחשוב שזו מחלוקת רבי מאיר ורבי יוסי בן חלפתא, והלכה כרבי יוסי בן חלפתא}}. לפום כן צריך {{ירו"מ-הוסר|למימרא}} למימר: הלכה כדברי שניהן להקל. תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ישמיע לאוזניו את התפילה|נתפלל ולא השמיע לאזנו יצא]]. למי נצרכה? ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. היידין {{ירו"מ-ביאור|איזה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}? הדא דתנינן: הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|קא משמע לן, שרק בקריאת שמע לא יצא, אבל בתפילה, יצא. תמן תנינן: הכל כשרים לקרא מגילה, חוץ מחרש שוטה וקטן}}. אמר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הוינן סברין מימר, {{ירו"מ-ביאור|חשבנו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבנן ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}? {{ירו"מ-הדגשה|בקריאת}} {{ירו"מ-הוסר|בשמע}} שמע, דכתיב בה שמע. {{שוליים|ב_נג}}הא שאר כל המצות לא. מן {{ירו"מ-הדגשה|מה דתנינן: הכל כשרים לקרא מגילה חוץ}} {{ירו"מ-הוסר|דמר}}{{ירו"מ-הדגשה|מחרש שוטה וקטן, ואמר}}<br> <span id="דף_טז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, פרק ב', הלכה ד', דף ט"ז, עמוד א'. אנחנו מתחילים את המשנה. מתניתין, '''הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. רבי יוסי אומר לא יצא'''. קרא ולא דקדק באותיותיה. לדקדק באותיותיה, יש לנו מילים, הרבה פעמים יש שתי מילים שהן צמודות, שמילה אחת מסתיימת בזה אות והמילה השנייה פותחת באותה אות, וכשקוראים אותם ברצף אז בעצם קוראים מראות אחת. כמו לדוגמה "על לבבכם" שקוראים ברצף אז קוראים על לבבכם, כאילו הלמד בין שתי המילים מתחברת. זה נקרא לא דקדק באותיותיה. אז רבי יוסי אומר יצא ורבי יהודה אומר לא יצא. '''הקורא למפרע''', כלומר אם הוא לא קורא לפי הסדר לא יצא. '''קרא וטעה, יחזור למקום שטעה'''. גמרא: '''רב אמר הלכה כדברי שניהן להקל'''. כמו שאמרנו בהתחלה שתי מחלוקות. אמרנו תנא קמא, סתם משנה ורבי יוסי. כן, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו שתנא קמא מקל ואומר יצא, רבי יוסי אומר לא יצא, והמחלוקת השנייה קרא ולא דקדק באותיותיה שרבי יוסי מקל ואומר יצא, ורבי יהודה מחמיר ואומר לא יצא. בא הרב אומר לנו הלכה כדברי שניהם להקל. כלומר הלכה היא קורא ולא השמיע לאזנו יצא, קרא ולא דקדק באותיותיה יצא. שואלת הגמרא פשיטא, מה הרב חידש לנו? מה היינו אומרים? הוא לא היה בא ואומר לנו את מה שהוא אמר. מה היינו חושבים? הרי יש לנו פה בהתחלה מחלוקת בין סתם משנה לרבי יוסי, '''הלכה כסתמא'''. בהמשך יש מחלוקת בין רבי יוסי ורבי יהודה, '''הלכה כרבי יוסי'''. אז מה צריך? מה הרב חידש? '''אלא בגין שמע דתני לה רבי חייא בשם רבי מאיר'''. כלומר הוא שמע שרבי חייא שנה את המשנה שלנו, את מה שאמרנו בתור סתם, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא, אמרנו את זה בסתם. הוא שמע שרבי חייא אומר את זה בשם רבי מאיר. כלומר אצל רבי חייא היה כתוב, תניא, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר לא יצא. ואז בעצם יש מחלוקת רבי יוסי ורבי מאיר ודרך כלל הלכה כרבי יוסי. לכן היה צריך להגיד שהלכה כדברי המקל. '''תני: נתפלל ולא השמיע לאזנו יצא'''. גם הברייתא אומרת שלגבי תפילה אם הוא לא השמיע לאזנו יצא. אז '''למי נצרכה? לרבי יוסי'''. כלומר רבי יוסי שלנו, שבמשנה שלנו אמר שקריאת שמע אם לא השמיע לאזנו לא יצא, אז בא וחידש לנו שם בברייתא שלגבי תפילה הוא כן יצא. תמן תנינן: הכל כשרים לקריאת מגילה חוץ מחרש, שוטה וקטן. '''אמר רב מתנה: דרבי יוסי היא'''. כלומר המשנה שאומרת שחרש, שוטה וקטן לא כשרים לקרוא מגילה, כן, ביניהם חרש. חרש לא כשר לקרוא מגילה, אז זה רבי יוסי. אמר רבי יוסי - כלומר רבי יוסי פה זה אמורא. יש לנו רבי יוסי במשנה ורבי יוסי שהוא אמורא. '''הוינן סברין מימר, מה פליגין רבנן ורבי יוסי? שמע, דכתיב בה שמע. הא שאר כל המצות לא'''. כלומר היינו חושבים בהתחלה שכל המחלוקת בין רבי יוסי לחכמים זה רק לגבי קריאת שמע. כתוב בתורה שמע. אז לכן אומר רבי יוסי צריך להשמיע לאזנו, אבל בשאר המצוות לא. אבל ברגע שבא רב מתנה ואמר לנו שמה שנאמר במסכת מגילה שהכל כשרים לקרוא מגילה חוץ מחרש, שוטה וקטן, כלומר חרש לא כשר לקרוא מגילה, והוא אמר שזה רבי יוסי, אז אם כך אנחנו מבינים שבעצם רבי יוסי אומר את זה בכל המצוות. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף טז עמוד א''' {{שוליים|ב_נב}} '''הקורא ק"ש וטעה - למה חוזר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן סד סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כדברי שניהם להקל, כרב, שהלכה כדברי שניהם להקל - חוזר לראש הפרשה שטעה בה ולא לראש קריאת שמע כולה. {{שוליים|ב_נג}} '''האם צריך להשמיע לאזנו את המצוות שאומר בפיו (כגון קריאת שמע וברכות)?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קפה סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ג , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=טז א/> ==דף טז עמוד ב== <קטע התחלה=טז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חלפתא - חייב להשמיע לאזנו בקריאת שמע ובשאר מצוות שיש בהן אמירה, ואם לא השמיע לא יצא, כפי שהעמידו את המשנה "הכל כשרים לקרוא מגילה חוץ מחרש שוטה וקטן" כדעתו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף טז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''לא יצא.''' דכתיב והיו הדברים בהווייתן יהו כלומר כסדר שהן כתובין בתורה ומיהו אם הקדים הפרשיות זו לזו אין זה חשוב למפרע ויצא שהרי אינן סדורות כך זו לאחר זו בתורה '''יחזור למקום שטעה.''' אם בין פרק לפרק טעה שאינו יודע באיזה פרק הפסיק ולראש איזה הפרק יחזור חוזר להפסק הראשון שהוא והיה אם שמוע ולדעת הרמב"ם חוזר לראש פרק הראשון שהוא ואהבת אבל אם באמצע הפרק פסק שיודע הפרק שפסק בו אבל אינו יודע באיזה מקום מאותו הפרק פסק חוזר לראש אותו הפרק ואם היה קורא וכתבתם ואינו יודע אם הוא בוכתבתם של שמע או בוכתבתם של והיה אם שמוע חוזר לוכתבתם של שמע ואם נסתפק לאחר שהתחיל למען ירבו אינו חוזר שעל הרגל לשונו הוא הולך '''למי נצרכה.''' האי ברייתא לר' יוסי דמתני' כדמפרש ואזיל</div> <div class="yerum-leiden-text">לא יצא · קרא וטעה יחזור למקום שטעה · רב אמ' הל' כדברי שניהן להקל · דלכן מה כן אמרין סתמיה ור' יוסי הל' כסתמא · ר' יוסי ור' יודה הל' כר' יוסי · ומה צריכה למימר רב הל' כדברי שניהן להקל · לא כבן שמע תני לה ר' חייא בשם ר' מאיר לפום כן צריך למימרא הל' כדברי שניהן להקל · תני נתפלל ולא השמיע לאזנו יצא · למי נצרכה לר' יוסי · היידין ר' יוסי הדא דתנינן הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא · ור' יוסי או' לא יצא · אמ' רב מתנה דר' יוסי היא · אמ' ר' יוסי הוינן סברין מימר מה פליגין רבנן ור' יוסי בשמע דכת' בה שמע · הא שאר כל המצות לא · מן דמר</div> <div class="yerum-side">'''גמ' רב אמר הלכה כדברי שניהם להקל.''' בשני החלוקות האלו במתני' הלכה כדברי המיקל ברישא כת"ק ובקרא ולא דקדק כר' יוסי '''ופריך דלא כן מה אנן אמרין.''' הא פשיטא הוא הא ברישא סתמא היא ור' יוסי פליג וא"כ הלכה כסתמא ובסיפא ר' יוסי ור' יהודה והלכ' כר' יוסי בכל מקום לגביה דר' יהודה וא"כ מה צריכה למימר רב להאי הלכה '''לפום כן.''' צריך רב למימר הלכה כדברי שניהם להקל הואיל ורבי סתים לן להרישא ש"מ דהלכה כת"ק '''א"ר יוסי.''' הוא ר' יוסי אמורא דהאי ש"ס ולפעמים קורא אותו רב יוסף כדמשמע בכמה דוכתי</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''אלא בגין שמע דתני לה ר' חייא בשם ר"מ.''' כלומר משום דר' חייא בתוספתא קתני להאי דינא דשמע שיצא אף אם לא השמיע לאזניו בשם ר"מ דס"ל הכי והכי איתא התם בפ"ב בעל קרי שאין לו מים לטבול ה"ז קורא את שמע ואינו משמיע לאזניו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה דברי ר"מ וחכמים אומרים קורא את שמע ומשמיע לאזניו ומברך לפניה ולאחריה אמר ר' מאיר פעם אחת היינו יושבין לפני ר"ע בבית המדרש והיינו קורין את שמע ולא היינו משמיעים לאזנינו מפני קסדור אחד שהיה עומד על הפתח אמרו לו אין שעת הסכנה ראיה לפי שמלכות הרשעה גזרה על התורה ועל המצות אלמא דר"מ הוא דס"ל דלא השמיע לאזניו יצא וחכמים הוא דסברי לא יצא והתירו לבעל קרי בשעת הדחק שאין לו מים לפי שאינו יוצא בלא השמיע לאזניו ות"ק דמתני' היינו ר"מ וחכמים דתוספתא ר' יוסי היא וא"כ הוה אמינא דהדרינן לכללא ר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי '''היידין ר' יוסי.''' איזה ר' יוסי וקאמר הדא דתנינן וכו' וכלומר דלר' יוסי דס"ל במתני' דבק"ש אף בדיעבד לא יצא קמ"ל דבתפילה מודה הוא דבדיעבד יצא דלא כתיב בה שמע. וכן י"ל דהאי למי נצרכה אמתני' דתרומות נמי קאי דקתני התם חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום לפי שלכתחילה צריך להשמיט לאזניו כשמברך ובדיעבד תרומתו תרומה דאף ר' יוסי דמתני' מודה בה מיהו הא דלקמן אמתני' דמגילה איתמר כדמשמע מהסוגיא ולא שייכא כולה אמתני' דתרומות כ"א מקצת ממנה '''אמר רב מתנה דר' יוסי היא.''' האי דרב מתנה לאו אמתני' דהכא איתמר אלא אמתני' דפ"ב דמגילה כדלקמן והכי נמי גרים לדרב מתנה התם ואיידי דמשתעי בדינא דר' יוסי מייתי לה וכן נמי מייתי לה בפ"ק דתרומות וכדרך הש"ס הזה דאגב מייתי לכולא מילתא מה דאיתמר בדוכתיה. דתנינן התם הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן ועלה קאמר רב מתנה התם דמתני' דפוסל בחרש דר' יוסי היא '''הוינן סברין מימר.''' אי לאו דאוקמי רב מתנה למתני' דמגילה כר' יוסי דמתני' היינו סוברין לומר דעד כאן ל"פ רבנן ור' יוסי במתני' אלא בשמע משום דכתיב בה שמע ומר דריש לה להשמיע לאזניו ומר דריש לבכל לשון כדפרישית במתני' '''הא שאר כל המצות.''' דלא גלי לן קרא לא פליג ר' יוסי ומודה הוא דא"צ להשמיע לאזניו אבל מן מה דאמר רב מתנה ר' יוסי היא מתני' דמגילה הוי היא שאר כל המצות כק"ש לר' יוסי ובדיעבד נמי לא יצא חרש במגילה כדמפרש טעמיה דדריש מוהאזנת למצותיו </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד ב<span class="yerum-runnum">32</span></div> רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא}}. הוי היא {{ירו"מ-הדגשה|קריאת שמע, היא}} שאר כל המצות. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות טו כו|שמות בשלח טו כו]]) "והאזנת למצותיו", ישמעו אזניך מה שפיך מדבר. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אין הכרח לאמר שהמשנה כדעת רבי יוסי בן חלפתא. אפשר להעמיד את המשנה כרבנן שחולקים על רבי יוסי בן חלפתא, ולאמר שמודים חכמים שלכתחילה צריך להשמיע לאזנו. אי נמי, להעמיד שמדובר בחרש שאינו מדבר ואינו שומע, ואף שפשיטא שאינו מוציא, שהרי אינו מדבר}}, לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן חרש. {{ירו"מ-הדגשה|שלא היה צריך להיכתב, ורק}} השגרת לשון היא מתניתא. {{ירו"מ-הוסר|לר}} דכיוון שהוזכרו {{ירו"מ-הוסר|יודה}}{{ירו"מ-הדגשה|שוטה}} {{ירו"מ-הדגשה|וקטן, הוזכר אף חרש}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא {{ירו"מ-הוסר|דיודי}}{{ירו"מ-הדגשה|דיודה}} רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דהא דתנן}} בתרומות דהיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: חרש המדבר ואינו שומע, לא יתרום. ואם תרם, תרומתו תרומה. ואכן}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא, {{ירו"מ-הדגשה|ובדיעבד תרומתו תרומה, שברכות אינן מעכבות}}. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: על כרחיך איתמר דהיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו"מ-הדגשה|דלרבנן אפילו לכתחילה יצא}}. דתנינן חמשיתא קדמייתא, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: חמשה לא יתרומו, ואם תרמו אין תרומתן תרומה: החרש שאינו שומע ואינו מדבר, והשוטה, והקטן, והתורם את שאינו שלו, ועובד כוכבים שתרם את של ישראל}}, ולא תניתא {{ירו"מ-ביאור|לא נשנה}} עמהן {{ירו"מ-הדגשה|חרש המדבר ואנו שומע}}. אם {{ירו"מ-הדגשה|תאמר שלא נשנה עימהם}} משום {{ירו"מ-הדגשה|שכל אלו אף בדיעבד}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין תרומתן {{ירו"מ-הדגשה|תרומה, ואילו חרש המדבר ואינו שומע, לרבנן בדיעבד תרומתו}} תרומה, והא תנינן חמשתי אחרנייתא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה: האילם, והשיכור, והערום, והסומא, ובעל קרי}}, ולא תניתה {{ירו"מ-ביאור|ולא נשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|אף}} עמהן. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שלרבנן, אפילו לכתחילה תורם}}. הוי סופך מימר {{ירו"מ-הדגשה|הא דתנן: חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום, ואם תרם תרומתו תרומה}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא. {{ירו"מ-הדגשה|ומודה רבי יוסי בן חלפתא, שבדיעבד יצא. תנן: קרא ולא דיקדק באותיותיה. רבי יוסי בן חלפתא אומר: יצא. רבי יהודה בר עילאי אומר: לא יצא}}. {{שוליים|ב_נד}}אלו צריך דיקדוק: "על לבבך", "על לבבכם", "עשב בשדך", "ואבדתם מהרה", "הכנף פתיל", "אתכם מארץ". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{שוליים|ב_נה}} "אשר נשבע ה'" {{ירו"מ-הדגשה|צריך להדגיש את האות ע’. אמר}} רבי שמואל בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חנינא|°]] בשם רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיאמר}}: "יוצר אור ובורא חושך", {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שזה כדי שיזכיר מידת לילה ביום, להוציא מלבם של הכופרים שאומרים שמי שברא את היום לא ברא את הלילה}} {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולא}} יימר "יוצר אור ובורא נוגה". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] בשם רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיאמר באמת ויציב}} "שם שרו לך", {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולא}} יימר "שם הללו לך" {{ירו"מ-ביאור|שעל פי המדרש, ביציאת מצרים לא אמרו הלל, ולכן עשה הקב"ה שהמצרים ירדפו אחריהם ויטבעו בים, כדי שיאמרו הלל. ובגלל שעברו שמונה ימים שלא אמרו הלל, נצטוו ישראל על הציצית שיש בה שמונה חוטים}} רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי אבדימא דחיפה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדימא דחיפה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]]: {{שוליים|ב_נו}}צריך להתיז {{ירו"מ-ביאור|להדגיש את האות ז’}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}"למען תזכרו". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: צריך להתיז {{ירו"מ-ביאור|להדגיש את האות ס’}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}"כי לעולם חסדו" תני: {{שוליים|ב_נז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הגייה בתפילה|אין מעבירין לפני התיבה]] לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין, {{ירו"מ-ביאור|אנשי חיפה טבריה וטבעון}} מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין {{ירו"מ-הוסר|אאין}}{{ירו"מ-הדגשה|אלפין}}. אם היה לשונו ערוך {{ירו"מ-ביאור|שיודע לבטא נכון}} מותר. פיסקא: הקורא למפרע לא יצא. מאי טעמא? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: תנא רב נחמן בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן בר אדא|°]]: ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר: תנא נחמן סבא[[ביאור:עץ מסורת#נחמן סבא|°]]: "והיו" כדרך הוייתן יהיו. תני: {{שוליים|ב_נח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאה למפרע, ברכות ראשונות ואחרונות בתפילה|אף בהלל ובקריאת המגילה כן]]. ניחא {{שוליים|ב_נט}}בקריאת המגילה,<br> <span id="דף_יז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אם כן, מה היא טעמא דרבי יוסי? כלומר לפני כן חשבנו כל הסיבה היא בגלל שמע, שבקריאת שמע יש משהו מיוחד - שמע ישראל לאזניך. עכשיו שאנחנו רואים שזה בכל המצוות, אז מה הסיבה של רבי יוסי? עונה הגמרא: '''והאזנת למצותיו, ישמעו אזניך מה שפיך מדבר'''. כלומר אדם צריך להשמיע את מה שהוא מוציא מהפה שלו. '''אמר רב חסדא: לית כן חרש'''. כן, כלומר אין חובה להגיד זה רבי יוסי. אני יכול להגיד לך זה אפילו חכמים שחולקים על רבי יוסי - הם מודים שלכתחילה צריך להשמיע לאוזנו. כלומר מה שמופיע במסכת מגילה מדובר לכתחילה. אז גם הם מודים שלכתחילה צריך להשמיע לאוזנו. לכן מה שכתוב שהכל כשרים לקריאת מגילה חוץ מחרש, הכוונה לכתחילה. כלומר חרש לכתחילה לא יקרא, בדיעבד אם היה קורא זה כן יוצא. זה הסבר ראשון. הסבר שני - בכלל המשנה מדברת בחרש שאינו מדבר ואינו שומע. כמו שהמשנה אמרה שהכל כשרים לקרוא מגילה חוץ מחרש, הכוונה חרש שגם לא מדבר. אז לכאורה זה פשוט, הרי אם הוא לא מדבר הוא גם לא יכול לקרוא. איך הוא יכול להוציא אחרים? הוא לא קורא, הוא לא משמיע כלום. אומרת הגמרא למרות שזה פשוט, '''השגרת לשון היא מתניתא'''. כלומר בעצם בגלל שאנחנו תמיד רגילים להגיד חרש, שוטה וקטן ביחד, אז לכן נאמר גם חרש, למרות שבעצם אין פה שום חידוש, כי הרי הוא לא מדבר, ממילא אף אחד לא שומע אותו, הוא לא יכול לצאת ידי חובה. '''אמר רבי יוסי: מסתברא רב חסדא בתרומות דהיא דרבי יוסי'''. כלומר רב חסדא, למרות שהוא אמר לנו שמה שנאמר במסכת מגילה זה לא רבי יוסי לרבנן, אבל לגבי מסכת תרומות הוא יודע שזה רבי יוסי. שהרי תנן חרש שמדבר ואינו שומע לא יתרום, ואם תרם תרומתו תרומה. את זה חייבים להגיד שזה רבי יוסי, ואכן '''אמר רבי חנינא בשם רב חסדא: דרבי יוסי היא'''. כלומר צריך להבחין בין שני מקרים: יש מצוות שהמצווה היא עצם האמירה, כמו מקרא מגילה, כמו קריאת שמע, שבזה סובר רבי יוסי שאפילו בדיעבד לא יוצא. אבל יש מצוות שהאמירה היא משהו נלווה כמו תרומה - יש את הפעולה של הפרשת תרומה ויש את הברכה שזה משהו נלווה. הברכה לא מעכבת, אז לכן בעצם בדיעבד כן יוצא, כך לפי רבי יוסי. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף טז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אמר רב חסדא לית כאן חרש.''' רב חסדא פליג אדרב מתנה דאוקי לההיא מתני' כר' יוסי וקאמר דאפי' תימא כר' יהודא ובחרש בדיעבד יצא וא"נ אפי' לכתחילה ולא גרסינן במתני' דמגילה חרש אלא אשגרת לישן היא הואיל דבכל מקום שונה התנא חרש עם שוטה וקטן קאמר הכי וחרש דקתני לאו דוקא הוא לדינא '''מתני' לר' יהודה.''' כלומר והשתא מתניתא דהתם לר' יהודה נמי אתייא וכדאמרן '''א"ר יוסי.''' אע"ג דפליג רב חסדא עליה דרב מתנה ואוקי למתני' דמגילה כר' יודא מסתברא הוא דמיהת מתני' דתרומות דתנינן התם בפ"ק חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום לפי שאינו שומע הברכה ואם תרם תרומתו תרומה בהאי מתני' מודה רב חסדא דלא אתיא אלא כר' יוסי ואע"ג דר' יוסי דמתני' דהכא ס"ל דאף בדיעבד לא יצא שאני' התם דברכות מדרבנן הן והלכך לכתחילה הוא דלא יתרום ובדיעבד תרומתו תרומה דאין הברכות מעכבות וכן א"ר חנינא בשם רב חסדא דמוקי למתני' דתרומות כר' יוסי דמתני' '''א"ר יוסי בר בון.''' על כרחך אית לן למימר דמתני' דתרומות ר' יוסי היא וא"צ ראיה דמגופא דמתני' שמעינן לה דהא תנינן התם חמשה קדמייתא חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה החש"ו וכו' ולא תניתה להאי חרש המדבר ואינו שומע עמהן ואי משום דהני חמשה אפי' בדיעבד אין תרומתן תרומה ובמדבר ואינו שומע בדיעבד תרומתו תרומה אכתי קשיא והא תנינן התם לקמן חמשה אחרנייתא חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה האלם והשיכור וכו' ולמה לא תניתה למדבר ואינו שומע עמהן</div> <div class="yerum-leiden-text">רב מתנה דר' יוסי היא הוי היא שאר כל המצות מה טע' דר' יוסי והאזנת למצותיו · ישמיע אזניך מה שפיך מדבר · אמ' רב חסדא לית כן חרש · השגרת לשון היא · מתניתא דר' יודה · אמ' ר' יוסי מסתברא דיודי רב חסדא בתרומות דהיא דר' יוסי · אתא ר' חנינא בשם רב חסדא דר' יוסי היא · אמ' ר' יוסי ביר' בון על כורחיך איתא דהיא דר' יוסי דתנינן תמן קדמייתא ולא תניתה עמהן אם משום שאין תרומתן תרומה · והא תנינן חמשתי אחרנייתא ולא תניתה עמהן · הוי סופך מימר דר' יוסי היא · אילו צריך דיקדוק על לבבך · על לבבכם · עשב בשדך · ואבדתם מהרה · הכנף פתיל · אתכם מארץ · ר' חנינא בשם ר' אחא אשר נשבע ייי · ר' שמואל בר חנינא בשם ר' הושעיא יוצר אור ובורא חושך · דלא יימר יוצר אור ובורא נוגה · ר' חגיי בשם ר' אבא בר זבדא שם שרו לך דלא יימר לך שם הללו לך · ר' לוי ר' אברימא דחיפא בשם ר' לוי בר סיסי צריך להתיז למען תזכרו · ר' יונה בשם רב חסדא צריך להתיז כי לעולם חסדו · תני אין מעבירין לפני התיבה לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין אלפין · אם היה לשונו ערוך מותר · פיס הקורא למפרע לא יצא · ר' יונה אמ' תנא רב נחמן בר אדא ר' יוסי או' תנא נחמן סבא והיו כדרך הוייתן יהו · תני אף בהלל ובקריאת המגילה כן · ניחא בקריאת המגילה</div> <div class="yerum-side">'''הוי סופך מימר.''' אלא על כרחך דהאי דמדבר ואינו שומע דר' יוסי היא ומשום הכי לא קתני לה עם הני חמשה אחרנייתא דהא קמ"ל התנא דהאי דינא המדבר ואינו שומע כר' יוסי היא דמודה בה דבדיעבד יצא דאלו הוי תני עם הני חמשה האחרונים ה"א דהאי דינא כר' יהודה אתיא וס"ל דלכתחיל' לא כמו באינך דאפי' לר' יהודה לכתחילה לא ודמיא להנך חמשה דהתם הלכך הוא דתני באנפי נפשה לאשמעינן דהאי דינא כר' יוסי הוא ומודה בה לענין דיעבד כדאמרן אבל לר' יהודה אפי' לכתחילה הוא תורם '''אלו.''' התיבות שצריכין דיקדוק ליתן ריוח בין הדבקים '''אשר נשבע ה'.''' גם בזה צריך שידקדק להתיז את העי"ן דלא לישתמע נשבה '''ובורא חושך.''' מפני שצריך להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה דלא יאמר ובורא נוגה ואע"ג דאיכא למ"ד בריש פסחים דאור לילי הוא וא"כ מזכיר הוא שניהם אפ"ה צריך לומר לישנא דלא מסתפקא '''שם שרו לך.''' אם לא אמר פ' ציצית בלילה אמרי' בפ"ק דאומר מודים אנחנו לך ה' אלהינו שהוצאתנו מארץ מצרים ומבית עבדים ועשית לנו נסים וגבורות על הים ושם שרנו לך ולא יאמר הללו לך מפני שצריך ליזהר דלא לישתמע כתיבה אחת הללוך '''צריך להתיז כי לעולם חסדו.''' בהלל ובפסוקים דלא לישתמע חשדו '''אם היה לשונו ערוך.''' כמו ארוך כלומר שהיה מגמגם בלשונו כאלו המגמגמין מחמת שלשונם קצת ארוך וכבד עליהם להוציא המבטא ומאריכין ביותר טרם שמדברין מותר מפני שזה אינו משנה האותיות מהוייתן</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והיו כדרך הוייתן יהו.''' כסדר שהן כתובין בתורה ולא למפרע '''דכתיב בה ככתבם.''' משמע כסדר שהיא כתובה ולא למפרע </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''אמר רבי יוסי ברבי בון: על כרחיך איתמר דהיא דרבי יוסי'''. כלומר חייבים להגיד שהמשנה במסכת תרומות זה של רבי יוסי ולא רבנן, ולרבנן אפילו לכתחילה יוצא. מה הראיה? '''דתנינן חמשיתא קדמייתא, ולא תניתא עמהן'''. כלומר המשנה מונה פעמיים רצף של חמישה. המשנה הראשונה מונה חמישה שאפילו בדיעבד לא יוצאים - חמישה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה, שזה חרש שאינו שומע ואינו מדבר, שוטה, קטן, הטועם את שאינו שלו, ועובד כוכבים שתורם את של ישראל אפילו באישור. כי גוי לא נעשה שליח, אז אפילו באישור אין תרומתו תרומה, אפילו בדיעבד. אז זה חמשה שאפילו בדיעבד אין תרומתן תרומה. ושם לא מנו ביניהם את חרש שאינו שומע ומדבר. עכשיו מה נחשוב? אולי וכי תימא כל אלו אף בדיעבד אין תרומתן תרומה, לכן לא מנו אותם כי לפי חכמים בדיעבד חרש שמדבר ואינו שומע כן יוצא. אז אי אפשר להגיד את זה - למה? כי בהמשך המשנה מונה חמשה: '''אם משום אין תרומתן תרומה, והא תנינן חמשתי אחרנייתא, ולא תניתה עמהן'''. חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה, והם האילם, השיכור, הערום, הסומא ובעל קרי. וגם שם לא מנו את חרש שמדבר ואינו שומע. כלומר לא מנו אותו לא בין אלה שאפילו בדיעבד לא יוצאים וגם לא בין אלה שבדיעבד יוצאים. משמע שלחכמים לכתחילה יכול לתרום. אז חייבים לומר שמי שאומר שרק בדיעבד יוצא, כלומר חרש שמדבר ואינו שומע לא יתרום ואם תרם תרומתו תרומה, חייבים להגיד שזה דעת רבי יוסי. '''הוי סופך מימר, דרבי יוסי היא'''. ומודה רבי יוסי שבדיעבד יצא, כמו שאמרנו שיש הבדל בין מצוות שהאמירה זה המצווה לבין מצוות שהאמירה זה משהו נלווה. קרא ולא דקדק באותיותיו. אמרנו שדקדק באותיותיו, שתי מילים שאחת מסתיימת באות מסוימת והשנייה פותחת בה, אסור לקרוא אותם ברצף במהירות, כי אז המילה מתחברת. אמרנו קרא ולא דקדק באותיותיו, רבי יוסי אומר יצא, רבי יהודה אומר לא יצא. עכשיו '''אלו צריך דיקדוק''' - כלומר זה המילים שיש חשש מהשמעה. '''על לבבך, על לבבכם, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, הכנף פתיל, אתכם מארץ'''. '''רבי חנינא בשם רב אחא: "אשר נשבע ה'"''' - צריך להדגיש את האות עי"ן כשאומר נשבע, שלא ישמע נשבע מלשון שבי. '''רבי שמואל בר חנינא בשם רבי הושעיא: "יוצר אור ובורא חושך", יימר "יוצר אור ובורא נוגה"'''. כלומר צריך שיאמר יוצר אור ובורא חושך, כדי שיזכיר מידת יום בלילה ומידת לילה ביום, ולא יאמר יוצר אור ובורא נוגה. יש הרבה פעמים שאנחנו יודעים שבמסכת פסחים הגמרא אומרת אור לארבעה עשר בודקים את החמץ, ואנחנו יודעים ששם מדובר בליל ארבעה עשר, ולמה נאמר אור במקום ליל? כי צריך להשתמש בלשון נקייה. אז כאן, למרות שלכאורה היינו צריכים להגיד במקום חושך להגיד נוגה, בכל אופן אומרים יוצר אור ובורא חושך, כמו שאמרנו, להזכיר מידת לילה ביום. '''רבי חגיי בשם רבי אבא בר זבדא: "שם שרו לך", יימר "שם הללו לך"'''. הם נהגו להגיד "שם שרו לך" ולא יאמר "שם הללו לך", ואנחנו לא נוהגים את זה היום. '''רבי לוי ורבי אבדימא דחיפה בשם לוי בר סיסי: צריך להתיז "למען תזכרו"'''. כלומר להדגיש את האות זי"ן במילה תזכרו שלא ישמע תזכרו. '''רבי יונה בשם רב חסדא: צריך להתיז "כי לעולם חסדו"'''. כלומר להדגיש את האות סמ"ך במילה לעולם חסדו שלא ישמע חסדו עם זי"ן. '''תני: אין מעבירין לפני התיבה לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין'''. כלומר לא ממנים חזן מחיפה, מבית שאן ולא מטבעון. '''מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין'''. כלומר אנחנו מחליפים בין האות ה"א לחי"ת, ועיינין אלפין - מחליפים בין עי"ן לאל"ף. '''אם היה לשונו ערוך מותר'''. כלומר אם יש במקרה חיפאי או בישני או טבעוני שהוא כן יודע לבטא את האותיות, אז כמובן אין שום בעיה, זה לא משהו פוגם. פיסקא: '''הקורא למפרע לא יצא''', ככה כתוב במשנה. כלומר מי שקורא לא לפי הסדר לא יצא. '''מאי טעמא? רבי יונה אמר: תנא רב נחמן בר אדא'''. כלומר רבי יונה אמר שהמקור שלו זה מברייתא שהביא רב נחמן בר אדא. '''ורבי יוסי אומר: תנא נחמן סבא'''. כלומר רבי יוסי אמר שהמקור שלו הוא מתני רב נחמן סבא. מה הם אמרו? כתוב בתורה "והיו" - '''"והיו" כדרך הוייתן יהיו'''. כלומר כמו שהיו כתובים כך צריך להגיד אותם. עד כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף טז עמוד ב''' {{שוליים|ב_נד}} '''יש לדקדק בקריאת שמע במילים החתומות באות כ"ף רפה ("על לבבך", "עשב בשדך" וכו') שלא לבטאה כקו"ף.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן סא סעיף כ , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנינא בשם רב אחא שיש להקפיד על דקדוק הכ"ף הרפה בקריאת שמע כדי שלא יתחלף המשמעות והדין. {{שוליים|ב_נו}} '''יש להטעים ולהדגיש אותיות מסוימות בקריאת שמע כגון הזי"ן שב"תזכרו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן סא סעיף יז , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כהלכה זו כפשוטה בירושלמי - יש להתיז ולהדגיש את הזי"ן ב"למען תזכרו", וכן הובא בשם רב חסדא לגבי הסמ"ך ב"כי לעולם חסדו"; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ב_נז}} '''אין למנות שליח ציבור שאינו מבטא נכון את האותיות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ח, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן נג סעיף יב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שהחיפנים והבישנים והטבעונים שאין לשונם ערוך פסולים לירד לפני התיבה, ואם היה לשונו ערוך מותר; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ב_נח}} '''העוסק בקריאת הלל או במגילה בציבור אינו מפסיק לענות אמן וקדיש כדרך שאינו מפסיק בתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מגילה, פרק ג, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן תכב סעיף ו. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין מפסיקין בהלל ובמגילה כבתפילה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ב_נט}} '''יש לקרוא את המגילה בזמנה כסדרה וכנוסחה, ולברך עליה כברכת ההלל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מגילה, פרק ב, הלכה א , שו"ע או"ח סימן תרצ סעיף ו , סמ"ג עשין ד <קטע סוף=טז ב/> ==דף יז עמוד א== <קטע התחלה=יז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש לקרוא כתקנתה וכסדרה, כדין הלל שיש לו סדר קבוע, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד א<span class="yerum-runnum">33</span></div> דכתיב בה: ([[אסתר ט כז]]) "ככתבם" ברם בהלילא {{ירו"מ-הדגשה|מנלן}}? בגין דכתיב: ([[תהילים קיג ג]]) "ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'". {{ירו"מ-הדגשה|והגאולה היא זריחת שמש לישראל. וכמו שזריחת השמש היא בסדר קבוע, כך לגאולתם של ישראל יש סדר קבוע}}. מה {{ירו"מ-ביאור|איך}} את שמע מינה? {{ירו"מ-ביאור|איך אתה מוכיח מכאן שצריך לקרא את פרקי ההלל לפי הסדר}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: עוד היא {{ירו"מ-ביאור|פרקי הגאולה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סדר לעתיד לבוא: משיח, גוג ומגוג, תחיית המתים|אמורה על {{ירו"מ-הדגשה|ה}}סדר{{ירו"מ-הוסר| בצאת ישראל ממצרים לשעבר}}.]] ([[תהילים קיד א]]) "בצאת ישראל ממצרים" לשעבר. ([[תהילים קטו א]]) "לא לנו ה' לא לנו" לדורות הללו. ([[תהילים קטז א]]) "אהבתי כי ישמע ה' את קולי" לימות המשיח. ([[תהילים קיח כז]]) "אסרו חג בעבותים" לימות גוג ומגוג. ([[תהילים קיח כח]]) "אלי אתה ואודך" לעתיד לבוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: אף מי שהתקין את התפילה, {{ירו"מ-הוסר|הזאת }}על הסדר התקינה: {{ירו"מ-הדגשה|והקורא למפרע לא יצא}}. שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות האחרונות, שבחו של מקום. והאמצעיות, צרכן של בריות, {{ירו"מ-הדגשה|וכל בקשה תלויה בקדמתה}}. חננו דיעה! {{ירו"מ-הדגשה|אחר ש}}חננתנו דעה, רצה תשובתינו! רצית תשובתינו, סלח לנו! סלחת לנו, גאלינו! גאלתנו, רפא חליינו! ריפית חליינו, ברך שנותינו! בירכת שנותינו, קבצינו! קיבצתנו, שופטינו בצדק! שפטתנו בצדק, הכנע קמינו! הכנעת קמינו, צדקינו במשפט! צידקתנו, בנה ביתך {{ירו"מ-ביאור|ואת צמח דוד עבדך היו כוללים עימה, כדי שיהיו שמונה עשרה ברכות אחר שהוסיפו את ברכת למלשינים.}} ושמע עתירתינו ורצינו בתוכו! לית צורכה {{ירו"מ-ביאור|וכי לא היה צריך לאמר בסדר שונה}} {{ירו"מ-הוסר|דבנה}} בנה ביתך {{ירו"מ-הדגשה|ורצינו בתוכו}} ושמע עתירתינו? {{ירו"מ-הוסר|ורצינו בתוכו }}אלא כמה דאישתעי קרייא, {{ירו"מ-ביאור|כמו הסדר שמופיע בפסוק}} כן אשתעייא מתניתא, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נו ז]]) "והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפילתי {{ירו"מ-הדגשה|עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי}}" אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_ס}}מאה ועשרים זקנים, ומהם שמונים וכמה נביאים, התקינו את [[תפילת_שמונה_עשרה_בנוסח_ארץ_ישראל_על-פי_גניזת_קהיר| התפילה הזאת.]] ומה ראו לסמוך "האל הקדוש" ל"חונן הדעת"? על שם ([[ישעיהו כט כג]]) "והקדישו את קדוש יעקב" מה כתיב בתריה? ([[ישעיהו כט כד]]) "וידעו תועי רוח בינה". דיעה לתשובה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו ו י]]) "השמן לב העם הזה, ואזניו הכבד ועיניו השע, {{ירו"מ-הדגשה|פן יראה בעניו ןבאזניו ישמע}},{{ירו"מ-הוסר|וגו עד}} {{ירו"מ-הוסר|ולבבו}} לבבו יבין ושב" תשובה לסליחה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נה ז]]) "וישוב אל ה' וירחמהו, ואל אלהינו כי ירבה לסלוח" סליחה לגאולה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קג ג]]) "הסולח לכל עווניכי, הרופא לכל תחלואיכי, הגואל משחת חייכי". ויאמר רופא חולים קדמיי? {{ירו"מ-ביאור|קדם לגאולה כמו בפסוק}} אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מפני מה התקינו גואל ישראל ברכה שביעית? ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. {{ירו"מ-הדגשה|מניין? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קכו א]]) "שיר המעלות. בשוב ה' את שיבת ציון" שירה שביעית היא, להודיעך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. אמר רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: מפני מה התקינו רופא חולים ברכה שמינית? כנגד המילה שהיא לשמונה, על שם: ([[מלאכי ב ה]]) "בריתי היתה אתו החיים {{ירו"מ-הדגשה|והשלום}}" אמר רבי אלכסנדרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלכסנדרי|°]]: מפני מה התקינו מברך השנים ברכה תשיעית? כנגד {{ירו"מ-הדגשה|הקול התשיעי, שנאמר}}: ([[תהילים כט ה]]) "קול ה' שובר ארזים", שהוא עתיד לשבר כל בעלי שערים. {{ירו"מ-ביאור|שהגשם מוזיל את התבואה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] בשם רבי אחא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר חנינא|°]]: מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי ישראל? על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יחזקאל לו ח]]) "ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל", למה? "כי קרבו לבוא". נתקבצו הגליות והדין נעשה, הזידים נכנעין והצדיקים שמחים. ותני עלה: כולל של מינים ושל רשעים במכניע זידים. ושל גרים ושל זקנים במבטח לצדיקים. ושל דוד בבונה ירושלים. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[הושע ג ה]]) "אחר ישובו בני ישראל, ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם". רבנן אמרי: אהן מלכא משיחא, אין מי חייא הוא, {{ירו"מ-ביאור|מלך המשיח אם מהחיים הוא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שמו של המשיח|דוד שמיה.]] אין מי דמכייא הוא, {{ירו"מ-ביאור|אם מהמתים הוא שיקום לתחיה}} דוד {{ירו"מ-הוסר|שמיה}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}}. אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: אנא אמרית טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים יח נא]]) {{ירו"מ-ביאור|"מגדול ישועות מלכו}} ועושה חסד למשיחו לדוד {{ירו"מ-ביאור|ולזרעו עד עולם"}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: צמח שמו. רבי יודן בריה דרבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בריה דרבי אייבו|°]] אמר: מנחם שמו. אמר חנינה בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#חנינה בריה דרבי אבהו|°]]: ולא פליגי: חושבניה {{ירו"מ-ביאור|גמטריא}} דהדין כחושבניה דהדין, הוא צמח הוא מנחם. ודא מסייעא להו ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יודן בריה דרבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בריה דרבי אייבו|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חורבן הבית ולידת המשיח|עובדא הוה בחד יהודאי,]] דהוה <span id="דף_יז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בירושלמי מסכת ברכות, דף י"ז עמוד א'. אנחנו מתחילים טיפה מהדף הקודם, השורה האחרונה של הדף הקודם. אמרנו שב-קריאת שמע צריך לקרוא לפי הסדר לא למפרע, כיוון שכתוב "והיו הדברים האלה", שיהיו בהוויותן יהיו, כלומר כמו שהם כתובים. תני, יש לנו ברייתא שאומרת שאף בעל הלל בקריאת המגילה כן, כלומר גם הלל צריך לקרוא לפי הסדר וגם מקרא מגילה צריך להיות לפי הסדר. אומרת הגמרא, קריאת מגילה זה ברור, כתוב שם '''"ככתבם"''' - אם ככתבם, כמו שזה כתוב ככה צריך לקרוא. ברם בהלילא מנלן? כלומר למה בהלל צריך לקרוא לפי הסדר, הרי זה כמה פרשות סך הכל, כמה פרקי תהילים. אומרת הגמרא: בגין דכתיב '''"ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'"'''. כלומר הגאולה זה זריחת שמש של ישראל, השמש זורחת במזרח שוקעת במערב, יש לה סדר קבוע, אז גם צריך לקרוא את זה. שואלת הגמרא: מה את שמע מינה? הרי מה שאנחנו קוראים זה פרקי תהילים - למה את פרקי תהילים צריך לקרוא לפי הסדר? מה הקשר? אמר רבי אבון: '''עוד היא אמורה על סדר''' הפרשיות. כלומר הגאולה עצמה, הפרשיות, הפרקים, פרקי תהילים שבאים לציין את הגאולה שאנחנו אומרים בהלל הם עצמם על סדר הגאולה, הם אומרים את סדר הגאולה. הפרשה הראשונה זה '''"בצאת ישראל ממצרים"''', זה מתאר את הגאולה שהייתה בצאת מצרים, הגאולה לשעבר. '''"לא לנו ה' לא לנו"''' - זה לדורות שלנו. '''"אהבתי כי ישמע ה' את קולי"''' - זה לימות המשיח. '''"אסרו חג בעבותים"''' - זה לימות גוג ומגוג. '''"אלי אתה ואודך"''' - זה לעתיד לבוא. זה מה שלפי הסדר, לכן אי אפשר להקדים את המאוחר. אמר רב אחא בשם רבי יהושע בן לוי: '''אף מי שהתקין את התפילה''' - כלומר תפילת שמונה עשרה - '''על הסדר התקינה''', ולכן מי שקורא למפרע לא יצא. '''שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות האחרונות, שבחו של מקום''', '''והאמצעיות, צרכן של בריות''', וכל בקשה תלויה בקודמתה. כלומר כל אחת תלויה בעצם הקודמת. חננו דעה - מה זה חונן אדם דעת? אחרי שחוננתנו דעה, רצית תשובתנו, ותשובתנו - סלחת לנו, סלחת לנו - גאלתנו, גאלתנו - ריפית חלינו, ריפית חלינו - בירכת שנותינו, בירכת שנותינו - קיבצתנו, קיבצתנו - שפטתנו בצדק, שפטתנו בצדק - הכנעת קמינו, הכנעת קמינו - צידקתנו, בנה ביתך ושמע עתירתינו ורצינו בתוכו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ברם בהלילא.''' מ"ט וקאמר בגין דכתיב ממזרח שמש ועד מבואו מהולל שם ה' מהולל שם ה' ממזרח שמש עד מבואו. הכי גריס לה לקמן בריש פ"ב דמגילה. כלומר דה"ק שצריך שיהא מהולל שם ה' כממזרח שמש ועד מבואו כמו שהן כסדר ולא יהפכו כך צריך להלל על הסדר '''מה את שמע מינה.''' כלומר ומה הוא שמקפיד שיאמר על הסדר אם הפסוקים לבד או אף הפרשיות וקאמר ר' אבון עוד היא אמורה על הסדר כלומר גם הפרשיות שלה הן על הסדר ולא יקדים המאוחר למוקדם כדמפרש ואזיל דפרשה הראשונה מדברת לשעבר ולא לנו וכו' '''לימות גוג ומגוג.''' שיעשה עמנו נפלאות וצריך לכפול החג בהודאה כעבותים הללו '''לעתיד לבא.''' לתחיית המתים ואז ג"כ אודך כמו עתה '''אף מי שהתקין את התפלה וכו'.''' כלומר ואף התפילה שכל ברכות האמצעיות בקשה להבא הן מ"מ על הסדר הזה אנחנו מבקשין תעשה עמנו כמו שעשית לשעבר כדמפרש ואזיל לקמיה '''חנינו דעה חננתנו דיעה.''' כלומר חננו דיעה כמו שחננתנו לשעבר וכן כולם '''ורצינו בתוכו.''' וכצ"ל לית צורכה דשמע עתירתינו ובנה ביתך ורצינו בתוכו. כלומר וכי לא כך היה צריך לומר על הסדר בתחילה שמע עתירתינו ואח"כ ובנה וכו' אלא כמה דאישתעי קרייא וכו' כמו שהוא כתוב בקרא בתחילה והביאותים אל הר קדשי זה בנין הבית ואח"כ ושמחתים בבית תפילתי שאשמע תפלתם וישמחו ואח"כ עולותיהם וזבחיהם לרצון '''יבין ושב.''' אחר שיבין ושב '''הסולח וגו' הגואל.''' וכתיב סליחה וגאולה בחד קרא ופריך ואם כן ויאמר רופא חולים קודם הגאולה כדכתיב הרופא הגואל וקאמר ר' אחא מפני שהגאולה צריכה להיות ברכה שביעית '''כנגד המילה.''' שצריכה רפואה כדרש הכתוב בריתי היתה אתו ואני נתתי לו החיים '''כנגד קול ה' שובר ארזים.''' שהוא השם התשיעי שבמזמור ושובר ארזים רמז על בעלי שערים המייקרים את התבואה ומפקיעין את השער '''למה כי קרבו לבא.''' הגליות אלמא קבוץ גליות בעת שנתברכו השנים '''והדין נעשה.''' כדכתיב ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סגיך וכתיב ואשיבה שפטיך כבראשונה '''והזדים נכנעים.''' כדכתיב ושבר פושעים וחטאים יחדיו יכלו והצדיקים שמחים דכתיב וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק ולכך הם תכופים זו אחר זו '''אחר ישובו בני ישראל.''' לירושלים ואז ובקשו וגו' '''אין מי חייא.''' אם מן החיים הוא יהיה שמו דוד ואם מן המתים הוא יהיה דוד בעצמו '''למשיחו לדוד.''' לעולם דוד הוא משיחו '''הוא צמח הוא מנחם.''' הכל אחד כפי הגימטריא '''ודא מסייעא להו.''' האי עובדא דלקמן דקאמר מנחם שמיה והובא מעשה הזאת באיכה רבתי</div> <div class="yerum-leiden-text">דכת' בה ככתבם · ברם בהלילא כגון דכת' ממזרח שמש ועד מבואו מהולל שם ייי · מה את שמע מינה אמ' ר' אבון עוד היא אמורה על סדר בצאת יש' ממצר' לשעבר · לא לנו ייי לא לנו לדורות הללו · אהבתי כי ישמע ייי את קולי לימות המשיח · אסרו חג בעבותים לימות גוג ומגוג · אלי אתה ואודך לעתיד לבוא · ר' אחא בשם ר' יהושע בן לוי אף משהתקינו זאת התפילה הזאת על הסדר התקינה · שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות האחרונות שבחו שלמקום והאמצעיות צרכן שלבריות · חנינו דיעה · חננתנו דיעה · רצה תשובתינו · רצית תשובתינו · סלח סלחת לנו · גאלינו · גאלתנו · רפא חליינו · ריפית חליינו · ברך שנותינו · בירכת שנותינו · קבצינו · קיבצתנו · שופטיינו בצדק · שפטותנו בצדק · הכנע קמיינו · הכנעת קמיינו · צדקינו במשפט · צידקתנו · בנה ביתך ושמע עתירתינו · ורצינו בטובך · לית צורכיה דבנה ביתך ושמע עתירתינו ורצינו בטובך · לא כמה דאישתעי קרייא כן אשתעייא מתניתא · והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפילתי · אמ' ר' ירמיה מאה ועשרים זקינים ומהם שמונים וכמה נביאים התקינו את התפילה הזאת · ומה ראו לסמוך על הקדוש לחונן הדעת על שם והקדישו את קדוש יעקב · מה כת' בתריה וירעו תועי רוח בינה · דיעה לתשובה השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע וגו' עד · ולבבו יבין ושב · תשובה לסליחה וישוב אל יי' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח · סליחה לגאולה · הסולח לכל עוונכי ‸ הגואל משחת חייכי · ויאמר רופא חולים קדמיי · אמ' ר' אחא מפני מה התקינו גואל יש' ברכה שביעית · ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית ‾ ר' יונה בשם ר' אחא שיר המעלות בשוב יי' את שבות ציון · שירה שביעית היא · להודיעך שאין יש' נגאלין אלא בשביעית · אמ' ר' חייא בר אבא מפני מה התקינו רופא חולים ברכה שמינית כנגד המילה על שם בריתי היתה אתו החיים · אמ' ר' אלכסנדרי מפני מה התקינו מברך השנים ברכה תשיעית כנגד קול יי' שובר ארזים · שהוא עתיד לשבר כל בעלי שערים · ר' לוי בשם ר' אחא בר חנינא מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי יש' על שם ואתם הרי יש' ענפכם תתנו ופירייכם תשאו לעמיי יש' · למה כי קרבו לבוא · נתקבצו הגליות והדין שעשה הזידים כנגעים והצדיקים שמיחים · ותני עלה כולל מלשינים ולרשעים במכניע זדים · ושלגרים ושלזקינים במ' במבטח לצדיקים · ושלדוד נבועה ירגב · אחר ישובו בני יש' ובקשו את יי' אלהיהם ואת דוד מלכם · רבנן אמרי אהן מלכא משיחא אין מן חייא הוא דוד שמיה · אין מן דמכייא הוא דוד שמיה · אמ' ר' תנחומא אנא אמרית טעמ' ועושה חסד למשיחו לדוד · ר' יהושע בן לוי דמ' יצמח שמו · ר' יודן בריה דר' אייבו אמ' מנחם שמו · אמ' חנניה בריה דר' אבהו ולא פליגין חושבניה דהדין ‸ הוא יצמח הוא מנחם · ודא מסייעא להן דמ' ר' יודן בריה דר' אייבו עובדא הוה בחד יהודאי דהוה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אומרת הגמרא: וכי לא היה צריך לומר בסדר שונה? הרי קודם כל צריך לומר "בנה ביתך" ואחרי זה "רצנו בתוכו" ואז "שמע תפילתנו". למה אנחנו עושים בסדר הפוך? '''אלא כמה דאישתעי קרייא, כן אשתעייא מתניתא''', כלומר יש פסוק וכמו שהפסוק מציין את סדר הדברים, ככה בעצם גם נאמר במשנה. מה הפסוק? '''"והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפילתי"''' - ורק אחרי זה "העלו זבחיכם לרצון על מזבחי". אמר רבי ירמיה: '''מאה ועשרים זקנים, ומהם שמונים וכמה נביאים''' - כלומר סנהדרין גדולה - '''התקינו את התפילה הזאת'''. ומה ראו לסמוך "האל הקדוש" ל"חונן הדעת"? על שם '''"והקדישו את קדוש יעקב"''', מה כתיב בתריה? '''"וידעו תועי רוח בינה"'''. כן, אומרים שבינה, דעת, זה מיד סמוך לקדושה. דיעה לתשובה - דכתיב '''"השמן לב העם הזה, ואזניו הכבד ועיניו השע"''', ובהמשך של זה - '''"לבבו יבין ושב"'''. כלומר בינה ומיד אחרי זה תשובה. תשובה לסליחה - דכתיב '''"וישוב אל ה' וירחמהו, ואל אלהינו כי ירבה לסלוח"'''. סליחה לגאולה - דכתיב '''"הסולח לכל עווניכי, הרופא לכל תחלואיכי, הגואל משחת חייכי"'''. שואלת הגמרא: אם זה ככה, אתה רואה שרפואה קודמת לגאולה, אז למה אמרנו הפוך? '''ויאמר רופא חולים קדמיי''' - כמו הפסוק. אמר רב אחא: '''מפני מה התקינו גואל ישראל ברכה שביעית? ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית'''. מנין? עונה רבי יונה בשם רב אחא, דכתיב '''"שיר המעלות. בשוב ה' את שיבת ציון"''', וזה שיר המעלות השביעי, כלומר ברשימה של שיר המעלות שמופיעים ברצף אז זה השביעי - ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. אמר רבי חייא בר אבא: '''מפני מה התקינו רופא חולים ברכה שמינית? כנגד המילה שהיא לשמונה''', כלומר בברית מילה צריך לבקש גם רפואה לתינוק, על שם '''"בריתי היתה אתו החיים"'''. אמר רבי אלכסנדרי: '''מפני מה התקינו מברך השנים ברכה תשיעית? כנגד קול ה'''' התשיעי - בפרק "הבו לה'" קוראים "קול ה' בכח" וכולי. '''"קול ה' שובר ארזים"''', שהוא עתיד לשבר כל בעלי השערים - כלומר אלה שעוצרים פירות, שקונים את כל הפירות מהגרנות, מחביאים אותם כדי שהמחיר יתייקר ויהיה מחסור ואז יכולים למכור ביוקר. אז כשהקדוש ברוך הוא מוריד גשם, זה פוגע בהם, זה מוריד את המחיר של התבואה. אמר רבי לוי בשם רבי אחא בר חנינא: מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי ישראל? על שם '''"ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל"''', למה? '''"כי קרבו לבוא"'''. כלומר בעצם אנחנו רואים שיש איזה קשר בין שהארץ נותנת פירות לבין קיבוץ גלויות שהוא יבוא מיד אחר כך, כמו שראינו באמת בהיסטוריה, שקודם כל הארץ התחילה לפרוח ומיד אחרי זה התחיל קיבוץ הגלויות שזכינו לו ברוך השם. נתקבצו הגליות והדין נעשה, הזידים נכנעין והצדיקים שמחים. ותני עלה: כולל של מינים ושל רשעים במכניע זידים, כלומר באותה ברכה של מכניע זדים כולל גם המינים וגם הרשעים. ושל גרים ושל זקנים במבטח לצדיקים, ושל דוד בבונה ירושלים. כמו שאנחנו אומרים '''"אחר ישובו בני ישראל, ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם"'''. רבנן אמרי: אהן מלכא משיחא, אין מי חייא הוא - כלומר אם זה אדם מהחיים - דוד שמיה, קראו לו דוד. אין מי דמכייא הוא - כלומר אם זה אדם שמת ויקום לתחייה - דוד שמיה, כלומר דוד עצמו. אמר רבי תנחומא: אנא אמרית טעמא - אני אגיד מקור לכך שבעצם דוד הוא הגואל - דכתיב '''"ועושה חסד למשיחו לדוד"''', הם ניתקו את ההמשך "ולזרעו עד עולם" כאילו שם פסיק, אז כאילו "משיחו" זה דוד. רבי יהושע בן לוי אמר: צמח שמו. רבי יודן בריה דרבי אייבו אמר: מנחם שמו. אמר חנינה בריה דרבי אבהו: ולא פליגי - אין מחלוקת בין הדעה שאומרת מנחם לבין הדעה שאומרת צמח - חושבניה דהדין כחושבניה דהדין, כלומר שניהם בגימטריה אותו מספר, הוא צמח הוא מנחם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יז עמוד א''' {{שוליים|ב_ס}} '''יש לסמוך ברכת "אתה חונן לאדם דעת" לברכת "האל הקדוש" בתפילת שמונה עשרה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק א, הלכה ד , טור או"ח סי' קיב, טור או"ח סי' קיג, סמ"ג עשין יט <קטע סוף=יז א/> ==דף יז עמוד ב== <קטע התחלה=יז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כתקנת אנשי כנסת הגדולה שהתקינו לסמוך "האל הקדוש" ל"חונן הדעת", כדברי הירושלמי מקור סמיכות "וידעו תועי רוח בינה" אחר "והקדישו את קדוש יעקב", וכן נפסק ברמב"ם ובטור. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד ב<span class="yerum-runnum">34</span></div> קאים רדי, {{ירו"מ-ביאור|שהיה חורש}} געת תורתיה קומוי. עבר חד ערביי ושמע קלה. אמר לו: בר יודאי, בר יודאי! שרי תורך ושרי קנקנך, {{ירו"מ-ביאור|התר את השור והמחרשה}} דהא חריב בית מקדשא. געת זמן תניינות, {{ירו"מ-ביאור|געתה פעם שניה}} אמר לו: בר יודאי, בר יודאי! קטור תוריך וקטור קנקניך, {{ירו"מ-ביאור|חזור ורתום את הפרה למחרשה}} דהא יליד מלכא משיחא. אמר לו: מה שמיה? אמר לו: מנחם. {{ירו"מ-הוסר|אל }}ומה שמיה דאבוי? אמר לו: חזקיה. {{ירו"מ-הדגשה|מהיכן}}{{ירו"מ-הוסר| אל מן הן}} הוא? אמר לו: מן בירת מלכא דבית לחם יהודה. אזל זבין תורוי וזבין קנקנוי, {{ירו"מ-ביאור|מכר את הפרה ואת המחרשה}} ואיתעביד זבין {{ירו"מ-ביאור|נעשה מוכר}} לבדין למיינוקא. והוה עייל קרייה {{ירו"מ-ביאור|נכנס לכפר}} ונפקא קרייה, {{ירו"מ-ביאור|ויוצא מכפר}} עד דעל לההוא קרתא. {{ירו"מ-ביאור|עד שהגיע לאותו כפר}} והויין כל נשייא זבנן {{ירו"מ-ביאור|והיו כל הנשים קונות}} ואימה דמנחם לא זבנה. שמע קלן דנשייא אמרין: אימיה דמנחם, אימיה דמנחם! איתיי זובנין לברך! {{ירו"מ-ביאור|בואי קני לבנך}} אמרה: בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל, {{ירו"מ-ביאור|אני רוצה לחנוק את שונאי ישראל}} דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא. אמר לה: רחיציא {{ירו"מ-ביאור|מאמינים אנן}} {{ירו"מ-הוסר|אנן }}דברגליה חריב וברגליה מתבניי. אמרה ליה: לית לי פריטין. {{ירו"מ-ביאור|אין לי כסף}} אמר לה: {{ירו"מ-הוסר|והוא }}מה {{ירו"מ-ביאור|לא}} איכפת {{ירו"מ-הוסר|ליה}} לי, איתיי זובנין ליה! {{ירו"מ-ביאור|בואי קני לו}} אין לית קומך יומא דין, בתר יומין אנא אתי ונסיב. {{ירו"מ-ביאור|אם אין לך כעת, פעם הבא תשלמי לי}} בתר יומין עאל לההיא קרתא. אמר לה: מהו מיינוקא עביד? אמרה ליה: מן שעתא דחמיתני, {{ירו"מ-ביאור|משעה שראיתה אותי}} אתון רוחין ועלעולי וחטפיניה מן ידיי. {{ירו"מ-ביאור|באה רוח סערה וחטפה אותו מידי}} אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]]: מה לנו ללמוד מן הערבי הזה {{ירו"מ-הדגשה|שביום החורבן נולד המשיח}}? ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}לא מקרא מלא הוא, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו י לד]]) "והלבנון באדיר יפול" מה כתיב בתריה? ([[ישעיהו יא א]]) "ויצא חוטר מגזע ישי" אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: מפני מה התקינו שומע תפילה ברכה חמש עשרה? כנגד {{ירו"מ-הדגשה|האזכרה החמש עשרה}} ([[תהילים כט י]]) "ה' למבול ישב", שהוא כולה {{ירו"מ-ביאור|שהתפילה מונעת}} את הפורענות מלבוא לעולם. {{ירו"מ-הדגשה|מפני מה קדמה}} עבודה להודייה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים נ כג]]) "זובח תודה יכבדנני, ושם דרך אראנו בישע אלהים", {{ירו"מ-הדגשה|קדם זובח תודה, ואחר כך יכבדני}}. וחותם בשלום, שכל הברכות חותמיהן שלום. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא: אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים כט יא]]) "ה' עוז לעמו יתן ה', יברך את עמו בשלום". {{שוליים|ב_סא}}קרא וטעה, יחזור למקום שטעה. טעה בין {{ירו"מ-הוסר|כתיבת}}{{ירו"מ-הדגשה|וכתבתם של פרשה}} הראשונה לשנייה, חוזר {{ירו"מ-הוסר|לכתיבת}}{{ירו"מ-הדגשה|לוכתבתם}} הראשונה. טעה ואינו יודע היכן טעה, יחזור כבתחילה למקום הברור לו. דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ורבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} סלקון מיעבד גנוניה {{ירו"מ-ביאור|הלכו להכין את החופה}} דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}. שמעון קליה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|שיושב ודורש. אמרין}}: אי מחדית מילה, {{ירו"מ-ביאור|אם יחדש דבר}} {{ירו"מ-הוסר|אמרין }}מן נחית {{ירו"מ-ביאור|מי ילך}} שמע לה מיניה? אמרין: וייחות רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} דהוא זריז סגין. נחית וסליק אמר לון: כן אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: קרא ומצא עצמו ב"למען", חזקה כוין. רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב אחא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא רובא|°]]: נתפלל ומצא עצמו ב"שומע תפילה", חזקה כוין. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: נתפלל ולא כוין לבו, אם יודע שהוא חוזר ומכוין את לבו, יתפלל, ואם לאו, אל יתפלל. אמר רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמוראים שלא כיוונו בתפילה|אנא מן יומי לא כוונית,]] אלא חד זמן בעי מכוונה {{ירו"מ-ביאור|פעם אחת רציתי לכוון}} והרהרית בלבי ואמרית: מאן עליל קומי מלכא קדמי? ארקבסה אי ריש גלותא. {{ירו"מ-ביאור|ובמקום לחשוב על התפילה, הרהרתי בליבי: מי נכנס ראשון למלך — השר הממונה על היהודים או ראש הגולה}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא מנית אפרוחיא. {{ירו"מ-ביאור|ספרתי אפרוחים}} רבי אבון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבון בר חייא|°]] אמר: אנא מנית דימוסיא. {{ירו"מ-ביאור|ספרתי שורות לבנים}} אמר רבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: אנא מחזק טיבו {{ירו"מ-ביאור|אני מחזיק טובה}} לראשי, דכד הוה מטי "מודים", הוא כרע מגרמיה. {{ירו"מ-ביאור|כשמגיע זמן מודים הוא כורע מעצמו}} <br><br> <span id="דף_יח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ודא מסייעא להו, דמר רבי יודן בריה דרבי אייבו: '''עובדא הוה בחד יהודאי, דהוה קאים רדי''', היה איזה סיפור, יהודי אחד עומד וחורש, '''געת תורתיה קומוי''', השור שלו געה. '''עבר חד ערביי ושמע קלה'''. אמר לו: '''בר יודאי, בר יודאי! שרי תורך ושרי קנקנך''', כלומר תתיר את השור, תתיר את המחרשה, '''דהא חריב בית מקדשא''', בית המקדש נחרב. '''געת זמן תניינות''', השור געה פעם נוספת, אמר לו: '''בר יודאי, בר יודאי! קטור תוריך וקטור קנקניך, דהא יליד מלכא משיחא'''. כלומר, באותו רגע שבית המקדש נחרב גם משיח נולד, אז לכן אתה יכול להמשיך לחרוש. אמר לו: מה שמיה? אמר לו: מנחם. ומה שמיה דאבוי? אמר לו: חזקיה. מנייך הנהו? אמר לו: מן בירת מלכא דבית לחם יהודה, אחת הערים, בבית לחם יהודה. אזל זבין תורוי וזבין קנקנוי, הוא מכר את הציוד שלו, את המחרשה, את הפרות. ואיתעביד זבין לבדין למיינוקא, הוא התחיל להיות סוחר שמוכר בגדים לתינוקות. והוה עייל קרייה ונפקא קרייה, כלומר היה נכנס לכפר, יוצא מכפר, עובר מכפר לכפר, עד דעל לההוא קרתא, עד שהוא הגיע לכפר שבו היה מנחם. והויין כל נשייא זבנן ואימה דמנחם לא זבנה, כלומר כל הנשים רצו לקנות ואמא של מנחם לא באה לקנות. שמע קלן דנשייא אמרין: אימיה דמנחם, אימיה דמנחם! איתיי זובנין לברך! בואי תקני לבן שלך. אמרה: '''בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל''', יוצא ששונאי ישראל יחנקו, '''דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא''', באותו יום שנולד בית המקדש נחרב. אמר לה: '''רחיציא דברגליה חריב וברגליה מתבניי''', אנחנו מאמינים שלרגליו בית המקדש נחרב ולרגליו ייבנה. אמרה ליה: לית לי פריטין, אין לי כסף. אמר לה: '''מה איכפת לי, איתיי זובנין ליה!''' לא אכפת לי, בואי תקני. '''אין לית קומך יומא דין, בתר יומין אנא אתי ונסיב''', אם אין לך כסף היום, אחרי כמה ימים אני אבוא ואקח. '''בתר יומין עאל לההיא קרתא''', אחרי כמה ימים הוא חזר לאותו מקום. אמר לה: מהו מיינוקא עביד? מה התינוק עושה? אמרה ליה: '''מן שעתא דחמיתני, אתון רוחין ועלעולי וחטפיניה מן ידיי''', כלומר מאותו יום שראית אותי, בוכות וסערות חטפו אותו ממני. אמר רבי בון: '''מה לנו ללמוד מן הערבי הזה''', כלומר אנחנו לא צריכים ראיה מאיזה ערבי שבאותו יום שבית המקדש נחרב גם נולד המשיח, '''ולא מקרא מלא הוא''': '''"והלבנון באדיר יפול"''', מה כתיב בתריה? '''"ויצא חוטר מגזע ישי"'''. כלומר, באותו זמן שבית המקדש נחרב גם בעצם מתחילה הגאולה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''קאים רדי.''' היה עומד וחורש וצעק השור שלו צעקה אחת וא"ל ערבי א' שעבר לפניו יהודאי תתיר צמד השורים וקנקן המחרישה שלך ותניח מלחרוש מפני שהיום חרוב בית המקדש שלכם ואחר כך שצעק עוד פעם שנית א"ל קשור שורך ותחרוש מפני שבו ביום נולד מלך המשיח שלכם '''מן הן.''' מאיזה מקום הוא '''ואי אעביד זבן לבדים למיינוקא.''' ועשה עצמו מוכר הלבדין והמטפחות שכורכין בהם התינוקות והיה עולה למקום ויוצא למקום עד שבא לאותו המקום שאמר לו הערבי והיו כל הנשים לוקחין ממנו הלבדין ואמו של מנחם לא באת לקנות ושמע קול הנשים אומרות וקוראות לה אימיה דמנחם תבא הנה ותקנה בשביל בנך והיתה עונה אותן אני הייתי רוצה לחנקו לשונא ישראל וכלפי התינוק היתה מכנה כן לפי שביום שנולד נחרב בית המקדש ואמר לה האיש הזה בטוח אני שכשם שנחרב ביומו כך עתיד להבנות ביומו ובא ותקנה לו ואמרה לו אין לי מעות וא"ל ומה איכפת לי קח עתה בשבילו ואם אין לך מעות אבוא פעם אחרת לכאן ואקח המעות לאחר ימים בא וחזר להמקום ושאל על אותו התינוק מה הוא עושה ואמרה לו מן השעה שראית אותי ודברנו ממנו בא רוח סערה וחטפה אותו מידי והשיאו ונעלם מעיני '''מה לנו ללמוד מן הערבי הזה.''' שאמר שנולד באותו היום והלא מקרא מלא הוא והלבנון באדיר יפול זה בית המקדש ואז מיד ויצא חטר מגזע ישי ויוולד מלך המשיח '''כנגד ה' למבול ישב.''' שבו השם הט"ו שבמזמור ועל שם שהוא שומע תפלה וכולה ומעכב את הפורענות מלבא לעולם כמו שנשבע מלהביא עוד המבול '''עבודה להודייה.''' כלומר ואחר התפלה היא העבודה כמו שמפורש לעיל ושמחתים בבית תפלתי עולותיהם וזבחיהם לרצון ואחר העבודה הודייה כדכתיב זבח תודה אחר זביחה תן הודאה '''יותר מן השלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן.''' העוז שהוא יתן להם הוא שה' יברך את עמו בשלום והוא הכלי המחזיק ברכה וזהו העוז והתוקף כמחזיק בדבר בכח ואין אדם יכול לחסר ממנו כלום '''בין כתיבת הראשונה.''' בין וכתבתם שבפרשה הראשונה לוכתבתם שבשניה חוזר להראשונה '''יחזור כבתחילה למקום הברור לו.''' אם ברור הוא לו איזה פסוק שאמר בודאי יחזור בתפלה לאותו פסוק וא"צ לחזור להקודם לו '''דלמא.''' מעשה בר' חייא וכו' שעלו לתקן חופתו של ר' אלעזר ושמעו קולו של ר' יוחנן יושב בבית המדרש ודורש '''אי מחדית מילה אמרין וכו'.''' אמרו אם יחדש איזה דבר מאן נחית ושמע לה ממנו ויאמר לנו ואמרו וירד ר' אלעזר שהוא זריז הרבה וירד מן המקום שהיו עסוקין לתקן שם והלך וחזר ועלה ואמר להן הכי אמר ר' יוחנן קרא וטעה באיזה מקום ולא ידע אם בראשונה או בשניה ומצא עצמו בלמען ירבו חזקה כיון ואמר שעל הרגל לשונו הוא הולך ואין צריך לחזור לפ' הראשונה '''אנא מן יומו לא כיונית.''' לפי שטרוד בהרהור תורה היה וכן כל אלו דלקמן '''דימוסיא.''' שורות הבנין</div> <div class="yerum-leiden-text">קאים עדי געת תורתיה קומוי עבר חד ערביי ושמע קלה · אמ' ליה בר יודאי בר יודאי שרי תורך ושרי קטקטך דהא חריב בית מוקדשא · געת זמן תנייתא · דמ' ליה בר יודאי בר יודאי קטור תוריך וקטור קטקטך דהא יליד מלכא משיחא · אמ' ליה מה שמיה מנחם · אמ' ליה ומה שמיה דאבוי · אמ' ליה חזקיה · אמ' ליה מן הן הוא · אמ' ליה מן בירת מלכא דבית לחם יהודה · אזל וזבין תורוי וזבין קטקטוי ואיתעביד זבין לבדין למיינוקא והוה עייל קרייה ונפק קיריה · עד דעל להוא קרתא והויין כל נשייא זבן ואימיה דמנחם לא זבנה · שמע קלן דנשייא אמרין אימיה דמנחם אימיה דמנחם איתיי זובנין לברך אין לית קומיך יומא דין בתר יומין למחר · אמרה בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דיש' דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא ‸ · דמ' לה הוא ליה איתיי זובנין ליה אין לית קומיך יומא דין בתר יומין אתא ואתי ונסיב · בתר יומין עאל להוא קרתא אמ' לה מהו מיינוקא עביד · אמרה ליה מן שעתא דחמיתבי אתון רוחין ועלעולין וחטפיניה מן ידויי · דמ' לון מה לנו ללמוד מן הערבי הזה ולא מקרא מלא הוא והלבנון באדיר יפול · מה כת' בתריה ויצא חוטר מגזע ישי · אמ' ר' תנחומא מפני מה התקינו שומע תפילה ברכה חמש עשרה כנגד יי' למבול ישב שהוא כולה את הפורענות מלבוא לעולם · עבודה להודייה זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים · וחותם בשלום שכל הברכות חותמיהן ש שלום · אמ' ר' שמעון בן חלפותא אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום · ומה טעם יי' עז לעמו יתן יי' יברך את עמו בשלום · קרא וטעה יחזור למקום שטעה · טעה בין כתיבת הראשונה לשנייה חוזר לכתיבת הראשונה · טעה ואינו יודע היכן טעה יחזור כבתחילה · למקום הברור לו · דלמא ר' חייא ר' יסא ר' אמי סלקון מיעבד בגנגה דר' אלעזר שמעין קליה דר' יוחנן אי מחדית מילה · אמרין מן נחית שמע לה מיניה · אמרין וייחות ר' אלעזר דהוא זריז סגין נחית וסליק אמ' לון כן אמ' ר' יוחנן קרא ומיצא עצמיו בלמען חזקה כיוין · ר' ליא ר' יסה בשם ר' אחא רובא נתפלל ומיצא עצמין בשומע תפילה חזקה כיוין · ר' ירמיה בשם ר' אלעזר נתפלל ולא כיוין לבו אם יודע שהוא חוזר ומכוין את לבו יתפלל ואם לאו אל יתפלל · אמ' ר' חייא רובא אנא מן יומיי לא כוונית אלא חד זמן בעי מכוונה והרהרית בליבי ואמרית מאן עליל קומי מלכא קדמי ארקבסה אי ריש גלותא · שמואל אמ' אנא מנית אפרוחיא · ר' בון בר חייא אמ' אנא מנית דימוסיא · אמ' ר' מתניה אנא מחזק טיבו לראשי דכד הוה מטי מודים הוא כרע מגרמיה</div> <div class="yerum-side">'''ומצא עצמי בשומע תפלה.''' וכן הדין בתפלה אם מצא עצמו בשומע תפלה ויודע שאמר לשומע תפלה חזקה כיון ואמר עד הנה וא"צ לחזור להקודם '''ארקבסא.''' אלקפטא שהוא למעלה מריש גלותא וכלו' אם נכנסין להמלך לסדר ממטה למעלה או ממעלה למטה ואלקפטא קודם להריש גלותא '''אנא מניתי אפרוחייא.''' הפורחים מחמת הרהור התורה '''הוא כרע מגרמיה.''' ואף שאני טרוד בהרהור התורה '''מתני' נדבך.''' שורה של בנין אבנים כמו נדבכין דאבן גלל ואע"ג דמיסתפו דילמא נפלי ולא מצי מכווני לא הצריכו חכמים לרדת דק"ש לא בעי כוונה אלא פסוק ראשון בלבד וזה יכולין לכוין בקל</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמר רבי תנחומא: '''מפני מה התקינו שומע תפילה ברכה חמש עשרה?''' כנגד '''"ה' למבול ישב"''', כמו שהקדוש ברוך הוא כולה, מונע את הפורענות מלבוא לעולם, ככה התפילה מונעת את הפורענות מלבוא לעולם. עכשיו מפני מה קדמה עבודה להודיה - דכתיב '''"זובח תודה יכבדנני, ושם דרך אראנו בישע אלהים"''', קודם כל זובח תודה ואחר מכן יכבדנני. '''וחותם בשלום, שכל הברכות חותמיהן שלום'''. אמר רבי שמעון בן חלפתא: '''אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום'''. ומה טעם? דכתיב '''"ה' עוז לעמו יתן ה', יברך את עמו בשלום"'''. '''קרא וטעה, יחזור למקום שטעה''', ככה המשנה אמרה. אומרת הגמרא: '''טעה בין הראשונה לשנייה, חוזר הראשונה'''. כתיבתם כתיב בשני הפרשות, גם בשמע וגם בואם שמוע, אז חוזר לכתיבתם הראשונה. '''טעה ואינו יודע היכן טעה, יחזור כבתחילה למקום הברור לו'''. כלומר אם הוא יודע שאת זה ודאי הוא אמר, לשם הוא יחזור. דלמא: רבי חייא רבי יסא ורבי אמי סלקון מיעבד גנוניה דרבי אלעזר, כלומר הם הלכו לערוך את החופה של רבי אלעזר. שמעון קליה דרבי יוחנן שיושב ודורש. אמרין: '''אי מחדית מילה, מן נחית שמע לה מיניה?''' כלומר אם רבי יוחנן יחדש משהו, מי יגיד לנו? אמרין: '''וייחות רבי אלעזר דהוא זריז סגין''', כלומר רבי אלעזר בחור צעיר, גם קולט טוב, ילך מהר, ישמע, יחזור ויספר לנו מה רבי יוחנן חידש. נחית וסליק, אמר לון: כן אמר רבי יוחנן: '''קרא ומצא עצמו ב"למען", חזקה כוין'''. כלומר אם אדם אומר "שמע ישראל" ולא יודע בדיוק איפה, אבל פתאום הוא שומע שהוא אומר "למען יארכון ימיכם" - מסתמא הוא הגיע לסוף, לא חושבים שאולי הוא קפץ, כי מסתמא שגרת לשון, כך הוא רגיל וכך הוא אמר. רבי אילא ורבי יסא בשם רב אחא רובא: '''נתפלל ומצא עצמו ב"שומע תפילה", חזקה כוין'''. כן, הכוונה לא שהוא כיוון בתפילה, אלא הכוונה שחזקה הוא אמר כמו שהוא רגיל. רבי ירמיה בשם רבי אלעזר: '''נתפלל ולא כוין לבו, אם יודע שהוא חוזר ומכוין את לבו, יתפלל, ואם לאו, אל יתפלל'''. כלומר אם הוא לא יודע שיצליח לכוון, יקרא עוד פעם ולא יכוון, אז אל יתפלל. אמר רבי חייא רובא: '''אנא מן יומי לא כוונית''', אני בחיים לא הצלחתי לכוון, '''אלא חד זמן בעי מכוונה''', פעם אחת אמרתי הפעם אני מכוון, '''והרהרית בלבי ואמרית: מאן עליל קומי מלכא קדמי? ארקבסה אי ריש גלותא'''. כלומר התחלתי לחשוב תוך כדי התפילה מי קודם לקבל פני המלך, האם השר או ראש הגולה. שמואל אמר: '''אנא מנית אפרוחיא''', רציתי פעם אחת להתכוון, התחלתי פתאום למנות אפרוחים. רבי אבון בר חייא אמר: '''אנא מנית דימוסיא''', התחלתי למנות את השורות של הלבנים. אמר רבי מתניה: '''אנא מחזק טיבו לראשי, דכד הוה מטי "מודים", הוא כרע מגרמיה'''. כלומר, אני מוקיר טובה לראש שלי, שכל הזמן שמגיע "מודים" אני אפילו לא שם לב והוא כבר קורא כשצריך. יש פרשנים שאומרים שכל הדברים שהם אמרו פה זה יותר כדי להרגיע אותנו - הם ודאי כיוונו מדי פעם, רק כדי שאנחנו לא נרגיש יותר מדי רע. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יז עמוד ב''' {{שוליים|ב_סא}} '''הקורא קריאת שמע וטעה במקום שאינו יודע היכן טעה - חוזר לתחילת אותה פרשה או לתחילת קריאת שמע כולה, למקום הברור לו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יג , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן סד סעיף ב , שו"ע או"ח סימן סד סעיף ג , שו"ע או"ח סימן סד סעיף ד , סמ"ג עשין י"ח <קטע סוף=יז ב/> ==דף יח עמוד א== <קטע התחלה=יח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן סד ב-ד) פסקו שאם טעה ואינו יודע היכן טעה חוזר למקום הברור לו, וכן אם טעה בין וכתבתם הראשונה לשנייה חוזר לוכתבתם הראשונה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד א<span class="yerum-runnum">35</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ה|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ה"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_סב}}האומנים קורין בראש האילן או בראש הנדבך, מה שאין רשאין לעשות כן בתפילה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתה: {{ירו"מ-ביאור|כך כוונת המשנה}} הפועלים קורין בראש האילן, והאומנין בראש הנדבך, ותני כן: {{שוליים|ב_סג}} {{ירו"מ-הדגשה|הפועלים קורין בראש האילן}}{{ירו"מ-הוסר| ברכותבחתוספתא הלכה ח}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מתפללים בראש הזית ובראש התאנה. הא בשאר כל האילנות יורד ומתפלל למטן, ובעל הבית לעולם יורד ומתפלל למטן. ולמה בראש הזית ובראש התאינה {{ירו"מ-הדגשה|התירו}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] תרויהון {{ירו"מ-ביאור|שניהם}} אמרין: מפני שטרחותן {{ירו"מ-הדגשה|לעלות ולרדת}} מרובה. תני: {{שוליים|ב_סד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנושא משא של ד' קבין, האם יכול להתפלל|הכתף, אף על פי שמשאו על כתיפו,]] הרי זה קורא את שמע. אבל לא יתחיל לא בשעה שהוא פורק, ולא בשעה שהוא טוען, מפני שאין לבו מיושב. בין כך ובין {{ירו"מ-הוסר|כך}} כ, אל יתפלל עד שעה שיפרוק. ואם היה עליו משאוי של {{ירו"מ-הדגשה|עד}} ארבעת קבין, מותר. אמר רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: והוא ששיקל. מהו ששיקל? תרין חלקין {{ירו"מ-הדגשה|מהמשא}} לחורויי וחד לקומויי. תני: {{שוליים|ב_סה}}לא יהא מרמז בעיניו וקורא. תני: {{שוליים|ב_סו}}הפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית, הרי אילו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים ושל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אילו מברכין ד' ברכות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: זאת אומרת, {{שוליים|ב_סז}}שאסור לעשות מלאכה בשעה שיברך. {{ירו"מ-הדגשה|דאי לא}} {{ירו"מ-הוסר|דלכן}} כן, מה אנן אמרין {{ירו"מ-הדגשה|שלא יברך את כל הברכות}}? יעשה מלאכה ויברך {{ירו"מ-הדגשה|שלוש ברכות. אמר}} רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] בשם רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: לא יעמוד אדם ויתפלל {{שוליים|ב_סח}} ומין מטבע בידו. {{ירו"מ-הדגשה|ואם היה המטבע מונח}}, לפניו אסור, לאחריו מותר. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} היה צוררן ותופשן בידו, {{ירו"מ-הדגשה|דאז דעתו מיושבת שלא חושש שיפלו. וכן}} {{ירו"מ-הוסר|ולמדת}} למדת הדין, {{ירו"מ-הדגשה|שהמפקיד כסף אצל חברו, צריך לשמרם צרורים בידו. אמר}} רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[דברים יא כה]]) "{{ירו"מ-הדגשה|וצרת הכסף בידך}}", {{שוליים|ב_סט}}ובלבד בידך. רבי יוסי בר אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] הורי לרבי הלל[[ביאור:עץ מסורת#הלל|°]] חתניה כן. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] הוו יתבין בחד אתר, {{ירו"מ-ביאור|ישבו במקום אחד}} והוה גבי רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] פריטין. {{ירו"מ-ביאור|מטבעות}} אתת ענתא דצלותא, {{ירו"מ-ביאור|הגיעה זמן התפילה}} <span id="דף_יח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף יח', פרק ב' הלכה א'. אנחנו מתחילים מהתחלת המשנה: "'''האומנים קורים בראש האילן או בראש הנדבך, מה שאין רשאים לעשות כן בתפילה'''". כן, כלומר לאומנים מותר לקרוא מראש העץ או בראש הנדבך אם הם בנאים, אז הנדבך של הבנאים, אבל בתפילה הם לא רשאים. בתפילה הם חייבים לרדת ולקרוא כי קשה מאוד להתרכז. טוב, אומר התם, הכי קבעת המשנה, "'''הפועלים קורין בראש האילן, והאומנין בראש הנדבך'''" כי זה שני דברים נפרדים. אומן זה בדרך כלל פועל בניין או בעל מקצוע כזה. פועלים זה בדרך כלל בשדה. זה בעצם שני מקצועות נפרדים, אז הפועלים קוראים בראש האילן והאומנים בראש הנדבך. ותני כן, יש גם בעיא כזאתי, "'''מתפללים בראש הזית ובראש התאנה'''". כלומר בראש זית ותאנה מותר גם להתפלל. "'''הא בשאר כל האילנות יורד ומתפלל למטן, ובעל הבית לעולם יורד ומתפלל למטן'''". ולמה בראש הזית וראש התאנה התירו לפועלים להתפלל, בניגוד לשאר האילנות? אז רבי אבא ורבי סימון תרויהון אמרין: "'''מפני שטרחותן מרובה'''", כלומר לעלות ולרדת זה לוקח הרבה זמן, אז לכן אמרו שהוא יתפלל בעץ. יש דעה שאומרת שזה בגלל שיש שם ענפים מרובים ויציבים, לכן אדם יכול לעמוד ולהרגיש יציב ובטוח, ואז הוא יוכל להתרכז בתפילה. תני: "'''הכתף, אף על פי שמשאו על כתיפו, הרי זה קורא את שמע. אבל לא יתחיל לא בשעה שהוא פורק, ולא בשעה שהוא טוען, מפני שאין לבו מיושב'''". כלומר סבל, כשיש לו משא על הגב הוא יכול לקרוא קריאת שמע, אבל לא בזמן שהוא מעמיס או פורק, כי אז הוא באמת לא יכול להתרכז. "'''בין כך ובין כך, אל יתפלל עד שעה שיפרוק'''". כלומר להתפלל שמונה עשרה, אסור לו כשיש לו משא עליו עד שיפרוק. "'''ואם היה עליו משאוי של ארבעת קבין, מותר'''", כלומר משא קטן עד ארבעה קבין מותר, אפילו להתפלל. אמר רבי יונתן: "'''והוא ששיקל'''", כלומר דווקא אם המשא נמצא בשיווי משקל. מה הוא ששיקל? "'''תרין חלקין לחורויי וחד לקומויי'''", כלומר אם הוא שם שני שליש מהמשא מאחור ושליש קדימה, זה בעצם מצב יציב, אז זה לא מפריע לו להתרכז. תני: "'''לא יהא מרמז בעיניו וקורא'''", כלומר אסור אפילו לרמוז עם העיניים בזמן שהוא קורא קריאת שמע. תני: "'''הפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית, הרי אילו מברכין ברכה ראשונה'''", זה במקום, בגדר ברכת המזון. אז הם מברכים ברכה ראשונה כי היא דאורייתא ממש, "'''וכוללין של ירושלים ושל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''". כלומר את שאר הברכות הם מחברים ביחד, ירושלים ושל הארץ מאחדים ביחד, וחותמים בשל ארץ. "'''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אילו מברכין ד' ברכות'''". כלומר גם את הטוב והמיטיב, לא מדלגים. לפי הדעה הראשונה, כמו שאמרנו, ברכה ראשונה הוא אומר את כולה, שני הברכות "בונה ירושלים" ו"על הארץ" מאחד אותם ביחד, אבל טוב ומיטיב הוא מדלג. אבל אם במקרה בעל הבית אוכל איתם ביחד או שזה המשכורת שלהם, האוכל זה המשכורת שלהם, הם מברכין את כל ארבע ברכות. אמר רבי מנא: "'''זאת אומרת, שאסור לעשות מלאכה בשעה שיברך'''". כלומר אם אתה אומר לי שהוא לא מזכיר את הברכה הרביעית ואומר ברכה אחת רק בין השניים כולל, כנראה שאסור תוך כדי עבודה, כי אחרת הייתי אומר לו כברכה ראשונה שיאמר אותה כמו שצריך, את שאר הברכות יקרא תוך כדי עבודה. אם אתה לא אומר את זה, כנראה שאסור לברך תוך כדי עבודה. אמר רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב חונה: "'''לא יעמוד אדם ויתפלל ומין מטבע בידו'''". כי אדם, כסף זה דבר שמסיט את הדעת, ואם יש לו מטבעות בידיים שלו זה יכול לגרום לו לבלבול. וגם "'''לפניו אסור'''", כשהוא רואה את המטבע הזה, יסח דעתו, אבל "'''לאחריו מותר'''". רבי יסא היה צוררן ותופשן בידו. הוא היה עוטף אותם עם איזה בד שלא יראה אותם, ואז דעתו מיושבת ולא חושש כלום. וכן למדת הדין, אם אדם מפקיד כסף אצל חברו, צריך להיות שומרם צרורים בידו, כלומר לא ביד שלו סתם, אלא בתוך איזה ארנק, ורק אז ביד שלו. אמר רבי יצחק, מה המקור לזה? דכתיב "וצרת הכסף בידך", "'''ובלבד בידך'''", כלומר צריך להיות צרור וביד שלך. רבי יוסי בר אבון הורי לרבי הלל חתניה כן. כלומר, הוא אמר לו ככה, אם מישהו נותן לך כסף לשמור, זה הנוהל, ככה תשמור על זה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מה שאין רשאין לעשות כן בתפילה.''' דצלותא רחמי היא ובעי כונה והלכך יורדין למטה ומתלפללין '''גמ' כיני מתני' הפועלין קורין בראש האילן והאומנין בראש הנדבך.''' לישנא כפילא דמתני' הוא דמפרש דלמה ליה למינקט תרווייהו בראש האילן ובראש הנדבך הא לא בעי לאשמעינן אלא שאינן צריכין לירד למטה ובחדא מינייהו סגי הלכך קאמר כן צריך לפרש המתני' דאורחא דמילתא הוא דנקט התנא דבראש האילן קאי על הפועלין המושכרין לבעל הבית שכן דרכן ללקט הפירות ולתקן האילן ודרך האומנין והן בוני בתי האבנים לעמוד בראש הנדבך ולפיכך נקט תרווייהו '''ותני כן.''' בתוספתא פ"ב. וחסר כאן בהעתקה והכי תנינן התם פועלין קורין בראש האילן ומתפללין בראש הזית ובראש התאנה ובשאר כל האילנות יורדין וכו' '''בעל הבית.''' שאינו משועבד למלאכה הוא לעולם יורד ומתפלל ואפי' מראש הזית והתאנה '''ולמה.''' התירו בראש הזית והתאנה יותר משאר אילנות '''מפני שטרחותן מרובה.''' שיש להם ענפים הרבה ויש טורח גדול בעלייתם ובירידתם ובין כך יתבטלו ממלאכתן ולפיכך הקילו בהן '''תני.''' בתוספתא שם הכתף שנושא המשאוי '''מפני שאין לבו מיושב.''' בשעת פריקה וטעינה ולא יכול לכוין אפי' בפסוק ראשון '''משאוי של ארבעת קבין.''' לא טריד כולי האי מותר '''והוא ששיקל.''' כדמפרש ואזיל שעשה המשקל כדרך הנושאין משאוי לחלקו וב' חלקי המשאוי מלאחריו על כתיפו וחלק אחד בולט מלפניו '''דלכן.''' דאם לא כן אלא שמותר לעסוק במלאכה בשעת ברכה א"כ מה אנן אמרין לחלק בין עושין בסעודתן או אם עושין בשכרן הא יכולין לעשות מלאכה ולברך כל הברכות</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' האומנין קורין בראש האילן או בראש הנדבך מה שאין רשאין לעשות כן בתפילה · מני מתניתה הפועלין קורין בראש האילן והאומנין בראש הנדבך · ותני כן מתפללין בראש הזית ובראש התאנה · הא בשאר כל האילנות יורד ומתפלל למטן · ובעל הבית לעולם יורד ומתפלל למטן · ולמה בראש הזית ובראש התאינה ר' אבא ור' סימון תרויהון אמרין מפני שטרחותן מרובה · תני הכתף אעפ' שמשאו על כתיפו הרי זה קורא את שמע · אבל לא יתחיל לא בשעה שהוא פורק ולא בשעה שהוא טוען מפני שאין לבו מיושב בין כך ובין כך אל יתפלל עד שעה שיפרוק · אם היה עליו משאוי שלארבעת קבין מותר · אמ' ר' יונתן והוא שישקל · מהו שישקל תרין חלקין לחורויי וחד לקומויי · תני לא יהא מרמז בעיניו וקורא · תני הפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית הרי אילו מברכין ברכה ראשונה וכוללין שלירושלם ושלארץ וחותמין בשלארץ · אבל אם היו עשין עמן בסעדן או שהיה בעל הבית אוכל עמהן הרי אילו מברכין ארבע · אמ' ר' מנא זאת אומרת שאסור לעשות מלאכה בשעה שיברך · דלכן מהן אמרין יעשה מלאכה ויברך · ר' שמואל בר רב יצחק בשם רב חונה לא יעמוד אדם ויתפלל ומין מטבע בידו לפניו אסור לאחריו מותר · ר' יסא היה צורין ותופשן בידו ולמדת הדין אמ' ר' יצחק וצרת הכסף בידך · ובלבד בידך · ר' יוסי בר אבון הורי לר' הלל חתניה ק · ר' חזקיה ור' יעקב בר אחא הוו יתבין בחד אתר והוה גבי ר' יעקב בר אחא פריטין אתת ענתא דצלותא</div> <div class="yerum-side">'''תני.''' שם בפ"ה הפועלין שהיו עושין מלאכה וכו' מפני שהן צריכין למהר למלאכתן לפיכך אינם צריכין לברך כל ברכת המזון אלא ברכה ראשונה ברכת הזן וכוללין וכו' בברכה שניה וחותמין בשל ארץ '''בסעודן.''' ואין לוקחין ממנו שכר כ"א בעד סעודתן הן עושין והם אינם ממהרין כ"כ או שהיה בעל הבית מיסב ואוכל עמהן וכל זמן שהוא אוכל אינם צריכין למהר ואפי' עושין בשכרן מברכין כל ד' ברכות כתיקונה '''ומין מטבע בידו.''' לפי שהוא טרוד על המטבע שלא תפול מידו ואינו יכול לכוין '''לפניו.''' אם היה מתפלל ומטבע לפניו אסור מפני שמסתכל בו ואין לבו מיושב ולאחריו מותר ולא חששו שמא יהפוך פניו '''היה צוררן ותופסן בידו.''' דכשהן צרורין נתישבה דעתו ואינו חושש שלא יפלו '''ולמדת הדין.''' ולענין הדין אם אחד מפקיד מעות ביד חבירו היאך יתנהג '''א"ר יצחק וצרת הכסף בידך.''' כתיב שיהו צרורין דוקא ובלבד בידך שאע"פ שהן צרורין יהיו בידך ואם לא עשה כן פושע הוא בממון חבירו '''הורי לר' הלל חתניה כן.''' שיהו צרורין ובידו '''והוה גבי ר' יעקב בר אחא פריטין.''' היו מעות אצלו והגיע עת התפלה</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי חזקיה ורבי יעקב בר אחא הוו יתבין בחד אתר, והוה גבי רבי יעקב בר אחא פריטין, היה לו כסף ביד. אתת ענתא דצלותא, הגיע הזמן של התפילה, ושרתון ויהבון לשמעיה דרבי חזקיה. כלומר רבי חזקיה היה לו איזה משמש שסתם מתלווה אליו, לעזור לו לסחוב כמה דברים. אז רבי יעקב בר אחא לקח את הכסף שהיה צרור, היה צרור כבר בתוך איזה ארנק, ומסר את זה לשמש, כי הוא לא רצה להחזיק ביד. למרות שבעצם מותר, אמרנו, אם זה צרור, אבל בכל זאת הוא השמיר על עצמו. "קטר פורתיה לפורתיה" — גם קשר חלק מהבגד שלו לבגד של השמש הזה, שלא יברח לו. השמש לקח את הכסף, "ושרתון וערק" - פתח את הקשר וברח. אמר לו רבי חזקיה: "'''ומה בידך?'''" מה עשית בזה? חכמים התירו, למה היית צריך להחמיר? </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יח עמוד א''' {{שוליים|ב_סב}} '''פועלים הקוראים קריאת שמע רשאים לקרוא בראש האילן או בראש הנדבך, אך לתפילה חייבים לירד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן סג סעיף ח , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כהלכה - הפועלים קורין קריאת שמע במקום עבודתם (בראש האילן או הנדבך) כדי לא לבטלם ממלאכה, אבל לתפילת שמונה עשרה חייבים לירד, כדברי הירושלמי המובא ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|ב_סג}} '''פועלים המתפללים בראש הזית או התאנה רשאים להתפלל במקומם ואינם צריכים לירד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן צ סעיף ג. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי - פועלים בראש הזית והתאנה מתפללים במקומם משום שטורח העלייה והירידה מרובה, ובשאר אילנות ובעל הבית לעולם יורדים למטה, כפסק הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ב_סה}} '''אין לרמוז בעיניים או לסמן בפה/באצבעות בשעת קריאת שמע ותפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן צ סעיף ו. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שאין לרמז בעיניים וקריאה, שהדבר גורם לזלזול וחשש הפסק בכוונה; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה.. {{שוליים|ב_סו}} '''פועלים העושים מלאכה אצל בעל הבית מקצרים בברכת המזון וכוללים ברכת ירושלים וארץ בברכה אחת, אלא אם כן אוכלים בסעודת עצמם או שבעל הבית אוכל עמהם, שאז מברכים ארבע ברכות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קצא סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה: פועלים המלומדים לעבודה יש להם לקצר ולברך שתי ברכות בלבד, וכוללים ברכת ירושלים בברכת הארץ וחותמים בשל ארץ, ופוטרים עצמם מברכה שלישית ורביעית, אלא אם כן אוכלים סעודתם או שבעל הבית עמהם - שאז מברכים ארבע ברכות כתקנן. {{שוליים|ב_סח}} '''אין להתפלל כשיש מטבע בידו, אלא אם צרור בבגדו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן צו סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שאם המטבע מונח לפניו אסור ולאחריו מותר, ואם צרור בבגדו מותר, כדעת רבי יסא ורבי יצחק שדרשו "וצרת הכסף בידך". {{שוליים|ב_סט}} '''אין להתפלל כשמעות מונחות בידו, וכשהגיע זמן תפילה יש להסירן ולהפקידן ביד אחר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שאלה, פרק ד, הלכה ו , שו"ע חו"מ סימן רצא סעיף כ , סמ"ג עשין מח <קטע סוף=יח א/> ==דף יח עמוד ב== <קטע התחלה=יח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חזקיה שהתיר את הארנק ונתנו לשמשו בעת התפילה, כמובא ברמב"ם ובשו"ע חו"מ סימן רצא ובסמ"ג. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד ב<span class="yerum-runnum">36</span></div> ושרתון ויהבון לשמעיה {{ירו"מ-ביאור|התיר את הארנק ונתן לשמש}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]. {{ירו"מ-ביאור|שהחמיר על עצמו שלא להחזיקן בידו בזמן התפילה}} קטר פורתיה {{ירו"מ-ביאור|קשר את בגדו}} לפורתיה {{ירו"מ-הדגשה|דשמעיה דרבי חזקיה}}. {{ירו"מ-ביאור|כדי שלא יברח לו}} ושרתון וערק. {{ירו"מ-ביאור|השמש התיר את הקשר וברח עם הכסף}} אמר לו רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: ומה בידך? {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שהתירו חכמים לא היה לך להחמיר}}. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אף מי שהיו מימיו {{ירו"מ-ביאור|מי חטאת}} על כתיפו, הרי זה קורא את שמע ומתפלל.רב חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|הדא אמרה}} קרית שמע ותפילה אינן צריכות כוונה. {{ירו"מ-ביאור|שאם היה צריך כוונה, היו המים נפסלים בהיסח הדעת.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: ואפילו תימר קרית שמע {{ירו"מ-הדגשה|אינה}} צריכה כוונה, תפילה אינה צריכה כוונה? {{ירו"מ-הדגשה|ואיך לא נפסלו המים בהסח הדעת? אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קיימתיה כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הגיעוך סוף מלאכת המים שאינם מחוורין דבר תורה. {{ירו"מ-הדגשה|שמדאוריתא עשיית מלאכה פוסלת רק בשאיבה, שהיא תחילת עבודת המים. אבל סוף המלאכה}}, {{ירו"מ-ביאור|הנשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|זה רק חומרה דרבנן, והם הקלו שיכול להתפלל ולקרא קריאת שמע}}<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ו|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ו"> <strong>מתני':</strong> חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון, עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה. מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} שנשא וקרא לילה הראשון. אמרו לו תלמידיו: {{ירו"מ-הדגשה|לא}} לימדתנו רבינו שחתן פטור? אמר להם: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון, עד מוצאי שבת, אם לא עשה מעשה. אמר}} רבי אלעזר בן אנטיגנוס[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן אנטיגנוס|°]] בשם רבי אליעזר בי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בי רבי ינאי|°]]: זאת אומרת {{שוליים|ב_עא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לבעול בתולה בשבת|שמותר לבעול בעילה בתחילה בשבת.]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: {{ירו"מ-הדגשה|אפילו תימא אסור}}, תיפתר באלמנה, שאינה עושה חבורה. אמר לו: והא תנינן: {{ירו"מ-הדגשה|נותנין לה}} {{שוליים|ב_עב}}ארבעה לילות. אית לך למימר ארבעה לילות באלמנה? {{ירו"מ-הדגשה|הרי אלמנה מותרת לו כל זמן שהיא טהורה. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]]: קשייתה קומי<br><br> <span id="דף_יט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי חנינא: "'''אף מי שהיו מימיו על כתיפו, הרי זה קורא את שמע ומתפלל'''". כלומר, מי שצריך מים של פרה אדומה, גם כן התירו לו לקרוא. אמר רב חונא: "'''קרית שמע ותפילה אינן צריכות כוונה'''". כי אם היה צריך כוונה, אז המים היו נפסלים בהיסח דעת, כי הוא היה צריך להתרכז במשהו אחר. רב מנא: "'''קשייתה קומי רבי פינחס'''", כלומר, הקשיתי לפני רבי פינחס. "'''ואפילו תימר קרית שמע צריכה כוונה, תפילה אינה צריכה כוונה?'''" אז איך המים לא נפסלו בהיסח הדעת? הרי כולם מודים שתפילה צריכה כוונה. קריאת שמע יש מחלוקת, אבל בכל אופן שמונה עשרה כולם מסכימים שצריך כוונה. אז למה המים לא נפסלו? רבי יוסי: "'''קיימתיה כיי דמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: הגיעוך סוף מלאכת המים שאינם מחוורין דבר תורה'''". מכאן אז היה יכול להבין שסוף מלאכת המים, לא השאיבה עצמה, אלא לסחוב את המים זה כבר לא פסול, היסח הדעת לא פוסל בהם מהתורה, אלא רק מדרבנן. וכיוון שמדרבנן זה לא פוסל, אז גם החכמים הקלו שיכול להתפלל תוך כדי. כלומר, דאורייתא עשיית המלאכה פוסלת רק בעצם השאיבה, זה תחילת עבודת המים. אבל סוף המלאכה, כלומר נשיאה, זה רק חומר דרבנן, והם הקלו שיכול להתפלל ולקרוא קריאת שמע. במשנה בפרק ב' הלכה ו', המשנה אומרת: "'''חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון, עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה'''". כלומר, אם הוא לא בעל דעת מיושבת מצווה, אז נתנו לו עד מוצאי שבת. "'''מעשה ברבן גמליאל שנשא וקרא לילה הראשון'''", כן, קרא קריאת שמע. "'''אמרו לו תלמידיו: לימדתנו רבינו שחתן פטור?'''" אז למה אתה קורא? "'''אמר להם: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת'''". כלומר, למרות שפטור אני מחמיר על עצמי כי אני לא מוכן לוותר על מלכות שמיים. גמרא: "'''חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה'''". אמר רבי אלעזר בן אנטיגנוס בשם רבי אליעזר בי רבי ינאי: "'''זאת אומרת שמותר לבעול בעילה בתחילה בשבת'''". כלומר, אם אתה אומר שנותנים לו עד מוצאי שבת, סימן שגם בשבת התירו לו לבעול בעילה ראשונה. רבי חגיי קומי רבי יוסה: אפילו תאמר אסור, אין פה ראיה. גם אם נגיד שאסור, אפשר "'''תיפתר באלמנה, שאינה עושה חבורה'''". כלומר, כיוון שהיא לא בתולה אז הוא לא עושה חבורה, ולכן מותר. "'''אמר לו: והא תנינן: ארבעה לילות'''". איך אפשר להגיד דבר כזה? "'''אית לך למימר ארבעה לילות באלמנה?'''" הרי אלמנה זה בכלל אין שום איסור. כלומר, אלמנה היא כבר לא בתולה, מותר, עד שהיא תראה דם נידות, עד אז מותר. רבי יעקב בר זבדי: "קשייתה קומי" רבי יוסי, כלומר הקשיתי לפני רבי יוסי, למה הסתפקת אם מותר לבעול בתולה בשבת ולכן רצית להעמיד את המשנה באלמנה? וכי מה בין אלעזר שובר את החבית לכל מיני גרגות? הרי לשבור חבית לכל מיני גרגות מותר, אז למה לבעול בתולה אסור? עד כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יח עמוד ב''' {{שוליים|ב_עא}} '''מותר לבעול בעילת מצווה (בעילה ראשונה) בשבת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ל, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן רפ סעיף ב , שו"ע אה"ע סימן סג סעיף א סמ"ג לאוין סה , סמ"ג עשין מח. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שמותר אף בבתולה, שהרי בעילת מצווה אינה מלאכה גמורה ואינה נחשבת עשיית חבורה האסורה, וכמסקנת הסוגיה שדחתה את הצמצום לאלמנה בלבד; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|ב_עב}} '''מותר לבעול בתולה בשבת אף שגורם לחבורה, ואין בכך משום איסור שבת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק ה, הלכה יט <קטע סוף=יח ב/> ==דף יט עמוד א== <קטע התחלה=יט א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם (איסורי ביאה ה, יט) שהתיר, כמסקנת הירושלמי שאין הבדל בין בתולה לאלמנה מבחינת איסור חבלה בשבת, שהרי אין כאן מלאכה אסורה אלא פעולה טבעית של ביאה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ושרתון.''' כמו וצרתון והשי"ן מתחלף בצד"י שהן ממוצא אחד כלומר שצררן ונתנום לר' חזקיה לפקדון והיה רוצה לידע איך יתנהג '''קטר פורתיה לפורתיה.''' ור' חזקיה הוסיף בקשרים וקשר מקצת הכיס או המטפחת שהיו בתוכו קשרו קצתו אל קצתו '''ושרתון וערק.''' כלומר וצררן היטב וברצועה. ערקא רצועה מלישנא ערקתא דמסאנא והניחם כך ולא תפסן בידו '''א"ל ר' יעקב ומה בידך.''' ומה אתה עושה עם הכתוב בידך והיכן קיימתה אותו שהרי למדני שאף על פי שהם צרורין ובלבד שיהו בידך א"נ ומה בידך שלא הועלת כלום והרבה יש בהש"ס כעין זה '''אף מי שהיו מימיו על כתפיו.''' במי חטאת קאמר הרי זה קורא את שמע ומתפלל ולא חיישינן להיסח הדעת וקס"ד מפני שאינן צריכין כוונה וכדמפרש רב הונא ואין מסיח דעתו ממימי החטאת '''קשייתה.''' הקשיתי לפני ר' פנחס דאפי' תימר קריאת שמע אינה צריכה כונה. כצ"ל תפילה אינה צריכה כונה בתמיה הא אנן תנן האומנין קורין קריאת שמע בראש הנדבך אבל לא תפלה מפני שצריכה כונה</div> <div class="yerum-leiden-text">ושרתען ויהבון לר' חזקיה קטר פורתיה לפורתיה ושרתען וערק אמ' ליה ומה בידך אמ' ר' חנינא אף מי שהיו מימיו על כתיפו הרי זה קורא את שמע ומתפלל · רב הונא אמ' קרית שמע ותפילה אינן צריכות כוונה · אמ' ר' מנא קשייתה קומי ר' פינחס ואפי' תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה · אמ' ר' יוסי קיימתיה כיי דמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן הגיעוך סוף מלאכת המים שאינם מחוורים דבר תורה · מתני' חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה · מעשה ברבן גמלי' שנשא וקרא לילה הראשון אמרו לו תלמידיו רבינו שחתן פטור · אמ' להם איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפי' שעה אחת · ר' לעזר בן אנטיגנס בשם ר' אליעזר ביר' ינאי זאת אומרת שמותר לבעול בעילה בתחילה בשבת · אמ' ר' חגיי קומי ר' יוסה תיפתר באלמנה שאינה עושה חבורה · אמ' ליה והא תנינן ארבעה לילות · אית לך למימ' ארבעה לילות באלמנה · אמ' ר' יעקב בר אידי זכרי קשייתה קומי</div> <div class="yerum-side">'''א"ר יוסי קיימתיה.''' להא דר' חנינא כהאי דאמר ר' יוחנן '''הגיעוך.''' כלומר על כרחך היינו טעמא שסוף מלאכת המים והיינו שנושאן על כתיפו אחר המילוי כדי לקדשן וזהו סוף מלאכת המים שהמילוי תחילת מלאכה היא א"נ סוף מלאכת המים סוף הדבר שהמים נפסלין במלאכה אחרת '''שאינם מחוורים דבר תורה.''' כלומר אינם מחוורין בדין זה מן התורה שהנושא אותן פוסל אותן במלאכה כזו אלא שחכמים גזרו בהן ופסלו מי חטאת שעשה עמהן מלאכה ולפיכך הקילו להיות קורא ק"ש ומתפלל '''מתני' חתן.''' שנשא בתולה פטור מק"ש בלילה הראשון משום דטריד שמא לא ימצאנה בתולה א"נ שמתיירא שמא יעשה כרות שפכה בבעילתו וטרדה דמצוה היא ורחמנא אמר ובלכתך בדרך בלכת דידך הוא דמחייבת הא דמצוה פטירת '''אם לא עשה מעשה.''' אם לא בעל עד מוצאי שבת שהן ד' לילות טריד מכאן ואילך לבו גס בה ותו לא טריד ואע"פ שלא עשה מעשה חייב בק"ש '''מעשה בר"ג וכו'.''' קמ"ל אם אדם גדול הוא ובטוח בעצמו שיכול להתכוין והוא ראוי ליטול את השם כבסוף פרקין הרשות בידו</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''גמ' זאת אומרת.''' מדקתני עד מוצ"ש אם לא עשה מעשה א"כ לילי שבת ג"כ בכלל ש"מ שמותר לבעול להבתולה בתחילה בשבת '''תיפתר באלמנה.''' ממתני' דהכא ליכא למישמע מינה דאיכא למידחי דתיפתר באלמנה דלא שייכא בה חבורה ואימא אפי' כונס את האלמנה פטור מק"ש דמיהת טריד ועוסק במצוה הוא '''א"ל והא תנינן ארבעה לילות.''' כלומר נהי דממתני' דהכא מדחית לה ואוקימתה באלמנה מתני' דנדה מאי איכא למימר דתנינן התם בר"פ תינוקת דאם הגיע זמנה לראות קאמרי בית הלל נותנין לה עד מוצאי שבת ארבעה לילות לתלות בדם בתולים וכי אית לך למימר התם נמי ד' לילות באלמנה אלא לאו ש"מ דשרי למיבעל בתולה בשבת '''קשייתה קומי ר' יוסי.''' הקשיתי לפניו דמאי קמ"ל פשיטא דמותר וכי מה בינה ובין שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות דתנינן בפ' כ"ב דשבת דמותר לכתחילה משום דלהנאתו מתכוין וה"נ כן ואע"פ שהוא כעושה חבורה '''א"ל ואמור דבתרה.''' אימא סיפא ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי בההיא שבירה וה"נ כאי שמתכוין לעשותה בעולה והוי כמי שמתכוין לעשותה כלי וה"א דאסור </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יט עמוד א<span class="yerum-runnum">37</span></div> רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו"מ-הדגשה|למה הסתפקתה האם מותר לבעול בתולה בשבת ולכן רציתה להעמיד את המשנה באלמנה, וכי}} מה בינה לבין {{שוליים|ב_עג}}שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות? {{ירו"מ-הוסר|ומור}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר לו: אתה מקשה מהרישא, אמור}} דבתרה, {{ירו"מ-ביאור|סוף המשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|ששם נאמר}}: {{שוליים|ב_עד}}ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי. וכאן שמתכוין לעשותה בעולה, כמי שמתכוין לעשותה כלי. רב יצחק בר רב משרשיא[[ביאור:עץ מסורת#רב יצחק בר רב משרשיא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}{{ירו"מ-הוסר| או מקשי}}: מה בינה {{שוליים|ב_עה}}{{ירו"מ-הוסר|למיפיס}} למפיס מורסא בשבת? {{ירו"מ-הוסר|ומור}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר לו: אתה מקשה מהרישא, אמור}} דבתרה {{ירו"מ-ביאור|סוף המשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|ששם נאמר}}: {{שוליים|ב_עו}}ובלבד שלא יתכוין לעשותה פה. וכאן {{ירו"מ-הוסר|מתכוין שהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}מתכוין לעשותה בעולה, כמי שהוא מתכוין לעשותה {{ירו"מ-הוסר|כלי}}{{ירו"מ-הדגשה|פה}}. תני: לא יבעול אדם בעילה לכתחילה בשבת מפני שהוא עושה חבורה. ואחרים מתירין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: טעמון {{ירו"מ-הוסר|ואחרים}}{{ירו"מ-הדגשה|דאחרים}}: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}למלאכתו הוא מתכוין, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מאיליה נעשה חבורה. אסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] אמר: אסור. בנימן גנזכייה[[ביאור:עץ מסורת#בנימן גנזכייה|°]] נפק {{ירו"מ-הוסר|ומור}} ואמר משמיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: מותר. שמע שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} ואיקפד עילוי ומית. {{ירו"מ-הוסר|עילוי }}וקרי {{ירו"מ-הדגשה|עלה}}: ברוך שנגפו. ועל רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] קרא {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[משלי יב כא]]) "לא יאונה לצדיק כל און" שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: כל ההיא הילכתא דרישיה דפירקא אחרייא דנידה, {{ירו"מ-ביאור|כל ההלכות שנאמרו בתחילת הפרק האחרון במסכת נידה}} {{ירו"מ-הדגשה|בדין תינוקת שלא הגיעה זמנה לראות, שנותנים לה עד שתחיה המכה, ובהגיעה זמנה לראות, נותנים לה ארבע לילות}}, להלכה אבל {{שוליים|ב_עז}}לא למעשה. {{ירו"מ-הדגשה|שלמעשה, בועל בעילת מצווה ופורש}}. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, ערק {{שוליים|ב_עח}}אפילו מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת, {{ירו"מ-הדגשה|והורה שבועל בעילת מצוה ופורש}}. בעון קומוי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מהו לבעול בעילה שנייה? אמרין: לתלות בדם המכה {{ירו"מ-הדגשה|בבעילה ראשונה}} לא הורו, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי אמרו: בועל בעילת מצווה ופורש, שחששו שמא דם נידה מעורב בדם בתולים}}. ולבעול בעילה שנייה הוא מורייא? מה צריכה לה? {{ירו"מ-ביאור|במה הוא הסתפק}} בשבאו לה ימי הפסק ימי טהרה בנתים. {{ירו"מ-ביאור| שמדאוריתא: אשה שראתה פעם ראשונה הרי היא נידה. ואפילו ראתה כל שבעה ופסקה קדם בין השמשות של יום השביעי, עושה הפסק טהרה, וטובלת בלילה, והיא טהורה לבעלה מיד. ולמחרת אחר צאת הכוכבים היא טהורה גם לטהרות. ראתה בתוך אחד עשר ימים שאחר שבעת ימי הנידה, הם הנקראים ימי זיבה. והם לא עת נידתה, לפי שלא אמורה לראות בהם. ומטמא בימים ולא בראיות. ואפילו ראתה כל היום, אינו נחשב אלא כראיה אחת. וכך דינה: ראתה יום אחד, הרי היא שומרת יום כנגד יום. שאותו יום שראתה היא טמאה. למחרת אחר הזריחה היא טובלת, ואסורה לשמש עד הלילה שמא תראה ותסתור. ראתה שתי ימים, הרי היא שומרת יום כנגד יום ויום. ולמחרת אחר הנץ החמה טובלת, ואסורה לשמש על הלילה שמא תראה ותסתור. ראתה שלושה ימים, הרי היא זבה גדולה, וצריכה לספור שבעה נקיים. וטובלת ביום השבעי, ובערב היא טהורה. ומביאה קרבן ביום השמיני. שתי תורים או שני בני יונה, אחד לעולה ואחד לחטאת, להתיר לה כניסה למקדש אכילת קדשים. ואינה צריכה לטבול במעיין.}} {{ירו"מ-הדגשה|והשאלה היתה, למאן דאמר שאסור לבעול בתחילה בשבת, האם לדעתו מותר לבעול בעילה שנייה בשבת אחר הפסק טהרה? או שחוששים שמא הפתח עדין סגור. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: שושביניה דרבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] הוינא, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שאלית לרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מהו לבעול בעילה שנייה? ושרא ליה, דהוא סבר כהדא דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: פירצה דחוקה נכנסין בה בשבת, אפילו משרת צרורות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: שושביניה דרבי שמואל קפודקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל קפודקיא|°]] הוינא. שאילית לרבי יאשיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (אמורא)|°]] ושרע מיניה. {{ירו"מ-ביאור|נמנע ולא רצה לענות}} שאילית לרבי שמואל בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]], אמר לו: מעתה, אי זה דם נידה ואי זה דם בתולים? {{ירו"מ-הדגשה|שאם תאסור ביאה שניה בשבת, סימן שאתה סובר שהפתח סגור, והדם הוא דם בתולים. אם כך, ביאה שניה תעשה כביאה ראשונה, וגם בביאה שלישית תחשוש, ואין לדבר סוף}}. תני: כלה {{ירו"מ-הדגשה|משנבעלה, מחזיקין אותה כנדה ו}}אסורה לביתה כל שבעה. ואסור ליטול ממנה כוס של ברכה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? אי איפשר שלא יצא דם נידה עם דם בתולים.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ז|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ז"> </span> <strong>מתני':</strong> רחץ לילה הראשון שמתה אשתו. אמרו לו תלמידיו: {{ירו"מ-הדגשה|לא}} לימדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ? אמר להן: איני כשאר כל אדם – איסטניס אני.<br><strong>גמ':</strong> מאן תנא {{שוליים|ב_פ}}אבל אסור ברחיצה כל שבעה? [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} הוה ליה עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} ושאל לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]], והורי ליה כל שבעה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} הוה ליה עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} ושאל לרבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]], {{ירו"מ-הדגשה|על}} לגבי רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] אמר לו: לא כן אלפך {{ירו"מ-ביאור|לא לימדו אותך}} דרבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} הוה ליה<br><br> <span id="דף_יט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יוסי''' - מה בינה לבין '''שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות'''? אמור דבתרא, '''ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי'''. וכאן שמתכוין לעשותה בעולה, כמי שמתכוין לעשותה כלי. אנחנו במסכת בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף יט. אנחנו נתחיל בדף יט, מהגמרא, שלוש שורות מהסוף. למדנו במשנה ש"חתן פטור מקריית שמע לילה ראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה", כך המשנה אומרת. "אמר ליה רבן גמליאל בשם רבי אלעזר ברבי ינאי" - זאת אומרת, מהמשנה הזו אפשר ללמוד שמותר לבעול ביאה לקטילה בשבת, כי אם אתה אומר שנותנים לו עד מוצאי שבת, זאת אומרת גם בשבת היה מותר לבעול לקטילה. "אמר רבי חגי בשם רבי יוסי, אפילו טעימא אסור" - כלומר אתה לא יכול להביא ראיה מהמשנה שמותר, גם אם תגיד שאסור, המשנה תסדר כי תיפטר באלמנה שלא עושה חבורה כמו בבתולה שהיא לא בתולה, אז ממילא אין שום בעיה. "אמר ליה ואנן ארבע לילות אידלכא ליה" - מהם ארבע לילות באלמנה, כן? הרי המשנה אמרה שנותנים לו ארבע לילות. אם מדובר באלמנה, היא לא אסורה לבעלה עד שהיא תפוש נידה, כן? אין לזה הגבלה של זמן. אז אם המשנה אמרה ארבע לילות זה ודאי מדובר בבתולה. "אמר רבי יעקב בר זבידי קשיט קומי רבי יוסי" - כלומר, יש לי קושיה לפני רבי יוסי. למה בכלל? הגמרא, כלומר, מחדשת לנו, רבי אלעזר בן ננוגס וכולי מחדשים, שמהמשנה אפשר ללמוד, כלומר, כאילו משהו, חידוש גדול, שמותר לבעול ביאה לקטילה בשבת. ו"רבי חגי טעה לומר שאולי זה אסור" ואגב למה מותר? הרי יש לנו משנה מפורשת שאומרת ש"שובר אדם את החבית ולאכול מן הגרוגרות". אז מה בין א' לבין שובר את החבית לאכול מן הגרוגרות? כמו שמותר לשבור חבית ולאכול גם מותר לבעול. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''או מקשי.''' כמו ואיכא דמקשי לה ממתני' דמפיס מורסא דשרי לכתחילה ושני ליה כדשנינן '''טעמון דאתרים.''' מפני שהוא דבר שאין מתכוין ומאליה נעשה חבורה '''ואיקפד עילוי.''' דלא אמר רב הכי ומית עילוי על שאמר אבל לא הגיע לעשות מעשה וקרי עלי' ברוך שנגפו ועל רב שלא באת תקלה על ידו קרא לא יאונה וגו' '''כל ההיא הלכתא וכו'.''' דתנינן שם בתינוקת שלא הגיע זמנה וכן אם הגיע זמנה עד כמה תולין בה בדם בתולים כל זה להלכה אבל לא למעשה וכדר' ינאי דהוה ערק אפי' מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת לפרוש הימנה אחר בעילה ראשונה ולא תלינן אח"כ בדם בתולים: מהו לבעול בעילה שניה בשבת דאכתי פתחה דחוק הוא '''אמרין.''' ומאי קא מבעיא להו הרי לתלות בבעילה שניה בדם המכה לא הורי רבי יוחנן דס"ל כהא דר' ינאי רביה דהוה ערק אפי' מתינוקת שלא הגיע זמנה ואע"פ שאנו רואין שבא הדם מחמת תשמיש ועדיין הפתח דחוק לא תלינן ולבעול בעילה שניה בשבת הוא מוריא להיתירא בתמיה הא שמעינן מיהת מההיא דרבי ינאי דלחומרא הורה ואף שנראה שעדיין הפתח דחוק וא"כ היאך יהא מורה לקולא לענין שבת '''מה צריכא לה.''' לא צריכא להא דמיבעיא להו אלא כשבאו לה ימי הפסק ימי טהרה בנתיים מבין הבעילה הראשונה ועכשיו פסקה לראות ואיכא למיתלי שחית' המכה ולפיכך לענין לתלות בדם בתילין לא מצינן לתלות אלא דלענין שבת מספקא להו דילמא כיון שפסקו הבתולים ליכא למיחש מידי דשוב אינו עושה חבור' ואיכא למימר דבעילה שניה מותרת '''דהוא סבר כהדא דשמואל וכו'.''' משום דהוי דבר שאינו מתכוין וה"נ כן אף שעדיין הפתח הוא דחוק '''ושרע מיניה.''' ולמט' המיניה הוה יתיב ר' שמואל בר רב יצחק ושאילתי' '''וא"ל מעתה איזה דם נדה ואיזה דם בתולים.''' כלומר דהוה מתמה אמאן דשרי ומדמי לי' להא דשמואל דאמר פרצה דחוקה מותר לכנס בה בשבת ואפי' משרת צרורות ומשמע דהכי נמי כן בבעילה שניה אע"פ שהוא משיר מקצת דם בתולים שנשארו וא"כ מעתה היאך נבחין בה בבעילה שני' ולאיזה דם את משוי לי' דלענין לתלות בדם בתולים הא אמרינן דלא תלינן וכדם נדה מיחשבא ולענין השרת צרורות כדם בתולים משוית לי' והוי כתרתי דסתרן אהדדי '''כלה.''' אחר בעילה ראשונה אסורה לביתה כל ז' כנדה</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' יוסי מה בינה לבין שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות · אמ' ליה ומור דבתרה ובלבד שלא יתכוין לעש' ותה כלי · וכאן מיכוין שמתכוין לעשותה כלי בעולה כמי שמתכוין לעשותה כלי · רב יצחק בר רב על' משירשיא אנ' מקשי מה בינה למיפיס מורסא בשבת · אמ' ליה ומור דבתרה ובלבד שלא יתכוין לעשותה פה · וכאן מתכוין שהוא מתכוין לעשותה בעולה כמי שהוא מתכוין לעשותה כלי · תני לא יבעול אדם בעילה לכתחילה בשבת מפני שהוא עושה חבורה · ואחרים מתירין · אמ' ר' יוסי ביר' אבון טעמיון דאחרים למלאכתו הוא מתכוין · מאיליה עשתה חבורה · אסי אמ' אסור · בנימין גנזכיה נפק ומור משמיה דרב מותר · שמע שמואל ואיקפד עילוי ומית · וקרי עילוי ברוך שנגפו · ועל רב קריא לא יאונה לצדיק כל און · שמואל אמ' על ההיא היל' דרישיה דפירקא אחרייא דשדה להלכה · אבל לא מעשה · ר' יעיי ערק אפי' מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת · בעון קומוי ר' יוחנן מהו לבעול בעילה שנייה אמרין לתלות בדם המכה לא הורי · ולבעול בעילה שנייה הוא מורייא מה צריכה ליה בשבאו לה ימי הפסק · וימי טהרה בנתים · אמ' ר' אבהו שושביניה דר' שמעון בר אבא הוינא שאלית לר' ליעזר מהו לבעול בעילה שנייה · ושרא ליה דו סבר כהדא דשמואל דשמואל אמ' פירצה דחוקה נכנסין בה בשבת אפ' משדרת צרורות · אמ' ר' חגי שושביניה דר' שמואל קפודנייא הוינא שאילית לר' יאשיה ושרע מיניה · שאילית לר' שמואל בר רב יצחק אמ' לי מעשה אי זה דם נידה ואי זה דם בתולים · תני כלה אסורה לביתה כל שבעה · ואסור ליטול ממנה כוס שלברכה דברי ר' אליעזר · מ' טעמ' דר' אליעזר אי איפשר שלא ייצא דם נידה עם דם בתולים · מתני' רחץ לילה הראשון שמתה אשתו · אמרו לו תלמידיו לימדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ · אמ' להן איני כשאר כל אדם איסטניס אני · מאן תנא אבל אסור ברחיצה כל שבעה ר' נתן · ר' אמי הוה ליה עובדא ושאל לר' חייא בר בא והורי ליה כל שבעה כר' נתן · ר' יוסי הוה ליה עובדא ושאל לר' בא בר כהן לגבי ר' אחא · אמ' ליה לא כן אלפך ר' אמי הוה ליה</div> <div class="yerum-side">'''מתני' רחץ.''' במים חמין בלילה הראשון שמתה אשתו ואע"פ שאבל אסור ברחיצה '''איסטנים אני.''' קר ומצונן לשון צינה ואיכא צערא אם לא היה רוחץ ואין אסור בימי אבלו אלא רחיצה של תענוג '''גמ' מאן תנא אבל אסור ברחיצה וכו'.''' לאו אהאי מתני' קאי ובפ"ג דמועד קטן איתמר האי סוגיא כולה ואיידי דקאמר לקמן דלא אסרו אלא ברחיצה של תענוג מייתי לה וכדאמר ר"ג במתני' איסטניס אני. והתם גריס לעיל מינה תני אלו דברים שאבל אסור בהן כל שבעה ברחיצה ובסיכה וכו' ועלה קאמר מאן תנא אבל אסור ברחיצה כל שבעה '''לא כן אלפך ר' ר' אמי הוה ליה עובדא וכו'.''' הכי גריס לה במ"ק לא כבר למדך רבך דר' אמי היה לי' עובדא וכו'</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' "אמר ליה", אתה מקשה מהרישא, כן? אמור דבתרא, תגיד עם הסיפא, כן? תגיד את סוף המשנה. מה המשנה אומרת? "'''שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות''', ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי". אז כלומר, אם הוא מתכוון לעשות כלי זה יהיה אסור. אז כאן הרי לכאורה כשהוא בועל, הרי הוא מתכוון לעשות את הבעולה, אז זה כמו שהוא יתכוון לעשות את הכלי ולכן היה צריך להיות אסור, ולכן באמת זה חידוש מה שהם אמרו שבועל בשבת. '''רב יצחק בר רב משרשיא''' - מה בינה '''למפיס מורסא בשבת'''? שוב, אותו רעיון, כן? הרי יש לנו משנה שאומרת שמותר לפוצץ מורסא בשבת. אז לכאורה למה שיהיה אסור לבעול אם הוא קורע את הבתולים? "אמר ליה" ואמור דבתרא, גם שם אתה מקשה ממשנה, תקרא את ההמשך שלה. המשנה אומרת שמותר להפיס מורסא בשבת, ובסיפא כתוב, "'''ובלבד שלא יתכוין לעשותה פה'''", כן? שלא יישאר הפתח פתוח. וכאן הרי כשהוא בועל הוא מתכוון שהיא תישאר בעולה, אז זה כמו שהוא יתכוון לעשות את הפתח. "תני, '''לא יבעול אדם בעילה לכתחילה בשבת'''" - המשנה הזאת שאומרת שאסור לבעול לקטילה בשבת בגלל שהוא עושה חבורה, "'''ואחרים מתירין'''", כלומר רבי מאיר מתיר. "אמר רבי יוסי בי רבי אבון טעמון" - אחרים, טעמם: "'''למלאכתו הוא מתכוין, מאיליה נעשה חבורה'''", כלומר בעצם הוא מתכוון לבעול ודרך אגב גם לעשות חבורה. אז זה בעצם הוא לא התכוון, כן? דבר שלא מתכוון פטור, לכן זה מותר. "'''אסי אמר: אסור. בנימין גנזכייה נפק ואמר משמיה דרב: מותר'''" - כלומר בנימין גנזכייה אמר שרב התיר, למרות שרב בעצם לא התיר. "'''שמע שמואל ואיקפד עילוי ומית. וקרי ברוך שנגפו. ועל רב קרא: לא יאונה לצדיק כל און'''" - הקב"ה שמר עליו שלא יצא תקלה בשמו. "'''שמואל אמר: כל ההיא הילכתא דרישיה דפירקא אחרייא דנידה, להלכה אבל לא למעשה'''" - כלומר כל ההלכות שמופיעות בפרק האחרון של מסכת נידה, כן? בדיני תינוקת שלא הגיע זמנה שנותנים לה עד שיחיה המכה, אם הגיע זמנה ארבע לילות וכולי, כל הדברים, כל הדינים האלה, כל הפרק כולו זה הלכה ולא למעשה, כן? כי למעשה הדין הוא בועל בעד מצוה ופורש בכל בתולה. וגם בבבלי אנחנו מכירים את האמירה של חז"ל שכשהיו לומדים את הפרק הזה אז לא היו מוציאים ממנו אלא כמו שועל שהולך בשדה חרוש וכמה גרגרי הפול נדבקים לרגליים שלו, כן? כמו ששמענו הלכה אחת יחידה יצאה מזה שבועל בעד מצוה ופורש. "'''רבי ינאי, ערק אפילו מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת'''" - כן? שהוא בעל בעד מצוה ופרש. "'''בעון קומוי רבי יוחנן: מהו לבעול בעילה שנייה?'''" - כלומר, החכמים חשבו, כן? שהכוונה שבעצם אדם שבעל באותו יום את הבתולה, האם מותר לו לבעול ביאה שנייה? "'''אמרין: לתלות בדם המכה לא הורו'''" - כן? הרי אמרנו בועל בעד מצוה ופורש שחוששים שמא דם נידה מעורב בדם בתולים, ואתה רוצה שהוא יתיר לך ביאה שנייה? זה לא הגיוני. "'''ולבעול בעילה שנייה הוא מורייא? מה צריכה לה? בשבאו לה ימי הפסק ימי טהרה בנתים'''" - זה לא כמו שהבנו, אלא השאלה היא לגבי ביאה בשבת, כן? מי שאומר שאסור לבעול לקטילה בשבת, מה יקרה אם הוא בעל ביום חול? עברו שבעה ימי טהרה, כן? ולאחר מכן בשבת הוא רוצה לבעול ביאה שנייה. האם מותר לו? או שחוששים שמא עדיין הפתח סגור. "'''רבי אבהו: שושביניה דרבי שמעון בר אבא הוינא, שאלית לרבי אלעזר מהו לבעול בעילה שנייה? ושרא ליה'''" - כן, כלומר הוא התיר לבעול ביאה שנייה. למה? "'''דהוא סבר כהדא דשמואל'''", ושמואל אמר "'''פירצה דחוקה נכנסין בה בשבת, אפילו משרת צרורות'''" - כלומר כמו שפרצה, כן? מותר להיכנס אפילו אם חלקים מהגדר נופלים. אז ככה אחרי שהוא כבר בעל פעם ראשונה ביום חול ועיקר החבורה נעשתה, אז גם כשהוא בועל בשבת, גם אם טיפה הוא יפצע עדיין טיפה יותר, זה כמו שהוא עובר דרך פרצה דחוקה ונושרים צרורות. אז גם ככה כמו שזה מותר שם, גם פה יהיה מותר. "'''רבי חגי: שושביניה דרבי שמואל קפודקיה הוינא. שאילית לרבי יאשיה'''" - "ושרע מיניה", כלומר שאלתי את רבי יאשיה והוא התחמק, לא רצה לענות. "'''שאילית לרבי שמואל בר יצחק, אמר לו: מעתה, אי זה דם נידה ואי זה דם בתולים?'''" - כלומר אם תאסור לבעול ביאה שנייה בשבת, אז יש לנו בעיה, כי יצא מפה איזה מעגל סגור. כי אם תאסור ביאה שנייה בשבת, סימן שאתה סובר שהפתח עדיין סגור ודם זה דם בתולים. אם ככה גם ביאה שנייה תהיה כמו ביאה ראשונה. אז גם ביאה שלישית תחשוש, וגם אין לזה סוף. כלומר לעולם אי אתה יכול לבעול בשבת, אלא אם כן הוא בעל קודם כל בחול וראה שאין דם. "תני, '''כלה אסורה לביתה כל שבעה'''" - כלומר לאחר שהכלה ניבעלה מזהירים אותה כנידה, כן? ואסורה לביתה כל שבעה, כן? "'''ואסור ליטול ממנה כוס של ברכה, דברי רבי אליעזר'''" - כלומר כמו נידה רגילה. מה טעמו של רבי אליעזר? "'''אי איפשר שלא יצא דם נידה עם דם בתולים'''" - כלומר בגלל הכאב אז גם כן היא פורשת נידה, רק הדם שלה, נידה, מעורב עם הדם בתולים. אנחנו בפרק ב' הלכה ז'. מה תניתם - "'''רחץ לילה הראשון שמתה אשתו'''" - כלומר רבן גמליאל, הרי לנו כמה דברים שהוא עשה בניגוד למקובל, אבל אחד הדברים הוא רחץ לילה הראשון שמתה אשתו. "'''אמרו לו תלמידיו: לימדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ?'''" - איך אתה רוחץ? "'''אמר להן: איני כשאר כל אדם – איסטניס אני'''" - כלומר אני אדם מפונק ובעצם אם אני לא אתקלח אני יכול לחלות. גמרא. "מאן תנא אבל אסור ברחיצה כל שבעה?" - כלומר מי התנא שאומר את זה? "רבי נתן". "'''רבי אמי הוה ליה עובדא'''" - כלומר היה באבל, "'''ושאל לרבי חייא בר אבא'''", אם מותר להתקלח, "'''והורי ליה כל שבעה כרבי נתן'''" - כלומר, הוא אסר עליו כל שבעה כמו רבי נתן. "'''רבי יוסי הוה ליה עובדא, ושאל לרבי אבא בר כהן'''" - ושלח לגבי רבי חייא. הוא נכנס לגבי רב אחא ואמר ליה "לא כן אלפך דרבי אמי הוה ליה עובדא, ושאל לריש לקיש, והורי ליה כרבי נתן, כל שבעה?" - הוא ענה כרבי נתן כל שבעה שאסור. אז למה אתה שואל? "אמר לו: דילמא תרין עובדין אינון?" - כלומר, אוקיי, אני מסכים, זכור לי שהיה דבר כזה, אבל אני מכיר את זה בשם אחר. מה, אם היו שני מקרים? "'''אנן אמרין ליה על דרבי חייא בר אבא, ואתון אמרין ליה על דריש לקיש'''" - כלומר זה שני מקרים שונים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יט עמוד א''' {{שוליים|ב_עג}} '''מותר לשבר חבית סתומה בשבת כדי לאכול ממנה גרוגרות, אף שאין מתכוון לעשות כלי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן שיד סעיף א סמ"ג לאוין סה. ''הכרעה:'' נפסק להיתר, כיוון שאין כוונתו לתקן כלי אלא להוציא אוכל, ואינה מלאכה שאינה צריכה לגופה; הרמב"ם והשו"ע פסקו כלשון סיפא המשנה כפי שהעמידה הירושלמי. {{שוליים|ב_עד}} '''אין להתכוון לעשות מן השבר כלי בשבת, ואף אם מתכוון להעלותו בעולה - נחשב כמתכוון לעשותו כלי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן שיד סעיף א סמ"ג לאוין סה. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שהמתכוון לעשות מהשבר כלי אסור, וכן המתכוון להעלותו בעולה דינו ככלי; כמובא ברמב"ם (שבת כג,ב) ובשו"ע (או"ח שיד,א). {{שוליים|ב_עה}} '''מותר לפצוע מורסא בשבת אם אין בכך חילול שבת אלא כדי לעשות לה פה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק י, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן שכח סעיף כח סמ"ג לאוין סה. ''הכרעה:'' נפסק שמותר לפצוע מורסא בשבת כדי לעשות לה פה בלבד, שאין זו מלאכה גמורה, כלשון סוף המשנה ("ובלבד שלא יתכוין לעשות לה פה"). {{שוליים|ב_עו}} '''בעילת בתולה בשבת אף שנוצרת חבורה - מותרת לכתחילה כדבר שאינו מתכוין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק י, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן שכח סעיף כח סמ"ג לאוין סה. ''הכרעה:'' נפסק כדעת אחרים ורב המתירים, שהרי אינו מתכוין לחבורה ואין זה פסיק רישיה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להיתר. {{שוליים|ב_עז}} '''בעל הבא על אשתו נדה בבעילה ראשונה לאחר טבילתה קודם שבדקה עצמה - מה דינו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק יא, הלכה ח , שו"ע יו"ד סימן קצג סמ"ג לאוין קיא. ''הכרעה:'' נפסק שבועל בעילת מצווה ופורש ואינו נחשב כמזיד, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (יו"ד קצג) שהדין אינו הלכה למעשה במובן חיוב בדיקה מוחלט אלא בדיעבד מותר לבעול ולפרוש. {{שוליים|ב_עח}} '''בעילת מצווה בנישאת קטנה שלא הגיע זמנה לראות מותרת בבעילה שנייה אם עברו ימי טוהר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק יא, הלכה ח , שו"ע יו"ד סימן קצג סמ"ג לאוין קיא. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שאם באו ימי הפסק (ימי טוהר) בין בעילה ראשונה לשנייה, מותר לבעול בעילה שנייה בלא חשש דם נידה מעורב בדם בתולים, כמסקנת הירושלמי שהספק היה רק בכך. {{שוליים|ב_פ}} '''אבל אסור ברחיצה כל שבעת ימי האבלות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות אבל, פרק ה, הלכה א , שו"ע יו"ד סימן שפא סעיף א , סמ"ג עשין ב <קטע סוף=יט א/> ==דף יט עמוד ב== <קטע התחלה=יט ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי נתן שאסור כל שבעה, כמעשי רבי אמי ורבי יוסי שהורו כן בשם רבי חייא בר אבא ורבי אבא בר כהן/ריש לקיש. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יט עמוד ב<span class="yerum-runnum">38</span></div> עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} ושאל לריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], והורי ליה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן, {{ירו"מ-הדגשה|שאסור ברחיצה}} כל שבעה? אמר לו: דילמא תרין עובדין אינון? {{ירו"מ-ביאור|האם היו שני מקרים}} אנן אמרין ליה על דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]], ואתון אמרין ליה על דריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]. ועוד {{ירו"מ-הדגשה|ראיה שאסור}} מן הדא: רבי חמא אבוי דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא אבוי דרבי אושעיא|°]] הוה ליה עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} שאל לרבנן ואסרון. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי: איילן רבנן? רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|שבטבריה}}, או רבנן דרומיא. {{ירו"מ-ביאור|רבהי הדרום}} אין תימר רבנן דהכא, ניחא. אין תימר רבנן דרומיא, רברבייא קומוי {{ירו"מ-ביאור|גדולים לפניו}} והוא שאל לזעירייא? {{ירו"מ-ביאור|לקטנים}} {{ירו"מ-הדגשה|ועוד}} אין תימר רבנן דרומייא, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} אינון שריין ואינון אסרין. {{ירו"מ-ביאור|הם פוסקים שמותר והם אסרו לו}} דתני: {{שוליים|ב_פא}}מקום שנהגו {{ירו"מ-ביאור|האבלים שעסקו בקבורה}} להרחיץ אחר המיטה, מרחיצין, ובדרום מרחיצין. אמר רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: מי שהוא מתיר את הרחיצה {{ירו"מ-הוסר|הזאת}}{{ירו"מ-הדגשה|כל שבעה, זה מפני שהוא}} עושה אותה כאכילה ושתייה, {{ירו"מ-הדגשה|שאי אפשר בלעדיה לרגיל בה. ואף למי שאוסר}}, הדא דתימר ברחיצה של תענוג, {{שוליים|ב_פב}}אבל ברחיצה שאינה של תענוג, מותר. כהדא דשמואל בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#שמואל בר אבא|°]]: עלו בו חטטין, אתון {{ירו"מ-ביאור|באו}} שיילון לרבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מהו דיסחי? {{ירו"מ-ביאור|שירחץ}} אמר {{ירו"מ-הוסר|לו דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|לון}}: יסחי. {{ירו"מ-ביאור|ירחץ}} {{ירו"מ-הדגשה|במה אנן קימין? אי בשיש בו סכנה, פשיטא}}{{ירו"מ-הוסר| מיית הוא}}. אין בעי {{שוליים|ב_פג}}אפילו בתשעה באב, אין בעי {{שוליים|ב_פד}}אפילו ביום הכפורים. {{ירו"מ-הדגשה|אלא בשאין בו סכנה. הדא אמרה: שרחיצה שאין בה תענוג מותר}}. רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] ראו אותו טובל {{ירו"מ-הדגשה|בימי אבלו}}. אם {{ירו"מ-הוסר|לקירויו}} לקירוי, לא ידעין; {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם להקר גופו, {{ירו"מ-הדגשה|וסבר}} שאין רחיצת {{ירו"מ-הוסר|צונין}} צונן רחיצה, לא ידעין. הורי רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|כהין}}{{ירו"מ-הדגשה|כהך}} תניא {{ירו"מ-הדגשה|שבמקום שנהגו מותר}}. הורי רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו, {{שוליים|ב_פה}}שמותר להרחיצן במים. תני: {{שוליים|ב_פו}}אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך, מותרין בנעילת הסנדל. לכשיבואו אל העיר, יחלוצו. וכן בתשעה באב, וכן בתענית ציבור. תני: במקום שנהגו לשאול אבילים בשבת, שואלין. ובדרום שואלין. רבי הושעיא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אזל לחד אתר, {{ירו"מ-ביאור|הלך למקום אחד}} וחזא אביליא בשובתא ושאיל בון. {{ירו"מ-ביאור|ראה אבלים בשבת ושאל בשלומם}} אמר לון: אני איני יודע מנהג מקומכם, אלא שלום עליכם כמנהג מקומינו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בי רבי חלפתא משבח בד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר קומי ציפוראי: {{ירו"מ-ביאור|לפני אנשי ציפורי}} אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע! חד זמן, חמא אבילייא בשובתא ושאל בון. {{ירו"מ-הוסר|אהן}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו לו: זה}} דאת מתני שבחיה! אמר לון: מה עיסקיה? {{ירו"מ-הדגשה|אמרו לו}}: חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} אבילייא בשובתא ושאל בון. אמר לון: בעי אתון מידע מהו חיליה? {{ירו"מ-ביאור|רוצים לדעת מה כוחו}} בא להודיעכם שאין אבל{{ירו"מ-הדגשה|ות}} בשבת. {{ירו"מ-הדגשה|כ}}הדא דכתיב: ([[משלי י כב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה}}". "ברכת ה' היא תעשיר" זו ברכת שבת. "ולא יוסיף עצב עמה" {{ירו"מ-ביאור|עצב}} זו אבילות. כמה דתימא: ([[שמואל ב יט ג]]) "נעצב המלך על בנו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ח|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ח"> <strong>מתני':</strong> וכשמת טבי עבדו, קיבל עליו תנחומין. אמרו לו: לא לימדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים? אמר להם: אין טבי עבדי כשאר העבדים, כשר היה.<br><br> <span id="דף_כ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף כ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא עוד ראיה שאסור, מן הדא. "'''רבי חמא אבוי דרבי אושעיא הוה ליה עובדא'''" - יש אומר אבל, "'''שאל לרבנן ואסרון'''". "רבי יוסי בעי: איילן רבנן?" - כלומר מי אותם רבנים שאסרו לו? "רבנן דהכא" - כלומר שבגליל, "או רבנן דרומיא". "אין תימר רבנן דהכא, ניחא" - כלומר אם תגיד זה הרבנים של כאן, רבני הגליל, אז זה הגיוני, שהם אוסרים גם תמיד אוסרים. "ואין תימר רבנן דרומייא" - אז קודם כל יש קושיה, "רברבייא קומוי והוא שאל לזעירייא?" - הרי הגדולים זה תלמידי הגליל, הם לפניו, הוא שואל את אנשי הדרום שהם יותר קטנים. "ועוד, אין תימר רבנן דרומייא, אינון שריין ואינון אסרין" - הרי הם בדרך כלל פוסקים שמותר ולא הם אסרו, זה לא הגיוני. "דתני: מקום שנהגו להרחיץ אחר המיטה, מרחיצין, ובדרום מרחיצין" - כן, הם מוכיחים שבדרום נהגו להרחיץ. וזה לא יכול להיות שהם אסרו לו. "אמר רבי יוסי בי רבי אבון: מי שהוא מתיר את הרחיצה עושה אותה כאכילה ושתייה" - כלומר דבר שאי אפשר בלעדיו, כן? מי שרגיל ברחיצה מבחינתו זה כמו אוכל. אומרת הגמרא: זה אף למי שאוסר, "'''הדא דתימר ברחיצה של תענוג, אבל ברחיצה שאינה של תענוג, מותר'''" - כלומר כל מי שאסר זה לא כל רחיצה, רק רחיצה של תענוג, אבל רחיצה שאינה של תענוג מותר. "כהדא דשמואל בר אבא: עלו בו חטטין" - כלומר פצעים, "'''אתון שיילון לרבי יסא: מהו דיסחי?'''" - כלומר אם מותר לו לרחוץ. "אמר: יסחי" - ודאי שמותר לרחוץ, כן, אם הוא לא ירחץ הוא יכול למות. שואלת הגמרא: במאי עסקינן? אי בישאיש בו סכנה, פשיטא. כלומר אם יש סכנה, ברור שמותר. הרי מותר, "'''אין בעי אפילו בתשעה באב, אין בעי אפילו ביום הכפורים'''", אלא מדובר שאין בו סכנה, אלא רחיצה שאין בה תענוג מותר. כן, אם הוא התיר לו, כנראה שרחיצת צונן בגלל הפצעים הוא עשה את זה, זה מותר. "'''רבי יוסי ברבי חנינא ראו אותו טובל'''" בימי אבלו, "'''אם לקירוי, לא ידעין; אם להקר גופו, שאין רחיצת צונן רחיצה, לא ידעין'''" - כלומר לא יודעים בדיוק למה הוא טבל, האם הוא טבל בגלל שהוא היה בעל קרי או כדי להתקרר. והוא סובר כנראה שרחיצת צונן זה לא נקרא רחיצה, כי עיקר הרחיצה זה בחמין, אבל רחיצת צונן מותרת. "הורי רבי אבא: תניא" - שמקום שנהגו מותר. "הורי רב אחא: '''בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו, שמותר להרחיצן במים'''" - כלומר אם הוא הלך בדרך, הרגליים נעשו בצקות, מותר לרחוץ את הרגליים, שוב פעם זה דבר שהוא לא עונג. "תני: '''אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך, מותרין בנעילת הסנדל. לכשיבואו אל העיר, יחלוצו'''" - כלומר אבל כשהוא הולך בדרך מותר לו לנעול נעליים, למרות שהאבל אסור בנעילת הסנדל, אבל כשהוא יגיע לעיר אז הוא חולץ. "'''וכן בתשעה באב, וכן בתענית ציבור'''" - גם כן אסור לנעול נעליים, אבל אם הם צריכים ללכת בדרך אז התירו להם. "תני: '''במקום שנהגו לשאול אבילים בשבת, שואלין. ובדרום שואלין'''" - כלומר לשאול מה שלומם, אז שואלים. "'''רבי הושעיא רובא אזל לחד אתר, וחזא אביליא בשובתא ושאיל בון'''" - כלומר רבי הושעיא הגדול הגיע לאיזה מקום וראה אבלים, שאל מה שלומם. "'''אמר לון: אני איני יודע מנהג מקומכם, אלא שלום עליכם כמנהג מקומינו'''" - הוא אמר: אני לא יודע אם מותר אצלכם או אסור, אבל אני אומר לכם שלום כמו מנהג מקומנו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ל דילמא תרין עובדין אינון וכו'.''' על שאמר לו דר' אמי שאל לריש לקיש אמר לו כי והלא אנחנו מקובלין דלר' חייא בר בא הוא דשאל ר' אמי ואתון אמרין ליה דלריש לקיש הוא דשאל אפשר שני מעשים היו לר' אמי ושאל לזה וחזר ושאל לזה '''ועוד מן הדא וכו'.''' גם זה מהתשובה שהשיבו לר' יוסי דרבנן אם רק '''היידן אלין רבנן.''' וכן הוא במ"ק. איזו רבנן אם רבנן דהכא או רבנן דמדרום ועל שהקשה עליהם לקמיה שאל לו זה '''רברבייא קומוי.''' הגדולים הם לפניו שהן רבנן דהכא והוא שאל להקטנים שהם זקני דרום בתמיה '''אין תימר רבנן דהכא ניחא ואין תימר רבנן דדרומייא וכו'.''' וכן הוא במ"ק. כלומר ועוד קשיא דאי רבנן דהכא שפיר אלא אי אמרת זקני דרום הא אינון שריין כדתני בברייתא דלקמיה והשתא קאמרת דאינון אסרין '''אחר המטה.''' אחר שנשאו המת במטה ונקבר נהגו להקל ברחיצה '''ובדרום.''' נהגו כן ומרחיצין עצמן '''מי שהוא מתיר את הרחיצה הזאת.''' באבילות שבעה טעמיה מפני שהוא עושה אותה כאכילה ושתיה דא"א בלא כך וכן היא סובר ברחיצה למי שהורגל בה '''הדא דתימר.''' הא דפליגי ברחיצה דאיכא דאסר ואיכא דשרי דוקא ברחיצה של תענוג הוא דפליגי '''מותר.''' לדברי הכל '''מהו דיסחי.''' משום רפואה '''דלא יסחי מיית הוא.''' אם לא ירחוץ ימות וא"כ אין בעי אפי' בט"ב וכו'. ובמ"ק גריס אין כיני אפי' וכו' והיינו הך דכל שהוא משום רפואה מותר אפי' בט"ב וביה"כ '''ראו אותו טובל.''' בימי אבלו '''אם לקרויו לא ידעין וכו'.''' ולא ידענו אם בשביל קרי טבל או אם להקר גופו משום דס"ל שאין רחיצת צונן רחיצה דלא אמרו אלא בחמין '''לא ידעין.''' ונשאר בספק '''קיהות עליו.''' מטונפות ומאוסות עליו '''וכן בתענית ציבור.''' שגוזרין על הגשמים כדתנן בפ"ק דתענית שבשלש שניות אסורין בנעילת הסנדל ובמהלכין בדרך התירו '''לשאול.''' בשלום אבלים בשבת '''אהן דאת מתני שבחיה.''' זהו אדם גדול שאתה מספר בשבחיה והלא הוא שואל בשלום אבילים בשבת '''בעיא אתון מידע.''' אדרבה אם אתם רוצים לידע מרב חכמתו הוא בא להודיעכם בזה שאין אבילות בשבת '''כמה דתימר נעצב המלך.''' מתאבל היה ולמדנו דהאי לא יוסיף עצב לומר שאין. אבילות בשבת</div> <div class="yerum-leiden-text">עובדא ושאל לריש לקיש והורי ליה כר' נתן כל שבעה · אמ' ליה דילמ' תרין עובדין אינון ואנן אמרין ליה על דר' חייא בר בא · ואתון אמרין ליה על דריש לקיש · ועוד מן הדא ר' חמא אבוי דר' הושעיא הוה ליה עובדא שאל לרבנן ואסרון · ר' יוסי בעי איילן רבנן · רבנן דהכא או רבנן דרומייא · אין תימר רבנן דהכא ניחא · אין תימר רבנן דרומייא אנן שרי ואינון אסרין · רברבייא קומוי והוא שאל לזעירייא · אין תימר רבנן דרומייא אינון שריין ואינון אסרין · תני מקום שנהגו להרחיץ אחר המיטה מרחיצין ובדרום מרחיצין · אמ' ר' יוסי ביר' אבון מי שהוא מיתיר את הרחיצה כאחת עושה אותה כאכילה ושתייה · הדא דתימר ברחיצה שלתענוג · אבל ברחיצה שאינה שלתענוג מותר כהדין דשמואל בר אבא עלו בו חטטין אותן שיילון לר' יסא מהו דייסחי אמ' לון דלא יסחי מיית הוא · אין בעי אפי' בתשעה באב · אין בעי אפי' ביום הכיפורים · ר' יוסי בר חנינא ראו אותו טובל אם לקידויו לא ידעין אם להקר גופו שאין רתיעת צונן רחיצה לא ידעין · הורי ר' בא כהין תפיא · הורי ר' אחת בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו שמותר להרחיצן במים · תני אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך מותרין בנעילת הסנדל · לכשיבואו אל העיר יחלוצו · וכן בתשעה באב וכן בתענית ציבור · תני מקום שנהגו לשאול אבילים בשבת שואלין · ובדרום שואלין · ר' הושעיא רובא אזל לחד אתר וחזא אביליא בשובתא ושאיל בון · אמ' לון חבר איני יודע מנהג מקומכם · לית שלום עליכם כמנהג מקומיכן · ר' יוחנן ביר' תלפתא משבח בר' מאיר קומי ציפוראי אדם גדול אדם קדוש אדם צנוע · חד זמן חמא אבליא בשובתא ושאל בון · אמרין ליה אהן דאת מיתני שבחיה · אמ' לון מה עיסקיה · אמרין ליה חמא אבליא בשובתא ושאיל בון · אמ' לון בעתי אתון מידע מהו חייליה · בא להודיעכם שאין אבל בשבת הדא היא דכת' ברכת יי' היא תעשיר זו ברכת שבת · ולא יוסיף עצב עמה זו אבילות · כמ' דתימ' נעצב המלך על בנו · מתני' (וכשמת טבי עבדו קיבל עליו תנחומין אמרו לו לא אמ' למדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים · אמ' ליה אין טבי עבדי כשאר העבדים</div> <div class="yerum-side">'''מתני' שאין מקבלין תנחומין על העבדים.''' כמו על שאר קרוביו שמצטער על מיתתן אלא אומרים לו המקום ימלא לך חסרונך כדרך שאומרים על בהמתו שמתה '''גמ' הא בני חורים וכו'.''' אלישנא דעל העבדים מדייק הש"ס דמשמע על העבדים דעלמא וא"כ משמע הא בני חורין אף אחרים שאינן קרובין מקבלין תנחומין עליהן בתמיה והוו להו למימר על עבדיו</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' "'''רבי יוסי בי רבי חלפתא משבח בדרבי מאיר קומי ציפוראי: אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע!'''" - רבי יוסי בי רבי חלפתא שיבח את רבי מאיר לפני אנשי ציפורי. "'''חד זמן, חמא אבילייא בשובתא ושאל בון'''" - הוא חד זמן ראה אבלים בשבת ושאל מה שלומם. אמרו לו - אז הלכו לרבי יוסי בי רבי חלפתא ואמרו לו: זה, כן, זה רבי מאיר שאתה משתבח בו? "אמר לון: מה עיסקיה?" - מה הוא עשה? "'''חמא אבילייא בשובתא ושאל בון'''" - הוא ראה אבלים בשבת, שאל מה שלומם. הרי אסור לשאול! "'''אמר לון: בעי אתון מידע מהו חיליה? בא להודיעכם שאין אבל בשבת'''" - כן? הרי הוא שאל בשלומם, הרי לא שואלים אבלים בשבת, וזה שהוא שאל בשבת מה שלומם, זה בעצם מראה שאין אבלות בשבת. "'''הדא דכתיב: ברכת ה' היא תעשיר, זו ברכת שבת. ולא יוסיף עצב עמה, זו אבילות'''" - מה הראיה שעצב זה אבלות? "'''כמה דתימא: נעצב המלך על בנו'''" - הוא אומר על הבן, שדוד שמת, אז הוא נעצב. אז רואים שעצבות קשורה לאבלות. אנחנו בפרק ב' הלכה ח', נקרא את המשנה רק. "'''וכשמת טבי עבדו, קיבל עליו תנחומין. אמרו לו: לא לימדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים?'''" - אתה הרי לימדת אותנו שלא מקבלים תנחומין על עבדים. "'''אמר להם: אין טבי עבדי כשאר העבדים, כשר היה'''". </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יט עמוד ב''' {{שוליים|ב_פג}} '''חובה ברחיצת ידיים ואמירת ברכות גם בתשעה באב וביום הכיפורים על אף איסור רחיצה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ג , רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן תקנד סעיף טו , שו"ע או"ח סימן תריג סעיף א סמ"ג לאוין סט , סמ"ג עשין לב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאף בתענית מצווה ליטול ידיים לתפילה וברכות כדרכו בכל יום, שכן איסור הרחיצה אינו חל על נטילה זו שאינה לתענוג אלא למצווה. {{שוליים|ב_פד}} '''אבל האסור ברחיצה מותר להקר גופו במים בלא תענוג, ורחיצת צונן אינה חשובה רחיצה לענין זה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ג , רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן תקנד סעיף טו , שו"ע או"ח סימן תריג סעיף א סמ"ג לאוין סט , סמ"ג עשין לב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר' חנינא ורב אחא שרחיצה שאין בה תענוג (הקרת גוף בצונן) מותרת לאבל וכן ביום הכפורים, כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ב_פה}} '''מותר לרחוץ תינוקות במים ביום הכיפורים ובתשעה באב.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ג , רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן תקנד סעיף טו , שו"ע או"ח סימן תריג סעיף א סמ"ג לאוין סט , סמ"ג עשין לב. ''הכרעה:'' נפסק שמותר להרחיץ קטנים במים, שדין רחיצה ביוה"כ ובת"ב נאמר בעינוי גדולים ולא בקטנים שאינם מצווים בעינוי. {{שוליים|ב_פו}} '''אבל או מנודה המהלכים בדרך, האם מותרים בנעילת הסנדל?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות אבל, פרק ה, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן תקנד סעיף יז , שו"ע יו"ד סימן שפב סעיף ד <קטע סוף=יט ב/> ==דף כ עמוד א== <קטע התחלה=כ א/>. ''הכרעה:'' מותרים בנעילת הסנדל כל זמן שהם בדרך, ולכשיבואו אל העיר חולצין; וכן בתשעה באב ובתענית ציבור, כפי המבואר בירושלמי, ונפסק כן ברמב"ם ובשו"ע.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א<span class="yerum-runnum">39</span></div> <br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שאין מקבלין תנחומין על העבדים}}. הא בני חורים אחרים {{ירו"מ-ביאור|שאינם קרוביו}} מקבלין תנחומין עליהן? כיני מתנייתה: אין {{ירו"מ-הדגשה|עבד}} {{ירו"מ-הוסר|מקבלין}} מקבל תנחומין על העבדים {{ירו"מ-הדגשה|הקרובים שלו}}. תני: מעשה שמתה שפחתו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, ונכנסו תלמידיו לנחמו, ולא קיבל. נכנס מפניהם לחצר, ונכנסו אחריו. לבית, ונכנסו אחריו. אמר להן: כמדומה הייתי שאתם נכוין בפושרין, {{ירו"מ-הדגשה|ורואה}} {{ירו"מ-הוסר|ואי}}{{ירו"מ-הדגשה|אני}} {{ירו"מ-הדגשה|שאי}} אתם נכוין אפילו ברותחין! והלא אמרו: {{שוליים|ב_פז}}אין מקבלין תנחומין על העבדים, מפני שהעבדים כבהמה. {{ירו"מ-הדגשה|ועוד קל וחומר}}, אם על בני חורין אחרים {{ירו"מ-הדגשה|שאינם קרוביו}} אין מקבלין תנחומין, כל שכן על העבדים. {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} מי שמת עבדו או בהמתו אומר לו: {{שוליים|ב_פח}}המקום ימלא חסרונך. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא|°]], קביל ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו"מ-הדגשה|תנחומים}} עילוי, דהוה רביה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אהבת התלמיד|{{ירו"מ-הוסר|נימר תלמידיה}}{{ירו"מ-הדגשה|דתלמידיה}} דבר נשא, חביב עליה כבריה.]] עאל ואיפטר עילוי, {{ירו"מ-ביאור|דרש}} {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[שיר השירים ו ב]]) "דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים" לא צורכה {{ירו"מ-ביאור|לא היה צריך לכתוב}} אלא "דודי ירד לגנו לרעות {{ירו"מ-הוסר|בגנ"ים}} בגנו" {{ירו"מ-הדגשה|ולמה נאמר בלשון רבים}}? "דודי" זה הקדוש ברוך הוא. "ירד לגנו" זה העולם. "לערוגת הבושם" אילו ישראל. "לרעות בגנים" אילו אומות העולם. "וללקוט שושנים" אילו הצדיקים שמסלקן מביניהן. משלו משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו בן, והיה חביב עליו יותר {{ירו"מ-הוסר|מדאי}} מדי. מה עשה המלך? נטע לו פרדס. בשעה שהיה הבן עושה רצונו של אביו, היה מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם, ונוט{{ירו"מ-הדגשה|ע}}ה בתוך פרדיסו. ובשעה שהיה מכעיסו, היה מקצץ כל נטיעותיו. כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ישראל והאומות, הקב"ה מדבק גרים בישראל|הקדוש ברוך הוא מחזר בכל העולם כולו,]] ורואה אי זה צדיק באומות העולם, ומביאו ומדבקו לישראל, כגון יתרו ורחב. ובשעה שהן מכעיסין אותו, היה מסלק הצדיקים שביניהן. דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] וחבורתיה, ואית ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מרין {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בי רבי חלפתא וחבורתיה, ואית ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מרין [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה וחבורתיה, הוו יתבין לעיי באוריתא {{ירו"מ-ביאור|ישבו ועסקו בתורה}} תחות הדא תאינה, והוה מרא דתאינתא קריץ {{ירו"מ-ביאור|והיה בעל התאנה משכים}} ולקיט לה בכל יום. אמרין: שמא הוא חושדינו? {{ירו"מ-הוסר|נחלוף}} נחליף את מקומינו. למחר אתיא מרה דתאינתא גבון, אמר לון: מריי! {{ירו"מ-ביאור|למחרת בא בעל התאנה אלהם ואמר להם אדונים}} אף חדא מצוה דהויתן נהיגין ועבדין עמי, מנעתונה מיני! אמרון ליה: אמרין, דלמא דאחשד לן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: בצפרא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אתי {{ירו"מ-ביאור|בבקר שיבא}} {{ירו"מ-הדגשה|אנא}} מודעא יתהון {{ירו"מ-הדגשה|למה נהגתי כך. למחרת בבקר לא לקט}}, זרחה עליו החמה והתליעו תאינותיה. באותה שעה אמרו: בעל התאנה יודע אימתי עונתה של תאינה ללקוט, והיה לוקטה. כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלק מן העולם, והוא מסלקן. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי בון בר רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר רבי חייא|°]], על רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ואפטר {{ירו"מ-ביאור|דרש}} עילוי: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[קהלת ה יא]]) "מתוקה שנת העובד {{ירו"מ-הדגשה|אם מעט אם הרבה יאכל}}"? ישן אין כתיב כאן, אלא "אם מעט אם הרבה יאכל" למה היה רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] דומה? למלך ששכר פועלים הרבה, והיה שם פועל אחד {{ירו"מ-הדגשה|חרוץ}}, והיה {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} משתכר במלאכתו יותר מדאי. מה עשה המלך? נטלו, והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות. לעיתותי ערב, באו אותם פועלים ליטול שכרן, ונתן לו שכרו עמהן משלם. והיו הפועלים מתרעמין ואומרים: אנו יגענו כל היום, וזה לא יגע אלא שתי שעות, ונתן לו שכרו עמנו משלם! אמר להן המלך. יגע זה לשתי שעות, יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו. כך יגע רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הספד על תלמיד חכם|בתורה לעשרים ושמונה שנה,]] מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד למאה שנה. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי סימון בר זביד[[ביאור:עץ מסורת#רבי סימון בר זביד|°]], עאל רבי ליא[[ביאור:עץ מסורת#רבי ליא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} ואפטר {{ירו"מ-ביאור|דרש}} עילוי {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}}: ארבעה דברים תשמישו של עולם, וכולן אם אבדו יש להן חליפין {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[איוב כח א]]) "כי יש לכסף מוצא, ומקום לזהב יזוקו. ברזל מעפר יוקח, ואבן יצוק נחושה." {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אם אבדו יש להן חליפין. אבל תלמיד חכם שמת, מי מביא לנו חליפתו, מי מביא לנו תמורתו? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[איוב יב כא]]) "והחכמה מאין תמצא, ואי זה מקום בינה?" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}} ([[איוב כח כא]]) "ונעלמה מעיני כל חי". אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה, יצא לבם, דכתיב: ([[בראשית מב כח|בראשית מקץ מב כח]]) "ויצא לבם", אנו, שאבדנו את רבי סימון בר זביד[[ביאור:עץ מסורת#רבי סימון בר זביד|°]], <br><br> <span id="דף_כ_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כ'. אנחנו נתחיל מהדף הקודם, מהמשנה. המשנה אומרת שכשמת עבדו של רבן גמליאל, קיבל עליו תנחומים. אמרו לו: לא לימדתנו שאין מקבלים תנחומין על העבדים? אמר להם: אין תבי עבדי כשאר העבדים, כשר היה. שואלת הגמרא: למדנו שאמרו לו: לימדת אותנו שלא מקבלים תנחומים על העבדים. כן, שואלת הגמרא מה זאת אומרת? '''הא בני חורים אחרים מקבלין תנחומין עליהן?''' זאת אומרת, איזה מין דבר זה? זאת אומרת, גם אם תבי לא היה עבד, היה בן חורין, כן? הוא לא קרוב של רבן גמליאל. מה פתאום שיקבל עליו תנחומים? ואומרת הגמרא: '''כיני מתנייתה, אין מקבל תנחומין על העבדים'''. כלומר בעצם מה שהוא לימד אותם זה שעבד לא מקבל תנחומים אפילו על הקרובים שלו, כי בעצם לעבד אין ייחוס, אין לו קשר משפחתי, ממילא הוא לא יושב שבעה ולא מקבל תנחומים על הקרובים שלו כי אין קשר משפחתי. '''מעשה שמתה שפחתו של רבי אליעזר, ונכנסו תלמידיו לנחמו, ולא קיבל. נכנס מפניהם לחצר, ונכנסו אחריו. לבית, ונכנסו אחריו.''' '''אמר להן: כמדומה הייתי שאתם נכוין בפושרין, אתם נכוין אפילו ברותחין!''' כלומר שמספיק לכם איזה רמז דק, ורואה אני שאתם נכווים אפילו ברותחים, כי אפילו רמז עבה אתם לא מבינים. '''והלא אמרו: אין מקבלין תנחומין על העבדים, מפני שהעבדים כבהמה.''' עבדים זה כמו רכוש של האדם, לא מקבלים עליו תנחומים. וודאי קל וחומר: '''אם על בני חורין אחרים אין מקבלין תנחומין, כל שכן על העבדים.''' אלא '''מי שמת עבדו או בהמתו אומר לו: המקום ימלא חסרונך.''' עצם הוא הפסיד, אבד לו רכוש, אומרים לו "המקום ימלא חסרונך". '''כד דמך רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא''', כלומר רבי חייא בר אדא, בן אחותו של בר קפרא, נפטר, אז ריש לקיש קיבל עליו תנחומים. למה? כיוון שריש לקיש היה הרב שלו, '''דהוה רביה, דבר נשא, חביב עליה כבריה''' - התלמיד חביב על הרב כמו הבן שלו. '''עאל ואיפטר עילוי''', הוא דרש בהספד ואמר, כתוב בשיר השירים: '''"דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים"'''. '''לא צורכה אלא "דודי ירד לגנו לרעות בגנו"''' - מה בכלל, מה כל כך מעניין שדודי ירד לגנו? '''"דודי" זה הקדוש ברוך הוא. "ירד לגנו" זה העולם. "לערוגת הבושם" אילו ישראל. "לרעות בגנים" אילו אומות העולם.''' '''וללקוט שושנים אילו הצדיקים שמסלקן מביניהן.''' </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כ עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''כיני מתנייתה.''' ומשני כך היא הנסחא השנויה ששנה להם ר"ג בזה הלשון אין מקבלין תנחומין על העבדים ולפיכך אמרו לו כן מפני שחייב אדם לומר בלשון רבו ולעולם על עבדיו דידיה קאי '''כמדומה הייתי שאתם נכוין בפושרין.''' כלומר שתבינו ברמז מועט שיצאתי מפניכם בתחילה '''כד דמך.''' כשנפטר ר"ח בר אדא קביל ריש לקיש תנחומין עליו משום שהיה רבו והוא היה חביב עליו כבנו כדמסיק '''עאל ואיפטר.''' ודרש עליו הפסוק הזה '''לא צורכה.''' וכי לא היה צריך לומר אלא כך דודי ירד לגנו לרעות בגנים ומאי לערוגת הבושם דקאמר באמצע והלכך דריש ליה שהכתוב מדבר באומות העולם ובישראל וסיפיה דקרא ארישא קאי '''לרעות בגנים אלו א"ה.''' אם יש בהן איזה צדיק לוקח מהם ומדבקו לישראל כדמפרש בהמשל וללקוט שושנים על ערוגת הבושם קאי. דלמא. מעשה בר' חייא בר אבא והחבורה שלו וכו' שהיו רגילין לישב ולייגע בתורה תחת אילן תאנה א' והיה בעל התאנה משכים בבוקר ולוקט התאנים בכל יום והיו סבורין שמא הוא חושד אותם שלא ילקטו הן ולפיכך הוא משכים תמיד ואמרו נחלוף את מקומינו והלכו למקום אחר למחר בא בעל התאנה אצלם ואמר להם מוריי ורבותיי וכי אף מצוה אחת שהיתה לי שנהגתם ועשיתם זכות עמי מנעתם עכשיו ממני ואמרו לו הטעם מפני שהיינו סבורין שמא אתה חושד אותנו '''בצפרא.''' בבוקר האחר אמר בעל התאנה בלבו הננו מודיע אותם שלא מפני החשד עשיתי כך ולא היה לוקטן בהשכמה בפעם הזאת וזרחה עליו החמה וכו' '''ישן אין כתיב כאן.''' דלפי פשטיה דקרא דקאי על שינה של העובד ויגע במלאכה א"כ היה צריך לסיים כן אם מעט ואם הרבה ישן ומאי יאכל לפיכך דריש לי' על ענין השונה ולומד ויגע במשנתו בזריזות ואם מעט ואם הרבה יאכל הוא בשכרו כמו אלו שהיו יגיעים בכל היום וימים הרבה שלפי זריזות והתאמצות שלו הוא משתלם כמו שמסיים במשל שהביא '''ארבעה דברים.''' דחשיב בקרא דלקמיה הן עיקר תשמישו של עולם ושאר כל מיני מתכו' כלולין בהן וכולן אם אבדו מאחד יש להן חליפין להביאן ממקום אחר ולמלאות חסרונו אבל ת"ח שמת מי מביא לנו וכו' דמיהת חסרונו של זה א"א למלאות '''כהנא הוה עולם סגין.''' היה יניק וחכים הרבה כשעלה לכאן ומפני שהיה בחור וחריף והיה כועס מיד כההיא דלקמיה שהיה מעניש לאלו המלעיגים ועל דרך שאמרו האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא דקא מרתחא ליה הלכך קאמר עולם סגין</div> <div class="yerum-leiden-text">כשר היה הא בני חורים אחרים אין מקבלין תנחומין עליהן · כיני מתניתה אין מקבלין תנחומין על העבדים · מתני' מעשה ושמתה שפחתו שלר' אליעזר ונכנסו תלמידיו לנחמו · ולא קיבל · ירדו לדיוטה תחתונה ונכנסו אחריו לפניו · ונכנסו אחריו · אמ' להן כמדומה הייתי שאתם ניכוין בפושרין ואי אתם נכוין אפי' ברותחין · והלא אמרת אין מקבלין תנחומין על העבדים מפני שהן עברים כבהמה · אם על בני חורין אחרים אין מקבלין תנחומין כל שכן על העבדים · מי שמת עבדו או בהמתו צוו' לו המק' ימלא חסרונך · כד דמך ר' חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא קביל ריש לקיש עילוי דהוה רביה נימא תלמידיה דבר נשא חביב עליה כבריה עאל ואיפטר עילוי דודי ירד לגנו לרעות בגנים · לא צורכה אלא דודי ירד לגנו לרעות בגנים · דודי זה הקב'ה · ירד לגנו זה העולם · לערוגת הבושם אילו יש' · לרעות בגנים אילו אומות העולם וללקוט שושנים · אילו הצדיקים שמסלקן מביניהן · משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן והיה חביב עליו יותר מדאיי מה עשה המלך נטע לו פרדס · בשעה שהיה הבן עושה רצונו שלאביו היה מחזר בכל העולם כולו ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם ונוטעה בתוך פרדיסו · ובשעה שהיה מכעיסו היה מקצץ כל נטיעותיו · כך בשעה שיש' עושין רצונו שלמקום הקב'ה מחזר בכל העולם כולו ורואה אי זה צדיק באומות העולם ומביאן ומדבקן ליש' · כגון יתרו ורחב' ובשעה שהן מכעיסין אותו היה מסלק הצדיקים שביניהן · דלמא ר' חייא בר אבא וחבורתיה · ואית דמרין ר' יוסי ביר' חלפתא וחבורתיה · ואית דמרין ר' עקיבה וחבורתיה הוו יתבין לעיי באוריתא תחות חדא תאינה והוה מרא דתאינתא קריץ ולקיט לה בכל יום · אמרין שמא הוא חושדינו · נחלוף את מקומינו · למחר אתיא מרה דתאינתא גבון אמ' לון מריי את חדא מצוה דהויתון נהיגין ועבדין עמי מנעתונא מיני · אמרון ליה אמרינן דילמ' דאחשד לן בצפרא אתי מודעא יתהון זרחה עליו החמה והתליע תאינתיה · באותה שעה אמרו בעל התאנה יודע אימתי עונתה שלתאינה ללקוט והיה לוקטה · כך הקב'ה יודע אימתי עונתן שלצדיקים לסלק מן העולם והוא מסלקן · כד דמך ר' בון בר ר' חייא על ר' זעירא ואפטר עילוי מתוקה שנת העובד · ישן אין כת' כאן אלא אם מעט אם הרבה יאכל · למה היה ר' בון בר' חייא דומה למלך ששכר פועלים הרבה והיה שם פועל אחד והיה משתכר במלאכתו יותר מדאי · מה עשה המלך נטלו והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות · לעיתותי ערב באו אותם פועלים ליטול שכרן ונתן לו שכרו עמהן משלם · והיו הפועלים מתרעמין ואומ' אנו יגענו כל היום וזה לא יגע אלא שתי שעות ונתן לו שכרו עמנו משלם · אמ' להן המלך יגע זה לשתי שעות יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו · כך יגע ר' בון בתורה לעשרים ושמונה שנה מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמד למאה שנה · כד דמך ר' סימון בר זביד עאל ר' ליא ואפטר עילוי ארבעה דברים תשמישין שלעולם וכולן אם אבדו יש להן חליפין · כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו · ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושה · אילו אם אבדו יש להן חליפין · אבל תלמ' חכם שמת מי מביא לנו חליפתו · מי מביא לנו תמורתו · והחכמה מאיין תימצא ואי זה מקום בינה · ונעלמה מעיני כל חי · אמ' ר' לוי מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה יצא לבם דכת' ויצא לבם · אנו שאבדנו את ר' סימון בר זביד</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''משלו משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו בן, והיה חביב עליו יותר מדי. מה עשה המלך? נטע לו פרדס. בשעה שהיה הבן עושה רצונו של אביו, היה מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם, ונוטה בתוך פרדיסו. ובשעה שהיה מכעיסו, היה מקצץ כל נטיעותיו.''' '''כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זה צדיק באומות העולם, ומביאו ומדבקו לישראל, כגון יתרו ורחב. ובשעה שהן מכעיסין אותו, היה מסלק הצדיקים שביניהן.''' דלמא זה מעשה: מעשה ברבי חייא בר אבא וחבורתיה. ואית דמרין - יש שאומרים שזה היה רבי יוסי בי רבי חלפתא וחבורתיה, ויש אומרים שזה היה רבי עקיבה וחבורתיה. '''הוו יתבין לעיי באוריתא תחות הדא תאינה''' - הם ישבו מתחת עץ תאנה ושם היו לומדים. '''והוה מרא דתאינתא קריץ ולקיט לה בכל יום''' - בעל התאנה היה משכים לפני עלות השחר וקוטף את כל התאנים הבשלות קודם. '''אמרין: שמא הוא חושדינו?''' - למה הוא קוטף כל כך מוקדם? כנראה הוא חושד שאנחנו נקטוף לו את זה. אז אמרו: '''נחליף את מקומינו'''. '''למחר אתיא מרה דתאינתא גבון, אמר לון: מריי! אף חדא מצוה דהויתן נהיגין ועבדין עמי, מנעתונה מיני!''' - היה לי מצווה אחת שקיימתם בי, ישבתם תחת העץ שלי, וגם את זה אתם לוקחים ממני? '''אמרון ליה, אמרין, דלמא דאחשד לן''' - הם חשבו שהוא חושד בהם, למה הוא קוטף כל כך מוקדם. אז הוא אמר לעצמו: בבוקר הבא שיבוא, הם לבד יבינו למה נהגתי כך. '''בצפרא אתי מודעא יתהון, זרחה עליו החמה והתליעו תאינותיה.''' הוא לא קטף את התאנים, וכשהשמש זרחה עליהן כולן התליעו. '''באותה שעה אמרו: בעל התאנה יודע אימתי עונתה של תאינה ללקוט, והיה לוקטה. כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלק מן העולם, והוא מסלקן''' - לפני שהתקלקלו חס ושלום. '''כד דמך רבי בון בר רבי חייא''', כלומר שרבי בון בר רבי חייא נפטר, על רבי זעירא ואפטר עילוי. הוא דרש בהספד ואמר, כתוב: '''"מתוקה שנת העובד"'''. עכשיו הייתי מצפה שיהיה כתוב "ישן", כי מתוקה שנת העובד. '''ישן אין כתיב כאן, אלא "אם מעט אם הרבה יאכל"'''. '''למה היה רבי בון ברבי חייא דומה? למלך ששכר פועלים הרבה, והיה שם פועל אחד, והיה משתכר במלאכתו יותר מדאי. מה עשה המלך? נטלו, והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות. לעיתותי ערב, באו אותם פועלים ליטול שכרן, ונתן לו שכרו עמהן משלם.''' כלומר כולם קיבלו אותו דבר, גם הוא קיבל בדיוק כמוהם. '''והיו הפועלים מתרעמין ואומרים: אנו יגענו כל היום, וזה לא יגע אלא שתי שעות, ונתן לו שכרו עמנו משלם!''' כלומר למה הוא קיבל אותו דבר? '''אמר להן המלך: יגע זה לשתי שעות, יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו.''' '''כך יגע רבי בון בתורה לעשרים ושמונה שנה, מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד למאה שנה.''' '''כד דמך רבי סימון בר זביד, עאל רבי ליא ואפטר עילוי''' - כלומר שרבי סימון בר זביד נפטר, רבי ליא דרש בהספד ואמר: '''ארבעה דברים תשמישו של עולם, וכולן אם אבדו יש להן חליפין''': '''"כי יש לכסף מוצא, ומקום לזהב יזוקו. ברזל מעפר יוקח, ואבן יצוק נחושה."''' כל הדברים האלו אם אבדו יש להם חליפין, '''אבל תלמיד חכם שמת, מי מביא לנו חליפתו, מי מביא לנו תמורתו?''' '''"והחכמה מאין תמצא, ואי זה מקום בינה? ונעלמה מעיני כל חי".''' אמר רבי לוי: '''מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה, יצא לבם, דכתיב: "ויצא לבם"''', אנו שאיבדנו את רבי סימון בר זביד על אחת כמה וכמה! </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד א''' {{שוליים|ב_פז}} '''אין מקבלים תנחומים על מות עבד, אלא אומרים לו "המקום ימלא חסרונך".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות אבל, פרק יב, הלכה יב , שו"ע יו"ד סימן שעז סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם ושו"ע פסקו שאין מנחמים על עבד ובהמה כדין הירושלמי, מפני שהעבדים כבהמה, ואומרים לו "המקום ימלא חסרונך". {{שוליים|ב_פח}} '''מנחמים על מות תלמיד חכם כאבל על קרוב משפחה, שנאמר "כבריה".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות אבל, פרק יב, הלכה יב , שו"ע יו"ד סימן שעז סעיף א <קטע סוף=כ א/> ==דף כא עמוד א== <קטע התחלה=כא א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן לקיש שקיבל תנחומים על מות תלמידו כרבי חייא בר אדא, כדין תלמיד חביב כבן; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה שמתאבלים על רבו ותלמידו החכם. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב<span class="yerum-runnum">40</span></div> על אחת כמה וכמה! כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]], על אבוי דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#אבוי דשמואל|°]] ואפטר {{ירו"מ-ביאור|דרש}} עילוי: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[קהלת יב יג]]) "סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא". למה היה לוי בן סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] דומה? למלך שהיה לו כרם, והיה בו מאה גפנים. והיו עושות כל שנה ושנה מאה חביות של יין. {{ירו"מ-הדגשה|יבשו חלקם ו}}עמד על חמשים, עמד על ארבעים, עמד על שלשים, עמד על עשרים, עמד על עשר, עמד על אחד, והיה עושה מאה חביות של יין. והיה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו. כך היה רבי לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] חביב לפני הקדוש ברוך הוא ככל {{ירו"מ-הדגשה|בני ה}}אדם {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}. הדא הוא דכתיב: ([[קהלת יב יג]]) "כי זה כל האדם". כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] הוה {{ירו"מ-הוסר|עולם}} עלם סגין {{ירו"מ-ביאור|גבוה מאד ויש אומרים צעיר מאד}} כד סליק להכא. {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ}} חמתיה חד בר פחין {{ירו"מ-ביאור|פרחח}} אמר לו {{ירו"מ-הדגשה|בלגלוג}}: מה קלא בשמיא? {{ירו"מ-ביאור|בלגלוג על שהיה גבוה מאד. ויש אומרים בגלל שרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] המית אותו כשחשב שהוא לועג לו, וכאשר הסבירו לו שכך מבנה פניו — החיה אותו. כפי שמסופר (בתלמוד בבלי מסכת ([[בבא קמא קיז א|בבא קמא דף קיז עמוד א]])}} {{הערה|מעשה: ההוא גברא דהוה בעי אחוויי אתיבנא דחבריה {{ירו"מ-ביאור|היה אדם שרצה למסור לאנסים את התבן של חברו}}, אתא לקמיה דרב, אמר ליה רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: לא תחוי ולא תחוי {{ירו"מ-ביאור|אל תמסור ואל תמסור}}, אמר ליה לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: מחוינא ומחוינא {{ירו"מ-ביאור|אמסור ואמסור}}. יתיב רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] קמיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] באותה שעה, שמטיה לקועיה מיניה, {{ירו"מ-ביאור|שבר את מפרקתו והרגו}}. קרי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] עילויה: ([[ישעיהו נא כ]]) בניך עולפו, שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר — כשור הבר הנלכד ברשת, שהוא שם במקום שנלכד ואי אפשר לו לזוז ממקומו. מה תוא זה, כיון שנפל במכמר אין מרחמין עליו, אף ממון של ישראל כיון שנפל ביד עובדי כוכבים אין מרחמין עליו. אמר ליה רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] לרב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|שהרג את המוסר}}: כהנא, עד האידנא הוו פרסאי דלא קפדי אשפיכות דמים {{ירו"מ-ביאור|עד עכשיו היו כאן פרסיים שאינם מקפידים על שפיכות דמים}} ואינם עונשים את ההורג, אבל השתא איכא יוונאי דקפדו אשפיכות דמים ואמרי מרדין מרדין {{ירו"מ-ביאור|שאומרים רוצח ירצח}} . לכן קום סק לארעא דישראל, וקביל עלך דלא תקשי {{ירו"מ-ביאור| קבל על עצמך שלא להקשות}} לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שבע שנין. אזיל אשכחיה לריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] דיתיב וקא מסיים מתיבתא דיומא לרבנן {{ירו"מ-ביאור|שהיה חוזר ושונה להם מה שדרש רבי יוחנן אותו היום}}, אמר להו רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לרבנן: ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] היכא? אמרו ליה: אמאי? אמר להו: האי קושיא והאי קושיא, והאי פירוקא והאי פירוקא, {{ירו"מ-ביאור|אלו הקושיות שיש לי להקשות ואלו התירוצים שיש לי לתרץ על השיעור}}. אמרו ליה לריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] את דברי רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]. אזל ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ארי עלה מבבל, לעיין מר במתיבתא דלמחר {{ירו"מ-ביאור|שיכין טוב את השיעור של מחר}}. למחר אותבוה בדרא קמא {{ירו"מ-ביאור|הושיבו את רב כהנא בשורה הראשונה}} של היושבים קמיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: שמעתתא אחת ולא אקשי ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: שמעתתא נוספת ולא אקשי. וכל פעם שאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אימרה ורב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לא הקשה על זה, אנחתיה אחורי {{ירו"מ-ביאור|העבירו אותו שורה אחת אחורה}}, עד שהעבירו אותו שבע דרי {{ירו"מ-ביאור|שורות}} עד דאותביה בדרא בתרא {{ירו"מ-ביאור|עד שישב בשורה האחרונה}}. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ארי שאמרת נעשה שועל. אמר רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]: יהא רעוא דהני שבע דרי להוו חילוף שבע שנין {{ירו"מ-ביאור|יהי רצון שאלו שבע השורות שהעבירוני לאחור, יחשבו כתחליף לשבע השנים}} דאמר לי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] שלא להקשות לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. קם אכרעיה, אמר ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: נהדר מר ברישא {{ירו"מ-ביאור|יחזור הרב על תחילת דבריו}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: שמעתתא ואקשי רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], וכך הקשה לו על כל אימרה שאמר, עד שאוקמיה בדרא קמא, {{ירו"מ-ביאור|ששוב הושיבוהו בשורה הראשונה לפני רבי יוחנן}}. המשיך רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] ואמר שמעתתא ורב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] המשיך ואקשי. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה יתיב אשבע בסתרקי {{ירו"מ-ביאור|היה יושב על שבעה כרים}}. מחמת הקושיא שהקשה עליו רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] שלפי ליה חדא בסתרקא מתותיה {{ירו"מ-ביאור|הוציאו כר אחד מתחתיו}}. שוב אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]: שמעתתא ואקשי ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], והוציאו כר נוסף מתחתיו, עד דשלפי ליה כולהו בסתרקי מתותיה עד דיתיב על ארעא. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ב|גברא סבא הוה ומסרחי גביניה|רבי יוחנן היה אדם זקן, וגבות עיניו היו גדולות וכיסו את עיניו}}. אמר להו לשמשיו: דלו לי עיני ואחזייה, דלו ליה במכחלתא דכספא {{ירו"מ-ביאור|הרימו לו את הגבות עם מלקחים של כסף}}. חזא דפרטיה שפוותיה {{ירו"מ-ביאור|ראה ששפתיו של רב כהנא שסועות}} סבר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כי אחוך קמחייך ביה {{ירו"מ-ביאור|שרב כהנא צוחק עליו}}. חלש דעתיה של רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ונח נפשיה דרב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], למחר אמר להו רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לרבנן: חזיתו לבבלאה היכי עביד? אמרו ליה: דרכיה הכי ולא היה זה צחוק. על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לגבי מערתא. חזא דהוה הדרא ליה עכנא {{ירו"מ-ביאור|ראה נחש כרוך על הפתח}}. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לנחש: עכנא, עכנא, פתח פומיך, ולא פתח. יכנס חבר אצל חבר, ולא פתח. אמר: יכנס תלמיד אצל הרב, פתח ליה. בעא רחמי ואוקמיה, אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אי הוה ידענא דדרכיה דמר הכי לא חלשא דעתי, השתא ליתי מר בהדן {{ירו"מ-ביאור|עכשיו יבוא אדוני איתנו}}. אמר ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]: אי מצית למיבעי רחמי דתו לא שכיבנא אזילנא, ואי לא לא אזילנא, ויש מפרשים שרב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] אמר: הואיל וחליף שעתא וכבר קבלתי צער מיתה, לא אקבל שוב צער מיתה ולא אלך מכא. תייריה {{ירו"מ-ביאור|הקיצו רבי יוחנן משנתו}}, אוקמיה ושייליה כל ספיקא דהוה ליה ופשטינהו ניהליה {{ירו"מ-ביאור|העמידו והקשה לו רבי יוחנן את כל הספיקות שהיו לו, ותירץ לו רב כהנא את כולם.}} היינו דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דילכון אמרי, דילהון {{ירו"מ-ביאור|מה שאמרתי לכם, של בני בבל היא, ששמעתי מרב כהנא שעלה מבבל}}}} אמר לו {{ירו"מ-הדגשה|אמרו בשמים שגזר דיניה דההוא גברא מיחתם למיתה, וכן הוות ליה. ומדפגע ביה חמתיה חד חרן}} {{ירו"מ-ביאור|ראה אותו אדם אחר}} אמר לו: מה קלא בשמיא אמר לו: גזר דיניה דההוא גברא מיחתם, וכן הוות ליה. אמר: מה סליקית {{ירו"מ-ביאור|למה עליתי}} {{ירו"מ-הדגשה|לארץ ישראל}} מזכי {{ירו"מ-ביאור|ללמוד תורה}} ואנא איחטי? מה סליקית למיקטלה {{ירו"מ-ביאור|האם עליתי כדי להרוג}} בני ארעא דישראל? ניזול וניחות {{ירו"מ-ביאור|אלך וארד}} לי {{ירו"מ-הדגשה|חזרה לבבל}} מן הן דסליקית. אתא לגבי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר לו: בר נש דאימיה מבסרא {{ירו"מ-ביאור| מבזה}} ליה, ואיתתיה דאבוהי {{ירו"מ-ביאור|אשת אביו}} מוקרא ליה, {{ירו"מ-ביאור|מכבדת אותו}} להן ייזול ליה? אמר לו: ייזול להן דמוקרין ליה. {{ירו"מ-ביאור|ילך להיכן שמכבדים אותו}} נחת ליה כהנא מן הן דסלק. {{ירו"מ-ביאור|ירד כהנא למקום שממנו עלה}} אתון אמרין ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הא נחית {{ירו"מ-ביאור|ירד}} כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לבבל. אמר: מה הוה מיזל ליה {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|בלא}} מיסב רשותא? {{ירו"מ-ביאור|איך הלך בלא ליטול רשות}} אמרין ליה: ההוא מילתא דאמר לך, הוא הוה נטילת רשות דידיה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] כד סלק להכא, אזל אקיז דם. אזל בעי מיזבון {{ירו"מ-ביאור|רצה לקנות}} חדא ליטרא דקופד {{ירו"מ-ביאור|בשר}} מן טבחא. אמר לו: בכמה הדין ליטרתא? אמר לו: בחמשין מניי וחד קורסם. {{ירו"מ-ביאור|ומכה אחת}} אמר לו: סב לך שיתין, ולא קביל עילוי. סב לך ע', ולא קביל עילוי. סב לך פ', סב לך צ', עד דמטא מאה, ולא קביל עילוי. אמר לו: עביד כמנהגך. ברומשא נחית לבית וועדא, {{ירו"מ-ביאור|בלילה ירד לישיבה}} אמר לון: רבנן מה ביש מנהגא דהכא, {{ירו"מ-ביאור|מה המנהג הרע הזה שנהוג כאן}} דלא אכיל בר נש ליטרא דקופד, עד דמחו ליה חד קורסם! אמרין ליה: ומה הוא דין {{ירו"מ-הדגשה|דעביד הכי}}? {{ירו"מ-ביאור|מי עשה לך כך}} אמר לון: פלן טבחא. שלחון בעיי מייתיתיה {{ירו"מ-הדגשה|לדינה}}, {{ירו"מ-ביאור|רצו להביאו לדין}} ואשכחון ארוניה נפקא {{ירו"מ-הדגשה|שמת}}. אמרו לו: רבי, כל הכין {{ירו"מ-הדגשה|הקפדתה עליו? }}אמר לו:{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הוסר|וייתי}} ייתי עליי דלא כעסית עילוי, {{ירו"מ-הוסר|מי}} כי סברת{{ירו"מ-הדגשה|י}} דמנהגא כן. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא, אזל {{ירו"מ-הוסר|סבר}}{{ירו"מ-הדגשה|ספר}}, {{ירו"מ-ביאור|הלך להסתפר}} בעי מסחי באהן דימוסן דטיבריא. {{ירו"מ-ביאור|רצה להתרחץ במרחצאות טבריה}} פגע ביה חד ליצן ויהב ליה {{ירו"מ-הדגשה|חד}} פורקדל. {{ירו"מ-ביאור|נתן לו מכה אחת על העורף}} אמר לו: {{ירו"מ-ביאור|הליצן}} {{ירו"מ-הוסר|חד }}עד כדון עונקתיה דההוא גברא רפיא! {{ירו"מ-ביאור|עדיין צוארך רפוי וצריך לחזקו עם מכות}} והוה ארכונא {{ירו"מ-ביאור|היה שם שופט}} קאים דאין {{ירו"מ-הוסר|אחד }}ליסטים {{ירו"מ-הדגשה|אחד. וההוא ליצן}} {{ירו"מ-הוסר|ואזל}} אזל קם {{ירו"מ-הוסר|ליה }}גחיך כל קבליה. {{ירו"מ-ביאור|הלך וצחק לידו}} {{ירו"מ-הדגשה|על מה שעשה לרבי יסא}} אמר לו: ארכונא {{ירו"מ-הדגשה|ללסטים}}: מאן הוה עמך? תלה עינוי וחמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} דהוא גחיך, {{ירו"מ-הדגשה|וחשב שצחק עליו}} אמר לו: אהן דגחיך הוא {{ירו"מ-הדגשה|הוה}} עמי. נסביה, ודניה, ואודי ליה על חד קטיל. {{ירו"מ-ביאור|הודה על רצח שביצע}} מי נפקין תרויהון {{ירו"מ-ביאור|כשהוציאו את שניהם}} טעינין תרתי {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ש{{ירו"מ-הדגשה|ו}}רין. {{ירו"מ-ביאור|קורות, להיתלות עליהם}} {{ירו"מ-הדגשה|נפק}} {{ירו"מ-ביאור|יצא}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מן {{ירו"מ-הוסר|דעבר ר יסא }}מסחא, {{ירו"מ-ביאור|מהמרחץ}} אמר לו {{ירו"מ-הדגשה|הליצן}}: ההוא עונקתא {{ירו"מ-ביאור|הצוואר}} דהות רפיא, {{ירו"מ-ביאור|שהיתה רפויה}} כבר שנצת! {{ירו"מ-ביאור|התחזקה}} {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו תוכל ללכת בצואר זקוף שנענשתי על שהכתי אותך}}. אמר ליה רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: ביש גדא דההוא גברא. ולא כתיב: ([[ישעיהו כח כב]]) "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם"? רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: קשה היא הליצנות, שתחילתה ייסורין וסופן כלייה. תחילתה ייסורין דכתיב ([[ישעיהו כח כב]]) "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם". וסופן כלייה דכתיב: ([[ישעיהו כח כב]]) "כי כלה ונחרצה שמעתי מאת ה' צבאות על כל הארץ"<br> <span id="דף_כא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א<span class="yerum-runnum">41</span>⁤==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ט|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ט]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ט"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_פט}}חתן, אם רוצה לקרות את שמע בלילה הראשון, קורא. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הרוצה ליטול לו את השם יטול.<br><strong>גמ':</strong> תני: {{שוליים|ב_צ}}כל דבר שהוא של צער, {{ירו"מ-הדגשה|כגון הא דתנן: (משנה תענית א ד) הגיעה י"ז בחשוון ולא ירדו גשמים, התחילו היחידים להתענות}}, כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה. {{ירו"מ-הדגשה|וכן כגון הא דתנן: (משנה פסחים ד א) מקום שנהגו לעשות מלאכה בי"ד, עושין. מקום שנהגו שלא לעשות, אין עושים. ובכל מקום תלמדי חכמים אינם עושים, כל הרוצה לעשות עצמו}} תלמיד חכם עושה, ותבוא לו ברכה. וכל דבר שהוא של שבח, לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה. אלא אם כן מינו אותו פרנס על הציבור. תני: {{ירו"מ-הדגשה|מעשרה תנאים שהתנה יהושע, שיהיו}} {{שוליים|ב_צא}}מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים. {{ירו"מ-ביאור|שהבוץ מתקשה ונעשה כיתדות}} ובשעה {{ירו"מ-ביאור|שהדרך בוצית}} שהוא משתקע, אפילו בשדה שהיא מליאה כורכמין. אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} שהיו בדרך, והיו מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים. וראו את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פפוס|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן פפוס {{ירו"מ-הוסר|שהיה}}{{ירו"מ-הדגשה|שהחמיר}} {{ירו"מ-הדגשה|על עצמו והיה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יהודה בן פפוס או פפוס בן יהודה|משתקע ובא כנגדן.]] אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: מי הוא זה שמראה עצמו באצבע {{ירו"מ-הדגשה|כאילו שהוא חסיד}}? אמר לו: [[ביאור:עץ מסורת#יהודה בן פפוס|°]]<nowiki/>יהודה בן פפוס הוא, שכל מעשיו לשום שמים. אמר לו: ולא כן תני: כל דבר שהוא של שבח, לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה, אלא אם כן מינו אותו פרנס על הצבור? אמר ליה: והתני: כל דבר של צער, כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה ותבוא עליו ברכה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ובלחוד {{ירו"מ-ביאור|ובלבד}} דלא יבזה חורנין. {{ירו"מ-ביאור|שהוא נוהג בחסידות והם לא}} דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ורבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] הוו יתבין אכלין {{ירו"מ-ביאור|ישבו לאכול}} בחדא מן אילין כנישתא עלייתה. {{ירו"מ-ביאור|באחד מעליות בית הכנסת}} אתת עונתה דצלותא, {{ירו"מ-ביאור|הגיעה זמן התפילה}} וקם רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] מצלויא. אמר ליה רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]]: לא כן אלפן רבי: {{ירו"מ-ביאור|לא כך למדנו רבי}} {{שוליים|ב_צב}}אם התחילו אין מפסיקין? ותני חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: {{שוליים|ב_צג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט|כל מי שהוא פטור מדבר ועושה{{ירו"מ-הדגשה|ו}}, נקרא הדיוט.]] אמר לו: והא תנינן: {{שוליים|ב_צד}}חתן פטור {{ירו"מ-הדגשה|מקרית שמע, ואף על פי כן תנינן}}: חתן אם רוצה {{ירו"מ-הוסר|אל ו }}ל{{ירו"מ-הדגשה|קר}}א {{ירו"מ-הדגשה|קרית שמע קורא}}{{ירו"מ-הוסר| דרג היא}}. אמר לו: יכיל אנא פתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אמר: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים. <strong>הדרן עלך פרק היה קורא</strong> ==פרק שלישי: "מי שמתו" == <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שלישי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר ברכות פרק שלישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==דף כא (סוף)== == [[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א"> </span> <br><strong>מתני':</strong> מי שמתו מוטל לפניו, {{שוליים|ג_א}}פטור מקרית שמע ומן התפילין. {{שוליים|ג_ב}}נושאי המיטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן, את שלפני {{ש}} <span id="דף_כא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כ עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''בר פחין.''' בליעל אחד והיה מלעיג ואמר ליה מה קלא בשמיא מפני שבביאתו כעס עליו ר' יוחנן והענישו ומת ואח"כ בקש עליו רחמים וחיה כההיא עובדא דהגוזל בתרא ושאל לו זה מה קול שמעת בשמים וא"ל גזר דין דההוא גברא מיחתם עליו שימות וכן הוה וחזר ופגע באחר כמותו וא"ל כן. אמר מה. זה סליקית להכא למיזכי ולהגות בתורה ואנא אחטא להעניש הבריות וכי עליתי להרוג בני א"י '''ניזול וניחות לי מן הן דסליקית.''' אני צריך לילך ולירד מן המקום הזה שעליתי לכאן ולחזור לבבל '''אתא לגבי ר' יוחנן.''' ולא היה רוצה לגלות לו שדעתו לחזור פן יעכבנו ולפיכך לא נטל ממנו רשות בפירוש כ"א דרך רמז אמר לו '''בר נש דאימיה מבסרא ליה.''' שאמו מבזה אותו ואשת אביו מכבדו לאיזה מהן ילך והרמז על א"י שהיא משולה לאמו וח"ל דומה לאשת אב וכאן יש לו צער ובושה ובח"ל עושין לו כבוד הרבה ור' יוחנן לא הרגיש בדבריו והשיב לו ילך למקום שמכבדין אותו '''נחת ליה כהנא מן הן דסלק.''' והלך רב כהנא וירד ממקום שעלה וחזר לבבל ובאו והגידו זה לר' יוחנן והיה מתמיה ואמר מה זה שהלך לו בלא נטילת רשות ממני ואמרו לו זה הדבר שאמר לך הוא הנטילת רשות שלו ואתה שהשבת לו כך לפיכך הלך לו '''אזל בעי מיזבון.''' הלך בדעתו לקנות ליטרא בשר מהטבח '''בחמשין מניי.''' מין מטבעות שהיה להם '''וחד קורסם.''' ומכה אחת בברזל נקרא קורסם הערוך וא"ל תקח לך ששים מטבעות ולא תעשה לי המכה וחזר והוסיף לו ולא קיבל דבריו וא"ל עשה כמנהגך ולעת ערב כשבא ר' זעירא לבה"מ ואמר לרבנן מה המנהג הרע הזה כאן שלא יאכל אדם ליטרא בשר עד שיכו אותו מכה אחת ואמרו לו ומה זה הדבר ומי הוא עושה זה והשיב פלוני הטבח ושלחו אחריו להביאו ולייסרו על כך ומצאו שמת וארונו יוצא לקראתם ואמרו לר' זעירא רבי כל כך כעסת והענשת לזה והשיב יבא עלי שלא כעסתי עליו מפני שהייתי סבור שהמנהג כאן הוא כך '''אזל ספר.''' נסתפר והיה בדעתו לילך לרחוץ בזה המרחץ של טבריא ופגע בו לץ אחד ונתן לו פורקדל חד זהו פרגול ששנינו בפ' כ"ט דכלים ולשון המדרש בפרשת אמור מה לך לוקה בפרגל וכו' כלומר מכה אחת על צוארו בעץ שקורין פורקדל וא"ל עדיין צוארו והענק שלו רפה הוא וצריך לחזק אותו ודרך שחוק והיתול אמר לו כמנהג הלץ וכשהלך היה שם ארכונא חד שופט ומושל שהיה דן לליסטים א' וזה הלץ עמד ושחק לנגדו וכשאמר הדיין להליסטים מי היה עמך כשעשית המעשה תלה עיניו והביט בלץ הזה וראה שהוא שוחק ואמר זה השוחק הוא היה עמי ולקחוהו ודנו אותו ביסורין עד שהודה על אדם אחד שהוא הרגו וכשהוציאו לשנים אלו וטעונין שתי קורות עליהן לתלות אותם בתוך כך יצא ר' ייסא מהמרחץ וא"ל זה הלץ ההולך להתלות כבר הענק הזה שהיה רפוי נשתנם ונתחזק וכלומר שנגמר דינו ליהרג על שנתן לו מכה על צוארו ואמר לו ר' ייסא ארור המזל שלך ולא כתיב ואל תתלוצצו וגו' ואיני מתחייב בנפשך כי אתה בעצמך גרמת לך '''מתני' לא כל הרוצה ליטול לו את השם יטול.''' אם לא מוחזק חכם ופרוש בשאר דברים אין זה אלא יוהרא שמראה בעצמו שיכול לכוין לבו ואין הלכה כרשב"ג וקצת מרבוותא אמרי דהאידנא כל אדם יקרא ק"ש בלילה הראשון שכיון שבדורות הללו אין מכוונים כל כך בשאר ימים אם לא יקרא בלילה א' מיחזי יותר כיוהרא שמראה עצמו שהוא מכוין בכל שעה אלא השתא משום דטריד במצוה '''גמ' תני.''' בתוספתא פ"ק דתענית על הא דשנינו שם היחידים מתענין בה"ב '''תני.''' בתוספתא דב"ק פ"ח מסתלקין לצדדין להשדות שבצדי דרכים מותר להסתלק מן הדרך לילך לשם מפני יתידות הדרכים כשהארץ יבישה ועשויה כמין גריד וכיתדות שאינו נוח להלך עליהן באמצע הדרך מסתלקין לצדדין וזה א' מעשרה תנאים שהתנה יהושע בכניסתן לארץ ומייתי לה בהאי תלמודא בפ' המוכר את הספינה '''ובשעה שהוא משתקע וכו'.''' כלומר אם השדה שהיא מליאה כרכום היא סמוכה להדרך ומתקלקלת אם הולכין ודורסין עליה ואם יקיף ולא יעבור באותה שדה צריך הוא להשתקע הרבה מן הדרך ולהקיפה אז מותר להסתלק אפי' לאותה שדה מליאה כרכום מפני טורח המרובה '''שהיה משתקע.''' הרבה ונטה מן הדרך ולא רצה להסתלק לצדדין לתוך שדה חבירו א"נ ובשעה שהוא משתקע שצריך להשתקע עצמו הרבה בהדרך שהיא עשויה כמין גומות ועולה ויורד שכיחי הרבה בה מסתלקין אפי' לשדה כרכום '''באצבע.''' מראה חסידותו לפנינו באצבע ויוהרא הוא '''שכל מעשיו לשום שמים.''' ואין לחושדו משום יוהרא '''ולא כן תני כל דבר שהוא של שבח וכו'.''' ור"ג היה סבור לדמות זה לדבר של שבח שמראה חשיבות לפניהם שהוא מדקדק במעשיו ומחמיר על עצמו לעשות לפנים משורת הדין '''אמר ליה.''' ר' יהושע והא תני כל דבר של צער וכו'. והאי נמי דבר של צער הויא שהרי הוא צריך להצטער עצמו בהילוך הדרך כשאינו מסתלק לצדדין</div> <div class="yerum-leiden-text">על אחת כמה וכמה · כד דמך ר' לוי בר סיסי על אבוי דשמואל ואפטר עילוי סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא · למה היה בן סיסי דומה למלך שהיה לו כרם והיו בו מאה גפנים והיו עושות מאה חביות שליין עמד על שלשים עמד על עשרים עמד על עשר עמד על אחד והיה עשה מאה חביות שליין · והיה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו · כך היה ר' לוי בר סיסי חביב לפני הקב'ה ככל אדם · הדא הוא דכת' כי זה כל האדם · כי זה ככל האדם · כהנא הוה עולם סגין כד סליק להכא חמתיה חד בר פחין · אמ' ליה מה קלא בשמיא · אמ' ליה גזר דיניה דההוא גברא מיחתם · וכן הוות ליה חמתיה חד חרן אמ' ליה מה קלא בשמיא · אמ' ליה גזר דיניה דההוא גברא מיחתם · וכן הוות ליה · אמ' מה סליקית מזכי ואנא איחטי · מה סליקית למיקטלה בני ארעא דיש' ניזול וניחות לי מן הן דסליקית · אתא לגבי ר' יוחנן אמ' ליה בר נש דאימיה מבסרא ליה ואיתתיה דאבוהי מוקרא ליה להן ייזיל ליה · אמ' ליה ייזיל להן דמוקרין ליה · נחת ליה כהנא מן הן דסלק · אתון אמרין ליה לר' יוחנן הא נחית כהנא לבבל · אמ' מה הוה מיזל ליה דלא מיסב רשותא · אמרין ליה ההיא מילתא דאמ' לך היא הוה נטילת רשות דידיה ' ר' זעירא כד סלק להכא אזל אקיז דם · אזל בעי מיזבון חדא ליטרא דקופד מן טבחא · אמ' ליה בכמה ליטרתא · אמ' ליה בחמשין מניי וחד קורסס · אמ' ליה סב לך שיתין ולא קביל עילוי · סב לך שבעין ולא קביל עילוי · סב לך פ' · סב לך צ' · עד דמטא מאה ולא קביל עילוי · אמ' ליה עביד כמנהגך · ברומשא נחית לבית וועדא · אמ' לון רבנן מה ביש מנהגא דהכא דלא אכיל בר נש ליטרא דקופד עד דמחו ליה חד קורסס · אמרין ליה ומה הוא דין · אמ' לון פלן טבחא · שלחון בעיי מייתיתיה · ואשכחון ארוניה נפקא · אמרין ליה ר' כל הכין אמ' ליה וייתי עליי דלא כעסית עילוי מי סברת דמנהגא כן · ר' יסא כד סליק להכא אזל ספר בעי מסחי באהן דימוסן דטיבריא · פגע ביה חד ליצן ויהב ליה פורקדל חד · אמ' ליה עד כדון עונקתיה דההוא גברא רפיא · והוה ארכונא קאים דאין אחד ליסטים ואזל קם ליה גחיך כל''קבליה · אמ' ליה מאן הוא עמך תלה עינוי וחמא דהוא גחיך אמ' ליה אהין דגחיך הוא עמי נסביה ודמה ואודי ליה על חד קטיל · מי נפקין תרויהון טעינין תרתי שריין דעבד ר' יסא מ' מסחי · אמ' ליה ההוא עונקתא דהות רפיא כבר שנצת · אמ' ליה ביש גדא דההוא גברא ולא כת' ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם · ר' פינחס בשם ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק קשה היא הליצנות שתחילתה ייסורין וסופן כלייה · תחילתה ייסורין דכת' ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם · וסופן כלייה דכת' כי כלה ונחרצה שמעתי מאת יי' צבאות על כל הארץ · מתני' חתן אם רוצה לקרות את שמע בלילה הראשון קורא · רבן שמעון בן גמליאל או' לא כל הרוצה ליטול לו את השם יטול · תני כל דבר ש הוא שלצער כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה · תלמ' חכם עושה ותבוא לו ברכה · וכל דבר שהוא שלשבח לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה · תלמ' חכם עושה אלא אם כן מינו אותו פרנס על הציבור · תני מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים · וכשהוא משתקע אפי' בשדה שהיא מליאה כורכמין · אמ' ר' אבהו מעשה ברבן גמליאל ור' יהושע שהיו בדרך והיו מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים וראו את ר' יהודה בן פפוס שהיה משתקע ובא כנגדן · אמ' רבן גמליאל לר' יהושע מי הוא זה שמראה עצמו באצבע אמ' לו יהודה בן פפוס הוא שכל מעשיו לשום שמים · אמ' ליה ולא כן תני כל דבר שהוא שלשבח לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה · תלמ' חכם עושה אלא אם כן מינו אותו פרנס על הציבור · אמ' ליה והא תני כל דבר שלצער כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה · תלמ' חכם עושה ותבוא עליו ברכה · אמ' ר' זעירא ובלחוד דלא יבזה חורנין · דלמא ר' יסא ור' שמואל בר רב יצחק הוו יתבין אכלין בחדא מן אילין כנישתא עלייתא · אתת עונתה דצלותא וקם ר' שמואל בר רב יצחק מצלייא · אמ' ליה ר' מיישא לא כן אלפן ר' אם התחילו אין מפסיקין · ותני חזקיה כל מי שהוא פטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט · אמ' ליה והא תנינן חתן פטור · חתן אם רוצה אמ' ליה ולא דרבן גמליאל היא · אמ' ליה יכיל אנא פתר כרבן גמליאל דרבן גמליאל אמ' איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים</div> <div class="yerum-side">'''ובלחוד דלא ובזה חורנין.''' הא דאמרי' דבדבר של צער אם רצה לעשות אותה דוקא בפני עצמו יכול להחמיר עליו אבל אם הוא בפני אחרים וכהך עובדא לא יעשה כן מפני שהוא כמבזה לאחרים שהם אינם רוצים לעשו' לפנים משורת הדין והוא עושה '''דלמא.''' מעשה בר' ייסא ור' שמואל שהיו יושבין ואוכלין בא' מבהכ"נ שבעלייה והגיע עונת התפלה וקם ר' שמואל והפסיק מאכילה להתפלל '''א"ל והא תנינן חתן פטור חתן אם רוצה.''' כלומר דאע"פ ששנינו שהחתן פטור מק"ש אפ"ה שנה רבי כאן אם רוצה לקרות קורא אלמא דלא נקרא הדיוט כשמחמיר על עצמו בדבר שהוא פטור מן הדין '''א"ל יכיל אנא פתר כר"ג.''' והכי גריס לה בפ"ק דשבת ול"ג ההיא א"ל קמא. כלומר דמתני' דהכא כר"ג אתיא דלא רצה לפטור עצמו מק"ש כמו שהשיב לתלמידיו איני שומע וכו' ושאני ק"ש דאית ביה קבלת מלכות שמים: הדרן עלך היה קורא</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''כד דמך רבי לוי בר סיסי''', על אבוי דשמואל ואפטר עילוי - אבא של שמואל עמד והספיד אותו. אמר, כתוב בקהלת: '''"סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא"'''. '''למה היה לוי בן סיסי דומה? למלך שהיה לו כרם, והיה בו מאה גפנים. והיו עושות כל שנה ושנה מאה חביות של יין.''' יבשו חלקם: '''עמד על חמשים, עמד על ארבעים, עמד על שלשים, עמד על עשרים, עמד על עשר, עמד על אחד, והיה עושה מאה חביות של יין.''' כלומר בדיוק כמו שבהתחלה, '''והיה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו. כך היה רבי לוי בר סיסי חביב לפני הקדוש ברוך הוא ככל אדם.''' הדא הוא דכתיב: '''"כי זה כל האדם"'''. כהנא היה בחור צעיר מאוד כשעלה לארץ ישראל. אני חוזר לסיפור שמופיע כן, יש קטע מהבבלי שכתבתי פה למטה. הבבלי מספר שהיה בחור יהודי אחד שרצה למסור רכוש של יהודים לגויים, ורב אמר לו שלא יעשה את זה. הוא החליט שכן עושה את זה, ואז רב כהנא נתן לו מכה והרג אותו, ולכן הוא ברח לארץ ישראל. לפני שהוא הלך לארץ ישראל, רב ביקש ממנו שלא יקשה לרבי יוחנן שבע שנים. הוא הגיע, פגש את ריש לקיש בארץ ישראל ושאל אותו כל מיני שאלות, וריש לקיש ראה שהוא תלמיד חכם מאוד גדול. הוא אמר לרבי יוחנן: '''ארי עלה מבבל, לעיין מר במתיבתא דלמחר'''. ריש לקיש בעצם היה מכין את השיעור לפני שרבי יוחנן היה מגיע - היה אומר לו מה ההתרשמות שלו מהתלמידים, השאלות שלהם, כדי שרבי יוחנן יכין את השיעור. הם נהגו לשבת - רבי יוחנן יושב על כסא וכל האחרים יושבים בשורות שורות לפניו, והוא התחיל לדרוש את השיעור. בהתחלה כהנא ישב בשורה הראשונה והוא חיכה שהוא ישאל. הוא לא שאל שאלה, אז העבירו אותו לשורה השנייה, ולאחר מכן השלישית, וכן הלאה עד שהוא הגיע לשורה השביעית. ואז רבי יוחנן אמר לריש לקיש: '''ארי שאמרת נעשה שועל'''. ואז רב כהנא ביקש שבמקום השבע שנים שהוא הבטיח לרב לא לשאול שאלה, השבע שורות שהוא התבזה - שהורידו אותו שבע שורות - זה יהיה במקום. ואז בעצם הוא ביקש לחזור חזרה לשורה הראשונה ולהתחיל את השיעור מחדש והוא ישאל שאלות. באמת על כל שורה, כל שאלה, כל דבר שרבי יוחנן אמר, כהנא שאל שאלות, וככה קידמו אותו שורה שורה עד שהגיע חזרה לשורה הראשונה. ואז רבי יוחנן רצה לראות מי התלמיד החכם הזה, וביקש שירימו לו את העפעפיים במכחלת של כסף, והוא ראה את כהנא, וכהנא הלחיים שלו היו בולטות - זה היה נראה כאילו שהוא צוחק. אז רבי יוחנן חשב שהוא צוחק עליו, וחלשה דעתו של רבי יוחנן ונח נפשיה דרב כהנא. לאחר מכן שסיפרו לרבי יוחנן שבעצם זה המבנה פנים של כהנא, הוא הלך והחייה אותו. כשכהנא הגיע לארץ ישראל, אמרנו שהוא היה בחור צעיר. חמתיה חד בר פחין, אמר לו: '''מה קלא בשמיא?''' - הרי רבי יוחנן הרג אותו וגם החייה אותו, מה נשמע בשמיים? אמר לו: גזר דין על אותו גברא מיחתם - שמעתי שאתה עומד למות. וכן פגע בעוד אחד שגם אמר לו: מה קלא בשמיא? שוב אמר לו: גזר דיניה דההוא גברא מיחתם, אתה עומד למות. אז כהנא אמר לעצמו: '''מה סליקית מזכי ואנא איחטי?''' כל המטרה שלי לעלות לארץ ישראל היתה כדי ללמוד תורה, ואני חוטא כאן. '''מה סליקית למיקטלה בני ארעא דישראל? ניזול וניחות לי מן הן דסליקית''' - אחזור למקום שממנו עליתי. אתא לגבי רבי יוחנן, אמר לו: '''בר נש דאימיה מבסרא ליה, ואיתתיה דאבוהי מוקרא ליה, להן ייזול ליה?''' - אמא של בן אדם שאמא שלו מבזה אותו, ואשתו של אבא שלו (האמא החורגת) מכבדת אותו - לאיפה ילך? '''אמר לו: ייזול להן דמוקרין ליה''' - שילך לאיפה שמכבדים אותו. '''נחת ליה כהנא מן הן דסלק. אתון אמרין ליה לרבי יוחנן: הא נחית כהנא לבבל. אמר: מה הוה מיזל ליה מיסב רשותא?''' איך הוא הלך בלי לקבל רשות? '''אמרין ליה: ההוא מילתא דאמר לך, הוא הוה נטילת רשות דידיה''' - בעצם התכוון להגיד שבארץ ישראל מבזים אותו, ובבבל שם מעריכים אותו, וזה כבר היה קבלת רשות ממנו. רבי זעירא כד סלק להכא, אזל אקיז דם - הלך להקיז דם. נהגו לאכול אחרי הקזת דם בשר, כדי להחזיר את הדם שאבד. '''אזל בעי מיזבון חדא ליטרא דקופד מן טבחא. אמר לו: בכמה הדין ליטרתא? אמר לו: בחמשין מניי וחד קורסם.''' צריך לשלם חמישים כסף ועוד איזה מכה. '''אמר לו: סב לך שיתין, ולא קביל עילוי. סב לך ע', ולא קביל עילוי. סב לך פ', סב לך צ', עד דמטא מאה, ולא קביל עילוי.''' לא הסכים לקבל שום דבר, רק חמישים ומכה. '''אמר לו: עביד כמנהגך''' - תעשה מה שאתה רוצה. נתן לו חמישים שקל, ונתן לו גם מכה. '''ברומשא נחית לבית וועדא, אמר לון: רבנן מה ביש מנהגא דהכא, דלא אכיל בר נש ליטרא דקופד, עד דמחו ליה חד קורסם!''' - אדם לא יכול לאכול ליטרה בשר עד שנותנים לו איזו מכה. '''אמרין ליה: ומה הוא דין? אמר לון: פלן טבחא.''' שלחו לחפש אותו לדין, ומצאו שהארון שלו יוצא - שהוא מת. '''אמרו לו: רבי, כל הכין''' - כל כך הקפדת על זה? '''אמר לו: ייתי עליי דלא כעסית עילוי, כי סברת דמנהגא כן''' - הייתי בטוח שזה המנהג, לכן לא כעסתי. רבי יסא כד סליק להכא, אזל בעי מסחי באהן דימוסן דטיבריא - רצה להתרחץ במרחצאות של טבריה. '''פגע ביה חד ליצן ויהב ליה פורקדל''' - נתן לו מכה מאחורי הצוואר, עד היום לצערנו יש שנוהגים כך למי שמסתפר. '''אמר לו: עד כדון עונקתיה דההוא גברא רפיא!''' - צוואר שלך עדיין רך, צריך לחזק אותו. '''והוה ארכונא קאים דאין ליסטים''' - היה שופט רומאי שדן גנב. הליצן, תוך כדי שהוא הולך, '''אזל קם גחיך כל קבליה''' - צוחק ומספר לכולם איך נתן מכה לרבי יסא. תוך כדי זה הוא עבר דרך המשפט, '''אמר לו: ארכונא: מאן הוה עמך?''' - היה איתך שותף? '''תלה עינוי וחמא דהוא גחיך, אמר לו: אהן דגחיך הוא עמי.''' הוא הרים עיניים, ראה מישהו צוחק, וחשב שצוחק עליו, אז אמר: זה השותף שלי. '''נסביה, ודניה, ואודי ליה על חד קטיל.''' תפסו אותו ושפטו אותו, והוא הודה שרצח. '''מי נפקין תרויהון טעינין תרתי שרין''' - כל אחד מהם סחב את העץ, כמו שהיה נהוג שהנאשם סוחב את העץ שעליו תולים אותו. תוך כדי שהם עוברים, '''רבי יסא מן מסחא, אמר לו: ההוא עונקתא דהות רפיא, כבר שנצת!''' - הצוואר שלך כבר התחזק, אתה יכול ללכת בגאווה, כבר נענשתי על מה שהכיתי אותך. '''אמר ליה רבי יסא: ביש גדא דההוא גברא.''' זה חוסר מזל. '''ולא כתיב: "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם"?''' למה היית צריך להתלוצץ? '''רבי פינחס ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק: קשה היא הליצנות, שתחילתה ייסורין וסופן כלייה. תחילתה ייסורין דכתיב "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם". וסופן כלייה דכתיב: "כי כלה ונחרצה שמעתי מאת ה' צבאות על כל הארץ"'''. </div> </div> fmuwg5uqsiwbe55a2pe59jv0m5jtn9y 3083834 3083833 2026-09-18T15:13:15Z מאירושולי 35234 3083834 wikitext text/x-wiki __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שני — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז ופירוש פני משה לצדו. ביאור ודינים שלא נכנסו בעמוד הראשון נמשכים מתחת לליידן. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <div class="yerum-daf-head yerum-daf-first">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יב עמוד א<span class="yerum-runnum">23</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_א|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_א"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_א}}היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא; אם כיון לבו יצא, ואם לאו לא יצא. ובפרקים, שואל מפני הכבוד ומשיב, ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה{{ירו"מ-הוסר|ור'}} {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: {{שוליים|ב_ב}}באמצע, שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד, ובפרקים, שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא; אם כיון לבו יצא}}. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: זאת אומרת שאין הברכות מעכבות, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי לא נאמר שברך.  התיבון: והתנן}}: ([[משנה שבת א ב|משנה ב]]) {{ירו"מ-הדגשה|לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים}}. {{ירו"מ-ביאור|תלמידי חכמים שתורתם אמנותם וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות}} {{ירו"מ-הדגשה|מפסיקים לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. וכי יעלה על הדעת שאינו מפסיק גם לברכות? ולא תנינתה התם מפסיקין לקריאת שמע ולברכות, אף הכא, אף על גב דלא תנינתה, צריך לברך}}. אמר רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: {{ירו"מ-הדגשה|כאן חייבים לאמר שלא ברך. ש}}אם אומר {{ירו"מ-הדגשה|אתה שהוא צריך לברך, מאי אם כיון לבו יצא? אם ברך, קל וחומר שכוין}} את {{ירו"מ-הוסר|שהוא צריך }}{{ירו"מ-הוסר|לברך}}{{ירו"מ-הדגשה|לבו}} {{ירו"מ-הדגשה|לצאת. אף אם נאמר}} {{ירו"מ-הוסר|בירך}}{{ירו"מ-הדגשה|שברך}} {{ירו"מ-הדגשה|וודאי התכוון לצאת, אפשר שלא די שיכוון ליבו לצאת, אלא}} צריך שיכוין את לבו {{ירו"מ-הדגשה|לפירוש המילים}}.{{ירו"מ-הוסר|בכולן התיבון ואינו מפסיק ולא תנינתה}} {{ירו"מ-הוסר|והכא}}{{ירו"מ-הדגשה|האם}}{{ירו"מ-הוסר| אף על גב דלא תנינתה}} צריך {{ירו"מ-הדגשה|כוונה}}{{ירו"מ-הוסר| לברך זאת אומרת: צריך לכוין את לבו}} בכולן? נישמעינה מן הדא: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אחי|°]]<nowiki/>רבי אחי {{ירו"מ-ביאור|ברבי יאשיה}} אמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}: אם כיון לבו בפרק ראשון, אף על פי שלא כיון לבו בפרק שני, יצא. מה בין פרק ראשון ומה בין פרק שני? {{ירו"מ-הדגשה|ולמה די אם כיון בפרק ראשון}}. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}? כל {{ש}} <span id="דף_יב_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''פרק ב' הלכה א', דף י"ב עמוד א'''' מתניתין: היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא. כלומר אדם שהיה קורא בתורה והגיע הזמן של קריאת שמע והוא בדיוק היה קורא את פרשת שמע שמופיעה בתורה. '''אם כיוון ליבו יצא, ואם לאו לא יצא'''. יש כל מיני פירושים מה בדיוק הכוונה כיוון ליבו, האם כיוון ליבו לעצם לצאת ידי חובה בכלל או כיוון ליבו למשמעות של המילים. זה הגמרא תסביר. '''ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב'''. כלומר, אנחנו יודעים שבקריאת שמע יש לנו שלוש פרשות שמע, והיה אם שמוע ויאמר - לפניה ביום יש שתי ברכות ולאחריה ברכה אחת. בערב לפניה שתי ברכות, ואחריה שתי ברכות. אז בין פרק לפרק או בין ברכה לברכה, שואל מפני הכבוד. כלומר הוא יכול לשאול לשלומו של מישהו מכבד וגם משיב. '''ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב'''. כלומר באמצע הפרקים, באמצע שמע ישראל, באמצע והיה אם שמוע וכולי, אז שואל מפני יראה ומשיב - זה '''דברי רבי מאיר'''. אבל כמובן שבאמצע הפרק זה יותר חמור. '''רבי יהודה אומר: באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד'''. כלומר לפי רבי יהודה זה הדרגתי. תמיד להשיב תשובה יותר קל מאשר לשאול. אז באמצע הפרקים עצמם, באמצע שמע, באמצע והיה אם שמוע וכולי, אז הוא שואל רק מפני יראה. כלומר אדם שהוא מפחד ממנו, אבל להשיב הוא יכול כבר להשיב גם מפני הכבוד - מי שמכבד אותו. אבל '''ובפרקים שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם'''. כלומר שוב פעם ירידה, כן? לשאול שואל מפני הכבוד, אבל להשיב אפשר להשיב לכל אדם. גמרא: תנן, '''היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא, אם כיוון לבו יצא'''. ככה כתוב במשנה. '''אמר רבי אבא: זאת אומרת שאין הברכות מעכבות'''. כלומר מה הראיה? כי הרי כתוב "היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כיוון ליבו יצא". לא כתוב שאם ברך וכיוון ליבו. אז מכאן שהוא בעצם עם הברכות - לא מעכבות. מקשה הגמרא: והתנן מפסיקים לקריאת שמע ומפסיקים לתפילה. אנשים שהיו עוסקים בתורה והגיע זמן קריאת שמע - אז מפסיקים את הלימוד, ולתפילה לא מפסיקים. אבל שם הרי לא כתוב שמפסיקים לקריאת שמע ולפני כן מברכים. כתוב מפסיקים לקריאת שמע, וודאי האדם שלא מפסיק גם לברכות ברור שהוא גם מברך, כן? ואף על פי כן לא כתוב. אז כנראה שבעצם זה דבר שהוא מובן. אז גם כאן שכתוב שהיה קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כיוון ליבו יצא, הכוונה אם ברך וכיוון ליבו. '''אמר רבי יוסה: אם אומר את צריך שיכוין את לבו'''. כלומר אי אפשר להגיד את זה ככה. כאן חייבים לומר שהוא לא ברך. כי הרי מה המשנה אומרת? אם כיוון ליבו יצא. אם אומר אתה שברך, אז מה זה אם כיוון ליבו יצא? הרי אם ברך קל וחומר שהוא התכוון לצאת. כלומר אדם לא מברך סתם. אומרת הגמרא זה לא ראיה. גם אם נאמר שהוא כן ברך והתכוון לצאת, לא די בזה. כי בקריאת שמע לא די בכוונה לצאת, אלא צריך כוונה לפירוש המילים. כיוון ליבו - הכוונה לפירוש המילים. אז מה שהמשנה אמרה, "היה קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כיוון ליבו יצא", הכוונה שהוא ברך וכיוון ליבו למשמעות המילים. שואלת הגמרא: '''צריך בכולן'''? האם צריך כוונה בכולן? כלומר לכל הפרשות? אומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא'''. נביא ראיה מסיפור. '''רבי אחי אמר משום רבי יהודה: אם כיון לבו בפרק ראשון, אף על פי שלא כיון לבו בפרק שני, יצא'''. כלומר רבי אחי אמר בשם רבי יהודה שבעצם מספיק לכוון ליבו בפרק הראשון, לא צריך בפרק השני. שואלת הגמרא: '''מה בין פרק ראשון ומה בין פרק שני'''? כלומר למה די בכוונה בפרק הראשון? '''אמר רבי חנינא: כל מה שכתוב בזה כתוב בזה'''. הוא אומר מאוד פשוט. פרשה שנייה, פרשת והיה אם שמוע, זה בעצם שחזור של מה שכתוב בפרשת שמע. אז לכן אם כיוונתי בשמע מספיק. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יב עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני' היה קורא בתורה.''' בזמן ק"ש והוא קורא אותה בתורה '''אם כיון לבו.''' לצאת ידי חובת ק"ש יצא ואם לאו לא יצא וכמ"ד מצות צריכות כונה שיהא מכוון לצאת י"ח ומ"ד מצות אין צריכות כונה מפרש אם כיון לבו לקרות ולאפוקי בקורא להגיה את הספר אם יש בו טעות דאפי' לקריאה נמי לא מתכוין א"נ שהקורא להגיה אינו קורא התיבות כנקודתן אלא קורא ככתיבתן כדי להבין בחסרות ויתירות ובקריאה כזו לא יצא '''בפרקים.''' מפרש במתני' דלקמן מה הן הפרקים '''שואל מפני הכבוד.''' שואל בשלום אדם נכבד שראוי להקדים לו שלום '''ומשיב.''' ואין צ"ל שמשיב לו שלום אם הקדים לו '''ובאמצע.''' הפרק שואל מפני היראה אדם שהוא ירא מפניו כגון אביו או רבו וכ"ש אם מתירא ממנו שלא יהרגהו ואין צ"ל שמשיב לו שלום אבל מפני הכבוד לא '''ר' יהודה אומר באמצע.''' הפרק שואל בשלום מי שירא ממנו ומשיב שלום לאדם נכבד '''ומשיב שלום לכל אדם.''' שהקדים לו שלום והלכה כר' יהודה ובכל מקום שאסור להפסיק כך אסור לדבר בלשון הקדש כמו שאר הלשונות '''גמ' זאת אומרת שאין הברכות מעכבות.''' מדלא תני אלא אם כיון לבו לצאת בק"ש והרי הוא קורא בתורה ולא בירך ברכת הק"ש ש"מ שאין ברכות ק"ש מעכבות '''אם אומר את שהוא צריך לברך.''' דברי ר' יוסה הכי מתפרשין דלמאי דדייק ר' בא ממתני' דאין הברכות מעכבות מדלא קתני מידי מהברכות ועלה קאמר דהאי לאו דיוקא הוא וכדמותבינן לקמן והיינו דאקדים לה להאי מילתא וכדלקמיה '''אם אומר את וכו'.''' כלומר הא לכשתמצי לומר שצריך הוא לברך דהוה סבירא לן דהברכות מעכבות א"כ ודאי הוא שאם בירך שצריך שיכוין את לבו בכל הג' פרשיות שהרי אם אפי' הברכות מעכבות פשיטא הוא דכל ג' הפרשיות מעכבות ועד שיכוין לבו בכולן לצאת ידי חובתו והשתא קשיא על עיקר דיוקא דידך כדמסיק '''התיבון.''' על האי דיוקא דר' בא '''ואינו מפסיק ולא תנינתה.''' וכי אינו מפסיק הוא בין פרשה של ק"ש לפרשה אחרת שבה שהרי הוא קורא בתורה כסדר וכמה וכמה פרשיות איכא בין חדא פ' של ק"ש לחברתה ואפ"ה לא תנינתה להאי דינא במתני' וזה היה צריך התנא להשמיענו דהא איכא למ"ד לקמן שאם הפסיק בק"ש כדי לקרות את כולה לא יצא ידי חובתו '''נשמעינה מן הדא דר' אחי וכו'.''' בתוספתא פ"ב דעיקר הכוונה בפרק ראשון הוא וכדמפרש ר' חנינא טעמא דכל מה שכתוב בפ' ראשון ואהבת וגו' ושננתם וקשרתם כתוב בפ' שני וכבר יצא י"ח בכוונת פ' הראשון</div> <div class="yerum-leiden-text">היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא · ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב · ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי מאיר · ר' יהודה א' באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד · ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם · ואילו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשניה בין שניה לשמע · בין שמע לוהיה אם שמוע בין והיה אם שמוע לויאמר בין ויאמר לאמת ויציב · ר' יהודה א' בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק · אמ' ר' יהושע בן קרחה למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה ואחר כך עול מיצות · והיה אם שמוע לויאמר שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה · ויאמר אינו נוהג אלא ביום · הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא · ר' יוסי א' לא יצא · קרא ולא דיקדק באותותיה ר' יוסי א' יצא · ר' יהודה א' לא יצא · הקורא למפרע לא יצא · קרא וטעה יחזור למקום שטעה · האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך מה שאינן רשאין לעשות כן בתפילה · חתן פטור מקרית שמע בלילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה · מעשה ברבן גמליאל שנשא אשה וקרא לילה הראשון שנשא · אמרו לו תלמידיו רבינו לא כך לימדתנו שחתן פטור מקרית שמע לילה הראשון · אמ' להן איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפי' שעה אחת · רחץ בלילה הראשון שמתה אשתו אמרו לו תלמידיו רבינו לא כך לימדתנו שאבל אסור לרחוץ · אמ' להן איני כשאר בני אדם איסטניס אני · מת טבי עבדו וקיבל עליו תנחומין אמרו לו תלמידיו רבינו לא כך לימדתנו שאין מקבלין תנחומין על העבדים · אמ' ליה אין טבי עבדי כשאר כל העבדים כשר היה · חתן אם רוצה לקרות קרית שמע בלילה הראשון קורא · רבן שמעון בן גמליאל א' לא כל הרוצה ליטול לו את השם יטול · היה קורא בתורה כול' · אמ' ר' בא זאת אומרת שאין הברכות מעכבות · אמ' ר' יוסה אם או' את שהוא צריך לברך בירך צריך שיכוין את לבו בכולן התיבון ואינו מפסיק ולא תנינתה והכא אע'ג' דלא תנינתה צריך לברך · זאת אומרת צריך לכוין את ליבו בכולן · נישמעינה מן הדא ר' אחי אמ' משום ר' יהודה אם כיון לבו בפרק ראשון אע'פ' שלא כיון לבו בפרק שיני יצא · מה בין פרק ראשון ומה בין פרק שיני · אמ' ר' חנינא כל</div> <div class="yerum-side">'''והכא אע"ג דלא תנינתה צריך לברך.''' כלומר והשתא הכא נמי לענין הברכות מנא לך למידק שאינן מעכבות מדלא קתני לה במתני' הרי לא קתני נמי מדינא דהפסקה מידי ועל כרחך לומר דלא קתני הכא אלא מה דשייך לגופא דדינא דאין הקורא כדרכו יוצא י"ח עד שיכוין לבו לצאת ומברכות ומהפסקה לא איירי הכא מידי ולעולם אימא לך שצריך הוא לברך '''זאת אומרת צריך לכוין את לבו בכולן.''' השתא שואל הש"ס למאי דקאמר בירך צריך וכו' אי דנקטינן הכי באמת לדינא שעד שיכוין בכולן ואע"ג דלא משכחת לה בלא הפסק בין פרשה לפרשה הא לא קשיא מידי דאימא אין הכי נמי שצריך שיקרא פ' שניה אח"כ מיד בלא הפסקה וכן פ' השלישית דהא קאמרת דלא איירינן הכא מדינא דהפסקה ולא איירי התנא אלא מדינא דכוונה ואם כן מי נימא עד שיכוין בכולן '''מעתה וכו'.''' ולמה קורין לפרק השני</div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יב עמוד ב<span class="yerum-runnum">24</span></div> מה שכתוב בזה כתוב בזה. מעתה לא יקרא אלא אחד; אמר רבי עילא[[ביאור:עץ מסורת#עולא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: הראשון ליחיד, והשני לציבור. {{ירו"מ-הוסר|והראשון}} הראשון לתלמוד, והשני למעשה. בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] אמר: אין לך צריך כוונה, אלא ג' פסוקים הראשונים בלבד. ותני כן: "ושננתם", עד כאן לכוונה, מיכן ואילך לשינון. רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] רבי אורי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אורי|°]] רב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]] ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים|ב_ג}}צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד. מה, אם היה יושב עומד? לא, אם היה מהלך, עומד. תני: {{שוליים|ב_ד}}צריך להאריך באחד. רב נחמן ברבי יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן ברבי יעקב|°]] אמר: {{שוליים|ב_ה}}ובלבד בד'. סומכוס בר יוסף אומר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מאריך באחד, אביו של סומכוס|כל המאריך באחד, מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה]]. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] הוה מאריך סגין. {{ירו"מ-ביאור|הרבה}} אמר לו רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: לית את צריך כל הכין, אלא {{שוליים|ב_ו}}כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] שאיל לרבי חייא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: {{ירו"מ-הוסר|ולינא}}{{ירו"מ-הדגשה|למה לית אנא}} חמי {{ירו"מ-ביאור|למה אנני רואה}} ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי מקבל עליו עול מלכות שמים? אמר לו: {{שוליים|ב_ז}}כד תחמיניה יהיב ידיה על אפוהי, {{ירו"מ-ביאור|כשתראה שרבי מניח ידו על פניו}} הוא מקבל עליו עול מלכות שמים. ואמר לו: ואינו צריך להזכיר יציאת מצרים? אמר לו: לית איפשר דלא יטי {{ירו"מ-ביאור|אין אפשרות שרבי לא יזכיר}} {{ירו"מ-הדגשה|בכל השיעור}} מילה {{ירו"מ-הדגשה|מיציאת מצרים}}. רבי טביומי[[ביאור:עץ מסורת#רבי טביומי|°]] שאל לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: לית הדא אמרה, {{שוליים|ב_ח}}שאין לך צריך כוונה, אלא פסוק הראשון בלבד? אמר לו: אדא יתנה {{ירו"מ-ביאור|אותו זמן ששם רבי ידו על עיניו, היה בו די זמן}} {{ירו"מ-הדגשה|בכדי שיאמר}} עד ושננתם. רבי מני[[ביאור:עץ מסורת#רבי מני|°]] אמר משום רב יודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]], שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: אם הפסיק בה כדי לקרות את כולה, לא יצא ידי חובתו. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: הלכה כרבי מינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מינא|°]] שאמר משום רבי יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה|°]] שאמר משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי הגלילי|°]]<nowiki/>רבי יוסי הגלילי: רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בן יהוצדק[[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן יהוצדק|°]]: אף בהלל ובקריאת המגילה כן. אבא בר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר רב הונא|°]] ורב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] הוו יתבין אמרין: {{ירו"מ-ביאור|ישבו ואמרו}} אף בתקיעות כן. {{ירו"מ-הדגשה|כד}} סלקון {{ירו"מ-ביאור|הלכו}} לבית רב ושמעון לרב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ב_ט}}{{ירו"מ-הוסר|הונא }}אפילו שמען עד תשע שעות, יצא. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עד דאנא תמן {{ירו"מ-הדגשה|בבבל}}, צריכה לי {{ירו"מ-ביאור|הסתפקתי}} {{ירו"מ-הדגשה|אם הפסיק בין התקיעות יצא}}. וכד סלקית להכא, {{ירו"מ-ביאור|כשעליתי לארץ ישראל}} שמעית רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|דאמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ב_י}}אפילו שמען כל היום, יצא, {{שוליים|ב_יא}}והוא ששמען על הסדר. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי: {{שוליים|ב_יב}}{{ירו"מ-הוסר|הוה}}{{ירו"מ-הדגשה|היה}} זה צריך פשוטה הראשונה, וזה צריך פשוטה האחרונה, {{ירו"מ-ביאור|כגון של תקיעה שברים תקיעה}} תקיעה אחת מוציאה ידי שתיהן? רבי אבון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבון בר חייא|°]] בעי: {{ירו"מ-הדגשה|הא דאמרן}} {{ירו"מ-ביאור|מה שאמרנו}} {{ירו"מ-הוסר|קש}} {{ירו"מ-הדגשה|אם הפסיק כדי לגמור את כולה חוזר לראש. האם כולה הכוונה לקריאת}} שמע וברכותיה, {{ירו"מ-הדגשה|או}} היא ולא ברכותיה? {{ירו"מ-הדגשה|הפסיק בברכותיה, היא וברכותיה, או}} ברכותיה ולא היא? הפסיק שלישה וחזר והפסיק שלישה, {{ירו"מ-הדגשה|מי מצטרפי}}? בקורא משערין או בכל אדם משערין? אמר רבי מתניא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: מסתברא {{שוליים|ב_יג}}בקורא. רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: בגין דאנא {{ירו"מ-ביאור|אם אני}} קרי שמע ועבר במבואות המטונפות ומפסק, נפיק אנא ידי חובתי? אמר לו: אבהו בני, {{שוליים|ב_יד}}אם מפסיק את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} כדי לקרות את כולה, לא יצאת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} ידי חובתך. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} סליק מבקרא לרבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]], אמר לו: בגין דאנא תשיש {{ירו"מ-ביאור|בגלל שאני חלש}} ואנא קרי שמע ומתנמנם, נפיק אנא ידי חובתי? {{שוליים|ב_טו}} אמר לו: אין. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא קומוי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|בגין}}{{ירו"מ-הדגשה|האם אף על פי}} דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} ידע דרבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] <br><br> <span id="דף_יג_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> שואלת הגמרא אם זה ככה, אם באמת והיה אם שמוע זה רק שחזור של שמע, אז '''מעתה לא יקרא אלא אחד'''. למה צריך לקרוא את שני הפרשות? '''אמר רבי עילא: הראשון ליחיד, והשני לציבור. הראשון לתלמוד, והשני למעשה'''. יש הבדלים. הראשון מדבר בלשון יחיד והשני מדבר בלשון רבים. הראשון בעצם זה עניין של הלימוד של ההלכות, והפרשת והיה אם שמוע זה כבר עניין של ציווי למעשה. אז יש ביניהם הבדלים. '''בר קפרא אמר: אין לך צריך כוונה, אלא ג' פסוקים הראשונים בלבד'''. כלומר בעצם לא צריך את כל, אפילו את הפרשה הראשונה לא צריך את כולה, אלא רק שלושה פסוקים. '''ותני כן: "ושננתם" עד כאן לכוונה, מיכן ואילך לשינון'''. יש לנו בעצם מקור להלכה שכוונה צריכים רק בשלושת הפסוקים הראשונים של הפרשה הראשונה, עד ושננתם. '''רבי חונה, רבי אורי, רב יוסף ורב יהודה בשם שמואל: צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד'''. כלומר צריך להגיד שמע ישראל בעמידה, לקבל עליו מלכות שמיים מעומד. שואלת הגמרא: '''מה, אם היה יושב עומד'''? זה לא מסתדר, הרי אמרנו "ובשכבך ובקומך" כתוב בתורה - כלומר גם בשכיבה גם בעמידה. האם פסקנו פה כמו בית שמאי? אומרת הגמרא לא. '''אם היה מהלך עומד'''. כלומר, בעצם מה שהוא רוצה להגיד לנו - אם הוא ישב ודאי אין שום בעיה, אלא אם הוא הולך זה לא מכובד לקבל מלכות שמיים בהליכה. אז לכן פה הוא יעמוד. '''תני: צריך להאריך באחד. רב נחמן ברבי יעקב אמר: ובלבד בד'''. כלומר צריך להאריך באות ד', כי רק אז מסיימים את המילה אחד. '''סומכוס בר יוסף אומר: כל המאריך באחד, מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה'''. '''רבי ירמיה הוה מאריך סגין''', היה מאריך הרבה. '''אמר לו רבי זעירא: לית את צריך כל הכין, אלא כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם'''. כלומר, כשאתה אומר את המילה אחד, אתה צריך לחשוב ולהתכוון להמליך את הקדוש ברוך הוא בשמיים ובארץ ובארבע רוחות העולם. '''רב שאיל לרבי חייא רבא: חמי לרבי מקבל עליו עול מלכות שמים'''? אני לא רואה שרבי אומר שמע ישראל. '''אמר לו: כד תחמיניה יהיב ידיה על אפוהי, הוא מקבל עליו עול מלכות שמים'''. כלומר, כשאתה רואה אותו שם את היד על העיניים, על הפנים, תדע לך שאז הוא אומר שמע ישראל. '''ואמר לו: ואינו צריך להזכיר יציאת מצרים'''? הרי נגיד אומר שמע ישראל, אבל מה עם יציאת מצרים? מה עם ציצית? הוא לא אומר. '''אמר לו: לית איפשר דלא יטי מילה'''. תשים לב, כל שיעור שרבי מעביר הוא תמיד מזכיר משהו שקשור ליציאת מצרים כדי לצאת ידי חובה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יב עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''הראשון ליחיד.''' דהכל הוא בלשון יחיד ובפרק השני נאמר בלשון רבים לציבור '''והראשון לתלמוד.''' שאינו מפורש בו כ"כ מעשיית המצות כמו בוהיה אם שמוע תשמעו אל מצותי שהוא למעשה '''ותני.''' בברייתא כן ושננתם מפסוק הזה ואילך די בשינון לבדו '''מה.''' שאלה היא וכי אם היה יושב צריך הוא לעמוד וקאמר דלא כן הוא אלא אם היה מהלך צריך הוא לעמוד '''ובלבד בד'.''' אבל בא' לא יאריך כלל וכן בחי"ת לא יאריך כל כך '''הוה מאריך סגין.''' הרבה יותר מדאי '''ולינא חמי לרבי.''' איני רואה לרבי כשהוא לומד עם התלמידים שהוא מקבל עליו עול מלכות שמים וא"ל כשאתה רואה אותו נתן ידו על פניו אז הוא אומר פסוק הראשון ומקבל עליו עול מלכות שמים '''לית אפשר דלא יטי מילה.''' אי אפשר שלא ינטה לאיזה דבר בשמועה שהוא שונה שלא יהא מוזכר מיציאת מצרים לפי שהוא מהדר אחר זה '''לית הדא אמרה.''' וכי לאו ש"מ ממילתיה דרבי שאינו צריך כוונה אלא בפסוק הראשון בלבד שהרי ר' חייה אמר שהוא מקבל עול מלכות שמים באותה שעה ולא יותר ואנן הא אמרינן לעיל דצריך כוונה בג' פסוקים הראשונים '''א"ל אדא יתנה עד ושננתם.''' אדא. בתוך כך כלומר בתוך כך שהוא מניח ידיו על פניו יכול היא לשנות ולומר עד ושננתם ולכוין בהם. אף בהלל ובקריאת מגילה כן. אם הפסיק ושהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש '''רב הונא בשם רב.''' צ"ל וכן הוא בפ"ב דמגילה בהלכה ב' '''אפי' שמען.''' לתשע תקיעות בט' שעות יצא '''עד דאנא תמן צריכא לי.''' בעוד שהייתי בבבל הוה מספקא לי בדין זה וכשעליתי לכאן שמעתי משמיה דר' יוחנן שאפי' אם שמען בכל היום כולו יצא '''היה זה צריך פשוטה ראשונה.''' שעדיין לא שמע כלום והאחר שמע כולן חוץ מפשוטה האחרונה ושמעו תקיעה אחת מהו שמוציאין ידי שתיהן ולא איפשיטא '''ק"ש וברכותיה.''' הא דאמרינן אם הפסיק כדי לגמור את כולה לא יצא מאי אם כולה דקאמר היינו ק"ש עם ברכותיה או היא ולא ברכותיה או אפי' כדי לומר ברכותיה ולא היא '''הפסיק שלישה.''' כלומר אם לא הפסיק בהפסקה אחת כדי לגמור את כולה אלא הפסיק כדי לגמור שליש וקרא וחזר והפסיק כדי שליש וכן אח"כ עוד כדי שליש מהו שיצטרפו להפסקה כדי שיעור כולה ולא איפשטו הני בעיות '''בקורא משערין.''' וכן הא דאמרינן הפסיק וכו' בקורא משערינן או בקריאת סתם כל אדם משערינן '''מסתברא בקורא.''' משערין כל א' וא' לפי קריאתו</div> <div class="yerum-leiden-text">מה שכת' בזה כת' בזה · מעתה לא יקרא אלא אחד · אמ' ר' עולא הראשון ליחיד והשיני לציבור · והראשון לתלמוד והשיני למעשה · בר קפרא אמ' אין לך צריך כוונה אלא ג' פסוקים הראשונים בלבד · ותני כן ושננתם עד כאן לכוונה מיכן ואילך לשינון · ר' חונה ר' אורי רב יוסף רב יהודה בשם שמואל צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד · מה אם היה יושב עומד · לא אם היה מהלך עומד · תני צריך להאריך באחד · רב נחמן בר יעקב אמ' ובלבד בדלת · סומכוס בר יוסף אמ' כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה · ר' ירמיה הוה מאריך סגין · אמ' ליה ר' זעירא לית את צריך כל הכין אלא כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם · רב שאיל לר' חייא רבא לינא חמי לר' מקבל עליו מלכות שמים · אמ' ליה כד תחמיניה יהיב ידיה על אפוהי הוא מקבל עליו עול מלכות שמים · אמ' ליה ואינו צריך להזכיר יציאת מצרים · אמ' ליה לית איפשר דלא יטי מילה · ר' טביומי שאל לר' חזקיה לית הדה אמרה שאין לך צריך כוונה אלא פסוק הראשון בלבד · אמ' ליה אדא יתנה עד ושננתם · ר' מני אמ' משום ר' יודה שאמ' משום ר' יוסי הגלילי אם הפסיק בה כדי לקרות את כולה לא יצא ידי חובתו · ר' בא רב ירמיה בשם רב הלכה כר' מינא שאמ' משום ר' יהודה שאמ' משום ר' יוסי הגלילי · ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יהוצדק אף בהלל ובקריאת המגילה כן · אבא בר רב הונא ורב חסדא הוו יתבין אמרין אף בתקיעות כן · סלקון לבית רב ושמעון רב חונה בשם רב הונא אפי' שמען עד תשע שעות יצא · אמ' ר' זעירא עד דאנא תמן צריכת לי · וכד סלקת להכא שמעית ר' יסא בשם ר' יוחנן אפי' שמען כל היום יצא · והוא ששמען על הסדר · ר' יוסה בעי הוה זה צריך פשוטה הראשונה · וזה צריך פשוטה האחרונה · תקיעה האחרונה אחת מוציאה ידי שתיהן · ר' אבין בר חייא בעי קרית שמע וברכותיה היא ולא ברכותיה ברכותיה ולא היא · הפסיק שלישה וחזר והפסיק שלישה בקורא משערין או בכל אדם משערין · אמ' ר' מתניא מסתברא בקורא · ר' אבהו שאל לר' יוחנן בגין דאנא קרי שמע ועבר במבואות המטונפות ומפסק נפיק אנא ידי חובתי · אמ' ליה אבהו בני אם מפסיק את כדי לקרות את כולה לא יצאת ידי חובתך · ר' אלעזר סליק מבקרא לר' שמעון בר אבא אמ' ליה בגין דאנא תשיש ואנא קרי שמע ומתנמנם נפיק אנא ידי חובתי · אמ' ליה אין · ר' ירמיה בעא קומוי ר' זעירא בגין דר' אלעזר ידע דר' שמעון בר</div> <div class="yerum-side">'''נפק אנא ידי חובתי.''' אם אני גומרה אח"כ. מדקדק במצוותא סגין הורי ליה. כלומר אם מה שהוא הורה לו שיצא י"ח אע"פ שמפסיק בה הוראה זו לדינא היא שהרי הוא יודע דר"ש בר אבא מדקדק הרבה במצות ומחמיר על עצמו ואפ"ה הורה לו כך א"כ להלכה ס"ל לר"א כן או דילמא בשביל דר"ש בר אבא תש כח הוא ולא היה רוצה להטריחו לפיכך היה מקיל לו אבל לדינא לא ס"ל לר"א הכי</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רבי טביומי שאל לרבי חזקיה: לית הדא אמרה, שאין לך צריך כוונה, אלא פסוק הראשון בלבד'''? כלומר, אם הוא שם את היד - כמה זמן כבר הוא שם? אז בטח, כנראה רק להגיד שמע ישראל. '''אמר לו: אדא יתנה עד ושננתם'''. אומר בעצם, הוא החזיק את זה מספיק זמן לקרוא את כל שלושת הפסוקים עד ושננתם. '''רבי מני אמר משום רב יודה, שאמר משום רבי יוסי הגלילי: אם הפסיק בה כדי לקרות את כולה, לא יצא ידי חובתו'''. כלומר, אם באמצע שמע ישראל הוא עושה הפסקה, באמצע, זמן שיכול להספיק לסיים את כל שמע ישראל, אז לא יצא ידי חובתו. '''רבי אבא ורבי ירמיה בשם רב: הלכה כרבי מינא שאמר משום רבי יהודה שאמר משום רבי יוסי הגלילי'''. כלומר, כך נפסקה ההלכה שאם הפסיק כדי לקרוא את כולה לא יצא ידי חובה. '''רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק: אף בהלל ובקריאת המגילה כן'''. כלומר לא רק בשמע ישראל, הדין הזה - שאם הפסיק כדי לקרוא את כולה לא יצא ידי חובתו - אלא גם בהלל ובקריאת המגילה אותו דין. '''אבא בר רב הונא ורב חסדא הוו יתבין אמרין: אף בתקיעות כן'''. כלומר גם בתקיעות כן - תשר"ת תשר"ת וכו'. אז גם שם, אם הוא עושה הפסקה בין התקיעות כדי לתקוע את כל התקיעות, אז גם כן פוסל. '''סלקון לבית רב ושמעון לרב חונה בשם רב: אפילו שמען עד תשע שעות, יצא'''. כלומר גם אם ישמע את זה בתוך תשע שעות, כמו יום שלם, יצא ידי חובה. '''אמר רבי זעירא: עד דאנא תמן, צריכה לי'''. כלומר כשהייתי בבבל, עדיין הסתפקתי אם הפסיק בין תקיעות יצא. '''וכד סלקית להכא, שמעית רבי יסא בשם רבי יוחנן: אפילו שמען כל היום, יצא'''. כלומר לא צריך לשמוע אותם ביחד, אפילו ישמע את זה כל היום כולו יצא ידי חובה. כלומר תקיעה עכשיו, את השברים בעוד שעתיים, ותקיעה לאחר מכן בעוד שלוש שעות. '''והוא ששמען על הסדר'''. כלומר, דווקא אם זה היה לפי הסדר. '''רבי יוסי בעי: זה צריך פשוטה הראשונה, וזה צריך פשוטה האחרונה, תקיעה אחת מוציאה ידי שתיהן'''? כלומר, שני אנשים צריכים את התרועה - אחד כבר שמע תקיעה שברים, חסר לו תקיעה, והשני לא שמע כלום. אז בעצם אחד צריך את התקיעה הראשונה והשני צריך את התקיעה האחרונה - האם תקיעה אחת מוציאה ידי שניהם? '''רבי אבון בר חייא בעי: שמע וברכותיה, היא ולא ברכותיה? ברכותיה ולא היא'''? אמרנו בקריאת שמע שאם הפסיק כדי לגמור את כולה חוזר לראש. אז האם "כולה" הכוונה לקריאת שמע וברכותיה, או הכוונה היא בלא ברכותיה? עוד שאלה: '''הפסיק שלישה וחזר והפסיק שלישה'''. כלומר אם הוא קרא קטע, עשה הפסקה, קרא קטע, הפסקה - עכשיו בכל הפסקה לבדה לא היה כדי לגמור את כולה, אבל אם מחברים את ההפסקות ביחד אז כן יש כדי לגמור את כולה - האם זה מצטרף? עוד שאלה: '''בקורא משערין או בכל אדם משערין'''? יש אדם שקורא את זה מהר ויש אחד שקורא לאט. יש מקובלים שקוראים קריאת שמע ולוקח להם שעה - אז במי משערים? '''אמר רבי מתניא: מסתברא בקורא'''. כלומר, ההיגיון אומר שבעצם בקורא. '''רבי אבהו שאל לרבי יוחנן: בגין דאנא קרי שמע ועבר במבואות המטונפות ומפסק, נפיק אנא ידי חובתי'''? כלומר רבי אבהו אומר: אני קורא קריאת שמע תוך כדי הליכה, ולפעמים אני מגיע למבואות המטונפות ואני מפסיק, לאחר מכן אני ממשיך - האם אני יוצא ידי חובה או לא? '''אמר לו: אבהו בני, אם מפסיק את כדי לקרות את כולה, לא יצאת ידי חובתך'''. כלומר תלוי אם עבר מספיק זמן או לא. '''רבי אלעזר סליק מבקרא לרבי שמעון בר אבא, אמר לו: בגין דאנא תשיש ואנא קרי שמע ומתנמנם, נפיק אנא ידי חובתי'''? כלומר אני קורא קריאת שמע ונרדם, לאחר מכן מתעורר וממשיך - אני יוצא ידי חובה? '''אמר לו: אין'''. כן, אתה יוצא ידי חובה. רבי ירמיה בעא קומוי רבי זעירא: האם על פי שרבי אלעזר ידע דרבי שמעון בר אבא מדקדק במצוות סגין, או-- כלומר, האם למרות שהוא ידע שרבי שמעון בר אבא הוא אדם מאוד מקפיד ומדקדק בהלכה, הוא הורה לו כן, כי כך ההלכה - שבאמת אם הפסיק אפילו כדי לגמור את כולה יצא ידי חובה - או בגין דאורייתא תשיש, אין ללמוד מכאן. כלומר, או בגלל שהוא אדם חלוש ואין מה לעשות זה כן - זה בדיעבד, בדיעבד יוצאים. אמר ליה: בפרוש פליגי. באמת זה מחלוקת - רבי אלעזר אמר יצא, ורבי יוחנן אמר לא יצא, ולכן הורה לו רבי אלעזר שיצא כמו שהוא סובר. עד כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יב עמוד ב''' {{שוליים|ב_ג}} '''קריאת פסוק ראשון של שמע (קבלת מלכות שמים) חייבת בעמידה גם למי שהיה מהלך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן סג סעיף ג , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא שהמהלך חייב לעמוד בפסוק ראשון, ומי שהיה יושב אינו צריך לעמוד; כך פסקו רמב"ם ושו"ע או"ח סימן סג סעיף ג. {{שוליים|ב_ד}} '''יש להאריך באמירת מילת "אחד" בקריאת שמע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ו , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ז , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ח , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרב נחמן בר יעקב שצריך להאריך באחד, כדי להמליכו בשמים ובארץ, וכן נקבע ברמב"ם ובשו"ע או"ח סי' סא ס"ו-ח. {{שוליים|ב_ה}} '''יש להאריך בקריאת "אחד" בקריאת שמע כדי המשך "ה' מלך".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ו , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ז , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ח , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כסומכוס שהמאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו, אך רבי זעירא הגביל את שיעור ההארכה כדי שלא יגזים, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע (או"ח סא, ו-ח) שיאריך כדי המשכת "ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד" ולא יותר מכך. {{שוליים|ב_ו}} '''בקריאת "אחד" בפסוק שמע יש להאריך ולהמליך את ה' בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ו , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ז , שו"ע או"ח סימן סא סעיף ח , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק שיש להאריך בדל"ת של "אחד" כדי שיעלה בדעתו המלכת הקב"ה בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם, כמבואר ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן סא. {{שוליים|ב_ח}} '''החייב לכוון בקריאת שמע רק בפסוק ראשון, ואם הפסיק בקריאה כדי לקרות את כולה לא יצא.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה א , שו"ע או"ח סימן ס סעיף ה , שו"ע או"ח סימן סג סעיף ד , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי הגלילי (בשם רב יודה) שאם הפסיק כדי לקרות את כולה לא יצא ידי חובתו, כפי שהכריעו רבי אבא ורבי ירמיה בשם רב; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה. {{שוליים|ב_ט}} '''מי שהפסיק בין תקיעות שופר יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ד , סמ"ג עשין מב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן ששמע רבי יסא בארץ ישראל, שההפסק בין התקיעות אינו פוסל, ולפיכך פסקו כן הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ב_י}} '''השומע קול שופר של יום ראש השנה במשך כל היום כולו יוצא בו ידי חובת תקיעה, אף אם שמע קולות שונים לסירוגין לאורך היום.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ד , סמ"ג עשין מב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאפילו שמע תקיעות של יום שלם, ובלבד שנתכוון לצאת ידי חובה בכל תקיעה ותקיעה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ב_יא}} '''היוצא ידי חובת שמיעת קול שופר צריך שישמע את התקיעות על הסדר הקבוע ולא בסדר משובש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ד , סמ"ג עשין מב. ''הכרעה:'' נפסק כהירושלמי שצריך לשמוע התקיעות על הסדר, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה, שאם שמע תרועה בין תקיעה לתקיעה או שינה מהסדר הקבוע לא יצא ידי חובתו. {{שוליים|ב_יב}} '''השומע קול שופר בהפסק ארוך כדי גמר כל התקיעות, אינו יוצא ידי חובתו וצריך לחזור ולשמוע מתחילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שופר, פרק ג, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ב , שו"ע או"ח סימן תקפח סעיף ד , סמ"ג עשין מב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבון בר חייא שהפסק כדי לגמור את כולה מצריך חזרה לראש, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ב_טו}} '''מי שמדקדק באותיות ובניגון מצוות קריאת שמע יצא ידי חובה, אף שלא היה מתכוון לכך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן סג סעיף ה , סמ"ג עשין י"ח <קטע סוף=יב ב/> ==דף יג עמוד א== <קטע התחלה=יג א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אלעזר בן פדת שיצא, כמבואר ברמב"ם הלכות קריאת שמע פרק ב הלכה יב ובשו"ע או"ח סימן סג סעיף ה, שכן הבין שהדקדוק במצוות מעיד על כוונה מספקת. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יג עמוד א<span class="yerum-runnum">25</span></div> מדקדק במצוותא סגין, הורי ליה {{ירו"מ-הדגשה|כן כי כך ההלכה}}, או בגין דהוא תשיש הורי ליה {{ירו"מ-הדגשה|ואין ללמוד מכאן}}? אמר לו: בפירוש פליגין. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} אמר: יצא. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן הורה לו}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו"מ-הדגשה|שיצא כשיטתו. ב}}מה פליגין? בקריאת שמע, מפני שהיא עשויה פרקים פרקים {{ירו"מ-הדגשה|שרחוקים זה מזה בתורה}}. אבל בהלל {{ירו"מ-הוסר|ובקריאת}} וקריאת המגילה, אוף רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} מודי {{ירו"מ-הדגשה|שלא יצא}}. תני: {{שוליים|ב_טז}}השואל בשלום רבו או במי שהוא גדול ממנו בתורה {{ירו"מ-הדגשה|באמצע קריאת שמע}}, הרשות בידו. הדא אמרה, {{ירו"מ-ביאור|זה אומר}} שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה. ועוד {{ירו"מ-הדגשה|ראיה שצריך לשאול בשלום רבו}} מן הדא, דתני: {{שוליים|ב_יז}}קרע וחזרה בו נשמה {{ירו"מ-ביאור|ומת אחר כך}}, אם על אתר, {{ירו"מ-ביאור|מיד אחר כך}} אינו צריך לקרוע, אם לאחר זמן, צריך לקרוע. וכמה הוא על אתר? כדי דיבור. {{שוליים|ב_יח}}וכמה הוא כדי דיבור? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו, {{ירו"מ-הדגשה|שאומר שלום עליך}}. אבא בר בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#רבה בר בר חנה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו: שלום עליך רבי. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה מיסתמיך על רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]], והיה רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} חמי ליה ומיטמר מן קדמוי. {{ירו"מ-ביאור|רואה אותו ותחבה מפניו}} אמר: הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי: {{ירו"מ-ביאור|שני דברים נוהג בי אותו בבלי שלא כהוגן.}} חדא דלא שאל בשלומי, וחדא דלא אמר שמועתא משמי. אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האם תלמיד שואל בשלום רבו|כך אינון נהגין גביהן {{ירו"מ-הדגשה|בבל}}]], {{שוליים|ב_יט}}זעירא לא שאל בשלמיה דרבה {{ירו"מ-הדגשה|מיניה}}, {{ירו"מ-ביאור|קטן לא שואל בשלום מי שגדול ממנו}} דאינון מקיימין {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[איוב כט ח]]) "ראוני נערים ונחבאו" מי {{ירו"מ-ביאור|תוך שהיו}} מהלכין, חמי ליה {{ירו"מ-ביאור| הראה לו}} חד בית המדרש, אמר לו: הכא {{ירו"מ-ביאור|כאן}} הוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר יתיב דריש, ואמר שמועתא מן שמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל, ולא אמר שמועתא מן שמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה. אמר לו: כל עלמא ידעין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר תלמידו ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}}. אמר לו: כולי עלמא ידעין דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} תלמידיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו"מ-הדגשה|ועוד שאל אותו}}: מהו מיעבור קומי אהדורי צילמיה? {{ירו"מ-ביאור|האם מותר ללכת בדרך שמוצב שם פסל בשם אהדורי, ויש גורסים עבודה זרה ארורה}} אמר לו: {{ב|מה איתפליג ליה איקר|מה אתה חולק לו כבוד בזה שאתה שומר ממנו מרחק}}! {{ירו"מ-הוסר|מה איתפליג ליה איקר }}אלא עבור קומוי וסמי עיניה. אמר לו: {{ירו"מ-הוסר|ר אלעזר }}יאות עבד {{ירו"מ-ביאור|טוב עשה}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} דלא עבר קומיך. אמר {{ירו"מ-הדגשה|ליה}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]], יודע את{{ירו"מ-הדגשה|ה}} לפייס. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמאי}} בעי {{ירו"מ-ביאור|למה רצה}} דיימרון שמועתא מן שמיה? אף דוד ביקש עליה רחמים {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים סא ה]]) "אגורה באהלך עולמים" רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: וכי עלת{{ירו"מ-הדגשה|ה}} על לב דוד שהוא חי לעולם? אלא אמר דוד: אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. {{ירו"מ-הדגשה|מאי}} מהניא ליה? {{ירו"מ-ביאור|במה זה מועיל לו}} לוי בר נזירא[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר נזירא|°]] אמר: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האומר דבר בשם אומרו|כל האומר שמועה משם אומרה,]] שפתותיו רוחשות עמו בקבר. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שיר השירים ז י]]) "דובב שפתי ישינים". ככומר הזה של ענבים שהוא זב מאיליו. רבי חנינא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר פפא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]; חד אמר: כהדין דשתי קונדיטון. {{ירו"מ-ביאור|כמו השותה יין קונדיטון}} וחרנה אמר: כהדין דשתי חמר עתיק, {{ירו"מ-ביאור|כמו השותה יין ישן}} אף על גב דהוא שתי ליה, טעמיה בפומיה. אין דור שאין בו ליצנים. מה היו פריצי הדור עושין? היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו: דוד, אימת יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך? והוא אומר: אף על פי שמתכונין להכעיסני, יבא עלי שאני שמח בלבי {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קכב א]]) "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך "{{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[שמואל ב ז יב]]) "והיה כי ימלאו ימיך" אמר רבי שמואל בר נחמני[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: אמר הקדוש ברוך הוא לדוד: דוד, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#משפט וצדקה של דוד חביבים לפני הקב"ה|ימים מלאים אני מונה לך]], {{ירו"מ-הדגשה|ו}}איני מונה לך ימים חסירים. כלום שלמה בנך בונה בית המקדש, לא להקריב בו קרבנות? חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה, יותר מן הקרבנות. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[משלי כא ג]]) "עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח" פיסקא. ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב. {{ירו"מ-הדגשה|ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי רבי מאיר. בפרקים}} מפני מה הוא משיב? מפני היראה, או<br> <span id="דף_יג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, פרק ב', דף י"ג עמודה עשר, שורה אחת קודם. גמר הסדר, רבי אלעזר פסק. מבקר רבי שמעון בר אבא, אנחנו מבקרת רבי שמעון בר אבא. רבי שמעון בר אבא שאל אותו, אמר לו בגין דא נתשיש והוא נקר ישמע ומתנמנם ומפסיק - כלומר, אני קורא בקריאת שמע נרדם ולאחר מכן מתעורר וממשיך, והרבה פעמים עובר יותר מאשר כדי לגמור את כולה. יוצא ידי חובה או לא? רבי מיא שייטה רבי זירא: האם אפילו אם רבי אלעזר ידע דרבי שמעון בר אבא '''מדקדק במצוותא סגין''' - הורי ליה - או לכן דהוא תשיש, הורי ליה? כלומר, גם הוא יודע שרבי שמעון מקפיד בהלכה, ואם יגיד לו שצריך לחזור, הוא יחזור ויקרא. אז הוא צריך לומר לו ככה הלכה, כי באמת ככה הלכה, או בגין דתשיש - כלומר בעצם הוא אדם זקן קשיש, לא ראה טעם יותר מדי, לכן אמר לו שיוצא ידי חובה, כי בדיעבד יוצאים ידי חובה. עכשיו לכתחילה אין ללמוד מכאן. '''אמר לו: בפירוש פליגין. רבי אלעזר אמר יצא, ורבי יוחנן אמר לא יצא''', ולכן עורכי רבי אלעזר שיצא. כלומר בעצם יש מחלוקת בין רבי אלעזר לרבי יוחנן. רבי יוחנן סובר שלא יוצא, אבל רבי אלעזר סובר שאפילו משעה כדי לגמור את כולה יוצא ידי חובה, ולכן כשרבי שמעון בר אבא שאל אותו, הוא פסק כפי שהוא סובר - שאפילו משעה כדי לגמור את כולה יצא. שואלת הגמרא: '''רבי אלעזר מה פליגין? בקריאת שמע''' - דווקא בקריאת שמע הם חולקים. למה? '''מפני שהיא עשויה פרקים פרקים''', והפרקים הם רחוקים זה מזה בתורה. אנחנו יודעים ששמע והיה אם שמוע לא באותה פרשה בתורה. אז כיוון שהם רחוקים אחד מהשני, לכן אומר רבי אלעזר גם אם עבר שעה כדי לגמור את כולה יוצא ידי חובה. '''אבל בהלל וקריאת המגילה''' - ששם כל הפרשות הם ברצף, וגם קריאת מגילה שהיא ברצף - '''אוף רבי אלעזר מודי''', שלא יצא עם שעה כדי לגמור את כולה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יג עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ל בפירוש פליגין.''' לדינא ר"א ור' יוחנן וס"ל לר"א להלכה דיצא ידי חובתו אע"פ שהפסיק בה '''מה פליגין.''' עד כאן ל"פ אלא בק"ש דוקא מפני שהיא עשויה פרקים פרקים שאין פרשיות שבה סמוכות זו לזו בתורה '''אבל בהלל.''' שפרשיות שלו תכופות זו לזו וכן במגילה אף ר"א מודי דאם הפסיק אפי' בין פרק לפרק כדי לגמור את כולו לא יצא וצריך לחזור לראש '''ועוד מן הדא דתני וכו'.''' כלומר מהכא נמי שמעינן דצריך התלמיד שישאל בשלום רבו ויאמר לו שלום עליך רבי כדקאמר לקמן '''קרע.''' על מתו שהיה נדמה לו שמת וחזרה בו נשמה ואח"כ מת אם לאלתר מת אינו צריך לחזור ולקרוע '''והיה ר' אלעזר.''' תלמידו רואה אותו ומטמין עצמו מלפניו '''זעירא לא שאיל בשלמיה דרבה.''' זהו דרך ארץ שלהם שאין הקטן שואל בשלום מי שגדול ממנו שלא יטריח אותו להשיבו '''מי מהלכין.''' בעוד שהיו מהלכין וראו בית המדרש וא"ל הכא הוה ר"מ יתיב כו' וכן כ"ע ידעין דר"א תלמיד שלך ואע"פ שאינו אומר השמועה בפירוש משמך '''מהו מיעבור.''' אח"כ שאל ר' יעקב לר' יוחנן מהו לעבור לפני אהדורי צלמא ע"ז א' שהיתה עומדת על הדרך ובפ"ב דשקלים גריס ארורי עכו"ם '''מה איתפליג ליה איקר.''' אם רוצה אתה לחלוק לו כבוד שלא לעבור לפניו אלא אדרב' עבור לפניו ולסמות את עיניו א"ל אם כן ר' אלעזר יאות עביד שאינו נראה לפניך כשאתה עובר דזהו הכבוד שלך: אמר ר' יוחנן יעקב בר אידי יודע אתה לפייס וכן הוא שם '''ור' יוחנן בעי וכו'.''' לפי שאף דוד ביקש עליה רחמים '''מהניא ליה.''' ומה הנאה יש לו '''אע"פ שמתכונין להכעיסני.''' שהן יודעין שכל זמן שאני חי לא יבנה שאמר לו הקדוש ב"ה והיה כי ימלאו ימיך וגו' '''מפני מה הוא משיב.''' לר' מאיר בין הפרקים אי דוקא מפני היראה וה"ק שואל מפני הכבוד אם הוא חייב בכבודו כגון אביו או רבו אז שואל הוא והאי ומשיב ה"ק אם אינו חייב בכבודו אלא שעושה לו כבוד מפני היראה אז משיב הוא לו אבל אינו שואל. או אפי' מפני הכבוד והאי ומשיב ואצ"ל הוא דקאמר</div> <div class="yerum-leiden-text">אבא מדקדק במצוותא סגין הורי ליה או בגין דהוא תשיש הורי ליה · אמ' ליה בפירוש פליגין ר' אלעזר אמ' יצא · ר' יוחנן אמ' לא יצא · מה פליגין בקרית שמע מפני שהיא עשויה פרקים פרקים · אבל בהלל ובקריאת המגילה אוף ר' אלעזר מודי · תני השואל בשלום רבו או במי שהוא גדול ממנו בתורה הרשות בידו · הדא אמרה שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה · ועוד מן הדא דתני קרע וחזרה בו נשמה אם על אתר אינו צריך לקרוע · אם לאחר זמן אינו צריך לקרוע · וכמה הוא על אתר כדי דיבור · וכמה הוא כדי דיבור ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו · אבא בר בר חנה בשם ר' יוחנן כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו שלום עליך ר' · ר' יוחנן הוה מיסתמיך על ר' יעקב בר אידי והיה ר' אלעזר חמי ליה ומיטמר מן קדמוי אמ' הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי חדא דלא שאל בשלומי · וחדא דלא אמ' שמועתא משמי · אמ' ליה כך אינון נהגין גביהון זעירא לא שאל בשלמיה דרובה דאינון מקיימין ראוני נערים ונחבאו מי מהלכין חמי ליה חד בית המדרש · אמ' ליה הכא הוה ר' מאיר יתיב דרש ואמ' שמועתא מן שמיה דר' ישמעאל ולא אמר שמועתא מן שמיה דר' עקיבה · אמ' ליה כל עלמא ידעין דר' מאיר תלמידו דר' עקיבה · אמ' לו כולי עלמ' ידעין דר' אלעזר תלמידיה דר' יוחנן מיהו מיעבור קומיי אהדורי צילמיה · אמ' ליה מה איתפליג ליה איקר אלא עבור קומוי וסמי עינה · אמ' ליה ר' לעזר יאות עבד דלא עבר קומיך · אמ' יעקב בר אידי יודע את לפייס · ור' יוחנן בעי דיימרון שמועתה מן שמיה · אף דוד ביקש עליה רחמים אגורה באהלך עולמים · ר' פינחס ר' ירמיה בשם ר' יוחנן וכי עלת על לב דוד שהוא חי לעולם · אלא אמ' דוד אזכה שיהו דבריי נאמרין על שמי בבתי כניסיות ובבתי מדרשות · מה הנייא ליה · לוי בר נזירא אמ' כל האו' שמועה משם אומרה שפתותיו רוחשות עמו בקבר · מה טעם דובב שפתי ישינים · ככומר הזה שלענבים שהוא זב מאיליו · ר' חננא בר פפא ור' סימון חד אמ' כהדין דשתי קונדיטון · וחרנה אמ' כהדין דשתי חמר אע"ג דהוא שתי ליה טעמיה בפומיה · אין דור שאין בו ליצנין · מה היו פריצי הדור עושין היו הולכין אצל חלונותיו שלדוד ואומ' לו דוד אימת ייבנה בית המקדש · אימתי בית י"י נלך · והוא או' אע"פ שמתכוונין להכעיסיני יבא עלי שאני שמח בליבי · שמחתי באומרים לי בית י"י נלך · והיה כי ימלאו ימיך · אמ' ר' שמואל בר נחמני אמ' הקב"ה לדוד דוד ימים מליאים אני מונה לך אין מונה לך ימים חסירים · כלום שלמה בנך בונה בית המקדש לא להקריב בו קרבנות חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה יותר מן הקרבנות · ומה טעם עשה צדקה ומשפט נבחר לי"י מזבח · פיס' ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב · מפני מה הוא משיב · מפני היראה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''תני: השואל בשלום רבו או במי שהוא גדול ממנו בתורה, הרשות בידו''' - באמצע קריאת שמע. '''הדא אמרה, שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה''' - אם אני רואה שמתירים לשאול בשלום מי שגדול ממנו בתורה אפילו באמצע קריאת שמע, זה מראה שיש עניין, יש מצווה, שאדם צריך לשאול לשלום רבו. '''ועוד מן הדא, דתני: קרע וחזרה בו נשמה''' - אנחנו יודעים שיש הלכה שמי שנמצא ליד המת חייב לקרוע מפני שהנשמה יוצאת. הרבה ראשונים אומרים שההלכה הזאת לא מקיימים, כיוון שהרבה אנשים כשהיה אדם גוסס היו בורחים שלא יצטרכו לקרוע. גם כן אותו דבר לגבי מי שמגיע לירושלים, רואה את ירושלים בחורבנה, הר הבית וכולי - גם לפי ההלכה היו צריכים לקרוע, אבל הרבה פוסקים אומרים שעדיף שיבוא לירושלים ולא יקרע, מאשר שלא יבוא, כי אנשים ימנעו מלהגיע לירושלים כדי לא לקרוע. אז לכן בעצם ביטלו את זה. יש גם שמקפידים על זה. אז הברייתא אומרת שאם אדם קרע וחזרה בו נשמה - כלומר המת קם לתחייה ושוב פעם חזר ומת - '''אם על אתר, אינו צריך לקרוע''', כלומר אם מת מיד אחר כך לא צריך לקרוע, '''אם לאחר זמן, צריך לקרוע'''. עכשיו "על אתר" זה תוך כדי דיבור. '''וכמה הוא כדי דיבור? רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו''' - שאומר שלום עליך. '''אבא בר בר חנה בשם רבי יוחנן: כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו: שלום עליך רבי'''. לכן אומרים שלום עליך רבי ומורי. אבל בכל אופן, מלבד התוספת של המילה, גם יש עניין שכששואלים את הרב זה טיפה ביראת כבוד, לוקח טיפה יותר זמן. בכל אופן, רואים מכאן שיש עניין לשאול בשלום הרב, כי אם אתה משתמש בזה בתור זמן לקביעת הלכה, זה מה שמקובל. '''רבי יוחנן הוה מיסתמיך על רבי יעקב בר אידי''' - היה נשען עליו. '''והיה רבי אלעזר חמי ליה ומיטמר מן קדמוי''' - כלומר רבי אלעזר היה רואה אותם והיה בורח, מתחבא. '''אמר: הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי''' - רבי אלעזר עלה מבבל, שני דברים הוא נוהג בי שלא כהלכה. '''חדא דלא שאל בשלומי''' - אנחנו יודעים כמו שאמרנו שיש עניין לשאול במי שגדול ממנו בתורה והוא לא שואל בשלומי. '''וחדא דלא אמר שמועתא משמי''' - הוא מזכיר דברים שלימדתי אותו ולא אומר את זה בשמי. '''אמר לו: כך אינון נהגין גביהן''' - ככה בבבל נוהגים, '''זעירא לא שאל בשלמיה דרבה''' - הקטן לא שואל בשלום מי שגדול ממנו בתורה מתוך כבוד, '''דאינון מקיימין: "ראוני נערים ונחבאו"''' - שומרים דיסטנס מהגדול, זה סוג של כבוד, זה הסיבה שהוא עושה, זה לא שהוא מזלזל בו חס ושלום. מי מהלכין, חמי ליה חד בית המדרש. '''אמר לו: הכא הוה רבי מאיר יתיב דריש, ואמר שמועתא מן שמיה דרבי ישמעאל, ולא אמר שמועתא מן שמיה דרבי עקיבה''' - כלומר הוא הזכיר דברים בשם רבי ישמעאל, אבל אף פעם לא הזכיר שמועה בשם רבי עקיבא. '''אמר לו: כל עלמא ידעין דרבי מאיר תלמידו דרבי עקיבא''' - רבי יוחנן ענה לו: מה אתה רוצה? הרי כולם יודעים שרבי מאיר הוא תלמיד מובהק של רבי עקיבא, אז כל מה שהוא אומר בא מרבי עקיבא, לא צריך להגיד כל פעם "אמר רבי עקיבא". '''אמר לו: כולי עלמא ידעין דרבי אלעזר תלמידיה דרבי יוחנן''' - כולם יודעים שרבי אלעזר תלמיד מובהק שלך, וממילא ברור שכל מה שהוא אומר בא ממך, לכן לא צריך להזכיר כל הזמן שזה בא ממך. ותו בעי - עוד רבי יעקב בר אידי שאל את רבי יוחנן: '''מהו מיעבור קומי אהדורי צילמיה?''' - יש שם איזה פסל על הדרך, האם מותר לעבור בדרך הזאת לידו? '''אמר לו: אלא עבור קומוי וסמי עיניה''' - אם תתרחק ממנו זה מראה שאתה מכבד אותו, שומר דיסטנס - מכבד אותו. אבל להיפך, ללכת שם ולהעליב את עינו - הפוסקים אומרים שבעצם צריך לשמור מרחק של ארבע אמות, אבל פשוט ללכת ולהתעלם כאילו הוא לא קיים. '''אמר לו: יאות עבד רבי אלעזר דלא עבר קומיך''' - אם כך אתה בעצמך מודה שלהתקרב למשהו זה לזלזל בו, דווקא להתרחק זה מראה על הכבוד. אז גם רבי אלעזר מתרחק ממך כדי להראות ששומר כבוד לך. '''אמר רבי יוחנן: יעקב בר אידי, יודע את לפייס. ורבי יוחנן בעי דיימרון שמועתא מן שמיה?''' - כלומר באמת רוצה שיגידו שמועות בשמו. '''אף דוד ביקש עליה רחמים: "אגורה באהלך עולמים"'''. '''רבי פינחס ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן: וכי עלת על לב דוד שהוא חי לעולם?''' מה זה "אגורה באהלך עולמים"? '''אלא אמר דוד: אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות'''. כלומר, גם אחרי שאני אמות, דוד מבקש שיזכירו את הדברים שלו בשמו. עכשיו '''מהניא ליה?''' - מה כל כך זה עוזר לו? '''לוי בר נזירא אמר: כל האומר שמועה משם אומרה, שפתותיו רוחשות עמו בקבר''' - כלומר המת עצמו כאילו מקבל איזו חיות. '''מה טעם? "דובב שפתי ישינים"'''. והגמרא מביאה דוגמה משל לזה: '''ככומר הזה של ענבים שהוא זב מאיליו''' - כמו ערימה של ענבים שהיין זב ממנה בלי שלוחצים, אפילו היין יורד לבד. אז ככה המת לא מדבר, לא מוציא שפתיו, אבל בעצם שפתיו כאילו רוחשות בקבר ודברי התורה נשמעים כאילו הוא אומר אותם. '''רבי חנינא בר פפא ורבי סימון; חד אמר: כהדין דשתי קונדיטון''' - כמו אדם ששותה יין עם דבש ותבלינים. '''וחרנה אמר: כהדין דשתי חמר עתיק, אף על גב דהוא שתי ליה, טעמיה בפומיה''' - כמו שותה יין ישן, שלמרות שהוא כבר שתה את זה מזמן, הטעם עדיין נשאר בפה. אז ככה גם למרות שהאדם ששמר את דברי תורה, המקור שלהם, כבר מת, עדיין הטעם של דברי תורה נמצא בפה שלו כשמזכירים את זה לשמו. '''אין דור שאין בו ליצנים. מה היו פריצי הדור עושין?''' בימי דוד. '''היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו: דוד, אימת יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך?''' - הרי הייתה נבואה שרק אחרי שדוד ימות שלמה בונה את בית המקדש, אז כאילו כביכול אומרים לו: מתי תמות? '''והוא אומר: אף על פי שמתכונין להכעיסני, יבא עלי שאני שמח בלבי: "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך"'''. '''"והיה כי ימלאו ימיך"''' - מה הכוונה? '''אמר רבי שמואל בר נחמני: אמר הקדוש ברוך הוא לדוד: דוד, ימים מלאים אני מונה לך, איני מונה לך ימים חסירים'''. כלומר, למרות שאחרי שתמות בית המקדש ייבנה, אני ממלא את ימיך, לא מקצר מהימים שלך כדי לזרז את בניית בית המקדש. '''כלום שלמה בנך בונה בית המקדש, לא להקריב בו קרבנות?''' מה מטרת בית המקדש? להקריב קורבנות. '''חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה, יותר מן הקרבנות. ומה טעם? "עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח"'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יג עמוד א''' {{שוליים|ב_טז}} '''מותר להפסיק באמצע קריאת שמע כדי לשאול בשלום רבו או מי שגדול ממנו בתורה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה טו , שו"ע או"ח סימן סו סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כהירושלמי שהרשות בידו להפסיק ולשאול, כמובא ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן סו סעיף א. {{שוליים|ב_יז}} '''מי שקרע על חולה שגוסס וחזר והחלים ואחר כך מת, האם צריך לקרוע קריעה נוספת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות אבל, פרק ח, הלכה ח , שו"ע יו"ד סימן שמ סעיף כה , סמ"ג עשין ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: אם מת "על אתר" - כדי דיבור מזמן שחזר, אינו צריך לקרוע שנית; ואם מת לאחר זמן מכדי דיבור, צריך לקרוע קריעה נוספת. {{שוליים|ב_יח}} '''שיעור "כדי דיבור" לענין חזרה בעדות ובשבועה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבועות, פרק ב, הלכה יז , רמב"ם, הלכות עדות, פרק כ, הלכה ג , סמ"ג עשין צח סמ"ג לאוין רמ. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן (כדי שאילת תלמיד לרב), שהוא שיעור מרווח יותר ומחמיר בהלכות עדות ושבועה, וכך פסק הרמב"ם בהלכות שבועות ובהלכות עדות.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יג עמוד ב<span class="yerum-runnum">26</span></div> מפני הכבוד? נשמעינא מן הדא: {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, {{ירו"מ-הוסר|מפני הכבוד }}דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. {{ירו"מ-ביאור|וכאן על כרחך משיב מפני היראה כמו שהגמרא תוכיח בהמשך. רואים של[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר אין הבדל בין לשאול לבין להשיב, רק למי שמותר לשאול בשלומו, מותר גם להשיב לו}} הא בקדמיתא: שואל מפני הכבוד ומשיב מפני הכבוד. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}" ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. מפני מה הוא משיב? מפני היראה או מפני הכבוד? {{ירו"מ-הדגשה|על כרחך שמשיב מפני היראה. ומנין שבאמצע משיב מפני היראה}}? נשמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: באמצע שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד. הא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר{{ירו"מ-הוסר|קדמייתא}} {{ירו"מ-ביאור|שחולק עליו}}, שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה. עד כדון באמצע הפרשה. {{שוליים|ב_כ}}ואפילו באמצע הפסוק? רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] מדמי, {{ירו"מ-ביאור|רומז}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] משתעי, {{ירו"מ-ביאור|מדבר}} רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ורב יוסף[[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו: כתיב}} ([[דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז]]) "ודברת בם" מיכן שיש לך רשות לדבר בם.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ב|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_כא}}ואלו הן בין הפרקים: בין ברכה ראשונה לשנייה, בין שנייה לשמע, בין שמע לוהיה אם שמוע, בין והיה אם שמוע לויאמר, בין ויאמר לאמת ויציב. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה אומר: בין ויאמר לאמת ויציב {{שוליים|ב_כב}}לא יפסיק.<br><strong>גמ':</strong> אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: טעמיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: "אני ה' אלהי{{ירו"מ-הדגשה|כ}}ם". וכתיב: ([[ירמיהו י י]]) "וה' אלהים אמת"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ג|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ג"> <strong>מתני':</strong> אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן קרחה|°]]<nowiki/>רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות. והיה אם שמוע לויאמר? שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה, {{שוליים|ב_כג}}ויאמר אינו נוהג אלא ביום.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מה טעם? אמרו: אדם [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#דעה שקורא את שמע בלי תפילין|לובש תפילין, וקורא את שמע, ומתפלל]]? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה משלם. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפלל. מתניתא {{ירו"מ-הוסר|רב }}פליגא עילוי {{ירו"מ-הדגשה|דרב דתניא}}: {{שוליים|ב_כד}}הרי שהיה עסוק עם המת בקבר, והגיע עונת קריאת שמע, הרי זה פורש למקום טהרה, ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל. מתניתא מסייעא לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו"מ-הוסר|לא}} {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע}}? שאדם יקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}: {{שוליים|ב_כה}}[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מדוע לא מחזיקים בתפילין|תפילין צריכין גוף נקי.]] {{ירו"מ-הדגשה|ורק חסידים ששומרים את גופם, רשאים להניח תפילין כל היום. ו}}מפני מה לא החזיקו בהן? {{ירו"מ-ביאור|למה לא מחזיקים אדם שמניח תפילין כל היום כחסיד}} מפני הרמאים. עובדא הוה {{ירו"מ-ביאור|מעשה היה}} בחד בר נש, דאפקיד גבי חבריה, וכפר ביה. אמר לו: לא לך הימנית, אלא<br><br> <span id="דף_יד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> פיסקא. כתוב במשנה: '''ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב''', '''ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר'''. אומרת הגמרא: '''ובפרקים... מפני מה הוא משיב? מפני היראה, או מפני הכבוד?''' '''נשמעינא מן הדא''' - הרי מה כתוב בסייפא של המשנה? '''ובאמצע, שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר'''. עכשיו על כורחך חייבים להגיד שהוא משיב מפני היראה, הגמרא תוכיח את זה בהמשך. אז אם אני רואה שבסייפא שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה - שמה שבעצם לרבי מאיר אין הבדל בין לשאול לבין להשיב, זה תמיד באותה דרגה. אז גם ברישא: '''שואל מפני הכבוד ומשיב מפני הכבוד''' - זה גם מראה שזה יהיה באותה דרגה. עכשיו בסייפא כתוב: '''ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר. מפני מה הוא משיב? מפני היראה או מפני הכבוד?''' על כורחך חייבים להגיד שהוא משיב מפני היראה. עכשיו, מניין שהוא באמת משיב מפני היראה? '''נשמעינה מן הדא: רבי יהודה אומר: באמצע שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד'''. כלומר רבי יהודה אומר שלענות תשובה זה יורד דרגה. עכשיו רבי מאיר חולק על רבי יהודה, אז חייבים להגיד שהוא אומר שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה. עכשיו, אחרי שאני יודע שלפי רבי מאיר השאלה והתשובה באותה דרגה, אז כמו שאמרנו ברישא, גם בין פרק לפרק שאמרנו שואל מפני הכבוד - זה גם משיב מפני הכבוד, כי זה באותה דרגה. '''עד כדון באמצע הפרשה. ואפילו באמצע הפסוק?''' כלומר מה שאמרנו ששואל מפני היראה זה באמצע הפרשה, אז האם אפילו באמצע פסוק הדין ככה? '''רבי ירמיה מדמי''' - היה רק רומז, '''רבי יונה משתעי''' - היה מדבר, שואל באמת מפני היראה. '''רבי חונה ורב יוסף: "ודברת בם" מיכן שיש לך רשות לדבר בם''' - זה המקור בעצם לזה שמותר לשאול, כמו שאמרנו, מפני היראה באמצע קריאת שמע. אנחנו בפרק ב' הלכה ב'. מתני': '''ואלו הן בין הפרקים: בין ברכה ראשונה לשנייה, בין שנייה לשמע, בין שמע לוהיה אם שמוע, בין והיה אם שמוע לויאמר, בין ויאמר לאמת ויציב. רבי יהודה אומר: בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק'''. גמ': '''אמר רבי לוי: טעמיה דרבי יודה''' - למה רבי יהודה אומר שבין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק? הוא אומר: '''"אני ה' אלהיכם"''', '''וכתיב: "וה' אלהים אמת"''' - כשקוראים ברצף "ה' אלהיכם" ו"אמת ויציב" - "ה' אלהים אמת", ויש פסוק בירמיה כתוב "ה' אלהים אמת". אנחנו לא רוצים לחתוך בין השם "אלהים" למילה "אמת", לכן מחברים את פרשת ציצית למילה "אמת" של "אמת ויציב". אנחנו בפרק ב' הלכה ג'. מתני': '''אמר רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות'''. כלומר פרשת שמע זה קבלת מלכות שמים, ופרשת והיה אם שמוע זה עניין ההלכות המעשיות. אז קודם כל לקבל מלכות שמים ואחר כך יקבל מצוות. '''והיה אם שמוע לויאמר? שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה, ויאמר אינו נוהג אלא ביום''' - כי בפרשת ציצית כתוב "וראיתם אותו" - ביום רואים, בלילה לא רואים, לכן בלילה אין מצוות ציצית, ולכן פרשת ויאמר נוהגת רק ביום ולא בלילה. גמ': '''רבי חייה בשם רבי יוחנן: מה טעם? אמרו: אדם לובש תפילין, וקורא את שמע, ומתפלל?''' כלומר, מה זה הסדר - לובש תפילין, קורא שמע ומתפלל. למה? '''כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה משלם''' - כשמניח תפילין וקורא קריאת שמע ורק אחרי זה מתפלל, הוא מקבל מלכות שמים תחילה ורק אחרי זה מתפלל. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יג עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''נשמעינה מן הדא ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה דר"מ.''' גרסינן וזה מוכח הוא מדלקמן. כלומר ע"כ האי ומשיב דבאמצע לר"מ היינו מפני היראה דא"א לפרש בענין אחר וש"מ הא בקדמיתא בין הפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב מפני הכבוד וכולהו ואצ"ל דמשיב קאמר. ובאמצע וכו'. השתא מפרש לה להאי ומשיב דבאמצע לר"מ אם מפני היראה ואצ"ל קאמר או דוקא מפני הכבוד שאינו רשאי להקדים שלום לזה כ"א משיב הוא לו '''נשמעינה מן הדא דר' יהודה אומר באמצע וכו'.''' וא"כ ע"כ הא קדמיתא היינו באמצע לר"מ שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה ואצ"ל קאמר דאל"כ היינו דר' יהודה '''עד כדון.''' לא שמענו אלא באמצע הפרשה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה '''ואפי' באמצע הפסוק.''' אם מותר להפסיק אף באמצע הפסוק לכל חד כדאית ליה וקאמר דר' ירמיה מדמי דרך דמיון הוא מראה א"נ מרמז גרסי' ולא היה מדבר ור' יונה היה משתעי '''ודברת בם מכאן שיש לך רשות לדבר בם.''' לכשתצטרך להפסיק כמו במתני' '''מתני' בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק.''' כדמפרש בגמרא דכתיב וה' אלהים אמת הלכך אין להפסיק בין אני ה' אלהיכם לאמת וכן הלכה '''גמ' אמר ר' לוי וכו'.''' וכשאומר אני ה' אלהיכם צריך לומר אמת מיד בלי שום הפסק ואחר שאומר אמת אז הוא דינו כבאמצע הפרק '''מתני' שוהיה אם שמוע נוהג בין ביום בין בלילה.''' דכתיב ולמדתם אותם את בניכם ות"ת נוהג ביום ובלילה '''ויאמר אינו נוהג אלא ביום.''' דאית ביה מצות ציצית שאינה נוהגת בלילה דכתיב וראיתם אותו '''למקום טהרה.''' ברחוק ד' אמות</div> <div class="yerum-leiden-text">מפני הכבוד · נשמעינה מן הדא ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד הא קדמייתא שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה · עד כדון באמצע הפרשה ואפי' באמצע הפסוק · ר' יוסה משתעי · ר' חונה רב יוסף מדברת בם מיכן שיש לך רשות לדבר בם · מתני' ואילו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשנייה בין שנייה לשמע · בין שמע לוהיה אם שמוע · בין והיה אם שמוע לויאמר בין ויאמר לאמת ויציב · ר' יהודה או' בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק · אמ' ר' לוי טעמיה דר' יודה אני י"י אלהיכם · וכת' ני"י אלהים אמת · מתני' אמ' ר' יהושע בן קרחה למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע · לא שיקבל עליו מלכות שמים תחילה ואחר כך יקבל עליו עול מצות · והיה אם שמוע לויאמר · שוהיה אם שמוע נוהג בין ביום בין בלילה · ויאמר אינו נוהג אלא ביום · ר' חייא בשם ר' יוחנן מה טעם אמרו אדם לובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל כדי שיקבל עליו מלכות שמים משלם · רב אמ' קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפלל · מתניתא דרב פליגא עילוי הרי שהיה עסוק עם המת בקבר והגיע שעת קרית שמע הרי זה פורש למקום טהרה ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל · מתניתא מסייעא לרב [מחוק בקו, דיו חומה: ---] קבל עליו מלכות שמים תחילה ואחר כך יקבל עליו עול מצות · אמ' ר' ינאי תפילין צריכין גוף נקי · מפני מה לא החזיקו בהן מפני הרמאין עובדא היה בחד בר נש דאפקיד גבי חבריה ופכר ביה · אמ' ליה לאו לך הימנית אלא</div> <div class="yerum-side">'''גמ' לובש תפילין.''' בתחלה ואתר כך קורא את שמע ומתפלל דאז הוא קבלת מלכות שמים שלימה שקורא ק"ש ותפילין עליו שכתובה ק"ש בהם '''רב אמר קורא את שמע.''' בתחלה כדמפרש טעמיה לקמן דקתני שיקבל עליו מלכות שמים בתחילה ואח"כ עול מצות תפילין '''מתניתא.''' ברייתא זו פליגא עליה דרב דקתני לובש תפילין בתחילה</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''רב אמר: קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפלל''' - כלומר קודם כל קריאת שמע ורק אחרי זה לובש תפילין. דרך אגב, זה חולק על הבבלי - בבבלי, למרות שהגמרא מביאה שרב עשה ככה, הגמרא שם אומרת שזה היה מקרה, שהשליח התעכב בתפילין, לכן רב קרא קריאת שמע ואחרי זה הניח תפילין, אבל בעצם צריך להניח תפילין ורק אחרי זה לקרוא קריאת שמע. אבל פה משמע שרב אומר את זה בפירוש, שכך הוא סובר - שקורא קריאת שמע, לובש תפילין ומתפלל. '''מתניתא פליגא עילוי''' - יש ברייתא שחולקת על רב: '''הרי שהיה עסוק עם המת בקבר, והגיע עונת קריאת שמע, הרי זה פורש למקום טהרה, ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל'''. כלומר, אם יש אנשים אחרים שיכולים להתעסק עם המת, הוא פורש למקום טהרה, לובש תפילין, קורא את שמע ומתפלל - רואים שקודם כל מניחים תפילין ואחרי זה קריאת שמע. אבל יש ברייתא הפוכה, '''מתניתא מסייעא לרב''': '''שאדם יקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות''' - קריאת שמע זה קבלת מלכות שמים, ומצוות זה הנחת תפילין, אז לכאורה צריך לקרוא קריאת שמע לפני הנחת תפילין. '''רבי ינאי: תפילין צריכין גוף נקי''' - רק חסידים שומרים על גופם, ולכן רק הם מניחים תפילין כל היום. זה לא שאומרים בכלל לא להניח תפילין, אבל זה מקובל שרק חסידים מניחים תפילין כל היום, כי רק הם יכולים לשמור כל היום את הגוף נקי. '''מפני מה לא החזיקו בהן?''' - אם ככה, אם רק חסידים מניחים תפילין כל היום, למה מי שמניח תפילין כל היום לא מחזיקים אותו כחסיד? '''מפני הרמאים. עובדא הוה בחד בר נש, דאפקיד גבי חבריה, וכפר ביה'''. כלומר, אדם אחד הפקיד כסף אצל חבר שלו, ולאחר מכן כשביקש לפרוע את הכסף, אמר לו: לא ידעתי מעולם, כפר בו. '''אמר לו: לא לך הימנית, אלא''' - לתפילין שבראשך האמנתי. כי אותו אדם היה הולך עם תפילין כל היום, ובעצם ככה החזיקו אותו לצדיק, בגלל זה הוא הלווה לו. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יג עמוד ב''' {{שוליים|ב_כא}} '''מהם המקומות המותרים להפסקה (בין הפרקים) בקריאת קריאת שמע וברכותיה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן סו סעיף ה , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כסתם משנה שמותר להפסיק בין ויאמר לאמת ויציב, שכן כן פסקו הרמב"ם והשו"ע: מונים בין הפרקים גם את ההפסק שבין ויאמר לאמת ויציב, ולא כרבי יהודה החולק על כך. {{שוליים|ב_כב}} '''אין להפסיק בין "אלהיכם" ל"אמת ויציב" בקריאת שמע.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן סו סעיף ה , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה שאין להפסיק, מטעם שהוא סמיכות "אני ה' אלהיכם" ל"אמת" - שיהיה חותם באמת מיד אחר האזכרה, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ב_כג}} '''חובה לובשים תפילין לפני קריאת שמע ותפילה, כדי לקבל מלכות שמים בתפילין תחילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ציצית, פרק ג, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן יח סעיף א , סמ"ג עשין כו. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן, שהמתניתא (התוספתא) מכרעת כנגד רב, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שלובשים תפילין תחילה ואחר כך קוראים שמע ומתפללים. {{שוליים|ב_כד}} '''מי שעוסק עם המת בקברו והגיעה עונת קריאת שמע - פורש למקום טהור, לובש תפילין, קורא ושונה ומתפלל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ד, הלכה ג , שו"ע או"ח סימן עא סעיף ו , שו"ע יו"ד סימן שסה סעיף א , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו התומכת בשיטת רב; הרמב"ם והשו"ע (או"ח עא,ו; יו"ד שסה,א) פסקו כן להלכה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יד עמוד א<span class="yerum-runnum">27</span></div> לאילין דברישך הימנית. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}} היה לובשן אחר חולייו {{ירו"מ-הדגשה|כל היום במשך}} ג' ימים, לומר שהחולי ממרק. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קג ג]]) "הסולח לכל עוניכי, הרופא לכל תחלואיכי, {{ירו"מ-הדגשה|הגואל משחת חייכי, המעטרכי חסד ורחמים, המשביע בטוב עדייך". עדייך אלו התפילין}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבן יוחנן בן זכאי|°]]<nowiki/>רבן יוחנן בן זכאי, לא הוון תפילוי זעין מיניה, לא בקייטא ולא בסיתוא. {{ירו"מ-ביאור|לא היו תפילין זזים ממנו לא בקיץ ולא בחורף}} וכך נהג [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} תלמידו אחריו. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, בסיתוא {{ירו"מ-ביאור|בחורף}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמוראים שלא הניחו תפילין כל יום|דהוה חזיק רישיה,]] הוה לביש תרויהון. {{ירו"מ-ביאור|היה לובש שתיהן של ראש ושל יד}} ברם בקייטא, דלא הוה חזיק רישיה, לא הוה לביש אלא דאדרעיה. {{ירו"מ-ביאור|אבל בקיץ שראשו לא היה חזק היה לובש רק של יד}} {{ירו"מ-הדגשה|וכד }}הוה אזיל מסחי, {{ירו"מ-ביאור|וכשהיה הולך למרחץ}} כיון שהיה מגיע אצל האוליירין, {{ירו"מ-ביאור|בלנים שהיו בבית הפנימי}} היה חולצן. ואינו אסור משום ערוה? {{ירו"מ-ביאור|שהרי הוא עומד ערום אצל האויילרין}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: אפיקרסין {{ירו"מ-ביאור|חלוק}} היה לובש מבפנים. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]]{{ירו"מ-הוסר|כד הוה אזיל מסחי כיון שהיה מגיע אצל האוליירין היה חולצן}}: {{ירו"מ-הדגשה|רק}} עד יעקב תרמוסרה {{ירו"מ-ביאור|אחראי על חימום המים תרמו פירושו חום ויש אומרים שהיה מוכר תורמוסין}} היה לובשן. וכד הוה נפיק מסחי {{ירו"מ-ביאור|וכשהיה יוצא מהמרחץ}} {{ירו"מ-הדגשה|כד}} הוו {{ירו"מ-הדגשה|מאחרין}}{{ירו"מ-הוסר| יהבין לה וכד הוה}} מייתן ליה, {{ירו"מ-ביאור|אם היו מאחרים להביא לו את התפילין}} הוה אמר דא מילתא" {{ירו"מ-ביאור|היה אומר דבר זה}} שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר: ארונו של חי העולמים, וארונו של יוסף. והיו אומות העולם אומרים: מה טיבן של שני ארונות הללו? והיו ישראל אומרין להן: זה ארונו של יוסף, עם ארונו של חי העולמים. והיו אומות העולם {{ירו"מ-הוסר|מונין}}{{ירו"מ-הדגשה|מגנין}} את ישראל ואומרים: וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו של חי העולמים? והיו ישראל אומרים: על ידי ששימר זה מה שכתב בזה. ולמה הוא אמר דא מילתא? {{ירו"מ-ביאור|דבר זה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: בגין מימר מילא דאוריא, {{ירו"מ-הדגשה|שכל זמן שהיה במרחץ, היה אסור בדברי תורה. אמר לו}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: והכין {{ירו"מ-ביאור|וכי}} לא הוי ליה מילא דאוריא חורי למימר אלא דא? {{ירו"מ-ביאור|וכי לא היה לו דבר תורה אחר אלא זה}} אלא, קינתורין הוון {{ירו"מ-הדגשה|על שהיו מתעכבים מלהביא לו תפיליו}} לומר: יוסף לא זכה למלכות, אלא על ידי ששימר מצותיו של הקדוש ברוך הוא. {{ירו"מ-הדגשה|ואף}} {{ירו"מ-הוסר|ואנו}} אנו לא זכינו לכל הכבוד הזה, אלא על ידי ששמרנו מצותיו של הקדוש ברוך הוא. ואתון בעיי מבטלה מצוותא מינן? {{שוליים|ב_כו}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת תפילין|באי זה צד הוא מברך עליהן?]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זריקן[[ביאור:עץ מסורת#רבי זריקא|°]] בשם רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]]: כשהוא נותן על יד {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות תפילין". כשהוא נותן על הראש {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות הנחת תפילין". כשהוא חולצן {{ירו"מ-הוסר|מהו }}אומר: "ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמור חוקיו". <span id="דף_יד_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> כתוב בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף י"ד עמוד א'. היינו בדף הקודם שרבי אילאי אומר שתפילין צריכים גוף נקיה ורק חסידים שומרים את גופם ולשים את התפילין כל היום. ובעצם אמר שרבי ינאי '''היה לובשן אחר חוליו ג' ימים'''. כלומר כשהיה חולה, אחרי שהיה מתרפא, היה מחכה שלושה ימים ורק אז היה מניח שתי תפילין. למה? '''לומר שהחולי ממרק'''. החולי מנקה את הגוף. מה הטעם? דכתיב '''הסולח לכל עוונייכי, הרופא לכל תחלואייכי'''. ההמשך של הפסוק זה הגואל משחת חייכי המעטרכי חסד ורחמים והמשביע בטוב את ידך. ואת ידך זה תפילין. כן, רואים מכאן שאחרי שהוא הרופא לכל תחלואייכי, כלומר אחרי שהאדם מתרפא אז בעצם הוא יכול להניח תפילין כל היום. אבל רבן יוחנן בן זכאי '''לא הוון תפילוי זעין מיניה'''. כלומר התפילין לא זזו ממנו, '''לא בקייטא ולא בסיתוא'''. כלומר כל היום הוא לובש תפילין, '''וכך נהג רבי אליעזר תלמידו אחריו'''. רבי יוחנן, '''בסיתוא דהוה חזיק רישיה, הוה לביש תרויהון''', כלומר בחורף שהראש שלו כאב, אז הוא היה לובש גם תפילין של ראש וגם תפילין של יד. אבל לא כל היום — כל היום היה לובש רק תפילין של יד. '''ברם בקייטא, דלא הוה חזיק רישיה, לא הוה לביש אלא דאדרעיה'''. כי בעצם זה שתי מצוות, כל אחת בפני עצמה. '''הוה אזיל מסחי, כיון שהיה מגיע אצל האוליירין, היה חולצן'''. כלומר היה מגיע לבלנים, שזה היה בבית הפנימי, והוא היה חולץ אותם. שואלת הגמרא: '''ואינו אסור משום ערוה?''' הרי לבלנים מגיעים כשאנשים ערומים. אמר רבי חייא בר אבא: '''אפיקרסין היה לובש מבפנים'''. כלומר רבי יוחנן, כשהיה מגיע לבלנים, עדיין היה לו בגד פנימי והוא לא היה ערום. רבי יצחק אמר: '''עד יעקב תרמוסרה היה לובשן''', כלומר בכלל הוא לא לבש בתוך בית המרחץ, אלא מחוץ לבית המרחץ היה בית של איזה יהודי אחד בשם יעקב תרמוסא, ושם הוא היה חולץ את התפילין. '''וכד הוה נפיק מסחי הוו מייתן ליה''', כשהיה יוצא מבית המרחץ והיו מביאים לו את התפילין, אם היו מאחרים להביא לו אותם, '''הוה אמר דא מילתא''' — היה רגיל להגיד את הדבר הזה: '''שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר, ארונו של חי העולמים וארונו של יוסף'''. כלומר ארון הברית והארון של יוסף. '''והיו אומות העולם אומרים: מה טיבן של שני הארונות הללו?''' '''והיו ישראל אומרין להן: זה ארונו של יוסף, עם ארונו של חי העולמים'''. '''והיו אומות העולם את ישראל ואומרים: וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו של חי העולמים?''' '''והיו ישראל אומרים: על ידי ששימר זה מה שכתב בזה'''. עכשיו, '''ולמה הוא אמר דא מילתא?''' כלומר למה דווקא את זה הוא אמר? אמר רבי חנינא: '''בגין מימר מילא דאוריא'''. הרי בבית המרחץ היה אסור להגיד דברי תורה, אבל כשיצא מבית המרחץ היה אומר דברי תורה. אמר ליה רבי מנא: '''והכין לא הוי ליה מילא דאוריא חורי למימר אלא דא?''' מה, רק את זה הוא ידע להגיד? הרי כל פעם שהוא היה יוצא מבית המרחץ, אם היו מאחרין להביא את התפילין, היה אומר את זה — '''אלא, קינתורין הוון לומר''', שהם התכוונו לקנטר אותו על שהיו מתעכבים מלהביא לו את התפילין. אז הוא אמר להם: '''יוסף לא זכה למלכות, אלא על ידי ששימר מצותיו של הקדוש ברוך הוא'''. '''אנו לא זכינו לכל הכבוד הזה, אלא על ידי ששמרנו מצותיו של הקדוש ברוך הוא. ואתון בעיי מבטלה מצוותא מינן?''' כלומר אתם רוצים לבטל ממני את המצווה הזו בעצם ההתעכבות שלכם? עכשיו, '''באי זה צד הוא מברך עליהן?''' אמר רבי זריקן בשם רבי יעקב בר אידי: '''כשהוא נותן על יד אומר: ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות תפילין'''. '''כשהוא נותן על הראש אומר: ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות הנחת תפילין'''. '''כשהוא חולצן אומר: ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמור חוקיו'''. כן, זו הדעה שאומרת שמברכים גם כשחולצים את התפילין. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יד עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side"></div> <div class="yerum-leiden-text">לאילין דברישך הימנית · ר' ינאי היה לובשן אחר חולייו ג' ימים לומ' שהחולי ממרק · מה טעם הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי · רבן יוחנן בן זכאי לא הוון תפילוי זעין מיניה לא בקייטא ולא בסיתוא · וכך נהג ר' אליעזר תלמידו אחריו · ר' יוחנן בסיתוא דהוה חזיק רישיה הוה לביש תרויהון · ברם בקייטא דלא הוה חזיק רישיה לא הוה לביש אלא דאדרעיה · ושרע אסור משום ערוה · אמ' ר' חייא בר אבא אפיקרסין היה לובש מבפנים · כד הוה אזיל מסחי כיון שהיה מגיע אצל האוליירין היה חולצן · אמ' ר' יצחק עד יעקב תרמיסרה היה לובשן וכד הוה נפיק מסחי הוו יהבין לה מעייתא · וכד הוה מעטף הוו מייתן ליליה · הוה אמר דא מילתא ש' ארונות היו מהלכין עם יש' במדבר ארונו שלחי העולמים וארונו שליוסף · והיו אומות העולם אומ' מה טיבן שלשני ארונות הללו · והיו יש' אומ' להן זה ארונו של יוסף עם ארונו שלחי העולמים · והיו אומות העולם מונין את יש' ואומ' וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו שלחי העולמים · והיו יש' אומ' על ידי ששימר זה מה שכתב בזה · ולמה הוא אמ' דא מילתא · אמ' ר' חנינא בגין מימר מילא דאוריא · אמ' ליה ר' מנא והכין לא הוה מילא דאוריא חורי למימר אלא דא · אלא קינטורין הוון לומ' יוסף לא זכה למלכות אלא על ידי ששימר מצותיו שלהקב"ה ואנו לא זכינו לכל הכבוד הזה אלא על ידי ששימרנו מצותיו שלהקב"ה ואתון בעיי מבטלה מצוותא מינן · באי זה צד הוא מברך עליהן · ר' זריקן בשם ר' יעקב בר אידי כשהוא נותן על יד מהו אומ' ברוך אקב"ו על מצות תפילין · כשהוא נותן על הראש מהו או' ברוך אקב"ו על מצות הנחת תפילין · כשהוא חולצן מהו או' ברוך אקב"ו לשמור חוקיו</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יד עמוד א''' {{שוליים|ב_כו}} '''יש לברך שתי ברכות נפרדות על תפילין (יד וראש), ולברך "לשמור חוקיו" בעת חליצתן.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן כה סעיף ה , שו"ע או"ח סימן כה סעיף ט , סמ"ג עשין כב <קטע סוף=יד א/> ==דף יד עמוד ב== <קטע התחלה=יד ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זריקן בשם רבי יעקב בר אידי שמברכים שתי ברכות נפרדות על יד וראש; אך הבבלי (מנחות לו.) חולק וקובע שכאשר מברך על תפילין של יד פוטר גם את של ראש אלא אם הפסיק בדיבור, ולכן נחלקו הפוסקים (רמב"ם ושו"ע) בפסיקה למעשה בין שתי הגישות. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יד עמוד ב<span class="yerum-runnum">28</span></div> ואתיא {{ירו"מ-ביאור|וזה כשיטת}} כמאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: {{ירו"מ-הדגשה|שהציווי}} ([[שמות יג י|שמות בא יג י]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ושמרתה את החוקה הזאת מימים ימימה}}" בחוקת תפילין הכתוב מדבר. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שצריכים לחלוץ תפילין בלילה, לכן מברך על החליצה}}. ברם כמאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר: בחוקת הפסח הכתוב מדבר, {{שוליים|ב_כז}}לא בדא. {{ירו"מ-הדגשה|דאף הלילה זמן תפילין, ואין צריך לברך כשחולץ. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: הנותן תפילין בלילה, עובר בעשה. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יג י|שמות בא יג י]]) "ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה". {{שוליים|ב_כח}}ימים ולא לילות. "ימימה" {{שוליים|ב_כט}}פרט לשבתות וימים טובים. והא רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] יתיב מתני ברמשא {{ירו"מ-ביאור|בלילה}} ותפילוי עילוי? מצודדין {{ירו"מ-הוסר|הוה}}{{ירו"מ-הדגשה|הוו}}, {{ירו"מ-ביאור|ולא היו במקומם}} וכמין פיקדון היו בידו. אית דבעי מימר: לא אמר אלא הנותן, {{שוליים|ב_ל}}אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר. אית דבעי מימר, {{ירו"מ-הדגשה|מנין שאין מניחים תפילין בשבתות וימים טובים}}? נשמעיניה מן הדא: {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יג ט|שמות בא יג ט]]) "והיה לך לאות" את {{ירו"מ-הדגשה|שרק}} {{ירו"מ-הוסר|שהוא}} הוא לך לאות, פרט לימים טובים ושבתות, שכולן אות. ולא כן {{ירו"מ-הדגשה|כבר למדנו דין זה מד}}כת{{ירו"מ-הדגשה|י}}ב מימים ימימה? לית לך אלא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: כל מילא דלא מחוורא, {{ירו"מ-ביאור|שלא ברור שהוא מהתורה}} מסמכין לה מן אתרין סגין. {{ירו"מ-ביאור|מביאים לו סימוכין מהרבה מקומות}} תמן תנינן: נשים ועבדים פטורים {{שוליים|ב_לא}} מקריאת שמע {{שוליים|ב_לב}} ומן התפילין. נשים מניין? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[דברים יא יט|דברים עקב יא יט]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ולמדתם אותם את בניכם", בניכם}} ולא את בנותיכם. {{ירו"מ-הדגשה|אחר שהתמעטו נשים מלימוד תורה, התמעטו מתפילין, ד}}את שהוא חייב בתלמוד תורה, חייב בתפילין. נשים {{שוליים|ב_לג}}שאינן חייבות בתלמוד תורה, אינן חייבין בתפילין. התיבון: {{ירו"מ-ביאור|הקשו}} הרי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נשים שמקיימות עשה שהזמן גרמא|מיכל בת כושי היתה לובשת תפילין!]] ואשתו של יונה היתה עולה לרגלים, {{שוליים|ב_לד}}ולא מיחו בידיה חכמים! {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: אשתו של יונה הושבה {{ירו"מ-ביאור|החזירו אותה}} {{ירו"מ-הדגשה|שלא תעלה}}. מיכל בת כושי, מיחו בידיה חכמים. תני: נכנס למרחץ, {{שוליים|ב_לה}}מקום שבני אדם עומדין לבושין, יש שם מקרא {{ירו"מ-הוסר|ותפילין}}{{ירו"מ-הדגשה|ותפילה}}, ואין צריך לומר שאילת שלום. נותן תפילין, ואינו צריך לומר שלא יחלוץ; מקום שרוב בני אדם רגילין להיות עומדין ערומין, אין שם שאילת שלום, ואין צריך לומר מקרא ותפילה. וחולץ תפילין, ואין צריך לומר שלא יתן. מקצתן ערומין ומקצתן לבושין, יש שם שאילת שלום, ואין שם לא מקרא ולא תפילה. ואינו חולץ תפיליו ואינו נותן. אבל אינו לובשן, עד שיצא מאותה רשות של כל אותה מרחץ.<br><br> <span id="דף_טו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class='noprint'> <div class="yerum-bm-print"> '''ואתיא כמאן דמר: בחוקת תפילין הכתוב מדבר'''. זה השיטה שאומרת שמה שכתוב בתורה "ושמרת את החוקה הזאת מימים ימימה" זה בחוקת תפילין, ומכאן שצריכים לחלוץ תפילין בלילה, כי כתוב "ושמרת החוקה" "מימים ימימה", כלומר דווקא ביום. אז יש מצווה לחלוץ לפני הלילה, ולכן מברכים על החליצה. '''ברם כמאן דמר: בחוקת הפסח הכתוב מדבר, לא בדא'''. מי שאומר שהפסוק הזה מדבר על חוקת הפסח, אין מצווה לחלוץ, מותר גם להשאיר את התפילין בלילה, ואז גם לא מברכים על החליצה. אמר רבי אבהו בשם רבי אלעזר: '''הנותן תפילין בלילה, עובר בעשה'''. כלומר מי שמניח תפילין בלילה עובר בעשה. '''ומה טעם? ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה. ימים ולא לילות. ימימה, פרט לשבתות וימים טובים'''. שואלת הגמרא: '''והא רבי אבהו יתיב מתני ברמשא ותפילוי עילוי?''' רבי אבהו דרש והתפילין היו עליו בלילה — איך הוא עשה את זה? עונה הגמרא: '''מצודדין''', הזיז אותם מהמקום, '''וכמין פיקדון היו בידו''' — רק לשמור עליהם. '''אית דבעי מימר: לא אמר אלא הנותן, אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר'''. כלומר כל האיסור זה לתת תפילין בלילה, אבל אם היה עליו מבעוד יום יכול להישאר איתם גם בלילה. '''אית דבעי מימר''' — יש סברה שאומרת שבעצם מניין שמניחים תפילין בשבתות ובימים טובים? '''נשמעיניה מן הדא: והיה לך לאות'''. '''את הוא לך לאות, פרט לימים טובים ושבתות, שכולן אות'''. כלומר שבת ויום טוב הם עצמם אות בין הקב"ה לישראל, אז אם נניח גם תפילין זה כאילו האות של השבת לא מספיק חזקה, ולכן לא מניחים תפילין בשבתות. שואלת הגמרא: '''ולא כן כתב מימים ימימה?''' כבר היה מקור. למה צריך עוד פסוק? ואומרת הגמרא: '''לית לך אלא כיי דמר רבי יוחנן: כל מילא דלא מחוורא, מסמכין לה מן אתרין סגין'''. כלומר כל דבר שהוא לא ברור מדאורייתא, אלא רק אסמכתא, מביאים לו הרבה מקורות כדי לחזק את הדברים. '''תמן תנינן: נשים ועבדים פטורים מקריאת שמע ומן התפילין'''. '''נשים מניין?''' דכתיב '''ולא את בנותיכם''' — יש מצווה ללמד את הבנים תורה ואין מצווה ללמד את הבנות. '''את שהוא חייב בתלמוד תורה, חייב בתפילין. נשים שאינן חייבות בתלמוד תורה, אינן חייבין בתפילין'''. '''התיבון: הרי מיכל בת כושי היתה לובשת תפילין! ואשתו של יונה היתה עולה לרגלים, ולא מיחו בידיה חכמים!''' זה לא רשות, כנראה שזה מצווה. אמר רבי חזקיה בשם רבי אבהו: '''אשתו של יונה הושבה''', כלומר החזירו אותה שלא תעלה יותר. '''מיכל בת כושי, מיחו בידיה חכמים'''. כן, דבר זה מראה שבעצם, אף על פי שנשים לא חייבות בתפילין, אפילו מיחו בהם. '''תני: נכנס למרחץ'''. בבית המרחץ עצמו היו שלושה אזורים — מקום שכולם לבושים, ולאחר מכן נכנסים לחדר יותר פנימי ששם חלק לבושים חלק ערומים, ובהמשך כולם ערומים. '''מקום שבני אדם עומדין לבושין, יש שם מקרא, ואין צריך לומר שאילת שלום. נותן תפילין, ואינו צריך לומר שלא יחלוץ'''. זה החלק הראשון. עכשיו החלק הפנימי ביותר: '''מקום שרוב בני אדם רגילין להיות עומדין ערומין, אין שם שאילת שלום''' — כי שלום זה שמו של הקדוש ברוך הוא — '''ואין צריך לומר מקרא ותפילה. וחולץ תפילין, ואין צריך לומר שלא יתן'''. עכשיו באמצע: '''מקצתן ערומין ומקצתן לבושין, יש שם שאילת שלום, ואין שם לא מקרא ולא תפילה. ואינו חולץ תפיליו ואינו נותן'''. '''אבל אינו לובשן, עד שיצא מאותה רשות של כל אותה מרחץ'''. כלומר עד שייצא מכל המבנה של בית המרחץ. אומרת הגמרא שזה מסייע למה שאמר רבי יצחק בעניין רבי יוחנן, שכאשר יצא מבית המרחץ היה מניח את התפילין רק בביתו של יעקב תרמוסה, שמחוץ לבית המרחץ. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יד עמוד ב''' {{שוליים|ב_כח}} '''חובת הנחת תפילין היא ביום ולא בלילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן ל סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הלימוד "ולא לילות" מהכתוב "ימימה", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שאין להניח תפילין בלילה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יד עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מתני'.''' דידן מסייע לרב דממנה למד דעול מלכות שמים קודם הוא לעול מצות בכל מקום דהא לא כך תני שאדם וכו' אלמא עול מלכות קדים '''מפני מה לא החזיקו בהן.''' לאדם המניחן מפני מה לא החזיקו בו בנאמנות שיהיה כנאמן למעשרות וכיוצאבהן '''מפני הרמאין.''' שהיו מניחין תפילין להחזיק עצמן ככשרים ולרמות בני אדם וכהאי עובדא דלקמיה '''לאילין דברישך הימנית.''' לתפילין אלו שבראשך האמנתי שחשבתי אדם כשר הוא זה שתפילין עליו כל היום '''לומר שהחולי ממרק.''' את הגוף וגופו נקי הוא להיות תפילין עליו כל היום והכי מבואר הוא במדרש תהלים ק"ג דגריס התם ר' ינאי היה לבוש תפילין בתר בישיה תלתא יומין דאמר מר תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים וכיון שאדם עומד מחליו גופו נקי ואחר שלשה היה מניח אותן ר' יוחנן היה לובש תפילין בכל יום ויום כדי שיאמר הסולח לכל עוניכי המשביע בטוב עדיך. וכך צריך לגרוס כאן ושייך הא דקאמר מה טעם הסולח וכו' דקאי על הא דר' יוחנן '''ברם בקייטא דלא הוה חזיק רישיה.''' מחמת החמימות לא היה מניח אלא של יד. ויש גורסין בהפך בקייטא דלא הוה חשיש ברישיה הוה לביש תרויהון ברם בסיתוא דהוה חשיש ברישיה מחמת הקור לא הוה לביש אלא דאדרעיה '''ואינו אסור משום ערוה.''' לא שייך האי מילתא הכא וחילוף השיטות יש כאן וגרסינן להא לקמן בתר דקאמר וכד הוה נפיק מסחי הוו יהבין ליה '''כדהוה אזיל מסחי.''' כשהלך לרחוץ במרחץ ותפילין עליו כיון שהיה מגיע אצל האוליירין היה חולצן כלומר מקום שהבלנין עומדין ומקבלין מלבושי בני אדם שפושטין עצמן שם היה חולצן</div> <div class="yerum-leiden-text">ואתיא כמאן דמר בחוקת תפילין הכת' מדבר · ברם כמאן דמר בחוקת הפסח הכת' מדבר לא· כדא ר' אבהו בשם ר' לעזר העושה תפיליו בלילה עובר בעשה· ומה טעם ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה· ימים ולא לילות· ימים/ פרט לשבתות וימים טובים ימים ולא לילות· והא ר' אבהו יתיב מתני ברמשא ותפילוי עילוי· מצדדן הוה וכמין פיקדון היו בידו· אית דבעי מימר לא אמ' אלא הנותן אלא אם היו עליו מבעוד יום מותר· אית דבעי מימר שמעינה מן הדא והיה לך לאות· את שהוא לך לאות פרט לימים טובים ושבתות שכולן אות· ולא כן כת' מימים ימימה לית לך אלא כיי דמר ר' יוחנן כל מילא דלא מחוורא מסמכין לה מן אתרין סגי· נשים מניין ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם· את שהוא חייב בתלמוד תורה חייב בתפילין· נשים שאינן חייבות בתלמוד תורה אינן חייבין בתפילין· התיבון הרי מיכל בת כושי היתה לובשת תפיליו· אשתו שליונה היתה עולה לרגלים ולא מיחו בידיה חכמ' תני נכנס למרחץ מקום שבני אדם עומדין לבושין יש שם מקרא ותפיליו ואין צריך לומר שאילת שלום· נותן תפיליו ואינו צריך לומ' שלא יחלוץ· מקום שרוב בני אדם רגילין להיות עומדין ערומין אין שם שאילת שלום· ואין צריך לומ' מקרא ותפילה· וחולץ תפיליו ואין צריך לומ' שלא יתן· מקצתן ערומין ומקצתן לבושין יש שם שאילת שלום ואין שם לא מקרא ולא תפילה ואינו חולץ תפיליו ואינו נותן· אבל אינו לובשן עד שייצא מאותה רשות שלכל אותה מרחץ·</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יד עמוד ב (המשך)''' {{שוליים|ב_כט}} '''אין להניח תפילין בשבתות וימים טובים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן לא סעיף א , סמ"ג עשין כב. ''הכרעה:'' נפסק שאין להניח תפילין בשבת ויום טוב, שהם עצמם אות ואין צריך אות אחר, כדברי הירושלמי; ר' אבהו שהניח תפילין בליל שבת היה כפיקדון מצודד ולא כהנחה כדין. {{שוליים|ב_ל}} '''אין להניח תפילין בשבתות וימים טובים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יא , שו"ע או"ח סימן ל סעיף ב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין מניחים תפילין בשבת ויו"ט משום שהם עצמם "אות", כרמב"ם הלכות תפילין פ"ד ה"י-יא ושו"ע או"ח סימן ל סעיף ב. {{שוליים|ב_לא}} '''חובה לקרוא קריאת שמע במקום שאין שם דברים המפריעים לכוונה או לכבוד הקריאה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ד, הלכה א , שו"ע או"ח סימן ע סעיף א , שו"ע או"ח סימן ע סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הסוגיה שיש להקפיד על מקום הקריאה ותנאיה, כמבואר ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן ע. {{שוליים|ב_לב}} '''נשים חייבות במצוות תלמוד תורה או פטורות ממנה, ובהתאם דינן לגבי תפילין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תלמוד תורה, פרק א, הלכה א , שו"ע יו"ד סימן רמו סעיף ו , סמ"ג עשין יב. ''הכרעה:'' נפסק שנשים פטורות מתלמוד תורה מדין "ולמדתם אותם את בניכם" ולא בנותיכם, וכל שפטור מתלמוד תורה פטור מתפילין, כדברי הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ב_לג}} '''נשים פטורות מתלמוד תורה ולכן פטורות ממצוות תפילין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן לח סעיף ג , סמ"ג עשין כב. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שמיחו במיכל בת כושי, שנשים פטורות מתפילין מכיוון שהן פטורות מתלמוד תורה; הרמב"ם והשו"ע פסקו שאין נשים חייבות בתפילין. {{שוליים|ב_לה}} '''דיני קריאה, תפילה והנחת תפילין בבית המרחץ לפי מצב הלבוש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ג, הלכה ג , רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה כב , שו"ע יו"ד סימן מה סעיף ב , שו"ע יו"ד סימן פד סעיף א <קטע סוף=יד ב/> ==דף טו עמוד א== <קטע התחלה=טו א/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: במקום שרוב בני אדם לבושים - קורא ומתפלל ומניח תפילין; במקום שרוב בני אדם ערומים - אין שם אף שאילת שלום וחולץ תפילין; במקום מעורב - יש שאילת שלום אך אין קריאה ותפילה, ואינו חולץ תפילין; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד א<span class="yerum-runnum">29</span></div> ודא מסייעא כיי {{ירו"מ-ביאור|וזה מסייעה למה}} </div>ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: בגין {{ירו"מ-ביאור|על}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו"מ-הדגשה|שכאשר הלך למרחץ, רק}} עד {{ירו"מ-הדגשה|ביתו של}} יעקב {{ירו"מ-הוסר|תורמוסרה}} תרמוסרה {{ירו"מ-ביאור|אחראי על חימום המים תרמו פירושו חום ויש אומרים שהיה מוכר תורמוסין}} {{ירו"מ-הדגשה|שהיה מחוץ למרחץ}} היה {{ירו"מ-הוסר|לובשן}}{{ירו"מ-הדגשה|לובשם}}. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעא קומוי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: היתה מרחץ מרחצת בימות החמה, ואינה מרחצת בימות הגשמים, {{ירו"מ-הדגשה|האם מותר בתפילין בימות הגשמים כשאינה פעילה? אמר לו}}: {{שוליים|ב_לו}}מרחץ {{ירו"מ-הוסר|ו}} ואף על פי שאינה מרחצת, ובית הכסא, אף על פי שאין בו צואה. מר עוקבא[[ביאור:עץ מסורת#מר עוקבא|°]] אמר: {{שוליים|ב_לז}}אהן חזירא, {{ירו"מ-ביאור|החזיר}} בית כסא {{ירו"מ-הוסר|מוטלטל}} מיטלטל הוה. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: אהן צררה דעל גיף ימא {{ירו"מ-ביאור|גושים שעל חוף הים}} {{ירו"מ-הדגשה|שהם ספק צואה}} מהו? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אמי אסיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי אסיא|°]]: הורי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] מעבר ליה בפיליוס, {{ירו"מ-ביאור|יכסהו במטפחת ויש אומרים שיכסה פניו כדי שלא יראה}} ולא סמכינן עילוי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_לח}}אוכל בהן {{ירו"מ-ביאור|עם תפילין}} אכילת עראי, ואינו אוכל בהן אכילת קבע. ישן בהן שינת עראי, ואינו ישן בהן שינת קבע. אית תניי תני: מברך {{ירו"מ-הדגשה|עליהם רק}} פעם אחת {{ירו"מ-הדגשה|ביום}}. אית תניי תני: {{ירו"מ-הדגשה|כמה}} פעמין. מאן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר{{ירו"מ-הוסר| פעם אחת ניחא מאן דמר}} מברך {{ירו"מ-הוסר|שתי}}{{ירו"מ-הדגשה|כמה}} פעמים, {{ירו"מ-הדגשה|ניחא. מאן דאמר מברך פעם אחת}}, הא {{ירו"מ-הדגשה|ודאי}} אכל {{ירו"מ-הדגשה|במשך היום והרי אסור לאכול}} ואינון עילוי, {{ירו"מ-הדגשה|ואיך יתכן שדי בברכה אחת? אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: קיימא אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]], באוכל בהן אכילת עראי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{שוליים|ב_לט}}לא יכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידיו. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, כד הוה סיפרא בידיה, הוה יהיב ליה לחורן; {{ירו"מ-ביאור|כשהיה ספר בידו ונכנס לשרותים נתנו לאחר}} כד הויין תפילוי עילוי, הוה קאים בון. {{ירו"מ-ביאור|כשהיו תפילין עליו היה משתין כשהם עליו}} מתניתא פליגא על אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ב_מ}}נכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידו. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: קיימא אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_מא}}כאן {{ירו"מ-הוסר|ביכול}}{{ירו"מ-הדגשה|שישאר שהות ביום אחר שיצא מבית הכסא, ויכול}} ללובשן {{ירו"מ-הדגשה|אחר שיצא}}, כאן בשאינו יכול ללובשן. דלכן, {{ירו"מ-ביאור|שאים לא כן אם אין זמן להניחם אחר שיצא מבית הכסא}} מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון? בראשונה היו נותנין אותן לחביריהן, והיו נוטלין אותן ובורחין. התקינו שיהו מניחין בחורין {{ירו"מ-הדגשה|שמחוץ לבית הכסא}}. וכשאירע אותו <span id="דף_טו_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בירושלמי מסכת ברכות, דף ט"ו. אמרו: רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא: '''הייתה מרחץ מרחצת בימות החמה, ואינה מרחצת בימות הגשמים'''. כלומר מרחץ, לא מרחצים בחורף, אז האם מותר להניח שם תפילין בימות הגשמים כשאינה פעילה? אמר ליה: '''מרחץ אף על פי שאינה מרחצת, ובית הכסא, אף על פי שאין בו צואה''' - כן אסור, כי יש להם שם טומאה. מה הוא אמר? '''אהן חזירא, בית כסא מיטלטל הוה'''. כן, כלומר חזיר. הגמרא הבבלי אומרת, אפילו אם הוא יוצא, כן ממאיזה מרחץ, עדיין שם של צואה יש עליו ואסור להתפלל, אסור לקרוא כנגדו. רבי יונה בעי: '''אהן צררה דעל גיף ימא מהו'''? כלומר יש לנו - כשרואים חתיכות שדומות מאוד לצואה על חוף הים - ספק צואה. מה הדין? אמר רבי אמי אסיא: '''הורי רבי ירמיה מעבר ליה בפיליוס, ולא סמכינן עילוי'''. נניח עכשיו זה כלי או חתיכת בגד ולא סומכים עליו. כלומר לא סומכים על זה, צריך להתרחק כמו צואה אמיתית. אמר רבי זעירא בשם - כן, בדרך כלל בחוף זה יש הרבה צואה. אמר רבי זעירא בשם אבא בר ירמיה: '''אוכל בהן אכילת עראי'''. כלומר בתפילין אפשר לאכול אכילת עראי, '''ואינו אוכל בהן אכילת קבע. ישן בהן שינת עראי, ואינו ישן בהן שינת קבע'''. אית תניי תני, כלומר יש בעיא - שמברך רק פעם אחת ביום. כלומר יש סברות שאדם מברך רק פעם אחת ביום, ואית תניי תני כמה פעמים. אומרת הגמרא: מאן דאמר כמה פעמים ניחא - כן, הרי אדם אוכל באמצע, אז הוא צריך להסיר את התפילין ואחרי זה חוזר ומניח אותם, צריך לברך עוד הפעם. אבל מאן דאמר פעם אחת, קשה - הרי ודאי הוא אוכל במשך היום, אז איך זה יכול? אסור לאכול עם שאר תפילין עליו, אז איך ייתכן שהוא בירך רק ברכה אחת? אמר רבי זעירא: '''קיימא אבא בר ירמיה, באוכל בהן אכילת עראי'''. כן, אדם אוכל כל היום רק אכילת עראי, ובעצם הוא לא צריך להחליף את התפילין. אמר רבי זעירא בשם רבי אבא: '''לא יכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידיו'''. כלומר אסור להטיל מים - בית הכיסא - להטיל מים עם הספרים והתפילין בידו. את זה אומר רבי זעירא בשם רבי אבא. '''רבי יוחנן, כד הוה סיפרא בידיה, הוה יהיב ליה לחורן''' - כלומר יש לו ספר ביד, היה נותן אותו למישהו לשמור לו. אבל '''כד הויין תפילוי עילוי, הוה קאים בון''' - כלומר יש לו תפילין, אז היה נשאר איתם. הגמרא תסביר אחרי זה למה. ואיתא מתניתא פליגא על אבא בר ירמיה, שאומר שצריכים להסיר את התפילין - אז יש ברייתא שחולקת עליו. דתני: '''נכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידו'''. כלומר מותר להיכנס עם התפילין. אמר רבי זעירא: '''קיימא אבא בר ירמיה: כאן ללובשן, כאן בשאינו יכול ללובשן'''. כן, שמדובר כאן שנשאר ביום זמן אחר שיצא מבית הכיסא ויכול ללבשן - זה מותר שיכנס איתם. אבל אם אין ביום כדי ללובשן, כן, אז הוא רוצה להיכנס לשירותים? אז שיוריד אותם קודם, כי מה פתאום שיכנס איתם לשירותים? הרי אחרי זה הוא לא יקיים מצווה. '''דלכן, מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון'''? כלומר, אם אין לו אפשרות להמשיך לקיים מצווה אחרי שהוא יצא משירותים, אז מה פתאום שיבזה אותם? אבל אם אחרי זה הוא ימשיך לקיים מצוות תפילין, אנחנו מקילים. ואמרה הגמרא: '''בראשונה היו נותנין אותן לחביריהן'''. כלומר אדם שרוצה להיכנס לשירותים היה מוסר את התפילין לאדם שנמצא בחוץ. '''והיו נוטלין אותם ובורחין''' - אותם אנשים הרבה פעמים היו בורחים עם התפילין כי זה היה מאוד יקר. '''התקינו שיהו מניחין בחורין''' - בחורים שבחוץ לבית הכיסא. כלומר בית הכיסא היה בדרך כלל מוקף איזה גדר אבנים, אז היו מניחים את התפילין בחוץ. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף טו עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''עד יעקב תרמוסרה היה לובשן.''' שהיה בית זה סמוך להמרחץ ושם היה לובשן כשיצא אח"כ מכל רשות המרחץ והכי מוכח מדלקמן דקאמר אבל אינו לובשן עד שיצא מאותו רשות של כל אותה מרחץ ודא מסייעא כהאי דאמר ר' יצחק בגין ר' יוחנן עד יעקב תרמוסרה היה לובשן '''וכד הוה נפיק מסחי הוו יהבין ליה.''' וגרסינן הכא להא דכתוב בספרים לעיל דפריך ואינו אסור משום ערוה דהא משמע מיד שהיה יוצא מלרחוץ היו נותנין לו התפילין והרי עדיין ערום היה ומשני ר' חייא בר אבא אפיקרסין היה לובש מבפנים קודם שיצא להפסיק בין לבו לערוה אפיקרסין הוא לבוש התחתון שעל הבשר והוא פתוח בכתפים וכשלובשו קושרו על הכתף וכמו ששנינו בפרק י' דמקואות הקשר שבפרקסין שבכתף: וכד הוה מייתן ליה הוה אמר דא מילתא שני ארונות וכו' '''מונין את ישראל.''' אומרין להן דברי אונאה וכי אפשר וכו' '''בגין מימר מילי דאוריא.''' בשביל לומר דברי תורה אחר יציאתו ממקום שהיה אסור בד"ת '''והכין לא הוה ליה מילא וכו'.''' וכי לא היה לו דברי תורה אחרים לאומרן ומאי שנא זה שהיה אומרו בכל פעם שיצא מן המרחץ דהכי משמע וכד הוה מייתן ליה הוה אמר דא מילתא '''באיזה צד.''' כיצד מברך על התפילין '''ואתיא כמ"ד בחוקת תפילין הכתיב מדבר.''' ושמרת את החוקה הזאת וגו' דמימים כתיב ולא לילות והלכך מברך לשמור חקיו כשהוא חולצן בסוף היום '''נשים מניין.''' למעט תתפילין</div> <div class="yerum-leiden-text">ודא מסייעא כיי דמר ר' יצחק בשם ר' יוחנן עד יעקב תורמוסרה היה לובשן· ר' ירמיה בעא קומוי ר' זעירא היתה מרחץ מרחצת בימות החמה ואינה מרחצת בימות הגשמים צר' ליה מרחץ ואעפ' שאינה מרחצת· ובית הכסא אעפ' שאין בו צואה· מר עוקבה דמ' אהן חזירא בית כסא מטולטל הוא· ר' יונה בעי אהן צרה דעל גיף ימא מהו· אמ' ר' אמי אסיא הורי ר' ירמיה מעבר ליה כפיליום ולא סמכין עילוי· ר' זעירא בשם אבא בר ירמיה אוכל בהן אכילת עראי· ואינו אוכל בהן אכילת קבע· ישן בהן שינת עראי ואינו ישן בהן שינת קבע· אית תניי תני מיברך פעם אחת· אית תניי תני פעמיים· מאן דמר פעם אחת ניחא· מאן דמר מברך שתי פעמים הא אכל ואישן עילוי· אמ' ר' זעירא קיימא אבא בר ירמיה באוכל בהן אכילת עראי· ר' זעירא בשם ר' אבא לא יכנס אדם לבית המרחץ וספריו ותפיליו בידיו· ר' יוחנן כד הוה סיפרא בידיה הוה יהיב ליה לחורן· כד הויין תפילוי עילוי הוה קאים בון· מתניתא פליגא על אבא בר ירמיה נכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידו· אמ' ר' זעירא קיימא אבא בר ירמיה כאן ביכול ללובשן· כאן בשאינו יכול ללובשן דלכן מצוה לא עביד בון· למה הוא מבזי לון· בראשונה היו נותנין אותן לחביריהן והיו נוטלין אותן ובורחין· התקינו שיהו מניחין בחורין· ובא אותו</div> <div class="yerum-side">'''אלא קינתורין הוון.''' דברי קינתורין היה מתכוין לומר להן על שהיו על הרוב מאחרין מלהביא לו התפילין מיד לפי שהיו טרודין באנשים הבאים למרחץ וכדמסיק לומר יוסף לא זכה למלכות אלא ע"י ששימר וכו' לכל הכבוד הזה שעושין לנו לכבוד התורה אלא ע"י ששמרנו מצותיו של הקב"ה ואתון בעיי מבטלה מצותא מינן ואינכם ממהרין להביא אותן לי '''לא בדא.''' דלהאי מ"ד דחוקה אפסח קאי לא מברכינן אחליצת תפילין משום דס"ל דמן התורה לילה זמן תפילין הוא אלא דרבנן גזרו שמא יפיח בהן '''מצדדין הוה.''' מן הצד בראשו שלא במקום הנחת תפילין היו וכמין פקדון היו בידי לשמרן ולא לשם מצוה '''אית דבעי מימר.''' דהיינו טעמיה דר' אבהו שהיה מניחן בראשו לפי שכבר היו עליו מבעוד יום ולא אמרו עובר בעשה אלא הנותן עליו בתחילה בלילה '''אית דבעי מימר.''' על פרט לשבתות וי"ט קאי דאיכא דאמרי מהכא נפקא לן דכתיב והיה לך לאות פרט לשבתות וי"ט שהן עצמן אות שאסורון בעשיית מלאכה '''ולא כן כתב מימים ימימה.''' כלומר והא כבר נפקא לן למעט שבתות וי"ט מימימה והאי דרשא לך לאות למה לי '''לית לך.''' לשנויי להא אלא כהאי דאמר ר' יוחנן כל מילא דלא מחוורא שאינו כתוב בפירוש אלא דאסמכינן לה אדרשא דקרא מסמכין לה מן אתרין סגין מן מקומות הרבה ולא קשיא כל הני למה לי שהרי אינם אלא אסמכתות '''תני.''' בתוספתא פ"ב '''א"ר אמי אסיא.''' כך היה שמו</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''אשתו של יונה הושבה.''' החזירו אותה וכן למיכל בת שאול מיחו בידיה לפי שפטורות הן ממצות עשה שהזמן גרמא '''אבל אינו לובשן.''' כלומר אע"פ שאמרו דבבית החיצון מקום שבני אדם עומדין שם לבושין נותן תפילין היינו דמותר להניח שם אבל מ"מ נכון הוא שלא ללובשן עד שיצא מאותו רשות של כל אותו המרחץ ואפי' מהבית החיצון לפי שעכ"פ שם מרחץ הוא על כל אותו רשות '''ודא מסייעא כהאי דאמר וכו'.''' דר' יוחנן לא היה לובשן עד בית יעקב תרמוסרה שהיה חוץ מרשות המרחץ וסמוך לו כדאמרי' לעיל: ואינה מרחצת בימות הגשמים מהו שיהא דין מרחץ עליה בימות הגשמים '''מרחץ ואע"פ שאינה מרחצת.''' באותו זמן מ"מ שם מרחץ עליו מכבר וכן בית הכסא אע"פ שפינו ממנו '''אהן חזירא.''' החזיר הזה כבית הכסא מטולטל הוא שעובר לפניו ואסור לקרות כנגדו '''אהן צררה.''' צואה יבישה שעל שפת הים לפי שדרך בני אדם לפנות שם מהי לקרות כנגדה הואיל ויבישה היא '''הורי ר' ירמיה מעבר ליה בפיליוס.''' פיליוס הוא כלי כעין מחתה שמפנין בו האפר אי נמי מטפחת כאותה ששנינו בפרק כ"ט דכלים הסדין והסודרין והטרטין והפיליון של ראש כלומר שצריך להעביר אותה ולפנותה משם וקאמר הש"ס ולא סמכין עלוי דר' ירמיה בהוראה זו '''אוכל בהן.''' בתפילין שעליו מותר לאכול אכילת עראי '''אית תניי תני מברך.''' על התפילין פעם אחת ביום ואית תניי תני פעמיים כדמפרש ואזיל ויש בכאן חלופי שיטות וכצ"ל מאן דאמר מברך שתי פעמים ניחא לפי שצריך הוא לאכול וחולצן ואח"כ כשמניחן חוזר ומברך עליהן '''מאן דאמר פעם אחת הא אכל ואינון עילוי.''' כלומר א"כ על כרחך בשעת אכילה לא היה חולצן והרי אסור לאכול בהן אכילת קבע ומשני ר' זעירא קיימה אבא בר ירמיה להא דתני פעם אחת באוכל בהן אכילת עראי והא קמ"ל האי תנא דמותר לאכול בהן אכילת עראי ולהכי קתני מברך פעם אחת עליהן '''לבית המים.''' מקום שמשתינין מים '''כד הוה סיפרא בידיה.''' והיה נכנס להשתין מים היה נותן הספר לאדם אחר לאחזו '''הוה קאים בון.''' היה עומד בהן ומניחן עליו '''מתניתא.''' ברייתא פליגי עליה דר' אבא דקתני נכנס ואפי' תפילין בידיו '''קיימא אבא בר ירמיה.''' להאי ברייתא דמיירי ביכול ללובשן אח"כ דאיכא שהות ביום והאי דקאמר לא יכנס בתפילין בידיו כשאין שהות עוד ביום ללובשן '''דלכן.''' כלומר דאי לא כן אלא יכנס עמהן א"כ גנאי הוא עושה לתפילין שהרי מצוה לא עביד בהון עוד היום ולמה הוא מבזי להון להכניסן עמו לבית המים '''בחורין.''' הסמוכין לרה"ר והן בתוך מחיצות בית הכסא '''וכשאירע אותה מעשה.''' בתלמיד אחד שהניח תפילין בחורין הסמוכין לרה"ר ובאת זונה אחת ונטלתן ובאת לבית המדרש ואמרה ראו מה נתן לי פלוני בשכרי כיון ששמע אותו תלמיד כך עלה לראש הגג ונפל ומת </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף טו עמוד א''' {{שוליים|ב_לו}} '''אין לקרוא קריאת שמע ולהתפלל במרחץ או בבית הכסא אפילו אם אינם משמשים בפועל לצורכם.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן פג סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהאיסור חל אף כשהמרחץ אינו רוחץ בו כרגע ובית הכסא אין בו צואה, משום כבודם של המקומות שנועדו לכך, וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|ב_לז}} '''ספק צואה על שפת הים - האם ניתן להקל ולקרוא קריאת שמע לידה או שיש להחמיר ולהתרחק ממנה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ג, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן עו סעיף ג. ''הכרעה:'' הלכה כרבי אמי אסיא בשם רבי ירמיה שיש לכסות את הצואה במטפחת (או לכסות פניו) ולא לסמוך על הקולא, וכן נפסק ברמב"ם ובשו"ע להחמיר ולכסות הספק ולא לקרוא לידו בגילוי. {{שוליים|ב_לח}} '''חובה לברך על התפילין בכל יום שמניחן, ולא די בברכה אחת יומית.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה טז , שו"ע או"ח סימן מ סעיף ח , סמ"ג עשין כב. ''הכרעה:'' נפסק כדעת "מברך פעם אחת ביום" (כל שלא הסיח דעתו), שכן מוכיח רבי זעירא בשם אבא בר ירמיה שאין צריך לחזור ולברך אלא אם הסיח דעתו מהתפילין, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ב_לט}} '''אין להיכנס לבית הכסא כשספרים ותפילין בידיו, אך אם התפילין עליו בלבישה מותר לו לשהות בהם ואף להטיל בהם מים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יז , רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן מג סעיף א , שו"ע או"ח סימן מג סעיף ו , סמ"ג עשין כב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן להיתר כשהתפילין עליו בלבישה (מכוסות/תחת הבגד), אך לכתחילה יש להסירן ולתתן לאחר או להניחן במקום שאינו בזיון, כפי שנפסק בשו"ע או"ח סימן מג סעיפים א ו-ו ובדברי הרמב"ם הלכות תפילין פרק ד הלכות יז-יט. {{שוליים|ב_מ}} '''מותר להכנס לבית המים (בית הכסא) עם ספרים ותפילין בידו כשהם עטופים ומכוסים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יז , רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן מג סעיף א , שו"ע או"ח סימן מג סעיף ו , סמ"ג עשין כב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא בקום אבא בר ירמיה שמותר להכנס כך, ומכאן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן מג) שהתפילין וספרים צריכים להיות מכוסים בעת הכניסה. {{שוליים|ב_מא}} '''אין להיכנס לבית הכסא כשהתפילין עליו, ואם אין שהות ללובשן אחר היציאה אין להסירן כלל אלא יכסן ויכנס.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יז , רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן מג סעיף א , שו"ע או"ח סימן מג סעיף ו , סמ"ג עשין כב <קטע סוף=טו א/> ==דף טו עמוד ב== <קטע התחלה=טו ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: אם ישאר שהות ביום ללובשן אחר שיצא מבית הכסא - מסירן ומניחן בחוץ, ואם לאו - אינו מסירן כלל שלא לבזותן; וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (או"ח מג, א ו-ו).. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד ב<span class="yerum-runnum">30</span></div> מעשה: {{ירו"מ-הדגשה|שזונה נטלתן, ובאה לבית המדרש ואמרה: ראו מה נתן לי תלמיד שלכם באתנני. שמע אותו תלמיד, עלה לגג ונפל ומת}}. התקינו שיהא אדם נכנס והן בידו. רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: והוא שיהא ביום כדי ללובשן, אבל אם אין ביום כדי ללובשן, אסור. דלכן, {{ירו"מ-ביאור|שאם לא כן}} מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון? מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי|°]] אמר: מאן דעבד טבאות, {{ירו"מ-ביאור|מי שרוצה לנהוג בדרך טובה}} {{שוליים|ב_מב}}עושה להן כיס של טפח, ונותנן על לבו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים טז ח]]) "שויתי ה' לנגדי תמיד" תמן אמרין: {{שוליים|ב_מג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אלישע בעל כנפיים|כל שאינו כאלישע בעל כנפים, לא ילבש תפילין.]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי אבא בר ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_מד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#איסור עשיית צרכיו בבית קברות, איסור לועג לרש|לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם.]] ואם עשה כן, עליו הכתוב אומר: ([[משלי יז ה]]) "לועג לרש חרף עושהו" דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ורבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}} היו מהלכין קומי ערסיה {{ירו"מ-ביאור|הלכו בלויה לפני מיטתו}} ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוסי בר לקוניא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בר יוסי בר לקוניא, והוה רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}} מפסע על {{ירו"מ-הוסר|קיבריה}}{{ירו"מ-הדגשה|קברים}}. אמר ליה רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: כדון אינון מימר: {{ירו"מ-ביאור|עכשיו המתים יאמרו}} למחר אינון גבן, ואינון מעיקין לן. אמר לו: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האם מתים יודעים מענייני העולם הזה|וחכמין אינון כלום?]] לא כן כתב: ([[קהלת ט ה]]) "והמתים אינם יודעים מאומה". אמר לו: לקרות את יודע, לדרוש אין את יודע. ([[קהלת ט ה]]) "כי החיים יודעים שימותו" אילו הצדיקים, שאפילו במיתתן קרויין חיים. "והמתים אינם יודעים מאומה", אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויים מתים. מניין שהרשעים אפילו בחייהן קרויים מתים? {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר}}{{ירו"מ-הוסר| ומניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים דכתיב}}: ([[יחזקאל יח לב]]) "כי לא אחפוץ במות המת". וכי המת מת? אלא אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויין מתים. ומניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים? דכתיב: ([[דברים לד ד|דברים וזאת הברכה לד ד]]) "ויאמר {{ירו"מ-הדגשה|ה}}' אליו, זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר". מה תלמוד לומר לאמר? אמר לו: לך ואמור לאבות: כל מה שהתניתי לכם, עשיתי לבניכם אחריכם. עירב את האותיות: {{ירו"מ-ביאור|שאות התחברה לאות סמוכה}} אית תניי תני: כשר. ואית תניי תני: {{שוליים|ב_מה}}פסול. רבי אידי ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי ברבי שמעון|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}{{ירו"מ-הוסר| בשם רש}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר כשר, {{ירו"מ-הדגשה|בשהתחברו}} מלמטן. מן ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר פסול, מלמעלן. כגון ארצינו תפארתינו. {{ירו"מ-ביאור|שהאות נ’ התחברה לאות ו’ מלמעלה או מלמטה}} {{ירו"מ-הדגשה|אך אם החיבור היה באמצע אות, כגון}} ארצך {{ירו"מ-ביאור|שהאות צ’ התחברה לאמצע האות ך’}}, צריכה. {{ירו"מ-ביאור|יש מקום לספק}} תפארתך צריכה. {{ירו"מ-ביאור|יש מקום לספק}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אידי ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי ברבי שמעון|°]] בשם רבי ייסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]]: {{שוליים|ב_מו}}לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בריה דרב פפי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי פפי|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קל א]]) "ממעמקים קראתיך ה'" אמררבי אידי ברבי שמעון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אידי ברבי שמעון|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ב_מז}}לא יעמוד אדם ויתפלל, וצריך לנקביו. מה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: {{הפ|עמוס|ד|יב}} "הכון לקראת אלהיך ישראל". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אלכסנדרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלכסנדרי|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[קהלת ד יז]]) "שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים"? שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך. הדא דתימר, בדקים, אבל בגסים, {{שוליים|ב_מח}}אם יכול לסבול, יסבול. רבי יעקב בר אביי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אביי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: ([[קהלת ד יז]]) "שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים". שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים, {{ירו"מ-ביאור|ביום המות}} שתהא טהור ונקי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[משלי ה יח]]) "יהי מקורך ברוך", יהי מקראך לקבר ברוך, {{ירו"מ-הדגשה|שתהיה בלא חטא. אמר}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}}: ([[קהלת ג ב]]) "עת ללדת ועת למות", אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו. מה שעת לידתו נקי, כך בשעת מיתתו יהא נקי.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ד|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ד"> <strong>מתני':</strong> {{ירו"מ-הוסר|למהדורה מעומדת של הלכה זו ביאורירושלמי ברכות ב ד מעומד }}הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא יצא. קרא ולא דיקדק באותיותיה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: יצא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: לא יצא. הקורא למפרע <span id="דף_טז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''וכשאירע אותו מעשה''' - כן, פה לא כתוב, הירושלמי לא מספר. בבבלי מסופר שזונה אחת נטלה את התפילין של בעל בית המדרש ואמרה: הוא נתן לי, התלמיד שלכם. אז התלמיד שמע את זה, עלה לראש הגג וקפץ והתאבד. אז לכן '''התקינו שיהא אדם נכנס והן בידו'''. אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא: '''והוא שיהא ביום כדי ללובשן, אבל אם אין ביום כדי ללובשן, אסור'''. כן, כמו ששמענו, התירו לו להיכנס איתם לשירותים בתנאי שאחרי שהוא יסיים עדיין יהיה יום, עדיין יהיה זמן שיכול לקיים מצוות תפילין. כמו שאמרנו מקודם: '''דלכן, מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון'''. מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: '''מאן דעבד טבאות, עושה להן כיס של טפח, ונותנן על לבו'''. כלומר, מי שרוצה לנהוג כהלכה, נכון שהוא נכנס לשירותים, אבל יניח אותם בתוך כיס שיהיה בו לפחות טפח ויניח אותם על ליבו. מה טעם? '''שויתי ה' לנגדי תמיד''' - התפילין הם כאילו שם השם בהם, אז הם כנגד הלב שלו. '''תמן אמרין: כל שאינו כאלישע בעל כנפים, לא ילבש תפילין'''. כן, שוב פעם הגמרא מספרת מהסיפור של אלישע. בבבלי מסופר שהרומאים אסרו להניח תפילין, אלישע הניח תפילין, ואז כשהם ראו אותו רדפו אחריו אז הוא ברח. וברגע האחרון הוא הוריד את התפילין, הניח אותם ביד שלו. אז אמרו לו: מה יש לך ביד? אמר להם: כנפי יונה. ואמרו לו: תראה, פתח את הידיים, והביט - כנפי יונה. אז החלו לקרוא לו "בעל כנפים". אמר רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: '''לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם'''. אסור להיכנס - אסור לעשות צרכים שם. '''ואם עשה כן, עליו הכתוב אומר: לועג לרש חרף עושהו'''. דלמא, זה בעצם מעשה שהיה. רבי חייא רובא ורבי יונתן היו מהלכין קומי ערסיה דרבי שמעון בר יוסי בר לקוניא - כן, בלוויה שלו, הם הלכו לפני הארון שלו, ואז '''היה רבי יונתן מפסע''' על הקברים, הוא היה עומד ודורך על קברים. אמר ליה רבי חייא רובא: '''כדון אינון מימר: למחר אינון גבן, ואינון מעיקין לן'''. כלומר, לא יגידו עכשיו - מחר אתם באים אלינו, מחר הם מעיקים לנו. למשל בבבלי מסופר שהציצית שלו הייתה נוגעת בקברים, אז הוא היה מבזה אותם שהם לא יכולים לקיים מצווה. אבל פה הוא פשוט דרך על הקברים, וזה בעצם ביזוי לקברים. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף טו עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מאן דעביד טבאות.''' מי שהוא עושה דבר הטוב ביותר עושה להן כיס של טפח ונותנן כנגד לבו ולקיים שויתי ה' וגו' ואז נכנס עמהן ואפי' אין שהות ביום כדי ללובשן '''תמן.''' בבבל אמרין כל שאינו יכול להזהר בגוף נקי כאלישע בעל כנפים לא ילבש תפילין כל היום כ"א בשעת ק"ש ותפילה '''דלמא.''' מעשה בר' חייא רבה ור' יונתן שהיו מהלכין לפני מטתו של ר"ש בר' יוסי ללותו והיה ר' יונתן פוסע על הקברים וא"ל ר' חייא עכשיו יאמרו המתים למחר הם באים אצלינו והן מצערין לנו '''וחכמין אינון כלום.''' וכי הן יודעין כלום ולא כן כתב וכו': לדרוש אין אתה יודע דהכתוב אינו מדבר אלא באלו שאפי' בחייהם קרוין מתים דאל"כ מאי האי דקאמר כי החיים יודעים שימותו ומי לא ידע כזאת אלא דה"ק כי החיים שהן לעולם קרוין חיים והן הצדיקים נותנין אל לבם ויודעי' שימותו ומתקנין מעשיהם ואלו שהן קרוין מתים לעולם אינם רוצים לידע מאומה '''לך ואמור לאבות.''' כדי שיחזיקו לך טובה על זאת הבשורה אלמא דידעי והרי הן קרוין חיים. עירב את האותיות. בכתב ס"ת ותפילין ומזוזה קאמר וכן גריס להא בפ"ק דמגילה ואיידי דמייתי לקמן לדברי ר' אידי בשם ר"ש בענין תפילה מייתי נמי להא דר' אידי '''מאן דאמר כשר מלמטן.''' אם למטה נתערבו בכתיבה כהאי דלקמיה ארצנו תפארתנו ונוגע הנו"ן בוי"ו מלמטה כשר לפי שלמעלה נפרדין הן והרי זה כנגמר וניכר כל אות בפני עצמו ומ"ד פסול כשהן נדבקין למעלה קאמר ולא פליגי '''ארצך.''' אם נוגע הצדי"ק בך' באמצע ארוכה היא תלמוד דמספקא לן הואיל והך' נמשכת הרבה אינו נחשב כנגמר והרי הוא דבוק קודם שנגמר האות וכן תפארתך '''ממעמקים קראתיך ה'.''' ואף שהכתוב בעמקי הלב מדבר מ"מ יש סמך גם לזה שלא יעמוד במקום גבוה להראות שאין גבהות לפני המקום '''הכון.''' הכן עצמך ותקן גופך כשאתה עומד לקראת אלהיך '''הדא דתימר בדקים.''' כשצריך לקטני' אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה אבל בגסים שהיה צריך לגדולים אם יכול לעמוד בעצמו ולסבול יסבול '''שמור עצמך.''' התקן עצמך כשתהא נקרא אל בית אלהים לעמוד בדין כשיבא עתך שתהא טהור ונקי במעשיך '''מקורך.''' לשון מקראך כשיהו קורין אותך לקבר יהי ברוך שיהיה בלא חטא '''עת ללדת.''' הלמ"ד דריש דמיותר אלא דה"ק תראה עת המיתה שיהא שוה להעת של לדת שיהא נקי בלא חטא '''מתני' ר' יוסי אמר לא יצא.''' משום דכתיב שמע השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך ות"ק סבר שמע בכל לשון שאתה שומע והלכה כת"ק '''קרא ולא דקדק באותיותיה.''' להוציאן בשפתו יפה בשתי תיבות שהתיבה השניה מתחלת באות שנגמרת הראשונה כגון על לבבך עשב בשדך וכיוצא בהן ואם אינו נותן ריוח ביניהם להפרידן נמצא קורא אותן שתי תיבות באות אחת '''הקורא למפרע.''' הקדים פסוק שלישי לשני ושני לראשון וכיוצא בזה</div> <div class="yerum-leiden-text">מעשה· התקינו שיהא אדם נכנס והן בידו· ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירא אמ' והוא שיהא ביום כדי ללובשן· אם אין ביום כדי ללובשן אסור דלכן מצוה לא עביד בון למה הוא מייתא בר בריה דר' יהושע בן לוי אמ' מאן דעבד טבאות עושה להן כיס שלטפח ונותנן על לבך· מה טעם שיויתי יי לנגדי תמיד· תמן אמרין כל שאינו כאלישע בעל כנפים לא ילבש תפילין· ר' זעירא בשם ר' אבא בר ירמיה לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם· ואם עשה כן עליו הכת' או' לועג לרש חרף עשהו· דלמא ר' חייא רובא ור' יונתן היו מהלכין קומי ערסיה דר' שמעון בר יוסי בר לקוניא והוה ר' יונתן מפסע על קיבריה· אמ' ליה ר' חייא רובא כדון אינון מימר למחר אינון גבן ומייקין לן· אמ' ליה וחכמין אינון כלום· לא כן כת' והמתים אינם יודעים מאומה· אמ' ליה לקרות את יודע· לדרוש אין את יודע· כי החיים יודעים שימותו אילו הצדיקים שאפי' במיתתן קרויין חיים· והמתים אינם יודעים מאומה אילו הרשעים שאפי' בחייהן קרויים מתים· מניין שהרשעים אפי' בחייהן קרויין מתים שנ' כי לא אחפוץ במות המת· וכי המת מת' אלא אילו הרשעים שאפי' בחייהן קרויין מתים · ומניין שהצדיקים אפי' במיתתן קרויין חיים · דכת' ויאמר אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר · מה תל' לומ' לאמר · אמ' לו לך ואמור לאבות כל מה שהתניתי לכם עשיתי לבניכם אחריכם · עירב אות האותיות · אית תניי תני כשר · ואית תניי תני פסול · ר' אידי בשם ר' אבין בשם ר' שמעון בשם ר' יוחנן מן דמר כשר מלמטן · מן דמר פסול מלמעלן · כגון ארציע תפארתינו · ארצך צריכה · תפארתך צריכה · ר' אידי בר' שמעון בשם ר' יוסה לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל · מה טעם אמ' ר' אבא בריה דר' פפי ממעמקים קראתיך ייי · אמ' ר' אידי בר' שמעון בשם ר' יוחנן לא יעמוד אדם ויתפלל וצריך לנקביו · מה טעם הכון לקראת להיך יש' · אמ' ר' אלכסנדרי שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים · שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך · הדא דתימ' בדקים · אבל בגסים אם יכול לסבול יסבול · ר' יעקב בר אביי בשם ר' אחא שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים · שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהי' שתהא טהור ונקי · אמ' ר' אבא יהי מקורך ברוך · יהי מקורך לקבר ברוך · אמ' ר' ברכיה עת ללדת ועת למות · אשרי אדם ששעת מיתתו נקי · מתני' הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו ר' יודה או' יצא · ר' יוסי או' לא יצא · קרא ולא דיקדק באותיותיה ר' יוסי או' יצא ר' יהודה אומ' לא יצא · הקורא למפרע</div> <div class="yerum-side">'''ר' יוסי אומר יצא.''' והלכה כר' יוסי מיהו לכתחילה צריך לדקדק באותיותיה וכן יזהר שלא יניח הנד ולא יניד הנח ולא ירפה החזק ולא יחזק הרפה וצריך להתיז הזי"ן של תזכרו שלא יהא נראה כאומר תשכרו בשי"ן כלומר כדי שתרבו שכר והרי אין ראוי לשמש את הרב על מנת לקבל פרס</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמר לו: '''וחכמין אינון כלום'''? מה בכלל הם יודעים משהו? '''לא כן כתב: והמתים אינם יודעים מאומה'''? אמר לו: '''לקרות את יודע, לדרוש אין את יודע'''. מה שכתוב בפסוק: '''כי החיים יודעים שימותו, אילו הצדיקים, שאפילו במיתתן קרויין חיים'''. '''והמתים אינם יודעים מאומה''', אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויים מתים. עכשיו, '''מניין שהרשעים אפילו בחייהן קרויים מתים'''? שנאמר: '''כי לא אחפוץ במות המת'''. וכי המת מת? אלא אילו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויין מתים - כלומר, גם כשהוא חי הוא נחשב כמו מת. עכשיו, '''מניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים'''? דכתיב: '''ויאמר ה' אליו, זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר'''. אומרים שכל מקום שכתוב "לאמר" - זה "לך אמור". אז מה תלמוד לומר "לאמר"? אמר לו: '''לך ואמור לאבות: כל מה שהתניתי לכם, עשיתי לבניכם אחריכם'''. עכשיו מביא כמה הלכות בכתיבת תפילין. אומרת הגמרא: תפילין '''שעירב את האותיות''' - כלומר שאות אחת התחברה לאות הסמוכה לה. '''אית תניי תני: כשר. ואית תניי תני: פסול'''. רבי אידי בר רבי שמעון אמר בשם רבי יוחנן: מאן דאמר כשר - מדובר שהאותיות התחברו למטה, אז בעצם האות עצמה נכתבה שלמה, נכתבה בכשרות, ורק למטה זה התחבר. מאן דאמר פסול - זה מלמעלה, כלומר כבר מתחילתה היא נכתבה בפסול. '''כגון ארצינו תפארתינו'''. יש מילים שיש אפשרות שיתחברו למעלה ואפשרות שיתחברו למטה, כמו "ארצנו" - הנון והוי"ו. הנון יכולה להתחבר לוי"ו מלמעלה או מלמטה. אז כמו שאמרנו, אם זה התחבר מלמעלה זה פסול, התחבר מלמטה זה כשר. אותו דבר "תפארתנו". שואלת הגמרא: מה הדין אם החיבור היה באמצע האות, '''כגון ארצך''' - שהצד"י, הקו התחתון שלה, יכול להתחבר לכ"ף, והכ"ף היא כ"ף סופית, היא ארוכה, אז מתחברת באמצע. אז מה הדין, האם זה כשר או לא? '''ארצך, צריכה. תפארתך צריכה''' - עדיין ספק. אותו דבר "תפארתך" - שהתי"ו, הרגל התחתית שלה, אם התחברה לכ"ף סופית, שוב פעם זה ספק. אמר רבי אידי ברבי שמעון בשם רבי ייסה: '''לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל'''. אסור לעמוד במקום גבוה להתפלל. מה טעם? אמר רבי אבא בריה דרב פפי: '''ממעמקים קראתיך ה'''''. כלומר צריך להרגיש את העומק. באמת בבתי הכנסת העתיקים רואים שהבמה של החזן הייתה בבור, לכן היו אומרים "יורד לפני התיבה", לא אומרים "עולה" - הרי התיבה היא גבוהה. בעבר זה היה "לרדת לפני התיבה". הרבה פעמים כתוב שאם החזן טועה היו מעלים אותו - כלומר כאילו מוציאים אותו מהבור הזה. אבל בעצם, בגלל שכתוב "ממעמקים קראתיך ה'", אז החזן באמת היה עומד במקום יותר עמוק. אמר רבי אידי ברבי שמעון בשם רבי יוחנן: '''לא יעמוד אדם ויתפלל, וצריך לנקביו'''. כלומר אדם שצריך שירותים לא ילך להתפלל. מה טעם? '''הכון לקראת אלהיך ישראל'''. אדם צריך להתכונן - להיות נקי. אמר רבי אלכסנדרי: '''שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים'''. '''שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך'''. כלומר, שלא תצטרך שירותים שאתה בתפילה. '''הדא דתימר, בדקים''' - כלומר, דווקא אם הוא צריך להטיל מים, אז אסור להתפלל. '''אבל בגסים, אם יכול לסבול, יסבול'''. רבי יעקב בר אביי אמר בשם רבי אחא: '''שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים'''. '''שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים, שתהא טהור ונקי'''. כלומר שאתה עומד למות, אז תהא נקי. אמר רבי אבא: '''יהי מקורך ברוך''' - הכוונה, '''יהי מקראך לקבר ברוך''', שתהיה בלא חטא. אמר רבי ברכיה: '''עת ללדת ועת למות, אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו. מה שעת לידתו נקי'''- כלומר בלא עבירה, '''כך בשעת מיתתו יהא נקי'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף טו עמוד ב''' {{שוליים|ב_מב}} '''כיצד יש לשמור את התפילין שאינן בשימוש.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יז , רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה יט , שו"ע או"ח סימן מג סעיף ו , סמ"ג עשין כב. ''הכרעה:'' עושה כיס של טפח ונותנן על לבו, שנאמר "שויתי ה' לנגדי תמיד"; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע או"ח סימן מג סעיף ו. {{שוליים|ב_מג}} '''מי שאינו יכול לשמור על תפיליו בטהרה וכבוד כאלישע בעל כנפים, לא ילבש תפילין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה טו , שו"ע או"ח סימן לז סעיף ב , סמ"ג עשין כב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שאין ללבוש תפילין כל היום אלא מי שיכול לשמור על גופו כראוי, ומכל מקום אין למנוע מצוות תפילין מן הרבים בזמן הזה מחמת חשש זה. {{שוליים|ב_מד}} '''אסור להיכנס לבית הקברות ולעשות שם צרכיו, ואף אין להלך ולפסוע על גבי הקברים.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות אבל, פרק יד, הלכה יג , שו"ע יו"ד סימן שסח סעיף א , סמ"ג עשין ב. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הסוגיה שהוכיחה זאת ממעשה רבי חייא רובא שמנע מרבי יונתן לפסוע על קברים, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע לאיסור. {{שוליים|ב_מו}} '''אין להתפלל במקום גבוה אלא במקום נמוך.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן צ סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בריה דרב פפי דדריש "ממעמקים קראתיך ה'", וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע שאין עומדין במקום גבוה להתפלל אלא במקום נמוך. {{שוליים|ב_מז}} '''אסור להתפלל כשצריך לנקביו, ובנקבים גסים אף אם אינו יכול להעמיד עצמו יותר משיעור הליכת פרסה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן צב סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שהלכה זו נאמרה בין בדקים ובין בגסים (בגסים - אם יכול להעמיד עצמו כדי הילוך פרסה, כמבואר ברמב"ם ושו"ע או"ח סי' צב סעיף א. {{שוליים|ב_מח}} '''מי שנצרך לנקביו ואינו יכול להתאפק - אם יכול לסבול עד סוף התפילה יסבול, ואם לאו יפסיק ויעשה צרכיו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ד, הלכה י , שו"ע או"ח סימן צב סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כהלכה זו כפשוטה - שיסבול אם יכול, ואם לא יכול יצא לנקביו, כדי שיתפלל בטהרה ובנקיות כראוי לעמוד לפני ה'. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד א<span class="yerum-runnum">31</span></div> לא יצא. {{שוליים|ב_נב}}קרא וטעה, יחזור למקום שטעה.<br><strong>גמ':</strong> רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: הלכה כדברי שניהן להקל. {{ירו"מ-הדגשה|פשיטא, דאי לא}} {{ירו"מ-הוסר|דלכן}} כן מה {{ירו"מ-הוסר|כן}} אנן אמרין? {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} סתמה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, הלכה כסתמא. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}}, הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. ומה צריכה למימר רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], הלכה כדברי שניהן להקל? אלא בגין {{ירו"מ-הדגשה|דהוא}} שמע דתני לה רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו"מ-הדגשה|את מה ששנינו בסתם}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר, {{ירו"מ-הדגשה|דתניא: הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא, דברי רבי מאיר. רבי יוסי בן חלפתא אומר: לא יצא. יכולנו לחשוב שזו מחלוקת רבי מאיר ורבי יוסי בן חלפתא, והלכה כרבי יוסי בן חלפתא}}. לפום כן צריך {{ירו"מ-הוסר|למימרא}} למימר: הלכה כדברי שניהן להקל. תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ישמיע לאוזניו את התפילה|נתפלל ולא השמיע לאזנו יצא]]. למי נצרכה? ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. היידין {{ירו"מ-ביאור|איזה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}? הדא דתנינן: הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא יצא. {{ירו"מ-הדגשה|קא משמע לן, שרק בקריאת שמע לא יצא, אבל בתפילה, יצא. תמן תנינן: הכל כשרים לקרא מגילה, חוץ מחרש שוטה וקטן}}. אמר רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: הוינן סברין מימר, {{ירו"מ-ביאור|חשבנו לומר}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}מה פליגין רבנן ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}? {{ירו"מ-הדגשה|בקריאת}} {{ירו"מ-הוסר|בשמע}} שמע, דכתיב בה שמע. {{שוליים|ב_נג}}הא שאר כל המצות לא. מן {{ירו"מ-הדגשה|מה דתנינן: הכל כשרים לקרא מגילה חוץ}} {{ירו"מ-הוסר|דמר}}{{ירו"מ-הדגשה|מחרש שוטה וקטן, ואמר}}<br> <span id="דף_טז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף טז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, פרק ב', הלכה ד', דף ט"ז, עמוד א'. אנחנו מתחילים את המשנה. מתניתין, '''הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. רבי יוסי אומר לא יצא'''. קרא ולא דקדק באותיותיה. לדקדק באותיותיה, יש לנו מילים, הרבה פעמים יש שתי מילים שהן צמודות, שמילה אחת מסתיימת בזה אות והמילה השנייה פותחת באותה אות, וכשקוראים אותם ברצף אז בעצם קוראים מראות אחת. כמו לדוגמה "על לבבכם" שקוראים ברצף אז קוראים על לבבכם, כאילו הלמד בין שתי המילים מתחברת. זה נקרא לא דקדק באותיותיה. אז רבי יוסי אומר יצא ורבי יהודה אומר לא יצא. '''הקורא למפרע''', כלומר אם הוא לא קורא לפי הסדר לא יצא. '''קרא וטעה, יחזור למקום שטעה'''. גמרא: '''רב אמר הלכה כדברי שניהן להקל'''. כמו שאמרנו בהתחלה שתי מחלוקות. אמרנו תנא קמא, סתם משנה ורבי יוסי. כן, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו שתנא קמא מקל ואומר יצא, רבי יוסי אומר לא יצא, והמחלוקת השנייה קרא ולא דקדק באותיותיה שרבי יוסי מקל ואומר יצא, ורבי יהודה מחמיר ואומר לא יצא. בא הרב אומר לנו הלכה כדברי שניהם להקל. כלומר הלכה היא קורא ולא השמיע לאזנו יצא, קרא ולא דקדק באותיותיה יצא. שואלת הגמרא פשיטא, מה הרב חידש לנו? מה היינו אומרים? הוא לא היה בא ואומר לנו את מה שהוא אמר. מה היינו חושבים? הרי יש לנו פה בהתחלה מחלוקת בין סתם משנה לרבי יוסי, '''הלכה כסתמא'''. בהמשך יש מחלוקת בין רבי יוסי ורבי יהודה, '''הלכה כרבי יוסי'''. אז מה צריך? מה הרב חידש? '''אלא בגין שמע דתני לה רבי חייא בשם רבי מאיר'''. כלומר הוא שמע שרבי חייא שנה את המשנה שלנו, את מה שאמרנו בתור סתם, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא, אמרנו את זה בסתם. הוא שמע שרבי חייא אומר את זה בשם רבי מאיר. כלומר אצל רבי חייא היה כתוב, תניא, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר לא יצא. ואז בעצם יש מחלוקת רבי יוסי ורבי מאיר ודרך כלל הלכה כרבי יוסי. לכן היה צריך להגיד שהלכה כדברי המקל. '''תני: נתפלל ולא השמיע לאזנו יצא'''. גם הברייתא אומרת שלגבי תפילה אם הוא לא השמיע לאזנו יצא. אז '''למי נצרכה? לרבי יוסי'''. כלומר רבי יוסי שלנו, שבמשנה שלנו אמר שקריאת שמע אם לא השמיע לאזנו לא יצא, אז בא וחידש לנו שם בברייתא שלגבי תפילה הוא כן יצא. תמן תנינן: הכל כשרים לקריאת מגילה חוץ מחרש, שוטה וקטן. '''אמר רב מתנה: דרבי יוסי היא'''. כלומר המשנה שאומרת שחרש, שוטה וקטן לא כשרים לקרוא מגילה, כן, ביניהם חרש. חרש לא כשר לקרוא מגילה, אז זה רבי יוסי. אמר רבי יוסי - כלומר רבי יוסי פה זה אמורא. יש לנו רבי יוסי במשנה ורבי יוסי שהוא אמורא. '''הוינן סברין מימר, מה פליגין רבנן ורבי יוסי? שמע, דכתיב בה שמע. הא שאר כל המצות לא'''. כלומר היינו חושבים בהתחלה שכל המחלוקת בין רבי יוסי לחכמים זה רק לגבי קריאת שמע. כתוב בתורה שמע. אז לכן אומר רבי יוסי צריך להשמיע לאזנו, אבל בשאר המצוות לא. אבל ברגע שבא רב מתנה ואמר לנו שמה שנאמר במסכת מגילה שהכל כשרים לקרוא מגילה חוץ מחרש, שוטה וקטן, כלומר חרש לא כשר לקרוא מגילה, והוא אמר שזה רבי יוסי, אז אם כך אנחנו מבינים שבעצם רבי יוסי אומר את זה בכל המצוות. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף טז עמוד א''' {{שוליים|ב_נב}} '''הקורא ק"ש וטעה - למה חוזר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יג , שו"ע או"ח סימן סד סעיף ב , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כדברי שניהם להקל, כרב, שהלכה כדברי שניהם להקל - חוזר לראש הפרשה שטעה בה ולא לראש קריאת שמע כולה. {{שוליים|ב_נג}} '''האם צריך להשמיע לאזנו את המצוות שאומר בפיו (כגון קריאת שמע וברכות)?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ז , שו"ע או"ח סימן קפה סעיף ב , שו"ע או"ח סימן רו סעיף ג , סמ"ג עשין כז <קטע סוף=טז א/> ==דף טז עמוד ב== <קטע התחלה=טז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חלפתא - חייב להשמיע לאזנו בקריאת שמע ובשאר מצוות שיש בהן אמירה, ואם לא השמיע לא יצא, כפי שהעמידו את המשנה "הכל כשרים לקרוא מגילה חוץ מחרש שוטה וקטן" כדעתו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף טז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''לא יצא.''' דכתיב והיו הדברים בהווייתן יהו כלומר כסדר שהן כתובין בתורה ומיהו אם הקדים הפרשיות זו לזו אין זה חשוב למפרע ויצא שהרי אינן סדורות כך זו לאחר זו בתורה '''יחזור למקום שטעה.''' אם בין פרק לפרק טעה שאינו יודע באיזה פרק הפסיק ולראש איזה הפרק יחזור חוזר להפסק הראשון שהוא והיה אם שמוע ולדעת הרמב"ם חוזר לראש פרק הראשון שהוא ואהבת אבל אם באמצע הפרק פסק שיודע הפרק שפסק בו אבל אינו יודע באיזה מקום מאותו הפרק פסק חוזר לראש אותו הפרק ואם היה קורא וכתבתם ואינו יודע אם הוא בוכתבתם של שמע או בוכתבתם של והיה אם שמוע חוזר לוכתבתם של שמע ואם נסתפק לאחר שהתחיל למען ירבו אינו חוזר שעל הרגל לשונו הוא הולך '''למי נצרכה.''' האי ברייתא לר' יוסי דמתני' כדמפרש ואזיל</div> <div class="yerum-leiden-text">לא יצא · קרא וטעה יחזור למקום שטעה · רב אמ' הל' כדברי שניהן להקל · דלכן מה כן אמרין סתמיה ור' יוסי הל' כסתמא · ר' יוסי ור' יודה הל' כר' יוסי · ומה צריכה למימר רב הל' כדברי שניהן להקל · לא כבן שמע תני לה ר' חייא בשם ר' מאיר לפום כן צריך למימרא הל' כדברי שניהן להקל · תני נתפלל ולא השמיע לאזנו יצא · למי נצרכה לר' יוסי · היידין ר' יוסי הדא דתנינן הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא · ור' יוסי או' לא יצא · אמ' רב מתנה דר' יוסי היא · אמ' ר' יוסי הוינן סברין מימר מה פליגין רבנן ור' יוסי בשמע דכת' בה שמע · הא שאר כל המצות לא · מן דמר</div> <div class="yerum-side">'''גמ' רב אמר הלכה כדברי שניהם להקל.''' בשני החלוקות האלו במתני' הלכה כדברי המיקל ברישא כת"ק ובקרא ולא דקדק כר' יוסי '''ופריך דלא כן מה אנן אמרין.''' הא פשיטא הוא הא ברישא סתמא היא ור' יוסי פליג וא"כ הלכה כסתמא ובסיפא ר' יוסי ור' יהודה והלכ' כר' יוסי בכל מקום לגביה דר' יהודה וא"כ מה צריכה למימר רב להאי הלכה '''לפום כן.''' צריך רב למימר הלכה כדברי שניהם להקל הואיל ורבי סתים לן להרישא ש"מ דהלכה כת"ק '''א"ר יוסי.''' הוא ר' יוסי אמורא דהאי ש"ס ולפעמים קורא אותו רב יוסף כדמשמע בכמה דוכתי</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''אלא בגין שמע דתני לה ר' חייא בשם ר"מ.''' כלומר משום דר' חייא בתוספתא קתני להאי דינא דשמע שיצא אף אם לא השמיע לאזניו בשם ר"מ דס"ל הכי והכי איתא התם בפ"ב בעל קרי שאין לו מים לטבול ה"ז קורא את שמע ואינו משמיע לאזניו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה דברי ר"מ וחכמים אומרים קורא את שמע ומשמיע לאזניו ומברך לפניה ולאחריה אמר ר' מאיר פעם אחת היינו יושבין לפני ר"ע בבית המדרש והיינו קורין את שמע ולא היינו משמיעים לאזנינו מפני קסדור אחד שהיה עומד על הפתח אמרו לו אין שעת הסכנה ראיה לפי שמלכות הרשעה גזרה על התורה ועל המצות אלמא דר"מ הוא דס"ל דלא השמיע לאזניו יצא וחכמים הוא דסברי לא יצא והתירו לבעל קרי בשעת הדחק שאין לו מים לפי שאינו יוצא בלא השמיע לאזניו ות"ק דמתני' היינו ר"מ וחכמים דתוספתא ר' יוסי היא וא"כ הוה אמינא דהדרינן לכללא ר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי '''היידין ר' יוסי.''' איזה ר' יוסי וקאמר הדא דתנינן וכו' וכלומר דלר' יוסי דס"ל במתני' דבק"ש אף בדיעבד לא יצא קמ"ל דבתפילה מודה הוא דבדיעבד יצא דלא כתיב בה שמע. וכן י"ל דהאי למי נצרכה אמתני' דתרומות נמי קאי דקתני התם חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום לפי שלכתחילה צריך להשמיט לאזניו כשמברך ובדיעבד תרומתו תרומה דאף ר' יוסי דמתני' מודה בה מיהו הא דלקמן אמתני' דמגילה איתמר כדמשמע מהסוגיא ולא שייכא כולה אמתני' דתרומות כ"א מקצת ממנה '''אמר רב מתנה דר' יוסי היא.''' האי דרב מתנה לאו אמתני' דהכא איתמר אלא אמתני' דפ"ב דמגילה כדלקמן והכי נמי גרים לדרב מתנה התם ואיידי דמשתעי בדינא דר' יוסי מייתי לה וכן נמי מייתי לה בפ"ק דתרומות וכדרך הש"ס הזה דאגב מייתי לכולא מילתא מה דאיתמר בדוכתיה. דתנינן התם הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן ועלה קאמר רב מתנה התם דמתני' דפוסל בחרש דר' יוסי היא '''הוינן סברין מימר.''' אי לאו דאוקמי רב מתנה למתני' דמגילה כר' יוסי דמתני' היינו סוברין לומר דעד כאן ל"פ רבנן ור' יוסי במתני' אלא בשמע משום דכתיב בה שמע ומר דריש לה להשמיע לאזניו ומר דריש לבכל לשון כדפרישית במתני' '''הא שאר כל המצות.''' דלא גלי לן קרא לא פליג ר' יוסי ומודה הוא דא"צ להשמיע לאזניו אבל מן מה דאמר רב מתנה ר' יוסי היא מתני' דמגילה הוי היא שאר כל המצות כק"ש לר' יוסי ובדיעבד נמי לא יצא חרש במגילה כדמפרש טעמיה דדריש מוהאזנת למצותיו </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טז עמוד ב<span class="yerum-runnum">32</span></div> רב מתנה[[ביאור:עץ מסורת#רב מתנא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|היא}}. הוי היא {{ירו"מ-הדגשה|קריאת שמע, היא}} שאר כל המצות. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות טו כו|שמות בשלח טו כו]]) "והאזנת למצותיו", ישמעו אזניך מה שפיך מדבר. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אין הכרח לאמר שהמשנה כדעת רבי יוסי בן חלפתא. אפשר להעמיד את המשנה כרבנן שחולקים על רבי יוסי בן חלפתא, ולאמר שמודים חכמים שלכתחילה צריך להשמיע לאזנו. אי נמי, להעמיד שמדובר בחרש שאינו מדבר ואינו שומע, ואף שפשיטא שאינו מוציא, שהרי אינו מדבר}}, לית כ{{ירו"מ-הדגשה|א}}ן חרש. {{ירו"מ-הדגשה|שלא היה צריך להיכתב, ורק}} השגרת לשון היא מתניתא. {{ירו"מ-הוסר|לר}} דכיוון שהוזכרו {{ירו"מ-הוסר|יודה}}{{ירו"מ-הדגשה|שוטה}} {{ירו"מ-הדגשה|וקטן, הוזכר אף חרש}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: מסתברא {{ירו"מ-הוסר|דיודי}}{{ירו"מ-הדגשה|דיודה}} רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|דהא דתנן}} בתרומות דהיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}. {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: חרש המדבר ואינו שומע, לא יתרום. ואם תרם, תרומתו תרומה. ואכן}} אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא, {{ירו"מ-הדגשה|ובדיעבד תרומתו תרומה, שברכות אינן מעכבות}}. אמר רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: על כרחיך איתמר דהיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו"מ-הדגשה|דלרבנן אפילו לכתחילה יצא}}. דתנינן חמשיתא קדמייתא, {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: חמשה לא יתרומו, ואם תרמו אין תרומתן תרומה: החרש שאינו שומע ואינו מדבר, והשוטה, והקטן, והתורם את שאינו שלו, ועובד כוכבים שתרם את של ישראל}}, ולא תניתא {{ירו"מ-ביאור|לא נשנה}} עמהן {{ירו"מ-הדגשה|חרש המדבר ואנו שומע}}. אם {{ירו"מ-הדגשה|תאמר שלא נשנה עימהם}} משום {{ירו"מ-הדגשה|שכל אלו אף בדיעבד}} {{ירו"מ-הוסר|שאין}} אין תרומתן {{ירו"מ-הדגשה|תרומה, ואילו חרש המדבר ואינו שומע, לרבנן בדיעבד תרומתו}} תרומה, והא תנינן חמשתי אחרנייתא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה: האילם, והשיכור, והערום, והסומא, ובעל קרי}}, ולא תניתה {{ירו"מ-ביאור|ולא נשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|אף}} עמהן. {{ירו"מ-הדגשה|מכאן שלרבנן, אפילו לכתחילה תורם}}. הוי סופך מימר {{ירו"מ-הדגשה|הא דתנן: חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום, ואם תרם תרומתו תרומה}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} היא. {{ירו"מ-הדגשה|ומודה רבי יוסי בן חלפתא, שבדיעבד יצא. תנן: קרא ולא דיקדק באותיותיה. רבי יוסי בן חלפתא אומר: יצא. רבי יהודה בר עילאי אומר: לא יצא}}. {{שוליים|ב_נד}}אלו צריך דיקדוק: "על לבבך", "על לבבכם", "עשב בשדך", "ואבדתם מהרה", "הכנף פתיל", "אתכם מארץ". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{שוליים|ב_נה}} "אשר נשבע ה'" {{ירו"מ-הדגשה|צריך להדגיש את האות ע’. אמר}} רבי שמואל בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר חנינא|°]] בשם רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיאמר}}: "יוצר אור ובורא חושך", {{ירו"מ-ביאור|יש אומרים שזה כדי שיזכיר מידת לילה ביום, להוציא מלבם של הכופרים שאומרים שמי שברא את היום לא ברא את הלילה}} {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולא}} יימר "יוצר אור ובורא נוגה". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] בשם רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|צריך שיאמר באמת ויציב}} "שם שרו לך", {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|ולא}} יימר "שם הללו לך" {{ירו"מ-ביאור|שעל פי המדרש, ביציאת מצרים לא אמרו הלל, ולכן עשה הקב"ה שהמצרים ירדפו אחריהם ויטבעו בים, כדי שיאמרו הלל. ובגלל שעברו שמונה ימים שלא אמרו הלל, נצטוו ישראל על הציצית שיש בה שמונה חוטים}} רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] ורבי אבדימא דחיפה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבדימא דחיפה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]]: {{שוליים|ב_נו}}צריך להתיז {{ירו"מ-ביאור|להדגיש את האות ז’}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}"למען תזכרו". {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: צריך להתיז {{ירו"מ-ביאור|להדגיש את האות ס’}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}"כי לעולם חסדו" תני: {{שוליים|ב_נז}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הגייה בתפילה|אין מעבירין לפני התיבה]] לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין, {{ירו"מ-ביאור|אנשי חיפה טבריה וטבעון}} מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין {{ירו"מ-הוסר|אאין}}{{ירו"מ-הדגשה|אלפין}}. אם היה לשונו ערוך {{ירו"מ-ביאור|שיודע לבטא נכון}} מותר. פיסקא: הקורא למפרע לא יצא. מאי טעמא? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אמר: תנא רב נחמן בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רב נחמן בר אדא|°]]: ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר: תנא נחמן סבא[[ביאור:עץ מסורת#נחמן סבא|°]]: "והיו" כדרך הוייתן יהיו. תני: {{שוליים|ב_נח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#קריאה למפרע, ברכות ראשונות ואחרונות בתפילה|אף בהלל ובקריאת המגילה כן]]. ניחא {{שוליים|ב_נט}}בקריאת המגילה,<br> <span id="דף_יז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אם כן, מה היא טעמא דרבי יוסי? כלומר לפני כן חשבנו כל הסיבה היא בגלל שמע, שבקריאת שמע יש משהו מיוחד - שמע ישראל לאזניך. עכשיו שאנחנו רואים שזה בכל המצוות, אז מה הסיבה של רבי יוסי? עונה הגמרא: '''והאזנת למצותיו, ישמעו אזניך מה שפיך מדבר'''. כלומר אדם צריך להשמיע את מה שהוא מוציא מהפה שלו. '''אמר רב חסדא: לית כן חרש'''. כן, כלומר אין חובה להגיד זה רבי יוסי. אני יכול להגיד לך זה אפילו חכמים שחולקים על רבי יוסי - הם מודים שלכתחילה צריך להשמיע לאוזנו. כלומר מה שמופיע במסכת מגילה מדובר לכתחילה. אז גם הם מודים שלכתחילה צריך להשמיע לאוזנו. לכן מה שכתוב שהכל כשרים לקריאת מגילה חוץ מחרש, הכוונה לכתחילה. כלומר חרש לכתחילה לא יקרא, בדיעבד אם היה קורא זה כן יוצא. זה הסבר ראשון. הסבר שני - בכלל המשנה מדברת בחרש שאינו מדבר ואינו שומע. כמו שהמשנה אמרה שהכל כשרים לקרוא מגילה חוץ מחרש, הכוונה חרש שגם לא מדבר. אז לכאורה זה פשוט, הרי אם הוא לא מדבר הוא גם לא יכול לקרוא. איך הוא יכול להוציא אחרים? הוא לא קורא, הוא לא משמיע כלום. אומרת הגמרא למרות שזה פשוט, '''השגרת לשון היא מתניתא'''. כלומר בעצם בגלל שאנחנו תמיד רגילים להגיד חרש, שוטה וקטן ביחד, אז לכן נאמר גם חרש, למרות שבעצם אין פה שום חידוש, כי הרי הוא לא מדבר, ממילא אף אחד לא שומע אותו, הוא לא יכול לצאת ידי חובה. '''אמר רבי יוסי: מסתברא רב חסדא בתרומות דהיא דרבי יוסי'''. כלומר רב חסדא, למרות שהוא אמר לנו שמה שנאמר במסכת מגילה זה לא רבי יוסי לרבנן, אבל לגבי מסכת תרומות הוא יודע שזה רבי יוסי. שהרי תנן חרש שמדבר ואינו שומע לא יתרום, ואם תרם תרומתו תרומה. את זה חייבים להגיד שזה רבי יוסי, ואכן '''אמר רבי חנינא בשם רב חסדא: דרבי יוסי היא'''. כלומר צריך להבחין בין שני מקרים: יש מצוות שהמצווה היא עצם האמירה, כמו מקרא מגילה, כמו קריאת שמע, שבזה סובר רבי יוסי שאפילו בדיעבד לא יוצא. אבל יש מצוות שהאמירה היא משהו נלווה כמו תרומה - יש את הפעולה של הפרשת תרומה ויש את הברכה שזה משהו נלווה. הברכה לא מעכבת, אז לכן בעצם בדיעבד כן יוצא, כך לפי רבי יוסי. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף טז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''אמר רב חסדא לית כאן חרש.''' רב חסדא פליג אדרב מתנה דאוקי לההיא מתני' כר' יוסי וקאמר דאפי' תימא כר' יהודא ובחרש בדיעבד יצא וא"נ אפי' לכתחילה ולא גרסינן במתני' דמגילה חרש אלא אשגרת לישן היא הואיל דבכל מקום שונה התנא חרש עם שוטה וקטן קאמר הכי וחרש דקתני לאו דוקא הוא לדינא '''מתני' לר' יהודה.''' כלומר והשתא מתניתא דהתם לר' יהודה נמי אתייא וכדאמרן '''א"ר יוסי.''' אע"ג דפליג רב חסדא עליה דרב מתנה ואוקי למתני' דמגילה כר' יודא מסתברא הוא דמיהת מתני' דתרומות דתנינן התם בפ"ק חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום לפי שאינו שומע הברכה ואם תרם תרומתו תרומה בהאי מתני' מודה רב חסדא דלא אתיא אלא כר' יוסי ואע"ג דר' יוסי דמתני' דהכא ס"ל דאף בדיעבד לא יצא שאני' התם דברכות מדרבנן הן והלכך לכתחילה הוא דלא יתרום ובדיעבד תרומתו תרומה דאין הברכות מעכבות וכן א"ר חנינא בשם רב חסדא דמוקי למתני' דתרומות כר' יוסי דמתני' '''א"ר יוסי בר בון.''' על כרחך אית לן למימר דמתני' דתרומות ר' יוסי היא וא"צ ראיה דמגופא דמתני' שמעינן לה דהא תנינן התם חמשה קדמייתא חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה החש"ו וכו' ולא תניתה להאי חרש המדבר ואינו שומע עמהן ואי משום דהני חמשה אפי' בדיעבד אין תרומתן תרומה ובמדבר ואינו שומע בדיעבד תרומתו תרומה אכתי קשיא והא תנינן התם לקמן חמשה אחרנייתא חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה האלם והשיכור וכו' ולמה לא תניתה למדבר ואינו שומע עמהן</div> <div class="yerum-leiden-text">רב מתנה דר' יוסי היא הוי היא שאר כל המצות מה טע' דר' יוסי והאזנת למצותיו · ישמיע אזניך מה שפיך מדבר · אמ' רב חסדא לית כן חרש · השגרת לשון היא · מתניתא דר' יודה · אמ' ר' יוסי מסתברא דיודי רב חסדא בתרומות דהיא דר' יוסי · אתא ר' חנינא בשם רב חסדא דר' יוסי היא · אמ' ר' יוסי ביר' בון על כורחיך איתא דהיא דר' יוסי דתנינן תמן קדמייתא ולא תניתה עמהן אם משום שאין תרומתן תרומה · והא תנינן חמשתי אחרנייתא ולא תניתה עמהן · הוי סופך מימר דר' יוסי היא · אילו צריך דיקדוק על לבבך · על לבבכם · עשב בשדך · ואבדתם מהרה · הכנף פתיל · אתכם מארץ · ר' חנינא בשם ר' אחא אשר נשבע ייי · ר' שמואל בר חנינא בשם ר' הושעיא יוצר אור ובורא חושך · דלא יימר יוצר אור ובורא נוגה · ר' חגיי בשם ר' אבא בר זבדא שם שרו לך דלא יימר לך שם הללו לך · ר' לוי ר' אברימא דחיפא בשם ר' לוי בר סיסי צריך להתיז למען תזכרו · ר' יונה בשם רב חסדא צריך להתיז כי לעולם חסדו · תני אין מעבירין לפני התיבה לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין אלפין · אם היה לשונו ערוך מותר · פיס הקורא למפרע לא יצא · ר' יונה אמ' תנא רב נחמן בר אדא ר' יוסי או' תנא נחמן סבא והיו כדרך הוייתן יהו · תני אף בהלל ובקריאת המגילה כן · ניחא בקריאת המגילה</div> <div class="yerum-side">'''הוי סופך מימר.''' אלא על כרחך דהאי דמדבר ואינו שומע דר' יוסי היא ומשום הכי לא קתני לה עם הני חמשה אחרנייתא דהא קמ"ל התנא דהאי דינא המדבר ואינו שומע כר' יוסי היא דמודה בה דבדיעבד יצא דאלו הוי תני עם הני חמשה האחרונים ה"א דהאי דינא כר' יהודה אתיא וס"ל דלכתחיל' לא כמו באינך דאפי' לר' יהודה לכתחילה לא ודמיא להנך חמשה דהתם הלכך הוא דתני באנפי נפשה לאשמעינן דהאי דינא כר' יוסי הוא ומודה בה לענין דיעבד כדאמרן אבל לר' יהודה אפי' לכתחילה הוא תורם '''אלו.''' התיבות שצריכין דיקדוק ליתן ריוח בין הדבקים '''אשר נשבע ה'.''' גם בזה צריך שידקדק להתיז את העי"ן דלא לישתמע נשבה '''ובורא חושך.''' מפני שצריך להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה דלא יאמר ובורא נוגה ואע"ג דאיכא למ"ד בריש פסחים דאור לילי הוא וא"כ מזכיר הוא שניהם אפ"ה צריך לומר לישנא דלא מסתפקא '''שם שרו לך.''' אם לא אמר פ' ציצית בלילה אמרי' בפ"ק דאומר מודים אנחנו לך ה' אלהינו שהוצאתנו מארץ מצרים ומבית עבדים ועשית לנו נסים וגבורות על הים ושם שרנו לך ולא יאמר הללו לך מפני שצריך ליזהר דלא לישתמע כתיבה אחת הללוך '''צריך להתיז כי לעולם חסדו.''' בהלל ובפסוקים דלא לישתמע חשדו '''אם היה לשונו ערוך.''' כמו ארוך כלומר שהיה מגמגם בלשונו כאלו המגמגמין מחמת שלשונם קצת ארוך וכבד עליהם להוציא המבטא ומאריכין ביותר טרם שמדברין מותר מפני שזה אינו משנה האותיות מהוייתן</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''והיו כדרך הוייתן יהו.''' כסדר שהן כתובין בתורה ולא למפרע '''דכתיב בה ככתבם.''' משמע כסדר שהיא כתובה ולא למפרע </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''אמר רבי יוסי ברבי בון: על כרחיך איתמר דהיא דרבי יוסי'''. כלומר חייבים להגיד שהמשנה במסכת תרומות זה של רבי יוסי ולא רבנן, ולרבנן אפילו לכתחילה יוצא. מה הראיה? '''דתנינן חמשיתא קדמייתא, ולא תניתא עמהן'''. כלומר המשנה מונה פעמיים רצף של חמישה. המשנה הראשונה מונה חמישה שאפילו בדיעבד לא יוצאים - חמישה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה, שזה חרש שאינו שומע ואינו מדבר, שוטה, קטן, הטועם את שאינו שלו, ועובד כוכבים שתורם את של ישראל אפילו באישור. כי גוי לא נעשה שליח, אז אפילו באישור אין תרומתו תרומה, אפילו בדיעבד. אז זה חמשה שאפילו בדיעבד אין תרומתן תרומה. ושם לא מנו ביניהם את חרש שאינו שומע ומדבר. עכשיו מה נחשוב? אולי וכי תימא כל אלו אף בדיעבד אין תרומתן תרומה, לכן לא מנו אותם כי לפי חכמים בדיעבד חרש שמדבר ואינו שומע כן יוצא. אז אי אפשר להגיד את זה - למה? כי בהמשך המשנה מונה חמשה: '''אם משום אין תרומתן תרומה, והא תנינן חמשתי אחרנייתא, ולא תניתה עמהן'''. חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה, והם האילם, השיכור, הערום, הסומא ובעל קרי. וגם שם לא מנו את חרש שמדבר ואינו שומע. כלומר לא מנו אותו לא בין אלה שאפילו בדיעבד לא יוצאים וגם לא בין אלה שבדיעבד יוצאים. משמע שלחכמים לכתחילה יכול לתרום. אז חייבים לומר שמי שאומר שרק בדיעבד יוצא, כלומר חרש שמדבר ואינו שומע לא יתרום ואם תרם תרומתו תרומה, חייבים להגיד שזה דעת רבי יוסי. '''הוי סופך מימר, דרבי יוסי היא'''. ומודה רבי יוסי שבדיעבד יצא, כמו שאמרנו שיש הבדל בין מצוות שהאמירה זה המצווה לבין מצוות שהאמירה זה משהו נלווה. קרא ולא דקדק באותיותיו. אמרנו שדקדק באותיותיו, שתי מילים שאחת מסתיימת באות מסוימת והשנייה פותחת בה, אסור לקרוא אותם ברצף במהירות, כי אז המילה מתחברת. אמרנו קרא ולא דקדק באותיותיו, רבי יוסי אומר יצא, רבי יהודה אומר לא יצא. עכשיו '''אלו צריך דיקדוק''' - כלומר זה המילים שיש חשש מהשמעה. '''על לבבך, על לבבכם, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, הכנף פתיל, אתכם מארץ'''. '''רבי חנינא בשם רב אחא: "אשר נשבע ה'"''' - צריך להדגיש את האות עי"ן כשאומר נשבע, שלא ישמע נשבע מלשון שבי. '''רבי שמואל בר חנינא בשם רבי הושעיא: "יוצר אור ובורא חושך", יימר "יוצר אור ובורא נוגה"'''. כלומר צריך שיאמר יוצר אור ובורא חושך, כדי שיזכיר מידת יום בלילה ומידת לילה ביום, ולא יאמר יוצר אור ובורא נוגה. יש הרבה פעמים שאנחנו יודעים שבמסכת פסחים הגמרא אומרת אור לארבעה עשר בודקים את החמץ, ואנחנו יודעים ששם מדובר בליל ארבעה עשר, ולמה נאמר אור במקום ליל? כי צריך להשתמש בלשון נקייה. אז כאן, למרות שלכאורה היינו צריכים להגיד במקום חושך להגיד נוגה, בכל אופן אומרים יוצר אור ובורא חושך, כמו שאמרנו, להזכיר מידת לילה ביום. '''רבי חגיי בשם רבי אבא בר זבדא: "שם שרו לך", יימר "שם הללו לך"'''. הם נהגו להגיד "שם שרו לך" ולא יאמר "שם הללו לך", ואנחנו לא נוהגים את זה היום. '''רבי לוי ורבי אבדימא דחיפה בשם לוי בר סיסי: צריך להתיז "למען תזכרו"'''. כלומר להדגיש את האות זי"ן במילה תזכרו שלא ישמע תזכרו. '''רבי יונה בשם רב חסדא: צריך להתיז "כי לעולם חסדו"'''. כלומר להדגיש את האות סמ"ך במילה לעולם חסדו שלא ישמע חסדו עם זי"ן. '''תני: אין מעבירין לפני התיבה לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין'''. כלומר לא ממנים חזן מחיפה, מבית שאן ולא מטבעון. '''מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין'''. כלומר אנחנו מחליפים בין האות ה"א לחי"ת, ועיינין אלפין - מחליפים בין עי"ן לאל"ף. '''אם היה לשונו ערוך מותר'''. כלומר אם יש במקרה חיפאי או בישני או טבעוני שהוא כן יודע לבטא את האותיות, אז כמובן אין שום בעיה, זה לא משהו פוגם. פיסקא: '''הקורא למפרע לא יצא''', ככה כתוב במשנה. כלומר מי שקורא לא לפי הסדר לא יצא. '''מאי טעמא? רבי יונה אמר: תנא רב נחמן בר אדא'''. כלומר רבי יונה אמר שהמקור שלו זה מברייתא שהביא רב נחמן בר אדא. '''ורבי יוסי אומר: תנא נחמן סבא'''. כלומר רבי יוסי אמר שהמקור שלו הוא מתני רב נחמן סבא. מה הם אמרו? כתוב בתורה "והיו" - '''"והיו" כדרך הוייתן יהיו'''. כלומר כמו שהיו כתובים כך צריך להגיד אותם. עד כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף טז עמוד ב''' {{שוליים|ב_נד}} '''יש לדקדק בקריאת שמע במילים החתומות באות כ"ף רפה ("על לבבך", "עשב בשדך" וכו') שלא לבטאה כקו"ף.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן סא סעיף כ , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנינא בשם רב אחא שיש להקפיד על דקדוק הכ"ף הרפה בקריאת שמע כדי שלא יתחלף המשמעות והדין. {{שוליים|ב_נו}} '''יש להטעים ולהדגיש אותיות מסוימות בקריאת שמע כגון הזי"ן שב"תזכרו".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן סא סעיף יז , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כהלכה זו כפשוטה בירושלמי - יש להתיז ולהדגיש את הזי"ן ב"למען תזכרו", וכן הובא בשם רב חסדא לגבי הסמ"ך ב"כי לעולם חסדו"; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים|ב_נז}} '''אין למנות שליח ציבור שאינו מבטא נכון את האותיות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ח, הלכה יב , שו"ע או"ח סימן נג סעיף יב , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שהחיפנים והבישנים והטבעונים שאין לשונם ערוך פסולים לירד לפני התיבה, ואם היה לשונו ערוך מותר; כן פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ב_נח}} '''העוסק בקריאת הלל או במגילה בציבור אינו מפסיק לענות אמן וקדיש כדרך שאינו מפסיק בתפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מגילה, פרק ג, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן תכב סעיף ו. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין מפסיקין בהלל ובמגילה כבתפילה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים|ב_נט}} '''יש לקרוא את המגילה בזמנה כסדרה וכנוסחה, ולברך עליה כברכת ההלל.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות מגילה, פרק ב, הלכה א , שו"ע או"ח סימן תרצ סעיף ו , סמ"ג עשין ד <קטע סוף=טז ב/> ==דף יז עמוד א== <קטע התחלה=יז א/>. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש לקרוא כתקנתה וכסדרה, כדין הלל שיש לו סדר קבוע, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד א<span class="yerum-runnum">33</span></div> דכתיב בה: ([[אסתר ט כז]]) "ככתבם" ברם בהלילא {{ירו"מ-הדגשה|מנלן}}? בגין דכתיב: ([[תהילים קיג ג]]) "ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'". {{ירו"מ-הדגשה|והגאולה היא זריחת שמש לישראל. וכמו שזריחת השמש היא בסדר קבוע, כך לגאולתם של ישראל יש סדר קבוע}}. מה {{ירו"מ-ביאור|איך}} את שמע מינה? {{ירו"מ-ביאור|איך אתה מוכיח מכאן שצריך לקרא את פרקי ההלל לפי הסדר}} אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: עוד היא {{ירו"מ-ביאור|פרקי הגאולה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סדר לעתיד לבוא: משיח, גוג ומגוג, תחיית המתים|אמורה על {{ירו"מ-הדגשה|ה}}סדר{{ירו"מ-הוסר| בצאת ישראל ממצרים לשעבר}}.]] ([[תהילים קיד א]]) "בצאת ישראל ממצרים" לשעבר. ([[תהילים קטו א]]) "לא לנו ה' לא לנו" לדורות הללו. ([[תהילים קטז א]]) "אהבתי כי ישמע ה' את קולי" לימות המשיח. ([[תהילים קיח כז]]) "אסרו חג בעבותים" לימות גוג ומגוג. ([[תהילים קיח כח]]) "אלי אתה ואודך" לעתיד לבוא. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: אף מי שהתקין את התפילה, {{ירו"מ-הוסר|הזאת }}על הסדר התקינה: {{ירו"מ-הדגשה|והקורא למפרע לא יצא}}. שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות האחרונות, שבחו של מקום. והאמצעיות, צרכן של בריות, {{ירו"מ-הדגשה|וכל בקשה תלויה בקדמתה}}. חננו דיעה! {{ירו"מ-הדגשה|אחר ש}}חננתנו דעה, רצה תשובתינו! רצית תשובתינו, סלח לנו! סלחת לנו, גאלינו! גאלתנו, רפא חליינו! ריפית חליינו, ברך שנותינו! בירכת שנותינו, קבצינו! קיבצתנו, שופטינו בצדק! שפטתנו בצדק, הכנע קמינו! הכנעת קמינו, צדקינו במשפט! צידקתנו, בנה ביתך {{ירו"מ-ביאור|ואת צמח דוד עבדך היו כוללים עימה, כדי שיהיו שמונה עשרה ברכות אחר שהוסיפו את ברכת למלשינים.}} ושמע עתירתינו ורצינו בתוכו! לית צורכה {{ירו"מ-ביאור|וכי לא היה צריך לאמר בסדר שונה}} {{ירו"מ-הוסר|דבנה}} בנה ביתך {{ירו"מ-הדגשה|ורצינו בתוכו}} ושמע עתירתינו? {{ירו"מ-הוסר|ורצינו בתוכו }}אלא כמה דאישתעי קרייא, {{ירו"מ-ביאור|כמו הסדר שמופיע בפסוק}} כן אשתעייא מתניתא, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נו ז]]) "והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפילתי {{ירו"מ-הדגשה|עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי}}" אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{שוליים|ב_ס}}מאה ועשרים זקנים, ומהם שמונים וכמה נביאים, התקינו את [[תפילת_שמונה_עשרה_בנוסח_ארץ_ישראל_על-פי_גניזת_קהיר| התפילה הזאת.]] ומה ראו לסמוך "האל הקדוש" ל"חונן הדעת"? על שם ([[ישעיהו כט כג]]) "והקדישו את קדוש יעקב" מה כתיב בתריה? ([[ישעיהו כט כד]]) "וידעו תועי רוח בינה". דיעה לתשובה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו ו י]]) "השמן לב העם הזה, ואזניו הכבד ועיניו השע, {{ירו"מ-הדגשה|פן יראה בעניו ןבאזניו ישמע}},{{ירו"מ-הוסר|וגו עד}} {{ירו"מ-הוסר|ולבבו}} לבבו יבין ושב" תשובה לסליחה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נה ז]]) "וישוב אל ה' וירחמהו, ואל אלהינו כי ירבה לסלוח" סליחה לגאולה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קג ג]]) "הסולח לכל עווניכי, הרופא לכל תחלואיכי, הגואל משחת חייכי". ויאמר רופא חולים קדמיי? {{ירו"מ-ביאור|קדם לגאולה כמו בפסוק}} אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}}: מפני מה התקינו גואל ישראל ברכה שביעית? ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. {{ירו"מ-הדגשה|מניין? אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]], {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קכו א]]) "שיר המעלות. בשוב ה' את שיבת ציון" שירה שביעית היא, להודיעך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. אמר רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: מפני מה התקינו רופא חולים ברכה שמינית? כנגד המילה שהיא לשמונה, על שם: ([[מלאכי ב ה]]) "בריתי היתה אתו החיים {{ירו"מ-הדגשה|והשלום}}" אמר רבי אלכסנדרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלכסנדרי|°]]: מפני מה התקינו מברך השנים ברכה תשיעית? כנגד {{ירו"מ-הדגשה|הקול התשיעי, שנאמר}}: ([[תהילים כט ה]]) "קול ה' שובר ארזים", שהוא עתיד לשבר כל בעלי שערים. {{ירו"מ-ביאור|שהגשם מוזיל את התבואה}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] בשם רבי אחא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר חנינא|°]]: מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי ישראל? על שם {{ירו"מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[יחזקאל לו ח]]) "ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל", למה? "כי קרבו לבוא". נתקבצו הגליות והדין נעשה, הזידים נכנעין והצדיקים שמחים. ותני עלה: כולל של מינים ושל רשעים במכניע זידים. ושל גרים ושל זקנים במבטח לצדיקים. ושל דוד בבונה ירושלים. {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[הושע ג ה]]) "אחר ישובו בני ישראל, ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם". רבנן אמרי: אהן מלכא משיחא, אין מי חייא הוא, {{ירו"מ-ביאור|מלך המשיח אם מהחיים הוא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שמו של המשיח|דוד שמיה.]] אין מי דמכייא הוא, {{ירו"מ-ביאור|אם מהמתים הוא שיקום לתחיה}} דוד {{ירו"מ-הוסר|שמיה}}{{ירו"מ-הדגשה|הוא}}. אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: אנא אמרית טעמא {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים יח נא]]) {{ירו"מ-ביאור|"מגדול ישועות מלכו}} ועושה חסד למשיחו לדוד {{ירו"מ-ביאור|ולזרעו עד עולם"}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] אמר: צמח שמו. רבי יודן בריה דרבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בריה דרבי אייבו|°]] אמר: מנחם שמו. אמר חנינה בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#חנינה בריה דרבי אבהו|°]]: ולא פליגי: חושבניה {{ירו"מ-ביאור|גמטריא}} דהדין כחושבניה דהדין, הוא צמח הוא מנחם. ודא מסייעא להו ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יודן בריה דרבי אייבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בריה דרבי אייבו|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חורבן הבית ולידת המשיח|עובדא הוה בחד יהודאי,]] דהוה <span id="דף_יז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בירושלמי מסכת ברכות, דף י"ז עמוד א'. אנחנו מתחילים טיפה מהדף הקודם, השורה האחרונה של הדף הקודם. אמרנו שב-קריאת שמע צריך לקרוא לפי הסדר לא למפרע, כיוון שכתוב "והיו הדברים האלה", שיהיו בהוויותן יהיו, כלומר כמו שהם כתובים. תני, יש לנו ברייתא שאומרת שאף בעל הלל בקריאת המגילה כן, כלומר גם הלל צריך לקרוא לפי הסדר וגם מקרא מגילה צריך להיות לפי הסדר. אומרת הגמרא, קריאת מגילה זה ברור, כתוב שם '''"ככתבם"''' - אם ככתבם, כמו שזה כתוב ככה צריך לקרוא. ברם בהלילא מנלן? כלומר למה בהלל צריך לקרוא לפי הסדר, הרי זה כמה פרשות סך הכל, כמה פרקי תהילים. אומרת הגמרא: בגין דכתיב '''"ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'"'''. כלומר הגאולה זה זריחת שמש של ישראל, השמש זורחת במזרח שוקעת במערב, יש לה סדר קבוע, אז גם צריך לקרוא את זה. שואלת הגמרא: מה את שמע מינה? הרי מה שאנחנו קוראים זה פרקי תהילים - למה את פרקי תהילים צריך לקרוא לפי הסדר? מה הקשר? אמר רבי אבון: '''עוד היא אמורה על סדר''' הפרשיות. כלומר הגאולה עצמה, הפרשיות, הפרקים, פרקי תהילים שבאים לציין את הגאולה שאנחנו אומרים בהלל הם עצמם על סדר הגאולה, הם אומרים את סדר הגאולה. הפרשה הראשונה זה '''"בצאת ישראל ממצרים"''', זה מתאר את הגאולה שהייתה בצאת מצרים, הגאולה לשעבר. '''"לא לנו ה' לא לנו"''' - זה לדורות שלנו. '''"אהבתי כי ישמע ה' את קולי"''' - זה לימות המשיח. '''"אסרו חג בעבותים"''' - זה לימות גוג ומגוג. '''"אלי אתה ואודך"''' - זה לעתיד לבוא. זה מה שלפי הסדר, לכן אי אפשר להקדים את המאוחר. אמר רב אחא בשם רבי יהושע בן לוי: '''אף מי שהתקין את התפילה''' - כלומר תפילת שמונה עשרה - '''על הסדר התקינה''', ולכן מי שקורא למפרע לא יצא. '''שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות האחרונות, שבחו של מקום''', '''והאמצעיות, צרכן של בריות''', וכל בקשה תלויה בקודמתה. כלומר כל אחת תלויה בעצם הקודמת. חננו דעה - מה זה חונן אדם דעת? אחרי שחוננתנו דעה, רצית תשובתנו, ותשובתנו - סלחת לנו, סלחת לנו - גאלתנו, גאלתנו - ריפית חלינו, ריפית חלינו - בירכת שנותינו, בירכת שנותינו - קיבצתנו, קיבצתנו - שפטתנו בצדק, שפטתנו בצדק - הכנעת קמינו, הכנעת קמינו - צידקתנו, בנה ביתך ושמע עתירתינו ורצינו בתוכו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יז עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ברם בהלילא.''' מ"ט וקאמר בגין דכתיב ממזרח שמש ועד מבואו מהולל שם ה' מהולל שם ה' ממזרח שמש עד מבואו. הכי גריס לה לקמן בריש פ"ב דמגילה. כלומר דה"ק שצריך שיהא מהולל שם ה' כממזרח שמש ועד מבואו כמו שהן כסדר ולא יהפכו כך צריך להלל על הסדר '''מה את שמע מינה.''' כלומר ומה הוא שמקפיד שיאמר על הסדר אם הפסוקים לבד או אף הפרשיות וקאמר ר' אבון עוד היא אמורה על הסדר כלומר גם הפרשיות שלה הן על הסדר ולא יקדים המאוחר למוקדם כדמפרש ואזיל דפרשה הראשונה מדברת לשעבר ולא לנו וכו' '''לימות גוג ומגוג.''' שיעשה עמנו נפלאות וצריך לכפול החג בהודאה כעבותים הללו '''לעתיד לבא.''' לתחיית המתים ואז ג"כ אודך כמו עתה '''אף מי שהתקין את התפלה וכו'.''' כלומר ואף התפילה שכל ברכות האמצעיות בקשה להבא הן מ"מ על הסדר הזה אנחנו מבקשין תעשה עמנו כמו שעשית לשעבר כדמפרש ואזיל לקמיה '''חנינו דעה חננתנו דיעה.''' כלומר חננו דיעה כמו שחננתנו לשעבר וכן כולם '''ורצינו בתוכו.''' וכצ"ל לית צורכה דשמע עתירתינו ובנה ביתך ורצינו בתוכו. כלומר וכי לא כך היה צריך לומר על הסדר בתחילה שמע עתירתינו ואח"כ ובנה וכו' אלא כמה דאישתעי קרייא וכו' כמו שהוא כתוב בקרא בתחילה והביאותים אל הר קדשי זה בנין הבית ואח"כ ושמחתים בבית תפילתי שאשמע תפלתם וישמחו ואח"כ עולותיהם וזבחיהם לרצון '''יבין ושב.''' אחר שיבין ושב '''הסולח וגו' הגואל.''' וכתיב סליחה וגאולה בחד קרא ופריך ואם כן ויאמר רופא חולים קודם הגאולה כדכתיב הרופא הגואל וקאמר ר' אחא מפני שהגאולה צריכה להיות ברכה שביעית '''כנגד המילה.''' שצריכה רפואה כדרש הכתוב בריתי היתה אתו ואני נתתי לו החיים '''כנגד קול ה' שובר ארזים.''' שהוא השם התשיעי שבמזמור ושובר ארזים רמז על בעלי שערים המייקרים את התבואה ומפקיעין את השער '''למה כי קרבו לבא.''' הגליות אלמא קבוץ גליות בעת שנתברכו השנים '''והדין נעשה.''' כדכתיב ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סגיך וכתיב ואשיבה שפטיך כבראשונה '''והזדים נכנעים.''' כדכתיב ושבר פושעים וחטאים יחדיו יכלו והצדיקים שמחים דכתיב וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק ולכך הם תכופים זו אחר זו '''אחר ישובו בני ישראל.''' לירושלים ואז ובקשו וגו' '''אין מי חייא.''' אם מן החיים הוא יהיה שמו דוד ואם מן המתים הוא יהיה דוד בעצמו '''למשיחו לדוד.''' לעולם דוד הוא משיחו '''הוא צמח הוא מנחם.''' הכל אחד כפי הגימטריא '''ודא מסייעא להו.''' האי עובדא דלקמן דקאמר מנחם שמיה והובא מעשה הזאת באיכה רבתי</div> <div class="yerum-leiden-text">דכת' בה ככתבם · ברם בהלילא כגון דכת' ממזרח שמש ועד מבואו מהולל שם ייי · מה את שמע מינה אמ' ר' אבון עוד היא אמורה על סדר בצאת יש' ממצר' לשעבר · לא לנו ייי לא לנו לדורות הללו · אהבתי כי ישמע ייי את קולי לימות המשיח · אסרו חג בעבותים לימות גוג ומגוג · אלי אתה ואודך לעתיד לבוא · ר' אחא בשם ר' יהושע בן לוי אף משהתקינו זאת התפילה הזאת על הסדר התקינה · שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות האחרונות שבחו שלמקום והאמצעיות צרכן שלבריות · חנינו דיעה · חננתנו דיעה · רצה תשובתינו · רצית תשובתינו · סלח סלחת לנו · גאלינו · גאלתנו · רפא חליינו · ריפית חליינו · ברך שנותינו · בירכת שנותינו · קבצינו · קיבצתנו · שופטיינו בצדק · שפטותנו בצדק · הכנע קמיינו · הכנעת קמיינו · צדקינו במשפט · צידקתנו · בנה ביתך ושמע עתירתינו · ורצינו בטובך · לית צורכיה דבנה ביתך ושמע עתירתינו ורצינו בטובך · לא כמה דאישתעי קרייא כן אשתעייא מתניתא · והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפילתי · אמ' ר' ירמיה מאה ועשרים זקינים ומהם שמונים וכמה נביאים התקינו את התפילה הזאת · ומה ראו לסמוך על הקדוש לחונן הדעת על שם והקדישו את קדוש יעקב · מה כת' בתריה וירעו תועי רוח בינה · דיעה לתשובה השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע וגו' עד · ולבבו יבין ושב · תשובה לסליחה וישוב אל יי' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח · סליחה לגאולה · הסולח לכל עוונכי ‸ הגואל משחת חייכי · ויאמר רופא חולים קדמיי · אמ' ר' אחא מפני מה התקינו גואל יש' ברכה שביעית · ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית ‾ ר' יונה בשם ר' אחא שיר המעלות בשוב יי' את שבות ציון · שירה שביעית היא · להודיעך שאין יש' נגאלין אלא בשביעית · אמ' ר' חייא בר אבא מפני מה התקינו רופא חולים ברכה שמינית כנגד המילה על שם בריתי היתה אתו החיים · אמ' ר' אלכסנדרי מפני מה התקינו מברך השנים ברכה תשיעית כנגד קול יי' שובר ארזים · שהוא עתיד לשבר כל בעלי שערים · ר' לוי בשם ר' אחא בר חנינא מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי יש' על שם ואתם הרי יש' ענפכם תתנו ופירייכם תשאו לעמיי יש' · למה כי קרבו לבוא · נתקבצו הגליות והדין שעשה הזידים כנגעים והצדיקים שמיחים · ותני עלה כולל מלשינים ולרשעים במכניע זדים · ושלגרים ושלזקינים במ' במבטח לצדיקים · ושלדוד נבועה ירגב · אחר ישובו בני יש' ובקשו את יי' אלהיהם ואת דוד מלכם · רבנן אמרי אהן מלכא משיחא אין מן חייא הוא דוד שמיה · אין מן דמכייא הוא דוד שמיה · אמ' ר' תנחומא אנא אמרית טעמ' ועושה חסד למשיחו לדוד · ר' יהושע בן לוי דמ' יצמח שמו · ר' יודן בריה דר' אייבו אמ' מנחם שמו · אמ' חנניה בריה דר' אבהו ולא פליגין חושבניה דהדין ‸ הוא יצמח הוא מנחם · ודא מסייעא להן דמ' ר' יודן בריה דר' אייבו עובדא הוה בחד יהודאי דהוה</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אומרת הגמרא: וכי לא היה צריך לומר בסדר שונה? הרי קודם כל צריך לומר "בנה ביתך" ואחרי זה "רצנו בתוכו" ואז "שמע תפילתנו". למה אנחנו עושים בסדר הפוך? '''אלא כמה דאישתעי קרייא, כן אשתעייא מתניתא''', כלומר יש פסוק וכמו שהפסוק מציין את סדר הדברים, ככה בעצם גם נאמר במשנה. מה הפסוק? '''"והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפילתי"''' - ורק אחרי זה "העלו זבחיכם לרצון על מזבחי". אמר רבי ירמיה: '''מאה ועשרים זקנים, ומהם שמונים וכמה נביאים''' - כלומר סנהדרין גדולה - '''התקינו את התפילה הזאת'''. ומה ראו לסמוך "האל הקדוש" ל"חונן הדעת"? על שם '''"והקדישו את קדוש יעקב"''', מה כתיב בתריה? '''"וידעו תועי רוח בינה"'''. כן, אומרים שבינה, דעת, זה מיד סמוך לקדושה. דיעה לתשובה - דכתיב '''"השמן לב העם הזה, ואזניו הכבד ועיניו השע"''', ובהמשך של זה - '''"לבבו יבין ושב"'''. כלומר בינה ומיד אחרי זה תשובה. תשובה לסליחה - דכתיב '''"וישוב אל ה' וירחמהו, ואל אלהינו כי ירבה לסלוח"'''. סליחה לגאולה - דכתיב '''"הסולח לכל עווניכי, הרופא לכל תחלואיכי, הגואל משחת חייכי"'''. שואלת הגמרא: אם זה ככה, אתה רואה שרפואה קודמת לגאולה, אז למה אמרנו הפוך? '''ויאמר רופא חולים קדמיי''' - כמו הפסוק. אמר רב אחא: '''מפני מה התקינו גואל ישראל ברכה שביעית? ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית'''. מנין? עונה רבי יונה בשם רב אחא, דכתיב '''"שיר המעלות. בשוב ה' את שיבת ציון"''', וזה שיר המעלות השביעי, כלומר ברשימה של שיר המעלות שמופיעים ברצף אז זה השביעי - ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. אמר רבי חייא בר אבא: '''מפני מה התקינו רופא חולים ברכה שמינית? כנגד המילה שהיא לשמונה''', כלומר בברית מילה צריך לבקש גם רפואה לתינוק, על שם '''"בריתי היתה אתו החיים"'''. אמר רבי אלכסנדרי: '''מפני מה התקינו מברך השנים ברכה תשיעית? כנגד קול ה'''' התשיעי - בפרק "הבו לה'" קוראים "קול ה' בכח" וכולי. '''"קול ה' שובר ארזים"''', שהוא עתיד לשבר כל בעלי השערים - כלומר אלה שעוצרים פירות, שקונים את כל הפירות מהגרנות, מחביאים אותם כדי שהמחיר יתייקר ויהיה מחסור ואז יכולים למכור ביוקר. אז כשהקדוש ברוך הוא מוריד גשם, זה פוגע בהם, זה מוריד את המחיר של התבואה. אמר רבי לוי בשם רבי אחא בר חנינא: מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי ישראל? על שם '''"ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל"''', למה? '''"כי קרבו לבוא"'''. כלומר בעצם אנחנו רואים שיש איזה קשר בין שהארץ נותנת פירות לבין קיבוץ גלויות שהוא יבוא מיד אחר כך, כמו שראינו באמת בהיסטוריה, שקודם כל הארץ התחילה לפרוח ומיד אחרי זה התחיל קיבוץ הגלויות שזכינו לו ברוך השם. נתקבצו הגליות והדין נעשה, הזידים נכנעין והצדיקים שמחים. ותני עלה: כולל של מינים ושל רשעים במכניע זידים, כלומר באותה ברכה של מכניע זדים כולל גם המינים וגם הרשעים. ושל גרים ושל זקנים במבטח לצדיקים, ושל דוד בבונה ירושלים. כמו שאנחנו אומרים '''"אחר ישובו בני ישראל, ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם"'''. רבנן אמרי: אהן מלכא משיחא, אין מי חייא הוא - כלומר אם זה אדם מהחיים - דוד שמיה, קראו לו דוד. אין מי דמכייא הוא - כלומר אם זה אדם שמת ויקום לתחייה - דוד שמיה, כלומר דוד עצמו. אמר רבי תנחומא: אנא אמרית טעמא - אני אגיד מקור לכך שבעצם דוד הוא הגואל - דכתיב '''"ועושה חסד למשיחו לדוד"''', הם ניתקו את ההמשך "ולזרעו עד עולם" כאילו שם פסיק, אז כאילו "משיחו" זה דוד. רבי יהושע בן לוי אמר: צמח שמו. רבי יודן בריה דרבי אייבו אמר: מנחם שמו. אמר חנינה בריה דרבי אבהו: ולא פליגי - אין מחלוקת בין הדעה שאומרת מנחם לבין הדעה שאומרת צמח - חושבניה דהדין כחושבניה דהדין, כלומר שניהם בגימטריה אותו מספר, הוא צמח הוא מנחם. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יז עמוד א''' {{שוליים|ב_ס}} '''יש לסמוך ברכת "אתה חונן לאדם דעת" לברכת "האל הקדוש" בתפילת שמונה עשרה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק א, הלכה ד , טור או"ח סי' קיב, טור או"ח סי' קיג, סמ"ג עשין יט <קטע סוף=יז א/> ==דף יז עמוד ב== <קטע התחלה=יז ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כתקנת אנשי כנסת הגדולה שהתקינו לסמוך "האל הקדוש" ל"חונן הדעת", כדברי הירושלמי מקור סמיכות "וידעו תועי רוח בינה" אחר "והקדישו את קדוש יעקב", וכן נפסק ברמב"ם ובטור. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד ב<span class="yerum-runnum">34</span></div> קאים רדי, {{ירו"מ-ביאור|שהיה חורש}} געת תורתיה קומוי. עבר חד ערביי ושמע קלה. אמר לו: בר יודאי, בר יודאי! שרי תורך ושרי קנקנך, {{ירו"מ-ביאור|התר את השור והמחרשה}} דהא חריב בית מקדשא. געת זמן תניינות, {{ירו"מ-ביאור|געתה פעם שניה}} אמר לו: בר יודאי, בר יודאי! קטור תוריך וקטור קנקניך, {{ירו"מ-ביאור|חזור ורתום את הפרה למחרשה}} דהא יליד מלכא משיחא. אמר לו: מה שמיה? אמר לו: מנחם. {{ירו"מ-הוסר|אל }}ומה שמיה דאבוי? אמר לו: חזקיה. {{ירו"מ-הדגשה|מהיכן}}{{ירו"מ-הוסר| אל מן הן}} הוא? אמר לו: מן בירת מלכא דבית לחם יהודה. אזל זבין תורוי וזבין קנקנוי, {{ירו"מ-ביאור|מכר את הפרה ואת המחרשה}} ואיתעביד זבין {{ירו"מ-ביאור|נעשה מוכר}} לבדין למיינוקא. והוה עייל קרייה {{ירו"מ-ביאור|נכנס לכפר}} ונפקא קרייה, {{ירו"מ-ביאור|ויוצא מכפר}} עד דעל לההוא קרתא. {{ירו"מ-ביאור|עד שהגיע לאותו כפר}} והויין כל נשייא זבנן {{ירו"מ-ביאור|והיו כל הנשים קונות}} ואימה דמנחם לא זבנה. שמע קלן דנשייא אמרין: אימיה דמנחם, אימיה דמנחם! איתיי זובנין לברך! {{ירו"מ-ביאור|בואי קני לבנך}} אמרה: בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל, {{ירו"מ-ביאור|אני רוצה לחנוק את שונאי ישראל}} דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא. אמר לה: רחיציא {{ירו"מ-ביאור|מאמינים אנן}} {{ירו"מ-הוסר|אנן }}דברגליה חריב וברגליה מתבניי. אמרה ליה: לית לי פריטין. {{ירו"מ-ביאור|אין לי כסף}} אמר לה: {{ירו"מ-הוסר|והוא }}מה {{ירו"מ-ביאור|לא}} איכפת {{ירו"מ-הוסר|ליה}} לי, איתיי זובנין ליה! {{ירו"מ-ביאור|בואי קני לו}} אין לית קומך יומא דין, בתר יומין אנא אתי ונסיב. {{ירו"מ-ביאור|אם אין לך כעת, פעם הבא תשלמי לי}} בתר יומין עאל לההיא קרתא. אמר לה: מהו מיינוקא עביד? אמרה ליה: מן שעתא דחמיתני, {{ירו"מ-ביאור|משעה שראיתה אותי}} אתון רוחין ועלעולי וחטפיניה מן ידיי. {{ירו"מ-ביאור|באה רוח סערה וחטפה אותו מידי}} אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]]: מה לנו ללמוד מן הערבי הזה {{ירו"מ-הדגשה|שביום החורבן נולד המשיח}}? ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}לא מקרא מלא הוא, {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו י לד]]) "והלבנון באדיר יפול" מה כתיב בתריה? ([[ישעיהו יא א]]) "ויצא חוטר מגזע ישי" אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}}: מפני מה התקינו שומע תפילה ברכה חמש עשרה? כנגד {{ירו"מ-הדגשה|האזכרה החמש עשרה}} ([[תהילים כט י]]) "ה' למבול ישב", שהוא כולה {{ירו"מ-ביאור|שהתפילה מונעת}} את הפורענות מלבוא לעולם. {{ירו"מ-הדגשה|מפני מה קדמה}} עבודה להודייה? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים נ כג]]) "זובח תודה יכבדנני, ושם דרך אראנו בישע אלהים", {{ירו"מ-הדגשה|קדם זובח תודה, ואחר כך יכבדני}}. וחותם בשלום, שכל הברכות חותמיהן שלום. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן חלפתא: אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום. ומה טעם? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים כט יא]]) "ה' עוז לעמו יתן ה', יברך את עמו בשלום". {{שוליים|ב_סא}}קרא וטעה, יחזור למקום שטעה. טעה בין {{ירו"מ-הוסר|כתיבת}}{{ירו"מ-הדגשה|וכתבתם של פרשה}} הראשונה לשנייה, חוזר {{ירו"מ-הוסר|לכתיבת}}{{ירו"מ-הדגשה|לוכתבתם}} הראשונה. טעה ואינו יודע היכן טעה, יחזור כבתחילה למקום הברור לו. דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ורבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} סלקון מיעבד גנוניה {{ירו"מ-ביאור|הלכו להכין את החופה}} דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}. שמעון קליה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|שיושב ודורש. אמרין}}: אי מחדית מילה, {{ירו"מ-ביאור|אם יחדש דבר}} {{ירו"מ-הוסר|אמרין }}מן נחית {{ירו"מ-ביאור|מי ילך}} שמע לה מיניה? אמרין: וייחות רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}} דהוא זריז סגין. נחית וסליק אמר לון: כן אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: קרא ומצא עצמו ב"למען", חזקה כוין. רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} ורבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב אחא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא רובא|°]]: נתפלל ומצא עצמו ב"שומע תפילה", חזקה כוין. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: נתפלל ולא כוין לבו, אם יודע שהוא חוזר ומכוין את לבו, יתפלל, ואם לאו, אל יתפלל. אמר רבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמוראים שלא כיוונו בתפילה|אנא מן יומי לא כוונית,]] אלא חד זמן בעי מכוונה {{ירו"מ-ביאור|פעם אחת רציתי לכוון}} והרהרית בלבי ואמרית: מאן עליל קומי מלכא קדמי? ארקבסה אי ריש גלותא. {{ירו"מ-ביאור|ובמקום לחשוב על התפילה, הרהרתי בליבי: מי נכנס ראשון למלך — השר הממונה על היהודים או ראש הגולה}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אנא מנית אפרוחיא. {{ירו"מ-ביאור|ספרתי אפרוחים}} רבי אבון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבון בר חייא|°]] אמר: אנא מנית דימוסיא. {{ירו"מ-ביאור|ספרתי שורות לבנים}} אמר רבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: אנא מחזק טיבו {{ירו"מ-ביאור|אני מחזיק טובה}} לראשי, דכד הוה מטי "מודים", הוא כרע מגרמיה. {{ירו"מ-ביאור|כשמגיע זמן מודים הוא כורע מעצמו}} <br><br> <span id="דף_יח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> ודא מסייעא להו, דמר רבי יודן בריה דרבי אייבו: '''עובדא הוה בחד יהודאי, דהוה קאים רדי''', היה איזה סיפור, יהודי אחד עומד וחורש, '''געת תורתיה קומוי''', השור שלו געה. '''עבר חד ערביי ושמע קלה'''. אמר לו: '''בר יודאי, בר יודאי! שרי תורך ושרי קנקנך''', כלומר תתיר את השור, תתיר את המחרשה, '''דהא חריב בית מקדשא''', בית המקדש נחרב. '''געת זמן תניינות''', השור געה פעם נוספת, אמר לו: '''בר יודאי, בר יודאי! קטור תוריך וקטור קנקניך, דהא יליד מלכא משיחא'''. כלומר, באותו רגע שבית המקדש נחרב גם משיח נולד, אז לכן אתה יכול להמשיך לחרוש. אמר לו: מה שמיה? אמר לו: מנחם. ומה שמיה דאבוי? אמר לו: חזקיה. מנייך הנהו? אמר לו: מן בירת מלכא דבית לחם יהודה, אחת הערים, בבית לחם יהודה. אזל זבין תורוי וזבין קנקנוי, הוא מכר את הציוד שלו, את המחרשה, את הפרות. ואיתעביד זבין לבדין למיינוקא, הוא התחיל להיות סוחר שמוכר בגדים לתינוקות. והוה עייל קרייה ונפקא קרייה, כלומר היה נכנס לכפר, יוצא מכפר, עובר מכפר לכפר, עד דעל לההוא קרתא, עד שהוא הגיע לכפר שבו היה מנחם. והויין כל נשייא זבנן ואימה דמנחם לא זבנה, כלומר כל הנשים רצו לקנות ואמא של מנחם לא באה לקנות. שמע קלן דנשייא אמרין: אימיה דמנחם, אימיה דמנחם! איתיי זובנין לברך! בואי תקני לבן שלך. אמרה: '''בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל''', יוצא ששונאי ישראל יחנקו, '''דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא''', באותו יום שנולד בית המקדש נחרב. אמר לה: '''רחיציא דברגליה חריב וברגליה מתבניי''', אנחנו מאמינים שלרגליו בית המקדש נחרב ולרגליו ייבנה. אמרה ליה: לית לי פריטין, אין לי כסף. אמר לה: '''מה איכפת לי, איתיי זובנין ליה!''' לא אכפת לי, בואי תקני. '''אין לית קומך יומא דין, בתר יומין אנא אתי ונסיב''', אם אין לך כסף היום, אחרי כמה ימים אני אבוא ואקח. '''בתר יומין עאל לההיא קרתא''', אחרי כמה ימים הוא חזר לאותו מקום. אמר לה: מהו מיינוקא עביד? מה התינוק עושה? אמרה ליה: '''מן שעתא דחמיתני, אתון רוחין ועלעולי וחטפיניה מן ידיי''', כלומר מאותו יום שראית אותי, בוכות וסערות חטפו אותו ממני. אמר רבי בון: '''מה לנו ללמוד מן הערבי הזה''', כלומר אנחנו לא צריכים ראיה מאיזה ערבי שבאותו יום שבית המקדש נחרב גם נולד המשיח, '''ולא מקרא מלא הוא''': '''"והלבנון באדיר יפול"''', מה כתיב בתריה? '''"ויצא חוטר מגזע ישי"'''. כלומר, באותו זמן שבית המקדש נחרב גם בעצם מתחילה הגאולה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יז עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''קאים רדי.''' היה עומד וחורש וצעק השור שלו צעקה אחת וא"ל ערבי א' שעבר לפניו יהודאי תתיר צמד השורים וקנקן המחרישה שלך ותניח מלחרוש מפני שהיום חרוב בית המקדש שלכם ואחר כך שצעק עוד פעם שנית א"ל קשור שורך ותחרוש מפני שבו ביום נולד מלך המשיח שלכם '''מן הן.''' מאיזה מקום הוא '''ואי אעביד זבן לבדים למיינוקא.''' ועשה עצמו מוכר הלבדין והמטפחות שכורכין בהם התינוקות והיה עולה למקום ויוצא למקום עד שבא לאותו המקום שאמר לו הערבי והיו כל הנשים לוקחין ממנו הלבדין ואמו של מנחם לא באת לקנות ושמע קול הנשים אומרות וקוראות לה אימיה דמנחם תבא הנה ותקנה בשביל בנך והיתה עונה אותן אני הייתי רוצה לחנקו לשונא ישראל וכלפי התינוק היתה מכנה כן לפי שביום שנולד נחרב בית המקדש ואמר לה האיש הזה בטוח אני שכשם שנחרב ביומו כך עתיד להבנות ביומו ובא ותקנה לו ואמרה לו אין לי מעות וא"ל ומה איכפת לי קח עתה בשבילו ואם אין לך מעות אבוא פעם אחרת לכאן ואקח המעות לאחר ימים בא וחזר להמקום ושאל על אותו התינוק מה הוא עושה ואמרה לו מן השעה שראית אותי ודברנו ממנו בא רוח סערה וחטפה אותו מידי והשיאו ונעלם מעיני '''מה לנו ללמוד מן הערבי הזה.''' שאמר שנולד באותו היום והלא מקרא מלא הוא והלבנון באדיר יפול זה בית המקדש ואז מיד ויצא חטר מגזע ישי ויוולד מלך המשיח '''כנגד ה' למבול ישב.''' שבו השם הט"ו שבמזמור ועל שם שהוא שומע תפלה וכולה ומעכב את הפורענות מלבא לעולם כמו שנשבע מלהביא עוד המבול '''עבודה להודייה.''' כלומר ואחר התפלה היא העבודה כמו שמפורש לעיל ושמחתים בבית תפלתי עולותיהם וזבחיהם לרצון ואחר העבודה הודייה כדכתיב זבח תודה אחר זביחה תן הודאה '''יותר מן השלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן.''' העוז שהוא יתן להם הוא שה' יברך את עמו בשלום והוא הכלי המחזיק ברכה וזהו העוז והתוקף כמחזיק בדבר בכח ואין אדם יכול לחסר ממנו כלום '''בין כתיבת הראשונה.''' בין וכתבתם שבפרשה הראשונה לוכתבתם שבשניה חוזר להראשונה '''יחזור כבתחילה למקום הברור לו.''' אם ברור הוא לו איזה פסוק שאמר בודאי יחזור בתפלה לאותו פסוק וא"צ לחזור להקודם לו '''דלמא.''' מעשה בר' חייא וכו' שעלו לתקן חופתו של ר' אלעזר ושמעו קולו של ר' יוחנן יושב בבית המדרש ודורש '''אי מחדית מילה אמרין וכו'.''' אמרו אם יחדש איזה דבר מאן נחית ושמע לה ממנו ויאמר לנו ואמרו וירד ר' אלעזר שהוא זריז הרבה וירד מן המקום שהיו עסוקין לתקן שם והלך וחזר ועלה ואמר להן הכי אמר ר' יוחנן קרא וטעה באיזה מקום ולא ידע אם בראשונה או בשניה ומצא עצמו בלמען ירבו חזקה כיון ואמר שעל הרגל לשונו הוא הולך ואין צריך לחזור לפ' הראשונה '''אנא מן יומו לא כיונית.''' לפי שטרוד בהרהור תורה היה וכן כל אלו דלקמן '''דימוסיא.''' שורות הבנין</div> <div class="yerum-leiden-text">קאים עדי געת תורתיה קומוי עבר חד ערביי ושמע קלה · אמ' ליה בר יודאי בר יודאי שרי תורך ושרי קטקטך דהא חריב בית מוקדשא · געת זמן תנייתא · דמ' ליה בר יודאי בר יודאי קטור תוריך וקטור קטקטך דהא יליד מלכא משיחא · אמ' ליה מה שמיה מנחם · אמ' ליה ומה שמיה דאבוי · אמ' ליה חזקיה · אמ' ליה מן הן הוא · אמ' ליה מן בירת מלכא דבית לחם יהודה · אזל וזבין תורוי וזבין קטקטוי ואיתעביד זבין לבדין למיינוקא והוה עייל קרייה ונפק קיריה · עד דעל להוא קרתא והויין כל נשייא זבן ואימיה דמנחם לא זבנה · שמע קלן דנשייא אמרין אימיה דמנחם אימיה דמנחם איתיי זובנין לברך אין לית קומיך יומא דין בתר יומין למחר · אמרה בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דיש' דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא ‸ · דמ' לה הוא ליה איתיי זובנין ליה אין לית קומיך יומא דין בתר יומין אתא ואתי ונסיב · בתר יומין עאל להוא קרתא אמ' לה מהו מיינוקא עביד · אמרה ליה מן שעתא דחמיתבי אתון רוחין ועלעולין וחטפיניה מן ידויי · דמ' לון מה לנו ללמוד מן הערבי הזה ולא מקרא מלא הוא והלבנון באדיר יפול · מה כת' בתריה ויצא חוטר מגזע ישי · אמ' ר' תנחומא מפני מה התקינו שומע תפילה ברכה חמש עשרה כנגד יי' למבול ישב שהוא כולה את הפורענות מלבוא לעולם · עבודה להודייה זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים · וחותם בשלום שכל הברכות חותמיהן ש שלום · אמ' ר' שמעון בן חלפותא אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום · ומה טעם יי' עז לעמו יתן יי' יברך את עמו בשלום · קרא וטעה יחזור למקום שטעה · טעה בין כתיבת הראשונה לשנייה חוזר לכתיבת הראשונה · טעה ואינו יודע היכן טעה יחזור כבתחילה · למקום הברור לו · דלמא ר' חייא ר' יסא ר' אמי סלקון מיעבד בגנגה דר' אלעזר שמעין קליה דר' יוחנן אי מחדית מילה · אמרין מן נחית שמע לה מיניה · אמרין וייחות ר' אלעזר דהוא זריז סגין נחית וסליק אמ' לון כן אמ' ר' יוחנן קרא ומיצא עצמיו בלמען חזקה כיוין · ר' ליא ר' יסה בשם ר' אחא רובא נתפלל ומיצא עצמין בשומע תפילה חזקה כיוין · ר' ירמיה בשם ר' אלעזר נתפלל ולא כיוין לבו אם יודע שהוא חוזר ומכוין את לבו יתפלל ואם לאו אל יתפלל · אמ' ר' חייא רובא אנא מן יומיי לא כוונית אלא חד זמן בעי מכוונה והרהרית בליבי ואמרית מאן עליל קומי מלכא קדמי ארקבסה אי ריש גלותא · שמואל אמ' אנא מנית אפרוחיא · ר' בון בר חייא אמ' אנא מנית דימוסיא · אמ' ר' מתניה אנא מחזק טיבו לראשי דכד הוה מטי מודים הוא כרע מגרמיה</div> <div class="yerum-side">'''ומצא עצמי בשומע תפלה.''' וכן הדין בתפלה אם מצא עצמו בשומע תפלה ויודע שאמר לשומע תפלה חזקה כיון ואמר עד הנה וא"צ לחזור להקודם '''ארקבסא.''' אלקפטא שהוא למעלה מריש גלותא וכלו' אם נכנסין להמלך לסדר ממטה למעלה או ממעלה למטה ואלקפטא קודם להריש גלותא '''אנא מניתי אפרוחייא.''' הפורחים מחמת הרהור התורה '''הוא כרע מגרמיה.''' ואף שאני טרוד בהרהור התורה '''מתני' נדבך.''' שורה של בנין אבנים כמו נדבכין דאבן גלל ואע"ג דמיסתפו דילמא נפלי ולא מצי מכווני לא הצריכו חכמים לרדת דק"ש לא בעי כוונה אלא פסוק ראשון בלבד וזה יכולין לכוין בקל</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' אמר רבי תנחומא: '''מפני מה התקינו שומע תפילה ברכה חמש עשרה?''' כנגד '''"ה' למבול ישב"''', כמו שהקדוש ברוך הוא כולה, מונע את הפורענות מלבוא לעולם, ככה התפילה מונעת את הפורענות מלבוא לעולם. עכשיו מפני מה קדמה עבודה להודיה - דכתיב '''"זובח תודה יכבדנני, ושם דרך אראנו בישע אלהים"''', קודם כל זובח תודה ואחר מכן יכבדנני. '''וחותם בשלום, שכל הברכות חותמיהן שלום'''. אמר רבי שמעון בן חלפתא: '''אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום'''. ומה טעם? דכתיב '''"ה' עוז לעמו יתן ה', יברך את עמו בשלום"'''. '''קרא וטעה, יחזור למקום שטעה''', ככה המשנה אמרה. אומרת הגמרא: '''טעה בין הראשונה לשנייה, חוזר הראשונה'''. כתיבתם כתיב בשני הפרשות, גם בשמע וגם בואם שמוע, אז חוזר לכתיבתם הראשונה. '''טעה ואינו יודע היכן טעה, יחזור כבתחילה למקום הברור לו'''. כלומר אם הוא יודע שאת זה ודאי הוא אמר, לשם הוא יחזור. דלמא: רבי חייא רבי יסא ורבי אמי סלקון מיעבד גנוניה דרבי אלעזר, כלומר הם הלכו לערוך את החופה של רבי אלעזר. שמעון קליה דרבי יוחנן שיושב ודורש. אמרין: '''אי מחדית מילה, מן נחית שמע לה מיניה?''' כלומר אם רבי יוחנן יחדש משהו, מי יגיד לנו? אמרין: '''וייחות רבי אלעזר דהוא זריז סגין''', כלומר רבי אלעזר בחור צעיר, גם קולט טוב, ילך מהר, ישמע, יחזור ויספר לנו מה רבי יוחנן חידש. נחית וסליק, אמר לון: כן אמר רבי יוחנן: '''קרא ומצא עצמו ב"למען", חזקה כוין'''. כלומר אם אדם אומר "שמע ישראל" ולא יודע בדיוק איפה, אבל פתאום הוא שומע שהוא אומר "למען יארכון ימיכם" - מסתמא הוא הגיע לסוף, לא חושבים שאולי הוא קפץ, כי מסתמא שגרת לשון, כך הוא רגיל וכך הוא אמר. רבי אילא ורבי יסא בשם רב אחא רובא: '''נתפלל ומצא עצמו ב"שומע תפילה", חזקה כוין'''. כן, הכוונה לא שהוא כיוון בתפילה, אלא הכוונה שחזקה הוא אמר כמו שהוא רגיל. רבי ירמיה בשם רבי אלעזר: '''נתפלל ולא כוין לבו, אם יודע שהוא חוזר ומכוין את לבו, יתפלל, ואם לאו, אל יתפלל'''. כלומר אם הוא לא יודע שיצליח לכוון, יקרא עוד פעם ולא יכוון, אז אל יתפלל. אמר רבי חייא רובא: '''אנא מן יומי לא כוונית''', אני בחיים לא הצלחתי לכוון, '''אלא חד זמן בעי מכוונה''', פעם אחת אמרתי הפעם אני מכוון, '''והרהרית בלבי ואמרית: מאן עליל קומי מלכא קדמי? ארקבסה אי ריש גלותא'''. כלומר התחלתי לחשוב תוך כדי התפילה מי קודם לקבל פני המלך, האם השר או ראש הגולה. שמואל אמר: '''אנא מנית אפרוחיא''', רציתי פעם אחת להתכוון, התחלתי פתאום למנות אפרוחים. רבי אבון בר חייא אמר: '''אנא מנית דימוסיא''', התחלתי למנות את השורות של הלבנים. אמר רבי מתניה: '''אנא מחזק טיבו לראשי, דכד הוה מטי "מודים", הוא כרע מגרמיה'''. כלומר, אני מוקיר טובה לראש שלי, שכל הזמן שמגיע "מודים" אני אפילו לא שם לב והוא כבר קורא כשצריך. יש פרשנים שאומרים שכל הדברים שהם אמרו פה זה יותר כדי להרגיע אותנו - הם ודאי כיוונו מדי פעם, רק כדי שאנחנו לא נרגיש יותר מדי רע. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יז עמוד ב''' {{שוליים|ב_סא}} '''הקורא קריאת שמע וטעה במקום שאינו יודע היכן טעה - חוזר לתחילת אותה פרשה או לתחילת קריאת שמע כולה, למקום הברור לו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יג , רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן סד סעיף ב , שו"ע או"ח סימן סד סעיף ג , שו"ע או"ח סימן סד סעיף ד , סמ"ג עשין י"ח <קטע סוף=יז ב/> ==דף יח עמוד א== <קטע התחלה=יח א/>. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - הרמב"ם והשו"ע (או"ח סימן סד ב-ד) פסקו שאם טעה ואינו יודע היכן טעה חוזר למקום הברור לו, וכן אם טעה בין וכתבתם הראשונה לשנייה חוזר לוכתבתם הראשונה. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד א<span class="yerum-runnum">35</span></div> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ה|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ה"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_סב}}האומנים קורין בראש האילן או בראש הנדבך, מה שאין רשאין לעשות כן בתפילה.<br><strong>גמ':</strong> כיני מתניתה: {{ירו"מ-ביאור|כך כוונת המשנה}} הפועלים קורין בראש האילן, והאומנין בראש הנדבך, ותני כן: {{שוליים|ב_סג}} {{ירו"מ-הדגשה|הפועלים קורין בראש האילן}}{{ירו"מ-הוסר| ברכותבחתוספתא הלכה ח}} {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מתפללים בראש הזית ובראש התאנה. הא בשאר כל האילנות יורד ומתפלל למטן, ובעל הבית לעולם יורד ומתפלל למטן. ולמה בראש הזית ובראש התאינה {{ירו"מ-הדגשה|התירו}}? רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] תרויהון {{ירו"מ-ביאור|שניהם}} אמרין: מפני שטרחותן {{ירו"מ-הדגשה|לעלות ולרדת}} מרובה. תני: {{שוליים|ב_סד}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנושא משא של ד' קבין, האם יכול להתפלל|הכתף, אף על פי שמשאו על כתיפו,]] הרי זה קורא את שמע. אבל לא יתחיל לא בשעה שהוא פורק, ולא בשעה שהוא טוען, מפני שאין לבו מיושב. בין כך ובין {{ירו"מ-הוסר|כך}} כ, אל יתפלל עד שעה שיפרוק. ואם היה עליו משאוי של {{ירו"מ-הדגשה|עד}} ארבעת קבין, מותר. אמר רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן אלעזר}}: והוא ששיקל. מהו ששיקל? תרין חלקין {{ירו"מ-הדגשה|מהמשא}} לחורויי וחד לקומויי. תני: {{שוליים|ב_סה}}לא יהא מרמז בעיניו וקורא. תני: {{שוליים|ב_סו}}הפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית, הרי אילו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים ושל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעוד{{ירו"מ-הדגשה|ת}}ן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אילו מברכין ד' ברכות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: זאת אומרת, {{שוליים|ב_סז}}שאסור לעשות מלאכה בשעה שיברך. {{ירו"מ-הדגשה|דאי לא}} {{ירו"מ-הוסר|דלכן}} כן, מה אנן אמרין {{ירו"מ-הדגשה|שלא יברך את כל הברכות}}? יעשה מלאכה ויברך {{ירו"מ-הדגשה|שלוש ברכות. אמר}} רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] בשם רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: לא יעמוד אדם ויתפלל {{שוליים|ב_סח}} ומין מטבע בידו. {{ירו"מ-הדגשה|ואם היה המטבע מונח}}, לפניו אסור, לאחריו מותר. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} היה צוררן ותופשן בידו, {{ירו"מ-הדגשה|דאז דעתו מיושבת שלא חושש שיפלו. וכן}} {{ירו"מ-הוסר|ולמדת}} למדת הדין, {{ירו"מ-הדגשה|שהמפקיד כסף אצל חברו, צריך לשמרם צרורים בידו. אמר}} רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו"מ-הדגשה|מדכתיב}}: ([[דברים יא כה]]) "{{ירו"מ-הדגשה|וצרת הכסף בידך}}", {{שוליים|ב_סט}}ובלבד בידך. רבי יוסי בר אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] הורי לרבי הלל[[ביאור:עץ מסורת#הלל|°]] חתניה כן. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] הוו יתבין בחד אתר, {{ירו"מ-ביאור|ישבו במקום אחד}} והוה גבי רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] פריטין. {{ירו"מ-ביאור|מטבעות}} אתת ענתא דצלותא, {{ירו"מ-ביאור|הגיעה זמן התפילה}} <span id="דף_יח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף יח', פרק ב' הלכה א'. אנחנו מתחילים מהתחלת המשנה: "'''האומנים קורים בראש האילן או בראש הנדבך, מה שאין רשאים לעשות כן בתפילה'''". כן, כלומר לאומנים מותר לקרוא מראש העץ או בראש הנדבך אם הם בנאים, אז הנדבך של הבנאים, אבל בתפילה הם לא רשאים. בתפילה הם חייבים לרדת ולקרוא כי קשה מאוד להתרכז. טוב, אומר התם, הכי קבעת המשנה, "'''הפועלים קורין בראש האילן, והאומנין בראש הנדבך'''" כי זה שני דברים נפרדים. אומן זה בדרך כלל פועל בניין או בעל מקצוע כזה. פועלים זה בדרך כלל בשדה. זה בעצם שני מקצועות נפרדים, אז הפועלים קוראים בראש האילן והאומנים בראש הנדבך. ותני כן, יש גם בעיא כזאתי, "'''מתפללים בראש הזית ובראש התאנה'''". כלומר בראש זית ותאנה מותר גם להתפלל. "'''הא בשאר כל האילנות יורד ומתפלל למטן, ובעל הבית לעולם יורד ומתפלל למטן'''". ולמה בראש הזית וראש התאנה התירו לפועלים להתפלל, בניגוד לשאר האילנות? אז רבי אבא ורבי סימון תרויהון אמרין: "'''מפני שטרחותן מרובה'''", כלומר לעלות ולרדת זה לוקח הרבה זמן, אז לכן אמרו שהוא יתפלל בעץ. יש דעה שאומרת שזה בגלל שיש שם ענפים מרובים ויציבים, לכן אדם יכול לעמוד ולהרגיש יציב ובטוח, ואז הוא יוכל להתרכז בתפילה. תני: "'''הכתף, אף על פי שמשאו על כתיפו, הרי זה קורא את שמע. אבל לא יתחיל לא בשעה שהוא פורק, ולא בשעה שהוא טוען, מפני שאין לבו מיושב'''". כלומר סבל, כשיש לו משא על הגב הוא יכול לקרוא קריאת שמע, אבל לא בזמן שהוא מעמיס או פורק, כי אז הוא באמת לא יכול להתרכז. "'''בין כך ובין כך, אל יתפלל עד שעה שיפרוק'''". כלומר להתפלל שמונה עשרה, אסור לו כשיש לו משא עליו עד שיפרוק. "'''ואם היה עליו משאוי של ארבעת קבין, מותר'''", כלומר משא קטן עד ארבעה קבין מותר, אפילו להתפלל. אמר רבי יונתן: "'''והוא ששיקל'''", כלומר דווקא אם המשא נמצא בשיווי משקל. מה הוא ששיקל? "'''תרין חלקין לחורויי וחד לקומויי'''", כלומר אם הוא שם שני שליש מהמשא מאחור ושליש קדימה, זה בעצם מצב יציב, אז זה לא מפריע לו להתרכז. תני: "'''לא יהא מרמז בעיניו וקורא'''", כלומר אסור אפילו לרמוז עם העיניים בזמן שהוא קורא קריאת שמע. תני: "'''הפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית, הרי אילו מברכין ברכה ראשונה'''", זה במקום, בגדר ברכת המזון. אז הם מברכים ברכה ראשונה כי היא דאורייתא ממש, "'''וכוללין של ירושלים ושל ארץ, וחותמין בשל ארץ'''". כלומר את שאר הברכות הם מחברים ביחד, ירושלים ושל הארץ מאחדים ביחד, וחותמים בשל ארץ. "'''אבל אם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אילו מברכין ד' ברכות'''". כלומר גם את הטוב והמיטיב, לא מדלגים. לפי הדעה הראשונה, כמו שאמרנו, ברכה ראשונה הוא אומר את כולה, שני הברכות "בונה ירושלים" ו"על הארץ" מאחד אותם ביחד, אבל טוב ומיטיב הוא מדלג. אבל אם במקרה בעל הבית אוכל איתם ביחד או שזה המשכורת שלהם, האוכל זה המשכורת שלהם, הם מברכין את כל ארבע ברכות. אמר רבי מנא: "'''זאת אומרת, שאסור לעשות מלאכה בשעה שיברך'''". כלומר אם אתה אומר לי שהוא לא מזכיר את הברכה הרביעית ואומר ברכה אחת רק בין השניים כולל, כנראה שאסור תוך כדי עבודה, כי אחרת הייתי אומר לו כברכה ראשונה שיאמר אותה כמו שצריך, את שאר הברכות יקרא תוך כדי עבודה. אם אתה לא אומר את זה, כנראה שאסור לברך תוך כדי עבודה. אמר רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב חונה: "'''לא יעמוד אדם ויתפלל ומין מטבע בידו'''". כי אדם, כסף זה דבר שמסיט את הדעת, ואם יש לו מטבעות בידיים שלו זה יכול לגרום לו לבלבול. וגם "'''לפניו אסור'''", כשהוא רואה את המטבע הזה, יסח דעתו, אבל "'''לאחריו מותר'''". רבי יסא היה צוררן ותופשן בידו. הוא היה עוטף אותם עם איזה בד שלא יראה אותם, ואז דעתו מיושבת ולא חושש כלום. וכן למדת הדין, אם אדם מפקיד כסף אצל חברו, צריך להיות שומרם צרורים בידו, כלומר לא ביד שלו סתם, אלא בתוך איזה ארנק, ורק אז ביד שלו. אמר רבי יצחק, מה המקור לזה? דכתיב "וצרת הכסף בידך", "'''ובלבד בידך'''", כלומר צריך להיות צרור וביד שלך. רבי יוסי בר אבון הורי לרבי הלל חתניה כן. כלומר, הוא אמר לו ככה, אם מישהו נותן לך כסף לשמור, זה הנוהל, ככה תשמור על זה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יח עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''מה שאין רשאין לעשות כן בתפילה.''' דצלותא רחמי היא ובעי כונה והלכך יורדין למטה ומתלפללין '''גמ' כיני מתני' הפועלין קורין בראש האילן והאומנין בראש הנדבך.''' לישנא כפילא דמתני' הוא דמפרש דלמה ליה למינקט תרווייהו בראש האילן ובראש הנדבך הא לא בעי לאשמעינן אלא שאינן צריכין לירד למטה ובחדא מינייהו סגי הלכך קאמר כן צריך לפרש המתני' דאורחא דמילתא הוא דנקט התנא דבראש האילן קאי על הפועלין המושכרין לבעל הבית שכן דרכן ללקט הפירות ולתקן האילן ודרך האומנין והן בוני בתי האבנים לעמוד בראש הנדבך ולפיכך נקט תרווייהו '''ותני כן.''' בתוספתא פ"ב. וחסר כאן בהעתקה והכי תנינן התם פועלין קורין בראש האילן ומתפללין בראש הזית ובראש התאנה ובשאר כל האילנות יורדין וכו' '''בעל הבית.''' שאינו משועבד למלאכה הוא לעולם יורד ומתפלל ואפי' מראש הזית והתאנה '''ולמה.''' התירו בראש הזית והתאנה יותר משאר אילנות '''מפני שטרחותן מרובה.''' שיש להם ענפים הרבה ויש טורח גדול בעלייתם ובירידתם ובין כך יתבטלו ממלאכתן ולפיכך הקילו בהן '''תני.''' בתוספתא שם הכתף שנושא המשאוי '''מפני שאין לבו מיושב.''' בשעת פריקה וטעינה ולא יכול לכוין אפי' בפסוק ראשון '''משאוי של ארבעת קבין.''' לא טריד כולי האי מותר '''והוא ששיקל.''' כדמפרש ואזיל שעשה המשקל כדרך הנושאין משאוי לחלקו וב' חלקי המשאוי מלאחריו על כתיפו וחלק אחד בולט מלפניו '''דלכן.''' דאם לא כן אלא שמותר לעסוק במלאכה בשעת ברכה א"כ מה אנן אמרין לחלק בין עושין בסעודתן או אם עושין בשכרן הא יכולין לעשות מלאכה ולברך כל הברכות</div> <div class="yerum-leiden-text">מתני' האומנין קורין בראש האילן או בראש הנדבך מה שאין רשאין לעשות כן בתפילה · מני מתניתה הפועלין קורין בראש האילן והאומנין בראש הנדבך · ותני כן מתפללין בראש הזית ובראש התאנה · הא בשאר כל האילנות יורד ומתפלל למטן · ובעל הבית לעולם יורד ומתפלל למטן · ולמה בראש הזית ובראש התאינה ר' אבא ור' סימון תרויהון אמרין מפני שטרחותן מרובה · תני הכתף אעפ' שמשאו על כתיפו הרי זה קורא את שמע · אבל לא יתחיל לא בשעה שהוא פורק ולא בשעה שהוא טוען מפני שאין לבו מיושב בין כך ובין כך אל יתפלל עד שעה שיפרוק · אם היה עליו משאוי שלארבעת קבין מותר · אמ' ר' יונתן והוא שישקל · מהו שישקל תרין חלקין לחורויי וחד לקומויי · תני לא יהא מרמז בעיניו וקורא · תני הפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית הרי אילו מברכין ברכה ראשונה וכוללין שלירושלם ושלארץ וחותמין בשלארץ · אבל אם היו עשין עמן בסעדן או שהיה בעל הבית אוכל עמהן הרי אילו מברכין ארבע · אמ' ר' מנא זאת אומרת שאסור לעשות מלאכה בשעה שיברך · דלכן מהן אמרין יעשה מלאכה ויברך · ר' שמואל בר רב יצחק בשם רב חונה לא יעמוד אדם ויתפלל ומין מטבע בידו לפניו אסור לאחריו מותר · ר' יסא היה צורין ותופשן בידו ולמדת הדין אמ' ר' יצחק וצרת הכסף בידך · ובלבד בידך · ר' יוסי בר אבון הורי לר' הלל חתניה ק · ר' חזקיה ור' יעקב בר אחא הוו יתבין בחד אתר והוה גבי ר' יעקב בר אחא פריטין אתת ענתא דצלותא</div> <div class="yerum-side">'''תני.''' שם בפ"ה הפועלין שהיו עושין מלאכה וכו' מפני שהן צריכין למהר למלאכתן לפיכך אינם צריכין לברך כל ברכת המזון אלא ברכה ראשונה ברכת הזן וכוללין וכו' בברכה שניה וחותמין בשל ארץ '''בסעודן.''' ואין לוקחין ממנו שכר כ"א בעד סעודתן הן עושין והם אינם ממהרין כ"כ או שהיה בעל הבית מיסב ואוכל עמהן וכל זמן שהוא אוכל אינם צריכין למהר ואפי' עושין בשכרן מברכין כל ד' ברכות כתיקונה '''ומין מטבע בידו.''' לפי שהוא טרוד על המטבע שלא תפול מידו ואינו יכול לכוין '''לפניו.''' אם היה מתפלל ומטבע לפניו אסור מפני שמסתכל בו ואין לבו מיושב ולאחריו מותר ולא חששו שמא יהפוך פניו '''היה צוררן ותופסן בידו.''' דכשהן צרורין נתישבה דעתו ואינו חושש שלא יפלו '''ולמדת הדין.''' ולענין הדין אם אחד מפקיד מעות ביד חבירו היאך יתנהג '''א"ר יצחק וצרת הכסף בידך.''' כתיב שיהו צרורין דוקא ובלבד בידך שאע"פ שהן צרורין יהיו בידך ואם לא עשה כן פושע הוא בממון חבירו '''הורי לר' הלל חתניה כן.''' שיהו צרורין ובידו '''והוה גבי ר' יעקב בר אחא פריטין.''' היו מעות אצלו והגיע עת התפלה</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' רבי חזקיה ורבי יעקב בר אחא הוו יתבין בחד אתר, והוה גבי רבי יעקב בר אחא פריטין, היה לו כסף ביד. אתת ענתא דצלותא, הגיע הזמן של התפילה, ושרתון ויהבון לשמעיה דרבי חזקיה. כלומר רבי חזקיה היה לו איזה משמש שסתם מתלווה אליו, לעזור לו לסחוב כמה דברים. אז רבי יעקב בר אחא לקח את הכסף שהיה צרור, היה צרור כבר בתוך איזה ארנק, ומסר את זה לשמש, כי הוא לא רצה להחזיק ביד. למרות שבעצם מותר, אמרנו, אם זה צרור, אבל בכל זאת הוא השמיר על עצמו. "קטר פורתיה לפורתיה" — גם קשר חלק מהבגד שלו לבגד של השמש הזה, שלא יברח לו. השמש לקח את הכסף, "ושרתון וערק" - פתח את הקשר וברח. אמר לו רבי חזקיה: "'''ומה בידך?'''" מה עשית בזה? חכמים התירו, למה היית צריך להחמיר? </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יח עמוד א''' {{שוליים|ב_סב}} '''פועלים הקוראים קריאת שמע רשאים לקרוא בראש האילן או בראש הנדבך, אך לתפילה חייבים לירד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ד , שו"ע או"ח סימן סג סעיף ח , סמ"ג עשין י"ח. ''הכרעה:'' נפסק כהלכה - הפועלים קורין קריאת שמע במקום עבודתם (בראש האילן או הנדבך) כדי לא לבטלם ממלאכה, אבל לתפילת שמונה עשרה חייבים לירד, כדברי הירושלמי המובא ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|ב_סג}} '''פועלים המתפללים בראש הזית או התאנה רשאים להתפלל במקומם ואינם צריכים לירד.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן צ סעיף ג. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי - פועלים בראש הזית והתאנה מתפללים במקומם משום שטורח העלייה והירידה מרובה, ובשאר אילנות ובעל הבית לעולם יורדים למטה, כפסק הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים|ב_סה}} '''אין לרמוז בעיניים או לסמן בפה/באצבעות בשעת קריאת שמע ותפילה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות קריאת שמע, פרק ב, הלכה ח , שו"ע או"ח סימן צ סעיף ו. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שאין לרמז בעיניים וקריאה, שהדבר גורם לזלזול וחשש הפסק בכוונה; כך פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה.. {{שוליים|ב_סו}} '''פועלים העושים מלאכה אצל בעל הבית מקצרים בברכת המזון וכוללים ברכת ירושלים וארץ בברכה אחת, אלא אם כן אוכלים בסעודת עצמם או שבעל הבית אוכל עמהם, שאז מברכים ארבע ברכות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן קצא סעיף א , סמ"ג עשין כז. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה: פועלים המלומדים לעבודה יש להם לקצר ולברך שתי ברכות בלבד, וכוללים ברכת ירושלים בברכת הארץ וחותמים בשל ארץ, ופוטרים עצמם מברכה שלישית ורביעית, אלא אם כן אוכלים סעודתם או שבעל הבית עמהם - שאז מברכים ארבע ברכות כתקנן. {{שוליים|ב_סח}} '''אין להתפלל כשיש מטבע בידו, אלא אם צרור בבגדו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות תפילה, פרק ה, הלכה ה , שו"ע או"ח סימן צו סעיף א , סמ"ג עשין יט. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שאם המטבע מונח לפניו אסור ולאחריו מותר, ואם צרור בבגדו מותר, כדעת רבי יסא ורבי יצחק שדרשו "וצרת הכסף בידך". {{שוליים|ב_סט}} '''אין להתפלל כשמעות מונחות בידו, וכשהגיע זמן תפילה יש להסירן ולהפקידן ביד אחר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שאלה, פרק ד, הלכה ו , שו"ע חו"מ סימן רצא סעיף כ , סמ"ג עשין מח <קטע סוף=יח א/> ==דף יח עמוד ב== <קטע התחלה=יח ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חזקיה שהתיר את הארנק ונתנו לשמשו בעת התפילה, כמובא ברמב"ם ובשו"ע חו"מ סימן רצא ובסמ"ג. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד ב<span class="yerum-runnum">36</span></div> ושרתון ויהבון לשמעיה {{ירו"מ-ביאור|התיר את הארנק ונתן לשמש}} דרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]. {{ירו"מ-ביאור|שהחמיר על עצמו שלא להחזיקן בידו בזמן התפילה}} קטר פורתיה {{ירו"מ-ביאור|קשר את בגדו}} לפורתיה {{ירו"מ-הדגשה|דשמעיה דרבי חזקיה}}. {{ירו"מ-ביאור|כדי שלא יברח לו}} ושרתון וערק. {{ירו"מ-ביאור|השמש התיר את הקשר וברח עם הכסף}} אמר לו רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: ומה בידך? {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שהתירו חכמים לא היה לך להחמיר}}. אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר חמא}}: אף מי שהיו מימיו {{ירו"מ-ביאור|מי חטאת}} על כתיפו, הרי זה קורא את שמע ומתפלל.רב חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: {{ירו"מ-הדגשה|הדא אמרה}} קרית שמע ותפילה אינן צריכות כוונה. {{ירו"מ-ביאור|שאם היה צריך כוונה, היו המים נפסלים בהיסח הדעת.}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רב מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: קשייתה קומי רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: ואפילו תימר קרית שמע {{ירו"מ-הדגשה|אינה}} צריכה כוונה, תפילה אינה צריכה כוונה? {{ירו"מ-הדגשה|ואיך לא נפסלו המים בהסח הדעת? אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: קיימתיה כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הגיעוך סוף מלאכת המים שאינם מחוורין דבר תורה. {{ירו"מ-הדגשה|שמדאוריתא עשיית מלאכה פוסלת רק בשאיבה, שהיא תחילת עבודת המים. אבל סוף המלאכה}}, {{ירו"מ-ביאור|הנשיאה}} {{ירו"מ-הדגשה|זה רק חומרה דרבנן, והם הקלו שיכול להתפלל ולקרא קריאת שמע}}<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ו|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ו]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ו"> <strong>מתני':</strong> חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון, עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה. מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} שנשא וקרא לילה הראשון. אמרו לו תלמידיו: {{ירו"מ-הדגשה|לא}} לימדתנו רבינו שחתן פטור? אמר להם: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון, עד מוצאי שבת, אם לא עשה מעשה. אמר}} רבי אלעזר בן אנטיגנוס[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן אנטיגנוס|°]] בשם רבי אליעזר בי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בי רבי ינאי|°]]: זאת אומרת {{שוליים|ב_עא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לבעול בתולה בשבת|שמותר לבעול בעילה בתחילה בשבת.]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] קומי רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: {{ירו"מ-הדגשה|אפילו תימא אסור}}, תיפתר באלמנה, שאינה עושה חבורה. אמר לו: והא תנינן: {{ירו"מ-הדגשה|נותנין לה}} {{שוליים|ב_עב}}ארבעה לילות. אית לך למימר ארבעה לילות באלמנה? {{ירו"מ-הדגשה|הרי אלמנה מותרת לו כל זמן שהיא טהורה. אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]]: קשייתה קומי<br><br> <span id="דף_יט_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אמר רבי חנינא: "'''אף מי שהיו מימיו על כתיפו, הרי זה קורא את שמע ומתפלל'''". כלומר, מי שצריך מים של פרה אדומה, גם כן התירו לו לקרוא. אמר רב חונא: "'''קרית שמע ותפילה אינן צריכות כוונה'''". כי אם היה צריך כוונה, אז המים היו נפסלים בהיסח דעת, כי הוא היה צריך להתרכז במשהו אחר. רב מנא: "'''קשייתה קומי רבי פינחס'''", כלומר, הקשיתי לפני רבי פינחס. "'''ואפילו תימר קרית שמע צריכה כוונה, תפילה אינה צריכה כוונה?'''" אז איך המים לא נפסלו בהיסח הדעת? הרי כולם מודים שתפילה צריכה כוונה. קריאת שמע יש מחלוקת, אבל בכל אופן שמונה עשרה כולם מסכימים שצריך כוונה. אז למה המים לא נפסלו? רבי יוסי: "'''קיימתיה כיי דמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן: הגיעוך סוף מלאכת המים שאינם מחוורין דבר תורה'''". מכאן אז היה יכול להבין שסוף מלאכת המים, לא השאיבה עצמה, אלא לסחוב את המים זה כבר לא פסול, היסח הדעת לא פוסל בהם מהתורה, אלא רק מדרבנן. וכיוון שמדרבנן זה לא פוסל, אז גם החכמים הקלו שיכול להתפלל תוך כדי. כלומר, דאורייתא עשיית המלאכה פוסלת רק בעצם השאיבה, זה תחילת עבודת המים. אבל סוף המלאכה, כלומר נשיאה, זה רק חומר דרבנן, והם הקלו שיכול להתפלל ולקרוא קריאת שמע. במשנה בפרק ב' הלכה ו', המשנה אומרת: "'''חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון, עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה'''". כלומר, אם הוא לא בעל דעת מיושבת מצווה, אז נתנו לו עד מוצאי שבת. "'''מעשה ברבן גמליאל שנשא וקרא לילה הראשון'''", כן, קרא קריאת שמע. "'''אמרו לו תלמידיו: לימדתנו רבינו שחתן פטור?'''" אז למה אתה קורא? "'''אמר להם: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת'''". כלומר, למרות שפטור אני מחמיר על עצמי כי אני לא מוכן לוותר על מלכות שמיים. גמרא: "'''חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה'''". אמר רבי אלעזר בן אנטיגנוס בשם רבי אליעזר בי רבי ינאי: "'''זאת אומרת שמותר לבעול בעילה בתחילה בשבת'''". כלומר, אם אתה אומר שנותנים לו עד מוצאי שבת, סימן שגם בשבת התירו לו לבעול בעילה ראשונה. רבי חגיי קומי רבי יוסה: אפילו תאמר אסור, אין פה ראיה. גם אם נגיד שאסור, אפשר "'''תיפתר באלמנה, שאינה עושה חבורה'''". כלומר, כיוון שהיא לא בתולה אז הוא לא עושה חבורה, ולכן מותר. "'''אמר לו: והא תנינן: ארבעה לילות'''". איך אפשר להגיד דבר כזה? "'''אית לך למימר ארבעה לילות באלמנה?'''" הרי אלמנה זה בכלל אין שום איסור. כלומר, אלמנה היא כבר לא בתולה, מותר, עד שהיא תראה דם נידות, עד אז מותר. רבי יעקב בר זבדי: "קשייתה קומי" רבי יוסי, כלומר הקשיתי לפני רבי יוסי, למה הסתפקת אם מותר לבעול בתולה בשבת ולכן רצית להעמיד את המשנה באלמנה? וכי מה בין אלעזר שובר את החבית לכל מיני גרגות? הרי לשבור חבית לכל מיני גרגות מותר, אז למה לבעול בתולה אסור? עד כאן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יח עמוד ב''' {{שוליים|ב_עא}} '''מותר לבעול בעילת מצווה (בעילה ראשונה) בשבת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק ל, הלכה יד , שו"ע או"ח סימן רפ סעיף ב , שו"ע אה"ע סימן סג סעיף א סמ"ג לאוין סה , סמ"ג עשין מח. ''הכרעה:'' נפסק כדעה שמותר אף בבתולה, שהרי בעילת מצווה אינה מלאכה גמורה ואינה נחשבת עשיית חבורה האסורה, וכמסקנת הסוגיה שדחתה את הצמצום לאלמנה בלבד; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע. {{שוליים|ב_עב}} '''מותר לבעול בתולה בשבת אף שגורם לחבורה, ואין בכך משום איסור שבת.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק ה, הלכה יט <קטע סוף=יח ב/> ==דף יט עמוד א== <קטע התחלה=יט א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם (איסורי ביאה ה, יט) שהתיר, כמסקנת הירושלמי שאין הבדל בין בתולה לאלמנה מבחינת איסור חבלה בשבת, שהרי אין כאן מלאכה אסורה אלא פעולה טבעית של ביאה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יח עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''ושרתון.''' כמו וצרתון והשי"ן מתחלף בצד"י שהן ממוצא אחד כלומר שצררן ונתנום לר' חזקיה לפקדון והיה רוצה לידע איך יתנהג '''קטר פורתיה לפורתיה.''' ור' חזקיה הוסיף בקשרים וקשר מקצת הכיס או המטפחת שהיו בתוכו קשרו קצתו אל קצתו '''ושרתון וערק.''' כלומר וצררן היטב וברצועה. ערקא רצועה מלישנא ערקתא דמסאנא והניחם כך ולא תפסן בידו '''א"ל ר' יעקב ומה בידך.''' ומה אתה עושה עם הכתוב בידך והיכן קיימתה אותו שהרי למדני שאף על פי שהם צרורין ובלבד שיהו בידך א"נ ומה בידך שלא הועלת כלום והרבה יש בהש"ס כעין זה '''אף מי שהיו מימיו על כתפיו.''' במי חטאת קאמר הרי זה קורא את שמע ומתפלל ולא חיישינן להיסח הדעת וקס"ד מפני שאינן צריכין כוונה וכדמפרש רב הונא ואין מסיח דעתו ממימי החטאת '''קשייתה.''' הקשיתי לפני ר' פנחס דאפי' תימר קריאת שמע אינה צריכה כונה. כצ"ל תפילה אינה צריכה כונה בתמיה הא אנן תנן האומנין קורין קריאת שמע בראש הנדבך אבל לא תפלה מפני שצריכה כונה</div> <div class="yerum-leiden-text">ושרתען ויהבון לר' חזקיה קטר פורתיה לפורתיה ושרתען וערק אמ' ליה ומה בידך אמ' ר' חנינא אף מי שהיו מימיו על כתיפו הרי זה קורא את שמע ומתפלל · רב הונא אמ' קרית שמע ותפילה אינן צריכות כוונה · אמ' ר' מנא קשייתה קומי ר' פינחס ואפי' תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה · אמ' ר' יוסי קיימתיה כיי דמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן הגיעוך סוף מלאכת המים שאינם מחוורים דבר תורה · מתני' חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה · מעשה ברבן גמלי' שנשא וקרא לילה הראשון אמרו לו תלמידיו רבינו שחתן פטור · אמ' להם איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפי' שעה אחת · ר' לעזר בן אנטיגנס בשם ר' אליעזר ביר' ינאי זאת אומרת שמותר לבעול בעילה בתחילה בשבת · אמ' ר' חגיי קומי ר' יוסה תיפתר באלמנה שאינה עושה חבורה · אמ' ליה והא תנינן ארבעה לילות · אית לך למימ' ארבעה לילות באלמנה · אמ' ר' יעקב בר אידי זכרי קשייתה קומי</div> <div class="yerum-side">'''א"ר יוסי קיימתיה.''' להא דר' חנינא כהאי דאמר ר' יוחנן '''הגיעוך.''' כלומר על כרחך היינו טעמא שסוף מלאכת המים והיינו שנושאן על כתיפו אחר המילוי כדי לקדשן וזהו סוף מלאכת המים שהמילוי תחילת מלאכה היא א"נ סוף מלאכת המים סוף הדבר שהמים נפסלין במלאכה אחרת '''שאינם מחוורים דבר תורה.''' כלומר אינם מחוורין בדין זה מן התורה שהנושא אותן פוסל אותן במלאכה כזו אלא שחכמים גזרו בהן ופסלו מי חטאת שעשה עמהן מלאכה ולפיכך הקילו להיות קורא ק"ש ומתפלל '''מתני' חתן.''' שנשא בתולה פטור מק"ש בלילה הראשון משום דטריד שמא לא ימצאנה בתולה א"נ שמתיירא שמא יעשה כרות שפכה בבעילתו וטרדה דמצוה היא ורחמנא אמר ובלכתך בדרך בלכת דידך הוא דמחייבת הא דמצוה פטירת '''אם לא עשה מעשה.''' אם לא בעל עד מוצאי שבת שהן ד' לילות טריד מכאן ואילך לבו גס בה ותו לא טריד ואע"פ שלא עשה מעשה חייב בק"ש '''מעשה בר"ג וכו'.''' קמ"ל אם אדם גדול הוא ובטוח בעצמו שיכול להתכוין והוא ראוי ליטול את השם כבסוף פרקין הרשות בידו</div> </div> <div class="yerum-pm-below"> '''גמ' זאת אומרת.''' מדקתני עד מוצ"ש אם לא עשה מעשה א"כ לילי שבת ג"כ בכלל ש"מ שמותר לבעול להבתולה בתחילה בשבת '''תיפתר באלמנה.''' ממתני' דהכא ליכא למישמע מינה דאיכא למידחי דתיפתר באלמנה דלא שייכא בה חבורה ואימא אפי' כונס את האלמנה פטור מק"ש דמיהת טריד ועוסק במצוה הוא '''א"ל והא תנינן ארבעה לילות.''' כלומר נהי דממתני' דהכא מדחית לה ואוקימתה באלמנה מתני' דנדה מאי איכא למימר דתנינן התם בר"פ תינוקת דאם הגיע זמנה לראות קאמרי בית הלל נותנין לה עד מוצאי שבת ארבעה לילות לתלות בדם בתולים וכי אית לך למימר התם נמי ד' לילות באלמנה אלא לאו ש"מ דשרי למיבעל בתולה בשבת '''קשייתה קומי ר' יוסי.''' הקשיתי לפניו דמאי קמ"ל פשיטא דמותר וכי מה בינה ובין שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות דתנינן בפ' כ"ב דשבת דמותר לכתחילה משום דלהנאתו מתכוין וה"נ כן ואע"פ שהוא כעושה חבורה '''א"ל ואמור דבתרה.''' אימא סיפא ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי בההיא שבירה וה"נ כאי שמתכוין לעשותה בעולה והוי כמי שמתכוין לעשותה כלי וה"א דאסור </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יט עמוד א<span class="yerum-runnum">37</span></div> רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: {{ירו"מ-הדגשה|למה הסתפקתה האם מותר לבעול בתולה בשבת ולכן רציתה להעמיד את המשנה באלמנה, וכי}} מה בינה לבין {{שוליים|ב_עג}}שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות? {{ירו"מ-הוסר|ומור}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר לו: אתה מקשה מהרישא, אמור}} דבתרה, {{ירו"מ-ביאור|סוף המשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|ששם נאמר}}: {{שוליים|ב_עד}}ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי. וכאן שמתכוין לעשותה בעולה, כמי שמתכוין לעשותה כלי. רב יצחק בר רב משרשיא[[ביאור:עץ מסורת#רב יצחק בר רב משרשיא|°]] {{ירו"מ-הדגשה|בעי}}{{ירו"מ-הוסר| או מקשי}}: מה בינה {{שוליים|ב_עה}}{{ירו"מ-הוסר|למיפיס}} למפיס מורסא בשבת? {{ירו"מ-הוסר|ומור}}{{ירו"מ-הדגשה|אמר לו: אתה מקשה מהרישא, אמור}} דבתרה {{ירו"מ-ביאור|סוף המשנה}} {{ירו"מ-הדגשה|ששם נאמר}}: {{שוליים|ב_עו}}ובלבד שלא יתכוין לעשותה פה. וכאן {{ירו"מ-הוסר|מתכוין שהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כיוון}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}מתכוין לעשותה בעולה, כמי שהוא מתכוין לעשותה {{ירו"מ-הוסר|כלי}}{{ירו"מ-הדגשה|פה}}. תני: לא יבעול אדם בעילה לכתחילה בשבת מפני שהוא עושה חבורה. ואחרים מתירין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: טעמון {{ירו"מ-הוסר|ואחרים}}{{ירו"מ-הדגשה|דאחרים}}: {{ירו"מ-הדגשה|ד}}למלאכתו הוא מתכוין, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מאיליה נעשה חבורה. אסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] אמר: אסור. בנימן גנזכייה[[ביאור:עץ מסורת#בנימן גנזכייה|°]] נפק {{ירו"מ-הוסר|ומור}} ואמר משמיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: מותר. שמע שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} ואיקפד עילוי ומית. {{ירו"מ-הוסר|עילוי }}וקרי {{ירו"מ-הדגשה|עלה}}: ברוך שנגפו. ועל רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] קרא {{ירו"מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[משלי יב כא]]) "לא יאונה לצדיק כל און" שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: כל ההיא הילכתא דרישיה דפירקא אחרייא דנידה, {{ירו"מ-ביאור|כל ההלכות שנאמרו בתחילת הפרק האחרון במסכת נידה}} {{ירו"מ-הדגשה|בדין תינוקת שלא הגיעה זמנה לראות, שנותנים לה עד שתחיה המכה, ובהגיעה זמנה לראות, נותנים לה ארבע לילות}}, להלכה אבל {{שוליים|ב_עז}}לא למעשה. {{ירו"מ-הדגשה|שלמעשה, בועל בעילת מצווה ופורש}}. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]]{{ירו"מ-הוסר|י}} {{ירו"מ-ביאור|הכהן}}, ערק {{שוליים|ב_עח}}אפילו מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת, {{ירו"מ-הדגשה|והורה שבועל בעילת מצוה ופורש}}. בעון קומוי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: מהו לבעול בעילה שנייה? אמרין: לתלות בדם המכה {{ירו"מ-הדגשה|בבעילה ראשונה}} לא הורו, {{ירו"מ-הדגשה|שהרי אמרו: בועל בעילת מצווה ופורש, שחששו שמא דם נידה מעורב בדם בתולים}}. ולבעול בעילה שנייה הוא מורייא? מה צריכה לה? {{ירו"מ-ביאור|במה הוא הסתפק}} בשבאו לה ימי הפסק ימי טהרה בנתים. {{ירו"מ-ביאור| שמדאוריתא: אשה שראתה פעם ראשונה הרי היא נידה. ואפילו ראתה כל שבעה ופסקה קדם בין השמשות של יום השביעי, עושה הפסק טהרה, וטובלת בלילה, והיא טהורה לבעלה מיד. ולמחרת אחר צאת הכוכבים היא טהורה גם לטהרות. ראתה בתוך אחד עשר ימים שאחר שבעת ימי הנידה, הם הנקראים ימי זיבה. והם לא עת נידתה, לפי שלא אמורה לראות בהם. ומטמא בימים ולא בראיות. ואפילו ראתה כל היום, אינו נחשב אלא כראיה אחת. וכך דינה: ראתה יום אחד, הרי היא שומרת יום כנגד יום. שאותו יום שראתה היא טמאה. למחרת אחר הזריחה היא טובלת, ואסורה לשמש עד הלילה שמא תראה ותסתור. ראתה שתי ימים, הרי היא שומרת יום כנגד יום ויום. ולמחרת אחר הנץ החמה טובלת, ואסורה לשמש על הלילה שמא תראה ותסתור. ראתה שלושה ימים, הרי היא זבה גדולה, וצריכה לספור שבעה נקיים. וטובלת ביום השבעי, ובערב היא טהורה. ומביאה קרבן ביום השמיני. שתי תורים או שני בני יונה, אחד לעולה ואחד לחטאת, להתיר לה כניסה למקדש אכילת קדשים. ואינה צריכה לטבול במעיין.}} {{ירו"מ-הדגשה|והשאלה היתה, למאן דאמר שאסור לבעול בתחילה בשבת, האם לדעתו מותר לבעול בעילה שנייה בשבת אחר הפסק טהרה? או שחוששים שמא הפתח עדין סגור. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: שושביניה דרבי שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר אבא|°]] הוינא, {{ירו"מ-הדגשה|ו}}שאלית לרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: מהו לבעול בעילה שנייה? ושרא ליה, דהוא סבר כהדא דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}. דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: פירצה דחוקה נכנסין בה בשבת, אפילו משרת צרורות. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: שושביניה דרבי שמואל קפודקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל קפודקיא|°]] הוינא. שאילית לרבי יאשיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יאשיה (אמורא)|°]] ושרע מיניה. {{ירו"מ-ביאור|נמנע ולא רצה לענות}} שאילית לרבי שמואל בר יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]], אמר לו: מעתה, אי זה דם נידה ואי זה דם בתולים? {{ירו"מ-הדגשה|שאם תאסור ביאה שניה בשבת, סימן שאתה סובר שהפתח סגור, והדם הוא דם בתולים. אם כך, ביאה שניה תעשה כביאה ראשונה, וגם בביאה שלישית תחשוש, ואין לדבר סוף}}. תני: כלה {{ירו"מ-הדגשה|משנבעלה, מחזיקין אותה כנדה ו}}אסורה לביתה כל שבעה. ואסור ליטול ממנה כוס של ברכה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. מאי טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}? אי איפשר שלא יצא דם נידה עם דם בתולים.<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ז|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ז]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ז"> </span> <strong>מתני':</strong> רחץ לילה הראשון שמתה אשתו. אמרו לו תלמידיו: {{ירו"מ-הדגשה|לא}} לימדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ? אמר להן: איני כשאר כל אדם – איסטניס אני.<br><strong>גמ':</strong> מאן תנא {{שוליים|ב_פ}}אבל אסור ברחיצה כל שבעה? [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. רבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} הוה ליה עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} ושאל לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]], והורי ליה כל שבעה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} הוה ליה עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} ושאל לרבי אבא בר כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר כהן|°]], {{ירו"מ-הדגשה|על}} לגבי רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] אמר לו: לא כן אלפך {{ירו"מ-ביאור|לא לימדו אותך}} דרבי אמי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן נתן}} הוה ליה<br><br> <span id="דף_יט_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף יט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי יוסי''' - מה בינה לבין '''שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות'''? אמור דבתרא, '''ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי'''. וכאן שמתכוין לעשותה בעולה, כמי שמתכוין לעשותה כלי. אנחנו במסכת בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף יט. אנחנו נתחיל בדף יט, מהגמרא, שלוש שורות מהסוף. למדנו במשנה ש"חתן פטור מקריית שמע לילה ראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה", כך המשנה אומרת. "אמר ליה רבן גמליאל בשם רבי אלעזר ברבי ינאי" - זאת אומרת, מהמשנה הזו אפשר ללמוד שמותר לבעול ביאה לקטילה בשבת, כי אם אתה אומר שנותנים לו עד מוצאי שבת, זאת אומרת גם בשבת היה מותר לבעול לקטילה. "אמר רבי חגי בשם רבי יוסי, אפילו טעימא אסור" - כלומר אתה לא יכול להביא ראיה מהמשנה שמותר, גם אם תגיד שאסור, המשנה תסדר כי תיפטר באלמנה שלא עושה חבורה כמו בבתולה שהיא לא בתולה, אז ממילא אין שום בעיה. "אמר ליה ואנן ארבע לילות אידלכא ליה" - מהם ארבע לילות באלמנה, כן? הרי המשנה אמרה שנותנים לו ארבע לילות. אם מדובר באלמנה, היא לא אסורה לבעלה עד שהיא תפוש נידה, כן? אין לזה הגבלה של זמן. אז אם המשנה אמרה ארבע לילות זה ודאי מדובר בבתולה. "אמר רבי יעקב בר זבידי קשיט קומי רבי יוסי" - כלומר, יש לי קושיה לפני רבי יוסי. למה בכלל? הגמרא, כלומר, מחדשת לנו, רבי אלעזר בן ננוגס וכולי מחדשים, שמהמשנה אפשר ללמוד, כלומר, כאילו משהו, חידוש גדול, שמותר לבעול ביאה לקטילה בשבת. ו"רבי חגי טעה לומר שאולי זה אסור" ואגב למה מותר? הרי יש לנו משנה מפורשת שאומרת ש"שובר אדם את החבית ולאכול מן הגרוגרות". אז מה בין א' לבין שובר את החבית לאכול מן הגרוגרות? כמו שמותר לשבור חבית ולאכול גם מותר לבעול. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יט עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''או מקשי.''' כמו ואיכא דמקשי לה ממתני' דמפיס מורסא דשרי לכתחילה ושני ליה כדשנינן '''טעמון דאתרים.''' מפני שהוא דבר שאין מתכוין ומאליה נעשה חבורה '''ואיקפד עילוי.''' דלא אמר רב הכי ומית עילוי על שאמר אבל לא הגיע לעשות מעשה וקרי עלי' ברוך שנגפו ועל רב שלא באת תקלה על ידו קרא לא יאונה וגו' '''כל ההיא הלכתא וכו'.''' דתנינן שם בתינוקת שלא הגיע זמנה וכן אם הגיע זמנה עד כמה תולין בה בדם בתולים כל זה להלכה אבל לא למעשה וכדר' ינאי דהוה ערק אפי' מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת לפרוש הימנה אחר בעילה ראשונה ולא תלינן אח"כ בדם בתולים: מהו לבעול בעילה שניה בשבת דאכתי פתחה דחוק הוא '''אמרין.''' ומאי קא מבעיא להו הרי לתלות בבעילה שניה בדם המכה לא הורי רבי יוחנן דס"ל כהא דר' ינאי רביה דהוה ערק אפי' מתינוקת שלא הגיע זמנה ואע"פ שאנו רואין שבא הדם מחמת תשמיש ועדיין הפתח דחוק לא תלינן ולבעול בעילה שניה בשבת הוא מוריא להיתירא בתמיה הא שמעינן מיהת מההיא דרבי ינאי דלחומרא הורה ואף שנראה שעדיין הפתח דחוק וא"כ היאך יהא מורה לקולא לענין שבת '''מה צריכא לה.''' לא צריכא להא דמיבעיא להו אלא כשבאו לה ימי הפסק ימי טהרה בנתיים מבין הבעילה הראשונה ועכשיו פסקה לראות ואיכא למיתלי שחית' המכה ולפיכך לענין לתלות בדם בתילין לא מצינן לתלות אלא דלענין שבת מספקא להו דילמא כיון שפסקו הבתולים ליכא למיחש מידי דשוב אינו עושה חבור' ואיכא למימר דבעילה שניה מותרת '''דהוא סבר כהדא דשמואל וכו'.''' משום דהוי דבר שאינו מתכוין וה"נ כן אף שעדיין הפתח הוא דחוק '''ושרע מיניה.''' ולמט' המיניה הוה יתיב ר' שמואל בר רב יצחק ושאילתי' '''וא"ל מעתה איזה דם נדה ואיזה דם בתולים.''' כלומר דהוה מתמה אמאן דשרי ומדמי לי' להא דשמואל דאמר פרצה דחוקה מותר לכנס בה בשבת ואפי' משרת צרורות ומשמע דהכי נמי כן בבעילה שניה אע"פ שהוא משיר מקצת דם בתולים שנשארו וא"כ מעתה היאך נבחין בה בבעילה שני' ולאיזה דם את משוי לי' דלענין לתלות בדם בתולים הא אמרינן דלא תלינן וכדם נדה מיחשבא ולענין השרת צרורות כדם בתולים משוית לי' והוי כתרתי דסתרן אהדדי '''כלה.''' אחר בעילה ראשונה אסורה לביתה כל ז' כנדה</div> <div class="yerum-leiden-text">ר' יוסי מה בינה לבין שובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות · אמ' ליה ומור דבתרה ובלבד שלא יתכוין לעש' ותה כלי · וכאן מיכוין שמתכוין לעשותה כלי בעולה כמי שמתכוין לעשותה כלי · רב יצחק בר רב על' משירשיא אנ' מקשי מה בינה למיפיס מורסא בשבת · אמ' ליה ומור דבתרה ובלבד שלא יתכוין לעשותה פה · וכאן מתכוין שהוא מתכוין לעשותה בעולה כמי שהוא מתכוין לעשותה כלי · תני לא יבעול אדם בעילה לכתחילה בשבת מפני שהוא עושה חבורה · ואחרים מתירין · אמ' ר' יוסי ביר' אבון טעמיון דאחרים למלאכתו הוא מתכוין · מאיליה עשתה חבורה · אסי אמ' אסור · בנימין גנזכיה נפק ומור משמיה דרב מותר · שמע שמואל ואיקפד עילוי ומית · וקרי עילוי ברוך שנגפו · ועל רב קריא לא יאונה לצדיק כל און · שמואל אמ' על ההיא היל' דרישיה דפירקא אחרייא דשדה להלכה · אבל לא מעשה · ר' יעיי ערק אפי' מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת · בעון קומוי ר' יוחנן מהו לבעול בעילה שנייה אמרין לתלות בדם המכה לא הורי · ולבעול בעילה שנייה הוא מורייא מה צריכה ליה בשבאו לה ימי הפסק · וימי טהרה בנתים · אמ' ר' אבהו שושביניה דר' שמעון בר אבא הוינא שאלית לר' ליעזר מהו לבעול בעילה שנייה · ושרא ליה דו סבר כהדא דשמואל דשמואל אמ' פירצה דחוקה נכנסין בה בשבת אפ' משדרת צרורות · אמ' ר' חגי שושביניה דר' שמואל קפודנייא הוינא שאילית לר' יאשיה ושרע מיניה · שאילית לר' שמואל בר רב יצחק אמ' לי מעשה אי זה דם נידה ואי זה דם בתולים · תני כלה אסורה לביתה כל שבעה · ואסור ליטול ממנה כוס שלברכה דברי ר' אליעזר · מ' טעמ' דר' אליעזר אי איפשר שלא ייצא דם נידה עם דם בתולים · מתני' רחץ לילה הראשון שמתה אשתו · אמרו לו תלמידיו לימדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ · אמ' להן איני כשאר כל אדם איסטניס אני · מאן תנא אבל אסור ברחיצה כל שבעה ר' נתן · ר' אמי הוה ליה עובדא ושאל לר' חייא בר בא והורי ליה כל שבעה כר' נתן · ר' יוסי הוה ליה עובדא ושאל לר' בא בר כהן לגבי ר' אחא · אמ' ליה לא כן אלפך ר' אמי הוה ליה</div> <div class="yerum-side">'''מתני' רחץ.''' במים חמין בלילה הראשון שמתה אשתו ואע"פ שאבל אסור ברחיצה '''איסטנים אני.''' קר ומצונן לשון צינה ואיכא צערא אם לא היה רוחץ ואין אסור בימי אבלו אלא רחיצה של תענוג '''גמ' מאן תנא אבל אסור ברחיצה וכו'.''' לאו אהאי מתני' קאי ובפ"ג דמועד קטן איתמר האי סוגיא כולה ואיידי דקאמר לקמן דלא אסרו אלא ברחיצה של תענוג מייתי לה וכדאמר ר"ג במתני' איסטניס אני. והתם גריס לעיל מינה תני אלו דברים שאבל אסור בהן כל שבעה ברחיצה ובסיכה וכו' ועלה קאמר מאן תנא אבל אסור ברחיצה כל שבעה '''לא כן אלפך ר' ר' אמי הוה ליה עובדא וכו'.''' הכי גריס לה במ"ק לא כבר למדך רבך דר' אמי היה לי' עובדא וכו'</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' "אמר ליה", אתה מקשה מהרישא, כן? אמור דבתרא, תגיד עם הסיפא, כן? תגיד את סוף המשנה. מה המשנה אומרת? "'''שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות''', ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי". אז כלומר, אם הוא מתכוון לעשות כלי זה יהיה אסור. אז כאן הרי לכאורה כשהוא בועל, הרי הוא מתכוון לעשות את הבעולה, אז זה כמו שהוא יתכוון לעשות את הכלי ולכן היה צריך להיות אסור, ולכן באמת זה חידוש מה שהם אמרו שבועל בשבת. '''רב יצחק בר רב משרשיא''' - מה בינה '''למפיס מורסא בשבת'''? שוב, אותו רעיון, כן? הרי יש לנו משנה שאומרת שמותר לפוצץ מורסא בשבת. אז לכאורה למה שיהיה אסור לבעול אם הוא קורע את הבתולים? "אמר ליה" ואמור דבתרא, גם שם אתה מקשה ממשנה, תקרא את ההמשך שלה. המשנה אומרת שמותר להפיס מורסא בשבת, ובסיפא כתוב, "'''ובלבד שלא יתכוין לעשותה פה'''", כן? שלא יישאר הפתח פתוח. וכאן הרי כשהוא בועל הוא מתכוון שהיא תישאר בעולה, אז זה כמו שהוא יתכוון לעשות את הפתח. "תני, '''לא יבעול אדם בעילה לכתחילה בשבת'''" - המשנה הזאת שאומרת שאסור לבעול לקטילה בשבת בגלל שהוא עושה חבורה, "'''ואחרים מתירין'''", כלומר רבי מאיר מתיר. "אמר רבי יוסי בי רבי אבון טעמון" - אחרים, טעמם: "'''למלאכתו הוא מתכוין, מאיליה נעשה חבורה'''", כלומר בעצם הוא מתכוון לבעול ודרך אגב גם לעשות חבורה. אז זה בעצם הוא לא התכוון, כן? דבר שלא מתכוון פטור, לכן זה מותר. "'''אסי אמר: אסור. בנימין גנזכייה נפק ואמר משמיה דרב: מותר'''" - כלומר בנימין גנזכייה אמר שרב התיר, למרות שרב בעצם לא התיר. "'''שמע שמואל ואיקפד עילוי ומית. וקרי ברוך שנגפו. ועל רב קרא: לא יאונה לצדיק כל און'''" - הקב"ה שמר עליו שלא יצא תקלה בשמו. "'''שמואל אמר: כל ההיא הילכתא דרישיה דפירקא אחרייא דנידה, להלכה אבל לא למעשה'''" - כלומר כל ההלכות שמופיעות בפרק האחרון של מסכת נידה, כן? בדיני תינוקת שלא הגיע זמנה שנותנים לה עד שיחיה המכה, אם הגיע זמנה ארבע לילות וכולי, כל הדברים, כל הדינים האלה, כל הפרק כולו זה הלכה ולא למעשה, כן? כי למעשה הדין הוא בועל בעד מצוה ופורש בכל בתולה. וגם בבבלי אנחנו מכירים את האמירה של חז"ל שכשהיו לומדים את הפרק הזה אז לא היו מוציאים ממנו אלא כמו שועל שהולך בשדה חרוש וכמה גרגרי הפול נדבקים לרגליים שלו, כן? כמו ששמענו הלכה אחת יחידה יצאה מזה שבועל בעד מצוה ופורש. "'''רבי ינאי, ערק אפילו מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת'''" - כן? שהוא בעל בעד מצוה ופרש. "'''בעון קומוי רבי יוחנן: מהו לבעול בעילה שנייה?'''" - כלומר, החכמים חשבו, כן? שהכוונה שבעצם אדם שבעל באותו יום את הבתולה, האם מותר לו לבעול ביאה שנייה? "'''אמרין: לתלות בדם המכה לא הורו'''" - כן? הרי אמרנו בועל בעד מצוה ופורש שחוששים שמא דם נידה מעורב בדם בתולים, ואתה רוצה שהוא יתיר לך ביאה שנייה? זה לא הגיוני. "'''ולבעול בעילה שנייה הוא מורייא? מה צריכה לה? בשבאו לה ימי הפסק ימי טהרה בנתים'''" - זה לא כמו שהבנו, אלא השאלה היא לגבי ביאה בשבת, כן? מי שאומר שאסור לבעול לקטילה בשבת, מה יקרה אם הוא בעל ביום חול? עברו שבעה ימי טהרה, כן? ולאחר מכן בשבת הוא רוצה לבעול ביאה שנייה. האם מותר לו? או שחוששים שמא עדיין הפתח סגור. "'''רבי אבהו: שושביניה דרבי שמעון בר אבא הוינא, שאלית לרבי אלעזר מהו לבעול בעילה שנייה? ושרא ליה'''" - כן, כלומר הוא התיר לבעול ביאה שנייה. למה? "'''דהוא סבר כהדא דשמואל'''", ושמואל אמר "'''פירצה דחוקה נכנסין בה בשבת, אפילו משרת צרורות'''" - כלומר כמו שפרצה, כן? מותר להיכנס אפילו אם חלקים מהגדר נופלים. אז ככה אחרי שהוא כבר בעל פעם ראשונה ביום חול ועיקר החבורה נעשתה, אז גם כשהוא בועל בשבת, גם אם טיפה הוא יפצע עדיין טיפה יותר, זה כמו שהוא עובר דרך פרצה דחוקה ונושרים צרורות. אז גם ככה כמו שזה מותר שם, גם פה יהיה מותר. "'''רבי חגי: שושביניה דרבי שמואל קפודקיה הוינא. שאילית לרבי יאשיה'''" - "ושרע מיניה", כלומר שאלתי את רבי יאשיה והוא התחמק, לא רצה לענות. "'''שאילית לרבי שמואל בר יצחק, אמר לו: מעתה, אי זה דם נידה ואי זה דם בתולים?'''" - כלומר אם תאסור לבעול ביאה שנייה בשבת, אז יש לנו בעיה, כי יצא מפה איזה מעגל סגור. כי אם תאסור ביאה שנייה בשבת, סימן שאתה סובר שהפתח עדיין סגור ודם זה דם בתולים. אם ככה גם ביאה שנייה תהיה כמו ביאה ראשונה. אז גם ביאה שלישית תחשוש, וגם אין לזה סוף. כלומר לעולם אי אתה יכול לבעול בשבת, אלא אם כן הוא בעל קודם כל בחול וראה שאין דם. "תני, '''כלה אסורה לביתה כל שבעה'''" - כלומר לאחר שהכלה ניבעלה מזהירים אותה כנידה, כן? ואסורה לביתה כל שבעה, כן? "'''ואסור ליטול ממנה כוס של ברכה, דברי רבי אליעזר'''" - כלומר כמו נידה רגילה. מה טעמו של רבי אליעזר? "'''אי איפשר שלא יצא דם נידה עם דם בתולים'''" - כלומר בגלל הכאב אז גם כן היא פורשת נידה, רק הדם שלה, נידה, מעורב עם הדם בתולים. אנחנו בפרק ב' הלכה ז'. מה תניתם - "'''רחץ לילה הראשון שמתה אשתו'''" - כלומר רבן גמליאל, הרי לנו כמה דברים שהוא עשה בניגוד למקובל, אבל אחד הדברים הוא רחץ לילה הראשון שמתה אשתו. "'''אמרו לו תלמידיו: לימדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ?'''" - איך אתה רוחץ? "'''אמר להן: איני כשאר כל אדם – איסטניס אני'''" - כלומר אני אדם מפונק ובעצם אם אני לא אתקלח אני יכול לחלות. גמרא. "מאן תנא אבל אסור ברחיצה כל שבעה?" - כלומר מי התנא שאומר את זה? "רבי נתן". "'''רבי אמי הוה ליה עובדא'''" - כלומר היה באבל, "'''ושאל לרבי חייא בר אבא'''", אם מותר להתקלח, "'''והורי ליה כל שבעה כרבי נתן'''" - כלומר, הוא אסר עליו כל שבעה כמו רבי נתן. "'''רבי יוסי הוה ליה עובדא, ושאל לרבי אבא בר כהן'''" - ושלח לגבי רבי חייא. הוא נכנס לגבי רב אחא ואמר ליה "לא כן אלפך דרבי אמי הוה ליה עובדא, ושאל לריש לקיש, והורי ליה כרבי נתן, כל שבעה?" - הוא ענה כרבי נתן כל שבעה שאסור. אז למה אתה שואל? "אמר לו: דילמא תרין עובדין אינון?" - כלומר, אוקיי, אני מסכים, זכור לי שהיה דבר כזה, אבל אני מכיר את זה בשם אחר. מה, אם היו שני מקרים? "'''אנן אמרין ליה על דרבי חייא בר אבא, ואתון אמרין ליה על דריש לקיש'''" - כלומר זה שני מקרים שונים. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יט עמוד א''' {{שוליים|ב_עג}} '''מותר לשבר חבית סתומה בשבת כדי לאכול ממנה גרוגרות, אף שאין מתכוון לעשות כלי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן שיד סעיף א סמ"ג לאוין סה. ''הכרעה:'' נפסק להיתר, כיוון שאין כוונתו לתקן כלי אלא להוציא אוכל, ואינה מלאכה שאינה צריכה לגופה; הרמב"ם והשו"ע פסקו כלשון סיפא המשנה כפי שהעמידה הירושלמי. {{שוליים|ב_עד}} '''אין להתכוון לעשות מן השבר כלי בשבת, ואף אם מתכוון להעלותו בעולה - נחשב כמתכוון לעשותו כלי.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק כג, הלכה ב , שו"ע או"ח סימן שיד סעיף א סמ"ג לאוין סה. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שהמתכוון לעשות מהשבר כלי אסור, וכן המתכוון להעלותו בעולה דינו ככלי; כמובא ברמב"ם (שבת כג,ב) ובשו"ע (או"ח שיד,א). {{שוליים|ב_עה}} '''מותר לפצוע מורסא בשבת אם אין בכך חילול שבת אלא כדי לעשות לה פה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק י, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן שכח סעיף כח סמ"ג לאוין סה. ''הכרעה:'' נפסק שמותר לפצוע מורסא בשבת כדי לעשות לה פה בלבד, שאין זו מלאכה גמורה, כלשון סוף המשנה ("ובלבד שלא יתכוין לעשות לה פה"). {{שוליים|ב_עו}} '''בעילת בתולה בשבת אף שנוצרת חבורה - מותרת לכתחילה כדבר שאינו מתכוין.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שבת, פרק י, הלכה יז , שו"ע או"ח סימן שכח סעיף כח סמ"ג לאוין סה. ''הכרעה:'' נפסק כדעת אחרים ורב המתירים, שהרי אינו מתכוין לחבורה ואין זה פסיק רישיה, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להיתר. {{שוליים|ב_עז}} '''בעל הבא על אשתו נדה בבעילה ראשונה לאחר טבילתה קודם שבדקה עצמה - מה דינו.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק יא, הלכה ח , שו"ע יו"ד סימן קצג סמ"ג לאוין קיא. ''הכרעה:'' נפסק שבועל בעילת מצווה ופורש ואינו נחשב כמזיד, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע (יו"ד קצג) שהדין אינו הלכה למעשה במובן חיוב בדיקה מוחלט אלא בדיעבד מותר לבעול ולפרוש. {{שוליים|ב_עח}} '''בעילת מצווה בנישאת קטנה שלא הגיע זמנה לראות מותרת בבעילה שנייה אם עברו ימי טוהר.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק יא, הלכה ח , שו"ע יו"ד סימן קצג סמ"ג לאוין קיא. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם ושו"ע שאם באו ימי הפסק (ימי טוהר) בין בעילה ראשונה לשנייה, מותר לבעול בעילה שנייה בלא חשש דם נידה מעורב בדם בתולים, כמסקנת הירושלמי שהספק היה רק בכך. {{שוליים|ב_פ}} '''אבל אסור ברחיצה כל שבעת ימי האבלות.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות אבל, פרק ה, הלכה א , שו"ע יו"ד סימן שפא סעיף א , סמ"ג עשין ב <קטע סוף=יט א/> ==דף יט עמוד ב== <קטע התחלה=יט ב/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי נתן שאסור כל שבעה, כמעשי רבי אמי ורבי יוסי שהורו כן בשם רבי חייא בר אבא ורבי אבא בר כהן/ריש לקיש. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יט עמוד ב<span class="yerum-runnum">38</span></div> עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} ושאל לריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]], והורי ליה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]<nowiki/>רבי נתן, {{ירו"מ-הדגשה|שאסור ברחיצה}} כל שבעה? אמר לו: דילמא תרין עובדין אינון? {{ירו"מ-ביאור|האם היו שני מקרים}} אנן אמרין ליה על דרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]], ואתון אמרין ליה על דריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]. ועוד {{ירו"מ-הדגשה|ראיה שאסור}} מן הדא: רבי חמא אבוי דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא אבוי דרבי אושעיא|°]] הוה ליה עובדא, {{ירו"מ-ביאור|אבלות}} שאל לרבנן ואסרון. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} בעי: איילן רבנן? רבנן דהכא {{ירו"מ-הדגשה|שבטבריה}}, או רבנן דרומיא. {{ירו"מ-ביאור|רבהי הדרום}} אין תימר רבנן דהכא, ניחא. אין תימר רבנן דרומיא, רברבייא קומוי {{ירו"מ-ביאור|גדולים לפניו}} והוא שאל לזעירייא? {{ירו"מ-ביאור|לקטנים}} {{ירו"מ-הדגשה|ועוד}} אין תימר רבנן דרומייא, {{ירו"מ-הדגשה|הרי}} אינון שריין ואינון אסרין. {{ירו"מ-ביאור|הם פוסקים שמותר והם אסרו לו}} דתני: {{שוליים|ב_פא}}מקום שנהגו {{ירו"מ-ביאור|האבלים שעסקו בקבורה}} להרחיץ אחר המיטה, מרחיצין, ובדרום מרחיצין. אמר רבי יוסי בי רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: מי שהוא מתיר את הרחיצה {{ירו"מ-הוסר|הזאת}}{{ירו"מ-הדגשה|כל שבעה, זה מפני שהוא}} עושה אותה כאכילה ושתייה, {{ירו"מ-הדגשה|שאי אפשר בלעדיה לרגיל בה. ואף למי שאוסר}}, הדא דתימר ברחיצה של תענוג, {{שוליים|ב_פב}}אבל ברחיצה שאינה של תענוג, מותר. כהדא דשמואל בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#שמואל בר אבא|°]]: עלו בו חטטין, אתון {{ירו"מ-ביאור|באו}} שיילון לרבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: מהו דיסחי? {{ירו"מ-ביאור|שירחץ}} אמר {{ירו"מ-הוסר|לו דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|לון}}: יסחי. {{ירו"מ-ביאור|ירחץ}} {{ירו"מ-הדגשה|במה אנן קימין? אי בשיש בו סכנה, פשיטא}}{{ירו"מ-הוסר| מיית הוא}}. אין בעי {{שוליים|ב_פג}}אפילו בתשעה באב, אין בעי {{שוליים|ב_פד}}אפילו ביום הכפורים. {{ירו"מ-הדגשה|אלא בשאין בו סכנה. הדא אמרה: שרחיצה שאין בה תענוג מותר}}. רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] ראו אותו טובל {{ירו"מ-הדגשה|בימי אבלו}}. אם {{ירו"מ-הוסר|לקירויו}} לקירוי, לא ידעין; {{ירו"מ-הדגשה|ו}}אם להקר גופו, {{ירו"מ-הדגשה|וסבר}} שאין רחיצת {{ירו"מ-הוסר|צונין}} צונן רחיצה, לא ידעין. הורי רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|כהין}}{{ירו"מ-הדגשה|כהך}} תניא {{ירו"מ-הדגשה|שבמקום שנהגו מותר}}. הורי רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו, {{שוליים|ב_פה}}שמותר להרחיצן במים. תני: {{שוליים|ב_פו}}אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך, מותרין בנעילת הסנדל. לכשיבואו אל העיר, יחלוצו. וכן בתשעה באב, וכן בתענית ציבור. תני: במקום שנהגו לשאול אבילים בשבת, שואלין. ובדרום שואלין. רבי הושעיא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אזל לחד אתר, {{ירו"מ-ביאור|הלך למקום אחד}} וחזא אביליא בשובתא ושאיל בון. {{ירו"מ-ביאור|ראה אבלים בשבת ושאל בשלומם}} אמר לון: אני איני יודע מנהג מקומכם, אלא שלום עליכם כמנהג מקומינו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בי רבי חלפתא משבח בד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר קומי ציפוראי: {{ירו"מ-ביאור|לפני אנשי ציפורי}} אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע! חד זמן, חמא אבילייא בשובתא ושאל בון. {{ירו"מ-הוסר|אהן}}{{ירו"מ-הדגשה|אמרו לו: זה}} דאת מתני שבחיה! אמר לון: מה עיסקיה? {{ירו"מ-הדגשה|אמרו לו}}: חמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} אבילייא בשובתא ושאל בון. אמר לון: בעי אתון מידע מהו חיליה? {{ירו"מ-ביאור|רוצים לדעת מה כוחו}} בא להודיעכם שאין אבל{{ירו"מ-הדגשה|ות}} בשבת. {{ירו"מ-הדגשה|כ}}הדא דכתיב: ([[משלי י כב]]) "{{ירו"מ-הדגשה|ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה}}". "ברכת ה' היא תעשיר" זו ברכת שבת. "ולא יוסיף עצב עמה" {{ירו"מ-ביאור|עצב}} זו אבילות. כמה דתימא: ([[שמואל ב יט ג]]) "נעצב המלך על בנו"<br> ==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ח|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ח]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ח"> <strong>מתני':</strong> וכשמת טבי עבדו, קיבל עליו תנחומין. אמרו לו: לא לימדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים? אמר להם: אין טבי עבדי כשאר העבדים, כשר היה.<br><br> <span id="דף_כ_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף כ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא עוד ראיה שאסור, מן הדא. "'''רבי חמא אבוי דרבי אושעיא הוה ליה עובדא'''" - יש אומר אבל, "'''שאל לרבנן ואסרון'''". "רבי יוסי בעי: איילן רבנן?" - כלומר מי אותם רבנים שאסרו לו? "רבנן דהכא" - כלומר שבגליל, "או רבנן דרומיא". "אין תימר רבנן דהכא, ניחא" - כלומר אם תגיד זה הרבנים של כאן, רבני הגליל, אז זה הגיוני, שהם אוסרים גם תמיד אוסרים. "ואין תימר רבנן דרומייא" - אז קודם כל יש קושיה, "רברבייא קומוי והוא שאל לזעירייא?" - הרי הגדולים זה תלמידי הגליל, הם לפניו, הוא שואל את אנשי הדרום שהם יותר קטנים. "ועוד, אין תימר רבנן דרומייא, אינון שריין ואינון אסרין" - הרי הם בדרך כלל פוסקים שמותר ולא הם אסרו, זה לא הגיוני. "דתני: מקום שנהגו להרחיץ אחר המיטה, מרחיצין, ובדרום מרחיצין" - כן, הם מוכיחים שבדרום נהגו להרחיץ. וזה לא יכול להיות שהם אסרו לו. "אמר רבי יוסי בי רבי אבון: מי שהוא מתיר את הרחיצה עושה אותה כאכילה ושתייה" - כלומר דבר שאי אפשר בלעדיו, כן? מי שרגיל ברחיצה מבחינתו זה כמו אוכל. אומרת הגמרא: זה אף למי שאוסר, "'''הדא דתימר ברחיצה של תענוג, אבל ברחיצה שאינה של תענוג, מותר'''" - כלומר כל מי שאסר זה לא כל רחיצה, רק רחיצה של תענוג, אבל רחיצה שאינה של תענוג מותר. "כהדא דשמואל בר אבא: עלו בו חטטין" - כלומר פצעים, "'''אתון שיילון לרבי יסא: מהו דיסחי?'''" - כלומר אם מותר לו לרחוץ. "אמר: יסחי" - ודאי שמותר לרחוץ, כן, אם הוא לא ירחץ הוא יכול למות. שואלת הגמרא: במאי עסקינן? אי בישאיש בו סכנה, פשיטא. כלומר אם יש סכנה, ברור שמותר. הרי מותר, "'''אין בעי אפילו בתשעה באב, אין בעי אפילו ביום הכפורים'''", אלא מדובר שאין בו סכנה, אלא רחיצה שאין בה תענוג מותר. כן, אם הוא התיר לו, כנראה שרחיצת צונן בגלל הפצעים הוא עשה את זה, זה מותר. "'''רבי יוסי ברבי חנינא ראו אותו טובל'''" בימי אבלו, "'''אם לקירוי, לא ידעין; אם להקר גופו, שאין רחיצת צונן רחיצה, לא ידעין'''" - כלומר לא יודעים בדיוק למה הוא טבל, האם הוא טבל בגלל שהוא היה בעל קרי או כדי להתקרר. והוא סובר כנראה שרחיצת צונן זה לא נקרא רחיצה, כי עיקר הרחיצה זה בחמין, אבל רחיצת צונן מותרת. "הורי רבי אבא: תניא" - שמקום שנהגו מותר. "הורי רב אחא: '''בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו, שמותר להרחיצן במים'''" - כלומר אם הוא הלך בדרך, הרגליים נעשו בצקות, מותר לרחוץ את הרגליים, שוב פעם זה דבר שהוא לא עונג. "תני: '''אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך, מותרין בנעילת הסנדל. לכשיבואו אל העיר, יחלוצו'''" - כלומר אבל כשהוא הולך בדרך מותר לו לנעול נעליים, למרות שהאבל אסור בנעילת הסנדל, אבל כשהוא יגיע לעיר אז הוא חולץ. "'''וכן בתשעה באב, וכן בתענית ציבור'''" - גם כן אסור לנעול נעליים, אבל אם הם צריכים ללכת בדרך אז התירו להם. "תני: '''במקום שנהגו לשאול אבילים בשבת, שואלין. ובדרום שואלין'''" - כלומר לשאול מה שלומם, אז שואלים. "'''רבי הושעיא רובא אזל לחד אתר, וחזא אביליא בשובתא ושאיל בון'''" - כלומר רבי הושעיא הגדול הגיע לאיזה מקום וראה אבלים, שאל מה שלומם. "'''אמר לון: אני איני יודע מנהג מקומכם, אלא שלום עליכם כמנהג מקומינו'''" - הוא אמר: אני לא יודע אם מותר אצלכם או אסור, אבל אני אומר לכם שלום כמו מנהג מקומנו. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף יט עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''א"ל דילמא תרין עובדין אינון וכו'.''' על שאמר לו דר' אמי שאל לריש לקיש אמר לו כי והלא אנחנו מקובלין דלר' חייא בר בא הוא דשאל ר' אמי ואתון אמרין ליה דלריש לקיש הוא דשאל אפשר שני מעשים היו לר' אמי ושאל לזה וחזר ושאל לזה '''ועוד מן הדא וכו'.''' גם זה מהתשובה שהשיבו לר' יוסי דרבנן אם רק '''היידן אלין רבנן.''' וכן הוא במ"ק. איזו רבנן אם רבנן דהכא או רבנן דמדרום ועל שהקשה עליהם לקמיה שאל לו זה '''רברבייא קומוי.''' הגדולים הם לפניו שהן רבנן דהכא והוא שאל להקטנים שהם זקני דרום בתמיה '''אין תימר רבנן דהכא ניחא ואין תימר רבנן דדרומייא וכו'.''' וכן הוא במ"ק. כלומר ועוד קשיא דאי רבנן דהכא שפיר אלא אי אמרת זקני דרום הא אינון שריין כדתני בברייתא דלקמיה והשתא קאמרת דאינון אסרין '''אחר המטה.''' אחר שנשאו המת במטה ונקבר נהגו להקל ברחיצה '''ובדרום.''' נהגו כן ומרחיצין עצמן '''מי שהוא מתיר את הרחיצה הזאת.''' באבילות שבעה טעמיה מפני שהוא עושה אותה כאכילה ושתיה דא"א בלא כך וכן היא סובר ברחיצה למי שהורגל בה '''הדא דתימר.''' הא דפליגי ברחיצה דאיכא דאסר ואיכא דשרי דוקא ברחיצה של תענוג הוא דפליגי '''מותר.''' לדברי הכל '''מהו דיסחי.''' משום רפואה '''דלא יסחי מיית הוא.''' אם לא ירחוץ ימות וא"כ אין בעי אפי' בט"ב וכו'. ובמ"ק גריס אין כיני אפי' וכו' והיינו הך דכל שהוא משום רפואה מותר אפי' בט"ב וביה"כ '''ראו אותו טובל.''' בימי אבלו '''אם לקרויו לא ידעין וכו'.''' ולא ידענו אם בשביל קרי טבל או אם להקר גופו משום דס"ל שאין רחיצת צונן רחיצה דלא אמרו אלא בחמין '''לא ידעין.''' ונשאר בספק '''קיהות עליו.''' מטונפות ומאוסות עליו '''וכן בתענית ציבור.''' שגוזרין על הגשמים כדתנן בפ"ק דתענית שבשלש שניות אסורין בנעילת הסנדל ובמהלכין בדרך התירו '''לשאול.''' בשלום אבלים בשבת '''אהן דאת מתני שבחיה.''' זהו אדם גדול שאתה מספר בשבחיה והלא הוא שואל בשלום אבילים בשבת '''בעיא אתון מידע.''' אדרבה אם אתם רוצים לידע מרב חכמתו הוא בא להודיעכם בזה שאין אבילות בשבת '''כמה דתימר נעצב המלך.''' מתאבל היה ולמדנו דהאי לא יוסיף עצב לומר שאין. אבילות בשבת</div> <div class="yerum-leiden-text">עובדא ושאל לריש לקיש והורי ליה כר' נתן כל שבעה · אמ' ליה דילמ' תרין עובדין אינון ואנן אמרין ליה על דר' חייא בר בא · ואתון אמרין ליה על דריש לקיש · ועוד מן הדא ר' חמא אבוי דר' הושעיא הוה ליה עובדא שאל לרבנן ואסרון · ר' יוסי בעי איילן רבנן · רבנן דהכא או רבנן דרומייא · אין תימר רבנן דהכא ניחא · אין תימר רבנן דרומייא אנן שרי ואינון אסרין · רברבייא קומוי והוא שאל לזעירייא · אין תימר רבנן דרומייא אינון שריין ואינון אסרין · תני מקום שנהגו להרחיץ אחר המיטה מרחיצין ובדרום מרחיצין · אמ' ר' יוסי ביר' אבון מי שהוא מיתיר את הרחיצה כאחת עושה אותה כאכילה ושתייה · הדא דתימר ברחיצה שלתענוג · אבל ברחיצה שאינה שלתענוג מותר כהדין דשמואל בר אבא עלו בו חטטין אותן שיילון לר' יסא מהו דייסחי אמ' לון דלא יסחי מיית הוא · אין בעי אפי' בתשעה באב · אין בעי אפי' ביום הכיפורים · ר' יוסי בר חנינא ראו אותו טובל אם לקידויו לא ידעין אם להקר גופו שאין רתיעת צונן רחיצה לא ידעין · הורי ר' בא כהין תפיא · הורי ר' אחת בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו שמותר להרחיצן במים · תני אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך מותרין בנעילת הסנדל · לכשיבואו אל העיר יחלוצו · וכן בתשעה באב וכן בתענית ציבור · תני מקום שנהגו לשאול אבילים בשבת שואלין · ובדרום שואלין · ר' הושעיא רובא אזל לחד אתר וחזא אביליא בשובתא ושאיל בון · אמ' לון חבר איני יודע מנהג מקומכם · לית שלום עליכם כמנהג מקומיכן · ר' יוחנן ביר' תלפתא משבח בר' מאיר קומי ציפוראי אדם גדול אדם קדוש אדם צנוע · חד זמן חמא אבליא בשובתא ושאל בון · אמרין ליה אהן דאת מיתני שבחיה · אמ' לון מה עיסקיה · אמרין ליה חמא אבליא בשובתא ושאיל בון · אמ' לון בעתי אתון מידע מהו חייליה · בא להודיעכם שאין אבל בשבת הדא היא דכת' ברכת יי' היא תעשיר זו ברכת שבת · ולא יוסיף עצב עמה זו אבילות · כמ' דתימ' נעצב המלך על בנו · מתני' (וכשמת טבי עבדו קיבל עליו תנחומין אמרו לו לא אמ' למדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים · אמ' ליה אין טבי עבדי כשאר העבדים</div> <div class="yerum-side">'''מתני' שאין מקבלין תנחומין על העבדים.''' כמו על שאר קרוביו שמצטער על מיתתן אלא אומרים לו המקום ימלא לך חסרונך כדרך שאומרים על בהמתו שמתה '''גמ' הא בני חורים וכו'.''' אלישנא דעל העבדים מדייק הש"ס דמשמע על העבדים דעלמא וא"כ משמע הא בני חורין אף אחרים שאינן קרובין מקבלין תנחומין עליהן בתמיה והוו להו למימר על עבדיו</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' "'''רבי יוסי בי רבי חלפתא משבח בדרבי מאיר קומי ציפוראי: אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע!'''" - רבי יוסי בי רבי חלפתא שיבח את רבי מאיר לפני אנשי ציפורי. "'''חד זמן, חמא אבילייא בשובתא ושאל בון'''" - הוא חד זמן ראה אבלים בשבת ושאל מה שלומם. אמרו לו - אז הלכו לרבי יוסי בי רבי חלפתא ואמרו לו: זה, כן, זה רבי מאיר שאתה משתבח בו? "אמר לון: מה עיסקיה?" - מה הוא עשה? "'''חמא אבילייא בשובתא ושאל בון'''" - הוא ראה אבלים בשבת, שאל מה שלומם. הרי אסור לשאול! "'''אמר לון: בעי אתון מידע מהו חיליה? בא להודיעכם שאין אבל בשבת'''" - כן? הרי הוא שאל בשלומם, הרי לא שואלים אבלים בשבת, וזה שהוא שאל בשבת מה שלומם, זה בעצם מראה שאין אבלות בשבת. "'''הדא דכתיב: ברכת ה' היא תעשיר, זו ברכת שבת. ולא יוסיף עצב עמה, זו אבילות'''" - מה הראיה שעצב זה אבלות? "'''כמה דתימא: נעצב המלך על בנו'''" - הוא אומר על הבן, שדוד שמת, אז הוא נעצב. אז רואים שעצבות קשורה לאבלות. אנחנו בפרק ב' הלכה ח', נקרא את המשנה רק. "'''וכשמת טבי עבדו, קיבל עליו תנחומין. אמרו לו: לא לימדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים?'''" - אתה הרי לימדת אותנו שלא מקבלים תנחומין על עבדים. "'''אמר להם: אין טבי עבדי כשאר העבדים, כשר היה'''". </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף יט עמוד ב''' {{שוליים|ב_פג}} '''חובה ברחיצת ידיים ואמירת ברכות גם בתשעה באב וביום הכיפורים על אף איסור רחיצה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ג , רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן תקנד סעיף טו , שו"ע או"ח סימן תריג סעיף א סמ"ג לאוין סט , סמ"ג עשין לב. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאף בתענית מצווה ליטול ידיים לתפילה וברכות כדרכו בכל יום, שכן איסור הרחיצה אינו חל על נטילה זו שאינה לתענוג אלא למצווה. {{שוליים|ב_פד}} '''אבל האסור ברחיצה מותר להקר גופו במים בלא תענוג, ורחיצת צונן אינה חשובה רחיצה לענין זה.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ג , רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן תקנד סעיף טו , שו"ע או"ח סימן תריג סעיף א סמ"ג לאוין סט , סמ"ג עשין לב. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר' חנינא ורב אחא שרחיצה שאין בה תענוג (הקרת גוף בצונן) מותרת לאבל וכן ביום הכפורים, כמבואר ברמב"ם ושו"ע. {{שוליים|ב_פה}} '''מותר לרחוץ תינוקות במים ביום הכיפורים ובתשעה באב.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ג , רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ג, הלכה ט , שו"ע או"ח סימן תקנד סעיף טו , שו"ע או"ח סימן תריג סעיף א סמ"ג לאוין סט , סמ"ג עשין לב. ''הכרעה:'' נפסק שמותר להרחיץ קטנים במים, שדין רחיצה ביוה"כ ובת"ב נאמר בעינוי גדולים ולא בקטנים שאינם מצווים בעינוי. {{שוליים|ב_פו}} '''אבל או מנודה המהלכים בדרך, האם מותרים בנעילת הסנדל?.''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות אבל, פרק ה, הלכה ו , שו"ע או"ח סימן תקנד סעיף יז , שו"ע יו"ד סימן שפב סעיף ד <קטע סוף=יט ב/> ==דף כ עמוד א== <קטע התחלה=כ א/>. ''הכרעה:'' מותרים בנעילת הסנדל כל זמן שהם בדרך, ולכשיבואו אל העיר חולצין; וכן בתשעה באב ובתענית ציבור, כפי המבואר בירושלמי, ונפסק כן ברמב"ם ובשו"ע.. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א<span class="yerum-runnum">39</span></div> <br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: שאין מקבלין תנחומין על העבדים}}. הא בני חורים אחרים {{ירו"מ-ביאור|שאינם קרוביו}} מקבלין תנחומין עליהן? כיני מתנייתה: אין {{ירו"מ-הדגשה|עבד}} {{ירו"מ-הוסר|מקבלין}} מקבל תנחומין על העבדים {{ירו"מ-הדגשה|הקרובים שלו}}. תני: מעשה שמתה שפחתו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}, ונכנסו תלמידיו לנחמו, ולא קיבל. נכנס מפניהם לחצר, ונכנסו אחריו. לבית, ונכנסו אחריו. אמר להן: כמדומה הייתי שאתם נכוין בפושרין, {{ירו"מ-הדגשה|ורואה}} {{ירו"מ-הוסר|ואי}}{{ירו"מ-הדגשה|אני}} {{ירו"מ-הדגשה|שאי}} אתם נכוין אפילו ברותחין! והלא אמרו: {{שוליים|ב_פז}}אין מקבלין תנחומין על העבדים, מפני שהעבדים כבהמה. {{ירו"מ-הדגשה|ועוד קל וחומר}}, אם על בני חורין אחרים {{ירו"מ-הדגשה|שאינם קרוביו}} אין מקבלין תנחומין, כל שכן על העבדים. {{ירו"מ-הדגשה|אלא}} מי שמת עבדו או בהמתו אומר לו: {{שוליים|ב_פח}}המקום ימלא חסרונך. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא|°]], קביל ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו"מ-הדגשה|תנחומים}} עילוי, דהוה רביה. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אהבת התלמיד|{{ירו"מ-הוסר|נימר תלמידיה}}{{ירו"מ-הדגשה|דתלמידיה}} דבר נשא, חביב עליה כבריה.]] עאל ואיפטר עילוי, {{ירו"מ-ביאור|דרש}} {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[שיר השירים ו ב]]) "דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים" לא צורכה {{ירו"מ-ביאור|לא היה צריך לכתוב}} אלא "דודי ירד לגנו לרעות {{ירו"מ-הוסר|בגנ"ים}} בגנו" {{ירו"מ-הדגשה|ולמה נאמר בלשון רבים}}? "דודי" זה הקדוש ברוך הוא. "ירד לגנו" זה העולם. "לערוגת הבושם" אילו ישראל. "לרעות בגנים" אילו אומות העולם. "וללקוט שושנים" אילו הצדיקים שמסלקן מביניהן. משלו משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו בן, והיה חביב עליו יותר {{ירו"מ-הוסר|מדאי}} מדי. מה עשה המלך? נטע לו פרדס. בשעה שהיה הבן עושה רצונו של אביו, היה מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם, ונוט{{ירו"מ-הדגשה|ע}}ה בתוך פרדיסו. ובשעה שהיה מכעיסו, היה מקצץ כל נטיעותיו. כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא, [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ישראל והאומות, הקב"ה מדבק גרים בישראל|הקדוש ברוך הוא מחזר בכל העולם כולו,]] ורואה אי זה צדיק באומות העולם, ומביאו ומדבקו לישראל, כגון יתרו ורחב. ובשעה שהן מכעיסין אותו, היה מסלק הצדיקים שביניהן. דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] וחבורתיה, ואית ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מרין {{ירו"מ-ביאור|ויש אומרים}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי בי רבי חלפתא וחבורתיה, ואית ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מרין [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה וחבורתיה, הוו יתבין לעיי באוריתא {{ירו"מ-ביאור|ישבו ועסקו בתורה}} תחות הדא תאינה, והוה מרא דתאינתא קריץ {{ירו"מ-ביאור|והיה בעל התאנה משכים}} ולקיט לה בכל יום. אמרין: שמא הוא חושדינו? {{ירו"מ-הוסר|נחלוף}} נחליף את מקומינו. למחר אתיא מרה דתאינתא גבון, אמר לון: מריי! {{ירו"מ-ביאור|למחרת בא בעל התאנה אלהם ואמר להם אדונים}} אף חדא מצוה דהויתן נהיגין ועבדין עמי, מנעתונה מיני! אמרון ליה: אמרין, דלמא דאחשד לן. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}}: בצפרא {{ירו"מ-הדגשה|ד}}אתי {{ירו"מ-ביאור|בבקר שיבא}} {{ירו"מ-הדגשה|אנא}} מודעא יתהון {{ירו"מ-הדגשה|למה נהגתי כך. למחרת בבקר לא לקט}}, זרחה עליו החמה והתליעו תאינותיה. באותה שעה אמרו: בעל התאנה יודע אימתי עונתה של תאינה ללקוט, והיה לוקטה. כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלק מן העולם, והוא מסלקן. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי בון בר רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר רבי חייא|°]], על רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ואפטר {{ירו"מ-ביאור|דרש}} עילוי: {{ירו"מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[קהלת ה יא]]) "מתוקה שנת העובד {{ירו"מ-הדגשה|אם מעט אם הרבה יאכל}}"? ישן אין כתיב כאן, אלא "אם מעט אם הרבה יאכל" למה היה רבי בון ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] דומה? למלך ששכר פועלים הרבה, והיה שם פועל אחד {{ירו"מ-הדגשה|חרוץ}}, והיה {{ירו"מ-הדגשה|המלך}} משתכר במלאכתו יותר מדאי. מה עשה המלך? נטלו, והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות. לעיתותי ערב, באו אותם פועלים ליטול שכרן, ונתן לו שכרו עמהן משלם. והיו הפועלים מתרעמין ואומרים: אנו יגענו כל היום, וזה לא יגע אלא שתי שעות, ונתן לו שכרו עמנו משלם! אמר להן המלך. יגע זה לשתי שעות, יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו. כך יגע רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הספד על תלמיד חכם|בתורה לעשרים ושמונה שנה,]] מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד למאה שנה. כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי סימון בר זביד[[ביאור:עץ מסורת#רבי סימון בר זביד|°]], עאל רבי ליא[[ביאור:עץ מסורת#רבי ליא|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} ואפטר {{ירו"מ-ביאור|דרש}} עילוי {{ירו"מ-הדגשה|ואמר}}: ארבעה דברים תשמישו של עולם, וכולן אם אבדו יש להן חליפין {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[איוב כח א]]) "כי יש לכסף מוצא, ומקום לזהב יזוקו. ברזל מעפר יוקח, ואבן יצוק נחושה." {{ירו"מ-הוסר|אילו}} אלו, אם אבדו יש להן חליפין. אבל תלמיד חכם שמת, מי מביא לנו חליפתו, מי מביא לנו תמורתו? {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[איוב יב כא]]) "והחכמה מאין תמצא, ואי זה מקום בינה?" {{ירו"מ-הדגשה|וכתיב}} ([[איוב כח כא]]) "ונעלמה מעיני כל חי". אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה, יצא לבם, דכתיב: ([[בראשית מב כח|בראשית מקץ מב כח]]) "ויצא לבם", אנו, שאבדנו את רבי סימון בר זביד[[ביאור:עץ מסורת#רבי סימון בר זביד|°]], <br><br> <span id="דף_כ_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף כ'. אנחנו נתחיל מהדף הקודם, מהמשנה. המשנה אומרת שכשמת עבדו של רבן גמליאל, קיבל עליו תנחומים. אמרו לו: לא לימדתנו שאין מקבלים תנחומין על העבדים? אמר להם: אין תבי עבדי כשאר העבדים, כשר היה. שואלת הגמרא: למדנו שאמרו לו: לימדת אותנו שלא מקבלים תנחומים על העבדים. כן, שואלת הגמרא מה זאת אומרת? '''הא בני חורים אחרים מקבלין תנחומין עליהן?''' זאת אומרת, איזה מין דבר זה? זאת אומרת, גם אם תבי לא היה עבד, היה בן חורין, כן? הוא לא קרוב של רבן גמליאל. מה פתאום שיקבל עליו תנחומים? ואומרת הגמרא: '''כיני מתנייתה, אין מקבל תנחומין על העבדים'''. כלומר בעצם מה שהוא לימד אותם זה שעבד לא מקבל תנחומים אפילו על הקרובים שלו, כי בעצם לעבד אין ייחוס, אין לו קשר משפחתי, ממילא הוא לא יושב שבעה ולא מקבל תנחומים על הקרובים שלו כי אין קשר משפחתי. '''מעשה שמתה שפחתו של רבי אליעזר, ונכנסו תלמידיו לנחמו, ולא קיבל. נכנס מפניהם לחצר, ונכנסו אחריו. לבית, ונכנסו אחריו.''' '''אמר להן: כמדומה הייתי שאתם נכוין בפושרין, אתם נכוין אפילו ברותחין!''' כלומר שמספיק לכם איזה רמז דק, ורואה אני שאתם נכווים אפילו ברותחים, כי אפילו רמז עבה אתם לא מבינים. '''והלא אמרו: אין מקבלין תנחומין על העבדים, מפני שהעבדים כבהמה.''' עבדים זה כמו רכוש של האדם, לא מקבלים עליו תנחומים. וודאי קל וחומר: '''אם על בני חורין אחרים אין מקבלין תנחומין, כל שכן על העבדים.''' אלא '''מי שמת עבדו או בהמתו אומר לו: המקום ימלא חסרונך.''' עצם הוא הפסיד, אבד לו רכוש, אומרים לו "המקום ימלא חסרונך". '''כד דמך רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא''', כלומר רבי חייא בר אדא, בן אחותו של בר קפרא, נפטר, אז ריש לקיש קיבל עליו תנחומים. למה? כיוון שריש לקיש היה הרב שלו, '''דהוה רביה, דבר נשא, חביב עליה כבריה''' - התלמיד חביב על הרב כמו הבן שלו. '''עאל ואיפטר עילוי''', הוא דרש בהספד ואמר, כתוב בשיר השירים: '''"דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים"'''. '''לא צורכה אלא "דודי ירד לגנו לרעות בגנו"''' - מה בכלל, מה כל כך מעניין שדודי ירד לגנו? '''"דודי" זה הקדוש ברוך הוא. "ירד לגנו" זה העולם. "לערוגת הבושם" אילו ישראל. "לרעות בגנים" אילו אומות העולם.''' '''וללקוט שושנים אילו הצדיקים שמסלקן מביניהן.''' </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כ עמוד א<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''כיני מתנייתה.''' ומשני כך היא הנסחא השנויה ששנה להם ר"ג בזה הלשון אין מקבלין תנחומין על העבדים ולפיכך אמרו לו כן מפני שחייב אדם לומר בלשון רבו ולעולם על עבדיו דידיה קאי '''כמדומה הייתי שאתם נכוין בפושרין.''' כלומר שתבינו ברמז מועט שיצאתי מפניכם בתחילה '''כד דמך.''' כשנפטר ר"ח בר אדא קביל ריש לקיש תנחומין עליו משום שהיה רבו והוא היה חביב עליו כבנו כדמסיק '''עאל ואיפטר.''' ודרש עליו הפסוק הזה '''לא צורכה.''' וכי לא היה צריך לומר אלא כך דודי ירד לגנו לרעות בגנים ומאי לערוגת הבושם דקאמר באמצע והלכך דריש ליה שהכתוב מדבר באומות העולם ובישראל וסיפיה דקרא ארישא קאי '''לרעות בגנים אלו א"ה.''' אם יש בהן איזה צדיק לוקח מהם ומדבקו לישראל כדמפרש בהמשל וללקוט שושנים על ערוגת הבושם קאי. דלמא. מעשה בר' חייא בר אבא והחבורה שלו וכו' שהיו רגילין לישב ולייגע בתורה תחת אילן תאנה א' והיה בעל התאנה משכים בבוקר ולוקט התאנים בכל יום והיו סבורין שמא הוא חושד אותם שלא ילקטו הן ולפיכך הוא משכים תמיד ואמרו נחלוף את מקומינו והלכו למקום אחר למחר בא בעל התאנה אצלם ואמר להם מוריי ורבותיי וכי אף מצוה אחת שהיתה לי שנהגתם ועשיתם זכות עמי מנעתם עכשיו ממני ואמרו לו הטעם מפני שהיינו סבורין שמא אתה חושד אותנו '''בצפרא.''' בבוקר האחר אמר בעל התאנה בלבו הננו מודיע אותם שלא מפני החשד עשיתי כך ולא היה לוקטן בהשכמה בפעם הזאת וזרחה עליו החמה וכו' '''ישן אין כתיב כאן.''' דלפי פשטיה דקרא דקאי על שינה של העובד ויגע במלאכה א"כ היה צריך לסיים כן אם מעט ואם הרבה ישן ומאי יאכל לפיכך דריש לי' על ענין השונה ולומד ויגע במשנתו בזריזות ואם מעט ואם הרבה יאכל הוא בשכרו כמו אלו שהיו יגיעים בכל היום וימים הרבה שלפי זריזות והתאמצות שלו הוא משתלם כמו שמסיים במשל שהביא '''ארבעה דברים.''' דחשיב בקרא דלקמיה הן עיקר תשמישו של עולם ושאר כל מיני מתכו' כלולין בהן וכולן אם אבדו מאחד יש להן חליפין להביאן ממקום אחר ולמלאות חסרונו אבל ת"ח שמת מי מביא לנו וכו' דמיהת חסרונו של זה א"א למלאות '''כהנא הוה עולם סגין.''' היה יניק וחכים הרבה כשעלה לכאן ומפני שהיה בחור וחריף והיה כועס מיד כההיא דלקמיה שהיה מעניש לאלו המלעיגים ועל דרך שאמרו האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא דקא מרתחא ליה הלכך קאמר עולם סגין</div> <div class="yerum-leiden-text">כשר היה הא בני חורים אחרים אין מקבלין תנחומין עליהן · כיני מתניתה אין מקבלין תנחומין על העבדים · מתני' מעשה ושמתה שפחתו שלר' אליעזר ונכנסו תלמידיו לנחמו · ולא קיבל · ירדו לדיוטה תחתונה ונכנסו אחריו לפניו · ונכנסו אחריו · אמ' להן כמדומה הייתי שאתם ניכוין בפושרין ואי אתם נכוין אפי' ברותחין · והלא אמרת אין מקבלין תנחומין על העבדים מפני שהן עברים כבהמה · אם על בני חורין אחרים אין מקבלין תנחומין כל שכן על העבדים · מי שמת עבדו או בהמתו צוו' לו המק' ימלא חסרונך · כד דמך ר' חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא קביל ריש לקיש עילוי דהוה רביה נימא תלמידיה דבר נשא חביב עליה כבריה עאל ואיפטר עילוי דודי ירד לגנו לרעות בגנים · לא צורכה אלא דודי ירד לגנו לרעות בגנים · דודי זה הקב'ה · ירד לגנו זה העולם · לערוגת הבושם אילו יש' · לרעות בגנים אילו אומות העולם וללקוט שושנים · אילו הצדיקים שמסלקן מביניהן · משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן והיה חביב עליו יותר מדאיי מה עשה המלך נטע לו פרדס · בשעה שהיה הבן עושה רצונו שלאביו היה מחזר בכל העולם כולו ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם ונוטעה בתוך פרדיסו · ובשעה שהיה מכעיסו היה מקצץ כל נטיעותיו · כך בשעה שיש' עושין רצונו שלמקום הקב'ה מחזר בכל העולם כולו ורואה אי זה צדיק באומות העולם ומביאן ומדבקן ליש' · כגון יתרו ורחב' ובשעה שהן מכעיסין אותו היה מסלק הצדיקים שביניהן · דלמא ר' חייא בר אבא וחבורתיה · ואית דמרין ר' יוסי ביר' חלפתא וחבורתיה · ואית דמרין ר' עקיבה וחבורתיה הוו יתבין לעיי באוריתא תחות חדא תאינה והוה מרא דתאינתא קריץ ולקיט לה בכל יום · אמרין שמא הוא חושדינו · נחלוף את מקומינו · למחר אתיא מרה דתאינתא גבון אמ' לון מריי את חדא מצוה דהויתון נהיגין ועבדין עמי מנעתונא מיני · אמרון ליה אמרינן דילמ' דאחשד לן בצפרא אתי מודעא יתהון זרחה עליו החמה והתליע תאינתיה · באותה שעה אמרו בעל התאנה יודע אימתי עונתה שלתאינה ללקוט והיה לוקטה · כך הקב'ה יודע אימתי עונתן שלצדיקים לסלק מן העולם והוא מסלקן · כד דמך ר' בון בר ר' חייא על ר' זעירא ואפטר עילוי מתוקה שנת העובד · ישן אין כת' כאן אלא אם מעט אם הרבה יאכל · למה היה ר' בון בר' חייא דומה למלך ששכר פועלים הרבה והיה שם פועל אחד והיה משתכר במלאכתו יותר מדאי · מה עשה המלך נטלו והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות · לעיתותי ערב באו אותם פועלים ליטול שכרן ונתן לו שכרו עמהן משלם · והיו הפועלים מתרעמין ואומ' אנו יגענו כל היום וזה לא יגע אלא שתי שעות ונתן לו שכרו עמנו משלם · אמ' להן המלך יגע זה לשתי שעות יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו · כך יגע ר' בון בתורה לעשרים ושמונה שנה מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמד למאה שנה · כד דמך ר' סימון בר זביד עאל ר' ליא ואפטר עילוי ארבעה דברים תשמישין שלעולם וכולן אם אבדו יש להן חליפין · כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו · ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושה · אילו אם אבדו יש להן חליפין · אבל תלמ' חכם שמת מי מביא לנו חליפתו · מי מביא לנו תמורתו · והחכמה מאיין תימצא ואי זה מקום בינה · ונעלמה מעיני כל חי · אמ' ר' לוי מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה יצא לבם דכת' ויצא לבם · אנו שאבדנו את ר' סימון בר זביד</div> <div class="yerum-side"></div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''משלו משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו בן, והיה חביב עליו יותר מדי. מה עשה המלך? נטע לו פרדס. בשעה שהיה הבן עושה רצונו של אביו, היה מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם, ונוטה בתוך פרדיסו. ובשעה שהיה מכעיסו, היה מקצץ כל נטיעותיו.''' '''כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זה צדיק באומות העולם, ומביאו ומדבקו לישראל, כגון יתרו ורחב. ובשעה שהן מכעיסין אותו, היה מסלק הצדיקים שביניהן.''' דלמא זה מעשה: מעשה ברבי חייא בר אבא וחבורתיה. ואית דמרין - יש שאומרים שזה היה רבי יוסי בי רבי חלפתא וחבורתיה, ויש אומרים שזה היה רבי עקיבה וחבורתיה. '''הוו יתבין לעיי באוריתא תחות הדא תאינה''' - הם ישבו מתחת עץ תאנה ושם היו לומדים. '''והוה מרא דתאינתא קריץ ולקיט לה בכל יום''' - בעל התאנה היה משכים לפני עלות השחר וקוטף את כל התאנים הבשלות קודם. '''אמרין: שמא הוא חושדינו?''' - למה הוא קוטף כל כך מוקדם? כנראה הוא חושד שאנחנו נקטוף לו את זה. אז אמרו: '''נחליף את מקומינו'''. '''למחר אתיא מרה דתאינתא גבון, אמר לון: מריי! אף חדא מצוה דהויתן נהיגין ועבדין עמי, מנעתונה מיני!''' - היה לי מצווה אחת שקיימתם בי, ישבתם תחת העץ שלי, וגם את זה אתם לוקחים ממני? '''אמרון ליה, אמרין, דלמא דאחשד לן''' - הם חשבו שהוא חושד בהם, למה הוא קוטף כל כך מוקדם. אז הוא אמר לעצמו: בבוקר הבא שיבוא, הם לבד יבינו למה נהגתי כך. '''בצפרא אתי מודעא יתהון, זרחה עליו החמה והתליעו תאינותיה.''' הוא לא קטף את התאנים, וכשהשמש זרחה עליהן כולן התליעו. '''באותה שעה אמרו: בעל התאנה יודע אימתי עונתה של תאינה ללקוט, והיה לוקטה. כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלק מן העולם, והוא מסלקן''' - לפני שהתקלקלו חס ושלום. '''כד דמך רבי בון בר רבי חייא''', כלומר שרבי בון בר רבי חייא נפטר, על רבי זעירא ואפטר עילוי. הוא דרש בהספד ואמר, כתוב: '''"מתוקה שנת העובד"'''. עכשיו הייתי מצפה שיהיה כתוב "ישן", כי מתוקה שנת העובד. '''ישן אין כתיב כאן, אלא "אם מעט אם הרבה יאכל"'''. '''למה היה רבי בון ברבי חייא דומה? למלך ששכר פועלים הרבה, והיה שם פועל אחד, והיה משתכר במלאכתו יותר מדאי. מה עשה המלך? נטלו, והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות. לעיתותי ערב, באו אותם פועלים ליטול שכרן, ונתן לו שכרו עמהן משלם.''' כלומר כולם קיבלו אותו דבר, גם הוא קיבל בדיוק כמוהם. '''והיו הפועלים מתרעמין ואומרים: אנו יגענו כל היום, וזה לא יגע אלא שתי שעות, ונתן לו שכרו עמנו משלם!''' כלומר למה הוא קיבל אותו דבר? '''אמר להן המלך: יגע זה לשתי שעות, יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו.''' '''כך יגע רבי בון בתורה לעשרים ושמונה שנה, מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד למאה שנה.''' '''כד דמך רבי סימון בר זביד, עאל רבי ליא ואפטר עילוי''' - כלומר שרבי סימון בר זביד נפטר, רבי ליא דרש בהספד ואמר: '''ארבעה דברים תשמישו של עולם, וכולן אם אבדו יש להן חליפין''': '''"כי יש לכסף מוצא, ומקום לזהב יזוקו. ברזל מעפר יוקח, ואבן יצוק נחושה."''' כל הדברים האלו אם אבדו יש להם חליפין, '''אבל תלמיד חכם שמת, מי מביא לנו חליפתו, מי מביא לנו תמורתו?''' '''"והחכמה מאין תמצא, ואי זה מקום בינה? ונעלמה מעיני כל חי".''' אמר רבי לוי: '''מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה, יצא לבם, דכתיב: "ויצא לבם"''', אנו שאיבדנו את רבי סימון בר זביד על אחת כמה וכמה! </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד א''' {{שוליים|ב_פז}} '''אין מקבלים תנחומים על מות עבד, אלא אומרים לו "המקום ימלא חסרונך".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות אבל, פרק יב, הלכה יב , שו"ע יו"ד סימן שעז סעיף א. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב"ם ושו"ע פסקו שאין מנחמים על עבד ובהמה כדין הירושלמי, מפני שהעבדים כבהמה, ואומרים לו "המקום ימלא חסרונך". {{שוליים|ב_פח}} '''מנחמים על מות תלמיד חכם כאבל על קרוב משפחה, שנאמר "כבריה".''' ''פוסקים:'' רמב"ם, הלכות אבל, פרק יב, הלכה יב , שו"ע יו"ד סימן שעז סעיף א <קטע סוף=כ א/> ==דף כא עמוד א== <קטע התחלה=כא א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן לקיש שקיבל תנחומים על מות תלמידו כרבי חייא בר אדא, כדין תלמיד חביב כבן; הרמב"ם והשו"ע פסקו כן להלכה שמתאבלים על רבו ותלמידו החכם. </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב<span class="yerum-runnum">40</span></div> על אחת כמה וכמה! כד דמך {{ירו"מ-ביאור|כשמת}} רבי לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]], על אבוי דשמואל[[ביאור:עץ מסורת#אבוי דשמואל|°]] ואפטר {{ירו"מ-ביאור|דרש}} עילוי: {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[קהלת יב יג]]) "סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא". למה היה לוי בן סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] דומה? למלך שהיה לו כרם, והיה בו מאה גפנים. והיו עושות כל שנה ושנה מאה חביות של יין. {{ירו"מ-הדגשה|יבשו חלקם ו}}עמד על חמשים, עמד על ארבעים, עמד על שלשים, עמד על עשרים, עמד על עשר, עמד על אחד, והיה עושה מאה חביות של יין. והיה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו. כך היה רבי לוי בר סיסי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] חביב לפני הקדוש ברוך הוא ככל {{ירו"מ-הדגשה|בני ה}}אדם {{ירו"מ-הדגשה|יחד}}. הדא הוא דכתיב: ([[קהלת יב יג]]) "כי זה כל האדם". כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] הוה {{ירו"מ-הוסר|עולם}} עלם סגין {{ירו"מ-ביאור|גבוה מאד ויש אומרים צעיר מאד}} כד סליק להכא. {{ירו"מ-ביאור|כשעלה לארץ}} חמתיה חד בר פחין {{ירו"מ-ביאור|פרחח}} אמר לו {{ירו"מ-הדגשה|בלגלוג}}: מה קלא בשמיא? {{ירו"מ-ביאור|בלגלוג על שהיה גבוה מאד. ויש אומרים בגלל שרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] המית אותו כשחשב שהוא לועג לו, וכאשר הסבירו לו שכך מבנה פניו — החיה אותו. כפי שמסופר (בתלמוד בבלי מסכת ([[בבא קמא קיז א|בבא קמא דף קיז עמוד א]])}} {{הערה|מעשה: ההוא גברא דהוה בעי אחוויי אתיבנא דחבריה {{ירו"מ-ביאור|היה אדם שרצה למסור לאנסים את התבן של חברו}}, אתא לקמיה דרב, אמר ליה רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: לא תחוי ולא תחוי {{ירו"מ-ביאור|אל תמסור ואל תמסור}}, אמר ליה לרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: מחוינא ומחוינא {{ירו"מ-ביאור|אמסור ואמסור}}. יתיב רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] קמיה דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] באותה שעה, שמטיה לקועיה מיניה, {{ירו"מ-ביאור|שבר את מפרקתו והרגו}}. קרי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] עילויה: ([[ישעיהו נא כ]]) בניך עולפו, שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר — כשור הבר הנלכד ברשת, שהוא שם במקום שנלכד ואי אפשר לו לזוז ממקומו. מה תוא זה, כיון שנפל במכמר אין מרחמין עליו, אף ממון של ישראל כיון שנפל ביד עובדי כוכבים אין מרחמין עליו. אמר ליה רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] לרב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|שהרג את המוסר}}: כהנא, עד האידנא הוו פרסאי דלא קפדי אשפיכות דמים {{ירו"מ-ביאור|עד עכשיו היו כאן פרסיים שאינם מקפידים על שפיכות דמים}} ואינם עונשים את ההורג, אבל השתא איכא יוונאי דקפדו אשפיכות דמים ואמרי מרדין מרדין {{ירו"מ-ביאור|שאומרים רוצח ירצח}} . לכן קום סק לארעא דישראל, וקביל עלך דלא תקשי {{ירו"מ-ביאור| קבל על עצמך שלא להקשות}} לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} שבע שנין. אזיל אשכחיה לריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] דיתיב וקא מסיים מתיבתא דיומא לרבנן {{ירו"מ-ביאור|שהיה חוזר ושונה להם מה שדרש רבי יוחנן אותו היום}}, אמר להו רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לרבנן: ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] היכא? אמרו ליה: אמאי? אמר להו: האי קושיא והאי קושיא, והאי פירוקא והאי פירוקא, {{ירו"מ-ביאור|אלו הקושיות שיש לי להקשות ואלו התירוצים שיש לי לתרץ על השיעור}}. אמרו ליה לריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] את דברי רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]. אזל ריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: ארי עלה מבבל, לעיין מר במתיבתא דלמחר {{ירו"מ-ביאור|שיכין טוב את השיעור של מחר}}. למחר אותבוה בדרא קמא {{ירו"מ-ביאור|הושיבו את רב כהנא בשורה הראשונה}} של היושבים קמיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: שמעתתא אחת ולא אקשי ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: שמעתתא נוספת ולא אקשי. וכל פעם שאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אימרה ורב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לא הקשה על זה, אנחתיה אחורי {{ירו"מ-ביאור|העבירו אותו שורה אחת אחורה}}, עד שהעבירו אותו שבע דרי {{ירו"מ-ביאור|שורות}} עד דאותביה בדרא בתרא {{ירו"מ-ביאור|עד שישב בשורה האחרונה}}. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לרבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ארי שאמרת נעשה שועל. אמר רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]: יהא רעוא דהני שבע דרי להוו חילוף שבע שנין {{ירו"מ-ביאור|יהי רצון שאלו שבע השורות שהעבירוני לאחור, יחשבו כתחליף לשבע השנים}} דאמר לי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] שלא להקשות לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}. קם אכרעיה, אמר ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: נהדר מר ברישא {{ירו"מ-ביאור|יחזור הרב על תחילת דבריו}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: שמעתתא ואקשי רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], וכך הקשה לו על כל אימרה שאמר, עד שאוקמיה בדרא קמא, {{ירו"מ-ביאור|ששוב הושיבוהו בשורה הראשונה לפני רבי יוחנן}}. המשיך רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] ואמר שמעתתא ורב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] המשיך ואקשי. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} הוה יתיב אשבע בסתרקי {{ירו"מ-ביאור|היה יושב על שבעה כרים}}. מחמת הקושיא שהקשה עליו רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] שלפי ליה חדא בסתרקא מתותיה {{ירו"מ-ביאור|הוציאו כר אחד מתחתיו}}. שוב אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]]: שמעתתא ואקשי ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], והוציאו כר נוסף מתחתיו, עד דשלפי ליה כולהו בסתרקי מתותיה עד דיתיב על ארעא. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ב|גברא סבא הוה ומסרחי גביניה|רבי יוחנן היה אדם זקן, וגבות עיניו היו גדולות וכיסו את עיניו}}. אמר להו לשמשיו: דלו לי עיני ואחזייה, דלו ליה במכחלתא דכספא {{ירו"מ-ביאור|הרימו לו את הגבות עם מלקחים של כסף}}. חזא דפרטיה שפוותיה {{ירו"מ-ביאור|ראה ששפתיו של רב כהנא שסועות}} סבר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} כי אחוך קמחייך ביה {{ירו"מ-ביאור|שרב כהנא צוחק עליו}}. חלש דעתיה של רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} ונח נפשיה דרב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]], למחר אמר להו רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לרבנן: חזיתו לבבלאה היכי עביד? אמרו ליה: דרכיה הכי ולא היה זה צחוק. על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לגבי מערתא. חזא דהוה הדרא ליה עכנא {{ירו"מ-ביאור|ראה נחש כרוך על הפתח}}. אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} לנחש: עכנא, עכנא, פתח פומיך, ולא פתח. יכנס חבר אצל חבר, ולא פתח. אמר: יכנס תלמיד אצל הרב, פתח ליה. בעא רחמי ואוקמיה, אמר ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: אי הוה ידענא דדרכיה דמר הכי לא חלשא דעתי, השתא ליתי מר בהדן {{ירו"מ-ביאור|עכשיו יבוא אדוני איתנו}}. אמר ליה רב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]]: אי מצית למיבעי רחמי דתו לא שכיבנא אזילנא, ואי לא לא אזילנא, ויש מפרשים שרב כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] אמר: הואיל וחליף שעתא וכבר קבלתי צער מיתה, לא אקבל שוב צער מיתה ולא אלך מכא. תייריה {{ירו"מ-ביאור|הקיצו רבי יוחנן משנתו}}, אוקמיה ושייליה כל ספיקא דהוה ליה ופשטינהו ניהליה {{ירו"מ-ביאור|העמידו והקשה לו רבי יוחנן את כל הספיקות שהיו לו, ותירץ לו רב כהנא את כולם.}} היינו דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: דילכון אמרי, דילהון {{ירו"מ-ביאור|מה שאמרתי לכם, של בני בבל היא, ששמעתי מרב כהנא שעלה מבבל}}}} אמר לו {{ירו"מ-הדגשה|אמרו בשמים שגזר דיניה דההוא גברא מיחתם למיתה, וכן הוות ליה. ומדפגע ביה חמתיה חד חרן}} {{ירו"מ-ביאור|ראה אותו אדם אחר}} אמר לו: מה קלא בשמיא אמר לו: גזר דיניה דההוא גברא מיחתם, וכן הוות ליה. אמר: מה סליקית {{ירו"מ-ביאור|למה עליתי}} {{ירו"מ-הדגשה|לארץ ישראל}} מזכי {{ירו"מ-ביאור|ללמוד תורה}} ואנא איחטי? מה סליקית למיקטלה {{ירו"מ-ביאור|האם עליתי כדי להרוג}} בני ארעא דישראל? ניזול וניחות {{ירו"מ-ביאור|אלך וארד}} לי {{ירו"מ-הדגשה|חזרה לבבל}} מן הן דסליקית. אתא לגבי רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר לו: בר נש דאימיה מבסרא {{ירו"מ-ביאור| מבזה}} ליה, ואיתתיה דאבוהי {{ירו"מ-ביאור|אשת אביו}} מוקרא ליה, {{ירו"מ-ביאור|מכבדת אותו}} להן ייזול ליה? אמר לו: ייזול להן דמוקרין ליה. {{ירו"מ-ביאור|ילך להיכן שמכבדים אותו}} נחת ליה כהנא מן הן דסלק. {{ירו"מ-ביאור|ירד כהנא למקום שממנו עלה}} אתון אמרין ליה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: הא נחית {{ירו"מ-ביאור|ירד}} כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רב כהנא|°]] לבבל. אמר: מה הוה מיזל ליה {{ירו"מ-הוסר|דלא}}{{ירו"מ-הדגשה|בלא}} מיסב רשותא? {{ירו"מ-ביאור|איך הלך בלא ליטול רשות}} אמרין ליה: ההוא מילתא דאמר לך, הוא הוה נטילת רשות דידיה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] כד סלק להכא, אזל אקיז דם. אזל בעי מיזבון {{ירו"מ-ביאור|רצה לקנות}} חדא ליטרא דקופד {{ירו"מ-ביאור|בשר}} מן טבחא. אמר לו: בכמה הדין ליטרתא? אמר לו: בחמשין מניי וחד קורסם. {{ירו"מ-ביאור|ומכה אחת}} אמר לו: סב לך שיתין, ולא קביל עילוי. סב לך ע', ולא קביל עילוי. סב לך פ', סב לך צ', עד דמטא מאה, ולא קביל עילוי. אמר לו: עביד כמנהגך. ברומשא נחית לבית וועדא, {{ירו"מ-ביאור|בלילה ירד לישיבה}} אמר לון: רבנן מה ביש מנהגא דהכא, {{ירו"מ-ביאור|מה המנהג הרע הזה שנהוג כאן}} דלא אכיל בר נש ליטרא דקופד, עד דמחו ליה חד קורסם! אמרין ליה: ומה הוא דין {{ירו"מ-הדגשה|דעביד הכי}}? {{ירו"מ-ביאור|מי עשה לך כך}} אמר לון: פלן טבחא. שלחון בעיי מייתיתיה {{ירו"מ-הדגשה|לדינה}}, {{ירו"מ-ביאור|רצו להביאו לדין}} ואשכחון ארוניה נפקא {{ירו"מ-הדגשה|שמת}}. אמרו לו: רבי, כל הכין {{ירו"מ-הדגשה|הקפדתה עליו? }}אמר לו:{{ירו"מ-הוסר|אל}} {{ירו"מ-הוסר|וייתי}} ייתי עליי דלא כעסית עילוי, {{ירו"מ-הוסר|מי}} כי סברת{{ירו"מ-הדגשה|י}} דמנהגא כן. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} כד סליק להכא, אזל {{ירו"מ-הוסר|סבר}}{{ירו"מ-הדגשה|ספר}}, {{ירו"מ-ביאור|הלך להסתפר}} בעי מסחי באהן דימוסן דטיבריא. {{ירו"מ-ביאור|רצה להתרחץ במרחצאות טבריה}} פגע ביה חד ליצן ויהב ליה {{ירו"מ-הדגשה|חד}} פורקדל. {{ירו"מ-ביאור|נתן לו מכה אחת על העורף}} אמר לו: {{ירו"מ-ביאור|הליצן}} {{ירו"מ-הוסר|חד }}עד כדון עונקתיה דההוא גברא רפיא! {{ירו"מ-ביאור|עדיין צוארך רפוי וצריך לחזקו עם מכות}} והוה ארכונא {{ירו"מ-ביאור|היה שם שופט}} קאים דאין {{ירו"מ-הוסר|אחד }}ליסטים {{ירו"מ-הדגשה|אחד. וההוא ליצן}} {{ירו"מ-הוסר|ואזל}} אזל קם {{ירו"מ-הוסר|ליה }}גחיך כל קבליה. {{ירו"מ-ביאור|הלך וצחק לידו}} {{ירו"מ-הדגשה|על מה שעשה לרבי יסא}} אמר לו: ארכונא {{ירו"מ-הדגשה|ללסטים}}: מאן הוה עמך? תלה עינוי וחמא {{ירו"מ-ביאור|ראה}} דהוא גחיך, {{ירו"מ-הדגשה|וחשב שצחק עליו}} אמר לו: אהן דגחיך הוא {{ירו"מ-הדגשה|הוה}} עמי. נסביה, ודניה, ואודי ליה על חד קטיל. {{ירו"מ-ביאור|הודה על רצח שביצע}} מי נפקין תרויהון {{ירו"מ-ביאור|כשהוציאו את שניהם}} טעינין תרתי {{ירו"מ-הדגשה|כ}}ש{{ירו"מ-הדגשה|ו}}רין. {{ירו"מ-ביאור|קורות, להיתלות עליהם}} {{ירו"מ-הדגשה|נפק}} {{ירו"מ-ביאור|יצא}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} מן {{ירו"מ-הוסר|דעבר ר יסא }}מסחא, {{ירו"מ-ביאור|מהמרחץ}} אמר לו {{ירו"מ-הדגשה|הליצן}}: ההוא עונקתא {{ירו"מ-ביאור|הצוואר}} דהות רפיא, {{ירו"מ-ביאור|שהיתה רפויה}} כבר שנצת! {{ירו"מ-ביאור|התחזקה}} {{ירו"מ-הדגשה|עכשיו תוכל ללכת בצואר זקוף שנענשתי על שהכתי אותך}}. אמר ליה רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}}: ביש גדא דההוא גברא. ולא כתיב: ([[ישעיהו כח כב]]) "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם"? רבי פינחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] ורבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]: קשה היא הליצנות, שתחילתה ייסורין וסופן כלייה. תחילתה ייסורין דכתיב ([[ישעיהו כח כב]]) "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם". וסופן כלייה דכתיב: ([[ישעיהו כח כב]]) "כי כלה ונחרצה שמעתי מאת ה' צבאות על כל הארץ"<br> <span id="דף_כא_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שני#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א<span class="yerum-runnum">41</span>⁤==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ט|ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ט]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ב_ט"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים|ב_פט}}חתן, אם רוצה לקרות את שמע בלילה הראשון, קורא. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הרוצה ליטול לו את השם יטול.<br><strong>גמ':</strong> תני: {{שוליים|ב_צ}}כל דבר שהוא של צער, {{ירו"מ-הדגשה|כגון הא דתנן: (משנה תענית א ד) הגיעה י"ז בחשוון ולא ירדו גשמים, התחילו היחידים להתענות}}, כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה. {{ירו"מ-הדגשה|וכן כגון הא דתנן: (משנה פסחים ד א) מקום שנהגו לעשות מלאכה בי"ד, עושין. מקום שנהגו שלא לעשות, אין עושים. ובכל מקום תלמדי חכמים אינם עושים, כל הרוצה לעשות עצמו}} תלמיד חכם עושה, ותבוא לו ברכה. וכל דבר שהוא של שבח, לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה. אלא אם כן מינו אותו פרנס על הציבור. תני: {{ירו"מ-הדגשה|מעשרה תנאים שהתנה יהושע, שיהיו}} {{שוליים|ב_צא}}מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים. {{ירו"מ-ביאור|שהבוץ מתקשה ונעשה כיתדות}} ובשעה {{ירו"מ-ביאור|שהדרך בוצית}} שהוא משתקע, אפילו בשדה שהיא מליאה כורכמין. אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}} שהיו בדרך, והיו מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים. וראו את [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פפוס|°]]<nowiki/>רבי יהודה בן פפוס {{ירו"מ-הוסר|שהיה}}{{ירו"מ-הדגשה|שהחמיר}} {{ירו"מ-הדגשה|על עצמו והיה}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#יהודה בן פפוס או פפוס בן יהודה|משתקע ובא כנגדן.]] אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]<nowiki/>רבי יהושע {{ירו"מ-ביאור|בן חנניה}}: מי הוא זה שמראה עצמו באצבע {{ירו"מ-הדגשה|כאילו שהוא חסיד}}? אמר לו: [[ביאור:עץ מסורת#יהודה בן פפוס|°]]<nowiki/>יהודה בן פפוס הוא, שכל מעשיו לשום שמים. אמר לו: ולא כן תני: כל דבר שהוא של שבח, לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה, אלא אם כן מינו אותו פרנס על הצבור? אמר ליה: והתני: כל דבר של צער, כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה ותבוא עליו ברכה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ובלחוד {{ירו"מ-ביאור|ובלבד}} דלא יבזה חורנין. {{ירו"מ-ביאור|שהוא נוהג בחסידות והם לא}} דלמא: {{ירו"מ-ביאור|את זה מספרים}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אסי}} ורבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] הוו יתבין אכלין {{ירו"מ-ביאור|ישבו לאכול}} בחדא מן אילין כנישתא עלייתה. {{ירו"מ-ביאור|באחד מעליות בית הכנסת}} אתת עונתה דצלותא, {{ירו"מ-ביאור|הגיעה זמן התפילה}} וקם רבי שמואל בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]] מצלויא. אמר ליה רבי מיישא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מיישא|°]]: לא כן אלפן רבי: {{ירו"מ-ביאור|לא כך למדנו רבי}} {{שוליים|ב_צב}}אם התחילו אין מפסיקין? ותני חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: {{שוליים|ב_צג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט|כל מי שהוא פטור מדבר ועושה{{ירו"מ-הדגשה|ו}}, נקרא הדיוט.]] אמר לו: והא תנינן: {{שוליים|ב_צד}}חתן פטור {{ירו"מ-הדגשה|מקרית שמע, ואף על פי כן תנינן}}: חתן אם רוצה {{ירו"מ-הוסר|אל ו }}ל{{ירו"מ-הדגשה|קר}}א {{ירו"מ-הדגשה|קרית שמע קורא}}{{ירו"מ-הוסר| דרג היא}}. אמר לו: יכיל אנא פתר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אמר: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים. <strong>הדרן עלך פרק היה קורא</strong> ==פרק שלישי: "מי שמתו" == <!-- לחצן-ליידן --><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שלישי)|📜 '''כתב יד ליידן עם פני משה''']]}}</div> <div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> [[File:ירושלמי מאיר ברכות פרק שלישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]] ==דף כא (סוף)== == [[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א|ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה א]]== <span id="ירושלמי_מאיר_ברכות_ג_א"> </span> <br><strong>מתני':</strong> מי שמתו מוטל לפניו, {{שוליים|ג_א}}פטור מקרית שמע ומן התפילין. {{שוליים|ג_ב}}נושאי המיטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן, את שלפני {{ש}} <span id="דף_כא_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שלישי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כ עמוד ב<span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא)</span></div> <div class="yerum-leiden-grid"> <div class="yerum-side">'''בר פחין.''' בליעל אחד והיה מלעיג ואמר ליה מה קלא בשמיא מפני שבביאתו כעס עליו ר' יוחנן והענישו ומת ואח"כ בקש עליו רחמים וחיה כההיא עובדא דהגוזל בתרא ושאל לו זה מה קול שמעת בשמים וא"ל גזר דין דההוא גברא מיחתם עליו שימות וכן הוה וחזר ופגע באחר כמותו וא"ל כן. אמר מה. זה סליקית להכא למיזכי ולהגות בתורה ואנא אחטא להעניש הבריות וכי עליתי להרוג בני א"י '''ניזול וניחות לי מן הן דסליקית.''' אני צריך לילך ולירד מן המקום הזה שעליתי לכאן ולחזור לבבל '''אתא לגבי ר' יוחנן.''' ולא היה רוצה לגלות לו שדעתו לחזור פן יעכבנו ולפיכך לא נטל ממנו רשות בפירוש כ"א דרך רמז אמר לו '''בר נש דאימיה מבסרא ליה.''' שאמו מבזה אותו ואשת אביו מכבדו לאיזה מהן ילך והרמז על א"י שהיא משולה לאמו וח"ל דומה לאשת אב וכאן יש לו צער ובושה ובח"ל עושין לו כבוד הרבה ור' יוחנן לא הרגיש בדבריו והשיב לו ילך למקום שמכבדין אותו '''נחת ליה כהנא מן הן דסלק.''' והלך רב כהנא וירד ממקום שעלה וחזר לבבל ובאו והגידו זה לר' יוחנן והיה מתמיה ואמר מה זה שהלך לו בלא נטילת רשות ממני ואמרו לו זה הדבר שאמר לך הוא הנטילת רשות שלו ואתה שהשבת לו כך לפיכך הלך לו '''אזל בעי מיזבון.''' הלך בדעתו לקנות ליטרא בשר מהטבח '''בחמשין מניי.''' מין מטבעות שהיה להם '''וחד קורסם.''' ומכה אחת בברזל נקרא קורסם הערוך וא"ל תקח לך ששים מטבעות ולא תעשה לי המכה וחזר והוסיף לו ולא קיבל דבריו וא"ל עשה כמנהגך ולעת ערב כשבא ר' זעירא לבה"מ ואמר לרבנן מה המנהג הרע הזה כאן שלא יאכל אדם ליטרא בשר עד שיכו אותו מכה אחת ואמרו לו ומה זה הדבר ומי הוא עושה זה והשיב פלוני הטבח ושלחו אחריו להביאו ולייסרו על כך ומצאו שמת וארונו יוצא לקראתם ואמרו לר' זעירא רבי כל כך כעסת והענשת לזה והשיב יבא עלי שלא כעסתי עליו מפני שהייתי סבור שהמנהג כאן הוא כך '''אזל ספר.''' נסתפר והיה בדעתו לילך לרחוץ בזה המרחץ של טבריא ופגע בו לץ אחד ונתן לו פורקדל חד זהו פרגול ששנינו בפ' כ"ט דכלים ולשון המדרש בפרשת אמור מה לך לוקה בפרגל וכו' כלומר מכה אחת על צוארו בעץ שקורין פורקדל וא"ל עדיין צוארו והענק שלו רפה הוא וצריך לחזק אותו ודרך שחוק והיתול אמר לו כמנהג הלץ וכשהלך היה שם ארכונא חד שופט ומושל שהיה דן לליסטים א' וזה הלץ עמד ושחק לנגדו וכשאמר הדיין להליסטים מי היה עמך כשעשית המעשה תלה עיניו והביט בלץ הזה וראה שהוא שוחק ואמר זה השוחק הוא היה עמי ולקחוהו ודנו אותו ביסורין עד שהודה על אדם אחד שהוא הרגו וכשהוציאו לשנים אלו וטעונין שתי קורות עליהן לתלות אותם בתוך כך יצא ר' ייסא מהמרחץ וא"ל זה הלץ ההולך להתלות כבר הענק הזה שהיה רפוי נשתנם ונתחזק וכלומר שנגמר דינו ליהרג על שנתן לו מכה על צוארו ואמר לו ר' ייסא ארור המזל שלך ולא כתיב ואל תתלוצצו וגו' ואיני מתחייב בנפשך כי אתה בעצמך גרמת לך '''מתני' לא כל הרוצה ליטול לו את השם יטול.''' אם לא מוחזק חכם ופרוש בשאר דברים אין זה אלא יוהרא שמראה בעצמו שיכול לכוין לבו ואין הלכה כרשב"ג וקצת מרבוותא אמרי דהאידנא כל אדם יקרא ק"ש בלילה הראשון שכיון שבדורות הללו אין מכוונים כל כך בשאר ימים אם לא יקרא בלילה א' מיחזי יותר כיוהרא שמראה עצמו שהוא מכוין בכל שעה אלא השתא משום דטריד במצוה '''גמ' תני.''' בתוספתא פ"ק דתענית על הא דשנינו שם היחידים מתענין בה"ב '''תני.''' בתוספתא דב"ק פ"ח מסתלקין לצדדין להשדות שבצדי דרכים מותר להסתלק מן הדרך לילך לשם מפני יתידות הדרכים כשהארץ יבישה ועשויה כמין גריד וכיתדות שאינו נוח להלך עליהן באמצע הדרך מסתלקין לצדדין וזה א' מעשרה תנאים שהתנה יהושע בכניסתן לארץ ומייתי לה בהאי תלמודא בפ' המוכר את הספינה '''ובשעה שהוא משתקע וכו'.''' כלומר אם השדה שהיא מליאה כרכום היא סמוכה להדרך ומתקלקלת אם הולכין ודורסין עליה ואם יקיף ולא יעבור באותה שדה צריך הוא להשתקע הרבה מן הדרך ולהקיפה אז מותר להסתלק אפי' לאותה שדה מליאה כרכום מפני טורח המרובה '''שהיה משתקע.''' הרבה ונטה מן הדרך ולא רצה להסתלק לצדדין לתוך שדה חבירו א"נ ובשעה שהוא משתקע שצריך להשתקע עצמו הרבה בהדרך שהיא עשויה כמין גומות ועולה ויורד שכיחי הרבה בה מסתלקין אפי' לשדה כרכום '''באצבע.''' מראה חסידותו לפנינו באצבע ויוהרא הוא '''שכל מעשיו לשום שמים.''' ואין לחושדו משום יוהרא '''ולא כן תני כל דבר שהוא של שבח וכו'.''' ור"ג היה סבור לדמות זה לדבר של שבח שמראה חשיבות לפניהם שהוא מדקדק במעשיו ומחמיר על עצמו לעשות לפנים משורת הדין '''אמר ליה.''' ר' יהושע והא תני כל דבר של צער וכו'. והאי נמי דבר של צער הויא שהרי הוא צריך להצטער עצמו בהילוך הדרך כשאינו מסתלק לצדדין</div> <div class="yerum-leiden-text">על אחת כמה וכמה · כד דמך ר' לוי בר סיסי על אבוי דשמואל ואפטר עילוי סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא · למה היה בן סיסי דומה למלך שהיה לו כרם והיו בו מאה גפנים והיו עושות מאה חביות שליין עמד על שלשים עמד על עשרים עמד על עשר עמד על אחד והיה עשה מאה חביות שליין · והיה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו · כך היה ר' לוי בר סיסי חביב לפני הקב'ה ככל אדם · הדא הוא דכת' כי זה כל האדם · כי זה ככל האדם · כהנא הוה עולם סגין כד סליק להכא חמתיה חד בר פחין · אמ' ליה מה קלא בשמיא · אמ' ליה גזר דיניה דההוא גברא מיחתם · וכן הוות ליה חמתיה חד חרן אמ' ליה מה קלא בשמיא · אמ' ליה גזר דיניה דההוא גברא מיחתם · וכן הוות ליה · אמ' מה סליקית מזכי ואנא איחטי · מה סליקית למיקטלה בני ארעא דיש' ניזול וניחות לי מן הן דסליקית · אתא לגבי ר' יוחנן אמ' ליה בר נש דאימיה מבסרא ליה ואיתתיה דאבוהי מוקרא ליה להן ייזיל ליה · אמ' ליה ייזיל להן דמוקרין ליה · נחת ליה כהנא מן הן דסלק · אתון אמרין ליה לר' יוחנן הא נחית כהנא לבבל · אמ' מה הוה מיזל ליה דלא מיסב רשותא · אמרין ליה ההיא מילתא דאמ' לך היא הוה נטילת רשות דידיה ' ר' זעירא כד סלק להכא אזל אקיז דם · אזל בעי מיזבון חדא ליטרא דקופד מן טבחא · אמ' ליה בכמה ליטרתא · אמ' ליה בחמשין מניי וחד קורסס · אמ' ליה סב לך שיתין ולא קביל עילוי · סב לך שבעין ולא קביל עילוי · סב לך פ' · סב לך צ' · עד דמטא מאה ולא קביל עילוי · אמ' ליה עביד כמנהגך · ברומשא נחית לבית וועדא · אמ' לון רבנן מה ביש מנהגא דהכא דלא אכיל בר נש ליטרא דקופד עד דמחו ליה חד קורסס · אמרין ליה ומה הוא דין · אמ' לון פלן טבחא · שלחון בעיי מייתיתיה · ואשכחון ארוניה נפקא · אמרין ליה ר' כל הכין אמ' ליה וייתי עליי דלא כעסית עילוי מי סברת דמנהגא כן · ר' יסא כד סליק להכא אזל ספר בעי מסחי באהן דימוסן דטיבריא · פגע ביה חד ליצן ויהב ליה פורקדל חד · אמ' ליה עד כדון עונקתיה דההוא גברא רפיא · והוה ארכונא קאים דאין אחד ליסטים ואזל קם ליה גחיך כל''קבליה · אמ' ליה מאן הוא עמך תלה עינוי וחמא דהוא גחיך אמ' ליה אהין דגחיך הוא עמי נסביה ודמה ואודי ליה על חד קטיל · מי נפקין תרויהון טעינין תרתי שריין דעבד ר' יסא מ' מסחי · אמ' ליה ההוא עונקתא דהות רפיא כבר שנצת · אמ' ליה ביש גדא דההוא גברא ולא כת' ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם · ר' פינחס בשם ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק קשה היא הליצנות שתחילתה ייסורין וסופן כלייה · תחילתה ייסורין דכת' ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם · וסופן כלייה דכת' כי כלה ונחרצה שמעתי מאת יי' צבאות על כל הארץ · מתני' חתן אם רוצה לקרות את שמע בלילה הראשון קורא · רבן שמעון בן גמליאל או' לא כל הרוצה ליטול לו את השם יטול · תני כל דבר ש הוא שלצער כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה · תלמ' חכם עושה ותבוא לו ברכה · וכל דבר שהוא שלשבח לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה · תלמ' חכם עושה אלא אם כן מינו אותו פרנס על הציבור · תני מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים · וכשהוא משתקע אפי' בשדה שהיא מליאה כורכמין · אמ' ר' אבהו מעשה ברבן גמליאל ור' יהושע שהיו בדרך והיו מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים וראו את ר' יהודה בן פפוס שהיה משתקע ובא כנגדן · אמ' רבן גמליאל לר' יהושע מי הוא זה שמראה עצמו באצבע אמ' לו יהודה בן פפוס הוא שכל מעשיו לשום שמים · אמ' ליה ולא כן תני כל דבר שהוא שלשבח לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה · תלמ' חכם עושה אלא אם כן מינו אותו פרנס על הציבור · אמ' ליה והא תני כל דבר שלצער כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה · תלמ' חכם עושה ותבוא עליו ברכה · אמ' ר' זעירא ובלחוד דלא יבזה חורנין · דלמא ר' יסא ור' שמואל בר רב יצחק הוו יתבין אכלין בחדא מן אילין כנישתא עלייתא · אתת עונתה דצלותא וקם ר' שמואל בר רב יצחק מצלייא · אמ' ליה ר' מיישא לא כן אלפן ר' אם התחילו אין מפסיקין · ותני חזקיה כל מי שהוא פטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט · אמ' ליה והא תנינן חתן פטור · חתן אם רוצה אמ' ליה ולא דרבן גמליאל היא · אמ' ליה יכיל אנא פתר כרבן גמליאל דרבן גמליאל אמ' איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים</div> <div class="yerum-side">'''ובלחוד דלא ובזה חורנין.''' הא דאמרי' דבדבר של צער אם רצה לעשות אותה דוקא בפני עצמו יכול להחמיר עליו אבל אם הוא בפני אחרים וכהך עובדא לא יעשה כן מפני שהוא כמבזה לאחרים שהם אינם רוצים לעשו' לפנים משורת הדין והוא עושה '''דלמא.''' מעשה בר' ייסא ור' שמואל שהיו יושבין ואוכלין בא' מבהכ"נ שבעלייה והגיע עונת התפלה וקם ר' שמואל והפסיק מאכילה להתפלל '''א"ל והא תנינן חתן פטור חתן אם רוצה.''' כלומר דאע"פ ששנינו שהחתן פטור מק"ש אפ"ה שנה רבי כאן אם רוצה לקרות קורא אלמא דלא נקרא הדיוט כשמחמיר על עצמו בדבר שהוא פטור מן הדין '''א"ל יכיל אנא פתר כר"ג.''' והכי גריס לה בפ"ק דשבת ול"ג ההיא א"ל קמא. כלומר דמתני' דהכא כר"ג אתיא דלא רצה לפטור עצמו מק"ש כמו שהשיב לתלמידיו איני שומע וכו' ושאני ק"ש דאית ביה קבלת מלכות שמים: הדרן עלך היה קורא</div> </div> <div class="yerum-bm-print yerum-bm-cont"> '''(המשך הביאור)''' '''כד דמך רבי לוי בר סיסי''', על אבוי דשמואל ואפטר עילוי - אבא של שמואל עמד והספיד אותו. אמר, כתוב בקהלת: '''"סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא"'''. '''למה היה לוי בן סיסי דומה? למלך שהיה לו כרם, והיה בו מאה גפנים. והיו עושות כל שנה ושנה מאה חביות של יין.''' יבשו חלקם: '''עמד על חמשים, עמד על ארבעים, עמד על שלשים, עמד על עשרים, עמד על עשר, עמד על אחד, והיה עושה מאה חביות של יין.''' כלומר בדיוק כמו שבהתחלה, '''והיה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו. כך היה רבי לוי בר סיסי חביב לפני הקדוש ברוך הוא ככל אדם.''' הדא הוא דכתיב: '''"כי זה כל האדם"'''. כהנא היה בחור צעיר מאוד כשעלה לארץ ישראל. אני חוזר לסיפור שמופיע כן, יש קטע מהבבלי שכתבתי פה למטה. הבבלי מספר שהיה בחור יהודי אחד שרצה למסור רכוש של יהודים לגויים, ורב אמר לו שלא יעשה את זה. הוא החליט שכן עושה את זה, ואז רב כהנא נתן לו מכה והרג אותו, ולכן הוא ברח לארץ ישראל. לפני שהוא הלך לארץ ישראל, רב ביקש ממנו שלא יקשה לרבי יוחנן שבע שנים. הוא הגיע, פגש את ריש לקיש בארץ ישראל ושאל אותו כל מיני שאלות, וריש לקיש ראה שהוא תלמיד חכם מאוד גדול. הוא אמר לרבי יוחנן: '''ארי עלה מבבל, לעיין מר במתיבתא דלמחר'''. ריש לקיש בעצם היה מכין את השיעור לפני שרבי יוחנן היה מגיע - היה אומר לו מה ההתרשמות שלו מהתלמידים, השאלות שלהם, כדי שרבי יוחנן יכין את השיעור. הם נהגו לשבת - רבי יוחנן יושב על כסא וכל האחרים יושבים בשורות שורות לפניו, והוא התחיל לדרוש את השיעור. בהתחלה כהנא ישב בשורה הראשונה והוא חיכה שהוא ישאל. הוא לא שאל שאלה, אז העבירו אותו לשורה השנייה, ולאחר מכן השלישית, וכן הלאה עד שהוא הגיע לשורה השביעית. ואז רבי יוחנן אמר לריש לקיש: '''ארי שאמרת נעשה שועל'''. ואז רב כהנא ביקש שבמקום השבע שנים שהוא הבטיח לרב לא לשאול שאלה, השבע שורות שהוא התבזה - שהורידו אותו שבע שורות - זה יהיה במקום. ואז בעצם הוא ביקש לחזור חזרה לשורה הראשונה ולהתחיל את השיעור מחדש והוא ישאל שאלות. באמת על כל שורה, כל שאלה, כל דבר שרבי יוחנן אמר, כהנא שאל שאלות, וככה קידמו אותו שורה שורה עד שהגיע חזרה לשורה הראשונה. ואז רבי יוחנן רצה לראות מי התלמיד החכם הזה, וביקש שירימו לו את העפעפיים במכחלת של כסף, והוא ראה את כהנא, וכהנא הלחיים שלו היו בולטות - זה היה נראה כאילו שהוא צוחק. אז רבי יוחנן חשב שהוא צוחק עליו, וחלשה דעתו של רבי יוחנן ונח נפשיה דרב כהנא. לאחר מכן שסיפרו לרבי יוחנן שבעצם זה המבנה פנים של כהנא, הוא הלך והחייה אותו. כשכהנא הגיע לארץ ישראל, אמרנו שהוא היה בחור צעיר. חמתיה חד בר פחין, אמר לו: '''מה קלא בשמיא?''' - הרי רבי יוחנן הרג אותו וגם החייה אותו, מה נשמע בשמיים? אמר לו: גזר דין על אותו גברא מיחתם - שמעתי שאתה עומד למות. וכן פגע בעוד אחד שגם אמר לו: מה קלא בשמיא? שוב אמר לו: גזר דיניה דההוא גברא מיחתם, אתה עומד למות. אז כהנא אמר לעצמו: '''מה סליקית מזכי ואנא איחטי?''' כל המטרה שלי לעלות לארץ ישראל היתה כדי ללמוד תורה, ואני חוטא כאן. '''מה סליקית למיקטלה בני ארעא דישראל? ניזול וניחות לי מן הן דסליקית''' - אחזור למקום שממנו עליתי. אתא לגבי רבי יוחנן, אמר לו: '''בר נש דאימיה מבסרא ליה, ואיתתיה דאבוהי מוקרא ליה, להן ייזול ליה?''' - אמא של בן אדם שאמא שלו מבזה אותו, ואשתו של אבא שלו (האמא החורגת) מכבדת אותו - לאיפה ילך? '''אמר לו: ייזול להן דמוקרין ליה''' - שילך לאיפה שמכבדים אותו. '''נחת ליה כהנא מן הן דסלק. אתון אמרין ליה לרבי יוחנן: הא נחית כהנא לבבל. אמר: מה הוה מיזל ליה מיסב רשותא?''' איך הוא הלך בלי לקבל רשות? '''אמרין ליה: ההוא מילתא דאמר לך, הוא הוה נטילת רשות דידיה''' - בעצם התכוון להגיד שבארץ ישראל מבזים אותו, ובבבל שם מעריכים אותו, וזה כבר היה קבלת רשות ממנו. רבי זעירא כד סלק להכא, אזל אקיז דם - הלך להקיז דם. נהגו לאכול אחרי הקזת דם בשר, כדי להחזיר את הדם שאבד. '''אזל בעי מיזבון חדא ליטרא דקופד מן טבחא. אמר לו: בכמה הדין ליטרתא? אמר לו: בחמשין מניי וחד קורסם.''' צריך לשלם חמישים כסף ועוד איזה מכה. '''אמר לו: סב לך שיתין, ולא קביל עילוי. סב לך ע', ולא קביל עילוי. סב לך פ', סב לך צ', עד דמטא מאה, ולא קביל עילוי.''' לא הסכים לקבל שום דבר, רק חמישים ומכה. '''אמר לו: עביד כמנהגך''' - תעשה מה שאתה רוצה. נתן לו חמישים שקל, ונתן לו גם מכה. '''ברומשא נחית לבית וועדא, אמר לון: רבנן מה ביש מנהגא דהכא, דלא אכיל בר נש ליטרא דקופד, עד דמחו ליה חד קורסם!''' - אדם לא יכול לאכול ליטרה בשר עד שנותנים לו איזו מכה. '''אמרין ליה: ומה הוא דין? אמר לון: פלן טבחא.''' שלחו לחפש אותו לדין, ומצאו שהארון שלו יוצא - שהוא מת. '''אמרו לו: רבי, כל הכין''' - כל כך הקפדת על זה? '''אמר לו: ייתי עליי דלא כעסית עילוי, כי סברת דמנהגא כן''' - הייתי בטוח שזה המנהג, לכן לא כעסתי. רבי יסא כד סליק להכא, אזל בעי מסחי באהן דימוסן דטיבריא - רצה להתרחץ במרחצאות של טבריה. '''פגע ביה חד ליצן ויהב ליה פורקדל''' - נתן לו מכה מאחורי הצוואר, עד היום לצערנו יש שנוהגים כך למי שמסתפר. '''אמר לו: עד כדון עונקתיה דההוא גברא רפיא!''' - צוואר שלך עדיין רך, צריך לחזק אותו. '''והוה ארכונא קאים דאין ליסטים''' - היה שופט רומאי שדן גנב. הליצן, תוך כדי שהוא הולך, '''אזל קם גחיך כל קבליה''' - צוחק ומספר לכולם איך נתן מכה לרבי יסא. תוך כדי זה הוא עבר דרך המשפט, '''אמר לו: ארכונא: מאן הוה עמך?''' - היה איתך שותף? '''תלה עינוי וחמא דהוא גחיך, אמר לו: אהן דגחיך הוא עמי.''' הוא הרים עיניים, ראה מישהו צוחק, וחשב שצוחק עליו, אז אמר: זה השותף שלי. '''נסביה, ודניה, ואודי ליה על חד קטיל.''' תפסו אותו ושפטו אותו, והוא הודה שרצח. '''מי נפקין תרויהון טעינין תרתי שרין''' - כל אחד מהם סחב את העץ, כמו שהיה נהוג שהנאשם סוחב את העץ שעליו תולים אותו. תוך כדי שהם עוברים, '''רבי יסא מן מסחא, אמר לו: ההוא עונקתא דהות רפיא, כבר שנצת!''' - הצוואר שלך כבר התחזק, אתה יכול ללכת בגאווה, כבר נענשתי על מה שהכיתי אותך. '''אמר ליה רבי יסא: ביש גדא דההוא גברא.''' זה חוסר מזל. '''ולא כתיב: "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם"?''' למה היית צריך להתלוצץ? '''רבי פינחס ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק: קשה היא הליצנות, שתחילתה ייסורין וסופן כלייה. תחילתה ייסורין דכתיב "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם". וסופן כלייה דכתיב: "כי כלה ונחרצה שמעתי מאת ה' צבאות על כל הארץ"'''. </div> </div> oyyuiik0zeplbrgecruimsyoskp8m7z 2 1755240 3083825 3083699 2026-09-18T13:27:35Z Yack67 27395 3083825 wikitext text/x-wiki <קטע התחלה=טבלה/> {| class="wikitable" ! פיוט !סוג ! פולין ! ליטא ! פיהם-אונגארן ! פוזנא והורודנא ! בית הכנסת הישן בפראג ! ! אשכנז ! עלזאס ! וורמייזא ! האשכנזים באיטליה ! נירנברג-פיורדא ! שוואבן-שווייץ ! קוילן ! פֿלאָס<קטע סוף=טבלה/><קטע התחלה=אב לרחם/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אב לרחם ורב סלוח חוללתנו]] |<!-- סוג --> שלמונית |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קב. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_חמישי_מעשי"ת#קב._שלמונית|ה' בתשובה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> ד' בתשובה <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אבד הוד תמה]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אבדו חכמי גזית]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> ח. ב' דסליחות | |<!-- אשכנז --> צא. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_רביעי_מעשי"ת#צא._סליחה|ד' בתשובה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> ו' דסליחות |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אבואה בתחנון]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אבואה ואשתחוה ואכרעה]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אבותי כי בטחו]] |<!-- סוג --> פזמון |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קלט. [[סידור/נוסח_אשכנז/סליחות_לעשרה_בטבת_(מערבי)#פזמון|י' טבת]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אבותי כרבת ריבם]] |<!-- סוג --> חטאנו |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> ל. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שישי#ל._חטאנו|ו' דסליחות]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אביוני עמך]] |<!-- סוג --> שניה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> (תוספת למנהגי במברג ונירנברג) |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אבינו מלך אנקת עמך]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אבל אנחנו חטאים ואשמים]] |<!-- סוג --> שניה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קכב. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/מוסף#ב._(קכב.)_שניה|יו"כ מנחה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אבל אשמים אנחנו]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אבלה נפשי וחשך תארי]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> ס. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לצום_גדליה#ס._סליחה|צום גדליה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אבן הראשה]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קלז. [[סידור/נוסח_אשכנז/סליחות_לעשרה_בטבת_(מערבי)#סליחה_ב|י' טבת]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אבן מעמסה]] |<!-- סוג --> פזמון פתיחה |<!-- פולין --> כותרות בנעילה |<!-- ליטא --> כותרות בנעילה |<!-- פיהם --> כותרות בנעילה |<!-- פוזנא --> כותרות בנעילה |<!-- פראג --> כותרות בנעילה | |<!-- אשכנז --> כותרות בנעילה |<!-- עלזאס --> כותרות בנעילה |<!-- וורמייזא --> כותרות בנעילה |<!-- איטליה --> כותרות בנעילה |<!-- פיורדא --> כותרות בנעילה |<!-- שוואבן --> כותרות בנעילה |<!-- קוילן --> כותרות בנעילה |<!-- פֿלאָס --> כותרות בנעילה |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אברהם היה אחד]] |<!-- סוג --> עקדה (שניה) |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אגידה ואדברה עצמו מספר]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אדאג מחטאתי]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קמו. [[סידור/נוסח_אשכנז/סליחות_לשבעה_עשר_בתמוז_(מערבי)#סליחה_ג|י"ז תמוז]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אדברה וירוח לי]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קלו. [[סידור/נוסח_אשכנז/סליחות_לעשרה_בטבת_(מערבי)#סליחה_א|י' טבת]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אדברה תחנונים כרש]] |<!-- סוג --> חטאנו |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קכ. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/שחרית#טו._(קכ.)_חטאנו|יו"כ שחרית]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/ערבית#חטאנו|עיו"כ]] |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אדון בינה הגיגנו]] |<!-- סוג --> חטאנו |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * ה. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_ראשון#ה._חטאנו|א' דסליחות]] * [[סידור/נוסח_אשכנז/סליחות_לשני_קמא_(מערבי)#חטאנו|ה']] |<!-- עלזאס --> ה. [[סדר_הסליחות/מנהג_עלזאס/סליחות_ליום_ראשון#ה._חטאנו|א' דסליחות]] |<!-- וורמייזא --> יא. ב' דסליחות |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> א' דסליחות |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אדון בפקדך|אדון בפקדך אנוש לבקרים]] |<!-- סוג --> שניה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * לז. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_ראש_השנה#לז._שניה|ער"ה]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_יום_כיפור#(לז.)_סליחה|עיו"כ]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/מוסף#ח._(לז.)_שניה|יו"כ מוסף]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אדון בשפטך|אדון בשפטך אנוש רימה]] |<!-- סוג --> שניה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * לח. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_ראש_השנה#לח._שניה|ער"ה]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_יום_כיפור#(לח.)_שניה|עיו"כ]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/שחרית#ה._(לח.)_שניה|יו"כ שחרית]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אדון דין אם ידוקדק]] |<!-- סוג --> שלישיה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * מז. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_ראש_השנה#מז._שלישיה|ער"ה]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_יום_כיפור#(מז.)_שלישיה|עיו"כ]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/שחרית#ד._(מז.)_שלישיה|יו"כ שחרית]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אדון כתקח מועד]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * לט. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_ראש_השנה#לט._סליחה|ער"ה]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_יום_כיפור#(לט.)_סליחה|עיו"כ]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כפור/נעילה#סליחה|יו"כ נעילה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> ער"ה |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אדון משפט בקרבך]] |<!-- סוג --> חטאנו |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * לה. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שביעי#לה._חטאנו|ז' דסליחות]] (יום שלפני ער"ה) * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לצום_גדליה#חטאנו|צום גדליה]] (מ"כסא כונן") |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אדוני האדונים השקיפה ממעונים]] |<!-- סוג --> פזמון |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אדם איך יזכה]] |<!-- סוג --> שניה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אדם בקום עלינו]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קמב. [[סידור/נוסח_אשכנז/סליחות_לתענית_אסתר_(מערבי)#סליחה_ג|ת' אסתר]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אזכרה אלהים ואהמיה|ה' ה' - אזכרה אלהים ואהמיה]] |<!-- סוג --> פזמון |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * כד. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_חמישי#כד._פזמון|ה' דסליחות]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/מנחה#יב._(כד.)_פזמון|יו"כ מנחה]] * [[סידור/נוסח_אשכנז/סליחות_לשני_תנינא_(מערבי)#פזמון|ב' בתרא]] |<!-- עלזאס --> ט. [[סדר_הסליחות/מנהג_עלזאס/סליחות_ליום_שני#ט._פזמון|ב' דסליחות]] |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> ב' דסליחות |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[ה' אלהי אברהם יצחק וישראל]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים]] |<!-- סוג --> פתיחה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> לו. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_ראש_השנה#לו._פתיחה|ער"ה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> א. א' דסליחות |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> ער"ה |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[ה' אלהי הצבאות נורא בעליונים]] |<!-- סוג --> פתיחה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קט. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_יום_כיפור#קט._פתיחה|ה' בתשובה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[ה' אלהי הצבאות צג בין ההדסים]] |<!-- סוג --> פתיחה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[ה' אלהי ישראל צדיק אתה]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> לג. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שביעי#לג._סליחה|ז' דסליחות]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[ה' אלהי רבת צררוני מנעורי]] |<!-- סוג --> גזרה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * מד. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_ראש_השנה#מד._סליחה_(גזרה)|ער"ה]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_יום_כיפור#(מד.)_(גזרה)|עיו"כ]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/שחרית#יב._(מד.)_סליחה_(גזרה)|יו"כ שחרית]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/מוסף#יא._(מד.)_סליחה_(גזרה)|יו"כ מוסף]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/מנחה#ט._(מד.)_סליחה_(גזרה)|יו"כ מנחה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[ה' שומרי לביתך נאוה]] |<!-- סוג --> תחינה למ"ר (שניה) |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קח. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_חמישי_מעשי"ת#קח._תחינה|ה' בתשובה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אדני שמעה אדני סלחה]] |<!-- סוג --> פזמון |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * יט. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_רביעי#יט_פזמון|ד' דסליחות]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/מוסף#יג._(יט.)_פזמון|יו"כ מוסף]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> כ. ד' דסליחות |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> ז' דסליחות |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אהבת עזז]] |<!-- סוג --> עקדה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * קי. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_יום_כיפור#קי._עקידה|עיו"כ]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/מוסף#יב._(קי.)_עקידה|יו"כ מוסף]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אודה עלי חטאתי]] |<!-- סוג --> חטאנו |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> (תוספת למנהגי במברג ונירנברג) |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> ו' דסליחות |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אודה עלי פשעי]] |<!-- סוג --> חטאנו |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * צו. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_רביעי_מעשי"ת#צו._חטאנו|ד' בתשובה]] * [[סידור/נוסח_אשכנז/סליחות_לשבעה_עשר_בתמוז_(מערבי)#חטאנו|י"ז תמוז]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> ז' דסליחות |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אודך ה' כי אנפת בי]] |<!-- סוג --> חטאנו |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אוילי המתעה]] |<!-- סוג --> שניה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אוילים מדרך פשעם]] |<!-- סוג --> חטאנו |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * קו. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_חמישי_מעשי"ת#קו._חטאנו|ה' בתשובה]] * [[סידור/נוסח_אשכנז/סליחות_לתענית_אסתר_(מערבי)#חטאנו|ת' אסתר]] (מ"מעשה ידיו") |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> ה' דסליחות |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> ו. [[סדר_הסליחות/מנהג_ליטא/סליחות_ליום_שני#ו._סליחה|ב' דסליחות]] |<!-- פיהם --> ז. [[סדר_הסליחות/מנהג_הונגריה/סליחות_ליום_שני#ז._סליחה|ב' דסליחות]] |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> ז. ב' דסליחות | |<!-- אשכנז --> יז. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_רביעי#יז._סליחה|ד' דסליחות]] |<!-- עלזאס --> יח. [[סדר_הסליחות/מנהג_עלזאס/סליחות_ליום_רביעי#יח._סליחה|ד' דסליחות]] |<!-- וורמייזא --> יח. ד' דסליחות |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> ד' דסליחות |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אום קרואה חבצלת השרון]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קלח. [[סידור/נוסח_אשכנז/סליחות_לעשרה_בטבת_(מערבי)#סליחה_ג|י' טבת]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אומץ יוסיף טהור ידים]] |<!-- סוג --> שלמונית |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קלב. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/מנחה#ה._(קלב.)_סליחה|יו"כ מנחה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אורח צדקה]] |<!-- סוג --> שלמונית |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> סג. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לצום_גדליה#סג._שלמונית|צום גדליה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אורך ואמיתך שלח]] |<!-- סוג --> שלישיה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * מו. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_ראש_השנה#מו._שלישיה|ער"ה]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_יום_כיפור#(מו.)_שלישיה|עיו"כ]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אותך אדרוש ואליך אתודע]] |<!-- סוג --> חטאנו |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/ערבית#חטאנו|יו"כ ערבית]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אותך אדרוש ולשמך איחל]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אז בהר מור]] |<!-- סוג --> עקדה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קד. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_חמישי_מעשי"ת#קד._עקידה|ה' בתשובה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אז טרם נמתחו]] |<!-- סוג --> פתיחה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> צח. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_חמישי_מעשי"ת#צח._פתיחה|ה' בתשובה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אז כעיני עבדים]] |<!-- סוג --> הושענא |<!-- פולין --> כותרת ושורה אחרונה בנעילה |<!-- ליטא --> כותרת ושורה אחרונה בנעילה |<!-- פיהם --> כותרת ושורה אחרונה בנעילה |<!-- פוזנא --> כותרת ושורה אחרונה בנעילה |<!-- פראג --> כותרת ושורה אחרונה בנעילה | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אז לפנות ערב]] |<!-- סוג --> פתיחה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אז קשתי וחרבי]] |<!-- סוג --> חטאנו |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> כ. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_רביעי#כ._חטאנו|ד' דסליחות]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אזון תחן והסכת עתירה]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * כג. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_חמישי#כג._סליחה|ה' דסליחות]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/מנחה#א._(כג.)_סליחה|יו"כ מנחה]] * [[סידור/נוסח_אשכנז/סליחות_לשני_תנינא_(מערבי)#סליחה_ג|ב' בתרא]] |<!-- עלזאס --> ח. [[סדר_הסליחות/מנהג_עלזאס/סליחות_ליום_שני#ח._סליחה|ב' דסליחות]] |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> ב' דסליחות |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אזכרה מצוק]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אזנך הטה]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אזרח ממזרח העירות]] |<!-- סוג --> עקדה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אזרחי העיר ממזרח]] |<!-- סוג --> עקדה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אזרחי מעבר הנהר]] |<!-- סוג --> עקדה (שניה) |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> סה. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לצום_גדליה#סה._עקידה|צום גדליה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אחלה אל ה']] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אחלה את פני ה']] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אחריש ואתאפק]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> (תוספת למנהגי במברג ונירנברג) |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> ה' דסליחות |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אטתי מטתי]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[איה חסדיך הראשונים]] |<!-- סוג --> שניה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[איה כל נפלאותיך]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> יב. [[סדר_הסליחות/מנהג_פולין/סליחות_ליום_רביעי#יב._סליחה|ד' דסליחות]] |<!-- ליטא --> יב. [[סדר_הסליחות/מנהג_ליטא/סליחות_ליום_רביעי#יב._סליחה|ד' דסליחות]] |<!-- פיהם --> יב. [[סדר_הסליחות/מנהג_הונגריה/סליחות_ליום_רביעי#יב._סליחה|ד' דסליחות]] |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> יד. ד' דסליחות | |<!-- אשכנז --> * יג. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שלישי#יג._סליחה|ג' דסליחות]] * [[סידור/נוסח_אשכנז/סליחות_לחמישי_(מערבי)#סליחה_ג|ה']] |<!-- עלזאס --> יז. [[סדר_הסליחות/מנהג_עלזאס/סליחות_ליום_רביעי#יז._סליחה|ד' דסליחות]] |<!-- וורמייזא --> יד. ג' דסליחות |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> ד' דסליחות |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[איה קנאתך וגבורותיך]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> ו. [[סדר_הסליחות/מנהג_הונגריה/סליחות_ליום_שני#ו._סליחה|ב' דסליחות]] |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> (תוספת למנהגי במברג ונירנברג) |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> ז' דסליחות |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[איחד צורי ברוב הודאות]] |<!-- סוג --> שמע |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[איך אפתח פי]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[איך אוכל לבוא עדיך]] |<!-- סוג --> שלמונית |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> פט. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_רביעי_מעשי"ת#פט._סליחה|ג' בתשובה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[איך אשא ראש]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קכא. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/מוסף#א._(קכא.)_סליחה|יו"כ מוסף]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[איך מכל אומות]] |<!-- סוג --> תחנון |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> (נוסף במהדורות רעדעלהיים לסדרי סליחות של: * [[סידור/נוסח_אשכנז/סליחות_לעשרה_בטבת_(מערבי)#שומר_ישראל|י' טבת]]) * [[סידור/נוסח_אשכנז/סליחות_לשבעה_עשר_בתמוז_(מערבי)#שומר_ישראל|י"ז תמוז]]) |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[איך נאנחה במשבר]] |<!-- סוג --> חטאנו |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[איך נפתח פה]] |<!-- סוג --> פתיחה |<!-- פולין --> א. [[סדר הסליחות/מנהג פולין/סליחות ליום ראשון#א. פתיחה|א' דסליחות]] |<!-- ליטא --> א. [[סדר_הסליחות/מנהג_ליטא/סליחות_ליום_ראשון#א._פתיחה|א' דסליחות]] |<!-- פיהם --> א. [[סדר_הסליחות/מנהג_הונגריה/סליחות_ליום_ראשון#א._פתיחה|א' דסליחות]] |<!-- פוזנא --> א. א' דסליחות |<!-- פראג --> א. א' דסליחות | |<!-- אשכנז --> נט. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לצום_גדליה#נט._פתיחה|צום גדליה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> א. א' דסליחות |<!-- פיורדא --> א' דסליחות |<!-- שוואבן --> א' דסליחות |<!-- קוילן --> א' דסליחות |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[איככה אפצה פה]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * קא. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_חמישי_מעשי"ת#קא._סליחה|ה' בתשובה]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/מנחה#ח._(קא.)_סליחה|יו"כ מנחה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[איל אחר נאחז]] |<!-- סוג --> עקדה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אילותנו לעזרתנו חושה]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אין כמדת בשר מדתך]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> ו. [[סדר_הסליחות/מנהג_פולין/סליחות_ליום_שני#ו._סליחה|ב' דסליחות]] |<!-- ליטא --> ח. [[סדר_הסליחות/מנהג_ליטא/סליחות_ליום_שלישי#ח._סליחה|ג' דסליחות]] |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> ח. ג' דסליחות |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * יא. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שלישי#יא._סליחה|ג' דסליחות]] * [[סידור/נוסח_אשכנז/סליחות_לשני_תנינא_(מערבי)#סליחה_ב|ב' בתרא]] |<!-- עלזאס --> ז. [[סדר_הסליחות/מנהג_עלזאס/סליחות_ליום_שני#ז._סליחה|ב' דסליחות]] |<!-- וורמייזא --> יב. ג' דסליחות |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> ב' דסליחות |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אין מי יקרא בצדק]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> ב. [[סדר_הסליחות/מנהג_פולין/סליחות_ליום_ראשון#ב._סליחה|א' דסליחות]] |<!-- ליטא --> ב. [[סדר_הסליחות/מנהג_ליטא/סליחות_ליום_ראשון#ב._סליחה|א' דסליחות]] |<!-- פיהם --> ב. [[סדר_הסליחות/מנהג_הונגריה/סליחות_ליום_ראשון#ב._סליחה|א' דסליחות]] |<!-- פוזנא --> ב. א' דסליחות |<!-- פראג --> ד. א' דסליחות | |<!-- אשכנז --> * כא. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_חמישי#כא._סליחה|ה' דסליחות]] * [[סידור/נוסח_אשכנז/סליחות_לשני_קמא_(מערבי)#סליחה_ג|ב' קמא]] |<!-- עלזאס --> יג. [[סדר_הסליחות/מנהג_עלזאס/סליחות_ליום_שלישי#יג._סליחה|ג' דסליחות]] |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> ג' דסליחות |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אין פה להשיב]] |<!-- סוג --> פתיחה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אין תליה לראש]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[איש עניו חילה פניך]] |<!-- סוג --> תחינה (שניה) |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[איתן האזרחי השכיל]] |<!-- סוג --> עקדה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[איתן למד דעת]] |<!-- סוג --> עקדה (שניה) |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> עד. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שני_מעשי"ת#עד._עקידה|ב' בתשובה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אך בך לדל מעוז]] |<!-- סוג --> שניה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * מב. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_ראש_השנה#מב._שניה|ער"ה]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_יום_כיפור#(מב.)_שניה|עיו"כ]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/מוסף#ט._(מב.)_שניה|יו"כ מוסף]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אך בך לדל עזרה]] |<!-- סוג --> שניה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קלג. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/מנחה#ו._(קלג.)_סליחה|יו"כ מנחה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אך בך מקוה ישראל]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * צ. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_רביעי_מעשי"ת#צ._סליחה|ג' בתשובה]] * [[סידור/נוסח_אשכנז/סליחות_לחמישי_(מערבי)#סליחה_א|ה']] |<!-- עלזאס --> יא. [[סדר_הסליחות/מנהג_עלזאס/סליחות_ליום_שלישי#יא._סליחה|ג' דסליחות]] |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> ג' דסליחות |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אך במתח דין]] |<!-- סוג --> שניה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * מ. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_ראש_השנה#מ._שניה|ער"ה]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_יום_כיפור#(מ.)_שניה|עיו"כ]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/שחרית#ט._(מ.)_שניה|יו"כ שחרית]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אכפרה פני מלך רב]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קכג. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/מוסף#ג._(קכג.)_סליחה|יו"כ מוסף]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אל אלוה דלפה עיני|אל אלֹהַ דלפה עיני]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אל אלהי הרוחות (סליחה)|אל אלהי הרוחות]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אל אלהים אעתר]] |<!-- סוג --> חטאנו |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אל אלהים אצעקה במילולי]] |<!-- סוג --> חטאנו |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קיב. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_יום_כיפור#קיב._חטאנו|עיו"כ]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אל אמונה עזרה הבה]] |<!-- סוג --> שלישיה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אל באפך פן תמעיט]] |<!-- סוג --> שניה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * מג. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_ראש_השנה#מג._שניה|ער"ה]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_יום_כיפור#(מג.)|עיו"כ]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אל דביר קדשך ידינו נשואות]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אל הר המור]] |<!-- סוג --> עקדה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> פד. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שלישי_מעשי"ת#פד._עקידה|ג' בתשובה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אל ימעט לפניך את כל התלאה]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קלא. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/מנחה#ד._(קלא.)_סליחה|יו"כ מנחה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> ז' דסליחות |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אל מלא רחמים של כ' סיון]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אל נא רפא נא תחלואי גפן פוריה]] |<!-- סוג --> חטאנו |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * כה. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_חמישי#כה._חטאנו|ה' דסליחות]] * [[סידור/נוסח_אשכנז/סליחות_לשני_תנינא_(מערבי)#חטאנו|ב' בתרא]] |<!-- עלזאס --> י. [[סדר_הסליחות/מנהג_עלזאס/סליחות_ליום_שני#י._חטאנו|ב' דסליחות]] |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> ב' דסליחות |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אל נא תיסר באי עדיך]] |<!-- סוג --> שניה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * מא. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_ראש_השנה#מא._שניה|ער"ה]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_יום_כיפור#(מא.)_שניה|עיו"כ]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/שחרית#י._(מא.)_שניה|יו"כ שחרית]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אל עבדיך המצא קונם]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אל תעש עמנו כלה]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אל תפר בריתך איתנו]] |<!-- סוג --> שלמונית |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] |<!-- סוג --> חטאנו |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * נד. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_ראש_השנה#נד._חטאנו|ער"ה]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/מנחה#יג._(קלה.)_חטאנו|יו"כ מנחה]] (מ"טיהר ר' ישמעאל") |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אלהי בושתי ונכלמתי (סליחות)|אלהי בושתי ונכלמתי]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אלהי בשר עמך מפחדך סמר]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אלהי העברים נקרא]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אלהי עושי יוצרי ונוצרי]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אלהים ה' חילי]] |<!-- סוג --> שלישיה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אלהים אין בלתך]] |<!-- סוג --> שלישיה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * מה. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_ראש_השנה#מה._שלישיה|ער"ה]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_יום_כיפור#(מה.)_שלישיה|עיו"כ]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אלהים אל דמי אל נקשר בשמי]] |<!-- סוג --> שלישיה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קג. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_חמישי_מעשי"ת#קג._שלישיה|ה' בתשובה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אלהים אל דמי לדמי]] |<!-- סוג --> גזרה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * מט. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_ראש_השנה#מט._עקידה_(גזרה)|ער"ה]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_יום_כיפור#(מט.)_עקידה_(גזרה)|עיו"כ]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/מנחה#יא._(מט.)_עקידה_(גזרה)|יו"כ מנחה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אלהים בישראל גדול נודעת]] |<!-- סוג --> שניה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> ו. ב' דסליחות |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> לב. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שביעי#לב._סליחה|ז' דסליחות]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אלהים בישראל גדול יחודך]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אלהים יראה לו שה פזורה]] |<!-- סוג --> שלמונית |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אלהים שלח עזרה]] |<!-- סוג --> שלישיה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אלהינו אל שדי]] |<!-- סוג --> פזמון |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אלי אלי למה עזבתני ותמסרני]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אליך ה' שועתי|אליך ה' שועתי בתחן פניך קדמתי]] |<!-- סוג --> שלישיה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> עג. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שני_מעשי"ת#עג._שלישיה|ב' בתשובה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אליך ה' שועתי בצר לי אל קראתי]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אליך האל עיני כל יציר תלויות]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אליך ועדיך באנו נערים וזקנים]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אליך לב ונפש נשפוך כמים]] |<!-- סוג --> פתיחה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> סח. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שני_מעשי"ת#סח._פתיחה|ב' בתשובה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אליך נפשי אשא]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אליך נקרא איום ונורא]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> כו. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שישי#כו._סליחה|ו' דסליחות]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אליך נשואות עינינו]] |<!-- סוג --> שניה |<!-- פולין --> ט. [[סדר_הסליחות/מנהג_פולין/סליחות_ליום_שלישי#ט._סליחה|ג' דסליחות]] |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * טז. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_רביעי#טז._סליחה|ד' דסליחות]] * [[סידור/נוסח_אשכנז/סליחות_לשני_תנינא_(מערבי)#סליחה_א|ב' בתרא]] |<!-- עלזאס --> ו. [[סדר_הסליחות/מנהג_עלזאס/סליחות_ליום_שני#ו._סליחה|ב' דסליחות]] |<!-- וורמייזא --> יז. ד' דסליחות |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> ב' דסליחות |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אליך פנינו בושנו להרים]] |<!-- סוג --> פתיחה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אליך צורי כפים שטחתי]] |<!-- סוג --> חטאנו |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * קלה. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/מנחה#יג._(קלה.)_חטאנו|יו"כ מנחה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אלכה ואשובה]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אם אמרי אשכחה מרי שיחי]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> עט. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שלישי_מעשי"ת#עט._סליחה|ג' בתשובה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אם אפס|אם אפס רובע הקן]] |<!-- סוג --> עקדה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> צד. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_רביעי_מעשי"ת#צד._עקידה|ד' בתשובה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אם יוספים אנחנו]] |<!-- סוג --> פזמון |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אם ישבת לכסא]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אם יתקע שופר בעיר]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אם עוונינו ענו בנו]] |<!-- סוג --> פזמון |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> כט. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שישי#כט._פזמון|ו' דסליחות]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אם עוונינו רבו להגדיל]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> ה. [[סדר_הסליחות/מנהג_פולין/סליחות_ליום_שני#ה._סליחה|ב' דסליחות]] |<!-- ליטא --> ה. [[סדר_הסליחות/מנהג_ליטא/סליחות_ליום_שני#ה._סליחה|ב' דסליחות]] |<!-- פיהם --> ג. [[סדר_הסליחות/מנהג_הונגריה/סליחות_ליום_ראשון#ג._סליחה|א' דסליחות]] |<!-- פוזנא --> יב. ד' דסליחות |<!-- פראג --> י. ג' דסליחות | |<!-- אשכנז --> * ח. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שני#ח._סליחה|ב' דסליחות]] * [[סידור/נוסח_אשכנז/סליחות_לחמישי_(מערבי)#סליחה_ב|ה']] |<!-- עלזאס --> יב. [[סדר_הסליחות/מנהג_עלזאס/סליחות_ליום_שלישי#יב._סליחה|ג' דסליחות]] |<!-- וורמייזא --> ט. ב' דסליחות |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> ג' דסליחות |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אמון פתחי תשובה]] |<!-- סוג --> שמע |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אמוני שלומי ישראל]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אמוניך שעה]] |<!-- סוג --> חטאנו |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אמונים בני מאמינים]] |<!-- סוג --> עקדה (שניה) |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * נא. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_ראש_השנה#נא._עקידה|ער"ה]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/שחרית#יג._(נא.)_עקדה|יו"כ שחרית]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אמונת אומן עצות מרחוק]] |<!-- סוג --> עקדה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> (תוספת למנהגי במברג ונירנברג) |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אמונת מלכים]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אמנם אלהי עולם]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/שחרית#ג._(קטו.)_סליחה|יו"כ שחרית]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אמנם אנחנו חטאנו]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קכו. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/מוסף#ו._(קכו.)_סליחה|יו"כ מוסף]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אמנם אשמינו]] |<!-- סוג --> (פזמון) |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/ערבית#פזמון|יו"כ ערבית]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אמנם הרענו מעשינו]] |<!-- סוג --> חטאנו |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אמנם כן יצר סוכן בנו]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אמנת מאז ארשת ניב שפתים]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> סא. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לצום_גדליה#סא._סליחה|צום גדליה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אמרנו נגזרנו לנו]] |<!-- סוג --> שלמונית |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> פב. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שלישי_מעשי"ת#פב._שלמונית|ג' בתשובה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אמרר בבכי מפני יד שלוחה בעי]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אמת אתה הוא ראשון (סליחה)|אמת אתה הוא ראשון]] |<!-- סוג --> שלמונית |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אנא אדון הסליחות והרחמים]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אנא אדון הרחמים]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אנא ה' האל הגדול הגבור והנורא]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אנא אלהי אברהם]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אנא אלהי תהלתי]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אנא הבט בצדקת עבדיך חסידיך]] |<!-- סוג --> תחינה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * נז. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_ראש_השנה#נז.|ער"ה]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_יום_כיפור#(נז.)_תחינה|עיו"כ]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אנא הואל סלוח לעבדיך]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קיד. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/שחרית#ב._(קיד.)_סליחה|יו"כ שחרית]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אנא השם הנכבד והנורא]] |<!-- סוג --> שניה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קיג. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/שחרית#א._(קיג.)_סליחה|יו"כ שחרית]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אנא זכור לאברהם]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אנא חטא העם הזה]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אנא עוררה אהבתך הישנה]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אנה אלך מרוחך]] |<!-- סוג --> שניה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אנוסה לעזרה פצתי עדיך]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אנוש במה יצדק]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> צט. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_חמישי_מעשי"ת#צט._סליחה|ה' בתשובה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אנוש עד דכא תשב]] |<!-- סוג --> שניה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> פ. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שלישי_מעשי"ת#פ._סליחה|ג' בתשובה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אנחנו אשמנו]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אנחנו החומר ואתה יוצרנו]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אנחתי מאד רבה]] |<!-- סוג --> שלישיה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אני אני המדבר]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> (תוספת למנהגי במברג ונירנברג) |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אני ברב חסדך אבוא ביתך]] |<!-- סוג --> שלמונית |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> סט. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שני_מעשי"ת#סט._סליחה|ב' בתשובה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אני הוא השואל]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קכז. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/מוסף#ו._(קכז.)_סליחה|יו"כ מוסף]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אני יום אירא אליך אקרא]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> יא. [[סדר_הסליחות/מנהג_פולין/סליחות_ליום_רביעי#יא._סליחה|ד' דסליחות]] |<!-- ליטא --> ט. [[סדר_הסליחות/מנהג_ליטא/סליחות_ליום_שלישי#ט._סליחה|ג' דסליחות]] |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> יא. ד' דסליחות |<!-- פראג --> יא. ג' דסליחות | |<!-- אשכנז --> ז. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שני#ז._סליחה|ב' דסליחות]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> ח. ב' דסליחות |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> ה' דסליחות |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אני עבדך בן אמתך]] |<!-- סוג --> שלמונית |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * נב. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_ראש_השנה#נב._סליחה|ער"ה]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_יום_כיפור#(נב.)_סליחה|עיו"כ]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אני קראתיך כי תענני אל]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> יא. [[סדר_הסליחות/מנהג_ליטא/סליחות_ליום_רביעי#יא._סליחה|ד' דסליחות]] |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אנקת מסלדיך]] |<!-- סוג --> פזמון |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אנשי אמונה אבדו]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> ט. ג' דסליחות |<!-- פראג --> ב. א' דסליחות | |<!-- אשכנז --> א. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_ראשון#א._סליחה|א' דסליחות]] |<!-- עלזאס --> א. [[סדר_הסליחות/מנהג_עלזאס/סליחות_ליום_ראשון#א._סליחה|א' דסליחות]] |<!-- וורמייזא --> ב. א' דסליחות |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> א' דסליחות |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אנשי אמונה אבדו ואין איש]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אנשי אמונה עברו]] |<!-- סוג --> שניה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> ב. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_ראשון#ב._סליחה|א' דסליחות]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> ג. א' דסליחות |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> ז' דסליחות |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אפס הוד כבודה]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> ק. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_חמישי_מעשי"ת#ק._סליחה|ה' בתשובה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> ו' דסליחות |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אפס מרצה]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אפס זבח ועולה]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אפס מזיח]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קכה. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/מוסף#ה._(קכה.)_סליחה|יו"כ מוסף]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אפסו אישים ובטלו קרבנות]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קכד. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/מוסף#ד._(קכד.)_סליחה|יו"כ מוסף]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אפפו עלי רעות]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אפפונו חבלי מות]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אפפונו מים]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אפפונו מצוקות]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קמה. [[סידור/נוסח_אשכנז/סליחות_לשבעה_עשר_בתמוז_(מערבי)#סליחה_ב|י"ז תמוז]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אפתחה במשל פי]] |<!-- סוג --> פתיחה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אקרא אל אלהים קולי]] |<!-- סוג --> שלישיה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> פג. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שלישי_מעשי"ת#פג._שלישיה|ג' בתשובה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אקרא בשמך]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> ט. [[סדר_הסליחות/מנהג_הונגריה/סליחות_ליום_שלישי#ט._סליחה|ג' דסליחות]] |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[ארבעה אבות נזיקין הן (סליחות)|ארבעה אבות נזיקין]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אריאל בהיותו על מכונו]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קכח. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/מוסף#י._(קכח.)_סליחה|יו"כ מוסף]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אריד בשיחי בשיחי לגוחי]] |<!-- סוג --> חטאנו |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * טו. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שלישי#טו._חטאנו|ג' דסליחות]] * [[סידור/נוסח_אשכנז/סליחות_לעשרה_בטבת_(מערבי)#חטאנו|י' טבת]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> טז. ג' דסליחות |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אריה ביער דמיתי]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> יג. [[סדר_הסליחות/מנהג_הונגריה/סליחות_ליום_רביעי#יג._סליחה|ד' דסליחות]] |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> פא. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שלישי_מעשי"ת#פא._סליחה|ג' בתשובה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אריות הדיחו שה פזורה]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[ארכו הימים ודבר חזון]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> כב. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_חמישי#כב._סליחה|ה' דסליחות]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> ה' דסליחות |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[ארכן וקצרן לא יחדל וימנע]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> כז. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שישי#כז._סליחה|ו' דסליחות]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אשא כנפי שחר]] |<!-- סוג --> שניה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אשום אשמתי לך]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אשיחה עם לבבי]] |<!-- סוג --> חטאנו |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> כא. ד' דסליחות |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אשירה ואזמרה שמך גואלי]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אשם בעלי אשמה]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אשמינו ועונינו רבו ועצמו]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> (תוספת למנהגי במברג ונירנברג) |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> ו' דסליחות |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אשמרה אליך עוזי]] |<!-- סוג --> חטאנו |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> פו. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שלישי_מעשי"ת#פו._חטאנו|ג' בתשובה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אשפוך שיחי לפניך צורי]] |<!-- סוג --> שלישיה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * מח. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_ראש_השנה#מח._שלישיה|ער"ה]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_יום_כיפור#(מח.)_שלישיה|עיו"כ]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/שחרית#ז._(מח.)_שלישיה|יו"כ שחרית]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אשרי הגבר אשר תיסרנו יה]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אשת נעורים האהובה]] |<!-- סוג --> פתיחה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אשתחוה אל היכל קדשך ביראה]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אשתטחה פני ארון]] |<!-- סוג --> תחינה (למ"ר) |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> ע. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שני_מעשי"ת#ע._סליחה|ב' בתשובה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[את דבר קדשך זכור]] |<!-- סוג --> עקדה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> (תוספת למנהגי במברג ונירנברג) |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[את הברית ואת החסד]] |<!-- סוג --> עקדה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קל. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/מנחה#ג._(קל.)_עקידה|יו"כ מנחה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[את הקול קול יעקב נוהם]] |<!-- סוג --> גזרה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * נ. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_ראש_השנה#נ._עקידה_(גזרה)|ער"ה]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_יום_כיפור#(נ.)_עקידה_(גזרה)|עיו"כ]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/מנחה#י._(נ.)_עקידה_(גזרה)|יו"כ מנחה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[את חטאי אני מזכיר היום]] |<!-- סוג --> שלישיה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[את פני מבין ויודע דין דל]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> לא. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שביעי#לא._סליחה|ז' דסליחות]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[את צום השביעי]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> סב. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לצום_גדליה#סב._סליחה|צום גדליה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[את שיחי אשפוך]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אתאנו לך יוצר רוחות]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קמד. [[סידור/נוסח_אשכנז/סליחות_לשבעה_עשר_בתמוז_(מערבי)#סליחה_א|י"ז תמוז]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אתה ה' אבינו]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אתה אל נורא אתה]] |<!-- סוג --> שלישיה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אתה אלהי מלכי מקדם]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אתה אלהי תהלתי]] |<!-- סוג --> שלישיה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אתה האל עושה פלא]] |<!-- סוג --> שניה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קמא. [[סידור/נוסח_אשכנז/סליחות_לתענית_אסתר_(מערבי)#סליחה_ב|ת' אסתר]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אתה האל עושה פלאות]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קמ. [[סידור/נוסח_אשכנז/סליחות_לתענית_אסתר_(מערבי)#סליחה_א|ת' אסתר]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אתה הרואה בעלבון נעלבים]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אתה חלקי וצור לבבי]] |<!-- סוג --> שלישיה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> צג. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_רביעי_מעשי"ת#צג._שלישיה|ד' בתשובה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אתה מקדם אלהינו אדוננו]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> טו. ד' דסליחות | |<!-- אשכנז --> יב. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שלישי#יב._סליחה|ג' דסליחות]] |<!-- עלזאס --> טז. [[סדר_הסליחות/מנהג_עלזאס/סליחות_ליום_רביעי#טז._סליחה|ד' דסליחות]] |<!-- וורמייזא --> יג. ג' דסליחות |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> ד' דסליחות |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אתה תקותי ותוחלתי]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אתודה לך חטאתי במורא]] |<!-- סוג --> חטאנו |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[באשמורת הבקר קראתיך אל מהולל]] |<!-- סוג --> פזמון |<!-- פולין --> יג. [[סדר_הסליחות/מנהג_פולין/סליחות_ליום_רביעי#יג._פזמון|ד' דסליחות]] |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> יד. [[סדר_הסליחות/מנהג_הונגריה/סליחות_ליום_רביעי#יד._פזמון|ד' דסליחות]] |<!-- פוזנא --> יג. ד' דסליחות |<!-- פראג --> ט. ב' דסליחות | |<!-- אשכנז --> פה. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שלישי_מעשי"ת#פה._פזמון|ג' בתשובה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[בין כסה לעשור]] |<!-- סוג --> פזמון |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=במוצאי מנוחה/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה]] |<!-- סוג --> פזמון |<!-- פולין --> ד. [[סדר_הסליחות/מנהג_פולין/סליחות_ליום_ראשון#ד._פזמון|א' דסליחות]] |<!-- ליטא --> ד. [[סדר_הסליחות/מנהג_ליטא/סליחות_ליום_ראשון#ד._פזמון|א' דסליחות]] |<!-- פיהם --> ה. [[סדר_הסליחות/מנהג_הונגריה/סליחות_ליום_ראשון#ה._פזמון|א' דסליחות]] |<!-- פוזנא --> ד. א' דסליחות |<!-- פראג --> ה. א' דסליחות | |<!-- אשכנז --> ד. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_ראשון#ד._פזמון|א' דסליחות]] |<!-- עלזאס --> ד. [[סדר_הסליחות/מנהג_עלזאס/סליחות_ליום_ראשון#ד._פזמון|א' דסליחות]] |<!-- וורמייזא --> ה. א' דסליחות |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> א' דסליחות |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=במוצאי מנוחה/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[במתי מספר חילינו פניך]] |<!-- סוג --> פזמון |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קמג. [[סידור/נוסח_אשכנז/סליחות_לתענית_אסתר_(מערבי)#פזמון|ת' אסתר]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[בנין המזבח אם נהרס]] |<!-- סוג --> עקדה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> (תוספת למנהגי במברג ונירנברג) |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[בת עמי לא תחשה]] |<!-- סוג --> פזמון |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[בתולת בת יהודה]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> טז. ד' דסליחות | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[ברית כרותה מלשכוח]] |<!-- סוג --> שלישיה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[גדול עווני]] |<!-- סוג --> חטאנו |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * עו. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שני_מעשי"ת#עו._חטאנו|ב' בתשובה]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/מוסף#יד._(עו.)_חטאנו|יו"כ מוסף]] * [[סידור/נוסח_אשכנז/סליחות_לחמישי_(מערבי)#חטאנו|ה']] |<!-- עלזאס --> טו. [[סדר_הסליחות/מנהג_עלזאס/סליחות_ליום_שלישי#טו._חטאנו|ג' דסליחות]] |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> ג' דסליחות |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[גרוני נחר זועק חמס]] |<!-- סוג --> תחנון (פזמון) |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * ([[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לצום_גדליה#גרוני_נחר|צום גדליה]]) * ([[סידור/נוסח_אשכנז/סליחות_לעשרה_בטבת_(מערבי)#שומר_ישראל|י' טבת]]) * ([[סידור/נוסח_אשכנז/סליחות_לתענית_אסתר_(מערבי)#שומר_ישראל|ת' אסתר]]) * ([[סידור/נוסח_אשכנז/סליחות_לשבעה_עשר_בתמוז_(מערבי)#שומר_ישראל|י"ז תמוז]]) * (תוספת למנהגי במברג ונירנברג) |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[הורית דרך תשובה]] |<!-- סוג --> פזמון |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> סו. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לצום_גדליה#סו._פזמון|צום גדליה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[המבדיל בין קודש לחול]] |<!-- סוג --> פזמון |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[ואתה הוא ותיק]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא -->ו |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[בקשה לרב סעדיה גאון|ובכן יהי רצון]] |<!-- סוג --> תחינה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> נו. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_ראש_השנה#נו.|ער"ה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[וכשחטאו ישראל]] |<!-- סוג --> תחינה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[ותיק וחסיד אתה]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> (תוספת למנהגי במברג ונירנברג) |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[זכור ברית - אבדנו מארץ טובה]] |<!-- סוג --> זכור ברית |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * נה. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_ראש_השנה#נה._זכור_ברית|ער"ה]] * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_יום_כיפור#(נה.)_זכור_ברית|עיו"כ]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[זכור ברית - אות ברית]] |<!-- סוג --> זכור ברית |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[זכור ברית - אשמתנו כי רבה]] |<!-- סוג --> זכור ברית |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[זכור ברית - שש אנכי]] |<!-- סוג --> זכור ברית |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[חוצב רהב תנין]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[חוקר הכל וסוקר]] |<!-- סוג --> פזמון |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> יג. [[סדר_הסליחות/מנהג_ליטא/סליחות_ליום_רביעי#יג._פזמון|ד' דסליחות]] |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> יז. ד' דסליחות | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[חיים ארוכים תכתבנו]] |<!-- סוג --> שלמונית |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אלה בשלישמו|חננו ה' חננו]] |<!-- סוג --> פזמון |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> (תוספת למנהגי במברג ונירנברג) |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> ו' דסליחות |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[יה איום זכור היום]] |<!-- סוג --> פזמון |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[יום זה יהי משקל כל חטאתי]] |<!-- סוג --> פזמון |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[יום כפורים זה]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[יושב בגבהי מרומים]] |<!-- סוג --> חטאנו |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> י. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שני#י._חטאנו|ב' דסליחות]] |<!-- עלזאס --> כ. [[סדר_הסליחות/מנהג_עלזאס/סליחות_ליום_רביעי#כ._חטאנו|ד' דסליחות]] |<!-- וורמייזא --> ו. א' דסליחות |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> ד' דסליחות |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[יושב בסתר עליון מגני וצנתי]] |<!-- סוג --> פזמון |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[יחביאנו צל ידו]] |<!-- סוג --> פזמון |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[יעזוב רשע נתיבו]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[יקרו רעיך רב מחולל]] |<!-- סוג --> חטאנו |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[ירושלים את ה' הללי]] |<!-- סוג --> שלמונית |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[ירצה צום עמך]] |<!-- סוג --> פזמון |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קיא. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_יום_כיפור#קיא._פזמון|עיו"כ]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[ישמיענו סלחתי]] |<!-- סוג --> פזמון |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[ישראל נושע בה' (סליחות)|ישראל נושע בה']] |<!-- סוג --> פזמון |<!-- פולין --> י. [[סדר_הסליחות/מנהג_פולין/סליחות_ליום_שלישי#י._פזמון|ג' דסליחות]] |<!-- ליטא --> ז. [[סדר_הסליחות/מנהג_ליטא/סליחות_ליום_שני#ז._פזמון|ב' דסליחות]] |<!-- פיהם --> ח. [[סדר_הסליחות/מנהג_הונגריה/סליחות_ליום_שני#ח._פזמון|ב' דסליחות]] |<!-- פוזנא --> י. ג' דסליחות |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * יד. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שלישי#יד._פזמון|ג' דסליחות]] * [[סידור/נוסח_אשכנז/סליחות_לשני_קמא_(מערבי)#פזמון|ב' קמא]] |<!-- עלזאס --> יט. [[סדר_הסליחות/מנהג_עלזאס/סליחות_ליום_רביעי#יט._פזמון|ד' דסליחות]] |<!-- וורמייזא --> טו. ג' דסליחות |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> ד' דסליחות |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[ישראל עמך|ישראל עמך תחינה עורכים]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> * ח. [[סדר_הסליחות/מנהג_פולין/סליחות_ליום_שלישי#ח._סליחה|ג' דסליחות]] * [[סידור/נוסח_אשכנז/סליחות_לשני_קמא_(מערבי)#סליחה_ב|ב' קמא]] |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> ה. ב' דסליחות |<!-- פראג --> ג. א' דסליחות | |<!-- אשכנז --> ו. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שני#ו._סליחה|ב' דסליחות]] |<!-- עלזאס --> ג. [[סדר_הסליחות/מנהג_עלזאס/סליחות_ליום_ראשון#ג._סליחה|א' דסליחות]] |<!-- וורמייזא --> ז. ב' דסליחות |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> א' דסליחות |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[כי הנה כחומר]] |<!-- סוג --> פזמון |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קה. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_חמישי_מעשי"ת#קה._פזמון|ה' בתשובה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[כי על רחמיך הרבים אנו סמוכים]] |<!-- סוג --> פתיחה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[לך ה' הצדקה תלבושת]] |<!-- סוג --> פזמון |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> לד. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שביעי#לד._פזמון|ז' דסליחות]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[למה ה' תעמוד ברחוק]] |<!-- סוג --> פזמון |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[מאתך תהלתי שומע עתירה ושועה]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קלד. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/מנחה#ז._(קלד.)_סליחה|יו"כ מנחה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אנשי משמר|מי אל כמוך נושא עוון]] |<!-- סוג --> פזמון |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[מלאכי רחמים]] |<!-- סוג --> פזמון |<!-- פולין --> ז. [[סדר_הסליחות/מנהג_פולין/סליחות_ליום_שני#ז._פזמון|ב' דסליחות]] |<!-- ליטא --> י. [[סדר_הסליחות/מנהג_ליטא/סליחות_ליום_שלישי#י._פזמון|ג' דסליחות]] |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> ז. ב' דסליחות |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> ט. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שני#ט._פזמון|ב' דסליחות]] |<!-- עלזאס --> יד. [[סדר_הסליחות/מנהג_עלזאס/סליחות_ליום_שלישי#יד._פזמון|ג' דסליחות]] |<!-- וורמייזא --> י. ב' דסליחות |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> ג' דסליחות |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[מלך אחד יהיה אל העמים]] |<!-- סוג --> שלמונית |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[מלך מלכים רם על רמים]] |<!-- סוג --> תחינה (למ"ר) |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> עז. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שני_מעשי"ת#עז._תחינה|ב' בתשובה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[מלכי מקדם פועל ישועות]] |<!-- סוג --> שלמונית |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[אקשטה כסל וקרב (סליחה)|מלכנו באנו בכוח יחודך]] |<!-- סוג --> שמע |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני]] |<!-- סוג --> עקדה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/שחרית#יא._(קיח.)_עקדה|יו"כ שחרית]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[מקוה ישראל ה' (סליחה)|מקוה ישראל ה']] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> עא. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שני_מעשי"ת#עא._סליחה|ב' בתשובה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[מקוה ישראל מושיעו]] |<!-- סוג --> תחינה (למ"ר) |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי מנחת ערב]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * קכט. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/מנחה#ב._(קכט.)_סליחה|יו"כ מנחה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[סלח נא אשמות]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/ערבית#סליחה|יו"כ ערבית]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[סלח נא אשמתנו]] |<!-- סוג --> פתיחה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[עם ה' חזקו ונתחזקה]] |<!-- סוג --> פתיחה (שניה) |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> עח. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שלישי_מעשי"ת#עח._פתיחה|ג' בתשובה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[עינינו לך תלינו]] |<!-- סוג --> תחנון |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[רועה ישראל האזינה]] |<!-- סוג --> פזמון |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * עה. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שני_מעשי"ת#עה._פזמון|ב' בתשובה]] * [[סידור/נוסח_אשכנז/סליחות_לחמישי_(מערבי)#פזמון|ה']] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> ה' דסליחות |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[שבת הכסא אשר למעלה מנושא]] |<!-- סוג --> תחינה (למ"ר) |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> פז. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שלישי_מעשי"ת#פז._תחינה|ג' בתשובה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[שוממתי ברב יגוני]] |<!-- סוג --> שלישיה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> סד. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לצום_גדליה#סד._שלישיה|צום גדליה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[שופט כל הארץ]] |<!-- סוג --> פזמון |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> * נג. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_ראש_השנה#נג._פזמון|ער"ה]] * קיט. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/שחרית#יד._(קיט.)_פזמון|יו"כ שחרית]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[שושנת ורד]] |<!-- סוג --> פתיחה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[שחר קמתי להודות]] |<!-- סוג --> פזמון |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> יא. [[סדר_הסליחות/מנהג_הונגריה/סליחות_ליום_שלישי#יא._פזמון|ג' דסליחות]] |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> יג. ג' דסליחות | |<!-- אשכנז --> צה. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_רביעי_מעשי"ת#צה._פזמון|ד'בתשובה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[שחרנוך בקשנוך יוצר הרים]] |<!-- סוג --> פתיחה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> פח. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_רביעי_מעשי"ת#פח._פתיחה|ד' בתשובה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[שטר עלי בעדים וקנין]] |<!-- סוג --> שלישיה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[שלום תשפות לנו]] |<!-- סוג --> שלמונית |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[שלש עשרה מדות האמורות בחנינה]] |<!-- סוג --> שלמונית |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[שעה נאסר]] |<!-- סוג --> פזמון |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קמז. [[סידור/נוסח_אשכנז/סליחות_לשבעה_עשר_בתמוז_(מערבי)#פזמון|י"ז תמוז]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[שערי שמים בלולי אש ומים]] |<!-- סוג --> תחינה (למ"ר) |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> צז. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_רביעי_מעשי"ת#צז._תחינה|ד' בתשובה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[שרי קודש היום]] |<!-- סוג --> פזמון |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קיט. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/שחרית#יד._(קיט.)_פזמון|יו"כ שחרית]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[תא שמע מרא דעלמא]] |<!-- סוג --> תחינה (למו"מ) |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קז. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_חמישי_מעשי"ת#קז.|ה' בתשובה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> ז' דסליחות |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[תאבת יום זה]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[תאות נפש ולב]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[תבוא לפניך שועת חנון]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> ג. [[סדר_הסליחות/מנהג_פולין/סליחות_ליום_ראשון#ג._סליחה|א' דסליחות]] |<!-- ליטא --> ג. [[סדר_הסליחות/מנהג_ליטא/סליחות_ליום_ראשון#ג._סליחה|א' דסליחות]] |<!-- פיהם --> ד. [[סדר_הסליחות/מנהג_הונגריה/סליחות_ליום_ראשון#ד._סליחה|א' דסליחות]] |<!-- פוזנא --> ג. א' דסליחות |<!-- פראג --> ו. ב' דסליחות | |<!-- אשכנז --> * ג. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_ראשון#ג._סליחה|א' דסליחות]] * [[סידור/נוסח_אשכנז/סליחות_לשני_קמא_(מערבי)#סליחה_א|ב' קמא]] |<!-- עלזאס --> ב. [[סדר_הסליחות/מנהג_עלזאס/סליחות_ליום_ראשון#ב._סליחה|א' דסליחות]] |<!-- וורמייזא --> ד. א' דסליחות |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> א' דסליחות |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[תגרת יד אסוף]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קיז. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/שחרית#ח._(קיז.)_סליחה|יו"כ שחרית]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[תוחלת ישראל]] |<!-- סוג --> שלמונית |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> עב. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שני_מעשי"ת#עב._שלמונית|ב' בתשובה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[תומת צורים וחסדם]] |<!-- סוג --> עקדה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/ערבית#עקידה|יו"כ ערבית]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[תורה הקדושה]] |<!-- סוג --> תחינה (למ"ר) (שלישיה) |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> סז. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לצום_גדליה#סז._תחינה|צום גדליה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[תחרות רוגז הניח]] |<!-- סוג --> שלמונית |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> (תוספת למנהגי במברג ונירנברג) |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[תמו פסו עבודת בית עולמים]] |<!-- סוג --> שלישיה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[תעודה החמודה]] |<!-- סוג --> תחינה (למ"ר) |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[תמור עבודת מזין]] |<!-- סוג --> שניה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[תעוב שמלות]] |<!-- סוג --> שניה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[תעלה תפילתנו למעון שמיך]] |<!-- סוג --> שניה |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> קטז. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_כיפור/שחרית#ו._(קטז.)_סליחה|יו"כ שחרית]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[תעלת צרי]] |<!-- סוג --> שלמונית |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[תענית צבור קבעו תבוע צרכים]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> כח. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_שישי#כח._סליחה|ו' דסליחות]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[תערוג אליך כאיל על אפיקים]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> י. [[סדר_הסליחות/מנהג_הונגריה/סליחות_ליום_שלישי#י._סליחה|ג' דסליחות]] |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> יב. ג' דסליחות | |<!-- אשכנז --> יח. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_רביעי#יח._סליחה|ד' דסליחות]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> יט. ד' דסליחות |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[תפלה לקדמך|תפילה לקדמך]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[תפילה תקח תחינה תבחר]] |<!-- סוג --> תחינה (שניה) |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> נח. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_לערב_ראש_השנה#נח._תחינה|ער"ה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[תפן בעינוי ודוחק]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[תשוב תרחמנו שוב שביתנו]] |<!-- סוג --> שלמונית |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> צב. [[סדר_הסליחות/מנהג_אשכנז_המערבי/סליחות_ליום_רביעי_מעשי"ת#צב._שלמונית|ד' בתשובה]] |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/><קטע התחלה=/> |- style="vertical-align: top;" ! style="vertical-align: middle;" |[[תשובה חשובה]] |<!-- סוג --> |<!-- פולין --> |<!-- ליטא --> |<!-- פיהם --> |<!-- פוזנא --> |<!-- פראג --> | |<!-- אשכנז --> (תוספת למנהגי במברג ונירנברג) |<!-- עלזאס --> |<!-- וורמייזא --> |<!-- איטליה --> |<!-- פיורדא --> |<!-- שוואבן --> |<!-- קוילן --> |<!-- פֿלאָס --> <קטע סוף=/> |} ==הערות== k10vrcrxh5cpji1afddj5hjjzh2s2yq 116 1755452 3083841 3083141 2026-09-18T18:00:14Z OpenLawBot 8112 בוט: תיקונים אוטומטיים 3083841 wikitext text/x-wiki <שם> צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה), התשנ"ה-1995 <שם אחר> צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה - לי הרצליה), התשנ"ה-1995 <מקור> ((ק"ת תשנ"ה, 1597|צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)|5690)). <מבוא> בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיף 2]] [[לפקודת הנמלים [נוסח חדש], התשל"א-1971]], אני מצווה לאמור: @ 1. הכרזת נמל : חוף מרינה הרצליה יהיה נמל לצורך פקודת הנמלים וייקרא "נמל מרינה-לי הרצליה". @ 2. גבולות הנמל : (1) מנקודה 1M‏‏ 173990.72, 129782.11 : (2) לנקודה 2M‏ 175506.66, 130187.95 : (3) לנקודה 3M‏ 175310.13, 130922.10 : (4) לנקודה 4M‏ 174730.54, 130766.94 : (5) לנקודה 5M‏ 174636.41, 131118.56 : (6) לנקודה 6M‏ 174591.41, 131040.62 : (7) לנקודה 7M‏ 174596.50, 131035.42 : (8) לנקודה 8M‏ 174650.86, 130832.57 : (9) לנקודה 9M‏ 174617.05, 130823.52 : (10) לנקודה 10M‏ 174610.58, 130847.67 : (11) לנקודה 11M‏ 174578.99, 130865.91 : (12) לנקודה 12M‏ 174571.13, 130895.22 : (13) לנקודה 13M‏ 174427.51, 130977.50 : (14) לנקודה 14M‏ 174366.59, 130961.19 : (15) לנקודה 15M‏ 174374.32, 130932.38 : (16) לנקודה 43M‏ 174318.10, 130835.00 : (17) לנקודה 42M‏ 174160.97, 130792.89 : (18) לנקודה 41M‏ 174154.84, 130796.43 : (19) לנקודה 40M‏ 174140.60, 130849.56 : (20) לנקודה 20M‏ 174081.68, 130833.77 : (21) לנקודה 21M‏ 174050.71, 130810.01 : (22) לנקודה 22M‏ 174032,42, 130820.57 : (23) לנקודה 23M‏ 174045.61, 130771.31 : (24) לנקודה 24M‏ 174057.26, 130727.84 : (25) לנקודה 25M‏ 174025.39, 130719.30 : (26) לנקודה 44M‏ 174029.53, 130703.84 : (27) לנקודה 103M‏ 174312.82, 130779,75 : (28) לנקודה 104M‏ 174427.49, 130713.54 : (29) לנקודה 100M‏ 174078.55, 130613.67 : (30) לנקודה 101M‏ 174056.16, 130616.61 : (31) לנקודה 102M‏ 174042.42, 130634.52 : (32) לנקודה 105M‏ 174033.36, 130668.32 : (33) לנקודה 35M‏ 174023.21, 130665.61 : (34) לנקודה 36M‏ 173952.06, 130931.24 : (35) לנקודה 37M‏ 173700.91, 130863.96 : (36) לנקודה 1M‏ 173990.72, 129782.11 @ 3. מפה : גבולות הנמל סומנו בקו ציר במפת "נמל מרינה-לי הרצליה" הערוכה בקנה מידה 1:2,500 אשר נחתמה בידי שר התחבורה ביום כ"ה באייר התשנ"ה (25 במאי 1995) ואשר העתקים ממנה נמצאים בידי הממונה על מחוז המרכז. <פרסום> ט' בסיון התשנ"ה (7 ביוני 1995) <חתימה> ישראל קיסר שר התחבורה otybxuz5362mo5kaesqovi6n6ldavar 0 1755491 3083845 3083565 2026-09-18T20:37:42Z Editor259 28663 3083845 wikitext text/x-wiki (טו, א) כי ירא ייי יעשה זאת ותופש תורה ידריכנה: (טו, ב) וקדמתהו כאם וכאשת נעורים תקבלנו: (טו, ג) והאכילתהו להם שכל ומי תבונה תשקנו: (טו, ד) ונשען עליה ולא ימוט ובה יבטח ולא יבוש: (טו, ה) ורוממתהו מרעהו ובתוך קהל תפתח שיו: (טו, ו) ששון ושמחה ימצא ושם עולם תורישנו: (טו, ז) לא ידריכוה מתי שוא ואנשי זדון לא יראוה: (טו, ח) רחוקה היא מלצים ואנשי כזב לא יזכרוה: (טו, ט) לא נאתה תהלה בפי רשע כי לא מאל נחלקה לו: (טו, י) בפה חכם תאמר תהלה ומשל בה ילמדנה: (טו, יא) אל תאמר מאל פשעי כי את אשר שנא לא עשה: (טו, יב) פן תאמר הוא התקילני כי אין צורך באנשי חמס: (טו, יג) רעה ותעבה שנא ייי ולא יאננה ליראיו: (טו, יד) אלהים מבראשית ברא האדם ויתנהו ביד יצרו: (טו, טו) אם תחפץ תשמר מצוה ואמונה לעשות רצונו: (טו, טז) מוצק לפניך אש ומים באשר תחפץ שלח ידיך: (טו, יז) לפני אדם חיים ומוות אשר יחפץ ינתן לו: (טו, יח) [כי] ספקת חכמת ייי אמיץ גבורות וחוזה כל: {{לא נשלם}} קישור: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31018&st=&pgnum=44 סמנד פרק טו] [[קטגוריה:בן סירא]] qu0dsatieuym2laobnx5djjqbimpbg2 0 1755594 3083805 2026-09-18T12:00:06Z OpenLawBot 8112 [3083138] צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשדוד), התשנ"ט-1999 3083805 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשדוד), התשנ״ט–1999}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:תיבה|ק״ת תשנ״ט, 455|צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשדוד)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5957.pdf}}. בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|פקודת הנמלים#סעיף 2|סעיף 2}} {{ח:חיצוני|פקודת הנמלים|לפקודת הנמלים [נוסח חדש], התשל״א–1971}}, אני מצווה לאמור: {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:סעיף|1|הכרזת נמל}} {{ח:ת}} חוף מרינה אשדוד יהיה נמל לצורך {{ח:חיצוני|פקודת הנמלים|פקודת הנמלים}} וייקרא ”נמל מרינה אשדוד“. {{ח:סעיף|2|גבולות הנמל}} {{ח:תת|(1)}} מנקודה A‏ 133367 114470 {{ח:תת|(2)}} לנקודה B‏ 133800 114320 {{ח:תת|(3)}} לנקודה C‏ 134234 114410 {{ח:תת|(4)}} לנקודה D‏ 134470 114615 {{ח:תת|(5)}} לנקודה E‏ 134340 114880 {{ח:תת|(6)}} לנקודה F‏ 133895 114963 {{ח:תת|(7)}} לנקודה G‏ 133970 115160 {{ח:תת|(8)}} לנקודה H‏ 133964 115174 {{ח:תת|(9)}} לנקודה I‏ 133861 115127 {{ח:תת|(10)}} לנקודה J‏ 133835 115099 {{ח:תת|(11)}} לנקודה K‏ 133832 115019 {{ח:תת|(12)}} לנקודה L‏ 133771 115000 {{ח:תת|(13)}} לנקודה N‏ 133726 115013 {{ח:תת|(14)}} לנקודה M‏ 133605 114957 {{ח:תת|(15)}} לנקודה A‏ 133376 114470 {{ח:סעיף|3|מפה}} {{ח:ת}} גבולות הנמל סומנו בקו ציר במפת ”נמל מרינה אשדוד“ הערוכה בקנה מידה 1:1,000, אשר נחתמה בידי שר התחבורה ביום כ״ט בשבט התשנ״ט (17 בפברואר 1999), ואשר העתקים ממנה נמצאים בידי הממונה על מחוז המרכז. {{ח:חתימות|כ״ט בשבט התשנ״ט (17 בפברואר 1999)}} * '''שאול יהלום'''<br>שר התחבורה {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] sjdhx7mqv3l5g2117bmgruaqw1yg6ln 117 1755595 3083806 2026-09-18T12:00:07Z OpenLawBot 8112 הפניה 3083806 wikitext text/x-wiki #הפניה [[שיחה:צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשדוד)]] 7uk4qrr1prgk0fc7s7mgna9cc5acd9e 1 1755596 3083807 2026-09-18T12:00:08Z OpenLawBot 8112 דף ריק 3083807 wikitext text/x-wiki phoiac9h4m842xq45sp7s6u21eteeq1 106 1755597 3083813 2026-09-18T12:18:29Z תומר פנק 21273 יצירת דף עם התוכן "{{דף של זהר|זהר חלק א|עט ב|פ א|פ ב|}} ==זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק ד|דף פ א}} ==סתרי תורה== {{קטע זוהר|זוהר חלק ד|סתרי תורה דף פ א}} ==תרגום לעברית== שהיה מכוסה ממנו, ואז: "וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו" {{ממ|בראשית|יב|ז}} כיוון שאמר לה', מהו "נִּרְאֶה אֵלָיו"?..." 3083813 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|עט ב|פ א|פ ב|}} ==זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק ד|דף פ א}} ==סתרי תורה== {{קטע זוהר|זוהר חלק ד|סתרי תורה דף פ א}} ==תרגום לעברית== שהיה מכוסה ממנו, ואז: "וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו" {{ממ|בראשית|יב|ז}} כיוון שאמר לה', מהו "נִּרְאֶה אֵלָיו"? אלא כאן התגלה לו אותו מדרגה השולטת על הארץ, ונכנס בה, והתקיים בה. "וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה" {{ממ|בראשית|יב|ח}}", משם ידע הר ה' וכל המדרגות הנטועות במקום הזה. "וַיֵּט אהֳלֹה", כתוב בה"א, פרש פרישות וקיבל מלכות שמים בכל המדרגות האחוזות בו, ואז ידע שהקדוש ברוך הוא שולט על הכול, ואז בנה מזבח. ושני מזבחות היו, משום שכאן התגלה לו שהקדוש ברוך הוא שולט על הכול, וידע חכמה עליונה, מה שלא היה יודע קודם לכן, ובנה שני מזבחות, אחד למדרגה שהתגלתה ואחד למדרגה המכוסה. בוא וראה: שכך היה, בתחילה כתוב: "וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו" {{ממ|בראשית|יב|ז}}. ואחר כך כתוב: "וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ ה' " {{ממ|בראשית|יב|ח}} ולא כתוב הנראה אליו, והכול הוא סוד החכמה. ואז התעטר אברהם ממדרגה למדרגה, עד שעלה למדרגתו, זהו שכתוב: "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" {{ממ|בראשית|יב|ט}}, זהו דרום, שהוא חלקו של אברהם, הלוך ונסוע מדרגה אחר מדרגה, עד שעלה לדרום, ושם נקשר כראוי, ועלה למדרגת הדרום, כיוון שהתעטר אברהם במדרגותיו בארץ הקדושה, ונכנס במדרגה הקדושה, אז מה כתוב: "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ" {{ממ|בראשית|יב|י}}, שלא היו יודעים ידיעה להתקרב אל הקדוש ברוך הוא. "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ" {{ממ|בראשית|יב|י}}, שעד עתה לא היה הכוח שעל הארץ נותן תוקף ומזון לארץ, משום שעד עתה לא התקדשה, ולא עמדה בקיומה, כיוון שראה אברהם שאותו כוח הממונה על הארץ אינו נותן תוקף וכוח קדוש כראוי, אז "וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם" {{ממ|בראשית|יב|י}}. מניין ידע אברהם, שכתוב "לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" {{ממ|בראשית|טו|יח}}, אז ידע אברהם שהארץ לא נתקנה בתיקון קדוש, אלא במדרגות קדושות שיצאו ממנה, ואז ידע אברהם את סוד החכמה, שהארץ לא תתוקן בקדושה אלא כפי שאמרנו. ===סתרי תורה=== ובדוגמה זו נברא הגוף מארבעה יסודות, אש ורוח ועפר ומים, כמו שהוא בנשמה: נשמה ורוח ונפש, מים זה זכר, וזהו מים מתוקים של הקדושה, ויש מים המאררים, שהם יצר הרע. יש אש קדושה, נקבה, ויש אש זרה, אש נוכרית. ועל זה כתוב: "וְאַל יָבֹא בְכל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ" {{ממ|ויקרא|טז|ב}}, שהיא הנקבה של יצר הרע, רוח קדושה הוא זכר, ויש רוח טמאה, זה יצר הרע, שנאמר: "כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע" {{ממ|ישעיהו|יד|כט}}. יש עפר קדוש, ויש עפר טמא, ועל זה הנשמה, שהיא תשובה, מתגברת בו, באותו נחש, לשבור אותו בשעבוד התשובה, וממשיכה אותו לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, וארבעת היסודות הללו מתפשטים לעשרים ושתיים אותיות: אחה״ע, בומ״פ, גיכ״ק, דטלנ״ת, זסשר״ץ. וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם" {{ממ|בראשית|יב|ו}}, זהו בית הכנסת, המקום שדירת השכינה שם, כמו שנאמר: "וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד" {{ממ|בראשית|מח|כב}}, זו השכינה שנראתה לו, הואיל ונקרא צדיק, שהרי צדק אין דירתה אלא אצל צדיק, וזהו "עַד מְקוֹם שְׁכֶם". "עַד אֵלוֹן מוֹרֶה", אלו בתי מדרשות שלומדים ומורים שם תורה ברבים. "וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ", אז מתבסם ונתקן יצר הרע בגוף בעל כורחו, ששמות רבים יש לו, ומשום כך ונזכר בשמות רבים. "אָז בָּאָרֶץ", ודאי, ונכפה בזה, משום שאז הוא גוף, בזמן שאותו נחש עדיין לא הועבר ממנו כל כך, משום דבקות הגוף, אז "וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ". מדוע נקרא כנעני, שהוא מסובב את הגוף בדינים רעים. והנשמה מתקיימת בעולם הזה כראוי, כדי לזכות בה לאחר מכן, כאשר היא יוצאת מן העולם הזה, אם זכתה, עולה למקום שממנו יצאה, שכתוב: "אֶל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה" {{ממ|בראשית|יג|ד}}. וכתוב: עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אהֳלֹה בַּתְּחִלָּה" {{ממ|בראשית|יג|ג}}, "אהֳלֹה" בה"א. ועתה היא עומדת בין לעלות למעלה ובין לרדת למטה, "בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעָי". אם זכתה, "אֶל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁם" {{ממ|בראשית|יג|ד}}. מי עשה, ומהו המזבח, אלא "אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁם" זה הקדוש ברוך הוא, שהוא עשה שם את המזבח הזה, ותיקן אותו על שתים עשרה אבנים, "כְּמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֵלָיו לֵאמֹר יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ", ודאי, ומזבח זה עשה שם בראשונה, כאשר נברא העולם העליון, הטמיר מכל העולמות, ומיכאל הכהן הגדול עומד ומקריב עליה קרבנות של נשמות, כיוון 3wu7sn1p6ugxm9o40v8lijt2xbab2gh 106 1755598 3083823 2026-09-18T13:07:16Z תומר פנק 21273 יצירת דף עם התוכן "{{דף של זהר|זהר חלק א|פ א|פ ב|פא א|}} ==זהר== ( ''אין טקסט של זוהר בדף זה'' ) ==סתרי תורה== {{קטע זוהר|זוהר חלק ד|סתרי תורה דף פ ב}} ==תרגום לעברית== ===סתרי תורה=== שהנשמה עולה לשם, מה כתוב: "וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם ה' " {{ממ|בראשית|יג|ד}}, הנשמה קוראת שם, ונקשרת בצרור ה..." 3083823 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|פ א|פ ב|פא א|}} ==זהר== ( ''אין טקסט של זוהר בדף זה'' ) ==סתרי תורה== {{קטע זוהר|זוהר חלק ד|סתרי תורה דף פ ב}} ==תרגום לעברית== ===סתרי תורה=== שהנשמה עולה לשם, מה כתוב: "וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם ה' " {{ממ|בראשית|יג|ד}}, הנשמה קוראת שם, ונקשרת בצרור החיים, וכל זה אם זכתה בעולם הזה לתקן את הגוף כראוי, ולכפות את כוחו של אותו ארור עד שהיא נפרדת ממנו. מה כתוב: "יְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט" {{ממ|בראשית|יג|ז}}, שבכל יום ויום בעולם הזה, אותם המסייעים והמנהיגים של הנשמה, ואותם המסייעים והמנהיגים של יצר הרע, הם מקטרגים אלה על אלה, וכל איברי הגוף בצער ביניהם, בין הנשמה ובין אותו נחש, שהם מנהלים מלחמה בכל יום. "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט" {{ממ|בראשית|יג|ח}}, הנשמה חזרה אל יצר הרע, ואמרה לו: "אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ", הצדדים שלי והצדדים שלך. "כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ", יצר הטוב ויצר הרע קרובים זה לזה, זה לימין וזה לשמאל. "הֲלֹא כל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי" {{ממ|בראשית|יג|ט}}, רבים החוטאים הם בעולם, לך והסתובב אחריהם והיפרד ממני, "אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה", והוכיחה אותו והציקה לו בכמה מלחמות שהיא עושה עמו בכל יום, עד שכתוב: "וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו" {{ממ|בראשית|יג|יא}}, כיוון שנפרדים זה מזה, מה כתוב: "אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" {{ממ|בראשית|יג|יב}}, התיישבה הנשמה באותם הצדיקים, ביישוב טוב בשלום. "וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר" {{ממ|בראשית|יג|יב}}, אותו ארור מקטרג הולך לקטרג ולהתחבר במקום החוטאים שם, שכתוב: " וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם". מה כתוב אחריו: "וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לה' מְאֹד" {{ממ|בראשית|יג|יג}}. שם הוא שורה ושם את מגוריו ביניהם, להתחבר בהם, להטעות אותם ולאבד אותם. כיוון שנשארה הנשמה בלי מקטרג, ונטהר הגוף מאותה זוהמה, מיד הקדוש ברוך הוא משרה את מדורו עמו, ויורש נחלה עליונה ותחתונה, ויש לו מנוחה בין הצדיקים, ואותו ארור בין אותם הרשעים, חוטאים עמו, עד שלא היה פדיון לחטאיהם. מה כתוב: "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו" {{ממ|בראשית|יד|יד}}, "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם", זו הנשמה שנשארה בטהרה בגוף. "כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו", , זה יצר הרע שנשבה בין אותם החוטאים בחטאים רבים. "וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ", אלו הם הצדיקים העמלים בתורה, שהם איברי הגוף הזריזים ללכת עמו. "שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת", אלו רמ"ח איברי הגוף, ושבעים, סוד הנשמה שיוצאת משם. בכל הזדרז ללכת לשם אל אותם החוטאים, להשיב אותם מחטאיהם, מה כתוב: "וַיִּרְדֹּף עַד דָּן" {{ממ|בראשית|יד|יד}}, רדף אחריהם והודיע להם את דינו של אותו עולם ואת עונש הגיהנם, ולא נתן שינה לעיניו ביום ובלילה, עד שהוכיח את אותם החוטאים, והשיב אותם בתשובה לפני הקדוש ברוך הוא. מה כתוב: "וַיָּשֶׁב אֵת כׇּל הָרְכֻשׁ" {{ממ|בראשית|יד|טז}}, השיב אותם בתשובה שלמה כראוי. "וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו", אפילו את אותו יצר הרע תקף עמו עד שכפה אותו בעל כורחו, והמתיק אותו כראוי, הכול השיב בתשובה שלמה כראוי, משום שלא שקט ביום ובלילה, עד שהוכיח אותם ורדף אותם על אותו חטא שחטאו, עד ששבו בתשובה שלמה כראוי. נחזור לדברים הראשונים של הפרשה. כתוב: "מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר" {{ממ|שיר השירים ה|ז}}, למדנו, עשה הקדוש ברוך הוא את ירושלים שלמעלה כדוגמת ירושלים שלמטה, בחומות ובמגדלים ובפתחים פתוחים, ואותן החומות שם יש עליהן שומרים. ia4ybvx1tltazxyqiqi9ik1huspl4pd 0 1755599 3083835 2026-09-18T18:00:08Z OpenLawBot 8112 [3083141] צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה), התשנ"ה-1995 3083835 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה־לי הרצליה), התשנ״ה–1995}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:תיבה|ק״ת תשנ״ה, 1597|צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה־לי הרצליה)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-5690.pdf}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:מבוא}} בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|פקודת הנמלים#סעיף 2|סעיף 2}} {{ח:חיצוני|פקודת הנמלים|לפקודת הנמלים [נוסח חדש], התשל״א–1971}}, אני מצווה לאמור: {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:סעיף|1|הכרזת נמל}} {{ח:ת}} חוף מרינה הרצליה יהיה נמל לצורך פקודת הנמלים וייקרא ”נמל מרינה־לי הרצליה“. {{ח:סעיף|2|גבולות הנמל}} {{ח:תת|(1)}} מנקודה 1M‏‏ 173990.72, 129782.11 {{ח:תת|(2)}} לנקודה 2M‏ 175506.66, 130187.95 {{ח:תת|(3)}} לנקודה 3M‏ 175310.13, 130922.10 {{ח:תת|(4)}} לנקודה 4M‏ 174730.54, 130766.94 {{ח:תת|(5)}} לנקודה 5M‏ 174636.41, 131118.56 {{ח:תת|(6)}} לנקודה 6M‏ 174591.41, 131040.62 {{ח:תת|(7)}} לנקודה 7M‏ 174596.50, 131035.42 {{ח:תת|(8)}} לנקודה 8M‏ 174650.86, 130832.57 {{ח:תת|(9)}} לנקודה 9M‏ 174617.05, 130823.52 {{ח:תת|(10)}} לנקודה 10M‏ 174610.58, 130847.67 {{ח:תת|(11)}} לנקודה 11M‏ 174578.99, 130865.91 {{ח:תת|(12)}} לנקודה 12M‏ 174571.13, 130895.22 {{ח:תת|(13)}} לנקודה 13M‏ 174427.51, 130977.50 {{ח:תת|(14)}} לנקודה 14M‏ 174366.59, 130961.19 {{ח:תת|(15)}} לנקודה 15M‏ 174374.32, 130932.38 {{ח:תת|(16)}} לנקודה 43M‏ 174318.10, 130835.00 {{ח:תת|(17)}} לנקודה 42M‏ 174160.97, 130792.89 {{ח:תת|(18)}} לנקודה 41M‏ 174154.84, 130796.43 {{ח:תת|(19)}} לנקודה 40M‏ 174140.60, 130849.56 {{ח:תת|(20)}} לנקודה 20M‏ 174081.68, 130833.77 {{ח:תת|(21)}} לנקודה 21M‏ 174050.71, 130810.01 {{ח:תת|(22)}} לנקודה 22M‏ 174032,42, 130820.57 {{ח:תת|(23)}} לנקודה 23M‏ 174045.61, 130771.31 {{ח:תת|(24)}} לנקודה 24M‏ 174057.26, 130727.84 {{ח:תת|(25)}} לנקודה 25M‏ 174025.39, 130719.30 {{ח:תת|(26)}} לנקודה 44M‏ 174029.53, 130703.84 {{ח:תת|(27)}} לנקודה 103M‏ 174312.82, 130779,75 {{ח:תת|(28)}} לנקודה 104M‏ 174427.49, 130713.54 {{ח:תת|(29)}} לנקודה 100M‏ 174078.55, 130613.67 {{ח:תת|(30)}} לנקודה 101M‏ 174056.16, 130616.61 {{ח:תת|(31)}} לנקודה 102M‏ 174042.42, 130634.52 {{ח:תת|(32)}} לנקודה 105M‏ 174033.36, 130668.32 {{ח:תת|(33)}} לנקודה 35M‏ 174023.21, 130665.61 {{ח:תת|(34)}} לנקודה 36M‏ 173952.06, 130931.24 {{ח:תת|(35)}} לנקודה 37M‏ 173700.91, 130863.96 {{ח:תת|(36)}} לנקודה 1M‏ 173990.72, 129782.11 {{ח:סעיף|3|מפה}} {{ח:ת}} גבולות הנמל סומנו בקו ציר במפת ”נמל מרינה־לי הרצליה“ הערוכה בקנה מידה 1:2,500 אשר נחתמה בידי שר התחבורה ביום כ״ה באייר התשנ״ה (25 במאי 1995) ואשר העתקים ממנה נמצאים בידי הממונה על מחוז המרכז. {{ח:חתימות|ט׳ בסיון התשנ״ה (7 ביוני 1995)}} * '''ישראל קיסר'''<br>שר התחבורה {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] qy6osruz6h6rx6tyx8rgn9u2a3v9q0i 0 1755600 3083836 2026-09-18T18:00:09Z OpenLawBot 8112 הפניה 3083836 wikitext text/x-wiki #הפניה [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)]] tr8l6oyi1rvoqt1cjt5to7hfr9q9c48 0 1755601 3083837 2026-09-18T18:00:10Z OpenLawBot 8112 הפניה 3083837 wikitext text/x-wiki #הפניה [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)]] tr8l6oyi1rvoqt1cjt5to7hfr9q9c48 0 1755602 3083838 2026-09-18T18:00:11Z OpenLawBot 8112 הפניה 3083838 wikitext text/x-wiki #הפניה [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)]] tr8l6oyi1rvoqt1cjt5to7hfr9q9c48 117 1755603 3083839 2026-09-18T18:00:12Z OpenLawBot 8112 הפניה 3083839 wikitext text/x-wiki #הפניה [[שיחה:צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)]] hrfo14swf41efz8tb4cvf56lo4hsi4f 1 1755604 3083840 2026-09-18T18:00:13Z OpenLawBot 8112 דף ריק 3083840 wikitext text/x-wiki phoiac9h4m842xq45sp7s6u21eteeq1 0 1755605 3083846 2026-09-19T00:00:09Z OpenLawBot 8112 [3083143] צו הנמלים (הכרזת נמלים בתל-אביב–יפו), התשס"ג-2003 3083846 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|צו הנמלים (הכרזת נמלים בתל־אביב–יפו), התשס״ג–2003}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:תיבה|ק״ת תשס״ג, 513|צו הנמלים (הכרזת נמלים בתל־אביב–יפו)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6226.pdf}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:מבוא}} בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|פקודת הנמלים#סעיף 2|סעיף 2}} {{ח:חיצוני|פקודת הנמלים|לפקודת הנמלים [נוסח חדש], התשל״א–1971}}, אני מצווה לאמור: {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:סעיף|1|נמל יפו}} {{ח:תת|(א)}} תחום חוף יפו ומימי החופין הסמוכים יהיה נמל לצורך {{ח:חיצוני|פקודת הנמלים|פקודת הנמלים}} וייקרא ”נמל יפו“. {{ח:תת|(ב)}} גבולות נמל יפו בתחום היבשתי והימי הם כפי שסומנו בקו כחול במפה, כשהתחום הימי ניתן בנקודות ציון אלה: {{ח:תתת|(1)}} {{טורים שווים | מנקודה (1) | ‎32° 03.32328′ צפון | ‎45° 45.1056′ מזרח }} {{ח:תתת|(2)}} {{טורים שווים | לנקודה (2) | ‎32° 03.51102′ צפון | ‎34° 45.2321′ מזרח }} {{ח:תתת|(3)}} {{טורים שווים | לנקודה (3) | ‎32° 03.71274′ צפון | ‎34° 44.8189′ מזרח }} {{ח:תתת|(4)}} {{טורים שווים | לנקודה (4) | ‎32° 03.05736′ צפון | ‎34° 44.4872′ מזרח }} {{ח:תתת|(5)}} {{טורים שווים | לנקודה (5) | ‎32° 02.90262′ צפון | ‎34° 44.8224′ מזרח }} {{ח:תת|(ג)}} בסעיף זה, ”מפה“ – מפת ”נמל יפו“ הערוכה בקנה מידה 1:2,000, אשר נחתמה בידי שר התחבורה ביום כ״ד בשבט התשס״ג (27 בינואר 2003) ואשר העתקים ממנה נמצאים בידי הממונה על מחוז תל־אביב–יפו ובידי הממונה על הנמלים במשרד התחבורה. {{ח:סעיף|2|נמל מרינה אתרים}} {{ח:תת|(א)}} תחום חוף אתרים בתל אביב ומימי החופין הסמוכים יהיה נמל לצורך פקודת הנמלים וייקרא ”נמל מרינה אתרים תל אביב“. {{ח:תת|(ב)}} גבולות נמל מרינה אתרים תל אביב בתחום היבשתי והימי הם כפי שסומנו בקו כחול במפה, כשהתחום הימי ניתן בנקודות ציון אלה: {{ח:תתת|(1)}} {{טורים שווים | מנקודה (1) | ‎32° 05.05494′ צפון | ‎34° 46.0954′ מזרח }} {{ח:תתת|(2)}} {{טורים שווים | לנקודה (2) | ‎32° 05.16234′ צפון | ‎34° 45.8034′ מזרח }} {{ח:תתת|(3)}} {{טורים שווים | לנקודה (3) | ‎32° 05.36880′ צפון | ‎34° 45.8586′ מזרח }} {{ח:תתת|(4)}} {{טורים שווים | לנקודה (4) | ‎32° 05.34096′ צפון | ‎34° 46.0624′ מזרח }} {{ח:תתת|(5)}} {{טורים שווים | לנקודה (5) | ‎32° 05.24832′ צפון | ‎34° 46.0927′ מזרח }} {{ח:תתת|(6)}} {{טורים שווים | לנקודה (6) | ‎32° 05.24202′ צפון | ‎34° 46.1391′ מזרח }} {{ח:תתת|(7)}} {{טורים שווים | לנקודה (7) | ‎32° 05.22588′ צפון | ‎34° 46.1455′ מזרח }} {{ח:תת|(ג)}} בסעיף זה, ”מפה“ – מפת ”נמל מרינה אתרים תל אביב“ הערוכה בקנה מידה של 1:2,500 אשר נחתמה בידי שר התחבורה ביום כ״ד בשבט התשס״ג (27 בינואר 2003) ואשר העתקים ממנה נמצאים בידי הממונה על מחוז תל־אביב–יפו ובידי הממונה על הנמלים במשרד התחבורה. {{ח:סעיף|3|נמל תל אביב}} {{ח:תת|(א)}} תחום חוף נמל תל אביב הישן ומימי החופין הסמוכים יהיה נמל לצורך פקודת הנמלים וייקרא ”נמל תל אביב“. {{ח:תת|(ב)}} גבולות נמל תל אביב בתחום הימי ניתנים בנקודות ציון כפי שסומנו בקו הכחול במפת ”נמל תל אביב“ הערוכה בקנה מידה של 1:5,000, אשר נחתמה בידי שר התחבורה ביום כ״ד בשבט התשס״ג (27 בינואר 2003) ואשר העתקים ממנה נמצאים בידי הממונה על מחוז תל־אביב–יפו ובידי הממונה על הנמלים במשרד התחבורה, כמפורט להלן: {{ח:תתת|(1)}} {{טורים שווים | מנקודה (1) | ‎32° 05.70906′ צפון | ‎34° 46.3171′ מזרח }} {{ח:תתת|(2)}} {{טורים שווים | לנקודה (2) | ‎32° 06.15756′ צפון | ‎34° 44.5466′ מזרח }} {{ח:תתת|(3)}} {{טורים שווים | לנקודה (3) | ‎32° 07.00662′ צפון | ‎34° 44.8433′ מזרח }} {{ח:תתת|(4)}} {{טורים שווים | לנקודה (4) | ‎32° 06.55008′ צפון | ‎34° 46.6455′ מזרח }} {{ח:תתת|(5)}} לאורך קו המים {{ש}} {{טורים שווים | לנקודה (1) | ‎32° 05.70906′ צפון | ‎34° 46.3171′ מזרח }} {{ח:תת|(ג)}} גבולות נמל תל אביב בתחום היבשתי הם כפי שסומהו בקו אדום בחלק הצפוני של מפה של נמל יפו הערוכה בקנה מידה של 1:5,000 שנחתמה בידי שר התחבורה ביום י״ז בניסן התשכ״ד (30 במרס 1964), שהעתק ממנה מופקד במשרד הממונה על המחוז, תל־אביב–יפו. {{ח:סעיף|4|ביטול}} {{ח:ת}} צו נמל יפו (הגדרה), 1949 – בטל. {{ח:סעיף|5|תחילה}} {{ח:ת}} תחילתו של צו זה 30 ימים מיום פרסומו. {{ח:חתימות|כ״ד בשבט התשס״ג (27 בינואר 2003)}} * '''צחי הנגבי'''<br>שר התחבורה {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] n66sr38n7r22fo0aom3fgyech9rol4g 0 1755606 3083847 2026-09-19T00:00:10Z OpenLawBot 8112 הפניה 3083847 wikitext text/x-wiki #הפניה [[צו הנמלים (הכרזת נמלים בתל-אביב-יפו)]] p7xhadup5hl4nn24aloqq065ur3910e 0 1755607 3083848 2026-09-19T00:00:11Z OpenLawBot 8112 הפניה 3083848 wikitext text/x-wiki #הפניה [[צו הנמלים (הכרזת נמלים בתל-אביב-יפו)]] p7xhadup5hl4nn24aloqq065ur3910e 0 1755608 3083849 2026-09-19T00:00:12Z OpenLawBot 8112 הפניה 3083849 wikitext text/x-wiki #הפניה [[צו הנמלים (הכרזת נמלים בתל-אביב-יפו)]] p7xhadup5hl4nn24aloqq065ur3910e 117 1755609 3083850 2026-09-19T00:00:13Z OpenLawBot 8112 הפניה 3083850 wikitext text/x-wiki #הפניה [[שיחה:צו הנמלים (הכרזת נמלים בתל-אביב-יפו)]] 09xqejttfaq9iujhtxtqgaodhj81klf 1 1755610 3083851 2026-09-19T00:00:14Z OpenLawBot 8112 דף ריק 3083851 wikitext text/x-wiki phoiac9h4m842xq45sp7s6u21eteeq1