ויקיטקסט hewikisource https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99 MediaWiki 1.47.0-wmf.20 first-letter מדיה מיוחד שיחה משתמש שיחת משתמש ויקיטקסט שיחת ויקיטקסט קובץ שיחת קובץ מדיה ויקי שיחת מדיה ויקי תבנית שיחת תבנית עזרה שיחת עזרה קטגוריה שיחת קטגוריה עמוד שיחת עמוד ביאור שיחת ביאור מחבר שיחת מחבר תרגום שיחת תרגום מפתח שיחת מפתח מקור שיחת מקור TimedText TimedText talk יחידה שיחת יחידה אירוע שיחת אירוע 4 1349 3083947 3082475 2026-09-20T14:20:18Z Roxette5 5159 3083947 wikitext text/x-wiki {{ארגז חול}} <!-- נא לערוך מתחת לשורה זו בלבד, תודה. --> {{גמט דגש|מי יעלה בהר יהוה}} {{גמט דגש|ארץ הצבי}} {{גמט דגש|חנוך מטטרון}} {{גמט דגש|שנות חיים}} {{גמט דגש|ארץ ישראל}} {{צ|עובר {{גמט דגש|לסחר}}}} בגימטריא {{גמט דגש|אורח לגן}} ba0ckna8v3xsmi31y7r2stu8sxhn0u7 0 258612 3083957 2969552 2026-09-20T21:02:37Z AdoniTzedek 36465 3083957 wikitext text/x-wiki {{דף שער|ספר=1|בית הבחירה|לר' מנחם ב"ר שלמה לבית מאיר המכונה בשם [[מחבר:מנחם המאירי|מאירי]] על הש"ס. מסודר על סדר המשנה וכולל גם את הדינים מהבבלי והירושלמי.|מקור=מקור|תמונה=Meiri.jpg|גודל=200|כיתוב=צילום שער דפוס ליוורנו שנת תקנ"ה}} {{בעבודה}} [[הקדמת המאירי לש"ס]] מסכת ברכות:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/ברכות/הקדמה|הקדמה]] | [[מאירי על הש"ס/ברכות/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/ברכות/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/ברכות/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/ברכות/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/ברכות/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/ברכות/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/ברכות/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/ברכות/פרק ח|ח]] | [[מאירי על הש"ס/ברכות/פרק ט|ט]] | [[מאירי על הש"ס/ברכות/בית יד|בית יד]] | מסכת חלה:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/משנה חלה/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/משנה חלה/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/משנה חלה/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/משנה חלה/פרק ד|ד]] מסכת שבת:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק א#הקדמה||הקדמה]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק ח|ח]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק ט|ט]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק י|י]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק יא|יא]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק יב|יב]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק יג|יג]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק יד|יד]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק טו|טו]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק טז|טז]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק יז|יז]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק יח|יח]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק יט|יט]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק כ|כ]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק כא|כא]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק כב|כב]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק כג|כג]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק כד|כד]] | מסכת עירובין:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/עירובין/פרק א#הקדמה|הקדמה]] | [[מאירי על הש"ס/עירובין/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/עירובין/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/עירובין/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/עירובין/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/עירובין/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/עירובין/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/עירובין/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/עירובין/פרק ח|ח]] | [[מאירי על הש"ס/עירובין/פרק ט|ט]] | [[מאירי על הש"ס/עירובין/פרק י|י]] | מסכת פסחים:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/פסחים/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/פסחים/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/פסחים/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/פסחים/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/פסחים/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/פסחים/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/פסחים/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/פסחים/פרק ח|ח]] | [[מאירי על הש"ס/פסחים/פרק ט|ט]] | [[מאירי על הש"ס/פסחים/פרק י|י]] | מסכת שקלים:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/משנה שקלים/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/משנה שקלים/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/משנה שקלים/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/משנה שקלים/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/משנה שקלים/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/משנה שקלים/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/משנה שקלים/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/משנה שקלים/פרק ח|ח]] מסכת יומא:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/יומא/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/יומא/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/יומא/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/יומא/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/יומא/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/יומא/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/יומא/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/יומא/פרק ח|ח]] | מסכת סוכה:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/סוכה/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/סוכה/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/סוכה/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/סוכה/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/סוכה/פרק ה|ה]] | מסכת ביצה:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/ביצה/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/ביצה/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/ביצה/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/ביצה/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/ביצה/פרק ה|ה]] | מסכת ראש השנה:{{ררר}}[[מאירי על הש"ס/ראש השנה/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/ראש השנה/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/ראש השנה/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/ראש השנה/פרק ד|ד]] | מסכת תענית:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/תענית/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/תענית/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/תענית/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/תענית/פרק ד|ד]] | מסכת מגילה:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/מגילה/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/מגילה/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/מגילה/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/מגילה/פרק ד|ד]] | מסכת מועד קטן:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/מועד קטן/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/מועד קטן/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/מועד קטן/פרק ג|ג]] | מסכת חגיגה:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/חגיגה/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/חגיגה/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/חגיגה/פרק ג|ג]] | מסכת יבמות:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/יבמות/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/יבמות/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/יבמות/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/יבמות/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/יבמות/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/יבמות/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/יבמות/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/יבמות/פרק ח|ח]] | [[מאירי על הש"ס/יבמות/פרק ט|ט]] | [[מאירי על הש"ס/יבמות/פרק י|י]] | [[מאירי על הש"ס/יבמות/פרק יא|יא]] | [[מאירי על הש"ס/יבמות/פרק יב|יב]] | [[מאירי על הש"ס/יבמות/פרק יג|יג]] | [[מאירי על הש"ס/יבמות/פרק יד|יד]] | [[מאירי על הש"ס/יבמות/פרק טו|טו]] | [[מאירי על הש"ס/יבמות/פרק טז|טז]] | מסכת כתובות:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/כתובות/הקדמה|הקדמה]] | [[מאירי על הש"ס/כתובות/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/כתובות/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/כתובות/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/כתובות/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/כתובות/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/כתובות/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/כתובות/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/כתובות/פרק ח|ח]] | [[מאירי על הש"ס/כתובות/פרק ט|ט]] | [[מאירי על הש"ס/כתובות/פרק י|י]] | [[מאירי על הש"ס/כתובות/פרק יא|יא]] | [[מאירי על הש"ס/כתובות/פרק יב|יב]] | [[מאירי על הש"ס/כתובות/פרק יג|יג]] | מסכת נדרים:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/נדרים/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/נדרים/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/נדרים/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/נדרים/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/נדרים/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/נדרים/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/נדרים/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/נדרים/פרק ח|ח]] | [[מאירי על הש"ס/נדרים/פרק ט|ט]] | [[מאירי על הש"ס/נדרים/פרק י|י]] | [[מאירי על הש"ס/נדרים/פרק יא|יא]] | מסכת נזיר:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/נזיר/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/נזיר/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/נזיר/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/נזיר/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/נזיר/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/נזיר/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/נזיר/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/נזיר/פרק ח|ח]] | [[מאירי על הש"ס/נזיר/פרק ט|ט]] | מסכת סוטה:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/סוטה/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/סוטה/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/סוטה/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/סוטה/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/סוטה/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/סוטה/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/סוטה/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/סוטה/פרק ח|ח]] | [[מאירי על הש"ס/סוטה/פרק ט|ט]] | [[מאירי על הש"ס/גיטין|מסכת גיטין]]:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/גיטין/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/גיטין/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/גיטין/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/גיטין/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/גיטין/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/גיטין/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/גיטין/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/גיטין/פרק ח|ח]] | [[מאירי על הש"ס/גיטין/פרק ט|ט]] | מסכת קידושין:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/קידושין/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/קידושין/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/קידושין/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/קידושין/פרק ד|ד]] | מסכת בבא קמא:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/בבא קמא/הקדמה|הקדמה]] | [[מאירי על הש"ס/בבא קמא/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/בבא קמא/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/בבא קמא/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/בבא קמא/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/בבא קמא/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/בבא קמא/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/בבא קמא/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/בבא קמא/פרק ח|ח]] | [[מאירי על הש"ס/בבא קמא/פרק ט|ט]] | [[מאירי על הש"ס/בבא קמא/פרק י|י]] | מסכת בבא מציעא:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/בבא מציעא/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/בבא מציעא/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/בבא מציעא/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/בבא מציעא/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/בבא מציעא/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/בבא מציעא/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/בבא מציעא/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/בבא מציעא/פרק ח|ח]] | [[מאירי על הש"ס/בבא מציעא/פרק ט|ט]] | [[מאירי על הש"ס/בבא מציעא/פרק י|י]] | מסכת בבא בתרא:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/בבא בתרא/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/בבא בתרא/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/בבא בתרא/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/בבא בתרא/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/בבא בתרא/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/בבא בתרא/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/בבא בתרא/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/בבא בתרא/פרק ח|ח]] | [[מאירי על הש"ס/בבא בתרא/פרק ט|ט]] | [[מאירי על הש"ס/בבא בתרא/פרק י|י]] | מסכת סנהדרין:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/סנהדרין/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/סנהדרין/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/סנהדרין/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/סנהדרין/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/סנהדרין/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/סנהדרין/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/סנהדרין/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/סנהדרין/פרק ח|ח]] | [[מאירי על הש"ס/סנהדרין/פרק ט|ט]] | [[מאירי על הש"ס/סנהדרין/פרק י|י]] | [[מאירי על הש"ס/סנהדרין/פרק יא|יא]] מסכת מכות:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/מכות/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/מכות/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/מכות/פרק ג|ג]] | מסכת שבועות:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/שבועות/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/שבועות/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/שבועות/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/שבועות/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/שבועות/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/שבועות/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/שבועות/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/שבועות/פרק ח|ח]] | מסכת עדיות:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/עדיות/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/עדיות/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/עדיות/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/עדיות/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/עדיות/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/עדיות/פרק ו|ו]] מסכת עבודה זרה:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/עבודה זרה/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/עבודה זרה/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/עבודה זרה/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/עבודה זרה/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/עבודה זרה/פרק ה|ה]] | מסכת אבות:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/אבות/פתיחה|פתיחה]] | [[מאירי על הש"ס/אבות/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/אבות/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/אבות/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/אבות/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/אבות/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/אבות/פרק ו|ו]] מסכת הוריות:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/הוריות/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/הוריות/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/הוריות/פרק ג|ג]] | מסכת חולין:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/חולין/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/חולין/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/חולין/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/חולין/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/חולין/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/חולין/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/חולין/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/חולין/פרק ח|ח]] | [[מאירי על הש"ס/חולין/פרק ט|ט]] | [[מאירי על הש"ס/חולין/פרק י|י]] | [[מאירי על הש"ס/חולין/פרק יא|יא]] | [[מאירי על הש"ס/חולין/פרק יב|יב]] | מסכת תמיד:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/תמיד/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/תמיד/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/תמיד/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/תמיד/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/תמיד/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/תמיד/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/תמיד/פרק ז|ז]] | מסכת מידות:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/מידות/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/מידות/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/מידות/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/מידות/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/מידות/פרק ה|ה]] | מסכת מקוואות:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/משנה מקוואות/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/משנה מקוואות/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/משנה מקוואות/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/משנה מקוואות/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/משנה מקוואות/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/משנה מקוואות/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/משנה מקוואות/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/משנה מקוואות/פרק ח|ח]] | [[מאירי על הש"ס/משנה מקוואות/פרק ט|ט]] | [[מאירי על הש"ס/משנה מקוואות/פרק י|י]] | מסכת נדה:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/נידה/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/נידה/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/נידה/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/נידה/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/נידה/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/נידה/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/נידה/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/נידה/פרק ח|ח]] | [[מאירי על הש"ס/נידה/פרק ט|ט]] | [[מאירי על הש"ס/נידה/פרק י|י]] | [[קטגוריה:ראשונים על ש"ס בבלי|מאירי]] [[קטגוריה:מנחם המאירי]] [[קטגוריה:ארון הספרים היהודי]] qs68hpgwuzb5v107ddbmmn35ttp6gdo 3083958 3083957 2026-09-20T21:03:04Z AdoniTzedek 36465 3083958 wikitext text/x-wiki {{דף שער|ספר=1|בית הבחירה|לר' מנחם ב"ר שלמה לבית מאיר המכונה בשם [[מחבר:מנחם המאירי|מאירי]] על הש"ס. מסודר על סדר המשנה וכולל גם את הדינים מהבבלי והירושלמי.|מקור=מקור|תמונה=Meiri.jpg|גודל=200|כיתוב=צילום שער דפוס ליוורנו שנת תקנ"ה}} {{בעבודה}} [[הקדמת המאירי לש"ס]] מסכת ברכות:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/ברכות/הקדמה|הקדמה]] | [[מאירי על הש"ס/ברכות/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/ברכות/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/ברכות/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/ברכות/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/ברכות/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/ברכות/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/ברכות/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/ברכות/פרק ח|ח]] | [[מאירי על הש"ס/ברכות/פרק ט|ט]] | [[מאירי על הש"ס/ברכות/בית יד|בית יד]] | מסכת חלה:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/משנה חלה/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/משנה חלה/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/משנה חלה/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/משנה חלה/פרק ד|ד]] מסכת שבת:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק א#הקדמה|הקדמה]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק ח|ח]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק ט|ט]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק י|י]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק יא|יא]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק יב|יב]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק יג|יג]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק יד|יד]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק טו|טו]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק טז|טז]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק יז|יז]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק יח|יח]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק יט|יט]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק כ|כ]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק כא|כא]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק כב|כב]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק כג|כג]] | [[מאירי על הש"ס/שבת/פרק כד|כד]] | מסכת עירובין:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/עירובין/פרק א#הקדמה|הקדמה]] | [[מאירי על הש"ס/עירובין/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/עירובין/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/עירובין/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/עירובין/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/עירובין/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/עירובין/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/עירובין/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/עירובין/פרק ח|ח]] | [[מאירי על הש"ס/עירובין/פרק ט|ט]] | [[מאירי על הש"ס/עירובין/פרק י|י]] | מסכת פסחים:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/פסחים/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/פסחים/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/פסחים/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/פסחים/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/פסחים/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/פסחים/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/פסחים/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/פסחים/פרק ח|ח]] | [[מאירי על הש"ס/פסחים/פרק ט|ט]] | [[מאירי על הש"ס/פסחים/פרק י|י]] | מסכת שקלים:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/משנה שקלים/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/משנה שקלים/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/משנה שקלים/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/משנה שקלים/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/משנה שקלים/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/משנה שקלים/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/משנה שקלים/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/משנה שקלים/פרק ח|ח]] מסכת יומא:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/יומא/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/יומא/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/יומא/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/יומא/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/יומא/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/יומא/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/יומא/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/יומא/פרק ח|ח]] | מסכת סוכה:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/סוכה/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/סוכה/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/סוכה/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/סוכה/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/סוכה/פרק ה|ה]] | מסכת ביצה:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/ביצה/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/ביצה/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/ביצה/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/ביצה/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/ביצה/פרק ה|ה]] | מסכת ראש השנה:{{ררר}}[[מאירי על הש"ס/ראש השנה/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/ראש השנה/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/ראש השנה/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/ראש השנה/פרק ד|ד]] | מסכת תענית:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/תענית/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/תענית/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/תענית/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/תענית/פרק ד|ד]] | מסכת מגילה:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/מגילה/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/מגילה/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/מגילה/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/מגילה/פרק ד|ד]] | מסכת מועד קטן:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/מועד קטן/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/מועד קטן/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/מועד קטן/פרק ג|ג]] | מסכת חגיגה:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/חגיגה/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/חגיגה/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/חגיגה/פרק ג|ג]] | מסכת יבמות:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/יבמות/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/יבמות/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/יבמות/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/יבמות/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/יבמות/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/יבמות/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/יבמות/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/יבמות/פרק ח|ח]] | [[מאירי על הש"ס/יבמות/פרק ט|ט]] | [[מאירי על הש"ס/יבמות/פרק י|י]] | [[מאירי על הש"ס/יבמות/פרק יא|יא]] | [[מאירי על הש"ס/יבמות/פרק יב|יב]] | [[מאירי על הש"ס/יבמות/פרק יג|יג]] | [[מאירי על הש"ס/יבמות/פרק יד|יד]] | [[מאירי על הש"ס/יבמות/פרק טו|טו]] | [[מאירי על הש"ס/יבמות/פרק טז|טז]] | מסכת כתובות:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/כתובות/הקדמה|הקדמה]] | [[מאירי על הש"ס/כתובות/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/כתובות/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/כתובות/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/כתובות/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/כתובות/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/כתובות/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/כתובות/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/כתובות/פרק ח|ח]] | [[מאירי על הש"ס/כתובות/פרק ט|ט]] | [[מאירי על הש"ס/כתובות/פרק י|י]] | [[מאירי על הש"ס/כתובות/פרק יא|יא]] | [[מאירי על הש"ס/כתובות/פרק יב|יב]] | [[מאירי על הש"ס/כתובות/פרק יג|יג]] | מסכת נדרים:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/נדרים/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/נדרים/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/נדרים/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/נדרים/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/נדרים/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/נדרים/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/נדרים/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/נדרים/פרק ח|ח]] | [[מאירי על הש"ס/נדרים/פרק ט|ט]] | [[מאירי על הש"ס/נדרים/פרק י|י]] | [[מאירי על הש"ס/נדרים/פרק יא|יא]] | מסכת נזיר:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/נזיר/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/נזיר/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/נזיר/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/נזיר/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/נזיר/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/נזיר/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/נזיר/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/נזיר/פרק ח|ח]] | [[מאירי על הש"ס/נזיר/פרק ט|ט]] | מסכת סוטה:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/סוטה/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/סוטה/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/סוטה/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/סוטה/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/סוטה/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/סוטה/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/סוטה/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/סוטה/פרק ח|ח]] | [[מאירי על הש"ס/סוטה/פרק ט|ט]] | [[מאירי על הש"ס/גיטין|מסכת גיטין]]:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/גיטין/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/גיטין/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/גיטין/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/גיטין/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/גיטין/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/גיטין/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/גיטין/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/גיטין/פרק ח|ח]] | [[מאירי על הש"ס/גיטין/פרק ט|ט]] | מסכת קידושין:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/קידושין/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/קידושין/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/קידושין/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/קידושין/פרק ד|ד]] | מסכת בבא קמא:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/בבא קמא/הקדמה|הקדמה]] | [[מאירי על הש"ס/בבא קמא/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/בבא קמא/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/בבא קמא/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/בבא קמא/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/בבא קמא/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/בבא קמא/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/בבא קמא/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/בבא קמא/פרק ח|ח]] | [[מאירי על הש"ס/בבא קמא/פרק ט|ט]] | [[מאירי על הש"ס/בבא קמא/פרק י|י]] | מסכת בבא מציעא:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/בבא מציעא/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/בבא מציעא/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/בבא מציעא/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/בבא מציעא/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/בבא מציעא/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/בבא מציעא/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/בבא מציעא/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/בבא מציעא/פרק ח|ח]] | [[מאירי על הש"ס/בבא מציעא/פרק ט|ט]] | [[מאירי על הש"ס/בבא מציעא/פרק י|י]] | מסכת בבא בתרא:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/בבא בתרא/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/בבא בתרא/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/בבא בתרא/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/בבא בתרא/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/בבא בתרא/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/בבא בתרא/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/בבא בתרא/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/בבא בתרא/פרק ח|ח]] | [[מאירי על הש"ס/בבא בתרא/פרק ט|ט]] | [[מאירי על הש"ס/בבא בתרא/פרק י|י]] | מסכת סנהדרין:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/סנהדרין/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/סנהדרין/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/סנהדרין/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/סנהדרין/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/סנהדרין/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/סנהדרין/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/סנהדרין/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/סנהדרין/פרק ח|ח]] | [[מאירי על הש"ס/סנהדרין/פרק ט|ט]] | [[מאירי על הש"ס/סנהדרין/פרק י|י]] | [[מאירי על הש"ס/סנהדרין/פרק יא|יא]] מסכת מכות:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/מכות/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/מכות/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/מכות/פרק ג|ג]] | מסכת שבועות:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/שבועות/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/שבועות/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/שבועות/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/שבועות/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/שבועות/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/שבועות/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/שבועות/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/שבועות/פרק ח|ח]] | מסכת עדיות:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/עדיות/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/עדיות/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/עדיות/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/עדיות/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/עדיות/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/עדיות/פרק ו|ו]] מסכת עבודה זרה:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/עבודה זרה/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/עבודה זרה/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/עבודה זרה/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/עבודה זרה/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/עבודה זרה/פרק ה|ה]] | מסכת אבות:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/אבות/פתיחה|פתיחה]] | [[מאירי על הש"ס/אבות/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/אבות/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/אבות/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/אבות/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/אבות/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/אבות/פרק ו|ו]] מסכת הוריות:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/הוריות/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/הוריות/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/הוריות/פרק ג|ג]] | מסכת חולין:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/חולין/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/חולין/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/חולין/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/חולין/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/חולין/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/חולין/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/חולין/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/חולין/פרק ח|ח]] | [[מאירי על הש"ס/חולין/פרק ט|ט]] | [[מאירי על הש"ס/חולין/פרק י|י]] | [[מאירי על הש"ס/חולין/פרק יא|יא]] | [[מאירי על הש"ס/חולין/פרק יב|יב]] | מסכת תמיד:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/תמיד/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/תמיד/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/תמיד/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/תמיד/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/תמיד/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/תמיד/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/תמיד/פרק ז|ז]] | מסכת מידות:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/מידות/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/מידות/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/מידות/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/מידות/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/מידות/פרק ה|ה]] | מסכת מקוואות:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/משנה מקוואות/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/משנה מקוואות/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/משנה מקוואות/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/משנה מקוואות/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/משנה מקוואות/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/משנה מקוואות/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/משנה מקוואות/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/משנה מקוואות/פרק ח|ח]] | [[מאירי על הש"ס/משנה מקוואות/פרק ט|ט]] | [[מאירי על הש"ס/משנה מקוואות/פרק י|י]] | מסכת נדה:{{ררר}} [[מאירי על הש"ס/נידה/פרק א|א]] | [[מאירי על הש"ס/נידה/פרק ב|ב]] | [[מאירי על הש"ס/נידה/פרק ג|ג]] | [[מאירי על הש"ס/נידה/פרק ד|ד]] | [[מאירי על הש"ס/נידה/פרק ה|ה]] | [[מאירי על הש"ס/נידה/פרק ו|ו]] | [[מאירי על הש"ס/נידה/פרק ז|ז]] | [[מאירי על הש"ס/נידה/פרק ח|ח]] | [[מאירי על הש"ס/נידה/פרק ט|ט]] | [[מאירי על הש"ס/נידה/פרק י|י]] | [[קטגוריה:ראשונים על ש"ס בבלי|מאירי]] [[קטגוריה:מנחם המאירי]] [[קטגוריה:ארון הספרים היהודי]] svmft3wlbddua52cdunxcn69j13g91t 0 276338 3083955 3083853 2026-09-20T18:00:25Z OpenLawBot 8112 טקסטים חדשים 3083955 wikitext text/x-wiki {{מסגרת מעוצבת עליונה|כותרת={{צבע גופן|לבן|טקסטים חדשים}}|ערוך=|גבול=#99aaff|כותרת רקע=#009000|כותרת טקסט=white|רקע=white|טקסט=black}}<div style="text-align: justify;"> [[חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר]] {{*}} [[חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר]] {{*}} [[צו נמל חיפה (גבולות)]] <!-- בוט שורה ראשונה --> {{*}} [[צו הנמלים (הכרזת נמלים בתל-אביב-יפו)]] <!-- בוט שורה שנייה --> {{*}} [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)]] <!-- בוט שורה שלישית --> {{*}} [[גדר עולם]] {{*}} [[:קטגוריה:פיוטי שמחת תורה|פיוטי שמחת תורה]] {{*}} [[:קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי|פיוטים לפי א"ב]] {{*}} [[:קטגוריה:פיוטי הושענות|פיוטי הושענות]] {{*}} [[משנה מנוקדת ללא עיצוב/סדר נשים]] {{*}} [[הסליחות לכל השנה - זליגמן בער/סליחות ליום חמישי|סליחות זליגמן בער - ליום שישי]] {{*}} [[אלדד הדני]] {{*}} [[גליל כורש]] {{*}} [[פרי מגדים על אורח חיים רנב|פמ"ג או"ח רנב]] {{*}} [[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים|רש"י מנוקד על שופטים]] {{*}} [[ספר הפיות הכחול]] בשלמותו </div> {{מסגרת מעוצבת תחתונה}}<noinclude> [[קטגוריה:טקסטים חדשים|*]]</noinclude> bgyqjs7tmrpcouxc9zjj2sqhgal8aev 4 290855 3083956 3083854 2026-09-20T18:00:26Z OpenLawBot 8112 עדכונים אחרונים 3083956 wikitext text/x-wiki <div style="height: 300px; overflow: auto;"> * [[צו נמל חיפה (גבולות)|צו נמל חיפה {{מוקטן|(גבולות)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמלים בתל-אביב-יפו)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמלים בתל-אביב-יפו)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשדוד)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל מרינה אשדוד)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשקלון)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל מרינה אשקלון)}}]] * [[כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (העברת פעילות פיננסית של לקוח בין בנקים)|כללי הבנקאות {{מוקטן|(שירות ללקוח) (העברת פעילות פיננסית של לקוח בין בנקים)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמל עכו)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל עכו)}}]] * [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אילת)|צו הנמלים {{מוקטן|(הכרזת נמל מרינה אילת)}}]] * [[צו נמל טבריה]] * [[תקנות נמל חיפה (תקנות רחצה)|תקנות נמל חיפה {{מוקטן|(תקנות רחצה)}}]] * [[תקנות הנמלים (מניעת דליקות בכלי שיט)|תקנות הנמלים {{מוקטן|(מניעת דליקות בכלי שיט)}}]] * [[תקנות הנמלים (טעינת חמרי נפץ ופריקתם)|תקנות הנמלים {{מוקטן|(טעינת חמרי נפץ ופריקתם)}}]] * [[תקנות הנמלים (הנפת דגלים ע"י ספינות)|תקנות הנמלים {{מוקטן|(הנפת דגלים ע"י ספינות)}}]] * [[תקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים)|תקנות כביש אגרה {{מוקטן|(כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים)}}]] * [[תקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (סכומי דמי הגביה)|תקנות כביש אגרה {{מוקטן|(כביש ארצי לישראל) (סכומי דמי הגביה)}}]] </div> d9ibf2ubjg81os25faplcrshf96bboc 2 293285 3083942 3083855 2026-09-20T13:13:59Z Fuzzy 29 3083942 wikitext text/x-wiki __INDEX__ רשימת דפים להוספה על ידי הבוט {{מוקטן|(רשימת דפים שהתווספו בעבר נשמרים [[משתמש:OpenLawBot/ארכיון|בארכיון]])}} * {{v}} נוצר [[תקנות הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2001) (כללים לעניין החזקת מלאי גפ"מ)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הפרות תעבורה מינהליות (סדרי דין בערעור)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סדר הדין בבתי הדין השרעיים)]] * {{v}} נוצר [[היתר כללי להעסקת עובדי משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור בשעות נוספות]] * {{v}} נוצר [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]] * {{v}} דף [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]] הועבר לדף [[חוק-יסוד: לימוד תורה]] * {{v}} נוצר [[כללי משק החשמל (פטור מחובת רישיון להספקת חשמל באמצעות עמדות טעינה)]] * {{v}} נוצר [[חוק היועץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח)]] * {{v}} נוצר [[חוק הבחירות לכנסת העשרים ושש (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה)]] * {{v}} נוצר [[כללי מס הכנסה (דיווח מקוון של דוח הצהרת הון)]] * {{v}} נוצר [[הודעת הגנה על בריאות הציבור (מזון) (החלת שינויים בנספח להוראות האיחוד האירופי) (תקנה 1925/2006)]] * {{v}} נוצר [[חוק יום לציון מורשת יהדות מרוקו וצפון אפריקה]] * {{v}} נוצר [[חוק משק הדלק (קווי תשתית)]] * {{v}} נוצר [[חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר]] * {{v}} נוצר [[חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר]] * {{v}} נוצר [[כללי הבחירות (דרכי תעמולה) (עמידה בחובת הגילוי לגבי תעמולת בחירות שהיא נחזות עמוקה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות מקורות אנרגיה (עמדות טעינה לרכב חשמלי)]] * {{v}} נוצר [[תקנות לעידוד תעשייה עתירת ידע (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[חוק המאבק בכלי הנשק הבלתי חוקיים (תיקון חקיקה והוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[הוראות הבחירות (דרכי תעמולה) (אגרות) (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[הודעה בדבר חלוקה של שטח המדינה למרחבים]] * {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 6א לחוק-יסוד: הכנסת]] * {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת]] * {{v}} נוצר [[חוק התקשורת (שידורים)]] * {{v}} נוצר [[צו היבוא והיצוא (איסור יבוא טובין שיוצרו בעבודת כפייה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)]] * {{v}} נוצר [[צו המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי]] * {{v}} נוצר [[תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת התנגשויות בים)]] * {{v}} נוצר [[הוראות-שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט) (חובת הצגת אורות ניווט בכלי שיט קטנים)]] * {{v}} נוצר [[הוראות שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט) (ספינות דיג)]] * {{v}} נוצר [[הוראות שעת חירום (פיקוח על כלי שיט) (נקיטת אמצעי בטחון)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הרשויות המקומיות (גימלאות לראש רשות וסגניו) (סדרי דין בערעור)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (בטיחות מכולות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (פיקוח על כניסת כלי שיט לנמלים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (טעינה ופריקה של שמנים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל עכו (הטלת חיקוקים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות שימוש בנמל עכו ובמיתקניו)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת זיהום)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל אילת)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל אשדוד (הכרזת נמל)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל אשקלון (הכרזת נמל)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל חדרה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (הנפת דגלים ע"י ספינות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (טעינת חמרי נפץ ופריקתם)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת דליקות בכלי שיט)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (תקנות רחצה)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל טבריה]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אילת)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל עכו)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשקלון)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשדוד)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמלים בתל-אביב-יפו)]] * [[מקור:צו נמל חיפה (גבולות)]] 1iam96az1s8krtgj0s69su1zxpeo2xs 3083954 3083942 2026-09-20T18:00:09Z OpenLawBot 8112 תודה 3083954 wikitext text/x-wiki __INDEX__ רשימת דפים להוספה על ידי הבוט {{מוקטן|(רשימת דפים שהתווספו בעבר נשמרים [[משתמש:OpenLawBot/ארכיון|בארכיון]])}} * {{v}} נוצר [[תקנות הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2001) (כללים לעניין החזקת מלאי גפ"מ)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הפרות תעבורה מינהליות (סדרי דין בערעור)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סדר הדין בבתי הדין השרעיים)]] * {{v}} נוצר [[היתר כללי להעסקת עובדי משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור בשעות נוספות]] * {{v}} נוצר [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]] * {{v}} דף [[הצעת חוק יסוד: לימוד תורה]] הועבר לדף [[חוק-יסוד: לימוד תורה]] * {{v}} נוצר [[כללי משק החשמל (פטור מחובת רישיון להספקת חשמל באמצעות עמדות טעינה)]] * {{v}} נוצר [[חוק היועץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח)]] * {{v}} נוצר [[חוק הבחירות לכנסת העשרים ושש (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה)]] * {{v}} נוצר [[כללי מס הכנסה (דיווח מקוון של דוח הצהרת הון)]] * {{v}} נוצר [[הודעת הגנה על בריאות הציבור (מזון) (החלת שינויים בנספח להוראות האיחוד האירופי) (תקנה 1925/2006)]] * {{v}} נוצר [[חוק יום לציון מורשת יהדות מרוקו וצפון אפריקה]] * {{v}} נוצר [[חוק משק הדלק (קווי תשתית)]] * {{v}} נוצר [[חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר]] * {{v}} נוצר [[חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר]] * {{v}} נוצר [[כללי הבחירות (דרכי תעמולה) (עמידה בחובת הגילוי לגבי תעמולת בחירות שהיא נחזות עמוקה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות מקורות אנרגיה (עמדות טעינה לרכב חשמלי)]] * {{v}} נוצר [[תקנות לעידוד תעשייה עתירת ידע (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[חוק המאבק בכלי הנשק הבלתי חוקיים (תיקון חקיקה והוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[הוראות הבחירות (דרכי תעמולה) (אגרות) (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[הודעה בדבר חלוקה של שטח המדינה למרחבים]] * {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 6א לחוק-יסוד: הכנסת]] * {{v}} נוצר [[נוהל הטיפול בבקשות פסילה לפי סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת]] * {{v}} נוצר [[חוק התקשורת (שידורים)]] * {{v}} נוצר [[צו היבוא והיצוא (איסור יבוא טובין שיוצרו בעבודת כפייה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (אגרה בעד רישיון למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים)]] * {{v}} נוצר [[צו המוזיאון הארכיאולוגי הארץ-ישראלי]] * {{v}} נוצר [[תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת התנגשויות בים)]] * {{v}} נוצר [[הוראות-שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט) (חובת הצגת אורות ניווט בכלי שיט קטנים)]] * {{v}} נוצר [[הוראות שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט) (ספינות דיג)]] * {{v}} נוצר [[הוראות שעת חירום (פיקוח על כלי שיט) (נקיטת אמצעי בטחון)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הרשויות המקומיות (גימלאות לראש רשות וסגניו) (סדרי דין בערעור)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (בטיחות מכולות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (פיקוח על כניסת כלי שיט לנמלים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (טעינה ופריקה של שמנים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל עכו (הטלת חיקוקים)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (רשיונות כניסה לנמל)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (אגרות שימוש בנמל עכו ובמיתקניו)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת זיהום)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל אילת)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל אשדוד (הכרזת נמל)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל אשקלון (הכרזת נמל)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל חדרה)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (הנפת דגלים ע"י ספינות)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (טעינת חמרי נפץ ופריקתם)]] * {{v}} נוצר [[תקנות הנמלים (מניעת דליקות בכלי שיט)]] * {{v}} נוצר [[תקנות נמל חיפה (תקנות רחצה)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל טבריה]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אילת)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל עכו)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשקלון)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה אשדוד)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמל מרינה-לי הרצליה)]] * {{v}} נוצר [[צו הנמלים (הכרזת נמלים בתל-אביב-יפו)]] * {{v}} נוצר [[צו נמל חיפה (גבולות)]] qs4ew99bfwy7m0eafeix2r4vxghed4e 0 380459 3083959 1402214 2026-09-20T21:03:52Z AdoniTzedek 36465 כותרת 3083959 wikitext text/x-wiki ==הקדמה== אמר מנחם בן שלמה לבית מאיר ז"ל זאת המסכת' מסכת שבת אמנם היא מסדר מועד והורגלו בלמודה אחר מסכת פסחים לסבה אשר הוזכרנו בפתיחת החיבור והיא כוללת עשרים וארבעה פרקים וסדרם לפי שטתנו א' יציאות שבת ב' במה מדליקין ג' כירה ד' במה טומנין ה' במה בהמה ו' במה אשה ז' כלל גדול ח' המוציא ט' אמר ר' עקיבא י' המצניע י"א הזורק י"ב הבונה י"ג האורג י"ד שמנה שרצים ט"ו אלו קשרים י"ו כל כתבי י"ז כל הכלים י"ח מפנין י"ט ר' אליעזר דמילה כ' תולין כ"א נוטל כ"ב חבית כ"ג שואל כ"ד מי שהחשיך וענין המסכתא כלו אמנם הוא סובב לבאר עניני הלכות שבת איזו מלאכה נאסרה בו מן התורה הן אב תולדה עד שיתחייב בשגגתה חטאת ובזדונה כרת בלא התראה ואיזו מלאכה נקראת אב להיות מינין שבה נקראים תולדה ואיזה הבדל יש בין אב לתולדה לענין שבת ולבאר איזו מלאכה נאסרה בו מדברי סופרים ואיזה מן הענינים הדומים למלאכה הותרו בו אף מדברי סופרים וכן לבאר הדברים שאדם חייב לעשותו בשבת חובה או מצוה ועל זה הצד יחלקו עניני המסכתא דרך כלל לארבע חלקים הראשון לבאר המלאכות האסורות בו מן התורה ועל איזה צד הוא חייב בהן ובאיזה שיעור והשני לבאר בו את שאסורות בן מדברי סופרים השלישי לבאר בו הדברים שאדם חייב לעשותם בשבת מדרך חובה או מצוה והרביעי לבאר בו את שאדם מותר לעשות במינים הדומים למלאכות או במלאכות גמורות אם מפני כבוד שבת או צורך רפואת חולי אם מצד מצווה אם מצד הרשות. 4m42bz7vki8dg9hiea8d6olrqn85zby 3083960 3083959 2026-09-20T21:41:27Z AdoniTzedek 36465 3083960 wikitext text/x-wiki ==הקדמה== אמר מנחם בן שלמה לבית מאיר ז"ל זאת המסכת' מסכת שבת אמנם היא מסדר מועד והורגלו בלמודה אחר מסכת פסחים לסבה אשר הוזכרנו בפתיחת החיבור והיא כוללת עשרים וארבעה פרקים וסדרם לפי שטתנו א' יציאות שבת ב' במה מדליקין ג' כירה ד' במה טומנין ה' במה בהמה ו' במה אשה ז' כלל גדול ח' המוציא ט' אמר ר' עקיבא י' המצניע י"א הזורק י"ב הבונה י"ג האורג י"ד שמנה שרצים ט"ו אלו קשרים י"ו כל כתבי י"ז כל הכלים י"ח מפנין י"ט ר' אליעזר דמילה כ' תולין כ"א נוטל כ"ב חבית כ"ג שואל כ"ד מי שהחשיך וענין המסכתא כלו אמנם הוא סובב לבאר עניני הלכות שבת איזו מלאכה נאסרה בו מן התורה הן אב תולדה עד שיתחייב בשגגתה חטאת ובזדונה כרת בלא התראה ואיזו מלאכה נקראת אב להיות מינין שבה נקראים תולדה ואיזה הבדל יש בין אב לתולדה לענין שבת ולבאר איזו מלאכה נאסרה בו מדברי סופרים ואיזה מן הענינים הדומים למלאכה הותרו בו אף מדברי סופרים וכן לבאר הדברים שאדם חייב לעשותו בשבת חובה או מצוה ועל זה הצד יחלקו עניני המסכתא דרך כלל לארבע חלקים הראשון לבאר המלאכות האסורות בו מן התורה ועל איזה צד הוא חייב בהן ובאיזה שיעור והשני לבאר בו את שאסורות בן מדברי סופרים השלישי לבאר בו הדברים שאדם חייב לעשותם בשבת מדרך חובה או מצוה והרביעי לבאר בו את שאדם מותר לעשות במינים הדומים למלאכות או במלאכות גמורות אם מפני כבוד שבת או צורך רפואת חולי אם מצד מצווה אם מצד הרשות. החלק הראשון הוא רוב עניני המסכתא והתחיל בראש המסכתא בזה החלק והקדים ההוצאה לשאר מלאכות מצד שרוב עניני שבת תלויים בה מחמת שהיא כוללת הוצאה וזריקה והושטה והעברה ארבע אמות ברשות הרבים. וכן כוללת ידיעת הרשויות איזה רשות הרבים ואיזה רשות היחיד או כרמלית או מקום פטור וכן כל דיני טלטול כמו שיתבאר בסמוך. ולא באו בביאורה הפרקים על הסדר אלא שהתחיל בה להיות עיקר המלאכות והיותר ארוך הדברים שבכלם והפסיק בה בקצת הפרקים עד שחזר לביאור ענינה ויתבאר ענין זה החלק קצתו ורובו בפרק במה בהמה יוצאה ובמה אשה ובפרק כלל גדול ובהמוציא ובפרק ר' עקיבא והמצניע והזורק כלם יבאו בביאור זה החלק שהזריקה בכלל הוצאה הוא כמו שביארנו ואף בשאר פרקים דברים מפוזרים ממנו שכל מה שאמרוהו בטלטול עצים ואבנים םוכיוצא בהם כלם עניינים נתלים בהוצאה וכמו שאמרו' באחרות של ביצה אטו טלטול לאו משום הוצאה הוא ולא עוד אלא שלא נשלמו ביאוריה בזאת המסכתא רק בהצטרף עמה מסכת עירובין שהיא כולה (נ)אה לתקון עניני ההוצאה וגדריה וכן שיתבאר הרבה פררטים בידיעות הראשונות שלא נתבארו כאן כגון ההר וגינה וכרפף והרבה כיוצא באלו כמו שיתפאר, בע"ה וכן יושלם עניין זה החלק בביאור שאר המלאכות בקצת הפרקים שהוזכרו ובפרק אורג ובפרק בונה ובפרק קשרים ובפרק שרצים. והחלק השני ר"ל בביאור איסור סופרים שבה, וכן החלק הרביעי במה שהותר ממיני המלאכות,אם לצורך שבת, אם אפילו לדברי הראשונות יתבארו ביחד ובעירבוב בפרקים האחרונים ר"ל כל כתבי, וכל הכלים,ומפנין ותולין ובפרק מילה, ונוטל וחבית ושואל ומי שהחשיך, וכן בקצת הפרקים הראשונים, והם כירה ובמה טומנין, וכן יתבאר קצת מזה הפרק, חלק ודברים מפוזרים ממנו בקצת שאר הפרקים. ואמנם החלק השלישי בביאור הדברים שאדם חייב לעשותם מדרך חובה יתבאר רובן בפרק שני ר"ל במה מדליקין,וקצתו בפרק כל כתבי הקדש בעניןשלש סעודות או שאר דברים שבערב שבת, ודברים מפוזרים בקצת פרקים אחרים. זהו שורש המסכתא דרך כלל אלא שיבאו בה הרבה דברים ארוכי העניינים על ידי גלגול כמו שיתבארו. והפרק הראשון אמנם יסוד ענינו להתחיל בביאור החלק הראשון ורצוני יסוב על שלושה עניינים. הראשון להתחיל בביאור עניני הוציא מרשות לרשות. והשני במה שנאסר מערב שבת מחמת שמא יבוא לידי חילול שבה, וכן בדברים שנאסרו בשבת לא מחמת עצמן, אלא שמא יבוא בסבתם לידי חילול שבת, והשלישי לבאר בקצת דברים כשהותרה התחלת עשייתן בערב שבת, אף על פי שמלאכתם נגמרת בהם בשבת מאליה. זהו שורש הפרק, אלא שיבואו בו דברים על ידי גלגול בעניין סוגיית התלמוד הדרך שקדם. qnxqsfx3drt9imtc196nyusfbsaha73 3083961 3083960 2026-09-20T22:10:03Z AdoniTzedek 36465 3083961 wikitext text/x-wiki ==הקדמה== אמר מנחם בן שלמה לבית מאיר ז"ל זאת המסכת' מסכת שבת אמנם היא מסדר מועד והורגלו בלמודה אחר מסכת פסחים לסבה אשר הוזכרנו בפתיחת החיבור והיא כוללת עשרים וארבעה פרקים וסדרם לפי שטתנו א' יציאות שבת ב' במה מדליקין ג' כירה ד' במה טומנין ה' במה בהמה ו' במה אשה ז' כלל גדול ח' המוציא ט' אמר ר' עקיבא י' המצניע י"א הזורק י"ב הבונה י"ג האורג י"ד שמנה שרצים ט"ו אלו קשרים י"ו כל כתבי י"ז כל הכלים י"ח מפנין י"ט ר' אליעזר דמילה כ' תולין כ"א נוטל כ"ב חבית כ"ג שואל כ"ד מי שהחשיך וענין המסכתא כלו אמנם הוא סובב לבאר עניני הלכות שבת איזו מלאכה נאסרה בו מן התורה הן אב תולדה עד שיתחייב בשגגתה חטאת ובזדונה כרת בלא התראה ואיזו מלאכה נקראת אב להיות מינין שבה נקראים תולדה ואיזה הבדל יש בין אב לתולדה לענין שבת ולבאר איזו מלאכה נאסרה בו מדברי סופרים ואיזה מן הענינים הדומים למלאכה הותרו בו אף מדברי סופרים וכן לבאר הדברים שאדם חייב לעשותו בשבת חובה או מצוה ועל זה הצד יחלקו עניני המסכתא דרך כלל לארבע חלקים הראשון לבאר המלאכות האסורות בו מן התורה ועל איזה צד הוא חייב בהן ובאיזה שיעור והשני לבאר בו את שאסורות בן מדברי סופרים השלישי לבאר בו הדברים שאדם חייב לעשותם בשבת מדרך חובה או מצוה והרביעי לבאר בו את שאדם מותר לעשות במינים הדומים למלאכות או במלאכות גמורות אם מפני כבוד שבת או צורך רפואת חולי אם מצד מצווה אם מצד הרשות. החלק הראשון הוא רוב עניני המסכתא והתחיל בראש המסכתא בזה החלק והקדים ההוצאה לשאר מלאכות מצד שרוב עניני שבת תלויים בה מחמת שהיא כוללת הוצאה וזריקה והושטה והעברה ארבע אמות ברשות הרבים. וכן כוללת ידיעת הרשויות איזה רשות הרבים ואיזה רשות היחיד או כרמלית או מקום פטור וכן כל דיני טלטול כמו שיתבאר בסמוך. ולא באו בביאורה הפרקים על הסדר אלא שהתחיל בה להיות עיקר המלאכות והיותר ארוך הדברים שבכלם והפסיק בה בקצת הפרקים עד שחזר לביאור ענינה ויתבאר ענין זה החלק קצתו ורובו בפרק במה בהמה יוצאה ובמה אשה ובפרק כלל גדול ובהמוציא ובפרק ר' עקיבא והמצניע והזורק כלם יבאו בביאור זה החלק שהזריקה בכלל הוצאה הוא כמו שביארנו ואף בשאר פרקים דברים מפוזרים ממנו שכל מה שאמרוהו בטלטול עצים ואבנים םוכיוצא בהם כלם עניינים נתלים בהוצאה וכמו שאמרו' באחרות של ביצה אטו טלטול לאו משום הוצאה הוא ולא עוד אלא שלא נשלמו ביאוריה בזאת המסכתא רק בהצטרף עמה מסכת עירובין שהיא כולה (נ)אה לתקון עניני ההוצאה וגדריה וכן שיתבאר הרבה פררטים בידיעות הראשונות שלא נתבארו כאן כגון ההר וגינה וכרפף והרבה כיוצא באלו כמו שיתפאר, בע"ה וכן יושלם עניין זה החלק בביאור שאר המלאכות בקצת הפרקים שהוזכרו ובפרק אורג ובפרק בונה ובפרק קשרים ובפרק שרצים. והחלק השני ר"ל בביאור איסור סופרים שבה, וכן החלק הרביעי במה שהותר ממיני המלאכות,אם לצורך שבת, אם אפילו לדברי הראשונות יתבארו ביחד ובעירבוב בפרקים האחרונים ר"ל כל כתבי, וכל הכלים,ומפנין ותולין ובפרק מילה, ונוטל וחבית ושואל ומי שהחשיך, וכן בקצת הפרקים הראשונים, והם כירה ובמה טומנין, וכן יתבאר קצת מזה הפרק, חלק ודברים מפוזרים ממנו בקצת שאר הפרקים. ואמנם החלק השלישי בביאור הדברים שאדם חייב לעשותם מדרך חובה יתבאר רובן בפרק שני ר"ל במה מדליקין,וקצתו בפרק כל כתבי הקדש בעניןשלש סעודות או שאר דברים שבערב שבת, ודברים מפוזרים בקצת פרקים אחרים. זהו שורש המסכתא דרך כלל אלא שיבאו בה הרבה דברים ארוכי העניינים על ידי גלגול כמו שיתבארו. והפרק הראשון אמנם יסוד ענינו להתחיל בביאור החלק הראשון ורצוני יסוב על שלושה עניינים. הראשון להתחיל בביאור עניני הוציא מרשות לרשות. והשני במה שנאסר מערב שבת מחמת שמא יבוא לידי חילול שבה, וכן בדברים שנאסרו בשבת לא מחמת עצמן, אלא שמא יבוא בסבתם לידי חילול שבת, והשלישי לבאר בקצת דברים כשהותרה התחלת עשייתן בערב שבת, אף על פי שמלאכתם נגמרת בהם בשבת מאליה. זהו שורש הפרק, אלא שיבואו בו דברים על ידי גלגול בעניין סוגיית התלמוד הדרך שקדם. ==פרק א== והמשנה הראשונה ממנו אמנם תחל בביאור עניני ההוצאה מרשות, והוא שאמר יציאות שבת שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ וכו'. צריך שתדע שזה שתפס לשון יציאות פירושו על ההוצאה ומפני שאין הוצאה אלא על ידי אדם, הוא קורא לה יציאות, כלומר שהוא יוצא ומוציא בידו איזה דבר ובקצת לשונות שבגמרא אמרו מפני זה רשויות קתני, כלומר רשויות שבת, שתים רשות היחיד ורשות הרבים, שהן ד', כלומר שבהם ארבעה חיובין הוצאה לשל חוץ ולשל פנים, וכן הכנסה לשניהם, וכולן לחיוב. ומה שאמר במשנתנו, שהן ארבע בפנים וכן בחוץ, פירושו (ע)ם השלים של פטור שבשניהם, יש הוצאה והכנסה לחיוב, והוצאה והכנסה לפטור, כמו שהתבאר, וכבר ביארנו שזה הוא מתחיל בהוצאה, הוא מפני שרוב ענייני המסכתא תלויים בה, ומפני שאינה דומה לשאר המלאכות, עד שהדעת מפקפקת להיותה נקראת מלאכה מטעם מה לי מזוית לזוית, מה לי מרשות לרשות. הוצרכו להביא איסור' בפרט, ולא הספיק להם הבאתה מלא תעשה כל מלאכה והביאו איסורו בפרק הזורק ממה שאמר ויצב משה ויעבירו קול במחנה, איש ואישה אל יעשו עוד מלאכה במלאכת הקדש, ופרש לשעתו ויכלא העם מהביא, ומשה היה עומד במחנה לויה, והיא היתה רשות הרבים, שכל ישראל היו באים שם, לדון ולשאול דאין מי שימחה בידו, ומחנה ישראל, כל אחד ואחד היה יודע בו רשותו, ואין לחברו רשות אמו, ונמצא שבכלל הדברים שאמר להם הוא שלא יוציאו משם למחנה לויה, נמצא שהבאה זו היתה בכלל אל יעשה עוד מלאכה ודרשו ז"ל, שלכך נסמכה פרשת שבת לפרשת משכן, לומר שכל שהוא מלאכה במשכן נקרא מלאכה בשבת. nhq79tpe3svaucrhz7ynmnnxqw2n15h 0 411343 3083940 1178241 2026-09-20T12:46:02Z Nahum 68 3083940 wikitext text/x-wiki {{פרשן על שו"ע|כף החיים|אורח חיים|תרג|תרד|תרה}} ===[[שולחן ערוך אורח חיים תרד א|סעיף א]]=== <קטע התחלה=א/>{{משע|כהח|א|סעיף א: מצוה לאכול בערב יום הכיפורים}} וכו' — דתני רב חייא בר רב מדפתי, כתיב: "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב", וכי בתשעה מתענין? והלא בעשרה מתענין, אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי, כדאיתא [[ברכות ח ב|בברכות דף ח' ע"ב]] ובכמה דוכתי, והביא זה הטור ובית יוסף. ואם תאמר: למה ליה למימר כאילו התענה עשירי? לא הוה ליה למימר אלא כאילו התענה תשיעי גרידא, דאלו עשירי או יאכל או לא יאכל, לחודיה קאי. ושמא יש לומר דהא קא משמע לן, דכיון דהאכילה ושתיה חשיבא עינוי, נותנין לו שכר כאלו התענה שני ימים רצופים. אי נמי יש לומר, דעל האכילה גרידתא יש לו שכר כאלו התענה שני ימים מלבד שכר תענית יום העשירי. פר"ח: {{משע|כהח|ב|שם: מצוה לאכול בערב יום הכיפורים}} וכו' — והטעם בסוד מבואר בשער הכוונות דף ק' ע"ד, כי בכל יום מעשרת ימי תשובה נתקן בחינת החיצוניות על ידי אכילה ושתיה וברכותיהם, וביום הכיפורים אסור לאכול, ועל כן צריך להרבות באכילה ושתיה בערב יום הכיפורים כדי לתקן בחינת החיצוניות של יום ומחר, יעו"ש. ומבואר בפרי עץ חיים שער כ"ז פרק א' שצריך לאכול בערב יום הכיפורים כפי ערך שני ימים, יעו"ש. ולכן לפחות יעשה שתי סעודות על הפת כדי שיצטרך לברך המוציא וברכת המזון, לתקן בחינת החיצוניות על ידי אכילה ושתיה והברכה. ובסעודת הבוקר יכוין לתקן בחינת החיצוניות של היום, ובסעודת המפסקת יכוין לתקן בחינת החיצוניות של מחר. ויש נוהגין לבצוע על שתי ככרות כמו יום טוב, {{ק|וכמו שכתב היפה ללב חלק ב' אות ג' בשם השל"ה ומעיל שמואל, יעו"ש}}. וקודם הסעודה ישב במקומו ויאמר מזמור לדוד ה' רועי וכו' ואחר כך יאמר: לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה וכו' ובשם כל נפש רוח נשמה חיה יחידה המתייחסים אל שורשי נפשנו רוחנו נשמתנו חיתנו יחידתנו דכללות ופרטות אצילות בריאה יצירה עשיה הריני בא לקיים מצות סעודת ערב יום הכיפורים, וכמו שדרשו חז"ל: כל האוכל בתשיעי כאלו התענה תשיעי ועשירי, ולתקן את שורש מצוה זו וכל המצוות התלויות בה במקום עליון, ויהי נועם וכו'. ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שיתבררו כל ניצוצי הקדושה שבמאכל ומשתה שאוכל ואשתה תכלית תיקונם ובירורם, ותשמרני שלא יחטיאוני ושלא יזיקוני ואת נפשותינו תטהר, ויהי נועם וכו': 6f4iv3pm9i8bv62trhbacx2v6jokmgk 3083943 3083940 2026-09-20T13:18:18Z Nahum 68 3083943 wikitext text/x-wiki {{פרשן על שו"ע|כף החיים|אורח חיים|תרג|תרד|תרה}} ===[[שולחן ערוך אורח חיים תרד א|סעיף א]]=== <קטע התחלה=א/>{{משע|כהח|א|סעיף א: מצוה לאכול בערב יום הכיפורים}} וכו' — דתני רב חייא בר רב מדפתי, כתיב: "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב", וכי בתשעה מתענין? והלא בעשרה מתענין, אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי, כדאיתא [[ברכות ח ב|בברכות דף ח' ע"ב]] ובכמה דוכתי, והביא זה הטור ובית יוסף. ואם תאמר: למה ליה למימר כאילו התענה עשירי? לא הוה ליה למימר אלא כאילו התענה תשיעי גרידא, דאלו עשירי או יאכל או לא יאכל, לחודיה קאי. ושמא יש לומר דהא קא משמע לן, דכיון דהאכילה ושתיה חשיבא עינוי, נותנין לו שכר כאלו התענה שני ימים רצופים. אי נמי יש לומר, דעל האכילה גרידתא יש לו שכר כאלו התענה שני ימים מלבד שכר תענית יום העשירי. פר"ח: {{משע|כהח|ב|שם: מצוה לאכול בערב יום הכיפורים}} וכו' — והטעם בסוד מבואר בשער הכוונות דף ק' ע"ד, כי בכל יום מעשרת ימי תשובה נתקן בחינת החיצוניות על ידי אכילה ושתיה וברכותיהם, וביום הכיפורים אסור לאכול, ועל כן צריך להרבות באכילה ושתיה בערב יום הכיפורים כדי לתקן בחינת החיצוניות של יום ומחר, יעו"ש. ומבואר בפרי עץ חיים שער כ"ז פרק א' שצריך לאכול בערב יום הכיפורים כפי ערך שני ימים, יעו"ש. ולכן לפחות יעשה שתי סעודות על הפת כדי שיצטרך לברך המוציא וברכת המזון, לתקן בחינת החיצוניות על ידי אכילה ושתיה והברכה. ובסעודת הבוקר יכוין לתקן בחינת החיצוניות של היום, ובסעודת המפסקת יכוין לתקן בחינת החיצוניות של מחר. ויש נוהגין לבצוע על שתי ככרות כמו יום טוב, {{ק|וכמו שכתב היפה ללב חלק ב' אות ג' בשם השל"ה ומעיל שמואל, יעו"ש}}. וקודם הסעודה ישב במקומו ויאמר מזמור לדוד ה' רועי וכו' ואחר כך יאמר: לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה וכו' ובשם כל נפש רוח נשמה חיה יחידה המתייחסים אל שורשי נפשנו רוחנו נשמתנו חיתנו יחידתנו דכללות ופרטות אצילות בריאה יצירה עשיה הריני בא לקיים מצות סעודת ערב יום הכיפורים, וכמו שדרשו חז"ל: כל האוכל בתשיעי כאלו התענה תשיעי ועשירי, ולתקן את שורש מצוה זו וכל המצוות התלויות בה במקום עליון, ויהי נועם וכו'. ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שיתבררו כל ניצוצי הקדושה שבמאכל ומשתה שאוכל ואשתה תכלית תיקונם ובירורם, ותשמרני שלא יחטיאוני ושלא יזיקוני ואת נפשותינו תטהר, ויהי נועם וכו': {{משע|כהח|ג|שם: ולהרבות בסעודה}} — כדי שיוכלו להתענות, ושלא להזיק להם התענית. טור. ומצוה לאכול דגים. {{ק|טור, ממעשה החייט שהובא במדרש איכה ובבראשית רבה פרשה י"א, עטרת זקנים, ביאורי הגר"א, מטה אפרים אות י"ח, בן איש חי פרשת וילך אות א'}}. ומאגדת ארץ ישראל נראה שהיו רגילים בדגים גדולים, כידוע ממעשה דחייט. {{ק|סידור רב יעב"ץ אות ג}}. וכתב קיצור שלחן ערוך {{ק|סימן קל"א אות ג}} דמצוה לאכול דגים בסעודה ראשונה, עכ"ל. משמע הא בשאר סעודות רשות, אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל, {{ק|וכן משמע מדברי הלבוש שנכתוב לקמן אות ו}}. מיהו הרב בן איש חי שם כתב דיאכל אותם בשחרית דווקא, יעו"ש: {{משע|כהח|ד|שם: ולהרבות בסעודה}} — ויש למעט בלימודו בערב יום הכפורים כדי לאכול ולשתות. {{ק|[[ברכות ח ב|ברכות דף ח ע"ב]], מגן אברהם ריש הסימן, אשל אברהם ריש הסימן, מטה אפרים אות ט"ו, משנה ברורה אות א}}. וכן במוצאי יום הכפורים ירבה בסעודה, שנאמר "מערב עד ערב". {{ק|דרשות מהרי"ל הלכות ערב יום הכיפורים. ועיין לקמן סוף סימן תרכ"ד בהגה}}: 540p3parzjsv2cqd079158hydtrwbtf 0 1735065 3083949 3083278 2026-09-20T15:04:16Z Roxette5 5159 /* מעלת קצת מקומות של ארץ ישראל */ דף 81 - עמוד ראשון 3083949 wikitext text/x-wiki __TOC__ ===סגולת ומעלת ארץ ישראל=== '''סגולת ומעלת ארץ ישראל''' שמעו דבר יהוה אוהבי דעת נוצרי יראה ברחו לכם מכזיב ועד אמנה. ראויה להתכבד על שולחן מלכים - 'מאן מלכי רבנן' . כי נגידים אדבר ואודיע קושט אמרי אמת מיוסדים על אדני הקבלה הנאמנת האמורה מפי ארון העדות אמון רבתא נהירו דאורייתא, הוא גלא עמיקתא, כבוד גדולת מעלת הרב המופלא רבינו הקדוש כמלאך ה' '''כמוהר"ר יצחק לוריא אשכנזי''' הנודע בשם '''האר"י דבי עלאי''' זלה"ה. ומשנהו אבי החכמה אשר מלא את ידו לשבת על כסאו - הוא תלמידו נאמן ביתו חי מדבר אלהי בוצינא דנהורא כבוד מע' הרב '''רבינו חיים ויטל''' זלה"ה. {{ש}} עלימו תטוף מלתי. ושניהם בנעימים יחד קולם אשמיע, ודבריהם אציע בכל מקום שהדין כך והצע"ה צריכה לכך. 'שמעו ותחי נפשכם' דברי האר"י זלה"ה בגדולת ארץ ישראל ומקצהו תראו מראות אלהים ומעט מחזיק את המרובה. הלא כה דברו על מאמר הזוהר פרשת ויקהל דף ר"ט {{ממ זהר|ב|רט|ב}} וז"ל: {{ש}} {{צ|ברקיע דעל ארץ ישראל אית פתחא חדא דאיקרי '''גבילו"ן''' ותחות האי פתח אית שבעין פתחין אחרנין לתתא, ושבעין ממנן נטרין מרחוק תרי אלפין אמין דלא קרבין לגביה. וההוא פתחא סליק לעילא לעילא עד די מטא לגו כורסייא עילאה, ומההוא פתחא לכל סטרין דרקיע עד תרע' דפתחא דאיקרי '''מגדו"ן''' דתמן איהו סיומא דרקיעא דתחומא דארעא דישראל וכו'}}. פירש גם האר"י זלה"ה כי באמצע השער והפתח שהוא כנגד ארץ ישראל יש פתח גדול, וסביב הפתח ההוא יש ע' פתחין שמשם ניזונים ע' אומות מתמצית הפתח ההוא. ובאותו פתח יש פרוכת דקדושה דלא שבק לסיטרא אחרא שיזונו משם, כנזכר בפרשת תרומה קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}. והוא לבוש גם כן אלא שהוא קדוש. ולכן אין הקדושה מתגלית בזמן הזה. וגם הפתח הוא באמצע הרקיע ונשפע אח"כ לארץ התחתונה דרך הפתח ההוא. ויש פרוכת גם כן אחר לעכב הסטרא אחרא שלא יכנס לארץ ישראל. וזה הפתח מכוון באמצע כל הרקיעים עד שמגיע לכל בחינת יסוד שבמלכות, נקודה קדישא שבכל העולמות עד כורסיא קדישא. ומשם עולין כל התפלות והנשמות העולות למעלה בלילה. ואעפ"י שאמר בפרשת ויקהל דף ר"א ע"ב {{ממ זהר|ב|רא|ב}} כי התפילות סלקין במזרח ובמערב וכו' - זהו בעלית האוירין, אבל אחר כך כולן נכנסין דרך הפתח ההוא האמצעי. והנה אלו הרקיעים אינם מתגלגלים אלא קבועין. ולכן תמיד פתחם מכוין כנגד ארץ ישראל. אך הגלגלים הקבועים ברקיע הם הסובבים. ונמצא כי כשאנו אומרים שהרקיע קבוע הוא על זה הרקיע. וכשאנו אומרים ש{{צ|גלגל חוזר}} - הוא הגלגל ולא הרקיע. ורבי ישמעאל ור' אליעזר אינן עושין עיקר מן הגלגל אלא מן הכוכב שבו. ואמרו כי מזל חוזר ורקיע קיים. וכן הוא האמת. כי הגלגל והכוכב שבו - הכל נקרא על שם הכוכב. כי הכוכב הוא נקודת הגלגל ונשמתו. והגלגל הוא גופו בסוד העגולים שיש לכל העולמות כנ"ל. וזהו הטעם שאין נזכר בדברי רז"ל תנועת גלגל אלא תנועות הכוכב לבדו. והרקיע קבוע במקום אחד כאהל. '''והרב חיים ויטאל ז"ל''' כתב וזה לשונו: {{ש}} דע כי הלא ארץ ישראל הוא באמצע הישוב, וכנגדה למעלה ברקיע יש באמצע הרקיע פתח אחד גדול כשיעור רחב ארץ ישראל ונקרא '''גבילו"ן'''. ותוך זה הפתח לתתא מיניה יש פתחים אחרים באמצעית'. נמצא שהם {{גמט דגש|ע"א}} פתחים לקבל ע"א סנהדרין. וכל הני פתחים ע"א נקראים {{צ|שערי צדק}}, והם קדושים, ואינם מצד האומות ח"ו. ויש סביב ע"א פתחים אלו מגרש ב' אלפים אמה לכל צד, ושם נגמר שיעור הרקיע שעל ארץ ישראל. ואלו השני אלפים אמה לכל צד הם משרז"ל על תקנת תחומין בשבת כי כולם הם קדושה עצומה. ובסיום זה הרקיע דשריא על ארץ ישראל יש דלת אחד שהוא סוגר זה הרקיע דשריא על ארץ ישראל. ופתחין אלין כשרוצה הקב"ה - סגרם. ונקרא זה הדלת '''מגדון'''. <big>(</big>ולכן יהושע כשנכנס בזה הדלת תיקן לישראל ברכת הזן. וזהו {{צ|על הארץ ועל ה{{גמט דגש|מזו"ן}}}} - גימטריה {{גמט דגש|מגדו"ן}}. וזהו סוד {{צ|מגדל עוז שם יהוה '''ב''''ו '''י''''רוץ '''צ''''דיק}} {{ממ|משלי|יח|י}} - ר"ת '''צבי'''. ר"ל {{צ|מגדל עוז}} נקרא ארץ צבי ששוכן בה {{צ|שם יהוה}} שהיא השכינה. ובו {{צ|ירוץ}} יסוד שנקרא 'צדיק' דרך הפתח והדלת שנקרא {{גמט דגש|גבילו"ן מגדו"ן}} שמספרם גם כן {{גמט דגש|צדי"ק}}. וזה סוד הפסוק {{צ|זה השער ליהוה צדיקים יבואו בו}} {{ממ|תהלים|קיח|כ}}.<big>)</big> ומ{{גמט דגש|ע"א}} פתחים אלו ניזונים ארץ ישראל שהם {{גמט דגש|ע'}} נפש לבית יעקב. והסוד כי {{גמט דגש|ע'}} ענפים יש באילן העליון ומהם נשמות ישראל. אם כן לכל ענף יש פתח אחד, ואין כל ישראל ניזונים מענף אחד ומפתח אחד. והפתח שבאמצע הוא כנגד השכינה עצמה שנקרא {{צ|צדק ילין בה}} {{ממ|ישעיה|א|כא}}. והשבעים אחרים נקראים {{צ|שערי צדק}}. וסביבות אלו ה{{גמט דגש|ע'}} פתחים שבארץ ישראל רחוק ב' אלפים אמה לכל צד (שהוא סיום רקיע ארץ ישראל) - שם שרויים {{גמט דגש|ע'}} ממנן, כל אחד כנגד פתח אחד. ומתמצית ושיורי השפע דארץ ישראל לוקחים אותם ה{{גמט דגש|ע'}} ממנן כל אחד מפתח אחד - אך אינם קרובים אליהם ח"ו. ואז נעשה שאר הרקיע {{גמט דגש|ע'}} רצועות, וכל ממנא שליט על רצועת הרקיע שלו. נמצא כי הרקיע של ארץ ישראל ושאר הרקיע - הכל הוא רקיע אחד, רק שאותו שיעור הרקיע שכנגד ארץ ישראל יש בו אותם הפתחים. וכן הוא בכל העשר רקיעים הנזכר שהם נקראים {{צ|יריעות המשכן}}. וכן למעלה מהם עד כסא הכבוד {{צ|עיני יהוה אלהיך בה}} {{ממ|דברים|יא|יב}} - באופן כי כל ארץ ישראל אין עליה שום קליפה חופפת, ומן האי סטרא ומהאי סטרא הכל נפתח. כי אין לומר כי בקצה האחד של ארץ ישראל הוא פתוח והשאר סתום - כי כל גבול ארץ ישראל מן הקצה אל מהקצה הוא פתוח. ואמר כי טעם פתח הזה הוא כי הוא היה דרך ומבוא לעלות משם סוד ריח הקטורת והקרבנות כשהיה בית המקדש קיים, ואז היה המקום פנוי ע"י אותו הריח העולה משם כנזכר. אך כשגרמו חובין שהוא בעת החורבן - אז נתקרבה הקליפה מכל הקצוות הסובבים את אויר ארץ ישראל עד שנתחברו ד' קצוותיה אל תוך נקודת המרכז האמצעי של ארץ ישראל. ואז כביכול נפסק השפע והדבקות אשר לארץ ישראל עם ירושלם העליונה, ואז שלטה הקליפה ונחרב בית המקדש בעוונותינו. אבל צריך לדעת כי לא נסתם כל הפתח הנזכר ברגע אחד בעת החורבן, אמנם על ידי התועבות והגילולים שהיו מקריבין וממשיכין את הקליפה מעט מעט עד שנסתם הכל ואז נחרב הבית. ולכן תמצא כי תחלה נחרבה כל ארץ ישראל, והוא בגלות שומרון, הם היוד השבטים, כי נתמלאת סאתם עד שהקליפה גברה שם. ואח"כ גם בני יהודה נתמלאת סאתם. אז נתקרבה הקליפה עד נקודת ציון שהוא אמצע כל העולם, ואז נסתם הכל ואז נחרב הבית בעוונותינו הרבים. ועתה צריך לדעת שהלא הארץ בעצמה היא קדושה והיא חלק השם יתברך מכל שבעים ארצות , ואיך תוכל הקליפה ליכנס בחלקו יתברך? {{ש}} לכן השיב כי האמת הוא כי בארץ בעצמה אין להם חלק כלל. האמנם הענין נמשל למי שיש לו עבד אחד וברח ממנו אל בית חבירו - אזי הוא נכנס שם ומכיר את שלו ונוטלו והולך לו. כן ישראל קנו אדון לעצמם בעונותיהם, ונמכרו לעבדים אל הקליפה. בכל יום מקטרים ומזבחים להם עד שברצונם נמכרו להם לעבדים 'להיות להם לאלהים'. ואז הקליפה נכנסה לארץ ישראל ולקחה את העבדים הנמכרים לה ודחה אותם לבר ולקחם בארצה והלכה לה משם, ואז חזר הפתח הנזכר להפתח תכף ומיד. וא"ת אם חזרה הקדושה למקומה איך נשאר ארץ ישראל חרבה? התירוץ הוא כי השכינה עלתה למקומה, וישראל בעונותינו הלכו בין האומות ונשארה הארץ שוממה מבלי בניה ובלי בעלה. ולכן לא חזרה להתיישב עד ישקיף וירא ה' משמים. ואחר שהקדושה נסתלקה כדי שלא תשרה במקום הטומאה (כי זה דרכה כנודע בסוד טומאת מת) - לכן שם הקב"ה פרכת מסך אחד מהקדושה על אותו פתיחו דעל גבי ארץ ישראל. ובזה אין הטומאה שורה שם וגם הקדושה העקרית אינה שורה שם. ונשארה כביכול האשה עגונה ואינה נשאת לאחר. וכוונת פרוכתא דא נלע"ד חיים כי נודע בעת שהמלכות המלבשת גבורה ודין אזי פועלת הדין על ידי לבוש החיצון מכל - שהוא גוון תכלת שמכלה את הכל. והנה אפילו החיצונים יראים אז ממנה כי {{צ|חמת מלך מלאכי מות}} {{ממ|משלי|טז|יד}}. ובראות החיצונים המלכות בלבוש תכלת כנזכר - אזי בורחים משם. וזה סוד {{צ|ההוא חופאה קלישא}} הנזכר בזוהר חלק שני דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}, עיין שם, שהוא סוד הלבוש החיצון שבסופו הם הלבושים היותר פנימיים ונקראים {{צ|פרוכתא קדישא}} בערך הפנימיים *** כנודע. ולכן החיצונים אינם יכולים ליכנס שם. וכן הברכה והשפע נמנע - כי תוקף הדין הנכלל באותה חופאה אינו מניח לרדת הברכה כיון שאין זכיות בישראל מעוונותינו. ולכן נשארת ארץ ישראל חריבה - ולא מצד הטומאה, רק בשב ואל תעשה. ולטעם זה נקראת {{צ|חופאה קלישא}} כי כמעט היא נקראת קליפה כנגד מה שלמעלה ממנה.{{הערה|כנראה עד כאן דברי הר' חיים ויטאל - ויקיעורך}} '''והרב המקובל האלהי מוהר"ר משה קורדוירו זל"ה''' כתב זה לשונו: {{ש}} {{צ|בכל רקיעי' אית פתחין ידיען}} - ענין פתחים אלו הם כאלו תאמר ארץ מצרים היא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה היא מחזקת כנגד הרקיע כך וכך מעלות, וכל אותן מעלות הרקיע שהם כנגד חלק הארץ יקראו פתח אחד. ועם היות שיתגלגל הרקיע - אין לחוש, כי כל חלק מהרקיע כשיגיע כנגד הארץ והשר שלה - ישפיע מעין שפע השר הממונה. והפתחים האלו נחלקים בישוב ששם שוכנים {{גמט דגש|ע'}} אומות, וארץ ישראל היא נקודת מרכזם. וכל ה{{גמט דגש|ע'}} יש להם רצועה שהוא פה להם לשאוב מפתח ארץ ישראל. ולזה היו כמה מלכים בארץ ישראל שלא היה להם בארץ ישראל אלא עיר אחד או חלק כמו ל"א מלכים שכבש אותם יהושע, ושאר ישובם היה במרחקי הארץ (כדפי' רז"ל), מפני שפתח שאיבת השפע הוא סביב לארץ ישראל. וכל {{גמט דגש|ע'}} ממנן נטרין מרחוק תרי אלפי אמין - סודו הוא כי אלו הב' אלפים הוא סוד {{צ|תחום שבת}}, והיוצא חוץ לתחום יוצא אל קליפות. שתחום שבת ותחום ארץ ישראל שהוא אלפים אמה הוא סוד {{צ|הנוגה}} כנודע, הסובב ומתחם ארץ ישראל שלא יכנס אליה חצוני ערל טמא. וחלק ארץ ישראל עולה נקי ובר עד כסא הכבוד. ופתח היכל לבנת הספיר מכוונת כנגדה, ונוגה סובב גבולה ממנה ועד רום רקיעין. ושרים סביב לה שואבים מתמציתה. והם פתחי השרים חלקם אשר נגד ארצם ברצועות משוכות אלו על אלו בענין שכולם שואבים דרך אותו הנוגה. והנה כסא הכבוד משפיע כל בחינת ההנהגה לעולם לארץ ישראל וכח כל הנמצא בה. והם סוד {{צ|שערי צדק}}; כי 'צדק' היא מדת המלכות . ואור המלכות המשתרבב מכסא הכבוד דרך ההיכלות, ושוכן בארץ ישראל בסוד {{צ|סתר המדרגה}} הזאת שתחומה נוגה לו סביב ומתוכם כעין חשמל. והכלים הגשמיים שיפעל בו המעשה הוא הרקיעים. ובהגיע הרקיע כנגד אוירה של ארץ ישראל - מתבטל כל כחו וכח השרים שקבל, והוא פועל ברצון השופע כעין שהוא עושה לכל שר ושר - שכל חלק הרקיע שהוא מכוון כנגד ארצו מנהג כפי השפעה הנשפע וחלק התמצית שמקבל מלמעלה. והנה כיון דגרמו חובין והיו ישראל עובדים עבודה זרה - היו האומות שולטות בארץ, נכנסות ומשיגות גבולן של ישראל, וישראל נמסרין תחת ידם, כגון סנחריב וכיוצא. עד שבא נבוכדנצר ואז אתקרב קליפא כלא כחדא והיתה שליטה אל החיצונים על ישראל לכלות ח"ו, עד שהחריב המקדש והגלה את ישראל ודחה לון לבר. ואע"ג דדחה לון לבר - עכ"ד משכנם שם אינו קבוע - דלא יכיל לשלטאה בההוא דוכתא קדישא, ולא הרגיעה שם לילי"ת. וחזר לו נבוכדנצר ושאר המלכים אל מקומם. ועם היום שנתיישבו גוים בארץ ישראל - עכ"ז ישובה אינו ישוב הגורם שתשלוט הקליפה אלא כענין טעם החרבן דמסיק לבד{{הערה|יתכן שיש להגיה כאן "דמפיק לבר", וכפי שנזכר לעיל בענין עבד שברח וכולי, וצע"ע - ויקיעורך}}. וקב"ה עבד דלא תשלוט. שגרש הקליפות אחר שנתנקמו מישראל כדי רשעתם. אהדרת ההיא קליפה וחזרו גבולי ישראל אל גבולם העליון. ואלו עמדו ישראל על מקדשם בגלות יכניה וכיוצא שלעולם נשארו ישראל על מכונם - לא היה צריך דבר, שהיה ראוי שע"י העבודה ישאבו הרוח העליון: אמנם נחרב הבית וגלו ישראל. מה עשה הקב"ה? נטל פרוכתא. והוא סוד {{צ|ופרשו עליו בגד כליל תכלת}} {{ממ|במדבר|ד|ו}}, והוא כח אמצעי בין הקדש והחיצון. ונותן גבול להחיצונים שלא יגשו אל הקדש. והנה בהיות ישראל גולין אזי אויר ארץ ישראל הוא מאיר מהקדש דרך פרכת בגד כליל תכלת זה. אמנם בהיות ישראל על מכונם - אין בין ישראל לאביהם שבשמים מפסיק כלל, ויושבי חוץ לארץ הם שואבים דרך ד' קליפות. והנה סגולת ההוא פרוכתא הוא שגורם שתצמצם למעלה ולא תאיר אל התחתונים, ולזה לא יושפע עליהם שפע ואור השכינה באור הקודם, אבל נמצא בה כשיעור מה שעובר דרך הפרוכת. ועדיפא מחוץ לארץ שאין אותו המעט המאיר עובר דרך החיצונים. וגם הנשמות מדי עלותם לא יצטרכו מתי ישראל לשבר כח ד' קליפות, אלא כבוד השם המאיר דרך הפרוכת הזה שאינו טמא - יאספהו. לזה בזמן רשב"י שהיה חרבן אמר שאויר ארץ ישראל הוא טהור ומחכים וכיוצא, ולא גרעה מעלת ארץ ישראל ח"ו. אמנם תגבורת האור לבנות בית המקדש אי אפשר מן הטעם הנזכר לעיל. ואמנם יש לדקדק עתה שבמקום הבית נעשה בית מרגז לישמעאלים - מאי איכא למימר? שהרי {{צ|שם הרגיעה לילי"ת}} {{ממ|ישעיה|לד|יד}}!? {{ש}} וי"ל שזו שליטת ש‎‎ָׂרָם שנתן לו הקב"ה בזכות המילה כנזכר בזהר. אמנם לא ישכון שם לטמאה כדרך ששולטת {{צ|מחוילה...באכה אשורה}} {{ממ|בראשית|כה|יח}} ששם משכן הקליפות והשר. אבל כאן בארץ ישראל הם יושבים העם לבד ושואבים שפעם מבחוץ ממה שכנגד גבולם, ואין להם חלק בפרוכת כלל וכ"ש במה שלמעלה ממנו. ואותה העבודה שהם עושים - מתגלגלת עד שיוצאה לחוץ אל משכן השר. ודע כי תחלת המציאות אחר התגברות החיצונים וסלוק שכינה מהתחתונים לסבת הפגם והעון שגרמו הדורות הראשונים דור אחר דור - נתחזקה הקליפה ונסתמו פתחי הקדושה, ועמדה שכינה בעליונים זולתי מה שנתלבש בחיצונים בסוד {{צ|ומלכותו בכל משלה}} {{ממ|תהלים|קג|יט}}. וזהו גם כן היה ברדת של ישראל בגלות מצרים כדכתיב {{צ|אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה}} {{ממ|בראשית|מו|ד}}. ולכן כשנראה למרע"ה {{ממ|שמות|ג|ב}} נראה {{צ|מתוך הסנה}} (דהיינו הקוצים, להראות סוד התלבשות) - {{צ|'''לַבת אש'''}} - שהיא 'בת עין' הנקראת 'בת מלך' איך היתה מלובשת בתוך הקוצים. כך עתה בגלות הזה השכינה היא מתלבשת בתחום שרו של עשו כדי לשמור ישראל שם שתי שמירות. * האחת שלא ישתקעו בתוך הקליפות כי {{צ|חונה מלאך יהוה סביב לראיו ויחלצם}} {{ממ|תהילים|לד|ח}} מכל צד הקליפה הרוצה להגביר עליהם כדי להחטיאם. וכמעט האויר הקדוש שוכן אתם בתוך טומאתם. * שנית לשמרם שמירת הגוף שלא יאונה אליהם כל און, כענין {{צ|יהוה אלהיך מתהלך בקרב מחנך}} {{ממ|דברים|כג|טו}} ואויר חוץ לארץ מתקדש. ומטעם זה נאמר {{צ|דרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל יהוה כי בשלומה יהיה לכם שלום}} {{ממ|ירמיהו|כט|ז}}. כי הנביא גלה להם סוד השכינה עמהם בגלות, ואויר קדוש השוכן אתם בתוך טומאתם, והמלך והמלכה גולים עם בניהם ושם מתייחדים בתוך הגולה. וז"ש {{צ|כי בשלומה יהיה לכם שלום}} שהוא היסוד וייחוד. וזהו סוד {{צ|שכינה גולה עם ישראל}} - עם היות שאינה בגלות - אלא לשמור את בניה לבלי יטמאו בין האומות ולא יוזקו, דשכיחא שם היזקא מפני האויר הטמא. ובהיותה שם - האויר מתטהר. ואין לתמוה על כך. שהרי ישראל קודם שנכנסו לארץ ויצאו ממצרים והלכו במדבר....'''נח"ש שר"פ ועקר"ב וצמאו"ן''' {{ממ|דברים|ח|טו}} - האיך הקריבו קרבן והיו בתוך ענני כבוד? אלא העננים היה להם אויר, ואויר של ארץ ישראל היה הולך עמהם. כי אותו הפתח הנזכר לעיל נפתח להם במדבר נוכח מושב בני ישראל והלך עמהם על ראשם עד שעמד כנגד כל ארץ ישראל שיעור ת' פרסה. והוא מתחילת גבול ארץ ישראל ועד קצהו. וצריך לידע כי ענין גלותנו הוא שכל כך פגמו הנשמות עד שהשכינה גולה ונסתלק ממנה השפע מכל הבחינות מכל וכל. וזהו גלות השכינה החלטי - לא צער שתצטער היא מכאב הבן - אלא זה הוא צער עצמי הנוגע אליה. וזה לא היה דווקא אלא בחורבן בית שני כמו שפירשו בתיקונים על פסוק {{צ|ונהר יחרב ויבש}} {{ממ|איוב|יד|יא}} בענין שפע הנהר הנמשך לשכינה. ופירשו {{צ|יחרב}} בבית ראשון - כי {{צ|יחרב}} הוא כמו {{צ|חרבו המים}}, שאינו יבשות אלא נגיבות, אבל עדיין נשאר לחות השפע קצת. {{צ|ויבש}} - בבית שני, כי {{צ|יבש}} היינו שנתייבש מכל וכל, שנסתם שער השפע מכל וכל. וז"ש הכתוב {{צ|ויקרא אֲדנָי '''יְ''''הֹוִה '''צ''''באות '''ב''''יום '''ה''''הוא לבכי ולמספד}} {{ממ|ישעיה|כב|יב}} שהוא ר"ת '''הצב"י'''. כשנחרב קרא לבכי כי {{צ|'''צבי''' לצדיק}} נחרב ויבש, וראוי לו לבכי ולספוד עליו על הצדיק שאבד למטרוניתא להשפיע עליה, ועתה כל הנשפע שמשפיע לחוץ יוצא ל{{גמט דגש|ע'}} שרים, בני שפחה בישא. והנה {{גמט דגש|צבי}} גימטריה {{גמט דגש|ק"ב}}. חִדֵש שעל ידי הצדיק שהוא היסוד מתחברים גם כן '''ק''''דושה '''ב''''רכה (שהם תפארת ומלכות). ועתה הצדיק אבד - נעשה '''ק"ב''' ישן ו'''ק"ב''' חרובין - שכל השפע של הקדוש ברוך הוא ד"קדושה ו"ברכה - הוא יורד לעלמא דחרוב, סוד {{צ|'''קב''' חרובין}} שהוא לקליפת נגה (כנודע בדרושי האר"י זלה"ה באורך, עיין שם בדרוש של מרכבת יחזקאל). ועיין שם הזוהר פרשה תרומה על פסוק ועשית שלחן (צ"ל מנרת) זהב טהור וגו'. וא"ת - כיון שנסתם שער השפע - אם כן מה יתן ומה יוסף העוסק במצוה או הפוגם? {{ש}} וי"ל כי העושה מצוה בזמן הזה הוא עושה סמך לשכינה ומושך לה שפע כזיעה בעלמא - ועכ"ז יש לו שכר טוב. ועל זה נאמר {{צ|שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה}} {{ממ|ישעיה|סו|י}} - כי סמך הוא עושה לה, ואדרבה יותר שכרו גדול. והעד על זה בת מלך בהיותה יושבת בהיכל המלך אביה - עבודתה שעושין לה אינה כל כך נחשבת כמו עבודה שעושין לה בהיותה בגלות. ואז כשהעבד נותן לה אפילו עשב לח - חשוב אליה יותר מכל מעדני מלך בשער המלך לפי הצורך. לכך עבודה המועטת שעושין לה בזמן הזה הוא חשוב מכל אילי נביות בזמן ההוא! <big>(</big>זהו סוד שאמרו ז"ל במדרש משלי והובא בילקוט דף ק"מ ע"א וזה לשונו: {{ש}} {{צ|א"ר יוחנן "טוב פת חרבה" {{ממ|משלי|יז|א}} - זו ארץ ישראל שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח בכל יום ודר בתוכה - זוכה לעה"ב. "מבית מלא זבחי ריב" - זו חוצה לארץ שהיא מלאה חמס וגזילות}}. הכוונה כי בעוונותינו הרבים עתה בעת החורבן השפע שמקבלת השכינה הוא התמצית ממה שהיתה מקבלת מקודם בבנינה. והשפע בעצמו לוקחת בעוונותינו הרבים השפחה בישא, כמה דאת אמר {{צ|תחת שפחה כי תירש גברתה}} {{ממ|משלי|ל|כג}}. אבל עדיף אותו השפע המועט שיורד בארץ ישראל שהוא בתוך אויר הקדוש - מכל השפע היורד בחוץ לארץ בתוך אויר הטמא. וז"ש {{צ|טוב פת חרבה - זו ארץ ישראל}}, ואין לה עתה אלא התמצית. {{צ|שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח}} - שאינו גורם במעשיו הטובים שלו להוריד אלא התמצית בלבד - מכל מקום {{צ|זוכה לעה"ב}} - כי זה המעט שגורם הצדיק במעשיו להוריד בארץ ישראל הוא חשוב לשכינה מכל אילי נביות בזמן שבית המקדש היה קיים כנז"ל. וזהו סוד הפסוק {{צ|'''י''''פרח '''ב''''ימיו '''צ''''דיק ורוב שלום עד בלי יָרֵח}} {{ממ|תהלים|עב|ז}} - הוא ראשי תיבות '''צב"י''' למפרע - להורות כי צדיק שדר בארץ צבי בזמן {{צ|בלי ירח}}, שהירח היא בחסרונה, גורם {{צ|רוב שלום}} יותר מבזמן שהיתה הלבנה במילואה.<big>)</big> ועל דרך הזה הפגם הגדול הוא כי מי שיטול מלפניה המאכל המועט ההוא - אז בוודאי היא בכעס גדול ותענישהו עונש גדול. כי הקרוב אל הדבר קל שבסבות יפסיקהו והיא בעצמה מגוללת בדין, וקלה שבסיבות יהפכה לדין חזק. וזה טעם הצרות התכופות בגלותינו זה מה שלא היה כן בשאר הגליות. מפני שבשאר הגליות שלא היתה עמהם אלא לשמרם בלבד - לזה היה לה שפעה בכל יום כנודע. אמנם עתה שנסתלק לה השפע מכל וכל והיא נקרא {{צ|סוכת דוד הנופלת}} {{ממ|עמוס|ט|יא}} - 'שנפלה' לא נאמר אלא 'הנופלת', להורות שלעולם היא בעוונותינו נופלת. להיות שנסתם השער השפע שאינו נשפע למטה זולת הספיחים וספיחי הספיחים שאנו אוכלים. וכן תמיד מאותו השפע שהיה בה נזרע עתה בזמן הגלות, ולכך לעולם חוזרת לאחור. וזהו {{צ|הנופלת}} בכל יום, שאין יום שאין בו קללה מרובה מחברתה. כי כל עוד שהולך השפע מתמעט כחו, כענין הספיחים שיש להם כח חזק ,וספיחו ספחים שהוא השיחים הוא יותר מעט, וכל עוד שהולך הוא מתמעט. ולכן עיקר כוונת הרשב"י בחבור ספר הזוהר היה לזה. להיות השכינה בגלות באפס שפע באין תומך ואין עוזר - רצה לייחדה עם הת"ת ייחוד מועט על ידי חיבור זה במה שיהיה הוא עם חבריו עוסקים בסוד. וכמו{{הערה|נלע"ד שיש להוסיף כאן מלת "כן". "וכמו כן וכולי". וצע"ע - ויקיעורך}} כל מי שזוכה לעסוק בזה החיבור הוא גורם לייחד קב"ה ושכינתיה ע"י היסוד שהוא סוד {{גמט דגש|רז}} דהיינו {{גמט דגש|אור}}. וגם על ידי החיבור הזה הוא ביטול הקליפות וקללות הגלות והשבתת קטרוגם שהן לוחמות בכל עת ובכל שעה נגד השם ונגד שכינתו, ונגד בניה ישראל הנתונים בגלות בין האומות הנקרא {{צ|חיוון בישין ודובין דאכלין ענא}} שהם ישראל כאומרו {{צ|ואתנה צאני וגו'}} {{ממ|יחזקאל|לד|יז}}. ועסק התורה יקרא {{צ|הקלע והחרב והרומח}}, והם בחינת הסודות להצילם מרעתם בחיבור הזה, כמ"ש בס' התיקונים דף ע"ג ע"ב על פסוק {{צ|ורוח אלהים מרחפת על פני המים}} {{ממ|בראשית|א|ב}}: : מאי {{צ|ורוח}}? אלא בודאי בזמנא דשכינתא נחתת בגלותא - האי רוח נשיב על אינון דמתעסקים באורייתא, בגין [ד?]שכינתא אשתכח בינייהו. והאי רוח איתעביד קלא ויימא הכי: {{צ|אינון דמיכין ושינתא בחוריהון, סתימין דעיינין, אטימין דלבא - קומו ואתערו לגבי שכינתא! דאית לכון לבא בלא סכלתנו למנדע בה ואיהו בינייכו!}}. ורזא דמלה {{ממ|ישעיה|מ|ו}} {{צ|קול אומר קרא}} כגון {{צ|קרא נא היש עונך ואל מי מקדושים תפנה}} {{ממ|איוב|ה|א}}. והיא אמרת {{צ|מה אקרא כל הבשר חציר}} - כלא אינון כבעירין דאכלין חציר, {{צ|וכל חסדו כציץ השדה}} - וכל חסד דעבדין - לגרמייהו עבדין! ואפילו כל אינון דמשתדלין באורייתא - כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין! בההוא זמנא {{צ|ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב}} {{ממ|תהלים|עח|לט}}. ודא איהו רוחא דמשיח. : ווי לון מאן דגרמין דיזיל ליה מן עלמא ולא ישוב לעלמא! דאלין אינון דעבדין לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה דגרמין דאסתלק נביעו דחכמה דאיהו '''י'''' מינה, ואשתארת '''ב'''' יבישא.{{ש}} ווי לון דגרמין עניותא ואורך גלותא וחרבה וביזה והרג ואבדן בעלמא! והאי רוח דאסתלק איהו רוח דמשיח וגו'. וכן בכמה מאמרים אחרים בתיקונים ובזוהר . כללו של דבר שכל המתעסק בספר הזוהר ניצול מכל הנזכר לעיל ועושה תקון גדול לשכינה בגלות הזה. והספר הזה עתיד להגלות כל סודותיו בימי מלכא משיחא כדי ליתן סעד לשכינה כנזכר. והנה כל אותם שיזכו אליו יזכו לגאולה בעזרת האל יתברך: ===יניקת שבעים שרים מארץ ישראל=== ועתה נבאר יניקת {{גמט דגש|ע'}} שרים מארץ ישראל איך היא, ושליטתם. דע כי הנה '''לילי"ת''' נקראת 'אימא דערב רב'. וערב רב נקראים {{צ|ע' שרים ערבוביא בישא}}, שלילי"ת הרשעה הולידה אותם מיחוד '''סמא"ל'''. והם בשפל כל מדרגות החיצונים, למטה מכל ההיכלות. הם {{גמט דגש|ע'}} ניצוצות. כדרך שהקדושה נבראת 'בת שבע' 'בת שבעים' - כך בחיצונים לילי"ת נקראת 'בת שבע' היכלות החיצונים שהיא 'בת שבעים' אומות כנגד שבעים שרים. ואין שום שר כנגד ארץ ישראל, שהרי אין להם חלק בארץ. אמנם בחוצה לארץ ממש נתנה להם שליטתם. וצריך לידע שיש ארבע מאות פרסה בארץ ישראל שאין שר ולא חצוני שולט בו כלל, אלא יש בגבולה סביב קליפה קדושה שנקראת {{צ|פרוכתא קלישא וקשה}}. שצדה מבחוץ היא טמאה, וצדה מבפנים היא טהורה. כקליפת האילן - שצדו מבחוץ הוא פגום, וצדו מבפנים הוא נאה ונאות לערך האילן. וכן קליפת האגוז וכן בעלי קליפין - מבחוץ קשים לשמור, ומבפנים נאה ונאות לערך המוח הפנימי. והנה דע שכנגד ד' מאות פרסה של מטה הנזכר לעיל יש למעלה חלון אחד מרובע, והוא צר מלמעלה ורחב מלמטה. * ושיעורו מלמעלה {{גמט דגש|ת"ק}} אמה על {{גמט דגש|ת"ק}} אמה כשיעור בית המקדש, כי בית המקדש כולו נתון תחת החלון. * ובאמצעית עוביו של חלון הכיפה היא כשיעור עה"ק ירושלם ת"ו. * ושיעור כמות החלון למטה הוא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, כשיעור כל ארץ ישראל, וכל ארץ ישראל תחתיו. וכשהיה יורד השפע מלמעלה דרך צינור מלכות של י' ספירות דעולם העשייה - היה יורד אז דרך ישרה עד חלון הכיפה הנזכר ויורד על בית המקדש, ובית המקדש יתפשט על כל ארץ ישראל. וכשרבו הפריצים בבית ראשון מהבל דברי לשון הרע ונבלות פה גרם העון ונתגשם אותו הבל ונתעבה ונעשה דמות ענף עב, והתחיל להסגר מעט מעט סביבות שפתי החלון - עד שביום ט' באב נסגר כלו ונפסק השפע ונחרב הבית. ותכף ומיד לאחר שנחרב הבית פתח הקב"ה את החלון, ואז הוריד את עולם האופנים וצמצם מלכות של עולם האופנים בתוך החלון כדי שלא יסגר עוד. ולעולם פתח זה לא יסתם אלא דווקא בעת החרבן שנתנה רשות אל החיצונים ליכנס לארץ ולהחריב הבית כנזכר. ומיד נתגרשו משם. ויש כסוי ומסך פרוכת פרוסה סביב לארץ ישראל שהיא שומרת הגבולים האלו שלא תתפשט הקליפה, ומגרשת כל זר מתוכה. ואפילו ארץ ישראל חרבה ושממה מפעולות החיצונית הזאת שהוא בעת החורבן - עכ"ז אינה שולטת בארץ ישראל. אלא החריבה ונתגרשה ועמדה ארץ ישראל אפילו בעת חורבנה נקיה וברה מאין זר בתוכה. והנה מה שהיה שעור ארץ ישראל ת' פרסה על ת' פרסה - עתה בעת חורבנה לא נשאר אלא מאה פרסה על מאה פרסה שהוא חצי חלק שמיני. וכל מקום דשן ושמן - נקמט ונתכווץ. וזה כדי לרצות את שבתותיה כנגד שבעים שמיטות שבטלו. ולא נשאר ממנה אלא הטרשין שבה. ואפילו שזורעין בטרשין שבה - כמאן דליתא דמי. והנה דרך אותה קליפה קלישה הנזכר לעיל - שהוא גדר מעכבת שלא יכנסו החיצונים לגבול ארץ ישראל כלל אפילו בזמן חורבנה כנזכר - הוא פתח משוך עד היכל {{צ|לבנת הספיר}} {{ממ|שמות|כד|י}} כדי שלא ישלטו בארץ ישראל שום שר וחיצוני. רק אם ישליטוהו ברשע ע"י כישוף וע"ז ועבירות - שאין זה מן הנאות אלא מצד הבחירה הרעה לרשעים שיוכלו לעשות כרצונם. אבל לא שתשלוט הקליפה. {{ש}} ובזה נבין אומרם {{צ|לא גושמה ביום זעם}} {{ממ|יחזקאל|כב|כד}} - שבאו המים הטמאים מי המבול מי המרים המאררים שהם הקליפות ונכנסו בארץ. לא שגושמו בארץ - שאין כחם שם . ובעת חרבן בית המקדש פרץ הקב"ה גדר הקליפה ומסך המבדיל ונכנסו והחריבו בית המקדש, וחזרו להם ונסתמה הפרצה. וכן פי' הרשב"י בזוהר פ' תרומה ע"ש. ודרך זה הוא סוד השכינה בארץ ישראל. כי ימשיך אור רוחני, אויר ארץ ישראל הטהור. שאין אוירה מהחיצונים כאויר חוץ לארץ, אלא אוירה מפתח היכל לבנת הספיר הפתוח עליה, ומוריד אויר טהור מחכים ודאי בסוד השכינה הנקראת 'חכמה'. וענין זה תלוי בקדושת הארץ. והיינו שפירשו בזוהר לך לך{{הערה|מצאתי אולי {{ממ זהר|א|עח|א}} - ויקיעורך}} שעמד אברהם על שליטת הארץ הקדושה ולא היה יכול לרדת לעומקה, ושפט באצטורולוגין שלו כל שרי המקומות וירד לעומקן, ובארץ ישראל לא השיג. עד שאמר לו הקב"ה {{צ|אל הארץ אשר אראך}} {{ממ|בראשית|יב|א}} כמו שאמרו רז"ל, ושם תשיג שליטת הארץ. וכן השיג בנבואה. אבל נשאר לנו לבאר דהא אילנא דמותא שלטא בליליא אפילו בארץ ישראל או אפילו ח"ו בעת רעתן או בעת הדבר בר מינן וכיוצא, שנאמר {{ממ|משלי|כב|ג}} {{צ|ערום ראה רעה ונסתר}}. והנה הענין הזה יהיה כי לצד צפון של מחיצות אלו יש נקב אחד לצד הקליפות. וזה הנקב הוא סמוך לפתח היכל לבנת הספיר. ודרך אותו נקב הוא התפשטות הקליפות בארץ ישראל בלילה. שנתן רשות להתפשט - אבל לא כולם, אלא אותם של סוד שליטת הלילה. ונקב זה נקרא {{צ|נוקבא דתהומא רבא}} כמ"ש, והוא פתח כניסה אל החיצונים אל האויר הטהור הזה לבא אל פתח ההיכל להיות שם - {{צ|לפתח חטאת רובץ}} {{ממ|בראשית|ד|ז}} להתעלות שם. ולכך כנגד ההיכלות מבחוץ - שם הקליפות נאחזות, והן כעין קליפת האגוז. שהרי ד' מוחין הם ד' חיות הקודש, והקליפה נאחזת מבחוץ - דהיינו שסוד אותה הקדושה היא משפעת אל החיצונים האלו. ובהכרח יש להם מדרגות על מדרגות משתלשלות משם ויונקות על יד"ו - דהיינו שיש לכל ההיכלות ערוה מבחוץ דהיינו החיצוניות הנדבקת שם. ולזה לצד צפונה הוא פתוח - שדרך אותו הפתח יוצא מתחומה ונכנסת. וזה סוד {{צ|ויבא גם השטן בתוכם}} {{ממ|איוב|א|ו}}. והיינו נמי שליטת החיצוני בארץ לכל שליחות שבעולם. וכן כל איזו חלק הניתן לחיצונים כגון עשן המערכה ואברים ופדרים המתאכלים כל הלילה - היה נוטה ממש לצד צפוני של ארץ ישראל. ודרך אותו הנקב אשר שם היה יוצא אליהם ונתן להם, שנאמר {{צ|בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל}} {{ממ|בראשית|מט|כז}}. ודרך אותו נקב הוא דחיית הרשעים בין הקליפות, וגם כניסת כל הרשעים לגיהנם. וכל הנדחה - דרך אותו נקב הוא ידחה. ועל אותו נקב התפלל דוד {{צ|וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ}} {{ממ|תהילים|סט|טז}}. שח"ו כשידחה הרשע דרך אותו הנקב ויסתם פיו עליו והוא יורד לגיהנם אל בין הקליפות - נוח לו שלא נברא, כי הם שולטות עליו כשכיר יומו. {{ש}} ועל נקב זה נאמר {{צ|ובאר צרה נכריה}} {{ממ|משלי|כג|כז}}. {{ש}} ועליו נאמר {{צ|אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס {{תיקון גירסה|בל|אל}} יתמכו בו}} {{ממ|משלי|כח|יז}}. והיינו גיהנם רוחני. ויורד מדרגה אחר מדריגה עד למטה. {{ש}} ועל זה הנקב נאמר {{צ|מצפון תפתח הרעה}} {{ממ|ירמיהו|א|יד}} - שנפתח הנקב כפרצה ופרצו פרץ כל הגוים אשר סביבותיה. ואח"כ סתם הקב"ה הפרצות ונשאר הדבר כמו שהיה. והנה עתה תבין שבזה הפסוק {{צ|אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים}} {{ממ|בראשית|כח|יז}} - כי פתח היכל לבנת הספיר יש בו מדריגות כעין גלדי בצלים. הנקודה האמצעית של מלכות דאצילות היא קודש קדשים, ומשם יורד השפע עד היכל לבנת הספיר ביצירה השורה על ארץ ישראל. והכל נבאר בעזרת השם יתברך בסוד המשנה של {{צ|עשר קדושות}}. ואחר כך סובב עזרות ולשכות. ואחר כך סובב הר הבית. ואחר כך סובב ירושלם. ואח"כ סובב ארץ ישראל. ואח"כ חוץ לארץ שהוא משכן השרים{{הערה|כך מובא בדפוס וינציא. ויתכן כי יש ספרים אחרים שגורסים "משכן ע' שרים"}}. ובארץ ישראל תתפשט ותשתרבב השכינה דרך ד' מאות פרסה אלו ותשכון קדושתה בארץ ישראל, ובירושלם מדרגו' קדושה יותר, והר הבית יותר כמשרז"ל {{צ|עשר קדושות נתקדשה ארץ ישראל}}. והיינו שכינה שוכנת בתחתונים ואינה מתלבשת בחיצונים כלל. ואפילו עתה בגלות - מכל מקום {{צ|עיני יהוה אלהיך בה}} {{ממ|דברים|יא|יב}}. וזה יובן ממה שמביא הזוהר בפרשת שמות {{ממ זהר|ב|יד|א}}, וזה לשונו: {{ש}} {{צ|ברח דודי ודמה לך לצבי וגו'}} אין חיה בעולם עושה כמו הצבי או כעופר האיילים. בזמן שהוא בורח - הולך מעט מעט ומחזיר את ראשו למקום שיצא ממנו, ולעולם תמיד הוא מחזיר את ראשו לאחוריו. כך אמר ישראל: רבש"ע! אם אנו גורמים שתסתלק מביננו - יהי רצון שתברח כמו הצבי או כמו עופר האיילים שהוא בורח ומחזיר את ראשו למקום שהניח. עכ"ל. והנה עתה בגלות אעפ"י שנסתלק הקב"ה מירושלם ומארץ ישראל למעלה למעלה - מ"מ הוא מחזיר ראשו למקום שהיה שם בירושלם עיר הקדש כדי להשפיע בה תמיד. וזהו סוד הפסוק {{צ|עיני יהוה אלהיך בה מראשית השנה..}} {{ממ|דברים|יא|יב}}. וצריך להבין למה אמר דווקא {{צ|עיני}}? הוה ליה למימר "יהוה אלהיך" בלבד? ולמה מדייק דווקא {{צ|עיני}} ולא תואר אחר?{{ש}} הטעם הוא שזה הפסוק הוא מרמז על הגלות כשמסתלקת השכינה למעלה היא מהפכת הפנים בלבד ומסתכלת בעיניה בה. ולא בעצם קדושתה - כי היא מסתלקת תמיד למעלה, אבל העינים מסתכלים תמיד למטה בירושלים. ולכן נקרא {{צ|ארץ הצבי}} שהיא דומה לצבי. ועתה ישפוט המעיין בשכלו - כי אחר שישראל ידעו בבירור עניינים אלו על מתכונתם כשבא נבוכדנצר ונכנס דרך פתח הצפון והגלה החרש והמסגר בבלה - מה היתה כוונתם בחשבם שהם טבועים בבור תחתיות - {{צ|תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ}} {{ממ|תהילים|סט|טז}}. כמה נתייאשו מן הרחמים וכמה היה לבם חרד וכמעט נדחה מן האמת ח"ו כדפירש בזוהר. עד שהוצרך הנביא לבשרם {{צ|ואני בתוך הגולה}} {{ממ|יחזקאל|א|א}} - בעמקי הקליפות. וכמה יצא לבם באומרם "''איה תעלנה תפלותינו? איה יתקשר הבל פה תורתינו?''". עד שנתבשרו ואמר {{צ|נפתחו השמים ואראה מראות אלהים}}. ממש פתח הקב"ה פתחי הרקיעים ואמר "''דעו לכם כי ממש כמו שאני בארץ ישראל כך אני יצאתי עמכם בחו"ל! ותפלותיכם ומצותיכם ונשמותיכם באות אלי מפני שאני יצאתי בגלות עמכם. ורקיעים אלו הם עליכם כאותם הרקיעים שהם על ארץ ישראל''". ואז בטחו ישראל בהקב"ה והתנחמו מאבלותם. האמנם דרך רדתה היא - כי תצא ניצוץ השכינה עם כל חייליה ומרכבותיה. דווקא ניצוץ - כי עיקר השכינה היא בארץ ישראל. אמנם דרך פריצות תפרוץ פרץ ותצא אל ארבע רוחות השמים מקום אשר נפוצו שם ישראל. וא"ת אם כן נתבלבלו כל המעלות ח"ו!? {{ש}} אמנם דרך הפרצה הזאת נבאר שאינה כפרצת החיצונים כשנכנס לארץ שאותה פרצה היה בלבול המעלות וחרבן בית המקדש וכבר נסתמה כנזכר לעיל. אמנם פרצה זו שפרצה השכינה היה ממש כדרך פתח היכל לבנת הספיר לרדת לעולם התחתון לארץ ישראל. כן ממש פרצה פרץ הקדושה בקליפות ונתלבשה בלבושיה וירדה לבבל ולעילם ולכל המקומות. כאמרו {{צ|למענכם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה}} {{ממ|ישעיה|מג|יד}}. ואפילו אם איש אחד פרטי עובד השם בגלותו - שכינה עמו, כמ"ש {{צ|אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך וגומר}} {{ממ|דברים|ל|ד}} - משם דייק ששם השכינה עמך אפילו ליחיד. אמנם הפרצה תהיה כי כמו שיש מחוזות וגבול לפרצה זו שהם ת' פרסה של ארץ ישראל שהשכינה אשתרבב ותכנס למטה -- כן דרך הגבול הזה הישר נוכח שער היכל לבנת הספיר! באלכסון תשתרבב שכינה ותתלבש בסוד היכליה וחייליה הרוחנים שאינם מצד עצמה בעלי מקום, אמנם המקום יוחס אליה מצדינו שאנו בעלי מקום. תשכון שכינה במקום זולת מקום כנזכר לעיל. הנה השכינה תשתרבב ותתפשט דרך אלכסון אל תוך אותו השר שבחוץ לארץ ואל אותו הגבול. ויעשה לו מהלך ושביל ותתפשט שם. והיינו {{צ|נפתחו השמים}} - שהיו נגדיים לגולה. {{צ|ואראה מראות אלהים}} - היא השכינה שירדה שם, והיינו דרך ירידתה. וא"ת אם כן לפי דברי אלה - ארץ ישראל וחוץ לארץ בימי הגולה הם שוים!? ואין זכות עתה למי שידור בארץ ישראל ולא תועלת ח"ו!? כבר פירשו רז"ל ואמרו {{ממ|כתובות|קיא|א}} {{צ|אינו דומה קולטתו בחיק אמו וגו'}}! ועתה נבאר האיך תעמוד שם השכינה ובזה יתוקן הכל.{{ש}} הענין הוא כי שכינה שורה בארץ ישראל בלי אמצעי, אלא כדפרישית בסוד 'פתח היכל לבנת הספיר' קדושה מתלבשת בקדושה זו פנימית לזו שוכנת בארץ ישראל ממש. ובקדשי קדשים שוכנת מדריגה העשירית בלי לבוש. וזהו סוד הפסוק {{צ|כי בנה יהוה ציון נראה בכבודו}} {{ממ|תהילים|קב|יז}} ובעצמו בלי לבוש. וזהו ר"ת {{צ|'''ב''''נה '''י''''הוה '''צ''''יון}} - הוא '''צב"י''' - כי את ציון בנה ה' כדי להראות כבודו בלי לבוש. וכן בעזרות ג"כ{{הערה|היה נראה להגיה י"ס דהיינו עשר ספירות - ויקיעורך}} מדריגות הקדושה בלי לבוש. ובארץ ישראל בלי לבוש. ואז ממש שוכנים באויר הטהור. אמנם בחוץ לארץ ח"ו שתרד כך השכינה - שעל זה נאמר {{צ|אני יהוה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן}} {{ממ|ישעיה|מב|ח}} - אם כן היאך תתפשט השכינה שיהנו ממנה הקליפות ח"ו להיות בניה עזובים שם באויר הטמא?! אי אפשר! אלא תתפשט ניצוצה עד מקום שישראל שורים ותתלבש בלבושי הקדושה בתוך החיצונים. דהיינו מתלבש ניצוץ שלה בחוץ לארץ בשר ההוא שישראל תחת ידו בסוד {{צ|מלכותו בכל משלה}} {{ממ|תהילים|קג|יט}}. דהיינו י' ספירותיה מתלבשים בעשר קליפין לאכפייא לון כדי שלא יוכלו להרע לישראל. והיינו כענין השמש שהוא בשמים וניצוץ אורו למטה בארץ. וכן גם כן שכינה עיקרה בארץ ישראל וניצוצה למטה בחוץ לארץ עם ישראל לשמרם. והיינו דקאמר יחזקאל {{צ|ואני בתוך הגולה}} - לא עצמותה ממש, אלא ניצוץ אורה. לפיכך {{צ|נפתחו השמים ואראה מראות אלהים}} - מכלל שהיא למעלה בשמים וניצוצה למטה בחוץ לארץ מתלבש בשר, כדרך שמתלבש משך רוחב גבול ארץ ישראל. שאותם המחיצות הם {{צ|רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת ונוגה לו}} {{ממ|יחזקאל|א|ד}}: והנה הסובב פנימה לגבולי ארץ ישראל הוא אור נוגה זה, והוא מתפשט מפתח היכל לבנת הספיר עד סוף תחומי ארץ ישראל. ואין בארץ ישראל 'רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת', אלא גבוליה {{צ|נוגה לו סביב ומתוכה כעין חשמל}}. לכך כולה ראויה לנבואה ואוירה הוא טהור המחכים. וחוצה לנוגה הוא חוצה לארץ - סובב ענן גדול ואש מתלקחת. וחוצה להם רוח סערה. שהרי הנביא בארץ ישראל לא הוצרך לעבור דרך אלו הקליפות אלא מיד נוגה לו וצופה בחשמל. וכן פי' ישעיה {{צ|בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את יהוה}} {{ממ|ישעיה|ו|א}} - ר"ל שראה נקודה אמצעית יושב על כסא רם ונשא וגומר. אמנם בחוץ לארץ יש בין ישראל לאביהם שבשמים מחיצות של ברזל, דהיינו שאמר יחזקאל {{צ|ואראה והנה רוח סערה וגומר}}. דהיינו השכינה שהוא המוח המתלבשת בחשמל. ועליו {{צ|נוגה לו סביב ועליה אש מתלקחת ועליה ענן גדול ועליה רוח סערה}}: והנה המת בארץ ישראל - קולטתו בחיק אמו בתוך הנוגה. ואם רעה תתגרש. ואם טובה תתקבל. והרשעים צריכים להנער ממנה. אמנם בחוץ לארץ הוא להפך - כי הרשעים מאליהם נשארים בחוץ, והצדיקים יפתח להם פתח ויקרעו החשך ענן וערפל (שהם ג' קליפות) ויכנסו בתוכם. וזהו שאין בשום נבואות שום נביא מעלות אלו אלא בנבואת אליהו בחורב שנאמר {{צ|והנה רוח...רעש...אש}} - ג' קליפות. ואח"כ {{צ|קול דממה דקה}} (שם יב) שהוא המוח, מפני שהיה בחו"ל. וכן יחזקאל. אמנם שאר נביאי ארץ ישראל רואים ושומעים מיד את הקול. והיינו שאנו אומרים ששכינה תתלבש בשר ההוא שישראל יושבים בו. ובעוד ששכינה מתלבשת בשרים החיצונים להשפיעם אזי היא אומרת {{ממ|שיר|א|ו}} {{צ|שמוני נוטרה}} את הקליפות, שהם {{צ|הכרמים}} והשרים. ו{{צ|כרמי שלי}} של ארץ ישראל ועם קדוש - {{צ|לא נטרתי}}. וזהו רמז הפסוק {{צ|כי כרם '''י''''הוה '''צ''''באות '''ב''''ית ישראל}} {{ממ|ישעיה|ה|ז}} - ר"ת '''צב"י''' - להורות שארץ ישראל וישראל נקראים 'כרם של הקב"ה'. וזהו שכתוב {{צ|כרמי שלי לא נטרתי}}. ואין יחוד כלל. כי אחר שהשכינה נפרדה מהספירות - כל הספירות הם בלתי שלימות. כי אין אור הא"ס מתגלה בהם בתוספת האור יותר על כדי חיותם. כי אין הכתר משפיע אורו אלא בהיות חכמה ובינה (שהם הכסא שלו) בייחודם. והם אינם מתייחדים אלא ביחוד התפארת ומלכות. ובגלות היא נטרדת מכל יחודה וטובותיה, ואין בה אור כלל על ידי היחוד. אמנם נמשך אליה על ידי תפלותינו ומצותינו סעד וסמך מעט כדפירש בזוהר בפסוק {{צ|אם בחקתי}} {{ממ|ויקרא|כו|ג}}. וזה יהיה הענין הנזכר אפילו ליושבי ארץ ישראל, שאנו בחיק האם ובסדר הנכון אל המדרגות. שאפילו שחרב מקדשנו - לא שלטה הקליפה בארץ ישראל אלא עד תשלום החרבן בלבד כנזכר, ואח"כ תכף נסעה. ואלו הגוים יושבי הארץ - אינם דוחים השכינה ממנה בחורבנה, אלא תמיד היא עומדת בכותל מערבי. כי מעשי הגוים ועבירותיהם אינם פוגמים בה רק שהוא חלול שמו בגלות. ואנחנו עומדים בחיק האם והיא בוכה עמנו ומנשקת עפר משכנה כדפי' בזוהר איכה. והנה ענין נוקבא דתהומא רבא והיכל לבנת הספיר הוא יום ולילה. כי ביום יסתם נוקבא דתהומא רבא, ו{{צ|תזרח השמש יאספון ואל מעונותם וגו'}} {{ממ|תהילים|קד|כב}} - ואז יצא ההוא דאיתמר ביה דמות האדם לפעלו. והיא הקדושה. ובלילה יסתם פתח היכל לבנת הספיר ויפתח פומא דתהומא רבה . ואז {{צ|בו תרמוש כל חיתו יער}}, ויתפשטו החיצונים בעולם. וכל העולם טועמים טעם מיתה, והרשות ניתנה להם לינק מהקדושה דרך קליפת נוגה, אבל לא מפנימיות הקדושה עצמה ח"ו. והנה הג' קליפות אחרות שהם ג' קליפות האגוז הקשות - הנה הקליפה הנקראת {{צ|אש מתלקחת}} יש בה ע' ענפים הנכללות בהם ע' שרים, והם תחתונים למטה ושולטים למעלה מגלגלי העולם. והם מחלקים העולם לע' חלקים, ע' גבולי האומות, כל אחד ואחד ממש מכוון ממשלתו כנגד אומתו כמו שביארנו לעיל באמרו {{צ|יצב גבלת עמים}} {{ממ|דברים|לב|ח}}. והם שואבים מבחינת שורשם ואחדותם כאחד מקליפת אש מתלקחת האוחזת ע' ענפים ונעשים בה כולם כאחד. ובחינה זו עולה ומסתלקת מבחינה אל בחינה עד הנוגה, והיא מקבלת הנשמות מסוד הקליפות ונותנת לע' שרים. וכן ג"כ השפע הוא משפעת לשרים והשרים לרקיעים המכוונים כנגד כל חלק וחלק שכנגד גבול האומה. והנה מיום שחלק ה' גבולות עמים אזי אין אותה קליפה ({{קטן|שהיא שורש לשריהם כנודע}}) נוטלת נשמות קדושות מלמעלה מאוצר הקודש כלל, אלא שיש ברשות לבד נפש הבהמית מזיווג סמא"ל ובת זוגו שרי הקליפות. ומיחודם עושים נפשות טמאות לשרים, ונותנים ומשפיעים להם, והם שורצים שרץ נפש חיה טמאה לרוב. ולפעמים יש נוחלים משם נשמות בעם ה', דהיינו ערב רב אשר בין קדושי ישראל. ומהם פריצי ישראל. והכל מצדינו. שאלמלא היו הכשרים מזדווגים בכשרות לא היתה החיצוניות נכנסת שם. ונחזור למה שפירשנו ש{{גמט דגש|ע'}} שרים הם סביבות ירושלם. {{ש}} ובזה תבין הפסוק {{צ|זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה}} {{ממ|יחזקאל|ה|ה}}. {{ש}} והענין כי הנה הרקיעים שאנחנו רואים בעינינו הם עשרה עגולים שבראש מלכות דעשיה, ובאמצע החלל שלהם מתפשט קו היושר של מלכות דעשיה דרך אמצע החלל והוא בגן עדן הארץ. ועל גבי הקו הזה הוא 'העור' כנודע. ועל גבי העור הם הקליפין. וסביבותיהם הם הלבושים דמלכות דעשיה עם אורותיהם המקיפים. וסביבותיהם הם הרקיעים כנודע באורך בדרושי האר"י זלה"ה. וזהו ענין {{צ|זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות}} - כי מלכות דעשיה הנקרא {{צ|ירושלם}} - סביבותיה הקליפות שהם הע' שרים כנזכר. וקו זה נמשך עד הקרקע. ונמצא כי אמצעות הקרקע הוא גן עדן הארץ, והוא חומר זך מאד וקדוש. וסביבותיו הוא הארץ הזאת - חומרית מאד, ששם שליטת הקליפות. ובה שמרי הקליפות הגסות שאין גסות גדול מהם, והוא תכלית הבירור והעכירות. כי כמו שגן עדן הארץ הוא תכלית הגסות והעביות של העולמות וההיכלות העליונים דקדושה -- כן הארץ הזו היא תכלית גסות ועביות הקליפות. ולכן כל מעשה העולם הזה הם קשים ורעים, והרשעים גוברים בו, בסוד {{צ|יש הבל אשר נעשה על הארץ}} {{ממ|קהלת|ח|יד}} - {{צ|הארץ}} דווקא שהיא ארץ הזאת. והנה צריך לדקדק - היאך הם עשרה רקיעים - והלא רז"ל לא פירשו כי אם שבעה רקיעים? {{ש}} והענין זה הוא כמו שבעה היכלות - שהשלשה ראשונות נחשבות כאחד, והשנים אחרונות גם כן נחשבות כאחד. דהיינו '''כתר חכמה בינה''' - הוא היכל קדש קדשים, ואח"כ הם חמשה היכלות שהם '''חסד גבורה תפארת נצח הוד''', ו'''יסוד והמלכות''' הוא {{צ|היכל לבנת הספיר}}. הרי הם עשר ספירות וז' היכלות. כך בכאן הם עשרה רקיעים פרטיים וז' רקיעים בכללות. והנה הרקיע העשירי הוא קודש, והוא כתר של מלכות דעשיה. והוא נותן חיות וכח לרקיע תשיעי שיוכל לסבב כל הגלגלים ביום אחד. והרקיע הט' נקרא 'גלגל יומי'. ואין בו כוכבים כלל. והוא חכמה של מלכות דעשיה. וזהו סוד {{ממ|תהילים|קד|כד}} {{צ|כולם בחכמה עשיתה}} - בבינה. ר"ל שכל הככבים והמזלות היו כלולים בכח בחכמה, ואח"כ בהתחברות החכמה בבינה נעשה שם הכל בפועל. והוא בתוך הרקיע שמיני דתמן קבועים כוכבים ומזלות, שהם ששים רבוא מספר שנים עשר שבטי י"ה. ומשם יורדות נשמות כל ישראל כמו שמביא בפרקי היכלות דרבי ישמעאל כהן גדול על פסוק {{צ|ונוצצים כעין נחשת קלל}} {{ממ|יחזקאל|א|ז}}. כי {{צ|נוצצים הוא}} לשון 'ניצוצות', כי כשהקב"ה מכה בחיות הקדש שנוסעים עם המרכבה אז יוצאים מהם ניצוצות. ומטטרו"ן שר הפנים לוקח אותם ומתקן מהם נרות. ומנורה אחת תלויה לפני הקב"ה, וכל שעה עומדים עליה נרות המתוקנים מן הניצוצות. ואח"כ העודפים על הנרות - מתקן מהם כוכבים ושמר אותם. וכשיצא תינוק נער ממעי אמו - אז הולך מטטרו"ן ומתקן לו כוכב ונותן לו כדי להאיר לנשמתו. ואותו כוכב יחיה בעוד שהאדם קיים בעולם הזה. ונלע"ד שזה סוד הפסוק {{ממ|משלי|כ|כז}} {{צ|נר יהוה}} - ממה שנעשה נרו לפני ה' - הוא גם כן נר ל{{צ|נשמת אדם}}.{{ש}} וזהו גם כן {{צ|בהלו נרו עלי ראשי}} {{ממ|איוב|כט|ג}} שאמרו רז"ל שנר דולק על ראשו במעי אמו - הוא זה הנר של הכוכב הנזכר לעיל. כלל העולה שברקיע השמיני שם הכוכבים ונשמות ישראל. ונקרא 'בינה דמלכות דעשיה'. {{ש}} ושם מאירים ניצוצות החסדים שהם נקראים 'כוכבים'. גם ניצוצות הגבורות שנקרא 'מזלות'. וכנודע בדרושי האר"י זלה"ה שיסוד דבינה נקרא {{צ|רקיע}} שבו חמה ולבנה ({{קטן|שהם זעיר ונוקביה}}) וכוכבים ומזלות כנזכר. והם י"ב מזלות '''טש"ת סא"ב מע"ק גד"ד'''. ושלשה רקיעים אלו נחשבים לאחד כנזכר בבחינת ההיכלות, ונקראים {{צ|קדש הקדשים}}. {{ש}} והשבעה רקיעים תחתיהם - שם ז' כוכבי לכת '''שצ"ם חנכ"ל''', שהם שבעה תחתונות של מלכות דעשיה '''חג"ת נהי"ם''', שבהם ז' כוכבי לכת ({{קטן|שהם שבעה חסדים שמאירים בתוכם כנודע}}). {{ש}} והשנים תחתונים נחשבים גם כן לאחד. ובאלו הז' רקיעים הם נשמות {{גמט דגש|ע'}} אומות - {{גמט דגש|י'}} אומות תחת כל כוכב. והי"ב מזלות משפיעים להם. ובכל רקיע ורקיע יש שוטר ומושל ממונה להיות תחת ממשלתו. ותחת גלגל הלבנה - אחרון שבכולם - יש רקיע חלק שאינו משמש כלום, ושם נשמות השדים ורוחין ולילין - איש כפי מצבו. וגופם נעשה בארץ בשבעה מדורות שתחת הארץ הנקרא {{צ|תבל}}. ויש להם מדריגות בד' יסודות '''אש רוח מים עפר'''. כי יש מהם מאש ויש מרוח ונקראים {{צ|רוחין}}. ויש במים ובעפר ונקראים {{צ|שדים ומזיקים}}. ועל כל כת יש עליהם ממונים ומלאכים הכופים אותם לעשות רצונם, ומשפיעים ונשפעים מצד הגבוהים עליהם - עד מקום הקדושה שבז' רקיעים; {{צ|כי גבוה מעל גבוה שומר}} {{ממ|קהלת|ה|ז}} עד כסא הכבוד. וכשיוצא גזירה טובה או רעה ח"ו - הכרוז מכריז בכל רקיע ורקיע, וזה אומר לזה עד מקום הד' יסודות, ומשם יודעים השדים העתידות. ואפילו הממונים על העופות מכריזים. ומשם - {{צ|עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר}} {{ממ|קהלת|י|כ}}. ===מעלת ארץ ישראל לעתיד לבא=== '''מעלת ארץ ישראל לעתיד לבא''' דע כי כל חלק וחלק מהארץ נתן לאומה המתייחסת אל החלק ההוא. וזהו שכתוב {{צ|כי לבני לוט נתתי את ער ירושה}} {{ממ|דברים|ב|ט}}. ממש מתייחס לבני לוט הוא ער. וכן לעשו הר שעיר. וכן פירשו רז"ל {{צ|הוא אדום וארצו אדומה}} - מורה שממש יחס הארץ לפי האומה השוכנת בה. והטעם, כי השר השולט על האומה גם כן יש לו יחס להשפיע בחלק הארץ ההיא. וכן הנשמות ההם הם מחלק הקליפה שמתייחסת לאותו עפר החיצוני. בענין שהם שלשה יחסים: יחס האומה, ויחס הארץ, ויחס השר בנשמות ובהשגחה. וזהו סוד {{צ|לשמרך מ'''אשה''' '''זרה''' מנכריה}} - ראשי תיבות '''א''''ומה '''ש''''ר '''ה''''ארץ. שכל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד עבודה '''זרה''' כמו שנבאר לקמן. וכן ענין זה ממש לישראל בארץ ישראל, ונשמתם ותורתם ואלהיהם. כי ארץ ישראל הוא עפר קדוש, והעם היושב בה - עם קדוש, ונשמתם קדושה, ותורתם קדושה, ואלהיהם קדוש - שהוא השר של ישראל. ולא זה בלבד אלא כמו שארץ ישראל אין לה יחוס ברוב מצותיה עם שאר ארצות - כן אין לה יחס התורה עם שאר התורות והחוקים אשר לאומות העולם. ולזה אמר {{צ|ולא תעשו מכל התועבות האלה... כי את כל התועבות.. ולא תקיא אתכם כאשר קאה וגו'}} {{הפניה לפסוקים|ויקרא|יח|כו|כח}}. הנה שהתורה הקדושה וארץ ישראל יש להם יחס יחד, וכן יש לישראל יחס עִם הארץ בלי ספק בשביל יחס נשמתם. והראיה מיחזקאל {{ממ|יחזקאל|מז}} שחלק ארץ ישראל לי"ב שבטים ויחס כל שבט ושבט בגבול אחד. ולפי יחס השבט כן משכנו במה שהוא נגדיי לגבול אשר שם אצילות נשמת אותו השבט כדי שיהיה שופע עליו. {{ש}} וכן המצות הנעשות בארץ עולות ומקשטות כל גבול וגבול בסוד נשמת כל שבט ושבט, בענין ששלמות הנשמות בחלקם בארץ ושלמות הארץ בחלק הנשמות המגיע אליה נגדייות אל מציאותה{{הערה|אולי יש להגיה "אל מצוותיה" וצע"ע - ויקיעורך}}. והענין כי גם נקודת ציון אשר היא נקודה שממנה הושתת העולם כנודע - היא מתייחסת אל השכינה בסוד י"ב גבוליה המתפשטים מהנקודה האמצעית. והיינו סוד {{צ|מדות הארץ}} הנזכרים בפסוקי יחזקאל, והמקדש בתוכו. וישראל חוסים תחת שולי כנפיה הנפרשות מלא רוחב הארץ. וכן גם כן כמו שהשכינה אינה בשלימות בעוד שמקום בית המקדש אינו בשלימות על מכונו - כן גם כן השכינה אינה בשלימות כאשר ארץ ישראל אינה בשלימות גבוליה שהוא מנחל מצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת, וישראל שוכנים כל אחד ואחד בחלק המגיע לו כפי גורלו האמיתי הנגדיי אל גבולו. כנודע כי עשר ארצות הבטיח האל יתברך לאברהם לתת לזרעו כנגד מדת המלכות המקננת בעשיה שהיא כלולה מעשר. ובימי משה לא הבטיחם על ידו אלא על שבעה ארצות של שבע עממין בלבד, שהם כנגד שבעה ספירות התחתונות. אמנם ארץ {{צ|קני וקניזי וקדמוני}} שהם כנגד שלשה ספירות העליונות - לא הבטיחם, לפי שבזמן הזה אינם פועלים אלא התחתונים. אבל אחר הגאולה האחרונה שיפעלו השלשה עליונות - אז יותן להם כל העשר. והנה נודע כי השבעה עממין הם רמוזים בזעיר ונוקביה דקליפות נוגה. כי זעיר הוא ששה קצוות ונוקביה היא שביעית להם. ולכן נראה לפי עניות דעתי כי הראשי תיבות של ז' עממין שהם '''כ'''נעני '''ח'''תי '''א'''מורי '''פ'''רזי '''ח'''וי '''י'''בוסי '''ג'''רגשי{{הערה|{{גמט דגש|כחאפחיג}}}} - גימטריא {{גמט דגש|סמאל}}, שהוא זעיר דקליפת נגה. ו{{גמט דגש|ארץ כנען}} גימטריה {{גמט דגש|לילית}}, מפני שהיא מקבלת מכל הששה קצוות דדכורא.{{ש}} וגם {{גמט דגש|כנעני חתי אמורי פרזי חוי יבוסי גרגשי}} עם כללות עשר עממין - גימטריא '''ארץ כנען''' באותיות '''נ"ץ'''(?) דמנצפ"ך{{הערה|לא הבנתי את התחשיב, וצע"ע - ויקיעורך}}, להורות שהיא המלכות דקליפה והיא כללות מן העשר ספירות דקליפות נוגה. אבל המלכות דקדושה נקראת {{גמט דגש|ארץ הכנעני}} כמו שאמר הפסוק {{צ|והיה כי יביאך יהוה אל ארץ הכנעני}} {{ממ|שמות|יג|ה}}. <big>(</big> ושמעתי מהחכם השלם '''מוהר"ר זכות נר"ו''' ש{{גמט דגש|ארץ הכנעני}} גימטריה {{גמט דגש|מלכות}} דקדושה מפני שנתחבר עמה שם {{גמט דגש|י"ה}} בסוד {{צ|אמרתי לא אראה יה [יה]{{הערה|כאן הוספתי את המילה כפי הפסוק אצלנו, ובדפוס לא הופיע - ויקיעורך}} בארץ החיים}} {{ממ|ישעיהו|לח|יא}}. וכן '''י"ה''' במילוי כזה {{גמט דגש|יו"ד וי"ו דל"ת ה"ה ה"ה}} עולה {{גמט דגש|מלכות}} ו{{גמט דגש|ארץ הכנעני}} - שכל כחה היא משם '''י"ה''' בסוד {{צ|יהוה בחכמה יסד ארץ}}. ולכן '''אויר''' שלה מחכים דאיתגלי בה '''אור י''''. והנה {{גמט דגש|י', יו"ד, יו"ד ו"ו דל"ת}} - הרי {{גמט דגש|מלכות}}. וסוד הוא מ"ש בספר הזהר {{צ|אבא יסד ברתא}}. ואז איהי {{צ|ארץ ישראל}} - ישראל סבא. וכוללת עשר דרגין לקבל י' עממין דאינון {{גמט דגש|כח"ב גג"ת נהי"ם}} העולים {{גמט דגש|ישראל}} - דמתמן אתקדישת בעשר קדושות. והיודע מדרגת חם בן נח - שעליה נאמר {{צ|כל היום {{גמט דגש|דוה}}}} - ישמח ויבין כי נהפך ל{{גמט דגש|הוד}} והדר. פי' כי בהגלו' קרני ה{{גמט דגש|הוד}} דאיהו {{גמט דגש|י"ה}} על ארץ כנען שהיתה {{גמט דגש|דוה}} בנדתה - אז נתקדשה. וזהו סוד {{צ|פתחו לי שערי צדק אבא בם '''אודה י"ה'''}}. ולכן דוד שהוא בסוד {{צ|איהי בהוד}} - חבר {{גמט דגש|ק"נ}} הודאות - {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|י"ה}}. ובו חתם ספרו. ועל כל הנזכר בכאן דוק ולא תשכח שנקרא ארץ ישראל בשם {{צ|ארץ הכנעני}} רק בעת גאולת מצרים דאז איתמר {{צ|עזי וזמרת '''י"ה'''}}. {{ש}} עכ"ל. ודברי פי חכם חן <big>)</big> ולכן גם כן כל הששה עממין אחרים כולם נקראים {{צ|ארץ כנען}} על שמה. וגם כמו שאמר האר"י זלה"ה בסוד {{צ|פתורה...'''על''' הנהר}} - שהנקבה היא על הזכר. וזהו {{צ|יותרת '''על''' הכבד}} כנזכר בזוהר פרשת פנחס דף רל"א ע"ב {{ממ זהר|ג|רלא|ב}}. וזהו דווקא בארץ בני עמין שהם בקליפות. אבל בקדושה כתיב {{צ|והארץ הדום רגלי}}, וגם {{צ|והיה יהוה למלך על כל הארץ}}. ולכן בקדושה נקרא '''ארץ ישראל''' שהיא טפלה לזכר. ואז נקרא {{צ|ארעא רעוא}} - כי '''כנען''' ראשי תיבות {{צ|'''כ'''י '''נ'''רצה '''ע'''ונה}} עם נו"ן של {{צ|עו'''נ'''ה}} {{ממ|ישעיהו|מ|ב}}. כי מה שהיה '''כנען''' נעשה 'ארעא דרעוא' בסוד {{צ|עונות כזכיות}}. וזהו סוד {{צ|שאו זמרה ותנו {{גמט דגש|תף}}}}. כי על ידי הזמר הוא {{צ|זמיר עריצים}}. וזהו {{צ|ותנו '''תף'''}} - שמכניע ה{{גמט דגש|לילי"ת}} שגימטריא {{גמט דגש|ת"ף}}. ואז {{צ|כנור נעים עם נבל}} - ר"ל מה שהיה {{גמט דגש|ארץ כנען}} ביד {{גמט דגש|ת"ף}} ו{{גמט דגש|מחול}} שהם שתים נשים זונות {{גמט דגש|לילית}} ו{{גמט דגש|מחלת}} - עתה נהפך ל'''נבל וכנור''' שהוא ביד הקדושה תחת '''הוי"ה'''. {{ש}} כי שם '''י"ה''' רומז ל'''נבל''' - שהוא '''נ'''' שערי בינה, '''ל"ב''' נתיבות חכמה. ושם '''ו"ה''' רומז ל'''כנור''' שהוא '''כ"ו נ"ר''' - זעיר ונוקביה. וזה רמז כי ראשי תיבות {{צ|'''כ'''נור '''נ'''עים '''ע'''ם '''נ'''בל}} הוא '''כנען''', להורות שנכנע {{גמט דגש|ארץ כנען}} תחת '''הנבל והכנור''' שהם חכמה ובינה תפארת ומלכות. וזה נעשה בזכות האבות כמ"ש {{צ|וגם הקמותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען}} {{ממ|שמות|ו|ד}}. וזהו רמז {{גמט דגש|כנור נעים עם נבל}} גימטריה {{גמט דגש|אברהם יצחק יעקב}}. שבזכותם יצא ארץ כנען מתוך החיצונים ונכנס תחת הקדושה, תחת שם '''הוי"ה'''. וזהו שאמר {{ממ|תהלים|מח|ב}} {{צ|גדול יהוה ומהולל מאד}} - אימתי הוא גדול מאד? כשהוא {{צ|בעיר אלהינו הר קדשו}}. וזהו {{צ|ויהוה בהיכל קדשו}} {{ממ|חבקוק|ב|כ}} - ששם '''הויה''' אינו שלם אלא {{צ|בהיכלו}} - שהיא ארץ הקדושה בסוד {{צ|'''י'''שמחו '''ה'''שמים '''ו'''תגל '''ה'''ארץ}} - שמה(?) הוא שער השמים, ומתחבר '''י"ה''' עם '''ו"ה''' ביחד. והנה כתב האר"י זלה"ה כי ארץ ישראל היו בה {{גמט דגש|י'}} עממין כנגד {{גמט דגש|י'}} מדות שבה. וישראל כבשו חלק השביעי לבד. כי כנגד עשר שבה בקדושה יש גם כן עשר בטומאה. והשבעה שהם תחתונים - יכלו ישראל לכבוש. אבל הקליפות שכנגד ג' עליונות שלה - לא יוכלו, שהם קליפות דקות גדולות יותר. * והם '''הקני''' - והוא מה שכנגד הבינה שבה. וכן עולה {{גמט דגש|קנ"י}} - {{גמט דגש|קס"א}}{{הערה|שהוא מילוי אהי"ה ביודין - ויקיעורך}}. * ו{{גמט דגש|קניזי}} הוא מה שכנגד החכמה שבה. ונקרא '''זקן''' - זה שקנה חכמה. ובקליפה נקרא '''קניזי'''. * '''{{גמט|הקדמוני}}''' הוא כנגד הכתר ונקרא {{צ|ארץ כנען}} משום שכנען היה מה(?) שכנגד מלכות שבה שהיא הכוללת בה כל העליונות. ולפי שרחל היא {{גמט דגש|חו"ה}} שהיא מילוי שם מ"ה{{הערה|{{גמט דגש|ו"ד, א', א"ו, א'}}}}, ו{{גמט דגש|י'}} מדות שבה עם י' פעמים י"ט. וכן עולה {{גמט דגש|כנען}} - י' פעמים י"ט. וזהו {{צ|{{גמט דגש|קץ}} הימין}}. ומה שכנגדה הוא נקרא {{צ|{{גמט דגש|קץ}} הימים}}. ונלע"ד שאחר כך שאמר משה {{צ|והיה כי יביאך יהוה אל {{גמט דגש|ארץ הכנעני}}}} שגימטריא {{גמט דגש|מלכות}} - אז {{צ|'''י"ה''' בארץ החיים}}. וזהו שאמר {{צ|פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה '''יה'''}} - שהוא השפע דחכמה ובינה במלכות. שהוא עשר מילוי ע"ב - שהם {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|מ"ו}}, ועשר מילוי ס"ג שהם {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|ל"ז}} ({{קטן|בסוד {{צ|ויבן יהוה אלהים את הצלע ויביאה אל האדם}}, ואז היא ראוי לחבור עם זעיר אנפין הנקרא 'ישראל'}}). ואזי היא נקרא {{גמט דגש|ארץ ישראל}} שגימטריה {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|מ"ו ל"ז}} עם השני כוללים. וגם נודע כי שם '''י"ה''' יש לו ג' מילויים שהם יו"דין אל"פין והה"ין. {{ש}} והנה {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"י}} עולה {{גמט דגש|ש'}}. וגם {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"ה}} עולה {{גמט דגש|ר'}}. ועוד {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"א}} עולה {{גמט דגש|ק"ך}}. והכל עולה כמנין {{גמט דגש|כתר}}.{{ש}} ועוד שלשה מילויים {{גמט דגש|יו"ד ה"י, יו"ד ה"ה, יו"ד ה"א}} - גימטריא {{גמט דגש|יאהדונה"י}}. סך הכל במספר {{גמט דגש|ארץ הקדושה}} - להורות בעת שהיא מקבלת מחכמה ובינה הנקראים '''י"ה''' כנזכר (וגם הם נקראים 'קדש קדשים') - אזי היא גם כן נקרא {{צ|ארץ הקדושה}} על שם ששוכנים בה קדש קדשים. וזה סוד שאמר יעקב (<small>שהוא זעיר אנפין</small>) ללבן (<small>שהוא לובן העליון כנזכר בדרוש אדם קדמון</small>) {{צ|הבה לי אשתי}} - רוצה לומר כי מלת {{צ|הבה}} הוא לשון הזמנה והכנה וחבור. והכוונה הוא שזעיר מבקש ממאציל עליון עתה בזמן חורבנה שיעשה תיקון לנוקביה כדי שעל ידה שנקרא {{גמט דגש|ארץ הקדושה}} שגימטריא {{גמט דגש|אשתי}} שהוא במספר '''י"ה''' כנזכר לעיל. ואז יזכה גם הוא לשם '''י"ה'''. וזהו שאמר {{צ|ואבואה '''אליה'''}}. והוא אותיות {{צ|'''אל יה'''}}. הכוונה הוא שבזמן הגאולה שתבנה ארץ הקדושה ויבנה בית המקדש במהרה בימינו שהוא תיקון מלכות דאצילות - אזי גם הזעיר יהיה לו מוחין הנקראים '''י"ה''' בשלימות, ולא יסתלקו ממנו עוד לעולם. ואז ישתמשו שניהם בכתר אחד בסוד {{צ|והיה אור הלבנה כאור החמה}}. ויעלו ***{{הערה|לא ברור. ואולי זו"ן והכוונה זעיר ונוקביה. צע"ע - ויקיעורך}} במקום חכמה ובינה בסוד '''י"ה''', ואז שם '''הויה''' יקרא '''יהיה''', דזהו {{צ|ביום ההוא '''יהיה''' יהוה אחד ושמו אחד}}. וגם נקרא '''ארץ ישראל'''. והוא כמ"ש בתיקונים דעולם היצירה שלטא בארעא דישראל. והכוונה הוא כי ביצירה תמן מקנן הזעיר דאצילות הנקרא 'ישראל'. והיסוד ומלכות שלו - הם נקראים {{צ|היכל לבנת הספיר}} - שהם תמיד פתוחים להשפיע בארץ ישראל. וכמו ש{{גמט דגש|לבנת}} היא נקבה, ו{{גמט דגש|הספיר}} הוא זכר -- כן {{גמט דגש|ארץ}} היא נקבה, ו{{גמט דגש|ישראל}} הוא זכר. וזהו רמז כי {{גמט דגש|ארץ ישראל}} גימטריא {{גמט דגש|לבנת ספיר}} - כי הם מכוונים זה כנגד זה. וגם נקרא '''ארץ ישראל''' על שם שתמיד עיני ה' אלהיך דורש אותה. והחיבור היה תמיד. ולכן י' פעמים ס"ה א האלהים{{הערה|לא ברור. ולא הבנתי את הכוונה - ויקיעורך}} גימטריא {{גמט דגש|ארץ ישראל}}, שתמיד היתה הנוקבא עם הדכורא כנודע. כי הז' תחתונות כלולים בג' ראשונות. '''כלל העולה''' מכל הנזכר לעיל כי השלשה ראשונות (שהם '''קני קנזי קדמוני''' כנזכר) - לא ירשו ישראל עד לעתיד. וזהו רמז כי {{גמט דגש|קני קנזי קדמוני}}{{הערה|לא ברור. ואולי כוונתו עם ג' כוללים של המילים ועוד כולל של שלשתם ביחד מגיע אל 541 - ויקיעורך}} - גימטריא {{גמט דגש|ישראל}}. ולכן היה נקרא 'ארץ ישראל' על שם העתיד שירשו גם כן השלשה ראשונות. והנה עתה רמז בתיבת '''ישראל''' - '''לא ירש'''; שלא יירשו עדיין. אבל לעתיד יהיה '''לי ראש''' - רוצה לומר שהשלשה ראשונות יכנסו גם כן בקדושה.{{ש}} וזהו הראשי תיבות שלהם '''קק"ק''' - להורות על השלשה קדושות שרומזים בכתר חכמה ובינה דקדושה, שיהיו מקודשים גם כן כמוהם. ומאחר שהבטיח הקב"ה את אברהם שיתן לנו עשר עממין - לכן בשעת עקידת יצחק אמר לו {{צ|לך לך אל ארץ המוריה}} - לרמוז לו כי הג' ראשונות עם כללות כל עשרה עממין גימטריא {{גמט דגש|ארץ המריה}}{{הערה|כנ"ל אולי, שמוסיף ג' כוללים של ג' מילים ועוד כולל של שלשתם, וצע"ע - ויקיעורך}}. והוא אותיות '''הרם יה''' - רוצה לומר שלא ירשו כי אם ז' תחתונות בלבד, אבל הג' ראשונות הנקראים '''י"ה''' - '''הרם''' אותם לעתיד בזמן הגאולה. והטעם שלא יוכלו לרשת גם כן הג' ראשונוות - זה היה תלוי במשה רבנו ע"ה שלא זכה ל'''יחידה''' שהיא בחינת כתר דאצילות שכולל בו ג' ראשונות - {{גמט דגש|חכמה בינה ודעת}} שגימטריא {{גמט דגש|כתר}}. ולא זכה כי אם לבחינת {{גמט דגש|חיה}} שהיא חכמה דאצילות (כנודע בספר הגלגולים). ואם היה זוכה גם כן לבחינת יחידה - היה לו כח בידו להכניס הג' ראשונות גם כן ולברר מהם כל הקדושה. וכשיבא משיח בע"ה יזכה הוא לבחינת יחידה, ולכן אז יהיה לו כח להנחיל לישראל הג' ראשונות גם כן. והנה צפה הקב"ה שישראל יעשו את העגל, ולכן לא הבטיח למשה אלא ז' עממין. וזה המעשה גרם למשה רבנו ע"ה גם כן שלא יזכה ליחידה. {{ש}} וז"ש במדרש ילקוט פרשת לך לך זה לשונו:{{ש}} :רבנן אמרי אדום ומואב וראשי' בני עמון הם כג(?) שלא נתן להם בעולם הזה שנאמר {{צ|כי לא אתן לך מארצו ירושה}}. ובמואב כתיב {{צ|אל תצר את מואב}}. '''קיני''' הוא עשו. '''קניזי וקדמוני''' - עמון ומואב. ולימות המשיח יחזרו ויהיו לישראל כדי לקיים מאמרו של הקב"ה. עכ"ל. ודע שארץ סיחון ועוג היא קצת גבול השלשה הנזכר, ולזה בחרו בהם בני גד לפי שעתיד להיות כנגד שלש עליונות, והוא עתיד שיהיה מובחר כל הארץ. ועם היות שעדיין לא נתקדש עד אחר הגאולה. ואפשר לזה נקבר שם משה רבנו ע"ה שהוא מסוד הדעת כנודע. והנה מאחר שלא היו יכולים ישראל לכבוש את הארץ של שלשה ראשובו', ולכן גם כן תמצא שלא היו ישראל על שלימותם ושכינה על שלימותה עד לעתיד בע"ה שכל ישראל יכנסו בה ואז תהיה הארץ מלאה. והיינו שלימותה האמיתי. ואז תתתקן השכינה שהיא העומדת על י"ב בקר ויתתקנו החיות שהם בעלות מ(?)נים נגדיים לי"ב בקר הנזכר. ויתקן כסא הכבוד שאינו על שלימותו - כי אחר שהשכינה שהיא למעלה ממנה והחיות שהם למטה ממנה אינם על תיקונם - ממילא משתמע שהיא עצמה אינה על שלימותה. ותתקן ארץ ישראל עצמה. שתיקון ארץ ישראל היא על ידי השכינה שהיא שורה בה ועל ידי החוקים(?). ואחר ששכינה לא שרתה בה כראוי ואפילו בימי יהושע כי היו שני שבטים וחצי חוץ לארץ ישראל - ולזה ארץ ישראל אינה מתוקנת על שלימותה. והטעם שלא היתה יכולה השכינה להיות בשלימותה - זה תלוי על קטרוג הלבנה עם החמה. וכל זמן שאינה חוזרת לסוד {{צ|אור הלבנה כאור החמה}} ממש לשישתמשו בכתר אחד כמו בעת בריאתם - אין השכינה יכולה לחיות בשלימותה. כמו שמביא האר"י זלה"ה בדרוש שבעה בחינות שיש למלכות דאצילות עיין שם, ותמצא עומק ענין זה בשורשו. וזהו שכתוב {{צ|{{גמט דגש|זה}} יהוה קוינו לו}} - רוצה לומר בזמן שישתלם שנים עשר שבטי '''י"ה''' בארץ החיים - אזי גם כן יהיה השם שלם. כי '''זה וזאת''' כחדא אזלין. ו{{צ|זאת}} שהיא מלכות אחידת ביסוד שנקרא {{צ|זה}} כנודע בזוהר בפרקת חקת עיין שם. כי '''זאת''' במספר קטן גימטריה ג"ס(?) '''זה'''. ועוד הנעלם של '''זה''' במילוי כזה '''זי"ן ה"ה'''{{הערה|{{גמט דגש|י"ן ה}}}} - גימטריא {{גמט דגש|אדני}}. ===[הבדל בין ארץ ישראל לחוץ לארץ]=== ועתה נבאר ההבדל שיש בין ארץ ישראל לחוץ לארץ, והבדל הנהגת ישראל ואומות העולם, והבדל הנביא והמכשף ובעל תשובה והגר. הענין - להיות מציאות משכן החיצונים למעלה מן הרקיעים והיות הנהגה הזאת שהיא הנהגת השמים מבולבלת - פעמים היא תחת שליטה עליונה. כן ממש היא הנהגת הגוף! שההנהגה הזאת הנזכרת תמצא אל כל החיים, בין מן האומות בין מישראל, מפני שהם יסודות מיוסדות מעת בריאת האדם ואין בהם תוספת ומגרעת לכל אדם. רק שישראל מגבר בהם קדושה העליונה ותקדשם. ומה גם מצד הכנת אביו ואמו בעת הולדתם. ולכך תתלבש בהם הקדושה בעודם בחיים. אמנם אומות העולם תתלבש בהם טומאה. אבל בבחינות אחרות כל בני אדם שוים. אמנם ישתנו בסוד ב' בחינות.{{ש}} ההנהגות הנזכר - כי אומות העולם שהם תחת שליטת החיצונים הם שואבים החיים שלהם בעת שהטומאה מתפשטת. וישראל שואב בעת שמתפשטת הקדושה. וזהו כעין מעט(?) שליטת הקדושה העליונה בהנהגת הרקיעים והחיצונים. וכמו שסוד(?) ההנהגה הזאת תלויה במעשי בני אדם. אם מטיבין מעשיהם יכנעו החיצונים ותהיה ההנהגה הזאת במסרת(?) אל הקדושה. ואם ח"ו מקלקלים מעשיהם נמסרת אל החיצונים. כך הוא האדם ממש! בהיותו מגביר בו סוד היצר הרע והטומאה - יתן ההנהגה כולה אל החיצונים. ובהיותו מגביר בו סוד הקדושה שהיא הנפש הקדושה ושאר פרטים(?) אשר נבאר - יותן הנהגה זו כולה אל הקדושה ותתקדש. ועתה דמה(?) בדעתך שני עניינים קודם ה"* הנהגת ארץ ישראל והיא הנהגת הקדושים והנביאים שהיו מזדכים(?) חומרם והיו מתקנים עצמם - כל חושיהם והשכלתם להתקדש, והיו שולטים במדות הנפשיות ומשעבדות אותם אל הקדש. ואין להם מדות נפשיות חומריות כלל. כעין שהיו שולטים בגלגלים ומכניעים אותם אל רצונם. השני היא הנהגת חוץ לארץ שהכל נמסרת לשרים, והיא חכמת החרטומים והמכשפים ושאר החכמות שהיו משועבדים מדות נפשיות שבהם אל צורך אותם החכמות. והם כעין בלעם ותלמידיו. ונודע שיש עתה שתי הנהגות תחת אלו והם דומות לאלו. * הא' היושב בארץ ויצא חוץ לארץ. דהיינו שיצא מהנהגת הקדושה אל הנהגת השרים. כך ממש הוא ישראל ששעבד מדות רעות על עצמו ונתן כחתוו(?) הנפשיות משעובדות לרצון יצרו הרע. והרי זה כעין מי שהשלים החצוני על עצמו ושעבד הגלגלים אל תחת שליטת השרים כנזכר. והיינו מי שהיה בארץ ויצא חוצה שלא לדבר מצוה. * השני הוא בהפך. והיינו הגר המתגייר והרשע השב בתשובה וכיוצא. דהיינו שהיה בחוץ ויצר הרע שולט במדותיו הנפשיות - ועתה הכניע יצר הרע ונכנס לפנים בקדושה והשליט על עצמו כל הקדושה העליונה ושעבד כחותיו אל הקדושה. וראוי להזכיר לכל מעיין שלא יחשוב בראותו בספר הזוהר {{צ|שפחה כי תירש גבירתה}} וכיוצא בהן שהדברים כפשטן ח"ו. כי הקב"ה קדוש - וכי יעלה על הדעת אפילו בבריאה(?) בקודש הקדשים אין מלאך ולא שרף ולא שום בריה יכולה להיכנס לאצילות! ואיך יעלה על הדעת שתכנס שפחה במקום גברתה?! אך הכוונה כי העולם מתנהג על פי המדות העליונות, וכולן משפיעות וממשיכות שפע אל המלכות. והיינו היות *"*(?) מתייחד עם המלכות והמלכות מחלקת מזון מהשפע הנזכר מנהגת ומנהלת העליונים ותחתונים, חיצונים ופנימיים. ובהיות ישראל על אדמתם היתה בחינה אחת של המלכות הנקרא '''א(?) פן א''' בארץ שפירושו שהיא בארץ לנהל התחתונים ומשם מקבלים שפעם ומזונם(?) ישראל. וממה שרמסו ישראל ברגליהם היה נמשך אל החיצונים ביד אמן המקוללת לזון את בניה כמו שהוא סוד פרי החג. כאשר גרמו עונותינו ונחרב בית תפארתנו - הנה אופן הזה אשר באר' הנה היא עמנו בגלות שוממה - פירוש שאין ההנהגה על ידה עלינו, ונתלבשה בלבושי גלות לבושי חול. והיא מנהגת על ידי השפע ההוא בתחתתונים(?). ואותם לבושי חול שהם מצד מטט"רון סביב למשכנו יחנו החיצונים ואמן המקוללת תובעת חלקה וחלק אנשיה. ואנחנו בגלותינו יונקים משדים(?) המקוללים מפני שאנו ניזונים על ידה. וז"ס(?) לעומדים בחוץ לארץ עובדים עבודה זרה בטהרה, שהם אומרים {{צ|ברך עלינו וגו'}} ואין ספק שהשפע נתן למקוללת לזון בניה שהם עיקר ואנחנו טפילים להם. ומתמצית אנחנו ניזונים כי אין שפע מתחלק חוץ לארץ שלא ינתן לשר של האומ' ההיא כאמור {{צ|ועל המדינות בו יאמר וגו'}}. והנה אמנו - אין בידה להשפיענו מפני שנטלה ההנהגה ממנה בערך שאין ההנהגה ממנה בלתי אמצעי. ולכן ענין זה יוחס בלשון {{צ|שפחה כי תירש גבירתה}} - שהיא נוטלת חלק השפע ומחלקת לבניה כרצונה. משל לבן מלך שבהיותו בהיכל אביו היתה פרנסתו ומנת מזונותיו נתונות לאמו, ואמה זנה אותו בהנהגתה הראויה. וכאשר הרבה לפשוע - גרשו אביו מאת פניו, והלכו הוא ואמו בגולה בין הגוים. ובהיותו שם המלך אביו נתן מזונותיו בצמצום על ידי השפחה ההיא שהבן בביתה. והשפחה ההיא נותנת לבניה הטוב והמובחר, והמותרות נותנת לבן המלך. ואין לה דעת ותבונה להשיג שכל המזונות לא נתן לה אלא על ידי בן המלך שברשותה. והנה בערך בחינת המזון - הרי השפחה יורשת גברתה, כי הנהגת בן המלך על ידה והיא נושאת משאת בן המלך מאת פני המלך. לא שהיא תכנס לפני המלך ח"ו, אלא שהמלך נותן את המשאת ביד השר והשר אל העבד ועבדו אל השפחה. והנה מטעם שמתוך היכל המלך יוצא החלק אל השפחה - אם כן אין לך פגם גדול מזה אל המלכה. והנה השראת אלהותו יתברך עלינו הוא בשני דרכים. * האחד הוא על ידי התלבשות המדה הזאת שהיא השכינה השוכנת עלינו בלבוש נכרי, דהיינו בשרים החיצונים, על ידי התפשטותה באופנים. ולזה העומד בחוץ לארץ מקבל אלהותו בדרך זה. אמנם דרך זה יקרא העבודה לאלהים אחרים מפני שקבל השפע מתחת יד השרים. ועל זה נאמר {{צ|גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבוד אלהים אחרים}}. והיינו ישראל העומדים בחוצה לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם. ואלו אינם מקבלים אלוהותו כראוי אחר שיקרא *** *** מפני שהוא השפיע לחוץ. * הדרך השני הוא על ידי פשיטת לבוש נכרי כנז"ל. דהיינו שלא יהיה נמצא שם שום מפסיק אלא שכינה שוכנת דרך המדרגות הקדושות על ישראל. והיינו היושב בארץ ישראל שאינה מתלבשת בשרים אלא ממש דרך *** היכל לבנת הספיר תתפשט ותשתרבב שכינה באויר ארץ ישראל ותשכון באויר ארץ ישראל המחכים מצד חכמה - זאת חכמה שלמה. ומטעם זה ארץ ישראל היא המלכות מפני ש**** משכן לשכינה ואין השכינה שוכנת בערלים מפני שאינה מתייחדת לחיצונים. ולכך צריך השוכן בארץ לימול בשרו. שאם לא - מטמא הארץ. נמצאת למד שקבול אלהותו תלוי בישיבת הארץ וישיבת הארץ תלוי במילה. וזה ה(?)שלימות כי זה תלוי בזה כמ"ש במדרש ילקוט דף רע"א ע"א כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וסמיך ליה וזכרתי את בריתי וגו'. מכאן אתה למד ב' דברים. האחד שארץ ישראל שקולה כמצות מילה ש** זכרתי את בריתי וגו' והארץ אזכור - לומר מה מילה דוחה שבת אף כיבוש ארץ ישראל דוחה שבת.{{ש}} הב' לומר ששקולה ארץ ישראל כנגד כל מה שנברא בששת ימי בראשית וכו', עיין שם. וזהו רמז כי בשמות הנקרא ארץ ישראל תמצא בסופי תיבות דילהון '''מילה''' כזה: * ארץ החיי''''ם''' * ארץ צב''''י''' * ארץ ישרא''''ל''' * ארץ הקדוש''''ה'''. וזהו גם כן רמז {{צ|'''ה'''ן '''צ'''דיק '''ב'''ארץ '''י'''שולם}} {{ממ|משלי|יא|לא}}. כי מי ששומר הברית נקרא 'צדיק' ועומד בניסיון כמו שמנינו ביוסף הצדיק. אבל מכל מקום אינו שלם עד שנכנס לארץ ישראל ויושב בה. וז"ש {{צ|הן '''צדיק בארץ'''}} - דהיינו שהצדיק דר בארץ - אזי הוא {{צ|ישולם}}. וראשי תיבות '''הצבי''' - ר"ל באיזו ארץ. וזהו רומז הראשי תיבות שהוא דווקא בארץ '''הצבי'''. כי זה תלוי בזה. וגם כן קבלת האלהות תלוי במילה לבד. וזה אם לא יזכו לארץ(?) אבל אינה בשלימות כי הוא בהתלבשות על דרך שפירשנו. ולזה גלו לבבל שכינה ביניהם. וזהו בזכות המילה. וז"ש(?) {{צ|והייתי להם לאלהים וגו'}}. ===מעלת הצדיק בהיותו בארץ ישראל=== מעלת הצדיק בהיותו בארץ ישראל בין בחייו בין במותו. בהיותו בארץ ישראל יגיע ממנו תועלת לעולם מהתועלת המגיע בהיותו בחוץ לארץ. כן פטירת הצדיק בהיותו בארץ ישראל יגיע ממנו היזק לעולם יותר מההזיק המגיע אם היה נפטר בחוץ לארץ. והענין כי ארץ ישראל היא לב העולם כי היא שער השמים ככז"ל(?) וכמו שמהלב שהוא מקור החיים יתהלך ויתפשט החיות לכל אברי הגוף - כן בהיות א"י(?) בריאה בצדיקים היושבים בה - יתפשט הבריאות לכל יושבי העולם בכללו. כי בריאות ארץ ישראל הוא בצדיקים שהם ממשיכים(?) לה השפע והחיות מלמעלה. וזהו כונת הפסוק {{צ|ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם}}. ר"ל אימתי ישמחו כל ישראל הדרים בחוץ לארץ במעשיהם הטובים, כמו שפירש התרגום {{צ|יחדון דבית ישראל בעובדיהון}}, כש{{צ|בני ציון}} שהם הצדיקים הדרים בעיר ציון {{צ|יגילו במלכם}} - שגורמים ייחוד העליון של תפארת ומלכות. ואז יורד השפע להם מתחלה, ואחר כך לכל חוץ לארץ. וכל התפילות של חוץ לארץ אינם עולים אלא על ידי תפלת הצדיקים שבארץ ישראל. וזהו {{צ|'''ב''''ני '''צ''''יון '''י''''גילו}} - ראשי תיבות '''צבי'''. שהם שמחים בארץ '''צבי''', גורמים שמחה בכל העולם. ואם ח"ו אין מי שעושה יחוד וחבור של מעלה בארץ ישראל - כל המעשים שעושים בחוץ לארץ אינם מועילים כלום ואין מעלתם עולה למעלה. כי בשלומם של הצדיקים שבארץ ישראל יהיה להם שלום בחוץ לארץ. וזהו שאמר הפסוק {{ממ|תהלים|סד|יא}} {{צ|'''י''''שמח '''צ''''דיק '''ב''''יהוה}} - ראשי תיבות '''צבי'''. שעל ידי שהצדיק שמח בה' ממש - שעושה יחוד של מעלה. {{צ|וחסה בו}} מתוך אהבה. {{צ|ויתהללו כל ישרי לב}} - ר"ל ויתהללו כל חוץ לארץ ויאמרו זה הוא דרכי ישרים של ארץ ישראל הנקרא 'לב' כנזכר לעיל, כי היחוד של ארץ ישראל מועיל לכל העולם. כי הנה אין דרך להתשפט השפע לכל העולם כי אם מארץ ישראל, לא זולת. וזהו אמרו רז"ל {{צ|מתמצית ארץ ישראל העולם שותה}}. ירצה כמו שביארנו כי ארץ ישראל כמו הלב המחלק החיות לכל הגוף כמו שאמרו הרופאים, כי מהצלול והזך שבדם ניזון הלב המחלק החיות לכל הגוף, ואחר המוח מהיותר זך שנשאר, ואחר כך הכבד ואחר כך שאר האברים כפי מדרגותם. {{ש}} כן גם כן העולם בכללו. מן הזך והטהור שבשפע ניזונת ארץ ישראל, ואחר כך שאר ארצות. כפי מדרגותם כן יתעבה מזון נפשם כנזכר לעיל. ולזה כיוונו רז"ל {{צ|מתמצית ארץ ישראל העולם שותה}} כנזכר. אמנם בזמן החורבן שנפסק השפע בעונותינו - הנה כל האיברים הולכים ודלים אחר שאין הלב בבריאותו ואין לך מזון. וידמה כיום התענית. ולזה אין לך יום מחורבן הבית ואילך שאין קללתו מרובה מחבירו - כי הולכים ודלים הנמצאות מחסרון השפע. והענין כי ביום התענית שנפסק המזון - אז הלב ניזון מן האיברים. כי בראותם כי נחלש הלב - לפחדם ממיתתו שימותו גם כן הם כי בהיותו הם חיים - ולזה הם נותנים לו מדם האיברים שנמצא להם כדי לחזקו שלא יפול הכח. ובזה הולך ומתמעט חלבם ודמם. כן גם כן מזמן החרבן ואילך מתמצית חוצה לארץ ארץ ישראל שותה. כי ארץ ישראל אין לה קיום והעמדה אלא על ידי המעט מזער בדקה(?) שמשלחים לארץ ישראל מחוץ לארץ, כהיום הזה שהוא התמצית של אנשי חוצה לארץ. והנה הצדיקים היושבים בארץ ישראל באמצעותם השפע יורד מלמעלה. וזה *** השפע הרוחני א"א שירד למטה לארץ הגשמית אלא על ידי הצדיקים שהם חלק אלוה ממעל, ובהכנת מעשיהם ותורותם יורידו השפע הפך טבעו ויעזור להם טהרת המקום. כמו הפתילה הטובה והשמן הזך שהם נושא השלהבת. כי בהם נאחז אור הרוחני שאין בטבעו לירד למטה. וכבר ידעת מ"ש בספר התיקונים דף מ"ד ע"א וזה לשונו: {{צ|ללבי גליתי ולאברי לא גליתי}}. ומקשה הר' חיים ויטל זלה"ה ולמה(?) אמרו רז"ל מלבא לפומא לא גליתי שהרי מצינו בפירוש כמה רבים וגדולים שדברו בענין הגאולה כגון רשב"י וכיוצא בו?{{ש}} אבל רזא דמלה הוא כי אל אותם הנשמות שהם מבחינת הלב - גלה סוד הקץ. ולזה היו יכולים לדבר. אבל לנשמות שהם משאר האיברים - לא גילה. וזה שאמר התיקונים דף מ"ד ע"א {{צ|'''ללבי''' ודאי גליתי ולאברי לא גליתי}}. מאי "ללבי"? אלא אורייתא איתה לה רישא וגופא ולבא ואברין כגוונא דישראל דאתמר בהון {{צ|עיני העדה}} - דא ע' סנהדרין. ומשה ואהרן על גביהן. אלין דאתמר בהון {{צ|ללבי גליתי}}. וכן באורייתא שבעין אנפין תליין מתרין תורות - אורייתא דבכתב ואורייתא דבעל פה. בגלותא - {{צ|חלק '''לבם'''}} דאינון {{גמט דגש|ע"ב}} צדיקים דאינון כגוונא דסנהדרין. ורזא דמלה {{צ|אשרי כל חוכי '''לו'''}} - {{גמט דגש|לו}} בחושבנא סליק תלתין ושית. ואינון {{גמט דגש|ל"ו}} בארעא דישראל ו{{גמט דגש|ל"ו}} לבר מארעא דישראל. ודא איהו {{צ|חלק '''לבם''' וכו'}}. וזהו סוד שהקב"ה רמז למשה {{צ|אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו' ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם}}. ונודע כי פני משה פני חמה. וזהו שכתוב {{צ|ושמתי '''כ"ד כ"ד''' שמשותיך}} - ר"ל ש{{גמט דגש|מ"ח}} צדיקים מן השבעים שכולם הן מן שורש השמש כמשה רבנו ע"ה. וכולם הם מעלמא דדכורא. ולכן השכינה רודפת אבתרי' לאתחברא עמהם בסוד {{צ|אור זרוע לצדיק}}. וכשלא יש זכות בישראל - אזי ח"ו הם להפך כנזכר, ונשארו בארץ ישראל {{גמט דגש|כ"ד}} אחת בלבד. ואז נאמר {{צ|אל ישוב '''ד"ך''' נכלם}} {{ממ|תהלים|עד|כא}} - שיקבל הקב"ה את תפלתם ואל תשוב ריקם מלפניו. והנה נודע אם הדור זכאי - רובם בארץ ישראל, ואם הדור חייב - רובם בחוץ לארץ. והכונה מה שאמרנו. כי קיום העולם הוא הצדיקים שעובדים ומושכים השפע למטה לארץ. והנה בהיות רובם בארץ ישראל - אז ימשיכו שפע רב טהור ונקי. אמנם מיעוטם בחוצה לארץ יספיקו להמשיך אותו השפע שכבר ירד לארץ ישראל והם ימשיכוהו לחוץ לארץ. ולזה רמוז בפסוק משלי כ"ט {{צ|ברבות צדיקים ישמח העם ובמשול רשע יאנח עם}}. ר"ל כי ראשי תיבות {{צ|'''ב''''רבות '''צ'''דיקים '''י'''שמח '''ה'''עם}} - הוא '''הצבי'''. כשיש רוב צדיקים בארץ '''הצבי''' - אזי {{צ|ישמח}} כל העם שבחוץ לארץ שהם גורמים הורדת שפע ברכה עד בלי די. {{ש}} אבל {{צ|ובמשול רשע}} - כמ"ש בתיקונים {{צ|מאן "חלק לבם"? דא שאור וחמץ דאינון סמא"ל ונח"ש}}. וזה שאמר {{צ|ובמשול רשע - דא סמא"ל}} השולט ומחלק לבם שרובם בחוץ לארץ. אז {{צ|יאנח עם}} - כי השפע הוא מעט מזער מה שמקבלים, כי בהיות מיעוטם בארץ ישראל לא יוכלו להמשיך משער השמים כי אם מעט שפע. כי כפי עובי הפתילה תהיה אחיזת השלהבת. ולזה אף אם יהיו רובם בחוץ לארץ לא יועילו להמשיך אצלם לחוץ לארץ רק מה שכבר נ(?)משך לארץ ישראל על ידי המועטים. או ירצה באופן אחר. והוא כי הצדיקים בהיותם בארץ ישראל יוכלו להגין על כל המקומות. והטעם כנזכר כי ארץ ישראל הוא כמו הלב הנותן חיות וקיום לכל האברים כולם. אמנם צדיקי חוץ לארץ - לא יועילו אלא למקומם לבד, כי הם כמו חיות האבר הפרטי שלא יועיל רק לעצמו. וכן בעת סלוקם שהצדיקים שבארץ ישראל יזיק לכל העולם. וז"ש {{צ|ותמת שרה בקרית ארבע וגו'}} - שיש להעיר שאומר תחלה הסימן הפרטי שהוא {{צ|בקרית ארבע}}, ואחר כך הסימן הכללי שהוא {{צ|ארץ כנען}} הכולל כל ארץ ישראל? אמנם יתיישב כפי מה שהזכרנו שהכוונה לרמוז מעלת שרה שבזכותה היתה מועלת לאנשי מקומה וגם כן לכל אנשי גבול כל ארץ כנען. וכן בעת סלוקה - לכולם יחק נסתלקה; כלומר שכולם אבדו התועלת. והטעם כנזכר שהצדיק בהיותו בארץ ישראל מועיל למקומו לכל העולם. ונחזור. כי יש לפעמים שמחלקים השבעים ושתים צדיקים שני חלקים בארץ ישראל שהם כמנין {{צ|ושמתי {{גמט דגש|כדכד}} שמשותיך}}, ו{{גמט דגש|כ"ד}} ח'(?) ב"ח(?) ואז נאמר {{צ|קול רנה וישועה '''ב'''אהלי '''צ'''דיקים. '''י'''מין יהוה עושה חיל}} - ראשי תיבות '''צבי'''. ר"ל כשיש בארץ '''צבי''' כמספר {{גמט דגש|{{צ|באהלי}}}} צדיקים - אז הוא {{צ|קול רנה וישועה}} בכל חוץ לארץ בשביל שיש {{גמט דגש|כדכד}} צדיקים. ומה שהיה מקודם {{גמט דגש|אהל}} אחד שהוא במספר {{גמט דגש|ל"ו}} - עתה שנחלקו לשני שלישים נעשה ב' אהלין. וזהו שכתב {{צ|'''באהלי'''}} לשון רבים - כי מיעוט רבים שנים. ולכן אמר גם כן ב' לשונות {{צ|קול רנה וישועה}}. ומי גרם זה? וז"ש {{צ|ימין יהוה עושה {{גמט דגש|חיל}}}} - רוצה לומר החסד של מדת הרחמים פועל בעולם ועושה {{גמט דגש|חיל}} בעבור חיל דמטרוניתא שישי במספר {{גמט דגש|חיל}} צדיקים בארץ ישראל. אבל צריך להבין השורש של אלו {{גמט דגש|ע"ב}} צדיקים מאיזה מקום באים?{{ש}} דע מה שמביא האר"י זלה"ה בדרוש השלישים כי כל חסד מתחלק לששה שלישים, עיין שם. והנה החמשה חסדים מתחלק לשלשים חסדים. וזהו סוד {{צ|ואברהם היו יהיה}} - ר"ל אברהם שהוא חסד מתפשט בגוף דזעיר במספר {{גמט דגש|יהיה}}, ואחר כך נכנסים כללות החסדים ביסוד דזעיר והוא גם כן מתחלק לששה שלישים - {{גמט דגש|ל"ו}}. ואחר כך בעת החיבור היסוד דזעיר עם היסוד דנוקבא - הוא נותן בה גם כן כללות החסדים. וזהו סוד הפסוק {{צ|ויתן אברהם את כל אשר {{גמט דגש|לו}}}} - שהם {{גמט דגש|ל"ו}} חסדים - {{צ|'''ליצחק'''}} - שהוא {{גמט דגש|רחל}} גימטריא {{גמט דגש|ליצחק}}. מפני שכל תיקונים הוא מצד הגבורות שהם נקראים 'יצחק', והיא נקרא על שמו. והנה כנגד {{גמט|ל"ו}} חסדים שהם נכללים ביסוד הנקרא 'צדיק', ועל שמו דיסוד נקרא כולם 'צדיקים' -- כן {{גמט|ל"ו}} גבורות הנכללים ביסוד דזעיר נקרא גם כן {{גמט|ל"ו}} צדיקים. ואלו הם ה{{גמט דגש|ע"ב}} צדיקים הנזכר לעיל. וז"ש {{צ|"חלק {{גמט|לבם}}" - מאן חלק לבם? שאור וחמץ דאינון ערב רב}}. ורזא דמלה {{צ|ויהי מבדיל בין מים למים}}, עיין שם. והכוונה הוא כי בזמן שערב רב שולטים בעלמא - אז הנוקבא דזעיר היא בסוד 'אחור באחור', ואין לה אלא גבורות כמו עמה בזמן הגלות. ואז {{צ|חלק {{גמט דגש|לבם}}}} - ש{{גמט דגש|ל"ו}} גבורות הם בסוד חוצה לארץ שהוא אחורי הזעיר, ו{{גמט דגש|ל"ו}} חסדים הם בסוד ארץ ישראל שהוא ביסוד דזעיר בפנים שלו. וזהו {{צ|ויהי מבדיל בין מים (של חסדים) למים (דגבורות)}}. וגם ראשי תיבות {{צ|'''ב''''ין '''מ''''ים '''ל''''מים}} הוא {{צ|'''לבם'''}}. אבל בעת התחברות החסדים וגבורות ביחד כמו בעת חיבור זעיר ונוקביה במוסף דשבת או בעת הגאולה בעזרת השם יתברך - אז נותן הזעיר גם כן לנוקבא ה{{גמט דגש|ל"ו}} חסדים. אזי נאמר {{צ|{{גמט דגש|חסד}} יהוה מלאה הארץ}}. ר"ל שכל {{גמט|ע"ב}} צדיקים שמספרם עולה {{גמט דגש|חסד}} - הם כולם בארץ ישראל, וארץ ישראל (שהיא הנוקבא) מתמלאות מהם. ו{{גמט דגש|ל"ו}} גבורות גם כן נקרא 'חסדים' על ידי המיתוק. וכולם ביחד הם כמנין {{גמט דגש|חסד}} כנודע. ואז נאמר {{צ|היוצר יחד {{גמט דגש|לבם}}}}. ואז גם כן יגל '''לבם''' בה' ממש. <big>(</big> ושמעתי מאהובי הר' משה זכות נר"ו כי כל דרוש זה רומז בפסוק {{צ|על זה היה דוה לבנו}}. וירצה כי הצדיקים נקראו 'לב' ונקראו 'עינים' ב"כל(?) מן התקונים. ויקונן הנביא {{צ|על {{גמט דגש|זה}}}} שהם הי"ב לעשות {{גמט|חי"ל}} - {{צ|היה דוה לבנו}}. ולא עוד אלא אפילו {{צ|על {{גמט דגש|אלה}}}} שהם הל"ו {{צ|חשכו עינינו}}. ודייקא כי בחסרון ה'זה' דוה הל"ב - הוא האדריכל ברמוז בדברי רז"ל כי מטיבורא דלבא *** שלישי' שהם סוד {{גמט דגש|כ"ד כ"ד}}. ואמנם בחסרון {{גמט|'אלה'}} - אז יש חשך גם לעינים כי אז נסתמו עיניהם ולבם של ישראל. והמשכיל יבין ושפתים ישק <big>)</big> ===מעלת ארץ ישראל וישיבתה=== מעלת ארץ ישראל וישיבתה. הנה בענין ארץ ישראל הם ששה חלוקות. * הא' - מי שלא נכנס בה כלל ועיקר * הב' - מי שראה אותה מרחוק ראיה לבד * הג' - מי שנכנס בה ויצא ומת חוצה לה * הד' - מי שנכנסו עצמותיו אחר מיתתו * הה' - מי שנכנס בה וישב בה ועמד עד יום מותו ומת שם * הו' - מי שנולד בה ולא יצא חוצה כל ימי חייו וחלוקות אלו הן זו על זו במעלה, והם רומזות לדברים עליונים. ואין ספק כי כל העולם השפל הוא נגד המלכות, ובכללו ג' בחינות. * האחד - ים * השני - ארץ * השלישי - ארץ ישראל וכל אחת מוקפת מחברתה. * כי הים מקיף את כל היבשה, והבחינה הנקרא 'ים' הוא כנגד לובן שבעין והוא נגד החסד. * ושאר הארץ הנקרא חוצה לארץ הוא נגד שחרות שבעין והוא נגד הגבורה, ומשם נמשך התוך הזהב וסיגיו. ולפיכך אויר ארץ העמים מטמא כי הוא הנחלק ל{{גמט דגש|ע'}} שהם מצד האומות בסוד החיצוניות. * וארץ ישראל נגד קו הירוק המקיף את בת עין וזהו מצד התפארת הנקרא 'ישראל'. * ובאמצעות ארץ ישראל - ירושלים שהיא נגד בת עין שהיא עצם השכינה. וג' גוונין הקודמין הם שוב***(?) ומקיפים אותה והם סוד שבת שפירושו '''ש' ב"ת'''. דהיינו {{גמט דגש|ש'}} - {{גמט דגש|ג'}} אבות. ולא אבות ממש אלא ג' מציאיות(?) שהם קשוטי המלכות. ו{{גמט דגש|בת}} - דהיינו '''בת עין''' - שהוא עצם המלכות הנקראת 'בת' שהיא 'בת' ומדה אחת מעשר מדות, והיא נחלקת לעשר דהיינו סוד {{גמט דגש|י'}} קדושות. ונלע"ד רמז אחד למה נקרא ירושלים {{צ|בת עין}} מפני ש{{גמט דגש|סמא"ל}} שגימטריא {{גמט דגש|עין}}, הוא מקבל שפע מהיכל לבנת הספיר כנז"ל ומחלק אותם אחר כך ל{{גמט דגש|ע'}} שרים. וזהו '''עין'''. אם כן ירושלים נקרא ה'בית' של {{גמט דגש|ע'}} שרים שמשם יוצא השפע להם. והנה מי שאינו דר בארץ ישראל אמרו רז"ל שדומה כמי שאין לו אלוה. להיות שנשמתו אצולה ממקום הקדש. ולפי האמת אין בקליפה באמיתות לשלוט בו מפני כי חלק ה' עמו ולא חלק בשרי'(?). ונמצא שאין השר ההוא שולט בו כל עיקר, וגם השכינה אינה שורה עליו מפני שהוא בתוך מצולות ים הקליפה המתלבשת באויר ארץ העמים הטמא, שמצדם הוא טמא ומטמא. ונמצאו לפי זה ש{{צ|אין לו אלוה}}. ואין ספק כי נשמתו ורוחו ונפשו וגופו הם מתלבשים בתוך הקליפות והטומאה. ועוד שאין מעשיו ולא תורתו טהורים מפני שהם מתלבשים באויר ארץ העמים הטמא. בזולת כי בעת הפטירה אין הנשמה עולה בטהרה מפני שהיא מתלבשת בקליפה ההיא בזולת שהיא צריכה להתגלגל ממקום למקום עד בואה לארץ ישראל כי שם שער השמים ליכנס הנשמה בגן עדן. כדפירשו רז"ל כי דרך מערת המכפלה כניסת הנשמה לגן עדן של מטה, ומשם לגן עדן של מעלה. וכאשר נבחין מעלת ארץ ישראל על חוצה לארץ נמצאם בשלשה בחינות בזולת שיש תחת כל בחינה ובחינה מהם כמה בחינות: * האחד - מענין עשיית המצות בטהרה ובנקיות כל ימי היותו בעולם * השני - מענין פטירת הנפש מן הגוף * השלישי - מענין התחיה אחר כך והנה ג' חלוקות אלו לא ישתוו וודאי. כי מי שהיה כל ימיו בארץ ישראל נמצאת נשמתו גם בעת בואה אל גופו בטהרה ובנקיות בלתי נטמאת באויר ארץ העמים והיא במעלה גדולה וסיוע גדול אל העבודה. וגם אם בקטנותו יכנס האדם קודם י"ג בארץ ישראל - זוכה קצת אל מדה זו כי אין יצר הטוב ונשמה באדם עד י"ג שנה כדפירשו רז"ל. ולפעמים גם הרוח ולפעמים הנפש כנזכר בזוהר בפרשת משפטים. וכן כל שנותיו אשר עשה הם בטהרה ובנקיות עד צאתו מן העולם הזה. גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב. אבל העולה לעת זקנתו לארץ ישראל אינו מכלל מדה זו ואינו זוכה כי אם אל השנים שהם מענין הפטירה וגם החתיה כאשר יתבאר. והעולה אחר מיתתו בעצמותיו - זה ודאי אינה זוכה כי אם בתחיה לבד, וגם אל מעלת פקודת הנפש לעצמות בסוד {{צ|ועצמותיך יחליץ}}, היות בטהרה בארץ ישראל. '''ועתה''' כשנבא לספר במעלות החלוקה הראשונה הם רבות. * '''א'''' - שהנשמה לא נטמאת מעולם ולא נתלבשה באויר ארץ העמים כל עיקר * '''ב'''' - שמצותיו אשר עשה כולם בתכלית הטוהר. ואותו הרוחניות המתהוה מהמצוה והתורה לא נתלבש בקליפה ההיא והטומאה ההיא. * '''ג'''' - כי השפע הנשפע על ידי התורה והמצוה לא נשפע אל השרים מפני שהישראלי העומד בחוצה לארץ ועומד במצות ובטהרה - ודאי אותם המצות ישפיעו לו ואותו השפע אי אפשר להיות נשפע עליו אם לא על ידי אותו שר אשר הוא שם בחלק ארצו. וזה פשוט. וזה היה דווקא בזמן היות השכינה עיקרה בארץ ישראל כי אז ודאי היה מקבל על ידי השר. וזהו שאמר דוד המלך ע"ה {{צ|אשר גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבוד אלהים אחרים}} - ממש עובד ומשפיע לאלהים אחרים שהם הקליפות כנז"ל. והכוונה הוא כי הדר בארץ ישראל בחורבנה {{צ|'''דומה''' כמי שיש לו אלוה}}. אבל בבנינה - יש לו אלוה ממש! ובחוצה לארץ {{צ|דומה כמי שאין לו אלוה}} בכל זמן. ולכן דוד שהוא משיחנו אמר {{צ|גרשוני מהסתפח בנחלת יהוה}} כי גלות שלימה היתה לו. ועוד אפילו ישיבת ארץ ישראל בימיו היתה בלא מקדש ובלא משכן; כי הארון חוץ למקומו והמשכן בלעדי בכל(?) מקום שהוא במת ציבור. וכן במשה רבנו ע"ה כתיב {{צ|'''גם בי''' התאנף}} - הראשי תיבות סימן {{צ|'''ג''''רשוני '''מ''''הסתפח '''ב''''נחלת '''י''''הוה}}. * '''ד'''' - עוד כמה מצות היתירות בארץ והם תלויות בארץ. ואין ספק כי מפני היות מעלות המצות האלה גדולה עד מאוד - אין ראוי לקיימם בחוצה לארץ כי כח הקדושה כזו אין ראוי שישפע בחוצה לארץ על דרך שאמרו רז"ל שאין מביאין חלה מחוצה לארץ לארץ ישראל ואם הביאוה תשרף כחמץ בערב פסח. וכן תרומה וכן בכורים וכיוצא באלו הרבה. וזהו ודאי מפני מעלות המצות האלה הנזכרות. * '''ה'''' - היות התפלה של ארץ ישראל רצויה ומקובלת יותר מפני שאין כל כך מקטרגים, וזה מפני שאין אותם האותיות המתהוות מהפה מתלבשות באויר טמא. ולכן הם רצויות ונעשות תכף עטרה וכותרת על ראש מלכו של עולם. וזהו רמז {{צ|'''ה''''נה '''צ''''עקת '''ב''''ני '''י''''שראל באה אלי}} - ראשי תיבות '''הצבי''' - ר"ל כי בארץ הצבי תכף אני מקבל בעצמי הצעקות והתפלות של בני ישראל, לא על ידי מלאך אלא אני בעצמי. מה שאין כן בחוצה לארץ שצריכין להתלבש באויר טמא ויש כמה חיצונים מקטרגים עליהם עד התכנס בארץ. ואחר כך צריכים טהרה ונקיון כדי לעלות למקום גבוה. וזהו שכתב הרמ"ק זלה"ה לזה בכל גבולי ארץ ישראל הם מים כי הגבול המזרחי הוא הירדן, המערבי הוא הים הגדול, והגבול הצפוני הוא נחל מצרים, והגבול הדרומי הוא נהר פרת{{הערה|אולי נפלה כאן טעות וצריכים להחליף נחל מצרים ונחל פרת בדרום וצפון, וצע"ע בדפוסים אחרים - ויקיעורך}}. והכוונה לרמוז כי כל הנכנס לארץ ישראל שהוא אויר הקדש מחוצה לארץ שהוא אויר טמא - צריך בכניסתו לטבול ולטהר עצמו תחילה ואחר כך יכנס. כי אז בכניסתו הוא מתקדש בתוספת נשמה כמו שיתבאר אחר כך בע"ה....{{הערה|נקודות אלו מופיעות בדפוס המקורי של וויניציא - ויקיעורך}} '''וכשנבא לספר במעלות החלוקה הב'''' נמצאות גם כן רבות. * ה'''א'''' כי אין המת בארץ ישראל מת על ידי מלאך המות אלא על ידי מלאך קדוש (כמו שיתבאר אחר כך בע"ה) המתלבש בגבורה לעשות הפעולה ההיא. והוא כבהמה הנשחטת על ידי סכין יפה והיא טהורה. אבל המת בחוץ לארץ מת על ידי סמא"ל, סכין פגום. והוא נעשה נבלה. * ה'''ב'''' כי הנפטר בחוצה לארץ נשמתו בעת צאתה מגופו מתלבשת בכתנת אויר חוץ לארץ ומטמאת על ידי כך ודאי, וצריכה כמה טורח עד בואה לשער השמים ושם מתטהרת מטומאתה כדי לעלות ודאי כנז"ל. * ה'''ג'''' טורח גלגולה עד בואה ממקום שהוא דר להגיעה לארץ ישראל. ומה גם אם צריכה לעבור בגבול שרים רבים עד הגיע לארץ ישראל כי ודאי יאחזום צירים וחבלים. ועל כזה וכיוצא בו אמרו רז"ל {{צ|אינו דומה קולטתו מחיים וכו'}}. '''וכשנבא לספר במעלת החלוקה השלישית''' נמצאם עוד הרבה * ה'''א'''' טורח גלגול מחילות לפי עניינה ולפי מעשיה. * ה'''ב'''' כי תקדם תחיית ארץ ישראל לחוץ לארץ כמו שאמרו רז"ל. * ה'''ג'''' כי בכל ריש ירחא ושבתי הנפשות פוקדות הגוף כנזכר בזוהר, וכאשר יהיה קבור בחוצה לארץ יוסית(?) שמטמ' הנפש באויר ארץ העמים בבוא לפקוד הגוף ולא יהיה להם יחד נחת רוח. ועתה במה שסופר במעלת ארץ מבואר מעלת היושב בה לעולם כי זה זוכה לכל המעלות כולם ודאי. אבל הנכנס בקטנותו יזכה בהם אבל לא כל כך כי כבר נולד באויר ארץ העמים. אמנם מי שעמד עד שגדל ואחר כך בא - גם אם יזכה בקצת לעסוק במצות בארץ ישראל - עם כל זה לא ישיג אל המעלה הגדולה ההיא ואולם ישיג קצתה. אבל מי שנכנס בה ומת - זה ישיג אל השני בחינות לבד, כי הראשונה כבר נאבדה ממנו. ועולה בעצמותיו לבד - זה לא יזכה כי אם אל השלישית שהיא התחייה ופקידת הנפש לבד. ומי שיעלה בבשרו אחר מותו - זה יזכה עוד כי העפר שהוא עפר המזבח. מפני שהאדם ממקום כפרתו נברא והנה אנחנו הנבראים ודאי מאותו עפר מחוייבים להביאו אל מקום חציבתו שהוא קדוש. {{ש}} אבל בזוהר פרשת אחרי עמוד ק"ל {{ממ זהר|ג|עב|ב}}: {{צ|אמר ר' יהודה כל מאן דלא זכי בחייוי למשרי מדורא בארעא קדישא ומייתין ליה לאתקבר תמן - עליה כתיב ונחלתי שמתם לתועבה. רוחיה נפיק ברשותא נוכראה אחרא - וגופיה אתי תחות רשותא דארעא קדישא! כביכול עביד קדש חול וחול קדש}}, עכ"ל. {{ש}} אם כן נראה מכאן שאסור להעלות הבשר אחרי מותו. ובזוהר פרשת תרומה דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|ב}} אמר:{{ש}} {{צ|ואי לא דעביד קב"ה אסוותא לארעא דהא כיון דאתבלי ההוא גופא נשיב קב"ה רוחא ודחי ליה לההוא רוח מסאבא לבר דהא איהו חס על ארעיה}}.{{ש}} ונודע(?) כי הדין הוא שעפר ארץ ישראל שיבא לחוצה לארץ דינו כעפר חוץ לארץ, ועפר חוץ לארץ שנכנס לארץ ישראל דינו כעפר ארץ ישראל. וזהו סוד הגרי'(?). ולכן המתרקב בשרו בעפר הארץ מעלתו גדולה. ואם להפך - להפך. וזה היה סבת יעקב אבינו ע"ה שצוה שיעלוהו תכף למיתתו. ואולם נשאר לנו לדעת מה היא מעלת הרואה אותו מרחוק אם לא יכנס בה? כי אמר הכתוב {{צ|אם יראה איש באנשים האלה וגו'}} - כי נראה שהראייה היא מעלה גדולה!? ועוד שמשה רבנו ע"ה למעלה גדולה נתן לו זה סמוך למיתתו כדכתיב {{צ|עלה אל הר העברים וגו'}}, וכתיב {{צ|ויעל משה וגו' ויראהו יהוה את כל הארץ וגו'}}. מורה כל זה היות מעלה קצת לרואה אפילו אם לא נכנס בה. הענין יובן במה שפירש בזוהר {{צ|ויוסף ישית ידו על עיניך}} בפרשת בלק{{הערה|לא מצאתי רק בפרשת שלח בדף קס"ט ע"א {{ממ זהר|ג|קסט|א}} - ויקיעורך}}, כי העינים הם מבוא אל הצורות המתדמת(?) אל השכל תחלה יצייר הדבר ההוא בדעתו ובשכלו. והנה הצורה תהיה מצטיירת שם. ואם הצורה ההיא מן הדברים פחותים מוגשמים וגסים המתדמים אל השכל יורידוהו ממעלתו כמו שאסור להסתכל בנשים שאף שאם לא ידמה בשכלו לעבור עבירה - סוף סוף יצייר בשכלו הצורה ההיא ויהרהר מה שאין ראוי, אף אם לא יפעל פעולה רעה. והטעם כי הצורה המצטיירת בשכל ת*** הנפש או יתקננה(?) אם תהיה צורה טובה, וימצא בזה כמה דברים בענין העבודה. והנה כאשר יצייר האדם בדעתו צורה קדושה - הנה אותה הצורה הקדושה ההיא שידמה בדעתו תשלים שכלו. והיינו דקאמר ר' אבא בפרשת משפטים{{הערה|אולי הכוונה אל {{ממ זהר|ב|קכג|ב}}}} שהיתה צורת ר' שמעון מצטיירת לפניו והיה משיג על ידי זה השגה גדולה. וזהו הטעם {{צ|והיו עיניך רואות את מוריך}}. וזה הטעם {{צ|אל תפנו אל האלילים}} שאסור להסתכל בעכו"ם, כי הצורה ההיא הנבזת פוגמת השכל. וזה הטעם שאסור להסתכל בפני אםד רשע. ולא זו בלבד אלא גם היות צורת האדם מצויירת בשכל הנכבד ממנו - ישיג הוא מעלה גדולה ונפלאה. {{ש}} וזה הטעם שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל, כי יצייר עצמו בשכל רבו. והיינו דפירשו רז"ל בפסוק {{צ|חי יהוה אשר עמדתי לפניו}} דהיינו שעומד לפני אליהו, ובהיותו עומד לפני אליהו ודאי תצוייר צורתו בדעת אלישע. ואליהו עומד ומשמש לפני קונו מרוב דבקותו בנבואה - נמצא עומד תדיר לפני ה'. וכיוצא רבים. והיינו טעם {{צ|יראה כל זכורך את פני האדון}}, בזולת טעמים אחרים, כי יצייר הזכר תפארת צורתו ומציאותו בשכינה שעומדת שם. ועם היות שהשגחת השם מצויה בכל מקום - עם כל זה לא יתבודד(?) האדם לחקוק צורתו בשכינה כמו בהיותו(?) מתראה במקום הקדש. וזה טעם {{צ|ולא יראו פני ריקם}}. וכי האי גוונא טובא באורייתא. ולכן מצוה לסגור העינים בעת התפילה לסלק דעתו מהצורות הגשמיות כולם - לייחד המחשבה בצורות השכליות. והנה בהיות איש רואה את אוהבו - בלי ספק יקנה בנפשו שמחה גדולה ותת*קק(?) צורתם זה בזה וזה בזה מרוב אהבתם, ויקנו בדעתם צורת' וירבו שמחתם ואהבתם. וההפך להפך. וזה טעם {{צ|לא יגורך רע}}. וכן {{צ|מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי}} - כי יעוררו שנאה בלי ספק. וכן גם כן טעם {{צ|אם יראה איש וגו'}} - כי אחרי שהם ספרו בגנות הארץ ושנאוה - אין ראוי שתהיה צורתם חקוקה בה כדי שלא יעוררו שנאה במקום אהבה. אמנם משה רבנו ע"ה לא היה הדבר כן אלא {{צ|ויראהו יהוה את כל הארץ וגו'}}, ופירש בזוהר פרשת בראשית כי מה טעם ראה כל זה שאי אפשר כלל ועיקר להשיג בעין הראות הגשמי כל זה. והכוונה שהראהו הקב"ה באור הראשון הגנוז שבו יכולים לראות מסוף העולם ועד סופו. ועתה בהקדמות אלו יובן סוד מה שמראים פני כתב ספר תורה לעם, וענין זה נעשה גם כן בבית המקדש של מעלה כנזכר בזוהר פרשת בלק{{הערה|לא מצאתי - ויקיעורך}}. ===מעלת הדר בארץ ישראל ובפגם הדר בחוצה לארץ=== '''במעלת הדר בארץ ישראל ובפגם הדר בחוצה לארץ''' דע כי נשמות ישראל הדרים בחוצה לארץ מעולם {{גמט דגש|סנדל"פון}} הוא עולם אופנים, והוא עולם העשיה ויקראו בית יעקב. ויקראו עבדים. ונקראים {{גמט דגש|עבד עברי}} שחשבונו {{גמט דגש|נחש}} מפני שהם תחת הקליפות כמ"ש אחר כך. אמנם הדרים בארץ נשמתם מעולם {{גמט דגש|מטט"רון}}. וזהו {{גמט דגש|ארץ הצבי}} - גימטריא {{גמט דגש|חנוך מטטרון}}. {{ש}} <big>(</big> ואהובי הר' משה זכות אומר שהוא בגימטריא {{גמט דגש|חפשי}}. וכן {{גמט דגש|בן חורים}} עולה {{גמט דגש|יצירה}}. <big>)</big> {{ש}} והוא {{קיצור|מו"ס|מוחא סתימאה(?)}} דיצירה. ויקראו {{צ|בני ישראל}} על שם ארץ דישראל סבא. ויקראו בנים. ונקראו {{צ|בני אל חי}} על שם ארץ החיים עילאין. והנה האדם כשהוא בחוץ לארץ היתה לו נפש מעולם האופנים. וכשזכה ונכנס לארץ באה לו נפש חדשה מעולם היצירה ומתלבשת בתוך הנפש הישנה שהיתה לו. ובלילה הראשון שישן בארץ יוצאות שתי הנפשות ועולות למעלה, ובחזרה אינה חוזרת אלא החדשה בלבד. ולזה אינ' ראוי לעונשין כי לא חטאה ולזה מוחלין לו כל עונותיו. וז"* ר' יוחנן במסכת כתובות דף י"ג {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא}}. הכוונה הוא מאחר שנותנים לו נשמה חדשה בלי פגם של עוונותיו אם כן בוודאי שהוא בן עולם הבא. ודע כי ארץ ישראל אינה מכפרת מעבירות הנעשות בה אלא השגגות בלבד. אבל העונות הנעשות בארץ אינם נמחלים אלא על ידי יסורין. וגם צריך שהוא מעביר על מדותיו. והפשעים הנעשים בארץ אין להם סליחה אלא על ידי התשובה ותלמוד תורה. כן כתבוב הרמ"ק זלה"ה. אבל(?) איכא למידק טובא ושלא(?) במסכת כתובות פרק י"ג אמר ר' אל זר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון שנאמר {{צ|בל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון}}, עכ"ל. אם כן משמע אפילו העונות גם כן הארץ מכפרת. ואיך אפשר זה היושב בה בשב ואז תעשה - איך תכפר הארץ את עונותיו? אבל יתורץ במה שמביא מדרש ילקוט בתהלים דף קי"ו ע"ד וזה לשונו:{{ש}} רצית יהוה ארצך שבת שבות יעקב. זהו שאמר הכתוב אשר יהוה אלהיך דורש אותה - הופך הקב"ה ומהפך בה ונותן עיניו בה עד שתרצה מעשי*(?) להקב"ה והמצות שנצטוו עליה אם הוציאו ישראל את המעשרות ועושים את השמיטים - אותה שעה היא **** מעשיה להקדוש ברוך הוא. וכן הוא אומר אז תרצה הארץ את שבתותיה. לכך רצית יהוה ארצך. רוצה לומר מי נושא עו** הארץ אשר הם יושבים עליה שנאמר {{צ|העם היושב בה נשוא עון}} - הרי החיים. ומנין אף המתים? תלמוד לומר וכפר אדמתו עמו - מי מכפר על עמו? אדמתו. אשריהם יושבי ארץ ישראל שאין להם לא חטא ולא עון, לא בחיים ולא במתים. וכן הוא אומר {{צ|נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה}}. הנה פירש האר"י זלה"ה על פסוק {{צ|כי בחטאינו ובעונות אבותינו ירושלים ועמך לחרפה}}: {{ש}} :דע כי אמרו רז"ל אין מיתה בלא חטא. והענין כי האדם ימות בחטא השגגות שעשה בימיו. אך העונות הם נשארים אחר כך לבניו כדי שיקבלו יסורין על עון אביהם. וזהו ענין {{צ|אבותינו חטאו ואינם}} - פירושו שמתו בחטאם, {{צ|אבל אנחנו עונותיהם סבלנו}}. ובזה יתורץ למה יומתו אבות על בנים וסופיה דקרא אמר {{צ|איש בחטאו יומתו}}. פירושו כי עון השוגג אין הבנים נענשים על חטא האבות כי {{צ|איש בחטאו יומת}}. אמנם העונות מזיד - אז הבנים יומתו עליהם. וז"ש {{צ|כי בחטאנו}}, כי הלא אנחנו סובלים חטאים שוגגים שלנו וגם בעונות אבותינו אנחנו סובלים. אבל לא חטאם. וכן כלה(?) בתורה כך, {{ש}} עכ"ל. הנה כל הנ"ל הוא בחוץ לארץ אבל בארץ ישראל העם היושב בה נשוא עון, ואינו פוקד עון אבות על בנים, כי הארץ הוא נושאת עון. הרי החיים. {{ש}} מנין אף המתים שכבר מתו בחוץ לארת בחטאם ואחר כך העלו עצמותיהם בארץ ישראל שהארץ מכפרת עונותיהם וגם כן אינו פוקד עון אבות על בנים? {{ש}} תלמוד לומר {{צ|וכפר אדמתו עמו}} - מי מכפר על עמו? אדמתו. וז"ש {{צ|נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה}}. ר"ל איך נשא עון עמך, והרי פוקד עון אבות על בנים? וז"ש {{צ|כסית כל חטאתם}} - ר"ל עשית לעונות כסות של חטאתם ונעשה כולם שגגות. ולכן היושב בה {{צ|נשוא עון}} כי על ידי קיום מצוות התלויות בארץ נמחלו להם כל עונותיהם. וזהו כוונת ר' אלעזר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון - הוא אאחר שדר בארץ אם כן בוודאי שמקיים מצות התלויות בארץ ובזכותם נמחלו לו כל עוונותיו ואינו צריך לחזור בתשובה כמו בתענית וטבילה כדי להסיר את הכתם מן הלבוש העליון. או אם אינו עושה תשובה הקב"ה משלם אחר כך לבניו כמ"ש {{צ|פוקד עון אבות על בנים}} - כי זה דווקא בחוץ לארץ. אבל בארץ ישראל בעשותו המצות התלויות בארץ - מעצמם נטהרו עוונותיו ואינו צריך כיבוס ורחיצה. ונוכל לומר גם כן מ"ש ר' אלעזר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון כי על ידי המצות שעושה כנז"ל - אזי נשוא עון; ר"ל הקב"ה מגביה העונות ממנו כמו שאמר הכתוב {{צ|לא יאונה לצדיק כל און}} - הוא הדר דווקא בארץ ישראל. וז"ש במסכת שקלים סוף פרק שלישי אמר ר' אמי כל מי שקבוע בארץ ישראל ומדבר בלשון הקדש ואכל פרותיה בטהרה וקורא קריאת שמע בבקר ובערב - יהא מבושר שהוא מנוחל העולם העולם הבא, עכ"ל. {{ש}} ויש לדקדק - והלא {{צ|הן בקדושיו לא יאמין}}, ולא יאמין אדם בעצמו עד יום מותו? אבל הטעם כי בישיבת ארץ ישראל הוא נשוא עון ולא יאונה לו כל און. וז"ש גם כן המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא. ואמר {{צ|מובטח}} מפני שהקב"ה מציל אותו מעון. וז"ש הפסוק {{צ|'''צ''''דיק '''ב''''אמונתו '''י''''חיה}} - ראשי תיבות '''צבי'''. ר"ל בארץ צבי מי שהוא צדיק במעשיו מובטח הוא שיחיה כך באמונתו ולא יחטא. וזה גם שאמר הפסוק בצפניה {{ממ|צפניה|ג|ה}} {{צ|'''י''''הוה '''צ''''דיק '''ב''''קרבה לא יעשה עולה}} - ראשי תיבות '''צבי''' - כי מי שדר בארץ צבי מובטח הוא שלא יעשה עולה. אבל בחוצה לארץ - {{צ|אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא}} - ר"ל שלא די שאינו חוטא וסר מרע שאין מוחלין לו עד שחוזר בתשובה אפילו שעושה טוב באותה המצוה עצמה שעושה הוא חוטא כמו שאמרו רז"ל {{צ|הדר בחוץ לארץ עובד עבודה זרה בטהרה}}, כי יותר שהוא צדיק ועושה טוב - יותר הוא גורם שהקב"ה משפיע להשר שהוא יושב תחתיו וזה נקרא {{צ|עובד עבודה זרה}} כנז"ל. וצריך גם כן לסבול יסורין בעבור זה. וגם כן כתב הרמ"ק ז"ל:{{ש}} : דע כי כל מי שדר בארץ ישראל נקרא 'צדיק' - גם שאינו צדיק כפי הנראה. שאם לא היה צדיק היתה הארץ מקיא אותו כדכתיב {{צ|ותקיא הארץ את יושביה}}. וכיון שאינה מקיאה אותו - בוודאי נקרא 'צדיק' אף על פי שהוא נראה בחזקת רשע. : וזהו שכתוב {{צ|זה השער ליהוה צדיקים יבאו בו}}. הכוונה כי ארץ ישראל נקרא {{צ|שער השמים}} כמ"ש יעקב אבינו ע"ה {{צ|אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים}}. וגם רמז {{צ|'''צ''''דיקים '''י''''באו '''ב''''ו}} - ראשי תיבות '''צבי''' - ר"ל כל מי שנכנס בארץ צבי שנקרא {{צ|שער השמים}} - כולם הם נקראים 'צדיקים' מאחר שדרים בו ואינם יוצאים לחוץ ***. : אבל הבאים לארץ ישראל ואין שמים על לבבם כי הם בהיכל המלך ומורדים ופושעים ומרבים במשתאות של סעודות מרעות ומרוחים(?) - עליהם הכתוב אומר {{צ|ותבאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתי לתועבה}}. וה**ב {{צ|כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי}}. ולא יעלה על לבם שאחרי מותם ישארו בארץ אלא במותם יגרשום חוצה ככלבים. :וזה לשונו בפרקי ר' אליעזר: כל הרשעים המתים בארץ ישראל נפשותם נשלכות לחוץ לארץ שנאמר {{צ|ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע}}. ולעתיד לבא הקב"ה אוחז בכנפות הארץ ומנער אותה מכל טומאה' ומשליכן לחוצה לארץ שנאמר {{צ|לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה}}. :ולכן כל איש יחרד בבואו אל ארץ ישראל להיות ירא שמים כפלי כפלים ממה שהיה בחוץ לארץ וידע כי בבית המלך הוא יושב. עוד כתב הרמ"ק ז"ל כי הדר בארץ ישראל והולך לדור מצרים - אותה עבירה היא גורמת ל'''רהב'''(?) שימשול עליו. וכל מי שמקבל עליו לדור בארץ ישראל כל ימיו ולא לרדת לדור במצרים - חשוב עליו כאילו נזהר כל ימיו שהמליך יחודו(?) של מקום עליו. וזהו שאמרתי לעיל {{צ|'''צ''''דיק '''ב''''אמונתו '''י''''חיה}} שהוא ראשי תיבות '''צבי''', כי על ידי שדר בארץ צבי הוא חי כל ימיו בהמנותא קדישתא שהוא יחוד מלכות הנקראת 'ארץ' עם תפארת הנקרא 'ישראל'. '''{{קטן|[זה שייך לעיל בדף י"ד עמוד ג' שורה ו' אחר תיבת "המועטים" ואחר כך זה לשונו]}}''' בזוהר דף קנ"ז ע"ב: אף על גב דישראל לבר מארעא קדישא - השכינה גולה אחריהם ונותנת שפע מזונם של ישראל ביד השרים - היינו דווקא שתחלה יבא אל מקום הנועד(?) היינו מהיכל לבנת הספיר אל נקודת קדש קדשים, ומשם מתפשט לסוד(?) גלות ישראל ביד השרים. וז"ש {{צ|על חילא וזכותא דארעא}} - כלומר שם נשפע ומשם מתחלק לשרים ולישראל שהם תחת רשות השרים. וז"ש {{צ|וברכת את יהוה אלהיך}} אפילו בחוצה לארץ. {{צ|על הארץ הטובה}} - על סיבת ארץ הטובה שהוא ארץ ישראל {{צ|אשר נתן לך}} *** בחוץ לארץ ש**** הקדושה היא נותן מזון בחוץ תחת השרים. וז"ש שם {{צ|דהא בגינה מזונא וספוקא אשתכח בעלמא}}.{{ש}} '''{{קטן|[עד כאן שייך לעיל בדף הנז"ל]}}''' ===פגמי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ=== '''לבאר פגמי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ''' הענין דע כי בענין הקליפות יש {{גמט דגש|ה'}} שינויים(?), וכן שנויי הקליפות המתלבשים לדרים בחוץ לארץ נחלקים ל{{גמט דגש|ה'}} מדרגות. והזוכה לדור בארץ ישראל הוא פטור ונקי ובן חורין מכולם. '''המדרגה א'''' - הדר בסוריא חוץ מדמשק מהחומה ולפנים ששם בית רמון {{ממ|מלכים ב|ה|יח}} שהיא אחד מארבע מלכיות שיש לסמא"ל. כי דע שהשבעים שרים - כל אומה ואומה נפל לחלקו שר אחד מהשבעים, וכל ה{{גמט דגש|ע'}} שרים הם תחת רשות '''סמא"ל ורה"ב'''. והנה ל'''רהב''' ניתן לחלקו כל גבול מצרים שהיא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. ו'''לסמא"ל''' ניתן לו בפני עצמו ד' מלכיות. ובכל מלכות ומלכות יש לו פלגש אחד שהם ד' פלגשים. ושמותם הם: * '''א'''' - '''לילית''' שלקחה לבת זוגו והיא חוה ראשונה * '''ב'''' - '''נעמה''' * '''ג'''' - '''אבן משכית''' * '''ד'''' - '''אגרת בת מחלה''' וה{{גמט דגש|ד'}} מלכיות הם * '''אחת''' - מלכות דמשק שיש בתוכה בית רימון * '''שניה''' - מלכות צור שהיא נגדיית לארץ ישראל כנודע * '''והשלישית''' - היא נקראת 'מלכות מלטא' שמקודם הייתה שמה 'רודש'{{הערה|MALTA & RHODES}} * '''והרביעית''' - היא המלכות הנקרא 'גראנטא', ויש אומרים שהיא מלכות(?) של ישמעאל. ובכל אחד מאלו ארבע מלכיות הנזכר יושבת אחת מארבעת פילגשים הנזכר. וכל שאר מדינות ועיירות שבחוצה לארץ הם נחלקים ל{{גמט דגש|ע'}} חלקים - כל חלק לאחד משבעים שרים.{{ש}} עד כאן לשון מה"ר חיים ויטל זלה"ה. ונראה לפי עניות דעתי ששבעים שרים עם סמא"ל ורה"ב הם סוד ה{{גמט דגש|ע"ב}} של הקליפה, והם נקראים {{צ|'''עב''' הענן}}. והם בעונות מסך בינינו לבין אבינו שבשמים. וזהו סוד {{צ|סכותה '''בענן''' לך מעבור תפלה}}. והם נקראים {{צ|עבות ולא בקר}}. אבל הקב"ה בחר לחלקו מכל האומות את ישראל להיות לו לעם נחלה, ומכל ארצות בחר ארץ ישראל. והנה מי שדר בסוריא הוא תחת פלגש אחת של סמא"ל. אמנם בכל שאר עיירות של סורייא באיזה מקום מהם נעשו ממלכות דסנדל"פון, ועליה מתלבשת קליפה אחת ממלכות דעולם התמורות. ועל אותה הקליפה מתלבשת קליפה שניה ממלכות דסמא"ל ועליה מתלבשת עוד קליפה שלישית ממלכות העולם רהב ולא יותר. '''המדרגה השני''' בחוצה לארץ - רחוק מסוריא אבל לא מעבר לים - נפשו ממלכות(?) דסנדלפו"ן ועליה מתלבשת קליפה אחת ממלכות דתמורות, ושני קליפות מעולם סמא"ל, וקליפה אחת מעולם רהב. '''המדרגה השלישית''' - הדר בחוצה לארץ מעבר לים ואילך - נפשו ממלכות דסנדלפו"ן ועליה מתלבשת קליפה אחת מעום התמורות, ועליה מתלבשות עוד קליפות שלשה מעולם סמא"ל, ועליה מתלבשת קליפה אחת מעולם רה"ב. '''המדרגה הרביעית''' - הדר בחוצה לארץ באחד מארבע מלכיות של סמא"ל - נפשות ממלכות דסנדלפו"ן, ועליה מתלבשת קליפה אחת מעולם התמורות, ועליה מתלבשות ד' קליפות מעולם סמא"ל (הנרזמות בד' רוחות והן נגדיות לארבע רגלי המרכבה), ועליה מתלבשת קליפה אחת של רה"ב. '''מדרגה החמישית''' - הדר במצרים - נפשו מעולם סנדלפו"ן, ועליה מתלבשת קליפה א' הד'(?) מעולם התמורות, ועליה מתלבשת ד' קליפות של סמא"ל הנזכר, ועל אלו מתלבשות ד' קליפות של עולם רה"ב. והענין דע כי עולמות הטומאה הם שלשה והם תמורות סמא"ל ורה"ב. קליפת התמורות נקרא {{גמט דגש|קיא}}. וקליפת סמאל"ל נקרא {{צ|{{גמט דגש|צא}} תאמר לו}}. ואלו נקרא {{צ|'''קיא''' צואה בלי מקום}}. וקליפת עולם רה"ב נקרא {{גמט דגש|דוה}} מלשון זיבה דם נידות. ודע כי היוצא מארץ ישראל לדור דירת קבע לסוריא - כשיוצא ארבע אמות לחוצה לארץ - נפשו שהיא מעולם היצירה יוצאה ממני ונכנסת בו נפש מעולם העשיה סנדלפו"ן, ומתלבשת עליה קליפה אחת מעולם התמורות, וקליפה אחת מעולם סמא"ל, וקליפה אחת מעולם רה"ב. והעיקר הוא ס"מ מפני שהוא מושל בכל חוצה לארץ. והיוצא מארץ ישראל לדור בחוצה לארץ אבל לא מעבר לים - בן אדם כזה כשיוצא מארץ ישראל על מנת שלא לחזור - נתחלפה נפשו המשכלת שהיא מעולם היצירה ונתנו לו נפש אחרת מעולם העשיה (כי נפש הבהמית אינה מתחלפת בכל השנויים כולם). ומתלבשת עליה קליפה אחת מעולם התמורות, ועליה מתלבשות ב' קליפות מעולם סמא"ל, ואחד מעולם רה"ב. והיוצא מארץ ישראל לדור מעבר לשים שהוא בצד שמאלו של עולם - אזי ותלבש(?) בנפשו שמעולם העשיה כנזכר, ועליה קליפה אחת מעולם התמורות, וג' קליפות מעולם סמא"ל, ועליהם קליפה אחת מעולם רה"ב. והעיקר הם ג' קליפות של סמא"ל כנזכר. והיוצא מארץ ישראל לדור במצרים - אזי מתלבש נפשו של עשיה כנזכר, וקליפה אחת מעולם התמורות, וד' קליפות מעולם רה"ב, וד' קליפות של סמא"ל. והיוצא לדור באחת מארבע מלכיות של סמא"ל - אזי מתלבשת על נפשו של העשיה קליפה אחת מעולם התמורות, וד' קליפות מעולם סמא"ל, וקליפה אחת מעולם רה"ב. ודע כי היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ על מנת לחזור במהרה, והניח אשתו ובני ביתו בארץ ישראל - זה לא תתפשט ממנו נפשו אשר מעולם היצירה. אמנם מתלבשת עליו נפש אחרת מעולם העשיה. ולכן חייב לשמור הרגלים והמועדים בחוצה לארץ כמו בזמן שהיה בארץ ישראל הואיל וכוונתו לחזור ויש לו נפש דארץ ישראל. וכל זה לטובתו - שאם לא כן היו מתלבשות הקליפות על נפש דיצירה תכף בעת צאתו מארץ ישראל והיתה מקבלת טומאה. ולכן האל יתברך מרחם ומטיב ומלביש נפש דעשיה על נפש דיצירה קודם שמתלבשות הקליפות כדי שלא יטמאוה הקליפות, והקליפות תתלבשנה כפי המקום הנזכר. וכן העולה מחוצה לארץ לארץ ישראל על מנת לחזור לחוצה לארץ - כשמגיע בארץ ישראל לסולם(?) מצד חוץ מתפשטות מעליו כל הקליפות ואינו נכנס בארץ אלא בנפשו מעולם העשיה, אבל לא יתנו לו נפש מעולם היצירה כי אין כונתו לדור בארץ. ולכן חייב לעשות כל המועדים ורגלים כמו בהיות בחוצה לארץ. '''{{קו תחתי|מהרב חיי' ויטאל זלה"ה}}'''{{ש}} כל מי שנולד בארץ ישראל יש בו נר"ן ממטטרו"ן. וכשיצא חוצה לארץ נותנים לו לבוש מסנדלפו"ן, והקליפות מסבבות אותו כמו אגוז שהקליפה חיצונית שהוא הירוק דומה ל'''רהב''', והקליפה הקשה דומה לסמא"ל, והעץ שבתוך המאכל דומה לתמורות, והקליפה הדקה הדבוקה במאכל היא טהורה מסנדלפו"ן. וזהו הלבוש שאמרנו שמתלבש בו כשיוצא חוץ לארץ.{{ש}} אבל הקליפות אינם מטמאות נפש דסנדלפו"ן במגע(?) אלא מגע ככלי חרס. ואם חזר לארץ ישראל סר מעליו. ולזה רמז דוד המלך ע"ה שלשה פעמים {{צ|סבבוני ובשם יהוה אקרא כי אמילם}}. חוץ מן הקליפה הדקה שעל המאכל. והנולד בחוץ לארץ נותנים לו נר"ן דסנדלפו"ן ואם יבא לדור לארץ ישראל נותנים לו גם כן נר"ן מצד מטטרו"ן, ולא סר ממנו נר"ן דסנדלפו"ן שהיא כמו לבוש לנר"ן דמטטרו"ן. כי באותו הלילה שבא שמה בארץ ישראל כשהוא ישן במטתו לוקחים הנר"ן שהביא מחוצה לארץ וטובלין אותה בנהר דינור, וכשחוזרין לו הנשמה נותנים לו נר"ן דמטטרו"ן מלובשים בתוך נר"ן דסנדלפו"ן. ויש לעיין למה יהיה תוספת לזה שבא לדור יותר מהנולד בארץ ישראל?{{ש}} הטעם הוא כי מי גרם לזה שבא לארץ ישראל? בודאי נפש דסנדלפו"ן! ולכן יגמלו טוב עמה שתשאר שם גם היא מחוברת כמו החלוק על הגוף. ויש לה כח אחר כך לעלות בסוד נר"ן דמטטרו"ן.{{ש}} עכ"ל. ונלע"ד שזוהי כונת רז"ל במסכת כתובות על פסוק {{צ|ולציון יאמר איש ואיש יולד בה וכו' - אמר אביי וחד מינייהו עדיף כתרי מינן}}. כי הדר בארץ ישראל - נר"ן שלו הוא מיצירה כנזכר, והוא בחינה שנייה. אבל הדר בחוץ לארץ - נר"ן שלו מעשיה והיא מדרגה ראשונה, ולכן חד מארץ ישראל שקול כתרי מינן כי הוא בבחינה שנית כנזכר. {{צ|אמר רבא וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו}} - מפני שנשאר עמו נר"ן דעשייה וגם כן נותנים לו נר"ן דיצירה, ואז הוא נר"ן דעשייה שנעשה בחינת יצירה - אם כן יש לו נר"ן כפול, ולכן הוא שקול כתרי מנייהו. כמ"ש התם {{צ|דהא ר' ירמיה דכי הוה הכא לא הוה ידע מאי קאמרי רבנן. כי סליק להתם קרי לן "בבלאי טפשאי"!}}. ונחזור. כי מי שנולד בחוץ לארץ ובא בארץ לדור בה דירת קבע - אזי כשמגיע סמוך לסולם (כמ"ש למטה) - מתפשטין מ*** כל קליפות הנזכ"ל, ואינו נכנס בארץ אלא בנפשו שהיתה מעולם היצירה ונכנסת אותה הנפש דיצירה בתוך נפש דעשיה שהיתה לו מקודם כמו חרבא בנרתיקא. ואם אחר כך יוצא לדירת קבע לחוצה לארץ - אזי נשאר נפש החדשה של יצירה בארץ ואינה יוצאת עמו אלא הנפש הישנה דעשייה שהיתה לו מקודם, ומתלבשת בקליפות על דרך הנז"ל כפי שינוי המקומות. ===ענין הסולם=== '''ועתה נבאר ענין הסולם'''. דע כי סולם זה הוא אוריי(?) והוא מקיף כל ארץ ישראל שלא תתפשט הקליפ' בארץ ישראל כנז"ל. ורוחב הסולם ד' אמות, וקומתו ת"ק שנה. וסולם זה הוא מדרגות מדרגות מן הארץ עד הרקיע. ויש מדרגות מצד פנים ומצד חוץ. והיוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ - כל זמן שלא יצא שיעור ד' אמות לא נקרא שיצא חוצה לארץ - שעדיין הוא בתוך הסולם. וכן העולה לארץ ישראל מחוצה לארץ - כל זמן שלא נכנס ד' אמות בארץ ישראל אינו נקרא שנכנס בארץ. וזהו סוד פסוק {{צ|וכפר אדמתו עמו}} - '''אדמתו''' אותיות '''ד' אמות'''. מתכפרים כל עונותיו. אמנם צורת תחיה(?) ארץ ישראל אינו לא ארוך ולא עגול ולא מרובע אלא כצורת אדם מושכב ארצה פרקדן. ראשו ברוח מזרח ושתי זרועתיו פשוטות - אחד לדרום ואחד לצפון. ושתי ירכותיו פתוחות. בוהן רגלו האחד להור ההר שהוא קרן צפונית מערבית, ובוהן רגלו האחר לנחל מצרים שהוא קרן דרומית מערבית. ובין שני רגליו נכנס הים הגדול שהים הוא מערבה של ארץ ישראל. ולכן נמצא הארץ ישראל כולה רצועות גדולות וקטנות. והסולם הנזכר מסבב כל הרצועות. ויש לו מדרגות משני צדדיו - כלפי פנים מצד ארץ ישראל, וכלפי חוץ מצד חוץ לארץ. ודע שכל הדר בחוצה לארץ נמצאים סביבותיו {{גמט דגש|י"א}} אלף מלאכים כדכתיב {{צ|יפול מצדך אלף ורבבה מימינך}}. ועולים במדרגות הסולם מצד חוץ כלפי חוצה לארץ והולכים למקומם. וכשנכנס ד' אמות בארץ ברחבו של סולם - מיד יורדים דרך מדרגות הסולם מכלפי פנים {{גמט דגש|כ"ב}} אלף מלאכי טהרה כחשבון ה{{גמט דגש|כ"ב}} אותיות שבתורה, ומתלוים עמו עשרים אלף מצדו אחד, וב' אלפים מצדו השנית. ורמז לזה {{צ|'''רכב''' אלהים רבותים אלפי '''שנאן'''}}. וכל הדר בארץ ישראל נמצאים עמו {{גמט דגש|כ"ב}} אלף מלאכי טהרה כנזכר. ומי שהורע מזלו לצאת לחוצה לארץ - כשמתקרב אצל הסולם הנזכר מחוץ לד' אמות הסולם מיד מסתלקין מעליו ה{{גמט דגש|כ"ב}} אלף הנזכרים ועולים דרך מדרגות הסולם כלפי פנים. וחוזרים למקומם ויורדים {{גמט דגש|י"א}} אלף מבחוץ לסולם, ומתלוים עמו לחוצה לארץ. וזה יהיו בו כל התנאים כמו הנפש דעשיה ונפש דיצירה שהיא מארץ ישראל כנז"ל. והבן. '''עכ"ל הר' חיים ויטאל זלה"ה'''. ===מעלות התפלות בארץ ישראל=== '''מעלות התפלות בארץ ישראל''' - נבאר כי היחוד העליון נעשה על ידי תפלות ישראל בארץ ישראל. והענין כבר ידעת כי האדם בתפלתו מוצב(?) להבות אש, ואותם ההבלי'(?) מתהווה רוחניות. ובסוד הכוונה מאירים יותר ויותר. ואותם המציאות היא סוסד תיקון המתהוה(?) ומתתקן באויר העולם, ואינו מסתלק מאויר העולם עד גמר התפלה עד {{צ|עלינו לשבח}}. ותיקון זה מתקשט באויר בסדר נאות ומקושט. ואחר כך כולו יחד מצוייר ומתוקן עולה באויר העולם מרקיע אל מרקיע עד פתח היכל לבנת הספיר ונכנס. כנזכר בזוהר פרשת פקודי שעומד הכל שם ברקיע אחד הנזכר שם עד גמור כל קהלות ישראל כל תפלתם. ואז ברקיע ההוא מתקבצות כל תפלות ישראל יחד ותתקשרנ' כולם ותעלנה(?) כנזכר שם בזוהר. אמנם יש לדקדק העיכוב הזה שתתעכבנ' עד קבוץ תפלות כל ישראל דווקא בהיות ישראל על אדמתן שאין מקדים זריחה בארץ ישראל עיר אל עיר פחות מחצי שעה מפני שארץ ישראל מעט הכמות {{גמט דגש|ת'}} פרסה. ולכן אפשר להמתין. אמנם עתה שישראל נפוצות בארבע פינות העולם - אם נאמר שתתעכבנה - נמצאו תפלות מעוכבות הרבה זמן בעתו' קדימת זריחת המקום המזרחי על המערבי, והוא כשיעור י"ב שעות. ונמצא עירבוב תפלות. כי בעת הזריחה במערב אז היא השקיעה במזרח, ואז יש להם תפלת ערבית!{{ש}} ואם כן - איך יהיה ענין זה? ואם נאמר שלא ימתינו - נמצא היחוד העליון נעשה כמה פעמים! כי קהילה זו תייחד עתה, וזו אחר שעה, וזו אחר שעה - ולעולם מייחדים והולכים!? ועל דרך זה יקשה כי המשמרות העליונות הן קבועות לערב ולבקר - אם כן היאך יהיה עניינ' שפעמים הרבה לאלו לילה ולאלו יום?! ועל דרך זה יקשה על מנוחת שבת - שאלו שובתים ואלו עושים מלאכה - והיאך יהיה ענין זה?! והנה בספר "סוד עולה" הקשה ענין זה ותירץ בשם רבנים גדולים מה שתירץ, עיין שם. אמנם האלהי '''מוהר"ר משה קורדובירו זלה"ה''' כתב וזה לשונו:{{ש}} ואני אומר לענין זה כי כל זה נכנס תחת מה שפירשו רז"ל ישראל העומדים בחוצה לארץ עובדי עכו"ם בטהרה. והם כיוצא בזה. כי אין ענין ה**** עליונה מתנהגת לא בזריחת המזרח ולא במערב, לא בצפון ולא בדרום - אלא על נקודת ארץ ישראל שהיא מבחר הישוב ופחת היכל לבנת הספיר היא מכוונת כנגדה. וזריחת ארץ ישראל היא בקר למשמרת הבקר, וערבית ארץ ישראל היא לילה לשליטת ממשלת הלילה. ועל דרך זה מתנהגות המשמרות ומספר הימים - לא יותירו ולא יעדיפו ממה שמהוה השמש הגשמי והירח הגשמי. ואין לנו לחו' להראו' הירח בחוץ לארץ או שלא ירא' - כי העיקר הוא בארץ ישראל ושם בית דין קבועים ומקדשים חדשים חגים וזמנים. והקב"ה מסכים עמהם ומקדשם. ובחוץ לארץ - אין קבועים. ואם קבעו - לא קדשו; שאין בהם ממש. ויום שבת בארץ ישראל הוא עיקר הכל מפני שמנוחת שבת תלויה במה שמתפשטת קדושת שבת דרך פתח ההיכל הזה למטה והוא בארץ ישראל הנז"ל. וממש עשה הקב"ה בחכמתו תנועת הגלגל ובחר המקום המכוון כנגד מעלה - לא יחסר ולא יעדיף, והיא נקודת ארץ ישראל. ואין התפלות מתעכבות אלו לאלו אלא בארץ ישראל דווקא ולא בשום מקום זולתי - מפני שארץ ישראל חשובה לענין הייחוד והייחוד אינה עתים הרבה אלא עת אחד ושעה אחת. והיינו ב*** עם ה' אשר בארץ ישראל לכלות תיקוני תפלתם. אמנם יתפשט אור היחוד מנקודה אמצעית זאת אל כל בחינות השרים שישראל שם שרוים תחתם - שנצוצי שכינה מתפשט אליהם בסוד גלות שכינה. והתשפטות היחוד הזה יהיה על ידי תפלתן של ישראל השכנים שם - שהם אינם מייחדים עתות הייחוד, אלא עת המעותדת לגבול השר שהם משועבדים תחת ידו. והיינו {{צ|עובדי עכו"ם בטהרה}} - שאינם מייחדים יחוד הזמן העליון אלא יחוד זמן השרים החיצונים. אמנם הוא בקדושת השכינה המתלבשת בשר ההוא. ועל דרך זה הוא קדושת שבת - כי יקדיש להם מנוחה מה מצד ניצוץ שכינה המתלבש שם או תתאחר עם היות שאין שבת זה אמתי אלא נקודה האמצעית שבה השביתה האמתית - עם כל זה תתייחס מנוחה מצד הניצוץ המתפשט או תתאחר(?) מנוחתם. ועל דרך זה הוא ימים טובים שיתאחרו ויקדמו לפי הזריחה בשר או העריבה. אמנם מספר עשו שני ימים טובים, ונקראים {{צ|יום טוב שני של גליות}} ודאי בסוד הגלות וניצוץ שכינה המתפשט בו *** יום שני. ולא עשה כן ליום שבת ששביתת שבת מוסכמ' בחיצוני ואינם מסתפקים בה מפני שאפילו גיהנם שובת והשרים שובתים באיחוד ובקדימה לפי זריחת חמה קרובים או רחוקים. אמנם ימים טובים אינם מודים והם מסתפקים בקדושתו. ולכך צריך לבוש יום ליום - והם שני ימים טובים; הראשון מדאורייתא מתלבש ביום מדרבנן כהתלבש אור קדוש באור הגולה. '''עכ"ל הר' משה קודובירו זלה"ה''' ===מעלות פירות ארץ ישראל=== '''מעלות פירות ארץ ישראל''' הנה יש להקשות למה בארץ ישראל הקדושה גרע ממנו המן הרוחני? וי"ל שהטעם לזה הוא שהמדבר - כל הדברים הגשמים שבו - הם חיצונים וטמאים, גדלים בארץ העמים שהיא ממשלת השרים. ולכך אין פרותיה כלי לקבל הרוחניות הקדוש, שאין גוף טמא נעשה כלי לרוחניות הקדוש. ואם היתה הקדושה ההיא בפרותיה ומזונותיה היה נתן(?) על ידי השרים. וזה אינו בענין המן שהוא מן השמים שאין חלק לשרים בו כלל. אמנם ארץ ישראל - פרותיה הם על ידי הקדושה, ואותו הרוחניות הראוי להיות שורה במן מתלבש בפירות הקדושים ההם. ולכך לא ירד המן בארץ ישראל. ולכן הברכה אחרונה דשבעת המינים מסיימת {{צ|על פרותיה}} ולא {{צ|על הפירות}} להורות כי קדושת הארץ שורה בפרותיה הגדילים בה דווקא ולא בפירות חוץ לארץ. <big>(</big> ואוהבי '''הר' משה זכות נר"ו''' אומר כי הטעם הוא להיות שכל כונת הבריאה היתה לברר ניצוצי האור שבתוך {{קיצור|דצח"מ|דומם צומח חי מדבר}} מסוד ה{{גמט דגש|רפ"ח}} ניצוצין דאשתארו מימי קדם. ולכן אפילו בגן עדן לא ירד המן לאדם הראשון אלא נצטוה במצות עשה לאכול מכל הפירות כמ"ש רבינו בחיי. אבל במדבר - אם יצמחו שם פירות - יהיה דרך נס ואינם מעיקר התחתונים כדי שיהיו בהם ניצוצות. וגם כי ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן <big>)</big> והנה '''כתב הר' חיים ויטאל ז"ל''' שיש שלשים מיני פירות האילן בארץ ישראל ומכל מין ומין יש הרבה מינים, כמו שאמרו רז"ל על פסוק {{צ|ושבעים תמרים}} - שבעים מיני תמרים. וכן בכל המינים. והנה בעולם הבריאה הם עשר מיני פירות כנגד י' ספירות שלה. ומפני שהם רחוקים מן הטומאה וקרובות לאצילות - אין להם קליפה, לא בפנים ולא בחוץ. ונאכלים כמות שהן. ואלו הן: * ענבים, * ותאנים, * תפוחים, * אתרוגים, * לימונס, * אגסים, * חבושים, * תותים, * סורא"באש, * חרובין ועשרה מיני פירות הם בעולם היצירה והם סוד י' ספירות דיצירה שהם בינונים - בין עולם הבריאה ובין עולם העשיה. שאינם קרובים לטומאה כמו עולם העשיה ולא רחוקים כמו עולם הבריאה. לכן גרעיני הזרע בתוך הפרי אינו נאכל לפי שאינו רך כגרעינין שבתוך הפירות דבריאה. ואלו הם: * זיתים, * תמרים, * גודגניות, * סופאי"יעש(?), * פרי"שקוש, * סי"רוילאש, * משמישים, * גינ"דאש, * אקאאנ"יש, * ניישפול"אש. ועוד עשרה מיני פירות יש בעולם העשיה כנגד עשרה ספירותיה, ולזה נאכל מה שבפנים ונזרק מה שבחוץ שקליפת הפרי הוא מחיצה בינו ובין עולם התמורות הקרוב לו כדי שלא יקבל טומאה. וזהו סוד היצר הרע והקליפה הדבוקה בנפש. ואלו הן: * רמונים, * אגוזים, * שקדים, * ערמונים, * לוזי"ם הנקר' אלבי"יינאש בלעז, * אלוב"יס(?) הנקרא אלביוטאש בלעז, * פרישים, * פיניונ"יש, * פיסטוקא"ש, * מאוז"יש(?). ומנין שמותם ומספרם קבלתי אבל סדורם על סדר העשר ספירות לא קבלתי עד יערה עלינו רוח ממרום. והנה העשר מיני פירות דבריאה נתברר מהם כל הפיסול' ונשארו כולם טוב. ואילן סרק הוא להפך - שהוא הכל רע - שהכל הוא קליפה. וכנגד עשרה מיני פירות דיצירה שהמוח מלבר וקליפה מבפנים (שהוא הגרעין שבתוכם), והוא כנגד זה בקליפה כשניצוץ הקדושה שנפל הוא גדול ולא יכלה הקליפה לסבול כל אותו האור בקרבה - נכנסה הקליפה בתוך הקדושה ונעשית הקדושה מקיף אליה. וכנגד עשרה מיני פירות דעשיה שהמוח הוא מלגאו והקליפה חופפת עליו מבחוץ - כנגדם בקליפה שלקחה ניצוץ הקדושה בתוכה להיות אליה, והיא חופפת עליו מבחוץ כקליפה אל המוח. וכנגד אלו השלשים מיני פירות יש שלשים אחרים מסטרא דשמאלא שצומחין בעצי היער מאליהן. ורובן אין בהם אוכל אלא כולן קליפה ואין מברכין עליהם "בורא פרי העץ". ומי שמדקדק במעשיו לא יאכל מהם הואיל ורומזים לסטרא דשמאלא. אבל נלע"ד שזה כתב הר' חיים ויטאל זלה"ה קודם שלמד אצל הרב זלה"ה. כי הרב זלה"ה כתב להפך ממנו. וזה לשונו:{{ש}} פשתי(?) ד*רא(?) כתבו הפוסקים שכיון שלא נזרעו בידי אדם שיברך עליהם "שהכל". ומורי זלה"ה לא היה חושש והיה מברך הברכה הראויה לעץ או לאדמה - אפילו אם היו מדבריות. לפעמים היה מצוה שיביאו לו ד***רים שבני אדם אוכלים אותם כדי לקיים מצוה לאכול ממה שאמר הקב"ה לאדם הראשון כשקלל האדמה בעבורו {{צ|וקוץ ודרדר תמציח לך ואכלת את עשה השדה}}, עכ"ל. והנה פירות האדמה הראויים לאכילה נבראו {{גמט דגש|נ"ה}} כחושבן {{גמט דגש|האדמה}}. והשאר אינם ראויים לאכילה. ולהיות פירות האדמה שהם שפלים - רוצה לומר שאינם מתגאים - לזה הם מוציאים פירותיהם וגדילים על כל המים. והענין - דע שכל מה שברא הקב"ה - זכר ונקבה בראם, כדי שיפרו וירבו. ואפילו המים יש בהם זכר ונקבה כשנבראו וברא רקיע להבדיל בין מים זכרים לנקבות. ודע כי כל פירות האדמה אינם צריכים למים זכרים אלא אפילו על ידי מים נקבות מוציאין פירותיהם. והטעם כנזכר חוץ מן החטה מן הטעם שיתבאר.{{ש}} אמנם כל פירות האילן שהם בעלי גאוה - אינם מוציאין פירותיהם אלא על ידי מים זכרים חוץ מן האתרוג. והטעם לפי שהוא המובחר שבמיני פירות שנאכל כולו ועם כל זה אינה מתגאה כשאר אילנות - לזה גדל על כל מים, בין זכרים בין נקבות. אמנם החטה - להיות שהאל יתברך נתן לה סגולת המזון והיא חשובה יותר מפירות - לזה היא במעלת פירות האילן ואין מוציאין פירותיה אלא על ידי מים זכרים לבד. ולכן תמצא שדה שיהיו בה ריבוי גשמים ואינה מוציאה ריבוי תבואה, ויש שנה שיהיה מיעוט גשמים ומוציאה תבואה הרבה. מפני שהדבר תלוי במים זכרים. ואל יקשה בעיניך שארץ מצרים מוציאה החטה על ידי מים נקבות כמו הירקות - שאין הענין כן, אלא כמו שאמרו רז"ל שבכל שנה ושנה בימי תקופת תמוז הקב"ה מטיל טפה אחת כמו כדור ממים זכרים לתוך הנילוס ואותה הטיפה היא כמו שאור שבעיסה ונעשים כל מי נילוס מים זכרים ואינה צריכה למי גשמים. וזאת הטיפה אינה נמנעת מלבוא בכל שנה ושנה לפי שנתנה למצרים בשביל תפלת אברהם. והענין נרמז בפסוק {{צ|וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים וגו' ויתן אל הגר שם על שכמה וגו'}}. והענין ששר של ישמעאל הוא '''רהב''', שרה של מצרים. ולפי שבמצרים היא שניה לארץ ישראל.{{ש}} ( {{קטן|ואהובי הר' משה זכות נר"ו אמר לי כי {{גמט דגש|הגר}} בגימטריא {{גמט דגש|רהב}} עם הכולל. והטעם שמצרים מיעוטה ממים זכרים הוא כי סודה מן העורף מסיגי עלמא דאתכסייא דרובה ככולה ממיין נוקבין. אבל ארץ ישראל היא במקום האורות המגולים ולכן רובה מים זכרים. והבן עכ"ל}} ){{ש}} וכמו שארץ ישראל היא בתכלית הטהרה והקדושה - ולזה היא ניזונת ממים זכרים דווקא. וזהו שאמר הכתוב {{צ|למטר השמים תשתה מים וגו'}}. וכדי להבין זה הפסוק על שורשו צריך לפתוח מעינות החכמה ומקורות הבינה והשכל והדעת כדי שתבין אמרי נועם. ודע שיש כמה בחינות של {{גמט דגש|גשמים}} וכמה בחינות {{גמט דגש|מטר}} - כנודע בכוונת ברכת הנהנין כי יסוד חכמה עליונה נקראת 'שביל' ויש בו {{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן}}. והנה {{גמט דגש|שביל}} עם הכולל גימטריא {{גמט דגש|גשם}}. וזהו {{צ|גשמי ברכה}} של היסוד הזה. ונקראים 'מים דכורין'. ואם תחבר {{גמט דגש|פלא}} עם {{גמט דגש|שביל}} ושני כוללים - יהיה גימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}} שהוא במספר {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א}}. ומילויים {{גמט דגש|ק"מ קכ"ב ק"ל}} - גימטריא עם הכולל {{גמט דגש|גשמים}}. וזהו סוד {{צ|אשר {{גמט דגש|תנה}} הודך על {{גמט דגש|השמים}}}} - ר"ל כי {{גמט דגש|תנה}} הם השלשה '''אהי"ה''' עם מלויהם, אבל {{גמט דגש|השמים}} הם השלשה מילויים בלבד עם ג' כוללים. וזהו שאמר {{צ|על '''השמים'''}} - כי יותר חשוב הוא {{גמט דגש|תנ"ה}} מן {{גמט דגש|השמים}}. ונשאר שם {{גמט דגש|ס"ג}} שהם {{מכפלת גימטריא|ג'||אהי"ה}}. ואם תחליף אותיות '''מטר''' בא"ת ב"ש - הוא {{גמט דגש|גני}} בסוד {{צ|באתי לגני}}, והוא גימטריא שלשה '''אהי"ה''' פשוטים. וזהו שאמר אליהוא {{צ|כי לשלג יאמר הוה ארץ ו'''גשם מטר'''}} {{ממ|איוב|לז|ו}} כמו שנפרש אחר כך בעזה"י. ובבינה יש {{גמט דגש|גשם}} באופן אחר.{{ש}} כי '''אהי"ה''' דהה"ין שהוא ביסוד דבינה הוא {{גמט דגש|רל"ב}} בציורו.{{ש}} * כי ה{{גמט דגש|ד'}} ההי"ן שיש בשם זה יש בהם ג' ציורים - {{גמט דגש|ד"ו ד"י וו"ו}}. וכאשר תחבר כל הארבעה ההי"ן - כל אחד בשלשה ציורים - יעלו גימטריא {{גמט דגש|קס"ח}}. * ואות {{גמט דגש|יו"ד}} הוא עשרים. ואם תחלק ה'''ד'''' לשני וו"ין - יהיה בגימטריא {{גמט דגש|ל"ב}}{{הערה|לא ברור לי למה השני וו"ין הם '''בנוסף''' אל האות '''ד''' של '''יו"ד''', וצע"ע - ויקיעורך}}. הרי {{גמט דגש|קס"ח}} ו{{גמט דגש|ל"ב}} - גימטריא {{גמט דגש|ר'}}. * ואחר כך תצייר אות '''א''' בציור '''יוד''', ותחלק גם ה'''ד'''' לשני וו"ין ויהיה {{גמט דגש|ל"ב}}. עם ה{{גמט דגש|ר'}} - הרי {{גמט דגש|רל"ב}}. נשארים עתה ב' אותיות {{גמט דגש|ל"ף}} דמילוי '''אל"ף'''. עם '''א'''' עצמה - הרי {{גמט דגש|פל"א}} - הוא סוד בחינת השביל דקיק הנקרא 'פלא' דלא אתידע לא לעילא ולא לתתא. כנודע שהוא הוראת היות חיבור חכמה ובינה תדיר דלא פסיק. ולכן רומז השביל העליון הנזכר 'פלא' שהוא יסוד דחכמה ביסוד דבינה. וגם השלשה '''אהי"ה''' כנזכר שהם ביסוד דבינה נקשרים(?) עם ה{{גמט דגש|שביל}} העליון - עם החכמה כנזכר. והנה כאשר תחבר {{גמט דגש|רל"ב}} ו{{גמט דגש|פל"א}} - גימטריא {{גמט דגש|גשם}}. והם {{צ|גבורות '''גשמים'''}} שהם ביסוד דבינה, ונקראים 'מים נקבות'. ועוד יש בעטרת היסוד דבינה שלשה מילוי '''אהי"ה''' שגימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}}, שהשלשה מילוים גימטריא {{גמט דגש|גשמים}} כנזכר לעיל. והנה נודע כי כמו שיש {{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן}} בחכמה ובינה וזעיר ונוקביה - כן יש {{גמט דגש|קס"א קס"א קמ"ג קנ"א}} בחכמה ובינה זעיר ונוקביה, מאחר כי שם '''אהי"ה''' בחכמה אינה אלא בדרך השאלה. ולכן גם כן בזה הדרוש אין אנו עוסקים בשם קס"א שבחכמה אלא בשלשה אחרים. והנה במילוי של בינה שנתמלא מחכמה היא נותנת לזעיר והוא במספר {{גמט דגש|ק"ם}}{{הערה|{{גמט|ל"ף י' ו"ד י'}} של מילוי אהי"ה דיודין}} וה{{גמט דגש|ק"ם}} של חכמה נשארת לעצמה. ואחר כך הזעיר אנפין נותן ממילוי שקבל מבינה, והמילוי שלו שנתמלא על ידי אותה הארה של בינה לרחל. ואז גם כן מתמלא '''אהי"ה''' דרחל, ואז יצאו כל הג' מילואים לחוץ לתוך עולמות בריאה יצירה עשיה. וזהו סוד {{צ|{{גמט דגש|בשמים}} ממעל}}. כי הג' מילואים דאהי"ה גמטריא {{גמט דגש|בשמים}}{{הערה|{{גמט דגש|ק"ם ק"ל קכ"ב}} שהינם המילוים של שמות קס"א קנ"א קמ"ג}}. והם {{צ|ממעל}} דזעיר אנפין - כי השלשה '''אהי"ה''' הם בנצח הוד יסוד דבינה כנודע, ונעשים מקיפים לזעיר כנודע, כי שם '''אהי"ה''' לעולם הוא בסוד המקיף. ואלו שלשה מילוי '''אהי"ה''' הם גם כן {{צ|ועל הארץ מתחת}}. כי מתחלה מתקבצים ביסוד דנוקבא ואחר כך יורדים 'מתחת לארץ' לעולמות בריאה יצירה עשיה. והנה {{גמט דגש|בשמים}} עם הכולל - גימטריא {{גמט דגש|גשמים}}, כי על ידי מילוי השפע שיש למלכות יוצא אותו השפע במספר {{גמט דגש|גשמים}}. והנה כאשר נכנסים נצח הוד יסוד דבינה בתוך רחל ואז מתחברים יחד {{גמט דגש|קס"א}} ו{{גמט דגש|קנ"א}}. ועתה שנצח הוד יסוד דבינה אינם בתוך הזעיר - ולכן '''אהי"ה''' דזעיר אנפין הוא פשוט עדיין. ועל כן אז רחל אינה מקבלת מזעיר אלא {{גמט דגש|אהי"ה}}. וכאשר מתחברים '''קס"א''' ו'''קנ"א''' ו'''אהי"ה''' פשוט{{הערה|{{גמט דגש|קס"א קנ"א אהי"ה}}}} - הנה אז השפע שיוצא ממלכות הוא נקרא {{גמט דגש|שלג}} שעולה במספר הנזכר לעיל. אבל בעת שהמלכות מקבלת השלשה מילויים הנ"ל והיא משפעת אחר כך למטה, ונודע כי בעת שמקבלת המלכות נקראת 'נקבה', ובעת שמשפעת היא נקראת 'זכר -- ולכן היא לוקחת לעצמה מדרגת הזכר שהוא במספר {{גמט דגש|קמ"ג}} מן השלשה מילוים הנ"ל, ואז השפע שיורד למטה הוא במספר {{גמט דגש|מטר}}{{הערה|392-143=249}}. ויש לפעמים שהמלכות לוקחת לעצמה מן השלשה מילוים שגימטריא {{גמט דגש|גשמים}} במספר {{גמט דגש|ג"ש}} שעולה כמנין {{גמט דגש|קס"א קמ"ג}}. ואינה משפעת למטה אלא במספר {{גמט דגש|מים}} מן {{גמט דגש|גשמים}}. והכל לפי מעשיה של ישראל למטה. ולפי ההתעוררות שעושים במעשים טובים שלהם. ויש לפעמים שהיא לוקחת לעצמה מן השלשה מילוים (שגימטריא {{גמט דגש|בשמים}}) במספר {{גמט דגש|קס"א}} וגם עם עשר אותיות (שעולה {{גמט דגש|קע"א}} - וזהו כשאימא אוזיפת מנהא לברתא. ואזי השפע שיורדת הוא במספר {{גמט דגש|יורה}}. ומאחר שכלול בזה השפע מן שעיר ונוקביה ביחד - ולכן הוא 'מרוה' את הארץ ואת הזרעים כמו שאמרו חז"ל. ויש לפעמים שמתחברים בתוך המלכות כל השלשה מילואי '''אהי"ה''' של בינה ושל זעיר ושלה(?) - הרי {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א}}. וגם אמרנו שבחכמה אין '''אהי"ה''' אלא בהשאלה, ולכן אינה מקבלת מאבא אלא '''אהי"ה''' פשוט. והנה כאשר תחבר {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א אהי"ה}} - גימטריא {{גמט דגש|מלקוש}}. ומאחר שהיא מליאה מכל טוב - על כן זה השפע שיורד נקרא רביעה היורדת סמוך לקציר למלאות התבואה בקשיה. והנה מאחר שהשורש של שלשה מילוים הנ"ל הם במספר {{גמט דגש|גשמים}} - לכן הוא גם כן הסימן של השפעות הנ"ל! '''גשמים''' - שהוא '''ג''''שם, '''ש''''לג, '''מ''''טר, '''י''''ורה, '''מ''''לקוש '''מ''''ים. {{ש}} וזהו שאמר הפסוק {{צ|כי כאשר ירד '''הגשם והשלג''' מן '''השמים'''}}. {{ש}} וגם {{צ|ונתתי '''מטר''' ארצכם בעתו '''יורה ומלקוש'''}}. {{ש}} וגם {{צ|ולמטר השמים תשתה '''מים'''}}. ונודע ממה שאמרו רז"ל כי על ידי הצדקה הגשמים יורדים בעולם. וזה רמז כי {{גמט דגש|צדק צדקה}} גימטריא {{גמט דגש|גשמים}}, כי מצות הצדקה גורם יחוד צדק בצדקה כנזכר בזוהר פרשת בחוקתי, עיין שם{{הערה|נלע"ד {{ממ זהר|ג|קיא|א}} - ויקיעורך}}. ונחזור לעניננו כי הנה כמו שיש {{גמט דגש|מים}} מן שורש שלשה '''אהי"ה''' כנזכר לעיל - כן יש {{גמט דגש|מים}} מן שורש ד' מילוים '''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן''', שיש בהם {{גמט דגש|ט'}} יודין גימטריא {{גמט דגש|מים}}. ואלו הם מים זכרים. ויש {{גמט דגש|מים}} באופן אחר.{{ש}} דהיינו כאשר תחבר {{גמט דגש|ע"ב קס"א}} ביחד (שהם חכמה ובינה) - הרי בין שניהם {{גמט דגש|ז'}} יודין. ושני יו"דין של אות '''א''' ד'''אהיה''' דמילוי '''קס"א''' -- הרי {{גמט דגש|ט'}} יודין גימטריא {{גמט דגש|מים}}. וזהו סוד מה שאמרו רז"ל {{צ|יש מים שמגדלין חכמים ויש מים שמגדילין טפשין}}. ויש בינונים כשמקבלים ממים זכרים ונקבות ביחד כנזכר. וכן כמה בחינות מים אחרים. וצריך לקצר, כי כל '''מאריך''' טרחא. והנה בזמן *** בית ראשון שהיתה בבחינת בינה עילאה, שלכן לא היה כל גפן וגפן בארץ ישראל שלא היה צריך עיר אחד לבצור. וכן ר' יהושע בן לוי שהיה אחר בית שני שהיתה בבחינת מלכות ועם כל זה חזנהו להנהו קטופי דהוה קיימי כי עגלי אמר {{צ|עגלים בין הגפנים}}. וכיוצא באלו הגוזמות. ולכן לפעמים כשהיו טובים ישראל היו בארץ ישראל גשמי ברכה מייחוד דחכמה ובינה - פעם אחד מחכמה לבד, ופעם אחד מבינה לבד, ופעם אחד מבין שניהם ביחד. והכל היה לפי מעשיהם של ישראל שעשו למטה. וזהו שאמר {{צ|למטר השמים תשתה מים}} - הכוונה אם יהיה זכות תשתה מים זכרים לבד ולא מן זעיר אלא מן {{גמט דגש|חכמה העליונה}} שגימטריא {{גמט דגש|מטר}}. והוא נקרא 'השמים עליונים' כי המילוי של שלשה '''אהי"ה''' הנ"ל עם השלשה כוללים{{הערה|{{גמט דגש|ק"ם ק"ל קכ"ב}} עם ג' כוללים}} גימטריא {{גמט דגש|השמים}} - מפני שבא מהזכר לבד. והגשם הוא מן ה{{גמט דגש|שביל}} שגימטריא {{גמט דגש|גשם}}, והוא יסוד חכמה בלבד. והמים שתשתה הם ה{{גמט דגש|ט'}} יודין של '''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן''' שהם מן החכמה. ואם לא יהיה כל כך זכות בישראל - {{צ|למטר השמים תשתה מים}} - שהם ה{{גמט דגש|מטר}} שנשא מן {{גמט דגש|בשמים}} כשתוציא {{גמט דגש|קמ"ג}} ועם השלשה כוללים - גימטריא {{גמט דגש|השמים}}. וזהו {{צ|'''למטר השמים'''}} - ר"ל {{גמט דגש|מטר}} שיוצא מן {{גמט דגש|השמים}}. וה{{גמט דגש|גשם}} הוא מן {{גמט דגש|רל"ב}} ו{{גמט דגש|פלא}} שגימטריא {{גמט דגש|גשם}}, שהוא מהתחברות דחכמה ובינה ביחד. והמים שתשתה הוא {{גמט דגש|מים}} של '''ע"ב קס"א''' שיש בהם {{גמט דגש|ט'}} יודין כנזכר לעיל. וכל זה הוא מן {{גמט דגש|זכר ונקבה}} ביחד - עם שני תיבות - גימטריא {{גמט דגש|בשמים}}. ואם לא יהיה כל כך זכות בישראל - אזי {{צ|למטר השמים תשתה מים}} - ששורש המטר הוא מן שם {{גמט דגש|ס"ג}} - כי '''מטר''' בא"ת ב"ש {{גמט דגש|גני}}, גימטריא {{גמט דגש|ס"ג}}. ו{{גמט דגש|הגשמים}} מן שלשה מילואי '''אהי"ה''' שיש בבינה לבד והמים הוא מה שנשא מן {{גמט דגש|גשמים}} כשמסתלק מהם '''קס"א וקמ"ג''' כנזכר, ונשארו כל המים נקבות לבד. ואלו שלשה בחינות היו מן זעיר ונוקביה בבית שני אם ישראל היו רובם זכאים היה בא להם השפע מהזכר לבד. ואם ישראל היו מחצה על מחצה היה בא להם משפע מעורב מהזכר ונקבה ביחד. ואם ישראל היו רובם **** היה בא השפע מן הנקבה לבדה. ולפעמים שהיו הרבה עונות בישראל כגון בחטא עבודה זרה, וגם שהיו עוזבים את התורה ולא היו עוסקים בה ואז אפילו מים נוקבין לא היה יורד להם. וזהו סוד הפסוק {{צ|ויחנו ברפידים ואין מים לשתות}}. הכונה הוא כי {{גמט דגש|אין מים}} - גימטריא {{גמט דגש|קנ"א}} שהוא מים נקבות; שלא היה להם מפני שהיה ביניהם פסל מיכה וגם שרפו ידיהם מן התורה. וכל הנזכר הוא גם כן בזמן הזה. והנה מכל מיני שפע הנזכר לעיל שהיה לפעמים יורד לישראל היה התמצית יורד לשבעים שרים, כמ"ש רז"ל במסכת תענית פרק א' על פסוק {{צ|הנותן מטר על פני ארץ וכו'}}. {{צ|תנו רבנן ארץ ישראל שותה תחלה ואחר כך כל העולם כולו. ארץ ישראל שותה מי גשמים, וכל העולם כולו שותה מי תמצית. ארץ ישראל מקשה הקב"ה בעצמו, וכל העולם כולו על ידי השליחה שנאמר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות}}, עכ"ל. הכונה כי הבינה שיש בה {{גמט דגש|נ'}} שערים - היא הנותנת מטר. וזהו {{צ|'''הנתן'''}} - '''נ' תנ"ה''' - כי מן שלשה '''אהי"ה''' שגימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}} שהם בבינה יוצא המטר על פני ארץ ישראל. והכל לפי זמן מעשים טובים שישראל עושים כנזכר. אבל {{צ|'''ושלח מים'''}} נקבות {{צ|על פני חוצות}} בחוצה לארץ שמתחלה יותן ביד '''סמא"ל ורה"ב''' - אחר כך הם מחלקים לשבעים שרים. וזהו {{צ|{{גמט דגש|שלח}}}} חסר '''ו'''' כתיב - עולה {{גמט דגש|סמא"ל רה"ב}} שהם הם שלוחים של הקב"ה. ועתה אחר החרבן נהפוך הוא - אשר אנו לוקחים התמצית והמה לוקחים השפע בעצמו כנזכר בזוהר פרשת תרומה {{ממ זהר|ב|קנב|ב}} על פסוק {{צ|ועשית השלחן עצי שטים וגו'}} - {{צ|כל זמנא דישראל עבדו רעותא דמאריהון הא על פתורא דמלכא אינון אכלי, וכל סעודתא אתתקן להון ואינון מההוא חדוה דלהון יהבי גרמי דאיהו תמצית לעכו"ם. וכל זמנא דישראל לא עבדי רעותא דמריהון - הא סעודתא לכלבא ואסתלק לון תמצית - ככה יאכלו בני ישראל את לחם טמא בגוים - דהא תמצית דגעולי עכו"ם אכלי. ווי לברא דמלכא דיתיב ומצפה לפתורא דעבדי מה דאשתאר מן פתורא איהו אכיל!}}. עכ"ל. ולכן נתקיים עתה בעונותינו הרבים הפסוק {{צ|ועצר {{גמט דגש|השמים}} ולא יהיה {{גמט דגש|מטר}}}} - כי היא הולך בחוצה לארץ לעבדים כי הם לוקחים ה'''מטר''' שהוא {{גמט דגש|גני}} בא"ת ב"ש, והמילויי' יורדים בארץ ישראל שהוא כמספר {{גמט דגש|גשמים}}. וזהו סוד {{צ|תחת {{גמט דגש|שפחה}} כי תירש גבירתה}} - כי מתחלה כל ה{{גמט דגש|ד'}} מילואי '''אהי"ה''' - {{גמט דגש|קס"א קס"א קנ"א קמ"ג}} - הכל היו משפיעים בארץ ישראל בסוד {{צ|'''ויתרו''' ארץ כנען}} - כי ארבעה מלוי '''אהי"ה''' גימטריא {{גמט דגש|יתרו}}. ואז היתה נקרא ארץ ישראל {{צ|{{גמט דגש|גבירתה}}}} - כי ארבעה מילויים עם ארבעה כוללים - גימטריא {{גמט דגש|גבירתה}}. והמילוי של שלשה '''אהי"ה''' בלבד היו יורדים בחוצה לארץ שהם גימטריא {{גמט דגש|שפחה}}. אבל עתה {{צ|תחת '''שפחה''' כי תירש גברתה}} - כי בארץ ישראל אינו יורד כי אם השפע במספר {{גמט דגש|שפחה}}, אבל בחוצה לארץ הוא יורד כמנין {{גמט דגש|תנ"ה}}. וזהו שאמר {{צ|{{גמט דגש|תנה}} עון על עונם ואל יבואו {{גמט דגש|בצדקתך}}}} {{ממ|תהלים|סט|כח}} שעולה {{גמט דגש|יתרו}} במספר ארבעה מילואים. וזהו שאמר הכתוב {{צ|כי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים}}. ר"ל וכי ימכור 'איש' - דא קב"ה, {{צ|את בתו}} - דא שכינתא, {{צ|לאמה}} - שלא יהיה לה שפע אלא מה שהיה אל השפחה מקודם והשפחה שיהיה לה עתה מה שהיה מקודם לגברתה. {{צ|לא תצא כצאת העבדים}} שיוצאים בראשי אברים, אבל היא אינה יוצאת בראשי אברים שהוא {{גמט דגש|קס"א}} הראשון שהם בחכמה בינה דעת בג' ראשונים שלה. אלא עם הג' '''אהי"ה''' בלבד שעולים {{גמט דגש|תנה}} הרמוז בראשי תיבות {{צ|'''ל''''א '''ת''''צא '''כ''''צאת '''ה''''עבים}} - הוא {{גמט דגש|תכלה}} גימטריא {{גמט דגש|תנה}}. או ר"ל אף על פי שהיא נמסרת ל{{גמט דגש|שפחה}} - מכל מקום לא תצא כצאת העבדים אלא {{צ|ומלכותה בכל משלה}}. וזהו ששלשה מילוים עם שלשה כוללים גימטריא {{גמט דגש|שלטון}}, וגם גימטריא {{גמט דגש|שופט}}. שאף על פי שהיא עתה {{גמט דגש|שפחה}} - מכל מקום היא שולטת בכל. ולכן עתה הוא מנהיג ארץ ישראל מטטרו"ן שהוא נקרא {{צ|{{גמט דגש|משנה}} למלך}}, כי השלשה מילוים עם השלשה כוללים גימטריא {{גמט דגש|משנה}}. שמתחלה היתה השכינה בעצמה בלא לבושיה זן ומפרנסת את ארץ ישראל, ועתה היא מתלבשת במטטרו"ן הנקרא '{{גמט דגש|שפחה}} דשכינתא', אמה העבריה. ועל ידו היא מפרנס את הארץ. ולכן עתה בגלות נקרא ארץ ישראל {{גמט דגש|ארץ צבי}} - שגימטריא {{גמט דגש|שפחה}} שאינה מקבלת שפע אלא במספר {{גמט דגש|גשמים}} העולה {{גמט דגש|שפחה}}. וזהו שאמר פרשת לך לך {{ממ זהר|א|צה|ב}} {{צ|אי לך ארץ שמלכך נער - ווי לעלמא דמסטרא דא ינקא}} שהוא על ידי מטטרו"ן הנקרא 'נער' שהוא {{צ|{{גמט דגש|משנה}} למלך}} - בגימטריא {{גמט דגש|פרנסה}} שעל ידו מתפרנסת הארץ. וזהו שאמרו רז"ל במסכת כתובות פרק א' {{צ|אמר ר' אבהו אפילו '''שפחה''' שבארץ ישראל מובטח לה שהיא בת עולם הבא. כתיב הכא "לעם עליה", וכתיב התם "שבו לכם פה עם החמור" - עם הדומה לחמר}}. רוצה לומר כל מי שדר בארץ ואינו מקבל אלא בחינת {{גמט דגש|שפחה}} - ידור בה, כי ע"י מובטח הוא שהוא בן עולם הבא כי השלשה '''אהי"ה''' הם בבינה כנזכר הנקרא {{צ|עולם הבא}}. והג' מילויים שלהם נקראים {{צ|בת עולם הבא}}. וכמו שהיא מובטח שהיא 'בת עולם הבא' - שכל השפע שלה בא מבינה הנקרא 'עולם הבא' -- כך המקבל מזאת השפע נקרא 'בן עולם הבא'. ומה שלמד גזרה שוה מן {{צ|שבו לכם פה עם החמור - עם הדומה לחמור}} - זה יובן במ"ש בזוהר פרשת כי תצא {{ממ זהר|ג|רעה|ב}} {{צ|ולא אתקרי תמן מלך עד דרכיב בסוסיא דיליה}} - דא כנסת ישראל. {{צ|קב"ה כד איהו לבר מאתריה לאו איהו מלך}} ולכן רכיב על חמרא שהוא מטטרו"ן שהוא חמרא לגבי מלכא וגו', עיין שם. וזהו שאמרו {{צ|עם הדומה לחמור}} שהוא דומה לחמור לגבי קב"ה - מכל מקום הוא {{צ|'''משנה''' למלך}}. ולכן כל מי שדר בארץ ישראל בחורבנה ומקבל אפילו פת חרבה (שהוא השפע של מטטרו"ן כנזכר שהוא '''משנה''') - הקב"ה גם כן נותן לו {{גמט דגש|נשמה}}. וזהו שכתוב {{צ|נותן {{גמט דגש|נשמה}} לעם עליה}}. וזהו סוד הפסוק {{צ|למטר השמים תשתה מים}} כי אותיות {{גמט דגש|מטר}} הוא '''מטטרון''' הנקרא {{צ|{{גמט דגש|חמר}} גרם}} כנזכר - שגימטריא {{גמט דגש|מטר}} עם הכולל. ונשאר אותיות {{גמט דגש|טו"ן}} ד'''מטטרון''' שגימטריא {{גמט דגש|אדני}} להורות כי הוא '''חמר''' ל'''אדני'''. כי על ידי התלבשות השכינה בתוכו יבא {{גמט דגש|גשמים}} ו{{גמט דגש|מטר}} בארץ ישראל. וכן '''אדני''' בא"ל ב"ם הוא {{גמט דגש|לסג"ש}} - גימטריא {{גמט דגש|גשמים}}. והנה כמו שארץ ישראל שאפילו שהיא בחורבנה היא בתכלית הטהרה והקדושה ולזה היא ניזונת(?) תמיד ממים זכרים אפילו בזמן הזה אותו התמצית שהיא מקבלת הוא מים זכרים -- כך ארץ מצרים מעלתה בתכלית הטומאה ולזה נקרא {{צ|ערות הארץ}} כנ"ל. ולכן לא היתה ראויה להיות ניזונת ממים זכרים אלא מנילוס שהם מים נקבות. ואפשר שזהו סוד {{צ|לא כארץ מצרים וגו' והשקית ברגלך כגן הירק}}. אמנם אברהם לאהבת ישמעאל בנו התפלל עליו ואמר לו {{צ|ישמעאל יחיה לפניך}} - שהניזון ממים נקבות חייו אינם חיים. והאל(?) יתברך השיבו {{צ|ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו וגו'}}. והברכה היא סוד הטיפה{{הערה|נלע"ד הכוונה כי {{גמט דגש|ברכה}} עולה {{גמט דגש|זכר}} - ויקיעורך}} כנז"ל. והכוונה הוא אחר שכבר גזרה חכמתו יתברך שלא ירדו הגשמים בארץ מצרים ואי אפשר שתהיה גזרתו בטילה - לזה בשביל תפלת אברהם נתנה למצרים זאת הטיפה. ודע שהמים הנקבות נחלקים לשלש בחינות זו למעלה מזו. * הבחינה ראשונה היותר פחותה היא המים השואבים(?) ששואבים בני אדם ביד מן הנהרות ומן המעינות להשקות גני הירק. ואלו נקרא {{צ|מתים}}. וזהו היתה מעלת מצרים קודם מעלת אברהם. ואפשר שזהו אמרו {{צ|לא כארץ מצרים וגו' והשקית ברגלך וגו'}}. * והמדרגה השנית למעלה מזו היא המים הנמשכים מן המעיינות והנהרות ואלו נקרא {{צ|מים חיים}}. * המדרגה השלישית היא מי גשמים שהם נקבות והם כשמתמלאים העבים ממימי הים והנהרות המרים והרעים מתמתקים ונהפכים למים מתוקים וטובים ויורדים. ואלו הם יותר משובחים מן הראשונים עם היות שהם נקבות. וכמו שהמים הנקבות נחלקים לשלשה חלקים כנ"ל - כן הענין במים זכרים נחלקים גם כן לשלשה מדרגות. * והמדרגה הראשונה היא כשהגשמים יורדים ואויר השמים כולו גוון אחד. ר"ל שאינו טלאים טלאים מגוונים משונים. * השני כשיוצא חתן לקראת כלה. * השלישי היותר מעולה היא כשהשמים מגשימים ג' ימים רצופים יומם ולילה בלי הפסק. והנה ה{{גמט דגש|כ"ט}} מיני פירות האילן והחטה - אינם מוציאים פירות אלא על ידי אחד מאלו השלשה מיני מים זכרים. והאתרוג גדל אפילו במים שאובים. וז"ש רז"ל {{צ|אתרוג גדל על כל מים}}, ולזה הוא שוה לירק לענין המעשר מצד שפלתו. ולזה נקרא {{צ|פרי עץ הדר}} - שפלותו הוא הדרו שאין חשוב והדר לפניו יתברך אלא מי שהוא שפל. ודע כי אין דבר גשמי למטה שלא יהיה תחלה רוחני דוגמתו למעלה. והגשמים הם כמו צל מהרוחני באופן שכל השלשים מיני פירות הנ"ל כולם נמצאים למעלה בגוונם וצורתם אלא שהעליונים הם רוחניים והתחתונים הם גשמיים, והם צל מרוחניים. ואם לא היה הצל(?) לא יהיה צל(?). עד כאן ===מעלת המהלך בארץ ישראל ד' אמות=== '''מעלת המהלך בארץ ישראל ד' אמות''' {{צ|אמר ר' יוחנן כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} '''האופן הראשון''' - הנה האר"י זלה"ה פירש מאמר הזה באופן זה.{{ש}} דע כי ארץ ישראל נקראה 'לאה ורחל'. וזהו סוד כוונת ההליכה בארץ ישראל - הם שתי בחינות; האחד בלאה ואחד ברחל. וברחל תכוין שהרגלים ההולכים הם נצח הוד דזעיר אנפין המושכין מוחין לרחל כנודע כי אין לה רק שני מוחין, ושני מוחין אלו הם שתי שמות {{גמט דגש|נ"ה ה"י}}(?) והם בגימטריא {{גמט דגש|ע'}} במנין {{גמט דגש|הליכה}}. ובלאה תכוין מה שאמרו ז"ל {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל וכו'}}. והענין כי לאה היא אחורי ישראל, ואין כנגדה יעקב. ולכן יותר נקרא לאה {{צ|ארץ ישראל}} מרחל. והנה תכוין שהלא כבר ידעת שהמוחין שנכנסים בזעיר אנפין הם מוחין דאבא ואמא. וכבר ידעת איך יוצאים {{גמט|ד'}} בחינות לאה: אחד ביסוד דחכמה, ואחד ביסוד דבינה, ואחר מבפנים ואחד מאחורי זעיר אנפין. והשנים מהם הם הארת חכמה, ושנים הארת בינה. וסדרם הם או"א או"א(?). וכבר ידעת שכל המוחין הם ד' חכמה ובינה חסד וגבורה. והנה האמת הוא שבלאה הראשונה הסמוכה אל יסוד החכמה - שם הם כל הד' הארות דחכמה. ובשניה נסתלקה הארת דחכמה ונשארו השלשה. ובשלישית נשארו ב' לבד. ובחיצונה לא יש רק הארת הגבורות דחכמה לבד. ואלו הם {{צ|ארבע אמות}} - אל תקרי אַמות אלא אִימות מלשון אֵם. והנה כל ארבע אלו הם מוחין דחכמה - כי במוחין דבינה אין לנו עסק בהם. וכבר ידעת שכללות חכמה הוא {{גמט דגש|ע"ב}}. ומילויו {{גמט דגש|מ"ו}} - והוא בגימטריא {{גמט דגש|אמה}}. ואלו הם סוד {{צ|ארבע אמות}} שמהם נעשים ארבע אימות. ואף על פי שהם סוד חכמה ובינה חסד וגבורה - להיותם כולם בחינת חכמה נקרא כולם בארץ ישראל מילוי {{גמט דגש|ע"ב}} שהוא {{גמט דגש|מ"ו}} כמנין {{גמט דגש|אמה}}. ולפי שכל המוחין הם בזעיר אנפין וכשיוצאים אל הנוקבא אינו יוצא רק מילוי לבדו - ולכן אינו יוצא רק שיעור {{גמט דגש|אמה}} לבד שהוא המילוי; כי {{גמט דגש|מלוי}} גימטריא {{גמט דגש|אלהים}} שהוא דין. ולכן הנוקבא היא דינים. והנה ההליכה בלאה אינה כמו רחל - כי שם הוא נצח הוד דזעיר אנפין וכאן הוא נצח הוד דבינה שני פרקין עילאין. ותכוין בהליכה **(?) אל נצח הוד דבינה. גם יש חילוק אחר. כי בכאן הם ד' אמות שהם סוד כל הארבע מוחין דחכמה. אך למטה הם שני מוחין לבד דבינה. ולפי שכל ההארות אלו היוצאות מחכמה אינם יוצאות אלא על ידי בינה - ולכן נקרא {{צ|מהלך}}. וזהו {{צ|'''המהלך''' ארבע אמות בארץ ישראל}} - כי {{גמט דגש|מהלך}} גימטריא {{גמט דגש|צה}} והוא מילוי אחוריים ד{{גמט דגש|ס"ג}} שהיא בינה שגימטריא {{גמט דגש|ס"ג}}. וכשתסיר {{גמט דגש|ע"ב}} שהם אחוריים מ{{גמט דגש|קס"ו}} - ישאר {{גמט דגש|צ"ה}} כמנין {{גמט דגש|מהלך}}.{{ש}} עכ"ל. '''האופן הב'''' על דרך מה שכתב האר"י זלה"ה בספר דרושים. וזה לשונו:{{ש}} דע כי קומת המלכות הנקרא {{צ|ארץ ישראל}} שיעורה עשר ספירות. והיא שוה אל שיעור קומת זעיר אנפין. וכבר נודע שמחצי תפארת שבבינה עילאה - משם התחיל רישא דזעיר אנפין. וכשהיא גדולה כמוהו ממש כי גם ראשה מגיע שם. ונמצא שמחצי הבינה ולמטה מתחלת ארץ ישראל. ונשארו למעלה ב' ספירות וחצי שהם כתר וחכמה וחצי בינה. וכדוגמא זו ממש היא למטה כי הלא שיעור היא עשר ספירות, והנה מתחלת מקום העיקרי בחצי תפארת דזעיר אנפין כנזכר באדרא. ונמצא אם נחלק עשר ספירות משם ולמטה יתמשך עשר ספירות דמלכות עד חצי נצח שבבריאה - כי הלא יש לה מקום בזעיר אנפין שיעור ג' ספירות וחצי שהם מחצי תפארת עד יסוד. ואחר כך לוקחת לתשלום העשר ספירות שלה {{גמט|ו'}} ספירות וחצי אחרות בבריאה והם כתר חכמה בינה חסד גבורה תפארת וחצי נצח. ואז נשלמת לחשבון עשר שלה - כי שם מקומה האמיתי מחצי תפארת דזעיר אנפין עד חצי נצח דבריאה. ונמצא שנשאר מבריאה שלשה ספירות וחצי. וכבר ביארנו שהמלכות דבריאה היא תמיד בהיכל שביעי דיצירה. וכן הענין בכל מלכות דבריאה יצירה עשייה כנודע. אם כן נמצא שנשארו שתי ספירות וחצי שאין שם גבול 'ארץ ישראל' שהיא המלכות דאצילות. ולכן כנגדם נשארו שני שבטים וחצי בחוצה לארץ.{{ש}} עד כאן לשונו. ונלע"ד שבזה יובן מה שאמרו רז"ל {{צ|כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל}} (שהם חצי נצח העליון ותפארת וגבורה וחסד וחצי בינה של י' ספירות דבריאה) {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - מפני שהוא זוכה לבינה דבריאה שנקראת {{צ|עולם הבא}}. '''האופן הג'''' - הוא על דרך מה שמביא הרב חיים ויטאל ז"ל בספר הגלגולים פרק ט"ו - כי הששה תחתונות דיצירה היו קודם חטא אדם הראשון במקום שהם עתה {{גמט|ו'}} ראשונות דבריאה, וארבע ספירות הראשונות דעשיה היו אז במקום שהם עתה ד' תחתונות דבריאה. והששה אחרונות דעשיה היו אז במקום שהם עתה {{גמט|ו'}} ראשונות דיצירה. ונמצא כי סיום ארבע עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה היו מסתיימים במקום שמסתיימים עתה {{גמט|ו'}} ראשונות דיצירה. ונמצא כי זעיר ונוקבא דאצילות היו אז במקום שהם עתה אבא ואמא דאצילות - כי עולם הבריאה היה במקום זעיר דאצילות, וארבע ראשונות דיצירה היו במקום נוקבא דאצילות. ונמצא כי מה שהיה עתה ארבע אחרונות דיצירה וכל עשר ספירות דעשיה היה אז חלל ומקום פנוי, ושם היה מדור לכל הקליפות והחיצונים. והנה שיעור מקום החלל הזה הם שיעור {{גמט|י"ד}} ספירות כנזכר. וכמו שאמרו רז"ל {{צ|למה נקרא שדי - שאמר לעולמו {{גמט דגש|די}}}} - ר"ל שלא יתפשטו יותר מזה השיעור של {{גמט דגש|די}} כדי שבמקום ה{{גמט דגש|ד"י}} אלו ישאר מקום פנוי אל מדור הקליפות כנזכר. ואחר שחטא אדם הראשון ירדו העולמות למטה בתוך הקליפות. נמצא כי במקום של הקליפות שהיו בתחלה ירדו עתה ד' תחתונות דיצירה ועשר ספירות דעשיה וכולי. ועיין שם. והנה צריך האדם לתקן מתתא לעילא. מתחלה צריך לתקן כל בחינת {{קיצור|נר"ן ח"י|נפש רוח נשמה חיה יחידה}} דמלכות דעשיה, ואחר כך נר"ן ח"י דזעיר דעשיה. ואחר כך נר"ן ח"י דבינה, ואחר כך נר"ן ח"י דחכמה דעשיה. ואחר כך נר"ן ח"י דאריך דעשיה. וכמו אלו כמה וכמה ****ות(?) לאלפים ורבבות שיש בעולם העשיה. כל אלול צריך לתקן בר נש כדי שיוכל לעלות ממדרגה למדרגה עד עולם היצירה. {{ש}} וכן צריך לתקן גם כן כל אלו הבחינות הנ"ל ביצירה. וכן בבריאה וכו'. עיין שם בספר הגלגולים פ"א. והנה כל זמן שהאדם מתקן את עצמו וגם העולמות - כל זמן שלא הגיע לתפארת דיצירה לתקן אותו - עדיין הוא בסכנה גדולה שלא יפתוהו הקליפות. כי אלו ה{{גמט דגש|י"ד}} עולמות הם נקרא מדור הקליפות, עץ הדעת טוב ורע. ויקלקל פעם אחרת כל מה שתיקן. אבל כאשר זכה והגיע לתפארת דיצירה ויצא מחוץ לקליפות - שוב לא במהרה הוא חוטא. ועליו נאמר {{צ|לא יאונה לצדיק כל און}} - כי נכנס בעץ החיים ואז מובטח שהוא בן עולם הבא. וזה שאמר רבי יוחנן {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל}}, שהם הארבע ספירות נצח הוד יסוד מלכות, והגיע עד תפארת דיצירה - אזי הוא {{צ|מובטח שהוא בן עולם הבא}} כי הקב"ה מסייע אותו וישמור אותו מכל חטא ועון. ומה שאמר {{צ|בן עולם הבא}} הוא על דרך שידוע שיש {{צ|חלק עולם הבא}} במלכות, {{צ|בן עולם הבא}} בתפארת, {{צ|מזומן לחיי עולם הבא}} ב***(?). והנה מאחר שזה הגיע בתיקונו עד תפארת דיצירה - לכן נקרא {{צ|בן עולם הבא}}. אבל {{גמט דגש|מי יעלה בהר יהוה}}, שגימטריא {{גמט דגש|ארץ הצבי}}, שיוכל לתקן בזמן הזה כל הבחינות דעשיה ומכל שכן דיצירה. ומי יקום במקום קדש שהוא בתפארת דיצירה. שכבר יצא ממדור הטמא ונכנס בארץ הקדושה ארץ החיים שהוא בעץ החיים בלבד ולא טוב ורע. ולכן גם כן {{גמט דגש|מי יעלה בהר יהוה}} - גימטריא {{גמט דגש|חנוך מטטרו"ן}} - דמטטרון מקנן ביצירה כנודע. וזהו סוד שאמרו רז"ל {{צ|נותן נשמה לעם עליה}} - ר"ל למי נותנים נשמה פרטית - {{צ|לעם עליה}} - לאלו שזכו לעלות למעלה מארץ ישראל שהוא למעלה מעולם היצירה שהוא לעולם הבריאה דתמן היא בחינת 'נשמה'. אבל {{צ|ורוח להולכים בה}} - רוצה לומר שכל זמן שהוא עדיין בתיקון דיצירה - אין לו אלא בחינת 'רוח' שהוא בחינת יצירה. וגם נודע כי בבריאה הוא {{גמט דגש|אל שדי}}, ובעולם היצירה הוא {{גמט דגש|אל הויה}}, ובעולם העשיה הוא {{גמט דגש|אל אדני}}. {{ש}} והנה {{גמט דגש|אל הויה}} גימטריא {{גמט דגש|מזבח}} - דתמן בעולם היצירה הוא המזבח - עיין שם בדרוש {{צ|אסור חג עד קרנות המזבח}}. וזהו שאמר רב ענן במסכת כתובות פרק י"ג {{צ|כל הקבור בארץ ישראל כאלו קבור תחת המזבח. כתיב הכא מזבח אדמה תעשה לי, וכתיב התם וכפר אדמתו עמו}}, עכ"ל. והוא הדבר אשר דברנו - כי מאחר שכל ארץ ישראל הוא נקרא {{גמט דגש|מזבח}} - אם כן מי שקבור שם כאילו קבור במקום המזבח עצמו. '''האופן הרביעי''' - הוא הדרך שדורשי רשומות אומרים {{צ|וכפר '''אדמתו'''}} - '''ד' אמות'''. הנה מה טוב ומה נאה *כוין זה לדרכנו כי ארבע ספירות תחתונות דיצירה נקרא {{צ|ארבע קרנות המזבח}}, כי המזבח היא מלכות דיצירה העומדת בראש העשיה, וארבע ראשונות דעשיה הם עולים במקום ארבע תחתונות דיצירה שהם נקרא {{צ|קרנות המזבח}}. עיין שם באורך. וז"ש {{צ|וכפר ארבע אמות עמו}} - ר"ל הארבע ספירות תחתונות דיצירה הנקרא {{צ|ארבע קרנות המזבח}} - הם בעצמם מכפרים - ששם שורש המזבח שמכפרת עונות ישראל. וז"ש גם כן {{צ|כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - רוצה לומר מאחר שעלה למעלה מהמזבח - אם כן כבר נמחלו לו כל עונותיו. ומאחר שאין לו עוננות - בוודאי שמובטח לו שהוא בן עולם הבא. ובזה מתורץ שאמרו רז"ל {{צ|ארץ ישראל הוא באמצע היישוב}}. הכוונה כי עולם האצילות נקרא 'עולם הזכר - עולם עמידה'. אבל שלשה עולמות בריאה יצירה עשיה נקרא 'עולם הנקבה - עולם הישיבה'. וז"ש {{צ|ארץ ישראל}} - שהוא עולם היצירה - הוא {{צ|באמצע עולם היישוב}} - שהוא בין בריאה לעשיה. '''האופן החמישי''' - הוא על דרך שמביא שם האר"י זלה"ה כי אותם ארבע ראשונות דעשיה עומדים בארבע תחתונות דיצירה הנקרא {{צ|קרנות המזבח}} - הם סוד ארבע מוחין שנמשכים מן אצילות עד שם. והם סוד ארבע שמות '''יה"ו''' של '''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן'''. ומלובשים בארבע '''אה"י''' (שנים דיודין, ואחד דאלפי"ן, ואחר דההי"ן) שהם סוד המוחין המלובשים בנצח הוד יסוד דאימא, ונמשכים למטה בעשיה. ושמות אלו בגימטריא {{גמט דגש|קרנות}}. והם ארבע ראשונות דעשיה כנז"ל והם בגימטריא {{גמט דגש|שנות}} '''חיים''' - כי מוחין אלו נקראים 'חיי המלך', ובם {{גמט דגש|אהיה הויה אהיה}} בגימטריא {{גמט דגש|חיים}}. ונחלקים לארבע מוחין בסוד השמות הנזכר שעולין {{גמט דגש|שנות}} ונקראו {{צ|שנות חיים}}. וזהו סוד ההארה הנמשכת לעשיה ביום אסרו חג וגו', עיין שם. והנה נודע כי ארבע שמות {{גמט דגש|הויה אהי"ה}} גימטריא ארבעה {{גמט דגש|אמה}} - שכל {{גמט דגש|הויה אהיה}} גימטריא {{גמט דגש|אמה}} עם הכולל. והנה בכל שחרית גם כן בפרשת צו בקרבן התמיד צריך לכוין להעלות פנימיות דעשיה שמלבישין הארבע חיצוניות אחרונים דיצירה. לכן צריך גם כן לכוין להמשיך '''קרנות''' המזבח אליהם כדי שיוכלו בכח זה לעלות. וזהו שאמר {{צ|כל המהלך}} - שהוא גורם שהולך בסוד המשכת השפע ה{{צ|ד' אמות}} הנ"ל שהם ארבעה {{גמט דגש|אהיה}} וארבעה {{גמט דגש|יהו"ה}}. {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - כי אלו הם המוחין המלובשים בנצח הוד יסוד דאימא הנקראת 'עולם הבא', ומאחר שגורם שמהלכים שם הד' אמות - זוכה הוא גם כן לבינה שהיא עולם הבא; שהוא גם כן מקבל משם תמיד השפע של הבינה. כי {{צ|ברכות לראש צדיק}} כנודע. וזהו שמדייק {{צ|כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל}} - כי {{גמט דגש|שנות חיים}} עם כללות ארבעה '''יהו"ה''' וארבעה '''אהי"ה''' - גמטריא {{גמט דגש|ארץ ישראל}}. ולכן יש לו גם כן חיי עולם הבא. '''האופן הששי'' - נראה לי שרז"ל רמזו בארץ ישראל שהיתה מקודם חטא אדם הראשון שהיו ארבע ראשונות דיצירה במקום שהוא עתה נוקבא דאצילות כנגד ארבע ספירות תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין. וששה תחתונות דיצירה במקום שהם עתה ששה ראשונות דבריאה. וזהו שאמרו רז"ל {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל}} - שהם הארבע ספירות עליונות דיצירה, ירצה(?) שזכה לתקן כל המדרגות עד שהגיע לארבע עליונות ד'ארץ ישראל' (שהיא עתה נוקבא דאצילות). {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - מאחר שזכה לנפש דאצילות - מובטח הוא שלא יבא חטא לידו. כי מה שאמרו רז"ל {{צ|לא יאונה לצדיק כל און}} הוא מי שזכה לנפש דאצילות. והבן היטב. '''האופן השביעי''' - הוא על דרך מה שאמר בספר הגלגולים סוף פרק י"ז שאם(?) שנברא אדם הראשון משעה חמישית ולמעלה היו העולמות עולים יותר כי זעיר אנפין עלה במקום אריך אנפין, ונוקבא דזעיר אנפין במקום חכמה, ועשר ספירות דבריאה במקום בינה דאצילות, ועשר ספירות דיצירה במקום זעיר דאצילות, וארבע ראשונות דעשיה במקום נוקבא דאצילות. נשארו ששה תחתונות דעשיה מחוץ לאצילות בסוד {{צ|עיבורה של עיר וכו'}}, עיין שם. והנה עתה זעיר דאצילות נקרא 'ארץ ישראל', וזה נעשה בכל מנחת שבת. אבל אין מעלה יותר לעולמו לעלות מפני חטא אדם הראשון. אם כן מוכרח שארבע מוחין דזעיר נקרא {{צ|ד' אמות דארץ ישראל}}. וזהו שאמר {{צ|כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל}} - הכוונה שגורם ליכנס המוחין בתוך הזעיר אנפין בסוד גדלות. {{צ|מובטח לו שהוא בן העולם הבא}} - שיש לו נשמה דחכמה ובינה דאצילות, שיש כח בידו שיוכל להמשיך המוחין בתוך הזעיר. והנה המוחין ה' ארבע '''אהיה''' וארבע '''הויה'''. וכל {{גמט דגש|הויה אהיה}} - גימטריא {{גמט דגש|אמה}} כמו שפירשנו למעלה, עיין שם. '''האופן השמינית''' - על דרך הידוע על שם הפסוק {{צ|יהוה בחכמה יסד ארץ}}. והנה בחכמה יש לו עשר ספירות - כל אחד שם {{גמט דגש|ע"ב}} - הרי {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|ע"ב}} - גימטריא {{גמט דגש|ארבע אמות}}. וזה שאמר {{צ|כל המהלך '''ארבע אמות''' בארץ ישראל}} שהיא נוקבא דזעיר אנפין, {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}}. כי כמו שזעיר אנפין (שהוא נקרא {{צ|בן עולם הבא}}) והוא מתקן את המלכות - כן הוא גם כן מתקן המלכות על ידי המשכת {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|ע"ב}} דחכמה בתוכה הנקרא 'ארץ ישראל' (שהוא זעיר), כי אין תיקונה אלא על ידי חכמה כנודע. '''התשיעית''' - על דרך שמביא האר"י זלה"ה שכל בניינה דנוקבא דזעיר נעשית מנצח הוד יסוד דזעיר הנקרא 'בונים', שנאמר {{צ|וכל בניך למודי יהוה}} - אל תקרי בניך אלא בוניך מפני שהם בונים פרצוף דנוקבא. * כי ג' פירקין ראשונים דנצח הוד יסוד דזעיר אנפין נעשים חכמה בינה דעת דנוקבא. *ו{{גמט|ג'}} פרקין אמצעים דנצח הוד יסוד דזעיר אנפין נעשים חסד גבורה תפארת דנוקבא. * וג' פרקין תחתונים נעשית נצח הוד יסוד דנוקבא. * ושליש תחתון דתפארת דזעיר אנפין נעשה כתר דנוקבא. והענין הוא כי ההארה של תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין יוצאה לחוץ ומתקן ובונה פרצוף דנוקבא הנקראת {{צ|ארץ ישראל}}. ואלו ה{{גמט דגש|ד'}} ספירות תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין נקרא {{צ|ארבע אמות}}. כמו שאמרו רז"ל {{צ|מיום שנחרב בית המקדש אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה}}. הכוונה הוא שנתמעטה פרצופה ואין שיעור קומתה מגיע אלא כנגד ארבע ספירות תפארת נצח הוד יסוד שלו. ולכן עיקר התיקון שאנו עושים לה עתה בגלות הוא להאיר אותם ד' אמות בתוך המלכות הנקראת 'ארץ ישראל'. וזהו שאמרו {{צ|כל המהלך בארץ ישראל ד' אמות}} - ירצה שגורם על ידי קיום מצותיו בארץ ישראל התלויות בארץ שמאירים אור ד' אמות (תפארת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין) בארץ ישראל שהיא המלכות - {{צ|מובטח לו שהוא בן עולם הבא}} - ר"ל מובטח שהוא עלה במדרגת 'בן עולם הבא' שהוא זעיר אנפין - בן הבינה הנקראת 'עולם הבא'. כי כמו שהזעיר תמיד עיני ה' בה ומאיר בה - גם כן זה שגורם הליכת ד' אמות בה - הוא בדמות בעלה דמטרוניתא הנקרא {{צ|בן עולם הבא}}. ===במעלת מיתת ארץ ישראל וחוץ לארץ=== '''במעלת מיתת ארץ ישראל וחוץ לארץ''' נאמר שהם ד' מדרגות דרך כלל * '''א'''' - משובחי ארץ ישראל * ה'''ב'''' - שאר יושבי ארץ ישראל * ה'''ג'''' - משובחי חוצה לארץ * ה'''ד'''' - שאר יושבי חוצה לארץ המעלה הראשונה - משובחי ארץ ישראל - אלו לא יצדק בהם לשון 'מיתה' כלל, אלא על דרך שיתוף השם. ועליהם נאמר 'גויעה'. והם משל לאיש השוכב על ערסו כלוא בבית, לא יצא ולא יבא. כך האיש המשובח - אף בשרו ישכון לבטח כענין ר' אלעזר שעמד כך שנה בלי קבורה קיים (כמו שאמרו רז"ל במסכת מציעא) וכענין אחאי בר יאשיה דגששיה, וכמה יחידים בדורות. ומכללם בתוספת מעלה האבות. וזה מפני שקדשו עצמם במותר להם אפילו בהרהור. וכאילו אינם מתים. וקרובים למעלה זו היא מעלת הקדושים המתים בחוצה לארץ כענין יעקב. ולזה לא מנע עליית גופו לארץ ישראל שהיה יודע שאין תביעה לחצונים עליו שלא נהנה ממנו. וכזה היתה קדושת רבי בשעת פטירתו כשזקף עשר אצבעותיו. וכן מעלת משה רבנו ע"ה שנתעסק הקב"ה בקבורתו. וכמעלת מיתת אהרן ומרים - הכל מעלה א' מפני קדושתם. ואלו אינם חייבים בכליון הגוף בעפר מפני שפלטו להם מעון אדם הראשון וטהרו עצמן ממנו כל האפשר ונעשו מרכבה עליונה, וגופם קיים ולא מתו. והם {{צ|ישיני עפר}}. '''המעלה השלישית''' היא מעלת שאר מתי ארץ ישראל שהם אינם חייבים לקליפה מה שנזונו ממעדני עולם מפני שלא אכלו מדילה - שהרי ארץ ישראל מזונותיה ופרנסתה תחת יד ורשות הבורא. לכך כשתבא לדרוש מה אכלו יאמרו לה כי לא מדילה אכלו ושתו, רק מדיליה אכלו ושתו. אמנם נתחייבו כליון הגוף מפני חטא אדם הראשון שלא נתרחקו ממנו ונכנסו תחת עונש {{צ|כי עפר אתה}}. ומיד הגוף כלה והנשמה מתקדשת. ומטעם זה הם מטמאים במגע ובמשא מצד קליפה ראשונה שפגם אדם ודבקה בהם המות. ובזה יש תקנה אל הדרים בחוצה לארץ שלא תשלוט עליהם טומאה כלל - כי הלא מצינו כמה וכמה צדיקים לאלפים ולרבבות שמתו בחוצה לארץ. אמנם תקנתם היתה כי לא אתענגו כל יומיהן בתר הנהו הנאות הגוף, כי כל מזונות והנאות הגוף הוא מצד הקליפה כנודע. ואמנם לא אתענגו רק בתענוגי מצוה כגון סעודת מצוה דחתן וברית מילה או בסעודתי דשבת ויום טוב - כי אז אין טומאה שורה כלל דכולהו מטמרי בנוקבא דתהומא רבא. ואין המזון יורד בשבת אלא מצד הקדושה. ואז אפילו בהיותם בחוצה לארץ - אין טומאה שורה עליהם לפי שיאמרו "הלא לא נהנינו ממך בחול כלל אפילו בגופינו! אלא כדי קיום הנפש לעסוק בתורה", כמו שכתוב {{צ|צדיק אוכל לשובע נפשו}}. ובזה יש תקנה אפילו למתים בחוצה לארץ. '''המעלה הרביעית''' - היא לאותם אשר אתענגו בתענוגים ובהכרח היה לאשלטא עליה רוחא דמסאבותא - אפילו יש בידם תורה ומעשים טובים - ההוא רוחא דמסאבותא אסתאיב בגוויה וכד מית גם כן לא סליק מיניה עד שישוב גופו עפר כנודע. והנה כיון שרוח הטומאה אסתאיב ביה - נמצא דאי סלקין לההוא גופא לאתקברא בארץ ישראל בתר דמית - נמצא אף על פי שנקבר בארץ ישראל - אין לו תקנה. והטעם כי האדם אף על פי שדר כל ימיו בחוצה לארץ ואחר כך בא בחיים חייתו לארץ ישראל - הנה הטומאה בורחת ממנו כנ"ל. אמנם כד מית בחוצה לארץ - וברחה הנשמה הטהורה - ואשתאר ההוא רוחא דמסאבותא ואסתאיב בגוויה כנודע. וזהו סוד הטפה שזורק חמלאך המות בגוף להמיתו. ולכך המת הוא אבי אבות הטומאה - כי אסתאיב ואתקשיר ההוא רוחא בגוויה ונשמה קדושה שתדחה אותו אינה שם. ולכך אפילו בבואו לארץ ישראל להקבר שם - אין לו תקנה כיון שיצתה נפשו בחוצה לארץ. ועליו כתיב {{צ|ותבאו ותטמאו את ארצי}}. הנה מי לנו גדול מיוסף הדבק בארץ ישראל בסוד 'צדיק וצדק'. ולא שלטא כלל רוח מסאבא עליה. ועם כל זה לפי שיצאת נשמתו בחוצה לארץ לא רצה ליכנס לארץ ישראל עד שישוב עפר וישארו עצמותיו לבד, כי אז אין שליטת הטומאה אפילו ברשעים אלא על הבשר והדם, כל שכן בצדיק גמור כמותו. ואם כן מכל שכן וקל וחמר לכל הדרים בחוצה לארץ כי אף על פי שיהיו צדיקים גמורים כיוסף - עם כל זה יותר טוב היה אם היו דרים בארץ ישראל, ואסור להביא גופם להקבר בארץ ישראל. אמנם בעצמות נראה מכאן בפירוש שלא נאמר {{צ|ותבואו ותטמאו}}, אלא דוקא במביאים העצמות קודם שיתעכל הבשר. וכך ראוי. שאחרי עיכול הבשר נשיב קודשא בריך הוא רוחא ודחי ליה לההוא רוח מסאבא לבר. דהא איהו חס על ארעיה. עיין שם בזוהר בפרשת תרומה דף קמ"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}. ואכתי קשה אם כן למה יעקב אבינו ע"ה צוה שיוליכו גופו ממש - לא עצמותיו כיוסף?{{ש}} התירוץ הוא כי לא היה בעולם איש אחר כיעקב שלם בכל הני י"ב שבטים ושבעים נפש - הכל כדוגמת מרכבת השכינה. ולזה צוה כי לא יגע בו איש אחר. וכל זה כדי שלא ישרה עליו טומאה כלל. ותו, דאיהו גופא. כי אברהם ויצחק ושאר הצדיקים לא תקנו מחטא אדם הראשון אלא אברים וקצוות ממנו. אמנם יעקב תיקן כל הגוף, וכל גופיה נפק מתחת יד הטומאה ונסתלקה זוהמת הנחש בסוד לקיחת הברכה ובכורה ממנו. גם הכניע סמא"ל כנזכר בפרשת תולדות. והנה נסתלקה לגמרי רוח הטומאה וזוהמת הנחש מיניה. ואם כן לא הוה דחיל כלל. ועוד ראיה אחרת - כי כבר נתבאר בזוהר כי הן לצדיק והן לרשע יש תועלת גדול להתרקב גופו, ואינו זוכה ליכנס למחיצה שלו עד שיתרקב גופו. אם כן למה צוה יוסף לחנוט את אביו? ובמה שכתבנו ניחא. כי אדרבה צריך שיהיה שלם כי קדוש הוא ואין שום זוהמת נחש דביקה בו כלל. ונחזור לעיל.{{ש}} דע כי כל חטא אדם הראשון הוא הגוף הזה ומעשהו והנאותיו. והכל הוא מצד הנחש. שעל ידי החטא נתגשמו אחר שהיו רוחניים ודבקות המחשבה בחכמת האל יתברך. והנה המשכיל אשר ידחה כל התאו', ויקח מהגשמי צורך חיותו לבד הצורך אל קיום הגוף, לא הנאת המעשה. איש כזה לא תדבק בו טומאת הגוף וחלאתו אלא עטיו של נחש שתדבק בו מאדם הראשון. לא מיתת עצמו. אמנם אותם הנהנים מן העולם ותאוותיו - הם מוסיפים על עטיו של נחש, שהם מחדשים בעצמם חטא אדם הראשון. ולכן מתים מיתת עצמם. נמצא שיש שני מיני טומאות. האחד היא {{צ|עטיו של נחש}} - אין נקי ממנה אלא כמו חנוך ואליהו ואותם שנכנסו חיים לגן עדן וכיוצא. והנה טומאה דקה אינה מזקת לנשמה, רק טורח פרידת הנפש מהגוף כל אחד כפי כחו וכפי מעשיו. ויש קליפה עבה נוספת והוא מרדפת את האדם אחר התוואת הגשמיות אפילו במותר לו באכילה גסה ושינת שחרית ומשגל מרובה למלאת תאוות גופו. כל זה הוא לו 'עטיו של נחש' נוסף לו על חטא אדם הראשון. וכפי מה שמוסיף לה קליפה - ואחר כך בשרו עליו יכאב. וזה היה סוד רבי שזקף עשר אצבעותיו וגו'. וסוד רבי אלעזר שאמר {{צ|אף בשרי ישכון לבטח}}. '''והנה נודע''' שכל המתים של ישראל נשמותיהם עולות דרך ישר, וההיא חופאה קלישא כנז"ל מקבלא לון. ואפילו ישראל המתים בחוץ לארץ הם גם כן נכנסים דרך שם, רק שיש להם צער גדול כי אזלא וסחרא סביבות ארץ ישראל ונכללים במקוריהם על ידי טורח גלגוליהם מקליפה לקליפה, משר אל שר, עד שתעבור אל מקום הקדש. והנה כמו שארץ ישראל מקיאה ופולטת נשמות הגויים (כמו שאמר בזוהר פרשת תרומה דף קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}) ודחי לון לבר ואזלין ושאטין מתגלגלים בכמה גלגולים עד דנפקו מארעא קדישא וסחרן לסורחנייהו במסאבו דילהון -- כן חוץ לארץ פולטת נשמות ישראל! שאין כח בה לסבול הקדושה. והולכת הנשמה בצער עד שתכנס אל פתח ארץ ישראל ועולה שם. הכוונה לומר כי לא יכלה הקליפה לדחות את ישראל מארץ ישראל כי אם גופם ולא נשמתם. גם לא היה יכלת(?) כל הגוים להיות בארץ ישראל רק בגופן ולא בנשמתן. ונודע כי ארץ ישראל נמשלה לגן עדן, וחוצה לארץ נמשלה לגיהנם. וזהו שאמרו רז"ל עתידה גן עדן אומרת "אין לי חפץ ברשעים" בסוד {{צ|וינערו הרשעים ממנו}} - שהם אפילו גופן של הרשעים. והגיהנם אומרת "אין לי חפץ בצדיקים" - שהן אפילו הגופים שלהם. כי כבר הם נזדככו ואין להם כח לסובלם בתוכם. ולכן יתגלגלו כולם בסוד גלגול מחילות לארץ ישראל ושם יעמדו בתחיית המתים. והנה אחר שבא זה המאמר לבית מלוני - לא אפטרנו בלא לינה. ועם זה יובן גם כן מה שאמרו רז"ל שהקב"ה תפש בבגדו של ירבעם ואמר לו חזור בך וכו'. וקשה. אפשר שהקב"ה היה מדבר עם ירבעם שחטא והחטיא את הרבים והיה תופס בבגדו?! אך דע כי מלבד הנשמה והרוח והנפש יש לאדם לבוש אחד לנפשו והוא אמצעי בין הנפש והגוף. וזהו ענין אדם הראשון שאחר שחטא היה בגן עדן, ושם היו נפשות אדם וחוה מלובשות באלו הבגדים. והנה דרך הנחש לחזור ולסבב אחרי כותלי גן עדן פעמים בשבוע להראות גדולתו ולפתות את מי שיוכל מאותם אשר בתוך הגן. ואמנם המכירים אותו אינם עושים חשבון ממנו כלל. אבל המתפתה אחר דבריו - יוצא לבוש נפשו לחוץ אליו ומתפתה אחריו. וזה אירע לאדם וחוה שחטאו ויצאו לבושי נפשם ונתפתו אחר הנחש. ולכן ידעו כי ערומים הם. כי קודם החטא היו מלובשים באותו הלבוש. והלבוש הזה של ירבעם - תפס הקב"ה שיחזור בו, ולא בלבושי גופו אלא בבגד זה שהוא מעולה יותר מהגוף כנזכר. וזה סוד {{צ|ובגד בוגדים בגדו}}. ואריכות הענין תמצא בספר הגלגולים ובפרט בפרק שבעים, עיין שם. <big>[</big> '''ואהובי הר' משה זכות נר"ו''' הרחיב הענין מעט בכאן ואמר כי ירבעם היה משורש {{גמט דגש|קין}} שהוא סוד ה{{גמט דגש|צלם}} כידוע. והגביר עליו '''הסיגים''' - כי כולו {{גמט דגש|ס"ג}}, ונהפך ל{{גמט דגש|גס}} רוח. ואז עלו למעלה הפנים מ{{גמט דגש|נועם}} ה{{גמט דגש|עליון}} שהוא {{גמט דגש|ס"ג}}{{הערה|כי אחוריים של שם ס"ג עולה {{גמט דגש|עליון}} - {{גמט דגש|יוד, יוד הי, יוד הי ואו, יוד הי ואו הי}} - ויקיעורך}}, ויצא {{גמט דגש|עגל}}. ולהיותו משני {{גמט דגש|קס"א}} - סוד שני צלמים - העולים {{גמט דגש|ירבעם}} - לכן עשה שני עגלים. ואמנם אין עבירה מכבה תורתו - הוא שמלתו החדשה. ולכן אמר לו הקב"ה {{צ|חזור '''בך'''}}, פירוש שוב והכנס בעצמך, בעצמותך. פן תכין וצדיק ילבש. ואז {{צ|אני ואתה ובן ישי}} - פירוש {{גמט דגש|בן ישי}} הוא סוד ב' פעמים '''אל''' בסוד {{גמט דגש|הק"ף}}{{הערה|כי '''אל''' במילוי עולה {{גמט דגש|אלף למד}} - {{גמט דגש|הקף}} - ויקיעורך}}, שמהם ה{{גמט דגש|מלבוש}} וה{{גמט דגש|חשמל}} כנודע. ואתה מפעמיים {{גמט דגש|קס"א}} שגם מהם פעמיים '''אל''' כידוע - ואז נטייל בגן {{גמט דגש|עדן}} שהוא סוד {{מכפלת גימטריא|ד'|פעמים|אל}} המאירים מ'''אור פני אל''' כידוע בסוד {{צ|מפני שיבה תקום}}. והטיול הוא ה'''שעשוע''' שהם ה{{גמט דגש|ד'}} הנזכר{{הערה|ד' פעמים אל במילוי - ויקיעורך}} בגימטריא {{גמט דגש|שעש"ע}}. אבל להיות שהשיב לו ש{{צ|בן ישי בראש}} - כי כן הוא מן המתוקנים, לא רצה לחזור ונטרד. ובסוד דרוש זה גם תבין מה שאמרו רז"ל במשה רבינו ע"ה {{צ|הוא עברי ולבושו מצרי}} בסוד {{גמט דגש|תיבה}} שנכנס בה בסוד {{גמט דגש|בתיה}}. והמשכיל יבין ודבריו חיים ונאמנים. <big>]</big> ועוד צריך לדעת כי הנשמה כשיוצאה מזה העולם צריכה לעבור ולטבול בנהר דינור, {{קיצור|כמ"ש ב"ה|כמו שיתבאר בעזרת השם??}}, שהרי אפילו המלאכים כשבאים לעולם הזה לאיזה שליחות בשובם צריכים לטבול שם כידוע. והנה יארע שם בטבילה זו לנשמות - כל אחד כפי מדרגתה וכפי מצותיה. והנוגע לפסוק זה הוא כי הצדיק הגמור שהוא מהמדרגה עליונה - כעברו באותו אש - אין צריך לומר שאין מגיע לו שום נזק ולא חמימות אותו אש השורף, אלא אדרבה הופכים אותו למעין מים חיים שבזה נהנים. וזהו שכתוב {{צ|עוברי בעמק הבכה}}, שהוא נהר או גהינם עצמו, {{צ|מעין ישיתוהו}}. ולא זו בלבד אלא {{צ|גם ברכות יעטה מורה}} - ר"ל ברכות ומתנות שמתלבש בהם העובר שם אם הוא מורה, רוצה לומר שהוא ממורי הוראות. {{ש}} ובזה תבין מ"ש רז"ל שהצדיק עובר בגיהנם ולוקח משם נפשות. והוא מובן מעצמו. ונחזור לענין. שאחר שהצדיק מתלבש ומתעטה באותן הנשמות אז {{צ|{{גמט|ילכו מחיל אל חיל}}}} - גימטריא {{גמט דגש|עץ החיים}} - שם הולכת נשמת הצדיק מלובשת בלבוש זה וילך מישיבה לישיבה באופן שזוכות אלו הנפשות בעבור הצדיק ליכנס לפנים ממחיצתם בהיותם לבוש על נשמת הצדיק. ולכן אמר {{צ|ילכו}} בלשון רבים. וז"ש הפסוק {{צ|פרי צדיק '''עץ חיים'''}} - ר"ל שעל ידי מעשיו הטובים יש לו זכות לילך מחיל אל חיל בעץ החיים כנזכר. אבל {{צ|ולוקח נפשות חכם}} - ר"ל מי שעובר בעמק הבכא וגומר כדי ליקח נפשות צריך שיהיה חכם כמו שאמר {{צ|ברכות יעטה מורה}} שהוא ממורי הוראות. ואמר אחר כך {{צ|יראה אל אלהים בציון}} בלשון יחיד לאמר שכשנשמת הצדיק עולה למדריגה יותר עליונה {{צ|אל אלהים בציון}} - אז צריך להסיר מעליו אותו הלבוש כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק. ולכן אמר {{צ|יראה}} בלשון יחיד. עד כאן מהר' חיים ויטאל זלה"ה. ובזה יובן היטב עד מאד לעתיד' הגיהנם צועקת "אין לי חפץ בצדיקים" מפני שהם עוברים בתוכם ולוקחים משם נפשות הרשעים כנז"ל. והגן עדן צועקת "אין לי חפץ ברשעים" שהם '''סמא"ל ונחש''', שהם מסבבים פעמים בשבוע סביבות כותלי הגן כדי לפתות ולהוציא משם הלבושים של הנפשות. '''ונחזור למיני המיתה בחוץ לארץ ובארץ ישראל'''. הענין שהם ג' מינים בסוד המיתה. הראשון היא שחיטה בסכין פגום והיא נבלה. והיינו המתים על ידי סמא"ל שהוא סכין פגום שהפגימות הם אוגרת(?) ומסוכסכת(?). אמנם המתים בארץ ישראל אינם מתים על ידי סכין שיש בו אחד מאלו המדות הנזכרות אלא על ידי חרב של הקב"ה, והם עמי הארץ שהם כבהמות על ידי סכין ועל ידי שחיטה. דהיינו בעד(?) המיתה הם מתכפרין ונתרים(?) בסוד {{צ|וכפר אדמתו עמו}}. אמנם הם מתים על ידי מלאך כשר שעולה ונוטל רשות ויורד ונוטל נשמה. כ'''נחש''' ולא נחש ממש. מה שאין כן בחוץ לארץ שהוא נחש ממש. ופי' אוגרת היינו שהיא סוד '''אגרת בת מחלת''' שהיא אחת מהפגימות, והיא פוגמת הנפש מכל צד. וקשה היא הרבה לבני אדם. והיינו '''נבלה - נבל ה''''. '''נבל''' - סמא"ל. '''נבלה''' - '''לילית'''. והיינו 'אוגרת' האוספת כל החיילים הטמאים, אמן דשדים, אגרת ודאי. ובה נפגמין אלו המחממין עצמן לבטלה. והיא האוספת אותן הטיפות לעשות בהם רצונ' ומולידה עמהם בנים זרים כנודע רחמנא ליצלן, והיא אוגרת ועושה נבלה. '''מסוכסכת''' - זו קשה ולא כל כך מפני שיש בה צד הטהור. האמנם כב**** כאדם ***** קשה הרבה ואוחז בו מרוח אחד טמא. ושני סכינים הנזכרים הם עושים נבלה - לכך שחיטתן היתה ממש(?) שנמצא שם סמאל ונחש בחרבו ובשרו נעשה טמא מפני שאחזו בו החיצונים(?). אמנם תלמידי חכמים שהם עוסקים בתורת השם שהיא עץ חיים - אינם צריכים שחיטה על ידי שום אחד משני מיני ס***** הנזכר שהם ב' פגומים ואחד כשר כנז"ל, אלא על ידי '''אסיפה''' אל אלהים '''בציון''', דהיינו שכינה מתגלת עליהם בסיעת כל הצדיקים שבגן עדן. והוא גוע(?) עצמו מהגשמות והחומר ומתאסף אל עמיו עם השכינה. ואסיפתן ואל כבוד ה' מתרת אותו. וענין הים היינו '''ים''' התורה. ואסיפתו מן הים היינו דפסיק גירסא מפומיה כענין רבא בר נחמני ודוד המלך ע"ה, וכיוצא כנזכר במסכת מועד קטן. והנה סמא"ל נקרא 'מותא רברבא' שנברא ביום שני. ולילי"ת נקרא 'מותא זוטרא' שנבראת ביומא רביעא. והנה מי שהוא תלמיד חכם אין יכול עליו לא לזה ולא לזה, אלא הקב"ה לוקח ממנו הנשמה בסוד הנשיקה כנזכר. וזהו סוד הפסוק {{צ|לא יבא בקהל יהוה ממזר}} - כי '''ממזר''' ראשי תיבות '''מ''''ותא '''ר''''ברבא '''מ''''ותא '''ז''''וטרתא, כנזכר בזוהר פרשת פנחס, שנתהוו מסוד '''מת''' {{גמט דגש|רפ"ח}} - בגימטריא {{גמט דגש|ממזר}}. לא יבא {{צ|בקהל יהוה}} שהם הצדיקים, אלא הם מתים בנשיקה. ונחזור לעיל. כי כמו שהמיתה בחוץ לארץ על ידי מלאך המות, ובארץ ישראל על ידי מלאך הקדוש - כך חשובה(?) הזו הישן בח"ל הוא על ידי הקליפה החיצוניות, ובארץ ישראל על ידי הקדושה שאין קליפות נכנסות שם כנזכר בזוהר פרשת תרומה. וכמו שהמיתה היא למנוחת הנשמה שתעלה למעלה לגן עדן - כך השינה היא למנוחת הנשמה שתדבק בקדושה ותתעדן מאור מתוק עליון. וכמו שהרשעים בעונם במיתתם נשמתם נדחית ונכרתת מן הקדש - כך ממש בחייהם. ולזה רשעים בחייהם קרויים 'מתים'. אלא שיש בין מיתה למיתה הבדל גדול. כי המיתה האמיתית שולטים החיצונים בנשמה להענישה כדי רשעתה. אמנם בחיי הגוף יש עליה הגנה שלא ישלטו בה החיצונים רק ל***** עליה. והיינו טעם קריאת שמע שעל המטה כדי להרחיקה מאל אחר בעת עלותה. '''הנה הר' חיים ויטאל''' כתב זה לשונו:{{ש}} כי יש ב' מלאכים ממונים על המיתה. אחד ממונה על מתי חוץ לארץ ושמו '''סמא"ל'''. ואחד על מתי ארץ ישראל ושמו '''גבריאל'''. וכל אחד ואחד יש לו חיילות רבות. וכל חיילותיו נקראים {{צ|מלאכי מות}}. ושני ממונים אלו הם עבדים למטטרו"ן. והקב"ה מודיע למטטרו"ן בכל יום ויום מי הם וכמה הם הנגזרים למיתה באותו יום, ומטטרו"ן מצוה לסמא"ל עבדו ליטול הנפשות הנגזרות למיתה באותו יום בחוצה לארץ. ומצוה לגבריאל ליטול הנפשות הנגזרות למיתה בארץ ישראל באותו יום. ואלו השני ממונים מעולם לא נטלו נשמה אלא שולח כל אחד ואחד מחיילותיו. כי יש מלאך אחד לכל נפש ונפש ומדרגות כל מלאך ומלאך כפי הראוי למדרגת מעלת הנפש שהולך ליטול. ואחר שנטל אותו המלאך את הנפש ומסר ביד הממונה ששלחו - אז אותו מלאך בטל מן העולם, כי לא נברא אלא ליטול נפש אחד בלבד. כמו שאמרו רז"ל על פסוק {{צ|כאשר תעשינה הדבורים}} - כי חיות הדבורים תלוי בעוקץ שלה הנשאר בבשר האדם, ולכן היא תכף תמות. ועם כל זה הן שמחות במיתתן כדי לצער בני אדם. וכן כל מלאך ממלאכי מות יש לו שמחה בנטילת נפש בחשבו איך ניתן לו כח ורשות ליטול נפש אחד מזרע עם קדוש.{{ש}} עד כאן לשונו. והנה לפי מה שאמרו לעיל לשאין כח לסמא"ל בארץ ישראל ליקח נפשות ישראל - בזה יישר מה שאמרו רז"ל במסכת חולין פרק ז'(?) {{צ|הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך}} - מאי רבותיה? הלא ארבע אמות משכביה הבטיחו לתת לבניו?! אלא אמר ר' יצחק מלמד שקפלה הקב"ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו שתה' נוחה ליכבש לבניו בארבע אמות. עכ"ל. ויש לדקדק שבכאן משמע שעל ידי שקפל הקב"ה ארץ ישראל תחת יעקב אבינו ע"ה - ולכן היתה נוחה ליכבש לבניו. שמעינן מינה אם לא היה עושה כן לא היו יכולים בניו לכבוש הארץ. אם כן איה הבטחה שהבטיח לאברהם אבינו ע"ה בברית בין הבתרים {{צ|ביום ההוא כרת יהוה את אברהם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת וגו'}}? ואפשר לומר מה שהבטיח לאברהם{{הערה|כאן הגהתי על פי סברתי. ובדפוס ויניציא כתוב 'ליעקב' - ויקיעורך}} אבינו ע"ה הוא שלעולם בניו ירשו את הארץ, אבל אפשר שיהיה להם טורח גדול ליכבשה ולכן היה מוכרח להבטיח ליעקב אבינו ע"ה שתהיה לבניו נוחה ליכבש כד' אמות. מכל מקום איכא למידק טובא. וכי זאת הבטחה לא יוכל הקב"ה להבטיח לו בדבור הקל ולא כביכול להטריח עצמו ולקפל כל ארץ ישראל תחתיו?{{ש}} הנה על פי סוד נוכל לומר מ"ש בכאן {{צ|ויפגע במקום וילן שם}}, ר"ל שבאותה הלילה פגע יעקב במלכות דאצילות ונתחבר עמה שנקראת {{גמט דגש|מקום}}. כי מילוי ה'''מלכות''' כזה: {{גמט דגש|מ"ם למ"ד כ"ף ו"ו תי"ו}} - גימטריא {{גמט דגש|מקום}}. והיא נקרא 'ארץ' דישראל זוטא. ועומדת אחורי ד' אמות דזעיר שהם תפארת נצח הוד יסוד. וכן יעקב עומד בפניו דזעיר גם כן כנגד תפארת נצח הוד יסוד בלב'. וכשנתחב' עמה היא היתה כבושה תחתיו כנודע בסוד הייחוד. וזהו שאמר לו הקב"ה {{צ|הארץ אשר אתה שוכב עליה}} דייקא - {{צ|לך אתננה}} לבת זוגך, שתתייחד עמה תמיד, {{צ|ולזרעך}} בסוד {{צ|אור זרוע לצדיק}} שמביא בריא דרב ספרא בפרשת תרומה. שקפל הקב"ה כל ארץ ישראל הכוונה היא שמלכות בכליה חיצונים שלה מתלבשת בסוד נשמה בעשיה, ובכלים אמצעים שלה מתלבשת בסוד נשמה ביצירה, ובכלים פנימיים שלה מתלבשת בסוד נשמה בבריאה. ועשר אורותיה נשארים באצילות, שהם עשר ספירות ד{{גמט דגש|מ"ה}} עם עשר אורותיה. כי השלשים כלים שיורדים למטה הם בחינות ד{{גמט דגש|ב"ן}}, כי בעל אבידה מחזיר על אבידתו כדי לברר הבירורים שנפלו משבירת הכלים ד{{גמט דגש|ב"ן}}. ולכן הוא יורד להעלותם לשורשם. וז"ש שארץ ישראל מתפשטת ד' מאות פרסה על ד' אמות פרסה מפני שכל שעורה כלולה מעשר - הרי שלשה עולמות בריאה יצירה עשיה - שלש מאות פרסה. ועשר ספירות ד{{גמט דגש|מ"ה}} שנשארים באצילות גם כן כל אחד כלולה מעשר - הרי איך נתפשט ארץ ישראל לארבע מאות על ארבע מאות. ומה עשה הקב"ה? קפל כל השלשים כלים זה על גב זה, והביא אותה פנים בפנים עם יעקב כנגד ד' אמות שלו (שהם תפארת נצח הוד יסוד שלו), ונתחברו ביחד. וזהו {{צ|וישכב במקום ההוא}} - כי הלואי שכל השלשים ספירות שלה יהיה מספיקים לה שתוכל לעמוד עם הזעיר פנים בפנים. וזהו סוד {{צ|שתהא נוחה ליכבש לבניו בארבע אמות}} - ר"ל בנקל יהיה כח לבניך לתקן אותה כמו תפארת נצח הוד יסוד דזעיר עצמו. והנה זאת המלכות פעם אחת היא מתחברת עם '''יעקב''' בעת הקטנות, ולפעמים עם '''ישורון''' בעת היניקה, ולפעמים עם '''ישראל''' בעת הגדלות (כמו שיתבאר אחר כך בעזרת השם במשנה של עשר קדושות). להורות שהיא ארץ שזורעים בתוכה השלשה הנ"ל שהם במספר {{גמט דגש|ארץ}}. וסופי תיבות {{גמט דגש|לבן}} להורות כי על ידי בית '''לבן''' זכה '''יעקב''' למדת '''ישראל וישורן''', על ידי שלקח '''רחל ולאה''' כנודע. וזה רמז במלת '''ארץ''' בא"לף רבתי עולה {{גמט דגש|ישראל יעקב ישורון}}. או נאמר לפי דרכנו למה קפל הקב"ה הארץ תחת יעקב אבינו ע"ה נבין אותו על דרך שמביא גלי רזייא שהוא '''רבי אליעזר מגרמיזא זלה"ה'''. וזה לשונו:{{ש}} כשראה הקב"ה שבניו אחר כך יחטאו ויאבדו מן העולם מה עשה הקב"ה בהיות שהוא חפץ שלא תאבד שום נפש מישראל סבא שהם זרעו של אברהם אבינו ע"ה? קודם הכל צוה לו שימול בשר ערלתם. ואם לא - {{צ|ונכרתה הנפש ההיא מעמיה}}. ותיקן להם גלגול נפש לתקן עצמם כדי שתחזור למקורה הראשון. באותה שעה נתקבצו סמא"ל עם {{גמט דגש|ע'}} שריו לפני הקב"ה ואמרו לפניו "רבונו של עולם! גם אנחנו מיציר כפך יצאנו! אתה אב אחד לכולנו! כמו שעשית תקנה לנפשותם של בני ישראל על ידי גלגוליהם שסוף סוף כולם יש להם חלק לעולם הבא - ומה ראית שבחרת בזרע אברהם יותר מכולנו?!" השיב להם הקב"ה: אם הייתם עושים כמו שעשה אברהם שהכיר(?) אותי(?) מקטנותו ונכנס באור כשדים לאהבתי, ואתם ראיתם שאני הצלתי אותו מידכם ומכבשן האש שלא שלט בו - ועם כל זה לא האמנתם בי להקדישני - לכן מכאן ואילך אל תדברו מטוב ועד רע! השיב סמא"ל: רבונו של עולם! הבנות בנותי והבנים בני וכל אשר אתה רואה לי הוא! מאחר שאני גורם להם תאות המשגל לכן הם באים בעולם!{{ש}} אמר לו הקב"ה: רשע! ובעבור שאני הייתי יודע שעתיד אתה לומר כאלה הדברים - לכן צויתי לאברהם אוהבי שימול כל יליד ביתו וכתבתי בתורתי {{צ|וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה}}. והחלק שלך יהיה הערלות מאחר שאתה מעורר התאוה. {{ש}} וכשראה שלא היה הדין עמו אמר **: רבונו של עולם! תן לי רשות שאכרות ברית עם יעקב שעתיד להיות חתני ואתן לו את בנותי לנשים ונפיק בשלום יחד.{{ש}} אז נתן לו הקב"ה רשות שיתן לו את בנות לבן. אז והמן יצא שמח וטוב לב, והמתין עד שבא הזמן ששלח(?) יצחק ורבקה את יעקב ונתנו לו רשות שילך לפדנה ארם. אז הלך אחריו להרוג אותו שהיה בכעס עמו מאחר שרמה את עשו ולקח ממנו הברכה והבכורה. וגם ראה שיצחק קיים הברכות פעם שנית כמ"ש {{צ|ואל שדי יברך אותך}}. ולכן מה עשה סמא"ל? תכף כשיצא יעקב מבאר שבע הלך והגיד לאליפז שיעקב ברח, ופיתה אותו שיצא לקראתו. ופגש בו באותו היום ממש שיצא מבית אביו. ולקח כל אשר לו ממנו. וזהו {{צ|ויצא יעקב מבאר שבע}} - יש טעם של אתנחתא למטה. {{צ|וילך חרנה}} - שהוא ענין בפני עצמו כדי להורות על סמא"ל שנקרא {{צ|חרון אף}} - הוא יצא עמו כדי לעשות בו נקמה כנזכר. ואחר כך כשבא השמש אז נפל פחד על יעקב שנשאר יחידי בלילה על השדה, ותלמיד חכם צריך שימור. אז התחיל יעקב לבכות ותקן תפלת ערבית על ידי הבכיה. הנה כשאה סמא"ל שיעקב הוא נכנע תחת ידו ויש לו פחד ממנו - אז הניח אותו ולא הזיק לו. עד כאן לשון גלי רזייא. ונלע"ד שזהו דוחק גדול - וכי משום שהיה מפחד יעקב מפניו ולכן יניח אותו ולא יזיק לו?! אדרבה! כי על ידי הפחד אתרעיה מזליה ובנקל היה יכול לו. כי נפיל תורא חדיד סכינא. ובפרט(?) מכח הכעס הגדול שהיה עליו מיום שנולד - איך ירחם עליו עתה שהוא נפל בידו? וכי רחמנות יש לסמא"ל? והלא כל מרה וכל רוגזה שרא בגויה! וזה קשה בעיני. והנה בהאבקי(?) תחת כפות רגליו הנה נ"ל שזהו מה שאמרנו לעיל מאחר שסמא"ל אין לו שליטה בארץ ישראל על ישראל - ולכן כשראה הקב"ה שהוא רודף אחיו בכעס וחרון אף כמ"ש {{צ|וילך חרנה}}, ועתה שמצא ליעקב יחידי היה לו רשות בידו להזיק אותו חס ושלום. מה עשה הקב"ה? קיפל הארץ תחתיו והיה שוכב על ארץ ישראל ואז לא היה יכולת לסמא"ל להזיק ליעקב אבינו ע"ה כי אין רשות לסמא"ל בארץ ישראל. ואז חרק עליו שיניו איך יעשה לו. ובפרט אחר כך שהראה לו הקב"ה במראת הסולם כל הבטחות ליעקב. וכיון שראה סמא"ל כל אלו ההבטחות - אז יותר ויותר היה חורק עליו שיניו. ולכן בבקר מאי כתיב? {{צ|וישא יעקב רגליו}} ר"ל שיעקב נשא רגליו והלך במרוצה בשמחת לב על הבטחות שהבטיח הקב"ה כמו שאמרו רז"ל כרסא(?) טעין רגליה. אז {{צ|וילך ארצה בני קדם}} כי {{צ|וישא יעקב רגליו}} - יש טעם של אתנחתא למטה. {{צ|וילך ארצה בני קדם}} הוא דבר בפני עצמו להורות שס"מ הלך לבני קדם ליקח עצה מ'''עזא ועזאל''' איך יעשו עם יעקב כי שיוכלו לו. הנה לפי ענין זה צריך לפרש מה היה מרמז לו הקב"ה במראה הסולם. ונא' שזו היא כונת הפסוק מאחר שראה הקב"ה שנפל פחד סמא"ל על יעקב - ולכן הראה לו בחלום {{צ|והנה '''סלם''' מוצב ארצה}}. {{גמט דגש|סלם}} גימטריא {{גמט דגש|סמאל}} - שהוא '''סמל''' המקנה לכפור ביחודו של עולם. ור"ל אף על פי שהוא עומד למטה אצלך להרוג אותך - אל תפחד! כי אין בידו רשות לעשות לך מטוב ועד רע. כי {{צ|ראשו מגיע השמימה}} - ר"ל הראש שלו שהוא מטטרו"ן - הוא בשמים, ואין לו כח לעשות וליטול שום נשמה בלי רשותו. ולא עוד - הנה {{צ|מלאכי אלהים עולים ויורדים בו}} במטטרו"ן - רוצה לומר כי אין רשות לסמא"ל בארץ ישראל כי אם לגבריאל שהוא ממונה בארץ ישראל כנזכר. וזה שאמר {{צ|מלאכי אלהים}} שהם '''סמא"ל וגבריא"ל''', תרי מלאכי דין, עולים ומשטינים ויורדים ונוטלים נשמתם. {{צ|בו}} - ברשות מטטרו"ן שהוא מנהיג, שהוא ששת יומי דחול. וזה שאמר {{צ|בו}} דייקא. {{צ|והנה יהוה נצב עליו}} - ר"ל שלא תטעה כמו אלישע אחר שטעה במטטרו"ן שהיה סבור שיש שני רשויות ח"ו. ולכן גם שאתה רואה שאלו מלאכי אלהים הם תחת רשות של מטטרו"ן והוא מצוה להם לכל אחד כמה נשמות יביאו מארץ ישראל ומחוצה לארץ - אל תהיה סבור שהכל הוא תחת רשותו ויש בידו כח לעשות לך מה שהוא רוצה. ולכן אמר {{צ|הנה יהוה נצב עליו}} - הכוונה הוא שאני עומד על מטטרו"ן ולכן אל תפחד. {{צ|והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך}}, ואף על פי שבא מיכאל ויאבק עם יעקב, והוא שם אחד משבעים שמות שיש למטטרו"ן, ונגע בכף ירכו כמו שמביא במדרש ילקוט על פסוק {{צ|ויאבק איש עמו}} עיין שם מ"מ(?) מביא שם במדרש שהלך מיכאל והביאו עמו רפאל החבר שלו לרפאתו. ולכן {{צ|וישא יעקב רגליו}} שהלך בשמחה גדולה על הבשורה טובה שבישר לו. וסמא"ל הלך ל{{צ|נופל וגלוי עינים}} איך יעשו עם יעקב כדי שיוכל לו. ונתנו לו עצה שילך ללבן לפתות אותו שיתן לו את בנותיו. תכף הלך ללבן והלביש את עצמו בתוך התרפים, וכשנכנס יעקב לבית לבן בידים רקניות לא רצה לקבל לבן את יעקב שאמר בלבו העבד של זקנו, שהוא אליעזר, כשבא הביא עמו כל כך כסף וזהב, וזהו בנו ובא בידים רקניות?! ולא ידע מה יעשה עמו. באות' הפעם הלך לשאול בתרפים מה יעשה לו. והשיב ס"מ שהיה מלובש בתוכם "אל תגרש את זה האיש מביתך! תן לו בנותיך לנשים כדי שתהיינה הן שולטות עליו ויכניע את עצמו תחת הקליפה ונעשה עמו כל חפצנו". אז חזר לבן אצל יעקב ויאמר {{צ|הכי אחי אתה ועבדתני חנם. הגידה לי מה משכרתך}}. ואז נתן לו בנותיו. והיה חשוב(?) דאינון מסטרא דיליה שינצח(?) ליעקב. והקב"ה הפר עצתו ובקדרה שחשב לבשל ליעקב - שם נתבשל הוא. וזהו יעץ צר אחרי קדושו והפוך צור עמלו בראשו. וזהו {{צ|מהרסייך ומחריביך ממך יצאו}} - הוא היה חושב שבנות לבן יפתו אותו ללכת אחרי אלהי אביהן - והן מרדו באביהן ובאלהיו דכתיב {{צ|ותאמרנה לו העוד יש לנו חלק ונחלה בבית אבינו}}.{{ש}} עכ"ל. ונחזור לעיל.{{ש}} כי '''גבריאל וסמאל''' אינם נוטלים הנשמה אלא שולחים חיילותיהם. ונודע שהם מהסיגים שנפלו משבירת הכלים שהוא שם '''ס"ג'''. ומשם בא היצר הרע לכל אחד ואחד. והנה הראשי תיבות של '''ס''''מאל '''ג''''בריאל הוא '''ס"ג'''. וזהו סוד הפסוק {{ממ|תהלים|נג|ד}} {{צ|כולו '''סג'''}} - ר"ל כל אלו שנוטלים הנשמות של בני אדם הם עבדים של '''ס"ג'''. וכשהם נוטלים הנשמה תכף הם מתים גם כן. וז"ש {{צ|יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ}} - ששניהם ביחד - היצר הרע ואדם יחדיו מתים. {{צ|אין עושה טוב אין גם אחד}} - ועתה הוא מפרש למה יחדיו נאלחו. וז"ש {{צ|אין עושה טוב}} - מאחר שהוא השטן והוא היצר הרע - אם כן {{צ|אין עושה טוב}}, אלא כל אחד מפתה לרעה, כי הוא יורד ומשטין ועולה ומקטרג ויורד ונוטל נשמתו. ואז הוא מת גם כן. וז"ש {{צ|אין גם אחד}} - ר"ל אף על פי שהוא יודע והוא רואה מאחרים שאין אחד מהם נשאר בחיים בעת שמת האדם - עם כל זה {{צ|אין עושה טוב}} - כי הוא מתרצה באחד מיהודים מבאלף מאומות העולם כנודע. וזהו אף על פי שאין {{צ|גם אחד}}, ששניהם ביחד מתים ואין נשאר אחד מהם. לא היצר הרע ומכל שכן האדם. ===קבורת חוץ לארץ וארץ ישראל=== '''ועתה נבאר קבורת חוץ לארץ וארץ ישראל''' כבר נודע כי הארץ הקדושה היא נקראת {{צ|ארץ החיים}}. והקבור בה נשמתו עולה אל ארץ החיים העליונה. אמנם הקבור בחוץ לארץ הוא נכלל בנשמתו חוצה לארץ העליונה דהיינו בסוד עולם דמטטרו"ן, והם הנקראים מתי חוץ לארץ. ואומרו {{צ|אינם חיים}} - היינו שסוד החיים העליונים אינם נמשכים לחוצה לארץ עליונה, כי החיים העליונים הם סוד אור **' הנקרא עץ החיים, הוא סוד התורה שהיא נובלות חכמה של מעלה שעליה נאמר {{צ|והחכמה תחיה בעליה}}. ומשם נמשך עד הגיעו לארץ החיים שהיא מלכות. והשפע הוא {{גמט|ה'}} חסדים, ועם {{גמט|ב'}} כוללים דיסוד ומלכות - הרי {{גמט|ז'}} חסדים, שהם {{גמט|ז'}} הויות. וכן *גבורות שהם גם כן {{גמט|ז'}} הויות -- הרי {{גמט|י"ד}} הויות - גימטריא {{גמט דגש|ארץ החיים}}. והם גימטריא {{גמט דגש|רחמים בדין}} כי החסדים הם רחמים מתערבים בגבורות שהם '''דין''', ונמתקים ביחד. ונקראו כלנו(?) חיים. וזהו סוד {{צ|יעקב יעקב - קדמאה לא שלים}}, מסטרא ד{{גמט דגש|ז'}} גבורות. ובתראה שלים מסטרא ד{{גמט דגש|ז'}} חסדים. ו{{מכפלת גימטריא|ב'|פעמים|יעקב}} גימטריא {{גמט דגש|רחמים בדין}} מפני שיונק מחמשה חסדים וגבורות והוא בתפארת. וגם נקרא {{צ|עץ החיים}}. וזהו ארץ החיי"ם שאינו פועל לשם הדין לבדו אלא {{גמט דגש|רחמים בדין}}. ולכן אין {{גמט דגש|השטן}} שולט בה ב{{גמט דגש|שס"ד}} ימות השנה, וכל שכן ביום הכפורים, אלא {{גמט דגש|גבריאל}} - הוא המלאך המות בארץ ישראל כנז"ל. והוא כלול ב{{גמט דגש|מיכאל}} חבירו כנודע. וזהו {{גמט דגש|רחמים בדין}}. אבל בחוץ לארץ לפעמים הדין לבדו פועל בלי רחמים. ולכן אינו מתפש' מארץ ישראל לחוץ לארץ כדי שלא יהנו מהם החיצונים שהם חוצה לארץ ששם {{צ|סביב רשעים יתהלכון}}. ולזה מתי חוץ לארץ אינם חיים - כלומר אינם מקבלים מאותה החיים הנצחיים הנשפעים. והכוונה שהם אינם חיים בהיותם מתי חוץ לארץ עד תחייתם והעלתם לארץ ישראל כמ"ש למטה בע"ה. ורז"ל דרשו בפסיקתא רבא והובא בילקוט תהלים דף קכ"ו ע"א וזה לשונו:{{ש}} אמר ריש לקיש בשם ר' אלעזר, ארץ ישראל נקרא ארץ החיים. והלא מתים שם!? אלא שמתיה חיים לימות המשיח ואפילו ירבעם בן נבט וחבריו. ואף שחטאו יותר מדאי - כבר נפרעו מהם. דאמר רבי יהודה ברבי אלעאי שבע שנים היתה ארץ ישראל בוערת בגפרית ואש שנאמר {{צ|גפרית ומלח שרפה כל ארצה}}. ובאותן שבע נפרע הקב"ה מירבעם וחבריו. ולכך יהיו חיים לימות המשיח. ומי גרם להנצל מדינה של גהינם? קבורת ארץ ישראל שנאמר {{צ|וכפר אדמתו עמו}}. עוד אמרו רז"ל: {{צ|הדר בארץ ישראל ומת בערב שבת - אינו רואה דין חיבוט הקבר}}.{{ש}} הנה אפשר ד{{צ|או}} קאמר - או האי או האי - כל אחד מהם מספקת. וזה הפירוש אינו. דאם כן בטלת דין קבר בארץ ישראל מכל וכל וזה אינו. אלא דווקא שניהם יחדיו דהיינו שהוא בארץ ישראל מפני קדושתה, וילוה גם כן אל ענין זה קדושת היום. וכשיהיו שניהם יחד - אזי ינצל מחיבוט הקבר מפני שכיון שקדש היום בארץ ישראל - אין כח לחיצונים. אמנם אם לא קדש היום או שהוא בחוץ לארץ החיצונית מתגברת ושולטת ודנה אותו בחיובו אפילו שמת בערב שבת. וא"ת - אם מת בערב שבת ובארץ ישראל - סוף סוף מעשיו הרעים במה יתוקנו? אם נאמר שזכות ארץ ישראל מנכה(?) - מה נאמר במיתת ערב שבת שאינו בזכות? אם לא שנאמר שהקב"ה גרם לו שימות בערב שבת כדי שיהא ניצול מדין קבר מפני שאינו חייב. ועדיין קשה אם זה פטור אם כן אפילו לא ימות בערב שבת יהיה גם כן ניצול?{{ש}} וי"ש כאותו מעשה דאיתא בזוהר מאותו תינוק שתפסוהו הכרובים ונכנס לגן עדן שלא מן הדין. וקאמר אתם {{צ|ואפילו הכי לא אתסי אלא בצערי סגיא}}. וכן זה גם כן. ===המת בארץ ישראל=== '''המת בארץ ישראל''' דע שאסור להלין המת על גבי קרקע בלילה בארץ ישראל שגורם לטמא ארץ הקדושה שנאמר {{צ|ולא תטמא את אדמתך}}. והענין כי אין רשות לרוח הטומאה ולסטרא דשמאלא להכנס ביום בארץ ישראל אלא דווקא בלילה. ואפילו בלילה אין להם רשות אלא בזמן שיש מת לן על גבי קרקע. אבל בזמן שאין מת על גבי קרקע - אין רשות לשום רוח הטומאה להכנס בארץ. אפילו חניית(?) פרסת רגלם בארץ אין להם. וביום אין להם רשות כל עיקר אפילו שיהיו מתים הרבה על גבי קרקע. ירצה כי יש קליפה קשה עבה יותר מטומאת מת, דהיינו אחיזת החיצונים, והקפידה עליה התורה באומרו {{צ|כי קבור תקברנו ביום ההוא ולא תטמא את אדמתך}} בטומאה ההיא הגבוהה עד שכמעט יקרא המת ההוא 'טהור' בארץ ישראל בערך אותה הטומאה הנוספת. וז"ש בזהר פרשת תרומה דף קמ"א ע"א {{ממ זהר|ב|קמא|א}} {{צ|לא שלטא עליה רוח מסאבא}}. אמנם טומאת מת והליכותיו אינם גרועות ממנו אלא שאותה אחיזה אשר לחיצונים השולטים בחוץ לארץ אין לו כלל זולתי אם הלינו מפני שהלילה מקום מוכן לחיצונים למשטטיה. ובהיות להם כלי להדבק - יתדבקו. וזה יגרום רע למת שתסתאב אותה הטומאה בגופו כדמסיק הגורמת עונש למת עצמו ומטריחין אותו בענין דבקות הנפש למעלה. אמנם שאר טומאת מת אינה גורמת עונש. והביא ראיה שאין אחיזת החיצונים בארץ ישראל ממה שאותו מזון הניתן להם במזבח היה נוט' עצמו לצפון ששם פתח כניסת מזונם כנז"ל. {{ש}} ובזוהר פרשת אמור דף פ"ח ע"ב {{ממ זהר|ג|פח|ב}} כתב זה לשונו:{{ש}} {{צ|"לא תלין נבלתו בעץ כי קבור תקברנו ביום ההוא וגו'" - בגין דמיתא דישתהי כ"ד שעות דאינון יומם ולילה בלא קבורתא - יהיב חלישותא בשייפוי דרתיכא ומעכב עבידתא דקב"ה מלעבד. דאפשר דקב"ה גזר עליה בגין למיתיה בגלגולא אחר' מיד בההוא יומא דאתפשט לאוטבא ליה, וכל זמנא דלא אתקבר גופא - נשמתא לאו עאלת קמי קב"ה ולא יכלא למהוי בגופא אחרא בגלגולא תניינא. דלא יהבין לנשמתא גופא אחרא עד דיתקבר קדמאה וכו'. וכל מה דגופא לא אתקבר - צערא הוא לנשמתא ורוח מסאבא אזדמן לשריי' עלוי ולסאבא לההוא גופא. ובגין דההוא רוח מסאבא אזדמן - לא לבעי ליה לאיניש למיבת ההוא גופא ליליא חד בגין דרוח מסאבא אשתכח בליליא, ואשתטח בכל ארעא לאשכחא גופא בלא נפשא לסאבא ליה ואסתאב יתיר.}}{{ש}} עד כאן לשון הזוהר. ונראה מכאן {{גמט דגש|ג'}} פגמים שפוגמים בהלנת המת על גבי הקרקע בארץ ישראל. * '''א'''' - שפוגם בצלם אלהים * '''ב'''' - משום הגלגול שיוכל לתקן אותו בגלגול שני * '''ג'''' שמטמא את הארץ. והשלשה רמוזים בזה הפסוק {{צ|לא תלין נבלתו על הארץ כי קבור תקברנו ביום ההוא}}. * ירצה שהקב"ה מדבר עם ישראל כי קבור תוכל לקברו פעם שנית כי יוכל לבא בגלגולא תניינא אם תקברנו ביום ההוא. כי לא יהבין לנשמתא גופא אחרא עד דיתקבר קדמאה. וזהו כפל ב' פעמים הקבורות. * שנית - {{צ|כי קללת אלהים תלוי}} - רוצה לומר בגין דמיתא דישתהי כ"ד שעות בלא קבורתא יהיב חלישותא בשייפוי דרתיכא שהוא בצלם אלהים, שמטמאים אותו. וזהו {{צ|קללת אלהים תלוי}}. * שלישית - {{צ|ולא תטמא את אדמתך}} הוא כפשוטו כמ"ש דרוח מסאבא אשתכח בליליא ואשתטח בכל ארעא לאשכחא גופא בלא נפשא לסאבא ליה ואסתאיב יתר. ירצה ממת אחר שקוברים תכף באותה היום. הנה מפני ג' טעמים הנ"ל לכן אסור הלנת המת בארץ ישראל. ===מעלת קצת מקומות של ארץ ישראל=== '''במעלת קצת מקומות של ארץ ישראל''' מספר כנפי יונה - ואף על פי שדבריו אינם מובנים כלל למבינים - מכל מקום העתקתי לשונו מפני קצת דברים שיש בהם מעט ממשות. וזה לשונו: * דע כי '''ירושלים''' במספר קטן הוא {{גמט דגש|י"ט}}. גם '''מלכות''' במספר קטן {{גמט דגש|י"ט}}. כי ירושלים היא מדת המלכות. * '''ושכם''' הוא סוד היסוד. כי יסוד רמז ליוסף ולזה שכם ניתן ליוסף שמדתו יסוד. * ו'''טבריה''' גימטריא {{גמט דגש|י"ט}} במספר קטן. ו{{גמט דגש|הוד}} עולה {{גמט דגש|י"ט}} עם {{גמט דגש|ג'}} אותיות והמלה. ומשמעות טבריה מלשון {{צ|טבור הארץ}}. ו'ארץ' רומז למלכות. ועיקר טבריה רומז להוד. גם '''טבר''' במספר קטן {{גמט דגש|י"ג}} - שמקבל כח מ{{גמט דגש|י"ג}} מדות. * '''צפת''' רומז ל'''נצח'''. כי '''צפת''' במספר קטן {{גמט דגש|אהי"ה}}. ו'''נצח''' במספר קטן {{גמט דגש|כ"ב}} - לרמוז שמתנהגים עם הדר בה בי"ג מדות של רחמים גמורים ממדת הכתר, ולפיכך היא אחד מערי מקלט המציל נפשות. : וגם '''צפת''' בחושבן {{גמט דגש|כ"ב}} אותיות התורה לרמוז שצפת מו**ת ומזומנת להשיג בה עומקה של תורה, ואין אויר זך בכל ארץ ישראל כאויר '''צפת'''. ו{{גמט דגש|נצח}} גימטריא {{גמט דגש|קמח}} בסוד {{צ|אם אין קמח אין תורה}}. * '''מרא"ן''' רומז לתפארת. תרגום {{צ|צאן}} - מרובא(?). וצאן רומז לתפארת. וכן נקראו ישראל על שמו 'צאן' על דרך {{צ|ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם}}. וגם כי '''מראן''' במספר קטן עולה {{גמט דגש|י"ב}}, ומדת תפארת נקרא '''אמת''' במספר קטן {{גמט דגש|ט'}}. עם {{גמט דגש|ג'}} אותיות עולה {{גמט דגש|י"ג}} - לרמוז ל{{גמט דגש|י"ג}} מדות רחמים כנזכר. * '''ומערת המכפלה אשר בחברון''' תוב"ב - שם קבורת האבות. וידוע כי הוא מ**ר(?) לגן עדן התחתון. כי {{צ|עֹבֵר {{גמט דגש|לַסֹּחֵר}}}} בגימטריא {{גמט דגש|אורח לגן}}. כי {{צ|לסחר}} חסר '''ו'''' כתיב. ובגימטריא {{גמט דגש|חצר}} - לרמוז כי המערה בחצר לגן עדן כאשר יתבאר. : וכן {{גמט דגש|עֹבֵר לַסֹּחֵר}} גימטריא {{גמט דגש|תק"ע}} - כי {{צ|עבר לסחר}} חסר - לרמוז שכל הדר בחברון הוא בטוח וכל הנפטרים בה והנקברים בה זוכים לעלות נפשותיהם, כי הוא יתד תקוע לעבור לגן עדן תחתון בלא עיכוב ובלא מי שימחה בידם כדי ללכת לגן עדן תחתון בלא צער. :ומלת {{צ|תקע}} נרמזה ג' פעמים בתורה: * '''א'''' באומרו {{צ|ויעקב תקע את אהלו בהר}} * וכן {{צ|ולבן תקע את אחיו בהר הגלעד}}. * וכן {{צ|ותקע כף ירק '''יעקב'''}} פירוש: יעקב תקע, ר"ל כיון לתקוע. {{צ|את אהלו}} - ר"ל אשתו. {{צ|את}} - לרבות את עצמו. {{צ|בהר}} - ר"ל במערת המכפלה שהם שני הרים זו על גב זו. שתי מערות בהר תחתון ושתי מערות בהר עליון. ומלת {{גמט דגש|תקע}} גימטריא {{גמט דגש|עבר לסחר}} - ר"ל כי מערת המכפלה הוא דרך מעבר לגן עדן כנזכר, וכיון להתפלל לה' ב**** לבו שיזכה להקבר במערת המכפלה הוא ואשתו שכן נזכר מששת ימי בראשית. וכן {{צ|לבן {{גמט דגש|תקע}} את אחיו}} - ר"ל שכיון בחכמת כשפים להעתיק את יעקב שלא יזכה להקבר במערת המכפלה אלא רצה להרוג אותו שם ולתקוע את אחיו, ר"ל אדום וישמעאל, שיזכו לעבור דרך מערת המכפלה לגן עדן שהם נאחזים באברהם ויצחק כנודע. ואם ח"ו לא היה נקבר יעקב במערת המכפלה - שום אחד מישראל לא היה עובר דרך שם וכל האומות הנלוים עם אדום וישמעאל היו נכנסים ועוברים דרך שם על ידי אחיזת אדום וישמעאל באברהם ויצחק הנקברים במערת המכפלה. וזהו מה שאמרו רז"ל {{צ|ולבן בקש לעקור את הכל שנאמר ארמי אובד אבי}}. וכן '''סמא"ל''' עם יעקב דכתיב {{צ|ותקע כף ירק יעקב}}. והענין דע שכוונתו היתה לעשות יעקב בעל מום כדי שלא יקבר במערת המכפלה עם האבות כדי לקבור שם עשו ובת זוגו. ולא עלה בידו. שמי' רפא אותו והאל יתבאר {{קיצור|באו'|באומרו(?)}} {{צ|ויבא יעקב שלם}} ואמרו רז"ל {{צ|שלם בגופו}}. כי האל יתברך ברוב חסדיו הפך כוונת(?) סמאל ותקעו ליעקב ביתד תקועה במקום נאמן להקבר במערה כנזכר, כדי לעבור זרעו דרך שם. וכמו כן {{גמט דגש|צפת}} - גימטריא {{גמט דגש|תקע}} - לרמוז שכל הדר בעיר {{גמט דגש|צפת}} בזמן הזה בגלות יש לו יתרון על כל שאר ערי ארץ ישראל שהנפטר שם בעבור שהוא מקום גבוה ואוירו זך יותר מכל שאר ערי ארץ ישראל - לכן במהרה נפשו שטת(?) ופורחת למערת המכפלה לעבור לגן עדן תחתון ומשם לגן עדן העליון. ===סוד חבלי המשיח מהרח"ו=== '''לבאר סוד חבלי המשיח מהר' חיים ויטל זלה"ה''' הענין - דע כי מסטרא דאצילות התורה מתבארת מצד הספירות הנאצלות, וכל ענייני התורה ופירושיה אינם מצד הגשמיות אלא בסוד פירוש הזוהר. וכאשר תהיה הגאולה שיתבטלו הקליפות ויתבררו ישראל אוכל מתוך פסולת ויהיו כולם בסוד הטוב ואין רע עמהם כלל - הנה אותם שקשטו עצמן בסוד מעשים טובים ונתעסקו במעשה מצות' ותפלת' על דרך הסוד בטהרה ובנקיות - אלו בלי ספק בהתנוצץ סוד עץ החיים, דהיינו סטרא ד***** דאצילות. ואלו אינם צריכים לעת הגאולה לנסותם מפני שהנסיון היא לאותם שהם עוסקים בסוד פשטי התורה מסטרא דעץ הדעת טוב ורע שנשמתם מסטרא דבריאה ויצירה ועשיה ששם {{צ|סביב רשעים יתהלכון}}. וצריך לנסותם לראות אם יתדבקו בטוב או ברע. אבל אלו שהם מסטרא דאילנא דחיי - עליהם נאמר {{צ|והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע}}, דהיינו מסטרא דאצילות. ולא יכבד עליהם נסיון הגלות באחרית הימים כסתם(?) הפושעים. ואחר הגאולה יתגלו סודות התורה הנעלמים לכל ישראל. ואפילו לאותם שלא עסקו על דרך הסוד - אחר שעסקו נגלות בתורה - לכן ישיגו גם כן דרך הסוד. ושני כתות אלו יעסקו בדיני התורה על דרך הסוד בפירוש משניות והמצות על דרך הנסתר, כטעמי המצות שבספר רעיא מהימנא וכיוצא. ולא שחס ושלום תתבטל התורה והמשנה. אמנם הכוונה כמו שהיו ישראל במדבר מתפרנסין במן שבו היה טעם וכח כל מאכל שבעולם - ודאי שלא היו צריכים לדיני בשר בחלב וגם לדיני חלב ודם, ולא לדיני שחיטה ובדיקה. ועל דרך זה כל דיני איסור והיתר. וכן אם לא ימותו ולא ימצא ביניהם שרצים ונבלות - אם כן לא יצטרכו לדיני טומאה וטהרה, וכל שכן שלא יהיה בהם נדה ומצורע ויולדת וזב וזבה וכיוצא. וכן לעתיד יתפרנסו גם כן מהמן שהוא מהעץ החיים. אמנם עמי הארץ שלא יתפרנסו מהמן אלא מבשר ולחם מעץ הדעת טוב ורע - להם יצטרכו כל דיני התורה כפשטן. ויהיה הענין כדיני הנדה שלא יצטרכו אלא למי שהיה נדה. וכיוצא לשאר הדינים. '''ועתה נבאר עוד'''. {{ש}} דע שהגאולה תהיה בעזה"ו בסוד {{צ|שמאל דוחה}}, דהיינו מאריכין בגלות עוד ששה חדשים מתשרי. שמאל דוחה. עד ניסן - ימין מקרבת. כי בששה חדשים אלו יהיה בעוני וצרה וצירוף כמ"ש למטה - עד שישובו כולם ויהי(?) כל ישראל זוכים לגאולה על ידי היסורים והגלות ועוני לעת בוקר. כאומרו {{צ|והשארתי בהם עם עני ודל וחסו בשם יהוה}}. והתועלת המגיע בזה הוא כי אם יגאלו בסוד הגבורה - ימעטו ח"ו מישראל הרבה, כי מצד הדין יהיה כליה בשונאיהון של ישראל ואותם הנשארים יהיו בכבוד גדול. ואין זו הכוונה. אלא שישבו ויזכו כולם. כי אם יתמעטו ח"ו(?) - ימעט כבוד העליון ויתמעטו המקורות העליונים, כי ברוב עם הדרת מלך, שאין השכינה שורה בפחות מששים רבוא. ולכן יעמוד העולם עד מלאת עת הגאולה ולא יפחתו משעורם, ויזכו כולם וירבה כבוד שמים וירבו מקורות השפע. וענין - דע שהגאולה יש לה שתי עתות. {{צ|בעתה}} - דהיינו שתהיה הגאולה לישראל בנחת - {{צ|עת לשחוק}}, ולא יזכו אלא הכשרים שבהם לימות המשיח, וכל החוטאים לא יזכו אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה. ויש 'עת' שילחץ עני בעוניו(?) וישובו בתשובה ויזכו כולה אשר החייבים. והיינו שתרבה הצרה אשר כמוה לא נהייתה, שאין לישראל אז כי אם גויתם מרוב עוני ותרבה הבכיה ויתרככו הלבבות הקשים מרוב הצער. והיינו שכבר לא נשארה הבטחה אלא בנורא(?) השמים. כי לפעמים הרבה מתעור' הבכיה על צרת ענין אחד. והם בנחת מצד' הלח' או בצער מצר' הלח', והם בנח' מצר' המים או הם בצרת המו' *** בנח' מצר' העוני. וכיוצא בזה כמה מיני צרות. והיינו {{צ|משגב לעתות בצרה}}. אמנם(?) צרה שתהיה להם אז תהיה צרה כוללת כל הצרות ביחד עד שלא יהיה שום נחת משום בחינה, דהיינו ב*** דדלות אין לחם ואין שמלה אין נחת אין מושב אין בית ואין עיר אין כסות בקרה, אלא כל אחד ואחד אין לו כי אם גויתו מצד השביה '''והמיתה''' ומהחרב שהקב"ה מחליף להם מיתה בעוני. והיינו {{גמט דגש|מ"ה}} ימים שעתידין ישראל לצאת מירושלים להיות במדבר העמין כענין שהיה לוט בהפיכת סדום שלא הציל בידו אפילו פיסת בר, ויצא אל המדבר ממש דומה בדומה - כן יהיה צרתן של ישראל. וכולם יהיו נפוצים על פני המדבר. שכל צרות שעברו ישראל מעולם לא יהיה כצער הזה עד ששם יתגלה משה רבנו ע"ה לישראל ויבכה עמהם בצרתם כדרך שבא ובכה עמהם על נהרות בבל. ושם ימנו ישראל {{גמט דגש|מ"ה}} ימים כנגד מדת משה רבנו ע"ה שהוא שם {{גמט דגש|מ"ה}}, ולא יאכלו שם אלא מה שימצאו במדבר - שרשים מלוחים. ואז ישובו שם כולם בתשובה. ומי שלא יוכל לסבול ויאמר {{צ|נתנה ראש}} וילך אל האומות ויתערב עמהם. והשאר יצטרפו{{הערה|אולי יש להגיה כאן 'יצרפו', וצע"ע - ויקיעורך}} בצער ההוא כל אחד ואחד כפי שיעור עונו. והצדיק יתברך - השורש המלוח במעיו כמן, ויחזק באלהיו. והבינוני ישוב בתשובה. והרשע - ידחה או ישוב ויצטע' ואין כח ביד משה רבנו ע"ה אלא לבכות עמהם, ותרבה הבכיה והתשובה שם. ומיד יקומו מתי המדבר ותצמח גאולה וחירות. ומיד יבואו גאולים לירושלים הבנויה ובית המקדש הבנוי ותבא עמהם השכינה ותשרה במקדש ויבאו דגלים כמי צאתם ממצרים. ואז יאחז הקב"ה בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה. עם כל זה - אין להם כי אם גוייתם. ואחר כך יעשרו עושר גדול מביזת הים ומביזת גג ומגוג שימצאו. ועם כל זה אין להם שמחה אלא בבנין בית המקדש כדכתיב {{צ|זה היום עשה יהוה נגילה ונשמה בו}}. ===מעלת הדר בארץ ישראל בביאת המשיח=== '''ועתה נבאר במעלת הדר בארץ ישראל בביאת משיח בעזרת האל''' דע כי מסורת בידינו {{להשלים}} ----------- dhf007o5p1kthyi0q96pcycam48wjbx 0 1755491 3083950 3083845 2026-09-20T15:22:31Z Editor259 28663 3083950 wikitext text/x-wiki (טו, א) <קטע התחלה=א/>כי ירא ייי יעשה זאת ותופש תורה ידריכנה:<קטע סוף=א/> (טו, ב) <קטע התחלה=ב/>וקדמתהו כאם וכאשת נעורים תקבלנו:<קטע סוף=ב/> (טו, ג) <קטע התחלה=ג/>והאכילתהו להם שכל ומי תבונה תשקנו:<קטע סוף=ג/> (טו, ד) <קטע התחלה=ד/>ונשען עליה ולא ימוט ובה יבטח ולא יבוש:<קטע סוף=ד/> (טו, ה) ורוממתהו מרעהו ובתוך קהל תפתח שיו: (טו, ו) ששון ושמחה ימצא ושם עולם תורישנו: (טו, ז) לא ידריכוה מתי שוא ואנשי זדון לא יראוה: (טו, ח) רחוקה היא מלצים ואנשי כזב לא יזכרוה: (טו, ט) לא נאתה תהלה בפי רשע כי לא מאל נחלקה לו: (טו, י) בפה חכם תאמר תהלה ומשל בה ילמדנה: (טו, יא) אל תאמר מאל פשעי כי את אשר שנא לא עשה: (טו, יב) פן תאמר הוא התקילני כי אין צורך באנשי חמס: (טו, יג) רעה ותעבה שנא ייי ולא יאננה ליראיו: (טו, יד) אלהים מבראשית ברא האדם ויתנהו ביד יצרו: (טו, טו) אם תחפץ תשמר מצוה ואמונה לעשות רצונו: (טו, טז) מוצק לפניך אש ומים באשר תחפץ שלח ידיך: (טו, יז) לפני אדם חיים ומוות אשר יחפץ ינתן לו: (טו, יח) [כי] ספקת חכמת ייי אמיץ גבורות וחוזה כל: {{לא נשלם}} קישור: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31018&st=&pgnum=44 סמנד פרק טו] [[קטגוריה:בן סירא]] jq6whu091gibfbe9w9o57mra2y6yt7s 116 1755623 3083941 2026-09-20T13:13:40Z Fuzzy 29 צו נמל חיפה (גבולות), תשכ"ד-1964 3083941 wikitext text/x-wiki <שם> צו נמל חיפה (גבולות), תשכ"ד-1964 === צו המכריז על גבולות נמל חיפה === <מקור> ((ק"ת תשכ"ד, 1541|צו נמל חיפה (גבולות)|1602)); ((תשמ"ג, 85|תיקון|4414)); ((תשס"ה, 234||6353)), ((344|ת"ט|6363)). <מבוא> בתוקף סמכויותי לפי [[+|סעיפים 20(ב)]] [[+|ו-68(ב)]] [[לחוק רשות הנמלים, תשכ"א-1961]], [[+|סעיף 3]] [[לפקודת הנמלים]], [[סעיף 33 לחוק-יסוד: הממשלה|והסעיפים 14(א) ו-2(ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948]], אני מצווה לאמור: @ 1. גבולות נמל חיפה (תיקון: תשמ"ג, תשס"ה) : גבולות נמל חיפה יהיו: : (1) '''בים''': :: לאורך הקו הנמתח מנקודת ציון 197.908/748.696 לנקודת ציון 198.850/749.634 וממנה לנקודת ציון 198.850/754.400 וממנה לנקודת ציון 202.000/754.400 וממנה לנקודת ציון 202.000/751.500 וממנה לנקודת ציון 206.504/751.500, כמסומן בקו כחול במפה הערוכה בקנה מידה 1:20,000, והחתומה ביד שר התחבורה ביום ט"ז בכסלו התשס"ה (29 בנובמבר 2004), שהעתקיה נמצאים במשרדי הממונה על מחוז חיפה. :: כדי להסיר ספק נקבע כי המים הכלולים בתשריט נמל חיפה (אזור מפעל הקישון) כאמור בפסקה (2)(ב) להלן, גם הם בתחום הים של נמל חיפה. : (2) '''ביבשה''': :: (א) כמסומן בקו מרוסק בתשריט של נמל חיפה מיום כ"ב בכסלו התשמ"ב (18 בדצמבר 1981) ועל פי רשימת הגושים והחלקות מיום כ"ו בניסן התשמ"ב (19 באפריל 1982) החתומה ביד שר התחבורה ביום י"ח באלול התשמ"ב (6 בספטמבר 1982) והנמצאת במשרד הממונה על מחוז חיפה. :: (ב) במקרה של סתירה בין התשריט ורשימת הגושים והחלקות הנזכרים בפסקת משנה (א), יקבע המסומן בתשריט. @ 2. ביטול : בטלים: : (1) צו נמל חיפה (גבולות), תשט"ו-1955; : (2) צו נמל חיפה (גבולות) (אזור מפעל הקישון), תשט"ו-1955; : (3) צו נמל חיפה (גבולות בים), תשכ"א-1960. @ 3. השם : לצו זה ייקרא "צו נמל חיפה (גבולות), תשכ"ד-1964". <פרסום> כ' בתמוז תשכ"ד (30 ביוני 1964) <חתימה> ישראל בר-יהודה שר התחבורה m02u9ytttdi71soip7oxs8zgtwsiqug 3 1755624 3083944 2026-09-20T14:12:20Z Roxette5 5159 יצירת דף עם התוכן "{{בה}}--~~~~" 3083944 wikitext text/x-wiki {{בה}}--[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 17:12, 20 בספטמבר 2026 (IDT) m50ux4fjebxaq3aqah91xtzzwne9a0u 2 1755625 3083945 2026-09-20T14:12:31Z Roxette5 5159 יצירת דף עם התוכן "{{ריק}}" 3083945 wikitext text/x-wiki {{ריק}} n0uws6z1b400emy8pd1gg00s461iv3r 106 1755626 3083946 2026-09-20T14:13:45Z תומר פנק 21273 יצירת דף עם התוכן "{{דף של זהר|זהר חלק א|פ ב|פא א|פא ב|}} ==זהר== ( ''אין טקסט של זוהר בדף זה'' ) ==סתרי תורה== {{קטע זוהר|זוהר חלק ד|סתרי תורה דף פא א}} ==תרגום לעברית== ===סתרי תורה=== השומרים על השערים שהם החומות, שנאמר: ״עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלַ͏ִם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים״ {{ממ|ישעיהו|ס..." 3083946 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|פ ב|פא א|פא ב|}} ==זהר== ( ''אין טקסט של זוהר בדף זה'' ) ==סתרי תורה== {{קטע זוהר|זוהר חלק ד|סתרי תורה דף פא א}} ==תרגום לעברית== ===סתרי תורה=== השומרים על השערים שהם החומות, שנאמר: ״עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלַ͏ִם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים״ {{ממ|ישעיהו|סב|ו}}, ומיכאל הכהן הגדול, העליון מכל שומרי השערים שהם החומות. נשמה כאשר יוצאת מן העולם הזה, אם זכתה נכנסת לגן עדן של הארץ, שנטע הקדוש ברוך הוא לרוחות הצדיקים, כעין אותו גן עדן שלמעלה, ושם כל צדיקי העולם, וכאשר הנשמה יוצאת מן העולם הזה, נכנסת במערת המכפלה, ששם הוא פתחו של גן עדן, פוגשת באדם הראשון ובאותם האבות אשר שם, אם זכתה, הם שמחים בה ופותחים לה את הפתח והיא נכנסת, ואם לא, דוחים אותה החוצה, ואם זכתה נכנסת לגן עדן, כיון שנכנסה יושבת שם בגן,שם בלבוש של דמות העולם הזה, ומתענגת שם. סוד הסודות, לחכמי הלב נמסר, שלוש מדרגות הן האחוזות זו בזו, ואלו הן נפש, רוח ונשמה, נפש הוא כוח שהגוף נבנה ממנו, שכאשר אדם מתעורר בעולם הזה להזדווג עם נקבתו, כל איבריו מתכנסים ומתתקנים ליהנות שם, ואותה נפש והרצון שלה מתרכזים באותו מעשה, ומושכים אותו אל אותה נפש, ומכניסים אותו שם באותו זרע ששפך, ומתוך הרצון והמשיכה של הנפש שהוא מושך שם, נמשך שם כוח אחר, מאותן מדרגות הנקראות אישי"ם, ונכנס הכול במשיכת אותו זרע, ונבנה ממנו גוף, וזהו הכוח הראשון התחתון של אותן שלוש, ומפני שנפש זו הקריבה בדבקות וביסוד הגוף, קרבן שהוקרב לכפר על הנשמה, ניתן חלק לאותן מדרגות של אישים, מפני שמשיכת חלקה של אותה נפש באה מהם, והיינו שכתוב: ״אֶת קרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי״ {{ממ|במדבר|כח|ב}}, מפני שהוא כפרת הנפש, נוטלים את חלקם, וכאשר מת אדם בעולם הזה, אותה נפש אינה סרה מן הקבר לעולם, ובכוח זה המתים יודעים ומשוחחים זה עם זה. רוח הוא המקיים את הנפש בעולם הזה, והוא המשיכה של התעוררות הנקבה כלפי הזכר כאשר הם בתשוקה אחת, ואז היא מתעוררת כלפי הזכר בתשוקתה לרוח זו, כדוגמת הנקבה שלמטה, השופכת זרע בתשוקה כלפי הזכר, וסוד זה: ״וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ״ {{ממ|קהלת|יב|ז}}. ורוח זו יוצאת מן העולם הזה ונפרדת מן הנפש, נכנס לגן עדן שבעולם הזה, ומתלבש שם בתוך אוויר הגן, כפי שמתלבשים המלאכים העליונים כאשר יורדים לעולם הזה, מפני שהם מאותו רוח היו, שנאמר: ״עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת" {{ממ|תהלים|קד|ד}} אף כך הרוח מתלבש בגן עדן של הארץ, בדמות העולם הזה, ושם מתענג בכל העידונים. בגן עדן זה, יש ציורים ודמויות של העולם הזה, ויש ציורים ודמויות של העולם העליון, ושם כל אותם הצדיקים הולכים ומתענגים שם, ובראשי חודשים ובשבתות הם מבקשים לעלות למעלה, ובאמצע הגן יש עמוד אחד, מרוקם בכל הגוונים, ואותו רוח כאשר רוצה לעלות, מתפשט שם מאותו לבוש, ונכנס בתוך אותו עמוד, ועולה למעלה אל תוך אותו המקום שממנו יצא, כמו שכתוב: ״וְהָרוּחַ תָּשׁוּב״ {{ממ|קהלת|יב|ז}}, ונוטל אותה מיכאל הכהן הגדול, ומקריב אותה קרבן של בשמים לפני הקדוש ברוך הוא, ויושבת שם ומתענגת באותו צרור החיים, ״עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ״ {{ממ|ישעיהו|סד|ג}}. לאחר מכן 6lodcqxwt23xlsmv4fj8tdzbsy6rsyz 106 1755627 3083948 2026-09-20T14:30:13Z תומר פנק 21273 יצירת דף עם התוכן "{{דף של זהר|זהר חלק א|פא א|פא ב|פב א|}} ==זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק ד|דף פא ב}} ==סתרי תורה== {{קטע זוהר|זוהר חלק ד|סתרי תורה דף פא ב}} ==תרגום לעברית== "וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם" {{ממ|בראשית|יב|י}}, מה הטעם למצרים, אלא משום שהיא שקולה לגן ה', שכתוב: "כְּגַן ה..." 3083948 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|פא א|פא ב|פב א|}} ==זהר== {{קטע זוהר|זוהר חלק ד|דף פא ב}} ==סתרי תורה== {{קטע זוהר|זוהר חלק ד|סתרי תורה דף פא ב}} ==תרגום לעברית== "וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם" {{ממ|בראשית|יב|י}}, מה הטעם למצרים, אלא משום שהיא שקולה לגן ה', שכתוב: "כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" {{ממ|בראשית|יג|י}}, ששם שקול ויורד נהר אחד שהוא לימין, שכתוב: "שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן הוּא הַסֹּבֵב אֵת כׇּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב" {{ממ|בראשית|ב|יא}}. ואברהם, כיוון שידע ונכנס באמונה שלמה, ביקש לדעת את כל אותן המדרגות שאחוזות למטה, ומצרים הייתה נוטלת מן הימין, ומשום כך ירד למצרים. ובוא וראה: רעב אינו נמצא בארץ אלא כאשר הרחמים מסתלקים מן הדין. "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה" {{ממ|בראשית|יב|יא}}, אמר רבי אלעזר: "כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב", כאשר קרב היה צריך לומר. מהו "כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב"? אלא כפי שכתוב: "וּפַרְעֹה הִקְרִיב" {{ממ|שמות|יד|י}}, שהוא קירב אותם, את ישראל, לתשובה. אף כאן "הִקְרִיב", שקירב את עצמו לקב"ה כראוי. "לָבוֹא מִצְרָיְמָה", להשגיח באותן המדרגות ולהתרחק מהן ולהתרחק מעובדי מצרים. אמר רבי יהודה: בוא וראה, כיוון שירד אברהם למצרים בלא רשות, השתעבדו בניו במצרים ארבע מאות שנה, שהרי כתוב "וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה" {{ממ|בראשית|יב|י}}, ולא כתוב רד מצרים, והצטער כל אותו הלילה בגלל שרה. "וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ" {{ממ|בראשית|יב|יא}}, וכי עד אותה שעה לא ידע אברהם שאישה יפת מראה הייתה? אלא הרי פירשוהו, שעד אותה שעה לא הסתכל בדיוקנה של שרה מרוב הצניעות שהייתה ביניהם, וכאשר קרב למצרים היא התגלתה והוא ראה בה. דבר אחר, במה ידע? אלא על ידי טורח הדרך, בן אדם מתבזה, והיא עומדת ביופייה ולא השתנתה. דבר אחר, "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי", שראה עמה שכינה, ומשום כך בטח אברהם ואמר: "אֲחֹתִי הִוא" {{ממ|בראשית|יב|יט}}. ודבר זה עולה לשני אופנים: אחד כמשמעו, ואחד כפי שכתוב: "אֱמֹר לַחׇכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ" {{ממ|משלי|ז|ד}}, וכתוב: "אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ" {{ממ|בראשית|יב|יג}}, וכתוב: "וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ" {{ממ|דברים|ה|כג}}. "לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ" {{ממ|בראשית|יב|יג}}, כלפי השכינה אמר: בעבורך ייטיב לי הקדוש ברוך הוא. "וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ", משום שבזה יעלה האדם ויזכה לעלות לדרך החיים. "אִמְרִי נָא אֲחֹתִי" {{ממ|בראשית|יב|יג}}, רבי ייסא אמר: ידע אברהם שכל המצרים שטופים בזימה, וכיוון שכל זה ===סתרי תורה=== יורדת לתוך גן הארץ ומתענגת בכל העינוגים, ומתלבשת באותו הלבוש, ויושבת שם בעטרה פי שניים ממה שהייתה בתחילה. נשמה היא הכוח העליון על כל אלה, והיא מכוח הזכר, סוד עץ החיים, וזו עולה מיד למעלה, וכל שלוש המדרגות הללו מתקשרות כאחת זו בזו, וכאשר הן נפרדות, כולן עולות ושבות לאותו המקום שממנו יצאו. כאשר רוח זו יוצאת מן העולם הזה ונכנסת לתוך המערה, שאדם והאבות שם, הם נותנים לה פנקס סימן, והיא נכנסת אל גן עדן. מתקרבת לשם ומוצאת כרובים ואת אותו להב החרב המתהפכת, אם זכתה, רואים את פנקס הסימן ופותחים לה פתח והיא נכנסת, ואם לא, דוחים אותה החוצה. ויושבת שם כל אותו הזמן שהיא יושבת, מתלבשת שם בדיוקן של העולם הזה, ובראשי חודשים ובשבתות, כאשר היא רוצה לעלות, הצדיקים שבגן עדן נותנים לה פנקס סימן, והיא עולה באותו העמוד. ופוגשת באותם שומרי חומות ירושלים, אם זכתה, פותחים לה פתח והיא נכנסת, ואם לא, נוטלים ממנה את אותו הפנקס ודוחים אותה החוצה. שבה לגן ואומרת: "מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר וגו' נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי" {{ממ|שיר השירים|ה|ז}} זהו פנקס הסימן שנוטלים ממנה שומרי החומות, אלה הם שומרי חומות ירושלים. 9tusmaf9svz8f3b2578frz2kyh71z5u 0 1755628 3083951 2026-09-20T18:00:07Z OpenLawBot 8112 [3083941] צו נמל חיפה (גבולות), תשכ"ד-1964 3083951 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|צו נמל חיפה (גבולות), תשכ״ד–1964}} {{ח:קטע3||צו המכריז על גבולות נמל חיפה}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:תיבה|ק״ת תשכ״ד, 1541|צו נמל חיפה (גבולות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-1602.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ג, 85|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-4414.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ה, 234||https://olaw.org.il/takanot/takanot-6353.pdf}}, {{ח:תיבה|344|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6363.pdf}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:מבוא}} בתוקף סמכויותי לפי {{ח:חיצוני|חוק רשות הנמלים#סעיף 20|סעיפים 20(ב)}} {{ח:חיצוני|חוק רשות הנמלים#סעיף 68|ו־68(ב)}} {{ח:חיצוני|חוק רשות הנמלים|לחוק רשות הנמלים, תשכ״א–1961}}, {{ח:חיצוני|פקודת הנמלים#סעיף 3|סעיף 3}} {{ח:חיצוני|פקודת הנמלים|לפקודת הנמלים}}, {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: הממשלה#סעיף 33|והסעיפים 14(א) ו־2(ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948}}, אני מצווה לאמור: {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:סעיף|1|גבולות נמל חיפה|תיקון: תשמ״ג, תשס״ה}} {{ח:ת}} גבולות נמל חיפה יהיו: {{ח:תת|(1)}} '''בים''': {{ח:תת}} לאורך הקו הנמתח מנקודת ציון 197.908/748.696 לנקודת ציון 198.850/749.634 וממנה לנקודת ציון 198.850/754.400 וממנה לנקודת ציון 202.000/754.400 וממנה לנקודת ציון 202.000/751.500 וממנה לנקודת ציון 206.504/751.500, כמסומן בקו כחול במפה הערוכה בקנה מידה 1:20,000, והחתומה ביד שר התחבורה ביום ט״ז בכסלו התשס״ה (29 בנובמבר 2004), שהעתקיה נמצאים במשרדי הממונה על מחוז חיפה. {{ח:תת}} כדי להסיר ספק נקבע כי המים הכלולים בתשריט נמל חיפה (אזור מפעל הקישון) כאמור בפסקה (2)(ב) להלן, גם הם בתחום הים של נמל חיפה. {{ח:תת|(2)}} '''ביבשה''': {{ח:תתת|(א)}} כמסומן בקו מרוסק בתשריט של נמל חיפה מיום כ״ב בכסלו התשמ״ב (18 בדצמבר 1981) ועל פי רשימת הגושים והחלקות מיום כ״ו בניסן התשמ״ב (19 באפריל 1982) החתומה ביד שר התחבורה ביום י״ח באלול התשמ״ב (6 בספטמבר 1982) והנמצאת במשרד הממונה על מחוז חיפה. {{ח:תתת|(ב)}} במקרה של סתירה בין התשריט ורשימת הגושים והחלקות הנזכרים בפסקת משנה (א), יקבע המסומן בתשריט. {{ח:סעיף|2|ביטול}} {{ח:ת}} בטלים: {{ח:תת|(1)}} צו נמל חיפה (גבולות), תשט״ו–1955; {{ח:תת|(2)}} צו נמל חיפה (גבולות) (אזור מפעל הקישון), תשט״ו–1955; {{ח:תת|(3)}} צו נמל חיפה (גבולות בים), תשכ״א–1960. {{ח:סעיף|3|השם}} {{ח:ת}} לצו זה ייקרא ”צו נמל חיפה (גבולות), תשכ״ד–1964“. {{ח:חתימות|כ׳ בתמוז תשכ״ד (30 ביוני 1964)}} * '''ישראל בר־יהודה'''<br>שר התחבורה {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] dargqucvgv9bnpqoi8dto2kdhukewbp 117 1755629 3083952 2026-09-20T18:00:08Z OpenLawBot 8112 הפניה 3083952 wikitext text/x-wiki #הפניה [[שיחה:צו נמל חיפה (גבולות)]] 2jcxa5c7l8luelmkcphakj0m4v1wuvb 1 1755630 3083953 2026-09-20T18:00:09Z OpenLawBot 8112 דף ריק 3083953 wikitext text/x-wiki phoiac9h4m842xq45sp7s6u21eteeq1